גליון 2024 מתאריך 16 ביוני 1976

5 6ו 1גון י 0

סיון

תשד ״ו,

1 5 .6 .7 6

מפקד מישטרת נתניר, קלימן כראונשטיין

לימור ש

זיכרונו ת מאיד׳ אמי!
נודניקים, כרובית מבושלת, טיפשים וביריונים, הם מחוץ-
ולת חו ם לגבי לימור ישי, בלונדית בת , 18 בעלת עיניים כחולות,
הלובשת את מדי צד,״ל בהרבה מאד גאווה. כשמישהו נטפל אליה
ברחוב, היא אומרת לעצמה: הלוואי שהייתי גבר, בעל הגורד.
שחורה בג׳ודו. הייתי מלמדת אותו לקח. אך כיוון שהיא נערה,
היא עלולה להשתמש בפה כתחליף.
״כן,״ מודה לימור ,״אני אימפולסיבית וחמת־מזג. אני לא
שותקת ולא נשארת חייבת לאף אחד. אבל יחד עם זאת אני
גם טיפוס רומנטי, ואוהבת להיות רומנטית.״
1976 העול היה
בחסות
2י 5ט.

היא נולדה בחיפה. אחר־כך התגוררה בבאר־שבע. משם עב רה
עם מישפחתה לאילת. שם נולד לה אח. מאילת עברה לאש קלון.
אביה של לימור שירת בצבא־הקבע, והמישפחה היתד.
מעתיקה את מקום המגורים שלה בהתאם למקום השירות של
האב. אשקלון לא היתה התחנה האחרונה. במשך שנתיים ניל־וותה
לימור אל אביה כשיצא לשרת באוגנדה. היא זוכרת את
אוגנדה כארץ יפה, שופעת מים וירק, עם המון עדרים ודשאים
ואנשים נחמדים .״כן, אידי אמין היה כבר אז בשילטון, אלא
שהוא היה הרבה יותר נורמאלי.״
מאוגנדה חזרה לימור לרמת־גן, שם סיימה את לימודיה התי כוניים
בבית־הספר התיכון על־שם בליך. השנה האחרונה היתה
עבורה שנה של בחינות .״לא טרחתי להיות מבריקה,״ היא
מודה ,״אני חושבת שהייתי יכולה, אילו התאמצתי. במיקצועות
שאהבתי השגתי ציונים טובים. באחרים — בינוניים ומטה. אבל
כבר היום נראה לי בית־הספר כחממה נהדרת.״
בקייץ האחרון, לפני שהתגייסה לצה״ל, יצאה לטיול באי רופה.
חלק מהסיור עשתה בקבוצה, ואת חלקו האחר לבדה.
כשחזרה סיכמה את מה שהטיול הזה נתן לה :״נהייתי יותר
בנאדם.״
לימור אוהבת ים, ואת כל מה שקשור בו, ולרקוד, וגם לק רוא
הרבה, בעיקר באנגלית. ויש לה גם דיעות ברורות על מה
שמתרחש סביבה ועל החברה בתוכה היא חיה. היא אינה מנו תקת
וגם לא מרחפת באיזו מציאות דמיונית .״אבל בשלב זד״״
היא אומרת ,״המעורבות שלי במה שמתרחש מסביב היא פא־סיבית
בלבד. אני לא חושבת שאני יכולה להשפיע על איזה
גורם כלכלי, חברתי או מדיני. כשאשתחרר מהצבא ואהיה סטו דנטית,
תהיה לי בוודאי אפשרות ליותר ביטוי עצמי ולמעו רבות
יותר אקטיבית.״
בינתיים היא סבורה שמינהל־עסקים הוא המיקצוע הקוסם
לה, ואותו היא חושבת ללמוד. אבל שום דבר לא בטוח. התנאים
משתנים, ההשקפות וגם הבנאדם. אז למה היא צריכה להתחייב?

החיילת

לימור ישי, בלונדית בת , 18 גאה מאד במדי
צה״ל שאותם היא לובשת מזה מיספר חודשים.
ילידת חיפה, בתו של איש צבא־הקבע לשעבר, מצולמת בבגד־ים
של חברת גוטקם, היצואנית מס׳ 1של בגדי־יס וחוף של יש ראל׳
שייצאה בשנת 1975 בארבעה וחצי מיליון דולר.

:נו לי גבר אמיתי. אחד שיה־ע
:ה טוב. שיודע גם להשיג
דברים טובים ...בוס בירה
מעולה של גולדסטאר למשל.

הפקת: יצחק גיזרי.
מיבצע: מירי זכרוני, רפי זכרוני.
עיצוב המופעים: דני ליטאי.

מארמי ה-

הדרכת הבנות בהליכה וביטחון
במה: לאה פלטשר. צילום המועמדות:
יהושע צפריר. עיצוב
תסרוקות: מספרת ארמנל אלן.

לטקס בחירת נסיכת ים־סוף באילת
תגענה המועמדות במטוסי ארקיע.
כי חופש אמיתי באילת מתחיל

בארקיע.

לנשפים שיערכו בבאר־שבע, אשקלון,
חיפה וטבריה תגענה המשתתפות
באוטובוסים הממוזגים של חברת

טיולי הגליל.

מלכת המים 1976 תטוס לאירופה
וחזרה במטוסי חברת אולימפיק.

¥1 *1ה 0 11^ 1 1מפני שלימור ישי הולכת הרבה לים
והיא צריכה כובע כדי להתגונן

מקרני־השסש. מלבד ים, מרבה לימור לקרוא ולרקוד בשעות

הפנאי. לפני הגיוס לצה״ל היא יצאה לטיול באירופה. אחרי
השירות הצבאי מתכוננת לימור, הסאופרת לצורך הצילומים
בתכשירי אאוטדזר גירל ( 1ז )01101001• 01 ללמוד מינהל־עסקים.

איווט שוחט

115 סטוד1טיח במדע הח״ס
תמשות במימיו המוצרים חגדול של
״אוליביה״ :שמן שיזוף׳ דיאודוכי
ידיים, יקרם שבון
רנט׳
״בבל
בית -״עץ הזי ת!״

מה שנוגע לטיפוח העור — קרם
הלחות וקרם ההזנה של ״ א או ט ־
דור גירל״ הם המוצרים. הם טובים
ועוזרים לך להיראות יפה, והבל
במחיר זול בל־בך. זח עסק משתלם 1

׳ * 111*1ך׳ בגיל שנה הגיעה איווט לארץ
1 1 ^1
התחנה הראשונה
מעיראק.

בארץ היתה קיבוץ גבים. משם עברה המישפחה לפתח־תיקווה.
מייד אחרי סיוס בית־הספר העממי היא נאלצה לצאת לעבודה.
* * דשנתה העשרים עשתה איווט שוחט כל מה שבחורד. בגיל
העשרה חולמת לעשות. בעיקר היא הסתובבה ברחבי העו לם.
עבודתה, כפקידה בחברת התעופה הלאומית אל־על, איפשרה
לה לטוס כל שנה, לפעמים אפילו יותר מזה, לכל מקום שרצתה.
היא מיצתה את ההזדמנות הזאת עד תום. ואז, החליטה לפרוש
ולהקדיש את עצמה לעצמה.
איווט, ילידת עיראק, היתד. בת שנה כשעלו הוריד. לארץ.
הם התיישבו תחילה בקיבוץ גבים. משלא הצליחו להסתגל
לחיי הקיבוץ, עברו להתגורר בפתח־תיקווה. האב עבד כפקיד־מכם
ואיווט, בעלת העיניים החומות והשיער הזהוב, נאלצה
לצאת לעבודה מייד אחרי שסיימה את לימודיה בבית־הספר
העממי. אלא שתוך כדי עבודתה כפקידה באל־ על הספיקה,
מלבד הנסיעות לחוץ־לארץ, גם ללמוד בכוחות־עצמה. היא ניג שה
לבחינות־הבגרות החיצוניות, ועמדה בהן יפה.
באותה תקופה למדה קצת דוגמנות אצל לאה פלטשר, ואפילו
הופיעה לצד קארין דונסקי ומירי אורן, בתצוגת־אופגה שצולמה
בטלוויזיה. היתד, לה גם נטייה מובהקת לשירה. היא חשבה
להתגייס לצה״ל ולהצטרף ללהקה צבאית. אילו היתד. עושה
זאת, היתד, מופיעה יחד עם יגאל בשן. אבל מישפחתה המסו רתית
התנגדה לגיוסה, והיא נאלצה לוותר על השירות הצבאי.
וכך, בגיל ,20 בא לה לאיווט לפרוש ללימודים. היא נטשה
את העבודה, ונרשמה לאוניברסיטת תל-אביב, לחוג המורחב
להיסטוריה כללית, שבו היא מסיימת עתה את שנת־ד,לימו דים
השנייה.
היא בחרה דווקא בהיסטוריה כנושא הראשי של לימודיה
האקדמאיים, מפני שלדעתה זהו מיקצוע הכולל בתוכו את כל
ענפי החיים .״תוך כדי לימוד ההיסטוריה, לומדים בעצם הכל.
זה מקיף את כל התחומים החברתיים, הכלכליים, המדיניים
ואפילו הפסיכולוגיים. למי שחולה,־סקרנות כמוני, ונדחף כל הזמן
על-ידי הרצון לדעת, זהו מיקצוע אידיאלי.״
אחת הבעיות של איווט היא שאנשים מנסים לשנות לה את
השם הפרטי. הוא מצלצל להם זר. אבל היא מסתדרת די טוב
עימו. בבית־הספר התעקשה המורה לקרוא לה, משום־מה, כר מלה,
כאילו זה התירגום העברי לאיווט .״אם כבר,״ היא או מרת
,״אז איווט נגזר מחווה.״ אבל כרמלה לא נקלטה. היא
נשארה איווט. וטוב לה כך. שקטה, בעלת שלווה נפשית, עם מזג
נוח וחיוכים שובביים מודה איווט, אולי בשמץ של אכזבה:
״אני לא־ חושבת שיש משהו בעולם המסוגל להוציא אותי מכלי.״

הדבר לא הפריע לה ללמוד בכוחות עצמה ולגשת לבחינות־הבג־רות
החיצוניות, שאותן עברה בהצלחה. את איווט, כמו את
שאר המועמדות בתחרות, מלווים מוצרי אוליביה של עץ הזית.
את שערה מטפחת איווט במוצרי־השיער של חברת וולה.

מלבות

סוד ההצלחה של
טמון ב ״ גוטקס ״.
של ״ מטקס ״ טמון בגברת לאה
ומר ארמין גוטליב המנהלים והבעלים
של מיפעל ״ מטקס ״ בישראל.
סו ד

111_1מ 11ע
_1ו עו 1
— ^—שוחט בהיסטוריה מפני ש״זה מיקצוע הכולל בתוכו את הכל.״

המים

ההצלחה

מלכות המים יודעות ביצד לזכות
בשיער מטופח, את תמצאי את חת״
שובח במדריך לשימוש נבון בתכשירי
שיער של ״מלה״ .דירשי בפרפומריות
ובבתי־חמרקחת.

כונסי־הנכסים השאירו בידיהם עוד כעשרה אחוזים
ממניות החברה. הסכום הגבוה שהתקבל הוא חסר־תקדים,
ולא גיצפה על־ידי מעריכי נכסי מישפחת
ויליאמס.

תנגווןיך
ה ב חי רו ת
באפריל 77י*
הצעה, שעוכדה על־־ידי מנהל ״הכנק
לחקלאות״ דויד קלדרון והוגשה לראש
הממשלה, כדכר הקדמת הכחירות,
מעסיקה עתה את יצחק רכין ואת חכר
עוזריו.
הקדמת הבחירות היתד. בין תנאי הגוש של מפא״י
להידברות מחודשת עם רבץ, ולמרות החששות לא דחה
אותה ראש־הממשלה על הסף. בהצעת קלדרון יש
שתי תוכניות אופרטיביות: הצעה להקדים את
הבחירות בחצי־שנה, ולערכן באפריל השנה הבאה,
והצעה קיצונית יותר — להקדים את הבחירות
בתישעה חודשים ולקיימן כבר בתחילת השנה הבאה.
למרות שעד עתה דחה רבין כל רעיון בדבר הקדמת
הבחירות, ייתכן כי ייאלץ להיענות, לפחות להצעה
המתונה.

אלוני ת ח זו ר
למיפלגתהע בו ד ה
הצעת־החוק של שולמית אלוני, שבאה
להסמיך את ראש־הממשלה לפטר שרים
בלתי־־רצויים לו, נועדה למצוא חן כעיני
יצחק רכין ולסלול את דרכה חזרה
למיפלגת העבודה.
אלוני סבורה, כי עם הופעתו של ייגאל ידין,
שיגזול את שארית קולותיה, אין לה סיכוי להיבחר
מחדש בראש רשימה עצמאית. מאחר שידין אינו
מגלה שום חשק לקלוט אותה, אין לה ברירה אלא
להצטרף לעבודה, אם יובטח לה שם מקום ריאלי.

הון ערב קנ ה
ג־כס וילי אמס
חברת־־ההשקעות הבריטית ״לונרו״,
הנשלטת על־ידי הון ערכי, קנתה מכונס
הנכסים הבריטי של ״בנק ארץ־ישראל
בריטניה״ את מרבית מניות מישפחת
ויליאמם כהכרת הנכסים ״לונדון סיטי
אנד וסטקליף״ ,כסכום של 5.7מיליון
לירות שטרלינג.

בבורלמ די ם
ול דרג ה
מפקד מישטרת נמל־התעופה בן
גוריון בלוד, ניצב־מישנה רומן יגל,
ביקש מכל מנהלי הגופים האזרחיים
כנמל-התעופה להורות לעובדיהם
לפנות אליו בתואר ״מר יגל״ או ״אדון
יגל״ ,ולא בשמו הפרטי או כשם•
מישפחתו ללא תואר.
יגל סבור, כי תפקיד מפקד מישטרת
נמל־תעופה בינלאומי מחייב כבוד
לנושאו, וכי על האזרהים, הבאים
עימו במגע, לתת כבוד למדים ולדרגה
שלו.

טכסהק צינו ת
עוצב מחדש

מאב? על

כלישכת קצינת־ח״ן־ראשית עוסקים עתה
כהכנת נוהל חדש לטיבסי סיום קורס
הקצינות, הנערכים פעמים אחדות כשנה.

ה ש לי טהב;,דוב?״

טכס סיום קורסי־קצינות, שנערך לפני שלושה שבועות,
היה דל וחסר־חגיגיות, דבר שהביא את קצינת־ח״ן־
ראשית, אלופת־מישנה דליה רז, להודות על הכנת
נוהל לעיצוב טכס חגיגי ומרשים יותר.

יורשי אלכסנדר וסקביץ, מייסד קונצרן
הסיגריות ״רוכל,״ ומנהלו כמשך 40 שנה
עד לפטירתו, פותחים השבוע כמאכל. נגד
הנהלת החכרה.

שו ררדובר ייאל־על*

היורשים, אילנה זינגל־וסקביץ ואחיה נחום, טוענים
כי למרות היותם בעלי ס/ס 20 ממניותמזהצבעה, מונעת
מהם ההנהלה כל מידע על החברה.
באסיפה הכללית של החברה, השבוע, יתבעו היורשים
מינוי מפקח מטעמם בהנהלת החברה. שופטת בית־המישפט־המחוזי
בתל־אביב, חנה אבנור, הוציאה צו
המחייב את הנהלת דובק לאפשר ליורשים למנות,
כנציגיהם באסיפה הכללית, את מי שירצו, או שלא
לקיים את האסיפה הכללית כלל. הצו הוצא אחרי
שהיורשים מינו עיתונאים כנציגיהם, והנהלת דובק
סירבה לאשרם.

ויסמונסק ־ לתפקיד

ורממן רו צ ה

ב חו ג ל שי לו ב

דה*וח מסי 2
יושב־ראש הנהלת הקואליציה, ח״כ משה ורטמן,
מתכוון לרוץ לבחירות לעיריית חיפה במקום שני,
אחרי ראש־העיר הנוכחי ירוחם צייזל, אך מתוך
כוונה לכהן כראש־העירייה.
ורטמן מקווה שאם יצליח המערך בבחירות לעירייה,
יתפטר צייזל מטעמים רפואיים, וורטמן יירש את
מקומו. אם ייכשל המערך, לא ייזקף הכישלון על חשבון
ורטמן ולא על־חשבונו של צייזל. בינתיים עומדים
עוד כמה מאנשי מיפלגת־העבודה להתחרות על
המועמדות לראשות העירייה, ביניהם מזכיר מועצת־פועלי־חיפה,
אליעזר מולק, וסגן־יושב־ראש הכנסת,
משה שחל.

הושע פר ץ
נזזביר ט.פ. א ש דו ד
מי שהיה יושב־ראש ועד עוכדי־התיפעול
כנמל אשדוד, יהושע פרץ, מתכוון לרוץ
ככחירות הקרובות לתפקיד מזכיר מועצת
פועלי אשדוד.
לדעת מקורביו של פרץ׳ סיכוייו לזכות בתפקיד
הם רבים, ולדיבריהם הובטחה לו תמיכתה המלאה של
מיפלגת־העבודה. מתנגדיו של פרץ טוענים כי כך
יחזור לנמל בדרך האחורית, וכי פרץ יביא לאשדוד
רק נזקים, כמזכיר מועצת־הפועלים שלה.

זנבו־ אינו מדבר

המועמד הוודאי לתפקיד דוכר ״אל־על״
הוא אפריים שורר, איש ״אל־על״ ותיק,
שעבד כמה שנים כלישכת דוכר צה״ל,
והוא כעל דרגת אלוף־מישנה (מיל.).
מועמדותו של שורר הועדפה על כמה הצעות אחרות.

ראש המועצה המקומית גיבעת־שמואל,
יעקוב (״יענקל׳ה״) ויסמונסקי, מי שהיה
מעורב כפרשת־השוחד ככית מיפלגת־העבודה,
יוצע כמרכז מחוז תל־־אביכ של
״חוג לשילוב״ של מיפלגת־העבודה.
בית־הדין של מיפלגה זו קבע, כי ויסמונסקי לא יוכל
להיות מועסק משך חמש שנים במרכז המיפלגה,
בעיקבות פרשת השוחד. אולם קביעה זו אינה
מחייבת את החוג לשילוב, אשר ראשיו הם ידידים
אישיים של ויסמונסקי.

אלון איל ץשג רי ר
ל מ בו ר מיג ר ש
שר־החוץ אילץ אחד משגרידי ישראל
בדדום־אמריקה למכור את המיגדש
שהדיפלומט הישראלי רכש, כמדינה
שכה הוא משרת.
השגריר קנה, כהזדמנות, מיגרש•
בנייה רבי־עדך, ודיווח למישרד־חחוץ
על הרכישה. פקידים בכירים במיש*
רד־־החוץ הזהירו את אלץ שעם גילד
העיסקה, עלול הדבר לעורר תגובות
אנטי־שמיות כאותה מדינה. אחרי
התערבות אלץ מיהר השגריר למכור
את המיגרש, והובטח לו ששמו לא
יתגלה ברבים והדבר לא יפגע במילוי
תפקידו.

עם מסר
נגיד ״בנק ישראל״ רב עם המפקח־על־הבנקים,
עודד מסר, ולמעשה ניתק עימו
כל מגע. יחסים מעורערים אלה הביאו
לזילזול מוחלט כפיקוח על הבנקים מצד
מערכת הבנקאות, הטוענת כי מעולם
לא היה לה כה טוב.
זנבר הביא את מסר לתפקיד חחיוני של מפקח־על־הבנקים,
אחרי שמאיר חת נכשל בפיקוח על
בנק ארץ־ישראל—בריטניה. מסר, מוותיקי הפלמ״ח,
הומלץ על־ידי יגאל אלון, וזנבר קיווה כי במינוי
זה יקנה לעצמו את התמיכה של אלון בממשלה.

מי ״ ר ש
את חלם*
מפקד חיל־הים, האלוף בנימין (״ביני״)
תלם, אינו יודע את שם הקצין אשר
יירש אותו בתפקיד מפקד החיל.
בראיון למעריב סיפרו רעייתו ובתו של תלם, רות
ורוני, כי אבי המישפחה אינו יודע מי יהיה
המפקד הבא של חיל־הים.

13־ 1דתוצחת שמו
שלמר קו תו ר ג מן
קרן ציבורית גדולה תוקם על־ידי
הוועד הציבורי אשר התארגן להנצחת שמו של
האמרגן, שנפטר לפני שנתיים מהתקף־לב. תהיה זו
הקרן הראשונה בארץ שתעניק פרסים כספיים
בסכומים גבוהים לאמנים, על השיגיהם בתחום
הבידור.
הקרן תמומן מהכנסות מופעי אמנות ובידור
גדולים שיאורגנו בהתנדבות.

בידן -עו רך בלבל
אהרון כידן התמנה כעורך הכלכלי של
״ידיעות אחרונות״ .תפקיד זה נתמלא
עד כה באורח זמני על־ידי יוסף שביט.
כידן שימש משך חודשים אחדים כדובר בנק
טפחות, ובעבר היה אחד מעוזריו של לוי אשכול.
לפני שמונה כידן לתפקיד, הוצעה המישרה לעורך־
הדין אוריאל לין, מצעירי המיפלגה הליברלית, אך
לין לא הסכים לקבלה בגלל תנאי־השכר שהוצעו לו.

פרסום ד״ר ׳עקבסזן

רונית אוהב ת רולית
כי רולית היא כל כד פריכה וטעימ ה
ויותר מזה;
היא אוהבת להגיש רולית
לאורחים ולבני הבית
כי רולית הולכת נהדר עם
־דברים טובים גלידה, קפה קפו א וקפה של
שעת מנחה...
ובעיקר ליד הטלויזיה.
קנו רולית, הוופל המגולגל של עלית
ו ת סכי מו עם רונית.

ע לי ת
ר־דוד 0/10 /1

ענף קשר לעיתונות (עק״ל) ,סגן־אלוף זאב
פלג.

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תל־אביב,
רחוב גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136 מען מברקי :
״עולמפרם״ .מודפס כ״הדפוס החדש״ בע״מ, תל־אכיב, רחוב כן־
אביגדור. הפצה :״גד״ כע״ם. גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ כע״מ .
העורר הראשי: אורי אבנרי. המוציא לאור: העולם הזה כע״מ.
לבין עיתונאים בבית סוקולוב הוא אמר
לקצין ביטחון־שדה, שחקר אותו.
אולם לא רק את תת־אלוף שיאון חקר
ביטחון־שדה. קצין בדרג סגן־אלוף,
להיות דוכר של מישרד ממשלתי או
מוסד ציבורי זו עבודה קשה, עדינה ומסובבת.
תפקידו של הדובר הוא לייצג את
המוסד, שבו הוא עובד, בפני העיתונות,
להחדיר ככל היותר חומר חיובי לאמצעי״
התיקשורת, לדעת לענות על שאלות עיתונ אים,
ולספק להם מידע מהימן בצורה
מיקצועית.
הקושי הוא שלכאורה משרת הדובר
את שני הגורמים כאחד: את המעסיק שלו
ואת העיתונאי. למעשה חושב העיתונאי
כי הדובר צריך לשרת אותו, ואילו המעסיק
משלם כדי שהדובר ישרת אותו.
הדוברים הטובים ביותר עושים, לעי תים,
שגיאות. אני מכיר דובר של מישרד
ממשלתי, אשר כה שמר על השר שלו בפני
העיתונאים, עד שהם פנו לשר עצמו ו ביקשו
ממנו להחליף את הדובר. קיימים
גם מיקרים הפוכים, שבהם היה הדובר גלוי
ופתוח מדי לעיתונאים, ולמעסיקו נדמה
היה שסיגנון־עבודה זה אינו משרת את
האינטרסים שלו.

הזמין אליו לחקירה את כל קציני
דובר צה״ל.
הצעתו של שיאון, לה הסכימו כל הקצי נים,
להיחקר בפוליגרף (מכונת האמת),
נדחתה על־ידי ביטחון־שדה. הם העדיפו
את הדרך הקשה יותר.
הקצינים נחקרו, והחקירה כולה הוקלטה
במכשיר־הקלטה — לעיתים אחרי שהחוקר
הודיע לקצין כי השיחה מוקלטת, ולעיתים
בלי הודעה. באותם השבועות, שבהן נערכו
החקירות, כימעט שלא תיפקד המוסד ש שמו
דובר צה״ל. הקצינים, שכל אחד מהם
הוחתם על־ידי החוקר על הצהרה שלא
יספר מאומה על מהות החקירה ותוכנה,
פחדו להיכנס זה למישרדו ־של זה. קצינים,
אשר תפקידם בצה״ל היה להיפגש עם
עיתונאים כדי למסור להם חומר, להשיב
על שאלותיהם או לנהל איתם שיחות־רקע,
התחמקו מעיתונאים והשתמטו מפגישות
איתם — כדי שביטחון־שדה לא יוכל
לחשוד בהם בהדלפות נוספות.

כיטחון־שדה חגג את ניצחונו. סוף־
סוף נתגלה המדליף להעולס הזה. בדין-
וחשבון שנכתב על-ידי החוקר נאמר,
כי אין לביטחון־שדה ספק כי סגן־
אלוף פלג הוא המדליף. מילבד ה״הודאה״,
היו לביטחון־שדה עוד שתי ראיות ניצ חות
:״פלג ניראה אוכל ארוחת־צהריים עם
ינאי במיסעדה ליד הקרייה בתל־אביב.״
וההוכחה השנייה :״ינאי הוזמן למסיבת־פורים
בביתו של פלג.״ הדין־והחשבון של
ביטחון־שדה רק שכח לציין כי פלג, כמו
כל קצין אחר בלישכת דובר־צה״ל, נוהג
לפרקים לאכול עם עיתונאים ארוחות־צהריים,
וככל דובר טוב הוא רואה זאת
כחלק מתפקידו. הדו״ח גם שכח לציין כי
במסיבת־פורים, שנערכה בביתו של פלג,
השתתפו עוד עשרות עיתונאים, ישראליים
וזרים• המסיבה נערכה עבור העיתונאים.
למרות שהמסקנות הועברו תוך תרועת־ניצחון
לרמטכ״ל ולשר־הביטחון, סירב דב
שיאון להתייחם אליהן ברצינות. שיאון
לימד את קציניו להיות פתוחים בפני
עיתונאים, לקרב אותם. לא לשקר להם
ולא להתייחס אליהם כאל מרגלים או בוג דים,
כפי שעשו זאת כמה דוברי־צה״ל
לפניו, וכפי שעושה זאת יורשו, דובר צה״ל
הנוכחי.
ביוזמתו של שיאון נתבקשתי גם אני
לבוא לתחקיר אצל ביטחון־שדה, ו נעניתי.
עוד לפני שהסכמתי, נודע לי כי
החוקר אמר :״אם ינאי לא יסכים לבוא
מרצונו, אני אגייס אותו למילואים, ואחקור
אותו אז.״ היה לי יותר נוח לבוא ל חקירה
ללא־מדים, ולהפכה לבלתי־מחייבת.
החוקר שאל אותי על מהות יחסי עם ה קצינים
השונים בדובר צה״ל, וקיבל תשו בות
שאותן יכול היד, למסור לו כל מלצר
בבית סוקולוב, או כל פקידה בלישכת־העיתונות
הסמוכה. כשנוכח החוקר שאני

דובר כן־פורת
ניקוי־ראש

אל קושיים אלה מצטרפים קושיים גום־
פים לקצינים ולחיילים העוסקים בדוברות
של צה״ל. מילבד שיווי־המישקל העדין ה מתחייב
מהמיקצוע עצמו• ,שעליו הם צרי כים
לשמור ככל הדוברים האחרים, מוטלות
עליהם חובות, פקודות וסנקציות, מתוקף
היותם לובשי־מדים.

על־ידי ־שירות־המודיעין שלו, והשתתף במציאת
שעיר לעזעזל ובצייד מכשפות.

לפני חודשים אחדים הייתי מעורב
בפרשה, שאירעה בתוך כותלי מישרד
דובר־צה״ל, ושהגיעה רק בימים אלד, ל סיומה
הסופי והעצוב.
דובר צה״ל עורך, פעמיים בשבוע, ישי בה
שבה משתתפים הוא-עצמו, קציניו ה ישיבה
זו בכירים נושאת את השם קבוצת פיוסום. בדיון
מועלות לאישור בקשות של עיתונאים ל רשיונות
סיקור או ראיון, נקבעת מדיניות
הפירסום של צה״ל, ונמסרים דיווחים על־ידי
כל אחד מראשי הענפים בלישכת דובר
צה״ל.
המשתתף בישיבות
קצין־
אלה העלה מיספר פעמים את השאלה:
״מניין להעולם הזה המידע שלו על המת רחש
בצבאו״ בעיקר התעורר הדיון על
העולם הזה אחרי הצטברות מיקרית של
כתבות בנושאים צבאיים, כמו המעשה ה מגונה
שבו חשוד מפקד בסים גדנ״ע
נורית בגדנ״עית צעירה (העולם הזה )2007
או אחרי פרשת משרתיו הפרטיים של
קצין בכיר
(העולם הזה .)2008
ביטחון־שדה החליט לחקור בעניין, ו הפעולה
החלה בבית: בלישכת־דובר־צה״ל
עצמו. הועלה חשד כי במישרדי דובר־צה״ל
קיימת דליפה אל מערכת העולם הזה.
מי שהיה דובר צה״ל, תת־אלוף דב שיאון,
שעזב את תפקידו מייד אחרי סיום חקירת
ביטחון־שדה, ידע בבירור שממישרדיו אין
דליפת סודות צבאיים להעולם הזה, או לכל
עיתון אחר .״לכל היותר יש סיפורי רכילות
עיתונאית, המועברים בין קציני דובר צה״ל

אצבע כדי לנסות ולרדת לשורשה של
האמת.
ביקשתי פגישה עם עוזרו האישי של
שר־הביטחון, חיים ישראלי. נפגשתי איתו
בלישכת שר־ד,ביטחון בקרייה בתל־אביב.
למרות שבטלפון לא אמרתי לישראלי מה
יהיה נו־שא השיחה שלנו, הוא הכין היטב
את שעורי־הבית בעניין של פלג .״לפני
שר־הביטחון מונחות מסקנות ביטחון־שדה,
הטוענות כי פלג אשם למעלה מכל ספק,״
אמר לי ישראלי, עוד כמעט לפני שהצגתי
בפניו את הנושא.
סקרתי בפני ישראלי את הפרשה כולה,
וטענתי בפניו כי האמת הפשוטה היא ז ר
ביטחון־שדה לא רצה להודות בכישלונו
בגילוי המדליף המיסתורי, ולכן מצא לו
שעיר־לעזעזל .״פלג מעניין אותי הרבה
פחות מצה״ל,״ הסברתי לישראלי .״אני
מסרב להאמין שבצד,״ל יכול להיות דבר
כזה.״
הצעתי לישראלי שאיחקר במכונת־אמת,
תוך שאני מתנה זאת בכך שישאלוני רק
אם פלג הדליף לי או לא, מבלי שאשאל
על קשרי עם קצינים אחרים .״אני מאמין
לך,״ סיכם ישראלי את השיחה ,״ואעלה
את העניין בפני שר־הביטחון וראש אמ״ן.״
למרות ששוחחתי מאז עם ישראלי על
נושאים אחרים, לא קיבלתי ממנו תשובה
על השגותי. אינני יודע מה החליטו ראש
אמ״ן ושר־הביטחון. אני רק יודע שהתוצאה
הסופית היתר, שצה״ל שוב הולך שולל

מתפוטר פרג
עלילתישווא

דוכר־לשעבר שיאץ
מכונת־אמת
כשהסתיים השלב הראשון בחקירת ה קצינים,
נקראו החיילות הפקידות והמזכי רות.
הן נתבק־שו לספר על הקשרים שלהן
איתי, וכן להלשין על הבוסים הישירים
שלהן על מהות יחסיהן עם כתב העולם
הזה.
כשלא הצליח החוקר מביטחון־שדה ל דלות
מחקירותיו אלא סיפורי־רכילות, הוא
קרא שוב לכל הקצינים, כל אחד בתורו,
והציע להם את ההצעה הבאה :״אני יודע
שאתה לא הדלפת בכוונה ליוסי ינאי, אבל
תחתום לי כי ייתכן שבטעות, תוך כדי
שיחת־רעים, פלטת משהו שאותו פירסם
אחר־כך ינאי, ובכך נוכל לסגור את ה פרשה.״

קצין אחד התפתה. היה זה מי שמונה
חודשים ספורים קודם לבן לתפקיד ראש
• בית־העיתונאים. במיזנון שלו ניפגשיס
עיתונאים רבים עם קציני דובר־צוז״ל, ש משרדו
נמצא באותו בניין.

איתן בדעתי, שאיש מדובר־צה״ל מעולם
לא הדליף לי חומר סודי או אחר, התפרץ :
״כל המוסד הזה של דובר־צה״ל הוא
מושחת עד היסוד, וצריו לערוך בו ניקוי־ראש!״
לא הגבתי — סגך אלוף בצה״ל
יודע בוודאי טוב ממני מה קורה בצבא.

אל מסקנותיו של החוקר התייחס צה״ל
בזהירות רבה. אין ספק שאילו חשב מישהו
שהמסקנות נכונות, היתד, החקירה מועברת
למישטרה־צבאית־חוקרת (מצ״ח) ,ופלג היה
מועמד לדין.
אולם שלא כצה״ל, קיבל פלג עצמו את
המסקנות באופן אישי וקשה הרבה יותר.
היה לו ברור כי למרות שהוא לא הודח
ולא הועבר מתפקידו, לא יוכל — בעיקבות
מחול־השדים שנערך סביבו, והחקירה ש הזכירה
בסיגנונה חקירות במישטרים מאוד
בלתי־אהודים — להמשיך למלא את תפ קידו
כראוי. הוא ביק־ש להשתחרר מצה״ל,
ובקשתו נענתה. אחרי • 19 שנים שבהן לבש
מדים, הוכרח למעשה לעזוב את השירות.
כשנודע לי על מסקנות החקירה, הבנתי
כי נעשה כאן עוול עצום. בעיקבות שיחתי
עם החוקר היה ברור לי כי אץ לי
מה לפנות אליו. ידעתי גם כי הרמטכ״ל
לא יטה אוזן.
אני מכיר פרשות של קצינים, שהוכרחו
לעזוב את צה״ל ביגלל סיבות פעוטות־ערך
בהרבה, מבלי שהרמטכ״ל הנוכחי נקף

אולם כזאת לא הסתיימה הפרשה. דו בר
צד,״ל החדש, אשר הגיע בעיצומה של
הפרשה לתפקידו ישר מאמ״ן, ואשר קשריו
עם ביטחון־שדה והחוקר היו איתנים
ביותר, החליט להסיק מסקנות מרחיקות־לכת
בהרבה אף ממסקנות ביטחון־שדה.
שתי חיילות נוספות הועברו מתפקידן
ונזרקו מלישכת דובר צה״ל. אחת, ש עבדה
כפקידה בעק״ל, הועברה משום ש קיבלה
ממני פעם טרמפ לביתה. שנייה,
אשר הוצבה בלישכת דובר צה״ל בגלל
טרגדיה מישפחתית חמורה, נזרקה משום
שנפגשה איתי פעם׳ כאשר שירתתי ב מילואים
(לא במיסגרת לישכת דובר צה״ל)
בצפון הארץ, והיא היתד, שם בסיור. חיילת
שלישית, ששימשה כראש הלישכה של בן־
פורת, הורדה בתפקיד והפכה מרכזנית, רק
משום שנתגלה לבן־פורת כי חודשים רבים
קודם־לכן היא פגשה באקראי באורי אבנרי
ובי במיסעדת ג׳קי, והצטרפה לשולחן שלנו
לשתיית־קפה.
לא צריך להיות איש־מודיעין כישרוני
או בן־פורת, כדי להיווכח שגם כמו אחרי שהורחקו פלג ושלוש החיילות מ תפקידיהם,
ממשיך העולם הזה לפרסם כתבות
הנוגעות לצד,״ל, ולחשוף שערוריות
ומחדלים בתחומים ובמיגזרים שונים בצבא,
כולל אלה שבלישכת דובר־צה״ל עצמו.
התוצאה היחידה של ציד־המכשפות האומלל׳
שנערך על־ידי ביטחון־שדה, היתד,
עדות נוספת לחוסר־יעילותו של ענף זה,
ולעוול שגרם צה״ל לארבעה מאנשיו.

§1111

את הדיאו

אריארי

העולם הזה 2024

מכתבים

מה שתקרא ב,חדשות המשטרה״

יהין רוצה?היות דה גוי
מי שרוצה שהכזב והצביעות של ועדת*
אגרנט יהפכו התפיסה הפוליטית של ״ה מנהיגות
החדשה׳ /מי •שרוצה ללכת אחר
אדם שהפך את הטרגדיה העתיקה של
מצדה למהות קיומו —
שיילד אחרי דיגלו של יגאל ידין, ה משתוקק
להיות לגנרל דה־גול הישראלי
החדש.
יום!* שריק, תל־אביב

לא תקרא סוחון אחר:
88 עמודים של חו מר מרתק ובלעדי!

העולםהתחתון חוגו:.

במה עובדות היו גפוגווז?

חיסול בלי חשבונות!

קראתי בכתבה על פרופסור ידיו׳ תחת
הכותרת ״אדם לכל עת״ (העולם הזה
,)2023 סיפור ששורבב על צורת מגעי

אונס על שפ ת הים
לתפוס אותם ״על ח ״1
ההיסטוריה ש ל סוטי המין1
! ..חדשות המשטרה״ חדש!

חזב 11411־_ .1

ח״פ מרדכי כן־פורת
היה או לא היה?

המ שטרה

ידחו !

עול

עם ידיו. ובכן: תודתי על האיות הנכון
של שמי ועל התמונה — שתי העובדות
היחידות שהיו נכונות בכל הסיפור.
ח״כ מרדכי בן־פורת, ירושלים
+העולם הזה דבק בדיוקם של הפרטים
שנמסרו בכתבה.

האודפח מחייבת ארב פ1למ

...גגה?! עוד לא קראת?!
מדור נשק נרחב — וכל המדורים הקבועים

• הפצה :״גד׳ /צ׳לנוב , 13 תל-אביב

ם המתוחים והממחגיס שד חבו ת

״טיול• הגליל״
מגיעים לכד חלקי האוץ.
לכן

בחרו

המועמדות

בתחרות

מלכת המי ! 976
והרע תשני שיערנו גבאו־שבע,
אשקלון, חיפה וטבריה
נאוסובוסים שר חנות

״טיול הגליל״

בתוכנית עלי כותרת בטלוויזיה׳ ביום ה חמישי
ה־ 27 במאי, היתד, שגיאה גסר, ב־סקירת־העיתונות
של יצחק רועה.
רועה צייו בסקירתו את חתונת בנם של
הרבינים, שעיתון הארץ היה, כביכול, ה יחידי
שהזכיר את נוכחותו המחפירה של
עברייו־המם מוטי פרידמ ו בה.
אפילו״־שיידויו •של העולם הזה חינו
אופייני בהחלט לאמצעי־התיקשורת, יכול
כל אזרה חופשי בארץ לפתוח את העולם
הזה ( )2021 מתאריך 26 במאי ולקרוא,
בעמוד ,32 את הקטע המספר על השתת פותו
הפעילה של פרידמן בשימחתו של
ראש־הממשלה. ובכן, הארץ לא היה ה עיתון
היחידי שהזכיר זאת.
אז בבקשה, יצחק רועה הנכבד, קצת
יותר הגינות. זכור — האתיקה מחייבת,
מה ו
י. ורמי, רמת־גן

פנייה אל השמאל
צורת ההליכה לבחירות הבאות, וכן
תוצאותיהן, כבר ברורות: המערך יזכה
פעם, נוספת ברוב יחסי, שייתמך במפד״ל
(לפחות ניהנה היאה מפוקפקת מממשלה
מבולבלת, ולא נסבול ממשלה ימנית) ,נש־הליכוד
יהיה מתנגד יחידי.
אולם, המצב יכול להשתנות. יכולה לקום
אופוזיציה חזקה מאד והפעם, לשם ושינוי,
אופוזיציה •שמאלנית (או ריאליסטית).
אני מבין כי קשה מאד יהיה למאיר
פעיל, אורי אבירי, שולמית אלוני ואחרים,
להיות מיספר שניים או מיספר •שלושה. אך
אם סוף־סוף תעמוד טובת־הכלל אל מול
עיניהם, ומה שיהיה ודשוב באמת הוא
הצלת המדינה והקמת הנהגה שמאלנית ש תוביל
לשלום — אישר אנו עלולים לפספסו
— אזי יתלכדו, לראשונה בהיסטוריה, כל
התומכים בצעידה ממשית לשלום ולתיקון
החברה מבפנים.
איחוד זה ייתן לתומכי השמאל להרגיש
כי יש על מי לסמוך. לא נתענה .־שוב
הוזו לוז

הזה / 1ל׳הס

מכת 1י ם
בהיסוסים לגבי ההצבעה: לאורי אבנרי,
או למאיר פעיל, ואולי ללוביה אליאב י
כיום, רבים מצביעים מערך רק כדי ש־הליכוד
לא יעלה. אך אם הם יידעו כי קיים
מערך ־שמאלני חזק, הם יצביעו ללא כל
היסוס למערך זה. לכן איי קורא לכל ה גורמים:
התנערו מן האגוצנטריות הפרו בינציאלית
שלכם, והתלכדו למען שלום,
ולמען מישטר צודק יותר בישראל.
ואלה הגורמים, מהמרכז שמאלה, ש אליהם
אני פונה: מפ״ם, ל״ע, מוקד׳ העו לם
הזה׳ ,שולמית אלוני ותומכיה, לובה
אליאב ותומכיו, אישים מסויימים (־שהם
רבים) כיגאל אלון במערך, וכל גורם אחר
(פרט לרק״ח) המעוניין להילחם למען ה מטרה
המשותפת.
יוסי קאופמן, גבעתיים

טעות אחת קטנה
כקוראת ותיקה של העיתון, אני יודעת
שאתם מקפידים למסור ידיעות מהימנות
ובדוקות על־ידכם. לכן, התפלאתי לקרוא
טעות, שהיא אומנם קטנה, אך הפריעה
לי. עד עכשיו י לא הטלתי ספק במהימנות
המידע שלכם.
בכתבה על ״פסטיבל רבין״ (העולם הזה
)2023 הופיעה תמונה של בני־הזוג פורטי.

הי<! ננד ״ /כ ך !
ה פי לטרשל

פרל מנ ט

פ !נ 1ל כ פי שפו מי ת
פונ 1ל ת
יעל פורטי

מחזיק סיגריות

שם — משמן טוב
אני מזהה אותם היטב, כי בתם לומדת
בבית־הספר יחד עם בתי הקטנה. האשד,
המצולמת היא יעל פורטי (ולא דליה
פלורטי, כפי שפורסם, כנראה בטעות).
אני מתפלאת שעיתון כהעולם הזה אינו
בודק את שמות האנשים שעליהם הוא
כותב. במיקרה זה אני מכירה את המצולמת.
האם אוכל לסמוך על המידע
שלכם במיקרים אחרים
יעל גוטמן, תל־ אביב
• כן. לטעות — זה אנושי.

ל ה שי גבא רי זהקשה, באריות קיו ג־ ס ״ווב או רךםם 1נז״ו

חיסול העולם התחתון
על ישראל עובר כיום גל־אלימות שכמו הו
לא ידענו בעבר. התפתח עולם־תחתון
שהכל יראים מפניו. אפילו י הממונים על
שמירת החוק והגנת האזרח, מגלים אוזלת-
יד ו&חד מניקמת העבריינים.
לאחרונה הועלה על־ידי מיספר חברי־קיבוץ,
יוצאי יחידות קרביות, הרעיון ל צאת
לחיסול העולם־התחתון בישראל (בתיאום
עם הרשויות המוסמכות) .בארה״ב
אומצה השיטה להיכנס לקרב־יריות עם
הפושעים המועדים במגמה לחסלם פיסית,
וכך ל־שחרר אחת־ולתמיד את החברה מ הלאה

הנני קורא לחברי קיבוצים שגורל ה־
(המשך בעמוד )10
ה וו ולרז

הז ה

0 )\9 4

מלכת המי 1976
תטוס לאירופה וחזרה במטוסי חברת

מיגוון מוצרי
״ או לי בי ה ״
של ״עץ הזית״
שמו שיזוף, דיאודורנט, סבון וקרם
ידיים — ילוו את המועמדות בתחרות
״ מלכ ת ה מי ם 1974״

מכתבים
(המשך מעמוד )9
חברה הישראלית נוגע לליבם, ואשר מוב־נים
לקחת חלק במילחמה בעולם־דיתחתון,
להתארגן למטרה זו.
גידי ירום, גבעתיים

גץ זיארץ לרוזגבלוט
אתם נורא ממזרים! כל הזמן כותבים
את זו הארץ בחתימתו של ד״ר זוארץ
ז״ל, אך בסיגנון של ד״ר הרצל רוזנבלום
יבל״א מידיעות אחרונות, וכל אחד חושב
שזה רק ״כאילו.״ וצוחק מזה.
ולמעש. מה קורה ז האמת התגלתה בתי
חילת החודש. בגיליונו מן ה־ 2ביוני ()2022
כתג העולם הזה, בדף ״תשקיף״ בזו הל שון
:״ד״ר מלכיאל זוארץ ז״ל לקה בהוד

ד״ר ה. דוזננלום ״
לחופשה קצרה

ד״ר ה. ריזנביום, עורף
״ידיעות אחרונות״ .יצא *7
חופשה קצרה__ .
ההודעה כ״ידיעות אחרונות״
יוס אחר יוס

בשיקסה, ב רי אומ טו ס ח
תשובה נכונה תוכל
למצוא במדריך
לשמוש נכון בתכשירי וויה
לכב׳ אינ ט ר קו סמא — וו ל ה בע״מ
ת׳׳ד 1365 ירו שלים
נא ל שלוח לי
אתה מדריך לשמוש נכון בתכ שירי וו ל ה
השם :

ה כ תו ב ת ־ .

רשי את המדריך לשמוש נכון
תכשירי ״וולה״,בפרפומריות, בתי־מרקחת, חנויות כל־בו, שק״ם, או ע״י תלוש ההזמנה הר״ב

קף של עייפות וביקש לצאת לחופשה,
לפיכך לא יופיע המדור במשך שבועות
אחדים.״
ומד קורה למחרת? בידיעות אחרונות
מערב חג־השבועות, ה־ 3ביוני, כתוב:
״ד״ר הרצל רוזנבלום יצא לחופשה קצ רה...״
(ראה גלופה).
אז תגידו, אתם לא ממזרים ז לעשות לנו
״כאילו,״ בזמן שזה אותו הדבר ממש?
ישעיחו־תומא שי״ק, תל־אביב
בבת-אחת עזבו אותנו שני הגדולים של
העיתונות העיברית — שניהם יצאו לחופ שה.
יצהר,
שכיב, נתניה

נגד התעללות בחיילים
ברצוני להגיב על הכתבה שעסקה באגר
דה שהוקמה למען הפסקת ההתעללות ב חיילים
בצה״ל (העולם הזה .)2013
שנעו, דויד אמויאל ויצחק יצב, מקימי
האגודה, רואיינו על־ידי כתב העולם הזה.
מסרנו לו פרטים על התעללות חמורה בנו
על־ידי מפקדים בצה״ל, שניצלו סמכויות
לרעה ובעיקבות זאת החלטנו להקים את
האירגון, שמטרתו תיקון העוול שנעשה
לחיילים על־ידי מפקדים, ותביעה למתן
עונשים מרתיעים למפקדים אלה תוך פיר־סום
שמותיהם ומעשיהם.
אנו פונים אל כל אזרח במדינה, אשר
התעללו בו בתקופת שירותו בצבא (בכל
תקופה שהיא) ,או שנגרם לו עוול או
עיוות־דין חמור, ומבקשים כי יכתוב לנו
על כך (לת.ד 9396 .ירושלים) .אנו נפעל
למען המטרות שהזכרתי, והתוצאות מות נות
בנכונותם של המעורבים בנושא, ו הציבור
בכללותו, להזדהות עם מטרותינו
ולשתף פעולה לצורך שינוי ותיקון המצב.
דויד אמויאד, יצחק יצג, ירושלים

ציגעת חסדם וחפירסוט
קראתי את שתי הכתבות על ״כוחותינו
המזויינים״ ברחובות, שבהן ניתנו פרטים
על אהבותיהם של שני אנשי־מישטרה
(העולם הזה .)2020 ,2018
בעוד שבכתבה הראשונה, שנסבה על
מפקד מישטרת רחובות, ואשר לגביו עוד
אפשר לטעון — בקושי רב — צי יש
בפרטים משום עניין ציבורי, בגלל התפ קיד
שממלא האיש, הרי הכתבה השנייה,
על הסמל, נעדרת כל עניין.

וכי את מי זה מעניין אם לסמל כלשהו
יש מאהבת אם לאו? זאת ועוד, המאהבת
נראית כמי שאינה כל-כך יציבה, ומדוע
על הסמל להגיב על דבריה?
נראה לי שיש בכתבות האלה משום
חדירה מיותרת לחיי ולצינעת הפרט, ואיני
מתפלא שהסמל הנדון עשה כל שביכולתו
להתנגד לכתב ולצלם של העיתון.
אברהם נ. גיל, תל־אביב

חסיתדון הגרוע ביותר
הזדעזעתי עם קריאת מיכתבו של ה קורא
גבי גזית (העולם הזה ,)2022 אודות
הוויכוח בין בנימין עמידרור וב. מיכאל.
לדעתי, קשה לטעון שהכל כה טוב ויפה
כפי שמנסה עמידרוד לטעון (והעובדות
ההיסטוריות שהביאו גם הוא וגם ב. מיכאל,
יוכיחו) .לעומתו אומר ב. מיכאל,
ואני מצטט :״אלא שאני, בניגוד לך
(לעמידרור) יודע מזמן שאין שחור ולבן
בתולדות היהודים והערבים בארץ־ישראל״
(״פורום״ ,העולם הזה .)2020
נוסף לכך, אינני מבין את זעמו של
הקורא גזית על כך שבנימין עמידרור
פנה אל ב. מיכאל. להיפך, גם אם נקבל
את הנחתו של הקורא גזית שב. מיכאל
שייך ״לאותו סוג של ליצנים, שברור כי
אורח־חייהם הבימתי מוגבל בתחומים, סיג-
נון ורמה,״ הרי גם אז הפיתרון הגרוע
ביותר הוא שלא לענות. מה עוד שב.
מיכאל ודאי שאינו נימנה עם ״סוג זה
של ליצנים״.
אנשים מסוגו של גזית תומכים באי־מתן-
תשובה, ומצפים ל״התזת ראשם״ של הסא־טיריקנים
השונים. מאנשים כאלה אין
סיכוי לחיים פוליטיים ערים, שהרי הקורא
גזית אינו רוצה כלל להגיב!
משה סינטו, רחובות

החברה עדיין קיימת
ברצוני להתייחם לידיעה שהתפרסמה
במדור ״אתה והלידה״ (העולם הזה )2020
על קופות־רושמות אנקר.
לצערנו, ניסוחו של הקטע אינו שלם,
ועלול ליצור בקרב קוראיו הרושם, כי
חברת אנקר חדלה מלהתקיים.
הודעה-לעיתונות, שהתפרסמה בגרמניה
ב , 12.5.76-הודיעה על ההנהלה החדשה
של אנקר, על המשך ייצור הקופות ה רושמות,
ועל ההון החדש ( 15 מיליון מרקים
גרמניים) שהוזרמו לחברה, על־מנת
להבטיח המשך הייצור ואספקת החלפים.
רפי בם, תל־אביב

מלבת הקיטש
כמעט בכל הזדמנות מוצא אורי אבנרי
לנכון להכתיר את הגברת גולדה מאיר,
ראש־הממשלה לשעבר, כמלכת־הקיטש ש בקושי
שולטת ב־ 200 מילים עיבריות. עד
שאני בטוח שאילו הייתם מכריזים על
תחרות ״האשה הגלותית ביותר במדינה,״
היתד. גולדה זוכה בה בלי קושי.
אך ראו זה פלא. אם אכן כך, איך זה
שנשיא ארצות־הברית מכתיר את גולדה
מאיר כ״מדינאית דגולה״? האם הנשיא
פורד כה טיפש?
יותר מזה. על־אף שגולדה אינה מכהנת
כבר בשום תפקיד רישמי, מתייחסים אליה
אישי המימשל האמריקאי, ובראשם הנשיא
ושר־החוץ קיסינג׳ר, בהערצה גלוייה. האם
הדבר לא אומר דרשני — שהאשה הזאת
אכן אשה גדולה? (אגב, כך היה גם לא
בתקופת הבחירות בארה״ב).
מה יש לאורי אבנרי לומר על כך, הוא
שאינו חדל להדגיש את אפסותה? ושוב,
דיברי פורד בתום הפגישה האחרונה בינו
לבין גולדה :״היתה זו הזדמנות מצויינת
להפיק תועלת מניסיונה של אחת המדינא־יות
הדגולות של תקופתנו.״
זמי צוק, ראשון־לציון

טעות 7עו?ם צודקת

פרס ראשון עשוי
להצטבר ל:

800.000ל״ ,

פרס ראשי:

5 0 0 .0 0 0ל״י

פרס כדור הזהב:

3 0 0 .0 0 0ל״י

25 #שנות פעילות לקידום החינוך והבריאות 6 0

משפחה..החניוה־בת
14 לח״ אישיות
״ידיעות אחרונות״25.5 ,

יורם גיח,

בני־ברק

68 קק^6ו801

גבר גדול זקוק למשקה גדול עם טעם גדול
ובכמות גדולה-כמו שוופס גדול.
לכן, אם יש לך גבר כזה בבית, או את רוצה
שיהיה לך, מוטב שתחזיקי במלאי שוופסים
גדולים ותוססים-גם את תהני מכך.
חמישה טעמים גדולים של משקה גדול
בבקבוק גדול ובמחיר לא גדול 2.75ל״י בלבד.

