גליון 2023 מתאריך 9 ביוני 1976

ה מ חיר ;

;*7 0.1

משפר 2023

1א סיון תשל׳׳ו> ,ז.0.7ע

מו ס ל מי נכנעים בלבנון

הלנת
המיס

!*•קל דוב

המדריכה מן !זצופים
1976 מטע
מוווו! סהמה

ב ח סו ת
3יסט.

2מ£80
תנו לי גבר א מי תי. אחד שיח־ע
מ ה טוב. שיודע גם לה שיג
דברים שובים ...כו ס ביר ה
מעול ה של גול דסטאר למשל.

הפקה: יצחק גיזרי.
מיבצע: מירי זכרוני, רפי זכרוני.
עיצוב המופעים: דני ליטאי.

מארמי ה־

הדרכת הבנות בהליכה וביטחון
במה: לאה פלטשר. צילום המועמדות:
יהושע צפריר. עיצוב
תסרוקות: מספרת ארמנד אלן.

לטקס בחירת נסיכת ים־סוף באילת

תגענה המועמדות במטוסי ארקיע.

חופש

אמיתי

באילת

בארקיע.

מתחיל

לנשפים שיערכו בבאר״שבע, אשקלון,
חיפה וטבריה תגענה המשתתפות
באוטובוסים הממוזגים של חברת

טיולי הגליל.

מלכת המיס 1976 תטוס לאירופה
וחזרה במטוסי חברת אולימפיק.

הדייקנית

התכונה הבולטת ביותר של מיכל דובי
בת ה־ 7ו, הוא חוש הדייקנות שלה. היא
אינה מבינה איך אנשים יכולים בכלל לאחר .״תכונה זו ירשתי
אם שרד עזר מדי שנקרא, צברית טי פוסית
/הרי מיכל דוגי היא אחת האב־סמפלרים
האחרונים של הזן הזד .,כמו
שהיא נראית, היא יכלה בקלות להשתייך
לדור הפלמ״ח, או לדוד תש״ח. אך גם
בדור הנוכחי היא נראית שייכת.
מיכל בת ה־ 17 היא גימנזיסטים תלמי דת
הכיתה השביעית במגמה הסוציולוגית,
בבית־הספר התיכון עירוני ט׳ ביד־אליהו
בתל־אביב. היא מאותן נערות בודדות,
שהמושג ״תנועת־נוער״ אינו לגביה חומר-
לימודים, אלא חלק מתוכן החיים.
מזה שש שנים שהיא משתייכת לתנועת
הצופים, בשבט צבר. רק עכשיו, בגיל
, 17 פרשה מההדרכה ,״כדי לפנות מקום
לצעירים,״ בפי שהיא אומרת.
בשל קומתה התמירה ( 175ס״מ) ,שואל
אותה כל מי שפוגש בה, לאיזו קבוצת-
כדורסל היא משתייכת. כדורסל לא, אבל
לעומת זאת, טניס כן. היא התחילה לשחק
טניס במיסגרת חוג בבית־הספר. לא עוס קת
בזה כמיקצוענית, אלא כתחביב לש עות
הפנאי.
כמו כל הילדות הטובות, היא גם פורטת
על הפסנתר. כבר מגיל שבע. שש
שנים למדה לנגן, עכשיו כבר לא .״אבל
אני לא מנגנת מפני שהכריחו אותי, כמו
שמספרים כל הילדים. היתה, למשל, תקו פה
של שנה שבה הגעתי למסקנה שזה
לא זה, ושאני לא רוצה יותר פסנתר. אבל
אחר־כך חזרתי אליו מרצוני החופשי.
עכשיו אני רק מנגנת. אם לומדים פעם,
לא שוכחים.״
כתלמידה היא ״בסדר.״ ״אני לא שוא פת
להיות בין המצטיינים. בשביל להיות
כזאת צריך לשבת הרבה מאד וללמוד.
אבל ברצוני לעשות עוד דברים בחיים חוץ
מללמוד. בינוני ומעלה מספיק בשבילי.״

כנראה מהאבא הייקה שלי.״ היא אומרת. לצורך הצילומים אופרה
מיכל בתכשירי חברת אאוטדור גידל (1־ע 0ז<100 זט .)0״זאת
הפסס הראשונה בחיים שאני מתאפרת,״ סיפרה מיכל הצברית.

מבט למרומים

לייד דגס מטוס של חברת אולימפיק, שתטיס את הזוכה
בתחרות לטיול באירופה, גילתה מיכל דובי, כי
הדברים האהובים עליה במיוחד הס מוסיקה קלה והישיבה מול הגלים בשפת־הים. אך
מה שמיכל אינה יכולה לסבול, זאת היא ״האדישות של האנשים החיים במדינת־ישראל.״

של קופרברג

ה״דתב שרות המ שטרה

התלמ יד ה ה טוב ה

בגלל עיכוב בפעולת המחשב, קיבלה שלי
קופרברג, את תוצאות בחינות הבגרות במאו־חד.
כשקיבלה, הופתעה מהציונים הטובים .״אני לא מהדגרניות, אך בהחלט השתדלתי.״

אם שוטרת חייכנית תעצור אתכם יום
אחד בתחנה המרכזית בתל-אביב, תבקש
מכם באדיבות בלתי-רגילה להזדהות,
ותודה לכם על שיתוף־הפעולה בקול נשי
שופע חום, כל הסיכויים הם שזאת תהיה
שלי קופרברג בת ה־ 18 וחצי, שצה״ל הל ביש
עליה מדי שוטרת והטיל עליה תפ
קיד
ביטחוני במיסגרת חיב״ה (חיילות
בשירות המישטרה).
עוד לפני שנה זה היה, אולי, הדבר
האחרון ששלי היתד, מאמינה על עצמה.
היא סיימה 12 שנות לימוד בבית־הספר
התיכון העירוני ט״ו, והתגייסה לצבא כדי
לשרת את המולדת. אבל דווקא את המח־

זור שלד הועידו לחיב״ה .״בהתחלה השגתי
שהולכים לעשות מאיתנו שוטרות,״
נזכרת שלי כחולת־העיניים חהובת־השי*
ער .״זו לא היתה בדיוק משאת־נפשי.
אבל אחרי שנכנסתי לתפקיד, ראיתי עד
כמה הוא חשוב.״
אין לה טענות אל קהל המזוהים, שאותו
היא עוצרת ומבקשת להזדהות. להיפך.
״האנשים שאליהם אני פונה, שהם בעיקר
ערבים, מתנהגים בנימוס ובהבנה. אני
חושבת שדווקא העובדה שאשה היא ה פוגה
אליהם, יוצרת בהם רספקט.״
שלי, המתנשאת לגובה של 175ס״מ,
הספיקה לעסוק קצת בספורט. גובהה ייעד
אותה באופן טיבעי לכדורסל, ונוסף לכך
שיחקה גם טניס במכבי צפון. מילבד זאת
הספיקה גם לעבור קורס־דוגמנות אצל
קארן דונסקי, משהו שהיה עבורה תחביב
לשעות־הפנאי. אבל מה שהפתיע אותה
היו הציונים שקיבלה בבחינות־הבגרות.
שלי נמנית עם המחזור שהמחשב של
משרד־החינוך עיכב את תוצאות הבחי נות
שלו. רק כעת קיבלה את הציונים,
והיא די מופתעת .״לא הייתי מהדגרניות.
השתדלתי לעשות את המכסימום, והצלח תי.
זה נותן לי דחיפה להמשיך ללמוד
בעתיד באוניברסיטה, במייוחד שפות
זרות. יש לי כל הכישורים הדרושים לכך.״
מה שמפריע לה בחברה הישראלית,
הוא התגברות הפשיעה והאלימות .״ה ישראלים
הם עצבניים מטיבעם,״ היא
אומרת .״הם מאבדים בקלות את השלי טה
על עצמם. זהו אחד הגורמים להתגב רות
האלימות והפשע. אם יש משהו שמפריע
לי, זה לחיות בחברה שהאלימות
והתקופנות הופכים מסממניה הבולטים.״

המועמדות בתחרות מלכת חמים משתמשות
במיגוון המוצרים הגדול של
״אוליביה״ :שמן שיזוף, דיאודוידיים,
כי וקרם סבון
רנט׳
״בכל בית — ״עץ הזית 1״

011101001

1ז! 0
מה שנוגע לטיפוח חעור —

קרם

חלחות וקרם החזנח של ״אאוט״
דור גידל״ הם המוצרים. חם טו
בים
ועוזרים לך להיראות יפה, והכל
במחיר זול כל״כך. זה עסק משתלם !

בגדי-הים והחוף של חב׳ ״ גוטקט ״
מלוות השנה את המועמדות בהופעותיהן
בנשפי מלכת המים. מיבחר
דיגמי הביקיני עוצבו במיוחד על-ידי
הגברת לאח גוטליב.

\111£ 11/
נמנות ו עזוז

היא התכונה הבולטת ביותר
של שלי, לדננתה. חו אינה,
לגביה, מיצוות אנשים מלומדה. בתפקידה כשוטרת חיבה היא
נתקלת יום־יוס באנשים המבקשים ממנה סיוע ונמרה .״חושבים

שזה מטריד אותי, אבל אני עושה זאת באמת עם כל הלב.״
במהלך כל מופעי ואירועי תחרות מלכת־המים 76׳ ,ילזו את
שלי, כמו את שאר המועמדות הסופיות, מוצרי אוליביה של חברת
עץ־הזית ובגדי־הים והחוף החדשים של חברת גוטקס.

מלכות המים יודעות כיצד לזכות
בשיער מטופח, את תמצאי את התשובה
במדריך לשימוש נכון בתכשירי
שיער של ״ו יל ח״ .דירשי בפרפומריות
ובבתי־המרקחת.

המישרד לדחות את החלפתו במיספר חודשים,
כדי שההחלפה לא תיראה כהדחח.

עם שובו לארץ, יעזוב רפאל את מישרד־החוץ.
כשגריר בלונדון ימונה אפריים
(״אפי״) עכרון, שהיה ציר בלונדון וקשר
קישרי־ידידות אמיצים עם מנהיגי הלייבור.

מנ צרתתצא
ק רי אהלא חוו ה
קריאה לאחווה יהודיתי־ערבית תצא בשבת
הכאה מנצרת, כעיקכות מיפגש של
אנשי־רוח כני שני העמים.

סיבו ל ב ־ טו להבקשה

עיריית נצרת, המארחת את המיפגש, מבקשת
להפגין בדרך זו את נאמנותה לרעיון ח״הקיום של
שני העמים במדינה, ולהזים תוך כדי כך את
התעמולה המתארת את ראש־העירייה החדש, תופיק
זיאד, כאנטי־ישראלי.

במישרד־המישפטים בירושלים שוררת עתה תיקווה,
כי שילטונות ארצוודהברית יוותרו על תביעתם
להסגרת החייל טוביה שוורץ.

מירון טדזיני ־ ראש
לי שבת״־הוויתונות

להסגרה שוורץ
היסוד לתיקווה הוא העובדה, שבקשת
מישרד־המישפטים לקבל חומר ופרטים
נוספים, כעיקכות בקשת־ההסגרה
הראשונה, עדיין לא נענתה על־ידי
האמריקאים.

פרס -ל מי תקפה

מי שהיה ראש לישכת־העיתונות
כירושלים, מירון מדזיני, זבה לאחרונה
כמיברז על תפקיד ראש לישבת־העיתונות
הארצית, ועומד להיכנס לתפקידו כימים
הקרובים.

נגד •דין
שמעון פרם החל מארגן חוגים שונים במיפלגת־העבודה,
כדי להתנגד לפרופסור ייגאל ידין.

כעוד שעד־עתה היה מקובל לחשוב בי
מועמדותו של ידין מאיימת כעיקר על
ראש־הממשלה, החליט פרס כי ידין
פוגע כסיכזייו־שלו להחליף את רכין.

בין השאר דן פרס בנושא זה עם עוזי ברעם, מזכיר
מחוז ירושלים במיפלגת־העבודה, מי שהיה יועצו
הקרוב של רבץ והנהו כיום אחד ממתנגדיו החריפים.
בשיחה בין השניים, הבטיח ברעם לפרס את תמיכת
ירושלים במאבק נגד ידיו.

לוויוסון רו צ ה
ב מי שו־ חונבר
מנכ״ל בנק הפועלים בחופשה, אברהם לווינסון,
שרבים רואים בו מועמד לתפקיד שר־האוצר עוד
בממשלת רבין, לוטש עיניים דווקא אל מישרת
נגיד בנק ישראל.
לווינסון הביע בפני ידידים את החשש, שבחירתו
לממשלה ״לא תצא לעולם אל הפועל, ואני משמש
רק שוט לאיום בידי אנשים מסויימים,״ והחל כבר
בודק את סיכוייו לקבל את תפקיד נגיד בנק ישראל,
עם פרישתו הקרובה של הנגיד הנוכחי, משה זנבר.

אין ספק כי מינויו של מנהלו של אחד
הבנקים המיסחריים לתפקיד נגיד ״בנק
ישראל״ ,יעורר התנגדות חריפה מצד
מנהלי ״בנק דיסקונט״ ו״בנק לאומי״.

ישראל טסייננת
ל ש בי רתהחרם
עלד רו ם ״ א פ רי ק ה
ציוותי־הסרטה ישראליים הסכימו לסייע לשבור את
החרם של אירגוני העובדים בבריטניה על דרום-
אפריקה. האירגונים מונעים מן הבי־בי־סי לצלם
בדרום־אפריקה וברודזיה.

כאחרונה התקשרה הבי־כי־סי עם גורמייי
הפקה ישראליים, שיצאו לדרום־אפריקה
כקבלני־מישנה עכור הטלוויזיה הבריטית.

רפאל יו חדר
בכל־ז א ח
למרות הכחשות מישרד־החוץ, יוחלף בכל זאת שגריר
ישראל בלונדון, גידעון רפאל. הוא ביקש מהנהלת

ט ל פוני ם עם
ל ח צני ם חיקויי ם
טלפונים כעלי לחצנים במקום ההוגה,
עומדים לצאת בקרוב לשוק החופשי
כאישור מישרד־התיקשורת.
הטלפונים, המייוצרים על-ידי חכרת
״טלרד״ ,יעלו 1700 לירות, פי־חמישה
ממחיר המכשיר הרגיל עם ההוגה,
ויהיו כעלי זיכרון פנימי, שלפיו אפשר
יהיה לשמור את המיספר האחרון
שחוייג — עד להשגת הקשר.

ב ד פזוי מ ח מונ ת
בו>ו 1יוה | -די ר ה
אירגון נהגי מוניות חיפה ייבא לארץ מונים
(טקסומטרים) למוניות, שאותם הוא מציע למכירה
לבעלי־מוניות ברחבי הארץ תמורת 3000 לירות
האחד. אירגון זה ייבא את המונים כדי לשבור
אח המונופולין של חברת ש. גחמן ובניו, שלדיברי
נהגים רבים ״מפקיעה את,מחירי דמי־השירות, הביטוח
ועידכון המונים.״

כאחרונה החלה חברת ״גוזמן״ מעדכנת
את מוני־המוניות, תמורת תשלום של
40צ לירות. המחיר החדש מתחיל ב־6.50
לירות, ובל פעימת מונה יחידה ערבה
חצי־לירה.

ואסר ונד חיי לו ת
ל הי פגשעס (ויחוואיס
דובר צה״ל, תת־אלוף יואל בן־פורת, הוציא חוזר
שהופץ בין כל החיילות העובדות במישרדי דובר־צה״ל,
האוסר עליהן לצאת לבלות בחברת עיתונאים
ולהיענות להזמנות למסיבות, הנערכות באופן פרטי
על־ידי עיתונאים.

זו הפעם הראשונה שמפקד יחידה צבאית
מרשה לעצמו להורות לחיילות מה עליהן
לעשות בזמנן החופשי.
פקודות מטכ״ל הקיימות אומנם אוסרות על חיילות
להתרועע עם עיתונאים זרים, אך העיתונאים
הישראליים נחשבים כ״מסוכנים לביטחון,״ רק על־ידי
דובר צה״ל, מי שהיה איש־מודיעין משך שנים רבות.

הקפ טני םמספ חי ם
אתהד ״ לו ח
הקפטנים של ״אל־על״ תבעו אולטימטיבית
לבטל את המחלקה כהכרה המטפלת
כענייני הדיילים והדיילות, ולספח אותה
למחלקה שלהם.
אם תתגשם תביעתם, יהיו הקפטנים השליטים
הבילעדיים בכל ענייני צוותי־האוויר.

ברברהס טריים נד
וסמי זרי 11סלארץ
מדזיני שימש בשבועות הראשונים לכהונת רבץ
כדוברו האישי, אולם ביגלל חילוקי־דיעות בין השניים
פרש מתפקידו זה.

אידן -דו פ רו הבא
שלר ביו
יצחק רבץ מעיין כאפשרות למנות את
מנהל מרכז־ההסכרה, יהודה אילן, כדוכרו,
כמקום דן פתיר•
פתיר עדיין מכהן כדוברו של רבין, ונענה בכך
להפצרה כימעט־שבועית של רפין להאריך את
כהונתו בשבוע נוסף. למרות שעדיין לא נפלה
החלטה סופית בדבר מינויו של אילן, מתלווה בעת
האחרונה מנהל מרכדההסברה אל ראש־הממשלה
במרבית הסיורים שלו.

כתבת. ה עו ל הזה״
גי בו רתסרט
בינל או מי חדש
הסרט החדש של מנחם גולן ,״השגריר״,
כולל דמות של כתבת של ״העולם הזה״,
באחת מגיבורות הסרט.
הסרט מתאר את מאמצי־הפיוס שעורך שגרירה
של מעצמה גדולה בישראל, ואת השתלבותה של
כתבת העולם הזה במיבצע־שלום זה. תפקיד הכתבת
יוטל על שחקנית זרה.

שני כוכבי הקולנוע, כרכרה סטרייסנד
וסמי דיוויס ג׳וניור, עומדים להגיע בעוד
מיספר חודשים לישראל, לסידרה של
הופעות אשר תמורתן תוקדש למטרות
צדקה.
אמרגני השניים כבר הזמינו חדרים במלון הילטון
תל־אביב עבור האמנים.

ח לוו ה ונל
ציק ללא בי פונ
גדח׳ כ
נגד אחד מחברי־־הכנסת הוגשה
לפני שבוע תלונה למישטרה, על
משיכת צ׳ק ללא כיסוי. המישטרה עומדת
לבקש מן המתלונן לבטל את
תלונתו, ולהסביר לו כי לחכר-הבנסת
יש בץ־בה־וכה חסינות.
את חצ׳ק, שחזר מחבנ ,£נתן חבר־הכנסת
לס פק־מזון אשר הביא לו פי•
רות למסיבה, שאותה ערך כביתו
ושאליה הוזמנו כל חברי־־הכנסת וחב
די-הממשלה.
למרות הגשת התלונה למישטרה,
עדיין לא שילם הה ״כ את סכום ה-

מגבר 70 וואט הספק ק ק
פטיפון חצי אוטומטי
עם ראט מגגטי
טיונר ע/1¥ו* 1/4*/ז סטריאו
טייפ קסטות ״צ 018ס
זוג רמקולים 0ג$־ 40.5$וואט

*קיימתאפשרותשילובעם רמקולים•יתד1ד1לים$5-4050.$5-$050:או 557050 וראהזגילוס!
בואו ל ר או ת, ל חו ש ול ש מו ע מו סי ק ה באולמי ה ת צוג ה של סוני,
ת ״ א, מגדל שלום,אחד העם , 9ט ל.ו5243
פרסים מד 1י7ן/רפאד טיראן

״העולם הזה׳ /שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תל־אגיב,
רחוב גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 13)5מען מברקי :
״עולמפרס״ .מודפס כ״הדפוס החדש״ בע״מ. תל־אביב, רחום כן־
אביגדור. הפצה :״גד״ כע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ כע״מ
העוין• הראשי: אורי אפנדי. המוציא לאור: העולם הזה גע״מ.

״מילים, מילים, מילים,״

אמר

האמלט בזילזול.
אולם טעות היא לזלזל במילים. מילים
יכולות לשמש כלי־נשק בידי רודנים, והן
יכולות להפוך בעצמן רודנים. יש שנדמה
לאדם כי הוא משתמש במילים לצרכיו —
אך למעשה אינו אלא עבד נרצע למילים
שהוא משתמש בהן. הדבר נכון במייוחד
לגבי עיתונים.
המילה היא מכשיר־העבודה של העיתו נאי.
אך רק לעיתים רחוקות בודק העי תונאי
את טיבו של המכשיר. הזה. אולי
הוא השתבש, התכופף, התקלקל ו
אנחנו, בעיתון זה, משתדלים לבחון מדי
פעם את המילים שאנחנו משתמשים בהן.
ואם אתה קורא קבוע של העולם הזה,
בוודאי שמת לב לכך שהשימוש שלנו במי לים
שונה, במיקרים רבים, מן השימוש ה מקובל
בעיתונים אחרים.

אם תפקידו הראשון של העיתונאי
הוא למסור מידע מדוייק ככל האפשר,
הרי עליו לדאוג לכך שלא יתגנבו לכתבו־תיו
מילים המשבשות את התפקיד הזה.
פוליטיקאי יכול להשתמש במילים ל צורכי
תעמולה. התעמולה היא, לעיתים
קרובות, ההיפך ממידע. המוסכמות החברת יות
מתירות לפוליטיקאי לשקר, ולרוב גם
מעודדות זאת. אולם עיתונאי שקרן ערשה
את מלאכתו רמייה. בחברה החופשית —
להבדיל ממישטר טוטאליטארי — העיתו נאי,
ההופך את עצמו לתועמלן של השיל־טון,
מועל בתפקידו.
יש שציבור שלם משתמש במילים כוז בות
לצורכי תעמולה. כך, למשל, הקפידו
מדינות ערב במשך שנים אחדות שלא
להשתמש בשם ״ישראל״ ,אלא לדבר אך-
ורק על ״פלסטין הכבושה״.
התוצאה היתד, מרה — לערבים עצמם.
מי שמתעלם מן השם ״ישראל״ ,חזקה עליו
שיתעלם גם מן המציאות •של ישראל. כאשר
ישראל אינה קיימת להלכה, וקיים רק
שטח לבן במפה הקרוי ״פלסטין הכבושה״,
אין גם צורך להתמודד עם המציאות ושל
ישראל, ללמוד אותה, לטפל בה, לטובה או
לרעה. לפחות בשתי מילחמות — 1956ו־
— 1967 שילמו הערבים עבור מחדל זה.
מאז למדו לקח. חוץ מגורמים שוליים ב־
״חזית הסירוב״ ,אין אף מדינה או גוף
רציני אחד בעולם הערבי שאינו משתמש
כיום בשם המפורש של ישראל. בביירות
ובמקומות אחרים קמו מוסדות רציניים
ביותר לחקר ישראל.
התוצאה: יום־הכיפורים. 1973 ,

יש כוודאי הת׳מהים על כך שאנח נו,
בעיתון זה, איננו מדברים על ״יהודה
ושומרון״ ,אלא על ״הגדה המערבית״ .יש
לכך סיבה.
השמות ״יהודה״ ו,.שומרון״ הם כשרים
בהחלט. מבחינה גיאוגרפית והיסטורית, הם
נכונים (אם כי שטחים נרחבים של יהודה
ושומרון נמצאים בישראל עצמה, בתחום
הקו הירוק, ועצם השימוש בשמות אלה
ל-שטחים המוחזקים בילבד הוא כוזב).
לעומת זאת, המונח ״הגדה המערבית״
הוא שרירותי למדי, והוא נגזר מן המצי אות
של הממלכה הירדנית.

אם כן, מדוע אנחנו משתמשים במונח
זה דווקא?
פשוט מאד: השימוש במינוח ״יהודה
ושומרון״ הוא אקט של סיפוח. סיפוח נפ שי,
שהוא הצעד הראשון — והמסוכן ביותר
— לקראת סיפוח מעשי.
כשאתה אומר ״הגדה המערבית״ ,ברור
לך ולשומעיך שאתה מדבר על שטח ש אינו
נכלל בישראל, לא מבחינה מישפ־טית
ולא מבחינה נפ-שית. את הגדה אתה
יכול להחזיר לבעליה, אם תרצה, ואם
תחשוב שזה כדאי או הכרחי. אבל אפילו
כשר,היגיון שלך אומר שעליך להחזירה,
קשה לך להחזיר שטחים הנושאים שמות
עיבריים מקודשים כמו ״יהודה ושומרון״.
וזאת היתה, כמובן, כוונתם של אותם
אמני שטיפת־המוח — בממשלה ובכלי־התיקשורת
— שהנהיגו את השימוש ב שמות
אלה.
״יונה״ ,המשתמשת במילים ״יהודה ו שומרון״
,כבר נכנעה למעשה. מבחינה

הזמנת המחבלים לאו־״ם
מ י השתגע?
נפשית, היא הפכה נץ. היא נפלה קורבן
בלתי-מודע לעריצות המילים.

הוא הדין, כמוכן, לגבי השימוש ב אותה
מילה מסורסת ומעוותת ,״השטחים״.
מבחינה מישפטית, השטחים שנכבשו ב־מילחמת
ששת הימים הם כיום ״שטחים
מוחזקים״ .זהו מונח מישפטי בינלאומי,
המקובל גם בחוק הישראלי.
אגשי־ד,סיפוח ניסו׳ תחילה, להחדיר את
המושג ״השטחים המשוחררים״ .אולם ה ציבור
הרחב, שהוא שפוי למדי, לא קלט
מונח זה. הוא לא קיבל את ההנחה שאנחנו
״שיחרתו״ מיליון ערבים בכך שהיטלנו
עליהם מישטר־כיבדש ושילטון־צבאי.
ואז התחכמו אמני שטיפת־המוח, והמצי או
מושג שהוא׳ לכאורה, אידיוטי לחלו טין
:״השטחים״ .אילו שטחים? מדוע יש
״שטחים״ בצד ההוא, ולא בצד הזה?
התיחכום של טכסים ל־שוני זד, הוא רב,
דווקא מפני שקורבנותיו כלל אינם ודשים
בו. כאשר מדברים על ״השטחים״ ,מתקבל
הרושם התת־הכרתי שאלה הם שטחים
ריקים, אובייקט קרקעי גרידא, שאפשר
לנהוג בו כאוות הנפש.
״השטחים המוחזקים״ הם שטחים מסויי־מים.
בעלי מעמד מישפטי מסויים, ובהם
אוכלוסיה הכפופה למישטר זמני מסויים.
ואילו ״השטחים״ הם אובייקט לסיפוח.
אנשי חזית־הסירוב מדברים על ״הציו נים
הגזענים״ ,כשהם מתכוונים לישרא לים•
כתוצאה מכך, אין הם רואים מולם

ישראלים בשר-ודם, אלא שדים מרושעים
ורצחניים. הדבר מעוות את שיקוליהם, וב סופו
של דבר גם את נפשם.
אצלגו מדברים על ״מחבלים״ ,כאשר
הכוונה היא לכל המיבנה הפוליטי הגדול
והמורכב של העם הפלסטיני.
כאשר מדברים על ״חולייה של מחב לים
שחצתה את הגבול״ ,עוד יש סבירות
כלשהי למונח — אם כי ייתכן מאד שאותה
חולייה באה למטרת הרג, מודיעין או פי גוע
אחר, ולאורדווקא לצורכי חבלה.
אבל מדי יום מופיעות בכלי־התיקשורת
שלנו ידיעות שהן אוויליות בעליל :״נציג
ברית־המועצות תבע את הזמנת המחבלים
לז׳נבה״ ,״המימשל האמריקאי שוקל משא־ומתן
עם המחבלים״ ,״ניתן למחבלים מעמד
•של משקיפים בוועידת הסופרים״ ,ובו׳.
בכל המיקרים האלה הכוונה היא לאש״ף,
גוף פוליטי המוכר על־ידי יותר ממאה
מדינות, הנדשתתף עתה כימעט בכל הגופים
הבינלאומיים, והמורכב ממוסדות פוליטיים
רבים, אזרחיים וצבאיים. כאשר אנחנו קור אים
לאירגון זה בשם ״אירגון טרור״ או
״מחבלים״ ,אנחנו מטמטמים רק את עצמנו.
הדבר מעוות בהכרח את השקפת עולמנו.
כאשר מוזמנים ״מחבלים״ ברוב כבוד ל זירה
הדיפלומטית העולמית, נוצר רושם
כאילו כל העולם השתגע — בעוד שלמע שה
השתגעו רק כלי־התיקשורת שלנו. אם
המחבלים הנאציים מוזמנים לאדם, מ־שמע
שהאדם הוא נאצי (ראה קאריקטורה).
אפשר לשנוא את אש״ף, לשלול כל
אפ-שרות של לשאת־זלתת עימו, לחשוב
שיש להעמיד אל הקיר את כל מנהיגיו
ועסקניו. אך גם עיתונאי הסבור כך, אינו
פטור מן החובה למסור מידע מדוייק. הדי בור
על ״המחבלים״ בהקשר כזה הוא
סלאנג של שטיפודמוח, ואינו משרת שום
מטרה חיובית.
מוטב לקרוא גם לגופים עוינים בשמות
שהם נתנו לעצמם — אש״ף, פידאיון, פתח,
החזית העממית לשיחרור פלסטין, כשם
שאנחנו תובעים שיקראו לנו בשמות ש־הענקנו
לעצמנו — ישראל, ציונות, צה״ל,
וכר — וכך אנחנו נוהגים בעיתון זה.

בשפה העיברית ,״מתפרעים״ הם
אנשים הפורעים את הסדר הציבורי המוס כם.
אם גורמים פירחחים למהומה ברחוב
דיזנגוף, הם ״מתפרעים״.
לעומת זאת, מי שמפגין למען מטרה
פוליטית או חברתית — צודקת או בלתי-
צודקת, בשכונת־התיקווה או ברמאללה,
במוסרדה או בסאכנין — אינו ״מתפרע״,
אלא ״מפגין״ .הפרעת־הסדר באה מפגי ש הוא
מתנגד למדיניות מסויימת, ולא מפני
שהוא מתנגד לסדר בתור שכזה.
הוא הדין לגבי ה״מסיתים״ .כאשר מטיף
מישהו לזולתו לפעול למען מטרות ציבור יות
— לאומיות או סוציאליות, טובות או
רעות — אין הוא מסית. אלא אם כן
נעבור לסלאנג של שטיפת־מוח האומר :
אנחנו ״מסבירים״ ,הם ״מסיתים״; פעילי-
העלייה במוסקבה ״מפגינים״ ,חסידי אש״ף
ברמאללה ״מתפרעים״׳ וכר. בעיתון פראב־דה
יופיעו אותם המונחים בסדר הפוך. האם
רוצים אנחנו •שזו תהיה רמת כלי־התקשו*
רת שלנו?

הדבר מדאיג עוד יותר כאשר חודרות
למילון שלנו מילים ברוטאליות ומשחיתות.
אני נחרד בכל פעם מחדש כאשר מודי עה
נערה חיננית בטלוויזיה בקול מתוק כי
כוחותינו ״חיסלו״ כך־וכך ״מחבלים״.
אותם ״מחבלים״ היו בני־אדם — אולי
רעים, מרושעים, פושעים, אבל בני־אדם.
בני־אדם מתים, נהרגים, נקטלים, לפע מים
נרצחים. התנ״ך אוסר עלינו לשמוח
כאשר נופלים אויבינו. אפשר ״לחסל״ מיב נה׳
חפץ׳ עץ. אי״אפשר ״לחסל״ בן־אדם,
אלא־אם־כו מתייחסים אליו כאל פישפש.

אפשר דהמשיך

ברשימה, אך דומני

שדי בדוגמות אלה.
י-ש כוח למילה, להיטיב או להרע. אם
רוצים אנחנו לשמור על רמה לאומית,
כיאה לעם שפוי׳ בעל יכולת תרבותית ו כושר
טכנולוגי, מן הראוי שנשמור על
הדיוק והטוהר של לשוננו.
כאשר אמרו חכמים כי החיים והמוות
ביד הל־שון, הם צדקו גם מבחינה, זו.

מכתבים
לא מרוקו — יוון
ברצוני לציין, כי בכתבה על חתונתו של
יובל רביו (העולם הזה )2021 בשם ״החתו נה
•שלאה התנגדה לה,״ ציינתם מיספר
עובדות על אם־הכלה (האם־החורגת) ,הגב רת
בתיה סניור. נכתב כי אם־הכלה היא
ספרדיה, יוצאת־מרוקו.
מבלי לפגוע בעדה המרוקאית המכובדת,

בתיה סניור
עם כל הכבוד למרוקאים
ברצוני לציין כי אם־הכלה היא ילידת תל-
אביב, ומוצאה מאחת המישפחות המפוארות
של קהילת יוון, מישפחת מודיאנו ו נחמן,
אשר עלו לארץ בשנות השלושים
המוקדמות ועזרו לבנות בפועל את העיר
תל־אביב.
ג׳קי דנון, תל־אביב

ירידה אל ה?ן הל הממוצע
אני פונה אל העולם הזה, כאחד מאיי-
השפיות האחרונים של העיתונאות הישראלית.
ברצוני להעלות את בעיית ה תרבות
המוסיקלית הישראלית, כחלק מן
הניוון התרבותי הכולל •שפשה בחברה ה ישראלית.

שהיה בין צופי תחרות הארוויזיון,
אולי חש גם הוא בגל של קבס למישמע
ה״שירים״ שהושמעו באותו מישדר ראוו תני
ומנופח (ומי שלא היה בין 500 מיליון
המטומטמים — בוודאי יצא נשכר).
ומכאן מתעוררת השאלה: מדוע הישר אלי
בולע בתאווה, ובמיצמוץ״שפתיים
רעשני, את מיגוון סוגי הפסולת המוסיק לית
המערבית? אינני מתנגד למוסיקה
קלה, בתנאי שמאחרי כל שיר תתייצב
האמת המוסיקלית שלו. וכד אנו מוצאים
את החיפושיות, ג׳ניס איאן, קרול קינג,
ליאונרד כהן, סיימון וגארפונקל, ג׳ון דנוור
ועוד רבים וטובים — שגם אם אינך חסיד
של סוג מוסיקה זה, אתה מכיר בכישרונם
וביכולתם המוסיקלית של מבצעיה.
אולם גם בתחום המוסיקה הקלה חלה
מהפכה בשמונה השנים האחרונות. המחי צות
בין המוסיקה ה״רצינית״־הקלאסית ו־הג׳אז,
ובין מוסיקת־הפום — נפלו. להקות־פופ
ניגנו עם תיזמורות פילהרמוגיות ו־קאמריות,
ונכתבו יצירות לכלים אלקטרו ניים.
מהפכה מוסיקלית זו כבשה את מדי נות
המערב, והיא נמצאת עתה בעיצומה
בארצות מיזרח־אירופה. ומה בישראל?...
בתוך בליל הפסטיבלים למיניהם, ו־הקיטש
המשודר בתוכניות המוסיקה ישל
רשות־השידור הישראלית — כולל הטלווי־זיה
— כמעט •שאין שומעים דבר• כבר
שמענו הצטדקויות שונות בדבר ״קליעה
לטעמו של הקהל הממוצע,״ ה״ביקוש״
של הקהל ,״ירידה אל העם״ וכר. אולם
רשות־השידור מתעלמת מן האלמנט ה חשוב
ביותר בתחום זה: החינוך המוסיקלי.
כיצד יידע ״הישראלי הממוצע״ •שיש
מוסיקה אחרת, אם הוא מולעט במוסיקה
המיסחרית של מיצעדי־הפיזמונים? כיצד
יוכל להרחיב את השכלתו המוסיקלית,
כאשר החשיבות הניתנת ל״בררה״ היא
מעבר לכל פרופורציה?
כך קורה גם• ,שאם קיימים מיספר מוסיק-
(המשך בעמוד )8
הזזולח הזה *909

העולם הזה 2023

פרסום אבנת

מכתבים
ה טנז סון
שיו תרב עוי ם
נו תנו ת

הרי ל פני כםמספרשא לו ת
ו ת שו בו ת ב ענין ה הגנ ה שנו תני ם
ט מ פוני ׳ טמפקס׳ .בדרן זו ת בינו
מ דו עהמ לי ם ׳ א מון -וטמ פוני
• טמפקס ,-מתקש רו ת ב צו ר ה כה
ה דו ק ה, ב תו דעת! של נ שי ם
ממאהאר צו ת ויו ת ר.

מה הן העובדות בעניו החדרת
הטמפון?
מי כלההחדרה של ט מ פון
• טמפקס׳ מאפשרהחדרה נוח ה
ו הגייני ת. ה מי כלהדק, החלק
והמ שו מן -מנ חהאתהטמ פון
ל מ קו מו הג כון ־ ב מ הי רו תובק לו ת.
של א כ מי כ לי פלס טי ק, ני תן
ל ש טו ףאת מי כלההחדרה
באסלהו תו ך שניו תיתפרק
ה מי כללר צו עו ת ניי ר, שגו דלן
ב דיו ק כ שני מ ג בוני נייר

גםאתטמ פוני • טמפקס • עצמם
אפשרלש טו ףבאסלהב או ת ה
צור ה, כיוון שג םהםמתפרקים
מעצמם.

האם *בושר ספ׳יגה׳־ פירושו
הגנה?
לא בהכרח! ט מ פון יכול ל היו ת
סו פ גני וזה ע דיין אינו ע שוי
ל מנו עתק לו ת * .הו כחת כו ס ה מים״
אינ המצ בי ע ה על הגנ ה נ או ת ה.
מים אי נ ם דו מי םלהפר שו תהמ חזו ר
ה חו ד שי וכן אין ד פנו ת ה כו ס
דו מו תלשכ בו תהרקמהבתעלת
הנ ר תי ק (ווגינ ה) ו ל מי דתה.
ט מ פוני ׳ טמפקס ״ בנוייםמשכ בו ת
ל חו צו תבר כו ת של צמר גפן
סו פ גני ביו ת ר. כאשרהטמ פון
מו כנסלמ קו מו ה מ דוי ק,
באמצ עו ת מי כלההחדרה שלו •

א מון!

תודח על ההבהרה
ברצוני להתייחם לכחכח ״המאבק על
כבוד המתים״ (העולם הזה )2022 על אחד־עשר
חללי אולימפיאדת מינכן.
צר לי לזכור שגם אני הייתי בין אלה
שגינו את האלמנות (בהתחלה) על שהן
נוסעות על חשבון משלם־חמיסים. שמחתי

הו אמעניק הגנ המעלומעברלמה
ש דו ר שי םהצר כי ם הנו ר מ ליי ם.
של אכטמ פונ י ם שוני םאח רי ם -
הרי ט מ פוני • טמפקס׳ מתפש טי ם
ב כל ש לו שתהממ די ם -או ר ך,
רו ח ב, עו בי -ומת אי מי םעצמם
לממ די םולמצ בי ם ה שוני ם של
הנ ר תי ק (ווגינ ה) כדשה סי כוי
לדלי פ ה או ל ח ריג המהמ קו ם -
הם כמעטאפסיים. עםההרחקה
מ ח לי קהטמ פון, כךשש לי פ תיק להופ שו טהממשכ מו החדר תו.
חו טהמ שי כ ה תפו ר הי טבל כל
או ר כו של הטמ פון.

האם יש צורך בדיאודורנט?
שי מו שבטמ פון מונ ע הוו צ רו ת
רי חו תבל תי נ עי מים. יתר על בן,
די או דו רנ ט עלול לג רו ם לגי רוי
או ת גו בו תאלר גיו ת -ו א פי לו
ל ג רו ם נז קלרק מו ת ע דינו ת.
הטמ פוני ם של * טמפקס׳ אינ ם
מ כי לי ם די או דו רנ ט. לשם־ מ ה
להסת כן ב חו מרש אינו נחו ץ כ לל.

האם טמפוני *טמפקס*
חסכוניים יותר?
כ מו בן. ט מ פוני ׳ טמפקס ׳ נמכ רי ם
ב א ריזו ת של 10י חי דו ת ו של 40
י חי דו ת, ש עו לו ת פ חו ת או שוו ת
ב מ חי רן ל א ריזו ת של 8י חי דו ת
ו־ סג י חי דו ת מ תו צרתאחרת.

מהם הטמפונים הנפוצים
ביותר בעולם?
ט מ פוני ׳ טמפקס * .יו תרנ שי ם
קונו תטמ פוני ם של • טמפקס׳
מכלהטמ פוגי םהאח רי ם בי ח ד 1
כ׳ הן נו תנו תבהםא מון. ה אינ ך
ס בו ר ה שג םאתי כו להלב טו ח
בהם?

ההגנה הפנימית ואיותו נ וווים בו ט חו ת בה.
מיוצרים רק על ידי חברת טמפקס בונ״ס הוונט, אנגליה.
היבואנים: אינווסט אימפקס בע״מ.רח׳ ירמיהו 38ת״א.

(המשך מעמוד )6
אים כישרוגיים בארץ, כמו להקת הפלטינה,
שם־טוב לוי, שלמה יידוב, יוסי מר־חיים,
אבנר קנר או יוסי פיאמנטה — הם
נרמסים על־ידי מכונת המוסיקה הממוסח רת,
והופכים להקות־ליווי לשוקולד־נונטה־מסטיק,
אסתר עופרים או חווה אלברשטיין
(שכבות במקומו מונח, אבל
יוסף כהן, ירושלים

הדרכת מומחים כאהרון בידן. ואולי אף
כדאי לקבוע כופר־גולגולת, שיוטל על
כל מי שיביע חפצו לעקור לישראל. כד
תימנע הירידה מישראל.
כירן מסתמר על מאמריו של העיתונאי
יוחנן להב, שסקרו את ״היורדים״ ב-
ארה״ב, ולדעתי לקו במגמתיות ובשיט-
חיות, שכן יותר משהועילו להצגת ה בעייתיות
שבירידה, היה בהם כדי לעורר
בקרב שאינם יורדים תחושת בוז ליש ראלים
שבחו״ל, המהולה, לצערנו, ביותר
משמץ־קינאה.
הצעתו של נידן מחטיאה מטרתה, בכך
שהיא תדחוף ישראלים בחו״ל, המבקשים
לשהות בה לצורכי לימודים למשל, לתקופה
מוגבלת, שימירו אזרחותם. שהרי
הדרישה לשהות בארץ למשד מחצית השנה
אבסורדית ובלתי-אפשרית, בפרט ל-

מישפחת יומנו ליד קיר־ הזיכרון בכיתה
״אסור לתת לעולם לשכוח ! ״
לגלות׳ לאחר ההבהרות ופירסום הסיפור
האמיתי בהעולם הזה, מפי אלמנותיה ם של
ויינברג ורומנו, בי הן נוסעות על חשבונן,
וכי כל אי־ההבנה נבעה משטיפת־מוח בעיתונות,
שהתבססה על נתונים מוטעים
מסולפים.
מה שהפר את הסיפור מחריד עוד יותר,
היה הסיפור על התנהגות אמו של המאמן
ויינברג ז״ל. אני הזדעזעתי, בפירוש.
נורית גינת, הרצליה

מיהו ישראלי כחו״ל
מאמרו של אהרון נידן ״מיהו ישראלי
בחו״ל״ (ידיעות־אחרתות ,)29.4.76 ,הינו
בבחינת דוגמה מובהקת לאטימות שפשתה
בישראל, ולכמיהה לשיטת ״זבנג וגמרנו״
כאמצעי לשיפור הליקוי.
כירן מציע הפקעת דרכוניהם של ישר אלים
השוהים בחו״ל למעלה משנתיים,
אלא-אם־בן הם קונסול, שליח, סטו-
דנט-לרפואה וכד.״״ אלה שיבקשו למנוע
הפקעת דרכוניהם, אליבא דכידן, יחוייבו
לשהות בישראל תקופה בת מחצית השנה,
אחת לשנתיים.
תמהני מה מצא כירן לכלול סטודנטים-
לרפואה במעמד מייוחם, בניגוד לסטודנטים
בתחומים אחרים. אולם, מן הראוי לציין
שדווקא מתוך הרסואנים הישראלים, גדול
מיספרם של המשתקעים בארה״ב, ב השוואה
למשתלמים במיקצועות אחרים.
מכל מקום, בהחנקת השאיפות להת פתחות
מיקצועית ולהרחבת הדעת, לבטח
לא תימנע יציאת ישראלים לחו״ל. אולם
ייתכן שהעמקת רעיונו של כידו תוכל
לסייע בהשארת ישראלים בארץ, באמ צעות
כינוסם במחנות־כפייה מיוחדים, ש בהם
יעברו אינדוקטרינציה מרוכזת ב
בעלי־המישפחות
שבתוכם. ומכאן שהסנק ציה
שיחוייבו בה, היא שלילת אזרחותם
וניתוקם מהמדינה — עד שישובו אליה
במעמד של ״עולים חדשים״ !
יריב כן־אליעזר, אירגון
הסטודנטים הישראליים, ניו־יורק

אזהרה לשר־התחבורה
בנאומו האחרון מיום ,28.4.76 שבו קרא
להטלת מיסיס נוספים על בעלי הרכב ה פרטי,
הגדיש השר יעקובי את הסאה.
בעלי הרכב הפרטי במדינה הם ״פרה
חולבת״ ,שלא עובר גל של מיסים, היט לים,
פיחותים ״מידרחובים״ ושאר גזי רות,
שאינו פוגע בהם חמורות. מחירה של
מכונית בארץ גבוה לפחות פי־שלושה
ממחירה בחו״ל. אולם לאחר שכבר הצ ליח
אוייב־הציבור לרכוש לעצמו מכונית
פרטית, עליו לשלם מיסים שונים ומשו נים,
שלא לדבר על מחיר האחזקה (חלפים
שמחירם גבוה פי-עשרה(!) ממחירם ב־חו״ל,
דלק שהוא היקר בעולם, ביטוח,
קנסות, מוסכים ובד).
לא זו בילבד שהמדינה אינה דואגת
כלל לשיפור,תשתית הדרכים ממיסים אלה,
הניגביס מבעלי־רכב בכל מדינה מתוקנת
למטרה זו, אלא שליעקובי יש עוד החוצפה
והעוז לבוא, ולדרוש הטלת מיסי-עונש
נוספים על ציבור מנודה זה — ואת תוכ ניתו
זו הוא כבר לא מסווה מאחרי ה סיבות
הנדושות של ״מצב חירום״ ו-
״הבראת המשק״ ,אלא שכבוד השר מעז
לומר בריש־גלי, שהמטרה היא פגיעה כזאת
בציבור בעלי־הרכב, עד שלא יוכלו כבר
להחזיק בריכבם ויאלצו להשתמש בתח בורה
הציבורית, ולסייע בכד למצבם ה־
־העולם הזה 2023

חלווגטיגיזציה של ישראל

פיננסי הרעוע של הקואופרטיבים לתח בורה
ציבורית.
אומנם, הקואפרטיבים־לתחבורה מהווים
קבוצת־לחץ בעלת־מישקל. בעוד בע לי
הרכב הפרטי עדיין לא הת ארגנו
במיסגרת מייצגת כלשהי (דויד
שיפמן, שעמד בראש אידגון ה.ג.ה ,.אשר
התיימר לפעול למען בעלי הרכב הפרטי,
פעל בדיוק בכיוון ההפוך בבצעו שורה
של שינויים לרעתם בסידרי־התחבורה ב־תל-אביב)
,אולם לא לעולם חוסן.
בארץ מצויים כרבע־מיליון בעלי רכב
פרטי! עד כה עברו הפגיעות החוזרות
ונישנות בציבור זה, ללא תגובה• אבל
הגזמה נוספת מצר יעקובי, שתמשיך לפ גוע
בציבור זה עד שתמנע ממנו לממש
את זכויותיו האזרחיות האלמנטריות ביו תר,
עלולה להיתקל בתגובה שלכמוה טרם
זכתה הממשלה אפילו מצד גוש-אמונים.
ר. אהרונוכיץ, חל־אביב

מי שגפשל — מצליח

רומן פודבסקי

אחרי ההצלחה האדירה שהיתר. לרומן
פולנסקי בסרטיו האחרונים, ובייחוד —
לעניות־דעתי — בצ׳יינת־טאון, מרענן היה
לקרוא שהסרט האחרון ביותר שלו, הדייר,
ניכשל בפסטיבל קאן (העולם הזה )2022
ולמה מרענן ן פישוט מאד. קצת נמאס ל
הצלחה
וכישלון

הנוזלת הזה?023

קרוא על כל אותם במאים ושחקנים (או
שני הדברים גם־יחד) שמצליחים תמיד,
בכל סירטיהם, בלי יוצא־מן־הכלל.
כמי שמתעניין מאד בקולנוע וגם עוסק

בזה במידה מסויימת, אני מאמין שמי ש ניכשל
מדי-פעם גם משתפר עם הזמן,
ומיקרהו של פולנסקי יוכיח.
רם גיכ?ן וד, תל־ אביב

חיי החברה והכלכלה הולכים ומחמירים,
שכן תשתית ומיבנה המשק וכוח־האדם
בנויים בצורה מעוותת. כחברה אוכלת
לחם־חסד, שאינה מסוגלת לפרנס את עצ מה,
כאשר בראש סולם ה״אצולה״ עומד
צבא לבלרים, ייחודיים ולא־ייחודיים, ה תופס
אותנו בגרון במצח־נחושה כל אימת
שמתחשק להם, ועושים חוכא־ואיטלולא
מהממשלה ומהסיסמה ״עם הפנים לייצור.״
לא זו בלבד שאנו מפרנסים את צבא
הלבלרים, גרוע מזה. כל אימת שאזרחים
מהשורה נזקקים לשירותם, הרי אנו נתק לים
ביחס מתנשא וביורוקראטי הממרר
את חיינו.
מישהו נך רש לשלם משכורת לגולם
שקם על יוצרו בעד עשיית הלא־כלום
והמילחמות הייחודיות, המייקרות את ה מוצרים
שמייצר מיגזר הייצור הזעיר, קרי
חקלאות ותעשיה, והאינפלאציר. גואה פלאים
ללא יחם כלשהו לאירופה ולארה״ב.
וכמובן, התשלום הוא על חשבון צרכים
חיוניים של האומה.
לפיכך, אין משאבים לדירות־בהשכרה
לצעירים, אין משאבים לשכר־לימוד זול
לסטודנטים, אין משאבים לחינוך ולרפואה
ולהכנת תשתית חע-שייתית שתקלוט כוח-
(המשך בעמוד )12

להשכיר
־/י 2חדרים בעווו״ץ״
דירח הנופש היא תיירות בסגנון חדש,
החוסכת לך כסף רב. אתה שוכר
דירה בגודל הרצוי לך, הכוללת את
כל הדרוש למגורים נוחים (מכלי
מיטה וכלי מטבח עד לטלפון ולטלניזיר!)
ומשלב את הנוחות של מלון טוב עם
הרגשת הפרטיות שמקנה לך הדירה,
כאילו העברת את ביתך לאלפים.
חשבנו גם על היתר: על הנוף וכיצד
חגיע אליו. ברכב שכור או ברכבת; על
הבילוי, על הבריאות ועל כושר
הנעורים שתביא איחך הביתה.
דרוש בטלפון מסוכן הנסיעות שלך או
ממשרדי סוויסאיר
(חל־אביב ,243350 ירושלים ,228868
חיפה )84655 את המדריך הצבעוני
״ 76׳ 5־|״ 865 *561|6

המביא לך את שווייץ של ־סוויסאיר׳
במחירים נמוכים להפתיע.
חשבנו על הכל, כי
אנחנו עוסקים בתע 1פה,
אבלהראש שלנו לא בעננים.

קז ק

ההיסטוריה המגוייסדו של הסטיריקן
לגן ושחור /היפה והחיה, כשר לגמרי וטמא לחלוטין,
קורבן ורוצח, בעל־זכות ומנשל מסיג־גבול — כך דמות
סיכסוך ישראל״ערב אצל ב. מיכאל. דבר לא יעזור.
מיותר להוסיף שלא לנו, אלא לערבים הלובן, היופי,
הכשרות והזכות. אנו הרוצחים והם הקורבנות. רק,
מה שצימק בכישרון קודם בשירבוט היסטוריוסופי״סא-
טירי ב״זו הארץ״ (היסטוריה לא פופולרית״ ,״העולם
הזח״ )2016 ראה למתוח על עמוד צפוף שלם ב״פורום״
של גיליון ( 2020״העובדות שמאחרי הסאטירה״).
האמת ההיסטורית של מיכאל מיוסדת במיכתבו על
מגילה של 25 אירועים שונים. כולם מעשי־הרג של
יהודים בערבים, שמספר קורבנותיהם היה רב, או שניתן
להציגם כאכזריים במייוחד, שקדמו כרונולוגית למעשי־טבח
של ערבים ביהודים ושניתן למצוא, או לארגן,
קשר סיבתי בינם לבין האחרונים( .אומנם אפשר שמי
עולם לא ערן ב. מיכאל סלקציה כזו ביודעין. קרוב
מאד לוודאי, שמוחו כבר מתוכנת מראש לכך והסינון
נעשה מעצמו, בתת״התודעה).
באופן זה מפברק ב• מיכאל מסכת היסטורית רבת״
ראיות, מוצקת ורצופה לכאורה, אשר כל אחד ואחד
מאירועיה, ובוודאי המיכלול בשלמותו, נוטפים דמי־נקיים
של ערבים חפים, בנים לעם שוחר־שלום אך
נרדף, אשר פשט את צווארו בהבלגה מופלאח למאכלת-
הטבח הציונית, ורק משכלו קיציו, קם על רוצחיו —
ואשמתם היא, שאגב הגנה־עצמית, גם נרצחו פה ושם
אי־אלה יהודים.
תולדות ההתיישבות היהודית בארץ נראית, כן,
כסידרה רצופה של גלי״טבח זדוניים ומחושבים, אשר
הונחתו לפתע, ללא כל סיבה, על אוכלוסיה ערבית,
שימיה העבודה ולילותי אחוות״העמים.
בלא ״איזון״ ייקשו הבליעה והעיכול. מיכאל יוצא
ידי חובתו זו בכמה שבלונות שדופות, המרוחות בזנב
מסתו :״לכן, מר עמידרור ...אני, בניגוד לן כבר יודע
מזמן שאין שחור ולבן בתולדות היהודים והערבים
בא״י ...והאשמה מתחלקת ונופלת על כל השותפים״...
מס־שפתיים מתחסד וכוללני זה אמור לאזן את כל
המסכת העובדתית המפורטת והמנומקת הנ״ל — ועכשיו
יכול ב. מיכאל להתפנות לאיתור הצידוקים הטובים
למעשי לוחמי-החופש באביבים, במעלות, במינכן ;
משחו בנוסח ,״מר עמידרור, כדאי שתכין שעורי-בית.
צפויות לן הפתעות: בספר, תולדות הכדורגל בארץ־
ישראל׳ ,הוצאת מחלקת הספורט של ההסתדרות הציונית,
עמ׳ ,72 מסופר כי במשחק איסטיקלל-יפו מול
מכבי ת״א, ב־ ,1923 אמר שחקן מכבי לשופט הערבי,
,השופט בן־זונה׳ ואחר״כן רצח אותו, בשגגה׳ ,בתאונת
פגע-וברח. בן אותו שופט היה בין שוחרי-ההידברות
הפלסטינאיים, אשר את שיחתם עם ספורטאי ישראל
במינכן קטע באיבה פרץ יריות של מישטרת בוואריה,
שאותה הסיתו וגם שיחדו ממשלת-ישראל והמוסד. כל
ילד יודע שקרה משהו לא נעים למישלחתנו במינכן.
רוב הילדים יודעים שכבר ב 1923-התקיימו בארץ מיש־חקי-כדורגל.
אף ילד לא צרין לדעת שהיה קשר ביניהם״...
בטכניקה
כזו ממש אירגן מיכאל את מסכת ״העובדות
שמאחרי הסאטירה״ שלו. למשל, כאשר עמד בפני
קושי מסויים, במציאת צידוק למעשי-הרצח היזומים
על״ידי הערבים, שבם החלו את מה שהפן מילחמת
העצמאות (או ״מילחמת הגזל״) ,פנה מיכאל ונסוג
שמונה שנים לאחור. משם דלה אוצר בלום, של ארבעה
מיקרי הטמנת-פצצות קטלניים על-ידי האצ״ל ; ושמונה
שנים, כיום אתמול הן במרחב השמי 40 שנה המתין
הבדואי לנקמה וכשבאה אמר, נחפזתי.״ אמור, שאף
אותן פצצות הוטלו בעיצומם של ״מאורעות 39׳ / 36-״
ושגם את הללו יזמו הערבים תושבי־חארץ — לא יסתייע
בידן. מיכאל יילן וירחיק עד מוחמד. אחת
מבתולות יהודי ח׳יבר ירקה לבן־דודו בעין ופגעה בכבודו,
שזה גרוע מטבח המוני.

