גליון 2027 מתאריך 7 ביולי 1976

את מקומו של משה זנבר כנגיד בנק ישראל.
המועמד התורן הקודם, דויד כוכב, שרבים ראו את
בחירתו כיורשו של זנבר כמובטחת, עורר את
התנגדותם של ראש־הממשלה ורבים מאנשי מיפלגת־העבודה
לבחירתו, בשל קירבתו לשימעון פרם.

בינתיים ככר מכין לעצמו משה זנבר, בין
שאר התפקידים שימלא אחרי פרישתו
מתפקיד הנגיד, גם את תפקיד יו׳׳ר מועצת

--במקומו
חכרת ״אלי
--שלהמנהלים
של ח ״כ משה כרמל.

צנזו ר ה פני מי ת
חששמפ עו ל ת ־ ר אווה

יד איון

גורמי־הכיטחון בישראל נערכים יקראת
אפשרות של פעולת־ראווה בקנה־מידה
נרחב, שתבוצע! נגד מטרה ישראלית
כארץ או בחו״ל על־ידי אירגונו של

ביצעו

חדד, שאנשיו
•׳׳ר ודיע
הד׳׳ר

חטיפת מטוס ״אייר פראנס״ לאנטבה.
למרות שהד״ר חדד ידוע כמי שאינו מבצע פעולות
ספונטאניות, אלא מתכנן את פעולות אירגונו באופן
יסודי ושיטתי במשך חודשים ארוכים, קיימת אפשרות
שהמכה שהנחית צה״ל על אנשיו באוגנדה, תגרור
אותו לביצוע פעולת־ראווה שמטרתה להציל את
!ורגוני־הפידאיון הפלסטיניים.

תו ארךב שנ ה
כהונתו של הרמטכ״ל, רב־אלוף מרדכי (״מוטה״)
גור, תוארך בשנה, והוא יכהן ככל הנראה בתפקיד
זה ארבע שנים.
לפני כשלושה חודשים החלה שנת כהונתו השלישית
בתפקיד הרמטכ״ל. תקופת הכהונה הרישמית של
רמטכ״ל בצה״ל היא שלוש שנים, עם אפשרות של
הארכת הכהונה בשנה נוספת.

עד לפני זמן קצר נראה היה, כי ייתכן
שגור יפרוש מתפקידו כתום שלוש שנות•
כהונה ברמטב״ל. עתה, כעיקכות ההצלחה
הגדולה של צח״ל כפעולת אנטבה, שחלק
ניכר ממנה נזקף לזכותו האישית של
הרמטכ״ל, כימעט שאין עוד ספק שהוא
יכהן כתפקידו ארבע שנים.

שונ ת ה מו דעת
שלה מי פלגה
לממ שלה
שינוי־נוסח רב־משמעות נעשה ברגע
האחרון כמודעת־הברבה שפירם מה
מיפלגת העבודה בעיתונים, בעיקכות
מיכצע־החילוץ באנטבה.
בפוקר היום הראשון השבוע, כאשר נודע על הצלחת
המיבצע, ביקשה מיפלגת העבודה לפרסם מודעה
בנוסח :״כבוד ויקר לממשלת ־ ישואל
ולצבא־ההגנה־לישראל על המיבצע הנועז לחילוץ
הטופי מטוס אייר פראנס באוגנדה.״ אולם עוד באותו
יום בערב ביקשו שליחי המיפלגה לשנות את נוסח
המודעה ל״כבוד ויקר לראשממשלת ־ ישראל
וחבריה, ולצבא־ההגנה־לישראל.״

שינוי־הנוסח נעשה על־ידי ראש מחלקת־ההסברה
של המיפלגה, דב צמיר, שמעמדו
במנגנון התערער לאחרונה, והמנסה
להידחק לקירכתו של ראש־הממשלה.
כמה מחברי מרכז המיפלגה ביקרו את שינוי
הנוסח שיש בו, לדעתם, משום התרפסות.

אגמון מו עמד
לתפקיד הנגי ד
שמו של אברהם אגמון, המנכ״ל־לשעבר של מישרד־האוצר,
הועלה לאחרונה כמועמד אפשרי לרשת

בי תחדש
לבנק ״קונט״־-זטל׳
בנק קונסיעטל, השייד לקבוצת ^ הפועלים ו>*1
האיגודים המיקצועיים במערב״גרזניה יבנד בית
חמש קומות בשדרות רוטשילד £ת רחוב נחמני
בתל־אביב. יעדת־בניין־ערים ק^תל-אב יב אי״
לאחרונה את התוכנית• כיום * בים מישי•
הבנק בקומה אחת, בבניין ב ה

ב עי תונו ת

מ ח רי פהב עיי ת

ועדת האתיקה־והגנת־המיקצוע של אגודת
העיתונאים תתכנס, ככל הנראה, כדי לדה
בגל הגואה של צנזורה פנימית כקרב
עורבי העיתונות היומית, הגורמת לפסילת
מאמרים וכתבות של עיתונאים על־ידי
המערבות עצמן.

ה ט רו ר היהודי
באר צו ח־ ה ב רי ת
הטרור היהודי כארצות-הכרית יהפוך 1
הבעיות המרכזיות כיחסי ישראל—
ארצות־הכרית, אם ממשלת־ישראל לא
תורה בצורה בהירה וברורה לבל

״היום הזה״ יופיע
כעי תון־ערב
העיתון היומי החדש של הפירסומאי
אליעזר ז׳ורבין, שעורכו המיועד הוא ח״כ
משה דיין, עומד להופיע ב־ 17 כחודש
אוגוסט הקרוב בעיתון־ערב, ולא בעיתון
בוקר, בפי שתוכנן עד בה.
על רקע זה בוטל ההסכם שהיה לבעלי העיתון
החדש עם הוצאת מודיעין של העיתון מעריב, לפיו
יודפס העיתון החדש בדפוס מעריב כעיתון־בוקר.
בשבוע שעבר נחתם הסכם, שלפיו יודפס העיתון
על־ידי דפוס הארץ. כתוצאה מכך צפוייה התמודדות
חריפה בין שני עיתוני־הערב הקיימים לבין העיתון
המייועד, תוך ניסיץ להכשיל את הופעתו. בינתיים
הוחלף, בפעם השנייה, העורך־בפועל המייועד של
העיתון. אחרי שחגי אשד, כתבו המדיני של דבר
לשעבר, הוחלף בתפקיד העורך על־ידי גבריאל
ציפרוני, לשעבר עורך־הבוקר ומעורכי מעריב, סולק
גם ציפרוני מתפקיד זה, בעיקבות התנגדותו של
אחד מממני העיתון החדש, איש־העסקים עמי בדאון.

בן־ מ אי ריח תו ר
לתפקידה מז כ׳י ד
דב כן־מאיר, מזכירה החדש של מועצת
פועלי תל־אביב, השואף להרחיב את
תחום השפעתם של מזכירי מועצות
הפועלים, יעלה את התביעה בי מזכירי
מועצות־הפועלים כערים הגדולות יצורפו
בחברים לוועדה־המרכזת של ההסתדרות.
בן־מאיר, שעד לאחרונה שימש מזכיר מחוז תל־אביב
של מיפלגת העבודה, הציב לעצמו כיעד
להגיע לתפקיד מזכ״ל ההסתדרות אחרי קדנציה
אחת או שתיים בתפקיד מזכיר מועצת פועלי תל־אביב,
והוא עשוי להתבלט בשנים הקרובות
בזירה ההסתדרותית.

בי קו שלט לוויזיו ת
צב עוניו תלקראת

יחידח־-עינויים
במרחבה שרון
יחידת־עינויים מייוחדת, שתפקיד
לסחוט הודאות מחשה
כשיטות אלימות, פועלת בימישטרו
מרחב השרץ, תחת פיקודו של רג
פקד יוסף לוי.
כימעט כל הידיעות שהתפרסמו כה
דשים האחרונים על השימוש בשיטו:
ברבריות כעת החקירות כתהנור
המישטרה במרחב השרץ, מתייחסוו
לפעולותיה של אותה יחידה. כ
השאר פעלו אנשי היחידה במרה
מישטרת נתניה, ויצרו את חרוש
באילו מפקד תחנת נתניה, קלמן כוו
שטיין, הוא האחראי להפעלת ש
העינויים. כשיחות עם עמיתיו הכי
בורשטיין, לא פעם, את סלידתו מהג
לת השיטות האלימות, הכחיש
שר כין אנשיו לבין החקירות שנן
הלו ע״י יחידת־העינויים תזמייוחדח
נציגויותיה ושליחיה להסתייג כפומב
ובצורה מעשית ממעשי הליגודלהגנה
יהודית ושלוחותיה.
האפ־בי־איי הצליח לעלות על אחת מחוליות ה
של הליגה, וחשף את מקורות אספקת הנשק וו
הנפץ שלה, המוליכים אל הפשע־המאורגן בא׳
הברית.
המימסד היהודי הרישמי, המודרך ומונחה ב1
ברור על־ידי הנציגויות הישראליות בארצות־ד
לא רק שלא גינה את הפצצות האחרונות שהונו
ליד בנקים אמריקאיים שהואשמו על־ידי הליגה
כ״מחרימי ישראל בפקודת החרם הערבי״ —
אלא אף התיר לליגה ולחבריה להשתתף במי:
ה״הצדעה לישראל״ ,שנערך בנידיורק לפני ש
אחדים.
פעולות הליגה־להגנה־יהודית גורמות גם
ללגיטימיזאציה של הקיצונים הפלסטיניים המת:
והולכים בארצות־הברית, כשחלק גדול מחבריך
החדשים הם אזרחים אמריקאיים ממוצא ערבי.

ה או לי מ פי אדה

העלאת המחירים של מכשירי י
למרות זעל)
מ־ג) 116 אלף ל־26
טלוויזיה צבעונית, מ־אלף
לירות ליחידה, גבר הביקוש
למכשירים, וכמה יבואנים ככר השלימו
את מבירת כל המלאי שברשו תם
והזמינו אלפי מכשירים נוספים
מחו״ל.
היבואנים מסבירים את העלייה בביקוש
בכך שניתן יהיה לקלוט באמצעות
המכשירים שידורי צבע חיים
מהאולימפיאדה, באמצעות הטלוויזיה
הירדנית.

וו ל ד שמי ט והסרט וולף שמיט אינו צפוי לכל תביעה פדראלית ב!
הברית על הפצת סרטים גנובים — כך מוסר פרי
עורך־הדין יצחק נוסילביץ. הפרקליט הגיב על
בכתבה בדבר כוונתו של מנחם גולן להגר לאב
(העולם הזה ,)2025 שהתייחסה לשותפו שמיט
קשר הפסחא. הפרקליט מכחיש את הפיסקה ה
להפצת העתקי סרטים ללא הרשאה על־ידי שג
וטוען כי עובדה זו מצוצה מן האצבע.

הזה היתד, מסיבה אחרת. פירטתי בפני הבר
גם את ההוצאות על אותה מסיבה

״העולם
הזה״ .שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תל•
אביב, רחוב גורמן ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר 136 מען מברקי :
״עולמפרם״ .מודפס כ״הדסוס החדש״ בע״מ, תל־אביב, רחום כן־
אביגדור. הפצה :״גד״ בע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ כע״מ .
העורך הראשי: אורי אבגרי. המוציא לאור: העולם חזה בע״מ.

כשנה אחרי מילחמת יום־ד,כיפורים,
בתקופה שבה כל מי שהיתר, לו נגיעה ל־מימסד
הביטחוני או לצד,״ל הוקע כאחראי
למחדל, היתד, לי שיחה ארוכה עם עיתונאי
בריטי ידוע, שביקר אז בארץ.
׳בעוד שמיספר האחראים למחדל היה אז
כמיספר הישראלים •שחיפשו אחראי, היתה
לאותו עיתונאי תשובה מעניינת לשאלה
מיהו האחראי האמיתי על המחדל.
היה מעניין לשמוע דיעה של אדם שהיה
מחוץ לעניינים, והיה לו דבר שלא היה

האזרח הישן בסופת־המישבור
מתי מותר לשוטרים להפריע?
אף לאחד מאיתנו: פרספקטיבה של מרחק,
לדיברי אותו עיתונאי, האשמים העיקריים
במחדל הם דווקא העיתונאים .״במשך
שנים רבות ראו הכתבים והפרשנים הצבאיים
שלכם, וכל העיתונאים שעסקו בענייני
ביטחון, את תפקידם העיקרי בליקוק
ישבניהם* של הגנרלים שלכם. כל צעד
שעשו הגנרלים הוכר מייד כמעשה־גבורה.
כל מילה שהם אמרו היתד, תגלית צבאית
או פוליטית, שלפני האמת שלה איש לא
יכול לעמוד. הם היו סופרמנים, ולא יכלו
* .^88-1.1014108

לעשות טעויות. כל אחד מהם היה מהדורה
מודרנית של אדם־עליון.
״כדי לעמוד לפני מיתקפה כזו, היו צריכים
הגנרלים שלכם להיות באמת אנשים
עליונים, שלא מהעולם הזה. כשכל בוקר
הם קראו בעיתונים כמה הם נהדרים, אפי־לדל^דהחלו
מאמינים בכך.״
קשה ד,יה לי אז להסכים עם אותו קולגה
מן האיים הבריטיים. ידעתי כי יש אמת
רבה במה שהוא אומר, אבל התיזה שלו
נראתה לי אז פשטנית מדי.
אולם בפי אותו עיתונאי היתר, גם נבואה.
הוא טען אז, ולכך לא הסכמתי כלל :״המצב
עכשיו הוא שכל אותם מלקקי־ישבן מכים
על חטא. אלה הם הראשונים ששכחו את
מה שהם עצמם עוללו, והם עומדים בראש
מנתצי־האלילים, שהם עצמם יצרו וסגדו
להם. תוך תקופה קצרה הם יחסלו את
מילחמת יום־הכיפורים. הם ימצאו להם
אלילים חדשים, יתמן רו להם בלב ובנפש,
ושוב תחזור בדיוק ׳יאותה תופעה, על־פי
אותה שיטה.״•

נזכרתי בשיחה זו כאשר קראתי את
מדורו של הכתב הצבאי של ידיעות אחרונות,
איתן הבר, מאחורי, הקליעים, ביום
השלישי שעבר. בהתייחסו ישירות לסקופ
של העולם הזה ( )2025 על מסיבת הקצין הבכיר
באילת, הביא הבר את גירסת שילטו־נות
צד,״ל לגבי המסיבה.
כתב הבר בטור שלו :״הסיפור הצבאי
של השבוע שעבר שייך, ללא ספק, לשבועון
העולם הזה. בכתבה מקפת סיפר כתב
השבועון, כי מסיבת־פרידה לקצין בכיר
בחיל־האוויר עלתה לאוצר־המדינה ולתק־ציב־ד,ביטחון
430 אלף לירות. הפירסום
על הוצאתו של סכום־עתק זה, בימים אלה
של הידוק החגורה וקיצוצים נכבדים ב־תקציב־ה,ביטחון,
גרר אחריו גל של הדים
כתגובות, למעט תגובות רישמיות מצד
מוגעים־בדבר. בהחלטה מפורשת אצל הדרגים
הבכירים ביותר בצד,״ל נקבע שלא
להגיב על מת שקרוי , :מסע מתוכנן ועקבי
של השמצות על צה״ל,׳ אפילו יפגום
העדר־ד,תגובה בדימויו של הצבא.״
את הבר פגשתי ימים אחדים לפני פיר־סום
הקטע בידיעות אחרונות, בפסטיבל
השבועי של השבוע שעבר, פתיחת תערוכתו
של יגאל נמיר, בנה של כתבת עיתונו,
דבורה נמיר( .העולם הזה .)2026 אחרי
שד,תחכך בשר־הביטחון שימעון פרם, אחד
משני השרים שהיו אורחי־הכבוד במסיבה,
ולאחר ששוחח ארוכות עם סגן־אלוף אילן
תהילה, השליש והצבאי של שר־ד,ביטחון,
ניגש אלי וטען בלהט רב :״מה שכתבת
על הקצלן הבכיר בחיל־ד,אוויר היה מוגזם.
לא הוציאו כל־כך הרבה כסף !״
שאלתי אותו אם הוא־עצמו היה במסיבה,
והוא אמר לי :״הזמינו אותי, אבל
לא רציתי ללכת. אבל אני יודע כמה עולות
מסיבות בחיל־האוויר. הייתי אמרגן
של מסיבה גדולה שהחיל ערך, כאשר בני
פלד החליף את מוטי הוד. שר״הביטחון
צדק, היא עלתה רק 24 אלף לירות.״
הסברתי לד,בר את מקור הטעות -שלו.
המסיבה שאליה התייחס שר־הביטחון בתשובה
למיכתב של ח״כ בועז מואב היתד,
אחת, ואילו המסיבה שעליה כתב העולם

בהיותו מצוייר במידע של שלישו
של שר־הביטחון ושלי, עמדו לפני הבר
שתי ׳אפשרויות: האפשרות של לפני-
מילחמת־יום־הכים ורים והאפשרות של אח־רי-מילחמודיום־הכיפורים.
הוא
יכול היה לחפש אנשים שהיו במסיבה,
לפנות לבתי־המלון באילת, לארקיע
ולאמרגן של הגשש החיוור. זו עבודה קשה.
אך עבודה עיתונאית.
הוא יכול! היה גם למצוא את הדרך
הקלה: לפנות לדובר־צה״ל, ולקבל את
הגירסה של צד,״ל ושר־ר,ביטחון.
הבר בחר, כמובן, בשנייה. כשהוא מסתתר
תחת ״שיחות בלתי־רישמיות ושלא ל־פירסום,״
שיחות שאותן ערך עם דובר
צה״ל, תת־אלוף יואל בן־פורת, בישר הבר
לקוראי ידיעות אחרונות :״לא הוכן קייטרינג
עבור המסיבה מ,בחוץ!׳ לא הוטסו
אורחים במטוסי ארמיע, ולא שוכנו בבתי־מלון
באילת. מי שטס בארקיע למסיבה
באמור אילת עשה זאת על חשבונו, ומי
שביקש ללון בבית־מלון באילת שילם בעד
תענוג זה במיטב כספו. ההוצאה העיקרית
באותה מסיבה היתד, על שכרה של חבורת
הגשש החיוור.״

בה שתיארה את לילותיהם של הממתינים
ליד השגרירות האמריקאית לקבלת אש רות.
כמו בכתבות רבות בשבועון זה, גם
הפעם היה סיפור מאחרי הסיפור שהופיע.
כד־ להביא את התמונות המאפיינות ביותר׳
בילד צלם־המערכת פטר פן שלושה
לילות ארוכים בחברת הממתינים בפתח
השגרירות, כשליל־ו־,עבודה שלו מתחיל
בשעה 2לפנות־בוקר.
עוד לפני שהתחיל בצילומיו, פנה פן
לניספח־העיתונות של השגרירות האמריקאית,
ג׳ו ווגל, קיבל ממנו״חומר־רקע ורשות
לצלם בסביבות השגרירות ככל העולה על
רוחו.
ביום השישי לפני שבוע, בשעה 2לפנות!
בוקר, הגיע פן לשגרירות ברחוב הירקון
בתל־אביב, והחל מצלם. הוא הבחין בארבעה
שוטרים־8וספים, סטודנטים השייכים
לאחת משלל המיסגרות החדשות שהמציאה
המישטרה בשנה האחרונה.
כשהחל פן בצילומיו הוא הבחין באדם,
מן הממתינים לאשרה, הישן ב,בוטקה׳ ה־מייועדת
לשוטרים, בעוד השוטרים עצמם
יושבים על המידרכה. כאשר רצה לצלם
זאת, הפריעו לו השוטרים. הם לא רצו
להנציח את העובדה שהם עזבו את מישמר־תם
ולא נמצאו במקום המייועד להם.
כשצילם פן, את הישן בכל-זאת, דרשו
ממנו הארבעה את הפילם. דרישה זו

כתב הבר ושליש תהילה

כמה עלה הגשש החיוור?

הבר ד,יטע $את, קוראיו טעות כפולה.
הוא העלים מהם את הדבר — שאותו ידע
ממני — כי המדובר בשתי מסיבות ש רג
ו ת, וכי מיכתבו של שר־ד,ביטחון והשיחות
הבלתי־רישמיות עם דובר צד,״ל הן
הטעייה בזדון.
גם אם החליט הבר להתעלם מהפרדה זו.
גם־אז היטעה את קוראיו, וזאת כדי למצוא
חן בעיני שילטונות צה״ל, שמהם הוא
ניזון במידע. פירוט ההוצאות, כפי שהוא
רשם אוחו, מצוץ מן האצבע. אילו טרח
הבר לטלפן לאמרגן של, הגשש החיוור,
היד. שומע ממנו כי צר,״ל לא הוציא אף
פרוטה אחת על הופעת הגשש, שד,יתד, ב־מיסגרת
ימי־ד,מילואים של אותה להקה.
אך ההוכחה הניצחת לכך שיום־ד,כיפורים
מת, איננה בסילוף המגמתי של הבר• ,אלא
דווקא בעובדות שלהן הוא מסכים. תוך
שהוא נושא את דיגלו של דובר צה״ל ב־מיתקפה
על העולם הזה איבד הבר, וכמוהו
עיתונים אחרים שהתייחסו לכתבה, את
קנה-,המידה הנכון,.
גם אילו היתד, הגירסה הרישמית לגבי
המסיבה נכונה, והיא אכן עלתה 24,000
לירות בילבד, גם אז השערורייה עצומה.
לא הבר, ולא שום עיתונאי אחר, לא
שאלו את השאלה המתבקשת מאליה: באיזו
זכות מרשה לעצמו מפקד חיל״האוויר
לאשר מסיבת־פרידה של קצין שלו, העולה
24,000 לירות — משכורת •שנתית של
הרבה מישפחות בישראל? קל וחומר כשלוקחים
בחשבון את הסכום, האמיתי ש בוזבז.
אין
ברירה אלא, להודות כי העיתונאי
הבריטי צדק גם בנבואתו. מלחכי־הפינכה
שמקרב העיתונאים־מטעם זקפו את ראשם
בשנית, וחזרו לימים הטובים שלהם, כאילו
לא אירע דבר ב־ 6באוקטובר .1973

ופרש: אוזרת.
בשבוע שעבר הופיעה בהעולם הזה כת־

נשמעת יותר ויותר משוטרים שונים, לגבי
צלמים. זוהי המצאה ישראלית טהורה,
משוללת כל סמכות חוקית ובוודאי שאינה
קיימת בשום מדינה דמוקראטית.
פן סירב. השוטרים־הססודנטים הורו לו
להמתין עד שתגיע ניידת. הוא המתין משך
הצי שעה אך הניידת לא הגיעה. פן נסע
ביוזמתו לתחנת־המי־שטרה בדיזיגוף, סיפר
ליומנאי את שאירע ונשלח על״ידו למיפק־דה
המייוחדת של השוטרים־ו־,סטודנטים, ב־תחנת־הרכבת
בתל־אביב. כשיצא ממישט־רת
דיזנגוף, הוא פגש ברס״ר המישמרת.
ששינה את הוראת היומנאי.־ ״חזור לשגרירות
והמתן לניידת,״ הורה זה לפן.
כשחזר פן לשגרירות והתנה את מכוגי ,
תו לידה, מיהר אחד השוטרים־ד,סטודנטים
והדביק דו״ח־חנייה על שימשת מכוניתו.
מספר פן :״הזכרתי לשוטר ששמו, כפי
שהיה חתום על הדו״ח, הוא שמ״מ (שוטר־מסוף
מייוחד) מיספיר, שרק שעה קודם•
לכן הוא ד,ירשה לי לחנות במקום, .אבל
כשביקשתי ממך את סרט־ד,צילום, לא נתת
לי אותו,׳ השיב לי השוטר בגיחוך. כשביקשתי
מכל הארבעה את הפרטים שלהם,
הם סירבו לתת לי אותם.״
כשהגיעה הניידת המייוחלת, התיר השוטר
שבתוכה לפן לעזוב את המקום. פן
שלח מיכתב־תלונה לשר המישטרה שלמה
הילל ולמפכ״ל רב־ניצב שאול רוזוליו.
אולם אנו, במערכת, יודעים כבר את תוצאותיהן
של תלונות מעין אלה. מיש
המרשה ״לעצמה לענות עצירים, אינה
פעלת מתלונותיו של עיתונאי על כך
שוטריה אינם מאפשרים לו לנצי
עבודתו.

מו צר ש ל חבר ת קוקה-קולה
מיוצר בי שראד ע״י הוזהר ההמר כזי ת לייצור משק או ת ק די ם בע־מ •יצר! מו סמרשד קו ק ה -קו ד ר.

משקה חדש בטעם תיחוח
של תפוזים טריים.
קינלי אורנג׳ וקיולי לימון
בבקס ק רגיל ומשפחתי.
קינלי-טעים. מרווה. ביף להיות צמא!..
העולם הזה 2027

רק 24.00
׳1׳1261ט$1ו1\/10
קרם לחות
מעולה לכל גיל.

מכתבים עלילה ;זעגית
נוכח מאמרו של מר אליהו עמיקם
בידיעות אחרונות מיום שישי , 11.6.7611
ובו התקפה שלוחת־רסן עלי, ונוכח פירסו־מים
דומים בעיתונים אחרים, ברצוני להגיב

.1בשיר שעליו מסתמך אליהו עמיקם,
כתוב :״אולי נהיה צמאים ללגימת מיס
מהבאר זמזם /אולי נהיה צמאים למי־שושנים
מבגדד /אולי נהיה צמאים לבקבוק
עראק זחלה /אך ל א נהיה צמאים
לדם.״
מה עשה אליהו עמיקם במאמרו ן —
הוא השמיט את המלה ״לא״ ,ואזי נשאר
״נהיה צמאים לדם״ — ועל סמך סילוף
זה הוא מעליל עלי עלילה גזענית ולא
חסרת־דם.
אין זו הפעם הראשונה שממציאים כזבים

תודח שהסתבכתי
קראתי את המאמר של דן עומר (״נמר
של נייר״ ,העולם הזה ,)2025 ואני נרגש
מאד. קודם כל, מעצם הופעתו. כמו שציין
עומר, הביקורת כלל לא התייחסה לספר,
לא לטוב ולא לרע, והוא היה הראשון
והיחידי שעשה זאת עד כה. תודה רבה !
דבר שני — מה שכתוב במאמר. מה
שלא אומר — יתפרש לא טוב. אם אומר
שהוא צודק — תהיה זאת שחצנות. אס
אומר שהגזים — תהיה זאת צניעות

1־ 011־ 0 1 1 ^ 0 0 1
1־ 0111010010:1מוותרת על אריזות
מפוארות ויקרות ומגישה לך מבחר אופנתי
של מוצרי טיפוח ואיפור מעולים
במחיר נמוך בב 50
מחברות קוסמטיקה מעולות אחרות.

מכסימום יופי
במינימום הוצאה
3מפיצים: הלטיס בט״נל טל׳ 255763־04-665505:03
ופשיד חברת קל מציעה לכם א ת כל
תענוגות מועדון הסלע ה אדו ם באילת,
ב הנחות גדולות, במשך החוד שים
יוני ויולי. אוכל מפתה, גבינות ויין
חופשי בכל ארוחה, בידור, צחוק,
הצגות ותצוגות, ספורט, שייט, סקי,
דייג וצלילה.
החגיגה בעיצומה — בואו והצטרפו !
פרטים והזמנת מקומות:

״ ק ל ״־ עורותי מסעו

תל־אניג, רחוב גורדון , 28 טלפון 2 ^2042
( 24 שעות ביממה)
רמת־גן, רחוב ביאליק , 56 טלפון 731773
ירושלים, רחוב המלך גיורג׳ ,23 טלפון 228258
נאר־שנע, רחוב החלוץ ,112 טלפון 30003
ובמלון הסלע האדום אילת, טלפון 3171־059

חות המזויינים של רחובות״ (העולם הזה
,)2022 רבים תוהים בוודאי מה עלה בגורל
בנייד,זוג הנאהבים, סמל־המישטרד אשר
שרון והזמרת המתחילה ליאת פאר.
ובכן, הוכחד, נוספת לכך שיש גם טוב
בפירסום בעיתונות, היא הידיעה כי שרון
וליאת התפייסו והם כיום, לדיברי ליאת,
נאהבים ״ממש כמו בימים ההם.״
״אחרי הפירסום בהעולם הזה,״ סיפרה
ליאת ,״אשר החליט שמאחר שכולם כבר
יודעים על פרשת אהבתנו, אין שום טעם
לאכול סתם את הלב. התחלנו להיפגש מחדש.
אין שום סיבה לבלוע את האהבה.
אני אסיים את תהליכי הגירושין שלי,
ומקווה שיהיה בסדר לשנינו.״
רואים? יש שדברים ״מלוכלכים,״ כטענת
כותבי מיכתבים אחדים למדור זה, דווקא
עוזרים לאנשים להתגבר על מעצורים,
ו״לנקות״ אותם.
מאיר דורון, רחובות

שנויה אל־קאסס
השמטה וסילוף
דומים על משוררים וסופרים קומוניסטים
ומתקדמים ערביים.
עד כמה שידוע לי, מקובל שיש אלוהים
אחד בעולם, האלוהים של כל הדתות,
ללא יוצא־מן־הכלל, שהוא ס&ל של כוח
עליון. כשאני זועק נגד אלוהים, אין זו
זעקה מייוחדת נגד אלוהי היהודים. פואמה
אחרת שלמה שלי פירסמתי תחת הכותרת
״אלי אלי למה רצחתני״ ,ואף ערבי אחד
לא סנה נגדי בטענה שאני מחלל את
אלוהי הערבים — אללה. ברור שהתכוונתי
לזעקה פוליטית, ולא לעניין דתי או כפירה
בדת או חילול דת כלשהי. בשירי אני
מבטא את הכאב והזעקה של עם סובל
ומעונה.
המתקיפים והמעלילים עלי עלילות, מנסים
רק להסיח את הדעת מתוכנו האמיתי
של השיר, המוקדש למאורעות־הדמים בסב
במארס נגד עמי. ויחד עם זאת, בשיר
מודגש דמייוחד הרצון לשלום.
ובנוגע לטנקים ולבקבוקים בשיר, הכוונה
שעולים עלינו בטנקים ובידינו רק
בקבוקים ואבנים להגנה עצמית. הכוונה,
כמובן שב״יום האדמה״ לא היה קרב בין
שני צבאות, אלא שהשילטונות השתמשו
בצבא ובכוחות־ד,ביטחון נגד אזרחים בל־תי־מזויינים.
ממיכתב
זה יכול ללמוד כל אדם ישר
בישראל את האמת על פועלם של משוררים
וסופרים ן1דביים מתקדמים ושוחרי־שלום.
כמיח
אד־קאסס, חיפה

דיון מישכטי לליבון
בהתייחס לכתבה ״המישטרה הולידה
וילד,״ (העולם הזח ,)2018 בשם מרשי
אליאם הנא סלפיתי הנני פונה אליכם
כדלקמן :
למרשי נודע על כתבתכם הנ״ל מפי צד
ג׳ ,הואיל והוא אינו קורא עיברית.
מרשי טוען. כי מעולם לא אמר לכם
או למישהו אחר מטעמכם, כל מילת־גנאי
נגד מר פרנק. מרשי אף מכחיש את העובדה,
באילו הוא אמר לכם שמר פרנק
רימה אותו.
מתקיים דיון מישפטי בין מרשי לבין
מר פרנק, ובו יתלבנו וייושבו כל הסיב־סוכים
שביניהם, ולא בפורום של עיתונות.
עו״ד ;יסיט כלאם, ירושלים

עיידכוך באהכות רחובות
בקשר עם המיכתבים המגיבים על ״הכו
יורס
טהרדב
תודה רבה
מזוייפת, שכאילו מבקשת מחמאות נוספות
לחיזוק.
בקיצור, סיבכו אותי — ועל כך, תודה.
יורס טהררב, תל־אביב

מחקר ימי — בחצלחח
העולם הזה הראה שוב שהוא נאמן למסורת
העיתונאית שלו. הפעם (העולם הזה
)2022 נבחר כקורבן יוחאי בן־נון, שעליו
נכתב מנהלה הכושל של החברה לחקר
ימים ואגמים ...אשר איש כימעט אינו
יודע במה היא עוסקת...״
ובכן, לידיעתכם• החברה לחקר ימים
ואגמים עוסקת, ובהצלחה, בחקר ימי בים־
התיכון ובמיפרץ־אילת, ובחקר חקלאות
ימית במיפרץ־אילת ובכינרת — ואף הגיעה
להישגים של ממש בגידול ורביית דגים
וסרטנים למאכל. בנוסף, החברה מעודדת
דור חדש של מדענים ישראליים (בניגוד
לאוניברסיטות, אשר במיקרים רבים מעדיפות
מדענים מחו״ל על־פני הישראלים,
בעיקר מתוך חנופה למקורות הכסף ב־חו״ל).
קורא,
תושב אילת

מי שמוכן לנמק — שיקוב !
שמענו לאחרונה על הודעתו של היועץ־
המישפטי־לממשלה, פרופסור אהרון ברק,
לאלה שתבעו את העמדתו של פרופסור
ישראל שחק לדין, כי שחק לא יועמד
לדין, וכי קיימות דרכים אחרות לטפל
ב״מיקרה שחק.״
אין עדיין אחד, בין בהירארכיה המינד
סדית בין בכלל הציבור, שיבוא וינמק —
מדוע אין טענותיו של שחק אמיתיות,
הווו ל ח

הז ה

דסר׳ ס

מכתבים
ובמה הוא רואה את היותו ״עוכר ישראל.״
כל מה ששומעים כולנו, הוא מסע׳
התעמולה, בקללות ובאיומים, נגדו. אין
טענות נגד אי־האמת שבדבריו (אם אכן
סוברים שאינו אומר אמת) .יש רק טענות
מדוע העז לומר את אשר אמר ולפרסם
זאת בעולם.
אם חושבת הציבוריות הישראלית כי יש
לה טיעונים משכנעים נגד שחק — תקום
ותטען נגדו. ציד־המכשפות שאותו היא
עורכת עליו, במקום לעשות זאת — מעיד
על ההיפך הגמור.
שאול פרידלר, קויית־שנזואל

ביחד — לא לגד
ברצוננו לבקש לתקן את הידיעה ש פורסמה
במדור ״אתה והלירה״ (העולם
הזה ,)2024 בעניין העברת מניות בשבועון
להיטון.
הנוסח המדוייק צריך להיות: יעקב אלון
וגדי קורן, שהם שותפים בפירסום ברק
(מחלקת־המודעות של להיטון) ,קנו ביחד
שליש ממניות להיטון. זאת, בניגוד להודעה
האמורה, שדיווחה כי יעקב אלון לבדו
קנה שליש מהמניות.
נ ע מי י ץ, תל־אביב

מה מבין חמור במרק־פירות?
נניח לרגע, שבמקום מדינת ישראל קיימת
רפובליקה ערבית־פלסטינית. האם זה
היה מונע מסוריה לחלום על סוריה־רבתי
שתבלע פלסטין זו? האידיאולוגיה של
הבעת הסורי היא תירגום לערבית של ה־נאציונאל־סוציאליזם
הגרמני.
גם מבלי קיומה של ישראל, יש הרבה
גורמים במיזרח־התיכון שאינם מעוניינים
באימפריה סורית: תורכיה, עיראק ומצרי*
,אם להזכיר רק שלוש מדינות.
מי שרוצה להבין את מהות המישחק
הרוסי בהקשר זה, מוטב שיקרא את סיפורו
של ליאון יוריס ארמגדון. המקום (ברלין
המערבית) והזמן (47־ )1946 שונים, אך הסיסמות
והטאקטיקה זהים לחלוטין.
לטעון שקיים ״מישחק ישראלי״ ביחס
למצב הלבנוני, זוהי בדיחה. ממשלתנו
פשוט אינה יודעת איד לאכול את המצב

הכסף יעכה את הדת
יש לי חידה: מהו שיא הוונדאליזם ו־חילול־הקודש?
את התשובה קיבלתי הערב
23.6.76 בשידור חי מעל גלי-האתר
בארץ־הקודש, כאשר באמצע התוכנית
עשה לך רב — הושמעו סיסמווד־פירסומת
מיסחריות !
ככה מחנכים את בני־ישראל לכבד את
התורה? ככה דואגים במדינת־היהודים ל-
תיקודהמידות ולחיים מוסריים? או שמא
ככה מלמדים אותנו שהכסף כן יענה את
הכל?!
המזעזע ביותר הוא, שהרב הראשי של
תל־אביב, חיים־דויד הלוי, הסכים להופיע
בתוכנית ביזיונית שכזאת.
מאז קום המדינה משמיעים לנו השכם-
והערב את הפיזמון־החוזר המאיים :״אנו
מידרדרים אל סף התהום.״ ובכן, עכשיו,
ברוך־השם, כבר גמרנו להידרדר. אנחנו
כבר נמצאים שם, למטה, בתהום.
חנן גולדנרט, חולון

בבד היו דברים מעולם
לרגל הוצאתו לאור של העיתון היום
הזה של משה דיין, כבר היו דברים מעולם.
כעין שילטון מאת־הימים של נפו־ליאון.
העכבר רוצה להוליד הר: את
המצדה.
שמשון כהן, נהריה

לדרוש מה שמגיע
הגדולים גונבים, והקטנים משלמים. על
הממשלה להתפטר, ולתת למיפלגה אחרת
שתנהל את המדינה. שהרי לממשלה אין
מה לדאוג. מי שדואג זה המישפחות מ ת

,אשר
הררי
הקטנים משלמים
בות־הילדים, שמגדלות את ילדיהן ב-
תנאי־מצוקה 18 שנה, עד שמגיע זמנם
להתגייס לצה״ל.
בלית-ברירה, על העם לקום ולדרוש
מה שמניע לו, ולא להיות אדיש לאנשים
הקטנים, העובדים בשביל הגדולים.
אשר הררי, צור־שלומ

הארות לרצה החיילת בביקעה
אברהם קופד
סוריה החולמת
בלבנון. מה מבין חמור במרק-פירות? ונוכח
המצב הבינערבי הלא־כל־כך חברי,
מוטב שהחמור גם לא יבין במרק־פירות.
אברהם קופל, אנטוורפן, בלגיה

בהורי־הישיבות שווים יותר !
במדינת ישראל כל האזרחים שווים, אך
יש השווים יותר, ויש — בחורי־הישיבות !
ידוע לכל, שבחורי־הישיבות פטורים מחובת
השירות בצבא, בעוד אזרחים אחרים
מחוייבים לתר. למדינה שנים יקרות מחייהם,
אם לא את חייהם־עצמם.
והנה, קראתי בהעולס הזה 2024 שגם
ממס-הנסיעות, הכולא אותנו בארץ הזו,
פטורים הבחורים הנ״ל, במיקרה שהם לומדים
בישיבה בחו״ל.
מי יתנני והייתי בחור־ישיבה ! אלא מה?
אשר. אני. והרי לכם חומר למחשבה לתנועה
הפמיניסטית...
ימינה שמואלי, טיבסון

לעניין הכתבה על החיילת שנרצחה ב־ביקעה
(העולם הזה )2024 והידיעה במדור
״תשקיף״ (העולם הזה ,)2025 הריני להעיר

העובדות הידועות לי, הן כדלקמן: חייל
״מסויים״ נטל, ללא־רשות, קומנדקאר ממחנה
בביקעה. הוא אסף חיילת ששימשה
מרכזנית במחנה שני, ועלה עימד,
למחנה אחר. חיילי מחנה זה שראו אותו
וחשדו שהוא שתוי, ביקשו ממנה שתישאר
ללינת־לילה במחנה ..החייל ה״מסויים״
שיכנע אותה לרדת עימו, וזאת אחרי
השעה .02.00
בבוקר המחרת נמצא הקומנדקאר נטוש
במחנה רביעי, הסמוך למחנה הראשון. על
המושב שליד הנהג היו כיתמי־דם גדולים,
שפירושם המעשי הוא שמישהו פצוע ישב
או שכב על המושב. החייל נתפס יום לאחר
המעשה.
מתוך כל אלה יש יסוד סביר להניח,
כי באחד הסיבובים נפלה החיילת מה־קומנדקאר,
אם אקראית אם עקב מעשה
כלשהו של הנהג; הנהג אסף חזרה את
החיילת למושב הסמוך למושב הנהג, ו־
(המשך בעמוד )10

הערב,בהגרלת

כדור הזהב
של מפעל הפיס

הערב בטלוויזיה
1אחוי..מבט לחדשות״!

תוצ או ת ההגרלה

פרס ראשון עשוי
להצטבר ל:
פרס ראשי:
פרס כדור הזהב:

1 0 0 .0 0 0ל״י

500,000 לי י
6 0 0 . 0 0 0ל״ י

ו §\ 25 שנות פעילות לקידום הדזינוך והבריאות 639

שחס • משנסד ״ז ה

כל צוציק נהייה לי פה פץ!
יום שני בערב, אני מתיישנת לי מול הטלוויזיה,
ליהנות מהתשלום־של״האגרה, ששילמתי בזמן, בי
הרי אמרו פעם בג׳ינגל שלהם :״שלם את האגרה
בזמן, ועזור לנו לשפר את התוכניות.״ ו ~ נהייה
לי שחור בעיניים ! שוב פעם האסון חזה ששמו ״השעה
השלישית.״ הערב אבוד.
אז בתור אחת שלא גמרה את האוניברסיטה פונקט
נחוג לפילוסופיה, מי אני שאבוא לנקר את הפרופסור
המהולל, שפעם בחודש עולה להתיישבות באולפן ומקים
היאחזות־קנע על המיקרופון ז אבל רק דבר קטן אני
מוכרחה להגיד, כי אי־אפשר להתאפק :
מכיוון שאין באולפן מי שיעיז להיכנס לדברים שלו
באמצע (כמו שהוא בעצמו עושה כל הזמן, ובאיזה
חוסר־סבלנות אז הוא גומר כל שאלה שלו עד הסוף,
מה שלוקח איזה עשר דקות. אבל מה זה עשר דקות
בשביל פרופסור, שיכול (אם הוא רק רוצה !) לנאום
שעות על שעות? וזה — לא כל אחד יכול. שלא
תחשבו לכם.
נו — אז אחרי שאלח״נאומית, ענה לו מר יריב
אורן, בשיא הכנות :״נכון אמרת הפרופסור, שלא
מתבלבל כל־כך מחר, בזריזות, עם חבטת״לשון מרהיבה
לרוחב הפה, הצליף :״אני לא אמרתי ! אני שאלתי ! ״
זה מה שנקרא גול-עצמי.
אבל אם הפרופסור בכנודו-ובעצמו אמר שזו היתה
שאלה, אנחנו הקטנים בטח שלא נתווכח איתו על
מהות הבעייה (מונח פילוסופי, אתם שמים לב ז) ,רק
שיש לנו נקשה אחת קטנה :
כל פעם ! כל פעם — לפני שהוא מתחיל לדבר —

שרק יגיד ! שיעשה לנו הפושטים טובה, ויגיד: האם
שאלה היא זו, או נאום ז !
כל זה היה רק אקדמה, כי אי־אפשר בלי• את
הקריזה הגדולה חטפתי בכלל מהאברשה טנא, שדרך-
אגב אליו גם מתייחסת הכותרת למעלה.
כשמדברים יום שלם על נושא אחד — אז מביאים
גם את הצד המדעי. בדור המידוע — איך אפשר
אחרת! אז ככה. באמצע המסך הקטן, נעמד לו
איזה ״מומחוי,״ ובכספי האגרה שלי מרביץ ״אמיתות״
מימי מתושלח, שכבר מן־זמן עמד עליהן הקרח.
ובאיזה ביטחון עצמי הוא יודע, כי הוא חקר ,
הרי. האברך יפה־הנפש, הילד״של־אמא, שלא רצח ללכלן
את לשוננו ב״דנרים שלא ייאמרו בלשון העיברית״ ׳(זו
ציטטה ממנו !).
אז תבוא פה, יא״ג׳חש, ואני אסביר לן למה העיתונאים
של הספורט משתמשים בשפה כזו, שהיא
דווקא יצירת פאר: זה מפני שחם לחוצים כמו נקניק
בסנדוויץ׳ ,זה למה.
ניקח דוגמה :
בחוצפה רבה אתה הרשית לאנשי הטלוויזיה לכתוב
את שמך אברשה, אבל תסלח לי אם אומר לן,
שלפי החוקים שלן ושל מישטרת העיברית — זח אסור !
אם היית שחקן־כדורגל, למשל, אז לעיתונאים היה
אסור לקרוא לך אברשה. אתה תופס ! נו, אז מה עושים !
אם נקרא לך אברשה — תבוא המישטרה ותאסור
אותנו.
אם נקרא לך אברהם — הרי יצחקו מאיתנו, יהרגו
אותנו.
אז — הופה ! הנה פיתרון נהדר: נקרא לך

שחס ־ השנס חז ה

נתיבה בן־י הודה ,־רועול־ם

הזמת כז ב מצדה
אינני יודע מניין שאב הקורא יחזקאל בוזי מדנמרק
את ידיעותיו בהיסטוריה הישראלית מתקופת בית שני.
אך מה שמשתקף מהשורות הראשונות של מיכתבו בעל
האמיתות המפוקפקת איננו מראה רק על בורות
מדהימה בכל מה שקשור לתקופה האמורה, אלא גם
על סילוף ההיסטוריה, והתאמתה לצרכיו ודיעותיו
הפוליטיים של הכותב.
ליכאורה, אפשר היה לעבור לסדר־היום ולכתוב מיב-
תב אישי לכותב כדי להעמידו על טעויותיו, אך מאחר
שבעת האחרונה נוהגים אישים מתנועות־השמאל להכפיש
ולהמעיט מערכם של לוחמי מצדה, חייב אני להביא
בפני הקורא את העובדות ההיסטוריות כפי שהתרחשו
באמת.
המרד הגדול של היהודים ברומאים לא החל משיג-
עונו הפרטי של אדם מסויים או קבוצה קטנה של
קנאים.
קצרה היריעה מלפרט את מאות מעשי ההתאכזרות
הפיסית והרוחנית של הרומאים כאן בארץ, את אכז
אברשה,
על מישקל אבשקה, שאומנם הוא לא חיה
כל-כן יהודי, אבל זה בסדר, כי זח שם מהמקורות.
ככה זה עם ה״אוזלת־רגל״ במקום ״פיספוס״ ,וככה
זה עם ח״לא-עלה-ברגלו״ במקום פיקשוש, או פישול, או
נדפק. ויש עוד אלף דוגמאות.
שמע לי, אברשה היקר, עזוב אותך מכל המחקרים
המפוצצים, ותן לנו ליהנות מהשפה הבריאה של הספורט,
שכולנו מבינים, ואוהבים. כי כל מילה —
מלמיליאן !

יחזקאל בוזי מהעם, שהחליט להתמרד כי לא יכול
יותר לשאת את הדבר !

ריותם של הנציבים והרומאיים, ולדבר על היהודים
המיוחסים והעשירים אשר קנו את מישרותיהם בכסף,
והיו מעוניינים בהמשך השילטון הרומי משום שזה
הבטיח את המשך שליטתם־הם.
לפי עדותו של יוסף בן־מתתיהו נרצחו יותר מעשרים
אלף יהודים בקיסריה תוך שעה אחת, בנוכחותו של
הנציב פלורוס. אנשים אלה לא היו חיילים, אלא
אזרואים תמימים.
הרצח ההמוני בקיסריה שימש אות לתחילתן של
פרעות איומות^בכל היהודים שגרו בשכנות עם ״הגויים
הטובים״ ,שמר יחזקאל בוזי מזכירם כתושבי איזור
השפלה.
למרות הרצח ההמוני, שתקה ההנהגה היהודית
המיוחסת והמושחתת. היא שתקה גם כאשר נרצחו
חמישים אלף יהודים באלכסנדריה. היא המשיכה לשתוק
גם כאשר נרצחו עשרת אלפים יהודים בהיפודרומים
של דמשק, באשקלון נרצחו אלפיים וחמש-מאות, ובעכו
אלפיים יהודים. וכי לאיזה תבונה מדינית ציפה מר

יי י ובעצם, חבית השני נחרב הרבה שנים לפני שהוא
נחרב בפועל. וכאן המקום לציין, שהמרד חיה ביוזמת
העם, מלבד העשירים. אם מר יחזקאל בוזי היה חי אז,
בטח היה מטיף. ליהודים ללכת כצאן־לטבח כמו בזמן
השואה, ובוודאי חיו אנשים כמותו גם אז. כמו אגריפס
השני ואחותו הזונה החשמונאית, שהיתה פילגשו של
טיטוס.
המושג מצדה הוא קדוש בעינינו ונערץ עלינו, משום
שגם אנחנו החלטנו שהטבח הגדול של הנאצים לא
יחזור על עצמו שנית, כי אנחנו נילחם. ועל רבי עקיבא
אינני צריך לסנגר כלל, כי דיברי האיוולת של מר בוזי
לא יכולים לפגוע בו כלל.
ואין למר בוזי לחשוש שמא נלך שוב בדרך מהר-
הבית העולה באש אל צוק מצדה. אנחנו לא נצטרך ללכת
לשום מקום, כי דין כל מקום בארץ כדין מצדה.

מאיר ל־רן, קרייח-אווא

ד ״ שסס חז ח

ביטול חוק־השבות
הקיפאון המחשבתי אופף את ממשלות ישראל מזה
שנים, ואולי עוד מלפני קום המדינה. עשרות ומאות
מחדלים בוצעו בשלושים השנים האחרונות, עקב אי-
יכולת האחראים להתנער משרידי מחשבה גלותית ומ-
קונספציות שאבד עליהן הכלח.
אין זה סוד שתיקוני מדיניות הנעשים לפרקים, אינם
אלא תיקונים ״קוסמטיים״ גרידא, בהתאם לצרכי השעה
ולעולם לא על־פי מדיניות ברורה, שצריכה לחיות
מותווית על-פי שינויים שהזמן והמאורעות גרמו לחם.
לפני כשנתיים התבשרנו כי הנה יש לנו ראש־ממשלה
בעל מוח ״אנליטי,״ אולם לצערנו עדיין לא שינה ראש־ממשלח
זה מאומה, בכל שטח שהוא.
ברור, מכאן, כי במדינה שבמערכת החוקים והמוסר
שלה שולטות ״פרות קדושות,״ אין אפשרות לשנות דבר
מיסודו, גם כשדבר זה הוא בעל חשיבות עליונה לעצם
קיום המדינה. המאורעות הביטחוניים שמדווח לנו עליהם
השכם והערב, באמצעות שטיפות״המוח של כלי-
התיקשורת, משכיחים מאיתנו, ואולי נעים לנו לשכוח,
כי כמויות הנשק העצומות שבידינו ולא ״כוחנו המוסרי,״
הם שיצילו את המדינה מכיליון — כי-אם המיגוון
האנושי שבו קובעת האיכות הרבה יותר מאשר הכמות.
חוק-חשבות ליווה את המדינה החל מהיווסדה. ליכ־אורה,
חוק הגיוני שסביבו אמורה היתה המדינה להיבנות.
חוק זה קיפל בחובו את כל התיקוות הציונות,
ואין ספק שכוונתו המקורית היתה טובח.
מובן״מאליו, כי צפוי היה שכאשר מקבצים אנשים
מתרבויות שונות ברחבי העולם יצוצו חיכוכים שונים
ביניהם. אולם הוגי רעיון חוק-השבות לא השכילו לעמוד
בראש על הבעיות שייווצרו, כאשר בזמן קצר כל-כך,

ולמדינה ענייה כל־כך, יבואו עשרות ומאות אלפי פליטים
— כן, פליטים — בעיקר מארצות־ערב וממיזרח־אירופה.
תוך
זמן קצר, בתחילת שנות החמישים צצו בארץ
מעברות כפטריות לאחר הגשם, מעברות שתנאי החיים
בהן היו מחרידים ותת-אנושיים, מכיוון שבידי המדינה
הצעירה עדיין לא חיו אפשרויות כלכליות להעניק לתושבים
אלה דיור וחינוך של ממש.
אין כל פלא שעל רקע עוני, עזובה ואדישות, גדל דור
תקיף, אלים ומלא־מרירות, דור שידע — ובצדק —
כי אם לא יעזור לעצמו, איש לא יעזור לו. המושג
,מרוקו סכין׳ הפן מוטו לרבבות, ובינתיים נמשכו והלכו
מחדלי הקליטה. לא כאן המקום לפרט את כל ההתפתחויות
השליליות של שיטת קליטה המונית ומשונה זאת,
אולם די אם נזכור שלמעשה חיים עד היום אנשים אלה
במין גיטאות, ששמם שונה מ,מעברות׳ ל׳קטמונים׳ וכדומה.
בינתיים
פרחה ושיגשגה, ישראל הראשונה,׳ ישראל
השבעה, כלומר אותם אנשים שכבר חיו בארץ לפני קום
המדינה, ואותם עולים חדשים שהמדינה רצתה ביקרם.
כיום ברור מעל לכל ספק, כי באופן מודע, או לפחות
תת״הכרתי, טיפחו פקידי-הקליטה את העולים, שלהם,׳
כלומר את העולים הקרובים אליהם מבחינת מוצאם.
העימות הראשוני בין ה,שבעים׳ ל,רעבים׳ או בין
ה,ווזווזים׳ ל,צ׳חצ׳חים׳ התבצע בעיקר בצבא. כאן, למרות
המיסגרות הקשוחות האמורות לשוות אופי אחיד
לכל חיילי היחידה, למדו ילדי המעברות כי יש עוד

ישראל, ישראל יפה יותר ושבעה יותר. עדיין, למרות
המהומות החברתיות, לא עשה איש דבר כדי לאזן את
התנאים ולהעניק נקודת־זינוק התחלתית שווה לכל
לכל אזרח ולכל עולה. מדרך הטבע הידרדרה איכות
החיים בארץ לאפס, כשהנושאים את דגל האלימות וה-
אי־שקט החברתי הם, ברובם כמובן, בני עדות המזרח* .
ואז, זמן קצר לאחר מילחמת ששת הימים הגיעו
,ווזווזים׳ רבים וטובים למסקנה, כי באין איכות חיים
אין מה לעשות כאן. זו היתה ראשיתה של ההגירה
הגדולה בכיוון ההפוך, לא בכדי אין מפרסמים מיספרים
מלאים ומעודכנים על ממדי העזיבה.
כיום אין עליה של ממש. כל היהודים שהיה להם
רע במקומות־מגוריהם כבר הגיעו לכאן, או שהצליחו
להסתדר בארצות נזחות יותר, איש אינו מגיע לכאן
עוד עקב אידיאלים ו,רצון לבנות את המולדת,״ אם
פעם חיו אלה יוצאי ארצות האטלס, הרי היום הזעם
מכוון כנגד העולים מגרוזיה, שגם לחם לא בריר מה
בדיוק הם עושים כאן ומדוע לא זכו להגיע לארה״ב.
זהו מעגל-קסמים שאין מוצא ממנו, אלא על-ידי ביטול
חוק-השבות במתכונתו הנוכחית וחקיקת חוק אחר
במקומו, חוק #יאפשר לכל יהודי או בן־דת אחרת
הרוצה לעקור לכאן, לעשות זאת רק כשתהא תשתית
כלכלית וחברתית מתאימה. לא להביא כמויות עצומות
של עולים בכל פעם שהאנטישמיות מרימה את ראשה
באחת מארצות תבל.
נכון אומנם שחוק משופץ יה נוגד את עקרון הציונות,
אולם עדיפה ישראל כמדינה שאפשר לחיות בה, על-
גבי ישראל המהווה מחנה־ריכוז עצום שהרמה האנושית
יורדת בו פלאים, הן בעיקבות העלייה והן בעיקבות
.הירידה שעלייה זו גרמה וגורמת.