הגדולים של שוופס.

גולדן אורנג: ביטר לימון, קולה, לימון ליים,שפולית, מי סודה.
באם אתם מעונינים בכרזה גדולה צבעונית של מודעה זו נא כתבו לתר 540 .רחובות.

חגי לבינסו! אילמ אדלר בן־ל ם

ורסנ איס וון הכלל עול 1עויו 1ל.
כלל ידוע הוא כי בכל כלל יש יוצאים מן
הכלל, ולכן מציגה חברת נשיונל 3מערכות
סטריאו יוצאות מן הכלל.
כלל נוסף הוא, כי מערכת הסטריאו אינה
רק נשמעת, היא גם נראית ולכן הושם הדגש
במערכות אלה על עיצוב מרשים היוצר גם
אוירה יוצאת מן הכלל.
כל אחת משלוש מערכות הסטריאו,
משלבת בתוכה את כל הפריטים המוסיקליים
האפשריים: רדיו, פטיפון ורשם קול קסטות.

המסקנה: לו היית רוכש כל אחד מהם
בנפרד היה מחירם יקר הרבה יותר.
התוצאה: חוויה שטרם התנסית בה.
ן 50-2070 מרכז מוסיקלי רב־ גוני לבית.
.1 .מגבר רב־עוצמה ( >0זו^וק)^ .108 ממון
£11£0ד^ 5ו^/):ו:ז^/5\^/ו\ /בעל רגישות קליטה
גבוהה ביותר. פטיפון משובח בעל דיסקית
תקליטים גדולה ( 30ס״מ) .רשם קול קסטות
סטריאופוני מעולה ושני רמקולים גדולים ו .)2
50-1070 מרכז מוסיקלי ביתי המעוצב
להפליא. מגבר רב־ עוצמה( 0קו7וק) .72\^/צליל
של 4ערוצים בשיטת ״מטריקס״ .מכוון
ס 0מ£ז/ £1¥15ו/5 1¥ו\/ג .4רשם קול סטריאופוני
משובח, פטיפון ושני רמקולים גדולים 0־*.)2 ¥¥

ס 50 - 1020 מרכז מוסיקלי מושלם לבית.
<3מגבר( 0קו7וק) .3077 מכוון בעל רגישות קליטה
גבוהה ביותר £5£0ז5
פטיפון משובח, רשם קול קסטות סטריאופוני
ושני רמקולים גדולים.
להשיג בחנויות החשמל המובחרות.
מרכז התצוגה אבן גבירול ,18 תל־אביב.

צנגדקדימהאלהמחר

.ו! 5£|8ז |(/13ז x11601x1105 316 1x31x10301165 0 0601110 113ח ס 3 5ח 3ק 31,ח !0ז1\1331 10

העולס הזה 2024

מתי ה עובדים, לכל הרוחות?*

קידקס חדד

ך 6פגי שבועיים צילצל אלינו עזר וייצמן. בפיו
/היתד. בקשה בלתי־רגילה.

כתו של וייצמן נישאה. דככוד המאורע
נערכה חגיגה. וייצמן ביקש שלא לשגר אליה
חוליית־כים וי, ולא לסקר את המאורע.

ואכן — תמונות החגיגה לא הופיעו בשום עיתון
ישראלי, וקורותיה לא מילאו את טוירי־הרכילות.
לכאורה היינו צריכים לכעוס על בקשה כזאת. אנשים
רבים מטלפנים אלינו מדי־שבוע בבקשה לגנוז ידיעות
ולמנוע פירסום. אנחנו מסרבים כימעט תמיד להיענות
לבקשות אלה. תפקידנו הוא לשפוט מה זקוק ומה ראוי
לסיקור. ומה לא.
אבל אנחנו שמחנו על בקשתו שיל וייצמן, ונענינו
לה ברצון.

כי אופנת הפסטיבלים האישיים, שפשטה
במדינה לאחרונה מחדש, היא סימן של ריקבון.

דמי־הנסיעה של כלי האורחים הנוסעים על חשבון
הציבור, בצורה זו או אחרת.
זמן־העבודה והרכב של עשרות השוטרים שגוייסו
לאבטחת הצמרת.
ובעיקר :

שעות־העכודה של כל האנשים האלה, שהם
שכירי הציבור, השכירים שלך ושלי,
שאתה ואני משלמים להם את חלק־הארי של
משכורתנו כדי שיעבדו, והנה הם מבזבזים
שעות רבות של זמן־עבודתם בנסיעות אל הפסטיבלים
ומן הפסטיבלים.
ף* תיהםעובדים, לכל הרוחות?
המנכ״לים האלה, שחברותיהם מתנדנדות על י סף
פשיטת־הרגל — מתי יש להם זמן לעסוק במיפעליהם,
ללכת אל הסדנות, להקשיב לרחשי־הלב ישל העובדים

מה ימים לפני־כן נשא בנו של ראש־הממשלה
את בחירת־ליבו. מאורע משמח בהחלט. לזוג הצעיר
בוודאי מגיעים כל האיחולים, ומקדב־לב.

בבאר־שבע, פעם לכבוד נישואין ופעם לכבוד פטירה,
פעם לרגל הופעת ספר ופעם כדי לקבל את פניהם של
מי שהיו נפולת של נמושות עד שהתעשרו והפכו
תורמים השובים וציונים מכובדים.

יום אהדו יום אחדי יום.

חברו יחד את השעות — הדרך אל והדרך מן, הנאום,
החגיגה, הברכות, לחיצות־הידיים, הראיון בעיתון והצילום
בטלוויזיה.
הוסיפו לזה את אלפי השעות המוקז״שות בהכרח
לאינטדיגות מיפלגתיות, לטיפוח הגיבוי הסיעתי, לרכישת
לבם של עסקנים.

ריבונו שד עודם, מתי הם

עובדים 1

מתי יש להם זמן ללמוד אף מאית מן המידע, הדרוש
כיום כדי לקבל החלטות גורליות על ענייני מדינה
וחברה, צבא וכלכלה, המובאים מדי־שמע להכרעת
הממשלה?
מתי יש להם זמן לשמוע הדרכה מפי אנשי־מיקצוע,
להקשיב לדיעות סותרות וחריגות, לקרוא מח״שבות
חדשות המתפרסמות ברחבי העולם בספרים ובכתבי־עת?
מתי
יש להם זמן להתמסר ברצינות לענייני משרדיהם
המתמוטטים, ליצור קשר של אמון עם עובדיהם, להתמחות
בחומר המיקצועי, לפקח מקרוב על הנעשה, ללמוד את
הפרטים, שיש לדעתם על בוריים כדי לקבל החלטות
משמעותיות?

את כד התפקידים האלה, המוטלים עליהם,
אין הם ממלאים בהתנדבות. עבורם הם מקבלים
שכר. אנחנו אפינו.

משלמים שכר זה מפרי־עמלנו

ובזיעת־

אולם ההילולה הממלכתית שנלוותה אל
מאורע זה, היה בה כדי להעלות קבס.

אנחנו נדיבים מאד. כד מעסיק פרטי, שהיה
רואה בלי-הרן! את תצלומי עובדיו במסיבות
יומיומיות ובחאלטורות תיאטרוניות, היה מפטר
אותם בו־כמקום.

העסקנצ׳יקים הקטנים, שהמיקדה העיוור שלה אותם
מתוך הביצה המיפלגתית, והמאיי״שים עתה אי־ממשלה
שאינה מתפקדת. אי־המנהלים של החברות הכושלות,
הזקוקים באופן דחוף לכמה מיליונים מקופת המדינה
כדי להסתיר את פשיטת רגליהם. אנשי אי־הרוח, העושים
את הרוח היומית בעיתונות, ושהתישפוכת הבלתי־פוסקת
של נאומיהם הבנאליים ממלאת את הטלוויזיה והרדיו.
מלחכי״חפינכות ומלקקי״הישבנים המיקצועיים, הפושטים
בצמרת המימסד כעכברושים בבטן אונייה רקובה.

ן* שנות כהונתי טבנסת יכולתי לעמוד מקרוב על
מידת הבקיאות — או אי־הבקיאות — של •שרי־ולא־כל־שכן
בעניינים
הממשלה בענייני מישרדיהם
המכריעים של המדיניות הגבוהה, שעליה הם החליטו.
שמעתי עד בוש נאומי־הבל של שרים, שהבורות
הזדקרה מתוכם כמו ארובת־העשן של מיפעל־רידינג.
כאשר תיארנו את המצב, עוררנו רק זעם. מי היה
מאמין ששר־הביטחון המהולל, שבילה את ימיו בצילומי־טלוויזיה,
בשוד־עתיקות ובעיסקי־אהבים, הוא בור טוטאלי
בעניינים צבאיים? מי היה מאמין כי שר־התחבורה לא
״שמע מעולם את שמו ״של ראלף נאדר, האיש שחולל
מהפכה ביחסו של העולם אל המכונית? מי היה מאמין
ששר־האוצר הכל-יכול לא ידע דבר על נאומיו ״של נשיא
מצריים• ,שבישרו מהפכה במחשבה המדינית של ארצו?
הפסטיבלים נמשכו, אלופי־צה״ל הבכירים לא נעדרו
משום חגיגה, השרים לחמו ביניהם על כל דקה בטלוויזיה.

מי לא היה שם? כל ה״מי ומי״ של החברה הישראלית,
כפי שהודיעו העיתונים בצהלה.

האמנם ץמי הוא מי כחברה הזאת?

כקיצור — כל אי-האנשים של אי־הכרה זו,
קאדיקטורה של חצר מלכותית בממלכה של
בננות.
בפסטיבל זה של פאראזיטים, מצא מוטי פרידמן את
מקומו הראוי. ייתכן מאד •שלאה רבין צדקה, בטענתה
שאי־אפשר היה שלא להזמינו, מפני שהוא ידיד־מישפחה
ותיק, ואין נוטשים ידיד ביום־שיפלו. ייתכן מאד שהיא
צדקה גם ברומזה שהטאקט האלמנטרי היה צריך לצוות
על פרידמן שלא להיענות להזמנה.

אולם מוטי פרידמן בוודאי
למה לא ץ למה דווקא אני צריך
מפני שתפסו אותי אתמול, ואת
פסו רק מחר ץ האם האחרים הם
טפיליים ממני ז

אמר לעצמו:
להיעדר? רק
האחרים יתטפילים
פחות

מוטי פרידמן לא קילקל את האווירה בחגיגה. החגיגה
היא שקילקלה את האווירה במדינה.
ך דלג על כמה פסטיבלים שנערכו במשך השבוע,
1ונגיע במישרין אל חתונת בנו של שר־החקלאות,
אהרון אוזן.
אהה! דיווחו כל כלי־התיקשורת, זאת היתד. חתונה
צנועה באמת! רק פולקעם של תרנגולות ומיץ־תפוזים!

חגיגה צנועה, שעלתה למדינה רק כמיליון
לירות.
כל ה״ מי זהמי״ — אותםה״מי וחמי״ — נחתו בנגב
הרחוק, מי במסוקים ומי במכוניות־שרד.

כל השומן וכל הסולת. הרבה-הרכה שומן,
ודי מעט סולת.
אומרים שהיו שם גם הרבה אנשים טובים ו״פשוטים״,
אנשי־מושב, מהם העובדים בעצמם בפרך, מהם העובדים
קשה כדי לפקח על עובדים ערביים מהשטחים. הם באו
לחלוק כבוד ־לשר הסימפאטי, ולהשתתף בשימחתו עם
נשואי בנו (ואיו לשכוח שאוזן שיכל בן אחר).

אלה יכלו לחגוג — בלי טלוויזיה ועיתונאים,
בלי גדולי המדינה, בלי הקירקס הנודד
של הפאראזיטיס.
ך* בה נעיטה

חשבון פשוט. כמה עולה אירוע צנוע

1 1כזה ז
זהו תפקידו של מח״שב, אחרי שיזינו אותו בנתונים
המדגייקים. כאן אפשר לתת רק כמה הנחיות:
מחיר טיפת המסוקים. הבלאי, הדלק. שכר הטייסים.
עלות כל מכוניות־השרד, הבלאי, הדלק, שכר־הנהגים.

עד שבא יובדהביפורים, שגילה דבל אדם
כמדינה כאיזו קלות־דעת מחרידה נקבעות ״קוג־ספציות״
ומתקבלות החלטות הדנות למוות
אלפי כהורים צעירים.

הממ שלה בפס טי בל אוזן

זה היה סוף הפסטיבלים — לזמן־מה.

ולספק להם דוגמה אישית, לדגור על דינים־וחשבונות
משעממים של מכירות ועלות־ז־,ייצורי, לחפש רעיונות
חדשים, לקרוא את מבול החומר המיקצועי המתפרסם
בחו״ל?

ייתכן שהם סבורים כי זמנם יושקע בצורה
יעילה יותר אם ישתפשפו שבע פעמים בשבוע
ליד ראש־הממשלה ושר-האוצר, יצחקו לשמע
הבדיחות התפלות •טל בעלי-שררה ויתחנפו
אליהם.
כך אפשר להשיג מקופת־הציבור את המיליונים,
הדרושים כדי לסתום את החורים ״שנוצרו במאזנים
בעיקבות חוסר־הכישרון, אי״האיכפתיות, העצלנות הפשוטה
והבורות של פרוטקציונדים אלה, שזכו בתפקידיהם בשל
״קשרים״ טובים.
אחרי הכל, אם החיפוי אינו מועיל, והפסדי המיליונים
מתגלים לציבור, אפשר תמיד להאשים.בכך את העובדים
החצופים, הדורשים שכר מופרז ושאינם מוכנים לעבוד.

ולמה יעבוד מישהו, שהמנכ״ל שלו מבלה
את ימיו בפסטיבלים ץ
ן• כל העסקנים האלה,

הוד־מעלתם המיניסטרים,

1מ תי הם עובדים?
בבוקר חם מופיעים בגני־ילדים ועונים לישאלות
הפעוטות. הטלוויזיה מנציחה כל מילה כיבדת־חשיבות
היוצאת מפיהם.
בצהדיים הם נושאים את דברם במועדון הימי של
דימונה או במועדון החקלאי של סביון. הטלוויזיה
מנציחה.
בערב הם ממהרים אל הפסטיבל — פעם בצפת ופעם
השרים

ידלין,

רבין

ורבינוביץ,

מאחרי

צדוק.

השר

עכשיו הם התחדשו?יתר־שאת. שוב נודד
הקירקם שד ה״מי ומי״ מחגיגה לחגיגה. שוב
נשפכים הנאומים האידיוטיים כשבד עסקן,
מגדוד ועד קטון, בקואליציה וכאופוזיציה,
שאין לו מה להגיד, סכור שמגיע לו להגיד
זאת בטלוויזיה וברדיו ובעיתונות מדי יום
כיומו.
ך* *טבוע נסע נשיא־המדינה לביקור פרטי בבריטניה.
1 1נשיא המדינה הוא דמות ייצוגית. אין הוא קובע
מדיניות, ואין לו אף הנגיעה הקלה ביותר בכל עניין
חשוב.

אולם כאשר יצא הנשיא-לדרכו, כמזל טוב,
באו כד ה״מי ומי״ כדי להיפרד ממנו בנמל־התעופה.

רק יו״ר הכנסת, שממילא אין לו מה לע״שות.
לא רק ראש־הטכם, שזהו תפקידו. לא רק שד זוטר,
כנציג הממשלה, לצורכי נימוס.
כולם היו שם. ראש־הממשלה והשרים. וכל מי שרצה
להוכיח שהוא חשוב, ולהצטלם בטלוויזיה.
כמה מאות שעוודעבודה זה עלה? כמה דמי־נסיעה
ושכר־עובדים?

וכעיקר — מהי חשיבות תפקידיהם שד
כל האנשים האלה בעיניהם שלהם עצמם, אס
הם יכולים לברוח מעבודתם כקלות שבזאת
כשביד שום דבר?
הם לחצו את ידיו של חנשיא המיסכן ׳,חייכו למצלמות,
ואצו אל מכוניות־השרד המצוחצחות.
כולם מיהרו. כי לכל אחד מהם המתין התפקיד הבא
— לנאום בכיתה ח׳ של בית־ספר יסודי, להופיע בפורום
המוביל של אגודת נשים צידקניות, לאכול את רבע־העוף
בחתונה/ברית־מילה/בר־מיצווה של בו/בת־הצמרת.

״ גאל ידץ עזסק בארכיאן לוי-יה הפוכ ה:
הוא רוצה להכניס את ההנהגה לתוך ה אד מ ה
8שבוע אחרי שראש-
הממשלה יצחק רכין ואשתו
דאה חגגו עם שר־החקלאות
והתיקשורת, אהרון אוזן את
נישואי בנו עמוס, הם חגגו
יחד עם אחד משומרי־ראשו
המסורים ביותר של ראש-
הממשלה את טכס ברית־המילה
של בנו המאומץ. לאה רבין
לא ידעה שזה אימוץ, ניגשה
אל אשתו של שוסר־הראש,
ובנוכחותם של נשיא־המדינה
אפריים קציר ושל אלוף
(מיל ).רחבעם (״גאנדי״)
זאכי, אמרה לה :״איך הצלחת
להסתיר ממני את ההריון במשך
תישעה חודשים?״ למחרת
בדית״המילה בילו הרבינים
במיסעדת־הפאר לה בורקטה
שבצפון תל-אביב, כשהם חו גגים
את יום־הנישואין של קצין
בכיר בצה״ל.
לאנשים הנכונים

8בין לאה רבין והעיתונאית
עדה הה מתקיימת תח רות
מזה מיספר חודשים.
השתיים מתחרות מי מהן תוריד
מעליה יותר קילוגרמים, על־פי
דיאטת־רבין המפורסמת. באחת
הפעמים הצטרף אל השתיים
ראש־הממשלה, שהצליח להביסן
ולהפחית חמישה ק״ג ממישקלו.
לאה הורידה שלושה ק״ג, ואילו
עדה שניים בילבד. בסוף
התחרות אמרה לאה רבין
לעדה :״כנראה זייפת!״
! 8במיזנון־הכנסת טוענים,
כי רב-אלוף (מיל ).הפרופסור
ייגאל ידין עוסק כעת בפעו לה
הפוכה מזו שהורגל לראם
כל הזמן, במיסגדת עיסוקיו
הארכיאולוגיים, הוציא דברים
מהאדמה, הרי שעתה, במיסגרת
פעולותיו הפוליטיות, הוא קובר

בעניין קדום.״ אחד הנוכחים
העיר לו ני הוא פוגע גשר.
השיב ידיד :״השר ואני נס תדר.״
ח״כ אורה נמיר לא
יכלה להתאפק, ושאלה :״גם
בעניין קדום?״
1בעת הדיונים על תק ציב
מישרד־המישטרה פנה ה עיתונאי
שמשון ארדיך אל
שר־המישטרה שלמה הילל ו אמר
לו :״אני מכסה את עניין
התקציב הפסיק אותו הילל
ואמר :״תסלח לי, את התקציב
הזה אי-אפשר לכסות.״
! 8לפני שבועיים פירסמו
עיתוני ישראל בעמודיהם הראשונים
תצלום, שהראה את
״המישלחת הישראלית״ נוטשת
את פסטיבל־הסרטים בקאן, כת גובה
על הצגת הסרט האנטי שמי
כביכול צל המלאכים של

ריינר

אליעזר רונן

ח״ב מפ״ם ישב על הביטה בפתיחת
ועידת מפ״ם, שהתקיימה ב״היכל
התרבות׳ /בשהוא לבוש בחליפה בחירה ובחולצה אדומה לוהטת,
בניגוד ליושבים האחרים על הבמה, שבאו בלבוש מפ״מי מסורתי :
חולצה עם צווארון פתוח. רונן זכה בתגובות חיוביות מצד צירות
הוועידה, שאמרו לו :״היית הקישוט היפה ביותר על הבמה.״
למחרת הופיע בוועידה, שעברה לכפר המכבייה, כשהוא לבוש
בחולצה עממית, קצרת שרוולים, בעלת צווארון פתוח (ראה תמונה).

! 8אחרי שריקה זראי צול מה
בתוכנית הטלוויזיה, ניגשה
אליה ילדה בת שמונה וביקשה
את חתימתה .״מניין את?״
שאלה ריקה בחביבות, כשהיא
חותמת בעיבדית על גבי תמונה
ציבעונית .״ממצריים !״ השיבה
הילדה .״את יודעת שאני מיש ראל
ד׳ שאלה ריקה את האו-
ייבת הקטנה, שהשיבה מייד :
״זה לא חשוב. אני אוהבת
אותו !״

777
ברנדי בינלאומי

1 3^ ״1 ״1 1 1 * *11 עוזרו של שר־החוץ יגאל אלון, ליווה את השר לוועידת מפ״ם. בראון, איש
• י י 1אחדות־העבודח, המתין לשר על הדשא (משמאל) .צעירי מפ״ם ניגשו אליו,
מבלי להכירו, שאלו לאיזה סניף הוא שייך. השיב בראון :״אזור.״ הוא נרשם על״ידם, ונבחר כציר.
את יצחק רבין עמוק באדמה.
81 כשחזר יושב־ראש הכ נסת,
ישראל ישעיהו, ב שבוע
שעבר מטיול בנורווגיה,
הוא נשאל על-ידי ידידים מה
היה הדבר שהרשים אותו ביותר
במדינה הסקנדינווית. הוא ה שיב
:״השמש שם כל־כך
חזקה, כמו בתימן.״

מזרחי

מיקג׳ ראעגו ! לציין
וז כ רו ! יעקב

ורנד

פאסביינדר

(העולם הזה .)2023 בתמונה
ניראו פקיד מישרד המיסחר-
והתעשייה, זוהר כרעם וה זמרת
ריקה זראי. עתה
נתברר כיצד נולד תצלום מוזר
זה: ריקה הגיעה באותו יום
לפסטיבל כדי לצלם תוכנית
לטלוויזיה הצרפתית. ברעם,
שהיציאה מן הפסטיבל נכפתה
עליו, למרות שכלל לא חזה
בסרט, ניסה — לשווא —
להתגונן מפני העיתונאים שעטו
עליו ושתבעו לשמוע את דעתו
על הסרט. אולם כשראו את
ריקה זראי, נטשו את ברעם
והתנפלו עליה. מתור ״סולידא ריות
יהודית״ הצטרפה ריקה
ל״מישלחת הישראלית״ ,שלא
היתד -קיימת כלל, ונד פורסמה
התמונה בעיתוני אירופה, כש היא
כוללת גם את הספיק
הישראלי אלכם מסים, שגז-
דמז למקום במיקרה.

! 8את ועידת מפ״ם, שנפתחה
ב 35-דקות של שירה,
כינה האמרגן יעקוב אגמון :
״הזימריה השביעית של מפ״ם.״
! 8שר-הפנים ד״ר יום!?
בורג יצא באמצע ישיבת-
ממשלה, והתיישב יחד עם אחד
מיועצי השרים, שלאחרונה נא
סרה
כניסתם לישיבות־הממש־לח.
מתוך חדר־הממשלה נשמעו
צעקות, והיועץ שאל את בורג
למה אינו בפנים. השיב השר :
״כל מה שאומרים שם כעת,
כבר אמרו. וכל מה שאני
אניד, כבר אמרתי.״
8 :גמיזנון הכנסת ישבו
ח״ כ אליעזר רונן ועוזר שר-
המישפטים יחיא׳ל (״חיליק״)
גו ט מן, הדומים דימיון רב.
ניגש אליהם ח״ב מיטה דיין,
פנה אל גוטמן ואמר :״בנאום
שלך היו כמה נקודות שהייתי
מבקש להשתמש בהן בנאומי.״
גוטמן הצביע על רונן ואמר:
״זה לא אני, זה הוא!״ דיין
נדהם והגיב :״מה, אתה לא

רונן?״ הסמיק, פנה אל רונן
וחזר על הבקשה.
! 8באחד הדיונים שהתקיימו
בוועדת־זדשידיותים של
הכנסת על הקיצוצים בתקציב,
קרא הח״כ הדתי אלי׳טע
שיממן לעבר שר־הבריאות,
ויקטור שם־טוב :״מה קרה
לך בזמן האחרון? שר־הסעד
זבולון הנזר זועק על ׳תקציב
מישרדו, שר-המישטרה שלמה
הילל -טוען שקשה להתייחס
אל התקציב שהוקצב לו, שר־החינוך
אחרון ידלין מתראיין
בטלוויזיה, ואתה שותק!״ ח״כ
מגחם ידיד לא נתן לשר-
הבריאות שהות לענות ואמר:
״לשם־טוב יש מה להגיד רק

8 1לא כדאי להסתכסד עם
ח״כ אכא אכן. למסקנה זו
הגיע מזכיר מיפלגת־העבודה
בתל-אביב, דוכ כן־מאיר,
הטוען כי ״מאז שסירב לתמוך
בחוגי-הבית של אבן, הוא
מוחרם בבית בול. כל זמן
שאבא אבן, מזכיר בית ברל,
לא חיפש לו תומכים לחוג-
הבית שלו, הנחיתי את הבמות
הרעיוניות בבית ברל. מאז
שסירבתי לתמוך פו, התחיל
אבא אבן להנחות את הבמות
הרעיוניות בעצמו.״
! 8המשורר יבי ישב ב קפה
סולטאן, כאשר עברה שם
השחקנית חנה מרון, אשר
לה הקדיש יבי לא־מכבר שיד
נלהב. חנה הודתה לו על השיר,
והדביקה לו נשיקה לבבית.
״גם אני רוצה נשיקה,״ קרא
הצייר אורי ליפשיץ, שישב
לאותו שולחן .״רק אחרי שתת־גלח
השיבה השחקנית, והמ שיכה
בדרכה.

>׳ 8האדריכל ישראל גו־דוכי?
,טרוד לאחרונה בחקר
הבעיות האקולוגיות של מדי-
נות-ערב. ידידיו הרבים כבר
החלו חוששים שיש בכוונתו
לרדת למארוקו, אולם גודוביץ
מיהר להסביר להם שהוא
מתעמק בבעייה, כיוון שהוא
מתחיל להגיש פינה קבועה
ה ״ו לוז הז ה

חוווסקוס
אנשים בקול השלום, שתדון בבעיות
איכות־החיים של המרחב מבלי
להתייחס לגבולות טריטוריא ליים
:״יש באיזורנו בעיות
די חשובות של איכות־יחיים,
שיפור עורקי־תחבורה, זוגות־צעירים
וזיהום סביבה, אם
נתרכז בהם, אולי נשנה מה בעיות
האחרות, ואולי זה
יקרב קצת את השלום!״
! 9הכתב הצרפתי של רשת
האי־בי־סי בפאריס, ניקולא
גרנייה, הגיע לישראל יחד
עם מסריט ואיש־קול, כדי
לעזור לצוות הישראלי כאן.

למרות -שאני עובד הטלוויזיה
הישראלית.״ המצטיינת האצנית

אסתר רוט־שחמורוכ יכו לה
לפתוח לישכת־עיתונות פר טית
במכון וינגייט, שם היא
מתגוררת לקראת אימוניה ל אולימפיאדה.
אסתר אינה חדלה
להעניק ראיונות לכתבים זרים,
המתדפקים על דלתה, והיא
לרישתות־טלוויזיה מצולמת רבות בחו״ל. עיתונאי ידוע,
כמו ויל,טור ציגלמן מנובל
אובזווואטר הפאריסאי נאלץ
להמתין ימים אחדים, עד

11 ווו!

אם את מתאכזבת מאד בימי סוף השבוע, זכרי שרצית בזה, ולא עשית
שום דבר בסיסי כדי למנוע את הדבר. האיש שפגשת שוב אינו משאיר
בפיך אלא טעם של אפר. זכרי שגם הוא איננו יכול לתת לך מה שאת
מרשה לו לתת. אל תהסס לצאת לבלות הרבה, לערוך טיולים ארוכים בכפר.

: 1 21 מרס -
1 20 נאסדיל

עעיס סוערים יכסו לקראת סוף השבוע את חיי האהבה שלך. אם אתה
נשוי — תפרוץ מריבה סוערת בינך לבין אשתך. אם יש לך חברה —
תיפרדו. גם את, בת שור לא תלקקי דבש השבוע: את תיפרדי לזמן
ארוך מאדט הקרוב מאד אלייך. שתייתך המופרזת תרחיק את רוב ידידיך.

תפוחים

השבוע מתחילה תקופה בחייך, בה תצטרך לנקוט ביוזמה, שוב וטוב.
על כן מוטב שתתכנן בזהירות את צעדיך הבאים. בת תאומים: הזהרי
משחייה, תאכלי לפני שאת הולכת בבוקר לסידורים, כוח המשיכה
שלך יגבר. אחרי מוצאי שבת תגבר חשפעתך למשך זמן קצר. נצלי זאת.

רגש־הנקמנות לא יעזור לך, ועשוי אף להזיק לתוכניותיו לטווח רחוק.
מכתב שיגיע אלייך ביום ג׳ בת סרטן יכעיס אותך כל־כך, שמוטב כי
תשקלי ימים אחדים את תוכנו, בטרם תנקטי פעולה או תשגרי תשובה,
לכאן או לכאן. לעומת זאת איו ספק שאפשר לנצל את השבוע הזה :
לשקול בו מהדש את כל הבעיות הכספיות והמשפחתיות המעיקות עלייך.

יום ד׳ מתאים לסידורים כספיים. יום ר מביא לך בשורה לא כל־כך נעימה.
זהו שבוע טוב לאלה הרוצים לבלות, לרקוד ולטייל. אולם בסוף השבוע
עליך לאגור כוח לקראת הבאות — לא כל־כך טוב לעסקים. בייחוד
ידאיג אותך שותפיך ושכניך. סידורי בית קטנים יש לסיים בזריזות.

בוכה שוורץ

במחשוף־ענק ובכובע נוסח שנות
ה־30׳ ,היתה כוכב הערב בפתיחת
תערוכתו של הבמאי שמואל בונים, גנבה את ההצגה מהרישומים
שהיו על הקיר, פגשה בידידתה התכשיטאית רחל גרא (מימין).

ה־ 6ג בחודש עשוי להתגלות לך כיום בעל משמעות בכל הקשור
לפעילותך הרומנטית. תיווכח שיש לך יותר ידידי־אמת ממה ששיערת.
מתנות שימושיות יפתיעו אותך. חיי״חברה עליזים ונעימים יסיחי אול
דעתך מבעיות היום־יום. שבוע טוב לחיסכון. בתולה ^ :לבשי צהוב.

מיפנה במחשבה ביום ה׳ יהווה עבורך סימן לתקופת־חיים חדשה. אין
את העבר, אך השתדלי לבנות עתיד טוב יותר. כוח
צורך למחוק
השכנוע שלך גובר. אתה אמנם מוצא את עצמך מבודד, אך יחד עם זאת בנושא מאושר ובעל כוח בלתי־רגיל. אפילו יריבים, עליהם תשפיע
מסויים, יכבדוך. הרבו בשבוע זה במסעות ועיסקו הרבה בספורט.
מוזר איך שאתה מסתבך כל הזמן בתככי־הזולת, לא? כאילו כל זה היה
אהוב עליך. אבל אתם שונאים תככים, לא כן, בני־עקרב? נו, את הסוד
לא נגלה. זה יישאר בינינו. לעומת זאת, כדאי להתרענן במעטי נסיעות או
טיולים. הבריאות שלך חשובה, בת עקרב: שימרי על עצמך — בייחזד
הישמרי ממחלות מידבקות, בעיקר במקומות ציבוריים. הרבי להתרחץ בים.

ראן פייו־קון

ואשתו אנה, עולים חדשים מצרפח
-פתחי חנות לבגדי־אופנה בכיכר״אתרים, הזמינו מאות אנשים לפתיחה שכללה כיבוד שהוכן על־יד
מיסעדת יוקרה וכלל מעדנים תוצרת־חוץ ושמפניה. מאות האור
חים, שהקפידו לשוחח צרפתית ואנגלית, התנפלו על האוכל. אנשיו
שעברו במיקרה ליד החנות הורחקו מהמקום בגסות, כשבעלי
הבית שואלים כל אורח בלתי־מזוהה :״מי הזמין אותך אחר
הזלילה התקיימה ארוחת־ערב, שאליה הוזמנו אותם שלא שבעו

גרנייה קיבל אישור לס
ההפגנות ב-שכם, ו פי ל נ
שליח האי־בי־סי בישראל
כי אחרי מיכתבי־התגו
חריפים שנשלחו לראע
שלה ושר-הביטחזן אחו
צרם של אנשיו לפני
בג׳ניו, תעבור הסקירה
ללא תקלות. אולם גם
נעצר איש האי־בי־סי עם
כששוחרד, בא ניקולא
למיזנון בית סוקולוב,
לעמיתיו הישראליים כי
הביטחון הישראליים לא דק
הפריעו לו בעבודתו, בכך ש עצרו
אותו, אלא הם ניסו גם
ישכור את מצלמותיו. אמר לו
כתב הטלוויזיה הישראלית,
יפיל! חלפי :״אל תדאג, זה
לא מפני שאתה כתב זר. הם
עשו לי בדיוק אותו הדבר,

שאסתר מצאה זמן פנוי כדי
להעניק לו ראיון.
׳ 9הסופר הערבי מלוד,
פ אוזי א ל ־ אסמר, שחזר ה שבוע
אחרי שבילה כמה שנים
בחו-״ל. סיפר כי נתקל אי־שם
בסקוטלנד בפליט פלסטיני, ש גם
מישפחתו באה מלוד. תוך
שהחליפו סיפורי פולקלור, שב מרכזם
עמדה האיבה רבת-
הדודות בין בני רמלה לבני
לוד, סיפר לו בעל-שיחה את
הבדיחה הבאה, המהלכת במה־נות־הפליטים:
בעמאן נפגשו
שני פליטים, האחד מלוד והשני
מרמלה .״שמעת?״ אמר הפליט
מלוד ,״היתה קטטה המונית
בין היהודים ברמלה והיהודים
בלוד.״ שאל הפליט מרמלה :
״מי ניצח י״ השיב הפליט
מלוד :״כמובן היהודים מלוד !״

118381

״7111111

תיווכח לראות שהוא מוכן לבוא לקראתך ולגלות הבנה בכל הנוגע
לך. הוא לא יובל להסתיר את מבוכתו כשתבחיני שהוא נמשך אליך.
יום חמישי הוא יום השילטון הבלתי מעורער שלך. הוא עשוי ביום זה
להסכים לכל מה שעולה על רוחך, אפילו לקבל את חיצייך השנונים.
אל תסיפרי לו על הידיד החדש שהיכרת. בת קשת — צאי לחיק הטבע.

אתה מרבה לשבת במקומות ציבוריים, בלי לעשות דברים מועילים. נסה
לשנות מינהג פסול זד, לפני שיזיק לך. אל תנסי לחפש את עתידך
בעבר — הוא עזב אותך וזהו ! לעומת זאת, תפגשי השבוע אדם, שיקסים
אותך. בגישת נבונה, תצליחי לרכוש את חיבתו. בעיות נפשיות המציקות
לך, אינן מאפשרות לך להתרכז בדברים נחוצים. התייעצי עם רופא.
24 בדצמבר ־
סז בינואר

אם כי יש כל הסיכויים שתרצה לנצל את החופש החדש שלך, אל תעשה
זאת: גם הנסיעות מסוכנות השבוע, לבני־דלי, וגם שינויי־הפתע טומנים
בחובם כל מיני סכנות פסיכולוגיות. כדאי, לעומת זאת, להכיר אנשים
חדשים, ולהתעניין בתחומים חדשים. בזהירות, עיסקה טובה מזדמנת בדרכך.
•8,7.18ט>ה־וש 8פ5

היומיים תראשונים של׳השבוע מתאימים לעריכת חשבון נפש ולהבהרת
מטרות לטווח ארוך. דאג לבך שתימצא בחברתם של ידידים
מהימנים וריאליסטיים, שיוכלו להדריכך ולסייע לך בקבלת החלטות
חשובות. היה זהיר בבל הנוגע להוצאות כספיות שתקבענה את עתידך.

והביזה
נבנצאד מוצע
חוקריםחשדנגד 1לתקופה נוספת
יצחק נבנצאל,
מננ״ל ״ הבנ ק־ל מל אכ ה״
מנכ״ל ״הבצק למלאכה״ ,יירם גלאון, חוקר עתה אם קודמו בתפקיד,
אברהם פיין, ניצל לרעה את סמכותו והשתמש בכתפי הבצק לטובתו האישית.
החקירה באה ביגלל שאילתה בישיבת מועצת־המנהלים של הבצק, שהוגשה על״ידי
חבר״הכצסת יעקוב פרנק, שהוא חבר מועצת־המנהלים. פרצק שאלי אם נכון
שכספי הבצק הושקעו על־ידי פיין בתוכציות״חיסכון פרטיות שלו.
מדובר ביותר מחצי־מיליון לירות, וצראה כי גם מקורביו של פייו בבצק עשו
זאת. גלאון מסר למדור זה כי יסיים את הבדיקה, וייתן תשובה בישיבה הקרובה
של מועצת״המצהלים. לדבריו, טוען פיין כי קיבל למה שעשה אישור ממועצת-
המוהלים. עתה בודק גלאון אם תואמים מעשיו של פיין את ההחלטה.
פיין פרש מציהול הבצק לפצי כמה חודשים, אחרי שצים רבות של ציהולו.
יחד עימו פרש גם יושב־ראש מועצת־המצהלים, יעקב סלמן. השציים הסתכסכו
עם ״התאחדות בעלי המלאכה״ ,שפרצק נציגה, ושהיא בעלת־מציות גדולה בבצק.
ביצתיים לא צמסרו למישטרה פרטים על החשדות, אולם ח״כ פרצק מסר
כי לא ייתן יד לטישטוש העובדות.

המ׳שם וה תועות
וויסקי בשד
המישטרה החלה חוקרת את פרשת
ייבוא הבשר והחברה חפצאמית, שהקימו

יעקוב שריד ואליעזר קליימן.

שריד היה בשעתו מוהל לישכת השר
חיים צדוק במישרד״המיסחר-והתע-
שייה, ואחר־כך ציר כלכלי באמריקה ה מרכזית•
הטישטרה בודקת אם לא ציצל
את מעמדו הרישמי לצרכי עיסקות הבשר,
שבמהלכן הוקמה חברה בלתי״
חוקית בפואמה וצפתחו חשבוצות מטבע
זר בשווייץ ופצאמה בלי אישור האוצר.

נמכר שלי ש
מ״להיטון

יעקב אלון קצה שליש ממציות
שבועון־הבידור ״להיטון״ .אלון הוא מוהל
מחלקת־המודעות של השבועון. בעלי-
המניות האחרים של השבועון הם אברהם
אלון והעורך, דויד פז.

שקנא מגע ומניות
.גני שזלמיזד לפלאמו
מגעים ראשונים בין בעלי רשת המלונות
״גני שולמית״ ,קבוצת היזם בצלאל
מיזרחי, לבין שמואל שרון (פלא־טי)
,הופסקו בגלל הבדלים במחירים.
בעלי-המלונות תובעים כ 60-מיליון לירות
עבורם.
לרשת שלושה מלונות: באילת, ים
המלח ואשקלון. הסיבה ליציאתו של
מזרחי מעיסקי המלונאות היא רצונו
להתרכז בעיסקי הבנייה והקבלנות, בתקופת
המיתון הקרבה לדעתו.

יזם מיזרחי

מקורבי נגיד ״בנק ישראל״ ,משה
זנבר, הפיצו לאחרונה כאילו רוצה יושב-
ראש הנהלת ״בנק הפועלים״ ,יעקוב
לווינסון, בתפקיד הנגיד. מטרת השמועות
היא ניסיון להשפיע על שר־האוצר
יהושע רבינוביץ, לתמוך בהמשך כהונתו
של זנבר לתקופה נוספת.
שמועות אלה הן חסרות כל יסוד,
וכאשר הגיעו אל לווינסון חכחישן זה
בצורה חד-משמעית. גט אישי-כלכלה בכירים,
המכירים את לווינסון היטב, משוכנעים
כי לא יסכים ואינו רוצה כלל
בתפקיד נגיד ״בנק ישראל״ .יציאתו לחופשה
היא טוטאלית, והוא נמנע מכל
קשר עם גורמי-כלכלה, להוציא עניינים
הקשורים בהעברת תפקידו לנפתלי

בלומנטל.

בינתיים הגיע שר־האוצר למסקנה, כי
המועמד הטיבעי לתפקיד הנגיד הוא
דויד גולן, מנכ״ל ״הבנק הבינלאומי
הראשון״.

דוייח. גנק ״ ישראד,

רוטשילד נכנס

מגלה

• האם השכר בישראל גבוה ! ״בנק
ישראל״ הישווה את השכר בתעשייה
הישראלית לשכר בשש ארצות תעשייתיות
גדולות. מסתבר כי השכר, ביחס ליחידת-
תפוקה בישראל, הגיע בשנת 1974 רק ל-
* 64.5מן השכר המקביל בארצות התעשייתיות.
בשנת 1975 היה השכר בישראל,
לעומת השאר, רק * .56.2לא
גובה השכר הוא שמפריע לתעשייה הישראלית
לייצא.
•,כמה הרוויחו היבואנים בשנים
1974ו־ 1975 מהפרשי הפיחותים ז ״בנק
ישראל״ מגלה, כי בשנתיים אלה הגבירו
את הייבוא בציפיות לעליית״מחירים ול־פיחותים.
בשנת 1974 הביאו ארצה תשומות
ב־ 2,707 מיליון דולר, לעומת ייבוא
צפוי של 2,416 מיליון. עודף הייבוא בשנה
זו, שהובא לצרכים ספקולטיביים,
הוא 364 מיליון דולר. בשנת 1975 היה
עודף הייבוא לצרכים ספקולטיביים 218
מיליון דולר. בשתי השנים הוא היה
582 מיליון דולר.
בשנתיים אלה הרוויחו היבואנים מ-
שינוי־שערים כ 50-אחוזים, או כ300-
מיליון דולר. על רווח זה ויתרו חן המכס
והן מס-ההכנסה, וניסיונות המכס לגבותו
בצורת היטל-מלאי, נכשלו.
• אגב, בשנתיים אלה הרוויחו גם
היצואנים מעיכוב העברת תמורות־יצוא
ארצה .״בנק ישראל״ מגלה, כי העברות-
הון פרטיות ארצה, שהיו בשנת 1973
731 מיליון דולר, ירדו בשנת 1974ל-
500 מיליון, ובשנת 1975 ירדו ל392-
מיליון דולר. מסקנה: כ 400-מיליון דולר,
שהיו צריכים להגיע ארצה, עוכבו
יותר משנה במטרה להרוויח את הפרשי
הפיחותים. המדינה, שחסר לה כסף,
נאלצה ללוות מטבע זר בריבית יקרה
בחוץ. המטבע, שעוכבה על-ידי היצואנים,
בעיקר יהלומנים, ניתנת להם בריבית
מצחיקה של שישה אחוזים לערך.
• למיקרא הדין-וחשבון של ״בנק
ישראל״ אמר איש״העסקים דני פינקס,
כי מצא שיתרות ההשקעה נטו בישראל
בשנה האחרונה, זהות לסכומי־חכסף שהחזיר
מיכאל ציר ארצח.

הלקוח המיסתוו׳ שד
ניוון -קור בהנא

אהבה פלאטונית?
מוצע מבקר-המדינה,
על-ידי מרבית חברי ועדת־הכספים של
הכנסת לתקופת-כהונה נוספת כמבקר-
המדינה. נבנצאל הודיע, לפני שבועות
אחדים, כי לא ימשיך בתפקידו עם תום
כהונתו השנה. אחרי הודעתו התברר ל-
חברי״הכנסת, כי קשה להגיע להסכמה
על מועמד ברמתו של נננצאל.
חברי״הכנסת המציעים אותו לתקופה

שמזעזת שווא
בעניין לוויינסזן

הלקוח של עורך־דין מיכאל פירון,
בגללו הוגשה תלונה ליועץ־חמישפטי-
לממשלה, ואשר שמו לא פורסם עד כה,
הוא המשקיע האוסטרי קרל כתנא.
כהנא הוא בעל מניות נכיר במי&על
״פריקלס״ בים־המלח בשותפות עם חברת
״כימיקלים לישראל״ .עורך-דין פירון מייצג
את כהנא ואת השקעותיו בישראל.
כחנא גם המתווך בעיסקת מכירת מטוסי
ח״כפיר״ לממשלת אוסטריה.
יושב־ראש מועצת המנהליק של התעשייה
האווירית, יצרנית ה״כפיר״ ,הוא
עורך־דיו מיכאל פירון. כפילות זו גרמה
לתלונה אצל א ה רו ןברק׳ שייתן נימים
אלה את החלטתו, האם מותר לפירון
לשבת על שני הכסאות.

לניהול בנק בקליפורניה
מגלוי נכנצאל
שיניים חדות?

נוספת טוענים כי למעשה, הדינים-
והחשבונות שלו חשפו את כל הליקויים
שהתפרסמו, אם־כי הם תוארו בצורה
שקטה ויבשה. לדיבריהם, כאשר יידע
המבקר כי התקופה הנוספת תהיה ה אחרונה,
לא יהסס לחשוף יותר שיניים
ולמתוח ביקורת ברורה יותר, שתבקר
גם את המעורבים ולא רק את העניין
המבוקר.

מגיע כבשק פו א
אונייה ובה ארנע״מאות טונות של בשר-
כנש קפוא מצ׳ילי מגיעה השבוע ארצה.
המיטען מובא על-ידי חברת ״אשור״.
הוא היה אמור להגיע לארץ כבר לפני
כמה שבועות, אולם הבעיות ב״חברה
הימית להובלת פרי״ עיכבו את הונלתו
ארצה. הכבש הוא מאיכות מעולה, מ-
איזורי הפמפאס המשותפים לארץ־האש
של ארגנטינה וצ׳ילה•

הברון אדמונד דה־רוטשילד החליט
לחזק את שליטתו ב״בנק אוף קליפורניה,״
הידוע בשם ״בנקאל־טרי״סטייט״
(הבנק היחיד באמריקה הרשאי לפעול
בשלוש מדינות) .הוא הודיע על כניסתו
כחבר מועצת־המנהלים של הבנק, השקיע
בו עוד 8מיליון דולר כהלוואה לחברה
המחזיקה במניות הבנק, והחליף את
נשיא הבנק בפעם השלישית תוך שנה.
הנשיא החדש הוא שאונסי שמיט,
קודם נשיא ״נשיונאל בנק אוף שיקגו.״
חוגי בנקאות מציינים, פי מטרתו היא
להפוך את הבנק ל״מורגן־גאראנטי״ של
המערב.
בשלושה החודשים שבהם משמש
שמיט בתפקיד, הוא הקפיא את חלוקת
הדיווידנד, קיצץ במספר הסניפים, עבר
למישרדים פחות יקרים, והקטין את השקעת
הבנק באיגרות־חוב עירוניות. מעשה
נוסף שלו היה עיקול אחת מאוניות
״החברה הימית להובלת פרי,״ החבה
כספים לבנק.
קודמו של שמיט ׳1 ,יי מסג׳ונש,
לא ניהל את הבנק בצורה השמרנית שבה
רצה רוטשילד, ועזב אחרי חמישה חודשי
ניהול, עם חצי״מיליון דולר פיצויים.

קרן סודית 3או8גר
לשיחוד עיתתאים
בסוף אפריל 1975 פורסמו ב״רשומות״
תקנות, המסדירות את מיסי-חנסיעות
לחו״ל וקובעות מי זכאי לפטור מלא
או חלקי. התקנות החדשות כוללות כמה
אישורים תמוהים כמו, למשל, הפטור
לסוכני״נסיעות מכל מס, או פטור לתל-
מידי-ישיבות בחו״ל, אבל רק ישיבות
ששר־חדתות מאשרן לצורכי פטור.
התקנות מאפשרות, ובצדק, לתת פטור
במיקרים של נסיעות של חולים או מי״
קרי-סעד או מקרי אסון אישי. התקנות
אינן מאפשרות לאוצר לתת בעירתו פטורים
מסיבות של שוחד או קנייה של
הנוסע. מי שסבר כי בגלל זה יחדל האוצר
להפלות בין האזרחים על-ידי מתן
פטור למי שהוא רוצה, טועה.
האוצר שיריין קרן מיוחדת בת 30
מיליון לירות, משתמש בה כדי לשלם
מס־נסיעות עבור נוסעים לחו״ל שלא
ניתן לפטור אותם בעזרת התקנות הקיי מות•
הנה
מיקרה טיפוסי: לפני כמה חודשים
הזמין השוק המשותף עיתונאי אחד
לסיור יסודי של כמה חודשים בארצות
השוק. ההזמנה הועברה על-ידי מישרד-

החוץ לאגודת העיתונאים בירושלים, וזו
החליטה כי תחת לשלוח עיתונאי אחד
לכמה חודשים, עדיף לשלוח את כל ה כתבים
הכלכליים לכמה ימים• את שאלת
הכרטיס פתרה ״אל-על״ ,הששה לשלוח
חינם עיתונאים הכותבים עליח טובות.
נותרה שאלת מס-הנסיעות• התקנות
פוטרות מי שמוזמן על-ידי ממשלה זרח,
ואשר הממשלה הזרה משלמת את הוצאות
הנסיעה שלו. כאן לא היה דבר
כזה. השוק הזמין עיתונאי אחד, ולא
עשרות. מה עשה האוצר, הזקוק אף הוא
לכתבים הכלכליים של ירושלים ולרשי-
מותיחם על מעשיו? שילם עבור העיתונאים
את מס־הנסיעות מכספי הקרן.
בימים אלה מציע האוצר לקצץ בתק ציבים
של ילדים למישפחות נזקקות. לא
הופיעה אף רשימה אחת של כתב כלכלי
ירושלמי המציעח לקצץ בקרן השוחד,
ולא בקצבת הילדים הרעבים. כן הופיעו
הרבה רשימות הלוחמות בהקפאת שכר,
וכן כאלה הקוראות להפסקת נסיעות ל-
חו״ל.
של אחרים.

