גליון 2035 מתאריך 1 בספטמבר 1976

יום אפ ש טיין
הבנקא שהמישטרה
ושדת בו שהיה

מנקס, שנשפט בשעתו לשש שנות מאסר על חלקו
בפרשת רצח הד״ר ישראל קסטנר, טען השבוע
בראיון עם כתב ידיעות אחרונות, שלמה נקדימון,
כי אברי אלעד גילה לו בכלא שהסגיר את אנשי
הרשת למצרים, משום שפחד מחבל התליה.

מלכד העובדה כי זוהי עדות-שמיעה, שאין
לה כל תמיכה, עוררה תמיהה גם העובדה
שמנקב כהר לפרסם גילוי זה דווקא י
עכשיו, ולא גילה את סודו לפני שהפרשה
צפה ועלתה מחדש כעיקבות פירסום
סיפרו של אלעד.

בינתיים מנהל אברי אלעד בארצוודהברית מערכה
משלו לטיהור שמו. הוא מרבה להופיע בחוגי־בית של
ישראלים, ולהרצות בפניהם את גירסתו־שלו
על הפרשה.

הסערההבאה:
״ציגעת הפרט,,
לעיתונות צפוייה מילחמה על חרותה,
שתעמיד כצל אה את המשכר הגדול
שפרץ עם חקיקת ״חול, לשון הרע״,
לפני 11 שנים.
באיצטלה של שמירה על ״צינעת הפרט״ מתגבשת
מזימה לחוקק בארץ חוק דראקוני, שיחסל שטחים
נרחבים של חופש־העיתונות ויכניס אותה כולה
לכותונת־כפייה. אחת התוצאות: צימצום דראסטי של
יכולתה של העיתונות לטפל בפרשות־שחיתות.

קרוב לוודאי שסכיכ יתמה זו יתפתח אחד
המאבקים הקיצוניים כיותר שנערכו
כמדינה אי-פעם.

דרוש:
שופ טי ם עדיווים
עם פרישתו לגימלאות של נשיא בית־המישפט העלית,
שימעון אגרנט, מתחילה עונה ממושכת של החלפת
שופטי בית־המישפט העליון.

כשנים הקרוכות יגיעו שיכעה מכין
11 השופטים העליונים לגיל־הפרישה,
ויהיה צורר למלא את מקומותיהם.
כצמרת המערכת המישפטית מעורר הדבר
דאגה חמורה, כיוון שקיים מחסור בולט
כיותר כמועמדים כעלי־דמה, המסוגלים
למלא תפקיד כביר זה.
המועמדים צריכים לבוא מבתי־המישפט המחוזיים,
מציבור עורכי־הדין ואולי גם מן הפאקולטות
למישפטים של האוניברסיטות.

מטילי
ב גי לו ״ מוגן
גילוייו של יוסף מנקם, מי שהיה בשעתו שכנדלכלא
של האדם השלישי אברי אלעד, כאילו התוודה
באוזניו האדם השלישי כי הוא שהסגיר למצרים
את רשת־הריגול בשנת , 1956 התקבלו בספקנות
מרובה על־ידי חוגים הקרובים לפרשה, כולל נידוני־קהיר
עצמם.

בי טו ח במידי! ל״
למארג! המינגוו
ביטוח מקיף נגד בל תאונה אפשרית,
פגיעה או מעשה־חבלה, על סכום
כולל של מיליון ל״י, נעשה לדוגמנית־הצמרת
האמריקאית מארגו המינגווי,
למשך שלושת ימי שהותה כישראל.
מארגו, נכדתו של הסופר ארנסט
(״למי צילצלו הפעמונים׳׳) המינגווי,
נרכשה כסכום של מיליון דולר כדוג;
מנית המפרסמת בושם חדש של חכרת
״פכרג׳ה״ .חכרה זו היא המביאה
אותה לישראל ב־ 10 בספטמבר, לכינור
פירסומי בן שלושה ימים. כי־התאפשר
רק אחרי שסוכני
הישראליים ביטחו את הדוג*
נעות טל־כיטוחיס, אצל
מנורה״ ,כסכום של

עוד קצין פפיר
דעיו־ית ת ד ־ אפיפ
קצין בכיר נוסף, העומד לפרוש משירות־קבע
בצה״ל, עשוי להצטרף למנגנון עיריית תל־אביב,
נוסף על תת־אלוף פינחס (״פינייה״) להב, קצין־
תחזוקה ראשי לשעבר, שהשתחרר השבוע מצה״ל
והחל לכהן כמנכ״ל שירותי העירייה.
כדרגת הקצין הנוסף הוא קצין
אלוף־מישנה, העומד להצטרף לעירייה
על תקן של יועץ מייוחד לראסרהעיר,
שלמה (״צ׳יצ׳״) להט.

ח ״ ל צה׳יד ו 0ח ך

יופקו מי

3ימעד סיפון

ע ד מי בצעאנטבה

אוניה -ונ עלם

למרות החלטתה של ממשלת ישראל
לשתף פעולה רק עם חכרת ״האחים וורנר״
בהפקת סרט על מיכצע יהונתן באנטבה,
מתכננות עוד מייספר חכדות־סרטים להפיק
סירטי־עלילה כאורך מלא על המיכצע,
גם ללא סיועם של ממשלת־ישראל וצה״ל.

צה׳׳ל הקים ועדת־חקירה כדי לחקור בפרשת
היעלמו המיסתורית של איש חיל״הים, חייל
צעיר בשירות״חובה, שנעלם מעל סיפון או-
נייתו בעת שזו הפליגה בים־סוף דרומית
לשארם א״שייך.
המיקרה אירע לפני בשבועיים, בעת שאחת
מספינות חיל״הים חזרה מתרגיל. עם חשיבה
נכנסה הספינה לים סוער וגלי, כשמשברים
עזים שוטפים את סיפונה. תוך בדי כך הסתבר
שאחד מאנשי צוות הספינה, מכונאי
במיקצועו, נסחף על״ידי הגלים לים, ונעלם.
רב־החובל עצר את הספינה רק כעבור
בשעה. הוא הסביר זאת בכך שלא היה בידו
מידע ברור שהחייל אומנם נסחף לים. בע בור
שעה, כאשר חזרה הספינה למקום
המשוער שבו נסחף החייל לים, לא נמצאו
כבר בל סימנים שיעידו על מה שאירע לחייל.
החיפושים אחר הנעלם נמשכו בל אותו הלילה
וגם בימים שלאחר״מכן, אולם חם לא
העלו דבר. באיזור שורצות בעונה זו להקות-
ענק של כרישים.
בין השאר בודקת ועדת-החקירה שהקים
צה״ל, כיצד לא התגלח החייל שנסחף, למרות
שהיה מצוייד בחגורת-הצלה, שחלק מציר
דה הם נרות תאורה ומיתקני-עזר אחרים
המיועדים לסייע לגלות אנשים במים גם
בחשיבה מוחלטת.
בכל שניתן היה לברר, זהו מיקרה ראשון
שאיש חיל־הים נסחף לים בעת הפלגה, ונעלם
מבלי להשאיר עקבות.

לחמיו בדיין
באמצ עו ת דייו
עיתוגו החדש של משה דיין, היום הזה, היוצא לאור
השבוע, לא יוכל לפרסם בהמשכים את פרקי ספר
זיכרונותיו של עורכו. זכויות פירסום הספר בעברית
נרכשו בידי בעלי ידיעות אחרונות, עוד קודם
שהעלה דיין בדעתו כי יהפוך עורך של עיתון־ערב.

אחד האמצעים שבהם יילחם ככל הנראה
״ידיעות אחרונות״ בעיתונו החדש של
דיין, יהיה פירסום מהיר ובולט בהמשכים
של פירקי סיפרו של דיין, כמטרה למשוך
את המתעניינים בדיין דווקא ל״ידיעות
אחרונות״.

ס טו דו טי ם חד שי
דמס־ ה ה כו ס ה
נציבות מס־ההכנסה מתכוונת לגייס בשבועות
הקרובים מאתיים סטודנטים, שיעבדו במישרה
חלקית בפיקוח על ביצוע חוק מס־ערך־מוסף.
סטודנטים אלה יבואו במקום מאתיים סטודנטים
אחרים, שגוייסו לשורות מס־ההכנסה בתחילת הקיץ.

עתה מסתכר בי קבוצת הסטודנטים
הראשונה עכדה ללא אירגון מסודר,
ופעילותה נכשלה. במישרדי מם־ההבנסה
כתל־אכיב נתקבלו תלונות רכות מסוחדיס,
על הטרדתם על־ידי שניים או שלושה
סטודנטים כיום אחד ללא תיאום ביניהם.
לאור הכישלון הוחלט לפטר את המאתיים, שעבדו
על בסים ניסיוני, ולגייס תחתיהם סטודנטים אחרים,
שיעברו קורס בן שבועיים ויאורגנו במיסגרת
מחלקה חדשה במס־ההכנסה.

סר טי

ה ס תיי מהבחיבת
ה מ חז מ ר ויגולידה

המחזאי והמלחין ליונל כארט, מי
שחיבר את המחזמר הידוע ״אוליכר
טוויסט״ פיים את כתיבת
סיפור חייה של
גולדה מאיר.
ז עלילת המחזמר מתרחשת
המפיק הישראלי מנחם גולן, שבידיו
הזכויות על המחזמר, עומד לצאת
לארצות־הכרית כניסיון למצוא מפיקים
שיעלו את המחזמר להצגה כ*
ברודוויי. גולן אינו מתכוון להפיק או
לביים את המחזמר 9,שומר לעצמו את
הזכות להפיק על פיו סרט ,־במיקרה
שההצגה בב
נכרודוויי תהפוך להיג־י**.
וטט.י8״־ז.ט
0טשס

חברת־הענק ד,הוליוודית פאראנזונט, עדיין דבקה
בתוכניתה להפיק סרט על המיבצע. כמו־בן נמצאים
כבר בשלבי תיכנון מתקדמים סרט גרמני וסרט
דרום־אפריקאי, המבוססים על סיפורים הנקשרים
אל מאבצע אנטבה.

יוג ב ל מי
ה סטודנט ם שיובלו
ללמודב אי ט לי ה
החל משנת־הלימודים הכאה,1977-3 ,
יוגבל מיספר הסטודגטים הישראלים,
שיובלו ללמוד רפואה באוניברסיטות
באיטליה.
כיום מעריכים את מיספר הסטודנטים הישראליים,
הלומדים רפואה באיטליה בכמה אלפים. רובם
לומדים בבולוניה, פדואה ומילאנו, והשילטונות
המקומיים אינם מאפשרים להם לעבוד במקומות־עבודה
מוכרים. מרבית הסטודנטים נתמכים על־ידי
הוריהם, שלהם מאושרת קיצבה חודשית. חלקם
מועסק על־ידי הנציגויות הישראליות באיטליה,
וכתוצאה מכך פרצו לא אחת סיכסוכים בין
הסטודנטים על מקומות עבודה.
כיום נדרש סטודנט, העומד ללמוד רפואה באיטליה,
לחתום על מיסמך מטעם מישרד־החוץ, שלפיו הוא
מתחייב לחזור לארץ ולעבוד כרופא בכל מקום
שאליו יישלח על־ידי מישרד־הבריאות.

ממקורות בשגרירות האיטלקית נמסר,
בי החל מן השנה הכאה לא יינתנו אישורי־לימוד
חדשים — ליותר ממאה ישראלים
כשנה. לטענת ישראלים, הלומדים
באיטליה, עומד מאחרי ההגבלה החדשה
סישרד-האוצר, המנסה למנוע הזרמת
בסף זר ומוחות צעירים לחו״ל.

ס<>209$ז

^±0178=5

זוא .80

בואו לראות לחוש ולשמו;! מו סי ק ה באולמי התצוגה ה ל קוני

תל אביב: מגדל שלום, רח׳ אחד הטם ,9טל5 24 31 .

שאלכלאחד

״העולם הזה״ .שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהדה: תל־אביב,
רחוב ;ורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136 מען מברקי :
״עולמפרם״ .מודפס כ״הדפוס החדש״ כע״מ, תל־אכיב, רחוב כן־
אביגדור. הפצה :״גד״ כע״ם. גלופות :״צינקוגרפיה כשפי״ כע״ם .
העורך הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאור: העולם הזה כע״מ.

התחוללו מאז במערכת בתפיסה של הגשת
חומר עתונאי.
שני העמודים הראשונים לקוחים מתוך
כתבה בת שלושה עמודים שכותרתה היתד.
סטלין — לשלום או למילחמה? העיצוב
הגראפי של שני העמודים, שגעשה בידי
העורך הגראפי של העולם הזה באותם
ימים, הקריקטוריסט קריאל (״דוש״) גרדוש,

שני העמודים הבאים, שהיו עמודי הפנים
של העיתון באותו שבוע, מוקדשים לרפור־טג׳ה
על פסטיבל המחולות שנערך בקיבוץ
דליה שבהרי אפריים, שהיווה באותם ימים
מאורע אטרקטיבי יוצא־דופן ומשך אליו
יותר מ־ 60 אלף צופים.
החל מהכותרת הדושית האופיינית ועד
לתמונות, שהן תמונות הווי בעיקר, וכלה
בהעדר המיסגרת — יש גם בעמודים אלה
כדי לשקף את התמורה שהתחוללה באופיו
ובעצם מהותו העיתונאית של העולם הזה.

אולם לא זאת היא הסיבה ביגללה
החלטנו להקצות מקום למדור זה היה
העולם הזה שהיה. ייתכן ויש ערך היסטורי
בהדפסה מחדש של חומר גיליונות העולם
הזה מאותן שנים. סוף סוף, אחוז ניכר
מקוראי העולם הזה היום לא נמנו אז עם
קוראי העיתון. רבים מהם טרם נולדו
כלל, או שהיו בגיל בו קריאת שבועונים
אינה בין המיבצעים הקלים ביותר. עורך
המדור, דן עומר, היה באותם ימים ילד
בן ,6כמדומני.
המטרה שמאחרי רעיון המדור לא היתד.
גם התרפקות על העבר. להיפך, זהו מדור
אנטי־נוסטאלגי. אם תעקוב אחר המדור
בקביעות, ואני מציע לך לעשות זאת, יתברר
לך שהקטעים הניבחרים שבו לא נועדו
ליצור תגובה של: איזה ימים נפלאים
היו אותם ימים לפני 25 שנה, או כמה
נהדר. ונפלא היה לחיות בארץ באותה
תקופה.
למדור יש זכות קיום בשל העובדה הפשוטה
שהוא מהווה חומר קריאה ממדרגה
ראשונה. אף עיתון אחר בארץ אינו יכול

הגיע הזמן, כמדומני, להפנות את
תשומת־ליבך ולהציג בפניך את הצעיר
שבמדורי הקבע של העולם הזה. קצת מוזר
אולי, להדביק תואר זה של, מדור צעיר׳
למדור זה היה העולם הזה שהיה, המורכב
למעשה מקטעי רשימות, ידיעות, מאמרים
וצילומים שהתפרסמו בגיליונות העולם הזה
לפני 25 שנה.
ובכל זאת, זהו מדור צעיר, שלפתע,
ללא כל אזהרה מוקדמת ומבלי שמישהו
יטרח להציגו, פלש אל עמודי העיתון ותפס
שם מקום קבע.
בגיליון זה, תוכל למצוא את המדור בעמוד
.43 תמצא שם לקט נבחר מתוך
גיליון העולם הזה ,722 שראה אור ב־
,30.8.51 בדיוק לפני 25 שנה.
מעבר למה שמצוטט במדור מאותו גיליון,
הייתי רוצה להתייחס אליו במיוחד, לא
מפני שהוא היה גיליון מיוחד באותה שנה,
שהכיל כתבות סנסציוניות או גילויים מרעישים.
להיפך, דווקא מפני שהיה זה גיליון
אופייני רגיל של העולם הזה באותן שנים,
כדאי להשוות בינו לבין העולם הזה של
היום ולוא רק כדי לסקור את כיברת־הדרך
העיתונאית שעבר שבועון זה מאז.

״העולם הזה״ ,722 נוצר במשרדי
המערכת ברחוב לילנבלום ,12 בתל־אביב,
״סטלין לשלום או למידחמה העולם הזה״ 722ב־1951
אותם משרדים מהם הוציא אותו לאור קודם
כמו תערוכת צילומים
לכן אורי קיסרי. הגיליון הכיל 16 עמודים
בילבד. לא משום שהמערכת, שמנתה אז 18
חברים, לא היתד. מסוגלת לספק חומר מערכתי
לגיליון גדול יותר.
צריך לזכור כי שנת 1951 היתד. שנת
צנע וקיצוב. בשל הקיצוב בנייר עיתונים
למערכות, יכול היה העולם הזה להופיע
בפורמאט של 16 עמודים בילבד. מחיר
העיתון היה אז 120 פרוטה, השוות ל־12
אגורות של היום. תוך 25 שנים עלה מחיר
העיתון בשיעור של כ־ 5500 אחוז (,54160/0
ליתר דיוק) ,או פי .55
באותם ימים הופיע העולם הזה עם שער
קדמי בילבד (השער האחורי הונהג רק
בשנת .)1956 כפי שתוכל לראות במדור
שבעמוד ,43 נלקחה תמונת השער מתוך
פסטיבל מחולוודהעם הישראליים שנערך
שבוע קודם לכן בדליה. לא התנוססה עליו
כל כותרת ותמונת־השער עצמה הוסברה
בכותרת צנועה בעמוד הפנים.
חלפו כמה שנים טובות עד שעורכי
העולם הזה דאז הכירו בחשיבותו של שער
העיתון והפכו אותו למעין כרזת פירסומת
לגיליון שמאחרי השער. מה שמעניין הוא
שאותה גישה שהינחתה לפני 25 שנים את
עורכי העולם הזה בבחירת תמונת־השער,
היא המנחה עד היום את עורכי המוספים
רפורטז׳ה על פסטיבל המחולות בדליה — ״העולם הזה׳׳ 722
בעיתונות היומית. שם תוכל למצוא עד
הפרטים הקטנים הם המאלפים
היום שערים במתכונת אלה בהם הופיע
העולם הזה לפני 25 שנה.
היה אופייני לדרך בה סברה המערכת שיש להגיש לקוראיו מדור מעין זה. עיתון שגם
העימוד והעיצוב של עמודי הפנים להגיש חומר עתונאי: לפשט רעיונות, יעשה זאת, ויש העושים זאת, יוכל להדפיס
של העיתון, מבחינה עיתונאית וגראפית, להמחיש אותם במקסימום של אמצעים רק אוסף של כותרות או כרוניקה יבשה
עברו במרוצת 25 השנה גילגולים רבים ו גראפים, בצורה תערוכתית כמעט. ואומנם של החדשות. ואילו ייחודו של מדור זה
מהפכניים. כדאי אולי להציץ לארבעה עמו שני עמודי הכתבה המובאים בזה נראים המתפרסם בהעולם הזה אינו בסיפורי הדים
הלקוחים מאותו גיליון (העולם הזה יותר כמו תרשים תידרוכי או מוצג תערו -חדשות או בכותרות של הכתבות הגדולות.
אלא דווקא בפרטים הקטנים, בסיפורי ה,)722
כדי לקבל מושג על ההבדלים ש כתי.

הווי, בגילויים האישיים והאנושיים המובאים
בו מאותם ימים.
השמות המופיעים בקטעים המצוטטים,
תיאורי האירועים, הסיפורים המתומצתים
והחסכניים במילים, כל אלה יש בהם כדי
להעניק תחושה של קצב החיים ודופק
הזמן האמיתיים במדינה לפני 25 שנה,
עם הלחלוחית שנשתמרה בהם מאז.
פרק מאלף בפני עצמו, שניתן ללמדו ז
תוך עיון וקריאה במדור, היא המהפכה דד
סיגנונית שחולל העולם הזה בעולם העיתונות
הישראלי. לקורא של היום קשה
אולי לרדת לעומקה של מהפכה זו, שכן
ביום כתובים מרבית עתוני ישראל באותו
סיגבון. בו נכתב העולם הזה לפני 25 שנה.
את טיבה האמיתית של מהפכה זו ניתן להבין
רק תוך כדי השוואה בין העולם
הזה של אז, לסיגנון העיתונים האחרים
באותם ימים.
אבל זהו כבר מיבצע בפני עצמו. לנו,
על כל פנים, אין כל כוונה לפרטם מדור
השוואתי מעין זה, המורכב מכתבות עיתר ן
נים אחרים מלפני 25 שנה. כל מה שנאמר
פה נועד רק להמליץ בפניך, שלא לעבור
בריפרוף על המדור השבועי החדש ולהפנות
את תשומת־ליבך לחומר המרתק הכלול

ולעניין אחר.

אמר פעם מי שאמר כי במדינת־ישראל
אסור לספר בדיחות, ולו רק משום שכל
בדיחה מתממשת אחר־כך במציאות.
אפשר למצוא סיבות טובות נוספות, מדוע
קשה להתבדח במדינה. אחת מהן היא שרק
לאנשים מעטים בה יש חוש־הומור. בנימין
גל, בעל טור או סטיריקון בחותם, המוסף
השבועי של על־המישמר, כנראה אינו
נמנה עימם.
לפני למעלה מחודש, בעיקבזת מיבצע-
יונתן באנטבה, ערכתי במדור זה (העולם
הזה )2029 השוואה בין הכיסוי העיתונאי
שנתן העולם הזה המיבצע, לבין הכיסוי
העתונאי שניתן לו באותו שבוע בשבועוגי־החדשות
האחרים בעולם. ניסיתי להסביר
לקורא, שאינו מתמצא בלוח־הזמנים של
מערכות שבועונים ובסידרי־ההדפסה שלהם,
את המירוץ המטורף עם שעת־האפס, המתחולל
שעה ששבועוני־חדשות מנסים ל כסות
מאורעות המתרחשים ערב הדפסתם.
בין השאר ציינתי, באותה רשימה, כי
למזלו של העולם הזה, לא התרחשה פעולת
צה״ל ביום השלישי בשבוע — יום הופעת
השבועון — אלא ביום השבת, כך שנותרו
לנו יומיים תמימים להכנת הכתבה. בלשון
סגי־נהור חזרתי, בפעם האלף, על הבדיחה
המערכתית — שקוראיו הקבועים של
העולם הזה כבר שמעו אותה מזמן — שעל־פיה
״כאילו להכעיס, ובמתכוון כדי להכשילנו׳
מתרחשים מרבית האירועים החשובים
דווקא בימי שלישי בשבוע, ובשעות
שהדפסת העולם הזה כבר הסתיימה.
״אילו היו מתכנני מיבצע אנטבה בוחרים
את יום הידד כיום שלישי דווקא,״
הרחבתי את ההתבדחות ,״לא היינו תמהים
על כך. זה היה רק מחזק את הנחתנו,
שצה״ל מתכנן את מיבצעיו כך שהעולם
הזה לא יוכל לדווח עליהם במועד.״
על דברים אלה זיכה אותנו בנימין גל
ברשימה הבאה שהתפרסמה בחותם:
וביום השלישי הדפים אלוהים את העולם
הזה ...ומה שקרה לאחר סגירת הגיליוו
אין לו כל חשיבות, האמינו לי. עד עתה
ידעתי איזה הוא העיתון הנפוץ ביותר
במדינה, וכעת אני יודע גם איזה הוא
החשוב ביותר. באחד מגיליונותיו האחרונים
מספר לנו העולם הזה בחשיבות מרובה,
כי מאז קום המדינה, תוכננו כל מיבצעי
צה״ל למחצית השנייה של השבוע, כלומר
לאחר סגירת הגיליון ביום ג׳ ,וזה רק
כדי למנוע מהעולם הזה כיסוי טרי של
המיבצע! וכך נותרו גם המיבצע וגם
הדד השבועי התורן ללא כיסוי...
במיבצע אנטבה קרתה תקלה רצינית בצמרת
צה״ל ; מרוב בהילות הם שכחו את
יום ג /את שעת השי״ן של סגירת הגיליון,
והסקופ הגדול של השנה זכה בכיסוי טרי.
נו, באמת ז!
אפשר להבין שבנימין גל לא הורגל בעיתונו
אלא לדברים הנכתבים ״בחשיבות
מרובה״ ,אבל אם יבקש זאת, אנחנו מוכנים
לשלוח לו גיליון מיוחד עם סימונים מתחת
לכל הערה הומוריסטית, התחכמות או הת־בדחות.
העיקר שלא יתבלבל.

העולם הזה 2035

השקול
הנכון

־ רפט *

׳׳ע^ליד
פרסום קו רן

מחיר נויוחד ל מכוניו ת הן ה מ שלו ח הרא שון
• מיני • 1 0 0 0אלגרו • 1300מסח ריו ת 1300
דגמי 7 7לאססקה מי די ת בתנא א שר אי מיו חדי ם

חברה י שראלית למובילים ב 11״ מ
תל־אביב: רחוב המסגר .62 טל .03-36537.35882 .חיפה: רח׳ הואמנים .5-7טל .04-510246 .סוכנויות משנה:
חיפה: ש .קרביץ. רחוב הרצל .92 טל .04-664885 .דמת־גן: רח דמטינסקי .47 טל. 03-732270 .
ירושלים: רח׳ ינאי . 4טל 02-231328 .פתח־תקוה: כהן את מילר. בר־כוכבא . 39 טל. 911159 .
נתניה: רח׳ הרצל ,47 טל 30815 053
באר־שגע: דרך חברון, טל 77021 057

מכתבים
איש־השנה
כבר הרבה ישנים לא היתד. המדינה טרו־תקת
תקופה כה ארוכה למעשיו של אדם
יחידי׳ כפי שהתרכזה השנה במיבצעיה של על רוט־שחמורוב,
האצנית. אסתר
מסלול־הדיצה באולימפיאדת מונטריאול.
אסתר, שהמדינה כולה עקבה אחריה במתח
ובחרדה, ואשר הביאה למדינה כבוד למרות
שלא זכתה באף ׳מדליה אולימפית, היא
לדעתי איש (או אשת) השנה תשל״ו.
מאיר בר־רצון, חיפה

הוא הראוי למילגה בת חצי מיליון ל״י
להשתלמות בארצוודהברית. אין לכעוס
עליו יעל שבחר בעצמו. הוא בוודאי יודע
־מה שהוא עושה.
מ. קופל, פתח־תקווה

סיגמה־בלאש
רק עתה הגיעה לידי כתבתכם על ימה
שאירע בממשלה בעת הדיון על הסיוע
לחברות־הסרטים, שביקשו להפיק סרט על
מיבצע יונתן (העולם הזה .)2033 הדברים
נראים כהמצאה דימיונית. אילולא הגיעו

אין לי ספק שהתואר איש־השנה מגיע
לקצין־הצנחנים הראשי, תת־אלוף דן ״שומרון,
אשר עמד בראש הפושטים על נמל-
התעופה של אנטבה, במיבצע הצבאי ש שיקם
את המוראל הפגוע *של העם.
צבי פוזידוב, ירושלים

הערבב הג רלת

בדוד ה1הב
של מפעל הפיס
פרס ראשון

500.000

פרס כדור הזהב

400.000

פרס ראשון עשוי
להצטבר ל:

900.000

...איש־השנה הוא הרב משה לווינגר,
המנהיג הרוחני של גוש־אמונים, הגוף
ששם השנה ללעג ולקלס את ממשלת־ישראל,
והוכיח מיהו השליט האמיתי במדינה.
מרים
שני, תל־אביב
...תופיק זיאד, ראש־העירייה הקומוניסטי
של נצרת, המסמל באישיותו את מאורעות
יום־האדמה, שהיו האירוע המ״שמעותי ביותר
שהתחולל במדינה בישנה האחרונה.
גיורא לוינשטייץ, בת־ים
אני לא יודע מי בדיוק האיש המסמל את
התופעה הזאת, אבל ברור לי שזאת התופעה
שמתוכה צריך לבחור את איש ־השגה
תשל״ז. אני מתכוון לתופעת הפרוטקשן
־והאלימות בחיי היום־יזם ״של האזרח, ש הפכה
את החיים בישראל בשנת תשל׳זו
ממש בלתי־נסבלים.
ט. מזרחי, תל־אביב

מצח נחושה

הערב בטלוויזיה תוצאות ההגרלה

רק קנאים צרי-אופק וחסדי־תרבות, עינם
תהיה צרה ביציאתו־להישתלמות של מנכ״ל
מישרד־החינוך אלעד פלד. במקום להעריך
את מסירותו ישל המנכ״ל, ואת הקרבתו
ונכונותו להוסיף דעת כדי לנהל את ענייני
החינוך והתרבות ״של המדינה, תקפתם אותו
בצורה גסה ומשוללת יסוד (העולם הזה
.)2033 מה אתם רוצים? שבראש המשרד
המופקד על חינוך הנוער יעמוד אדם נבער
מדעת?
יעקב נוריאל, ירושלים

ס פו ר )!הבת הנצח
ש ל שני ענ ק• הוליבוד

קראתי בעיתונים את תגובתו ישל מנכ״ל
מישרד־החינוך, האלוף (מיל ).אלעד פלד,
על גילויי העולם הזה בפרשת המילגות
שהוא קיבל. צריך אדם להיות בעל מצח
נחושה כדי לטעון מה שטען פלד, כי
״מקורות אלה (שמימנו את לימודיו) אינם
עומדים לרשות ממשלת־ישראל או האזרח

טד אשלי וידיד*
בזכות המסיבות
אלי ידיעות, ממקורות אחרים, המעידות
כי כל הכתוב בכתבה הוא אמת ויציב,
לא הייתי מאמין למה שנכתב שם. לאור
כל זה, יש לי הצעה: אם שרי ממשלת
ישראל כל־כך להוטים להיות בעצמם
מפיקי־סרטים, אולי מוטב שישראל תהפוך,
במקום מדינה, לחברה להפקת־סרטים?
כל הארץ תהיה אולפן אחד גדול. אלופי
המטכ״ל יהיו התסריטאים שימציאו את
עלילות סירטי המתח ׳והפעולה, וחיילי
צה״ל יהיו השחקנים. הממשלה תהיה מוע־צת־המנהלים
של חבדודהסרטים הגדולה
הזאת, וכך יוכלו חבריה לזכות בכבוד
להשתתף בפסטיבלי־סרטים, ולדבר אישית
עם כוכבי־קולנוע אמיתיים.
ליאור מוזס, גיבעתיים
אז מה אם טד אשלי, המפיק של חברת
האחים וורנר, הוא חבר אישי של ראש-
הממשלה? האם בגלל זה צריכה מדינת
ישראל להסתכסך עם חברות־הסרטים האחרות?
ייתכן שבהענקת הזכות לשיתוף-
פעולה עם צה״ל קנתה הממשלה את ידידותה
של חברת וורנר, אבל היא רכשה
לה גם עשרים שונאים בחברות אחרות.
או שמא צריכים מפיקי־הקיולנוע בעולם
לדעת, שרק מי שעורך נשפים ומסיבות
לראש-הממשלד, זכאי לקבל סיוע מהמדינה?

ל• ,הרצליה

חעוגש על ,,מבוי״

סרסו של סידני פיורי

גיי בלו לו מברד

ניייסם

בתפקיד קל רק גייבל

ק ! 1י -ו ם 1ו רונ

בתפקיד קרול לומברד
בכורה ארצית
״דקל״ ת״א

שבוע 2
7.10 ,9.30

הישראלי למימון מיפעלים סוציאליים וחי-
נוכיים רגילים.״ האם קיבל מד פלד את
המילגות, בסך הכולל של 47 אלף דולר,
בזכות היותו אזרח טנגניקה, או משום
שהתגלה כעילוי חסד-אזדחות העשוי לתרום
תרומה אוניברסלית לאנושות?
אם שר־החינוך לא יורה מייד לאלוף
(מיל ).פלד להפסיק את השתלמותו ולחזור
לארץ, מן הראוי למצוא מייד מילגה נוספת
עבור אהרון ידלין עצמו.
יהודה כד, תל־אביב
כמי שמופקד על הענקת המילגות במדינה,
מן הסתם יכול היה אלעד פלד
לשפוטיבצורה האובייקטיבית ביותר מי

בגיליון האחרון (העולם הזה ,)2033
פורסם מיכתביה של פרקליטה מישפט־המחבלים
ממלון ׳סבוי ״שנועד, בין השאר,
להגיב על מיכתבי הקודם בעניין השיפוט
הצבאי בגדה. כתבתי אז, כי בהתחשב
באופיו האכזרי של הרצח בסבוי, לא היה
מקום להטלת עונ״ש אחר זולתי עונש־מוות.
הגברת
לאה צמל מביאה כנגדי שתי
טענות מרכזיות: שלא הוכח הגורם הישיר
למותם של הקורבנות, ושאל״מ עוזי יאירי
ז״יל יגרם, במיועד מוקדם יותר, למותם
של אזרחים ערביים בביירות. מתקבל הרו־ ׳
שם, כי ניתן לראות בנפילתו אקט של
ההשגחה העליונה. אין ברצוני להתייחס
לנקודה השנייה. אשר להוכחת ההאשמה
ברצח: הגברת צמל מדגישה במיכתבה,
כ־ כל רצונם של הרוצחים היה להביא
לידי שיחדור חבריהם הכלואים בי״שראל.
אם כן, מדוע חוברו מרעומים למיטעני-
החבלה שהניחו במלון? הרי יכלו להסתפק
במיטעני-סרק. מדוע עלינו להתייחס לאנשים
אלה באופן שונה מאשר לשודדי-
בנק, המשתמשים בבני־ערובה לצורך הת>
מקחות
עם המישטרה?
מקובל שסניגור עושה מאמץ עליון כדי
להגן על לקוחותיו, ולנסות להוכיח את
* ראש־הממשלה יצחק רבין.
העולם הזה 2035

מכחכים
חפותם, גם כאשר דינו משוכנע שהד,אשמות
נגדם צודקות. אין לראות בכך
פסול. אולם במיקרה של הגברת צמל,
לפנינו דוגמה ישל הזדהות ׳מוחלטת עם
מבצעי הפשע: ,וכנראה גם עם מטרותיהם.
וכאן נשאלת השאלה, האם עורכת־דין
נכבדה כזו דאוייה להופיע לפני בית-
מישפט במדינת־ישראל ל דעתי היא •שלילית.
מה דעתו של העולם הזה?
אכרהם פיק, ראשון־לציון

את המאמצים לקלוט אף את אלה המועטות,
שלמרות כל הקשיים מוכנות ורוצות
להיות אחיות־רחמניות.
יש לי במיישפחתי נערה שנאלצה, מסיבות
שונות, להפסיק את לימודיה התיכוניים
בכיתה השישית. היא ניסתה להתקבל
לכמה וכמה בתי־ספר לאחיות בארץ, אולם
בכל מקום נענתה בתשובה שלילית. היא
נבחנה בחינות־כניסה, וציוניה לא הניחו
כנראה את הדעת. אני סבורה שבשעת-
חירום כדאי להוריד, מעט את הדרישות
מהמועמדות לבתי-ה&פר לאחיזת. סוף־סוף
הן הולכות בסך הפל להזריק זריקות ולמדוד
לחולים את החום ולא לנתח אותם.
אז אם יש מחסור באחיות, כדאי להקל
את הבחינות, כדי שיותר בנות המעוניינות
בכך יוכלו להגשים את ייעודן ולהפוך
לאחיות.
גילי המאירי, חיפה

• חיובית. לא ייתכן לשלול מענוך־
דין זכות להופיע בבית־מישפט בשל דיעו־תיו
הפוליטיות, ותהיינה קיצוניות כאשר
תהיינה. זכותו של עורך־דין להופיע בבתי־המישפט
נקבעת על סמך כישוריו והכשרתו
המישפטית. כל עוד לא עבר על כללי
האתיקה המקצועית, אין כל מקום לשלול
ממנו זכות זו.

המגאים מוגעים ייעוד
שביתת האחיות העומדת בפתח הפנתה
את תשומת־הלב הציבורית בפעם נוספת
אל המחסור החמור באחיות, השורד בבתי-
החולים בישראל. מדברים יעל כך שתנאי-

העולם הזה 2035

העבודה והשכר הירוד הם הגורמים לכך
שהמצב בתחום זה גובל בקאטאסטדופה
ממש. מרור שהתנאים הירודים אין בהם
כדי לעודד צעירות להצטרף אל מיקצוע
הומאני מפרך זה. אולם מצד שני, מניסיוני
האישי אני יכולה לומר כי אין עושים

מי עור כיוגרא!??
בכתבה על העימות בין הביוגראף של
ראש־ד,ממשלה, דב גולדשטיין, לבין יועץ-
הסתרים־לשעבר של רבין, יעקב חלפון
(העולם הזה ,)2032 הכתרתם את גולדשטיין

דב גולדשטיין וידיד*
ראשי או רישמי?
בתואר ״הביוגראף הראשי״ של ראש־הממשלה.
האם יש לרבין גם ביוגראפים
נוספים, שגולדשטיין הוא הראשי בהם?
שרה כלום, נתניה
• התואר ״ראשי״ בכותרת הכתבה
נכתב בטעות. צריך היה להיות ״רישמי״.
* ראש־הממשלה יצחק רבין.

מכתבים

לחשוף את פרס !
יישר כוחכם שאתם עוזרים לחשוף מחדש
את פרשת ״האדם השלישי״ ,בעיקבות
יספרו שהתפרסם עכשיו. אבל ברצוני
לבקשכם, כקורא קבוע, להסביר גם את
הרקע הפנימי בארץ, שעליו צמחה הפרשה.
דהיינו, המחלוקת בין דויד בן־גוריון לבין
משה שרת וכר, כי ללא זה אין להבין
את העניין, ובייחוד קשה להבין ימי היה
מעוניין לתת הודאה מסוג זה.
זאת, ועוד. בשעתו שימש שמעון פרס
כמנכ״ל משרד־הבייטחון, והיה ליו, כנראה,
חלק בבישול התוכנית, אם כי הוא השכיל,
כתמיד, להתחמק באופן אלגנטי ׳מבלי
להשאיר עקבות. הואיל שענייני ביטחון
גורליים של מדינת־ישראל מופקדים כיום
בידי אדם זה, האס אין צורך לחשוף את
חלקו בפרישה, על-ימנת להוכיח שחוסר־אחריות
הוא להפקיד את ׳משימת הביטחון
של המדינה בידיים כאלה?
יצחק אגמי, תל־אביב

׳יי ״י &י

הארמון של איילון
פינחס איילון, ראש־עיריית חולון,
התפטר מהנהלת השילטון המקומי, היות
שהממשלה אינה מזרימה את מאות המיליונים
שהיא חייבת לרשויות המקומיות,
ובין השאר גם לראש-ע״ריית חולון, כדי
שיוכל לבזבזם כאוות־גפשו. אם המצב כל בך
גרוע ברשויות המקומיות, איך מעז

אותו מר איילון לבנות היכל פאר רב-
קומות בבניין עיריית חולון, כתוספת לפקידים
הקיימים כבר, ולאלה שיבואו
לאייש בניין עצום זה?
על גבו של העובד השכיר, הנלחץ ללא-
ריחם במכבש המיסים, מעמיסים גם את
תאוות הביזבוז של ראשי השיליטון המקומי.
באיזו חוצפה ועזוודמצח מעז פנחס איילון
להופיע באמצעי־התיקשורת וליילל על
חוסר־תקציב, כשבאותה שעה הוא בונה
בעירנו היכל־פאר שאיש אינו צריך אותו? !
רחל גולן, חולון

השופטלס מחפים

5414111£

יישר כוחו של כתבכם מרסל זוהר ,״שהתריע
על הידרדרותה של המישטרה בכתבתו
״הם יורים גם בנערים״ (העולם
הזה .)2032 זו היתד, כתבה קצרה, ולעניין.
אך עוד יותר יישר כוחו על שלא נרתע
מלכתוב במפורש כי ,״מרבית השופטים
מעדיפים להתעלם מתלונות העצירים על
׳מכות ועינויים, והיצרים הסאדיסטיים של
בלשי המדור ממשיכים לחגוג.״ במלים
אחרות, ועם כל החומרה: שופטי ישראל
מחפים על פושעים אלי!מים, כאשר הם
לובשים מדי־ימישטרה.
׳מנסיוני אני קובע, כי רבים משופטי
ישראל אשמים בהידרדרותם של שוטרי
ישראל לפשיעה, הכוללת מעצרי־שווא,
עדיויות־שקר בשבועה, התעללות בעצירים
ומניעת סיוע מישפטי מעצירים.
עימדו על המישימיר, ופרסמו כל תלונה
כנגד המישטירה והשופטים, שאינם ממלאים
את תפקידם כראוי.
יצחק א. דגגי, טבריה

תעלוליו של קורן

הסוכן בישראל: בלמון בע־ מ^
המפיצים: חברת נורית בע׳־מ

נהניתי למקרא הכתבה ״קול קורן במידבר״
,על מעלליו של יו׳^ר תנועת העבודה
הציונית יצחק קורן (העולם הזה .)2033
חבל רק שלא הוספתם את העובדה שיצחק
קורן היה סגן שר־האוצר בתקופתו של
לוי אשכול, וכאשר נכנס פינחס ספיר ל־בדשרד
האוצר, הדבר הראשון שעשה היה
לסלק משם את קורן.
(המשך בעמוד )10
העולם הזה 2035

הז ח

•ח שסס

פ ס טי ב ל אנ טבה נג מר -
הל קחלא נלמד
בשעה שבע ורבע בערב, ביום ד׳ ה־ 11 באוגוסט , 1976
הפך נמל״התעופה הבינלאומי של איסטנבול זירה של
אש וזעקות־פצועים. כך תמה תקופת פסטיבל אנטבה,
וחזרה אל התודעה המציאות המרה: אין מיבצע צבאי
בודד שישחרר את אזרחי ישראל מסיוט הטרור. אזרחי
מדינה זו ממשיכים לחיות בתנאי־ביטחון מחמירים
והולכים, בכל אשר יפנו.
אין דברים אלה באים לגרוע מן ההצדקה המלאה
שהיתה למיבצע־יונתן. הצדקה שלא היתה נגרעת אפילו
נכשל מיבצע נועז זה. יש מצבים שבהם אין ברירה —
ן אלא לעשות את הדבר הנועז והמסוכן, ואפילו סיכוייו
דלים. העושים זאת — הופכים גיבורים. אבל אנו
שוכחים, שוב ושוב, שעל כל מעשה־גבורה, שעבורו מעניקים
אות הצטיינות, קיים מישהו שמחדלו או מיש-
גהו גרמו לצורך במעשה־הגבורה. זוהרו של אות־ההצ-
טיינות, שאיתו מזדהים ההמונים, מאפיל על החומקים
מאות־הקלון, הממהרים להצטרף למקהלת מרוממי
הגבורה — עד להזדמנות הבאה, כשמחדלם או מעשם
יביא לצורך בגבורה ובסיכון של מישהו חדש, שיציל את
מה שהם קילקלו•
אמת זו מכיר כל לוחם שיצא לקרב ונקלע למצב,
שממנו אי־אפשר לצאת חי ללא מעשה״גבורח. אלה הם
הגיבורים־בעל״כורחם, שלהם חבים אזרחי ישראל את
חייהם — החל מנצורי מילחמת״העצמאות, ועד לחטופי
) אנטבה. כשהגיבורים חוזרים חיים — אין הלב פנוי
לרדוף עם אות״הקלון אחר אלה שגרמו את הצורך
בגבורה. כשהגיבורים אינם חוזרים — אין בכלל מי
שינסה לרדוף. וכך אנו מבטיחים לעצמנו המשך בטוח
של מחדלים מחד, ומעשי-גבורה מאידך — שיבואו
להצלתנו ולרימום רוחנו אחרי כל מחדל. עד מתי ן

מדינת ישראל דומה לאותו כושי שבסיפור, הטוען
שהוא נהנה כשדורכים לו על היבלת. וזאת למה ן כי
זה ממש תענוג, כשהכאב עובר. אלא שכאב האבידות
אינו עובר, ואנו נמשיך לשאת בהן עם כל מעשי-
הגבורה, כל עוד נרשה את המשך המחדלים וההפקרות
בבניית מערך של ביטחון לאומי שעם זה זקוק לו.
ביטחון לאומי אמיתי אינו בנוי מזינוקי־חילוץ
המוכתבים על״ידי האוייב, כשבין זינוק לזינוק ח וגן
המחדל. בביטחון של אמת יש להשקיע מחשבה של
אמת, ועבודה של אמת ביוזמה יום־יומית שוטפת. ומי
שעומד ומכשיל יוזמה זו — דינו אינו אות־קלון סימלי,
אלא דין של מחבל בביטחון האומה.
וזו טענתי: עד שלא יקום בית-דין לביטחון האומה,
וישפוט את האחראים למצב שאליו הגענו, לא תבוא
פריצת־דרך שתוציא אותנו מן המבוי הסתום המסוכן —
אל דרך־המלך של הגשמת החזון חציוני האמיתי. לא
עוד ועדות־טישטוש עם דו״חות סודיים, אלא פיסקי-
דין שירחיקו מחיינו הציבוריים את הגידולים הממאי רים
המסכנים את קיומנו.
על אחד מהם אתעכב כאן, וזהו הגידול הממאיר
שבאמצעי התיקשורת ההמונית.
העיתונאי יוסי ינאי ציטט, לא מזמן, ב״העולם
הזה״ ,עיתונאי בריטי ידוע שחיווה את דעתי על האחראי
האמיתי למחדל יוס״הכיפורים. וכך כתב ינאי :
״היה מעניין לשמוע דיעה של אדם שהיה מחוץ לעניינים,
והיה לו דבר שלא היה אף לאחד מאיתנו :
פרספקטיבה של מרחק.״
לדיברי אותו עיתונאי, האשמים העיקריים במחדל
הם דווקא העיתונים .״במשך שנים רבות ראו הכתבים
והפרשנים הצבאיים שלכם, וכל העיתונאים שעסקו
בענייני ביטחון, את תפקידם העיקרי בליקוק ישבניהם

(אס-ליקינג, בלע״ז) של הגנרלים שלכם. כל צעד שעשו
הגנרלים, הוכר מייד כמעשה-גבורה. כל מילה שהם
אמרו היתה תגלית צבאית או פוליטית, שלפני האמת
שלה איש לא יכול לעמוד. הם היו סופר־מנים, ולא יכלו
לעשות טעויות. כל אחד מהם היה מהדורה מודרנית
של אדם־עליון.
״כדי לעמוד לפני מיתקפה כזו, היו צריכים הגנרלים
שלכם להיות באמת אנשים עליונים, שלא מהעולם הזה.
כשבכל בוקר הם קראו בעיתונים עד כמה הם נהדרים,
אפילו הם החלו מאמינים בכך״.

ינאי רק שכח לציין שחבריו-לעט, באותו עיתון,
לא היו שונים מאחרים, וכשהשיר ״מעוז צור ישועתי״
היה באופנה, יצא גם עיתונו־שלו עם כתבת״ענק שהיתה
שיר״הלל למעוזי קו בר־לב המהולל.
אילו היה העיתונאי הבריטי ממשיך את קו-המח-
שבה שלו, סביר שהיה מגיע להגדרתו הקולעת יותר
של פרופסור אנדרי סחרוב — ענק המדענים־הוגי-הדיעות
של זמננו. סחרוב מגדיר את אסון אמצעי התיקשורת
ההמונית אצלנו ברדיפה אחר האופנה, כשכולנו יודעים
שלאופנה אין היגיון ואין עתיד, אלא רק רעש-הפיר-
סומת של ההווה. כשהאופנה היא ליקוק־ישבנים, הרי
כל ישבן הרגיל לליקוקים יבוקש וילוקק. כאשר האופנה
היא ניפוץ״אלילים, כל דבר נערץ ינופץ ויירמס.
כאשר חסרה האופנה — קמים ועושים אותה, כפי
שעשו עיתונאים מכובדים עם הפסוודו-מדע של ד״ר
משה קרוי. מעטים הם אנשי״העיתונות הממלאים את
תפקידם האמיתי ואינם נגררים אחר אופנות הסנובים.
זהו ההסבר היחידי שיש לי לברית־הלא-כתובה בין
אנשי־התיקשורת, מימין ומשמאל, למנוע מהציבור לשמוע
על דיעות חדשות, שאינן באופנה אצל המימסד
שבפניו הם מתרפסים. ואין הבדל אם התרפסות זו
נעשית בחנופה גלויה, או ב״ביקורת״ רכילותית, כשבשני
המקרים מחדירים לציבור את האמונה שאין כל תיקווה
לשיחרור המדינה מן הטימסד המאובן שלה•

קיימות שתי שיטות לשינוי דרכו של שלטון — :
אם זה שלטון רודני — אפשר לגייס את מפקד
מישמר־הארמון להנהגת מהפכה מזויינת. אם זה שיל-
טון דמוקרטי — אפשר לגייס דעת-קהל, שתכריח את
השילטון לאמץ מדיניות חדשה• אי־אפשר לגייס דעת-
קהל, אם באמצעי התיקשורת ההמונית נותנים את
הטון אנשי־האופנה, החוסמים את הדרך לכל יוזמה

שאיננה באופנה הממוסדת.
נתקלתי בחסימה זו כשניסיתי, עוד לפני מילחמת
יום־חכיפורים, להציע דרך חדשה למילחמה בטרור —
דרך המבוססת על ניתוח התופעה בכלים מדעיים, שלפי
מיטב ידיעתי לא ניסו להשתמש בהם עד עצם היום
הזה. המושג ששטו כיום ״קרלוס״ ,הופיע בניתוח זה;
שנים לפני שקרלוס האמיתי התחיל בתעלוליו והשיג׳
את פירסומו.

0 ! 01

עיקרי מסקנות הניתוח היו — :
0הדרך המקובלת בישראל למילחמה בטרור לא
תביא לחיסולו ואף לא לריסונו.
• הנוטים לפעילות טרוריסטית אינם בהכרח פוטנציאל
למילחמה נגד ישראל בלבד.
• הנטייה לטרוריזם ניתנת להכוונה אצל אותם
האנשים — גם נגד שולחיהם המקוריים.
• בידיה של ישראל האפשרות להפוך את הטרור

177171010*7 ס 1יוך ב הו ראת ההיסטוריה

בחורבן בית שני, והאסון אשר הביא חורבן זה
לעם ישראל, אין אשמים טיטוס או ליגיונות רומי.
החורבן לא היתה גזירה מן השמיים, כי אם פרי טעות
מדינית. האשמים בטעות זו היו מנהיגי כתות קיצו-
ניות-קנאיות, פורשים ומסיתים בירושלים, יהודה וגליל.
שנים על שנים לומדים עשרות אלפי תלמידים
בבתי-ספר בישראל, את ההיסטוריה של עטם מתוך
סיפרי-היסטוריח אשר מצדיקים את המרד נגד רומי.
חורבן בית שני נלמד כאסון היסטורי, כגזירה מן
השמיים, או כאשמת טיטוס ימ״ח.
לא, רבותי ! לא ! זהו זיוף ו״שטיפת-מוח״ הנמ שכים
זה דורות.
חורבן בית שני לא היה אסון היסטורי בלתי-
נמנע. אל החורבן נגרר העם על״ידי מנהיגי כתות קיצוניות-קנאיות,
אשר הכתירו עצמם כמנהיגי העם תוך
הגדרת מתנגדיהם כ״מתכחשים״ לערכי האומה.
כל ההיסטוריה של עם ישראל עשוייה היתה להיות
אחרת, ללא גלות של אלפיים שנים, ללא ציונות
ובניית בית שלישי, אילולא המיעוט הקיצוני שגרף את
העם צעד אחר צעד למרד מיותר .