היללאברמוב, חל־־אביב

ך שינה עוקסה ובריאה
י • דלתות בי טחון ד קו ר טי ביו תמפלדה, ל די רו תבר טיו ת.
• בראה חיצוני זההלבלהדלתותב בו ״ן.
ס ד קו ר צי ה ל פי ב חי ר ה 1( :ץ, פו ר מיי ק ה ( 2 2 0גוו!׳) ובל ציפוי אחר.

1מנעול בנימי תוצרת ₪ו״ץ מש ולב עם מנתחות ניסחון שלא נית1ים רהעתקה !
| אחרות 10 שנים 8
2סי בו ב׳ מסתת 9 = 1נקודות סגירה סימולטני
הדלת היחידה שהיא גם אסטטית וגם נותנת ביטחון מוחלט !

כל הדלתות נמסרות ע משקוף מפלדה!
הרכבה על־ידי הטכנאים שלנו בכל רחבי הארץ.
״..,ב שקט, באמצע הליל ה, הםחת כו אתה די ק ט של הדל ת, וה ת עללו
בזוג הישן — לפני שברחו עם החס כונו ת
״ 2...מנעולי בי ט חון, נוסף למנעול הראשי, לא הפריעו להם. ה ם שברו
א ת המ שקוף העשוי עץ, ול אחר מכן ה ר סו א ת הדירה מרוב כעס על
שלא מצאו כסף ותכ שיטים...״
״...הם ח ת כו א ת המנעול בעזרת ״קלצ׳ניקוב״ וזרקו רימון בדירה...״
״...מרוששים לגמרי: ללא סי מני פריצה, נפת חו שלושת ה מנ עולי ם
ומכשיר ה אז עקה שעל הדל ת ע״י מפתח״גנבים, חב ר ת הבי טו ח
מסרבת לשלם...״
( מ תו ך ה עי תונו ת)

אל תופיע ברשימה הבאה של הקורבנות !
ע דלת ביטחון. ורו״ כל האמור
למעלה לא היה קורה
* דלת ״רום״ אי־אפשר לחתור — אפילו לא בעזרת ״קלצ׳ניקוב״י
* המשקופים שלנו מפלדה — לא ניתנים לשבירה ואי־אפשר
לעקור אותם מהקיר!
* שום מפתח ואף מכשיר אינם יכולים לפתוח את מנעול
הביטחון השווייצי ״סט*״ המפורסם. רק מפתחות הקוד נעשים בעזרת
מחשב ושאותת אנו נספק לד, יוכלו לפתוח את הדלת.
אל תבזבז כספך במנעולים נו ס פי ם על הדלת ה קיי מ ת:
המנעול הכי חז ק על דלת של דיקט מועיל כמו כו סו ת רוח למת.

הזמינו עוד היו
אחהאבטחההא מי תי תשל חייך ו של ר כו ש ך!
דלתות ביטחון ״רום״ — איזור התעשייה, נתניה
טלפון .053—22549 :בערב.053—30530 :
סוחרים: דבר אקטואלי מאוד, רווחים טובים.
| למעוניינים ביצוא: נשארו עוד מיספר איזורים בעולם.

תבררו ותיווכחו.

מכתבים
(המשך מעמוד )7
לאחר זמן־מה. כשנוכח לדעת שהיא מתה
או פצועה קשה. נטש אותה לצד הדרך.
הקומנדקאר ״הושם״ במחנה הרביעי המרוחק
כ־ 25ק״מ מהמקום שבו נמצאה
גופת החיילת.
דיל* ,אי־שס

גם הם אוהבי * 1£ד1

גשמי עקרון המישסט בשטחיב
מהדיווח על הנעשה בבתי־המישפט הצבאיים
בשטחים מתקבלת, בראש־ובראשו־נה,
מסקנה חיובית: דהיינו, נשמר העיקרון
אשר לפיו חופשי כל שופט לפסוק בהתאם
למצפונו, ובמיסגרת החוקים הקיימים. אם
נזכור שהמדובר בבית־מישפט צבאי ב־איזור־כיבוש,
נדמה לי שיש להתגאות
בתופעה זו, אשר ספק אם יש לה דוגמאות
רבות בעולם הרחב.
אשר למיקרה הספציפי של הוצאת גזר-
דין־מוות נגד נאשם מלון סבוי, נשאלת
השאלה אם במיקרה כה חמור ואכזרי, של
רצת בני־ערובד. אזרחיים (בדרך של הצמדת
מיטען־חבלה לגופה של נערה) ,היה
מקום להטלת עונש קל יותר מזה שהוטל
על־ידי כבוד השופט.
ייתכן, אומנם, שעוד לפני פירסום מיבתב
זה יומתק גזר־הדין על-ידי הרשות המדינית,
מתוך אותם שיקולים שהובאו בכתבה
״מי הם השופטים הצבאיים״ (העולם הזה
,)2025 אולם תפקידו של בית־מישפט אינו
שייך לנושאים פוליטיים.
אברהם פיק, ראשון־לציון

ונולדה — מרבת הקיטש?
צר לי מאד שעלי לגרום אכזבה לקורא
זמי צוק (מיכתבו בגיליון ,2024״מלכת
הקיטש״) המנסה להגן בצורה אבירית על
״המדינאית הדגולה״ גולדה מאיר.
כעובד־מדינה־בכיר לשעבר, היה לי ה עונג
המפוקפק להכיר את ״המדינאית הדגולה״
מקרוב. לצערי, אני מזדהה בהחלט
עם הערכתו של אורי אבנרי על הגברת
הזאת. עדיין חידה זאת בעיני, איד בכלל
הגיעה אשה פרימיטיבית וצרת־אופקים זו
למישרה הרמה של ראש־ממשלה. אין זאת
אלא תודות לקנוניות פנימיות בג׳ונגל הפוליטי
שלנו.
כששמע, בשעתו, משה שרת המנוח מי
עומד לרשת את מקומו כשר-החוץ, הוא
נחרד (ראה יומניו של משה שרת) ,ואין
זה פלא. זו אשד. שאינה שולטת באף שפה
ושמעולם לא קראה ספר רציני.
והעיקר — לשם מה עלינו לסמוך על
דיעותיהם של פורד או משה שרת המנוח?
אין זד. סוד שבמשך כהונתה כראש־ממשלה
ושרת־חוץ, היא טירפדה כל ניסיון להגיע
להידברות עם שכנינו (ד״ר גולדמן, ג׳ו
גולן וניסיונות אחרים, פחות ידועים) ,והעמיקה
את האיבה בינינו ובין המיעוט
הערבי (איקרית, בירעם ופיתחת־רפיח
וכד) .היא גרמה להפיכת המדינה ממדינת-
חוק למדינת־צחוק !
בסיכום אפשר להגיד ש״המדינאית הדגולה״
הצליחה. תוך מיספר שנים, לנווט
את המדינה לעברי-פי-פחת, הן מבחינה
מדינית והן מבחינה כלכלית־חברתית.
מ. ו ,-חיפה

טעות 7עו?מ צודקת

סיגריות ״טייס״
נ מכרות יותר
מכל יתר הסיגריו ת גם יחד
ויש סיב ה טוב הלכך-
סיגרי ת ״טיים״ באמת טובה

11111£ז

דו ב ק מייצרת סיגריות איכות למעלהמ 4 0 -שנה

ש. ת מי ר תו ח ף
חילן בי טו ח
ה ב רי או ת
..חיק ביטוח הבריאות ה־
״מעריב״29.6.75 ,
חיים גאון, רמח-ג!

שיחה עם עוזר
שר החל או ת

י אי ר • ובל
על הישגי החקל או ת
בישראל
״הארץ״18.6.76 ,
עקיבא כרוכי, גיבעתייס

ן ןן ךד ״

למען הדמוקרטיה צריכים לא סור את הכניסה לכנסת!

בדל תיי ם
ך! כנסת היא מקום מרתק. מתרחשים
1 1בה מאורעות הרי־עולם, גועשות בה
סערות אפוקליפטיות, נטושים בה מאבקי-
איתנים העולים על מילחמת גוג ומגוג.
הנה, לפני כמה ימים, דיווח העיתון ני
פרצה בכנסת סערת־רוחות, בעיקבות חילו-
פי־דברים רותחים בין השר גוג וחבר-
הכנסת מגוג.
השר גוג (דומני שהיה זה שר־הפנים
יוסף בורג) הטיח בפני חבר־הכנסת מגוג
(גידעון פת מהליכוד) ,שדבריו רוויים שיג־אה
ובורות. חבר־הכנסת קפץ ממקומו כ־נשוך־נחש
והשיב לשר באבני־בליסטראות
מילוליות מוחצות.

ורק כסוף־כסוף שד אותה ידיעה
מסעירה. הופיעו כצינעה המילים
הכאות :״כאותה שעה נבחו כאולם
המליאה שני חכרי־הכנסת.״

איזה אנטי־קליימאקס ! המלך הוא עירום,
האמלט לועס מאסטיק, ועל פניו
של אותלו נמס הצבע השחור בחום הזרקורים.

מטפטף
את רעלו אל תוך המזון היומיומי.
שוב ושוב הוא חוזר לסיפורי־התועבה על
האולם הריק והמיזנון המלא.

הבוגדים הקומוניסטיים האנטי
ציוניים שהשתלטו על העיתונות,
שליחי הקג״ב ופתה, אינם פחות
מסוכנים מעמיתיהם בטלוויזיה.
לא, הדבר ברור כשימש: יש לסלק את
העיתונאים מן הכנסת. ומאחר שדיברי-
הנאצה שלהם נגד נבחרי-העם פוגעים
במוראל חיילינו, יש להטיל על הצנזורה
הצבאית למחוק כל מילה היוצאת מעטם
המופקר.
אבל — כך ישאל כאן חבר־הכנסת רודף-
הפירסומת — מי ידווח על הנאומים שלי?
איך ישמע הציבור על פניני־הגותי, יחזה
בברק־רעיונותי?

אין קד מזה. יוסף תמיר עצמו
יכתוב דיווח יומי על המתרחש ככנסת.
העיתונאים יחוייכו על פי
חוק, שיחוקק כידי הכנסת הרי

רו ת

הם את עולמם הדמוקרטי, להפכם טרף קל
לאנארכיסטים ולשאר מהרסי הדמוקרטיה.

אין ספק: יש לאסור את הכניסה
לבניין הכנסת, לכד מי שאינו
נכהר־העם או ממונה מטעם ה-
מימשד.
אלא מאי — אליה וקוץ בה. חברי-
הכנסת רוצים להתפאר במעמדם. כמו כל
יהלום, השואף למיסגרת מתאימה, רוצה
הח״כ המצוי להבריק על רקע הכבודה
הפרלמנטרית. הוא רוצה להזמין אורחים
למיזנון, להציג לפניהם את גדולי האומה.
אך גם זה אינו מיכשול.
המיזנון יכול להישאר פתוח לעמך יש ראל.
יבואו־נא המוני בית ישראל בשערי
המישכן, יזינו עיניהם בגובלנים של שאגאל
ויסגדו לפסל בגין — לא, זה לא פסל,
זהו בגין עצמו.
אבל אולם־המליאה יהיה סגור ומסוגר בפניהם.

כמו
ליכו של מיפעד אטומי, או

ך י< דמוקרטיה הפרלמנטרית אינה
1 1יכולה להחזיק מעמד כאשר רואה
הציבור מראות כאלה.
מישהו מוכרח לשים קץ להפקרות ! מישהו
מוכרח להזדעק כמו ג׳ורג׳ הקדוש, ולהציל
את בתולת הדמוקרטיה מידי הדרקון
האימתני של כלי־התקשורת.

3חכר־הכנסת יוסף תמיר, האכיר
הליכרלי כלי חת ובלי דופי.
הוא שלף את חרבו החדה והסתער על
מיפלצת הטלוויזיה, הציקלום של המאה
ה־ ,20 כדי לנקר את עינה המרושעת.
כיצד זה מעזה הטלוויזיה להראות למיל יוני
אזרחים שאולם־המליאה ריק, בשעה
שנדון בה תקציב של מיליארדים? איך
יבינו זאת מיליוני הצופים, המשלמים אח
המיליארדים האלה בזיעת אפם?
כיצד מעזה הטלוויזיה להסיר את עינה
מפניו מדושנוודהעונג של יוסף תמיר, בשעת
נאומו מעל דוכן הכנסת, ולשוטט
אולם? הרי הדראמה הופכת קומדיה, כאשר
נוכחים הצופים לפתע לדעת שהברקים
המילוליים של יופיטר תמיר נזרקים אל תוך
אולם המאוכלס בשלושה ח״כים מנמנמים,
ואחד המחטט באפו בהבעת שיעמום?

כד משחיתה כנופיית הבוגדים
השמאלניים, שהשתלטו על הטלוויזיה,
את יסודות הדמוקרטיה.
היא מדמדת את מיליוני האזרחים
לכוז דמישטר הפרלמנטרי :
יש לשבור את הראי הזה, המראה
פרצוף כל־כך מכוער ומבחיל !
בקיצור: יש לסלק את הטלוויזיה מן
הכנסת ! לאסור עליה לצלם שם, חוץ מאשר
בישיבות חגיגיות כמו ״ישיבת אוגנדה״
השבוע !

או לפחות למנות את יוסף תמיר
לתפקיד הכמאי הכילעדי, שינצח
על המצלמות ויקכע מה ייראה
ומה לא.

לולא היכלה סיעתו שד מנהם
בגין עצמו כאופן שיטתי, כמשך
11 השנים האחרונות, בקבלת
הצעה זו עצמה.
ב־ ׳ 9בפברואר ,1966 שלושה חודשים
בילבד אחרי בחירתי הראשונה לכנסת,
העליתי בה את הצעת־החוק הראשונה
שלי. היא נקראה חן ק־יסוד: הכנסת (תיקון)
,והציעה שלא יוזקיים בכנסת דיון אלא
אם נוכחים בה 30 חברי-כנסת, ולא תיערך
בה הצבעה אלא בנוכחות . 40י
הייתי היחיד מבין 120 הח״כים שהצביע
בעד ההצעה. סיעת גח״ל (חרות והליברלים)
נמנעה כולה מהצבעה, ונתנה לכך
הסבר מגוחך. מייד לאחר מכן — וכתוצאה
ישירה מכך — נעשתה קנוניית אזניה־באדר,
שצימצמה באופן דראסטי את יכולתן
של סיעות קטנות להגיש הצעות־חוק.
חזרתי לרעיון זה פעמים רבות בשנות
כהונתי בכנסת. סיעתו של ח״כ בגין
התנגדה לו באופן עיקבי. איש לא התנגד
לו בחריפות רבה יותר מח״כ יוסף תמיר.

אדם פחות מנומס ממני יבול
היה לטעון כי העלאת הרעיון עכשיו,
כתגלית חדשה, שנה לפני הבחירות
לכנסת התשיעית, דומה
לתרגיל שד אחיזת־עיניים.

ח״ב יוסף ת מיר (מ שמאל) ,עם ע מיתיו
כונית, לפרסם מדי-יום את הפשתגן
הפרלמנטרי.

יש לכך מעלה נוספת: לא עוד יוקדש
מקום למעשיהם של סיעות חריגות וח״כים
יוצאי-דופן. הדיווח היומי יקדיש לכל
סיעה את המקום הראוי לה, על-פי גודלה
ועל־פי מהימנותה הפטריוטית.

האזרחים יקראו מה שהם צריכים
לקרוא, ויראו מה שהם צריכים
לראות, וכבודה של הכנסת
יחזור למקומו הראוי.

חדר־המידחמה שד מטכ״ל, יהיה
אולם־המדיאה מחוץ-לתחום. איש
לא יקרב אדיו, אדא אחרי שלוש
כדיקות־זיהוי.
התתואר חרדת־הקודש, שיעורר מקום זה
אצל מי שאינו רשאי לבוא בדלתותיו?
כבוד הכנסת ירקיע שחקים, הכל ידברו
בלחש על דיוניה הגורליים.
מליאת-הכבסת תדמה לגדעזץ אסור, אשר
בשעריו יעמדו שני מלאכים, שימנעו כניסתם
של בני־תמותה רגילים.

שני מלאכים תמירים, ולהם כנפיים
צחורות, מישקפיים והרכות
של אש.
1יו צרה היא שלא די בכך. ואם יוסיף
1 1יוסף להתעמק בסוגיה, יגלה מייד ש עליו
להציע הצעות נוספות לשמירה על
ניכסי״צאך ברזל פרלמנטריים.

^ ך הלב המודאג אינו יודע מנוח.
\ £האם די באמצעים אלה?
לא, יש פירצה, והיא תקרא לעוכרי-
ישראל.
מדי יום ביומו באים לכנסת אורחים.
הם באים, רואים, ומפיצים את דיבת הכנסת
רעה.

נכון, הטלוויזיה משפיעה יותר. העיתונאים
יכולים לכתוב ולכתוב על הספסלים
הריקים — מיליון מלים לא יזעזעו כמו
שניה אחת של מבט־עיניים.
אבל אל נזלזל בכווז-ההרס של העיתונות,
ובעוצמת-הזדון של המילה הכתובה.
הטלוויזיה רוצחת במכה אחת, העיתונאי

מורים כוגדניים, סוכני עראפאת
ואידי אמין, מביאים לכנסת כיתות
שדמות שד תלמידים, מיט־עני־אוטוכוסיס
שד נוער רך ותמים.

גם הוא מישיר את מבטו אל הבעייה.
המליאה ריקה. הכנסת הפכה בדיחה עממית.
גרוע מזה: בישימון הפרלמנטרי הזה
נראים 39 בני סיעתו של בגין עצמו בשיחים
מדולדלים ומייובשים.
מה לעשות?

נערים אלה באים אל הכנסת, יושבים
במליאה, מקשיבים לנאומים, רואים את
החללים הריקים, ויוצאים מזועזעים. נתקלתי
עשרות פעמים בכיתות כאלה, דקות
מעטות אחרי יציאתן מאולם המליאה. תוך
חצי־יום הצליחו עוכרי-ישראל להרוס עלי
קוורום
פירושו — מניין חוקי. כשם שתפילה
יהודית מחייבת מניין של עשרה

למשל, מה הטעם כסילוק הטלוויזיה,
אם משאירים את העיתו־נו

יהודים, כן יחייב דיון או הצבעה בכנסת
נוכחותם של מיספר מינימלי של חברי-
כנסת, שייקבע בחוק.
הנה כי כן, בגין הוכיח שהליכוד עומד
על המישמר. הוא יבצע את הרפורמה הגדולה,
שתחזיר עטרה ליושנה. ואם לא
תתקבל ההצעה, יידע העם כולו, ערב הבחירות
הבאות, מי פעל כמיטב יכולתו
לתיקון בכנסת.
רעיון מצויין. תכסיס פרלמנטרי מזהיר.
לולא.

^ נחם בגין אינו מרחיק לכת עד כדי

כמו תמיד, יש למנחם כגין פי־תרון.
כשבוע שעבר הגיש הצעה
לסדר-היום, לדון כהנהגת חובת•
קוורום במליאה.

ך • אמת הפשוטה היא שהכנסת רו ו
1צד. להיות ריקה. חבריה מעדיפים
לטייל בעולם, לאסוף כספים למיפלגותיהם,
לעסוק בעיסוקים אישיים מכניסים. בימים
האחרונים קמה בה תנועה של ח״כים
התובעים להעניק להם את הזכות לעבוד
עבודה נוספת ולקבל משכורת שנייה —
דבר האסור כעת, לפחות להלכה.
אין לח״כים חשק לשבת במליאה, מפני
שהמליאה משעממת. היא משעממת מפני
שאין בה זכר לדו־שיח, ושום דבר של
ממש אינו מוכרע במוסד הפרלמנטרי. הממשלה
מזלזלת בה, הציבור בז לה. מבחינה
אינטלקטואלית זוהי שממה צחיחה, ונאות-
המידבר המעטות, שהיו קיימות בכנסות
הקודמות, חוסלו אף הן.

אין ספק שהכנסת השמינית
היא הרעה שבכד הכנסות שהיו עד
כה — זירה לכמה תעלודי־פירסו•
מת זולים וסערות מפוברקות, וחדד
ריק ממחשבה אמיתית ומעש פרלמנטרי
יעיד.

המליאה הריקה — ריקה יותר מכפי
שהיתר, אי-פעם — אינה סיבת האסון,
אבל היא חלק ממנו. יותר מזה: היא
מסמלת אותו. וטוב עושה הטלוויזיה,
שהיא מחדירה מציאות זו לכל בית ישראל.
כדי לתקן — צריכים לדעת. וכדי לדעת
— צריכים לראות.

שום כנסת לא תהיה טובה יותר
מקהל בוחריה. גם לא הכנסת הכאה.
אך אם די אזרחים יחושו בחרפת
הפרלמנטריזם הישראלי,
ויכינו בי מערכת-המימשד בולה
אינה יכולה לתפקד בהיעדר כנסת
בריאה ויעילה — יהיה סיכוי לעתיד.

דברי הכנסת, כרך ,44 עמודים 562
והלאה.

נב יא ים ראש ו נ ים

כומר יקר,
שוב אני אצלך בתא, עם דלקת
חריפה בבלוטת המצפון הלאומי,
שתי אצבעות מהכבד.
הפעם זה בגלל שחר.
שחר שנפצע בעת מילוי תפקידו,
שדבק במשימתו עד שביצעה
בשלימות למרות ששבר את שתי

אחרי שהנביא ישעיהו הוציא לאור שניים מספריו, ישעיהו א׳ וישעיהו ב׳ -
בחרו בו כנציג ישראל לוועידת פא״ן
ומינו אותו לקונסול-כבוד בבופאלו, ארח״ב ( 1,8מיליון תושבים).
כאשר פורסמה האסופה הראשונה של נבואות וחזיונות מאת הנביא יחזקאל -
נתנו לו טור קבוע בעיתון יומי
ויש אומרים שהוא יהיה הנשיא הבא.
הנביא ירמיהו היה נביא-זעם, והצנזורה פסלה לו שני קטעים, מה שעשה אותו מבוקש במייוחד :
תירגמו שניים מספריו לצרפתית
ומחזה שלו הוצג בלונדון וקיבל שבחים באנגלית.
כעת הוא עובר על רומן אליגורי פסימי חדש.
הנביא יואל כותב את ״אמש בטלוויזיה.״
הנביא עמוס נסע לאירופה, והוא שולח נבואות בטלקס.
הנביא יונה החל מצייר, והוא פותח בשבת בצהריים תערוכת אקווארלים בחסות
ראש-העיר.
הנביא מיכה מדווח איפה כדאי לאכול, ואיך הנקיון.
הנביא צפניה קיבל מענק עידוד.
הנביא חבקוק כותב פיזמונים.
הנביא חגי מנחה תוכניות עימות•
הנביא זכריה מרצה בקיבוצים.
ומלאכי כותב חזיונות אורקוכיים עבור מרכז־ההסברה, בשיתוף עם הסוכנות.
חזק ונתחזק !

ש חר

ש ר הבטחון

ירמיהו

ישעיהו

ן ןן ןן ן׳11

1ן ע

רגליו הקדמיות. קראתי בעיתון
איך פעל כגבר ואין היה מוכן
להקריב את חייו כדי שאזרחים
שלווים כמוני יוכלו לישון בשלווה.
שחר; הכלב העברי הראשון
שזכה לצל״ש.
אין אוכל להביט לך בעיניים,
כומר יקר. אני, הסמרטוט, שעורי
יקר לי כל כן, חי במדינה נפלאה
שהוציאה כלבי-רוח דגולים
כשחר. אני מדבר והם עושים :
שחר ולאסי ורקסי ועזית — דור
אמיץ של כלבים שצמח על ברכי
הציונות והחינוך לערכים. הם
ידליקו את המשואה ביום העצמאות
— ואני אפילו לא התנדבתי
למשמר האזרחי.
אני מבקש מחילה עמוקה. מ עתה
אשתדל לחיות אמיץ יותר,
טוב יותר, כלב יותר.

מסה על

ע ור

חופשי

״שלום תלמידים, שבו כבקשה, יש לנו היום אורח ״,חייכה השורה
לראפיה בכיתה ג 2/בבית־הספר העממי המקי,ז בקיראון, ואז נכנם
לכיתה שר־הביטחון עם ניידת שידורי־החוץ של הטלוויזיה, ונשא נאום
על מצב האומה.
שר־הכיטחון הזהיר את הנשיא אסד!
והמורה לראפיה הוציאה את לימורי מהכי תה כי הוא פיטפט עם

רויטל.

שר״הכיטחון תבע מארצות־הברית לעמוד בהתחייבויותיהי

ושירי הבטיחה לליאת שני מסטיקים.
שר־הביטחון דיבר על משימות ואתגרים!

וירון שאל את המורה לראפיה אם אפשר לצאת לשירותים.
שר־חביטחון קבע כי ינקטו אמצעים אם יעבור אש״ף את הקו
האדום י

וניר קישקש באדום על מחברת־הכתיב הנקיה של טלי.
אחר־כן נסע שר־הכיטחון לנאום בחטיבת־הביניים בחולון, והמורה
לראפיה נתנה שיעורים לפעם הכאה.

בין אקזוארל ולחמניה

בנוסף לדמותו השנויה במחלוקת של שר החוץ האמ ריקאי,
צצה לאחרונה דמות נוספת המוטלת בספק .״גאון
או שרלטן?״ תמהים עיתוני הצהרים וכוונתם לד״ר גדעון
עפרת, ל״מיצג״ שנערך ביוזמתו בתל־אביב ולבצק שבו
השתמש אחד מאמני המיצג שלא כדרך הטבע בבצקים.
לפחות שני עיתונאי־חול (להבדיל מהמקצוענים של
מדורי האמנות) טרחו ובאו למיצג הזה, עשו בו ימים
ותיארו בנאמנות את חוויותיהם המזעזעות על עמודים
ארוכים בעיתוני יום ר, בין מע״מ ואנטבה.
וכל זאת למה?
מתברר כי אותו מישגל מפורסם בבצק הפר את כל
חוקי הקומפוזיציה הגאה, שהרי ידוע: צייר צריך לצייר

אקווארלים. צייר נועז רשאי לצייר אבסטראקט ואולי אפילו
לערוך מראתון קבוצתי של רישומי־עירום, אבל לדפוק
בצק זאת מקסימום פריבילגיה של קרמיקאים או
של שחקני תיאטרון אחרי תיראפיה. ברור לכל, לפי העי תונות,
שדפיקת בצק ודומיה אינם בגדר אמנות כי אם
אחיזת עיניים שרלטאנית וחסרת־חשיבות.
נראה כי עדיין לא נפתרה הבעייה ההיסטורית: מדוע
כשצייר דופק בצק זאת אמנות וכשאופה דופק בצק —
זאת לחמניה, אבל אדתה אחיזת־עיניים של אנשי המיצג
השיגה דבר לא מבוטל. בזכות הבצק, כל העם בתמונה.
סוף־ סוף יודעים מהעיתון שיש אמנים חוץ מהגשש, וגם
זה משהו.

ב שור ה
שובה
ל 7ן ורא>ם
בפי שהובטח לכם בעקבות הנהגת
מס ערן מוסף, מבטל משרד האוצר
חלק ממיסי הקניה, ומקטין אחרים.
בין 45 המוצרים שמהם הוסר המס
תוכלו למצוא מוצרי־יסוד בסי־ ,
סיים כמו למשל פריט מס׳ 0203ש־ !
הוא ״סרט שטוח, עגול או שזור ; |
שניל׳ גדיל, שרון, קודרון — אם שו־ י
לם המס על החוט או על הבד ששימשו
לייצורן.״
פריט מס׳ 1414 שממנו הוסר מס
הקניה הוא גבס דנטאלי. לידיעת
משפצי הבתים: כדאי למלא סדקים
בקיר בגבס דנטאלי. מומלץ גם ליוצקי
פסלים.
אבל הבשורה החשובה היא לגבי
הפריט הבסיסי והנפוץ ביותר: פריט !
מס׳ — 1413 חמצן.
רבותי, נא לנשום עמוק. מהיום
חמצן חופשי ממס.

קראת את השואה? לא,
אבל ראיתי את הסרט

כשהיא משתרעת על כחמש ׳שעות ומפוזרת
בשני ימים, הוקרנו״ גם בפרו־ביגצייתנו
אפופיאת המופת המכונה ״משפט
דיבה״ ,ומבוססת על ״ספרו״ של הרב־מכרן
ליאון יורים.
סרט יוקרה ענק זה הוכיח כי לא רק
בישראל עושים סרטי ״נורית״ פוטורומ־ניים,
אלא גם באמריקה הגדולה. אלא
שכל אלו המתנפלים בשצף־קצף על ג׳ורג׳
עובדיה שלנו מילאו הפעם פיהם מים ;
שכן מדובר ב״נורית״ דוברת אנגלית (מה
שהופך את היצירה להרבה יותר קוסמופוליטית
וסופיסטיקייטיד מן העברית הפרו בינציאלית
והפרימיטיבית) ובפוטורומן על
השואה (לא כמו העובדיה הוולגארי הזה
שעושה פוטורומנים על בורקאס) :
אבל אם באמת לשפוט בין ״נורית״ לבין
״משפט דיבה״ ,הרי שבכל קריטריון שבעולם
עולה היצירה הפרימיטיבית העברית
על היצירה הסופיסטיקייטיד האמריקאית ;
רק שהטלוויזיונרים שלנו, אמוני תרבות העולם,
מעדיפים, משום מה׳ את הזבל האמריקאי
על פני הזבל העברי.
ובכן, מה ראינו ב״משפט דיבה״ ז
ד״ר קלנו, גבור מס ,1 .נמלט ממחנה
ריכוז (:רץ ביער כמו שיכור והחליפה
שלו קרועה) ,מתאהב באחות ועובר ל אנגליה.
פולין הקומוניסטית (קומוניסט זה
אחד ששואל כל הזמן איפה קונים נעליים
בלונדון) תובעת את הסגרתו כפושע מל חמה,
אבל בגלל שהקומוניסטים הם בעצמם
נאצים זה נכשל. מהזעזוע העמוק
נוסעים הקלנואים לכווית ושם מצליח הד״ר
לרפא את בנו האימפוטנט (שימו לב לסימבוליקה
— מסירום יהודים להפריית
ערבים) של השייך הבדואי (המתנהג ומדבר
כמו בל סוחר אמריקאי׳ אלא שיש
לו כאפיה והוא אומר ״אללה״ בכל משפט
שני) .השייך החכם מביז ואומר לקלנו
שהוא בעצם רק רוצה לכפר על לשהו נורא
שהוא עשה בעבד (טוב שהוא לא קרץ לנו
ושאל אם הבנו את הרמז) ,אבל זה לא
משנה וקלנו מקבל תואר סיר וחוזר לאנגליה.

גזארה־יוריס־קיידי, גיבור מס• ,2
הוא טייס אמריקאי גיבור שנפצע במלחמה
ומתאהב באחות (כרגיל) והוא גם סופר.
הם נוסעים לאמריקה ושם אנו נפגשים
באביו היהודי הנפלא של גזארה (איך 4ר־אד׳
אבא יהודי? כיפה שחורה, משקפיים
ומדבר בכובד ורעד קול כמו סניל אידיוט
זקן — כמו כל היהודים) ,אבל גזארה
העשיר והמצליח הוא מתוסכל ומתנכר
למורשת אביו הנפלאה ובוגד באשתו.
אחרי זה הזוג גזארה נוסע לאנגליה והסבא
והנכד — לישראל• באנגליה מתאהב
גזארה בלי רמיק, אבל היא אומרת לו
שהוא בעצם מתבייש בהיותו יהודי• זה
מכה אותו כרעם ביום בהיר ׳(״איך לא
חשבתי על זה?״) ובדיוק אבא שלו מקבל
התקפת לב והוא נוסע מיד לישראל.
כאן בא קטע נפלא ומרומם נפש —
האב, מוקף בעדת יהודים בוכיים׳ מספיק
ללחוש לבנו באידיש שיהיה יהודי טוב.
גזארה מתחיל להגיד ״שמע״ באנגלית,
אבל מייק בורשטיין אומר לו להגיד את זה
בעברית. מה עוד עושים בישראל ו קוברים
את האב בהר הזיתים ובוכים, אבל תוך
כדי כך מופיעה מעל פסגת הר הצופים
לי רמיק שקפצה מאנגליה לנחם את גזארה
והם ממשיכים לבלות — בוכים קצת בכותל
•ומשם בטקסי ספיישל לאן? נבון — ל־
״יד ושם״ .הם רואים סרט וזה משפיע
עליהם עמוקות — גזארה מזיל דמעה ואילו
רמיק מודיעה שהיא מתביישת להיות
חלק מהגזע האנושי, ומרוב בושה מתחתנת
עם לורד אנגלי. אז מחליט גזארה להפוך
לסופר רציני ולכתוב מיד ומהר את
תולדות עם ישראל מאושוויץ ועד שארם
א־שייו ומיד חולף בשמיים מטס פאנטומים
יהודיים. סוף חלק ראשון.
הזבל הלא״יאומו הזה ממשיך גם בחלק
השני. גזארה כותב ספר בשם ״השואה״
(״קראת את השואה שואל מישהו
בסרט) ובו הוא מאשים את קלנו בסירוס
יהודים. קלנו נעלב ותובע את גזארה
על הוצאת דיבה. הצוות רמיק (שבעלה
הלורד מת בינתיים) וגזארה עובד על כולם
לעזור להם במשפט ע״י שימוש ב־

פראזות ״שואה, יהווה, לא לשכוח׳ זה
יקרה שוב״ ושאר אמירות אידיוטיות, אבל
מאחר שהעולם מלא אידיוטים, הם כולם
משתכנעים צ׳יק־צ׳אק ; ובאמת במשפט
(החלק היחידי הסביר איכשהו בסרט, אלא
שבעקבות הקיטש והזבל הקודמים ניראים
לך גם סיפורי הזוועות ממחנות הריכוז
כקיטש דראמאתי שנרקח לצורך הסרט)
מנצח גזארה את קלנו בנוק־אאוט טכני
ובדיוק בנו הטייס (ומה?) הישראלי של
גזארה נהרג וממש הפתעה) ,בשעה ש
בנו
של קלני בורח מהבית (סימבולי
מאוד) ; אבל גזארה מספיק להגיד לעולם
ש״אסור שי׳היו אנשים רעים בעולם
ושאנחנו הטובים (כן, כך) חייבים להמשיך
במלחמתנו ברשע״ וסוף. עם שליחות•
ובסוף
הסרט אתה מהרהר ואינך יודע
— מי מזיק יותר לישראל ולעם היהודי —
מי שסירס יהודים לפני שלושים שנה
או מי שכותב׳ מייצר ומשדר סרטים כאלו
כיום•

הנסיך ברעמי שוב מציר את הגדיש
ע 1דאגדה לי ל די ם

כארץ קרובה קרובה, כעיר נתניה,
עומד ארמון יפה. בארמון חי
הנסיך עובד בן־עמי, והוא עשיר
והכם מכל אדם באותה ארץ.
האנשים והעיתונים אוהבים
מאד את הנסיך, והוא מאושר. רק
דבר אחד מעציב את ליבו: המדינה.
הוא אוהב להציל את המדינה.
והנה יום אחד הגיעה שמועה
לאוזניו כי ״החברה הימית להובלת
פרי״ עומדת להתמוטט. מיד חגר
בן־עמי נשקו, ארז כספו ומיהר
אליה ללונדון.
הציץ הנסיך בחברה המתמו־

עיתונאים.
— מהרו ובואו קרא בן־עמי
— המדינה בסכנה!
מכל הארץ התאספו העיתונאים,
ובן־עמי סיפר להם את האמת
המרה — התמוטטותה של החברה
הימית אינה אלא פרי מזימה קו-
מוניסטית־ערבית לחסל את הצי
היהודי.
ישבו העיתונאים, כשעיניהם
זולגות דמעות, אבל הנסיך טיהר
להרגיע אותם :
— אבל אני מוכן, כסו תמיד,
להציל את המדינה — אמר הנסיך

שונאי־ישראל (מימין) מפתים את החכרה הימית
להובלת פרי (משמאל) וגורמים לה להתמוטט

טטת, והרגיש כי הוא אוהב אותה
אהבת־אמת. מייד כרע ברך לצידה,
נישק את שפתותיה ונכנס שותף.
נשיקת האהבה העירה את החברה.
היא פקחה את עיניה, ומעליה
עומד נסיך חלומותיה ! החברה
חשה כי היא אוהבת את
הנסיך, ממש כשם שהוא אוהב
אותה. מייד עלתה על הסוס הלבן
של בן־עמי, ושניהם יצאו אל ארמונו,
הלא הוא ארמון החלומות המתנשמים.
רצו
הנסיך והחברה לחיות באושר
ובעושר, כמו בכל האגדות,
אבל אז התברר שלשם־כך יש צורך
בהלוואה של שבעה מיליון דולאר.
חשב הנסיך בן־עמי, חשב ולבסוף
מצא — הוא יציל את המדינה.
מייד
שלח הנסיך לקרוא לעיתונאים.

מה קרה? — התפלאו ה־

באומץ — רק תנו לי שבעה מיליון
דולאר, ואני אפר את המזימה הנוראה.
וגם
הפעם, כמו בכל האגדות
המתגשמות, יצליח הנסיך בן־עמי
להציל את המדינה, שהוא כל־כך
אוהב. הוא יציל את הצי היהודי
מציפורני האנטישמים, כשם שהציל
את קרקעות אשדוד מיד אותם
שביקשו לקנות אותם במחירים
ריאליים.
כי אין בכל הארץ נסיך עשיר
וחכם ואוהב את המדינה כמו עובד
בן־עמי.

אך הנסיך כן־עמי(מימין) מציל את החכרה והמדינה
ומושיכם על סוסו הלכן תמורת שכעה מיליון דולאר

מדינת ישראל נמצאת במצב כלכלי
חמור וקשה

לבן אוו תובעי

הפסקת הדפסת כסף והכנסתו לשוק
הגדלת תקציב הכיטחון ולא קיצוצו
משלוח ספינות הטילים לחגיגות ה־ 200 של ארה״ב
הגדלת קיצכאות הסעד והילדים
ביטול מס ערך מוסף והקטנת עול המיסים
הגברת ספיגת כספים מן הציבור
תעסוקה מלאה כמשק
פיטורי יעול המוניים ללא־רחמים
משכורות הוגנות לשכיר ולפועל
הקפאת השכר במשק לחמש שנים
חלוקה צודקת יותר של העוגה הלאומית
תמריצים, הלוואות, אשראי ומענקים למשקיעים בעלי־הון

מצא את המיותר

—10239 £0מסן גדול ״,20

0714 £5־ - 1מסך ״.14
- 705425 מסך ״.12
הפעלה אלקטרונית ( ^300־.)51

—10562£3מסך ״ .12 נבחר ע״י הירחון
הבריטי לצרכנות ״וויטש״ ,כ״הקנית הטובה ביותר״.

בנשיונל אנו מציעים לך מבחר של 4
טלוויזיות בגדלים של ״ ,12״1,14־״.20
כל מה שאנו משקיעים בטלוויזיה הגדולה,
אנו משקיעים גם בקטנה ואף יותר מכך.
הלא אלה הם מסוגיהדברינגשאתה מצפת
להם מנשיונל ומובטח לך שלא תתאכזב.
בכל הטלוויזיות תמצא את אותו צליל
בהיר וצלול המופיע עם לחיצת הכפתור
והמתאם עצמו אוטומטית כשאתה משנה
ערוצים או מעביר את המכשיר ממקום

למקום. כל הטלוויזיות ניידות ומופעלות
הן ע״י סוללות נטענות(בתוספת מתקן
מיוחד במחיר סביר) והן ע״י זרם החשמל,
או בחיבור למכונית(שקע המצית).
אמנם המכשירים ניידים, אך לא כן
התמונה המופיעה על ה מ סך-ז הו התכנון
של כל טלוויזיות נשיוינל -התמונה ״מחוזקת״׳
למסך כבחוטי פלדה. בכל הטלוויזיות,
תמצא בקרה אוטומטית המכוונת את הגלים
למישור הנכון ומונעת ממך כוונים מיותרים.

אס בחרת בטלוויזיה הקטנה שלנו, כדאי
שתדע -אינך לוקח אתך הביתה פחות
ידע, אלא רק פחות מסך,
להשיג בכל חנויות החשמל המובחרות.
מרכז התצוגה, אבן גבירול , 18 תל־אביב.

צעד קדימה אלהמחר

10.־65 01 !^3181(511113£16011 וו!3ח01 וו3־זנ 105 3161 חו0.31x 11601 וחס 35ח3!,09ו!!\131!0
פרסום קדמון.
החולת הזה 97ת9

הפאשלה של
גיריעל וקלקא באוסטרליה הפשל״ם
בשתי הזדמנויות פירסם מדור זה על
הטובות ההדדיות שבין מ״מ ראש״עירית
תל־אביב יגאל גריפל, לבין הקבלן
נחום קלקא. בראשונה, לפני כחצי
שנה, כאשר קלקא ניסה להניע קבלנים
שבנו בכיכר המדינה לתת תרומות
לתנועת החרות שגריפל הוא מראשיה.
לקבלנים הובטח, כי תמורת התרומה

עיריית תל־אביב, ב 9-בטאי השנה, את
נסיעתו של גריפל לאוסטרליה ולאירופה,
לפי הזמנת ראש עיריית סידני באוסטרליה,
היא אישרה לממן לגריפל רק
אש״ל של שבועים באירופה, אך לא
מימון של הנסיעה לאוסטרליה.
מכיוון שקלקא, ידידו של גריפל, קשור
עם אוסטרליה, ושותפיו בעיסקי-הבנייה

נתונים אחרונים על הגבייה־בפועל של
פקידי־השומה של מס״חהכנסה מגלים, כי
המישרד המייוחד שהוקם לגביה מייו-
חדת (פקיד-שומה לגבייה מייוחדת —
פשל״ם) של מיקרים קשים, נכשל כישלון
חרוץ. הנתונים הם לתקופה אפריל 1975
עד סוף פברואר .1976 בתקופה זו גבה
פקיד־שוטה 1בתל־אביב מעצמאיים 136
מיליון, מחברות 145 מיליון. פקיד״שומה
ת״א 2גבה מעצמאיים 176 מיליון ומחברות
125 מיליון. פקיד״שומה ת״א 3גבה
מעצמאיים 122 מיליון ומחברות 122
מיליון• פקיד-שומה ת״א 4גבה מעצמאיים
160מ׳ ומחברות 129מ׳ .פקיד-
שומה ת״א 7גבה מעצמאיים 42מ/
ומחברות 2מיליארד לירות.
באותה תקופה גבה בתל-אביב הפש-
ל״ם מעצמאיים 4מ׳ ,ומחברות 5מ׳.
פקידי״השומה בירושלים גבו כולם באותה
עת מעצמאיים 123מ׳ ,ומחברות 402
מ׳ .בחיפה היתה הגבייה מעצמאיים 218
מ׳ ומחברות 868מ׳.
השוואת הגביה לאותה תקופה בשנה
קודמת מגלה, כי השיא בגבייה הוא
בחיפה. הגבייה מחברות גדלה ב״,88$
ומעצמאיים ב־.45$
בתל־אביב, הגידול המשמעותי היחידי
כימעט הוא של פקיד־שומה ,2שהגדיל
את הגבייה מעצמאיים ב־ ,40$ושל פקיד
שומה 7שהגדיל את הגבייה מחברות

אם מנכים מכל הגידול את תוספת
המדד באותה עת, שהיתה ,20$הרי מרבית
פקידי-השומה לא הדביקו את התוספת
במדד. מפליא כי דווקא בחיפה
הגיעו להישגים בולטים, ואילו בתל-
אביב לא.

השיגעון הגדול
עכשיו, אחרי שנגמר שיגעון הקניה
בגלל מס־ערך־מוסף, כדאי לעשות את
החשבון אם זה היה כדאי. קבלן ידוע
מספר, כי מכר בשבועיים שלפני המס
עשרות דירות שלא הצליח למכרן שנה
וחצי, כאשר הקונים טוענים כי ברצונם
לחסוך את המס.
קונה כזה חסך שמונה אחוזים של
מס על דירה שמחירה, נניח 200 ,אלף
לירות. הוא חסך 16 אלף לירות מס.
אבל הריבית על כספו היא כיום 3אחוזים
לחודש, או 6000 לירות. על־ידי הקדמה
הקניה ביותר משלושה חודשים —
הוא מפסיד, לא מרוויח.
התמונה דומה למי שמיהר לקנות
מכונית חדשה בגלל המס, וכך עשו מאות
אנשים. נניח שפלוני קנה מכונית
חדשה במאה אלף לירות, הרוויח את
המס של שמונת אלפי לירות. בעוד חודשיים
יוצאים הדגמים החדשים של המכוניות,
ואז יירד מחיר מכוניתו ב20-
אחוזים, היינו עשרים אלף לירות, נוסף
לריבית על כספו, בשיעור של 3000 לירות
לחודש. אז היכן ההיגיון ז
111111111 ווו! 11ו ! ווו וווו!

ור ג רו ס
ב או סטר לי ה
משתתפי יום־העיון שנערך למישלחת-
הסחר האוסטרלית בתל-אביב, שבאה כדי
להגביר את קישרי־המסחר ההדדיים בין
שתי הארצות, חזו גם בסרטים על אוסטרליה.
הפתעת הישראלים היתה גדולה,
כאשר נוכחו כי הסרטים עוצבו על־ידי
הישראלי יורם גרוס, שהיה בעבר בין
הבולטים בתעשיית הסרטים בישראל.
ראש המישלחת האוסטרלית, דייוויד
גורג, סיפר כי גרוס רכש לעצמו שם בולט!
ביבשת הרחוקה.

יגאל גריפל, רעייתו ונחום קדקא
לאוסטרליה באהבה
תעניק העיריה לקבלנים שבנו מישרדים
ללא״רישיון בכיכר, את הרישיון המיוחל.
הפעם השנייה היתה לפני כחודשיים,
כאשר פורסם כיצד הסדיר גריפל כי
קלקא ישלם את מיסיו לעיריה (750
אלף לירות) ,שנה וחצי אחרי הזמן הנתבע
בחוק. משמעות הדחייה היא מתנה
של 337.5אלף לירות לקלקא, על
חשבון העירייה (״העולם הזה״.)2018 ,
כאשר אישרה ועדת־הכספים של

תסיסה בין עובדי
..בנס ישואד״
חבר ועד עובדי ״בנק-ישראל״ ,מאיר
שטריקמן, התפטר מתפקידו וקרא להתפטרות
כל ועדי הבנק בירושלים, חיפה
ותל״אביב, ולפתיחה במאבק ובחשיפת
האמת על הנעשה בבנק.
מיכתב־התפטרותו אומר, כי ב״בנק-
ישראל״ קיים פער עצום בתנאי השכר
בין מורשי החתימה לבין בעלי הדרגות
הזוטרות• ההרכב הנוכחי של הוועד הארצי
אינו מאפשר תיקון המצב, כי הוועדים
של ירושלים וחיפה הם ועדי-מנהלים,
ולירושלים רוב בוועד הארצי למרות שהדבר
אינו מוצדק.
לאור עובדות אלה, אומר שטריקמן,
הוא מתפטר מן הוועד ומציע לעובדי
הבנק לפטר את כל הוועדים, ולבחור במקומם
ועדים המוכנים להילחם מבין בעלי
הדרגות הזוטרות. המיכתב מסיים בקביעה,
כי במדינת ישראל קיימת דמוקרטיה
ולכן גם ב״בנק ישראל״ מותר
לדבר.

הם מסידני, היה המשך הסיפור ברור
לגמרי.
כפי שמראה התמונה, שנשלחה על-
ידי קוראת מסידני, שצירפה למעטפה
גט את הקטע על המתנות לקבלן קלקא,
בילו בסידני גריפל, אשתו ונחום קלקא
יחדיו. התמונה מראה את שלושתם
בבריכת-השחייה של מועדון בכח בסידני
— ותוך כדי כך הועלה גריפל לתפקיד
ראש-העיר, לפחות בכותרת.

איך לנסוע
לוזו״ל בזו ל?
בחינה מדוקדקת של תוכנית ״קשת״,
המופצת על ידי כל סוכני־הנסיעות, מראה
כי היא מאפשרת לישראלי לשלם
במטבע ישראלי רבע מהוצאות המלון ב-
חו״ל או שכירת הרכב. כן ניתן לשלם
גם רבע מהוצאות הטיולים המאורגנים
בחו״ל במטבע מקומי ישראלי. פירוש הדבר
הוא הגדלה ההקצבה הרישמית של
450 דולר לסכום של 600 דולר למעשה.
הגדלה זו טומנת בחובה יתרון נוסף.
על רכישת מטבע זר יש לשלם היטל
של ,15$ואילו התשלום בלירות עבור
המלונות בחו״ל פטור מן ההיטל, מכאן
שחוסכים על הוצאות המלונות או שכירת
הרכב או הטיולים .3.75$לאור
עליית-המחירים המבהילה בחו״ל, מאפשרת
תוכנית זו לנוסע לחו״ל חיסכון
ניכר במטבע היקר.

ל אן עלמי המסדר׳ היש
העיתונים מלאים לאחרונה בהצעות
לרכישת מקררים ישנים. גם מוכרי מקררים
חדשים מוכנים לשלם עד 1000ל״י
תמורת המקרר הישן. מה עושים בחם ן

מסתבר, כי הם נמכרים לתושבי וסוחרי
הגדה והשומרון, במחירים של עד
5000 לירות המקרר, וחלקם עובר הלאה,
לארצות ערב.