מגיעה אחת
אתה רואה ושומע-בבת אחת!
סודות טכנולוגיה חדי שה
מתגלים ב פניך מיד
עם הל חי צה הרא שונה
ב ל המעגלים מורכבים
מטרנזיסטורים
10-5ם2£ון ו 0ז5ו5א^/קז ץ 11 טז
התמונה וה צליל מופיעים
מיד עם הדלקתהמ קל ט
£ 6,5011610 מטז 0וק זא\/ז$או
ו־זאט מכווני נפרדים המעניקים
רגי שות וחדות
בל עדיי ם לתמונה.
מ עגל סופי מ שו לב
המעניק צליל ו=ז 1-א
מ שובח.
ה מל ה האחרונה בעי צוב
אירופאי המוסיף הידור
מיוחד לבי תך.

ליופיטר שיל ד ת
x 1700ז $ו£$א 0שהיא
ה מילה ה מ תו חכמת
האחרונה ב אל ק טרוני ק ה.
/ 1700ז כו ללארבעה
מ עגלים מ שולבי ם
ה מ מלאים ת פ קי ד ם של
<0טרנזיסטורים -
יתרון טכני מוב ה ק
המעניק ליופי טר אמינות
ותיפקוד מו שלמים.
x 1700ז עומד ב מב חני
ציוד מקצועי
לטמפר טו ר ה. לחות.
יובש וקור.
x 1700ז מו ש תת ע ל
51£61ץ1 5נ 1ם 10 יזואט.
ה מ פי צי ם בי עו ראל

/׳!רות פילוג! בכל פינ הברח בי ה מ די נ ה

אולמי תצוגה מרכזיים: וד׳א, א לנ כי .66 היפר, ביכר מאירהוף, ק .אליעזר
פלוניפילוט: ת ל ־ אכיב: ביבי אברהם, סלון פילוט, ארלוזרוב .53הרצליה: פטרו?ר וגבע, סלון פילוט, פוקולוב .6-1ב ת ־ י ם :
סלון פילוט, רוב קונונוביץ, רח׳ רוטשילד . 14רחובות: סלון פילוט, ניר אפרים, לוין אפשטיין ,27
רשימה חלקית של מפיצי פילוט ברחבי הארץ: תל־אכיב: ד,ללה ורדי, בן־יהודד . 100 ,רדיו קסטל, אלנבי ; 27 ציפרוט אברמנטו, אצ״ל ,44 שכונת
התקוה ; פיסצקי רפאל, ההגנה . 71 סלון להיט, אבן גבירול ; 20 רוטנברג ראובן, לבונטין ; 1פאליק לופו, ארלינגר ; 2פייגו בע״מ, מרכז מסחרי,
רמת־אביב ; בסן שלמה, מרכז מסחרי, רמת החייל. רמת־גן: בכר אשר, הרא״ה ;24 טכניקור, ארלוזורוב ; 10 יואל ישראל, הרא״ה ; 18 ריגר נחום,
קריניצי ;2פאר רבינוביץ, ביאליק ;35 שירי אהרון, ביאליק . 63 הדר־יום ף: רפייקה אריה, מרכז מסחרי. גבעתיים: נתנאלי משה, כצנלסון ;12 שביט,
כצנלסון . 145 פתח־תקוד: השרון, חובבי ציון ; 18 קדוש יוסף, חיים עוזר ; 1מנור אברהם, חיים עוזר ; 1ויסמן אריה, חובבי ציון ; 23 רדיו אלי,
ההגנה ; 12 לירון, ההגנה . 17 כני־ברק: ויס טומי, עקיבא ; 33 פולק אליהו, עקיבא . 158 פרדס בץ: שעשוע שלמה, ז׳בוטינסקי . 114 חולון :
אמבי, סוקולוב ; 42 סלון סבוי, סוקולוב . 77 הוד השרון: חילו, דרך השרון .74 לוד: האור לוד, הרצל .44 תל־מונד: חקיה, מרכז מסחרי, יפו :
מ. פינדר, שדרות ירושלים ; 28א. לבל, שדרות ירושלים .29 הרצליה: פטרובר, פסג׳ אגד ; אלטון את סיני, סוקולוב .53 חדרה: הכט את פלוטניק
בע״מ, רוטשילד .38 נתניה: אושר חבה יוסף, שד׳ בנימין ; 13 פטמן יוסף, עמק חפר .4פיצ׳בסקי אברהם, שמואל הנציב ; 3דד, הרטוק את
שטרן ״מקסים״ ,הרצל ; 43 בכר דוד, שד׳ בנימין . 14 נהריה: אוניברסל, שד׳ געתון .4עפו העתיקה: קניני זהר. נצרת: דייב עמורי, רח׳ השוק.
טבריה: סיטון יעקב, כיכר העצמאות. כית־שאן: אובניש שלום, מרכז מסחרי. חיפה: טרקלין חשמל זילברשטיין, הנביאים ; 25 רדיו סימפוניה,
הרצל ; 85 ברנשטיין אלכסנדר, שפירא . 13 קרית־מוצקין: שיווק הקריות, פלדמן, שד׳ השופטים . 11 קרית־ים כ׳ :אחים נפטלברג, ירושלים . 3
קריית־שמונה: קרייזלר משה, מרכז מסחרי. כת־ים: מושקוביץ, רוטשילד ; 27 סלון שקל, רוטשילד . 32 ראשוו־לציון: ברנפלד אמנון, רוטשילד .41
רמלה: יולזרי חיים, הרצל .73 אשקלון: כהנא שמואל, רחוב צה״ל . 1באר־שכע: שבתי יוסף, העצמאות ; 27 פטמן חיים, טרומפלדור . 57
די מונ ה: כליפה יוסף. ק רי רנ * א לי עז ר: רדיו אורן, מרכז מסחרי. רמת ־יצחל ! :אברמוביץ דוד,ירושלים .28

הרוג מצרי מוטל לרגלי סופר־שרמן ישראלי

על החי ר ב מי לחמת יו ם־ ה בי פו רי ם ״ אמר :״ מ עו לםלאעש1
כהר בי ם. ב ה

טו בי ם.

כשעות

ק רי טיו ת.

מעטי־

חי־ז :73 שותף 1011
ף• מילחמת יום־הכיפורים היה חיל־הרגלים של
4צה״ל שותף זוטר־מאד לטנקים, ואבר מדולדל ב־
״צוות־הקרב״ הרב־חילי, בכל הרמות, בשתי החזיתות,
במיגננה כמו במיתקפה. בתחום בניין־ר,כוחות והכנתם
למילחמה גילמה האימפוטנציה •של החי״ר את השגיאה
ואת המחדל החמודים ביותר, שעשה צה״ל של טרם-
הכיפורים.
אמנם, מאז המילחמה נעשה לשיפור המצב ולפחות
מבחינה חיצונית — כלומר, בציודו ובחימושו — קפץ
חיל־הרגלים, פוף־סוף, מעידן ־של קדם מילחמת־העולם־
השניה לזה של ימינו.

אפל עדיין שאלה גדולה היא אם גם משאר
הבחינות עכר החי״ר את המטמורפזה ההכרחית
— והאם כלל כוחות־היבשה (כלומר, מה
שמוגדר אצלנו, משום־מה ,״שריון״) למדו
ויודעים, מצידם, איד להפעיל נכונה את החי״ר
ואת צוות־הקרב, אשר הרגלים, משולבים כו.

חשוב לעמוד על ההתפתחויות שהובילו — בניגוד לכל
הגיון ולכל צורך — לניוון החי״ר בצה״ל, כדי שיינתן
להבחין בתהליכים דומים, בהווה או בעתיד, ולנטרלם
עודם באיבם.

הכומתות של חופי 1ר פ 1ל
ך״ רושם הכללי, אשר נטבע בתודעת הציבור בהקשר
1 1חיל־הרגלים. הוא, שביום־הכיפורים חסר היה צה״ל
חי״ר בכמות מספקת.

אין דכר הרחוק יותר מן האמת העובדתית.

ב־ 3ד דא נמצא
נשום צבא ואוי לשמו
חי״ו כה מ״ושן ומנגו
נמו בצה״ז
לצה״ל נמצא חי״ר בשפע והכמות הספיקה בהחלט
לכל הצרכים. הבעייה לא היתה כלל להשיג חי״ר, אלא
רק איך לנצל כהלכה את יחידות ועוצבות הרגלים אשר
באיזור הלחימה או בקירבתו. היתה זו בעייה, כי הקת־ספציות
שהנחו את בניית צה״ל, תורותיו, אורחי־לחימתו
והתוכניות הטקטיות — ומה ־שחשוב מכל, גם את המנ טליות
של מפקדייהשדה ואת ניסיונם האישי ומושגיהם

— הועידו לחי״ר מעמד שולי וח־שיבות מישנית, לא
הרבה יותר מאשר הוטב־מים ושומד־לילה לטנקים. אפילו
אותם מפקדי שריון שראשיתם בחיל־הרגלים, איבדו,
כמדומה, לגמרי את מה שידעו. הטנקיסטים־מלידה מעולם
לא למדו ולא הבינו מה זה חי״ר.
יחידות הרגלים, מצידן, לא היו מצויימת או מאומ נות
ליטול חלק משמעותי, כשותף ראשי. חיוני ושווה־ערך
לטנקים, בלחימה האופיינית לזירתנו, שהיא ״לוח מת
שריון״ — כלומר, מושתתת על רק״מ (רכב־קרב־משוריין).

מחוץ
לשלב הפותח של צליחת התעלה, לא

הן לא היו מסוגלות ליטול חלק בלחימה — ואמנם,
כאמור, כימעט לא השתתפו בה. גם כאשר ובמקום שה חזית
נפרצה, היה הכל תלוי בכך, שיצליחו לקדם טנקים
לסתימת הפירצה. איש לא העלה על דעתו, אף במצבי-
ייאוש אלה, כי יחידות רגלים של צה״ל יוכלו להועיל
במשהו. במקומות ובמיקרים רבים הצטמצמה תשומת־ליבם
של מפקדים לענין החי״ר שלהם בכך• ,שדאגו לפנותו
אחור ולסלקו מאיזור הלחימה — עם הבנות, האזרחים
והשק״ט.

ונזכור כי אלוף חופי, מפקד הפיקוד, ורפול,
ושניהל את הכלימה, שפקד היו שניהם צנחנים ותיקים, שלא המירו את
כומתתם האדומה כשהורה.

סי מין עמידרור־

שיבוש הש.נ.ש.

כיצע היל-הרגלים שלנו, ואפילו לא נטל חלק
של ממש, באף קרב מרכזי אחד כמילחמה.

^ ומרה מיוחדת מעניקה למציאות זו העובדה
1 1שבתוך איכון יחידות של חי״ר חובק־ידיים
ובלתי־מועיל נמנו שתי עוצבות׳ הנחשבות עילית —
חטיבת גולני וחטיבת צנחני־מילואים •של (היום תא״ל)
נאדל.
אמנם אין ספק כי ממוצע־האיכות״האישי של חיילי
עוצבות הרגלים המובהקות של צה״ל עולה על זה ־של
דעותיהן המצריות או הסוריות — אגב, כל יחידות צה״ל
המוכרות או הנחשבות כ״נבחרות״ הינן, כולן או בעיקרן,
יחידות של רגלים. אבל גם המעולות שביחידות הרגלים
של צה״ל לא היו מסוגלות, ביום־הכיפורים למה שעשו,
כדבר מובן־מאליו וקבוע, כל יחידות־הרגלים הרגילות

כיבוש החרמון, תפיסת תל־שאמס, ההשתתפות בהדי פת
נסיון המיבקע המצרי לכיוון הטיתלה וטיהור ״החיץ
החקלאי״ מדרום ומצפון לראש־הגשר — כל אלה היו,
לכל היותר, מאמצים מוגבלים, בעלי ערך (צבאי) מקומי
או מי־שני. ערכם העיקרי, לעניין לימוד לקחים, היה
בדוגמות ־של ״מה ניתן היה לעשות אילו ברוב הקר בות
החשובים ובכל המאמצים המכריעים נשאו הטנקים
כימעט לבדם.
פשיטת־הרגל של ההי״ר — נכון יותר, של צה״ל,
בנושא החי״ר — בלטה בשתי החזיתות: אך, כמדומה,
בצפון יותר מאשר בדרום, אולי מפני •שנתוני הרמה
הינם ״חי״ריים״ יותר מאשר נתוני סיני.
בפרוץ המילחמה עמדו לרשות פיקוד הצפון יחידות
רגלים (.״רגיל״ וחרמ״ש)
ככל שנמשכה המילחמה, הלכו יחסי־הכוחות
ונטו יותר ויותר לכיוון החי״ר, במיוחד הכמותיים בפיקוד הצפון.

לעובדה סטאטיסטית זו אין, כמובן, כל סימן וזכר
בתיאורי־ד,קרבות, והיא גם לא השתקפה במה שנעשה
בשדה. ובדין כך, כי הכל עמד, בצידנו, על הטנק- .

שעה שכל שרמן זקן, אשר סכל סתימת־דלק,
גרם דפיקות-לב לכל אורך שרשרת־הפי־קוד
כצפון, ישכו יחידות חי״ר שלמות, תיק
ניות ורעננות לחלוטין — כחיכוק ידיים כעורף.

תשוב דאתו את האהואים
לא כדי להעמידם אד
הקיר אלא נדי לקבוע
מניין תבוא הישועה
של צבאות מצריים וסוריה: דהיינו, ליטול חלק קבוע
וחיוני, לעיתים אף מכריע, בקרבות ההתקפה וההגנה,
בצד הטנקים הידידותיים ומול טנקי־האוייב.
אצל המצרים, חיל־הרגלים הוא שנשא בעיקר הנטל,
במיתקפה כמו במיגננה. בצד הסורי, הטנקים הם שהיוו
את האלמנט העיקרי במיתקפה ! אך המיגננה, שניהלו עם
מעברנו להתקפה לתוך ־שיטחם, נשענה על החי״ר.

רגלים מצריים או סוריים אלה הם שהיוו
את היריב הקשה והאמיתי לטנקים שלנו. גם
בקכלם סיוע עלום מן הטנקים שלהם, ואף ללא
סיוע טנקים כלשהו, נלחם חי״ר זה ביעילות
בטנקים של צה״ל, וכמיקדים רכים הדפם.

הוא והבאים אחריו סיפקו לצד,״ל של ערב מער כת
סיני 56׳ פסבדו־תיאוריה מיקצועית מושלמת, אשר
הסבירה היטב, כי החי״ר ולוחמת־החי״ר הם העיקר, ועלי הם
תקום או תיפול המילחמה ביבשה.
כך, כשנה קודם ״קדש״ ,הופיעה בירחון מערכות של
צה״ל סידרת פירסומים, שנושאה היל-ד,רגלים, כ״היל־היסוד״
.תפיסתו הרשמית והמוצהרת של צד,״ל הוצגה
שם (באמצעות קטעים מתוך מסה של יהודה וולאך)
בלשון זו:

עד שחיפשו טנקאינו את ה״ש.ב.ש.״ המייוחל, מצאו
כי החי״ר רווי־הנ״ט מקלקל להם את השורה, מחלל את
״מרחבי התימרוך המייוחלים, ופגיעתו קשה ומסוכנת פי-
כמה מזו של הקוליגות המשוריינים, אשר להם ציפו.
אילו רק יכלו גולני וחטיבת נאדל לתפקד כמו ההי״ר
המצרי, היה ניתן להטיל עליהן חלק מרכזי בבלימה. הרבה

״צה״ל הוא כעיקרו צבא שד בוחות-מי-
דואים ...צבא מסוג זה הוא לפי מהותו(!) צבא־

ענו מקננת בלב טנקיסטיס
תיקונה לחהזיו ליושנה
את עטרת ..הטנק המבקיע״

החלום על ״ג״ראדי־ובתי״
יביא בוודאות גמורה
לקטסטוופה־תת׳

מעומס הלחימה היה מוסר כך מן הטנקים: ובעוד הסורים
היו אז שוחקים הרבה מן ד,שירמן התוקף שלהם מול
מערכי־חי״ר קרקעיים שמצדנו, היו עוצבות־הטנקים שלנו
יכולות לשחרר חלק נכבד מכוחן — אם לא את רובו
— ממשימות ההגנה הסטאטית. בכך היתר, נפתחת, כבר
בשלבים הראשונים, אפשרות נוחה לרכז כוחות בלתי־מרותקים
של טנקים ולתמרנם ב״לוחמת שיריון״ למכות־נגד
במרחב. בתנאי שהיו מכות אלו מונחתות כהלכה, היה
ניהול כזה של המיגננה עשוי להוציא את המיתקפה
הסורית משיווי־מישקל, הרבה קודם שהדבר אירע בפועל.
חלוקת־תפקידים זו בין הטנקים לחי״ר, בעיקר בקרב־הגנה,
ידועה ומקובלת אכסיומטית מזר 35 ,שנה לפחות.
בצדנו לא היה לה זכר. בין הטנק־מאניה מכאן, ופיגור
וחולשת חיל־ד,רגלים מכאן, לא היו כוחות־היבשה שלנו
מסוגלים להקים ולהפעיל מיסגרות טקטיות ואורחי־לחימה
רב־חייליים. גם מבחינה זו, היתד, רמת־כושר
— כלומר, לא היה ביכולתם לעמוד אף בסטנדרטים, שהפכו
נכסי-צאן־ברזל של העולם הצבאי כבר בד. 1943

ודאי הדבר, כי ב־73נ 15 לא נמצא חי׳׳ר כה
מפגר ומיושן כשום צבא ראוי לשמו — ולא
רק כצבאות הקטגוריה ״האירופית״ ,אלא גם
כצכאות־־ערב.

אכן, ראוי חיל־הרגלים של צה״ל, על כל סוגיו וצו רותיו,
שייאמר על חלקו במילחמת יום־הכיפורים, כי
״מעולם לא עשו כה רבים, כה טובים, בשעות כה קרי טיות,
כה מעט.״ לא ייאמן הדבר, שכזאת יקרה דווקא
בצבא, ר,־שרוי כל העת במצב של כוננות למילחמה, היוצא
מ״סיבוב״ אחד אל הבא אחריו׳ וביניהם מבלה תקופות
ארובות של ״התשות״ או ״ביטחון שוטף״ פעיל. על
אחת כמה וכמה, שהזנחת החי״ר וניוונו נגרמו לא רק
עקב היעדר שימת־לב ובהיסח־הדעת, אלא גם כתוצאה
מודעת של תפיסות מוגדרות ומדיניות מכוונת.
בימים ההם, עת דימה צה״ל כי הוא שהמציא את
המילחמה וכל הכרוך בה, נראה עיוות מחלחל זה כשיא
של תבונה, בבניין־הבוח ובהכנת צד,״ל למילחמה.

את האחריות והאשם רגילים להטיל על
אנשי חיל־השיריון. אולם, מבלי לפטרם מחל קם
כבזיון, עיקרו נישא לא עליהם, אלא על
כתפי אנשי החי״ר עצמם.

חשוב לאתר בבירור את נושאי האחריות והאשם,
לא כל־כך לצרכי הקביעה, את מי יש להעמיד אל הקיר,
אלא בעיקר כדי שנבחין מאיפה ועל־ידי מי, יותר
מאחרים, יבוא התיקון ותצמח הישועה.

צחק שדה וישואר בו

רגלים ...וכעיקר הכרח הוא, שכל החילות שבו
יהיו מסוגלים לסייע כמיטב יכולתם למסד
העיקרי שבו, לחיד־הרגלים ...גם ביום אין תחליף
להיל־הרגלים כחוט־השדרה של המילהמה
ובנושאה העיקרי

ח״׳רבמיבצע ־ קדש
אותם בחורים צעירים ונלהבים, אשר עם עסקני־הביטחון
יצרו את הכוח הצבאי העברי, בלהט ובהקרבה יותר
מאשר בידע ובהבנה, גיבשו את צה״ל הנולד. וכהמשך
רצוף לפו״ש, לפלוגות־הלילד, ולגאפירים.
היעדרו של מסד מיקצועי ממשי הוא המסביר, למה
אפילו את מה שרכש ושיפר צה״ל במרוצת המילחמה,
בתהליך ממושך ויקר מאד של ״נסיון ושגיאה״ ,לא היה
ביכולתו לשמר בתוך עצמו וללמד הלאה. משאך יצאו
את השורות רוב ותיקי המילחמה, יצא והלך עימם גם
הנסיון שצברו. מייד לאחר המילחמה חלד, ירידה תלולה,

צודד עבו בבת־אחת
מקיצוניות אחת לשנייה -
הטנק לא דק הריח את חחי׳ ו
אלא 01 ומס אותו
לא רק באיכות כוח-האדם (ביגלל חילופי הוותיקים בעו לים
חדשים) ,אלא גם ברמתו המיקצועית של החי״ר —
משמע, אז, ברמתו של צה״ל בכללו.
עד כמה שנגעו התפיסות הרשמיות של מיבנה כו־חות־היבשה,
אירגונם ולחימתם, לא עורערה, עד ״קדש״,
דומיננטיות החי״ר.

המאור הצבאי התיאורטי הגדול שד הימים
ההם, ישראל בר, קבע את חיל־הרגלים כמרכזי
ככוחות וכלחימת־היכשה אף במה שנים
אחרי מיכצע ״קדש״ — מה שמחזק כיותר את
הגירסה, שבחשבון סופי לא היה הרכה יותר
משרלטן מבריק.

הדקח שד רססונ
וי* רב מוצלח הרבה יותר ניהלה באותה מערכה
אוגדת חיים לסקוב, בגיזרת רפיח. החידוש העקרוני
והבולט בלחימתה, שנעשה גם הגורם המכריע בהצלח תה,
היה שיתוף־ד,פעולה בהתקפה של החי״ר עם הטנקים,
שנעשה בכללו לפי המקובלות שעוצבו במילחמת־העולם
השניה: חי״ר בסיוע טנקים מבקיע את המערך המבוצר;
ובעיקבותיו מנצלים כוחות ״שיריוך את ההצלחה וחודרים
אל עומק שטח האוייב, להשמדת כוחותיו ולהשתלטות
על יעדים אופרטיביים ואיסטרטגיים.
היה זה ״קרב-ד־,הבקעה״ היחידי, בקנה־מידה גדול
(עוצבתי) שניהל צד,״ל, מראשיתו ועד היום ; דהיינו,
הקרב היחידי שבו תקף צד,״ל במתכוון חזיתית מערך-
הגנה מבוצר, כדי לפרצו. כל שאר הקרבות המכונים
״הבקעות״ — כמו של טל ושרון בששת־הימים —
אינם מתאימים לתואר. לא ״הבקיעו״ בהם את המערך,
אלא חיפשו נקודות־תורפה באגפיו ומהן חדרו לעומקו.
הסכימה של לסקוב מתאימה בעיקרה לכל הבקעה,
בימינו כמו אז — כמו העובדה, שב״הבקעה״ ניטל על
חיל ־ הרגלים המאמץ העיקרי. קביעה זו אמנם
מקובלת סכמטית בכל התורות ועל כל הצבאות.

אך ראוי להבליטה כבירור לטובת הטג־קיסטים
שלנו, אשר רק בקושי רב וכלב ככד
השלימו, לאחר יום־הכיפורים, עם הטענה, ש
הג׳יראדי לא כישר עידן חדש, אלא רק הדגים
שגיאות ישנות; ובתוככי אי־אלה מהם, בך
נדמה, עוד מקננת התקווה להחזיר עטרת
״הטנק המבקיע״ ליושנה, באמצעות טכניקות
שאינן אלא ג׳יראדי־רכתי — ואשר ודאי בי
תהפוכנה קטסטרופות-רבתי, יזומות־מראש.

זץ היסטוריה של החי״ר בצד,״ל מופיעה כתהליך
י י מתמיד של הידרדרות המעמד והרמה. רק לאחר מיל-
חמת יום־ד,כיפורים, ובעיקבותיה, דומה כי מתחילד, ד,פ־רבולה
להתיישר כלפי מעלה.
בראשית היה צד,״ל כולו חי״ר. לכאורה נבע הדבר
מן המיגבלות של צבא דל־אמצעים, שבקושי יצא מן
המחתרת והוטל למילחמה גלויה. אך לאמיתו של דבר
היה המימסד הצבאי, שהושתת על ״ההגנה״ ,חובבני כו לו•
חיל־הרגלים, מהיותו האלמנטרי ביותר בין גורמי-
העוצמה הצבאיים, היה היחידי, אשר איכשהו יכלו להפעילו.
משך מילחמת־העצמאות, וכתולדה ישירה מן הנסיון
שנצבר בה ובמהלכה, חל שיפור מתמיד ברמת הביצוע
של יחידות ועוצבות הרגלים. עד סופה הן נשארו לא רק
דומיננטיות, אלא, להלכה ולמעשה, חזות הכל.
אף המיבצעים הניידים של צה״ל, שהחלו במחציתה
השניה של אותה מילחמה וגברו לקראת סיומה, התבססו
על חי״ר ממונע. הרק״מ לכל סוגיו — שריוניות, טנקים
וזחלמים — רק שירת את החי״ר, או סייע לו.

העוצבה אשר נשאה את מאמץ־ד,הבקעה העיקרי של
לסקוב היתד, חטיבת גולני, בפיקוד בנימין גיבלי.
שיתוף־ד,פעולה עם הטנקים( ,מחטיבת שריון ומילואים
תחת חייט בר־לב) ,באקט יזום מלכתחילה, בלט במייוחד
בדרום הגיזרה, שם הבקיע גדוד גולני, מתוגבר בפלוגת
שרמנים. קרב רפיח הציג את חלוקודו־,תפקידים בין החי״ר
והטנקים באופן שהיה נכון ויעיל בעיקרו! וחשוב יותר,
הוכיח לצד,״ל, על דרך החיוב, מה שלימדה אבו־עגילה
על דרך השלילה ומה שידעו כל הצבאות כבר מזמן
— שמיזוג החי״ר עם הטנקים לצוות־קרב אורגני אחד
איננו רק אפשרי, אלא גם חיוני והכרחי.
מחוסר בסיס אינטלקטואלי — ,וממילא גם קריטר יונים
ובקרות מיקצועיות של ממש, היה צה״ל נוח להת רשם
מדהרות־הפרא הרות־הסיכון והבלתי-יעילות — ביחס
של חטיבה ,7שנעשו עם טנקים, בלא השתתפות של
חי״ר, הרבה יותר מאשר מן הביצועים המשולבים, אך
״הסכמטיים״ וד,אפורים (כי סכימה נכונה חוסכת הצורך
בהברקות ובסיכונים יוצאי־דופן!) של אוגדת לסקוב.
אמנם יראה לי מי שיראה, כי ב״לקחי קדש״ נזכרים
ומאושרים פורמלית גם אלה של קרב רפיח. אך הם
נשכחו ואבדו למעשה.

צה״ל היה אז כה ״רגלי״ באופיו ובלחי•
מתו, עד שחטיבת השיריון ( 8של יצחק שדה)
השתתפה כ״קרב השיריון הגדול כיותר של
המילחמה נפיץ כיבוש עיראק־אל־מנשיה
כפתיחת מיכצע ״יואב״ — כשהיא כפופה
לגדודחי ״ ר, מחטיבת פלמ״ח ״הנגב״.
סידור זה, הנראה כיום דמיוני, היה כמובן איוולת
צבאית מוחלטת, ילידת בערות מיקצועית מוחלטת, אף
ביסודות האלמנטריים ביותר של אירגון והפעלת כוחות
בלחימת־הייבשה. דוגמה זו ואחרות כמזתה מלמדות, כי
עדיפות החי״ר בצד,״ל של תש״ח לא הושתתה על דוק טרינה
של ממש, אשר עוצבה ביודעין, במגמה להתאים
את העקרונות והכללים הנכונים לנסיבות הנתונות. אלא,

כעבור שנה, במערכת סיני, תקף ״כוח־המשימה״
האוגדתי העיקרי של צה״ל את המערך המצרי באבד
עגיילה. עוצבות־הרגלים שלו — כולל יחידת חרמ״ש
מחטיבת השיריון (מילואים) שהופנתה לשם, בפיקוד
גלינקא, אשר ניסה לבצע גירסה מוקדמת של הג׳יראדי,
רק נכשל שם ונהרג — הפגינו רמודביצוע ויכולת ירודות
ונחלו בזיון חרוץ ומביש, מול כוח מצרי נחות. על
רקען בלטו ביותר, בזוהר מוגזם, ביצועי הטנקים של
חטיבת־השיריון הסדירה ״שבע״.
מפקדה של אוגדה זו היה אל״מ יהודה וולאך. הגם
שחלק נכבד מד,ביזיון נגרם כתוצאה מהתערבותם המשב-
שת־ביותר של אלוף הפיקוד דאז (אסף שמחוני) וה-
רמטכ״ל משה דיין, הרי אף התוכנית, המקורית היתה
מאד לא־מבריקד, ובלטו בה, בין היתר, ההסתמכות
הכימעט־בלבדית של החי״ר, מישניות השיריון ואי-
ניצולו.

צנ חני םבפ עו ל רו ־נו ק ״ ב

כמציאות עכר צה״ל בבת-אחת מקיצוניות
אחת להיפוכה — ״השיריון״ (משמע, הטנק)
(המשך בעמוד )36

מערכו ת סטריאו

101־1711

איכות לל א פ שרו ת
איכות של מערכות סטריאופוניות,
של מכשירי הי-פי מעולים
אין משיגים בפשרות ובויתורים.
•כמעט׳1 -בערך* לא תמצא בלכסיקון
המושגים של המומחים האמריקניים
המאיישים את מעבדות המחקר ׳גול זז $00
התוצאה: ציוד מקצועי, מדויק, מושלם.
כתב העת המקצועי
ץ זו £1סוז א 1<3א סומסץ קבע לאור בדיקות קפדניות בי ׳ביצועי
מערכות זזס 5 0עולים אף על
הספציפיקציות המוצהרות!*
( 1ל -זזס 5 0הצהרות המות יעל
הענות שמע של 15 עד 35 אלף
וכושר הפרדה סטריאופוני של 40נ1ו
זזס $ 0מאמצת לה מזה 30 שנה
מסורת. של
מן האלקטרוניקה התעשייתית,
במערכות־קול ונאמנות גבוהה.

שילוב הטכנולוגיות החדישות

זזס 50 היתה ראשונה להכניס
מעגכים־משולנים )1.0במכשירי הי-פי,
היתה ראשונה לשלב תצוגת דיגיטלית
לתדירות, בטיונרים הפועלים ב סרז;
וראשונה לפתח גלאי צ1£קן ז 1.ם1א
המאפשר קליטת שידורים בסטריאו.
דרישותיהם הקפדניות של מוסיקאים
להפקת צליל הנאמן למקור, הביאה אותם
נארה־ב וברחבי העולם כולו
לנחור ב ! 5 0 0 1 1
אלו עונדות. הן מדברות בעד עצמן.
עתה בישראל.
את מערכות זז ס 50 תמצא דק בסלונים
הגדולים ובחנויות היוקרה. המגוון הרחב
יאפשר לך לבחור מערכת אשר תתאים
לדרישותיך המפונקות ביותר.

בחרב־ 50011
בחר באיכות ללא כשרות1
50011 בישראל.
מפיצים בלעדיים של ח-ווק
אולם תצוגה מרכזי: אלנבי $<5־״ תל־אביב

מיעצים• לך לקנות סטריאו של חברה
11 או אחרת, איזו מקרבת יש להם בבית.,.
...למבינים יש סטריאו א מריקני:זזס 5 0

אנזנ!]פ\

רשימת סוחרים מורשים תפורסם בקרוב•

גדולי המדינה נרתמו לשבנע את רוטשילד לבטל את התביעות
נגד טיבור רוזנבוים ־ אחרי שאיים שי ח שו ף במישפטו את
הקומיסיונים ששילם ו למפא־־י ו לו פ ״י מכספי מעוכת־הביטחון

הגדולה של טיבור
מאח

יגאלל בי ב

ף* כדון אדמונד דה־ רוטשילד הופ !
1תע. זה־עתה הודיעו לו כי שר-האוצר
של ישראל, יהושע רבינוביץ, מבקש
להיפגש עימו בדחיפות בענייו חשוב ב יותר.
שאלודהבהרה העלתה, כי העניין
החשוב הוא תביעותיה של החברה לישראל
נגד ד״ר טיבור רוזנבוים בשווייץ.
שר־האוצר דבינוביץ היה אחוז פחד.
זה־עתה שמע מה היה בפי חבר־כנסת
נכבד, שהגיע משווייץ, מצוייד במיסמכים
שנתן לו טיבור רוזנבוים. חבר־הכנסת
הבהיר לרבינוביץ כי טיבור הגיע לשלב
של ״תמות נפשי עם פלישתים.״ אם יתנהל
נגדו מישפט פלילי בגין התביעה שהגישה
נגדו החברה לישראל, לא יהסס לפתוח
את כל סיפרי הבנק ואת חשבונותיו. או
אז, איים רוזנבוים, תתברר כל מערכת
העסקים של הבנק עב מערכת־הביטחוו

לא יתגלו לעולם כולו ענייני הביטחון
הסודיים של ישראל.
נשק הסחיטה, שהופעל עתה על-
ידי טיבור רוזנבוים, הוא המהלך האחרון
שנותר לו להצלת עצמו מן הכלא. טיבור
חי בהרגשה כי כל יתר ענייניו הסתדרו
על הצד היותר טוב. אחרי שבית־המישפט
בז׳נבה אישר את הסדר הנושים, חולק
בימים אלה דיבידנד ראשון לנושים, בשי-

כל זה הוא רק מראה חיצוני. בעיקבות
התלונה הפלילית שהגישה נגדו החברה
לישראל, סיימו חקומיסארים שמונו על־ידי
בית־המישפט, חקירה נרחבת שבה
נתגלו מעשים פליליים לרוב. בכל רגע
צפויה הגשת בקשה לבית־המישפט להת חלת
הדיון בתלונה, וטיבור יודע היטב
כי דיון כזה יושיבו בכלא.
הוא אינו יכול לעזוב את ־שווייץ ולעקור
לארץ אחרת, כיוון ששוחרר מן הכלא
בערבות של חמישה מיליון פראנקים
שווייציים שאותה המציאו ראשי הקהילה
היהודית בז׳נבה, וטיבור הוא איש של
כבוד ולא יבגוד בנותני הכסף. מעל לראשו
תלויה חרב דמוקלס של התביעה שהגיש
הברון רוטשילד בשם החברה לישראל.
והדרך היחידה להימלט מאימת המאכלת
היא ביטול התביעה.
כל מאמציו וכל קשריו מופעלים עתה
למטרה זאת. הוא הכין שודד. של מיסמכים,
המוכיחים מה שיכול להתגלות בבית-
כן היה הבנק מבצע תשלומים של שכר
והוצאות לעובדי מערכת-הביטחון באירופה.
נוסף לאיומו של טיבור כי המישפט
יחבל בבטחון המדינה, בא איומו כי המיש־פט
יחבל גם בביטחונן של כמה מיפלגות.
טיבור רוזנבוים היד׳ שותף עם מפא״י
בשורה ארוכה של חברות כלכליות. ה מדובר
בחברות לייצוא וייבוא מליבריה

השר רכיכוכיץ

השר פרם

מתחנן בפני רוטשילד

חושש מפני טיבור

מן החובות המוכחים. חלקה
עור של
של החברה לישראל הגיע ל־ 3.5מיליון
פראנקים שווייציים. טיבור משוכנע כי
יצליח לשלם, תוך כמה שנים, קרוב לאר בעים
אחוז מכלל החובות, בהתאם לסכומים
שיקבל ממימרש הנכסים.
הדיבידנד הראשון שחולק עתה, מקורו
במזומנים שנתפסו בידי הכונסים. הם החלו
גס למכור רכוש, הודיעו השבוע על מכירת
מישרדי הבנק בלונדון ובציריך. עתה ייגשו
למכור את הנכסים הכבדים שבישראל
ובאיטליה.
טיבור עצמו התאושש כבר לחלוטין
ממהלומת פשיטת־הדגל. לפני כחודשיים
לקה בהתקף־לב, שבא עליו בפיתאומיות.
כתוצאה מכך נאלץ להאיט את קצב עבודתו׳
והוא בא עתה למישרדו רק לשעות אחדות,
כל יום. הוא נוסע במכונית מהודרת מדגם
חלס־רויס, עם נהג, ונראה כי יש לו
מקורות כספיים משלו.
עדות לכך היא ההזמנות ששלח בימים
אלה, לנישואי בתו במילאנו. החופה תתקיים
בימים החרובים, ובדנבה מספרים כי ל-
מיספר ניכר של מוזמניו שלח, יחד עם
ההזמנה, גם כרטיסי־טיסה הלוך־ושוב, כמו
בימים הטובים ־שלו. מי שאין לו כסף,
אינו יכול לממן הטסות של מכרים משווייץ
לאיטליה. אולם טיבור יודע היטב, כי

וישראל. חברה אחרת של טיבור זמפא״י
סחרה בתרופות עם מישרד־חבריאות של
יצחק רפאל בתקופת תל-׳גיבורים. חברות
אחרות עסקו בסרטים, חנויות־פטורות־מכם
ומקררים, ועוד שורה ארוכה של
עסקים.
מערכת חברות זו שימשה גם צינור
להעברת כספים החוצה לשווייץ, ובאמצעות
הבנק של טיבור הועברו הכספים כתרומות
למפא״י ומוסדותיה. מדובר במילימים
רבים של דולרים, שהוברחו מן הארץ
בצורה בלתי-חוקית ובתקופה שבה היה
שר-האוצר הנוכחי אחראי על •שורה ארוכה
של פעולות כספיות כאלה שנעשו מטעם
ועבור מפא״י.
כל הפעולות הללו, איים טיבור, תתגלינה
במישפטו, אם אכן יתקיים.
אולם איומים אלה הם כאין־וכאפס
לעומת האיום האחרון, שאותו שמר עבור
שר-הביטחון הנוכחי ,־שימעון פרם. מסמכיו
של טיבוד מוכיחים, כי הבנק שלו העביר
עמלות למימון מיפלגת דפ״י כאשר שימעון
פרס היה הכל-יכול בה. הקומיסיונים ניתנו
כנגד עסקות של מערכת־הביטחון עם
הבנק של טיבור, עיסקות שנע־שו כאשר
שר-הביטחון היה משה דיין ולפניו, כש־
(המשך בעמוד )22

0/0ך\

טיכור רוזנבויס
מאיים על רבינוביץ
הישראלית, כולל כל התשלומים ששילם
לסוכני מערכת־הביטחון באירופה. דברים
אלה היו רק הקדמה לאיום הנוסף שבפי
חבר־הכנסת: תמורת מימון עיסקי הביטחון
באמצעות הבנק, שילם רוזנבוים עמלות
נכבדות לקרנות הבחירות של מפא״י ורפ״י
כאחד, בעיקר בבחירות הגורליות -של פילוג
מפא״י.

נשק ה ס חי ט ה —
מהלך אחרון
ך* איום כגילוי העמלות השפיע על שר !
1האוצר של ישראל. הוא הבטיח לחבר-
הכנסת להיפגש עם הברון רוטשילד, ול השפיע
עליו כי יבטל את התביעות, למען

אדמונד דה־ רוטשילד
מסרב להציל את פרס
המישפט. חלק מן הדברים נוגע לפעולות
שעשה טיבור עבור מערכת־הביטחון ב תקופה
שבה משה קשתי ז״ל היה מנכ״ל
מישרד־הביטחון. אז היה הבנק הבינלאומי
לאשראי של טיבור הבנק המרכזי של
מערכת־הביטחון, למרות אזהרות
כי טיבור אינו מהימן
מבחינה ביטחונית.

עי ס קו ת משולשות
לטישטוש
ף • כגל, שד טיבור היה המממן של
1 1עיסקות־רכש רבות של מישרד-
הביטחון

הסחיטה

אפנת הלילית לנסיעת הקיץ

(המשך מעמוד )21
נאמניו של פרס שלטו במישרד ובמערכת
הכלכלית הענקית של הביטחון.
טיבור טוען, כי במיקרים לא-מעטים
אישרו לו תמורת העיסקות עמלות גבוהות
מן המקובל, וכי היה עליו להעביר חלק
מן העמלות כתרומה לרפ״י.

שלך

לחול

ל ה קריב ילדיס —
__ ולא כסף?
ך ן רשה זו, אס תתגלה, תחסל את
•— פרס כאישיות פוליטית, מבחינת החוק
אין הבדל בין: מעשים כאלה לבין מעשיו
של מיכאל צור. בשני המיקרים הועברו
קומיסיוניס לכיס פרטי, על חשבון כספי
המדינה או החברה.
העמלות שהעביר הבנק של טיבור נכנסו
לחשבון־בנק מייוחד בשווייץ, והכספים
שבו קרויים ״קרן־רפ״י״ או ״קרן־פרם״.
הנאמן של הקרן, שעל שמו היה החשבון
הבנקאי בשווייץ, היה עורך־הדין המנוח
משה (״מויש״) חביב, מראשי רפ״י. עצם
קיום הקרן התגלה רק אחרי נפילתו של
מויש חביב במילחמת ששת־הימים. חשבון
הבנק שפתח עביר דפ״י עבר, עם מותו,
לבעלות אשתו. ראשי רפ״י היו צריכים
להשקיע מאמצים רבים כדי לשכנע אותה
שכספים אלה הם של המיפלגה, ולא רכושו
הפרטי. לבסוף הסכימה להעביר את הכסף
לבעלות רפ״י, כאשר חלק ממנו נועד
להקמת קרן־זיכדון לזכרו של עורד־הדין,
שהיה מן הטובים בארץ.
כאשר נחתם הסכם המיזוג בין מיפלגת
העבודה לרפ״י, ופרס היתנה את המיזוג
בהעברת חובות רפ״י למיפלגה החדשה,
דרש פינחס ספיר המנוח כי רפ״י תמסור
את כספי קרן־פרס. שימעון פרם הכחיש
בכל תוקף כאילו יש לרפ״י כספים כאלה,
וספיר נאלץ, בחירוק־שעיים, לשלם את
כל חובותיה של רפ״י ולהשאיר לראשיה
את הכספים שבבנקים בחו״ל. על הקרן
הגיש, בשעתו, שורה של שאילתות חבר-
הכנסת לשעבר אורי אבנרי, וסגן־שר־האוצר
צבי דינשטיין התחמק ממתן תשובה
עניינית עליהן.
ברור, משום כך, שלחציו ואיומיו של
טיבור נושאים פרי, ואישים שונים ורבים
מגיעים אל הברון רוטשילד ומנסים להשפיע
עליו כי יבטל את התביעות. הברון עצמו
איתן בדעתו למצות את הדין עם טיבור
עד תום, וכל הלחצים עליו רק מקשיחים
את עמדתו. בשיחות עם ידידים אמר, כי
לא ייתכן שיעברו לסדר היום על דברים

בית האפנה העילית אלנבי 42 ודא טל5 53 57 .

המועצה הישראלית
לגוון שחם
ישראל -נלססיו׳
ביום ר׳ ,16.6.76 ,בשעה , 20.30
בבית־שוקולוב, תל־אביב.
דיון פומבי על הנושא :

י שר אל,
ה שטחי ־
חו מר נפץ!
בחשתתפווג :

מוחמד אכוי־שלכאיה
אורי אכנרי
ח״כ אריה(לובה) אליאב
אלי כן־גל
סלים חורי
ד״ר מתתיהו פלד
ח״כ מאיר פעיל
במדינה העם
ברוסיה עול
המיזרח־הת״כון

היתה זו חזדמכות
טובח לשילטוגות?הפגין
טימטום — והם השתמשו
בה בגסש חפצה
אחת הסיסמות השגורות באירופה לגבי
ישראל היא :״זוהי פרוסיה של המיזרח־התיכון.״
הכוונה
היא למדינה המצטיינת בעודף
של שחצנות ובחוסר של רגישות לריגשות
הזולת. מדינה צבאית חזקה אך מטומטמת,
שיש לה הכישרון לעשות תמיד את הדבר
הלא־נכון ביחסיה עם עמים אחרים.
הפרוסים עצמם התגברו על תכונה זו,
אחרי שורה של מהלומות היסטוריות.
לרבים נדמה כי ישראל ירשה את מקומם.
הדוגמה לאייכי. מי שחשב כך, יכול
היה להסתייע השבוע בפרשת גרי דייווים,

יחסים מרחביים
משהו מוזר קלה
ב ד דו לביירות

המיבצע הצבאי הסורי,
בחסות אמריקאית ובשותפות
ישראל, התפגצ׳ר אך
ההכרעה עדיין לא כפלה
אזרח־עולס דימוים -
פרוסיה —

היו״ר: ד״ר יעקב ארנון

•111116 1976 185116

5£טמ>ד₪ק
ודרבון ״רשות השירות העולמי״*— או ״הדמוקרטיה של המיזרח־התיכון״ ?

י1י? 1 01
011צ 11-151-צ 61׳10מ׳1116 ^.1
01 81161166 זג 30־ 1ננ 81ת 0 0

הפצה בלע די ת

סטימצקי

חמורים כשל טיבזר בנימוקים לאומיים
או בנימוקי טובת הציבור.
הברון משקיע זמן רב בניהול החברה
לישראל, ורק השבוע הקדיש ימים אחדים
לשיחות עם מנכ״ל החברה, ישראל גילעד,
שהבריא כבר לחלוטין, ועם פרקליט החב רה,
עורך־הדין אמנון גולדנברג. לכל הפו נים
אליו בעניין טיבור, הוא משיב בלאוו
מוחלט.
מאפיינת את עמדת הברון תשובתו לאיש־ציבור
ישראלי, שהתבקש לפנות אל הברון
מאותן סיבות ביטחוניות־^אומיות. התשובה
היתד, קצרה :״מדינת ישראל לא נכנעה
לסחיטה במעלות, ושילמה בחיי עשרות
ילדים. האם עתה היא תיכנע לסחיטה של
טיבור רוזנבוים, המסכנת קאריירה של
כמה אישים?״

מאז שרף את דרכונו האמריקאי, לפני
28 שנים, מנפיק דייווים דרכונים משלו,
הנושאים את הכותרת רשות השרות הלאומי.
לא פעם נטען כי הוא גובה תשלום
עבור הנפקתם. אולם רוב המדינות מניחות
לדייוויס עצמו לחצות גבולות בדרכון זה
— לא משום שהן מכירות ברשות הדינד
יונית, אלא משום שהן מכירות בכוונותיו
הטובות והבלתי-מזיקות של דייוויס האיש.
סדר צריך להיות. לא כן שילטונות
ישראל.
אילו הניחו לדייוויס להיכנס לארץ, לטייל
בה כמה ימים כאוות־נפשו, לא היה הדבר
מזיק לאיש. העיתונות העולמית היתד.
מדווחת על כך בכמה שורות חיוביות,
ודימוייה של ישראל כמדינה חופשית,
״הדמוקרטיה היחידה במיזרח התיכון״ ,היה
מתחזק.
אולם בישראל שולטים הפרוסים. חוק
הוא חוק, וסדר צריך להיות. דייוויס נעצר
בנמל־התעופה, הוחזק בתחנת־המישטרה,
במעצר פתוח, עד שנמצאה הדרך לגרשו.
הטימטום עצמו היה בולט. אך מטומטמת
עוד יותר היתה האמתלה שנמצאה בחיפזון.
קצין־מישטרה הכריז כי דייווים ״מכר
בעבר דרכונים לאוייבי ישראל״.
ידוע כי דייוויס מעניק דרכון לכל דורש.
לדרכונים אלה אין כל ערך — מדינת
ישראל בוודאי לא הניחה לאיש — ״מחבל״
או אנטי-מחבל — להיכנס על סמך דרכון
זה. אם כן, מה היה הנזק?
לפי אותו היגיון יכלה ישראל לאסור
כניסת בני־אדם בדרכונים הולנדיים, מאחר
שהטרוריסט האחרון, נושא־הפצצה, שבא
ללוד, נשא דרכון כזה.

היהודי־למחצה בן ה ,54-אזרח־העולם מס׳
1בחסד עצמו.
דייוויס האמריקאי, טייס קרב לשעבר
הכופר בכל המדינות הלאומיות, שימש
דוגמה לאייבי נתן הישראלי. כוונותיו
טובות, השקפתו מבולבלת, השפעתו אפ סית.
אך לא יעלה על דעת איש בעולם
להתנכל לו. אפילו המישטרד, הצרפתית,
שאינה ידועה בעדינותה דווקא, מניחה
אותו לנפשו, אף שעצם שהותו של האמ ריקאי
חסר-הנתינות על אדמת צרפת הוא
כפירה באלוהי הסדר.
* הנושא על עטיפתו את המילה דרכון
בגרמנית, בצרפתית, ברוסית, בערבית
ובסינית. הסמל על חזהו של דייווים: אדם
פושט ידיו על רקע השמש הזורחת.

כאשר מדינה אחת פולשת לשכנתה
החלשה כדי לכפות עליה מעמד של גרורה,
צריך הדבר להיעשות במהירות־הבזק, מבלי
שתינתן שהות לכוחות אחרים להתערב.
כך נהג ליאוניד ברז׳נייב בצ׳כוסלובקיה.
כאשר החליט לשים קץ ל״אביב בפראג״,
הנחית על המדינה הקטנה מכה צבאית
מוחצת, והטאנקים שלו שעטו ברחובות
פראג עוד לפני שמישהו הבין מה קורה.
הדוגמה ההפוכה ניתנה על־ידי האמרי קאים
בוויאט־נאם. הם התערבו טיפין־
טיפין, עד שהחדירו לארץ הקטנה חצי
מיליון חיילים — מבלי שהצליחו להכריע
את אויביהם בעלי הציוד הפרימיטיבי.
לסתום הגודל. כאשר פלשו הסורים
ללבנון, בנשק סובייטי, על־פי תוכנית
אמריקאית ובעידוד ישראלי, הם ביקשו
לסתום, במכה אחת, את הגולל על כוחות
אש״ף והשמאל הלבנוני.
• הם קיוו כי עובדה מוגמרת מהירה
תהמם את העולם הערבי, ותכריח אותו
להשלים עם ״העובדות בשטח״ .אילו
הצליחו, היתד, סוריה־רבתי, בעלת־החסות
על לבנון, ירדן ופלסטין, מופיעה כמוקד-
כוח מרכזי בעולם הערבי. מצריים היתד,
מנוטרלת. ישראל היתד, מוקפת על־ידי
הכוח הסורי מראש-הניקדה עד עקבה
(העולם הזה .)2023
אולם משהו — בסלאנג של צד,״ל —
התפנצ׳י. הכוח הסורי לא הגיע אל חופי
ביירות, צידון לטריפולי. הוא נעצר אי שם
בדרך, לפני הגיעו ליעד. עדיין לא
ברור אם גרמו לכך התנגדותם הנמרצת
של הלוחמים הפלסטיניים ו/או אי-היעילות
ד,לוגיסטית של הצבא הסורי עצמו.
אי־ודאות. העצירה יצרה מצב-ביניים,
שנמשך כל השבוע. הצבא הסורי התכונן
למכה שנייה נגד הכוחות, שהספיקו להת בצר
מולו. העולם הערבי הספיק להתכנס,
לפתוח בפעולה נגדית.
נגד סוריה קמה ברית רחבה של כל
הכוחות — מתונים וקיצוניים, שמאליים
וימניים — שחששו מפני התגברות הכוח
הסורי. אולם קואליציה זו היתה, מיטיבעה,
רופפת, בעלת יעילות מצומצמת. משך
ימים ארוכים היא התמקחה על מהות הכו חות
הערביים שיבואו ללבנון, דרך גישתם
ה מו ל ת הז ה? 4ח 7

ומעמדם. ההתערבות המאסיבית בוששה
לבוא.
מילחימת התעמולה היתד. בשיאה. כל
שונאי סוריה האשימו אותה בבגידה בעניין
הפלסטיני ובשותפות עם ישראל. סוריה ׳
השיבה בתישפוכת של צביעות, כשהיא
משמיצה את בעלת־בריתה החדשה, ישראל,
׳ומשלמת מס־שפתיים לאירגונים הפלסטי ניים,
בשעה שכוחותיה התכוננו להשמידם.
בסוף השבוע ריחפה אי־הוודאות על
פני לבנון. אי־אפשר היה אף לנחש איך
יפול דבר — אם תצליח השותפות הסורית—
אמריקאית—ישראלית לשבור את אש״ף׳
או אם תצליח הקואליציה הערבית האנטי׳
סורית, יחד עם כוחות אש״ף, לסכל את
התוכנית.
מקור גיכיר מאד. המתמוגג הראשי
היה ״המקור הבכיר בירושלים״ ,יצחק
רבין. בשבוע שעבר הכריז כי לא יזיל
דימעה אם ישחטו הסורים את אנשי אש״ף.
השבוע הכריז כי הוא עוקב בשימחה
גלוייה אחר המתרחש בלבנון. הוא זקף
לזכותו את הקרע המצרי—סיורי, את ההת ערבות
הסורית בלבנון נגד אש׳׳ף ואת
המהומה הכללית בעולם הערבי.
במשך כל השבוע, נהגה ממשלת ישראל
כמשרתת נאמנה של התוכנית הסורית—
אמריקאית. היא קיבלה בברכה את המשך
ההתערבות הסורית, לא השמיעה שום
מחאה כאשר התקרב הצבא הסורי לגבול •
ישראל ב״פתח־לנד״ ,אך הזדרזה להשמיע
איומים סתומים כאשר הגיעו ללבנון היחי דות
הסימליות הראשונות של הכוח הבע־ערבי,
שנועד לבלום את הסורים.
שיום ויכוה רציני לא התנהל על הנושא
הגורלי — לא בציבור, לא בכלי-התיק-
שורת, ובוודאי לא בממשלה, שחדלה מומן
לשמש פורום רציני לדיון מדיני. משום
כך לא היה למקור הבכיר כל צורך להסביר
מדוע הוא סבור כי מדינת־חסות לבנונית,
המשולבת במערך הצבאי הסורי, תהיה
מועילה בעתיד לביטחון ישראל.