או, השחיטה שערכו פועלי בתי״הזיקוק הערביים
בחבריהם היהודים, ב 31-בדצמבר •1947 שעורי״הבית
שהכין ב. בעבורי, להשכילני, מפנים אותי לעמוד 20
בסיפרו של אחד, י.צ. שוורץ. בו נאמר, שקודם לטבח
הטילו אנשי אצ״ל פצצה באותו מקום והרגו שישה
ערבים. זהו, כמובן, ההסבר והצידוק לקטילת 49 הפועלים
היהודיים, משום שאותה פצצת חאצ״ל, היא נקו-
דת־המיפנה ההיסטורית, שהפרה את האידיליה היהו-
דית-ערבית.
אבל לא. מסתבר כי מה שציטט ב. מיכאל מן הספר
הנ״ל, איננו אלא חלק הסיום של פיסקה ארוכה, בת
ארבעה עמודים. שכולה מתארת, בפירוט רב, את מעשי
הרצח וההרג שערכו ערביי הארץ ביהודים, מדי יום,
מראשית אותו חודש דצמבר ועד סופו. אילו היה מיכאל
מאזכר רשימה זו של שוורץ, היה הציטוט מובא בהקשר
הנכון והיו הקוראים למדים, כי הפצצה של אצ״ל נפלה
לא כבומבה ביום בהיר, אלא כמעשה אחד, ודאי לא
הבולט או החשוב, בשרשרת מעשי-האיבה של חמילחמה
שהשתוללה אז בארץ — ואשר יוזמיה ומלביה היו תוש-
בי״הארץ הערביים.
יתירה מזאת, באיזור חיפה חיה המאמץ הערבי

מכוון ומאורגן. מייד לאחר החלטת האו״ם, החליטו
ערביי חיפה — בכנס של כל נכבדיהט, מוסדותיהם וארגוניהם
— כי ״על הוועד הערבי העליון להכריז עצמו
כממשלה ערבית פלסטינאית על שיטחה של כ ל הארץ״;
על הקמת מימשל ערבי מקומי ״בכל עיר מערי פלסטינה״
,כולל חיפה — והכוונה למימשל על כ ל העיר ;
ולהכריז גיוס כללי — לא לתיגבור השיתוף עם היהודים,
אלא כתשתית לחחנקתה היזומה של חיפה היהודית.
או, הקשר שבין טבח שיירת״הדסה וההרג בדיר-
יאסין. הראינו — ומיכאל הואיל לאשר — כי אותם
ערביי שייח״ג׳ראח ניסו לערון אותו טבח חודש קודם־
לכן, רק לא הצליחו, בגלל אבטחת הצבא הבריטי.
הפיתרון זרח למיכאל מכיוון לא־צפוי: מתברר כי
בסמיכות לשיירת אפריל שנטבחה, עמד כוח בריטי.
מפקדו סירב הפעם להתערב, וטען כי ״זאת תשובה על
מעשה דיר-יאסין ״.זה הקשר שמצא מיכאל. אבל מה
עיסקם של הבריטים לכאן ן השאלה כלל אינה למה
התערבו הבריטים או נמנעו, אלא למה תקפו ה ע רב
י ם ורצחו, והאם לא היו טובחים ביהודים בכל מיקרה,
אפילו היו בתי דיר־יאסין האומלל קורסים תחת
ערימות פרחים יהודיים.
שלא להזכיר, כפי ש״כל זאטוט שהכין את שעוריו
כראוי יודע,״ כי באותה עת ניהלו הבריטים מדיניות
מכוונת של ״תוהו ובוהו,״ ונטייתם הכללית היתה —
בבירור — לטובת הערבים. כשבועיים קודם לטבח
השיירה תפסו שלושה חברי ההגנה בשייח׳״ג׳ראח ומס רום
לערבים, שעינום והרגום. ספר הפלמ״ח מביא את
הקביעה, כי ״הבריטים הם שחיפו על הרוצחים הערביים
וביוזמתם אורגן הטבח באנשי השיירה (של הדסה).״
הייתי שולח את מיכאל שיכין ״שעורי״בית.״ אן
תהיה זו התעללות, משום שעמל־סיזיפוס שלו יהיה
לריק: עד כמה שתוקפי שיירת הדסה נוגעים, לא
העלתה פרשת דיר-יאסין דבר וגס לא הורידה. הקשר
בין שני המאורעות במשמעות שנותן בו ב — .דהיינו,
שההרג בדיר-יאסין היה הגורם והצידוק לטבח השיירה
— איננו קיים כלל במציאות. הוא אכן ״צמח ממוחו
המעוות״ של מיכאל — רעיון אווילי וחסר־יסוד, כמו
זה, שהקשר הדמיוני ״הוצנע במזיד, כדי לא להעכיר את
התמונה היפה (יפה ז) ולמנוע קשרים ותיסבוכות מילדים
וממבוגרים.״

או ,״סילוף ההיסטוריה״ על־ידי קביעתי, ש״ערביי
ארץ־ישראל הם שיזמו את שפיכות־הדמים (של מילחמת-
העצמאות) ופתחו בה בצורה חד-צדדית ״.אפשר להתווכח,
מי אשם בפרוץ המילחמה, למה ובאיזו מידה. אבל
לערער על הקביעה העובדתית, שערביי ארץ־ישראל
הם שפתחו בה — הרי זה כאילו להתבונן, בצהרי יום
קיץ היישר לתוך עין־השמש ולתבוע הוכחה, שאיננו
שרויים בחצות הלילה ; או לקבוע כסילוף את האכסיומה
שכדור״הארץ עגול — ולן תוכיח שאיננו נשען
על גב ארבעה פילים.
לביסוס טענת ה״סילוף״ צבר ב. מיכאל קולקציה
משונה של ראיות. מבן-גוריון עמד וציטט, ש״רוב
מניינם של ערביי הארץ סירב, ומסרב להיכנס למערכה...
מיפו, מחיפה ומירושלים ביקשו שלום נניח שבן-
גוריון דייק. ובכן מה ז מבחינה מעשית, הפעילות המשמעותית
של היישוב הערבי בארץ התבטאה כולה בייזום
וטיפוח מאמץ המילחמה ביהודים. העובדה שבחדרי־ביטנם
חששו חלקם, או רובם, מן המלחמה, או אולי
לא רצו בה, לא באה כלל לידי השפעה או ביטוי מעשיים.
כלי
מעשה או מחדל שניתן להגדירם, לפי כל קנה-
מידה שהוא, כמבטאים את רצונו הכללי של הציבור
הפלסטיני או כנובעים ממנו, היו כולם מילחמתיים
במובהק. לעומת זאת מסתבר, כי גם בעיצומה של
המילחמה האכזרית היה מנהיג הישוב היהודי בארץ
מחפש כל נתיב וסיכוי ליצור יחסי אחווה ורעות עם
השכנים הערביים. אז, וגם לאחר-מכן, הגדיר בן״גוריון
את השיתוף היהודי-ערבי כאחד ממטרות המילחמה
שלנו, לא פחות. מן הצד הערבי אין נשמע אפילו ציפ-
צוף של רמז דומה.
ואם כבר מצטט מיכאל את בן־גוריון, אז לא לחצאין.
ערב המילחמה אמר ב.ג ,.״ואל יתיימר איש בתוכנו,
שהשמדת הישוב איננה בגדר האפשרות א־פריורי, ואל
נתעלם מן העובדה, שבין ידידינו הערבים יש שאיפה
כזו, ומנהיגיהם החולשים על דעת הקהל הערבית —
במידה — שיש דעת־קהל כזו — רואים בהשמדה זו
(את) הפיתרון היחידי של בעיית ארץ־ישראל, כי אחרת
אינם רואים כל אפשרות שארץ־ישראל תהיה ערבית, כי
לדעתם — ואולי בצדק — לא תיכון מדינה ערבית שיש
בה שליש יהודים, ויהודים כאלה.״
ועוד :״לא מתנגדים פוליטיים יעמדו מולנו, אלא
תלמידיו ואולי מוריו של היטלר, היודעים דרך אחת,
ודרך אחת בילבד, בפיתרון הבעייה היהודית: השמדה
טוטאלית. ולזאת עלינו להתכונן.״ ובפברואר : 1948
״עלינו לראות בבחירות מלאה מהי מטרתו של תאוייב.
הפעם אין זו התנקשות בישוב זה או אחר, במיספר
יישובים או אפילו ביישוב כולו. האוייב מבקש הפעם
לעקור את, הסכנה הציונית׳ הצפויה לפלסטינה כחלק

משיטתי ערב, ומנקודת מבטו הוא רואה את הדבר
נכוחה. ואף מילחמתנו יש לה מטרה אחת ויחידה :
״מילחמה על הגשמת הציונות
באוגוסט — 1947 כלומר, לפני החלטת האו׳׳ם —
פורסם ביפו כרוז לטובת השקט ומיכאל ב. ציטט ממנו.
אבל מה קרה אחר-כן ! עותקי כרוז זה אזלו במהרה,
או נשכחו. נשוב אל י.צ. שוורץ, עליו נסמן מיכאל ונראה
מה בפיו :״ביום שנודע על החלטת האומות ב 29-בנובמבר,
היתה העיר כולה ...במצב־רוח חגיגי. הכל התכוננו
לכיבוש תל-אביב השכנה ; לחלוקת הבניינים וה אנשים
ולביזת הרכוש היהודי אומנם אהרון כחן
מספר על כרוז של ״השמאל הערבי ״,לטובת הסתלקות
צבאות ערב ול״מילחמה משותפת ערבית-יהודית לשיח-
רור הארץ מן האימפריאליזם.״
אולם ״שמאל״ זה איפיין את הציבור הערבי דאז,
וביטא את רצונו הכללי, בערן כמו שמיכאל ב. מבטא
את הקונצנזוס הישראלי כיום — ואפילו פחות. זח היה
קוריוז פישפשי בציבורו בשעתו, וזח הינו בציבורנו, כעת.
והעובדה שאצל קאוקג׳י נימנו 2000 פלסטינאים
בלבד. אכן ,״השתתפות לא מרשימה במייוחד״ — למזלנו.
אם היו הפלסטינאים יעילים ומגוייסים יותר, היה
זה סופנו. גם כן לא היה קאוקג׳י אלא מפקד אחד
הכוחות• אלפי פלסטינאים אחרים נטלו חלק במילחמה
בכל שאר חלקי הארץ. באיזור חברון לבדו היה עלי
ג׳אברי מיודענו, בימי בחרותו, מסוגל לכנוס ״פזעה״
של 3000 מאנשי המקום, להתקפה על גוש עציון.
אם יצלחו מעשי מיכאל בידיו — תינתן לג׳אברי, בזיק-
נותו הזדמנות נוספת.

כמסלף, שרוי אני בחברה טובה מאד — טובה בהרבה
משמעלה מיכאל בדעתו. מיכתבו מופיע בעמוד , 16 ובעמוד
14 של אותו גליון, תחת דמות דיוקן וכותרת
״הנדון״ ,כתוב :״חזמן, ינואר ...1948 מערכת־חדמים
שבה פתחו הכוחות הפלסטינים, כדי לסכל את ביצוע
ההחלטה (של חאו״ם) ,היתה בעיצומה. הכוחות הפלסטיניים,
שעליהם הצטרפו מתנדבים מרחבי העולם
הערבי, תקפו ישובים ודרכי־תחבורח...״
למד, בני, שניתן לחלוק על אמונות, דעות או פרשנות.
העובדות, יפות ומחייבות בקוטב האחד, בדיוק כמו
בקצה השני.
תופעת מיכאל ב. איננה מקורית, או מייוחדת״במינה.
העולם המערבי שורץ כעת טיפוסים מתוחכמים, שאולי
ראשית ביקורתם היתה בתום־לב ומתון רצון־אמת
לתקן. אבל במהרה נסחפו לביקורת מקצינה״והולכת,
בעיקר מפני כניעה לאופנה, או לצורן לעורר תשומת-
לב בכל מחיר ולהדהים חדשות״לבקרים.
מחמת היעדרם־מלכתחילה של בלמים אינטלקטואליים
מספיקים — וקני־מידה ערכיים של ממש, הידרדרו
אלה, כעבור זמן, לשלילה טוטאלית של חברתם —
ולחיוב טוטאלי של האויב המוצהר, גם אם הוא, כשלעצמו,
מייצג ומציע חברה גרועה, מדכאת, מפגרת או
מושחתת פי כמה. משום־מה מכונים אלה ״שמאלנים,״
אבל לא רעיונות סוציאליסטיים או קומוניסטיים חם
המייחדים אותם אלא, במיקרה שלנו, נכונות מובעת
וקבועה לפסול על הסף, בלא בדיקה ובכל מחיר כל
דבר הנחשב, על־פי ההסכמה־הכללית הלאומית, חיוני,
חיובי, או טוב ליהודים — ולחייב אוטומטית, למפרע
ובעיוורון, כל עמדה, שאיפה או מעשה של הצד הערבי,
כולל של אותם אלמנטים השוללים מעיקרו את עצם
הקיום הישראלי.
על רקע זה נראים מאמצי ב. מיכאל לחטט ולנבור
בכל חור ופינה אחר ״הוכחות״ לרשעת ישראל ולצידקת
ערב, כילידי כפייתיות בל-תסורב, יותר מאשר כאקט
קר-רוח, הנעשה מתון הבנת הדברים ושיכנוע פנימי
אמיתי ; אבל הדבר בנפשו ולכן, במיקרה זה, אפשר
להבין — אבל אין לסלוח ואסור לקבל, אפילו לחצאין.

בנימיו עמידו־ור, הרצ לי ה

מכתבים
(המשך מעמוד )9
עבודה יצרני, ולהכנת קאדר גדול של
חוקרים ומדענים עבור התעשיות עתירות-
המדע• אנו הופכים אט־אם חברה לוונטי-
נית המספקת מוחות וכוחות־עבודה מעולים
לשוק־העבודה האמריקאי.
השאלה הגדולה היא לא מתי נימאס על
ארה״ב, אלא: מתי נימאס על עצמנו כ אוכלי
לחם־חסדז
אם הממשלה נעדרת עוז, ואינה מסוגלת
למלא את תפקידה בריסון ״המיוחסים
הללו״ ,מן הראוי שמצפון הציבור, כרוב
הדומם, יעמיד אותם על מקומם.
בריד אלון, פתח־תקווח

אגחגו לא פראיירים !

הליגה הערבית יכולה לחסוך הרבה מיל יונים
טובים על תעמולה אנטי-ישראלית.
חוגי־השילטון בישראל מנהלים עניינים
אלה. אין כסף ערבי בעולם שיקנה תעמולה
טובה יותר. עם כל הרצון הטוב שנשאר
בעולם החופשי כלפינו, קשה מאד להסביר
את העובדה של שישה הרוגים ערבים1 -
ישראליים בהפגנה נגד הפקעת האדמות.
פרשנים מדיניים, הידועים כמתונים,
אובייקטיביים ודי שמרניים, העירו ש־
״כוחות שמירת הסדר הטוב״ שלנו יעילים
רק נגד מפגינים ערביים, שעה שצעירי
גוש־אמונים עושים ״פנטאזיות״ חמושות
באין־מפריע בגדה. אבל נראה שאין זה
מספיק. כיוון שכבוד ראש־ממשלת דרום-
אפריקה ביקר בישראל.
מי הבא בתור להיות אורחה הרישמי
של ממשלתנו ז גאייזל, פינושט, סוהארטו ן
ההסתדרות יכולה, כמובן, להזמין את ראיס
האיגודים המיקצועיים הרישמי של ספרד
וצ׳ילי, אבל גם תופיק זייאד אינו נקי
מרבב• באיזו זכות הוא מפעיל את שיטת
הפינקסים על המסרבים לשבות 1האם
למד זאת ממוריו, הקוויזלינגים של פראג
? 1968ה״כצים״ זה״זייאדים״ למיניהם הם
אוייבי החופש האישי.
שילטון אוליגארכי שונא אינדיווידוא-
ליזם. יהודי, ערבי או אסקימוסי, צבע
עורם של אנשי הכת האוליגארכית איגו
משנה עובדה זו. רצח חופש-הפרט הוא
פשע נגד כל המין האנושי.
ועוד: הייתי רוצה לשאול את האדונים
של שירותי־השידור בישראל, למד, הם
חושבים שאנחנו, בחו״ל, פראיירים ומטונד טמיסז באחד הלילות האחרונים, בחצות (זמן
מערב-אירופה) ,האזנתי לחדשות של שי-
דורי־ישראל. לא נאמרה שם אף מילה
על מיצעד־הפסח של גוש־אמונים. תמשיכו
בדרך זו, ותקבלו דימוי של רדיו טיראנה
וקמפאלה.
אברהם קופל, אנסוורפן

לא לשחרר אותן!
בעיתונים מתפרסמת מפעם־לפעם מודעה,
הקוראת לנערות העומדות להתגייס לצבא
והנתקלות בקשיים בשיחרור מהגיוס מטעמי
דת ומצפון, לפנות לתיבת־דואר מסויימת
שבה יעזרו להן להשתחרר.
אני חושב

שזאת -שערורייה,

שחוגים

מ שמרת
1ורה אחת עם הסיגריות
זפורסכזות ביותרבשלם
סופר קינג ס״ז
.ך/ערובת אמריקאית
תוצרת דובק

נ תקל ת בקשיים בשחרור
מהצבא מטעמי דת ומצפון

100

*88040

פני אל:
ת.ד 5341 .ירושלים

מודעה בעמון
לאיש אין הזכות
מסויימים עוסקים בסיוע לשיחרור מהצבא
מטעמי דת ומצפון, ומקווה שניתן יהיה
לברר פיהו הגורם העומד מאחרי מודעה

אין, לדעתי, לשום ישראלי הזכות ל השתחרר
מצה״ל בגלל כל סיבה שהיא,
ובוודאי לא מטעמי דת (רק מטעמי בריאות
לקוייה).
דרור חלמיש, ירושלים

העולם הזה 2023

!1 1 1 1 1

מה ׳כזלים נושאי מגן־דויד ללמזד מנושאי־הצלב?

הפלגתה פוו קי ס

ך* יה הרכה מן החוצפה במחזה שהוקרן לפני שבו י
1עיים בטלוויזיה.
אל האולפן הוזמן אחד מגדולי המומחים, כדי לשוחח
על אחת החמורות שבשאלות־ גורלנו.
מול המומחה הושב מראיין סימפאטי, שלא היה לו מושג
על מה הוא שח. מאחורי המומחה ביצבצו, כל עת הראיון,
פניה החמודות של נערת־זוהר, ששום מחשבה אנושית לא
נגעה בהן מעולם.
הפרופסור יהושע פראוור הוא מומחה חשוב מאד
להיסטוריה של ממלכת־הצלבנים, ויש הרבה עניין בדבריו,
כשהוא מחווה את דעתו על השאלות המרחפות בחלל
המדינה מאז יומה הראשון :

היא תופעה שולית. הפזורה קיימת ומשגשגת. האומה
הישראלית הפכה אחת מקיבוצי העם היהודי, אך לא הגדול
שבהם, וגם לא הפורה ביותר.
מדינה שקמה בתנאים כה מייוחדים, אינה יכולה לח יות
בחלל רוחני ריק, עטופה בקרעי אידיאולוגיה מת בלה.
כדי לחיות במציאות החדשה, זקוקה המדינה להג דרה
אידיאולוגית שתאפשר לה להשתלב במרחב הגי אוגרפי
שלה, ולמלא בו תפקיד דינאמי.

האידיאולוגיה החדשה יכולה להיות ציונית,
אך תהיה זאת בוודאי ציונות שונה מזו
שהדריכה את נושאי־מגן־דויד המקוריים.
הצלבנים נכשלו במשימה זו, ועל כן התמוטטה מדי נתם.
אם תלמד ישראל לקח זה, תחיה ותשגשג.

^ וכן שלא תיתכן אנאלוגיה פשוטה, ולא כל שכן
אוטומטית, בין מדינת־ישראל, בעלת המישטר החב רתי
המודרני, ובין המדינה הצלבנית, שהיתר. אמנם מו דרנית
מאד בשעתה, אך שהיתה שייכת, כמובן, לימי־הביניים.

יש לנו ללמוד מניסיונה שד ממלכת־ירושלים
הצלבנית? האם קיים דימיון כין
הציונות והצלכנות? מה משותף להן ומה מפריד
ביניהן? מה ניתן להסיק מניסיונם המפואר
וסופם המר של נושאי-הצלב?
אפשר להעריץ את אומץ־ליבו של ירון לונדון, שקיבל
על עצמו לראיין את פראוור בנושאים אלה, מודגם שהוסיף,
בחיוך מלבב, שאינו יודע דבר על נושא זה. היה זה בהח לט
בהתאם למסורת הטלוויזיה הישראלית, שאינה מושיבה
לעולם אדם בעל ידע ודיעות מזל דובר של המימסד, שמא
יחקור אותו שתי־וערב ויעורר מחשבה בלב הצופה.

* £עומת זאת חזר פראוור בפה מלא על הטענה המו /באת
תמיד כהוכחה ניצחת להבדל העצום שבין הצל בנים
והציונים.
אמר פראוור: הצלבנים סבלו מ״נחיתות דמוגראפיוד׳.

כף היה הראיון בולו בפניה של אותה נערה
כרקע: חמוד — וריק.

היה, ונשאר, דובר מסור

י 1של המימסד.

למימסד זה היתה, ונשארה, תשוכה אחת
לכל השאלות הנ״ל: לא ! לא: לא :
אין כל דימיון בין ישראל לממלכת־הצלבנים. אין מה
ללמוד משגיאותיה הטראגיות.
סראוור השתדל כל חייו להוכיח את הגירסה הדיש־מית.
בכך העמיד את עצמו מול כל חוקרי התקופה הצל בנית
בעולם, העוסקים בהשוואה זו כימעט ללא־הרף —
מי בגלוי ומי בשיחות פרטיות. כמי שהיו לו כמה שיחות
עם כמה מן החוקרים האלה, אני יכול להעיד על כך.

יתכן שזאת היתה הצרה העיקרית של
אותו ניסיון היסטורי: אחרי שהאידיאולוגיה
המקורית שלהם התבדתה, לא השכילו הצלבנים
למצוא לעצמם אידיאולוגיה אחרת. הם
הידלדלו כרוחם, ובסופו של דבר התמוטטו.
^ אם רצה פראוור

לרמוז על משהו, כאשר העלה

י י בקצרה רעיון ז הו

נדמה שההקבלה מזדקרת לעיניים — אלא
אם כן מנסים לעצום את העיניים ככל מחיר.

האידיאולוגיה המקורית, שהביאה את המתנחלים הציו ניים
ארצה, התבססה על רעיון קיבוץ הגלויות. היה ברור
לכל שעם קום המדינה היהודית, ינהרו מיליוני היהודים
לארץ הנושנה־חדשה. שאר היהודים יתבוללו בעמי-
העולם, וייעלמו. הפזורה היהודית תחדל מלהתקיים.
בהתקרב יום השנה ה* 100 לעליית הביל״ויים, ויום-
השנה ה־ 30 לקום המדינה, אין ספק שאידיאולוגיה זו
לא עמדה במיבחן המציאות. הרוב המכריע של היהודים,
אף בארצות החופשיות ביותר, אינם באים ארצה. העלייה

אולם מעבר להבדלים, מעניין לראות שהמדינה
הצלבנית היתה מורכבת משלוש שבכות,
הדומות להפליא לשלוש השכבות כארץ•
ישראל של ימינו אלה.
בראש רבצה השיכבה השלטת, שהיתר. מורכבת כולה
מן העולים שבאו מאירופה ,״הפראנקים״ .גם בראש החב רה
הישראלית מתנוססת צמרת חברתית המורכבת כימעט
כולה על טהרת האשכנזים ,״עולי אירופה ואמריקה
הצפונית״.
מתחתה היתד. קיימת בממלכת-ירושלים שיכבה עבה
של הנוצרים בני עדות־המיזרח, שהיו מנוצלים ומדוכאים,
ללא ייצוג של ממש בשילטון. הפראנקים בזו
למינהגיהם ולתרבותם. האם זה מזכיר לנו משהו 7
בתחתית הסולם היתד. השיכבה השלישית — האוב-
לוסיה המוסלמית הכבושה, שעשתה את העבודה השחורה
והיתד. משוללת כל זכות שהיא. זו החזיקה מעמד, סבלה
והמתינה ליום שבו יתאחדו אחיהם שמעבר לגבול, יאזרו
כוח וישליכו את הנוצרים השנואים לים.
תיאור הז ה מצביע מייד על נקודוודהתורפה של
הממלכה הצלבנית — והוא עוזר לנו לחשוף את
נקודות־התורפה שלנו.

והנה, אס קלטתי היטב את הנימות העדינות
של דכריו, התגנב מין קמצוץ של ספק גם
להשקפתו של פראוור. ההכחשה שלו שוב אינה
החלטית ובוטחת בפי שהיתה. הייתכן בי
בסתר ליבו חושד גם פראוור שיש מה להשוות?

ראוור סכור כי הממלכה הצלבנית התמוטטה (אחרי
* מאה שנים בירושלים, ומאה שנים נוספות בעכו)
ביגלל ״פשיטת־רגל אידיאולוגית.״ אין ספק שיש בכך
הרבה מן האמת.
נושאי־הצלב יצאו לדרכם וכבשו את הארץ, אחרי
תלאות ויסורים שלא ייאמנו, כדי לשחרר את קבר ישו מידי
הכופרים ולכונן בארץ ממלכה קדושה.
המציאות לא דמתה לחזון. הצלבנים לא היו קדושים.
הם היו ערב־רב של חוטאים, הרפתקנים, קנאים, נסי כים
תאבי־בצע ורודפי־שילטון, כמרים רודניים וסתם אנ שים
טובים ורגילים.
במשך שמונה דורות הפכה הממלכה ״מדינה ככל
המדינות״ ,לא טובה ולא רעה מכל מדינה אחרת בת קופתה.
הצלבנים התעשרו והתפנקו, השחיתות אכלה כל
חלקה טובה, המריבות הפנימיות עמדו ברומו של עולם.
נוצרים יראי-שמיים, שבאו ארצה בהאמינם כי ימצאו
כאן גוי קדוש. התאכזבו וחזרו כלעומת שבאו.

אולם למרות כל ההבדלים החברתיים והעדתיים, היתד.
קיימת האחדות היסודית של מאמיני־ישו, מול המוסלמים
והיהודים.

הטענה הנוחה, על אודות ההבדל התהומי
כין הצלבנים והציונים, פשוט מופרכת מיסודה.

פראוור לא אמר זאת. איני יודע אם הוא
מעז להרהר בכיווץ זה. כאותו ראיון לא היה מי
שישאל אותו.

ך* פרופסור יהושע פראוור

מוכן, היתה הפרדה כין הנוצרים שבאו מאירופה
לבין הנוצרים מכני עדות־המיזרח. הבדל
זה היה סוציאלי, והוא נבע מעצם מהותו
של המישטר הפיאודלי, שהבטיח פער חכרתי
כין האדונים ובין העם העובד.

קודם־כל, יש חשיבות מכרעת למעמדם של
״כני עדות המיזרח״ — כאז בן עתה•

ההתנשאות האירופית של הצלבנים מנעה את מיזוגה
האמיתי של החברה הנוצרית, ואת התהוותו של עם צל בני
מאוחד. במרוצת הדורות איבדו בני עדות־המיזרח את
זיקתם למדינה הנוצרית, שבה לא ניתן להם חלק הוגן.
היתד. זאת אחת הסיבות להתפרקות הפנימית של הממלכה.
הם היו תמיד מיעוט קטן בארץ. לא היתד. חקלאות צל בנית.
לא היתר. גם מלאכה צלבנית.
הייתכן הבדל גדול יותר 7הנה אנחנו, הישראלים,
מהווים רוב בארץ. יש חקלאות ציונית מפוארת, וגם
במלאכה רב הישגנו.
כך מתמוטטת כל ההשוואה. האמנם 7

בהחלט דא. כי כד הטיעון הזה מבוסס על
פעלול אינטלקטואלי ועל פירכה עובדתית.
כמו להטוטן על הבמה, משחקת טענה זו בכמה כדו רים,
מחליפה אותם במהירות הבזק, כך שעין הצופה
התמים אינה מבחינה בתעלול.

בדי להוכיח את הטענה, נאלצים כעליה
לשחק בזריזות כשלושה מושגים שונים —
״צלבנים״ ,״פראנקים״ ו״נוצרים״ ,באילו היו
היינו-הף.

* בון שה״פראנקים״ (הצלבנים שבאו מאירופה, 4ובו ובעיקר מצרפת) היו מיעוט קטן בארץ. בחברה הפי אודלית
של אז הס היו השליטים, בעלי-האחוזות, חיילי
גייסות-השיריון והבורגנים בערים.
אולם בארץ .

הנוצרים

היו

רוב

מסע-הצלב הראשון פרץ ארצה כאדבע־מאות שנים
אחרי כיבוש האיסלאם. המוסלמים לא הכריחו את הנוצ רים
והיהודים להמיר את דתם. במאה ה־ 11 היו הנוצרים
עדיין רוב בארץ־ישראל ובלבנון.
מי שמדבר רק על ר,״פראנקים״ ,ולא על הנוצרים
ביכלל, יכול להשתעשע באשלייה הנוחה שהצלבנים היו
מיעוט דמוגראפי קטן, ועל כן מוגרו. אולם האמת ההיס טורית
היא שהמדינה הנוצרית היתר, בעלת רוב דמוג ראפי,
ושהנוצרים המקומיים עסקו בחקלאות ובמלאכה
ביד רחבה.

סכנה זו מאיימת גם עד מדינת-ישראל,
ודווקא דוגמת הצלבנים צריבה לעזור דנו להכין
את מלוא חומרתה. מוטב להתמודד עם הכעייה
עכשיו — בי כעוד דור או שניים זה עלול
להיות מאוחר מדי.

אשר לאוכלוסיה הערבית — נכון הוא שהציונים,
בניגוד לצלבנים, הטיפו תחילה לעבודה עצמית, לחק לאות
עברית ולפיראמידה חברתית בריאה. בכך היה
הבדל גדול.

ה יה. כי כיום התהלין־ הוא הפור, והערכים
מתחילים למלא כהכרה שדנו את אותו
התפקיד שמילאו גם כהכרה הצלבנית — התפקיד
של חוטבי עצים ושואבי מים, פועלי־כניין
ועוכדי-אדמה שכירים. ואילו כני-הציונים, במו
כני-הצדכנים בשעתו, הופכים כעדי-אחוזות
ואידי-הון.
^ היסטוריה אינה חייבת לחזור על עצמה. היא
• י מעשה ידי אדם, והאדם מסוגל ללמוד, להבין, לשנות.
הפרשה המרתקת של שילטון הצלבנים בארצנו —
פרשה של 200 שנות הרפתקות, קרבות, בניין, מיסחר
ויצירה תרבותית — היא חומר־לימוד מאלף ביותר. לא
נרוויח דבר אם נתחמק מן העימות עימה.

מי שלומד את שגיאות הצלבנים, יקד לו
להימנע מלחזור עליהן בימינו.

אין לזלזל בצלבנים. הם חיכו שרשים עמוקים בארץ,
אהבוה ונאחזו בה. הם נעקרו מפני שנשארו גוף זר
במרחב עויין, ונאלצו לחיות במשך 200 שנה על חרבם
ועל סיוע מבחוץ. לכן הידלדלו מבפנים והיו חשופים
לסכנות מבחוץ.

השרשים שלנו כארץ עמוקים יותר, ודבקותנו
כה חזקה יותר. עתידנו יהיה מובטח לדו־

רי-דורות — בתנאי שדרבנו הלאומית והחברתית,
המרחבית והרוחנית תהיה הפוכה.

ייא1 1 8 * *1־ ־ 1 *1 1 3 1 1

כ ל המדינה שוכב ת ומחכה
שייגאל ידיו יעשה ל ה לד
8גם למוכתר עין־חוד,
איצ׳ה ממכוש, יש ימה לה גיד
על כניסתו של רב־אלוף
׳(מיל ).ייגאל ידין לחיים ה פוליטיים
:״הוא רוצה שהמ דינה
תשכב בפישוק־רגליים, ו תתחנן
שהוא יבוא ויעשה לה
ילד.״
8 :בפירסום נרחב זכה בעי תונות
ביקורו -של חרב הראשי
שלמה גדרן בכלא רמלה,
כדי להשיג גט מאדם שרצח
שיבער, אנשים והמסרב להת גרש
מאשתו. לא זכה בפירסום
שבעת הביקור פגש הרב גורן
גם באסיר הפוליטי אהוד
(״אודי״) אדיב, כשהוא קורא
את סיפרו האחרון של הפרו פסור
ישעיהו לייבוכיץ.
הרב גורן התכעס, ויצעק על
האסיר :״לא די שאתה יושב
כאן, אתה גם קורא את סיפרו
של המשומד הזה? תקרא את
סיפריהם של נאין 5חוואת־מה
ויאפר עראפאת, ורק
לא את של לייבוביץ ! ״
; 8במסיבת־קוקטייל, שהתקיימה
בביתה ישל העיתונאית
הימנית אורה שם־ אור
לרגל הוצאת חוברת פוליטית
בשם הספירה לאחור, היה ח״כ
יגאל הורוביץ ססמר-הערב.
הורוביץ כל-כך נהנה להיות ב מרכז
העניינים, עד כי שכח
ללכת לחתונתה של !מיכל
וייצמן, בתו של אלוף (מיל).
עזר וייצמן, שהתקיימה ב

פעם שהוא נכנס למכונית,
סימני סרבנות.

8הקריינית שמירה
אימבד, שהושעתה ׳משידורים
חיים אחרי שאמרה בעת שידור
חי את המילה ״׳בית־שימוש,״
חוזרת לרדיו אחרי חופשה
ארוכה בת מחצית השנה. ב תקופה
זו עברה ׳שמידה ניתוח
במיתרי־הקול שלה.
8במאי-ד,קולנוע האיטלקי
פרנק קרמר, המביים בארץ
יאת המערבון אקדח האלוהים,
התלהב מכוכבת-הסרט פנינה
גולן עד כדי-כך, שהחתים או תה
על הוזה למישחק בשני
מערבוני־ספאיגטי נוספים. פני נה
קיבלה ׳מקדמה בסך 5000
דולר.

|* 1ל ׳*11011151

במאי״הקולנוע האמריקאי בן ה״,43
שביים סרטים כמו ״בוב, קריל, טד

ואליס״ ,ו״התחנה הבאה גריניץ׳ וילג״ /שהה בביקור קצר בישראל
ונפגש עם עיתונאים. מייד כשנכנס אל האולם שבו התקיימה
הפגישה, הביט בשולחן שעליו עמדו כוסות־קפה ועוגיות, ואמר :
״זוהי מסיבת־חעיתונאים הראשונה בחיי שבה מוגש קפה במקום
אלכוהול מזורסקי סיפר, כי ביים את הבמאי הנודע פדריקו
פליני בסירטו ״אלכס בארץ הפלאות״ .פליני התנהג למופת, לא
התערב בבימוי וסירב לקבל תשלום עבור ימי־הצילומים. כן סיפר,
כי כשירד מחדרו שבבית־המלון ושאל את פקיד־הקבלה :״יש דואר
למזורסקי ז״ ניגש אליו יהודי ושאל אותו :״אתה מזורסקי מחיפה?״
המישיפט חזה נתן לו רעיון לכתיבת תסריט בשם ״מזורסקי בחיפה״.
מיכאלי, סיפרה כי אחיד, גילה
כבר מילדות חול-שד, לאברים
פנימיים .״כשהיינו ילדים, נהגנו
ללכת עם אמא לשוחט, ודן
תמיד היה ׳מבקש יאית החלקים
הפנימיים של התרנגולת, ו-
אחר-כך היה בוחן אותם ב מיקרוסקופ.״
לאנשים הנכונים

8למזכירת
מועצת־ד,פו 1
עלות,
,תמר אשד, יש בעייה.
היא מחזיקה בשתי דירות, ב ירושלים
ובתל-אביב, יוכל העת
נוסעת בין שתי הערים. מאחד
שהיא ׳מתגוררת בגפה, ניסתה
למצוא בייבי־סיטר לכלבה ה אהוב,
מסוג פודל ,׳וכשלא ימצ אה,
החלה לוקחת את הכלב
איתר, במכוניתה. אלא שהכלב
לא התרגל לנסיעות ומגלה, ב-

8כשנפטרה שלי׳ בתה 1 הפעוטה של קריעית־הטלווי-
זיה דליה !מזור, שהה בעילה,
המהנדס אריה לוין, בנסיעת־עיבודה
בארצות־הברית. דליה
ביקשה יממנו שלא ישוב ארצה,
לא ערכה לפעוטה הלווייה, אלא
יטכס-קבורה בנוכחות קרובי־המישפחה
בילבד. מייד ׳לאחר-
מכן הצטרפה אל בעלה, בניו-
יורק.

! 8הרב שמואל הכהן־
אכידור מעביר שעור־גמרא
לחברי מועצת עיריית תל-
אביב. בדרך־כלל עסקו השעו רים
בעניינים מוניציפאליים,
כמו דיני־רכוש. אולם לאחרונה
באו החברים אל הרב בדרישה,
כי יעביר להם שעורים גם ב־דייני־נפשות
.״אנחנו רוצים לד עת
מה עלינו לעשות אם יהר גו
אותנו או יפוצצו את בתינו,״
התלוצצו.
8אחת מחברות ועדת-
המישנה של הוועדה למעמד
האשה בישראל, שמינה ראש־הממשלה
יצחק רביו לרגל
שנת האשה הבינלאומית, היא
הדוקטור דינה גורן, העומדת
בראש הצוות לתדמיית ותיקשד
ירית. היא זימנה את חברות ה צוות,
בהן השחקנית גילה
אלמגור, לישיבה דחופה, ש אליה
קראה גם עיתונאיות. ב מהלך
הישיבה הציעה גילה ל דינה
לבקש מהעיתונאיות לסדר
קודנדכל את מצב העיתונאיות

צלם־חקולנוע המצטיין, שנאלץ לוותר
על נסיעתו לניו־יורק כדי לצלם שם
קטעים לסרטו ״לופו בניו־יורק״ בשל קשיים שהערימה בפניו השגרירות
האמריקאית בגלל הרשעה ב״עבירת־סמים״ ,לא הצטער זמן
רב. ידידו, הבמאי ז׳אק קתמור, שלח לו כרטיס״טיסה לאמסטרדם,
כדי שיצלם עבורו סרט שהוא מביים שם על ״פסטיבל השוטים״,
של להקות־הפופ. אל אמנון תצטרף ידידתו, אורלי גל (משמאל).
אותו ערב בבית אביה בנווה־מגן.
רק מאוחד יותר הזכיר לו
ח״כ ידידיה כארי, שנכח
גם הוא במסיבה, את עניין ה חתונה.
הורוביץ הגיע למסיבת-
החתונה באיחור.
כרמל מזרחי

חיקגי ואעוון לזגיון
וזכרו! יעקב

8אורח־הכבוד בכינוס עו למי
ישל יהודים יוצאי ארצות-
עירב, שהתקיים במלון מיגדל•-
דניאל בהרצליה, היה ראש*
הממשלה יצחיק רבין. אלא
שנראה היה, כאילו מארגן ה כינוס,
ח״כ הליכוד מגחס
ידיד, לא היה מרוצה מנו כחותו
של ראש־הממשלה. ידיד
הסתובב בין כל האורחים, ו נשבע
שהוא לא הזמין אח
רבין, וידו לא היתה במעל.
׳ 6אנשי-אוויר רבים חייכו

למשמע התיאור הדרמאתי ש השמיע
הטייס
ברדיו, רשתיאר את נסיוגה של
ליילה חאלד לחטוף מטוס
של אל על. בר־לב, שפקד אז
על המטוס, סיפר בהתלהבות
על גבורתו -שלו ושל חבריו,
אך העלים את העובדה העיק רית
של אותה פרשה: שניתן
לאיש״ביטחון להיכנס לתא-
הטייס, בניגוד לכל ההוראות.
כאשר התחילו החוטפים לפעול,
נעדר אייש-ר,ביטחון הזה
ממקומו, דבר ששינה לחלוטין
את המצב והעניק סיכוי לחטי פה,.

אורי
כר־לכ

> 8אחותו של קצין הרפואה
הראשי, תת־אלוף ד״ר דן
מיכאלי, השחקנית רכקה

השחקנית והזמרת הוותיקה, נאה אל

מאחרי״הקלעיס של החצנה ״משעות
1׳ 1י /
ננימין השלישי״ ,יחד עם נעלה, השחקן ברוך דויד, פדי לברן
את נתה הנכורה, אורית, ההולכת נדרכי הוריה .״לפחות נחצגה
הזאת את לנושה מכף־רגל ועד ראש,״ אמרה לאורית, שתפקידה
הראשון כשחקנית היה להופיע נתחתונים וחזייה על הנמה,
כנת־זוגו של יהודה נרקן נהצגה מישחרית נלתי״חשונה.
העולם הזה 2023

חוווסקופ

אגשים

3555

להינשא לידידתו ברברה
מרקם, ששהתה איתו אז ב מלון.
אחד הסודות השמורים
ביותר, שלא הודלפו לעיתו נאים,
היה כי סינטרה וברברה
לא התגוררו יחדיו, סינטדה
התגורר בדירת־הנשיאות, בעוד
שידידתו התגוררה בחדר סמוך,
למרות שבישלה את ארוחותיו
האיטלקיות במו ידיה במיטבח
שבדירתו.
8לאותו מלון עומד להגיע
בימים הקרובים ג׳ורנ׳ רו מני,
מושלה-לשעבר של מדי נת
מישיגן, ומי שרצה להיות
מועמד לנשיאות ארצות־הב־וית.
רומני יעמוד בראש קבו צה
בת 35 אנשי־עסקים אמרי קאיים
עשירים. הוא יביא איתו
את טבחו האישי, המכין לו
את ארוחותיו הדיאטטיות.
! 8עורך־הדין אברהם
בריר התקנא באשתו העי תונאית,
ברוריה אבירן,
והחל מפרסם לאחרונה מאמרים

במדינה, וגורן הטילה את ד!״
משימה על מיססר עיתונאיות.
1נשיא בורסת־היהלומים,
משה שניצר, סיפר כי חודש
ימים אחרי שנשא אשד, ב־, 1948
פוטר מעבודתו כשכיר, ומאז
הוא יהלומן־עצמאי. כן סיפר
כי אשתו, למרבית הפלא, אינה
אוהבת יהלומים .״אם כך, מה
היא מוצאת בך?״ נשאל. שני צר
לא נעלב, והשיב :״אני
בעצמי תכשיט הרבה יותר
יקר.״
8באי־הכנסת וציבור צ ד
פי־הטלוויזיה, שראו בשבוע
שעבר את ח״ב שולמית
אלוני כשהיא מחייכת כאילו
״הכל כרגיל,״ לא ידעו כי על
מישפחת אלוני עבר באותו זמן
משבר קשה. בעלה של חברת-
הכנסת, ראובן אלוני מנהל
רשות מרחב שלמה (מרש״ל),
שכב באותה עת בבית־החולים
בילינסון בפתח־תקווה, לאחר

מ׳ 14

בגלל אדישותך מתרחק ממך בן זוגך. כבר עתה הוא נמצא בשלב של
חיפושים אחרי מישהו אחר. אם לא תשני את יחסך אליו בצורה דרס טית
— יברח, ואת תצטערי על כך יותר ממה שנדמה לך. הצלחה בעסקים
היא דבר חשוב — אך היא לא הכל בחיים, למרות שכרגע נדמה לך.
ו 2בחרס -
70באי׳י י ל

את רואה שזה משתלם לסבול קצת כדי להיות יותר יפה? תמשיכי לטפל
בעצמך ואל תאבדי את המרץ. השתדלי לצאת בחברת גברים המבוגרים
ממך בלא יותר מעשר שנים. בן שור — תפסיק לחשוב כל הזמן על
בעיות כספיות. הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר — ואתה תרוויח.

₪1חי0

לבם בני תאומים מחכה טבוע נעים ביותר. צאו מתוך הקליפה, והפסיקו
לשמור הבל בפנים. השבוע ייפתרו בעיות רבות, בייחוד בשטח הכלכלי.
אלת האהבה מחזרת אחריך, סוף־סוף תמצאי את בך זוגך. אל תה ססי.
קבליהו במו שהוא. שתפי אותו בכל חוויותייך. אל תרבה ביציאות.

האשמה למריבות המשפחתיות האחרונות נעוצה רק בך. נסה לא לש כוח
שאינך האדם היחידי בעולם, ולגלות יותר הבנה לזולתך. אל תתיחם
ברצינות להתקפות הזעם של הקרובים אליך, אלא הקשב היטב למה שיש
להם לומר כשהם נינוחים. בת־סרטן — אל תתחבי את אפך לעסקי חברתך.

אויו1

אם אתה יכול, התייחס לשבוע זה כאל תקופת של רגיעה וחופשה. בת־אריה:
פגישה עם אדם הנראה לך, ממבט ראשון, כחשוד במיקצת, תגביר
את המתח. בשבוע הבא זה יעבור. אל תקחי ללב ואל תדאגי. אם
חשבת לנסוע ביום ה׳ ,ייתכן שתתאכזב. נסה לא להיות עיקש הפעם.

1ז; ביו לי -
?1נאוגיסס

חשבונות הנפש בחם אתח שקוע לא יעזרו לך לשפר את מעמדך
בחברה ובעבודה. הקדש לידידיך תשומת״לב, והתייחס אליהם בחביבות,
ואז יחזירו לך יחס דומה. אל תיקח את עצמך יותר מדי ברצינות,
ותן לזמן לעשות את שלו• אל תשמיץ את חבריך מאחורי גבם.

](111ו!
22באוגוסט -
72בספס כו ב ר

ח אזנ״ס
^ ( 1 0 1 0 1 1 1 1מימין) ,אדריכל הפנים שעלה
י מצרפת, זכה בשבחים נלהבים

על צורתה הפנימית של המיסעדה החדשה ״קאסרול״ ברחוב
דיזנגוף בתל״אביב, שנפתחה השבוע, והשייכת לבעלי ״מנדיס-דראג-
סטור״ דני לרנר (באמצע) ואברהם ארביב. זילברשטיין ולרנר סיירו
בשנה שעברה בעשרות מיטעדות באירופה, כדי למצוא השראה לסי׳
דורי־הפנים ולתפריט. בין השאר התרשמו בגרמניה מן הדגים המלוחים
המוגשים במנה ראשונה, בללו אותם בתפריט שבולו צרפתי.
ניתוח לב פתוח. אלוני לקה
לפני חודשים אחדים בהתקף־לב
קשה, ולפני שבועיים לקה ב התקף
נוסף. לאחר ההתקף ה שני
חל סיבוך במצב בריאותו
של אלוני. והרופאים נאלצו לע רוך
לו את הניתוח המסוכן. ני תוח
דומה עבר לפני כשנה גם
שר-התחבורה, גד יעקובי.

8מאושפז אחר בבית-
חולים: האדריכל הצעיר א לי שע
גת, מי שהיה מועמד ל ראשות
עיריית תל־אביב, נפצע
בתאונת־דרכים חמורה, ושוכב
מזה חודש ימים בבית־חולים
בחיפה כשד,כרתו מטושטשת
ורגלו שבורה. הרופאים מקווים
להחלמתו המהירה.
8הסופר האמריקאי-ד,יד,ו די
הנודע ה דמן מק, מחברם
של מרד על הקיין ומרג׳ורי
׳מוונינגסטאר, שוהה בישראל
בפעם השלישית תוך שגה.
ווק, שאינו מרבה לדבר, רמז
כי הוא אוסף חומר לכתיבת
ספר שנושאו הוא ירושלים.

׳ 8באגף־ד,שירותים של
מלון הילטון בירושלים הורמה
השבוע כוסית לחיים. המלצרים
והחדרניות, שטיפלו בזמנו. ב זמר
פרנק סינטרה בעת
ששהה במלון, ושזכו ממנו לטיפ
נדיב בסו 300 לירות כל אחד,
קראו בעיתון כי הוא עומד
העולם הזה 2023

בעמוד הפובליציסטי של דבר.
ברוריה מאיימת כי אם יתמיד
בתחביבו החדש, תתחיל היא
ללמוד מישפטים.
8חברת נשיאות מיח״א
(מחנכי ילדים חרשים־אילמים)
ראומה וייצמן, אשתו של
אלוף (מיל ).עזר וייצטן,
סיפרה כי רכשה את כל ה נדוניה
שהעניקה לבתה מיכי
לרגל נישואיה, בבזר מיוז״א
המסורתי.
81 מישפחתו של הפיזמד
נאי עמוס אטינגר אינה
נילאית מכתיבה, אחרי שכתבה
כמה רבי־מכר לכל המישפחה,
סיימה העיתונאית תמר אבי״
דר, אשתו של עמוס כתיבת
ספר שירים בשם חרוזי אהבה
של אישה נשואה. עמום עצמו
עסוק כעת בכתיבת ספר על
תוכנית הטלוויזיה חיים שכ אלה,
אותה הוא עורך. הגיב
על בולמוס הכתיבה שאחז את
המישפחה, אלץ, בנה של תמר
מנישואיה הראשונים :״אמא
לא מוותרת, היא תמיד תשיג
את עמום.״
81 ניספח התרבות הפופו לארי
של שגרירות איטליה ב ישראל,
מרקד מיידה, ערך
מסיבת־פרידה לחוג מצומצם
של ידידיו. מיילד, עומד לנסוע לשמש לארצוודהברית כדי
ניספח תרבות של ארצו שם.

אל תאשים אחרים בצרות שהבאת על עצמך, ותעשה מה שצריך כדי
לצאת מהן. הגיע הזמן שתתבגרי, בת־מאזניים — היופי זה לא הכל,
ובמקום לדאוג להופעתך החיצונית — כדאי שתקראי פעם ספר. ידיד
ותיק שייכנס לחייך שוב — יביא עימו שיפור במעמדך החברתי. אל
תתני להצלחה הצפוייה לסובב לך את הראש. קצת מוסיקה קלאסית תועיל
לך .״החוג הנוצץ״ שלך הינו מזוייף ויגרום לך אכזבה. לבשי צהוב.

מחכה לך שבוע מוצלח בצורה בלתי רגילה לפרשיות רומנטיות.
הרגע, והפק מהצלחתו את כל ההנאה. אל תגזים בהתחשבות
הזולת. תן להם לדאוג לעצמם ועשה חיים. הנח לה לקנא קצת,
איזו מציאה אתה. בת־עקרב — ידידות ישנה תתפתח השבוע
שתהיה בתחילתה חד צדדית, אמנם, אך אל ייאוש, בסופו של דבר,

י!ש1

> 2בנו בטבר -
2 0ד דזי מבד

נצל את ברגשות ולהיזכר
לאהבה,
תצליחי.

שבוע טוב לאהבת. אבל אל תגזימי. חרגי טורקי ונוחי, כדברי הפית-
גם. במישור המשפחתי: שבוע שיגרתי. בעבודה: הצלחה כרגיל. תתנהגי
בטוב לב אל אחד מקרובייך, זה ישתלם לך בעתיד. אל תנסה לכפות
על עצמך מאמצי-יתר ואל תעשה שטויות. זהו שבוע של רגיעה. הקפידי
היטב על מראך החיצוני, השתדלי לשמור על קור-רוח ושלווה כלפי חוץ.

סבלנות. אל תיתן ליחסים המתוחים עם אדם קרוב אליו לדכא אותך — או-
טו־טו — הכל יסתדר. היכרות חדשה בשטח הקרוב לעבודתך תסייע לו
להתקדם. למרות זאת אל תזלזל בידידים ישנים, ובמייוחד לא בידידות יש נות•
שים לב לאופי ולא להופעה החיצונית. עליך להיזהר מצעדים נחפזים.

20 בינו א ר -
? 1כ רר רו א ר

עכשיו הזמן בו אתה יכול ליפול בפח, אס לא תשמור על הקשרים החברתיים
והעסקיים שלך ולא תשקול אלף פעמים כל הצעה הנופלת בידיך. יום ד׳
הוא יום התנגשויות ובעיות כספיות. היה זהיר ביום זה. פגישה מיקרית
שלך, בת־דלי — הופכת לרומן של קבע. אל תכתבי מכתבים חשובים ביום
ה׳ הבא. הסתגרי בביתך למיספר ימים והימנעי מכל פגישות עם ידידים׳
זה יגרום להתעניינות מחודשת מצידס במעשך. לב שי בצבע אדום.

פזיזות אינה מעלת, אך חססנות״יתר אינח טובה ממנח. אם נגזר עליך
להחליט, עשה זאת, אחרת תישאר קרח משני הצדדים. ברגע שהחלטת,
הקדש את כל תשומת-ליבך ואת יכולתך כדי להוציא את החלטתך
לפועל. חוסר ביטחונך יקטן השבוע, בעיקבות יחס חם ולבבי
ממקור בלתי צפוי. אל תעוררי את קינא תו השבוע, כי אינך
מסוגלת לצפות מראש מה הם הצעדים שהוא עלול לנקוט.