מה משמעות החוק
לעידוד הסרט הישראלי?
החוק הקיים לעידוד הסרט הישראלי
אינו ברור וניתן לפירושים שונים, טוען
הבמאי והמפיק יהודה (״ג׳אד״) נאמן,
בעיקבות פירושי מישרד״המיסחר והתעשייה
לחוק. לפי החוק, יש לתת מעמד
של סרט ישראלי לכל סרט אשר 80
אחוזים מצילומיו, פיתוחיו ועיבודיו
ייעשו בישראל. עמדת מישרד־הטיסחר־והתעשייה
עד כה היתה, כי הכוונה
היא ששמונים אחוזים מכל אחת מן
העבודות לחוד תיעשנה בישראל, היינו
80 אחוזים מן הצילומים ו 80-אחוזים מן
הפיתוח ו־ 80 אחוזים מן העיבודים.
עמדה זו מושפעת מלחץ המעבדות בישראל,
הרוצות להגדיל את חלקן בתעשיית
הסרטים.
יהודה נאמן מצביע על שיטה חדשה
לתצלום סרטים, המחייבת מסירת עבודות
הפיתוח בחו״ל, ומוזילה בצורה
דראסטית את הוצאות הסרט במטבע זר.
הכוונה היא לשיטה חדשה לצילום בשם
טכנוסקופ, שפותחה באיטליה בילבד.
לפי שיטה זו מצלמים את הנגטיב בחצי
גודל רגיל• היינו, על מטר נגטיב מצלמים
שני מטר תמונות, ואחר מגדילים את הנגטיב
לגודל של תמונה רגילה. כך חוסכים
מחצית הכמות של הפילם המצולם.
סרט רגיל צורך כ 70-אלף רגל פילם,
ביחס של צילום פילם בכמות של פי-
שמונה מאורך הסרט האמיתי. אורך סרט
של 90 דקות הוא 9000 רגל. כמות כזו
של פילם עולה 124 אלף לירות. מחצית
הכמות מאפשרת חיסכון של 62 אלף
לירות. פיתוח סרט רגיל בארץ עולה 62.3
אלף לירות. פיתוח מחצית הכמות בשיטה
החדשה באיטליה עולה רק 18 אלף
לירות.
בדרך־כלל הופכים לפוזיטיב 45 אלף
רגל. התהליך בארץ עולה 62.1אלף
לירות. באיטליה התהליך עולה למחצית
הכמות 21.5אלף לירות. הכנת העתק

סופי של 9000 רגל עולה בארץ 60.7אלף
לירות. באיטליה רק 26 אלף לירות.
יוצא כי בחשבון כולל בשיטה החדישה,
מוזילים את ההפקה ביותר מ״ 100 אלף
לירות.
יהודה נאמן מתחיל עתה בעשייה
סרט חדש, בשם ״מסע האלונקות״ .תקציב
הסרט הוא 1.5מיליון ל״י, וממנו
יוצאו בישראל מיליון לירות. הוא מקווה
כי הטמונה על עידוד הסרט הישראלי
יתיר את ההפקה בשיטה החדשה, המאפשרת
גם ליוצרים עניים לעשות סרטים,

במאי יהודה נאמן
מאיטליה בחיסכון

*11*11111
01 מזכ״ל ההסתדרות ירו חם
משל נדהם, נאשר ביום

הראשון בשבוע שעבר התרוקן
לפתעי חדר־הישיבות שבו התכנסה
הוועדה המרכזת של ההסתדרות,
ונותרו בו רק חמישה
מחברי הוועדה, היה זה נאשר
העמיד משל להצבעה את
ההצעה שהוועד הפועל ייחלץ
לעזרת מזכיר מועצת־פועלי־חיפה,
אליעזר מולק, ויוציא
את המועצה מהבוץ הכספי שאליו
היא נקלעה .׳למשל התברר
אחד־כך כי מרבית חברי הוועדה
המרכזת, בעיקר אלה מהמערך,
לא רצו להצביע עבור
ההצעה להציל את מולק, אולם
גם לא רצו שיופיע בפרוטוקול
שהם מתנגדים. תוצאות ההצבעה
שנערכה בכל־זאת היו:
ארבעה קולות לטובת מולק,
ביניהם קולו של המזכ״ל עצמו,
ושניים -אברהם חס״ מ

הומו

אחד הסופרים הבכירים של השבועון רב־התפובה המערב־הגרמני
״שטרן״ ,הוא האיש שגילה את שני הפידאיון שהשתתפו נפרשת
מינכן וריאיין אותם (האם שיקרו הגרמנים ,״העולם הזה״ ,)2026 בעוד שחרמן
יאלמו ג׳י אולאל, הידועים בקשריהם הטובים בארעות״ערב, ריאיינו את ג׳מאל גאשי
ומוחמד ספדי בביירות (התמונה העליונה: הרמן, משמאל, גאשי במרכז, וספדי מימין),
ריאיין וצילם נאיג השבועון בישראל, שבתאי טל, את הדמויות הישראליות שהופיעו
כתבה• המתאבק גד צברי (תמונה מימין עט אשתו ובתו הקטנח) סיפר לטל בי
מאז המיקרה לא השתחרר עדיין מהזעזוע שעבר עליו, ושהוא עומד לתבוע פיצויים
צוות השרים שהוקם
וטיפול בחטיפת מטוס אייר־
?ראנס, כלל בתוכו את הש־וישייה
הרגילה — ראש־הסמ־שלה
יצחק יבין, שר-הבי-
פחון שימעץ סרס ושר־החוץ
יגאל אלץ -וכן שלושה שים
נוספים: שר־התחבורה גד
יעקוב ,,שר־המישפטים חיים
נדוק והשר-בלי-תיק ישראל
;לילי. יעקובי, שהתמרמר על
:ך שגם צדוק וגלילי צורפו ל־נוות,
לדעתי ללא הצדקה, אמר
זשבוע לידידים :״השבתי
חלה שלם לשם מה צירפו את
ידוק וגלילי, ורק בבוקר הזנתי:
גלילי צורף על תקן של
זכם, וצדוק על תקן של
זפא״יניק.״ למרות שברור כי
:דוק צורף לצוות בגלל הבעות
המישפטיות שעלולות היו
היווצר בגלל הפעולה, האמת
;יא שצדוק הוא היחידי בצוות
זהוא מאנשי מפא״י־לשעבר.
0בישיבת הממשלה, שבה
;וחלם על מינוי הצוות, ניסה
זר-התיירות בשח קול לר-
לוז כי גם הוא רוצה להיות
:צוות. השיב לו שי מעץ
$רם :״קול, אין לך מזל. אילו
:יו החטופים בבית־מלון באד
נדה, היינו מצרפים גם אותך
צוות !״
0הארכיבישוף הי לאר־

יון קאפוצ׳י הפסיק את שבי-
תת־הרעב שלו ביום שבו שמע
על דרישת חוטפי מטוס אייר
פראנס לכלול אותו בין העצורים
המשוחררים תמורת בני-
הערובה, אולם ביקש ממפקד
כלא רמלה שלא לתת לכך
פירסום. למרות שבין האסירים
הביע קאפוצ׳י את שימחתו על
האפשרות שהוא ישוחרר בקרוב,
עוד לפני שנודע על פעולת
צה״ל, הוא הודיע למנהל הכלא
כי הוא מגנה חטיפות מטוסים
וטרור, ואת חטיפת מטוס
אייר־פראנס בכלל זה.
! 0ידידיו של ספן השלום
אייגי נתן, שיצא בשבוע
שעבר לאוגנדה כדי לעזור ב־שיחרור
הטופי המטוס, טוענים
כי הם מבינים עתה מדוע ערך
לאחרונה שביתודרעב בת 40
יום .״אייבי ידע שיחטפו את
המטוס, ושהוא יסע לאוגנדה.
הוא החליט להקטין את הסיכויים
שלו להיאכל על־ידי קא-
ניבאלים, ועשה שביתת־רעב
כדי לרזות.״
! 0לחגיגות יובל ה־ 25 של
מיפטד הפייס הוזמן באורח-
הכבוד ראש הממשלה יצחק
דבין. ברגע האחרון הודיעו למנהל
מיפעל־הפייס יצחק
אורן כי ייבצר מרבץ להגיע,
וכי במקומו יהיה אורח־הנבוד

פרופסור ייגאל ידין יצא אחד
ממקורבי ראש־הממשלה, דום
צמיר, מנהל מחלקת ההסברה
של מיפלגת העבודה. אמר
צמיר :״העובדה שידין מתחיל
לעסוק בפוליטיקה תביא לזה
שארכיאולוגיה תפסיד מדען
מוכשר, אבל המדיניות לא תרוויח
פוליטיקאי מוכשר.״
! 0ח״ב יחזקאל סלומין
מהליכוד הבטיח לבנו, דרור,
מתנה מיוחדת לבר־מיצווה
שלו: פרוטוקול של הכנסת שבו
יוזכר שמו של דרור. בנאום
על מס־ערך־מוסף, שנשא פלד
מין מעל דוכן הכנסת, הוא
אמר :״לבן ישלי, דרור, יש שם
מצויץ למס־ערד־מוסף: חג ל-
באלאגאן.״ דבריו אומנם הונצחו
בפרוטוקול הכנסת.
! 0יושב־ראש ועדת־החוץ־
והביטחון ח״כ יצחק נבון,

מהשילטונות הגרמניים. מאמן מרימי המישקלות טוביה סוקולסקי (התמונה
האמצעית מחזיק בבתו אורלי, שנולדה אחרי האולימפיאדה, ושני ילדיו האחרים)
התלונן בפני טל על מחדלי האבטחה בכפר, שהניאו, לדבריו, לאסון הנורא. טל
ניפגש נ״מבון וינגייט״ עם אסתר רוט־שחמורוב (בתמונה השמאלית, עם בנה ירון
האוחז בכדורגל) .אסתר סיפרה לטל כי ערב האסון היא נפרדה ממאמנה עמיצור
שפירא שמצא את מותי במינכן, במילים הבאות :״לילה טוב, שינה עמוקה. נתראה
מחר לארוחת״חבוקר ״.טל עצמו חזר בתחילת השבוע מהמבורג, לשם הוזמן בדי
להשתתף בעריבת הכתבה, שהוכנה לקראת אולימפיאדת מונטריאול, ולא בגלל אוגנדה.

שר-הבריאות דיקטוד שם־
טוב• שם־טוב, שהגיע לבית
נזיפעל הפיס בתל־אביב, סירב
לנאום וטען שלא אמרו לו קו־דם־לכן
שהוא יצטרך לדבר. את
המצב הציל שד־החינוך־והתר-
בות אחרון ידלין, אשר התבקש
גם הוא על־ידי לישכת
ראש־הממשלה למלא את מקומו
של רבין, ושהכץ נאום
מראש. אך מארגני־הערב נדהמו
כשלפתע הופיע גם שר־האוצר,
יהושע רביגוביץ,
אשר גם ממנו ביקשה לישכת
רבץ למלא את מקומו של
ראש־הממשלה בחגיגות. התוצאה
של ביטול הופעתו של
רבץ היתד, הופעתם של שלושה
שרים אשר שניים מהם, רבי-
נוביץ וידלין, באו עם נאומים
מוכנים.
! 0כל האישים שהוזמנו
לחנוכת מכון שרת בבית־החו-
לים האוניברסיטאי הדסה בירושלים,
החנו את מכוניותיהם ב־מיגרש
החנייה של בית־החד
לים, וצעדו ברגל עד לבימת
הכנס. בין אורחים אלה היו
שר־הבריאות ויקטור שם־טוב,
שר-העבודה משה גדעם ו־יושב־ראש
הנהלת הסוכנות היהודית,
ח״כ יוסף אלמוגי.
כרבע שעה אחרי שהחל הטקס,
הגיע ח״כ אבא אבן עם מכוניתו
עד לבמה עצמה.

הליברלים

העצמאיים

ואיש

אחדות-העבודה נתן אלמו*
זלינו — שהתנגדו להצעה.

! 0למרות שכבר שנים אחדות
אין אלוף (מיל) ,עזר
וייצמן משרת בצד,״ל, עדיין
מעניין אותו כל מה -שקורה
בצבא. בשבוע שעבר, בעת ש-
ווייצמן היה אורח בפתיחת
תערוכת אמנות, הוא הבחין בחייל
לבוש מדים שעל חכים
השמאלי •של מדיו מוטבע האותיות
צה״ל .״איי לא מבין את
הטימטום הזה,״ אמר וייצמן,
״בשביל מה שמו את השם
צה״ל י מישהו עלול היה לחשוב
שהחיילים שלנו הם מהצבא
החבשי ן״
! 0מנהיג המיפלגה הליברלית
בליכוד* ,טיימחה
אחדליף, גילה בשבוע שעבר
מעל בימת הכנסת כיצד ניצלה
תל־אביב מאסון כפול .״לפני
15 שנה. כשהיה שר־האוצר
יהושע רבינוביץ גיזבר עירית
תל-אביג, הוא הקים ועדה לנושא
הקמת תחנות־אוטובוסים
בעיר, כשכוונתו היתד, להקים
שתי תחנות מרכזיות: האחת
בצפון והאחת בדרום. המזל של
תל־אביב הוא שרבינוביץ מצא
רק אריה פילץ, אחד, והביא
רק לאסון אחד.״
׳ 0בביקורת חריפה על ה־

נתבקש על־ידי כתב שידורי
ישראל בכנסת, אבנר תגורי,
לגשת לאולפן־הרדיו במישכן
הכנסת ולהתראיין בעניין קיצוץ
תקציב־הביטחון. נבון השיב
לתבורי :״אני הולך לאכול,
ואחרי האוכל אני אעלה
לאולפן.״ כשהופיע נבון כעבור
חמש דקות בילבד, תמה
תבורי :״״מה, כבר גמרת לאכול?״
השיב נבון לא, רק
חטפתי כריך טונה.״ הגיב על
כך סמי טוויג, דובר חמים-
לגה הליברלית, שחיה במיקרה
במקום :״אני מביו שאתה כבר
מתכונן לשבת בממשלה.״
כידוע התלונן לפני •שבועיים
שר־התיירות משה קול כי בישיבות
הממשלה מגישים כריכים
עם טונה.
! 0דוברי השרים החליטו
לערוך אחת לחודש פגישה כדי
ללבן בעיות משותפות לדוברים.
המועד הנוח ביותר לפגישה
הוא כאשר השרים שלהם
יושבים בישיבת ממשלה, ואינם
צריכים את שרותיהם. בשבוע
שעבר, כאשר שרי הממשלה
התכנסו לישיבתם השבועית ב-
מישרד ראש־הממשלה, התכנסו
הדוברים באותו מישרה בקומה
התחתונה, וביקשו להביא להם
תה וקפה. כאשר השתייה בוששה
להגיע, הסביר דובר של
ראש־יהממשלה, דן מתיר :

איצ׳ה ממבו ש סוכן ל עו ד ד את הירידה
ב די לגבו ת ב בו א העת שילומים עבור ם
״במישרד ראש־הממשלה איו
די כוסות, ואתם צריכים להמתין
עד שהשרים יסיימו לשתות.״

באותה פגישה הציע
שר־החינוך-יוהתרבות, דובר ישראל כהן לדחיות את הפעלת
ימס-ערך-מוסף, בהסבירו :
״זה מפריע ללימודים באוניברסיטה.״
כששאלו אותו מה
הקשר בין מע״מ ללימודים באוניברסיטה
השיב :״אתם לא
יודעים שמס-ערד־מוסף מפריע
לכל דבר י״
! 8הכתב הפרלמנטרי של
דבר בכנסת, ומבכירי עיתונאי
ירושלים׳ דגי בלון* ,עמד לשאת
השבוע אשה. בלוד, שהיה
עד גיל 40 רווק מושבע, התאהב
באמריקאית צעירה, נסע
לארצות־הברית כדי לשאת או־

דויד, העובד עם אביו בחברה,
לא התרגש מהמשבר בו נתונה
החברה בחודשים האחרונים ויצא
לחופשה. הוא ביקש וקיבל
עבודה כנהג אגד, ומדי יום
אפשר לראות את מכונית הליג־קולן
המפוארת שלו, ובה מזגן
אוויר, מערכת סטריאו ,׳טלוויזיה
וטלפון פנימי, חונה ליד
תחנת אגד בהרצליה, בעוד הבעלים
שלה עושים סיבוב הרצליה
— תל-אביב וחזרה. דויד
התקבל לעבוד באגד על בסים
של שכר יומי.
! 8הפירסומאי-לשונאי או רי
סלע סובל רבות מהקהל
הרב, הבא בכל שעות היום
והלילה לדירה בבית שבו הוא
מתגורר, המשמשת כמכון-
עיסוי. סלע פנה מיספר פעמים
למישטרה, אך המכון המשיך
לפעול. בייאושו פנה למחלקת

לשמוע את קול השלוס של
אייבי נתן, הנמצא בקצה הימני
של הסקאלה.״
9למני יש גם פיתרון
לשאלה: מהיכן הגיע הנפט, ש אותו
מצאו לאחרונה בקידוחים
שנערכו באשדוד :״זה הנפט
שהכניסו למאגרים התת-קר-
קעיים הגדולים שהקימו לאח רונה
בנגב. הוא חילחל לאדמה,
והגיע לאשדוד.״
! 9לדוברת שר־הבריאות
דבורה גנני התבדר, כי
העובדה שהיא עובדת בכירה
במישרד־חבריאות אינה מחסנת
אותה מפני מחלות־פתע.
בשבוע שעבר יצאה גנני מ־מישרדה,
התעלפה באמצע הרחוב
והובהלה לבית־חולים. לישר
שלה, ויקטור שם־טוב, נודע
הדבר רק למחרת היום. אולם
גנני כבר שוחררה מביודהחד
לים, לאחר שהרופאים מצאו
כי היא סובלת רק מעייפות, ושבה
לעבודתה עוד קודם ש־שם־טוב
הספיק לבקר אצלה.
! 8אחרי שמזכיר המיש־מרת
הצעירה של מיפלגת העבודה,
נתן רענן, קרא בהעד
לם הזה על מיתקפת־הנגד, ש אותה
הוא מכין בעזרת כתב
דבר יוסי כיידין, אחרי שעוזר
שר-המיסחד־והתעשייה
ביועז אפלבאום פירסם מאמר
נגד רענן במעריב. הוא החליט
לברר מיהו המדליף להעו־לס
הזה. רענן טילפן אל כל מי
שידע על־כך וצעק עליו בטל פון
:״אני אעמיד אותך לדין
בפני מוסדות המיפלגה, על-כד
שאתה מדליף להעולס הזה !״
אם האיש שמעבר השני -של
הקו לא נבהל ולא הודה בכך
שהדליף, היה רענן מטלפן אליו
כעבור כמה דקות ומתנצל על
טעותו.

׳ 8כוסית הוויסקי היקרה
ביותר שייכת, ללא ספק, לעוזר
שר־החזץ חייב כראון.
בראון השאיל ביום השישי לפני
שבועיים את דירתו בירושלים
לכתב-החדשות של הטלוויזיה,
מיכה לימור, לשם
עריכת מסיבה לכל מחלקת הח דשות.
אולם הוא־עצמו סירב
לבוא למסיבה, וביכר לבלות
עם אמו בתל־אביב. באמצע הלילה
התעורר בדאון, כשבליבו
חשש כבד לשלמות דירתו ׳והריהוט
שבה. הוא נכנס למכוניתו,
נסע לירושלים ראה כי
אנשי הטלוויזיה התנהגו כיאות
ולא פגעו בדירה, שתה כוסית
ויסקי, וכעבור עשר דקות חזר
לתל-אביב.
! 9אמן הגובלנים ומוכתר
עין־הוד לשעבר, איצ׳ה ממ״
בוש, הגיע לאולפן גלי צה״ל,
שם עמד לראיין אותו יעקוב
(״יענקלה״) אגמון בתוכניתו
שאלות אישיות, כשבידיו בקבוק
יין אדום, כיכר לחם ונקניק
.״אני באתי לאכול כאן,״
אמר ממבוש לאגמון הנדהם,
״אם אתה רוצה ל-שאול אותי
•שאלות בזמן שאני אוכל, בבקשה.״

9באותו שידור סיפר מממש
כי הוא כל-כך אוהב את
עם ישראל, עד שהוא מוכן ל נשק
לכל היהודים היושבים בארץ
בישבנם. כשתמה אגמון
על הפטריוטיזם של ממבוש,
הסביר לו האמן :״ 50 אחוז מהתושבים
הם נשים 25 ,אחוזים
הם ילדים 25 .האחוזים הנותרים
זה באמת פטריוטיזם.״
91 מממש אף התגלה כמי
שמעודד את הירידה מהארץ.
״אני בעד שכולם ירדו מכאן.
אני אשאר ,׳ואקביל בסוף את
השילומים עבורם.״
לאנשים הנכונים 777 ברנדי
בינלאומי

תה שם. הוא שלח צמד כרטיסים
לאמו ולאחותו, כדי שתצטרפנה
אליו לחתונה. אך השתיים
היו בין חטופי מטוס
אייר־פראנס וחתונתו של בלוך
נדחתה.
! 8יושב ראש ועדודהכס־פיס
של הכנסת, ישראל קר־גמן
הידוע בהתניגדותו לשידד
רים בין שעה 11ל 12-בלילה
בטלוויזיה, חזר והסביר השבוע
את התנגדותו בכך שהפועלים
צריכים ללכת לישון בשעה 11
בלילה. השיב לו אחד מיושבי
מיזנון הכנסת :״קרגמן, אתה
לא יודע, אבל הפועלים הולכים
לישון כל ערב בשעה שמונה,
כאשר מסתיימות בטלוויזיה
התוכניות בערבית !״
81 דרך מייוחדת לבלות
חופשה מצא דויד מרידוד,
בנו של איל־האוניות הישראלי,
יעקוב מרידוד, שרק בשבוע
שעבר שב, יחד עם שותפו, רב-
חובל מילא כרגר, לנהל את
החברה היוזאית להובלת פרי,
היני-ר מ 1ב __ דסיוי -

המודעות של מעריב ולהנהלת
הלוח הכפול לוח־המודעות ב־הארץ
ובידיעות־אחרונות בבקשה
להפסיק ולפרסם את מודעות
אותו מכון, בטענה כי למכון
אין רישיון. מעריב נעתר
לבקשתו של סלע והפסיק ל פרסם
בכלל מודעות של מכוני-
עיסוי, אך הלוח הכפול נקט קו
שעליו לפרסם כל מודעה המוגשת

8מנכ״ל רשוודהשידור
יצחק ליבגי סיפר כי לאחר
שרשת ג׳ החלה משדרת,
האשימו את רשות־השידור שיחיא
הפכה שמאלנית יותר משחיתה,
רשת ג׳ ניצבת בקצה
השמאלי של הסקאלה ברדיו.
ליבני אף סיפר כי במקלטי
רדיו רבים יש לקרוא לטכנאי,
שיזיז את כל הסקאלה ימינה,
משום שאחרת אי-אפשר לקלוט
את רשת ג׳, .מני פאר טען
על כך :״הם קבעו את רשת ג׳
במקום זה, משום שרצו שמי
שיזיז את הסקאלה, לא יוכל

קאוין ומסקי

פגשה במלכת־היופי החדשה, רינה
מור (משמאל) ,ובל הנוכחים עמדי
על הדימיון נין השתיים. אמרה דונסקי :״זוהי מחמאה גדולה
בשבילי, שאני דומה למלבת־יופי אולם מור חפפה את הקומפלי-
מנט :״להיגד, זוהי מחמאה בשבילי שאני דומה לקארין דונשקי

,£ כרמל מזרחי

מי ק ג׳ ר א עוון ל ציון
וז נ רון יעקב

מ ס ערך מוסף ב שיעור ^ 8ב ת71 ן ף מוז־־ו ביולי.
מיום הפעלתה מס אנ א דאג לקבל ״ח שבונית מס״
על כל קני ה ל עי ס ק הו בכ ך תוכל לנכו תחלק
ממחירי הקניה מהמס או תו תהיה חייב.
הזיהוי שלך, או מספר הרישום שלך לצרכי מס ערך מוסף,
שם הלקוח וכתובתו(אם היא ידועה לך) ,מספר תעודת המשלוח
(באם יש כזו) ,יום מסירת הסחורה וציון סכום מס ערך מוסף
ששולם, בנפרד מסכום החשבונות(ראה בדוגמא).

נזה 7ה /גסנ ׳ תממ •
׳חשבונית מס׳ היא חשבון מכירה הנהוג גם כיום, אשר יש להוסיף
בה את הפרטים הבאים: מספר רישום החברה, או מספר תעודת

להלן דוגמא של ״חשבונית מס י בה מסו מנות התוספו ת הנ״ל בעיגול.
א. ב .סוחרים בע־מ
רח׳ בעלי מלאכה 38
חל־אביב
מיקוד 731 טלפון 251127

חשבונית מם מפפר 832
ולכ בו ד הכפרי, רחוב שלום עליכם , 3תל־אני 0 1
לתעודת משלוח מס^ 23 ,
פרטים

כמות
שולחנות כסאות
מדפי עץ

מחיר ליחידה
יחידת מידה אג׳
יחידות 00
יחידות 00
יחידות 00

סח•כ לירות
לירות 400.
150.

לירות
2,000.

450,
120,

סד,־כ

2,570.

ונחה ־15/

385.־

2,184.

} מ ם ערר מוסף בשיעור ־8•/

174.

הסכום כולל מ,ע.מ.

2,359.

חתימה.׳

ההפרש
בי 1המס על המכירות
לבי 1המס על הקניות
הוא הסכום
שעליו־ להעביר לאוצר
עם הדווח הדו-חודשי.
להלן דוג מאל חי שו בהמס על עסקה שנ עשתה
ל א חר הפעלתהמס! ,בשיעור מ ס של .)8 70
קנית סחורות בסכום של 80,000ל״י ושילמת למוכר הסחורה.
בנוסף גם מס ערך מוסף בשיעור 8כלומר, שילמת בסך הכל
$4,400ל״י. בעת שקנית את הסחורות, הקפדת לקבל
חשבונית מס על כל קניה.
את הסחורות מכרת בסכום של 100,000ל״י והוספת גם
8,000ל׳־י מס ערך מוסף. בדווח הדו־חודשי(בהנחה כי אלה כל
עסקאותיך בתקופת הרווח) ,תרשום את סך כל מכירותיך
והמס שגבית מהקונים, ואת המס שגבו ממך הספקים שהם
״עוסקים מורשים״ ,כאשר מס זה כלול ב״חשבונית המס״.

!7011 /י

ב דוג מ א שלפנינו נר אהתמ צי ת מהדו׳יח ה ת קו פ תי.

סה״ב ע > ס ק או ת
המסב שי עו ר $ 70
המס על ת שו מו ת

, 0 0 0ס סו ל״>

6,400

ס ה״בלתש לו םבבנקל או צ ר , 600ו

73^ 3

אוגף דח רזגב רז ור־.בר*ו

זכור! אי העותלבותך במסרכת המס תגרום לך הפסדים כספיים.

״א״ אור אסר
^ יש לא יכול היה לקנא במשך השבוע ביצחק רבץ.
הוטלה עליו אחריות עצומה. היה עליו לקבל החלטה. אילו נכשל, היה הדבר גורם
לא רק לאסון נורא באנטבה, אלא סותם גם את הגולל על הקאריירה הפוליטית שלו.

לפיכך יהיה זה אך צודק להעניק לו את מלוא התהילה של ההצלחה.
וארן, לראש־חממשלה יצחק רבץ החל השכוע עידן חדש.

אילו נכשל
*ץ ן הראוי לחשוב, לרגע קט, מה היה קורה אילו נכשל המיבצע. אילו נהרגו
!ו עשרות בני־ערובה בהמולת הקרב, ואילו נהרגו או נלכדו הלוחמים.

כשביל רבץ, היה זה הסוף.

מערכת הזילזול וההשמצה נגדו היתה מגיעה לממדים שאין לעמוד בפניהם. הכל
היו טוענים כי אדם זה, חסר כושר־המנהיגות, אינו יכול לעמוד במצבי־לחץ. שעזר
וייצמן צדק. שבריגעי־משבר הוא מאבד את עשתונותיו. שצריכים לסלק אותו מייד,
לפני שנצטרך לשלם מחיר איום עוד יותר עבור הפאשלות שלו. שיש לקרוא אל
ההגה מנהיג אמיתי, כמו ייגאל ידין או משה דיין.
הכל היו מסכימים שהיה זה חטא מצידו לשקר למישפחות המודאגות, אשר להן
נאמר שהממשלה החליטה על חילופי־שבויים.
שלא לדבר על יחסו לחברי הממשלה.
כל זה היה, בוודאי, ברור לרבין. הוא גם ידע שיצטרך לקבל את ההחלטה לבדו.
ברור לו שבעניין כה רציני אינו יכול לסמוך על שימעון פרס, אדם שחסר לו שיקול־דעת
אחראי, ושכל עולמו מורכב מיחסי־ציבור ומכותרות־עיתונות. גם לאחדים מן
האישים האחרים, המעורבים בהחלטה כזאת, אין רבין רוחש כבוד, לא כבני־אדם ולא
כאנשי־מיקצוע.

לקבל בתנאים כאלה החלטה על מיבצע מורכב מאין־כמוהו, בארץ
רחוקה, כשכל אחד ממאה פרטיו יכול להיכשל ולנדור אחריו כישלון
מוחלט — זה היה קשה, ללא־ספק.

איש אחדהח לי ט
64 מרכה המזל, יצחק רבץ כאילו נוצר לתפקיד זה בדיוק. כל מעלותיו האישיות
/כאילו הותאמו למיקרה־חירום כזה, וכל מיגרעותיו האישיות אינן משמעותיות

במצב בידיצחק רבץ האיש שונה מאד מן הקאריקטורה שהצטיירה בשנה
האחרונה לעיני הציבור.
הציבור עצמו הרגיש בכך, באופן אינסטינקטיבי. למן השעה הראשונה, בהיוודע דבר
החטיפה וטיסת המטוס לאוגנדה, קרה בציבור דבר מוזר: מבלי שהאנשים עצמם היו
מודעים לכך, הם סמכו יותר ויותר על ראש־הממשלה. איש לא חשב על שימעון פרם.
גם דמותו של הרמטכ״ל לא שימשה ככתובת. דווקא אותו יצחק רבץ, אשר אך תמול׳
שילשום היה אובייקט לביקורת כללית, הפך מוקד לרחישת־אמון כללית זו. כאילו
בהסכמה כללית ואילמת, החליטו הכל שיש בו התכונות הדרושות לשעה כזאת:
הרגשת־אחריות, שיקול־דעת וכוח־החלטה.
אבל יש ליצחק רבץ עוד כמה תכונות, שהתאימו במייוחד לתפקיד הנדרש.
רגילים לדבר על ״המוח האנליטי״ של רבין. אין זה מוח החובק־עולם והמנתח
תהליכים היסטוריים, אך זהו מכשיר מצויץ לניתוח מצב מוחשי קיים, החודר לנקודות־המוקד
של הבעייה הנתונה, המבדיל בין עיקר וטפל, השוקל אפשרויות מעשיות.

לשחרר את בני־אין
ספק שיצחק רבץ החליט,
הערובה במיכצע צבאי, אס אך יהיה ניתן הדבר מבחינה מדינית
וצבאית.
המוח האנאליטי בדק את האפשרויות המעשיות, ומישמצא כי
הסיכון סביר, קיבל את ההחלטה.
רבין יודע להחליט, והוא מחליט לבדו. אין הוא סומך על אחרים, ואין משנים את

דעתו אחרי שנקבעה. בניגוד לדמות המצטיירת לעיני הציבור, הוא יכול להיות תקיף
מאד, ואפילו תוקפני, אחרי שהחליט מה שהחליט. במיקרה כזה, דעתם של אחרים אינה
מעניינת אותו.
גם זוהי מעלה במיבצע מסוג זה, אם־כי היא יכולה להיות לרועץ במצבים אחרים.
בדימיון העממי, הצטייר המיבצע כהרפתקה נהדרת, שנעזרה באצבע־אלוהים ובמזל.
בוודאי יעברו ימים רבים עד אשר ייוודעו הפרטים האמיתיים, המדיניים והצבאיים. אז
גם תשתנה כליל תמונת המיבצע.

בי הוא היה רחוק מאד מלהיות הרפתקה. ההיפך הגמור הוא הנפץ.
היה זה מיכצע צבאי מחושב היטב, שנסתייע כתנאים שהבטיחו לו
מראש מידה רכה מאד של סבירות וסיכוי להצלחה.
הוא היה נועז ובלתי־שיגרתי באופן קיצוני, אך לא קל־דעת או בלתי־מחושב..
התנאים הגיאוגרפיים, הטופוגרפיים, המדיניים והצבאיים נוצלו תוך חשבון קר וצלול.

מכל הבחינות האלה, נשא המיכצע חותם רביני מובהק.

סיכון מו צדק
^ הרי הצלחת המיכצע, אץ הציבור נוטה לבדוק את השיקולים שהביאו אליו.
\ 4ההצלחה עצמה משמשת — בדיעבד — הצדקה לעריכתו.
אך השאלה חייבת להישאל: האם צדק ראש־הממשלה, כאשר החליט להסתכן
במיבצע זה?

גם באשר ניגשים לכעייה בלי רגשות, התשובה היא חיובית.

ר ביו מקבל פני הרוו אחריו פרס ואלון

המיבחן האמיתי הוא: מה היה קורה אילו נענתה הממשלה לדרישת החוטפים,
והיתה משחררת את העצירים?
יש בישראל אנשים אחראיים, הסבורים כי אין טעם להחזיק בפידאיון במעצר
ניצחי, ושכדאי לשחרר רבים מהם במיסגרת של מחווה מדינית־פסיכולוגית, ברגע מתאים•
אולם הצעה זו היא בעלת ערך רק אם היא מתבצעת מרצון חופשי, כמחווה
של המדינה.

לא כן היענות לדרישות של חוטפים. עולה כזו היתה מעודדת
מעשי־יטרור בממדים נרחבים, מחזקת דווקא את היסודות היותר־קיצו
ניים כאש״ף, מגבירה את כוחם כציבור הפלסטיני, גורמת אולי לנחשול
חדש של תקיפות וחטיפות בעולם.
חשובה העובדה שבין החוטפים היו חברי קבוצה גרמנית מטורפת, שבשבילה
העניין הפלסטיני הוא הובי הרפתקני.
אין לשכוח כי החוטפים היו אנשי חזית־הסירוב, חברי פלג קיצוני של החזית
העממית לשיחרור פלסטין, הכופרת בסמכות אש״ף והלוחמת באגפו המתון. הפעולה
כוונה לא רק נגד ישראל, אלא גם נגד אש״ף. ניצחון קל לחוטפים היה מתקבל במחנה
הפלסטיני כהוכחה לכך שיש לחזור לשיטות הקיצוניות, במקום המאבק המדיני של
צמרת אש״ף, שנחלשה במילחמת לבנון.
שיקול זה לא עיניין את רבין׳ שאינו מבדיל בין הכוחות הפלסטיניים השונים,
והרואה בכולם גס-יחד חבורות של רוצחים. לעומת זאת רגיש רבץ לשיקול אחר:
היענות לחוטפים היתה מערערת לחלוטין את כל טיעוניה של ממשלת ישראל כלפי
הממשלות האחרות, בעניין הלחימה בטרור.

כניעה ישראלית היתה משמשת אליבי חד־משמעי לכניעת כל

אנ טבהי— -״
(המשך מעמוד )19

ממשלה אחרת, ככל מיקרה אחר, כעבר ובעתיד. הדבר היה מזמין
חטיפת ישראלים כארצות אחדות, ומעניק מראש הצדקה לבל ממשלה
אחרת לתכוע מישראל כל מחיר עכור שיחרורם.

קרוב לוודאי ששיקול זה הוא שהכריע לגבי רביו, כשם שהוא מכריע לגבי קודמיו.
רביו היה עומד במצב קשה מאד, אילו הגיע למסקנה שאיו סיכוי סביר למיבצע יש ראלי.
אך משנסתבר לו כי נוצרו התנאים המעניקים לו סיכוי סביר של הצלחה, הוא
בחר באופציה זו כדבר מובן מאליו.

מחי הו א החליט?
ן• תכן שלעולם לא ייוודע מתי החליט יצחק רביו עצמו לבצע את המיבצע הצבאי.
לגבי אדם שהוא כל־כך מכונס־בתוו־עצמו כמוהו, אץ כל אפשרות לקבוע את הדבר
בביטחון, אלא אם כן יפרסם, ברבות הימים, את זיכרונותיו. בוודאי אץ לדעת את
האמת על־פי הודעות רישמיות הכפופות — במיקרה זה במייוחד — לצרכים פוליטיים
ומישפטיים.

הניחוש האישי שלי הוא שרבץ לא פסל מראש אף אחת משתי
האופציות — השיחרור והכניעה — אלא פעל כו־זמנית כשתי הדרכים,
תוך דחיית ההחלטה עד לרגע האחרון.

ההחלטה שהעביר בממשלה, על הנכונות לשחרר עצורים, שימשה בעת־ובעונזדאחת
את שתי האופציות גם־יחד. היא לא היתד. שקר (שהרי רבץ בוודאי היה פועל על־פיה,
אילו החליט לבסוף שהאופציה הצבאית אינה אפשרית, או שסבירות הצלחתה
נמוכה מדי, או שהמחיר הצפוי בחיי־אדם גבוה מדי) .אך היא גם לא היתד. אמת
(שהרי רביו לא זנח, לדעתי, אף לרגע את הנכונות לבצע את המיבצע הצבאי, אלא אך
המתיו לתוצאות הבירורים הצבאיים, הפוליטיים והמודיעיניים שאיפשרו לבסוף החלטה).
כאשר שתי האופציות היו פתוחות, היתד. ההודעה בדבר הנכונות לשחרר עצורים
סבירה ומועילה גם לזו וגם לזו. מבחינת האופציה הצבאית, היא עזרה להרגיע את
החוטפים, למנוע מעשים נמהרים מצידם ולשמש מסך־עשן, שמאחריו ניתן היה לעשות
את ההכנות הדרושות. מבחינת האופציה של הכניעה, הכשירה ההודעה את התנאים
הפוליטיים והפסיכולוגיים, באוגנדה ובישראל, והיתד. חיונית לניהול המשא־והמתן.
מעניין שרבץ שלח את גד יעקובי, בעל מישקל־הזבוב, לספר על כך לאומה. אילו היתה
ההחלטה סופית, לא היה רביו משתמט מלנמק אותה בעצמו.
אני מניח שרבץ החליט סופית על הפעולה רק כאשר השתכנע כי המיבצע הוא
מעשי מבחינה צבאית, שיש מידה מספקת של סבירות להצלחתו, שמיספר הקורבנות
הצפויים הוא בגדר המחיר שמותר להסתכן בו, ושבשלו התנאים המדיניים הדרושים.

כל זה סביר והגיוני, וראש־ממשלה אחראי חייב היה לנהוג כך.

הוא גם היה חייב לעשות את הכל — אחר־מעשה — כדי לשכנע את העולם שהצ־הרותיה
של ממשלת ישראל בכל שלב היו כנות, ולשכנע את הממשלה עצמה שקבלת
ההחלטה על-ידי הממשלה — פה אחד — לא היתד. תכסיס בילבד.
אני חוזר: כל זה הוא ניחוש שלי בילבד, ואיני מאמץ שהאמת עצמה — האמת
השמורה בליבו של יצחק רביו — תיוודע אי־פעם בביטחון גמור.
בסיכום :

המחיר ששולם הוא יקר. מיספר הקורבנות — הרוגים ופצועים —
הוא חמור• אף אם לוקחים כחשכון את כל הסיכונים העתידיים, נראה
כי היה זה סיבון סביר, שראש־־הממשלה היה רשאי — ואף חייב —
להסתכן כו.

תסביר היו ה שבי עי
ך* סכנה האמיתית של הפעולה הזאת היא דווקא פסיכולוגית, לגבי העתיד.
י < ברגע הראשון, בשיא שימחת־הניצחון המוצדקת, היו שהישוו את המיבצע הזה
למילחמת ששת־הימים.
מבחינה מעשית, השוואה זו היא הבל־הבלים. כל השוואה כזאת ביו מילחמה קשה
בכל החזיתות, לביו מיבצע בלתי־שיגרתי אך חד־פעמי, היא אבסורדית*.

אולם יש מקום להשוואה אחת: שיכרון־הניצחון המסוכן, העלול
לטמטם את המדינה.

השבוע שטף את המדינה נחשול כביר של תסביך-היום־השביעי, אותו תסביך שהוליד
בשעתו את אלבומי־הניצחון, שביעוודהרצון־הלאומנית, הזילזול באוייב וההרגשה
הכללית של יחי־אנחנו ואנו־ואפסנו-עוד.
בהתפרצות השיכרון טמונה גם סכנה אחרת. לפני מילהמת יום־הכיפורים ביצע צה״ל
את המיבצע הנועז של נחיתה בביירות. גם אז שטף את המדינה נחשול של שחצנות
— שהיה אחד הגורמים המרכזיים שהביאו לאסון יום־הכיפורים.

אם יקים מיכצע אנטבה לתחייה את אגדת הסופרמן הישראלי,
יהיה זה אסון לאומי.

במיבצע נועז ורב־תושייה שיחרר צה״ל השבוע קבוצה גדולה של בני-ערובה, וסיכל
מעשה־חטיפה שעלול היה להסתיים באסון גדול. לכל אחד ממשתתפי הפעולה מגיעה
תודת האומד, כולה.

אולם הצלחה זו לא שינתה כמאומה את הכעייה המדינית של
המדינה, ולא פתרה את הכעייה הפלסטינית, המולידה את הטרור. רק
פיתרון הכעייה עצמה ישים קץ למערכת המילחמה-הזעירה. אם שיכרה•
הניצחון, כעיקכות הצלחה חד־פעמית, יביא שוב להעלמת אמת זו,
הרי ייצא שברה בהפסדה.
לעומת זאת, אפשר לנצל הצלחה זו, שהגבירה את יוקרת המדינה בעולם ובארצות-
ערב, כדי להתקרב לפיתרץ הבעייה הפלסטינית. ישראל גאה, בעלת מוראל גבוה, שהכל
מתייחסים אליה בכבוד, תוכל לעשות זאת ביתר הצלחה מאשר ישראל חלשה, נמוכת־קומה
ושיפלת־רוח.
למרבה הצער, תכונותיו המייוחדות והמרשימות של יצחק רביו אינן מתאימות
במייוחד למשימה זו.

רביו החדש
ך *,תוצאה הפנימית העיקרית של המיבצע היא עליית קרנו של רביו עצמו, באורח
י 1המשגה כליל את הנתונים בזירה המדינית.

רבין ה״חדש״ ,כפי שנתגלה השבוע לציבור, יהיה מעתה כעל־כית
כמדינה. יוקרתו החדשה מאפילה על דמות כל עמיתיו ויריביו, ובראשם
שמעון פרס.
אם פיקפק מישהו בכך שרבץ יחזיק מעמד עד לבחירות, כראש־ממשלה וכמנהיג
מיפלגתו — הרי השבוע סולקו הספקות.
בעיני הציבור הישראלי, אץ אמת־מידד. טובה יותר להערכת מנהיג פוליטי מאישר
:יצוע מיבצעים צבאיים מוצלחים. במיבחו זה, זכה-יצחק רביו השבוע בציון הגבוה ביותר.

כל מי שחיפש, עד לפני שכוע, אליל תורני, כדי להיתלות ככאריזמה
טלו, יכול עתה לשאת את עיניו אד יצחק רבץ, המצביא של אנטבה.

• התקדים הקרוב ביותר לפעולה זו הוא דווקא גרמני: פעולתו של אוטו סקווצני,
זפקד־קומנדו גרמני ששיחרר ביום א׳ ,הי 2ו בספטמבר ,1945 את בניטו מוסוליני ממקום
ועצרו בסאן־גראסו, בפיסגת הר איטלקי גבוה, שם הוחזק בפקודת הממשלה האיטלקית
מהפילה אותו ושכרתה שביתת־נשק עם בעלות־הברית. מוסוליני הוחזק במעצרו על־ידי
! 25 חיילים. סקורצני נחת במקום בדאונים, עם כוח של 50 צנחנים בילבד, והעביר את
זוסוליני לגרמניה. המיבצע עורר אז השתאות בעולם כולו, משני עברי החזית.

אלי חסר

בתום צהלת הניצחון הראשונית, שסחפה את המדינה כולה בהתלהבות ובחת-
רוממות הרוח ; אחרי שמיליוני מילים על מה שאירע סביב חטיפת מטוס ״אייר־פראנס״
לאוגנדה ושיחרור בני״הערובה, נמרחו על הנייר ונשפכו מעל גלי־חאתר —
עדיין ריחפו הרבה סימני־שאלה מעל מה שאירע בדיוק כאנטנה. ככל שחלף הזמן
ושככה ההתרגשות, כן הלכה וגדלה התעלומה שאפפה את מינצע״הרקולס — פשיטת
צח״ל לנמל־חתעופה של אנטבה ושיחרור החטופים משם. הוסיפו לתיסבוכת שיפע
של ידיעות מופרכות ובלתי מהימנות, שזרמו בעיקר ממקורות״חוץ, שהיו פרי־דימיון
והשערות שבאמצעותן ניסו להסביר את הפעולה הצבאית המפתיעה. על חלק ניכר
מהשאלות המטרידות לא ניתן להשיב גם כיום. אבל תשובות על כמה מהן, אולי
יהיה בהן כדי לפזר מעט את הערפל מעל מיסתרי אנטנה.

• מדוע מוטל מסד־איפוד על
פרטי המיכצע הצבאי שד צח״ד
לשיחרור החטופים?
השיקול הוא ביטחוני טהור ולא פוליטי,
כפי שכמה מדינות ועתונים זרים מנסים
ליצור רושם. הפעולה הצבאית בוצעה
כולה, מתחילתה ועד סופה, על־ידי
כוחות צה״ל, ללא סיוע זר כלשהו וגם לא
מתוך שיטחה של מדינה שלישית. פרטי
המיבצע אינם נשמרים בסוד מפני האו-
גנדים, שכן קשח לשער שלצד,״ל צפויים
עימותים נוספים עם צבאו של אידי אמין
בעת הקרובה. לעומת זאת לא סתמה פעולת
אנטבה את הגולל על פעילות הטרור
של קבוצות פלסטיניות קיצוניות. פירסום
מלא של שלבי המיבצע ודרך ביצועו עלולים
לסייע לקבוצות חוטפי־מטוסים פוטנציאליים
בעתיד.

• מדוע המתינו ממשלודיש־ראל
וצה״ל, עד לרגע האחרון במעט,
לפקיעת מועד האולטימטום
שד חוטפי־המטוס ולא שיחררו את
בני־הערובה מוקדם יותר? האם
לא היה בכד סיכון מיותר שד בני־הערוכה?
פשיטת
צה״ל לאנטבה בוצעה במהירות
המכסימלית האפשרית, מרגע שהבשילו התנאים
לביצועה. מד, שניתן היה לבצע,
למשל, במוצאי־שבת האחרונה, לא היה
ניתן לביצוע קודם לכן.
באותם ימים גם לא נראה
היד, שהפעולה ניתנת לביצוע. לעומת זאת,
מהרגע שבו הסתבר כי ניתן לבצע את הפשיטה׳
תוך סיכון מחושב, נדרש פרק זמן
מינימאלי להכנת הכוחות ותיכנון פרטי
המיבצע. המועד הקצר שחלף בין ההחל טה
על ביצוע הפשיטה לביו הביצוע בפועל
הוא אחד ההישגים המפליאים ביותר
של המיבצע.

• כיצד השתכנע ראש־המבד
שלה יצחק רבץ לנסות לשחרר את
בני־הערובה בכוח, אחרי שקודם

לבן העכיר בממשלה החלטה המחייכת
כניסה דמשא־ומתן עם
החוטפים, דשם מילוי דרישותיהם?
חלפו כמעט 48 שעות מהרגע בו נחטף
מטוס אייר פראנם אחרי המראתו מאתונה
ועד שחוטפיו הציגו את תביעתם לשיחרור
53 אסירים הכלואים בישראל, שווייץ, גרמניה
וקניה, תמורת 246 נוסעי המטוס ו-
12 אנשי צוותו. באותן שעות לא היתד,
ברורה מטרת החוטפים וזהותם ונוצר גם
רושם כי החטיפה מכוונת נגד צרפת.
ביומיים אלה דבק ראש־המשלה יצחק
רביו, ועמו הממשלה כולה, במדיניות ״העמידה
האיתנה״ שהיתה המדיניות המוצהרת
של הממשלה כלפי דרישות של חוטפים
לשיחרור עצירים מאז מעלות. מדיניות
זו גרסה שאץ לנהל משא־ומתן עם פידאיון
ואיו להיכנע בשום
מחיר לדרישותיהם. ההחלטה הקשה הראשונה
שהיה על יצחק רביו לקבל, היתד,
דווקא ההחלטה לסגת ממדיניות זו ולהצהיר
הצהרה לפיה מוכנה ממשלת־ישדאל לנהל
משא-ומתן עם החוטפים, לשחרר אסירים
בטחוניים הכלואים בישראל תמורת בני-
הערובה המוחזקים בידיהם, ולהיות נכון
לבצע זאת בכנות.

• מה היה הקושי כחחדטה
מעץ זו?

היו הרבה לבטים עד שהתגבשה ההח לטה
שהביאה להצהרת הממשלה, ביום
החמישי בבוקר, להביע נכונות למלא את
דרישות החוטפים. החשש העיקרי היה כנראה
פוליטי פנימי: מה תאמר האופוזיציה?
כיצד יגיב המחנה הלאומני־ניצי בישראלי
הישגו הגדול ישל יצחק רביו הוא לא רק
בעצם קבלת ההחלטה לסגת ממדיניותה
המוצהרת של הממשלה, אלא בכך שהצליח
להעביר החלטה זו בקונסנזוע לאומי,
כשכל המדינה כמעט מסכימה עם צעדה זה
של הממשלה. התמיכה הרב־מיפלגתית, ש בה
זכתה החלטה זו של הממשלה, היתד,
מבחינה מסויימת הפתעה.

> מה __הגימוקים __

0יב 111111־01111

כנגד הנסיגה ממדיניות ״העמידה
האיתנה״ 7

שעצם הכניעה מזמינה עוד פעולות
מסוג זה ואז לא יהיה עוד גבול לסחטנות.
ממשלה שנכנעה לסחטנות תמורת שיחדור
מאה או מאתיים בני-ערובה, לא תוכל אחר-
כך שלא להיכנע לסחטנות תמורת שיחדור
עשרה בני־ערובה, או אפילו אחד. לא
ייתכן יהיה להרכיב מחירון, על פיו יש
להיכנע תמורת שיחדור מאה בני־ערובה
אך לסרב לשחרר בן־ערובה בודד.

• מה, אם כן, היו השיקולים
שהכריעו לטובת הנכונות למשא־ומתן
עם החוטפים למילוי תביעותיהם?

כמה שלא נעים להודות בכך, יש
משמעות גם לכמות. למרות שאיש לא
ביטא זאת במפורש, הרי אין ספק שה־קונסנזוס
הלאומי להסכמה־בלית־ברירה לכניעה
לסחטנות, לה היו שותפים גם מנחם
בגין ואריק שרון, נבע מהמיספר הגדול
של בני־הערובה שהיו בידי החוטפים.
נראה שהשפיעה גם הימצאותם של בני-
ערובה לא־יהודים ולא־ישראליים בידי
החוטפים. ממשלה יכולה לקחת על עצמה
להמר על חיי אזרחיה. קשה לה יותר
להמר על חיי אזרחי מדינות אחרות. כשם
שהגרמנים לא היו יכולים לסרב לשחרר
עצורים הכלואים אצלם, אילו היתד, ישראל
מבקשת זאת מהם -כדי להציל בני־ערובה
ישראליים, כך לא יכלה ישראל לסרב
לעשות הכל כדי לשחרר אזרחי מדינות
ידידותיות אחרות.
מעל כל אלה עמדו גם הנימוקים ההומא־ניים־מוסריים.

אחד
בכל שעה, או קבוצה בכל פרק זמן,
עד לכניעתה המוחלטת של ממשלת־ישראל.
כניעה לדרישותיהם במצב כזה היתד, הרבה
יותר קשה מאשר כניעה במועד בו טרם
נפלו קורבנות בנפש.
בניגוד לספקות נראה כי הודאתו של
יצחק רבין כי אינו מצטער על ההחלטה
הראשונה הזו שקיבל, היא כנה בהחלט.
בעת שהתקבלה ההחלטה לא נראה בעין
סיכוי לאפשרות התערבות צבאית, גם אם
ייחלו להיווצרות אפשרות כזו וחיפשו אחריה
כל הזמן.
אגב, בשלב זה גילה יצחק רבין גם
כישריון תכססנות פוליטי לא מבוטל. הוא
לא הסתפק בכך שהשיג את תמיכת ;טרי
ממשלתו וחברי ועדת־החוץ־וד,ביטחון בהחלטתו
לוותר לחוטפים. הוא הצליח לתמרן
אותם כך, שלמרות שרבים מהם לא
רצו לדבר, הם נאלצו להביע את תביעתם
להיענות לדרישות החוטפים גם בפרוטוקול.

לעשות זאת לולא קיבל עליו הרמטכ״ל,
רב־אלוף מרדכי גור, את האחריות המלאה
והתיצב בתמיכה מוחלטת בתוכנית המיבצע
שהוצעה.

• האם נטל רבין חלק כתיב
נון הצבאי של הפשיטה ז

האחריות לצד הצבאי מוטלת כולה על
הרמטכ״ל. רבין לא התערב בצד הצבאי,
למרות שפרטי המיבצע הובאו לידיעתו,

• מתי הוחלט על ביצוע הפשיטה
לאנטבה ץ

• מה, אם כך, הביא את רבין
לשנות את דעתו דלהסכים למיב־צע
צבאי לשיחרור החטופים ז
התנאים השתנו. גם התנאים באנטבה,

ההחלטה התגבשה אצל הרמטכ״ל וראש־הממשלה
קיבל
רבץ את אישור ועדת־השרים לעג־ייני־ביטחון
ולאחר מכן את אישור הממשלה
כולה, שנקראה לישיבה מיוחדת בקריה
בתל־אביב. מנהיגי האופוזיציה הובאו גם
הם בסוד ההחלטה.