את מחוללי המרד נגד רומי נשפוט בהתאם לתוצאות,
לא בהתאם לכוונות. כדי להצדיק גריפת העם
למרד, הזהירו מפני ״חיסול״ ערכי האומה והדת היהודית.
היה עליהם להציב דחלילים, כדי להצדיק
מרי חסר״תוחלת זה, אשר סופו חורבן וגלות. אולם
זהו השקר, זה הכזב. כדי להתגבר על גזירות קיסרי
רומי דרושה היתה רק התאפקות קצרה, קיסר בא
וקיסר הולך, גזירות אינן עומדות לנצח. מעט תבונה
מדינית בשעת־מצוקה — וחורבן בית שני היה נמנע.
העם נגרף למרד על-ידי חוגים קיצוניים, מיעוט
רעשני-קולני, אשר נטל על עצמו את האחריות ההיסטורית
להוליך את העם לקראת אובדנו.
אחרוני המורדים, אשר אשמת החורבן וכל הטרגדיה
שבאה על עם ישראל בעיקבות חורבן זה מוטלת
על מצפונם, נסו למצדה. הפיכתם של פושעים אלה
ל״גיבורי״ האומה, היא לעג היסטורי מאקאברי.
מר בגין, ד״ר שייב, הגב׳ גאולה כהן — אתם
ואלפים אחרים אשר תומכים כיום בדעתכם ודרככם
המדינית, אתם הינכם צאצאים ישירים וממשיכי דרכו
המדינית של אותו מיעוט קיצוני, אשר אשמת חורבן

המופנה כנגדה — למנוף שישנה את פני המיזרח•
התיכון כולו.
• כישלונה של ישראל לגבור על הטרור נגדה
יחרוץ את גורל המדינה.
אימוץ מסקנות הניתוח וניסוי הדרך החדשה לא
היו כרוכים בשום סיכון מצד ישראל, גם במיקרח
שהניתוח היה נמצא מוטעה• כל מה שנדרש היה —
מוח פתוח לגישה חדשה.

! 01 01 0

לא מן הנמנע, שהכוחות העולמיים המושכים בחוטי
הטרור כיום, מושכים גם בחוטים המונעים את המיל-
חמה היעילה בטרור. לא נתפלא אם, במוקדם או
במאוחר, יתגלו בישראל אנשים מרכזיים במערכות
התיקשורת ההמונית, המופעלים ישירות על־ידי חוטים
אלה. אבל, הם לבדם לא היו מצליחים, אילמלא ציבור
רחב של אנשי עיתונות ושידור, המחפשים ומעדיפים
אופנה על־פני אמיתות חדשות, ושעבורם — ישבן מיוחס
ישן חשוב יותר מאמת חדשה פשוטה.
המחשה למצב. זה נתן לנו שר-החינוך-וחתרבות,
כשענה על שאילתה של חבר-כנסת, אשר ביקש לדעת
את הסיבה לביטול תוכנית״טלוויזיה שהוכנה על ההצעות
הנ״ל — לפריצת דרך חדשה במדיניות ביטחוננו.
בשבוע שבו החלו להכין תקציב של כמיליון ל״י
עבור מישלחת רשות״השידור למישחקי מונטריאול, ענה
שר־החינוך־והתרבות מעל במת הכנסת :״עבור נושאי
הביטחון הלאומי שלנו, אין לטלוויזיה תקציב״.
אינני סבור שמקור תשובה זו — בטימטום. מי
שהכין את התשובה — לצורך דיקלומה על-ידי השר —
עשה שירות טוב לאוייבי המדינה, הדואגים לחנוק כל
חשיבה יוזמת לקידום ביטחוננו הלאומי.
אני מביא דיעה זו ברבים, בתיקווה שמישהו יסתור
אותה, ויוכיח שבטעות יסודה• אם לאו — פירושו שאין
לצפות לשינוי טיב המישטר ולניהול ענייני המדינה
בישראל בדרך דמוקרטית, של השפעה על דעת-קהל.
הדרך שנותרה, במיקרה זה, תהיה מישפטי-לינץ׳ למטפ-
חי האסונות־שבדרך, ומרידות אלימות נגד זרועות-
מימסד מאובנות.
זוהי הדרך הבטוחה להריסת המדינה. לא תהיה
זו הפעם הראשונה שבח קורה הדבר למדינת היהודים,
אבלי רב הסיכון שתהיה זו הפעם האחרונה והסופית.
מי יתן את הדין על כך ז

יוסף

דוריאל, תד־אב־ב

בית שני מונחת על מצפונו.
כל מילה המושמעת בפיכם, היא הד ישיר לאירועים
אשר אירעו בירושלים לפני חורבן בית שני.
כיום, כמו אז, יש דרך לשמור על הקיים, לא לנסות
לתפוס את המרובה, כדי שלא לאבד את הכל. כיום,
כמו אז, דרושה תבונה מדינית של ויתור כדי להגן
על העיקר. והעיקר כיום — מיפעל-הבנייה אשר ניבנה
במאת השנים האחרונות.
עם כל.כוונותיכם הטובות, אתם מסיתים את העם
לקנאות קיצונית אשר סופה בלתי-נמנע. אלוהי העם
אשר לא מנע את חורבן בית שני, לא ימנע חורבן
נוסף, תוצאת מישגים מדיניים.
לא ליצחק ניתנה הברכה ״על חרבך תחיה״ .הדור
אשר ראה בהקמתה של מדינת ישראל, ראה גם כיצד
שרשרת של ניצחונות צבאיים מלהיבים של העם הגרמני
נסתיימה בתבוסה מוחצת. אך־ורק משום שעם
אחד אינו יכול לעמוד מול העולם כולו.
קיימת כיום נכונות של מרבית מדינות העולם לתמוך
בקיומה של מדינת ישראל בגבולות .1967 אל
נחמיץ את השעה ההיסטורית. אל נסכן את הבית השלישי,
נפיק את ליקחי חורבן הבית השני.

יחזקאל ,* 113 דנמרק

מכתבים
(המשך מעמוד )8
התנועה שבראשה עומד קורן מוציאה
לאור ביטאון באידיש, הנקרא בשם פאלקס
בלאט, והנשלדו ללא־תשלום למנויים שלא
ד.!,מינו אותו מעולם. בתוך החוברת מופיע
מדי־פעם טופס לסילוק חשבון המינוי, ש איש
אינו משלם אותו. החתום על הטופס
הוא יצחק קורן, כשהכתובת המציויינת שם
היא ״הכנסת, ירושלים״ .וזאת, אחרי שיצחק•
קורן אינו מכהן כח״כ כבר שתי קדנציות.
כדאי להוסיף שני פרטים אלה לקובץ
תעלוליו של האיש.
נ. הירשנזוו, רמת-גן

עמוס ברגס — קורבן
מיכתב זה כותבת אמו של עמוס בחנם,
׳שנידון למאסר־עולם אחרי שהורשע ברצח
החיילת רחל הלר, וזאת למרות שהוא חף-
מפשע ועל לא עוול בכפו.
אם אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, כמו
באמריקה, אז מדוע הודאה מסוג זה של
עמוס ,׳שהוצאה יממנו במישטרה תחת לחץ
כבד, והיתד, נפסלת באמריקה, מדוע היא
מתקבלת בבית־המישפט בארץ? זה מה
שקבע השופט העליון חיים כהן, ישאמד
שד,ודאה כזו של עמום פרנס לא היתד,
מתקבלת בבית־מישפט בארצות־הברית,
והיתד, נפסלת שם.
האם בישל יוקרתה -של המישטרה היו
חייבים לתפוס קורבן, ולקבור אותו במאסר
עולם? וזאת, על אף שהחקירה הפגומה
והפסולה, ושבועת־ישקר ביודעין בכוונה
תחילה. במשך שלושה ימים רצופים, שברו
את בגי, והוא הודה לבסוף במעשה שלא
עשה, בגלל הלחצים הכבדים שקיימו עליו
ללא הרף.
אני מבקשת מכם לעשות הכל למען
׳שיחרורו -של בני עמום ברנם החף מפשע !
אתם יכולים לפרסם בעיתונכם כי עמוס
ברגם מוכן לעמוד במיבחני-האמת הגדולים
שבעולם, ואנו נשלם הכל. שיעשו מכונת-
אמת, זריקת־אמת, בדיקה פסיכיאטרית
ובדיקה פסיכוטכנית — כל הבדיקות הקיימות
בעולם, ואז ייצא הצדק לאור.
מ. ברנס, עכו

מזגנים מתוכגגיב
אני יודע -שיש במדינה בעיות מעיקות
וכואבות ביותר, ובכל זאת הייתי רוצה
לנצל את דפי עיתונכם כדי להתריע על
מיפגע- ,שלדעתי מכער את נוסי הערים
בארץ.
כוונתי למזגני-ד,אוויר המותקנים בקירות
הבתים, ואשר כמו דודי־השמ-ש ואנטנות־הטלוויזיה
לפניהם, הופכים גם את היפים
והחדישים בבניינים למיפלצות־דיור.
כיום, יותר ויותר אזרחים מגיעים למסקנה׳
כי מזגן־אוויר הוא צורך חיוני בתנאי
מזג־האוויר בארץ — מסקנה שהרופאים
הגיעו אליה כבר מזמן. למרות שהממשלה
עדיין סבורה, כי המזגנים, החיוניים לברי

11\ 117

נמכרות יותר
מכ 7יתר הסגריות
גם יחד, ויש סיבה
טובה 7כך-
סיגרית ״טיים״
באמת טובה

תמידבתמונה

דובק מייצרת סיגריות איכות 7מ ע 7ה מ־ 4 0שנה

אות, הם מותרות, וגובה עליהם מיסי-עתק,
מצליחים אזרחים רבים להתקין ׳מזגנים
בבתיהם ובמכוניותיהם.
אבל תיכנון הבנייה בארץ אינו מותאם
כלל להתקנת המזגנים בבתים. משום כך,
כל אחד מתקין את המזגן היכן שהוא
רוצה. וכך ניתן לראות מזגנים בולטים
מקירות הבתים בצודה בלתי-אסתטית, מכל
פינה וללא כל סימטרית. לדעתי, חייבות
הרשויות המקומיות לחייב את הקבלנים
לבנות את הבתים שהם בונים עם סידורים
מתאימים להתקנת מזגנים בשעת הצורך,
כך שכאשר יחליט הדייר להוסיף מזגן
לדירה, הוא יעשה זאת בצורה אחידה,
ומבלי לפגוע בצורתו החיצונית של הבניין.
זהו פרט קטן, אולי, אך הוא ע-שוי לשפר
את איכות החיים בערים הגדולות.
אמיר דובשני, תל־אביב
העולם הזה 2035

הסיפור המרתק על היו״ ר הגיבור והוז־ כ שנזעק

הרב 1וזנ1יד
לא אדע מי כאן צודק,
אך אוכל לומר, גלי פחד,
שהרב והנזיר
מסריחים שניהם גם־יחד !

ך* מילים בנות־ אלמוות אלד, מסכמת
* מלכת־ספרד את הוויכוח הדתי בין
היהודי והנוצרי, בשירו הארסי של היינריד
היינה.׳
.מכיוון שאיני משורר כמוהו, איני מעז
להשתמש במילים כה בוטות.

אד אני מודה כי לשמע הוויכוח
הקולני בין יו״ר הכנסת והח״כ
הצעיר, התננב לליכי החשד שהג־עימות
תואמת

דרתו של היינה

>ן י* בר אהד יש להקדים ולומר יעל
1חבדי־הכנסת ישראל ישעיהו ואהוד
אולמדט: הם זוג מתאים.

במאי עליון, בעל חוש־הומור דק,
זיווג כאן את אחד מזיווניו היותר־מוצלחים.

מעולם
לא היו לו, ולעולם לא יהיו.

אם יבוא מחר המשיח, יחסום
ישעיהו את דרכו עד שיציג את
פינקם־המיסלגה שלו. ואוי לו, ל משיח,
אם יהיה זה הפינקס הלא
נכון!
ך* ל זה היה ברור לגמרי, כאשר נבחר
^ ישעיהו לראשונה לתפקיד זה לפני
ארבע שנים, אחרי מותו של ראובן ברקת.
כאחד מחברי־הבנסת שלא הצביעו בעד
בחירתו, אמרתי אז את הדברים בפירוש,
מעל הדוכן.

אמנם, הכנסת מורכבת כימעט
כולה מעסקני-מיפלגות מיקצועיים,
וקשה למנוע את בחירתו של אחד
מהם לתפקיד היו״ר. אולם עם בחירתו,
הוא צריך־ להשתחרר מתכונה
זו. להיות לדמות כלל־לאומית, לסמל
של פרלמנט המורכב ממיפל

חבר עם מיפלגת־זוטא ־שלישית, כך שקמה
עתה מיפלגת־זוטא רביעית, שאיש לא
בחר מעולם אף באחד מחבריה, אך שיש
לה עוצמה של שמונה חברים בכנסת.

פילאי הטכניקה העסקנית ה ישראלית.

הפריע
לו להיבחר מחדש לתפקיד הידר
בכנסת הנוכחית, בעזרת קואליציה מרהיבה-
עין שהשתרעה מגולדה עד שולמית אלוני.

כזהו, אם כן, כבוד היו״ר. שרת
פרלמנטרי של מיפלגתו. אדם חסר
כישרון מינהלי, המופקד על המנגנון
הביורוקרטי של הכנסת. דמות
ייצוגית, המעלה חיוכים קלים בבואה
למלא את מקומו של נשיא
המדינה. מטרה הביכה •טל קארי•
קטוריסטים וליצני־הדור.
ן* מולו -השותף השני לצמד
ו המיקרה ששמו אהוד אולימרט.
בכנסת הקודמת הייה אולמרט הצעיר
ידוע כמלחך־הפינכה של ־שמואל תמיר
(ויש שהשתמשו בהגדרה אחרת, שהייתה
אף היא קישורה בלשון) .הוא נשא את
כליו, התפעל מחוכמותיו, שר לו שירי
הלל. אך בעיקר דאג לסיפוק תאוות

דרשניים
מזכירים את הזוגות הבלתי־נשכחים
מעולם הבידור: השמן והרזה של
הראינוע, צ׳אדלי צ׳אפלין והביריון המגודל,
דדיגאן ושומאכר על הבמה, המוקיון־הגמד
והמוקיון־הענק בקירקס.
מצד אחד יש כאן ניגוד פיקאנטי במוצא,
בהופעה ובהיגוי, ומצד שני אחידות מופלאה
של דמה.
מיספר חזק. מיספר שיכול היה להצליח
בכל קירקס.

ה זיווג הוא כל־כך מושלם, משום
( 1׳־ששני חלקי הצמד־חמד מתאיימים בל״
כך לתפקידיהם.
ישעיהו הוא הידר המדשלם לכנסת זו.
אולמרט הוא הח״כ המושלם בכנסת זו.

שניהם יחדיו מהווים את הנציגות
המושלמת של המוסד הרם.
למי שאוהב מישוואות הנראות במדעיות :

ישעיהו +אולמרט = הכנסת
השמינית.
תחילה, את המיקדה של

עולמו הרוחני והמעשי של ישראל ישעיהו
הוא עולם המיפלנה. ערכי המיפלגה
הם ערכיו, מושגיה — מרשגיו, ענייניה
— ענייניו. אין לו חיים מחוץ למיפלגה.
* אחת מהן: בהביטו בחבררלסיעה,
עקיבא גובריו גבה־ווקומה, הפליט שפי
רינצק :״אה, אילו היו לי המוח שלי
והגוף שלו, איזו קאריירה הייתי עושה !״

הפרינציפ הוא פשוט: אין תעלול-
פירסומת שאינו זונה בסיקור נרחב בעיתונות,
אם הוא די אידיוטי, ואין סערה
מפוברקת ׳שאינה זונה בכותרות שמנות,
אם אין לה תוכן רציני.
פרוטקשן מתחת למיטה, פצצה בתוך
כדורגל, שחיתות מאחורי ארון בסיפדיית
הכנסת — הכל הולך, לפני שמישהו נוכח
לדעת שאין זה אלא תעלול, לבר בא
הפעלול הבא ׳ומסיח את הדעת.
אולמירט פורח. אולמרט נמצא בחדשות.
ואיש לא יעלה על דעתו לשאול: האם
השמיע במשך שלוש שנים בכניסת אף
רעיון מקורי איחד? האם עשה אף מעשה
אחד שיש ליו חשיבות כלשהי? האם היתד.
אף יוזמה פרלמנטרית רצינית אחת קשורה
בשימו? האם תרם תרומה כלשהי אף
לרפורמה הקטנה ביותר בשטח כלשהו?

ך *,ך נולד הימיספר האחרון: המערבון
על היו״ר הגיבור והח״ב שנזעק.
הפרשה עצימה היא עלובה למדי. בסך
הכל, אינטריגה קטנה בין שתי קבוצות-
פקידים בכנסת .״אי־סדרים״ אשר, אם
יתגלו כאמיתיים, שווים 15 מילים בדו״ח
מבקר־המדינה.
הטענה החמורה ביותר (העסקת עובדי-
הכנסת בוועדת הבחירות המרכזית) מתייחסת
לנוהל שהונהג על־ידי קדיש לוז,
ששמו היה שם־נדדף להגינות וליושר.
האיש שנקרא למלא יאת התפקיד הזעיר
של מבקר מנגנון הכנסת הוא עסקן קשיש,
עסקן ׳מיפלגיתי נאמן, שישעיהו מינה אותו
כדי לגאול ידיד קשיש שאין לו מה לעשות.

הקירקס הגיע לגיבעת־רם.

ישעיהו הוא עסקן מיפלגתי
העסקן המושלם, העסקן הטוטאלי.
הוא איש-המנגנון מכטן־ולידה, או
לפחות מכטן־ועלייה.

וכך נולדה התופעה המציינת את
הכנסת הנוכחית: רצה נהדר שד
תעדולים־פעדולים, המרחפים באוויר
כמו כועות־סבון ציכעוניות,
להשתאותם של כל הילדים.

אולם אלה הן שאדות כדתי•־
רלוונטיות. ליצן הקירקס אינו נדרש
להציע פיתרונות לבעיות
החיים שד עמו, וגם השמן והרזה
לא הביאו לרפורמה כמדיניות
החוץ של מולדתם.

ואם הוא מצליח דווקא בכנסת,
הרי זה מלמד משהו על מהותו של
כית־הנבחרים הישראלי, בגילגולו
השמיני.

ן• כדוק,
^ ישעיהו.
איני מתכוון לרכב על גל ההשמצות־הבדיחות,
שממנו נודף ריח קל אך אופייני
של גיזענות אשכנזית. הרבה מן ההשמצות
האלה חיו בוודאי נמנעות, אילו נולד
ישעיהו בפינסק, ולא בצנעה! ואילו היה
שמו המקורי ־שרייבמן, ולא ׳־שרעבי. על
קומתו הנמוכה של יוסף שפרינצק, קודמו־בתפקיד
של ישעיהו, וישזתפו־לגובה, לא
היו בדיחות רבות*.
נדמה לי שדווקא ׳תכונותיו החיוביות
של ישעיהו ק־שורות, איכשהו, במוצאו
התימני: השנינות, נועם ההליכות, העברית
היפה השגורה בפיו, יחסו הנוח לבריות.
יואילו ׳מיגרעותיו של ישעיהו, כיושב־ראש
הכנסת, נובעות ׳ממקור יאחר לגמרי.

ף* כנסת הנוכחית גילה אהוד אולמרט
תגלית: תחת לשרת את הזולת, הוא
יכול לשרת את עצמו. במקום ללקק לעיתונאים
כדי להשיג פירסומת לתמיד, הוא
יכול ללקק להם כדי להשיג פירסומת
לעצמו. תחת להמציא תעלולי־פיריסיומת
לגיבור כפוי־טובה, הוא יכול לעולל תעלולים
לטובת עצמו.

כל אלה — עניינים עוטים, שאינם
ראויים אך לדרגה שד בדיחה
כשעה שהכנסת, על כד חבריה,
נותנת את ידה לחיפוי על שחיתויות
נוראות, להעלמות־מס שד
מיליארדים, למיכצעי־שוד שד
מאות מיליונים.

צמד־החמד: אולמרט וישעיהו
גות אך העומד מעליהן..
הידר צריך ללחום את מילחמת הפרלמנט
נגד הממשלה, גם כשזו נמצאת בידי
מיפלגתו. עליו להיאבק על עצמאות הכנסת
ועל הפעלת סמכותה, גם כשאין זה נוח
למיפלגה העומדת בראש השילטון.
ישראל ישעיהו לא עשה זאת אף יום
אחד. הוא נבחר לתפקידו, מפני שראשי
מיפלגתו ראו בו מכשיר נאמן ונכנע.
בתפקיד הידר נהג, ועודנו נוהג, כצפוי.
הוא כימעט עמד דום כל אימת שגולדה
מאיר נכנסה לאולם. הוא היה מוכן לטרוף
במו ידיו הפרלמנטריות כל מי שפגע בהוד
מלכותה. מה שהיה טוב ׳למיפלגה היה פשר,
מה שהיה רע לה, טרף. אין הרבה פרקים
מדוממים בספר־ישעיהו זה.
לקריאת סוף תקוסת־הכהונה הראשונה
שלו, שילם ישעיהו לאלופי מיפליגתו את
מלוא בחירתו, באשר סלל את הדרך לפני
קנוניית־התועבה של באדר־עופר. זה לא

הפירסומת הרעבתנית של תמיר.
עיתונאי נכנס למיזנון — אולמריט היה
עט עליו כדבורה על פרח. שדרן־טלוויזיה
הופיע ביציע — אולימדט היד. משגע לו
את השכל, עד שהיה נכנע ומצלם את
אדונו. כתב-רדיו הציץ מתאו — אולימרט
היה עומד שם, כשבידיו הקוטוניקאט
האחרון על עלילות גיבורו.

תמורת שרות זה נכנס אודמרט
לכנסת, בדרך הרגילה של עסקנקן :
המנגנונצ׳יק של תמיר הכניס אותו
לרשימת המנגנון של הליכוד, וסוחרי
בגין־שרון סיפקו את הקולות
הדרושים.
לפני כן קרה אסון. תמיר העדיף על
פניו נושא-כלים אחר (עקיבא נוף) .נוף
הוכנס לרשימה לפני אולימרט. קין־אולמדט
לא רצח את הבל־נוף, אך הוא פוצץ אחרי
הבהירות את מיפלגת-הזוטא של תמיר,
השתתף בהקמת מיפלגת־זויטא שיניה, הת
הפיתרון
לבעיות הזעירות של מנגנון
הכנסת הוא — כפי שהצענו זה מכבר
— ׳מינוי מנכ׳׳ל למיישכן הכנסת, ושלום
על ישראל ועל ישעיהו.
אבל הסערה מרתקת את המדינה, כמו
הצגת־מוקיונים בקירקס מלא ילדים. היו״ר
והח״ב משמיצים זה את זה בהתלהבות,
שופכים איש על רעהו קיתונות של ימי
יודע מה, ודוחפים זה את זה לתוך
השלולית.

ביזיון לכנסת ז לא, זה לא ביזיון
לכנסת. זהו ביזיון של הכנס

הוא מראה עד לאן התדרדר המוסד הזה,
שכל ויכוח רציני ממנו והלאה, שמליאתו
ריקה מבחינה רוחנית ופיסית, שהשפעתו
על הבעיות הגורליות של קיומנו הלאומי
והחברתי אפסית.

אכן, כנסת כזאת ראוייה ד•
יו״ר כזה, ודח״כ כזה.
ואכן, יו״ר כזה וח״כ כזה ראויים
איש לרעהו.
מיי

ומאיי *י

1־ ייי

תקרית מצערת באודמפידת מוסקבה
תקרית מצערת העיבה במקצת
על טקם סיום המשחקים האולימפיים
.1980 יום לפני גמב המשחקים
נודע כי שניים מחברי המשלחת
הישראלית ערקו למזרח. השניים,
המתעמל עמיצח טלפז והקלע
טלצה עמיפז, קיימד מסיבת־עיתונאים
מאולתרת במקום־מסתו־רם
והודיעו כי אין בכוונתם לשוב
לישראל וכי הם מבקשים מקלט
מדיני משלטונות מוסקבה.

לתוקף תקנה הקובעת כי אזרה
ישראלי לא יוכל לצאת לחו״ל ללא
קבלת אישור ממפקד יחידת המילואים
שלו. אישורים כאלה לא
ינתנו לאלה מן האזרחים שלא המציאו
הוכחות חותכות בי יש בכוונתם
לשוב.
״כיון שהחלטנו, בתוקף זכותנו
הטבעית, להעתיק את מקום־
מגורינו לארץ אחרת ולא הצלחנו

חנוך מרמרי

מתנדב בע״מ

הספורטאים הישראליים סיפרו
כי החליטו לנקוט בצעדם זה לאחר
שכל דרכי ההגירה המקובלות נחסמו
בפניהם. לדבריהם אין באפשרותו
של ישראלי לחצות את
— סלח לי, אתה דורך לי על ״המסך הבחול-לגך אשר הטילה
ממשלת ישראל מתוך כוונה למנוע
הפרצוף.
הגירה, ולכן עשו מאמצים ניכרים
ששששש...

בכדי להיכלל במשלחת ארצם ל—
האף! שלי, אתה דורך עליו. אולימפיאדת מוסקווה, במטרה ל—
אני מתפלל !
המשיך משם לאחת מארצות איהלחי.

אתה דורך
רופה המערבית.

— אתה לא יכול לשלול ממני
את הזכות להתפלל בכל מקום ב ארץ
הקדושה שלי.
— אבל אדוני, אתה מכאיב לי.
— הבעיות העלובות שיש לר
עם הפרצוף האידיוטי שלך אינן
מבטלות את הזכות ההיסטורית ש יש
לי לדרוך עליו כשאני מתפלל.
— אם לא תסתלק לי מהפנים
אני מוריד עליך זאפטה איומה!
— עוצו עצה ותופר! מונעים
מיהודים להתפלל בארצם ! לקרוע !
— סליחה, אני לא רוצה לפגוע
ברגשותיך. אתה יכול להישאר לי
על הפרצוף. רק עשה לי טובה קט נה
ותוציא את הבוהן שלך מהאף
שלי. זהו, עכשיו זה בסדר.

עמיצח ועמיפז תיארו בפני העיתונאים
את קשיי ההגירה מישראל
אשר הלכו וגברו מאז אוקטובר
.1973 לדבריהם, החלו באמצע שנת
1976 להיערך ביקורות קפדניות בטרמינלים
במטרה לגלות מטבע זר
המוצא מן הארץ מעל לשיעור ההקצבה
(למהגרים מישראל אין
הקצבת מטבע כלל) .אלה שנתפסו
הועמדו לדין וכספם הוחרם. באותה
עת נקבע כי פקידי מחלקת הדרכונים
ידרשו אישור ממס־הכנסה לכל
אזרח המבקש לצאת. ביולי
1978 הוחלט על העלאה דראסטית
של מם הנסיעות עד ל־> 1252 מערך
הכרטיס, ובראשית 1979 נכנסה

לעשות זאת בדרך המקובלת, נאלצנו
לבחור בדרך זו״ אמת השניים.
דובר
המשלחת האולימפית ה
ישראלית סירב להגיב, אם־כי כינה
את השניים ״עריקים״ ו״נמושות״
והוסיף כי על ברית המועצות לפתוח
את שעריה ולהתיר ליהודים
הנמקים בה זה שנים, לעלות ל
ישראל.

כזאז הופע־ כקריית־ביאליק חוק העזר העידי;*,
המחייב הצטרפות למשמר האזרחי, הושלש מספ־ התוש־ביס
העושים כמסגרת זו והוא מגיע ביום לכ־ 6000 איש.

ראש העיריה, מר צבי קר*
יי:ר, אמר אתמול בעניין זך,
כי לאתר שכמה תושבים הועמ־דו
ידין בפניי בית־המשפט ה־עירוני-ונקנסו
על שלא מילאו
אחר החוק חלה התעוררות
לית בתחום הגיוס למשמר

האזרחי. הוא ציין. כי מאז
הופעל החוק הוקל מאוד על
אלפיים המתנדבים. וגידול המסגרת
הביא למצב, שבו כל
׳אזרח שדמי• רק אחת לחמישה
שבועות, במשך שלוש וחצי י שעות.

ידיעות אחרונות 26.8.76

המחבלים והגנבים מוזהרים בזאת שלא להתקרב לשטח השיפוט של
עיריית קריית־משהו. יש שם רנסאנס גדול בתחום המשמר האזרחי.
השריף המקומי של קריית־משהו גאה לספר על הגידול המשמעותי שחל
במספר חברי המשמר הודות לחוק־׳העזר שהפעיל ולקנסות שקיבלו אלה שלא
התנדבו כנדרש.
אם כי עדיין משמש המשמר האזרחי כתנועת מתנדבים, החליט ראש העיריה
הזה להפוך את ההתנדבות לחוק־עזר עירוני. מה שלא עושים מעצבי המדיניות
עושים המאלתרים הקטנים בשטח: הודות לכוח־חזונו של ראש העיריה, נגזר על
כל אזרח תם שמקום מגוריו נכלל במקרה בתחום קריית־משהו, להתגייס למשמר.
ידוע לכותב כי ישנם ישובים וקבוצות אוכלוסיה באזורים רגישים שהתארגנו
להפעלת משמר אזרחי מלא, וזה עניינם. אבל הפעלת התנדבות חובה בשטח־שיפוט
עירוני גדול ומקרי, היא קפריזה מסוכנת שאם לא ימנעו אותה בזמן
יחליט בקרוב איזה ראש עירייה אחר על הפעלת חוק־עזר עירוני שיוציא את
כל התושבים למחנות עבודה, כדי להבריא את הכלכלה.

קווי ל ד מו תו ש ד מנהיא

זה התחיל בכיתה א׳ .מנין שלושים־וכמה ילדים
עליזים ומרוחי־פלסטלינה, אשר רובם ככולם נועדו
לדוקטוראטים, היה הוא חריג בולט. עוד בטרם למדו
לכתוב ״אני ציוני״ פנה אל המורה והציג את מועמדותו
למישרת תורן־עציצים. מאחר ורוב יריביו הפוטנציאליים
היו עסוקים בכיור ובראפייה, זכה בנצחון מוחץ ובמינוי
הנכסף.
מאי, הוא תמיד בתמונה. מעציצים עבר לקבלת־שבת
ומשם לתפקיד תורן־הכיתה. הוא היה לחבר ועד־הכיתה
הראשון ובאותה שנה החל לרוץ לתפקידים בכירים בבית
הספר כולו. נבחר להיות תורן־סדר, זה שמסלק את
התלמידים בהפסקות החוצה, התגייס לאגודת הבריאות
והזהירות, ומונה ככתב״לענייני־כיתות ו׳ בעלון המוסד.
אף אחד מחבריו לא ניבא לו גדולות, שכן אלה שיחקו
בעטיפות של מסטיקים ועשו אמבושים לבנות.
בשעות־המחנך ואחר־כך בכנסי בית״הספר, חיה
משוש־נפשו של כל מורה: תמיד היה מצביע ראשון.
אף אחד לא זכר בדיוק מה אמר וזה גם לא חיה חשוב
— אבל הוא תמיד אמר, ואמר הראשון. הוא גילה את
הדיבור ואת זכות־הדיבור — דבר שירבה להשתמש בו
בעתיד. בשביעית נבחר ברוב דליל ואפאתי למועצת-
התלמידים. בשמינית היה לראש המועצה. בקיץ נסע
לכנס מועצות תלמידים בשטוקהולם.
הוא נרשם למדעי־החברה: סוציולוגיה ויחסים.
בטרימסטר ראשון החל לקחת חלק בפעילות בתא
סטודנטים של מפלגה ידועה — התא שהיה החזק
בקמפוס. הוא למד במי לתמוך, את מי להפיל, איך
לנטרל יריב יאיך להשיג תג׳ איך לפוצץ אסיפות ואיד
לכנס אסיפות־חירום. הוא קיבל שיעורים מעשיים בתורת
הפורום והקוורום, התקנות והסעיפים. הוא גילה את
חשיבותו של הבג״צ כמכשיר ביד העסקן ונבחר בסיועם
של חברי תאו לנציג שנה א׳ במועצת הסטודנטים.
בראשית שנת לימודיו השניה ביצע הפיכת״חצר והיה
ליו״ר תא הסטודנטים, מישרה בשכר חודשי. כדי לזכות
במינוי פוצץ שתי ישיבות של וועדת הבחירות וכינס

סטודנטים על באריקאדות באוניברסיטת קאנט, אוהיו, על רקע המעורבות האמריקאית בהודו־סין (מאי .)1970
אסיפת״חירום׳ בה הדיח את היו״ר הקודם על סמך
סעיף 7בתקנון. תמכו בו כל האנשים שהביא בספיישלים
מרחבי העיר, על חשבון תקציב הבחירות. בשבוע הנצחון
שלח מאמר לבטאון הסטודנטים :״יש לעשות לשיפור
פני החברה״ .הוא חתם עליו בצירוף תארו החדש. כעבור
חודש יצא לכנס סטודנטים ליבראלים במאנילה.
ושוב אסיפות ופיצוצים, הפיכות״חצר והפיכות־נגד,
זיופים ובג״צים — והוא היה, לאחר שלושה עירעורים
שהגיש, ליו״ר האגודה. המשכורת עלתה, משרד, מזכירה,
נסיעות, וראיון עם תמונה בעמוד הראשון של הבטאון.
כשחור, והוא כבר יו״ר התאחדות הסטודנטים הארצית,
מקונגרס סטודנטים יהודים בפילדלפיה, הגיעה
הקדנציה שלו לנקודת שיא, אולי שיא קידומו בכלל :
החלה עונת המו״מ על שכר הלימוד. זה הזמן לקצור את
התהילה: יש מאבק, יש סיסמאות, יש פגישות עם

שרים, יש אסיפות ונאומים, יש כיסוי עיתונאי מקיף.
מצטטים אותו ״נלך עד הסוף !״ מחכים לו עם מצלמות-
הטלוויזיה ביציאה מלישכת השר והוא מכריז ״לא
ניכנע קוראים לו ״דני הכחול-לבן״ ו״כהן־בנדיט
הישראלי״ .הוא עשה את הדרך הארוכה מתורנות-
עציצים ועד להנהגת מרד הסטודנטים העונתי לענייני
שכר-לימוד. הוא מאיים :״נעלה על חבאריקאדות !״
וכשהוא עומד בפני המצלמות הוא יודע שכשיגמור
את המרד, ממתינה לו משרה בטוחה כדובר הסיעה
בכנסת. קצת ממוסד /קצת אפור, אבל לגמרי לא רע.
יש נסיעות, יש משרד, ואפשר לשלוח לעיתונים הכחשות
והבהרות ולחתום בשם ובתואר. ואולי יום אחד הוא
יופיע ב״זה הסוד שלי״ והגדרת סודו תהיה ״עמד בראש
המרד הגדול להורדת שכר הלימוד מ־ 5568ל״י ל״5426
ל״י. אכבר סוד.

יי איפי ט 1מ ב ־
בתוכנית ״גבר ואשה״ האחרונה
היתה באולפן בחורה בשם
דלית או פחית או משהו כזה.
במסגרת היותה ״תרבותית״ היא
סיפרה למאזיניה שהלבה ל״היכל
התרבות״ לראות את ״איפי טוני-
בי״ ושבשורה לפניה ישב איש
אחד עם מכנסיים קצרים וזה
היה נורא.
אחר בך צילצל בחור בשם עוזי
או איזי או משהו כזה והם הר ביצו
שיחה תרבותית שנשמעה ב-
עיד כך :
איזי: אמרת קודם שהיית בהופעה
של ״איפי טומבי״.
פחית: נכון.
איזי: ואיך זה הי ה!
פחית: נפלא.
איזי: מה היה נפלא !
פחית: הבל, הכל — התאורה,
הריקודים, המוסיקה, התלבושות
— הכל.
איזי: כן, חבר שלי שהיה ב-
דרום־אפריקה ראה את זה שם
והוא אמר לי שזה ממש נעים
לראות כושים שעובדים ומתפרנסים
בכבוד. הוא גם כן נהנה מאד.
פחית: כן, גם אני מאד נהני תי,
רק ישבתי בשורה אחרונה
ולא יל יד ראיתי טוב. תגיד לי,
ילדים אתה אוהב!
איזי: מאד.
פחית: יופי. וכלבים!
איזי: גם כן.
פחית: נהדר, איזה סוג!
ושום דבר. אף אחד— לא פחית
בעצמה, לא המנחה, ולא המשו חחים
לאחר מבן — לא הגיב, ולו
בגיהוקון, על ״חוות דעתו האו מנותית״
של איזי על ״איפי טוני-

״ממש נעים לראות כושים ש

ה ב עי ה הי הו די ת

עובדים ומתפרנסים בכבוד״.
שלוש שעות לפני זה ראיתי קטעים
מ״איפי טומבי״ בתוכנית
״עלי כותרת״ וקיללתי את עצמי
על שתמיד אני מערבב פוליטיקה
איפה שלא צריך .״אז מה אם הם
מדרום־אפריקה״ ,אמרתי לעצמי
״זה יפה — אז לך לראות• זה
הבל״.
עכשיו, אחרי ששמעתי את או הבי
הילדים והכלבים, חזרתי
שוב לערבב את הפוליטיקה איפה
שלא צריך.
״ממש נעים לראות בושים שעובדים
ומתפרנסים בכבוד״.
הכושים האחרים מתעסקים בכל
מיני עבודות בזויות ואפילו
שחורות — בניקיון, במיכרות, בבניין,
בבתי-חרושת — ממש כו שים
שחורים ומסריחים.
רר ל* לו/זיר ל>1יני\ז 0 רגן לאל חזור

כבז

אילו הייתי ליבראל ישראלי הייתי כותב כן :
לנורות שאין ספק כי קיום יחפים כלכליים וצבאיים עם דרום־אפריקה יתרום
רבות לכלכלתנו ולביטחוננו, הרי שאין לקיים יחסים אלו בגלוי אלא בחשאי, שכן
בהיות דרום־אפריקה מדינה גזענית מדכאה, שבה חיים בני״אדם חסרי זכויות אזרח,
הרי קיום יחסים גלויים איתם עלול לפגוע בתדמיתנו בדעת הקהל העולמית וכו׳ וכו׳.

ואילו כאן סוף סוף ״כושים
שעובדים ומתפרנסים בכבוד״,
מאורגנים למסע עולמי ע״י ממ שלתה
הלבנה של דרום־אפריקה.
ולמה הם כל-כך נפלאים בהופ עה!
כי הם היחידים מתון 18
מיליון השחורים בדרוס-אפריקה
שקיבלו צ׳אנס להופיע על במה.
היו מבחנים ללהקה ורק הטובים
ביותר נתקבלו. השאר חזרו ל ניקיון,
לבניין, למיכרות, לבתי ה חרושת.
וגם אלו שמופיעים יוד-

בלילה ישנתי ופתאום חלמתי חלום.
ובחלומי מנכ״ל משרד החינוך אלעד פלד עומד בקאזינו של לאם־
וגאם, בידו ארבעים ושבע אלף דולאר• ,מהם הצי מליון לירות, והוא
משחק ברולטה :

עוד חידוש מעניין בצה״ל
פים בקשר לבקשותיהם של החיילים והן
על פי החידוש המהפכני יוכל מעתד,
כל חייל היוצא לקרב לציין על גבי טופס /הועברו לידיעת חברות ההפקה הגדולות
בעולם.
׳מיוחד מיהו השחקן שאותו היה מעדיף
על פי הנתונים העדכניים ביקשו 190/0
החייל בתפקידו שלו בסרט שיופק לאחר
מהחיילים כי את תפקידם בסרט יגלם ג׳ק
הקרב ולאחר מותו.
ניקולסון 157 רצו בצ׳דלס בדונסון!
נודע כי חידוש זה הונהג בעקבות
הביקורת שנמתחה בחוגים אזרחיים ואומ /0״ 12 בטטיב מקווין ! בפרננדו סאנשו ואל
סאצ׳ינו בחרו 97 אלן דילון 10/0,
נותיים על בחירתו של סטיב מקווין לתם-
מרלון ברנדו, גבי עמרני וקלינט איסטווד
קין דן שומרון ובעיקר על בחירת שחקן

בבוצל׳יז1 .גל זיג׳ ,יוג ליניוז-יס

לעומת זאת אילו הייתי ליבראל דרום־אפריקאי הייתי כותב כך :
למרות שאין ספק כי קיום יחסים כלכליים וצבאיים עם ישראל יתרום רבות
לכלכלתנו ולביטחוננו, הרי שאין לקיים יחסים אלו בגלוי אלא בחשאי, שכן בהיות
ישראל מדינה כובשת מדכאה, שבה חיים בני״אדם חסרי זכויות אזרח, הרי קיום
יחסים גלויים איתם עלול לפגוע בתדמיתנו בדעת הקהל העולמית וכר וכר.
וזה מה שנקרא ליבראלי כל העולם התאחדו וכו׳ וכו׳.

כ רזזי סיציקה לק רב

רןזנו -ג׳ ו׳ י ח וגל 3
וגל א־ייס, י׳׳ ג, ו )

ע ל׳ -ד 11( ,י ע 1ר • 1לזר
נן>זחלב לילד

קיו םיח סי םגלויים איתס
יקלקל את תדמיתנובעולם
קיו םיח סי םגלויים אותם
יקלקל את תדנויתנרבעולם
קיוםיח סי םגלויים איתם
יקלקל את תדמיתנובעולם

קיו םיה סי םגלויים איתם
יקלקל את תדסיתנובעולם
קיוםיחסיםגלוייםאי תם
יקלקל את תדמיתנובעולם
קיו ם יחסים גלוייםא יתם
יקלקל. אתי תדמיתבובעולם

צה״ל, המקדים כרגיל את פולס, הנהיג עוד חידוש מעניין ומהפכני
כשירות לחייליו.

(חיבור מצוייר)

נסים בכבוד״ והם היו ממשיכים
לדבר על כלבים וילדים והבל היה
על-הכיפאק במו עכשיו, כמו
תמיד.

אילו הייתי ליבראל

חלמתי חלום

^3חי ג פ. בבייכו,

עים — לא ירקדו או ישירו או
יתופפו מספיק נפלא — הופ, חז רה
למיכרה.
לכן ״ממש נעים לראות כושים
שעובדים ומתפרנסים בכבוד״.
ובשביל להפליג רחוק חשבתי
קצת על התיזמורות האלו של
מחנות הריכוז. לו היו הנאצים
מתוחכמים כמו הדרוס-אפריק-
אים היו ודאי מארגנים תיזמורת
אחת מעולה מקרב התיזמורות
הללו ושולחים אותם להופיע בעולם.
ואין
שום ספק שזו היתה תיז-
מורת נפלאה. מאותן סיבות בדיוק
ש״איפי טומבי״ נפלאים.
ופחית של אז היתה מספרת
לאיזי של אז כמה זה נפלא, ואיזי
היה אומר ״בן, זה ממש נעים
לראות יהודים שעובדים ומתפר-

ד רג ה

במקרהי״הל כםיד זב נ!; להודיעל ( יהסהקירבה

כתובת.
ר י ] ג 1^ 1 טס במק דם טל מוותהירואיב!!
ל.טבץ בתפקידי בסרט את הבהקו
תאריוההתייצבות לקרב

^9/160 ׳/

חתימה __1

דוגמת הטופס המהפכני החדש

אך בבוקר התעוררתי וראיתי שכל זה היה רק חלום ונורא שמחתי.

אחר, ששמו טרם נמסר לפירסום, לתפקיד
יוני נתניהו ז׳׳ל.
ראש ענף קישר לקולנוע מסר לכתבים
כי יחידתו תעשה את כל האפשר על מנת
לקיים את בקשתם האחרונה של היוצאים
לקרב שיפלו במערכות ישראל.
כתבנו הצבאי מוסיף כי מאז הונהג
החידוש נאספו פרטים סטאטיסטיים מאל

50/0כ״א; ברום לי 3מייק
בורשטיין ורובוט רדפורד — /0״ 1לכ״א
פרשננו הצבאי מעיר כי-מיקומו הגבוה
של סטיב מקווין במישאל נובע מעצם
בחירתו לתפקיד דן שומרון וכי לא כדאי
עדיין לייחס משמעות יתר לתוצאות אלו.
עד למלחמה הקרובה נותר עוד זמן ואין
ספק *שהרבה נתונים ישתנו עד אז.

תחרות המאה: מה יגמרו לבנות קודם ־ את התחנה
המרכזית בת־־א או את הבית של פטרוציל׳?
השכר, ואמר :״אורבים לנו
בכל פינה ופינה.״ יעקובי אמר
לרבינוביץ :״יהושע, אתה נש מע
׳כימיו. המדור הספרותי של
הרדיו.״
8בישיבה זו נפגשו גם
לראשונה, מזה זמן רב, שני
בני הדודים, שר-החינוך־והתר-
מת, אהרון ידדין, ובן-
דודו אשרי הם זינקו זה לעבר
זה, והתחילו מחלקים זה לזה
סטירות־לחי קלות ובהומור.
׳ 8בבירורים שנערכו בין
מישרד־הבריאות לבין הנהלת
קופת חולים, בקשר לטילטול
חולים, אמר ידלין השני, ישהוא
מנכ״ל קופת־חולים, בפאראפ־ראזה
על האימירה המפורסמת :
״מה אני יכול לעשות? בקופת-
חולים, הדרך לכוונות הטובות
רצופה בגיהינום!״
לאנשים הנכונים 777 ברנדי
בינלאומי

1 ( 1חגרת שלישיית ״שוקולד מנטה מס*0

טיק״ נישאה השגוע בנפר־שמריהו
#111

לסטודנט הדרום־אמריקאי שמעון ברק הלומד רפואת שינייס נני ד
יורק. רותי, בשימלת כלה, שתוכננה למאורע, הכירה את שימעון
כאשר הינחה את תוכניות הטלוויזיה על השירים הדרום־אמריקאים.

81 על הבעייה הגדולה ביותר
הניצבת לפניו, סיפר
השבוע מי שמתכוון להשתתף
בבחירות הבאות, הפרופסור
ייגאל ידין .״אני הולד להיבחר
על־פי שיטת הבחירות
הנוכחית, כדי להביא שיטת-
בחירות אחרת,״ טען ידין ,״וזה
כמו לשחק כדורגל על מערש
של כדורסל.״
81 כשדנו בעיתונו החדש
של משה דיין, את מי לקבל
כעורך המדור הסאטירי של
העיתון, התערב דיין ואמר:
״תקחו את מי שאתם רוצים,
אבל לא את יותי גפן ״.יותי,
הוא יונתן גפן, הוא בן-
אחותו של דיין, ואחד ממותיחי־הביקורת
החריפים ביותר עליו
מאז מיליחמת יום־הכיפורים.
׳ 8אגב דיין: בביקורו האחרון
באוסטרליה, הגיעו מדי
פעם ישראלים, הנמצאים בביקור
באוסטרליה, לשמוע את
הרצאותיו. בכל פעם שהיו
מציגים בפניו ישראלים, היה
דיין אומר להם :״תלכו לאכול,
אותי יש לכם מספיק בארץ !״
! 8איד קיבל איש־המיש-
טרה לשעבר, עמום אריכא,
את תפקיד עורך העיתון של
דיין, היום הזה? לכתב מעריב,
הביוגראף הרישמי של ראש-
הממשלה, דכ גולדשטיין,
יש תשובה לשאלה זו. לדבריו
הזמין אותו דיין לארוחת-
צהריים, ובמשך שעה ארוכה
ניסה לשכנע אותו לקבל עליו
תפקיד עריכת העיתון. גולדש
טיין
סירב, ואז פנה דיין אל
אריכא.
81 אחד השינויים הראשונים
שערך אריכא בעיתון,
שיופיע השבוע ׳,הוא לשנות
את צורת אותיוודהכותרת של
העיתון. אריכא טען -שהן חלולות
מדי.
! 8עוה״ד אמנון זיכ רוני
הוזמן בשבוע שעבר
להתראיין בתוכנית־הרדיו על
כוכבים ומזלות, שעסקה הפעם
בבני מזל בתולה. זיכרוני, ש הוא
יליד מזל זה, הגיע אל
שער אולפני רשות־ד,שידור,
:ושכח את שם התוכנית שאליה
הוזמן. הוא הסביר לשוער :
״באתי להתראיין בשביל מזל
בתולה.״ אבל השוער לא הניח
לו להיכנס. הוא הרים את
הטלפון וביק-ש לקבל את ״מזל״.
,מהעבר השני של הקו שאלו
אותו, :׳איזו מזלן״ ״מה זאת
אומרת איזו מזל 1״ התרגז
השוער ,״מזל בתולה־!״ כמובן
שבכל רשוודהשידור לא נמצאה
עובדת בשם זה. רק
כאשר הגיעה מפיקת התוכנית,
מ רי ם רודד, לשעיר, הניחו
לזיכרוגי להיכנס לאולפן ול.
התראיין.

נייספח־העייתונות בשגרירות
ישראל בפאריס, יצחק
אלדן, אירח לסיור בעיר-
האורות את כתב הצופה שאול
מייזליש ואת עוזר שר-
הפנים, אבי יעקובוביץ. בעוד
השלושה משוטטים בעיר,
הם הגיעו למונפארנאס ופגשו
שם את כתבת ׳מעריב בפאריס,,תמר גולן, ואת כתב ׳שידורי
ישראל, נקדימון דוגל. התברר
כי גולן ורוגל מחפשים
פיסעדה כדי לחגוג בה את
יום־הולדתו ד,־ 51 של דוגל.
השלושה הצטרפו אליהם, נכנסו
למיסעדה מפוארת ושהו
בה עד השעות הקטנות של
הלילה, כשהם עורכים הצגה
לשאר באי־המיסעדה: קונצרט
של שירי-יום־הולדת בעיברית.
! 8הבדיחה האחרונה של
המנחהואיש־הרדיו, מני פאר,
היא על האבסורד שבשיטת
הקצבת מטבע־החוץ ליוצאים
לחו״ל. מספר מני :״אחד הגיע
לקאזינו בלאס־ווגאם. כשהכריז
הקרופייה שהגיעה העת להניח
את ההימורים על השולחן,
זרק האיש בייאוש 450 דולר
על אחת ממשבצות הרולטה,
ואמר , :זה כל מה ״שי-ש לי.׳

משה כומר

חבר־הכנסת ויושג־ראש מועצת־המנה־לים
של ״אל״על״ ,ערן פגישת־עכודה
עם מאיר (״ממי״) דה״שליט, מי שהיה מנכ״ל מישרד־התיירות
ומנכ״ל חברת ״תשת״ של ״אל־על״ ,על שפת בריכת מלון ״השרון״
נהרצליה־פיתוח. השניים בלטו בשטח בין מאות המתרחצים והמש־תזפים
העירומים למחצה משום שהיו לבושים. כרמל (מימין) בחולצה
ומיכנסיים ארוכים ודה־שליט במיכנסיים קצרים ובסנדלים.