ן]׳11

בפב רו א ר -
7 0נ כור ס

לא אזיל דימעה כאשר הסורים ידכאו את אנשי עואפאת״ ־
אמ ו יצחק וביו. הא 13 הוא יאמר זאת \;םבאשו יופיעו
ח״ן דים סוו״ם ב ואש־הניקוה, בטורנום, ביוושרים ובעקבה?

שוו יזי ל ו־יחש

אש־ הממשלה חייך את חיוכו האופייני, כדרכו של ילדון שובב היודע שהוא עומד
לפלוט התחכמות. הוא נשאל על עמדתה של ממשלתו כלפי הפלישה הסורית ללבנון.

״אודה, איני מזיל דמעות על ההתנגשויות בין הסורים ואנשי עראפאת. לא הייתי
רוצה להפריע למישהו לדכא קצת את אנשי עראפאת!״ אמר בעליצות.

--מאח

אורי אסרי
שומעיו הסטודנטים, השומן והסולת של האינטליגנציה הצעירה, התמוגגו מנחת.
גם העיתונות, למחרת היום, מחאה כפיים לחוכמתו של ראש־הממשלה.

כד, כבמה מילים של התחכמות, הסביר יצחק רכין החלטה גורלית
העלולה לסמן מיפנה בתולדות המדינה, ולהביא עליה סכנה שלא היתה
עוד במותה.

האריה והתנין
ף* סיפרי הצ׳יזכאת על הרפתקות הבאתן הגרמני קארל הירונימוס פון־מיגכהאוזן,
1מצא הגיבור את עצמו פעם בין אריה מסתער לבין תנין פוער־פה. הוא התכופף,

קואליציה זו כוללת את הגורמים הבאים :

סוריה, שהטילה על צבאה ועל גרוריה לכבוש את לבנון.
הימין הלבנוני, הנוצרי בעיקרו.

ארצות־הכרית,
• ברית*המועצות,

הנותנת עידוד גלוי לפלישה הסורית.
ששלחה לדמשק את אלכסיי קוסיגין׳ ובכך נתנה אישור

הפגנתי לפעולה הסורית.

#ירדן,
* ייטראל, שלולא הסכמתה לא היתר, סוריה יכולה לרכז את צבאה ולהפעילו בלבנון.
בל הגורמים האלה עשו יד־אחת בדי לתמוך כפעולה, שמטרתה
הגלוייה והעיקרית היא לחסל את אש״ף כגורם עצמאי. השבוע יבלו
הפלסטינים לשיר :״העולם בולו נגדנו
שתיווכה בין דמשק לוושינגטון.

לפני שש שנים, בימי ״ספטמבר השחור״ ,היו החזיתות ־שונות לחלוטין. ירדן חיסלה
את אש״ף בגבולותיה. הצבא הסורי חש לעזרת אש״ף, אך נבלם על־ידי אולטימטום
אמריקאי־ישראלי, כשצה״ל מאיים בפלישה כדי לעצור את טור־השיריון הסורי. ברית־המועצות
תמכה בסוריה ובאש״ף, וגינתה את ״הקנוניה האמריקאית־ישראלית־ירדגית״.
החודש, העשוי להיכנס להיסטוריה הפלסטינית כ״יוני השחור״ ,פועלת סוריה בשיתוף
עם האמריקאים וישראל, ואילו בריודהמועצות נתנה את ידה לדיכוי אש״ף.

כיצד נוצרה קואליציה מוזרה זו ז מהו האינטרס המשותף, המזמן
יחדיו עמיתים בה משונים ז

המטרה הסורית
ץ* פי שקורה לעיתים קרובות בפוליטיקה, מבוססת גם קואליציה זאת על אינטרסים
^ שונים, כשכל ־שותף בה מבקש להשיג משהו אחר.
בולט ביותר האינטרס הסורי. הוא גלוי לעין, כימעט ללא כל גיסיון להסוותו.

סוריה נמצאת עתה על דרך־המלך להגשמת שאיפת־הדורות :
הקמתה של סוריה־רכתי, כבל השטח הנחשב בעיני הסורים בסוריה
ההיסטורית.

שטח זה כולל את סוריה עצמה, לבנון, עבר־הירדן וכל ארץ־ישראל המערבית.
בפלישתה ללבנון, מבקשת סוריה להטיל סופית את מרותה על ־שניים מן השטחים
האלה: על לבנון ועל הגדה המערבית של הירדן.
אין סוריה דבקה עוד ב־שיטות מייושנות. אנשי ״סוריה רבתי״ מתוחכמים הרבה יותר
מאנשי ״ארץ־ישראל השלמה״ .אין הם מבקשים לספח את לבנון לסוריה. די להם בהפיכת
לבנון לארץ־גרורה אוטונומית, שתהיה תלוייה לחיים ולמוות בבעלת־חסותה הסורית.
מובן״מאליו שכל הסדר־שלום פנים־לבנוני, שיושג תחת כיבוש סורי ועל־פי תכתיב
סורי, יהפוך את לבנון לארץ־חסות סורית, בדומה למעמדה של צ׳כוסלובקיה כלפי ברית־המועצות.
אכן,
קיים דימיון רב בין הפלישה הסובייטית לפראג לבין הפלישה הסורית ללבנון.
אולם זאת תהיה רק תוצאה אחת — וייתכן כי השנייה חשובה יותר.
לבנון היא הטריטוריה היחידה שבה פועל אש״ף כגוף עצמאי. ולמעשר, אכס־טריטוריאלי
.״המדינה בדרך׳ של הפלסטינים, על מוסדותיה וצבאה, קמה בלבנון. עד
להקמת מדינה פלסטינית אמיתית, אין תחליף לבסיס הלבנוני.

יאסר עראפאת
האוייב של האוייב — ידיד 7
האריה זינק ונחת בתוך פיו של התנין. שתי המיפלצות הרגו זו את זו, והבארון המשיך
בדרכו העליזה.
ייתכן מאד שכך נראים הדברים בעולמו של יצחק רבין. הוא יתכופף, והאריה הסורי
יקפוץ על התנין הפלסטיני. הם יטרפו זה את זה, וישראל תיפטר מכל בעיותיה.
כך קורה בסיפורי־הילדים. המציאות שונה לחלוטין.

דבריו של רכין מאשרים, כצורה עקיפה, כי ממשלת ישראל נתנה
לצבא הסורי יד חופשית לפעול כלבנון. אין ספק כי הבטחה זו נמסרה
לאמריקאים, וכי אלה העבירו אותה לדמשק, כחלק מעיסקה אמרי
קאית־סורית.

האליבי של ממשלת יבין כלפי הציבור הישראלי הוא, שהסורים לא ייכנסו לאיזור־הגבול
בין לבנון וישראל, כך שהאינטרס הביטחוני של ישראל לא ייפגע. על כך חזרו,
בצורה זו או אחרת, גם שימעון פרם ויגאל אלון. בפרשה זו נתגלו שלושת העמיתים־
המתקוטטים של הקאבעט הישראלי כצרור אחד.
אולם אליבי זה מופרך מיסודו. האינטרס הביטחוני והפוליטי של ישראל אינו תלוי
בשום ״קו אדום״ דימיוגי, המסומן על המפה, ושאותו אסור לסורים לחצות. האינטרס
הישראלי ייקבע על־ידי המתרחש בביירות ובהר־הלבנון. שם ייחרץ גורלה של לבנון,
וייקבע מי תהיה להבא השכנה הצפונית של ישראל.

למעשה החליטה ישראד, על־פי הוראה,אמריקאית: מוטב שהשכנה
הצפונית שלנו תהיה סוריה — אם זו תחסל את אש״ף.

׳11׳ השחור
ף* י מי םהאחרונים נוצרה קואליציה מוזרה ביותר — כה מוזרה עד כי היתד,
נראית כחיזיון מטורף, אילו ניבא אותה מישהו מראש, לפני שגה.

הפלישה הסורית ללבנון באה לשים קץ לבסיס עצמאי זח. תחת
שילטון סורי, יצטרך אש״ף להפוך גרורה סורית. יאמר עראפאת יצטרך
להיכנע או להסתלק. הנהגת אש״ף תעבור מידי קבוצתו לידי זוהיר
מוחסין, נציג אל־צעאיקה (״הרעם״) .אירגון זה יבוא כמקום פתח, כגוף
המרכזי של אש״ף,
כך יסתובב הגלגל לאחור, לימי הראשית ־של פתח, לפני מילחמת ששת־הימים, כאשר
אירגון זה פעל בחסות הסורים, מילא שליחות סורית והיד״ למעשה, כלי־שרת בידי
המודיעין הסורי.
כל ראשי אש״ף זוכרים תקופה זו בזעם. איש מהם לא התגבר עדיין על שינאתו העזה
לסוריה, שנוצרה אז. רבים מהם בילו תקופות ארוכות בבתי־כלא סוריים, ואין הם
זוכרים בילוי זה בחיבה.

יאסר עראפאת עצמו הפך המנהיג הכלתי־מעורער של התנועה
הפלסטינית מפני שהוא מטיף לפטריוטיזם פלסטיני׳,הכופר במרות של
כל מדינה ערכית שהיא. אנשיו אומרים כפה־מלא שכל מדינה ערכית
מוכנה למכור את הפלסטינית לטובת האינטרסים של עצמה, וכי לא
תקום מדינה פלסטינית עצמאית אס אש״ף לא יהיה גורם עצמאי.
הדבר בא לידי גילוי חד בהצהרה שמסר סגן מנהיג פתח, המכונה אבו־איאד( ,צלח
חלף) ,לפני חודשיים, כאשר קרא לאחדות לאומית פלסטינית :״(אם תושג האחדות) ננקוט
עמדה מאוחדת כלפי המדינות הערביות׳ כדי שלא ננוצל ולא נשמש מסווה. אל ניתן
למישטר ערבי כלשהו לנצל אירגון פלסטיני אחד כדי לכסות על מחדליו כלפי המהפכה
הפלסטינית כולה ...שום מדינה (ערבית) לא תוכל אז לחפות על בגידתה, או על עמדה
שכמוה כבגידה, על־ידי ניצול אירגון פלסטיני אחד כחיפוי.״
במילים פשוטות: אבו־איאד האשים את הסורים בכך שהם בוגדים בשאיפות
הפלסטיניות להגדרה עצמית, ומנצלים לשם כך את אירגון אל־צעאיקה.
אם יצליחו הסורים, תהפוך לבנון מדינודחסות, ותקום מדינת־חסות סורית בגדה
המערבית וברצועת־עזה. ירדן תהיה אף היא מדינת־חסות סורית — אם כיחידה אוטונו מית,
אם כחלק ממדינת־חסות ירדנית־פלסטינית.

כך תקום סוריה־רכתי ככל שיטחה שד סוריה ההיסטורית, מילכד

ישראל — ואין ספק שהמטרה הסורית הכאה תהיה לצרף גס את שיטחה
של ישראל לגוש הסורי.

המישרוק האמריקאי
ץ ץ דוע תומכים האמריקאים במהלך הסורי בלבנון י
*ו אין שמץ •סל ספק כי האמריקאים נושאים באחריות רבה לפרוץ מילחמת־האזרחים
הלבנונית. המימסד הלבנוני הימני־נוצרי לא היה מעז להתעקש ולבלום כל ניסיון •סל
רפורמה פנימית, לולא הובטחה לו מראש תמיכה אמריקאית בלתי״מוגבלת. האמריקאים
חינדסו את הפאלאנגות הימניות־הקיצוניות, והעניקו להן כל סעד אפשרי. לא־מכבר טען
סוכן של סוכנות־הביון המרכזית של ארצות־הברית, שפרש מאירגוגו, כי תחנת
הסי־איי־אי באתונה היא המנהלת את מילחמת הפאלאיגות.
מה היה החשבון האמריקאי י קרוב לוודאי שהיה כפול :

• לתמיד כמימסד הפרו־אמריקאי בביירות, ולמנוע את הקמתו
של מישטר לבנוני שעשוי היה להתקרב לכרית־המועצות.
• לפכוע כאש״ף, פדי לחסלו או לאלצו להתקשר עם ארה״ב.
חשבון זה השתבש בשטח, כא־סר הקואליציה השמאלית־אש״פית החלה מתגברת,
אחרי מאבק ממושך ועקוב־מדם. אז הועלתה האפשרות של התערבות סורית.
העיסקה שהציע הנרי קיסינג׳ר לסורים היתד, פשוטה למדי: הסורים יתרחקו מברית־המועצות
ויתקרבו למחנה האמריקאי, כפי שעשו המצרים, ותמורת זאת יעזרו האמריקאים
לסורים להשתלט על לבנון ויבטיחו את אי־ההתערבות הישראלית.

עיסקה זו, היא המתבצעת עתה.

סוריה פלשה. האמריקאים תומכים בפלישה זו בגלוי. הם אילצו ו/או שיכנעו את
רבין ושות׳ לתת את ידם למיבצע.
האמריקאים יודעים כי לאחרונה התחוללה גם הפיכה שקטה בתוך סוריה עצמה. חאפז
אל־אסד מטפח את היוזמה הפרטית, ושם את הדגש על המעמד הביורוקרטי־הבורגני
החדש, שהתגבש תחת מעטה מיפלגת־הבעת הסורית. בצורה זהירה יותר, הוא הולך
באותו כיוון שבו צעד לפניו עמיתו־יריבו, אנוואר אל־סאדאת. שמועות בדמשק אומרות,
כי בחודשים האחרונים נעצרו שם עשרות מנהיגים קומוניסטיים.

סוריה־רכתי פרו־אמריקאית, בעלת מישטר פנימי, ימני, היא חזון
קוסם להנרי קיסינכ׳ר, כי פירושה — הוצאת הסובייטים מן המרחב
הערכי.

המישחק הסוב״ט

ם כן,
התשובה הסבירה ביותר היא: מפני שאין להם ברירה.

מדוע משתפים הסובייטים פעולה עם קנוניה המכוונת נגדם?

הרוסים הם ריאליסטים. הם מתחשבים בכוחות קיימים גם בשעה שהם משתדלים
להפוך כוחות אלה.
אם יתנגדו הסובייטים עתה בגלוי לפלישה הסורית, הם עלולים לדחוף את דמשק
לזרועות האמריקאים במהירות רבה, כפי שקרה בקאהיר.
תחת זאת, מנהלים הסובייטים מייסחק זהיר וסבלני. למישחק זה יש שתי זרועות :

+מצד אחד משתדלים הסובייטים להגביל ככל האפשר את
הקרע הסורי-סוכייטי, ולפייס את אל־אסד.
* מצד שני מחכים הסובייטים להפיכה סורית חדשה, שתפיל
את אל-אסד.

הרוסים יודעים כי צעדיו של אל־אסד, המתפרשים על־ידי רבים כבגידה במהפכה
הסורית ובתנועה הפלסטינית, מוכרחים לעורר התנגדות עזה בצמרת מיפלגת אל־בעת
והצבא הסורי. בעיני קצין סורי תמים, שחונך במשך שנים ברוח האידיאולוגיה הבעתית,
שליחותו הנוכחית בלבנון בוודאי מביכה: הוא לוחם נגד מי שהיו עד כה בעלי־בריתו
הנערצים, והוא פועל בתמיכת ״האימפריאליזם והריאקציה הערבית״ ,בהסכמת ״הציונים
הגזעניים״ .יש מי שמזכירים לו זאת מדי־יום, מעל גלי האתר.

האפז אל־אסד מתפלל
אור ירוק מישראל

בינתיים משתפים הסובייטים פעולה, כעל־כורחם, עם הכוח המנסה
לחסל את אש״ף ואת השמאל הלבנוני.

המישחק הירדני
ך ם המלך חוסיין עוקב אחר המאורעות, מן הסתם ברגשות מעורבים מאד.
בחודשים האחרונים ׳שיחק המלך מישחק נועז אך מסוכן מאד. הוא קיבל על עצמו
את חסות הסורים, תמורת הבטחת קיומו על־ידי הסורים.

עתה מתברר בי היתה לעיסקה זו השלכה נוספת: חיסול אש״ף
בכוח עצמאי, והפיכתו לכלי־שרת סורי.

אין ספק כי במשך שנים ארוכות סבל חוסיין ממצבו, מבחינה מדינית ורוחנית כאחת.
מבחינה מדינית, היה מבודד בעולם הערבי כימעט לחלוטין. כבן מישפחת הנביא, ודאי
כאבו לו ההתקפות הבלתי־פוסקות עליו כעל סוכן הציונים, משרת האימפריאליסטים
ואוייב הלאומיות הערבית. כאשר עשה אנוואר אל־סאדאת הסכם־ביגיים עם ישראל,
מבלי לעמוד על החזרת שטח כלשהו לירדן, הוגדשה הסאה.
הצטרפותו •של חוסיין לגוש הסורי פרצה את טבעת־הכיתור •שסגרה על המלך. אומנם,
עצמאותו נפגעה, והוא הפך בן־חסות• זוהי פגיעה בגאוותו, אך היתרונות בולטים לעין :
מעמדו הובטח על־ידי השכגה הגדולה מצפון, הוא קיבל הכשר מחודש כמנהיג לאומי
ערבי, והוא נפטר מן האיום המתמיד של אש״ף על ממלכתו.
ייתכן •שזהו מישודק קצר־רואי. לא ברור אם הסורים הבטיחו לחוסיין שהגדר, המערבית
תחזור אליו, במיסגרת מדינה ירדנית־פלסטינית בחסות סורית. ייתכן •שתקום בגדה
מדעה פלסטינית נפרדת• ,שבה ימשלו סוכנים סוריים — ואז ימצא המלך את עצמו בצבת
בין סוריה למדינת־חסות סורית. יתר־על־כן, אין ספק כי בכל מילחמה עתידית נגד
ישראל, תהיה ירדן משולבת בחזית הסורית — עם כל הסכנות הכרוכות בכך.

אך כסך־הכל עשה המלך עסק טוב, לפחות לפי־שעה. הוא קנה
את עולמו — לזמן־מה לפחות. ובשביל מלך היושב על כסא בל-בך
מעורער, גם זמן־מה הוא זמן רב.

המישחק הישראלי
** כל המייטחקים האלה,

המישחק הישראלי נראה קצר־רואי ביותר — קצר־רואי

עד כדי איוולת.

אימרה עתיקה אומרת :״האוייב של אויבי הוא ידידי!״ אכל זוהי
אמת על־תנאי. יבול להיות שהאוייב של אויבי מסוכן יותר מאויבי
עצמו — ואז דווקא אויבי צריך להפוך ידידי.

מוסלמים נכנעים לפאלאנגות בביירות
היכן הקו האדום?

המדיניות הנוכחית של ממשלת ישראל — אם אינה בבחינת כניעה פשוטה לתכתיב
אמריקאי — מבוססת על ההנחה כי אש״ף הוא האוייב העיקרי •של ישראל. מי •שלוחם
באש״ף הינו, על כן, בעל־ברית־בפועל, ויש לשתף עימו פעולה.
אולם בין סוריה לישראל אין ברית. שום הסדר ישראלי־סורי, הפותר את הבעיות
היסודיות, אינו נראה אף באופק. ישראל לא הציעה לסוריה את החזרת רמת־הגולן —
דבר •שבילעדיו אין אף לחלום על רגיעה בין שתי המדינות. להיפך, ממשלת רבין ממשיכה
להתנחל ברמה — ביודעה שכל התנחלות היא פרובוקציה נוספת כלפי סוריה, הרואה
ברמה חלק מן המולדת הסורית הקדושה, פרבר של דמשק.
(המשך בעמוד )22

ז מז סיז רון

נ 239 £1ס־ו -מסן גחל ״.20

714 £8סז -מסך ״.14
- 105425 מסך ״.12
הפעלת אלקטרונית(חס 5א.)5£

—10562 £5מסך ״ .12 נבחר ע״י הירחון
הבריטי לצרכנות ״וויטש״ .כ״הקניה הטובה ביותר״.

בנשיונל אנו מציעים לך מבחר של 4
טלוויזיות בגדלים של ״ ,12״4ו1־״.20
כל מה שאנו משקיעים בטלוויזיה הגדולה,
אנו משקיעים גם בקטנה ואף יותר מכך.
הלא אלה הם מסוג הדברים, שאתה מצפת
להם מנשיונל ומובטח לך שלא תתאכזב.
בכל הטלוויזיות תמצא את אותו צליל
בהיר וצלול המופיע עם לחיצת הכפתור
והמתאם עצמו אוטומטית כשאתה משנה
ערוצים או מעביר את המכשיר ממקום

למקום. כל הטלוויזיות ניידות ומופעלות
הן ע״י סוללות נטענות(בתוספת מתקן
מיוחד במחיר סביר) והן ע״י זרם החשמל. ,
או בחיבור למכונית(שקע המצית).
אמנם המכשירים ניידים, אך לא כן
התמונה המופיעה על המסך־זהו התכנון
של כל טלוויזיות נשיונל-התמונה ״מחוזקת״׳
למסך כבחוטי פלדה. בכל הטלוויזיות,
תמצא בקרה אוטומטית המכוונת את הגלים
למישור הנכון ומונעת ממך כוונים מיותרים.

אם בחרת בטלוויזיה הקטנה שלנו, כדאי
שתדע-אינך לוקח אתך הביתה פחות
ידע, אלא רק פחות מסך.
להשיג בכל חנויות החשמל המובחרות.
מרכז התצוגה, אבן גביחל ,18 תל־אביב.
13)1003

צעד קדימה אליהמחר

^ 171/11 ליייב! 1הו1״דה
זי 0 0

מיבוגע שחור־לבן
הדברים שנאמרו בארץ בשנתיים האחרונות,
כי בלי חיסול החוו השחור לא
תיתכן הבראה כלכלית של המדינה, חגיעו
אפילו אל ראש־הממשלה והתקבלו על
דעתו. כאשר העיקרון הפך מוסכמה, מתברר
כי מינחל־הכנסות-המדינה טוען, שבגלל
מחסור בכוח־אדם אינו יכול לבצע

משה נוידרפר
שחור או לבן

את החוק, ולחייב את כל החייבים בכן
לנהל ספרים כחוק ולדווח על הכנסותיהם.
ופינוי מיבנים
כאשר
הודיע ראש עיריית תל-אביב
על גילוי ה״מסית״ במהומות בשכונת
עזרא, ונקב בשמו של סוחר-הקרקעות
שלמה מערבי /הופתעו רבים מזריזות
עבודת-הבלשות של העירייה. תוך שעות
ספורות זיהתה העירייה את האיש שהסית
להתנגדות, נפצע במהומות, וכבר
ביררה שחוא סוחר־קרקעות שרכש עשרות
דונמים באתר המהומות, ורצונו לקבל
דמי-פינוי גבוהים מן העירייה.
אך ראש־חעירייה, שלמה (״צ׳יצ״׳)
להט ׳ שכח לספר כי שלמה מערבי מועסק
על־ידי מחלקת-חנכסים של העירייה
עצמה זה שנים רבות. הפרוטוקולים של
הוועדה, שפורסמו בשעתו במדור זה, מספרים
כי מדי-פעם הוא מנהל משא-ומתן
בשם העירייה על פינוי מישפחה מבית
שהעירייה רוצה לפנותו, מקבל כשכר״
טירחה מן העירייה שני אחוזים מסן
הפיצוי שהיא משלמת.
עתה מתבררת התמונה הבאה: העירייה
מבקשת ממערכי להשיג הסכם לפינוי
מישפחה כלשהי, ורוצה כמובן שהוא
יגיע למחיר נמוך ככל האפשר. אולם
מערבי הוא גם מי שמעוניין בהעלאת
דמי״הפינוי, כי הוא בעל השטחים המפונים.
יתירה מזאת: כאיש-סודה של
העירייה, הוא יודע אילו שטחים רוצה
העירייה לפנות, וביכולתו לדאוג לאיכ-
לוסם ולבנות עליהם מיבנים שעליהם
יחיה צורך לשלם פיצוי.

מעשה-חלם ן

מינהל־הכנסות-המדינה אינו יכול לגייס
עובדים נוספים בגלל תנאי-השכר העלובים
שהוא מציע, וכך נמצא האוצר במעין
מילכוד .22
והרי הצעה למשה נוידרפר, האחראי
על מינהל-הכנסות-המדינה, שתהפוך את
כל אזרחי המדינה לעובדיו, ושתאפשר לו
להביא תוך שנתיים כמעט כל אדם לרישום
של הכנסותיו.
אחד המקורות של ההון השחור, שאין
לאוצר כל ידיעה עליו, הוא המחזור
של השירותים האישיים. בניגוד לתשלומים
של מוסדות, שאותם ניתן לחייב
לקבל קבלה על כל תשלום, קיום מחזור
של מיליארדים רבים של מה שקרוי ״תשלומים
אישיים.״ אזרח מזמין עבודה
או שרות, בין אם זה שרברב, רופא-
שיניים או סבל. לרוב הוא משלם לאיש
במזומן וללא קבלה, וכל הפעולה הזאת
היא מחוץ למערכת המיסוי.
מוצע לאוצר להכריז על מיבצע, שייקרא
״שחור-לבן״ ,כדוגמת המיבצע של
התעשיינים הקרוי — ״כחול־לבן״ והמכוון
להגנה על תוצרת הארץ. מיבצע
שחור-לבן תכליתו מילחמה בהון השחור
והלבנתו.
עיקר המיבצע: האוצר יכיר בהוצאות
האישיות למיניהן של האזרחים כהוצאות,
שחלק מהן יהווה הוצאה מוכרת,
שניתן לנכותה מן ההכנסות. לדוגמה :
יוחלט כי עשרים אחוזים מכלל ההוצאות
האישיות יהיו הוצאות מוכרות. הדבר
יביא לכך שכל אדם ידרוש קבלה על כל
תשלום שהוא משלם, כדי להגיש את
הקבלות בסוף השנה לפקיד־השוטה, ולקבל
זיכוי לפי מה שנקבע. דבר זה יביא
לאוצר, בבת-אחת, מערכת ענקית של
מידע על תשלומים ומקבליהם, יכניס את
כל המיגזר של העצמאיים למיניהם, שאינם
קיימים לגבי האוצר, לרשת מס־ההכנסה
והמס־העקיף.
אגב, הליכה בכיוון זה קיימת כבר
בסעיף 44 לפקודת״מס־ההכנסה החדשה,
הנותנת זיכוי של 25—35 אחוזים טס־הוצאות
רפואיות כנגד קבלות.
מיבצע זה גם יציל את חוק מס״הערן-
המוסף. עתה אין לאוצר כוח האדם
הדרוש לעיקוב אחר ביצוע החוק .״מיב-
צע שחור־לבן״ יהפוך את כל האזרחים
לעובדי מס־ערך״מוסף, ויבטיח את הצלחתו.

פלד
ו־ווזבסון בכנסת
הכתבה ב״חעולם הזה 2021 שגילתה
כי דויד פלד נתן פטור ממיסים ל-
אייזיק וולפסון בניגוד לחוק, וקיבל ממנו
דירות-פאר בחצי-חינם, הגיעה אל הכנסת.
ח״כ בועז מואב הגיש שאילתה
לשר-האוצר, וביקש לדעת אם העובדות
בכתבה האמורה, נכונות ואם אין בהן
חשד של עבירות על קבלת ומתן שוחד.
כן שאל אם חקרה המישטרה עובדות
אלה. ובכמה מקרים אושר על-ידי הנהלת
המכס פטור לעולים, גם כחלוף שלוש
שנים מעלייתם ארצה•

שאולי ברודוס
באוגוסט תיפתח באי רודוס המיסעדה
החדשה של רפי שאולי, שהיא חלק
מתישלובת תיירותית שתכלול גם מלון
בן 25 חדרים. המיסעדה היא על שפת
הים, במרכז שדרת הדקלים, מול ה־מיצפה
הימי. בשיפוצים השונים הושקעו
כחצי מיליון לירות, על-ידי קבוצה קנדית
בראשות ג׳ון ליבו, בעל-מניות ראשי
במיפעלי״הצמיגים ״אליאנס״.
הכוונה היא להטיס, לאחר״מכן, אל
המיסעדה והמלון — ואולי גם אל כפר-
נופש שיוקם ליד המקום — קבוצות של
תיירים מקנדה ומישראל.

עצהלמש קי ע

״ ה איץ

בצמודיבו

וארצ>

אם אתה מושקע בצמודים, ועשית
רווחים יפים כאשר שמעת בקול מדור
זה וקנית אותם בשפל האחרון, הגיע
הזמן לחשוב על יציאה שקטה. הכוונה
היא, שלקראת אוקטובר לא תהיה
מושקע בצמודים.
הסיבה לכן היא שבחודש זה צפויים
שינויים באישים הקובעים בכלכלה ה ישראלית.
נגיד ״בנק ישראל״ מתחלף,
וקיים סיכוי טוב שגם שר־האוצר הנוכחי
יפרוש מתפקידו, ויילד להיות מזכיר
מיפלגת־העבודה ושר־בלי-תיק. שניהם הם
התומכים הגדולים של שיטת״הצמודים
הנוכחית. כל שינוי במעמדם יכול לגרום
לשינוי המדיניות הממשלתית כלפי הצמודים.

יתמנה יעקוב לווינסון כשר-
האוצר, ודאי יבטל את שיטת ההצמדה.
כן או כך, כדאי לא להיות מושקע
בנייר זה לקראת אוקטובר, ומומלץ לעבור
לתוכניות-החיסכון השונות של ה בנקים,
המבטיחות תנאים דומים.

ביום השישי האחרון הביא ״הארץ״
ידיעה בולטת בעמודו הראשון, שסיפרה
כי מישרד״הפנים מציע לעיריות תקציב,
בתנאי שיינתן למוסדות-דת. הידיעה
סיפרה על גבורתו של יצחק ארצי,
נציג ל״ע בעירייה, שגילה את הפרשה
כביכול, לפני כחודש, אחרי שקרא על
כן בפרוטוקול ועדת״הכספים של העירייה.
קוראי
״העולם הזה״ ודאי זוכרים, כי
לפני שישה שבועות הופיעה הפרשה כולה
בהבלטה רבה (״העולם הזה״ ,)2017 עם
תצלום של פרוטוקול ועדת-הכספים ה מאשר
את העיסקה. נציג ל״ע בוועדה
לא התנגד לעיסקה. ארצי לא גילה
את הפרשה מקריאה בפרוטוקול הוועדה,
שחולק לעירייה זמן רב לפני הפיר-
סום כאן. הוא פשוט קרא על כן במדור
זה, ואז נקט את היוזמה הברוכה למניעת
העסקות.
די מוזר הוא להציג לפני קוראי ״הארץ״
את הפרשה כגילוי חדש, ולפאר את
ארצי.

הי ה לו מ1י

וזציון״

נהלו ס פ רי

וגד

״היהלומנים מסכימים לנהל ספרים
לפי דרישות הרפורמה,״ אמר נשיא היהלומנים
משה שניצר.
הוויכוח בינם לבין מינהל-הכנסות-
המדינה הוא על תביעתם, כי ניהול הספרים
יהיה כך כאשר המטבע שבו ינוהלו
יהיה הדולר, ולא הלירה הישראלית.
שניצר טוען, כי לבד מדרישה זו אין כל
חילוקי־דיעות בין שני הגופים. המשא-
והמתן על השומות לשנים שלפני הרפורמה
הופסק לחודשיים, בגלל נסיעתו של
סגן־נציב מס״ההכנסה, האחראי על כך,

במשך כל השנים פעלה מיסעדת־הדגים
בפינת הרחובות הירקון—יורדי-הסירה,
בשקט. עד שהחלה מפרסמת מודעות בעיתונים
תחת השם ״ציון״.
כאן התעוררה המיסעדה הידועה מ-
כרם־התימנים ,״ציון ״,הרואה בכך גניבת
שם, ומאיימת במישפטים נגד המפרסמים.
בעל ״ציון״ הצפונית, ציון כהן, טוען כי
שמו בישראל ציון, ומשום כן הוא רשאי
לקרוא למיסעדה שלו בשם זה.

ציור

לחו״ל.

בשיחה לא״רישמית דחה אביטל
דיבנוב, המישנה לנציב טס״ההכנסה,
את הדרישה לנוהל בדולרים. הוא טען
כי החוק מחייב ניהול בלירות, ולא במטבע
זר, ואם יתנו ליהלומנים את מבוקשם,
יבואו ענפי־ייצוא אחרים וידרשו
אותו הדבר.
דרישת היהלומנים מנומקת בכך שכל
עיסקיהם נעשים בדולרים, ולא בלירות.
הרישום בלירות מחייב אותם לשלם הפרשים,
בכל פעם שחל שינוי בשער״הלירה,
וכן לשלם מיסי-מלאי שונים ומיסי
ריווחי-הון.
היהלומנים הסכימו לנהל ספרים כאשי
האוצר הסכים, מצידו, שלא לבדוק
את הצהרות״ההון שיוגשו עם הרישום
ומקור ההון, אלא לקבלו כמות־שהן.

רו ת ם מנ ב ״ל

^ 1 0 1ח -; 6ן 0

0 0 1־ 86510111
<1 £158ח 08111 8 0 0 0

א£אא £ 01א 0א ט 1א£ק 1£5 0ז* 1ו£0ק$

ציון צפון
ספציאליסט

יידן

£1831

ז 183 6£3ם£1\1

״נייר חדרה ״
שמואל רותם ייבחר כמנכ״ל ״מיפעלי
נייר חדרה״ בישיבת מועצת-המנהלים של
החברה, שתתקיים השבוע בניו־יורק. כל
חברי מועצת-המנהלים, וכן שלושה עובדים
בכירים, יטוסו לניו״יורק לקיים את
הישיבה שם, כיוון שיושב״ראש מועצת-
המנהלים, ג׳ו מייזר, אינו יכול לעזוב
את ניו-יורק מסיבות בריאותיות.
בחירתו של רותם היא פרי לחץ של
שלושת הבנקים הגדולים, הנושים ב-
מיפעל בסכומים גדולים. אסטוריה
מאייר, ששלט בחברה באמצעות יששכר
חיימוביץ המנוח, רצה שקרוב״מישפחה
שלו יתמנה כמנכ״ל, אולם בגלל מעמדו
הכלכלי הרופף באיטליה ירדה השפעתו.
בישיבה בניו-יורק ייבחר גם יושב״ראש
מועצת-המנהלים החדש, שיהיה, כפי ה נראה,
מועמד שיוצע על״ידי ״בנק לאומי״
ויחיה אחד ממנהלי הבנק.

ז ^8£51£118/
1<0$9£8 ?000
28 ?6)11118181.. 761
681 £131631381)8ז6א
58714־761.57323
1118011£ 1118061־0063101
ציון דרום
אקסקלוסיב

מכתבים
פסטיבל רבין
עם כל ההערכה המיקצועית על זרי־זותכם
בפירסום כתבה מצולמת על קבלת-
הפנים שנערכה לרגל הוצאתו לאור של
ספרי ספיר (המודם הזה ,)2022 אני סבור
שהחטאתם הפעם את המטרה וגרמתם עוול
לשורה של אישים בעלי־שם (ומישקל).
( )1איש לא יחשוד בי שאני שייך
ל״מימסד החדש״ של ראש הממשלה יצ חק
רבין, ושנתתי את ידי לעריכת פס טיבל
נוסף — כדרכם בהשתתפותו. ראש-
הממשלה לא הוזמן כדי לקשט את האי רוע,
אלא בגלל הקשר שלו לספיר ה מנוח.
בעצמכם כתבתם באותה כתבה ש־
״רבין חייב לספיר את תפקידו״.
( )2מאות הקרואים היו קשורים במי שרין
או בעקיפין לספיר (חלקם הגדול
רואיינו על־ידי במיסגרת איסוף חומר
לספר, אחרים נימנו על מקורביו) .איני
מבין מדוע אתם משבצים אותם באורח
אוטומטי ב״מימסד החדש״ וב״פסטיבלים
של רביו״ רק משום ששבוע קודם לכן

$30 ליחיד $35 לזוג

1111*011

כולל בל המסים המקומיים.
בכל מלונות הילסון
בארה״ב, פרט ל־ 7הילטוגים
דלקמן :

$ 38 ליחיד $ 42 לזוג

11111x311

^1ננ8ני9
.מבע

כולל כל המסים, במלונות
וולדורך אסטוריה, הילטון •
גיו יורק, הילטון פילדלפיה,
הילטון לאס ווגאס, הילטון
סאן פרנציסקו, קונה הילטון
והוויאן וילג׳ בהוואי.
רשת של 250 בתי מלון
בארה״ב וקנדה.
$ 24.50 לחדר, כולל כל
המסים המקומיים.

למי הפתרון?
ערך במיקרה ראש־הממשלה טקס נשואין
לבנו.
( )3המארחת בקבלת־הפנים היתה הו צאת
הספרים פלג, ולא עבדכם הנאמן.
אילו הייתי חפץ באמת ובתמים לערוך
פסטיבל, אני מאמין שאיצטדיזן בלונזפילד
היה צר מלהכיל את כל הבאים.
( )4איש העסקים הצרפתי סמואל פלטו
הוזמן כאחד מהמרואיינים לספר. באורח
מיקרי הציגו ראש עיריית תל-אביב שלמה
להט — המקיים עימו קשרים מוניציפליים
— בפני ראש־הממשלה. עד כמה שידוע
לי, הוזמן מוטי פרידמן לטקס הנשואץ

הנ״ל בגלל היותו שכן ותיק של הרביניס.

רשת מלונות ״שרתון״
בארה״ב וקנדה

החל כ>־ $20.25 ליחיד
ו־ $27 לזוג כולל כל

81161*31X 111

אריה אבנרי ורכין

המסים המקומיים.

מהם תוכל לשלם ס200/
בלירות ישראליות.

שאל את סוכן הנסיעות שלך על המחירים המיוחדים של )/קשת״ ,הוא יזמין עבורך חדר בכל
מלון שתבחר בארה״ב ובקנדה או יסדיר עבורר שובר פתוח ללא הזמנה מראש, כרצונר.

מהי ההקבלה בין שני המיקרים ומדוע
הענקתם לצילום את הכותרת ״חברים
חדשים״ ו — להעולם הזה פתרונים.

אריה אכנרי,
ידיעה •ב? אש ״ך

תל־אביב

בוודאי יעניין את קוראי העולם הזה
לדעת שהרדיו של אש״ף מסר בהרחבה,
כידיעה חשובה, כי אורי אבנרי פנה ל-
ראש־הממשלה, יצחק רבין, ותבע להקים
ועדודחקירה לבדיקת אירועי יום־האדמה.
שמעתי את הידיעה במו אוזני.
מסתבר שיש הד לדברים.

משה אמר,
מיהן הסיעות הקמנות

ירושלים

בדיאגרמה שלכם, שבאה לתאר דגם
אפשרי של הכנסת התשיעית (העולם הזה
)2022 הגעתם לשיא של תיחכום.
הקצבתם שני מנדטים ל״סיעות קטנות״,
מבלי לפרט לאילו סיעות הכוונה —
וזאת, אחרי שהבעתם בכתבה עצמה את
הדיעה שייגאל ידין יחסל את סיעת ר״צ
וימנע סיעה של ״שינוי״.
האם אפשר להבין מזה שתנועת העולם
הזה תתייצב לבחירות הבאות ן

אליעזר שפירא,

רמת־גן

ייתכן.
העולם הזה 2023

האשה :״לא יתכן שהתאבד!

האח :״הם רצתו אותו ר

ף* קצי* במדי־הצכא החל משתעשע עם התינוק,
1 1שאותו החזיקה בזרועותיה האשד! הצעירה שישבה
מולו לחקירה. סרן מורים הושיט את ידו, ליטף את פניו
של התינוק ואמר בחיוך :״באמת, חבל על הילד הזה.״
זרדיע אל־חואג׳ה הנפחדת חיבקה את התינוק בשתי ידיה
ואימצה אותו אל ליבה, שניבא לה רעות .״על מה אתה
מדבר?״ שאלה את הקצין .״מה אתה רוצה מהילדו״
הקצין התעלם מדבריה, המשיך ללטף את הילד שבז־רועותיה
.״חבל עליו,״ אמר בחיוך צופן־סוד .״חבל
שהוא יישאר בלי אבא.״
האשה משכה את הילד הצידה בתנועה חדה, והר חיקה
אותו מטווח ידיו של הקצין .״אני לא יודעת איפה
בעלי! אני לא יודעת!״ קראה .״מה אתה רוצה מחיי?״
״ספרי לי,״ דחק בה סרן מורים ,״איפה גרתם ביריחו?
באיזו כתובת?״
״היינו ביריחו רק חודש ימים, ואני לא יצאתי מהבית,״
השיבה האשד, הצעירה .״אני באמת לא יודעת!״
הקצין שיחרר את האשך .,היא קמה ויצאה למיסדרון.
שם עמדו והמתינו לתורם לחקירה האח אחמד ואמו של
מחמוד יוסוף חואג׳ה, בעלה של זרדיע, שאותו חיפשו
כוחות־הביטחון. תיאור הפרשה שהתחוללה במישרדו של
סרן מורים בא מפיו של האח אחמד אל־חואג׳ה. צוות
העולם הזה שוחח איחו בשבת האחרונה בכפר נעלין,
השוכן לא הרחק מרמאללה, והמוקף שטחים נרחבים של
סלעים אפורים ומדכאים. נעלין דומה בכל לכפרים האיטלקיים
מתקופת הסרט הניאדריאליסטי, הרחוקים מן
הערים ומהציוויליזציה.
העוני בנעלין מדכדך. הבתים קודרים. התושבים נוס עים
להרוויח את לחמם בבתי־חרושת בערים בישראל,
בייחוד בתל־אביב. כשביקש הצוות לשוחח, ברחובו הרא שי
של הכפר, עם קבוצת תושבים מנעלין, על נסי-

מאח

את יוסוף בשנת . 1969 הוא נידון לחמש שנים מאסר על
פעילות חבלנית, אבל אבא שלנו הלך למושל ושיכנע
אותו להוריד את המאסר לשלוש שנים. השופט היה מרוגז.
המישפט התנהל ביום שבו נודע על טביעתה של
האונייה אילת.
״יוסוף ישב בבתי־סוהר ברמאללה, ברמלה ובשכם.
כשחזר, סיפר שקיבל מכות באשכים, וגילה גם שהחוק רים
והסוד;ריס בעטו בביטנו ונתנו מכות של זרם חש מלי.
יוסוף התלונן בכלא על כאבים חזקים בביטנו,
והוא נותח באסף הרופא. במשך תקופה מסויימת עבד
כפועל בבית־ד,חרושת אלסקה ברמאללה, ואחר־כך עבר
לעבוד במיפעל אלקטרה, ליד אזור. אבל הוא לא עמד
במאמץ שנדרש ממנו. הוא חזר הביתה, המשיך ללמד
באל־אקצה ונכנס לשותפות עם אחד, בחנות־ספרים ב רמאללה.״
משך
שבוע ימים חיפשו כוחות־ד,ביטחון אחר יוסוף אל־חואג׳ה.
המימשל הצבאי ערך בגדה מעצרי-מנע מראש,
לרגל החמישה ביוני, ובין האנשים שעל הכוונת היה
גם יוסוף.
באחד ביוני, חזר אחמד לביתו, אחרי שסיים את
עבודתו. כך נודע לו שהמושל הצבאי של רמאללה הז מין
אליו את המוכתר ואת דודו של יוסוף.

״ ה ס רצחו
או תו! ,,

מרסל זו ה ר
בות מותו של מוחמד יוסוף אל־חואג׳ה, התפזרו אלה
מייד. עיניהם היו מלאות פחד.
רק בתוך בית סגור, בין ארבעה קירות, הותרו הלשו נות.
תושביו הערביים של הכפר נעלין חוששים ממל־שינים.
אלה קיימים גם בכפר הנידח הזה. המלשינים
המקומיים מדווחים לכוחות־הביטחון מי בא לכפר זעם
מי הוא נפגש שם. תושבי נעלין אוטמים את הדלתות
והחלונות בבתיהם, ורק אז הם מעזים לדבר.

יוסוף
על הכוונ ת

ך* מירדן! אחר מוחמד יוסוף אל-חואג׳ה החל ב26-
י י בחודש מאי. בחצות הלילה, הזמין המושל הצבאי
של רמאללה שישה נהגים מנעלין לבוא אליו. בין הנהגים
היה גם אהמד, אחיו של יוסוף. השישה נחקרו אודות
מקום־הימצאו של יוסוף. המושל הורה להביא לפניו גם
את האם וגם את אשתו של יוסוף, שהגיעה לכפר עם
תינוקה• נדי לבקר אצל הוריה.
לחקירה זו לא היו כל תוצאות, אך המושל לא ויתר.
למחרת היום הוזמנו שוב האח, האם והאשה אל הקצי נים׳
לחקירה נוספת. גם המוכתר הובא.
סיפר אחמד :״אותי חקר סרן מורים. הוא לקח ממני
את רישיון־הנהיגה שלי. אני מפרנס את המישפחה, עובד
כנהג־משאית. הקצין לקח ממני גם את תעודת־הזהות
שלי. הוא אמר לי, :אני לא רוצה שתעבוד. אני אפריע
לך! אם תגיד לי איפה אחיך, אתן לך מייד לעבוד.
מייד תקבל את רישיודהנהיגה שלך.׳
״אמרתי לו שאני לא יודע שום דבר. ב־ 27 וב־28
במאי שוב לקחו אותנו לחקירה. אחרי שהקצין אמר
לאשתו של יוסוף שחבל על הילד, שיישאר בלי אבא,
הוא החזיר לי את רישיון־הנהיגה. התחלתי שוב לעבוד.
עבר עוד יום, אבל לא שמענו דבר על יוסוף. היינו מוד-

האם :״הוא היה איש הקוראן ר
הוחחד אתעצמו?
אגים מאד. זו לא היתד, הפעם הראשונה שהקצינים
הישראליים באו הביתה לחפש את אחי.
״אנחנו שמונה אחים ואחיות בבית. יוסוף למד שלוש
שנים את הקוראן באל-אקצה. זה היה אחרי . 1967 מאו חר
יותר, נתנו לו להיות מורה במיסגד. לראשונה עצרו

שענו לרמאללה עם פחד בלב,״ סיפר אחמד.
* //סגן־המושל אמר שהם עצרו את יוסוף בלילה
הקודם, בשעה אחת־׳עשרה, באל־בירה. לקחו אותו לחקי רה,
ואחרי שלוש שעות נתנו לו ללכת לישון בתא. בשבע
וחצי בבוקר שוב לקחו אותו לחקירה. יוסוף, כך סיפר
הקצין, ביקש ללכת לנוחיות. ידיו היו קשורות. הוא לא
חזר משם׳ ואחרי 14 דקות הלך החוקר לחפש אותו. מצאו
אותו מת. הקצין סיפר שהוא תלה את עצמו בעזרת
צינור־גומי שמשתמשים בו לשטיפת הריצפה. יוסוף קשר
את הצינור על החלון, והעביר את הקצה השני של הצי נור
סביב צווארו .״כך מצאנו אותו,״ סיפר הקצין.
אחמד ביקש לראות את המקום שבו מצאו את אחיו
מת. הוא ביקש לקבל חתיכה מהצינור. לא אישרו את
בקשותיו.
דובר צד,״ל מסר הודעה לפירסום גופתו של מו־חמד
יוסוף אל־חואג׳ה, עציר ביטחוני, תושב הכפר נע־לין
בנפת חברון, נמצאה תלויה בחדר־השירותים של בית־הכלא
ברמאללה. רופא מקומי קבע שלא נמצאו בגופה
סימני אלימות. האיש היה חשוד בביצוע מעשי־חבלה באי־זור
ירושלים.״
״הלכתי אל עוזרו של סגן־המושל,״ סיפר אחמד .״די ברתי
עם קצין צה״ל בשם רוני. אמרתי לו ששמעתי
שבישראל יש דמוקרטיה. ביקשתי שיתנו לנו להזמין
לבדיקה רופא של הצלב־האדום. הקצין דחה אותי, הוא
אמר לי , :הדמוקרטיה היא בתל-אביב. בשביל רמאללה יש
מימשל צבאי.׳
״לא ייתכן שאחי התאבד ! רצחו אותו ! זה מה שאמר תי
לקצין. יוסוף היה איש דתי. הוא לימד את הקוראן.
גבר כזה לא מתאבד. הוא יודע שאדם כמוהו הולך לגי הינום
אם הוא תולה את עצמו. הם רצחו אותו בגלל
שכעסו עליו שנעלם.
״הקצין ברמאללה הזהיר אותי, שאם מישהו בכפר
יספר לעיתונאים על המיקרה, יקברו את יוסוף בבית־הקברות
למחבלים ביריחו, ולא יתנו להשתתף בהלווייה
ליותר מארבעה אנשים. לי אמר הקצין, שלא יתן לי
מנוחה עד שלא אברח לירדן. אבל אני לא מפחד.״
בבית קטן בכפר ממתינה עתה האלמנה, זרדיע חואג׳ה
ד,התל, ללידתו של תינוקה השני, בעוד כחמישה חו דשים.
בבית אחר, סמוך. שוכבת על ה,ריצפה חלימה,
אמו של יוסוף .״הוא לא התאבד! הוא היה קדוש!״
זועקת האם .״מסוף — הרגו אותך !״
הגיב השבוע קצין בכיר בצד,״ל על הפרשה :״זאת לא
הפעם הראשונה שאסיר מתאבד בכלא. גם בכלא מגידו
התאבדו שני חיילים. זה ענייו ברור.״

מחר 1י ל די מעה
(המשך מעמוד ) 17
סוריה, מצידה, לא נטשה את מקומה כמדינה האנטי־ישראלית הרדיקאלית ביותר בקרב
״מדינות העימות״.

דא יכוד דהיות שמץ שד ספק ככף שכד רעיון סוריה־רכתי מכוון
כראש־וכראשונה נגד ישראל, וכי גודת-הכותרת המייועדת דה היא חי־סוד
ישראד.
יש כאן סתירה מהותית, האופיינית לכל מעשיה של ממשלת רבין בזירה הערבית.
הממשלה עושה, בעת ובעוגה אחת, דבר והיפוכו. או׳ במילים אחרות, בעומדה לפני
הברירה בין שתי אפשרויות, היא פוסלת את שתיהן. במיקרה זה:
• יצחק רביו הכריז, בשעתו, שהוא חותם על הסכם־הביניים עם מצריים כדי לבודד
את סוריה.
• אחרי חתימת הסכם־הביניים עם מצריים, הוא סירב לחתום על הסכם עם סוריה,
שהיה מחייב נסיגה משמעותית ברמת־הגולן, ובכך בודד את מצריים בעולם הערבי.

• עכשיו מאפשר יצחק רבין דאותה סוריה דצבור כוח חסר•
תקדים — כוח שכדי כד ספק יופנה כבוא העת נגד ישראד.
מה גורם להסתבכות בלתי־הגיונית כזאת של אדם המתואר, בדרך־כלל, נ״בעל מוח
אנאליטי״ ו

פלסטין או סוריה־רבת׳
ת יצחק רבין

• או שתקום בחס מדינת-חסות סורית, עם או כלי קשר עם
המלך חוסיין, שיהיה גם הוא כוכה סורית.
במיקרה הראשון, תהיה שכנתה של ישראל מדינה פלסטינית קטנה• ,שתשתרע בין
ישראל והירדן. כוחה הצבאי יהיה מוגבל. היא תהיה זקוקה לשלום אמיתי עם ישראל,
כדי לקיים את חייה היומיומיים. היא תהיה, קרוב לוודאי, ביריבות עם סוריה הקיצונית,
ותחפש לה מישענת במצריים שוחרת־השלום.
במיקרה השני׳ תהיה שכנתה של ישראל קונפדרציה סורית גדולה, שתשלוט על
שטח נרחב. הצבא הסורי יעמוד מול צה״ל מראש־הניקרה, דרך טול־כרם וירושלים,
עד עקבה. אט תתקשר סוריה בברית עם עיראק, ולו רק לצורכי מילחמה, יתרכז על גבול
ישראל כל הכוח המקובץ של הממרח הערבי, מעקבה עד מוסול ומצידון עד בצרה.

דרוש סוג מייוחד של ליקוי־ראייה כדי להעדיף את האפשרות
השנייה על הראשונה. אין זה קוצר־ראייה — זהו עיוורון.

עיוורון הרה־אסון זה מקורו בקונספציה אידיאולוגית — אחת מאותן קונספציות
הגוזרות כלייה על בעליהן. השינאה לאש״ף, שהפכה אצל רבים גורם בלתי־רציונלי,
נוטלת מבעליה את כושר־החשבון ומעבירה אותם על דעתם.
שהרי עצם הצגת הברירה המעשית — די בו כדי לשכנע כל אלוף, כלכלן ומדינאי
לקבוע כי האינטרס האמיתי של ישראל — אינטרס מדיני, ביטחוני וכלכלי כאחד —
מחייב את הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית.

הסכנות הכרוכות כה הן כאין וכאפס לעומת הסכנות הטמונות בהופעתה
של סוריה־רכתי עד גכול ישראל.

חלטורה גורלית

ואת ממשלתו מנחה שיקול יסודי, שמקורו במדיניות־הפנים

\ * הישראלית:

דדחות ככד האפשר את הרגע שבו יהיה צורך להחזיר את הגדה
המערבית.

כל ויתור על שטחים בגדה יפיל את הממשלה ויטיל את המדינה לתוך משבר פנימי
המור. משום כך יש, לדעת רבין, לדחות את הרגע הזה בכל מחיר.
הגורם הדוחף ביותר להכרעה על גורל הגדה הוא אש״ף. כאשר הודיע אש״ף לכל
המעוניין, בצורה בלתי־רישמית, כי הוא רוצה להקים מדינה פלסטינית בגדה המערבית
וברצועת־עזה, ושהוא מוכן לבוא לז׳נבה, קירב אש״ף את השעה שבה היה על ישראל
להחליט• לדעת המומחים, היתר, שעה זז צריכה לבוא בראשית . 1977
ההתקפה הסורית על אש״ף נראית לרבץ כמתנה מן השמיים. אם יחסלו הסורים את
אש״ף כגורם עצמאי, יוקל הלחץ המיידי על ישראל. לא יהיה צורך להצהיר ב־1977
על הנכונות להחזיר את הגדה ולהיכנס למשא־ומתן עם הפלסטינים.

כקיצור :״מרוויחים זמן״.
ולפי האמונה התפלה, השולטת בממשלת ישראל מאז , 1967 כשמרוויחים זמן, גדל
הסיכוי להחזיק בשטחים המוחזקים לצמיתות. יצחק רבץ מאמין בכלל זה, כמו לוי אשכול
וגולדה מאיר לפניו — אף כי הכלל הופרד כבר פעמים רבות.

כיום, כמחצית ,1976 כרור שאץ לישראל שמץ שד סיכוי להחזיק
דאורך ימים בגדה המערבית וכרצועת־עזה. אין שמץ שד ספק
שיהיה עליה לחזור לגכודות ה־ 4ביוני .1967
השאלה הגורלית היא: ד מי יימסרו השטחים הפלסטיניים? מ ה
יקום מעבר לגכול המיזרחיץ
לכך יש עתה רק שתי תשובות מציאותיות :

• או שתקום כשטחים אדה מדינה פלסטינית עצמאית, כהנהגת
ממשלה פלסטינית שתקום מתוך אש״ף —

ין כל סימן

לכך שבדירה זו הוצגה ביכלל לפני ממשלת ישראל, ושהתקיים עליה

דיון כלשהו.