האם לא היה

חשש של

הרמטכ״ל מסביר את המיכצע
אבא להצלחה

• מדוע מה שהיה ריאלי במוצאי
שבת לא היה ריאלי קודם
לכן ז

עדיין לא היו בידי
נתונים מספיקים,
וצה״ל
הממשלה
על מה שמתרחש באמת באנטבה. אולם
אפילו היו כל הפרטים ידועים וברורים,
ספק אם היתד, מתקבלת החלטה לנסות
לשחרר את החטופים בכוח. בכל מיבצע
מעין זה קיים סינון מסויים של כישלון,
ושל קורבנות מקרב בני־הערובה. קשה
היה להעלות על הדעת מיבצע צבאי ש יהיה
בו כדי לסכן את בני-ד,ערובה שאינם
ישראליים, כל עוד אלה הוחזקו יחד עם
בנייהערונה הישראליים.

• מדוע מיהרה הממשלה
להודיע על נכונותה להיכנס
למשא־זמתן, עוד בטרם פקע מועד
האולטימטום הראשון שהציבו
החוטפים 1
בעת שהתקבלה ההחלטה, ביום חמישי
בבוקר, היה קיים סיכון סביר שהחוטפים
יתחילו להוציא להורג כמה מבני-הערובה,

+מדוע התייעץ יצחק רכין
עם מנהיג הליכוד מנחם בגין, החל
מהשלבים הראשונים של התלבטויות
הממשלמה ועד להחלטה לאישור
המיכצע הצבאי ץ
למרבה האבסורד קיבל רבין את ההצעה
לשתף פעולה את בגין בקבלת המידע על
צעדי הממשלה דווקא מתוך חשש שהליכוד
עלול לחלוק על עמדתה הראשונית
של הממשלה, שלא להיכנע לחוטפים. זמן
קצר אחרי שנודע דבר חטיפת מטוס אייר
פראנס, כשאיש בממשלה לא העלה בדע תו
לסגת ממדיניות ״העמידה האיתנה״,
נודע כי ח״ב שמואל תמיר מציע מאחורי-
הקלעים לקבל את התביעות שיציגו החוטפים,
עוד בטרם נודעו תביעות אלה.
רביו קיבל את ההצעה להזמין אליו את
בגין להתייעצות, כדי לשכנעו מדוע אסור
לממשלה להיכנע לתביעות החוטפים. כש-
השתנתה עמדת הממשלה, המשיך רביו לשתף
את בגין בשיקוליה וביקש גם את אישורו
להחלטותיה.

שם הוחזקו בני־הערובה, גם התנאים הפוליטיים,
כאשר הסתבר שאידי אמין משתף
למעשה פעולה עם החוטפים. ביום החמישי
בשבוע שעבר, אחרי קבלת ההחלטה על
הנכונות למשא ומתן עם החוטפים, החלו
להצטבר ידיעות ששינו את הערכת־המצב
מקצה אל קצה. גורם נוסף שהקל — מן
הסתם — על קבלת ההחלטה לפעול בכוח :
היוותרותם של בני-ד,ערובה הישראלים כמעט
לבדם, להוציא את צוות המטוס הצרפתי
שנשאר עמם באנטבה.

• מדוע העדין? וכין בשלב
זה לנפות לשחרר ^ת כני־הערו*
בה ככוח, מאשר להדליפם באסירים
ביטחוניים כישראל ץ

המטרה העיקרית נשאוך, כל הזמן ל שחרר
את בני-ד,ערובה. אולם בפני רבץ
ניצבה הברירה: לשחרר ׳את בני-ד,ערובה
בתנאים שיזמינו סחטנות !)וספת, תוך השפלת
מעמדה המדיני של י סראל ותוך סיכול
כל אפשרות לישיתוף קפעולה בינלאומי
במילחמה בטירור ; או שיחרור בני־הערובה,
תוך סיכון חיי כמה מהם, בצורה
שיהיה בה כדי לרומם ;$ת מעמדה של
ישראל, לפגוע ביוקרת *פידאיון ולתרום
תרומה ממשית להגברת קמילחמה בטרור
בכל רחבי העולם. במצב זה העדיף רבץ
את האפשרות השניה. הוא/לא יכול היה

דליפה על המיכצע המתוכנן ץ
חשש ודאי היה. לא רק משום ששרי
ממשלה ואישים פוליטיים נוספים הובאו
בסוד המיבצע, אלא גם מפני שהרבה אנשים
היו עסוקים בהכנת המיבצע. למרות
זאת, באחד המקרים הנדירים ביותר בשעות
ישראל,
נשמר העניין בסוד
רצופות. רבים הריחו ושיערו שמשהו עומד
להתרחש, אבל רק מעטים מאוד —
גם מקרב אותם היודעים תמיד ראשונים —
ידעו הפעם במה מדובר.

• למי מגיעה התהילה על
הצלחת המיבצע ! ,צבאי ך

בראש וראשונה לרמטכ״ל, שהוא היה
גם הנושא הראשון באחריות במקרה של
כישלון. מלבד קצין חיל-רגלים־וצנחנים
ראשי, תת-אלוף דן שומרון, שכבר הפך
דמות המסמלת את המיבצע —
המודיעין שכבר זכה בשבחים המגיעים
לו — הרי שיש להתפעל במיוחד מהפעלתו
המדעית־כמעט של חיל-ד,אוויר. מבחינה
זו ניתן להוריד את הכובע בפני
מפקד חיל-האוויר, האלוף בנימין פלד. יש
כמובן שורה שלמה של מפקדים בדרגים
ובתפקידים שונים, שלכל אחד מהם חלק
מכריע בהצלחת המיבצע. מסיבות מובנות
לא ניתן לזכותם בתהילה בפומבי.
(המשך בעמוד )32

| פנים מודאגות, צוחקות, נבובות -בני המישכחות ממתינים לפגישה הראשונה

1ז ץ\ז\ן
מקרבי, החוזרים
0 0 3 0 ( 111 1
1על־ידי חיילת חיל־האוויר היה יפה ביותר.

״גברת, את לא נראית לי כאחת מה-
מישפחה — את לא תיכנסי רב־סמל
ג׳ינג׳י שעמד, ביום הראשון האחרון,
בשערו של בסיס חיל-האוויר ליד נמל-
התעופה לוד, קבע את גורלם, לשבט או
לחסד, של יקירי חטופי מטוס ״אייר־פראנס״
,שעמדו להגיע לארץ באותו
בוקר.
אולם אותה אשה, אחותו של אחד
מבני־הערובח, ניצלה מביזיון וכלימה
כשלא נכנסה לתוך הבסיס. משך שעות
ארוכות התרוצצו ברחבות הגדולות של
הבסיס אלפי אנשים, כשקצינים מיחידת
דובר-צח״ל, שוטרים צבאיים וחיילי חיל-
האוויר, מנסים — לשווא — לשמור על
הסדר.
בכל פעם שהגיעה לבסיס אישיות כלשהי,
שר או חבר״כנסת, החלה כימעט
התפרעות. אנשי״הצבא חסרי־האונים, כשבידם
לא היו הנחיות או תידרוך מתאים
כיצד להתנהג עם הממתינים לשבויים
המשוחררים, התרוצצו כמוכי-אמוק
בעיקבות הקהל הססגוני האדיר שרדף
בקריאות-קרב את האישיות, עד שלעיתים
נידמה שבמקום עומד לקרות אסון.
כשהגיעו המטוסים החלה ההתפרעות
הגדולה. הקהל הרב, שאיש לא אמר לו
היכן עליו לעמוד ולהמתין לשבויים,
וכיצד לנהוג, התפרץ לכל עבר. מאות הצלמים
וציוותי־הטלוויזיה הפכו לפתע
מוקד חשוב יותר מבני-המישפחה החוז-

זעקת השימחה

נדיח ישראלים מתקבלת על־ידי אביה בבסים חיל־האוויר
בחיבוק עז ובזעקת שימחה, בתמונה המאפיינת
את המיפזש. המתח הרב שהצטבר אצל בני המישפחות התפרק בשנייה אחת.

הקפיצה

אחת מחברותיה של נדיח ישראלים מנתניה, רכובה על־גב צעיר
שבא לקבלת הפנים בבסיס, מזנקת באושר על נדיה, כשמשמאל
אביה של החטופה. השימחה שהיתה בבסיס חיל־האוויר היתה עצומה וספונטאנית.

22 -5

ריס. איש מן הקצינים שנעו במקום לא
ידע כיצד לכוון, ואת מי. נדמה היה שאותם
שניצלו מידי חפידאיון באנטבה
ומכדורי חייליו של אידי אמין, עומדים
להירמס על־ידי קהל אוהביהם הנרגש,
שהתנהג כעדר תואים במרוצה מפוחדת.
ילדים איבדו את אמותיהם והתרוצצו
כאבודים, בקול בכי. חיילים שביקשו לקחת
את היוזמה לידיהם, קראו לשווא
ברמקולים לסדר. שרי־הממשלח, כמו
הקהל כולו, ניסו להידחק קרוב ככל
האפשר למטוסים הנוחתים ולעדשות
המצלמות. גברים בעלי־שרירים דחפו
נשים מתייפחות ומיוזעות.
מראשו של אחד נפלה הכיפה, ונר-
מסה על-ידי גוש־האדם. תיקה של אחרת
נפל ותוכנו, שהתפזר על הקרקע, הפך
לאבק תחת רגלי ההמון. שימלתה של

נערה צעירה נקרעה בגסות על-ידי מישהו
שהיה מוכרח, פשוט מוכרח, להגיע לפניה.
הפגישות
המישפחתיות, שחיו אמורות
להיות מרגשות, הפכו פרועות• החוזרים
נחטפו לכל הכיוונים. הם נקרעו על־ידי
בני מישפחח, על־ידי עיתונאים וסתם
סקרנים וכמה חולי-רוח ידועים, שאיש
אינו יודע כיצד חדרו לבסיס, ועל-ידי
קציני צבא שפלטו הוראות סותרות ללא-
חרף.
שוב הוכיח צח״ל, שבעוד יחידה קרבית
שלו מסוגלת לערוך פעולה מזהירה
בדייקנות מופתית, ובסדר מעורר התפעלות,
הרי כמה מיחידותיו העורפיות —
כמו יחידת דובר-צה״ל, שחיתה אחראית
על המיפגש — מגיעות לרמת כושר״
האירגון של צבאו של אידי אמין דאדא.

יוסף חדאד, נשמאחריו
/1י ך ]11
אשתו ליזט, שניים מחטופי

המטוס, שולחים מבט של עייפות וכאב.

ידי החחריס מאוגנדה מוה
9171 1 1 1 1י ! 1ןןןל
נפות בשימחה בפתח מטוס
ווו 7111 #111 1111
ההרקולס שנחת בשדה התעופה של בסיס חיל־האוויר ליד לוד.

נאשר נפתחו דלתות ההרקולס ולנוסעים הותר לצאת, היה ברור
לכל העוסקים במלאכה כי המיבצע הושלם. אין ספק כי משך
שבוע שלם חלמו בני מישפחות החטופים על הרגע הזה בדיוק.

הורים מאושרים נלחצים
1י ן 1111
קרוב אל בנס ששב מאו11

גנדה כשידי כל השלושה מלוכדות.

צחוק או בני

אחד החוזרים מתקבליעל־ידי בת־מישפחה ובאותו רגע
ניפרץ אצלו מעיין של רגשות, בכי של שימחה מהול בצחוק.
בתמונה מימין: אחת המשוחררות, שכוחה כשל ברגע החזרה, נתמכת על־ידי מישפחתה.

אחו החטובים מנתח את אופיים
בשבי
של האנשים

מאת

| ק. י נאי

הגרמני לא
מסוגל להרוג

קלוד (״נתן״) רוזנקוביץ. אדריכל
ירושלמי צעיר יליד צרפת הוא בעל מיב־סא
צרפתי בולט. לישראל הוא עלה, עם
אשתו אמה, לפני שנים רבות, אולם השניים
שבו לצרפת להשלמת לימודיהם. בשנת
1963 הם עלו לישראל סופית, ומאז הם
עורכים נסיעות מזומנות לחוץ־לארץ, בעיקר
לצרפת.
נסיעתם הבאה של קלוד, אמה נועם
ואלה, תיערך ביום החמישי הקרוב. הנסיעה
הקודמת שלהם היתה בטיסה 139 המפורסמת:
תל־אביב־אתונה־בנגאזי־אנטבה.
״העלינו את האפשרות שחיילים ישראליים
יבואו לשחרר אותנו. זו היתד. אחת
האפשרויות שחשבנו עליהן באותם ימים

ארוכים באנטבה. חשבנו, אולי צה״ל יעשה
משהו דרך דרום־אפריקה, בעזרתה של
מדינה זו, אבל מהר מאד פסלנו את הרעיון,״
מספר קליד.
את מרבית זמנם בילו רבים מן
החטופים בשיחות פוליטיות שניהלו
בינם לבין עצמם, ועם החוטפים .״הנוסעים
במטוס ידעו את ההשקפות שלי,״ אומר
קלוד .״אני אמרתי אותן בלי היסוס. באחד
הימים אפילו ניגש אלי אחד מהקיצוניים
שבין החטופים, דויד, ואמר לי: אפילו
עכשיו, אחרי כל העניין הזה, אתה עוד
חושב שאפשר להגיע להסדר עם הערבים?״
לפני כחודשיים יזם ואירגן קלוד רוזג־קוביץ
עצומה למען החזרת שני הפלסטינים
שגורשו ללבנון, ד״ר המזה נתשה וד״ר
עבד אל-עזיז אל־חאג׳ .כזכור, גורשו השניים
יומיים לפני פתיחת הרשימות לבחירות
בגדה המערבית, ולפני שבית־מישפט
ישראלי הספיק לדון בעניין. קלוד אסף
חתימות של ידידים שהסכימו להקים עימו
ועד ציבורי להחזרת השניים לארץ, ופנה
למועצה הישראלית למען שלום ישראלי
פלסטיני כדי שהעצומה תופיע תחת חסותה.
״החטיפה
לא שינתה את דעתי בנושא,
אלא חיזקה אותה. עכשיו אני בטוח יותר
מכל, כי חייבים להגיע, סופר-דחוף, לפי-
תרון המצב. אם כי, כשאני מעמיק לחשוב
ועם יד על הלב. אני חושש שאם מרבית
הערבים הם כמו אלה שחטפו אותנו, אי־אפשר
יהיה להגיע לכדי פיתיון.״
העובדה שקלוד מעורה בבעייה הישרא־לית־פלסטינית
הביאה לכך, שבמשך שבוע
היותו בשבי חוטפיו התבונן היטב בחוט-
פים, ניסה לתהות על קנקנם .״היו כאלה
מהחוטפים שהיו אנושיים. אני חילקתי,
בליבי, את החוטפים לשני סוגים: כאלה
שהיו מסוגלים להרוג אותנו, וכאלה שלא
היו מסוגלים לעשות את זה.
״מפקד כל העניין, הגרמני, לא היה
מסוגל להרוג אותנו ואפילו לא לתת
הוראה לעשות כן. בהתחלה הוא היה מתוח
מאד, אבל אחרי הנחיתה באנטבה היו לנו
שיחות ארוכות איתו. הוא היה גבה־קומה,
זקוף ודיבר אנגלית רהוטה. היה לי ברור
שהוא רוצה להשיג את המטרות שלו
בפעולה, אך להקפיד על כך שהפעולה

למרות שחפציהס האישיים של החטופים לא נלקחו מהם
1־11 ^ 111׳ 1
על־ידי החוטפים, לא ויתרו אלה על הדרכונים והמים־
1111/1 11 111111
מכיס. החטופים הביאו עימם לארץ ״חעודות־מסע״ ,הנושאות את הכותרת של ״החזית
העממית לשיחרור פלסטין״ ,ובהם מקום לפרטים אישיים, כמו בכל תעודת־מסע אמיתית.

חטופה אמה רוזנקוביץ
״אידי היה ליצן פאתטי !״
תהיה אלגנטית, נקייה, ללא שפיכות־דמים
ובעדינות רבה. הוא־עצמו אמר לנו, ואני
האמנתי לו, שהוא לא היה מסכים להשתתף
בפעולה כזאת, אם היא היתר, מסתיימת
בטבח.

היה שיתוף־
פעולה1
ף* גרמניה היתה שונה לגמרי.
/ /י 1היא היתד, נוקשה, לא ניסתה לדבר
עם אף אחד. שפתיה היו קפוצות והביעו
רישעות ורזע־לב. היום אומרים שהיא
היתד, תורכיה, אבל אני לא מאמין. היא
נראתה לי כמו איזה אלמנה גרמניה ממורמרת.
אבל למרות כל זאת, היו כאלה
מבין החטופים שראו אותה מסתובבת
בלילה ומכסה ילדים ומבוגרים בשמיכות,
מבלי שהם הבחינו בכך כלל.
״שני החוטפים שהיו איתנו במטוס, נוסף
לגרמנים, היו שני בחורים צעירים, שבינינו
לבין עצמנו כינינו אותם בשם, הבלונ די׳
מהשחור׳ ,ביגלל צבע השיער שלהם.
אני לא חושב שהם היו מסוגלים להרוג
אותנו.
״מלבד כל אלה, היו עוד חמישה: שניים
בדרגה גבוהה ושלושה עוזרים זוטרים.
השניים בדרגה גבוהה היו העדות החותכת
שלנו, כי הנחיתה באנטבה היתה מתוכננת
מראש. עוד לפני שהמטוס נעצר על
המסלול באנטבה, ראינו אותם דרך החלונות,
וניפנופי-היד בינם לבין החוטפים
שהיו במטוס הראו, כי הפגישה לא היתר,
מקרית. אחד מהם היה הנציג של אש״ף
באוגנדה. הוא לא היה פוגע בנו לרעה,
זה ברור. זה גם לא יכול היה להיות
התפקיד שלו. השני היה נחמד. הוא סיפר
לנו שהוא מפרו, ואומנם היו בינינו -שניים
שהכירו אותו משם, יעל ואריה ברוצקי.
אבל הספרדית שבפיו לא היתר, כל־כך
טובה. אחר־כך התברר לנו, מהשיחות
איתו, כי הוא אומנם ערבי, אך התגורר
שנים רבות בפרו. אני לא מתאר לעצמי
שהבחור הזה, שהיה חייכני וממש מצחיק,
היה מסוגל להרוג אותנו.
״לעומת זאת, שלושת ד,עוזרים־ד,זוטרים
היו מסוכנים הרבה יותר. שניים מהם בימ-
עט שלא הוציאו הגה, אבל השלישי היה

אכזרי וגס־רוח. הוא לא הפסיק לחלק
סטירות ומכות, כל זה בצורה ברבארית
ותוך כדי צעקות. הוא היה ללא ספק יכול,
ואולי אפילו שמח, לירות בכולנו.״
התקופה הארוכה שבילו הנחטפים יחד
עם החוטפים הביאה לשיחות ארוכות, בעיקר
בנושאי הסיכסוך הישראלי־ערבי .״מר-
׳בית החוטפים היו בעלי מודעות פוליטית.
גם הגרמני הכיר את הבעייה, אם-כי הגר-
מניה לא פתחה את הפה. אבל היתד, איתם
בעייה, שעכשיו אני כבר מבין שהיא אולי
יסוד הבעייה של הסיכסוך בינינו לבין
הערבים. הם היו צרי־אופק. הם לא היו
מסוגלים לקבל דיעות אחרות ולא תמיד
לשמוע. כל מה שהם אמרו יצא מתוך
מיסדרון מחשבתי צר מאד. בצורה כזו
קשה היה להגיע להידברות.״

א סו סי א צי ה של
מ חג ה-ריכוז
ין ספל, כי יחסית היו החטופים
נתונים בתנאים טובים. האוכל היה
מספק .״אנחנו אכלנו אותו אוכל שאכלו
החוטפים, אם־כי הם לא אכלו איתנו.״
רופא מצרי מונה על-ידי אידי אמין כחפ-
אם הצמוד של החטופים. ביום האחרון,
כשמגיפת־שילשולים תקפה את מרבית הנוסעים,
צורף רופא אוגנדי אל הרופא
המצרי.
״היו שעות, שבהן היתד, הרגשה כאילו
אנחנו נמצאים ב,לובי׳ של מלון־פאר. היו
כורסות, ישבנו עליהן, שיחקנו קלפים או
שהתבוננו בחוטפים ששיחקו. היה זמן,
בעיקר במוצאי־שבת, שבו היתר, האווירה
פסטוראלית, והיה נדמה לי כאילו אנחנו
יושבים במלון־פאר על שפת אגם ויקטוריה,
אם־כי האגם היה מרוחק מאיתנו.״
משך מרבית הזמן היו החטופים עייפים.
״לא מעבודה פיסית. המתח והתנאים הביאו
לעייפות, שגרמה לנו לישון טוב בלילה.
החוטפים לא לקחו מאיתנו שום דבר, והש אירו
לנו את כל המיזוודות. גם את מה
שהם בדקו הם החזירו, מייד שהתבקשו.״
אחד הרגעים הקשים ביותר היה זה שבו
הופרדו הישראלים מעל האחרים .״אי־אפשר
היה להימנע מהאסוסיאציה המבהילה
של סלקציה במחנה־ריכוז. תמונות

חטון ז נועם רוזנקוכיץ

חטופים קלוד וארה רוזגקוביץ

״הגרמנית היתה מרושעת ! ׳

,״וועוזויס־הזוטריס היו מסוכנים!״

אלה, בהתחשב באווירה המיוחדת ששורד!
אז, היו הרבה יותר ממפחידות.״
אך ההפרדה בין ישראלים לבין לא-
ישראלים לא היתד! ,מוחלטת. אל נושאי
הדרכון הישראלי ובעלי הדרכונים הכפולים
צורפו עוד שני זוגות. היו אלה יהודים
לא-ישואלים. החוטפים שמו לב לכי-
פות שעל ראשיהם של הגברים, והבחינו
כי בדרך, עוד •כשהמטוס היה באוויר, הם
הניחו תפילין. עובדה זו הספיקה, כדי
לצרף אותם אל הישראלים.
״למרות האחדות בין הישראלים, הקבוצה
לא היתד, כולה מיקשה אחת,״ מספר
קלוד .״היו אנשים נחמדים, אבל היו גם
כאלה שלא הייתי בוחר בהם כחברים
שלי. דורה בלוד, האשה הקשישה שנשארה
באוגנדה, אחרי שימים אחדים לפני השיח-
רור הובהלה לבית־חולים, היתה נהדרת.
למרות גילה, היא התנהגה הרבה יותר
טוב מכפי שמישהו צעיר ממגר -בהרבה היה
מתנהג.״ דורה בלוד היתה בדרכה יחד
עם בנה, אילן הר־טוב, לחתונת בנה השני,
העיתונאי דני בלוד, בארצות-הברית.
י״גם אילן הוא אישיות בלתי־רגילה. ללא
בחירות, נוצר, מין כזה יועד פנימי, שהיה
מחליט את ההחלטות וקובע מה לעשות.
אילן היה בין, המחליטים,׳ ומונה גם
להיות הדובר שלנו בשיחות עם אידי
אמין.״

למרות ההצדקה המוסרית, ניסו החטופים
לדחות את מישלוח המיכתב. הם
הודיעו לאמין שהם צריכים לחשוב ולש קול.
בערב ביקשו החוטפים את המיכתב,
ואז ענה להם אילן שדרושות עוד הבהרות
מאמין. רק כאשר דרשו זאת החוטפים
שוב, ובתוקף, נמסר המיכתב לידיהם.
אחת הפרשות המוזרות בהתנהגות היש ראלים
היתר, פרשת מחיאות־הכפיים לאמין.
״אחרי הפעם הרא־שונה שמחאו לו כפיים,
אני נדהמתי,״ מספר קלוד .״דיברנו על
זד, אחר־כד ואומנם, בפעם השנייה היו
כבר מחיאות־הכפיים קלושות. אבל נש־בפעם
השלישית פנה אלינו אמין ופתח
ב,שלום׳ בעיברית, אז היו שוב מחיאות-
כפיים סוערות.״
למרות שלחטופים היה חשוב מכל
לצאת מהפרשה בחיים, התנהלו ביניהם

ויכוחים אם ממשלת ישראל צריכה להיענות
לדרישת ד,חוטפים לשחרר את הפי-
ראיון הכלואים בישראל או לא.
״היו בינינו כאלה, שלמרות שהחרב
היתד, מונחת על צווארם, לא השלימו עם
כניעה לסחטנות. אולם הרוב חשבו שכדאי
היה להיענות למיקצת מהדרישות, אם־כי
בשום אופן לא לכולן. רצינו שישחררו
אותנו תמורת כמד, פידאיון, ולאדדווקא
אלה שהחוטפים דרשו.״
לקלוד זלמישפחתו ברור, כי היה שיתוף־
פעולה מלא בין שילטונות אוגנדה לבין
החוטפים .״ד,אוגנדים הסתובבו חופשי,
שיחקו בקלפים עם החוטפים ושמרו עלינו
מבחוץ, יחד עם החוטפים. קצינים בכירים
של צבא אוגנדה היו ידידותיים ביותר
עם החוטפים. למי שהיה שם, אין ספק
שאמין שיתף פעולה עם החוטפים.״

מ חי או ת -כ סיי ס לאידי ידי אמץ עצמו היווה חוו־טוזרת-ונשנית
לחטופים, והופעו-
המתוחה.

עזר

דעצמו בא
והן אומנם

;; 1ג דז

*•11 11111811 מטוס ואמבולנס

היה זה יותר מסמלי שעל האמבולנס שהמתין
למטוסי ההרקולס בבסיס חיל־האוויר לייד לוד, נשא
על דלתותיו כתובת שהצביעה על כך שהוא נתרם על־ידי פליטי שואה .״אי־אפשר היה
להימנע מהאסוסיאציה המבהילה של סלקציה במחנה־ריכח, כאשר הפרידו את התסראלים.״

במוצאי־שבת היתד, אווירה מיוחדת בקרב
החטופים, מבלי שאיש יכול להסביר
זאת .״הרגשנו שהעניין עומד להסתיים.
היתד, אווירה רגועה ושקטה,״ הוא מספר.
״כולם שכבו לישון עד השעה ישבה נשמעו
היריות.

המתח בא
דק למחרת
מעתי יריות די קרובות, והוד
/ /י עוררתי, אמה ואני נשכבנו מייד
על הילדים, לגונן עליהם. לא שמעתי
פיצוצים קודם ליריות, אלה הפיצוצים
שהרימו את ד,מיגים באוויר. מבחוץ בקעו
קולות נפץ של רימונים והיריות היו קרובות
מאד, ואפילו חדרו לתוך החדר.
פחדתי. פחדתי נורא. למרות האור שדלק
כל הלילה, היה החדר שחור מעשן ואבק.
כמה שמיכות החלו לבעור, והעשן שלהן
השחיר את האוויר עוד יותר.
״אני לא ידעתי מה לחשוב. לא חשבתי
שזה ישראלים, אבל גם לא חשבתי שה־חוטפים
התחילו להרוג בנו. פתאום פרץ
בעד הפחח חייל שדיבר אלינו עיברית, ואז
הבנתי הכל. הוא נתן לנו הודאות לשכב,
וניסה להרגיע אותנו. היה קשה. היריות,
ההתפוצצויות, זעקות הפצועים וצעקות
הפחד, היקשו על מילוי בקשתו של החייל
להירגע.״
כשהגיע ההרקולס של קלוד לישראל,
.ראש-ד־,ממשלה ושר־הביטחון נפגשו
עם החוזרים, שעסקו באכילה ושתייה הרחק
מן ההמון הסוער והבלתי־מאורגן בבסיס
שליד לוד,

היום הראשון לשיבה ארצה עבר על
מישפחת רוזנקוביץ כחלום. רק ביום השני
הם החלו חשים לפתע במתח ובעייפות.
״היום זה בא לי,״ סיפר קלוד ביום השני
השבוע .״אתמול לא הרגשתי כלום, אבל
היום אני מטושטש.״
ולאמה היתד, רק. בעייה אחת :״אין לי
די אגרטלים לשים בהם את כל הפרחים
שמגיעים אלינו הביתה.״

אירועי מלנת־המיס 76׳ החלו בבחירת

חגיגה עס ]לחון

בניצוחו של הפסנתרן אלכם ביבם, נסחפו מל־כות־המים
לשירה סוערת בציבור, בעת שהתארחו
בכפרו של רפי נלסון, שמדרום לאילת. אח המתח שקרס לתחרות, תפסה העליצות.
ף* ן יצאו אל הכמה אחוזות רעדה.
1 1כמה מהן לא הצליחו להתגבר על
המורא הכרוך בהופעת בכורה בפני אלף
זוגות עיניים בוחנות ומדקדקות ובעימות
עם מנחה ציניקן וחד־לשון כמו אורי זוהר.
״אני מתרגשת,״ הודתה אורלי גופר בת
ה־ 17 מנווה־מגן, בפה מלא מול המיקרופון
הפתוח. ואילו מרינה כ״ץ, בוגרת הכי

החמישית של בית־הספר תיכון־חדש
בתל-אביב, קיבלה כמעט פיק־ברכיים מול
קריאות התפעלות של הצופים כאשר התברר
להם שהיא בסר הכל בת 15 וחצי
שנים.
היתה זו הצגתן הפומבית הראשונה של
תריסר היפהפיות, מתוך המועמדות לכתר
מלכת־המים ,1976 שהתמודדו על תואר

הג אל ה

ך{ [*1 | 1ך של מועמדות תחרות מלכתו
111111 המים בהתמודדות עם התן
חכמויותיו של אורי זוהר, ששימש כמנחה
| נשף בחירת נסיכת ים־סוף שנערך באילת.

ך 1ף | 1יך 1שבחרו את הנסיכה וסגניותיה (מימין לשמאל):
14 14 4114111 רודולפו כהן, מנהל מלון לרום: מנכ׳׳ל חברת
הקוסמטיקה אאוטדור־גירל, שלמה אילת; רפי נלסון; דוב דותן.,
נציג חברת ארקיע וורדה כ״ץ, אשת ואש־עיריית אילת.

סגנית לנסיכה

הקיבוצניקית

טובה ישעיה, נציגת חברת עץ־הזית,
תירה בתואר הסגנית השנייה לנסיכו
סוף את אורלי חידה בת התשע־עשרה, חיילת צה״ל, שהיא קיבוצנ
מדגניה א׳ ,שרק עס גיוסה לצבא עזבה את המשק בו נ

1 1ו 11 של חברת ארקיע 11( ,־
* / 1ו י 1111 דאגה להטסת היפהפיות
לאילת, מחייכות המועמדות מיכל דובי וטובה
קימלמן בעת הטיסה. עבור מחצית
המועמדות היה זה הביקור הראשון באילת.

! ג או ל ה

מצב הרוח של הצופים עוד בטרם נפתחה
החגיגה עצמה. חברת הבירה הישראלית,
שבחסותה נערכים השנה כל נשפי
בחירת מלכות־המים והנסיכות למיניהן,
חילקה בירה חינם לכל הצופים.
כאשר התרוקנו כל ארגזי הגולדסטאר
הרגישו הצופים, שחלק גדול מהם צפו במופע
כשהם שרועים על כיסאות־נוח, שהם
מוכנים להשתתף בחגיגה. ייתכן שהיתר. זו
הבירה שזרמה בעורקי רבים מהם שגרמה
לכך שהם לא נותרו אדישים, נטלו
חלק במופע במיצהלות עידוד וקריאות-
ביניים עליזות.
מלבד אורי זוהר עצמו שהצחיק את
הקהל עד לדמעות ושהבירה גרמה גם לו

בבקסיק

במרכז הבמה בגינת
מלון לרום באילת,
שם נערך נשף בחירת נסיכת יס־סוף, ניצב
בקבוק־בירה ענק, שדרכו עלו המועמדות
אל הבמה. בתמונה נראית לורי שרזר,
מועמדת מיספר ,3שהיא עולה חדשה מאר־צות־הברית,
נכנסת דרך הבקבוק לבמה;
טקס, מטופחות ומאופרות בסיוע תכשירי
השיער של נולה ומוצרי הקוסמטיקה של
אאוטדור־גירל, רואיינו הבנות אחת אחת,
כשאורי זוהר משתף גם את הקהל בבחירת
השאלות שהוצגו למועמדות.
הנימפות חטובות־הגו התגלו כחבורה
בלתי שיגרתית של נערות. קשה לומר עלי הן
שהן היוו חתוך טיפוסי מהנוף האנושי
המאכלס בדרך כלל את תחרויות היופי.
שתיים מהן היו חיילות בשירות סדיר.
שלוש — תלמידות־תיכון שטרם סיימו את
לימודיהן התיכוניים. תשואות מייוחדות
(המשך בעמוד )32

לי•.יי ׳

משט נ חוו אירח

על סיפון הדולפין, ספי־נת־הסיור
של חברת
יעלת, מנופפות המועמדות בתחרות מלכת־המים לשלום להמוני
בני־אילת שהתקבצו על חוף הים, למחרת טכס בחירת נסיכת ים־
נסיכת ים־סוף, התואר המסורתי של מל-
כודהמים של מיפרץ אילת.
המעמד היה חגיגי. אפילו אילתיים ותי-
שלא החמיצו אף אירוע וחגיגה
כה בעיר בשנים האחרונות, לא הם-
את התפעלותם מהאווירה הססגונית
תייצבות ההמונית של תושבי אילת
הבחירה. ברחבה שמסביב לבריכת
לרום, שם נערך הטכס בליל שבת

סוף, כדי לחזות במתחרות. בעוד המלכות מפליגות, נערך על
החוף האפנינג המוני במיסגרת האירוע, שבו הופיעו המנחה
דני ליאונוב והזמר טוני ריי בלווי תיזמורת ונלגמו
כמויות אדירות של בירה, שנמכרה במחיר קרנבלי מייוחד.

האחרון, הוכנו מקומות לכאלף צופים. אבל
לפחות אלף צופים נוספים, שלא הצליחו
להשיג כרטיסים במועד, התדפקו על שערי
המלון בתיקווה ליטול חלק באירוע.
ברוח הלילה הקרירה, ששברה את השרב,
מול נופו הלילי הקסום של מיפרץ-
אילת, כאשר אורות העיר נוצצים מצד
אחד ומנגד קורצים אורותיה של עקבה
הירדנית, לצלילי מוסיקה עריבה, הת
רומם
למצב־רוח מרומם, הוצגו תריסר
המועמדות בפני הקהל כשהן מלוות צלילים
מסעירים. הן הופיעו, ביחד וכל אחת
לחוד, בין הופעותיהם של הזמר הכושי
טוני ריי, הזמר הישראלי ג׳קי אלקיים,
ושלישיית הזמר הנשית של ישראל, שוקולד
מנטה מסטיק.
לבושות בבגדי־ים ובתלבושות חוף מרהיבות,
מתוצרת מיפעל אופנת החוף גו־

נדי סוסים

על גבי מרכבה
של המערב ה
פרוע, משתעשעות כמה מהמועמדות בחח
רות מלכת־המיס, בכפרו של רפי נלסון.

במדינה

ספק אם היה טעם טוב בפירסום מודעות
ענק מיסחריות, שבהם הביעו בתי־מיסחר
וחברות־שיווק ברכה ללוחמים. לא היה
טעם טוב יותר באירגון ״ספונטאני״ של
מיבצע־שנור ״לטובת צה״ל״ ,כאילו עומד
הצבא כעני נצרך בפתח.
קשה היה להתייחם ברצינות לעיתונאים,
שבירכו את המיבצע בכל מילות־ההפלגה
שבמילון — אך שהיו בוודאי הראשונים
להתנפל על ראש־הממשלה ולקרוע אותו
לגזרים, אילו נכשל המיבצע. עוד פחות
כבוד עוררו הפוליטיקאים, שמיהרו לחטוף
חלק כלשהו מעוגת הכבוד והפיר-
סומת, שנקנה בדמם של הלוחמים והחטד
פים.
כל מי שיכול — החל בשר-החוץ יגאל
אלון וכלה ברב הראשי עובדיה יוסף —
מיהר אל נמל־התעופה, כדי להצטלם שם
בפוזה של מנצח. אנשים שמילאו תפקידים
שוליים מאד במיבצע, הצליחו והתפרסמו,
בעוד הגיבורים האמיתיים לא
ניראו וראש־הממשלה, שנשא באחריות
אישית עליונה, נבלע בהמון.
פוליטיקאים זוטרים אך זריזים תפסו
טרמפ על-ידי תעלול של פירסומת (ח״כ
גידעון פת :״צריכים להחרים את חברת
אייר־פראנס!״) אחרים, כמו מנחם בגין,
ניסו להתבלט בנאומים או במאמרים צמאי-
דם, שנועדו לנצל את ההיסטריה של הרגע
(עונש־מוות למחבלים, הקמת אירגון עולמי
של הורגי־טרוריסטים, וכיוצא באלה).
הגיבוריים האמיתיים של המיבצע נשארו
כמעט־אלמוניים.
הע השיא והשפל
המורא? היה למופת
בשעת צרה —
לא כן השחצנות
כשעת הניצחון
וינסטון צ׳רצ׳יל קבע פעם, באחד מנאומיו
הגדולים, כיצד חייבת אומה לנהוג
בעת מילחמה: להיות עקשנית ונחושת-
החלטה בשעת צרה, אך נדיבה ומרוסנת
בשעת ניצחון.
בשבוע האחרון הוכיחה מדינת-ישראל
מחדש, כי היא נוהגת על-פי החלק הראשון
של מיצווה זו. אך היא הוכיחה גם
שעדיין רחוק ממנה החלק השני.
כל עוד היו בני-הערובה הישראליים
באוגנדה הרחוקה, והסיכויי לשיחרורם
ניראה כבלתי-אפשרי, היה המוראל הציבורי
גבוה. לא הי תה התפרצות של היסטריה
או פאניקה, וגם בני־מישפחותיהם
של השבויים נהגו בכבוד ובהתאפקות,
בהשוואה לחרדה ולמתח העצום שהם היו
נתונים בהם.
אך ברגע שנודע לציבור על מיבצע-
החילוץ האגדתי, התהפכה הקערה על פיה.
תזמורת צורמנית. כל ישראלי
קפץ מרוב שימחה, כאשר נודע לו על
ההצלחה. היתד, זו התפרצות טיבעית של
רגשות: הרגשת־ההקלה אחרי המועקה
הממושכת, הגאווה על כושרם של הלוחמים,
השימחה על שהמדינה הצליחה לסכל
קנוניה במרחק כה רב ובתנאים כה
קשים.
כל עם אחר היה מגיב באותה שימחה.
אולם שימחה בריאה זו הפכה במהרה
אורגיה היסטרית. המחזה הפרוע והמביש
בשדודהתעופה, בעת קבלת החוזרים (ראה
עמודים ,)22—23 גרע מן המיבצע המפואר,
גם בעיני העולם שצפה בו מעל
המפסידים כותרת בעיתון וצילום
בטלוויזיה כילו את
המפסידים הפוליטיים
ש? השבוע
ח״ר כנין על כיתפי מעריצים בשדה־התעופה
העסקן זכה בתהילה לא לו
המיבצע הטרמפיאדה
פוליטיקאים, עיתונאים וסוחרים
גיסו לתפוס טרמפ
ע? נבם ש?
הלוחמים האלמוניים

עיחי־דם
מסך הטלוויזיה. צלילי השחצנות הלאומנית
שבקעו מפל כלי־התיקשורת יכלו
גם הם לעורר בחילה. נאומיהם של פוליטיקאים,
שביקשו לרכב על 1הגל _(ראה
להלן) ,הוסיפו אף הם לתיזמורת הצור מנית.

מישתתפי המיבצע ניתן לומר את

המילים בנות־האלמוות של וינסטון
צ׳רצ׳יל, בנאום גדול אחר :״מעולם לא
היו כה רבים חבים כה הרבה לכה מעטים.״
ציון עובדה פשוטה זו, ללא גילויי־הלוואי
של התנשאות פרימיטיבית, היה התרומה
הטובה ביותר שיכול היה האזרח הישראלי
לתרום לכבודה של המדינה.

אחד המחזות התמוהים ביותר השבוע,
לעיני מאות אלפי צופי־הטלוויזיה, נערך
כאשר הגיע מנחם בגין לשדה־התעופה,
שבו המתינו לבוא החוזרים.
באותם רגעים שלטו במקום כמה טיפוסים
תימהוניים, שהסתננו לשם ושלא היה
להם כל קשר למאורע. בין אלה בלטו
צעירים מופרעים, המוכרים ברחובות
תל-אביב, ושרק הקדוש־ברודהוא ודובר-
צה״ל יודעים כיצד הצליחו להיכנס למחנה
הצבאי הסגור. כל אלה הצליחו
לביים בהקום סצנה היסטורית, לשימחתם
של צלמי-ד,טלוויזיה המשועממים, שלא
היה להם עדיין מה לצלם.
כאשר הגיע בגין, התנפלו כל אלה עליו,
פרצו בצעקות :״בגין ! בגין !״ ו״בגין
לשילטון!״ ואף הרימו את מנהיג־חרות
על כתפיהם.
כל צופה מוכרח היה לקבל את הרושם
כי מנחם בגין הוא האיש שהחליט על ה-
מיבצע ופקד עליו. בגין עצמו לא ניער
את חוצנו מהפגנה תפלה זדבו במקום,
אלא נהנה בגלוי מן ההילולה לכבודו —
אף שידע כי בכך הוא פוגע באנשים
שנשאו באמת בעול האחריות הנוראה.
עד לאותו רגע נהג בגין באחריות
ממלכתית, עזר לראש-הממשלה ודאג לכך
שהאופוזיציה הימנית לא תפריע למהלכים.
אך מכאן ועד להפיכת עצמו — באורח
פעיל או סביל — לראש המנצחים, המרחק

חלק מן העונה. מחזה זה היה רק
אחד מני רבים שאירעו השבוע במדינה.
בכל מילחמה, מעטים הלוחמים ורבים
המבקשים לרכב על גבם — גנרלים־של-
כורסה, פוליטיקאים רודפי־פירסומת, עיתונאים
וסופרים ההופכים את המיבצעים לכסף
מזומן, מרוויחי־מילחמה פוליטיים
וכלכליים.
כך קרה גם השבוע בשראל.

״כיצד ייתכן שכאשר מתעוררת בעייה,
שהישראלים נחטפו במטוס לאוגנדה והד
ממשלה צריכה להחליט, מתאספים גם
שר־הסעד ושר־הבריאות ושר־הטלפון ו־שר־החינוך,
ויושבים יומם ולילה כדי לחשוב
מה לעשות? האם אין לממשלה
מיבנה מתאים, שיטפל בבעיות כאלה?״
כך שאל ביום השישי בצהריים ייגאל
ידין, בנאום שנשא במועדון ההנדסי בתל-
אביב. היתד. זו שאלה ריטורית, והוא השיב
עליה בעצמו.
״מאז מילחמת יום־הכיפורים אני חש
שמשהו מכרסם בי, משום שמשהו רקוב,
וכי קיים משהו יסודי שעלול לעלות למדינה
בקיומה,״ הוסיף ידין, כשהוא מרמז
בגלוי לעבר יצחק רביו וממשלתו.
ידין לא ידע, כי באותם רגעים עצמם
מתבשלת ההחלטה לבצע את מיבצע-
השיחרור וכי יצחק רבין מתפקד ביעילות
שתתגלה לעיני־כל תוך 40 שעות.
כבר בלילה, כאשר נודע לידין על המיב-
צע, הוא הזדרז לבקש מן העיתונים לגנוז
את נאומו ולהחליפו בברכה לממשלה.
הפאשלה של השבוע. היתד, זאת
הפאשלה של השבוע, פרי חוסר־ניסיונו
של ידין בזירה המדינית. כל פוליטיקאי
מיקצועי יודע שיש להיזהר בדיבורים על
מצב שאינו ברור עדיין די צורכו, ושכדאי
לנצור את הלשון עד שיתבררו התוצאות.
ידין חיזק בנאום זה את תיקוותיהם
של ראשי מיפלגת־העבודה המיקצוענים.
אמר אחד מהם לפני שבועיים, באחת המסיבות
:״ידיו הוא חובב. עד לבחירות
הוא עוד יעשה מאה פאשלות, שיעלו לו
ביוקר. עד אז הוא יישחק.״
אולם ידין היה המפסיד הגדול של
השבוע, גם לולא עשה את הפאשלה.
פנייתו לציבור מבוססת כל-כולה על הכמיהה
למנהיגות חזקה ושקולה, ועל
ההרגשה שיצחק רבין אינו מסוגל לספק
מנהיגות כזאת.
הצלחתו של יצחק רבץ השבוע שינתה
כליל תמונה זו. היא הוכיחה מחדש ש מסוכן
מאד לבנות תוכניות פוליטיות על
מצבי־רוח, תחת להשתיתן על גישות עקרוניות.
הבעה
של תיסכול. המפסיד הגדול
השני היה משה דיין.
המצלמה חסרת־הרחמים של הטלוויזיה,
ששידרה את ישיבת־הכנסת בשידור חי,
השתהתה לרגע קט על פניו של דיין,
מבלי שהבחין בכך. היא הנציחה הבעה של
תיסכול ואכזבה, שהיתר, כימעט פאתט
כמו ידין, יכול היה גם דיין לרכב
על הכמיהה למנהיגות. אולם לגבי
קיים גורם נוסף: אף שנכשל כמצב
העולם הזה

זכורים לציבור לטובה מיבצעיו הפר־טיזניים,
כמו שיחרור מטוס סבנה בנמל־התעופה
לוד ופשיטות צה״ל בביירות.
מיבצע־רבין מעמיד בצל את כל מיבצעי-
דיין. שיחדור המטוס בלוד היה כאץ-
וכאפס לעומת שיחרור מאה בני־ערובה
באוגנדה. ואם אף בשטח זה, שהיה מייוחד
לדיין, עולה עליו רבין — איזה סיכוי יש
לו לחזור ז אם מסוגל רבץ להמר על
חייו הפוליטיים במיבצע נועז שכזה —
מי זקוק לדיין?
הוסיפה למכה העובדה שדיין הודיע על
נכונותו לטוס לאוגנדה כשתדלן אצל אידי
אמין — משהו בנוסח אייבי נתן. הדבר הוכיח
כי היה מוכן להיכנע לדרישות החוטפים,
ורצה להתמקח עליהן.
נראה כי השבוע חל מיפנה גם בחייו
של משה דיין, לא פחות מאשר בחייו של
יצחק רבין. אלא שהמיפנה בחיי דיין היה
לרעה.
האיש שלא לחם. המפסיד הגדול
השלישי היה שימעון פרס.
כשר־הביטחון, היה פרם שותף לעניין.
אך למרות מאמציו הנואשים להתבלט בחגיגות
הניצחון, לא עלה בידו להטביע
את חותמדשלו על המיבצע. החותם
האישי של רבץ היה בולט מדי.
אילו התרחשו הדברים בתקופת גולדה—
דיין, היתד. מרבית התהילה נופלת בחלקו
של דיין, וגולדה היתר• זוכה רק בשאריות.
השבוע היה המצב הפוך: ראש־הממשלה
היה הזוכה הגדול, ופרס נאלץ להסתפק
בשאריות עלובות.
במצב כזה, בולטים דווקא חסרונותיו
של פרס: הוא לא היה מעולם חייל, לא
השתתף מעולם אף בפעולה צבאית אחת,
ולא פקד מעולם על מיבצע כלשהו. מכל
הבחינות האלה, בולטים דווקא כישוריו
וניסיונו של רבץ. השבוע הפך, למעשה,
ראש־הממשלה ושר־הביטחון, ואילו פרס
ירד לדרגת שותף זוטר, העוסק בנאומים
והמברבר באוזני עיתונאים.
אולם פרם עולה על רביו כאמו של
יחסי־ציבור, והשבוע גוייסו כל סוכני פרס
בעיתונות (״יונייטד פרס״) למיבצע ענק,

יגאל אדון מנופף לחוזרים היוצאים מן המטוס
הס לא הביטו בו
כדי לשטוף את מוח הציבור ולשכנע אותו
שפרם היה הגיבור המחליט. כטובה לדיין,
שיתף פרם גם אותו בתהילה המפוברקת,
החדיר לעיתונות שפרס הגיבור התייעץ עם
דיין הגיבור בהכנת המיבצע.

אידו של איד־אידי
אמין התנהג
~~ במשך כל השבוע
פילר מגודל, שנקלע
לעולמם של מבוגרים
קשה היה להחליט השבוע אם אידי אמין
דאדא, נשיא אוגנדה והפילד־מרשל של
צבאה, הוא דמות קומית או טראגית,
טובת־לב או מרושעת.
העולם הוא אכזר. למחרת המיבצע,
ירדה עליו התעמולה הישראלית במלוא המחץ.
הדבר היה טיבעי. כי המיבצע באנטבה*
היה אקט של מילחמה נגד אוגנדה,
והיה צורך להצדיקו בעיני העולם
בהתנהגותו של אידי אמין, כמי שהיה שותף
לחוטפים.
אולם נראה כי לא קל היה לשפוט את
אמין לכאן או לכאן. אין ספק שחייליו
שיתפו פעולה עם החוטפים, אך הדבר
יכול היה להתפרש גט כניסיון למנוע שפי-
כות*דמים ולנטוע בלב החוטפים תחושה
של שלווה. אין הוכחה לכך שהמיבצע תואם
מראש, עוד לפני נחיתת המטוס בבג־לאזי
— אם כי יש מקום לחשד סביר
שאמנם היה זה כך (ראה עמודים 25־.)24
ייתכן כי ההסבר הסביר ביותר להתנהגותו
של אמין הוא, תשוקתו הילדותית
להיראות כאיש חשוב, לעמוד במרכז תשו-
מת־הלב הבינלאומית, להוכיח את גדולתו.
כי אמין הוא, קודם־כל, ילד מגודל.
אין ספק שאמין רצה למצוא חן בעיני
העולם הערבי — מבלי להבין כי חוטפי
המטוס שייכים לפלג פלסטיני שאינו מקובל
אף על הנהגת אש״ף, השנוא על הסורים
ועל המצרים, ושגם הלובים אינם מעוניי-
נים לתמוך בו בשעה זו, כאשר מועמר
קדאפי משתדל לפרוש את חסותו על הנהגת
אש״ף.
אך בד־בבד רצה אמין להיראות גם כאיש
טוב בעיני הישראלים. תשובותיו למטלם־
נים הישראליים — ובראשם ידידו הישראלי
משכבר הימים, מי שהיה הניספח־הצבאי
באוגנדה, אל״מ(/מיל ).ברוך (״מרקה״)
בר־לב — היו פאתטיים ממש, בכמי-
התו הילדותית להילה של חסיד־אומות־העולם.
נאומיו לפני החטופים הצטיינו אף

פידד־מרשל אמין
הכושי קיבל אח שלו

* השם הנכון, ששובש השבוע פעמים
ללא־ספור בכלי־התיקשורוז, הוא טנ1נ 161ת.£
הטעות נובעת, כנראה, מהעובדה שבמיב־טא
צרפתי נשמעת חאל״ף כקמוצה.

הם בכמיהה פאתטית להיראות גדול, טוב
ונחמד.
מבחינתו של אמץ, הפיתרון האידיאלי
היה שהוא, ולא אחר, ינצח על מיבצע
של חילופי-שבויים, כשהוא נראה כאיש המחזיר
לפלסטינים את לוחמיהם הלכודים
בישראל, ובעת־ובעונה־אחת הוא מונע שפי כת
דם הישראלים ומחזירם הביתה.
אולם העולם הוא אכזר, וחלומותיו הילדותיים
של האפריקאי גדול־ד,ממדים אינם
תואמים את המציאות המבוגרת.
גזענות הפוכה. סמיכות-זמנים מיקרית
גרמה לכך שדווקא השבוע יוענק תואר
של דוקטור־כבוד באוניברסיטה העברית
לאדם, שתקף את אמין בחריפות קיצונית,
ושזכה בשל כך בביקורת קטלנית.
פאטריק (״פאט״) מויניהאן, מי שהיה
ראש המישלחת של ארצות־הברית באדם,
איבד את תפקידו, בין השאר, ביגלל יחסו
לאמין.
כאשר נדונה באו״ם ההצעה לגגות את
הציונות כתנועה גזענית, עשה מויניהאן
מעשה אופייני אך מטופש. הוא יצא בנאום
מוחץ נגד נשיא אוגנדה, תיאר אותו
כגזען אכזרי וצמא-דם. בסיכום שאל: איך
מעזות מדינות-אפריקה, שבחרו באיש זה
כיושב־ראש האירגון לאחדות אפריקה, להאשים
בגזענות את הציונים?
נאום זה עורר הסתייגות כימעט-כללית.
קודם כל, מפני שאיש לא בחר באידי אמין
לתפקיד יו״ר האירגון. התפקיד עובר בתורנות
קבועה־מראש בין המדינות האפ-
ריקאיות, על־פי סדר, ואידי אמין זכה בו
השנה במיקרה. אין הדבר קשור בדעתם של
מנהיגי אפריקה על אישיותו.
בדבריו הקיצוניים גינה מויניהאן את
כל האפריקאים, ועל־ידי כך ליכד אותם.
רבים מן המדינאים והפרשנים בוושינג טון
המאמינים כיום כי ההחלטה האנטי-
ציונית לא היתד• מתקבלת באדם כלל, לולא
אותו נאום של מויניהאן. בהרגיזו גם
את ידידי ישראל שבקרב מדינות-אפריקה,
סילק את היסוסיהם וגרם להם להצביע בעד
החלטה שלא נראתה להם.
אין צויד להוסיף. השבוע נשא מוי-
ניהאן נאום מוחץ חדש בירושלים, התמוגג
מרוב שימחה לאידו של אמין, שום אדם
נבון לא ילמד תורה זו מפיו.
להיפך: אחרי המיבצע, החייב לפגוע ברגשות
של רבים מבני־אפריקה ולעורר
בליבם זיכרונות של פלישות ״לבנות״ לייבשה
השחורה, כדאי לעשות הכל כדי
לפייס את ריגשות האפריקאים, ולמתן גם
את ההתקפות על נשיא אוגנדה.
הכושי קיבל את שלו — ואין צורך
להוסיף על כך.