השאלה הגדולה המהלכת
עתה בארץ :״את ימה
יגמרו לבנות קודם: את התחנה
המרכזית בתל-אביב, או את
הבית של פטרוצ׳רי!״
כרמל מזרחי

מיקני ראעגון ל?גי1ן
וזכרון יעקב

1׳ יושב-ראש ועדת־הכס-
יפיס של הכנסת, ח״כ ישראל
קרגמן, הוזמן לסייר בשבוע־האופנה
שנעיד באחד ממלונות
ירושלים. קרגמן, שעבר כבר
את גיל ה־ ,70 התלונן לפני
מלוויו ; ״אי־אפשר לראות
בכלל אם הבגדים הישראלים
טובים או לא. שמים אותם יעל
דוגמניות כאלה יפות, שרואים

רק את הדוגמניות.״
81 בוועדת־השרים לעניי־ני־-שכר,
שדנה בשבוע שעבר
במשבר האחיות, קרא מנכ״ל
קופת־חולים, יאשר ידלין, לעבר
שר־התחבוירה גד ישקו־כי
ז ״גד, בוא שב לידי !״
יעקובי סירב וענה לידליו :
״אני לא רוצה לרדת אל העם.״
״למה?״ תמה ידלין. השיב יע-
קובי,. :אני מפחד להי-שאר

! 8באותה ישיבה טען שד־האוצר
יהושוע רכינדכיץ כי
יש קושי ירב בפתיחת הסכמי-

ה ה מוקדי

מנקר המיסעדות סעד את ליבו במיס־עדת
״סאפארי״ נהרצלית״פיתוח כאשר
חגיעו למקום חנרי להקת ״איפי טומני״ .אחת טחנרות הלהקת
התיישנה ליד המגקר, שהתעניין כיצד יש למשתתפי ההצגח כוח
להופיע כמה פעמים ניום, נהצגת הריקודים. הרקדנית קמה
ממקומה והסגירה :״עם גוף כמו שלי, זח נכלל לא קשה.״
העולם הזה?0.55

1 1 1 1 1 1 1 1 1 1

א1111י ם
הקרופייה פנה לעברו ואמר :
ישראלי, הא?״

חלף עם הרוח אחרי גמר העלילה
סיפרה השבוע השחקנית

בדיחה אחרת היתר.
לשוער־לשעבר של ניבחרת־ישראל
בכדורגל,יעקוב(״יעג־קל׳ה״)
חודורוני, העוסק עתה
בהדרכת תיירים והצטרף באחרונה
לליגה שהוקמה בראשון־
לציון: הליגה לשיפור פני
הטלוויזיה. חודורוב טען, כי ל
ששיחקה
בסרט את תפקידה
של. מלאני. מסתבר, כי שנים
אחדות אחרי הפקת הסרט
ביקשה להסריט המשך, שלא
היה כלול בספר המקורי. בהמשך
זה היתד, סקארלט פוגשת
ברט באטלר במסיבה, כאילו
במיקרה, רוכשת את ליבו

אדדיכיה

השבוע תזדקק לעצבים חזקים בשטח העבודה. הבוסים דורשים ממך
מעל המצופה, מבלי להתחשב ומבלי לתת תמורה. עשה כפי שהם דורשים
ממך. אפילו אם בת־זוגך מתרעמת מדי־פעם, אל תראה זאת בשלילה, ואל
תחשוב שהיא ממורמרת. קשה לה, והיא זקוקה לעידוד רב, בדיוק כמוך.

דה־האווילנד,
אל תחשוב שזה שאתה בוגד באשתך, נשאר רק הסוד שלך. בסופו של
דבר זה יוודע לה, ואז — אוי אז, תחול הסערה הגדולה. דך, בת־שור,
ייגרם השבוע אושר לא צפוי ודווקא מבן מזל סרטן, ממנו לא ציפית לשום
דבר. קבלי את הצעותיו. נראה שאתם מתאימים אחת לשני, בכל השטחים.

(!*ומיס

לא שבוע אידיאלי. סכנה גדולה אורבת
עייפות גדולה תגרום לך לומר דברים שלא
על דברים אלה. חיפזון בתחום העיסקי
השתדל לתקן את הטעות. מריבה עם

לנוסעים למרחקים ארוכים.
התכוונת להגיד. את תתחרטי
יגרום לסיבוך רציני ביותר.
בן־זוג תביא לפירוד רציני.

זו תקופה טובה לכישרון היצירה שלך. זו תקופת השראה אשר תגרום לך
סיפוק. אתה מנסה לעשות גדולות, אך בצעדים מהירים מדי ; לך צעד
אחר צעד כדי להגיע למטרה הנכספת. תזכה לתשבחות מאנשים שהיו פעם
יריביך. אל תעמיד בנסיון את חבריך. סרטנית: אל תסטי מתכניותיך.

ברגע שתעמוד על סף השינוי המיוחל, תרגיש כבול
בהגיון. אל תתן לרגש לשלוט בך. גלה ׳יותר ׳הבנה
אפילו אס אתה עייף וחסר סבלנות. הקדם לעלות טל
במשך שבוע ימים, צבור כוח, העסקים ימשיכו לפרוח כפי

אל העבר. פעל
לבני משפחתך.
משכבן־ בלילות
שלא היו עד כה.

י 2ביולי -
ז 7באוויסק .
השבוע אתה עומד לסיים בהצלחה מיבצע בו התחלת לפני כחודש. אתה
שוב נכנס לחיים סדירים ותקינים. הכל ילך כשורה. במישור הרומנטי
אין כל שינוי, חכה להזדמנות בה אתה תהיה החזק. שמור על קשרים
טובים עם ידידך הטוב ביותר, כי בסופו של דבר תצטרך אתה את עזרתו.

נו1ונה

***נחוזגניוס
אל תבעטי בקירות, זה לא יעזור לך. את חושבת שעל-ידי פיטפוט
תמצאי חן בעיני הזולת י את טועה. הם יחשבו אותך לסתם נודניקית ולא
יעריכו אותך. השתדלי לתקן את הטעות — אחרת תביאי להסתבכות. בת
מאזניים, המשיכי לשמור על דיאטה. עוד תוכלי לקבל תפקיד בסרט.
יש לך את כל הנתונים. אל תרבי בנסיעות ארוכות. היזהרי השבוע
מתאונת־דרכים. ליבשי ירוק — כי צבע זח הוא מזלי מאוד השבוע.

זמר יגאל בשן לא נתנו
לערוך תוכנית בטלוויזיה, עד
שהוא הסכים לשיר בה את
שורו של אפריים (״פרויקה״)
פיתן על מחבר התיקווה,
נפתולי הרץ אימכר. כש ישמע
בישן את דבריו של חד
דורוב, הגיב :״האיש הזה
בוודאי יודע לשחק כדורגל
יותר טוב מאשר לדבר. מה ש סיפר
זו שטות מוחלטת.
! שר החינוך והתרבות,
אהרון ידלין, לא ידע לאיזו
צרה הוא נקלע כשהחליט על
שכר־הלימוד החדש לסטודנטים
באוניברסיטאות. מי שמתכונן
להילחם בהחלטה זו בכל הכלים
העומדים לרשותו הוא יו״ר
התאחדות הסטודנטים הארצית
דוכי ברגמן, שאמר :״אני
ארד על ידלין במלוא כובד
מישקלי.״ דבריו אלה מקבלים
כובד נוסף, בהתחשב בכך
׳שדובי שוקל כסאה קילוגרמים
נטו.
> על מה שקרה לגיבורי
העולם הזה 2035

וחוזרת אליו.
׳ 0במלון בדווי פאלאס,
בברן שבשווייץ, מתנוססת כרזה
בעיברית :״כל הכבוד
לצה״ל.״ את הפרזה תלה מנהל
המלון, יוסט שמיד, שאינו
יהודי, כאות-העריכה למיבצע
אנטבה. יוסט, שמיד, שהוא
רס״ן (מיל ).בצבא השווייצי,
הוא בעל אוסף מושלם של
כלי-נשק של המחתרות בארץ
לפני קום המדינה.
81 הפירסומאי משה דיין,
שחזר לאחרונה מחו״ל, סיפר
על סידרה של צרות שהיו לו
שם, מפני ששמו הוא כשם
שר־הביטחודלשעבר. דיין נהג
לטלפן מדי יום ביומו למישרדו
בתל-אביב, אך כדי לחסוך
בדולרים הוא היה מבקש מהמרכז
ה לעשות שיחת ״קולקט״
,על חשבון המקבל. בכל
פעם שהמרכזנית היתד, שומעת
ששמו משה דיין, היא היתד,
בטוחה שזו מתיחה, ולא הסכימה
להעביר את השיחה.

1ן שו

( 2בנובלובר -
20 נדצנונר !

1 ¥1ך מלכת״היופי הישראלית, שנבחרה כמיס״תבל,
ך י|1
עוררה את צחוקה של ילדה כושית, כאשר
1 /1 111 1י
חלפה באחד מרחובות ניו־יורק כשכתר־מלכות לראשה, לצורכי
צילומים. בראיון מיוחד לשבועון החדשות המערב־גרמני ״בונטה״,
הצהירה רינה מור :״אני לא מאמינה במין לפני הנישואין. כשאת־חתן,
יהיו לי כמה שיותר בנים, כי מדינת ישראל זקוקה לחיילים.״

עיסקה גדולה, אותה החלטת להתחיל — תיכשל •.אומנם לא באשמתך,
אבל־ מה זה משנה. תפסיד כסף רב ויקח לך זמן רב עד שתחזור למצב
סביר. לך, בת.מקרב, מחכה אכזבה קשה.׳אל תגידי שלא הזהירו אותך!
לא רק בעסקים לא יילך לך, בן עקרב, אלא גם בקלפים אתה עשוי לספוג
הפסדים ניכרים. אם לא התחלת לחסוך עד היום — מוטב שתתחיל עכשיו.

ליי.

אם לא תתחיל בדיאטה מיד — לא תוכל לעבור בפתחים צרים. מראה
פניך הולך ורע מיום ליום. זה רק באשמתך ! הגיע הזמן שתתחיל
לשמור על עצמך• מצב בריאותך לקוי. שוב באשמתך ! אתה חושב
שחוסר שינה הוא הגורם לכך, אמה טועה ! לך, בת קשת, יש יותר
מזל השבוע: את עליזה ומלאת חיים. המשיכי להתנהג באותח דרך.

אם יש באפשרותך, רסן במיקצת את תחושותיך — ואפילו את המרירות
הטרייה הממלאת את ליבך. הסיכסוך עם הבוס יתפתח למימדים מדאיגים.
שמור על קור רוחך ואל תגיד לו מה שאתה חושב עליו באמת. חכה
עד שתהיה החזק. לפי כל הסימנים הזמן הזה הוא לא רחוק. ליתר ביטחון
שמור על קשרים טובים עם חבריך לעבודה. עוד תצטרך לעזרתם הדחופה.

נוי

21 בדצמבר -

זני

20 בינואר
? 1דו<ר*,נ אדב:

צפוייה לך התמוטטות מפתיעה — דווקא בשטח ממנו היית מרוצה עד כה.
נהג בזהירות. פקח עיניך ואל תהיה להוט ומסונוור. אס תישמר מוויכוחי־סרק,
תוכל לזכות בהערכה מחודשת של הסובבים אותך, ואף לעלות
שנית בסולם החברה. התחשב ברגשותיה של בת־זוגך. ותר לה, כי שום
טובה לא תצמח לך ממריבות אלה. לו היית יודע איזה אושר אתה
מסוגל לקבל מפעולה פשוטה וחסכנית — היית עלול להשתגע !

לא ! הדרך הנכונה אינה להגיד הכל ישר בפרצוף בשבוע זה. אף
לא למקורבים אליך. כל הסיכויים שתרצי לנצל את החופש המתקרב
ובא. אל תעשי זאת. התאפקי ושבי בבית. כדאי, לעומת זאת, לנסות
להכיר אנשים חדשים. זה ישתלם לכם. עיסקה טובה מצפה לך בעתיד
הקרוב — קחנה בשתי ידיים ; כי הזדמנות כזו לא נקרית כל יום.

החרמ״ש ברמת־הגולן, יוני 1967

דוגמה מאולתרת של החרמאבט הגרמני שיבשה את דרכי המחשבה
של צה־־ל. והכניסה את החרמ״ש ל מלכוד ת של חיל־ ה שיריון

החוח ש -שבו נוי
*** תי הסקירות האחרונות, שפורסמו בסידרה זו,
* /הוקד שו לטיפול בחיל־הרג^ים. החיל, שהיה ״מלכת
שדה־הקרב״ ועמוד־השדרה של צה״ל, שרוי מאז תום
מילחמת־העצמאות בתהליך מתמיד של ירידה — אשר
הואצה בין מילחמות ששת־הימים ויובדהכיפורים, עד
שהפכה התדרדרות.
אחרי אוקטובר 73׳ גאה גל (חולף) של פירסומים
ציבוריים בנושאי מיבנה צה״ל ואירגונו. אך רובם התרכזו
— נכון יותר, הצטמצמו — בהקשרי ה״שיריון״ ; כלומר,
הטנקים.

פעולת אנטבה גרמה, כאורה שצריך להיראות
לכאורה מוזר כיותר מהמת אי־רלכנטיות
עליה במניות הצנחנים, וכיוון שהצנחנים מה ווים
את עיקר מניינו ובניינו של חיל-הרגלים
״המוצהר״ כצה״ל — תופעה שהיא לעצמה עיוות
משונה ויוצא-דופן — עלו כציבור גם מניות
החי״ר ככלל.
אמנם, נכון הדבר כי מילבד התדמית השתפר החי״ר
גם מבחינות ממשיות ומשמעותיות יותר, משום שאחד
ה״לקחים״ אשר למד צה״ל ממילחמת יום־הכיפורים היה,

שום ונו וא ׳שחנה
ושבה ווו אשו *עבור
החומ ש נולן מודל־השירון
לתידהוגלים
כי בניגוד לתפיסה החדשנית והמקורית שלו עצמו קודם
לאותה מלחמה, טרם הגיע הזמן לחסל סופית ולקבור את
חיל־הרגלים.
אולם השינוי הוא חיצוני בעיקרו ושיטחי מדי —
ומתאים לכנותו ״שיפור״ ,רק ביחס למצב ששרר קודם
המילחמה האחרונה, אבל לא בהשוואה למה שיכול וצריך
להיות החי״ר של צה״ל.
מדאיג הדבר ביותר, שעדיין אין סימנים המעידים כי

נעשה — או קרוב להיעשות — המהפך העקרוני במיבנה
ואירגון כוחות״היבשה, אשר רק במיסגרתו וכתולדתו יהיה
לצה״ל חיל־רגלים, המסוגל לתפקד כגורם־עוצמה ראשי
ומרכזי בלוהמת־היבשה, כשותף שווה־ערך (טקטי) לחיל־המסתער
השני, חיל־הטנקים.

אחת הראיות הוודאיות לכך שאכן כך הם

נימין עמידרור
פני הדכרים ושתהליך עליית החי״ר עדיין מתנהל
כולו מתחת קו-האפם, היא קיומו הנמשך
של ״מחדל החרמ״ש״.

ב 11ק..חידה ש, ווון״
ן״י חרמ״ש, אי ״חיל־הרגלים־המשוריין״ ,הוא בימינו
1 1גילגולו ההכרחי והרגיל ביותר של החי״ר, בכל צבא
וזירה שבהם לוחמת־הייבשה היא בעיקרה ״משוריינת״ —
כלומר, נעשית על־ידי כוחות המושתתים על רק״מ (רכב־קרב־משוריין)
.״שריון״ החי״ר, הנעשה באמצעות ציודו
בנגמשים (נושאי־גייסות־משוריינים) מסוגים שונים, איננו
משנה את אופי החי״ר או תיפקודיו, כמו שהוא מוסיף
עליהם כושרים טכנו־טקטיים חדשים. בכוח תוספת זו —
ורק בכוחה — יכול החי״ר להמשיך ולמלא את תפקידיו
הייעודיים המסורתיים, שעדיין אי־אפשר בילעדיהם, גם
בשדה־הקרב ״המשוריין״.
בצה׳יל, אשר הצורך — המתוגבר בבחירה — הפכוהו
צבא ״משוריין״ מובהק .״צורת״ החרמ״ש היא צורת־היסוד
ההכרחית של החי״ר; ואם החי״ר איננו חרמ״ש,
הרי שנגזר עליו מראש, בוודאות, שלא יוכל למלא, כדבר
קבוע ורגיל, את תפקידיו ההכרחיים והמרכזיים של חיל־הרגלים
בלוחמת־הייבשה שבה יימצא צה״ל עצמו —
וביותר, דווקא באותם קרבות, אשר צה״ל הוא שיכתיב
את אופיים.

יחיד מכל צבאות העולם, אין החרמ״ש כ
צה״ל שייך לחיל־הרגלים. כניגוד מוחלט לטבעו,
לאופי תפקידיו הייעודיים ולטובת עצמו, הוא
שייך לחיל־השיריון. כמחיר הפרת המוסכמות
המוכחות, חסר צה״ל חרמ״ש — כלומר, חי״ר
מודרני — של ממש: ואותו גון! ספציפי המכונה
״חרמ״ש״ והנחשב מעין ״חיל־מישנה״ כתוך
חש׳׳ן, ראוי יותר לקראו ״חיל־שרתי־טנקים״.

שלא בליקויים בסיסיים דומים אחרים בצה״ל, מותנה
תיקונו של זה, כדבר ראשון וקובע, הקודם ליצירת בסיס
תורתי חדש, בשינוי מיבנה כוחות־היבשד : ,דבר לא יזוז,
ולא יחול שום שינוי מהותי וקבוע לטובה, עד שלא ייצא
החרמ״ש מחיל־השריון (חש״ן) ויעבור, בשלמות, לחיל־הרגלים.
הוצאת החרמ״ש תגרום, כמובן, אוטומטית, לפירוק
חש״ן, ולאובדן מעמדו ובכירותו הנוכחיים, כי
תותיר אותו כ״חיל־הטנקים״ — לא רק למעשה (כפי שהינו
כבר מזמן) ,אלא גם להלכה.

כבך יחוסל אנאכרוניזם מפריע, וגם תאבד
אחת הדובסויות הגדולות והחזקות כצה״ל —
וזהו אולי הקושי המכריע (שהרי, צא וחשב,

הוצאת החווז״ש מחיר
השיריון יניא לפירוק
אהת הדונסיוח הגדולות
והחוקות ביותו של צה״ל
שבכך ״יאכד״ תפקיד-אלוה אחד, ועימו עוד
כמה תפקידים של תא ״לים ואל״מים!)
אמנם, מהיות ״המערכת״ בנויה ומתפקדת כפי שהינה,
ברור כי בחינת העניין, כמו קבלת ההחלטה הקובעת, הן
מתפקיד הרמטכ״ל ובידיו. אולם הכנת הביסוס התורתי
והמעשי, וכן ניהול העבודה השחורה של המאבק המתמיד
לתיקון המעוות, מוטלים על אנשי החי״ר. אם ועד שלא
יפעלו הם, לא יישבר הקיפאון המצמית. ככל שישקיעו

יין״ של החי״ר — כמו כל פיתוח ״משוריין״ אחר — היה
מותנה בכך, שאנשי־השריון יקבלוהו, או יטלוהו על
עצמם, תוך־ ניתוקו מן החי״ר והעברתו לתחוב

אנשי החי״ר תשומת־לב ומאמץ לקידום ״השתלטותם״ על
החרמ״ש כן ייטב: והזמן נראה דוחק, משום שמן הפיר־סומים
בעיקבות אנטבה וגם ״יום הצנחן״ האחרון, ניתן
להתרשם, כי כעת נתונים ליבם וגם מוחם ועתזתיהם של
ראשי החי״ר, במידה מופרזת ביותר, ל״איגוף האנכי״
(כלומר, למיבצעים מוטסים ארוכי־טווח) — שהם חלום־
התעתועים הקלאסי של מילחמת־הייבשה המודרנית. וכן
למיבצעי־״קומנדו״ ,שבוודאי אינם עיקריים לחיל־הרגלים,
אם ביכלל מקומם בו. ההווה והעתיד האמיתיים של החי״1

פתרון זה הציעו ויישמו, ערב מילחמת־העולם השנייה
ובתוכה ,״אבי השריון״ (הגרמני והמודרני בכלל) ,גנרל
היינץ גודריאן ואנשיו; ובעיקבותיהם. ראשוני ״אסכולת
השריון״ בצה״ל.
בראשיתו, נעשה אימוץ המודל הגרמני של ״חיל

חוום־התעתועים שד
״איגוף אוני״ מסיח
את דעת החי ו
משותיתקוב האמיתי

איזה טעם יש לקיום
הה..ד זימשכוות הקצח־־ר
אם אינם נוטלים לצידון החדמיש סזי״ו?

נמצאים, וגם ימשיכו ויימצאו, בשדה־הקרב שבו מתמודדים
כוחות היבשה העיקריים — ,ושם יכול החי״ר להשתתף
ולהשפיע ביעילות, בקביעות ובכל צורות־הקרב ואורחי־הלוחמה,
רק אם יהיה חרמ״ש — או, לפחות, מאומן ומסוגל
להפוך חרמ״ש בן־רגע — בין בגילגולו הנוכחי ״המנוגמש״,
ובין בגילגול עתידי, שבו יחליף רק״מ מוטס את הרק״מ
הקרקעי.

השריון״ במודע ובכוונה. היה זה פיתרון רע ומעוות,
שהוצדק רק מכוח ההכרח, ורק כל עוד נשאר צה״ל
״רגלי״ מדי באופיו.

אחריותם

מייד לאחר מיבצע ״קדש״ וכעיקכותיו, הכיר
משה דיין, הרמטכ״ל דאז, כצידקת דסקוב ובמכה
אחת (כדרכו, יאמרו אנשים) שינה כיוון
והעלה את צה״ל על נתיב ״השריון״.

נגורש במקום ם נ?ן

ה״נץ גווויאן: הדוגמה שנחקמה

^ ת רעיון ההרמ״יט, כצורתו העיקרית והרגילה של
> £החי״ר, הגו כבר במילחמת־העולם הראשונה, בסמוך
להתגבשות וביצוע רעיון הטנק, ואולי אף מעט קודם לכן.
לצרכי המטרה המוגדרת של הנעת החי״ר מקו כוחותינו,
על פני שטח־ההפקר שטוף אש מכונות־היריה, והעברתו
דרך קווי־החפירות וסבכי־התיל אל עורף שטח האוייב,
התאים הנגמ״ש יותר מן הטנק. אבל במציאות פותח
הטנק, ולא יצרו נגמ״ש. בטנק נקשרו מושגי לוחמת־התנועה
המתחדשת, והוא גם גילם את אמצעי יישומם.
מפני סיבות שונות, ובעיקר מפני שמרנותם ופיגורם
של אנשי החי״ר, כושר הייצור המוגבל של רק״מ (שעיקרו
הוקצה לטנקים) וגם הפרזת הטנקיסטים בערך הטנק
וביכולתו, נכנסו כל הצבאות למילחמת־העולם השנייה ללא
נגמ״שים — כלומר, ללא חרמ״ש — באיכות ובכמות
מספיקות, אם בכלל. רק הגרמנים והאמריקאים הספיקו
להכין גגמ״ש ״אלמנטרי״ זחיל־למחצה, או זחל״ם) —
ורק אצל האמריקאים הופיע הזחל״ם בכמויות כאלה
שאיפשרו ניוד חלק משמעותי של כלל עוצמת החי״ר.
הרוסים רצחו המוני רגלים שלהם, על־ידי ש״אילתרו״
את ״חיל־הרגלים הנישא על גבי טנקים״ ועד תום המיל־חמה
לא יצרו אף נגמ״ש פעיל שהוא. לבריטים נמצא
״נושא־הברן״ ,שהיה מפוקפק ובלתי־מספיק כנגמ״ש —
וסופם שבצפון־מערב אירופה נזקקו להסיר צריחים של
טנקים ותותחים־מתנייעים, כדי להפוך את התובות ל־נגמ״שי־חרמ״ש
מאולתרים, אישר כונו ״קנגורו״.
אחרי מילחמת־העולם השנייה, ולאור לקחיה, קיבלו
והסכימו כל הצבאות כי כל גוף חי״ר המייועד להשתתף
בקרב־תנועה חייב להיות מצוייד בנגמ״שים — כלומר,
בנוי ומאורגן בקביעות כחרמ״ש (בעולם מקובל הכינוי
״חי״ר ממוכן״) .המניעה היחידה היתד, קצב ייצור ורכישת
הנגמ״שים. ניגמוש ״החי״ר הממוכן״ הושלם מזמן; וכל
חי״רניק ויחידודחי״ר בצבאות־העולם המתוקנים, מאומנים
כחרמ״ש ומסוגלים, ללא כל הכנות מוקדמות מייוחדות,
לעלות על נגמ״שים וללחום כחרמ״ש לכל דבר. אמנם
נמצא כי כמחצית עוצמות החי״ר, או יותר, של הצבאות
הגדולים. גם בזירות ״הפתוחות״ (כמו אירופה) אינה
״ממוכנת״ בקביעות. סיבת הדבר היא שהחי״ר מכוון
ומאומן ללחום גם בכל ה״צורות״.האחריות, ניתן ״להסב״
אותו במהירות, לפי הצרכים, לחרמ״ש, לחי״ר ממוכן או
למיבצעים יבילי־אוויר. בהמשך דיוננו על החי״ר עוד
נשוב לתפיסה חיונית, מתקדמת ומעניינת זו.

שלאחר תש״ח עדיין לא נמצאו בידי צד,״ל אלא טנקים
מעטים מאד, ורוב הרק״מ לשם זה הורכב מזחל״מים אמריקאיים
— כלומר, מנגמ״שי חרמ״ש. אילו היו הזחל״מים
— והחרמ״ש — מועברים לחיל־הרגלים, הייה צה״ל נשאר
ללא ״חיל־שריון״ ,ואיך יתכן כזאת בצבא ״מודרני״ ן
אבל היה — או ניתן למצוא — גם טעם רציני וחיובי
יותר להעברת החרמ״ש אל חש״ן, בניגוד לכיוון התהליך
בצבאות העולם, ואף להשארתו בשיוך חילי זה עד אמצע
התקופה שבין ״קדש״ ל״ששת־הימים״ ; או, לכל המאוחר,
עד יוני 67׳ :כיוון שצה״ל הושתת, במיוחד מושגית
ומנטלית, לא על אנשי הצבא הבריטי, אלא על ארגון
״ההגנה״ הבלתי־מיקצועי, לא היו כל ראשיו והקובעים
את אופיו יכולים להיות מודעים כראוי למה שנעשה בעולם
הצבאי. נסיונן ולקחן של שתי מילחמות־העולם היו,

לענייננו המוגדר כאן, חשוכה קודם־דכד ה מוסכמה
המיושמת-אוניפרסלית, שהחרמ״ש
הוא ״חיל־רגלים״ ,ורק חיר־־רגדים, לכל דבר —
בייעודו, באופיו ופשיוכוהחידי. לא יתואר
בעולם חרמ״ש •מאינו חי״ר — או, באמור,
הי״ר האמור להשתתף ב״לוחמת־שריון״ ,שאיננו
חרמ׳׳ש.

כבר בתקופה ההיא -ולאור ״קדש״ ,צה״ל בכלל ואנשי
החי״ר חייבים להבין, שבצד,״ל החדש, המשתריין והולך,
אין תקומה או עתיד לחי״ר, אלא כחרמ״ש.
לקחי ״קדש״ — כמו הסתערות החרמ״ש באבו־עגילה
וקרב המיתלה ( )1956 של הצנחנים גם הורו בבירור, בין
היתר, מה יעלה בגורל יחידות החי״ד, אשר יידרשו ללחום
בחרמ״ש ולא יוכנו היטב לכך.

מן הצד השני לימדה להימת עוצבות ויחידות
חש״ן ב״קדש״ ,לבל מי שרק היה מעוניין
וגם מובן לבחנם בראוי, כי ככר אז היה ״חיל*
השריון״ ,למעשה ,״חיל־הטנקים״ ובו אין ה
חרמ״ש שווה־ערך לטנקים, אלא מישני להם.

אחרי מערכת ״קדש״ וכתוצאה ממנה הורע מעמד
החרמ״ש עוד יותר והפך מ״מישני״ ל״נחות״ .משמע,
מיד לאחר ״קדש״ נראה בבירור לעין, כי בתוך חש״ן אין
נשקף לחרמ״ש סיכוי של שיפור. השריונאים (הטנקיסטים)
לא הסתירו כלל את כוונותיהם להמשיך ולפחת את
החרמ״ש, תוך ייסוף ערך הטנקים ומעמדם — וכך גם עשו.

נגמיש או נו ד

למעשה, כספר החתום לאנשים אלה; ואף שידעו כי
קיימים טנקים, זחל״מים, מטוסים ותותחים — כלומר,
שלצרכי מילחמה של ממש אין די ב״אבו־עשרה־אינגליזי״
וברימון־שיפשוף פולני, בכל זאת לא היו מסוגלים לעכל
כהלכה כל מה שחרג מן הלחימה האלמנטרית ביותר, זו
של החי״ר הלוחם ברגל.
בנסיבות אלה מצאו עצמם אנשי־הצבא המתקדמים יותר
— כלומר, היותר־מקצועיים, אך הפחות ״מקוריים״ —
(שמייצגם הראשי והאופייני היה חיים לסקוב) ,במצבם
של אנשי ״אסכולת־השריון״ הגרמנים בשנות ה־ 30׳:
אסכולת החי״ר, השולטת בצבא־היבשה דוחה, או שואפת
לצמצם מירבית, לא רק את הטנקים, אלא את עצם רעיונות
״השריון״ ו״לוחמת־השריון״ בכללם, ואת יישומם. לכן,
המימי היחידי לפיתוח וטיפוח החרמ״ש, כגילגול ״המשור׳

^ ם עוד היו לאי־מי ספקות כלשהם בדבר גורל החר־מי׳ש
כחלק מחש״ן — או בשאלת ערכו וחשיבותו של
החי״ר כשאיננו חרמ״ש — באה מילחמת ששת־הימים
וסילקה אותם ; נכון יותר, היתה צריכה לסלק, אלמלא
טחו עיני כל, ואילו את מקום שכרון החושים ודיכוי
הבקורת, היו תופסים ראייה מיקצועית ונכונות לעודד
ניתוח ומסקנות אובייקטיביים. לאחר יוני 67׳ הואץ עוד
יותר תהליך התדרדרות החרמ״ש בעיני השריונאים ובתוך
חש״ן, עד שעוד קודם ליום־הכיפורים כבר נחשב יותר
מיטרד מתועלת.

במילהמה האחרונה עדיין נותר בצה״ל המון
חרמ״ש — יותר מאשר חי״ר ״רגיל״ (כלומר,
צנחנים, גולני ויחידות נוספות מקטגוריה זו) —
אכל חלקו בלחימה היה אפסי, או פחות.
אחת התגליות הגדולות של מילחמת יום־הכיפורים
היתה, כאמור, שהתגליות הגדולות של המילחמות הקודמות,
כגון כל־יכולתיו של הטנק וביטול חשיבות החי״ר, לא
היו, לאמיתו של דבר, אלא שגיאות חמורות. מכאן העליה
היחסית במעמדו של החי״ר ואיזכורם המחודש של מושגי
״השיתוף״ ו״השילוב״ העתיקים — הגם שהם מוצגים
כעת, כאילו זה עתה המציאם צה״ל. אבל בעינם נשאר
״פארדוכס החרמ״ש״ המייצג.נאמנה בצה״ל, מזה 20 שנה,
את הקשר ההדדי המשולש, שבין החרמ״ש, החי״ר וחש״ן.
לראשונה נחשף הפאראדוכס באורח בוטה ולעין הציבור

— שכמובן לא שם ליבו למתרחש — בפעולת סמוע,
שהקדימה במעט את ששת־הימים. והיתה הגדולה ב״פעו־לות־התגמול״
עד .1967 בסמוע הופעלו טנקים (של חטיבה
)7וכן חרמ״ש — שלאי היה חרמ״ש, אלא צנחנים־רכובי־זחל״מים.
כלומר ; במשך כל שנות קיומו הכיו חיל־השריון
את החי״ר האורגני שלו — הוא החרמ״ש, נושא
תג הטנק של הש״ן, על כומתת חש״ן השחורה שלו. העילה
האחת והיחידה לתופעה זו — אשר, כבר ראינו, סותרת
את המקובלות ואת הנעשה בכל שאר הצבאות — היתה,
שרק חי״ר כזה יוכל לבצע כיאות את משימותיו הייעודיות
של חיל־הרגלים במיסגרת עוצבות השריון ובשיתוף עם
טנקים.

חשוב להדגיש, כי הגם שהעילה הראשונית להיווצרות
צורת־החרמ״ש של החי״ר היא ״לוחמת השריון״ ,הרי,
כיוון שנוצר, מופיע הנגמ״ש כאלמנט קבוע וחיוני בלחימת
החי״ר, גם כשהיא ״רגלית״ מובהקת. סיוע הנגמ״ש
לחי״ר נחשב כיום הכרחי ומרכזי גם בשטחים הרריים או
ג׳ונגלים, בלחימת־לילה ובהגנה סטאטית־בעיקרה. החי״ר
המודרני בנוי, מאורגן ומסוגל לקבל נגמ״שים ולהיפרד
מהם, לשתף אותם בלחימתו או להינתק מהם — ותמיד
חוזר חלילה — כדבר קבוע, רגיל ומובן־מאליו.

והנה, כהגיע המילחמה נזרקו אנשי הה
חרמ״ש מנגמ״שיהם ובמקומם הועלו — ממש
על זחל״מי יחידות החרמ״ש — צנחנים, שלא
השתייכו להש״ן, וגם נסיונם והבנתם את לוחמת
השריון היו אפסיים.

תרמיד׳ גודויאו
** ה״יל, כדרכו ״המקורית״ המסורתית, העמיד את
המוסכמות המוכנות והנכונות על ראשן, והתקדם
אחורנית: עם סיום מילחמת תש״ח היה חלק נכבד למדי
של חי״ר צה״ל, בחטיבות אשר ניהלו את קרבות ההכרעה,
״ממוכן״ .אבל מייד לאחר המילחמה נותק כל קשר בין
החי״ר לצורת־החרמ״ש שלו, והאחרון עבר ל״חיל־השריון״.
הדבר נעשה כאילו מאליו ואין סימנים לכך שצה״ל אכן
היה מודע היטב לניתוק, ולהשלכות האפשריות. הגורם־
המשפיע העיקרי בהתפתחות זו היה, ככל הנראה, העובדה,

וסמכותם

כלומר

לחיל

השריון.

גיודג׳ פאטון: הדוגמה שנפטרה

יתרה מזאת, אותם צנחנים, אשר רק בקושי הבחינו
זחל״מ מפרד — ואת שניהם הפעילו (לפחות אז) במידה
שווה של ידע והבנה — הוערכו והוגדרו כ״חרמ״ש מובחר״,
שעה שהחרמ״ש הייעודי נחשב, לעומתם, חרמ״ש סוג ב׳.
בתחום זה, בישרה פעולת סמוע את ששת־הימים. מכל
תיאורי לחימת אוגדת טל ברפיח נדמה שנמצאו בה רק
טנקים וצנחנים. אך, לאמיתו של דבר -רוב החי״ר בה
היה חרמ״ש, לא צנחנים. אלא, במקום שנדרשה לחימת
חרמ״ש של ממש, היא לא הוטלה על החרמ״ש הייעודי,
אלא על החרמ״ש המאולתר — כלומר, על הצנחנים, ש־
(המשך בעמוד )34

למער בי! שונ או ת לו סנ סן, וגויסשלאחשסועל״ ה ס.
כשאתה חושב על מערכת הסטריאו שהיית
רוצה בביתן, אתה מתאר לעצמך מערכת
בעלת עיצוב מרשים המשמיעה צלילים נקיים
ומופלאים.
אתה חושב על משהו כללי ואינך מתאר
לעצמך שמערכת כזו אמנם קיימת ויש בה
דברים שלא חשבת עליהם אפילו בדמיונך.
המדובר במערכת הסטריאו 501020
המתאימה לכל מה שאתה מתאר לעצמך
מבחינת העיצוב החדשני, אך יש בה דברים
שכלל לא חשבת עליהם.
ראשית, זו מערכת הכוללת מגבר
(סיווגו+30 5מקלט רדיו+פטיפון+טייפ
קסטות סטריאופוני. שנית, אתה מוצא חידוש

מהפכני במקלט הרדיו-במקום הסרט הנע
ימינה ושמאלה על לוח כוונון התחנות,
ישב־020ו 50 נקודת אור המראה לך במדויק
את התחנה הנקלטת, ונורה קטנה הנדלקת
אוטומטית ומודיעה לך אם השידור שקלטת
הוא סטריאופוני או לא.
שלישית, לפניך פטיפון הכולל דיסקית
תקליטים הפועלת חלקות ובמיוחד ללא
תנודות, כך שהמחט היורדת על התקליט
נקלטת באופן מדויק ביותר ואינה גורמת
לשריטות.
זרוע יציבה בעלת ראש משובח, מעבירה
אליך דרך זוג הרמקולים צלילים מדויקים,
צלולים וללא כל זיוף.

ואחרון אחרון־ב־ 501020 אתה מוצא
טייפ קסטות בעל מערכת אוטומטית לקביעת
גובה הצליל בעת ההקלטה, מערכת בקרת
צליל בעת ההאזנה ומערכת העצירה העצמית
(?0 510 זט\/ן הידועה של נשיונל.
האס חשבת על כל זאת כשתארת לעצמך
את הסטריאו שלך?
להשיג בחנויות החשמל המובחרות.
מרכז התצוגה אבן גבירול 18 תל־אביב.

1131101131

צז 1ד קדימה אלהמחר * 581

13 £160100.וו[ 5ו51 זב<ול! ) 65 0ודז 3ס( 0ח 3ז נ6 1־ 5 01 סווו ^ ס !70 סח 3ם וח 35 0ח 3ק 31,ח10ד\13ז

חמולס הזח 2035

קוובת־מישנחה שר השאה הבוס׳,
בת 1של שו בממשלת איראן, הובאה
לארץ כז־׳ לגמלה משיעבוו רהוואיו
ודחי הקומה השלישית של מלון־הפאר מיגדל
\ £דניאל, על חוף ימה של הרצליה, נדהמו. במסדרונות
הקומה הסתובבה צעירה נמוכת־קומה, בעלת שיער שחור
גולש, כשהיא עירומה כביום־היוולדה.
אולם עוד לפני שהספיקו אורחי המלון להתעשת ול התלונן,
מיהרה אל הצעירה העירומה צעירה אחרת,
לבושה במדי־אחות צחורים, אחזה בידה ומיהרה לגרור
אותה לתוך חדר מיספר 303 שבמלון.
הפרשה שהביכה את אורחי מלון מיגדל דניאל, אירעה
לפני שלושה שבועות. שבוע לאחר־מכן אירעה באותו חדר
תקרית נוספת. הצעירה שחורת־השיער נרדמה, כשבידה

מלון מיגדל דניאל, הגיע האדריכל צבי גילבוע וביקש
מבעלי המירפאה לשכן אצלם צעירה, בת למישפחה חשובה
באיראן, אשר הגיעה לארץ כדי לקבל טיפול לגמילה
מסמים.
מנהלי המירפאה הסבירו לגילבוע, כי המירפאה שלהם
עוסקת רק בניתוחים פלסטיים, אך הוא לא ויתר :״אני
שמעתי על רופא מצויין שעושה ניסים וניפלאות בגמילת
נרקומנים. הבחורה רק תגור אצלכם ותקבל השגחה רפואית
מכם, ואילו את טיפול־הגמילה אני אביא לה מבחוץ.״
לאחר התייעצות עם הנהלת המלון, הסכימה המירפאה
לקבל אליה את מנון אהאריאן. הוסכם כי מישפחתה של

הקרובים

השאה הפרסי מוחמד ואזה פאהלוי
(בתמונה ענו אשתו הנוכחית, פארה
דיווה) הוא קדוב־מישפחתה של הצעירה האיראנית מנון,
הנמצאת עתה בארץ לצורך טיפול נמרץ של גמילה מסמים.

מנון אהאויאן

בת השר האיראני, השוהה
בארץ ועוברת
טיפול אינטנסיבי. בתמונות נראית מנון כשהיא מסתירה
את פניה, ועם ידידה (משמאל) ישראלית המלווה אותה.

בחגו! השוו!
סיגריה. מצעי המיטה התלקחו מבלי שהיא תתעורר כלל.
אותה אחות, ששהתה בחדר הסמוך, מיספר ,304 ואשר
הבחינה בעשן, מיהרה אל החדר וכיבתה את הדליקה.
בכל מלון, וגם במיגדל דניאל עצמו, היתד. ההנהלה
מבקשת מאורחת כזו, המסתובבת עירומה במסדרון או
הגורמת לדליקה בחדרה, לשלם את החשבון ולעזוב את
המלון. אך מן האורחת הזו, מנון אהאריאן, לא ביקשה
ההנהלה שתעזוב, ואיש גם לא העיר לה על מעשיה.
הסיבה ליחס יוצא־הדופן כלפי האורחת, פשוטה. הנהלת
המלון ידעה כי מנון אהאריאן היא בתו של אחד השדים
הנכבדים ביותר בממשלת איראן, וקרובת-מישפחה של
השאה הפרסי בכבודו־בעצמו. אביה של מנון, פליכס
אהאריאן, הוא מזכיר — התואר באיראן לשר בממשלה —
לענייני אספקת־מזון ותיירות במדינה זו.
לפני כשלושה שבועות החלה אחת הפרשות המוזרות
והמיסתוריות ביותר בתקופה האחרונה בארץ.
אל המירפאה לניתוחים פלסטיים, השוכנת בכמה מחדרי

מנון תשלם למלון עבור שני החדרים, שלה ושל האחות
הצמודה אליה, ולמירפאה את דמי ההשגחה הרפואית.
כאשר הגיעה מנון למלון, התבררו מיספר פרטים
נוספים, שלא היו ידועים קודם־לכן. רופאי המירפאה,
שהעיפו בה מבט, נוכחו מייד כי נוסף למידע המוקדם
שנמסר להם, על כך שמנון מכורה להרואין, מצבה הגופני
ירוד ביותר, וכי היא חולה עד כדי התמוטטות.
עוד קודם שהגיע הרופא שהיה אמור לטפל בה
בנושא הסמים, הוזמן לבדוק אותה דוקטור איתן לווינשטיין,
רופא למחלות פנימיות, שקבע כי מנון שרויה במצב פיסי
ירוד, וכי קודם לכל טיפול אחר, יש ,׳להעמיד אותה על
רגליה.״
ההפתעה השנייה בתור היתר .״הרופא העושה גיסים ונפלאות,״
אשר יועד לטפל בגמילתה. התברר כי אין זה
ד״ר לרפואה אלא ד״ר לפסיכולוגיה המתמחה בגמילת
צעירים מסמים.
ההפתעה השלישית באה מצד מנון עצמה :״אבא

שוק הפרסי
(המשך מעמוד )19
שלי אמר לי שאני נוסעת לישראל כדי
לטייל ולנוח כמד, שבועות. פיתאום מכניסים
אותי למרפאה. מה זה, אני בבית־סוהר?״
רק אחרי שנרגעה, והתברר לד,
כי זוהי מירפאה. לניתוחים פלסטיים, צהלה
מנון. היא ביקשה מרופאי המירפאד, שיער כו
בד, ניתוחים פלסטיים, בפניה ובירכיה.
פניה מכוסים חטטים ובצקיים מאד, בגלל
השימוש המופרז בסמים .״אני רוצה שתעשו
לי פנים כמו לפארה דיוור״ אישתו של
השאה,״ ביקשה מן הרופאים. אלה סירבו
לערוך ניתוח בפניה. מן הבחינה הרפואית,
אי־אפשר היה לבצע בה ניתוח כזה. אשר
לבקשתה לניתוח בצלקות הירכיים, בקשה
שאליה הצטרף מאוחר יותר גם אביה, השר
האיראני, שהגיע לביקור בן ימים אחדים
בארץ, הסכימו הרופאים לנתחה — וגם
זאת, רק אחרי שהרופא הכללי, לווינשטיין,
המטפל בה, יאשר זאת. הצלקות בירכיה
נגרמו מנמק, שמקורו בדקירות המרובות
של מחטי מזרקי ההירואין.
אל מנת הוצמדה, למשך 24 שעות ביממה,
האחות־הרחמניה עדנה לוקר. עליה
הוטל לדאוג לכך שמנון תקבל את התרופות
באופן סדיר, להתגבר עליה אם תתחיל
להשתולל באחד ההתקפים המוכרים של
המכורים־לסמים, כאשר אין ביכולתם להשיג
את הסם, למנוע ממנה להשיג סמים
או להתחבר עם אנשים המספקים אותם ולדאוג
שמנון, החובבת את הטיפה המרה,
תוכל לשתות ״רק כוסית אחת כל יום,״
על־פי הוראות הפסיכולוג שטיפל בה.

ה א חו תהק טנ ה
מתהמס מי ם

פלסטי, שיסיר את הצלקות מעל ירכיה,
וביקש שהמירפאד. תמשיך להחזיק בבתו,
כל עוד הפסיכולוג מטפל בה .״אני יודע
שאין כימעט סיכוי שהיא תיגמל,״ אמר
לרופאים המטפלים ,״אבל אתם הבראתם
אותה מהבחינה הפיסית, ונראה שטוב לה
כאן. תחזיקו אותה עד אחרי הניתוח.״
אולם האב לא רק נתן מחמאות, אלא גם
חילק המחאות. חשבון המלון של שלושת
השבועות הגיע לכדי 30 אלף לירות. למרות
שהמלון גבה מפליכס אהאריאן את המחיר
הרגיל שהוא גובה מאורחיו, הגיע החשבון
עד כדי סכום אסטחינומי זה. כאשר בדק
האב את החשבון, התברר לו כי בתו הזמינה
ארוחות ושירותים אחרים של המלון, בערך
של כ־ 60 דולר נוספים ביום. הוא גילה
שיחות־חוץ לטהראן, בסכומים עצומים.
אחת השיחות ארכה 46 דקות .״מה אני
יכולה לעשות?״ אמרה השבוע מנון לכתב
הטולם הזה .״יש לי חבר בטהראן, ואני
מתגעגעת אליו.״

שינוי ביוז מ ת
הפסיכולוג
ף וסף עד סכומים אלה שילם פליכם
^ אהאריאן כ* 600 לירות ליום שכר האחות
הצמודה, כ־ 1200 דולרים למירפאה
עבור שירותיה הרפואיים, תשלומים עבור
הבדיקות הרפואיות במעבדה והמוניות ש בהן
נסעה מנון. סכומים אלה אינם כוללים
את שכרו של הפסיכולוג ואת שכרם השמן
של המתווכים השונים, ששידכו בין הרופאים
לאביה של מנון.
נראה היה כי הכל שמחים. האב, שבבתו
מטפלים יפה. מנון, אשר קשרה יחסים
ידידותיים עם האחות המטפלת בה ועם
הצוות הרפואי, ובילתה נהדר. היא העסיקה
ללא־הרף את שירות־החדרים ואת מיסעדת
המלון, בילתה היטב בבריכת־השחייה, ב־מועדון־הספורט
ובבאר. הצוות הרפואי, ש הרוויח
כסף רב, היה אף הוא שמח, וכן
גם הפסיכולוג, שקיווה לתוצאות חיוביות
אצל הפציינטית שלו.
אך ביום הרביעי שעבר אירע דבר־מה
שעירער את התמונה האידילית.
מנון נעלמה מהמלון. ביוזמת הפסיכולוג
שטיפל בה היא הועברה למלון סמוך,
השרון. הפסיכולוג־המטפל החליט כי עדיף,
מן הבחינה הטיפולית, שמנון תתגורר
בווילה בהרצליה־פיתוח, ולא תהיה
נתונה לפיתויים המקובלים של בית־מלון.
ומאחר שעדיין לא נמצאה וילה הולמת,
החליט, לפי שעה, להעבירה למלון השרון.
האחות עדנה לוקר, שטיפלה בה, ואשר
שימשה לפני בואה של מנון לארץ כאחות
במירפאה שבמיגדל דניאל, סירבה, כמובן,
לעבור למלון השרון. אולם הפסיכולוג פתר
גם בעייה זו. הוא שכר את שירותיה של
אורנה רומברגר, העסיקה כמטפלת של מנון.
אורנה, חברת קיבוץ כברי, צעירה חסרת
השכלה רפואית או אחרת כלשהי, חיה בשנה
האחרונה בעיר הגדולה. היא עבדה
בשעות הבוקר במישרד של אדריכלים, ובשעות
אחר־הצהריים כמוכרת בגלריה הקטנה
איפנמה, בתל־אביב. תמורת שכר של
600 לירות ליום, הסכימה לעזוב את שתי
המישרות ולהיצמד אל מנון.

£עדנה לדקר, אחות מוסמכת ותיקה,
/בעלת ניסיון עשיר בטיפול בנרקומנים
עוד מן התקופה שבה שירתה בבית־החולים
איתנים בירושלים ובקפלן ברחובות, יועד
תפקיד קשה: לשמור על צעירה בת ,29
אינטליגנטית ותוססת, כדי שהיא לא תשיג
לעצמה סמים, וכן לשכנע אותה שתבצע
במדוייק את הוראותיו של הרופא המטפל
בה. עדנה ידעה כי סיפור־חייה של מנון
הוא סיפור טראגי, ובין השתיים נקשרו
קישרי־רעות כאשר, למרות קשרים אלה,
מנסה מנון לעיתים להסתלק מעינה הבוחנת
של עדנה ולהימלט אל ידידים ישראליים
שונים, שארבו לה ולכספו הרב של אביה.
מנון היא בודתערובת. אביה, אחד האישים
החשובים בממשל האיראני, נשא את
אמה, אשה ממוצא פולני המפורסמת ביותר
באיראן. לפני יותר מ־ 30 שנה היתר. אמה
אחת מידידותיו הקרובות ביותר של השאה
הפרסי, מוחמד ריזה פהלאווי. למרות
קישרי־הידידות בין השניים נמנע השאה
מלהמשיך את היחסים האלה, כיוון שידע
כי עמו לא יקבל יחסים מסוג זה בינו
לבין מי שאינה מוסלמית. על פרשה זו
נכתב בשעתה רבות בעיתונות־הרכילות.
היה זה השאה שהציג לפני פליכס
אהאריאן את אמד. של מנון, והשניים נישאו.
מאותו רגע החל כוכבו של פליבס אהאריאן
זוהר בשמי הממשל האיראני, והוא טיפס
לדרגים בכירים ביותר והפך אחד מעשירי
איראן, בעל מלונות ובעל עיסקי ייבוא וייצוא,
נוסף על מישרותיו הממשלתיות.
למנון נולדה אחות, צעירה ממנה בשנתיים,
אשר לא דמתה לה כלל. בעוד
מנון כימעט שאינה דומה לאביה, פליכס.
דמתה לו אחותה כשתי טיפות מים.
כשגדלו הבנות, הן נתפסו למחלה ה־כימעט־לאומית
של איראן — הסמים. אחותה
של מנון מתה משימוש מופרז בסמים,
ואילו את מנון החלו שולחים לארצות שונות
ברחבי תבל, בניסיון להרחיקה מ־מפיצי־הסמים
באיראן ולגמול אותה. בין
השאר שהתה כבר בשווייץ ובדרום־אפריקה,
במירפאות מפורסמות לגמילה־מסמים, אולם
־רופאים שם העלו חרס במאמציהם.
ייתכן גם כי מדיניותו הנוקשה של
;שאה האיראני כלפי מפיצי וסוחרי ה־זמים,
קשורה בטרגדיה של מנון, שאותה
:וכיר השאה ואליה הוא קשור במייוחד.
:ידוע, בשנים האחרונות נוהגים ־להוציא
:איראן להורג כל מי שנתפס בסחר־סמים.