ההחלטה של ממשלת ישראל לתת אור ירוק לסוריה כלבנון —
נתקבלה, בכל החלטותיה של ממשלה זו, בדרך שד חאלטורה.
אולם חוסר־הרצינות של קבלת ההחלטה אינו שולל מרצינות ההחלטה עצמה. היא
עלולה להתגלות כגורלית לטווח ארוך.
אם יצליח המיבצע הסורי, בתמיכת ישראל, עלולות תוצאותיו להיות:

• הופעת סוריה לאורך כל גכולות ישראל, מים אד ים, מראש
הניקרה כצפון ועד עקכה כדרום. מבחינה צבאית, פירוש הדכר: מתן
אפשרות מעשית לצכא-יכשה למחוץ את ישראל כמכת־פתע.
• החזרת התנועה הפלסטינית לעמדות הקיצוניות כיותר של
חזית-הסירוב.
בשנה האחרונה הגיעו האלמנטים העיקריים של אש״ף (ובעיקר פתח) אל סף ההכרה
בישראל והנכונות לנהל עימה משא־ומתן לדו־קיום בשתי מדינות לאומיות שכנות.
הדבר אפשרי כיום — והשגת שלום־אמת לטווח ארוך הפכה סיכוי ריאלי.
תהליך זה נעצר מול האיום הסורי. אם תחוסל עתה עצמאות אש״ף על־ידי קנוניה
סורית־ישראלית, תחזור התנועה כולה לימי־ראשיתה• היא תהיה תנועה נרדפת, מרת־נפש
שתעסוק בטרור, תשלול את קיומה של ישראל ותחתור, במאבק של שנים, לעצמאות
לאומית.

אין זה מירשם לשקט, אלא דאי-שקט רצוף.

העם הפלסטיני לא ייעלם כתוצאה מקנוניה של מעצמות. בעייתו תמשיך להלך אימים
על המרחב כולו, למנוע שלום ולקעקע את הסדר החדש שייווצר.

ובינתיים יתבונן הכוח הסורי החדש לקראת השלב הכא. הוא לא
יהיה מכוון רק להחזרת רמת־הגולן.

חבר ת דיזנ הויז -החבר ה הו תי קהוה מנו סהב טיולי ם מוד רכי ם
מ צי עה לכ ם ה שנה שפע טיולי ק מ פינג לאירופה לדוג מא:

לצעירים

• 4 $יום באירופה -תשע ארצות ה מחיר: עד
גיל 26 או ס טו דנ ט עד גיל 28־ 4,650 .ל״י ו עוד *$ 450
2 9יום במרכז אירופה ־ המחיר: עד גיל 26 או

ס טו דנ ט עד גיל 28־ 4,650 .ל״י ו עוד *$365
• } 2יום סקנדינביה ־ המחיר: עד גיל 26 או
ס טו דנ ט עד גיל 28־ 4,650 .ל״י ו עוד *$3$0
יציאות מיוחדות לשביעיות ושמיגיות:
ל־ 46 יום $ -ו ביולי
ל־ 29 יום 28 -ביולי

ולצעירים ברוחם

גילאי 40 - 30 טיול מיו ח ד ־ 45 יו ם באירופה.המחיר:
־ 5,700.ל יי ועוד *$ 450ת אריד יציאה 197 וב חזר ה 1.976

לכל הסיולים נותרו מספר מקומות מצומצם. הזדרז פן תאחר.
• המחירים כוללים 2ארוחות ליום. בלונדון ארוחת בוקר בלבד.
בלווי מלווה קבוצה ישראלי אחראי ומנוסה.
המחירים נכונים ל־.4.7$ו. בקשו את חוברות הטיולים שלנו.

פרסים והרשמה בכל משרדי הנס>עות
ובמ שרדי דיזנהויז; תל־אביב -רח׳ נחלת בני מיו ,57
טל 622406 03 רח׳ בו י הוד ה ,33 טל 54676 0 3

העולם הזח 2023

במדינה העם סיוט עול ה מן ה ק 3ר
מישהק־מילים תפל
של ראש־חממשלה
העזה חששות רדומים
סיוט נשכח צץ השבוע מנבכי העבר:
״דו־לאומיות״.
לפני קום. המדינה, היה זה השומר־הצעיר
שתבע להקים מדינה דדלאומית.
כוונת המונח: מדינה שבה חיים שני לאו מים,
אשר לכל אחד מהם חלק מובטח
ונפרד בשילטון, תוך כינון מוסדות המור כבים
מנציגי הלאומים השונים.
הצעה זו לא נתקבלה. החלטת האדם
משנת 1947 קיבלה את העיקרון ההפוך:
שלכל אחד משני הלאומים בארץ תהיה
מדינה לאומית משלו — מדינה יהודית
ומדינה ערבית.
״הלאום: ערכי ״.השבוע צץ הסיוט
בהקשר אחר לגמרי.
במדינת ישראל חיים כחצי מיליון ער בים.
מה מעמדם הלאומי במדינה, שהרוב
מגדיר אותה כ״מדינה יהודית״?
הבעייה היתה רדומה זמן רב. היא קמה
עתה, בעיקבות ההתעוררות הלאומית של
העם הפלסטיני מחוץ לגבולות המדינה,
ומעשיה של ממשלת ישראל במדינה עצ מה.
שפיכת־הדמים של יום־האדמה הז כירה
לערבים בישראל מי הם.
בפגישה עם ראשי המועצות המקומיות
הערביות, שהפכו מעין הנהגה לאומית
לערבים בישראל, חזר יצחק רבין על נוס חות
ישנות. הוא הכיר בייחוד ה״תרבד
תי והדתי״ של האזרחים הערביים, אך
נמנע מלהכיר בייחודם ״הלאומי״ .זהו
מישחק־מילים תפל, שהרי מדינת־ישראל
כלל אינה מפרידה בין לאום ודת, ורו שמת
בתעודת־הזהות של אזרחיה הערביים:
״הלאום: ערבי.״
ראשי־המועצות שמו את הדגש על ה לאומיות
הערבית. כאשר דיברו על שני
הלאומים החיים במדינה, ראו בכך רבים
דרישה להקמת מישטר דו־לאומי, והסיוט
הישן התעורר מתרדמתו.
ארבע תכונות. מעבר למליצות אי דיאולוגיות,
המצב העובדתי ברור לחלו טין.
אזרחי
ישראל נמנים עם שתי יחידות
לאומיות: רוב יהודי ומיעוט ערבי, שהוא
פלג של האומה הפלסטינית הערבית.

תעלול־פירסומת נוסף. אחר־כך הפך הדבר
סנסציה עיתונאית, מן הסוג שנראה כ-
ברווז.
קשר, היה להאמין שיש קורטוב כלשהו
של אמת בידיעה שישראלים, שעלו ארצה
מארצות ערביות, חוזרים אליהן.
השבוע העבירה ידיעה זו חלחלה קרה
במדינה כולה.
מדוע זה מחריד? מבחינה אובייק טיבית,
לא קל להסביר מדוע דווקא ירידה
זו מעוררת תדהמה כה רבה.
מאות אלפים ירדו מישראל לארצות־הברית,
מבלי שהדבר עורר תגובה מייד
חדת. הדבר ניראה טבעי למדי, לאור
רמת־החיים הגבוהה יותר באמריקה הצ פונית.
כאשר דיבר ראש־הממשלה על
״נפולת של נמושות״ ,נשמע הביטוי כ-
פליטת-פה נוספת של יצחק רבין.
אלפים ירדו במרוצת השנים לגרמניה.
רק מעטים מיורדים אלה היו יוצאי גר מניה,
זקנים מקבלי־פיצויים שלא התאק
מאז
התליות. במודעה שפירסמה השג רירות
העיראקית בבון בעיתון הגרמני
המכובד פראנקפורטר אלגמיינה, שבה נק ראים
היהודים לחזור, מופיעים פסוקים
שנודף מהם ריח אנטישמי מוכר:
״כל עוד נשארו (היהודים) נאמנים ל עקרונות
האמיתיים של היהדות, הם חיו
בכל מרחב־ד,תרבות הערבי בשלום עם
הנוצרים והמוסלמים. אולם כאשר בישרו
היהודים הציוניים את המיתום של, העם
הנבחר /כאשר הם הפכו את היהדות
לציונות, שהיא תורה גזענית, כאשר הם
הפכו את הדת ללאומיות, וכאשר כל
זה הביא לגירוש הפלסטינים ממולדתם —
הם חטאו כלפי תורת היהדות.
״הם התבדלו, וראו את עצמם בטעות
שייכים ל,גזע עליוך מיסתורי. טענה גז ענית
זו הביאה להם, בצדק, גינוי כללי...״
הדיבור על ״גזע עליון מיסתורי״ אינו
אלא סלאנג אנטישמי מקובל — על אחת
כמה וכמה כשהוא מתפרסם בגרמניה.

<ו< 184 וו 81 טק£ח * 0£ז ^ £נ < 8015
060180(11808 אוו

ץ6ז*<16ח<1ם10 <161

8 ) 633681110111109

3880 2ן5זו 21ז 5300 8000,1.

מול עיני המדינה אוודכישלון, שהוא
חמור בהרבה מכישלון ממשלתי. זהו כיש לון
החברה הישראלית כולה.
״שייסעו להם נ״ ייתכן שהזעזוע,
העובר על המדינה נוכח ירידה זו, יניב
פירות חיוביים דווקא.
תעלולי־הפירסומת ישל העסקנים והסנ-
סציות העיתונאיות — האמיתיות והנד
פוברקות — לא ישנו את המצב. הם לא
ימנעו אף מיהודי אחד להגר למארוקו,
לעיראק או לכל מדינה ערבית אחרת,
שתפתח מחר את שעריה לצורכי תעמולה
או לוחמה פסיכולוגית.
יש צורך בשינוי יסודי של החברה
הישראלית כלפי הישראלים, יוצאי ארצות-
ערב. זוהי אחת מבעיות־היסוד של המ דינה,
ואולי בעייתה החמורה ביותר ל טווח
הארוך (ראה הנדון).
אם יביא הזעזוע לידי התמודדות אמי תית
עם בעייה זו, אשר ישראל האשכנ זית
רגילה להשתמט ממנה, כי אז ייצא
מתוק מעז.
תגובה אחת מסוכנת יותר מכל: הת גובה
האינסטינקטיבית של ״שייסעו להם!״
ודווקא היא נשמעה השבוע מכל עבר.
היה זה ניסיון טבעי — אם־כי בלתי־מודע
— להפוך את אות־הכישלון של הכלל
לאות־קלון ליחידים.

עיתונות
פ ח דן או שומר ה ד מו ק ר טי ה

ז ¥811)6 )0 <10ח 86ח 6נ161י*)ו 6זי)1119ס 0ז 0116)0 11011 81190 9 8

., 011)190ץ

0109

11 * 1) 8 .נן1זז 01<8נ1106111

1) 81) 6611

8 9 ) 01111100, 816 81100 1) 81) 1801160 411860 , 816 8 6 0

116) 0113011168616

31ז 6ח 0111110״ 0מ

זס 0

המודעה של השגרירות העיראקית כ״פראנקפורטר אלגמיינה״
״גזע עליון מיסתורי
כל הניסיון להתעלם מייחודו הלאומי
של המיעוט, נדון מראש לכישלון. ולהי-
פך: מערכת־חיים, שתעניק למיעוט זכו יות
לאומיות הוגנות והולמות, מבלי לפ גוע
בלאומיות של הרוב, תביא לנורמלי זציה
ולדגיעה פנימית.
לשם כך דרוש שכל ישר, גישה עניי נית,
כבוד לזולת והרבה טאקט — ארבע
תכונות שממשלת ישראל אינה מבורכת
בהן בשפע.
ירידה אזח־־קלון או חעודדו־כי שלון
הידיעה ע 7שיבת
חיחודיס?עיראק ולמארוקו
העבירה במדינה חלחלה
תחילה זה ניראה כבדיחה תפלה. לאחר-
מכן עלו על העניין כמה פוליטיקאים רוד-
פי-פירסומת, נדמה היה שאין זה אלא
העולם הזה 2023

למו בארץ וביקשו לסיים את חייהם באווי רה
התרבותית שאליה הורגלו. רוב היור דים
לגרמניה היו צברים ויוצאי מיזרח־אי-
רופה וארצות־ערב.
לכאורה היתה ירידה זו, למולדת הנא צים,
צריכה לעורר זעזוע חריף ביותר.
אולם אחרי זמן קצר, התרגלו אליה
הכל. הפזורה הישראלית בגרמניה זוכה
בארץ באהדה, ותרומותיה מתקבלות ב-
שימחה כפולה ומכופלת.
אם כן, מדוע מזעזעת כל־כך ההגירה
למארוקו ולעיראק?
סדאנו. אנטישמי. איין ספק שיש כאן
גורם ריגשי עמוק.
כאשר ישראלי חושב על עיראק, עולה
לנגד עיניו תמונת-הזוועה של התלויים
בכיכר המרכזית בבגדאד, רובם יהודים.
הרעיון, שישראלים מוכנים לחזור אל
אותה ארץ מרצונם החופשי הוא כה מזע זע,
עד כי אין מנוס מלראות בכך תבוסה
מוסרית של המדינה.
עיראק לא שינתה את המישטר שלה

קשה לבטוח בממשלה המשתמשת בסלאנג
כזד, במודעה רישמית.
סימן־שאלה. המצב במארוקו שונה.
בניגוד לעיראק, איו מארוקו שייכת ל־חזיודו־,סירוב
הערבית, המתנגדת עקרו נית
לשלום עם ישראל. המישטר בה לי ברלי,
יחסית, המלך חסן ידוע כשליט
נאור ככל הנוגע ליהודים — אף שהוא
רודן מדכא כלפי האופוזיציה השמאלית
במדינה. שרידי היהדות המארוקאית חיים
שם, כפי הנראה, בתנאים טובים למדי.
אך קשה לשכוח שנעשו בשעתו מאמצים
נואשים, שעלו בקורבנות-אדם, כדי להו ציא
את יהודי מארוקו ממולדתם. התנועה
חזרה לשם — קטנה ככל שתהיה — היא
תעודת־כישלון מאידכמוד, למדינת־ישר-
אל ולחברה הישראלית.
ייתכן שזוהי הסיבה לכך שההגירה-
חזרה לארצות־ערב מעוררת רגשות כה
עמוקים. הדבר מעמיד בספק את עצם
ייעודה של ישראל, כפי שהוא ניראה
בעיני מייסדיה הציוניים. היא מעמידה

מישפט-דיבה שיגרתי
עומד להוות ציון־דרד
חשוב בחיי העיתוגות החופשית
הקובלנות הפליליוודפרטיות, שאותן
הגישו בית־הספר תיכון־חדש ומנהלו, יצ חק
שימעוני, נגד חבר מערכת העולם הזה
יוסי ינאי, ניראו בתחילה כשתיים מתוך
תביעות־הדיבה הרבות המוגשות לאחרונה
נגד עיתונים ועיתונאים, דבר שהפך כבר
לעניין שבאופנה.
אולם ככל שנמשך המישפט, בפני שופט
בית־מישסט־השלום בתל-אביב, ישראל כר מל,
ניראה כי הוא הופך ציון־דרך בחיי
העיתונות בארץ.
ינאי כתב כתבה על בעיית ד•,סמים
בקרב תלמידי התיכון בארץ, ובין השאר
פירט את המצב בביודהספר התל-אב־ב־היוקרתי,
תיכון חדש. בכתבה שהופיעה
בהעולם הזה 2003 נאמר שייש בבית-
הספר תלמידים המעשנים סמים. ההנהלה
מודעת לבעייה, אך אינה פועלת נגדה,
׳ואף אינה מודיעה על כך למישטרה, כדי
למנוע פירסום שיביא נזקים כספיים לבית-
ספר פרטי זה.
עשרה יטיס במאסר. בישיבה ה ראשונה
-של המישפט העידו מנהל בית-
הספר וראש מועצת־ד,תלמידים. הם הכחישו
יאת האמור בכתבה מכל־וכל. לדיברי שתי
עדויות אלה, כלל אין בתיכון חדש תל-
(המשך כעמוד )24

מה שתקרא ב,חדשות המשטרה״ 1

לא ת קר א בעתו! אחר:

88 עמודים של חומר מרתק ובלעדי!

העולם

התחת ו ן

חוו.ו:.

אונס על שפת 1הים

לתפוס אותם ״על ח

ההיסטוריה של סוטי המין

,.ח ד שו ת

ה מ שטרה״

חד ש!
1 חזש 11111־.1
ה מ שג 11ר 1ג 1

יר־רו1ןהמשטרהב ארגן ו ב טו ל

במדינה
(המשך מעמוד )23
מידים המעשנים סמים, והמישטרה כלל
לא עסקה בבעייה זו בקרב תלמידי המוסד.
הישיבה השניה של המישפט, שנערכה
ביום השישי לפני שבוע, הוקדשה כולה
לעדותו של ינאי. תוך כדי התכתשות מי לולית
חריפה ביותר בינו לבין עורך־הדין
של תיכון חדש, מיכה כספי, התגלה הכיוון
שבו מנסה כספי לזכות במישפט :״אני
אבקש,״ סנה אל השופט כרמל ,״לחייב
את הנאשם למסור שמו של איש־חיניר
שמסר לו אינפורמציה.״
פנייה זו אל השופט באה, בעיקבות
סירובו של ינאי להסגיר את המודיעים
ישלו. כספי דרש לגלות את שמות תלמידי
בית־הספר, מחנכים, הורים ואנשי־מיש־טרה,
אישר דיווחו לינאי על המתרחש
בתיכון חדש. ינאי סירב למסור את שמו תיהם,
תוך נאמנות להבטחתו למרואייניו,
וכדי שלא יבולע להם.
בעיקבות זאת זרק כספי, כאילו כבדרך-
אגב, הערה שהגיעה לאוזנו של השופט
ושנרשמה בפרוטוקול הדיון :״אני מכיר
אדם •שישב עשרה ימים במאסר, כיוון
שסירב למסור שמות בתביעה על לשון-
הרע.״
מה יותר פחדני 1כספי האשים
את ינאי בפחדנות, בכך שאינו מסכים
להסגיר את מוסרי־המידע. השיב לו ינאי :
״,פחדנות גדולה בהרבה היא להסגיר את
אלה שעזרו לי, למסור שמות של מי
שדיבר איתי, ועל-ידי כך להציל את
עצמי. אם התנאי במישפט הזה הוא שאני
אסגיר את שמם של אלה שדיברו איתי —
או שאצא חייב במישפט, אני מעדיף לצאת
חייב.״
כאשר לחץ כספי על גילוי שמות אנשי-
המישטרה ששיתפו פעולה עם ינאי, השיב
לו העיתונאי :״אותם שוטרים מסרו זאת
(את המידע) מחוץ (למיסגרת) לתפקידם,
אך הם ראו זאת (את עישון הסמים בקרב
תלמידי התיכון) כעניין המור. הם ביקשו
שאני לא אסגיר אותם. אם אני צריך
לשקול אם להיות מושמץ על-ידי כספי, או
להוקיע בעייה — אני מעדיף להוקיע
בעייד.,״
בעיית חובת גילוי מקורות־המידע של
עיתונאי הועלתה כבר בהרבה בתי־מיש־פט
ברחבי העולם. בסיפדי-ההוק היבשים
אין העיתונאי מוגן. אם בית־מישפט מצווה
זאת עליו, הוא חייב לחשוף את מקורותיו
או להסתכן בעונשים הקבועים בחוק.
בדדו־כלל נמנעים שופטים ברחבי-תבל
מלאכוף זאת על עיתונאי. הסכנות באכיפה

...מה?! עוד לאקרא תי! 1
מדור נשק נרחב — וכל המדורים הקבועים

• הפצה :״גד״ ,צ׳לנוב , 13 תל-אביב

האוטובוסים המרווחים והממוזגים של חבות
״ טיו לי ה ג לי ד ״
מגיעים לכל חלק־ הארץ.
ל בן

בחרו

המועמדות

בתחרות

מלכת המי 1976
להגיע השנים שיערנו בבארשבע,
אשקלון, חינה וטבריה
נאוטונוסיס של הנדת

.,טיו ל •

הג לי ל ״

שופט כרמל
החלטה גורלית
הן רבות: אם מוסר-המידע יידע כי עלול
להיווצר מצב שבו יסגיר אותו העיתונאי,
הוא יהסס מלפנות, להתריע ולזעוק נגד
עוולות או תופעות שליליות בחברה וב־שילטון,
דבר שיפגע בחופש-העיתונות וב תפקידו
לבקר את סידרי-השילטון במיש־טר
דמוקרטי.
על השופט כרמל, אחד מבכירי שופטי
בית-מישסט השלום בתל־אביב, הבקיא ב חוק,
הוטל להתמודד עם הבעייה כאשר
התעוררה זו בישראל. באחת הישיבות ה קרובות
של מישפט תיכון חדש ומנהלו,
נגד יוסי ינאי, ייאלץ השופט לקבל הח לטה
שתשפיע במידה רבה על גורל ה עיתונות
החופשית בישראל.
העולם הזה 2023

ג ו יעקוב׳ אימץ לעצמו את ועיונו של אווי אבנר
ושיבש אותו נוי להעיק ממנו את מיוב הביוסוס העצמי

טו ח 9לחייל

64 שר־התחבורה, המומחה הגדול
/ליחסי-ציבור, היה זה ניצחון גדול של
פירסום־עצמי. להנהלת אגד היה זה תכ תיב
מרגיז, והיא התקוממה נגדו בכל
כוחה.
כך הוכתם ונכפש אחד הרעיונות היפים
שהתגשמו במדינה: הסעת־חינם של
חיילים. בין אלפי אנשי־צה״ל, שעטו כ שימחה
על האוטובוסים, לבין נהגיהם,
נוצרה מתיחות. הקהל שהמתין בתורים היה
נרגז. המיבצע כולו החל את דרכו ברגל
שמאל, בבולמוס של האשמות הדדיות, הו*
סר־תיכנון ואנארכיה — כרגיל.
תוך כדי כך נשכח לגמרי כיצד נולד
הרעיון, ואיך הגיע אל הגשמתו. איש לא
היה מעוניין להזכיר זאת.

31 רובו טי ס —
נגד ההצעה
ך רעיון להסיע את כל חיילי יש •
1ראל חינם באוטובוסים נולד בצורה
כימעט מיקרית, לפני תריסר שנים.

ביתו או אל יחידתו ז האם איו זה משפיל
את מדי צח״ל ז תאם אין זח משפיל
את חמדינח ואת כולנו ז

אבנרי הציע תוכנית לפיתרון הבעייה,
ובראש־ובראשונה :

פיתרון מיספר : 1חסעח חינם של
כל חייל במדים, בכל אמצעי-חתחנורח
הציבוריים. הדבר ניתן לסידור בנקל.
השוטרים נוסעים חינם, והמדינה משלמת
ל״אגד״ ,תמורת זכות זו, סכום גלובא לי,
כפי שיכול לאשר זאת חבר-הכנסת
עופר.
אם תוענק אותה זכות גם לחיילים, תצ טרך
המדינה לשלם תמורתה בצורה מן
הצורות. זה יכול להיות באמצעות תש לום
גלובאלי כזה, וזה יכול להתבטא
בהתחשבות בהוצאה זו בקביעת תחשיבי
הקואופרטיבים לצורך קביעת מחירי
הנסיעה.

זהו עניין של כסף. מי מאיתנו יקום
ויעז לומר כי אנו, אזרחי ישראל, איננו
מוכנים לשלם מחיר כזה, תמורת
זכות חיילינו להגיע הביתה בנוחיות ז
האיש שנשלח על־ידי הממשלה להשיב

האיום השפיע, והמערך מיהר להטיל
על איש משלו׳ ח״כ גבי כהן, להעלות
הצעה דומה. שתי ההצעות — של כהן
ושל אבנרי — הועלו ב־ 4ביוני * 1969
אורי אבנרי( 1העולם הזה — כוח
חדש) :אדוני היושב-ראש, כנסת נכגדח.

לפני ימים אחדים התפרסם בעיתון
מיכתב של חייל, שהכיל חמש שורות
בילבד :״עמדתי בצד הדרך וחיכיתי לטרמפ.
חלפה על פני מכונית, מבלי להיעצר.
על השמשה האחורית היתה כתובת
גדולה , :כל הכבוד לצח״ל׳.״
כבוד היושב-ראש, האם אין המדינה
כולה, האם אין הכנסת, דומות במיקצת
למכונית זו ן
אבנרי חזר מילולית על הצעתו הקו דמת
בדבר הסעודחינם בכל האוטובוסים
והרכבות, ניתח את ההוצאה הכרוכה בכך,
והוסיף :

הציבור מורכב מהוריהם של החיילים,
המחכים ברגע זה בכבישים — הוריהם,
אחיהם, רעיותיחם. תאם יעלה על
דעתו לסרב להוציא כמה אגורות לחודש
כדי למנוע סבל מיקיריו, כדי להקל
עליהם את שירותם רצוף־חסכנות!
...אין דימיון בין צה״ל לשום צבא
אחר בעולם, ואין יחסנו לצח׳׳ל צריך
לחיות דומה ליחס של אומה אחרת
לצבאה. צבאנו הוא צבא העם, צבא האזרחים׳
צבא חלוצי, וזה מטיל חובות
נוספות של העם.
כאשר עלה משה דיין לדוכן להשיב,
הוא נקט עמדה שונה מאד מזו של דיני
שטיין, שלוש וחצי שנים קודם־לכן:

סגן־שר־דשעבר דינשטיץ
להסיר מסדר היום

שר־הביטחון משה דיין: אדוני
חיושב-ראש, כנסת נכבדה. אני מודה ל-
חברי-חכנסת על שהעלו את הנושא והביאו
אותו לדיון.

ח״ב־לשעבר אבנרי(מנמל, הצעה בכנסת)
״אני משלם חוב־כבוד

אורי אבנרי, שנבחר אך זה לכנסת,
אסף טרמפיסט בדרך לירושלים. החייל,
קצין צעיר ביחידת־צנחנים, שפך את
ליבו בספרו על חיסורים שסובלים ה חיילים
בהמתינם לטרמפים.
בהגיעו לכנסת, חיפש אבנרי את ידידו
מרדכי עופר, שנבחר גם הוא זה אך לרא שונה
לכנסת. עופר המשופם, נהג-אגד
ותיק, בעל עבר קרבי, היה אז השליט
הכל־יכול בקואופרטיב. א מ רי הציג לו
שאלות פשוטות :״מדוע לא לתת לחיילים
לנסוע באוטובוסים חינם? כמה זה יעלה?״
בו־במקום השיב עופר: הדבר אפשרי.
אגד יעשה זאת ברצון. זה יעלה, בהע רכה
גסה ראשונית, שני מיליון לירות.
כך, חודשיים בילבד אחרי בחירתו, העלה
אבנרי הצעה לסדר-היום בכנסת. היא
נדונה ב־ 19 בינואר . 1966 הדבר נרשם ב פרוטוקול*

אורי אגנרי ( :העולם הזה -כוח
חדש) :כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה.
בהעלותי הצעה זו לסדר־חיום, אני מש לם
חוב של כבוד לחברים בעבר, בהווה
ובעתיד, חיילים וחיילות של צה״ל,
ובייחוד לטוראים של צה״ל.
...רבותי חברי״הכנסת, ברידתכם בעוד
שעה קלה לתל-אביב, שימו״נא לב לחיילות
ולחיילים הניצבים בחצטלבויות
בכבישים, כשהם מבקשים, מתחננים
ומפצירים שיקחו אותם בטרמפ.
חייל שנקרא לשרת את העם, הלובש
את מדי המדינה, האם הוא צריך להתחנן
לפני עובריס״ושבים כדי להגיע אל
* דיברי הכנסת, כרך ,44 עמוד 447
והלאה.

להצעה היה סגן שר־הביטחון, צבי דיג-
שטיין. בפיו היתד, הצעה מדהימה: להסיר
את העניין מעל סדר-היום.
הוא טען, בנאום קצר, שכל חייל יכול
להגיע לכל מקום בעזרת שוברי־הנסיעות,
וברכב יחידתי. על סמך טענה כוזבת זו,
ביקש להסיר את ההצעה.
הרוב האוטומטי הופעל, כרגיל 31 .רו בוטים
בכנסת הרימו את ידיהם כדי להסיר
את ההצעה. רק 18 העזו להצביע בעדה.

רוח הי חיד ה
וריח ה חיי לי ם
^ 3ף דלן התחיל המאבק.
׳ * במשך ארבע שנים ניהל אבנרי מיל-
חמת־גרילה נגד מישרד־הביטחון, להגשמת
הצעתו. הוא המטיר על המישרד זרם בל-
תי־פוסק של שאילתות, ניצל כל הזדמנות
של דיון על נושא תחבורתי או צבאי כדי
לחזור על ההצעה. ביוזמתו קמה תנועה
ציבורית תחת הכותרת ״תן טרמפ לחייל״,
ואלפי נהגים הדביקו את תורותיה על
שימשות מכוניותיהם. הווטד־לממן־החייל
חיקה מיבצע זה.
בינתיים התחלף שר-הביטחון, התחוללה
מילחמה, וצה״ל חזר להיות חביב הציבור.
ככל שהתקרבו הבחירות לכנסת השבי עית׳
החל רוב הח״כים חש אי־נוחות כלפי
הנושא כולו.
בקייץ 1969 הודיע אבנרי לראשי המע רך,
שהוא מתכונן להעלות את ההצעה
מחדש. הדבר גרם לבהלה — איך אפשר
להניח לאבנרי להופיע בבחירות כבעלים
בילעדי של הצעה כה פופולרית? .

הוא טען כי מחקרים בצה״ל הוכיחו
כי החיילים מעדיפים נסיעה בטרמפים על
נסיעה בתחבורה ציבורית, אך הציע לב חון
את השאלה כולה בוועדת־ד,כספים.
הצעה זו נתקבלה.פה־אחד.
בתום נאומו התבדח דיין. אבנרי הז כיר
בדבריו לגנאי אזרח מסויים, שכתב
מיכתב למערכת, שבו התמרמר על כך
שהחיילים המבקשים טרמפים מצחינים
מזיעה.
הגיב על כך דיין:

בעיקבות דבריו של חבר-הכנסת אבנרי,
על אותו אזרח שהתאונן על ריח הזינה
מהרגליים, אזכיר כאן את הסיפור
המפורסם בצבא הבריטי. המלכה ביק רה
באחד הגדודים, עיקמה את חוטמה
ושאלה: מה הריח הזה 1אמר לה
מפקד הגדוד, שזה 5קז ס 111 1 ( 6 0ק * 1 8י י
מה שהיא חשה. ובפסוק שיש לו כימעט
לשון״נופל-על-לשון, הייתי אומר, שהאבחנה
בין רוח הצבא לבין ריח הצבא אי נה
כל-כך גדולה.

לגד יעקובי
יש הבר ק ה
ך* כחירות היו קרובות,
• י הרה ועדת־הכספים. היא
שהבוחרים יחשבו כי אבנרי
על זכות החיילים, והמערך
לכן, במהירות־שיא של 21
סמר, הוועדה את מסקנותיה.
היא לא קיבלה את דרישתו העיקרית
של אבנרי — הסעה־חינם באוטובוסים,
אך קיבלה והגשימה מייד את הצעתו
השנייה: להעניק לחיילים נסיעה־חינם
בכל קווי הרכבת.
היה זה צעד חשוב, אך לא מספיק. ב והפעם
מי לא
רצתה
הגן לבדו
מנע זאת.
יום, פיר־

* דיברי הכנסת, כרך ,55 עמוד 2959
והלאה.
** רוח היחידה.
(המשך בעמוד )30

שר־ תחבורה יעקוכי
לבצע בלי הכנה

המהפבה השקטה במיפלגת העבודה

ך* יום החמישי לפני שבועיים נערכה
1בבית מיפלגת־העבודה, ברחוב הירקון
110 בתל־אביב. ישיבה אשר בוודאי תיזכר
בהיסטוריה של מיפלגה זו כמרד הגדול
ביצחק רבץ. למרות שבסיומה הבטיחו כל
משתתפיה שלא להדליף את תוכנה, נפוצו
במהירות רבה הדיווחים על האירועים ב ישיבה
לפירטי פרטיהם.
בישיבה השתתפו ראש־הממשלה יצחק
רבץ, מזכיר־המיפלגה מאיר זרמי, חמישה
ראשי־המחוזות של המיפלגה: דב בן־מאיר
מתל-אביב, עוזי ברעם מירושלים, אורי
אגמי מחיפה, דב תיאודוריס מבאר־שבע
וצבי אלדרוטי מהצפון. כן השתתף בה
אחד ממקורביו של ראש־הממשלה, דב
צמיר.
הישיבה נפתחה על־ידי זרמי. הוא תקף
בחריפות את רבץ וטען כי זה הרם את
המיפלגה וספק רב אם אפשר יהיה עוד

ק רג מן

לשקמה .״לא צריך שיופיע ייגאל ידין כדי
שאנחנו נפסיד את הבחירות הבאות,״ טען
זרמי בלהט .״כל מי שיתייצב נגדנו —
יזכה.״
ראש־הממשלה נדהם. הוא הלם בשולחן
בכוח וצעק :״מה אתם רוצים מהחיים
שלי? מה עשיתי לכם י מה אתם מתנפלים
עלי כולכם?״ מייד לאחר התקפה רגשנית
זו דרש רבין לערוך הצבעה בין משתתפי
הפגישה .״אני רוצה לדעת אם יש לי עוד
תומכים במיפלגה, או לאו.״ תבע, היחידי
שהסכים לתמוך ברבץ היה דב צמיר. חמי שה
ראשי־המחוזות ומזכיר־המיפלגה סירבו
להרים ידיהם בתמיכה בראש-הממשלה.
רבין קם ממקומו, ומבלי לומר מילה עזב
את החדר. הישיבה, שהיתר. אמורה לארוך
שעתיים, התפזרה כתום 15 דקות בדיוק.

^ --יבנב^

״ א סון ל או מי ״

ך 6מרדתשיצחקר כין אינו מודע
/למה שקורה במיפלגה שלו וליחס הציבור
אליו בכלל, ויושב לו במיגדל־השן
שאותו בנו עבורו יועצים כאלי מיזרחי,
יעקוב חלפון ועמום, ערן, יכול היה אפילו
הוא להבחין בשבועות האחרונים בהתרו־פפות
מעמדו.
ישיבות הממשלה, שבהן היה נהוג להת ייחם
אל רבץ בכבוד רב, הפכו כנסים של
כיתה בבית־ספר עממי, כאשר כימעט איש
מן התלמידים־השרים אינו שועה למורד— .
ראש־הממשלה, ומגלה כלפיו יחם של זיל-
זול.
מנהיגי־הגוש הוותיקים, אשר גילו כלפי
רבץ נאמנות מוחלטת ״כדי לעמוד בפרץ
בפני רפ״י״ החלו מפנים לו עורף, וחלקם
אף יוצא בהכרזות־תמיכה גלויות בשימעון
פרס, יריבו של רבץ בתוך מיפלגת־העבודה.
החלוקה, שהיתה עד כה של ותיקי מפא״י
עם היונים — תומכי רבץ, לעומת רפ״י-

לשעבר עם הניצים — תומכי פרם, אינה
קיימת עוד. סופר״יונים מממליכיו של רבין
לפני שנתיים טוענים, כיום, כי יש להח ליפו
במהירות בפרס.
הראשון שהרים את נס־המרד היה דויד
קלדרין, מנבל הבנק לחקלאות ומי שנח שב
היום כאיש החזק במיפלגה. בחוגים
פנימיים קרא קלדרון להחלפתו המיידית
של רבין ולהכתדתו של פרס. ביוזמת שר־האוצר
יהושע רביכוכיץ, ידידו של
קלדרון, נערכה פגישה משולשת: רבץ-
רבינוביץ־קלדרון. בסיכומה של הפגישה
הודיע רבינוביץ :״קלדרון חזר בו. העניין
חוסל. עכשיו הכל בסדר איתו.״ למרות ש-
קלדרון לא הכחיש הגדרה זו של רבינו־ביץ,
הוא סירב לחזור עליה או לאשר
אותה. אך לכל אחד, אולי לבד מרבץ עצ מו,
ברור כי קלדרון נרגע לפרק-זמן קצר
בלבד, וכי הוא ״יחזור לסורו״ במהרה.

נמיר

עובדה זו ברורה גם לחברי־הכנסת יוסי
שריד, צבי גרשוני ואכרהם זיל־ברברג.
לפני שנתיים היו שלושה אלה
לועגים לכל מי שהיה מעלה בדעתו כי הם
יתמכו בפרס נגד רבץ. היום הם מסתובבים
במיסדרונות הכנסת, ומטיפים להמרת רבין
בפרס.
הפתעה עצומה מהווה עמדתו של שר-
העבודה, משה ברעם, שנחשב כנאמנו
של רבין. בשיחות פרטיות טוען ברעם כי
רבץ הוא ״אסון לאומי,״ וכי פרם הוכיח
עצמו כחבר-ממשלה כישרוני ויש להפקיד
בידיו את ראשותה. בנו של שר־העבודה,
עוזי ברעם, מן הצעירים בעלי ההשפעה
הרבה במיפלגה, מראשי חוג לשילוב ומז כיר
מחוז־ירושלים תומך בפרס, ואף נפ גש
עימו פעמים אחדות בשבוע שעבר.
עוזי ברעם היה ממקורביו הראשונים של
רבץ כראש־ממשלה, ואחד מיועציו הבל

לי לי

ה רלי ץ

תי־רישמיים הבכירים .״ימי כמוני מכיר
את האיש, ויודע שהוא אינו מסוגל לתפקד
כראש־ממשלה!״ טוען עתה עוזי.

רטט יראת־הכבוד
נמוג
^ ל עוזי ברעם מצטרפים גם שני
חברי חוג לשילוב,
ועדי אמוראי. חריש, שתמך בשעתו
בבחירת פרס, היה מוכן להעניק לרבץ את
תמיכת החוג לשילוב, אך התאכזב משי תוק
המיפלגה על-ידי רבין. לאמוראי יש
חשבון עם רבין ועם רבינוביץ על שהוא
לא מונה, כפי שהובטח לו, כסגן שר־האוצר.

מיבה חריש

יוסף* אלמוגי אסר להזכיר את שמו
של פרם בנוכחותו, כה רבה שינאתו אליו.

צ מיר

אולם היום, במאבק בין ראש-הממשלה
לשר־ד,ביטחון, הוא תומך בפרס. בפגישה
המפורסמת שנערכה בביתו של רבינוביץ,
אמר אלמוגי :״אי-אפשר לסמוך על רבץ.״
אלמוגי אינו מסווה את הנאתו, בכל פעם
שמגיע לאוזניו סיפור על העקיצות שסופג
רביו במהלך ישיבות-הממשלה. תמיכתו של
שר־התחבורה גד יעקובי בפרס מובטחת,
וכן זו של שר-המישטרה שלמה חילל,
הנוטר טינה לרבץ בגלל פרשת מפכ״ל
חמישטרה רוזוליו, שעימו קיים רבץ יח סים
קרובים מאחרי גבו של הלל, וגם בגלל
נושא הרווחה, העומד במרכז חייו של
הילל ובו מזלזל רבץ. גם דיעותיו הני-
ציות של הילל קרובות יותר לאלה של
פרם מאשר לשל רבץ.
למרות שמנהל בית ברל, ח״כ אכא
אכן, רואה עצמו כאחד הסוסים המתחרים
על כס ראש־הממשלה, הגיעו הוא ופרם
להסכם ביניהם, בדבר שיתוף־פעולה לחו־רדתו
של רבץ. ח״כ אהרון יריב היה
הראשון שטען, במעשים, כי רבץ אינו
מתפקד כראש־ממשלה — כאשר עזב את
הממשלה — ותמיכתו בפרס, למרות דיעד
תיו היוניות, מובטחת ומוצהרת.
הפתעה מהווה תמיכתו של יושב־ראש
הנהלת הקואליציה, ח״כ החיפאי משה
ורפזמן. ורטמן היה פונה תמיד אל רבץ
כשבקולו רטט של יראת־כבוד. כאשר
התבקש ורטמן, בשבוע שעבר, לפתוח את
ישיבת סיעת המערך בברכה לרבץ לרגל
נישואי בנו, סירב. ורטמן חש סוף־סוף
בבוז העמוק שרוחש לו רבין, ועתה הוא
נוקם בו.
יונה נוספת, התומכת דווקא בפרס, הוא
ח״כ ומזכיר הסתדרות המורים
לוין. לוין היה סמוך ובטוח שרבין ימנה
אותו כשר־החינוך, ולמן היום שבו מונה
אחרון ידלין לתפקיד זה, הוא שומר
לרבץ טינה, המתבטאת עתה בתמיכתו
בפרס. ח״כ גן־ציון חלפץ הולד גם ב-
מיקרה זה אחרי מורו ורבו, ח״נ אכדחם

שלום

הממשלה. צמיר, מנהל מחלקת־ההסברה
של מיפלגת־העבודה, הוא דמות מקובלת
— אם כי נחבאת מאחרי־הקלעים — על
חוגים רחבים במיפילגה, ותמיכתו ברבין
חשובה לראש־הממשלה ביותר.

זילברברג, ומפגין תמיכה גלוייה בפרס.
גם הרב של סיעת המערך בכנסת, הרב
ח״ב מנחם הכהן, תומך בפרס למתת
דיעותיו היוניות, וטוען כי מיפלגת-העבו-
דה תפסיד יותר מ־ 10 מנדטים אם יעמוד
רבין בראשה בבחירות הקרובות.

לעומת שני הצדדים היריבים המזוהים
קיימים מיססר שרים, חברי־כנסת ועסקנים
המסרבים בכל תוקף להזדהות עם אחד
משני המחנות, אפילו בשיחות פרטיות
ובלתי־מחייבות במיזנון הכנסת. שר־המיש-
פטים חיים צדוק, ששמו צץ מדי
פעם כמועמד לרשת את רבץ, אינו נוקט
עמדה בעניין. כמוהו גם שר-החקלאות,
אהרון אוזן, אשר השיא השבוע את בנו,
בטכס שבו התייצבו הממשלה והכנסת ב הרכב
כימעט מלא. אוזן, בחושיו הפרימי טיביים,
מבין כי עליו להמתין עד שיראה
על איזה סוס יהיה לו כדאי יותר לקפוץ.
שיקול דומה קיים גם אצל סגנו של אוזן,
ח״ב אדי מויאד.

דיין בז,
זרמי כועס
ך* פתעה לטובה מרמה לאוהדי פרס,
1 1כאשר התגלה להם כי ח״נ יצחק
נכון תומך אף הוא בשר־הביטחון. נבון
בעט בשנים האחרונות במיפלגתו-לשעבר,
רפ״י, ודיעותיו הן יוניות. אולם נבון מג דיר
את רבץ כך :״הוא אינו רציני.״
לטענת נבון, הוא לא הוזמן אל רבין לשי חה
אפילו פעם אחת מאז נבחר לכהן
כיושב־ראש ועדת־חוץ־ובטחון של הכנסת.
נבון נזכר עתה כי רפ״י של שמעון פרס
עדיין קיימת. כמוהו גם מזכיר מחוז חיפה
של מיפלגת־העבודה, אורי אגמי, איש
רפ״י שהתכחש לעברו כדי לזכות ב־מישרתו
בחיפה. אגמי נזכר ברפ״י בעיקר
בגלל התנגדותו של מיטיבו, יוסף אלמוגי,
לרבין.
למרות שח״ כ מרדכי כן־פורת מצ היר
״אני לא אתמוך בפרס,״ ברור בהחלט
שכאשר תעמוד הבחירה בין רבץ לבין
פרס, הוא יבחר באחרון. בן-פורת רואה
בהפלתו של רבין שליחות משיחית. כמוהו
ינהג בוודאי גם מיטה דיין, שיחסו לפרס
הוא של בוז מהול בטינה. למרות זאת,
אין ספק כי דיין יבכר את פרס על פני
רבין, בהתמודדות הצפויה.

!וייטמן
בתקופה שבה היה רבץ פוגע בפרס
ועולב בו, מבלי שזה יגיב על כך כלל,
פנתה ח״כ מטילדה גז אל פרם, ואמרה
לו :״אתה הופך עצמך לסמרטוט, ואנשים
שונאים סמרטוטים.״ תמיכתה בפרס, כמו
גם תמיכתם של שני אנשי רפ״י במיפלגת-
העבודה, חברי-הכנסת עמום הדר ודויד
קורן, מובטחת. גם תמיכתה של חברת
המיפלגה היריבה לפרס, אחדות־העבודה,
שושנה ארכלי־אלמוזלינו, מובטחת
לו. ארבלי היא נץ קיצוני אפילו יותר
מפרס. דב תיאודוריס, המנהיג בעל ה השפעה
האדירה בבאר־שבע ובדרום הא רץ,
הוא מאנשיו הנאמנים ביותר של פרס.
אולם את ההפתעה הגדולה ביותר מהווה
תמיכתו של מזכיר המיפלגה, מאיר זר מי,
בפרס. זרמי היה כימעט צילו של רבין,
בתחילת תקופת כהונתו כמזכיר. כיום כו עס
זרמי על רבץ, משום ש״שום הבטחה
שרבץ נתן לי או למיפלגה — מעולם לא
קויימה.״ זרמי הוא מאותם המשוכנעים כי
מיפלגת-העבודה בהנהגתו של רבין צפויה
לתבוסה מוחצת בבחירות.
לעומת כל אלה, נותרו לרבין תומ כים
לא־מעטים, ובהם כמה שרים, חברי-
כנסת ועסקנים. שר-השיכון אברהם עו פר,
שר־המיסחר-והתעשייה חיים כר״
לב ושר-החינוך אהרון ידלין יודעים,

__ עדיין לא
ה ת מו ד דו ת גלויה
ך* מצב קיטה שרוי סגן־ראש־הממש־י^•
לה ושר-החוץ, יגאל אלון. אלון הוא
יריב היסטורי־כימעט של פרם, אולם יח סיו
עם רבץ צוננים והוא מותח ביקורת
קשה על שילטונו של רבץ. אלון עדיין
מקווה להיות היורש, והוא אינו נוקט עמדה
בריב הנוכחי.
משמעותית ביותר היא עמדתו של מנכ״ל
בנק הפועלים בחופשה,
אחד האנשים החזקים ביותר מאחרי הק-

אברהם לווינסון,

גר שוני

ו ר מי

כי לא יהיה להם מקום בממשלה שיקים
פרם. למרות שבדיעותיו הפוליטיות מקורב
השר ישראל גלילי יותר לפרס מאשר
לרבין, אין הוא מצליח להתגבר על סלי דתו
מאנשי רפ״י, והוא יתמוך ברבין, אם-
כי בשיחות פרטיות לועג גלילי לראש-
הממשלה.

הפי חו ת של
חברו ת״ הכנס ת
** קומו שד שר-האוצר, יהושע רבי־
)4נוביץ, בממשלה אינו בטוח גם עתה.
אולם לרבינוביץ ברור שתיקוותו היחידה
להישאר בממשלה, תיקווה קלושה אומנם,
היא עמידתו של רבץ בראשה. יושב־ראש
הכנסת, ישראל ישעיהו, אשר הקפיד
עד כה שלא להתערב במהלכים הפנים־
מיפלגתיים בגלל מעמדו כיושב־ראש החל,
ערב צאתו לטיול בסקנדינביה, עורך שי חות
עם חברי־מיפלגה במטרה לגייס תמי כה
לרבץ.
יושב־ראש ועדת־הכספים של הכנסת,
ישראל קרגמן, אינו מחסידיו של רבץ,
אך לקרגמן יש אמות־מידה שונות לחלוטין
לגבי קביעת עמדות. הוא בוחר תמיד ב

רי ד

עמדה המנוגדת לזו שיל שנוא-נפשו, ח״כ
צבי גרשוני. מאותו רגע שבו הצהיר
גרשוני כי הוא תומך בפרס, הפך קרגמן
תומך נלהב ברבין.
שלוש חברות־הכנסת אסתר הרליץ,
אורה נמיר ונוזהת קצב מתוסכלות
מן הפיחות שחל במעמדן בכנסת הנוכחית.
אף־על־פי־כן הן תומכות ברבץ תמיכה
מלאה. ברור להן כי אם פרס יעמוד בראש
הרשימה לכנסת הבאה, הן תידחקנה לקצה
הרשימה או תסולקנה ממנה כליל.
איש אחדות העבודה וסגן יושב־ראש הכ נסת
אברהם גיבלבר הוא נץ קיצוני,
אך קיצונית עוד יותר שינאתו האישית ל פרס.
שלושה חברים אחרים של אחדות-
העבודה, חברי-הכנסת משה כרמל, יצ חק
בן־ אהרון וז׳אק אמיר, מתקשים
להשתחרר מטראומת רפ״י, ותומכים בינ תיים
ברבין. כך גם נציג העדה הכורדית
בכנסת, דויד שמעוני. חבר־הכנסת הח דש
והאלמוני עדיין, יעקוב פרנק, ויושב־ראש
ועדת־הביקורת של מיפלגת־העבודה,
ח״כ ד״ר ארי אנקוריץ, אינם מבינים
כיצד אפשר שלא לתמוך בראש-הממשלה,
כל ראש־ממשלה שהוא, והם תומכים ברבין.
תמיכה רצינית בהרבה מזו של רבים מ־חברי-הכנסת,
היא זו של דב צמיר, בראש
ברע לעים של מישחקי מיפלגת־העבודה. לוויג-
סון נהנה מכך שהוא שוהה בימים אלה
תקופות ממושכות בחו״ל, ואינו חייב לה שיב
על השאלה ״במי אתה תומך?״
ממלא־מקום יו״ר הכנסת מיטה •טחל,
מגלה לא-אחת דיעות עצמאיות, ונוטר
לרבץ טינה על שההבטחות למנותו כשר,
ואחר־כך כסגן־שר, לא קויימו. אין הוא די
עצמאי כדי לקבוע • עמדה לכאן או
לכאן. גם ח״כ עדי יפה, מנאמניו של
פינחס ספיר המנוח, עדיין לא הראה את
ציבעו. שני עסקני־מיפלגה חשובים, דב
כן ־ מאיר, מזכיר מחוז תל־אביב וצבי
אלדרוטי, איש צפון הארץ, לועגים ל רבץ
ומשמיצים אותו מאחרי גבו, אך
אינם מוכנים להביע תמיכה בפרס.
נראה כי מעמדו של פרס בתוך המיפלגה
חזק עתה בהרבה מזה של רבץ. אולם פרם
חושש עדיין מהתמודדות גלויה עם ראש-
הממשלה, בגלל שתי סיבות. האחת: הוא
יודע שכבר היו מיקרים רבים שבהם היה
הניצחון מונח, כביכול, בכיסו של אופו זיציונר
מיפלגתי, ובאורח־פלא נשמט מ ידיו.
הסיבה השנייה: פרם חושש, כי אם
הוא יביא לעימות כבר עתה, עלול לקום
גורם שלישי, שינצל את תבוסתו של רבץ
אך יגזול את מקומו־שלו — אנשים כמו
ייגאל ידין, אבא אכן או חיים צדוק.

יונית דויט, ידיהצמודה
דתו

רוליק, בעל המסיבה, זכתה בכבוד רב
מצד העסקנים הצעירים, ידידיו של רוליק.

315
הננטו מי מ אי ת
של מסיבת היורשים, הפנטומימאית־הסטודנ
בת ה־ ,25 לאה ברפמן, לא חדלה

הווו הש1
שד העסקנים
התקנא בפסטיבל

ויחוד חיושיס
ובין וערך
פסטיבל משלו

הבוס והמזכירה

יאיר גילבוע, מנהל מחלקת ההסברה־בעל־פה במר כז
ההסברה, מסביר בעל־פה למי שהיתה מזכירתו,
אירית שטן, מה קורה במסיבה( .למעלה) :עוזר שר־המישפטים, יחיאל (״חיליק״) גוטמן,
שהגיע במיוחד מירושלים, היה עסוק כד הערב באכילה ובצפייה בחתיכות.

המלווה

החיפאית, הספרנית דבורה
מכלות המסיבה. למטה: יועץ
המערך בכנסת, חיים קימחי (מימין) עם סמי

הדיינית

ורדה דיין, בתו של מנהל
תחנת־הרכבת בתל־אביב,
יצאה מהמסיבה עם שלושה מעריצים, אחרי
שגילו שהיא לא קרובה של ח״כ משה דיין.

שריק גונן הגיעה
למסיבה רק בזכות
בעלה, אלי, הטוען כי גם הוא ביועצים: הוא
יועץ מנכ״ל האוניברסיטה העברית בירושלים.

בתו של בעל בתי
1ז !| ץ ! ח 1ך ח
הקפה עטרה בתל־אביב,
11 1 11 #111
אריאלה דוידזון סיפרה, בין ריקוד למישנהו,
כי היא משמשת יועצת חינוכית בבתי־ספר.

היורשים הוכיחו הצעירים כי ה ם יודעים
הרבה יותר .״כשאנחנו נעלה לשילטון,״
אמר אחד מבאי המסיבה ,״העסק יהיה
שימח יותר והנשים תהיינה יפות יותר.״
(המשך בעמוד )31

ישראל (״רוליק״) פלג הוא עוזר מנהל
מרכז־ההסברה. מרכז־ההסברה שייך למיש־רד
ראש־הממשלה, ליצחק רבץ. רוליק!
יחיאל גוטמן, עוזרו של שר־המישפטים .
ברוך לשם, עוזרו של שר־המישטרה ! בועז
אפלבאום, עוזרו של שר־המיסחר־והתע־שייה!
תת־אלוף אריה בראון, עוזרו ישל
שר־הביטחון ! ד״ר אבי רייך, עוזרו של
שר־השיכון — כל אלה ואחרים התקנאו
בחבורת החוגגים של יצחק רבץ, והחליטו
לערוך להם פסטיבל פרטי משלהם —
פסטיבל ריקודי היורשים.

קיבל בעל המסיבה ישראל (״רוליק״) פלג (בתמונה למטה)
ללוג 1| !¥1ך 1 1
את פני צמד השוטרים, שהוזעקו בשעה שלוש לפנות־בוקר

על־ידי השכנים. לעומתו היה עוזר שר המיסחר־והתעשייה, בועז אפלבאוס (למעלה)
מודאג פן יצולם במסיבת היורשים כשהוא יושב בין שתי חתיכות בחצר הווילה.