״סישפט״
אנוח אכלו ססר

מישפטו של ״חרב״
משה לוויככר היה
קומדיה מתחילתו ועד 6ופו —
ומסקנותיו הן עגומות
ברוסטוב היה פוגרום.
הקוזאקים השיכורים פלשו לרובע היהו די.
בראש ההמון המוסת רץ הכומר איוואן
איוואנוב איוואנוביץ /מנהיג המאה השחו רה.
הקוזאקים
שיסו את כלביהם ביהודים,
ואלה נעצו את שיניהם בבשרם. כמה צעי רים
יהודיים נחטפו, הופשטו עירומים,
הוכו והוחזקו כבולים.
רב יהודי זקן הוכרח לזחול על הארץ
ולנקות את הרחוב.
אבל השילטונות לא ישבו בחיבוק־ידיים.
הם העמידו את איוואן איוואנוביץ׳ לדין
— בעוון העלבת לויטננט של חיל־הפרשים
הקיסרי, שרצה לעצור בעדו.
שלושה שופטים צבאיים ישבו בדין.
דם זיכו את הכומר מכל אשמה, וקבעו
שהקצין הרוסי שיקר. הם העלו על גם
את אופיו המצויין של איוואנוביץ /והצ דיקו
את שינאתו ליהודים. הוא זוכה מכל
אשמה.
אולם, הוסיף בית־המישפט, מוטב למ נוע
להבא מן הקוזאקים להיכנס לרובע
היהודי בשעת מהומה.
״רב״ ו״דוקטור״ .תיאור זה אינו
לקוח מסיפור־זוועה יהודי מימי הצאר.
המאורעות התרחשו בחברון, והמישפט נע רך
ברמאללה. השבוע נסתיים בפסק־דין,
שסיים את הקומדיה.
זו התחילה בהרשת כתב־אישום נגד
״הרב״ משה לוויינגר — כתב־אישום ש היה
-שערורייה מתחילתו ועד סופו. התוב עים
הצבאיים, שפעלו בלי ספק על־פי
הוראות מגמה, לא הגישו נגד לווינגר
כל אישום על הפוגרום שנערך בפקודתו,
* השבוע הגיש ח״כ יוסי שריד שאילתה
לשר־הביטחון, וביקש לדעת אם אומנם
נושא אוריון את תואר הדוקטור שלא כדין,
מאחר שמעולם לא זכה בתואר זה. לא־מכבר
בנטל באופן הפגנתי פסק־דין של
אוריון, שבו דן עורך־דין יהודי למאסר
בו־במקוס, בעוון ״ביזיון בית־הדיך.
העולם הזה 2024

מכל את תחילתה של מערכת-הבחירות
הפנימית של המיסלגה הדתית הלאומית,
העומדת להיערך בעוד חצי־שנה.
רפאל נכשל בפליטת פה אומללה בגנות
התושבים הספרדיים של הקטמונים בירו שלים.
הוא אמר כי ״אני מזדעזע למר אה
דור הפרזיטים הגדל שם.״ ח״כ יהודה
בן־מאיר, מצעירי המיפלגה ויריבו החריף
ביותר של רפאל, קפץ על פליטת־פה זו
כמוצא שלל רב, ומיהר להדליפה לעיתונים.
לא עזרה הכחשתו של רפאל מעל בימת
הכנסת בדבר אחריותו להתבטאות על
תושבי הקטמונים. הכל יודעים כי רפאל
אכן אמר זאת, והתגובה לא איחרה לבוא.

״הרב״ לווינגר (בהתנחלות ואדי־ל,לט)

פיניטה לה קומדיה
ואף לא על עצם הופעתו הפרובוקטיבית
בחברון ביום המהומות• האישום היחידי
התייחס לפגיעה בקצין־צה״ל. מאשמה מגו חכת
זו זוכה בנקל. למן הרגע הראישון
של המישפט לא היה קיים ספק לגבי סופו.
אולם שלושת השופטים, בראשות השו פט
המפורסם סגן־אלוף הדוקטור גרשון
אוריון* לא הסתפקו בכך. לא זו בילבד
שלא מתחו ביקורת על אי־הגשת אישום
על עריכת הפוגרום, אלא שאף הצדיקו
את הפוגרום עצמו בעקיפין, בחוזרם על
אחת הטענות השחוקות והמבחילות ביותר
של הקנאות הלאומנית בישראל.
טעגה גזענית. נאמר בפסק-הדיו:
״לכל המנסה להקל ראש בחששו של
הנאשם (לווינגר) ,שטען כי מאורעות
תרפ״ט בחברון לא יחזרו שוב — יש
להזכיר את תוצאותיהן של מאורעות אלה,
כאשר יהודי חברון נשדדו על־ידי שכ ניהם
הערביים ו־ 59 בני־ישיבה נרצחו באכ זריות.״
מעשה־הזוועה
בחברון אירע ב־ . 1929 כל
מי שהיה אז בן , 18 ויכול היה להשתתף
בו, הוא כיום בן ,65 אם נותר בחיים.
להטיל על כל בני־חברון של היום את
האחריות למעשי כמה אבותיהם — הרי
זו תפיסה גזענית, על־פי העיקרון שנפסל
על־ידי נביאי ישראל — ״אבות אכלו
בוסר ושיני בנים תקהינה״.
״בית־מישפט״ המעלה טענה כזו —
ספק אם ראוי הוא לתואר בית־מישפט.
תחבורה מילחמה זעירה
עד גלגלים

החייל דרף עוזי
ואיים ע 7הנהג —
והגהגים החלו נושאים
אקדחים טעונים
לא קל לקלקל רעיון כל־כך טוב וחיובי
כמו הסעה־חינם של חיילים. אבל גד
יעקובי הצליח בכך.
בזינוקו הקדחתני אל הפירסומת, עלה
שר־התחבורה בחיפזון על רעיון מלפני
10 שנים (העולם הזה )2023 מבלי לתכנן
דבר. החובה נכפתה על אגד ללא שום
הכנה מוקדמת. אפילו הבעיות הפשוטות
ביותר לא נבדקו מראש. השבוע ניכרו
התוצאות — כאשר פרצה מילחמה זעירה
בין הנהגים והחיילים, ובין החיילים וה ציבור
האזרחי.
כאש קוצים. אות הזינוק ניתן על-
ידי חייל שעלה לאוטובוס־מהיר מחיפה
לתל־אביב, וביקש לרדת בצומת הכביש
לירושלים. הנהג סירב, בטענו, בצדק, שה חייל
לא היה צריך לעלות לאוטובוס־מהיר,

שאינו עוצר בדרך. החייל הרים את העוזי
שלו, דרך אותו ואיים על הנהג.
הפעם ׳נמנע אסון. חבריו של החייל
דדשתלטו עליו, הוציאו מידיו את העוזי.
הוא נעצר לחקירה.
העיתונות גנזה את הידיעה, אך השמו עה
על התקרית עברה בין נהגי אגד במ הירות
של דליקת״קוצים. למחרת החלו
רבים מהם חוגרים אקדחים (ברישיון) ב צורה
בולטת.
15 גרוזים. אולם חמורה מן התקרית
האלימה היתה בעייה, שנראה כי שר־התחבורה
אף לא חלם עליה.
על־פי ההוראה, חייב אגד להסיע כל
חייל המציג פינקם חוגר או קצין. אולם
מסתבר כי אין פינקסים כאלה לחיילים
רבי5ו, הנמצאים בשירות סדיר והזכאים
להסעה. ביניהם :
!• טירונים, שלא קיבלו עדיין פינקס־חוגר,
והנושאים במקומם כרטים־קרטון
צהוב. הנהגים סירבו להסתפק בכך. במ קום
אחד נגרמה תקרית חמורה, כאשר
15 טירונים גרוזיים סירבו לרדת מן האו טובוס,
על־פי הוראת הנהג, בהתעקשם
שמגיעה להם הסעה־חינם.
י• חיילים שעלו בדרגה. במיקרה זה
נלקח מהחייל פיגקסו, לצורך עידכון, והוא
נושא עימו רק אישור משוכפל. הנהגים
מסרבים לקבלם, בטענם שאין להם הזמן
והיכולת להתעסק בניירות.
י• אנשי ביטחון־שדה, הלובשים בגדים
אזרחיים. לאלה אין הרצון להסביר לנהג
את תפקידם, ולנהג אין הסבלנות להת מקח
עימם•
פינקס בלי תצלום. תופעה חמורה
עוד יותר, שעליה לא ניתנה הדעת מראש :
אלפי חיילים הודיעו במשך הזמן על
אובדן פינקס־החוגר •שלהם. חלק מהפיגק־סים
האלה נמצאים בידי אנשים בלתי־מורשים,
היכולים עתה להשתמש בהם ל צורכי
נסיעה־חינם.
קל מאד להחליף את התצלום בפיגקס־החוגר.
לפחות במיקרה אחד השבוע נת גלה
כי החייל, שעלה לאוטובוס והציג
תעודת־חוגר בלי תצלום, אינו חייל כלל,
אלא קיבל את התעודה מידי חבר כדי
להשתמש בה לצורכי נסיעות.

מיפלגות
עד עכברים ודת״ם

הדלפה שד ח״כ יהודה
בן־ימאיר הביאה עכברים
?דירתו ש? שר הדתות ושימשה
אזהרה?שר-הסעד
העכברים, שקיפצו בביתו של שר־הדתות
יצחק רפאל בשבוע שעבר, סימלו יותר

היה מי שהסית, ושלח את הפנתרים
השחורים לביתו של רפאל, לפזר בו נמה
עשרות עכברים מצייצים כדי לנקום
בדפאל על דעותיו ה״גזעניזת.״
אזהרה אלגנטית. לרפא* היתד. זו
מהלומה פוליטית. בעוד שלקראת הבחירות
הפנימיות במיפלגה מרכז סביבו שר-
הפנים, הד״ר יוסף בורג, את שיכבת
הביניים, הרוב השקט של המיפלגה, עומ דים
מאחרי הצעירים — שר-הסעד זבולון
המר ובן־מאיר — מקורבי גוש-אמונים,
חובשי הכיפות הסרוגות וקיצוניי המים-
לגה. רפאל החליט לקרב אליו דווקא את
הספרדים. הצעד הראשון שעשה בכיוון
זה: החזרת ד״ר אבנר שאקי, המנהיג
הספרדי הדתי שהיה פעם חבר-כנסת
ופרש מהמיפלגה, אל חיק המפד״ל ואל
סיעתו של רפאל.
אולם מלבד הצעד נגד שנוא־נפשו,
רפאל, היתד. במישלוח העכברים לדירתו
של רפאל כוונה נוספת של יהודד. בן־
מאיר. לאחרונה נתגלעו בקיעים באידיליה
ששררה בין בן־מאיר לבין המר, כאשר
בן־מאיר מאשים את המר ב״התמסדות״
מאז הפך המר חבר־ממשלה.
בן־מאיר רצה להוכיח לא רק לרפאל,

השר רפאל ודו״ב כן־מאיר
העכבר ששאג
אלא גם להמר, כי תושייתו ונוח תחבו לותיו
הפוליטיות עדיין עומדים לו, ולשלוח
לו אזהרה עקיפה, אלגנטית, אך בעלת
משמעות רבה.
מיעוטים דממה נצררו
מחיאות־הכפיים השתתקו
בנצרת; כאשר הוזכר
מאבק הפלסטינים בלבנון
״חיזרו הביתה, אל הכפרים הערביים, אל
הקיבוצים והמושבים, אל הערים היהודיות
והערכיות, וספרו לשכניכם: שמעתם את
הקריאה לאחווה יהודית־ערבית ! ״
מחיאוודכפיים סוערות ליוו את קריאתו
הסוחפת של תופיק זיאד, המשורר שהפך
ראש עיריית נצרת 1500 .הנוכחים בבית-
התרבות הנצרתי, כמחציתם יהודים שבאו
מכל רחבי הארץ וכמחציתם ערבים, הריעו
בהתלהבות.
דממה דקה. מחיאות-הכפיים ליוו את
(המשך בעטוד )26

213

להסתיר את המיסמנים מעין המצלמות.
לא הרחק משם ישבו רחל דיין, אשת
פשה, לאה רבין, אשת יצחק וגאולה
רבינוביץ, אשת יהושע, ונימעט שלא
דיברו ביניהן. לידם, הרחק מן ההמון
הסוער ובבדידות מזהרת, ישב משה דיין,
שלא החליף אפילו מילה אחת עם איש
מן השרים. לידו ישב אלמוני שארה לו
לחברה.
שר־התחבורה ושר־האוצר היו עסוקים
בוויכוח על ענייני תקציב.
הרב הראשי, רב־אלוף (מיל ).שלמה
גורן, ניסה לשווא למצוא מישהו שיק-שיב
למה שהיה לו לומר בעניין הפלישה הסורית
ללבנון, שאירעה באותו יום — מאורע
נשכח וחסר־חשיבות.
טכם־יהחופה התקיים על מירפסתו המוג בהת
של בית־הכנסת על שם שלמה אוזן,
בנו -של השר שנפל בעת מילוי תפקידו.
אל הבמה נקראו ראש־הממשלה ואשתו,
שר־הביטחון והראשון לציון, הרב עובדיה
הפטם חתונת
אוזן

תונתו של עמום אוזן, בנם •של
1 1אהרון וג׳יני- ,שנשא לאשה את יפה,
פקידה בבנק הפועלים בבאר-שבע ובתם
של יצחק וחתון שמואלי ממושב פעמי־ת־ש״ז,
היתה הגדולה ״בחתונות ישראל.
הזרקורים האירו את השמיים והודיעו
למרחוק את מיקומה המדוייק -של חגיגת
החתונה. עשרות שוטרים שמרו על הסדר.
שלושה מסוקים הביאו את רא-ש־הממשלה,
נשיא־המדינה והרמטכ״ל, ומיגרש־חנייה
ענק, שהוכשר באופן מייוחד, היה צר
מלהכיל את אלפי המכוניות של הקרואים.
גם המישטח הענקי שלפני המרכז הקהילתי
של גילת, בו התקיימה החגיגה, היה צר
מהכילן. הכיבוד נעלם אחת־שתיים מן
השולחנות, ועמך הצטופף סביב נבחריו,
שרוכזו באחת הפינות, ולטש עיניים בגדו-
לים כמו בקופים היושבים בתוך כלוב.

__ ברכות
במיבטא תוניסי
:ך י< אש־הממשלה, שר-הביטחון, ה־רמטכ״ל
וראש לישכת ראש־חממשלה, 1 אלי מיזרחי, ישבו ליד שולחן אחד ואילתרו
ישיבה, כישהגורילות של רבין דואגים
ששום אוזן בלתי־מוסמכת לא תקשיב
לנאמר. ואילו שר־הביטחון משתדל בקוש־

רחל דיין ולאה רבץ (כיניהן אברהם זיבלכר)
כימעט לא דיברו

ישיבת־ממשלה כחתונה: הרמטכ״ל, אלי מיזרחי, פרם ורכין
ביום הפלישה ללבנון

אהרון ידלין ואשתו
כימעט נרדם

יוסף. הנשיא עדיין לא הגיע, והחליפו
לא לחנות לו. מישהו גילה את יהושע
רבינוביץ בקהל, והוא הוזמן לעלות לחופה.
שר־התחבורה גד יעקובי ושר־המישפטים
חיים צדוק נשכחו. לפתע •גילה אותם אוזן,
הפסיק את הטכס וצעק :״חיים• ,גד, בואו
עלו.״ יעקובי ניסה למחות, לא עזר לו.
שני גברתנים ליוו אותו זאת צדוק אל
החופה. הטכס היה ארוך, החתן הזיל
דימעה, ושר־הביטחון שר ״לכה דודי
לקראת כלה״ .לפתע פילס מישהו את
דרכו אל החופה. הרב גורן לא ויתר. הוא
מוכרח לברך.
שר־החקלאות נתגלה כזמר טוב, ויש
שהתלחשו שאם הוא שר (מיניסטר) כמו
שהוא שר (מזמר) ,הרי שיש עתיד לחק לאות
הישראלית. השר זימר ברכות במיב־טא
תוניסי, והנשים בקהל קראו את
הקריאה המסורתית המפורסמת של יוצאי
צפון־אפריקה.
אחרי שכולם בירכו והחתן והכלה כי׳מעט
התמוטטו מרוב התרגשות, נסתיים סוף־
סוף הטכס. רק אז, כשחברי־הממשלה ירדו
מן הבמה שעליה התקיים הטכס, ויצאו
בדלת האחורית, פילס לעצמו משה דיין
דרך יחד עם אשתו רחל. השניים בירכו
את החתן והכלה והסתלקו מייד מן המקום.
לאחר החופה נעלמו רבין, פרס ומוטה
גור. הם נכנסו לישיבה קצרה בבית־התרבות.
אחרי הישיבה הסתלק מוטה, מבלי
לומר שלום לאוזן. כך מתנהלים ענייני
המדינה.

ליצנים
^ 7ב קי רקס
^ כין ופרם הצטרפו אל המעגל, שיצרו
1בינתיים חברי־המטשלה סביב נשיא-
המדינה, אפריים קציר, שהגיע עם אשתו
נינה, שנראתה כאילו כל המתרחש סביבה
אינו נוגע לה. וכאן התחילה החגיגה
האמיתית.
לא היו כסאות עבור עבור השרים.
יעקובי ופרם תפסו כיסא, ואחד סירב לוותר
לשני. ראש־הממשלה קרא לעברם :״ששר־התחבורה
ושר־הביטחון יתחלקו בכיסא
אחד, לפי התקציב.״ לאה רבין הרימה

משה דיין מתבודד
לא החליף מילה עם איש
יוצאת

לתרבות

כוסית והכריזה :״אני
רעה ושותה עארק !״
השרים היו במצב־רוח מרומם, ועקצו
זה את זה ללא הרף. ההמון מסביב לחץ
עליהם וסגר אותם. הם הרגישו בנוח
בתקן של ליצנים בקירקס, לא הפסיקו
להצחיק את העם, שלא כל־כך הבין את
הבדיחות.
שר־החינוך־והתרבות, אהרון ידלין, נרדם
למחצה. אשתו מחבקת את כתפיו. השר
חיים צדוק לא יכול היה להתאפק וקרא
לעברה :״תעירי אותו, תעירי אותו.״ היא
חייכה ומחאה כפיה. מישהו ניסה להרחיק
את הקהל וצעק :״חבר׳ה, תעמדו יותר
רחוק, זה לא יפה ככה!״
הרב גורן חזר. הוא ניסה לדבר עם
החתן והכלה, ניפנף בידו בצ׳ק ומשך
בכנף בגדו של החתן גבו?־הקומה. אך
החתן הנרגש העדיף נשיקה לחתיכה, ש באה
לברכו, על קבלת את הצ׳ק מידיו
של הרב הראשי. גורן לא ויתר והצליח,
לבסוף, להמטיר על ראש החתן ברכות.

(מאחור שומר־ ראש)
האס יודע גורן על מה הוא מדבר?
יגאל אלון השזוף הגיע עם אשתו רות.
הוא התיישב, חיפש קוניאק, וכשמצא
בקבוק ריק, הרים פילפל חריף, צעק
״לחיים״ ואכל אותו בתיאבון, כשהוא אומר
בערבית :״יום עאסל יום באסל״ *.
לפתע נשמע קולו של ראש־הממשלה,
נרגז מאוד :״תסלח לי, תסלח לי, אתה
לא יודע על מה אתה מדבר!״
הרב גורן, שאליו הופנה ה״תסלח לי״
הנזעם של רבץ, ענה :״מעולם לא היה
פה עם פלסטיני!״ רבץ המשיך :״אתה
לא יודע על מה אתה מדבר.״ לפתע הבחין
בכתבת העולם הזה וחייך במבוכה. אחרי
דקה ניגש אל הכתבת ראש לישכתו, אלי
מיזרחי :״את מבינה שאת לא צריכה
לצטט את דבריו של דאש־ד,ממשלה. זאת
היתה שיחה פרטית בינו לבין הרב הראשי.״
אל המעגל מתפרץ ויקטור אוזן, בן
דודו של שר-החקלאות, שהוא פייטן מיק-
צועי, וביקש את רשות ראש־הממשלה
לברך את אוזן. אלון התנגד וצעק, :״רק
רגע, רק רגע, קודם־כל תביא לפה את
אוזן.״ אוזן הובא, והדודן זימר:
״אנו רוצים לברך מעומק לבנו / ,את
כבוד השד, בן דודנו / ,מעולם לא היה
שר כה מפואר ונפלא /אנו תיקווה שיהיה
גם ראש־ממשלה.״
שר־ד,ביטחון הפסיק אותו :״לכל מקום
שבאים, ממנים מישהו להיות ראש־ממשלה !
מה יהיה הסוף ן״
מישהו העיר את תשומת־לבו של שר־האוצר
לכך שהחתן, עמוס, חתם על כתובה
של מיליון לירות ישראליות טבין ותקילין.
שד־האוצר :״אולי צריך להתחיל לחפש
פד, את מקורות ההון השחור?״
גם יעקובי מצהיר כי הוא נוקט את
העמדות האחראיות ביותר בממשלה, ומש מיץ
לפני כולם בכך שהצליח להוציא צו
נגד אגד ולהסיע את החיילים בחינם.
ממסיבת הממשלה הסתובב הרחק אלוף (מיל ).אריאל (״אריק״) שרון,
המייודד לאחרונה עם שר־החקלאות. אר־ק
בא עם אשתו לילי, שנהגה במכונית האמ ריקאית
הגדולה שלהם, לא התערב באנשים
החשובים מאד, ישב בצד ולא משך ת־שומת־לב
מרובה. כמוהו גם אלוף (מיל ).מרדכי
(;,מוטי״) הוד, חברי־הכנסת יגאל הורביץ
וידידיה בארי, שר־העבורד, משה ברעם
ובנו עוזי.
לאה ריין החליטה •שנמאס לה לשבת.
היא הפעילה את השיטה האמריקאית
הידועה, ניגשה לקבוצת נערות, לחצה
את ידיהן ואמרה :״שלום בנות, אני אשתו
של ראש־הממ-שלה, מי אתן?״ היערות
המבוהלות גימגמו שהן ידידות הכלה. לאד,
עברה הלאה, ליטפה ראשי ילדים ושוחחה
עם אמהות.
האנשים־החשובים־מאוד הסתלקו, בשטח
נשארו רק בני מושבי הדרום. ערימות
המתנות נערמה באחד מחדרי בית־התר־בות,
כיסיו של השר היו גדושים בצ׳קים.
״יום דבש ויום בצל״ ,לאמור: פעם
יום טוב ופעם יום רע.

יים יעקדכי ורכינוכיץ שותים
לאן הלך ההון השחור?

ירים אדון וצדוק אוכלים
יום דבש ויום בצל

במדינה

שטחים ושלום,

(המשך מעמוד )23
כל הנואמים במשך שעתיים. בניגוד לקהל
היהודי, המפגין בדרד־כלל אדישות ב אסיפות
פוליטיות, רגילים הערבים להביע
את הסכמתם לנואם בצורה קולנית.
רק פעמיים השתררה באולם הגדול דמ מה
מעיקה. היה זה כאשר דיברו אורי אב*
נרי ועמום קינן על המצב בלבנון.
טען אבנרי :״יש האומרים שמה שרע
לישראל, טוב לפלסטין, ומה שטוב ליש ראל׳
רע לפלסטין. אנחנו אומרים: מה
שטוב לישראל, טוב לפלסטין, ומה שרע
לפלסטין, רע לישראל *.כי שלום אמיתי
יכול לקום רק על בסיס של דו־קיום בין
מדינת ישראל ומדינה פלסטינית.
״ליבנו נתון ברגע זה למתרחש מעבר
לגבול, בלבנון. ליבנו עם הפלסטינים, ה עומדים
על נפשם מול מיבצע־השמדה
מטעם הצבא הסורי. כי עם הפלסטינים
האלה אנחנו רוצים להגיע לידי שלום!״
המשיך בקו זה עמום קינן :״מבחינת
האינטרס של ישראל, מוטב ששכנתנו תה יי׳
מדינה פלסטינית מאשר סוריה־רבתי!״
הקהל האזין בדריכות, אך איש לא מחא
כף. היה ברור כי בני נצרת מתלבטים
בבעייה, ועדיין נבוכים וחוששים להביע
את ריגשותיהם בנושא זה.
ברדיצ׳ב ונצרת. אולם לא היה מעצור
למחיאות־הכפיים כאשר קראו הנואמים
היהודיים — ביניהם הפרופסור־הפסל יצחק
דנציגר מהטכניון, המשורר יבי, הפרו פסור
דן מירון מאוניברסיטת תל־אביב וה-

מפחד

^הפקחית והפקנטית אשר
,הזמן״ בהצלחה רבה,
יומו של יואל זילברג,
הצגה מבריקה ומחזיקה
במצב רוח מרומם מרגע
ך ועד ירידתו.
דא הקומדיה הוא הנשואין —
עתיק אך אקטואלי, הנשואים
יכולים לראות בהצגה מה יכול לקרות
להם, ואילו הרווקים יוכלו להרהר
שנית לפני שהם חותמים על הכתובה.
ואכן, איד יכול להגיב זוג נשוי
שחי 25 שנה חיי משפחה מאושרים
כאשר באופן פתאומי מופיע ״האיום
הבלונדיני״ ,כאשר הגורל מפר את
ההרמוניה המשפחתית בשולחו ״ברק
מלא סכם״ שיכול להרוס את קן
המשפחה השקט והנעים. אמצעי הגנה
נגד ״ברקים סכסיים״ טרם הומצאו.
יש לציין שהבמאי יואל זילברג הצ ליח
למצוא צוות שחקנים אידיאלי,
ההפתעה של ההצגה היא מנדי דיים
דיווים בעלת כל הנתונים לתפקיד,
והיא בהחלט ״ברק״ שיכול גרום נז קים
רציניים לכל קורת גג משפחתית,

מ ני ש ו אי ן
גוף מרהיב, הליכה נאה, פנים מלאי
הבעה ויופי, משחק טבעי — כל אלד.
הם התכונות שבהם מנדי משכנעת
וכובשת את הקהל.
גדעון שמר — שחקן התיאטרון
הקאמרי בתפקיד בעל המצליח לגלם
דמות נהדרת של בעל הנתון במב חנים
קשים ומסוכנים, שמר יוצר דמות
אמיתית, משכנעת בקלילות ובחן גברי.
בתפקיד הרעיה שושנה רביד — אף
היא אמיתית, משכנעת ומתגברת על כל
הניואנסים של תפקידה תוך מעברים
טבעיים, בעזרת קולה הנעים והערב.
ולבסוף, השחקן יוסף לוי — מוותיקי
התיאטרון הישראלי, כובש אותנו באי שיותו.
אמיתי ומשכנע עם חיצוניות
נאה ודיקציה אידיאלית.
במילים אחרות, עלינו לברך את
״תיאטרון הזמן״ ואת המפיק יהודה
גורן על ההצגה הנאה והמשעשעת.
עלי לציין את התפאורה המוצלחת
של אריק סמית שיש לה חלק גדול
בעיצוב הנאה של ההצגה.

כיטוש דוידוב

( 2.1.76״פאר״)

גלריה חוראל
רח׳ ז׳בוטינסקי 5תל־אביב מול מלון ״הילטון״
מזמינה לבקר בתערוכת רישומים של

שמואל בתים
עמוס קי 1ן
במוצ״ש תפתח תערוכתה של

עדה

בהט

שעות הביקור , 18.00—21.00 ,11.00—15.00 :
שישי ,11.00—13.00 מוצ״ש 18.00—21.00

^ יה זה דווקא איש הליברלים
י 1שבליכוד, ראש־עיריית תל־אביב של מה
>״צ׳יצ׳״) להט, שנתן את האות לפתיחת
מאבק־הפוחות בתוך מפ״ם. בערב פתיחת
ועידת מפ״ם, שנערך בהיכל ה תרס ת
ביום הרביעי שעבר, היה צ׳יצ /כראש
העיר המארחת, אחד המברכים.
צ׳יצ׳ לא היה המברך היחידי. בירכו
את הוועידה שלל אישים, ביניהם נשיא
המדינה הפרופסור אפריים קציד, וראש־הממשלה
יצחק רבץ. כל אחד מן המברכים
זכר לפנות במילות־הפתיחה שלו אל שני
המנהיגיס-האנדרטאות של מפ״ם, מאיר
יערי 79 איש קיבוץ מרחביה, ויעקב
חזן 77 חבר מישמר־העמק.
אולם צ׳יצ׳ בירך רק את יערי לבדו,
כשהוא מתעלם מחזן. ההתעלמות, שעוררה
רחש של תדהמה בקרב קהל לובשי החול צות
הלבנות, לא היתה מיקרית. צ׳יצ׳
מהליברלים, חניך השומר־הצעיר לשעבר,
נחשב, בדיעותיו הפוליטיות, כיונה הרבה
יותר מחזן איש מפ״ם, אשר בתחילה
נחשב כנץ בין היונים וכיום הוא כנץ
שפרח משובך היונים.
ועידת מפ״ם, שנדדה מן הטכס המפואר
בהיכל התרבות לשני ימי דיונים ויום
בילויים אחד במלון כפר־המכביה, הפכה
מאבק־איתנים של כוחות פנים־מיפלגתיים,
כשהדיונים וההחלטות בנושאי שטחים,
•שלום ופלסטינים, משמישים כיסוי למאבק
האמיתי: הכיסאות שיורישו השרים שיפ רשו
מממשלת רבין, והכיסאות הריקים
שיותירו אחריהם חברי-הכנסת שיתפוטרו.
מן הצד האחד בעט, איים, ריכז כוחות
והתבלט הגוש השמאלי: חבדי-הכנסת
אליעזר רונן מירושלים וחייקה גרוסמן
מקיבוץ עברון, שנהנו מתמיכת הצעירים
ומתמיכתו של אחד האנשים החזקים היום
מאחרי הקלעים של מס״ם, נפתלי בן־משה.
מן העבר האחר התבצרו סביב אישיותו
הדומיננטית של יעקב חזן, שאינו נושא
כל תפקיד רישמי במיפלגה, אנשי מה
שמכונה האגף הימני: שר־הקליטה שלמה
רוזן וסגן-יושב-ראש הכנסת לשעבר, יהודה
יודין.
ואילו במרכז, נתונים להשפעה אך
בעיקר מצפים לראות איך ייפול דבר,
ניצבים שר-הבריאות ויקטור שם־טוב
וחברי־הכנסת דב זכין, אהרון אפרת
ומזכיר מפ״ם מאיר תלמי.

נסיגה משתי
מ ד מו ת ריבוגיות
ראש־ עירייה זיאד ••
״שקר גס הוא...״
פרופסור שאול פוגל מאוניברסיטת ירוש לים
— לשיוויון בין היהודים והערבים ב מדינה.
בעוד
שדנציגר הישווה את מצבה של
נצרת למצב שכונת־התיקווה, הפליג מי רון׳
המומחה לסיפרות, למרחק רב יותר.
טען הוא: יחסה של ממשלת ישראל ל עיריית
נצרת החדשה דומה ליחסה של
ממשלת רוסיה הצארית לעיירה ברדיצ׳ב
באוקראינה, שבה חיו 80 אלף יהודים. כדי
להדגים זאת, סיפר לקהל הערבי, להנאתו
הרבה, על שלום עליכם,
הנואמים הערביים — ביניהם חנא מ ד
איס, יושב־ראש ועדת ראשי המועצות
המקומיות הערביות — תבעו לא רק זכו יות
שוות לערבים כיחידים, אלא גם כצי בור
בעל ייחוד לאומי. אך חשוב יותר
מתוכן דיבריהם היה העובדה הפשוטה :
כולם נאמו בעיברית.
הכנס כולו נערך בהזמנת עיריית נצרת,
שביקשה להפריד בדרך זו את מסע־השמו־עות
המתנהל נגדה בכלי־התיקשורת ה ישראליים
מאז ניצחה רק״ח בבחירות העי רוניות.
קרא תופיק זיאד בדיברי הפתיחה
שלו :״שקר גם הוא שאנחנו, בני הגליל,
רוצים להיפרד מישראל. אנחנו רוצים
להיות אזרחים שווי-זכויות בישראל!״
* בניסוח דומה השתמש חיים ארלוזו־רוב
לפני 43 שניס, ערב היוצחו.
** שתי האצבעות אינן סמל וי, אלא
הדגמה לקביעתו של זיאד, בנאומו, שהפי־תרון
טמון בדרקיוס בין מדינת־ישראל
ומדינה פלסטינית שתקוס.

ך • מותו של מנהיגה הבלתי-מעורער
1של מפ״ם, מאיר יערי, מהווה תופעה
בפני עצמה, ומרחפת לה בין הגושים,
כשמפ״ם על כל אגפיה מאזינה כאיש אחד
למשק־כנפיה.
הנושא המרכזי בוועידה היה אם להח ליט
להישאר במערך עם מיפלגת׳ העבודה
או לפרוש ממנו. לאגף השמאלי ולצעירים,
מניפי נס הפרישה מן המערך, היה ברור
כי הקרקע עדיין לא בשלה להשגת החלטה
בדבר פרישה. חזן, המתנגד לפרישה(״אילו
היינו פורשים לא היה מברך אותנו ראש־הממשלה
בוועידה״) ,הצליח לגייס במיקרה
זה את יערי, שגרר אחריו את המרכז
הממתין. יערי הוא יונה בהכרה, אולם
לדעתו יש לתת למערך הזדמנות נוספת.
רונן-גרום מן-צעירים אף לא העלו את
הצעת הפרישה מהמערך. הם נלחמו על
קביעת מועד להחלטה על הפרישה. חזן
נאבק בכל כוחו נגד קביעת מועד כזה,
קביעה המשמשת איום מתמיד על מיפלגת
העבודה ועל המערך. אולם כשנוכח לדעת
שיפסיד בהצבעה, הצטרף במפתיע לדרישת
הצעירים.
אז החל הוויכוח הגדול, שתפס את
מרבית יומה השני של הוועידה, לגבי
מהות המועד. חזן, בתמיכתם של אנשי
הימין, דרש לקבוע את המועד אחרי
ועידת מיפלגת העבודה. אין צורך להיות
שותף למיפלגת העבודה כדי לדעת, שמע טים
הסיכויים שוועידה זו אומנם תתכנס
בעתיד הקרוב. לעומתו דרשו הצעירים
לקבוע תאריך לקביעת המועד השני של
ועידת־מפ״ם, אשר יחליט על גורל המערך,
אם תתכנס ועידת־העבודה ואם לא.
בסופו של דבר התקבלה דעת הצעירים,
מנוסחת כפשרה: ההחלטה תיפול אומנם
אחרי ועידת מיפלגת העבודה, אך לא
יאוחר מתחילת שנת . 1977 החלטה זו
התקבלה בוועידה כנצחון כימעט־מוחלט
של הצעירים, וכתבוסחו של המנהיג חזן.
אולם לא רק בקביעת מועד להחלטה ניד

יניס ויוון ־ ומאבק ער המקומות בכנסת ובממשלה הבאה

צעירים

מול היסטוריה

אחד מנציגי הצעירים, הקיצוניים בדעתם למען פרישה מהמערך,
יעקב (״יוקי״) אבישי מקיבוץ דן, פרש ממפ״ס ערב הבחירות האח־ומות,
וחזר עתה ״כדי להשפיע לפרוש.״ יוקי מאיים לעזוב אם ימשך המערך.

שני מנהיגי המערך, מאיר יערי (מימין) ויעקב חזן,
שניהם מתקרבים במהירות ליובל ה־ .80 בעוד חזן
נחשב כנץ, ושולל את הפרידה מן המערך, נחשב יערי כיונה, אך תומך בקיום המערך.

משתי כהונות רצופות. החלטה זו מעמידה
במצב קשה שלושה מנושאי מישרות
בכירות במיפלגה: ויקטור שם־טוב, ה מכהן
עתה בקדנציה השנייה שלו כשר,
וחברי־הכנסת דב זכין וחייקה גרוסמן, ש בשנה
הבאה ישלימו שמונה שנים בכנסת.
אין ספק כי שם־טוב מהווה בעייה
חמורה. הוא הכוכב העולה במיפלגה,
והשפעתו בה גדולה. מעטים היו רוצים

לא כן מצבו של יהודה יודין. למרות
שהכנסת הנוכחית היא הראשונה שבה
מכהן מדין, הוא התגלה כאכזבה מוחלטת
בכל הנוגע לפעילות פרלמנטרית או ציבו רית.
פעילי מפ״ם, שרק מעטים מהם
היו רוצים לראות את יודין בכנסת
הבאה, יודעים זאת, ולכן הם מפעילים
על יודין לחצים כבדים, אשר בוודאי יעלו
יפה, שיפנה את מקומו.

חו הצעירים מהשמאל. כמה מההחלטות
של ועידת מפ״ם מהוות תנאים למינד
לגת העבודה לעצם המשך המערך. החלטות
הוועידה דורשות גיבוש תוכנית להסדר־שלום
כולל, המבוססת על הבטחת ביטחונה
של ישראל, אך לא על סיפוחי שטחים.
מפ״ם דורשת, כי ישראל תצהיר על
נכונותה לפנות שטחים מוחזקים בסיני,
בגדה ובגולן, לסגת נסיגה מרחיק ת-לבת

זכות ההצבעה בוועדה המרכזת.
אפרת, לעומתו, נחשב כאחד הפעילים
החרוצים והיסודיים ביותר והוא בעל
ניסיון רב בנושאי מינהלה רפואית, מן
התקופה שבה כיהן כאחד מראשי?!ופת־חולים.
מצביעי מפ״ם יזכרו, בעת ההצבעה,
כי אחד התיקים שאותו יקבלו כימעט
בטוח, יהיה תיק הבריאות, ועובדה זו
מעלה את סיכוייו של אפרת.

1X111111*11111111*111

תוך תיקוני-גבול הכרחיים המתחייבים
מצרכי ביטחונה ומרצונה לשלום.
תוכנית־השלום של מפ״ם, כפי שהות וותה
בוועידה וזכתה באישורה, קובעת
כי המשא־והמתן עם ירח ועם כל גורם
מוסמר, יושתת על קיום שתי מדינות
עצמאיות ריבוניות, ישראל מזה ומדינה
ערבית־פלסטינית מזה .״במדינה שכנה זו
תבוא לכלל מימוש ההגדרדדהעצמית של
העם הערבי הפלסטיני.״
היו אלה פשרות מפ״מיות טיפוסיות. ה דיבור
על ״כל גורם מוסמך״ יכול להת פרש
כפתיחת פתח למשא־ומתן עם אש״ף,
מבלי שזה ייאמר בפירוש. הנוסח ״שתי
מדינות״ יכול להתפרש כהסכמה להקמת
מדינה פלסטינית בגדה, או כשלילת הקמ תה
של מדינה ״שלישית״ בין ישראל ויר דן.
שתי ההחלטות המפורשות שהוגשו
לוועדה המתמדת — הצעת הימין נגד
מדינה פלסטינית, והצעת השמאל בעד
מדינה פלסטינית ״שלישית״ — נידחו.
שנערכו על
שני ימי הוועידה,
הדשאים רחבי־הידיים והמוריקים של
כפר המכביה, הפכו פסטיבל צבעוני. מלבד
בעת ההצבעות, או כאשר נאם מי מחברי
ריכוז מפ״ם, הגוף העליון של מיפלגה זו,
כמעט שלא נפחו אנשים באולם. מרביתם
ישבו על הדשא, רחצו באחת מארבע
בריכות־השחייה שבמלון, או שתו קפה.
אך למרות שהרביצה על הדשא, הישיבה
על שפת הבריכה או ליד שולחנות־האוכל
ניראו כמנוחה, הם נוצלו על־ידי מנהיגי
המיפלגה לשיחות, ולסחיטת הבטחות מצירי
הוועידה לתמיכה אישית.
למפ״ם יש שיטה מייוחדת, בנוף הפוליטי
הישראלי, לבחירת שליחיה לממשלה ולכנסת.
ועדה מרכזת בת 800 חברים בוחרת,
בהצבעה שמית חשאית, את מועמדי המים-
לגה לממשלה * ורק אחר-כך, גם־כן בהצ בעה
שמית חשאית, את המועמדים לכנסת.
על כל ההצבעות האלה מרחפת, כחרב
חדה, החלטת המיפלגה שאיש מנבחריד.
לא יוכל לכהן באותו תפקיד משך יותר
* שרי מפ״ס

אינס חברים

בכנסת.

לראותו מחוץ לממשלה רק בגלל ההחלטה
שאי אפשר לכהן יותר מפעמיים. לפעילי
מפ״ם ברור גם, שאם שם־טוב לא ייבחר
לממשלה, הם ייאלצו לבחור לתפקיד שר
את ח״כ אליעזר רונן, ולכך מתנגדים
רובם. רונן הוא האנפאן־טריבל של ״שדה
הכותנה,״ כפי שכונתה ועידת מפ״ם משום
שלל ראשי־השיבה שבלט בה.
אולם החלוקה במיפלגה היא כזו,
שאחד השרים חייב לבוא מהקיבוץ והאחר
מהעיר. למפ״ם לא יהיה מועמד עירוני
אחר מלבד רונן, אם אומנם ייאלץ שם-
טוב לוותר על השדות.
הן בגלל סיבה זו, והו בגלל התמיכה
הגדולה בשם-טוב, קיים סיכוי גדול ביותר
כי ההחלטה בדבר איסור הקדנציה השלי שית
תבוטל, או שתועבר החלטה שבה
יצויין כי שם־טוב הוא חריג, ויינתן לו
להמשיך לשבת בממשלה.
ויקטור שם־טוב עצמו ממתין לראות כי צד
יפול דבר. אם אכן יתאפשר לו
להמשיך לכהן בממשלה, יעמוד שם־טוב
בראש חסידי ההישארות במערך. אם לא
יצליחו חסידיו להפיל את חוק שתי ה קדנציות,
הוא יטיל את מלוא השפעתו
למען פרישה, כדי לעמוד בראש מיפלגה
עצמאית, גם אם זו תהיה קטנה יותר.
לעומת שם־טוב, אין ספק כי מקומו
של שר־הקליטה, שלמה רוזן, יתפנה ב ממשלה
הבאה, רוזן יהיה בן 73 והוא
מבקש לפרוש ולחזור למישקו.
על מקומו של רוזן מתחרים שניים:
ח״כ דב זכין מקיבוץ להבות־הב־שן, וח״כ
אהרון אפרת. לזכין הצעיר, השואף למיש־רת
שר בכל מאודו, תהווה הממשלה
פיתרון לבעיית שתי הקדנציות שלו. הוא
מכהן עתה בקדנציה השנייה של הכנסת
ולא יוכל להמשיך בה. מישרת שר אינה
מתנגשת, לפי החלטת מפ״ם, עם מישרת
חבר־כנסח. זכין פועל בחודשים האחרונים
בשיטות אמריקאיות כדי להבטיח את
בחירתו. שיטות אלה זרות, אומנם, למפ״ם,
אך מוכיחות את יעילותן גם במיקרה זה.
הוא שולח ברטיסי-ברכה, פרחים או מיב-
רקי-ברכה לכל אירוע מישפחתי של בעלי

בעיית הקדנציה השנייה מדאיגה גם את
חברת־הכנסת הפעלתנית חייקה גרוסמן.
אולם גרוסמן יודעת כי ברשימת מפ״ם
חייבת להופיע אשה ,׳והיא גם יודעת
שלמפ״ם אין דמות נשית שתוכל להציג
לבחירות, מלבדה. גם גרוסמן, כשם־טוב,
מקווה כי חוק שתי הקדנציות ישונה.
למרות החתול השחור שעבר בין
מזכיר מפ״ם מאיר תלמי לבין מנהיג
המיפלגה, יעקב חזן, מובטח מקומו של
תלמי ברשימת המועמדים לכנסת הבאה.

על אחד המקומות שיתפנו יתחרה מועמד
ערבי מטעם מפ״ם. בעיקר יהיה הדבר
נכון אם תופיע מפ״ם ברשימה נפרדת.
בקשר למקום הערבי בסיעת מפ״ס בכנסת
הבאה, במקומו של עבד־אל־עזיז זועבי
שנפטר, מוזכר שמו של איברהים שבאט.
אין ספק, כי ככל שיתקרב מועד ההח לטה
על המשך המערך וככל שיתקרב
מועד הבחירות לכנסת הבאה, יגבר המאבק
הפנימי במפ״ם וגליו יגלשו מעבר לתחומיה
המוגדרים של מיפלגה זו.

על מידשאות כפר־המכביה, ליד בריכות־השחייה, בקטפריה או בחדר־האוכל. גס כאשר
התכנסו הצירים באולם, הם ישבו בו ״מזו בבית־הבראה,״ עס הרגליים על הכיסאות.

* י 11

ה 1!7נ ווו הה
,ך ישע לחתונה או לא?״ זו היתר,
//השאלה שסביבה נסב הוויכוח הרע שני,
שהתנהל באחת הישיבות המרכזיות
בשכונת מאה־שערים.
נהגי האוטובוסים הערביים שהמתינו
בחוץ להחלטה צפרו, בקוצר־רוח. האב רכים
פסעו אנה־ואנה בעצבנות. ברחובות
הצרים של שכונת מאה־שערים בירו

ן * 1ן ך 11171 11ד ך מי שגנבה את ההצגה מחתונת
וייספיש־הסטן, היתה ללא ספק
11111 1 1 1
אחות הכלה, שרה וייספיש בת ה־ ,17 שמשכה את עיני האברכים
והאורחים מחו״ל בעיניה הגדולות וביופיה המדהים.
״גם עבור שרה לא יקשה על לייבלה למצוא שידוך הגון,״

התלוצצו האברכים. שרה עצמה לא ידעה להחליט אם מותר
לה להצטלם או לא. בתחילה דאגה להמנות את מבטה מן
הצלמים, שעטו טליה, ולמצוא מיקלט בטוח,.ליד אמה, שהנימה
את כל נושאי המצלמות. אחר־כך התזזננון מעט, פקחה את
עיניה למלוא קוטרן, והרי היא מחייכת אל בני ישראל.

שלים שרר מתח רב שכמותו לא זוכרים החסי׳
במרחק קילומטרים אחדים משם, בשכונת 1
וגן. על מירפסת המשקיפה על ירושלים כולה,
רשת החופה מעל לראשיהם של שולמית וייסב
בתו של לייבל׳ה וייספיש, מראשי נטורי קרתא, ומי
בן ה־ ,20 בנו של המיליונר האמריקאי הציוני, מר
הסטן. האורחים שהקיפו את הזוג הצעיר היו בע
בני מישפחת החתן, שהגיעו מארצות־הברית. ח

בתמונה למעלה: החתן החייכני, אברהם־יחיאל־מיכאל (מייק
הסטן, בן המיליונר הציוני מאינדיאנה, ומי שנבחרה עבר
ככלה, שולמית וייספיש, בתו של אחד ממנהיגי נטורי־קרת
לייב (לייבל׳ה) וייספיש. הכלה היתה קצת עצבנית. אבל צ
ספק שהטיול המובטח לבני־הזוג לשווייץ ולארה״ב, ירגיע

האב הצנוע ובין חסידי האב המיליונר
תתפי הדיון במאה־שערים אל קהל תל מידיהם
ותומכיהם .״אפשר לנסוע,״ הכריז
הרב הירש, וצאן־מרעיתו אץ בקול
שירה אדירה אל האוטובוסים, שמיהרו
לדרכם .״המיליונר קילקל את וייספיש,״
הכריז הרב אפשטיין, וקבע :״לא לנסוע
!״ צאן־מרעיתו נשאר בלילה ההוא
בשכונה.
מרגע שפרצו האברכים אל אולם החתונה
אורו פניו של וייספיש. מעגלי־רוקדים
סחפו את כל הנוכחים, שישבו עד אז
ליד השולחנות ופיהקו לכל עבר. תיזמורת
הכליזמרים הגבירה קולה .״זו השימחה
האמיתית,״ אמר לייבל׳ה להסטן ,״זה היה
שווה את המילחמות אתך.״

עקיפת חוז ה•
הנישואין
* מים אחדים לפני החתונה נפגשו
בני המישפחות לראשונה. הרב לייב
(לייבל׳די) וייספיש, אבי הכלה, עוסק לפר נסתו
בעשיית בתי-עץ לתפילין, אך את
רוב זמנו מקדיש ללימוד תורה ולעס־קנות
בתוך קהילת נטורי־קרתא בירושלים.
אבי החתן, מרדכי הסטן, הוא בעל רשת
חנויות סופרמרקט במדינת אינדיאנה, שותף
בבתי־הבראה ובכפרי־נופש רבים ה הצניעות פזורים
בכל רחבי ארצות־הברית וידוע כ ציוני
מסור.
הפגישה נערכה בביתו של וייספיש, ב שכונת
מאזדשערים, למרות שהאורחים
הרבים שהגיעו מארצות־הברית התאכסנו
במלון־הפאר פלזה בירושלים. המיליונר
הסטן ביקש לחתן את בנו ברוב פאר
והדר, כיאה למיליונר ולנדיב מוכר. וייספיש
התנגד. בעצם, לא-כל־כך התנגד, כי לב סוף
הוא ויתר במיקצת על התקנות הנוק שות
של ״בית-דידצדק של העדה החרדית
בירושלים,״ הקובע את תנאי הנישואין
ועורך את חוזה-הנישואץ בין המשתדכים
בקהילת נטורי-קרתא.
למרות שבית־הדין החרדי קבע מפורשות
כי ״החתונה תיעשה בענווה, בסעודה יש תתפו
רק בני מישפחות החתן והכלה.
(המשך בעמוד )34

אחות קטנה

לעיניים

שראו את כרזת־הפירסומת שהציגה את שדיהן של דוג־מניות,
אשר הציעו לאברכים להשתמש בתכשיריה של

זנט. ערב התאונה דאג יגאל קם, מנהל־המכירות של מלון שלום, לכסות המודעות.

! ^0 ׳111191 711

נחום שריג, לשעבר מפקד חטיבת הנגב,
י * י • #ן * -י ן התיישב בין האברכים, חסידיו ותלמידיו שד
י — ןיי
דודו לייבל׳ה וייספיש, והתמקח בענייני גמרא וארץ־ישראל. משנשאל איך הוא מסתדר
עם נטורי־קרתא מבחינת דיעותיו הפוליטיות, השיב בחיוך :״אני פשוט לא מסתדר.״

של הכלה לבית וייספיש לא התרגשה מן
המהומה סביבה.־ היא עצמה את עיניה,
השעינה ראשה על מיסעד הכסא ותפסה
תנומה, אפילו המוסיקה לא הפריעה לה.