^ ודנה העניקה למנון חופש רב יותר.
היא לא ראתה את תפקידה כ״כלב
שמירה״ .מנון הורשתה להסתלק מעליה
בכל שעה שעלתה על דעתה. הותר לה
ללכת לבאר של המלון, ולהזמין משקאות
ככל העולה על רוחה. אורנה גם לא הקפידה
על ידידיה הרבים של מנון, שצצו לפתע
כפטריות לאחר הגשם.
אביה של מנון, אשר השאיר הוראות
ברורות ביותר לפני שעזב את הארץ,
יומיים לפני שמנון עברה למלון השרון,
לא ידע על השינוי. גם ידידו, מי שנחשב
כאפוטרופוס של מנון בארץ, האדריכל
צבי גילבוע, יצא בסוף השבוע שעבד ל איראן,
שם הוא עובד עבור פליכס אהא־ריאן,
מבלי לדעת על. המתרחש.

אחרי שבועיים של שהייה במירפאה
!ובמלון נזיגדל דניאל, חל שיפור ניכר
:מצבה של מנון. אביה, שהגיע לביקור
:ארץ, לא מצא מילים בפיו להודות לרום־
!ים שטיפלו בה. הוא סיכם עם המירפאה
:י מנון תעבור בכל־זאת את הניתוח ה־

בינתיים ממשיכה מנון לעשות חיים במלון
השרון בהרצליה, עד שימצאו את הווילה
עבורה. היא מעריצה את הפסיכולוג, אשר
הצליח ליצור עימה קשר נפשי, החשוב
לטיפול. בשיחות שהם עורכים, במשך שעה
תמימה כל יום, היא מספרת לו את בעיותיה.

חיים משוגעים
בהרצליה
במדינה העם
ירדוחיזדו שניה

משה דיין חי
וקיים, והוא יודה
שום פנזי־מדק
זד. התחיל כמו מיבצע־תעמולד דייני
קלאסי — מאורגן, מתואם, מחושב. עדיין
יש למשה דיין בכל כלי-התיקשורת צבא
של סוכנים־מרצון־חינם, המתמלאים חדווה
כשהם יכולים לשרת את האליל, גם
כשהוא אליל־בדימוס.
תחילה באו הראיונות המפוצצים בכלי-
התקשורת העולמיים. שוב הופיעו הכותרות
הזכורות :״הגנרל דיין אומר ש...״
הדברים עצמם היו חסרי־תוכן, אך פרובוקטיביים.
חיש*מהר באו קריאות אס־אדאס
מן השגרירויות ברחבי העולם.
למשל: דיין הצהיר עבור אמריקה, שאר-
צות־הברית יכולה לספק פחות נשק וסיוע
לישראל, ותחת זאת לתמוך בה בצורה
פוליטית.
האם מחבל דיין בזדון במאמצי יורשיו,
מתוך תיקווה לכישלונם, כשהוא משלה
את עצמו שהוא ייבנה מכך? בירושלים
סברו כך. אך דיין חשב על הכותרת.
זכנג השלישי. אחרי הכנה זו, בא
המיבצע העיקרי.
בתרועות־חצוצרה. הכריזו כלי־התיקשד
רת שהנה־הנה עומד להופיע פאר היצירה
הדיינית, ספר הזיכרונות הגדול שלו.
אחרי הספרים של גולדה מאיר ואבא
אבן, שהכניסו לבעליהם מיליונים, עמד
גם ספרו של דיין להיות עסק־ענק בינ לאומי.
הוא עמד גם להיות זבנג פוליטי.
אולם כאשר מסר דיין לפידסום את דד
סנסציות העיקריות של ספרו, כדי לדק דק
את תיאבון הקונים, נסתבר כי התחמושת
מורכבת מפגזי־סרק.
פלירט •;ם המשוררת. גילה דיין
במיחווה של קוסם, השולף שפנים מכובעו:
!• הוא רצה להיפגש ב־ 1968 עם יא-
סר עראפאת. לשם כך היה מוכן לשחרר
מן הכלא פידאי, כדי שישמש כמקשר.
הפידאי סירב לקבל את התפקיד. לאחר
מכן שיגר דיין את פדואד, טוקאן, המשו ררת
משכם, אך זו נכשלה.
הערך היחידי של סיפור זה היה בכך
שהזכיר למדינה את הילדותיות הבסיסית
של דיין, שנשכחה בשנתיים האחרונות.
כדי ליצור קשר עם עראפאת, לא היה
צורך בשום פידאי כלוא. יש בעולם, בשטחים
המוחזקים ואף במדינת־ישראל עצמה
עשרות אנשים, המקובלים על עראפאת
כאנשי־קשר אפשריים.
הבעייה אינה טמונה במקשר, אלא בבסיס
הפוליטי של הפגישה. לא היה שום
סיכוי שעראפאת יסכים לפגישה, מפלי
לקבל מראש הבטחה שישראל מוכנה להכיר
בעם הפלסטיני ולהציע את הקמתה
של מדינה פלסטינית בגדה וברצועה. מובן
שדיין לא חלם על כך, והפגישה כולה
נועדה לשמש לו אמתלה למיבצע־ראווה.
אם פיקפק בכד עראפאת, הרי היה די
בשירבוב שמה של פדואה טוקאן כדי
לשכנעו סופית. המשוררת ההיסטרית ממלאה
אצל הפלסטינים את מקומה של
גאולה כהן בישראל. איש אינו מתייחס
אליה ברצינות.
מה רצה נאצי• סיפורו השני של
דיין גילה שהתכוון באותה עת להיפגש
גם עם גמאל עבד־אל-נאצר, נשיא מצריים,
אליו שיגר את בני מישפחת טוקאן.
זוהי מישפחה מכובדת ועשירה בשכם,
ובאותה תקופה היתה ידועה כעמוד־התווך
של המישטר ההאשמי, שעימו היה עבד-
אל־נאצר מסוכסך.
ב־ 1968 שאף עבד־אל־נאצר ל״פיתרון
מדיני״ ,והיה בלי ספק מוכן להסדר־שלום.
אולם הוא תבע לקבל מראש הבטחה
שישראל מוכנה להחזיר, תמורת שלום,
את כל השטחים המוחזקים. ברור כי דיין,
שהיה כבר אד סיפוחיסט קיצוני, לא היה
מוכן לתת הבטחה כזאת.
אכן לדדו. הפגז השלישי של דייו לא
היה בבחינת גילוי, אלא תירוץ. הוא סיפר
כי בימים הראשונים של מילחמת יום-
הכיפורים הוא היה פסימי יותר מאשר ה-
רמטכ״ל ואלוף פיקוד-הדרום, ולכן הציע
לסגת 20 קילומטרים.
כל זה הוא, כמובן, שקר גס. קיימות
עדויות למכביר לכך שדיין היה אז במצב
של התמוטטות היסטרית, שדיבר על ״חור

ביוד שלישי״ ,ושתבע כ״עצה מיניסטריאלית״
להפקיר מייד את מחצית חצי-
האי סיני ולסגת ״אל ההרים״ — כלומר,
לקו רפיח—שארם-אך-שייך.
עמידתם האיתנה של דויד (״דדו״) אל-
עזר ושמואל (״גורודיש״) גונן היא שמנעה
תבוסה-עצמית נחרצת זו.
סיפורו החדש של דיין הוא ניסיון שקוף
לתת לעובדות הידועות פירוש חדש, תוך
זריקת אבן אחרונה על• דדו המת.
כל זה לא הציג אזדיין באור חיובי
יותר. אך זה גם לא ומז איכפת לו. הוא
היה מעוניין רק בעצם הפירסום לעצמו.
לסיפרו, ולעיתונו החדש העומד להופיע.

הממ שלה
ש סז אחים ג •חד

הממשלה -הוזכגכח והחליטה
פה אחד :״יחי אגחגו 1״
אין ממשלה בעולם המקדישה את ישיבותיה
לסקירות היסטוריות או לעריכת
סימפוזיונים על הישגי העבר.
אבל ממשלת ישראל אינה ממשלה רגילה•
השבוע הקדישה ישיבה ישלמה ל-
חגיגה-עצמית, שהסתכמה בהחלטה פה-
אחד, בת שתי מילים :״יחי אנחנו!״
זילזול תהומי. השיקול שהביא את

סופר דיין
יריקה בפני הסת
רבין לעריכת ישיבה מוזרה זו היה מובן.
הסכם־הביניים בין ישראל ובין מצריים
ו/או ארצות־הברית הוא בן שנה. חתימתו
היתר. ההחלטה החשובה ביותר, וגם הש-
נוייה ביותר במחלוקת, של ממשלת יצחק
רבץ. אין ספק שהסך־הכל של נסיון-
השנה היה חיובי. רבץ רצה להזכיר זאת.
לשם כך יכול היה לערוך כנס חגיגי
בהיכל התרבות או בבנייני האומה. תחת
זאת הקדיש לכך ישיבה של ממשלתו.
נדמה ׳שאין דבר המבטא יותר את ה-
זילזול התהומי שרוחש רבץ לשרי ממשל תו,
מאשר החלטה זו.
שני זכוכים. ממשלה אמיתית מנהלת
את המדינה, מחליטה החלטות שוטפות,
מקדישה את כוחה להערכת העתיד ול היערכות
לקראתו.
בישראל, כל התפקידים האלה אינם בידי
הממשלה, אלא בידי יצחק רבץ עצמו•
אין הוא סומו על שריו בעניינים
חשובים, בייחוד בענייני חוץ וביטחון, ש בהם
הוא מתמצא יותר מהם. ההחלטות
מתקבלות מחוץ לממשלה.
אבל את הממשלה צריכים להעסיק,
איכשהו. חבריה רוצים להתכנס אחת לש בוע׳
להתבטא, להופיע בעיתונים ובטלוויזיה,
להדליף. זה מגיע להם.
צרות לכולם. זה לא יכול היה לה זיק,
אלמלא היה צריך להיות עיסוק אחר
לשרים.
נדמח שמעולם לא דרשו אזרחים כה
רבים את התפטרותם של שרים כה רבים,
כמו השבוע. האחיות והרופאים. האשימו
את שר-הבריאות, ואחד הח״כים תבע את
התפטרותו. הסטודנטים תבעו את התפטרות
שר־החינוך. בכל רחבי ממלכתו של
שר-התחבורה נערכו שביתות, וכל השובתים
תבעו את התפטרותו. במישרד שר־הביטחון
התפטר המדען הראשי.
נעים היה לשרים לשכוח את כל זאת,
ולטפוח לעצמם על הכתף.
העולם הזה 2035

הסגנון, המחשבה, הקצב
הגישה, העיצוב, ההגשה
לא מפלגתי
לא ממסדי
עתון הערב היחיד, האמיתי
מהיום ד באלול תשל׳׳ו 1.9.1976 משעות הצהריים בכל רחבי הארץ, בכל הדוכנים.
המחיר לירה אחת בלבד כולל מ ע.מ.

והמכונה בביתך
השאר בתשלומים

ללא ריבית
הברת ״קריסטל״ מכריזה על. מבצע מכירות בתשלומים ללא תקדים.
תשלום ראשון • 1000ל״י — והמכונה בביתך
השאר ב־ 6תשלומים חדשיים שוים ללא ריבית.
זו ההזדמנות שלך לרכוש את מכונת הכביסה הטובה ביותר והנמכרת ביותר בארץ .
בקנותך ״קריסטל* :
* את מקבלת מכונה מעולה ששמה הולך לפניה בארץ ובחו״ל.
-¥את מקבלת מכונה שתשרת אותך למשך שנים רבות
ביעילות ובמסירות.
את מקבלת מכונת כביסה השווה הרבה יותר ממחירו; הנקוב:
ליידי לורד גרנד סופר

קריסטל קריסטל ליידי לורד

5,900
6,150
6,800
7,100

המחיר אינו כולל מ.ע.מ.

המבצע לזמן מוגבל!
כל הקודם זוכה !

נן רי ס סל

במדינה
•!־ושריח
נשיא־־בבוד בעירייה

טדי קורק איגו מאייש
מישרות -בירות וחשובות
בעירייה, וגורס?התפוררות
המיגהז התקין
כשקיבלה עיריית ירושלים את פרס
קפלן עבור הישגיה במינה,ל• תקין ומשוכלל,
היה ברור לחלוטין, כי הפרם מגיע כימעט־אישית
לראש־העירייה, טדי קולק. כל
מברכי העירייה עם קבלת הפרם ציינו את

ראש־עירייה קולק

פרס ללא מעש

כישרונו של קולק באירגון מינהלי, ואת
המרץ הרב שהשקיע באירגונז ובמציאת
אנשי־מינהל טובים שיקיפו אותו.
אך נראה כי קולק הסתפק בקבלת פרס
קפלן, ומאותו רגע לא מעניין אותו כלל
מינהל העירייה, מכל מקום לא המינהל
הבכיר.
לפני חודשים אחדים ביקש מנכ״ל העירייה,
אחד מאנשיו של קולק, רוני פייג־שטיין,
לפרוש מתפקידו כדי לקבל מינוי
קוסם יותר, של סמנכ״ל חברת־התעופה
הלאומית אל־על. קולק לא יכול היה לסרב
לפיינשטיין, אך גם קשה היה לו להיפרד
ממנו.
עסקים פרטיים למנהל. בסיכום ש ערך
קולק עם פיינשטיין, החליטו השניים
כי פיינשטיין ימשיך לתפקד כמנכ״ל הן
עיריה, נוסף על תפקידו באל־על, יום אחד
בשבוע. איש משני סגני מנכ״ל העירייה
לא קיבל את תפקיד המנכ״ל, שנשאר
ריק, ופיינשטיין הפך מעין נשיא־כבוד
־ של מישרה זו.
לעובדי העירייה התברר, כי הנוהג של
השארת מישרות בכירות וחשובות בלתי-
מאויישות, הפך שיטה. נוסף להיעדר
מנכ״ל העירייה, אין לעיריית ירושלים —
הגאה כל־כך על עבודות הפיתוח והבנייה
שלה, גם מהנדם־עיר. מאז פרישתו של
עמיקם יפה מתפקיד מהנדס העיד לא אויי־שה
מישרה זו, ומחלקת־ההנדסה בעירייה
כימעט מתפוררת.
תפקיד חשוב נוסף נשאר ללא ״בעל
בית״ .משך שנים רבות התלונן מנהל
המחלקה הסוציאלית בעירייה, ישראל דננ־ברג,
כי התפקיד שבו הוא נושא דורש
שעות־מרובות, וכי הוא צריך להיות ״תפקיד
לשני אנשים ויותר״.
אולם לפני חודשים אחדים אישרה מועצת
העירייה, בי תפקיד מנהל המחלקה
הסוציאלית יעמוד על חצי־מישרה בילבד
ולדננברג אושר, על־פי דרישתו של קולק,
לעסוק במחצית השנייה של זמנו, שהתפנתה,
בעיסקי־ביטוח פרטיים. ן עתה ממתינים בעיריית ירושלים לראות,
מה יהיה התפקיד הבכיר הבא שיתפנה
מבלי שקולק יטרח לאיישו.
העולם הזה 2035

1 *10 הפלדהווו
חונה נחושה
^ בדיחה היהודית העממית מספרת על עקרת־בית יהודיה,
1.1שפנתה אל רב העיירה כשבפיה קושיה: בטעות בישלה את
החמין לשבת בסיר־הלילה של בעלה, האם יהיה הצ׳ולענט כשר י
חכך הרב בדעתו ולבסוף השיב לה: כשר זה כשר, אבל זה
מסריח !
השבוע דמה מנכ״ל משרד־החינוך בחופשה, אלוף (מיל ).אלעד
פלד, לאותה עקרת־בית יהודיה שבבדיחה.
לפני שלושה שבועות חשף העולם הזה ( )2032 שערוריה ציבורית
במרכזה ניצב אלוף המילואים בן ה־ ,49 המכהן זה שש
שנים בתפקידו כמנכ״ל משרד־החינוך־והתרבות. פלד, גילה אז
העולם הזה, ביקש וקיבל מקרן ואן־ליר, מילגות־לימודים בסכום
כולל המתקרב, במטבע ישראלי, לסך של חצי מיליון ל״י למימון
נסיעותיו ולימודיו, יחד עם אשתו בארצות־הברית למשך שנה אחת.
כאשר חקר העולם הזה את הפרשה, מילאו כל הגורמים הקשורים
בה את פיהם במים. איש במשרד־הינוך במכון ואן־ליר
לא היה מוכן להסתכן ולמסור פרטים מדוייקים על הדרך בה
קיבל מנכ״ל משרד־החינוך את המילגה שלו ואת הסכום המדוייק
בדולארים אותו קיבל כמילגת־לימודים לו ולאשתו. כתוצאה
מכך היו מיספר אי־דיוקים בלתי משמעותיים בכתבה על פלד.
בתגובתו הנזעמת הראשונה נאחז פלד באי־דיוקים אלה כדי
לטעון שכל מה שנאמר בכתבת העולם הזה אודותיו אינו אלא
״רכילות מרושעת״ .כהוכחה לכך, הצביע, בין השאר, על הנקודות
הבאות :
• הסכום הכולל שקיבל כמילגות מסתכם בסך של 47 אלף
דולאר ולא 50 אלף דולאר, כפי שטען העולם הזה.
• הסכום הנ״ל אינו מורכב מחמש מילגות ניפרדות, כפי
שפורסם בהעולם הזה, אלא משתי מילגות ניפרדות בילבד.
• לא בל הסכום התקבל מקרן ואן־ליר( ,שהיא מוסד ביו־לאומי
למימון פרוייקטים חינוכיים ברחבי העולם, המקיים גם
את מכון ואן־ליר למחקר-מדעי בירושלים) כפי שנטען בכתבת
העולם הזה. קרן ואן־ליר, טען פלד, העניקה לו מילגת־לימודים
בסכום של 32 אלף דולאר בילבד. מילגה נוספת בסכום של 15
אלף דולאר הוא הצליח להשיג מקרן, שאין הוא מוכן לגלות
את זהותה ברבים.

שטוען הפרופסור יהודה אלקנה ממכון ואן־ליר בירושלים, היתה
זו אחיזת־עיניים. אלעד פלד הוא בעל תואר בוגר אוניברסיטה
(ב.א ).בכלכלה ובמדעי-המדינה. אין הוא יכול לכתוב עבודת
דוקטוראט לפני שרכש לו תואר שני(מ.א .).בנוסף לזאת אין הוא
יכול להכין עבודת דוקטוראט במקצוע החינוך, שאינו תואם את
מסלול לימודיו האקדמאיים (כלכלה, ומדעי־המדינה).
כאשר נודעה עילת בקשת המילגה של פלד, הוא מיהר להכחיש
אותה מכל וכל. לטענתו הוא לא נסע כלל לארצות־הברית להכין
עבודת דוקטוראט, אלא להרחיב את ידיעותיו בתחום המערכות
הפוליטיות והחינוך.
אלא שאז הסתבר כי פלד פנה בבקשה למילגה לקרן ואן־ליר
רק אחרי שבקשתו לוועדת ההשתלמויות הביגמישרדית לצאת להשתלמות
על חשבון המדינה, נדחתה מכל וכל. והנה זה פלא:
גם הנימוק שניתן לוועדה בינמישרדית זו, כדי להצדיק את

ה דו ק טו ראט
שלא נברא
** כחשותיו של פלד לגילויי העולם הזה לא השתיקו את הפר)
| שה. להיפך, הם הוסיפו שמן למדורת השערוריה הציבורית שהוא
עומד במרכזה. אמצעי־התיקשורת, שעד לתגובתו של פלד חש שו
להתייחם אל גילויי העולם הזה ואף לא טרחו לבדקם, ראו
בהכחשתו של מנכ״ל משרד־החינוך אישור לטענות נגדו. הפרשה
החלה להתגלגל ככדור שלג, כשהיא מעוררת מעגלים מתרחבים
של התמרמרות וסלידה.
היא הגיעה לשיא חדש השבוע, כאשר פלד, שמצב רוחו תואר
על ידי ידידים כ״מדוכדך׳ וכ״מזופת״ ,שיגר מיברק מארצות־הברית
לשר*החינוך אהרון ידלין בו הודיע כי החליט לפנות אל
מבקר־המדינה כדי שזה יבדוק את פרשת מילגות ההשתלמות
שלו בארצוודהברית.
מה שלא מצא לנכון לעשות לפני שפנה בבקשה לקבל את
מילגוודחענק, ולפני שקיבל אותו לידיו, עושה אלעד פלד עתה,
אחרי שהפרשה נחשפה ברבים. הוא מבקש ממבקר־ד,מדינה לקבוע

גילו 0 ^ 1 1 1 :1ש בפרשת ה מיל גו ת של מ נכ־זל מיש ור
החינוך, אלעד פלד, הפכו אותה לשערורייה לאומית

אם התבשיל שהקדיח כשר או לאו
ייתכן ומבקר־המדינה, אחרי שיבדוק את פרטי השערוריה, יגיע
למסקנה כי אין בה פסול מבחינה פלילית או מבחינת עבירה על
חוקי התקשי״ר של עובדי־המדינה. ייתכן כי הוא יקבע שהמילגה
כשרה למהדרין.
אולי היא כשרה — אבל ללא ספק היא מסריחה מאוד.
בינתיים, לגמרי לא ברור אם הפרשה הריחנית היא אומנם
גם כשרה.
במהלך הניסיונות לטהר את פלד מכל רבב ולחפות על מילגת־הענק
שקיבל לצרכי השתלמות, נודעו פרטים נוספים על הפרשה,
המאירים אותה באור חדש.
מסתבר כי אלעד פלד פנה לקרן ואן־ליר הבינלאומית, שעמה
ועם נציגיה קיים קשרים בתוקף תפקידו כמנכ״ל משרד־החינוך,
וביקש לקבל מילגה כדי לכתוב דוקטוראט על הנושא: תיכנון
החינוך בישראל.
אם אומנם זו היתה העילה לבקשת המילגה של פלד, כפי

בקשת המילגה הממשלתית להשתלמות, לא היה מדוייק ביותר,
אם לנקוט בלשון המעטה.
שכן פלד, המכחיש עתה כאילו נסע לארצות־הברית לעשות
דוקטוראט טען בפני הוועדה, כפי שמעיד היו״ר שלה מאיר
ברקול, שהוא מבקש לעשות עבודת דוקטוראט בארצוודהברית.
לא רק זאת אלא שאחת הסיבות בגללן דחתה הוועדה את
בקשתו של פלד היתה, כי לדעתה ניתן לעשות בארץ את עבודת
הדוקטוראט שמבקש פלד לעשות בארצות־הברית.
אחת מהשתיים: או שהפרופסור יהודה אלקנה ויו״ר ועדת ההש תלמויות
הבינמשרדית מאיר ברקול, המציאו את ענין הדוקטוראט
בדימיונם, או שאלעד פלד אומנם היטעה אותם, ניסה לקבל
מילגה עבור מטרה, שבאופן מעשי אין הוא יכול להגשימה כל
עוד לא ישלים את לימודיו האקדמאיים במקצוע החינוך.
יהיה זה מבקר-המדינה שיצטרך לבדוק את הפרטים ולקבוע,
אם אומנם ניסה מנכ״ל משרד-החינוך-והתרבות להטעות את
(המשך בעמוד )29

הוא ווקן בנק אחד מבפנים־
אז קוזלוב, לבית־הסוהר בגלל השתתפותו
של ספיר במילחמה נגד הפרדסנים תחת
דיגלה של העבודה העיברית.
כמו מרבית בני־הטובים באותה ובקופה
נשלח אפשטיין ללמוד בגימנסיה הרצליה.
שם היה תלמיד בינוני אך שחקן־כדורגל
מצטיין. כל אותה עת, ומגיל הינקות,
ליוותה אותו וטיפלה בו מטפלת גרמניה
ששכרו הוריו כדי לגדל את בנם.
כשהיה אפשטיין בן 20 נפטר אביו.
הצעיר קיבל לידיו פרדסים רבים, והחליט
להוכיח כי הוא איש־עסקים גאוני. הוא
פרש מן השותפות שהקים אביו עם דודו,
פתח בעיסקי־פרדסנות פרטיים משלו, והפך
תוך שנים אחדות לאחד הפרדסנים הגדולים
בארץ.
הוא גילה שיטה נוספת לעשות הון רב.
הוא החל קונה יבולי פרי־הדר, כשאלה
היו עדיין על העצים. על-ידי יקניות מפוזרות
באיזורים שונים בארץ הבטיח עצמו
מפני נזקים, אם היבולים לא יהיו טובים,
וגרף מיליונים רבים.
באותה תקופה החלו לבנות את שכונת-
היוקרה סביון, השוכנת בדרך שבין תל-
אביב ללוד. אפשטיין בנה לו בית בסביון
וערך שם מיספר עיסקות-קרקע, שעליהן
הרוויח סכומי-עתק. כשגילה את אפשרויות
הרווח בעיסקי הקרקעות ובבנייה, צירף גם
מישורים אלה לשיטחי התעניינותו: רכש
קרקעות בתל-אביב, בנתניה ובהר־כנען
שבצפת.

ל וסי אפשטיין נעצר כחשוד ב/
/בפריצה הגדולה לבנק בוקליס־דיס־קונט
ברמת־גן,״ פשטה הידיעה בחוגי
הבנקאות ביום שישי האחרון .״האיש• ששדד
בנק מבפנים, כאשר היה מנהלו, שדד
עכשיו בנק מבחוץ, על-ידי תיכנון פרין*
לחדר־הכספות.״
המישטרה חגגה. החוגג הראשי שלה
היה פקד יצחק חגג, מי שהיה ראש צוות-
החקירה המייוחד (הצח״מ) ,אשר נאבק
משך תישעת החודשים האחרונים בתעלומת
השוד הגדול ביותר שבוצע אי־פעם בישראל.
שלושת
הנאשמים שהובאו לפני השופט
יצהק רביבי היו נרגשים פחות מקציני-
המישטרה. יוסי אפשטיין בן ה־ 49 ישב
שליו, סקר בעיניים עידניות את ההמולה
סביבו. אשתו נילי, הצעירה ממנו ב־14
שנים, קופאית בחברת אל־על היתד, נרגשת
קצת יותר. מעצרו של בעלה קרע אותה
מעל תינוקה בן 10 החודשים, שנשאר
בבית. בנו של אפשטיין מנישואים קודמים,
אביאל (אבי) בן ה ,23-שגם הוא הוחשד
על-ידי המישטרה, שכב באותה עת בבית-

החולים איכילוב. השופט הטריח עצמו אל
מיטתי של אבי, שהיה קר־רוח כאביו,
ושם הוציא נגדו את פקודת־המעצר.
כדי להבין מדוע היה מעצרו של
אפשטיין כה סנסציוני, מלבד העובדה
שאפשר היה לחשוב בתחילה, כי עם מעצר
זה נפתרה תעלומת שוד 250 הכספות ו־200
מיליוני הלירות, יש לחזור 10 שנים
לאחור, אל פרשת התמוטטות בנק פוייכט־וונגר,
שהסעירה את המדינה בשעתה.
עד לפני עשר שנים היה יוסי אפשטיין
הגאון־התודן של עולם הבנקאות הישראלי
המכופתר. הוא נולד למי-שפחת סרדסנים
עשירה. אביו, פייבל אפשטיין, רכש, מייד
עם עלותו מפולין, פרדס בן 120 דונמים,
ופרדס זה היווה את היסוד לעושרה של
המישפחה שפותח על־ידי האב, ואחרי
מותו — על־ידי יוסי הצעיר.
כאשר נפגש פעם אפשטיין, בעת שהיה
בשיא זוהרו, עם שר־האוצר המנוח פינחס
ספיר, אמר לו ספיר :״אני בעצם צריך
לכעוס עליך.״ כשתמה אפשטיין על כך,
סיפר לו ספיד כי אביו, פייבל אפשטיין,
דאג פעם להכניס את ספיר, ששמו היה

פויכטוגאנגר. מבחינת עיסקותיו רווח לו
באותה תקופה. העובדה שהיה בעלים
לשליש של בנק, איפשרה לו לקבל ערבויות
נוספות שהיו דרושות לעסקיו
כאוויר לנשימה. הוא החל בונה שיכונים
על אדמותיו שבהר־כנען בצפת, רכש את
השלד של הזירהטרון שעמד לקום ביד־אליהו
בתל־אביב, והפך אותו לסינתזה.
הערבויות שנתן לו בנק פויכטוואנגר
עד אז הגיעו ל 9-מיליוני לירות, סכום
ענק באותם הימים. ואז הגיע הרגע שבו
סירב הבנק שלו־עצמו להמשיך לתת לו
ערבויות. מנהל-הבנק, אהרון קימחי, אמר
לאפשטיין :״סטופ.״
לאפשטיין נמצא פיתרון אופייני לבעיית
זו. ב־ 15 בפברואר 1966 הוא
רכש מניות נוספות של בנק פויכמוואער,
והשתלט על 51 אחוזים ממניות הבנק.
בשנת דד 39 לחייו הפך בעל הבנק הצעיר
ביותר בארץ, והבנק שהוא היה בעליו חגג
אז את יוס-הולדתו ה־ .111 קימתי, המנהל
שסירב לאשר ערבויות נוספות, סולק
בפיצויי־עתק 800 :אלף לירות — סכום
הפיצויים הגבוה ביותר ששולם עד אז
בארץ.
את המניות שרכש אפשטיין הוא התחייב
לשלם בתשלומים. תשלומים אלה נעשו
על-ידיהלוואות שאותן לקח מן הבנק
שיטהזו איפיינה את עולם
עצמו.
המושגים שלו בעסקים. כאשר מצליחה
השיטה, היא הופכת את בעליה לגאון

התאומים החשודים

יהושע ואלכס ויינגרטן, מואשמים על־ידי
המישטרה כי עשו יד אחת עם יוסי אפשטיין
בתיכנון ובביצוע השוד הגדול. השניים הינס בעלי מלון נחמני בת״א, שבו שוכנים
כיוס מישרדיו של עורך־הדין צבי סער ומישרדי הנויפלגה שהקים, מיפלגח־הדור־הצעיר.
עסקות בהיקפים כאלה הצריכו מגעים
צמודים עם בנקים, ותלות בחסדיהם של
מנהלי־בנקים במתן ערבויות. יוסי, אשר
ידידיו מתארים אותו כאיש הבטוח־בעצמו
ביותר שהם מכירים, אדם שלא נהג להרבות
בשימוש במילה ״בבקשה״ ,בעל
סיגנון־דיבור והופעה שחצניים, לעיתים
עד כדי גיחוך, לא אהב להיות תלוי בחסדי
אחרים, ואפילו אלה בנקים.
עולם הבנקאות שגילה, והרצון שלא
להיות תלוי בחסדי הבנקאות הביאוהו
בשנת ,1959 לרכוש שליש ממניות בנק

פיננסי — כאשר היא נכשלת, היא מכניסה
אותו אל מאחרי סורג ובריח.
אותה תקופה היתר. התקופה הזוהרת
ביותר של יוסף אפשטיין. הוא פיזר כספים
על ימין ועל •שמאל, והיווה דוגמה ראשונה־במעלה
לאצולת־הממון הישראלית, שיצרה
את סיגנון־החיים של רא*שי השערוריות
הכלכליות.
כשנודע לאפשטיין כי חרמן אלרן הזקן
מעוניין למסור את הבנק שלו, בנק אלדן
נכנס אף הוא לתחרות. הוא ראה כבר
בעיני־רוחו אימפריה בנקאית גדולה נתונה

האם רוקו בנק שני מבחוץ?
לשליטתו. בתחרות עי רכישת בנק אלרן
הוא התמודד עם בנק לאומי. הבנקאים
של בנק, לאומי, העריכו את שוויו של
בנק אלון ב־ 5עד 6מיליוני לירות. הרמז
אלרן, שועל־בנקאות ותייק ומנוסה, הבין
שבעזרת להיטותו של אפשטיין הוא יוכל
לסחוט מבנק לאומי סכום גבוה בהרבה,

לספר כי, לאמיתו, אפשטיין הוא בעליהן
הבלתי־רישמי של המיסעדה והתחנה.
לגבי מעורבותו י בשוד הכספות שבוצע
ברמת־גן, קיימות שתי גירסות
סותרות, אשר בית־המישפט, אם אכן יובא
הראוותני היה חסר־כיסוי, יצטרך להחליט
איזו מהן היא הנכונה.

אביאל (אבי) אפשטיין, בן ה־ ,23 הוא בנו של אפשטיין מנישואיו הראשונים.
יוסי אפשטיין, שהין? פושט־רגל, ביצע את עיסקותיו דרך חשבון־הבנק של
בנו. הבן, ששכב בבית־הוזוליס, נעצר מליידי השופט שבא אל מיטתו בבית־החולים.
ושיחק בין שני הבנקים, לאומי. יפויכט־וואנגר.

הפיתיון

קניי ת הבנק
ך• שבמשא־ ומתן בין אלרן לשני ה-
בנקים הפך לכימעט־מכירה־פומבית,
נסוג בנק לאומי ברגע האחרון. אפשטיין,
אשר רכישת בנק אלרן הפכה אצלו כבר
לתסביך כימטע הביס את בנק לאומי. הוא
שילם תמורת בנק אלרן 11 מיליוני לירות,
סכום כפול מערכו הממשי.
אפשטיין גם קיווה כי בבנקיאלרן ימצא
קרניות פנימיות, אשר יאפשרו לו לכסות
את ההלוואות הרבות שלקח מבנק פויכט־וואנגר
— מכספי המפקידים התמימים שלו.
אולם ההשקעה הגדולה •שברכישת בנק
אלרן, והמיתון המפורסם של אותה שנה,
גברו אפילו על גאוניותו הפיננסית של
יוסי אפשטיין. הבנק שלו פשט את הרגל,
ואפשטיין נידון׳ שנתיים אחר־כך, לשש
שנות מאסר, שאותן בילה כגיזיבר כלא
מעשייתו, בו ישב.
גם כאשר הוכנס הבנקאי יוסף אפשטן
לכלא, בשנת 1969 ומצא עצמו מתגורר
בתא עם מיזרן מעופש, בתנאים־לא-
תנאים, אוכל את המזון התפל של ביתי
הסוהר ולובש את מדי האסירים התפורים
מבד הגס — ניגוד בולט לסיגנ׳ודיחייו עד
אז, הווילה בסביון, סעודות־הפאר היקרות
והחליפות ההדורות — גם אז הייה אפשטיין
שליו וקר־רוח, כאילו כל העניין אינו
נוגע לו כלל.
ואומנם, כשהשתחרר מן הכלא כעבור
ארבע שנים (הופחת לו שליש, בזכות
התנהגות טובה) ,המשיך אפשטיין לשאת
את ראשו בגאון. הוא ניסה לעשות עסקים
מהסוג שבו היה מורגל: פרדסנות, בנייה
ועייסקי־דלא־גיידי. אולם עולם־העסקים הישראלי
לא היה מוכן לקבל אותו חזרה
אל חיקו, למרות שריצה את עונשו.
אפשטיין הוכרז כפושט־רגל, אך הצליח
— בתרגילים חוקיים שונים — להתגבר
על החוקים המגבילים החלים על פושטי־הוא
המשיך לעשות עסקים, כשהוא
משתמש בחשבונות-בנק שפתחו שם בנו
אבי ורעייתו החדשה נילי. אשתו הקודמת,
רחל, אם־ילדיו זנחה אותו מייד אחרי
שהסתבך. רישמית הוא עבד חקופה מסו־יימת
כמוכר במיסעדה בתחנת-דלק ברחוב
יצחק שדה בתל-אביב, אולם היו שידעו

הגירסה הראשונה היא זו של המישטרה.
בעת שאפשטיין ישב בכלא מעשיהו
בגלל פרשת בנק פויכטוואנגר, ישב באותו
כלא יהושע ויינגרטן, באשמת פריצה.
ידוע כי השניים התיידדו בכלא. באותה
תקופה הם הכינו תוכנית־שוד גאונית,
כאשר כל אחד מהם תורם את המומחיות
המייוחדת -שלו להצלחתה: אפשטיין את
הידע הרב שלו בכספים ופיננסים, וויי!־
גרטן את הידע שלו בביצוע פריצות.
אחרי שאפשטיין השתחרר מהכלא, הוא

אפשטיין 49 אשף־העסקיס לשעבר, ומי שנידון לשש שנות־מאסר אחרי
התמוטטות הבנק שהיה שייך לו, בנק פויכטוואנגר, ריצה ארבע שנים בכלא, י שוחרר והחל בונה את עסקיו מחדש למרות היותו פושט־רגל. הוא חשוד עתה בכך
ששימש המוח שמאחרי פריצת הכספות הגדולה לבנק ברקליס־דיסקונט ברמת־גן.
ד,משיך לשמור על יחסי־ידידות עם וייג-
גרטן, שאף הציג לפניו את אחיו־חתאום,
אלכם — אשר, לדיברי המישטרה, הוא
דמות מוכרת לה. אלכם ויהושע דינגרטן
הואשמו, בשעתם, בשוד כתר המאדונד.
בכנסיית־הקבר, אבל המישטרה לא הצ ליחה
להוכיח את אשמתם, והם זוכו.

איזו גיי ס ה
תתאמת;?

נילי, הצעירה מבעלה יוסי אפשטיין, ב־ 14 שניס, נישאה לו אחרי
גירושיו מאשתו הראשונה. נילי, שהיא אם לתינוק בן 10 חודשים,
נעצרה גס היא, כנראה במטרה להפעיל לחצים על בעלה שישתף־פעולה עם חוקריו.

16 פי גירסת המישטרה השלושה, וצי
/עיר נוסף שנעצר, יצחק פיין — ידידם
של האחים ויינגרטן ושל יוסי אפשטיין— מעורבים בשוד הכספת בבנק ברקליס־דיסקונט
ברמת־גן. ואילו אפשטיין היה
המוח -שמאחרי הפריצה. אפשטיין היה גם
זה שד,ינחה את הפורצים, בין אם ביקר
במרתפי-יהבנק בפועל ׳ובין אם לאיו, לגבי
מד, שעליהם לקחת מן הכספות וימה להש איר
בהן. איגרות־׳חוב בסכומי־עתק, שנשאו
עליהן את שם המוטב, הושארו בתוך
הכספות הפרוצות מבלי שאיש נגע בהן.
איגרות,-חוב אחדות, בעלות ערך נמוך
יותר, הושארו אף הן במקומן. היה ברור
כי מאחרי הפריצה ניצב אדם המבין
בכספים, ועתה מנסה המישטרה לטעון כי
איש זד, היד, הבנקאי-לשעבר, יוסי אפשטיין.
לדברי המישטרה פדה אפשטיין, ביום
הרביעי בשבוע שעבר, בבנק קופת עם
ברמת־גן, שתי איגרות־חוב על סך 10.000
לירות כל אחת, שמיספריהן הסידוריים
הוכיחו כי הן שייכות לאיגרות שנשדדו
מכספות ברקליס־דיסקונט. אפשטיין הפקיד
את הכסף בחשבון על שם בנו באותו בנק.
הגיריסה האחרת טוענת, כי לאפשטיין
אין כל יד בשוד-ד,כספות המפורסם, או
לפחות שלמישטרד, אין כל ראייה כי אכן
אפשטיין או האחים ויינגרטן מעורבים
(המשך בעמוד )29

איך פוצצו
החתיכות
את אליפות
הסווקר
* ה היה צריך להיות אירוע על
1טהרת חמין החזק׳ .
כי אם יש נערות ונשים המתעניינות
בכדורסל, בכדורגל ואפילו באיגרוף, קשה
מאד למצוא כאלה המתעניינות בביליארד.
מה כבר יכול למשוך אשד, במישחק בין
שני גברים החובטים בכדורי־שן, על־גבי
שולחן מכוסה לבד ירוק, ומנסים לגלגלם
לחורים שבקצות השולחן?
ליום אחד בשנה החליטו אנשי החברה
התל־אביבית להתנזר מנשים, ולהסתפק
בחברת הכדורים. כי זאת לדעת, שבשנים
האחרונות הפך מישחק הביליארד, או
הסנוקר בגירסתו הישראלית, אחד מסימלי־המעמד.
לא רק לאפרים קישון יש מרתף
עם שולחן־ביליארד פרטי, ולא רק סוחר־הנשק
ארנון מילצ׳ן יכול להרשות לעצמו
להזמין חברים להתארח עם מוטות בידם.
בבתים רבים יותר ויותר בישראל, זב־

סטחות

נערת־הזוהר התורנית של תל־אביב, ברכה
ךרךה *111ך 1*1 1 1
שוורץ, הגיעה לאליפות הביליארד בחולצת־

צמר ובחצאית שקופה, עם מיטען של צחוקים מתגלגלים ששעשעו את כל המיתחריס.

עיקר בווילות, הופך שולחן־הביליארד חלק
בלתי־נפרד מן הריהוט. ומי שאינו יכול
להרשות לעצמו לרכוש שולחן־ביליארד
(שמחירו נע, כיום, בסביבות עשרת־אלפים
לירות) ,מסתפק ברכישת מקל פרטי עם
נרתיק מפואר. ומה שהיה פעם המישחק
של נוער־השוליים בשכונות ובפרברים,
הפך מישחק־היוקרה של גברי החברה התל־אביבית.
כדי
לגמור פעם אחת ולתמיד את הוויכוחים
מי יותר טוב ממי במישחק, הוחלט
לקיים את אליפות הביליארד הראשונה של
ישראל.
האליפות היתד, צריכה להתקיים בשיטת

1*11

תצוגת היפות

מארחות האליפות אודטה רוזנפלד ויונה
לחוביץ (למעלה) השאירו את השופט,
מפיק־הסרטיס הורי אוחנה( ,למטה עם אשתו) מחוסר עבודה ותעסוקה.

| השל

הד״ר

§ קרוב את נעלו החדשה של הפסיכיאטר, הד׳׳ר ריצ׳ארד
1קורנהויזר, שהציג נעלי־אופנה איטלקיות חדשות שרכש.

האו 11ט 1ה
1 1 1 1 1 1 3 *9 1\ 11
ל וו יי ח ה וחל

גלדים, נערת הפיקולו ו
אביבי, שהגיעה למינ1

א חי ז ר קו ו רו ח ה

חיי ד

ל הי לו ד

ו רו ה

הנוק-אאוט — המפסיד יוצא. כל מי ש ניראה
פעם ליד השולחן הירוק, הוזמן
ליטול בה חלק. הוזמנו אפילו שופטים,
וחיים בסרגליק, יצרן הזגוגיות למכוניות,
תרם למשתתפים חולצות־טריקו עם סמל
האליפות.
נותרה רק בעייה אחת: איך להעסיק
את המשתתפים בין מישחק למישחק י
כדי לפתור את הפעייה הוסכם להזמין,
לצורכי קישוט לראווה בילבד, כמה מהתיבות
העיר. הן נועדו להכתיר את המנצחים
ולנחם את המפסידים.
אלא שהמשימה הוטלה, כנראה, על יותר
מדי מתנדבים. ואז, בערב-הפתיחה החגיגי
שנערך בווילה בהרצליה־פיתוח, על בקבוקי
שמפניה, על צדפות וגבינות, זרם
לשם שיטפון של חתיכות. כימעט כל היפות
של העיר היו שם. וכיוון שהדבר לא
נעלם מאוזני נשותיהם ישל משתתפי ה אליפות,
הגיעו גם הן בייצוג מרשים,
בהופעה שנועדה להתחרות בכל היפות
המקצועיות.
על סנוקר ועל אליפות לא היה כבר מה
לדבר. עם אוסף כזה של חתיכות, התפנו
רק מעטים לגלגל כדורים על שולחן-
הביליארד, וגם זה רק אחרי שהיו עייפים
או שתויים.
כך פוצצה ההזדמנות ההיסטורית לערוך
את אליפות־הביליארד הראשונה בישראל.
את אלה שביכו את ההחמצה, ניחם אחד
המארגנים, איציק דנין :״זה היה רק
מיצעד הפתיחה. כמו באולימפיאדה. ה-
מישחקים האמיתיים עוד ייערכו !״

צירם: פטר פן •

\ 1י! 1 111ץ 1י ה ציפי לוין, כיום בן־פורת, אחד הגורמים לכך שבמקום לגלגל
את כדורי־השנהב, העדיפו הגברים לגלגל מבטים. בתמונה
י- 1 למעלה מימין נראה איש יחסי־הציבור של חברת קופל טורס, מייק סטולוביצקי, בפעולה.

איש חסידוד היה

הפנטומימאי ג׳וקי ארקין (למעלה) ואיש־העסקים
דני חסידוף (למטה) ,היו בין הבודדים
שהתייחסו לאליפות ברצינות, ניסו את כוחם על שולחן הביליארד הירוק, לפני שנואשו.

הדואגסטור התל־קי־האליפות
כבתו
ריקודים סוערים.

שיו לשוה

שהתרכז לרגל

מישחקי

הדוגמן ית שרה מור מתנועעת לקצב
מנגינה סוערת, כאחת מאוסף החתיכות
אליפות הביליארד הראשונה בישראל.

1127

חי חו ח ת

1ש 1ו11111x1
תביעת־התשלום של הדוגמנית אל ה*
אופנאית, הופנתה׳אליה ימים ספורים ביל-
בד אחרי ששרה אלי ערכה מסיבת יום-
הולדת עליזה במלון רמאדה קונסיעטל
בתל-אביב. אורח הכבוד במסיבה לא היה
אחר מאשר המיליונר, רואה־החשבון, יו־עץ־המס
ואיש־הביטוח דני מעוז, בעלה
של האופנאית. בתום אותה מסיבה אף
הציגה שרה אלי רביד יהלומים, ששוויו
הוערך ב־ 150 אלף לירות, סיפרה בחדווה
כי קיבלה אותו במתנה ממעוז.

מ טפל ת מ אנגליה,
עוזרת וגנן

ניצה מעוז לא טמנה גם היא את ייה.בצלחת,
היא מנישה תביעה נגדית $ד
בעלה בבית־המישפט המחוזי, תבעה ממנו
לשלם לה דמי־מזונות זמניים, עבורה ועבור
שתי בנותיה בסך של 9000ל״י לחודש.
בכתב־התביעה שהגישה ניצה מעוז ובתצהיר
שנילווה אליו, היא שירבבה גם
את שמה של הדוגמנית שרה אלי.
״בעלי יוצא עם אשה זרה ב~שם שרה
אלי,״ טענה ניצה בבית־המישפט .״לאח רונה
התהדקו היחסים ביניהם. הוא רוצה
להתגרש ממני ולהינשא לה, אך הוא אי־

** לא שההתנגשות בין הדוגמנית
לאופנאית לא החלה כתוצאה מאותה
מסיבה.
מה שמאחד את שלושה גיבורי הסיפור
היא העובדה שכל אחד מהם נוהג

האופנאית ]יאה מעוז האשימה אח בעדה, וואה־החשבון ו!
מעוז ני נטש אותה
לטובת הדוגמנית
שדה אלי(משמאל)
** יפגשי האופנה הישראלים הפכו
* /כבר לשם דבר בעולם.
בעיקבות שבוע־האופנה הישראלי הנערך
מדי שנה ׳*בהילטון התל־אביבי, ואחרי
שיזמים פרטים החלו לארגן את פלש,
מיפגש־אופנה לקניינים מקומיים, עורכת
גם ירושלים שבוע-אופנד, משלה. אבל מים־
גש האופנה הפיקאנטי ביותר, עשוי להיערן
דווקא באולמו של בית־מישפט ישראלי.
זה יקרה אם אחת מדוגמניות־הצמרת של
ישראל בעבר, שרה אלי, שהיא כיום יצ־רנית-אופנה
בעצמה, תממש את איומה
לתבוע פיצויי־נזיקין בסכום של מאה אלף
לירות ישראליות מהאופנאית ניצה מעוז,
הנציגה הישראלית של בית־האופנה האיטלקי
פוצ׳י.
בשבוע שעבר כבר שיגר עורך־הדין
החיפאי עדי בראונר, בשמה של שרה אלי,
תביעת־תשלום פרטית אל ניצה מעוז על
הסכום הנ״ל, הודיע לה כי אם לא תשלם
אותו, הוא ייאלץ לנקוט נגדה באמצעים
מישפטיים.
״נודע למרשתי,״ טען עורך־הדין בראו-
נר ,״שסיפרת לאנשים שונים, ובהזדמנויות
שונות, וחזרת על כך מיספר פעמים, ואף
הצהרת בכתב בתצהיר בשבועה, שבעלך,
מר דני מעוז, שהינו נשוי ובעל־מישפחה,
יוצא יחד עם מרשתי זה זמן רב ואף מתגורר
עימד. ברחוב ויסוצקי בתל־אביב.
״דברים אלה, שאינם אמת,״ מוסיף
בראונר וטוען במיכתבו ,״גורמים למרשתי
נזק רב מאוד בהיותה במעמדה אשד,
נשואה ואם לילד.ויש בהם בנוסף לכך,
כדי להשפילה בהיות רעיה ואם ובעלת־מישפחה,
ולעשותה למטרה לבוז וללעג מצד
הבריות.
״לאור הנזק הרב שנגרם למרשתי כתוצאה
ממעשייך, הנך נדרשת בזה לפצותה
בתשלום של מאה אלף ל״י, כפיצוי־חלקי
לנזקים שנגרמו לה, וזאת תוך שבעה ימים
מקבלת מיכתב זה. כמו כן הנך נדרשת
לדאוג לפירסום מתאים של הכחשת הדברים
האמורים.״

במכונית ספורט אלפא־רוסיאו משל עצמו.
ייתכן והיה מתאים יותר שהקרב ביניהם
ייערך על מסלול מירוצי־המכוניות. אלא
שבשלב זה הוא מתגלגל בין כתלי בתי-
המישפט.
בחיי המישפחה של ניצה ודני מעוז חל
קרע. השניים חיים בניפרד וייתכן והיו גם
מסכימים לגירושין, לוליא היה מדובר גם
בחלוקת רכוש, בערך לא מבוטל, ביניהם.
כי בני הזוג מעוז, המתגוררים בווילה
הדורה בהרצליה פיתוח, שייכים ל״מיש־פחות
היפות״ של ישראל, אלה שאינן
מוטרדות בבעיות־סעד במייוחד.
בתצהיר שהגישה לא מכבר לבית־המיש־פט
המחוזי בתל-אביב, תיארה ניצה מעוז
את י רמת־חייה :״הנתבע (דני מעוז) הוא
אדם עשיר ובעל רכוש. הוא חשבונאי
במיקצועו ומשמש בעיקר כיועץ לענייני
מס־הכנסה. הוא עוסק גם בענייני ייבוא
וייצוא וענייני־ביטוח. הוא מרוויח סך של
כ־ 25 אלף ל״י נטו לחודש, לפחות.
״אנחנו חיים על רמת־חיים גבוהה ביד

והדוגמ נית שוה ארי תובעת תן
הא ופנאי ת פיצויים בסו ססו אלו ד י

תר וזאת לאור עושרו הרב והכנסותיו
הגדולות של הנתבע. הרבינו לבלות במקו-
מות־פאר, לנסוע לחו״ל וכר. בית־המגו־רים
שלנו מסודר ומרוהט במיטב הריהוט
והציוד. מזה כעשר שנים מחזיק
בעלי בבית מטפלת מאנגליה, הגרה בבית
ומופקדת על הטיפול בילדים ועל משק
הבית. בנוסף לזה הוחזקה גם עוזרת שעסקה
בניקוי הבית ואשר שכרה היה 1300
ל״י בחודש. כן מוחזק גנן קבוע המטפל
באחזקת הגינה של הבית.״
כרגיל במיקרים כגון זה, שעה שבני
הזוג נאבקים על חלוקת הרכוש ביניהם,
הם אינם בוררים באמצעים, ואין זה חשוב
באיזה מעמד ודרגה חברתית הם נמצאים.
רק לפני חודשים מיספר (העולס הזה
)1998 יצאו ביריונים בשליחותו של רואה-
החשבון דני מעוז, כדי לפרוץ לדירה
ולנסות לצלם שם את אשתו בחברת גבר
זר, כדי שיוכל לתת לה גט פיטורין ללא
מזונות.