ומישמד

שר־עוזרו
של ברוך המישטרה,
ל מ רו קו) ,יחד עם מי שהיה קצין־
מישטרה והיום מנהל פורה אבי ערמוני.
העילות הרישמיות למסיבה, שנערכה
ביום השישי האחרון בווילה ברמת־השרון
היו רבות: יום־ההולדת של רוליק, בעל־המסיבה!
יום־ההולדת של דבורה ׳מלווה,
חתיכה חיפאית שהיתה מתקבלת אפילו
על־ידי הזאבים התל־אביביים, אילו דק
הפחיתה כמה קילוגרמים ממישקלה, ואפילו
חג־השבועות — אבל העילה האמיתית
היתה התקנאותם של כל אלה במסיבות
של הגדולים, והרצון להוכיח ברבים מי
הם היורשים.
בעוד בפסטיבל לאה ויצחק רבין פרק
א׳ (החתונה בכפר־שמריהו) ובפסטיבל
רבין חלק ב׳ (פירסום הספר על פנחס
ספיר) הוביהו המנהיגים, המתחככים ו העסקנים
בי הם יודעים לעמוד על הדשא
עם כוס ביד, ולפעמים אפילו לטפוח על
השכם, כמו בימים הטובים, הרי בפסטיבל

שירי לביא,
נציגתה היפהפייה
של חיפה, עוסקת, כש איננה
במסיבות, בשיקוס עניי עירה.

טרמפ דוו״ל
(המשך מעמוד )25
משך כל ארבע שנות כהונתה של הכנסת
התשיעית, המשיך אבנרי במילחמח־הגרי-
לה למען אותה מטרה. בהדרגה נוצר ב כנסת
רוב להגשמת ההצעה המרחיקה־לכת.
עם הוצאת אבנרי מן הכנסת, הופסק
גם מאבקו זה. אולם המערכה עצמה לא
נפסקה. הרעיון כבר מיכה שרשים.
בכנסת הנוכחית יושבים כמה חברי-
כנסת שעברו בשיטתיות על דיברי־הכנסת,
וחיפשו בהם את יוזמותיו הפרלמנטריות
הנטושות של אבנרי שניתן להמשיך בהן
ולהיבנות מהן. רעיון הסעת־החיילים עמד
כימעט בראש הרשימה, והיו כמה קופ צים
על המציאה. שוב הועלו הצעות לסדר-
היום (שבעליהן לא טרחו להזכיר מי העלה
את הנושא לראשונה) .הן הועברו לוועדה,
הפעם, ועדת־הכלכלה, בראשות יגאל הור־ביץ,
שראה ברעיון הנטוש כלי־רכב טוב
מאד לעצמו. יחד עם איש־הליכוד פסח גרו פ
ה שמעשיו בכנסת אפסיים, עלה על
האוטובוס. הוועדה תבעה לקבל את ה רעיון
המקורי של הסעה באוטובוסים.

יעקובי נ א חז
פ אני ק ה
ך• אשר הגיעו הדברים לנקודה זו,
^ נתקף גד יעקובי פאניקה. הוא חשש
שמא רעיון פופולרי כזה עלול להישמט
מידיו ולפאר את הורביץ— גרופה לכן
זינק לפתע קדימה, אימץ לעצמו את ה רעיון
— אך בצורה המשובשת ביותה
ב־ 27 במאי עדיין לא ידע מישרד-התח-
בורה באילו קווים הוא רוצה •להפעיל
את הסידור. ב־ 1ביוני כבר ניכפה הסי דור
על אגד. ההוראה: להסיע כל חייל
חינם, בקווים הבינעירוניים.
מאז ההידברות בין עופר ואבנרי, לפני
11 וחצי שנים, חייב אגד עקרונית את ה רעיון.
אך הצורה שבה בוצע הדבר,
לפתע, בתעלול של יחסי־ציבור של גד
יעקובי, הוציא את הקואופרטיב מכליו —
תרתי-משמע. הוא התנגד לסידור־הפתע
משלושה טעמים:
• 1אגד היה זקוק לחודש ימים לפחות
כדי להכין את המיבצע — לשנות את
מפת־ההיסעים, להעביר כוח־אדם ורכב
מסניף לסניף, לערוך את הקווים מחדש
בהתאם לשינויים בעומס.
שום שהות כזאת לא ניתנה לקואופר טיב.
החיילים פשוט הועמסו על לוח-
ההיסעים הקיים. הדבר גרם שיבושים
מרגיזים בימי־חול, שיבושים חמורים ביו תר בערבי־שבת ובימי א׳ .מאות אלפי
אזרחים נאלצו לקום מוקדם יותר, כדי
להגיע לעבודתם בזמן.
#הקואופרטיב תבע שייקבע פיצוי
נאות לתקופת־הביניים, עד להתחשבנות
הסופית שתיערך על-פי סקר או ספירת
החיילים הנוסעים.
אגד הפסיד מייד כשני מיליון ל״י לחודש
— מחיר הכרטיסים של החיילים שנסעו
עד כה ושילמו עבור נסיעותיהם (800
אלף לירות ששולמו על-ידי צה״ל עבור
נסיעת •חיילים שקיבלו שוברי-נסיעה ; 250
אלף לירות שולמו על-ידי ההתיישבות
העובדת חמורת נסיעת בניה; כמיליון
לירות באו מחיילים שנסעו על חשבון
אבא-אמא ).יחד עם הנוסעים החדשים,
העריך הקואופרטיב את התשלום הדרוש
בסך חמישה עד שישה מיליון. מישרד־התחבורה
החליט לשלם פיצוי בסך 1.2
מיליון לחודש — פחות מן ההפסד ה מיידי
— ושילם רק 900 אלף.
• 1אגד הודיע שאינו מאמין לממ שלה,
תבע שהמצב החדש יהיה מעוגן
בחוזה. הסיבה: מישרד־התחבורה לא שי לם
לקואופרטיב דבר מן ההתחייבויות
שקיבל על עצמו אחרי השביתה האחרונה.
במחסני-הערובה מושבתים 250 אוטו בוסים
חדשים, שאין לאגד הכסף לשחררם.
הממשלה התחייבה לספק אשראי להוצאתם,
אך בינתיים הוצאו רק .45 אחרי שעמדו
במחסנים במשך שנתיים, יש להחליף בהם
חלקים שונים, כגון חלקי־גומי, דבר ה >
מצריך
חודש־חודשיים.
באנדרלמוסיה שנוצרה בעיקבות מיב-
צע-הבזק של יעקובי, נוצר מצב מגוחך.
למשל: מכיוון שנקבע כי קו תל-אביב—
צריפין הוא ״עירוני״ ,ועל־כן אינו חל
עליו סידור הסעת־החינם, עלו החיילים
פשוט לאוטובוס ה״בינעירוני״ לירושלים,
וירדו בצריפין. האוטובוסים המשיכו, רי קים,
אל הבירה. אגד נאלץ להודיע, ב יוזמתו,
שגם בקווים העירוניים תהיה ה נסיעה
לחיילים חינם. ולבקש מן החיי לים
שלא ינצלו את הקווים הבינעירוניים
שלא לצורך.

סינורו שר איש הקולנוע, שנחשד תחייה בשותו לרצח,
אחר־נר כראש רשת להברחת הרואין 1־ 1שוחרר בערבות
אחרי 1שא שת 1הו דתה שהוא ה חזי קבמא רי חו אז ה

ף* שמועה היבתדז גלים, ופשטה
1 1כאש בשדודקוצים: מינה שרפשטיין,
קולנוען במיקצועו ואחת הדמויות הססגו ניות
ביותר בבוהימה התל-אביבית, נעצר
כחשוד בשותפות לרצח. הבוהימה שיפשפה
עיניה בתימהון. הכל ידעו כי שרפשטיין
מסוגל למעשי-קונדס רבים, אך מכאן ועד
לרצח היתר, הדרך ארוכה.
אולם לא כך סברה המישטרה. הרקע
למעצרו של מיכה שרפשטיין התברר רק
נעבור ימים אחדים, בבית־המשפט- ,לשם
הובא לשם הארכת מעצרו. אז הסתבר
ני יחד איתו נעצרה גם אשתו (השנייה),
נילי שדמי, מתכננת־תילבושות לטלוויזיה
ובעלת בוטיק ׳ברמת־גן.
סיפרה נילי :״ביום הרביעי לפני שבו עיים
התדפקו על דלת דירתנו ברמת־גן שני
שוטרים. הס ביקשו לערוך חיפוש בבית.
באותה שעה נמצאתי שם עם בני, תום,
בן שיבעת החודשים, וסירבתי לאפשר
לשוטרים להיכנס. מאוחר יותר הם הגיעו
שוב, עם צו־חיפוש, פשטו על הבית ועשו
בו פוגרום ממש. חיפשו בכל מקום. אני
חושבת שקיוו למצוא סמים, אבל הם לא
מצאו כלום. המיישטרה השאירה בידי הזמ נה
לחקירה עבור בעלי, מיכה, שלא נמצא
אז בבית. כשבא מינה, מאוחר יותר, הראי תי
לו את ההזמנה, וסיפרתי לו על
ביקורם של השוטרים. מיכה הלך מייד
ליחידה המרכזית, במישטרת מרחב הירקון
בדיזנגוף, ושם הוא נעצר על־ידי המישטרה
כחשוד בשותפות ברצח.

״בערב הודיעו לי שנעת לא חושדים
בי יותר בשותפות לרצח, אבל לעומת זאת
חושדים בי שאני שותף לרשת המבריחה
הרואין. ואז החלו חקירות אינטנסיביות.
המישטרה החזיקה אותי בבידוד מוחלט,
סמוך לתאים שבהם הוחזקו עבריינים אמי תיים
כיבדי־משקל. בכל פעם שהוציאו

הביתה לקחת בגדים לד,חלפה, ולסדר את
הילד באיזה מקום.
,״בדרך הם השאירו אותי ואת מינה
לבדנו במכונית, והשוטר אמר לנו , :שלא
תעיזו לדבר ביניכם.׳ אני מייד הבנתי
שהם משאירים אותנו לבד כדי שיוכלו
לתפוס אותנו על חם, משוחחים על הבר-

שותף לרצח
או להברחה?
ך ! א היתה זו הפעם הראשונה ש׳
/המישטרה פקדה את דירתם הנאה של
בני־הזוג. מספרת נילי :״בפעם הראשונה
שהמישטרה הופיעה אצלי בדירה, הייתי
בחודש התשיעי להריוני. אז באה המיש-
טרה לחפש את בעלי השני, זאב שדמי.
הסברתי לשוטרים שהוא לא מתגורר יותר
בדירה, ושאנחנו עכשיו בתקן של גרושים,
אבל הם ראו אז את מיכה, וחקרו אותו
לשמו. הם פשוט ראו טיפוס בוהמי עם זקן,
ג׳ינס ושיער אדור, והחליטו לטפס עליו.
אחרת, אני לא מבינה מה הם רוצים מ־איתנו
! בכל פעם שהם באים לחפש סמים,
הם לא מוצאים בבית כלום!״
מייד אחרי מעצרו פנה מינה אל ידידו
הטוב, עורך־הדין שימחה זיו, וביקש ממנו
לטפל בפרשת מעצרו. מספר מיכה :״נש־שימחה
צילצל למישטרה, הודיע לו רב־פקד
יצחק דנון, שאין צורך שהוא יבוא,
כי אני אשוחרר עד הערב. אבל לא שוח ררתי.
לא היה לי מושג למה המישטרה
נטפלה אלי. זו היתה הפעם הראשונה
שנעצרתי, והמישטרה עצמה הופתעה כש גילתה
שאין לי תיק בארכיון הפושעים
שלה. האשימו אותי כחשוד בשותפות ל רצח
שימעון גליקרוב, המכונה, צ׳יצ׳ון׳,
בתחנת־הספורטוטו שבשכונת שפירא. אמ רו
לי שאני איש־הפיננסים של גד פלום,
המכונה, שץ /ושידעתי שהוא עומד לרצוח
שלושה אנשים ולא הודעתי על כך למיש•
טרה.
״נכון שאני מכיר את שץ, הוא מסתו בב
עם הבוהימה. כל הצפון מכיר אותו.
נפגשתי איתו פה־ושם במקומות-בילוי.
אולי הוא אפילו היה פעם אצלי בבית.
באים אלינו הרבה מאד אנשים, אבל מכאן
ועד לשותפות ולמימון רצח, הדרך ארונה
מאד־מאד. חקרו אותי יומם ולילה. העבירו
אותי ממישטרת רמת־גן לנפה הצפונית.
וחוזר חלילה. כל היחידה המרכזית ירדה
עלי בשאלות.

חשוד שרפשטיין ואשתו נילי
״מה הס רוצים נזאיתנוד׳
אותי מבית־המעצר באבדכביר, כבלו את
ידי באזיקים כאילו שאני עבריין גדול.
״ואז, פיתאום, המציאה המישטרה סיפור
חדש. אחרי שהתובע המישטרתי, דני מרוז,
ניפח בלון ענק, שהסתבר לו כי הוא מתרוקן
מאוויר, הוא היה חייב לצאת איכשהו
מהפאשלה. כשהסתבר שאני לא רוצח
פוטנציאלי, ושגם להאשמה בהברחת ה־הרואין
אין שחר — למרות שהתובע
אמר שהרשת, שאני כאילו עומד בראשה,
גדולה יותר מחבורת, חבורה׳ של כרם
התימנים, ושיש למישטרה מידע חסוי
נגדי — הוא טפל עלי סיפור עם מריחואנה
שנמצאה בפרדם ליד ביתי, ושלדעת ה-
מישטוה שייכת לי.״

הוד אה
תחת לחץ
ך! אן נבגפה לתמוגה נילי, אשתו
^ של מיכה, שבאה לבית־חמישפט כדי
לשחררו בערבות. מספרת נילי, שחורת-
השיער ויפודהמראה :״השארתי את הילד
עם בייבי-סיטר, והלכתי לביודהמישפט
לשחרר את מיכה בערבות. פיתאום ניגש
אלי שוטר ואומר לי, :את אשתו של
מיכה?׳ אמרתי, כן,׳ אז הוא אמד לי:
,טוב, את עצורה.׳ ביקשתי ממנו אפשרות
לטלפן לבייבי-סיטר, שתדע שאני לא
חוזרת חביתה. המישטרה לא גילתה רצון
רב לעזור לי. רק מאוחר יותר לקחו אותנו

חות, או רצח, או שאר השטויות שבהן
האשימו אותנו. סידרתי את הילדים אצל
אתי וגיסתי, ונסעתי עם השוטרים לבית־המעצר
באבו־כביר. הייתי נתונה שישה
ימים תחת מטח של חקירות. שיכנו אותי
יחד עם עברייניות מועדות. רזיתי בבית-
המעצר בחמישה קילו, לא רק בגלל המזון
הגרוע. לבסוף נשברתי.
״התובע, דני מרוז, הסביר לי שאם לא
אודה שהמריחואנה שנמצאה בפרדס שיי!
כת למיכה, אז התיק לא ייסגר ל£
ואנחנו לא נצא מהעסק הזה. הם
אותי, ואני החלטתי שיותר טוב
שהמריחואנה שלנו, מאשר לשבת ימים
ולילות בבית־סוהר. הבוטיק היה סגור,
הילד היה חולה, ואני לא יכולתי לשבת
יותר בין עברייניות ושאר נשים שבשולי
החברה, אז הודיתי.״
למיכה נמסר, לדבריו, כי אשתו הודתה
שהמריחואנה שנמצאה בפרדס שייכת לו.
הוא נלקח לשיחזור, והורה באצבעו על
המקום שבו הוסתרה המריחואנה. למחרת
היום שוחררו דדשניים ממעצרם, יושבו ל-
ביתם. אלא שמייד אחרי השיחרור טען
מיכה כי המריחואנה שנמצאה בפרדס אינה
שייכת לו, ואמר :״אני נשבע בחיי הילד
שלי, שלא ידעתי על קיומה של המריחו אנה
שם. שני הבלשים שמצאו אותה ב פרדס
לא היו בכלל בשיחזור, היו שם
שני בלשים אחרים. אז מניין הם ידעו
את המקום המדוייק שבו היא הוחבאה?
אני הראיתי להם על סתם מקום, פשוט

יי ריקוד היועצים
מפני שגם לי נשבר מהמעצר ומכל הכרוך
בו. רציתי שיעזבו אותי.
״עוד קודם־לכן לקחו אותי, ואת ידידי
שנעצר יחד אתי, למיסדר־זיהוי במישטדת
הרצליה. הם טענו שיש להם עד שצריך
לזהות אותי כשותף של, שץ׳ .הם השאירו
את ידידי ואותי לבד במכונית. אני משוכ נע
שרצו לתפוס אותנו מדברים על משהו.
צר לי לאכזב את המישטרה, אבל אנחנו
דיברנו רק על הצרה שנפלה עלינו. כי
להיעצר סתם, זה סיפור לא־סימפטי.״
לדבריה של נילי, שיחררה המישטרה
את ידידם של בני-הזוג, שבינתיים דבק
בו הכינוי ״האדם השלישי״ ,בו במקום:
״הם ידעו להביא אותו לחקירה, אבל לא
להחזירו. ממישטרת הרצליה חזר לבד!״

החוש השישי
ו חייד ק -הקולגו ע
ך* די להכין את התדהמה שהטיל
מעצרו של מיכה שריפשטיין על ;חמי
הבוהימה, צריך להכיר את האיש. הוא
נולד ביפו, כשלישי מבין חמשת ילדיו של
בעל ביודקולנוע שעלה ארצה מפולין.
את שנות ילדותו עשה ביפו, ואחר־כך
עברה המישפחה להתגורר ברמת־גן. מיכה
נחשב בגאוות המישפחה. הוא סיים בית-
ספר תיכוני־מיקצועי, ויחד עם הגרעין
שאליו השתייך התגייס לנח״ל.
תקופה מסויימת שהה עם הגרעין ב קיבוץ
משאבי־שדה שבנגב, שם עבד כ־

חד הטחת
טרקטוריסט בשדות הפלחה. מאוחר יותר,
יחד עם שאר הגברים, התנדב לנח״ל-
מוצנח. את סיום •שירותו עשה כסמל־חבלה
ביחידה קרבית מובחרת. מפקדו שיכנע
אותו להישאר ביחידה, והוא -שירת חצי
שנה בצבא־הקבע.מייד אחרי שוחרות ירד לסיני, כדי
לעשות כסף לצורך נסיעה לחו״ל. חלומו
הגדול. יום אחד, כשבא שותפו לעבודה
בסיני לקחתו איתו לעבודה, התעקש כפרד
והחליט •שלא לנסוע. החבר לא הבין מה
קרה לו פיתאום, והצטרף אל הוריו של
מיכה שניסו לשכנעו לנסוע לעבודתו. אבל
מיכה התעקש, ללא סיבה מוגדרת. למחרת

בבוקר קיבל טלפון מסיני, ובו בישרו לו
כי שותפו היה מעורב בתאונת־דדכים קשה
שבד, נהרגו שני אנשים ושלושה נפצעו
קשה. אחד הפצועים איבד עין• ,שותפו של
מיכה שכב ללא־הכרה בבית־החולים לווינ־שנויי!
שברעננה, וחזר להכרתו רק כעבור
•שישה חודשים.
תאונת־הדרכים השפיעה על מיכה שר־פשטיין
קשות. גם הסיסתורין בכך שסירב
דווקא באותו יום גורלי לנסוע לסיני, לא
הירפה ממנו. הוא החל מסתופף בחוגי
הבוהימה, נטש את עבודתו בסיני, והנסיעה
לחו״ל לא עניינה אותו עוד. באותה תקו פה
לא עבד, וחי ממסיבה למסיבה. את
מרבית שעותיו בילה בישיבה בטלה ב־כסית,
או בחוף שדתון.
ידידו הטוב• ,שחקן־הקולנוע יוסי -שילוח,
החליט להוציא אותו מחוסר־המעש שבו
היה שרוי. הוא ביקש מחברתו, סוכנת-
השחקנים לביאה הון, שתעזור למיכה ב אופן
כלשהו. בזכות הופעתו החיצונית
המרשימה, הצליחה לביאה לשבצו כשחקן
במערבון דון קרלוס, שצולם באילת.
העבודה בסרט שינתה את מהלך חייו
של מיכה שרפשטיין. חיידק הקולנוע דבקבו. אולם הוא לא התעניין בצד המישחקי
של הקולנוע, אלא בצד הטכני דווקא.
העובדה •שסיים בית־ספר מיקצועי, במגמה
לאלקטרוניקה, עזרה לו, והוא החל עובד
בתאורן בסרטים.
אולם תצלומו, ששכן באלבום השחקנים
של לביאה הון, המשיך להביא לו תפקי דים
בקולנוע. אחד מהם היה תפקידו של
ישו הנוצרי, בסידרה טלוויזיונית שעמדה
להיות מצולמת בארץ. התפקיד היה כבר
מונח בכיסו של מיכה, אלא שברגע האחרון
הוחלט לקחת -שחקן מיקצועי לתפקיד כבד־המי־שקל.
מיכה התאכזב, אד לא לזמן רב,
וכאשר הציע לו הבמאי תחת זאת את
תפקיד יוחנן המטביל, קיבלו על עצמו.
ס נילי שרפשטיין בבוטיק שלה
״רצו לתפוס אותנו טל חס !״
נישואין שגיים ושליש יי ם

*ץ אוחד יותר סירב לחלוטין לקבל
^ 1-על עצמו תפקידי שחקן. אולם גם
העבודה כתאורן חדלה לספק אותו. הוא
החל מתעניין בצד ההפקה, התחיל לעבוד
כמנהל־ייצור וכעוזר-הפקה. כך עבד בסרטיו
של אורי זוהר, בסרטיו של אסי
דיין ובסרטים זרים שצולמו בארץ.
בין סרט לסרט ניהל מיכה חיים של

נער־זוהר, יצא בחברתן של נשים רבות,
החזיק בדירה מפוארת בצפון תל־אביב,
•שהכילה מערכת סטריאופונית יקרה. עם
ידידיו נימנו •שחקני קולנוע ותיאטרון
רבים, מפיקים, זמרים ואנשי־טלוויזיה.
באותה תקופה הכיר את נילי שדמי.
שבדיוק אז התגרשה מבעלה השני, זאב
שדמי, אחרי שקודם לכן היתר. נשואהלרוני •שכנאי, אבי בתה בת העשר, תמ־.
השניים התאהבו, ומיכה עבר להתגורר
בדירתה -של נילי ברמודגן, אותה דידה
שבה הם מתגוררים עד היזם. כל אותהעת המשיכה נילי לנהל את הבוטיק שלה
ברמת־גן. קשריה עם מיכה ועם ידידיו,
הביאו לה עבודות •של תיכנון תילבושור,
בטלוויזיה. גם כשנכנסה להריון, לא גילו
השניים כל סימן כי הם מתכוונים להינשא.
נילי טענה כי הספיקו לה פעמיים, מיכה
טען כי הספיקה לו פעם אחת.
מובן, שהעובדה שנילי ילדה את בנה,
תום, מחוץ למיסגרת הנישואין, לא היוותה
חדשה מרעישה עבור יד־דיהם הבוהמיים
ש ׳ השניים. אחיי הכל. כבר היו בבוהימה
דברים מעולם.
לטכס ברית-המילה של תום, שנמשך
כעשרים־וארבע -שעות, הגיעה כל הבו-
הימה בתוספת מישפחות שני הצדד-ם.
נעדר מהטכס, ומן המסיבה שלאחריו, אבית
של נילי, תימני ישיש, שלא יכול להסכין
עם העובדה שבתו ילדה מחוץ לנישואין.
דומה היה כי השניים ימשיכו לחיות
את חייהם כמו תמיד. אלא שכאן
התערבו חוקיה הביורוקראטיים של מדינת
ישראל. הסתבר למיכה, לדבריו, כי בנו
עומד להיקרא על שם בעלה השני •של
אשתו. לכד לא היה מוכן להסכים. הוא
ויתר על עקרונותיו, ונשא את נילי לאשה
בטכס קצר שהתקיים ברבנות. ואם לברית-
המילה •של תום הגיעו מאות חוגגים, הרי
לטכס הנישואין של הוריו באו רק כמד,
קדובי־מישפחה בודדים. אמו היתה לבושה
במעיל־פרווה ואת רא-שה כיסה צעיף פשוט,
ואילו אביו חגג את נישואיו השניים ב-
מיכנסי ג׳ינס ובחולצת־טריקו.
היום עומד מיכה לפני הפקת סרט חדש.
הוא מתעתד ל-שמש מנהל־ייצוד בסירטו
של ד״ר יהודה (״ג׳אד״) נאמן, נוסע1אלונ קות.
לדבריו, הסיבוך עם המישטרה עתיד
לקלקל לו את הקאריירה שלו בסרטים,
והוא אומר :״הראש שלי כעת רק בעבודה.
כל מה שמעניין, אותי זה לעזור בהפקת
הסרט הזד. על הצד הטוב 1ביותר. אני לא
עבריין! אני איש־קולנוע! אני רוצה ש־חמישטרה
תרד ממני!״

(המשך מעמוד )29
ובאמת, כיצד אפשר להשוות את חיוכיו
המסויימים־מאד של רבין עם ריקוד־השייק
הסוער של יונה יהב, מי שהיה עתרו
של יוסף אלמוגי וכיום מנהל האגודה
לפיתוח תיירות חיפה? איד להשוות את
יופייה של עליזה שליו, דוברת ׳מרכז-
ההסברה שהיתר״ כל הערב, צמודה־צמודה
ליגאל גורן מהטלוויזיה, עם התנפלויותיה
של לאה רבין על העיתונאים ועל כל מי
שלא-כל-כך אוהב את בעלה? איך אפשר
להשוות את שימלתה המסחררת של אירית
אהרונוביץ, מזכירתו של שד-המישפטים
חיים צדוק, עם חליפותיה השמרניות של
אשת יושב־ראש הכנסתן
וגם את האירגון קשה היה להשוות.
דומה כי מרכז־ההסברה ;מימיו לא הוציא
מתחת ידיו איריגון כה מופתי ודייקני כמו
המסיבה של רוליק. ואין פלא בכך. נרתמו
לעניין מיטב הכוחות והמוחות של המיש־רד.
כל עובדי מרכז-ההסברה נתגייסו
לאירגון המסיבה של רוליק, ואפילו שכחו
את עיסוקיהם הצדדיים, אלה ׳שבדרך־
כלל מפריעים להם לארגן היטב את ה טכסים
הלאימיים. זרובבל שליו שכח להמ ציא
שמועות על התמוטטויות של משה
דיין ועל גאונותו של יגאל אלון. שאול
ביבר שכח את החאלטורות. אפילו יאיר
גילבוע, מנהל ההסברה״בעל־פה, זנח ל דקות
אחדות את מזכירתו היפהפייה אירית
שטן, ונרתם מלאכה.
מנהיגי המדינה לעתיד, כפי שהם רואים
עצמם, הקדישו ימים ולילות להכנת רשי מת
המוזמנים. היה ברור להם, כמו ל מארגני
הפסטיבל של הגדולים, כי יש
צורך בשני חוגים עיקריים, לפחות, כדי
שהמסיבה תשיג את מטרתה: העיתונאים,
ואנשי-המיפלגה. אולם הם זכרו עוד גורם
אחד שאותו, מזניחים הגדולים: החתיכות.
העיתונאים הופיעו בייצוג מלא: דן
שילון, מנהל־החדשות בטלוויזיה ! יגאל
גורן ; נחמן שי, הכתב הצבאי של
הטלוויזיה> שרה דורון, הקריינית ה ראשית
של גלי צה״ל ; רפי מן, שהוא לא
רק כתב גלי צה״ל בכנסת אלא גם בנה
של מזכירת יושב״ראש הכנסת ; מירון
מדזיני, השייך אומנם לדור מוזמני ה מסיבות
ישל רביו, אך החליט לרקוד גם
על חתונה זו: בני דודקביץ, איש־המוסיקה
מקול ישראל ועודד שורר ממעריב ואפילו
כתב דבר בוואשינגטון, נחום ברנע, קפץ
לחופשת־מולדת ולמסיבה.
אשר לפוליטיקאים, גם הם הופיעו ב הרכב
מלא. ליד חיים קימתי, היועץ הכל-
יכול של סיעת המערך בכנסת, ניצב סמי
טוויג, דובר הליכוד. דויד גיא, עוזר
מנהל הרכבת, החליף חוויות עם ענת
סבידור, בתו של מי שהיה מנהל הרכבת,
׳מנחם. והגיע דב (״דובש״) ינאי, מי שהיה
עסקן סטודנטים וכובש חתיכות נודע לפני
שהפך עסקן הסתדרותי.
אבל כותרת האירוע היתה עתודת ה חתיכות
העצומה, שאותה מכינים היורשים
לתקופה שבה יהיו הם בשילטון.
היתד. שם המשוררת בילהד. אלטמן, ש כשאינה
כותבת שירים או מספרת לימי
שמחזר אחריה שאין לה זימן להתאהב,
כי היא גם עובדת כהנדסאית־בניין.
אראלה דווידזון, יועצת חינוכית ״לילדים
גדולים מתיכון,״ נזכרה בימים הטובים
שלה באוניברסיטה ובקפה עטרה השייך
לאבא שלה, ופיזזה בעליצות כל הערב.
יונית לויט, סטודנטית מירושלים, הקסי מה
ביופייה הפשוט ובעובדת היותה ידידה
קרובה של בעל המסיבה. ליאורה סבירסקי,
הדומה כשתי־טיפות־מים לקאנדים ברגן,
אלא שהיא סטודנטית ומתגוררת בשיכון
הקצינים בתל־אביב. לאה ברפמן, בלונדית
דקת־גיזרה סטודנטית. לינדה רמב״ן
בעלת היופי ההודי, דליה טופל בעלת
היופי הפרסי ושרי לביא בעלת היופי
החיפאי. ורדה דיין, יפהפייה בזכות
עצמה, הוזמנה ע-ידי אחיו של רוליק,
יואב, שהוא מנהל השיווק של פיילוט.
יואב התלהב מן הכמות העצומה של ה חתיכות
שהגיעו למסיבתו של ״אח׳שלי,״
ובעיקר מיופייה העדין של אירית קסלר —
״היא מזכירה לי את האהבה הגדולה ה אמיתית
של חיי.״
בשעה שלוש לפנות בוקר הופסקה הטו-
סיקר. וכל הקהל זינק מעבר לגדר, אל
חצר רחבת־ידיים. עצים, קריטושקעס ו בקבוקי
יין אדום יצרו במהירות קומזיץ,
ממש כמו בפלמ״ח של החברים של רבין.
כוכבת הקומזיץ היתד. רב־סרן רונית יער,
קצינת נפגעים ושיקום של הצנחנים, ש ערכה
רסיטל־שירה, בחקותה להפליא את
זמרודהקומזיצים יפה ירקוני, עד הנץ ה שחר.

במדינה
מיש לחות
חל ב ק אן
נציג ישראל?א
ראה את הסרנו —
אף 8רש סן
הפסטיבל במחאה
סוף כל סוף, אחרי אלפיים שנה׳ הצ ליחה
ישראל להעפיל לעמודים הראשו נים
גם בשטח הקולנוע. ולא בזכות יצי-
רת־מופת נדירה, אלא דווקא בשל מעשה־חלם
שלומיאלי. היא פרשה בקול גדול
מפסטיבל־הסרטים הגדול בעולם, קאן, ו אפילו
ידידיה נדו בראשיהם בסלחנות,
למראה הישראלי שצד זבובים בתותחים
גדולים.
בעיתון ישראלי הופיע על כך שפע של
מידע מדוייק־למחצה. מה קרה באמת?
המישלחת שלא היתה. אחד הסר-

רק -24.00

— ודרש להוציא את הסרט מן התחרות.
הפסטיבל השיב בלאו מנומס.
בעת־ובעונדדאחת נערכה פנייה אל נצי גי
שווייץ, כדי לארגן הקרנה עבור הקונ סול
ואיש מישרד־המיסחר־יוהתעשייה. ל דיברי
זוהר ברעם, נקבע אומנם מועד
לכך אבל ההקרנה, משום־מה, לא יצאה
אל הפועל. הכחשה שווייצית, שהופיעה
למחרת היום, ציינה שלא ידוע דבר על
העניין כולו.
בינתיים צילצלו הטלפונים מקאן ליש ראל
ומישראל לקאן במלוא המרץ, ויומיים
לפני תום הפסטיבל (ושבוע לאחר הקרנת
הסרט בו) הודיע זוהר ברעם שישראל
פורשת, במחאה על הקרנת הסרט. זאת,
בתיאום מלא עם הממונים עליו בארץ.
פורשת ממה? ישראל לא השתתפה אף
באחת מן המיסגרות הרישמיות של ה פסטיבל,
להוציא את השוק, שהוא עניין
מיסחרי גרידא. אם כן, מהו הצעד הדר מתי?
שנית,
כיצד אפשר להתייחם ברצינות
לפרישה, כאשר הפורש מודה שהוא לא
ראה את הסרט שגרם לצעד זה אבל
הוא מבין, ממה שסיפרו לו אחרים, שיש
יסוד לנהוג כך? הדבר הזכיר את נציג
אגודת הסטודנטים בארץ שאמר, בראיון
ברדיו, כי אינו צריך לראות את שוער
הלילה כדי לדעת שיש לפסול אותו.
איש לא התרגש. שלישית, איזו צו רה
יש לפרישה כזו, כאשר בין הסימוכין
לה מובאת דעתו של הבמאי הנרי יגלום,
יהודי-אמריקאי, שהכריז כי ראה את ה סרט
בלוס-אנג׳לס והוא מוכן להעיד ב שמו,
ובשם קאנדים ברגן וברט שניידר
(מפיק ידוע) ,כי הסרט הוא אנטישמי —
בה־בשעה שהסרט מעולם לא הוצג ב־ארצות־הברית?
(יגלום רצה לעשות טו בה
למישלחת הישראלית, והזיק בכך גם
לעצמו וגם למישלחת).
ורביעית, הצעד הישראלי העניק לסרט
פירסומת ששווייה מאוודאלפי דולרים, ב תוספת
מישקל וחשיבות גדולים מעל ו מעבר
לראוי לו.
עיתוני ישראל פירסמו בהבלטה תמו נות
שהראו את פרישת מישלחת. הופיע
בהן זוהר ברעם, שאומנם ייצג את ישראל.

׳261ו,ו ט81ו11/10
קרם לחות
מעולה לכל גיל.
ס 0111010010114
| ז; 6זסס ס מחתרת על אריזתז
מפוארות ויקרות ומגישה לך מבחר אופנתי
של מוצרי טיפוח ואיפור מעולים
במחיר נמוך בכ־־/״50
מחברות קוסמטיקה מעולות אחרוח.

מכ סי מו ם יופי
ב מי מ מו ם הוצ אה
3מפיצים: הלטיס בזג׳־ מ כול־ 55763ל04-665505 ; 0 3 -

חן טרמפלחייל

מחגר פאסבינדר
נאצי —
טים שהוצגו בתחרות הרישמית בפסטי בל
קאן, תחת דגל שווייצי, נקרא צל
המלאכים. הוא מבוסם על מחזה בשם
״העיר, הטומאה והמוות״ (נמר של נייר,
העולם הזה )2021 מאת ריינר ורנר פאס־בינדר,
המופיע בעצמו באחד התפקידים
הראשיים בסרט. הבמאי הוא ידידו ה שווייצי
של פאסבינדר, דניאל שמיד.
הסרט הוצג לפני קהל משועמם למדי.
הביקורות עליו היו פושרות, והכל היה
עובר בשקט לולא רגישותם של המ בקרים
הישראלים, שהשגיחו בנימה האג-
טי-יהודית שבו. הפליא לעשות המבקר
זאב רב־נוף שהישווה אותו, בדיווחו לארץ,
לסרט הנאצי היהודי זים והתלונן שה־מישלחת
הישראלית לא הגיבה על המע שה.
אז התעוררה מייד המישלחת לת חייה,
והחלה מתעניינת על מה בדיוק
הסרט.
לישראל לא היתה, בעצם, מישלחת
בפסטיבל. מנהל המחלקה לעידוד-הסרט-
הישראלי במישרד־המיסחר־והתעשייה, זו הר
ברעם, שהה במקום כדי לקדם את
ענייני התעשייה בארץ, ולשכנע זרים
להפיק בישראל סרטים. הוא לא ראה את
הסרט, אבל מן השמועות, שהגיעו לאוז ניו
הבין שצריך לעשות משהו.
,ל או׳ מנומס. מה עשה? הביא למקום
את הקונסול הישראלי ממארסיי, אברהם
גילעדי, הציג מחאה רישמית לפני הנהלת
הפסטיבל על קבלת הסרט לתחרות בני-
גוד־הפסטיבל — המדבר על אחוות־עמים

לוויטש בתפקיד היהודי
— כמו היהודי זיס?

אבל איש בקאן לא ידע שגם ריקה זראי,
הנראית בתמונה, נמצאת באותה מישלחת.
גם היא ידעה. המפיק אלכם מסיס, השלישי
הנראה בתצלומים, לא שייך לכל העניין.
שאלת השאלות: האם, זהו באמת סרט
אנטי-יהודי? אין ספק שיש בו נימה בו לטת
בכיוון זה, לאדדווקא באותן מוב אות
שבוטטו בהרחבה, שבהן שם פאס־בינדר
בפי נאצים ותיקים הכרזות אנטי שמיות,
כדי לקעקע אותן אחר־כך, אלא
בעצם העובדה שהוא ראה ביהודי את ־*
הסמל האבסולוטי של הקאפיטאליזם העו שק,
המנצל והנוקם, זוהי הכללה פשטנית
מדי, עבור מי שמצפה כי יתייחסו אליו
ברצינות.
ואומנם, לבד ממישלחת ישראל, שלא
ראתה את הסרט, קשה היה למצוא מי שהו
שהתרגש מן העניין.
העולם הזח 2023

רומאים רודפים אחר

1הוזים ב״קשר הפסחא״

^ יום הרכיעי בשבוע, ד,־ 12 במאי
האחרון, יום לפני תחילתו של פס-
טיבל־הסרטים הבינלאומי בקאן, נשמעו
קולות תיגרה מבנייני־מעבדות ברקי־פטה־המפרים
בגיבעתיים. אולפנים אלח, ש נודעו
בעבר בשם אולפני גבע — עד ש נרכשו
על-ידי הקבוצה המייוצגת על-ידי
יצחק שני ויוסי דיאמנט — היו טרודים
אותה שעה בסיום העבודות על פיתוח
סירטי־ד,צילום של הסרט קשר־הפסחא. ב מעבדות
שהו אותר, שעד, רק עובדים
ספורים.

משהחלה ההפקה התברר, כי תחת 10ה שבועות
המתוכננים היא תארך עד 18 שבו עות.
פירוש הדבר, הכפלת הוצאות ההפ קה׳
ליותר משני מיליון דולר. גולן הצליח
לשכנע את המשקיעים האמריקאיים להג דיל
את חלקם בהתאם, רצה שגם שמיט
יכפיל את חלקו. אבל שפיט העביר רק 50
אלף דולר. הסיבה לכך היתד״ שהוא קיווה
למכור את ההפצה בתורכיה, למפיץ ש ישלם
לו 100 אלף דולר מיקדמה. אולם
התוכנית נפלה. גולן דרש משמיט שיממש
את התחייבויותיו, שאנדלא־כן ימסור את
הפצת הסרט לחברה אחרת. שמיט השיב
באמצעות עורך־דין, וסירב להיענות ל תביעותיו
של גולן.

דלת־ד,זכוכית הגדולה של בית־המיש-
רדים נפתחה בכוח, ולתוכה התפרץ מפיק-
הסרטים מנחם גולן, עם שני מלווים
חסוני״גו ועבי־שרירים. השלושה -ניגשו
אל מישרדו של שני, דרשו ממזכירתו
שתורה למסור להם את הפילם של
הסרט ממעבדות החברה. המזכירה סירבה,
שכן ידעה כי גולן רב עם שותפו-להפקה,
האמריקאי וולף שמיט, וכי בין השניים
התנהלה מילחמת צווי בית־מישפט ס ד

ייתכן שבמצב רגיל לא היה גולן מש תמש
באלימות כדי לגזול את הפילם
(אם כי הוא טוען, שמעבדות הן שטח
אכסטריטוריאלי המותר לשני הצדדים).
אולם בימים אלה הוא טרוד בסיום הפקתם
של ארבעה סרטים: שני מערבונים, ושני
סרטים רגילים. המערבונים מופקים בהש
המניק
מנחם גורן(ימין)
ח תנו ץ בנוח ומעבדה
שר צחק שני( שמאי)
ורקח את עותק חסום
דאיוובח -שם תוצא
נגדו צרמניעה
ערת, כאשר הנכס העיקרי של השניים —
הפילם של קשר־הפסחא — נמסר ל מעבדות
על-ידי שני המפיקים, ונאסר
להוציאם משם בלי הסכמת שני הצדדים
כאחד.
מששמע גולן את הסירוב, לא היסס,
ואץ עם עוזריו אל המעבדות, שבקומתו
השלישית של הבניין. שם ניסו העובדים
לחסום אותו, אולם גולן ומלוויו התגברו
על ההתנגדות, נטלו את גלגלי הסרט
בכוח, ובעזרת מהלומות ואצו החוצה.
גולן מיהר עם הפילם היקרים אל
נמל-התעופה, טס לקאן, לפסטיבל־הסרטים.
שם ביקש להציג את פרי-עמלו לפני חב-
רות־ההפצה הגדולות, בתיקווה שתרכוש-
נה את הסרט להפצה.

צו־מניעה
ג ק אן
^ אשר חזר שני למישרדו ונודעה
לו הפרשה, מיהר להודיע על כך
לשמיט. זה הורד, מייד לפרקליטו לתבוע
פיצויים של שיבעה מיליון לירות משני,
שכן עד לאותה עת עלו הפילם סכום
זה במטבע־זר. שמיט כתב לשני כי ה פילם
נמסרו לו למישמרת ובנאמנות,
וכי שני חתם על מיסמך בו נאמר הדבר.
אולם ישמיט לא הסתפק במיכתבי-תביעה.
אף הוא אץ לנמל-התעופה בלוד, מיהר
אף הוא לקאן, הוציא בבית־המישפט המ קומי
שם צו, האוסר על גולן לעשות כל
שימוש בסרט ללא אישורו.
כאשר נוכחו גולן ושמיט כי הגיעו
למבוי סתום, החליטו להתפשר ולהמשיך
בהפקת הסרט. סייע לפשרה בקאן ברוד
אלה, אחד מן האחים אלה, קבלני-ר,בניין
שנכנסו כשותפים עם גולן בהפקות וה,פ-
צות סרטים באמצעות חברה בשם יורס
גלובוס — אחיס אלה. כתוצאה מן הפשרה
בוטלו פיטורי הבמאי מייקל קמפוס, ש-
שמיט טען כי הוא עזר לגולן לסחוב את
הסרט. גם שני פוצה על העניין. שמיט
שילם לעובדי-ד,מעבדה שנפגעו דמי־בושה
בסד 1000 דולר, וגולן הסכים להוסיף סכום
דומה.
כאשר הוחל, לפני 18 שבועות, בהפקת
הסרט קשר־הפסחא, לא תיאר לעצמו איש
התפתחויות דרמאתיות שכאלה. התסריט,
המציג את ישו כאיש צעיר שידע לעשות
חיים, הבטיח לקומם נגדו חוגים כנסיי
מירדף

ח רי י טו
תיים ויהודיים. ישו של הסרט מורד
במימסד הדתי ד,״הודי, וככל מורד הוא
בועט במוסכמות השונות עד למותו.
ההשקעה בסרט תוכננה ל־ 1.2מיליון
דולר ברוטו, ומזה הוצאות ריאליות (בלי
שכר המפיק, הבמאי והשותפים להפקה)
רק 800 אלף דולר. המימון התבסס בעיקר
על מה שקרוי £11ז 5 9 £ £י 1
(מיקלט־מס) ,היינו, ניצול פרצות בחוקי
מס-ההכנסה בארצות שונות, המאפשר קי זוז
הפסד השקעה בסרטים מרווחיו האח רים
של המשקיע. מכאן שבמיקרר, של
הפסד מנכים את ההשקעה מהתשלומים
למס־ד,הכנסה, שאותם יש לשלם בין כה
וכה. במיקרה של רווח, גורפים זהב. שיטה
זו מפותחת בעיקר בשתי ארצות — אר-
צות-הברית וגרמניה.
גולן הצליח, בסרטיו האחרונים, למצוא
קבוצות של טקס-שלטר בשתי הארצות,
הפיק בעזרתן את סרטיו השונים. אל
הקבוצה האמריקאית, המייוצגת על-ידי
עורד־הדין סם קפלו משיקאגו, הגיע גולן
זמן קצר אחרי שכספים של אירגון עוב־די-ה,הובלה
של ג׳ימי הופה הפיק בארץ
את הסרט קאמרון, שנועד להפסד מראש.
סרט זה הופק בישראל בהשגחת נציגי
הפשע המאורגן מלוס-אנג׳לס, המממנים
גם סירטי־קולנוע.
גולן נסע לארצות-הברית כאשר היה
במצב כספי קשה ביותר, אחרי כישלון
גלובאלי של סירטו על יהדות רוסיה,

שהצטרף לכישלונות נוספים. המחאות שלו
חזרו מן הבנקים ללא-פירעון, והוא נסע
לארצות-הברית כדי לעבוד שם בהפקות
ולהרוויח כסף כדי לפרוע את חובותיו
כאן. תוך כך התוודע אל קפלן, שאירגן
למענו את המימון לסרט לפקה, על חייו
של הגנגסטר היהודי לואי בוכהלטר, מ ראשי
עוזריו של מאיר לנסקי.

הו צ או ת־ ההפקה
הוכפלו
^ פדן הגיא אל גולן את ישראל כץ מ־
\ /מניו־יורק המממן הפקות באמצעות
חברה בשם קוסט אמדאסטרי. כן הציג
לפניו קפלן קבוצה אחרת, בראשות הגרי
פיט, מרשת בתי־ד,קולנוע איי.בי.סי. קבו צות
אלה השתתפו במימון לפקה, שהיה
להצלחה, השקיעו גם בסרט יהלומים, ו אחרי
הצלחת יהלומים (הסרט מצליח ב כמה
ארצות במייוחד. באיטליה לבדה יכ ניס
800 אלף דולר) ,הסכימו לממן שני-
שלישים מהפקת קשר־הפסחא.
השליש הנוסף הושג באמצעות מכירת
ההפצה באמריקה לוולף שמיט, שיש לו
חברה להפצה בשם אטלס־פילם. שמיט
היה אמור לתת חצי מיליון דולר על חש בון
הזכויות, ומזה 150 אלף דולר בזמן
ההפקה. הוא מונה כמפיק שווה במעמדו
לגולן.

קעה של חצי מיליון דולר כל אחד, במימון
של אלכס הכהן באמצעות חברתו טלהרנזה
פרודאקשן.
הכהן קנה את זכויות־ההקרנה לאיטליה
עבור רשת גדולה בת 18 אלף בתי-
קולנוע. הוא מפיק, באמצעות גולן, מער־בוני-ספאגטי
בקבלנות, הקים בזמנו עיר-
מערבונים באילת יחד עם אולפני־הסרטה
הרצליה. על רקע שיטפון שהרס את עיר-
ד,מערבונים הוא תבע מיליון לירות פי צויים
מאולפני־הסרטה הרצליה ׳ ועבר ל הפקה
באולפני ברקי־פטה־הנזפריס. שני
ד,מערבונים שהסתיימו עתה הם ונדטה ו־אקדח־האלוהיס.

קו ס —
או ליפול
*** ני הסרטים האחרים שמפיק גולן
* /הם לופו בניו־יורק וקשר־הפטחא. הפ קת
ארבעה סרטים בבת-אחת הריהי מיב-
צע מכובד גם לגבי חברות הוליוודיות גדו לות,
וברור כי גולן מתח לשם כך את
כל עצביו, וכן את כל משאביו הכספיים.
כדי לעמוד במעמסה, הוא לא היסס לשעבד
לבנק בשיקאגו את הכנסות הסרט יהלו מים,
וכן את אחד מבתי-הקולנוע, וכך
קיבל חצי-מיליון דולר שבהם שילם חובות
מעיקים. ארבעת הסרטים יכולים להעמידו
על הרגליים או להפילו, ומשום כך אין
תימה שהתפרץ בכות לקחת את הפילם,
ולד,ראותם לחברות זרות מבלי להתחשב
בהסכמים הכתובים.
אחרי שהראה לו שמיט, בקאן, את צו
בית-המישפט, התיישבו השניים לשולחן
הפשרות. נעשה העתק נוסף מן הסרט
וניתן לשמיט, כדי שיתחיל למוכרו ב-
ארצות-הברית. שמיט העביר מייד עוד
50 אלף דולר, והתחייב להעביר 250
אלף דולר נוספים תוך זמן קצר. גולן
השאיר לשמיט את ההפצה באמריקה, ניסה
למכור את הסרט בארצות אחרות.
במקביל, סיים כמה עניינים שוטפים.
כמו, למשל, כניעה לתביעות ראשי-הפשע
המאורגן באמריקה לשלם להם סך 50 אלף
דולר מדיווחי לפקח, דמי־הסכטה, לאשתו
של לפקד, ולבנו, העובד כקרופייה במוע דון
בלום־אנג׳לם. עניין נוסף: התחלת
ההכנות לסירטו הבא, השגריר, על מאמ צי
השלום במיזרח התיכון שבו — לפי
מיברקים מאושרים — יככבו אליזבט טיי-
לור, וכנראה גם דוק האדסון.

במדינה אורחים מפיק* בג׳ינס

מייד!? דוכזאס ומייד!?
6י?י8ם המבד!דים כארץ
חם הדור החדש
שד מ9יד!י הוליווד
יש משהו מעודד בעובדה שד,מפיק ה אמריקאי
המצליח של היום אינו נראה עוד
כדמות הלקוחה מתוך ספריו של הרולד
רובינס. אין זה עוד היהודי השמן והמקריח
שסיגר ניצחי נעוץ לו בין שיניו.
המפיקים האמריקאיים של שנת 1976
שונים בתכלית מאלה של שנות החמישים
והשישים. הם אומנם עדייו יהודיים. אך
בהחלט לא גוצים שטנים ומקריחים.
שניים מן המצליחים ״שבהם נמצאים עתה
בביקור בישראל: מייקל דוגלאס ומייקל
פיליפס בני ה־.32
דוגלאס הוא בנו של קירק דוגלאס, יפה־תואר
ודומה מאד לאביו המפורסם. גבר
שזוף, הלובש מיכנסי ג׳ינס מהוהים וחול צה
תואמת, ושונה לחלוטין מדמותו עדויית
הפאפיון שנשקפה ממסך־הטלוויזיה בטקס
חלוקת פרסי האוסקר.
מייקל דוגלאס הוא שחקן־טלוויזיה ידוע
בארצות־הברית. שלוש פעמים היה מועמד
לפרס האמי על תפקידו בסידרה הפופולרית

מפיק דויגלאס
אוסקר לא רק על מישחק
רחובותיה של סן־פונציסקו, אלא שאת
פירסומו הגדול ביותר קנה דווקא כשהפיק
את הסרט עטור האוסקרים קן הקוקייה,
בכיכובם של >וק ניקולסון ולואיז פלטשר.
סיפר דוגלאס השבוע :״התאהבתי בספר
עוד כשהייתי סטודנט. ידעתי שלאבי יש
הזכויות עליו, ורכשתי אותן ממנו בסכום
של 150 אלף דולר. איש לא רצה להפיק את
הסדט, בגלל נושאו הבלתי־פופולרי. שש
שנים עבדתי עליו, עד שהכרתי את שותפי
סול זאנץ, שהוא בעל חברת־תקליטים ובעל
אוסף תקליטי־הג׳ז הגדול בעולם.
יחס חברי .״את כל הסרט צילמנו ב־בית־חולים
לחולי־נפש במדינת אורגון.
מנהל בית־החולים והחולים השתתפו ב סרט,
אך גדול מכולם היה ג׳ק ניקולסון.
הוא, בהיותו תסריטאי, במאי, ומפיק ב עבר,
הבין את הקשיים הנוראים שניצבו
בפני ההפקה, ועזר לכולם. לאיש הזה מגיע
אוסקר לא רק על מישחק, אלא גם על
יחס חברי. הוא מיקצוען ממדרגה ראשונה.״
את דבריו מאשר מייקל פיליפס, בן
גילו. הוא, בניגוד לדוגלאס, לא גדל לצידו
של אב שחקן. הוריו, ילידי ברוקלין, הם
סוחרי־עתיקות, והוא מעולם לא חלם להיות
בסרטים. כבוגר הפקולטה למישפטים של
אוניברסיטת ניו־יורק, שימש כיועץ לחברה
מיסחרית בוול־סטריט. מאוחר יותר נשא
לאשה את גץ ליה שהפכה, למרות שהת גרשו
בינתיים, שותפתו־להפקה.
במיכנסי ג׳ינס ובחולצת־טריקו ממוספרת
נראה פיליפס כסטודנט אמריקאי ממוצע.
קשה להאמין כי מאחרי ההופעה הנערית
מסתתר מפיק מצטיין, שכבר בגיל 26 הפיק
סרט עם ג/ין פו׳נדה ודונאלד סאתרלנד,

29 הפיק את אחת ההצלחות הגדו־

לות ביותר שידעה הוליווד מעודה, העוקץ,
שזכה בשיבעה אוסקרים. עתה זכה סירטו
של פיליפס, נהג מונית בפרס פסטיבל
קאן (ראה עמודים .)42—93
הוא אינו מבין מדוע מתלהבים כל־כך
מן העובדה ״שבגיל כה צעיר הפך, בכו״
חות־עצמו, איש עשיר ומצליח, והוא או מר
:״היום כל אחד יכול לבוא מהרחוב
לאולפנים ההוליוודיים עם תסריט טוב,
ולעשות סרט. כל הדלתות פתוחות. הוליווד
צמאה לתסריטים טובים, ולמפיקים שיעזרו
להפיק אותם. המפיקים הגדולים של הולי ווד
נעלמו. דאריל זאנוק היה רק אחד.
כיום מנהלים אותה סוכנים ישכל מה ש מעניין
אותם הוא כסף. את הסרטים מפיקות
חברות־קוסמטיקה, וחברות־נפט גדולות.
״האנשים האלה לא מבינים בתסריטים.
הם מחפ״שים מפיקים שיביאו תסריט טוב,
ויעשו סרט שיכניס כסף. הייתי בן 26 כש־הפקתי
יחד עם אשתי־לשעבר ג׳וליה ועם
המפיק טוני ביל, את הסרט עם דונלאד
סאתרלנד וג׳ין פונדה. אשתי ואני רצינו
לעבוד יחד• ידענו שנוכל להפיק סרט אם
נשכנע שחקן טוב לככב בו. דייוויד וורד
כתב את התסריט והביא את ידידו סאתר־לנד,
סאתרלנד הביא את החתיכה שלו ב אותה
תקופה, ג׳ין פונדה. האולפן ראה
שיש תסריט ויש כוכבים, והפיק.
אנשים מופתעים. אחרי הסרט הזה
בא דייוויד וורד עם הרעיון של העוקץ.
״אז לא ידענו מה יקרה עם הסרט הזה.
עבור הכתיבה של )1 8111€5ז3ץ!£61ז 5
קיבל וורד 1000 דולר, ועבור העוקץ
35,000 דולר. היום הוא שווה הרבה
יותר. הסרט היה תפור על רוברט רדפורד.
רצינו שוורד יביים, אך קיבלנו את ג׳ורג׳
רוי היל. היל ניקה את התפקיד, והביא את
פול ניומן. הוא גם שיינה את התקופה של
התסריט לשנות השלושים. וכשהסרט זכה
בשיבעת האוסקרים, לא היו אנשים מופת עים
מאיתנו.״
גם פיליפס וגם דוגלאס נפגשו בפסטיבל
קאן, ושם הסתבר לשניהם כי הם רוצים
לנסוע לישראל. הם באו לכאן יחד. אולם
בעוד דוגלאס ישהה בארץ שבוע, ויבדוק
אפשרות לצלם שני סרטים שישראל תעמוד
במרכזם, בא פיליפם לחודש תמים, ש במהלכו
יבקר בקיבוץ ויבדוק אפשרות ל צלם
פר, מערבון. לדוגלאס אין כל תוכנ יות
מיידיות, אולם פיליפס חייב לחזור ל־ארצות־הברית.
בקרוב הוא עומד לצלם
עבור חברת קולומביה שני סרטים: האוטובוס
הגדול ומיפגש סגור של הסוג השלישי,
שאותו יביים במאי מלתעות, סטיבן,
שפילברג, שהפך הבמאי המבוקש ביותר
בארצות־הברית.

