גליון 2028 מתאריך 14 ביולי 1976

המחיר 6.50 :ל״י וכולל מ.ע.מ<.

מספר 2028

6 0עחוזיס

שנה 40

ט״ז תמוז ודוזל״ו14.7.76 ,

המיבצע. את רעיון הפקתו המהירה של הספר יזם
וביצע נחמן אוריאלי, המנכ״ל החדש של הוצאת כתר
שבעבר, בעת שהיה מנכ״ל עס עובד, הוציא לאור
את דו״ח ועדת־אגרנט 24 שעות בילבד אחרי פירסומו.

ח ח אלו ף יהיה
מנכ״לחל ־ א 3 *3

ינוג1ון*ף
בניהם של אח״מים
ב! פושט אנ טבה
בין חיילי צה״ד, שנטלו חרק בפשיטה
באנטבה, היו גם כמה חיילים שהם בניהם
של אישים־ככירים־מאד. כך, למשל,
נטל חלק בפעולה בנו של אחד מאנשי
צמרת המדינה.
חייל אחר שהשתתף במיבצע הוא בגת של אישיות
בכירה, ששכלח בן אחר שלח במילחמת יום־חכיפורים.
כאשר נודע לרמטכ״ל על הימצאות הבן השני בץ
החיילים באנטבה, הוא הגיב על כך בחומרה.

הר מ טב״ד מנע
פירסום עוומרון
פירסום בינלאומי, שעמד להינתן לקצין־חי״ר־וצנחנים
ראשי, תת־אלוף דן שומרון, כ&י שעמד
בראש הפושטים על שדה־התעזפה של אנטבה,
נמנע ברגע האחרון על־ידי הרמטכ״ל, שביקש
למנוע פירסום־יתר לקצינים בודדים שנטלו חלק
במיבצע.

אחרי שדן שומרון הוצג במי שעמד בראש
מיכצע שיחדור הטופי מטוס ״אייר־פראנס״,
ביקשו מיספר שבועונים אירופיים לפרסם
על שעריהם תמונות־צבע שד דן שומרה.
כהיעדר תמונות טובות, ביקשו סוכנויות־הצילומים
רשות לצלם את שומרון
צילומי־צבע, לצורך זה.
אחרי שהבקשה עוכבה במשך יום שלם, היא נענתה
לבסוף בשלילה. אחד השבועונים שהושב ריקם
היד, שבועון־החדשות הצרפתי ל׳אכספרס, שכתוצאה
מהסירוב נאלץ להדפיס תמונת־צבע קטנה של
שומרון, בין תמונות אחרות משיבת החטופים.

הויסים שהת חו ל לו
3מי 3צע או 313ר.
נוסף לכושרם המיבצעי של חיילי צה״ל, סייעה
להצלחת הפשיטה באנטבה שורה שלמה של ניסים,
שלא ניתן היה לחזותם מראש. המאמינים שבין
חיילי צד,״ל, שנטלו חלק במיבצע, מסתמכים על
ניסים אלה כהוכחה שמן השמיים סייעו להצלחת
המיבצע.
הנס הראשון אירע בעת שמטוסי הרקולס של חיל־האוויר,
שהטיסו את הפושטים, התקרבו לתחום
אוגנדה, בטיסה מעל אגם ויקטוריה. השמיים
באיזור זה היו מכוסים ענני־גשם צפופים, שמנעו
כל ראות, ועלולים היו להקשות על הנחיתה במסלולי
נמל־התעופה של אנטבה.

אולם כאשר התקרבו המטוסים לאנטבה
עצמה הסתבר, מעשה־ניסים, כי דווקא
מעל דשדה־התעופה נוצרה קרחת כתוך
העננים, והשמיים מעל המסלולים היו
נקיים וצלולים, ללא סימן־ענן קל כיותר,
דבר שהקל על הנחיתה.

הנם השני אירע בעת שההרקולסים המריאו עם
הפושטים והמשוחררים מאנטבה. כל שלושת
ההרקולסים המריאו מעל גבי המסלולים החשוכים
ללא תקלה.

אולם ה״הרקולס״ הרביעי, שבו היה הכוח
המאסף של הפושטים, כימעט שנפל
לתעלה שבצד המסלול. בשל החשיכה סבר
קברניט המטוס כי הקו הלבן, שסימן את
קצה המסלול, הוא הקו המסמן את מרכז
המסלול, סטה לצד וגלגליו כימעט גלשו
אל התעלה. כרגע האחרון הבחין הקברניט
במישגה. תיקן את הסטייה ומנע אסון גדול.
גילויים אלה כלולים בספר מיבצע אוגנדה, שכתב
העיתונאי אורי דן, הספר הראשון שהופיע על

שזכה במיכרז לתפקיד מנכ״ל
שירותי העירייה בתל־אביב, עומד לפרוש מתפקידו
ומצה׳׳ל, ולהיכנס לתפקידו תוך זמן קצר.

עד כה נכללו כמיסגרת תפקיד זה בעיקר
תפקידי שליטה על מנגנון עוכדי־העירייה.
אולם נראה כי כדעת ראש־־העיר, שלמה
>״צ׳יצ להט, להרחיב את מיסגרת
סמכויותיו של מנהל־שירותי־העירייה,
ולהופכו כהדרגה מעין מנכ״ל של
העירייה כולה.

ע שרות מ*ד*וו דול רי ם
*וזרמו
ב עי ק בו ת המיבצע
לפחות ארבע חברות־סרטים הוליוודיות נאבקות

מת־חווז רבה
בין מ שד דרבינובי ץ
המתיחות בין שר־האוצר יהושע רכינוכיץ
לבין מזכ״ל ההסתדרות ירוחם משל
הגיעה לאחרונה לשיא חדש, אחרי שמשל
התבטא, כחוג סגור, כחריפות רכה על
שר־־האוצר ומדיניותו הכלכלית והחברתית.

בין השאר אמר משל על רבינוביץ :״הוא עתיד
להביא את האסון הגדול ביותר על תנועת־ד,עבודה...
הימין יצטרך לרשום את רבינוביץ בספר־הזהב...
חוסר־הריגשיות שלו כלפי ציבור־הפועלים עלול
לגרום למפולת.״

עוד מגיים כו חו ת
חד שים ל לי כו ד
מתוך מטרה לנפץ את דימויו של הליכוד כגוף
פוליטי מאובן, שמנהיגיו לא התחלפו זה שנות דור,
מנסה אלוף (מיל ).עזר וייצמן לגייס לשורות
הליכוד שורה של אישים חדשים, שירעננו את
גלריית האישים של המיפלגה.

כין השאר מתנהל מיבצע הגיוס שד וייצמן
כתחום האקדמי ובתחום הצבאי, כקרב
קצינים בכירים העומדים להשתחרר
כעתיד הקרוב משירותם הצבאי.

כפר ־ צו ל לני ס

אל מנ ת ד דו
גמלה לד**ן
תדמה אלעזר, אלמנתו שד רב־אלוף
(מיל ).דויד אלעזר, גמלה לשר־הכי־טחון
לשעבר, משה דיין, על הפגיעה
שפגע כה כעת שבא לנחמה אחרי
מותו של דדו. דיין ביקש אז, טלפונית,
רשות לבוא לבקר. כאשר ניתנה
לו הרשות, הוא הופיע בכית אלעזר
בלוויית צלם. למחרת פורסם צילום
כיקור״הניחומים שלו אצל האלמנה.
לאחרונה ביקש דיין שוב רשות לבוא
לכיקור־תנחומים אצל המישפחה.
תדמה הגיבה כנוסח :״אבל אד תשכח
להביא צלם:״ כעיקבות הערה זו
העדיף דיין שלא לערוך את הביקור
המתוכנן.

׳ביילעדי סגו
וצד,״ל בהפקת סרט על מיבצע אנטבה. עד כה עדיין
לא הובטחה הבילעדיות אף לאחת מהן, והטיפול
בבקשות הועבר ממישרד־הביטחון לידי מישרד־המיסחר־וד,תעשייה.

כהצעות
שהועדו עד כה, מדובר על הזרמת -
כספים כסדר גודל של 10—15 מיליון דולר
להפקת כל אחד מהסרטים כארץ. לא מן
הנמנע שלבסוף יוחלט עד שיתוף־פעולה
עם החכרה שתזרים לארץ את הסכום
הגדול כיותר כמטבע זר.

מוקם כ או פי ר ה
כפר־נופש מייוחד, המייועד לשמש בסים לצוללנים
העוסקים בספורט התת־מימי, מוקם והולך בקירבת
אופירה ויושלם, כנראה, לקראת הקייץ הבא.
הצורך הגידול משיבה הנופים

כהקמת מרכז מעין זה נבע מן
בתיירות לים־סוף, המהווה מוקד־לצוללנים
מכל רחבי העולם, כשל
התת־מימיים המייוחדים שלו.

כיום_אין קיימים באופירה כל בתי־נופש ובתי-
הארחה המייועדים לקלוט תיירים. הקמת הכפר
היא פרי יוזמה פרטית.

הרוצה בהמחאה -
ימת*ן יומיים
בל הרוצה כפינקסי־המחאות מסניף הבנק
שלו, יצטרך להמתין כעתיד יומיים מעת
ההזמנה ועד קבלת ההמחאות. הסיכה :
הבנקים עוכרים לשיטת ההמחאות
המגנטיות, ועדיהם להדפיס את המיספר
המגנטי על ההמחאות כיחידת הדפסה
מרכזית.
עד כה היה פקיד־בנק מטביע את מיספר החשבון
בחותסת־יד, וההמחאות היו נמסרות מייד עם ההזמנה.

עוזרו שלבר ־ ל ב

ה דו ק ף־ ל כ

גור ש

לאי שיות כ כי ר ה

מה מי ש מרת

אישיות ככירה, ששמה אוזכר בקשר
למאורעות שאירעו באחרונה, אוש •
פזה ככית־חולים כמצב״חמור, אחר*
שלקתה כהתקף־לב. אחרי שהייה של
יומיים ביחידה לטיפול נמרץ. כחולי־לב,
יצאה האישיות מכלל סכנה.

בועז אפדבאום, עוזרו של שר־המיסחר־והתעשייה,
חיים כר־לב, גורש מהמישמרת
הצעירה של מיפדגת־העבודה, שכה הוא
חבר מזה שנים אחדות.
מזכיר המישמרת, נתן רענן, הודיע בישיבת המזכירות
של המישמרת, כי אפלבאום הודח מכל תפקידיו
וגורש מהמישמרת. העילה לצעד זח: התנגדותו של
אפלבאום לרענן, ומאמר שאותו פירסם אפלבאום
במעריב, שבו תקף את הנהגת:המישמרת הצעירה.
אפלבאום שוקל עתה אילו צעדים מישפטיים לנקוט
בתגובה על הדחתו.

; 131)16
^8ימן3תז!!יגז
?***י0ססייז־׳י

411

1כחשב רוח רענן
ביום קיץ חם...

בר תחושי את והסובבים אותר כאשר תשתמשי באחד מארבעת הריחות ה מפתים בסיירת ״נ!ויק סרוגז ״ מתוצרת חברת ״מדילייך השוויצרית:
״פריגטן״ באריזה כחולה ״ספורט״ באריזה וורודה ״אינטרמצו״ באריזה חומה ״אנטי־פרספירנט״ באריזה ירוקה
להגברת בטחונר העצמי ולשלמות נשיותר השתמשי ב ״ בי דקס ״ ,דיאודורנט נשי אינטימי יעיל ועדין שפותח ע״י גיניקולוגים ב־ 3ריחות נפלאים:
״קלאסיק״ באריזה לבנה ,״דיסקרט״ — באריזה כחולה ,״יאסמין״ — באריזה וורודה,
מופץ ע״י יצהר בע״מ. להשיג בכל בתי המרקחת והחמרוקיות.

מלץ! א ת הדירה ב-תז־יראן מקרר תדיר אן 400
המקררה אי די א לי לבית הי שרא לי.
ה מ קרר ה מ שו כללהסחקדס
והמת אי םבמ יו חדל תנ א• הארץ.
מקדדח די ר או 400 הו א סי פו רהצלחה
שנ מכרלצרכ ני ם ר בי םוכולםמ רו צי ס
ת כו ל תו שלת דיר אן 400 מי ר כיו! ו הוא
מיו צרמח 1מר*םברת׳ מחליד׳ ם
נבמינוון צ ב עי םהמת אי םלכלמסבח.

קנ האת מוצר׳

מזו.ני ח די ר אן
וגני אויר תדיד אן הם ה טו בי ם בי 1ת ד
היפי ם ביו תרוה סו צ ל חי ם.
מ דו ע?
בי הם מ עני קי ם קרו ר וחימום
נז ק סי מ ר ״ ם בי חי ד ת קו מפק טי ת.
כי הם מעוצבי ם ומתוכננים להשתלב
עם צ ב עי בי תך או משרדך.
כי הם עו שי ם ע בו דהג דו ל ה
זבששש ..ק ט.
כ׳ הם מטה רי ם אויר, סופגי ם ע שן
ולחות, ח ס כונ״ םבחשמל.

ה שי לו ב רו ס ט רי א 1פוני שלת דיר אן
4שצדים שהם מן הטובים בעורם.
מרכיבים את הסעדכת האידיאלית
נהיא סובאח ע״• ענק האלקטרוניקה
חדיראן.
4מגברים בעלי עוצמה כפול ה
!רגישות גבוהה חסו־זנא ח13 חז3א.
4ר מ קו לי ם מ תו צרתחברת 81.נפאר
ה תו צרתהאמ רי ק אי ת.
ש הו א מ תו צרת יפאן.
• 4פ טי פון
עלהקשר בין הי פ אני ם
ז ה אל ק ט רוניקה יוד עבעצםכלילי .

ה נן רי ת די ר אן
יש ל ך הרבה סיבות טנבנת לקנות
את תנורי תדיראן החדשים.
תנורי תדיראן ב 4-דגמים נבמיגזנן
צבעים. פועלים בשיטת ניקוי עצמי

91ח!ח.15611 0163

תנורי חדידאן הם המילה האחרונה
כ שהמדובר ב שכלול ובעיצוב תנורי
בישול ואפיה.
העובדה שהתנזרים הם של תדיראן
אוסרת בעצם הכל.

סלרזיות תדיראן
טלויזיות תדיראן בשני הגדלים ״12
- 1־ 24 הן בעלות ׳יזכרו! אלקטרוני״
שהוא תכנון טרנזיסטור׳ חדשני של
תדיראן. איכ 1ת סירבית של התמונה,
יצוב אלקטרוני מתקדם. בטיחות
מכסימלית ועיצוב אירופי מודרני
במגוון צבעים הופכים את טלויזיות
חדיראן לטובות ולאסיגות מסלן•

• 4אוזניות *6ז6ק״ 5נרגם )!1-3הן סה
רגישות ומעולות שהן מביאות את
אולם הקונצרטים לביתך.
ל ה שיג בחנויו ת ה מו ב ח רו ת ובסניפי ח די ר אן:

תל-אביב: רח קרליבך 27 טל .285151 .ירושלים: רה׳ שמאי 9מל .231315,234857 .חיפה: ככר מאירהוף 5
באר־שבע: רח החלוץ 128 טל .34585 .נתניה; רח׳ שער הגיא .1

קריח אליעזר טל.511232-3 .

מקר רי ם מזגני אויר • טלרזיו תימערמת סטריאו • תנו רי. א פי ה ובי שול • שואבי אבק סו ל לו תיר דיו לממ ניו ה י מוצרי ת או ר ה • קופות׳ רו ש מו ת

מקרר תדיראץ * 550מ קר ר תדיראן 285
מקפיא תר יראן 140
מקדר תדיראן 550־ עם שתי דלתות אנכיות -
8סו- 5זו- 8וסו 5פוער בשיטת זנסות סא
תדיראן 235 ומקפיא ח די ר אן 140
שייכים למשפחההמ פו ארתשל
מקר רי תדי ר אן.
מקררת די ר אן 285 מצ טיין בי ת רונו ת
זבשכ לו לי ם ה מיו ח די םשלמקרר
ת די ר אן - 400מקררההצלחה, ו בז כו ת
מ מ ריו הקזספקט ״ ם הוא מ ת אי ם
ב מיו ח ד לזוגו ת צ עי רי םזלמשפחנת
ק טנו ת. מ ק פי א ת די ר אן 140ה תו ספת
ה אי די א לי תלכלמ קר ר, הנ ס ך הו צ או ת
!זמן ע־יהקפאת המזון ל ת קו פהשל
חו ד שי ם ר בי ם.

מה שטו> 1צרכ!ך
ח 1צרי תדיר אן 5

גיליון ״העולם הזה״ ,שיצא לפני 25 שנה בדיוק,
הציג בסידרה ״עולמו של האיש הקטן״ ,כתבה מצולמת
על לסלי פלטשר, תושב לונדון בתקופת הקיצוב

האחר־מילחמתי. בגיליון בולטת גם סידרת־התחקי־ /
ריס על מצעי המיפלגות ״ב־ 30 ביולי אתה מחליט* :
והפעם על המדינה במרחב. המועד הקרב של הבחירות
לכנסת מייוצג, בגיליון, בעמוד תמונות של הארו .הצידוד במיפלגות מטעם דיירי בית משותף אחד
חה האחרונה כמיזנון הכנסת, כאשר הסועדים הם: כתל-אכיב.
דוב יוסף, פולה בן־גוריון, משה סנה, מנחם בגין, ישנערת-השער
היא סוזי בת ה 13-אשר מלקקת
ראל ישעיהו ופינחס לבון. בתבת-תחקיר נוספת על גלידה, על רקע מודעות הבחירות, וקובעת ״ההבטחות
הבחירות היא ״דיזנגוף 97/99 בוחר״ — ובה ניתוח נמסות אחרי הבחירות במו גלידה.״

^ 8 25

הספר ער פליטות הנה ושגגות־הלשוו שהושמעו במסת
* האם השיר ״אודי1חמודי״1זוא תערובת שר ולס וינאי
ומנגינת דחוב דוסית * ן וזישדאלי שי וד לדמשק
העם
מה ה חו שבים, ימה?
״מה הם־ חושבים, מה?״ אמר בנעם
פקיד־בנק בגיל העמידה, כשעמד לפני
לוודהמודעות וקרא את כרוזי המיפלגות
השונות.
לא הוא בילבד שאל שאלה זו. אם לדון
לפי רמת התעמולה המיפלגתית, הרי הבוחר
הישראלי הממוצע הוא נער בן ,8
ששיכלו מפגר במיקצת, קל-אמונה ונעדר
חוש־ביקורת.
המוזר ביותר אינו המידה הגדושה של
הדמגוגיה, שהיא טיבעית במילחמת־בחי־רות,
אלא היעדר שאר סוגי התעמולה —
ההסברה ההגיונית, הניתוח הצלול.
שום מיפלגה אינה טורחת לגלות את
עמדתה בשאלות־היסוד האמיתיות. במקום
זה מעתיקה אחת מרעותה את סיסמאותיה
חסרות־התוכן, לפעמים בצורה מגוחכת.
בבתי־הקולנוע מוצגות, בהפסקה, שתי מודעות
— אחת של מפא״י ואחת של ציו־נינדכללים
— ששתיהן אומרות בדיוק את
אותו הדבר: חשוב על עתיד הילדים,
בחר בנו.
נקמת־הבוחרים, הרודהסכנות: אדישות
כימעט־מוחלטת לגבי מילחמת־הבחירות.
תייר יהודי, שירד מן המטוס בלוד והסתובב
שעתיים בתל-אביב, שאל בתמימות:
״האם הבחירות נידחוו״

מחוייבים להפ סי ד *
״לא ניתן להרוס מיפעל ותיק של אחד
מחברינו!״ צעקו תעשייני־המזון, שנתאספו
לישיבה יוצאת־מדהכלל בהתאחדות־בע-
לי־תעשייה. היום הוא ומחר אנחנו —
המשיכו בוויכוח הסוער המשתתפים. יש
לפעול מייד!
למעלה מ 3-חודשים נמשכת השביתה
במיפעל־הביסקוויטים של פרומין בירושלים.
הפועלים תובעים העלאה של שכר-
העבודה בגובה של 35 אחוז. בעל המיס־על
מסכים, אולם תובע העלאה מקבילה
של מחיר־התוצרת. הממשלה אינה מעוג־יינת
כעת בביסקוויטיס. התוצאה: הסיב־סוך
והשביתה נמשכים.

לבסוף התרגזו יתר התעשיינים: מה יהיה
הסוף? ואם זה יקרה לעסיס, מתוך חוסר
פירות או ירקות, או לתעשיית האיטריות,
מתוך חוסר קמח?
הדיונים נשמרו בסוד, אולם נתגלה ששר־המיסחר
קיבל התראה, שתוגש נגדו עתי־רה
לבית־הדין־העליון להוציא צדעל-תנאי,
שיבוא וינמק מדוע נמנע מלהעלות את
מחיר־התוצרת בהתאם להעלאת־השכר. האם
בכלל אפשר לכפות על יצרן להמשיך
בעבודה תוך נשיאה בהפסדים? בינתיים
הופעלה קרן העזרה ההדדית, וכל
התעשיינים משתתפים בנזקים הנגרמים ל־פרומין
בעיקבות השביתה.

חעכוולה
כ ל ׳ 1בשר
העיתון הדמשקאי אל־ נסר פירסם לפני
שבועות מיספר את קורותיו של צעיר יהודי,
אשר ״פותה על־ידי תעמולת־הכזב
הציונית לעלות לישראל.״
ארץ זבת חלב, דבש וליבלוד. לפני
כמה ימים נמלט יהודי צעיר, יוצא צר פת,
מישראל לסוריה. לפני שיצא את
צרפת הלעיטו אותו בסיפורים על ארץ
זבת חלב ודבש. אך כשהגיע לישראל
גילה את האמת המרה: במקום שפע ואושר
— אבטלה, מחסור ורעב. כיוון שלא
רצה לסבול מתנאי־חיים איומים אלה, החליט
להסתכן. התגנב לסוריה, נתפס וביקש
להחזירו לצרפת.
ממקום־מעצרו בסוריה שיגר מיכתב ל קרוביו,
ובו תיאר את המצב בישראל.
מתוך כוונה טובה (״להגן על העולה
המאוכזב״) משמיט אל־נסר את השמות
שהוזכרו במיכתב, אך מוסר אותו, מילבד
זאת במלואו:
״אני מקווה כי קיבלתם את מיכתבי
האחרון מפלסטינה. צירפתי לו את כר-
טים־האוניה ששוב אינני זקוק לו. מיכ~-
תבבם האחרון גרם לכך שעזבתי את פלס־טינה,
ועברתי לסוריה. נתקבלתי בסבר-
פנים יפות. אני עדיין זוכר את פגישתנו
האחרונה כאשר ו ניסו לעוץ לי,
שעה שאמא בכתה, וסבא ואבא שידלוני
לא לנסוע. אולם תמיד הייתי צעיר חסר-
אחריות. אני מקווה שבעתיד אדע יותר
טוב. כי כאשר אדם סובל הוא לומד. מתי
אראכם בשנית? רק אלוהים יודע את
התשובה. מעולם לא הייתי בכלא, אך גו
רלי
הביא אותי ליהודים המתועבים ולהכרה
עם סריגי־הסוהר. כאשר אחזור לפאריס,
אפרסם בעיתונים שיהודים אינם צריכים
לעלות לפלסטינה, כי שם כולם מלוכלכים.
אני מאוד מתגעגע לילד כעת
אני בכלא, ואינני יודע כמה זמן אשאר
בו. אולם אני שבע־רצון, אני אוכל בשר
כל יום, דבר שאין לאיש בישראל. משך
שמונת החודשים שהייתי בישראל, אי בדתי
15ק״ג ממישקלי, והתרגלתי לא
להיות בררן, לכן אני אוכל כעת כל
שמגישים ל י
מסקנתו של העיתון: אם יקיימו הערבים
את המצור לתקופה קצרה בילבד, יברחו
כל תושבי ישראל לארצות מוצאם,
כעכברים העוזבים אוניה טובעת.
מכחכים כדניווו ואוד חמוד•
התפלאתי מאד לקרוא מעל טורי העולס
הזה ( )711 את דברי נחום נרדי, אשר
לרגל יובלו ה־ 25 מצא לו הזדמנות נוחה
לנגח אחרים ולשבח את עצמו.
מר גרדי נדהם מן העובדה כי השירים׳
שהושרו בארץ לאחר שובו מאר־צוודהברית,
נשאו אופי זר וזול. ואז הוא
החליט ״להתמסר ליצירה עממית, הצריכה
לתפוס את מקומה של הנגינה ההמונית
הסרת-טעם ומטמטמת־החושים.״
יפה מאד! אינני בא להגן על היצירות
מהסוג הנ״ל. אבל אולי כדאי להזכיר לקום-
פוזיטור הנכבד שבזמן קרבות וקרבנות
שר העם את אשר קרוב לליבז, ומבטא
את רגשותיו, ואיו לו זמן להתפלפל בבע יות
הסיגנון. אבל למר נרדי רחוקה הרוח,
שפיעמה בלבותיהם של אלה ששרו בערבות
הנגב בנסעם לחזית. כי אז הוא, מר נרדי,־
במקום לשבת בתוך היישוב וליצור למענו
וגם לשפר את טעמו, ישב לו בביט-
חה מאחורי האוקינוס וסידר קונצרט
(שנושאו, כמקובל, היה שופן) משלו באולמי
קרנגי...
ומה פיתאום נזכר בבלניות? הן כלניות
כבר ירדו כימעט מן הפרק בזמן שובו
ארצה. אלא שעם השיר הזה יש לו חש בון
מייוחד. לשיר יש כנראה חיסרון גדול,
והוא: שמחברו איננו נרדי בעצמו. כי
כל הדיבורים על טוהר־הסיגנון אינם
אלא פיטפוט גרידא. יוכיח נא מר נרדי כי
שירו תשובה לרב החובל הוא שיר עברי,

״העולם הזח״ 715
התאריך 12.7.51 :
או שאודי חמודי אינו מהווה תערובת של
ולס וינאי ומנגינת־רחוב רוסית.
אם כלניות הוא שיר ״חקייני אשר נכתב
על טהרת השלאגר הפולני,״ ידונו אח רים.
כי דעתו של בעל־היובל בענייני ביקורת
מוסיקאלית אינה מעניינת אותי ביותר,
למרות שלפי דבריו, אשר הודפסו ב־תוכניה
לקונצרט שלו נחום נרדי הוא
הקומפוזיטור המוכשר המקורי והפורה ביותר
בישראל, והסמכות הגדולה ביותר בעולם
כולו בענייני המוסיקה היהודית העתיקה
והחדשה״ (איזו צניעות משכנעת!).
משה וילנסקי, תל־אביב

אנשים
* ח״כ אברהם אלמליח, הספרדי
שהסך מועמד מס׳ 113 ברשימת מפא״י, וש-
בלט בכנסת הראשונה בתיקוני שגיאות ה־דיקדוק
לחבריו הח״כים, פנה לעיסוק
חשוב: הוא מכין לדפוס ספרון עברית
בכנסת הראשונה, שיכיל את פליטות־הפה
ושגגות־הלשון המשונות שהושמעו בכנסת.
* מי שהיה חברו לסיעה הספרדית,
אליהו אלישר, הוכיח השבוע את יכולתו.
כממלא מקום ראש־עיריית ירושלים,
נפרד ממארק שאגל, שהעביר את תערוכת
תמונותיו לתל־אביב, בנאום אידישי.
* אותה שעה הגיע ראש־עיריית ירושלים
שלמה זלמן שרגאי לפאריס, בי רת
צרפת, החוגגת את יום־הולדתה האל פיים•
כמתנת יום־הולדת מסר שרגאי לכייר
דה־גול״ ,ראש עיריית פאריס,
ספר תנ״ך בכריכת זהב טהור, מאת ״ירושלים
בת שלושת אלפים השנה.״
* משה אונא ,44 ,איש ההתיישבות
העובדת וח״כ מטעם החזית הדתית, המופיע
במקום השני ברשימת ״הפועל המזרחי״
(בזכות היותו האידיאולוג של סיעת
״למיפנה״) מצטיין, אחר בדיקת כל
המועמדים הבטוחים לכנסת השנייה, בשיא:
הוא אב לשייבעה ילדים.
* אית החזיודהדתית אחר, אליהו
מזור, התעשיין האגודאי שלא יחזור לכנסת
(הוא אחרון ברשימתו) היה מלא
רוח־ליצנות. כאשר בסיום ישיבות הכנסת
צולמו כל ועדות־הכנסת על-ידי הצלם הרשמי,
עלה יחד עם ועדתו — ועדת-
הכנסת — על גג הבניין, והעיר :״זו
הפעם הראשונה שוועדת הכנסת עומדת
על הגובה״ ( 14 מטרים מעל לרחוב).
* אחי הגנרל שדל דה־גול.

״העולם חזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערבת והמינהלה: תרי
אביב, רחוב גורדו! ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר 136 מען מברקי :
״עולמפרס״ .מודפס כ״הדפום החדש״ בע״מ, תל־אכיב, רחוב כן־
אביגדור. הפצה :״גד״ כע״מ. גלוסות :״ציגקוגרפיה כספי״ בע״מ
העורף הראשי: אורי אבנרי. המוציא לאור: העולם חזה בע״מ.

באשר התייצב השבוע הרמטכ״ל
רב־אלוף מרדכי}״מוטה״) גור בפני העתו־נאים,
כדי לספר באוזניהם — במידה לא
מבוטלת של יוהרה — פרטים נוספים
ומלאים יותר על מיבצע צה״ל באנטבה,
הוא השמיט לגמרי היבט נוסף של פעילות
צה״ל באותו יזם. לא היה זה במקרה.
בי בניגוד להצלחה הבמעט־טוטאלית שנחל
צה״ל בביצוע המשימה הצבאית שהיחד,
מפורטת בפקודת־המיבצע לפושטים על
אנטבה, הוא נחל כישלון מוחלט באותו
תחום שהרמטכ״ל התעלם מטנו.
הדברים שיסופרו להלן, עלולים להישמע
כפרי־דימיון־מטורף, הזיות של מוכי־שיגעון
גדלות או בדיחה לילדים מפגרים. לרוע
המזל, עד כמה שקשה להאמין בכך, הם
התרחשו במציאות. ואין בהם כדי להוסיף
הרבה כבוד לאישים מסויימים בצה״ל.
בכוונה תחילה בחרנו להתעלם מהפרשה
בשבוע שעבר, כדי לא לפגוע בשמחת
חג־שיחרור־חטופי־אנטבה ובגלי ההתלהבות
הספונטאניים שהציפו את כל הלבבות.
אבל הדברים הם חמורים מדי, מכדי לעבור
עליהם לסדר־היום, ולא רק משום שהם
נוגעים בנו, ובך — הקורא עתון זה.
מה שאירע ביממה בה נערכה פשיטת
צה״ל באוגנדה הוכיח כי צה״ל מורכב לא
רק ממפקדים נועזים, רבי־תושיה ודימית״
צבאי ובעלי יכולת־ביצוע פגומנאלית. הוא
בנוי לא רק מלוחמים טהורי־לב המוכנים
לחרף את נפשם אלפי קילומטרים הרחק
ממולדתם כדי לנסות להציל חטופים חפים-
מפשע. מלבד אלה ורבים אחרים, טובים
ומסורים, קיימים במערכת־הביטחון כנראה,
גם בעלי מוחות מעוותים, צרי-אופק ומח שבה,
מנהלי־חשבונות קטנוניים שהשינאה
מפעפעת בליבם גם בשעותיה הגדולות של
האומה.
אלה האחרונים גרמו לכך שבליל־הפשיטה
על אנטבה הוטלו על צה״ל שתי משימות.
האחת היתד, לשחרר את חטופי מטוס
אייר־פראנס ולהביאם בשלום למולדת.
המשימה השניה היתד, למנוע בכל מחיר
מהעולם חזה לסקר את מיבצע חזרת החטופים
ולדווח על כך בגיליון שהופיע בשבוע
שעבר.
לא. זאת אינה בדיחה. גם לא הזיית
יום־שרב.
עתה כבר נעלה מכל ספק הוא, שבעת
שטובי המוחות של צה״ל עסקו בפרטי
הפרטים של המיבצע הצבאי המסובך והמורכב
הזה, כאשר כל המאמץ רוכז למשימה
האחת, נמצא גם אותו מוח שלא שכח
את הפרט החשוב הזה :״העולם הזה — לא
לתת להם להתקרב. למנוע מהם בל גישה.
אידי אמין הוא האוייב מיספר אחד. העולם
הזה הוא מיספר שניים.״

וכף, החד מהשעות הקטנות של
בוקר יום ראשון בשבוע שעבר, בעת
שהידיעה על הצלחת פשיטת אנטבה הקפיצה
את כל אזרחי המדינה והציפה אותם

בהתרגשות חסרת־תקדים ובהתרוממות־רוח
נדירה, נשארו כמד! אנשים קרי־רוח ושלווים,
כשהם יודעים מהו הדבר החשוב
באמת לעשותו אותו יום: למנוע מהעולם
הזה כיסוי עתונאי של הפרשה.
באותו בוקר, בו היה נדמה לאזרחי
ישראל שכל צמרת המדינה וצה״ל עוסקת
רק בנושא אחד, נערכו ישיבות ותידרו״
בים, הועברו הוראות ופקודות־מיבצע
וגוייסו כוחות כדי להילחם גם בהעולס הזה.
בשעה ארבע וחצי בבוקר יום הראשון,
זמן קצר אחרי שהידיעה על הפשיטה פשטה
בארץ כאש בשדה־קוצים, פגש כתב העולם
הזה יוסי ינאי, את היועץ לעגייני־עיתונות
של ראש־הממשלה, דן פתיר, בשער משרד
ראש־הממשלה בקריה בתל־אביב. פתיר מסר

לו ולינאי כאחד היו צפויות הפתעות.
באותו זמן שהיתי אני באילת. אחרי
שהופרכה ידיעה כאילו ינחתו המשוחררים
באילת לפני שימשיכו בטיסתם צפונה,
עליתי על מטוס ארקיע שיטיסני ללוד,
שם עמדה להיערך קבלת־הפנים לשבים.
בערך בשעה שש בבוקר התבקש ראש
ענף־קשר־לעיתונות, ביחידת דובר צד,״ל
— שעליה הוטל לארגן את סיקור שיבת
החטופים — לאשר לחוליית־כיסוי של
העולם הזה להצטרף לאוטובוסים שיסיעו את
העתונאים והצלמים ללוד. היה זה אקט
פורמאלי בילבד, שכן אז עוד לא היה
ברור כי הסיקור יהיה פתוח לכל ולא רק
לכתבים־צבאיים. כפי שהסתבר מאוחר יותר
דאג דובר צה״ל להסעת בל העתונאים
שחפצו בכך ללוד, כולל העתמאים הזרים,
הקבועים והמקריים.
קצין־הקשר לעיתונות, רב־סרן מויאל,
הודיע בתשובה כי יתן אישור כעבור חמש
דקות. הוא אומנם צילצל כעבור חמש
דקות. אלא שאז מסר כי אין בפיו תשובה
ברורה. דובר צה״ל, תת־אלוף יואל בן־
פורת, נמצא בדרכו מהבית ללישכתו ואין
אפשרות להשיגו.
כעבור עשר דקות נוספות שוב התקשר
רב־סרן מויאל. הפעם הוא היה כבר מתודרך
ומעודכן. הוא הודיע כי על פי הוראת
דובר צה״ל נאסרה על אנשי העולם הזח
הנסיעה עם שאר העתונאים ללוד ובן
הכניסה לבסיס הצבאי שם תיערך קבלת־הפנים.

כנקודה זו עדיין לא היד, ברור שמדובר
במיבצע צבאי מתוכנן. נוצר הרושם
כי מדובר בסך הכל בקפריזה בלתי שקולה
של דובר צה״ל, שמצא לו שעת־בושר כדי
להיפרע מהעולם הזה על הביקורת שנמתחה
בו בשבועות האחרונים כלפי כמה פרשיות
שאירעו בצה״ל.
יוסי ינאי התקשר עם יועץ־העיתונות

היתה :״למה אתם לא מבקשים מפני
עצות לפני שאתם כותבים על צד,״ל גם
במקרים קודמים ז״
״אני לא מבקש עצות,״ חזר בו ינאי,
ביקש מלביא לפנות אל שר־הביטחון כדי
שיורה לרמטכ״ל ולדובר צה״ל לבטל את
המיגבלות שהוטלו על העולם הזה. לביא
ביקש להתקשר אליו יותר מאוחר כדי
לקבל תשובה. באשר התקשרו אליו בשעה
תשע בבוקר, הודיעה מזכירתו כי יצא
מהמשרד ולא יחזור עוד. הוא לא השאיר
כל תשובה או הוראה בקשר לעניין בו
התבקש לטפל.

כאותה שעה בערך הגעתי אל שער
המחנה הצבאי לשם עמדו המשוחררים
לחזור. פגשתי שם הרבה מידידי העתונאים
והצלמים, שהמתינו להיתר להיכנס בשערי
המחנה• כיוון שהאוטובוסים עם העתונאים
והצלמים מתל־אביב טרם הגיעו לשם, היתה
הכניסה בשלב זה אסורה לבל.
אז ניגש אלי קצין מיחידת דובר צה״ל,
מכר ותיק שבתוקף תפקידי ככתב־הצבאי
של העולם הזה בילינו הרבה בצוותא. הוא
היה מתוח ועיניו היו מושפלות. הוא ניסה
לדבר אלי, אבל המילים נתקעו בגרונו.
ניכר היה עליו שהוא רוצה לומר משהו
אלא שלא יכול היה לעשות זאת. לבסוף
הפליט רק :״אלי, אני מצטער, אבל
קיבלתי הוראה שלפני שאתה נכנם תיפנה
לרב־סרן מויאל הוא הסתלק מיד מהמקום.

הבנתי את פשר דבריו. כעבור זמן
לא רב הגיעו האוטובוסים עמוסי־העתונאים
של דובר צר,״ל. היו שם אנשים שכל קשר
ביניהם ובין מיקצוע העיתונות הוא מקרי
בהחלט. העתונאים שהמתינו ליד השער
עלו על האוטובוסים. כדבר טבעי ומובן
מאליו עליתי גם אני עמם.
ראש ענף־הקשר״לעיתונות ביחידת דובר
צד,״ל, רב־סרן מויאל, עצר אותי .״אני
מצטער,״ הוא התנצל בפני בקול מבוייש,

הרמטכ״ל, שר־הביטחון ודובר צה״ל
מי נתן את ההוראה 7
באותה הזדמנות לינאי מידע נוסף, שלא
היה ידוע עד אז ופורסם אחר כך, על
המיבצע. כאשר ביקש ממנו ינאי פרטים
על המקום בו תיערך קבלת־הפנים לשבים,
הציע לו פתיר להיות בשעה 10 בבוקר
בבסיס־הצבאי שליד נמל־ד,תעופה בלוד.
״דובר צה״ל יארגן את ההסעה,״ אמר.
איזבור שמו של דובר צד,״ל הדליק אור
אדום בראשו־ של ינאי. על סמך ניסיון
השבועות האחרונים, כאשר נתקל בחוסר
היענות ורצון לשתף־פעולה עמו מצד דובר
צד,״ל בנושאים שונים הנוגעים לצד,״ל,
חשש כי הדובר ימנע ממנו כניסה לבסיס.
הוא הביע את חששו באוזני פתיר.
״השתגעתן״ אמר יועץ ראש־הממשלה,
״ביום כזד,ן מי מתעסק בדברים כאלה?״

של ראש־ר,ממשלה, דן פתיר, סיפר לו על
ההוראה שהעביר דובר צד,״ל. פתיר, שהוא
עתונאי בעצמו, הרגיש לכל נושא של
פגיעה בחופש־ד,עיתונות, הבטיח להפעיל
את מלוא השפעתו כדי שגם עהולס הזה
יוכל למלא את חובתו העתונאית באותו
יום ללא הפרעה. מאוחר יותר הסתבר כי
פתיר אומנם הקדיש זמן יקר באותו בוקר
כדי להשפיע על ״גורמים בכירים בהרבה
מדובר צה ׳5ל״ לבטל את פקודת החרם
שהוטלה על העולם הזה. להפתעתו הוא
נתקל בחומה מוצקה של סירוב ושלילה.
עוד לפני שנודע על כך התקשר ינאי
עם דובר משרד־הביטתון, נפתלי לביא,
ביקש ממנו עצה כיצד לבטל את האיסור
שהטיל דובר צד,״ל. תשובתו של לביא

״זאת לא אשמתי. קיבלתי פקודה. פקדו
עלי למנוע ממך את הכניסה. אני באמת
מצטער, אבל לא תוכל להיכנס...״
התגובה הראשונה שנפלטה מפי לשמע
דבריו היתד זה טירוף ! זה מה שיש לכם
לחשוב ביום בזה ז״
רב־סרן מויאל השפיל את עיניו. אפשר
היה לחוש את רגשות הבושה של קצין
מסור והגון זה, המופקד על טיפוח קשרים
(המשך בעמוד )36

* שוש* חשום

חוח

בלדה לאשת נכה
נכווגתי היה להניע דעתי והתייחסותי למיכתב
״גלדה לאשה נכה״( ,מיכתנים לציפי ,״העולם הזה״
)2011 מייד עם הופעתו, הן לכותנת והן לתוכנו, שנו
ביקשה להכיר גנר נריא נגופו, אך מחמת מישות הנושא,
דחיתי הכתינה מיום ליום. אלא שתגונתה המתנגדת,
הרגשנית-קרתנית של ע.ש( .״העולם הזה״ )2014
מהרצליה, והזמנתה של ציפי דירננו אותי, אם כי לאחר
לנשים רנים, שהיו ועודם.
ניוון שמדונר כאן נ אחת (או יותר) מן הפרות
הקדושות של הצינור היהודי-ישראלי ונכלל, אמנע —
ככל האפשר — משימוש נסופרלטינים מיותרים, ואנסה
להתייחס לגופו של עניין.
עונדת היות ע.ש. אשת נכה, אינה מעלה ואינה
מורידה דנר, ואף אינה שייכת לעצם העניין. מאחר
שיש לה (לע.ש ).אישיות משלה, הרי היא מנהלת את
חייה נהתאם לאישיותה ואופיה היא, ואל לה לנוא
ולהורות לאתרים מה ואיך עליהם לנהוג, לדעתי, אף
אין לה זכות לכך, מאחר שאין היא (ע.ש ).מכירה
את נעיותיה של אותה אשה, ועם כל הכגוד, אינה
יכולה להיות ננעליה ולהחליט כשכילה. מכאן שדווקא
מיכתנה של ע.ש. הוא (נתוכנו) התגלמות הנלתי־מו־סרי
והנלתי־אנושי.
אינני מקנל את הטיעון של ״מעשה אנטי-לאומי״.
ראשית — מדונר כאן נשני אנשים ונמירקם היחסים
האנושיים שניניהם, ולמושג ״לאומיות״ אין כל נגיעה
לנושא. מה הקשר נין אחד לחמישי ז שנית — השימוש
שעושה ע.ש. כמושג זה, כמוהו כטענה שיש למדינה
נעלות על חיי הפרט, נין על גופו ונין על נפשו, וכן
הזכות להתערג נהם, נדנרים שאין לה (למדינה) הזנות
המוסרית לעשות כן.
לדעתי, זה הרנה יותר טהמסוכן ומהמגוחך נאחד.
ה״טעות״ שעשתה ציפי, היתה לא בפירסום ״מיכתג
הנלדה״ ,אלא בפירסום מיכתנה של ע.ש. דווקא. אלא
שמעז יצא מתוק, מאחר שאותו מיכתג של ע.ש. כמוהו
כמעשה נילעם, שנא לקלל ונמצא מנרך.
חזרתי וקראתי, נעניין ונעיון, את מיכתנ-הנלדה,
ולא מצאתי נו כתוג, ולו גם נרמז, שאותה אשח אינה
מתכוננת ומתכוונת לספר לנעלה על מעשה. ומניין
לה, לע.ש ,.אגלי היא אף עשתה כן! האם מחונתח
לפרסם זאת נדנים? אותה אשה כתכה את אשר מצאה
לנכון, וייתכן אף שכתבה מעל למה שפורסם נאותו גיליון
של ״העולם חזה״ ,וייתכן גם שציפי עצמה החליטה
מה כן להניא לידיעת הרכים ומה לא. שהרי לא הכל
צריכה הגג׳ ע.ש. לדעת, וכן אין פרט זה נחוץ שיניאו
אותו לידיעת הכלל. ונכלל — על תאמר ״הופ״ לפני
שקפצת — הן ייתכן גם שפנייתה של אותה אשה לא
תניא לה, מסיכה זו או אחרת, את שניקשח נפשה. אז
למה להקדים מאוחר למוקדם ן

הגג׳ ע.ש. משתמשת נכל מיני נימוקים, רגשניים
ונלתי״אנושיים, נמיכתנה. כך, למשל, היא מגייסת לעזרתה
את כל המתגייסים לצה״ל, הן נהווה והן כעתיד,
כאילו שכל האנשים היו עשויים מיקשה אחת ונפש
אחת• 1ג.ש. אף אינה מתניישת לגייס את המדינה לעזרתה,
כטענתה שאותו אדם נכה הקרינ את רגליו ואת
מאור עיניו ״למען המדינה״ .זהו נימוק פסול, ממש
כמו השימוש כנימוק ״מעשה אנטי-לאומי״ ,כשכל המיכ-
תג מתגנש למסכת אחת, שנל-כולה העמדת ה״מדינה״
מעל לפרט שחי נה. אני סגור כי זהו ״פשיזם״ ,נין אם
הגג׳ ע.ש. מודה נכך ונין אם לאו.
הדנר הנכון, היחידי, שהגג׳ ע.ש. כותנת הוא,
שאותו גנר הקריג מה שהקריג למען אשתו. אך הוא
עשה זאת גם למען עצמו, ולכן, ודווקא משום כך,
כל זה הוא עניינם הפרטי — שלו, של אשתו — אשר
אף הוכיחה את נכונותה להקריג למענו את מסירותה
ונאמנותה, כמפורש, נכתכה נמיכתנה כי — ״מוגן
שאיני מעלה גדעתי לעזוג אותו.״ אך נראה שהגג׳
ע.ש. עצמה אינדה את מאור־עיניה נקוראה, אם ככלל,
את המישפט הזה.

ע.ש. מייחסת לאותה אשה את הרצון לנהל ״חיים
כפולים״ ,ואין סילוף גדול מזה, משום שכל מה שאותה
אשה רוצה להשיג, הוא האפשרות לחיות חיים שלמים,
וכיוון שכרגע הם אינם כך, היא מחפשת להשלים את
החסר לה.
האנסורד הוא נכך שמעולם לא שמעתי, ואין זה
מתקנל על דעתי, כי שלם וכפול אחד המה, אלא ההי־פך
הוא הנכון, ולכן נאה הפנייה מעל דפי ״העולם
הזה״ .הפנייה היתה רק לאלה שיהיו מוכנים, לענן ת
ולהיענות לה ולדרישותיה. אני רק מקווה כי נקשתה
זו תתמלא נמלואה, ואל לה לגכרת ע.ש. לחתערנ
כעניינים לא״לה.
מאחר שאינני מכיר אשה זו, והתייחסתי, עד כה, אל
מה,שנכתנ נמיכתנה של אשת חנכה ,״נעלת הנלדה״,
הרי ייתכן שנשוגג, פירשתי את מינתנה שלא נהתאם.
ועל כן, על כל טעות שעשיתי, או אעשה, אני מנקש כאן
את סליחתה, ואני מקווה שלא תיפגע מכך, או נכלל
מהתערנותי כנושא, אך לולא נקשתה של ציפי, לא
הייתי מגיג.
אני סנור כי אשה זו (אשת חנכה) ,היא קודס״כל
ישרה מאד, מאחר שנחרה לעשות את הדנר שנראה
לה כנעלה כיותר מנחינתה, והוא להמשיך ולחיות לצד
נעלה, וגם לפצות עצמת על החסר והדרוש לח כדי
להמשיך ולקיים חיים שלמים ומלאים תוך כדי כך.
שנית — היא אמיצה מאד, נהציגה את נעייתה
כפי שהיא, ללא כחל ושרק, ובכך שהגיעה לכלל הח

שוש* חשנסחו *1

שמ שון

כ ן ־ ג ל, חולון

עיר אחת -ארץ אחת
אחת האמיתות הידועות אומרת, שכל התופעות הגזעניות
וגילויי חוסר״חסובלנות — מקורט בבורות, באי-
ידיעת העובדות, ומסתכמת בחוסר-רצון להכיר בעובדות.
העם היהודי בכל רחבי העולם ונפל התקופות
יכול להעיד כי כן, ואין צורך לפרט ניסיונותינו.
כיום, ובמשך כל שנות חיי בארץ־ישראל ולימודי
בה, אני מרגישה שאולי חטאנו וחוטאים גם אנו באותו
מעשה. כאשר אני מדפדפת בתמונות זיכרוני, עולים
לפני בקושי שלושה שמות ערניים. שלושה בלבד,
שפגשתי, שוחחתי ושמעתי מעט כיצד חושבים (ובשנות
חיי הקצרות נפגשתי עם מיספר די רב של אנשים
אף פעם לא נפגשתי ליותר זמן, לשיחה נשנית ולחילופי
דיעות ומחשבות. לא ביקרתי מעולם בנית ערבי,
מלבד בחצרו של מכונאי, בסיור-נזק בכפר תוך כדי
טיול או לשם קנייה (בנית פרטי או בשוק).
אנו חיים בארץ אחת, וכעת גם בעיר אחת, ואיננו
יודעים דבר זה על זה. יש לכולנו רעיונות של חיים
משותפים, חיים של שלום באוויר אחד, על אדמה אחת.
ייתכן שלדור הקודם, הורינו או חורי-הורינו, היה מגע
קרוב יותר עט שכנינו הערבים נארץ־ישראל. מגע זה
איבד צורתו האנושית, והתעוות לגמרי במרוצת קיומה
של מדינת-ישראל. הערבים הפכו אוייבים, שונאים או
״גייס חמישי״ .זאת התדמית שהועברה אלינו, בכל
האמצעים, כאשר לא ידענו את הערבים אלא בעיתות
מילחמה, לפחות כך מקום המדינה.
אנחנו מתכוונים היום לשלום אמיתי. לא שלום
של חוזים בני־קיימא, הסכמים, מפות וכו׳ .שלום לגבי
האיש ברחוב פירושו חיי יום־יום של שקט ושלווה,

לטה כזו, ובתיתה לה פומבי נדרך שבחרה נה.
שלישית — היא חכמה מאד, מאחר שמצאה לה את
הפיתרון, שלדעתה הוא האידיאלי בהתאם לאישיותה
ולאופיה.
ואכן, הגב׳ ב.ש. טתל־אניב( ,נמינתב השני באותו
גיליון שבו התפרסם גם מיכתנה של ע.ש ,.״העולם חזה״
,)2014 הדגישה את לב הבעייה כפי שהיא ראתה אותה,
נמיכתבה, המניע גישה אנושית ונבונה, ובתיתה קו־מחשבה
נוסף. אך לפחות נכרכו כאן הכוונה הטובח עם
הגישה הנבונה, בעוד שמיכתנה של הגב׳ ע.ש״ ייתכן
שנכתב נכוונה טונה, אך על כגון דא כבר נאמר: הדרך
לגיהינום רצופה כוונות טובות.
בכלל, פשה בארץ הנוהג להעמיד למישפט פומבי
מעשיהם של אנשים, ויש בכך משום פגיעה בצינעת חיי״
הפרט. לא מזמן נכתב בעיתונות על מישפט פומבי
שנערך בחסותם ובהשתתפותם של אישים ידועי־שם, על
נושא ההגירה מן הארץ לארצות-חוץ ואשר כונה משום
מה ,״מישפט פומבי נגד תופעת הירידה מן הארץ״.
לדעתי, המילים ״עולה״ ,ו״יורד״ ,חן מזעזעות במובנן,
ואלו הן מילות״גנאי, כמו כל שאר המילים בנות ארבע
אותיות, מה שמכונה בלעז — י׳01x15^ ׳61ז-1>61ז011ז.״1
טוב יעשו האנשים אם יפסיקו להטיל רפש ובוץ זה
על זח, ויתפנו לעסוק איש־איש בענייניו-הוא. כל אחד
פה מקנא בכל אחד, והתוצאה של כל ההוללות והשי־כרון
חללו היא ירידה תלולה באיכות החיים בארץ,
כשאדם לאדם זאב, ואיש הישר בעיניו יעשה.