נו מוכן לתת לי סידור הולם בשים־לב
למעמדו ולעושרו.
״דני מבזבז כספים מרובים על האשה
הזרה. הוא יוצא עימד, למיסעדות יקרות,
קונה לה מתנות יקרות בעשרות אלפי
לירות ומוציא הון־עתק בגינה, וזאת בשעה
שהוא מקמץ את ידו בכיסוי הסכומים
הדרושים לאחזקת אשתו ובנותיו.״

״בעלי ני ס ה
לרצוח או תי! ״

ך* ני מעוז עצמו, הכחיש את כל מה
1שטענה אשתו נגדו.
בתצהיר שהגיש לבית־המישפט, וגם בעדות
בעל-פה בפני השופט, טען דני
מעוז :״העובדות שאשתי הצהירה עליהן
הינן פרי־דימיונה וחסרות־שחר. אני מתגורר
בדירתנו בהרצליה, יחד עם כל ה־מישפחה.
עד לקבלת צדד,מניעה, לנתי ב־

תמיד ס ק אי
(המשך מעמוד )25
בפרשה זו. אפשטיין טוען, כי קנה את
איגרות־החוב בתום-לב. לדיברי ידידיו,
ברוד בהחלט כי בנקאי מנוסה כמו אפשטיין
לא היה -פודה את האיגרות באופן
כה טיפשי ומסגיר, אילו ידע שהן ״חמות״.
גם הרכוש הרב שנמצא בכספת, בדירתו
של אפשטיין, אינו מעיד על כל קשר בינו
לבין שוד־ד,כספות. הרכוש, שערכו מגיע
ל 3-מיליוני לירות — אחוז וחצי משלל
הפריצה הגדולה היה מורכב מכסף
מזומן, מטבעות ותכשיטים. לכל היותר
1יכולה להישאל השאלה, מניין היה לפושט-
רגל כסף כה רב.
לגבי המטבעות הצליח כבר אפשטיין
להוכיח, כי הן ניקנו על-ידו בכסף מלא,
וס-חר-מטבעות תל־אביבי העיד במישטרה
כי אכן מכר אותן לאפשטיין.
לגבי אשתו של אפשטיין נילי, ובנו
אבי, ראיות המישטרה קלושות הרבה
יותר. המידע הסודי שנתנה המישטרה
לשופט בעת בקשת מעצרם, הביא להרמת-
גבות ספקנית מצד השופט רביבי. אין
ספק, כי אם לא היה מדובר בשוד בהיקף
אדיר כזה, לא היה מידע זה משכנע את
השופט לנקוט אמצעי־זהירות, ולהורות על
מעצרם.

שימחה
מו קדמת מדי
1111111111 טוענת הדוגמנית שרה
111111111 אלי באמצעות פרקליטה,
כלפי האופנאית ניצה מעוז, שהאשימה אותה
כי היא מתגוררת עם בעלה .״טענה
י זו,״ טען פרקליטה של הדוגמנית ,״נועדה
להשפילה, בהיותה רעייה, ואם ובעלת־מישפחה.״
בתמונה נראית שרה אלי עם
בעלה, ברני הנסון, השוהה עתה בחו״ל.
בית יום יום ואין לי מקום מגורים אחר.
האשה, שאשתי טוענת כאילו אני חי איתה,
.היא אשה נשואה עם ילדה, שחיה עם
בעלה.״
לניצה מעוז היתד! גירסה שונה .״אני
מכירה את שרה אלי. נכון שיש לה ילדה,״
טענה ניצה מעל דוכן־העדים ,״אבל
היא נמצאת בהליכי גירושין מבעלה.״
״בעלי עזב את הבית לגמרי מחודש
יוני .1976 הוא לא ישן בבית. הוא אומנם
נכנס לפעמים הביתה, כדי להביא את
הבנות מטיול, אך איננו לן בבית. כמה
פעמים, כארבע פעמים, נאלצתי לקרוא
לעזרת המישטרה בלילה. קראתי למיש־טרה
כי בעלי ניסה לחנוק אותי. סיפרתי
גם לעורך־הדין שלי, אליעזר אליגון, כי
בעלי ניסה לרצוח אותי. בכל פעם כשהוא
.נכנס הביתה הוא מפעיל עלי שיטות טי־רור.
פעם הוא איים עלי שיפעיל עלי גם
את הלליטר, הסינית.
״בחודש האחרון הוא גנב ממני תב־שיטים
שונים ויש תלונות על כך בי
מישטרה.״
בתגובה על טענות אלה טען דני מעוז
בבית־המישפט :״אני מכיר את שרה אלי.

היא גרה יחד עם בעלה ובתה ברחוב די־

זנגוף. בפעם האחרונה ראיתי את האשד,
הזו במסיבת יום־הולדת שהיא אירגנה
ומאז לא ראיתיה.
״המסיבה נערכה במלון ראמדה קונטי־נ
נטל בתל־אביב ואני הוזמנתי לשם. זה
לא נכון שאני אירגנתי את המסיבה וגם
לא נכון שאני הוא שקניתי לה את ענק
היהלומים ומסרתי לה זאת כמתנה. עד כמה
שאני יודע, חברה של שרה אלי היא
ששילמה את החשבון בעד המסיבה.״
בשלב זה טרם הביעה ניצה מעוז את
נכונותה לשלם לשרה אלי סכום של מאה
אלף לירות, כפיצוי על מה שטענה כנגדה
בבית־המישפט. כל הסימנים מעידים
גם שהיא לא תמהר לעשות זאת בעתיד
הקרוב. לפיכך, מצפים עתה ידידיהם המשותפים
של האופנאית והדוגמנית במתח
רב לסיבוב הבא של הקרב.
האם אומנם תגיש שרה אלי, כפי
שאיימח לעשות, חביעת־נזיקין על פי חוק
לשון־הרע, תתבע מבית־המישפט לחייב
את האופנאית לפצותה בסכום בן שש הספרות

אם אומנם תעשה זאת, יספק הדבר חומר
נוסף לוויכוחים נרגשים בקרב אצולת-
הממון הישראלית, שמאבקי בני־הזוק מעוז
כבר מספקים לה חומר למכביר.

,ך ם לג כי ה א חי ם ויינגרטן, קלושות
^ הראיות שהביאה המישטדה בפני השופט.
התאומים ויצחק פיין, שהובאו לבית
המישפט יום אחרי אפשטיין הם — מילבד
העיסוק הפלילי שאותו קושרת המישטרה
בשמם — אנשי־עסקים. אלכם ויהושע הם
בעלי אחד המלונות הוותיקים בתל-אביב,
מלון נחמני.
היום משמש המלון כמישרדיו של עורך-
הדין הצעיר וד,שאפתן צבי סער ושל
מיפלגתו, נזיפלגת־הדור־הצעיר. סער התפרסם
לאחרונה במאבקיו הקולניים נגד
מה שהוא מכנה השחיתות בצמרת המדינה,
והקשר בין הצמרת לפשע־המאורגן היש ראלי.
לפני כחודש אף התלונן סער
במישטרה שאלמונים ירו לעברו בעת שעמד
ליד מכוניתו, וטען כי הכוונה היתד, להשתיק
את זעקתו הפוליטית. הקשרים האמיצים
בין סער לבין האחים ויינגרטן לא
הוכחשו מעולם. סער היה אחד משני
עורכי־הדין שהגנו עליהם במישפט כנסיית-
הקבר, ובפרשה הנוכחית הוא מגן על
הנאשם השלישי, יצחק פיין.
בלהיטותה להפליל את המעורבים בפרשה
בכל מחיר, הסתבכה המישטרה במיספר
פרטים קטנים ובשקרים קטנים עוד יותר.
היא טענה כי בביתו של יהושע ויינגרטן
נמצאו גם סמים מסוכנים. ירק מאוחר יותר
הודה קצין־מישטרה, כי הסמים לא היו
מסוכנים ולא היו שייכים לויינגרטן כלל.
המישטרה אף טענה כי בביתם •של התאומים
נמצאו מכשירי־קשר מסוג ווקי טולוי
אשר, לפי המישטרה ,״אין לנו ספק כי
שימשו לצורך ביצוע הפריצה.״ נראה כי
בכל פעם שהמי-שטרה קובעת מסמרות
בשלב כה מוקדם, וטוענת שאין לה ספק,
מתברר ההיפך הגמור. מכשירי ווקי טוקי
מהסוג שנמצא אצל ויינגרטן נמכרים
במכירה חופשית בכל החנויות לצעצועי-
ילדים.
אין ספק כי שימחתה של המישטרה עם
תפיסתו של יוסי אפשטיין ושותפיו־כביכול,
היתה קצת מוקדמת מדי. גם אם יוכח
שאפשטיין אכן היה המוח שמאחרי הפריצה,
עדיין תצטרך המישטרה לעמול קשה
כדי למצוא את יתרת השלל בן 197 מיליוני
הלירות.
לפתע יתברר גם, כי אחדים מבעלי
הכספות הצהירו על סכומים גדולים בהרבה
מן הסכומים האמיתיים שנמצאו בכספות
שלהם, וכי אחרים הצהירו על סכומים
קטנים יותר, בגלל עינם של חוקרי מם-
ההכנסה.
כאשר יסתיימו 15 ימי־המעצר שהוטלו
על אפשטיין, ייאלצו חוקרי-המישטרה —
אם יבקשו להאריך את המעצר — לבוא
עם חומר-ראיות נוסף, משכנע הרבה יותר
מזה שהציגו השבוע בבית־המישפט. אם
תצליח המישטרה להביא חומר כזה, יתברר
כי גם מיקצוע הבנקאות הוא כזה שכאשר
טועמים ממנו פעם, אי-אפשר להפסיק,
וכי פעם בנקאי — תמיד בנקאי.

מצח 1ח 1שה
(המשך מעמוד )23
ועדת ההשתלמויות של עובדי-המדינה.
בינתיים נחשפה הטעייה אחרת של פלד,
אשר היתגלה בחלקלק לשון בבואו להסביר
את צרכיו וצרכי מישפחתו בארצות־הברית.
תחילה הכחיש פלד מכל וכל כי קיבל מילגה
גם עבור אשתו, זימרה. אולם השבוע הודה
פלד כי לא רק הוא לומד בארצות־הברית
על חשבון המילגה שקיבל, אלא גם אשתו.
זימרה פלד, שהיא סטאטיסטיקאית באוניברסיטה
העברית בירושלים, משתלמת
יחד עם בעלה בבית־המדרש למורים של
אוניברסיטת קולומביה,
כיוון שאין להניח שזימרה פלד לומדת
על חשבון חסכונות משפחת פלד (לדברי
פלד עצמו, אין לו חסכונות כאלה) ,סביר
להניח שהיא לומדת מכספי המילגה שקיבל
פלד כדי לממן את לימודיו שלו. מבחינה
פורמאלית ייתכן והמילגה שקיבל פלד היא
על שמו בילבד. אולם כיוון שגם אשתו
לומדת על חשבון אותה מילגה מתגלה כל
הכחשתו כהתחכמות מילולית סתמית שאין
לה על מה לסמוך.

תעלומת הקרן
ה מי ס תו רי ת

ערוריית מילגת־הענק של אל-
עד פלד היא גם .,ככל הנראה, עבירה
על הוקי התקשי״ר של עובדי־המדינה. הוראות
התקשי״ר של נציבות המדינה אוסרות
באיסור חמור על עובדי-המדינה לקבל
מתנות או טובות־הנאה אחרות מגופים ואנשים
שהם קשורים עמם בתוקף עבודתם.
אלעד פלד היה עובד־מדינה בעת שפנה
בבקשה לקרן ואן־ליר, ולקרן המיסתורית
הנוספת, כדי לקבל מילגה. מבחינת מעמדו
המשפטי הוא גם כיום עובד־מדינה, הנמצא
בחופשה ללא תשלום, והתקשי״ר חל עליו
כעל כל עובד־מדינה אחר.
פלד טען כאילו שר־החינוך אהרון ידלין
הוא שנתן לו אישור לבקש ולקבל את
המילגה מקרן ואן־ליר. אם אומנם כך הם
פני הדברים, אין בכך לטהר את פלד,
אלא לסבך את ידלין על שנתן יד למעשה
של עובד בכיר במשרדו המהווה עבירה
על התקשי״ר. אלא שלגמרי לא ברור אם
גם טענתו זו של פלד היא נכונה.
עובדה זו אין בה כדי לשחרר את ידלין
מאחריות למעשהו של פלד. ידלין ה־ה
חייב לדעת, שכשם שהוא אוסר על מורים
לקבל מתנות וטובות־הנאה מהורי תלמידיהם,
כך אסור גם למנכ״ל משרד־החינוך
לקבל טובות־הנאה מקרן בינלאומית שהוא
עומד עימד, בקשרים הדוקים.
תחת זאת יצא אהרון ידלין השבוע
בהגנה טוטאלית, לאורך כל הקו, על
מנכ״ל משרדו. ידלין הגדיר את פלד
כ״אדם חרוץ ומסור, שפעל שנים רבות
ללא ליאות עבור ענייני החינוך.״ יחד
עם זאת לא ראה כל פסול בכך שמנכ״ל
משרדו יקבל מילגה מקרן בינלאומית.
״כספי הקרן,״ הצטדק ידלין ,״אינם בשליטת
משרד־החינוך, והקרן אינה עוזרת
לסטודנטים.״
בכך ניסה ידלין להטות את הוויכוח
שוב, לאפיק בלתי רלבנטי. אם אומנם
עבר פלד עבירה על התקשי״ר, אין זה
מפני שנטל חלילה מכספי משרד־ד,חינוך
לעצמו, או קיבל פילגה מכספים שהיו
מיועדים לסטודנטים אחרים. במידה שהיתה
עבירה, היא נובעת מעצם פנייתו אל גוף
עמו היה קשור בתוקף תפקידו, כדי לקבל
ממנו טובות־הנאה עבורו ועבור בני מיש־פחתו
בסכומים -שהם דיימיוניים לגבי האזרח
הישראלי הממוצע.
העובדה שמשרד־החינוך הוא הנהנה בדרך
כלל מקרן זו, ולא להיפך, אין בה
כדי לשנות את מהות העבירה, שכן ה־תקשי״ר
אינו מבדיל בין הגופים עימם
קשורים משרדי־הממשלה, ואין הוא מתיר
לקבל טובות־הנאה מחלק מהם, שהם מוסדות
פילטרופיים.
כל האמור לעיל מתייחס רק לכספי
המילגה שפלד ביקש וקיבל מקרן ואן־ליר.
כל עוד לא יגלה אלעד פלד מי היא
הקרן המיסתורית השניה, ממנה ביקש
וקיבל מילגה נוספת בסכום של 15 אלף
דולאר (כ 140-אלף ל״י) ,אין לדעת אם
מילגה זו כשרה או לא.
אם אלעד פלד מסרב לגלות מי העניק
לו מילגת-עתק זו, אין כל סיבה מדוע
לא לחשוד כי מי שמשתתף במימון
השתלמותו של מנכ״ל משרד־ד,חינוך אי נה,
למשל, הוצאת־ספרים המוציאה-
לאור ספרי-לימוד שמשרד־החינוך ממליץ
להשתמש בהם. גם חברות כאלה אינן
מעניקות מילגות לסטודנטים, ולפיכך יכול
שר-החינוך לטעון שאין כל פסול בקבלת
מילגות מהן.

אלא שאהרון ידלין אינו כה תמים, כפי
שהוא מנסה להציג את עצמו. עובדה. גם
בהגנתו על פלד, נזהר שלא להסתבך
בעצמו בשערוריה. הוא טען השבוע בפומבי
כי על המילגה לפלד נודע לו רק אחרי
שקיבל הודעה מקרן ואדליר כי הוחלט
לאשר לפלד פילגה. ידלין טען עוד כי לא
ידע את גובה סכום המילגה וכל מה שעשה
בפרשה היה מישלוח מכתב־הודיה לקרן
ואן־ליר על המילגה.

בכי ת מרורי ם
ודמעות־תגין

^ותר מכל מרגיזה עזות־המצח שגילה
מנכ״ל מישרד־החינוך בשערוריה, העומדת
להפוך לשערוריה לאומית, עם העלאתה
בפני הכנסת ומבקר-המדינה.
אלעד פלד, מנהל משרד־החיניוך, שבכספי
המילגה נסע לארצות־הברית עם אשתו ובתו
יעל, וצירף אליו גם את בנו יובל,
סבור שהסכום של חצי מיליון הלירות ש ניתן
לו כדי לנסוע לארצות־הברית, לחיות
וללמוד שם, מגיע לו בתוקף החסד שהוא
עושה עם העם בכך שהוא מוכן לנהל
את ענייני החינוך שלו. הוא היה סבור
שהמדינה היא שצריכה לממן את שהיית
מישפחתו ולימודיה, ובתחילה תבע גם ש-
משרד־ר,חינוך יוסיף לשלם לו את משכורתו
בתקופת השתלמותו. כיוון שהמדינה
לא הכירה בזכותו זו והתנכרה לו, הוא
לימד אותה לקח, ולמרות הבושה הכרוכה
בכך פנה לשנורר תמיכה מבחוץ.
במצח הנחושה שלו, התעלה פלד על עצמו
כאשר טען שהוא היה זקוק לסכום כסף כה
ניכר, כיוון שיצא לארצות־הברית ללא
רכוש, עם מיזוודותיו בילבד, והיה עליו
לרכוש שם ציוד כדי לצייד את בית מגוריו
מהתחלה.
עם ישראל אמור היה לפרוץ בבכי
תמרורים, כאשר שפך מנכ״ל משרד־החינוך
שלו דמעוודתנין בנוסח :״מי שמכיר אותי
יודע כמה אני מחמיר עם עצמי, כמה מסרתי
מזמני, ללא יום וללא לילה וללא
תמורה כספית, וכמה לא מגיע לי כל
הרפש שנזרק בי.״
לרוע המזל, דווקא אלה המכירים את 1
אלעד פלד מקרוב, יודעים שעניין׳ה־ההחמרה
עם עצמו, הוא מדוייק בער 1כמו !
פרשת הדוקטוראט שלו.
תרגיל הפנ סי ה
^ מרות התדמית הסגפנית שמנסה
/אלעד פלד ליצור לעצמו, הוא אדם
היודע היטב לשמור ולהבטיח את האינ טרסים
הכלכליים של עצמו.
הוכחה לכך היא פרשת 14 חודשי החופשה
שלו, שלכשלעצמה היא חמורה לא
פחות משערוריית המילגות.
כאשר החליט אלעד פלד לצאת להש תלמות
בארה״ב הוא לא התפטר מתפקידו
פמנכ״ל משרד־ד,חינוך. תחת זאת ביקש
חופשה — תחילה בתשלום ואח״ב ללא
תשלום — לתקופה של 14 חודש.
זוהי בקשה תמימה לכאורה, אך מאחוריה
מסתתר חישוב מפוכח מאוד.
אחד הנימוקים שהעלה שר־החינוד
אהרון ידלין כהסבר מדוע דחה את בקשת
פלד לחופשה־בשכר, היה שלמנכ״ל משרד-
ממשלתי, בניגוד לעובדי־מדינה אחרים,
אין קביעות בתפקידו. הממשלה יכולה
לאשר את החלפתו בכל עת. שר חדש
המיתמנה לעמוד בראש המשרד יכול גם
הוא להחליפו, באישור הממשלה.
למרות זאת אישר ידלין לפלד חופשה
של 14 חודש, ללא תשלום, במקום למנותבמקומו מנכ״ל חדש למשרד. מדוע דווקא
14 חודשים ולא 12 או? 10
הדבר נעשה מסיבה פשוטה: פלד, שלא
היה עובד־מדינה לפני שמונה לתפקידו,
זקוק לשמונה שנות כהונה בתפקיד מנכ״ל
כדי שיוכל לזכות בפנסיה בשיעור של
כ 6,-ן 70 ממשכורתו אחרי שיפרוש מתפקיד
המנכ״ל.
פלד נכנם לתפקידו בתחילת שנת .1970
אילו היה מתפטר ערב צאתו להשתלמות,
היה מאבד את זכויות הפנסיה שלו. משום
כך נעשתה עיסקד, לאפשר לו 14 חודשי
חופשה, בהם הוא ממשיך כביכול לשמש
כמנכ״ל המשרד. חודשים אלה מספיקים
כדי להקנות לו את הפנסיה המיוחלת.
תרגיל זה כשלעצמו, גם ללא שערוריית
המילגות הנלווית אליו, יש בו כדי להטיל
ספק אם אומנם ראוי אלעד פלד לשמש
כדמות החינוכית שצריכה להעניק מהש־ •
ראתה לנוער הישראלי.

שירים מהלב

בגיל 72 החל אהרונצ׳יק לנגן טל גיטרה, כשהוא
מלחין את שיריו. בקול עמוק ובמיבטא רוסי הוא
מזמר שירי־אחבה, סאטירה חברתית ושירי ים .״בעיקר אני מנגן בלילה. בינתיים רק
לעצמי, אבל מי יודע? אני רק בן ,74 ויכול להספיק הרבה,״ אומר אהרונצ׳יק.

משה אהרונצ׳יק ממצולות הים בשנים הרבות שבהן
הוא משמש כמציל בחוף גורדון בתל־אביב, וכמדריך־
הצלה ברחבי הארץ. בספר עב־כרס, הנמצא ברשותן רושם אהרונצ׳יק כל אדם שנימשה
מל ידו או בעזרתו מן היס. בספר מצויים גס מיכתבי־תודה רבים מניצולים.
11 1 1ווו

7000 ניצולים

א׳ 01111ךיי של אהרון (״אהרונצ׳יק״) בר־אל הוא החסקה,
״החבר הנאמן ביותר שיש לי טל הים,״ כדבריו.
11111 #111 § 1 1 1 3 1 1
בתמונה הוא נראה (מלפנים) חותר במרץ ליד חוף גורדון בתל־אביב. מאחוריו חותר
המציל הוותיק דויד ארליך. הוא ואהרונצ׳יק היו ״מלכי הים של שנות הארבעים.״
•י* וא נולד ליד ד,ים, ויש אומרים,
יוסף טרומפלדור הביא אותו לארץ
1 1בשיא הרצינות, שהים נולד לידו. מרוסיה ב .1920-אחר־בך גר בצריף, באוהל
ועל האדמה ברחובות ובגדרה. הוא עבד
הוא המציא את ״התרבות של הים,״ והפך
בכל סוגי העבודות האפשריות, וחי בקואת
הים לתרבות. הוא האבא של המצילים,
מונה עליזה עם בחורים ובחורות. למרות
של חוף *ורדון בתל-אביב, של בן בגיל
זאת שמר בקנאות על בתוליו, שאותם
אשתו, בת צעירה ממנה במיקצת וילד
איבד רק בגיל ,25 כמובן על החולות.
בן ארבע. איזו חתיכה לא התפעלה משריהוא
הראשון, כך מספרים באגדות, שהגיע
ריו, או האמינה כשסיפרו לה שהוא בן
1 74 הוא הוכיח שבים טמונים החיים, והים ב־ 1920 לחוף גורדון, והחליט,, :כאן יהיה
מקיים אותו זה חמישים שנים רצופות. חוף.״ ועוד מספרים על האיש, שהפך
הוא אחד ויחידי, שניצב גא ובטוח בסוכת אגדה עוד בחייו, כי הוא שלימד את
המצילים מיספר ארבע בחוף גורדוו — ארץ־ישראל לשחות. אחר־כך החליט להציל
נפשות. הוא לא נח ולא שקט עד שהגיע
הוא אהרונצ׳יק.

למיספר המכובד — 7000 איש ואשד! משה
ממצולות והציל את חייהם.
יום אחד, במונית בדרך מחיפה לתל־אביב,
החליט להיות מ־שורר. זה, כדאי
לדעת, אירע לו בגיל .72 אחר־כך קנה
גיטרה, ובמיבטא רוסי הוא מזמר, בעיברית
של יום־יום, על אהבה וחיים, ים ותפילה.
.שנה שלמה הסתובבתי בכל העולם
שהגעתי לכאן, לארץ־ישראל,״ עד מספר אהרון (אהרונצ׳יק) בר־אל (אלקינד).
״אבא שלי היה סיטונאי־דגים גדול באיר־קרץ
שבקרים, בדרום־רוסיה של פעם.
בהתחלה הייתי חלוץ אמיתי. אבל בקומונה
ברחובות היו בעיות עם הבחורות. כל מי

שנכנסה להריון אילצו את האומלל, שגרם
לכו, להתחתן איתר. על המקום.
״אז באתי לתל־אביב, וחיפשתי מקום
ליד הים. בחוץ־לארץ תמיד גרתי ליד
הים, וככה התאהבתי בו לאט־לאט.״ כפי
שמעיד אחד משיריו: מול האופק ה־
.קסום /שכה מסעיר אותך תמיד וכולם
שווים, איין דת ולאום /ויש תיקווה גם
לעתיד / .הו, ים כחול, הו, ים אדיר /חבק
אותי בתוך גליך / .אתה גדול, אתה
כביר /כולי נמשך אליך.
״את השיר הראשון כתבתי על הים,״
מספד אהרונצ׳יק .״זה תמיד היה אצלי
בלב לזמר אהבה לים. הייתי המציל הרא־

^ ל ראשון המצילים באר׳ן־ישראל, המייסד של חוף
1ך | 1ןןי 11
י י * גורדון בתל־אביב ו״האבא של הים התיכון,״
בהגדרת אחד ׳המצילים הצעירים, שלמד את התורה מפי ״האבא של כל המצילים.״

מלו חמוד

אהרונצ׳יק היה, מאדומתמיד, המרכז החברתי של חוף גורדון
בתל־אביב .״כך היה כשהקמתי את החוף בשנות השלושים,
ושום-דבר לא השתנה מאז, לפחות מבחינתי,״ מצהיר אהרונצ׳יק, המוקף מצילים צעירים
שכולם היו חניכיו, חתיכות וסתם מעריצים. בתמונה למטה: הצייר ומבקר האמנות
יואב בר־אל ( )44 בנו בכורו של אהרונצ׳יק מנישואיו הראשונים לשולמית, כפי שצולם
עם אביו על חסקה, בגיל .4בין יואב ובין בן הזקונים של אהרונצ׳יק מפרידות 40 שנה.

צילם: שלמה סתר •
שון בחוף גורדון, כשהיו באים הנה רק
30 אנשים בשבת עמוסה. היום, כשאני
מגיע לחוף, נמעט בכל יום, אני נהנה
כל פעם מחדש למראה האנשים הרבים
על שפת־הים. עכשיו שוטפים לאנשים את
הראש שהים מלוכלך, והם לא מבינים
שזה לא ליפלוך סניטרי ומפחדים להיכנס
למים , .הם לא מבייים שזה רק אצות
ועשבים. זה החיים שבים.״
• לבן אדם אסור לשכוח /שהוא
יצור זמני עלי־אדמזת /על כן עליו תמיד
לשמוח /״לתפוס חיים״ וליהנות / .בתור
מועמד לאבדון במוח /אדם צריך; להספיק
הכל / .הזמן לא מאפשר לנוח /כי ״היום״
— מחר יהיה — ״אתמול צריכים
לחיות בלי כל מסורת /לראות עתיד
ולא עברי /ולהרגיש בראש סחרחורת
/תמיד, מבלי לשתות דבר / .להתעלם
מכל סרקאזם /של אנשים מטומטמים ./
ולהרגיש כעין אורגזס /אחד ארוך כל
החיים.
״ב־ 1952 ייסדתי את אירגון המצילים
(המשך בעמוד )32

המי שב ח ה

יהודית בת ה־ ,45 מקבלת.את ״איומי הבעל״
בצחוק. בתמונה היא נראית עם בנם, יואל.

התחביב

״את האשה צריו להחזיק
לפעמים בכוח,״
מתלוצץ אהרונצ׳יק, ומדגים כיצד
משתמשים בכלי־עינויים עתיק מאוספו.

נ( ההייס הס אוונזס
(המשך מעמוד )31

הראשון. מאז ועד היום, אני זזיושב־ראש
שלו. פעם, בשנות העשרים והשלושים,
הייתי אלוף הארץ בהיאבקות ובאיגרוף,
אבל חוץ מאשר בזירה לא נלחמתי אף
סעם בחיים. נתתי לחיים לזרום עלי ובתוכי.
ראיתי איך בארץ קמה לאט-לאט תרבות
של ים. חוף גורדון, החוף שלי, גדל משנה
לשנה. מאז תחילת שנות החמישים העבדתי
תחת ידי מאות מצילים. הם כולם הילדים
שלי, ואני אוהב את כולם כאילו הייתי
האבא שלהם. והאבא של כולנו הוא הים.״

ה סוד —
מצפון נקי
חלושים ושמונה שנים היה נשוי
*/ל שולמית. בנו, יואב בר־אל (,)44
פנה לתחום האמנות וכיום הוא משמש
מרצה בכיר בטכניון בחיפה, צייר ומבקר-
אמנות. בתו, מימה, מורה לחינוך מייוחד.
שנים אחדות אחרי שנפטרה שולמית לא
התפלאו יואב ומידנה, כשהודיע להם
אהרונצ׳יק כי הוא עומד לשאת לאשר. את
יהודית, הצעירה ׳ממנו ב־ 29 שנים .״זה
דווקא מצא חן בעיני כולם,״ מצהיר אה־

והנשימה, הנה היא כבר נושמת /תודה
לאל, היא שוב בהכרה / .הוא הסתכל
עליה ארוכות /כולו, מוקסם מיופי הפנים,
עיניים /אז פקחה עיניה התכולות /ובקול
רוטט אמרה לו :״בלי ידיים.״
״כל סיפור של הצלה הוא סיפור שמרגש
אותי מהתחלה,״ מספר אהרונצ׳יק .״למעשה,
כך הגעתי בכלל לכתיבה. בשנות
החמישים הייתי כותב סיפורי־הצלה ב־לאשה
ובדבר, וגם כתבתי יומן — יומנו
של מציל — בדבר לילדים. אבל מעשי־ההצלה
הראשונים שלי היו עוד בתקופת
המעפילים. הייתי מגיע בחסקה לאוניות־המעפילים
שלא יכלו להתקרב לחוף,
והייתי מקבל פתקים ומיכתבים מהמעפילים
לידידיהם או לבני־מישפחותיהם שעל החוף.
למעשה, אני הייתי הדואר שלהם.״
אהרונצ׳יק היה תמיד ״,מלך החתיכות״,
וכעדות ותיקי תל־אביב, לא יכלה שום
נערה לעמוד בפני קיסמו — לכן רבות;
הנערות של תל-אביב הקטנה, שנכלאו אז
בבתיהן מחשש הוריהן פן יפלו בפח של
אהרונצ׳יק.
• ישבת, בוקר, שפת הים, רעש מחריש״
אוזניים /פזורות בשטח חתיכות, ממש
פוזלות עיניים / .הנה הולכת חתיכה
ולראשה מיטפחת / ,ועל רגליה החשופות,

גל רי ה חו ראל
רח׳ ז׳בוטינסקי 3ת״א
(מול מלון ״הילטון״) ,טל 241628 .
מזמינה לבקר בתערוכת-יחיד
ראשונה בארץ
של הפסלת

איל 1ה

גו ר

התידוה הערב1.9.76 ,
שעות הביקור
א׳—ה׳ 18.00—22.00 ,10.00—13.00
יום ו׳ 10.00—13.00
מוצ״ש 18.00—22.00

הזם! כבדעתה
מקום ל מו ד עו ת בו״יליון

רא ש

השנה

הענק של
העו ^ ס 913

אהרונצ׳יר! כפעולה כשפת־ הים
ביקיני קמצני כסקוטי
רונצ׳יק ,״שאני מתחתן עם אחת המבוגרת
׳מבני בשנה אחת, ושאני צעיר מאמה בשנה
אחת.״ בנו מנישואיו אלה, יואל (יוני)
בן הארבע, כבר החליט סופית כי הוא
רוצה להיות מציל. ויש לו סיבה טובה
לכך. אמו, יהודית, הכירה את אביו בקורס-
׳מצילים. .״זאת לא היתד, אהבה ממבט
ראשון,״ מתוודה אהרזנצ׳יק ,״אבל לאט־לאט,
כמו שצריך הכל להיות בחיים,
התאהבנו. כמו שמתאהבים בים. לא ממבט
ראשון. בהתחלה מפחדים, נופלים מהחסקה,
ואחר־כך נקשרים בלב ונפש.״
• וכמו משב קליל של רוח /כל־כך
פשוטה עם חן טיבעי /כולה כנות עם
לב פתוח ( /אך המפתח רק אצלי היא
כמו דוגמא לאשת־פל׳א /בגישתה המקורית
/יעל כן, כותב השורות האלה/ ,
אוהב אשתו, שמה — יהודית.
״דרך השירים התחלתי להבין שאני יכול
להגיד כל מה שיש לי, על כל גושא
שבעולם,״ מסביר אהרונצ׳יק, שנראה בכל
מקום, אפילו בביתו, בבגד־ים .״הגיל לא
חשוב. חוץ מזה, אני מרגיש הרבה יותר
צעיר מאחרים, שבתע׳ודת־הזהות שלהם
כתוב מיסטר יותר קטן. מצפון נקי הוא
הסוד למראה צעיר ולנפש צעירה. לעולם
לא להצטער על מה שהיה ועבר. הגישה
שלי לחיים היא תמיד לצחוק, להתלוצץ,
להיות במצב-רוח טוב.״
• תמירה, בלונדינית ותכולת־ עיניים /
היא נכנסה ליס עם כל המתרחצים /ולא
הרגישה כי בינתיים /נסחבה בגלים
המתנפצים / .והגלים כיסו אותה —
״הצילו קול־זעקה פלח את האוויר /
היא לא הרימה יד אפילו /כבר נלכדה
בזרם האדיר / ,מציל צעיר רחב־כתפיים /
חתר אליה במהירות בסירתו /וכעבור
דקה או שתיים /בעילפון שכבה מול
סוכתו / .כמו נסיך באגדת ״יפהפייה
נרדמת״ /הצמיד את פיו לפה הנערה /

מתנועע תחת / .פה שוכבת בחורה בבגדים
אירוטי /הביקיני זעיר־זעיר, קמצני
כסקוטי / .ושם התפרקדה אחת בתנוחה
אחרת /ומחזה מציץ שד חמוד כמו
ורד / .בחורים כשיכורים, כמה סכם
ויופי /לא יודעים עס מי להתחיל, כי
כולן בלי־דופי /איזה בוקר נהדר, אין
כיום שבת ) אך חבל שלבחורים — יש
ננק כלי אחד.
״כשהראיתי את השירים הראשונים בפעם
הראשונה לבני, יואב, הוא אמר לי:
,אבא, זו הפתעה נעימה ,.ואני ידעתי שיש
סיכוי. כי אם הבן שלי אנין־הטעם אומר
את זה, אז כנראה יש משהו במה שאני
כותב. מאז, אני תופס רעיונות ומלביש
אותם על הנייר. כמו הרעיון על, המסכנים
המדומים /ששאבתי אותו מהעיתון.״
• בום, טרח — טך, מך, הפצצה
והאקדח / .ארסק את השכונה להוכיח
העובדה /שאני המקופח, המסכן והנד-
פק / .וכולם לי חייבים, כי מישפחתי
ברוכת־ילדים / .אין ספק העולם אשם,
שבכל שנה נולד לנו בן / .על כן, לי
הכל מותר, לפוצץ דוכן או באר / .הנערה
לא מסכימה, מובן, מותר לי לאונסה/ .
ברור שכל אחד ירגיש, שלא אני אשם
— חשיש ! /והשופט יגיד מיסכן, אמנם
ציבור הו׳א המיסכן /אך אי־אפשר בגלל
עיוות לתת לו עונש כיאות / .ואני די
מרוצה ועושה מה ׳שרוצה /בוס, טרך
— טך, טך, הפצצה והאקדח.
״אני חי בעדינות וכותב בעדינות על
דברים חלקים,״ אומר אהרונצ׳יק .״צריך
לחיות באופן אלגנטי. לא בגסות. לחיות
יפה כמו פרחים. ואז, אולי, יהיה לנו
עולם של זקנים־צעירים. כי חבל לבזבז ז
אפילו י׳ום אחד ממה שנתן לנו אדון-
עולם. צריך להיות בתנועה ובפעילות,
ולהאמין באהבה.״
ומי שלא מאמין, שיסתכל על אהרונצ׳יק.
העולם הזה 2035

צחוק, צחוק אבד -

? 16 ניחענו-
הלר להביא .
ף} עולם לא הובא פאציינט כה עליז
ומשעשע לחדד הטיפול־הנימרץ ב־הולי־לב
של בית־החולים איכילוב בתל-
אביב. במשך שעות רבות השבוע אפשר
היה לדמות כי חדר זה, בו מאושפזים
חולים במצב לא־קל, הנזקקים לטיפול
רפואי מתמיד אחרי שנתקפו בהתקף־לב,
אינו אלא קאבארט סאטירי עליז.
צחוקים מהדהדים בלתי פוסקים בקעו
מהחדר. בדיחות התעופפו בו מכל עבד.
ואנשים שנכנסו אל החדר חמורי־סבר
וקודרי־הבעה, יצאו ממנו משועשעים, כש־חיוכים
רחבים נסוכים על פניהם.
במשך כל השבוע נמשכה העלייה לרגל,
אל החדר. האחיות והרופאים של חדר
הטיפול־הנימרץ לא היו מסוגלים לחסום
את ישטף המבקרים שזרם אל החדר יומיום
משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות
הלילה המאוחרות. אמנים, אנשי־ציבור,
קציני־צבא וסתם אזרחים אלמונים מכל
הסוגים, זרמו אל החדר בהפגנת דאגה
ואהדה -שספק אם מישהו אחר, מילבד הצייר
משה ינוקא, יכול היה להתפאר בה.
בבוקר -יום החמישי בשבוע שעבר,
בשעות הקטנות של הבוקר, הובהל משה
ינוקא אל בית־יהחולים איכילוב, במצב
קשה. בעת שבדקו אותו רופאי בית-
החולים, הם העלו חשד כי הוא נימצא
בעיצומו של התקף־לב, הורו לאשפזו מייד.
אלא ש־ 24 שעות לאחר מכן, בעת שהחלו׳
העליה־לרגל ההמונית אל מיטתו
של ינוקא, קשה היה להבחין שהאיש
המאושפז בה הצטווה על מנוחה מוחלטת
וממושכת ועל שינוי קיצוני של אורח-
חייו הבוהמי. ינוקא בן דד ,45 בעל פני
הנער, המשיר להתלוצץ, להתחכם ולהתבדח׳
כאילו היה באחת מאותן מסיבות-
רעים בלתי־פוסקות, שבכל אחד מהן הוא
משמש כבדרן הראשי וכ״ימסמר הערב״.
הפעם היה לבדיחות צליל מאקברי.
״הבאתי לכם דדישת־שלום ממרקו תורג׳מן.
רק עכשיו דיברתי אייתו,״ מקבל ינוקא
את פני אורחיו שטרם התאוששו ממותו
הפתאומי של האמרגן תורג׳מן לפני שלוש
שנים. ידידים מודאגים אחרים, הנכנסים

אל החדר מבוהלים, אינם יכולים שלא
לפרוץ בצחוק כאשר ינוקא מקבל את
פניהם בחיוך־אושר רחב :״טוב שבאתם !
חיכיתי לכם! החלטתי שבלעדיכם אני לא
עולה למעלה !״
מכשירי־ד,עיקוב האלקטרוניים, אליהם
מחובר גופו של ינוקא, משמשים גם הם
חומר להלצות .״עכשיו אני מציג את
קוז׳אק,״ מצביע ינוקא לעבד המכשיר
דמוי הטלוויזיה, שעל מסכו ׳מרצדים אותות
אלקטרוניים ,״אם תחכו קצת, תוכלו
לראות את קולומבו.״
ידידים קרובים באמת, מזמין ינוקא
לחלוק עמו את מיטתו. ואילו הם מחזירים
לו באותו מטבע :״תיכננו כבר ארוחה
לזיכרך במיסעדה הסינית של ג׳קיד הם
אומרים ־לו ,״אבל אתה מוכרח תמיד
לקלקל הכל !״

התקפה אלי מ ה

ב ס טיי קי ה
*ץ חוק, צחוק, אדא שתחילתו של
הסיפור לא היתד. כלל עליזה.
בליל שלישי בשבוע שעבר, עדיין חגג
ינוקא באחת המסיבות העליזות בעיר.
רב-סרן הצנחנים לשעבר, שהפך כמעט
לפאציפיסט, בן המישפחה הקאווקאזית
מירושלים שנקלט בחיי הבוהמה של תל-
אביב, עלה רק לפני שבועות מיספר
מאילת, חזרה אל דירת הרווקים החל־אביבית
שלו ואל בדי־הציור והצבעים בהם
הוא מוקף רוב שעות היממה.
ינוקא, שבמהלך הקאדיירה שלו ניהל
מיספר לא מבוטל של מיסעדות ומועדונים
(״המקצוע שלי הוא: סוגר מועדונים״,
הוא נוהג להתבדח) ,ניהל במשך החודשים
האחרונים את מועדון־הנופש במלון הסלע
האדום באילת. הוא היתגלה שם ככישרון
בידורי, אחרי שביים והציג מיספר. הצגות
אור־קוליות, שעוררו התפעלות אף בקרב
מבקרים קפדניים
במסיבה בשבוע שעבר, היה ינוקא אחת

בבית־החולים

במחלקה לטיפול נמרץ בחולי לב, שבבית־החולים איכי־לוב
בתל־אביב, מקבל משה ינוקא מישלחות של מעריצים
ומבול של מיברקי ברכה ואיחולי החלמה. בתמונה נראה ינוקא, כשהוא מארח במיטתו
את הקריינית שוש עטרי, כשלחזהו צמודים חוטי המוניטור, העוקב אחר פעולת ליבו.

הדמויות שהתבלטו, כרגיל. הוא רקד,
סיפר בדיחות שהמציא בו במקום, חיזר
אחרי חתיכות ואילתר כ^ה בדיחות שימושיות
בסיגנון הסלפסטיק. אי אפשר היה
לשהות במחיצתו מבלי לצחוק או לחייך.
באותה מסיבה פגש ינוקא את השחקנית
גליה ישי, יוצאת להקודפיקוד-המרכז,
שהופיעה לאחרונה עם רביעיית בנות
מועדון־התיאטרון. גליה היא ידידה ותיקה
של ינוקא. הם נדברו להיפג־ש שוב בליל
המחרת.
גליה וינוקא אומנם נפגשו בשעת לילה
מאוחרת, בתום הופעה שהיתר. לגליה. הם
ישבו בססייקיה שברחוב יורדי-הסירה
בת״א. גליה היתד, צרודה וחשה בגרונה

ויינוקא התנדב ללכת ולהביא לה כוס תה
ממיסעדד, סמוכה.
בדיוק בעת שינוקא יצא את הסטייקיה,
נכנסה אליה דמות בוהמית מוכרת, איש
הידוע בכך שהוא מאבד את השליטה
בעצמו בעת שהוא שתוי. ללא כל סיבה
וללא היתגרות, התנפל האיש באלימות על
גליה, שישבה לבדה. הוא ניבל את פיו,
החל לסטור לה על פניה, תפס בשערות
ראשה והטיח אותו אל הקיר.
איש מבין הנוכחים במקום, והם לא היו
מעטים, לא העז לחוש לעזרתה של הנערה
קטנת-הקומה, שהותקפה לעיניהם בידי
האיש האלים, שלא שלט בעצמו.
גליה המבוהלת, שהיכרותה עם האיש
שתקף אותה היא שטחית ומקרית, הצליחה
רק במאמץ רב לחלץ את עצמה מידיו.

המי שטדה לא
יודעת בלום

ערב לפני כן

משה ינוקא (מימין) והשחקנית
גליה ישי (משמאל) ,כפי שצולמו
ערב אחד בילבד לפני התקרית שבעקבותיה הובהל ינוקא אל

ך• אשר חזר ינוקא אל הסטייקיה,
^ עם כוס התה בידו, כבר הסתיים הכל.
הוא מצא את גליה בוכיה ומבוהלת עד
מוות. כשהבחין בו הביריון הוא ניסה
להיתגדות גם פו, התרחק רק אחרי שינוקא,
שלא רצה בתיגריה, הזהירו. ינוקא מיהר
להוציא את גליה מהמקום, עבר עימה
את הרחוב לעבר הפיאנו־בר שממול.
שם הבחינה גליה לפתע שינוקא לא
בא בעיקבותיה. היא חזרה לאחור, מצאה
אותו מוטל מחוסר־הכרה על המדרגות.
בעזרת ידידים הסיעה אותו אל בית-
החולים. הסתבר כי ההתרגשות בה נתקף
ינוקא בעקבות התקרית ותקיפתה של גליה
כמעט ועלתה לו בחייו.
המישטדה, כמובן, לא שיחקה שום
תפקיד בפרישה.
גליה עצמה חששה להגיש תלונה נגד
תוקפה, שעונש מאסר־על־תגאי תלוי נגדו.
הפרשה העגומה, שכמעט והסתיימה
בטרגדיה, זכתה לסוף עליז, כשבחדר
י• הטיפול־הנימרץ באיכילוב, מגלה משה
ינוקא שעם מייספר כה רב של ידידים
ואוהבים, לא קל להיות חולה .״אם הוא
בית־החולים עם חשד של התקף־לב. השניים היו אורחים במסיבה •,לא קיבל התקף עד עכשיו,״ הזהירו אחיות
קבעו פגישה למחרת. במהלכה של אותה פגישה הותק״פה גליה בידי המחלקה ,״עכשיו, עם התנפלות־אהבה
ביריון אלים שהיכה-אותה. מאז התקרית סועדת גליה את ינוקא.
כזאת, הוא בטח יקבל אותו !״

החרמי ש ־ שבר־כל
(המשך מעמוד )16
ידעו ולא הבינו כימעט דבר, בין ימינם
לשמאלם, בלוחמת-שריון ובלחימת־חרמ״ש.
התמונה המצטיירת תמוהה ביותר: חיל-
השריון מחזיק בפונקציה של החרמ״ש
ובגופים המכונים ״חרמ״ש״ ,מסב יחידות
חי״ר לחרמ״ש, ומקיים יחידות הרמ״ש
אורגניות ורבות בתוך עוצבותיו. אבל,
באותה לשעה ממש, מודעים אותם אנשי
השריון היטב לכך, שהחרמ״ש שלהם כה
עלוב, עד שאיננו מסוגל לתפקד כראוי
בקרב, ולצורך לחימה הם עצמם (כלומד,
השריונאים) מעדיפים עליו בהרבה את
החי״רניקים הרגילים, למרות — מוטב
לומר, ביגלל — שאינם ״חרמ״ש״ .אבל
הרי, ככל שהיו מעולים מן החרמ״ש לא
יכלו אנשי החי״ר (הצנחנים) לתפקיד
כחרמ״ש, מפני שחסרו את ההכשרה,
האירגון והנסיון המינימליים הדרושים —
משום שהחרמ״ש ולחימת־החדמ״ש אינם
״חי״ר״ אלא ״חש״ן״ ולכן קובעים בהם
ומעצבים אותם שריונאים (כלומר, טנקיס טים)
ואנשי התייר מנועים מכל עיסוק
בהם !

רק מי שהיה שריונאי, יכול
לדעת עד במה היו מעמדו וחשיבותו
של החרמ״ש ירודיס ומזול־זלים
כחיל־השריון לפחות בתקופה
ההיא.
כך, למשל, כאשר, בראשית שנות ד,־,׳60
הוחלט ללמד את צוערי החי״ד בקורם קצינים
גם ימעט חרמ״ש, שלחה מפג״ש (״מפקדת
גייסות השריון״) ,לתפקיד הבנת
מעוכי־ד,שיעור הראשונים והתרגילים, סגן
צעיר, שכל שירותו הצבאי עד אז, עבד
עליו בטנקים — ושליחתו לקורס קצינים
נעשתה כאקט מפורש של ענישה־בהגליה
(משום ביקורת פומבית, חריפה וקצת לא־מרוסנת,
שהשמיע אותו קצין באזני ה־רמטכ״ל
ומפקד גי״ש דאז) .אף שבסופו
של דבר למד אותו קצין את הנושא —
וראה מאמר זה.

אם יאמרו כי, ככל ששגו וזילזלו, בכל
זאת הם היחידים אשר עשו משהו מעניין
•החרמ״ש — כלומר, לעניין ר,״צורה״
היחידה, שבה יכול להופיע החי״ר וגם
להשתתף, ביעילות ובאופן קבוע, במיסגדת
העוצבה וד,לוחמה ,״המשוריינת״.

אנשי החי׳׳ר עצמם ויתרו, להל

וגם למעשה, על צורת-החר-
מ״ש — ובכך גזרו על עצמם, כמו
ידיהם, שיישארו כעידן מילחמת
העולם הראשונה, ולא יהיו מובנים
ומתאימים לתפקד בראוי כבל
שדות־הקרב העיקריים של צה״ל,
מאז ״קדש״.
אין כלל להטיל ספק בכך, שאילו
היו אנשי החי״ר מחליטים להתלבש
ברצינות על נושא החרמ״ש, במגמה
להתמחות בו ולהעבירו לאחריותם, הרי
כבר מזמן היה הדבר קם ונעשה.
ברור כי כל מאמץ חי״רי כזה, בעבד
וגם עתה, צפוי להיתקל בהתנגדויות ״בעלי
האינטרסים״ — שכאן הם ״משוריינים״,
תרתי-משמע. אבל ניצחון אנשי החי״ר
ודאי מראש, כיוון שחש״ן ואנשיו הם בראש
ובראשונה (ורובם, רק) טנקיסטים, שעה
שהחרמ״ש הוא, בעיקרו ,״חיל־רגלים״.