תחבורה
שכרה אי מ ה
האוויר הוצא מן
הכלכלים ואזמוגיס איימו
?חצית את המכוניות
• משאית־ענק שעטה במורד ההר
כאילו איבדה את בלמיה. מאחור דלקה
אחריה משאית נוספת במהירות מטורפת,
כשנהגה מניסה להשיג את המשאית ה ראשונה.
בעיקול הכביש הצליחה המשאית
השנייה להתקרב כמעט עד־כדי נגיעה
בנרדפת. מתוך המשאית נפתחה אש מיקלע.
המשאית הראשונה עלתה בלהבות.
• נהגי־משאיות גברתנים. מתרכזים
ליד מסוף־המישלוחים של חברת התובלה.
נהג צעיר, המנסה להשיג עבודה בחברה
מתקרב אליהם. ללא סיבה נראית-לעין
אומר ליו אחר מנהגי־המשאיוית :״,התנדף
מכאן!״ כשהצעיר מתמהמה, הוא חוטף
בעיטה בפרצופו, ומסתלק מהמקום כשהוא
מייבב. הנהגים הוותיקים ידעו כי הם אינם
יכולים להרשות לעצמם קבלת נהגים חדשים,
אשר יגלו את סחר ההברחות של
האירגון הפנימי שלהם.
שתי תמונות ׳אלה לקוחות •משלל סרטים
אמריקאיים, אשר עד לפני שנתיים איימו
לתפוס את מקום המערבונים הכימעט־ניצחיים.
סירטי־האימים על נהגי־המש*
איות, הרפתקותיהם, מאפיות ואירגוני-
ההברחות מחוף־ליחוף בארצות־הברית.
אם חלוצי הסרטים ׳הישראליים באמת
עוקבים אחר הלך־הרוחות בארץ, כפי
שהם טוענים כאשד הם יוצרים את ה סרטים
המקוריים שלהם, אפשר יהיה
לראות בקרוב סרט על ״קשיר-ה׳גלגלים
(המשך בעמוד )36

פק ד בנק הפועלים ש
11X 3111 0י 3 .ל 1 5 0 . 0 0 0ל ״ ,
ואל הוכנברג, אשר נפ י

גע ממכונית הסיטרואן שבה נהג גיזבר־הסוכנות אריה דולצ׳ין, קיבל מחברת־הביטוח,
בהשתדלותו של דולצ׳ין, עבור החודשיים וחצי שבהם היה מאושפז, פיצויי־שיא בגובה של
למעלה מ־ 150,000ל״י. הוכנברג, מצידו, פנה למישטרה וביקש לבטל את המישפט.
ך * ינ ההוכנכרכ הי א חיילת חיננית.
1ערב גיוסה לצה״ל קנה לה אביה,
ישראל הוכגברג, מתנה: זוג־אופניים חד שים
ומבהיקים. רינה רכבה על אופניה בכל
פעם שהיתה מגיעה הביתה לחופשה. כאשר
שהתה ביחידתה, השתמש באופניים אביה.
כמעט מדי יום ביומו היה רוכב עליהם
מביתו שברמת־אביב, לחוף הים בהרצליה.
ב־ 20 בדצמבר ערך ישראל הוכגברג
את נסיעתו הגורלית על אופניה של בתו.
המישטרה לחכות

יצאה

מכליה

כדי

גיזבר־הסוכנות

הכל ־כול ־
בכביש

ביל לאלוף־מישנה בצה״ל) יוסף קאמרי,
ראש ענף־התגועה במישטרת תל־אביב,
לשלול את רישיונו שלילה אדמיניסטרטי בית
ל־ 60 יום. קאמרי גאה בזכות זו ש העניק
לו החוק ובתפקידו, ובראיונות
עיתונאיים הוא נוהג להתפאר בכך שהוא
שולל לפחות שני רישיונות ליום. כך נהג
גם במיקרהו ״של דולצ׳ין.
למחרת היום הגיע אל מכתבתו של
קאמרי מיכתב דחוף מאת דולצ׳ין, ש־

ריק

בצומת כביש חיפה— תל־אביב עם כביש
תל־ברוך פגעה בו, מאחור, מכונית סיטרו־אן
מהודרת.
נהג המכונית הדורסנית לא היה אלא
גיזבר הסוכנות היהודית, אריה לייב דול־צ׳ין,
מי שהתחרה לפיני חודשים אחדים
על מישרת יושב־ראש הנהלת הסוכנות ו היה
ישר בממשלת הליכוד הלאומי. דולצ׳ץ
אסף את הוכנברג מחוסר־ההכרה למכוני תו,
ומיהר עימו לבית־החולים איכילוב.
שם נקבע כי הוכנברג נפגע בגולגולתו,
ליסתו ׳נשברה ועימה כמה מצלעותיו. כש הגיעה
המישטרה לבית־החולים, על־פי
קריאתו של דולצ׳ין, היה ברור לחוקר ה־מישטרתי
רס״ר פוגיה כי הנהג הדורסן,
דולצ׳ין, אשם בתאונה. הכביש היה פתוח,
ולא סואן. השעה היתה 3.45 אחר־הצהריים.
לפי דיברי המישטרה היה שדה־הראייה של
דולצ׳ין, עד למקום התאונה, לפחות 300
מטרים. ברור היה כי גיזבר הסוכנות נהג
בקלות־ראש.
כאשר נפצע אדם בתאונה, ובעיקר כש הוא
נפצע קשה, ממהר גיצב־מישנה (מק־

שדרס

אד ם

לאור

היו

ביקש להסיר מעליו את רוע הגזירה. דול־צ׳ין
נימק את הבקשה בכך ש״אין לי נהג
בימי שישי, שבת וחגים.״ פיסקה זו ב־מיכתבו
של דולצ׳ין לכדה את עינו של
קאמרי הדוחה, לדבריו, עשרות של פניות
מסוג זה ביום. הוא הבחין שבעל הרישיון
שנשלל הוא גיזבר־הסוכנות בכבודו ובעצ מו.

״מעמדו
ה מייו חד
של האיש״
^ עכור שדושה ימים, ב־ 24 בדצמבר,
קיבל דולצ׳ין חזרה את רישיון־הנהי־גה
שלו, כשההסבר בכתב שצירף קאמרי
היה :״לאור בקשתו ומעמדו המייוחד של
האיש, ממליץ להחזיר הרישיון.״
מאוחר יותר, כאשר נתבקש קאמרי להס ביר
מה הקשר בין מעמדו של נהג דורסן
זה או אחר לבין היחס׳שמגלה המישט־רה,
הסביר :״אם נהג פונה אלינו בבקשה,
ומסביר כי הרכב דרוש לו מטעמים של
פרנסה, שיש אדם חולה במישפחתו או ש־

״ו5ח111ז ד
ה מיו ח ד
איט חרם

הרכב היוני להסעת ילדיו — ואין לאיש
הרשעות קודמות — אנו מחזירים לו את
הרישיון. לדולצ׳ין אין הרשעות קודמות.
.הוא אינו נוהג הרבה. יש לו נהג. בעיני
הוא אינו נוהג מסוכן לציבור.״
הסברו זה של קאמרי הוא תערובת של
זילזול בהבנתו של כל מי ששמע זאת.
ו־שקר מוחלט. הרכב אינו דרוש לדולצ׳ין
מטעמים של פרנסה. יש לו מכונית צמודה
מסוג וולוו עם נהג, המסיע אותו ממקום
למקום בכל ימות השבוע, ופעמים רבות גם
בשבתות ובחגים. דולצ׳ין לא ניסה כלל
לטעון -בפני המי־שטרה כי מי ממישפחתו
חולה, ושני בניו, דבורה ואלון, עברו מזמן
את גיל הילדות. העובדה שדולצ׳ין אינו
נוהג הרבה ויש לו גהג, וסיפור הנהיגה
העצמית בשבתות ובחגים מעידים כי הוא,
מד, שקרוי בסלנג הנהגים ״נהג של
שבת,״ מי שאינו נוהג הרבה וחסר ניסיון
בנהיגה.
אולם החמור מכל הוא השקר של ניצב־המישנה.
לדיברי קאמרי, אין לדולצ׳ין עבי רות
קודמות. אולם בגיליון־ההרשעות ה קודמות
של דולצ׳ין, כפי שהונפק על־ידי
מחשב המישטרה, מופיעות שתי הרשעות

צ׳ין בניגוד לתקנות, השיב :״לדולצ׳ין לא
היו עבירות קודמות.״ רק כאשר הוצגו
לפני צחי ראיות כי אכן היו לדולצ׳ין עבי רות
קודמות, ואחרי בדיקה חוזרת שערך
צחי עם קאמרי, שמסר לו מידע זה לרא שונה,
היה התירוץ :״העבירות הן קלות,
מסוג העבירות של ברירות־קנס, וזה לא
נחשב.״ אך קצת קשה יהיה לקאמרי או
לצחי להביא דוגמות רבות של דו״ח־תנועה
מסוג ברירת־קנס על העבירה הראשונה
של דולצ׳ין (קו לבן).
לצחי היה גם הסבר ל״מעמדו המייוחד״
של דולצ׳ין• אחרי ששוחח עם קאמרי,
אמר צחי :״הכוונה היתד, לומר שדולצ׳ין
אינו סתם פירחח שמשתולל ברחובות ועו שה
כל הזמן תאונות.״

פיצויי־שלא
לנפגע
> 6זכותו של דולצ׳ין יצויין כי הת-
1נהגותו כלפי הוכנברג היתה מופתית.
הוכנברג שכב בבית־החולים איכילוב ב
לון.
כצ׳׳מ קאמרי טוען ש״הנהגים לא
מתחשבים מספיק בזולת. כל אחד
ממהר ועצבני — ולכן חסר כאן, שיתוף
הפעולה׳ בכביש נצ״מ קאמרי
מחפש את הנהג הנינוח ושבע־הנחת
— ואין. עובדה, ראש הענף פוסל בממוצע
שני רשיונות־נהיגה ביום אחד1

ונשמפתבל היזם נב״ם קאמרי, בפרימת
הניירות שלפניו, מבתכים של אזרחים המב ישים
תחנונים וסליחה ומבקשים בימול הרו״זז
הוא נזכר איד כשנשבע אמונים ל,הגנה׳ לימדו
אותו לבלוע ניירות...

התיאטרון שד קאמד

ניצב־מישנה יוסף?!אמרי יצא ממש
מכליו כדי לעזור לדולצ״ץ ולהחזיר
לו את רישיון־הנהיגה, ואילו התביעה המישטרתית סייעה לדולצ׳ין לצאת בעונש קל.
לפני חודשים אחדים, כאשר רואיין קאמרי על־ידי כתב הירחון חדשות המישטרה,
התרברב וטען כי הוא פוסל, בממוצע, שני רישיונוורנהיגה ביום אחד. באותו ראיון סיפר
קאמרי לעיתונאי כי אין הוא נוהג להיענות לערימת המיכתביס מנהגים המבקשים ביטול
דו״ח־תנועה :״כשנשבעתי אמונים להגנה, לימדו אותי לבלוע ניירות טען. אך
כאשר עמד קאמרי בפני בקשתו של גיזבר־הסוכנות, הוא שכח אפילו את שבועתו זו.

קודמות, שלפחות אחת מהן נחשבת כ חמורה

• ב־ 8,8.1967 הורשע דולצ׳ין בעוון
נהיגה משמאל לקדהפרדה (קו לבן) ב כביש.

7.10.1972*3הורשע דולצ׳ין בעוון
אי־סימון רכב בחומר מחזיר־אור.
כאשר נישאל דובר המישטרה, סגדגיצב
שמואל צחי, מדוע הוחזר הרישיון לדול־

שלושה שבועות, ומשך חודשיים נוספים
היה מאושפז בבית־החולים לווינשטיין ב רעננה.
כמעט מדי יום ביומו היה דולצ׳ין
מבקר אצל הוכנברג בן ה־ ,50 שעבד קודם
התאונה כפקיד במחלקת־חשבונות בבנק
הפועלים. בימים שבהם לא יבול היה ל בקרו,
היה מטלפן או שולח מי ממישרדו
לבית־החולים, לראות מה מצבו של ה פצוע.
דולצ׳ין
אף התעניין אצל רעייתו של

וישיזן־הוהיגה הוחזר

״לאור מעמדו המייוחד של האיש,״
החזיר ניצב־מישנה יוסף קאמרי
את רישיון־הנהיגה לאריה דולצ׳ין (בתמונה) שלושה ימים בלבד אחרי שזה נשלל ממנו.
הנימוק הנוסף של קאמרי, כאילו לדולצ׳ין לא היו עבירות־תנועה קודמות, התגלה כשקר
גס. גס במישפט עצמו נטען, בגזר־הדין, כאילו אין לדולצ׳ין הרשעות קודמות.
הוסנברג אם דרוש להם כסף, בעת שבעלה
שכב פצוע. כאשר סירבה לקבל ממנו סיוע
כספי, דאג דולצ׳ין שהוכנברג יקבל סכום*
ענק כפיצוי מחברת־הביטוח — למעלה מ־
150 אלף לירות — סכום הנחשב כ־פיצוי־שיא
עבור תאונה מסוג זה. כיום
כבר שב הובנברג לאיתנו, והוא ממשיך
בעבודתו בבנק.
בגלל יחסו של דולצ׳ין אל הוכנברג
הורה זה לפרקליטו, עורך־הדין נוח ברנד,
לעשות את הצעד המוזר הבא בפרשה.
ברנד כתב לקאמרי מיכתב, שבו נאמר:
״מרשי (הוכנברג) אינו זוכר דבר מקורות
התאונה. הוא אדם מבוגר, והבאתו כעד
לבית־המישפט תגרום לו טירחה מרובה.
בשים לב לעובדה כי מרשי אף קיבל את
מלוא הפיצוי המגיע לו, אין לו גם כל
ענייו בקיומו של הליך פלילי בגין התאונה
הנ״ל. לאור האמור לעיל, הריני לבקשכם
בשם מרשי שלא לנקוט במיקרה זה הליך
מישפטי ולגנוז את התיק.״
למרות שקאמרי ושוטריו יצאו מכליהם
כדי לעזור לדולצ׳ין, הם חששו משערורייה
ציבורית שעלולה לפרוץ אם יסגרו את ה תיק•
הם פחדו שהיחס המייוחד שגילו כלפי
דולצ׳ין, מבלי שהתבקשו לכך כלל, יתפר סם
בעיתונים. הם העמידו את דולצ׳ין לדין,
אך דאגו להקל עליו במהלך המישפט, והביאו
לכך שהעונש שהוטל עליו יהיה קל.
כל אותה עת ידעו כל מערכות העיתו נים
על הפרשה, ועל התנהגותו המוזרה
ושקריו של קאמרי. רק עיתון אחד, הצהרון
מעריב, פירסם את הסיפור, אך גם זאת לא
בעמודי החדשות שלו, אלא כידיעה מוצנ עת׳
באחד מעמודי־הפנים, בטור של זו טות•
היתה זו המישטרה שהפעילה את
קשריה, כדי למנוע את הפירסום, בעוד ש־בדרך־כלל
רודפים קציגיה אחרי עיתונאים
כדי להשיג פרסומת־עצמית.
בשבוע שעבר נערך מישפטו של דולצ׳ין.
התובע, איש־המישטדה יצחק ברוטמן, היה
צריך להתייצב מול פרקליטיו של דולצ׳ין,
אולם נדמה היה כאילו הוא עובד דווקא
עבורם.
דולצ׳ין עצמו לא הופיע למישפט, ו פרקליטיו
הודו באשמה ב־שמו. התובע סיפר
לשופט־ד־,תעבורה, משה מץ, כי ״הנפגע
עדיין מאושפז ואינו יודע באיזה נסיבות

אירעה התאונה.״ היה זה שקר גס. ישראל
הוכגברג שוחרר מבית־החולים בית לוויד
שטיין כבר ב־ 8במארס, שלושה חודשים
לפני ־שהתובע סיפר כי הוא עדיין מאושפז
שם, ובאותן דקות שבהן שיקר התובע,
הוא היה רכון על מכתבתו במישרדי בנק
הפועלים.
המישטרה גם לא יכלה לדעת אם אומנם
זוכר הוכנברג את פרטי התאונה אם לאו.
״הם אף פעם לא היו אצלי,״ סיפר השבוע
הוכנברג, ואילו רעייתו תיקנה את דבריו :
״הם חקרו אותך בבית־החולים, כשהיית
מחוסר־הכרה.״ ואס לא די בכך, עשה ה תובע
את מלאכתה של הסניגוריה, בהוסי פו
:״גם הנאשם אינו יודע כיצד אירעה
התאונה.״

ה מייו ח סי ם
שמעבר ל חו ק
ודם המוזר כיותר בפרשת מיישפטו
של דולצ׳ין הוא עניין ההרשעות ה קודמות.
לפי פרוטוקול המישפט, הוגש
לשופט גיליון ההרשעות הקודמות של
דולצ׳ין. לא ברור כיצד ומדוע, אולם ב־גזר־דינו
כתב ה־שופט :״בהתחשב בנסיבות
המיקרה, בהודיית הנאשם, בהיעדר הרש עות
קודמות ובעבר תעבורתי המדבר בעד
עצמו, אני דן את הנאשם לתשלום קנם
בסך 700 לירות.״ ־כן הטיל השופט על
דולצ׳ין עונש של פסילת־רישיון על־חנאי
למשך שלושה חודשים. עונש זה חייב היה
השופט להטיל, משום שזהו עונש־המיגימום
הקבוע בחוק, על הסעיף שעליו הועמד
דולצ׳ין לדין.
מפרוטוקול המישפט לא ברור כיצד
הצליחה המישטרה להעלים מעינו של ה שופט
את שתי ההרשעות הקודמות שהיו
לדולצ׳ין, או שהשופט לא שם ליבו אליהן
במהלך המישפט המזורז. כך או כך, ברור
כי דולצ׳ין ״יצא בחסד,״ לפי סיגנונם של
באי בתי־המישפט.
אין ספק כי על גיזבר הסוכנות להודות
לניצב־מישנה יוסף קאמרי, ולמישטרת
ישראל, על שהם מבחינים בין סוגים שוגים
של נהגים דורסניים: בעלי העמדה וה מעמד,
העומדים מעבר לחוק — וכל האח רים.

במדינה

כיצד לזכות בשיער יפה. בריא ומטופח
תשובה נכונה תוכל
למצוא במדריך
לשמוש נכון בתכשירי וולה

(המשך מעמוד )34
.מישראלי״ .אך גם אם לא יימצא מפיק
לסרט נזה, הנה יש מי שטוען כי קיים
כבר האירגון המפחיד ״של בעלי־המ-שאיות.
אלא שישראל היא ארץ קטנה — כאן
מדובר בסך־הכל בטנדרים.
מכל,ר־ המדינה מכל,ר. יצחק זומבריק
עבד משך שנים רבות כנהג ובעליטנדר
בחברת אייל להובלת נוסעים ומשאות ב טנדרים,
הנחשבת כחברה הגדולה בארץ.
כמו שכירים רבים, הסבורים כי הם טובים
יותר מהמעסיק שלהם, החליט לפני נשנה
זומבדיק, עולה הדש מרוסיה, לעזוב את
אייל ולפתוח לו חברה פרטית משלו ל הובלות
בטנדרים.
הוא התחבר עם עולה חדש שני, בן-
עירו של זומבריק, יז׳ה פיווז׳ניקוב, סונן־
ביטוח במיקצועו. השניים הקימו את חב־רת־ה,הובלה
אביב.
הזדמנות־הפז שלהם באה בנובמבר, ב שנה
שעברה. בעיקבות דו״ח מבקר־המדי-
נר״ שהתריע על מהות היחסים בין מישרד־התיקשורת
לבין חברת-ד,הובלה אייל *
פירסם מישרד־התיקשורת מיכרז פתוח, ל צורך
הסעת עובדיו לעבודות־חוץ.
למיכרז הוגשו שלוש הצעות רציניות.
אייל וחברת איתן שמיר הגישו הצעות
לאספקת טנדרים, על נהגיהם, במחיר של
180 לירות ליום. זומבריק, המכיר את
השוק ואת מעבידו־לשעבר, תבע 157
לירות בילבד. כדי להשיג !נהגים !וטנדרים
לעבודה זו, הציע זומבריק שכד גבוה
ב־ 20 לירות מזה המקובל בשוק.
ההצעה הזולה ביותר זכתה, וזומבריק
ושותפו חגנו. פירוש הזכייה היה, לגביהם,
הננסת־ענק של למעלה מ־ 13 מיליוני
ליריות.
ערב תחילת העבודה, ריכז זומבריק את
הטנדרים שלו במיגרש ליד אבו־כביר,
חילק לכל אחד מהם הוראות לגבי עבודתו
למחרת היום. אך למחרתו ל א יצאו מר בית
הטנדרים לעבודה. סיפר זומבריק ב־בית־המישפט
:״במשך הלילה היו אנשים,

מתחרה יורם כצראר
״הכל נעשה בנועם!״
זומבריק .״אני מעולם לא -שלחתי אנשים
לפגוע בטנדרים של זומבריק, וגם לא
לאיים על הנהגים שלו,״ אמר.
בצלאל מודה כי חברתו נכנסה לקשיים,
בעיקבות הפסד המיכרז -של מיישרד־התיק־שורת,
ומודה אף שכינס את הנהגים ו ביקש
מהם לעבוד עבורו ולא עבור זומב־ריק,
אך לדבריו נעשה הכל בנועם, ללא
איומים. באמצעות עורד־הדין יעק־ב אמי תי
עומד בצלאל, לדבריו, להגיש תביעת-
פיצויים נגד זומבריק על לשון־הרע.
בינתיים זכה, לאמיתו של דבר בצלאל

לכב׳ אינ ט ר קו סמא — וול ה בע״מ
ת״ד 1365 ירו שלים
גא ל שלוח לי
אתה מדריך לשמוש נכון בתכ שירי וול ה

השם :

רשי את המדריך לשמוש נכון •
ונכשירי״הלה״,בפרפומריות, בתי־מרקחת, חנויות נל־בו, שק״ם, או ע״י תלוש ההזמנה הר״ב

גלריה תוראד
רחוב ז׳בוטינסקי

ת״א (מול מלון ״הילטון״)

מציגה:

רשומים ורשמים מעבר למסד
של הבמאי

שמואל בתי
התערוכה תפחה כיום ראשון ,6.6.76 ותמשף עד 18.6.76
שעות הכיר,ור: יום־יום מ־ 11.00—13.00 ומ־18.00—21.00
מוצ״ש •18.00—21.00

חן טרמ 3לחייל

זוכה־כמיכרז זומכריל,
״הם איימו להצית את הטנדרים ! ״
שדאגו לעבור ליד הבתים של הנהגים
שלי, והוציאו את האוויר מגלגלי-המבד
ניות. אני יודע שאת הנבלה הזאת עשו
אנשים של החברה המתחרה שלנו, אייל.
״אבל לא רק בגלגלים טיפלו,״ הוסיף
זומבריק .״כאשד הבינו בעלי אייל שאני
בכל-זאת ׳איתן בדעתי לבצע את העבודה
עבור מישרד־התיקשודת, הם שלחו אנש־ם
שניסו להצית כמה טנדרים שלנו.״ לדיברי
זומבריק, כפי שהוא טוען בתביעה מיש-
פטית שאותה הגיש נגד מישרד־התיקשי-
דת, ובה הוא מבקש לאלץ את מישרד
התיקשורת להשאיר בידיו את המינרז,
ישלחו מנהלי אייל גם ביריונים לבתיהם
של כמה מהנהגים שלו, נדי לאיים עליהם
שלא יעבדו עבוד חברת אביב.המפסיד זכה. בעל חברת אייל, מרדכי
בצלאל, הכחיש מכל-וכל את טענותיו של
י שמנהלה, מרדכי בצלאל, נעצר השנה
בחשד של ־שיחוד פקידים במישרד־הביט־חון
בקשר מס מיכרז, אך שוחרר והתיק
נסגר.

במיכרז. כאשר נוכחו אג־שי מישרד־התיק-
שורת כי זומבריק אינו מסוגל לספק את
הטנדרים והנהגים שעליהם התחייב ב-
מיכרז, הם העבירו את העבודה לחברה
של בצלאל, אייל. צעד זה היווה את העילה
לתביעה המישפטית שהגיש זומבדיק באמ צעות
עורך-הדין רב פישלר, ניגד מישרד־התיק-שורת
וחברת אייל, שמנהליה הם
מרדכי בצלאל ושני בניו, יורם ומשה.
תהיה אשר תהיה תוצאת המישפט ש הגיש
זומבריק, כבר עתה ברור כי המפסי דים
האמיתיים הם הנהגים, שבידיהם לא
נותרה ברירה אלא לעבוד עבור החברות
הגדולות, אייל ושמיר, הקובעות את שכרם
מבלי שיוכלו לעבוד אצל חברה מתחרה.
אם בית-המישפט לא יחליט במהרה, מה
גורל המיכרז של מי-שרד-התיק-שודת וגור לם
של מיכרזים דומים נוספים, ייתכן
שבעתיד הקרוב אפשר יהיה לצפות בקרבות-
ביריונים, נוסה אלה המתוארים בסרטים
האמריקאיים, אבל הפעם לא בין נהגי
משאיות כבדות — אלא בין גהגי-יטנדדים
כחול-לבן.
העולם הזה 2023

זה קרה דפני׳ 25 שנים כדיוק. הכנסת דנה במה
שניראה אז ככישלון המיבצע לייבוש אגם־החולה.
פרצה בה מהומה, בעת הדיון על המעצר המינהלי של
צעירי אגודת־ישראל, שהואשמו כהקמת מחתרת
רתית־־קנאית, ושנכלאו ככית־המעצר ג׳למי ליד יגור.
הכנסת הראשונה התקרבה לפיזורה, לקראת בחירת
הכנסת היטנייה. כביודהמישפט נדון מישפט המדינה
נגד העיתון הקומוניסטי ״קול העם״ ,כאשמת הוצאת
דיבה על ראש־הממשלה דויד כן־גוריון (שנעדר
אותו •טבוע מהארץ, ושאת מקומו מילא שר־החוץ,
מיטה •טרת).

כל זה תואר ב״העולם הזה״ .הקאריקטוריסט
דוש, שהחל את דרכו כארץ מעל עמודי ״העולם
הזה״ ,שימש גם כעורך הגראפי של השבועון. על
השער הופיעה הרקדנית ההולנדית צילי ואנג, שהופיעה
אז כארץ, כלבוש כלב.

הח־־נ קו ארב\ין מוקיון • קו מוני ס טי םחווים
מתנחלים בעבו ־ היוון • שות מתקן פסיק הכנסח הבוז לבם!
שעה שהלוח חלד והחסיר ימים נוס-
סים, והותיר שישים ואחד יום לבחירות
לכנסת השנייה, הלכה הכנסת הראשונה
ושכחה את המציאות, התעלמה מהמצב
המדיני המסובך שבו שרויה המדינה, מן
המידרון שבו מידרדרת כלכלתה, ומתם-
קיד־הענקים שאינו מתמלא, הנובע מקליטת
אלף עולים, ברובם חסרי־כל, בכל יום.

ילידת

גיבעודברנר :

טלקטואלית,
מאמסטרדם !״
לאחר תלת־שיח זה התערב מנחם בגין :
״מה זד׳ ז איד מדברים כאן?״
גנרל בגין, מוקיון: אחרי שהצעתו
של לוונשטיין, שנסתייעה בחמישה קולות
(לוונשטין גופו, רקנטי מחרות, ילידמור,
מיקונים וטובי) נפלה, חזרו לדיון בחולה,
תוך שמירה על רמה נמוכה ככל האפשר
בשעת חילופי-הדברים :
אחר שאריה בהיר, איש מפא״י הבטיח
לבגין, כי ״מובן שאתה לא תלד לייבש
ביצות,״ ושרגא גורן, ח״כ מפא״י אחר,

שיבת הכנסת מתחילה 3־<2

העלאת 100 אלף יהודים מברית־המועצות
לעבר־הירדן מיזרחה.
אומרים הכרוזים :״הנה רכשנו באח רונה
בעבר־הירדן שטח־אדמה גדול, ב סביבת
חרבות העיר העתיקה חשבון. כאן
תותקן הספקודמים מבריכות חשבון השופ עות,
ועל קרקע זו אפשר יהיה גם להקים
במהרה בניינים ראשונים, כדי לארגן קי-
בוץ־חררים, אשר יובאו בקרוב מברית-
המועצות.״
בעזרת פקידים, תוקם בעיר חשבון
טחנת־קיטור וביודחרושת לאיטריות (במ קור
״לאקשן פאבריק שכן מן המודע
הוא כי בעבר-הירדן מיזרחה יש שדות בהם
גדלה החיטה המשובחת בתבל כולה.״
בניו־יורק סיטי ייפתח בקרוב מישרד
של ״אגודת קומוניסטים ישראליים חר דים״
,בו יישווקו. האיטריות מעבר־הירדן
— וחלק־הארי מן הפדיון ישמש כדי לת מוך
בקיבוץ היהודי החדש ובישיבה
בחשבון.
איטריות ותורה שכעל־פה: ב ראש
פעולת ההתיישבות החשובה והק דושה
הזאת ניצבת קבוצת קומוניסטים-
ישראליים־חרדים — ״בסיוע של אמו״ר
חסידי ידוע במושבותינו״ (השם לא פו רש)
,ואין זו אלא ראשית פעולת ייסוד
קיבוצים יהודיים בעבר־הירדן, בין נחל-
יבוק לנחל־ארנון.

מישפט
האשם: מוכר עיתוני ם

--ז ׳ 7 כאשר מיעוט מ־ 119ח״כי הכנסת התרכזו,
אחרי הודעת הממשלה, המפתיעה
בהתנדבותה, על הרכבת ועדת־חקירה ל פרשת
יגור, ובדיון על הכשלת ממשלת יש ראל
באגם החולה — ניתנה דוגמה בלתי-
נעימה, צורמת־אוזן ודוחה, של תעמולת-
בחירות העתידה לשטוף את הישוב ב שמונת
השבועות האחרונים לקיומה של
הכנסת.
כנסת של בננות ז עוד בשעת הצעתו
של מאיר דויד לוונשטין, סוחר שווייצי
ואיש אגודת־ישראל (שפרש מהחזית
השקטה־ביחס
תגובתה על כמחאה
למעצר הצעירים הדתיים) לשחרר את
ממלא־מקום שר-הביטחון (משה שרת) מתפקידו
ולהעניש את האחראים לעינויי
הצעירים במחנה־המעצר ביגור, השתלטה
בכנסת אווירת בתי־מחוקקים לפי נוסת
ארצות־הלבנט, הבלגן ורפובליקות־הב-
ננות באמריקה המרכזית.
כאשר לוונשטין, הנרגש מלהט תביעתו,
ציין את ״הסכנה החמור״ הנשקפת למ דינה
מהתעללות בעצורים, ניסו לתקן
את תואר־השם, ללשון נקבה, כדרוש :
חמורה. אך שלושת ח״כי מפא״י, השקטים
דרך כלל בספסליהם האחוריים, כשהם
מנמנמים או מעיינים בירחון מצוייר לפ תוח
הגוף, התעוררו והביעו דעתם בסדר
הבא :
אליהו הכרמלי :״זה נכון, חמור!״
יזהר סמילנסקי :״יאנאר * תם.״
חיים בן־אשר, ששכח את רמתו האיג־

״לגמרי לא תם״ (באידיש).

תבע בלעג לתת ל״גנרל בגין״ לדבר ול-
הציע פיתרונות למצב בחולה, העיר בגין
בשקט המעורר־סערה, כי הבריטים, לפ חות,
נתנו לשרת, שעה שהיה עצור-
לטרון, אוכל משובח מזה שדוב יוסף ו/או
פינחס לבון מספקים לאזרחי ישראל.
הסערה שקמה הסתכמה בקריאות־בי-
ניים הדדיות, מביעות שינאה, שעיקרן:
ודכי מפא״י :״בוז! קח את דבריך
בחזרה ! ״
בגין :״שום דבר בחזרה!״
יונה כסה, מפא״י :״מוקיון !״
בגין :״גסי־רוח! בורים!״
כל הח״כים לעבר כל הח״כים :״הבוז
לכם !״

העם
א לו הי ם, ט ט אלין ועבדאללה אגודת קומוניסטים ישראליים חרדים,
מחוגי נטורי-קרתא — אין זו הלצה, גם
אין זו מיסלגה חדשה, המוקמת לקראת
הבחירות.
מוצא צירוף מיפלגתי משונה זה הוא —
ארצות־הברית, ושם האגודה המתנוסס מעל
אלפי כרוזים (ניר לוכסום, אותיות מאי-
רות־עיניים) ,המופצים במרכזי היהדות ב ארץ
תגליתו של קולומבוס. מקום שם
מצויים כנראה (על אף כל המגביות) עוד
יהודים רבים העשויים לתרום כסף למען :

כאשר הגיע המישפט נגד קול העם,
העיתון הקומוניסטי, לשלב הסיכומים, עבר
עו״ד ראובן נוחומובסקי להתקפה טוטאלית
על הסעיף בחוק הפלילי, המטפל בהוצאת-
דיבה. אותו הקדים נוחומובסקי את ניתוחו
הפורמלי בנאום עקרוני קצר וסרטי נגד
דויד בן־גוריון.
ראשית כל, אמר הסניגור ,״כיצד נערך
המישפט הזה, אם ראש-הממשלה לא נע לב?
לדבריו, שהשמיע בבית־המשפט, ב שעה
שעמד על דוכן העדים, אין הוא

גליון ״העולם הזה״ 710
התאריך 7.6.51 :
יכול להיעלב על־ידי קול העם. אם כן — אני
צריך לבטל את המישפט, מאחר שבן-
גוריון עצמו קבע כאן שהוא לא נעלב,
ואילו התביעה אומרת שהוא אמנם נעלב.״
התובע, קולין גלקמן, סגן־פרקליט-
המדינה. בעל המיבטא האנגלי, ישב בשקט
סטואי כימעט, חייך והאזין לנאומו של
הסניגור, כאילו לא היה זה עניינו. הסני גור
טען כי המישפט הזה הוא ״עוד
מישפט אחד של בן־גוריון.״ ובכלל הוגשה
התביעה הזו במטרה אחת: לדכא מיפלגה
אחת — מק״י. מכאן ואילך פתח עו״ד
נוחומובסקי בניתוח מקיף ומסובך למדי של
החוק הישראלי בדבר הוצאת־דיבה.
אם לתרגם את דברי־סימפוזיון אלה של
הסניגור לשפה אנושית, הרי שהאחראי
היחידי להוצאודדיבה (כשהמדובר בעי תונות)
הוא — מוכר העיתונים. החוק ה ישראלי
מדבר על ״גרימה, הדפסה והפצה,״
אולם לדברי נוחומובסקי אין בסעיפי-
המישנה כל הסבר שיתקבל על הדעת כי
״הגרימה״ נעשית על־ידי עורך או עי תונאי,
וכן אין קשר חוקי בין הכתיבה
לבין ההדפסה. מכל זה יוצא כי רק
ההפצה של דיבה היא מנומקת. ומכאן
שיש אולי לתבוע לתבוע לדין את מוכרי-
העיתונים, אך לא את אנשי קול העם.
באפריקה יש בושים: אחר־כך התנהל
ויכוח, בין הסניגור והתובע. הם דיב רו
משהו על תולדות החוק. אמר נוחו-
מובסקי :״חברי המלומד, שהוא חניך
החוק האנגלי קם גלקמן ממקומו והעיר
לו :״חברי המלומד טועה, איני חניך
החוק האנגלי, אלא החוק הדרום־אפרי-
קאי.״
נוחומובסקי :״חברי המלומד לא שינה
הרבה בהערתו, זהו חוק אימפריאלי.״
גלקמן :״חברי המלומד טועה טעות יסו דית
! החוק בדרום־אפריקה מבוסס על
החוק הרומאי־ההולנדי.״
נוחומובסקי :״חברי המלומד יסכים כי
זה לא משנה הרבה, כי באפריקה יש
כושים, ואותם אפשר תמיד לדון לפי כל
חוק.״
כאן הצטחקו הנאשמים. המלים על חוק
אימפריאלי־בריטי והכושים־ללא־הגנה מצ או
חן בעיניהם.

אנשים
• אליאגור רוזבדט, רעיית הנשיא
המנוח, העלתה, בהופעת רדיו, זיכרונות
מישפחתיים, וקבעה כי פרנקלין ד. רה״
בלט ביכר את סירטי מיקי־מאוז על פני
הסרטים האחרים, חיבבם במיוחד ודאג לכך
שיוצגו לעיתים תכופות יותר בביודהלבן.
!• יזהר (חרבת דחעה) סמילנסקי,
ח״כ וסופר, שנתפרסם לאחרונה בביקורת
קטלנית, חסרודבסיס, שניתכה עליו מעל
גבי דפיו הספרותיים של הארץ, לא הת חשב
בה במייוחד. בלט, השבוע, כח״כ
יחידי, בהופעתו: מדי קיץ, שהרכבם מיכ*
נסי־חאקי קצרים, חולצה כחולה, נעלי-
קצינים (שני שליש) ,גרבי־צמר.
!• כשנולדה נכדתו הראשונה של
פרנצ׳סקו (״אל-קאודילד) סרנקו, רודן
ספרד קבע לה, כראוי לבת־בתו של
גנרל ספרדי השליט בממלכה חסרת־מלד,
מערכת שמות בעלת שמונה חלקים, אך
הציע להסתפק בימות החול בשם הראשון :
מריה.
!• חיים רדי, המזכיר הכללי של
מישרד-החוץ, פנה לזאב שרף, מזכיר
הממשלה, ביקשו לתווך בינו לח״כים ה יוצאים
לחוץ־לארץ, למנעם מביקורים אצל
ראשי השילטון של מדינות־חוץ וממסירת
הצהרות מדיניות בטרם נועדו עם נציגי
ישראל באותה מדינה.

;• משה שרת רב-התפקידים (בין
השאר: מ״מ ראש־הממשלה, מ״מ שר־הביטחון,
מ״מ שר־החינוך) הקפיד, למרות
טירדותיו: שעד, שקרא את נאומו, בו
נימק את כישלון(אגם) החולה, עצר, שלף
עיפרון, הוסיף פסיק במקום המיועד לכך,
שהושמט על־ידי כתבנית השר.
• אחרי הופעות־פאר בבואנום־איירם,
יצאו אוויטה וחואן פירון לארבעה
ימי־חופשה בחוותם הפרטית, לבשו צנע —
חואן: מיכנסי־רכיבה (לשם הקלת טיוליו
בין כלביו, אפרוחיו ובנות־היענה •שלו !
אוויטה: מיכנסיים רפוטים (לשם הקלת
עבודות הבישול, טיגון הביציות, אהובות
חואן).
• עורכי העיתונים מישראל ששהו ב־ארצות־הברית
גילו בחדרו של אבא אכן,
שגריר ישראל בוושינגטון, שלוש תמונות :
הגדולה — של נשיא המדינה, הבינונית —
של ראש־הממשלה, הקטנה — של שר־החוץ,
נמנעו מהוספת פירושים.
• יגאל ( א ם יש צדק) מוסינזון, כו תב
מחזות וסופר, בעל־משק במושב בית-
שערים, מיזג את עיסוקיו: כשכר־סופרים
עבור הצגת מחזהו בערבות הנגב באוס טרליה
גבה טרקטור־ננס, שבו יסתייע
בעיבוד חלקתו במושב.

תמרורים

רק 14.00ל
)01ו 81ק ו1

מבחר שפתונים
בגוונים לכל גיל.

נז ל ד. בן לדן א רכל, מי שהואשם
בזמנו ונידון באשמת רצח המלצר המרוקאי
אחמד כושיקי, בעיר לילהאמר. שוחרר
לפני תום ריצוי עונשו, הוחזר ארצה בהש־קט
וחוגג את הולדת בנו כשהוא חופשי.

נולד בן בכור, לשלי ועודד בן־
עמי, קריין בשידורי ישראל ובטלוויזיה.
הברית נחוג בפאר רב, מאחר שהרך הנולד
הופיע בחיי־הזוג לאחר שורה של סיבוכים
גינקולוגיים.
נולד • בן שהוא העשירי במיספר
ילדיו של חה״כ מבית־שאן,

דויד לוי,

1־ 011־ 0111:01001
1־ 011101001• 011 מוותרת על אריזות
מפוארות ויקרות ומגישה לך מבחר אופנתי
של מוצרי טיפוח ואיפור מעולים
במחיר נמוך בכ־/0״ס5
מחברות קוסמטיקה משלות אחרות.

מכ סי מו ם יופי
ב מיני מו ם הו צ אה
3מ פי צגם: ה ל טי סבט ״ מ ט לי 04-665505 ; 03-255763

בוא אל הבנק הבינלאומי הראשון
ותקבל

מדברת

הציירת שחגגה השבוע
את ניצחונה הגדול מצליחה
לדבר, למרוח שהיא אילמת 7 ,שפות.

ח ״ב לוי
מס׳ 10
אב ואם העשיריה, מזל, בני ,38 מתכננים
עוד בן ובת בשנתיים הקרובות, כך שיהיו
להם חצי־תריסר מכל מין.
נחוגה * חתונת־הזהב של הורי ה מפיק
הישראלי המצליח בברודווי, זאב
כופמן, שערך להוריו מסיבת-הפתעה ב מלון
הילטון בתל-אביב. ההורים, קלרה
ומרדכי בופמן, מי שהיה מבעלי קולנוע
מיגדלור בתל־אביב, מנהלים היום את ה תיאטרון
הרפרטוארי של עיר־המיליונרים
האמריקאית, מיאמי-ביץ /והובאו במייוחד
לארץ כדי לחגוג יובל לנשואיהם.

נחוג. חתונת־הזהב של סיר אייזילו
וולפסון ורעייתו אדית. המיליונר ה־יהודי-אנגלי
נתן לאשתו לתרום ל־ 50 מום-
דות־ילדים. כמיספר שנות נשואיהם.
נחוג. המינוי החדש של חתן פרם
ישראל, מרדכי קירשנבאום, כמנהל ה תוכניות
העבריות בטלוויזיה. הוא חגג את
שמחתו בבית אביו בנתניה. האב, שהוא
בעל חנות לנעליים בעיר־היהלומים, הזמין
למסיבה את כל יצרני הנעליים בארץ, ש אצו
להצטלם עם הבן המפורסם, ואף ניסו
לשכנעו שיצטלם עבור פירסומת לנעליהם.

ג׳ני קלי מצליחה לש מוע
את האנשים על־ידי
קריאת השפתיים של הדובר אליה.

מנהל קירשנכאום

ב ת כניו תחחק כון

מס׳ 3
מוטי לא רצה אף לשמוע על כך, והם
נאלצו להצטלם עימו, כשרק רגליהם מור מות.
לא שמחו באותה מסיבה שני בניו
של מוטי, שלא היו מרוצים מהחלטת אבי הם,
שהודיע כי תרם את סכום הפרם בסך
20 אלף ל״י לאוניברסיטה העברית. אך
מוטי לא מתרגש מכעסם, ומקווה כי ילדו
השלישי, העומד להיוולד בקרוב, יהיה מרו צה
מאביו.

הבנק הבינלאומי הראשון

45 בנויים לערותך ברחב׳ מארץ

נפטר. ז ׳אל -,מונ י 66 חתן פרס
נובל לרפואה משנת . 1965 הביולוג הצרפתי
נודע בשל מחקריו בשדה הגנים והאינזי־מים.
היה מנהל מכון פאסטר רב״היוקרה
בפאריס.

ג׳ני העירנית מצליחה
!1ץ!ידק
להגיב אפילו על מוסי׳

קה, למרות שאינה מסוגלת לשמוע אותה.

הציירת

החדש רו־ אי דמת

מכרה

ש מונ ה ת מונו ת תו ר ש מונ הדקות

עו 01 הדממה

יופי חריש

י למרות 45 שנות חייה והעובדה שהיא אם לשניים וסבתא,
נחשבת רני כאחת הנשים היפות בארץ. משך שנים רבות היתה
נשואה, ורק לפני שנתיים התגרשה, אחרי שבעלה נשא לאישה צעירה צרפתיה.
זה, נוסף על מומה .״היו לי הרבה מחזרים.
לאלה שבאמת רצו אותי, לא היה איכפת
שאני חרשת־אילמת. אנשים מצליחים ל הבין
אותי, אם הם מתאמצים. אני מדברת
— אם־כי, כמו כל אילם, זה נשמע משונה
למי שרגיל לדיבורים של האנשים הברי אים.
לשמוע אין לי בעייה. אני קוראת
שפתיים. אני מדברת ושומעת שבע שפות,
ביניהן לפחות ארבע באופן חופשי: אנג לית,
צרפתית, גרמנית, וכמובן עיברית.״

בגיל 18 הכירה את מי שהפך אחר-כך
בעלה, מעצב־התערוכות שמואל גרונדמן.
שניהם היו צעירים ויפים, ושניהם ילמדו
בבצלאל. ג׳ני המשיכה אחר־כד בלימודי
הציור שלה באקדמיית בורו בלונדון, ן-
גרונדמן פנה לעסקים.
״מרבית הציורים שלי הם ציורי ליצנים,״
מספרת ג׳ני ,״במבט ראשון התמונות הן
עליזות, גדולות ומלאות־צבע, אבל כשמת-
(המשך בעמוד )44

ליצן נ ש תוו

תמונותיה של ג׳ני סובבות, ברובן סביב נושא אחד :
ליצנים. ג׳ני מתרגמת לעולם הליצנים כל מה שהיא רואה,
ולדבריה זוהי בבואה נאמנה .״למרות שאני אוהבת אנשים, הם נראים כל־כך מגוחכים.״

ך• מה שהתמונות האלה מלאות

הבעה.״ ״כמה שהן מדברות אלי,
ממש במו מילים.״ ״זאת פואמה בציור.״
אלה היו רק מקצת מן התגובות על תערוכת
התמונות של הציירת ג׳ני קלי, שנפתחה
במוצאי השבת האחרונה בגלריה היפואית
המקסימה 13 וחצי.
אחדים מן המתפעלים ביקשו מבעלי ה גלריה
שיציגו אותם בפני הציירת. כאשר
הוצגו בפני האשד. היפהפייה, בעלת השיער
החום המבריק והגולש והפנים החטובים הם
נדהמו. על מחמאותיהם השיבה להם ג׳ני
בגירגורים והעוויות של אילמים.
תוך 8הדקות הראשונות לפתיחת התע *
רוכה,
נמכרו שמונה מתוך 30 התמונות
המוצגות בה, במחירים של בין 3000ל־9000
לירות. בהצלחה מסחררת שכזו זוכים ציי רים
מעטים מאד בארץ. היה זה ניצחונה
הגדול של הדמות הבלתי־רגילה ,״הציירת
של הליצנים,״ כפי שמכנים אותה ידידיה,
החרשת־אילמת הצוחקת במיכחולה על כל
העולם — ג׳ני קלי.
רני בת ה* ,45 הנראית צעירה ב־ 15 שנה
לפחות מגילה, נולדה בגרמניה כתינוקת

נורמלית ויפהפייה. כשהיתה בת שנתיים
לקתה בדלקת באוזניים והתחרשה. מאז
נותרה רני קלי חרשת־אילמת לכל חייה.
בהיותה בת ארבע עקרו הוריה להתגורר
בפאריס .״כשהייתי בת שמונה, לקחה אותי
אמא שלי לדובר. ראיתי שם תמונות, ו בעיקר
מצאה חן בעיני המונה-ליזה. שאלתי
את אמא איך הצליחו לצייר כך שהעיניים
של המונה־ליזה יביטו לכל עבר. אמא לא
ידעה לענות לי, ואז אמרתי לה, :כשאני
אהיה גדולה, אהיה ציירת.׳
בגיל עשר שוב נדדה מישפחת קלי,
הפעם לשנחאי שבסין הרחוקה. רני בילתה,
בסין עד גיל . 18״אז כבר ציירתי, ציירתי
הרבה. לא היתד, השפעה של האמנות ה סינית
על הציורים שלי, הם היו אחרים
לגמרי, אבל בסין למדתי להשתמש ב־מיברשת
כדי לצייר.״
בגיל 18 הגיעה רני לארץ, לירו שלים
.״הגיל הזה היה הגיל הכי חשוב
שלי, באיזשהו מקום נעצרתי אז. אני
מרגישה היום שאני בדיוק בת .18״
אז החלו בעיותיה של ג׳ני, שהיו מקבי לות
לבעיותיה של כל צעירה יפה בגיל

.אין אנשים גושדמים!

״אין בעולם אנשים מושלמים.
אני יפה, אינטליגנטית ומוכ־שרת.
אם הייתי מסוגלת לדבר ולשמוע, הייתי מושלמת מדי.״ פילוסופיית־החיים של ג׳ני,

כל מה שרצית לומד בטקס הענקת פרס לסיפרות
להיות קברני ט ה דו ר

או ל רי ק ה מי־נהוף

ספד של בל על אולריק ה מי׳נהוף

חמרא בי ד ר

׳למ^זו ׳נופל

(נוסח אחיד לנאוס״תודח בטכס הענקת פרס־סיפרותי)
במה זכיתי אני הקטון לחיות כגרגיר של חול, על כפותיו־,מאזניים של הגורל
ונבחרתי להיות ראוי לקבלת פרם ל מל א) .בשרי סומר מעוצם החדווה
וההתרגשות, והבכייה פורצת מלבי, שעה שעיני חרבות בשל התחושה המגמדת את
יצירתי לעומת אלפי שנות היסטוריה של יצירה יהודית. לא אכחד כי נימנה אנוכי עם
עדת־סופרים הנושאת בחובה את גחלת המורשת, ונטלה את קבי האותיות מן האדריכלים
הדגולים של לשוננו, שנהגו בה במתת־חסד של משק כנפי שכינה.
פרם זה, אשר שימש בעבר כסמל לשיבת העם אל מכורת לשונו וסיפרותו, מסמל
בעיני את זיווגם של הבשורה והסיכוי להצלה מיוון ההתפוררות המבישה והעלובה של
ממשיכי דרכנו, המאבדים את נחלות־הרוח, שעמלנו כה רבות על מנת לגבשן. פרם זה
מסמל בעיני את מאבק־האיתנים בתהליך ה־שמטת המוטיבים הלאומיים, שנזרעו בקרקע
תרבותית זו בדמם של סופרים עבריים, מאז ראשית ימי ההשכלה. אלה שרעבו לפת־לחם
חרבה, ועלה בידיהם לדובב גווילי קדמונים, ללקט מהם את האותיות, לחברן
למילים, ולהביא את לשוננו אל תחייתה.
לעומת זאת, חש אני בעילפון־הזמנים בלב העולם, כמשורר המתרפק למראות טבע,
מילחמתנו הניצחית בכל אלה הקמים לכלות את ערכי־הרוח. כולי נכון לצאת ולהתמודד
באיתני־הזעם העומדים לכלותינו. לכן אני נאלץ להתריע בפורום זה, ללא ליאות או גפש
חלולה, על חורבן הנפש, בשעה גורלית זו, עת סימלי פיתוי של הנאות השעה נוגסים
בשיניהם העכורים בלשוננו ובסיפרותנו, ומפזרים עליהם אבק של ניהיליזם.
לא אסתתר מאחרי מסווה של מליצות ואציין, במעמד רם זה, כי ליצירת דורנו,
יצירת אחרוני ענקי התחייה, נודעת חשיבות לאומית גדולה. לכן, מעל במה מכובדת
זו, אפנה אל זוטרי המשוררים והפרוזאיקונים, המעלים עננים עכורים אלה של הבל,
לתת עטם ומירצם לחקר הכוח הגלום בהווייתנו ההווייתית, ולהתעלם מכל אותם שיברי
פולמוסים, הניצבים בז-וטו של עולם סיפרותנו, וטורפים בחלקות המחוקק של מורשתנו.
שעה שאחרון בני־דורנו יגעו רגבי העפר בשסורות־עיניו, תגיע שעת־החובה שלכם
ליטול מאתנו את לפיד המסורה, ולהעניק לגו את התחושה, כי לא זרינו לרוח אנחתגו.
מורי ורבותי, ועדת־שופטים נכבדה• אני מפשיל את ראשי, החלוש מכדי לשאת
בעומס זר־הדפנה שהינכם עומדים להעניק לי, וכולי בוש ונכלם לנוכח התולדות המופל אות
של תרבותנו, אשר בחרו בי לשאת את כבודן ויגונן.
איפה הצ׳ק ן

פצצות מגבינה

הסופר שרצה

ספרים

בסיפרו החדש של היינריך בל (דו״חות על מצבה האידיאולוגי של האומה) ,הוא
ממשיך את רצף הסיגנון הפסוודו־דוקומנטרי של ספריו הקודמים (תמונה קבוצתית עם
גברת והבבוד האבוד של קחרינה בלום) ,כשהוא צולף בסאטירה עוקצנית לעבר היבטים
אחדים של ההיסטוריה הגרמנית בת־ימינו.
מסתבר שלמרות 30 השנה שחלפו מאז התמוטט מישטרו של היטלר, ממלאת את
חדרי־נפשו של בל חרדה רבה, הנובעת מעוצמת כוחו של מישטר חברתי נוקשה, הנעזר
לעיתים בטרור פוליטי. לכן מכוון בל את חיצי־לשונו המחודדים נגד ציד־המכשפות,
שאותו מנהלים זרועות־הביטחון החשאיות בריפובליקה המערב־גרמנית.
בנובלה בת 62 עמודים בילבד מפתח בל סאטירה ניפלאה ומלגלגת, הדגה בחבורה
מגוחכת של סוכני־חרש ממשלתיים, המציגים עצמם כשמאלניים, והמשתדלים להסתנן
אל שורות השמאל. הסוכנים בולשים בטעות איש אחר רעהו, שעה שהם במרכזה של
שליחות־הדיגול האבסורדית שהוטלה עליהם.
באירוניה דקיקה, המעלה לעיתים הירהורים נוגים עד לימאד, עושה בל שמות בחוסר־המשמעות
של השליחות שאותה ממלאים הסוכנים המגיעים לבסוף אל בית־הכלא,
והגורמים להחרמת חצי קילו של פירורי גבינת־פרמזן במישרדי הממשלה המחוזית
הבווארית, בשל החשש שהיא עלולה לשמש לייצור פצצות קטלניות.
במהלך העלילה מופיעים קיצורים כמו ״11״ ו״ \ 4״ המרמזים באורח מיידי על אולריקה
מיינהוף, האנרכיסטית שתלתה את עצמה לאחרונה בבית־הכלא. כאשר כותב בל על
ה״בניין החדש !של שטאמהיים״ ,אין ספק שהוא מתכוון לבית־המישפט המשוכלל
בשטוטגארט, שניבנה במייוחד עבור מישפטה של קבוצת באדר־מיינהוף.