ת מ רו רי ם

?9 9 6 )11

1ן. 0ן 1 4 3ום 3ו.ז
לגברים בלבד!
לגברים, כמו
שנשים אוהבות״.

נפטר. צכי צירלויו 36 מקיבוץ
עין־חרוד(מאוחד) .הוא נמצא, יומיים אחרי
מותו, במיטתו, כשלידו מכש״רי־חשמל
שונים. משערים שהוא קיבל מכת־זרם.

נולד. בן לשחקן שימעון כר
( )49 ורעייתו, עורכת הסרטים בטלוויזיה
הישראלית, שושנה כר 48 על הופעת
בן־ד,זקונים אומר שימעון :״במשך עשרים
שנה אני משחק מערכון על ברית־מילה
עם חברי הלהקה (רביעיית מועדון
התיאטרון) ,וסוף־סוף הפנטזיות שלי התגשמו.״
מסיבת ברית־המילה הצפוייה תהיה
חגיגה לכל חברי־הלהקה, הרואים את עצמם
כשותפים ריגשיים בהריון זה. לשים־
עון ולשושנה בת, דפנה (.)11

.התאבד. ארקאדי גליקסון (,)41
מאשקלון. הוא נמצא תלוי על עץ בחורשה
ליד בית־החולים שבו היה מאושפז מפאת
הפרעה נפ-שית.
נפטר • סר סטנלי כייקר (,)48
שחקן־האופי הבריטי הנודע, מפיק סרטים.
הוא מת בביתו במאלאגה, ספרד, חודש
אחרי שזכה בתואר האבירות מידי מלכת
בריטניה.
נפטר • באיטליה רב-חובל יוסף
(״יוס׳לה״) דרור 51 שניספה כאשר
נפל מצוק הר־הגעש סטרומבולי. דרור,
חבר קיבוץ מעגך מיכאל, היה איש הפלוגה
הימית של הפלמ״ח ומראשוני הקומאנדו
הימי, מפקדה הראשון של שייטת הצוללות
של חיל־הים, ולאחרונה רב־החובל של
האניה שיקמונה, אוניית מחקר ימי של
הקיבוץ המאוחד.
נפטר. פרופסור זאב פולישוק
( ,)60 שהיה מנהל המחלקה לנשים ויולדות
בבית־החולים הדסה בירושלים, ופרופסור
מן המניין באוניברסיטה העברית. פרופסור
פולישוק היה בעל שם עולמי בתחום
הגינקולוגיה והטיפול בעקרות.
נפטר • ד״ר יהושוע מזור ()75
שהיה ממקימי תעשיית היהלומים בארץ,
פרש ממיקצוע זה לפני 15 שנה, ומאז
עסק בעבודה ציבורית. היה פעיל בעיקר
באירגון שמע, העוזר לחרשים־אילמים, באגודת
בני־בריח. אשתו, אירנה, היא
מנלהת המחלקה לטיפול בילד בויצ״ו ב־תל־אביב,
ובתה ריטה גור, הנשואה ל־רמטכ״ל
מוטה גור, היא יו״ר ארצית
של אותה מחלקה. בנו הוא האדריכל אדם

נולדה • בלונדון, בת בכורה בשם
דנה, לפנינה ויורם פרי, העיתונאי
שהיה דובר מיפלגת העבודה.

נולד. בן לציפורה ואהרון
מאיר, המנהל־הכללי של בנק המיזרחי
המאוחד, שקיבל לידיו לפני כמה שנים
בנק מיפלגתי כושל, והצליח להופכו לבנק
מצליח.
נולד * בנידיורק בן שני, בשם
נועם, לפאומה ורמי דרומי, עיתונאי
לענייני פופ.
נחוג • ברחבת הכותל המערבי, טקס
הבר-מיצווה של יעקדם רי בי קו ף נכדו
של הסנטור אכרהם רי ביקוף, ששמו
הוזכר באחרונה כמועמד אפשרי לכהונת
סגן־נשיא של ארצות־הברית, ושעורר רוגז
בממשלת ישראל כשהשתתף בפגישה עם
נציג אש״ף.
נבחרה • כמלכת-העירום של אר-
צות־הברית, נוג ה מונ ט גיו 27 בעלת
המידות המושלמות ,90—57-90 חברה
במחנה-נודיסטים בקליפורניה. היא תתחרה
בסוף חודש יולי על התואר העולמי.
!מונה • כמפקד איזור יהודה והשומ רון,
תת-אלוף דו ד הגו אל, המחליף את
קודמו בתפקיד, תת-אלוף א רי ה שליו•

נכו.

נפטר. אורי מיכאלי 76 שהיה

מונח • כמנהל הכללי של מישרד-

הליגה לזכויות האדם והאזרח:
חוק ועדת חקירה!
* מדי שבוע נודע לציבור על עוד מקרים של עינוי עצורים. חקירת
עצורים תוך עינויים לסחיטת הודאות — הפכה למדיניות במשטרת
ישראל. חוקרים סדיסטיים מתעללים בקורבנותיהם וגורמים להם סבל
פיזי ורוחני.

פא״ל שיפר (עם אריק שרון)
נהרג

+שר המשטרה טען בעבר :״אצלנו אין מכים עצורים״ ; עתה, תחת לחץ
הגילויים המתרבים על עינויים בעת חקירה, מוכרח שר המשטרה להודות
בכמה מן המקרים בהם ״הפעילו חוקרים כוח ללא צורך״ ,אולם הוא
קובל נגד הביקורת הציבורית כאילו היא ׳״מרפה את ידי השוטרים״.

החינוד־והתרבות, אליעזר שמואלי, בן
עדות-המיזרח, במקום אלעד פלד. שמו*
אלי הוא איש־חינוך ותיק, המתעניין בעיקר
בבעיות של גוער־השוליים. הטלוויזיה
הירדנית הודיעה על מינוי זה כבר לפני
כחודש, במהדורת־החדשות בעברית, עוד
לפני שהוא עצמו ידע על כך.
חולק • פרס איציק מאגגר ליצירה
באידיש למשוררים אריה שמרי מיש ראל
ולייזר אייכנראד משווייץ, לסופר
ולמתרגם אליעזר רובינשטיין ולשה-

* במעט המקרים שנאלץ שרי המשטרה להודות בעינויים הובאו החוקרים
המשטרתיים הנוגעים בדבר לפני בית־דין משטרתי משמעתי אך לא
לפגי בית־משפט ; בתי־הדין המשמעתיים הטילו עונשים מגוחכים על
המענים וזה לא הפריע להם להתקדם בסולם הדרגות במשטרה. חוקרים
מענים — יש להעמיד לדין בפני כית־משפט של ממיט ועליהם להישפט
כמי שביצעו מעשה פלילי ולהיענש בהתאם לכד.

חייל איראני המשרת בכוח-החירום של ה־או״ם
ברמת־הגולן, שטבע בחוף־התכלת
בטבריה אחרי שניראה קופץ מן המקפצה
שעל החוף.

* שנים מתריעה הליגה על עינויים בין כותלי בתי־מעצר ובתי־כלא. שנים
מתריעה הליגה על עינויים של עצורים תושבי השטחים הכבושים. אולם
לצערנו רבים בישראל התייחסו בספקנות להאשמות אלה ; ביום ברור
בעליל שחקירת עצורים תוף עינויים היא שיטה שכיחה.

* משרד המשטרה לא שם קץ למדיניות העינויים ובמקרים רבים אף חיפה
על מענים. הציבור חייב להתריע והכנסת חייבת להתערב. מן הראוי
להקים ועדת חקירה פרלטנטרית־ציכורית שתחקור את כל המקרים בהם
עונו עצורים ותחשוף את האשמים ואת האחראים כדי שניתן יהיה
לעקור את נגע העינויים וסחיטת חהודאות ככוח בעת חקירת עצורים.
יולי!976 ,

ועד הליגה לזכויות האדם והאזרח
ת״א — ת.ד14192 .

קן שימעון דדיגן.
נפטר. מורדאפור אולה (,)22

נהרג • סגן-אלוף דויד שיפר (.)34
בתאונה בעת מילוי תפקידו. שירת כמפקד־פלוגה
בגולני, כקצין־מיבצעים בפיקוד הצפון,
כקצין־מיבצעים באוגדת אריק שרון
במילחמת ששת־הימים, וכראש לישכתו של
אריק שרון. היה ראש מה״ד, שירת כקצין־
מיבצעים בפיקוד דרום, כסגן מפקד חטיבה
במרחב שלמה, כמפקד מרחב אילת וכסגן־
מפקד בית-הססר לקצינים.

ממייסדי התעופה האזרחית בישראל. סייע
להקמת חיל־האוויר, חברות אל־על וארק
יע, ובהקמת חברת בדק שהפכה התעשייה
האווירית. היה פעיל גם בתחומי המוסיקה,
השתתף בהקמת האופרה העממית, הבר
באגודת התיזמורת הפילהרמונית.

נפטר. אחמד ג׳עבר ג׳ברין
( ,)83 מי שהיה ראש המועצה המקומית
אום־אל-פאחם, שגם שימש שנים רבות
כשוטר במישטרת המנדט הבריטי באיזור
עמק־יזרעאל, ולאחר־מכן מונה כאחראי
על ביטחון היישובים היהודיים בעמק.
אז גם קשר קישרי-ידידות עם תושבי
האיזור, שאיתם נשאר בקשרים אמיצים
עד יום מותו. אחד מבני־מישפחתו אח״
מד, ברח לפני שנים אחדות לירדן, אחרי
שלא הצליח בבחינות בבית־הספר החקלאי
כדורי, אך ביוזמתו ובתיווכו של ראש
המועצה הוא הוחזר לישראל. בן אחר
שלו, ג׳עבר ג׳כיין, הוא מפקד מישטרת
נצרת והראשון מבני המיעוטים שהגיע
לדרגת קצונה בכירה במישטרת ישראל.
נפטר. מיכאל שיפמן ( )85 מראשוני
העיר בני־ברק, חבר מועצת־העיר
לשעבר והמורה הראשון בבית-הספר
המיזרחי.

200 מישכשת שיו1זו מיויוניס לתיסחו דוות
נשנוש ״!נ יהודית׳ נואשו! ,וניגזל דג נין
תקביניס אין תס מקבלים את חדוות ותנסו
במקום, מלבד המרכזים המיסחריים. לקראת
הוצאת המיכרז החל ולדמן מחפש
שותפים לתוכניתו לזכות במיכרז ולבנות
את השכונה. הוא הניח, כי אם יציע תמורת
הקרקע שני מיליון לירות לא יתחרה בו
איש, והוא יקבל שטח לדירות כאשר עלות
הקרקע לדירה תהיה 2000 לירות בלבד —
ממש מחיר מגוחך.
שותף ראשון מצא בדמותו של הארכי טקט
צבי גילבוע, שהסכים לתכנן את
השכונה תמורת מניות בחברה שתקום.

חכמוב, העתידה להסתיים בימים אלה.
ולדמן והוד תובעים את מחצית המניות
של חברת חכמוב.
השקעתו של חכמו :.היתה מתן ערבות
על סך 100 אלף לירות לעיריית ראשון,
כי החוזה יקויים. יתר הוצאות החברה באו
מתקבולים של המשתכנים, שעברו את 15
מיליון הלירות, כאשר הוצאות הבנייה של
הדירות היו רק 12.7מיליון לירות. יבנה
השקיעה עד כה, מאמצעיה, רק מיליון
לירות, שגם אותן קיבלה מתקבולים שנתנו

תפיס נוספים זכה במיכרז להקמת השכונה
בת 1000 הדירות הנמצאת בראשון־לציון.

1י 1 *1 1

הידועה יבנה,
קבוצת חכמוב

^ דגם שהכין הארכיטקט צבי
1 1גילבוע עבור שכונת הצעירים החדשה
בחוף ראשון־לציון, ניראה מרהיב ביותר.
הוא כלל כ־סססז דירות, מרכזים מיסה*
ריים, בתי־ספר, גני-ילדים יוכל הדרוש
לשכונה חדשה המוקמת ליד הים, הרחק
מכל ריכוז עירוני קיים. גם שמה ניראה
קוסם, גני־יהודית, שם שהזכיר את הגנים
התלויים בבבל ובאיראן ! שהרי יוזמי הרעיון,
שהופיעו לפני הדיירים, היו קשורים,
כימעט כולם לאיראן.
המשתכנים, שחזו בדגם המוצע בעיק-
בות מסע־פירסום נמרץ, חתמו על חוזים,
וחיש־קל נמכרו 196 הדירות שהיוו את
שלב א׳ בפרוייקט. המכירות החלו ביולי

על איכות הדירות ועל אי־מסירתן במועד.
בנוסף שלחה עיריית ראשון־לציון מיכתב־אתראה
באפריל השנה, ובו הזהירה מפני
תוצאות הפרת החוזה. חכמוב הזהיר, ב-
מיכתב ששיגר אל יבנה, כי אם לא יעבירו
לו את מניותיהם בחברה, יבקש למנות
לה כונס־נכסים.
בעוד חכמוב מאיים, פעלה יבנה באמצעות
עורך־הדין דן עופר (בנו של שר-
השיכון) ,וביקשה מינוי כונס־נכסים ומנהל
לחברה. יבנה טוענת, כי חכמוב אינו
מבין בבנייה והסכים, בשעתו, י למינוי המהנדס.
דוב לוית כמפקח על הבנייה. יבנה
טוענת, כי חכמוב אינו מאפשר את המשך
העבודה, אינו יכול למכור את מניותיו

,1973 וכל קונה שילם 125 אלף לירות
עבור דירה בת ארבעה חדרים. הדיירים
ששילמו את הכסף היו אמורים לקבל את
הדירות ביוני ,1975 אולם תאריך זה חלף־
עבר, ויותר ממחציתם לא קיבלו את דירותיהם,
כשפנו אל היזמים, נענו בתירוצים
שונים.
אולם משהגיעה ישנת ,1976 הוברר סוף״
סוף כי משהו לקוי ביסוד הפרשה: בוני
ויוזמי השכונה החלו רבים, בינם לבין
עצמם, על חלוקת ביצי-הזהב שהטילה
אווזת ראשון־לציון, ומרוב מריבות לא
ניראו הבתים מסתיימים. וכך הגיעה הפר שה,
בימים אלה, אל בית־המישפט-המחוזי
בתל-אביב, כאשר השותפים מבקשים מינוי
כונס נכסים ומנהל לפרוייקט, ומאתיים
דיירים ניצבים מול הקבלנים הרבים ואין
בידם לעשות דבר. את מיטב כספם הפקידו
למפרע, שיעבדו עצמם גם למשכנתות של
בנק טפחות שנמשכו במהירות על־ידי
הקבלנים, והדירה איננה.

שותפים
ל תוכני ת
ף ין הילתו •טל הסיפור כשנת .1971
* 1מרדני ולדמן הוא חקלאי ותיק, המייצא
לאיראן. בין השאר יש לו מהלכים
בעיריית ראשון־לציון. הוא הגה את הרעיון
של הקמת שפונה חדשה על שפת ימה
של ראשון, סמוך לגבול בודים, נדי להד
גיש את ריבונות העיר על החולות •שבינה
לבין בודים.
התוכנית נשאה חן בעיניו של חנניה
גיבשטיין, דאש-העיריה של ראשון. גיב-
שטיין, האמון על שמירת. היושר, הקפיד
להוציא מיכרז פומבי למכירת שטח בן
100 דונם על שפת ימה של רא^שון־לציון,
עם תוכנית מאושרת לבניית 1000 דירות
הקורבנות שהובטח להם. משמאל

יוסי קונפינו (במרכז) ועורו־הדין שלו יוסי צוקרמן (מימין),
אשר בגלל ריב הקבלנים אינם מקבלים את הדירות כפי
עורך־הדין דן עופר, בנו של שר־השיכון, נציג חברת יבנה.

אליעזר סגל, בעליה

ומנהל חברת־הבנייה
שנכנסה לשותפות עם
לצורך הקמת השכונה.

סורוויס באוויר
שותף שני נמצא לו בדמות האחים הרצל
ויצחק חנמוב, שאותם הכיר מעיסקי היצוא
לאיראן, שהרי שניהם מאיראן באו,
והשאירו שם מישפחה ענפה.
הם המשיכו, בארץ, בקישרי-מיסחר ענפים
בין ישראל לאיראן בתחומים שונים.
בין השאר נכנסו לשותפות עם מי שהיה
גיזבר מועצודהחלב יצחק טוביהו, ביצוא
גבינות מותכות לאיראן״ עיסקה שנכשלה
כאשר פוטר טוביהו, אחרי שהתגלה כי
השתמש בכספי המועצה לעסקיו הפרטיים
האלה. הם היו קשורים בעיסקי מימון
גם עם אבנר תומר.

ללא השקעה
עצמית
ל שי חו ת באיראן נכנס לעסק שותף
^ נוסף: אפרים הוד, שהיה נציג ממשלת
ישראל במקום. הוסכם, כי בחברה שתוקם
לצורך הזכייה במיכרז יקבלו חכמוב, הוד
וולדמן שליש מן המניות כל אחד, וצבי
גילבוע עצמו יקבל אף הוא כשישה אחוזים
מן המניות תמורת עבודתו, על חכמוב
הוטל לגייס את המימון הדרוש לתשלום
לעירייה וכן לביצוע העיסקה.
גם ולדמן גם הוד היו עסוקים באיראן,
כך שרק אחרי שהוקמה החברה החדשה,
שנקראה פרספוליס, ונחתם החוזה בינה
לביו עיריית ראשון־לציון, התברר להל
כי הם הולכו שולל. הם גילו, כי חלוקת
המניות בחברה היא כדלקמן /0 :ס 45 לחב־רת־הבנייה
הידועה יבנה, של מישפחת
סגל ; /0,ס 25 לחברה בשם גילטון קבלנים ;
140/0לאחים חכפיוב, ועוד * 60/לצבי גיל־בוע.
הוד וולדמן ביקשו מייד צדמניעה
נגד רישום החברה כפי שנרשמה, ובעיק־בות
זאת הוסכם על בוררות בינם לבין

המשתכנים. מכאן שהשכונה החדשה מו־קמת
ללא כל השקעה עצמית.

ביגלל הסיכסוך עם הוד וולדמן, ומשום
כך אין מנוס ממינוי כונס ומנהל.

עי סקה
כד אי ת מאד

ה קוני ם
עומדים מנגד

* 6״יכנה״ היתה חעיסקה כדאית
/ביותר. היא גם שותפת במחצית החברה,
וגם החברה התחייבה לקנות ממיס־על
הבתים הטרומיים של יבנה 600 דירות
בסכום של 5מיליון לירות, או במחיר
של כ־ 10 אלפים לירות לדירה שאותה
מכרה החברה לדיירים ביותר מ־ 100 אלף
לירות. יבנה קיבלה גם הוצאות כקבלן
על הנחת הבתים הטרומיים והקמתם, וכן
על בנייה של כל התשתית, .
בהתאם להסכם בין יבנה לפרספוליס,
העבירה האחרונה את כל התקבולים פן
המשתכנים ליבנה. על פרספוליס היה לש לם
ליבנה את עלות הבנייה, לפי המחיר
שיבנה מקבלת ממישרד־השיכון, שעבורו
היא מרבה לבנות.
בסוף שנת 1974 נכנסה יבנה לקשיי
נזילות, שפורסמו בעתונות. חכמוב, באמצעות
עורך-הדין שלו אברהם יהל, החל
מאשים את יבנה כי היא חולבת את פרס־פוליס
׳ואינה משלימה את הדירות שהתחייבה
להשלים, בגלל קיש ,,הנזילות שלה.
בהתאם לחוזה עם עיריית ראשון־לציון
היה צריך לבנות מדי שנה, החל מסוף
200 ,1971 דירות, ולהשלים את כל ה־1000
תוך חמש שנים. במקום 600 דירות שהיו
צריכות להיות מוקמות, לטענת חכמוב,
בתחילת ,1976 הוקמו דק — 200 כאשר
יבנה הפסיקה כל עבודה במקום.
חכמוב מאשים את יבנה בבנייה ירודה,
בשימוש בחומרים גרועים לבתים ובאי־היענות
לתביעות הדיירים. חכמוב טוען,
כי החברה מוצפת בתלונות לאין־ספור

^ שופטת המחוזית חנה אבנור החן
1ליטה, כי לא שוכנעה שלפי החוק
או הנוהג יש אפשרות למנות כונס-נכסים
שתפקידו ניהול עייסקי החברה במיקרה
של סיכסוך בין מנהלי החברה. מה־גם
שבמיקרה הנדון, מינוי מנהל-עסקים לחברה
לא יפתור את הסיכסוך. השופטת
דחתה את הבקשה שהוגשה כהמרצת־בי־ניים,
בהנחה, כי יהיה מקיום לדון בעניין
בהרחבה במיסגרת המרצת הפתיחה העיקרית
שהוגשה. היא גם הציעה לנסות
לפתור את המצב על־ידי כינוס אסיפה
כללית של בעלי-המנייות, שיחליטו בסיב־סוד.
עורדהדין
עופר אומר, כי יערער על
החלטת השופטת, ולא ייכנע. חכמוב אף
הוא מתעקש להמשיך בריב ואילו החברה
משותקת. הפיתרון יימצא, אולי, בהכרעת
הבורר, אם יחליט כי על חכמוב למסור
חלק ממניותיו להוד ולוולדמן. אז עלול
לקרות שהקטנת חלקו של חכמוב תאפשר
ליתד השותפים להשלים את בניית השכונה.
בינתיים
ניצבים 200 דיירים שרובם טרם
קיבלו את הדירות, חסדי-אונים. החוק
מוציא אותם מכלל המישחק שמשחקים
האחרים על גופם וכספם. דשם הקבלנים,
יוכן אירגון הקבלנים, מסרבים להתערב
בסיכסוך, והקונים נאלצים לעמוד מנגד
ולראות כיצד החברות הגדולות נלחמות
זו בזו — על ח־שבונם.

הגאלה של גאולה י
(המשך מעמוד )27
קצרה אורלי חידה בת ה־ ,19 כאשר הס תבר
לקהל כי היא קיבוצניקית מקיבוץ
דגניה א /שרק עם גיוסה לצה״ל נטשה
את מישקה. גם מוצאן של כמה מהמועמדות
היה מפתיע. שושי אבן־זהב, למשל,
חשפה את מוצאה השווייצי ואילו לורי
שרזר, סטודנטית לפסיכולוגיה בת ,22
התקבלה בלבביות מייוחדת כאשר הסתבר
שהיא עולה חדשה מארצות־הברית.
בחבורה כזו של נערות־חמד, שמיטענן
האישי בנוסף על הופעתן החיצונית הוא
מעל ומעבר לרמה הממוצעת, קשה היה
להצביע על האחת המתלבטת מעל לכל
השאר. משום כך נשארה תעלומת בחירת
נסיכת ים־סוף בלתי מפוענחת עד תום
הערב.
בנשפי הבחירה האיזוריים של נסיכות
המים, בניגוד לנשף הבחירה המרכזי של
מלכת־המים שייערך בהיכל־התרבות, אין
הבחירה בידי הקהל, אלא בידי חבר שופטים
ממונה. הפעם הורכב חבר השופטים
מארבעה גברים ואשה אחת. נכללו בו
ורדה כ״ץ, אשת ראש״העיר אילת, רודולפו
כהן, מנהל מלון לרום באילת, שלמה אילת,
המנכ״ל הצעיר של חברת אאוטדור
גידל, נציג חברת ארקיע דויד דותן,
ורפי נלסון, שהפך לסמל החי של עיר־הנופש
הדרומית. כל אחד מהם רשם על
פיסת נייר נפרדת את המועמדת שהיתה
ראוייה בעיניו לתואר נסיכת ים־סוף ולתו־ארי
הסגנית הראשונה והשנייה.
כאשר התכנסו השופטים בחדר אחורי
במלון כדי לקבוע את הנבחרת, שזכתה
במירב הקולות, נפלה הפתעה. הסתבר כי
כולם, כמעט מבלי להיוועץ האחד בשני,
בחרו את אותן המועמדות לשלושת התו-
ארים.
היה זה הלילה הגדול של גאולה הדדי
בת ה־ ,16 התלמידה המצטיינת של תיכון
עירוני ט״ו בתל-אביב. גאולה, בעלת עיני
האיילה הענקיות ורעמת השיער האדמדם
הגולש, בהופעת הגאלה הראשונה בחייה,
הצליחה לקסום לשופטים שבחרו בה פה-
אחד לנסיכת ים־סוף לשנת .1976
כסגניותיה של גאולה נבחרו נינט אסור,
בת ה־ 17 מיפו ואורלי חידה, הקיבוצניקית
מדגניה א׳.
שלוש הנבחרות זכו לתשואות, סרטי-
הכתרה וברכות. אולם הן התרגשו במייד

לי שראל
בחו״ל
שלום.

בדבר פר טים פנה אל שליח העליה ה קרוב
ל מ קו ם מגוריך או אל הועדה לתו שבים
חוזרי ם, ת״ד ,7384 ירו שלים.

מחיר מיוחד למזמינים בתקופת תערוכת ״אדם
ומעונו״ ביתן 32 יריד-המזרח, או ב״שגיט״
מודיעין 181 רמת־-גן, טל׳ .745570 ,763671

• אם כך, ביצר הגיעו דשם
זחד״ם וג׳יפ שד צה״ל, בהם דהרו
חיילי צה״ל באנטבה דפי העדויות

הם הגיחו מתוך בטן אחד ממטוסי ההרקולס.

האומנם לחמו חיילי צה״ל
באנטבה, כשהם לכושים כבגדים
אזרחיים, כפי שסיפרו סוכנויות
ידיעות זרות?

כל החיילים שנטלו חלק בקרב לבשו
מדי צה״ל וחבשו קסדות פלדה של צה״ל.

• מה היה השלב הקריטי של
המיכצע ז
הדקות שחלפו מרגע בו נחת
המטוס הראשון על מסלול השדה ועד
שראשוני הלוחמים הגיעו אל בית־הנתי־בות
הישן, בו הוחזקו בני־הערובה. אילו
היו החוטפים מגלים ברגעים אלה כי
נפתחה עליהם פשיטה, היה סיפק בידם
לפגוע בבני־הערובה. משום כך היתר! ד,מ־טרה
העיקרית להגיע במהירות אל בית־הנתיבות,
לפני שהחוטפים יספיקו להבין
מה מתרחש ולהרוג את בני־הערובה. לשם
כך היה צורך בכלי־רכב שיסיעו במהירות
את הלוחמים מהמטוס אל בית־הנתיבות.
כלי־רכב צבאיים מעוררים גם פחות חשד
של פשיטה מאשר חיילים רגלים מסתערים.

במה מטוסים נטלו חדק ב
מיכצע הפשיטה ז
על פי סיכום הדיווחים בחוץ־לארץ,
נחתו במסלולי נמל־התעופה של אנטבה
שלושה מטוסי הרקולס. בנוסף לכך נמסר
כי מטוס בואינג, ששימש בית־חולים נייד,
נחת גם הוא בקניה.

• האם לא היה מחיר הקורבנות
שנפדו ככד מדי ץ

גם בעבר ביצע צה״ל פשיטות ארוכות-
טווח, נועזות ומלהיבות־דימיון לא פחות.
הטווח הארוך יותר של הפשיטה, שבוצעה
הפעם במרחק של כארבעת אלפים קילומטר
מישראל, גרם לשוני מהותי אהד: בניגוד
לפעולות הקודמות לא היתה הפעם כל אפשרות
להושיט עזרה לכוח התוקף במקרה
של הסתבכות בלתי צפויה. אפשר היד
לקבל ממנו רק דיווחים. מכל הבחינות
האחרות, הרי מילבד הקשיים הטכניים והפוליטיים
הכרוכים בפשיטה ארוכת־טווח
מעין זו, לא היה המיבצע מסובך במיוחד.
גדולתו היתד, בפשטותו.

להרכבה עצמית (גם לחסר ידע טכני)
שילוב הנאה 4-חסכון
היחיד מסוגו כשכלולים ובמערכות אלקטרוניות
מתוחכמות, ללא חיוט וכולל תחנת רדיו קבועה

עד כמה שהדבר נשמע דמיוני ומנוגד
לכל תורת לחימה, כך בדיוק אירע. הפשיטה
החלה עם נחיתתו של מטוס הרקולס
אחד של חיל־האוויר על מסלול שדה-
התעופה באנטבה.

• מה הוא הקושי המיבצעי
המייוחד שאיפיין מיבצע מעין זהז

חסוך אלפי לירות!
מגבו היוקרה הסטואופוני
שבי ט 625ז4¥1א$

(המשך מעמוד )21

• האומנם בוצעה הפשיטה
ממטוסים כידכד, כפי שתואר,
מכדי שכוחות־קרקע יכשירו קודם
לבן את השטח לנחיתה?

כל חלל הוא אבידה שאין לה תחליף,
למישפחתו לידידיו ומכריו. אולם בחישוב
לאומי, כאשר אושרה הפשיטה, נלקחה בחשבון
אפשרות שבה יהיה מיספר הנפגעים
גדול בהרבה מזה שנפגע בפועל. מבחינה
זאת היתד, הפשיטה מוצלחת מעבר לכל
חישוב מוקדם.

הי דעת כי בין ערי ה פי תו ח נ כל לו ת ערד, ט ב רי ה,
עכו, כ ר מי א ל, צפ ת בערי ם א לו תמצא דיור
מ ת אי ם, אפש רויו תתע סו קהוחברה צעירה.

י מי בוג עהרק 1ד ס

ביקעת הירח 1

לתי ביקעת הירח, יוסי סיני, אירח את
המועמדות בתחרות במלונו. בתמונה: יוסי
בחברת אורלי חידה שזכתה בתואר
סגנית שנייה לבחירת נסיכת יס־מוף.
חד דווקא כאשר חברותיהן לתחרות, שלא
זכו הפעם בתארים, הרעיפו עליהן נשיקות
וחיבוקים ללא סוף.
כשהיא נרגשת׳ עד דמעות אחרי בחירתה,
ניסתה גאולה הדדי לנחם את אחת
מידידותיה שהשתתפה בשימחתה :״אין
דבר, במופע הבא, את תהיי הנסיכה

• האם מוכיח המיכצע באנטבה
בי הספקנות כלפי עוצמתו שד
צה״ד ויכולתו המיכצעית דא הי־תה
מוצדקת ז
אסור שההתלהבות מהמיבצע תגרום לאובדן
פרופורציות. צה״ל היה מסוגל גם
בעבר למיבצעים מסוג זה שבוצע השבוע
באנטבה. איש לא הטיל ספק בכך. צד,״ל
גם ביצע מיבצעים דומים בעבר• די להיזכר
בפעולת חטיפת־הראדאר הסובייטי
מעבר לתעלה או בפשיטה על מיפקדות
אירגוני-הפידאיון ביירות, שהלהיבו בשע תם
את דימיון העולם. אבל אסור לשכוח
שפעולת ביירות, למשל, בוצעה חודשים
מיספר לפני מילהמת יום־הכיפורים.
אסור שהצלחת מיבצע אנטבה תשמש
אישור והוכחה כאילו גם כל השאר תקין
ושפיר הן במערכות הצבאיות והן במערכות
השילטוניות־פוליטיות בישראל.

במדינה
עיתונות
ד 3ר אד התרוקודיד
איד התפתה אידי
אמין זהעגיק ראיון
לעיתונאי ישראלי
מייד אחרי הפשיטה?
השער, היתר. רבע לפני ארבע, בבוקר יום
הראשון השבוע. במערכת הצד,רון מעריב
כבר השלימו את הכנת העיתון, שנועד
לצאת לאור עם הסיפור המלא על פעולת
צה״ל באנטבה, שהסתיימה רק שעות
מעטות קודם־לכן. בשלב זה הוטל איפול
,על פירטי הפעולה, והיה ברור כי קשה
יהיה לפרסם פרטים נוספים על המיבצע,
לפני שיחזרו המשוחררים בשלום לארץ.
בתום ליל-ד,שימורים סיים רכז-הכתבים
במערכת, אורי דן, את עבודתו. אולם הוא
לא הלך לביתו. בשיבתו ליד שולחנו הוא
ניסה לראות, בעיני־רוחו, כיצד מגיב עתה
שליט אוגנדה, הפילד־מרשל אידי אמין,
על המכה שהנחית עליו צה״ל.
אורי דן לא הכיר את אידי אמין אישית׳
אולם הוא ראה את הסרט התיעודי
אידי אמין דאדא, ניסה לשחזר את דמותו
של אמין כפי שראה אותה בסרט. במייוחד
צפה ועלתה מול עיניו אותה סצינה מן ה סרט
שבה מדבר אידי אמין אל קרוקודיל.
ואז הבזיק במוחו של דן רעיון .״אם
הוא מדבר אל קרוקודיל, למה שלא ידבר
גם אלי?״
ברגע זה נזכר בסצינה נוספת מהסרט,
אותה סצינה שבה מודיע אידי אמין כי
כל אחד משרי־ממשלתו יכול לטלפן אליו
בכל עת שיחפוץ, ומציין גם את מיספר-
הטלפון הפרטי שלו בקמפאלה. אלא שאורי
דן לא יכול היה להיזכר במיספר.
הוא מיהר אל הארכיון, חיפש אחר עיתון
שבו התפרסמה סקירה על הסרט, מצא
שם את מיספר־הטלפון שאותו ציין אידי
י אמין בסרט ,2244 :קאמפאלה. מייד ביקש
מהמרכזיה הבינלאומית להשיג לו מיספר

סקופ כיכלאומי. רק אחרי עמל רב,
באמצעות המרכזיה של ניירובי בירת
קניה, אותר המיספר. אידי אמין לא היה
בבית, אבל נמסר היכן ניתן להשיגו. אורי
דן ביקש לאתרו. במקום את אמין הוא
קיבל אחד מאנשי לישכתו, ששאל בזעם
באפרכסת :״מי מבקש את הפילד־מרשל?״
העיתונאי הישראלי לא חסך בתוארי-
הכבוד של אמין, וסיפר כי הוא כתבו של
גדול עיתוני ישראל, המבקש תגובה על
הפשיטה הישראלית באנטבה .״מה ז״ נדהם
השליש ,״אתם כבר יודעים על זה?״
אולם למרות כל תחנוניו של דן סירב
השליש למסור את השפופרת לאידי אמין
עצמו. אפשר היה להרגיש כי הוא מתייעץ
עם מישהו העומד סמוך לטלפון, אך
הוא התעקש לטעון כי לא ניתן לדבר
1עם י.שיא. ואז החליט דן להשתמש בתכסיס
האחרון שעוד נותר לו. הוא השליך
חכה לעבר אידי אמין.
״בעיתון שלי כתוב שאידי אמין עצמו
עמד בראש הפעולה הישראלית באנטבה
נגד הפלסטינים אמר דן.
״מה?״ נדהם השליש שוב ,״זה לא
יכול להיות! איפה זה כתוב?!״
״בעיתון שלי!״ השיב דן.
״זה שקר!״ נזעק השליש. הוא התייעץ
עם מישהו מעבר לקו, ואז נטל אידי אמין
בעצמו את מכשיר־הטלפון, ופתח במונולוג
שהעניק לאורי דן את הסקופ העיתונאי
הגדול של השבוע, ושנפתח במילים :״אני
ג מדבר אליך משדה־התעופה באנטבה ...אני
סופר עתה את גופות חיילי שנהרגו הלילה...״

הצליח מעריב להופיע, באותו בוקר,
עם כותרת חסרודתקדים. הוא היה העיתון
היחידי בעולם שהיתה לו תגובה ראשונית
מלאה וארוכה של אידי אמין על
הפשיטה שנערכה בארצו.
כמעט כל עיתוני העולם ציטטו את הראיון
של אורי דן עם אמין. עיתונאים
רבים, תחנות רדיו וטלוויזיה צילצלו
אליו, ביקשו פרטים נוספים על הראיון
הטלפוני עם אמין. הסקופ העיתונאי שלו
הפך בינלאומי.
״אתה יכול לעשות מיבצעים עיתונאיים
אדירים, ואיש לא שם לב אליך,״ נאנח השבוע
אורי דן ,״ולפעמים, שיחת־טלפון
מיקרית אחת הופכת אותך העיתונאי המפורסם
ביותר בעולם.״

משעבר את כל השלבים כיחידה
המפוארת עד שהגיע לפקד עדיה -
דמותו שד מפקד הכוח, שנהרג בפונודה
ץ ה לא הוא• זה לא יכול להיות הוא. הוא הבטיח שלא
/ /י יקרה לו שום דבר בקרב, ויוני תמיד היה מקיים את ההבטחות
שלו.״ מילמלה אחת מידידותיו של סגן־אלוף יונתן נתניהו,
שפעל באנטבה, והחלל היחידי של
מפקד
צה״ל ביחידה זו, כאשר נודע לה על נפילתו.
יוני היה איש המצבים המנוגדים. אדם אוהב חיים ואנשים -י
חייל קשוח עם שפתיים קפוצות וכימעט שאינו מחייך. צבר בכל
רמ״ח אבריו — יליד ארצוודהברית. תאב לבית, מעון חם ומיש-
פחה — שביגלל הנסיבות היה חסר כל אלה מגיל .16 אוהב
חיים ואנשים — חייל מיספר אחד ביחידה עתירודקרבות־גבורה
וספוגת־דם.
יוני עלה לארץ בגיל שנתיים, יחד עם מישפחתו. אביו,
הפרופסור בן־ציון נתניהו, יהיה אחד מנכבדי ירושלים, מראשי
התנועה הרביזיוניסטית, עורך־משותף — יחד עם הפרופסור יוסף
קלאוזנר — של הביטאון בית״ר. נתניהו לימד באוניברסיטה
העברית בירושלים, והיה אחד מעורכי האנציקלופדיה העברית.
עד 1962 היתד, מישפחת נתניהו למוסד חשוב במערכת האצולה
הירושלמית, שהתגוררה ברחביה.
גערה בגי מנסי ה

יוני החזיק מעמד בארצות־הברית בדיוק שנה, שאותה בילה
כסטודנט למתמטיקה־פיסיקה באוניברסיטת הארווארד. אחרי השנה
חזר לארץ. אז הוא כבר היה בעלה של תירצה, והתגורר עימד,
בדירודחמד בגיבעה הצרפתית בירושלים.
המשיך ללמוד עוד שנה
באוניברסיטה העברית בירושלים, הפעם מתמטיקה ופילוסופיה,
ואחר־כך חזר למדי־החאקי.
יוני השתתף בעשרות רבות של פעולות מיבצעיות, ביניהן
סבוי,
פעולת
על אחת מפעולות אלה קיבל צל״ש, עוד לפני שזכה לקבל,
את אות־המופת.
אחרי שלוש שנות נישואין התגרש מתירצה .״הם היו יותר
מדי דומים. יותר מדי חכמים שניהם, ובעלי אופי נוקשה. דימיון
זה טוב אולי כאשר חברים, אבל לא לחיי נישואין,״ הסביר חבר
משותף של שניהם. תירצה נישאה מחדש, אך השניים הקפידו
לשמור על ידידותם.
בינתיים התקדם יוני בדרגות ובתפקידים
ופיקד על מיספר ניכר של פעולות.
במילחמת יום־ד,כיפורים, בעת שלחם ברמת־הגולן, הפילו יוני
ויחידתו בנשק קל מסוקים סוריים ליד נפח. על פעולה זו זכה

ף• אותה שנה הסתכסך הפרופסור נתניהו עם מקום־עבודתו,
^ והחליט לרדת מהארץ, חזרה לארצות־הברית, שממנה בא. ליוני
היתה זו מכה קשה. הוא, ושני אחיו, עידו ובנימין (״ביבי״),
נשארו בארץ, כשהם מתפזרים בין בתים של מכרים ובדירות
שכורות.

יוני היה אז בן ,16 אחד מעמודי התווך של גימנסיה רחביה,
שבה למד. הוא היה תלמיד מצטיין במגמה החברתית, פעיל
בהדרכה בתנועת הצופים. אולם הסיבה העיקרית שבגללה סירב
להצטרף להוריו היתד, תירצה — תלמידה בת גילו במגמה
הספרותית של אותו בית־ספר.
הרומן עם תירצה החל עוד כשהשניים היו בני .14 היו
ביניהם כמה קווי-אופי משותפים: יצר־המנהיגות שהתבלט בבית-
הספר ובתנועה, תבונה וקשיות־אופי. תירצה קרסונסלסקי היתד,
אחת הבנות הנאות בגימנסיה, והיה זד, דק טבעי שהיא תהיה
שייכת ליוני. כשהתגייסו לצד,״ל, הם לא שירתו באותה יחידה,
אבל הקשר ביניהם נמשך. תירצה הפכה קצינה לפני יוני, ושנים
אחר־כך היתד, עובדה זו נושא להתבדחות בין השניים, כאשר יוני
היה מכנה אותה :״המפקדת.״
היה זה טבעי לגמרי שיוני יתגייס ישר לצנחנים. הצנחנים
היו, באותה תקופה, סמל ליחידה מובחרת, שאליה מתנדב מיטב
הנוער,
אולם לאחר תקופת השירות בצנחנים,
.שני אחיו, עידו, הלומד
עתה בארץ וביבי, הלומד בארצות־הברית, שירתו אף הם השרות
הסדיר שלהם באותה יחידה. הוא סיים את השרות הצבאי בדר גת
סגן, שמאחריו מיספר פעולות קרביות. את קורם־הקצינים
סיים כחניך מצטיין.

חזי ה
לאמ רי ק ה
ילחמת ששת־הימים מצאה אותו, עם היחידה שלו,
* ) בקרבות רמת־הגולן. יוני נפצע באחד השלבים האחרונים
של הלחימה. מייד אחרי שיחרורו נסע להוריו לארצות־הברית.
״הגעגועים שלו להוריו, בעיקר בעיקבות האווירה המייוחדת
שהיתר, בארץ אחרי ששת-הימים, והידיעה שלו כי בתקופה זו
אי־אפשר בלי לימודים, היו הגורמים לנסיעתו,״ סיפר השבוע
אחד מחבריו .״ליוני גם היה חסר מה שלרבים מאיתנו מתקבל
כמובן-מאליו — בית. משך כל השרות שלו הוא התגורר אצל
חברים, ביניהם ד״ר אלי בר-מאיר, ובחדרים ודירות שכורים.
יתכן וזה נשמע כאבסורד, אבל ייתכן מאוד, שיוני נסע אז
לאמריקה משום שחשב ששם, אצל ההורים, ימצא לו בית.״

באות־המופת מידי הרמטכ״ל, בטכס הראשון של חלוקת אותות
מילחמת יום־הכיפורים. אז כבר היה יוני סגדמפקד היחידה.
כדור בגב
>> חרי מילחמת יום-ד,כיפורים הוא נקרא לשיריון. היה צריך
לשקם אז את גדודי חטיבת ברק הכימעט־מושמדת. יוני
קיבל לידיו גדוד שיריון, ובמהירות רבה שיקם אותו והפכו
לאחד הגדודים הלוחמים הטובים ביותר. אז הוא גם עשה את
ההכרה הראשונה והאחרונה שלו עם הציבור הרחב.
הכתב הצבאי של הטלוויזיה, נחמן שי, ערך איתו ראיון,
שנשאר חקוק בזיכרונם של כל הצופים בו. מעל המסך הקטן
הופיע קצין צעיר, מוצק, רחב וגבוה, בעל מבט חד, אשר
רצינותו לא הפריעה להבחין בקווי-הפנים הנאים שלו. הוא דיבר
בבירור על שיקומה של היחידה שלו. באווירה של שפל־הרוח,
אחרי יום־ד,כיפורים, היה זה עידוד לציבור להתבונן בו, להתרשם
מביטחונו בכוחו ובמייוחדותו של צד,״ל.
השיריון לא רצה לוותר על יוני .״הוא היה הקצין הכי טוב
שהיה בין אלה שהוסבו אלינו,״ סיפר השבוע מפקד בכיר
בשיריון.
באותה תקופה הכיר יוני את ברוריה, חיילת צעירה שהיתה
אחת ממזכירותיו של תת-אלוף יאנוש, שהיתר, חברתו עד יום
נפילתו.
אך יוני החליט לחזור ליחידה שלו. בינתיים הפך כבר סגן-
אלוף. לפני כחודשיים קיבל את המינוי הנכסף, הגבוה ביותר
בעיניו: מפקד היחידה.
הגורל לעג שוב, הפעם באנטבה. יכול היה זה להיות רק לעג
הגורל שיוני, החייל מיספר אחד של ישראל בקרב פנים־אל-פנים,
נפל דווקא מכדור בגבו.

רק 2600
מ63/י081׳6 )?/

קרם הזנה עשיר לפמך,
לצוארדולאיזור עינייך.

מפוארות ויקרות ומגישה לך מבחר אופנתי
של מוצרי טיפוח ואיפור משלים
במחיר נמוך ב כ/0-״ס5
מחברות קוסמטיקה משלות אחרות.

; כזכסיכזום יופי
במינימום הוצאה
3מפיצים: הלטיס בע׳־מ טל־04-665505;03-255763

הסרטשזכהב ־ *5פרסי או סקר !
לראשונה מזה 42 שגה,זוכה סרט
אחדבכלסרס • האוסקרהח שו בי ם

בידור כשהתותחים רועמים -
המוזות בורחות

ח111011$1) 1

במדיגה

הסרט הטוב ביותר

ל ק ניקולסו! השחקן הטוב ביותר
לואיז סלצ׳ ר הטומקנית הטונה 1יומו

מי ח ש פו רל | 1ה01 אי 1103 גיותר
ים?;?לד״ | 1,התסויס הסע 1י1תו
הפג!) 110:זוזי ותייקו ן וניאס

אדן עבאדי ברח
מביירות השסועה, והוא
מזמר עתה במועדוני
ה7ידה שד תז־אכיב
״קרו לי כמה מיקרים, שבהם הפסיק
רדיו ביירות לשדר את התקליטים שלי.
הבנתי שזה היה בגלל שאמנים אחרים,
שקינאו בי, הלכו לעורכי מדורי־המוסיקה
ואמרו להם: מה פיתאום אתם נותנים
ליהודי להצליח?
״אז הייתי עושה דבר פשוט. הייתי מרים
טלפון לאחד החברים הטובים שלי בביירות,
טוני פרנג׳ייה, בנו של הנשיא, ומספר
לו על כך. למחרת בבוקר שוב היו משמיעים
את השירים שלי, בתדירות עוד
יותר גבוהה מאשר קודם.״
אלן עבאדי, צעיר מוצק־קומה, בעל שיער
ארוך, שופע ביטחון עצמי וחינחונים
מיקצועיים של סטאר, היה אחד מידידיו
הטובים של בנו של נשיא לבנון, לפני
שעלה לארץ. אומנם, נשיא לבנון ידוע
ביותר בכל רחבי ארץ הארזים, אך אלן
עבאדי מעיד על עצמו שהוא היה מפורסם
בלבנון לא פחות ממנו.
״הייתי אהד הזמרים הכי מצליחים בביירות
שלפני מילחמת האזרחים, למרות שהייתי
יהודי. הפקתי שלושה תקליטים, הופעתי
במועדוני־הלילה ובמיסעדות האכס-
לוסיביות ביותר. היו לי תוכניות בטלוויזיה.״
סרט
עם קולות־מילחמה. לפני
חצי שנה, בעת שנמל־התעופה של ביירות
נפתח למיספר ימים, באחת מהפסקות-
האש של המילחמה בארץ זו, יצאו אלן
ואמו, איווט, באחת הטיסות הבודדות מביירות
לאתונה. שם הם פנו למישרדי
הסוכנות היהודית, שהטיסה אותם לארץ.
״היו לי קשיי הסתגלות רבים בארץ. ראשית,
אף אחד לא הכיר אותי, ובעיקר לא
את השירה שלי, ולאמן זה מפריע. אבל
ידידים טיפלו בנו יפה, הסוכנות שיכנה
.אותנו בבית נזילמן ברמת־אביב, שם אנו
גרים עד היום, ואמא שלי החלה לעבוד
בבית חרושת לטכסטיל.
״עוד לפני שעזבתי את ביירות, עמדתי
על המירפסח והחלטתי להקליט את קולות
העיר שבה גדלתי ושהיתד, ביתי. הסרט
שמור בידי עד היום: הוא מלא בצרורות
יריות, קולות של פגזים וצעקות של
פצועים.״
אלו מתחבט בשתי בעיות עיקריות, מאז
עלה לארץ. האחת: מציאת ידידים! האחרת
— הוכחת כישרונו האמנותי בשירה
גם לתושבי הארץ .״במה שנוגע לידידים,
היה לי קל — מצאתי כמה חברים.
עם ידידות קשה לי. קצת יותר. בביירות
היו לי שתי חברות: עדנה, צעירה יהודיה,
ולוריס, יפהפייה נוצריה. כאן, בארץ,
כל מה שפגשתי בינתיים היו צעירות אמריקאיות
שגרות בבית מילמן, אבל $ן י
לא אוהב אמריקאיות.״ אך עיקר הבעייה
שלו היה ההכרה האמנותית שלה שאף.
״ידידים סידרו לי עבודה בבאר של מלון
ואמאדה בתל־אביב. שם שילמו לי פחות
מדי, ועברתי למועדון־לילה ברחוב יורדי־הסירה.
שם היה בחמד, היו המון בחורות
צעירות, אבל הקהל שם אוהב מוסיקה
מיזרחיח ושירים יווניים — ואילו
אני זמר אירופאי, לא לוונטיני.
״אז מצאתי עבודה בבאר של מלון דך
קיסריה. מדי יום ביומו היו באים לקחת
אותי מרמת־אביב לקיסריה וחזרה, אבל
כשביקר במקום מנהל הילטון תל-אביב,
ורצה אותי אליו, הסכמתי מייד. להילטון
תל־אביב יש שם לפחות כמו למלון הו־לידיי־אין
בביירות״.

הנשים הישראליות מחוספסות.

״פאר״

תל-אביב
4 ,7 ,9.30

״מיטשל״
ירושלים יום ו׳ 15.00
יום חול7,9.30 :

״פאר״

חיפה
4 ,6.30 ,9.00
11111)111 4141313

לאלן יש ריעות ברורות ביותר על הגברים
והנשים הישראליים, לעומת אלה הלבנוניים.
,ועל הקהל של שני עמים אלה.
״הנשים הישראליות מחוספסות, פחות מדי
נשיות. יכול להיות: שזה בגלל הצבא.
הנשים הלבנוניות, לעומת זאת, הרבה יותר
עדינות ונשיות. אני אוהב אותן הרבה
יותר. הגברים הישראלים מתחלקים
לשני סוגים: הרוב הוא בעל רמה נמו

נוטה לצעקנות ורעשנות, והמיעוט
הוא בעל רמה גבוהה, עדין ואליגנטי.״
אותה חלוקה קיימת גם אצל הגברים בביירות
לדעתו, אבל בכיוון הפוך: הרוב
מעודן, ואילו המיעוט פרוע ורעשני.
אולם כאמן, מעניין את אלן עבאדי
הקהל שלו, וההשוואה בין הקהל הישראלי
לקהל במועדונים המפוארים •?היו
בביירות .״בביירות מפונקים בתרבות ובבירור.
אם אמן הוא לא ממדרגה ראשונה,
אפילו לא מוחאים לו כף. כאן, בארץ,
מוחאים כפיים אפילו לטריפונאס.״

עכאדי בביירות
״ברחנו באחת ההפוגות״
אך למרות הביקורת שלו, אלן עבאדי
אוהב את הארץ .״כל מה שאני רוצה לעשות
זה לחנך את הקהל הישראלי להבין
מה זה מוסיקה טובה. אם אצליח בזה,
אצליח גם כאמן.״
חתוך מוח ציוו לאן
גערות בורחות אד חיידיב ;
14 מדריכיב פוטרו;
וככפר־הנוער הציוני
״ניצניב״ שמח
״לפני כשנה נעצר במישטרת אשקלון
נהג כפר הנוער הציוני ניצנים, שליד
אשקלון. החשד היה שהוא גנב מזון ,׳שנועד
לשימוש חדר־האוכל של הכפר, ומכר אותו
בעיירה שדרות. כעבור זמן קצר ישוחרר
בלחץ ההנהלה, והוא ממשיך לעבוד במוסד
כאילו דבר לא קרה.
״אחדים מאנשי ההנהלה בכפר־הנוער
ניצנים מחזיקים עסקים פרטיים ומישרות
נוספות מחוץ למוסד, למרות שבכפר יש
להם בתים מפוארים וכל התנאים.״ האשמות
אלה, ורבות אחרות, העלה משה חבני,
מדריד חברתי בכפר־הנוער הציוני ניצנים
שעל הכביש אשקלזו־אשדוד וליד הקיבוץ
ניצנים. משה חבני 27 מורה לחינוד־גופני
וחבר מרכז הסתדרות המורים מטעם הפנתרים
השחורים, עומד להיות מפוטר החל
מחודש אוגוסט מעבודתו הקצרה, שנה
אחת בלבד, במוסד, שנועד בעיקר לנערים
טעוני־טיפוח.