מיצהלותיהם של האברכים ממאה־שערים.
בתוך הישיבה במאה־שערים בלטו שני
מחנות. הרב משה הירש טען, כי ״לייבל׳ה
הסתדר עם המיליונר הציוני, והחתונה
תהיה צנועה.״ מצדדיו של הרב אברהם־
יעקוב אפשטיין צעקו כנגדו :״לא לוותר
על עקרונות מקודשים! להחרים את חתד
נת הציוני!״ בין החסידים שהמתינו מחוץ
לישיבה נסבו הניחושים בין שתי אפשרויות
:״ניסע לחתונה או לא ניסע ד׳
באולם־החתונות המפואר של מלון שלום
החלו כבר בזלילה הגדולה שהכין המיל-
יונר למקורביו. לייבל׳ה ניראה עצבני .״לא
זאת הצניעות שהבטחת לי,״ אמר לאבי
החתן .״צניעות זה דבר יחסי,״ השיב
מחותנו השני בחיוך של אושר.
לקראת השער. עשר בלילה יצאו מש-

עליבאויקאדות ־?

אך בחתונת בתו דיבר עם שני אנשים הנמצאים בצד השני
של המיתוס: מנחם בגין (מימין) ואיש ארץ־ישראל
השלמה, ד״ר ישראל אלדד־שייב (ליד בגין למעלה).

0יי

*** ני ככלי דוחשמל היו מחוברים אל
מצברי מכוניות. שני שוטרים לבושי
אזרחית, מחייכים חיוך מתוק, קרבו לאיטם
לעבר העציר, שניצב מולם כשאזיקים
על ידיו. בשקט, מבלי להוציא הגה מפיהם,
חיברו את הכבלים החשמליים אל פירקי-
ידיו.
רק אז החלה החקירה. השוטרים המטירו
שאלות על העציר. בכל פעם שתשובה
כלשהי לא נשאה חן בעיניהם, הפעילו
מתג זעיר ושלחו זרם־חשמל מהמם בגופו.
העציר התעוות, קיפץ, קירטע, צרח ושאג.
״אתה תחתום על ההודאה!״ היתה מילת-
המפתח של החקירה. בכל פעם שהעציר
סירב, שב ונשלח הזרם החשמלי לגופו.
״די, עצור! אני אחתום על כל מה
שתגידו לי!״ זעק העציר — לבסוף. ה כבלים
החשמליים הותרו, לעציר הוגשו
טופס ועט, והוא חתם.

ביח־המי שפט קובע:

!!וישששש!

מכות־ח שמל
ומסיכות־גאז
ך יי מונה זו אינה לקוחה מסרט על
4 1עינויי עצורי הצנחנים הצרפתיים באל-
ג׳יריה, ואף לא מתוך תיאורי שיטות־החקירה
בצ׳ילה, בבראזיל או באחת האר צות
הטוטאליטריות. היא לקוחה מתוך
תיאורו של העציר ישראל כהן אשר סיפר,

בה מן המפכ״ל. קידר הגיש עירעור על
המעצר שנקבע לכהן, לבית המישפט ה מחוזי
בתל-אביב, וביקש לשחרר את מרשו
מייד.
השופט לווין התרשם מתלונותיו של
העציר, והורה כי רופא מטעם כהן ורופא
מישטרתי יבדקו אותו ויגישו לו את מינד
צאיהם. רופא ממשלתי מבית־החולים דונולו
ביפו. ד״ר צבי שפירא, בדק און כהן,
ולמרות שעברו כבר ימים רבים מהיום
שבו הוכה האיש, מצא הרופא בגופו סימני
פגיעות ניכרים. לווין הורה להביא את
כהן למחרת היזם לפני שופט־שלום בנתניה,
כדי שזה ידון בקיצור תקופת המעצר, וכן
הורה להעביר את מימצאי המסקנות הרפו איות
של ד״ר שפירא לפיקוד המישטרה.
למחרת אומנם הובא כהן לפני שופט-
השלום בנתניה, אריה סגלסון. סגלסון,
שעיין במימצאים הרפואיים, הבין אף הוא
כי כהן עונה קשות, אולם הוא נעתר ל בקשת
המישטרה, והורה להחזיק בכהן
שמונה ימים נוספים.
ארבעה ימים לאחר־מכן ביקר אצל כהן,
בתא־העינויים במישטרת נתניה, המתמחה
של קידר, אריה שרעבי. מהתרשמותו של
שרעבי היה ברור לקידר, כי המישטרה
ממשיכה לענות את כהן. שרעבי הבחין
בסימני־פגיעה טריים בגבו של כהן, וכן
שמע ממנו על התחדשות פרשות מכות־

ל ן 11111 שינוות־חקיוה ״מתוחכמות״ הוכנסו לאחרונה לשימוש
^ 111י במישטרת נתניה. עד היום, רק עצורים ערבים בשטחים
111111 # 111
המוחזקים התלוננו מדי־פעס שעונו על־ידי כוחות־הביסחון בזרם חשמלי. עתה הגיעה
האופנה החדשה גס לישראל. שלושה עצורים התלוננו שעונו במישטרה במכות־חשמל.
בתמונות: באמצע העצור כלאפו(״פפד) חסן בניידת המישטרה(שוטר ניסה להסתיר את פניו
של העצור); מימין: חנניה אלבז. משמאל: ישראל כהן, שהשופט וולד קבע :״הוא עונה.״

עינויים 01 נות חשמ1

יותר חשמל ־ נחות עמר (למישטוה) ־ זוהי כנראה הסיסמה
ב מי ש סו ת נ תני ה, ש הוצי א ה הודאו ת מנאשמים ע ל ־ י ד ׳
מכות ־ חשמל, ג א 1מדמיעושיטותברבריותאחוות

באמצעות פרקליטו עורך־הדיז אליהו קידר,
לשופט המחוזי דויד וולך, על חקירתו
ועל נסיבות חתימתו על ההודאה — ביש ראל

לפני השופט דויד וולך הובאו לא רק
התיאור המזעזע של חקירות בסיגנון
ברברי בזרם־חשמל, בפרדסים ובתאי־המע-
צר של מישטרת נתניה וחדרה, אלא אף תי אורים
מסמרי־שיער של חקירות אחרות,
בשיטות משוכללות לא פחות. אחת מאלה
היתד, שיטת מסיכת־הגאז הצבאית. אל פניו
של כהן הוצמדה מסיכת־גאז, והוחדר אליה
גאז מדמיע. לא היתה זו המצאה מקורית
של מישטרת נתניה.
שיטה אחרת, קונבנציונאלית יותר, ל סחיטת
הודאה ולשבירת הנאשם, היא שי טת
האזיקים. בין מכות־החשמל למסיכת-
הגאז נלחצו לפירקי־ידיו בכוח רב האזי קים,
שבהם היה כבול כל עת החקירה,
עד שחתכו את העור וגרמו לפירצי־דם
מהפרקים.
וולד, שהוא שופט ותיק, הזדעזע. בפסק

דינו קבע :״בית־מישפט זה לא יתן ידו
לשיטות־חקירה כאלה, ועל כן הנני מחליט
על קבלת הערר, ומצווה על שיחרורם
המיידי של שלושת המשיבים (ביניהם
ישראל כהן).״
הפרשה המזעזעת נתגלתה, כאשר ביקר
עורך-הדין קידר אצל ישראל כהן בבית-
המעצר בנתניה. הדבר היה שלושה ימים

המעצר, מתוך מגמה להביאו לידי הודאה
במעשים שלטענתו לא עשה.״
קידר המזועזע מיהר למישרדו של פקד
(מקביל לסרן בצה״ל) שמואל רוטשטיין,
האחראי על מדור הבילוש במישטרת נתניה
ועל ה״מטפלים״ בכהן. הוא דרש לאפשר
לרופא מטעמו לבדוק את כהן. רוטשטיין
סירב, כמובן, וטען כי למישטרה יש רופא

מרסל זו ה ר
אחרי שכהן, יחד עם שניים מחבריו,
נעצר על-ידי המישטרה בחשד כי השתתפו
בפריצה לחנוודתכשיטים בנתניה.
סיפר קידר, עורדדין מנוסה בפלילים,
על פגישתו עם כהן :״הוא ניראה חבול
ומוכה. כשסימני אלימות ברורים על גופו.
בקול־פחדים, תוך בכי בלתי-פוסק, הוא
סיפר לי על סידרת העינויים שעבר בעת

משלה. בעיקבות סירובו זה של רוטשטיין
שלח קידר מיברק למפכ״ל המישטרה, רב־ניצב
שאול רוזוליו, ובו פירט את אשר
ראו עיניו. קידר ציין, בגוף המיברק, את
מיספרי־הטלפון שלו, כדי שרוזוליו יוכל
להשיב לו במהירות. משך ארבעה ימים,
שבמהלכם חש קידר כי מסכת העינויים
שעובר לקוחו נמשכת, לא הגיעה כל תשו־

החשמל והגאז. שרעבי נפגש עם פקד רוט־שטיין,
והתחנן בפניו לחדול לענות את
כהן בחשמל ובמסיכות־גאז. תשובתו של אני רוטשטיין :״
מכיר את שיטות העבודה. אני עושה כל
מה שאני רוצה, כדי לגלות את האמת.״
שרעבי דרש גם בדיקה רפואית נוספת
לכהן, ונענה בסירובה הפחדני של המיש-
טרה.
קידר שלח מיברק נוסף למפכ״ל המיש-
טרה שאול רוזוליו, ודרש לשלוח קצין
בודק מהמטה הארצי. רוזוליו התעלם שוב
מדרישתו של הפרקליט, ולא טרח אף
לענות לו.
אולם הפניות אל רוזוליו עשו לבסוף את
שלהן, במידת־מה. ממישטרת נתניה התקשרו
אל ביתו של קידר, והודיעו לו כי המיש־טרה
עומדת לערוך לכהן בדיקה רפואית
על־ידי רופא מישטרתי, וכי קידר יוכל
לשלוח משקיף. קידר ביקש לשלוח רופא
במקום משקיף, ונידחה. רק כאשר קיבל
קידר את מימצאי הרופא המישטרתי, הבין
מדוע סירבה המישטרד, לאפשר לרופא אז

בגו בטענה זו, שהושמעה בתקיפות רבה
על־ידי עורכי־הדין. כבוד השופט דב לווין,
שהחל בדיון, אף הוא התרשם מרצינות ה עניין
ותבע המצאת תעודה רפואית, ובתיק
מצויה תעודה רפואית של ד״ר שפירא,
אשר הנני מוצא בה סימוכין לאפשרות
שישראל כהן הוכה. יצויין כי גם נאמר,
כי נאמר בפני כבוד השופט סגלסון כי
מדובר לא על מכות וסטירות-לחי סתם,
אלא על מכות-חשמל וזרימת גאז מדמיע.
בית־מישפט זה לא יתן ידו לשיטות־חקירה
אלה, ועל כן הנני מחליט על
קבלת הערר ומצווה על שיחרור מיידי.״

חני קהו איו מי ם
ב סי רו ס

.לא אתן ידי־

דויד וולך,
שופט בית־המישפט־המחוזי
בתל־אביב, קבע שלא יתן
ידו לשיטות־החקירה הפסולות שבהן הש תמשה
המישטרה כדי להשיג ״הודאות.״
רחי להשתתף בבדיקות. הרופא המישטרתי
המיר את שבועתו הרפואית בנאמנותו ל מדי
המישטרה, וקבע שלא גילה כל מימ-
צאים על גופו של כהן.

השופט
לא נתן ידו

שראל כהן סבר לתומו, שבזאת תמה
מסכת העינויים והייסורים. אולם די־מישטרה
לא מיהרה להרפות מטרפה. מיש-
טרת ישראל אינה אוהבת, ואינה רגילה
שעצירים שלה ישוחררו ממעצר סתם כך.
המישטרה גם לא יכלה להרשות לעצמה
שכהן יסתובב חופשי, ויגלה את שיטותיה
המיוחדות להשגת הודאות ולעשיית צדק.
היא מיהרה לערער לפני השופט העליון
בן־ציון שרשבסקי, אשר קיבל את עירעורה
והחזיר את כהן למעצר, מבלי להתייחס
לשאלה אם עונה או לא.
אפשר היה לחשוב כי מיקרהו של
כהן הוא מיקרה יוצא־דופן. לפחות עוד
שני מיקרים, שבהם השתמשה מישטרת
נתניה באותן שיטות כלפי העצירים שלה,
כשהיא נעזרת בשירותיהן הטובים של

מישטרות חדרה וזיכרון־יעקב, התגלו באו תה
תקופה.
כלאפו (פפו) חסן, יהודי מנתניה, נעצר
על־ידי המישטרה המקומית בחשד של הש תתפות
בשוד. כאשר הובא לפני שופט־שלום
להארכת תקופת מעצרו ביקש מה שופט,
ובקשתו נרשמה בפרוטוקול, שלא
לעצור אותו, משום שמישטרת נתניה ידו־־
ער, בעינויי־החשמל שלה והוא פוחד. מאו חר
יותר שלח פרקליטו, עורך־הדין צבי
לידסקי, עורכת־דין ממשרדו למישטרת
נתניה, כדי לבקר אצל הלקוח שלו. שוטרי
נתניה היתממו, וטענו שאינם יודעים
היכן נמצא פפו. אחרי מאמצים רבים
גילתה עורכת־הדין כי פפו הועבר ל-
מישטרת זיכרון־יעקב. בזיכרון־יעקב סירבו
השוטרים לאפשר לה להיפגש עם לקוחה,
בטענה ש״הוא נמצא בחקירה.״
היא חזרה לתל־אביב, ולמחרת שלח
עורך־הדין לידסקי לאותה משימה את
עורך־הדין יעקב זילגמן. אחרי ארבע שעות
שבהן נידחה זליגמן בלך־ושוב, איפשרו
לו סוף־סוף להיפגש עם פפו. תיאורו של
זליגמן על הפגישה מזעזע :״פפז היה
במצב של אפיסת־כוחות. בקושי היה מסוגל
לעמוד על רגליו. תוך כדי בכי וגניחות
סיפר לי כי קיבל מכות־חשמל בגופו,
תחבו אצבעות לתוך עיניו וחנקו אותו עם
מסיכת־גאז. ראיתי על גופו סימני עינויים.
עיניו היו אדומות, ברגליו היו סימנים
אדומים וידיו נפוחות.״
זליגמן דרש בדיקה רפואית ופקד רוט־שטיין
סירב, כמובן. הפרקליטים הגישו
עירעור לביית־המישפט, וביקשו לשחררו,
אך להפתעתם לא התקיים הדיון. פפו עצמו

שהסתיימו ימי המעצר של כהן, נק-
טה המישטרה אחת מדרכי הרמייה ה מפורסמות
שלה. היא הביאה את כהן
לפני שופט־שלום אחר, הפעם בפתח-
תיקווה, ומבלי לספר לו על מהות הדיונים
המישפטיים הקודמים, ביקשה ממנו ל-
האריך את המעצר. המישטרה אף סיפרה
לשופט הפתת־תיקוואי, אריה גרף, כי כהן
מעורב בשורה של פריצות (בעוד שקודם-
לכן דיברה רק על פריצה אחת ויחידה
בלבד) ,וכי ערך הרכוש שגנב היה כמה
מאות אלפי לירות, בעוד שאצל השופטים
שקדמו לגרף הסתפקה. המישטרה ב־200
אלף לירות. השופט גרף נפל בפח שטמנה
לו המישטרה, והורה לעצור את כהן ל־12
ימים נוספים.
על החלטה זו הוגש העירעור לשופט
המחוזי וולך, עירעור אשר ייכנס בוודאי
להיסטוריה של תולדות ההידרדרות שלה־מישטרה
בישראל ואובדן צלכדהאנוש של
אחדים מאנשיה. בהחלטה שבה שיחרר וולך
את כהן, שיחזר השופט את המהלכים
המישפטיים של הפרשה, וכתב:
״עיקר הטיעון נסב סביב הטענה שאין
לסמוך על ההודאות שניגבו מישראל כהן,
למשל ב־ ,21.4.76 וזאת לאחר שנטען כי
קודם־לכן עונה והוכה קשות במישטרה.
לצערי עלי לקבוע, כי כנראה יש דברים

במכתב ששלח למישפחתו לנתניה, בהיותו בידי המישטרה,
סיפר כלאפו חסן לאישתו ולדודו יצחק, על העינויים הנוראים
1 1 1 1 -1 0 /
שעבר. אשתו ושני ילדיו של חסן נפגשו השבוע עם העצור, כאשר הובא לבית״
המישפט־המחוזי לקריאת כתב־האישום נגדו. כלאפן חסן כפר באשמה המיוחסת לו.

151311)111

סגן ניצב קלמן בור שטיין,
קצין־המישסרה

הנוקשה, מפקד מישטרת נתניה, לא ניסה
לשים קץ לשיטת הברבריות שבהן השתמשו
פקודיו, ושכללו שימוש במכות־חשמל.

מעצרו, סיפר אלבז :״עוניתי קשות ב-
מישטרת חדרה במכות־חשמל. הכניסו לי
בקבוק בירה גולדסטאר לתוך הישבן. מאז
מכות־החשמל איני מסוגל לאכול.״ עורכת-
הדין של אלבז, כרמלה חנוך, אשר הז דעזעה
מתיאוריו המחרידים של הלקוח
שלה, טענה אחר־כך :״מעולם עוד לא
נשמע בישראל, שבחקירות מישטרתיות
יכניסו בקבוקים לפתחי גופם של עצורים
ויגבו הודאות על־ידי מכות חשמל בגופם.״
דובר המישטרה, סגן־ניצב (מקביל לסגן-
אלוף) שמואל צחי, מכחיש כמובן. מכל-
וכל את טענת כל המתלוננים ועורכי־דינם.
לגבי ישראל כהן טוען צחי, כי הוא לא
עונה ולא הוכה. לגבי פפו ואלבז טען צחי
כי תלונותיהם עדיין בחקירה. לבקשת
כתב העולם הזה להיפגש עם החוקרים
סירב צחי, בטענה שהקצינים ״אינם מוכנים
לדבר.״
אין ספק כי במיקרים של כהן, פפו ו־אלבז
הגיעה מישטרת ישראל לשפל חדש
בהידרדרותה המוסרית. פניות למפכ״ל ה־מישטרה
נותרו ללא תשובה, כאשר ה־מפכ״ל
מורה לקצינים המואשמים לחקור
את עצמם, ולמפקדיהם הישירים לחקור
את פקודיהם. קציני־מישטרה בכירים, וב ראשם
מפכ״ל המישטרה רוזוליו, מרשים
ששוטריהם יהפכו את המישטרה הישרא לית
למישטרה טוטאליטרית, כדי לזכות ב-
ניצחונות־כביכול ובהישגים שאותם ניתן
יהיה להציג בפני העיתונות.
שר־המישטרה, שלמה הילל, האחראי על
רוזוליו, איבד את השליטה על מעשי
המפכ״ל שלו, וממתין בקוצר רוח להזדמ נות
הראשונה שבה יוכל לפטרו. בכל
מדינה מתוקנת היתה פרשת עינויי־החשמל
והחלטת בית־המישפט ההזדמנות הנאותה
לכך — או להתפטרות השר עצמו.

ביטל את בקשתם של פרקליטיו. במיכתב
לדודו יצחק גילה פפו כיצד הוכרח לחתום
על ביטול בקשת הערר :״שפכו עלי
גאזים, שמו לי מסיכה של גאז. נחנקתי,
ולא היה לי אוויר לנשום. עשו לי זרמים
בכל הגוף, ונוסף לזה רצו לעשות לי דב רים
שאפילו למחבלים לא עושים. כבלו
אותי באזיקים בידי וברגלי, ותלו אותי ב אוויר
עם הראש למטה והתחילו למשוך
את אבן־המין שלי עד שנחנקתי ואיבדתי
את ההכרה. הם אמרו לי שיסרסו אותי. אני
זוכר אפילו את השמות של השוטרים ש עינו
אותי: גרוסמן וברעם. היה שם עוד
שוטר, שהציג עצמו בפני בשם, אלי ה־זייך,
והיתר. שוטרת בשם אסתר. לא
יכולתי לסבול את החקירה הזאת, ואחרי
12 שעות של עינויים נאלצתי לעשות מה
שהם ביקשו ממני.״
קל לדמיין את מצבו הנפשי וצורתו ה חיצונית
של פפו, ואין פלא לכן שה־מישטרה
לא יכלה להרשות לעצמה ל הביאו
לפני שופט, ומשום כך אילצה אותו
לחתום על ביטול בקשת הערר שלו.

המפפ״ל או
השר — ה בי ת ה!

הפרקליטים

אליהו קידר (מימין) וצבי לידסקי, שני עורכי־הדין שיצאו
בהתקפה חריפה על שיטווז־החקירה ח״מודרניות״ של מיש־טרת
ישראל. לידסקי וקידר טוענים שלא ניפגשו עד כה בעינויים מחרידים כאלה.

ך* ידושים ג שי טו ת־ ה ח קי ר ה שלה
1 1גילתה המישטרה במיקרהו של חנניה
אלבז. אלבז הואשם כי השתתף באותו
שוד שבו השתתף גם ישראל כהן. כאשר
הובא לפני השופט סגלסון לשם הארכת

1011׳גורית

עורכת־הדין
כרמלה חנוך,
הזדעזעה מהחדרת בקבוק לגוף לקוחה.

את אוטוביאנקי אין כבר צורך לחציו, בפניך
מכוניות האוטוביאנקי הרבות הנוסעות
בכבישי הארץ מעירות על החאקלמותה
המהירה של האיטלקית הקטנה בישראל
ועל הכדאיות שברכישחה.
מכל זוית כדאי היו לרכוש אוטוביאנקי:
צריכת דלק ־ אוטוביאנקי חסכונית
להפליא בצריכת הדלק שלה ־ ליטר דלק
לכל 18ק׳־מ בנסיעה ממוצעת בתוך העיר.
אחזקה קלה ־ במכונית כאוטוביאנקי
זולים חלקי החילוף ואף האחזקה קלה יותר
מאשר במכונית גדולה.
נוחות־ ממדיה הקטנים מאפשרים נוחות
רבה ל־ 5נוסעים ול־ 50ק״ג מטעז(או לנהג
ול 300-ק״ג מטען) .גם באשר לחניה ־
נוח ביותר למצוא לאוטוביאנקי מקום חניה
בכבישים העמוסים.

באוטוביאנקי שלוש דלתות מהן דלת אחת
מאחור הנפתחת כלפי מעלה. כאשר
מטים את המושב האחורי קדימה ־
הופכת האוטוביאנקי למיני־סטיישן. נוסף
על כל אלה גם מחירה של האוטוביאנקי
עושה אותה לקניה הטובה ביותר.
כדאי לך לרכוש את המכונית בהקדם
לפני עליית המחירים הצפויה.

בדב רי דויו־נ
> 1וונווב*^ונדן
דר״רקנות

תצוגה ומכירות: ח ל ־ אביב -טלקאר חכי בע־ם רח׳ הססגר ,64 טל . 03-263925.03-37538 .ירושלים -א. ברקוביץ רח׳ ינאי .4מל 225522 02
:חיפה ־ טלקארבע־ם רח׳ המגינים . 53 טל 515392 04באר ־ שבע -כרמלי דרך חברון, אזור החעשיה, טל .057-77021 .נתניה ־ מזסך מרכזי בע־ם.
טל .053-23037 .שחת: ת ל ־ אביב -מוסך מרכזי לנצ״ה. חולון -רח׳ חמנע .13 טל . 03-853891 .ירושלים -מוסך גדעון לוי, אזור החעשיה. תלפיות,
טל 67555 02 חיפה ־ אייבי את עזריה. חוף שמן. טל .04-660456 .באר ־ שבע -כרמלי. טל 77021 057 נתניה -סזסך מרכזי בע ימ. טל 23037 .־.053

61־) 8ג 0 -1ץ 3 ^0

במדינה
בתי ס 1הר
מרד האס־ר־ם

אסירים בכלא רמלה
פתחו בשביתה
גגד העסקתם במיפעזים פרטיים
כשכר של עבדים
מאה אסירים בכלא רמלה מסרבים לעבוד
זה יותר מחודשיים. לטענתם, המיפעלים
שבהם הם מועסקים, בשטח בית־הכלא, שיי כים
לאנשים פרטיים ומטרתם איננה שיקום
האסירים, אלא גריפת הון לכיסי בעלי
המיפעל על חשבון עבודה זולה.
בתגובה לשביתת האסירים שפטה מיג־הלת
כלא רמלה את השובתים על סירובם
לעבוד, ורובם כלואים עתה בתאי-עונשין
מייוחדים, צפופים, חסרי־אוויר וחסרי־אור.
״מחנה עבודה״ .במקביל לשביתת
האסירים פתחו קרוביהם ובני־מישפחותיהם,
שמחוץ לכלא, בגיוס תמיכה ולחץ ציבורי,
במטרה לבטל או לשנות את סידרי־העבו־דה
הקיימים בכלא שהוא, לדיבריהם ,״מח נה
עבודה.״
בראש המאבק הציבורי התייצבה סילביה
אדיב (לשעבר קלינגברג) ,אשתו של אודי
אדיב, המרצה עונש־מאסר ממושך בין כות לי
הכלא. לימינה התייצבו חברי ״הליגה
הקומוניסטית המהפכנית״ ,אירגון טרוצ־קיסטי
שפרש לא מכבר ממצפן. הללו הח לו
מפיצים גילויי-דעת חתומים, כרזות-
מחאה וחוזרי הזדהות עם האסירים השוב תים.
מספרת
סילביה, המכירה את התנאים ב כלא,
מביקוריה אצל אודי :״הרקע לשבי תה
הוא שיטת־העבודה המחפירה שהונ הגה
בכלא. כתוצאה ממנה, קבוצה גדולה
של אסירים החליטה שהיא מסרבת לשמש
עבדים מודרניים.
״במקום ארבע שעות־עבודה, שהיו נהו גות
בכלא עד להנהגת השיטה החדשה,
נדרשים האסירים עכשיו לעבוד שמונה
שעות מלאות ביום. שעה נוספת נמשך
החיפוש המדוקדק על גופו של כל מי
שיוצא לעבודה, ומכאן שתשע שעות ביום
נמצא האסיר בעבודה.
״בחוץ זה אולי לא נורא כל כך, אבל
בכלא נאלצים האסירים לישון על־פי פקד

הלת הכלא בשיתוף עם בעלי־המיפעלים,
הוא ״שכר עבדים,״ כהגדרתה של סילביה
אדיב .״התשלום עבור יום־עבודה מלא
הוא בין לירה וחצי לשלוש וחצי לירות.״
בכרוז המופץ על־ידי סילביה, בני־מיש־פחתו
של אודי ואחרים, ביניהם ערבים
מהכפר טירה שבמשולש, חבריה של סיל-
ביה בליגה הקומוניסטית המהפכנית, הם
מאשימים את שילטונות הכלא כי ״הם
מנסים להפוך את קהל האסירים לעדר
מטומטם ועייף. תנאי-העבודה החדשים מונ עים
מן האסירים את האפשרות לקרוא,
ללמוד או להתפתח.״
הנהלת הכלא, מצידה, מנעה מן האסירים
השובתים, את זכויות קרוביהם ובני-מיש-
פחותיהם לבקרם, לקחה מהם את סיפרי
הקריאה והלימוד שנמצאו ברשותם, ומנעה
מהם לעסוק בספורט.
״הגזירה החדשה,״ לדיברי סילביה ו חבריה
למאבק ,״היא צעד נוסף במיסגרת
ההפחתה הדראסטית בזכויות האסירים.
אנו נילחם בזה, נעורר דעודקהל ונמחה
בכל תוקף נגד הפרובוקציה הזו של הנהלת
כלא רמלה, שעלולה להתפשט גם לבתי-
כלא אזרחיים אחרים.״

השק״מיסט שלא שוק

השק״מיסט, שישב ארבע שגים
בשבי המצרי — עומד זעזוב
את הארץ
ארבע שנים ישב מרדכי (״מוטי״) בבלר
בשבי המצרי. ארבע שנים סיפרו כותרות
העיתונים ללא-הרף על הניסיונות לשחרר
אותו ואת חברו, מוטי כהן, שהיו ידועים
כ״שק״מיסטים השבויים,״ מן השבי הממו שך.
כשהוחזר מוטי לארץ, בחודש נובמבר
, 1973 סיפרו בעיתונים את סיפור שביו.
אחר־כך סיפק. לאמצעי־התיקשורת פרט
פיקנטי נוסף: הוא נשא לאשה, חודשים
אחדים לאחר שחזר מן השבי, את חברתו,
יפה, ששמרה לו אמונים ארבע שנים תמי מות.
מוטי
בבלר, כיום בן ,32 אב לילד בן
שנתיים, נשכח מהר מאד. לא רק על-ידי
העיתונאים. גם על־ידי גורמים שאסור היה
להם לשכוח אותו. מישרד־הביטחון, למשל.
״הגעתי לסוף הדיר.״ בחודש אפ ריל
השנה פנה מוטי אל ראש־הממשלה,
יצחק רבין .״אני פונה אליך מכיוון ש הגעתי
לסוף הדרך,״ כתב מוטי .״לאור ה מצב
שאליו נקלעתי, אינני מוצא יותר את
עתידי במדינה זו, ויש בדעתי לנסות מזלי
במקום אחר בעולם. אני עושה צעד זה
בלב כבד, מכיוון שזו מדינתי ומולדתי של מענה
אני מוכן לעשות הכל. כל שביקשתי
היתר, הלוואה, שתאפשר לי לקנות מונית,
שבעזרתה אוכל לקיים עצמי בכבוד.״
עד לכתיבת מכתב זה עבר מוטי במשך
שלוש שנים, דרך ארוכה ורבת־תלאות.
עד היום לא הצליח למצוא עבודה .״מיש-
רד־הביטחון הציע לי לקנות משאית מ ייבוא
החירום שלאחר המילחמה האחרונה.
זה היה אחרי שלא הסתדרתי לשוב לעבודה
בשק״ם או בצבא־הקבע,״ מספר בבלר.
״מחיר המשאית היה כ 250-אלף לירות.
לא יכולתי לקחת על עצמי הלוואה כזאת.

אשת־אסיר אדיב
״כמו עבדים !״

העולם הזה 2024

החמור ריסק את המכונית ומת —

שבויים

דה, עם כיבוי האורות בשעה מוקדמת
וכך, מרבית שעות היממה מוקדשות ל עבודה.״
אולם
עיקר התקוממותם של המישפחות
והאסירים נוגע למהות העבודה. מרי זה
הוא שהביא לדיבריהם, לפרוץ השביתה.
״בתוך הכלא הוקמו מיפעלים של אגשים
פרטיים. האסירים נדרשים לעבוד בעבודה
בלתי־מיקצועית, ואיש אינו מתחשב ב-
מיקצועו ובנטיותיו של כל אסיר ואסיר,״
טוענים בני-המישפחות הממורמרים.
שכר עבדים. העבודה, לדיברי המבק רים
בכלא, היא עבודת־פרך של ממש. ל עומת
זאת — השכר, המשולם על-ידי מיד

נהג אייכנר ומכונית התאונה

שכוי־לשעכר בברד
״נשברתי !״

החמור ההרוג כבכיש חיפה
— מי יפנה אותו משם
ניסיתי לבקש ממישרד־הביטחון הבטחה
להעסיק אותי לפחות עד שאגמור את תש לומי
המשאית. אבל נתקלתי באנשים שבכ לל
לא רצו לשמוע אותי או לדבר איתי. גם
חבר־הכנסת עקיבא נוף, שניסה לעזור ל־שיקומי,
התייאש וזנח אותי.
״החלטתי לקנות טנדר. הדבר היחידי
שאני יודע לעשות זה לנהוג. את זכותי,
מטעם מישרד־הביטחון, ללמוד, לא יכולתי
לממש בגלל שלא היתר, לי עבודה. זה היה
מעגל סגור. התחלתי עובד באחד המש רדים
להסעת נוסעים שלהם יש חוזה, בין
השאר, עם מישרד־הביטחון. לשם רכישת
הטנדר קיבלתי הלוואה מבנק אוצר החייל.
זה היה אמור להיות שיקומי הסופי.
״׳לאחר זמן קצר היו צימצומים במיכרזי
אותו מישרד. הייתי הצעיר ביותר בעבודה,
ולכן פוטרתי. כעבור תקופה נוספת של
אבטלה, נרשמתי לקורס מטעם מישרד־העבודה
לנהגי רכב ציבורי, והוצאתי ריש-
יון למונית.״ כשפנה מוטי למישרד-ד,ביטחון
בבקשה להקצות לו רישיון למונית
(מיספר ירוק) ,היתד, תשובת מישרד־הביט־חון
:״זה לא בטיפולנו.״
החזרת הצו. באמצעות עורך־הדין
אליהו הורנשטיין, פנה מרדכי בבלר יל־מישרד־ר,תחבורה.
תשובת משה רון, עוזר
השר, היתד לא נוכל לעזור לך.״ את
הרישיון לא קיבל מוטי, אולם צו-קריאה
לשירות־מילואים ממושך המתין לו בתיבת-
הדואר שלו. מוטי הממורמר והמתוסכל
החזיר את צדו•,קריאה ואת פינקס־׳ד,מילואים
שלו לשר־ד,ביטחון, בצירוף מכתב חריף,
שפירט את הסיבות למעשהו הקיצוני.
״אם אינני ראוי לשיקום אחרי ארבע
שנות שבי, אינני ראוי אף לשרת בצבא,״
כתב מוטי לשימעון פרס, ושוב היתד, תשו בת
מישרד-הביטחון לאקונית ומוכרת :
״עניין הענקת רישיונות למונית איננו
מצוי בתחום סמכותה של מערכת-ך,ביטחון.״
את סיפורו זה גולל מוטי גם במיכתבו
לראש־הממשלה. מלישכת ראש־הממשלה
השיבו לו כי ״העניין הועבר. לטיפולו של
מישרד-ד,ביטחון.״ משם ענו למוטי כי ״נע שו
ניסיונות שונים לסייע בשיקומך. את
עניין המונית איננו יכולים לפתור.״ ושוב
היפנו אותו למישרד-התחבורה. שם יענו

לו בוודאי בשלילה, וחוזר־חלילה.
הביוץ -חו־״ל .״לא נשארו לי הרבזן
אפשרויות. אני, שישבתי שנים ארוכות ל מען
המדינה בשבי המצרי, אני, שאני פט ריוט
גדול, פשוט אין לי ברירה. אין לי
שום דרך להסתדר. שלוש שנים נלחמתי
למצוא לעצמי פרנסה, עכשיו נשברתי !״
׳סיכם מוטי.
תאונות והג־ם ־ היזהדו מחמור־ !
מי יסבה א ת כברת החמור,
המפריע לגוסעים
בכביש תל־אביב— היפה
ומפיץ סירחץ למרחקים !
מי שעבר בסוף השבוע שעבר בכביש
חיפה— תל־אביב ראה בוודאי, כקילומטר
אחרי צומת תל־ברוך, גוויית חמור בצד
הדרך. גם בתחילת השבוע הזה עדיין
נמצאה אותה נבלת המור עצמה, מוקפת
זבובים וחרקים, באותו מקום.
בסוף השבוע שעבר פגע החמור במכונית
האופל של מ-שה אייכנר, שחזר אותה ־שעה
לביתו ברעננה מחתונה בתל־אביב. סיפר
משה :״נהגתי את המכונית באורות רגי לים.
משמאלי עקפה אותי מכונית, כשלפתע
הופיע לנגד עיני חמור מהלך ליו לאיטו
על הכביש. לא הצלחתי לבלום את המכו נית
במקום ונתקלתי בו בעוצמה רבה.
החמור ריסק את החלק הקידמי של המכו נית.
מעוצמת הפגיעה הוא עף לגובה והחל
מתפתל על הכביש. אחרי דקות אחדות

איפה המי שטרחזו. מן התאונה
והפגיעה במכונית נפצע חמו של משה,
שישב עם אשתו ובנו של משה במושבהאחורי. הוא פונה לבית־החולים מאיר
בכפר־סבא על-ידי אחת המכוניות שעברו
במקום. משה מיהר לטלפן למישטרת תל־אביב
אולם השוטר, סמל יהודה, הגיע
רק כעבור שעתיים.
עוד לפני שבאו השוטרים הספיקו להגיע
(המשך בעמוד )35

הקרב על חת 11 דו הצנ׳עזת
(המשך מעמוד )29
השאר יסתפקו בכיבוד קל מחוץ ל*ולם
החתונה,״ הרי תקנה זו לא עמדה למיב־שול
לפני אב החתן, מרדכי הסטן• ״סך־
הכל,״ הסביר לשואלים אותו היכן ״ענווה,״
״לא בכל יום מחתנים בן בכור.״ וכך
צעדו להם בסך עשרות מלצרים ומלצריות
עמוסים מגשי עופות, בורקאס ושאר מט עמים.
מהמוני הקרואים שהסבו אל השול חנות,
ניתן היה להבין שמישפחות החתן
והכלה מונות עשרות רבות של חברים
ומכרים. שולחנות־הכיבוד המפוארים, ש נערכו
— על־פי ההסכם — מחוץ לאולם
השימחה, נשארו עמוסי מזון ומשקה,
והיחידים שהתכבדו בהם היו נטורי־קרתא,
אנשיו ותומכיו של וייספיש, שהחליטו כי
הם לא יוותרו על החתונה הראשונה ב־מישפחת
מנהיגם ורבם.
הרב לייבל׳ה וייספיש ישב ליד שולחן
הכבוד, והיה עצוב מעט .״איפה הצני עות?״
שאל את אבי־החתן ללא־הרף,
״ומה עושה כאן בגין?״ המיליונר האמ ריקאי,
שללא־ספק נתקל כבר בתקנות
מסובכות מאלה של בית־הדין החרדי, ידע
שלא לעבור על פירטי ההסכם ו״התקנות

ציוני עם בן הציוני, התחבקו גם האיש
שלא רצה לבקר בכותל, עם איש ארץ-
ישראל השלמה. ימים אחדים קודם־לכן
נאלץ הרב וייספיש לוותר על עיקרון
מכובד אחר, שבו החזיק מאז מילחמת
ששת-הימים: סירובו לבקר בכותל. במו־צאי־השבת
שלפני החופה הלך עם מחותניו
אל הכותל המערבי, שם עלה מייקל
הסטן לתורה.
גם בטכס־הנישואין עצמו לא חסרו תק ריות
לא־נעימות, ועקרונות שכימעט הופרו
בגלל החתונה. ערב קודם החתונה
עבר יגאל קם, מנהל־המכירות ואיש יח־סי־הציבור
של מלון שלום במיסדרונות
המלון, וכיסה את כל תמונות־העירום ש היו
תלויות שם. היו אלה תמונות־פיר־סומת
של מרי קוואנט שבהן ניראו יפה פיות
אחדות חושפות את חזיהן. בעוד ה־שימחה
בעיצומה נתלש אחד הכיסויים של
״תמונות התועבה,״ ומייד קפצו אברכים
אחדים, הסתירו בגופם את ״הדבר הנורא
הזה,״ ואיימו להרוס את המלון אם לא
יוסרו הפלקאטיס מייד. יגאל קם מיהר
להרגיעם, ולכסות את מה שעלול היה
להשחית את השימחה בעודה באיבה.
עיקרון מקודש נוסף שהופר בליל ה חתונה
היה המחיצה, שהוצבה בין הגברים
והנשים, שחגגו באגפים השונים של האו לם.
זז הוסרה עוד בתחילת הערב, למ רות
מחאותיהם של אנשי נטורי־קרתא ושל
בעל השימחה, לייבל׳ה וייספיש .״מה
יש?״ אמרו האורחות האמריקאיות,
״שיוותרו על העקרונות לערב אחד!״
והשימחה לא פסקה, אם־כי במעגלים נפ רדים,
של נשים וגברים לחוד.
תקרית לא־נעימה אחרת כימעט שפר צה
בין וייספיש לבין אחד האורחים
המייוחדים, דוקטור ישראל (״אלדד״)
שייב, איש מלכות ישראל, שוייספיש סירב
לקבל את בירכתו. אלדד נעלב, אבל אחר־כך
הסכים וייספיש להתחבק .״מילא, אם
התחבקתי עם בגין, אתחבק גם איתו,״
אמר לתלמידיו ומקורביו שהקיפוהו כל
העת.
אחד האורחים שמשך את תשומודהלב
וריכז סביבו מסובים רבים, היה נחום
שריג, מי שהיה בעבר מפקד חטיבת הנגב
והוא בן־דודו של וייספיש ,״אפילו שעם
דיעותיו אינני מסכים.״

הח תן נמצא
ב מי קוו ה

להטוטן בחתונה
״בית צנוע ויפה במאה־שערים
הגדולות״ שקבע בית־הדין החרדי בחוזה
הנישואין, אך יחד עם־זאת השכיל בכל
זאת לערוך חתונת־פאר.

חיבוק עס
בגין ושייב
ך• כשהגיע למקום, בעיצומה של
החינגה, מנחם בגין, ראש סיעת הלי כוד
בכנסת, הוא מיהר להתחבק עם מר דכי
הסטן, אבי החתן, שאותו הכיר באחד
המסעות שערך בארצוודהברית לגיוס תרו מות
למגבית היהודית ולאו למגבית חרות.
הסטן עמד אז בראש מיפעל איגרות מיל-
ווה-הפיתוח באינדיאנה. לייבל׳ה וייספיש
לא מיהר ביותר להתחבק עם חבר־הכנסת.
״הוא בעד ארץ־ישראל השלמה, אני לא,״
מילמל אל מקורביו. אולם משקרב בגין
אליו עם אבי-החחן, לא נותרה לו ברי רה.
הוא נפל לזרועותיו הפרושות של
בגין, כשהוא מפטיר :״מילא דיין היה
בא, אבל הוא?״ והצביע לעבר בגין,
שנבוך מעט.
וכך, בטכם־הנישואין של בת האנטי־

>> יך גודד השידוך יוצא-הדופן, הם-
א ביר אחד ממקורביו של לייבל׳ד: .
״וייספיש והחתן המיועד נפגשו בבית-
המרחץ התורכי בשכונת מאה־שערים.
וייספיש בחן את הסטן הצעיר מכף רגל
ועד ראש, וראה כי טוב. אחר־כך שוחחו
ארוכות, וכו־במקום הציע לו וייספיש
את בתו, שלומית. החתן התאהב בנערה
משמיעה ראשונה, ומיהר להתקשר עם
אביו בארצות־הברית. האב הגיע לארץ,
התאהב גם הוא בכלה, שהיתר, המבו קשת
ביותר במאה־שערים עד לנישואיה,
ובדבמקום הוחלט על החתונה.״
על המתנות היקרות, ובהן תכשיטים
ויהלומים שביקש מרדכי הסטן להמטיר
על בית מחותניו, ויתר וייספיש .״אני לא
צריך מתנות יקרות,״ הסביר לאב המופ תע,
שרבות מבנות אינדיאנה היו חוש קות
בבנו .״אני איש צנוע וירא-שמיים.
כך אני גם רוצה שיהיו חייהם של שלו מית
ובנך.״
למרות שבית־הדין החרדי אסר על ה זוג
הטרי לעזוב את הארץ, הם יצאו
השבוע לטיול קצר ברחבי אירופה ואחר*
כך בארצות־הברית בלוויית מישפחת ה חתן.
התואנה היתד, חגיגות־שבע־הברכות.
״אבל בעצם,״ לחש החתן המאושר ,״אבא
שלי דאג בעיקר שיהיה לנו ירח־דבש
נעים.״
ומה לעתיד, כשיחזרו? שלומית טוענת
כי תהיה עקרת־בית וכי ״יהיה לנו בית
צנוע ויפה במאה-,שערים.״ החתן אומר, כי
ימשיך בינתיים לקבל את התמיכה החוד שית
מאביו, ויוסיף ללמוד בישיבת איתרי
בירושלים עד שיוכל לעמוד כשווה בתורה
מול אבי-אשתו. לייבל׳ה מחפש כבר שי דוך
לבתו השנייה, שרה בת ה״ , 17ש״גנ־בה
את ההצגה״ בערב החתונה, והכל הת פעלו
מיופיה.
״נראה אם ימצא שידור כזה מוצלח כמו
שמצא לבתו הבכירה,״ מחכים בשכונת
מאה־שערים. אבל לייבל׳ה, שמצא את בן
המיליונר במיקווה, אינו מתרגש. יש לו
כבר פטנט בדוק.
ספורט כדורגל
מ׳ מאשי את הש 91 טי
הקרב האמיתי במחזור האחרון
של מישחקי הבדורגל
נערך בין השופטים
לבין ההתאחדות
״דפקו את השופטים הישראליים !״ הת מרמר
בסוף השבוע שעבר אוטו פריד,
ממלא־מקום יושב־ראש איגוד שופטי ה כדורגל.
היה זה בסיומה של ישיבה סו ערת,
שבמהלכה הטיח מיכאל אלמוג, יו־שב־ראש
ההתאחדות לכדורגל, לעבר אוטו
פריד :״השופטים לא יקבעו להתאחדות
איך ועל־ידי מי ינוהלו המישחקים !״
קביעה פסקנית זו של יושב־ראש ההת אחדות
היוותה את השיא במאבק, שהת נהל
בשבועות האחרונים במיסדרונות ה התאחדות,
בחדרי־הישיבות ומאחורי־הקל-
עים. בין איגוד שופטי הכדורגל לבין ראשי
התאחדות לספורט. שורשו של הוויכוח ב החלטה
קודמת של מזכירות ההתאחדות
לכדורגל. ההחלטה קבעה, כי שיבער, מיש*
חקים ״רגישים ומסוכנים,״ בליגה הלאומית
ובליגה א׳ בכדורגל, ינוהלו על־ידי שופ טים
אירופיים.
סיפר אוהד ותיק ומפעילי אחת האגודות
בהתאחדות לכדורגל :״החשש העיקרי של
האוהדים, המאמנים והשחקנים היה מפני
מכירות של משחקים, שעשויים היו לקבוע
את גורל הליגה הלאומית, ואת גורלן של
קבוצות מבחינת מיקומן ומבחינת עצם
הישארותו בליגה הלאומית. התחילה חרו שת
של שמועות על נסיונות־מכירה של
מישחקים.
״כל עסקן גיסה לקנות״ .״כמעט
בכל קבוצה בליגה הלאומית ובליגה א /היה
מי שהציע למכור או לקוות משחק. מצבן
של הקבוצות, מבחינה כספית, אינו מזהיר.
היו קבוצות שד,יתד, להן ההזדמנות למכור
מישחק. עד לתקופה שלפני המחזורים ה אחרונים
היו מתנהלות מכירות של מיש־חקים
רק על-ידי שיחוד שחקנים. במח זורים
האחרונים היה המצב כזה שבישי בות
של קבוצות דיברו על מכירה וקנייה.״
בהתאחדות לכדורגל היו מודעים לבעייה.
מישרד־ד,חקירות של מודיעין אזרחי, המ קיים
בחודשים האחרונים מעקב אחר קבו צות
רבות המנהלות מאבקי פיסגה או
תחתית, העביר להתאחדות דיווחים יומיו מיים
על ניסיונות לביצוע עסקות בלתי־כשרות
של מכירת וקניית מישחקים.
משרוקיות זרות. השחקנים, מצידם,
ניצלו את המצב לשם השגות הטבות כס פיות
מהנהלות הקבוצות. כדורגלני הפועל
חיפה לא חששו, והגישו להנהלת קבוצתם
אולטימטום גלוי בנוסח :״ניתן למכבי חיפה
לנצח אם לא תובטח לנו נסיעה לחדל.״
עד כאן לא פגעה חרושת-השמועות ב שופטי
הכדורגל הישראליים. הגינותם ויוש-
רם של אלה היו מעל לכל ספק. עד של פתע
החלו, בהתאחדות, חוששים גם מן
השופטים. מן הצד האחד העביר המודיעין
האזרחי ״הערכות מצב,״ שלפיהן ינסו
מנהלי-קבוצות לקנות שופטים, כדי שאלה
יביאו לניצחון קבוצתם. אחד מעסקני ה התאחדות
הודה כי ״נתקבל דיווח על ני סיון
לקנות שופט ליגה א׳.״ במקביל ל דיווחי
המודיעין האזרחי החלו קבוצות
מתלוננות על ״אי־אמוך בשופטים, ובדרך
ניהולם את המישחקים במחזורים האחרו נים
בליגות השונות. אך מה שהביא להח לטה
הסופית, על הבאת השופטים הזרים
לארץ, היה חששם של ראשי ההתאחדות
כי יופעל לחץ על שופטים ישראליים, ו־יושמעו
נגדם איומים באלימות שלא יאפש רו
להם לנהל מישחקים ללא משוא־פנים.
אחרי שנפלה ההחלטה, בתום דיונים
רבים וממושכים, החל לחצם של השופטים
הישראליים, שראו בהחלטה פגיעה בדי מויים
המיקצועי והבעת אי־אמון בהם.
״האורחים מחדל יחזרו לבתיהם, ואנחנו
נישאר ונצטרך לספוג את זעם הקהל,״
התמרמר שופט הכדורגל אוטו פריד. הבינ לאומי
מנחם אשכנזי שאל בזעם :״עד
עכשיו לא ניהלנו משחקים רגישים? מה
מפקפקים בנו פיתאום?״
הצעות הפשרה של השופטים הישראליים
נידחו. על המיגרשים, בשבת האחרונה,
נשמעו צלילי משרוקיות זרות. הליגה הס תיימה
במזל טוב, אך השופטים הישראליים
רק עתה החלו במאבק על השבת כבודם.

> £מרות שהוראת־ הקבע לחייל/צד,״ל
המשרתים בשטחים המוחזקים
מורה להם שלא לנסוע בטרמפים, אין הו ראה
זו חלה על כלי־רכב צבאיים. חיילים
רבים, הממתינים בתוך בסיסם. מעולם לא
פיקפקו אם לנסוע בטרמפ צבאי.
אולם בשבועיים האחרונים: מהססותי לפ חות
החיילות שבין המשרתים בביקעה
לנסוע בטרמפים, אפילו אם אלה מכו ניות
של צר,״ל.
״איי יודעת את האמת של מה -שקרה
לאילנה. איי רוצה להמשיך לחיות,״ אמ בביקעה,

חיילת חיננית ממחנה
כאשר הוצע לה טרמפ והיא העדיפה לנ סוע
בהסעה מרוכזת.
ואומנם, הרצח -של אילנה, אשר גופתה
נמצאה שסועת ציואר בצד הכביש, סמוך
לג׳פטליק, הסעיר את החיילים המשרתים
בביקעה. ניסיונותיהם של שילטונות צה״ל
להסתיר את פרשת הרצח ולהטיל עליה
איפול׳ עלו בתוהו. אין כיום חייל המ שרת
בביקעה, שאינו יודע כי אילנה
נרצחה, וכי פרשת הרצח כוסתה בענן
כבד •של מיסתורין.
לפגי כשבועיים השתחרר יוסי * מבית
כלא צבאי וחזר ליחידתו, באחד ממחנות
הביקעה. יוסי החליט לחגוג את -שיחתרו
בטיול לילי עם ידידתו, אילנה, אשר שימ שה
כמרכזנית במחנה
אילנה החליפה את המישמרת -שלה,
שהיתר. מישמרת־לילה, עם מרכזנית אח רת
ועבדה באותו יום במישמרת״בוקר.
יוסי גנב מחניון המחנה קומנדקר צבאי,

שי ר טונו תצה־ ר
אך נתפס על־ידי סמל ממפקדת המחנה.
אילו היה הסמל עוצר את יוסי,
ייתכן שחייה של אילנה היו ניצלים.
אולם הסמל, שביקש להגיע למחנה סמוך
כדי לבקר את החברה שלו, העלים עין
מגניבת הקומגדקר, תמורת טרמפ שהב טיח
יוסי לתת לו למחנה הסמוך.
השניים נסעו בקומנדקר הגנוב למגורי
הח״ן׳ ואספו משם את אילנה. שלושתם
התיישבו בשיי הכיסאות הקידמיים -של
הקומנדקר, ונסעו למחנה האחר כדי להו ריי
שם את הסמל. כ-שירד הסמל, נותרו
יוסי ואילנה לבדם, ויצאו לטיול הלילי.
מטיול זה חזר רק יוסי.