דזויד שחס

בל, שהענקת פרס־נובד לא סיחררה את השקפותיו הפוליטיות, מתמסר בכל ספריו
האחרונים להתמודדות בכוחות־השחור, כפי שאלה מתבטאים בריכוז הסמכויות של
השילטון, ובעריצותן של המוסכמות החברתיות למיניהן. כן מפתח בל סיגנון חדש של
סיפרות, הממחיש כי עבר מן העולם זמנה של, הסיפרות היפה /ועולה כוחה של סיפרות
פוליטית־חברתית מגמתית. כך שבעלילה מטורפת, המזכירה מציאות מטורפת לא־פחות,
הוא ממחיש עד מה מתגלם לו הרשע בכל כוח שילטוגי חברתי, יהא אשר יהא, ועל כן
הוא מטיף לאנארכיזם כמוצא יחידי עבור הפרט.

בעבור נזיד עדשים

מי מריבה

במשך שנים רבות הסתופף חיים נגיד בין עמודיו האחרונים של כתב־העת עכשיו,
כמבקר שולי, כשהוא נהנה מפיצות זרעוני ביקורת, וסוקר בקצרה את סיפרי, עונת
המלפפונים׳ ,שהושלכו אליו מטעם צמד העורכים־מבקרים דן מירון וגבריאל מוקד.
עם השנים גבר תיאבונו של חיים נגיד, ולא בא על סיפוקו. משך כל אותה עת
הוא זכה לשמש בהיכלי־הסיפרות כסגן העורכת של ביטאון גדנ״ע־ים עלי־יס, נעמי
פרנקל (דודי ורעי) ,וכעורך אורים להורים, כך המתיו חיים נגיד בסבלנות לשעת־הכושר
־שלו.
שעת־הכושד איחרה, אך הגיעה לבסוף בדמותו של משה שמיר (אחי ישמעאל) ,המכהן
כעורך דף־הסיפרות של מעריב, שמיר הציע לנגיד את מישרת עורך־המישנה, כדי שהוא־עצמו
יוכל להתבודד בארמונו שברובע־היהודי, בעיר העתיקה בירושלים, ולפקח טלפונית
על נגיד, ולזכות שתהא מלאכתו נעשית על־ידי שולייתו.
שמיר, ש־שימש בשנים האחרונות לוח־מטרה סיפרותי נוח לחיצים השנונים שנשלחו
לעברו ולעבר חבריו, הפוליטרוקים מן הפלמ״ח, שלא הצטיינו במלאכת־הכתיבה, חיפש
משך שנים רבות אדם, שהסתופף בהיכלות הסיפרות־האוונגארדית בארץ, שיסייע בידו
ללחום את קרבותיו האבודים.
כך נפלה הבחירה על האיש שמעודו לא חרג מכתיבה בינונית של ביקורות על
ספרים בינוניים. נגיד, שלא היסס לבגוד במיטיביו, שהיו נכונים להמתין עד שיתגלו
בו סימני־כישרון כלשהם, המיר חיש־קל את דיעותיו היוניות, שמקומן אינו בכותל־המיזרח
הלאומני של הדף־לסיפרות במעריב, בעבור נזיד־עדשים, והחל משמיש בציפורניו
של הנץ משה שמיר.
כאשר ראתה בימים אלה אור חוברת עכשיו, נאלץ נגיד לשלם את האתנן לפריצו
החדש. במעריב פירסם רשימה בעלת הכותרת ״בדיית עכשיו״ ,שבה ניסה להשתין לתוך
הבאר שהירוותה אותו ממימיה.
אלא ׳שהתקפתו הסיפרותית המדומה של חיים נגיד חושפת את קטגוניותו, ואת
שדיפות ידיעותיו בתולדותיה ובמהלכיה של הסיפרות־העיברית. קביעות כגון ״מסופרי
,דור־המדינה׳ כאורפז וכקניוק הן סירוס של אמת, כי שני אלה הם מ,סופרי דור
תש״ח׳ .בורותו של נגיד מתעלה לעיתים לשיאים כמו ״אחד העורכים, המכנה עצמו
עינן הנטש לאי־ידיעת עובדות סיפרותיות כמקור ה־שם, עינן הנטש, שהנו שם שאול
מתוך המאקאמות של אלחריזי. אך מדוע נלין על אדם שכל ידיעותיו אודות המאקאמות
מסתכמת באלה של חיים חפר?
רמה זו של אי־דיוקים, סירוסים ועיוותים, שהוכתבו לו מטעם הפריץ שלו, עלולה
להטעות את קוראיו התמימים של דף־הסיפרות במעריב, שאיש לא הסביר להם כי לא
בכדי הלך הזרזיר אצל העורב. קוראים אלה עלולים להתפתות ולהאמין שדף־הסיפרות
שלהם, רוח רעננה וצעירה נושבת בו ומנסה לקרוע מעליו את קורי־העכביש של רחוב
נאלווקי, וארשה. הקוראים אפילו אינם מבחינים שרוח זו נושאת עימד, רוח פגרים
סיפרותיים, שכמותם ידעה הסיפרות העברית בכל דורותיה, וא־שר איש אינו זוכרם.

התפלספות נפל
לטלוויזיה הישראלית יש, לעיתים, תשוקה להשגת דימוי תרבותי שאינו הולם את
דלותה. באחד מלילות השבוע שעבר ( )31.5הקרינה הטלוויזיה דיון בנושא ״פילוסופיה
ולשון,״ מתוך סידרת הכנסים הבינלאומיים ״מיפגשי ירושלים בפילוסופיה,״ לזיכרו של
פרופסור יהושע בר־הילל.
לפני המצלמות האלקטרוניות ישבו חמישה פילוסופים ומנחה, כשהם משוחחים באנגלית

פגר חנוט או מפוחדץ
א. זנבות של א ריו ת

ב. מועדון חברי ם גזעני

אחת לשנתיים נערכת לה ועידת אגודת הסופרים
העבריים בישראל. השנה לא נערכה ועידה. אם גם בשנד.
הבאה לא תיערך ועידה, לא יחוש איש בחסרונה.
האגודה היא פגר חנוט או מפוחלץ של עבר רחוק,
אשר סערות הזמן אינן מותירות עליו עקבות כלשהן.
מי שנכח בוועידת־הסופרים האחרונה, בפסח , 1975
חש מיד בדמויות דחוסות קש וגבבה, שהילכו בטרקליני
הוועידה, ושהעניקו כיבודים שונים איש לרעהו, או שנאמו
עיסה תפלה של נאומים בשפה מוזרה שאינה שפת הארץ
הזאת.
גם כאשר פוחלצים־סיפרותיים עורכים ועידה, ישנם
פוחלצי־סגולה המסדירים מאחרי־הקלעים את מערכת־המינויים
לוועדות השונות, העוסקות, כביכול, בביקורת
ובאתיקה, והממנים את המועצה, הוועד־המרכזי, ובוחרים
בנשיא־הכבוד, במזכיר וכו׳ ולוחשים את חלוקודהכספיס
של כל מיני קרנות חשאיות־למחצה בין אנשי־שלומם.
בין הנבחרים ניתן לפגוש בדמויות הראויות לשמש
כגיבורים לתיאורים סיפרותיים, כמו: ב״י, מיכלי יצחק
עקביהו, בנימין טנא, רבקה גורפיין, מילא אוהל, שלום
קרמר, מנפרד וינקלר, קורט שמוקלר, אדיר כהן ואחרים,
המכנים עצמם כסופרים, למרות העובדה שאיש אינו קורא
ביצירותיהם.
מיהם כל האנשים הללו?
האם הם הביאליקים, הטשרני׳חובסקים, העגנונים והאל־תרמנים
של מחצית שנות ה־סד, או סתם זנבות של
אריות, המשמיעים קולות שריקה, והמאמינים שהם שו אגים
שאגת־אריות?
אגודת הסופרים העבריים בישראל היא קאריקטורה
של חיי־התרבות בארץ, הנהנית מתמיכה ממשלתית שמנה,
מבלי שהיא תורמת תרומה כלשהי לחיי התרבות וה־סיפרות,
או לפחות לתנאי־הקיום המינימליים של סופרים
במדינה.
האגודה מפרסמת דרך־קבע ירחון־סיפרותי, הקרוי
מאזניים, שבו לא תמצא סיפורים של א״ב יהושע, עמוס
עוז, פינחס שדה ואחרים, ובוודאי שלא את שירי דור
המשוררים שצמח ב־ 15 שנים האחרונות במדינה. מאזניים
נעול בפני סופרים ומשוררים שטרם הגיעו לשנתם ה חמישים,
והמפרסמים מיצירותיהם בכתבי־עת מגמתיים
כעכשיו וסימן־קריאה. מאזניים מיועד לפירסום יצירותיהם
של כל אלה, ששום במה רצינית אינה מוצאת את יצירו תיהם
כראויות לפירסום, ולכן איכותו של ירחון־הסופרים
היא ברובה אוסף -של גבבה גראפומנית.

אחרי מילחמת ששת־הימים שימשה אגודת־הסופרים
ככן־שיגור למליצות לאומניות, שסבלו ממוסר צבוע ו-
חד־צדדי, ואשר התרכזו בהבעת הלכי־רוח ימניים, שהחלו
שוררים במדינה. דיעות שכלל לא שיקפו את דעת היוצרים,
הנושאים בעולה האמיתי של הסיפרות הישראלית.
כתוצאה מכך, ומעקרותה של האגודה בשטח המיקצועי,
נעשו בשנים האחרונות מיספר ניסיונות של סופרים ו

איגודי סו פ רי ם
היות והמיבנה והמטרות של אגודת־הסופרים הותאמו
בראשית שנות ד50-,׳ למתכונת של אגודות־הסופרים
המזרח־אירופיות, שמטרתן לסייע למדינה ולקו הרשמי
שלה, הרי שמן הראוי להציג מיבנה של שני איגודי-
סופרים במערב-אירופה.
בבריטניה קיים איגוד סופרים (תס5 011ז 11ת \¥
? ,)01011 הממקד את פעילותו בהטבת התנאים הסו ציאליים
של הסופרים, תוך מאבק עיקש על תשלום תמ לוגים
לשימוש בספרים בסיפריות, ולשיפור תנאי החוזים
בבתי ההוצאודלאור.
במערב־גרמניה מצויים כ 300-מחברים מכל הסוגים,
ביניהם מתרגמים, עורכים ומבקרים, המאוגדים באיגוד-
מקצועי של סופרים, המסונף לתאגיד עובדי ענפי הדפוס
והנייר. גם האיגוד המערב־גרמני מנהל מאבק עיקש על
תשלום עבור השאלת ספרים בסיפריות. האיגוד הגרמני
מקיים גם קדן־גימלאות לחבריו.

ד. שעת־כושר

מבקרים צעירים לפרק את המיבנה הפטריאכלי הנוכחי
שלה, ולפתוח את שעריה בפני סופרים ישראליים מבני-
המיעוטים.
כך נעשה ניסיודהנפל להקמת איגוד־סופרי־ישראל
שמטרתו היתה לפורר את האגודה מבחוץ, תוך פתיחת
שערי האיגוד החדש בפני סופרים ישראליים מבני־המי-
עוטים. אלא שבגלל חילוקי־דיעות שונים, התפורר איגוד
זה עוד בטרם התבסס.
הלטיפונדיה ההיסטורית, המנהלת את אגודת־הסופרים
על מי־מנוחות והטבות עצמיות, חששה פן יישמט של טונה,
ולכן עשתה כל שביכולתה על־מנת לטרפד נסיונות

על הפילוסופיה של הלשון, ועל תרומותיה האפשריות למטאפיסיקה ולאתיקה. כל
המשוחחים היו תמימי־דעים, פחות או יותר, בעמדותיהם — שייצגו את זרם המחשבה
הפוזיטיבסטי־לוגי, תוך פליטות־מלל בלתי־פוסקות של ניתוח מילים כמודלים מתימטיים־
לוגיים.
מנחה הדיון, הד״ר ירמיהו יובל, לא טרח להביא לדיון זה נציג כלשהו של האסכולה
הצרפתית הסמיוסית של כריסטוא ואלטהוסר, אשר בה נבחנות מילים בקריטיקה של
אידיאולוגיות.
גם בתוכנית זו בלטה ״תיסמונת יובל,״ המביאה את הצופים לעבור לתחגות־הטלוויזיה
הערביות, כתוצאה מהתעייפות מן העליונותיזם שלו. הפעם עיוות יובל מישפטים
פשוטים ומובנים באנגלית, שנאמרו על־ידי ד״ר אבישי מרגלית, ותורגמו לאנגלית
מסורבלת על־ידי ירמיהו יובל עבור קהל־הצופים הניבער של הטלוויזיה.
הדיון היומרני לזיכרו של פרופסור בר־הילל היה התפלספות־נפל שדופה, שהתייחסה
לשפה כאל אמצעי־ניטרול של מכשירי־שילטון, ולא לשפה יוצרת — כפי שהזמינה כותרת
הדיון. מצער היה ללמוד, שבאוניברסיטה שבה הגו מרטין בובר, ש.ה. ברגמן, ח״י
רות ובר־הילל, לא צמח דור־המשך.

״שדמות״ הגרפומניה

התשוקה של סופרים ישראליים מן הדרגה הרביעית והחמישית. לראות את יצי־רותיהם
בתרגום לאנגלית, אינה יודעת גבול.
התנועה הקיבוצית, הנוהגת לפרסם מיצירות הסיפרות של בניה בכתב־העת שדמות,
החלה מפרסמת מהדורה אנגלית שלו, שאינה תורמת לתדמית הסיפרותית תרבותית של
ישראל.
בחוברת השלישית של כתב־עת זה באנגלית ניתן למצוא שיר מאת גיורת בשם
לישה צור, המתחננת לאברהם אבינו שיפרוש עליה כנפיו. סיפור בשם הנחש מאת
אדם זרטל, המסתיים במילים עיניו נותרו פקוחות, למרוות שליבו עצר מלכת,״
אינו תורם לדימוי החיובי של סיפרותנו.
גם לא נפקד קטע העוסק בווידוי על השיבה אל מקורות היהדות מאת יריב בד
אהרון, הקרב. בן־אהרון הסופר מוצג כ :
ת 5 £ 3 1 1 3 1 1 0קז 1111; 0 0־ ז י , 3׳ ׳6 3 )׳.11€1ד 1111121111; , 11נ! 5 3 1 0ג
3 . 1^ 01)61181.

);311

ז ^ ת ג גז עמסס

בתור רפרפת אידיאולוגית לעוגה תרבותיודקיבוצניקית זו מצוטט קטע מאת
הפרופסור מרטין בובר המנוח, מתוך שיחה שערך עם בני־קיבוצים בשנת , 1962 שיחה
שאינה רלוונטית כיום.

כסית??לדש,

בפעו^ו,

אלה בדרכים שאינם הולמות את הרוח שהיא טוענת
לה (כמו הענקת פרם־ברנר למשורר נודע של דור ה־פלמ״ח,
תמורת הצבעתו נגד רוחות של חידוש ושינוי
פני האגודה).
מאזן פעילותה של אגודת הסופרים מראה, שבדומה
למימסד על שלוחותיו השונות, היא לוקה בכל השגיאות
והעיוותים, שהביאו לניוונה המוסרי של החברה הישראלית.
ובעיקר מזניחים פוחלצי־הסיפרות את הנימוק האחד ו היחידי,
הקיים בזכות תאגיד של סופרים: הזנחה פושעת
בשטחי הבעיות הכלכליות־מיקציועיות של סופרי י-שראל.

כיום, עם הקמת ועדה ממשלתית, הפועלת לשילוב
ערביי ישראל במיסגרות השונות של המדינה, הרי שיהיה
ניתן לבחון דרך יחסם של משרדי-הממשלה (ובעיקר
החינוך) לאגודת־הסופרים, ולנושא שילובם של סופרים
מבני־המיעוטים בה, את כוונותיה של הממשלה בנושא

אם שוב תסרב אגודת הסופרים לקבל לשורותיה את
הסופרים מבני־המיעוטים, יהיה על הממשלה לסגור את
ברזי התקציבים, ולאלץ את אגודת הסופרים לפתוח את
שורותיה, או לגווע גוויעה מהירה.
כך או אחרת, זוהי שעת־כושר לביסוסו של תאגיד
סופרים ישראלי, שיכיל בקרבו את כל סופרי־המדינה,
ללא הבדל דת, גזע וכו .,תאגיד זה לא ישמש במה פוליטית
חלולה ונטולת־ערך, אלא איגוד-מיקצועי, שיתמסר
להטבת תנאיהם של הסופרים החיים בישראל.

מוטב שכתב־עת זה, שאינו מודל איכותי של המתרחש בחברה הישראלית בשטחי
הסיפרות והמחשבה המקורית, ימשיך לראות אור לצרכניו הטבעיים בתנועה הקיבוצית,
ויקצץ את יומרותיו המגיעות אל מעבר לאוקינוס.

מי יחדו* את
המענק לראש־הממשלה?

151

בזיכרונותיו של ישראל זמורה, העוסקים בפילוג חבורת כתובים בשנות ה־30׳
ואישר פורסמו בידיעות אחרונות, הושמץ ביותר הסופר אליעזר שטיינמן (כה אמר
שטיינמן) .זמורה כתב, בין השאר מיום שחזר שטיינמן, אין הברכה שרוייה
בעבודתנו המשותפת. ניגודים גלויים ומחאות עזות מצידו של שטיינמן. פילפול מתקיף
שאינו הולם בצורתו, ואינו הוגן לסופר המתיימר להיות קברניט הדור והדורות
הסיפרותיים במאמר משותף, שפורסם באותו עיתון, נחלצו שני בניו •של שטיינמן,
נתן ודייר שחם, להגנת אברהם המנוח • בתוכנית־הרדיו הסיפרייה שלי, שהושמעה
בגלי צה״ל, סיפר עורך הארץ גרשום שולן] על ספרים אהובים עליו בסיפרייתו וציין,
בין השאר, את ספרי סול כלו (הרצוג, הפלנטה של מר סאמלר) כמבטאים את תחושת
ההווה. שוקן התייחס בדבריו לסיפרי גינטר גראם, תוף הפח ושנות כלב, ובעיקר
להשעור הגרמני מאת זיגפריד לנץ (העומד לראות אור בקרוב בעיברית) ,כספרים
העוסקים בנפש הגרמנית, והמעוררים אצלו עניין רב י• עיתונאית-הנשים תמר אבידר־אטינגר,
שסיפרה חרוזי אהבה של אשה נשואה ראה אור השבוע, בישרה בתוכנית
הרדיו סוף השבוע של דירי מנוסי, כי ״איני בושה לבחור -שמות מיסחריים לספרי.
אני לא כותבת רצינית, אלא סופרת קלה. וגם לי יש זכות־קיום סיפרותית בנמר
של נייר (העולם הזה )2014 נכתב על ״מענקי ראש־הממשלה״ :״עלינו, כחברה, מוטל
לקבוע את זכויותיהם, בזכות ולא בחסד, כך שמדי שנה יקבלו לפחות שני יוצרים
ערביים, מתוך כלל השישה, את פרס־ראש־הממשלה״ליצירה. ואם לא יוענק פרם זה
לסופרים ערביים, חייבים אותם סופרים עיבריים, יפי נפש׳ ,שהפרס יוענק להם׳ לסרב
לקבלו השבוע נתבשרנו על שמות הזוכים לשנה זו: יצהר אורפז, זרוככל
גלעד, יהודית הנדל, אלי נצר, יצחי! ?נקכיחו וישראל פינקס, ומקננת
תיקווה, שלפחות אחד מהשישזז יוותר על המענק למען סופר ערבי €הציור דרוקלנד
של הצייר מיכאל דדוקס, שתעתיקו הציבעוני התפרסם בחוברת עכשיו, הועתק גס
באחד הגיליונות האחרונים של הטיימס ליטרארי ספלמנט.

יתדשיעץ!

קולנוע

דן 3״ 1רו

ת ד רי ך

מ דוו חמק אן

חוב הלר או ת :

עד הסר ט

ת ל ״ אכיב — האיש שרצה להיות מלך,
חליל הקסם, שלושת ימי הקונדור, שלום
לך יקירתי, שובבה שכזאת.
ירושלים — שלום לך יקירתי.

שז כהבפרס

חיפה — זהות גנובה, שלושת ימי ה־הקונדור,
האנגליה הדזמננוית.

הר א שון ! -שיוצג

תל־אביב

ב ק רו ב באר ץ

ן*!*ן*!* חליל הקסם (סטודיו,
שוודיה) — האופרה של מוצארט, המטיפה
לאהבת אדם לרעהו, בבימוי קולנועי
מרענן, מפוכח ומלא המצאות של אינגמר
ברגמן. חובה לכל אוהבי המוסיקה.
שובבה שכזאת דקל, צר פת)
— קומדיה חביבה על יצרן־בשמים
אנטי־ממסדי, שמסתבך עם בלונדית קצת

נהג־המונית

— רוברט דה־מירו, מן הבולטים בשחקני הדור החדש
בארצות־הברית, בדמות טראווים ביקל, בן המערב התיכון,
נחת־לשעבר הסובב בדד בכרך, ועובד כנהג־מונית מפני שהוא סובל מנדודי־שינה כרוניים.

קיומו. בעיני לקוחותיו הוא חלק מן האבי זרים
של המונית, כמו ההגה, הפנסים או
המאפרות.״
ממקומו שליד ההגה, רואה־ואינו־נראד״
צופה טראוויס בנייריזרק מעוררת־בחילה,
שורצת זונות, סרסורים, גנבים, שיכורים,
רוצחים וקבצנים. הזוהמה מתגלגלת ברחו בות,
אדי־הקיטור עולים מן הפתחים של
הרכבת התחתית, השינאה מבצבצת מן ה עיניים.
זוגות מתעלסים על המושב האחורי

א!001מ דק
איוו מונטאן ב״שובכה שכזאת״
יצרן־בשמים
מטורפת, הפולשת לאי שבו הוא מתבודד.
איוו מונטאן וקאתרין דנב עוזרים לעבור
את המסע בשלום.
שלושת ימי הקוגדור (פאר,
ארצות־הברית) — חיי־אדם מאבדים את
חשיבותם במישחקי ביטחון ובטיחות, נד
סרט־מתח שבו מסבך סידני פולאק את
צופיו בעלילה מורכבת שאינה נפתרת
מייד על הצד מהמספק ביותר. עם רוברט
רדסורד.
חיסת זהות גנובה (אורלי, איטליה)
— לבטיו של משכיל המסרב להמ שיך
להתבונן מן הצד בשינויים החלים
בעולם. ושואל את זהותו של איש פעיל
יותר, בסרט מרשים ומעמיק של מיק-
לאנג׳לו אנטוניוני. ג׳ק ניקולסון בתפקיד
הראשי.

ירו שליס
שלום ל ד יקירתי (הבירה,
ארצות־הברית) — שיחזור מדוקדק של ה אווירה
והנוף של ישנות ה־ ,40 באחד ה עיבודים
הנאמנים ביותר שנעשו לפי רי־מונד
צ׳אנדלר. רוברט מיצ׳ם בתפקיד
הראשי.
כרטס נשים (ארנון, איטליה)
— קצין איטלקי עיוור נוסע עם שרתו
לנאפולי, נסיעה שמחציתה הראשונה סא טירה
פראית ומזהירה, והחצי השני מלו דרמה
קצת מתקתקה. ויטוריו גסמאן ב שיאו.
הטלפון
הוורוד (מיטשל, צר פת)
— סיפור אהבתו של תעשיין פרו בינציאלי
ליצאנית-צמרת לובש, ברגעים
מסויימים, למרור! האווירה הוורודה, ממדים
של משל על מעמדה של האשה בחברה
הצרפתית.

׳ך הג, מונית״ הוא אחד הסרטים
המצליחים ביותר של השנה. למ רות
שנעשה בתקציב זעום יחסית (1.5
מיליון דולר) ,הוא גורף הון בארצות-
הברית. השבועות הראשונים להצגתו ב אירופה
מבטיחים תוצאות דומות, ומבקרים
משני צידי האוקיינוס שרים לו שירי-הלל.
לפני פחות משבועיים, להפתעת רבים —
כולל הבמאי מרטין סקורסזה — זכה
הסרט בפרס הגדול של פסטיבל קאן,
אחד מהישגי־היוקרה החשובים בקולנוע.
מדרך הטבע, עומד הסרט לעלות בקרוב על
כל בדי העולם והדבר כולל, במיקרה זה,
גם את ישראל. ובכן, למה יש לצפות 1
למעשה, אפשר היה להתייחס אל נהג
מונית כאל מיקרה קלאסי המצוי בכל
ספר־פסיכולוגיה למתחילים: המיקרה של
צעיר שאינו מסוגל לקיים יחסי־מין תקי־גיס,
ובהיעדר יחסי־מץ כאלה מצטבר ב תוכו
מתח נפשי גובר והולך. המתח גורם
לשיגעון זמני, זה גורם למעשה־אונם, ורק
אחרי ביצוע מעשה זה חוזר האיש להיות
נורמלי, עד לפעם הבאה.
אבל, יאמרו אלה שראו כבר את הסרט,
נהג מונית מצטיין דווקא בהיעדר סצינות־מין.
וכך באמת צריך להיות. טראווים ביקל,
גיבור הסרט, אינו מצליח להגיע לידי
יחסים כלשהם, לא עם האלילה הבלונדית
(סיביל שפארד) שהוא פוגש במחצית ה ראשונה
של הסרט, ולא עם היצאנית בת
ה־( 12ג׳ודי פוסטר) שהוא מנסה להציל
במחציתו השנייה. יחסיו עם השתיים אפלא־טוניים
במידה חשודה, ואם להוסיף על
כך את ביקוריו התכופים בסרטים פורנו־גראפיים,
נראה שהאיפוק המיני, מצד אחד,
וההזדקקות לתחליפים מצד שני, מהווים
רמזים ברורים למצבו הנפשי.
אבל, ימשיכו ויטענו כל אלה שמכירים
את הסרט, הרי טראוויס ביקל אינו אונס
איש. כדי להשיב על כך, צריו לשוב
את ספר-הפסיכולוגיה למתחילים, המסביר
שכלי־נשק הוא, בעיני הפסיכופאט, תחליף
לאבר״המין. וכאשר מתנפל טראווים ביקל
על סרסורה של היצאנית הקטינה ועל שו תפיו,
ומרוקו בהם את ארבעת אקדחיו
בשצף־קצף, באורגיה של דם הניתז לכל
הכיוונים, זהו האורגאזם הפרטי שלו ושל
הסרט כולו.

הזו המה מתגלגלת
ג ר חו בו ת
^ וד שדאדר, כיום אחד התסריטאים
•י* שבאופנה בהוליווד, ביסס את דמותו
של טראווים ביקל ואת עלילת סירטו (ש אותו
כתב עוד ב־ ,)1972 על ניסיונותיו ה אישיים
ועל יומניו של ארתור ברמר, האיש
שהתנקש לפני הבחירות הקודמות לנשיאות
בסנטור ג׳ורג׳ זאלאס. הפוריטניות הקיצו
נית
של ביקל ביחסיו לנשים היא, אולי,
תורשה מן החינוך הקאלוויניסטי החמור ש קיבל
שראדר בביתו(עד גיל 18 לא הירשו
לו הוריו לבקר בקולנוע) .גם מוצאו ה־מערב־תיכוני
שיל ביקל בא, כנראה, ב ירושה
משראדר, שנולד במדינת מישיגאן.

במוניתו, ומדי בוקר עליו לנגב את הזרע.
בעל מרומה שיושב במונית מניח למדחן
להקפיץ את סיפרותיו, צופה בחלון הדירה
שבה שוכבת אשתו עם כושי, ומספר לנהג,
מבלי להתבונן בו כלל, כיצד בדיוק ירסק
את גופה של הבוגדת בכדורי אקדח מגנום

זוהמת הו חו ב

— טואוויס ביקל (רובוט דה־מידו) ברחובות ניו־יורק,
מול חבורה אלימה ועויינת של כושים צעירים. דבר
לא קורה, אבל תחושה של אלימות ושל פורענות שעומדת באוויר, הס חלק מן הטירוף.
מצד שני, היומן ההיפוכונדרי שמנהל ביקל
מזכיר את יומנו של ברמר (לאחדים מן
המבקרים האמריקאיים הוא הזכיר גם את
המיכתבים מן המחתרת של דוסטוייבסקי ה מעונה)
,וההתנקשות המוחמצת של ביקל
במועמד לנשיאות מעידה על הקירבה ה רוחנית
שבין השניים.
במבט ראשון, עם תחילת הסרט, נראה
טראוויס ביקל כנציג אופייני של אמריקה
בעלת הצווארון הכחול. בן המערב התיכון,
ותיק מלחמת ויאט־נאם, נחת-לשעבר, רחוק
מכל רעיון אופנתי של מחאה או פוליטיקה,
מבקש טראווים ביקל להיות נהג־מונית,
משום שאינו מסוגל לישון בלילות (סימן
ראשון לפסיכוזה) .מדוע בחר שראדר ל הפכו
דווקא לניהג-מונית ז ״משום שזה אדם
שנע, אוכל, שותה, נושם, מעשן, הולך
ומדבר, ולמרות זאת אין איש משגיח ב־

(סקורסזה, המשחק בעצמו תפקיד קטן זה,
מקפיא את הדם למשך כמה שניות).

גערות גלוגדיו ת
נערצות
ף* עולב שכזה ניצבות בפני טראוויס
*י• ביקל שתי אפשרויות: להסתגל ול השלים
עם המציאות, כפי שנוהג ״האשף״,
חברו־למיקצוע, הלוגם עימו קפה בחצות
הלילה ומסביר לו את עקרונות החיים שלו>
או להסתגר בתוך עצמו. ולא איש כמרטין
סקורסזה ירשה לאחד מגיבוריו להסתגל.
סקורסזה עדיין זוכר את עצמו, כנער
צנום, שחרחר, וחולה קצרת, הולך לקולנוע
או מסתגר בביתו, בשכונת־עוני ניו־יורקית
של מהגרים איטלקיים, משום שלא יכול

היה ליטול חלק, בגלל מחלתו, במישחקי
שאר הילדים בני־גילו. מאז מקננת בו
תחושת־התבדלות שלא נטשה אותו עד
היום, ומאז גם הוא מעריץ נערות בלונדיות
בהירות־עור, המנוגדות כל־כך ׳לנערות
כהות עור והשיער שבשכונתו.
משום כד מתאהב טראוויס ביקל בבטסי,
נערה בלונדית זוהרת, אריסטוקרטית בדם,
העובדת ביעילות רבה בעיצוב מסע־התעמולה
של ׳מועמד לנשיאות. טראווים
אינו מתעניין כלל בפוליטיקה, וסיסמותיו
הנבובות של צ׳ארלס פאלאנטיין, שעבורו
עובדת בטסי, וחיוכו הקורץ מכל לוח־מודעות,
אינם מפריעים לו כלל, כאשר
הוא מסיע אותו פעם, באקראי, במוניתו,
ונשאל על־ידו מה הוא חושב על מסע
הבחירות, כל מה שיש לטראוויס לומר
הוא שהנשיא הבא חייב לטהר את הכרך
מן הזוהמה והצחנה שאין לסבול אותם עוד.
מיפלגות ואידיאולוגיות הן ממנו והלאה.
לא כן בטסי. הוא חושק בה כבחלום
כמום, ולמרות התהום החברתית העצומה
הפעורה ביניהם, הוא מצליח לעורר את
סקרנותה כשהוא אומר לה כי היא נראית
בודדה — מילת־מפתח לסרט כולו. היא
נעתרת להזמנתו לבלות ערב יחדיו, אולם
כשהוא מובייל אותה לאחד מאותם סרטים
פורנוגראפיים שהוא רגיל לראות בגפו, היא
נעלבת ועוזבת אותו על המידרכה. החלום
האמריקאי דחה את טראווים והשיטנה מת עוררת
בו. שיטנה זו מכוונת, באורח מוזר,
דווקא אל פאלאנטיין, הרץ לנשיאות, המס מל
לגביו את כל מה שמונע בעדו להגיע
אל בטסי היפה.
שקוע בתוך הבדידות שלו, נחנק בתוך
אלמוניות, כאשר העיתונות והטלוויזיה ממ שיכים
להמטיר עליו, בחדרו, אותן הזוועות
שהוא רואה גם ברחוב, הוא מתחיל לחלום

על עצמו כעל הגואל החדש. הוא רוכש
לעצמו אקדחים, משכלל אמצעי שליפה,
אשליות סופרמניות חולפות במוחו, מהולות
באפשרות להכריז בקול גדול על נוכחותו
בעולם. הוא יוצא לעבודת־לילו מצוייד בכל
כלי־נישקו, ולילה אחד הוא הורג שודד
כושי עלוב־נפש, שמנסה לרוקן קופה של
חנווני. טעם הדם מעורר בו תיאבון.
בשלב זה מגיע טראווים ביקל למצב
פסיכוטי מוחלט. הוא מגלח את ראשו
כלוחם אינדיאני, מטהר גופו בטכס פול חני,
חוזר על תנועות השליפה בהנאה מול
המראה ולבסוף, חדור תחושת הכוח וה עוצמה
שמעניק אקדח טעון הנתון בכיס,
הוא יוצא להתנקש במועמד לנשיאות. אלא
שהמישטרה החשאית זריזה ממנו, והוא
נאלץ לוותר על זממו בטרם עת.
כאן מופיעה בחייו הדמות הנשית ה שנייה:
אירים, יצאנית בת . 12 לראשונה
הוא פוגש בה כאשר היא מנסה להימלט
במונית שלו. אך סרסורה משיג אותה, דוחף
שטר לידו של הנהג ומחזיר את הילדה
לרחוב. בפעם השנייה פוגש בה טראוויס
אחרי שכבר איבד את השליטה על כל מע שיו.
הוא מנסה לשכנע אותה לחזור למוטב,
אבל כאשר אינו מצליח למצוא עימה שפה
משותפת והוא נתקל אצלה בתומה, אומנם
שונה אבל אטומה באותה מידה — כמו
במיקרה של בטסי — הוא מפעיל את אק-
דחיו נגד הסרסור ושותפיו, בסצינה האלימה
המפורשת היחידה בסרט, רוויית מוות ודם
שיהיתה, במקור, מזעזעת עד-כדי־כך שה צנזורה
האמריקאית הפנימית איימה להגביל
את הסרט. רק אחרי שסקורסזה הסכים ל טשטש
במיקצת את הקילוחים האדומים
הניתזים על המצלמה, הוסרה ההגבלה.
ורגע זה יכול להתפרש בפי אוהבי הסמ לים׳
כאונס העיר ׳נידיורק על־ידי טראווים
ביקל, המכריז סוף־סוף על גבריותו יהמנ-

האלילה האמריקאית

— סיביל שפארד, בת־זוגו של פיטר
בוגדאנוביץ /מגלמת שוב את החלום
האמריקאי בהיר־השיער, שהוא מעבר להישג־ידו של נהג־מונית פשוט, ממנו היא נמלטת,

המועמד לנשיאות

צ׳רלס בלנטיין (לאונרד האריס, במרכז)
המועמד לנשיאות, בנאוס־בחירות, בין כרזותיו
המודיעות ״אנחנו העם״ ,כותבי הנאומים משמאל, ואנשי השירות החשאי, השומרים עליו.

צחת ומתגבר על האימפוטנטיות שהטילה
עליו אימים.
סקורסזה מלווה את מסעותיו של טראוויס
באי־מנוחה נפשי. קפיצות עצבניות בערי כה
ובצילום, ובגוון מחוספס של התמונה,
כאילו כל צעד בסרט הוא דריכה על בשר
חי. שחקניו, ובעיקר רוברט דה-מירו, שזה
לו תפקידו הטוב ביותר, מקרינים סביבם
תחושת אי-שקט מתוח גם כשאינם עושים
דבר. והארוויי קייטל, שחקן יהודי המלווה
את סקורסזד, מאז סירטו הראשון, אינו
נמצא אף רגע אחד במנוחה, כשהוא מגלם
את הסרסור.
הסרט מוביל את הצופה אל״תוד סחר חורת
של טירוף שביה התנהגותו של
טראוויס כימעט מתבקשת־מאליה, כאשר כל
יציאה נוספת למסע ברחובות ניו־יורק,
נראית כמו ביקור באחד ממדורי-הגהינום
הנמוכים יותר. סיביל שפארד, שהצליחה
בסירטי ידידה, פיטר בוגדאנוביץ /לעצב
את אחת הדמויות המאובנות ביותר שידע
הבד האמריקאי לאחרונה, קמה לתחיה ב תפקיד
שמזכיר לא במעט את דמותה ב הצגת
הקולנוע האחרונה או בשובר הלבבות.
ואילו ג׳ודי פוסטר, שהיתה בת 12
כשגילמה את תפקידה, היצאנית הקטינה-
עשויה להוות סנסציה בפני עצמה, בקולה
העמוק ובמבטה הבהיר והמפוכח.

וכאשר מסיים סקורסזה את סירטו ב אקורד
צורם, שעה שמסתבר כי שכרה של
האלימות הוא בכל-זאת התהילה, הוא אומר
אולי דבר נכון, אבל כדי לבסס אותו, צריך
היה לעשות סרט אחר.

תרגיל מבריק
בעיוות

כל צריד,

היצאנית הקטינה

— נהג־המונית עס איריס (ג׳ודי פוסטר),
יצאנית בת 12 הבולעת גלולות מכל הצבעים
ומבצעת מישגלים מכל הסוגים. אי הצלחתו של הנהג לגאול אותה מגורלה מובילה לטבח.

בסוסו של דבר, לזכור
\ * שמדובר במיקרה פאתולוגי. בין אם
זהו תיסכול מיני או פחד מפני אובדן
האישיות או, כפי שמתקבל על הדעת, שני הם
יחד. ,הדרך שבה מתארים סקורסזה
ושראדר את גיבורם אינה מותירה מקום
לספק: האיש חולה, והצופה רואה את
העולם מבעד לעיניו החולות. משום כך
יכול נהג מונית להיחשב כתרגיל מבריק
בעיוות פרספקטיבות אנושיות. אפשר, אולי,
להתייחס אליו אפילו כאל אות־אזהרה מפני
דברים העלולים לבוא, אבל קשה מאד
לקבל אותו כאלגוריה על המצב האקטואלי
באמריקה, ובהסבר סביר למה שקורה בה
מבחינה חברתית ופוליטית, כפי שמרכיבים
שונים בתוך הסרט היו רוצים לעורר את
הרושם.

| -ביקל (דה־מידו)
סגלח
ראשו כאינדיאני בדרכו לגאול את העיר.

413 -

ייי נווול הדמתה שלג ני

לפני מ ם עדך חוסף״.

שואב האבק
הטוב בעולם
ג׳נרל אלקגוריק
ארה״ב

ח! • 18<1א

0ומז£0

נציגים בלעדיים לישראל: גנרל • מהנדסי-לזרוו וחענזל ניגי ס
מפיץ ארצי: טיגוה 0 1 1 3
להשיג בחנויות החשמל המובחרות

מלכת המי 1976
תטוס לאירופה וחזרה במטוסי חברת

(המשך מעמוד )39
בוננים בהן טוב יותר, רואים שיש בליצ נים,
השמחים כביכול, הרבה עצב והרבה
מן הגיחוך — וגיחוך זה לא בהכרח מצחיק.
״אני אוהבת אגשים, ואוהבת יופי. אני
מציירת אנשים שאני רואה. לצערי, מרבית
האנשים הם מצחיקים ומגוחכים, ליצנים
— כמו שאני מציירת. אני מציירת רק מה
שאני רואה. אני, למשל, שונאת מלכות-
יופי. אני לא מבינה, בשביל מה הן מל כות?
בשביל הכסף 1בשביל הפירסומת ז
ציירתי שלוש מלכות־יופי, והן ממש מגוח כות
בליצנות שלהן. אני לא חושבת, למשל,
שעורכי־דין הם הסגנים של אלוהים עלי־אדמות,
כפי שעורכי-הדין חושבים שהעם.
בתמונה שלי,שלישיית עורכי־הדיך, רואים
עד כמה הם ליצנים.
״אני לא צריכה לראות הרבה כדי שיהיו
לי נושאים לציור. מספיק לשבת חצי־שעה
בקפה רוול, ברחוב דיזנגוף, כמה שאפשר
לשבת שם בלי להקיא, כדי שתהיה לי
גלריה שלמה של ליצנים.״
לג׳ני ולבעלה נולדו בן ובת. הבכירה,
דבורה בת ה־ ,24 נשואה כיום ואם לנכדתה
בת השלוש של ג׳ני — ורונן בן ה־ ,22ה לומד
עתה ציור בנידיורק. אישיותה הכוב שת
וחביבותה של ג׳ני, יחד עם הצלחותיו
העיסקיות של בעלה הפכו אותם זוג מקובל
ביותר בחברה, ואורחים מבוקשים בכל אי רועי
הבוהמה והאמנות בארץ.

אין בעיות

$כוח שאיבה חזק ביותר
• $וו7זת לשאיבה עדינה
• 0כושר תימרון סיבובי
ותנועה קלה
0ארבע מברשות
0ציפוי ניקל

מיגון! מוצרי
״אוליביה״
של ..עץ הזית״
שמן שיזוף, דיאודורנט, סבון וקרם
ידיים — ילוו את המועמדות בתחרות
״מלכת ה מי ם 1976״

6 4פני שנתיים התגרשו שמואל גרונד־
/מן וג׳ני. היא מספרת :״שמואל פגש
בחורה צרפתיה צעירה ועשירה, הכניס או תה
להריון והתגרש ממני. בשבילי זה היה
בהתחלה שוק גדול. אני הייתי אשה טובה.
גידלתי את הילדים לבד, טיפלתי בבעלי,
אירחתי אנשים ושמרתי על בית חם. אז,
חשבתי שכל העולם חרב עלי. אבל עכשיו,
אחרי שאני גרושה כבר שנתיים, הבנתי עד
כמה כל הנישואין שלנו היו שקר אחד
גדול. עכשיו, ללא גרונדמן, אני הרבה
יותר מאושרת והרבה יותר טוב לי.
״אני אומנם שמחה על זה שהתגרשתי,
אבל מעניינת תגובת החברים שלי. יש
המון ידידים שלא אומרים לי מאז שלום.
הם חושבים שאני לבד ורע לי, ומתביישים
לבוא אלי. זה מזכיר לי את התגובה של
אנשים כשמתברר להם שאני חרשת-אילמת.
הם נמנעים מלהסתכל לי בעיניים, כאילו
יש לי בעייה. הם לא מבינים שלי אין
בעייה — אולי להם יש.
״אני יודעת שלא יכול להיות אף אדם
מושלם. אני אשה יפה, יש לי פנים יפים
ומושכים, יש לי גוף טוב. אני אינטליגנ טית,
והצלחת התערוכה הנוכחית שלי היא
עוד הוכחה שאני גם כישרונית. אם הייתי
גם מסוגלת לדבר ולשמוע, הייתי מושלמת
מדי — ואין בעולם אנשים מושלמים.
״העובדה שאני חרשת־אילמת לא מפ ריעה
לי בשום דבר. אני חיה כמו כל
אדם אחר. אני אפילו שומעת מוסיקה. כש רוני,
הבן שלי, היה צעיר, גיליתי אצלו
כישרוגות לציור ולימדתי אותו לצייר. כ תמורה
הוא לימד אותי להאזין למוסיקה.
הוא היה יושב ומנגן על גיטרה, ואני
הייתי שמה את היד על הגיטרה וקולטת
את המוסיקה לפי התנודות. ואם חרשת
מסוגלת לשמוע מוסיקה, זה סימן שהיא
התגברה על המום שלה. אני נחשבת כאחת
הרקדניות הטובות בין החברים שלנו. כש אני
רוקדת אני חשה את המוסיקה באוויר,
דרך הריצפה, דרך תנועות האנשים, ונהנית
ממנה בדיוק כמו כל אדם אחר.
״ייתכן שהעובדה שאני חרשת־אילמת גם
מוסיפה לי משהו. היא מוסיפה לי כישורים
שאינם קיימים אצל האנשים הבריאים.
הבת שלי לומדת עכשיו גרפולוגיה, אבל
אני גרפולוגית מאז גיל שנתיים, לא לפי
כתב־היד, אלא לפי פרצופי האנשים שאני
רואה. דרך הפרצופים אני חודרת אליהם,
״אני אשה שואהבת את החיים, אף פעם
לא מתלוננת. יש לי הרבה חברים וחברות
שבאים לספר לי על הצרות שלהם, ואני
מנסה לעזור להם. הם נחשבים כבריאים,
הם שומעים ומדברים. ממני, מהחרשת-
אילמת, הם אף פעם לא שמעו את הצרות
שלה. לפעמים אני חושבת שאיו לי בכלל
בעיות. אני מצליחה להפעיל את הרגש
עם השכל בבת־אחת, וכד אני פותרת ל עצמי
את הבעיות.
״יש לי כמה דברים חשובים בחיים :
הילדים שלי, הציור, קריאת ספרים וכתיבת
שירה. וכשיש לאדם כל אלה, הוא לא צריך
יותר, אפילו לא לשמוע ולדבר.״
העולם הזה

2023

במדינה
מיש טרה

דנש¥1

קשקשת 2023
הגווב ם

2023

שוטרי עם מצפון
חמישטרה מגלה: ההפגנות
כמזרח ירושלים לא היו
~~ע״ל ־רקע־ 6ו?יטי~או־ח 5ו׳,ת׳י
כאשר גוייסו סטודנטים מן האוניברסיטה
העברית בירושלים למישטרה, לפני כשנה
וחצי, ככוח־עזר לאנשי יחידודהסיור ב מרחב
ירושלים, הובטח להם כי ״הסטו דנטים
השוטרים לא יחוייסו לפזר הפגנות
בתוקף תפקידם, אם הדבר ינגוד את
מצפונם.״
הבטחה זו לא קדימה, לטענת הסטודג־טים־השוטרים.
אלה מהם שסירבו להשתתף
בפיזור ההפגנות הערביות במיזרח־ירוש-
לים, בחודש מארס השנה, הועמדו בפני
הברירה: התפטרו — או תפזטרו !
מסע־תעמולה. רעיון יחידת השוט־רים־הסטודנטים
הועלה במטזדהארצי של
המישטרה לפני כשנה וחצי. המישטרה
עמדה אז לפני בעיות קשות של מחסור
בכוח־אדם, בעיקר ליחידות־הסיור בערים
הגדולות. אחת ההצעות שהועלו לפי תתן
הבעייה היתה גיוס סטודנטים מן האוניברסיטות
בערים הגדולות, הכשרתם
במיסגרת קורסים קצרים לתפקידי שיטור,
וסיפוחם בתפקידי שוטר-מרחבי-מוסף ל-
יחידוודהסיור בערים הגדולות.
ההצעה התקבלה, ואז הוחל במסע־תע-
מולה גדול באוניברסיטות השונות, לגיוס
הסטודנטים .״בשעות הנוחות להם יוכלו
המתגייסים להרוויח שכר הוגן, ולתרום את
חלקם למניעת הפשע במדינה,״ הבטיחו
מודעות הגיוס בעיתונים. קצינים בכיתם
גיייסו לצורך המיבצע המייוחד־במינו, והם
הירצו והסבירו את הרעיון בפני הסטו דנטים.
אחת
השאלות הראשונות שהופנו אל
יוזמי המיבצע היתד האם יוכרחו סטר
דנטים־שוטרים לפזר הפגנות, או לבצע
כל פעולה אחרת הנוגדת את מצפונם ז״
במטה־הארצי גובשה הדיעה, שהועלתה
אחר-כך לפני הסטודנטים באסיפות־ההם־
ברה השונות, כי ״הסטודנטים שישרתו
במישטרה לא יחוייבו 1להשתתף ב פעולות
שריקען פוליטי או חברתי, אם
הדבר יהיה נוגד את מצפונם.״
הכמהה שלא קדימה. סיפר אבי נועם
חרפ״ק, סטודנט ושוטר־סטודנט
לשעבר: הצטרפתי ליחידת השוטרים-
הסטודנטים, בין השאר בזכות ההבטחה
שלא יאלצו אותי לפזר הפגנות. ההבטחה
ניתנה באסיפת־הסברה שנערכה באוניבר סיטה
העיברית, מפי תת-ניצב היינץ
בכטנפלד, אז מפקד מרחב ירושלים ו מאוחר
יותר, במהלך הקורס, מפי רב־פקד
יעקב רווה, שהיה אז דובר המרחב.
״ההסכם נשמר בקפידה, עד לחודש
מארס השנה. כשהיו, למשל, הפגנות של
גוש־אמונים בירושלים נגד הפרדת־הכוחות,
לא חוייבו סטודנטים, שטענו שהם מזדהים
עם אנשי גוש־אמונים, לפזר אותן.
״לאחת מאותן הפגנות של ערבים,
שנערכו לפני כחודש וחצי במיזרח־ירוש-
לים, נקראתי עם עוד מיספר סטודנטים־
שוטרים. לאור הבטחות המישטרה ומדי ניותה
עד אז, הודעתי שאיני מוכן לפזר
הפגנה כזו או להשתתף בפיזורה.
כחודש לאחר סירובו להשתתף בפיזור
הפגנת הערבים בירושלים, הוזמן אבינועם
אל מפקד מרחב ירושלים, ניצב־מישנה
צבי בן־אליהו, וזה העמיד בפניו שתי אפש רויות
על סירובו להשתתף בפיזור ההפגנה
הערבית: להתפטר, או שיפוטר. אבינועם
בחר באפשרות הראשונה.
ההסכם לא תפס. דובר מרחב ירוש לים,
סגן־ניצב ברוך מאיר, הודה שאכן
היה קיים הסכנדשבעל-פה, אשר לפיו לא
יחדיבו סטודנטים־שוטרים לפעול בניגוד
למצפונם, בנושאים שהרקע שלהם הוא
פוליטי או חברתי .״על השוטרים־הסטודנ-
טים,״ הסביר הדובר ,״הוטלו כל התפקידים
המישטרתיים הרגילים. הפגנות הערבים
במיזרח־ירושלים לא היו פוליטיות או חב רתיות.״
וכיוון
שהפגנות הערבים במיזרח־ירוש-
לים, שלטענתם נערכו לאות־הזדהות עם
חבריהם בגדה, לא נכנסו — לפי גירסת
המישטרה — לקטיגוריה פוליטית או חבר תית,
במיקרה זה לא תפס ההסכם־שבעל־פה
עם הסטודנטים־השוטרים.
העולם הזה 2023

הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת:
״קשקשת,״ ת.ד , 136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראי.-

קשקשת 2021

תן לאצבעות ללכת במקומך.
רבקה סנדפרג, בית־השיטה,
ד,נ. גילבוע

• שאריות ארוחתו של הכריש.
ישראל לסינגר, רח׳ אילת , 19
רמת־יוסף, בת־ים
• פושט־רגל בכלא.
אברהם טל, עין־כרמל
ס אקזמה.

זוג־הרגליים היחידי בארץ בלי

אילה,

נתיב־הל״ה, ד.נ. האלה

• רובינזון קרוזו ממתיו ברמזור
בדיזנגוף.
דדי תבלין, רח׳ גזר ,6תל־אביב

השבוע בדרייב־אין
מאוזן :

מאונך:

. 1קרם באף הפר! .2מחוזות! .7
חימה! .9חביב ונחמד! . 10 הווייה! * 12
באותו מקום 13 מנעול פטנטי 15
אחו! . 16בדת ושחקדקולנוע ישראלי
(ש״מ 17 החודש הזה 18 מילת-
קריאה! . 19 מלכסיקון הכלבים! .21 מר גיש!
.22 מכינויי האלוהות! .23 נהר באפריקה!
.25 נפול, מרושל! .28 עליך
לדעת ! .29 גניחה עמוקה ! .31 נוי, נועם !
.32 תמימות, צחות! .34 שור טיבטי! .35
מילת־הפצרה! .36 עיר חדשה בדרום!
.39 בית הציפור! .41 מישכני! .44נ תעייף!
.45 צמרת! .47 מישקל האריזה!
.48 מופע, באנגלית! .49 שייך ל.51 !-
קורס־הכנה ! .53 בית אינדיאני ! .56 מדינה
באפריקה! .57 הסכם, אמנה! .60 מחוטי
האריג ! .61 צורת הכתיבה ! .63 בתוכי !
.64 אבן קשה ביותר ! .6 5לאן ! .66 סוללה!
.67 הר נודע בעמק ! .70 מכשף ! .72 שליבו
רך ! .75 קרם ! .76 אתר ! .7 8קפץ לביקור !
.79 בעל טמפרטורה נמוכה! .80 רשע!
.81 כן, באנגלית! .83 קידומת הולנדית!
.85 השאה של אי ה (ש״פ) .86 :תחנתם
של העולים מרוסיה בדרכם לישראל:
.87 פרוסה .88 :מילת־שלילה .90 :מן
הקלפים! .91 קריאת־הפתעה; .92 פניית
המפקד לאנשיו; .95 זהב-פרוויים! .96
מחלקי קת־הרובה ! .97 מסולם הצלילים.