חשוב אולי מכל: הטנקיסטים

לחרמ״ש היקצה חש״ן, כעניין
של מדיניות, אחוז גבוה ביחס של
בוח־האדם הפחות־משוכח כין ה•
מגוייסים שקלט. גם הקצינים הוקצו
על פי אותו קנה-מידה. מעבר
מפיקוד על יחידת חרמ״ש לפיקוד
על יחידת טנקים מקבילה נחשב,
במוצהר, קידום — וברור בי
בל קצין־שיריון נמלט מן החרמ״ש
כמפני מגיפה. כך, מה שהיה צריך
להיות הנזר של החי״ר, נתקיים כפועל
ביותרת ערובה ומנודה־למח־צה
של חש״ן.
צנחנים נשומרי־לילה
ץ* ביטוי יחסו לדורמ״ש, רגיל הטג-
* * קי׳סט — כלומר השיריוגאי הצד,״לי
— בכל הדרגות (או לפחות היה רגיל,
עד יום־ד,כיפורים) לפתור בעיות אספקה
לטנקים, כאשר התעוררו, על-ידי השלכת
אנשי החרמ״ש שלו מרכביהם והפעלת
הנגמ״שים כנושאי דלק ותחמושת לטנקים.
לא היה זה אמצעי אהרון, נואש, אלא,
בדרך כלל, הפיתרון הראשון שננקט
— ובאילתור קבוע זה (שלמעשה הפך כך
שיטה ממוסדת ומוכרת) עוד היו הטנקיסטים
משתבחים.
לא ייפלא, לכן, כי רוח־היחידה וגאוות-
החיל של החרמ״ש נמצאו — וחוששני,
עדיין נמצאים — בשפל המדרגה. כה
עמוקה ושורשית היא השפעת תחושת-
הנחיתות (המוצדקת) והמעמד המזולזל
והעלוב ביחידות החרמ״ש עצמו, עד שגם
הזרקת כה מעולה דוגמת הנח״ל ליחידות
של החרמ״ש, לא הועילה כימעט דבר,
ולא שיפרה במידה ניתנת־להבחנה את
כושר לחימתן.

במיסגרת חש״ן, שהוא מעיקרו
ובהכרח, קודם בל ,״חיד-הטנקיס״,
אין נשקפת תיקווה לשיפור רוח וגאווה
אלה, שהם בסיס המוראל
— ולבן, גם יסוד בושר־הלחימה —
של בל חיל-פרט ובל יחידה.

לכאורה, יש להטיל את האשם במחדל
החרמ״שי על אנשי השיריון, אשר נכשלו
— שלא לומר, גם הכשילו ביודעין —
במילוי אחד מתפקידיהם הייעודיים והיותר-
מרכזיים. ואמנם, אי־אפשר ואסור לפטור
את השיריונאים מאחריותם ומאשמתם. אבל
יותר מהם, וקודם להם, אחראים ואשמים
אנשי החי״ר. יצדקו השיריונאים לגמרי

— 111

של ״חיל־הצנחנים״ ,ובמיוחד ב•
גירסתו כצה״ל.
כתוצד־לוואי אופייני ובלתי־נמנע מבריחת
אנשי החי״ר בצד,״ל מן העיקר
(החרמ״שי) אל השוליים הטפלים של
ייעודם, נולדו ההתבטלות — שאולי ניתן
לומר כי הגיעה בין ששת־הימים ליום־
הכיפורים, עד כדי תסביך־נחיתות מיקצועי
— ״של אנשי החי״ד (הצנחנים) בפני חש״ן
ואנשי השריון, לעניין המילחמה והלחימה
הרציניות. כאשר רוצים הצנחנים להשתבח
נורא בתרומתם ללחימה ביום־הכיפורים,
הם רגילים לצטט את אותו מח״ט־שיריון
באפריקה, אשר ביקש תגבורת, וכשנשאל
אם כוונתו (כרגיל) לטנקים נוספים, השיב,
״לא, אני רוצה אדומים, אדומים!״ אין
ספק שהיה זה כבוד גדול ל״אדומים״,
שהרי בדרך כלל נזקקו להם הטנקיסטים
כמבטיחים־צמודים וכשומרי-לילה (משום
שאפילו לצורך זד, לא סמכו במידה מספקת
על החרמ״ש) ; ואילו תיפקודם הייעודי
של הצנחנים היה נקבע על פי המשימה
שבה השקיעו, ב״ום־ד,כיפורים, את הכמות
הגדולה של ימי־פעילות, חוששני שזה היה
מוגדר כ״שמירה על חניוני טנקים״.

ט ל נש ע׳ ד ל עז אז ל
ש* ד יום־הכיפדרים, קיבלו אנשי
> החי״ר (הצנחנים) ,כדבר מובן מאליו,
שבכל, עניין, מצב או אפשרות, שבהם
יילחמו בשיתוף עם טנקים או כחרימ״ש,
יוכתב אורח-ד,לחימה על-ידי הטנקיסטים.
זאת, גם כאשר אופי הלחימה, או נסיבות
הפעולה קובעים — או צריכים לקבוע —
את המקום העיקרי לחי״ר זללחימתו (בין
ברגל, בין בחרמ״ש) ,כאשר הטנקים רק
בגדר מסייעים, שלחימתם צריכה להיכפף
ללחימת החי״ר ולהיקבע לפי צרכיה.
ניתוח קרב־רפיח ׳ 67 של הצנחנים משקף
בבירור את היחס הזה בין החי״ר לטנקים־
טים ! ואם אז עדיין היו לחי״ר שרידי
יומרות לצפצף כלשהו גם בהקשר הטנקים,
הרי ביום־ר,כיפורים אפילו לא עלתה השאלה:
על דעתם המשותפת של אנשי
החי״ר והשיריון, היה החי״ר כפוף טוטאלית
לטנקים, מישני להם ובלחימה רצינית
מסוגל, לכל היותר ,״לטהר״ בעיקבותיהם.

תפיסה זו היתה כה מושרשת,
עד שאפילו כליל-הצליחה של יום־
הביפורים, לאחר הכסיונות הקודמים,
ולמרות שגמצא לו חי״ר מובחר
(צנחנים וסיירות) בכמות גדולה
— וגם נפיץ הג׳יראדי עמד (או
שצריך היה שיעמוד) מול עיניו —
קבע מה״ט השריון המוביל, אל ״מ
אמנון, בי הטנקים לבדם ״יפרצו״
ורק אחריהם, בניצול ה״הלם״
שלהם, יכוא ו״יטהר״ החרמ״ש
(החי״ר המובחר המנוגמש).

ו טו בששת הימים*
אינם יכולים לחדול מעיסוק בטנקים
וכלחימתם, אבל אנשי החי״ר
יכולים (וגם חייבים) להפסיק, או
לפחות לצמצם דראסטית, את ביז־בוז
מירצם, חשיבותם וזמנם כחלומות
״האיגוה האנכי״ ובעיסוק השולי
של פעולות הקומנדו — מה
שיפנה את רשם, משאביהם ועי
תותיהם לעיסוק כלוחמת הדור־מ״ש,
שהיא, בצח״ל, לוחמת החי
״ר העיקרית.
בדברים האחרונים נק-שרת התשובה
לשאלה, למה עד עתה — וחוששני, גם
עתה — אין אנשי החי״ר פונים לכיוון
הנראה, לכאורה, הכרחי ומובן מאליו:
למרות שלקחיה החד־מ־שמעיים של מערכת-
סיני 56׳ ,ועוד יותר, כישלונה המוחלט
של ״ההזדמנות הגדולה״ אשר ניתנה
לחטיבת הצנחנים הסדירה בששת־הימים,
כבר היו צריכים לדחוף את אנשי החי״ר,
אפילו בעל־כורחם, לעסוק בחרמ״ש כבימ־שימתם
הראשית, הדחופה ור,קריטית ביותר,
עלה בידיהם לעוור ביעילות את עיני
עצמם ולהתחמק מן העיקר הזה, אל
הייעודים הטפלים של ״תגמול״ ופשיטות
ו״לוחמה מיוחדת״.

ייוות זה הוא כעוכרי חיד-הרג•
ליס ומקפיא את התפתחותו מאז
ראשית עידן הצנחנים. נטפל בו
כהמשך הסידרה, כמאמר נפרד,
שיכהן את עצם ההצדקה לקיומו
* כשהוא מקבל את הידיעה על נפילת
בן־אחיו, גיורא איתן.

אינני יודע אם ליבו היה שלם עם
השיטה שנקט — אבל אפילו לא, לא ניתן
לשנות, בתנאי לחץ ותוך לחימה, דוקטרינות
שהוטמעו עד שנעשו טבע שני ; הגם
שלהערכתי, הקושי העיקרי היה טמון
בתודעת המפקדים הנוגעים, לא במה שבכל
זאת ניתן לתכנן ולבצע בשטח, שם ואז.
אנשי החי״ר (כלומר, הצנחנים) ,אינם
נוטים, ככלל, להודות באשמתם — אם
ובמידה שבכלל מבחינים ומכירים בכך,
שחי״ר צה״ל מפגר בהתפתחותו ובאוקטובר
73׳ היה נחות, מבחינת כושריו הטכנו-
טקטיים, לעומת כל הי״ר מודרני אחר (וזה
של צבאות ערב בכלל זה) ,ואף לעומת
דור־אבותיו, שלחם ב״בריגדה״ ,על הסניו.

אבד רכים מאנשי החי״ר נכונים
דהסבים בי ״משהו דא (היה)
כסדר״ בתחומם — כדרך בלל יסתפקו
כתלונות על הציוד — ולכך,
במו לבל חוסר, פיגור או ליקוי
אחר בחי״ר, יש להם שעיר-לעזאזל.
זהו חיל-השריון ן ובפרסוניפיקציה
הכלתי-נמנעת, שהיא גס בה נוחה
במקרים באלה, אלוה (מיל ).ישראל

הארגומנטציה פשוטה מאד: כמפקד
גייסות־ד,שריון ( )1965—69 היה טל האיש
אשר טיפח ושיכלל את אלמנט הטנקים
עד שעשאו גורם-העוצמה הראשי והמכריע
בכוחות־חיבשה. את עשייתו גם עיגן טל
בתפיסה תורתית כוללת, שהקיפה את כלל
כוחות־היבשה ולוחם ת־ד,יבשה. ואפילו (כך
נמשך הטיעון) אפשר לקבל את העדפת
הטנק על־ידי טל כשהיה מפקד גי״ש,
הרי אסור לקבלה אצלו משנעשה, לאחר
ימכן, ראש־אג״ם וסגן־הרמטכ״ל — שהרי
(המשך בעמוד )38
במדינה קצאיא
הי שוב סוער באשקלון

הנהלת קצא״א מזייפת
ומפירה הסבמים, בדי להביא
את עובדיה הוותיקים לידי
שביתה חדשה, ובדי
•טתובל לנשלם מעבודתם
אנשי ועד מחלקת הים בחברת קו צינור
אילת אשקלון (״קצא״א״) ,נדהמו. העתק
ההסכם בינם לבין הנהלת החברה, שעליו
חתמו לפני כשבועיים, כפי שהומצא להם
על־ידי ההנהלה, זוייף. הם החזיקו בידיהם
את ההסכם המקורי, שעליו חתמו שלושה
מחברי הוועד יחד עם מישאל שחם, מנהל
נמל אשקלון של קצא״א, הישוו אותו עם
ההעתק המודפס ששלחה להם ההנהלה,
והבחינו בשינוי מישפטים ובהוספת מילים.
אך זיוף ההסכם היה רק סמל למה
שקרה בנמל מאותו רגע שבו נחתם הסכם־
השלום, אשר בו התחייבו הצדדים, העובדים
וההנהלה, על ״תקופת צינון במתיחות
הקיימת, במגמה להחזיר את יחסי־העבודה
לתיקנם.״
אחת הבעיות המעיבות על יחסי העבודה
בקצא״א היא נסיונו הבלתי־פוסק של
מנכ״ל החברה, האלוף (מיל ).אברהם
(״צ׳יטה״) בוצר, להכניס לקצא״א עובדיהם
של קבלנים פרטיים, תחת העובדים הקבועים
של מחלקת הים. סעיף 4בהסכם
קובע :״הנהלת הנמל תצמצם את השימוש
בעובדים הזמניים עד למינימום ההכרחי,
כדי לאפשר עבודה תקינה.״
חופשה־מאונס. מייד לאחר חתימת
ההסכם צימצמה ההנהלה את מיססר העובדים
הזמניים בדרך מייוחדת מאד: היא
הוסיפה עליהם עוד 12 עובדים, ואף דאגה
להודיע למחלקת הים כי בפתח עומדים
18 עובדים זמניים נוספים. כל אותה עת
לא היתר, די עבודה גם לעובדים הקבועים
של קצא״א.
אחת הדרכים להיפטר מעובדי מחלקת
הים הקבועים, ולהמאיס עליהם את חייהם
בחברה, היא הוצאתם לחופשות ארוכות.
סעיף 6בהסכם בין החברה לוועד קובע
במפורש :״ההנהלה תעשה, מצידה, כל
מאמץ כדי לאפשר לעובדים לצאת לחופשות
מסודרות ומוסכמות, בתיאום עם ועד-
העובדים.״
שוב הוכיח צ׳יטה כי הוא מבין הסכמים
בדרך מייוחדת לו לבדו 15 .עובדים קיבלו
במפתיע, אחרי חתימת ההסכם, הודעות כי
הם יוצאים לחופשה,־מאונם בת 30 יום.
הוועד, בניגוד להסכם, לא שמע על כך
קודם לקבלת ההודעות על־ידי העובדים,
והיציאה לחופשות לא נעשתה על־פי תיאום
איתו, כפי שהתחייב מן ההסכם.
סעיף ,8האחרון בהסכם — שנחתם,
כבייכול, ברוח טובה — קובע :״בשלב
זה לא היה כל שינוי בסידור-ד,עבודה
הקיים.״ להפתעת העובדים הם׳ גילו, ימים
ספורים אחרי חתימת ההסכם, כי סידור*
העבודה שונה ללא היכר.
העובדים מנושלים. כשפנו העובדים במחאה אל רב־חובל הנמל ונאמנו של
צ׳יטה, יוסף סקלי, הם נתקלו בתגובה :
״אני לא חתמתי על ההסכם איתכם. תבואו
בטענה אל מי שחתם.״ ואומנם, העובדים
פנו אל מישאל שחם, החתום על ההסכם.
אז התברר להם כי סקלי, על-פי הוראותיו
של צ׳יטה, המתין עד שמישאל שחם ייצא
לחופשה ממושכת, ויהיה בלתי־ניתן להשגה,
ורק אז חיבל בהסכם.
עובדי מחלקת הים בקצא״א יודעים כי
אין הם אהודים על הציבור מאז השביתה
האחרונה, שבה יצאו עם ספינותיהם לים 1
הפתוח, למרות צידקת תביעותיהם. הם !
חוששים ממתיחת החבל ביחסיהם עם ההנהלה,
אולם מאידך הם רואים כיצד מנשלים
אותם ממקורות פרנסתם.
רק עתה הם מבינים כי כאשר אמר ה1 -
מנכ״ל צ׳יטה לחברי הוועד שלהם :״השגיאה
הגדולה ביותר שעשיתי היתד, שלא
פיטרתי את כולכם אחרי השביתה הגדולה,״
היתר, לא הכאה על חטא, אלא גם
סימן לבאות.
אין ספק, כי אם תמשיך הנהלת קצא״א
בנסיונה לנשל עובדים מעולים וותיקים
מעבודתם ולהשליכם לרחוב, ייאלצו העוב־ 1
דים לפתוח בשביתה ימית סוערת, אשר
תגרום שוב נזקים כבדים לחברה, שהיתה
מעורבת כבר בפרשיות כספיות שעלו ל מדינה
מיליונים רבים.
העולס הזה 2035

טלוויזיה

תצא לאיטליה היו חברים מנכ״ל הרשות

יצחק דיכני, מנהל הטלוויזיה ארנון
צוקרמן, מנהל התוכניות בעברית מרדכי
(״מוטי״) קירשנכאוס והאחראית על
ההפקה יהודית (״ג׳ודי״) לדן הוועדה

צל״ז.

בחרה את תוכניתה של לוץ על קריית־שמונה
כנציגת הטלוויזיה בתחרות פרס
איטליה.
,אולם בזאת לא די. הנהלת הטלוויזיה
החליטה כי לוץ תהיה זו שתייצג אישית
את רשות השידור באיטליה. המארגנים
האיטלקיים כבר הודיעו שלוץ לא תוכל
לשבת בוועדה אשר תדון בסרט שלה.
אולי תיקח הטלוויזיה הישראלית דוגמא
לשיפוט נכון מהוועדה המארגנת באיטליה.

רצח בשמאלץ
• למלחין נזעם ש ריף, שהרג שנית
את עמיתו, המלחין מרדכי זעירא, שמונה
שניט אחרי מותו. במיסגרת התוכנית כל
המנגינות, שאותה הינחה, גנז שריף את
היפות במנגינות זעירא, לטובת שירים
מוצלחים פחות, שפך על הכל מיץ של מלל
יומרני שלא הוסיף דבר, בתוספת קצפת
של שמאלץ לאומני(״הגויים אינם מבינים״,
״הגויים אינם מסוגלים״) ,והגיע לשיא בהערה
המגוחכת כי נתן אלתרמן קרא לנערה
בשירו בשם ״איה״ על שם ארץ־ישראל
מפני ש״בימי האנגלים אסור היה לדבר
על ארץ־ישראל
שותפה לצל״ג זה: נעמי פולני, יש-
היתה אחראית להדרכה הקולית, ושעשתה
הכל כדי ליטול כל יופי מוסיקלי משיריו
של זעירא.

צפו מאובק
בין ש !לובין בן־^עו

ח״ב אמיר דואג לשם איסוף הסכום הדרוש, העולה על
חצי־מיליון לירות. מרבית הסכום כבר נאספה,
ותועבר בקרוב לרשות השידור כדי
לבנות את האנטנות.

מאחרי המסך
א־ן שידורים שירים מחנ״ל

דיאטה ב־ 5 0 0 0עותקים

מתברר כי לא רק התוכנית זה הסוד שלי
תיפגע מתוכנית־הקיצוצים של הטלוויזיה.
הוראות נשלחו לכתבי רשות השידור, שלא
לשלוח יותר את כתבותיהם באמצעות הלוויין.
רון בן־ ישי, נקדימון רונד ויורם
רונן קיבלו הוראות לשלוח את כתבותיהם
בדואר, במטוסים, או לטלפן ולשדר
כתבות טלפוניות.
מלבד קיצוץ זה יצאו מיספר תוכניות
לחופשות קצרות, ועל-ידי כך יושג חסכון
ניכר. כמה תוכניות דוקומנטאריות יקוצצו.
ברדיו תהיה התוכנית הראשונה שתסבול

סיפורן של מפיקת תוכניות־הילדים
אסתר שופר ושל מבקרודהטלוויזיה
נעמי גל, אין דבר העומד בפני הרזון,
הפך הצלחה מיסחרית בלתי־רגילה.
סופר כתבה את ספר מתכוני הדיאטה
בעקבות דיאטה שהיא עצמה ערכה, בתיק-
ווה כי כאלה הרוצים לרזות יוכלו להיעזר
בו. מתברר כי הרוצים לרזות רבים. תוך
שבועיים אזלה המהדורה הראשונה של
הספר, שהודפסה ב־ 5000 עותקים.
למרות שהספר אזל כבר, לא ביטלה סופר
את המסיבה שהיא עורכת השבוע לידידיה
מהטלוויזיה, לכבוד הוצאתו. הכיבוד במסיבה
יהיה על טהרת המתכונים המופיעים
בספר.

פירסומת בטלוויזיה

מפיקה סופר
מרזה

יוחד מד אינטליגנטית
לעל -סתרת
על הצורה שבה נערכת התוכנית עלי
כותרת אפשר לעמוד מן הסיפור הבא.
המפיק־עורך ידון לונדון פנה אל הפסלת
אילנה גור, וביקשה להתראיין בתוכניתו.
גור נענתה, והשניים נפגשו לשיחת־הכנה
שארכה שעות אחדות. אולם כעבור ימים
אחדים ביטל לונדון את ההזמנה לאילנה,
וטען שהיא ״אינטליגנטית מדי עבור קהל־הצופים
של עדי כותרת.״

״עימוח׳׳ ח רד מהמסך

מהקיצוצים תוכניתו של מני פאי, ממני
מני. היא תצא לחופשה ארוכה, שתאריך
סיומה עדיין לא ניקבע. כן יקוצצו תוכניות
הדראמה ברדיו.

תוכנית החודשית של עורך־הדין אמנון
רפאל, בנו של שגריר ישראל בלונדון
גדעון רפאל, עימות, יורדת מעל המסך
הקטן.
על־פי סקרים שהזמינה הטלוויזיה, התברר,
כי חלק ניכר מהמאזינים סבור שהתוכנית
משעממת — עד משעממת מאד.
בינתיים ילא נקבע איזו תוכנית אחרת
תוקרן במקום עימות.

קוטלר בבד־ז א ת לטלוויזיה

ועד עובדים

למרות ההתנגדות הרבה שד׳שיז־וד בין
עודד קוטלר לטלוויזיה העלה אצל כמה
מהעובדים הבכירים בטלוויזיה, הסתיים השבוע
בחיוב המשא־והמתן שלפיו יעבור
קוטלר להיות מנהל מחלקת הדראמה בטלוויזיה.
פורמאלית
יושאל קוטלר מתיאטרון חיפה
לרשות השידור, ובדעתו אף לבלות יום
אחד בשבוע בחיפה בענייני התיאטרון.
בטלוויזיה מקווים שקוטלר יגרור עימו
להפקות־דרמה את מיטב במאי וכותבי התיאטרון
והטלוויזיה בארץ, עימהם הוא
מצוי ביחסים קרובים.

לשיפור הקליטה

פסלת גור
אינטליגנטית

הסולת חזה 2055

ועדי־העובדים בדרום הארץ עומדים להיחלץ
בקרוב לעזרת הטלוויזיה. לח״כ
יעקוב (״ז׳אק״) אמיר, שערך סיור בסיני,
התברר כי החיילים שם אינם מצליחים
לקלוט היטב את שידורי הטלוויזיה.
כשפנה אמיר להנהלת רשות השידור, בבקשה
להתקין אנטנות מתאימות להגברת
השידורים, נענה בשלילה בגלל חוסר תק ציב.
אמיר
לא ויתר. הוא סנה אל ועדי־העובדים
בדרום הארץ, וקרא להם להתגייס למגבית

על־פי המחירים החדשים של תשדירי
השירות מתברר, כי הפירסומת נכנסה ל טלוויזיה
בדרך האחורית, אך ברוב עוצמה.
הטלוויזיה גובה עבור כל דקת־שידור
5600 לירות, ועבור חצי־דקה 3000 לירות.
העלות של הקרנת דקת־שידור כזו היא
370 לירות בילבד. כך שהטלוויזיה מרוויחה
4730 לירות על כל דקה של מיש־דרי•
השירות.
בחודש אחד מקרינה הטלוויזיה כ־40
תשדירי־שירות, המכניסים לה רווח נקי
של 189,000 לירות לחודש, או שניים
ורבע מיליוני לירות לשנה:
יצויין, כי לטלוויזיה מותר לשדר תש דירי
שירות של מישרדי-ממשלה או מוס דות
ציבור הקשורים בממשלה בילבד. כך
שהתשלום היוצא מכים אחד נכנם לכיס
אחר השייך לאותו זוג־מיכנסיים עצמו:
ממשלת ישראל.
לאחרונה הועלתה הדרישה שנדחתה על-
ידי שר־החינוך־והתרבות אהרון ידלין,
הממונה מטעם הממשלה על רשות השידור,
לבטל את גביית הכספים ממישרדי-
הממשלה עבור תשדירי-השירות.

עובדי מחלקת החדשות נימצאים במתח
רב לקראת שובו של הכתב הנודד של
הטלוויזיה במערב אירופה ר ץ (״רוני״)

כן־ ישי.

לפני שבן־ישי יצא לשליחות באירופה
הוא כיהן ככתב הצבאי של הטלוויזיה.
את מקומו תפס הכתב הצבאי הנוכחי
נחמן שי שהוא בין הכתבים המעולים
במחלקת החדשות. בן־ישי דרש לקבל
חזרה את תפקיד הכתב הצבאי, דרישה
שנידחתה על הסף בגלל הצלחתו של שי.
הוצעה פשרה שלפיה יהיה נחמן ישי
כתב צבאי ובן־ישי פרשן צבאי׳ אולם
לפשרה זו לא הסכים יאף אחד מהשניים.
שי לא רצה בום נוסף מעליו ואילו בן־יישי
טען שהוא אוהב לצאת לכתבות־שדה ולא
לשבת באולפן ולשוחח על פרשנות.
פשרה אחרת, שהוצעה בימים האחרונים
היתד. שבן־ישי יהיה כתב נודד בנושאים
שונים של מחלקת החדשות. בן־ישי הסכים
אך טען כי במסגרת הנושאים השונים
הוא כולל גם את הנושאים הצבאיים. לכך
התנגד כמובן נחמן שי.
במחלקת החדשות מקווים כי המאבק
בין השניים יסתיים בטוב וכי המחלקה
לא תצטרך להפסיד אף אחד משני כתבים
מעולים אלה.

תוכנית זוכה
בפירסומת בינלאומית
תוכניודהרדיו בערבית רופא מאחרי ה;
מיקרופון זוכה, לפי כל הסימנים והמכתבים
המגיעים לרדיו בדרד־לא־דרך, מ-
ארצות־ערב, בהאזנה עצומה. עורכת־ה־

דוץ הביזה, שפטה
וקיבלה נסיעה
עכשיו מתברר כי שערוריית רשות
השידור ופרס איטליה עברה את מחסום
הרדיו והגיעה לטלוויזיה. בתחילת השבוע
פורסם כי תוכנית הרדיו המוסיקאלית
מאתיים לחמישה וטיפ שניבחרה על-ידי
ועדה בראשותו של מנהל מחלקת המוסיקה
ברדיו גדעון רוזנגרטן, לייצג את
ישראל באיטליה נערכה על־ידי רוזנגרטן
עצמו. תוכנית אחרת שניבחרה אף היא
להישלח לאיטליה היא התסכית המבול
שבויים על־ידי גיסים קמחי ומנהלת
ימדוד הספרות ברדיו כלה כרעם• גם
בלה ברעם היתד. חברת הוועדה. שהחליטה
אילו תוכניות לשלוח לפרס איטליה.
גם בטלוויזיה חזרה השערוריה. בוועדה
אשר מונתה להחליט איזו תוכנית טלוויזיה

אילנה כצרי מפורסמת תוכנית, אילנה בצרי, זכתה באחרונה
בפירסום עצום בעיתונות העולמית על
תוכניתה זו.
כתבות על התוכנית הנותנת עצות רפואיות
מרופאים ישראליים לחולים ערביים
בארץ ובארצות־ערב, הופיע במאות עי תונים
ברחבי העולם 350 .עיתונים בדרום
מערב ארצות־הברית הקדישו לבצרי כתבות
נרחבות. בסך־הכל נכתב אודותיה
בארצות־הברית ב־ 600 עיתונים, ביניהם
בניו־יורק טיימס 280 .כתבות על התוכנית
הופיעו באמריקה הדרומית, בקנדה
באירופה. כמו־כן זכתה התוכנית בשנה
האחרונה בכיסוי במיספר רישתות־טלווי־זיר,
גדולות בארצות־חברית.

במדינה

יצא ב־ 21 באוגוסט , 1975 ,בדרכו לארצות־הברית.

שאלו מעריציו בתדהמה ,״מיקי
עוזב את האימפריה?״ והחבר׳ה אמרו
עליו :״זה לא יכול להיות. מיקי הוא צבר
אמיתי. הוא לא מסוגל לחיות יום אחד
בלי תל־אביב.״
כשם שהדהים מיקי ברקוביץ את מעריציו
בעוזבו את הארץ -כך הדהים אותם
גם כשחזר אליה בתום שנת העדרות.
״מאז שהתחלתי לשחק כדורסל בצורה
רצינות,״ סיפר מיקי ״חלמתי לשחק כדורסל
באמריקה. במייוחד בצבא, עד לפני
כשנה (השתחררתי באוגוסט 75׳) ,חשבתי
כל הזמן על ארצות־הברית. הגעתי למסקנה
שבישראל אני לא יכול להתקדם.
נוכחתי לדעת שאני דורך במקום.״

מי שפט
סיפורי בדים

שגי נאשמים בגגיבת
בדי-וימכות, זוכו
בפסרך דין התוקף
את המישטרה

בעיות ולבטים
בחיי המין
מאת
תד״ר

מרדבי זידמן
הוצאת רשפים

באחד הלילות לפני כארבע שנים, נפרצה
בפתח־תיקה חנות לבדי־וילונות השייכת
לדב אורן. מתוך החנות נגנבו וילונות
בשווי של 180 אלף לירות.
למחרת יום הפריצה החנה יעקב תקומי
תושב לוד, את הטנדר שלו ברחוב התבור,
ליד שוק הכרמל בתל־אביב. כשניגש תקומי
יחד עם חבלו, חיים ברוך, לפרוק את
הסחורה שהעמיס אותו בוקר על הטנדר,
נעצרו השניים על ידי אנשי המדור־המרכזי
לבילוש, של מישטרת מחוז תל־אביב. המפקח
גבריאל נובל ורס״ר שאול. אפל,
האשימו את השניים באחזקת הסחורד. ש־ניגנבה
ערב קודם.
השניים נעצרו לעשרה ימים עד שהובאו
לחקירה ראשונית. בחקירתו טען תקומי
כי אין לו צל של מושג מדוע עצרו אותו,
וסיפר על השתלשלות העניינים בבוקר בו
נעצר.
מכונית כצבע תפוז .״יצאתי לעבודה
כרגיל בקרית־המלאכה בתל־אביב, שם אני
מחכה להובלות המזדמנות לי. ניגש אלי
אדם בסביבות גיל ה־ 50 וביקש ממני לעשות
הובלה של חבילות בדים לסביבות
שוק־הכרמל, אמרתי שזה יעלה לו —40.
לירות, אך הוא אמר שישלם לי —90.
לירות אם אעשה את ההובלה מהר. העמסתי
את הסחורה על הטנדר ונסעתי כשלפני
נוסע בעל הסחורה, במכונית מצבע תפוז.
״דווקא באותו יום המכונית עשתה לי
בעיות בלי סוף וכל רגע עמדה בדרך, עד
שלבסוף הצלחתי להגיע איתה רק עד רחוב
התבור. שם העמדתי את המכונית מאחר
שלא היתה מסוגלת לנסוע יותר. ניסיתי
לתקן את הרכב לבד.
״לפתע הופיעו שני אנשים ואמרו שהם
מהמישטרה, הם שאלו מה אנחנו עושים
ליד הרכב. אמרתי להם שהמכונית שלי
וגמרנו לתקן אותה, הם לא האמינו לי
עד שהראתי להם את התעודות על הרכב.
אז החליטו לבדוק מה יש בטנדר. כשראו
את הסחורה, אמרו שהיא גנובה, והאשימו
אותנו בגניבת הסחורה ובאחזקתה. לא ידעתי
על מה הם מדברים, אמרתי להם שבעל
הסחורה עומד לידינו, אבל התברר שהוא
נעלם כשראה שבודקים את תעודותינו.״
מחדל חמור. מישטרת מחוז תל־אביב
התייחסה לסיפורו של תקומי כאל סיפור-
בדים, תבעה אותו לדין — אלא שהשופט
המחוזי, דוד וולד, תקף בחריפות את ה־מישטרה
על דרך טיפולה בפרשה ועל התייחסותה
הספקנית כלפי דברי הנאשמים.
כתב השופט וולך, בפסק־הדין שניתן השבוע,
לאחר ארבע שנים של דיונים מש־פטיים*
״אין
עדויות של ממש בפרשת התביעה
כדי לסתור את סיפורם של הנאשמים.
״המישטרה לא ניסתה לברר ולחפש מיהו
בעל המכונית בצבע תפוז ששכר את
תקומי לעבודה באותו בוקר. השוטרים
אף לא הזכירו את נוכחותו של בעל המכונית
יחד עם מכוניתו בקירבת הטנדר,
אף על פי שסיפרו שהם היו במארב וב־תצפית
על הטנדר במשך כמה שעות. לנאשמים
אין עבר פלילי ויש להם אליבי,
שהוא מהימן בעיני לליל הפריצה בפתח-
תקוה.
״המישטרה אינה יכולה לעצור אנשים,
על סמך עובדה, שהם הסתובבו באורח
חשוד ליד טנדר חונה. מחדל חמור אני
רואה בעובדה של אי רישום פרטיה של
״המכונית הקטנה מצבע תפוז״ .מכונית זו
והאדם האלמוני שנהג בה, הם המפתח
לתעלומת השגת הוילונות ועל ידי אי
רישום מיספרה של אותה מכונית מיסתורית
נזרק כאילו המפרה לפיענוח חידת הפשע.״
על טענות א: ו לא היתר. לתביעה ולא
למפקח אפל אף תשובה ברורה. השופט
החליט לזכות את הנאשמים מכל אישום
שיוחס להם, בגין קבלת רכוש גנוב ופריצה
לחנות, תוך כדי ציון שמו של הסניגור
עורך־הדין צבי לידסקי, על מלאכת ההגנה
שלו. את פסק־הדין סיים השופט בביקורת
חריפה על עבודת המישטרה ודרך טיפולה
בפרשה זו.

קיבל שוק ״

ך* ציתי לשחק כאחת המיכללות
הגדולות, כמו פילדלפיה או דיוק,
הנמצאת בדרום קרוליינה. אחרי שחזרתי
מאליפות אירופה בבלגרד, לפני יותר
משנה, אמי אמרה לי, שמאוניברסיטת
לאס־ווגאם (שכינויה ״יזנלי״) ביקשו ש אתקשר
אליהם, בשיחות־טלפוז על חש בונם.
התקשרתי, והם אמרו לי מייד:
,יש לנו קבוצה בעלת־שם בארצות־הברית.
אנו נחשבים כאחת המיכללות הטובות

אחרי שנת גלות ב עיו־ ה הי מווי ם
דאס־ווג א ס, חנו מיק בו סו בי ץ,
התקווה הגדולה של הכדורסל הישראלי
תה סמל שד המדינה הזאת.
> //עוד מעט יפרוש טל ברודי, ומכבי
תל-אביב זקוקה ליורש. מה פיתאום אתה
נוסע לארצות־הברית? אתה יודע כמה
זמן לוקח למדינה כמו שלנו לגדל כדורסלן
כמוך?!״
אפילו שר-החינוך־והתרבות, אהרון יד־לין
בכבודו ובעצמו, נקרא לדבר אל ליבו
של הכדורסלן מיקי ברקוביץ, לשכנעו
שיגנוז את תוכניותיו לשחק כדורסל ב־ארצות־הברית.
הפגישה בין השניים נערכה
לפני כשנה, כאשר ניבחרת ישראל
חזרה, עטורת־תהילה, מאליפות אירופה
בכדורסל, שבה דורגה הנבחרת במקום
השמיני — ומיקי ברקוביץ הפך אחד מגי־בוריה.
השיחה
בין השניים לא נשאה את הפרי
המקווה. גם תחנוניהם של מוסדות־הספורט
בישראל היו ללא-הועיל. הכדורסלן המבריק
ביותר בישראל — תוצרת הארץ —

במדינה. יש לנו גם קהילה יהודית גדולה
ועשירה׳.״
״השתכנעתי. קיבלתי מהם כרטיס־טיסה,
ושהיתי בלאס־ווגאס כעשרה ימים לצורך
מיבחנים. התברר לי שהם עקבו אחרי
באליפות אירופה בבלגראד, שבה קלעתי
, 51 נקודות מול התורכים. בתום עשרת
הימים הרגשתי שעברתי את המיבחנים.
הם הבטיחו לי הכל: מילגות, מגורים,
ואפילו 250 דולר כדמי־כיס. הבטחתי לחזור
ללאס־ווגאם תוך כמה ימים.
״שום דבר לא עזר שאשאר בארץ. קיבלתי
שיחדור מוקדם מהצבא, ובחודש
אוגוסט אשתקד התחלתי להתאמן בלאס־ווגאס.
הקהילה אירחה אותי יפה, מה־עוד
שכמה ישראלים שם הכירו אותי
עוד מישראל. במיכללה התחלתי ללמוד
ניהול בתי־מלון.
״קיבלתי שוק. פגשתי כדורסל שהיה
זר לי לחלוטין. לפגי פתיחת הליגה קרעו
לי את התחת. הקבוצה — 13 כדורסלנים

^ מיקי היה לכדורסל! הראשון בישראל — -כולל 1 האמריקאים — שהופיע באחת מתוך 20ה־

מיכללות הטובות ביותר בארצות־הברית. בתמונה מימין הוא נראה על רקע הבניין שבו
התגורר בלאס־ווגאס. מיקי הדגיש, כי הכדורסל שפגש בארצות־הברית שונה לחלוטין
מן הכדורסל כפי שהכירר בישראל. הכדורסלניס מתאמנים באתלטיקה, אמוני כוח וסיבולת.

מיקי ברקוביץ נראה כאן כשהוא יושב לצידה
דרה ! 1 1 1 ׳ 1111111
ש ש 1111 1של חברתו שלי, שלה היה חלק בלתי־מבוטל
11 1.11111
בהחזרתו ארצה. שלי, בנקאית בת ,21 שימשה בידי מנהלי מכבי תל־אביב, כאמצעי לחץ
על מיקי, שיחזור ארצה במהירות האפשרית. השניים יוצאים יחד תקופה ארוכה.
— היתה מתאמנת באתלטיקה, אימוני-
סיבולת ועוד אימוני־כוח, שהופכים כדורסלן
לפנתר. ראיתי,״ מדגיש מיקי ,״עד
כמה הכדורסל בישראל נחות. בארצות-
הברית שמים את הדגש על מישחק־הגנה.
היו מוציאים לנו את הנשמה, כשהיינו
מתרגלים שמירות. הייתי מתאמן מדי-
יום־ביומו קרוב לשלוש שעות, נוסף לשני
מישחקים בשבוע.
״לכל קבוצה היו מאמן ועוד שלושה
עוזרים. תפקידם של עוזרי־המאמן היה
לרגל אחר הקבוצות שהיינו עתידים לפגוש
במיסגרת הליגה. התחלתי חזק. ב־מישחקים
הראשונים פתחתי בחמישייה הראשונה.
אחר-כך הייתי שחקן שביעי־שמיני
בקבוצה. וזו מחמאה, במיכללה כמו
לאס־ווגאס. שיחקו אתי שמונה שחומי-
עור, שהיה מונח בכיסם חרזה מיקצועני
לאחר שיסיימו את לימודיהם.

מי שלח
מיכתב״הל שגה?
ך• יה קשה לי,׳׳ מתוודה מיקי,
/ /י • ״כשהגעתי לארצות־הברית. באתי
מישראל בהשראה של כוכב. התגעגעתי
למישחקי גביע אירופה ולשלי, חברתי.
באימונים אסרו עלינו לדבר. היתד, אפילו
מישמעת־מים. לא יכולתי לשתות מן זי
שרציתי. לשתייה ולדיבור, הייתי צריך
לקבל או־קיי. הרגשתי על בשרי את השינוי
הקיצוני שחל בי. פתאום הפכתי
מיקי ברקוביץ אחר. בכל מישחק שיחקתי
כשבע דקות בממוצע. אחוז הקליעות שלי,
בממוצע, לא עלה על עשר נקודות.
״פיתאום,״ הוא מספר ,״הגיע למיכללה
מיכתב מישראל, שכאילו זייפתי את ציוני
כדי להתקבל למיכללה בלאם־ווגאס. הפסיקו
לי את המילגה, ואפילו הפסקתי לש חק
כדורסל. חיכיתי למיכתב שני מישראל,
שיוכיח שלא זייפתי את ציוני באר-
צות־הברית.״
מיקי טוען שהוא אינו יודע מי היה
האיש ששלח את מיכתב־ר,הלשנה. אחת
הסברות אומר, שאוהד שרוף של מכבי
תל־אביב הוא ששלח את המיכתב, במטרה
להביא לכך שמיקי יחזור ויחדש — בלית
ברירה — את הופעותיו במכבי תל-אביב.
כעבור חודש נערך בירור במיכללה, ומיקי
חזר לפעילות .״היה לי קשה. לאחר
חודש שלא שיחקתי במיסגרת נורמלית,
התחלתי הכול מהתחלה. הייתי השחקן ה־
12 בקבוצה. התקדמתי לאט-לאט ותפסתי
את המקום הריאלי שלי בקבוצה, שביעי-
שמיני.
בחודש יוני האחרון נקרא מיקי ברקד
ביץ לטורניר הקדם־אולימפי בהמילטון,
במטרה לחזק את שורותיה של ניבחרת
ישראל, במאמציה לזכות בכרטיס־ההשתת־פות
באולימפיאדה. נבחרת ישראל הוכתה
שוק על ירך. על רקע האכזבה בלטה
הצטיינותו של מיקי, כשקלע 25 נקודות
בממוצע בכל מישחק. חבריו לניבחרת ראו
מיקי אחר, בשיפוץ אמריקאי, שכאילו
קיבל עירוי־דם.
״באתי להמילטון,״ מספר מיקי ,״רק
כדי להשתתף בטורניר הקדם־האולימפי.
פגשתי בניבחרת ישראל, שפשוט לא שיחקה
במלוא החשק. מהמילטון קפצתי ל
ישראל
לביקור. כאן החל מסע־השיכנועים.
לא היתה לי שום כוונה להישאר בארץ.
אפילו כל המיזוודות שלי נשארו בלאס־ווגאס.
באו אלי מנהלי הקבוצה של מכבי,
הציעו לי הצעות קוסמות ורציניות. שאלתי
את עצמי, :מה אני מחפש בעצם
בחיים׳? לאט־לאט, כשגם חברתי לחצה
עלי, החלטתי שאיך שלא יהיה,׳ פעם אני
חייב לבנות בית בישראל.״ -
כשיצא מיקי את הארץ, בדרכו לאמריקה,
הוא החליט להכין טופס־הסגר, כדי
שבתום לימודיו יהיה בידיו שיחדור ממכבי
תל־אביב. חבריו אומרים עליו, באותו
נושא :״מיקי הוא תחבולן. הוא חשב
שכשיחזור לארץ — לפחות אחרי שנתיים
— יהיה בידיו שיחרור, שיהיה אמצעי לא-
נורמלי לדרוש כספים ממכבי תל-אביב.
פי קשה להעלות על הדעת שמכבי תסרב
לשלם כל הון שבעולם, ובתוך כך תפסיד
את כישרונה הגדול ביותר. מיקי אפילו
מודה במידת־מה, באותו נושא :״טופס־ההסגר
היה מקנה לי ביטוח. במייוחד שיש
הרבה קבוצות שמוכנות לשלם.״
יודעי־דבר אמרו, לאחרונה, שההשקעה
במיקי עלתה למועדון התל-אביבי כ־400
(המשך בעמוד )38

חזרה בבית?3״ב1

פריצה אופיינית לסל במדי מכבי תל־אביב.
הוא ניחן בזריזות ובמהירות בלתי־רגילות,
שבאמצעותן הוא מהתל ביריביו.

החרמ״ ש ־ שכד כר־
(המשך מעמוד )34
גם בתפקידיו איה (׳ודברי הטוענים) הסד
שיד יקדם את הטנק על חשבון החי״ר
ותוך דיכויו.
טענות אלו, בגירסה זו או אחרת, נקלטו
לא רע ונפוצו לא מעט. ,מפני שלא הכחישו
את ״המחדל״ ,אלא רק שיחררו מאשם את
כוחותינו, והטילו אותו על מישהו אחר
ומוגדר היטב, תוך הנאה מיתרונותיה
הרגילים של כל חצי-אמת. שהרי אין
ספק בכך, כי תפיסת מילחמת־היבשה, כפי
שעוצבה על־ידי אסכולת השידיון, ובעיקר
בהשפעת טל, היא אשר אכן שררה וקבעה
בצד,״ל, במיוחד בין אמצע שנות ד,־60׳
ליום־ר,כיפורים. גם נכון הדבר, שתפיסה
זו מיקמה את הטנק במרכזה, והעבירה
את כתר מלכות שדה־הקרב, בצורה מודעת
ומנומקת, מראש החי״ר אל ראשו. אולם,
כפי שכבר ביררנו בשתי סקירות קודמות
שעניינן הטנק (״המלך טנק״ ,״המת החי״),
זוהי התפיסה הנכונה והמתאימה לנו —
בתנאי שנבין כי היא רלבנטית וחלה רק
במישורים הכלליים של בנין־הכוח ושל
החשיבה והתיכנון המיבצעיים האופרטיביים,
או האיסטרטגיים (ביבשה) .לעניין
החשיבות 1והמעמד הטאקטיים —
כלומר, לצרבי ראיית הלחימה הטאקטית
ואירגון הגופים הלוחמים (היחידות והעוצבות)
,אי-אפשר כלל שגורם־עוצמה אחד
ייחשב, פרמננטית ,״עדיף״ או ״עיקרי״,
מפני שדברים אלה ניתנים להיקבע רק
בכל מיקרה, לגופו ובנסיבותיו.

אידו רק טרחו אנשי החי״ר, היו
יכולים למצוא תימוכין מספיקים
לטובת החי״ר, חיוניותו לקרב הטאקטי
והכרחיות חיזוקו ושיפורו,
דווקא כקכיעותיו המפורשות וה-
חדי־משמעיות של טל עצמו.

ווקטרות סליק
ף* ביעות אדה הובעו, אולי בצורה
\ /השלמה והבהירה ביותר, בהקשר
מעניין ומאלף. כשנה לפני יום־הכיפורים,
שעה שהטנקו־ומאניה השתוללה בשיאה,
החליטו אנשי השיריון (טל שימש אז
כראש אג״מ) להנחית את ״מכת החסד״ על
החרמ״ש. בבדיקת לחימת הצנחנים ברפיח
ראינו, כי אחת הסיבות לכישלונם, גם
כלוחמיתייר, הי תה נעוצה בהעתקת
אורחי־הלחימה שעיצבו הטנקיסטים עבור
החרמ״ש. תפיסות־ד,לחימה ההן, שראו את
השגת ההכרעה באמצעות ״הלם ד,שירמן״,
הפריזו קיצונית בחשיבות מהירות התנועה
בלחימה (וזו היתה שגיאה, גם כאשר,
מפני אי־מוכנות האוייב ללחימה נגד
טנקים, היו תפיסות אלו יישימות ויעילות
ביותר, במציאות הקונקרטית של ששת־הימים)
.אבל מה שהיה לגבי הפעלת
הטנקים עיוות או הגזמה, היה בגדר אנטי-
תיזה לגבי החרמ״ש, שהוא, כשמו, קודם
כל ״חיל־רגלים״ ,גם אם ״משוריין״ .הטנקיסטים
תשבו עצמם כחיל־ד,מסתער העיקרי,
ולמעשה היחידי. כפרטנר לצרכי
לחימה, ראו הטנקיסטים הללו את החדמ״ש
כמיטרד יותר מאשר כנכס, וחיפשו בהתמדה
דרכים להקטין את האפשריות ל״תנד
פת״ הטנקים .״הפרעותיו״ לכן פסקו וקבעו
כי אורח הלחימה הרגיל של החרמ״ש
יהיה .״ברכוב״ .זאת אומרת, הנגמ״ש יילחם
כאילו הוא טנק-זוטא, כאשר הדגלים אינם
מיועדים ללחומה ברגל, אלא הופכים .״צוות
הנגמ״ש״ (כמו צוות הטנק) ומתפעלים
את נשק־הסיפון ואת נשקם האישי, לעיבוי
אש נשק־הם יפון, ולהשלמתה לכל הכיוונים.

כך נהפך הגלגל: עצם טעם
יצירת הנגמ״ש היה שיפור והרחבת
תכונותיו הטכנו־טקטיות של
החי״ר, כדי לאפשר לו לפעול כה
י ד ־ רגלים — ובלוחמה רגלית
— בשדה־הקרב ״המשוריין״ .ועתה
הפך הנגמ״ש ממשרת ומסייע לעיקר,
והרגלים נעשו טפדים ומלש־ניים

תפיסה ״׳רכובה״ זו נגדה, כמובן, את
עצם היגיון החרמי״ש, את כל המוסכמות
המקובלות וגם את לקחי כל הנסיונות
שנצברו באי-אלה מיליוני ימי־לחימה,במילחמת־העולם השנייה ואחריה. אף
ג׳ורג׳ פאטון, שאיננו מפורסם כמצביא
איטי וזהיר מדי, קבע כי ,״חרמ״ש יילחם
לעולם רגלית (ים 1 £׳זו 01 18^ 0״ .אבל
מיהם הגויים שילמדונו י
אימוץ גישת הטנקיסטים — אשר בוויכוח
הנזכר, סמוך ליופ-הכיפורים יוצגה על-ידי
מפקדת גי״ש — משמעה המעשי היה חיסול
החרמ״ש, ולא רק כחיל־מישנה בתוך
חש״ן, אלא בכלל, כפונקציה בלוחמת־היבשה
של צד,״ל ; וחיסול החרמ״ש פיררעזד

היעלמות חיל־הרגלים ולוחמת־הרגלים מן
החזיתות העיקריות ומן ההתנגשויות הקובעות.

שיתה
ועד סופה, כשלון של אנשי החי״ר
(הצנחנים) לבדם.
אילו רק לחמו שם כראוי, אינני מאמין
שהיה ניתן לעמוד בפני ההוכחה הניצחת
שהיו יכולים אז להציג, לסמוך עליה כל
דרישה שהיו מעלים, לטובת העברת
פונקציית החרמ״ש מחש״ן אל החי״ר.

אופייני הדבר ביותר, כי ויכוח
זה, שנגע למעשה כעצם קיום היד
הרגלים בחיל עיקרי בכוחות־היב•
שה, ניטש כין אנשי שיריון ובתוכם:
כאותו תקופה, בראיון שנתן
שגיאותיו של טל, לעניין ה
עקב ״יום הצנחן״(באוגוסט )15(72
תיאר ״קצין-צנחנים־וחי״ר־ראשי״ חרמ״ש, לא היו כמישור העקרוני,
דאז, תא״ל (כיום, מיד ).מנו שקד, שיל התפיסה או הגדרת הייעוד, התפקידים
ואופי החרמ׳׳ש, אלא רק
במישור הנפרד והנמוך יותר, של
היישום המעשי. השגיאה החשוכה
שעשה התבטאה כהמשך אימוצו
את מושג ״חיל/גייסות השריון״
במובנו הגרמני־הגודריאני(כלומר,
שהחרמ״ש בלול בו, לא בחי״ר)
ושדבק כתפיסה זו, למרות שב־מיסגרת
חש ״ן/גי ״ש נמצא ה-
חרמ״ש כמצב קבוע של פשיטת-
רגל טוטאלית, ללא בל סיבוי נראה־את
ייעוד הצנחנים ב״חיל
קטן לו לעין סביר •טל ריפוי ; ולמרות ש״יוכלו
ייחודי״
,אשר יחידותיו
שובבית׳.״ וכ הוא עצמו אימץ את החי״ר (הצנהלום
כאוייב, כדרך
החי״ר השתוככו ב חנים) ,ראה בהם את החרמ״ש־שעה
שאנשי
דברים בטלים, ישבו טנקיסטים ו־ המובחר שלו והעדיף אותם, כתוך
התנצחו ביניהם לבין עצמם בדבר העוצבה המשוריינת ולצרכי הקרב
המשוריין, על פני החרמ״ש ה
גורל החי״ר.
מסתבר כי מגן הלוחמד-,הרגלית היה חש״ני.