פצעים שי טחיי ס בילבד סקנות צוות מישטרה צבאית חו-
קרת (מצ״ח) ,בפרשת הרצח, הן אחד
הסודות השמורים ביותר בצה״ל כיום.
אולם מקורות במישטרה הצבאית טוענים,
כי יוסי היה כבר באותה שעה מבושם,
לאחר שקודם־לכן חגג את שיחרורו מה כלא
בעזרת משקה חריף.
נוסף למסקנה זו ברורות לחוקרי מצ״ח
עוד שתי עובדות: משך מרבית זמן הג־

ניצב אשד
״לא יודעים שום דבר״
סיעה ישבו אילנה ויוסי חבוקים, ויוסי
נהג במהירות שיגעונית ממש בכביש ה־ביקעה,
שהיה באותה שעה ריק.
סמור לג׳פטליק, ללא כל סיבה נראית
לעין, ירד הקומגדקר מהכביש והתהפך.
אילנה נזרקה ממנו, עפה כמה מטרים
ונפצעה, כנראה פצעים -שיטחיים, אבל
שם בדוי, מסיבות מובנות.

במדינה
(המשך מעמוד )33
למקום התאונה ״ציסורי־הלילה של כביש
הצפון״ ,הם הגוררים הפרטיים לסוגיהם
השונים .״הגיע גם בחור שהציג את עצמו
כמסגד, והציע בדבמקום לקחת את מכוניתי
לשיסוץ תמורת שיבעת אלפים לירות,״
סיפר משה.
יום לאחר התאונה היה משה בפאניקה.
״המכונית שלי היא מדגם אופל משנת
. 1966 מכוניות כאלה לא צריכים לבטח
בביטוח מקיף. עכשיו נדפקתי, מכיוון
שהביטוח לא יכסה את הוצאות הנזק הרב
שנגרם לי,״ הסביר, אבל הוסיף בהומור
כדבר הג׳ינגל המפורסם :״הלכה המכונית
העיקר הבריאות, ולא קרה לי כלום עם
חגורת־הבטיחות.״
חמורים בכבישים. אנשי ענף-התנו-
עה של מישטרת תל־אביב יודעים לספר
על מיקרים רבים של תאונות בין בעלי־חיים
ומכוניות. לפני שבועיים אירעה תאו נה
דומה ליד צומת, נתניה. גם במיקרה
זה היה.מדובר במכונית ישנה, ובעל הרכב
לא קיבל כל פיצוי על הנזק .״בשנה
האחרונה אני זוכר לפחות שש תאונות
כאלה כאן בסביבה,״ סיפר סמל יהודה.
השוטרים מסתפקים בגביית עדויות, ובדרך-
כלל גם דואגים לפינוי הפגר מן הכביש.

ווענ*ם שהיתה זו תאונה -אך כל חייל בביקעה יודע את האמת
מפניה זב דם רב. לפי עדותו של יוסי,
שנמסרה אחר־כך, היא היתד. בהכרה.
יוסי נבהל והוכה בהלם. הוא ידע כי
התאונה, ועובדת פציעתה של אילנה, יגלו
את דבר גניבת הקומנדקר, ויחזירו אותו
לכלא לתקופה ארוכה. מבלי שידע מה
הוא עושה זנח את אילנה במקום והחל
רץ. הוא רץ שעות אחדות, הגיע לבסיס,
נכנס לחדרו ושכב לישון.
למחרת בבוקר לא התייצבה אילנה ל־מישמרתה
במרכזיה, והחיפושים אחריה
החלו. הסמל, זה שיוסי נתן לו טרמפ
בערב הקודם -גילה למפקדיו כי אילנה
נסעה באותו ערב לטייל עם יוסי. אולם
עוד קודם שהמפקדים הגיעו אל חדרו
של יוסי, מיהר זה להתייצב ולהתוודות.
ג׳יפ המפקד יצא מהבסים, כשאחד מ־נוסעיו
הוא יוסי עצמו כדי להראות היכן
בדיוק אירעה התאונה. עוד מרחוק ניגלה
לעין הקומנדקר ההפוך, אולם אילנה לא
נראתה בשטח. רק אחרי חיפושים בסביבה
1התגלתה גופתה הקרה של אילנה, כש־צווארה
שסוע. אחר־כך גילתה החקירה
כי היא שוסעה בסכין חד.
מיקרה רצח׳ גם כאשר הם קורים ב־צה״ל,
חוקרת בדרך־כלל המישטרה האז רחית׳
שבידיה אמצעים לחקירת רציחות
וניסיון שאין למישטרה הצבאית. גופתה
של אילנה הועברה לתחנת־המישטרה ב יריחו,
וחוקרי המישטרה הגיעו למקום.
אולם עוד באותו יום הגיעה ממטה המ חוז
הדרומי של המישטרה, שלו כפופה
מישטרת יריחו, הוראה להפסיק את הח קירה•
הנימוק שנמסר לחוקרים הנדהמים
* היה, כי מאחר שהרצח אירע סמוך לג׳י־פטליק,
הועברה החקירה למחוז הצפוני
של המישטרה משום שהאיזור הוא בתחום
שיפוטו של מחוז זה.

הגירסה הרי שמית:
תאוגת־דרכיס

ך* וכרו שד מפקד המחוז הדרומי
1של המישטרה, ניצב אריה איבצן,
הודה באוזני כתב העולם הזה כי גופתה
של אילנה הועברה למישטרת יריחו, אולם
סיפר כי החקירה הועברה למטה הצפוני.
דוברו של מפקד המחוז הצפוני של ה־מישטרה,
שימעון אשד, טען כי החקירה
מעולם לא הגיעה למחוז הצפוני .״אנחנו
לא יודעים על כך -שום דבר,״ אמר.
שניהם צדקו. למי-שטרת ישראל הגיעה
ה׳וראה מצה״ל, להניח את החקירה למצ״ח.
לשילטונות הצבא היה ידוע כי אם תטפל
בפרשת הרצח מישטרת י-שראל, יצליחר
העיתונאים לגלות את הפרשה.
סגנו של דובר צה״ל. סגן־אלוף מנחם

זוהר, אשר במשך עשרה ימים תמימים
ניסה לברר במצ״ח את פרשת הרצח, בעיק־בות
בקשת העולם הזה, ולא קיבל מידע,
היה מוכן למסור לפירסום רק כי ״היתד.
תאונה, ויותר אין תגובה.״
התערבותו של מצ״ח בפרשת הרצח של
אילנה נראית מוזרה ביותר. בכל פעם
שקורה מיקרה רצח בצה״ל, מבקש הצבא

ווייה צבאית, הצליחו שילטונות צה״ל
למנוע פירסום מודעות־אבל בעיתונים.
ייתכן שהמיסתורין שהוטל על הפרשה
על־ידי מצ״ח נועד למנוע בהלה בקרב
חיילות, ובקרב הורי החיילות המשרתות
בביקעה ובבסיסים המרוחקים מהערים.
אך אין ספק כי אם שיקול זה הוא שעומד
מאחרי ההחלטה ליצור מסך־עשן סביב
הפרשה, נכשל בכך צה״ל כישלון חרוץ.
השמועות על הרצח חרגו בשבוע שעבר
הרבה מעבר לתחומי הביקעה והגיעו,
בגירסאות •שונות, כמעט לכל בסים בצה״ל.

ניצב איבצן
״החקירה הועברה״
מן המישטרה האזרחית שתחקור היא בפר שה.
כך היה גם בפרשת רחל הלר, ש-
היתה חיילת ובזמן שנרצחה היתה במיס־גרת
שירותה הצבאי. חקרו חוקרי מצ״ח שהגיעו למחנה
בראש־וראשונה את יוסי• בעזרת בדיקות
במכונתיאמת ובהיפגוזה, הם הגיעו למס קנה
כי יוסי חף־מפשע וכי לא הוא רצח
את אילנה. הם גם האמינו לו כי בעת
שעזב אותה היתד, פצועה באופן שיטחי
בלבד, ונמצאה בהכרה מלאה.
למרות זאת ניתנה הוראה למפקד הב סיס,
ולמפקדי בסיסים אחרים בסביבה,
שאל חייליהם הגיעה השמועה על רציחתה
של אילנה, להפיץ בין החיילים גירסה לא־נכונה:
לספר להם שאילנה נהרגה
נת־דרכים. אותה גירסה נמסרה גם
ריה של אילנה. למרות שנערכה לה

ח קי ר ה כושלת
של מצ״ח

>>ודפ ייתכן בי בבסיסו של המים־
תורין הכבד מונחות עובדות הנמצ אות
בתיק החקירה -של מצ״ח. אהת העוב דות
שנקבעו מעבר מכל ספק, היא שדוצ־חה
של אילנה לא היה ערבי מקומי, ולא
פידאי, שהסתנן מעבר לגבול. נוסף על
הקביעה שיוסי לא רצח את אילנה, הח ליט
כבר הצוות החוקר כי לא היה זה
גם הסמל שהתלווה לחלק מן הנסיעה.
לסמל היה אליבי, שאותו סיפקה חברתו.
שני החיילים המעורבים בפרישה, הסמל
ויוסי, אינם יושבים בכלא. שניהם מאשי מים
את עצמם במותה של אילנה, שרויים
בהלם ומקבלים עתה טיפול פסיכיאטרי.
וב מאות
חיילים המשרתים במחנה
בסיסים אחרים בביקעה נחקרו כבר על־ידי
מצ״ח׳ אך לפי־שעה ללא תוצאות.
בין אם מגמות הטישטדש של צד,״ל
נובעות משיקולי-יוקרה, או מתוך חשש
לעורר בהלה בקרב מישפחות של חיילות,
ובין אם ניצב מאחריהן נימוק סודי, עוב דה
מסויימת שהתגלתה במהלך החקירה
והיא אשר הביאה את מצ״ח ליצירת גל
השמועות בקרב החיילים והפחדים בקרב
החיילות — אין כימעט ספק כי החקירה
דורכת במקום.
אפילו לא היחד, נכונה הגירסה שאותה
מנסים שילטונות הצבא להפיץ, כי אי לנה
נהרגה בתאונה עצמה וכי הגרון ה-ש־סוע
הוא תוצאה -של ׳צירוף־מיקרים נדיר,
הרי גם אז גרמה החקירה הכי-שלת והחו־בבנית
לעוגמת־לב רבה לקרוביה של אי לנה,
ולכל היודעים על מהלך החקירה.
אין ספק שפודה הגדול -של אילנה ית גלה
רק כאשר ייתפס הרוצח — אם
ייתפס אי־פעם.
* התמונה למעלה משמאל — מתוך
תמונות־השיחזור של רצח החיילת
הלר.

מאז סוף השבוע שעבר מתנהלים מגעים
בדרגים העליונים בין אנשי מישטרת
הרצליה ומישטרת תל־אביב. הנושא השנוי
במחלוקת: מי יפנה את נבלת החמור,
המפריעה לתנועה בכביש הסואן מחיפה
לתל־אביב. מסתבר שהחמור מצא לעצמו
מקום לא נוח ביותר ליהרג בו. הוא צנח
בדיוק על הגבול שבין שיטתי השיפוט
של מישטרות הרצליה ותל־אביב. בינתיים
מוסיפה ניבלתו להפיץ צחנתה למרחקים,
ולהפריע לתנועה.
ולבד מן הנהגים, העוברים בדרך והנבלה
מפריעה לנסיעתם מורמת לרבים מהם
בחילה, משה שהלכה מכוניתו למיגרש
הגרוטאות והשוטרים, שעדיין לא החליטו
מי יפנה את המנוח, יש גם צד ״רביעי
שנפגע מן התאונה: הבדואי סאלם שאיבד,
לדבריו ,״את החמור הכי יפה שהיה לי.״

דרכי אדם
הפילוסוף ממטולה

בשדות מטולה עובד, חי
והוגה 5י7ום וף צעיר, הטוען
בי אין רו מתחרים
״היינריך היינה, מרטין בובר, עימנואל
קאנט או ברוך שפינתה לא היו יכולים,
אילו חיו כיום, לעמוד בשום התנצחות
פילוסופית אתי,״ מצהיר צעיר מזוקן ובעל
מבט חודר, צבי הורביץ 22 סטודנט-
לשעבר באוניברסיטת תל־אביב, המתפרנס
מחקלאות בשדות מטולה.
״המרצים לא הכינו״ .״בזמן לימו די
באוניברסיטה,״ סיפר צבי- ,שהוציא
לפני חודשים אחדים חוברת בשם הפילוסופיה
,״גיליתי מהר מאד שהסדר שאני
תלמיד והמרצה מרצה והוא מלמד אותי
פילוסופיה, הוא בעצם סדר מהופך. לא
רציתי להגיע לעימות עם המרצים -ומ שום
כך עזבתי את הלימודים.״
בינתיים, לדבריו, הצליח לסתור את
הפיתוחים הפילוסופיים של דוקטור משה
קרוי ומורתו, איין ראנד. כמו־כן עיצב
תוכנית ל״לימוד הפילוסופיה בבתי־ספר
יסודיים ותיכוניים, כאמצעי לעוצמה ול פיתוח
האנושות ולמניעת שואה עולמית.״
עוצמה מחשבתית. למי שישמע
ויבין את הפילוסופיה שלו, מבטיח צבי
הורביץ הפקת עוצמה מחשבתית ממנה.
אולם, הוא מודה שטרם קמו לו תלמידים,
ופרט לשכנים חקלאים אחדים אין אי־ש
שמוכן להאזין לו או להתפלסף איתו.
מביתו -שבמטולה יוצא צבי מדי בוקר
אל השמת. הרעיונות מתבשלים במוחו
תוך כדי העבודה הקשה. בערב הוא מעלה
אותם על הכתב. ועכשיו כולם יודעים
מה יש במטולה ואין בעפולה: איכר־פי־לוסוף.

(המשך מעמוד )19

לא רק עלה מייד למעמר הבכורה
והדיח ממנו אה החי״ר, אלא אף
רמס אותו תחתיו.

טיולי מודרכים
במ חירי מפתיעים

האחריות של שוון

ינוי־ ערכין קיצוני זה לא 1מ־נע,
ואפילו לא עוכב, למרות שבאו־תה
תקופה — כלומר, מאמצע שנות ה־
50׳ ,דרך ״קדש״ ועד ראשית שנות ה׳
60׳ — נחשבו הצנחנים, שהיו חי״ר פאר־אכסלנס,
כאלמנט רב־היוקרה ו״המוביל״
של כוחות־היבשה. אמנם, כל המכיר את
משה בריל (היום, תא״ל בר־כוכבא) יודע,
כי לא נדרשה לו כלל דוגמת הצנחנים
כדי שיבצע את הסתערותו, בראש פלוגת
הטנקים שלו, על מוצב ״הסכר״ רווי־הנ״ט
באבדעגיילה. אך עובדה היא, שלא הס תערות
זו, אלא פעולות־הצנחנים, הן הט ביעו
את חותמן על צה״ל והפכוהו —
שלא לומר, אנסוהו — לשנות את המנ טליות
המסורתית שלו ולהפוך לצבא מס תער,
בו ״אין חוזרים עד שמבצעים״.
טיול שאין כמוהו!
תאריכי יציאה 6 :ביולי 3 ,באוגוסט.

20 ימים נפלאים ב אנגלי ה,
בלגיה, גרמניה, או ס טרי ה,
איטליה, שוויץ, צרפת
שהייה בבתי מלון נוחים, סיורים באוטובוסים
מאווררים בלווית מלווה קבוצה מנוסה ואחראי.

3אדותות ויום במש ו מרבית מי הסיור.
ברומא ופריז 2ארוחות ליום, בלונדון ארוחת בוקר
| בלבד.

טיול מו שלם ב מ סג רתההקצבהב־ 5,700ל״י

נו תרו מספרמ קו מו ת. הז ד רז פן תאחר.
כמו כן 23 :יו ם ב אירופ ה
כולל ארוחת בוקר $ 450 + 5,700

20 יו ם אנגליה, גרמניה, דנ מר ק, שבדיה,
נורבגיה, הולנד — $450 + 5,700
12 יו ם יוון -קורפו, אתונה ושייט לאיים 3,595ל״י
$325 +
12 יו ם יוון -טיול יוקרה— אתונה, קורפו ושייט
באיים 3,595 ,ל״י $435 +
כולל שייט לאיים 21 יו ם טו ר קי ה יוון
4,395ל״י $435 +
32 יו ם ל מזר חהר חו ק 14,500 -ל״י $995 +
15 יו םספ ארי ב קני ה 6,900ל״י $ 280 +
20 יו ם דרום א פ רי ק ה 8,995ל״י $ 520 +

ה מ חי רי ם הנ ״ ל נ כוני ם ל־.1.6.76
בקשו את חוברת הטיולים שלנו (״אירופה פלוס״).

פרטים והר שמה בכל משרדי הנסי עו ת
ובמשרדי דיזנ הויז; תל־אביב — רח׳ נחלת
בנימין , 57 טל .03— 622406 .רח׳ בן י הו ד ה
, 33 טל. 03— 54676 .

7מגמ>מ 50 שנות נסיון ב שרות הויוייר והנוסעת

כך, בסקירה שכתב אל״מ וולאך ב־
״מערכות״ ב־ , 1967 כבר לא היד, החי״ר
״המסד העיקרי״ ו״חוט־השדרה״ ! אלא
״מיבצע קדש אימת את עמדת גייסות-
השיריון, כי השיריוןהואהנשק
כוחות ־ היבשה, של המכריע
וביכולתו להביא את ההכרעה בקרב
היבשתי

מהפך זה הוא ,,טביעת האצבע״
הגדולה וההיסטורית של דיין כתולדות
צה״ל. שרון, עם צנחניו,
סיפק את הדוגמה והיה מקור•
ההשראה.

הצנחנים היו לוחמים עזים וגם אנשי-
קומנדו יעילים, אך לא יותר מכך. מיק-
צועיותם החלה, וכמסתבר גם נסתיימה,
בדדגי הכיתה עד הפלוגה, וכן בתיפעול
הנשק האישי — ולא על כל סוגיו, אלא
מפקדי־הצנחנים,
במייוחד קצר־הטווח.
מאריק שרון ומטה, היו, לפחות׳ בחלקם
מפקדי־שדה טובים. שרון עצמו נמצא
משכמו ומעלה, כמצביא (כלומר, כמפקד
עוצבות גבוהות) וכמנהיג צבאי, אשר עד
היום לא קם לו בצה״ל מתחרה, או שני.

אולם בבד כששת הימים איכר
שרון את צביונו החי״רי המקורי.

יכולתו הבולטת בניצול חי״ר והפעלתו
רק שיקפה את יכולתו הכללית כמפקד;
יכולתו המוכחת בהפעלת טנקים או אר טילריה
לא היתד, פחותה. יש לזכור כי
שרון הוא אשר שימש כרזזש ״מחלקת-
ההדרכה״ (מה״ד) במטכ״ל, אחרי ששח*
הימים. שם היה מופקד, בין היתר, על
הפקת לקחיה של אותה מילחמה לגבי
כוחות ולוחמת־היבשה, ועל יישומם. אין
חשיבות לדבר, מה נרשם פורמלית בקב־צי־הלקחים
שריכז אז מה״ד. מעשית, ה־
״לקח״ העיקרי שהפיק צה״ל מששת־הימים
לגבי כוחות־החי״ר היה, שחשיבותם, לצר־כי
בניין־הכוחות למילחמה של ממש (להב דיל
מפשיטות, לחימה במחבלים ושאר סו־גי־לוחמה
מישניים כאלה) כימעט התאפסה.
לכן, לא רק שאין לפתחם ולטם־
חם, אלא ראוי להורידם בסדר־הקדימויות.

אם גם דא כמעשה אדא רק כמחדל,
נושא בך שרון כחלק חשוב מן
האחריות להידרדרות החי״ר,
כעיקבות ששת־הימיס.
כך, למרות שהצנחנים, יותר מכל גורם
אחר, הם שעיצבו את צה״ל כצבא התקפי
ותוקפני, שעיקרוך המילחמה של ״הדבקות
במשימה״ קודם לכל אחר בו, גם במצי־אות
הקרב ולא רק ברשימות, הרי השפע תם
בתחום המיקצועי היתד, אפסית, ומעו לם
לא היוותה מישקל־נגד, או אפילו רק
משלים ראוי־לשמו, לתפיסות המשתלטות
של אסכולת ד,שירמן — כלומר, בראש
ובראשונה, של ישראל טל.
לפחות עד מם-הכיפורים מלכו הצנחנים
בלוחמה־המייוחדת לצורותיה, אבל, דוק-
טרינרית ומעשית, התבטלו לגמרי בפני
השירית, כחובבנים גמורים, בכל הנוגע
לחלקו, השתתפותו וחשיבותו של חיל-
הרגלים בלחימת־היבשה הממשית.
התבטלות הצנחנים משמעה התבטלות
החי״ר כולו, כי מאז ״קדש״ הצנחנים הם
המייצגים והמהווים את עיקרו האיכותי
וד,כמותי של חיל־הרגלים ״המשמעותי״
בצה״ל: יחידות החרמ״ש היו מלידתן לא
יותר מאשר ״העבדים על הטנקים״ ושאר
החי״ר, להוציא גולגי וכמה יחידות בו דדות
מובחרות, נעשה או הופעל בתור מה
שמכונה בעולם ״גייסות קו שני״ — כלו מר.
שאינם מיועדים, ללחימה בקו־החזית.
העולם הזה 2024

וביע״ת מועדון התיאטרון עומדת לנוצץ את הארץ בטכסט המנה על ימין ושמאל

רגע אחד, תסלחו לי ...כן ן אני מבין
שהתיאטרון הזה הוא מסובסד. בן ז
זאת אומרת, שהמדינה משלמת כסף כדי
להחזיק אותו, כן ז ...זאת אומרת שאני
ואתה ואתה משלמים בשביל שיציגו את
זה ...אז אני לא תופס ...למה המדינה
ואני ואתה ואתה צריכים לסבסד את בל
החרא הזה, תסלחו לי, בן !

** ישפט ז ה, שיאמר בוודאי בוואריא-
ציות שונות מעל־גבי העיתונות, במת
הכנסת ובמישרדי החינוך והתרבות, נאמר
דווקא על־ידי שחקן רביעיית התיאטרון,
גדעון זינגר, ודווקא על בימת תיאטרון
בימות, בעת ההצגה החדשה של הרבי עייה,
אנשים חשובים מאד הנמצאת עתה
בשלבי הרצה.
אין ספק כי מישפט זה מבטא את כל מה
שאנשי הימין, רודפי מלכת האמבטיה
לשעבר ויפי־הנפש למיניהם יאמרו, יכתבו
ויזעקו אחרי הצגת־הבכורה של ההצגה.
מנהל תיאטרון בימות, אשר רק לאחרונה
הפך תיאטרון ממשלתי, החליט להקדים
תרופה למכה. דן אלמגור כתב עבור
גידעון זינגר מונולוג בשם מי צריך
תרבות, ישבו תוקפים אגמון־אלמגור־זינגר
את המישרד שממנו הם מקבלים את מש כורתם
— מישדד־ר,חינוך. אך אילו הס תפקו
רק במיתקפה על מישרד־החינוך,
ייתכן שלהצגה היו סיכויים לעבור בשקט.
הרביעייה הוותיקה (שבה החליף עזריאל
אושרוב הצעיר את ראובן שפר, אך שאר
השלושה, גדעון זינגר, יענקל׳ה בן־סירא
ושמעון בר עדיין ממשיכים להצחיק בה)
מתנפלת על הממשלה, על המחדל של יום־
הכיפורים, לועגת למשה דיין ומאשימה
אותו, ומכנה את רבין, בשמו של פרס
כמובן :״לא־נורמלי.״

• על ישיבות הממשלה :

כן, כן. מי שלא מאמין שהיסטוריה
זה עניין של יחסי״ציבור — שיראה על
מה יושבת הממשלה שלנו בישיבותיה
השבועיות.
בטח על עניין השטחים, הבטחון...
לזה אין לה זמן. השבוע, למשל, תתנהל
בממשלה ויכוח של שלוש שעות
על התיסרוקת של כרמית גיא מן ה טלוויזיה.
אם היא צריכה להשאיר את
השביל באמצע, או בצד• והעיקר: באיזה

זה בלום. אחר-בך היה דיון ממושך
בשאלה: האם ירדנה ארזי משלישיית
שוקולד־מנטה־מסטיק מרפדת את החזייה
שלה.
השר זבולון המר טען שהגושים שלה
אמיתיים. הוא מבין בגושים.
דיברו גם על הביטחון לטווח ארוך !
מתיז קודם היה צריך לדון בשאלה
האם ראוי לשלוח את ניסים סרוסי
כנציגנו לתחרות האסיה־ויזיון.

ואחר־בך היה דיון ממושך בדרישתו
של שר־החקלאות להחליף את שיר-
הפתיחה של התוכנית ״טלפלא״.
מה עם השטחים י
ראש-הממשלה שר במשך שעה ארוכה
לשר-הביטחון ״צ׳ילבה מתחנפת /בבית-
כיסא יושבת,״ ושר-הביטחון אמר לכולם
״תגידו לו,״ ושר :״לה לי, לה
לי, לה לי /רביו לא-נורמלי.״
בקיצור: יש רק איש אחד שיבול
להציל את הממשלה הזאת.
פרופסור.
אתה מתכוון לזה עם הפייפ, הארכיאולוג

לא. לא צבר, אלא פרופסור אחר,
יהודי אומנם, אבל עם מבטא ייקי בולט.
אתה מתכוון לפרופסור קיסינג׳ר י
לא, אני מתכוון לפרופסור זיגמונד
פרויד.

׳ 0על המחדל ומשה דיין :

כן, בן, המבול הזה ירד באופן לגמרי
פיתאומי.
אתם מתארים לעצמכם את החיוך של
חיים יבין יום לפני המבול, כשגמר את
מהדורת״החדשות ואמר תחזית מזג״אוויר
למחר :״מבול.״
הוא בטח אמר את זה אחרת .״אחרי
— המבול.״
אבל גם אז לא האמינו לו.
כולם חשבו שהמבול לא יגיע אף פעם.
זה היה עניין של קונצפציה.
בל הסימנים הראו שמתקרב מבול.
בל החזאים הודיעו שיהיה מבול. שחבל
על כל טיפח• אבל הקונצפציה אמרה
שתהיה שנת בצורת.
זאת אומרת, אולי שירותי הביטחון
הכללי ידעו. אבל ראש-הממשלה לא
דיבר עם שר־הביטחון, ולא העביר לו
את הדו״חות.
רוב המפקדים היו עסוקים בהבנות
להצגות של הלהקות הצבאיות.
אחד כתב ספר על איזה כלבה מעזה.
במחסני״החירום לא נמצאו מטריות
במיספר מספיק.
המיטריות היחידות שהיו שם היו
מיטריות שרבורג.
לא היו מגפיים. אמרו שבבצורת לא
צריך מגפיים.
ואז הגיע המבול.
אילו לפחות היו סוגרים באותו בוקר
את השיבר. או פותחים את התעלות.
אל תגיד תעלה.
אחר-כך עשו, כמובן, ועדת-חקירה.
מצאו חמישה אנשים ישרים: נציב
המים, ראש השירות המטאורולוגי, אחד
שבונה תיבות, מנהל גן״החיות התנ״כי.
ומרק שפיץ.
למה דווקא הוא ו
כי הוא יודע לשחות.

המסקנות של הוועדה היו כמו המסקנות
של הוועדה שהקימו לברר מי
שבר את לוחות־הברית.
גם אז אמרו שאשמים הלוחות, שאשם
עגל-הזהב.
בקיצור, כולנו אשמים.
מה עם משה י
מי י
משה. הלא כתוב שהוא שבר את
הלוחות.
הוועדה אמרה שלא נתבקשה לחוות
דעת בשאלות מדיניות.
אז חיפשו מישהו חדש, שלא היה קשור
במבול.
מישהו שנשאר יבש. שלא נרטב מהטיפות.
מצאו
את נוח.
נבון שהיו לו במה התקפות ניקוטין
קטנות פה-ושם, וגם את שמו היה חותם
עם שבע שגיאות. אבל בסך־חבל הוא היה
איש צדיק ותמים.
עובדה. עוד בבוקר שהתחיל המבול
ראו אותו עומד עם צינור-גומי בגינה
ומשקה את הפרחים.
מה יש לדבר ז איש צדיק ותמים.
8 ׳ 1 8
>• על חתנהגות המישטרה וצה״ל ב שטחים,
במיסגות השיר על נוח הצדיק
והתמים :

נוח סיים את המבול ונחת בשלום
אררט.
הוא ידע שהמבול נגמר!
שלח את היונה לראות הכלו

ובכן,
על הרי איך הוא
המים.
הוא לא פחד !
ממה !
שהיונה תיפגע מיריות.
מה פיתאום !
אני יודע! כל יום אתה קורא עכשיו
בעיתון שהמשטרה והצבא יורים באוויר.
מה היה לו לפחד ! הרי בשהמישטרה
והצבא יורים באוויר הם לא פוגעים
בציפורים. הם פוגעים בילדים.

#על השחיתות בצמרת :

יש בתנ״ך במה פרשיות מוזרות, ה מעוררות
חשד שמבקר־המדינה שכח לכתוב
עליהן בדו״ח שלו.
או שכתב ואיש לא קרא. במו תמיד.
למשל, הזכרנו קודם את משה• והלוחות.
האם באמת נשברו הלוחות והלכו
לאיבוד, או שמשה סיפר שהם נשברו
— בדי שלא יידעו שהוא הבריח אותם
לחוץ לארץ ומכר אותם בתור עתיקות
במטבע זר !

או למשל עגל-הזחב. האם יש אמת
בשמועה שעגל-הזהב לא נטחן לאבק,
אלא הוטמן ב״בנק הפועלים״ ,ובכסף
הזה הקימו את מדרשיית ״בית ברל״ !
גם הסיפור הזה עם שימשו! הגיבור
ושערי עזה .״סולל בונה״ קיבל בסף
לבנות שערי-ברזל לעיר. בשבא מבקר-
המדינה וחיפש את השערים, אמרו ש-
שימשון הגיבור לקח אותם להרים, ומכר
אותם בתור גרוטאות• במו חפרידמן חזה.
או אליהו הנביא. הוא היה חתום על
רכב ממשלתי צמוד. אבל כשבאו לחפש
את הרבב, הוא טען שהוא איננו. עלה
בסערה השמיימה.
הוא אפילו הביא את הנהג שלו, אלישע׳
שיעיד שראה אותו עולה השמיימה.
וצעק :״אבי אבי ! ״
מבקר״המדינה האמין לאלישע. אם בי
בינינו, גבר מבוגר שהתמודד עם ילד שבע
פעמים...
או קחו את יונה הנביא. הוא חיה
חתום על מיבלית וסירת-דלק. כשחתבקש
להסביר לאן נעלמו, סיפר איזה סיפור
שבא דג גדול ובלע אותו עם הסירה...
לך תאמין שיש דג כזה, שבולע אנשים.
מה הוא, פינוקיו!
עברו אלפי שנים עד שמישהו החליט
לעשות סרט על הדג הזה. ואומרים שהוא
לא הפסיד מזה.
גם בל העסק הזה שהיבו בסלע ויצאו
ממנו מים לא״בל-בך משכנע.
בתנ״ך מדברים על זה כאילו זה היה
נס גדול, אבל בעצם זאת היתה פאשלה.
השקיעו מיליונים לחפש נפט — י חד
עם איזה מיליונר אמריקאי — וכל פעם
שמשה היבה בצור, ויצאו ממנו מים.
זה במו שהיום, באשדוד...
לא. היום זה דבר אחר. חיום הביאו
צינור שאורכו שיבעח קילומטר, ותוקעים
אותו באדמה. אומרים שזה מקדח״נפט,
אבל בעצם זה אנטנה של טלוויזיה.
אנטנה של טלוויזיה ! שיבעה קילומטר

בן. אחרי ששר־החינוך לא הצליח להשתלט
על רשות-חשידור, אז הוא מקים
משדר מיוחד, שיובל לטשטש את המסך
בזמן שמשדרים תוכנית לא״רצויה, או שיר
של יהונתן גפן. עובדה שבראש האגודה
לחיפוש נפט עומדות הגיאולוגיות המפורסמות
גאולה כהן, שושנה אלמוזלינו ואורה
נמיר.
אז אם זה נבון, למה מחביאים את
האנטנה באדמה ולא מרימים אותה באוויר

קודם בל, בגלל המטוסים. שנית, בגלל
הדמוקרטיה. מספרים לאזרח שזה קי־דוח״נפט.
והוא
אוכל את הלוקש חזה !
חביבי, בהשוואה לאורך של הלוקשים
שהאזרחים באן, במדינה, כבר בלעו _
אז מה זה שיבעה ק״מ !

1ייייי

בינתיים סיימה רינה את הטירונות,
והוצבה כפקידה בבית הדין הצבאי הגבוה
לעירעורים. הבדיקות הרפואיות שלה נמ שכו,
וכן הלחצים של הוועדות הרפואיות
כדי שתשתחרר מצה״ל.
כשנודע לתת־אלוף דני מט, אחד המ פורסמים
שבלוחמי צה״ל המכהן כיום כאב
בית־הדין הצבאי לעירעורים, מפקדה של
רינה, כי היא נקראת פעמים רבות לבדי קות
רפואיות וכי בכל פעם שהיא חוזרת
מבדיקות אלה עיניה תפוחות מבכי, הוא
זימן אותה לשיחה. רינה סיפרה לו על הל חצים
שצה״ל מפעיל עליה כדי להשתחרר.
בעיקבות השיחה עם הרופא הצעיר הבינה
כבר רינה כי הלחץ לשיחרורה אינו נובע
כל-כך מדאגה אליה, אלא מניסיונו של
צה״ל להיפטר מהאחריות ומן הטיפול בה.
מט נדהם. הוא טילפן לקצין־רפואה רא שי,
תת־אלוף ד״ר דן מיכאלי, וסיפר לו
על הפרשה. בין שני הקצינים הבכירים
הוסכם, כי הלחץ על. רינה להשתחרר מ־צה״ל
יופסק.
לרינה היה מזל. במיקרה התעניין מפקדה
במצבה, ומפקד זה היה די בכיר כדי לפנות
אל קצין־רפואה־ראשי ולמנוע את המ זימה.

איוענייו

הל ם מ או ח ר

בנתח המי תאה

מירפאת מחנה מטכ״ל ידועה כאחת הנוירפאות
הגרועות בצה״ל. חיילי מחנה מטכ״ל ובסיסים
באזור תל־אביב, וחיילי־מילואיס. המתגוררים בעיר, עומדים שעות ארוכות בתור, עד
שהם מגיעים לראות-את הרופא. הטיפול בכל אחד מהם, בגלל הלחץ הרב, אורך שניות.

^ שר היה איש שריון במילחמת יום-
הכיפורים, מקרבות־האש העזים שעבר
בימים הראשונים של המילחמה יצא ללא
שריטה. חבריו־לנשק נפלו לידו ״כמו זבו בים,״
והוא הודה לאלוהים על שיצא
ללא פגע.

פנה אשר לצה״ל ולמישרד־הביטחון, כדי
לקבל עזרה באישפוז וכדי להירפא ממח לתו
הנפשית, הוא נידחה :״אתה עכשיו
לא במיסגרת הצבאית, ואין לנו כל עניין
אתך!״ קופת החולים הכללית של ההס תדרות,
בה הוא חבר, לא הסכימה גם
היא לטפל בו :״אתה לקית בהלם־מאוחר
שהוא תוצאה ישירה של המילחמה. החובה
לטפל בך מוטלת על צה״ל,״ טענו בפניו
רופאי קופת־חולים. למרות שחלפו שנתיים
מאז לקה אשר במחלתו, הוא עדיין לא
נרפא ממנה. הטיפול הרפואי שלו ממומן
כולו מכיסו הפרטי. בגלל מחלתו, אין הוא
מסוגל לעבוד באופן סדיר ולהתפרנס ב כבוד.
בטיפול הרפואי השקיע את כל
חסכונותיו מלפני המילחמה, וכשאלה אז לו
נכנס, לחובות שאותם אין הוא יודע
מתי יוכל לשלם.

ת ק די ם מי שפטי
מנו מ ק
^ יום השני לשירות-המילואים שלו
* חש ברוך כאבים בבירכו. הוא פנה
לרופא־הגדודי, והתלונן על הכאבים. לאחר
בדיקה שיטחית פטר אותו הרופא בלא-
כלום, והורה לו לשוב לאימונים. באותו
יום התעלף ברוך, ולמחרת בבוקר חזר
לרופא. שוב פטר אותו הרופא. למחרת
חזר אליו ברוך. אז החליט הרופא להיפטר
מעונשו של זה, ושלח אותו לבדיקות ב בסיס
רפואי, משם נשלח לבית־החוליס
על־שס שיבא בתל־השומר.
בבדיקה התגלה כי ברוך לקה בסרטן-
העצמות. הרופאים הצבאיים בבית־החולים
שלחו אותו חזרה ליחידה, כדי להשתחרר.
ברוך, שלא היה תמים כמו רינה, סירב
להשתחרר :״אתם תטפלו בי עד שאני
אחלים,״ הודיע לשלטונות צד,״ל. כעבור
שנה נפטר בעודו לובש מדים, לפחות ב אופן
רישמי.
המתנדבים נחשבו תמיד כעילית שכחיי לים.
דניאל ידע זאת. כאשר נתבקש על־ידי
מפקדיו לנסוע להשתלמות במיקצוע
צבאי בחו״ל. דניאל הוא בן יחידי לאם

האם מפחיר
סתאחחורו?
ף* ודשיים לפני גיוסח לצמ״ל חשד,
1 1רינה * כאבים בגבה. היא עברה סיד רו)
של בדיקות רפואיות אשר גילו אצלה
גידול. כשהתייצבה רינה במרכז הגיוס,
ביומה הראשון כחיילת בצה״ל, פנתה אל
הרופאה, הראתה לה שלל טפסים רפואיים-
אזרחיים ואף הזמנה לבדיקה נוספת, שנק בעה
לשבועיים אחרי התגייסותה, במוסד
רפואי-אזרחי.
לשימחתה של רינה, שהיא מאותן.הצי
עירות ששמחו לגיוסן, פטרה אותה ה רופאה
בתנועת־ביטול .״תבקשי מהמפקדת
בטירונות חופש ביום שבו את צריכה
ללכת לבדיקות,״ היתה העצה הרפואית
שקיבלה.
סמוך לתאריך שבו היתד. רינה צריכה
להתייצב לבדיקות הרפואיות האזרחיות,
היא ביקשה חצי-יום חופשה. הפקדתה ב טירונות
העבירה אותה לרופא היחידה.
הרופא החליט כי רינה כבר חיילת, וכי
עליה להיבדק מחדש במיסגרת צה״לית.
רינה נשלחה לבסיס רפואה בצריפין, וה חלה
בסידרה שנייה של בדיקות.
רינה אינה יודעת עד היום מה בדיוק
העלו הבדיקות. איש מן הרופאים הצ באיים
לא טרח לספר לה. היא יודעת כי
התגלה אצלה גידול, אך אינה יודעת
אם הוא ממאיר, מסוכן או סתמי. היא
אינה יודעת אם עליה לעבור טיפולים
מהירים או ״שהזמן יעשה את שלו ואני
אבריא.״
אבל היא יודעת כי צה״ל מנסה להיפטר
ממנה. רינה נקראה אל ועדת רפואית.
״את צריכה להשתחרר מצה״ל. יהיה לך
יותר טוב אם יטפלו בך באזרחות,״ הס בירו
לה שלושה רופאים .״אם תחתמי על
הטופס, אנחנו נדאג שישחררו אותך בלי
בעיות.״
עולמה חרב עליה. אף לרגע לא חשדה
ברופאי צה״ל כי הם מנסים להיפטר ממנה
ומאחריות בטיפול בה. היא חשבה כי
הטיפול יהיה באמת יותר טוב במיסגרת
אזרחית — אך רינה חשבה, ועדיין חוש בת,
כי כל צעירה ישראלית צריכה לשרת
בצבא, הן למען צה״ל והן למען הפיכתה
לאזרחית טובה יותר. רינה באה ממישפחה
ספרדית אשר בה, השירות בצה״ל נחשב
לכבוד גדול.
* מסיבות מובנות השם רינה, כמו שאר
שמות החיילים בכתבה זו, הוא שם בדוי.

כשיצאה מחדר הוועדה הרפואית, היא
פרצה בבכי מר. רופא צעיר עבר במים-
דרון ניגש אליה כדי להרגיעה, ובין ה שניים
התפתחה שיחה. כשסיפרה רינה ל
אולם
אשר לא ידע כי המילחמה פגעה
גם בו. שנה מיום פרוץ המילחמה, כאשר
כבר היה משוחרר חודשים אחדים, הוא
לקה בהלם. הרפואה מכירה במיקרים של

העוו! םגוג טוען
חיל הרפו א ה מג סהל הי פ טר מ חיי לי ם
חו לי םולהסתלקמאח ריו תו הר פו אי ת
עליהם.
אגדת חיל־ ה ר פו א ה בזמן ה מי לחמה
מ תנפ צת בימי -שלוס. ה רו פ אי ם צעירים
ו בל מי -מגו סי ם, ה טיפול ממושך ו•
שיטחי.
ג מי ר פ או ת בי חי דו ת ו אל ה שבבתי-
ה חו לי ם ה אז ר חיי ם, בהן מ חזי ק חיל-
הרפואה; מ שתרכים תו רי ם א רו כי ם
של חיילי ם חו לי ם ופצועים /ה מוזנ חי ם
על-ידי אנשי חיל־ ה ר פו אהומקב לי ם
טיפול חפוז ובלתי-יעיל.
רופא את בעייתה, הוא מיהר לגרור אותה
מן המיסדרון לאחד החדרים, והזהיר אותה :
״אל תחתמי על שום דבר. אין להם זכות
לגרש אותך מהצבא. הם חייבים לטפל
בך בצבא.״

הלם־מאוחר, ויודעת שזוהי תוצאה ישירה
של אירוע מזעזע שהשפיע על הלוקה ב־הלם־המאוחר
חודשים אחדים קודם־לכן.
אולם צה״ל, וחיל-הרפואה של צח״ל,
אינם מכירים במושג רפואי מוכר זה. כאשר

אלמנה, ולא רצה להשאירה לבדה בארץ.
אולם הוסברה לו חשיבות ההשתלמות
שלו לצה״ל. אי-אפשר היה לאכוף עליו
את ההשתלמות, והוא התבקש להתנדב
לה. בסופו של דבר הסכים דניאל, ונסע.
כשהיה בחו״ל, התגלה לו לראשונה כי
הוא סובל ממחלת הסכרת. אחרי שחזר
לארץ אושפז פעמיים, ולבסוף שוחרר מ־צה״ל
בגלל סיבות רפואיות.
קצין־התגמולים של צה״ל דחה את תבי עתו
להכיר בו כנכה. לדעת קצין־התגמו-
לים, לא נגרמה המחלה על־ידי השירות
הרפואי אלא רק הוחמרה במהלכו. דניאל
עירער בפני ועדת־העירעורים הצבאית,
ושם מצאו סיבה נוספת לדחות את תבי עתו
:״המערער לא חוייב לנסוע לחו״ל,
אלא רק הוצע לו הדבר והוא נסע מרצונו
החופשי.״
שלא כמו רינה, אשר או ברוך, התעקש
דניאל ופנה לביתיהדין העליון. בפסק-
דין ארוך ומנומק, המהווה תקדים מישפטי,
קבע בית־הדין השבוע, כי דניאל זכאי
לתגמולי-נכות.

המאו שרים
הזוכי ם באישפוז
רכעה מיקרים אלה מטילים צל
\ * כבד על חיל־הרפואה של צה״ל. דובר־צד,״ל,
תת-אלוף יואל בן־פורת, אשר נת בקש
על־ידי כתב העולם הזה לאפשר לו
להיפגש עם קצין־רפואה-ראשי, תת־אלוף
דן מיכאלי, סירב כשהוא עיקבי במדיניותו
שלא לאפשר לקצינים הנוגעים בדבר להס ביר,
לתרץ או להכחיש, ופוגע בכך ב ת דמיתו
של צה״ל.
מאז מילחמת יום־הכיפורים אפוף חיל-
הרפואה הילה של קדושה. ספרים, מאמרים
בעיתונות, שידורים ברדיו ושיחות מפה-
לאוזן מספרים בשיבחו של חיל זה. המסי-

על חיילת שחלתה מופעלים לחצים להשתחרר ^ צודל אינו מוכן
להכיר בחייל שלקה בהלם במילחמה ^ הרופאים חסרי ניסיון ויהירים
רות הרבה, אומץ הלב וההקרבה האישית
של הרופאים תחת אש ובבתי־חולים שז^
הפכו שם־דבר, ואלפי חיילים חבים את
חייהם לרופאים הצבאיים.
אולם מבלי להמעיט בערכן של עוב דות
אלה, יש בהן טעות אופטית. בעת
מילחמה הופכים מרבית הרופאים בארץ,
ובעיקר המנתחים, רופאים צבאיים. ה רפואה
הישראלית כולה, הידועה בעולם
כולו כרפואה מתקדמת ומסורה, לובשת
מדים. בתום המילחמה משתחררים הרופ אים
משירות המילואים, וצה״ל חוזר ל מערך
הרפואי התיקני שלו, המורכב ברובו
מרופאים צעירים, מהם חסרי־ניסיון ומלאי
חשיבות עצמית, אשר זה לא־כבר סיימו
את חוק לימודיהם ואת התמחותם.
מלבד המירפאות היחידתיות ומיספר בסי-
סי־רפואה מרכזיים, כמו זה שבצריפין, אין
צה״ל מחזיק בתי־חולים משלו. בית החולים
10 במחנה דויד ליד חיפה, הנחשב כבית-
החולים היחידי של צה״ל, הוא למעשה
מרפאה גדולה או חדר־בידוד רחב־ידיים,
וגם משם מועברים המיקרים הקשים לבית-

אין הבדל בין חייל לבין אזרת, והם זו כים
בטיפול רפואי נאות.

רוחו
של שיבא
ך* יל־הרפואה של צה״ול הוקם על )
1ידי הפרופסור סגן־אלוף חיים שיבא
המנוח, מחלוצי הרפואה הישראלית, שהיה
אחר־כך ממקימי בית־החולים תל־השומר
הקרוי היום על־שמו ומנהלו הראשון. שיבא
קבע מיספר עקרונות־ברזל לגבי הטיפול
בחיילים, עקרונות שרק השנים אחרי ש עזב
את תפקידו הצליחו לשבשם. לגבי שי-
בא — כל חייל, בין בריא ובין חולה,
היה קדוש. החיילים עמדו בראש כל תור,
בראש מעייניו של כל רופא, וכל אחות
נצטוותה לטפל בהם במסירות כפולה ומ כופלת.

היה כימעט חייל שאושפז, באותה
תקופה, ששיבא הכיר לא רק את בעיותיו
הרפואיות אלא גם את בעיותיו המישפח־

התפרסם לאחרונה בעיקבות פרשת גניבת
האופיום על-ידי אחיות בבית־ד,חולים שלו
(העולם הזה .)2021
כיום מפקד על חיל הרפואה רופא־קרבי,
איש רפואה מעולה וצעיר, תת־אלוף ד״ר
דן מיכאלי. אולם מיכאלי מודה כי הוא
״עדיין לומד את הבעיות״ .אין ספק, כי

במחלות מסובכות או חשוכות־מרפא, ל השתחרר
מצד,״ל מרצונם.
לגבי משרתי קבע, הבעייה חמורה
פחות. במידה שהם חולים או נפצעים,
אפילו שלא בגלל תפקידם הצבאי (מח לות
ממאירות, תאונות־דרכים בעת חופ שה
וכדומה) ,הם ממשיכים לשרת בצבא,

יוסי ינא׳
בכל פעם שנודע למיכאלי על מיקרה
כמו זה של רינה, הוא מזדעזע מחדש.
השאלה הגורלית ביותר לחיל הרפואה של
צה״ל היא, אם יצליח מיכאלי להחזיר
לחייל זה את העטרת שעטת לו שיבא
וגילון, או שהוא יישחק במכונת הביורו קרטיה
הצה״לית האדירה.
העיקרון הצה״לי הוא שהצבא אחראי

קצין־רפואה־ראשי
החדש, ד״ר דן מי־כאלי,
מודע לאירגון־מחדש שיש לערוך
בעיותיו. את עתה ולומד בחייל,
אפילו מבלי לתפקד, עד שהם נרפאים
או יוצאים בדימוס. לעיתים מחליט צה״ל
לשחררם, להעבירם לרשות מישרד־ד,בי טחון
ולתת להם מעמד של נכים.
לגבי חיילי־מילואים, הנוהגים הם גמי שים
ולכן קל לגרום בהם עוולות. לגבי
חיילי־מילואים בעיתות שלום, או מגוייסי-
מילואים בזמן מילחמה, קיימת אבחנה אם
מחלתם נגרמת בזמן השירות שלהם, או
לפניו. גם כאשר נקבע מפורשות שהמח לה
נגרמה בעת השירות שלהם, אין זה
סוף פסוק. רק אז מתחילים הדיונים אם
המחלה או הפציעה נגרמו עקב ההתעס קות
הצבאית או רק במיקרה, בעת השי רות
במילואים.
עקרונות אלה, המנחים את חיל־הרפואה,
הביאו למצב של מקח־ומימכר בין איש
המילואים לשילטונות צה״ל או מישרד-
הביטחון, דרך הרופאים והוועדות הרפו איות.
אין ספק כי היו כאלה, שהצליחו

הרגע היפה ביותר של חידהרפואה: חילוץ פצועים במילחמה

החולים רמב״ם. צה״ל משתמש בשירותיהם
של מרבית בתי־ההולים בארץ, והוא מחזיק
יחידת ר״נז ,2יחידת־קישור בין צה״ל לבין
בית-החולים.
מצב עובדתי זה היא ההוכחה הטובה
ביותר כי הרופאים, שניסו להשפיע על
רינה להשתחרר מצה״ל ולקבל טיפול אז רחי
״טוב יותר״ שיקרו לה. גם הטיפול
שאותו תקבל רינה במיסגרת הצבא יהיה
הטיפול האזרחי בו היא היתר, זוכה אילו
השתחררה. מלבד עובדה אחת, כמובן:
החשבון הרפואי היה נשלח אליה, או לקו-
פת־ד,חולים שלה אם היתד, משתחררת,
בעוד שעתה משלם צה״ל עבור הטיפול
הרפואי בה.
תמונה מעציבה היא לראות מדי בוקר
עשרות או מאות חיילים, חלקם חבושים או
מדדים על קביים, אחרים סמוקים מחום
גבוה או מתפתלים מכאבים כאשר הם
ניצבים שעות ארוכות ליד האשנבים של
ר״נז 2בבתי־החולים, ממתינים אחר־כך
עוד שעות רבות ליד דלתו של הרופא
המטפל, שמחדרו הם נפלטים במהירות,
״בגלל הלחץ.״
אלד, הזוכים באישפוז נחשבים כמאוש רים,
משום שבפיג׳מה, תחת הסדין הלבן,

תיות ואת בני־המישפחה. הוא ידע אם הוא
צריך עזרה כלכלית בבית, ופעמים רבות
נתן מכיסו. עבור כל אחד היתר, לו מילה
טובה, שפעמים רבות עזרה יותר מכל תרו פה.
אחרי
שיבא באו שני קציני־רפואה רא שיים,
שהצטיינו בעיקר בכושרם האדמי ניסטרטיבי.
ד״ר אלוף־מישנה אברהם עצ־מון,
מי שהיה אחר״כך המנהל הרפואי של
קופת החולים הכללית, וד״ר אלוף־מישנר,
ברוך פדה (פדרסקי) ,מי שכיהן אחר־כך
כמנהל מישרד־ה,בריאות של צה״ל.
אחרי שני אלה מונה לתפקיד אלוף-
מישנה ד״ר אליהו (״עולש״) גילון. גילון,
חניכו של שיבא בבית־ד,חולים תל-השומר
ניסה להחזיר, ולו במעט, את ד,רוח שעיצב
שיבא. אולם גידולו העצום של חיל-ד,רפואה,
גידול הבעיות שעימן היה חייב חייל זה
להתמודד, וגם העובדה שבין שיבא לגילון
חלפו למעלה מעשר שנים, היקשו עליו
מלאכה זו.
בעיקבות גילון באו שני קציני־רפואה-
ראשיים, אפורים כמפקדים, אם כי מעולים
כרופאים. היו אלה אלוף־מישנה ד״ר משה
קורדובה ותת-אלוף ראובן אלדד, כיום
מנהל ביודהחולים רנזב״ם בחיפה, אשר

על שלומם הרפואי של חיילי סדיר והמילואים
שלו, וכי מלבד מיקרים יוצאים-
מן־הכלל אין חייל, סדיר או מילואים,
משוחרר מצד,״ל כשהוא חולה או פצוע.