ושיתוף־פעולה עם כל האנשים בארץ הזאת. אם כך,
עלינו לפתח כלי־שלום שיתפסו מקומם של כלי״חמיל-
חמה המפותחים כל-כך. ראשית, עלינו לקבל את חעוב־דה
שהערבים לא רק ״חיים בתוכנו״ אלא ״חיים עי-
מנו״ .מיספרם, לפחות, מצדיק את יציאתם מגדר ״מי עוט״
.לא די בסחר מיצרכים ופועלים. יש לפעול בכל
הכוחות למיזוג עדתי. בדיוק כמו שמנסים אנו לפעול
למיזוג־גלויות של יהודים, כך עלינו לנסות ללמוד,
להבין ולהחליף דיעות ותרבויות עם העדה הערבית.
לשם כך, יש להשוות תחילה את מעמדם וזכויותיהם
ואפשרויותיהם של הערבים שאיתנו פה. כאשר
מפתחים את ירושלים, אם בכספי הממשלה ואם בכספי
תרומות, אפשר וצריך להתרכז בפיתוח כ ל האי-
זורים בעיר. חלקה המיזרחי של העיר כמוהו כרחביה,
רמות־אשכול ושאר שכונות. הרובע היהודי שבה, דינו
כדין הרובע הארמני, המוסלמי או אחר.
כמו כן, יש להשוות את משכורות העובדים ואת
מימון עבודותיהם. מדוע פועל ערבי ״עולה פחות״ 1
לאן נעלמו כל הפועלים היהודים שניראו פעם על
פיגומי הבניינים, במכוניות איסוף האשפה, בניקוי
הרחובות ובשאר ״עבודות שחורות ״ :

הגיעה העת שניישם הלכה-למעשה משמעות השם
״עיר אחת״ ,שנוכל להיות שותפים לאותם מעשים.
שנוכל ללכת לבית-קולנוע אחד, שיבדקו את תיקינו
וגופנו באותה צורה ובאותם מקומות. איש ירושלים
המזרחית אינו יכול לעבור לחלקה המערבי, בדרכו

לעבודתו היומית, מבלי שייעצר וייחקר על־ידי שוטרות
נחמדות סבר. וכשטוען שאצה דרכו, נענה :״תגיד
שחמישטרח עצרה אותך שנבלה יחדיו, או זה בצד
זח, בבית-תח אחד, בתיאטרון. שיחיו לנו בתי־ספר
שווים מבחינה חיצונית-פיסית וגם פנימית — חומה
ואופי הלימודים.
אפשר וצריך שבשני חלקי העיר, כמו בניו-יורק,
אמסטרדם או לונדון, ילמדו לפי תוכנית-לימודים אחת.
כדאי שגם אנחנו נדע מעט מהתרבות, ההיסטוריה,
הסיפרות וחשפה הערבית, ובאותה מידה שהערבים ילמדן
ויידעו את תולדותינו אנו. בטוחה אני, כי הדבר
יתרום רבות להבנת הערבים לסיבת ולצידקת חיותנו
כאן ולנו — להבין שכאן ביתם גם כן, כלומר, שישראל
— ביתנו המשותף.
על מחנכי תדור הצעיר לתת דעתם לצורך בשינוי
המוסכמות, ראשית על־ידי שינוי דעתם חם וכן ביצי־רת
מיפגש יום־יומי של ילדי ירושלים עם תושבי כל
חלקי עירם, וכך גם לגבי ילדי כל הארץ. כך נכין עצמנו
ונדע להשתמש בכלי״חשלום.
אשר למבוגרים, תיווצרנה יותר הזדמנויות למיפ-
גשים בין יהודים לערבים בכל צורה שהיא: שיחות
רעיוניות, מיפגשי-תרבות כשל ציירים, מוסיקאים, ספורטאים
(לשם כך צריך לעודד אנשים בשטחים אלה על•
ידי מילגות וכו׳ ,כמו שנחוג אצלנו זה-מכבר) .אירגון
חילופי״ביקורים בקרב מישפחות בדומה לאירוח תיירים
מחו״ל, או מערים אחרות.
ייתכן מאד שחלק מהדברים נעשים כבר על-ידי
גורמים שונים, אך רצוי שיובאו לידיעת הציבור כולו
ושניקח בהם חלק כולנו, וככל שיקדם — כן ייטב.

1־ 1ד ה • .רועול־

777 הברנדי הלאומי שהוא בינלאומי
בלבוש חדש!

מוקד

ברנד 777 בבקבוק חדש

מכתבים
עיגדיי עצורים

צלילי קיץ
שימי צדף לאוזנך והאזיני לים. רחש הקצן! ומשק הגלים
מזמינים אותך להגות מן הקיץ, האם תהיי מוכנה לקיץ? האט
תהיי מוכנה לקראת השמש וההנאה אפילו כאשר את במחזור ל
סמכי על ההגנה הפנימית שנותנים לך טמפוגי נומפקס ותהיי
בטוחה!
טמפוני טמפקס ב־ 2דרגות ספיגה: רגילוסופר -תוכלי לבחור.
את המתאים ביותר לצרכייך ומידותייך.
מיכל ההחדרה החלק הופך את השמוש קל ונוח,חוט המשיכה
תפור בתפר בשרשרת לכל אורך הטמפון, כך שלעולם אינו
יבול להיקרע, וגם הוצאת הטמפון כל כך קלה.
תני לצלילי הקיץ להזכיר לך: שכדאי להשאיר
את טמפוגי טמפקס בהישג ידך.

בהעולם הזה ( )2024 פורסמה כתבה המתארת
את העינויים מהם סבלו שלושה
עצורים, ישראל כהן, כלאפו חסן וחנניה
אלבז, בעת שנחקרו במישטרה. בעיקבות
העינויים נסחטה מהשלושה הודאה. מהכתבה
עולה שישראל כהן עונה על־ידי
מכות חשמל: כלאפו חסן עונה על־ידי
מכות־חשמל, תחבו אצבעות לתוך עיניו
וחנקו אותו עם מסיכת־גז! חנניה אלבז
עונה במכות־חשמל, והכניסו לתוך פי-
הטבעת שלו בקבוק־בירה. כבוד שופט
בית־המישפט־המחוזי, מר דויד וולד, ש לפניו
נתבררה הפרשה, קבע שהוא ״לא
יתן ידו לשיטות־חקירה אלה.״
אין זו הפרשה הראשונה בשנים האחרונות׳
שבה מתלוננים עצורים על עינויים
לשם סחיטת הודאות מהם. זוהי שיטת-
חקירה ברברית. אם אין המישטרה מסוגלת
לשים קץ לשיטוודחקירה פסולות אלה,
על מישרד המשפטים לנקוט את הצעדים
הדרושים למניעת הישנותן. אנו פונים
לכבודו, כדי שתוקם ועדת־חקירה מישפ-
טית־ציבורית, אשר תחקור את פרשת
עינויים של השלושה, אשר תגלה את
האשמים ותחשוף את האחראים לכך ש־שיטות־חקירה
כאלה נהוגות במישטרה.
ועדת־חקירה כזו לא צריכה להיות
תלוייה במישטרה בשום צורה. שום מדינה
מתוקנת לא יכולה לסבול הפרה כה גסה
של זכויות העצורים. יבואו על עונשם
אלה המתעללים בעצורים בעת החקירה.

יוסף אדגזי,

הליגה לזכויות האדם והאזרח

מיבתב גלוי?ירוירי דאשון־לציון
עיריית ראשון־לציון מדפיסה מדי שבוע
עיתון מקומי בשם ידיעות ראשוניות, ובו
תמצאו רק דברים חיוביים והמון־המון תמונות
של ראש־העיר וחברי הנהליודהעיר,
שמחייכים חיוכים יפים ונותנים פרסים לאזרחים
טובים ויפים, והרבה מאד כותרות
של ״עשייה חיובית.״
מי כמוכם, אנשי הוועד, יודע שעל הנעשה
בראשון־לציון אפשר ויש לספר גם

אחיזת-עיניים ותלישות מכל מה שקורה
במציאות. ובכל הבלוף הזה, כלולים גם
איזה התנחלות קטנה בניגוד לחוק׳ וקצת
זילזול גאה בדעת-הקהל בעולם, ולסיום —
איזה פסוקו של יוס שמצדיק את פני הטלוויזיה
שאתם רוצים להראות לי ולאח רים.

קשה לנחש מהו עיקר כוונותיבם,
לאור הסמיכות בזמנים של התארגנות הוועד
שהקמתם (בעל אופי אכסטרא־מוגיצי-
פאלי) ,ובין השמועה שלאחרונה חזר ראש-
העיר החיובי שלכם לפעילות בחרות, לא
מן הנמנע שאילו היה ראש עירכם ספורטאי
— הייתם עושים הבל כדי שבימים
אלה יעבור את המינימום האולימפי !
רמי דמאיי, ראשון־לציון

להגביר את התפוצה
במשך שנים שמעתי את שמו של העולם
הזה, כעיתון זול שכל־כולו מלא רכילויות,
ושכל מטרתו לחפש את הרע ולפגוע ב־אנשי־ציבור.
כשהתחלתי לעיין בגיליונות
העולם הזה, ויותר מאוחר לקנותו בקביעות,
השתנה כמובן המצב. הסיבה שנעשיתי
קורא קבוע של העולם הזה, היא המידע
הרב והבלתי־מצונזר שנמצא בין דפיו, וכן
הראייה הבהירה והאובייקטיבית שלו.
אך למרות סיבות אלה, עדיין רחוק העיתון
מתפוצה נרחבת. אני יודע שרבים
הקוראים אותו, אך לא רבים הקונים אותו.
מדוע? לדעתי, ולפי מה ששמעתי וראיתי,
הדבר נעוץ בחלקו השני של העיתון, ולא
בחוסר בסף לקנייתו. אני מבין שכדי
לשמור על איזון יש צורך באותו הלק
שני, אך גם לכך יש גבול. לדעתי, הניסיון
ליצור פצצות־מין חדשות או חתיכות מסוגם
שונים, הוא טיפשי ומשעמם.
אשר לחלק הפוליטי, חיזקו ואימצו, ואנא
הימנעו מאותן כותרות צעקניות, שרק
מזיקות לאמינותו של העיתון. אשר לכתבות
הקלות, אין צורך להבליטן. ולעומת
המדור ״רחל מרחלת״ ,יש די רכילות
בעיתון גם כך. אפשר להגביר את התפוצה
גם על־ידי הקוראים שמעוניינים בחלק
הפוליטי בלבד.
משה פינטו, רחובות

פותחו על ירי רופא
בשסוש כעת על ידי מיליוני נשים
סמפוני מספקס מחצרים רק
על־ידי חברת טמפקס בע־־גז,
הנוגם, אנגליה.

להשיג בבתי מרקחת. בתמחקיזת
זבסזפרסרקטים. הסעתיתת
בקבלת דוגמאות גחזמר הסברה
ישלחו 1.40ל•׳ בבולי דאר אל
היבואגים: אינווסטאימפקס
בעיט. וחי1ירמיהו , 38ת־א.

הערב, בהגרלת

כדור הזהב
של מפעל הפילו

הערב בטלוויזיה
1אחרי..מבטלחדש1ת״1

תוצאות ההגרלה

פרס ראשון עשוי
להצטבר ל:

7 0 0 .0 0 0ק>״>

פרס ראשי:

500,000ל י

פרס כדור הזהב:

2 0 0 .0 0 0ל״י

^ 25 שנות פעילות לקידום החינוך והבריאות

הרניה דברים אחרים (לא ״חיוביים״) .אבל
קשר השתיקה בקשר לזה לא מפריע לכם,
אם לא להיפך.
מהתקפתו של מר אמנון נחמיאס (איש
הוועד) על ח״כ שולמית אלוני, אפשר
ללמוד עליכם ועל מה שאתם מייצגים. מר
נחמיאם טוען, בשם הוועד, שיש להעמיד
לדין את ח״ב שולמית אלוני על הסתירה,
כביכול, בין דאגתה לזכויות האזרח לבין
עמדותיה היוניות ביחס לשאלת הפלסטינים.
פרט לכך שזוהי טענה אווילית (שהרי חיים
גם בגבולות הקו הירוק ״כמה״ אזרחים
המגדירים עצמם בפלסטינים) ,הרי מייד
למד המאזין לטעניותיבם על עמדותיכם הפוליטיות.
ברור מאד מהם פני הטלוויזיה
שלהם אתם שואפים: להראות הרבה פנים
מטוייחות בחיוביות. מין הצגת מירמה ו־

עדה — לא גדיה
ברצוני לתקן טעות שנפלה בכתבה על
בואם של החטופים מאנטבה ארצה (העולם
הזה .)2007
בתמונות המובחרות בנותרות ״הקפיצה״
ו״זעקת הכאב״ מופיעה עדה לייזרוביץ,
עם אביה איזו, ולא נדיח ישראלים.
עדה לייזרזכיץ, חולון
• תמונתה של דעה לייזרוביץ —
ראד. גלופה.

מוגי יקים בריבוע
הנני פונה אליכם בקשר לכתבה ״הפנתר
הבמאי״ (העולם הזה .)2021 כתבה זו היתד,
מלאה טעויות עובדתיות ולצערי. הטעות

מכתבים

נובעת בעיקר מכך שבנידיורק יושבים שני
ישראלים ששמם מוני יקים, ושניהם קשורים
בתיאטרון.
אני־עצמי עסקתי בישראל בתיאטרון
וקולנוע, ניהלתי את תיאטרון נזרתף וסינמטק
מרתף (הייתי חלוץ הצגות־החצות
וערבי־השבת) ,ולא ביימתי אימהות גג־רליות
או סיפורי־בורעקאס, בפי שסופר
בכתבה. אין זה נכון, כפי שנרמז, שלא
נתקבלתי לתיאטרון רפרטוארי ישראלי מ טעמי
״חיתוך הדיבור,״ מכיוון שמעולם
לא הייתי שחקן, ולא ניסיתי להיות שכזה.
עסקתי בצד האדמיניסטרטיבי וההפקתי של
התיאטרון, ושם אומנם נתקלתי בקשיים
וחוסר רצון טוב בשל מוצאי העדתי (ספרדי
יליד בולגריה) ,ובשל התנגדותי ללכת
עם הזרם.
החלק השני של הכתבה עסק במוני יקים
הבמאי והמורה־למימיקה, וכל מילה ש נכתבה
עליו היא אמת. הוא אכן מצליח
מאד, ונחשב ככוכב עולה בתחום התיאטרון
והמימיקה. כמו־כן נכון שבניו־יורק אין
המבקרים והקהל מתחשבים במוצאו העדתי
או הלאומי של האמן, אלא מתייחסים אליו
ואל יצירתו לפי ערכם האמנותי והמיקצועי.
אני־עצמי מתגורר כיום בווילג׳ בניו־יורק
ומצליח בעיסקי ייבוא וייצוא, ומנהל
במקביל תעמולה למען מתן זכויות לאומיות
לבני העדה הספרדית בישראל.
מוגי יקים, ניו־יורק

תיקוני אלוני
בגיליון העולם הזה ,2009 שהגיע לידי
אך לאחרונה, פורסמה ידיעה תחת הנותרת
״מילהמתו של אלוני״ ,העוסקת במיכרז
למינוי דובר לרשחז־השידור. לידיעה צו-

יאיר אדוני
״לא נלחמתי״

רף תצלומי, ובכותרת־המישנה נאמד ״מיל־חמה
מרחקים.״
אמינות העיתון היא עניינו ועניין התלוי
ועומד בינו לבין ציבור הקוראים. אתיר
לעצמי רק שלוש הערות :
הצגתי מועמדותי לתפקיד במיכתב ל מחלקת
כוח־אדם ברשות. היא לא נתקבלה,
ונמסר לי על כך בכתב. לא נלחמתי
כדי לזנות בתפקיד, ולא הפעלתי לחצים
במרומז. שליחות העלייה מעסיקה אותי
עד ני אין לי זמן להיפנות למעין אלה,
אף אין זה מטיבעי.
לעניות דעתי, אין בגוף הידיעה בסים
להצדיק בו הכיתור. ככל שבי אמורים
הדברים, אין לכותרות אף בסיס במציאות.
התמונה שפורסמה צולמה ב־ ,1968 בעז־דני
בגלי־צה״ל. עברו שמונה שנים מאז,
והזדקנתי מעט. תודתי על ההצערה, אך
במצורף הרי תמונה עדכנית (ראה גלופה).
יאיר אדוני, מרכז העלייה לישראל,
וושינגטון

רחל ולא מזל

לגבי הידיעה שהופיעה במדור ״תמרורים״
(העולם הזה ,)2023 בקשר להולדת
הבן, ילדו העשירי במניין של ח״כ דויד
לוי, ברצוני לתקן טעות.
שם אשתו של ח״ב לוי הוא רחל, לא
מזל.

יעקוב זמיר׳,תל־אביב

לאחר הרחצה,לאחר הגילוח -
שים ״אקוה ולוה מושק״.
אתה תהנה מהתנננות הממריצה
והיא-מהניחוח הגברי המפתה
של תמצית שמן המושק.

א קו ה ולו המושק
לג ברה מבין !111
הסוכן בישראל: בלמון בש״מ
המפיצים: חב׳ נורית בעי־מ

כד&ס־ס

השתתף במבצע הפרסים של ״אדיסוף.
בי! כל המשתתפים יוגרל בסוף המבצע פרס ענה של 30,000ל״י.
במשך המבצע יוגרלוסל פרסים של 1,000ל״י־ל פרסים בכל שבוע, במשך 10 שביעות.
נוסף לפרסי הכסף יוגרלו בין המשתתפים 1,000 כרטיסים ל-ג משחקי כדורגל
בינלאומיים במסגרת תחרות ה״אינטרטוטד. הכרטיסים הם למשחקים הבאים:
ביתר ׳־ם -מלמו שבדיה ב 24-ליולי בבלומפילד.
ביתר ׳־ם -׳אנגבויס שוויץ ב 31-ליולי בבלומפילד.

בל שעליך לעשות בדי להשתתף במבצע -
להכניס למעטפה את תווית הקרטון הצבעונית העליונה מתוך אריזת
הפלסטיק של סכיני ־׳אדיסון״ .אז את אריזת הקרטון השחורה
של ״אדיסוך.
להשלים את הסיסמא :־׳בצוע חלק רק ב לציין בכתב ברור את
שמך וכתובתה ולשלוח אל :״אדיסון על הסבירי, ת.ד 33150 .תל־אביב.

ז •־׳עצצ?

ועצזע ,׳תג׳גח
מהזז־הזש תף?יחע

לשרש הזבזת ׳חבד׳ח׳^ע־ .זעזתעב
עז ן׳א ׳ב זצ
צש־׳טע תז ז׳4נ י׳:׳נ
־ ,־רצת חד:צ?<

זזזול׳צעש ב־׳כב ת ר ״ •בב ז־א, ם־׳תשזת
־זצב 8301.־ 0תע׳־׳ע תב נ ־׳־בע• תשזבוזת

כל מעטפה מזכה אותך בהשתתפות בהגרלה השבועית וכ! בהשתתפות
בהגרלה של הפרס הגדול בסוף המבצע.
כר המרבה לשלוח מעטפות מגדיל את סכו״! לזכות!
התאריך האחרון למשלוח מעטפות 31 -לאוגוסט <זיי• י
ההגרלות יערכו בנוכחות רואה חשבון. נציג החברה וסנטור הפוסזס.

השתחפעז אסורה על טובו׳ החברה ופרסום אריאל׳ בנדם.

ב צו עחלק

תושבי אשקלון, שימו

1ז״דד ..דדע *זזשן דזזזדז

ע! מלכת המים 1976

זז:0ז

רו ע

ביום שבת, ה״ , 24.7.76 משעה 11.00 בבוקר, ייעיד בכפי נוהס ^ שזזד

המוני

דזע אידז?ה־!

״זיזסח״ תזזעש חצ׳סזתעי תצ׳ת׳ת ׳ש?:
וזזוו קבזגוח) ״ם־׳־ז
דז״ז״ז־זדז^

תנ־ף ש £505(,
חתאת? תדף ש

פהפיות * תזמורת * וכגבת סל סוסים * דיסקוטק * ליצנים

יע־צת ז זבת

?8 הב ונ׳ת ׳זז׳ ש״ח?ע׳ זהע־ונ סב

ת המועמדות ב ת חרו ת יארח מנהל הכפר רוג׳ר־דויד קוקטריש^ח, ד׳כז ש׳׳׳י;׳
ר או

מכתבים
דגר האוצר יחמיץ

בסקר שערכתי בין שכבות שונות —
הסתייגו רוב המצביעים הפוטנציאליים לכנסת
ממדיניותה הכלכלית של הממשלה,
אף חזרו והתריעו, כי אילו נערכו הבחירות
עכשיו — לא היו מצביעים עבור
הממשלה הנוכחית, גם ביודעם מי עלול
לתפוס את רסן השילטון במקום המערך.
ההידרדרות במישור הכלכלי לא תיפסק
גם בעתיד הנראה לעין: פיחות אחר פיחות׳
אינפלציות רודפות אינפלציות, האזרח
השכיר ומעוטי־ההכנסה יוקרבו על
מיזבח המיסים הכבדים וההתייקרויות ה-
אין־סופיות, והאוצר הופך מכשיר נפלא
להגברת ההון השחור וההתעשרות הקלה.
אכן ,״יבש חציר נבל ציץ״ — ודבר
האוצר תמיד יחמיץ.
פן־ציון בר־גיל, גבעתיים

שייקח המופלא
כל הכבוד לשייקה אופיר (העולם הזה
.)2024 איזה גבר נפלא. הצליח לפתות
את אשתו בערב הראשון, וכיבושיו הגדולים
עם מרלנה דיטריך, שיכולה להיות
סבתו, וגאוותו שאינה יודעת שובע !
אך השיא הוא, כמובן, הקטע על ״הג-

( 24 שעות ביממה) או בכתב לא.מ.נ ,.בארי
7תל־אביב, או למערכת העיתון.
כל מי שיביא לגילוי הנהג או המכונית,
יבוא על שכרו בעין יפה.
אכיר, לימה, תל־אביב

שימוש פדעיה
אין, אני. מקווה, מי שחולק על כך :
אין בנמצא דבר מושחת יותר מהפוליטיקה
המיפלגתית ובכלל: לא זו אף זו: כיום
מוכנים מדינאים למכור לא רק את ניש־מתם
ואת נישמת עמם, תמורת נזיד־עד־שים־אישי-משתלם,
אלא מוכנים אף להפקיר
את חייהם של אנשים הנמצאים בסכ־נת־מוות
(כבמיקרה המטוס שנחטף וש־הונחת
באוגנדה של אידי אמין המטורף),
והכל מתוך ״כבוד לאומי״ ,כביכול.
אבל לא על כך רציתי לכתוב.
רציתי להביע את שאט־נפשי מכך ששד־הדתות
מצא לנכון, להשתמש באשתו כב-
מכשיר פוליטי להשמצת חברו במפד״ל,
הד״ד־האמריקאי ח״כ יהודה בן-מאיר.
בביטאון ליכוד ותמורה של שר־הדתות,
הידוע ומוכר לכולנו, התקיפה אשודהשר
את ח״כ בן־מאיר, על שהעז להדליף את
דיברי השר על בני שכונות הקטמוגים
בירושלים (״פרזיטים״).
ואם חשבתם לרגע שכבוד השר הכחיש
את השתייכותו למילים שנכתבו על־ידי
רעייתו בביטאונו, הרי טעות בידכם: דובר
שר־הדתות, איש־חצר מובהק, הצהיר הגי גית
שאכך כי-בן, רעיית שר־הדתות היא
שפירסמה את המאמר בשם בדוי.
יהודה. מאירסון, ירושלים

הורים אמלו פוסר
בעת שהוחלט על הקמת המישמר־האז־רחי,
כנראה לא נלקחה בחשבון במידה
מספקת האפשרות שהדבר יפתח פתח למעשים
חריגים בתחום הפשע, איומים וחטי פת
כלי-נשק, או מעשי-ראווה פזיזים העלולים
להביא לפליטת כדורים מידי המח זיקים
ברובים.
הזדעזעתי כשקראתי בעיתונים על הוד

חותכים את עורלותיהם. לעומתם, אנו
״עם־נבחר״ ד״אור־לגויים״ ,מאמינים באל
יחידי, מקצצים לעצמנו — ועושים את
הרע בעיני ה׳ מאז מתן תורה ועד העצם
של היום הזה! צחוק הגורל.
התנ״ך משמש לנו רק לבחינות בבית־הספר,
לחידוני־תנ״ך ולקישוט מדפי הספרים
בסלון. יחי עט ישראל חי !
אגב, נמאס לי להיות ״גוי קדוש״:
אם מישהו ימצא את העורלה שלי וישיבנה
לי — תבוא עליו הברכה ! בחפצוני להחזיר
עטרה ליושנה, בעזרת ניתוח פלסטי.
נדה גיהנומי, חולון

יתרונותיה של החוקית
בכתבה ״פילגש בגיבעת־רם״ (העולם
הזה )2025 נקבע שכביכול, קניית מתנות
לפילגש מקנה לה את אחד היתרונות
הבודדים שיש לה על האשד. החוקית.
זוהי שטות.
בתור אשה חוקית אני מקבלת את כל
המשכורת וקונה לי מתנות — איך, מה
וכמה שאני רוצה. בתור פילגש־לשעבר
סירבתי לקבל מתנות, כדי לא להיות מה
ששקספיר אמר :״תלוי במחיר.״
כ.ג ,.תל־אביב

הצחרוניס הטפדרים
היות שהחבר׳ה של זו הארץ נמצאים
ב״חופשה״ (אנא, החזירו אותם מייד לעבודה,
לפני שהראש יתייבש להם — אם
אתם רוצים דיעה אובייקטיבית מבחוץ ;
אני כבר קורא את העולם הזה 18 שנים,
מתוכן 15 שנים בחוץ־לארץ) ,ברצוני לבקש:
אנא, החזירו אותם !
מכל מקום, לאחרונה ממלאים הצהרונים
של ישראל את מקומם של אנשי זו הארץ
בנאמנות רבה, ומפרסמים דברים ששום
מדור בידור לא היה מתבייש בהם.
דויד לנגר, הונולולו, הוואי
• אנשי ״זו הארץ״ חזרו מזזופשתס —
ראה עמודים .)17—16

הפלה ברכוש ב מ חנו ת צח״ל

שש״ .״באו שלושה בחורים ...שונים באופיים,
ואיחד אותם דבר אחד: מין תנועה
רכה, נשית, ילדותית, שקיבלו בהשפעת
נעמי פולני דחילק, שייקה, איפה הצ ניעות?
יוסף
טאוכר, תל־אביב

במיסגרת שירותי במילואים, הבחנתי בתופעה
שכיחה במחנות צה״ל בסיני :
חבלה בביתני-המגורים ובמישרדים הנאים.
הדבר מתבטא בחלונות שבורים, דלתות
פרוצות שמנעוליהן המקוריים נשברו והוחלפו
במנעולי־תלייה פרימיטיביים, מער*
כות־חשמל מצויינות שנקרעו מהקירות ותחתיהן
הורכבו, בצורה מכוערת ולעיתים
חובבנית, מערכות אחרות.
לא יכולתי שלא לשאול את עצמי :
אם זה היחס לרכוש השווה מיליוני לירות,
מה המצב במחסני־החירום י הנני תיקווה
שלא נופתע שוב.
נד ארבי, תל־אביב

פגייה לעזרת הציפור

פראוו למלכת־ המיה

יוסף טאוכר
עניין של צניעות

ביום ד׳ ,23.6.76 בשעה ׳18.50 אירעה
תאונת־דרכים בכניסה לנמל-התעופה בלוד
ב״צומת ארקיע״ .מכונית כרמל־סטיישן
) צבאית שבאה מכיוון הטרמינל, לא נעצרה
ליד תמרור ״עצור,״ אלא המשיכה ופגעה
במכונית אופל, פצעה אחד מהנוסעים
וגרמה נזק רב למכונית.
במכונית הכרמל הצבאית נהג גבר כבן
,28 לבוש בגדים אזרחיים, בעל שיעד
שאטני וחובש כיפה סרוגה. גובהו כ־,1.90
יחד עימו היו במכונית אשה וילד.
נהג המכונית הצבאית יצא ממכוניתו,
שוחח עם היושבים במכונית השנייה,
וידא כי אחד מהנוסעים נפצע ואמר כי
צריך להזמין מישטרה. לפתע חזר למכונית,
הרים את מיכסה תא־המיטען (בכוונה
להסתיר את מיספר המכונית) ,ונמלט בנד
״ הירות רבה מנמל התעופה לכיוון צפון
(פתח־תיקווה) כאשר מיכסה תא־המיטען
פתוח.
לא בדור מה הנזקים שנגרמו למכונית
הכרמל, אולם קרוב לוודאי שסימני התאונה
נשארו עליה (בחזית) .מיספר חיילים ש הלכו
לכיוון הטרמפיאדה היו עדים לתאונה.
מאחר
שככל הנראה נהג המכונית משרת
כאיש־קבע בצה״ל, מיותר לציין מה החשיבות
בזיהויו והעמדתו לדין, לבד מחיובו
לשאת בהוצאות ותוצאות נהיגתו המסו״
כנת והתנהגותו המחפירה.
אני פונה לעזרת כל מי שיכול לעזור
בזיהוי נהג המכונית או המכונית עצמה,
(שכאמור, היו חייבים להישאר עליה סימנים
כלשהם מן התאונה).
פרטים אפשר למסור בטלפון 234246־03

משה פרסקי
מעשה מזעזע

ברצוני לציין לטובה את הכיסוי שניתן
לנשף הראשון בסידרת נישפי בחירת
מלכת־המים, שנערך באילת (העולם הזה
.)2027
מזה ( 15 ואולי יותר י) שנים אני עוקב
בהתמדה אחר המיבצע של העולם הזה,
ומוכרח אני לציין שהרמה משתפרת עם
השנים. רמת היופי, כוונתי.
קופי גילבוע, רמת־נן

טעותי לעולם צודקת
אבדות הנערה, שהחיים התאכזרו אליה
בגלל חוסר בית חם ואוהב, והיא ניצלה
את מציאותו של הנשק בבית, בתוקף תפקידו
של אביה כמתנדב במישמד האזרחי.
אם היו.מחייבים כל מתנדב במישמר־האזרחי
להפקיד את נישקו במישטרה, לאחר
סיום תפקידו, ולמחרת להוציאו שוב,
לא היו קורים מיקרים מזעזעים כאלה.
משה פוסקי, נתניה

תחנה פלי פירקי־תחילים
מזל טוב ! עוד תחנת־פופ ברדיו היש ראלי,
לא עלינו. כאילו שחסרים מהצלילים
ה ...האלה בגלים הבינוניים. ואני חשבתי
לי לתומי שהנה, סוף־סוף, עומדים לפתוח
בארץ־הקודש תחנה אחת לתרופה — שבה
ישמיעו אך־יורק פירקי תהילים, דיברי נביאים
ושאר חוכמת ישראל. מסתבר ששוב
טעיתי. אין מקום לאשליות.
לא מזמן שמעתי ברדיו הרצאה על היפאנים,
שהם עם של ״עובדי-אלילים״ —
ובכל־זאת הם העם הכי מוסרי בעולם,
למרות שאין להם עשרת הדיברות ואינם

מעצר של חאניה. לאחר ש־י״קברניט
אברהם יסעור׳,בן
| ,9מתל. אביב, עיין בצו
בית המרופט, הודבק הצו על
התורן המרכזי של האניה.
״מעריב״28.6.76 ,
זרי רוזנפלד, חיפה

המועמדות בתחרות

מלקת המים
מגיעות ונשנים
באוטובוסי של חגו ת

״טיולי
״ידיעות אחרונות״1.7.76 ,
יצחק שכיב, נתניה

הג לי ל ״

—7323960 מסך גדול ״.20

71463 ודד-מסך ״.14
- 735423 מסך ״.12
הפעלת אלקטרונית(8ס$א.)5£

- 7356263 מסך ״ .12 נבחר ע״י הירחון
הבריטי לצרכנות ״וויטש״ ,כ״הקניה הטובה ביותר׳.

טשיונל אנו מציעיס לד מבחר של 4
טלוויזיות בגדליס של״ ,12י4ו,ך י.20
כל מה שאנו משקיעים בטלוויזיה הגדולה,
אנו משקיעים גם בקטנה ואף יותר מכך.
הלא אלה הם מסוגיהדברים, שאתה מצפה
להם מנשיונל ומובטח לן שלא תתאכזב.
בכל הטלוויזיות תמצא את אותו צליל
בחיר וצלול המופיע עם לחיצת הכפתור
שמתאם עצמו אוטומטית כשאתה משנה
ערוצים או מעביר את המכשיר ממקום

.ו63 011/131$1151 ודו3וז 01ח3זנ0 1־113

למקום. כל הטלוויזיות ניידות ומופעלות
הן ע״י סוללות נטענות(בתוספת מתקו
מיוחד במחיר סבי 0והן ע״י זרם החשמל,
או בחיבור למכונית(שקע המצית).
אמנם המכשירים ניידים, אן לא כן
התמונה המופיעה על המסך־-זהו התכנון
של כל טלוויזיות נשיונל-התמונה ״מחוזקת״׳
למסך כבחוטי פלדה. בכל הטלוויזיות,
תמצא בקרה אוטומטית המכוונת את הגלים
למישור הנכון ומונעת ממן כוונים מיותרים.

אס בחרת בטלוויזיה הקטנה שלנו, כדאי
שתדע-אינך לוקח א תן הביתה פחות
ידע, אלא רק פחות מסך.
להשיג בכל חנויות החשמל המובחרות.
מרכז התצוגה, אבן גבירול ,18 תל־אביב.

צעד קדימה אלהמחר

x1160111x3 3נ<1ח3$0ח1X13110031,8331.
פרסום קרמון.

,כל סימני־השאלה נמחקז.״ אמר רבץ. האמנם?

ט רי 3ל א111-־ 11 לי
^ וא כחור יוצא-מך הכלל. מוכשר, משכיל, יפה־תואר.

1 1אולם יש לו תקופות של שיא ותקופות של
שפל, והמעבר ביניהן חד ופיתאומי.

בתקופות־השפל הוא חורש באפר את האדמה. החיים
נראים לו שחורים משחור. שום דבר אינו מצליח, שום
מאמץ אינו כדאי. אין תכלית לחיים ואין טעם למעשה. הכל
אבוד ממילא. מוטב להתאבד, או לברוח אל אי בודד.
בתקופות השיא הוא חורש באפו את העננים. החיים
נהדרים. אין גבול ליכולתו. הוא מסוגל לכל, והמיכשולים
אד מגבירים את יכולתו. הוא יכול לכבוש כוכב אחר,
להציל את האנושות. הכל.
כשרואים אותו בתקופה השחורה, קשה להאמין שאך
אמש עמד במרכז החברה, שופע הומור, מבריק בחידודי־לשון,
משגע את הנשים ומקסים את הגברים.
כשרואים אותו בתקופה הוורודה, קשה להאמין שזהו
אותו אדם שאך הבוקר ביקש לשלוח יד בנפשו.
המעבר ממצב־רוח אחד לשני הוא מדהים. הוא אורך
כמה דקות בילבד. הוא נעשה באמצעות זריקה קטנה של

שלא היו כלל תלויות בנו• ,ושכל אחת מהן היתד, מכשילה
את המיבצע על הקרקע, תוך אבידות לחטופים ולמשחררים
שמוטב לא להעלותן כלל על הדעת).
היא הוכיחה כי עומדים לרשות המדינה מפקדים וחיילים
אמיצים, בעלי־תושייה ונחושי־החלטה, המסוגלים לבצע
פעולת־קומנדו נועזת וחד־פעמית בתנאים הקשים ביותר.

כד זה הוכח. וזה הרכה מאד.
אכל לא הוכח שום דבר מעבר לזה.
לא הוכח שיש בידי ממשלת ישראל פיתרון לבעיות
הגורליות של הסיכסוך הישראלי־ערבי והסיכסוך הישראלי-
פלסטיני.
לא הוכח שיש לה פיתרון לבעיות הממאירות של
הכלכלה, ולסכנות החמורות המאיימות על החברה הישראלית
מבפנים.
לא הוכח שיש תחייה תרבותית או התחדשות רוחנית.
לא הוכח אפילו שחל שיפור במישור הצבאי הסדיר

העזתן (אם־כי לא תמיד ביגלל תבונתן המדינית).
ייתכן מאד כי פעולת־אנטבה השיגה שיא חדש מבחינת
המרחק, המורכבות, הנסיבות המייוחדות והכושר המיבצעי.
על כך מגיעה ברכה לכל האחראים והמשתתפים.

אבד לא היה כה שינוי במדיניות הממשלתית,
ודא חידוש מחשבתי או מעשי. היה
זה אך המשך ישיר של המדיניות הנקוטה זה-
מכבר. יצחק רבץ הוכיח שהוא סופר־דיין. במו
שהתדוצץ השבוע מישהו :״משה דיין חי וקיים
כישראל, ושמו יצחק רבץ.״
אין זה פלא שדיין המקורי יוצא מכליו מרוב תיסכול.

^ ך מה כדבר כל שאר סימני־השאלה, המרחפים על
מדיניות הממשלה ויכולתה?
בעיתונים הופיעו הרבה מודעות המכריזות כי חברה
פלונית ומיפעל אלמוני תרמו כך־וכך לירות לקרן צד,״ל.

יפה מאד. אכל לא ראיתי או! מודעה אחת
האומרת :״כבוד לצה״לי כעיקכות המיבצע
המפואר אני מתחייב בזה לנהל ספרים ולשלם
מס־אמת.״

כי הוא נארקומן.

יש להניח שכמה מן התורמים הנלהבים עשו אתמול
הון מעסקים שחורים, ויחזרו מחר לרמות את המדינה
בעיסקי מיליונים.
שר־האוצר הופיע כמצביא בוטח בעצמו, כאילו זה עתה
יצא ממטה־ד,פיקוד של המיבצע, וקבע כי הביקורת על
מדיניותו היא בחזקת ״בירבורים״.
האם מיבצע־אנטבה עצר במשהו את ההידרדרות הכל כלית
שתגיע — לדעת רוב המומחים — לממדים של שואה
במחצית השנייה של? 1977 האם נפרק מוקש־הענק, המונח
מתחת ליסודות החברה הישראלית, והממשיך לתקתק
לקראת התפוצצות נוראה? האם חזר המנגנון הממשלתי
העייף לתפקד?
האם נעצר התהליך לקראת התהוות סוריה-,רבתי משלושה
עברים של ישראל, בעזרתה הפעילה של ממשלת-
ישראל? האם התקרבנו כהוא־זד, לפיתרון הבעייה הפלסטינית,
העלולה לקבל כיוון חדש — ואף מסוכן יותר —
בעיקבות המאורעות בלבנון?

** לה עד דעתי, בשבוע שעבר, שעם ישראל כולו
^ דומה לאיש זה.

העם הזה הוא נארקומן. אף חסם שלו אינו
חומר כימי, אלא פעולת־קומנדו מוצלחת.

במשך שנתיים ויותר, מאז מילחמת יום־הכיפורים, סבל
מכל הסימפטומים המחרידים של גמילה־מאונס. הוא לא
קיבל את הסם שלו.
זה היה נורא. לא היה חשק להתאמץ. לא היתד, תוחלת
לחיים. הכל היד, רע, הכל נידון לכליון. מי אנחנו ומה
אנחנו? הזמן פועל לרעתנו. לעולם לא יהיה שלום. מה
נשמע בברוקלץ או בקופנהאגן?

ולפתע, זריקה אחת — והנה זהו עם אחר.

דפקנו אותם ! הערבים הם אפסים, הכושים אבק־אדם.
אנחנו יכולים להגיע לכל מקום, להלום בכל אדם, לגדוע
כל יד, לקצץ כל ראש. אנחנו סופרמנים, כל־יכוילים. עימנו
אל, וגם הוא מייותר. כל הפיקפוקים היו שטויות, דברי
הבל ורעות־רוח. אין לנו בעיות. העולם כולו נגדנו,
אבל לנו לא איכפת. אנחנו מצפצפים. אנחנו עם־סגולה. תן
לנו עשרים בחורים ומטוס הרקולס, ואנחנו נרים את
העולם.

בל סימני-השאלה נשארו כשהיו, ואני
משוכנע כי הדבר ברור לחלוטין גם ליצחק רבץ
עצמו.
הוא פשוט ביקש לנצל את ההצלחה כדי לבצר את
מעמדה של הממשלה, ולהחליש את הביקורת החמורה
המלווה אותה. זה לגיטימי בהחלט. אך זה גם מסוכן מאד.
כי יצחק רבין מזריק שוב לזרוע המדינה סם משכר.

כמכה אחת עלינו ממוראל של 10 מעדות
למוראל של 05 מעדות, כסולם של .100

במקום המוראל האמיתי, הקבוע, היציב, בא
המוראל השאוב ממזרק.

** י ימלא קפץ משימחה בשש בבוקר, באותו יום
ראשון, אינו נורמלי. השימחה היתד, ספונטאגטית,
טיבעית, בריאה. המתח פג, החיים ניצלו, האפתעה היתד,
מוחלטת.
תדמיתנו בעולם השתפרה בן־רגע. מי שעבר באותו
בוקר את ביקורת־ד,גבולות בארץ כלשהי, שמזז שהוא
מחזיק בידו דרכון הנושא את המיילים ״מדינת ישראל״,
ושיש לו חלק בתהילה,
אד השימחה הטבעית היתר, צריכה לפוג בהדרגה,
וההגיון הבריא היה צריך לשבץ את המאורע המדהים
והמרגש בפרספקטיבה הנכונה שלו.

אודם הדכר הזה לא קרה, לא כאותו יום
ולא כאותו שכוע. עם ישראל נמצא כטריפ לא־נורמלי,
ודא היה לו כד השק לחזור לקרקע
המציאות.

מכשירי־השילטון, כלי־התיקשורת וגם סתם אנשים
טובים פעלו בכל כוחם כדי להאריך את הטריפ ולמנוע
את ההתפכחות.

וגם זה טיכעי. הם ידעו שממוראל של 95
מעלות לא יירד הציבור דרמת־מוראל סכירה
וקכועה כבימים כתיקונם, נאמר של 70 או 00
מעדות. הירידה, כאשר תכוא, תהיה שוב ד10-
מעדות.

**ה הוכיחה פעולת אנטבה, ומה היא לא הוכיחה?
))היא הוכיחה כי יש בכוחה של ממשלת־ישראל, ביולי
,1976 להחליט על פעולת־קומנדו עוצרת־נשימה, במרחקים,
תוך קבלת סיכונים מחרידים.
(אפשר להעלות על הדעת לפחות עשר אפשרויות,

קבלת־הפנים למשוחררים בלוד
מבחינת מיבנה הכוחות, גיבוש דוקטרינה ביטחונית סבירה
ומנהיגות בדרג העליון.

הוכח שאין כמונו כעולם מבחינת היכולת
לבצע פעודות־קומנדו חסרות־תקדים. אולם ה צורר
לבצע פעולות־קומנדו כאלה הוא רק חלק
קטן מאד — ובוודאי לא החדק המכריע —
כמידחמת־הקיום •טל מדינת־ייטראל.

1 1 0

^ יני יורע

מה רצה להשיג ודיע חדאד, כאשר

תיכנן את הטיפת־המטוס ושיגר את האנשים לבצעה.

אם רצה לערער את המוראל של ישראל,
לחשוף לה את חולשתה ולהרחיב את הבקיעים
כה, הוא השיג כדיוק את ההיפך.
הוא נתן לישראל את הדבר האחד שהיא השתוקקה
לו מאז מיילחמת יום־ד,כיפורים: זריקה חזקה של פעולת־קומנדו.

בשפת
הנארקומנים: ישראל קיבלה £ס?.

^ ל זה ב רו ר לכל בר־דעת, ואחרי שיככת ד,שימחה
^ הראשונה זה גם נאמר ונכתב פה ושם.

לא היתה זאת רק מתנה אישית ליצחק רבין, שהפעולה
חיזקה את מעמדו עד ללא־הכר. היתר, זו מתנה לכל
המדינה, שיצאה מדיכאונה והרקיעה שחקים על כנפי
הרקולס.

על כן תמוהה שיבעתיים — תמוהה ומוזרה
מאד — אמירתו שד יצחק רכין, כי הסעודה
״מחקה את כל סימני-השאלה.״

אולם מתנה זו עלולה להיות כעוברי המדינה,
אם תצא לטריפ ממושך, שבו תשבח את
המציאות ותפליג כחלומות-פז.

אילו סימני־שאלד, נמחקו?
סימן־השאלה לגבי כוח־החשיבד, וכושר־החידוש של
הממשלה?

הטריפ הלא־נורמלי שהחל ביוני 1967 ונסתיים ביום־
הכיפורים של ,1973 חייב לשמש אזהרה.

פעולת אנטבה, עם כל היותה בדתי־רגילה
מבחינות רכות, ל א היתה הפעולה הראשונה
מסוגה שבוצעה עד־ידי מדינת־ישראד.
הממשלות הקודמות ביצעו שורה ארוכה של פעולות־קומנדו
במרחקים, שכל אחת מהן היתד, מדהימה ומרגשת
בשעתה. השמדת המטוסים בנמל־ד,תעופה של ביירות,
הריגת המנהיגים הפלסטיניים בדירותיהם בביירות, הרמת
הראדאר המצרי, נחיתת־הקומנדו במצריים — כל אלה
ואחרות היו פעולות חריגות, שעוררו התפעלות ביגלל

איננו זקוקים לטריפים. אנו זקוקים לגמילה
מן ההתמכרות.
עלינו להינזר מהתקפות־ד,דיכאון ומתחושת־?־,סופרמנים.
־עלינו לסגל לעצמנו גישה לאומית שקולה, בלתי־רגשנית,
מפוכחת וצלולה. עלינו לסגל לעצמנו את הכושר להתמודד
עם הבעיות האמיתיות שלנו, לראות אותן בעין פקוחח,
ולחפש להן פיתרונות סבירים — גם כשהם מכאיבים מבחינה
גופנית ורוחנית.
נכון. נעים יותר להתחמק מזה, ולהפליג בטריס.

אבד אהרי כל טריפ באה יקיצה מרה.

חנור מרמרי

כומר יקר,
רק שבוע עבר, וכבר יש חטא
חדש.
השבוע קיבל תי ס טנ סי ל מוועד-
העובדים שלי, ובו מבשרים לי ש תרמו
בשמי יום־חופ שה אחד
ל טוב ת כו חו ת הבי ט חון, וגם הו סיף
הוועד שאם אינני מ ס כי ם,
עלי להודיע על-כך בכתב.
אתה צריך להבין, כומר יקר,
הייתי שמח ונרגש לשמוע על
שיחרור ה ח טו פי ם, וגם גאה ומרו צה
להיוודע כי ב מי סי ם הכבדים
שאני משלם במ שכורתי הצנועה,
מ קי מ ה עבורי ה מדינ ה מערכת-
הגנה מ שוכללת ויעילה שכזאת
— אבל ל היו ת מו תר ם ן בשום
אופן לא ! אילו חשבתי שאין די
ב מה שאני משלם למדינה, היי תי
ניגש ביוזמתי למס -ה ה כנ ס ה ומו סיף
עוד. ובכלל, התעצבנתי, כו חו
ת הבי ט חון לא ז קו קי ם לצדקה
כל פעם שהם תוק עי ם גול,
ולסיפרי-מחדל כל פעם שמפס-
פסים. אז מה פי ת או ם ב אי ם
ה אידיו טי ם מהוועד ו תור מי םבש
מיו הודעתי להם בכתב שאי נני
מ ס כי ם.
אבל בלילה התה פכ תי ב מי ט ה,
והמצפון די מם על הס דיני ם ה נקיים.
אולי חטא תי, אולי בכל
זאת צריך הצבא אתת מור ת יום-
החופ שה שלי.
הבוק ר ניגבתי א ת המצפון ה דולף,
נת תי גרוש לעני, תרמ תי
לצה״לאתה סנ דלי ם החד שים
שקניתי, ול ק ח תי ספיישל אל תא
הווידוי.
אז תן מ חיל ה, כומר יקר.

שלום תלמידים. היום נלמד על מוראל. נא לפתוח
מחברות ולרשום.
מוראל — מילה לועזית שפירושה: מוסר, מידות טו בות,
מוסר־השכל. וגם: דוח־ קרב, פוח־עמידה.
זה מהמילוניס. אבל יש גם מילה עברית, מוראל׳,
שהיא פיתוח ישראלי מקורי. בשיעור זה ננסה לעמוד על
המילה, שימושיה ומשמעותה.
(א) מוראל הוא וקטור (כוח עם כיוון) .למוראל שני בי וונים:
למעלה, או למטה.
(כ) המוראל נמדד במעבדה ביחידות עשרוניות (אחו זים)
על פי סקרי דעת-קהל.
(ג) הוכחה לקיומו: כתוב עליו כעיתון — משמע שהוא
קיים.
כפי שלמדנו כשיעור הקודם, ישנן מידות שונות: מי דות
אורד, מידות כוח, מידות טובות, מידות רעות וכיו״ב.
נציג בפניכם את הקשר כין מוראל ומידות.
א ק סיו מתה מו ראל: מור אל גבוה =
מידה טובה. מוראל נמוד = מידה רעה.
ולכן: אם טוב לד, אתה שר. אם אתה שר יש לד מוראל
גבוה (שירה = מידה טובה) .אם רע לד, המוראל נמוך. אם
תשיר כשרע לד, יעלה המוראל ־— משמע יהיה לד טוב.
מסקנה: כשהמצב גרוע יש לשאוף להרים את המוראל.
את המוראל אפשר להרים על־ידי: ג׳ק, שירה, תרו מות,
טרמפים, אופוזיציה ,״מעריב״.
המוראל יורד בגלל: ירידה, קואליציה, ג׳ק מקולקל,
טלוויזיה.
חו קהתח לי ף: מוראל גבוה זה במו
שימחה, שביעות-רצון, נו חיו ת, ובן גם
כמו מח שבה ותודעה — אבל זה לא.

קוני-למל

מלמילי אן הקטן
הניצחון ההיסטורי של בית״ר ירושלים בגמר הגביע, הביא להתעניינות מוגברת
בכדורגל אצל ילדי העיר, והגביר את הפופולאריות של מישחק זה ביחס לשאר
מישחקי הילדים, הנהוגים בעונה יבשה זו.
זה לא כמו פעם, שכדי לשחק כדורגל היו זורקים את החולצה על הגדר, שלא
תתלכלך, ומורידים את נעלי־השפיץ, כדי לא לעשות פאולים. היום כדורגל זה כמו
צלילה — ציוד מלא ניתן להשיג רק בחנויות הספורט המובחרות, והילדים הנלהבים
של ההורים המסורים משחקים שערים־קטנים או סטאנגה, כשהם עטופים
בלבוש הכדורגלני לכל פרטיו ודיקדוקיו.
הציוד הוא קצת מסורבל, אבל עושה רושם טוב: חולצת כדורגל ציבעונית
(בצבעי הקבוצה האהודה) עם מיספר על הגב (בעניין המיספרים כולם חלוצים או
קיצוני־סופה — עדיין לא נראה הילד שילבש חולצה מס׳ ,3למשל) ,מיכנסי־משי
בצבע המתאים, גרביות ציבעוניות עד הברכיים, נעלי כדורגל ״אדידאס״ עם מסמרים
מייוחדים ותחבושת־אלסטית לברך הבועטת — כראוי לילד שהחלים מפציעה.
לילדים־שוערים קונים גם מגיני־ברכיים, כפפות וכובע־מצחיה לחורף. והעיקר —
כדור אולימפי שחור־לבן עם שש חותמות אופישל מייד אין איטלי 450 ,ל״י
לפני מע״מ.
וכך אפשר לראות בכל פינה ועל כל דשא רענן, את ג׳רי פראנסיס בן תעשר־וחצי
בפסים תכלת־לבן מקרקס את מלמליאן הקטן, בשחור־צהוב, עם 8על חגב —
וביל פארקס מזנק באומץ ומתעצבן על אמא שלו שקוראת לו הביתה לעשות
חוברת חופש.
אבל מה, התחפושת לא תעזור להם. רואים תיכף שאלה יהיו אקדמאים כשיהיו
גדולים. את כדורגלני העתיד של ירושלים אפשר למצוא בקטמון ובמוסררה, והם
עדיין משחקים יחפים בכדור גומי מפוצץ מזמן.