!.יחידה צבאית! .3מאבות המזון! .4
מיקווה־מים ענק .5 :מילת תנאי ! .6
ערוץ! .8נקבה ולדנית . 11 :חליפת־מגן:
. 12 תקופת־זמן . 14 :אריה . 15 :ויתור,
הרמת ידיים! .20 בירת הנגב (ר״ת);
.21 שן הפיל .24 :רטוב מעט; .26 לשד
העצמות ! .27 מילת־זירוז (הפוך 28
מסולם הצלילים! .29 הליצן האפריקאי;
.30 מדינאי בריטי ! .32 איכות ; .33 פלס טר
! .37 שליחות .38 :יבשה מוקפת מים
(הפוך); .39 אדיב! .40 נרו יאיר (ר״ת)!
.42 ייתן שכם! .43 שייך לציוויליזציה!
.45 מחבב מאד! .46 שילטון! .48 עצם
בפה; .50 מטבע ישראלית (ר״ת 51
מונרכיה! .52 משורר ישראלי; .54 מים־
טר! .55 אתר קדוש בגליל! . 18 מספיק!
.59 מכינויי האלוהות! .62 משמשת ל שאיבת
מים! .64 יריעת עור מעובדת;
.68 סבון! .69 מאותיות הא״ב; .70 ריק בון!
.71 גוף! .73 בורח; .74 עירם של
רומיאו ויוליה ! .76 בגד־שרד ! .77 מסולם-
הצלילים! .79 מחסן־עצים! .80 מתכת
יקרה ; .82 בהמת־עבודה ; .84 מרכז קהיל תי
בדרום ; .89 לא מהר ; .90 חודש עיב-
רי ! .93 אבי הבעל או האשד .94 ; ,רות
בלי סוף.

זי״ן;י

בשעה 7.15

״פוסאי בצבעים״
בשעה 9.30

ג׳ייטם קאן
״רוצחי העילית״
300000000(000000

אנו מחפשים בתים חמים
עבור חתלתולינו החמודים
אגודת צער בעלי חיים

רחוב סלמה ,30 יפו,
טל.827621 .

עשרים ושמונה שנים חלפו מאז
היום שבו החל שייקה אופיר את
הקאריירה האמנותית שלו.
במהלכה היה אמן־פנטומימה
מצדיח בצרפת, עבד במחיצתם של
רבי־אמנים כמו אטיין דקרו, ז׳אן־
לואי בארו ומרסל מארסו, היה
כובב־טלוויזיה ומופעי־בידור
כארצות־הכרית, ועבד עם מרלן
דיטריד האגדתית ועם המוסיקאי

ברט ככרך. התמזל מזלו גם
להחליף את סמי דימוים הכן,
בנשף של אירגון־האומות־המאוחדות,
והוא שיצר את דימויה
הפופולארי של שלישיית ״הגשש
החיוור״ ,כאשר ביים את שתי
תוכניותיה הראשונות. השבוע
נפגש שייקה אופיר עם שרית שי,
וסיפר לה מה עבר עליו מאז החל
את הקריירה שלו.

ה שנחיהן של חניתו!

^ ני דור רביעי בירושלים. נולדתי
\ £כישעיהו גולדשטיין ב־ 4בנובמבר
. 1928 את הקאריירה שלי התחלתי בתור
הניבשר. השחורה במישפחה, אבל היום
כל אחד מודה שאני בעצם ד,כיבשה ה לבנה.
אנשים רבים סבורים, משונדמד״
שאני ממוצא ספרדי, אך האמת היא שעט

האמא שלי אני מדבר עם היום באידיש.
כילד הייתי חבר בתנועת־הצופים, שבט
יודפת, ששכן בביודהספר לבנים שבין
ביודהשימוש הציבורי ברחוב הרב קוק
לבין בית־ד,חולים של ד״ר טיכו. את לימודי
עשיתי באליאנס, שם הייתי האשכנזי ה יחידי,
והיד לי צרות ביגלל זה. הייתי
המצחיקן של הכיתה, וזה עלה לי ביוקר.
אם מישהו הרעיש בשעת השיעור, היה
המורה אומר אוטומטית :״גולדשטיין,
החוצה !״
הייית חולה לקולנוע, ותושב קבוע של
קולנוע אדיסון וקולנוע אוריון. הסרטים
השפיעו עלי, והמיספר הראשון שלי היה
פינג-פונג דימיוני שהייתי משחק עם חבר
שלי. החבר׳ה היו שוכבים על הריצפה.
גדלתי בשכונת אבן־יהושע, והיינו הול כים
מכות עם הילדים הדתיים. הם היו
פייטרים לא רעים בזריקות אבנים.
מכיוון שלא הייתי הטיפוס שמתאקלם

אמרתי לו :״גם אני רוצה.״ הייתי בן 15
וחצי, גמרתי תיכון והגשתי בקשה ל-
פלסטיין פוסט אופים, כדי להתקבל לעבודה
בדואר. חיכיתי לתשובה. אבי, זיכרונו-
לברכה, אמר לי שזה מיקצוע יפה מאד,
מיקצוע מכובד.
אבל באיזשהו מקום הבנתי שהעניין הזד,
גורלי. אם אני נכנס לעבוד בדואר, אני
גומר את החיים שלי בתור פקיד.
באותו יום הלכנו, החבר שלי ואני,
לרחוב בן־יהודה. היה שם מישרד של
הפלמ״ח. שאלו אותי בן כמה אני. שיקרתי.
אמרתי :״שמונה־עשרה.״ שאלו :״ההו רים
מסכימים שתלד לפלמ״ח?״ שיקרתי
ואמרתי :״בטח!״
נתנו לי כרטיס־נסיעה לעמק־הירדן. נש לחתי
לאשדוית־יעקב.
נותרה לי רק בעיה אחת: איד אני
מסביר בבית, בעיקר לאבא.
אמרתי לאמא שלי :״אני הולך ל-

גלוי את פיו של אבי. הייתי מאד קשור
לבית, למרות שהייתי פירחח.
כשהגעתי לאשדות־יעקב ראיתי ש כל
החבר׳ה שם מסתכלים עלי, ואחד
התחיל לקרוא לי: קטנצ׳יק. פחדתי שיגלו
את גילי. החבר׳ה היו רובם אנשי קי בוצים,
בני 21 עד .25 שאלו אותי :״מה

שייקה אופי ר

איש חפלמ״ח
״תהיה פקיד בדואר -

בקלות, עשיתי סיבוב בכל תנועות־הנוער
בעיר, כולל בית״ר ומחנות־ז־,עולים. הייתי
פירחח לא-קטן, ותמיד חיפשתי איפה אפ שר
לעשות חיים. יום אחד בא לשכונה
גבר, הראה לנו אקדח קטן ושאל אם
אנחנו רוצים להצטרף להגנה. אמרנו:
בטח! קבענו פגישה סודית בבית־הספר
לבנים, וכך נכנסנו להגנה, שלא היה אלא
שבט צופי יודפת.
כל חג עשו הצגה בכיתה, ובאופן טיב־עי
הפכתי לכוכב. כתבתי מערכונים,
הצגתי פנטומימה. וכך עבר לו ה זמן,
עד שיום אחד פגשתי חבר
בכיכר־ציון, לבוש במיכנסיים קצרים,
נעליים גבוהות ומעיל שלושת-ריב-
עי. שאלתי אותו,, :לאן נעלמת?״
אמר :״ששש, פלמ״ח!״

פלמ״ח !״ שאלה :״לכמה ימים?״ אמרתי :
״שנה״.״ אמרה :״לד דבר עם אבא!״
אבא שלי עבד אז בבית־חרושת לבים-
קוויטים פרומין, בשתי מישמרות. אני בא
אליו ואומר לו :״אני הולך לפלמ״ח.״
לראות את האכזבה בעיניו, זד, היה הדבר
הכי קשה. הוא אמר לי :״כך אתה רוצה
להרוס במחי־יד את כל עתידך? לך
תקבל עבודה בדואר, תעלה בדרגה, תהיה
בן־אדם מכובד!״
אמרתי לו :״אבא, לא רוצה להיות
פקיד !״
שאל אותי :״מה כן אתה רוצה להיות?״
עניתי :״טרקטוריסט !״
אבא שלי הביט בי כלא-מאמין, ואמר:
״שכח מזה!״
זו היתד, הפעם הראשונה שהמריתי באופן

פכטומימאי מתחיל
— תהיה אדם מכובד ! ״

אתה רוצה להיות?״ אמרתי :״טרקטו-
ריסט. ואם לא — אז עגלון.״ אמרו:
..לא זה ולא זה.״ אמרתי :״טוב, אז
סבלות.״ שאלו :״למה?״ אמרתי :״לפתח
את השרירים.״
שלושה חודשים תמימים בכיתי לילה־לילה
מגעגועים לאמא שלי, עד החופש
הראשון, אחרי זה הפסקתי לבכות.
באותה תקופה ביקשו מתנדבים לפלוגה
הימית. השתתפתי בהורדת מעפילים. אחר-
כך היתד. תקופה שכל ספינה נתפסה,
והיינו חוזרים במסע רגלי הביתה.
יום אחד היה נשף של הפלמ״ח, בקיבוץ
מעברות• דן בן־אמוץ תירגם סיפור של
ויליאם סארויאן, והייתי צריו לקרוא
אותו. תוך כדי עבודה עם דן, הוא אומר
לי :״למה אתר. לא לומד תיאטרון? אתה
צריך להיות שחקן אמרתי לו :״להיות
שחקן זה חלום שאינו ניתן להשגה.״ דן
אמר באדישות :״אני אכיר לך את משה
הלוי, מנהל תיאטרון אוהל, ואתה תלמד
אצלו.״
שבת אחת הוא לקח אותי איתו, לפגוש
את הלוי. הגענו לדב הוז ,9ודן אומר
לי :״חכה פה 1״ חשבתי שהוא מותח
אותי. הוא מכיר את מנהל אוהל? לא יכול
להיות !
חיכיתי שעה, חיכיתי שעתיים, לא דובים
ולא דן. מסתבר שהוא פשוט אכל אצל
מישפחת הלוי צהריים, ורק בסוף הארוחה
אמר :״דרך אגב, יש לי חבר מוכשר,
כדאי שתפגוש אותו.״ ד,לוי אמר :״תביא
אותו פעם.״

מעטפה
על הפסנתר
ף* כך באתי לבחינות. כל הנבחנים
ביאליק, ושיננו:
1החזיקו בידיהם

תפתח!״ אך הוא, כמובן, פתח. העיניים
שלי נפלו על המילה :״נתקבלת.״
כתבתי מיכתב למפקד, לאמור :״היות
שכל הספינות של המעפילים ממילא נתפסות,
״היות
שחלומי מאז־ומעולם היה להיות
שחקן,
״היות שהתקבלתי לאוהל,
״אודה לך מאד אם תאפשר לי ללמוד,
בתנאי שכשתתחדש הפעילות תקבלו אותי
בחזרה.״
וכך מצאתי את עצמי עם שמיכה, זוג-
נעליים, גרביים, תחתונים, כובע־טמבל ו חמש
לירות, בתל־אביב. שבוע ימים גרתי
אצל אמו של הסופר יוש הלוי, אחר-כך
גרתי במלון אג״ד, כלומר על הספסלים
האחוריים של האוטובוסים בתחנה המרכ זית.

לידת
הצ׳יזפטרון

סטודיו של הל1י הכרתי את בתו,
^ אוהלה, ונעשינו חברים.
לאט־לאט התחלתי להידרדר, נעשיתי
רזה, פשוט לא היה לי מה לאכול. עד
שאחד החבר׳ה הבין מה הולך איתי. הוא
פנה אל בני מהרש״ק, הפוליטרוק של
הפלמ״ח. שסידר לי לעבוד בתע״ש של
ההגנה, ששכן במרתפו של צריף ליד
הבית־האדום ברחוב הירקון.
הייתי עובד כל יום עד ארבע׳ ואחר-
כך הולך לשיעורים. יום אחד היה חשש
שהבריטים גילו את המקום, ועבודתי הופ סקה.
מהרש״ק סידר לי לעבוד כמדריך
חג״ם, ואז פרצה המילחמה. מייד נקראתי
לשירות, והתחלתי ללוות שיירות ל ירושלים.
יום
אחד התקיימה מסיבה, בהשתתפותו

עם זיווה שפיר־רודן
״היא היתה אלוהית״

הפעילו עלי לחצים, זימנו אותי לפגישה
עם יגאל אלון ועם יצחק שדה. כוחי לא
עמד לי בפניהם, ושוכנעתי. התוכנית ה ראשונה
נקראה כיצד נמכרה מגילת העצמאות,
סאטירה שטענה כי מכרנו את מגילת-
העצמאות לאמריקה. אשר יגורתי בא.
ההצגה נכשלה, ואני ידעתי שאני חייב
לנסוע.
בתקופת הצ׳יזבטרון אירע אסון. הלהקה
עלתה על מוקש, קצת לפני ד,שיחדור.
אוהלה נפצעה קשה, ברך אחת התרסקה
לה לגמרי, והיא שהתה חצי־שנה בבית-
חולים. אחר־כך נסעה לארצות־הברית ל ניתוח.
בינתיים גרתי אצל הוריה. ב-
1950 נסע אוהל לפאריס. נסעתי עם אוהל
כמועמד־לנישואין עם בתו של משה ד,לוי.
בפאריס נפגשנו והתחתנו. בטכס החתונה
נכח הקונסול שלנו בפאריס, והרב הראשי
שם ערך את הקידושין.

שייקח (שני מימין) כ״צ׳יזבטרוך*
״אתה טוב בשביל החבריה, לא בשביל תיאטרון ! ״

״שמיים. בקשו רחמים עלי !״ החבריה
היו צעירים, ענובי עניבות, והנה באתי
אני, פלמ״חניק מוזנח, בלי קטע ביאליק.
ישבת־ ושמעתי אותם עולים׳בזה אחר
זה וקוראים :״שלום רב שובך, ציפורה
1נחמדת, שמיים בקשו רחמים עלי.״
כשהגיע תורי אמרתי :״אני מצטער,
לא הספקתי להכין קטע של ביאליק.״ היד,
שוס לא־נורמלי, ואחר־כך הראיתי להם
קטע איך פלמ״חניק מתנהג במיקלחת בקי בוץ.
אפילו לא ידעתי אז שקוראים לזה
פנטומימה. האולם נשכב. אחר־כך הראיתי
להם שלושה טיפוסים באים לקולנוע.
הם החזיקו אותי שם שעה שלמה. נגמרו
לי הקטעים, והמצאתי במקום קטע על
פלמ״חניק שבא לבקש עבודה. ואז אמרו
לי בטון שונה מאשר לאחרים :״נודיע
לך בכתב.״
כשחזרתי למשק, עשיתי פארודיה על
י כל הנבחנים. החבריה התגלגלו מצחוק ו אמרו
לי :״שטויות, אתה טוב בשביל
החבריה, לא בשביל תיאטרון.״
בחדר־האוכל עמד פסנתר, שעליו היה
מונח הדואר. כעבור שבועיים עלה דן
בן־אמוץ על הפסנתר, לקח מעטפה וקרא :
״ישעיהו גולדשטיין, תיאטרון פועלי ארץ-
ישראל.״ כששמעתי את זה החזקתי בשתי
שורות השולחנות, עשיתי סאלטה, נחתתי
על הגב. לא יכולתי לנשום, והייתי לבן
כמו סיד. אמרתי לדן, חצי מת :״אל

של מפקד הפלמ״ח, יגאל אלון. הופעתי יחד
עם נעמי פולני. יגאל קרא לחיים חפר,
ואמר לו: קח את שייקר, ואת נעמי,
ותקימו חוליה שתעלה את המוראל.״ ואז,
באותו מעמד, קרא חיים חפר לחוליה בשם
צ׳יזבאטרון.
מאוחר יותר הצטרף אלינו האקורדיוניסט
אליקום שפירא, שהיום הוא מנצח באמרי קה,
והתחלנו להופיע. אז הציע לי חיים
להחליף את השם מגולדשטיין לאופיר.
עד היום אני לא יודע מה פיתאום קראו
לי תקופה מסויימת בקאריירה שלי בשם
״שי.״ כשאני חושב על זה כעת, אני נזכר
כי בארצות־הברית כתבו את שמי כך:
אולי מכאן נולד השי.

הצ׳יזבטרון היה קיים בין השנים —1948
. 1950 במהלכו הצטרפו אלינו גם ריבקהלה,
כרמית, יואל זילברג ואוהלה ד,לוי.
ב־ , 1950 אחרי השיחרור הגדול, נעשה
נסיון להפוך את הצ׳יזבטוון לתיאטרון
פוליטי אזרחי של תנועת אחדות-העבודה•*.
זו היתד, הפעם הראשונה שניסו לכפות
עלי דבר שהתנגדתי לו. אמרתי להם:
״תיאטרון פוליטי צריך להיות סופר־מיק-
צועי, כדי לחפות על העובדה שהוא
פוליטי, ואנחנו חצי־חובבים.״
* ימני: גידעון זינגר. משמאל :
פולני, ולידה רבקה׳לה.
** שהיתה אז חלק ממפ״ם.

נעמי

ד ק דו

ה שתולל
ן• רשמתי דדימודים אצל ז׳אן־לואי
• 1בארו. כעבור חודשיים הבנתי שזה לא
בשבילי. מישהו אמר לי :״ישמע, אטיין
דקרו מחפש אנשים מוכשרים.״ באתי אל
אבי הפנטומימה המודרנית, וראיתי בחורים
צעירים עומדים, חצי גום ערוף, ועושים
אקרובטיקה. דקרו לקח אותי הצידה, ואמר
לי :״אתה מישראל?״ עניתי :״היתד, לך
הצלחה גדולה בישראל״ (הוא הופיע בארץ
שנה קודם־לכן) .אמר :״לא, לישראל
היתד, הצלחה גדולה אצלי.״
בדבמקום התחלתי ללמוד. שלוש שנים
הייתי אצל האיש הזה׳ ועסקתי בלימוד
אינטנסיבי יום-יום. תוך כמה חודשים הו ציא
דקרו את עצמו מההצגה, ואני קיבלתי
את ׳תפקידיו. הוא, שהיה כזה פרפקציוניסט,
שמעולם לא היינו די מוכנים כדי להופיע
לפני. קהל.
בינתיים נולד בני, אלעד, ומצבנו הכלכלי
היה בכי־רע.
פגשתי את מארסל מארסו, והוא אמר לי :
״מה אתה עושה אצל דקרו? בוא תופיע
איתי !״
אוהלה עבדה בקונסוליה, חיינו בצימצום
ואכלנו צהריים אצל דקרו בבית. לא פעם
היתד, לנו בעייה מה לעשות עם הכסף

יי המצח׳ קן ע 1ל ה כי ת ה
הירשמי דחוף
לקורס לשיפור הגוף

תיראי יפה
בבגד הים!

אולפן לאה פלטשר
אגן גנירול , 50ת״א
לטלפן ל167681-
בין 16.00—19.30

רק 26.00ל
1)1011
מ6 0 6 3 /ח03

המועט שלנו — לאכול ארוזחת־ערב, או
להישאר רעבים וללכת לקולנוע.
מארסו הציע לי קטע־סולו, נוסף על
קטעים חשובים בהאדרת של גוגול. אבל
לי היתד, בעייה: איד להודיע לדקרו שאני
הולך למארסו?
כשהודעתי לו, הוא הפסיק חזרה׳ השתו לל
ואמר לי מישפט שלא אשכח אף פעם ;
״אתה הולד להעשיר את העשירים, ולחשש
את העניים!״
הוא היה קנאי מאד לתלמידיו, החרים
הן את בארו והן את מארסו מפני שהצליחו.
במיקרה שלי בא אל מארסו הביתה, וביקש
ממנו שלא ייתן לי קטע סולו. לי אמר :
״למדת שלוש שנים בחינם, וכעת אתה
חייב לשרת אותי שלוש שנים!״
לבסוף עזבתי, והופעתי עם להקתו של
מארסו. הצי שנה סובבתי בכל אירופה,
וזכיתי בהצלחה עצומה. כשהייתי בשיא
ההצלחה, ארזתי חפצי וחזרתי הביתה.

הגה ג א
הכוכב!

קרם הזנה עשיר לפניך,
לצוארך ולאיזור עינייך.

(המשך מעמוד )47

ך• תקבלתי ל״תיאטרון הקאמרי״
י 1ופתחתי ביודספר לפנטומי&ה. עשיתי
מיבחנים גדולים וסלקציה לבסוף הקמתי
להקה עם זיווה ח ת (אז שפיר) ,שהיתה
חתיכה אלוהית וכישרונית בצורה בלתי-
רגילה, ועם מי שהיה דובר־המישטרה, ה סופר
עמוס אריכא.
שלוש שנים הייתי בקאמרי כשחקן ב אנסמבל,
וכחבר בלהקת הפנטומימה.
ב־ 1955 נולדה בתי, עתליה, הלומדת היום
דראמה בבית־צבי ברמת־גן.
בלילות־שבת הופעתי בחאלטוחת, ופשוט

1־ 011^ 001• 011 מן1תרת על אחז 1ת
מפוארות ויקרות ומגישה לך מבחר אופנתי
של מוצרי טיפוח1איפור משלים
במחיר נמוך בכ־־ 0/ס5
מחברות קוסמטיקה משלות אחרות.

! מכ סי מו ם יופי
ב מיני מו ם הו צאה
( 2מ פי צי ם: ה 7־טיס ב1/׳ינ 7טל 255763־04-665505 ; 03

ליולדת

אנחנו אומרים גם מה

ל א לקנות
אצלנו :
זול יותר
שרות טוב יותר
יעוץ טוב יותר

שייקה אופיר ()1954
בלי שיר של ביאדיק

מבחר ענק של כל תנחוץ
לתינוק, ממוצץ ועד מיטח

״ביבי״
המלן ג׳ורג׳ ,45ת״א

המנוי
קי בלת חשבון,
אנ א, פרע או תו

פרס ראשון עשוי
להצטבר ל:

7 0 0 .0 0 0ל״ ,

פרס ראשי:

5 0 0 ,0 0 0לי״

פרס כדור הזהב:

2 0 0 .0 0 0ליי

בהקדם .

מחלקת המח״ם

^ 2$שנות פעילות לקידום החינוך והבריאות

נמאס לי. נסענו, כל המישפחה, לארצות1 -
הברית, והופעתי במועדון צברה.
היה לי מנהל אישי, שהיה גם מעבידי,
בשם לואי פולד, בעל מועדון צברה. הוא
החתים אותי לתשע שנים. קודם־כל עבדתי
אצלו, וכשביקשו אותי בחוץ, דרש הון
כזה שאיש לא יכול היה לשלם אותו.
יום אחד אני מקבל טלפון מהאו״ם,
ואומרים לי :״סמי דייוויס הבן היה צריך
להופיע בנשף השנתי של עובדי האו״ם,
אבל הוא חלה. אתה יכול להחליף אותו ז״
כשליאו פולד שמע את זה, הוא נדלק
וצעק :״זאת ההזדמנות שלנו!״
היה לי איש יחסי־ציבור בשם סול :
ריצ׳פילד, והעסק הלד בערך כך: שוכרים
לימוזינה, צלם, באים לפתח בניין האו״ם,
אני עומד לצאת, והוא אומר לי :״אתה
תישאר בפנים, בן־כלבה! אתה יוצא
אחרון ! אתה הסטאר !״
הוא הולד ואומר :״פנו דרך לסטאר !״
מגיעים לשולהן־המודיעין. הוא פוגה
אל האיש שיושב שם, ואומר :״זהו שייקה
אופיר, הוא הסטאר של ההצגה. מר האמר־

שקולד מחכה לו בלישכתו !״
אני לוחש לו באוזן :״נבון שכותבים
האמרשקולד, אבל מבטאים האמרשילד !״
סול י^א שומע, ומחייך כמו ירח.
הגענו לדירה של מזכיר האו״ם דאז,
דאג האמרשילד. היו שם ויקטוריח דה־לוס־אנג׳לס.
וכל מיני אנשים חשובים
אחרים. סול, בלי בעיות, ניגש אל מאמר־שילד,
תופס אותו ביד ומתחיל לביים
את העסק. אני רוצה לקבור את עצמי
באדמה, בעיקר שכל פעם הוא אומר
האמרשקולד. הוא תופס ביד שלי, תופס
ביד של האמרשילד, מאלץ אותו ללחוץ
את ידי, וצועק לצלם :״צלם !״ וכך
הופיעה למחרת, בכל העתונים, תמונה שלי
ושל דאג האמרשילד, תחת הכותרת:
״מזכיר־האו״ם והכוכב״.
נגמרת המסיבה, אני רואה את כולם
מופיעים, ואני אחרון. אני רועד כמו עלה

שייקה עם זיוה רודן
עם החתיכה כצמד
נידף. בחיים לא רעדתי כך. ידעתי שאני
צריך לתפוס את הקהל כבר מההתחלה.

שיחדור
מה״כרי ש״

ל הבמה עמד פסנתר־בנף גדול.
2 /כשעלה הפסנתרן, חוזה איסטומין, הוא
פתח אותו. כשעלתה ויקטוריה דה־לוס־אנג׳לס,
הפסנתרן שלה סגר אותו, וכך היה
עם כל האמנים. הכנף של הפסנתר נפתחה
ונסגרה לסירוגין.
אמרתי לפסנתרן שלי: כשיגע תורי,
אני אגיד שלום, אגש אליך, אגיד לך
משהו באוזן, ואתה תסגור את הכנף.
ואומנם, כך היה: עליתי, אמרתי
״שלום״ ,הסתכלתי על הפסנתרן, ביקשתי
סליחה, ניגשתי לפסנתרן, לחשתי לו באוזן,
הוא סגר. ואז היה פרץ־צחוק אדיר, ששבר
לי את בל ההתרגשות.
היתד. לי שם אחת ההצלחות הגדולות
ביותר שהיו לי אי־פעם. לליאו סולד היו
דמעות בעיניים. הוא ניגש אלי ואמר לי :
״אתה רואה, בן־כלבה ישראלי שכמותך,
אתה תעשה מה שאני אגיד לך, ותגיע

רחוק !״
אחר־כך בא סול ריצ׳פילד ואמר לי:
״אתה רואה, בן־כלבה שכמותך, אתה
תעשה מה שאני אגיד לך, ואני אהפוך
אותך לכוכב״
ואז בא איש קטן, והציג את עצמו כנציג
של ויליאם מורים, אחת הסוכנויות הגדולות
באמריקה לייצוג אמנים. הוא הציע לי
חוזה, בו במקום. המחלקה המישפטית של
הסוכנות ביטלה את החוזה שלי עם ליאו
פולד וקראה לו ״כריש״ ,כפי שכונו סוכנים
שמצצו את דמם של אמנים,
כך התחלתי לעבוד בסוכנות של ויליאם
מורים. דרכה הופעתי בתוכניות־בידור מיד
חדות לטלוויזיה, בסיבובים באוניברסיטות,
והתחלתי להיות בן־אדם ידוע.

(כשבוע הכא: הפגישה עם
מרדן דיטריך -המשך סיפורו
שד שייקה אופיר).
העולם הזה 2023

419

וסווחוסות סומ השוס
יש הרבה אנשים במדינה הזאת, שה־שיגעון
שלהם זה דברים עתיקים. אבל
לא כל אחד מסכים גם להיכנס למעצר
בשביל להשיג איזה ענטיקה, כמו שקרה,
לפי הסיפור שהגיע אלי, למיודענו האילתי

צמד רעים הם צמד נחמד ושקט, למרות
שהם לא מופיעים בשבתות. ני חצי מהצמד,
ישראל גדטסדינר, נשוי והחצי השני,
כני רדזנבאדם, הוא אמנם רווק, אבל
הוא גם חתיך ידוע בחוגי הדתיים.
אולם, נראה שבני אינו מתקנא בחיי-
המישפחה השלווים של עמיתו־לצמד, אשר
חגג לפני זמן קצר את ברית־המילה של
בנו. בני מפצה את עצמו עם בנות המין
היפה, ואולי גם ייצא מזה שידוך כי
לאחרונה, מכל מקום, הוא נראה צמוד מאד

כני רוזנבאום

תפי ס ת־נל סון כפולה

1י? לא
בשבת

בת־ישראל כשרה

דארטס

רפי נדסזן.

הדבר שרפי חשק בו, זה שנים, היה
קופה רושמת מלפני 50 שנה, שהיתר,
שייכת לידידו שמד לי ק יו דו בי ץ, ושכנה
אחר כבוד במועדונו של שמוליק הנ״ל,
השוכן אחר כבוד ברחוב בן־יהודה בתל-
אביב.
רפי, הנוהג בביקוריו בתל־אביב ללגום
מדי־פעם כוסית אצל שמוליק, שם עינו
היחידה בקופה היפהפייה, וחמד אותה
כאילו היתד, לפחות לוליטה משגעת.
אלא מאי? שמוליק גם הוא אהב את
קופתו למרות שעמדה שם כאבן שאין לה
הופכין, והודיע לרפי באופן נחרץ יחד־משמעי
שהוא מוכן לתת לו עד חצי ה מלכות,
רק לא החצי שכולל את הקופה
בת החמישים.
בקיצור, לפני שבועיים, כאשר ירד שמו-
ליק להינפש באילת עם אחת מנערותיו,
ובילה בכפר של רפי, ניצל זה האחרון
את ההזדמנות החגיגית, כטוב ליבו של
שמוליק בבירה, ושלף ממנו הצהרה, ב נוכחות
עדים, שהקופה תעבור לרשותו
בהזדמנות הראשונה שבה ינחת בתל־אביב.

לבת־ישראל כשרה ממוצא אנגלו־סכסי,
המתגוררת במלון פאל בתל־אביב.
הנערה, בלונדית ובעלת עיניים תכולות,
נראית מאוהבת ברע שלה עד עימקי ניש־מתה,
והשניים צמודים זה לזו כל ימות
השבוע ובמוצאי־השבת, שנאמר :״שבת,
ויינפש.״ ,

וזה לא לקח לו הרבה זמן. כבר למחרת
התייצב רפי בתל־אביב, בחברת ידידו
הווטרינר האילתי ינקדל* השניים באו
כאיש אחד לעזור לשמוליק למלא את
הבטחתו. אחרי הכל, מילה זה מילה, ובטכס
חגיגי קצר הועברה הבעלות על הקופה
הענתיקה משמוליק לנלסון, שאפילו טרח
בעוד־מועד להזמין טנדר שיסיע אותה
ספיישל אל מקומה החדש.

אך מה שרפי לא לקח בחשבון, היה
עינו הפקוחה של החוק ושל השוטר התל־אביבי
העירני. וכך, כמו שרפי וינקול
יוצאים מהמועדון של שמוליק עם הקופה
בידיהם, בשעת לילה מאוחרת, נעצרת
לידם בחריקת־בלמים ניידת עם פנס כחול
מזעזע. שלושה שוטרים זינקו החוצה
כמוצאי שלל רב, ודרשו מרפי ומחברו
להיכנס מייד לניידת כחשודים בשוד.
ולא עזר לרפי שום דבר, אפילו לא
שאמר להם שהוא רפי נלס׳ון. הם לא
האמינו לו. להיפך, חשדם עלה יוגבר. איך
זה שטיפוס מוזר כזה, עם זקן וכובע
ושרשרת של עצמות ומישקפיים כהים,
מעז להתחזות כרפי נלסון? הרי הוא
נראה קרימינל למהדרין. טוב, אתם הרי
יודעים שעם שוטרינו האמיצים אין טעם
להתווכח. רפי הגיע למטה־המישטרה שב־דיזנגוף
כעצור, אבל לא רפי האיש שייקח
ללב תקריות כאלה.
בקור־רוח מדהים הוא פשוט הרים טלפון
לחברו ואביו המאמץ, איל־הספנות יולי
עופר, סיפר לו את הסיפור וביקש ממנו
שידבר עם אחיו של זה, מפקד מישטרת
תל־אביב ניצב דויד עופר, כדי שירגיע
את שוטריו גיבורי התהילה, ויאמר להם
שהפעם, לפחות, לא העלו בחכתם פושע
מבוקש על־ידי האינטרפול.
העיקר שהקופה הזאת תגיע סוף־סוף
לכפר שלו.

הסל
אם כבר סיפרתי לכם על שמדליק
יודוכיץ, אז תודו שאי־אפשר להתעלם
מן העובדה שמאז הסתיים הרומן שלו עם
חברתו במשך שנתיים, ד*לי, הבחור הת חיל
לעבוד על טורים גבוהים, ויוצר לעצמו
במהירות דימוי של רווק מבוקש.
האחרונה הנראית צמודה אליו ערב־ערב,
במועדון שלו, היא פצצה הולנדית בשם
כריס, שמשתגעת לראות איך שמוליק
משחק דארטס.
דארטס, למי שעוד לא יודע, זה השיג עון
החדש (בעצם, לא־כל-כך־חדש) בבילוי
הלילי בתל־אביב. למי שלא מכיר את
המישחק, הרי זו פשוט קליעד-,למטרה אל
לוח, וזהו המישחק האהוב ביותר על ה מבלים
הליליים הזרים הפוקדים את תל־אביב
ומועדוניה.
וכך, בין בירה לוויסקי, הם משליכים
חיצים אל לוח-המטרה העגול, אבל הם
עשו מזה סיפור שלם. יש להם כבר ליגה,

א שת העול
אחת החתיכות המפתיעות שנחתו לאחרונה בתל־אביב היא
אן ינקלכיץ /הברזילאית, שהגיעה אלינו מסיבוב־הופעות
בעולם. וכך, אחרי במה בקבוקי־בירה וכוסיות־וויסקי, היתה מוכנה
לשטוח באוזני הקשובות את כל פילוסופיית־החיים המעניינת שלה,
המבוססת על אוצר־חוויות עשיר ובריא.
קודם־כל, כדאי שתדעו שאן היתד, נשואה כבר שלוש פעמים.
״פעם אחת מתוך אהבה, בפעם השנייה בשביל הכסף, ובפעם
השלישית מתוך טיפשות,״ כפי שהיא מעידה .״מה אני צריכה
עוד בעל?״ שואלת אותי אן הבלונדית בחצי־עיברית חצי־אנגלית.
״אם כבר אני מתחתנת אז כדאי, לדעתי, לבחורה להתחתן עם
שניים. זה הרבה יותר מעניין. אבל בישראל אני לא מחפשת
בעל. בשבילי בעל זה צחוק.״ ומה דעתה על הגבר הישראלי?
״הישראלים הם מאד סכסיים במיטה. הם עושים אהבה הכי
טוב, ואני לא מדברת סתם. אני הייתי כבר כמעט בכל העולם,
ואני רוצה להגיד לך שהישראלים ממש סורפרייז, רק תלוי
בשעה ובכמה ויסקי יש להם בראש. אבל הישראלים זה הכל רוח.
תשמעי ממני, אני יודעת לעשות אהבה בשש שפות. אני לא
מוכנה לסבול גבר בגלל שהוא משלם לי הוצאות ונותן לי בית.
אני מאד אוהבת גברים, אבל אפשר להסתדר גם בלעדם.״
״יש לפעמים בחורות שמוצאות חן בעיני, ואם יבוא לי אז
אני גם אשכב איתן. יש לי אופציות פתוחות. למה אני צריכה
לסגור את הדלת לפני עצמי? אין לי דיעות קדומות. אחרי הכל,
אנחנו בני־אדם, לא?״ כן.
אן, בעלת האברים השופעים, היא גרפיקאית במיקצועה, ו הספיקה
כבר להופיע גם בהצגות במולדתה ברזיל. מאז הגיעה
ארצה, לפני כעשרה חודשים, היא עבדה כמתנדבת באחד הקיבו צים,
ומזה חודשים אחדים היא מהווה אחד מעמודי־התווך ומסמרי־הזווית
בחיי־הלילה של תל־אביב.
״אני היפית אמיתית,״ מצהירה אן .״אני הייתי היפית כבר
לפני עשר שנים, עוד לפני שזה נהייה להיות מודה בכל העולם.
גרתי בקומונה בדנמרק, וניסיתי להקים קומונה גם בברזיל, אבל
שם זה לא הלך. מה שחשוב לי בחיים זה חופש, אהבה ושלום.
אני לא אחת שצריכה כמויות של אלכוהול בשביל להיות חופשיה.
אני בחורה שמחה, טיבעית, ורוצה שכולם יאהבו את כולם.
מאז שאני בארץ, היו לי בערך שישים רומנים עם ישראלים,
רומנים קצרים אבל לעניין. למה קצרים? אני־ אשמה שלא
מצאתי את האיש הנכון?
״בעצם, אני מחפשת מישהו בשביל שיקרא איזה מחזה שכתבתי,
אבל אני כל־כך עצלנית שאין לי כוח לחפש מישהו כזה. לדעתי,
זה יכול להיות אפילו מעניין. עברתי כבר את השלב של לשכב
עם מפיקים. עכשיו אני אאוט מהביזנס, אם יש מישהו שרוצה

לקרוא, בבקשה. אם הוא גם ימצא חן בעיני, זה כבר משהו אחר.
אני רוצה לחיות רגיל, בלי שיטרידו אותי. חוץ מזה, לידיעתך,
אני מאד פעילה בתנועה לשיחרור האשד.,״
ומה יש לאשת־עולם כזאת לומר על החתיכות הישראליות?
בבקשה, הסכיתו ושמעו :״הבחורות הישראליות מאד פרובנציא־ליות.
לדעתי, הן צריכות לראות את העולם הגדול, לפגוש אנשים
וללמוד את החיים. אבל אני אגיד לך את האמת. הייתי בהמון
ארצות, ובישראל המצב שלהן בכלל לא נורא.״
ואם זה מנחם מישהו, אז שיערב לו.

שמדליק יודוכיץ׳
ליגה דבע־שנתית

אן ינקלביץ׳
אשת שלושה בעלים

המורכבת מעובדי השגרירויות ואו״מניקים,
שמהמרים על זה כמו בקאזינו ומרותקים
לעניין לילות שלמים. וכמובן, מי שנהנות
ביותר מהמישחק הן דווקא החתיכות ה ישראליות,
שבאות לפאב בגפן בתיקווה
לצוד איזה דובר אנגלית. כמו שסיפרה לי
חתיכה ישראלית ידועה, שביקשה מאד
להישאר בעילום־שם (״שלא יחשבו שאני
סנובית מר, שטוב אצל הזרים האלה,
שיש להם נימוסים לא־נורמליים, וזד, הרי
מה שחסר לגבר הישראלי. האמריקאיות,
לעומת זה .,אוהבות דווקא את החיספוס
הצברי.״ אז לכו תבינו נשים.
ורק כדי להוכיח עד כמה המישחק הזה )
רציני, סיפר לי שמוליק שב 15-בחודש
זה נופל המועד לקיום המסיבה הרבע-
שנתית של אליפות הדארטס, שבה מוענק
גביע לזוכה המאושר. הפעם תיערך המסי בה
בשגרירות ארצות־הברית, ולפי התכונה
הניכרת במועדון, התברר מייד שבל חתיכה
ישראלית המכבדת את עצמה, מנסה לצוד
לה פארטנר שיקח אותה לחינגה בשגרירות,
ויהי־מה.

שילמתי ,
6.50ל״י
.והפסקתי
לדאוג 1
לא תארתי לעצמי שניתן להשיג בארץ תחבושת בל-כך
טובה. כעת; בשיש לי, אין זה ענינו של אף אחד חוץ
ממני. אני נהנית מפרטיות מלאה, נוחות והרגשה נפלאה
של בטחון עצמי. ב רז ה מאז שמצאתי א ת תחבושות
נימפה, ויש לכך שלוש סיבות:

ו. לתחבו שת איו אפשרות תזוזה -
לכל תחבושת נימפה
פס המצמיד אותה לתחתונים
הרגילים. כ ן נשארת
התחבו שת יציבה, מה
שמבטיח לך נוחות
מירבית בלי צורך
להשתמש בסיבות,
חגורות או תחתונים מיוחדים.
.2הגנה מיוחדת מפני הכ תמה -
בתחבושת נימפה ציפוי פלסטי מיוחד המונע הכתמה.
המבנה המיוחד של התחבו שת מגביר את כושר הספיגה
שלה לכל אורכה ולא
3מבד׳
רק בנקודה אחת כמו
בלתי ארוג
בתחבושות הרגילות.
בזכו ת הציפוי המיוחד
יש לר הרגשה טובה של
בטחון בימים שאת זקוקה פלסטי לכך ביותר.
מיוחד

את נימפה, באריזה קומפקטית של
10 תחבושות, תוכלי להשיג בבתי־המרקחת,
בסופרמרקטים, בחנויות
כל־בו לנקיון ובפרפומריות.

.3סילוק נוח ביותר -
לאחר שנימפה סיימה את תפקידה קרעי את התחבו שת
בקלות לאורכה, השליכי לאסלה והיא תשטף עם המים.
דבר זה מעניק לך נוחות ופרטיות מוחלטת.

נימפה
סרט נזונט החלקה

סופגת א ת דאגותיך

נימפה -מוצר של סלוואפלסט יצרני מוצרי חבישה רחוב המגשימים, קרית מטלון, פ״ת

פרסום א. טל

אמקח־סוסג.דו־קומתי.
רבתכליתי.
תגור אמקור — 3010 ובו כל השבלולים של סידרת
תנורי ״אמקור״ 4010 המבוקשים ביותר בשוק.
ס 4מבערי גז עם הצתה אוטומטית חשמלית
• תא אפיה גדול עם כפתור פיקוח
על בל הפעולות, השומר על טמפרטורה אחידה.
• קוצב זמן חשמלי (טיימר).
_*0תא גריל מקריו חום מרובז לצליה עמוקה.

• שיפוד מסתובב לצלית חעוח מכל צדדיו.
• לניקוי — ניתן להסיר הדלתות, לנקות ולהרכיב
מחדש. לניקוי אחורי — הזיזי התנור על גלגליו.
• לבחירתר גם דגם דו קומתי אמקור 3003
עם שעון מיבני מצלצל.
8תנורי ״אמקור ,,בעיצוב מרהיב ובשלל צבעים,
לבחירתר: דגם דו-קומתי 3005 עם 5להבות גז.

ג** דנגזגגוד רזן __

המפיצים:

ןמז /ק 1ד

וסוחרים מורשים

סניף מרווח לתושבי צפון ת״א: פנ ק ס * 4ת״א.

העולם הזה 2023

דבר אליה
בפר חי ם
אם אתם עדיין מתחבטים ׳בסוגיית דד
רומנטיקה בארץ ציון של 76״ ,אם ד.יא
בכלל קיימת ולפי זה נחוץ, הרי אתם
מוזמנים להיכבד ולשמוע מה חושבת על
הנושא ימי שהיתר, אחת מנערות הזוהר
של תל־אביב, יונה לחוביץ, היושבת
חיום על תקן של גרושה מסודרת וכל
השאר. ובכן זהו הסיפור, ומוסר־השכלו
בצידו.
״היום, כשגבר יוצא עם בחורה, אז
לפני הכל הוא רוצה לדעת אם ייצא לו
משהו ממנה,״ אומרת יונה המנוסה. .״אם
הגברים מזמינים לפגישה, הם רוצים להיות
בטוחים, שאם הם־ ישקיעו בבחורה ארד
חת־ערב, אז עוד באותו הלילה היא
שלהם, ישר ולעניין.

״הגברים היום אינם יודעים לחזר כמו
שיצריך. אני בטוחה שכל אשה היתד, נמסד
למראה גבר שמגיע לפגישה עם בקבוק־שמפניה
בידו, עם איזה ברשם או מתנה
כלשהי. הגבר של היום לא מוכן אפילו
להשקיע במי׳שלוח איזה זר־פרחים עם כמה
מילות אהבה, שלא לדבר כבר על יותר
מזה.״
ורק כדי לעודד ׳אתכם, הגברים, למהר
להיכנס לסטייל החיזור המחודש, מודיעה
יונה שעדיין לא היה מעולם מיקרה, שגבר
ירצה באשה מסויימת וישקיע בה חיזורים
כמו שצריך, ושהיא לא תיענה לו. יכול
לחיות שד,יא תסרב פעם אחת, פעם שנייה
או אפילו שלי-שית, אבל בסופו של עניין
היא תיענה לו על־בטוח.
״הגברים היום,״ היא אומרת ,״יוצאים,
משום מה, מתוך הנחה שאם לא הלך
להם בפעם הראשונה, אז אותה בחורה
כבר לא רוצה אותם.
״אסור להתייאש. מה יש, הגברים כבר
לא מכירים את הטכניקה של הנשים?
מצד שני, אני יכולה להבין אותם. אם
את לא רוצה, אז יש אחרת, תודה לאל
לא חסרות היום חתיכות.
״למרות זה, אפילו חתיכה שמסכימה
כבר בערב הראשון, מחשש שאחרת לא תז כה
בגבר המדובר, תהיה מופתעת מאד, ו לטובה,
יאם ייתנו לה הרגשה שהיא אשה
רצויה ומבוקשת.
״אבל למה לי לחנך את כל הגברים?
אני יכולה לחנך רק את הגברים שמחזרים
אחרי. ותאמיני לי, אצלי הם מחזרים כמו
שצריך.

יונה לחוכיץ
סערה בחיזור
הקרנה צנזורה
אומנם, אנשים במו אלוף (מיל ).מוטי
הוד ורעייתו, גילה אלמגור, יעג-
קל׳ ה אגמון והעיתונאי שייקה בן־
פורת, אינם מוכרים לבם במבקרי-קול-
נוע, אבל זה לא מנע בעדם לחזות בהק רנה
פרשית של השרש עימנואל מיספר
שניים, העולה בנועזותו על הראשון. יש
להניח בי העובדה שהסרש לא צונזר,
ולא תו מ ם לעיברית, לא הפריעה להם
במיוחד, משיבה פשוטה: בולם דוברי
צרפתית. אלוף־מישנה מסויים, בשירות

91010111101

פעיל, שנכח גם הוא בהקרנה, עזב אותה
באמצע הרומן שמנהלת הזמרת
נתנאלה עם הצעיר השוודי פול טא בו,
מתפתח לממדים רציניים. נתנאלה
נשעה יחד איתו לטיול לאירופה אשר
יימשן, על־פי התיבנון המוקדם, חודשים
אחדים. פול, המאוהב בנתנאלה עד כדי
אלימות, יציג לפניה באותה הזדמנות גם
את בני״מישפחתו, ואולי עוד ייצא מזה
א־פרופו חו״ל, אחר שעזב
משהו
את הארץ ה 1א המיסעדן אנטוניו, וזאת
אחרי שפתח, ברוב פאר והדר ולפני זמן
קצר, את מישעדת ״לה-טראס״י אנטוניו
מכר אתחלקו בעשק, ונטע לבלגיה
ועדיין בחו״ל: מיכתב שקיבלתי מניו־יורק
בישר לי שהזמרת עדנה לב בהריון,
למרות שהיא טרחה להכחיש עוב•

״חיזור זה לכל החיים, ולא רק לטווח
קצר עד שמשיגים את המטרה. אני רוצה
שגם בעלי ימשיך לחזר אחרי, אפילו
כשנהיה נשואים,״ ממשיכה יונה להסביר
את התיזה החמורית שלה .׳״אני, אישית,
מצפה מגבר שישלח לי פרחים ושיאמר
לי שזה היה ערב נחמד, אפילו אם הוא
לא חושב ככה.
״אני, מצירי, אנעים לו את הערב כמה
שרק אוכל. אפילו אם הוא לא יהיה לטעמי,
אז לפחות באותו ערב שנהיה ביחד, הוא
ירגיש שהוא מאד נחימד ורצוי.״
ובכן, אם אתם, הגברים, רוצים להרגיש
נחמדים ואהובים, שילחו להן זר קטן.
אם לא יועיל, ודאי שגם לא יזיק. יודעים
מהל העניין הזה מאד נראה לי, ואילו
הייתי גבר ,׳האמינו לי שהייתי מתהילה
בזה עוד היום. בהצלחה.

דה זו בתוקף בעת ביקורה האחרון בארץ,
לפני זמן קצר. בינתיים ימשיך לייצג את
המישפחה בארץ אחיה של עדנה, המת־בווו
לפתוח בקאריירה של זמר
זוברים שסיפרתי לבם, בזמנו, על הרומן
שמנהלים ביניהם האמרגן נועם טמל
ונאווה ארצי, אחותו של הזמר שלמה
ארצי ובתו של עורך-הדין יצחק ארצי
1ובבן, השניים החליטו בשעה טובה
להינשא זה לזה. נאווה הקוקטית, המצטיינת
בגישה בריאה לחיים, החליטה שנועם,
אמרגנו של אחיה, יהיה שותפה-
שלה לחיים ובזאת נבנסה, סוף־טוף, ל-
וא-פרופו שלמה
עיסקי אחיה
ארצי, הנה אתרי שהוא שיחק ב״מישחקי
26״ ועשה חגיגה שלמה עם אללד
שרים, עבר בין השניים חתול שחור
על רקע רומנטי, והם אינם מדברים זה
עם זה המשוררת דליה ר1י״
קוביץ חוגגת לאחרונה את הופעת סיפרה
האחרון ,״מוות במישפחה״ ,ונראית
יותר ויותר בחברתו של חייל צעיר בן ,20
המוקסם משירתה המנצח הוותיק
מתיזמורת חיל-האוויר, רב-סרן
א יי ד טייך, חגג השבוע את יומולדתו
ה ,69-במסיבת עליזה שאירגן לכבודו
קציו־החינוד של החיל, רב״סרן עודד
3לדמן. עודד סיפר כי למנצח התוסס
וגדול־הממדים יש שיטה מיוחדת לפקד
על תיזמורתו :״מי שמפריע לטייך בחזרות,
מקבל עונש להקיף אותו חמש פעמים
בריצה.״ עד מאה ועשרים.

עייה ־סוף
אחד מנערי־השעשועים האמיתיים, ש עוד
נשארו לפליטה בעיר המסיבות שלנו,
הוא לליא ספק ׳איציק דגין, שהוא אחת
הדמויות הפופולריות בכל המסיבות הזוה רות,
והמופיע בצמידות נוקשה למיטב
החתיכות. מה שקרה יו השבוע, קשור
באחד התחביבים החביבים עליו ביותר,
הספורט הימי.
מי שהיה לאחרונה באילת, לא יכול ד,יד,
שלא לראות את היאכטה המפוארת שהוא
בנה לו בהזמנה. יאכטה כזאת רואים רק
בסרטים. משהיו בקלאס, עם סיפון וסלון
וכל מה שצריך כדי להנעים עליך את
ההפלגה בים־סוף. את היאכטה המפוארת
שלו, צייד איציק הנ״ל גם בציוד סקי-
מים משוכלל ,׳ועיקר העיקרים — .מיצנח
לדאייה באוויר.
בקיצור, בכל סופשבוע שהסירה ואיציק
מופיעים באילת, הם־הם האטרקציה האמיתית
בחוף. אלא שלאמיתו של דבר,
בלבב פנימה חשש איציק כל הזמן מעין־
הרע, ואשר יגור — בא לו, ודווקא בחג-
השבועות שעבר עלינו לטובה.
הוא לקח את ספינתו, על קברניטה
הנאמן ג׳ימי, הטעין עליה את אריה
דקל הלא הוא חביבנו דאקס, את ה חתיכה
התל־אביבית שרהל׳ה מור ועוד
שתי פצצות תל־אביביות שקפצו על ה עניין׳
וכל החבורה העליזה הזו שמה
יחדיו פעמיה לעבר חוף הנודייסטים אישיר
בנועייבה.
כמו שהאונייה שוברת אזימוט לכיוון חוף-
הנודיסטים שבין נועייבה לפיורדים ,׳תופסת
אותם סערה, אשר כמותה לא זוכרים
באילת מזה עידן ועידנים.
כל גל התנשא לגובה מינימלי של שישה
מטרים, הספינה היטלטלה מצד אל צד,
החתיכות הקיאו את ׳נישמתן לכל הכיוו נים,
הכל התמלא מים, המנוע הפסיק*
לעבוד. מעילי־ההצלה היו כבר חגורים[.
אבל בכוסות משותפים הצליחו, בסופו של 1

היא ובן־המלו
זה שכל תחרויות־היופי למיניהן הפכו
שדות־צייד נצחיים לזאבי־הטרף, המחפשים
דרך־קבע יפהפיות בעילות תארים רישמיים,
זה כבר ידוע.
האחרון שעשה את זה השנה, ובהצלחה,
הוא השחקן איציק גך ימלך, שהיה אחד
החתיכים הבולטים מאחרי הקלעים ב־תחרות־היופי
האחרונה שנערכה בירוש לים.
איציק הסתובב בין החתיכות כמו
דג־במים, כהרגלו מימים־ימימה, והתבונן
כד,־וכיה, עד שהתמקדו העדשות שלו על
פרגיוינת צעירה, תלמידת שמינית באליאנס,
סימונה פלדמן. הוא ניגש בעדינות, וב־אציליות־נפש
הציע להביא ילה בקבוק קולה
מהמזנון. סימונה נורא התרגשה, כי כולם
הגישו לד, סתם פרחים וניסו להתחיל
איתה בדרכים שיגרתיות, ואילו בן־מלך

איציק דנין
סערה ביאכטה
דבר, איציק, ג׳ימי ודאקס להנחית את
היאכטה בפיורד ולהימלט מן הסערה.
אחרי מד, שהם עברו, הרי לא תצפו
מהם שיהיה להם עוד ראש לנודיסטים
ולכל מד, שהספקתם, בעוונותינם, להעלות
כבר בדימיונכם המתורגל לפרעות. הם
פשוט תפסו מנוחה מרוכזת, הוציאו את
המים מהסירה בכוחות משותפים, יען כי
המשאבות לא פעלו, ובשעת-לילה הגיעו,
בדחילו-ורחימו ובשלום, לחוף אילת. עכשיו
גותדה להם רק בעיית להסביר לכל
החבד׳ה- ,שראו אותם חוזרים בלילה עיי פים
,׳שזו היתה סערה ולא מה שהם יחשבו.
קלע בדיוק לטעמה — היא היתד, צמאה.
סימונה בכלל לא היתד, סנובית, כמו
המועמדות שהרגישו מינימום כמו מלכות
ולכן, כשאיציק גם שאל אותה באדיבות
אם היא מובנה, ואם לא איכפת לה לדגמן
עבור מיפעל־ביגוד של חבר שלו, נתקל
בהפתעה נוספת — לא יהיה איכפת לה.
איציק, המנוסה כבר בחבריה של מלכות,
ואשר ניהל בזמנו רומן שנמשך שנה
תמימה עם מי שנבחרה כנערת ישראל
וסגנית מים חבל, לאה קינן, הרגיש,
מהניסיון, שזהו השלב גם לשאול אוחד,
איך אפשר ליצור איתה קשר וכר.
טלפון לא היה לה, אז הוא אמר שאם
לא קשה ליה ולא איכפת ילה, שהיא תצלצל
אליו. הוא נתן לד, אסימון, היא נתנה לו
חצי לירה, ולמחרת צילצלה כמו שעון.
אז היא כבר היתד, סגנית של מלכת-
היופי, אבל למרות הכל עמדה בדיבורה.
איציק היד, נרגש מאד, דיבר איתה על
הא ועל דא, ודרך־אגב הזמין אותה ללגום
איתו נום סודה במקום נחמד. ומאז ועד
עצם היום הזה, הם כל הזמן יחד חוץ
מהזמנים שסימונד, שוקדת על לימודיה
לקראת בחינות־ד,בגרות.

סימונה פלדמן ואיציק בן־מלך
סערה בלב