מהםה עקרונו ת
ה מנ חי ם
^ גכי חייליס כשירות חובה, ה /עיקרון
ברור ביותר. חייל הלוקה
בבריאותו בעת שירותו הצבאי, אם בגלל
התעסקותו הצבאית או בגלל המקום בו
הוא משרת, או שחלה ללא קשר לאלה —
נתון באחריות צה״ל עד להחלמתו המלאה.
גם חיילים שהיו חולים לפני התגייסותם
וצה״ל החליט לגייסם למרות זאת — או
שלא הבחין במחלותיהם בבדיקות הרפו איות
הקפדניות הנערכות במרכזי הגיוס
— דינם כדין חיילים שחלו במשך שי רותם
הצבאי. חיילים שאינם מחלימים עד
ליום שיחרורם, ממשיכים לשרת בצבא
ולקבל טיפול רפואי, כמגוייסי קבע אך
במשכורת ובתנאים של חיילי חובה.
בגלל כלל זה מנסים, לעיתים, הרופ אים
הצבאיים להשפיע על החייל החולה

השופט

אב־בית־הדין־לעידעו־ריס,
חת־אלוף דני מט,
הזדעזע למישמע סיפורה של חיילת אשר
בגלל מחלתה מנסה צה״ל לגרשה משורותיו.
לעמוד במילחמת־ד,עצבים הרפואית לד רוש,
ללחוץ, לזעוק ולאיים ולצאת נשכ רים
מן ההפקר. אולם רבים אחרים יוצאים
ניזוקים ומקופחים דווקא על-ידי אותו
מוסד, שאחת מאושיות קיומו היא אי ד,ד,פקדה
והטיפול המסור.

ת מ רו רי ם
לרותי ועוזי ברעם,

נולד. בן
מזכיר מחוז ירושלים, של מיפלגת-העבודה,
שיהיה זכאי מעתה לקבל קיצבה לשלושה
ילדים. הנכד יעסיק את אביו, שר־העבודה

משר כרעם.

נולד • בן לאיש הביטוח
רית סלע, הצלם־לשעבר
קאריירה בינלאומית ומישרה
אולפני־הסרטה בהוליווד, כדי
שבטוח בישראל.

יורם ואי שוויתר

מבטיחה ב-
לעסוק במה

נחוג • באיראן טכס נישואיו של
הד״ר אברהם שם־טוב, מנהל מחלקת
הילדים במכודהלב בבית־החולים ע״ש שי-
בא. הד״ר הגרוש, אב לשני ילדים, נשא
לאשה את רמה מקיבוץ דן, שעזבה למען
רופא-הלב את בעלה רענן ושתי בנותיהם.
שטיטוב, שזכה לפני שבוע בתואר פרו פסור,
יבנה את ביתו החדש במושב שאר־ישוב
שבגליל העליון.

( ,)45 ששבב בחדר טיפול נמרץ בביה״ח
רמב״ס בחיפה, שם נלחמו על חייו במשך
עשרה ימים, לאחר שנמצא בביתו שעל
הכרמל כשהוא פצוע בראשו מיריית־אקדח.
מליניק שירת שנים רבות בצי־הסוחר, היה
אחד ממנהלי חברת צים קווי נוסעים, ול אחר
מכן בעל חברת מריקו לספנות. ה-
מישטרה ממשיכה לחקור בנסיבות־ מותו.

הנערה

נפטר • סגן ניצב משה כר־טל
( ,)63 ששימש עד לפני שנתיים כמפקד
מישטרת מרחב הגליל. נודע כחוקר פלילי
מזהיר, ולזכותו נרשמו פיענוח כמה מיקרי-
רצח מסובכים.
נפטרה. הפיה דרורי 78 מי
שהיתר, חברת הכנסת הראשונה ׳(מטעם
מפא״י) ,ממייסדות כפר יחזקאל ודמות
פעילה במועצת הפועלות.

נפטרה. סיכיל דיים תורנדייק
,מונה * לתפקיד שגריר ישראל ב־בראזיל,
משה הראל, לאחר ששירת
באחרוגה כשגריר ישראל בנידזילנד ואיי
פיג׳י. אראל הוא אחד העובדים הוותיקים
של מישרד־החוץ, שימש, בין יתר תפקידיו
המגוונים, כמנהל המחלקה לשביתות־נשק
במישרד־החוץ.
,מונה * כיו״ר המועצה הישראלית של
קרן התרבות אמריקה ישראל, האדריכל

יעקב רכטר.

תמונה • למישרת ראש־הטקס ב-
מישרד־החוץ של ארצות־הברית שירלי
טמפל, שהתפרסמה בילדותה ככוכבת סיר-

( ,)93 מי שנחשבה לגברת הראשונה של
התיאטרון הבריטי. הופיעה על קרשי הב מה
למעלה מ־ 70 שנה, ושיחקה במספר
תפקידים מסחרר, מילאה כימעט את תפ קידי
כל הגיבורות שבמחזות שייקספיר.
תפקידה הגדול ביותר היה בדמותה של
ז׳אן ד׳ארק במחזה סנט ג׳ון, שאף נכתב
במיוחד עבורה על-ידי ג׳ורג׳ ברנארד
שאו. ביקרה מיספר פעמים בישראל, נחלה
הצלחה מרובה בערבי שירה.
נפטר • בגיל 73 בבית־חולים בקאן,
עכד־אל־רחמן עזאם. גופתו הוטסה
לקאהיר ונקברה שם. עזאם כיהן כשג-
רירו של המלך פארוק בכמה מדינות מוס למיות,
יזם ב 1944-את הליגה הערבית (ש

שוש
בן־אשתמוע, שהכניסה בשעתו !
חי ים לסתימה הישראלית, מצטלמת
ב פונ ה 111ל כו בשתבר חו ב ה ני ד
יורק׳ ש ס פוו ת ת 1וזמיסעו ה שלה
טי הוליווד, והמכהנת עתה כשגרירד, בגאנה.

תאבד. פטריק כורדולס אזני

כור 25 בנו (מחוץ לנשואין) של זמר-
השאנסונים הצרפתי שאהל אזנכור,
בנה של הרקדנית הספרדיה ארלט
בורסט, שילדה לזמר גם בת — שבה
הכיר כבתו. כאשר פטריק נולד, נותקו
היחסים בין הוריו, אביו שילם עבור חינוכו
אך בלא שייפגש איתו אף פעם אחת,
ומניחים שזו היתד, הסיבה להתאבדותו.

התאבד. אמיר טי,מור קאלאלי,
שגריר איראן בלונדון, משום שמינו שגריר
אחר במקומו. גופתו נמצאה לאחר כמה
ימים.

נפטר.

רב-חובל

כרוך מלינוק

שמה האמיתי הוא ״ברית המדינות הער ביות״)
,כיהן כמזכירה הראשון. בשנת
1947 צולם בתצלום היסטורי כשהוא לוחץ
את ידו של משה שרתוק (שרת) ,אז מנהל
הטטלקה המדינית של הסוכנות היהודית.
ערב מילחמת־העצמאות נקט יוזמה דרמא-
תית סודית כדי למנוע את המילחמה, הציע
לחיים וייצמן שהערבים יסכימו למדינה ב תנאי
שזו תשתלב במרחב האסיאתי-ערבי,
נענה על־ידי וייצמן שישראל היא מדינה
אירופית ותשמור על ציביונה המערבי׳ .
נפטר. ויגו קמפמן, ראש ממשלת
דנמארק ושר-האוצר שלה בשנים —1960
, 1962 סוציאל־דמוקרט, אוהד מובהק של
ישראל, שהיה ראש־ד,ממשלה הדני הראשון
שערך ביקור ממלכתי בישראל, וערך בי קורים
רבים נוספים בארץ אחרי פרישתו
מפאת מחלה.

ן־ ש כעלי־מיסעדות הזקוקים לאיש-
יחסי-ציבור. לא כן שוש בן־אשתמוע,
הציירת הישראלית שהפכה בעלת מיסעדה
בניו־יורק. היא יכולה לעשות את זה טוב
מאד בעצמה,

הנה, למשל, הדו״ח האחרון על
שוש כן־אשתמוע, מאת שוש כן•
אשתמוע :

נכון שרחוב 52 זה אמצע ניו־יורק?
כל מי שמגיע לניו־יורק עם קצת קלאס
מגיע לרחוב ,52 שהוא אחד הרחובות
המפורסמים במיסעדות־ד,יוקרה הכי ידועות
בגידיורק, ארבע העונות, פייק, מועדון ז,2
ומי שלא שמע עליהן יש לו נון בריבוע.

קאראטה לעכבריס

^ ז רק שתדעו שכרגע הוא גם המר-
כז האינטלקטואלי האמנותי. למעטים
שלא יודעים למה, ולא מתביישים לש אול,
נזכיר את שוש בן־אשתמוע, שמרכזת
את העניינים ב10118 5 1׳ מ £י ד

ואת 200 אלף הצובאים לאכול, כפי ש קרה
לאחרונה בזמן ההפגנה לטובת יהו די
רוסיה.
התור הארוך על המדרכה, של כל הרע בים,
היה מחזה משעשע. שלמה קרלי־כך,
הרב הזמרן הידוע, לא הספיק לזמר
זמירות ביגלל כל הנדחפים, אבל נהנה
מהמוסיקה המופלאה של בית האכלנים.
ותדעו ששוש היא לא לבד. יש גם
כתיה, השותפה, שלומדת מינהל־עסקים
(והמיסעדה היא עסק מצויין) באוניברסי טה.
ובחודש יוני היא תבוא לביקור בארץ.
נא להכין קבלת־פנים יפה. לקראת הבי קור
היא קנתה מלכודת־עכברים, להתאמן
בארץ. בינתיים תפסה רק את האצבע של
עצמה. את בתיה תזהו בתל-אביב על־פי
הפלסטר על האצבע — ואם יש מתנדב
לא־פחדן, שיודע קאראטה עכברים אז
בבקשה.
זוכרים את דם יזע ודמעות? ואת
הכוכב הנופח בחצוצרה י ודאי! זהו
לו סולופ השמנצ׳יק, הידוע בתור ה דמעות
של הלהקה.
האיש, היודע שהוא צריך להיות בריא

נהדר,״ ״לכל האורחים שלי, שהיו נוהגים לאכול עד כה
על־ידי
במלון ואלדורף־אסטוריה, תודה.״ התמונה צולמה לפני מצלמתו. את שגנבו קלה שעה
גנור, אבי המקום מתגאה שהוא מגיש שירות רע עם חיוך לבבי.

ך י׳ר 3211ד ל (׳ 11 1הקרוי באנגלית בית האכלן).
לפני חזית המיסעדה עומדים
1 #י 1י1
1\ 1 11 - 1
שלמה הטבח, בתיה, שוש, לו וג׳נין. הכרזות אומרות, בין השאר,
״אני יודעת שאני לא מדברת הכי טוב, אבל אני מבשלת

ריס״ ,למה יש הרבה סגילים בארץ. זה
מידבק מאד).
הספד למצלמה
>> בי גדר שתא את פטר מרום,
וחושב שהוא לא צלם, והגיע הזמן
שיעבור לענף תיקון הפנצ׳רים.
לא רוצה לראות את המילחמה הבאה
בטלוויזיה ציבעונית (שמעת, רבץ ו) .אז
אבי הולך בנידיורק מחיל אל חיל, קודם
כל בחיים הפרטיים. הוא מתחלק בדירה
בווילאג׳ עם דעה כראון, הידועה ב ירושלים
כחתיכה שלא מביישת שום דבר.
ולכל אחד מהם יש חדר נפרד, לא להסיק
מסקנות שבדרד־כלל מותרות בדפי העי תון.
אבי
גנור ונועה בראון הסתקרנו קשות
בנוגע למיסעדה המפורסמת, התיישבו על
הדליקאטסים של שלמה הטבח, ומאז
הם דבוקים לכיסאות המיסעדה (לא מבע יות
עיכול!) ומרוב התרגשות מהאוכל
והאנשים החשובים, שלף אבי את המצ למה
היקרה ז״ל שלו, וצילמו את הצוות
הנכבד, קצת בפנים וקצת בחוץ, ומהקצת
בחוץ, כשכולם משתעשעים, נכנס אל-
מוני למיסעדה וחיסל את המצלמה ז״ל
מאז מגישים לאבי גנור כוס ריקה, נוסף

בתוך ההיכל

שוש (מוציאה לשון) יושבת ליד. שולחן ע ם. לו סולופ
ובתיה, כשג׳נין מציצה מאחרי הדלפק. על הקיר תלויות
כרזות הומוריסטיות שונות ולוח־מחירים: מוסקה 2.95 דולר, אומצת שרון 3.25 דולר.

לצורך ניפוח בחצוצרה, חיפש מיסעדה
מבריאה ומשריאה ! ומצא ! נכנס בריא,
ויצא עוד יותר בריא. השלטים השובבים
(גא לעיין בעיון בתמונות) והתפריט המת חלף
שיגעו את האיש. יושב כאן כל היום
שעות, הלב מתקתק לו על־יד שוש, והפה
רוחם מעדנים.
לו ניגן בשנים 68—73 בלהקה. ב־71
או ב־ 72 היה בארץ. לא זוכר בדיוק את
השנה, אבל מאחל שנה טובה לכולם.
את הביקור הוא זוכר די מעורפל, חוץ
.מפרט אחד: שחיפש זיתים על הר־הזי-
תים. נחשו מה מצא. אז מדוב בהלה הת גלגלו
מההר — לו, סטיל כץ ואשתו —
לתוך ואדי, ומרוב מצלמות כבדות לא
יכלו לטפס חזרה, ונאלצו לשלות אותם
משם ולשים להם פלסטרים בכל מיני
מקומות עדינים.
בשיבה קצרה הוא הספיק כבר לנגן
עם גיל אוונס, טד ג׳ונס, מל לואיס, ניל
סאדקה, וכרגע הוא נוסע לסיבוב במיז-
רח־הרחוק ואירופה, עם גיל אוונס, ויש
לשער שאם הם יחטפו להם מטוס, יגיעו
גם לארץ.
הוא לבד. נא להתכונן, בנות ישראל.
המוכשר הנ״ל הוא יהודי כשר, אבל לא
שומר-שבת. אבל שתדעו שהוא ״שונא
מיונז.״
זוכרים את אבי גנור י
(שימו לב שכל מישפט מתחיל ב״זוב־

1י 1 € 0י

8 1 1 0

*0זזס.יו *•*080*3.ץ . -
ייפסיו* 1*8*11.1ן ץ*נ*£81צ £0 1ז8ס?•• 118 :

לקוקהקולה, כדי לאסוף את הדמעות.
בקרוב יבוא אבי לארץ לביקור, ולמי שיש
לב רך לאמן, בבקשה לאסוף מגבית למלא
את מקום המצלמה ז״ל.
תארו לכם, לומד מאסטר לאמנות וצי לום,
וגנבו לו את העגלה! ולכולם בארץ
שלא כל-כך אוהבים את אלה שהצליחו
לברוח, הוא אומר :״אני יודע מה זה.״
סתם ונעלב.

שוברת

3211)1
6 1 2 - 3כ1

*1 X 0אבי גנור, הצלם שמצלמתו
11 11 נגנבה תוך הכנת כתבה זו,
אוכל תפוח. עומדים לערוך למענו מגבית.

*פססאייפסת**80***808*1

| | ל 11 1 1 1 ** 1לבית האכלנים של שוש בן־אשתמוע, הקוראת לעצמה
1 | 1 # 1 1י י י * בניו־יורק 0ז -^.5זא] ,8 £מודיע שהמקום הוא
כשר, בהשגחת הרבנות האורתודוכסית, עם אוכל ביתי ישראלי, בבעלות ישראלית.

הלבבות
ן•/נין גלסמן מחייכת במיסעדת האב־י*׳*
לניס, קשה להאמין שהיא יכולה לע בוד
גם עם כל הנודניקים מסביב. יש לה
חבר, חתיך ידוע, אמן בשם אכנו* אדואי,
זמרן, ציידן, בטלן ומי שלא הכירה אותו
בארץ, הפסידה !
היא שונאת באופן קבוע את דן כן־
אמוץ, לדעתה האייש אפור יותר מהכביש.
בעלת בוטיק בירושלים[ 22 ,דסיד &ג)׳
ידועה בתל-השומר בתור שוברת לב פתוח.
זאת שברחה מצביקה הלפרין, שחקן
החאן הירושלמי, לפני קבלת המתנות ל חתונה.
הפסיקה לערוך הסדרים דומים ב־ניו־יורק.
היא שרופה על אבנר שלה.

עד כאן. הפרק חכא של כן־אש־תמוע
על כן־אשתמוע, ככוא העת.

קולנוע סרטים בעיקבוח הצדק האבוד

הגן הבוטאני באבו־ככיר
העיר התחייבה לטפל

החממה ההרוסה בגן
אין תגובה על העזובה

במדינה
תל־אביב
ישן מפני חדש תוציאו

הגן הכוטאגי החדש גפתה —
הגן הישן ינוד׳ ללכת
חממות הרוסות, עציצים מנותצים, חד־רים
פרוצים. בקבוקים, המכילים רעלים
וחומצות, פזורים בחדרים ובגנים. כך
ניראה, בשבועות האחרונים, הגן הבוטאני
של אוניברסיטת תל־אביב באבו־כביר.
הגן הישן ניטש לטובת הגן הבוטאני
החדש של האוניברסיטה, שהוקם בחוד שים
האחרונים ליד בית הטלוויזיה הלי מודית
ברמת־אביב. בשבוע שעבר נחנך
הגן בטכס מרשים, שבו נכחו זיקני ה יישוב
וחוקרי־הבוטאניקה הוותיקים של
האוגוברסיטה.
*ש! מו ל חדש .״אין מי שיחזיק את
הגן הישן באבו־כביר,״ הסביר את פשר
הזנחת הגן הישן פרופסור יואב וייזל,
ראש החוג לבוטאניקה באוניברסיטת תל־אביב
.״באופן רישמי אנחנו עזבנו את
הגן הישן כבר לפני כמה חודשים, והע ברנו
אותו לעיריית תל־אביב. העירייה
התחייבה לטפל בגן.״
ורדה צ׳צ׳יק, דוברת האוניברסיטה, הו סיפה,
כי הגן הישן הוא בבחינת ״מה
שהיה — היה. עכשיו יש גן חדש ויפה,
זזה העיקר,״ אמרה. דובר עיריית תל-
אביב, שלפי טענת האוניברסיטה עבר ה טיפול
בגן הישן לידיה, אמר כי הבעייה
ידועה לו, והסביר :״בשלב זה אין לנו
תגובה על העזובה ששוררת בגן הישן.
אנחנו יודעים ובקרוב נתחיל לטפל בו.״
זהירות -רדיואקטיכיות: סיור
קצר בגן הבוטאני הישן מגלה הזנחה, היע דר
טיפול וציוד מושחת. בגן העזוב נמצא
רק שומר קשיש׳ שאינו מונע מעוברי-
אורח את הכניסה. ציוד לחימום חממות
שערכו, לדיברי אנשי האוניברסיטה, רב,
נמצא במקום נטוש ומוזנח. החדרים פרו צים,
והמנעול היחידי המצוי?גן תלוי
על דלתו השבורה של חדר, עליה מתנוסס
שלט :״אל-געת — חומר רדיו-אקטיבי !״
דוברת האוניברסיטה טוענת, כי בקבו־קי־הרעל
הפזורים בשבילי הגן, בחדרים
ובחממות ,״אינם רעלים משפיעים.״ גם

הגן הזואולוגי שבשלוחת אבו־כביר של
האוניברסיטה התל־אביבית מוזנח, ואין
בו השגחה מתאימה. מכשירים ומבחנות
לרוב פזורים על השבילים שפעם, כך מספ רים,
היו מטופחים ונקיים. ההסבר, פשוט :
לא־מכבר נפתח גם גן זואולוגי חדש ב־רמת־אביב.
הגננים
הלכו .״הגננים הלכו מכאן
לגן החדש,״ הסביר השומר. הגן הבוטאני
החדש, הנקרא על שמו של נוח נפתולס־קי,
חוקר־הבוטאניקה הראשון בארץ־ישר״
אל, הוקם בעיקר מכספי תרומות. בני
מישפחת קראסו הקימו את המהנה המרכזי,
הנקרא על ישם דפנה קראסו. חברי קיבוץ
כינרת, קיבוצו של נפתולסקי, תרמו אף
הם, ועל המבצע ניצח שמעון קושניר,
הביוגראף של נוח נפתולסקי.
אך מה ששכחו אותם תורמים נדיבים,
וכן אנשי החוג לבוטאניקה והפקולטה ל־מדעי־החיים
באוניברסיטת תל־אביב היה
העובדה הפשוטה, שלא הוכחשה על־ידם,
כי יכלו לחסוך כספים רבים ואפילו הם
כספי תרומות, אילו השתמשו בציוד ש ניטש,
והושחת בגן הישן באבו־כביר.
ההתלהבות מן הגן הבוטאני החדש היתה
גדולה עד־כדי־כך ש״שכחנו כבר מהגן
הישן,״ כדיברי אחד ממנהלי הגן הבוטאני
החדש.
עסקים מוסיקה המונית להמוני

הרעש מן החנויות
אינו מניע לאוזניו
של השר יוסף בורג
כיכר מסריק, ליד בניין עיריית תל־אביב,
היה בדרך־כלל מקום שקט בעיר
הרועשת. מקום שקט, עד שפשטה לה בתל״
אביב האופנה האחרונה: חנויות למימכר
קסטות לרשמקולים. חנויות כאלה צצו ב המוניהן
באחרונה גם במרכזים אחרים של
תל-אביב: התחנה המרכזית, רחוב אלנבי.
אילו היו אלה חנויות רגילות לא היה
איש בא בטענות. אולם הרעש שמקימות
אותן חנויות, שבעזרתו הן מפציצות את
אוזניהם של אזרחי העיר, הביא באחרונה
תושבים רבים אל המחלקה לאיכות־הסביבה
בעיריית תל־אביב, ואל מנהלה, יעקב כספי.
אותם אזרחים התלוננו על הרעש .״האם
אין במדינה חוק נגד רעש? האם אי אפשר
לכפות על בעלי אותם עסקים, שעושים
(ומשך בעמוד )48

הסרט שהעפיל השנה משיכמו ומעלה
על פני כל שאר הסרטים שהוצגו בפס טיבל
קאן, היה סרט תיעודי בן ארבע
שעות ו״ 38 דקות, בשם ז כ רונו ת של צדק,
הדן במישפטי נירנברג ובכל מה שהעולם
לא למד מהם. הסרט הגיע לקאן רק ב רגע
האחרון, אחרי שסיכסוכים עם המש קיעים
הגרמניים בהפקתו כמעט ש הכשילו
את הצגתו כאשר ברור׳ ,למרות
שהדבר לא נאמר בפירוש, כי הגרמנים
דרשו קיצוצים במקומות שלא היו נוחים
להם במייוחד.
האחראי לסרט זה הוא מארסל אופולם,
בנו של הבמאי היהודי המפורסם מאקס
(המעגל) אופולס, שברח מגרמניה לצרפת
ואחר־כך מצרפת לארצות־הברית, כדי ל הימלט
מרדיפות הנאצים. הבן עוסק בקול נוע
מאז שהוא זוכר את עצמו, ושמו עלה
לכותרות בהבלטה לפני חמש שנים, כאשר
הביך את צרפת כולה בכרוניקת־מילחמה
תיעודית?שם הצער והחמלה. אותה כרו ניקה
שצריכה היתר -כביכול, להנציח את
מאורעות הכיבוש בעיר־השדה הצרפתית
קלרמון־פראן, היוותה כתב־אישום נוקב
נגד התנהגותו של חלק גדול מן העם ה צרפתי
בזמן המילחמה. כתב־אשמה זה
הצמיח מאז צאצאים רבים, בסיפרות וב קולנוע,
העוסקים באותו נושא.
שנה לאחר־מכן עשה אופולס סרט מעמיק
לא פחות על צפון־אירלנד, בשם תחושה
של אובדן, והשנה הוא הבטיח סופית את
עמדתו כאחד היוצרים החשובים שהיו ל סרט
התיעודי מעודו.
זי כ רונו ת של צדק הוא סרט המחולק
לשניים. חציו הראשון נושא את כותרת
המישנה ני רנ ב רג והגרמנים, החצי השני —
ני רנ ב רג והאחרים. כל זאת, מתוך ההנחה
שהתופעה הנאצית שבאה לידי ביטוייה
המתומצת במישפטי נירנברג, אינה מה ווה
חריג בהיסטוריה, אלא היא חלק בל-
תי־נפרד ממנה, ומשום כך צריך ללמוד

מקסים

בשהצנותו

שהיה אפ־לו משהו
המופגנת של האיש.
האדמירל קארל דניץ, מפקד הימייה
הגרמנית ויורשו של היטלר. מכריז בכל
בטחון 82 שנותיו, כי היהודים מעולם לא
הופלו לרעה בצי הגרמני. ואשר לנאומיו
האנטישמיים, לא ד-יתה להם כל השפעה
על מדיניות הצי.
אלברט שפאר, האדריכל של מכונת־׳
המילחמה הגרמנית, היחידי שהודה באש מתו
במישפטי נירנברג וזכה בשל כך
(לדברי הפסיכיאטר) בקיתונות של רותחין
מחבריו, מסביר את עוצמתו של האיש
שהישלה את כולם כי ישיב לגרמניה את
גדולתה. אבל כאשר מדברים עימו על
מחנות ריכוז והשמדה טוען שפאר, כי
לא היה לו מושג מי הם העבדים העוב דים
במכונה המורכבת שלו, או מה קורה
להם כשאינם מסוגלים עוד לעבוד. מה
הפלא שאופולס מתבונן בחוזר-בתשובה
המיקצועי של הנאציזם, ומגיע למסקנה ש-
״עליצותו וחוש־ההומור שבדבריו מעוררים
חרדה״ ?
פרופסור רה, הרופא שהיה ממונה על
ניסויים מדעיים בבני־אדם, מסביר שלמת־

תובע טיילור
חוק י שראלי גזעני

במאי מרסל אופולס
חינוך אנטי־ ציוני

את לקחיה ולא להתייחס אליה כאל מיקרה
חד־פעמי.
נירנברג והגרמנים. המטרה הרא שונה
בני רנ ב רג והגרמנים, היא להפריח
את ערפילי האגדה האופפים את הנאציזם,
ולהראות שמאחרי המפלצות הנוראות, ה־סופר־נבילים
והדראקונים הפנטסטיים, מס תתרים
בני־תמותה רגילים לגמרי, וזה הר בה
יותר מפחיד מכל אנדה.
כדי להוכיח נקודה זו מראיין אופולם
עשרות אנשים, החל בתובעים במישפטי
נירנברג והנאשמים בהם, ועד לאזרחים
פשוטים ברחוב, והעדויות שהוא צובר נע רמות
בזו אחר זו, לפסיפס מדהים.
הפסיכיאטר היהודי שטיפל בנאשמים
בעת המישפט מספר על המריבות בין הס
לריבנטרופ, שנושאן היה ...רמת־המישכל
במבחנים שהעביר להם הפסיכיאטר. הוא
מספר על הציניות הגיהיליסטית של גרינג.
אדגר• פור, שהיה אז התובע הצרפתי ב־מישפטים
והמשמש כיום כיושב־ראש הפר למנט
בצרפת, שנשאל באותו נושא, מודה

קריו היו מטרות הומניסטיות נעלות, זוכר
שבין האנשים שעברו תחת ידיו היו קומו ניסטים
ופושעים, אבל מתקשה לזכור ש היו
שם גם יהודים. לבסוף הוא מזכיר
למראיין, שבית־מישפט זיכה אותו, אחרי
שנים, מכל אשמה.
הקצב היה רופאה. ומאנשים אלה,
החיים בשלווה מוחלטת עם מצפונם ועם
העבר — אל גרמניה של היום. תושבי
כפר שבו הסתתרה ועבדה משך שנים
רופאה שהיחד. מן הקצבים הגדולים של
מחנות־הריכוז, משתמטים מתשובות או דותיה,
טוענים ששמעו רק במעורפל משהו
על עברה, אבל זה לא משנה, משום שהיתה
דווקא רופאת־ילדים טובה מאד. ואזרח
אחד, שאינו חושש, מודה, תוך כדי שליית
דגים מן הנהר, שהוא היה נאצי, הוא
ממשיך להיות נאצי, וכל סיפורי־הזוועות
על השואה אינם אלא אמצאה זדונית. ש־נועדה
להשחיר את פני האומה הגרמנית.
בסאונה, בעיר גדולה, קבוצה של גרמ נים
צעירים, משוחחים ביניהם על אנטי שמיות,
כשהם עירומים כביום־היוולדם. הם
מודים שהוריהם לא סיפרו להם מעולם
מה קרה באמת בזמן המילחמה, אך קשה
להם להחליט באיזה מידה יש אשמים,
אם האשמה היא קולקטיבית או לאו, ומי
צריך לתת את הדין על כך.
ביאטה קלארספלד מסבירה, בצרפת,
מדוע אינה יכולה לשקוט על שמריה
ומדוע גאוותה, כגרמניה, דוחסת אותה
להילחם נגד הנאצים של היום, בה־בשעה
שאמה, בגרמניה, נבוכה מהתנהגותה של
הבת הסוררת. מדוע היא צריכה לסטור
לשרים בממשלה, מדוע צריכים שכניה
לבוא מדי־פעם ולומר לה שוב שראו את
בתה בעיתון או בטלוויזיה? מ4יין לה חי נוך
שכזה?
החוק הגזעני. ובשילוב לעדויות אלה,
עדויות מן החוץ: טלפורד טיילור, התובע
האמריקני, לורד הארטלי שאוקרוס, ד תו העולם
הזה 2024

בע הבריטי ואדגר פור הצרפתי, מנסים
להשיב לשאלה: באיזה מידה מותר למנצח
לשפוט מנוצח, והאם לא התערבב הצדק
של המישפטים עם שאיפת־הנקם של ה תובעים
(עובדה שאיש לא הכחיש)? חוץ
מזה, באיזו מידה שותף העם לפשעים של
הנהגתו, שאותה בחר בעצמו? ומתי, אם
בכלל, יש טעם בעונשי־מוות?
בשאלה אחרונה זו, נורה החץ רדן זידי,
לכיוון ישראל. טלפורד טיילור, שסיפרו
נירנברג וויאט־נאם — טרגדיה אמריקאית,
היה בין מקורות־ההשראה לסרט זה, טען
בפני אופולס שעקרונית, הוא מתנגד ל-
עונש־מוות, אבל במישפטי נירנברג זה היה
העונש היחידי האפשרי, המאושר גם על־ידי
החוק הבינלאומי. לעומת זאת, כאשר
נשאל על מישפט אייכמן השיב טיילור
שאינו מסכים לגזר־הדין, משום שניתן ב תוקף
חוק המדבר על ״השמדת העם הי הודי״
להבדיל מהשמדת עמים אחרים,
כלומר חוק גזעני במהותו.
נירנכרג והאחרים. נירנברג. והאחרים
הוא הניסיון לראות מה למד העולם
ממישפטים אלה, כולל האנשים שהיו מעו רבים
בהם. בחלק זה ניצב טלפרוד טיילור,
המנסה להסביר את ההבדל בין השמדה
שיטתית של עם בגרמניה, למעשי טירוף
בקרב בוויאט־נאם, שאינם מטילים בהכרח
דופי על הצבא כולו. מולו, דניאל אלסברג,
שהסיק את המסקנה המתבקשת ממישפטי
נירנברג, שלפיה מילוי הוראות אינו הצ דקה
לפשע, ומשום־כך חשף לעיני העולם
את מיסמכי הפנטגון, וקולונל אנתוני ד.ר־ברט
מספר כיצד הגיע עד לשלבים העל יונים
בפנטגון, מבלי שיצליח להביא ל פעולה
דראסטית נגד אנשים האחראים
לפישעי־מילחמה בוויאט־נאם.
ומול אשת טייס שנפל בקרב מעל האנוי,
המלאה גאווה על מעשי בעלה, סומכת ב עיניים
עצומות על ההנהגה ודורשת בתוקף
הענשת כל מי שהעז להשתמט מוויאט־נאם
״אחרת כיצד אוכל לגדל את בני לכבד
את זכר אביהם״ — ניצבים הורים שבנם
נפל גם הוא בוויאט־נאם, ואף־על-פי־כן
אינם מסוגלים לשנוא את האוייב שלחץ
על ההדק, אולי משום שהם מאמינים כי
ההדק נמצא במקום שונה לגמרי.
לורד שאוקרום האנגלי, שהסתמך בני ]
רנברג, על אמנת ז׳נבה וחוקים הנוגעים
לפשעים נגד האנושות, מסביר היום ל מראיין
כי כל מי שמאמין שאפשר לנהל
מילחמה לפי חוקים, הוא שה תמים, ובאותה
נשימה מצדיק הפצצת ריכוזי אזרחים כ דרך
לשבירת מוראל של אומה. לעומתו

נשק

ה מ שוג עי ם
קו הקוקיה (פאר, תל־אביב, הסאטירה ארצות־הברית) —
הפרועה של קן קייזי, עליה מבוסס
סרט זה, נכתבה בתחילת שנות השישים והסתערה
בזעם על כל הערכים המקודשים של המוסר האמריקאי —
מפולחן האמהות המסרס את בניה, ועד להתמסרות החברה
החונקת את אזרחיה באגרוף של משי. כל זאת, במיס-
גרת אליגוריה המתרחשת כולה בתוך בית״משוגעים והמע-
מידה, זה מול זה, עבריין שמתחזה כמטורף כדי שלא
יישלח לכלא, ואחות״ראשית רודנית.
הדרך שבה בחר הבמאי חצ׳כי הגולה מילוש (נשף
מכבי־האש) פורמן להביא ספר זה אל הבד, מעניקה לו
נעורים חדשים ומשמעויות חדשות. מן החיים בבית-המשו-
געים והעימות בין האחות לעבריין, ועד לחיים במדינה
טוטאליטארית (המוכרים לפורמן היטב) ,וההתנגשות בין
רודפי-חירות לשילטון, המרחק קצר ביותר. הדי הגולאג של
סול׳ניצין ושל 1984 של אורוול מצטלצלים על כל צעד
ושעל, וההומור המטורף של תחילת הסרט נצרם בהדרגה,
עד שלקראת הסוף קופאים החיוכים על השפתיים
ואת מקומם תופסת האימה.
פורמן, שהיה מאז״ומתמיד במאי אינטימי, נצמד גם
הפעם קרוב מאד לדמויותיו, וסוחט מפניהן את ניצוצות
התיקווה המסתתרים מאחרי מעטה של פחד, ואת ההומור
השחור המחפה על ייאוש שחור עוד יותר. למרות שכל
אחד מן המאושפזים בקן הקוקיה יכול לשמש סמל, למן
האינטלקטואל העקר ועד לעוצמה הגלומה בבן־העם השו-

ניקולסון ופלטשר — העבריין והאחות
תק, מלוחם־החופש ועד למוחה המיקצועי, פורמן אינו שוכח
אף לרגע שהמדובר ביותר מסמלים, וכל אחת מדמו-
יותיו היא יצור חי, נושם ונוגע-ללב.
בעזרת צוות-שחקנים מעולה (ג׳ק ניקולסון מעולם לא
היה טוב יותר) מצליח פורמן, בסופו של דבר, להגיע
לאותו הישג נדיר: סירטו יכול להיראות, למי שאינו מרבה
לחשוב, כסיפור מרתק על בית־משוגעים, ועם זאת יש
בו, עבור מי שמעוניין לטרוח ולהרהר קצת בדבר, משל
פוליטי ואנושי מרחיק־לכת.
מרד הפרא>ם
רוצחי עיקית (סינמה ,1תל-
אביב, ארצות־הברית) — ברוכים
הבאים לארצו של סם (חבורת
הפראים) פקינפה הטובה והישנה, זו שגיבוריה גברים קשוחים
המנסים — לשווא — לצמור על אשליית עצמאותם
בחברה שתלטנית, המסרבת להכיר בזכות הקיום של מי שהו
מחוצה לה.
הפעם מתבטא הדבר בעימות בין שני סוכנים חשאיים
עיליים, העובדים יחד מזה שנים רבות. כבר בתחילת הסרט
בוגד אחד מהם (רוברט דובאל) בבן־זוגו (ג׳יימס קאן),
פוצע אותו אנושות ונעלם. המשך הסרט, הוא תיאור שיקומו
של הפצוע שואף־הנקם, והדרך שבה משחקת הסוכנות
הפרטית, שעבורה עובדים השניים, בגורלם.
פקינפה, המשוכנע כנראה שצופיו ראו סרטים רבים
על מרגלים, סוכנים־חשאיים ורוצחים־בשכר למיניהם, ומכירים
כבר את כל האפשרויות חעלילתיות שניתן לרקום
סביבם, מסתפק ברימזי סיפור, ואינו טורח כלל לרדת לעומקם,
מאחר שהכל כבר מוכר וידוע מראש. הוא מקנה
לגיבוריו תכונות כלליות ברורות (שאיפות-נקם, רדיפת״
בצע, כושר מיקצועי) ,אבל תכונות אישיות כמעט שאין
לחם. ואפילו התפרצויות-האלימות המפורסמות שלו נראות,
הפעם, מאופקות יותר, לא במימדי הטבח (ההרוגים
מפוזרים גם כאן ברוחב-לב) ,אלא בכוריאוגרפיה שמתלווה
אליו. פקינפח מנסה כאן את ידו בשילוב של קא-
ראטה וקונג״פו בין אקדחיו הרועמים.
גם היומרות הפוליטיות של הסרט (ג׳יימס קאן שומר
על חיי מדינאי אסיאני אשר, לפי הוראת הסי-איי.אי,.

ג׳יימס קאן — הפצוע שב לאיתנו
חייב להישאר בחיים כל עוד הוא באמריקה) ,ומישפטים
כמו ״הדמוקרטיה מתחילה ברגע שנשמע הקול המתנגד
הראשון, ונמצאה האוזן הקשובה הראשונה לקול זה,״
אין בהם כדי לחדש הרבה.
עם זאת, יש בסרט בכל-זאת משהו: חדרך שבה שר
פקינפה שוב את החלל לידידות, שהוא ערך אנושי עליון
בעיניו, התמודדות האדם בטבע שבגד בו, ולבסוף תיקווה
קטנה בסיום, שבו אין הבמאי מחסל את גיבוריו, כדרכו,
אלא מניח להם להפליג לעבר האופק. מה ימצאו שם
יתגלה בוודאי בסירטו הבא של פקינפה.

אלכרט שפאר
עליצות מעוררת חרדה

מספר איש הביון הבריטי כיצד ניסה לשכ נע,
לשווא את מפקד חיל-האוויר לוותר
על הפצצת העיר דרזדן, שלא היתד. בשום
פנים ואופן מטרה צבאית .״אם לא היו
להם ידיעות אחרות מלבד אלה שאני המ צאתי
להם, אני מוכרח לומר שלא הייתי
יכול להתנגד להעמדתדלדין של גנרל
האריס באשמת פשעים נגד האנושות,״
מודה האיש, תחת לחץ המראיין.
מוטב סרטים, מוסיקליים. ובצרפת,
בצד סיפורי הזוועות של מארי-קלוד ו־איאן־קוטוריה,
ניצולת-שואה שהיא כיום
חברת־פרלמנט קומוניסטית, מצטברים הי-
׳־ פורי-זוועות אחרים, אלה של הסופר הנרי
אלג, מחבר השאלה, על מעשי־טבח צרפ תיים
באלז׳יר, עדויותיו של צנחן שהשתתף
בהם: ולעומתם, מבוכתו של אדגר פור,
שהיה אחרי המילחמה העולמית בין מנ היגי
צרפת שסירבו לוותר על אלז׳יר.
ושוב השאלה: מי צריך לשפוט, מי מוס מך
לשפוט, מהו מישפט־צדק אמיתי בכל
המיקרים הללו?

אבל, וכאן צריך לשבח את אופולס מח דש,
זהו גם סרט אישי. אופולס נשוי
לאשר, גרמניה, חברה •לשעבר ב״חיטלר
יוגנד״ ,שבפניה העמיד אותן השאלות
שהציג גם לאחרים. ולאחר־מכן הוא מזמין
את תלמידיו, באוניברסיטת פרינסטון, להת ווכח
עיסה. מדבריה של האשה, ובעיקר
מן השיחה עם הצעירים, מתחילה להסתמן
אותה עייפות מוכרת היטב, המורגשת ב מקומות
רבים בעולם, מנושא השואה. וברגע
של אמת היא אומרת לבעלה :״הייתי
רוצה שתעשה, לשם שינוי, גם סרטים אח רים,
סרטים מוסיקליים למשל...״
העיקר הוא לחפש. מבעד לכל המר כיבים
הללו עוברת, כחוט השני, עדותו
של יהודי מנוחין, האינטלקטואל המחפש
את הצדק האבסולוטי ומנסה להתנהג לפי
עקרונות כמעט על־אנושיים. הוא מסיים
את הסרט בתיקווה של עולם טוב יותר,
ובסברה שעמים, שכדי להתקרב לצדק,
צריכים לשפוט את עצמם .״הוא אידיאליסט
מדי בעיני, יותר מדי יוגה,״ טען אופולס
בחיוך, במסיבת־העיתונאים שנערכה אחרי

הקרנת הסרט בקאן.
באותה מסיבה נשאל על-ידי עיתונאי
לבנוני מדוע לא הלך לצלם בישראל את
״קורבנות הנאצים שלא למדו דבר מן
השואה, ונוהגים בדיוק כמו אלה שהשמידו
אותם.״ אופולס השיב שהוא שומר לעצמו
את הזכות להחליט מתי נכונות השלכות
כאלה, ומתי לאו וכי לדעתו, ישראל היא
מדינה הנמצאת במצב תמידי של התגוננות,
ומשום כך אין מקום להשוואות מסוג זה.
זאת, ציין אופולס, למרות שהוא קיבל ב בית
חינוך יהודי אנטי-ציוני, ואינו מאמין
בתקומת עם הקשורה למקום גיאוגרפי
מסויים.
מובן שאי-אפשר לתמצת כאן את כל
המחקר הארוך והמורכב של אופולס, ואת
הדרך הארוכה שהוא עושה בחיפושיו אחר
הצדק המושלם, ש״כמובן אינו בנמצא,״
כדבריו .״מישפטי נירנברג לא היו ביטוי
לצדק כזה,״ הוא מודה ,״אבל בם ך־הכל,
מוטב איתם מאשר בלעדיהם.״ כי אי־מציאת
הצדק המושלם, אינה אומרת שצריך להר פות
מן החיפושים אחריו.
תדריך חוב הליאות :
ת ל ״ אכיב: חליל הקסם, שלושת ימי
הקונדור, קן הקוקיה.
ירושלים: שלום ל ו יקירתי.
חיפה: זהו ת גנובה, שלושת ימי ה קונדור,
שלום ל ך יקירתי.

תל־אביב
חליל הקסם (סטודיו, שווד־ ,
יה) — אוהבי המוסיקה לא ירצו בשום
פנים ואופן להחמיץ עיבוד מסוגנן ומלא־השראה
זה של אינגמר ברגמן, לאופרה
ההומניסטית של מועארט.

נהג טונית

(צפון,

ארצות׳ .

הברית) — מיקרה פאתולוגי של אדם ה הופך
רוצח, מתואר בקפדנות רבה בסרט
שמתיימר, ללא כיסוי, לדבר גם על נוש אים
כלליים יותר. מישחק מרתק של
רוברט דה־גירו בתפקיד הראשי.

.אני דא(פטרתי!
ך ום אחד נשאלתי על-ידי סוטות־האמנים
האמריקאית אם אני מוכן ל הופיע,
כשיש ״מישהו מעלי״ ,בסיבוב-
הופעות עם הרבה כסף.
אמרתי :״תלוי מי.״
אמרו לי :״מרלן דיטריך.״
הייתי אמור להופיע בחלק הראשון, והיא
בחלק השני.
גמרנו על מחיר של 3000 דולר לשבוע,
וטסתי לדטרויט. הגעתי לאולם־החזרות.
התקיימה שם חזרת־תאורה. ישבתי, ראי תי
שתורי לא מגיע. עליתי לבמה ואמרתי :
״שלום, שמי אופיר.״
מנהל הבמה קרא :״מרלנה, שייקה אופיר

היא קמה ממקומה, הורידה את המעיל,
ואמרה :״אני באה.״
היא התחילה לפסוע בצעדים מלכותיים
לעבר הבמה. באה אלי, חיבקה אותי, ואני
חשבתי :״יא אללה, מה הולך פה?״
ואז היא אמרה לי :״ברוך הבא להצגה,
אני אוהבת את ארצך.״
ראיתי שהיא בוחנת אותי באופן מיק
זהו
החלק השני שד סיפורו של שיירה אופיר, כפי שסופר
לכתבת ״העולם הזה״ ,שרית ישי.
החלק הראשון פורסם כניליון האחרון.

מתאימה. בעצם, נכון יותר לומר: היינו
קרובים מאד־מאד. אשתי והילדים היו אז
בניו־יורק, ובחיי־הנישואין שלי חל משבר.

למרלן יש בת בשם מריה, וכבר אז
היו לה נכדים. אני לא יודע עד היום בת
כמה היא. אצלה זה לא חשוב. ובעניין

שייקה אופיר
צועי, ואז אמרה :״נעשה את התאורה של
מר אופיר.״
חזרתי למלון. פיתאום הטלפון מצלצל.
ברט בכרך, שניצח על התיזמורת היה על
הקו. הוא הזמין אותי לארוחה עט מרלן.
למטה חיכתה לי מכונית לימוזינה, ולקחה
אותי למיסעדת-פאר, שהיתר. סגורה ל אורחים.
רק שולחן אחד מייוחד הוכן בה,
לכבוד הפמלייה של מרלן.

סו ס אציל
בגילגול קו ד ם
^ ארגז היו תילי-תילים של דפים
שהיא כתבה בעצמה. אחרי שקראתי
אותם, אמרתי לה :״מרלנה, יש לך ספר !״
כך נולד סיפרה המפורסם: האל״ף־בי״ת
של מו לנ ה די טריך.

חיים עם
מדלנה דיטריך
ך* יום ההופעה לבשתי חולצה, שנר-
כסה מאחור ברוכסן . .לפני שעמדתי
לעלות לבמה הושטתי את היד כדי לרכוס
את הריצ׳־רץ /פיתאום אני מרגיש יד
ענוגה מורידה לי את היד, וקול באם לו חש
באוזני :״אני אעשה לך את זה!״
היא העבירה לי נמלים בגב.
שנה שלמה הופענו יחד. ההצגה היתד,
הצלחה גדולה. מרלנה ואני התיידדנו מאד-
מאד, ויצא כך שבסיבוב הייתי איתה כל
הזמן. היינו עורכים קניות, מטיילים, מב לים,
הולכים יחד לכל מקום.
היה לנו רומן, אבל המילה רומן לא

האגדה על רגליה: זו לא אגדה, יש לה
רגליים מקסימות.
שמרתי איתה על קשר אמיץ מאד של
טלפונים, עד שהתחתנתי עם לידיה. אז
שלחה לי מיברק שבו היה כתוב ״הנישואין
שלך עושים לי קר בגב,״ וניתקה את
הקשר.
למרות זאת, כשהיא באה הנה להופיע,
באתי לראות אותה בהיכל התרבות. עמדתי
מאחוריה אמרתי :״הלו, מרלנה, מה שלו מך?״
היא הסתובבה ונפלה עלי. רגע אחד
נשארה עלי, ואף אחד לא הבין מה קורה.
היה לי ריב גדול עם האמרגן גיורא
גודיק, שהביא אותה, אבל למענה הצגתי
אותה לפני הקהל הישראלי.
בזמן שהיינו יחד, היא היתד, צריכה לכ תוב
את הביוגראפיה שלה. היא קיבלה 50
אלף דולר מיפרעות, ולא כתבה אפילו
מילה אחת.
יום אחד הלכתי להביא את העיתון.
הידיעה הראשית סיפרה כי ׳.הסופר
ארנסט המינגוויי התאבד. היא היתד, קרו בה
אליו מאד, ולא ידעתי איך לבשר לה
את הבשורה המרה. אמרתי :״מרילנד״ אני
חושש שפאפא התאבד.״ היא אמרה :״זה
לא יכול להיות! נפלט לו כדור!״
אחר־כך היא הורידה ארגז, ובה גלויות
שהוא שלח לה מכל מקום, כתובות בסיג-
נונו האינדיאני :״פאפא יודע שכישרון
זה לא חשוב, מה שחשוב הוא לכתוב
שמונה שעות ביום,״ ודברים כאלה.

חודש ימים ישבנו מהבוקר עד הלילה,
וערכנו את הספר. יום אחד היא אומרת לי:
ומראה לי, באות ס ,
״איך זה נראה לך
לפני אופנהיימר ואונסיס, את המונח :״או פיר
שייקר״״ ומתחתיו :״היה לבטח סוס
אציל בגילגולו הקודם.״
מונח אחד הוספתי לה בכתב-ידי, מתחת
לאות : £קיבוץ. כשנתנה לי את הספר,
שאותו איבדתי עם השנים, כתבה לי -ב הקדשה
:״לשייקה, שהתחיל אותי, תודה,
הספר.״
אחר־כך קיבלתי מיכתב מהאמרגן אב רהם
דשא, הידוע כפשה, לבוא ארצה לשתי
הופעות. התגעגעתי. רציתי להיות פה ב אביב.
אמרתי למרלנה :״מתי לנסוע, ב פסח
או ביום־העצמאות?״ והיא אמרה:
״נשאל את האסטרולוג!״

שייקה כין לידיה ומיכל כת־אדם
״פיתיתי אותה כבר בערב וזראשון״

האסטרולוג שלד, הולך איתר, לכל מקום,
והיא לא עושה דבר מבלי להיוועץ בו.
לפני שנסעתי, היא גתנה לי לוח של
אסטרולוגיה לחמש שנים. שאלתי אותה:
״ומה יהיה איתנו?״ אז היא אמרה :״אתה
צריך לנסוע לארץ שלך, שאתה כל־כך
אוהב.״
כשהגעתי לנמל־ד,תעופה, לא האמנתי
למראה־עיני. היו שם אורי זוהר, פשה,
אורי לוי, חיים טופול ורבים אחרים, ש חיכו
לי עם תופים ושלטים, וצעקו :״שיי קר
!,שייקר, ד
לקחו אותי ישר לכסית, ובדרך אני מס תכל
על הבתים הקטנים, שנראו לי כמו
צעצועים, וחושב לעצמי :״אין מה לע שות,
אצטרך לבוא הנה רק לביקורים.
המקום קטן וצר ד
הלכתי לישון. פיתאום מעיר אותי ציוצו
של בולבול, שעמד על אדן חלוני, ואני
אומר לעצמי :״חמור! מה אתה עושה
בג׳ונגל של אמריקה? בוא הביתה!״
תוך חודש חזרתי לאמריקה. אמרתי ל אשתי
:״את תקחי את הבת, אני אקח
את הבן. אני חוזר לישראל.״
וכך היה. הילדים קיבלו את הפרידה
קשה, למרות שבשנה האחרונה כימעט
שלא הייתי בבית. אך זו היתד, הדרך הי חידה.
הנישואין שלי ושל אוהלה לא יכלו
להימשך.