לכן: באשר רע ל ד, קשה לד, אינד מרוצה וכו׳ —
אל תנסה לצאת מזה, תשיר ואל תחשוב. שמור רק על
המוראל.
סוגי המוראל: אין מוראל אחד לכולם. קבוצה ומוראלה,
עם עם ומוראלו.
חו ק ההיפוך: ה מו ר אל הגבוה שלך
הוא ה מו ר אל הנ מוך של יריבד
לכן: אם התבוסתנים משתלטים על אמצעי-התיקשו-
רת, המוראל שלהם עולה, ואילו המוראל של העם יורד.
אם העם משתלט על אמצעי־התיקשורת, יורד, אוטומא טית,
המוראל של התכוסתנים, וכתוצאה עולה מוראל העם
(להלן: מוראל לאומי — להבדיל ממוראלים אחרים).
חו ק עמוד השדרה (או בעיות הגב של ישראל):
מור אל ל או מי גבוה זוקף קו מ ה בפני עולם
אכזר, מור אל ל או מי נמוד משפיל קו מ ה בפני
עולם שמח־לאיד
עכשיו אנחנו יודעים שמוראל זה לא שימחה, לא גאווה,
לא הצלחה, לא רוח־עמידה, לא רוח-קרב, לא מוסר, לא
מוסר-השבל. כקיצור, סיבבתי אתכם וסיבכתי גם את עצמי.
אז מה זה בכל זאת מוראל בעברית?
הגדרת ה מו ראל: מו ר אל זה מו ר אל
ונסיים כשיר העממי :
שלחי לי תחתונים וגופיות
כאן כולם כמו אריות
נלחמים כמו חיות
מוראל ממש גבוה.

סתם אידיוט

ג עפילס ע
פי חס
מי שהמציא את כיגוי־הגנאי
״סירטי הבורעקאס״ היה בטוח ב עליונותו
האיכותית והתרבותית של
האשכנזי־היוצר על אחיו הפרענק
ממנו, הבור ממנו והמנטאלי ממנו.
ובכן, רבותי, באותה תקופה בה
ישבו הפרענקים במערות וקיפצו
מעץ לעץ, ישבו אחיהם האשכנזים
בגולה המרווחת והקימו שם תר בות
למופת — תרבות המשמשת
נושא בלתי־נדלה ליצירה קולנועית
אשכנזית מקורית — גל ״סירטי
הגעפילטע פיש״ — שפיסגתו היא
ללא ספק ״קוני־ למל מכה שנית.״
מה אין בקוני־למל — הכל יש.
עלילה מטופשת, הצחקות אידיו טיות
(החוכמות עם התאום־הכפיל־

אידיוט — אבל עם מוראל גבוה
מגמגם קבעו שיאים חדשים של יו בש
בתולדות ההומור) .יש גם שי רה,
ריקודים, שמפניה, נשים !וב עיקר
— פולקלור אידישאי־גיזעי.
הכוונה למין יצורים דביליים עם
זקנים מודבקים, מעילים שחורים
וכובעים משונים, שכל הזמן מקפ צים
ומפזזים ומדברים עברית־של־הבימה
במיבטא ברונקסי־אוקראי־ני
עילג. הפזזנים המשונים האלה,
כך מתברר, הם חסידים מחצרו של
הקוקו הזקן שהוא גם חכם וגם
אמריקאי וגם עשה קפיטאל לא־קטז
וגם החביא אותו בשביל ש תהיה
עלילה.
אז נא להכניס בתחתית הרשי מה,
הרבה מתחת לשווילי ולעוב דיה,
את הבמאי זילברג מקוני־למל
ואת סירטי רול אשר הוכיחו
שאין קרקעית לשפל של הקולנוע
הישראלי. שיילכו הביתה שיילכו!

בעיקבזת ״גויבצע אנ טבה׳

ואיוו אכסקרוסיב׳ עם אלוהים
קובי ניב ספורט הטבלה

ניצחונה הגדול של ישראל באנטבה 0:13
הביא לשינויים וזעזועים בטבלה.
ישראל, שמאז ניצחונה הנאה 0:6ב־1967
נדחקה לתחתית בשל הפסדיה הרצופים
ביום־כיפור ( )6:3ובחזית המדינית (,)3:2
עלתה שוב לראשות הטבלה, כשהיא מקדימה
את העולם בהפרש־שערים איכותי
ומוסרי גדול, למרות שלשתי הקבוצות אותו
מיספר נקודות ( 4נקודות מ־ 4מישחקים).
זוהי, איפוא, טבלת הליגה הבינלאומית,
לאחר המחזור האחרון:

.1ישראל
.2העולם

9—24
24— 9

מלך השערים

גם במירוץ למלכות השערים חלה מהפכה
משמעותית, בעיקבות המחזור האחרון.
אריק שרון, שהוביל עד עכשיו ב־5
שערים (שלושער במלחמת יום־כיפור ו־2
במילחמת־הבחירות) לפני משה דיין
מינוס 3ביום
( 6בששודהימים
כיפור) נאלץ לפנות מקומו ליצחק רבין,
שעלה בסערה בעיקבות השלושעשרשער
שכבש הישר מן הפינה לשיפוטכם(שם עמד
עם מינוס 2שערים) למקום הראשון.
כך שטבלת מלכי השערים היום היא
כזאת:

יצחק רכין
ארי? שרון
משה דיין
יגאל ידין

11 שערים 5שערים 3שערים
—1שערים

מה צפוי?

אין ספק כי ניצחונה המזהיר של ישראל,
והצורה החלקה שבה הושג, טרפו לחלוטין
את קלפי התחזיות הן במישור היחסים הבינלאומיים
והן במישור הפנימי של הקבוצות.
כבר
עתה נמסר מרחבי העולם כי קבוצתם
עומדת להיכנס למישטר אימונים
קפדני, כדי להכין את עצמה לקראת
המישחקים העתידים נגד ישראל, ומאמנים
ופרשני־ספורט לומדים בעיון את פרטי

>11ח|

רביו

האמנם מהפכה בטבלת מלך השמרים?
המישחק הישראלי, הן מהבחינה חטאקטית
והן מבחינת הכושר הגופני.
באשר לארץ — ברור, למשל, כי מניותיו
של החלוץ הפורץ מרדכי (״מוטה״) גור
עלו עד כדי כך שאין לשער כי הוא
יימכר לקבוצה אחרת בתום העונה, כפי
שנרמז במדורי-הספורט במשך השנה. כך
גם לגבי יבונה־המישחק המחונן, יצחק
(״איציק״) רבץ, והבלם־מטאטא שימעון
(״שימי״) פרם, המשרה ביטחון רב במערך
האחורי.
לעומת זאת פחתו סיכוייו של קיצוני
הסופה הפרובלמאטי, אריאל (״אריק״)
שרון, לחזור לקבוצתו, וכפי הנראה יעבור
לשמש כמאמן־שחקן באחת מקבוצות ליגוד
המישנה.

סיכום

אכן מחזור מפתיע ורב־תהפוכות, שגרם
לזעזועים דראמתיים בצמרת ובתחתית.

מי שמכיר את הרב גורן יודע איך
נראה אלוהים — איש קטן אד מוצק, פניו
מעוטרים בזקן לבן סמיך, ועל ראשו כיפה
שחורה (בבית) ומיגבעת־לבד שחורה (כשהוא
יוצא לקניות) .מעיניו התמימות בוקעת
חוכמת־חיים אלוהית, אך לצורך קריאה הוא
נעזר במישקפי־קרן עבות.
אלא שבהבדל מן הרב גורן, עטור אלוהים
בהרבה יותר אותות, שאותן צבר בגבורה
בכל מילחמות ״שואל — למן אות
יציאת־מצריים ועד לאות מילחמת ששת־הימים.
אלוהים
קיבלנו בלישכתו, המרוהטת
בפשטות מלאת־הדר, וענה לכל שאלותינו
בגילוי־הלב האופייני לו. קולו העמוק והחם
משרה על כל סביבותיו הרגשת נועם וביטחון,
והוא מדבר בהתלהבות ובעוצמה—
הישר מן הלב האלוהי אל לבבותיהם של
ישראל.

אנחנו: האם מיבצע צה״ל לחילוץ
החטופים מאנטבה הפתיע אותך?
אלוהים: פן ! אני מודה שהופתעתי.
אנחנו: מדוע בעצם הופתעת?
אלוהים: אני פשוט לא האמנתי.
לא האמנתי שעם ישראל עדיין מסוגל
להתעלות שכזאת.
אנחנו: מתי נודע לך על הפעולה,
ואיך הגבת?
אלוהים: כשעה אחת אחר־הצות
צילצל הטלפון הירוק שלי, שמעטים
יודעים את מיספרו הסודי. על הקו
היה ראיט־הממשלה, מר יצחק רכין.
הוא כישר לי כי צה״ל פעל, וכי
המטוסים ככר כדרכם חזרה עם ה פדויים.
דמעות ניקוו כזווית עיני.

אלוהים לבוש בחלוק־בית מקבל בביתו
את ההודעה על הצלחת הפעולה באנטבה.
לידו: שלישו הצבאי.

לא ייאמן, לא ייאמן — מילמלתי —
הצלתם את ככוד ישראל ואת ככודי.
לא עצמתי עין. גם כדורי־ השינה לא
הועילו — הלכ רגש ועכר על גדותיו.
אנחנו: האם גם מבחינת ההלכה
היתד, החלטת הממשלה צודקת?
אלוהים: מהכחינה הזאת אני חו תם
כשתי ידי על כל מה שאומר הרב
גורן. הפעולה היתה מוצדקת, מכל
לישועה יום א׳ 27.6
מחבלים חטפו מטוס ״אייר פראנס״
ובו כ־ 70 ישראלים.
יום ג׳ 20.6
המטוס נחת באנטבה שבאוגנדה. אני
מריח סיפור טוב.
יום >׳ 29.6
המחבלים דורשים שיחרור מחבלים
עצורים בישראל תמורת שיחרור החטופים•
גם אידי אמין בעסק. הסיפור מתחמם.
אולטימאטום עד יום ה׳.
יום ד׳ 30.6
הממשלה מודיעה על הסכמתה לשחרר
מחבלים עצורים. הולך להיות עוד מח דל.
טלפון לנחמן — מה דעתו על ספר
בשם ״מחדל באנטבה״ .נחמן מסבים עקרונית
.״המחדל״ הקודם שלן הלך טוב,
הוא אומר לי.
יום ה׳ 1.7
המחבלים דוחים האולטימאטום ליום
א׳ .מתחיל טשא־ומתן. יהיה מחדל רציני,
אבל אני אקרע אותם בספר. שלחתי
את שלמה לאסוף פרטים ותמונות של
משפחות החטופים. שיהיה. טלפון לנח מן
שיכין עטיפה לספר עם תמונות של
אמין, רביו ופרס. סוכם. פורמאט כיס.
יום ו׳ 2.7
המשא־ומתן נמשך. ב .זורק לי רמז
שתיתכן פעולה צבאית. הצחיק אותי,
אבל זה הזכיר לי לצלצל לנחמן להוסיף
תמונה של מוטה גור לשער ח״מחדל
באנטבה״ .חתיכת אפס.
שנת 3.7
אחה״צ ב. מודיע לי שחלילה הם יוצאים.
סופית• אני זורק לנחמן רמז ומבקש
להבין, על בל צרה שלא תבוא, גם שער
אלטרנטיבי עם אותן תמונות בדיוק —
״ישועה באנטבה״ .איך שלא יהיה —
יותר ברור שיהיה מחדל, אני אומר לנח מן,
בלי משה בממשלה ואריק בצבא זה
לא יילד• רביו הפחדן ומוטה הטיפש לא
מסוגלים לעשות כלום. דבר אחד בטוח
— הולך להיות טבח של החטופים. אמרתי
לשלמה לעבוד על תמונות והספדים

שלהם.
יום א׳ 4.7
זה הצליח. אין דבר — גם ככה הספר
יילד טוב. אולי אפילו יותר טוב — יש
איזה התלהבות בציבור והמטומטמים
האלו יאכלו עכשיו כל דבר שתמכור
להם. זה יהיה שלאגר אמיתי. איד שלא
יהיה, הצלמים כבר בשטח עובדים על
״שימחת השיבה הביתה״ .שלמה משנה
את ההספדים לסיפורי״חיים נלהבים. אני
אכניס גם את הסקופ שלי, השיחה עם
אמין לספר — זה יקדם את המכירה.
כל הלילה אנחנו עוברים בבתים — אני
אוסף את היומנים שהם כתבו, שלמה
מצלם ואלי, שגם הצטרף, מקליט את כל
הסיפורים על טייפ.
יום ב׳ 5.7
שלמה גמר עם סיפורי החיים ותמונות
החטופים. עובד עכשיו על הספדים,
בייחוד הספד ליוני — אותו יאהבו בטוח.
אלי עובד על היומנים והסיפורים ואני
עובד על לוח המאורעות והצד המדיני
של העסק. יש ממש תמונות על הכי-
פאק. אני כותב דברי הערכה חמים
לרבץ, פרס ומוטה.
יום ג׳ 6.7
החומר כבר יורד לדפוס. אני עובד
עם אלי על הצד הצבאי. זה צייד להיות
החלק החזק של הספר. האנשים אוהבים
את זה. שלמה בוחר תמונות ומעביר
לצינקוגרפיה. אמרתי לו לעבוד חזק
על רגשות — בכי מול צחוק, יגון מול
שימחה וכוי. זה יתן לספר הרבה כוח.
יום ה׳ 8.7
כל החומר והתמונות כבר בדפוס, כולל
פרק הבדיחות והקריקטורות על אמין.
ביום א׳ כבר מתחילים להדפיס את ה־פורמות.
יום
ג׳ 11.7
נצחון גדול. הספרים הראשונים כבר
בכריכיה. אף אחד כבר לא ישיג אותנו.
נחמן מעריך שייצא לי לפחות מאה אלף
נקי מהעסק. אריק חנטריש. מוטה גור
נפלא ! כל הכבוד לצה״ל

הבחינות.
אנחנו: אמרת קודם שלא האמנת
שעם ישראל יעשה את הדבר המופלא
הזה. הכיצד זה אתה, בתור אלוהים,
לא מאמין בעמך?
אלוהים: תראה, מאז מילחמת יום־
ביפור השבעתם אותי מרורים עד בלי
די. קודם כל הרגיז אותי שנכנעתם
לקיסינג׳ר, ומטרתם שטהי־מולדת קדו שים.
אחר־כך כל השביתות הפראיות
האלה, ולבסוף עוד עשו צחוק ב״ני-
קוי ראש״ ממשה רבנו בצורת דוכי
גל, ועוד בל מיני דברים באלה. אני
ממש נעלבתי — ישבתי כבית ימים
שלמים, לא יצאתי ובכיתי — איך זה
נהיה לכם פך? לא האמנתי יותר.
אנחנו: נו אלוהים, תגיד בעצמך —
עכשיו אתה מרגיש יותר טוב, הא!
אלוהים: כן! אתם ממש נפלאים!
ואני שמח שהוכחתם את זה שוב. אתם
ממש העליתם לי את המוראל. אני מר גיש
מצויץ. סוף־סוף עם ישראל מת ייחד
עם אלוהיו כמו שצריך. אני גם
החלטתי לתרום שלושה ימי עבודה
לוועד למען החייל, ולהוריד עד סוף
החודש את המס־ערד־מוסף מכל עבי רותיהם
של ישראל.
אנחנו: ומה, לדעתך, צריך לעשות
עכשיו?
אלוהים: אני מקווה שההתעוררות
הזאת לא תהיה בבחינת דבר חולף.
אני מקווה שעובדי השירותים אומנם
יוותרו על שעות־הקייץ, ושהממשלה
תפעיל את עונש־המוות למחבלים,
ושיפסיקו, בטלוויזיה להשתולל השמא לנים
וככלל — שיהיה טוב. שישראל
יאהב את אלוהיו ואני גם אוהב אתכם.
אנחנו: הו אלוהים, תודה רבה לך.
אלוהים: תודה רכה לכם, לכל עם
ישראל. גרמתם לי לאושר כל־יתואר.

|הצי1ו הט1וו1י 7י מ1

כו שי-סמבו חטף אווירון, ולא
נתן לישראלים שבתוכו לחזור
הביתה. אך חיילי צה״ל הת חבאו
ביו העצים, ושיחררו א ת הישר אלים.

תע גילה בו-פור ת מרפ״י ש דייו
נעלם. היכן דייו? שאלו אנשי
רפ״ י.
התוכלו אתם, ילדים, לגלותו?
אם מצאתם, ציבעו יפה אתה ציור
ושילחו למערכת ״היום הזה״.

תמיד יש חדש בדיסקונט
אן־ ל עו ל לא שוכחי את הישן והטוב
מודעה ראשונה בסידדה שפורסמה ביוגי 1975

ה מו מ חיו ת שלנו!
מרכזי יעוץ
כלכלנים, משפטנים ובנקאים מייעצים
חינם בענייני השקעות, ניהול נכסים,
פנסיה, תגמולים, עזבון, מסים ועוד.
מרכזי הייעוץ עונים על צרכיהם של
אנשים, אשר הגיע לידם סכום כסף,
והם מחפשים דרך טובה להפיק ממנו
את התועלת המירבית. שרות בלעדי
של בנק דיסקונט.

מ שפר עו ומק>ל>ם
״אשראית״

ת מיד ש חד ש בדי סקונ ט
או־ ל עור דאע1ו כוד ס את וד שן 8קטוב

כרטיס האשראי של בנק דיסקונט.
הקניה היום, והתשלום — בחודש
הבא, ביותר מ־סססג בתי עסק,
מסעדות ובתי מלון. מאפשר רכישת
דלק באמצעות שיקים בכל תחנות
הדלק בארץ, ומשיכת מזומנים עד 500
ל״י בכל סניפי בנק דיסקונט ובנק
ברקליס דיסקונט.
אשראית — הדרכון שלכם לעולם של
נוחות, אמון ויוקרה.

.ו חסרגם ננ״יתד

חשבון ועד הבית
המחשב של בנק. דיסקונט מנהל
עבורכם את חשבון ועד הבית: גביה,
דיווח ועדכון. שרות חינם +שי לוועד
הבית.

״גפו״
אחותה הצעירה של קופת התגמולים
הותיקה ״תמר׳ /מתאימה לכל אחד :
עצמאי, שכיר ומעסיק .״גפן״ — קופת
גמל המעניקה לעובדי מדינה, מוסדות
וקבוצות עובדים מאורגנות, גם ביטוח * ,
תאונות אישיות על סך 15,000ל״י- ,
חינם !

בתנופה יוצרת

דיסקונ טו מ ט
מאילת ועד חיפה, ב־ 19 סניפים של
בנק דיסקונט פועלות הקופות
האוטומטיות למשיכת מזומנים, עד
400ל״י ליום, בכל שעות היום והלילה.

תמצית חשבון חדשה
תמצית הדיווח על חשבון עובר־ושב
כוללת הסברים ברורים על כל פעולה.
התמצית נשלחת באופן קבוע מדי
17 פעולות. כמו־כן אתם יכולים לקבל
דיווח יומי, שבועי, חודשי או תלת
חודשי.

״אופק״
תוכנית ביטוח חיים, מיוחדת ובלעדית
לחברי קופות הגמל ״תמר ו״גפן״
של בנק דיסקונט.

שיק א מריק אי
בנוסף לפנקס השיקים הרגילים, מספק
בנק דיסקונט שיקים קטנים הנושאים
את שם בעל החשבון וכתובתו —
בכריכה מהודרת ונוחה, המתאימה
לנשיאה בכיס.

כספר מהיר •685 161161 זקא:£
דלפק לפעולה בנקאית מרוכזת אחת.
יונהג בקרוב בסניפי הבנק, לאחר
תקופת ההרצה המוצלחת.

מסלול מרכזי
הלקוחות מגיעים למסלול מרכזי
אחד ; בהגיע תורו, פונה כל לקוח
לכספר המתפנה. שיטה חדשה ויעילה
לקיצור ההמתנה בסניפי הבנק, למניעת
דוחק ולשיפור התקשורת עם הלקוחות.

אל־תור חיצוני
דולב קרן נאמנות חדשה, המשקיעה מרבית
נכסיה בניירות״ערך צמודים או נקובים
במטבע־חוץ.

מקצ רי ם ...מקצר>ם...

מעטפות. שי חדשות
עיצוב חדש, עליז וצבעוני למעטפות
של המחאות השי שלכם או של תלושי
ש.ק.ל — .שוברי קניה של בנק
דיסקונט. המעטפות ניתנות לכם חינם.

בכל שעות היממה יכול הלקוח
להניח, בתיבה המותקנת בקיר החיצוני
של הבנק, מעטפה — ובה הוראות
לביצוע פעולות שונות. הלקוח יקבל
בדואר אישור על ביצוע ההוראות.
בקרוב יגדל מספר הסניפים המציעים
שרות אל־תור חיצוני ללקוחות.

בווספה ועדת

אתה( ^ 1הג״ד1ז
עצות לנוסע
רבין סירב להתערב בעניין ס לחו״ל
ערבות ל..חברה הימית־

ראש״הממשלה יצחק רביו סירב
להתערב, לפי־שעה, לטובת בקשת ״החברה
הימית להובלת פרי״ ,פי המדינה

תתן ערבות של עד 7מיליון דולר לחברה.
הבקשה הופנתה אליו בפגישה שקיים
בארבע-עיניים עם עובד בן־עמי. בן•
עמי טען כי החברה קנתה מילווה-מיל-
חמה ב 30-מיליון לירות, שהיו שווים
בעת הקנייה 7מיליון דולר, והיא מבקשת
עתה להפקיד את האיגרות כביטחון
לערבות המדינה שתינתן לה. סידור
זה נעשה על־ידי ״בנק ישראל״ עם תעשיינים.
ראש-המטשלה השיב כי אינו
מכיר את הנושא, ועד שילמד אותו הוא
משאיר את הטיפול בו בידי שרי־הממש־לה
הממונים על כן.
השבוע יוכרע בלונדון גורל ״החברה
הימית להובלת פרי״ ,כאשר יעקב מרי דוד
ומילא ברנר מנסים למכור פחות
אוניות תמורת יותר כסף. ללונדון הגיעו
כעשר קבוצות, המעוניינות לרכוש חלק
ניכר מאוניות החברה. ראשי החברה
יכולים לצאת מן הבוץ על־ידי מכירת
אוניות, אולם הם מתעקשים להמשיך
להחזיק במירב האוניות שבידיהם.

מה היקף

התפטר ירו
נפרהגופש באשקלון

עובד בן־ עמי
מילה טובה

המ שק השחור?
בהתאם לנתוני הסטטיסטיקה נישאים
מדי שנה בארץ כ־ 26 אלף זוגות, ומכאן
שכל שנתון כולל כ־ 50 אלף נפש. מיספר
זה תואם גם את נתוני החינוך. יש
בארץ כחצי־מיליון תלמידים, הלומדים
עשר שנות חובה, ומכאן שמדי שנה
מסיימים את הלימודים 50 אלף נפש.
מה קורה ל־ 50 האלף המסיימים את
לימודיהם ופונים לשוק העבודה ז
לפי נתוני הלישכה-המרכזית-לסטטיס-
טיקה נוספו בשנת 1975 רק 15 אלף
שכירים למשק. לפי אותם נתונים יש
עצמאי אחד על כל שלושה שכירים.
בסך־הכל 20 :אלף נפש מתוך 50 האלף,
שברור לאן פנו.
ההנחה, כי 40 מהבנות הנישאות
מפסיקות לעבוד והופכות עקרות״בית,
מתקבל סך־הכל 30 אלף נפש מתוך
ה־ ,50 שידוע לאן פנו. היכן עוד 20
אלף איש?
הדו״ח האחרון של ״בנק ישראל״ קובע,
כי מתוך 15 אלף השכירים שנוספו
למשק 14 ,אלף הצטרפו למשק הציבורי.
המסקנה: רק חלק מהמשק מדווח על
תוספת כוח״האדם אליו. מכאן ש20-
אלף נפש נספגים מדי שנה במשק הלא-
מדווח, הלא הוא המשק השחור.
לפי חשבון גס זה מתקבל, שלעומת
15 אלף נפש הנוספים בכל שנה למשק
הלבן 20 ,אלף נוספים למשק השחור.
הם מייצרים שחור, מקבלים שכר שחור,
והכל לא־רישמי י

יורם סילבר, יושב-ראש מועצת״המ־נהלים
של כפר-הנופש באשקלון, התפטר
מתפקידו. הכפר שייך לחברת־הנסיעות
ההסתדרותית ״היסתור״ ,העוברת עתה
אירגון-מחדש. גיזבר־החסתדרות, ישראל
קי ס ר, שהוא גם האחראי ל״היסתור״,
רוצת למכור את הכפר, וחברת־המלונות
ההסתדרותית מוכנה לקנותו.

והבנייה

עושי צחוק
ממס־ער־ר־מוסף

הרי עצה קטנה כיצד להכפיל או לשלש
את כמות המטבע הזר שאתה לוקח
עמך לחו״ל, באופן חוקי בהחלט.
גש לאחד חסוחרים במטבעות ומדליות,
קנה מטבע-זהב ״שלח את עמי״,
שמחירה פחות מ״ 5000 לירות. הסוחר
ייתן לך כתובת בחו״ל של אנשים, הקו נים
מטבעות, והם ישלמו לך כ 500-דולר
תמורת המטבע. לכל ישראלי מותר
לקחת לחו״ל מטבע ישראלי בערך נקוב
של עד 250 לירות. כיוון שהערך הנקוב
של ״שלח את עמי״ הוא 250 לירות,
הרי כל נוסע יכול לקחת עימו מטבע
אחת, ההופכת בחו״ל ל־ 500 דולר טבין-
ותקילין.

בדיקה של הקורה באמת בין הסוח רים
מגלה, כי כולם גובים מן הצרכן
את מס״ערך־המוסף של 0/ורבים מעגלים
אותו ל־ . 1070 אולם השלב השני,
שבו צריך הקימעונאי להעביר לסיטונאי
את חמס, אינו יוצא לפועל במרבית
חמיקרים שאותם בדקתי. מה שקורה
הוא שהקימעונאי והסיטונאי מתחלקים
בחלקים שווים במס הנגבה, מעבירים
זה לזה את תמורת הסחורה במזומן,
ללא קבלות. התוצאה: תוספת רווח
נקי לשלבי התיווך, של כעשרה אחוזים.
כיוון ששני שלישים מכלל העצמאיים
אינם מנהלים ספרים, אין כל אפשרות
למנוע את הדבר.
החשש מעונש אינו מרתיע כלל. אמר
אחד הסיטונאים הגדולים :״אם מאפייה
בבאר-שבע, שהעלימה 9מיליון
לירות מהכנסותיה, נקנסה ב״ 200 אלף
לירות בלבד, בלי כל מאסר, הרי שאיש
אינו מתכוון להרתיע״.

הלהיטים האחרונים
בשעונים וטלוויזיות
אם גס אתה עוקב בעניין אחר ההצעות המפתות בתחום
במילחמת השעונים הדיגטליים, שים לב לבשורה הבאה. חברת
שם־דבר בתחום שעונים אלה, הוציאה בימים אלה לשוק שעון
כל התכונות של שעון דיגיטלי של ״פולסאר״ ,בתוספת מחשב
מכל מחשב״כיס אחר. מחירו הצנוע של שעון־מחשב זה הוא 550
אל״חלד) ,או 3950 דולר לשעון־זחב.

השעונים, ובעיקר
״פולסאר״ ,שהיא
חדש, הכולל את
זעיר שאינו נבדל
דולר (עשוי פלדת

ולחובבי הטלוויזיה, בשורה משמחת. שתי חברות ידועות, אר״סי-איי ו״פיליפס״,
הודיעו כי יוציאו בקרוב לשוק וידאו״דיסק. זהו מכשיר שיעלה פחות מ־ 500 דולר,
והוא יתחבר למכשיר־הטלוויזיה בבית, המכשיר הוא כעין פטיפון, וינגן תקליטים |
מיוחדים שכל אחד מהם אינו אלא סרט שיוקרן בטלוויזיה. מחיר הסרט יהיה
פחות מ־ 12 דולר.
המכשיר הוא התשובה האמריקאית ל״סוני״ היפנית, שפיתחה מכשיר דומה
על בסיס סירטי טייפ, שמחירו כ־ 1200 דולר. החברות סבורות כי הדבר יתן
תנופה בלתי-משוערת לשוק התקליטים. לשם השוואה: בשנת 197$הוציאו באמריקה
2.5ביליון דולר לקניית תקליטים, ו״ 1.9ביליון דולר לכרטיסי-קולנוע.
תקליט־הסרט יהיה ככל תקליט אחר, ויינתן להפעלה פעמים רבות. ההבדל
העיקרי הוא בכך שתקליט אר־סי-איי יופעל בתקליט רגיל, בהפעלה של קרן
אלקטרונית, בעוד התקליט של ״פיליפס״ יופעל בקרן־לייזר. דבר זה מאפשר ל״פי-
ליפט״ להאיט או להחיש את מהירות הניגון (והסרט) ,וכמו־כן מקנה לתקליט
אורך־חיים בלתי״מוגגל.

הל א־ חו קי ח
בפינת רחוב ז׳בוטינסקי וכיכר-המדינה
קיימת מיסעדה בשם ״מריומה״ .מדיון
בוועדת הערים של תל״אביב מסתבר, כי
היא קיימת בניגוד לחוק מזה שנתיים,
מבלי שאיש יעשה משהו בנדון. המיס-
עדה נפתחה במיבנה המייועד לחנויות,
ובעל-המיסעדה הפכן מיסעדה ללא ריש־יון.
הוגשו נגדו תביעות מישפטיות, דבר
שלא הרתיע אותו, כיוון שלא-מכבר רכש
חנות סמוכה והגדיל את המיסעדה עוד
יותר. עתה פנה בעל־המיסעדה שוב אל
העירייה, וביקש אישור-בנייה חוקי. בקשתו
נדחתה. המיסעדה ממשיכה לפעול.

המפיקים מתחסל׳
עם הטלת מס־ערך־המוסף נוצר מצב
שבו אין סיכוי לריווחיות בהפקות הא־מנותיות.
קרוב ל־־ 707 ממחיר הכרטיס
אינם מגיעים אל האמרגן, ועליו לכסות
את כל הוצאותיו מ-״/י< 30 הנותרים. כאשר
התפוסה היא פחות מ-־ ,807 הרי
הוא מפסיד בכל מיקרה.
לפני כשנתיים היה האמרגן משלם,
מן התמורה של כל כרטיס, את ההוצאות
הבאות :־ 207 תמורת האולם, ס/ס10
תמורת שירותי-במה ושונות 12 למכירת
כרטיסים במישרדי-חמכירה, יחד :
־ .427 לזאת נוסף היטל־עינוגים שגבולו
תיו
הם 5על כרטיס שמחירו עד 11
לירות, ומכסימום של ־ 207 לכרטיס שמחירו
20 לירות. לפני שנתיים היו מחירי
מרבית הכרטיסים בשוליים הנמוכים, וכן
שולם עליהם היטל של 57 כך שכלל
הוצאות האמרגן ממחיר הכרטיס היה
״/״ 47 בלבד, ומן היתר היה עליו לכסות
את הוצאות ההפקה.
כיום עלו מחירי הכרטיסים, וכולם
נמצאים בשוליים הגבוהים הנושאים ״/״20
מס. לכך יש להוסיף את מס״הערך-
המוסף, ומקבלים ס/״ 70 הוצאות קבועות
לפני הוצאות ההפקה. במצב זה, טוענים
האמרגנים, לא ניתן לקיים הפקות.

תקליט הווידיאו שד פיליפס
12 דולר בלבד

זהו קרהתעוכה הבטוח ביותו.׳ -אמר השייך
הכווייה׳ ,ועלה למטוס של ״אדעד־כדי
להיות בטוחים, הציבו
עורכי שטרן מטוס פרטי בכוננות,
בנמל־התעופה של אתונה,
למיקרה שתתבטל או שתידחה
הטיסה רגילה של לופ־טהנזה.
טל עצמו הצליח לעלות
על המטוס כשבידיו כבר התמונות,
שאותן צילם באותו
בוקר בבסיס הצבאי ליד לוד.
הוא נחת בהאמבורג בשעה
תשע בערב. בד־בבד נשלח
מפאריס לישראל כתב השבועון,
ד״ר אריק פולאט, שהיה
עסוק בראיון החטופים
ששוחררו ימים אחדים קודם-
לכן• הוא הגיע בצהריים ללוד
ויצא מייד לחיפה, שם ריאיין
את אחד החטופים, צ כי כ ל־סקי
עורכי שטרן שלחו באותו
בוקר זר בן 50 שושנים
אדומות לסרן חיל־האוויר עדי
טל, שהיא אשתו של צלמם

שבתאי. הפרחים נשלחו באות-
הוקרה לחיל־האוויר, על חלקו
במיבצע.
8 :מיבצע דומה ערך גם
אברהם (״שוקי״) שילה,
מנכ״ל סוכנות־הצילום הישר אלית
ישראל־סאן. שילה הזמין
מקום בטיסת לופטהנזה, ומייד
אחרי שסיימו צלמיו לצלם את
החטופים החוזרים, מיהר בעצמו
לנמל-התעופה ויצא לגר מניה.
הוא מכר את תמונות-
הצבע, שאותן צילם לשבועון
המצוייר בונטה.
לפרופסור לפיסיקה 1 פינחס אביבי היתה דיעה
ברורה, מדוע היה צריך צה״ל
לשחרר את הטופי אנטבה בפעולה
צבאית. סיפר השבוע
אביבי :״ידוע שכאשר יהודים
מתרגזים, הם חוזרים לדבר

מאוניברסיטת בן־גוריון בבאר-
שבע. הסטודנטית עצרה מכונית
וולוו אדומה, אשר רק
אחר-כך נתברר כי היא של
נשיא־האוניברסיטה, מי שהיה
ראש מישלחת ישראל באו״ם,
יוסף תקוע. תקוע, שישב
ליד נהגו, עבר לשבת במושב
האחורי, ליד הטרמפיסטית שלו,
ותוך כדי שיחה גילתה הסטודנטית
כי הוא נוסע לחיפה,
מקום־מגוריה. בדרך הם עצרו
בפונדק־הדרכים בתחנת הדלק
פז ליד הרצליה, ותקוע הזמין
את הטרמפיסטית ואת נהגו לאבטיח
קר. כאשר ביקש תקוע
מבעל-הפונדק, מנחם ברנ שטיין
מיץ־אשכוליות קר, נזפה
בו הסטודנטית ושאלה אותו
אם לא ראה את תוכנית-הטל-
וויזיה כל־בו טק, שבה סופר
על ציבעי־המאכל המסוכנים

ח״ם בו־לב

שר״חמיסחר״והתעשייה, היה אורח
הכגוד בתצוגת־אופנה שנערכה על
^ידשאות ״כפר חמכביה״ ,לכבוד אחד מיצרני־האופנה, שזכה השנה
פרס חייצואן המצטיין. כשאחת ממארחותיו עומדת מאחוריו, לא
!סתיר בר-לב את הנאתו חרבה מהדוגמניות הוותיקות שצעדו
פניו על המסלול, ושהדגימו את מוצריו של המיפעל המצטיין.

חוויית מייוחדת־במינה
:יפתה, במפתיע, לדיילת אל
;ל ילידת-שבדיה, רגינה קו״
׳יש. היא היתה בטיסה שיג-
יתית מלונדון לניו־יורק, כא־וזר
נודע כי פרצה שביתת-
תע בחברת־התעופה הבריטית,
כי כמה נוסעים מהמטוס רד
:ריטי ביקשו לעבור לאל על.
תדהמת הצוות הישראלי היה
:ין נוסעים אלה שייך כווייתי,
זלבש אומנם בגדים אירופיים,
וך הופיע בתצלום שבדרכונו
:לבוש המסורתי של שייך ערי.
אחרי שנערך אצלו חיפוש
ודוקדק במייוחד, כדי לוודא
זאינו פידאי, נשאל האיש אם
דוע לו שהוא עומד לעלות
מטוס של חברת־התעופה ה־אומית
של ישראל .״בהחלט,״
שיב השייך ,״אך הרי זוהי
ברת-התעופה הבטוחה ביותר
עולם !״ במהלך הטיסה ניהלה
גינה שיחה ארוכה עם השייך,
זנסע כמובן במחלקה חרא-
זונה, ושנתגלה כאיש חביב
לבבי.
פליטת־פה מעניינת אירה
לקריינית-הרדיו יעל בן־
הודה, בעת ששידרה ידיעה,
מיסגרת מהדורת חדשות, על
מאמצים הנעשים לשחרר את
ורה כלוך, מחטופות מטוס
וייר פואנס, שנשארה באד
:דה. תחת שתקרא לחטופה
ורה בלוך, כינתה אותה בן-
־.ודה דורה שווארץ. דורה
זווארץ י היתד. בעלת פנסיון
פורסם בזיכרון־יעקוב, שהיה
רוי על שמה.
במוצאי-השבת בשבוע
עבר, בעת שמטוסי ההוקו־ז
היו בדרכם לאנטבה, נערכה
צגה פנימית בבית־הכלא ׳לצים
נוווו־תיוצה. כוכבת־ה־רב
היתה הערביה־הכושית
טמה כרנאווי, המרצה עו-
צ־מאסר בעוון הטמנת מיט-
ן חומר־הנפץ בקולנוע ציון
ירושלים, ושהיתד, ברשימת
פידאיון שאותם דרשו חוטפי
טוס אייר פראנס לשחרר תמות
בני־הערובה. פטמה, שהיא
ביב ת האסירות, היתה שרויה
מצבדרוח מרומם, והכריזה כי
הצגה המוצגת בכלא היא, ב

עצם,
מסיבת־פרידה, מאחר ש־שיחרורה
קרוב. רק למחרת בבוקר
נודע לאסירות ולפטמה
על שיחדור בני־הערובה, ועל
חיסול תיקוותה של פטמה ל־שיחרור
מוקדם.
צלמי־העיתונות היו ביום
הראשון שעבר עמוסי עבודה,
וערכו מיבצעים אשר הזכירו
במהירות ביצועם את דד
מיבצע שאותו סיקרו, שיחרור
חטופי אנטבה. צלם שטרן בארץ,
שבתאי טל, טילפן
בשעות הבוקר המוקדמות לעורכי
השבועון הגרמני ובישר
להם על הפשיטה. הם הציעו
לשלוח מטוס פרטי מייוחד, כדי
להביא אותו, עם החומר ש יצלם
בעת שיבת החטופים לישראל,
אולם טל גילה כי בשעה
שלוש אחרי־הצהריים יוצא
מטוס לופטהנזה להאמבורג.

בן־ציון וביווביץ

בעל חברת הפצת העיתונים והספרים ״גד״ ,הידוע בחינתו היתרה
לאוכל טוב ולאוכל בכלל, בילה בשבוע שעבר חופשה באילת. אחד
הצלמים, שהזדמן למקום, צילם את בן*ציון כשהוא רכון על הכיסא שלפניו (התמונה מימין) ואז
העירה לו ידידה, שישנה בסמוך, בי הוא ייראה שמן בתמונה. למען הצלם ולמען הידידה התמתח
בן־ציון ,״עשה שרירים״ והונצח על-ידי הצלם באשר ברסו נעלמה ואיננה (התמונה משמאל).

באידיש, וכאשר כושים מתרגזים,
הם חוזרים לאכול בני-
אדם. אז היה צריך לשחרר
את החבר׳ח מאוגנדה.״
! את הופעת הרמטכ״ל בטלוויזיה,
אחרי הפעולה, הגדיר
אביבי :״תשדיר שירות.״

מוויס לו

הפרופסור ומנתח־הלג המפורסם, היה 1 אחד מאורחי המסיבה שנערכה בביתו של
הטייס אורי ירום, לכבוד צאתה של התוכנית ״חיים שכאלה״
לחופשה ממושכת. לוי, הנראה בתמונה ליד מנהל ״אולפני ההסרטה
הרצליה״ ,יצחק (״איציק״) קול, היה כוכב בשתיים מתוכניות אלה,
ובן היה אף המארח אורי ירום. קול, הידוע נשל ממדי״גופו העצומים,
קיבל עצה רפואית חינם מפרופסור לוי, אשר חורה לו לרזות
במהירות, בדי שלא ילקה בלינו. בין המשתתפים במסיבה היו
כוכבים נוספים של התוכנית: אלוף (מיל ).עזר וייצמן, אלוף-
מישנה אביגדור קחלני, המנצח יצחק (״זיקו״) גראציאני, השחקן
אבנר חיזקיהו, רוני שטרן, אלמנתו של אברהם (״יאיר״) שטרן,
ובנה בתב־תטלוויזיה יאיר, ד״ר ־זאב וילנאי וחיימקה לנקוב.

1על שינוי מצב־הרוח בציבור
לאחר פעולת אנטבה
אפשר היה לעמוד מהתגובות
על הביקורת והסאטירה בתוכניתם
של יונתן (״יותי״) גפן
ודני ליטאני, מיכתביס למערכת.
בתוכנית בירה ומצב־רוח,
שהוקלטה בשבוע שעבר,
סיפר גפן כי בעוד שעד ה פעולה
היו חיצי הביקורת מתקבלים
בצחוק ובמחיאות כפיים,
הגיב הקהל אחרי הפעולה בחריפות
רבה, הפריע לתוכנית
להתנהל כסידרה.
! 8כשנשאל גפן, באותה
תוכנית, מדוע אין הוא כותב
עוד בצהרון מעריב, הוא השיב
למראיינו :״אתה יודע מה זה
לאכול יום־יום, משך ארבע
שנים, במיזנון מעריב ן״
י צריך לדעת איזה טרמפ
לתפוס — זאת גילתה ביום ה שישי
האחרון סטודנטית צעירה

שבמיצים. תקוע ויתר על השתייה.

8למנכ״ל מישרד ראש־הממשלה,
עמוס ערן היתד,
בשבוע שעבר בעייה. נהגו יצא
לחופשה, וערן נותר ללא נהג.
את המצב הציל מנהל המנגנון
של לישכת־העיתונות הממשלתית,
מרדכי (״מוטקה״) אל־מליח,
שהתנדב לשמש כנהגו
של ערן עד שהנהג האישי
יחזור מחופשתו.
! 8בהנהלת המיפלגה הליברלית
הוחלט להיערך לקראת
בחירת ראשי-ערים, ולהציב בראש
רשימת הליכוד בבחירות
הבאות לעיריות אישים בעלי
עמדה, כדי לנסות לכבוש מיס-
פר ערים. בהדגישו צורך זה
טען ח״כ אברהם כץ ג ״צריך
להציב בירושלים אדם כמו
שלמה (״צ׳יצ׳״) להט, כדי
שנכבוש את ראשות העיר בבירה!״
העיר לו אחד מחברי
הנהלת הליברלים, תעשיידה־טכסטיל
ראובן ויטלה :
״אנחנו מוכנים לתת לכם את
צי׳צ׳ לירושלים, רק שלא יהיה
בתל־אביב !״
! 8בסמינר בשם בדרך
למדינה, שאותו ערך מרכז ה־

אנ שי ם
הסברה במלון הולילנד בירושלים׳
סיפר חבר מעוז־חיים,
אורי ברנד, מי שהיד. אחד
ממפקדי ההגנה, על מיקרה של
שיתוף־פעולד, בין האצ״ל להגנה,
שלא פורסם עד היום.
לדיברי ברנר הגיש האצ״ל את
התוכניות לפיצוץ מלון המלך
דויד בירושלים לאישור ועדת
א, הוועדה המשותפת לאירגוני
תנועות־המרי, והתוכנית אומנם
אושרה, כשההגנה מציבה
תנאי: לדאוג לפינוי האנשים
מהמלון לפני הפיצוץ. הפלמ״ח
אף שלח את קצין־המיבצעים
שלו לבדוק את עמודי המלון
שלידם היו צריכים להניח את
מיטעני-החבלה, אולם הוא לא
אישר את המיקום שהציעו חבלני
האצ״ל.
; באותו סמינר סיפר האלוף
(מיל ).יוסף אכידר, מי
שהיה אחר־כך שגריר ישראל
במוסקבה וכיום סטודנט באוניברסיטה
העברית בירושלים, על
פעולת-הטעייה שערכה ההגנה
במיבצע עליית 11 נקודות־ה-
יישוב על הקרקע ב־ .1946 אבי-
דר סיפר, כי מתוך חשש ל הדלפה
הודיעו לשלושת עולי-
הקרקע המיקצועיים — א ס ־
רהם הדצפדד המנוח, יעקוב
צור ורענן וייץ -

כי העלייה על הקרקע תהיה
ביום הראשון בשבוע, אולם הפעולה
עצמה נעשתה יום קודם-
לכן, במוצאי־השבת. אבידר סיפר
כי הרצפלד לא דיבר עימו
אחר־כו תקופה ארוכה, וטען
שאבידר רימה אותו.
! על פעולות שנעשו באותה
תקופה מעבר־לים מסר באותו
סמינר מי שהיה מנהל
הבריחה בווינה, ואחר-כך שגריר
ישראל בפאריס, ארתור
כן־נח׳ן הוא סיפר כי העוסקים
בבריחה באיזור האמ
ריקאי
בווינה לבשו מדים דומים
ככל האפשר למדי הצבא
האמריקאי, אולם על תג השרוול
היו האותיות 11 :ב<.
הכל חשבו כי אותיות אלה הן
ראשי-התיבות של יחידה אמריקאית
סודית, אולם בן־נתן
גילה עתה את פירוש ראשי-
התיבות הללו :״קומיטי אוף
אסיסטנס פור ג׳ואיש רפיוג׳יס״
— הוועדה לעזרת פליטים יהודיים.

1ברעמי-צחוק זכה הסברו
של מנהל מרכז ההסברה יהו דה
אילן, שהשתתף אף הוא
באותו סמינר. לשאלה מדוע
קראו למיבצע העלייה הבלתי־חוקי
לישראל עלייה ב׳ .אילן
סיפר, כי באחד החידונים ש ערך
קיבל לכך תשובה מעניינת:
מישרדו של האחראי על
עלייה ב׳ ,שאול אכיגור,
שכן בקומה ב׳ בבניין הוועד-
הפועל של ההסתדרות!
אך הסיפורים המעניינים
ביותר היו של מנהל נמל חיפה,
יצחק (״איזי״) רהה. האיש,
ששמו היה אז איזי רבינוביץ,
מספר כי יום אחד פגש ביגאל
אלון, ממפקדי הפלמ״ח, שביכר
ידידות אישית עם רהב
על־פני נאמנות לתפקידו .״אני
מציע לך להסתלק,״ אמר אלון
לרהב ,״הפלמ״ח מחפש אותך.״
רק אחר־כך התברר, כי בין
לוחמי האצ״ל נמצא איזי
רכינוביץ אחר, שהיה מבוקש
אז על־ידי הפלמ״ח.
81 רהב אף סיפר כי הוטל
עליו לפוצץ את אחד ממישרדי
נמל חיפה, שבו ישבה ד,מיפ-
קדה הצבאית הבריטית, אולם
הפעולה לא יצאה אל הפועל.
״זה היה מזל גדול,״ סיפר
בשבוע שעבר רהב ,״משום
שבדיוק באותו מישרד אני
יושב היום.״

11 ^ 1 1 11 הוכיח השבוע שוב את נאמנותו לבקגוקי־הגירה. הוא ערך ביום השישי
האחרון בכפר שלו, לידידיו שוקה וציפורה שאולסקי, שחגגו את חתונת־הכסף
יי י יי שלהם, מסיבה אשר נמשכה עד לשעה שש לפנות״בוקר. למרות שהאורחים הרבים נחנו מהאוכל
והכיבוד שהיו בשפע, סירב נלסון לטעום דבר, וטען כי כל נגיסה באוכל פירושה בגידה בבירה. שבוע
קודם־לכן צולמה תמונה זו, כאשר נלסון נסע על גבי ג׳יפ מהכפר שלו לאילת, וגם במשך הנסיעה לא
ויתר על הבירה. הרוח האילתי תהחזקה, והבזקתו של הצלם, יצרו תמונה שטנית בלתי״רגילה.

8מתברר, כי לאנשים עסוקים
מאד יש תמיד ד,רבד, זמן.
יום לאחר ד,פעולה באנטבה,
בעת שהרמטכ״ל רב־אלוף
מרדכי (״מוטה״) גור ד,יד,
אחד האנשים העסוקים ור,עייפים
במדינה, בין השאר בגלל
פטירתו של היהלומן יהושוע
מזור, אבי רעייתו של ה-
רמטכ״ל, ריטה, גילו אזרחים
נלהבים את הרמטכ״ל שותה
קפה בחברת סגדמישנה
צעירה ויפהפייה מהצנחנים. האזרחים,
שיכורי־הניצחון מפעולת
אנטבה, התגודדו סביב
הרמטכ״ל והקצינה הצעירה, ואלה
נאלצו לנטוש את המקום
מבלי לסיים את הקפה.

! 8מנהל מרכז ההסברה
יהודה אילן היה בין מקבלי
התואר יקיר־קרית־שמונה שנערך
בשבוע שעבר. אילן,
אשר בתוקף תפקידו הקפיד
לערוך פעולות הסברה ובידור
רבות בקרייודשמונה בכל פעם
שהעיירה נפגעה בפעולות פי-
דאיון, עזב את טכס חלוקת התארים
לפני הסיום ומיהר לבקר
את איריס שיטרית,
הילדה שבני מישפחתה ניספו
לפני כשנה בפעולת הפידאיון,
ושאותה ״אימץ״ אילן מאז.
! 8בין מקבלי התואר יקיר-
קריית־שמונה היה גם המפיק
יעקוב אגמון, שהקפיד לה
מנחם
עיני

השחקן (התמונה משמאל) היה אחד
מכוכבי הערב, במסיבה שנערכה כיום ה שישי
האחרון בבית פרטי בתל־אביב. כשראה עיני כי המסיבה
גוועת, הוא מיהר להודיע כי החגיגה האמיתית היא פיטוריו משני
תיאטראות :״הבימה״ ו״החאן הירושלמי״ .הוא חילק לכל הנוכחים
סונא, חם, וכשגם זה לא עזר לרומם את הרוחות יצא, יחז׳
עם חברתו דבורה, צעירה קנדית שהגיעה בשבוע שעבר לישראל,
בריקוד אפריקאי שלדיברי דבורה מסוגל לעורר גם מתים (בתמונה
משמאל) .אחד מאלה שלא התלהבו מהריקוד מעורר-המתים חיה
הפיזמונאי אילן גולדהירש, אשר התבודד בחדר־השינה, הרחק

מהקהל הרעשני והמשועמם, עם ידידתו החדשה עיצה צדקה
(בתמונה מימין) .לשניים אלה היתה עילה טובה לחגוג. עינת
סיימה החודש את לימודיה בנית״הספר התיכון וכעת היא בחופשה.

ביא תיאטרון ותוכניות־רדיו ל־לקריית־שמונה.
אולם אחרי ש הגיע
אגמון לתל-אביב הסתבר
לו כי צריך היה לקבל את התואר
״יקר-קרייודשמונה״ ב מקום
״יקיר־קריית־שמונה. בדרך
לעיירה הוא איבד את
הבלמים במכוניתו, ורק בקושי
רב הגיע למוסך, שם התברר
לו כי התיקון יעלה למעלה
מאלף לירות. בדרך חזרה מהטכס,
ליד חדרה, הוא נתפס
על־ידי רדאר מישטרתי, כש הוא
נוהג במהירות של 130
קמ״ש במקום ד,־ 90 המותרים.
גם דו״ח־התנועה שנרשם לו
עלול לעלות בסכום נכבד.
1בפני בעייה חמורה עמדה
השבוע השחקנית גילה
;אלמגור לגילה התברר כי
החודש יש לה ארבע סיבות
טובות לערוך מסיבות, וקשה
היה לה להחליט לכבוד איזה
אירוע לחגוג• יום־הולדתה של
גילה חל ב־ 22 בחודש, וזה
גם. תאריך יובל ד,־ 20 לעבודתה
על הבמה. בתה, הגר, חוגגת
אף היא החודש את יום־הולד-
תה השני, וכן גם בנו של בעלה,
מי שהיה צלם העולם הזה
עידן אגמון, שהגיע בתחילת
השבוע לחופשה בארץ. גילה
החליטה לבסוף לא להתלבט
מדי, ולא לחגוג אף אחד מהאירועים
האלה.
! 8הזמנה לביצוע עבודה
במוסקבה היא בהחלט הזמנה
לא־שיגרתית עבור ישראלי.
לכן הופתע הפירסומאי אורי
אכנת, המייצג בישראל את
האיגוד הבינלאומי של מישרדי
טכניים־תעשייתיים, פירסום איסית״א, לקבל מיכתב מברית־המועצות
שבו היה כתוב :״הנך
מוזמן להשתתף באולימפיאדת
מוסקבה — 1980 לא כאתלט,
אלא כבונה מיתקני האולימפיאדה.״
בהמשך המיכתב פירטו
הסובייטים תוכניות־בנייה ל-
איצטדיון מכוסה בן 50 אלף
מקומות-ישיבה, אולם־מירוצים
בן 6000 מקומות־ישיבה, אולם
למירוצי־סוסים בן עשרת אל פים
מקומות ישיבה, ואולם
ספורט רב־שימושי בן 5000
מקומות־ישיבה. כן מתכוננים
הסובייטים להקים מרכז־לעיתד
נו ת באיצטדיון על שם לנין,
כפר אולימפי לאיכסון 12 אלף
ספורטאים, ובתי-מלון חדשים
שיכילו 35 אלף מיטות.