14 מדדיביב פוטרו תוף שנה.
״במהלך השנה האחרונה,״ סיפר חבני,
״פוטרו 14 מדריכים חברתיים בכפר. כבר
מתחילת עבודתי במוסד גיליתי אי־סדרים
רבים בניהול, בעיקר בניהול כספים. רוב
הכספים המגיעים לכפר־הנוער הם כספי
תרומות מחו״ל. ההנהלה, בראשות המנהל,
רפאל בלונזנפלד, עושה בכספים אלה כרצונה.״
״הנהלה
בני־זונות מכריזות אותיות
גדולות, שנצבעו על אחד מחדרי־המגורים
של נערי הכפר .״ההנהלה לא דואגת לנו
בגרוש ״.סיפר מנשה, נער בן ,16 הלומד
במגמה ימאות בכפר-הנדער ניצנים .״כבר
שנה שאני כאן. בחדר־האוכל אוכלים ב־
(המשך בעמוד )42

! ה הי ה

שו ש(

זה קרה לפני 25 שנה בדיוק. במיסגרת המדור
״במרחב״ — כתכה מקיפה על הפליטים הערכים. כן־
גוריון מבקר כניו־יורק, כמטרה לנייס 500 מיליוני
דולר, גם שתי אוניות חיל־הים מגיעות לחופי אר־צות־הברית.
כתבה עיקרית כגיליון מאת דויד רו־בינגר
על הבחירות בעכו. ששימשו חזרה כללית
לבהירות כמדינה. רוכינגר, על אופנוע בכד, חרש את
הארץ כתפקיד הכפול של צלם־כתב.
לפני 25 שנה עדיין היו חיילים משוהררים ממיל־חמת
תש״ח שלא הסתדרו. האינדכם החל משמש
כמילת־קסם. כשער: דלית גרץ, ילידת הקיבוץ המת

ושש הי ה
כוננת לכלות את חופשתה על אופניה. דלית היא
אחותה הבכירה של נורית גרץ, ששימשה לאחר מכן
כעורכת־שיכתוב של ״העולם הזה״ ,רעייתו של עמוס
קינן. דלית מירב משמשת עתה מורה להתעמלות
כירושלים. יש לה שני ילדים, והבכור עומד כעוד חודש
להתגייס לצה״ל.

בנו של זיסטינסקי תגנח את הכנסת * מרחמת הציונים
בשומרי שבח * מיקוניס מציק לגרינברג ליריבו לקומוניסט
עמוקה, נשא הכרוז מילים חריפות. מיש־פטים
מלאי־טינה: יחס שרירותי ...גיבורי
אתמול ...חיילים ...נשכחים ...מבטי הקהל
התעכבו לרגע, קראו, עברו לכרוזים אח-

העם

״העולם הזה״ 714

יוקר ההיים ב־ ,1950 בלטה ישראל בתוספת
הקטנה ביותר: עליה בשני אחוזים בילבד.
אחר עיון נוסף בדו״ח, שגילה תוספת־ענק
כזו של איסלנד ( 32 אחוזים) ,גילו,

התאריך5.7.51 :

הקדחת לא קדחת
במליציה רוויות־תיקווה דיברי העיתו נאים
על ״קדחת הבחירות״ .אולם אשר
ראו עיניהם החדות לא נתגלה לבני-
תמוהה רגילים. מילבד כמה רמקולים
מטרטרים, שהזמינו את הקהל להגיש
עירעורים, וכמה פלאקאטים משעממים
ביותר, לא קדחה שים קדחת. בבתי־הקפה,
באוטובוסים, במיגרשי־הכדורגל,
בבתים, לא׳סערו ויכוחים בין מפא״י וצ״ב
(ציונים כלליים) ,בין מק״י וחרות. דובר,
כרגיל, על דגי־פילה, על החום המעיק, על
מעשיה של הגברת פלונית עם מר אלמוני,
על הסיכויים הפיתאומיים לפריצת שלום
בקוריאה.
אם כי ברור שהמיפלגות שומרות את
התחמושת הכבדה לסיבוב האחרון, בעוד
שבועיים, אפשר •לנחש כי מילחמת־הבחי־רות
לכנסת השניה לא תהיה סוערת.

טומאת הטומאות
הכנסת ברגע האחרון: האמת
אחרי שאווירת הכנסת מלאה קריאות־העלבה
הדדיות, רוותה תעמולת־בחירות
שקישטה את כל הדיונים, נקטה הנשיאות
(בהתייעצות עם ראשי־הסיעות) בצעד ההגיוני
היחיד: החליטה להפסיק את מושב
הכנסת.
אך לפני כן הספיקו הח״כים היוצאים
לאשר את חוק־החסינות, המבטיח במיוחד
כי. חבר־כנסת לא ישא באחריות פלילית
(או אזרחית) בשל הצבעה, הבעת דיעה
או פעולה אחרת בתוקף תפקידו.
ערי ז׳בוטינסקי, איש־חירות שהפך
בלתי־תלוי ואינו מועמד לכנסת השניה,
חיכה לרגע האחרון, והטיח בפני הח״כים
הנבוכים והיו״ר הזועם את דעתו :״מעטים
הם בתי־המחוקקים בעולם שהוקמו
בתקופה כה גדולה לעמם, ועמדו על רמה
כה נמוכה, כאסיפה המכוננת של מדינת
ישראל.״ *
חברי־הכנסת, שחוסנו לפני שעות מועטות,
איבדו את חוסנם, נאלצו להסכים
(בינם לבין עצמם) עם דברי חברם נמוך־
הקומה, החוזר למתמטיקה ומדלות.

חח־ח האנמה

היום לא בא
הקהל שנהר ברחובות תל־אביב הראשיים
עם רדת ערב, בחפשו בילוי, נעצר
לרגע קט מול עמודי־ר,מודעות, רפרף על
מודעות ציבעוניות, שהזמינוהו לשמוע
נאום מנהיג דגול, הציעו לו סיגריה מפור סמת,
סרטים הוליבודיים בעלי שמות
מעוררי־סקרנות• מבטיהם התוהים נעצרו
לכמה רגעים בכרוז קטן, פשוט, חסר־קישוט.
ללא
כל הקדמה, כאילו ביטא מועקה
* הכנסת הראשונה נקראה ״אסיפה מכוננת״
,מפני שהוטל עליה לחוקק חוקה
למדינה. היא מעדה בתפקיד זה.

להופעות

רים, לתוכניות מועדוני־הלילה,
האמנותיות.
אותה שעה עמדו כמה דמויות אפורות
בחושך הגובר בגן הרחב של בית ערבי
גדול, העומד על רמה ליד גשר הירקון
על הכביש החדש מתל־אביב לנתניה. אלה
היו כותבי הכרוז. בחורים שגילם נע בין
20ל־ ,27 שהסתובבו בגופיות ובמכנסים
קצרים, משוחחים בקול נמוך, עומדים
לנשום מעט אוויר.
בפנים הבית הגדול נמצאים עוד קרוב
למאה איש — חיילים משוחררים רווקים
— ארבעה או חמישה לחדר. הם נשלחו
לכאן על־ידי מישרד־הביטחון עם שיח־רורם
מן הצבא לפני קרוב לשנתיים. נאמר
להם שאין זה שיכון או סידור קבוע.
לכן, כאשר קראו בעיתונים את הודעת
מישדד־הביטחון כי רוב החיילים המשוחררים
כבר סודרו, תיארו לעצמם שהם בין
המיעוט ־שלא דובר עליו. משלא נודע
להם דבר בנוגע למצבם, ראו בזה הוכחה
שזוממים להוציאם ממקומם. הבית, לפי
דבריהם, נמכר על־ידי מישרד־הביטחון,
שילחץ על האנשים לעזוב את הבית. ה אנשים
מזהירים ״למרות שהחדרים כאן
צרים, ואין כל קשר חברתי בין דייר אחד
למשנהו, לא נעזוב. זהו כל עמלנו, ואנו
נגן עליו.״
וזה: שלוש שנים ושיבעה חודשים אח רי
שהראשונים ביניהם נסעו במכוניות
פתוחות ושרו האמיני יום יבוא.

אינדכס איסלנד
אנשי המחלקה למוסדות בינלאומיים ב־מישרד־החוץ
־ישבעו נחת יתירך״ באשר
הגיע אליהם דו״ח אירגון־העבודה הבינלאומי,
הדן ביוקר־המחייה בעולם, גילו
תגלית רבה, שלא היתה חדשה כלל לפקידי
החישוב כמישרדיהאספקה־וחקיצוב.
התגלית: מתוך 25 ארצות, בחן עלה

בצער, שתי מדינות שעלו על ישראל :
בורמה, שהפחיתה את יוקר־המחייה בשמונה
אחוזים, איראן — שהפחיתה אותו
בשנינדעשר אחוזים.
אולם לאזרח הפשוט, שידע כי יוקר-
המחייה במדינה (״האיידכס״) מבוסם על
מחירים רשמיים של מיצרכים (קצובים,
על פי רוב) לא היתה בלהטוטי החשבון
נחמה רבה. לגביו השיגה ישראל אף את
איסלנד.

בימים י הראשונים, לאחר גילוי נסיון
ההצתה בכנסת, זיהו רבים את הקנאים
עם, נטורי־קרתא׳ .אולם עם תחילת החקי־רה
המישטרתית הוברר כי אין כל קשר
בין אירגון, המחנה׳ הנטורי־קרתא של ה עדה
החרדית.׳
המקל נשכר בפלדה. בגליון האחרון
של ביטאון נטורי-קרתא הופיע מאמר
ראשי תחת הכותרת :״ואומר לך בדמייך
חיי״ .אותו שוטר ציוני נאצי, אשר היכה
במקלו המסומר על גבו הצנום של דניאל
רפול בן דד ,16 לא את גבו של נער זה
בילבד זמם להשמיד. הוא דימה בנפשו
שבמגלבו הריהו מצליף על גבם של כל
מייחי־התפילין ושומרי־השבת.
ומה היו תוצאות מכות־המחץ האלה,
אשר בוצעו במרתפי ג׳למי?* המקל אשר
ביד השוטר נשבר ; והגב — נחשל כפלדה.
זאת ועוד: אין כוח טומאה בעולם,
לרבות טומאת הציונים העולה על כל
הטומאות, אשר בכוחה למגר את סלע
השדרה של מניחי־התפילין ושומרי־השבת.
אלפי מחנות ג׳למי יקימו בארץ־ישראל —
ואפילו תיהפך הארץ האומללה הזאת ל רוחבה
ולאורכה למחנה ג׳למי אחד. את
נר ה׳ ,נר ישראל לא יכבו.
גכ משוריין. בעל ״ואומר לך בדמייך
חיי״ סבור כי גב זה, אשר אלפי הדי־וויזיות
המשוריינות של היטלר, ימח שמו,
לא יכלו להכחידו, גב זה חזקה עליו כי
גם קלגסיו המטורפים של בן־גוריון לא
יכלו לו.

אנשים
• אחר שנתקבל חוק החסינות, המכוון
גיוסם לעתודות (מילואים) של חברי־הכנסת
בהתאם להסדר מייוחד, נתברר
כי חבר־הכנסת היחידי שלא חיכה לאי שור
החוק הוא אליהו (״אליושקה״) לג־קץ,
הפורש מתפקידו כדי להתמחות ב־מישפטים.
מפקד אלטלנה הספיק לשרת
(בפגרת הפסח) בגדוד־המילואים, אליו הוא
שייך.
• בין המאורעות החשובים שאירעו
באביב שנה זו במרחב, ציין טייס האמריקאי,
בחידונו הרבע־שנתי, את הפלת
!ממשלת ישראל. קוראי השבועון היו,
צריכים לבחור (ולענות נכונה) בין חמשת
הגורמים שהביאו׳ להפלת ממשלת דוד
כן־גוריץ (שתמונתו מבלטת שערות־השיבה
צורפה ליתר ביטחון) .הברירות:
הגוש הפרו־רוסי ; הגוש הדתי ; גוש אנשי
ההון; חברי מפא״י עצמם.
• כאשר עיתון קאהירי, כל שאי,
נזדרז ופירסם תירגום (בהמשכים) של
מסה ומעש -ספר זיכרונותיו של נשיא־המדינה
חד״ר חיים וייצמן, טעה בהקדימו
הכרזת־שבחין: הלוואי והיה לנו
(הערבים) מנהיגים מעין זה. הוא שקול
כנגד עשרה מנהיגים משלנו. לא. הוא
שקול כנגד מאה מנהיגים משלנו. תגובת

הצנזורה המצרית: איסור פירסום התיר־גום.

לכתב ניו יורק טיימס בישראל,
סידני גרסון שהופעי במטהו של עמרם
כלוי, ראש נטורי־קרתא, כשהוא חובש
כיפה ציבעונית ונושא מיכתב־המלצה ממערכתה
גילה בלוי סוד: נטורי־קרתא
קיצוניים במידה כזאת באי־הכרתם את
מדינת־ישראל* ,שהם מוותרים על מנות-
המזון הקצובות שלהם. הסיבה: אי־רצונם
להזדקק לפינקסי־נקודות ישראלי**.
• כאשר מזכיר מק״י ( .מיפלגה־קומו־ניסטית-ישראלית)
,שמואל מיקוניס,,
הציע, בשיחה ידידותית, לאורי צבי
גרינברג, חבר־כנסת מטעם חירות, הפורש
(ליתר דיוק: חוזר) לסיפרות, להצטרף
למק״י (הסיבה: שערו האדום) ,העמיד
המשורר תנאי: מדינה על שתי גדות
הירדן. הצעת הפשרה של השלישי לדיון,
ח״כ תופיק טוכי: כאשר נדון בגבולות,
נמצא מוצא.
* בניין־המישטרה בקידבת יגור, ששימש
מחנה־מעצר לבחורי־ישיבה שנעצרו
על־פי צו מינהלי בחשד של הקמת מחתרת
דתית קנאית.
** באותם ימי צנע וקיצוב, חולקר דברי־מזון
בסיסיים על פי נקודות, שהוקצבו
לאזרחים בפינקסיס.

צנ חני ם

ב־ 1><7נב של החי ר מעט
00 יבח־הצ 1ח 1יםהס די ר ה,

מ ח טי ב ת

ר פו ל

ב ר פי ח

בבל המק 1נ 11ת -ויחוו־ נובל נכ של ה
אשר לה ניתנה ה הזדמננ ת

הג דנ ל ה

הפ א שו השלה״ חני ס 67
הרפורמה הצוללת, היסודית והדחופה להעלאת חיל״הרגלים של צה״ל למעמדו
ההכרחי והראוי — כלומר, לרמת יבולת וטיב כאלה, שישתוו ואף יעלו על אלה של
חילות״הרגלים המעולים — תעלה על הפסים הנכונים ותצלח רק בתנאי שנקודת-
המוצא שלה תהיה החי״ר בששת״הימים, לא ביום־הכיפורים.
הסיבה פשוטה. ששת-הימים היתה המילחמה האחרונה שבה פעלו בצח״לעוצב
ו ת חי״ר, בלחימה עוצבתית ובמאמצי״מישנה טקטיים, ואפילו אופרטיביים,
עיקריים. חיל־הרגלים, ככל גורם־עוצמה חילי ראשי אחר, יכול להיבנות, להתארגן,
להתכשר — ולהיבחן — ביעילות, אך־ורק בסידרי״גודל וחשיבות כאלה.
ביום־הכיפורים ניצב חי״ר כה מדודל, מזולזל, מפגר ובלתי־מוכן, עד שאיש כבר
לא חלם להטיל עליו משימות בהיקף וברמת־חשיבות כמו בששת־הימים. לכן, אפילו
״ישופר״ החי״ר עד שיוכל למלא מה שנדרש ממנו ביום־הכיפורים, עדיין יישאר נחות-
דרגה, דל־יכולת ובלתי״מתוחכם מדי — ביחס לצרכיו האמיתיים של צה״ל, כמו
בהשוואת לחילות״הרגלים האחרים.
יתירה מזאת, שיפור כזה יהווה, לאמיתו של דבר, רק עלייה לצורך ירידה, כי
בפועל לא יועיל אלא למסד ולחזק את החי״ר כ״משרת הטנקים״ — שזה מה
שנדרש ממנו, לרוב, ביום־הכיפורים.
^ חרי ״קדש״ באה על חיל־ד,רגלים בצד,״ל תקופה
של נסיגה הדרגתית ואיטית. החי״ר לא שופר, לא
עודכן, ולא תוקנו מיגרעותיו ותורפותיו, שעד, שחיל-
השיריון — כלומר הטנקים — התחזק והלך בהתמדה
ובניכר.
דק אתרי מילחמת ששת־הימים ובעיקבותיה הפכה
נסיגת החי״ר להידרדרות אקטיבית: בכוונה וביודעין החל
צה״ל בהורדת ערך מתוכנן של חיל־הרגלים :״ליקחי 67׳
הורו, כאילו, ני עבר זמנו של החי״ר בשדה־הקרב של
ימינו, והטנקים הם שנותרו החיל ״המסתער׳ המשמעותי
היחידי.
ההיבט המפתיע בפרשה הוא שאנשי החי׳׳ר עצמם
השתתפו בתהליך, בעיקר על-ידי ששתקו — ושתיקה,
או מחדל, כהסכמה. בניעותם ל״שיריוך ולתפיסות הלחימה
והאירגון של אסכולת־הטנקיסטים היתד, טוטאלית. אין

דא הטנקיסטים ומם!
את חודז, אלא נוח״ ?
שם עצתו כאסקופה נדרסת
תחת נתליהם
למצוא אפילו רמז — ובוודאי לא אקט גלוי ברור — של
התנגדות והצעת אלטרנטיבות לתיאוריות ולדוקטרינות
הטנקאיות־הקיצוניות, כפי שגובשו, יושמו וגם ״הוכחו״
בששת־הימים.
עוד נשוב ונברר עניין יחשוב זה בסקירה נפרדת,
אך נדגיש כבר כאן כי, במציאות, השתמשו אנשי החי״ר
— כלומר, הממונים על פיתוחו וקידומו — בלחץ החילי-
הסובייקטיבי של השיריונאים (שהינו בלתי־נמנע ומעיקרו
גם חיובי) ,כתירוץ בילבד. כך חיפו על אוזלת־ידם
התורתית והמיקצזעית ועל אי־הבנתם — שככל הנראה גם

לא רק שלא ראינו — לפחות על־פי כל התיאורים שפורסמו — אף פעולת חי״ר
אחת בקנה״מידה חטיבתי ובמאמץ עיקרי, אלא שגם משימות שעליהן גאוות החי״ר
ביום־הכיפורים, כמו כיבוש תל־שאמס (וכמה היו מסוג זח י) הוטלו על החי״ר רק
מחוסר־ברירה, ורק לאחר שהמפקדים הנוגעים שוכנעו, מעל לכל ספק, שהטנקים
ייכשלו. השאלה הנכונה היא, כמובן, למה לא הוטלו משימה זו ושכמותה מלכתח
ילה על החי״ר — או לפחות בהשתתפות חי״ר.
״עיקריות״ הטנק תופסת רק מבחינה כוללנית כחנחייה למצב נשאף וכן לכיוון
המיבצעים, שיהיו ניידים, מהירים ומורכבים ככל הניתן. אבל מבחינת מציאות
הלחימה, קרב״קרב בנפרד וכל אחד מהם לגופו, צפוי בהחלט כי החי״ר הוא שיהיה
הדומיננטי בהם, והטנקים ייחשבו ״טסייעיו״ .מצבים כאלה לא רק צפויים, אלא
גם נוצרו והיו בפועל, בששת־היטיט כמו ביום־הכיפורים. אבל הסימטריה של אי-
מספיקות החי״ר מכאן, והטנקו״מאניה מכאן, גרמה לכך שמשימות אלה יבצעו
טנקים. במילחמה זו עדיין עמדה תחליפיות זו איכשהו — אך לא לעולם חוסן.
בששת״הימים נכשל החי״ר — אבל בתפקידים ובמשימות שחיו, כשלעצמם
ברמה הולמת. ביום־הכיפורים לא נכשל בכאלה, מפני שכלל לא הגיע לכלל התנסות
בהם. לכן ,״קו ההתחלה״ ההכרחי לרפורמות החי״ר נמתח ביוני ,׳67 לא באוקטובר

לוותה באי-יכולתם — להתמודד עם הבעיות הקשות והמורכבות
של התאמת החי״ר לשדה־הקרב המודרני.

רא הטנקיסטים רמסו את חחי״ר, כמו שה־חי״ר
השים עצמו באסקופה הנדרסת תחת זח־ליהס,
עד שנעשה המפגר ודד־העוצמה בסוגו
כץ כד הצבאות המשמעותיים — בודד הערכיים.
הסימפטום הברור ביותר למצב זה יימצא בעובדה,

--מאת יי

בנימיו ע מי ד רו ר
שאנשי החי״ר קיבלו בסיפוק את ליקחי ששת־הימים,
והיו שבעי־רצון מאופי ואופן השתתפותם בה. זאת, שעה
שהיה עליהם לסקור את לחימתם, בכל החזיתות והגזרות,
בזעזוע עמוק ובתחושה קשר, של תיסכול וכשל מיקצועיים.
שהרי לעומת הטנקים, מילא החי״ר במילחמה ההיא תפקיד
מישני במעלה. גם במקומות ובמצבים אשר המקובלות
האוניברסאליות, וכן תורודו־,לחימה של צד,״ל עצמו, גרסה,
עד ששת-הימים, כי החי״ד ימלא בהם את התפקיד הדומיננטי,
תכופות מדי לא צלח הדבר בידיו, והטנקים
נזעקו, או נדחקו, למלא את מקומו.

תחייה מזו׳ יפת
חשיבות האקטואדית־מאד, הנודעת לבחינת
1 1לחימת החי״ר בששת־הימים, נעוצה בכך, שהמעיד
רנסאנס של חיל-הרגליט בצה״ל, אשר התעורר לאחר
המילחמד, האחרונה, נגרם לא כל כך מפני רנסאנס
אינטלקטואלי-מיקצועי בחי״ר ופריחה תורתית אצלם,
כמו מכוחן של סיבות אשר על־דרך־ר,שלילה: גם הסתום
באנשי־הצבא חש על בשרו, או לפחות נוכח מסיפורי
אחרים, כי אלמנט החי״ר של צד,״ל היה בלתי־ימספיק,
וכי לחימת-היבשה בכללה נפגעה וסבלה ביותר מכך.

מותר לחשוש כי סיבות אלה יולידו תחייה מזוייפת, או
תחייה,־לחצאין בילבד, אשר תתבטא בעיקר במישור
הכמותי — בצורת הצפת החי״ר בציוד — בלא חדירה
לעומק ותיקון המעוות האמיתי וד,שורשי, שהוא, כמובן,
תיאורטי ומושגי, יותר מחומרי.

כדא שנזדזד כחיוניות זמערף־האמצעים —
את הניתוח העיקרי והקובע יש דערוד במוחם
ובתודעתם שד אנשי חחי״ר, ורק אחר־בך ב־מצבות־הציוד
וכגודד הנתח מעוגת התקציב.
לחימת החי״ר בששת־הימים משמעה, לצרכי ההשפעה
על התפתחות החי״ר בצה״ל — נכון יותר, נסיגתו —
קרב חטיבת הצנחנים הסדירה, של (היום אלוף) רפאל
איתן, במיסגרת אוגדת טל, בחלקו הדרומי של מערך
ההגנה המצרי שבפיתחת״רפיח.
לא היה זה קרב החי״ר היחיד שבמילחמה — ובוודאי

בצה״ו אין היסטוריה
והמפקדים שיאדים את
תשואתם מספרים שיטח״ס
שו עיתונאים חסוייבינה
לא המוצלח שבכולם. היעילה מכל עוצבות החי״ר היתה,
כידוע, חטיבת קותי, אשר בפיקוד (חיום אלוף) יקותיאל
אדם כבשה למען אריק שרון את התעלות הקידמיות של
מיתחם אום־כתף. עוצבה זו, שעיקרה שני גדודי נח״ל —
לא ״מוצנח״ — שבה בלחימתה וו־,מחישה לא רק את הכרחיותו
וראשוניותו של החי״ר לצורכי משימות כגון כיבוש
יעד מבוצר, אלא גם את האופן הנכון לשילוב מאמצי
רגלים וטנקים, באופן שישלימו זה את זד, להשגתה
האידיאלית של משימה נתונה.

היא גם הדגימח מוסבמה מובנת־מאדיה אח־

דת: שחיל־הרגליס צריף לבצע את לחימתו
הייעודית כרגל, ורק כף יגיע לשיא יעילותו.
אמת עתיקה זו חינה אחת מתגליותיו היותר־מהפכניות
של צח״ל ביום־הביסוריס: כאחד ה-
סימפוטומים של הטאנקו-מאניה, ככרו וקיבלו
כי הרגלים יהיו יעילים דווקא אם יילחמו
״כרכוב״ מעל גכי נגמ״שים.
לחימת קותי לא זכתה להשפיע בצד,״ל, ואפילו לא
להיזכר ברצינות, מפני כמה סיבות.
כראשונה הייתי קובע את ״אפרוריותה״ .כידוע, חסר
צה״ל היסטוריה משל עצמו. מה שיודעים אנשיו —
בעיקר המפקדים הזוטרים והבינוניים של המילחמה הקודמת,
שהם הבכירים המופקדים על ניהול המילחמה

חשיויון הנוראי שהולבש
עד הצנחנים היה
מנם זהב באו חזיר
הבאר — ,הם שואבים בעיקר מכתבות ומספרים שונים,
הנכתבים על־ידי עיתונאים, שזו פרנסתם. מטיבעם נמשכים
אלה לאירועים ״זוהרים״ — משמע, במילחמה, נוטפי־דם
ורוויי גבורה נואשת. זה שאירועים כאלה מעידים, בדרך
כלל על איזשהם קילקולים, שגיאות, או מחדלים כה
חמורים, שבלחימה רגילה אי־אפשר לתקנם — איננו
מעניינם של ה״היסטוריונים״ הללו, ולרוב נשגב מהבנתם.

מה גם שיצירות מסויימות הופכות היסטוריה
מיקצועית־מוסמכת מכוח ברכתם שד מפקדים
בכירים ורכי-סמכות ויוקרה (אשר, לגמרי
במיקרה, אותן יצירות מדוברות מפארות אותם
ובעיקר הופכות את ביזיונותיהם להצלחות).
מפקד כמו קותי, שאיתרע מזלו הרע לבצע לחימה
יעילה, וביגלל זה אין בידיו להראות עלילות ״מעניינות״,
נגזר על לחימתו שתישכח, או שלא תיוודע כימעט כלל
אפילו הוא-עצמו המשיך והתקדם.
סיבה שנייה היתה, שחטיבת קותי הפעילה רק כוחות
רגליים, רק בלחימה רגלית ורק למשימה טאקטית מוגבלת
אחת (כיבוש התעלות) .שלא בנוסח האופייני ל״שיריון״,
לא נדרש קותי ליצור הצלחה ואחר־כך גם לנצלה בעצמו,
אלא את הצלחתו ניצל כוח אחר (טנקים).
.מבחינה זו, כ״הצגת תכלית״ ,היתה לחימת קותי רגלית
טהורה, כמו במילחמת־העולם הראשונה, לפני הופעת
הטנק. שיתוף־הפעולה והשילוב עם הטנקים (וכן עם
הארטילריה וההנדסה) נעשה והתבטא לק ברמת האו גדה,
לא בתוך החטיבה, ולא בתוך לחימתה. החטיבה
השתתפה בהם כ״קוביה״ הומוגנית, חד-משימתית, וכשלעצמה
לא היתה ״משוריינת״ ולא הפעילה ״לוחמת שיריוך.
בכמה מקומות אחרים ניראו פעולות־לחימה של יחידות
חי״ר ״משוריינות״ .לדוגמה בצפון גיזרת־ירושלים עלתה
חטיבת־השיריון ״הממוכנת״ (כלומר, שרובה חרמ״ש ומיעוטה
טנקים) של אורי בן־ארי, והתקדמה בציר ההררי
הקשה של נבי־סמואל. בחיפוי צמוד ומושכל של טנקים
כבש החרמ״ש של חטיבה זו — אשר, בסיווג הצה״לי
דאז, נחשב נחות בשתי״ דרגות לפחות מן הצנחנים —
מוצבים של הליגיון, שבעוצמתם וכבעייה טאקטית לא
נפלו מגיבעודהתחמושת ; רק כוחותיו של בך ארי עשו
זאת יותר מהר ובהרבה פחות אבידות.
בדרום גיזרת ירושלים ביצע כוח קטן־בפועל, פלוגת־הסיור
של ״חטיבת ירושלים״ ,מצויידת בזח״למים, עם
פלוגת טנקי־שרמן — מעשה רב של ״לחימה ניידת
ומשוריינת״ .בזה אחר זה כבש כוח זה, בפיקוד (היום
אל״מ) אשר דרייזין, את ארמון־הנציב, את מוצב ״הנקניק״
ואת מוצב ״הפעמון״ (בין צור־בחר למר-אליאס) — אשר
עד היום נקל להיווכח כי היה אגוז קשה יותר לפיצוח
מאשר גיבעת־התחמושת. דרייזין חדר לעורפו, דרך צור-
בחר, בכביש הצר היחידי הנקי ממיקוש, החדיר ללב
המוצב את שני הטנקים ששרדו לו וחם טיפלו בקליעות
ישירות, בחיל־המצב.

שנמצאו אז בצה״ל ; כלומר, זחל״מים) .אירגונה לקרב
כלל גדוד טנקים — אחד משני גדודי־הפטון
היחידים של צה״ל, אשר אוייש על-ידי צוותים נבחרים.
מצד רמת השיריוניזציה שלה, כמו מבחינת עוצמתה
״הטנקאית״ ,הפכה חטיבת-הצנחנים לא רק חטיבת־שריון
לכל דבר, אלא אחת מחטיבות־השיריון היותר חזקות
שהשתתפו בששת־הימים. בוודאי שהיתה רבודעוצמה,
בטנקים, מחטיבת השיריון (מילואים בפיקוד מן) של
אוגדת טל על אף שזו נחשבה ״חטיבת-טנקים״.
משימתה של חטיבת רפול היתד, גם היא שיריונאית
מובהקת ,׳וכן אורח־הלחימה שנקבע לה. יתר על כן,
בשתי אלה היתד, חטיבת־הצנחנים אמורה להיות ״שיריו־נאית״
אפילו יותר מחטיבה : 7בעוד שהאחרונה נועדה
לפרוץ דרך השטחים העירוניים והחקלאיים של הרצועה
וחדיונס, נכנסה חטיבת הצנחנים אל עורף המערך המצרי
מן האגף החולי החשוף שבדרום, כשהיא יכולה וצריכה
לנהל, מן ההתחלה, מילחמת תנועה ותמרון חפשיים
במרחב, תוך יצירת הצלחה וניצולה הגמיש, בכמה אלטרנטיבות
לשם חדירה עמוקה לעומק שטח האוייב.
על כל אלה חטיבת הצנחנים הסדירה נחשבה אז לא
רק ל״שפיץ של חוד החנית״ (לפחות בעיני עצמה),
אלא גם להטיבת־הרגלים הראשונה במעלה של צה״ל.
היא אף השתתפה בתרגילים ובאימונים עם טנקים, וזמן-
מה לפני המילחמה צוותה עם הסנטוריונים של ״שבע״,
בפעולת סמוע. אנשי־השיריון היו רגילים להעדיף את
הצנחנים המזוחלמים על החרמ״ש ״שלהם״ ,וגם קשרים
אישיים הדוקים נוצרו בין מפקדי השיריון וד,צנחנים —
דבר שחשיבות רבה נודעת לו בכל צבא, ובעיקר בצה״ל
(הגם שאז עדיין לא נעשו השיקול והחישוב האישיים כה
דומיננטיים, כמו בעידן שאחרי ששת־הימים).
מה עוד יכול חי״ר לבקש ולא ניתן — ומה יוכל
חי״ר לבצע, שצנחנים אלה, כפי שצויידו ואורגנו, לא
יעלה בידם לעשותו?

אולם כל הדברים הטובים לא היו יותר
מאשר ציפוי דק, על פני השטח. מתחת לקליפת
השיריון הכבדה, פעמו עדיין אותם מושגים
ותפיסות, שמימי יחידה — 101 עוזי 5 ,מחסניות,
רימונים, כמה חכר׳ה טובים באישון
ליל ...ואין כוונתי רק לחיילים, אלא בעיקר
למפקדים, בכד הרמות.
כל השיריון הנוראי שהולבש עליהם היה כנזם־זהב
באף חזיר — איש ממפקדי הצנחנים לא ידע ולא הבין
מהן ״עוצבת שירמן״ או ״לוחמת שיריוך. מהירות
קבלת החהלטות עדיין התאימה לקצב של 3קמ״ש —
במקום 25 הנחוצים. מושגי השליטה וניהול הלחימה
שיל צוות־קרב דב־חילי משוריין, בקרב־תנועה מהיר-קצב,
שכל אחד ממרכיביו נע, הכרחית, במהירות שונה —
משום שתגובתו בכל מצב טאקטי נתון שונה, וגם מפני
שהפסון דוהר על אותם חולות, אשר זחל״ם משתרך

הטנקיסטים למדו להעריך
את החי״ו נמיטרו שאסזו
להתחשב 11
בהם לאיטו ובקושי. הם לא הבינו כלל מה הם טנק ויחידת-
טנקים; ולא ידעו, בין ימינם לשמאלם, איך לוחמים
הטנקים — ובעיקר הטנקים של חיל-השיריון דאז.

מפקדי הטנקים היו יוצאים מעורם ומדעתם
שעה שהיו נאלצים לנוע בהילוך שלישי, כמקום
שפני השטח איפשרו דהרה בחמישי (האוייב
נחשב אז מניעה רלבנטית-בקושי למהירות הדהרה
קדימה) .הטנקיסטים מצידם לומדו ל
העריך את החי״ד כמיטרד, אשד אסור להת•

אל״מ יקותיאל גקווזי״) אדם
השב בו, ואם אין חייליו מסוגלים לרוץ או לנוע
במהירות הטנקים — זב״שם, אין בכך נזק.
לא רק הטנקים היו בשביל הצנחנים מיפלצות זרות
מפלניטה אחרת, אלא אפילו זחל״ימיהם• אמנם, על זחל״מים
כבר לחמו 11 שנה קודם, ב״קדש״ ,וכאמור אף יצאו
עימם לפעולות־תגמול ולאימונים. אף בבי״ס לקצינים ב־קורם־הקצינים,
למדו לחימת חרמ״ש ועברו סדרת־אימונים.
דבר לא הועיל — בורותם בכל הנוגע לזחל״ם היתה
מוחלטת, ומעולם לא היה בעיניהם אלא אמצעי־הסעה,
משהו מסוג חמור ממונע ומשוריין. תיפעולם הטכני
של הזחל״מים, כמו צורכי ואמצעי אחזקתם, היו כספר
החתום למפקדי־הצנחנים.
אילו היו הצנחנים אמורים ללחום רגלית, כאשר
הזחל״מים רק מביאים אותם עד קו-ההזית, ומסתלקים
או נעים לעמדוודחיפוי, לא היה האסון גדול. אבל המרחק
אל היעדים — בעיקר של גדוד הצנחנים בפיקוד תל-צור
ז״ל (הכוח השמאלי, כאשר החטיבה תוקפת מדרום לצפון)
— היה רב. עצם חצייתו עד ללחימה, הפך בעייה המורה ;
בהגיעו למגע באיזור כפר־שאן, כבר חסרו לגדוד תל-
צור, בעיקר מפני היתקעויות ותעיות, כמעט שני-שלישים
ממיספר זחל״מיו — ועליהם חלק כזה מצנחניו. בטוחני,
שלא מעטים מאלה היו מגיעים בזמן ללחימה, אילו רק
ידעו המפקדים לבחור קו-התקדמות; וכן שבחולות יש
לנוע כאשר ה״פרונט״ משולב כל העת; ומתי צריך
(המשך בעמוד )40

כף, באמצעות כוח שהיה שכר קטן מעוצמתה
הכוללת של חטיבת-הצנחניס שלחמה כירושלים,
עלה בידי דרייזין להעסיק ולהביס
כוח שווה של הלגיון (בשני המיקרלם, גדוד)
ולהשיג, בפרק-זמן קצר הרבה יותר הישגים
טאקטיים מרשימים, והשובים לא פחות.
הפער עומד בעיקרו, ונשאר מרשים, גם לאחר שנקח
בחשבון כי הצנחנים לחמו בשטח בנוי ודרייזין לא.
דוגמות אלו אינן יחידות במינן. אך גם האחרות, כמו
הללו, נשכחו, או לא השפיעו על התפתחות החי״ר בצה״ל
לאחר המילחמה. בוודאי שלא היה בהן להוות מישקל-
נגד יעיל לקיזוז ״ליקחי״ המיקרים הרבים והבולטים
יותר שבהם נכשל החי״ר, או הוכיח את אי-מספיקותו
ואוזלת־ידו.

השפיץ של החוו
על כל הכישלונות הללו מזדקרת ועולה לחימת
1*1הצנחנים ברפיח.

שם ואז ניתנה לחי״ר של צה״ל ״ההזדמנות
הגדולה״ הראשונה בסוגה: וביגלל אופן התנהלותה
ותוצאותיה — גם היחידה והאחרונה.
לקראת קרב רפיח צויידה חטיבת הצנחנים כולה
ברק״ ,8נאשר כל כוחותיה — כולל האלמנטים של הסיוע,
ואפילו חלק מן חאספקות — מנויידיט על נגמ״שים (אלה

נח״לאים מחטיבת קותי, לפני הקוב

סו פ ר

פו ל ני

מלגלגעלהח לו ם

ל מ שו ררישרא לי?

האמ רי ק אי

צריך את

הפסטיבל

אריה זקם

פר ס נו ב ל
הישראלי

טמל הפסטיבל

הפסטיבילבול הישראלי

ד* קושינסק•

מי מריבה

כל מי שחפץ לחוש על בשרו את משמעות ימיה האחרונים של פומפיי, או תיאור
תהליך גיוונה ונפילתה של כל תרבות אחרת בהיסטוריה, זוכה אחת לשנה לחווייה זו
במיסגרת הפסטיבל הישראלי, מיפעל שכוונתו היתה יצירתית, ולמרות כוונותיו הצליח
להידרדר למקום אשר לשם נזרקות כרזות מישרד־התיירות.
הפסטיבל הישראלי היה צריך לייצג את האמנויות והתרבויות של ישראל. להוות
מיסגרת ייצגנית, שבה יוכלו כוחות התרבות היצירתיים של המדינה להדגים את כוחם
ויכולתם, לעומת הממדים הבינלאומיים התורמים לפסטיבל.
אלא שכל אלה הן הזיות ליל קיץ, שכל מכנה משותף בינן לבין פסטיבל ישראלי
מיקרי בהחלט. אומנם יש כמה ערבים, המוקדשים לאופרות קאמריות של מלחינים
ישראליים (פאר התרבות המקומית!) וכמה מופעים של להקות־הריקוד העייפות בת־שבע
ובת־דנר, אך הפסטיבל הישראלי, אינו פסטיבל ישראלי.
כדי לערוך פסטיבל ישראלי של ממש, יש צורך באידיאולוגיה תרבותית. האידיאולוגיה
היחידה המסתתרת אחרי העלאת אוהלו של. ג׳יזפה ורדי היא יומרה אמנותית,
ותו לא. האם ב־ 200 אלף לירות המושקעות באוהלו אינן יכולות למצוא אפיק ישראלי
תרבותי כלשהו ו אולי אופרה לפלי־מיתר מיזרחיים של זוהר לוי, עם תמליל מאת עמום
קינן או יוסף מונדי. זוהר לוי עדיף למוסיקה הישראלית יותר מאשר ורדי!
ומי קבע בכלל שישראל, עם כל מצוקותיה החברתיות, נזקקת השנה לביקורם של
רוג׳ר ואגנר וסטו גץ, ועוד כל־מיני אמנים מאד־מאד בינוניים, אשר לכל אחד מהם
יש מתחרים מקומיים באיכותו?
אם השערורייה הזאת לא היתד עולה שלושה מיליון לירות, מתקציבי מישרד־החינודוהתרבות
ומישרד־התיירות, הרי שניתן היה לקיימה. אבל אם להוציא סכומים
שכאלה, אז להוציאם לתרבות תכליתית, ולא עבור אותה שיכבה דקיקה הזקוקה לפסטיבל
הישראלי כהוכחה להיותה תרבותית, ולהעניק שיהוקים ופיהוקים, באמצע הצגת
אותלו בהיכל־התרבות.

יוטל ברג 1ר

ישנם גם סתיו וחורף. ואז חוזרים ובאים אביב וקיץ. כל עוד אין השורשים מנותקים
הכל כשורה, והכל יהיה כשורה.״ הנשיא מתלהב מהתשובה, ומציין כי תחושה מאוזנת
כזו של שונסי גארדינר חסרה בגיבעת־הקפיטול.
יעוד באותו ערב מצטט הנשיא את פיתגמו של שאנסי. תוך שעה קלה מתחילים
להתקשר אליו אילי־יד,עיתונות. הוא מצטט להם תשובות מבריקות, שלמד מסרטי טלוויזיה,
אחר כך הוא מוזמן להופיע בתוכנית־טלוויז״ה, המוקרנת בשידור-ישיר מחוף־
אל־חוף. תוך שעתיים הוא הופך דמות השייכת למיליוני צופי-ה,טלוויזיה. שאנס ממשיך
במשלי־הגיינה שלו, ומביא את ההמונים, הכמהים לתורה חדשה, לידי התלהבות. אשה
אחת אומרת עליו כי ״למר גארדינר יש אישיות של ממש. גברי, מטופח כהלכה, קול
מקסים. מין הכלאה בין טד קנדי וקרי גראנט. הוא אינו אחד מאותם אידיאליסטים
צבועים או הטכנוקראטים של אי־בי־אם...״
שאנס מקבל מזכירה פרטית, יוצא לבקר ביחד עם איאי בבניין האומות־המאוחדות,
ופוגש שם בשגריר הסובייטי. השגריר קורא לשאנם את משלי-קרילוב ברוסית, ושאנס,
שלמד בטלוויזיה כיצד להרים גבות ולחייך, מביא את חרוסים לחשוב שהוא מבין
רוסית. כך הופך שאנס תוך ימים ספורים דמות־לאומית, ופניו נשקפים בתמונות בעיתונות
ובטלוויזיה.
בפרק הסיום של הספר מגיעים נשיא ארצוודהברית ועוזריו למסקנה שרק שאנס
יכול לשמש מועמד למישרת סגן־הנשיא לבחירות הבאות. אלא ששאנס יוצא מתוך
החיים החיצוניים והפוליטיים, כפי שנכנס אליהם. הוא פשוט נעלם לתוך חורשה, כש־
״מחשבות לא עלו בראשו של שאנס. חזהו נמלא אושר.״
קושינסקי יצר, בסיפרו זה, את אחת הסאטירות העוקצניות ביותר על החלום האמריקאי,
והשתקפותו בפוליטיקה, תוך שימוש בכל מיני מטבעות-לשון ריקניות, השגורות
בשנים האחרונות גם על לשונותיהם של יועצי-שרים בישראל. קושינסקי מתאר
בסיפרו אמריקה שהוא אינו אוהב. אמריקה שקשה לאהוב.

מונגולואיד, מועמד לנשיאות
להיות שם, מאת: יז׳י קושינסקי
הוצאת תמוז 128 ,עמודים

ידי קושינסקי נתפרסם בסיפרו הציפור הצבועה, שבו תיאר את ילדותו כנער בין
כפרי פולין של מילחמת־העולם השניה. בסיפרו להיות שם מתאר קושינסקי את החווייה
האמריקאית, כפי שהיא משתקפת לנגד עיניו, ומציגה בלא כחל ושרק.
גיבור העלילה הוא מעין מונגולואיד חסר־זהות, העובד כגנן. שמו שאנס (סיכוי).
מדי יום מסיים שאנס את עבודתו בגינה, נכנס לחדרו ומפעיל את הטלוויזיה הציב־עונית,
שהיא כל מגעו עם העולם החיצון. בהחליפו ערוצים, משנה שאנס את עצמו,
כשם שצמחי הגן שלו מחליפים את עונות השנה. בעל־הבית הזקן, שהעניק לשאנס
מיקלט, מת, ועליו לצאת מהבית ומד,גינה, ולעבור את החומה לעולם הרחב.
תוך שניות מרגע צאתו נפגע ׳שאנס בידי מכונית נהוגה בידי נהג שכיר, שבתוכה
יושבת הגברת בנג׳מין ראנד, שהכל קוראים לה איאי. הוא מציג עצמו כשאנס ה־גארדנר
(גנן) ,והופך לשוניסי גארדינר. איאי מובילה אותו לביתה, כדי שיקבל טיפול
רפואי. מגעו הראשוני של שאנס עם העולם החיצון מאלץ אותו לתרגם כל מיני מונחי0׳
מושגים, חוויות והתנהגויות מתוך מסך-הטלוויזיה לחיים החדשים שמסביבו.
שאנס פוגש בבעלה של איאי, שהוא יו״ר מועצת־המנהלים של חברודהשקעות לאו-
מית, אחד מקברניטי הכלכלה האמריקאית, השוכב על ערש דווי. למחרת מחליט הנשיא
לבקר את ראנד, בעליה של איאי ומיטיבו של שאנס. במהלך הביקור ישל הנשיא נזכר
שאנס כי בטלוויזיה נוהג הנשיא להביט ישר בעיני הצופים. לכן מתבונן שאנס ישר
בעיניו של הנשיא. אלא שזה אינו מסתפק במבטים, ושואל את שאנס גארדינר לדעתו
על האינפלציה, ושאנס משיב לו :״לשימחה בגו עונותיה שלה. יש אביב דחי׳ו .,אד

צייד ״פרס נובל״ בארץ
ספרים

יגאל נמיר

3יפט

ב־ 24 ביולי תועלה בנידיורק הבכורה־העולמית של ד,קנטטה האמריקאית, אשר את
התמליל שלה כתב פרופ׳ אריה זקס, ואת המוסיקה המלחין. דזקאס פוס• תמליל
הקנטטה הוא קולאד מילולי צלילי, המשקף את 200 שניות עצמאותה של אמריקה י•
בדיוך רדיו שנערך בגלי צה״ל כינה ד״ר שלום ליגדנכאיום, מאוניברסיטת בר-אילן,
את שירתו של המשורר אבות ישורון כ״מקרוני של שירה באותה תוכנית־רדיו
שהוקדשה לספר־המננשיות של חיי מאת המשורר האידישי מלך ראוויטש, אבי הצייר
יופל ׳ברגנר, סיפר ברגנר כיצד בילדותו, כאשר היה הולך ברחוב ביחד עם אביו
המשורר, היה מקדימו בכמה צעדים, מאחר והתבייש בו בשל היותו משורר • המשורר־טרובאדור
הירושלמי !מוסטפה אל־ בורד נעצר לאחרונה בשל קריאה פומבית של
שיריו. מעצרו הביא לתסיסה רבה בקרב אינטלקטואלים ערביים, בישראל ובגדה המערבית,
הרואים במעצר ראשית מסע מכוון לדיכוי היצירה הערבית בארץ, מסע שהחל
בהסתה הפרועה הנערכת לאחרונה נגד סמיח אל־קאסם ועוד כמה משוררים ברחוב
הערבי. בחוגי אותם אינטלקטואלים ערביים מתגבשת פניה למרכז פא״ן העולמי בעניין
דיכויים של סופרים ערביים בישראל. בכינוס-הביניים האחרון של פא״ן העולמי הועלתה
הצעה של אה רון ׳מגיד על חופש הכתיבה והביטוי — בארצות אחרות 0מחול־שדים
מתחולל בשבוע האחרון בין כמה מהבולטים בשירה ובסיפרות הישראלית. הסיבה נעוצה
בפרופסור לרם פנקרפוויט, מן האקדמיה השבדית, המתמחה בסיפרויות שמיות,
והשוהה כרגע בארץ. השמועה המהלכת בחוגים הסיפרותיים היא שמשורר ישראלי
מסויים עומד כבר השנה להיות מועמד לפרס נובל, לפחות בסיבוב הראשון תמיבת
אישי-יהשילטון השונים באמנויות מעוררת לאחרונה גיחוך רב. אחרי שדויד כן־גוריון
הביע התעניינות בשפינוזה, סרוויגטס ואחרים, גילח יצחק רגין את שירתו של
עמוס אטיגגר, וגולדה מאיר הביעה תמיכתה במשורר הצעיר דניאל פהן־
שגיא. השבוע הצטרפו למעגל תמוכי־ו*,תרבות השרים שמעון פרס, גד יעקופי
ואחרים, שהופיעו בתערוכתו של הצייר הצעיר יגאל נמיר. על תצלום ׳שפורסם בעיתונות,
ובו ניצב שמעון פרם ליד דיוקנו של בן־גוריון, אמר צייר תל-אביבי נודע•־
.,כדי לענייז את הנהגת המדינה באמנות, חייבים האמנים לצייר את בדגוריון.״

,רק מלוכלכים מתרחצים והנקיים עומדים לראיה מאחרי ויטרינה של זכוכית! *
המלחמה שהטלפונים לא ענדו בה והננטומים נשרו * גנרל המלמד לשנוא

אנטי־ 3י7״וסו 3יה

א. פ רו פ סו רי ם כעדר כב שים

אגדה הרווחת בהיכלות הפילוסופיה של ארץ־ישראל
מספרת, שכאשר ניצב הפלד־מרשאל ארווין רומל בראש
הקורפוס האפריקאי שלו בשערי ארץ־ישראל, והישוב הכין
עצמו לתוכנית ״מצדה על הר־הכרמל״ ,הזעיק פרופסור
ש. ה .ברגמן את תלמידו, נתן רוטנשטרייך, ואמר לו
שהגיע הזמן לעשות משהו. וכך התחילו השניים לתרגם
לעברית את יצירותיו העיוניות של עימנואל קאנט.
כך נוצרה, כנראה, אווירה מכופתרת לחלוטין בין כתלי
החוגים לפילוסופיה באוניברסיטות השונות שבארץ, ותד מית
הפילוסוף־הישראלי הפכה להכלאה בין פרופסור נתן
רוטנשטרייך לבין פרופסור ירמיהו יובל. אלא שבאווירה
זו קיימים גם חריגים, כדמותו של ד״ר משה קרוי וכת-
מאמיניו, שזיעזעו לא במעט את השלווה ששררה במשך
עשרות שנים בחוגים המקומיים לפילוסופיה.
ממש בימים אלה עומד פרופסור נוסף להרעיד את
כתלי החוגים לפילוסופיה. המדובר בפרופסור יוסף אגסי,
שפירסם ספר בכו תר ת: מיכתבים לאחותי אודות הפילו סופיה
בת־זמננו. הספר הוא קובץ של 20 מיכתבים, שפרו פסור
אגסי כתב בין ה־ 11 בפברואר השנה ועד ה־28
במרס, לאחותו שרה. הספר ראה אור בהדפסת סטנסיל,
בעמודים מתוקתקים במכונת־כתיבה, מתכונת המעידה על
הבוז שמחברם בז למוסכמות. בגילוי־לב נדיר מטעמו של
פילוסוף ישראלי, מפשיל פרופסור אגסי את שולי גלימתו
האקדמית, כשהוא מביע דיעות לא־שיגרתיות על פילו סופיה
ועל דברים העומדים ברומו של עולם.
בסיפרו מגלה פרופסור אגסי טפח מאווירת הקמפוס
האוניברסיטאי בישראל, ומנמק את אי-יכולת מיקומו שלו
בקמפוס זה.

״...משום כן לא מצאתי את מקומי בין המיקצו־ענים
; דומני שמצבם החברתי מחייבם לגנוב את דעת
הציבור. אני מרגיש זאת בי איני סבור שפרופסור חינו
שקרן יותר מאשר אדם אחר — חוץ מאשר פרופסור
כגון רקטור אוניברסיטת תל״אביב, שדובר הממשלה הכריז
עליו בי שיקר, ואני גם בן מכריז עליו כעל אדם
שאהבת״האמת אינה ממניעיו הראשיים, ועל ציבור
הפרופסורים אשר בחר בו פעמיים כמנהיגם, ציבור
הפרופסורים של אוניברסיטת תל־אביב אשר עליו אני
נמנה, בעדר־כבשים עלוב
בהמשך סיפרו עוסק פרופסור אגסי בניתוח דמותו של

פרופסור יובל נאמן, ואף מגדירו כ״מהנדס על-פי השכלתו
וחינוכו, וניספח צבאי בלונדון על פי מיקצועו,
שלמד באוניברסיטת לונדון, להנאתו,״ ומסקנתו על
פרופ׳ נאמן.היא שהוא דוגמה של מדען ״הרוכש מיומנות
לרכישת מיומנות
פרופסור אגסי מלא ביקורת על כל מערכת־החינוך,
האוניברסיטה, שיטת־החשיבה, ואורחות־הניתוח. הוא בז
לסיגנון הפירסומים המדעי המקובל, ומעיד על עצמו ש הוא
מעוניין ביותר שמאמריו יהיו קריאים לקהל הרחב,
היות ״ומרבית מחקרי יש להם אופי פוליטי מובהק מל
כתחילה,
ואני יותר מעוניין לעזור לשיפור מצבנו הפוליטי
העגום מאשר לשיפור מצבנו המדעי
כך, לאחר שפרופסור אגסי מגדיר כמה מיעדיו, הוא
מתחיל לירות את חיציו השנונים לעבר מטרות קדו שות
יותר או פחות.