פיתוי כבר
בערב הראשון
ן• מן קצר אחרי שהגעתי ארצה, פגשתי
1בקפה קליפורניה את לידיה שומכר,
בתו של שחקן האידיש הנודע, ישראל
שומכר.
ראיתי חתיכה, אני מסתכל עליה, היא
מסתכלת עלי, אני מחייך אליה, היא מחיי כת
אלי, ולפני שקמה אפילו אמרה שלום.
אמרתי לעצמי: זאת לא ישראלית!
למחרת פגשתי אותה בדיזנגוף, לקחתי
את הטלפון שלה. יומיים לא יצאה מהבית,
עד שטילפנתי. קבעתי איתה פגישה, ואז
מצלצל דן בן־אמוץ ואומר לי שאלן גינז-
בורג בארץ והולכים לבלות.
אמר לדן :״אני מביא חתיכה חדשה.״

ב״אדף הפרצופים״ (כין לידיה ודפי שחר)
״האמת
אבל לידיה לא באה. היא הודיע לי שהיא
לא התכוננה לצאת לבלות אתי לפני המועד
שקבענו. הצעתי לה לנסוע לסופשבוע ב־עין־הוד,
היא אומרת לי :״אני לא ישנה
מחוץ לבית. אסור לי.״
חשבתי :״וואללה, מה זה פה י איזה מין
חתיכה זאת, שאסור לה לישון מחוץ ל בית,
ושלא באה לפגישות שלא נקבעו
מראש?״ העניין התחיל לגרות אותי. ואז,
יום אחד, אני בא לקחת אותה׳ להופעה

ותר פשוטה ממה שנדמה

בצבא. לידיה שברה את הראש מה ללבוש
בשביל להיות בוהמית כמוני. לבסוף מצאה
לה איזה בגד מתאים. כשהיא פתחה את
הדלת, היא ראתה אותי לבוש בחליפה
אפורה ועניבה וחטפה שוק. בתקופה ההיא
נורא אהבתי להתלבש.
אחרי ההופעה הלכנו לאכול, וברוב חוצ פתי
הצעתי לה לבוא אלי לחדר. היא
אמרה לעצמה :״חוצפה נוראית, אבל אני
רוצה לראות עד היכן היא מגעת.״
הראיתי לה אוספים שונים. תמונות. לא,
ביקורות אף פעם לא אספתי.
פיתיתי אותה כבר באותו ערב, ומאז
לא נפרדו עד עכשיו — 12 שנים.
יש לנו שני ליד־ם: ישראל־אלכסנדר,
שכולנו קוראים לו גיגי, וילדה בשם
קארין. אבל אני אבא לארבעה ילדים.

נשית, ילדותית, שקיבלו בהשפעת נעמי
פולני, שהדריכה אותם בלהקת התרנגולים.
הייתי צריך לעקור את התנועה הזאת
מהשורש. היה הכרח להלביש אותם ב חליפה
ועניבה. יועציו של פשה אמרו לו:
״הוא משוגע.״ אבל אני הוכחתי שצדקתי.
אחרי ההצגה הראשונה הם רצו לחת-
(המשך בעמוד )46

ה או מנ ם אני
אב לארבעה?
^ ליל הסדר היינו עם הילדים אצל
4אמא שלי. יצא שארבעתם ישבו על
הספה: עדי בן ה ,24-עתליה בת ד,22-,
גיגי בן ד,־ 10 וקארין בת ה־ ,4ואני אמרתי
לעצמי, :האומנם אני האבא של ארבעת
הילדים האלה?׳
יש לי יחסים טובים עם ילדי. עדי רוצה
להיות נע־ונד, חופשי מכל עול, ומסרב
להתמסד. כואב לי על כך, אך אין לי
שליטה. קיים פער של דור בינינו. הוא
הלך לאוניברסיטה, למד שם קולנוע, אבל
זה לא מוצא חן בעיניו. אחר־כך לקח את
הגיטארה והסתובב בעולם. כיום הוא מת גורר
אצל סבתו, לאה דגנית. הוא מוסי קאי
מוכשר מאד. יודע לכתוב מוסיקה
ועיבודים. הכי טיבעי בשבילי היה לראות
אותו משתלב באיזו עבודה. אבל הוא מע דיף
לעבוד עבודת־דחק, ולא לעלות על
במה. הוא מאושר, ולא רואה כל דופי
באורח־חייו. בשבילו, האידיאל הוא לקחת
תרמיל, לרדת לאילת או לנועיבה.
עתליה לומדת בבית.צבי, ויש לה חדר
ליד בית־הספר. היא שחקנית כישרונית
מאד, ולבטח תגיע רחוק.

עיצבתי א ת
הגשש ה חיוור

מולנה דיטריד
״היה לנו רומן״

ך) משד צ 1השנים שאני בארץ, מאז
שחזרתי מאמריקה, עשיתי פה דברים
רבים. בין השאר ביימתי את שתי התוכניות
הראשונות של הגשש החיוור.
באו שלושה בחורים שונים באופיים,
ואיחד אותם דבר אחד: מין תנועה רכה,

עם לידיה
״היא מוכשרת מאד״

״אז לא נפטרת!״

(המשך מעמוד )45
פרק. פשו! ביקש ממני לדבר אל ליבם.
ובך זה היד:.
פולי: רוצה לשחק בתיאטרון תפקידים
ממש, משהו רציני!
שייקה: אני רוצה לשיר לבד, בלי הצ-
חקות!
גברי: אני חושב שהשלישייה היא מיס-
גרת טובה מאד, בתנאי שתעזור לנו להו ציא
מכסימום כישרון.
וכד ביימתי את התוכנית השניה. בזמן
שהם עמדו לעשות את התוכנית השלישית
הופעתי עם ז׳אק ברל באולימפיה בפאריס.
אז ניסים אלוני לקח על עצמו את מלאכת
הבימוי.
אבל אני יכול להגיד, בשקט, שאני עי צבתי
את אופיים של הגששים.
מאז מילחמת ששת־הימים עשיתי בעיקר
סרטים כמו השוטר אזולאי, אבו אל־בנאת,
הבית ברחוב שלוש, ופה ושם כמה תם-
קידי-אורח.
בשביל תפקיד־אורח בסרטים אני מקבל
בדרך־כלל הרבה כסף. על תפקיד שיש
לי בו מעורבות אישית, אני מקבל שישה
עד עשרה אחוזים מדיווחי הסרט.
אחרי ששת הימים הופעתי בהצגת־יחיד

הגילוח ־עושה״ את היום־ אומר הגבר: הגילוח המלטף
של ״שמך ששה אוז היום למוצלח ונעים ־ קובע הגבר
המעורכן. המשתמש ונהנה ממוצרי־האיכות של ־שמך.
קצף־פלא לגילוח. משחות־נילוח ומי־קטיפה ״ולוטה״
לאחר הגילוח, מינצרים לפי מיטב הירע הבינלאומי
ומשאירים את השר חלק כקטיפה.
הליטוף שבגילוח -עם מוצרי ״שמך לגבר המעודכן.

ם 1צ ר סצו ץ וסל ־שסן־ כ סו בן1

פורום ׳לי!ן׳*//ן^

שייקה, לידיה ולן ארין
הבעיות מהבית
עם יונה לוי, חיליק דוד ויעקב קלוסקטי,
שנקראה הימים הטובים.
כעת אני מעלה את הצגת־היחיד השניה
שלי מאז: אלף הפרצופים.

לא מ קנ א
בסילבי ק שת
ן* מו אנשים רכים במדינה, עברה גם
עלי טראומה. אחרי מילחמת יום*
הכיפורים לא בא לי לכתוב. וכך זה נמשך,
עד שפגשתי את פשה, והוא אמר לי:
״בוא תעשה תוכנית!״ אצל פשה יש דבר
אחד טוב. כשאתה מדבר איתו על עבודה,
היא מייד געשית.

רוב הקטעים בתוכנית הם חדשים, להו ציא
את ״מנצח המקהלה״.
איך אני עובד על קטען קודם־כל אני
צריך רעיון. כשיש לי רעיון, עם דמות
כלשהי במצב מסויים, אני יושב וכותב.
כותב הרבה. אחר־כך אני עורך ומנסה על
הקהל, עד שאני מקפיא את הקטע, וכך
הוא נשאר.
אני מטיבעי חשוף. יש לי אנטנות. אני
פתוח למה שאני שומע ורואה. אנשים הם
המקור ממנו אני שואב חומר. התנהגותם,
תגובותיהם. כל הזמן אני קולט, וכר נוצר
אצלי מישקע.
לעולם אינני כותב קטע מהתרשמות
מיידית. זה מתבשל אצלי לאט־לאט, במשך
תקופה ארוכה. אני תופס מהר את האק טואליה
זאת הצד האנושי המצחיק שבכל
מצב, והם משמשים לי כמורה.

העולם הזה 2024

אני לא עוסק בפוליטיקה. זה ד.יד הפי-
תרץ לטראומה שלי. השבתי :״איד אני
יכול לעלות על הבמה, ולתת ביטוי למה
שעבר על המדינה? הרי זו סאטירה, ואני
לא רוצה להיות אף פעם בעמדה של סא-
טיריקן ! אני לא מקנא באנשים כמו סילבי
קשת, או החברה האלה 0־ 2 0 0הארץ,
החייבים לכתוב בביקורתיות ובעוקצנות.
חוץ מזה אני טיפוס אנטי־פוליטי, ואם יש
לי ריעות משלי, אני לא רוצה לבטא אותן
על הבמה.

קשקשת 2024
הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת:
״קשקשת,״ ת.ד , 136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול-
נוע־המכוניות היחיד בישראל.

״ ת פ סי קו להרוג
אנ שים!״
ך* תקופה שעבדתי על הסרט רחוב
* שלוש חליתי בפריקרדיטיס, מחלה
שאינה קשורה בגיל. שנה שלמה סבלתי
מכאבים בבית־החזה. לקחתי קורטיחן והת־גפחתי.
כתום שנה זה עבר כאילו לא היה.
לאחרונה נפוצו שמועות כאילו נפטרתי.
מישהו צילצל לאשתי, ושאל בדאגה נור אית
:״זה נכון?״
היא שאלה :״מה נכץ?״
והוא אמר :״ששייקה מת ד
באותה עת הייתי_לידה במיטה.
״״השמועה״התפשטה, בעיקר בקרב אנשי-
המיקצוע. ניסיתי לברר את מקורה. הגעתי
עד למקור מסויים, שאין לי כל קשר איתו,

וכאן נעצרתי
למחרת הלכתי למועדון של פרדריקה,
וכל החברה התנפלו עלי. אנשים התחילו
לנשק אותי ואמרו :״הדאגת אותנו !״ הש מועה
הגיעה לכפר של רפי נלסון באילת,
הוא הפסיק את המוסיקה והחברה שטפו
את הצער בוויסקי.
במשך כל הקאריירה שלי נפוצו שמועות
שונות ומשונות על כל מיני מחלות, ש כביכול
פקדו אותי: סרטן, התקפי-לב ומה לא.
האמת
היא שלאחרונה עברתי ניתוח
קל. באותה תקופה נפטר אבי, ואני הפסקתי
את ההצגות לתקופה קצרה. אולי משום
כך נפוצו השמועות.
מאז הפסקתי להאמין, כשמספרים לי ש אנשים
מתים. כשאמרו לי :״דדו מת!״
אמרתי :״מיי פוט מת! תפסיקו להרוג
אנשים !״
נפוצו גם כל מיגי שמועות בקשר ל הפסקת
הופעתה של אשתי בהצגה שלי.
האמת היא הרבה יותר פשוטה ממה שנד מה
לאנשים.

ק שק ש ת 2022

ו • שמש העמים שוקעת.
דויד פוטשניקוב, רח׳
סמילנסקי ,32 פתח־תיקווה
י • ״חנה, אל תסתירי את השקיעה!״
גדי טרנר> רח׳ מימון 33א /חיפה
• מישקף של ציקלום קצר־רואי.
מרדכי דן, רח׳ המלד
ג׳ורג׳ ,76 תל־אביב

הביאה א ת
הבעיות מ ה בי ת
ך* ציתי שלידיה ׳תהיה בהצגה כי היא
מוכשרת מאד. אבל נוצרה בעייה. לא

הצלחנו למצוא בחורה אחראית שתלון ב ביתנו.
אני
לא דומה לאף אחד מהבעלים, ה רוצים
להיפטר מנשותיהם. נהפוך הוא,
אמרתי לה :״נשב בספסל האחורי ונתחבק
בחושך, נעבור יחד את החוויות שאני
עובר לבד.״ היא התלהבה, ומיד התחלנו
בחזרות.
אבל כשהתחלנו לנסוע עם ההצגה, הת חילו
הבעיות. המונית מחכה, והבייבי־סיטר
לא מגיעה. זה לא אחת השחקניות
שלי, שאין לה בייבי־סיטר וזה לא מעניין
אותי. זו אשתי. ואם אין בייבי־סיטר,
י הילדים שלי נשארים לבד.
כך קרה שבמקום שיהיה לי ראש שקט
בהצגה, היא הביאה לי איתר! את כל
הבעיות מהבית. כשחלה הפסקה בהצגות,
בגלל המחלה, החליטה לידיה להפסיק ל הופיע.
אנשים
רבים שואלי אותי איך אני שומר
על בושר. ובכן, אני שורף הרבה קלוריות,
אוכל ולא משמין, ולפני כל הצגה עושה
כמה תרגילי־מתיחה.
כרגע אני לא רוצה לקחת על עצמי יותר
מדי עבודה.
לפשה יש כמה תוכניות לגבי, אך מוקדם
מדי לדבר.
נדמה לי שלמרות ההצלחה, עדיין לא
מיצלתי את הכל בחיים. יש לי עוד הרבה
לעשות. אין לי מטרות שאני נושא עיני
אליהן. יש לי שאיפה להצליח, להתמיד
וליצור.
ולש לי מטרה מיידית: להמשיך ולהש תפר.
שלום.

עלי כותרת אחרי ניקוי־ראש.

בנימין הרשקוביץ,

רח׳ גורדון ,13 רחובות
!• הרי השומרון לאחר פינוי מת נחלי
קדום.
משה סולומון, ת.ד .441 .לוד

השבוע בדרייב־אין
בכור האר צי ת

מאוזן :
. 1מן השבטים .2 :מושב בצפון הארץ ;
.7מגיע .9 .רכון; . 10 מיכסה הבית;
. 12 בוסתן 13 צאצאה 15 מכשיר-
עינויים; . 16 עוד! . 17 צאצאיו; . 18 הב!
. 19 מזונם של בני-ישראל במידבר; .21
נועם, רכות! .22 ענף צעיר! .23 מטבע
יפאנית; .25 מזח! .28 מילת־ברירה; .29
מיתקן לגידול צמחים הזקוקים לחום! .31
אביון .32 :לא־מיקצועני; .34 מבלה את
הלילה .35 :זכר בבקר .36 :במאי-קול-
נוע צרפתי נודע (ש״מ) .39 :תנועת מים
בים .41 :מחכה בכליון־עיניים ; .44 תוכ~
נית־חדשות בטלוויזיה .45 :יחידה צבאית :
.47 צחה ותמה .48 :מחציתו של מישחק-
ילדים פופולרי; .49 ריקבון; .51 עיר ב שטחים
המוחזקים .53 :מסורת המועברת
מדור לדור! .56 חידלון .57 :אור גדול:
.60 מין צמח המשמש לתבלין; .61 צייר
ישראלי נודע (ש״מ) .63 .נזכר לעיל
(ר״ת) .64 ,בן עיר יהודית עתיקה בגליל !
.65 מסולם־הצלילים .66 :שנשמה באפיו;
.67 פולקלור .70 :היכן .72 :מין עץ שחור
כבד; .75 מנעול פטנטי .76 :ספר; .78
רטוב במיקצת! .79 שוטר־גדודי (ר״ת);
.80 גוף שלישי רבים ! .81 כלל אוניותיה
של מדינה ; .83 חדרון קטן ; .85 מדורה,
ובהשאלה: לב; .86 אתר; .87 ממלא-
מקום (ר״ת 88 מישכן הציפור ! .90 אפס

כוחו .91 :מילת־שאלה לזיהוי .92 :יצירה
מוסיקלית לשני קולות; .95 מישנה, סגן;
.96 מושב בגבול הצפון ; .97 מתווי־הנגינה.

מאונך :

. 1כלי-שייט קטן .3 :צינה ; .4מכינויי
האלוהות .5 :תחילתה של רוח .6 :יגדל
ויתעצם; .8עיר דרומית; . 11 בני־צבע;
. 12 עצם . 14 :קש וגבבה . 15 :הקפה .20 :
מין מאור קטן ; .21 שן־המנעול 24 שקוע
בתרדמה .26 :עבר; .27 עבורי (הפוך):
.28 מילת־קריאה; .29 הזיית־לילה.30 :
שוק ! .32 נידוי ושמתא .33 :לוטש עי ניים
.37 :יונק קטן המטפס על עצים;
.38 יכופף ; .39 מן השבטים ; .40 בשבילו ;
.42 חי איטי; .43 נזירות; .45 קיבוץ
בצפון הארץ .46 :שקט מוחלט ! .48 מח ציתו
השנייה של 48 מאוזן; .50 עובר
בין שתי נקודות .51 :רקיק, לביבה;
.52 כבול, קשור למקום אחד .54 :זיק,
גץ .55 :פליאה .58 :מילת־חיוב.59 :
רחמנא-ליצלן (ר״ת 62 ערוץ .64 :
תלאובה .68 :אוהל אינדיאני .69 :נהר
באפריקה .70 :חודש עיברי! .71 מילת-
זירוז .72 :מילת־שלילח ; .74 אופה; .76
בתוספת ; .77 ליצן .79 :לטאה לילית ;
.80 מחלקי הרובה .82 :ימח־שמו (ר״ת);
.84 דיבור .89 :חור קטן ! .90 כינויו של
כדורסלן ישראלי נודע .93 :נרו יאיר
(ר״ת) .94 :בתוכו (הפוך).

בשעות 7.15 — 9.30

דון באקי
״צרות באיסטנבול״
סססס 0 0 0 0 0 0 0 0 0 (0 0

אנו מחפשים בתים חמים
עבור חתלתולינו החמודים
אגודת צער בעלי חיים

רחוב סלמה ,30יפו|,
טל.827621 .

במדינה

שומם

0מודרכים ל־

אירופה ארצות הברית
ה מז רחהר חו ק סבי ב העולם

ד רו ם אמריקה ומקסיקו
טיולים מיוחדים לצעירים לאירופה
חוברת חינם ע פרטים מלאים
בכל משרד הנסיעות בארץ

אירופה טורם
£11000/1 >70005

(המשך מעמוד )42

לישראל פירסומת של ארץ מיזרחית,
לחדול מן הרעש מתריש־ד,אוזניים בראש*
חוצות?״ שאלו רבים מן האזרחים שפנו
לעירייה.
התשובה העירונית :״אין מה לעשות
נגדם. מנסים להסביר להם עד כמה הם
פוגעים באיכות החיים ובאיכות הסביבה,
אבל אנשים כמו *שמנהלים אותם עסקים,
אינם מבינים את המילים המוזרות הללו.״
מישרד הפכים מעכב הצו. המח לקה
לאיכות הסביבה בעיריית תל־אביב,
בעיקבות תלונות האזרחים פנתה אל ה־יועץ־המישפטי
*של העירייה, עורך־הדין
ורשובסקי. את הבעיות שמונעות מפקחי-
העירייה להגיש דו״חות בגד בעלי אותם
עסקים מחרישי־אוזן, הסביר עורך־הדין
יצחק לפיד, עוזר היועץ־המישפטי :״אותם
עסקים אינם טעוני רישיון. אי־לכך, אי-
אפשר לפקח באופן רישמי וחוקי על מה
1שהם עושים בתוך חנויותיהם. כלומר, מפ עילים
רמקולים בעוצמה גבוהה מן ה מקובל.
״פנינו
למחלקה המישפטית במישרד־הפנים,
בבקשה שיפורסם צו בנושא זה,
של הרעש מצד בעלי חבויות למכירת תק ליטים
וקסטות. העניין נמשך כבר זמן
רב, ולמרות פניות חוזרות וגישנות אל
שר־הפנים, טרם הוצא הצו.״
דו״ח עד 100 לירות .״בינתיים,״
סיפר צבי קרלינגר, המפקח על איכות
הסביבה בעיריית תל־אביב׳ ״אנחנו מגי שים
דו״חות בגד אותם עסקים מרעישים,
על כל מיני דברים אחרים. בעיקר על
העובדה *שהם פולשים גם למידרכות וחוס מים
את המעבר להולכי-רגל. ולא רק זה.
את הרמקולים האדירים הם מציבים מ חי?
לחנות. אבל עד •שלא נשיג את
הצו ממישרד־הפבים, לא נוכל לעשות נג דם
שום פעולות דראסטיות.״ בעלי אותם
עסקים התרגלו כבר להפריש מפידיונם
היומי כמה עשרות לירות, לתשלום קנסות.
״מה איכפת לי לשלם מאה לירות ביום
קנסות לעירייה? זה במקום מיסים,״ חייך
בעל חנות למימכר קסטות בתחנה המר כזית.
אבל
אזרחי תל־אביב המשלמים׳ מיסים,
סובלים בינתיים.
הסברה בירה ומונב־רוח

שואפים להתקדם
למדו במהירות ובהצלחה

קצר 11ת

עברית ו/או אנגלית
באולפן גרג (בר־קמא)
ת ״ א: רה׳ גורדוו ,5טל 224532 .
קו רםחדשכ־>23.6.71

המנוי
קי בלת חשבון,
אנ א, פרע או תו
בהקדם .
מ חל ק ת המנויים

לי שראלי

שלום.
ה אינ ך חו שב כי ילדך ז כ אי לגדול
ולהת חנ ך בי ש ר אל?
פר טים בדבר אפ שרויות ה סיו ע בעת חזר ה ארצה
תוכל לק בל אצל שליח העליה ה קרוב ל מ קו ם
מגוריך או ב אמצעות הועדה לתו שבים חוז רי ם ת״ד
, 7384 ירו שלים.

חברת..שיכון ופיתוח־ מאכלסת רובע חדש בקרית נוודאו
250 דירות ברובע החדש בקרית נורדאו בנתניה כבר
מאוכלסות, וכ־ 100 דירות נוספות יאורלסו בקרוב, בסה״ר
ימרו ברובע כ־ 1000 משפחות והקמתו תעלה כ־ 150 מיליון ל״י.
חברת ״שיכון ופיתוח״ המאכלסת רובע זה מסרה כי במקום
נעשו עבודות תשתית ופיתוח סביבתי נרחבות, בהם יושקעו
עד סיום הפרוייקט כ־ 15 מיליון ל״י.
צפיפות הדיור ברובע נמוכה, קווי התשתית — הטלפון,
הגז והחשמל הם תת־קרקעיים, ולכל מבנה אנטנת טלוויזיה
מרכזית. שטחים ירוקים עוטפים כל אחד מהבתים.
לרשות תושבי הרובע יוקמו מגרשי משחקים, מועדון נועד,

פינות שעשועים וישיבה, גן ציבורי ומגרשי ספורט וכן תחנה
לאם ולילד, גני ילדים, בתי ספר עממי ותיכון.
השירותים הקהילתיים והמסחריים המתוכננים, ישרתו את
14 אלף המשפחות אשר יגורו בקרית נורדאו כולה.
ברובע החדש מתגוררות משפחות של זוגות צעירים, חוסכי
מפעל ״חסכון לבנין״ ,עולים חדשים ויעדי שיכון נוספים —
כולל מכירה חופשית.
השבוע נפתחה ברובע לקהל הרחב, דירה לדוגמא אשר
תוכננה על־ידי החברה תכנון פנים פונקציונלי.

שיעור מאלף ; איד
?הרגיז את אנשי
התיקשורת בעולס

״בחיי, לפעמים אני מייחל לנצחזן הער| -
בים !״ פלט כתב השבועון היהודי הלונדוני,
ג׳ואיש כרוניקל. כתב עיתון־ההמונים דיילי !
מי ת ר, שעמד לידו, שמע את הדברים —
ופירסם אותם בעיתונו אדיר-ד,תפוצה.
הוא גם תיאר למיליוני קוראיו את רקע 1
האיחול.
ל א וי מ פי. אם להאמין לו, היה זה
שיעור מאלף בתורה הישראלית: איך
׳להרגיז את כלי־התיקשורת.
המקום היה מלון דורצ׳ס טר רב־היוקרה, ן
והמזמינה היתד, ק רן־ הנ א מנו ת למען אוני ברסיט
ת תל־אביב, ראש ממשלת בריטניה
הופיע בכבודו ובעצמו לארוחת-הצהריים,

שנועדה לשמש ככנס־התירמה.
כתבי העיתונות והטלוויזיה הוזמנו ברגע
האחרון ממש. אותם שהספיקו להופיע י
רוכזו ליד הבאר, בכניסה לחדר־האוכל,
נדי שיחזו בכניסת ראש־ד,ממשלה .״אחרי
שאירוע מרתק זד, נסתיים,״ כתב העיתונאי
הבריטי באירוניה עדינה ,״דפק היו״ר
בפטיש־העץ שלו, ותבע מן העיתונאים
להסתלק למטה. הוא הודיע *ששם הם ימצאו
•מזיון.״
במגיע העיתונאים למקום הייעוד, נסתבר
להם כי מיספר מקומוודהישיבה נופל סמים־
פר המוזמנים •שבאו. כא־שר קמה מהומה.
הכריז המלצר :״כאן זה הדורצ׳סטר, לא
תנות של וימפי!״
במקום היין, שהוגש למעלה, הוגשה ׳*
לעיתונאים רק בירה .״אולם,״ הוסיף הכתב,
״הדבר נעשה באופן אלגנטי. הבירה הוגשה
בכוסות של יין.״
הנתבים הלא-יד,ודיים לא יכלו להתלונן,
לפחות, על אפלייה. לא נמצא מקום־יישיבה
לנייסטח־העיתונות של השגרירות היישרא-
לית, וגם לא לכתב השבועון הבריטי,
*שהגיב כפי שהגיב.

הווולרו הז ה /1סז־׳י׳

גיליון ״העולם הזה״ ,שיצא לפני 25 שנה בדיוק,
הכיל 16 עמודים, כנאה לתקופת־הצנע. מהם: עמוד
שלם למדור ״במרחב״ ,שהיה הידוש בעיתונות הישראלית,
שהתעלמה אז כליל מן הנעשה כעולם הערכי.
השער היה נועז: הוא הראה אשה כבגד-יפ,
המסתכלת בהרקולס עירום, כשהנושא הוא הורדת־המישקל
באמצעות התעמלות.
קוראי אותו גיליון לא יכלו לנחש מה יקרה לבמה
מגיבוריו: המל!־ פארוק, שהופל בעבור שנתיים
מכסאו ; שר־החקלאות פינחס לבון, שהפך גיבור של
פרשה היסטורית כעבור שלוש שנים ; והשופט אליעזר
מלחי, שעתיד היה לעמוד, כנאשם, כמרכז מיש
פט סנסציוני של שוחד־כאמצעות־אהבה (ויצא זכאי).
המדור ״קורא יקר״ הוקדש לעורד־הביתוב דוב
25 איתן, לשעבר מפקד-מהלקה כפלמ״ח, שתרם הרבה
לעיצוב הסיגנון המייוחד של ״העולם הזה״ ,ולעורף
מדור התשבצים, אחד יצחק ליבני, שהוגדר ב״היחידי
מכין אנשי, העולם הזה׳ שהיה למטה מגיל הגיוס
כמילחמה״ (מילחמת־העצמאות, במובן) .איתן מכהן
כיום כמנהל חכרה ממשלתית לייבוא מזון; יצחק
ליכני הוא מנב״ל רשות-השידור.
הקאריקטורה של דוש הופיעה בגיליון ,712 אף
שייכת, מבחינה עניינית, לנושא הנדון בגיליון זה.

חמלו בארוק מחלק עיטורים ליהודים • לפינחס׳ לבון
אין בי צי ם
גאל ידיו נו תן מחמאהללס קו ב העם החיידקים שחקן
אחרי היסוסים רבים החליט הקיץ הח לטה
סופית: הוא בא לישראל.
•המונים יצאו לחופי בת־גלים בחיפה,

הציונית. מתוך רמקולים נעים בקעו קו לות
צרודים, שהצטיינו בדרך־כלל במיב־טא
עיברי לקוי.
היה ברור כי המחזה כולו אינו אלא
חזרה כללית לבחירות לכנסת. את זאת
ידעו גם הציונים־הכלליים והדתיים: ב יודעם
כי מפא״י הכינה את מערכתה ב־יתר־שיטתיות,
החרימו את הבחירות,
למען לא ישפיעו התוצאות, כעבור שיבעה

את התרומות. אין הוא מוכן: להתייחס
אל מנהיגים ציוניים, היושבים בגולה,
כאילו היו גדולי-הדור.
מקור שני לאדישות, הציונות איבדה
מזמן את שאיפותיה האידיאליסטיות. בימים
עברו היתה ההגשמה הציונית קשורה
בחלומות מסויימים: לבנות חברה־לדוגמה,
להחיות את הדת היהודית, לבנות סוציא ליזם
העולה על כל סוציאליזם אחר. אלא
שאידיאלים אלה דהו במציאות המדינה,
הפכו פראזות• לא נשארה אלא השאי פה
הגשמית: להביא מכסימום ישל יהודים
למדינה, תוך מינימום של זמן, בלי אהבה
יתירה, כמטרה בפני עצמה.
^ אין ספק שרוב תושבי המדינה מסכי מים
למטרה זו. אלא שאין הם מוכנים
להתמוגג, לשם כך, מהתלהבות.

גרע! :ל לו ל !לאוכלוסיה

המפעילה את תחבורתה גם בחגים. המו נים
הצטופפו בתורים איומים בתל-
אגיב, בנסותם להגיע לחוף היפה של בת ים.
אחרים התייאשו, הלכו לשפת־הים
של תל-אביב עצמה, מצאו לתימהונם כי
העירייה החליטה, סוף״סוף, להרשות את
הרחצה בים לאנשים מעל לגיל תשע. דעתם
של החיידקים בעניין זה לא היתה ברו רה.
למראה ההמון הגדול היוצא לקרא תם,
שתקו, כיאה לחיידקים.
כך עבר חג־השבועות — הפעם יומיים
של בטלה מרגיזה, עקב המחסור המוחלט
באפשרויות של נופש והתבדרות. לא הב חירות
הקרובות לקונגרס (הציוני) ,לא
נאומיו של ראש־הממשלה החוזר, גם לא
המישחק הדיפלומטי בעניין (אגם) החו לה,
יכלו להפיג שיעמום רווה־זיעה זה.

שבועיות, על הבוחרים לכנסת. היתרון:
הם יוכלו לטעון שהאדישות הכללית אי נה
אלא זעם מיפלגתי מוסווה.
להתמוגג — לא. הסיבה האמיתית
לפיהוק הציבור: הכל מרגישים שאבסורד
הוא לדרוש מאזרחים ישראליים לשקול
שקל, להתייחס אל התנועה הציונית כ חייטים
בברוקלין או כמוכרי נקניקים
(כשרים) בווייטצ׳פל. לאיש אין ספק ש דמות
המדינה (ציונית או בלתי־ציונית)
תיקבע בכנסת: שאין התנועה הציונית
אלא אדרת יפה למשהו פחות רומנטי:
מנגנון האוסף את התרומות, אשר ביל-
עדיהן תפשוט המדינה את הרגל.
האזרח הישראלי הממוצע מוכן לקבל
ציונוח המצביע* פיהקו
מפהקים ואדישים יצאו המצביעים ו הצביעו
למוסד העליון של התנועה, אשר
רק למעטים מהם היה מושג כלשהו לשם
מה הוא חי.
קדם ליום־הבחירות שבוע של תעמולה
קדחתנית, שלא התגברה על חוסר־העניין
הכללי. רמקולים טורדניים טירטרו בכיכרות
נאומים משעממים על עקרונות התחוקה

יצחק ליבני
עורך תשבצים

כשנפגש שר־החקלאות פינחס לבון עם
ציבור הנשים, למד כיצד להעריך עיתו נאים.
עקרות־הבית לא קיבלו בשלווה את
הבטחות השר לישועות הקרובות, אלא
הרימו את קולותיהן: איה הביצים ש הבטחת?
איה הבשר, שאינך מחלק? איה
הסוכר?
פינחס לבון הודה שטרם עמד במיבחן
קשה כזה. צעקות האמהות והנשים הש פיעו,
כנראה, יותר ממאה מאמרים בעי תונים.
בשבוע שעבר, לראשונה בתולדות
מישרד״החקלאות המחודש, החזירו את
מנת־הבשר בעד השבוע הקודם, וניתנה
מנה כפולה.
אך לקיים את ההבטחות בנוגע ל־22
ביצים לחודש יהיה קצת יותר קשה. למ רות
התרועות על הבטחת מלאי של גר עינים
ומיספוא לשנה ויותר, אספקת המ זונות
לבעלי-חי צולעת, ותפוקת הלול
יורדת. אומנם נקנו כמה מיליוני ביצים
במיסגרת החוזה המיסחרי עם פולין, אך

גיליון ״העולם הזה״ 711
התאריך 14.6.51 :
האזרח לא יראה אותן.
באין מיספוא, המטילות אינן מצייתות
לציווי. והתרנגיולות הן ״ברוגז״ ,אחר ש נודע
להן שחלק מהגרעינים המייועדים
להן נצרכים על-ידי האוכלוסיה. שוחטים
את הלהקות הזקנות, ולהקות צעירות
לא הוכנו במידה מספיקה.

פ ש עי ם
זה מסנוור א העז!״
היא עמדה על דוכן־העדים בפני השופט
המחוזי, אליעזר מלחי, ומסרה, כתשובה
לשאלות, תיאור המעשה.
אשה כבת ,40 נשואה ואם לשני ילדים,
עולה חדשה, הנמצאת בארץ כשנתיים,
הבינה פחות מכולם משום מה קרה הדבר.
בשעת עבודתה בפרדס אמר לה מנהל-
העבודה כי עליה ללכת איתו לפנים הפרדס,
לשם ביצוע עבודה מסויימח (״להתיז
סם נגד עכברושים״) .המנהל הזה ישב
על ספסל־הנאשמים.
האשה סיפרה כי מנהל־העבודה, אדם בן
,59 נטפל אליה בפרדס. היא לא הבינה
את פשר התנהגותו, אף חיש־מהר הת ברר
לה הכל. היא התנגדה, אך אז אמר
המנהל, כי גורלה נחרץ. אם •תתנגד לו,
ייצא מדעתו.
האשה שאלה מתוך תמהון :״אבל מה
אתה רוצה דווקא ממני? האם אני יפה פייה?
האם אני אינטליגנטית? האם אני
רקדנית, שנסונטית?״
דברים אלה השפיעו על האיש כמטר
מים קרים. הוא נסוג. למחרת סילק את
האשה מהעבודה. אך בעלה התערב והגיש
את התלונה למישטרה.
הנאשם עמד על דוכן־העדים, השיב ל שאלות.
הוא חזר על דיברי האשה, וברגע
מסויים הביט סביבו ופנה לשופט :״אדו ני,
הרי אנחנו כאן כולנו גברים. מה אפ שר
לעשות, זה מסנוור את העינים !״
פסק־הדין: קנם של שלושים לירות• ,וכן
ערבות להתנהגות טובה.

אנ שי ם
כל אנש המלך
• לראשונה. בארבע שנים העניק
פארוק, מלך מצריים, אות־הצטיינות ל נתין
יהודי. הוא הזדרז וחילק, כפיצוי
שני אותות מיסדר־הנילוס לשני יהודים :
לעימנואל מיזרחי באשא, יועץ מינ-
נהלת חצר-המלכות, זלפרופפור יעקב
כישאי, מומחה לאורולוגיה (תורת הצי פורים)
באוניברסיטת איברהים.
• ד״ר מוחמד מוסדק, ראש ממ שלת
איראן מלאים־הנפט, המשיך לתפוס
כותרות ראשיות בעיתונות העולם ועמו דים
פנימיים, שמסרו את תולדות חייו.
ביניהם: כאשר ניסה מוסדק, בהתמנותו
בגיל 34 לתת-שר־האוצר, לטהר את ה מנגנון
האיראני מהולכי־בטל על־ידי פי טורין
סיטוניים, הוצף מיכתבי-איום, ש הצטיינו
בכך שנכתבו בדם המאיימים.
!• ראש ממשלת דרום־אפריקה, הבורי
(ממוצא הולנדי) דניאל מלן, חגג את
יום־הולדתו דד 77 בצורה משולשת. אשתו
הגישה לו פשטידה מאפה־בית: אנשי מיס־לגתו
(הלאומנית, שסיסמתה ״אפריקה ל-
אפריקנים ישולחן-כתיבה ותיק־עור
שחור: מלן עצמו — הבטחה להינתק סו פית
(כדוגמת אירלנד מחבר־העמים ה
בריטי
:״אנו נהפוך רפובליקה. אנו חייבים
להפוך רפובליקה.״
• חבר-הכנסת יופף פולין (צ״כ)
זכה בהקלות רבות וביחס מייוחד, בעת
ביקורו האחרון במכסיקו. כשעיין במיכתב־ההמלצה,
מעשה מישרד־החוץ המכסיקאי,
גילה את הסיבה :״נא להקל על ציר
הרפובליקה הלבנונית, יוסף סרלין.״
• אחראי יותר היה רמטכ״ל צה״ל,
ייגאל ידין: כאשר עיתון־הערב ידיעות
אחרונות ייחס לו את חידוש המלה ״גי בוי״
(קבלת האחריות לכישלונות פקודים,
שפעלו לפי הוראות המפקד) ,שיגר מיב־תב
למערכת, העמידה על האמת: המחדש
— ראש מחלקת ההדרכה, אלוף חיים

לפקוב.

•• משהשרת חזר והוכיח את יכול תו
הרבה: כאשד נזקק בתום ישיבת כנסת
(בעשר בלילה) לשלוח מיכתב דחוף למטה
משקיפי-או״ם לא מצא את כתבניתו, לא
נסתייע בפקידי הג׳רוסלס פוסט (שאינם
עובדים בלילה) ,התיישב אל מכונת־כתי-
בה, תיקתק במהירות (שרכשה כעיתונאי
בדבר) את הנוסח האנגלי של המיכתב.

(0111010101נ( 0111111
ל>בלבו שושן וגם אג ס
אחרי שגיליתי לכם את הסוד הפרטי
של דוברת גלי־צה״ל, בתיה שושני, חוא
הפך לשיחת־היום בעיר. הרומן שלה עם
כלכל אל־ על,מאיר אגפי יצא לאור, וכמו
שהתנבאתי כבר בזמנו, השניים עוד ייכנ סו
לחופה וזה גם מה שהולך להתרחש.
מה שמוכיח את הכלל הישן, שמחזרים
יש הרבה, אבל אהבה אמיתית יש רק
אחת. השבוע החליטו השניים סופית שהם
עומדים להינשא, וכך תגיע לסיומה תקר
פת־רווקות ארוכה של שני רווקים מפור סמים.
כי להיות רווק זה אולי דבר טוב,
אבל כמו שאתם רואים, נישואין זה משהו

ושוב, כפי שאני תמיד טוענת, בסופו של
דבר מגיעות כולן לעניין הנישואין. כמא מר
הפיתגם העממי, לכל סיר הימיכסה שלו.
וכך גם מגיעה, לאחר שנים של רווקות,
גם אשת יחסי-הציבור מירי כן־ יוסף
אל המנוחה והנחלה שכה ניכספה להן.
היא נישאת השבוע ברוב פאר והדר ל ידידה,
הצייר רוני כן־צבי.
כבר שנים שמירי מאיימת, שכאשר היא
תתחתן, אז החתונה תהיה לפחות בהיכל־התרבות
אם לא בבלומפילד או בהיכל
הספורט, כי היא מכירה כל־כך הרבה אנ שים
וכל־כך הרבה אמנים, שאם היו מאר גנים
מופע מכל מי שמוזמן לשם, זה היה
ללא־ספק מופע העשור.
רק תראו איך הכל מתוכנן אצלה. קודם-
כל היא אירגנה לרוני שלה תערוכת ציור,
ולמרות שהיתר. זו תערוכתו הראשונה,
היא אירגנה לו יחסי-ציבור כאילו זו ל פחות
תערוכת־השנה. ורק אחרי שכולם
כבר יודעים מי זה רוני, היא שלחה למוז־מניה
הזמנות צנועות שבישרו, במילים
פשוטות, על דבר הנישואין.
המיועד להיות בעלה של מירי הוא
צעיר בן ,25 מזוקן וארוך־שיער, וכש-
השניים הולכים יחד, קצת קשה להבחין
מיהו הוא ומיהי היא, שכן לרוני שיער
ארוך עד מתחת לכתפיו ואילו למירי תיס־פורת
נערית קצרצרה.
מירי, הגדולה עליו במיקצת, ידועה כ בעלת
לב רחמן וכאוהבת ומהירה לעזור.
היא לקחה את רוני תחת חסותה והחליטה
לעשות יחסי-ציבור לציוריו, וכך, מפט־

מירי כן־ יוסף
כך עושות כולן
רונית של יצירותיו, תהפוך פטרונית של
חייו. הוא יוכל לצייר בשקט את קופסותיו
הפסיכודליות, בעוד מירי הפעלתנית תמ
שיך
בעבודתה הנמרצת.
אבל לא כל יחסיה של מירי עם בני-
זוגה הסתיימו בהאפי-אנד. אחרי שהיא ני הלה
במשך שנים אחדות רומן עם גבר
מבוגר ממנה, שהיה אב לבת בגילה-שלה,
הסתיים הרומן ללא בל תוצאות חיוביות.
מירי התייאשה מהדור הבוגר, והחלה מפ-
גה את מירצה למחזרים הצעירים. היא
ניהלה רומן לוהט עם כובב־הזמר האיטלקי
אנצ׳ו, בחור שחרחר יפה־תואר שהגיע
ארצה עם תיזמורתו של פפינו די־קאפ־רי,
אבל כמו כל רומן לאטיגי גם זה נגמר
מהר. אחר־כך היא ניהלה סיפור ארוך עם
צלם־העיתונות אלכס כרונדכסקי, היו שב
היום בניו־יורק, והספיקה אף להתא הב
באיש־עיתונות. אבל עניין העיתונות
הסתיים אף הוא, ובנימה עצובה במיקצת.
בשלב מסויים החליטה מירי שסוף ל רומנים,
והחלה להקדיש את מלוא מירצה
לעבודה. אמה, שהשתוקקה לראות את
בתה נשואה! ,נפטרה במפתיע, לפני שנים
אחדות, ואחרי שאביה נישא בשנית, נש ארה
דירת הוריה ברשותה הבילעדית, והיא
הפכה אותה למישרד משגשג. תודו, של הגיע
להצלחה כזו ממישרד, של פקידה
קטנה בבנק לאומי, זה לא דבר פשוט
בימינו.
על הרומן שלה עם רוני דאגה מירי
לשמור בסוד, וביקשה מידידיה העיתונאים
שלא יכתבו על כך דבר. הפעם היא עשתה
את זה עם כל הלב ואכן, ההזמנות הקטנות
והצנועות שהגיעו השבוע אל מאות מוז מנים
מיוחסים, בישרו לכל ידידיה שה פעם
היא עשתה זאת.
רוני, שהוא גם בן להורים אמנים, אסרגר
וגדליהו כן־צכי, ממייסדי כפר־האמגים
בעין־הוד, מאושר אף הוא בחברתה של
מירי, המבינה אותו ודואגת לצרכיו האט־נותיים.
ומה שחשוב לו במיוחד, זה שמי רי
מאפשרת לו שקט ושלווה, כדי שיוכל
להמשיך לעסוק בעבודותיו.
אני, מצידי, יחד עם כולנו, מאחלת לזוג
הצעיר מכל הלב שיהיו להם חיים יפים
ומאושרים, עם כל הכרוך בזה, ומשוכנעת
שלבירכותי מצטרפים, לפחות, הפעם, כל
החברים במועדון הידידים העצום והרב
שלהם.

שחקויח על חבל־הקליטה

את ציפורה (פרנסים) כדייר, הספקתם כבר לראות בכמה
סרטים וביניהם שמפו של רודן כיטי, ולצידו, שבו היתד. כוכ״
בנית בסצינת המסיבה הפרועה בבוורלי־הילס.
היא הופיעה לצידו של טוני קדטים, בסירטו של מנחם
גולן דפקה, הופיעה בסרט אחר של גולן, הקלף האחרון, בסרט
החדש לופו בניו־יווק, ולפני זמן קצר סיימה את עבודתה בסרט
אקדחו של אלוהים, לצידם של ג׳ק פאלאנס ולי ואן־קליף,
שם גילמה תפקיד של נערת־בארים יחד עם פנינה (רוזני

בלום) גולן וסיביל דאנינג.

בתיה שושני
הכלה המסורה
שכולם מגיעים אליו — רצוי במוקדם, אבל
אפשר גם במאוחר.
בקיצור, מי שמכיר את בתיה חש בוודאי
בשינוי שחל לאחרונה בחייה, הבחורה
ממש מאושרת וכאילו נולדה מחדש, כי
אחרי הכל היא גם נישאת לגבר כלבבה.
כי נוסף לזה שמאיר הוא אחד החתיכים
הידועים של אל־ על, הוא גם בחור נחמד
ולמרות שהוא יותר גבוה מבתיה בראש
שלם הם ממש זוג מהשמיים.
ובכן, הם החליטו שמועד החתונה יהיה
בסתיו הבא עלינו לטובה, כי הם רוצים
שבמאורע החגיגי תהיה נוכחות מלאה
של כל הידידים ובני־המישפחות משני הצ דדים.
אבל חוץ מזה שהם מתחתנים, לא
יחולו שום שינויים אחרים בחייהם. מאיר
ימשיך לעבוד באל־ על ככלכל ולכלכל את
בתיה שלו, ואילו היא תמשיך לעבוד ב־גלי־צה״ל
ולהצהיל את מאיר שלה. עכשיו
היא החלה בתוכנית חדשה בשם חגיגת
קיץ, שתעביר בכל שבוע שידור חי מחוף־
רחצה אחר. ולפי האנשים שיהיו מוזמנים
לחגיגה הפרטית שלה, האמינו לי שאפשר
לעשות שם בשקט שידור חי, שהוא מסוג
אלה האהובים במיוחד על אחראי האולפ נים
של התחנה הצבאית, שדמה כסיף,
כי יהיו שם גם חתיכות וגם אוכל בשפע,
ורק שיהיה גם במזל.

כיום היא מבוקשת ומצליחה בעולם הסרטים, אולם חייה
הפרטיים, בארץ, שזורים במסכת של בדידות ועצבות. את פור״
קנה היא מוצאת בציור ובעולם ד,באלט, שני עיסוקים שלהם
היא מקדישה את עיקר זמנה, בין סרט לסרט.
ציפורה בת זד ,36 הנראית צעירה בהרבה מגילה האמיתי,
היא אם לשלושה ילדים הגדלים בקיבוץ עין־החורש, והספיקה
כבר לגבש לד. דיעות מוגדרות על החיים. מחזרים לא חסרים
לה, אבל היא אינה מוצאת בהם עניין. מה שחשוב לד. עכשיו
יותר מכל זה היופי הפנימי שבבגי־האדם.
״יופי חיצוני זה דבר שחולף עם השנים,״ מודיעה לי פרנ סים
.״אני לא רוצה להגיע להישגים בגלל היופי שלי כמו סי־ביל,
או דרך הגוף כמו פנינה גולן. סיביל סיפרה לי בפירוש,
שהיא הגיעה למעמדה רק בזכות זה שידעה להיכנס למיטות
הנכונות. אבל אני בטוחה שאצליח להגיע בזכות הכישרץ שלי.
״אני יודעת שבשטח הבאלט, אם אגיע להישגים. זד, יהיה
בזכותי בלבד. באלט זה עולם שקט. זה כמו להיכנס לטרים,
כי טריפ זה מעניין. אדם רגיל •נמצא כל הזמן בתוך שיגרה, ואין
לו זמן לצאת לטריפים אל עולמות אחרים. ואני לא מתכוונת
לטריפ מסמים. מה שהרבה אנשים לא יודעים, זה שאפשר להי כנס
לטריפ אפילו משלווה. אבל זה טריפ נדיר, כי אנשים היום
רצים ומתרוצצים כמו בלב אחרי הזנב שלו.
״אני נמצאת היום במצב מאד לא־נוח. אני גרושה עם שלו שה
ילדים, אין לי מישפחה ואין מי שיגן עלי. הייתי בחורה
עם המון פוטנציאל, אבל לא נישאתי לאדם הנכון. הוא לא
נתן לי לפתח את עצמי, והגעתי לזה רק היום. לכן אני גם
חשה עצמי מתוסכלת.
״אני מעדיפה לשבת בחברת ספרים מאשר עם אנשים, כי
אנשים הם יצורים צבועים. לכן החלטתי להתמסר למישחק ב סרטים,
ולבאלט, והבטחתי לעצמי שעוד אגיע להישגים.״
את פרנסים כמעט שאין רואים באירועים חברתיים, כאלה
שכוכבניות אחרות משתוקקות להגיע אליהם בכל מחיר .״אני
בחורה בודדה, וקשה לי להגיע לכל המקומות האלה לבד,״ היא
אומרת.
לא אחת זכתה פרנסים במחיאות־כפיים על בימת הצילו מים
בזכות מישחקה המושלם, והיא משוכנעת שעתידה עוד
לפניה, ובאחד הימים תצליח להגשים את חלומה הישן ולהיות
כוכבת ראשית בסרט .״החלום שלי הוא להופיע בסרט של

ברגמן, כי אני יודעת שיש לי אישיות כמו לליב אולמן. האי שיות
שלי מורכבת מאשר, ומילדה כאחת.״
פרנסים היא בחורה מייוחדת־במינה. היא גרה לבדה, ומציירת
על בדי-ענק כל מה שעובר עליה .״החלטתי לתת לחיים להת נהל
לבד, מעצמם,״ היא אומרת .״אני בטוחה שבאותה הצורה
שדברים מתרחשים מבלי שאני אגרום להם, ככה הם גם יח לפו.
כשקורה משהו שאין לי שליטה עליו, אני פשוט נותנת
לדברים להתגלגל מאליהם.״
וכמו שאני הצלחתי להתרשם מפרנסים, שהיא עולה חדשה
מארצות־הברית, אני משוכנעת שהדברים עוד יתגלגלו כמו
שהיא רוצה. כי כשלא מפריעים לגורל, זה לפעמים רק עוזר.

ציפורה (פרנסים) כדייר
כוחו של גורל

25 בלידות לגור במלון באירופה
ול שלם ־ 25 0/בלירות
אפשר רק עם קשת

סיטונאי תיירות

(בשער של 7.82ל״י ל־)$
״קשת״ מציעה לר להתאכסן במיטב בתי המלון
באירופה ולשלם רק 750/0במטבע זר. עתה
כאשר הדולר עולה לר 8.99ל״י, כדאי
לך לחשוב על כך.

לבחירתר מלונות מדרגת זזניירים עד דרגת
לוקסוס בלונדון, בפריז, רומא, אמסטרדם,
ציריך, בריסל, מדריד, ברצלונה וקופנהגן.
שאל את סוכן הנסיעות שלך על חוברת

#אירופה של״י — קשת ; תמצא בה גם הצעות
0לטיולים בפיורדים הנורבגיים (/0״ 25 בלירות)
ועוד הצעות בלעדיות של ״קשת״.
אם נוח לך יותר לקבל את החוברת לביתך, אנא
גזור ושלח את התלוש בהקדם.

מיותרת1

במאלט. המשקה הטב
מאלט הוא משקה
והוא אף בל*

*1111

111