המשטרהבחד שו ת

דו זב 1111ת

* 1 1ר1 8

י ר חון המטטרהבאתןובעול

ב כו ת רו ת ! 1 1הזייפן הבינלאומי נפד בחיפה 1
1 1 הלפרין
רפאל
* 1ב ך פוצחה כנופיית שודדי 1
1הסקי של אהרון קרן ואשר מסר
* דו״יח המפב״ל: פרסום מלא ונרחב
* 1נשות השוטרים יוצאות למאבק 1

בגליון חודש יולי של ״חדשות המשטרה״ 88 ,עמודים
של חומר בלעדי, מרתק וחד פעמי, ביו השאר:

הגוה עצמית וקארטה -מדו רו האישי של

מדור נשק נרחב י— וכל המדורים הקבועים
בהשתתפות: אריה אבנרי, פרוס׳ שבח ווים,
עו״ד צבי לידסקי ואחרים.
הפצה :״גד״ ,צ׳לנוב ,13 תל־אביב.

המועמדות בתחרות
בית ייעץ
הדת״

מלכת המי 1976 נועלן בימי הקי^ הלוהטים...

סנדלי 7 4
לנשים

תמרורים
נולד. לאהרונה ואפי דייו, בו
אבנר, אח לבתם הבכורה עמליה, נכד
שביעי למשה דיין וגרושתו רות.

נולדה * לעיתונאית זיוה יריב
ולבעלה יורם שרה, בת בשם תמר,
על שם דודתו של יורם שטיפלה בו ב־

זיווה יריב
עוד נכד לזקן
ילדותו אהרי מות אביו, אלוף־הפלמ״ח
יצחק שדה. לזוג בן בכור בשם יאיר.
נחוג • בגן בית סוקולוב, טכס הבר־מיצווה
של דורון רוזנבלום, בנו של
משה רוזנבלזם, עורך־החדשות בצהרון
ידיעות אחרונות ונכדו של ד״ר הרצל

רוזנבלום.

נחוג • טכם־נישואיהם של נחמה
ורדיגר, מורה במיקצועה ובתו ישל חבר-
הכנסת אברהם ורדינר מאגודת ישראל
עם שמואל דויד 23 בן־גילה של
הכלה, שעליה ארצה עם הוריו מארצות-
הברית.
נבחר. לתפקיד יושב־ראש. המועצה-
האיזורית הגליל־התחתון בני גורפינקל
( )40 ממושב שרונה, במקום מימה אלופי,
שכיהן בתפקיד זה 23 שנים.
נבחרה • כסגנית גשיאת

הנשים־ר,בינלאומית, תמר אשל,
אירגוך אימהות־עובדות, שהודיעה
וועידה הבאה של מועצת־הנשים
בישראל, בשנת .1978

מועצת-
מזכירת
כי התיערך

ר ש • מהניבחרת הלאומית בכדורסל,
השחקן ס טיב קפלן, בדיוק ארבע שנים
לאחר שעלה לישראל מארצות־הברית. נחשב
כמלך־הסליס של הליגה וכוכב קבוצת
הפועל רמת־גן, פורש ביגלל הפסד הניב־חרת
במישחק נגד יוגוסלביה בהאמילטון.
נהרג. ערן שבתאי 18 כשנהג
במכונית אביו אחרי שקיבל רשיון-
נהיגה ערב גיוסו לצה״ל. ערן היה בנו
של דמות מפורסמת מאד בנגב, עמוס
שבתאי, ממיפעלי־התובלה בקו באר-
שבע—אילת.
נפטר. גוסטב היינמן ( )76 נשיא
מערב־גרמניה לשעבר, שנבחר לתפקידו
בשנת 1969 כיורשו של הנשיא הנוצרי-
דמוקרטי היינריך ליבקה. היינמן הקים
מיפלגה קטנה ותוססת אחרי מילחמת-
העולם השנייה. השפיע באישיותו על האינטליגנציה
הצעירה, הצטרף עימד, ל-
מיפלגה הסוציאל־דמוקרטית. נפטר מליקוי
באספקת הדם למוח.
נפטר. הנן שלזינגר 83 מנצח
ומוסיקאי, ששימש במשך שנים רבות
מנצח על תיזמורת קול־ישראל ונתב מוסיקה
קלאסית. בתו היא רות נכו, מהעובדות
הבולטות של רשות־ד,שידור.
נפטר. צ׳ו־טה 90 שנחשב כאבי
הצבא האדום הסיני, הפך אנדרטה
עוד בחייו, היה הגיבור הצבאי המפורסם
ביותר בסין.

טי ל ח מווו הי הו די אחרי אנטבה
לניצחון יש אבות רבים.
הכישלון חוא יתום.

פיתגס עממי
** עולם לא היו אבות כה רבים למי-
1-4שהו, כמו הטוענים לאבהות מיבצע-
אנטבה.
אילו נכשל המיבצע היה שר־הביטחון
שימעון פרם, מכריז אל־נכון כי ועדת־אגרנט
כבר קבעה שאיו לשר־הביטחון כל
השפעה על צה״ל, וכי אינו אחראי למעשי
הרמטכ״ל. מה־גם שהרמטכ״ל, מוטה גור,
הביא את הצעת־החילוץ ישירות לראש-
הממשלה, יצחק רבץ, והעמיד את פרם
לפני עובדה מוגמרת.
ראש־הממשלה היה בוודאי אומר כי לא
יכול היה לסרב להצעה שהוגשה על־ידי
הרמטכ״ל, ושאושרה על־ידי שר־הביטחון,
ולמרות שסיכויי הפעולה היו רק 40:60
(שישים אחוז סיכוי להצלחה) ,היה רבץ
בוודאי מוסיף כי ראשי האופוזיציה, מנחם
בגין ואלימלך רימלט, הם שדחקו בו
לנסות לחלץ את החטופים.
בגין היה אומר כי מעולם לא התבקש
לאשר את הפעולה, וכי סמך על
הודעתו של פרם, שדיין אמר שהוא תומך
בפעולה ב־ 105 אחוזים.
דייו היה בוודאי אומר כי אינו חבר
בממשלה, ואפילו לא בוועדת־החוץ־והבי-
טחון של הכנסת, ואם כשר־הביטחוו נמצא
כלא־אחראי לדבר, הפעם על אחת כמה
וכמה.
בסופו של דבר היו, בוודאי, מסכימים
הכל כי הרמטכ״ל הוא האשם, שכן הוא

יעפובי, ולא רבץ. שתי נקודות לטובת שר־התחבורה,
שהירבה גם בהופעות בטלוויזיה
בענייו החטיפה.

111א? 0 1 3 1
ך• נקודה הלא־ מוסכמת השנייד,
1 1היא, כיצד הוחלט על הפעולה הצבאית.
מקורביו של שר־הביטחון, מה
שקרוי ״יונייטד־פרס״ ,מפיצים בכל עוז
את הגירסה כי פרם, ולא אחר, היה זה
שהתנגד ולא השלים כל העת עם שיחדור
המחבלים על־יד״י ישראל. פרם היה
זה שדחף לאופציה צבאית, וכאשר היסס
רביו, היה זה פרס ששיכנעו להסכים ל-
הצעת־החילוץ. איש לא שמע את פרס
עצמו אומר דברים כאלה על רבץ, והמקור
הוא במפורש ״מקורביו״ ,החושבים כי בכך
הם עוזרים לו. שמועות אלה הגיעו
כבר לאוזניו של רבץ, שהחליט שלא
להגיב.
רבץ עצמו אמר במפורש, בשיחות פרטיות,
כי הקרדיט מגיע למוטה גור. ה-
רמטכ״ל היה זה שהציע, יזם ודחף לקבל
את הצעתו. מי שהחליט, בסופו של דבר,
על קבלת הצעת צה״ל, היה ראש־הממ-
שלה לבדו. כפי שניסח זאת בשיחות פרטיות
:״אם משהו לא יהיה בסדר, ויהיו
נפגעים רבים, אני יודע שאני אהיה הכ תובת
לביקורת, להפגנות, ולא אף אחד
אחר. אף-על־ם י-כן אני ממליץ לעשות זאת.
אני לוקח על עצמי את האחריות.״
מקורביו של רביו יודעים לומר כי יום

ביום החמישי, לפני החלטת הממשלה על
ההסכמה לתנאי החוטפים, שוב התייעץ
רבץ עם בגין ורימלט, ואף שינה את החלטת
הממשלה לפי בקשת בגין (רביו הציע
החלטה הקובעת כי איו ישראל מוכנה
לשחרר את המיספר המבוקש, ולא את ה־פידאיון
המבוקשים. בגין הציע כי ייאמר
רק שמסכימים לשחרר מחבלים. רבץ קיבל
את דעתו — לפי נקדימון) .שוב הזמין
רבין אליו את בגין ורימלט, בשבת ב־צהריים,
גילה להם את סוד הפעולה הצבאית
העתידה להתקיים. גם כאשר הפעולה
הסתיימה, התחבק רבץ בלישכתו
קודם־כל עם בגין
בקצרה: בגין י ורימלט הם שותפים
מלאים להצלחה.
אגב מאמציו לרומם את בגין, גילה נק־דימון
פרשה חמורה ביותר, שמשום־מה
איש לא שם לב אליה. כידוע, הפעולה
העתידה להתרחש הייתה סוד כמוס. האלוף
רחבעם (״גאנדי״) זאבי, שטס לפאריס
לשיחות בענייו שיחרור החטופים, לא ידע
כלל על הפעולה, ואף נפגע בשל כך.
האלוף אהרוו יריב, מי שהיה ראש אמ״ן,
אף הוא לא ידע דבר. בראיון עימו אמר
יריב, כי הסודיות של המיבצע, שנשמרה
אפילו כלפיו, גרמה לו סיפוק רב, שכן
כל דליפה היתד, עלולה לפגוע קשות בהצלחת
הפעולה.
והנה, באותה כתבה בידיעות אחרונות,
מתאר נקדימץ כך :״(יום שבת, השעה
עשר בערב) בגין מופיע לפגי נכי צה״ל.
הוא פוגש שם את הרב הראשי לצה״ל,

הרמטכ״ל מסביר את המיכצע
מסיבה נזייותרת

בגין רוכב בלוד
פיטפוט במסיבה

המליץ ותיכנו, וכי אילו הסכים להכניס
בזמנו את אריק שרון לצבא, היה הכל
אחרת.

קריאת העיתונים אינה מחכימה יותר.
יוסף חריף טוען, כי הירהור בדבר הצורך
בפעולה צבאית חלף בראשו של שר־הביטחון
כבר ביום השני. נקדימון כותב,
כי ביום השלישי כבר עלו דיירדיו־רים
על נקיטת אופציה צבאית — ואינו
מציין מי היה המהרהר.
אפילו בשאלה הפשוטה, של ההצעה
לשלוח אח דיין לאוגנדה, אין הסכמה. לפי
חריף, שימעון פרם וגד יעקובי העלו את
הרעיון לפני רבין, שהתנגד לכך. לפי נק-
דימון היה זדי מנחם בגין, מנהיג חרות,
ששוחח על כך עם דיין, ואחר־כך הציע
זאת לרבץ. דווקא פרם, אומר נקדימון,
היסס פן ייחטף גם דיין.

הרב מרדכי פירון. פניו של בגין חתומות.
עם זאת, הוא מהרהר בינו לבין עצמו:
לגלות או לא לגלות לרב הראשי את
הסוד. מדי יהיה אם למחרת בבוקר יקום
הרב וישאל את עצמו, מדוע לא רמז לי
בגין מאומה ז בגין מבקשו לצאת מן האולם,
ובאחת הפינות מגלה את אוזניו.
,כבוד הרב,׳ אומר בגין, ,צריך להתפלל
להצלחתם.׳ לקראת שעת הפעולה לוחש
בגין באוזני הרב: בעוד רבע־שעה הם
נוחתים! הרב פירון שולף מכיסו תפילת-
הדרך לטייסים, וממלמל אותה. מאוחר יותר
מצטרף בגין לתפילה, .בזה הרגע דים נוחתים
׳,לוחש בגין באוזני הרב ומציץ
בשעונו.״
לפי דבריו של נקדימון, פיטפט בגין
וגילה את הסוד הכמוס במדינה באוזני
מי שלא היה מוסמך לדעת זאת. בגין
התנהג בצורה חסרת־אחריות, ועלול היה
לסכן את דימיבצע כולו. כפי שאמר האלוף
אהרון יריב בראיון עיתונאי :״בלי הפתעה
טוטאלית ממש אין יוצאים לפעולה
כזאת ...כל מי שהיה בסוד העניין ידע
להתאפק ולהתרסן...״
האלוף יריב טעה. לא כל מי שהיה
בסוד העניין, ידע גם להתאפק.

בגין או ר״ן?

נמה,.קבתיט

*** יתופם של ראשי האופוזיציה
11/בפרשה מעיד על תבונתו של רבץ.
כמי שידע שקיים סיכוי שוודי לכישלון
ולהצלחה, החליט רבץ לחלק את האח ריות
בין מירב האנשים. לפי חריף דיווח
רבין כל העת למנחם בגין ואלימלך רי־מלט,
זכה בתמיכתם המלאה בכל צעדיו.
אצל יוסף חריף, אגב, דיין לא דייה כלל
בתמונה, פרט להצעה לשולחו אל אידי
אמין.
קריאת מאמרו של נקדימון מציגה את
הפרשה באור שונה לגמרי, ומתקבל הרושם
כי לולא בגין ורימלט, לא היתה
הפעולה מצליחה כלל, כאשר גם דיין
שותף לעניין. לפי נקדימון התייעץ פרס
ביום החמישי עם משה דיין, ביקש את
חוות־דעתו על האופציה הצבאית, וזכה
בהסכמה נלהבת :״אני מצדד במאה-וחמי-
שה אחו^ם,״ אשר לבגץ ולרימלט, הרי
כבר ביום הרביעי הכניסם רבץ בסוד
העניינים, וזכה בהסכמתם לדרך־טיפולו.

חרי הצלחת המיבצע, החל המי-
\ £רוץ הגדול על קטיף פירות הניצחון.
ביום הראשון בבוקר, מייד לאחר הפעולה,
הודיעו לעיתונאים — וכך גם פורסם
בשידורי ישראל — על מסיבת־עיתונאים
לסיקור הפעולה, בהשתתפות שימעון פרס
וגד יעקובי. נראה כי יעקובי חשב שהוא
ממשיך לשאת באחריות, כמי שהוטלה
עליו האחריות לענייני-התעופה.
מסיבת־עיתונאים זו בוטלה לאחר־מכן,
בתירוץ שאי־אפשר לדווח לעיתונות לפני
הדיווח לכנסת, שנקראה לאותו יום לשעה
,14.30 ובה עמד ראש־הממשלה למסור
מידע.
עד היום לא נודע מי הודיע על מסי-
בת־העיתונאים של פרם־יעקובי. במקומה
התכנסו העיתונאים למסיבת־עיתונאים בחמש
אחר-הצהריים, בהשתתפות פרם, גור
ותודאלוף דן שומרון, מפקד הכוח הפועל.
מייד אחרי מסיבת-עיתונאים זו נפתח
(המשך בעמוד )32

׳עקוב׳ או ובין?
ך* צה המזל והפעולה הצליחה, ועתה

1נדחקים הכל אל עוגת ההצלחה, לנגוס
ממנה נתחים גדולים ככל האפשר.
המזל הוא שד,תהילה היתרי כה רבה, עד
שיש די לכולם.
בכל־זאת, מייד אחרי תום המיבצע המוצלח החלו מילחמות־היהודים, כאשר כל
המעורבים בדבר טוענים לזכות אבהותם
על המיבצע. הוויכוח הגדול מתמקד בשאלות
הבאות:
• מי היה הראשון שהציע חילוץ צבאי.
• 1מי היה זה שהחליט על כך?
+מי דייה זדי שנלחם מול המהססים
לקבל את הצעת החילוץ.
חילוקי-הדיעות מתחילים כבר בשאלה
למי נודע ראשון על החטיפה.
לפי יוסף חריף במעריב 9.7.76״ביום
הראשון, ה־ 27 ביוני, סמוך לשעה אחת
ושלושים (בצהריים) ,נכנס מזכירו הצבאי
של ראש־הממשלה, תת־אלוף אפריים סורן,
בעיצומה של ישיבת הממשלה, ומסר לידיו
של ראש־הממשלה פתק ...ראש־דיממשלה
הפסיק את הישיבה, ובישר לשרים את
תוכנו: מטוס אייר־פראנס, שבא מישראל,
נחטף בדרכו מאתונה לפאריס.״ בהתאם
לגירסה זו הודיע רביו על סמך אותו
הפתק, כי המטוס הופנה לבנגאזי שבלוב.
סיפור שונה לחלוטין הביא שלמדי נק-
דימון בידיעות אחרונות של אותו היום :
״יום ראשון 27 ,ביוני, שעה אחת־ושלד
שים. בעיצומה של ישיבת הממשלה נמסר
פתק לידיו של שר־התחבורה, גד יעקוב
.,היתה זו הודעה ששיגר מפקח־תווץ
בנמל־ד,תעופה בן־גוריון , :מטוס אייר־פראנס
יצא מנמל-התעופה בדגוריון לאתונה
ופאריס. המריא מאתונה בשעה .12.30
מאז אבד עימו הקשר. נראה פונה לדרום-
מיזרח.׳ שר-דיתחבורדי מוסר את ההודעה
לראש־הממשלה, יצחק רבץ. בד־בבד, בשערי
אחת שלושים־וחמש, מזץ את רבין
במידע דומה מזכירו הצבאי, תת־אלוף אפריים
פורן.״
ובכן, לפי נקדימון, הראשון שידע היה

רכין, פרם ואלון כדוד
המסיבה נדחתה

יעקוכי בלוד
המסיבה בוטלה

זהו סיפורה של דורה בדור, בת למישפחת פיינברג

\1ד ד\ ד 1א\ג 1ד1ד
עזרה והדרכה לקראת עלייתו לארץ־ישר-

•שנה לאהר־מכן, כשהוא נושא עיניו סכום
נכבד של כסף, חסכונותיו מהמשכורת
הגבוהה שקיבל בבית־החרושת לסוכר,
הגיע יוסף פיינברג ליפו, והצטרף לוועד
חלוצי יסוד הנזעדה בארץ־ישראד, שנוסד
לשם הקמת מושבה חדשה. הוא מונה
כגיזבר הוועד והחליט, יחד עם לבונטין,
על רכישת קרקעות עיון־קארא — היא
ראשון־לציון.
הקשיים, הצימצום במים, שעדיין לא

את הקשר הראשון עם הברון, והיו שטענו
נד היה זה הרב שמואל מוהליבר. חסידי
מוהליבר טענו, כי הרב ביקר אצל הברון
ימים: מיספר לפני פיינברג, ואף קיבל ממנו
תרומה גדולה לקבוצת יהודים שייסדה
אחר-כך את עקרון. את המחלוקת יישב
הברון רוטשילד עצמו, שנים רבות אחר־כך,
כאשר כתב בזיכרונותיו, לפני מותו,
כי הראשון שביקר אצלו היה פיינברג,
וכי הוא שהכיר לו את אדץ־ישראל.
פיינברג חזר לראשון־לציון, עטור תהי־לת־מושיע.
הוא בנה לעצמו בית בן שתי

ידועה התכתבות שהיתר. אז בין פיינ-
ברג לבין הברון.
רוטשילד שלח לפיינברג מיכתב שבו
כתב :״לדידי אתה משול למת.״
ענה לו פיינברג, בהומור דק :״עליתי
לשמיים ופגשתי את המלאך גבריאל. ה־מלאך
שאל אזתי מה אתה עושה כאן ׳ 1
ועניתי לו ׳שהברון רוטשילד אמר לי
שאני משול למת, המלאך אמר לי לחזור
לארץ ולהודיע לברון שאין לו רשות לקבוע
מי מת.״
פיינברג חשב כי ידידיו מקבוצת חובבי־

האב: יוסף פיינכרג
על חשבון הברון
]מא הרגישה שהיא לא תחיה,״
/ /י סין
׳סיפר אילן הר־טוב, בנה של דורה
בלוך, לאחיו בנימין (״בני״) בלוד• ״אבל
המילים האחרונות שהיא אמרה לי, לפני
שנפרדנו, היו: לא איכפת לי משום דבר,
העיקר שאתה תצא חי דשדני יתחתן.״
ואמנם, אילו הר־טוב היה בין ניצולי
מטוס אייר פראנס, שחזרו בשבוע שעבר
לארץ, ודני בלוך, האח השלישי, נשא
לאשה את פילים קאבאקוב בתחילת השבוע
בניו־יורק.
היה זה אופייני לדבורה (״דורה״) בלוך
הקשישה, שהיא תדע לעמוד באומץ וב־עיניים
פקוחות, גם ברגעים שבהם רבים
אחרים היו מאבדים את עשתונותיהם,
וכי דווקא בריגעי־סכנה תחשוב על בניה.
ניצולי אנטבה אינם חדלים להלל ולשבח
את התנהגותה של דורה בלוך משך כל
התקופה שבה שהתה עימם, עד שהועברה
לבית־החולים בקאמפאלה. .״היא היתד, נהדרת,״
סיפר קלוד רוזנקוביץ׳ הירושלמי,
שנלכד באנטבה יחד עם רעייתו ושני
ילדיו הקטנים .״אי-אפשר היה להרגיש
עליה שהיא עברה את גיל השיבעים. היא
הסתובבה בין כולנו, עודדה אותנו בחום
רב ובצורה תרבותית, עזרה לכל אחד.
כשלקחו אותה לבית־החולים, ממש הרגשנו
בחסרונה.״

אבא
של אב שלום
64 וותיקי אצולת ירושלים, שלגבי/הם
השם בלוך הוא שם־דבר, מובנת
מאליה התנהגותה של דורה. גם דורה
וגם בעלה אהרון, שנפטר לפני שש שנים,
היו מעמודי־התווך של יררשלים־של־אז.
לאותם ותיקים אף ידוע שם־מישפחתה של
דורה לפני נישואיה: פיינברג, אחת ה־מיישפחות
הוותיקות ביותר בישוב ומי
המפורסמות שבהן, שעימהן נימנה אף
אבשלום פיינברג.
שלרשת האחים — יוסף, ישראל ובורים
פיינברג — עלו לארץ ב-שנת .1882 יוסף,
אביה של דורה, היה ממייסדי דאשון־לציון.
ישראל, אביו של אבשלום, היה ממייסדי
חדרה. הבן השלישי, בורים, לא החזיק
מעמד בארץ אכולת־הקדחת, ושב לרוסיה.
יוסף פיינברג, שנולד ביום־הכיפורים
,1855 קיבל באוקראינה חינוך יהודי מצומצם
ביותר. הוא למד כימיה באוניברסיטה,
מיקצוע שעזר לו לרכוש מישרה נכבדה
בבית־חרושת לסוכר ליד קייב.
פיינברג השתייך לחוגי המהפכנים ברוסיה
הצארית, וטען כי במישטר החדש,
כאשר ייכון, יוכלו היהודים לחיות בביטהה
כמו בארצות המערב.
אולם הפרעות שהתחוללו ב 1881-בדרום
רוסיה, בתמיכת השילטון, חוללו את ה־מיפנה
בחייו. הוא פנה אז, יחד עם דויד
לבונטין, אל מנהל מישרד חובבי ציון נז־אודסה,
משה לייב ליליינבלום, וביקש

הכן: דניאר כדוד
בדרך אל חתונתו
נמצאו אז, המחלות והעוני, כימעט שהביאו
לפירוקה של ראשון־לציון. כפעולת־הצלה
אחרונה החליטו חברי המושבה לשלוח
את יוסף פיינברג לאירופה .״הוא היה בעל
השכלה גבוהה ובעל צורה, יודע־שפות ובעל
דיבור משכנע,״ סיפרו עליו הוותיקים,
״לכן נבחר הוא לנסוע.״
נסיעתו של פיינברג לאירופה הביאה
למיפנה הגדול בחיי היישוב באותה תקופה,
שהשפיע על גורל היישוב העיברי בארץ-
ישראל יותר מכל דבר אחר. אחרי שנכשל
אצל נדבנים יהודיים בווינה ובגרמניה,
נסע לפאריס, פגש שם את הברון אדמונד
(״בנימין״) רוטשילד. הוא הצליח לרכוש
את ליבו של הברון ולהדליק אותו למיפעל
ההתיישבות בארץ.
פעולתו הראשונה של הברון רוט-צילד,
אחרי פגישתו עם פיינברג, היתר. לתרום
25 אלף פראנקים, סכום אדיר באותם
הימים, לעזרת ראשון־לציון. מאותו רגע
ואילך נרתם הברון רוטשילד למיפעל היישוב
בארץ־ישראל.
יוסילי החלבן
חלוקים בריעויסטוריוניס

תיהם, במשך •צנים רבות, למי מגיעה
התהילה של משיכת הברון רוטשילד לארץ.
היו שטענו כי פיינברג הוא שיצר

קומות, ריהט אותו בהידור ו.ב ואף שם
בו פסנתר-כנף גדול, הראשון והיחידי ב־ראשון־לציון.
רעייתו ברטה, אמה של דורה
בלוך, היתה ידועה כאוהב ת מוסיקה וכנג־נית
מחוננת. ביתם של הפיינברגים בראשון
הפך המרכז התרבותי של המרשבה הצעירה.
נפתלי
הרץ אימבר, שהיה ידיד־מישפחה,
חיבר את התיקווה בביתם של הפיינברגים
בראשון־לציון.
פיינברג החליט להתפרנס לא רק מ־עסקנות,
אלא גם מעבודת־כפיים. הוא
רכש פרות אחדות והקים לול־עופות. הוא
הכין בעצמו את תוצרת החלב שהניבו
פרותיו, ושמו במו-שבה נודע כיוסילי-
החלבן — שם שבו זוכרים אותו זיקני
ראשון-לציון עד היום. אולם כסה פרות
מתו, האחרות לא הניבו חלב, ויוסילי החלבן
חיסל את משק-החלב הזעיר- ,שהותיר
לו הרבה עוגמת־נפש ואת כינויו.
בשנת 1887 פרץ מרד האיכרים בראשון־
לציון, נגד פקידותו הרודנית של הברון.
מינשרים נשלחו לפאריס, ובהם נדרש
הברון להחליף את ראש הפקידות שלו,
יהושע אוסובצקי. הברון מיהר לארץ, יחד
עם רעייתו יהודית, ונענה לדרישת המורדים
להדיח את אוסובצקי. אולם אחד
מתנאיו של הברון היה -שראשי המתקוממים
— יוסף פיינברג, יהודה לייב חנקין,
אביו של יהושע חנקין, ולוי אייזנבנד —
יגורשו מהמושבה.

ציון מאודסה, שהקימו עיסו את המושבה,
יתנגדו לדרישה זו של בעל־המאה ויתנגדו
לגרושו. אך חובבי־ציח גנאודסה החליטו
כי עדיף להקריב שלושה חבריהם על
מיזבח פיוסו -של הברון וביטול התוכניות
הנרחבות ליישוב הארץ, וכפו על השלושה
למכור את אדמותיהם ולעזוב את ראשון-
לציון.
יוסף פיינברג עבר ליפו. הוא החל
עובד בבית־בד לשמן בעיר לוד, שהיה
שייך לישראל נימצוביץ, ואחרי תקופה
קצרה רכש את העסק כולו, כשהוא נכנס
לחובות כבדים כדי לממן את הרכישה.
אולם כשם שלא הצליח כרפתן, כן לא
הצליח פיינברג כבעל בית־בד, והחובות
הוסיפו להעיק עליו. הוא לקח לו כשותף-
משקיע בעל-הון ערבי, אולם גם כך לא
הצליח להחזיק מעמד. שוב נסע פיינברג
לגייס כספים בחוץ־לארץ. כמי שהכיר כבר
את התעשייה מקרוב, רצה לגייס כספים
עבור ניצני התעשייה העיברית ־ולהצלת
בית־הבד שלו.

מוו ת
ביריחו
ן* סיעתו לרוסיה /לשם השגת כספים,
^ לא צלחה בידו, והוא חזר לארץ ללא
פרוטה. תמורת חובו: נתן את בית־הבד

המפורסמת, שהעול כולו ח רד השב וע לגורלה !
לשותפו הערבי, והפך לעגלון. עבודת העג־לונות
קשתה עליו, מאחר וכבר אז היה
חולה־לב, והוא ביקש פרנסה קלה יותר,
ידיעותיו בכימיה הביאו לכך שהוא פתח
ביפו בית־מירקחת, הראשון בתל־אביב,
החזיק בו עשר שנים.
בשנת 1901 נולדה בת־הזקונים שלו,
דורה. היא היתה אחותם של סופי, יהודית
(״אידה״) ,מארק, אמיל ואליהו. שנה אחרי
שנולדה לקה פיינברג בליבו. הוא נשלח
על־ידי רופאו לעיר־הנופש יריחו, שכר
חדר בבית ערבי ונפטר שם, כשהוא בודד.
שכניו הערביים, שגילו את גופתו, הזעיקו

יוסף לשמור על חיי המיסחר והעסקים
כרגיל, גם בעת המצור. תושבי ירושלים
עדיין זוכרים את דמותו הצועדת באמצע
הכביש, כשאין הוא שת ליבו להפגזות,
מדי בוקר, בשעה 7.45 מביתו עד לרחוב
יפו, פותח את הבנק, יושב בו כימעט
בודד עד שעה 4אחר־הצהריים, ושוב
עושה את אותה דרך חזרה לביתו, כשמסביבו
נופלים הפגזים. הציק אז לאהרון,
שהיה כבר בגיל ,50 שביגלל גילו הוא לא
גויים למאבק.
בחודש אפריל 1948 התדפקו אנשי הבולשת
הבריטית על ביתם של דורה ואהרון

בת האיש שהביא את רוטשילד -
נ ת ־ ווותו שד אבשלום
נייעוג האגדתי -אשת הננו
הבריטי שניהל בנק בירושלים ־
אמו של ׳ושב־ואש העיתונאים
את חבוה־קדישא מירושלים, אשר העבירה
את גופתו לירושלים וקברה אותו בהר-
הזיתים.
המישפחה נותרה בחוסר־כל, וירדה למצריים.
האח הגדול, מארק, שלמד רפואה
בסורבון בפאריס, פירנס את המישפחה.
הוא היה רופא מצליח במצריים, והיה
רופאו האישי של הכאדיב(השליט) המיצרי.
המישפחד, כולה התגוררה בכפר קטן ליד
אלכסנדריה. רק מאוחר יותר, כשהוטב
מצבה הכלכלי. עברה מהכפר להתגורר
בבית מפואר באחד מהפרברים היקרים
ביותר באלכסנדריה.
בשנת ,1921 כשדורה היתד, בת ,20
היא חזרה לישראל, לירושלים. אחיה,
אליהו, נסע לצרפת, שינה את ישמו ל-
אליאן פיינברט (פיינברג, עם צליל צרפתי)
והפך סופר ימפורסם, החי וייוצר עד
היום בצרפת.
דורה, אשר קיבלה את המורשת המוסיקאלית
של אמה, פגשה שנתיים אחר-
כך את אהרון בלוך, שהיה אז כנר מבטיח
בירושלים וייסד יחד עם תלמה ילין את
הרביעיה הראשונה לכלי־מיתר בארץ. אח רי
מיספר חודשי היכרות הם נישאו. המוסיקה,
שהפגישה ביניהם, היתה — במשך
שנים ארוכות אחר־כך, עד לפטירתו של
אהרון לפני שש שנים — מרכז חייהם.
אהרון היה יהודי-אנגלי, שללא כל רקע
ציוני, ומבלי שהשתייך לאירגון ציוני,
ארז יום אחד את מיטלטליו ועלה לארץ.
העובדה שהתפרסמה בשבוע שעבר, יש־לדורה
יש גם דרכון בריטי, נוסף לישראלי,
טמונה בכך שאהרון, יליד אנגליה,
מעולם לא ויתר על האזרחות הבריטית
של מילבד זו הישראלית, והעניק אותה

•גם לאשתו.
כפי שאביה של דורה, יוסף פיינברג,
לא הצליח להתפרנס רק מעיסקי־הרוח שלו,
כן גם אהרון בלוד לא הצליח להתפרנס
רק מעיסקי המוסיקה, והוא החל עובד
בבנק בריטי, שאחר־כך הפך בנק איגוד.

אנגלי
^ ״י״ !1כלוד עלה בדרגה בבנק ה־בריטי
ואחר־כך בבנק איגוד, עלה
לדרגת המזכיר-הכללי של הבנק, עד ש נמכר
בנק איגוד לבנק לאומי.
במילחמת־העצמאות היה בלוד בין היחידים
בירושלים שנענו לפנייתו של דוב
* דבר שהוא כימעט בלתי־אפשרי, ,מבחינת
החוק הבריטי.

בלוך. הם באו לפנותם מירושלים, כפי
שעשו לכל האזרחים הבריטיים בבירה.
״אני רוצה להזהיר אתכם שכאן יהיה
טבח,״ אמר הסמל הבריטי לאהרון בלול.
״אני נשאר. אינני מתכוון להתחמק מגורלו
של העם היהודי השיב ליו אהרון
בלוך.
מאז נישאה לאהרון בלוד, לא עבדה
דורה מעולם. היא היתד. עקרת־בית וגידלה
את שלושת בניה: אילן הר־טוב, שהיה
איתה במטוס, כיום בן ! 48 בני בלוד,
מהנדס חשמל ותאורה, כיום בן ,42 ודניאל
בלוד, הכתב הפרלמנטרי של דבר ויושב־ראש
אגודת העיתונאים, מי שנישא השבוע
בארצות־הברית. דורה ואילן היו בדרכם
לחתונתו.
דמותה של הקשישה בעלת שער־השיבה,
הקומה הבינונית והעיניים החומות המחיי כות,
מוכרת היטב בירושלים. דורה הקדישה
את השנים האחרונות, מאז פטי רתו
של אהרון, לטיפול בתושבי שכונתה,
ובעיקר בעולים חדשים מבריודהמועצות,
שרבים מהם מכירים לה תודה עד היום
וטוענים ש״לולא הטיפול שלה בגו, ספק
אם היינו נשארים בארץ.״ היא דוברת
למעלה משבע שפות: רוסית, אותה -שמעה
בבית, צרפתית, אנגלית, ערבית (הן בניב
המצרי והן בניב הפלסטיני) ,איטלקית וגרמנית.
הטופי אנטבה יודעים לספר, כי
היא היתר, המתורגמנית בין החולים לבין
הרופא המצרי, שטיפל בהם משך כל עת
שהותם באוגנדה.
כאשר נערכה השבוע חתונתם של העיתונאי
דני בלוד עם המורה לחינוך־
מייוחד, פילים קאבאקוב, לא יכלו מעט
הישראלים, ידידיו של דני- ,שנכחו בה,
שלא למהול את שימחתם ביום המאושר
של ידידם בדמעות של צער וחרדה.
עד לאותו רגע לא היה ברור מה עלה
בגורלה של דורה האמיצה: אם נרצחה
על-ידי בלשיו של אידי אמין דאדא, בהתקפה
של זעם מטורף אחרי חילוץ בני־הערובה,
או שהיא — אולי, אולי! —
מוחזקת בעצמה בסתר, כבת־ערובה של
אידי, כדי לסחוט כופר־נפש או נשק
מישראל.
בסתר־ליבם חששו הכל כי האפשרות
הראשונה היא שנתאמתה, וכי בת מישפחת
פיינברג מראשון־לציון, מצאה את מותה
בקאמפאלה.
היה זה אך לעג־הגורל אם בתו של
יוסף פיינברג, מראשוני המתנגדים והמתקוממים
נגד הצעתו של בנימין זאב הר צל
לכונן בית לאומי יהודי באוגנדה, נים־
פתה בכיברת-ארץ זו.

מלכת המים

במדינה

1976

העם
תטוס לאירופה

ל א־נ סון
איד איבר
ח״פ יצחק גבון
את עולמו
ברגע אחד
יכול אדם לאבד את עולמו ברגע אחד.
זה קרה השבוע לח״ב יצחק. נבון, יו״ר
ועדת־החוץ־וד,ביטחון של הכנסת.
עד כד, נצטייר נבון כאיש חיובי, מתקדם
ואנושי. הוא רכש לעצמו אהדה רבד,
כאשר הפסיד פעמיים מישרות רמות —
תפקידי יו״ר הכנסת ונשיא המדינה —
כצורה שהיתה בלתי־הוגנת כלפיו. אף
שנמנה עם מייסדי רפ״י, התרחק מחבריו
והפך אחת היונים של המימסד.
השבוע הופיע נבון בטלוויזיה, הציע
להטיל פסקי־דין של מוות על הפידאיון, ואף
לבצעם.
הגיון מול יצרים. הדו־שיח המשודר,

״אולימפיק
״ ל 1וים 1שבועון ה גי ח ו למשפחה, מציג:

טכס בחירת

נערת היופי
של ישראל 1 9 7 6

12 נערות יפהפיו ת י תחרו על ה תואר ״נערת היופי של ישראל״
ח״כ נבון

טכ ס הבחירה ייערך ביום א׳ $.7ו ב־ 9בערב
באולם ״העצמאות׳ של חלון ״פאל׳ בתל־אביב

הנערה הזוכה בתואר תייצג את
י שראל ב ת חרות היופי הבינלאומית
.ו4זא£אוזא 0א£1זאו 46£א £1ז צ$ו/1א

ב תוכני תהא מנו תי ת --

יגאל בשן * יהודה ברקו
בק ט עי ם נבחרים מ תוך תוכני ת ם

״בוא נעשה לנו חג״

האחים והאחיות
מנ ח ה: משה טימור
אירגון והפקה: איתן גפני תיאטרון ״מופע׳
ליווי מו סי ק לי: זמרי הצמרת * בי מוי: דליה שפלן ^
קטעי קי שור: יואל ריפל * הדרכת מו ע מ דו ת: יונה גפני
מכירת כ ר טי סי ם :״הדרו״ רח׳ אבן גבירול 90ת״א, טלפון , 248787 וביתר המ שרדים
התח רו ת נערכת בשיתוף עם ה חב רו תהב או ת:
״ניבה״ חולצות ו שמלות לנשים, חולצו ת לגברים .״דמה״ בגדי י ם וחוף, חזיו ת,
חגורות, ח לו קי ם וכו תונו ת לילה. התס רו קו ת של ה מו ע מדו ת עוצבו עם תכשירי
״חלה״ .איפור ה מוע מדו תלתח רו ת: הלנה רובינשטיין מדע היופי. מ או ס ף
תכשיטי פלאטין הכל יקר בהם — מלבד ה מ חי ר! סלון ״וטורי״ סלון
הצמרת לעיצוב ת ס רו קו ת. נעלי מרנו גבעת הרצל 142 תל־אביב. תצוגת גינס

עלומים.

יצרים אפלים
שבו אמר את הדברים, היד, כימעט פארא4
דונסלי: נבון, היונה של מיפלגת־ד,עבודה ,׳
הציע להרוג אסירים — ואילו דווקא נציג
הליכוד, ח״ב שניאור זלמן אברמוב, פסל
הצעד, זו מכל וכל.
תוך כדי כך הזכיר אברמוב מחדש
את רוב הנימוקים הרציונליים, שכולם
כאחד שוללים עונש־מוות:
#הוא לא ירתיע איש. הפידאיון
היוצאים למשימות — הן בתוך ישראל, הן
בנתיבים הבינלאומיים — יודעים שאלה
הן משימוודהתאבדות. הסינון של הוצאה־להורג
בישראל הוא רק תוספת קטנה לסיכון
הכללי של הריגה במהלך הפעולה
עצמה (מעלות, סאבוי, מינכן, אנטבה).

#הוא יעלה בחייהם של חיילי
צה״ל. לא פעם נכנעים פידאיון כשהם
רואים שמצבם חסר-תוחלת. אם יידעו כי
במיקרה זד, יוצאו להורג, יילחמו עד טי-
פודהדם האחרונה, ו״ימכרו את חייהם
ביוקר״.

#הוא לא ימנע לקיחת כני־

ערוכה. אבסורד הוא לחשוב כי פעולות-
הראווה הגדולות, כגון פעולת מינכן, אנטבה
או מעלות, בוצעו באמת במטרה
לשחרר בני־ערובה. המטרד, היא למשוך
תשומת־לב עולמית לעניינם של הפידאיון,
ואם לא יהיו בידי ישראל אסירים חיים,
ידרשו החוטפים בעתיד, תמורת שיחדור
בגי-ערובה, כופר כסף, או ביצוע תביעות
פוליטיות (סילוק־ ההתנחלות בקרום, נסי גה
משטח מסויים, וכר).
יתר על כן, אפילו נבון אינו מציע להוציא
להורג את כל הפידאיון השבויים.
תמיד יישאר מישהו שאפשר לתבוע את
שיחרורו.
נוסף על כך: דווקא הימצאותו של פי-
(המשך בעמוד )28

אור אסר, במועדון העיתונאים:
^ הכנסת

רא ש־הממ שלה צריך ל היבחר אי שית בבחירות כלליו ת

היא בדי ח ה עגומה #ר אם לא תקום חזית רחבה. נתייצב לב חירו ת
כ כו חעצמ אי

ההסתד רו ת שו קעתב בי צ ה של ש מן־זי ת זך

סי בו ביני
כיוס השישי האחרון אירע בכיתי־העיתונאיס כתל־אכיב מאורע
יוצא־דופן. כפעם הראשונה אירח מועדון־העיתונאים, ער־סד הזמנתו, את
אורי אכנרי. היה ככד אקט פימלי, אחרי שכמשך שנים רבות החרימו
מוסדות העתונות את ״העולם הזה״.
כראשית דבריו הודה אבנרי למארחיו ועמד על משמעות ההזמנה.
על כך ענה המארח, העיתונאי לוי יצחק הירושלמי, כשם הנהלת
האגודה, כי ההחלטה להזמין את אכנרי נתקבלה פח־אחד. אומנם היו
עיתונאים שמחו על החלטה זו, אך ״מי שתובע חופש־כיטוי לעיתונות,
חייכ לקיים מיצווה זו קודם־בל כביתו שלו.״ המועדון מזמין אישים
כעלי דיעות שונות, מאריק שרון ועד ייגאל ידין ,״ואורי אכנרי שייך
למיגוון הפוליטי של המדינה הזאת.״
תחת לשאת נאום, העלה אכנרי כאופן טלגראפי שורה של רעיונות
והערות. תחילה הכיע הזדהות עם דניאל בלוף, הפרשן המדיני של
״דבר״ ,שאמו נלכדה כאנטכה, והודיע כי פנה לאישים הפלסטיניים,
שעימם יש לו קשר, ככקשה שיתערבו למען שיחרורה של דורה כלוך,
אם היא עדיין כחיים.
להלן דיכדי אבנרי כמסיבה :

מיבצע אנטנה
• תודת כולנו נתונה ללוחמים, שביצעו
את הפעולה הנועזת באנטבה. ברוחי,
אני מניח פרחים על קיברו של יוני,
ומביע את הערכתי העמוקה לחבריו.
• אני סבור כי ההחלטה לבצע את
הפעולה, בתנאים המסויימים שהיו, היתה
מוצדקת.
• אני רוצה להעלות על נס את
כושר־ההחלטה של יצחק רביו, שנתגלה
מחדש בפרשה זו. הייתי איש־הציבור הראשון
במדינה שהציע את יצחק רבין
כראש־הממשלה, עוד בשנת ,1969 ואני
רואה בו גם כיום אדם המסוגל להחליט
החלטות שוטפות בצורה רציונלית, שקולה
ואחראית.
• לעומת זאת, יש לי ביקורת קשה
מאד על יצחק רביו כמנהיג המסוגל
להציע ולבצע פיתרונות לטווח ארוך לבע-
יות־היסוד של המדינה• ממשלה אינה
מיפקדה של אירגון־קומנדו, ובסופו של
דבר יש לבחון אותה על״פי כישרונו לפתור
את בעיות־היסוד של המדינה, בעיות־פנים
ובעיות־חוץ כאחת.
• הדבר רלוונטי גם לבעיית הטרור :
מזה שנים רבות אני חוזר על המשל
הפשוט הזה: הטרור דומה ללהקת יתושים,
ואילו הביצה היא הבעיה הפלס־

טינית הבלתי־פתורה. אפשר להרוג מאה
יתושים, אלף יתושים ומיליון יתושים,
ואף להצטיין בכך מעל לכל המשוער.
אולם ההצלחה הקיצונית ביותר בהריגת
יתושים לא תפתור את חבעייה. הבעייה
תיפתר רק עם ייבוש הביצה.

ויריבים כאחד — שהשארנו מאחורינו
בכנסת חלל ריק שטרם התמלא, וספק
אם יש מי המסוגל למלא אותו מילב־דנו.

אני מזהיר בפני האשליה שעל-ידי
שבירת המימסד הפלסטיני, למשל על-ידי
הסורים בתמיכתה האילמת של ישראל,
תיפתר הבעייה. להיפך, המימסד הפלסטיני
התקרב, עד לאחרונה, לפיתרון ה-
בעיית בדרכי שלום. שבירת המימסד הזה
—אש״ף — לא תשים קץ לטרור, אלא
להיפך. היא תביא להתפרקות התנועה ה פלסטינית
לעשרות אירגוני־טרור, שיתחרו
ביניהם בקיצוניותם.
• שום אמצעי טכני לא יפתור בעייה

שינוי פגי
המערכת

ירוחם מיכל
יציאה לפנסיה

יוני

יצחק רכין

ייגאל ידין
חעודת־זהות מפורטת

פרחים על קיברו

הביצה לא יובשה

את תפקידה. חסר אבר חיוני בגוף המדינה.

בשנתיים האחרונות הפכה הכנסת
בדיחה עגומה. הסמל העליון של המצב
הוא רצונם של חברי-הכנסת לגרש את
הטלוויזיה מן הכנסת, כדי שהאזרחים
לא יוכלו לראות במו עיניהם מה מתרחש
שם( .כדאי להזכיר שלפני שהטלוויזיה
הראתה את מראה מליאת הכנסת,
הייתי מפרסם ב״העולם הזה״ רשימה
שבועית של נוכחים ונעדרים במליאה).
• לפי עדותם פה־אחד של כל חברי-
הכנסת הוותיקים שעימם דיברתי, כולל
כל חברי״הממשלה שהיתה לי הזדמנות
לשאול לדעתם, הכנסת השמינית היא
הכנסת הגרועה ביותר שהיתה אי־פעם.

זו. אם נשמע לעצת אחיתופל וננהיג עו-
נש־מוות, יביא הדבר לרציחות הדדיות
ללא אבחנה, בכל רחבי העולם.
• פעולת אנטבה, שזקפה את קומתם
של רבים, ושהעלתה את המוראל למי
;והיה זקוק לכך, צריכה לנטוע בנו מח דש
את הביטחון בכך שאנחנו מסוגלים
לפתור בעיות קשות, מתוך ביטחון עצמי
והרגשה של כוח• הבעייה העיקרית שיש
לפתור אותה היא הבעייה הפלסטינית.
• ובמישור המעשי: חבל שיצחק רבין
לא ניצל את התחזקות הממשלה כדי
לשים קץ לפרשה האומללה של קדום
ולבעיות מטרידות אחרות שנשארו ללא-
תשובה בתקופת חוסר-האונים של הממ !

שלה.

הפגס ת אינ ה
מתפקדת

• המערכה הפוליטית שלנו אינה יכולה
לתפקד, כאשר הכנסת אינה ממלאה

• יש לכך שתי סיבות עיקריות :
ההסתאבות הסופית של סיעת-הליכוד,
שאינה ממלאה עוד שום תפקיד פרלמנטרי
הראוי לשמו, מילבד נאומיו המבריקים
השיגרתיים של מנחם בגין.
היעלמו של הסיעות הקטנות, שמילאו
תפקיד מכריע להחייאת הפרלמנט בכנסת
השישית והשביעית.
• רוב הסיעות החדשות לוקות באפסות
אינטלקטואלית ובחוסר־כישרון פרלמנטרי.
ואילו הח״כים הצעירים מהמיפ־לגות
הגדולות עוסקים ברובם בתעלולי-
פירסומת זולים וחסרי״ערך, ואין להם
עניין אלא בכותרת בעיתון של מחר.
• מילחמת יוט״הכיפורים נתנה דווקא
לכנסת זו הזדמנות חד-פעמית לחולל
רפורמות גדולות בכל מערכות חיינו. אך
נראה כי הדבר אינו אפשרי, מפני שהכנסת
עצמה זקוקה לרפורמה יותר מכל
מוסד אחר.
• סיעתי חוללה מהפכה בראשית הכנסת
השישית. עד עצם היום הזה מחקות
כל הסיעות את שיטות״העבודה שיצרנו,
אך בלי היושר האינטלקטואלי והדבקות
במשימה, שאנו השתדלנו להצטיין בהם.
מעניין לציין כי כל הרעיונות החשובים
הנדונים כעת בכנסת — בלי יוצא מן
הכלל — הם פרי יצירתה של סיעתנו,
כגון: הסעה־חינם של חיילים, התרת
הפלות מלאכותיות, נישואין וגירושיו אזרחיים
לכל דורש, הנהגת קו(רום במליאת
הכנסת, שירות־בריאות ממלכתי לכל,
הקמת שירות כבאים ארצי, הקמת רשות-
חופים ארצית. אולי כדאי להזכיר כי סיעתנו
היא שהעלתה בכנסת את חובת
חגורות-חבטיחות, הנהגת עיטורים לחיילי
צח״ל, ועוד.
• אין ספק — ובכך מודים ידידים

• לאחרונה הועלה מחדש חזון־התע-
תועים של שינוי שיטת־חבחירות, כמרפא
לכל המכאובים של המערכת הפוליטית.
אני משוכנע כי המרפא גרוע מן המחלה.
שיטת־בחירות אזורית — בתנאי
הארץ שלנו — תביא להתפרקות סופית
של המערכת, ולבחירת כנסת המורכבת
מראשי״חמולות, בעלי מוסר מפוקפק וכושר
מיזערי• הנהגת שינוי זה יביא בהכרח
לירידה חמורה עוד יותר של רמת חברי־הכנסת,
בניגוד לכוונות הטובות ולאש-
ליות של בעליו.
>• הרפורמה האמיתית הדרושה היא
הפרדה בין הרשות המבצעת ובין הרשות
המחוקקת, כדי לשחרר את הכנסת מן
הלחץ המתמיד של השילטון, חמכקש
להפכה לחותמת־גומי.
• משום כך אני דוגל בהנהגת מיש״
טר נשיאותי, כאשר הנשיא הוא ראש-
הממשלה ונבחר בבחירות ישירות, כלליות,
ואישיות על־ידי כל האזרחים —
דוגמת ארצות״הברית. הנשיא הוא שירכיב
את הממשלה, וזו תכהן במשך ארבע
שנים — מבלי שהכנסת תוכל להפיל
אותה, אך גם מבלי שהכנסת תצטרך
להשתעבד לה.
• אני מאמין כי דמוקרטיה מחייבת
שילטון נבחר חזק, שאינו תלוי בכל
משב־רוח חולף — ובאותה מידה היא
זקוקה לפרלמנט חזק, בלתי-תלוי, שחבריו
יוכלו למלא את תפקידם מבלי
לחשוש שכל ביקורת וכל יוזמה שלו יפיל
את הממשלה ויגרום לתוהו-ובוהו.
• אין ספק שאנו זקוקים לשינוי
יסודי של המערכת הפוליטית כולה. המערכת
הקיימת היא רקובה, מסואבת,
רודנית, בלתי־יעילה, מיושנת ובלתי־שיי־כת
למציאות חיינו.
• איני מאמין שישנה אפשרות כל-
שהיא לתקן את המערכת על-ידי פעולה
בתוך המיפלגות הקיימות, או על-ידי החלפת
מיפלגה קיימת אחת בשניה. שמונה
שנות כהונתי בכנסת, תוך הסתכלות מקרוב
בפעולת המערכת, לימדו אותי שאין

(המשך בעמוד )38

אירועי מולכת המים 76

במדיגה

תושבי ואורחי טבריה
שיטו לב!
ביום השלישי ,20.7.76 ,משעה 4.00 אחרי הצהריים,
ייערד על הטיילת אירוע המוני לקהל הרחב.
אמניס יפהפיות -¥תזמורת
בירה במחיר קרנבל *
סירות מירוץ

בואו בהטעיכם!

רק 26.00ל

ח1)101181)1
תו 6 9ח 091 *0 0

קרם הזנה עשיר לפניך
לצוארדזלאיזור עינייך.