ב. בו מ ה שביט בגוב־ הפילו טופי ם
במכתבים לאחותי קיים מצבור של הערות בוטות על
תרבות-הוויכוח הישראלית, אשר בהן קובע אגסי, שה ארץ
היא ״חוסר-חינוך וחוסר-תירגול והרגלים רעים...

חוסר״נימוס, אף בציבור המעולה ביותר בארץ — כולל,
אגב, סינאט אוניברסיטת תל״אביב...״
מצב המביא אותו לשאלות בוטות כמו:

״אם האינטלקטואלים הם אזובי-הקיר, היכן יצמחו
לנו ארזים ן״
ואין לו תשובה, רק שאלות וסיטואציות.
בשאלותיו מגיע פרופסור אגסי למחנה צבאי, שבו הוא
מרצה. אחרי ההרצאה מתפתח באותו מחנה ויכוח, שמ מנו
הוא למד:

״...כי יש אצלנו גנרל האומר , :אני מלמד את חיילי
לשנוא ערבים, בי שינאה היא רגש שקל לטפח ולנצל,׳

וחשבתי בלבי: אריסטו אמר על היהודים כי הם עם
של פילוסופים, והגנרל הזה הוא סגירת הוויכוח המפורסם,
הכאוב והטיפשי, אם הישראלים יהודים הם או
לא. שכן הגנרל הזה הוא גוי
במקום אחר בסיפרו עושה הפרופסור אגסי את חש בונם
של פילוסופים רבים, שנמנע מהם בכנס־פילוסופיה,
שנערך לפני כמה חודשים לכבוד פרופסור ישעיהו ליי־בובי
ץ /אשר אליו הוזמן כאורח יו״ר התעשיינים בומה
שביט, שהטיח האשמות משונות על ראשם של הפילוסו פים
ואנשי־הרוח הישראליים. פרופסור אגסי, שהשתתף
באותו כנס, מביא בסיפרו אינטרפרטציה משלו לפירוש
דבריו של בומה שביט:

״...כאשר בנינו את מישכנות־העוני במקום עיירות־פיתוח,
כאשר אנו שיקרנו לנציגי מס־הבנסה ונכנענו
ללחצים ושילמנו פרוטקשן לקרן־ספיר, איפה הייתם
אתם?״ (הפילוסופים ואנשי־הרוח ).״למה לא ניסיתם
לעצור בעדנו?׳׳
איכותה המידרדרת של הפוליטיקה הישראלית כואבת

״...תחילה הם אומרים, אל תאמין עד שתראה,׳
ולא חשוב מי שאמר לך שראה, אל תאמין עד שתראה.
ואחר-בן הם אומרים, ,אבל אחרים ראו, אנשים מחיי״
מנים,׳ וזהו חוסר-חינון, והמורים למדע נראים לי לוקים
בו יותר מן האח רי ם
גם תפקידו של בית־הספר כמעורר פטריוטי אינו נפ קד
מסיפרו של פרופסור אגסי, והוא כותב לאחותו:

״...אם זכור לן הספר המפורסם, הלב׳ של ד׳אמי-
ציס, שקראנו בילדותנו, ואם זכור לן במה התרגשנו
למיקרא ספר זה וכמה הזדהינו אתו. מבלי להציץ בו
שוב, ידעתי בשנות״בגרותי בי זה ספר-תעמולה זול לאי־צדק
ולשפיכות״דמים למען המולדת; טוב למות בעד
ארצנו (מי המציא את המימרה הזאת, ומי שמה בפי
יוסף טרומפלדור האמיץ )1במובן יש לנו כיום גם
חינוך דתי-לאומי ועוד אסונות כ פו לי ם
כאן ממשיכה לה הלקאת המערכת החינוכית, ופרופ סור
אגסי שולח חיציו גם אל עבר בית־הספר הפרוגר סיבי

״...התלונה הרגילה בבית״ספר פרוגרסיבי מתבטאת
בקריאה כאובה של התלמיד אל המורה, אז תגיד לי
בבר, מה אתה רוצה שארצה ללמוד !׳ לאדם נורמלי יש
גם צורן נורמלי במזון ובאהבה ובעידוד וכו׳ .בבית-
הסוהר לוחצים על האסיר על-ידי הרעבה ללחם...
בבית־הסוהר הפרוגרסיבי מרעיבים את התלמיד לאהבה.
הוא סובל. הוא אינו יודע ממה הוא סובל. הוא אובד-
עצות. הוא נוטה לשנוא את הסוחרים, אשר את אהבתם
הוא מבקש. הוא מתבלבל, הוא מאבד את בל עצמיותו״.״

ד. פילוטוף במא טר״עול ם
ליוסף אגסי יש דיעות מוגדרות על התהליך שבו יכול
מיגדל-שן לנוון את המתגוררים בו, והסברים פשוטים
לתיאור תהליך הניוון, למשל דבריו אודות פרופסור גר שום
שלום:

לפרופסור אגסי, המוכן למען תיקונה של זו אף לרדת
מגבהי מיגדל-השן של הפילוסופיה, והוא מביע את עצמו
ברצפי-קטעים, כמו:

״...אני זוכר ששר-התיקשורת אמר, ,במובן ששירות
הטלפונים שלנו גרוע. אני יודע שאפשר לשפר אותו,
ואני אפילו יודע כמה זה עולה לשפר אותו. וכאשר אני
נשאל, האם בדאי להשקיע את הסכום תזה בשיפור
הטלפונים או בקניית עוד פאנטום אחד, אז מובן שאני
בעד עוד פאנטום אחד.׳ בך הוא אמר, בימעט במילים
אלו ...הקשר התגלח בהמשך הסיפור, בי אחר-בך באה
מילחמה. הטלפונים לא עבדו, והפאנטומים נשרו. ואז
עשו את שר-חתיקשורת לשר״חצבא, ושם הוא עד היום

ג. בי ת־ ה טפר כעצם בגרון
פרופסור יוסף אגסי, מסובב את כל סיפרו מסביב לנו שא
החינוך, וקובע גם הנחת־יסוד :

״אני רואה במישרד״החינון את האוייב
המסובן ביותר

הפנימי

הוא מבחין בעקרות מערכת-החינוך בכללותה, ולכן
מטיף ללימוד מחוץ־ילמיסגרות, לימוד עצמי. לכן הוא
מציין לשבח את טרזן, גיבורו של אדגר רייז בורה, ש לימד
עצמו קרוא וכתוב בחיק־הטבע, בלא התערבותה
של החברה.
אגסי מציין:

״״.בית-הספר העברי הראשון נוסד בווארשה בערן
לפני מאח שנה, ונחשב למודרניזציה פנטסטית, ואמנם
כן. אלא שעד חיום בית־חספר תקוע לנו בעצם בגרון,
ואין אנו יודעים מה לעשות איתו
לדבריו, בית־הספר הינד אשלייה. לטענתו, גם אין ית רון
כלשהו באשלייה של החינוך למדע, והוא כותב להו כחת
עמדתו:

״״.הוא המומחה העולמי מיספר אחד לקבלה. כיום
הוא מיסטיקון לאומני ציוני, אשר יפה השתיקה עליו.
אן פעם היה אדם משביל, ובמשביל ראה בקבלה תועבה
— למה הקדיש את מיפעל חייו לדבר שהוא רואה
בתועבה ז — והדגיש בבל לשון של הדגשה בי אין כל
קשר בין קבלה למדע לדעתי) אסור לו למדען בי
תהיינה לו דיעות קדומות מיסטיות. אן אם יש לו, הוא
חייב להחזיקם במחצית אחת של ראשו, ואת המדע במח-
צית-ראשו השנייה. אפשר לקבל מזה מיגרנה (,מיגרנה׳
פירושה ביוונית חצי קודקוד
כך, עמוד אחר עמוד בסיפרו, מנפץ ומנתץ פרופסור
אגסי מוסכמות חשובות ולא־חשובות, כשהוא נעזר בכלי-
שיכנוע פילוסופיים למטרות לא כל-כך פילוסופיות.
גם תגובת הרחוב האקדמאי והלא-אקדמאי ברורים לו :

״״.דברי האחרונים מעלים חמתם של הרבה פרופסורים
מכובדים. פרופסור אינו ליצן, הם אומרים.
לפני זמן קצר הרציתי בתל־אביב בפני תלמידים בבית״
ספר תיכון, ובמקום מיכתב תודה כתבו לי שלא התנהגתי
באופן מכובד כנאה ל פ רו פ סו ר...״
במיסגרת סיכומיו האנטי־פילוסופיים, מגיע יוסף אגסי
לכמה קביעות מעניינות, כ מו:

״...פילוסופים נתקעים בבוץ שוב ושוב, והרי באן
קיימת טכניקה, כיצד להיכנס לבוץ: פשוט עוברים
ממיקרה לעיקרון, ומקבוצת-עקרונות לעיקרון מאחד,
ולבסוף נשארים תקועים. שנית, משום שעולם־המעשה
מלא-פשרות, ומשום שעולס-הפילוסופיה עוסק בעקרונות,
בן שהפילוסוף נדון למאסר-עולם — והפילוסופיה
למאסר-נצח — במיגדל ש ן
פרופסור אגסי הוא תלמיד של קארל פופר, דבר שאי נו
מרשים יתר על המידה. אך נסיונותיו להחלץ ממעגל-
קסמים של פילוסופים המנסים להבין את העולם ולא לש נות
אותו, מעמידים אותו, ואת סיפרו, באור חיובי. אור
שאינו מזכיר את השלילה האגואיסטית, שדחפה את ד״ר
משה קרוי לאן שדחפה. על כל פנים, סיפרו המשוכפל
של פרופסור אגסי מעמידו באור חיובי מאד, לעומת
סיפרי־הפילוסופיה העבריים אשר מופיעים בתוך כריכות-
פאר, ואינם מיועדים כלל לקריאה, אלא להתפלספות, עם
כל השלילה שבמושג זה.

הפאשלה של הצי!חג
(המע 1ך סעמוד )17
לשלב את ה״ספיישל״(ז־יזלדה הטובה פטו׳
רה מקלקולציות אלו).

כישלונו של ופול
** כחיגה הטקטיקה (או חטחניקות
*ו הטקטיות) של ״לוחמודשיריון״ היו ה צנחנים
בישימון תורתי ומושגי מוחלט. אף
הטכניקות המיבצעיות שלהם בלחימה רג לית,
שבה היו אמורים לחיות מומחים,
לא היו מן המתקדמות ביותר — כל חייל
רגלי ממוצע מן ״הבריגדה״ היה יכול ל למדם
הרבה דברים שלא ידעו, אבל הצנ חנים
יכלו לחדש לו מעט מאד, אם בכלל !
וב״לוחמת שיריוך, כחרמ״ש, על אחת

כמה וכמה. זו היתה מונופול סגור ומוחלט
של חיל-חשיריון. לצנחנים — כלומר, ל אנשי
החי״ר של צה״ל — לא היתד, שם
דריסת־רגל.

כך, משעלו הצנחנים על זחל
״מים והפכו עוצבה משוריינת, לא
היתה ברירה בידם, אלא לאמץ את
״לוחמת החרמ״ש׳׳ כפי שפותחה
בחיל-השיריון. היתה זו תורה מקורית
כיותר, שאופיינה כעיקר על־ידי
השאיפה להבטיח שהחרט״ש
יהיה מה שפחות ״חיל-רגליס״ ומה
שיותר ״משוריין״.
עוד בתקופת אלעזר נוצרו, לצורכי הס תערות
על מערך־קווי מן הדגם הסובייטי
(שהיה נקוט אז אצל המצרים) טאקטיקות
משונות — משום־מה מאזכרים אותן לשבחו
של אלעזר — שבהן הפך הזחל״ם מעין
טנק־זוטא, והסתער על החפירות, בעיקבות
הטנקים, תוך ״דריסתן״ או תנועה לאורכן,
כאשר הרגלים שלהם לוחמים ״ברכוב״.
למעשה, כד חדלו אנשי החרמ״ש להיות
רגלים, אלא הפכו ״אנשי צוות זחל״ם׳/
המפעילים את נשקם מעל גבי סיפונו,
תוך תנועה, כלפי האוייב, ואל תוך התע לות.
באופן זה הובטח כי החרמ״ש לא
יעכב את ״התנופה״ ,על־ידי שיירד ללחימה
רגלית.
מטאקטיקות אלה השתמע זילזול בחי״ר
— בגילגולו כחרמ״ש — והכנעתו המוח לטת
לטנקים כגורם מישני וכפוף להם,
גם במישור הטאקטי ואף בנסיבות שבהן
מקובל על הכל כי החי״ר הוא גורם-
העוצמה הדומיננטי, והטנקים חינם בגדר
״מסייע״ לו. האמת • היא, שהשיריונאים
לא הוטרדו מדי על-ידי החרמ״ש, ומה ש הוא
עושה, או לא עושה, או כיצד. שהרי
בלאו הכי הטנקים הם אשר ימוטטו את
האוייב וישיגו את המשימה, כאשר ה-
חרמ״ש רק מטאטא אחריהם.
באמצם אורחי-לחימה אלה, כבלו ה צנחנים
את עצמם מראש לטכניקות טאק-
טיות שוגות־מיסודות ואנטי־חי״ריות ב אופיין,
המבוססות על תפיסות ועל אירגו־ני־כוחות
וחלוקת תפקידים, אשר הצנחנים

לא הבינום וידעו לבצעם, אם בכלל, באופן
חיצוני ומכני בילבד.
קריטית במייוחד והרח־אסוך בכוח היתה
אי־הבנת הצנחנים, שהטקטיקות אשר קנו
מחיל-השיריון מושתתות על הטנקים: עלי הם
מוטלת כל העבודה הרצינית, והם
החורצים את גורל הקרב. לא נודעה חשי בות
רבה לכך, שרוב הכוח המסתער הוא
חרמ״ש; נכון יותר, חשיבות עובדה זו
היתה רק בכך, שיימצאו יותר אנשים אשר
יטאטאו בעיקבוח הטנקים.
רפול עצמו, וכן כל אחד ממפקדי־המישנה
שלו, היו מחוייבים, בכל מיקרה, לשלוט
באופן יעיל והדוק ביותר על הטנקים של רשותם,
תוך החזקתם קצר ובלימת נטייתם
הטבועה ללחום, כאשר דוושודהמאיץ ל חוצה
בקביעות לריצפה. בנסיבות הספצי פיות
ההן היו חייבים בכך פי כמה וכמה :
לרצונם או לרצונם, היו הטאקטיקות, שבהן
קולנוע שחקנים
הצמד החביב יותר
מסורת הוליוודית עתיקודיומין קובעת,
שככל שהשחקנית היא יפה יותר, היא גם
טיפשה יותר. וכאשר היא מגיעה לדרגה
של פצצת־מין, מתייחסים אליה הכל, בעיר-
הסרטים, כאל יצור אינפנטילי שחזהו הת פתח
על חשבון מוחו. מכאן הדיבורים ה תכופים
על ״הבלונדית המטומטמת״ ,וה אמונה
העיוורת שנערה יפה אינה צריכה
שכל, משום שהיא ממילא משיגה כל מה
שהיא רוצה בדרכים אחרות.
מרילין מונרו, ג׳ין הארלו, הדי לאמאר
ואלילות רבות אחרות שילמו בבריאותן
הנפשית על הצלחתן, ולמרות זאת, המסו רת
בעינה נשארה. אבל הזמנים משתנים,
הקומוניקציה משתפרת, ומסתבר שיש פצ צות,
שמסתירות מאחרי החזית המסנוורת
מוח שפועל ללא־הרף.
למשל, ראקל וולש. הדבר הטוב ביותר
שנאמר עלייה הוא ש״זה הצמד המוצלח ב יותר
בהוליווד״ (איש אינו מתבונן לראקל
בעיניים, ממשיך ההסבר, אלא קצת יותר
למטה, שם מזדקר הצמד בגאון) .הסרטים
שבהם נטלה חלק הפליאו באיוולתם .״הופ עתי
בכל־כך הרבה תפקידים מטופשים, עד
שהכל החליטו כי אני חייבת להיות טיפ שה,״
נאנחת ראקל. הראייונות שהעניקה
לעיתונות לא שיפרו בהרבה את התמונה,
והגברת ראקל טחאדה (כפי שנקראה ב מקור)
השתקפה מתוכם כשמוחה להפליא
בכל המובנים, חוץ מן החזה.
המחלבה המפורסמת. כל סרט חדש
שלה העלה הספד חדש לקאריירה שלא
התעלתה מעולם מבחינה ביקורתית. אבל
״המחלבה״ המפורסמת ,,כפי שמכנים אותה
בהוליווד, הצליחה למשוך צופים למרות
הביקורות, ואם הזילה דמעות, על מה
שנכתב בהם, היה זה תמיד בדרך אל
הבנק.
הנה, למשל, סרטה החדש אמא, המח־

שחקנית־זמרת
מאחרי החזית

בחרו או נאלצו ללחום, מושתתות על ה טנק
— ועל הטנק כימעט לבדו.
מיגרעות הטאקטיקות של הטנקיסטים
ידועות, וכבר עמדנו עליהן בכמה הזדמנו יות
גם בסידרהי זו. אבל לפחות היה בהן
הגיון פנימי — ובעיקר, הטנקיסטים ידעו
מה הם עושים, היו מאומנים בכך, משוכ נעים
בצידקת תפיסותיהם וגם מחוזקים
בהן, לאור הצלחתן המציאותית בשטח.

הצנחנים יצאו ללחימה אשר עמדה
כולה על הטנק — ודבר ראשון,
איבדו אה רסדהשליטה על הטנקים
שלהם, והניחו להם שיברחו
לכל רוח.
כישלונם של רפול ושל המג״דים שלו
שונה מכישלונותיו, באותן קרב, של גונן
— ובעיקר מכישלונו בג׳יראדי. גונן ניכשל,
ני תיכנו את הקרב באופן גרוע, ולא
ניהל את כוחותיו כפי שהיה יכול וגם צריך.
לכן, היה זה כישלון בר־מניעה, שלא נמנע.
לעומת זאת, היה כישלון הצנהנים בלתי־נמנע,
משום שלא הכירו את המדיום ש באמצעותו
פעלו. העובדה שתיכנון לחימת
חטיבת־הצנחנים היה, כשלעצמו, נכון ו אפילו
שנון, לא עזר בכלום, מפני ש־מפקדי־הצנחנים
לא היו מאומנים או מסוג לים
להגשים את תוכניתם ויצאו לקרב ש לקראתו
לא היו מוכנים — ואפילו לא ידעו
עד כמה אינם מוכנים. כלומר: גונן ניכשל
בתוך הקרב — ורפול ניכשל, בעצם, עוד
לפני שנורה הכדור הראשון. לכן, הטענה
הנפוצה של ״המערכת אשמה״ ,חלה ונכונה
לגבי הצנחנים, הרבה יותר מאשר לגבי

>1צנ סדנעים
ך) חימת חטיבת הצנחנים הפכה
סיפור אומלל מייד לאחר חציית ה גבול.

מארבע
פלוגות הפטונים, אחת (של אמ נון
גילעדי, אשר נהרג שם) הושארה
מאחור, במיסגרת ״כוח גרנית״ ,במשימה

(המשך בעמוד )46

ראקל וולש
מה שפועל כל הזמן
העולם הזה 2027

לבה והספיד( .לא קשה לנחש את מי
מגלמת ואקל בשלישיה הזאת) .אף מילה
טובה לא נכתבה עליו, חוץ מן הדו״ח
השבועי של ההכנסות, שהעפיל לשבע ספרות
כבר בשבוע הראשון להופעת הסרט.
אבל באיזשהו מקום, בכל זאת שאפה
ראקל לקצת יותר מזה. וכשהיא שואפת
למשהו, היא בדרך־כלל משיגה אותו. ואומנם,
תוך שנה אחת, למרות חיוכי־הלעג
וחוסר-האמון של כל מי שהיה סביבה,
הפנה הגברת וולש אחת הבדרניות היקרות
והמצליחות בעולם. היא שברה שיאי
הכנסה של פרנק סינטרה בפאריס, עיתונאים
פעורי־פה פצחו בשירי־הלל לכיש-
רון הריקוד והשירה שלה, ובעיקר ליכולת
שלה לרתק למשך שעתיים אפילו את הקהל
המפונק ביותר, כאשר המחשופים מתחת
לקורבן, והחצאיות הפתוחות כימעט עד
לאותו המקום, אינם אלא חלק מגורם
ההצלחה שלה. ההשתוממות — כללית. האומנם
היא יודעת לעשות עוד משהו, חוץ
מלנענע את הישבן י
״תמיד האמנתי שיש לי כישרון לסרטים
מוסיקליים, אבל בכל פעם שהעליתי
את ההצעה, פרצו הכל בצחוק גדול. עד
שהחלטתי יום בהיר אחד להופיע בהצגת-
יחיד, מתוך תיקווה שמנגינת קופת הכרטיסים
תשכנע אותם יותר מן הפיזמונים
שלי.״
לדעת להסתלק כזמן. היא השקיעה
200 אלף דולר סכספה־שלה להכנת המופע,
גייסה את כל מה שלמדה בעשר שנים
של תרגילי באלט קלאסי ועוד עשר שנים
של ריקודי-ג׳אז, קיבלה שעורים בפיתוח־קול
דרך הטלפון, ממורה ניו־יורקי (מי
שרוצה לשלם 200 אלף דולר, צריך לעבוד,
לא כן?) ,ויצאה בסיור הופעות שהחל בהצלחה
פושרת ונמשך בקופות סגורות.
תוך כדי סיבוב ההופעות הושקעו שוב
ושוב כספים חדשים, החומר שופר ושופץ,
ועתה יכולה ראקל וולש לצפות שיימצא
סוף־סוף מי שיסכים להמר עליה בסרט
המוסיקלי, שעליו חלמה כל השנים.
אלא שהמציעים יצטרכו להזדרז .״איני
מתכוננת להישאר בעסקים האלה כל חיי,״
מכריזה ראקל ,״ולהמתין עד שיהיו לי
שערות לבנות, קמטים עמוקים וחזה נפול,
כדי שיגלו את כישרונותי. מוטב שיהיה
לכולם ברור: אני מסתלקת מהעסקים האלה
הרבה לפני־כן!״

תדרי ך
חו נהלר או ת:
תל־אכיכ: קן הקוקיה, חליל הקסם,
3ימי הקונדור.
ירושלים: סרט מתוק, קן הקוקיה.
חיפה: קן הקוקיה, אחר־הצהרייס של
פורענות.

ת ל -אגיג

++*¥קו הקוקיה (פאר, ארצות־הברית)
— עימות בין מתחזה למטורף לבין
אחות ראשית בביודמשוגעים, כמשל
למילחמת רוח־החופש נגד הטוטאליטא־ריות.
בימוי מזהיר של מילוש פורמן.
בתפקיד הראשי: ג׳ק ניקולסון.
חליל הקסם (סטודיו, שוודיה)
— האופרה האחרונה ישל מוצארט
נימויו הרענן והמקסים של אינגמר ברגמן.
סרט־חובה לכל מי שאוהב מוסיקה.
מרד הנעורים (לימור, אר־צות־הברית)
— הקרנה חוזרת לסירטו הישן
של ניקולס ריי, על התנגשות בין דורות
בשנות ה־ 50 באמריקה. הופעתו הטובה ביותר
של ג׳יימס דין.
נהג מונית (צפון, ארצות־הברית)
— הבדידות והאלמוניות מטריפים
דעתו של נהג־מונית ניו־יורקי, בבימוי
מורט־עצבים של מרטין סקורסזה ומישחק
מרשים של רוברט דה־נירו.

ייו ש לי ס

סרט מתוק (ארנון, צרפת־קנדה)
— ביטוי חזותי עז ביותר לאכזבת
הבמאי דודן מאקאבייב מן המיזרח והמערב
גם יחד. דורש מן הצופים התמצאות
בפוליטיקה, סיפרות ואומנות, אחרת קשה
מאד להבינו.

חיפה

** +אחר־הצהרייס של פורע

נות
(שביט, ארצות־הברית) — שיחזור
מעשה־שוד מוזר שקרה לפני ארבע שנים,
מאפשר לבמאי סידני לומט להציג שוב את
התיסכולים וההפרעות הנפשיות של בני
הכרד הגדול, עם הדגש על בעיותיו של
אל פאצ׳ינו, המגלם שודד הומוסכסואלי
שלומיאל.

ה א נו ש י
ש ב חי ה
אנשים יפים (אורלי, תל־אביב,
דרום־אפריקה) — למרות שמו,
אין סרט זה עוסק באנשים אלא
בחיות, ליתר דיוק בבעלי־החיים המאכלסים את מדבריות
דרום־מערב אפריקה. ולמראה הסרט מתחשק, לפעמים, לראות
אנשים חביבים ומשעשעים כמו החיות בסרט.
אין ספק שמלאכתו של ג׳יימס אוויס, הדרום־אפריקאי
שעשה את הסרט, היא תוצאה של שנות עבודה רבות
וארוכות, שבהן עקב אחר חיות המדבר וצילם קילומטרים
של פילם, אותם ערן לשעה וחצי של סרט שכולו אוסף
של סיפורים קטנים, עם גיבורים כמו חברווזה המצילה
אפרוחיה, ונבלים כמו הצבוע. עם הרבה הומור, כמו
בקטעים על החיות המשתכרות מאכילת פירות תוססים,
והרבה דראמה, כאשר השמש היוקדת הופכת ג׳ונגל פורח
לשממה, עם גן-עדן על שפת נהר שנגמר בשום״מקום, ותופת
של מידבר שבה יכולים לחיות רק חרקים אחדים.
שילובה של מוסיקה, בדרך־כלל מן הרפרטואר הקלאסי,
וקריינות שנונה ושוטפת (שתורגמה היטב על-ידי עדה
בן־נחום, ומוגשת להפליא על-ידי יוסי בנאי) ,הופכים את
הסרט לחווייה נעימה מאד, בנוסח הסרטים התיעודיים

פרצוף קוף — לגיבור עם הומור
של וולט דיסני, המעודדים את האדם לאהוב את הטבע,
והמקנים לחיות מימדים כימעט״אנושיים.

פינו קיו
ל מ בו ג רי ם
הרפתקאותיו של פינוקיו
(גת, תל-אביב, איטליה) — אילו
היה סרט זה מוצג בשלמותו
(הגירסה בארץ קצרה בכחצי־שעה מזו שהוצגה באירופה),
ובשפת המקור שלו (כלומר איטלקית, ולא האנגלית שהודבקה
לו בגירסה הנוכחית) ,יכול היה להיות סרט-חובה
מומלץ. לאו-דווקא לילדים, כפי שמתקבל על הדעת ממבט
ראשון, אלא דווקא למבוגרים. אולם מאחר שכל התנאים
הללו לא התקיימו, נותר סרט זה של לואיג׳י (לחם אהבה
ופנטסיה) קומנצ׳יני, אי״שם באמצע הדרך: מתוחכם מדי
לילדים, ואינו מובן די הצורך למבוגרים.
במקור היתה זו סידרה של חמש תוכניות־טלוויזיה
(בצרפת — שש) המבוססות על ספר-הילדים המפורסם של
קולודי. אולם גישתו של קומנצ׳יני היתה שונה מזו של
סיפרות־הילדים: בידיו הפכה הבובה פינוקיו סמל של
נעורים הנחנקים תחת מסורת ומוסכמות. הפיה הטובה
אינה אלא נציגת המוסר הזעיר-בורגני, המשתדלת לכל אורך
הדרך להחזיר את הבובה אל הצייתנות. ג׳פטו הזקן
הוא העני ש״מיקצועו לחיות עני״ ,דלת-עם כפופת גו
שאינה מעזה אפילו לחשוב על אפשרות של שיפור מצבה
האישי. השכנים, החברים, אפילו בטן הדג הגדול, מקבלים
כל אחד משמעות פוליטית מוגדרת וברורה. כן, למשל,

פינוקיו וג׳פטו — והלווייתן הפוליטי
גן־שעשועים חינם לילדים, אינו אלא אמצעי לפתותם על-
מנת להופכם פרדות־עבודה, בנוסח הסיסמה הרומאית
הישנה שאמרה כי עם לחם ושעשועים אפשר להחזיק את
העם בשיעבוד״נצח.

ה אנ טי ש מי
ש בי הו די
קוני-למל גתל-אביב (מוגרבי,
תל־אביב, ישראל) — הדבר הטוב
היחידי שאפשר לומר על סרט
ישראלי חדש זה, הוא שרמתו הטכנית משביעה רצון בהחלט.
הכוונה לצילום (נסים ליאון) ,לעריכה (אלן יעקובו-
ביץ) ,להקלטה (שלמה פלריימן) ולהרכבת פס־הקול (שנעשתה
בפאריס) .אפשר עוד להוסיף שאוזנו של דובי זלצר
היתה כרויה לכל מה שהידהד אי-פעם במחזמר אמריקאי,
לפני שכתב את פיזמוני הסרט הזה, שאם איג^׳
מקוריים, לפחות הם מצטלצלים כמיקצועיים.
מכאן והלאה, כל מה שאפשר עוד לומר על הסרט הוא
שדמות. העם היהודי, המצטיירת מתוכו, היא עגומה למדי,
למרות הסוואה של הלצות פושרות ועקיצות, שמבקשות
להקנות לסרט את הכותרת קומדיה.
ובכן כן: קוני-למל הזקן, רב בניו-יורק, מבטיח את
ירושתו לאותו נכד (יש לו שניים, תאומים) שיעלה לארץ-
ישראל ויישא שם לאשה יהודיה כשרה. חינוכי בהחלט.
כך מעודדים עלייה. שני הנכדים, האחד כותב־פיזמונים
אפיקורס, השני בחור־ישיבה מגמגם, נתקפים רוח חלוציות
לשמע 5מיליוני הדולרים הממתינים להם באופק,
ודוהרים לישראל. כאן נמצאים עוד יהודים טובים וכשרים,
רודפי־בצע מכובדים לכל דבר, הלוטשים עיניהם לשתי
המציאות, כחתנים אפשריים לבנותיהם. גויה אחת שרוצה
להפוך יהודיה, כדי להשתתף גם היא בשימחת הירושה,

רייס־דייווים ובורשטיין

-להפסיק לח שוב

מתחילה בתור הפילגש של האחד ומסיימת ככלתו החסודה
של השני.
מייק בורשטיין, כסבא המוריש וכשני חאחיס-חתאו-
מים, הוא ...מייק בורשטיין, ליצן חרבה יותר משחקן. אבל
הוא עושה יותר מן השאר. הוא, כמו הסרט כולו, פונה
לאותו סוג של קהל, אשר מפסיק לחשוב ברגע שכבים
האורות באולם. ואולי קהל כזה ימצא כאן את סיפוקו.

בת טלה — ,הרפתקה
רומנטית קצרה באופק.
תחביב חדש המשותף
לך ולרבים מבני חונך
יעניק עניין ותובן לחייך
ויוציא אותך ט
חשיעמום ממנו את סובלת
בבר זמן רב• השבוע
יעמוד בסימן של
21במרס ־
20באפ רי ל
בילויים חברתיים, רכישת
ידידים חדשים
והידוק מחדש של קשרים שהתרופפו זה
מכבר. השבוע אידיאלי לחופשה שאתה
מהסס לקחת, סע למקום שקט, תופתע.

אם הוא לא מגלה את
אהבתו, אץ זה סימן
לאדישות אלא לביישנות.
בת שור, ציפיותיך
לא תבאנה השבוע
על סיפוקן, חסני

לך את האכזבה ואל
תחכי לכלום. צפוי לך
שבוע של חשבון נפש
1 21נאפ רי ל -
סן 4ב מ אי
ואי מנוחה. יחס ידידותי
בלתי צפוי ישפר את
מצב רוחך והעתיד ייראה לך ורוד יותר.

אהבה מימים עברו תזכה
אותך במתנה בלתי
צפוייה ומעניינת.
ביום ראשון ייפתרו
כמה בעיות״עסקים שהטרידו
את מנוחתך
בחודשים האחרונים.
אבל בתנאי שבשלושת
הימים הראשונים של
21ב מ אי -
20 ביוני
השבוע תשקיע מלוא
מירצך בעמל. השכימי
קום: ברא יומו, ברא פרנסתו —
הצהריים.
גם לפני שעות
אבל

סלוו!

שוו

אם יהיו לו הפתעות השבוע, הן יהיו כולן
טובות. סוף־סוף, אחרי היסוסים, תגיע להחלטה
חשובה. השתדל
להוכיח את אחריותו
ואת כשרונותיו. צא בסוף
השבוע לטיול באוויר
החופשי. יש להי8
זהר
מהצטננות. אתה
מאוהב — ואם תתמיד
באהבתך, אתה נמצא
בדרך הנכונה לקראת 23בספטמבר -
22לאוקטובר
האושר שאתה זכאי לו
כל־כך. שיס לב לידיד
גבה־קומה, שאתה מעריכו כאדם נבון.
אל תשמע לעצותיו השבוע, הן יכשילוך.
1 0אזניים

למה את מתבטלת ז למה את לא מטפלת
בעצמך ז הסתכלי טוב בראי ותתחילי
לתקן את כל מה שצריך
תיקון — אפילו
אם התיקון כרוך בהוצאות.
בן עקרב —
נצל את המרץ שיש לך
ואת ההעזה שניחנת
בה באופן טבעי. אל
תפחד מחבריך לעבו:
1 22 או ק טו ב ר -דה — הם לא יכולים
;22 בנו במבר__ לשים לך רגל אפילו
אם ינסו. נסיעה של
אדם קרוב תביא לתוצאות טובות. צרות
עם מס הכנסה יגרמו בסופו של דבר
בפיתרון מתקבל על הדעת לטובתך.

ע1ן ו1

בדוק היטב כל הצעה המגיעה אליך, ולך
על בטוח. אל תסכן את מה שבידך למען
עיסקות מפוקפקות, המבטיחות
רווח רב מכדי
להיות הגיונית. השבוע
תזכה להצלחה רבה אצל
המין השני. היזהר מבנות
בתולה וטלה. בת
קשת — הזהרי מתאומים
ומקשת. יחסי הידי(
2ב ;נו ב מ בי -
דות שלך עם הגבר ה20ב
דצמבר
נשוי ייהפכו לאהבה.
הזהרי לא לאבד את
הראש, ואל תעזבי ידידים ישנים ובטוחים.

לך בת סרטן מצפה השבוע
הפתעה לא־נור־מאלית.
דווקא מאדם
אשר ממנו לא ציפית
לכלום. מדוע אינך מאמינה
לבן זוגך? הוא
אוהב אותו. למרות שהוא
משחק את התפקיד
של הקשוח, ליבו
;21 ביוני
ו?1ביול1
שייך לך ורק לו. מחלה
קלה עתידה לפקוד אוי

לקראת סוף השבוע. הימנע מיציאות
רבות מהבית בעיקר בערבים. בן סרטן,
אתה יכול לחלות שוב ולא תצא מזה בקלות.

בחיי האהבה צפויים
לך זעזועים אשר לא
ינעמו לך, אך למרבח
המזל, יסתדר הכל די
מחר. יחס העליונות
שאתה מגלח כלפי חבריך
לעבודה, יגרום ל-
סיכסוך די חמור. אל
תייחס חשיבות יתר
לדברי ידיד ותיק ש־יתקיף
אותך. ייתכן שהסיבה
להתקפה היא פשוט קינאה.
בתחילת שבוע זח הסיכסוך ייפתר.

אל תניח לדמויות מן
העבר להטריד אותך,
והיזהר במייוחד מנערות
היסטריות. אל תתן
לעייפותך הכרונית ל4
3השתלט
עליך, כי תזדקק
לכל מירצך, אם
רצונך להצליח ברומן
22 באוגוסט -החדש. למרות נטייתך
22בספטמבר
לשבת בבית — צא
לבלות, ותפסיק, בשם
האל, לדאוג כל הזמן לעסקים. תפגשי אותו.

סוסן

1ווגג

נסי לנהוג בחסכנות. לבזבז אפשר גם
בשבועות אחרים, אבל רק השבוע לא.
הקלה מסויימת בעבודה,
מלווה בטיול, יכולה
לפתוח בפניך אופקים
חדשים. היזהרי
ממזימה שחורשת נגדך
חברה מדומה. גלח יותר
עירנות לסובב
אותך — אתה מאבד
את הקשר עם החברה
21בדצמבר •
19 בינו א ר
__ ועם המציאות היוםיומית
אשר מסביבך.

הידידות החדשה שגילית תלך ותיפרח למשהו
נפלא; אף אם תרצי, לא תוכלי לקלקל
אותה. אתה בן דלי,
התכונן לנסיעה ארוכה.
היא תוסיף לאישיותה
ואם תרצה, גם לכיסך,
קינאה של חבר לעבודה

לא תצליח לשבש את
דרכך. סיכסוכיו ייחש־לו
והבוסים שלו יתנו
דווקא לך את הג׳וב
20 בינו א ר ־
18בפב רו א ר

עליו חלמת. חתול שחור
עבר בין שניכם והיחסים
ביניכם התקלקלו. שניכם מצטערים, אך
מתביישים להודות בכך. היה גבר והודה.

מוטב שתמשוך את ידך מהמשימה הקשה
אותה נטלת על עצמך לא מזמן. אל תקריב
יותר מדי למען
ידיד בצרה, ושמור
ראשך על כתפיך. היחסים
המתוחים עם
בן-זוגך ישתפרו בחיק
הטבע. בסוף השבוע
צפוייה לך פגישה נעימה
מאד עם לביאה
מקסימה. אל תאבד
19בפב רו א ר ־
20במרס
את ביטחונך העצמי
בגלל קשיים שיטחיים,
ותן אמון בידידים שהוכיחו
את עצמם בעבר. הפסק לשחק
בקלפים. זה מביא נזק חמור לעצביך.

וניס

במדינה
(המשך מעמוד )34
ידיים, כי אין מספיק סכינים ומזלגות.
כפות וכפיות אין בכלל. לפעמים גם אין
מספיק אוכל. כל קצת זמן מחליפים לנו
את המדריכים חחברתיים. אנחנו נשארים
תקופה ארוכה בלי אף מדריך״.
נערות פורחות לחיילים. בסמוך
לכפר־הנוער נמצא שטח, המשמש יחידות
צבאיות לצורך אימוני־שדה .״נערות בנות
ארבע־עשרה בורחות אל החיילים, ונשארות׳
שם לפעמים לילות שלמים,״ סיפר חבני,
העובד זה שמונה שנים במיסגרת מישרד-
החינוך, וקודם בואו לניצנים עבד שבע
שנים כמורד,־להתעמלות בבית־ספר בבאר־שבע
,״פרט לכך, משום מה בוחרים החיילים
לבצע את הסתערויותיהם על אולם־
ההתעמלות של הכפר, ואין מי שפוצה פיו
על כך.״
אולם־ההתעמלות עצמו מוזנח, וללא הש גחה.
זגוגיות מנופצות, עיתונים פזורים על
ריצפתו ואין בנמצא כל ציוד ספורט .״ביקשתי
מההנהלה כדורי־רגל, אבל לא נתנו
לי את התקציב לצורך הרכישה,״ טוען
משד, חבני .״המדריכים עצמם מתגוררים
בצריפים עלובים, בעוד אנשי ההנהלה
גרים בבתים מפוארים.״
עכורה ערכית. בשדות המוריקים,
סביב לכפר־הנוער, וברפת הגדולה וד,משוכללת
עובדים בעיקר פועלים ערביים.
״חלקם,״ סיפר משה ,״מגיעים כל בוקר
מרצועת עזה. חלקם נשאר ללון בכפר.
אירגנו להם צריפים עלובים ליד הרפתות.״
בכפר־הנוער הציוני קיימות מגמות-
לימוד: מגמה חקלאית ומגמה לימאות.
״בחורות שעובדות במגמה לימאות,״ סיפר
אחד המדריכים החברתיים ,״,עוסקות בעיקר
בניקיונות ובעבודות שונות בחדר-האוכל.
אומרים שהן בלאו-הכי לא תהיינה ימאיות.
מתוך 320 תלמידים, שהתחילו לימודיהם
בתחילת שנה זו, נותרו בסוף השנה רק
.260 השאר ברחו, בגלל התנאים המחפירים.״
מאחרי
מגורי התלמידים נמצא ביוב
פתוח, שמפיץ סירחונו למרחקים. במיקלחות
אין מים חמים ״אף פעם,״ לטענת הילדים,
ואין בנמצא אף ראי. רוב החלונות בחדרים
שבורים. בכל חדר ארבע מיטות. הילדים
ישנים על מיזרונים קרועים, ללא סדינים.
הכיסוי היחידי הוא שמיכות צבאיות מלוכ לכות.
בתי־ד,שימוש לא נוקו לפחות חמישה
ימים לפני סיורו של כתב העולם הזה
במוסד. הריחות הרעים שוררים בכל אמורי
ביתני־המגורים של חניכי כפר־הנוער.
מכתוככים חסרי־מעש. רבים מ-

:ימים אדיה תכתיים הממוטה

ל גני י ל די ם
ישרא ליי ם
בני1־י 1ר ק
שיופעלו נלגפצמכר 10711

בקחיינט

והנזיועדים לגילאי —4ד..
ההורים ישפנו ומעוניינים
להבטיח מקומם מתבקשים
להחזיר את שאלון ההרשמה
לת.ד 33053 .תל־אביב,־יש__
ראל.

המודעה
כעיתוני ישראל
עידוד לירידה?
חניכי המוסד ניראו משוטטים חסרי־מעש,
בשעה שתיים אחר-הצהריים .״אין מה לעשות,״
הם אומרים. אחדים מהם נראו
מתרחצים בחוף הרחצה, האסור בכניסה,
שליד הכפר. הם היו ללא השגחת מדריך.
״למעשה,״ הסביר משה חבני ,״צריכה
להיות לילדים פעילות לפחות עד השעה
שבע בערב. לאף אחד כאן לא איכפת
שהילדים מסתובבים על הכביש, בחורשות
ובחוף־הרחצה האסור.״
״לאף אחד לא איכפת מאיתנו — אז
אנחנו עושים מה שבא לנו,״ אמר אחד
החניכים במוסד.

כתובת על קיר בניצנים
חינוך לציונות?
יורדים גני־הילדי 0 *1349)1
מישרדיהחיגוך הישראלי יפקח
על נני־ילדיב כגיו־יורק —
הגננות יהיו כעלות גיכיון
שרכשו כארץ
״בימים אלה תסתיים ההרשמה לגני
ילדים ישראליים בניו־יורק, שיופעלו מספטמבר
1976 בקווינס והמייעודים לגילאי
.4—5״ מודעה בסגנון זה התפרסמה בשבועות
האחרונים בכמה עיתונים בארץ.
מי שמתכוון לשהות לפחות בשנה הקרובה
בניו־יורק, הוזמן לפנות לתא־דואר אלמוני
בתל־אביב ולקבל •שאלון הרשמה.

מישרד־החינוך מפקח בניו־יורק.
מדף־ההסבר שנשלח לפונים בדואר, ניתן
להבין כי מדובר בגנים אחדים העומדים
להיפתח לקראת תחילת שנת־הלימודים הקרובה
ברובע קווינס שבנידיורק. את הגנים
תנהל מנהלת, שבשלב זה מעוניינת
להישאר בעילום־שם. דפי ההסבר חתומים
בשם־התואר ״המנהלת״ בלבד.
מישרד־החינוך-וד,תרבות בישראל נתן
חסותו לגנים אלה. דף־ההסבר מבטיח, כי
בגנים תועסקנה גננות ישראליות בעלות
תעודוודהסמכה, לאחר שרכשו את הניסיון
הנדרש בארץ. חומר-ד,לימודים יהיה על־פי
תוכניודד•,לימודים של מישרד-החינוך בארץ,
ובפיקוחו. כמובן שגם שפודד,-לימוד בגנים
תהיה עברית.
עובריב לניו־יורק. בימים אלה, מת-
ארגן משרד ״גני ישראל בנידיורק״ ,השוכן
במקום־סתד אי־שם בתל־אביב, ומעתיק
את מקום מושבו לניו־יורק. לפיכך,
״הנכם מתבקשים להמנע משליחת מיפ־רעות
לישראל,״ פונה המנהלת להורים,
הדואגים לחינוך ישראלי ויהודי לילדיהם
גם בארצות־הברית.
בשלב הראשון ייפתחו גני-ילדים ברו־בעים
קווינס וברוקלין בני־יורק. בגנים אלד,
ילמדו ילדים ישראליים ויהודים כאחד. מה
שנקרא ״שילוב גלויות.״ מיקומם המדוייק
של הגנים יימסר להורים שיירשמו רק
סמוך לתחילת שנודד,-לימודים.
שכר־ר,לימוד בגנים אלה יהיה 25 דולר
לשבוע. אבל ישראלים, ראו הוזהרתם
מעל דף־ההסבר :״לא יהיו הסעות ל ילדים
לגן!״ אבל ,״נסייע להורים המעונינים
בכך לארגן הסעות משותפות, תחת
פיקוח אחד ההורים.״ סך-הכל, כך מספרים,
די מסוכן בניו־יורק.
״נשמח לראות את ילדיכם״ .דף-
ההסבר מסתים באופטימיות :״נשמח לראות
את ילדיכם במיסגרתנו, ונשאף להעניק
חינוך יהודי טוב.״ בניו־יורק מה יש?
בתל־אביב אי־אפשר היה לאתר את
מישרד ״גני-ישראל בניו־יורק.״ מן הסתם
עבר כבר למקומו החדש בקווינס או
בברוקלין, או אולי בכלל לא היה קיים
בתל-אביב. מכל מקום, עבור יורדים זהו
פיתרון לא־רע.
ירד דד־ורד ד־ ס/-,ס

הכנסת
אולמרט והשתועות
כעת שסרחו השמועותבכנסת,
כאילו ברח הח״ 3מן הארץ
מסחר המאפיה —
חזר אהוד אולמרנו?ארץ
מיזנון הכנסת הוא בית־היוצר לסיפורי־הרכילות
הפאנטאסטיים ביותר. חברי־הכנסת
אינם חוששים כלל להפיץ בין באי
המיזנון, ביניהם נציגיהם של כימעט כל העיתונאים
בארץ, כל סיפור דימיוני העולה
על דעתם.
הסיפור האחרון שהעסיק את הכנסת כולה
היה נסיעתו לחו״ל של ח״כ המרכז
העצמאי, אהוד אולמרט. אולמרט התפרסם
לאחרונה בגלל שורה של גילויים, בעיקר
משכונת מוסררה בירושלים, אשר בחלקם
התבררו אחר־כך כבלתי־נכונים. בין השאר
האשים אולמרט, מבלי לנקוב בשמות, גם

טרליה, ובעיקר אחרי השידור ברדיו וגילוייו
בדבר תופעות הפרוטקשן בשכונת
מוסררה, היה אולמרט נוהג להתלונן כמ עט
מדי יום ביומו על איומים שהושמעו
נגדו בטלפון, ונשלחו אליו בדואר.
המישטרה הציבה, למשך מיספר ימים,
שמירה סביב ביתו של אולמרט, אולם הסירה
אותה כאשר כל חשוד לא התקרב לבית.
פחדיו של אולמרט גברו במייוחד,
לדבריו, כאשר החלו מאיימים גם על שלומן
של רעייתו ושלוש בנותיו.
אולם גט אחרי שחזר ארצה, התקשה
אולמרט להסביר מדוע נסע לחוץ־לארץ,
כאשר הכנסת סיימה את פגרתה ומקיימת
דיונים .״אני יודע מהם חובותיו של חבר-
כנסת,״ השיב השבוע לשאלה ,״אבל אני
חושב ששליחות מטעם המגבית, אל ירידות
אוסטרליה. גם היא אחת מחובותיו של
חבר־כנסת, גם אם זה בא על חשבון דיונים
במליאה.״

רק 19.75׳.
למ 63ה?)

צמד צלליות
במבחר גוונים.

יהדות
ש להם בדילה?׳
איך לחסל את
״ברירה״ — המוכיחה
שיש ברירה למימסד היהודי

ח״כ אולמרט ובתו
טיול הפחד

אישים ידועים, כאילו הם עומדים בראש
ומאחרי המאפיה בישראל.
כריחה לאוסטרליה. לפני כחודשיים
יצא אולמרט את הארץ, לאוסטרליה הרחוקה.
אולמרט -אשר לזכותו ייאמר כי הוא
מקפיד בדרך־כלל להופיע לכל ישיבה בכנסת,
יצא אומים בתקופת הפגרה, אולם
ידידיו ידעו לספר כי הוא ייעדר חודשים
ארוכים מפעילותו בכנסת, אחרי -שהתחדשו
ישיבותיה. בד־בבד עם נסיעתו של אול־מרט,
דאג הוא־עצמו לפירסום דבר האיומים
שהגיעו אליו ואל מישפחתו — איומים
ברצח, בפצצות, באלימות ובהתנב־לות
לאשתו ולילדיו.
נראה כי גם העובדה שאולמרט נסע
לאוסטרליה, וגם הסיפורים אודות האיומים
שהושמעו נגדו, גרמו להפצת הסיפור
שח״כ אהוד אולמרט נמלט מן הארץ מפחד
איומיה של המאפייה, ונטש את אשתו וילדיו.
כשחזר
אהוד אולמרט לארץ בתהילת
השבוע, הוא נדהם בעצמו מן המעשייה על
בריחתו. טען הוא השבוע :״נסעתי לאוסטרליה
כשליח של המגבית היהודית המאוחדת,
על־פי הזמנה שהגיעה אלי עוד
ביולי אשתקד. אין כל קשר בין האיומים,
לבין הנסיעה שלי והעובדה שחזרתי. אני
יודע בדיוק מי מפיץ עלי את השמועות.
זהו ח״כ עקיבא (״הזמר״) נוף.״
אך גם אחרי שאולמרט חזר מחו״ל, עדיין
נמשכה פעילות חרושת השמועות. עתה
מספרת השמועה :״אולמרט רצה להרוויח
נסיעה לחו״ל, אז הוא פנה למגבית וביקש
מהם להוציא אותו לתקופה מסויימת מהארץ׳
כדי שהמאפיה לא תוכל להתנכל

איש אינו יודע אם כמות האיומים ש הגיעה
אל ביתו של אולמרט היתה כה
גדולה כפי שטען הוא. ערב נסיעתו לאוס
האידיליה
שאיפיינה את פעילותו הבלתי-
מעורערת של המימסד היהודי בארצות-
הברית החלה מתערערת. הופעתן של קבוצות
גדלות והולכות של משכילים יהודיים
(ברירה, בניו״יורק ; יוזמה בלוכדאנג׳׳לס !
חוצפה בשיקאגו 1הפרוייקט המזרח־תיכוני
בסן־פרנציסקו ; צדק צדק, בוושינגטון),
קבוצה אחת של נוער ציוני יהודי ושל
קבוצות יהודיות־נוצריות של נשים, סטודנטים,
אנשי-מדע, רבנים רפורמיים וקונסרבטיביים
— כל אלה הביאו איתן דאגה
גוברת והולכת אל המישרדים הבלתי־מאוו־ררים
של עשרות האירגונים, הוועדים, המועצות
והתנועות היהודיות המסורתיות,
שגיל מנהיגיהם עולה בהתמדה, ביחס ישר
לירידת מיספד חבריהן הפעילים מן השורה.
עם הופעעת־הבכורה של האירגון החשוב
ביותר, ברירה, גילה התדריך של השגרירות
הישראלית בוושינגטון, והקונסוליות המכי
ארצות־הברית, ברחבי פוזרות
״קבוצת
ברירה ממומנת בכספי אש״ף והלובי
של חברוודהנפט מסבירי המימסד
הציוני והישראלי הוסיפו והסבירו כי מהות
השם ברירה היא ״ישנה ברירה אחרת
למדינת ישראל: מדינה דמוקרטית, כפי
שמציע אירגון פתח...״
שנתיים אחרי הקמתו, הפך ברירה לובי
גדל ומתחזק של השקפה הדומה לזו של
הוועד הישראלי למען שלום ישראלי—
פלסטיני והגופים הקשורים בו, וכתבי ה שגרירות
בוושינגטון החלו מפזרים ב־מאמרי־תעמולה
שלהם דברי-אזהרה נגד
השפעתו על חוגים גדלים והולכים
בקונגרס האמריקאי, במיפלגה הדמוקרא־טית,
באירגונים היהודיים ובאמצעי־התק-
שורת.
במשך השנתיים שחלפו, פיריסמו ברירה
והאידגונים האחרים ברחבי ארצות־הברית
שורה של גילויי־דעת, פירסומים בכתב,
חוברות־רקע (ביניהן הרב־שיח בנושא
ישראל—פלסטין בהשתתפות אורי אבנרי,
עמום קינן, מתי פלד, שימחה פלפן ודויד
שחם) ,אירחו: חברי־כנסת כלובה אליאב
ויצרו לעצמם דימוי פרדישראלי ואנטי־ממשלת-ישראל-הסוכנות
היהודית כזה, יש-
אי-אפשר היה להכתימם יותר כסוכני־אש״ף
או סוכני-נפט.
שני גושים. השגרירות ומועצת הנשיאים
של האירגונים היהודיים פתחו בשבוע
שעבר מסע חדש של הסתה נגד ברירה
והאירגונים האחרים.
בניסיון מתחכם, מפיצים עתה: העסקנים
היהודיים בארצוודהברית את ההנחה כי
ברירה הוא האירגון המתנגד לגוש אמונים,
וכי דיעותיהם הקיצוניות של ישני הגושים
המתנגדים לממשלת־ישראל, מקזזים זה את
זה. אלפי התועמלנים שנשלחו לקהילות,
לבתי־הכנסת ולמרכזי־השפעה אחרים של
האוכלוסיה היהודית, מנסים ליצור, את
הרושם כאילו המדיניות הממשלתית הדיש־ימית
מצדדת בשלום ישראלי—ערבי, בעוד
שבדירה. רוצה ב״מדינה דמוקרטית נוסח-
אש״ף״ וגוש אמונים ב״ארץ־ישראל השלמה״.
הפיתיון
המוצע על־ידי המימסד הציוני-
ישראלי: הקהילות והציבור היהודי יחרימו
את גוש־אמונים ואת ברירה גם יחד, וימנעו
מהן את האפשרות להופיע בפני הצימרים
היהודיים ברחבי ארצות־חברית.