לא אנשי השיויון
אשמיט בשקיעת החי ר
אלא אנשי החיי רעצמם

לא אחר מאשר עוכר החי״׳ר, ישראל טל.
לעניין זה השמיע טל, אמנם בסיגנון בוטה
במיקצת (לפחות בימים ההם לא היה טל
רגיל לטפל בחולקים עליו בכפפות־משי),
סידרת טיעונים עקרוניים, אשר כולם
התאימו היטב למקובלות האוניברסליות
המוכחות. טל פסל על הסף את תפיסת
״הלחימה הרכובה״ של החרמ״ש, בנימוק
שאמצעי־ד,לחימה המייועד והמתאים ביותר
ללחום ״ברכוב״ (כלומר, ללחום באמצעות
מתן אש תוך תנועה) הוא הטנק —
וטנק ממש, לא נגמ״ש, המיועד לנשיאת
גייסות ועל כן הינו, בהגדרה, טנק גרוע.
אם הנסיבות מחייבות או מאפשרות לחימה-
רכובה, משמע שיש להפעיל שם טנקים,
ואין זה המקום לחרמ״ש.

חצי־האמת בהאשמת טל, שלא היד ,״*של
החי״ד״ כמו ״של הטנקים״ ,מתבטאית
באי־הבחנתו בכך, שהממונים על תחום
הפיתוח ד,תורתי של חיל-׳ד,רגלים ושל
לחימתו, פייטרים גדולים ככל שהיו, חסרו

ר שאחרת לא יתכן די׳ון מציאותי במד,
שנעשה או נחדל בצד,״ל, בו עשויים גם
חילוקי-דעות מיקצועיים וענייניים בתכלית
להפוך, בתכיפות ובמידה רבות מדי,
למאבקים בין גנרל זד, על ״מקורביו״ ובין
גנרל אחר, עם ״כוחותיו״ .מסיבה זו —
ותכופות רק ביגללד — ,נמנעים רבים,
חשובים וגם טובים, מחיווי הערכות לגיטימיות
וביקורות שבתונדלב, פן חשבו
״משמיצים״ ויורעלו יחסיהם עם ,,המוש מצים׳
/את המחיר משלמים צד,״ל כולו
ועם ישראל, במילחמה.

מי אשם?
ביוון שככר התחלנו במיצווה,
נגמור: אין לאיש צורך כמשקפת
20x120 כדי להבחין בכך, שמבחינת
התודה ויישומה, נמצאים כיום
חש׳ץ — וזאת אומרת, עיקר סו-
חות-היכשה — באופן כללי, במקום
בו הניחם טל, שנה או שנתיים
לפ נ י־מ ילחמת ששת־הימים. אכל
לא בל יורשי תפקיד טל בראשות
חש״ן מתאימים כדיוק לקליכר (ה•
תורתי והאינטלקטואלי) •טלו. על
רקע זה נעלם ונמוג התירוץ ״האישי
־ הוותיק שד אניטי החי״ר ובולטת,
כיתר שאת, האמת הלא-
נעימה, שהם עדיין לא הצליחו להתנער
מתחושת־הנחיתות •טלהם
כלפי חש״ן ואינם מעיזים להיאבק
על מקומם הנבון וההכרחי תחת

החרמ״ש, אמר טל — ואישר,
לא חידש — נועד לבצע לחימה
רגלית, במקום וכזמן שהיא נדר־שת;
והוא צוייד כנגמ״שים כדי
שיוכל לנוע עם הטנקים ולהתערב
כקרב בחיל ־ רגליפ, באשר הטנקים
זקוקים לכך — או בדי ש
יטוד(מן הטנקים) את התפקיד העיקרי,
במצבים ובתנאים המכתיבים
התגברות על האוייב באמצעות
לחימה רגלית, כאשר הטנקים
כסיוע.
הלחימה,״ברכוב, הוסיף טל, בדוח המקובלות
שמקדמת תא) ,היא רק תוצר -
לוואי של הימצאות׳ הנגמ״יש, לא יותר.
החרמ״ש, איננו שונה מן החי״ר, אלא
מכיל ״כל מה (שיש) בחיל־רגלים — ועוד
יותר מזה״.

אשמת ואשי
החי־־ו
** סתבר כי גם עובדות אלו אינן פור-
) 01 קות מכל נשקם את בעלי אסכולת
״טל אשם״ .הם טוענים שכראש־אג״ט
וסגן־הרמטכ״ל לא היד, לטל די באמירות
נאות, אלא עליו גם האחרמת ליישמן.
מבחינה מעשית פירוש הדברים, כי טל
חטא בכך, שלא עשה למען החי״ר מה
שעשה למען הטנקים !

זוהי, במובן טענה משונה, שהרי
נושא החי״ר מסור כידי אנשי
החי״ר — ואיזה טעם אחר חשוב
יותר יש לעצם קיומו של ״חילה
רגלים״ ולמשכורתם של הקצה״ר
ושל מיפקדתו ז
הנקודה החשובה האחרונה בהקשר האישי
הזה היא, שאין כל ראייה — ועד כמה
שידיעתי מגעת, גם לא מעדות שמיעה
— שטל אמנם הפריע, במשהו, נסיוגות
רציניים של אנשי החי״ד לפתח את הנוש אים
השונים שעליהם היו ממונים. להיפך,
דומני כי אולי מותר אף לומר, שאנשי
החי״ר לא ניצלו הזדמנויות שונות אשר
נפתחו להם באותה תקופה, ואשר מימושן
היה מאפשר להם לחרוג, עוד קודם ליום-
הכיפורים, מעידן .,הע׳וזי־פלוס-רימונים״.
דבר שאיננו מוטל בספק הוא, שבקרב
רפיח 67׳ ,טל הוא אשד יצר ונתן לחי״ר
את ״ההזדמנות הגדולה״ הראשונה (ועד
עתה, היחידה) להוכיח את יכולתו והתאמתו
כחי״ר מודרני — והחמצתה היתה, מרא
טוו
וחל •מים של הצנחגים עולה עו סגוו! ,1ובגנו 66׳
בבירור את היכולת האינטלקטואלית וגם
המיקצועית ההכרחית לתפקידם בראשות
החיל ! והעובדה שהיו, לפחות בחלקם,
מפקדים וגם מנהיגים קרביים טובים ומנוסים
היתד, חסרת רלבנטיות לעניין.
מתאים להעלות ״האשמות״ נגד טל

ושמא אמנם איתר טל את יה•
קליבר של ראשיו המקצועיים שד
החי״ר, אכל נמנע מהסקת מסקנות
— בלומר, מהכרזה שמפקד זה או
אחר, גם אם יכול לנצה את המצרים
כשאחת מידיו קשורה מאחרי
גבו, הרי בכד הנוגע לזירת ההתמודדות
•טל תיאוריות, עקרונות וכללים,
הוא מישקל תת-זבוב.
בהקשר זה, כי בתקופה ההיא תפיסותיו
הן שלמעשה שלטו בכיפה — ולא רק
עקרונית, אלא גם במישור היישום, כאורחי-
לחימה וכטכניקות־לחימד( ,לא כך תמיד
בתפיסות ובמעשים המיבצעיים• ,של מתן
פיתרונות לבעיות טאקטיות ואופרטיביות !
וראה תפיסת ״קו בר־לב״ ,שטל התנגד לה).
בנסיבות אלו, שבהן שימש אורים-
ותומים תורתי (לכוחזודשדה ולוחמת־היבשה)
,יש בהחלט מקום לטעון נגד
טל, שלא התריע — לפחות בהיותו ראש־אג״מ
וסגן־חרמטכ״ל — על האימפוטנציה
התורתית של אנשי החי״ר ועל כך שאינם
מתפקדים כהלכה בתחום החילי ואינם
מסוגלים להוות בר־פלוגתא של ממש
לחש״ן, שהוא החיל-״היריב״ הטבעי, תוך
הצגת האספקט החי״רי באופן הראוי והצעת
אלטרנטיבות חייליות משלהם, כשהדבר
התבקש.
אלא שאינני בטוח לגמרי כי דווקא
לכך מתכוונים אותם אנשי חי״ר, הטוענים
״טל אשם״.
ר איתי לגלוש לתחום האישים, מפני

ודטמש הצבאית, וכתוך בוהות־היבשה
•טל צח״ל.
״מחדל החרמ׳׳ש״ של צד,״ל עדיין נמשך.
התנאי-ד,מוקדם הראש-והראשון לחיסולו,
ולהפיכת חיל־ד,רגלים של צד,״ל לחי״ר
מודרני, תוך קידומו לרמת מעמדם המרכזי ^
והחיוני של חילות־הרגלים בכל הצבאות,
הוא החלפת שיוכו ד,חילי של החרמ״ש
מ״חש״ן״ ל״חי״ר״ ,תוך העברה מקבילה 1

של האחריות והסמכות חמיקצועיים זו*
מלאים לחרמ״ש ולכל הנושאים הקשורים
בו, מן החיל הראשון אל משנהו4 .
אם אנשי חש״ ן ו״וורשויות״ בצד,״ל אינם
מבינים ו/או׳אינם נכונים לקדם את כוחות־היבשה
שלנו מעבר למודל־ד,טלאים המאול תר
והארעי־מטיבעו של גודריאן, מלפני
דור-׳וחצי, ולהפוך את חי״ר צד,״ל מודרני
באמת, הרי מחובתם של אנשי החי״ר
ליזום, באורח מידי ונמרץ את ״המאבק על
החרמ״ש״ תוך פיתוח תשתית תורתית 1
של ממש לו, כ״צורת״ החי״ר הרגילה
והעיקרית, בנסיבותינו, העובדה שהדבר
כרוך בזעזוע יסודי של כל מערכת כוחות־היבשה,
רק מלמדת כי המאבק לא יהיה
קל, אבל אסור ישתמנע אותו.

בריחתם מן העיקר הקשה הזה
אד תעתועי־הסרק המסובנים של
״האיגוף האנכי״ ואד התפקידים
השוליים־כתכדית (עבורם) ,אם בי
רכי-הזוהר, שד ״המהמה המיוחדת״
,מנציחה את מחסורו שד
צה״ל היל־רגליס ראוי לשמו ומשאירה
את עיקר נטל-הדחימה, בעו
מם כלתי־פרופורציונלי, על שכם
הטנקים — עיוות אשר ביום־הבי־פורים
עדיין הסתדרנו עמו איכשהו,
ומוטב שנקבל, כאכסיומה, שלא
נוכל לחזור עד כך להבא.

— מיק תפס אמריקה י —

(המשך מעמוד )37
אלף לירות (דירה, ושותפות בעסק עם
טל ברודי) .החוזה בין מיקי למכבי תל-
אביב הוא רב־שנתי, לחמש שנים בקירוב.
מכבי תל־אביב החליטה לגייס את הסכום
האסטרונומי לאחר נסיונה המר בגביע-
אירופה, כשהחתימה אמריקאים שלא הצדיקו
את הסכומים שהושקעו בהם.
היו כאלה ששאלו, מה הניע אגודה כמו
מכבי תל־אביב להשקיע סכום אסטרונומי
כזה, כקצי־מיליון לירות? אבל מי שמכיר
את קברניטי האימפריה המכבית — עורך-
דין ידוע, פירסומאי מצליח וקבלדבניין
אמיד — ידע שהללו פעלו בתבונה. כי
עצם החזרתו של מיקי לקבוצה, הוא החזרת
הברק אליה. מה גם שמיקי הוא
המוציא־לפועל מיספר אחד של מכבי תל-
אביב. זריזותו, פיקחותו וחתוליותו מוסיפים
לקבוצה כושר־אילתור, שברגעים מב־ריעים
מכשירים אותו להטות את הכף
לזכות קבוצתו בעצמו, תוך מיספר חת־קפות־בזק.
תכונות
הלהטוטן היו גלומות במיקי בר־קוביץ
למן הרגע הראשון שבו החל את
דרכו ככדורסלן, במיסגרת בלתי־מחייבת
של בית־הספר היסודי תל־נורדאו, בו למד.
הוא פגש בכדורסל דרך מיקרה.
בוא לתל אביב עדהבילד ודרורו5דמ

בוא לבלות חופשה נפלאה בתל אביב
של טפש, בידור,בילד וקניות.
בוא עכשיו במסגרת המבצע המיוחד
תל אביב־־עיר הבילוי והנופש/
מ־ו בספטמבר עד וג באוקטובר 976ו
ותהנה מהנחות והטבות בבתי מלון,
מרכזי בילוי,תרבות,בידור וקניות
ותגלה תל אביב שלא ידעת עליה.
לשוהים 4לילות לפחות:
״ 25 0/הנחה ממחיר החדר בבתי המלון.
תלושי הנחה במרכזי תרבות,
מדור. קניות ועוד

האליל של
בי ת־ ה ספר
** ד שעלה לביתה ו /היה מיקי
י ע ילד שובב, המחפש מריבות בכל הפי
סקה.
הוא ביכר לשחק כדורגל. אחרי
שעלה לכיתה ר, עבר ללמוד בבניין שב־קירבתו
היה מיגרש כדורסל. במהרה הוא
הוכיח לבני גילו את הכישרון הטמון
בידיו. למרות שאז לא היה גבוה במייוחד
בהשוואה לבני־גילו, היה עושה ככל העולה
ברוחו, כששיחק עם חבריו, בני
קונפורטי, המורה להתעמלות של תל־נורדאו,
אמר לו :״מיקי, אתה נולדת
בשביל כדורסל. מהיום והלאה, אני אוסר
עליך לשחק כדורגל.״
כבר בכיתה ז /הוביל מיקי את בית-
סיפרו לאליפות תל־אביב בכדורסל, שבה
1נטל בית־סיפרו את הבכורה. באותה אלי פות
הוא פגש ביהושע תזין, שהפך מורו
ורבו בהמשך דרכו ככדורסלן :״ילד,״
אמר לו רוזין ,״אתה נע כמו כספית. אני
רוצה שתבוא השבוע למיגרש של מכבי.״
מיקי השיב בתמימות :״איפה זה
בדיוק?״
רוזין שיבץ את הנער בקבוצת־הנוער
של האגודה למרות שמיקי, לפי גילו,
היה צריך להופיע בקבוצת הילדים. כש נכנס
מיקי לבית־הספר התיכון־המיקצועי
שבח, כבר הלך שמו לפניו.
מעולם לא היה תלמיד מצטיין. אמו,
שושנה (״רוזי״) ברקוביץ, הערימה קשיים
על דרכו של בנה .״מיקי !״ גערה בו
אמו ,״בסוף תישאר כיתה! לך לעשות
שיעורים!״ חבריו היו עונים לה :״אם
תתני למיקי שלך לשחק, הוא עוד יקפוץ
כיתה.״ בהתעמלות היה הציון שלו .10
תחת׳ שרביטם של יהושע רוזין ו!
רלף קליין הפך מיקי ספורטאי-אליל
בזעיר־אנפין. כבר בגיל 16 הופיע בקבוצה
הראשונה של מכבי תל־אביב, ואף
זכה להופיע עונה אחת עם הענק תנחום
כהן־מינץ. את בית־הספר שבח הפך מעצ־מת־כדורסל.
ואילו, במכבי תל-אביב היה
1לאטרקציה ביגלל גילו. הכדור, הוא אהבתו
1הגדולה ביותר. עד היום אפשר לראותו
מכדרר בכל מקום, לאוו־דווקא במיגרש.
הוא גם אוהב חיזורים, ומרבה ללבוש
גופיות ספורט, שבמרכזן מוטבעת דמותו.
כבן־יחיד וכספורטאי מצטיין, שירת מיקי
ביחידה עורפית .״בצבא,״ מספרים עליו
ידידיו ״הוא עשה כרצונו.״ באחד המיק-
,ריס, כשנתבקש להתייצב בבסיסו שביפו,
הביע את התמרמרותו בפני מנהל הקבוצה,
שמואל מחרובסקי. לא עברו יומיים
ומפקד המחנה ביפו קיבל הוראה מהשליש
הראשי דאז, מתי רז, שלא ״יפריע״ למיקי
להופיע לאימונים בערבים ג״בבקרים. התברר,
שמתי רז היה אוהד מושבע של
מיקי ממכבי תל-אביב.
היום, לאחר שניסה לתפוס את אמריקה,
נמצא מיקי שוב בישראל. מדי פעם הוא
מתרפק על חוויותיו בארץ האפשרויות
הבלתי-מוגבלות .״זה היה משגע,״ נזכר
מיקי ,״לאס־ווגאס, קליפורניה, טכסס, איי
׳הוואי, זה כמו שיצאתי מחלום.״
אלפי מעריציו בישראל מצפים כבר
לראותו בפעולה. הפעם יהיה זה מיקי
טוב יותר, מלוטש יותר. להטוטן תוצרת
ישראל.
העולם הזה 2035

השכרת רכב
נא ערוך הזכונתך בהקדם ישירות
באחד מבתי המלון
המשתתפים במבצע

עוד משתתפים במבצע:
תיאטרונים

ברד מלון

הבימה,הקאמרי

ח,פאל,פלזה,רמדה,הילטוו

״אויס רנט-א-קאר־
״הרץ רנט-א-קאר
״קופל־-נהיגה עצמית

שיי ט
״המרינה״ מועדון שייט

אקטיר,גזל,קאונטדי קלוב
דבודה.גרגד בי׳ו פרק,סיני
מגדל שלום
רמת אביב,סמואל
מחול להקת בת־חר
1מוזי אוני ם

אדיב,אמבסדור עמי סיסי
קומודוד,פלורידה,מוס
אורה,שלום סנואר ארמון-
ים|בת־ים|,פנורמה |בת-ים)

מוזיאון תל-אביב
מחיאה הארץ,
מוזיאון ההגנה,
בית דבוטינסקי
בית בו-גוריו!

* * אילת, אקסצלסיור
* הגליל, אימפריאל מונופול
__ נס ציונוקריביירה,אירופה.
כפר המבביה-כפר הנופש

מועדוני לילה
המערה עומר כיאם

קניות
כל-בו שלום
סיורים בתל-אביב
אגד תיור״יונייטד טורס״ בילוי לכל המשפחה
מצפה שלום,
מוזיאון השעווה מאירלנד פרק הספארי-רמת גן,
כרטיסים למופעיסדוקוקו

להתראות ב״תל אביב-עיר הבילוי והנופש
משדד התיירות הלשכה לעדדד תיירות פגים * ה אגו ד ה לתיירות ודא-י פו * ה ת אחדות הנזלוטת-סניף ת־א

בקאונטרי קלוב ובמלון רמת־אביב — פרט לחגים.

הזמן כברעתה
מקום למודעות בגיליון

רא ש
הענק

השנה

העוו! 0מ ד

מיסות ..שיוני מתנה
לרביעייה מתראביב
ארבע מיטות תינוק הוענקו לרביעית
בני משפחת ערמי אשר נולדה בתל״
אביב.
המיטות, מתנת חברת ״שילב — שווק
ישיר לבית היולדת״ ,הוענקו כמחווה
של עזרה לאם הצעירה שזו לה לידתה

הראשונה.
במעמד הענקת המתנה בבית היולדות
הקריה בתל־אביב הודה מנהל
בית היולדות לגברת שושנה אורן, מנהלת
״שילב״ ,על יוזמתה. ופעילותה
לעזרת אם הרביעיה.

קולנוע סרטים איך גבלו סובבי

החל מיום ד 7ו.?.ו יופעל מודיעין ״דר
לשרות קהל הנוסעים.
רצונך לדעת על לוח הזמנים, תדירות השרות,
קווי הנסיעה -

פנה למודיעין ״דך
טלפון 244514 :

אם מוקדש הפעם מקום נרחב מן הרגיל
לביקורת על הסרט גייבל ולומבארד,
אין זה משום ערכו המייוחד של סרט זה,
אלא משום הביזיון שיש בו לשתיים מן
הדמויות המרשימות ביותר שהיו לתעשיית
הקולנוע האמריקאית מעודה.
את קלארק גייבל, דומה, אין כלל צורך
להציג. הוא היה אחד ויחידי במינו, אולי
הכוכב בעל האישיות הגברית ביותר שידע
הקולנוע. ולמי שהשוביניזם המיני עשוי
להפריע לו, אפשר להוסיף שגייבל גילם
סמל זה על כל החיוב והשלילה שבו. אשר
לקארול לומבארד, היא היתד. אחת הקו־מיקאיות
המופלאות ביותר של בד הקולנוע,
אשד, יפהפיד, משוחררת מכל מעצורים
על הבד, שהיתה מסוגלת להוביל
סצינות אל אבסורד מוחלט בטיבעיות
מושלמת, ולירות את שורות הדיאלוג
שלה מן המותן, בסיגנון שאיש עדיין לא
הצליח לחקות.
והנה בא סידני פיורי, במאי המצליח,
בכל סרט להשכיח יותר ויותר את ההבטחות
שנשא פעם בתיק איפקרם, והופך
שני ענקים־קולנועיים אלה לבובות עלובות
ומגוחכות לחלוטין. ואשר לסיפור-

סילוף היסטורי. אשר לדיוק ההיסטורי,
נדמה כי השניים החליטו שאין לו
כל חשיבות, וכי אפשר להעמיד הכל על
הראש. כך, למשל, לפי לוחיות הזיהוי
שעל אחת המכוניות, ניתן לחשוב שגיי-
בל ולומבארד נפגשו לראשונה ב־,1936
כשהיא כבר כוכבת ידועה והוא אלמוני.
לידיעת המעוניינים, גייבל זכה שנתיים
לפני־כן בפרס האוסקר (על זה קרה בלילה
אחד) ,השתכר 4,000 דולר לשבוע, והחזיק
כבר חמש שנים בעמדת מפתח בסרטים.
תוך
כדי הסרט, נרמז כאילו מן הרגע
שבו החלה פרשת־האהבים שלהם, לא
נפרדו עוד השניים אף לרגע. האמת היא
שכל אחד מהם ניהל חיים פרטיים משלו,
וגייבל נעזר לא פעם בשירותי נערות
בשכר (אם להאמין לביוגראפיה, הנושאת
שם זהה לסרט, אבל מהימנה הרבה יותר,
מאת וארן האריס).
מישפט דיכה. אשר למישפט־הדיבה
אשר גרם, בסופו של דבר, לדיברי הסרט,
לאיחוד הרישמי בין השניים, אחרי ש־קארול
לומבארד העידה מעל דוכן העדים
כי בילתה כל לילה במשך שש הש נים־
האחרונות בהברת גייבל (עובדה מצוצה
מן האצבע בין כה וכה) ,ובכן: מיש-
פט כזה באמת נערך, אולם שנה לפני
הסרטת חלף עם הרוח, ולא לאחר־מכן.

נושבע בבוקר עד שבע בערב

המחוקה ויחסי ציבור

שואם ים לחרנקדם?
בקורס קצר-מועד ( 6.9עד )23.9תלמדו

באולפן גרג (בר־קמא).

קצרנ 1ת
עברית ו/או אנגלית
הרשמה :
הצלחה מובטחת !
ת ״ א: וייצמן ( 22 פינת ארלוזורוב)
(הכתובת חדשה — ואין עדיין טלפון !)

פלקטים
ותמונות ־
הדבקה מקצועית
על לוחות עץ
/,לו טו ס ״ ,אלנני ,101ת״א
טלפון 295130 :

מחיר העמוד לפירסוס

העו^ס והיה
הוא ר ק 2880ל״י

שחקנים ג׳ץ קלייכורג וג׳יימס כרולין כ״גייכל ולומכארד״
אומללים לחלוטין
האהבה שלהם, שנמשך קרוב לשבע שנים
מחוץ לחוק, ועוד שלוש במיסגרת החוק,
כפי שהוא מתבטא בסרט זה, הרי אפילו
סיפור אהבה של אריך סיגל נראה לידו
כרומיאו ויולית.
חולף עם הרוח. ראשית, מדובר ב שני
כוכבי קולנוע; אבל פרט לצד הרכילות,
הבזוי ביותר של מיקצוע זה (מה
יגיד ההמון על מעשים בלתי־מוסדיים של
אליליו, או כיצד מתנכלים מנהלי אול פנים
גדולים לאהבה אמיתית) ,קשה למ צוא
בסרט אף רמז לעבודתם הממשית.
אם רואים את גייבל, לשניה, מצטלם בחלף
עם הרוח, הרי זה רק כדי להוביל
את המצלמה אל לומבארד הקנאית, שצופה
מן הצד בסצינות־האהבה׳ של אהובה.
ואם לומבארד שקועה באמבט־קצף
בסרט משלה (שאיש אינו טורח לזהותו),
הרי זה כדי להוכיח שגייבל היה קנאי
לא־פחות, ובא גם הוא להציץ.
מה העסיק את השניים מבחינה מיק-
צועית׳ המאבק על מעמדם בעיר-הסרטים,
הסרטים שהם עשו, או הסיבות לתהילתם,
כל זה לא היה חשוב כלל לתסריטאי בארי
סנדלר ולבמאי פיורי.

צבע מבקבוק
העולם הזה 2035

באותו מישפט, כמו בסרט, הואשם גייבל
כי הוא אבי בתה של אשה אלמונית. מה
ששכח הסרט הוא, כי אותה אשד, היתד,
אנגליה שעד למישפט לא עזבה את מולדתה,
וכאשר הוגשה התביעה היתד, כבר
בתה בת 13 שנים. כלומר, לא היה. ל-
קארול לומבארד ממילא על מה להעיד,
כי לא הכירה את גייבל באותה תקופה.
העדה היתה אשד, אחרת, שחקנית מבוגרת
מן הכוכב, שעימר, חי בטרם התפרסם׳
ואשר הופיעה על דוכן העדים
והעידה כי גייבל לא עזב כלל את ארצות־הברית
בשנה שבה הואשם כאילו ניהל
יחסי־מין באנגליה עם התובעת.
ולבסוף, סצינות הפתיחה והסיום: גיי-
בל מגיע לשדדדהתעופה במדי קצין חיל-
האוויר, ושם מבשרים לו על התאונה שבה
נהרגה רעייתו, קרול (אגב, אין בסרט
רמז לנישואיהם או לחייהם המשותפים
יחד. אחרי הנישואין) .למען הדיוק, גייבל
התגייס לחיל־האוויר שיבעה חודשים ל-
שהתפוצץ המדנבורג (חן, תל־אביב, אר־צות־הברית)
— סירטי־האסונומ
מגיעים כאן לשיא חדש טל אבסורד
ואיוולת, באשר בסופו של סרט שעלה הרגה מיליונים
של דולרים ושל מאמצים, והמתיימר להיות שיחזור היסטורי
של מאורע אמיתי, בא הווידוי המרגש: לא ידוע אם
העובדות היו אומנם בפי שטרח הסרט לספר במשך שעתיים.
אולי הבל היה בבלל אחרת. אבל זוהי אפשרות שצריך
לקחתה בחשבון.
המתמצא קצת בתולדות התחבורה האווירית, יזהה,
מאחרי השם הינדנבורג את הצפלין המפורסם, פאר התעשייה
האווירית הנאצית, שביצע מסעות״פאר מעל לאוקיינוס
האטלנטי בשנת ,1936 אולם עלה באש שעה שנחת, במסעו
הראשון לשנת , 1937 בארצות־הברית. הדליקה אירעה בשל
מילוי המימן של מיבלי הצפלין, גז דליק שהוצת על״ידי
מבת ברק (זוהי הגירסה הרישמית) ואולי על־ידי חבלה
(גירסה לא מאושרת ולא מובחת, שאימץ לעצמו הסרט
עד לדקה אחת לפני הסוף).
לדיברי הסרט, השמועה על חבלה אפשרית התפשטה
עוד לפני המראת המטוס, ומשום כך צורף לטיסה זו קצין״
ביטחון מיוחד אשר, בבל הגרמנים הטובים, בז לנאצים
והשפיל את איש־הגסטאפו־התורן בטיסה. רוב הסרט מוקדש
לטיסה עצמה, כאשר אוסף הטיפוסים הסטנדרטיים
(הרוזנת שירדה מנכסיה, איש־העסקים הטרוד, האמן
המאוהב עם אשתו הטרייה, ובו׳) ,נראים שטוחים, עלובים
וחסרי־עניין יותר מתמיד. אם יש גיבור בסרט כלשהו, הרי
זה אותו אידיאליסט שמתבונן לפוצץ את הצפלין בהומניות
רבה( .מבחינה זו ראוי הסרט לעיטור מייוחד מטעם אירגוני

צפלין עולה באש — כל הנאצים טובים
הטרור) ,ואילו הנבלים הם שניים: איש־הגסטאפו הרוצה
לברר, בכוח, את מקום־הימצאו של מיטען חומר״הנפץ
מפי המתנקש, והמימשל האמריקאי, שאינו מספק לגרמנים
הליום בלתי־דליק תחת המימן המסובן.
החלק המרשים היחידי בסרט זה הוא מראהו של
הצפלין העולה באש (בשחור־לבן) ,מראה המנסה להקנות
ממד תעודי כלשהו לבועה דימיונית זו, המפוצצת את עצמה
עט הכותרות הסופיות.

תמרוק* אלברט שחקן גייכר*
אישיות גברית

שישים שנות תהילה (גורדון,
תל־אביב, אנגליה) — שישים־
ושלוש שנות מלכותה של המלכה
ויקטוריה, היו עמושות אולי תהילה, אולם 38 השנים
שחלפו מאז יצא טרט זה לאור, עימעמו במיקוצת את
תהילתו־שלו, של הבמאי הרנרט וילקוקס שעשה אותו,
ושל אנה ניגל, רעייתו, המופיעה כאן בתפקיד הראשי.
כיום, הדרך היחידה להתייחס לסרט כזה היא לראות
בו פארסה אדירה על סרטים היסטוריים למיניהם, ועל
סידרות הטלוויזיה שצצו בעיקבותיהם. מה שאינו מוטל
בספק: היסטוריה, מן הסרט הזה, אי־אפשר ללמוד.
כך, למשל, מוצגת כאן ויקטוריה כפרגית בתולה וקאפ־ריזית,
שאילולא בעלה הנבון, הנסיך אלברט (אנטון
ואלברוק) ,היתה מטילה את בריטניה הגדולה היישר לתוך
תהום הנשייה. בכלל, המשברים היחידים הראויים־לציון
בכל התקופה המתוארת בסרט, הם אותם שקורים בין
אלברט לויקטוריה. הגיבור האמיתי של הסיפור כולו הוא
אלברט, הנסיך הגרמני שהאנגלים כפויי־הטובה שנאו מבלי
להעריך נכונה את מסירותו וכישרונותיו. למעשה, אם
להאמין לסרט, מת הנסיך מצער על שכך התייחסו אליו,
ולא מן ההצטננות שחטף כאשר יצא ליישב שערוריונת
שבה היה מעורב בנו־בכורו (וזה ידוע היום כבר לכולם,
אחרי שידור הסידרה הטלוויזיונית אדוארד השביעי).
בן זה, וכמוהו שאר ילדי הזוג, הם בסך־חכל איכות
מבוטלת, משהו שצריך לספור מדי בוקר כדי לראות אם
לא הסר במלאי (כידוע, היו להם תישעה ילדים) ,והיחידה
שמצטיירת איכשהו יותר מצל, היא הבת הבכירה, ויקי,
מי שעתידה היתה להיות אמו של הקיסר וילהלם השני.

וילקוקם ונייג׳ל — כל המלכים טובים
סופו המעשי של הסרט בא עם מותו של אלברט, וזאת
למרות שיקטוריה המשיכה למלוך עוד 40 שנה לאחר־מכן.
אבל מה טעם במלוכה ללא סיפור־אהבה ן
כבדיחה, זה די משעשע. המתיקות הנוטפת כדבש,
והנחמדות המתחנפת, הולמים להפליא את כללי ה״אופרות
הסבוניות״ .אלא שבינתיים נהוג כבר להגיש את הסבון
לבית הצרכן, על מסך קטן עם כל הנוחיות. ככת זה,
הזמנים משתנים.

,שחקנית לומבארד
קומיקאית מופלאה

להקה צבאית. כל מה שניתן לומר לזכותו
הוא שאוזניו זקופות, באוזני גייבל, תודות
לאמצעי־איפור פלאסטיים. אשר לג׳יל
קלייבורג, היא אומנם בלונדית (מן הבקבוק.
ציבעה הטיבעי הוא חום) ,אבל רחוקה
כל-כך מן הפיקנטיות והשנינות של
לומבארד, עד שבמיקרה הטוב ביותר היא
מעוררת רחמים. די לראות את להיות או
לא להיות, כדי לעמוד על התהום שבין
החיקוי למקור.
זאת, בתנאי שיש מי שהדחף הפנימי
שלו חזק עד־כדי-כך שאינו יכול לעמוד
בפיתוי שבראיית החיקוי, מעשה שהוא
מיותר בהחלט- .

אחר־מכן, עבר זמן רב עד שהגיע לדרגת
סרן, ואשר לציפייה המתוחה בשדה־התעו־פה,
לחדשית ממקום התאונה — עובדה
ידועה היא שגייבל נסע בעצמו למקום,
ולא המתין להודעות דרמאתיות מתחת
לסככה.
אמצעים פלסטיים. ואם לא די בכל
הביזיונות הללו, הרי שני השחקנים ש נבחרו
לתפקידים הראשיים נראים אומללים
לחלוטין. ג׳יימס ברולין ( .אולי זוכר
אותו מישהו, כעוזרו הנאמן של דוקטור
ולבי בטלוויזיה?) מתאמץ כל העת לעשות
פרצופים דומים לגייבל, אבל הוא עצמו
הודה כי העדיף ללמוד מסרטיו הגרועים
של ״המלך׳ .עיוותי פניו עומדים ׳בהחלט
ברמה דומה להופעת־חאלטורה של

חוגה ליאות :

* בתפקיד רט באטלר בסרט ״חלף עם
הרוח״.

תל אביב — קן הקוקייה, להיות או
לא להיות, חשיבותה של אהבה. .

העולם הזה 2035.

ת ד רי ך
ירושלים דאדא.

חיפה

קן הקוקיה, אידי אמין

-קן הקוקיה.

תל אביב

חשיבותה של אהבה
(סיסמה ,2צרפת) — סיפור-אהבה בין
צלם לשחקנית-קולניוע, בתוך שאול התחתיות
של שולי הבוהימה הפאריסאית. סרט
מעונה, בלתי-רגיל ומדכא, מבויים ומשוחק
להפליא. עם דומי שניידר ופאביו טסטי.

האיש שרצה להיות

מלן* (רמת־אביב, ארצות־הברית) —
סיפור-ההרפתקאות של דודיארד קיפליגג,
על שני סמלים בריטיים המחפשים אוצרות,
בסוף המאה הקודמת ,׳שומר על קיסמו
וזוכה במוסר־השכל מודרני בבימויו של
ג׳ון יוסטון. עם שון קוברי ומייקל קיין
בתפקידים הראשיים.
אנשים יפים (אורלי, דרום־
אפריקה) — סרט תיעודי על החיות

המאכלסות את מידבריות מערב־אפריקה,
תוצאה -של עמל רב וסבלנות ניכרת, מציג
את החיות באהבה ובאנושיות רבה. למבוגרים
וילדים.׳

ירושלים
קן ה קו קי ה (מיטשל, אר־צות־הברית)
— עימות בין מתחזה כמטורף
לבין אחות־דאשית בבית־משוגעים הופך,
בידי הבמאי מילוש פורמן, משל על דיכוי
הפרט על-ידי המימסד. ג׳ק ניקולמון בתפקיד
חייו.

חיפה
**•¥חייל ככחול (תן, ארצות־הברית)
— מילחמות האינדיאנים מוצגות
מן הצד השני של המיתרס — כמעשה
רצח המוני ושיטתי של לבנים המחסלים
את אדומי־העור. סרט־מחאה באופנת שנות
ד60 במאי: ראלף נלסון.

במדינה

״גוטקס״ 1977
ד ר כי חיים
המיליונר המיסעדן

אהרי יציאת מצרים
ואוגדן הרכוש — כא
שבט פיס לישראל
וסתה מיסעדה ביפו
חבורת הביריונים הסתובבה, בחסות דד
חשיכה, בעלייה המובילה אל הכיכר ביפו

לקצב תופי הגרנגל האפריקאי והסמבות הדרום־אמריקאיות הוצגה הקולקציה החדשה
של ״מטקס״ לשנת .1977 מערכות הלבוש בהשראת הקסם הים־תיכוני והאקווטיקה
הדרום״אמריקאית תוכננו ועוצבו ע״י גברת לאה גוטליב. אירוע אופנתי זה, בחסות
מר חיים בר־לב, שר המסחר והתעשייה, היה המופע המרשים ביותר שידעה האופנה
הישראלית: שורה של דוגמניות מצרפת ובראשן לואיס השחרחורת ״הישראלית״,
הציגו מערכות של בגדי־ים, שמלות, ביקיני וחליפות מרהיבות ביופיין ואקזוטיות
במראיהן — בססגוניות של צבעים, כשאת שיא ההתפעלות עוררה מערכת ה״חמסה״
(בתמונה) שחתמה את הערב לקול מחיאות הכפיים הסוערות של הקניינים מחו״ל
ונציגי משרד המסחר והתעשייה.

יקרם החוק הני1רא !8
מבדו זכויות האום!
הממשלה והמימשל הצבאי ממשיכים. להפר את החוק הבינלאומי
ולפגוע בזכויות האדם בשטחים הכבושים. דוגמאות אחדות מן השבועות
האחרונים —
• השלטונות הטילו מס ערך מוסף על תושבי השטחים, למרות
שהחוק הבינלאומי אוסר על המעצמה הכובשת להטיל מסים על האוכלו־סי
ה בשטח הנכבש ;
• השלטונות החליטו להפקיע שטחי קרקע נוספים באיזור ירושלים
׳המזרחית, בבית־ג׳לה ובעזריה, למרות שהחוק הבינלאומי אוסר על
המעצמה הכובשת לתפוס קרקעות בשטחים הנכבשים;
• באחרונה פוצצו שני בתים ונאטמו שניים אחרים בכפר אל־זאויה,
בעקבות מעצרם של 4צעירים. החשדות נגדם טרם הוכחו וכבר נענשו.
ולא רק הם נענשו אלא גם בני משפחותיהם שהם חפים מכל פשע בעליל.
השלטונות ממשיכים בשיטת הענישה הקולקטיבית ;
• זו השנה השלישית שעדיין נמקים בבתי־כלא כמה עשרות אישים
מהגדה המערבית כעצורים מינהליים — ולמעשה כבני־ערובה ;
• בכלא שכם נרצח האסיר ח׳דר נימר, ע״י פושע פלילי ומסתבר
היום שהנרצח וחבריו האסירים הפוליטיים — התריעו זמן רב בפני שלטונות
הכלא שהרוצח מאיים עליהם ונושא בגלוי סכין גדולה. שלטונות הכלא
לא נקטו בצעדים הדרושים למניעת הרצח, ובכך אחריותם ;
• במשך שבועות הסתירו מן הציבור — את דבר הריגתו ממארב
של תושב הגדה המערבית, בידי שלושה מתנחלים ממבוא־חורון ;
• על העתונאית רימונדה אל־טויל מרמאללה, הוטל מעצר־בית
שרירותי, תוך הפרת זכויות האדם וחופש העתונות.

עד מתי יסבול הציבור את הפרות החוק הבינלאומי
והאמנות הבינלאומיות ע״י ממשלת ישראל בשט חים
הכבושים? עד מתי ינתן לשלטונות להפר את
זכויות האדם?
סוף אוגוסט 1976

הליגה לזכויות הארס והאזרח
ת״א — ת.ד14192 .

האב לבנו ג׳קי 30 שלמד במלון תדמור
את סודות הגסטרונומיה. שלושת אחיו של
ג׳קי, אבי ( )27 יוסי ( )21 ויצחק 31 חבשו
על ראשיהם את השביסים הלבנים הגבוהים,
והתייצבו לצד המיליונר־הטבח ויקטור פיס.
כולם טבחים, וגם מלצרים. הכל נשאר
במישפחה. הם טוענים שמי שיודע לבשל,
יהיה גם המלצר הטוב והיעיל ביותר, ברגע
שיגלה ללקוח כי התפריט כולו מעשה־ידיו.
חלפה שנה, ואנדרומדה עמדה במיבחן.
המיליונר נשאר טבח, ובניו הצעירים לא
נסעו לשווייץ. אך קרב חדש ממתין לו

ג׳קי פים בפעולה
יציאת מצריים
העתיקה המשוחזרת, לפתע הבחינו אנשיה
כי על הגיבעה, בין העצים, מסתתרת מיס-
עדה מוזרה. נראה שגם שמה המשונה,
אנדרומדה, דירבן אותם להיכנס, כדי לעשות
קצת ״שמח״.
הם התיישבו סביב שולחן אחד, לאור
נרות, ולא חשו בנוח. מייד הגיע עליהם
מלצר, והחבר׳ה ביקשו משהו לשתות. המלצר
אותת למלצר שני, ואחרי זה הגיע גם
מלצר שלישי, ורביעי. מאחוריהם התייצב
הטבח, ובחיוך חביב הסביר לאורחים כי
אינם יכולים לקבל משקה ללא אוכל, וכי
בפעם הבאה רצוי מאד שיבקרו עם בנות־זוגם,
כפי שמקובל במיסעדת אנדרומדה.
צלילי המוסיקה היו רוגעים, וחיוכיהם של
חמשת עובדי המיסעדה, שעמדו בשורה,
עיצבנו את החבר׳ה עוד יותר. הם קמו
והסתלקו. לא נשברה אפילו צלחת אחת,
ואיש לא נקף אצבע.
לא צ רי ף עז ר ה. אפילו כשקורה פעם
שמגיעים למיסעדה אורחים בלתי־ רצויים,
ויקטור פיס אינו זקוק לעזרה מבחוץ. לא
מטלפנים למישטרה, ולא מחזיקים שומרים.
הכל מובטח על־ידי המישפחה: בישול,
הגשת האוכל, ניקיון, שמירה, יחסי־ציבור.
השבט פיס הגיע לארץ ממצרים, כולם
בעלי אזרחות איטלקית. פיס האב, כיום בן
,56 חיפש תחליף לג׳וב הקודם שלו: מיל יונר.
במצריים היה לו בית־אריזה עם 400
פועלים. השאלה שהתעוררה בפניו היתה:
לאן לנסוע כדי להתחיל מחדש. אחיו של
ויקטור נסעו לשווייץ ונכנסו לעיסקי הבורסה.
ויקטור לקח את חמשת בניו, ונסע
לישראל.
האב והבנים שהו בקיבוץ גיבעת־ברנר
משך ארבע שנים. הבנים למדו, חלקם
סיימו את בית־הספר התיכון וביקשו לנסות
את מזלם בעיר הגדולה. האמת היא שה חמישה
חלמו כל העת לעבור ללוז׳אן שב־שווייץ
שם התבססו אחיו של ויקטור פיס
אחרי יציאת מצריים הפרטית שלהם.
הכר נשאר כטישפחה. רקטור, האב,
נאלץ להיפרד מעל החיים השקטים בקיבוץ,
כדי למנוע שבניו יתפזרו. בגיל 55 שוב
יצא המיליוגר־לשעבר להרפתקה, והציע
לחמשת בניו להיות שותפיו. ארבעה השיבו
בחיוב, ורק החמישי יצא לחו״ל.
השבט שיפץ בכוחות עצמו אולם־ענק
באחד הסימטאות שליד השעון ביפו, וכך
נולדה מיסעדת אנדרומדה. את ההגה מסר

באופק. בעליה הצעירים של אנדרומדה
מבקשים להפוך אותה למקום שאפשר יהיה
גם לסעוד ולרקוד בו, ולהכניס קצת רומנטיקה.
הם רוצים להחיות את הנוסטאלגיה
של שנות השלושים.

ד ר כי אדם
המצחיקים עול אילרו

מיש? חייט עזב קאריירה
מבטיחה בצרפת והחליט
להיות חלוץ — באירת
״הוא מקבל את פני אורחיו כשהוא לבוש
בגלימה ציבעונית ארוכה, יחף, וכובע־קש
מאוזן על ראשו.

מישל הייט כפעולה
יציאת צרפת
זהו מישל הייט, המנהל החברתי של
מלורמועדון הסלע־האדום באילת. הוא
מחליף, בתפקיד זה, את משה ינוקא, ותפקידו
העיקרי הוא לבדר. והוא עושה זאת
לא במושגי הבידור המוכרים בארץ. זהו
(המשך בעמוד )44
העולם הזה 2035

?ה היה הווו 01 הו ר שהיה
גיליון ״העולם הזה״ ,שיצא לאדר לפני • 25 נזנח כדיו? ,ניתח
ככתפת־פרשנות מצולמת ( 3עמודים) את המצב כין הגושים —
תהת הכותרת :״פטאליו — לשלום או למילחמה?״
כתכה מצולמת נוספת היתה כיסוי פשטיכל־דמחולות, שנערף
באמפיתיאטרון של קיבוץ דליה. כין הכולטים שכמשתתפים, ניתן

למצוא את אילקה ואכיכה והכוריאוגרף ג׳רום רוכינם.
שער הגיליון הוקדש ללהקת רקדנים כפסטיבל המחולות.

מדוע פוטר מבקו־הסוננות הדיר אמיל שמורק? * לבון
גולדה מאידסוו השתיקה את
עוזר ועיסק מרידוד
הצירים בקונגדס וניהלה את הדיונים באידיש ואנגלית
העם התזווחת
!מה היה קורה אילו הקו אסירי בית־הסוהר
בתל־מונד מכוננים את עצמם
כבית־דין, שופטים את השוטרים והשופטים
שהביאום למקום־מגוריהם הנוכחי י
מחבר מחזות היתוליים, שירצה להשתמש
בעלילה זו לחיבור מחזה בשביל המטאטא
* ,תהיה לפניו עתה דוגמה מציאותית:
פרשת הד״ר אמיל שמורק, התעשיין
הלודז׳אי שהפך ראש מוסד־הביקודת של
הסוכנות היהודית.
ד״ר שמורק גילה גניבות, מעילות, סדרים
מפוקפקים. אם־כי הדברים אינם נעימים
לאדם שתרם מכספו לקרנות הסוכנות, אין
בהם כשלעצמם משום אסון. גניבות ומעילות
עלולות לקרות בכל מוסד, שעוברים
דרכו כספים כה רבים. האסון האמיתי בא
רק אחרי הגילוי: התגלותה של התנוונות
מוחלטת במוסר הציבורי במדינה.
במקום לפטר מייד את האשמים, במקום
להניע את האחראים במישרות העליונות
להתפטר, החלה רדיפה כללית אחר הפושע
האמיתי: המגלה בכבודו ׳ובעצמו.
בעיקר נתעוררה חמתם של הנאשמים,
על העיתונות, שמילאה בפרשה זו את
תפקידה האמיתי. ראשי הסוכנות סברו,
כנראה, שהיה זה עוול להביא לידיעת
הרבבות המשלמים את הכסף, מה נעשה
בכספם.
בסך־הכל היתר, פרשה זו מהדורה שנייה
של פרשה דומה, כשד״ר זיגפריד מוזס,
מבקר־המדינה, מסר את הדו״ח שלו,
שהסתנן גם הוא לעיתונות. כאז כן עתה,
לא נרעשה דעת-הקהל, עברה על העניין
בחיוך סלחני. חיוך שעלה בכמה מאות
אלפי לירות.
דוגמה שנייה לאותה התנוונות מוסרית
ניתנה לקהל במישפט הימאים בחיפה. אחד
העדים העיד, כי אומנם העזה חברת שוהם
(צי״ס) ,חברה השייכת לממשלה ולהסתדרות,
לשלוח אונייה לקפריסין כדי להעלות
עובדים יווניים, שישברו את שביתתם ישל
המלחים העבריים.
גם כאן אין אסון במיקרים עצמם: כבר
קרה בעולם, שחברה תנסה לדכא בכוח
שביתה מוצדקת, או שאיגוד ׳מיקצועי בעל
אופי מפוקפק יסייע בידי החברה. העובדה
המזעזעת היא -שמזכיר האיגוד המיקצועי,
שנפל עליו צל כה אסל, יופיע במישפט
כתובע מטעם ההסתדרות, במקום להסיק
את המסקנות ולהעלות את העוגן במהירות
האפשרית. אולם ההסתדרות לא נזדעזעה,
הימאים אמיצי־הלב הוסיפו להיות האשמים.
הכנסח המיפדגה השלישית: צברי
41 הח״כים החדשים, המרכיבים — עם
79ח״כי הכנסת הראשונה — את הכנסת
השנייה, לא חוללו מילבד השיינוי הפוליטי
שבו בולטת התגברותם של ד,צ״כ (ציונים
כללים) והח״כים הערבים• ,שינוי רב בהרכב
הכנסת.
כשם שהיו 11 נשים בכנסת הראשונה,
כן נמצאות גם בכנסת השנייה 11 נשים.
לא השתנה גם גילו הממוצע של ח״כ:
* המטאטא — התיאטרון הסאטירי־צולף
של אותם ימים.