(המשך מעמוד )26
דאי שנדון למוות, והעומד להיות מוצא
להורג, תשמש דחיסה או אמתלה מצויינת
לחטיפת בני־ערובה — ובמיקרה זה יהיה
העולם כולו לצד החוטפים.

• הוא יספק לפידאיון קדושים.
אין דבר המדרבן מילחמה של מחתרת
יותר מאשר הילה של קדושים לאנשיה.
הדבר יספק תנופה אדירה להתגייסותם של
צעירים לשורות הפידאיון, ולהרמת המוראל
של האירגונים.

+הוא ימקד את הלחץ

ישראל. ברגע שיידון איש למוות, יופעלו
על ישראלי לחצים עצומים. אישים
כמו מזכיר האו״ם, האפיפיור, הנשיא האמריקאי,
ראשי־מדינות ואנשי-רוח יתבעו
מישראל לבטל את הגזירה, ואם לא תיכנע
ישראל ללחצים אלה — תוקע בדעת־הקהל
העולמית הרבה יותר מן הפידאיון
עצמם. הדבר יספק למילחמת הפידאיון את
הדרמה הבינלאומית, החסרה לה עתה.
מול שפע הנימוקים הרציונליים האלה,
אין אף נימוק רציונלי אחד בזכות עו-
נש־המוות. התביעה היא כולה בלתי־רצ־יונלית,
ונובעת ממעמקי תאוות־הנקם של
האדם הפרימיטיבי.
הדבר הוא רציונלי רק כאשר פוליטיקאי
או עיתונאי מנצל בחשבון קר את
היצרים האפלים של ההמון, כדי לרכוש
לעצמו פופולריות.
מה הבושה 1נדמה כי ח״ב נבון חש
בעצמו שהוא עומד על בסיס רופף, ועל
כן הוסיף להצעתו תביעה שנייה: שמיש-
פטי הפידאיון יהיו סודיים.
התביעה היא אבסורדית ומחפירה כאחת.
אין היא בת־ביצוע, כאשר מדובר בנאשמים
מפורסמים, כמו קחו אוקאמוטו או
הארכי־בישוף הילאריון קאפוצ׳י. שום כוח
לא יעמוד, במיקרה כזה, לפני לחץ כלי-
התיקשורת הבינלאומיים. מישפטים אחרים
מתנהלים בשקט, פשוט בגלל חוסר ההתעניינות.

עצם התביעה היא פסולה מעיקרה,
באשר היא נוגדת את אחת ממיצוות־היסוד
של מדינת־חוק: פומביות המיש־פט.
מדינה שאין לה במה להתבייש, תטיל
על עצמה כתם שחור, של חשד כאשר
היא סוגרת את דלתות בית״המישפט לפני
מי שרוצה לראות ולהתרשם.
או־או. מדוע השמיע נבון ריעות תמוהות
אלה ז
תיתכנה רק שתי סיבות:
9או שרצה לרכוש לעצמו פופול ריות
בדרך הזולה ביותר,
• או שנסחף עצמו בזרם העכור של
יצרים פרימיטיביים, הגואה מתחתית הביוב
של תת־ההכרה הציבורית בכל שעה
של התרוממות־רוח לאומית.
כך או כך, אין הדבר תואם את תדמיתו
של נבון, כפי שנצטיירה עד כה.

יחסים מרחביים
פ רו בו ק צי ה ־ וגד מי>־
את מי ואת מה
שירת ודיע חדאד;
האיש שסקר ע7
חנזיפת הממוס?

1־• 011ז!0100ס 0מוותרת על א חז 1ת
מפוארות ויקרות ומגישה לך מבחר אופנתי
של מוצרי טיפוח ואיפור מעולים
במחיר נמוך ב כ־־500/
מחברות קוסמטיקה מעולות אחרות.

! מכסימום יופי
במינימום הוצאה
3מפיצים:הלטיס בע־־מ טל־ 255763־04-665505 ; 03

״פעולות הליגה להגנה יהודית, כגון הטלת
פצצות על מוסדות סובייטיים בניו־יורק
ויריות לעבר עובדיהם, אינן אפשריות
בלי ידיעת ממשלת ישראל. אין ספק
שיצחק רבין אחראי לפעולות אלה. הוא
יודע עליהן מראש. ויכול היה למנוע אותן.
משום כך מהווה ממשלת ישראל מיסגרת
לכל פעולות הטרור, ויש להטיל עליה את
מלוא האחריות !״
אילו השמיע ראש ממשלת ברית־המוע-
צות טענה זו בטלוויזיה האמריקאית, היה
הדבר גורם להתכחשות נרגשות בירושלים,
ולמסע עולמי נגד מערכת־השקרים הסובייטית.
אולם
אלכסיי קוסיגין לא אמר את הדברים.
לעומת זאת אמר יצחק רבין דברים
כאלה בטלוויזיה האמריקאית — כשדיבר
על אחריות אש״ף לפעולת החוטפים באנטבה.
לדבריו: יאסר עראפאת ידע עליה
מראש, ויכול היה למנוע אותה. אש״ף
הוא מיסגרת — לכל הטרוריסטים, והוא
אחראי לחטיפת־המטום.
פורשים מפורשים. כל מומחה רציני
לענייני אש״ף יכול היה להעמיד את

יצחק רבין בנקל על טעותו, אם אכן האמין
רבין עצמו במה שאמר. כי:
!׳ 6 ,החטיפה בוצעה, לכל הריעות, על-
ידי אירגונו של ודיע חדאד, מי שהיה
האיש מס׳ 2בחזית העממית לשיחרור
פלסטין חדאד הנוצרי הסתכסך עם האיש
מם ,1 ,ג׳ורג׳ חבש, שגם הוא נוצרי,
ופרש מאירגונו.
מכאן שזוהי פרישה כפולה. חדאד אינו
מקבל את מרות החזית העממית לשיחרור
פלסטין, וזו אינה מקבלת את המרות של
אש״ף ושל פתח — שני הגופים שיאסר
עראפאת עומד בראשם.
משום כך לא היתד. כל סיבה להטיל
ספק בדבריו של חבש, השבוע, כשאמר
שהוא החליט זה־מכבר לחדול לחטוף מטוסים.
9אש״ף
נתון עתה במאבק נואש, ל-
חיים־ולמוות ממש, בלבנון. על רקע זה
חלה גם התקרבות בין עראפאת וחבש,
יריבים ותיקים, העומדים עתה על נפשם
ביחד. קשה להאמין כי בשעה זו פנוי
ראשם לתיכנון פעולוודחטיפה בעולם, גם
אילו היו מעוניינים בכך.
׳ 9במצב נואש זה׳ .זקוק אש״ף לכל
קורטוב של תמיכה ועזרה. אבסורד גמור
הוא לחשוב כי דווקא במצב כזה מעוניינים
עראפאת וחבריו לקומם נגדם את דעת־הקהל
הבינלאומית, לריב עם צרפת ועם
מדינות אחרות. לפחות מבחינות אלה יש
אמינות להודעות־הגינוי של אש״ף נגד
הפעולה •*.
איץ שמץ של ספק בכך שהפעולה כולה
תוכננה ובוצעה כפרובוקציה נגד אש״ף —
ולא ברור כלל את מי משרת ודיע חדאד
בפעולות אלה.
אות לבאות. אולם יש בדברי רבין
פירכה מסוכנת עוד יותר.
באותו ראיון ניבא רבין. בנימה של
סיפוק, את שבירת אש״ף, בעוררו את
הרושם שממשלתו היא שותפה למיבצע
הסורי־אמריקאי־נוצרי להשמדת הגוף הפלסטיני.

אם הוא מאמין שהשמדת אש״ף
תביא לחיסול הטרור, הוא משלה את
עצמו.
הגוף היחידי המסוגל לשים קץ לטרור
הפלסטיני, או לפחות לצמצמו באופן דראסטי׳
הוא אש״ף חזק המסוגל להטיל מרותו
על כל האירגונים הפלסטיניים, אם וכאשר
יושג עמו הסדר של שלום עם ישראל.
לעומת זאת, עם יישבר אש״ף ככוח עצמאי
ויעיל, יקרה ההיפך: כל קבוצה של
פידאיון תפתח לעצמה עסק טרוריסטי עצמאי׳
יחד עם שותפים בעולם ובעזרת מדינה
זו או אחרת. עלולות להיווצר מאות
חבורות חסרות־אחריות כאלה, שתתהרינה
זו בזו.
ייתכן כי פעולתו של ודיע חדאד היתד״
מבחינה זו, אות לבאות.

יהדות
נע 1ותהדסה הצדקויזדו
אגמי-שמי עוזר למימסד
היהודי באמריקה להשתיק
את הקולות הציוניים
המותחים ביקורת
״ברירה הוא אירגון, שמטרתו לעודד
אמריקאים וישראליים, להיכנע לתביעות
של אש״ף הפרו־סובייטי כך הצהיר חבר
בית־הנבחרים האמריקאי ממדינת ג׳ורג׳יה,
לארי מקדונלד.
בטאון נשי הדסה בארצות־הברית, פיר-
סם את המובאה מדבריו של הציר הנכבד
כהוכחה ניצחת לפרצופו האמיתי של ה־אירגון
היהודי, שראשיו הם רבנים רפורמיים
וציונים ליבראליים, והם שואפים
להשפיע לשינוי עמדותיה של המנהיגות
היהודית הרישמית האמריקאית, המשועבדת
לתוכניות ולמטרות המדיניות של
ממשלת ישראל וגוש־אמונים. בטאון הדסה
מוסיף ו״מגלה״ כי ברירה הוא אירגון
מרכסיסטי, המסונף למיפלגה המרכסיסטית.
הלייבור האמריקאי ול...נטורי-קרתא.
מה שבטאון נשי הדסה הצידקניות לא
• ולפני־כן ב״תנומת הלאומנים הערביים״
,אחד הגופים שהתאחדו בסוף 1967
והקימו את החזית.
•• אחרי שיחרנר בני־הערובה, גינה
אש״ף גס אח פעולת־החילוץ, אך הוסיף
לגנות בו־זמנית גס את החטיפה עצמה.
הווולח הזה *סר׳ס

צינור הנפט אילת—אשקלון (קצא״א) לבין
עובדי מחלקת-הים שלה, נמצאת בעיצומה.
לאחרונה הנחית אברהם (״צ׳יטה״) בוצר
מכה נוספת על העובדים, שהתקוממו
נגדו לפני שנה, ושנחלו תבוסה בעזרת
המישטרה ובתי־המישפט. הוא ביטל את
הסידור הקודם, שלפיו עובדים האנשים
24 שעות רצופות ונחים במשך 48 שעות.
הסידור החדש 12 :שעות עבודה; ,י24
•שעות מנוחה.
בפועל נראה החשבון אחרת. מכיוון שהעובדים
נמצאים באוניות בים, עובר זמן
עד שהם חוזרים לחוף — ו־ 12 השעות
הופכות 13 שעות וחצי. מכיוון שרובם
גרים מחוץ לאשקלון, בגוש דן ובחיפה,
נוספות לכך, לא פעם, שלוש שעות
נסיעה הלוך וחזור. החשבון הכולל 16 :
וחצי שעות עבודה 19 ,וחצי שעות מנוחה.
תוצאה אחרת: לאיש מן העובדים אין
עתה לעולם שבת שלמה, לא בשבת עצמה
וגם לא במשך השבוע.
הכפיש מסובן יותר. מדוע הנהיג
האדמירל־בדימוס את הסדר החדש 1האמתלה
היא: בטיחות. העובדים מכחישים
זו בלהט.
העובדים משוכנעים שהדבר בא רק כדי
להתנכל להם. לדעתם, אין הדבר מביא
כל ברכה למיפעל עצמו, כי הסידור מביא
להוצאות גדולות נוספות לחברה. מאחר
שהעובדים מחיפה באים במוניות־ספיישל,
על־חשבון המיפעל, גדל חשבון הנסיעה
בקו חיפה בילבד ל־ 35 אלף לירות בחודש.
יש כשמונה נסיעות ליום.
הזמן הדרוש להחלפת העובדים באוניות
הוכפל, וכך נוספו מאות שעות־עבודה
ושעות־נסיעה לחודש.
כאשר מתחלפים בכל בוקר ובכל ערב,
לעיתים בחושך, מגביר הדבר את הסכנות,
בייחוד בלילות החורף .״חוץ מזה,
מסוכן יותר לבלות פי״שניים זמן בנסיעה
בכבישים, מאשר לעבוד באוניות !״
המפוטרים חוזרים. עובדי־הים משוכנעים
כי הדבר בא להמאיס עליהם את
החיים, להביא אותם להתפטרות. צ׳יטה
מעוניין, לדעתם, לקבלם לעבודה כקבלנים
״זמניים״.
ואכן — מבין 18 העובדים, שבגלל
פיטוריהם פרצה השביתה הגדולה, נתבקשו
רובם על־ידי צ׳יטה לחזור לעבודה
כ״קבלנים זמניים״.
אחרי שהוצאו מן ליונים על שביתה כדי
עראפאת עם אידי אמין*
להביא לפיטורים, יש. עתה מחסור משווע
למי יש ראש לחטיפות?:
בידיים עובדות — אך צ׳יטה רוצה לקבלן
על בסיס של קבלנות. כי, בניגוד
למצופה, לחץ העבודה בנמל־הנפט גבר,
ייס את ממשלת ישראל ונציגויותיה להשגילה,
מיהו לארי מקדונלד, שדבריו ראו־ואין
די עובדים. הוותיקים לא קיבלו חופמצת
ברירה, כדי להתגונן במילחמה, שהיא
יים־לציטוט בעיני הנשים הפרו־ממשל־אבודה
לגביו במושגים של חמש ועשר שה מזה ארבע שנים. האוניות מתעכבות
תיות. הציר, ממדינת ג׳ורג׳יה הדרומית,
בנמל, והדבר גורם להוצאות של אלפי
שנים.
הוא ממנהיגיו.של אירגון הבירץ׳־סוסייטי,
״קיטר יהודי״ .הגנראל בראון, שדיבר דולרים.
אירגון ימני קיצוני־אנטישמי, שרבים מחבפיתקי־מחלה
בשפע. ההתמרמרות
על ״קשר יהודי״ לפני כשנתיים, וחזר על
ריו חברים גם במיפלגות הנאציות האמדבריו
בשבוע שעבר בעת הדיון בוועדת -העיקרית של העובדים מכוונת נגד הבוריקאיות,
הפועלות באין־מפריע ברחבי אר־הסנאט,
שצריכה היתה להחליט, והחליטה, רר, עורדהדיו נחמן אורי, הממונה הארצות־הברית,
מבלי שהממשלה הישראלית
על חידוש מינויו כראש המטות המאוחדים צי על יחסי־העבודה .״הוא לא היה כלל
או המימסד היהודי האמריקאי ינקפו אצבע
של צבא ארצות־הברית — גונה בלשון בנמל,״ אמר עובד־ים ותיק .״הוא לא הפלהוצאתן
מחוץ לחוק.
רכה על־ידי האירגונים היהודיים, הזקוקים ליג אף פעם בלילה בנמל!״
סטאטוס־קוו. ההתקפה היהודית המלבראון
כדי לספק את צורכי הביטחון של
התוצאה העיקרית של השביתה וספימוסדת
של אירגון ברירה נמשכה בשבועות
האחרונים בתנופה מחודשת. ראשי האיר־ של ממשלת ישראל. ראשי ברירה, אירגוך חיה, כעבור שנה: יחסי־העבודה נשארו
מתנדבים אמריקאי הפועל במסגרת הקונ מעורערים. העובדים שונאים את המנהל,
גון, שרובם מכהנים כסגני־נשיא ומנהלים
של אירגוני־רבנים, אירגוני בתי־כנסת .,סנסוס הציוני־לאומי היהודי־ישראלי, מגו אך אינם מעזים להרים ראש, אחרי מה ב וסובייטיים״,
פלסטיניים
כ״סוכנים נים שקרה.
הם יודעים שההסתדרות תתנכל
אירגונים יהודיים כל-אמריקאיים, הוזהרו
בפגישה סודית כי עליהם להפסיק את בי עזרת צירי קונגרס פרו־נאציים.
להם. תחת זאת הם מורדים בשיטות שקוצבא
בוושינגטון, הישראלית השגרירות
טות•
יש בירורים מדי־יום, מיספר ימי-
קורתם הפומבית על ממשלת ישראל וה־מימסד
היהודי. איומי-פיטורים וחרם הוש הכתבים־הסוכנים שלה, חוללו מהומת אדי המחלה עלה בשיעור מבהיל.
מעו בצורה מפורשת> באותה שעה שה־ רים והפכו שמיים וארץ במחאה על נסיעתו
ואילו מישפטם של 11 העובדים, שנאשדו־שיח
הישראלי־יהודי-אמריקאי, שהתנ של הנציג הפלסטיני באדם לארוחת־ערב
עם סנאטורים אמריקאיים על גבעת הקא -מו בפריצה למישרדו של צ׳יטה, עדיין
הל בירושלים, עסק ב״הידוק הקשר בין
פיטול. השגריר וכתבי-העיתונות הישרא נמשך.
ישראל לפזורה״.
הסיכום: החלטת ההנהלה בעניין פי-
לית בוושינגטון היו רוצים. בעזרת המנקשר
כזה, לדעת רבין וראשי ועידת הנטורי־עובדים,
שגרמה לשביתה הגדולה,
שיאים של האירגונים היהודיים בארצות־ היגות היהודית הממוסדת, שגם על נציגי
נראית כיום כחסרת־הצדקה לחלוטין. ואי ברירה
ייאסר לנסוע מניו־יורק לוושינגטון.
הברית, צריך להיות ״קשר״ של ממש,
לו התמרמרות העובדים ויחסם השלילי ל-
בפירוש היחיד של ״הקשר היהודי״ בלשון
מיפעל, שנגרמו על־ידו, נשארו בעינם.
הפרוטוקולים של זיקני־ציון. קשר ישרא־לי־יהודי,
צריך להיות — לדעת ממשלת
ישראל והסוכנות היהודית — תמיכה בל־ רקוזיאם ל ש בי ת ה
תי-מעורערת ובלתי־מסוייגת בעמדת הקוהשביתה
הגדוזח בקצא״אלהצ בי עברגל ״ ם
אליציה של העבודה-מפד״ל, המתקיימת בזכות
הסטאטוס־קוו, הנשמר מזה 29 שנים
היתה מיותרת —
קופת־החודים רצתה
בכספי המגביות והשגור של יהודי אר-
אך תוצאותיה סוגעות
צות־הברית.
בתיטזום עבור תרופות,
ברירה והארגונים הזהים לו סבורים,
היום עד במיפעז
אף?א גמצאה
כמובן, אחרת. הם פועלים בתוך הציבור
המילחמה־הזעירה בין מנהל חברת קו
היהודי בארצות־הברית כדי לשבור את
זח רפואה
המילכוד של הסטאטוס־קוו. ברירה מביא
ההצעה עצמד. היתד. מתונה למדי: ל*
תצלום זה, שהופץ השבוע על־ידי
אפשרויות מדיניות מנוגדות לאלה של
מנגנון־ההסברה הישראלי בכל העולם, הטיל תשלום צנוע של לירה אחת על כל
הממשלה והמימסד היהודי, לדיון וביקורת
תרופה שמעניקה קופת־חוליס של ההסתדאינו
קשור בעניין. הוא צולם ביולי ,75
של האזרחים היהודים האמריקאיים. הממד
כאשר הוזמן עראפאת לכנס האיחוד לאח רות לחבריה. כדי להקל על מיקרי־מצוקה,
סד היהודי מבין, כמובן, שהסכנה החהוצאו
מכלל זה מיקרי־סעד ומישפחות
דות אפריקה.
מורה הנשקפת לו היא מבית, אך הוא מג
עבודה

הס תדרו ת

העולם הזה 2028

מרובוודילדים. חולים כרוניים, המקבלים
תרופות רבות בחודש, יידרשו לשלם את
הלירה רק פעם אחת בחודש.
המטרה הכפולה: לצמצם את השימוש
בתרופות, שהגיע בארץ לשיא, ולכסות
חלק מגרעון קופת־החוליס.
אולם נגד ההצעה קמה חזית רחבה. היו
לר, שני נימוקים, האחד עקרוני והשני
מעשי :
>• ההצעה נוגדת את עקרון העזרה ההדדית,
האומר כי החזקים יעזרו לחלשים.
כאן נדרש תשלום דווקא מן החלשים ביותר:
החולים.
׳ 6הניסיון בארץ הוכיח, שכל תשלום
המתחיל בסכום פעוט, סופו לעלות במהרה
לרמות גבוהות. מה־גם שההסתדרות תסבול.
השנה, מגירעון של יותר מ־ 700 מיליון
לירות.
מצפון או יגל. לפי חוקת ההסתדרות,
המוסד המוסמך להחליט על הצעה כזאת
הוא הוועד־הפועל. אבל נראה שהדבר אינו

לפני שבועיים הועמד העניין על סדר־היום.
אך שעה קלה לפני שהגיע תורו
לדיון, פרצו עשרות שכירי אגד לאולם,
הטילו מצור על ירוחם משל, שברו רהיטים
ושמשות, והפסיקו את הישיבה.
השבוע התחדשה הישיבה, ושוב הועלה
העניין על סדר־היום. המחייבים, אנשי המערך.
השתדלו להצדיקו בכל הנימוקים
הסבירים האפשריים. כל הסיעות הקטנות •
הגישו הצעוודהחלטה נגד. נציגת הליכוד
התנגדה אף היא בתוקף להצעה, קראה,
בתום דבריה הנרגשים, לחברי המערך ״ל הצביע
על־פי מצפונם, או להצביע ברגליים.״
אין
רוב. נראה שדווקא הצעה זו נתקבלה.
מרכז האולם, שבו מרוכזת סיעת
המערך, התרוקן בהדרגה. אנשי מפ״ם יצאו
להתייעצות. לעומת זאת היו שני האגפים
מלאים.
ירוחם משל יודע לספור. הוא ביצע
תימרון משלי אופייני.
באמצע הוויכוח קם המזכ״ל, המכהן גם
כיו״ר הוועד־הפועל, והציע בדיברי־נועם
הצעה סבירה מאד: מכיוון שנשמעו טענות
כה חשובות נגד ההצעה, כדאי לחשוב
עליה שוב. לכן החליט להפסיק את הישיבה
באמצע הוויכוח, להחזיר את העניין
לוועדה לדיון נוסף, ולאחר־מכן לכנס את
הוועד־הפועל מחדש.
״בקיצור,״ אמר אחד מחברי־המערך, בציניות
עדינה ,״אין רוב.״

נוער
מ־לחמח עיוזאים בנ ת*1ה
עיתון־מחתרת ש? בוגרי•
שמינית מזהיר מפגי השתלטות
הפאשיזס, וקובל ע? ציד
מבשפות בגדו
״אנחנו אוהבים את ארץ־ישראל, עומדים
על סף גיוס לצבא. אז במקום מסיבות־הסיום
המטופשות, חשבנו לעשות משהו
שישאיר חותמו על מישהו. לכן, מתוך אהבה
לערכים שבהם אנו מאמינים, עשינו
את אנטיתיזה.״ במילים אלה נפתח עיתון-
מחתרת חד־פעמי בשם אנטיתיזה, שנכתב
והופץ במרכז הארץ על־ידי תלמידי־תיכון
מנתניה.
לא חלפו ימים אחדים, ונפתח ציד־מב־שפות
נגד העיתון ועורכיו הצעירים, הן
בעיתונות היומית והן בבתי־ספר, שבהם
ניסו להפיצו. לא עברו שבועות ספורים,
ותלמידי־שמינית בבית־הספר התיכון על
שם טשרניחובסקי בנתניה הוציאו, בחסות
ובמימון בית־סיפרם חוברת בשם אנטי־אנטיתיזה.
המילחמות בנתניה עדיין נמשכות.
ורק נדהו לזמן קצר, עד לאחר
סיום בחינות־הבגרות.
אווירה פאיטיסטית .״אנטיתיזה ביקש
להביא דבר אחד עיקרי. להזהיר, במיוחד
את הצעירים, מפני האווירה הפאשיס־טית
ההולכת ומשתלטת במדינתנו. המדינה
מתחילה, לאט־לאט אבל בטוח, להיכנס
לנשמתו של האזרח. במקום שהמדינה תשרת
את האזרח, האזרח משרת את המדינה,״
הסביר עורכו הראשי של אנטיתיזה, חיים
רויטגרונד 18 שהואשם בכלי התיקשו־
(המשך בעמוד )37
* מרי, חזית־השמאל, מוקד, רק״ם, שני
פלגי הפנתרים.

״באים הנד פקחי־העירייה ומבלבלים את
המוח עם רישיונות. הסברתי להם שלא
רוצים לתת לנו רישיונות ומשום כך אין
לנו רישיויות. הם מאיימים בהריסה. לפעמים
אפשר להרגיע אותם עם איזה אבטיח
גדול וקר, אבל לרוב זה לא עוזר
והם רושמים דו״חות. בערבים מגיעה ה־מישטרה.
שוב מתחיל הסיפור עם רישיונות
ואבטיחים קרים. לפעמים הם באמת הורסים
את הסככה, ואז צריך לאסוף את כל
ההבר׳ה ולבנות אותה מחדש בלילה.״

סמל חיי
הלילה בקיץ
** רכז האבטיחים הוא, ללא ספק, ליד
רדינג ד, שם שוכנת ברוב הדר
הסככה של מלך האבטיחים, משה קדוש
״הגדול.״ הסככה שלו, המקושטת בנורות
ציבעוניות, שלל שלטים מצחיקים
והרבה פינות רומנטיות, הפכה זה *מכבר
סמל לחיי־הלילה ־של תל־אביב בקיץ, חיי־

מלן־ האבטיח

ך יידת־המישטרה נעצרה בחריקת^
בלמים לפני פתח סככת האבטיחים
הגדולה, שהוקמה יום קודם־לכן ליד כביש
היציאה מתל־אביב בכיוון צפון. מן הניידת
ירד קצין־מישטרה ואחריו שוטרים
אחדים, שהקיפו את הסככה מכל הכיוונים.
״הראה
לי את הרישיון שלך,״ פקד הקצין
על בעל הסככה׳ שישב ליד שולחן
באחת הפינות, מוקף בבנ״-מישפחתו. בעל
הסככה החל מדפדף במיסמכים הרבים, המסודרים
אצלו בתיק מייוחד. אחר הראה
לקצין־המישטרה אחדים מהם .״זה לא
מספיק !״ צעק הקצין .״התחילו להרוס !״
פקד על שוטריו. ה־שוטרים החלו מפרקים
את הסככה, לקול בכיים של ילדי
בעל הסככה ואשתו. רק בעל הסככה ישב
בפינתו ולא הזיל דימעה .״זה לא יילך
להם, זה לא יילד להם בקלות,״ מילמל
תחת שפמו העבות.
מחזות מעין אלה מתרחשים כימעט מדי
יום ביומו בחודשי הקיץ, בסככות־האבטי־חים
הרבות שצצו בצידי הכבישים הראשיים,
ותחת כל עץ רענן• באיזור תל־אביב
בילבד קיימות כשלושים סככות-
אבטיחים, המרוכזות בעיקר ביציאות מן
העיר לכיוון חיפה, ולכיוון חולון ובתים.
רובן הוקמו ללא רישיונות מטעם• עיריית
תל־אביב—יפו. לרובן מתנכלים יומם
ולילה.
״ביום,״ קבל בעל סככת־אבטיחים ביפו,

71 *1 1 1 7 1בסככה של קדוש ,״מלך האבטיחים״ ,ניתן
לו 11 *1111 ׳ 71
11 #1 11111 1111 ^ 111 #111 למצוא את כל טישפחתו. אשתו ובנותיו
עוזרות לידו במכירת האבטיחים ובמתן שירות ללקוחות, והמישפחה כולה מתגוררת, בתקופת
הקייץ, בחדרים שהוקמו במייוחד ליד הסככה .״אין מקום יותר נוח מזה,״ אומר קדוש.
הלילה של החבריה הטובים, וגם של הם־
חות־טובים. אך גם לקדוש, ארוך הזקן
והשפם, יש טענות רבות נגד כולם.
״אני לא מוכר אבטיחים רק בשביל לעשות
כסף,״ הוא מסביר .״הסככה הזאת
היא הבילוי של הנוער בקיץ. אני אוהב
לשבת ליד השולחן שלי בפינה, ולראות
איך כולם באים, נהנים. בערבים באים
הנה אמנים ומופיעים סתם כך, בשביל
הכיף שלהם ושל כולם•

״אופגת
קדוש״

״כשהיא לא רוצת ועושה צרות, אבטיח אצל קדוש...

ויש 1111111 )•1 #י י והיא תבקש עוד ועוד מכריז השלט המתנוסס
בכניסה לסככת־חאבטיחיס הססגונית ביותר בארץ, של משה קדוש מלך האבטיחים.

בל מה? המישטרה עושה צרות.
כל שנה הם הורסים לי את הסככה
לפחות פעם אחת. גם השנה הקמתי סככה,
יותר קרוב לכביש, ובאו והרסו לי אותה.
,אין לך רישיון,׳ הם אומרים לי. אני כבר
מהחורף מנסה להשיג רישיון, ולא מקבל.
אם אני לא אמכור אבטיחים, אז מי כן
ימכור י ולאן יילכו כולם בלילות־הקיץ
העצובים והארוכים ו אני נותן להם מקום
לבידור. אצלי הם יכולים לשבת, הצעירים
והמבוגרים, ובלי לצאת עם כיסים ריקים
להעביר ערב יפה, לשמוע מוסיקה, לראות
אמנים ואנשים חשובים אחרים שבאים
הנה, וליהנות מפלח של אבטיח.
״השנה, העסקים לא־כל־כך טובים. השמועה
שפתחתי כבר את הסככה, עוד
לא פשטה במדינה. אחר־כך, באמצע הקיץ,

אין כאן מקום לזוז.״ דבר המלך, המבטיח
שהאבטיחים אצלו הם הגדולים והיפים
ביותר. השלטים המוארים מכריזים למרחוק
:״רבינוביץ שם לנו מיסים, וקדוש
שם אבטיחים !״ או :״כשהיא לא רוצה
ועושה צרות, אבטיח אצל קדוש ...והיא
תדרוש עוד ועוד...״
בסככת־האבטיחים של קדוש אפשר לש בת
ואכול במקום. רוב הסככות האחרות
אינן מציעות שירות שכזה ללקוחותיהן• ברוב
הסככות, לצידי הדרכים, מציבים על
דוכנים רחבים את היצע האבטיחים והאנשים,
העוברים במכוניותיהם, יכולים

צות את הלהיט הקייצי.״
בעייה אחרת שבה נתקלים בעלי סככות
האבטיחים מדי שנה מחדש, היא בעיית
המחיר. כדי למנוע תחרות, קיים מעין
איגוד בלתי־רישמי של בעלי־הסככות הגדולות
באיזור תל־אביב, והוא קבע כי
השנה יהיה המחיר לירה וחצי לקילוגרם
אחד של אבטיח מתוק וטעים. אלה מבין
בעלי־הסככות שאינם משתייכים ל״עילית״
של מוכרי האבטיחים, מוכרים אותם אבטיחים
במחיר של שתי לירות לקילוגרם
ואף יותר .״בגלל זה באים אליהם פחות;״
מסביר אלברט.

: 1הכרס של משה קדוש

הזמנות נטלנו!

סככה זו, לצד הכביש לבת־ים, שיכללה את בשורת
האבטיח. מי שמגיע אליה ומצאה סגורה — או
מי שזקוק לכמויות גדולות יותר. אין לו אלא לטלפן, והאבטיחיס מגיעים אליו
אכספרס הביתה. למטה: בעל־הסככה, אלברט מגריסו, בפעולה על רקע כרזה מסרט.

לבחור לעצמם אבטיח ״על הסכין,״ ולקחת
אותו הביתה.
בעל סככת-אבטיחים גדולה בדרך בתים,
אלברט מגריסו, גולל לפני לקוחותיו
את תולדות מוסד סככת־האבטיחים :״בהתחלה
היו סתם סככות מפוזרות לצידי
כבישים ראשיים. אחר־כך התחילה, אופ-
נת קדוש׳ .אם בא בן-אדם עם חבר׳ה
שלו ולא רוצה לסחוב אבטיח גדול הביתה,
אבל רוצה לאכול אבטיח, מה עוישים ן
התחילו לשים בסככה, שגדלה והתרחבה
בהתאם, שולחנות כיסאות ומקרר. אנשים
רוצים לשבת, לשמוע מוסיקה, לדבר עם
החבר׳ה ולאכול אבטיח.

״בייגי״ פלורידה
ופל השאר
ף* על־ הסככה צריך לתת להם התג־
//י אים האלה, אחרת לא יבואו אליו.
ככה צמחו סככות־האבטיחים המודרניות.״
היום נראות סככות־האבטיחים במועדוני-
לילה־זוטא. הדוכנים עמוסים לעייפה באבטיחים
מכל הסוגים ובכל הגדלים, והרקע
ססגוני וציבעוני. האופנה האחרונה האחרונה
היא קישוט הסוכות בכרזות־פירסומת
של סרטים.
מספר אלבר מגריסו :״אני מביא את
האבטיחים מנתניה, שם יש כל קיץ שוק
אבטיחים. כולם באים וקונים. חלק מה־אבטיחים
אני שם בסככה. חלק אחר אני
מעמים על עגלות, שמסתובבות בעיר ומפי
המיסחר
בשוק האבטיחים בנתניה מתרחש
בדרך־כלל בלילות. לפנות־בוקר
מגיעות המשאיות, מעמיסות את האבטיחים
ופורקות אותם בסככה המתאימה.
תופעה אחרת הקשורה בסככות האבטיחים
היא הלינה בהם. קדוש, למשל, עוקר
לתקופת הקיץ לסככה שלו עם בל בני-
מישפחתו .״הקמנו חדרים ליד הסככה,
וכולם ישנים כאן. תאמין לי, אין מקום
יותר נוח מזה. אוויר נקי, חופש. כולם
מרוצים. נכון?״ שואל קדוש את מיש־פחתו,
הסובבת אותו, והכל עונים :״אמן !״
שני סוגים עיקריים של אבטיחים אפשר
למצוא בסככות. הסוג האחד הוא אבטיחי
ה״בייבי״ הקטנים והעגולים. הסוג השני
הוא ״פלורידה,״ המוארכים והגדולים. אב טיחים
אלה נזרעו על-פי שיטה אמריק אית__

״*״בסוכתו של׳אלברט מגריסו משרתת את
הלקוחות אשתו היפה, יונה. הסוכה של
אלברט משוכללת עד־כדי־כך שגם טלפון
יש בה. אצל קדוש משרתות את הקהל
הרב בנותיו היפות סופי, שולה ואתי.
עוזר לידן ״הכושי של קדוש״.
האטרקציה בסככה של אחיו של ״צי־צוך
המפורסם, בצומת חולון, היא :״מי
שמוצא אבטיח לבן — מקבל 1000 לירות!״
״אף אחד עוד לא הרוויח אצלנו,״
מתפאר בעל-הסככה, יעקוב.
ומי שאין לו מה לעשות בליל־קיץ וגם
אינו משופע בממון, מוזמן אל האבטיח
המתוק והקר. אבל בבית זה משעמם. אז
קדימה אל הסככות!

י המידוץ א ל החה׳לוה יי
(המשך מעמוד )23
הזינוק בעיקבות התהילה, כאשר כל צד
מנסה למשוך אליו את שמיכת התהילה
הגדולה והחמה.
נראה כי הפירסומים, שהירבו בחלוקת
מחמאות לרבץ ולפרס, הכעיסו את גור,
שכן ביום החמישי כונסו שוב העיתונאים
למסיבת־עיתונאים עם הרמטכ״ל. המסיבה
נקראה לשעה שבע וחצי בערב, ולעי*

ח ״כ דיין
שותף או לא שותף 7
תונאים נודע עליה בצהריים. אותה שעה
גם ביקשו את הסכמתו של רבין, כאשר
הוצג לפניו כי פרס כבר אישר את מסי-
בת־העיתונאים.
אחרי המסיבה הפיצו אנשי פרס כי אילו
היה מסרב לבקשת גור, היה נראה כמי
שרוצה למנוע מגור את התהילה, ומשום
כך נאלץ להסכים. רבץ עצמו רגז מאד,
כאשר ראה את הרמטכ״ל בטלוויזיה. גור
לא היה ער לעובדה שאינו מופיע במסי-
בת־עיתונאים אינטימית של כתבים צבאיים,
האמונים על כתיבת שבחים בילבד והח־לקת־הדברים.
כל דבריו שודרו לאומה
כולה, וכללו דברים שמוטב היה כי לא
יאמר אותם, וגם דברים שעד כה אסרה
הצנזורה בכל תוקף את פירסומם.
כך, למשל, בעוד הפירסום הרישמי מסר
כל העת כי בפעולה השתתפו שלושה
מטוסים בילבד, אמר גור כי היו ארבעה
קברניטים. משמע, ארבעה מטוסים.

או, למשל, כאשר דיבר על הפיקוד של
המיבצע, שכלל את אלוף יקותיאל אדם,
אמר גור :״הורדתי אותם למטה.״

או, למשל, כאשר אמר כי היו במטוסים
33 רופאים. כאן פשוט טעה. מיספר הרופאים
הממשי היה שליש ממיספר זה, שגודלו
הדהים, שכן רימז על צפייה לטבח
המוני.
ביטוי לא־דיפלומטי אחר הוא ״כפינו
עצמנו על קניה,״ שמוטב כי לא ייאמר.
בקצרה: מילחמות היהודים ממשיכות
להתחולל במלוא עוזן, והן בוודאי תתגבר־נר.
עם ההופעה הקרובה של אלבומי־המיל-
חמה וסיפרי־המילחמה, בנוסח הזכור לשימי
צה מתקופת־השיכרון המטומטמת והמטנד
טמת שלאחר מילחמת ששת־הימים.

חנוי־ננסת החרוננו ננונחות ואש־הממשוה
שירו הקואליציה 1י 1ו את מעמדו נדי
להעביר לעצמו אלפי לירות לחודש מקופת הסיעה
* שיבת סייעת המעיד בכנסת, שנערכה
ביום השני לפני שבוע, למחרת
פעולת צה״ל באנטבה, היתד, חגיגית במיץ-
חד. שלא כרגיל, השתתף בישיבה זו אף
ראש־הממשלה יצחק רבץ, אשר אינו מתעניין
בדרך־כלל בפעולות הסיעה, ולכבודו
אף העתיקו חברי-הכנסת הנכבדים את מקום
הישיבה, ממישכן הכנסת לבניין ראש-
הממשלה הסמוך.
רבץ גילה לחברי הנהלת הסיעה ״סודות״
על הפעולה, שאותם יכלו לקרוא
למחרת בעיתונים, ומייד אחרי דבריו החלון
חברי ההנהלה דנים באישור או בפסילת
הצעות שונות שהעלו חברי-הכנסת מהמערך,
לדיון במליאת הכנסת.
ח״כ יעקוב (״דאק״) אמיר, איש דימונה,
ביקש את רשות־הדיבור, ופרש לפני
ראש־הממשלה את בעיותיהם של חברי-
הכנסת השכירים, אשר להם אסור לעבוד
עבודה נוספת מלבד עבודתם בכנסת, וטען,
כי ״אי-אפשר להסתדר ממשכורת של חבר-
כנסת.״ אמיר ביקש להעלות הצעודחוק.
שלפיה יותר לחברי-כנסת שכירים לעסוק
בעבודה נוספת, כפי שמתיר החוק לחברי-
הכנסת העצמאיים.
ראש־הממשלה השיב לאמיר :״אולי
אתה צודק, אבל עכשיו לא הזמן לדרוש
זאת.״ יושב־ראש הנהלת הסיעה :,שהוא גם
יושב־ראש הנהלת הקואליציה, הח״כ החיפאי
משה ורטמן, החרה־החזיק אחרי ראש-
הממשלה :״העניין לא נמצא בכלל על
סדר-היום.״ הוא צעק על אמיר, שהתיישב
על מקומו כילד נזוף.
אולם לעזרת אמיר נחלץ ח״כ׳הרב מנחם
הכהן, איש תנועת המושבים. הכהן, אשר
נוסף להיותו חבר־כנסת, מחזיק בשתי מישרות
נוספות מבלי לקבל עבורן שכר —
רב ההסתדרות ורב תנועת המושבים —
הצדיק את דבריו של אמיר, ודרש לדון
בהם .״אני אמרתי שזה לא על סדר-היום,״
השיב לו ורטמן בזעם. אולם הכהן, שלא
כאמיר, לא נבהל .״אתה לא תגיד לי מה
על סדר־היום ומה לא,״ אמר לוורטמן.
״אני חושב שגם הוצאות מכונית של חבר־כנסת
מסויים הן הטבה שלא־כדין.״
ורטמן נאלם דום. ברור היה לכל מי
שהשתתף בישיבה כי הכהן, בכוונה או
שלא־בכוונה, פתח במישפט זה תיבת־פג-
דורה, שאותה השתדלו חברי־הכנסת של
מיפלגת העבודה להחזיק סגורה במשך
זמן רב.
השתיקה הכללית שהטילה הערה זו של
הכהן, עוררה את סקרנותו של ראש־הממ־שלה.
מייד אחרי הישיבה הוא קרא אליו
כמה חברי־כנסת ומזכירה אחת, העובדת
בסיעת המערך בכנסת — כל אחד מהם
לחוד — והתעניין אצלם לפשר הסודיות
האופפת את הוצאות־הנסיעה של חבר־הכנסת
המסויים.

ה טר מפי ס ט
הניצחי
ה שהתגלה לראש־הממשלה היה פר־
)4שת ההוצאות האישיות של מי שמופקד
בעצמו על הקופה .:ח״כ משה ורטמן• .
כמו כל חבר־כנסת, מקבל גם ורטמן
הוצאות־רכב גלובאליות מהכנסת, תמורת
כל יום שבו הוא משתתף בישיבות המליאה.
לגבי ורטמן, פירוש הדבר הוא קבלת
כל התשלום האפשרי, מאחר שתפקידו
כיושב־ראש הנהלת הסיעה והנהלת הקואליציה
מחייב אותו שלא להיעדר
מהכנסת, אף לא יום אחד.
ורטמן אומנם נוסע אחת לשבוע, ביום
השני, מחיפה לירושלים, במכונית הונו 16
שלו, וחוזר ביום הרביעי לחיפה. אולם
כל חברי-הכנסת מכירים את ורטמן כ־מבקש-טרמפים
ניצחי, מן הכנסת אל
המלון שבו הוא מתגורר, מלון מרכז, או
למרכז העיר. במשך שלושה ימים-׳אלה

חונה מכוניתו של ורטמן בחניון הח״כים,
מבלי שתזוז אפילו מטר אחד.
בימי.החמישי בשבוע נוסע ורטמן בדרך-
כלל לתל־אביב. הוא משתתף בישיבות
לישכת מיפלגת־העבודה. אולם ורטמן סידר

— מאת —

י1סי ינאי
לעצמו׳להיות חבר ועדת־הכספים של הכנסת,
המתכנסת אף היא בימי חמישי ב־תל-אביב,
וכן הוא מצליח לקבל מהכנסת
את דמי-הנסיעה במכונית באותו יום. אולם
ורטמן, הידוע כחסכן גדול, כמעט שאינו

כספים שהוא מקבל, לאותה מטרה, מקופת
הכנסת עצמה בסך 550ל״י עבור נסיעות
בימי המליאה, וסכום יחסי דומה
הוועדה של נוסף לימי הישיבות
שהוא חבר בה. אך ורטמן לא הסתפק
בהעלאה זו, ודרש הרבה יותר. הוא סידר
שהתוספת בת ה־ 500 לירות תוענק לו רטרואקטיבית
מה־ 1באפריל השנה.

סוד
ה ח תי מו ת
ך* די להכין ביצר יכול ורטמן לדרוש
סכומים אסטרונומיים כאלה ולקבלם,
יש להכיר את המיבנה הכספי של קופח
סיעת המערך בכנסת. כל סיעה בכנסת
מקבלת הקצבה מקופת המדינה, לשם כיסוי
פעולותיהם של חברי הכנסת. הכוונה

0 1 1 0 *1ח״כ ורטמן ידוע כמי שחובב את הטיפה המרה. לסיעת המערך בכנסת
׳ #י י יי• מוזמנים בין שניים לשלושה בקבוקי־קוניאק לשבוע, על חשבון תקציב
הסיעה, המייועדים לו אישית. בקבוקים אלה מיתוספים לחשבונות המגיעים לגיזברות
הסיעה, על המשקאות ששותה ורטמן כאשר הוא נמצא באולם מיזנון הכנסת.
נוסע באותם ימי החמישי במכוניתו. הוא
כימעט תמיד מצליח למצוא מישהו הנוסע
לתל-אביב וחוזר משם לחיפה, ומצטרף
אליו.
בימים הנותרים, שישי, שבת וראשון,
שוהה ורטמן בדרך־כלל בחיפה, ונוסע
במכוניתו רק בתוך העיר.
אולם למרות שכמעט אין הוא משתמש
במכוניתו, קיבל ורטמן עד לפני כחודש,
סכום בן 2000 לירות נטו, דמי הוצאות-
רכב מקופת סיעת המערך בכנסת. בחודש
שעבר דרש ורטמן להעלות לו את דמי־הנסיעה,
ואישר לעצמו תוספת בת 500
לירות, כלומר, תשלום נקי ביד של׳ 2500
לירות דמי הוצאות-רכב לחודש, נוסף ל
ד,יא
למזכירות, עוזרים פרלמטריים, יועצים,
עבודות תחקיר, סקרים והוצאות
מינהלה והדפסה. למרות שהתשלום הוא
״לפי ראש,״ תשלום עבור כל חבר־כנסת,
מקבלת הסיעה את הכסף במרוכז מתקציב
הכנסת. סיעת המערך, שהיא הגדולה בכנסת,
מקבלת את הסכום הגדול ביותר.
לסיעת המערך אין גיזבר. האחראי על
הכסף הוא ורטמן עצמו.
התשלום לסיעה צמוד למדד יוקר־המחייה.
הוא מגיע כרגע לסכום שנתי של
278,280ל״י לשנה לח״כ, כלומר הקצבה
שנתית לחטיבת מיפלגת העבודה בסיעת
המערך בסך 11,966,040ל״י לשנה.
בחודש מגיע לידי ורטמן, עבור 43 חברי

מיפלגת־העבודה, סכום של 997,170ל״י —
מאחר והוא מקבל עבור כל אחד מ*43
ח״כי מיפלגת העבודה 23,190ל״י לחודש.
ורטמן פתח חשבון עובר־ושב בבנק,
שממנו רשאים למשוך שלושה חותמים,
ושתיים מן החתימות מחייבות. שלושת החותמים
הם ורטמן עצמו, ח״כ שושנה
ארבלי־אלמוזלינו, יושבת ראש ועדת־העבודה
של הכנסת, וח״כ אלי מויאל, סגן
שר־התיקשורת.
כיום מצוי בחשבון־הבנק סכום של נ־
100 אלף לירות. נוסף לסכום זה השקיע
ורטמן במניות וניירות־ערך עוד סכום בן
150 אלף לירות, השייך לסיעה.
כאשר מבקש ורטמן להוציא כסף מן
החשבון, הוא מורה למזכירתו למלא צ׳ק,
חותם עליו בעצמו ואחר־כך פונה אל אחד
מהשניים: ארבלי או מויאל, כדי שיצרפו
את חתימתם. מויאל מעולם אינו שואל
את ורטמן על מה מוצא הסכום בצ׳ק שעליו
הוא חותם. ארבלי החלד, להתעניין
בצ׳קים שעליהם היא חותמת רק לאחרונה,
אחרי שנפוצו השמועות על השתוללותו
הכספית של ורטמן, אולם גם אז היא נתקלת,
לפי עדותה־שלה, בתשובות סתמיות.
איש משני החותמים אינו יודע,
לאמיתו של דבר, מה גודל הסכום שמוצא
מקופת סיעת המערך, מאחר שוורטמן מחלק
את מלאכת החתימה על הצ׳קים בדייקנות
רבה בין שניהם, כך שאין להם פיקוח
על ההוצאה הממשית.
רק כאשר התעניינה שושנה ארבלי-
אלמוזלינו לפשר הסכום הגדול שרשם לעצמו
ורטמן׳ כאשר ביקש לכסות רטרואקטיבית
את ההעלאה בהוצאות־הרכב שלו מאפריל,
השיב ורטמן :״מה איכפת לך, אורי בס
משלם את החצי בין כה וכה.״
אורי בם הוא גיזבר מיפלגת העבודה.

כנים חנויות

בעת שיושב ראש הנהלת הקואליציה
ח״ב משה ודטמן בילה
בנופש באילת, יחד עם רעייתו(יושבת לידו בתמונה הוא השתתף

במסיבה, המונית שנערכה באחד מבתי המלון המפוארים. כשהבחינה
אשתו של חבר־הכנסת בצלם העומד לצלם את בעלה המשתרע
על כיסא־נוח, היא קראה לעברו :״משה, תיזהר, מצלמים אותך !׳׳

דולצ ה!סה על
השנון הסיתה בכנסת

לפני יותר משנתיים, כשחשבון הוצאות־הרכב
של ורטמן עמד רק על 700 לירות
לחודש, הצליח ורטמן להוציא מגיזבר מים־
לגת העבודה הבטחה, כי קופת המיפלגה
תשתתף חצי־בחצי בהוצאוודהרכב שלו
עם קופת הסיעה. בם ביקש שקופת סיעת
* המערך תשלם את כל ההוצאה, ותתחשבן
איתו בסוף השנה. עד היום לא התחשבן
ורטמן עם אורי בס, ומלוא נטל ההוצאות
האישיות שלו מוטל על הסיעה.
ברור שוורטמן עשה זאת משום שלא רצה
לערב גורמים נוספים בסוד הוצאותיו.
אך ורטמן לא הסתפק רק בהוצאות-
הרכב של עצמו. ליושב־ראש הנהלת הסיעה
יש עוזר צעיר, חיים קימחי, הנומוא
בתואר ״היועץ המישפטי של סיעת המערך
בכנסת.״ לאמיתו של דבר, קימחי הוא
משרת אישי של ורטמן ועושה־דברו. בין
תפקידיו הבלתי־רישמיים של קימחי: להסיע
במכוניתו הפרטית את ורטמן בירד
* שלים, כאשר מכונית הח״כ חונה בכנסת.
משכורת הנטו של קימחי היתה, עד
לאחרונה 1500 ,לירות לחודש. קימחי מועסק
במישרה חלקית, עובד רק בימים ש בהם
מתקיימות ישיבות מליאה. כתשלום
עבור הטרמפ הקבוע שלו בתוככי ירושלים
סידר ורטמן לקימחי לאחרונה סכום
נטו בן 500 לירות לחודש, כדמי הו-
צאות-רכב. למעשה העלה כך ורטמן לעצמו
את הוצאות־הרכב שהוא מקבל ב־500
לירות, ואלה מגיעות עתה ל־ 3000 לירות
נטו לחודש.
אולם ורטמן מוסיף למשכורתו עוד

סכום נכבד לחודש, בכל הנוגע להוצאות
אש״ל. כל חבריכנסת מקבל הוצאות
אש״ל ליום שבו הוא נמצא בכנסת,
בסך 80 לירות. סכום זה כולל בתוכו את
הוצאות הארוחות והמלון. כל חברי הכ
נסת
יודעים כי הסכום מגוחך לחלוטין,
ואינו מספיק אפילו לכיסוי לינות הלילה.
ורטמן נוהג לאכול שלוש ארוחות ביום
במיזנון הכנסת. בעוד כל חברי־הכנסת,
מלבד יושב־ראש הכנסת, נוהגים לשלם
מכיסם את הוצאות המיזנון, בין אם הם
פורעים את החשבון מייד בתום הארוחה
ובין אם אחת לחודש, נוהג ורטמן לחייב
את הסיעה שלו בדמי ארוחותיו זמש־קאותיו.