1־ 011־ 0111:01001

1־ 011ץ10100ם 0מוותרת על אריזות
מפוארות ויקרות ומגישה לך מבחר אופנתי
של מוצרי טיפוח ואיפור מעולים
במחיר נמוך בכ־״/״50
מחברות קוסמטיקה מעולות אחרות.

׳׳ מכסימום יופי
במינימום הוצאה
3מפיצים: הלטיס בט׳׳מ טל׳ 03-255763־׳04-665505

לי שראלי
בחו־׳ל
שלום.
ה אינ ך חו שב כי ילדך ז כ אי
לגדול ולהת חנ ך בי ש ר אל?

פר טים בדבר אפ שרויות ה סיו ע בעת חזר ה
ארצח תוכל ל ק בל אצל שליח

העליה

ה קרוב ל מ קו ם מגוריך או ב א מצ עות חוע־דח
לתו שבי ם חוז רי ם ת״ד 7384׳ ירו שלים.

המלכות ביקרו בכל אגפי הייצור והשיווק ועקבו אחרי כל השלבים והתהליכים.

בתמונה: המלכות עם הזרים שקיבלו מנזנכ״ל וולה עס סיום הסיור.

האם את יודעת כיצד לזכו תבש
ה דיו דזכות בשיער יפה, בריא ומטופח, עוברת במסעדי ״ווזה״
בירושלים. בכך נוכחו, פעם: וספת, מלכות המים של ישראל, אשר באו
לפקוד את ממלכת־היופי הירושלמית, ממלכת ״וולה״ * מפעלי ״וודה״
בירושלים עוברים למשכן החדש ומרווח שיגדיל את אפשרויות השיווק
והייצור * מה מציעות מלכות חמים, כשם ״וולח״ ,לגבר הישראלי ז
במפעל אינטרקוסמא ״וולה״ ,מייצרים
את מיטב תכשירי השיער המצויים כיום
בשוק העולמי והארצי, ממיני שמפו ועד
לצבעי שיער מסוגים שמים וממינים
שונים.
לא מכבר נערך ביקור מלכותי ב״ממלכת
היופי״ הירושלמית.
מלכות המים, שנבחרו בחסות ״העולם
הזה״ — ביקרו ב״וולה״ בירושלים. זאת
היא מסורת לפיה כל מלכות היופי נוהגות
לפקוד את בית־החרושת שהציב את ישראל,
לראשונה, על מפת תעשיית היופי
העולמית.
המלכות החינניות, זוהרות וכמובן מה

שחשוב מכל, בשיער בריא ושופע, נתקבלו
ע״י המנכ״ל הנמרץ והדינאמי של ״וולח״,
מר מיכאל בראון, ובמחיצתו הם ביקרו
בכל אגפי המפעל.

אין כמו ״וולח״
המלכות לא הסתירו את שמחתן על הביקור
ב״וולה״ .לדבריהן הרי זה סוד
הידוע לכל מי שרוצה לשמור על הופעה
מרשימה כי ״אין כמו וולה הדרך
ליופי״ — אמרו היפהפיות — ״עוברת
דרך השיער ובאמצעות תכשירי וולה״.
וכך התברר לאנשי ״וולה״ כי המלכות
בקיאות ביותר בכל רזי המדריך לשימוש
נכון בתכשירי ״וולה״ .המדריך, שהוא

יחיד במינו, תוצא ע״י מחלקת ההדרכה
של חברת ״וולה״ .הוא קובע כי שיער הראש
הוא אחד הגורמים החשובים בעיצוב
האישיות והמראה של כל אדם, ולכן
חשוב מאד לשמור על יופיו ובריאותו.
שיער יפה ובריא אינו רק מתנת הטבע,
ועל־כך העידו מלכות המים, אלא יותר
מכל הוא תוצאה של טיפוח וטיפול
שוטף ושיטתי הכולל: חפיפה, צביעה,
תספורות ותסרוקות.

מ הו מדריך השיער
של ״ויל ה״ ז
ואמנם כל ה״סודות״ של שיער יפה ובריא
מפוענחים במדריך החדש של ״וולה״.
מרוכז בו מידע ומפורטים בו חידושים
אשר ״וולה״ העולמית שוקדת מזה שנים
על פיתוחן, ואשר, הודות להם, מיליוני
נשים וגברים ברחבי העולם חבים לה את
הופעתם המרשימה.
המדריך כולל את הפרקים ה^אים :

חפיפה ושמפו, טיפול נגד קשקשים, תכשירים
לצביעה ולגיוון, טיפול בשיער וטיפוחו,
תכשירים לייצוב השיער, וולה
לגבר, ותכשירים קוסמטיים אחרים.
במדריך מוסבר, בין היתר, מהי חפיפה
נכונה וכיצד עורכים אותה, או מהם קשקשים
ואיך נלחמים בהם, או מהן סודות
הצביעה הנכונה של השיער.
נסקרים כל התכשירים הפופולאריים של
״וולה״ כמו: שמפוני ניאופון, לייפפון
ואייפון. שמפונים מיוחדים לשיער שמן
ולקשקשים כמו וולה-מד, קריזן. צבעי השיער
המעולים של ״וולה״ קולסטון,
בל-ליידי וקולור שמפו. תכשירי הטיפול
והטיפוח לייפטקס־בלזם, קרויטר אציד,
וולה זן וקולסטרל. תכשירי הייצוב המהפכניים
אינפורם, אלגן, וולה־פורם ו־הספריי
וולה־פלקס. תכשירים קוסט־טיים:
דפילטור, משחה להסרת שיער
מיותר, וולה־מין קרם עדין לפנים ולגוף
וכר.
מלכות המים אומרות: אם אתה גבר,
אז בבקנוה תוכיח, השתמש בסידרת וולה
לגבר.

המנכ״ל המוכשר והפעלתן של מפעלי
וולד. בירושלים, מר מיכאל בראון, עם 3
מלכות המים החינניות, בפתח ביתה החדש
של החברה, ההולך ומוקם בצפון
ירושלים, ויהיה מן הגדולים ממוגו במזרח־התיכוג.

במדינה
ישראלים בחזיר
הקיבה !הנמ ש

אסור דשתף יורדים
במיבצעי המגבית,
אד מותר 7שתן?
?וצרים המוחרמים בארץ

דף השער של ה״מדריך לשמוש נכון בתכשירי וולה״ .המדריך המלמד כל אשה איך וכיצד
לזכות בשיער של מלכות יופי. המדריך מכיל מידע וחידושים ועוסק בכל נושאי השיער.

נ 1ר יפה 1מט 1פ ח?!
בקיצור, כמעט כל הסודות של מלכות
היופי בארץ ובעולם נמצאים במדריך השיער
של ״וולה״ .מדריך שמלכות המים
הינף קוראות מושבעות שלו.

ואת תכשיר הויסות והטיפול ״וולה קרוי-
טר בלזם״ המעניק לשיער מראה נאה
והרגשה טבעית.
״אם אתם גברים״ אומרות המלכות —
״אז בבקשה תוכיחו זאת ב,וולה לגבר׳.״

חברת ״ויל ה״ דו אגת
גם לגבר

מפעל חדש ולדוגמא

בארץ טרם נערכו תחרויות לבחירת ״מלך
היופי״ או ״מלך המים״ .אף על פי כן
שוקדת ״וולה״ על ייצור ושיווק תכשירים
מיוחדים לגבר.
מלכות המים סיפרו כי הן דוחקות ב־
״גברים שלהן״ להשתמש בתכשירי ״וולה״
לגבר ,״הנוף הגברי בישראל ישתפר כאשר
יותר ויותר גברים יעברו לשימוש ב־סידרת
וולה לגבר.״ סידרת ״וולה לגבר״
מיועדת לגבר המטופח, השומר על הופעתו
החיצונית ומקפיד על בריאות שיער
ראשו. הסידרה כוללת את השמפו הגברי
״וולה מד״ ,את מי השיער ״וולה מד״

היום המרתק ב״וולה״ בירושלים לא נסתיים
בטרם יצאו המלכות לראות את
ביתה החדש של החברה ההולך ונבנה
בצפונה של ירושלים. הבית החדש גדול.
ומרווח, וממש ״המלה האחרונה״ בתחום
הייצור ובנוחיות לעובדים.
עם המעבר אל הבניו החדש באיזור ה-
תעשיה עטרות, יפתחו בפני ״וולה״ אפשרויות
חדשות.
ממלכת היופי הותיקה בירושלים, נפרדה
מעל המלכות הצעירות, בהרגשה כי שיתוף
הפעולה מוצלח ומניב פירנת, היום
כתמיד.

גם נמושות רוצים לחיות ולאכול. המסעדות
הישראליות החדשות שנפתחות בניו־יורק
בקצב של אחת לחודש מוכיחות, כי
קהל הסועדים הישראלי הולד וגדל.
יותר מעשרים וחמש מיסעדות שחזיתות
בנייניהן מקושטים באותיות עיבריות קדושות,
פועלות במטרופולין הישראלי, הרביעי
בגודלו בעולם אחרי תל-אביב, ירושלים
וחיפה. התוספת האחרונה היא כינור
דויד במערב הרחוב השלישי, ליד
השדירה השישית בניו־יורק, המבשרת על
״מוסיקה מיוחדת של להקת כינור דויד
עם הסולן הידוע שלמה חביב...״
בהצלחות קטנות /יותר זוכה הרוח היש ראלית,
לעומת החומר ההולך ומתרחב.
אורנה פורת מככבת בסרטו של אלכסנדר
פורד, הק 8וש, סיפור־חייו של הד״ר יאגוש
קורצ׳אק, שנכשל בניו־יורק כשם שנכשל
בכל מקום אחר בעולם. הסרט, הישראלי-
גרמני, הוא אחד מכרטיסי־הביקור הנלע-
גים ביותר של תעשיית-הסרטים בישראל
ומהווה נימוק ותירוץ נוסף לכל איש-
מיקצוע אמריקאי או אירופי, מדוע אינם
באים להפיק סרטים בישראל.
צו״גירוש. בקהילה הישראלית בניד
יורק מתנהל עתה ויכוח רגשני, אם לשתף
או לא לשתף ישראלים־לשעבר במיב-
צעי־ההתרמה של המגבית היהודית המאוחדת,
אחרי שבעזרתו של פינחס ספיר
המנוח עלו יורדי מילחמת־העצמאות לראש
הסולם החברתי והכלכלי בישראל,
מנסים גם פטריוטים־ישראליים בניו־יורק
ללכת בדרכם, ולהשתמש במגבית המאוחדת
בקרש־קפיצה אל קהילת העסקים היהודית
בארצות־הברית, שאינה רוצה לקלוט
אותם, חברתית, בתוקף הוראות מפורשות
מן המימסד היהודי והישראלי בירושלים
ובניו-יורק.
המגבית ציוותה להפסיק כל השתתפות
של ישראלים־לשעבר במיבצעיה, אך עדיין
לא ניתנו לה הוראות־מטעם להפסיק שיתופם
של נוצרים. בשבועות האחרונים
נטלה חבורת נערים ונערות מדנוור, קולוראדו,
חלק חשוב במיבצעי-ההתרמה ההמוניים
בניו־יורק. במיצעד ההצדעה ליש ראל
שכרה המגבית היהודית המאוחדת
משאית־ענק והסיעה יעל גבה את ״הזנד
רים־הבינלאומיים״ ,שהם למעשה בניה של
קהילה נוצרית קטנה, המכנה חבריה כנוצ-
רים־ציוניים ואף פירסמה חוברת מיוחדת ל הסבר
הנחותיה הדתיות כי היהודים הם הנוצרים
האמיתיים וכי יש לנצרם כדי
להפכם יהודים אמיתיים.
זוהי אותה קהילה שזכתה, השבוע, ב-
סיקור-ענק נלהב בטלוויזיה הישראלית —
אף כי בניה היו, בלי ספק, מקבלים צו-
גירוש משרש*,פנים הישראלי, אילו הצליחו
להגיע ארצה.

צה׳ל
שלושה על הגי־מ הד 1הד
,שזמה מדיגח גהרג בתאוגת
דרבים בעת שירותו הצבאי.
בני־מישפדותו גזחמים זהשיג
חכרה בהם כבהורים שכוזים
שלושת הצנחנים העליזים דהרו באחד
מכבישי סיני בג׳יפ שאותו ״סחבו,״ שעות
אחדות קודם־לכן, ממיגרש־הרכב של יחידתם.
לפתע איבד הנהג את השליטה ברכב.
הג׳ים ירד מן הכביש, והתהפך.
אל המחנה בראם־סודר חזרו רק שניים.
רב״ט שלמה מדינה 19 נהרג במקום.
בחקירת מצ״ח, שנערכה לבירור המקרה,
טענו השניים כי בג׳יפ נהג שלמה מדינה.
התמיכה הופסקה. בבית רעוע בלוד
מתגוררים רוזה ומסעוד מדינה ושיבעת יל דיהם.
האב, שאושפז כבר פעמים רבות
בבתי־חולים בגלל מחלת־לב, אינו עובד.
האם, רוזה, נושאת אך בקושי בנטל גידול
הילדים .״שלמה היה המפרנס של
המישפחה. לפני שהתגייס, דאג שהצבא
ישלם לנו כל חודש קיצבת תמיכה,״ סיפר

האב השכול ,״אחרי מותו הפסיקו לנו
את התמיכה, ואין לנו ממה לחיות.״
הרקע להפסקת התמיכה הוא חוק מיש־פחות
חיילים שניספו במערכה. החוק קובע
כי זכאים להכרה, כבני מישפחות חיילים
שניספו במיסגרת שירותם הצבאי, רק
שארי־בשרו של חייל שמת כתוצאה מחבלה,
מחלה או החמרת מחלה, שאירעו בתקופת
שירותו הצבאי או עקב שירותו.
חקירת מצ״ח קבעה, על סמך עדויותיהם
של שגי החיילים שנותרו בחיים אחרי התאונה,
כי ״שלמה מדינה נהג ברכב ה גנוב
״.על סמך תוצאות חקירה זו הודיע
קצין־התגמולים של מישרד־הביטחון, דן
עמית, בי ״מישפחת מדינה איננה מוכרת

קורבן־ תאונה מדינה
האס אחראית חמדינה?
כמישפחה שבנה החייל ניספה במערכה.״
לפיכך היא איננה זכאית לכל תמיכה מ־מישרד־הביטחון
או מן הצבא.
מי נהג 7אבי המישפחה השכולה לא
השלים עם רוע הגזירה .־״אני בטוח, משיחות
שהיו לי עם חברים של שלמה,
שלא הוא נהג את הג׳יפ הגנוב. אני בטוח,
ששני חבריו שאיתם יצא באותו ערב הח ליטו
ביחד, לאחר ביצוע מעשה השטות:
,הוא ממילא מת. נגיד שהוא נהג בג׳יפ,
ונצא מזה נקיים.׳ לכן החלטתי לצאת ל מאבק,
עד שנוכר כהורים שכולים. שלמה
היה כל תיקוותנו. הוא היד, בן נאמן,
ופירנם אותנו. עכ-שיו אנחנו רעבים ללחם.״
במיסגרת מאבקו, שבו הוא נעזר בין
השאר בעורך־הדין אורי סלונים, המטפל
בענייניו בהתנדבות ובאברהם יחל, יושב־ראש
מרכז יד־לבנים, דרש מדינה לחדש
את החקירה במות בגו .״לתשובה מי נהג
את הג׳ים הגיעו חוקרי־הצבא יותר מדי
מהר,״ טוען מסעוד. כמו־כן פנה האב לי
בית־המישפט המחוזי, בתביעה שמישרד־הביטחון
וקצין־התגמולים יכירו בבני־מישפחתו
כזכאים לתגמולים כמו כל
מישפחה שכולה אחרת.
בבית־המישפט טען פרקליטו -של מדינה׳
כי ״לפני חודשים אחדים התקבל בכנסת
תיקון לחוק חיילים שניספו במערכה.
התיקון קובע, כי הצבא חייב להוכיח ש המוות
לא נגרם עקב השירות הצבאי.״
לדעת מדינה, לא יוכלו שילטונות צה״ל
להוכיח זאת, כיוון שהעד העיקרי בפרשה
אינו עוד בחיים.
מפקד יחידתו של שלמה, סגן־אלוף
עמוס, הבטיח גם הוא למישפחה השכולה
לעשות כל -שביכולתו לחידוש קיצבת־התמיכה
שלהם מן הצבא.
״יותר מכל כואב לנו שבננו, ששירת
ביחידה התנדבותית, לא מוכר על־ידי
הצבא במותו,״ אומרת האם, חזה, בעיניים
דומעות .״את הכאב הזה לא נוכל
לשכוח.״ ׳

הפאשלה של הצנחנים

קשקשת 2027

(המשך מעמוד )40
בלתי-ברורה. היא נעלמה תיכף משדה-
הקרב, נעלמה בחולות ושבה וצפה, בחלקים,
באיזור אל־עריש.
פלוגה שניה, בפיקוד עין־גיל (נהרג, בתאונה
ביום־הכיפורים) ,סופחה לכוח הימני
של הצנחנים (גדוד נח״ל־מוצנח, בפיקוד
טיבי).

הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
״קשלוש ת,״ ת.ד ,136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

מ״פ נמרץ זה, שהצטיין כרוח•
לחימה עזה כמיוחד, תפס אזימוט
כללי להאחיד — ופרץ עליו בדהרה
קדימה, כשהוא עוקף את כל ה מערך
המצרי באלכסון ומעורפו,
עד שכמיקרה נתקל ככביש הראשי
ליד שייך-זואייד — שם הקדים בכמה
שעות את חלוץ חטיבה .7
כעבור זמן נמאסה על עין־גיל
הבטלה. הוא הצטרף לחטיבה 7
ועד סוף המילחמה לחם עימח.

עוד פלוגת טנקים ״ירדה מן המצבה
והיא שצויידה, יחידה בצה״ל בפטונים
מדגם יותר מתקדם.
במקום עין־גיל הנמלט, צורפה לכוח טיבי
פלוגת הטנקים של דני שגי (שנהרג,
כסא״ל, בהתשה)• זמן־מה מילאה פלוגה זו
את תפקידה וגעה לפני הצנחנים, על ציר

יחידות הטנקים דהרו
קדימה במיבצעיס
פרטיים ־ ונעלמו
בתוך המידבר

ק שק ש ת 2025

כביש ניצנה — רפיח ההרוס, שלאורכו היו
ערוכים המיתחמים המצריים. אך במהרה
פקעה סבלנות הטנקיסטים. הם הירשו לעצמם
להיגרר ללחימה שמשכה אותם קדימה
ומערבה. תוך דקות נעלמו ואינם. טיבי,
שאיבד כך את עיקר עוצמת־ההלם שלו,
נתקע בתוך המערך המצרי, ונבלם ונותק־ 1 למעשה, עד שהולץ בערב.
הפלוגה הרביעית, בפיקוד (אז סרן) ין
עמוס, החזיקה מעמד עם הצנחנים שלה
(כוח תל-צור) עד כפר־שאן. שם נכנסה
ללחימה — מה שהוליד מיד את הפרידה
הבלתי־נמנעת.
יחידות הצנחנים. גופן התפרקו והתפוררו,
בתוך עצמן, מן ההתחלה. המרחב של
כ־ 40 קמ״ר, מדרום לצומת רפיח, דרשתבץ
כולו המון כוחות מפוזרים ומעורבבים,
תקועים או נעים, ואיש לא ידע לאכנם
במדוייק. הערבוביה מנעה מרפול את ה יכולת
להסתייע באש הארטילריה האוגד־תית,
גם כשהעמיד אותה טל לר־שותו, בקדימות
העליונה. בהיעדר סיוע ארטילרי,
יכלו כוחות רפול לקבל סיוע מתיגבור
רק באמצעות הסחת יחידות טנקים או
חרמ״ש מחטיבותיה האחרות של אוגדת
טל. וזה מה שאמנם אירע.

• מיגדל־הקידוח באשדוד ,2מנקד
דת־מבטו של הנפט.
גד מרום־ תל, ת.ד.,6017 .תל־אביב
• ציור שנתגלה על עכוזה של אשת
אלוף־הקליעה האולימפי.
אילה, קיבוץ נתיב־הל״ה,
ד.נ. טמק־האלה
• הורים של עכביש ממוצא ייקי.

עוברה שיטרית,

רח׳ לואי מרשל ,46 תל־אביב
• זה מה שקרה כשהעכביש השתכר.
אירים ילין, רח׳ רמז ,19 תל־אביב י
• עכביש בוגר הפקולטה להנדסה.
דדי תבלין, רח׳ גזר ,6תל־אביב

מאוזן :

אנו מחפשים במים חמים
עבור חתלתולינו החמודים
אגודת צער בעלי חיים

רחוב סלטה ,30 יפד;,
טל.827621 .

.1חזר! .2הכרעות! .7אוייב; .9
מארבעת המינים! .10 לא קשה! .12 הי
זוחל ! .13 אביון ; .15 ענף רך ! .16 במאי-
קולנוע צרפתי(ש״מ 17 מתאים, הולם !
.18 מילת־זירזז! .19 כעס! .21 מחלקי
הפנים ! .22 ציוד חיוני לקפיצדדלגובה ;
! .13 מספיק 25 נמק ! .28 סימן הכפל !
.29 מירקחת ! .31 מכשף ! .32 מחלקיו החשובים
של כלי־הפריטה ! .34 רטוב במיק־צת!
.35 אפס כוחו! .36 כינוי לבו׳טובים
ואשכנזי! .39 מצפת־זיכרון! .41
עוף אוסטרלי 44 מידת לח קדומה!
.45 דק מאד! .47 עיר שנתפרסמה ב־שויטיה
! .48 סוללת־מגן ! .49 זה, בארמית
! .51 תיקווה ! .53 יכה ! .56 מחודשי
השנה האזרחית ! .57 לכאן, הנה ! .60 מן
האימהיות ! .61 יתמלא ! .63 מילת-שלילה !
.64 מטבע ירדני! .65 בוסתן קטן! .66
תינוק שנולד קודם זמנו! .67 מחשבה,
רעיון ! .70 מרגיש ! .72 בונה, מייסד !
.75 מילת-שלילה! .76 מנהיג הליכוד!
.78 מאור קטן! .79 בעל-גאווה! .80 עצם
בפה! .81 מכשיר-עינויים ! .83 ועוד, בתוספת
; .85 גומע ! .86 אשרה ! .87 מטבע
יפאני; .88 מפני ש .90 !-מן הגפיים;
.91 קריאת־התפעלות ; .82 גאולה! .95
מנעול פטנ׳טי ! .96 מילחמת־שוורים ! .97
מפיתחי הגוף.

מאונך :
• .1חוברת־ישירים ! .3תוצרת הפרה ד
.4מילת-תנאי; .5רסיסי-לילה! .6מלחין
גרמני ; .8מבכר ; .11 בית־ספר חקלאי
מפורסם בעמק; .12 תשוקה. לנוזלים;
.14 עינבר בצורתו הנוזלית 15 סבון;
.20 זכר בבקר ! .21 חודש עיברי ; .24
שער, בערבית; .26 לא כבד! .27 מונח
בתורת החשמל ; .28 הפה שלי ! .29 פלס טר;
; .30״שוק 32 חווה!־ .33 בעל לב
רחמני; .37 אוהל אינדיאני! .38 מזמר;
.39 בהמת־עבודה טיבטית ! .40־מספיק ! !
.42 בן גיל זה — לחופה ; .43 מין תרופת-
ארגעה ! .45 שפך הנהר לים ! .46 רוח
חמסין ; .48 מתחולל, מתרחש ; .50 מידת-
שטח ! .51 גבוהה ; .52 רעד, פחד ! .54
ללא ; .55 אמצע היום ! .58 בהשאלה :
מרכז ! .59 נהר באפריקה ! .62 מלך עמל קי
במיקרא; .64 מודל ! .68 קיבוץ בדרום!
.69 תאריך ידוע בחודש אדר! .70 מועד,
יום־טוב ; .71 דורון ; .73 בית הציפור !
.74 מציפורי-השיר ! .76 צאצא ; .77 דגל ;
.79 שר בממשלת ישראל (ש״מ)! .80 דג-
נהרות ! .82 כלי־קיבול גדול לנוזלים ;
.84 באלאגאן ! .89 עיר־נמל עתיקה בארץ!
.90 מתמוכות האוהל! .93 אם-
הפנינה ; ,94 קריאת־יגון.

בנועו -כין כוחותיו, נקלע רפול
עצמו ללחימה, עד שסמוך לכביש
רפיח־אל־עריש עלה על מיתחם 1
מצרי (בנראה מוצב פיקוד) ומצבו
הפך מאד לא־נעים. חבורתו כללה
אז 4זחל״מים כסך הכל.

לפי המתוכנן, נועדה להיתלוות אל רפול
פלוגת הטנקים של דני׳ כדי שיוכל לא
רק לשלוט, אלא גם להתערב בקרב, ב־גיזרת
כל אחד משני כוחותיו, עם עתודה
משמעותית. אבל דגי נעלם, ובאותה שעה
היה עסוק בגסיונות להיחלץ ממארב, ש טמנו
לו סטאלינים מצריים.
כיוון שנתקע כך רפול, החליט טל, או
נאלץ, להפוך את חילוצו למאמץ העיקרי־למעשה
של האוגדה: חטיבה ,7שביצעה
את המאמץ־העיקרי האוגדתי המתוכנן, ל־ ־
אורך הכביש, והגיעה עד שייו־זואיד, קיב לה
פקודה לעצור. המח״ט, עם אחד משני
גדודי הטנקים שעימו, ציווה לשוב על
עיקבותיו, לכיוון ״הצומת״ (בפועל, נע
גונן עם יותר ממחצית הכוח, על־ידי שלקח
את גדוד הפטונים שלו ואליו צירף עוד
פלוגת סנטוריונים ופלוגת חרמ״יש).
מותר החטיבה — ״כוח הסמח״ט״ פינקו,
עם שתי פלוגות סנטוריונים — המשיך
לבדו בתנועה, ביצע את ההבקעה הראשונה
של הג׳יראדי והגיע לאל־עריש.
מן העבר דרשני, הורה טל למג״ד החרמ״ש
של ״שבע״ ,בתנועתו לטיהור העיירה. רפיח,
שישנה כיוון היישר אל צומת־רפיח, תוך
חציית שדות־המוקשים, וייחפז גם הוא אל
רפול. מן הדרום הניע טל את גדוד ה־חרמ״ש
-של חטיבת מן, לאותה משימה ;

ומג״ד הטנקים של חטיבת רפול (אורי
בראוו) נדרש גם הוא להפנות את כוחותיו
ולהצטרף לחילוץ.
טל עצמו נמצא אז בתנועה מתוך ישראל
אל צומת־רפיח• הוא עצר במקומו,
כדי להבטיח קשר תקיו יותר.

כמעט גסות ניתן לומר, כי מפני
אי־יכולתו של מח״ט הצנחנים לשלוט
על כוחותיו כר,רכ נייד ומשוריין,
התפזרה כל עוצמתו והוא עצמו
הסתכך כצרה קשה.

בכך גרם שתיעצר כל אוגדת טל במקומה,
שכמחצית מכוחה הכולל תופנה לחילו־צו
האישי, ושכל התנופה האוגדתית תיבלם
וחאופרציה כולה תשובש.

אילו היה מתעורר, באותו זמן,
איזשהו איום מצרי רציני כנקודה
אחרת, היה מצב האוגדה עשוי להיהפך
קריטי, מחמת היעדר כוחות
לטיפול בו. בפועל, חולץ רפול

על־ידי הטקנים שלו (פלוגת עמום) ,וכל
הכוחות המתמקדים אליו הוחזרו למשימותיהם
הקודמות.

כמו בכמות, מתגלה כך כלקח ישן. אבל
חשוב וחמור יותר היה היעדר תודעת נ״ט.
הסימפטום הברור לליקוי זה יימצא בכך,
שכל אמצעי הנ״ט הכבדים -והיותר־יעילים
של החטיבה — כלומר, התול״רים 106
מ״מ -על ג׳יפים — רוכזו במיסגרת אחת
(פלוגת תול״ר, בפיקוד דן שומרון, היום
תא״ל וקצין־חי״ר־וצנחנים־ראשי).
עצם הריכוז שלל מן הגדודים את עוצמת
הנ״ט האורגנית •העיקרית -שלהם —
והיא המשמשת אותם לא רק נגד טנקים,
אלא גם כארטילריה-של-חי״ר, בכינון ישיר•,
לכל סוגי המטרות. בעת שיחידות הצנחנים
נחשפו על־ידי בריחת הטנקים, הן היו חסרות
מאד את התול״רים, הן להגנה נ״ט
והן בארטילריה צמודה — הנעה עם החי״ר
זבקיצבו, ואיננה כפושה ורדופה, כמו
הטנקים, דיבוק של תנועה קדימה וניתוק
מן הרגלים.
באותו זמן, בוזבזה כל פלוגת התול״ר
לריק, כחלק מ״כוח גרגית״ ,שלא עשה
כימעט דבר בלחימה זו, וגילם ביזבוז־

המיתחם שבתוכו נעצר היה בעוצמה גדודית
בילבד, ולפחות חלקו זועזע ונפגע קודם,
על־ידי טגקדי דני ; עמדות המיתחם היו
בנויות ללחימה כלפי מזרח. הדרום, משם
תקפו הצנחנים, נחשב שטח ״לא־עביר״.
כיוון־ההתקפה הלא־צפוי גרם לכך שהיא
תנוהל לא בכיוון שמולו ערוכים רוב כלי־הנשק
— ובוודאי לא בקדימות ראשונה —
וגם תינחת על האגף הצר, במקום מול
החזית הרחבה.
חלק מאשמת הכישלון ודאי מוטל על
הטאקטיקות ה״וזרמ״שיות״ המפוקפקות,
אשר אימצו הצנחנים — הסתערויות־המצח
של הזחל״מים, בנוסח זה, גרמו אבידות
כבדות. אבל עיקר האשמה נובע מפיגורם
המיקצועי הכללי של הצנחנים, אשר לא
השכילו אפילו לפתח ולטפח כושר־לחימה
רגלי טוב, במסגרות גדולות ורב־חייל־יות
(ובנסיבות מורכבות, הדורשות שי לוב
של תימרון, חיפוי קרוב באמצעים
אורגניים (מקלעים בינוניים, מרגמות,
תול״רים) וסיוע מרחוק, של ארטילריה —

אכל נזק אחד, חמור מאד, כבר
נעשה: כלא שנבטל דבר מן הביקורת
הקשה על דרך ניהול לחימת
הטיבה ,7הרי, בקבלנו את אופן־
ניהולו בנתון, יש לקבוע בי פיצול
החטיבה לשני כוונים שונים, לצורף
חילוץ מה״ט הצנחנים, הוא הגורם
הישיר לכך, שחטיכה 7עלתה
על הג׳יראדי קרעים־קרעים,
כמקום שכבר מגעה הראשון ייעשה
כמלוא עוצמתה, ובפיקוד המה״ט
ומיפקדתו.

מד. שנוגע ללחימת חטיבת הצנחנים עצמה,
כבר במבט ראשון ניכר, שהצנחנים
כילם היו די־מיותרים שם. את הלחימה,
אשר מוטטה את המצרים וקבעה את תוצאת
הקרב, ביצעו -שתי פלוגות פטונים — של
עמוס ושל דני, בסיוע קצר אך חשוב של
פלוגת עין־גיל.

נם גדול היה לצנחנים, שהפטו־נים,
כמהלך מילחמותיהם הפרטיות,
נתקלו, העסיקו ולכסוף השמידו,
את שלושת הריכוזים הגדו•
דיים של טנקים מצריים כמרחב.

בשני הצפוניים טיפלו דני ועמוס. על
הריכוז הדרומי עלה עין־גיל בתחילת
תנועתו, איגף את הסטאלינים, תימרן אותם
לעמדת־נתיתות ואחר־כך השמידם. כך,
למרות שנעלם והפקיר את כוח טיבי, בכל
זאת עשה לו עין־גיל שירות רב. לולא כן,
נשקפה סכנה כימעט־ודאית- ,שגדוד ה־סטאלינים
הדרומי׳יעלה על כוח טיבי המנותק,
ויערוך בו טבח.

ססאדין בדון

ך{ ניעות הצנחנים לינ״קסת טנקים
הומחשה על־ידי סטאלין בודד —
כנראה שריד־פליטה מן הגדוד הדרומי —
אשר הופיע לפתע והתקדם עד כמה עשרות
מטרים מעמדת־הפיקוד של טיבי, ש לידה
נמצא גם ריכוז פצועיו הרבים. לפי
התיאורים, גורו אליו כמה פצצות של
בזוקה, אשר לא פגעו, או לא הר-שימו. אבל

הגינצע נורו השתבש
מפני שהיה צורך
להציל את המפסד
שתלה על מיתתם מצר
הנהג פתח, משום־מה, את צוהרו שבחזית
י התובה, ואז קלע צנחן זריז פנימה רימון-
רובה.

היסוד סטאדין כררנ״ט נמצא עד
תקד אצבע־אדוהים. אם נזקקו לכך,
הרי שכושר הנ״ט שד הצנחנים
היה דקוי ונחות כיותר — וכושר
נ״ט טוב הוא התנאי הראשוני ל-
הי״ר, האמור להשתתף כקרב
היבשה המודרני, המושתת על
רק״מ. מסתבר שבעניין זה אין
חדש, ומה שנחשב כתגלית נוספת
של יום־הכיפוריס ככר נחשף —
,ואפילו כיתר בהירות — ככר ב•
ששת-הימיפי
היעדר כושר נ״ט של ממש מראה .,כמובן׳
על חוסר אמצעים מתאימים. דלות
אמצעי הנ״ט האישיים של החי״ר, באיכות
העולם הזה 2027

אלוף רפאל(״רפול״) איתן
״במעט גסות ניתן לומר...״
עוצמה מיותר לחלוטין (מגקודת־הראות הא
וגדתית, כמו החטיבתית) .לא נעשה
כל גסיון ראוי לשמו להשיב את יחידת
התול״רים ממשימותיה הבלתי־ברורות והעקרות
באגף הדרומי של השטח. לפחות
עד כמה שידיעתי מגעת׳ לא נזכר הרעיון
עד עצם היום הזה.

כאשר מפקדי חי״ר מוותרים בקלות
בזו על הנ״ט והארטילריה
הצמודים שלהם, אפילו כשיש להם
טנקים, אומרת התופעה דרשני.
ישנן עדויות שמהן ניתן ללמוד, שעם
חטיבת הצנחנים נמצאה גם יחידה של טילים
נ״ט, ס.ס( 11-.בעלי ביצועים טכנו־טקטיים
דומים לטיל מאגר) ,ממותקנים על
זחל״מים. כמו התול״רים וכל נ״ט אחר,
יכולים טילים כאלה להועיל לאו־דווקא נגד
טנקים. גם להם לא יימצא זכר — וכן לא
לכל ניסיון לקדמם ולנצלם בלחימה.
דומיה סיפורן של המרגמות הבינוניות
( 120,81מ״מ) המתנייעות, על זחל״מים,
שנמצאו, בכמות ניכרת, בחטיבת הצנחנים.
גס הן אינן נזכרות, כאילו נבלעו באדמה,
לא מצאתי כל עדות להפעלתן, או לניסיון
לניצולן. ח-שיבותן של מרגמות אלה היתד.
רבה שם במייוחד כי, כזכור, מנע פיזור
הכוחות הסתייעות יעילה בארטילריה, הממוקמת
בעורף ויורה מרחוק.

שימחה במסום אנו
י * ויכלהס תו די ם, הליקויים ימכש׳
^ לים הללו גרם, או תרם, לתוצאה נוספת,
שמבחינת הצנחנים היתה אולי חמורה
מכל :

התברר כי הפיכתם לחי״ר מודרני,
שדחימתו מבוססת נם עד
רק׳׳מ, לא שיפרה את כושר-הלחי-
מה של הצנחנים במשימות רגליות
מובהקות, אלא אולי אפילו החלי
•ט תו.
כוח טיבי, משנתקע לאחר היעלמות ה־פטונים,
לא יכול היה לגבור, בלחימת
״חי״ר־בחי״ר״ ,על הרגלים המצריים ש מולו,
על אף שנהנה ממקדמות רציניות:

ושלא להזכיר את השיתוף ההדוק, ההכרחי
והחיוני, עם טנקים. כל אלה חורגים הרבה
מעבר לתחום אותן דרישות, שניתן למלאן
באמצעות עוזים ורימונים.
הנה כי כן, למרות שהזעזוע בנושאי ה־חי״ר
נגרם רק אחרי מילחמת יום־הכיסורים
ובעיקבותיה, הרי לקחי החי״ר הרציניים,
המקיפים והחשובים יותר, יישאבו דווקא
מקרבות ששת־הימים.

אין אפילו לקח חי״רי אחד של
צ7ע ,1שאין ניתן להפיקו מששת-
הימים — אך לקחים רבי־ם שיימצאו
כאחרונה, לא יעדו מיום הכיפורים;
וכעיקר בתחום להימת ה-
חי״ר כמיסגרות גדולות, הן בלחימה
״רגלית״ והן כלחימה ״משוריינת״
,בחדק מעוצכת־היבשה מושי־תתת-הרק״כז.
ההסבר
פשוט: גם אם לא העלח זאת
איש במיסמך כתוב, או בדברים מפורשים
על־פה ! וגם אם שיבחו את החי׳׳ר בדיבורים
נאים ובמיסדרים חגיגיים, האמת
לא יכלה להיעלם: ב־ 1967 ניכשל החי״ר
כימעט, בכל המקומות ובאופן חמור —
ויותר מכל ניכשלד. חרוצות חטיבת־ד,צנחנים
הסדירה׳ אשר לד. לבדה ניתנה ״ההזדמנות
הגדולה״ ,רק כדי -שתחמיץ אותה
כליל.
מי שיש לו ספק כלשהו בכך, יבחן מה
קרה לחי״ר אחרי ששת־הימים. האם נמצא
בצה״ל מפקד שפוי אחד — בשיריון או
בחי״ר — אשר בין 67׳ ל־73׳ ,העלה את
האפשרות, או הדרי*שה, כי שוב תצוייד
ותופעל כך חטיבת חי״רי

כעצם ניתן לתמצת את הלקחים
העיקריים של החיי״ר מיום־הביפו
ריס בכך, ששמחות איסרו־ששת•
הימים צריכות היו להפוך אבד
(מיקצועי) ככד לחי״ר. מסקנה
יעילה זו, תאפשר להתחיל את
חשכון־הנפש ואת הרפורמה שד
החי״ד מן הכישלונות הגדולים וה
החודרים־לשורש שד ששת-הימים,
כמקום מאדה הקטנים, המוגבלים
והשיטחיים יותר, של יום־הביפו
ריס.

בעיות ולבטים
בחיי חמץ
מאת
הד״ר

מרדכי זידמן
הוצאת רשפים

תן טרמפ
לחייל

ו 77(/7777₪ע 1מקעמס
צח וגת וצדרכאו

שלמה צה, פלה ואילנית
עניין של פסיכולוגיה
נדמה לי שכבר סיפרתי לכם, שאמר־גנים
זה כזה מין עם מאורגן, שהם
מאורגנים מאל״ף עד ת״ז קומפלט, וכשהם
מארגנים להם חבר או חברה לחיים, אז
גם היא בדדך־כלל מאורגנת היטב. לא
שהם מתכננים את זה כך — זה פשוט
קורה. מיקריות, רבותי — זו הסיסמה.
כל הדברים נעשים פה כל-כך במיקרה,
שאני כבר מתחילה להאמין בזה.
האמרגן המאורגן שלי היום הוא מיודענו
שלמה צח, המנהל מזה חודשים
ארוכים רומן ממושך עם פסיכולוגית נאה
בשם פלה צדרכאום. פלה מסיימת ה
שנה
את לימודי התואר שלה בפסיכולוגיה
באוניברסיטה העיברית בירושלים, ומש תלמת
בינתיים במכון של דוקטור רודי.
חוץ ממה שהיא סופגת במכון, היא גם
משתלמת אצל צח, והאמינו לי שהאמרגן
יכול לספק לה השתלמויות בכל מה שהיא
רק רוצה. לו יש קוטג׳ יפה בהרצליה,
ולה יש פנטהאוז יפה לא פחות ברמת-
השרון, שהוריה קנו לה, כך שתמיד יוצא
שאחד משני המקומות האלה עומד ריק.
ובשפלה נמצאת בקוטג׳ של שלמיה, היא
גם מטפלת בהמון אהבה בשני הכלבים
שלו. ואילו הוא, מצידו, לא מפריע לה

למלכות־המים שלנו ,׳לשעבר ולעתיד-
לבוא, חיה ויחיד. לי תמיד יחם מייוחד.
אחרי הבל, הן בנוודסיפוחים של העולם
הזה, אז מי אם לא אנחנו נדווח לבם
לפני כולם, על כל מה שקורה להן.
המאושרת שאני מספרת לכם עליה היום,
היא רונית כלאג* ,מי שזכתה כתוארה
בשנת .1973 והבשורה היא נישואיה
לבחיר־ליבה, צכיקה צ׳אקר.
זה שרונית היא אחת הבחורות היפות
בתל־אביב, על כך איו עוררין. וזה ש
ללמוד,
וכמעט שאינו לוקח אותה להילוות
אליו לצרכי עבודתו הבידורית, לבד מאירועים
חברתיים חשובים.
פלה תכולת העין, היא בת למישפחה
יהודיה אמידה ממינכן שבגרמניה, וההיכרות
בינה לבין צח, נעשתה דווקא על־ידי
בעלה של הזמרת אילנית( ,לשעבר
חנה צח) ,נחום גת, כך שהשניים׳נפגשו
באופן טיבעי לגמרי בביתה של אילנית.
צח, שהיה עד לפני שש שנים בעלה של
אילנית, התגרש ממנה והפך אמרגנה וידידיה
הקרוב ועכשיו, כשאילנית כבד
נשואה שוב באושר ומסודרת ואם לבן
חמוד בשם עמיחי, אומרים כולם שכעת
הגיע תורו של צח בן ה־ 35 להינשא. צח
הוא גם הרווק היחידי במישפחתו. שני
אחיו הצעירים ממנו נשואים כבר ונראה
שגם_הוא עתיד ללפת בדרכם.
״*״מאז גירושיו הוא ניהל חיים של רווק
פאר־אכסלאנס, ויצא עם מיטב החתיכות,
אבל היום הוא נראה מאוהב כפי שלא
ניראה כבר הרבה זמן, והאמינו לי שיש
לו סיבה טובה.
כי לפי מה: שהספקתי אני להתרשם מ פלה
שלו, אני יכולה לספר לכם שהיא
בחורה סופר לעניין, ואם הם ביחד כבר
תישעה חודשים, תקופה שיכולה להביא
בשקט צאצא לעולם אז אתם יכולים גם
לצפות לחתונה. צח אומנם אינו מדבר
על זה, כי בתור אמרגן מצליח הוא יודע
את הכלל שלא מגלים תוכניות לפני שהם
יוצאות אל הפועל ולכן.אני, מצידי, יכולה
רק לעשות ספקולציות. ומי שמתמצא
קצת בשו־ביזנם, יודע שגם זה משהו. מי
שנראית מרוצה ביותר מכל הרומן הזה
היא דווקא האקס של שלמה, אילנית,
שמאד־מאד מחבבת את פלה של צח ומאד
מקווה, יחד עם כל החברים שלו, שהפעם
זה יביא אותו אל מתחת לחופה.

רונית כלאנל,

האכ סו דו ס של ז מ ביל ה
את העובדה שעונת הכדורגל נגמרה,
אפשר מייד להרגיש לפי השקט בשטח.
אבל מה עושה, למשל, כדורגלן ותיק כמו

גחום סטלמך בפגרתו י או. סטלמך
לקח את אישתו ני ר ה, והשניים נסעו לגלות
בעצמם את אפריקה המתעוררת, אולי
עוד נשאר להעיר שם משהו. מכל מקום,
כמו שהם נחתו שם, הדבר הראשון שהם
גילו להפתעתם היה, שהשחורים ׳שולטים
במצב. אבל למרות זה, הם עדיין משוכנעים
שכדי להירגע מעונת הכדורגל, זה
המקום.
ורק כדי שלא תחשבו שהבחור מתבטל
בחו״ל, הרי לכם הוכחה שהוא בהחלט
מפעיל את ראש הזהב שלו גם שם. כי
הוא כל הזמן חיפש וחיפש עד שהעין
שלו התרגלה לצבע השחור וקלטה לפתע
יפהפייה מקומית שזופה לגמרי ! עם נוצות
בראש ושרשרות ועדיים ונזמים והכל,
ואמר בליבו: זהו זה. רק היא תביא פה
את הרפואה ין חבו״ה התל־אביביים המתענים
בחמסין והשוחרים קצת יופי־ייבוא.
הוא מיהר לשאול אותה בסוואהילית
מדוברת מה השם שלה ואחרי שהיא אמרה
לו משהו כמו?הכילה, הוא מיהר לשלוח
את תמונתה לחבר׳ה־לצים החובשים את
כיסאות אבסודוס ובולעים את פגרתם.
ורק-כדי שייווכחו שהוא חושב עליהם גם
בזמנים קשים, שלח מיכתב לחברו, כני־
,מין נבנהויז, והודיע לו שהוא יכול
להביא אותה בזול בתור מלצרית לאכסו־דוס,
בשביל לשטוף את העיניים.

ז מ כי ל ה
ריח של יופי

עכשיו סטלמך דק מחכה לאגקיי. מ-
אכסודוס, ואז ינחת עלינו שפע כזה של
זמבילות, שעוד לפני שנדע מה קורה
איתנו נתחיל להסתובב עירומים, ללמוד
סוואהילית ולקלוע צמות.

מעניין לעניין
באותו עניין
כשדוגמנית מתחילה לתכנן בגדים, זה
נקרא מעניין לעניין באותו עניין. ובאותו
עניין אני רוצה לספר לכם על הדוגמנית
שעושה, ועוד תעשה את זה, הלא היא

דגה בץ
בגדים — אבל שלה
דנ הכץ היפה, מי שהיתר משתתפת בולטת
בתחרות מלכת־המים לפני שנים אחדות וכיום דוגמנית מצליחה בזכות עצמה.
אז ככה, דנה פשוט החליטה שאם היא
כבר דוגמנית, אז למה שתעבוד קשה ותדגמן
בגדים של אחרים, אם היא יכולה לדגמן

מהירות של שיא

צביקה גם הוא אחד החתיכים הידועים
בעיר1 ,ם זה לא סוד גדול. אבל מה שאולי
לא ידעתם הוא שצביקה הוא גם
מהנדס, ואזרח־עובד־צה״ל, זמייבא כל
מיני מוצרים. בקיצור, לא חסר לו.
רונית מביאה לנשואין האלה, חוץ מהיופי,
גם את האופי הנעים ישלה. זאת,
לאחר שסיימה, לפני חודשים •אחדים, רומן
ממושך עם חברה הקודם, אמריקאי שחזר .
בינתיים למולדתו. היא וצביקה הכירו *
לפני שלושה חודשים, נדלקו זה על זה
והופ, חתונה ! ודברים כאלה אני אוהבת.
כי בינינו, באמת, למה למשוך את הסיפור
עד אין סוף?
את הבגדים של עצמה?
כ-שלב ראשון היא התקבלה ללימודים
במיכללת שנקר, שם היא לומדת עיצוב־אופנה
כבר שנה שנייה. ורק כדי להוכיח
שהראש היפה שלה גם קולט את החומר וגם
אוריגינאלי כשלעצמו, אני רואה אותה בכל
פעם עם תילבושת משגעת אחרת שהיא
תיכננה בעצמה, וכמו שהיא מספרת בלא־מעט
גאווה עצמית :״אני לובשת רק בגדים
שלי.״
דנה, שהיתה גם יועצת־יופי של אחת
מחברות־הקוסמטיקה, מכירה כבר את עולם
היופי מכל הכיוונים. אבל כדי לתפוס זווית
חדשה, היא החליטה לארוז את כל היופי
שלד, עם הרעיונות שיש לה בראש, ולנסוע
לארצות־הברית כדי לראות מה קורה ב עולם
הגדול.
באותה הזדמנות חגיגית היא גם תפגוש
את החבר שלה, שאת שמו היא השביעה ; .
אותי לשמור בסוד. ומי אני שאפר שבועה ז
אבל אני רק יכולה להרגיע אתכם שאתם
לא מפסידים כלום. אפילו אני לא שמעתי
עליו. אבל בהצלחה שיהיה לה, מה יש
להפסיד?

זוג צע>ר!

ההצעה השובו
.בסתר
לרכישת דירה
באזור המרכז
השווה בעצמך
בואו לגור מחוץ לעיר -קרוב
לתל־ אביב -בקרית נורדאו, נתניה,
ליד רמת פולג; בשכונה מתוכננת
אשר תכלול תחנה לאם ולילד,
מעון ילדים, גני ילדים, בתי ספר,
מרכז מסחרי ומוסדות ציבור
אחרים.

ברח׳ יעקב בצגלסון, בבנינים בגי 4קו מו ת

דירות בנות 3חדרים, בשטח 69מ״ר
דירות בנות 3חדרים, בשטח 71מ״ר

. 140,100
143,200

בבניו ״בוכב״ בן 8קומו ת

דירות בנות 3חדרים, בשטח 75מ״ר

163,000

ברח׳ ש״י עמון, בבנינים בני 8קומות

דירות בנות 3חדרים, בשטח 78מ״ר

173,000

המחיר כולל פיתוח סביבתי: כבישים, מדרכות, גינות,
מקומות חניה מוסדרים וכד.

המחיר אינו כולל מ ס ערך מוסף, אשר י שולם ע״י הרוכש בנוסף.
זוגות צעירים ! הצטרפו אל עשרות
משפחות של חבר׳ה צעירים שהגיעו
למסקנה:

דירת ״שיכון ופיתוח״
בקרית־גורדאו נתניה
ההצעה הסובה ביותר עבוריגו.
לפרטים נוספים מלא ושלח את
התלוש הרצ״ב:

להתרשמות ישירה יותר הננו מזמינים אותך לביקור בדירה לדוגמה הפתוחה לקהל
המבקרים כל השבוע (מלבד יום ו׳) בשעות 10 עד ו לפנה״צ ובימים א׳ -ה׳
מ־ 4עד 7אחה״צ.
בעת ־הביקור תוכל להתרשם מרמת התכנון והבניה ואף לקבל ייעוץ אישי בולל
מנציגנו במקום.
הסעות מאורגנות לדירה לדוגמה ולאתר הבניה יתקיימו בימים ב׳ ו־ד׳ בשעה
3.30 אחה״צ מסניף החברה ברח׳ הארבעה 8ו/א׳׳,תל־אביב.
פרטים והרשמה לדירות המוצעות בקרית נורדאו — בדירה לדוגמה בימים ובשעות
הביקור, ובסניף החברה בתל־אביב בימים א׳ -ה׳ בין השעות 8עד 2ו לפנה״צ
ובימים א׳ ,ג׳׳ ה׳ בין השעות 3עד 5אחה״צ.י

.־׳ לכבוד
שיכון ופיתוח לישראל בע״מ
רחוב הארבעה 8ז א׳ תל-אביב.
עבור ההצעה הטובה

-בקרית נורדאו.

נבקשכם לשלוח לנו פרטים נוספים׳.
על קרית נורדאו בנתניה.

הזה7.7

דירות שיכון ופיתוח-דירות איכות ורווחה
ג,כ?,״שיכון ופיתוח״ מציעה בקרית נורדאו נתניה מבחר דירות גם למכירה חופשית ולזכאי משרד השיכון.
העולם הזה 2027