הרג

אוכל

ף רטמן ידוע כחובב הטיפה המרה, ונח!
שב בין שוחרי־האלכוהול של הכנסת.
הוא גם ידוע כמי שאוהב לאכול, אולי
לא באנינות־טעם, אך בכמויות גדולות.
סיעת המערך בכנסת משלמת מדי חודש
בחודשו כ־ 1000 לירות לחודש מקופתה ל־מיזנון
הכנסת, עבור מזונו ומשקאותיו של
היושב־ראש שלה.
ואם בכל אלה לא די, הרי על חשבון
הסיעה נרכשים, מדי שבוע, בין שניים
לשלושה בקבוקי קוניאק לשימושו האישי
של יושב־ראש הסיעה. התשלום עבור הבקבוקים
נעשה מקופת הסיעה, על־ידי אחת
ממזכירותיו של ורטמן, ועל־פי הוראתו
האישית.
כאשר נודעו פרטים אלה, בעיקבות פלי-
טת-הפה המכוונת — או לא־מכוונת —
של ח״כ מנחם הכהן אצל ראש־הממשלה,
לרבים מחברי־הכנסת מסיעת המערך, הם
רתחו מזעם. כל אחד מחברי־הכנסת יודע,
כי הסכום שהוא מקבל לשם פעולתו הפרלמנטרית
האמיתית, אפסי ממש. ורטמן
אישר לכל חבר־כנסת סכום של 300 לי
רות
לחודש עבור מזכירה פרלמנטרית.
רוב חברי-הכנסת מטעם סיעת המערך התחלקו
לזוגות, כאשר כל זוג מחזיק במזכירה
אחת שלה הוא משלם משכורת בגובה
600 לירות. כאשר מבקשים מהנהלת
הסיעה סכוט״כסף עבור מחקר, מישאל
דעת־קהל או פעולה אחרת הדרושה לעבודה
פרלמנטרית צרופה, נתקלים בתשובתו
של ורטמן :״אין כסף.״
בעיקבות החקירה שנערכה בשבוע ה אחרון
התברר, כי ברבע־מיליון לירות מונחות
בבנקים כאבן שאין לה הופכין,
והיחידי שהופך את האבן הוא יושב־ראש
הנהלת הסיעה, המוציא כספים לשימושו
האישי.

15 אלף
ברוטו לחודש
ך * י שו ג גס שנעשה מוכיח, כי אילו הו!
1סיף ורטמן את הסכומים שהוא מקבל
נטו מהסיעה למשכורתו, לשם חישוב מם,
כפי שמחייב החוק, היה הוא נושא בתואר
של מקבל אחת המשכורות הגדולות ביותר
במדינה. אם מצרפים לסכום של כ־5000
לירות ברוטו שהוא מקבל כשכר והוצאות
מקופת הכנסת, סכום נופף של כ*4000
לירות נטו הוצאות לחודש, אותו הוא
מקבל מהסיעה, היתד. משכורת הברוטו
האמיתית של חבר-הכנסת ורטמן מגיעה
לכדי 14 עד 15 אלף לירות לחודש!
אך בעוד׳ ורטמן אינו חוסך מהוצאותיו
שלו, הוא קפדן מאין־כמוהו על הוצאות
האחרים. עד לפני חודשים ספורים היה
מיזנון הכנסת מסובסד. תעריף *וזל היה
לעובדי-הכנסת ולעובדי-הסיעות, ותעריף
יקר יות־ר לאורחים. לפני חודשים אחדים

הסתיים הסדר זה, הכנסת הפסיקה את הסובסידיה
שלה למיזנון, והמחירים לעוב-
די־הכנסת ולעובדי־הסיעות זינקו מעלה.
חישוב שערכה הנהלת הבית הר אה,
כי כל עובד משלם במיזנון, בגלל
ביטול. הסובסידיות, כ־ 200 לירות יותר
לחודש. עובדי-הכנסת ועובדי הסיעות קיבלו
סכום זד, ישירות ממעסיקם. אולם ורט-
מן היה היחידי שלא הסכים לכך. הוא
דורש מכל אחד מעובדי סיעת המערך
בכנסת לערוך רישום מדוייק של ארוחותיו
במיזנון ובהתאם לכך, תוך ויכוח על
כל אגורה, הוא נותן את התוספת.
בין שאר הבעיות של סיעת המערך בכנסת,
גרמה התנהגותו זו למתח ניכר בין
העובדים, המרגישים עצמם מקופחים לעומת
עובדי הסיעות האחרות, ולמצב לא
נעים מדי יום ביומו, בגלל החקירות
והעמידה על המקח של ורטמן בנושא זה,
עם כל אחד מהם.
בין אלה שלאוזניהם הגיעה בשבוע
האחרון שימעה של שערוריית ורטמן, יש
שרים וחברי־כנסת הגורסים שצריך להתייחם
אל היושב־ראש בכל חומרת הדין,
על סטיותיו בטיפול בכספי הסיעה, אפילו
אם יגרום הדבר להתפוצצות שערורייה
שתתפרסם בציבור הרחב.
לעומתם יש המציעים לשמור זאת בסוד,
כדי שלא לגרום נזק למיפלגה. המציעים
להצניע את הפרשה טוענים, כי
בעיקבות הגילוי יחדל ורטמן מנוהגו
לקחת לעצמו כספי ציבור. אולם אלה
טועים.
למרות השיחה שנערכה בנוכחות כ־20
איש אצל ראש-הממשלה, ולמרות הרמזים
העבים ששלחו לעברו, ממשיך ורטמן להוציא
אלפי לירות לחודש, מקופת סיעת המערך
לכיסו הפרטי.

טלוויזיה

צחק רועה
• ליצחק רועה, מבקר־העיתונות
בתוכנית עלי כותרת, על הצלחתו להגניב
זו הפעם השנייה תוך חודש את
העולם הזה לתוך תוכניתו, אחרי שהשבד
עוץ הוחרם על-ידי הטלוויזיה במשך כל
שנות קיומה. באמתלה של הערות ביקורתיות,
שהיו כל-כך שקופות ושיטתיות, עד

מבקר רועה
אינו נועה —

מיליון וחצי לירות מתקציב שידורי הטלוויזיה
בין השעות 11 בלילה וחצות עוררה
סערת רוחות ברשות השידור.
ועדת הכספים אמנם רשאית לקצץ או
להוסיף לתקציב רשות השידור, אולם הקביעה,
שבינתיים נסוג ממנה יושב־ראש
ועדת הכספים ח״כ ישראל קדגמן, כאילו
הקיצוץ מכוון לשעות שידור מסויי-
מות, היא פגיעה ברורה בחופש הביטוי
ובעצמאות הטלוויזיה.
אך אין ספק כי לו היו יודעים חברי
הוועד המנהל של הרשות את האמת מאחרי
קיצוץ מיליון וחצי לירות, היתה הסערה
גדולה פי כמה.
לפני ישיבת ועדת הכספים פנה קרגמן
אל ראש האופוזיציה בוועדה ח״כ שימ חה
ארליך בבקשה כי האופוזיציה תסכים
לקצץ מיליון לירות מתקציב רשות
השידור. קרגמן ידע כי גם במיפלגתו שלו
אין תמימות דעים בנוגע לנושא וכי ללא
הסכמת הליכוד לא יעביר את ההצעה.
הנימוק שהוא העלה בפני ארליך היה :
״אנחנו מקצצים בכל מישרד ממשלתי, לכן
יש לקצץ בטלוויזיה.״ ארליך הסכים
עימו, אך לא נשאר לישיבת הוועדה ויצא
לתל-אביב.
קרגמן ניצל את ההזדמנות שארליך
איננו וסיפר לחברי הליכוד בוועדה כי
ארליך הסכים עימו לקצץ מיליון לירות
מתקציב השידורים בטלוויזיה בין השעות
11 בלילה וחצות. קרגמן ידוע כמי שמתנגד
לשידורים בשעות אלה, המפריעים
לדעתו לפועלי־ישראל להשכים למחרת
בבוקר לעבודתם.
חברי ועדת הכספים לא העלו על דעתם
כי קרגמן שיקר אותם. אחד מהם, חבר
סיעתו של ארליך, ח״כ גדעון פת אמר:
״אם אנחנו מורידים מיליון לירות, נשאר
רק חצי מיליון לשידורים בשעה זו, ובס<

ארבל
עצמו, יאיר שטרן ודויד גל בוע.
לאחר שבועיים של תקופת ניסיון,
שבאו בעיקבות חודשים של הרצה בהם
יצרו 10 פילוטים, מהדורות ניסיוניות שלא
לשידור, הרגישו השלושה כי המילחמה
נגדם החלה. האיש החזק במערכת החדשות
חיים יבין החל לשים לה רגליים,
למרות שבמיסגרת תפקידו כסגנו של מנהל
המחלקה דן שילון הוא היה אחראי גם
על מהדורה זו. כאשר החל יבין גם להביע
את דעתו נגד המהדורה היה ברור לשלושה
כי ימיה קצרים.
ואמנם, אחרי שלפני כשבועיים הופיעו
באומו יום שני מאמרי ביקורת על המהדורה׳
זה של הדה בויטס בהארץ ושל
אהרון בכר בידיעות אחרונות, נקראו
שלושת העורכים־מגישים אל דן שילון
והתבשרו כי תקופת המיבחן שלהם הסתיימה
בכישלון. שילון הודיע להם כי
מאותו יום יהיו השלושה רק עורכים ואת
ההגשה יטלו על עצמם ארבעה קריינים
מיקצועיים: כרמית גיא, שרי רז,
דניאל פאר ואריה אורגד.

למרות שקודם לכן החליטו השלושה
כי אם יטלו מהם את ההגשה הם יתפטרו

נציב שירות בתי־הסוהר
אריה ניר,
1111\ 11י י
אשר הקים צוות־בדיקה שתכליתו לבדוק
את ״הנהלים בכלא שאיפשרו רצח יפת.״

מודח ארבל
— ואינו נראה
מתפקידיהם במהדורה, נאלמו דום שטרן
וגלבוע אל מול שילון ורק ארבל התפטר
וחזר לעסוק בהכנת כתבות ליומן השבוע.

סוף סוף
הבל עו פר
יו״ר־ועדה קרגמן
אינו משלם
שברור היה כי רועה עצמו אינו מייחם
להן חשיבות, הכנים את השבועון המסויים
והמוחרם לתוך רבבות בתים. בהתחכמות
משעשעת מצא תירוץ להקרין על המסך
הקטן גם את תמונת עורך השבועון.
שילוב זה של העזה וערמומיות ראוי
שישמש דוגמה לכל עמיתיו.

כום כזה אי אפשר לעשות מאומה. אם
ארליך הסכים להורדת מיליון, אנחנו יכולים
להוריד כבר את כל תקציב השעה:
מיליון וחצי.״
קרגמן קיבל כשימחה את הקיצוץ הנוסף
והוועדה הצביעה על כך ברוב גדול. רק
אחרי שארליך שמע על הרמיה של קרג־מן
הוא דרש רביזיה בהחלטה, אולם היה
כבר מאוחר יותר והקיצוץ אושר.

#באיחור של שנתיים, גם לכתב
הצבאי של הטלוויזיה נחמן שי
עבור הראיון עם סגן־אלוף יונתן (״יוני״)
נתניהו מחללי פעולת אנטבה.
שי הוכיח כי ישנם ראיונות אשר הפשטות׳
הרצינות וחוסר־היומרנות שבהם מוכיחים
כי הם אמיתיים, נכונים וראויים
לשידור אפילו שנתיים אחר-כך. באמצעות
כתבתו של שי כבש יוני ז״ל כל בית
בישראל בפעם השנייה.

גי רגו דהשדמה דו ר ה

נחמו ש

מאחרי המסך
ה ב לו ףשעלה
1.5מליון לירו ת
החלטת ועדת הכספים של הכנסת לקצץ

מהדורת החדשות המסכמת, בעלת החותם
האישי, עליה הכריזה הטלוויזיה בקול
תרועה רמה, שבקה חיים לכל חיי כשהעיתונות
ומדורי הביקורת מלווים את פרפורי
גסיסתה.
יוזם הרעיון היה עמום ארבי, כתב
ותיק בטלוויזיה ומי שהיה הכתב הפרלמנטרי.
ארבל הציע כבר לפני למעלה משנתיים
לכונן מהדורת חדשות מסכמת בעלת
אופי דינמי, אותה יגישו עיתונאים
מיקצועיים במקום קריינים. כוונתו של ארבל,
אשר בחודש פברואר השנה ניתן לה
אור ירוק, היתה שעורך המהדורה יגיש
אותה באותו ערב והיא תישא את חותמו
העיתונאי האישי.
שלושה גיבחרו להיות מגישים־עורכים.

להקת הכל עובר חביבי, עם הכוכבת
שלומית אהרון הפכה תודות למיספר
הופעות־אקראי בטלוויזיה ללהקה הפופולארית
ביותר בארץ.
הלהקה הצליחה להתגנב לתוכניות בידור
שונות וכל מאמצי חבריה ופניות
הקהל להקדיש לה תוכנית מלאה, עלו
בתוהו.
אך נראה כי החרם על הלהקה הסתיים.
דויד גרינברג ערך סרט ארוך, בן 50
דקות שכולו מוקדש להבל עובר חביבי.
ב־ 7באוגוסט יוכלו הצופים לשמוע ולראות
את הלהקה שרה שירים חדשים
וישנים, מהם כאלה המוכרים כבר לציבור
ומהם שיהיו הופעת בכורה.

המחקר של
הג לי ם ־ צול ע
נערת המחקר של התוכנית עלי כותרת
אלה ברקת עומדת לפרוש מתפקידה
אחרי מיספר מועט של תוכניות בהן עס קה.
ברקת, אשר כנגד העסקתה במקום
עובדים קבועים של הרשות היו תלונות
וטרוניות רבות, שוקלת פרישה משום
ש״רשות השידור אינה משלמת בזמן וחייבת
לי כבר 11 אלף לירות.״
אם אמנם תממש ברקת את איומיה,
גדולים סיכוייה של מירי הלוי לתפוס
את מקומה,

ער הדר־ האוכל הגדול בכלא
16/שאטה !נטרק ברעש מתכתי מאחורי
אחרוני האסירים, שנכנסו לסעוד את
ארוחת־הבוקר במישמרת הראשונה. למיש־מע
אות טריקת השער החלו כמאה אסירים
מתפרעים, מכים זה את זה, משליכים
לעבר שלושת הסוהרים, שהשגיחו אותה
שעה בחדר האוכל, כלי אוכל ופיגכות.
המהומה היתד, אדירה, ושלושת הסוהרים
הנבוכים לא הצליחו להשתלט עליה, והוכו
על־ידי האסירים.
באותה שעה, שש בבוקר, נמצאו שלו שה
אסירים ״נבחרים״ בדרכם לאגף התאים
שליד המירפאה. תוך כדי ריצה
מהירה הסתירו פניהם בגופיות לבנות מחו־רחת,
ושלפו ממקומות־סתר, בדרכם, מוט
ברזל חלוד וסכין ארוך וחד.
כעבור דקות מעטות הגיעו לתא מיספר
.1יפת (רפי) נגר (בדמשולם) נימנם
אותה שעה על דרגשו שבפינת התא.

שלושת חבריו לתא היו טרודים בהכנות
אחרונות לקראת יציאתם לחדר־האוכל,
לארוחת המישמרת השנייה.
שלושת האסירים רעולי־הפנים הגיעו
לדלת התא מיספר .1ופתחו אותה במפתח
שהיה ברשותם. את שלושת האסירים האחרים
הבריחו מן התא הקטן והצר. יפת
נגר התעורר בבהלה. ומיהר להיצמד לאחד
הקירות .״אל תהרגו אותי, אל תהרגו
אותי,״ התחנן לפני האלמוגים. מוט־הבר־זל
פגע בראשו, והוא הוטל אל הריצפה.
״ידעתי שזה יהיה הסוף. אמרתי להם !״
מילמל, קודם שחדר הסכין הארוך לחזהו.
יפת פלט צעקה עמומה, והכרתו אבדה.
מייד לאחר־מבן נשמעה צפירה בכל
רחבי בית־הסוהר. שלושת האסירים מיהרו
לעזוב את התא ולהשליך בדרכם את
מוט/־ברזל ואת הגופיות, אך הספיקו עוד
למחות את טביעות־אצבעותיהם מדלת התא,
מהסכין וממוט־הברזל. סוהרים מבוהלים
מיהרו, לבושים־למחצה, לכיוון חדר־האוכל,
שם השתוללה המהומה הגדולה
ביותר שידע כלא שאטה מעודו.
שעות אחדות לאחר־מכן נפטר יפת נגר,
בבית־החולים הממשלתי בעפולה. מי רצח
אותו בכלא י
שבועות אחדים לפני־כן שהה יפת נגר
בכלא כפר־יונה. אשתו שדש, אחיו נפתלי
וחיים׳ ואחותו מרגלית, סיימו ביקור קצר
אצלו. בזמן הביקור ניראה יפת תשוש
ונפחד .״־עומדים להרוג אותי. אני יודע
שהם יגיעו לכלא. לסוהרים ולהנהלת ה־

ע 8אשמו
שושנה

פעמיי התנקשו בכלא בחייו ־ שילטונות הכלא עצמו
עין -ובפעם השלישית 1
נרצח בד 1קר בתאו,
1התחתון
ע ל ־ י ד * שליחי ב׳ ת ־ הדי׳ 1של 1העוד
ך?ן ןו ן !

כלא לא איכפת אם ירצחו אותי,״ אמר
מספרת שוש מאז שהכרתי את מן שישן. הוא כמעט נהרג.
לבני״מישפחתו.
יפת, בעלי, ניסתה המישטרה להיטפל סיפר לי, השליכו עליו תה
בדרכו חזרה מהביקור לתאו, מלווה אליו ולהכניס אותו לבית־הסוהר. השונ בזמן שישן. הסוהרים ידעו
בסוהר, התנפלו עליו ארבעה אסירים, אים שלו דאגו שירצחו אותו בפנים. אם עין. האסירים שעשו את זה
חבושי שקים על פניהם, מצויידים בסכי היה נרצח בחוץ, היו למישטרה צרות עם להיעלם בזמן.
נים ובמוטות־ברזל. לפני שנשמעה צעקת חקירות. להם היה נוח יותר שיירצח בתוך
״החלטתי לפנות להנהלת בית־הסוהר.
הסוהר, ובעיקבותיה צפירה ברחבי הכלא, בית־הסוהר.
ביקשתי קודם־כל שיעבירו את יפת מכלא
הספיקו האסירים לדקור את יפת נגר ב כפר־ימה.
סירבו לשמוע אותי, ורק אחרי
ראשו.
״נ היה אחר איי ם ניסיונות־הרצח הוא הועבר לכלא ״שאטה.
ימים אחדים לאחר־מכן התנפלו אסירים
אבל שם רק התחילו הצרות האמיתיות
אחדים רעולי־סנים על יפת בדרכו, כשל
חייו!׳ ,שלו. שמו אותו בתא סמוך למירפאה.
היה מלווה על־ידי סוהר, לחדר־האוכל,
אסירים רבים עברו כל שעות היום והלי וניסו
לחנוק אותו. מי ניסה לרצוח את
אז שיפת נכנם לכלא, בהתחלה לה ליד תאו, ופעמים אחדות ניסו לגמור
יפת בכלא כפר־יונה?
לכפר־יונה ואחר־כך לשאטה, קיבל עליו. תמיד לעיני סוהרים.
״בתוך בתי״הכלא יש אסירים שעושים
תי הרבה איומים. שלושת החודשים שהיד.
״פניתי להנהלת כלא שאטה. ביקשתי
כרצונם, בגיבוי הסוהרים והנהלות בתי-
בכלא עד שנרצח היו עבורי סיוט. נאמר להעבירו לכלא מעשיהו, .סך־הכל הוא לא
הסוהר,״ טוענת שושנה (־שושי) נגר (מר -לי במפורש שמתכוננים, לגמור׳ את בעלי פושע גדול /אמרתי למנהל הכלא, ,והוא
ציאנו) ,אשתו השלישית של יפת, הנמ בתוך תאו. מקביל לאיומים האלה, ב הואשם על לא עוול בכפו באחזקת רכוש
צאת עתה בחוד־שי הריונה האחרונים. ביקורים המעטים שאיפשרו לי לעשות גנוב.׳ התשובה שקיבלתי לכל פניותי
היתה משימעון גילעם, ראש ענף פניות
״החוק הפקיר את בעלי, למרות שכל ה־ אצלו, סיפר לי יפת איך מתעללים בו
הציבור בנציבות בתי־הסוהר. הוא ענה לי :
מנהלים וגם נציב בתי־הסוהר, אריה ניר, אסירים מסויימים. פעם השליכו בקבוק
ידעו שמתכוונים לרצוח אותו.״
מולוטוב, שאולתר ממנורה, לתוך תאו בז־ ,עם כל הבנתנו למצב המישפחה, לא
נוכל בשלב זה להעביר את יפת נגר מבית־סוהר
שאטה׳ .בכל התשובות לא התייח סו
בכלל לחששות המבוססים שהבאתי,
שמתכוונים להרוג את בעלי בתוך בית־הכלא.
״אחרי
חודש נוסף כבר היה לי ביטחון
גמור שינסו לרצוח את יפת בקרוב. כל
פתח־תיקווה ידעה את זה. גם המישטרה.
ונאמר לי על־ידי אישרמישטרה, שאם
אשלם למישהו בנציבות בתי־הסוהר, ידאגו
׳שיפת לא ימות בכלא. אני פניתי למנהל
כלא שאטה, רוזיליו. רק אחרי לחץ רב,
צעקות שהקמתי ואיומי־שביתה לפגי הכלא,
הסכים להפגיש אותי עם יפת ועם עובד
סוציאלי של הנציבות בנוכחותו. הוא חתם
בהזדמנות זו, בנוכחותי ובנוכחות העובד
הסוציאלי, על מיסמך שבו נכתב. :אנחנו
נהיה אחראים לחייו של יפת נגר.׳
״אחרי שקיבלתי את ההודעה על הירצחו
של בעלי מיהרתי לכלא שאטה. לא נתנו
לי להיכנס, וזרקו לי החוצה את הבגדים
שלו. כל המיסמכים, שהיו ברשותו. ובהם
הוכחות שעומדים לרצוח אותו, בידיעת
הנהלת הכלא והסוהרים, נעלמו. מנהל־הכלא
סירב לשוחח אתי, והוא הכחיש
בכלל את כל האזהרות הרבות ישהפניתי
אליו, בדבר התיכנון לרצוח׳את יפת. עכטוענת
שושנה (מימין) ,אשתו של יפת שיו מאשימים אותי -שאיימתי לרצוח את
* 181 1 1 1 1 1הירא
נגר, שנרצח בכלא שאטה. בני מיש־ מנהל הכלא. אני מתכוונת להתחיל לשבות
פחת נגר, נפתלי(באמצע) ואחות הנרצח גאולה (משמאל) פתחו עתה במסע ציבורי, נגד מה ליד הכלא עד שלאריה ניר, נציב שירות
בתי־הסוהר, יתחיל להיות איכפת ׳מר,
שהם מכנים ״הקשר בין שילטונות הכלא ואסירים מסויימים, אשר הביאו לרציחת יפת.״
פעם אחרת,
חם, גם־כן
מזה, ועצמו
ידעו תמיד

התות הפקיו אותו!

קורה בבתי־הכלא. בעלי נרצח בגלל חוסר
תשומת־הלב של הנציב, לכל אזהרותי ואזהרות
בעלי.״

״הו א סירב לשלם
ד מי־ ח סו ת! ״
חיו של יפת, נפתלי נגר, טוען כי
הוא יודע כימעט בוודאות מי אחראי
ישירות לרצח אחיו. סיפר נפתלי :״בזמנו
ניהל אחי את הדיסקוטק סנאטנה בפתח״
תיקווה. בשנים האחרונות יש נוהג בפתח־תיקווה:
או שמשלמים דמי־חסות לכנו־פיות־פושעים,
או שמשלמים דמי־הגנה ל־מישטרה.
יפת היה אדם קשה, וסירב
לשלם. לא למישטרה ולא לחבורת, גיבעת״
שמואל,׳ שגבתה דמי־חסות כימעט מכל
בעל־עסק בפתח־תיקווה•
״כנופיית, גיבעת־שמואל׳ ניסתה לסחוט
ממנו דמי־חסות. יפת התלהנן במישט־רה,
ולא פחד גם להופיע בביודהמישפט
ולספר כל מד, שהוא יודע. חלק מאנשי
,גיבעת־שמואל׳ נכנסו לכלא. בגלל זה
,חיפשו׳ את יפת, ו,מצאו׳ אותו לבסוף
בכלא שאטה.״
גם ביחס לנסיבות שפיטתו של יפת יש
לבני־מישפחתו טענות רבות. סיפרה מרגלית,
אחותו הבכירה -של יפת :״אני יודעת
שליפת היו קשרים עם העולם־התחתון.
את הקשרים האלה רצה לנצל, בין השאר,
ראובן בן־שמה, בעל חנות במרכז פתח־תיקווה,
לאחר שד,יתד, אצלו פריצה ונגנב
רכוש בשווי של למעלה מרבע מיליון
לירות הוא פנה ליפת, כאל ידיד, שימצא
עבורו את הסחורה הגנובה. הוא הכריז
גם על פרס בסך 30 אלף לירות.
״יפת ניצל את קשריו. באחד הלילות
בא אל ראובן, ולקח אותו אל הסחורה
הגנובה, שהיתר, בפרדם ליד פתח־תיקווה.
אחרי שראובן שילם לפורצים, באמצעות
יפת, שמונת אלפים לירות, נותרו במקום
הוא ויפת. אז הגיעה המישטרה, ועצרה
את אחי.
״מאוחר יותר נסגר התיק הזה. הוא
נפתח מחדש לאחר הרצח וההתאבדות,
שהיו בביתו של יפת. ראובן דעבול, צעיר
אלים, שאביו -מודיע מישטרתי, הציק
לבחורה בדיסקוטק של יפת, סנטאנה. הבחורה
פנתה לעזרת יפת וחברו, דויד
אזולאי. הם לקחו אותה לביתו של יפת,
(המשך בעמוד )36

קור א *קר

ב תי מוות י

(המשך מעמוד )7
עם העיתונות, בשל התפקיד המשפיל
שהוטל עליו.
לא רציתי להביכו ולהכשילו במילוי-
תפקידו. סוף סוף קודמו בתפקיד נאלץ
להתפוטר משום שנחשד ביחס הוגן מדי
כלפי העולם הזה. ירדתי מהאוטובוס.

אחרי שנכנסו העתונאים והצלמים
בשערי הבסיס, החלה הסתערות המונית
על שומרי השער. אזרחים רבים להם
נודע על המקום לשם יגיעו המשוחררים
צבאו על שערי המחנה. תחילה ניסו לעצור
בעדם• אחר״כך הגיחו להם להיכנס תוך
כיצד הגיעו
ביקורת זהותם. היה שם ערב־רב של
אנשים וטיפוסים שונים. ביניהם ניתן היה
להבחין ב־שלושה הידועים ברבים כמשוגע״,
הרוצחים לתא
העיר של תל־אביב. הם עברו את הביקורת
ללא בעיות. אבל כאשר ניסיתי אני להיכנס,
^ אופן בן־משה, שהיה העד העיקרי
במישפט נגד יפת -טוען עכשיו כי .
עצרו אותי החיילים .״אתה מהעולם הזה ד 1
אמר לי אחד מהם ,״קיבלנו פקודה לא המישטרה ניסתה בזמנו, באמצעותו, להא־להרשות
לך להיכנס !״ מישהו דאג לתדרך שגם את יפת ללא הצדקה .״עשו אותי
אותו ולהצביע על זהותי.
,פראייר, של המישטרה. אני ביקשתי את
גם כאשר הגיעו מאוחר יותר למקום עזרתו •של יפת. את הכסף שנתתי לו העכתב
וצלם של העולם הזה, הם נעצרו בשער ביר לפורצים תמורת רכושי. המישטרה
והכניסה נמנעה מהם .״יש לנו הוראה לחצה אותי לקיר, הפכה את עדותי והאמיוחדת,״
אמרו להם השי״דגימ״לים בשער, שימה את יפת,״ אמר ראובן.
״לא לתת לאנשי העולם הזה להיכנס.״
נצין: שירות בתי־הסוהר, אריה ניר, במאוחר
יותר התברר כי הפקודה הועברה שיתוף עם מישטרת ישראל, הקים צוות־בדרגים
אחרים וליחידות אחרות, בהם לא בדיקה מייוחד ״לחקירת ההשתלשלויות
נתקלנו. מניעת הכיסוי העיתונאי על־ידי
שאיפשרו את רצח יפת נגר בכלא שאטה.״
העולם הזה מיתה אחת המשימות שהוטלו הצוות בודק גם את ״הנהלים בכלא, וכיצד
על צה״ל באותו יום.
עלה בידי הרוצחים להגיע אל תאו.״
עד כמה שניתן היה לברר לא יצאה
הסימנים הראשונים׳״מעידים כי גזר־הדין
היוזמה למיבצע זה מדובר צה״ל. היא ניתן מחוץ לבותלי־הכלא, על־ידי ״בית־הורדה
אליו מגבוה. היה זה הרמטכ״ל דין תחתון מייוחד,״ וביצועו הוטל על
עצמו, רב־אלוף גור, שהעביר את ההוראה. רוצחים־בשכר היושבים בכלא.
אבל זכות־היוצרים על הרעיון הגאוני
במקביל נערכת חקירה מישטרתית לאילשלב
מיתקפה על העולם הזה ביחד עם תור הרוצחים. שמועות טוענות, כי כבר
הפשיטה על אנטבה, שמורה לשר־הבי־טחון
שימעון פרס. הוא ההוגה, היוזם
והמפעיל של מדיניות פעולוודהתגמול
כלפי העולם הזה.
עצם העובדה — שבאותו יום ראשון
בבוקר, בעת שמשוחררי אנטבה יחד עם
משחרריהם נמצאו עדיין בדרכם לארץ׳
מצאו גם שר־הביטחוך וגם הרמטכ״ל פנאי
וכוח ׳נפשי להתעסק עם העולם הזה —
ראויה להערצה. קשה יותר להעריץ את
התבונה שגילו בעיסוק זה — מנקודת
מבטם •שלהם.
האם באמת העלו שר־הביטחון והרמטכ״ל
על דעתם שהם מסוגלים, באמצעות הורדת
פקודות לצד,״ל, למנוע מהעולם הזה למלא
את תפקידו העיתונאי ולדווח על מיבצע
אנטבה ועל חזרת החטופים י הגיליון
האחרון של העולם הזה מהווה הוכחה שיש
בה כדי להפריך מחשבה אווילית זו
מיסודה.

לשמעון פרם יש מסורת ארוכה בניסיון
לסתום את פי העולם הזה. עוד בתקופות
שושנה נגר
בהן כיהן כמנכ״ל משרד הביטחון וכסגן
הריון מתקדם
שר־הביטחון, הכפוף לדויד בן־גוריון, גילה
פרס את אופיו האנטי־דמוקרטי ואת חוסר
סובלנותו לביקורת׳ בכך שנתן יד והיה ידוע לחוקרים המישטרתיים מי היו הרוצמעורב
בכל הניסיונות הממלכתיים הרש חים רעולי־הפנים.
מישפחת נגר, באמצעות עורך־הדין
מיים לחסל את העולם הזה.
היה זה פרס שהתיר ואיפשר בשעתו דרור מקרין, עומדת להגיש תביעת־פיצד
להוציא מכספי תקציב־הביטחון כדי להקים יים נגד נציבות שירות בתי-הסוהר .״הוכח
את השבועון המוסווה של שירות־הביטהון. שהשמירה על יפת היתד, לקוייה. בני-
רימון, שאמור היה להתחרות בהעולם הזה, המישפחה הזהירו ללא־הרף מפגי ניסיונות
ולבסוף שבק חיים בעצמו. היה זה פרס, לרצוח אותו בתאו• גם השופטת הדסה
שגרם בזמנו לביטול האמנת הכתב־הצבאי בן־עיתו רמזה על כך, בפסק־הדין שנתנה
־של העולם הזה, וניסה למנוע מכתבי במישפט אנשי, גיבעת־שמואל,,״ טוען
ועורכי העולם הזה גישה אל צה״ל ומשרדי עורך־הדין מקרין.
בינתיים אירע ניסיון־רצח נוסף, הפהביטחון.
בנקודה
זו, לפחות, התגלה משה דיין עם בכלא רמלה. דויד (״ראש״) צלניק,
כחכם לאין ערוך משמעון פרס. בכל שנידון לשש •שנות מאסר על אחזקת כמות
שנות כהונתו של דיין כשר־ביטחון הוא גדולה של חשיש, נפצע קשה כא־שר אסילא
עשה אפילו ניסיון בודד אחד, תוך רים אחדים התנפלו עליו בזמן שהיה בדרניצול
סמכותו, כדי להפריע לעבודה ה־ כו להקרנת סרט בכלא. הוא נדקר בכת״׳ 5
עתונאית של העולם הזה. למרות שדיין פיו ובגבו, שפע פעמים, בסכין חד.
הנהלת כלא רמלה טוענת כי ״אין, לפי
שימש מטרה לחיצי ביקורת חדים ונוקבים
מצד עתון זה, הרבה יותר מאלה שזכה שעה, מושג על זהות המתנקש.״ נציב
בהם שמעון פרם עד כה, הוא היה נבון שירות בתי־הסוהר מינה קצין בודק, וגם
דיו כדי להביו שלא יוכל להקים חייץ מישטרת רמלה חוקרת בדבר.
שני המיקרים האלה, שאירעו בשבועות
בין צה״ל והעולם הזה, כשם שמתאמצים
האחרונים, ומיקירי*׳׳נוספים של ניסיונות־עתה
לעשות שמעון פרס ומוטה גור.
ניסיון כזה מצד פרם בשנות החמישים לרצח בתוך בתי־הכלא שאינם מובאים להיה
בו אולי כדי להפחיד ולהדאיג. היום ידיעת הציבור, מביאים למסקנה ברורה :
״בתי־כלא הם בתי־מוות,׳? כפי שאומרת
הוא יכול לעורר רק גיחוך ולעג.
אבל כדאי ששר-הביטחון וגם הרמטכ״ל שרש נגר. האשמותיהם החריפות של בני
ישננו לעצמם אמיתה אחת: שרי־ביטחון מישפחת נגר מעלים חשש, כי חלק מן
ורמטכ״לים, באים והולכים. צה״ל, וגם האסירים והסוחרים פועל באותו צד של
העזלם הזה, יישארו, אחרי שפרס ומוטה המיתרס, וכי הנהלת בתי־הסוהר ונציבות
גור ילכו.
שירות בתי־הסוהר עוצמות עין.
(המשך מעמוד )35
כי חששו שדעבול ינסה לנקום בה על
סירובה להיענות לחיזוריו של דעבול.
״לפנות בוקר הגיע פתאום דעבול לבית
בשערייה, ירה בדויד אזולאי בתת־מיקלע
עוזי, והתאבד בעצמו. אביו של
דעבול נשבע לנקום את דם בנו, על־ידי
רצח יפת. אז החליטה המישטרה להכניס
את יפת, לבית הסוהר, וחידשה את התיק
על אחזקת הרכוש הגנוב. יפת נ־שפט לשלוש.
שנות מאסר , .בהתחלה ישב עם
אסירים ערביים, אבל אחר־כך הועבר לאגף
ה,מסוכך בשבילו, אגף הפושעים
היהודיים. אז התחילו הניסיונות לרצח.״

המישטוה עצרה את הסטודנטית
לביולוגיה בטענה שניהלה בית־בושת
והפיצה מחלה ־ 1היא טוענת
שהיא בחורה דתית הגונה מבית טוב
העומדת להתארס השבוע ב טכס
מפואר לבן אחז הרבנים הגדולים
ך* צעיר שצילצל בפעמון־הדלת, בקו-
י 1מה הרביעית של אחד הבתים המהודרים
ברחוב שיינקין בתל-אביב, הבחין כי מישהו
מתבונן בו מהעבר השני, דרך העינית.

זה?״ הוא נשאל מבפנים .״יגאל
שלח אותי,״ השיב.
הדלת נפתחה מייד. מול הצעיר ניצבה

פרטים, אשר הוכיחו לחוקרים כי מעצרה
של דליה, ברחוב שיינקין, לא היה הראשון.
בשנה האחרונה היא נעצרה פעמיים נוספות.
בפעם הראשונה הודתה דליה בגניבת
תעודת־זחות מתיקה של סטודנטית,
וזיופה. דליה החליפה את התמונה בתעודת־הזהות
הגנובה, והדביקה בה את תמונתה-
שלה.
על עבירה זו לא הועמדה לדין, ועם השלמת
החקירה היא הוזהרה בלבד. מעצרה
השני אירע ברחוב רופין בתל־אביב. בפשיטה
שערכה המישטרה על מכודעיסוי,
שאחר־כך התברר כי שימש כיסוי לבית־בושת,
נתפסה דליה עם ארבע צעירות
נוספות. או שהצליחה לשכנע את חוקרי-
המישטרד, כי נמצאה במקום במיקרה, או
שהמישטרה אינה נוהגת להעמיד לדין את
המסז׳יסטיות עצמן — התוצאה היתה, שגם
אז לא הובאה דליה לבית־המישפט.
אך גם לאחר הפשיטה על הדירה ברחוב
שיינקין לא הובאה דליה לבית־המישפט,
אפילו כדי להשתחרר ממעצרה. באורח-
פלא הופיע בתחנת המישטרה ידיד מיש-
פחתה של דליה, מי שהיה קצין־מישטרה
בכיר וכיום שופט בבית־הדין־לעבודה. בהשפעתו
של הידיד המישפחתי שוחררה
דליה בערבות בסך 500 לירות, בתחנת-
המישטרה. השוטרים אף הבטיחו לקצין-
המישטרה לשעבר, לדאוג לכך שהמיקרה
של דליה לא יובא לידיעת העיתונות.

עדויות ותצהירים מלקוחות שיצאו ממנו.
לפי עדויות הלקוחות, שילמו אלה לדליה
200 לירות. הסיסמה שעברה מפה-לפה היתד
יגאל שלח אותי.״
אחרי שהתגלתה הסיסמה למישטרה, השתמשו
בה בלשיה כדי לחדור לתוך הדירה.
אחרי שנחקרה דליה בתחנת־המישטרה,
התבררו לשוטרים מיספר עובדות שעוררו
בהם תדהמה. התברר כי דליה היא סטודנטית
שנה שנייה לביולוגיה באוניברסיטת
תל־אביב, ובעבר היתר. פקידת עורך־
דין.

סיפרה השבוע דליה את גירסתה־שלה
למד, שאירע :
״אני בחורה דתית, בת למישפחה דתית.
אם אבא שלי או אמא שלי ישמעו על מה
שקרה, זה הסוף שלי ושלהם ביחד. כל
הדברים האלה שאומרים שעשיתי, זה
לא נכון.
״לפני שנתיים פגשתי, במיקרה, באוטובוס.
בחור •שמצא חן בעיני. קראו לו

מוולוז־מין
דוווו־ד־הדין
צעירה נמוכת קומה בעלת שיער קצר,
לבושה בבגדים קלים, ללא־חזייה.
אחרי שנפתחה הדלת הופיע מעבר למדרגות
צעיר נוסף. השניים הציגו עצמם
לפני הצעירה כאנשי־מישטרה, והחלו עורכים
חיפוש בדירה. לגבי מה שאירע אחר
כך קיימות שתי גירסות סותרות, האחת
של המישטרה והאחרת של דליה * ,הצעירה
שפתחה את הדלת.
לפי גירסת הבלשים היה במקום בית־בושת,
שבו שימשה דליה כיצאנית היחידה.
הבלשים טוענים, כי בעיקבות מיב־תב
אנונימי שהגיע אליהם, הם שמו על
הבית מערב שנמשך ימים אחדים, גבו

^ ולס ההפתעה הגדולה ביותר היתד.
> $בגילוי מישפחתה של דליה. אביה, הרב,
הוא אחד מחשובי הדיינים בבית־הדין
הרבני בתל־אביב, ומישפחתה ידועה כ־מישפחה
דתית קיצונית מחוגי אגודת ישראל.

הצימוק שבהפתעות של המישטרה,
לאחר מעצרה של דליה, סיפקה פיסקה ב־מיכתב
האנונימי, שאחר־כך נתאשרה אמיתותה,
לדיברי המישטרה, על-ידי לקוחות
אחרים• בת הרב, היצאנית, נתגלתה כחולה
במחלת־מין והדביקה אחדים מלקוחותיה,
ביניהם עורך-דין צעיר שעימו נפגשה.
פנייה למחשב המישטרה העלתה מספר
* השם בדוי. בעיקבזת בקשתה של
הצעירה, אשר התארסה השבוע ועומדת
להינשא, וכן מאחר שהמישטרה סירבה
למסור ל״העולם הזה״ אם היא תועמד
לדין או לאו, החליטה המערכת שלא לפרסם
את שמה האמיתי.

1ו 1ה ־ אבד
מישהי אחרת
•שלום. התחלנו לצאת, והוא אפילו הביא
אותי אליו הביתה. אני לא הבאתי אותו
אלי אף פעם, כי לא רציתי שיידע שאני
דתיד ,.בת של רב, ובעיקר לא רציתי ש ההורים
•שלי יידעו שאני יוצאת עם חי לוני.
בשבילם זה אסון, והם לא היו
מרשים לי להמשיך לצאת איתו.
״הצלחתי זמן רב להתחמק מלהביא את
שלום אלי הביתה. אפילו גנבתי תעודת־זהות
באוניברסיטה ושמתי שם את התמונה
שלי, כדי שהוא לא יידע מי אני ולא
יבוא אלי פיתאום הביתה. אחרי שגנבתי
את תעודת־הזהות והראיתי לו אותה, הלכתי
בעצמי למישטרה ומסרתי להם אותה,
והודיתי בכל מה שעשיתי.
״זובל שלום גילה את הכתובת שלי,
וגילה שאני בת של דב, אז החלטתי שאני
עוזבת אותו. הצלחתי לשכנע את ההורים

שהמשטרה מספרת עליו, הוא לא
נכון. אני פגשתי פעם, באוניברסיטה, בחור
צעיר שמצא חן בעיני. הוא סיפר לי שהוא
סטודנט, והזמין אותי לדירה שלו ברחוב
רופין. רק אחר־כך התברר לי שהוא בכלל
לא היה סטודנט אלא רמאי, ושהדירה שלו
ברחוב רופין היתה מכון־עיסוי. כשבאתי
לשם, המיישטרה תפסה אותי ובהתחלה
חשבה שאני אחת מהבחורות שעושות

שלי שבשביל הלימודים יותר טוב אם
אני אתגורר בדירה לבד. האמת היא
שרציתי לברוח משלום, שאמר לי שאם
אני אעזוב אותו הוא ישים לי רימונים
בבית ויפוצץ אותו* .שכרתי את הדירה
ברחוב שיינקין. אמא שלי היתה באה אלי
לדידה כל יום, וראתה שהכל בסדר.
*אני לא 4ודעת איך, אבל: שלום גילה
את הכתויבת שלי בשיינקין. אני חושבת

טרה ולבוא אליו עם הפתק של התוצאות
של הבדיקה.
״הלכתי לרופא הוא הסתכל עלי, בדק
אותי חיצונית וצחק לי בפרצוף, ,מה
פתאום את חולת מץ?׳ הוא שאל אותי.
״חזרתי למישטרה עם מה שהוא אמר
אבל הם בכל ללא התייחסו לזה, בכלל
המישטרה מאז המיקרה קראה. לי איזה
שלוש פעמים, רק בשביל לראות אם

ובת הרב
שהוא לקח בלש פרטי שיעקוב אחרי,
וככה מצא את הכתובת. יום אחד הוא בא
בצהריים אלי הביתה. אמא שלי היתד׳ אצלי
בבית, ולא רציתי לפתוח לו את הדלת.
* הוא שבר את הדלת בכוח.
״אחרי מר, שהיה איתו שמתי על הדלת
שני מנעולים. אבל אז באה עלי צרה אחרת.
ידידה של ידיד שלי ביקשה ממנו רשות
להשתמש בדירה כמה פעמים בשבוע, במשך
היום. היא הראתה לי הזמנות לחתונה
שלה, ואמרה שהיא מתביישת מהבעל
שליה לעתיד שיידע שהיא משכונת התיקווה
ושהיא לא עובדת, אז היא סיפרה לו
שהיא פקידה אצל עורך-דין. היא ביקשה
ממני להיות אתי בדירה שלי, עד החתונה
שלה, כדי שהיא תוכל לתת לו את מיספר־הטלפון,
כאילו זה המישרד של העורך-דיו

חמונוח־עירום
ואמצעי־מניעה
שהיא עובדת אצלו, ושאם הוא יתקשר
היא תענה לטלפון.
״הבחורה הזאת, קוראים לה עדינה, ה ביאה
לבית כל מיני בחורים מפוקפקים.
״ כסי הנראה היא היתה הזונה, והמישטרה
בילבלה ביני לבינה. אני לא יודעת איפה
הבחורה עכשיו, וגם אף פעם לא ידעתי
את שם־המישפחה שלה או את הכתובת
שלה.
״גם העניין הזה של מכון־העיסוי,

מסז׳ים• אני לא עושה מסז׳ים, ולא עבדתי
אף פעם בשום בית־בושת.
״המישטרה מספרת שמצאה אצלי בבית
אלבום עם תמונות פורנוגרפיות. זה לא
נכון• אחרי שהם הפכו את כל הבית הם
מצאו מוסתר, עמוק־עמוק בין הספרים,
אלבום עם תמונות שלי בעירום. אני יודעת
שזה לא מקובל שבחורה דתיה תצטלם
בעירום, אבל יש לי גוף יפה ואני אוהבת
אותו, ואני אוהבת להסתכל בו. אני
אף פעם לא הראיתי את התמונות לאף
אחד. אני החבאתי את האלבום בין הספרים,
כי לאמא שלי היה מפתח והיא
באה לדירה שלי הרבה. אם היא היתד,
רואה את האלבום הזה עם הבת שלה
מצולמת ערומה, או רק עם תחתונים, היא
היתד, מקבלת שבץ־לב.

זיו

זיו

זיר

¥ה סצחיל! שהמישטרה אומרת שמצ־
/ /י אה אצלי אלפי ל״י במזומן ו־ 83 אלף
לירות בהשמדה,בנק שלי. לא היה בדירה
בכלל כסף מזומן, ובחשבון־הבנק שלי יש
רק 2050 לירות. גם הסיפור של המיש־טרה,
כאילו מצאו אמצעי־מניעה אצלי
בדירה, זה סתם סיפור. אני אפילו לא יודעת
איך הדבר הזה נראה.
״האשימו אותי שאני חולה במחלת מין
ושד,דבקתי אנשים אחרים במחלה. זה
באמת שטויות. כשהמישטרה אמרה לי את
זה לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.
הקצין שחקר אותי אמר לי ללכת לבדיקה
רפואית אצל רופא פרטי, לא של ד,מיש-

אני באמת באה כשהם קוראים לי, כפי
שחתמו בשבילי על הערבות, שאני צריכה
לבוא כל פעם שקוראים לי.

ן*י שבוע אני עומדת להתארס עם בן
/ /י • של רב גדול, שהמישפחה שלו היא
יותר קיצונית־דתית מההורים שלי. זאת
הולכת להיות שימחה גדולה אצל אגודת-
ישראל. אם כל העניון הזה עם המישטחה
ייוודע להורים שלו או להורים שלי, אני
אבודה. האירוסין והחתונה יתבטלו, אני
אהיה מנודה מהמישפחה ואוכל רק לשבת
סגורה בבית עד גיל 120 ולומר תהילים
כל היום, כמו בתולה זקנה.
״אני לא בתולה, ואני לא רוצה שההורים
שלי או החתן שלי יידעו מזה. האסון
של החיים שלי זה שאני יותר מדי
חכמה, ושההורים שלי שלחו אותי ללמוד
באוניברסיטה. יש לי עוד אסון. האח
שלי, שהוא יותר מבוגר ממני, עוד לא
התחתן, ואני הייתי צריכה לחכות עד שהוא

במדינה
(המשך מעמוד )29
דת בכך שהושפע מאביו, שהוא פעיל
רק״ח.
סיפר חיים :״מייד לאחר הוצאת אנטיתיזה,
התחילו להתפרסם בעיתונים ידיעות מוזרות•
נאמר שהעיתון נכתב בעילום־שם,
שהכותבים הם שמאלנים שאינם מייצגים
איש מלבדם, ושאבי פעיל ברק״ח. כל
העובדות האלה אינן נכונות.״
מי סובל מתסכיכיסז־ ״סביב יציאת
העיתון אירעו תקריות אחדות, לא נעימות,״
המשיך חיים .״מנהל בית-הספר שלי,
טשרניחובסקי בנתניה, כתריאל שמואלי,
ניסה למנוע את הוצאת העיתון באמצעות
לחץ עלינו, הכותבים, ועל ביודהדפוס ש עבד
בשבילנו. אחרי הפצת העיתון פורסם
בעיתון המקומי בנתניה ראיון עם המנהל,
שקבע ש׳עורכי־העיתון סובלים מתסבי-
כים.׳ מייד דאג המנהל שבביודהספר יקומו
שני תלמידים, שבאמצעות בית־הספר
יוציאו חוברת השמצות עלינו. לנו לא איפ־שרו
להפיץ את אנטיתיזה בבית־הספר,
אלא רק מחוצה לו. אבל למוציאי העיתון
אנטי־אנטיתיזה איפשרו לחלק את העיתון
חינם בכל הכיתות.״
מכות בגימנסיה הרצליה. בשבוע
שעבר יצא חיים להפיץ את עיתונו בגימנסיה
הרצליה בתל־אביב .״עמדתי בחוץ.
סגן־המנהל, אבן־זהב, התחיל לאיים עלי.
כשסירבתי להסתלק, חזר לתוך הגימנסיה
ואחרי דקות אחדות יצאו מן הבניין עשרה
תלמידים, הקיפו אותי, השליכו אותי על
הארץ והיכו אותי. חבילת העיתונים שד,יתד׳
בידי הוחרמה על-ידם. הגשתי תלונה
למישטרה, אבל עד היום לא נעשה דבר
נגד אף אחד.״
את רוב המאמרים באנטיתיזה חיברו
חיים וחברו, עמיר רפפורט. בעיתון מופיעות׳
בין השאר, רשימות על ״העלמות-מס
כהגנה לגאלית על זכות הקניין,״ מאמר
התומך בירידה והצגת הכפייה הדתית כרצויה
לשילטון.
המנהל מחתים. מנהל ביודסיפרם
של חיים ועמיר מיהר להחתים את מרבית
תלמידי בית־הספר על גילוי־דעת נגד אני
טיתיזה. ימים אחדים לאחר־מכן הופץ ״דבר
המימסד״ ,כהגדרת חיים רויטגרונד, בצורת
אנטי־אנטיתיזה.
״גם אנחנו אוהבים את ארץ־ישראל,״
כתבו עורכי אנטי־אנטיתיזה, אתי סוטיל
ויורם גרוס. אנטיתיזה נפתח במיכתב ל-
מוסוליני ״שכאן, באר׳דישראל הקטנה והדמוקרטית
לא השתנה הרבה מאז זמנך.״
אנטי־אנטיתיזה נפתח במיכתב לסטאלין:

הרופא צחק
על מ חל ח־ ה מין
ץ תחתן. ,ככה זה אצלנו הדתיים. גם העניין
עם האח שלי, וגם שהכרתי את הודים
החילוניים באוניברסיטה, והבחור הזה ששמו
שלום, שהוא הייה הראשון שאקחו
קיימתי מגע מיני — כל אלה הביאו אותי
לסור מדרך־הישר.
״אני מאמינה בשם, הוא הציל אותי
מציפורני הרשע והעלה אוחי חזרה לדרך-
הישר. בעזרת השם אף אחד מכל האנשים
שאני מכירה לא ידע על כל העניין הזה
ואני אשוב לחיים הטהורים והשלווים.
״אחרי שאני אתחתן אפשר יהיה לפגוש
אותי רק עם בגדים צנועים ופיאה נוכרית.
אני אהיה אשה דתיה לכלי דבר, ואשתדל
למחוק לגמרי את כל הפרשה
הזאת עם המישטרה והחיים החילוניים.״

חיים רויטגרונד
נגד הנזינזסד
״שכאן, בארץ־ישראל הקטנה והדמוקרטית
מצאת לך אדם כל־כך קטן, הצועד שמאלה
כל־כך עד שיבוא לבקר אותך בקרוב, יחד
עם העם שלו (מצדדי עיתון־מחתרת) .התכונן

ואם מישהו חושב שנגד אנטי־אנטיתיזה
לא ייצא איזה עיתון־מחתרת בזמן הקרוב,
טועה .״יהיה שמח בנתניה, עוד תראו,״
הבטיח שמיניסט המסיים עתה את לימודיו.
״עד שהחבר׳ה יתגייסו לצבא, הם לא ישתקו•
ואחר־כך הם יתמסדו כמו כולם,
ויבואו שמיניסטים חדשים.״

מקום סגור בו תבלה
הקרובים, בשבועות יאפשר לד לחשוב ולעשות
מאזן מסכם של
חייך. המסקנות שתסיק
ממאזן זה יעירו
לך לשפר את תנאי
חייד בעתיד. לן, בת
טלה, מצפים קשיים
ו 2במרס -
20באפריל
כלכליים. על-ידי עבודה
מאומצת יש לד סיכוי
לצאת מקשיים אלה. אל תיכנעו —
הילחמו, למרות שהקרב נראה אבוד.

הנסיעה אותה תיכננת
תידחה. במקומה תצליח
לעניין את עצמו במשהו
שונה לגמרי. היכרות
עם בת מזל גדי,
תישא תוצאות חיוביות.
היא תגרום לו שתנצל
את מלוא כשרונותיו
בשטח האהוב עליך,
: 1 21אפריל -
סן; במאי
אשר יגרמו לכו שהאנשים
הסובבים אותך יעריכו
ויכבדוך מחדש כאילו מאומה לא קרה.

שוו

לבת תאומים יהיה זה
שבוע נפלא, שפע של
בילויים, הצלחות חברתיות
ואפילו מיל בהימורים.
המרי בעיקר

על קלף לב. אפשרויות
כלכליות חדשות מתגלות
לעיניך. לא כדאי
לך לפנות לידידיך,
21במאי -
20ב י ונ י
בייחוד לא בכתב ולא
ביום חמישי. הם יסרבו
— ולאו־דווקא באדיבות. היזהרי מפני
עלייה במשקל, כי את עלולה לחלות.

חאוחיס

סיבו בידים
המתח עולה — ועוד עתיד לעלות, בטרם
תראה נחת מפעילוייד הנוכחית. העיקר
הוא לא להסתכסד, השבוע,
עם אנשים נוספים.
לקחת את הכל
בשקט, ולעשות טובות,
כשאתה נדרש לכד• גם
אם האנשים שמבקשים
זאת ממד, הם, בעצם,
בלתי-נסבלים. בכלל,
; 2בספטמבר -
קצת טאקט לא יזיק.
* 22באוקטובר
מצבד משתנה — לשבט
או לחסד — עם הירח
החדש, ביום ראשון הבא. עקוב אחריו.

1שנ״ו[

אתה מרבה לנסוע. השבוע יזדמנו לו בדרכים
אהבים ואהבה כאחד. היזהר פן ירחיקו
שיקוליו הקרים
מעליך הזדמנות גדולה
על אושר. כוח־ההרגל
עושה, אף הוא, את
שלו — ודווקא הוא
מסוכן לך, בהיערכות המזלות
הנוכחית. השבוע
טוב למעשי־פתע, להח(11111

1 22אוקטובר -לטות שרירותיות, לגיר

;22ב
נובמ
חות לעבר הנעלם; את,
בת עקרב -יכולה להתברך
בחן בלתי־רגיל, בייחוד בימי שישי,
שבת וראשון. היזהרי בשטח הכספי.

אתה זקוק למשענת רצינית בדמות חיי
מישפחה יציבים ומאושרים, ככלות הכל

הם משקל הנגד היחיד
לסערה הנפשית העוברת
עליד בהתייח־סותך
לגורמים קיצוניים.
זכור רק כי המצב
כלפי פנים לא
יוכל להיות יציב ומאו(|

שר לאייד ימים, אם
לא תדע לאתר את
בנו ב מ בי ־
20בדצמבר
מקור עצבנוייד ולהת״
גבר
על עצמך בעתיד
הקרוב. אדם קרוב אליך יגלח כלפיך
הבנה ייעזיי לד להתגבר על בעיותיך.

מ אחד מבני מישפחתך
עומד להפתיע אותך
ולקלקל לך את תוכניותיו
לשבוע זה. הייה נועז
והסבר לו שלא יטרידך.
בנוסף לאורח הבלתי
צפוי, ייתכן גם
סיכסוך שכנים, או
פנים־מישפחתי, שיסבך
י 2בי וני -
?0ריולי
אותך בצרות. לבת מזל
סרטן ישחק השבוע

י־קלף
לא נורמלי, אם היא משחקת קל־פיס.
היי נועזת ושאפתנית. לבשי ירוק.

כן, כולנו יודעים שאתה
איש נימרץ ו-
תקיף. אבל למה לד
להפגין את זה כשהיא
בלאו־הכי מסכימה ן
השבוע תחיה הניצוד
ולא הצייד, אם אתה
לא רוצה נגד — מוטב
שתתנזר מאהבה.
21 ביולי ־
פגיעה בכנייד מזעימה
ו 2באוגוסט
אותך. נסה להבליג.
כוונת היריב אינה כה חמורה כפי שנדמה
לך. אם לא תיוותר ברירה, לבשי תכלת.

אם לא תיזהר בעבודתך,
ייגרם לו נזק
כספי גדול, או אולי אף
אובדן מישרה. העייפות
הטיבעית שאתה שרוי
בה מצטרפת לכך. ואתה
תהרהר אם לא כדאי
לעזוב את הכל. אל תע22ב
אוגוסט -שה. זאת בלי שיקול־
22בספטמבר
דעת מדוקדק. יום ה,
הוא יום נוח לאהב־הביס
חדשים. לא צריך להתלהב יותר מדי.

1תווה

אס אתה אדם יוצר, תצטרך לרסן השבוע
את יצריו, כדי להביא לסיום מוצלח של
עמדה מסויימת. אתה
מגזים בטיפוח ביתו על
חשבון עבודה אמנותית
שהינו מצפה לה זמן
רב והעשוייה להביא לך
מחמאות. התלבטויות
יתר במצב הרומנטי
שאתה שרוי בו עכשיו
עלולות להביאו לדי-
21בדצמבר
סו בינואר
__ כאון נפשי. עליך להיענות
לאהבה שמציעים
לך עכשיו. אל תחמיצי הזדמנות שלא תחזיר
לך שנית. הגיע הזמן לדאוג לעונה
הבאה. אל תגזימי בשהייה על שפת־הים.

המתח מגיע לשיאי — ואתה בהחלט לא
מצליח לנצל את ימיד בצורה הולמת. תן
לעייניד ללכת — אבל
אל תחיה חלש־אופי.
שמור על בריאותך,
ואל תקלקל את הקשרים
עם ידידיך ה אמיתיים.
אתה תז*
דקק
להם, והם שו-
חרים את טובתך. ניתוק
כאוב הופך, בסוף
20בינואר -
השבוע, לעילה לא
18בפברואר
לקחת על עצמך התחייבויות
נוספות — ובצדק. אל תיכנס
לחוזים והתחייבויות שלא תעמוד בהם.

ווי

נסה לראות את הדברים גם מנקודת מבטם
של האחרים, ואל תעשה מעשים הגורמים
לאדם הקרוב אליך עגמת
נפש. גלה רצון
טוב כלפי חברים לעבודה.
נסיעה קצרה
בסוף השבוע תביא לך
את השלווה המיוחלת,
ותסייע לך לפתור בעייה
מעיקרן. השבוע לא
19בפברואר ־
ממתינה לך שום הצ?0ב
מרס
לחה חברתית בולטת,
כך שכדאי לך לנצל את
הזמן למנוחה. יע סימנים שהמצב ישתפר.

וניס

(המשך מעמוד )27

הבדל מהותי בין העבודה וחרות, מפ״סין
ול״ע, אגו״י ומפד״ל. המהות הפנימית — [
מנגנון־עסקנים רודני, המחלק שלל ו ה ־|
עושה עסקים — משותפת לכולן, ועל-ז
כן לא תבוא מהן ישועה. אי-איפשר לה־ ״
פוך פרח לסוס, או ללמד חמור להטיל 11 ביצים.
• הישועה יכולה לבוא רק מגופים
חדשים, חוץ־מימסדיים, ואני רואה בברכה
את היחלצותה של כל אישיות וכל
קבוצה חדשה• דרוש מיגוון של כוחות
חדשים, מימין ומשמאל, שייצרו מערכת
חדשה. אני יכול לתאר לעצמי תהליך.
שיביא ליצירת שני גופים גדולים חדשים
— האחד ימני-לאומני והשני ליברלי־סו-
ציאלי, שיהיו מרכיבי״היסוד של מערכת
פוליטית חדשה במדינה.

הב חירו ת
הב או ת

!דינה. איו אצלנו מקום לאנשים מסוגו
5של ג׳ימי קארטר, הרוצים להיבחר על-פי
]דימויים האישי, מבלי לגלות מראש אילו
פיתרונות באמתחתם.
8אני מעריך את ייגאל ידיו, כמי שהיה
רססכ״ל־בפועל בתקופה שהייתי טוראי.
אך עליו להציג תעודת־זהות פוליטית הרבה
יותר מפורטת, לפני שאדם רציני יוכל
לחוות דיעה על יוזמתו.

• הזכרת שאתה מוכן להציע
את ראשות הרשימה הרחכה,
שאתה מייחל לה, לאישים מסויי־מים.
התופל למסור שמות?
לא, איני מוכן לכך בשלב זה, אבל
עומדות לנגד עיני כמה דמויות, שלכל
אחת מהן הדיעות הנכונות, הכושר ללכד
ציבור גדול, הכישרון להנהיג והפופול ריות
הדרושה. הבעייה היא לשכנע אנשים
כאלה להיכנס לזירה המדינית.
הארץ הזאת מלאה אנשים טובים, אבל

הם נמצאים מחוץ למערכת.

• האם אתה כעד איחוד הגופים
השמאלניים ז

• איני משתוקק אישית אל הכנסת.
ראשית, איני מגדיר את עצמי כשמא־נמצאתי
בה שמונח שנים, השתתפתי בכל
ישיבה של המליאה ושמעתי עשרים אלף לני. מישהו הדביק לנו את התווית הזאת,
בלי כל הצדקה, וזו היתר, אחת הסיבות
נאומים. כהונתי שם היתה עינוי אחד
לכישלוננו בבחירות האחרונות.
ממושך. איני משתוקק במיוחד לחזור
בוועידת־הייסוד של תנועת העולם הזה

עליו.
• אולם אני רואה שתפקידי בכנסת — כוח חדש הכרזתי כי אנחנו ״לא
ימין, לא שמאל, ואף לא מרכז. אנחנו
אינו מתמלא, וכי לא נמצא תחליף לתרומה
שתרמתי בה, בעזרת ידידי ועמיתי, מחוץ למפה של המימסד הקיים, על תוויו־הן
מבחינת תיפעול הכנסת כגוף תיו המייושנות ומליצותיו הריקות. אנחנו
פרלמנטרי וחן כמי שמוכן לייצג די -מציעים פיתרונות ברורים ומעשיים לבע־יות־המדינה,
ואיננו מנופפים בדגלים אי־עות
בלתי״פופולריות וחריגות, בלי חשדיאולוגיים.״
בון
אלקטורלי, בלי מורא ובלי שוחד.
שנית, אין כל טעם באיחוד שניים-• משום כך החלטתי לעשות את הכל
כדי שיקום לקראת הבחירות הבאות שלושה רסיסים ישנים לרסיס אחד חדש.
דרוש מחנה רחב, שיכלול את כל מעוון
גוף של אישים בלתי־תלויים, שיקבלו על
שואפי השינוי והרפורמה, מן החוגים הליעצמם
תפקיד זה, ושבחברתם אוכל ל ברליים
המתקדמים ועד לשמאל הלא־קד
התייצב בפני הבוחר במצפון שקט.
מוניסטי. זהו המחנה הליברלי-סוציאלי,
• אם תימצא אישיות המוכנה לייצג
שאני מדבר עליו.
דיעות אלה וללכד סביבן ציבור גדול
אם לא יקום מחנה כזה, מוטב להתיותר,
אציע לה ברצון את ראשות הרשיייצב
לפני הבוחר כגוף קטן, נמרץ ויעיל,
מה. אם לא תימצא אישיות כזאת, אקבל
המסוגל לפעול בכנסת ולהילחם במימסד.
לידי את התפקיד בעצמי, וארכיב רשימה
של אישים שתוכל למלא תפקיד חיוני
• הח״כים הצעירים טוענים
* * 1שאתה מותח עדיהם ביקורת מפני

מ הפכ ה
בהסתד רו ת

• מזה שלוש שנים אני מכהן כחבר
הוועד״הפועל של ההסתדרות, ואני יכול
לומר, בלי הגזמה, כי כל רגע שביליתי
בישיבה של גוף זח היה גיהינום של
תיסכול, חוסר״תכלית וחוסר-אונים.
• תחת הנהגתו של ירוחם משל, שהוא
איש נחמד וסימפאטי, שוקע חוועד־חפו-
על בביצה של שמן זית זך, כשאין בו
לא דיון רציני, לא התמודדות אמיתית
עם בעיות המדינה והעובדים, לא
החלטה ולא סדר פרלמנטרי.
>• לדעתי, מהווה גוף זה דוגמה מח רידה
למה שצפוי למדינה כולה, אם
תשלוט בכנסת סיעה שיחיה לה רוב
מוחלט. באותו רגע מת הוויכוח, מ ת
העימות, והכל מוכרע בחדרי-חדרים בין
קומץ העסקנים של מיפלגח יחידה.
י• ההסתדרות איבדה כל קשר עם
ציבור העובדים — והיא מייצגת את ה עובדים
כשם שאריח מייצג את הכבש
שהוא טרף, או כשם שסוחר מייצג את
האסירים הכלואים בתאיו.
>• דרושה רפורמה יסודית ביותר, מן
המסד ועד הגג, של הסתדרות העובדים.
יש לשחרר אותה מאחיזת־חחנק של סיב-
בת עסקנים רב-מיפלגתית או כל״מיפלג־תית,
שאין ילה שום מגע אמיתי עם
מאות אלפי השכירים, והיא מהווה עולם
בפני עצמו, מנותק ומנוכר.
>• אני מציע להקדים את הבחירות
בהסתדרות עוד לשנה זו, לאפשר לירוחם
משל לצאת לפנסיה יחד עם כל
עמיתיו בני-גילו, ולהעלות לצמרת ההסתדרות
דור חדש של נציגי-עובדים מן
השורה.
• בלי רפורמה זו לא יהיה שכר הוגן
ולא עבודה הוגנת, לא השתתפות״אמת
של העובדים במאמץ להצלת המשק ולא
מילחמה אמיתית לביעור הסרטן של הכלכלה
השחורה.

1י י
אחרי דברים אלה, הציגו העיתונאים
לאורח שורה של שאלות. בין השאר :

• האם אתה מופו להצטרף
לרשימתו של ייגאל ידץ?ו

:איני פוסל שוס איש. קובעים הפיתה-
נות שהוא מציע לבעיות־היסוד של ד,מ־

שהם ממלאים עתה בכנסת את י
התפקיד שמילאת אתה בפנסת
הקודמת. האם זה נכון ץ

הלוואי שזה היה כך!
אין להכליל ולהכניס את כל הח״כים
החדשים לשק אחד. יש ביניהם כמה אנשים
רציניים. אך רובם עוסקים בתעלולי-פר-
סומת בילבד, תחת ללחום למען שינוי
המערכת. תעלולי־סרק אלה נשכחים אחרי
שבועיים־־שלושה, ואינם •משאירים אחריהם
דבר.

• האם פירוש דבריך הוא שלא
תתייצב לבחירות הבאות בשם מריץ אחרי כישלונה בבחירות האחרונות, החליטה
תנועת-מרי לצמצם את הופעתה הציבורית
,״להנמיך פרופיל״ וללמוד לקחים.
לקראת הבחירות הבאות ננתח את המצב
הקיים ואת התפקידים הבאים, ונקים רשימה
שתתאים לצרכים של אז, מבחינת

ההרכב ומבחינת השם כאחד.

• האם עתה כעד הקמתה שד
מיפלגה נפרדת למיעוט הערכי כישראל

הערבים עצמם צריכים להחליט באיזו
דרך הם בוחרים.
הייתי -שמח אילו היה קם גוף יהודי-
ערבי אמיתי, שבהקמתו ישתתפו כל אותם
ערבים י*שראליים שאינם מוכנים עוד לש מש
סוכנים של השילטון, אך -שאינם מוכנים
גם להצטרף לרק״ח. אני מוכן להושיט
את ידי ליוזמה כזאת.
אולם אם יעדיפו הערבים הישראליים
להקים גוף נפרד משלהם, ערבי בילבד,
הרי זוהי זכותם במדינה דמוקרטית, וזה 11
בוודאי עדיף על המצב הקיים.

• כראשית דבריך אמרת שפנית
לאישים פלסטיניים בעניין
גורדה שד הגברת דורה כלוך. האם
אתה מוכן לפרט אל מי פנית ץ

ידוע שאני מקיים מגעים עם -שורה •של
אישים פלסטיניים, בשטחים המוחזקים וב-
חו״ל. מגעים אלה אינם סודיים, אם כי
איני יכול לפרסמם ברבים, בשלב זה.
פניתי אל כל מי שיכולתי, ואמרתי
להם: למען העניין האנושי, ולמען העניין *
הפלסטיני, עיזרו-נא להציל את דורה בלוד
ולהחזירה. אם תחזור בריאה ושלמה, זה
יהיה גם לטובת העניין הפלסטיני ולטובת
השלום.
העולם הזה 2028

3נשים מגרות כיצד השפיעה עליהן
נו ויו 111ה ש זו -אי ו מ \ יבי
וי ם ־ מ:ה קורו 1ל מי שנ ח ה
ך* אמזונות (ביוונית: כרותות־שד)
י 1היוו מאז־ומתמיד דוגמה אופיינית של
נשים אמיצות.
אותן נשים שחיו על צייד וקרב נאלצו,
לצורך קיומן, לכרות את שדן הימני (להקלת
נשיאת החץ והקשת) ,ושינוי פיסי
זד. לא גרע מעוצמתן, יופיין או כישרונן,
כפי שהירבו אמני ומשוררי יוון לתאר
אותן.
בימינו, שד כרות אומנם אינו אות
לגבורה. אין אשה הששה להתפאר בכך,
למרות שאשר. הנאלצת לעבור ניתוח זה
יודעת שפירושו, עבורה, המשך הקיום.
היוונים, שהיו חסידי האסתטיקה והיופי,

עד לפני שנים אחדות לא היו בתי-
חולים בארץ ערוכים לבצע בדיקות
ביופסיה וכריתה כאחת. כיום שונה השיטה,
ואם יש צורך בכך — מבצעים את שתי
הפעולות גם־יחד.
״המחשבה הראשונה שלי לאחר הניתוח,
היתר• — איך לספר את זה לחבר שלי.
לא הוטרדתי זמן רב. הוא נעלם מהשטח
מייד כששמע איזה מין ניתוח עברתי.
״את היחס המבין והמעודד קיבלתי דווקא
במקום־העבודה. הפינוק וההתחשבות
היו חיוניים לי ביותר.
״אחרי הניתוח הייתי במעקב שיגרתי,
כמו כל מנותחת אחרת. אך מה שקרה

הטד אי 11
נו ר א

לא ראו באשה כרותת־שד תופעה דוחה כפי
שרואה זאת הציבור הרחב של היום אשר,
במחשבתו ובגישתו זו מחזיר, את ימי
ההווה אל העידן שבו היתד. גישתו של
האדם הפרימיטיבי חדשנית ואמיצה יותר
מזו של בן־ימינו, הרואה עצמו כיצור
מתקדם.

*!ן שרות נשים אישרו והדגישו, שאחת
מבעיותיהן היא :״איך יקבלו אותי
בחברה, אם יידעו שאני כרותת־שד?״
מספרת, בהומור מאקאברי במיקצת, הדסה
וייסברוד מירושלים, שהיא כרותת שני
שדיה :״אני יכולה לסדר לי שדיים כמו
שאני רוצה. יכול להיות לי חזה כמו לסופיה
לורן, ובפורים אני יכולה להתחפש לחצי
גבר ולחצי אשה, כמו בציור פיקאסו.״
הדסה היא כלכלנית העובדת במישרד
מבקר־המדינה בירושלים, והיא מתייחסת
בהומור מריר לחוויות הקשות שנפלו בחלקה.
כדי לשוות לעצמה מראה ככל אשה,
היא משתמשת בחזה מלאכותי, שיוצר לפי
הזמנה.
הדסה, שהיא עדיין רווקה ( 40 פלוס),
מתגוררת בגפה זה 25 שנים, מאז עלתה
מארצות־הברית, גם שם עבדה ככלכלנית,
בוול־סטריט. היא מנהלת חיי־חברה מלאים,
ובכללם יחסים עם גברים. למרות
המיגבלה החזותית ,״היום כבר לא מפריעה
לי העובדה, שאין לי כל מה שיש לכל
אשד. באופן טיבעי.
״הניתוח הראשון שלי היה לפני כעשר
שנים. עד אז הייתי בריאה לחלוטין. יום
אחד הרגשתי בבליטה קטנה מתחת לבית־השחי
שלי, ניגשתי לרופא והוא הפנה אותי
מייד לבדיקת ביופסיה (בדיקה שבה לוקחים
דוגמה מריקמת־שד).

^ ד אז לא ידעתי, שיש בכלל קשר
לבלוטות שמתחת לזרועות ולשדיים.
תוצאות הבדיקה אימתו את החשד. הודיעו
לי שתוך יומיים יכרתו את השד. אני חושבת
שאם היו מנתחים אותי מייד, הייתי
נכנסת להלם. אבל היומיים איפשרו לי
להסתגל לרעיון. סיפרתי זאת לאמי, שהייתה
אז בביקור בארץ, והיא הזדעזעה יותר
ממני.״

איתי היה דבר יוצא־מן־הכלל. עשר שנים
לאחר הכריתה הראשונה הודיעו לי שצריכים
לכרות גם את מה שנותר. הסבירו לי
שאין בין זה לבין השד שכבר נכרת שום
קשר או השלכה כלשהי.
״קיבלתי את הבשורה בשיברון־לב, אבל
לא פחדתי. ראיתי בגזירה החדשה, קץ
החיים, המוות, שניראה לי מופשט, היה
לפתע קרוב ומוחשי מאד. לקראת הניתוח
התחלתי להתעניין יותר ויותר בנושא המוות,
המיסטיקה והאי־וודאות שמסביב.
ככל שהתעמקתי בנושא המוות, גיליתי יותר
את החיים.
״זה יישמע אולי באנאלי, אבל אני
מעריכה כל יום בחיי, אם כי לא אשכח
את הפעם הראשונה שהתפשטתי והסתכלתי
בעצמי במראה ; זה היה מראה דוחה ולא-
נעים. במקום תפיחות החזה היפות שהיו
לי — התנוססו צלקות מכוערות. כאמור,
למדתי לחיות עם השינוי הפיסי שחל
בקידמת גופי, ונוכחתי לדעת שהשד אינו
נורא כל-כך.״

9ביחסיה של הדסה עם בני המין
^ השני חל שינוי. היא נתקשחה, חדלה
להתרגש מתגובות בלתי־נעימות.

כרותת־שד וייסברוד
״אני מעריכה את החיים יותר !״

לפני כשנתיים, בשהותה בבית־הבראה,
הכירה גבר שהתעניין בה ברצינות — אך
היתד. זו דווקא היא שדחתה בתוקף את
חיזוריו, ורק בגלל העובדה שלא רצתה
לחשוף בפניו את סודה. כיום היא מודה
שהמיבחן האמיתי לגבר, לדעתה, הוא להתמודד
עם מיקרה כמו שלה .״אם בגלל
שחסרים לי זוג שדיים הוא לא מקבל אותי,
אז סימן שהוא לא רציני.״
כדי להמשיך להיראות כאשד, יש לה,
במקום שדיים, תותבות הנראות, כלפי חוץ
לפחות, כמו חזה של כל אשד, אחרת .״בלעדי
תחליף זה,״ אומרת הדסה ,״אינני יודעת
איך הייתי מרגישה. בוודאי לא הייתי
מעזה ללבוש בגד צמוד לגוף או בגד־ים.״
ואומנם, כפי שקורה לעיתים, החיקוי
מוצלח יותר מהמקור. תחליפי החזה ושיטות
ההשתלה התפתחו לממדים מתוחכמים
ביותר, עד שעין בוחנת או יד ממששת
לא יוכלו להבחין ביניהם.
החומר העיקרי המשמש לייצור החזה המלאכותי
הוא גליצרין נוזלי. זהו חומר
גמיש, נוח לעיבוד ובאחרונה פופולארי
ביותר.
בשנתיים האחרונות לבדן, כך קובעת
הסטאטיסטיקה הארצית, עברו בארץ יותר
מ־ 1200 נשים ניתוחי כריתת־שד. השיעור
הגבוה, יחסית, מביא את הנושא גם אל
השיחות החברתיות, והתגובה האופיינית
היא לפטור את העניין בצחוק או, כפי
שקורה לרוב, לעוות את הפנים בשאט־נפש.
כך קורה שבעוד המחלות הזיהומיות
הודברו, והמחלות הממאירות נמצאות בתהליך
של טיפול נמרץ, עדיין לא נמצאה
תרופה בדוקה לדעתו של הציבור ולגישתו
הפרימיטיבית לנושא כריתת השד.

ך* נסיכות אלה קם גוף שהוא חדש
^ בהיקפו ובמהותו, ותכליתו לטפל ולסייע
לנשים אחרי שהן עוברות ניתוח כזה.
תפקידו של גוף זה כפול: להחזיר את
האשד. המנותחת למקומה הראוי בחברה
ולתיפקודה הנשי, ולהסיר את מעטה המים־
תורין והחששות בכל הקשור למחלת־הסרטן
ולכריתת־השד, ולהשלכות המתעוררות ב־עיקבותיהן.
בדיקות העלו, כי כל הנשים
העוברות ניתוח זה, ללא יוצא-מדהכלל,
עוברות גם משבר עמוק וקשה המתבטא

ביחס ההדדי עם הסובב אותן, ובעיקר
ביחסים שבינו־לבינה.
עיקר פחדן של מרבית המנותחות הוא
— כיצד יקבל זאת הבעל או החבר .״האם
ירצה להסתכל עליי האם לא יבחל להמשיך
לקיים איתי יחסי-מין? ובעיקר, האם
ימשיך לראות בי אותה אשד, שהייתי קד
דם־לכן ל
על שאלות אלה, ורבות אחרות, משיב
הגוף החדש, הנקרא יד להחלמה, שליד
האגודה־למילחמה־בסרטן, המופעל על־ידי
מתנדבות שבעצמן — או מרביתן, לפחות
— עברו ניתוח של כריתודשד.
״^׳בתידזחולים~בארץ~מעבירי~ם״ למרכז יד
להחלמה מידע על כל אשה העוברת אצלם
ניתוח כזה, ויומיים אחרי הניתוח מופיעה
המתנדבת בבית־החולים, אצל המנותחת.
ההדרכה למתנדבות קפדנית מאד, והחור־את
העיקרית היא להראות מטופחת, ול הופיע
בלבוש חשוף והדוק לגוף ככל
האפשר, תוך שימת דגש על הבלטת החזה.
זוהי מעין הפגנה של :״את רואה, גם
אני עברתי ניתוח דומה, ואת יכולה לשוב
ולהיראות במו כל אשה.״

ף* מתוכנן מראש, מבצעת המתנדבת
^ המבקרת אצל המנותחת, כבדרך־אגב
סידרה של תנועות טיבעיות כמו הסתרקות
בהפגנתיות, או סידור הווילונות בחדר
(מנותחות כריתת־השד מקבלות חדר פרטי
בבית־החולים) .לאשה העוברת את הניתוח
נדמה, שהיא לעולם לא תוכל עוד להרים
את ידידו או להפעילן כראוי, וכאן באות
תנועותיה של המתנדבת להמחיש ולהראות
שהיא תוכל בהחלט לתפקד כקודם. תנועות
אלה זוכות, בדרך־כלל, בהתעניינות
דקדקנית וקפדנית מצד החולה.
המתנדבת גם מביאה איתה לבית־החולים
חזייה מיוחדת עם מילוי זמני רך — כדי
שלא ללחוץ על התפרים. החזייה היא גורם
חשוב ביותר בחייה של אשד, העוברת ניתוח
כזה, ולכן גם כל סלוני־היופי המתמחים
במכירת החזיות המיוחדות, עוברים
הדרכה מיוחדת כיצד לנהוג בנשים אלה.
זאת, כיוון שנקודת־המשבר מתרחשת ב־דדך־כלל
בשעת הביקור הראשון בסלון
החזיות. מול המראה, חשופה, במקום זר,
(המשך בעמוד )50

המישטוה סענה שזה בית־בושת, הבעלים טענו שזה מכון
לעיסוי ־ ודשמו אותו כאגודה עותומנית נ״ מועדון רתובות הגור״
ך בר בגי־ העמידה, מטופח ולבוש ו*
הדר, יצא את שער הבית מס׳ 9
ברחוב בלפור בתל-אביב וניגש אל מכו ניתו
המפוארת. חיוך של הנאה היה עדיין
שפוך על פניו. הוא שלח מבט של הערכה
לאחור, אל הבית שבו בילה זד-,עתה שעד,
ארוכה של תענוגות. אך עוד קודס שהספיק
להיכנס למכונית, תפסו בזרועותיו שני
גברים חסונים, ושינו את תוכניותיו. הם
הזמינוהו להילוות אליהם.
כעבור ישעה קלה ישב כבר האזרח הנכבד
מזל קצין־המישטרה חיים בן־דור,
במיפלג־המוסר של היחידה המרכזית ב-
מישטרת מחוז תל-אביב. השיחה היתד,
קצרה .״אתה, גבר נשוי, הלכת לבלות
בבית־בושתז״ נזף בו הקצין .״מה פית־אום?״
היתמם האזרח ,״הייתי רק במכון-
עיסוי.״ אך הזיעה הקרה שהציפה את פניו
הסגירה אותו.
הוא לא נזקק לשיכנוע רב על-מנת
להבין, שמוטב לו למסור הודעה מלאה
ומפורטת בדבר מעשיו באותו מקום. די
היה באותה הודעה. מייד נתן הקצין בן-
דור אור ירוק לאנשיו, לפלוש להיכל־התענוגות
שברחוב בלפור.

החסוקיע
ה 1ש 1

לבין ה־ 6.10.75 החזיק דירה ברחוב בלפור
9בתל־אביב, לשם עיסוק בזנות בכסות
מכון־עיסוי. כלומר, מבחינת החוק הואשם
במיחייד. על ריווחי זונה, ובהחזקת מקום
לשם עיסוק בזנות, ובניהולו.
אך אריה ברדה לא היה, אלא קצהו
של הקרחון. מן המיסמכים שנפלו בידי
המישטרד, התברר, ללא ספק, כי לברדד,
היו ארבעה שותפים להקמת המועדון שלו.
החמישה — אלפרד (אריה) ברדה ()30
מרחוב בלפור 9בתל-אביב, שלמה לבקו־ביץ
( )26 מרחוב נחמן מברסלב 8בפתח-
תיקווה, שלמה קניג ( )30 מרחוב פרי מגדים
4מתל־אביב, שלמד, יצחק ( )24 מהשופטים
25 בתל־אביב וסילביה סוויסה ( )22מ0ימ-
טת התבור 5בתל-אביב — עשו, כנראה,
לשם הקמת ה״מכון״ שלהם, תרגיל בהונאה
פשוטה.

שלא על-מגת
ל הרווי ח י
ף•־־ 28 באוגוסט 1975 הגישו החמישה
לממונה על המחוז בת״א

הצהרה בדבר ייסוד אגודה עותומנית (לפי
סעיף 6בחוק העותומני לאגודות) .במיסמך
זד, הגדיר עצמו ברדד, כמנהל, יו״ר וגיזבר :
לבקוביץ — כפיסיותראפיסט וחבר־ועד;
יצחק שלמד, כמנהל-עבודה וחבר־ועד, ו-
קניג וסוויסה רשמו עצמם כמדריכי־ספורט
וחברי־ועד.
אגודה עותומנית, על-פי החוק העותומני
הקיים עדיין בארץ, היא אגודה אלטרואיסטית
שנוסדת למטרד, כלשהי — ושלא
על־מנת להפיק רווחים! כל הכנסותיה
מוקדשות למימון פעולותיה. משום כך,
אגודה כזו אינה זקוקה לרישיון־עסק. אישורו
של הממונה על המחוז לגבי קבלת
ההצהרה בדבר ייסוד האגודה כמוהו ברישומה,
ואין לד, צורך ביותר על־מנת
לבסס את קיומה באורח רישמי.
אולם, כיוון שכנראה לא התכוונו להקים
מוסד שמטרתו להעניק שירותי־חינם ל-
בילוי־זמן ולהרמת המוראל, הלכו ועשו
צעד קטן נוסף. שלושה מן החמישה ערכו
ביניהם הסכם של שותפות, אצל עורך-

הצפרדע
של ה חו ק רי ם
^ לשי מיפדג־־המוסר פרצו בסערה
לבית־הדירות ושם, בקומה השנייה,
גילו את המועדודלתרבות־הגוף וענן. הדברים
שניגלו לעיניהם בהיכנסם, הדהימו
אותם כליל. הם מצאו שם ארבעה חדרים
מפוארים, מצויירים במיזוג-אוויר, בשטיחים
יקרים, במערכות־סטריאו נפרדות לכל
חדר ובמיזנון עשיר במשקאות. כן מצאו
שם ארבע נשים צעירות, לבושות חצאיות־מיני
ומטופחות למישעי, שהגדירו עצמן
כמעסות. הנשים נעצרו, והועברו למטה
המישטרה בתל-אביב.
לחוקרים ציפתה הפתעה נוספת. אחת
המעסות הציגה עצמה בשם לאה אל־רום
(גרינפלד) ,מרחוב ז׳בוטינסקי בבת-ים, וטענה
כי היא אלמנתו של טייס צד,״ל
שנפל במילחמת יום־ד,כיפורים. השוטרים

ו חי! ב ל טו ,$תל־אביב: המנון תאכסקרוסיב׳

לבקוביץ, שלמה היה שותף למכון־
העיסוי, והשקיע בהקמת העסק. הוא עזב
ימים ספורים לפני פשיטת המישטרה.

האדיבים והרחומים שיחררו אותה בתחנה
מבלי להביאה בפני שופט־שלום
כפי שנהגו עם האחרות — וגם מבלי
לנסות לאמת את סיפורה, או אפילו את
מיספר-ד,טלפון שמסרה להם למיקרה שיזדקקו
לה. המיספר והכתובת נתגלו כ־כוזבים.
איש גם לא ידע אם היא באמת
אלמנת־מילחמה. החוקרים נאלצו לבלוע
את הצפרדע, ושתקו.
מעצרן של העובדות ב״מועדוך, היה
אך שלב ראשון במצוד שהחלה המישטרה
עורכת על בעליו.
ב־ 10 באוקטובר 1975 הופיע התובע
המישטרתי של מרחב הירקון, הסמל סאלם
סעד, בבית־מישפט־השלום בתל-אביב, וביקש
להאריך את מעצרו של אלפרד
(אריה) בדדה, מנהל המועדון וגיזברו,
בשיבעה ימים.

״בדדה מנהל בית־בושת כהסוואה למכון-
עיסוי,״ טען איש-המישטרה .״אנו מייח סים
לו חשד שהוא מנהל לא רק בית-
בושת אחד, אלא כמה, במקומות שונים
בתל־אביב. החקירה נגדו טרם הסתיימה,
ויש לאתר מיספר עדים ולהעמידו לדין
תוך מעצרו. החשוד משך את אנשי־ד,תצפית
(של המישטרה),״ טען סמל סעד ,״והוא
הצליח להבריח את המעסות. מייחסים לו
שלושה מקומות שבהם הוא מנהל בתי-
בושת בהסוואה של מכוני-עיסוי.״
במהלך הדיון הסתבר, שהחשוד הופיע
בתחנת־המישטרה בעצמו, אחרי שנודע לו
כי מחפשים אחריו. הוא אכן נעצר לשיבעה
ימים נוספים, לבקשת המישטרה. וב־23
באפריל השנה הגישה הפרקליטות לבית־המישפט
המחוזי בתל-אביב כתב־אישום
נגד ברדה. הוא נאשם בכך שבין ד1.8.75-,

הביא לתפיסתו של מנהל המכון, אך
למשקיעים. נסיגה דרך
השאיר

הדין התל־אביבי אברהם ברקת. בשותפות,
שנחתמה בין שלמה לבקוביץ ושלמה קניג
לבין אלפרד בדדה נאמר, בין השאר:
״בדעת הצדדים לייסד ולהקים ביניהם שו תפות
כללית לניהול המועדון,״ וכן :״הצדדים
שותפים בחלקים כדלקמן: לבקוביץ
שלמה * ,257 קניג שלמה ,257,דהיינו
המשקיעים שותפים ב״ס .507 אלפרד ברדה
— .5070 רווח השותפות יחולק בין הצדדים...״
בהסכם־ר,שותפות הוגדר ברדה
כמנהל, ואילו לבקוביץ וקניג הוגדרו כמשקיעים.
שלושת
השותפים הסכימו גם ״לעסוק
בכל עסק אחר שעליו יחליטו השותפים
פה־אחד, מזמן לזמן.״
כאשר נמצאו גם שני שותפיו של ברדה
לעסקים, נתגלה פרט מפתיע נוסף. שלמה
לבקוביץ בן ה־ ,26 תושב פתח־תיקווה, לא
היה אלא קצין בצה״ל.
אולם אחרי שגבר לחצה של המישטרה
על המועדון, בסוף חודש ספטמבר 75׳,
החליטו שלושת השותפים לפרק את העסק.
לבקוביץ וקניג קיבלו חזרה את השקעתם,
בסך 10,000ל״י. ימים ספורים אחרי פירוק
השותפות פלשה המישטרה למכון וענן,
ועצרה את אריה ברדה לבדו.
במדינה מועדוני
מקומזת־־מיפגש בס*טונות
למרות התחזיות חפלפריות
• הקשות, ממשיפיס להיפתח
פארץ מועדוגי־לילה
בעוד האחים ג׳קי ואבי היו מאושרים,
ביום החמישי האחרון, לראות את מועדון-
הלילה שלהם מלא מפה לפה, היה מנהל
כפר המכביה, מיכאל (״מייק״) נבון, חמור־סבר.
בעלי מיסעדת אנדרומדה ביפו החליטו
כי הצלחתם במסעדנים אינה מהווה
את הגשמת כל מאוויהם. הם הפכו חלק

״לא נו תני ם
לי הנו תמה חיי ם! ,׳

כיצד לזכות בשיער יפה, בריא ומטופח
תשובה נכונה תוכלי
למצוא במז־רץ־
לשמוש נכון בתכשירי וולד.

מלונאי נכון ומיסעדן אבי
ייעוץ מיפו —

לכב׳ אינטרקוסמא — וולה בע״מ
ת״ד• 1365 ירושלים
נא לשלוח לי
את המדריך לשמוש נבון בתכשירי וולה

דרשי את המדריך לשמוש נכון

שחקני ה״חאן״ פלוצר ופניני
— לחצר בירושלים
מן המיסעדה רחבת-הידיים למועדון־לילה,
שבו מופיעים תיזמורת ואמנים.
כבר בערב הפתיחה, ביום החמישי האחרון,
היה המקום מלא. בין האורחים הרבים
היה גם נבון, ידידם של בעלי המקום,
אשר הוזמן במייוחד כדי לייעץ להם בניהולו.
פסק־דינו של נבון היה נחרץ :״אם
המצב יימשך כך, אתם לא רק תהרסו
את המועדון שרק נפתח, אלא גם את ה־מיסעדה,
שזכתה בשם מצויץ.״
עוד גלריה אחת. למחרת בערב, ביום
השישי האחרון, נפתח בירושלים מועדון
חדש, החצר הירושלמית. תוך כדי ניסיון
לזכות במוניטין של החצר היפואית, הוותיקה
יותר, יצר יגאל ישראלי, בעל החצר
הירושלמית, מקום המזכיר באווירתו את
הגלריה הקטנה המפורסמת, אך גדול ממנו
בהרבה. בעוד את הגלריה הקטנה פוקדים
בעיקר ״היורשים״ ,עוזרי-השרים והעסקנים
הצעירים, הזמין ישראלי בעיקר את
אנשי התיאטרון והבמה הירושלמיים.
אך בעוד הגלריה הקטנה ידועה בשל
התחושה הביתית שהיא מעניקה לאורחיה,
אפשר היה להבחין בחוסר-חמיקצועיות של
בעלי החצר בבר בערב הראשון. יין לבן
חולק חינם לכבוד הפתיחה, אולם ד,מלצ־ריות־הסטודנטיות
סירבו להגיש, בתשלום,
כל משקה אחר והטריחו את הצמאים בעצמם
לבאר.

הכתובת

תוכנית

המדיטציה
הטרנסנדנטלית הרצאות מבוא תתקיימנה:

תל״אביב: בימי א׳ 25.7.76 ,18.7.76 בשעת 8.00 בערב, בבית לסין,
ויצמן .34
ירושלים: ביום ד׳ 14.7.76 בשעה 5.00 אחה״צ, במרכז התוכנית חעו־למית
רח׳ רחל אמנו ( 26 ליד בריבת ירושלים ומגרש חפועל)
טל .34390 .אוטובוסים.4 ,10 ,15 ,18 ,24 :
גאר״שגע: במוצ״ש 17.7.76 בשעה 8.30 בערב במרכז התוכנית העולמית
רח׳ ביאליק 12 טל.74786 .
נתניה: ביום א׳ 18.7.76 בשעה 7.30 בערב, בבית התרבות אהל־שם
רמת־יפה רח׳ רזיאל .4
חיפה: ביום ה׳ 15.7.76 וביום ג׳ ,20.7.76 בשעה 8.00 בערב, בבית
הרופא, רה׳ וינגייט .2
:ביום ד׳ 21.7.76 בשעה 9.00 בערב, במרכז הקהילתי.
ערד
דימונה: ביום ה׳ 15.7.76 בשעה 8.30 בערב, במרכז הקהילתי.

האגודה הבינלאומית למדיטציה בישראל
המופז הארצי: רחוב אחד־העם ,67 טל 612188 .

— 1976 שנת אחד ממאה בישראל
אחד ממאה — עוצמה למאה.

פרסום חן

ך* יפר השבוע אריה ברדה :״זה היה
עסק לא־נורמלי. תוך שנתיים יכולתי
להיות מיליונר. היו לנו עד 40 לקוחות
ביום. היו באים אנשים מאד מכובדים. היו
גם הרבה עיתונאים. לא הייתי מכניס
סתם כל מי שבא. הכל היה מכובד, אינטימי
ונעים. היתד, לנו דירת־פאר עם וילונות
מפוארים, מערכות-סטריאו, מאות מגבות
נקיות, מיזנון חינם, והבנות היו נקיות
ומסודרות.
״הלקוחות הרגישו טוב מאד אצלנו. מה
רע בזה שגבר יכול להרגיש טוב תמורת
תשלום עממיו אני לא מבין למה לא
נותנים פה בארץ לאנשים ליהנות מהחיים.
אני עצמי לא הייתי מסתובב בחדרים.
אני לא יודע מה היו הבנות עושות עם
הלקוחות. המישטרה טענה שהן היו עושות
להם הרפייה, אבל אני לא אמרתי להן
לעשות את זה. מה שהן היו עושות איתם
אחרי שעוודהעבודה, אם הם היו קובעים
ביניהם, לא עניין אותי. גם ככה היו
עסקים מצויינים.״
אך שני שותפיו של ברדה נעלמו, כאילו
לא היו שייכים כלל לסיפור. שמותיהם
לא נזכרו בכתב־ד,אישום שהוגש לבית-
המישפט. המישטרה לא נקטר, נגדם כל
צעד. שמות״הם לא הופיעו אפילו ברשימת
העדים שצורפה לכתב־האישום.
כאשר נשאל השבוע שלמה לבקוביץ
לתגובתו, סירב לדבר. הוא אמר שאינו
מעוניין כלל לדבר על הפרשה.
שלמה קניג אישר השבוע לכתב העולם
הזה כי הוא ושלמה לבקוביץ השקיעו כל
אחד סכום של 5000 לירות במכון לעיסוי
של אריה ברדה .״הכרנו את אריה ברדה
במכון לעיסוי ברחוב שלמה המלך בתל-
אביב, אצל מכר משותף שלנו. את ההסכם
לשותפות חתמנו אצל עורך־דיו בתל-אביב.
אני לא ביקרתי במקום העסק, ולא ידעתי
מה מתרחש שם. נכון, קיבלנו חזרה את
הכסף שלנו מהמכון. היינו שותפים ופירקנו
את השותפות. אני לא נחקרתי במישטרה
בענין השותפות עם בדדה,״ סיים קניג
את דבריו.
עורכת־דין פנינה דבוריו, עוזר-בכיר ל פרקליט
מחוז תל־אביב גילתה :״אינני
זוכרת שהמישטרה הגישה חומר חקירה
לגבי שלמה לבקוביץ ושלמה קניג. אם לא
מגישים ראיות לפרקליטות, אז אין על מה
להגיש כתב־אישום.״
מבדיקת תיק הפרקליטות התברר ללא
כל ספק שהמישטרה לא הגישה חומר
חקירה לגבי חלקם של לבקוביץ וקניג
בפרשה.
קצין המישטרה המפקח חיים בן־דור,
ראש המיחלק, טוען שהוא והצוות שלו עשו
מאמצים רבים כדי להביא לדין את כל
המעורבים בפרשה. אך אחרי השלב הראשון
של תפיסת החשודים, נמסרה החקירה
בידי חוקרי מרחב הירקון .״מה
שהם עשו, אני לא יודע. בכל אופן,״ אמר
הקצין ,״חבל שלפעמים המאמצים שלנו לא
נושאים פרי.״
כאשר נשאלה המישטרה מדוע לא הוגש
כתב-אישום נגד שני המשקיעים בביתר,בושת,
והם לא נעצרו אפילו לחקירה,
הגיב פקד אבינועם כהני, דובר מישטרת
מחוז תל־אביב :״לא המישטרה היא שקובעת
נגד מי מגישים כיתבי־אישום. זה
נעשה בפרקליטות. לבקוביץ וקגיג נחקרו
במישטרה, אך לא נעצרו.״ מדוע?

של׳ודד >
*ל!יי^י׳ייי!

הדרה לזד ע מד! שני עיטים על הכרכוב. אתה זובר? ] 1מושי
מאוד באור 11 מדוו מוטי אברה...״

^ אריקה גונג.. :הרשי לי לזיין

אתדימוייריפתי. הרשילילי וש : 1 111ת 1ךמיפסקך

שיחרור (סיברות) האשה
א. איה ממתינה לשתיקות המדברות
קשה למצוא הסבר משכנע לדמות מאשר. הדהוייה
בסיפרות העיברית החדשה. האשד. בסיפרות זו היא
המסילה, שעליה דוהרים ולוחמים הגברים. אלא שדמויות
נשיות, המתוארות על־ידי סופרות־נשים, מגיעות לדרגות
מזעזעות יותר של עליבות ורפיסות־מוח.
נד התפתחה בישראל ,׳בשנים האחרונות, דייסה של
דמעות מעשה־ידי סופרות־בכייניות הבזות לערוותו זל־עולמן,
כמו נעמי פרנקל, יעל דיין, שולמית הר־אבן
עמליה כהנא־ברמוו ואחדות, אשר הצליחו להפוך אח
סיפרות־הנשים הישראלית נחותה ומשעממת.
בימים אלה הצטרפה למעגל הסופרות דמות חדשה,
הדרה לזר, שספרד, ששה פרקים על איה ראה אור בסיפרי
סימן־קריאה. בספר זה נעשה ניסיון עייף להעניק עצמאות
לגיבורות הקטנות של א. ב .יהושע, המהלכות בשדות
עם מגדירי־צמחים -של ארץ־ישראל.
וכותבת הדרה לזר זו קידה שעירה׳ אמר אז
יעקב מלקין, והענף הקטן עדיין כידו ...איה אחזה כקצה
הענף האפור שקטפה כנקל׳ כלי להידקר כימעט׳ מפני•
שיהיה יבש ונקי מקוצים...״
קורא בעל־דימיון יעוט על קטע שכזה, ויפרק מיד את
הסימליות המינית שבו ,׳וינתח את דרכה של הדרה לזר
לשיחרור עצמה. אלא שמקריאת הספר כולו, מסתבר שלא
היו דברים מעולם, והמחברת מתכוונת ל,קידה שעירה׳.
ואת כוונותיה היא מעלה על הנייר בלשון עיברית מכנית
וסטרילית, נטולה שיור של נשמה סיפרותית. הקורא
חש לנגד עיניו בלשון של פרה, שהשתילו בה את מילון
אליעזר בן־יהודה. תחושה נוספת למיקרא הספר היא
שהגברת לזר מרבה לבקר בחוץ־לארץ, ובאחד מביקוריה
נעצרה מן־הסתם בנמל־ד,תעופה דד,־גול ליד פאריס,
ורכשה ספר צרפתי בסיג׳נון הרומן־החדש, קראה אותו
במהלך טיסתה לארץ־הקודש והנביאים, והחליטה להתנבא
כאן בארצנו הקטנטונת בסיגנון התמדה,חדש. אפילו תיאור
אותה טיסה של הגברת לזר נראה כלקוח מתיאורי־טיסה
שהונצחו כבר בסיפרות.
כך חיים גיבוריה המעורפלים של הדרה לזר בין
נימלי־תעופה אירופיים, שעה שאינם מצליחים להשתזף
בשמש הישראלית, ויחד עם זאת יש להם זיכרונות
מהחווייה הישראלית, כמו כשקמנו ככוקר ויצאנו
אל המירפכת׳ עמדו •מני עיטים על הכרכוב׳ אתה זוכר?
נימושים מאוד כאור האפור עמדו מוטי אברה, פונים
אל הסכר הרטוב מקטע זה ניתן ללמוד שני דברים :
שבארץ ניצבים עיטים על הכרכובים, ושהילדים אינם
באים לעולם אלא, נימושים באור האפור, בו עומדים מוטי
האברה, ובחדירתם אל הסבך האפור
קריאה עיקבית בספר מעניקה חוכמות משעממות של
פילוסופיה־בודוארית שחלפה כבר מזמן מהעולם :״ואיה
חיכתה׳ שיטשיד, שיעבור את השתיקה ושוב יצא׳ אל
הדיבור המכותר שככר למדה לחכות לשתיקות שכו׳ עד
שלפעמים נראה לה שלא הן מפסיקות את הדיבור אלא
הדיבור מפסיק את השתיקה.״

ב .׳בטוף כל שורה נשמע צליל מזוייף׳
כך מתמשכים ששת הפרקים של איה כנהר שיעמום
וחידלון, ומביאים למחשבה שבעוד חמש שנים תפרסם
הדרה לזד עוד שישה פרקים על איד, ובינות לפרקים
היא תתמלא בשתיקה, ואולי אפילו תזכה בחצי פרס־פוגל,

או לרבע פרס־רמת־גן לסיפרות, והשתיקות שלה תתפרשנה
כמו שיש לד, הרבה מה לומר. וכך שנה תנקוף שנה, ויום
אחד, כאשר היא תהיה זקנה ובאה־בימים, אולי אפילי
היא תקבל חמישית פרס־ביאליק.
אבל יתכן גם שעד אז ישתנה הנוף התרבותי שלנו,
ובינה לביו הפיכתה אנדרטה סיפרותית יתייצבו מישפטים
בעלי נימה גזענית, כמו כי המראה לא היה׳ נעים
לעין. משהו משמיים היה כעמידה׳ שנותרו כה שרידי
הישיבה הרובצת׳ הנייחת׳ •טל נשים מיזרחיות כפתח
בתיהן איזו בחילה לא הגונה לסיגנון ׳ ישיבתה של
האשד, המיזרחית שלא למדה כיצד לשבת ולהצטלם

פחד גבהים

הסיגנון הוא עקר, מוצגת בו אשד, ללא רצונות,
כמכונת־מיון־שקרנית של מילים ומושגים מתוך מדריכי-
צמחים ולוחות־נסיעות, ומפליא למצוא כי בעמוד 13י
מצליחה הדרה לזר להתחמק ממפולת־המילים הקפדניות,
ולפלוט בקול ענות חלושה את המילה ״זונה״.
דומה כי הקטעים הקריאים, יחסית, בהיפרד׳ של הדרה
לזר מזכירים את הפינות הלא־מהוקצעות, ובעלות הנאיביות
האמינה, בסיפורי דליה רביקוביץ׳ שראו אור לאח רונה׳
אלא שהנאיביות של הדרה לזר היא מיקצועית.
לא קשה לאתר בשישה פרקים על איה את תחושת הזיוף
האופפת את הספר, וניתן אף להגדיר זאת במילותיה של
הגברת לזר עצמה המנגינה ככר החלה להתמשך.
בסוף כל שורה נשמע בכירור המשך צליל אחד׳ מזוייף,
שנתלווה כמין הד מתכתי...״
פרק בולט בספר הוא תיאור הנופים הארצישראליים
בסיגנון כמישור הצל הככד, כמין כתם כהיר יחיד
על פני סכך רך ומשחיר •טל עלים בשרניים, טרופיים,
עמד החתול כמה מחמם ללמוד מסיפרה של הדרה
לזר שעברנו הסבה לאקלים טרופי.
מסקרן לדעת כיצד קרה, בספר, שכל העוסקים חתומים
בו, בתוכו: המחברת, העורך — מנחם פרי, מעצבת־העטיפה
חווה משהו, ומעצב־הפנים, ומן הסתם יש גם
מגיה ואחרים שלא נתכבדו בפירסום שמם בעמוד, כל
הזכויות שמורות׳ ,כיצד לא הבחינו כל אלה כי העמודים
147—148—149 מיספורם התבלבל, והדבר כלל אינו פוגם
בתוכן?

ג .׳בל אשה מעריצה פאשיסט׳ *

עטיפ ת טיפר השלג ונג בטב די ח
מתצלומי וירג׳יניה וולף, גרטרוד שטיין, נטא׳לי סארוט

כפי שלמדה הדרה לזר.
גם אם לנסות ולהתחקות אחר ערך סיפרותי, הרי
האימוץ המשעמם ו׳החובבני ׳ללשון העיבריח, מתחת
למפלי מילים, מביא לתחושה של בלוף סיפרותי, המזכיר
את זיופי השירה המודרנית במחיצת שנות החמישים
בארץ, כאשר פרחי משוררים היו מבמבמים מילים בלא
הקשר, תחת כותרות שיריות• זו התחושה העולה מששת
הפרקים של איה.

במקביל לסיפרה של הדרה לזר ראה אור בעיברית
הספר פחד גכהים (בתירגומה של עדית זרטל) ,ספר
המשוחרר מחטו׳טדת ד,תסביכים והתיסכולים הנשיים.
מחברת הספר, אריקה ג׳ונג, מלגלגת על נשים־סופרות,
תלמידות זיגמונד פרויד, והכל בשטף תיאורי -של האוטו־ביוגראפיה
שלה. בניגוד לאוננות המילולית •טל חדרה לזר,
אריקה ג׳ונג אינה מתביישת לציין כיצד אוננה בגיל ,14
ואת דיעותיה על אב׳רי־מין חבולים של פסיכיאטרים.
כפי שהנרי מילר הצליח לשחרר את הגבר ד,מערבי
מיראת־קודש למין ולכל הכרוך בו ובמוסר העוטף אותו,
כן מצליחה לעשות אריקה׳ ג׳ונג לנשים. היא אינה
טורחת לעטוף זאת בעטיפד,־אידיאולוגית של מיניות
ושיחרור, היא פשוט טובעת מטבע־לשון ,״הזיון ד,מרוכסן״
ומסבירה אותו כך היה זה אידיאל אפלטוני.
מרוכסן, כיוון שכאשר נפגשתם נפלו הרוכסנים׳ מאליהם
•כנשיפה אחת כמו מוך של שן־הארי ; לשונות נכרכו
זו גזו ונהפכו לנוזלים ...שמתי לם, למשל, כיצד כל התא־הכויותי
נמוגו כרגע שהתיידדתי כאמת עם נכר, הזדהיתי
עם בעיותיו, והאזנתי ל,קיטורים׳ שלו על אודות אשתו
או נשותיו לשעבר, על אודות אמו, על אורחת ילדיו...״
אריקה ג׳ונג בזה לנשיות המסורתית, בכיינית ונוזלית,
שיצרה התרבות המערבית במשך אלפי שנים, והיא אינה
מנפנפת בכרזות פמיניסטיות לשיחרור־האשה. היא פשוט
עסוקה בעצמה, ובשיחרור אורחותיה ולכן היא מצטטת
בסיפרה בליגלוג רב אנתולוגיה כימעט בלתי־חדל׳ד, של
אימרות־נשים, רובן סופרות, כמו סילביד, פלאת, שכתבה
בשיר על אביה כל אשה מעריצה פאשיפט /המגף
בפרצוף הפרא /הלם הפרא •טל הייה כמוך...״
למעשה אריקה ג׳ונג בזה בוז־תהומי לסוג הגשים

האינטלקטואליות, ואריקה ג׳ונג כותבת מעודי לא
פגשתי ישבן היכול להתחרות בשלד, הוא אומר. והערה
זו גורמת לי לעונג רב יותר מאשר אילו זכיתי עתה
ב,פרם הספר הלאומי׳ .פרם הישבן הלאומי — זה הדבר
שאני משתוקקת אליו. פרס הישבן הטרנסאטלנטי לשינת

אלא שכנראה גישתה של הדרה לזר לישבנים שונה.
איה שלה יושבת על אותיות ולא על ישבן, והולמת
על נשים קטנות ומצוייצות של המאה ה־ 19 הרוקמות,
הלוגמות קפה בסיפלי־חרסינד, רוזנטל, מביאות בסומק
ילדים לעולם, ואפילו קוראות מונוגראפיות. על עולם
הדומה לעולמה של איה, כותבת אריקה ג׳ונג הרשי
לי לזיין את דימוייו, יפתי, הרשי לי לישון בתוך
מיפסקד״.״
כמה מעודד למצוא בעברית את התירגום לסיפרה
של אריקה ג׳ונג, ולדעת שלפחות מתרגמים לעברית
את בעיות האשה במחצית השניה של המאה ה־ •20 מוטב
גם שסופרות־הנשים בארץ תלמדנה מתירגומה של עדית
זרטל כיצד צריכה להיכתב סיפרותן.

שהדרה לזר כה מקנאה בהן, עד שהיא מגסה לחקותו
בעברית: .וכאשר קוראים את סיפרי שתיהן בעת ובעוגה
אחת, דומה כי היצרים־הליטראריים בששה פרקים על איה
הינס התגשמות הפאחדיה של אריקה ג׳ונג על סופרות,
או, כפי שהיא כותבת עליהן נשים הלבושות כסיגנון
בוהמי המקובל על המעמד הבינוני (סנדלי רצועות,
רדידים מבפיקאיים, תכיטיטי־כסף כפריים) ,הם נטפו
מהוגנות, התמצית הנדטמימה של מרובעות...״
פחך גבהים הוא ליגלוג אכזרי וציני על מאהזות־העיניים
הסיפרותיות למיניהן נשים המשתמשות במין
ש־להן לניצול גברים ולשיכוך תאוותן, ואין הן, לעולם,
פתוחות וכנות כמו מבלי לדעת ולהכיר את האווירה
התרבותית בפרובינציה הישראלית, הרי דומה בי ג׳וגג
מפענחת את הכזב, ואי־הפתיחות, ואי־הכנות שבסיפרה
של הדרה לזר.
אריקה ממשיכה במסע־הפרטי שלה, וכותבת לכל
אויר ההיסטוריה נכתבו ספרים כנוזל הזרע, לא כדם
המחזור החודשי והיא איננה מתביישת לאזכר כאשר
תחתוניה מתחלחלים למראה גבר. דומה שתחתוניה
הסיפרותיים של הדרה לזר נותרים לאורך סיפרה יבשים,
סטריליים ובלתי־אמינים. מפולת של אותיות ניבחרות
בסידור למילים, אין בכוחו להביא סופרת לידי סיפוק
יצריה־הסיפרותיים•
בפחד גבהים מצוי ליגלוג עליז גם על הנזירות

יד רוחצת יד

הדרהל 1ר

צאן ברזל

לפני למעלה מ־ 30 שנה הוציאו לאור שלושה סופרים קונפורמיסטים — משה שמיר,
יגאל מוסינזון ושלמה טנאי — קובץ סיפרותי לא־מהפכני, שנשכח מכל, ולא שינה
במאומה את פני הסיפרות העברית, או משתתפיה.
השנים נקפו. מוסינזון הפך ממציא. משה שמיר המיר את אמונתו העיוורת בסטאלין
באמונה עיוורת בפאשיזם עיברי. שלמה טנאי התמיד בסיפרות והפך עסקן־סיפרות בכיר,
שזכה כבר לקרוא את ההחלטות בוועידת אגודת־הסופרים.
מסתבר שהנאמנות, שאותה שומר משד, שמיר לשלמה טנאי, בכוחה להזכיר נאמנות
של בעלי־חיים מסויימים המכשכשים בזנבותיהם, ובמאמר שפירסם במעריב מציג שמיר
את טנאי כאחד החשובים והבולטים שבשירה העיברית החדשה.
חובבנותו של משה שמיר בביקורת השירה הפכה כבר מזמן הלצה מתמשכת, אשר
בינה לבין ביקורודשירה כל דימיון הוא מיקרי בהחלט. בביקורת שיריו של טנאי חרג
שמיר גם מהנורמות של עצמו, והוא כתב הוא מסתכן באי־הרמת־קול, בניקיון מוחלט
של הצבע ...אין טנאי סתם משורר של, החיובי
משה שמיר, הבוחן משוררים במדור־הסיפרות של מעריב בעד לציציות זיקתם הפוליטית
לארץ־ישראל־השלמה, הגיע לדרגות של המעטה מערכו של עמיחי, תוך רימום
נ -מאשפתוודשירה שרבטנים מסוגו של ראובן בר־יוסף. הפעם מגיע שמיר בספקולציה
הביקורתית שלו לרימום שלמה טנאי מעל למשוררים החיים בארץ, והוא כותב עליו:
״רוב המשוררים מכלים את נשימתם (הסיפרותית) ומסיימים את הקשת הגורלית של
עלייה וירידה בכוח יצירתם תוך עשר־עשרים שנה — הרי טנאי אינו שייך למיעוט שאינו
; כן (כזה הוא מושך את ניגון־היחיד שלו, הוא נותן לנו בשנים האחרונות יצירות
בשלות, מעשי־אמן מושלמים...״
וכך ממשיך משה שמיר בגרגרנות הביקורתית שלו, ובהעלאת גירד, תרבותית, תוך
התעלמות מהטרגדיה האישית שלו, שכילתה את כושר־יצירתו ״תוך עשר או עשרים
שנה,״ כשהוא מנווט בעקשנות את רעיו לעט (לא ניתן לומר, רעיו־לנשק׳) בעד למבוכי
הפוליטיקה הסיפרותית, כשהוא מעניק להם תארים, כינויים וציונים־לשבח, אשר אפילו
אותם הזוכים בהם, אינם מאמינים בהם, ומודעים לכך שיד רוחצת יד.

מדד המשוררים
אל נמר של נייר הגיע מאניפסט, שחובר בידי קבוצת משוררים צעירים, המכריזים
בז מרד בכל מוסכמות החברה, התרבות והשירה, הסובבים אותם. מאחר שהמאניפסט
משקף את האווירד-,התרבותית, הוא רצ״ב כלשונו:
השירה שלמדנו בגית־השפר, ואשר מפארת את המורשת, מתה ואיננה עוד.
מאחר שאנו אומנם קשורים למורשת בקשרי חוגה ודת, הרי שבתור פרטים היינו
רוצים לקבוע את יחשנו למורשת על״פי השקפתנו המייוחדת.
כך הגענו למצב אשר בו רוצים השופרים הוותיקים לבפות עלינו לשווא את אותם
מישגים שהם שגו. ולטשטש מראש את אחת הבעיות החשובות ביותר בעינינו, והיא
בעיית המחשבה והאמונה בדורנו.
קיים דור שלם של סופרים, שעדיין אינו מגובש מבחינת המחשבה והדמות,
כתוצאה של חיים קשים. אך לכל אחד דיעה והשקפה המשלימות זו את זו.
דור אנשי־הרוח הצעירים היה עד לארועי שנות החמישים והשישים, וחי אותם
מבלי שיהיו לו דיעות פוליטיות מוקדמות לגביהם, אם המדובר בהזדהות, אם
המדובר בשלילה או בהתנגדות ממשית. זהו דור שזועזע מהלם התבוסה, ולמד לחשוב
ולבחור את דרכו בחיים. דור שהוזנח על־ידי קודמיו, ונותר ״עירום״ וחסר״מגן. רק
לדור זה הזכות להגדיר את זהותו.
הדורות שקדמו זכאים להתכחש לו, לתמוך או לשתף פעולה עימו. מדובר בגורל
הדור שלנו, בגורל סופריו שעליהם מוטלת החובה, בתקופה היסטורית מסוכנת זו,
לגלות מה קרה, מה קורה, ומה הכרח שיקרה.
יתכן ואנחנו נשמעים כדור מבולבל, מודאג, חסר שלווה. אולי כל אלה באו מאחר
ונבצר מאתנו להגשים את חלומותינו.
מציאות לחוד וחלומות לחוד.

מאניפסט־משוררים זד, לא נתחבר בתל־אביב או בירושלים. מחבריו הינס קבוצת
משוררים צעירה בקאהיר, הפועלת למען מיילחמת־דורות גלוייה, ומאבק של ערכים,
בסיפרות המצרית.

מטרידה אותי המחשבה, שמנהלת המועצה לתרבות
ולאמנות, לאה פורת, הקימה גוף, הרוכש ספרים מקוריים
כמו זה של הדרה לזר עבור הסיפריות ועיירות-ד,פיתוח,
ומעודד מו״לים להמשיך ולהוציא־לאור ספרים שאיש,
להוציא את הגברת לאה פורת, אינו רוכש.

״אמנות מושגית״
כלכ משתין כרמת־הנו!לן. פעם היתד, ארץ־ישראל. נחום גוטמן צייר אותה
במיכחול ולא בתיאוריות אמנותיות. דנציגר חצב פסלים שביטאו קונפליקטים תרבותיים
של אותה ארץ־ישראל, שהיתר, פעם.
אחר־כך פרצה המדינה. הוקמו מוזיאונים. נציבות־שירות־ד,מנגנון פירסמה מיכרזים
לאוצרי-אמנות במוזיאונים. אוצרי האמנות רצחו בדממה את האמנות, והפכו ייבואני-
אמנות מעבר־לים. בין שאר האמנויות שהם ייבאו, הם ייבאו גם את ״האמנות המושגית״
— אמנות שלאיש אין מושג מהי, ולכן היא קרוייה מושגית. הם אפילו לקחו כלב־זאב,
שישתין ברמת־הגולן, וקראו לזה ציור. כך הם השתלטו על המוזיאונים והגלריות, וחושבים
שאמנות־מושגית היא אמנות מקורית.
נם זו אמנות־מושגית. אלא שקדם להם, בכמה שנים, צייר יווני בשם פרהיזיום,
ידידו של סוקראטס. הוא השתמש כדוגמן לציורו ״פרומתיאוס״ ברופא אולינתי שבוי,
שאותו רכש בשוק העבדים. פרהיזיוס כפת את הרופא השבוי, וציירו, כאשר בזמן
הציור שורף אחד מעבדיו את גוף הרופא השבוי, ומנקב אותו בברזל מלובן עד שזה
נופח את נישמתו.

אולי הניעה עת שמאחזי־העיניים יחדלו לאחז את עיני העם הטיפש
הזה, שמוכרים לו לוקשים, והוא חושב שזו אמנות.

״המלך אובר׳ ו״מעדיב״
לאחר הצלחה חסרת־תקדים של 40 תסכיתים בהמשכים לתמול שילשום מאת
ש״י עגנון, אשר הושמעו על גלי־האתר, הוחלט בגלי צה״ל לתסכת בסידרה את
הרומן שירה, אף הוא מאת עגנון, העוסק בחיי המהגרים היהודיים מגרמניה בירושלים
של שנות ה־30׳ וד 40 בחוגי סופרים
ומשוררים תל-אביביים נפוצה שמועה כי
המשוררת כת־שכע שייף עומדת־יל-
עורר את אחת משערוריות־התרבות הגדולות
של מדינת־ישראל. מאותם חוגים נרמז,
כי השערורייה עומדת לעסוק בהיקפי־הכספים
ואופני־החלוקה של קרן תל־אביב
ובאופן ניהולה של הקרן • המשורר
יהודה עמיחי עומד לצאת בחודש הבא
לכנס־משוררים העתיד להיערך במכסיקו.
עמיחי יהיה שם אורחו של המשורר אוק־טאכיו
פז • מותו המיסתורי של גדול
משוררי פולין, אנטונין סלונימסקי ()81
בתאונת-דרכים, הביא לתמיהות רבות במערב.
סלונימסקי, בנו של יהודי שהתנצר,
שסבו היד, חיים זליג סלונימסקי מייסד
ועורך העיתון היהודי הצפירה, היה במשך
למעלה מ־ 50 שנה ה״אנפאן טריבל״ בסים-
רות הפולנית, ועמד במריו בתקופות הקשות
ביותר של המישטר הקומוניסטי בפולין
• הצגת מחזהו של אלפרד
ז׳ארי המלך אובו, בתרגומו של עמוס
קינן, על-ידי תלמידי החוג לתיאטרון באוניברסיטת
ירושלים, בבימויו של יוסן! מונדי, זכתה בביקורת נלהבת במדור-הבידור
של מעריב. ובין השאר נכתב המלך אובר של מונדי אסוף נייר-טואלט ירקרק, גל-
גלי־הצלה שחורים למותניו, תחתוני־טריקו ארוכים לרגליו. קופודהאוצר שלו היא קופת
קרן קיימת. אחת החרבות שלו — ,חרב־החרא שלעולם לא נשטפת׳ היא עיתון. למה העיתון
הרביד,חרא 1לדיברי מונדי: בארץ הזאת לעיתון ממד אדיר, אנשים לא קוראים סיפרות, רק
עיתונים.״ מבקרו של מעריב שכח לציין בעיתונו כי חרב־החרא, שאותה שולף המלך אובו
של מונדי מנדנה, עשוייה מכותרות של מעריב.

קיץ חפשי ומשוחרר

טמפוני
או־ ב ה

קולנוע סרטים
ס א טי רהמ טו רפת
על מ טנרפים
סרטים, כך טוענים, סובלים מן הגיל
יותר מכל אמצעי־ניטוי אמגותי אחר. אודך
השמלות משתנה, התיסרוקות והחזיות שונות,
למכוניות יש צורח אחרת, ופילאי
הטכניקה מוסיפים מדי שנה איזשהו תעלול
המיישן כל מה שהיה לפניו. וככל שהסרט
עוסק בבעייה אקטואלית יותר, כך הוא
מזדקן יותר, מוסיפה וטוענת אותה תיאוריה.
מה שעניין את הסב אינו מעסיק
את האב, ומה שמטריד את האב אינו נוגע
כלל לבנו.
כל זה טוב ויפה, ובדרך־כלל אפילו די
נכון. אלא שלכל כלל יש יוצא מן הכלל,
ויוצא מן הכלל שכזה עומד לשוב בקרוב
אל בדי הארץ. שמו: לחיות או לא להיות.
זהו סרט שנעשה לפני 34 שנים׳ כמעט
כל מי שקשור להפקתו עבר כבר מזמן
לעולם שכולו טוב, ולמרות זאת הוא עדיין

הגרמני שקע בתוך אכספרסיוניזם פאטא־ליסטי
מיואש, פנה לוביטש להפקות זוהרות
ומפוארות, שהעידו כי הוא משדר על גל
אחד עם הקהל שלו. סרטים כמו נזאדאס
די־בארי, אן בוליין או כרמן נתקבלו בתשואות
על־ידי ההמונים, ואולי משום כך
היה הראשון מבין הבמאים הגרמניים ש הוזמן
להפעיל כישרונותיו בצד השני של
האוקיינוס.
בהוליווד היה אחד האירופים היחידים
שהתאקלמו במלוא מובן המילה, עד כדי
כך שהשחקנית ז׳נט מקדונאלד, שהופיעה
בכמה מסרטיו, החליטה שלמרות מוצאו,
ההומור שלו הוא אמריקאי טיפוסי. למרות
זאת׳ הקביעה אינה מדוייקת ביותר, כי גם
אם חלק מהלצותיו של לוביטש נושא אופי
אמריקאי, הרי סרטיו הם, בסופו של דבר,
תוצר של בן מרכז אירופה. גיבוריו האופי
יינים הם אנשים המחפשים מעט רווחה
בחיים, ובדיחותיו מייועדות בעיקר להקל
על נסיבות מכאיבות, ותכונות כאלה אינן
אמריקאיות ביותר.
הכישלון היחיד. אולם לוביטש ידע
להלבישו במחלצות הנכונות. דרישות הקהל
עמדו מאז־ומתמיד ברא-ש מעייניו, וכאשר

טמפוני אדנה נותנים
לך הרג שת בטחון וחופש,
תוכלי ל שחות בים
בביקיני, להתקלח,
לרקוד ולרכב על אפניים

לנערות ולבתולות
מתאימים במיוחד
טמפוני או־בה מיני.
לטמפוני. ל.ס מיני
כשר ספיגה ענק
במו לסמפוני 0.11.
האחרים.

היי חפשייה עם ארבה
הטמפון הקטן
שכבש א ת העולם

להשיג בבתי המרקחת,
בחנויות כל בו, בפרפומריות ובסופרמרקטים.

האסיפה הנאצית בוורשה כ״להיות או לא לחיות״
״מה שהוא עשה לשקספיר —
טרי ורענן, ואפילו מסוגל לעורר ויכוחים
היום, לא פחות מאשר ביום שבו הוצג
לראשונה.
הגיחוך שבנאציזם. להיות או לא
להיות הוא סאטירה פראית ומטורפת על
נאצים ועל כיבוש פולין, וקולות רבים
קמו נגדה ב ,1942-בטענה שאין כל דבר
מצחיק במה שהתרחש באותה תקופה במיז-
רח־אירופה. ואף־על־פי־כן, רבים הלכו לראות
את הסרט, וכולם צחקו. אין ספק שכל
מי שיראה אותו היום, גם הוא יצחק, למרות
שאותה תחושת מבוכה, למראה הגיחוך ש*
בנאצים, עשוייה להתלוות גם הפעם לעליצות
הכללית.
מאידך, ההומור והסאטירה היו כלי־הנשק
היעילים ביותר שעמדו לרשות הבמאי
ארנסט לוביטש, ומשום כך בחר בהם כדי
לנגח את העם הגרמני כולו. לוביטש אינו
חס אפילו על אחד מהם .״מעולם לא
האמנתי באגדה של הגרמנים הטובים הנאלצים
למלא פקודות, וההיסטוריה הצדיקה
אותי,״ הסביר לוביטש, אחרי המילחמה,
את הסיבה לגישתו בסרט. והוא בהחלט
יודע על מה הוא מדבר.
לברוח מהמציאות. לוביטש הוא
יליד ברלין, בנו של סוחר־אריגים יהודי
שהיגר מרוסיה בסוף המאה הקודמת. ארנסט
הצעיר פנה, בגיל ,19 לקאריירד. בימתית,
נימנה תקופה קצרה עם להקתו של מאכס
ריינהרדט, ועבר אחר־כך לשחק בסרטים.
קומתו הנמוכה ומיזגו התוסס הבטיחו לו
במהרה תפקידים קומיים בולטים בסרטים,
אבל ברגע שהגיע למסקנה כי. המיגוון
שהוא מסוגל לגלם מצומצם מדי, העדיף
בימוי על מישחק.
כל זה קרה עוד לפני מילחמודהעולם
הראשונה. תוך כדי המילחמה התמחה
לוביטש בסרטים מן הסוג שעזר לקהל
לברוח מאפרוריות המציאות, ולאחר חתימת
חוזה ורסאי, שעה שחלק מן הקולנוע

במאי לוכיטש*
לצחוק מהיטלר?
במערכת המוסכמות שבה האמן הסובל
נלחם תמיד במיפלצות מוצצות־סיגרים כדי
להשיג את המימון הדרוש להעלאת פירות
דימיונו הקודח על הבד, ניצב לוביטש
בעמדה שהביכה את הכל: מצד אחד, אדם
שעמיתיו מתפעלים מכישוריו הנדירים, מן הידע העמוק שלו ומן השלמות שבעבודתו :
ומצד שני, העיתונות המעקמת אפה בעדינות.
אבל, אפילו עיתונות זו לא יכלה לש לול
ממנו מה שכונה, במשך הזמן ,״מגע
לוביטש״.
מגע לוכיטש. מה זה? ובכן, הגדרה
מדוייקת אינה קיימת. לכל היותר, אפשר
להדגים. עבור בילי ויילדר, השותף לכתיבת
התסריט של נינוצ׳קה ומעריץ נלהב של
לוביטש, הדוגמה ל״מגע הקסם״ הזה היא
צמד סצינות מאותו סרט. בראשונה, הקו־מיסארית
חמורת־הפנים מביעה שאט־נפש
מכובע אופנתי דמוי־סיר, שניבט אליה
מחלון־ראווה פאריסאי. בשנייה, הקומיסא־רית,
שספגה כבר השפעה מערבית, מגרשת
את כולם מן החדר, ומוציאה מהארון אותו
כובע עצמו ומתבוננת בו בערגה• וזה מסביר,
יותר מעשרות דפי־דיאלוג, את השינויים
שחלו בגיבורת הסרט.
היטלר: יחי אני: לוביטש עצמו
נתן דוגמה אחרת, שאותה לא הכניס לסרט.
״תארו לכם קבצן בפינת־הדחוב. עובר־אורח
מטיל מטבע־זהב לכובעו. הוא רץ
לצורף לפדותו, והצורף מגלה שהמטבע
מזוייף. הקבצן מאוכזב, אבל מתנחם בברק
הזהב. הוא פונה ליצאנית בפינה ממול,

היטדר המדומה ופמלייתו
— אנחנו עושים לפולין !״
הבין שמצפים ממנו לקומדיות, הוא עשה
רק כאלה( ,למשל, צרות בגן־עדן, נינוצ׳קה
ועוד) ,והפעם היחידה שבה סטה מ״דרך־
הישר״ ,בסרט בשם האיש שהרגתי, היתה
גם הפעם היחידה שבה נחל כישלון חרוץ.
החוש המיסחרי שלו זכה בהערכה גדולה
עד־כדי־כך שהוזמן לכהן, במשך שנים אחדות,
כמנהל-המפקח על חברת פאראנזונט,
תפקיד שכידוע אינו מייועד לאמנים. ומאחר
שכך׳ זכה בתגובות בהתאם גם מצד הביקורת,
אשר במשך שנים רבות (עד לפני
זמן לא רב) התייחסה אליו כאל אדם
וולגרי, המוני, חסר־טאקט וממוסחר.

ומבקש לבלות עימה את הלילה. למחרת
בבוקר, מסתבר לו שהמטבע אבד, כנראה
נפל דרך חור בכיס־מיכנסיו. היצאנית פוצחת
בטרוניות ובאיומים, והקבצן מרגיע
אותה: מה את מתלוננת, זה היה במילא
מטבע מזוייף.״
ומי שרוצה להמשיך ליהנות מ׳,מגע
לוביטש״ ,ימצא דוגמות רבות לכך בלהיות
או לא להיות. השלד העלילתי של
הסרט מספר על להקת־שחקנים פולנית
* מאחוריו יושב :
הגרמני אמיל יאנינגס.

שחקן־התיאטרון

הווולוז הזה ס

המפריעה למרגל נאצי להעביר מימצאיו
לידי הגסטאפו. זאת, תוך בדי בך שאנשי
הלהקה מתחזים בנאצים חיים׳ ומשחקים
במציאות תפקידים שנאסר עליהם לגלם
על הבמה. למן הרגע הראשון מתבלבל
בסרט הגבול שבין המציאות לבמה, והצופה
תמה לא פעם אם הוא ניצב לפני מציאות
או הצגה.
המונולוג היהודי. בסצינה הראשונה,
למשל, רואים קצין נאצי חוקר ילד ומפתה
אותו שילשין על אביו. לחדר נכנם היטלו*.
כולם קמים על רגליהם, מרימים ידיים
ומכריזים :״חייל (יחי) היטלר,״ ואילו
היטלר משיב :״יחי אני !״ ואז נשמע קול
המבקש מכולם להפסיק. מסתבר שמדובר
בחזרה על הצגה, והבמאי מתלונן שהיטלר
אינו אמין די הצורך .״הוא צריך להיראות
כמו בתמונה על הקיר,״ קובל הבמאי.
״אבל זו התמונה שלי,״ משיב השחקן.
״אז גם התמונה אינה אמינה,״ קובע הבמאי.
כדי להוכיח שאין זה כך, יוצא השחקן
בתילבושת מלאה לרחוב. המונים מצטופפים
סביבו. האומנם הגיע היטלר לווארשה עוד
לפני פרוץ המילחמה? ואז מתקרב ילד
אל האיש בעל השפם הקטן, ומבקש :
״אפשר לקבל חתימה, מר ברונסקי?״ (זה
•שמו של השחקן שצריך לגלם את היטלר).
זהו. בכל פעם שנדמה כאילו מדובר
בהצגה, מסתבר שזו מציאות.

מה שעשו לשקספיר עושים ל

פולין.
אבל מעבר למילחמה, לנאצים
או לכיבוש, לוביטש נשאר לוביטש —
סאטיריקן שדרש, כדברי ויילדר ״שכל
סצינה תגלגל את הצופים מצחוק.״ הוא
מפזר הברקות ביד רחבה לכל אורך הסרט.
״מה שבעל אינו יודע, לא מזיק לאשתו,״
אומרת מלבישה לגבירתה השחקנית, המפלרטטת
מאחרי גבו של בעלה עם טייס
צעיר ונאה .״מה שהוא עשה לשקספיר
אז, אנו עושים לפולין היום,״ קובע קולונל
נאצי, הנשאל לדעתו על שחקן שראה על
הבמה לפני המילחמה. וכאשר מישהו מציע
לשחקנית הראשית לשמש כמרגלת לטובת
הנאצים, היא משיבה :״גילמתי פעם מרגלת
על הבמה.״ ״האין זה מרתק?״ מתלהב
המציע .״אמנם כן,״ משיבה השחקנית.
״בסצינה האחרונה הוציאו אותי להורג.״
׳לוביטש, שהאשים תמיד את חבריו״
למיקצוע בעריכה עצלנית, מדלג כאן קדימה
בסיפור, כשהצופה נאלץ לדהור אחריו,
ולהשלים לעצמו אותן הסצינות שלוביטש
לא סיים משום שהן ניראו לו מובנות־מאליהן.
דמויותיו של לוביטש לעולם אינן
מצהירות על כוונתן לעשות משהו. הן
פשוט עושות זאת, ולכן סרטיו הם בדרך־
כלל סידרה של אירועים אשר דימיונו של
הצופה חייב לקשור לעלילה מגובשת ורצופה
,״מי שיעז לומר כי מצא תמונה אחת
מיותרת בסרט של לוביטש, הוא שקרן,״
מכריז פרנסואה טריפו.
השחקנים המבריקים. להשלמת
התמונה, יש להזכיר בנקודה זו את השח קנים.
ג׳ק בני לא עשה אומנם מעולם
קאריירה גדולה בקולנוע, אבל היה אחד
הקומיקאים המפורסמים ביותר של הרדיו
האמריקאי, ומי יודע, עם במאי כמו לו-
ביטש, או לי היה כובש גם את מסך־הכסף.
באן, בדמות שחקן שחצן אבל אמיץ, אוהב
את מולדתו כימעט כמו את אשתו, ואת
אשתו כימעט כמו את עצמו, הוא מוצץ
את הלשד מכל הברקה שבתסריט.
מולו, קארול לומבארד, הבלונדית המטורפת
שהיתה אולי הכישרונית שבקומי־קאיות
של הוליווד בשנות דד ,30 ואשר
נהרגה בתאונודמטום עוד לפני שיצא הסרט
לאור (משום כך בוטל הרפליקה בסרט,
ישבה שאל בני את לומבארד :״מה
כבר יכול לקרות במטוס הקסם ודד
כישרון של שחקנית זז לא מצאו להם עד
היום אח ורע. דברים דומים אפשר לומר
על כל שחקני־המישנה בסרט זה, שהכימיה
המיוחדת של לוביטש הדביקה כנראה
את כולם.
ולאן מובילה כל הדהרה המטורפת הזאת
של להיות או לא להיות? אצל לוביטש,
כמובן — חזרה אל הבמה. השחקן ניצב
שוב מול הקהל, והרפליקה האחרונה שכחה
בעצם את המילחמה ואת הנאצים. האומנם?
השחקן שעל הבמה מסיים במילים: להיות
או לא להיות?
נכון שזח מצחיק. אך אין ספק שמילחמת
העולם השנייה אינה נושא מצחיק. האומנם
מותר להקל בה ראש? זוהי שאלה שבל
אחד יצטרך להשיב עליה לעצמו. תשובתו
של לוביטש נמצאת על המסך, ומי שרוצה
יכול אפילו למצוא בה את הצחוק, שהוא
הדרך היחידה להתגבר על זוועות שהן
מעל ומעבר לבינת האדם.

סו סו לאיחוד
הנויעופחה
א ני רקאשה (סטודיו, תל-
אביב, צרפת) — יש כאן חומר
לתריסר סרטים לפחות, שאת
בולם עשו כבר קודם, בצורה מוצלחת הרגה יותר.
גיבורת הסרט (אני ז׳ירארד) היא אשה־רופאה״העוטדת
בראש מחלקה בבית״חולים מודרני. בתוקף תפקידה היא
מטפלת באחרים בהבנה רבה, עד שמסתבר לה כי נפגעת
בעצמה ממחלה ממארת. אבל זה רק חלק אחד של
הסיפור. הגיבורה היא גם אשה משוחררת שהסכימה, לפני
שנים, יחד עם בעלה, שלכל אחד מהם מותר לנהוג חירות
מינית מוחלטת .״איזה מין עולם זה, אם אשה אינה
היא קובלת, כשיכולה
להתרומם מזמן לזמן להנאתה
שואלים אותה, באחד הבקרים, היכן היתה כל הלילה.
אחר־כך יש בעייה עם הילדים. הבן, הצופה באמו המת-
אמבטת בעירום, מתקשה ליצור יחסים עם המין הנגדי,
ודורש תשומת־לב מהורים העסוקים מדי בשגרה היומית.
כל זה נפתר, בשעה טובה, כשהגברת נופלת למישכב
(עובדה ברורה למן הרגע הראשון, לפי ההדגשה על מיספר
הסיגריות שהיא מעשנת, והשיעולים המתלווים אליהן).
המחלה שבה ומאחדת את הבעל, את האשה ואת הילדים,

אני ז׳ירארדו: להתרומם להנאתה
ומגרשת את המאהב. האהבה חוזרת לשכון בבל. ובכתובת
האחרונה, מבשרים שאפילו הסרטן נרתע מפני איחוד-
הלבבות והרופאה, בבוח״רצונה ממשיכה לעבוד במרץ.
סינדרלה והסוציאליזם
צלילי חצות (אסתר, תל-אביב,
אנגליה) — סרט זה ממלא פונקציה
שהיתה פעם חיונית לקיום
הקולנוע: המצאת עולם בידיוני שאמור להשביח, לשעתיים,
את המציאות העגומה. וזה בדיוק מה שעושה
הבמאי בריאן פורבס, בנטלו את אגדת סינדרלה, אותה
הוא מגיש בכמת שיפוצים קלים על רקע תיפאורות מהודרות,
תילבושות-פאר ונופים מרהיבים. דיאלוגים הומוריסטיים,
פיזמונים קלילים וקמצוץ של ביקורת חברתית,
משלימים את התמונה.
הסיפור בולו ממוקם במדינת אאופוריה (פירוש המילה
בעיברית: תחושת-הנאח עילאת) ,ופורבס העביר
את מרבז״הבובד שלו לחצר״המלובה, המאוכלס במלכים,
נסיכים, יועצים ושרים שיצאו כאילו בולם מתוך דפי
עליסה בארץ־חפלאות. הם מחווים את המטרה לחיצי-
הביקורת הצנועים, אולי משום שחטיכסיות, היוחסין והבדלנות
של האצולה אינם נושאים המסעירים היום איש
(עובדה: הסרט הוצג לפני מישפחת המלוכה הבריטית,
שנהנתה ממנו מאד) .ואשר לעימות של שיקולי מדינה עם
שיקולי הלב, הוא הלך מן העולם יחד עם השושלת
ההאבסבורגית.
אבל בל זה אינו חשוב. העיקר שבמשך שעתיים יבול
הצופה לשטוף את עיניו במראות-פלא של ארץ אגדית,

צ׳מברלין ומור: הנסיך המרדן
וליהנות מהופעת שחקנים״ השולטים— במלאכתם בשלמות
הראוייה להערצה. עידבון הסיפור, המדגיש את ההומור
על חשבון הכשפים, מקל על הזדהות עם הנעשה על הבד,
ופיזטוני האחים שרמן, גם אם אינם שיא המקוריות,
נעימים לאוזן ומוגשים בחיתוך דיבור שיכול לשמש תחליף
לבל שעור באנגלית.
הדפתקות באולפן דיסני
אי בפיסגת העולם (חן, תל-
אביב, ארצות״הברית) — יש אגדות
ילדים משובבות נפש (ראה
צלילי חצות) ,ויש אגדות שמוטב שלא להרהר בהן פעמיים,
שמא תיחשף כל הסכנה שבהן. תוצר חדש זה של אולפני
וולט דיסני שייך לסוג השני.
המעשה, במקור, יכול להזכיר כל ספר של ז׳ול ורן.
לורד אנגלי יוצא בחברת חוקר״קוטב לחפש אחר בנו שהלך
לאיבוד אי-שם בשלגי הצפון. המסע נערך באמצעות כדור-
פורח ממונע, ובסופו מגיעים ל ...כאן מסתיים ז׳ול ורן
ומתחיל ג׳יימס הילטון. כי הלורד, החוקר וממציא הכדור-
הפורח מגיעים בעצם לשאנגרי-לה (ארץ־הפלאים של האופק
האבוד) של הצפון. באן שוכנים ויקינגים ששרדו
עוד מן הימים שלאחר גילוי יבשת אמריקה, והקנאים
מאד לשמירת.אורח־חייהם, ומשום כך חם חוששים להניח
לאלה המגיעים אל חופיהם לשוב לחיק העולם. בדרך יש
גם תיזבורת למלוויל (הבן נעלם כשהוא מחפש את האי
שבו באים הלווייתנים למות) ,תיזבורת למיתלוגיה הגרמנית
(ליפהפייה התורנית קוראים פראיה, כשמה של
אלת הנעורים) ,ואפילו למלתעות, כאשר לווייתנים תוקפים
את הגיבורים המנסים להימלט מגן-העדן הצפוני.
בל המעשייה הזאת מעוררת שאלות מסובכות למדי על
יחסים בין תרבויות שונות, או על משמעות הקידמה,
ומספקת לחן תשובות שדופות לחלוטין: האידיאל של
הבן האובד הוא עדיין להשתלב, אחרי כל הרפתקותיו,

דק מרין: פרימיטיבי וחמוד, פרימיטיבי ורשע
בעולם־הבספים של אביו (הברכות של עולם זח נשקפות
מדי-יום בעיתונות); וכל מי שאינו שייך לעולם זה הוא
פרימיטיבי וחמוד, במיקרה חטוב, או פרימיטיבי ורשע,
במיקרה הרע (ואז הוא ממילא מתחסל).
מי שמוכן להיסחף בהרפתקון 5חדימיוניות, המצולמות
היטב באולפן, מבלי להציץ במה שמתרחש מאחווייחן,
אולי ישבע נחת. אבל מוטב שיזהיר את ילדיו כי העולם
מסובך קצת יותר מכפי שהוא נראה בסירטי דיסני.

7/77

חגיגות הגולני וה1ידברגים
נראה, שכאשר מתרחשת יריבות מיקצו־עית
בשו־ביזנס, אז זה הולך עד הסוף,
הרבה מעבר לתחום המיקצועי גרידא. זה
גם מה שקורה, למשל, בזמן האחרון בין
הבמאים מנהס גולן ויואל זילברג שגם
סרטיהם, לופו בניו־יורק של גולן וקוני
למל בתל־אביב של זילברג, רצים עכשיו
במקביל על אקרנינו.
העניין התחיל מזה ששניהם רצו להוסיף
לשם הסרט — כל אחד לשלו — את שמה
של העיר ניו־יורק, אבל היות שבשני הסרטים
יש חלקים •שצולמו בגיו־יורק, זכה
בסופו של דבר גולן, וסירטו נקרא בשם
המפורש. בכל זאת, ניו־יורק זה לא סתם
תל־אביב.
השלב השני במאבק הפיסגה היה על
מועד הצגת הבכורה. וגם הפעם הקדים
גולן, ויצא עם סירטו שבועיים לפני זיל-
ברג, מה שלא מפריע להם לרוץ במקביל.
אבל לשלב שלישי ביריבות הזאת לא ציפה
זילברג. עד שהתקבלה בביתו ההחלטה
להשיא את בנו ובתו — מנישואיו הראשונים
— באותו יום עצמו, בחצר ביתו שבי
אפקה.
הם קבעו את מועד החתונה ל־ 24 בחודש
זה, וניגשו להזמין את הקייטרינג להכנת
הכיבוד. והנה, כאן ציפתה לו הפתעת־חייו.
האשה האחראית על שירות הקייטרינג
הודיעה שהיא תפוסה לאותו יום. ומי
הקדים אותו גם הפעם, אם לא מנחם גולו,
המשיא את בתו ואשר דאג, בעוד מועד,
לשריין לעצמו את שירותי הקייטרינג
לאותו יום ממש ו
בלית ברירה נאלצה מישפחת זילברג,
לדחות את מועד החתונה בשלושה ימים,
גם לנוחיות האורחים, שהם פחות או יותר
די משותפים לשתי המישפחות.
בנו של יואל, גיא בן ה־ 24 וחצי, לומד

מי שהפך בשבוע שעבר גיבור לאומי
ופקד על הכוח שחילץ את חטופינו מאנטבה, ,
קצין חי״ר וצנחנים ראשי תת־אלוף דן
שומרון, היה מאז־ומתמיד חלומן הכמוס
וגם הלא־כל־כך כמום של בנותינו היפות,
שרבות מהן כלל וכלל לא היו מתנגדות,
להיפך, להיחטף על־ידו.
מאז הדיווח האחרון שלי לפני חודשים
אחדים, על הרומן של שומרון עם פצצה
בחו״ל, אשר אמורה היתה להגיע לארץ
לאחר רומן־בזק בין שלושה ימים שהתפתח
ביניהם בחו״ל הוצפתי בפניות נואשות
בסיגנון :״אני כבר מיואשת !״ או :״חבל
שהוא מתחתן, היתה לי מישהי נהדרת בש בילו,״
וכר וכף.
אז ראשית, ברצוני להרגיע את כל הדא־גניזת
ולבשר, שהפצצה מחו״ל אומנם
נחתה בישראל, כמתוכנן, אולם בביקורה
זה התברר לו לשומרון שזה לא זה מה
שהוא בדיוק מחפש בחיים. רק שלא תקבלו
עליו רושם מוטעה שהוא כל־כך קשוח.
הילדה היחידה שמצליחה, בינתיים, לעורר
בו התרגשות אמיתית היא בתו בת החמש,

רות גולן וחיים עדאקי
הטוב שביריבות
ארכיטקטורה בטכניון, והוא נושא לאשר׳
את סימה זומר בתו של מנהל מחלקת־החיגוך
בעיריית רמת־גן. הבת, עירית,
סיימה את סמינר הקיבוצים, ותעבוד בשנה
הבאה בתור גננת. היא מתחתנת עם בחיר״
ליבה גכי גולן (אלא מה ו) ,תלמיד בית־הספר
להנדסאים. החתונה העליזה והכפולה
הזאת תיערך, איפוא, ב־ 27 בחודש זה.
ואילו החתונה שתיערך בתאריך המקורי,
בנוכחות כל עולם הסרטים הישראלי, היא
זו של רותי גולן, בת ד,־ ,22 סטודנטית
בפקולטה לפסיכולוגיה באוניברסיטה ה־

עיברית בירושלים, שתינשא לבחיר־ליבה
היי סעדא קי, סטודנט למיזרחנות באוניברסיטת
תל-אביב. דודו של עדאקי הנ״ל
הוא אותו עדאקי מפורסם מחבורת־האש,
ידידו של משה דיין, העוסק בריצוף
אמנותי וגם ריצף את כל החצר המפורסמת
של דיין שבצהלה.
השניים יינשאו כמתוכנן, וכעבור שלושה
ימים יעברו כל האורחים לבית השכן,
גם כן באפקה, לחגוג עם מישפחת זילברג
את נישואי הילדים. וכך יצא מתוק מעז,
ותשרה השימחה במעונם.

דן שומרון

ה פי ג מ ליון ש ל דו רי ת
בחיי שאני כבר יוצאת מדעתי, עם
פרשת־האהבים האין־סופית הזאת. זוכרים,
לפני זמן קצר דיווחתי לכם על סיום הרומן
המרתק בן השנתיים בין מיילן סטולו־בצקי,
איש החיים היפים, לבין חברתו
החיילת החיננית דורית כהן, ובכן, מה
שקרה מאז. כד קרה.
ראשית לכל, רק בשביל ההשכלה הכללית,
כדאי בהחלט לדעת שמייק גילה אח

דורית כהן ומיירן סטולוכצלוי
החן שבגילוי

דורית עוד כשהייתה בת ,17 וכזאת קיבוצ ניקית
קטנה ותמימה. הוא שם עליה עין
מכוונת וקבע: הפצצה הזאת תהיה שלי!
אמר, ועשה, אבל לא לפני שהוא אמר לה
כבר אז :״בובהל׳ה, את עוד תהיי אצלי
מלכת־יופי.״ וגם הפעם — אמר ועשה.
תוך שנתיים מההכרזה הדרמאתית הנ״ל
הפכה דורית סגנית מלכת־החן, ויצאה לייצג
את ישראל בתחרות מיס־יוניברם בטוקיו
שביפאן.
אלא שהחזרה שלהם, היתד, ממש מהסרטים.
מייק, שיצא בשליחות מטעם?וופל־תורם,
החברה שהוא משמש איש יחסיה,ציבור
שלה, להביא את הצבא האמריקאי
החונה באירופה לנפוש בישראל. כמו שהוא
מגיע ללוד, את מי הוא רואה מחכה לו שם?
ניחשתם נכון — את דורית בכבודה־ובעצמה.
אבל הם לא הספיקו לבלות הרבה
ביחד, כי כעבור שבוע קצר היתד, דורית
צריכה כבר לנסוע לטוקיו. היא התקבלה
שם בכבוד והדר, בילתה, נהנתה — וחזרה
ביום השישי אחרון.
כאן הכין לה מייק קונטרה בצורת כרטיס
טיסה אכספרם בקו תל־אביב—אילת. ישר
למחרת׳ בשבת בבוקר, המריאה דורית במטוס
פרטי אל מייק שלה, שהמתין לה
בכיליון־עיניים, והביאה לו יחד עם עצמה
קימונו מקסים, שזה היום המילה האחרונה.
בקיצור, מאז שדורית חזרה היא בכלל
הפכה בחורה בסטייל, יעאני, אשת העולם.
וזה כולל שעון קארטייה על יד שמאל,
צמיד־זהב עם מפתח־העיר של טוקיו על
יד ימין, מישקפיים כריסטיאן דיור, כובע
א־לה פייר קארדן, ממש ויטרינה מהלכת.
וכך, כל השבת הם בילו בנלסון וילג׳,
חרשו את מימי ים־סוף בספיד־בוט החדישה
של איצירן דנין, ומי שלא ראה אותם
יחדיו לא ראה זוג מאושר מימיו.
מישהו מכיר סיפור פיגמליון יותר מוצלח?

מכירים את הפיזמון־החוזר ״ומשה היכר,
בסלע, וייצאו ממנו מים 1״ ובכן, באילת
שרים היום אותו פיזמון עצמו, אבל בשינוי
קל, ועל משה ינו ק א :״ומשה היכה
בסלע (האדום) ,ויוציא ממנו כסף.״
כי מאז שהינוקא הנ״ל הגיע לאילת,
לפני כתישעה ירחים, הוא הצליח להוציא
את מלון הסלע האדום מינקותו, ולהפוך
אותו מקום־הבילוי החביב ביותר על הבוהמה
התל-אביבית הנופשת באילת.
תישעה חודשים תמימים עבד קשה,
עד שאמר ״די!״ ובשבת האחרונה הוא
צרר את צרוריו, והחליט לצאת לכמה
חודשי־מנוחה טובים, על־מנת לחזור אל
האידיאל הישן שלו, הציור, ולהיכנס שוב
לתמונה.
אחרי הכל, כמו שינוקא ירד לאילת,
הוא הזניח את תל־אביב. ולכן, אתם יכולים
כבר מהשבוע להתכונן לסידדת המסיבות
שהוא מכין לתל־אביבים הזגוחים
שלו. בכל פעם רק 75 איש, כדי שלא
ייפלו בערב אחד כמה אלפים. אבל רק
אל תחשבו שינוקא, הקשור בכל נימי
נפשו לסלע מחצבתו, יעזוב הכל סתם ככה
מאחוריו ויעלה צפונה בלי שום נקיפות־מצפון.
קודם־כל
הוא דאג לביים הצגת־בידור
חדשה במועדון, הכין צוות בדרנים חדש,
ורק אחרי שהוא ראה את ההצגה בפעם
הראשונה, מהצד של הקהל, החליט שאפשר
לעזוב בלי דאגות. אפיה, אשתו
של פ פו תמשיך את הפעילות, תחת
עינו הפקוחה מרחוק.
״דבר אחד הבטחתי לפפו ולא קיימתי,״
סיפר לי משה ינוקא רב־הפעלים .״הבטח תי
לו שאני אצליח לסגור לו את ח־מלון,
ולא הצלחתי.״ אבל לעומת זה הוא

המתח שבצייד
מנישואיו לאשתו־לשעבר מירי, המשרתת
כיום בקצינה בחיל־האוויר.
מפי שירות הריגול־הגגדי שלי שמעתי,
ששומרון בן ה־ 38 נראה לאחרונה בחברתה
של דיילת חתיכה, שאת שמה הוא שומר
בסוד, אבל מה שבטוח זה ששיתוף־הפעולה
בינו לבין הכוח האווירי הדוק ביותר, בכל
התחומים.
מכל מקום, גם הפעם נראה שזה לא
בדיוק זה, וכל אמותינו היהודיות חובבות־השידוכים,
אשר מחפשות עבור הגיבור התורן
שלנו כלה, יכולות להמשיך בחיפושים
במלוא המרץ• עכשיו, אחרי שהקצין הצעיר
והפנוי זכה בפירסום ובתהילה בארץ ובעולם,
אני רק יכולה לייעץ לכל אלה
שעדייו לא אמרו נואש, לצאת בכל־זאת
למירוץ־המשוכות בדרך לציד הרווק המבוקש
ביותר בצה״ל. וכל עוד לא חטפה
אותו מישהי באופן רישמי, כל האופציות
פתוחות.
כן הצליח להוריד 12 קילו במישקל, וגמר
אומר בליבו שכמו שהוא פיתח את אילת,
הוא יתחיל מעכשיו לפתח מחדש את
תל-אביב, ופירושו של דבר שאפשר להתחיל
לצפות להפתעות.
אותי מכל מקום, הוא כבר הצליח להפתיע
בדבר אחד. כי בכל תישעת החודשים
שהוא בילה באילת הלוהטת והדחוקה לא
היתה לו אף אהבה רצינית אחת ואפילו
לא איזה רומן ראוי לשמו. לכל המעוניי־נים,
האהבה האמיתית של עוקא היא
דווקא תל־אביבית אחת שמוצאת חן בעיניו
כבר הרבה זמן, אבל את שמה
הוא שומר בינתיים בסוד.
הרמז היחידי לתעלומה הזאת יכול
להתרמז מכך שינוקא החליט לקרוא ל־תערוכת־הציורים
החדשה שלו ״תערוכת
האלף,״ עם תוספת של האותיות אם.קיי.
ולמד, אם.קיי?.זה פשוט מין קמיע כזה,
אם אתם יורדים לסוף דעתי.

*1.ד*״ו1רזזו1 1 —1

1111111.111111111111111111

1111111181

לנעילת המקלט, אזניות
אינדיבידואליות ויוניזציה לשפור
איכות האויר 7 .שנות בחירה
כמוצר הנבחר ו־ 20,000ו מקלטי
־אמקור׳• בכל רחבי הארץ הם עדות
נאמנה לאיכותו של מקלט׳אמקור׳־.
תוכל לסמוך עליו בזמו המשחקים
האולימפיים -וגם לאחריהם.

החפירה לאחור מתקרבת לקיצה;. .לגפודט אי העגל ם מאמצים
ש§יריהם כתבי הטלוויזיה עומדינז ד^ובים עם|מצלמותיהם
§? להנציח את מאורע השנה -האולימפיאדתבמונטריאול !
ואנו נדאמקור״ משתדלים שאתה, הצופה בבית תקבל את הצילום
האמין, הברור והחד ביותר של המשחקים האולימפיים, בטלוויזית
אמקור טרגזיסטודציה מלאה לפעולה אמינה, טיונר אלקטרוני
לקליטה מהירה ומייצב תמונה אוטומטי לחדות ובהירות.
לאלה הוספנו חידושים שהם בלעדיים ל־אמקור״ :מפתח
מפיצים

וסוחרי וטוען
מורשים

יו*וווגי״?
י:׳* 37