• 50 שנה. מה •שכן השתנה: מיספר ילידי-
הארץ בכנסת, שאליהם נוספו שלושה (17
במקום ,)14 וזה בזכות הח״כים הערביים
שהפכו בכך את מיפלגת הצברים השלישית
בכנסת (אחרי מפא״י וצ״כ).
תופיק טובי עדיין נ-שאר צעיר הח״כים,
בן ,29 והרב יהודה לייב הכהן מיימון(שלא
היה מועמד לכנסת השנייה) מסר את
מקומו, כזקן הבית, לח״כ הצ״כ, מי ישהיה
מנהל הגימנסיה העברית הרצליה, הד״ר
חיים בוגר(שוב) בן ה־.74
מק״י איבדה זכותה להיקרא הסיעה
הצעירה ביותר (גיל ממוצע 35 לערבים
הדמוקרטים •של סייף־אל־דין אל־זועבי —
גיל ממוצע .34 :מפא״י ירשה את מקום
סיעת הספרדים כזקנת הסיעות בכנסת.
גילם הממוצע של 39 הגברים בין ח״כי
מפא״י 54 :שנים.
בחירוח חסרים: דוצחים !אנסים
מסביר הניו סטייטסמן אנד ניישן, השבועון
הבריטי השמאלי הקיצוני, בנתחו
את סיבת עלייתם של הציונים הכלליים
בבחירות האחרונות בישראל: העלייה הביאה
לארץ ״אלפי אנשי השוק־השחיור מגרמניה,
מבריחים מדמשק, סוחרי וגנבי־סוסים
מתורכיה, רומנים מיקצועיים, בריונים
ממארוקו, נערי־ביליארד מקאזבלאנ־קה,
מחליפי-כסף משנחאיי, אזרחים בריטיים
•שלא יכלו ליישב את חשבונותיהם
עם גובה־המיסים של הוד־ימלכותו, מועלי-
כספים מכל הארצות •שאי-אפשר להסגירם
לארצות־ימוצאם, סריסורי-קרקעות, מתווכים
לדבר־עבירה, רוכלים, שחקני-קלפים, ספסרים,
וחנוונים ישרים...״
על החתום: סופר העיתון, סמואל רול־בנט,
תל־אביב.
המשק ביקוד שני נחפש
כשיעקב (ארוכה הדרך לחרות) מרידוד
הגיע, לפני ארבע שנים, במיכל־בנזין
לאדים־אבבה, בירת חבש, לא חלם בוודאי
•שיחזור ל־שם כנציג מיסחרי של חברה
גדולה לאספקת בשר לישראל. במארס
1947 הסתתר בבירת־חבש ת״טרוריסט״
המסוכן, שברח ממיבצר אסמרה, שעה
שאנגליה נאלצה להפעיל את מלוא המכבש
הדיפלומטי כדי לאלץ את הנגוס *,
היילה סילאסי, להסגיר לידיה את אויבה־בנפש.
בגבול אריתריאה הוסגרו מרידור
וחבריו• ,שהוטסו למחנה גילגיל בקניה.
יעקב מרידוד חזר ב־ 1951 במטוס ל-
אדיס־אבבה (בלי •שמירה בריטית) ,ונתקבל
בכבוד רב. החוזר לא היה מרידוד, מפקד
אצ״ל, אלא מרידוד, חבר הכנסת הראשונה
והשנייה, ומנהל חברה מיסחרית עם הון
•של מיליון וחצי דולר.
מצוקת־הבשר בארץ הגיעה לשיא. ארגנטינה,
ספק־הבשר העיקרי לעולם, סגרה
את נמליה ליצוא הבשר, וישראל תישאר
שבועות ארוכים ללא בשר• .שבילי חבש
ואריתריאה נהירים למרידור, ועדרי הבקר
והצאן העצומים, הרועים בערבות הנגוס.
הולידו במוחו את הרעיון: למה לא לנצל
את עודפי הבקר בדבש לצרכי אוכלוסיית
ישראל י
מרידוד נסע לשווייץ. רעיונו מצא לו
תומכים. חברה •שווייצית לקירור הצטרפה
לשותפות, בהציעה את מכונותיה להקמת
בתי-קירור בחבש ובאילת. חברה שנייה
נתנה את הדולרים הדרושים ושר־החקלאות
• תוארו הרישמי של היילה סילאסי, קיסר
אתיופיה (חבש) היה ״נגוס נגוסטי״ —
״מלך המלכים.״

״העולם הזה׳׳ 722
התאריך 30.8.51 :
פינחס לבון חתם במו־ידיו על החוזה
לייבוא של 10,000 טון בישר מחבש, תוך
•שישה חודשים.
מכתבי עיתוזות אחראית
לאחר הפולמוס שנערך בין ברכה חבס
ואורי אבנרי, בעניין הוויכוח שהתקיים
בגדוד הצופים• ,שבט הכרמל, הייתי מעוניין,
כאחד המשתתפים באותו ויכוח להעיר
מיספר הערות.
״ימה רצונו של הקורא״ לעומת ״מה
דרוש לו״ — אלה הן •שאלות השנויות
במחלוקת בין ישני העיתונאים הנ״ל. לא
אגלה סוד אם אומר •שרוב קוראי העתון
הם בני״נוער. ונוער יזה עדיין אינו יודע
מה טוב לו. נכון הדבר שהעולם הזה
מצופף את •שורותיו יותר מכל עיתון
אחי• אד איזו חכמה ובינה מסתתרות
באותיות הקטנות הללו?
״העיתונאי באולימפוס,״ כקובע מה טוב
ומה רע לקוראים ״בורים ועמי־ארצות״:
לדעתי המצב הוא טוב יותר מאשר כש־קורים
״בורים ועמי־הארצות״ יגידו לעורך
מה לכתוב להם.
עלי להעיר שהעורך הכריז אצלנו, כי
הוא מתנגד ל״אלפיזם וכך לא נכונה
השמועה של ברכה חבס, כאילו הוא מנהיגם•
אני גם לא הרגשתי ב״נאום אנטי-
ציוני.״ העורך אמר •שהעולם הזה משתדל
להיות נאמן עם המציאות, לא בעיתונים
אחרים, המגדירים את מך ינת־יישראל כבחורה
השותה מתוך כד מים בלב המידבר.
אלא. גם ישראל היא ארץ כשאר המדינות•
גם אצלנו יש גנבים, רוצחים, ו...
איני מחוייב כמובן להסכים עם העורך,
אך איני מוצא בזה סימנים לנאום ״אנטי־ציוני״
.נראה •שמי •שסיפר זאת לברכה
הבס לא דייק במיקצת, ובכך אין להאשים
את ברכה חבס.
יגאל לו 0יף ,*:אחוזה
אנשים 9כאשר שרת-העבודה המפא״יית,
גולדה מאירסן־ן ניהלה את ישיבות
הקונגרס, הצטיינה בשתי תכונות: השתקת
הצירים הפטפטגייס, אי־שימוש במנגנון
התירגום הסימולטני. את ישיבותיה ניהלה
בשלוש -שפות: עיברית, אידיש, אנגלית.
י• לבסוף הושלמה השתלבותם •של
נציגי המדינה בשרשרת מפא״י. אחרי
שציר ישראל בארצות בנלוכס, משה
עמיר, הודיע בחודש האחרון על הצטרפותו
למיפלגת־פועלי־ארץ־ישראל, חשה
החוליה החסרה• ,שגריר ישראל בארצות-
הברית, אכא אכין• ,שהצטרף החודש ל-
מפא״י, יוסגר בכך את שרשרת נציגי המדינה
המפא״ים בהוצלארץ.
* ״אלפיזם״ — הכוונה ל,כנענים /ששם
עיתונם היה אז אל״ף.
** יגאל לוסין משמש כיום כאחד ממנהלי
הטלוויזיה הישראלית, והוא מופקד על
ייצור סרטים העוסקים בהיסטוריה ובתודעה
יהודית.
•** מאירסון — שם־מישפחתה הקודם של
הגב׳ גולדה מאיר.

143

במדינה

קשקשת 82035
חססל את דיסיזוד ונסח יסמא
דניור ינמזח כותרת סתאימח, אסר
תסביר סח אתת רואת נו. ומנות
לכותרות יט לטרוח ל9י תכתובת:
.קטמטת *.ת.ד .136 .תל־אביג. מוגדרות
חן ולסות ביותר תסודיסגוג
ובנליחן תכו בכרסיס כניסת זוגי
לקולנוע דריינדאיז בתל־אביג קול־גוע־חמכוניות
חיחיד ביטראל.

קשקשת !2033

• נקניק סובל מסס־ערד־מוסף.

אילן היינריך,

רח׳ וייצמן ,15 קריית־אתא

• יו׳׳ר הכנסת — מבט ממעוף
המבקר המועף.

שמואל זילברמן,

רח׳ הנשיאים ,237/25 באר־שבע

• אגורה שחוקה שהוכנסה בכוח
לסדק האסימונים.

אורית כוכעני,

רח׳ ש סי ,18 פתח־תיקווה

• הסנדל האבוד של גוליבר על
הירח.

ניב דרויאן

רח׳ ירושלים פינת בילו, כפר־סבא

• וימפי שגבר על יוצרו.

ישראל לסינגר,

רח׳ אילת ,19 רסת־יוסף, בת־יס

מאוזן :

אגו מחפשים בתים חמים
| עגור חתלמולינו חחמודים
אגודת נער געלי חיים

רחוב מלמדן ,30 ימו,
)9ל.827621 .

.1בית הציפור! .2רוזנת! .7תינוק
שנולד טרם זמנו! .9מעונות השנה! .10
טול! .12 גוף שלישי רבים! .13 ישן!
.15 דבר הפרה! .16 עובד־אדמה! .17 קיבוץ
בצפון ! .18 בירה אירופית ! .19 מוקד,
מרכז ! .21 בן־אדם ! .22 מכינויי האלוהות!
.23 מטבע יפאני קטן ! .25 מחלה הפוגעת
בעצמות! .28 שן המפתח! .29 ממוצרי
החלב ! .31 הרבץ ! .32 מביט ואינו רואה !
.34 מילת־שלילה! .35 זועם! .36 פחד!
.39 פרי־בטן! .41 אשפה! .44 שנת קום
המדינה! .45 מארבעה המינים! .47 מן ה אמהות!
.48 סידרי מישנה (ר״ת).49 :
סייד .51 :ציפור־שיר ! .53 מדליון ! .56
ישן! .57 פגיון! .60 מוסד פיננסי! .61
מקום שלם בגוף ! .63 מעבד את הבצק !
.64 מהומה ומבולקה! .65 חזר! .66 צץ
פתאום ! .67 ליקווידי, לא־יציב ! .70 מאכל
אבותינו במידבר! .72 גידול בעוד! .75
מצבת־זיכרון! .76 לא כהה! .78 רסיסי־ליל
! .79 מחייתו־יער ! .80 נוזל החיים !
.81 זעיר! .83 מילת־תחנונים ! .85 כשפים
אפריקאיים ! .86 כלי־עבודה ! .87 תנועת
מים בים ! .88 לא קשה ! .90 עצם בפה !
.91 מופע. באנגלית! .92 שר־המיסחר־והתעשייה
(ש״מ 95 גיבעה קטנה !
•96 תענוגות! .97 רד בצאן.

מאונך :

.1מין ציפור ידועה לשימצה! .3חיה
תנ״כית! .4מישעגת להליכה! .5מכינויי
האלוהות ! .6מוכר בחנות ! .8סוכך קטן !
.11 בית־ספר ידוע בחיפה! .12 הנרצח הראשון
בתנ״ך ! .11 טס ! .15 מכשיר
לעשיית רוח ! .20 תבואה ! .21 נמל־תעופה
(ר״ת 24 צלוי־למחצה ! .26 כך ! .27
כה! .28 חס־וחלילה (ר״ת)! .29 כלי״
קיבול גדול! .30 בואו ו .32 גשם
קפוא ! .33 מין עץ שחור קשה ! .37
שילטונות! .38 עוד בן לאותם הורים!
.39 מספיק ! (הפוך 40 גדול בתורה !
.42 גהר באפריקה ! .43 דתית ! .45 צטף !
.46 הסתר! 48 הורד נעליך מעל רגליך!
.50 מרגיש ! .51 מין תבלין ! .52 דומה ל־ !
.54 שאורם או אישם נעלמו! .55 התחדשות,
תחייה! .58 כולל! .59 הווייה! .62
אנלוגיה! .64 מין טורף לילי קטן! .68
דישון ! .69 מן הגפיים ! .70 מילת־שאלה !
.71 נרו יאיר (ר״ת)! .73 מונח בתורת־החשמל
! .74 בגד ! .76 בתוכם ! .77
בילבד! .79 כלי־שיט זעיר! .80 מישחק
אהוב על ילדים ! .82 הסתיר ! .84 פדות !
.89 ממוצרי החלב! .90 אסוריים! .93
ידיד! .94 שופט שנפטר לא־מכבר (ש״מ).

(המשך מעמוד )42
סוג בידור מיוחד, משוגע, הנהוג בדרך־
כלל במועדוני הים־התיכון.
ולכך, כל דרו כשרה בעיני מישל וצוות
עובדיו, הכולל ארבעה בחורים וחמש חתיכות.
למשל: עמיר חורש, שהוא אחד מחברי
הצוות, עלה בצהרי יום אילתי לוהט,
בחום של יותר מארבעים מעלות, על
חומת בריכת־ד,שחייה כשהוא לבוש ב־מכנסי־צמר
חורפיים, כותונת ארוכת־שרוול
מעוטרת פפיון, במעיל כבד רכוס־ עד
לצוואר וכובע־לבד שחור, כשהוא מחזיק
בידו עיתון. כך התייצב שם והחל קורא
בעיתון.
כמה זמן יכול אדם להחזיק מעמד בחום
לוהט, בלבוש כזה? הוא עמד כך בלי
נוע יותר משעה, ולא עזרו להורידו גם
סילוני־המים שהותזו אליו בצינור. כאשר
ירד, לבסוף, נכנס עמיר במלוא בגדיו לבריכה,
לצהלתם של הילדים.
כל מיבצע בידורי כזה, הנראה כביכול
ספונטאני ושיגעוני, מתוכנן בדרך־כלל
מראש עם מישל, היושב מדי־יום עם ציוותו
ויחדיו הם מתכננים את צורת הבידור,
המשתנה מיום ליום, וכן מופעים קבארטים
מקוריים בעלי רמה.
מהצפון אל הדרום. מישל, הנמצא
בארץ מזה ארבע שנים, הגיע כתייר ונש אר
עד היום. הוא השאיר מאחוריו קא־ריירה
מבטיחה בפאריס, בתיכנון מחש בים,
כדי להיות חלוץ.
בתחילה עבד בחברת נאות הכיכר ליד
אילת, בליווי תיירים, אך משהרגיש שזה
לא זה, עבר לקיבוץ מעיין־צבי ולמד עיב־רית
באולפן. ומשלא נקלט בקיבוץ, ירד
לסיני, למקום ששמו אל־חבק ואשר שימש
כתחנת־נסיונות לדיג ולגידול צדפות ופנינים
מלאכותיות — ניסיון שנכשל בשל
התנאים האקולוגיים במקום.
כך המשיך לנדוד, ומאחר שאחותו הבכירה,
ניקול דל, שהיא תושבת ישראל,
היתד, מנהלת מועדוני הים־התיכון בארץ
והיום חברת קיבוץ מישגב-עם, היא סידרה
לו עבודה כ בי ת ראשי במועדון הים־
התיכון באכזיב, כשהרקע האמנותי שלו
הוא זיכרונות מן האח, פייר שמלה, שהוא
פנטומימאי צרפתי מפורסם ומנהל כיום
את מועדוני הים־התיכון בדרום־אפריקה.
עיסקי״הבידור של מישל תמו כשפרצה
מילחמת יום־ד,כיפורים, כאשר מצא עצמו
בכפר־נופש ריק מאזרחים. אלה חזרו ל־חו״ל.
או התגייסו לצבא.
מישל התנדב לעזרת משקים וקיבוצים,
והחל עובד בחקלאות. לאחר־מכן נענה
לקריאה לבוא וליישב את הנקודה החדשה
ברמת־הגולן, נווד,־אטיב. הוא היה מבין
מקימי היישוב. ועבד קשה כדי להוכיח את
עצמו, כשאחרי שעות העבודה מתגייסים
הוא וחבריו לבנות את קו־הביצורים באי-
זור.
חגיגה אחת ארובה. תקופת החלוציות
שלו נמשכה שנתיים וחצי, כשהוא
מנסה לשכנע את חבריו להפעיל את
הכפר הצפוני במתכונת של כפר״נופש,
ועל בסיס של אירוח כפי שתוכנן בתחי-
לה. אך, לדיברי מישל, נתקבלו לכפר אנשים
שאינם מתאימים, ועיקר המכשלה
היה הביורוקרטיה, שחיבלה בביצוע פרוייקטים
חדשניים.
הוא עזב את נווה־אטיב באכזבה, ונתקבל
לעבודה במלון הסלע האדום, היישר. מן
הקצה הצפוני ביותר של הארץ לקציה ה דרומי.
ונחת כחתול על רגליו.
אנשי ציוותו, שבמשך שעות היום מת פקדים
כעובדים, באירוח או בהדרכת־ספורט
הופכים בלילה שחקנים ורקדנים
שלא היו מביישים כל שחקן מיקצועי ש הוא.

היום מלו הוא מוקף בחתיכות העובדות
איתו: קולט, דומיניק, נוגה, אורה,
ג׳נין ויעל, שהישראליות מביניהן הן מו־רות־לשעבר,
שהחליטו כי להיות מארחות
זה יותר מעניין ובוודאי יותר עליז.
מישל בן ד,־ 28 הוא עדיין רווק, המשתדל
לשמור בקנאות על תארו זה ואינו מתקשר
בקשרים רומנטיים הדוקים, כדי
להיות פנוי. כדבריו :״תפקידי מחייב אותי
להיות פנוי.״
ואכן, כמיטב המסורת הצרפתית, הוא
מעניק לכל אורחת מחמאה או תשומת-
לב אישית לוחצת, מלווה בהבעות של
מאהב נלהב באמת.
מזלו הוא שמרבית אורחותיו צעירות
וחתיכות, כיוון שהאווירה שיצרה החבורה
במקום זה מרתקת אליה צעירים אוהבי
רעש ועליצות, ולכל השוהה במקום נדמה
שהוא שרוי בחגיגה אחת ארוכה, הנמשכת
24 שעות ביממה.
העולם הזה 2035

אם תתפסו אותי לפעמים שאני נפוחה
כמו טווס מרוב גאווה, זה ביגלל שבו־עות
כמו זה, כשאני מוצפת מ ׳כתביס, שכל
אחד מהם הוא תענוג בפני עצמו. מכל
פינות הארץ, כולל מקומות שאפילו לא
הייתי בהם, מכל המינים — אבל בעיקר
החכמים והטובים, המוכיחים לי שאני לא
עובדת על ריק ושיש שכר לעמלי. אז
בלי בירבורים, לענייך.

זה לא זה כמו שזה
אני ביכלל מיותרת בשביל 1/35בקושי
היא פטרת אותי בהערר, שתיא כבר
נורא עייפה ואם תקרא את מה שכתבה
בבוקר, היא ביכלל לא תשלח את המיכתב
הזה אלי. אתם מבינים, זאת היא שעושה
לי טובה שהיא כותבת!
אבל את המיכתב עצמו היא משגרת
אליך:
״אף פעם לא פגשתי אותך, אבל אני
מכירה אותך. אני יודעת שאתה קיים וגם
אינך רחוק — בארץ אחרת או פלנטה
אחרת. אינך מלאך גם אני לא. אתה פשוט
בנאדם כמוני.
״אתה גבר בשנות השלושים שאינו נשוי
וגם אילו בטוח שרוצה להיות כזה, בגלל
שאתה יודע שזה לא זה, כמו שזה. לא
אמיתי, לא כן, העמדת־פנים, נצלני, ריק
מתוכן.
״אך אתה עדיין מחפש אותה, כדי לבנות
איתר. חיים בצוותא, חיים אמיתיים
טובים ומלאים. אתה פוגש הרבה מהן,
מאוד נחמדות, מאוד משתדלות. אבל אתה

יודע שהן לא מתכוונות ממש אליך, וזה
יכול להיות כל אחד אחר — אובייקט
למטרה כלשהיא. אתה מבלה, נהנה פה
ושם, וממשיך לחפש.
״אתה בנאדם, לא אפולו וגם לא ציק־לופ,
לא פרופסור עמום תארים אך גם
לא בער. אינך חרד נואשות לתדמידך
הגברית וגם לא חושש ללא הרף ממה
שאומרים עליך, אלא עושה מה שאתה
באמת רוצה לעשות. יודע המון דברים וכל
הזמן רוצה לדעת עוד. אשד. בשבילך
זד. לא סוכנת־בית +שירותי מיטה אלא
בנאדם, כמוך. אתה מחפש שותפת לחיים
כדי להתחלק עמד. במה שיש בך ובה.
ואתה גם יודע שישנם דברים שיאשרו
תמיד רק שלך ורק שלה.
״אני יודעת שאתה נמצא והגיע הזמן
שניפגש. מספיק להסתתר ולחוג במעגלים
זה סביב זו• אני מחכה לך להתראות.״
במחשבה שניה אני כבר מצטערת שלא
נתתי לה פרם. אז אני נותנת.

בעקבות שבזי
״תופתעי לקרוא כי הפכת להיות כומר•
הוידויים של כל שכבות החברה הישראלית,״
כותב לי ( )2/35 מאחד המושבים
בדרום. אבל הוא לא פונה אלי כאל
כומר או נזירה, אלא כאל יועצת. הוא
צעיר ממוצא תימני, בן ,23 אחרי צבא
שחייו לא היו סוגים בשושנים, למרות
שהוא ״מבלה הרבה, בפרט עם בנות.״
את מה שהוא רוצה להגיד לך, הוא אומר
בחרוזים :

מיכתב פרס

חי סר ע ל אנשי

י פי ם

יש כאלה הכותבים אלי כדי להרוג את השעמום או לברוח מהבדידות. יש
כאלה שסתם רואים בי שדכנית. אבל ( )5/35 חושבת שאני מין סנטה קלאוס כזה,
בלי זקן, המחלק מתנות ופרסים לכל מי שרוצה בכך. היא עשתה מחקר, הקטנה,
וגילתה שבסך הכל זה לא קשה במיוחד. כל מה שצריך כדי לקבל ממני פרס זה
״להתאמץ טיפ״טיפה כדי למצוא־חן.״ אז היא עשתה את המאמץ. ומה אני אגיד
לכם ז אין מה לדבר. היא מצאה־חן.
היא בסך הכל בת 18 פלוס הקטנה, ושכל יש לה כמו לבת שישים מינוס. לא
מזמן היא סיימה את חוק לימודיה וכבר היא נורא עצובה שהחופש מסתיים והמדים
הצבאיים כבר ממתינים לה באיזשהוא מקום. אז לפני שזה קורה לה היא היתה
רוצה להספיק לפגוש עוד כמה, מה שהיא מכנה ״אנשים יפים,״
מה זה ״אנשים יפים ז״ אתם שואלים. לא תפסתם אותה. היא יודעת
בדיוק למה הכוונה.
״אני מאוד אוהבת להכיר אנשים יפים. וכמה שיש זה עדיין לא מספיק לי.
״יפים״ זה מושג יחסי לכן כדאי וראוי שאסביר את משמעותו לגבי. לגבי, אנשים
״יפים״ הם במיוחד אלה בעלי היופי הפנימי, כאלה היודעים מה להגיד, איך ומתי.
ועוד: כאלה, בעלי יכולת ורצון לתת את עצמם כי הרי למען חיים טובים ומאושרים
יש צורך בפיתוח מחשבה ובנכונות להקריב, במקביל לקבלת ערכים משכנגד.
״אדם יפה״ כזה, גם מסוגל להבין דברים, לאהוב ולקבל בשמחה גם את היפה
וגם את האפרורי והשיגרתי, להשלים ולהתפשר עם אנשים ולמצוא את הפיוט
והיופי.״
זהו. שתדעו. ואם לא היה לכם עד עכשיו כאב״ראש, אולי היא תצליח לסדר
לכם.
״יש עוד הרבה דברים שאני מחפשת באנשים,״ היא מגלה לי ,״אך הנייר קצר.
בחרתי לכתוב דווקא על ״אנשים יפים״ מפני שדווקא אלה שנראו לי כך בתחילה,
איכזבו אותי קצת מאוחר יותר.״
בכל זאת היא רוצה לנסות עוד הפעם. על עצמה היא לא מגלה הרבה, פרט לזה
שהיא כבר אסירת־תודה לכל אלה שמאחלים לה שירות קל, מהיר ובעיקר מעניין.״
רגע, רגע! מי ביכלל מאחל לך את ז ה!
טיפוס ! אני אומרת לכם.

מיכתב־פרס השבוע — ובכל שבוע — מזכה את שולחו בפרס — חבילת תמרוקים
ומוצרי־יופי מתוצרת חברת הדם, בשווי של 200ל״י (לפני מס־ערך־מוסף) ,מתנת חברת
הדם. הפרסים נשלחים לזוכים בדואר.

״לא גדלתי ככל הנערים /כי חסר
הייתי את ההורים / .לא שמתו והשאירוני
יתום / .אלא השליכוני לעולם •שכולו
חלום.
״חיוך אבהי מעולם לא ראיתי /גם
מרגוע בחיק אם אוהבת מעולם לא מצאתי
/האם התאכזרו אלי? תשאלוני /
לא! תשובתי, כי גדלתי בבית עוני.
״מועקת ד,לב שהתפתחה בי /מאיימת
לפוצץ את ליבי /מעולם לא היה לי
,כותל׳ להתוודות ולפרוק מכאובי לב /
כך שנותרו אצלי תמיד והורסים אותי
ללא רחם.
״הד, שמחדדחיים, חדוותי /התואילי
להאיר לי פנים חמדתי /ואיך אופל לה־שיגך
ולתפסך /ולקחת את שגזלת ממני
אושר לעצמך.״זה לא בדיוק ביאליק וגם לא שבזי,
אבל הוא רק בתחילת הדרך.

געגועים ליציב ואמין
הבדידות זו לא המצאה של (.)3/35
היא יודעת את זה ולכן אינה מתכוונת
לרשום עליה זכויוודיוצרים. לעומת זאת
יש לה כמה רגעי־שפל, ואחד מהם גרם
למכתב זה.
״אני יודעת שאני צריכה, לצאת מזה/

במרכז. מכך כבר ניתן להבין שיש כאן
עניין של טיולים במרכז הארץ ובצפונה
ובהכרה מקרוב של עם קרוב גיאוגרפית,
אך רחוק רגשית.
״היות והאדם נולד עייף וחי כדי לנוח,
אז אני נח ביום, כדי שאוכל לישון טוב
בלילה. בתשובה למיכתב הראשון אצטרך
להשקיע את מיטב כישרונותי. תנאי הקבלה
אינם מיוחדים במינם, לפי תורת
היחסות של איינשטיין: לשהות שנתיים
במחיצת בחורה נחמדה — מרגישים אותן
כשתי דקות ; ולשהות שתי דקות ליד
בחורה ...מרגישים אותן שנתיים. בקיצור,
אני רוצה לשהות שנתיים שארגיש אותן
כשתי דקות. אני באמת אוהב, אבל אין
לי את מי.״

בת 16 במאי
משהו אמיתי היא ( )6/35 אורגינאל.
״המון זמן רציתי לכתוב לך, אבל פשוט
לא היה לי האומץ, הזמן והנושא המתאים.
אבל עכשיו מצאתי את כולם.
״אני חושבת שאת די מבוגרת (צדקת
בתי, צדקת) וכבר ניסית את הנושא ש נקרא
מין (עוד פעס הצדק איתך) .אני
לא ניסיתי את זה וגם מקווה שלא אצטרך
לנסות את זה (וכאן את כבר לא

מיקסר של שטויות
לא יודעת למה זה בא לי. אבל שלחו אותו אלי. שיהיה. לפני חודש או יותר, שלח
מישהו לשמעון גטה ממצפה־רמון את הדבר הבא, שנקרא בשם מחשבושיר. זה או זו
ששלחה לו את זה, שכחו לרשום את שמם. הוא מאמין שהשולח/ת מכירים אותו
ושייכים גם הם לחוג קוראי העתון. אז הוא רוצה לפרסם דרכי את המחשבושיר
הזה, כדי שהכותב יצור עמו את הקשר, לפי הכתובת ת.ד ,213 .מצפה־רמון.
וזה דבר המחשבושיר :
הקפה שלי / ,הצרות שלך / ,אהבות שלי, אהבות שלך / ,מיקסר של שטויות /
שחור כשלא רואים נכון /לב בתוך הכיס /חלומות עם עור חיוור /וקישקושיס עם יעל
ואלטון באוויר / ,הכל יפה, מטורף ומכוער /מודות ושקרים, בגידות ושירים / ,מיקסר
של שטויות / .באים והולכים, צוחקים ומעשנים / ,תקליט שמסתובב / ,מטרה וחצים
ועצלות באמצע...
העכביש עוד לא הגיע לאיזור החס / ,אולי אין לו דם והוא פחדן / ,ששון הוציא
לי את האוויר /אלי לא אוהב אנשים ששואלים /אתה עוד מעט בא, אני עוד מעט
הולך /אתה חוזר מחייך, אני הולך לא מחייך, תקליט מסתובב /שושנה זה דבר אדום
למעלה /ועוקף כשרוצים ללטף / ,היא לא אוהבת שילטפו אותה /נכון, מיקסר של
שטויות / .סטיוארט אולי מפליג לחופש /אבל אני נשאר לחודש /וזאת רק ההתחלה.
אתם תראו שבסוף יאסרו אותי על פירסום הודעות בצופן למרגלים __
אבל זה בא לאחר כל אכזבה נוספת בשטח
שבינו לבינה. אני מתחילה להזכיר לעצמי
את קוהלת וזה לא מוצא־חן בעיני —
שהרי הוא היה בא בימים- ,ואילו ההיסטוריה
שלי עלי אדמות קצרה הרבה יותר:
כמעט 22 שנים. אז תשאלי: מה
הפסימיזם השופע הזה? אולי מפני שעייפתי
מאפיזודות חולפות למיניהן ונד
התקשרויות רגשיות, הבאות לידי ניתוק
בכורח הנסיבות. פשוט מתגעגעים למשהו
יציב ואמין יותר, לאיזה גבר (מיקסם־
שווא) שיהיה קודם כל בן־אדם (איזה
מושג מעורפל !) ורצוי שיצטייד בכמה
כישורים נוספים כפו לב חם, אינטליגנציה,
חוש הומור, ו...כמעט שכחתי: רגישות
ליופי, לטבע -ולשאר דברים שעבורם עדיין
כדאי לחיות.
״את חושבת שהצירוף הזה קיים?״
היא שואלת אותי. היא מסופקת מאוד.
הניסיון האישי שלי דווקא מראה חיובי.
אבל לא צריך לקחת ממני דוגמה. בעד
זה אני עוזרת לכן ולא אתן לי.

?!רוב גיאוגרפית,
רחוק רגשית
( )4/35 מחכה גיליון אחרי גיליון- ,וקורא
אותי בתיקווה לגלות מיכתב של איזו
נערה יהודיה המבקשת להתכתב עם צעיר
ערבי. כיוון שנואש מלקוות, החליט לקחת
היוזמה לידיו .״הן עוד פעם הוכיחו
שהן המין החלש,״ הוא מתלונן ״וכנראה
שזו תכונה נצחית,״ כאילו אצלם מקובל
מדורות שהבנות מתחילות עם הבנים
ולא להיפך.
״אני בחור ערבי בן ,21 גובה 180ס״מ,
מצפון הארץ. לצרכי לימודים אני שוהה

אף אחד לא מכיר את פניך כמוך
חדו מאתנו־ 0 )1 1 3 3

כל כך צודקת) פתאום, סתם ככה, הבנתי
את כל מה שמסתתר מאחורי המילה הזאת.
איך זה קרה זה סיפור ארוך ואני
גם לא מעוניינת לספר לך (כאילו שאני
מעוניינת לדעת).״
וכאן פתאום פרח ממנה העניין הזה עם
המין והיא נעשית לי רומנטית.
״בכל החלומות שלי אני חולמת על הטיפוס
שיהיה עליז בזמן הנכון ושקט
ורציני בזמן הנכון. שנערוך מסעות בכל
הארץ (כמובן, בלי מין) -ובמיוחד נטייל
לאורך חוף־הים בעת השקיעה. אבל אני
מבינה שאלו רק חלומות של הגיל הזה.
במאי (והיא לא ציינה באיזו שנה) אהיה
בת .16 תמיד צוחקים עלי על החלומות
האלה, אבל אולי במציאות קיים אחד כזה,
(שלא יחשוב כל הזמן על מין!).״
טוב, אז עכשיו תשמעי בתי. את בטח
תקבלי המון מיכתבים מכל מיני חברה,
שיספרו לך איך זה בדיוק, בול, גם הח לום
שלהם לטייל לאורך חוף־הים בעת
השקיעה. והם יעבדו עלייך, אל תשאלי.
ימלאו לך את הראש בסיפורים איך מין
זה ביכלל לא השטח שלהם ואפילו לא
מעניין אותם ביכלל. אז מאלה, תשמעי לי,
תזהרי במיוחד. ובמיוחד במיוחד, תזהרי
מעצמך. יש לי הרגשה שאת הולכת לסבך
מישהו. תזכירי לו כל הזמן ש־ 16 ימלאולך רק במאי.

מיכתבים לפירסום במדור זה יש לשלוח
לפי הכתובת: מיכתבים לציפי, ת.ד,136 .
תל־אביב. מיכתביס למכותבים במדור יש
לשלוח במעטפה כפולה. על המעטפה החיצונית
יש לרשום את. הכתובת הע״ל
ואילו על גבי המעטפה הפנימית — מבו־יילת
בבול של 50 אגורות — יש לרשום
את מיספרו הסידורי של המכותב בילבד.

!תכ שירי יופי לזוכים ב מדוד

חייל העורק ממלחמת יוס־הכיפורים !התקפת פידאיון על אוניברסיטת
חיפה -בספר ה חד ש של א. ב .יהו שע שיראה אור בקרוב

תמוש קבוצתית שר חברה מתפוררת
א. חברים מספרים על
גבריאל ארדיטי
בחודשים האחרונים פורסמו שלושה קיטעי־פרוזה נרחבים
מתוך רומן של אברהם ב. יהושע: בכתיב־העת עכשיו
קטע תחת הכותרת ״המאהב״ ; בס/קריאה קטע נוסף, תחת
הכותרת ״נעים״ ,ובחוברת קשת, שראתה אור בימים אלה,
״קטע ראשון״ .מתוך שלושת הקטעים, מתחילה להתבהר
תמונת הרומן העומד להסעיר את חיי הסיפרות והתרבות
במדינה.
המשמעויות החבויות בסיפוריו של א.ב. יהושע, אלה
שפורסמו עד כה, מבטאות את רגישותו הגוברת למהלכים
החברתיים הפוליטיים של הישראלי, תוך הצגת התהיות
והשאלות העיקריות של חיינו. החל מהנובלה מול היערות,
העוסקת ברגישות הרתיעה הצלבנית של בן־הארץ לאד-
מותיר, דרך מחזהו לילה במאי, שבו מוצגת מילחמת ששת־הימים
כפיתרון לבעיות פרטיות של גיבוריו, המייצגים
טיפוסים מאפיינים, ועד בתחילת קיץ ,70 שבו מסוסו*
על עקידת בני דור ילידי־הארץ, מבעד לעיניו של מורה
זקן ואב.

השבויים, השערוריות המפורסמות. בבר נלמדו לקחים
והוקם מנגנון שלם. שלושה צריפים גדולים בחורשה ב-
קרייה. הפקידים היו ברובם קצינים וקצינות. חדר ל-
עזרה־ראשונה עם רופא ואחיות. על השולחנות טלפונים

אדם פונה ושואל על ידידו הנעדר :

הן לא אמרו מה פיתאום אתה מחפש ידידים
פה ן באיזו זכות ז הסגן־מישנה שלפה תיק חדש והעבירה
לרב־סרן. בבר היו שם במה טפסים מובנים.
יעילות ואדיבות וסבלנות רבה...״

ב. אנאטומיה של ״מחבל״
נעים הוא נער ערבי בן ,14 מאחד הכפרים בגליל-
המערבי, העובד במוסך של אדם, וקיטעי־המונולוג שלו
שזורים ברומן, ומציגים פרופיל תחושות של אוכלוסיה

״...ואנחנו במילחמה האחרונה איבדנו מאהב. היה
לנו מאהב, ומאז המילחמה הוא איננו. פשוט נעלם. הוא
ומכונית ה,מוריס׳ הישנה של סבתו. ובבר עברו יותר
משישה חודשים ואין סימן ממנו...״

אלה דיברי אדם, חברו של גבריאל ארדיטי, שנעלם,
וסביב היעלמו מתנהלת עלילת הרומן.
גבריאל ארדיטי הוא ישראלי המתגורר בניכר, שהגיע
ארצה לרגל מחלת סבתו, והסתבך במילחמת יום־הכיפורים.
מגדיר אותו חברו, אדם:

״...ישראלי מפוקפק, בעצם יורד, שבא לביקור קצר
בעיסקי ירושה והתעכב, אולי גם ביגללנו ...תבוסתן
כזה ! לא בדיוק. אבל זרות עולה ממנו. מעוניין בל
הזמן רק בשאלות מעשיות, מוזרות. מה טווח הטילים
שלהם, ואם יובלו להפציץ את הנמל מהים. והאם יהיה
קיצוב במזונות, ומתי אפשר יהיה לעזוב את ישראל...״

העלילה היא רשת טוויה של מונולוגים, המרכיבים ערב
חברתי, תוך מתיחת ביקורת מצליפה על תופעות שונות
של מחלת־רוח־לאומית. במונולוג של דאפי, בתו של אדם,
מוצגת המילחמה בעיני תלמידי בית־ספר תיכון בחיפה :
״...ואנחנו שישית״ג׳ בבית־הספר התיכון של מרכז
הכרמל, איבדנו במילחמה את המורה למתימטיקה שלנו.
מי יכול היה לתאר שדווקא הוא ייהרג ז לוחם גדול
לא ניראה לנו. להיפך, איש קטן רזה ושקט .,מתחיל
להקריח, שבימי החורף היה תמיד צעיף ענק נשרך
אחריו. ידיים עדינות ואצבעות מוכתמות תמיד בגיר.
ודווקא הוא נהרג לנו. אנחנו דאגנו דווקא למורה-
להתעמלות, שבזמן המילחמה היה קופץ פעם־בפעם ל-
בית־הספר במדים ובדרגות״הסגן שלו, ממש בוכב־קולנוע,
חגור אקדח אמיתי ששיגע את כל הבנים אצלנו. כמה
יפה, אמרנו, שבזמן המילחמה הוא מוצא זמן לבוא ל-
בית״הספר, להרגיע אותנו ואת המורות שמשוגעות עליו,
עומד בחצר מוקף עם רב ומספר סיפורים. ממש התגאינו
בו, ואת המורה למתימטיקה שבחנו בכלל. בבר ביום
הראשון למילחמה נעלם לנו, ורק יומיים לפני הפסקת-
האש נכנס שוורצי פתאום לביתה, מעמיד את בולם
על הרגלים, ואומר בפנים חמורים , :תלמידים, בשורה
קשה לי אליכם. חברנו האהוב, מורכם חיים נדבה, נהרג
ברמת־הגולן ביום השני לטילחמה, י״ב בתשרי. נעמוד

דאפי מתארת בציניות מרירה את פולחן־הזיכרון, ואת
טקס־הזיכרון שנערך למורה חיים נדבה :
״...ואני ישבתי על הבימה, כי קראתי, בחיי בהרבה
רגש ובעל־פה, את שני השירים המובנים למיקרים כאלה
— ראי אדמה כי היינו בזבזניים, והנה מוטלות גופותינו
בשורה ארוכה, ובין שני השירים שוורצי הרביץ נאום
מלוקק ונמלץ, דיבר עליו כאילו היה איזה אישיות
מיוחדת־במינה שהוא העריץ בסתר ...שוורצי הזה מהיר
מאד. בארץ עוד לא גמרו לספור את ההרוגים, והוא בבר
חיסל אזכרה...״

אדם, אביה של דאפי וחברו של גבריאל ארדיטי,
מתמסר לחיפושיו אחר גבריאל, והוא מתאר את ביקורו
במישרד המדור־לנעדרים בצבא :
״...זה היה בבר אחרי המהומה הגדולה, החזרת

111 וווו ווו1 1 ווו

א. ב .יהושע
שלימה. מילחמת יוכדהכיפורים מצטיירת בעיני נעים כך:
״...שוב הם נהרגים, וכשהם נהרגים, אנחנו צריכים
להתכווץ ולהנמיך את הקול, להיזהר לא להתפרץ בצחוק
סתם בך אפילו על בדיחה שאין לה קשר אליהם. היום
עיסאם, באוטובוס בבוקר בזמן החדשות, דיבר בקול רם
וצחק, והיהודים מהמושבים הקידמיים סובבו את הראש,
מתבוננים בנו יבש בבה ...אנחנו מחוץ לשינאה.
אנחנו כמו צללים כאלה בשבילם. תקח, תביא, תתפוס,
תנקה, תרים, תטאטא, תפרק, תרים. כך הם חושבים
עלינו. אבל כשמתחילים להרוג אותם הם נעשים עייפים,
איטיים כאלה, לא מרוכזים, ויכולים פיתואם לתפוס
עצבנות על כלום לפני החדשות או אחריהם...״

למרות תשוקת־הלימודים של נעים, מחליט אביו שעליו,
שבניגוד לשניים מאחיו, להתחיל לעבוד בתום לימודי
בית־הספר. דומה שיחסו, וזיכרונותיו מבית־הספר, מציגים
פן שלם ממערכת אבסורדית:
״...בשעורים לעיברית אפילו הייתי ממש חושב ב־עיברית.
גם ידעתי בעל־פה אולי עשרה שירים של ביאליק
בך סתם, בלי שביקשו ממני אפילו, משהו בקצב של
המילים נתפס בי בקלות, בתוך הפה. באה פעם לבית-
הספר שלנו קבוצה של מורים, לפקח ולראות מה
אנחנו עושים, והמורה שלי קרא לי ונעמדתי לפניהם,
והרבצתי במקום בעל״פה שני בתים מ,בעיר ההריגה׳,
והם בימעט קיבלו שבץ על המקום מרוב התפעלות...״

תוך עבודתו במוסך של אדם, הוא נשלח בשליחות
אל בית מעבידו, ומגלה את קיומה דאפי, בתו. הוא
מעתיק, בדרכו חזרה, את מפתח הדירה, ומתחיל לפתח
הזיות על אודותיה. כעבור זמן חוא נפצע במהלך העבודה
ונשלח לעזרה־ראשונה. בדרכו חזרה עובר נעים בהתגנב
בדירתו של אדם, וגונב מחדרה של דאפי ספר־שירים של
נתן אלתרמן, תוך שהוא מתפעל מ :
״...עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא /והדרך עודנה
נפקחת לאורך...״
מתחיל להסתבך במסכת של שקרים.
נעים מתאר את תלאות אחיו, שחשק ללמוד באוני ברסיטה

״...נרשם לרפואה בתל־אביב ונבשל, נרשם לרפואה
בחיפה ולא התקבל, ניסה בירושלים ונדחה. הלך ל טכניון
ולא עבר את הבחינות. כתב לבר״אילן וקיבל
תשובה שלילית. היה מוכן כבר ללכת עד באר-שבע, אבל
איחר את ההרשמה ...אבא הלך אפילו לשירותי״הביטחון
ואמר במשך עשרים וחמש שנה אני מלשין על מי
שצריך להלשין, וכשהבן שלי רוצה ללמוד רפואה סוגרים
לפניו את כל הדלתות. והם באמת ניסו לעזור. היו
מודיעים שסידרו לו מקום בשפה וסיפרות ערבית ועדנאן
מתעקש, לא רוצה להיות מורה, בולם מורים. סידרו לו
מקום בתנ״ך, אמר אני משוגע י סידרו לו סיפרות עברית,
אמר אתם רוצים להמית אותי בשיעמום ז עקשן נורא
וגאה. רק רפואה או אלקטרוניקה, או משהו כזה...״
עדנאן מתחיל להתייאש מהחברה הישראלית, הנראית
לו כלא־שיוויונית, ונעים מספר:
״...בולם יושבים ואוכלים ושומעים איך הוא מקלל
את כל הישוב. אמרתי פיתאום כך, בשקט, כי נמאס
לי לשמוע אותו, אולי פשוט זה אתה שלא מוכשר
מספיק, ולא בדיוק התנועה הציונית אשמה, ולא גמרתי
את המישפט וחטפתי סטירת־לחי מאבא ...לא ידעתי
שהוא חושב להסתלק מאיתנו שבבר היה בודק בלילות
את הדרבים, את השבילים, את החורים שבגדרות ליד
הגבול. לאחר כמה זמן נעלם. מישהו סיפר שראו אותו
מסתובב בביירות. אפילו שהצטערנו מאד, ואבא היה
דואג לו. חשבנו שאולי טוב שהוא ינוח קצת מהיהודים
שבל-כך מעצבים אותו. לא תארנו לעצמנו שפיתאום הוא
ירצה לחזור...״
חזרתו של עדנאן היא טראגית. ביחד עם כמה פידאון,
מתנפלים על האוניברסיטה, מתבצרים במישרד־הרישום :
״...בשתים־עשרה ועשרה זרקו גופה של פקיך אחד
דרך החלון ...ומסביב הדיבורים הרגילים על עונש״מוות,
על נקמה. אחינו. דמנו ובשרנו. מה הוא עושה ז מאיפה
אומץ־הלב הזה ז הכבוד הארור! ולמה היהודים ה מזוהמים
לא שומרים יותר טוב על עצמם ז ישיבת
הממשלה. הצבא. המישטרה. שר״הביטחון. הסיפור הרגיל...״
ומאוחר
יותר מתרחש הצפוי :
״...הקריין מתחיל לצעוק. כאילו תחרות בדור־רגל.
פורצים לשם. קולות יריות ברדיו, כמו תיקתוקים של
מקדחה מקולקלת. לא מבינים כלום. הורגים אותו.
עכשיו ברגע זה הורגים את אחי...״
נעים שב לכפרו. האב מסתגר בתוך הבית. אבל
כבד. למחרת שב נעים לעבודתו, ואדם שואל אם הוא
רשאי לבלות את הלילה הקרוב מחוץ לכפרו. הוא זקוק
לו לעבודת־בית כלשהי. נעים מסכים, ואדם נותן לו כסף
לקנות לעצמו פיג׳מה ומיברשת־שינים. כאשר מגיע נעים
לביתו של אדם, רטוב כולו, מפנקים אותו בבית אדם באמבט,
ארוחה ושיחה מול מקלט־הטלוויזיד: ,
״...וכך נמשכה השיחה ונמשכה, ואני רואה באמת
לא יודעים כלום עלינו, לא יודעים שאנחנו לומדים הרבה
דברים עליהם. לא מתארים לעצמם שבאמת מלמדים
אותנו ביאליק וטשרניחובסקי ועוד חסידים אחרים, ועל
בית-המידרש אנחנו יודעים, והגורל היהודי ועל העיירה
שנשרפה אפילו...״
ונעים מצטט להם בעל־פה מתוך מתי מדבר, ודאפי
מביאה לו את נעלי־הבית החמות עם הפרווה.
בלילה, אחר חצות, מעיר אדם את נעים, ושניהם
יוצאים לעבודת־הלילה. נעים מופתע כאשר אדם שולח
אותו לטפס על צינור בבית ישן, ולחדור לתוכו מבעד
לצוהר, ולפתוח את דלת הבית מבפנים. אלא שהדלת
נעולה, ועל נעים לחמוק שוב בעד הצוהר, ואז יוצאת לה

אשה זקנה, אשר מתוך השיחה שהיא מנהלת עם אדם,
מתברר לקורא כי היא סבתו החולה של גבריאל ארדיטי,
שממנה לקח הנכד את המכונית ונעלם.
למחרת עוזב נעים את ביתו של -אדם, לאחר שיחה
מביכה עם דאפי, וכעבור זמן מציע לו אדם להתחיל לעבוד
יחד אתו במכונית־גרר, מן הסתם כדי לחפש בדרכי הארץ
אחר המכונית שגבריאל נטל מסבתו.

ג .״העם הזה הוא מלכודת לעצמו״
כמו במפתח של סיפור בלשי, מתנהל המונולוג של
גבריאל ארדיטי בשליש האחרון של הרומן, והוא פותר
את חידת היעלמו במילחמת יום־הכיפורים. מסתבר כי
עם פרוץ המילחמה התייצב גבריאל לצבא:

״״,למי אני יכול להביא כבר תועלת במילחמה
הזאת? אתייצב באיזה מישדד ואגיד — טוב, אני כאן.
גם אני שייך. תרשמו אותי ברשימת הנוכחים, ואל
תאמרו שלא הייתי סולידרי בשעות הקשות ...רוב
הממתינים היו ישראלים חוזרים. מששמעו שעשר שנים
לא הייתי בארץ, ניצת כמי אור בעיניים. חשבו שהגעתי
במיוחד למילחמה...״

את אווירת העורף הצבאי ורצון־הקרב מתאר גבריאל :
״...מגיעה למחנה חבורה חדשה של קצינים. לא
ידעתי שיש אצלנו קצינים מבוגרים שכאלה. כסופי־שיער,
קרחים. בני חמישים, שישים ומעלה. לובשים מדים
מתקופות שונות, עיטורים כל החזה. כמה מהם צולעים,
נשענים על מקלות. סרנים, רבי־סרנים וסגני-אלופים.
פליטת הדורות. באי להושיע את עם ישראל, לתגבר
את הפקידות הכושלת...״

רב־סרן גידם, שייתכן כי הוא דמות נרדפת לטרומ־פלדור,
מחליט לאמץ את גבריאל ארדיטי כתרומתו העיקרית
למאמץ המילחמתי, והוא אומר לו:

את החשבון
צריך לגייס
לנו בקווים

צריך לשפוט אותך, אבל חבל על הזמן.
נעשה לאחר המילחמה, עם הניצחון. עכשיו
אותך במהירות. בגלל אנשים כמוך נשארו

הרב־סרן דואג שגבריאל יקבל את כל פריטי־הציוד,
ואפילו מצמיד לו בזוקה, מבלי שזה יידע לתפעל אותה.
לפנות בוקר מחליט הרב־סרן לגייס את מכונית המורים,

פרופסור צמח מרטש

השייכת לסבתו של גבריאל, בשל מחסור באמצעי־תחבורה
אל החזית, והשניים יוצאים דרומה:
״...בתוך השיירות הארוכות של מובילי טנקים ומשאיות
תחמושת. המוריש קיבלה תעוזה בידיו. ואני
יושב לידו תשוש, כאילו כבר ימים רבים אני במילחמה,
מתבונן בקודקודו המלפפוני. ברב־סרן האישי שלי...״
דרך רפיח, ומחסומי־מישטרה צבאית רבים, מגיעים

השניים לרפידים. שם מוביל הקצין את גבריאל בחיפושים
אחר יחידה הולמת, ולבסוף מוצא לו זחל״ם, כופה את
גבריאל על חייליו הנדהמים כגיגית שכופים עליה הר,
ונעלם עם המורים הישנה.
בזחל״ם מלמדים אותו לתפעל את הבזוקה, בעוד הוא
מתאר את המילחמה :

״...טנקים, זחל״מים, ג׳יפים ותותחים. ציפצופי
מכשירי־הקשר וצהלות החיילים המזהים את ידידיהם.
ואני מתחיל להבין, חי כבר לא אצא מכאן. מכל עבר
סוגרים. העם הזה הוא מלכודת לעצמו ...והזמן האישי,
הקווי נשבר לרסיסים, וזמן אחר. קולקטיבי, נמרח
עלינו כמו עיסה דביקה. הכל היה מתרחש בעת ובעונה
אחת. אוכלים וישנים, שומעים רדיו ומשתינים, מנקים
את הנשק ושומעים הרצאה מפי מרצה תימהוני שבא
אלינו עם רשמקול והשמיע לנו מוזיקה מודרנית...״

כך נלכד גבריאל בסבך המילחמה, ומצליח להתקרב
אל תת־אלוף מוקף מכשירי־קשר רבים :
״...ברגע קטן של הפוגה, אני מעז וניגש אליו, שואל
מתי ליפי דעתו תסתיים המילחמה. והוא מסתכל עלי
בחיוך אבהי, ובאותו קול מנומנם, באיטיות עצומה,
הוא מתחיל לדבר על מילחמה ממושכת, עניין של חודשים,
אולי גם של שנים, ואחר נוטל שפופרת אחת
ופוקד בקולו העייף על הסתערות קטנה...״

גבריאל רואה את עולמו נחרב, ומתחיל לחפש מנוס
לעצמו. כאשר הוא מבחין בכמה אברכי־ישיבה הבאים
לברך את החיילים הלוחמים, ונמלטים בהפגזה הראשונה
הניתכת עליהם כאשר אחד מהם מותיר אחריו מיקטורן
שחור, מחליט גבריאל לאמץ לעצמו זהות חדשה, ונוטל
את המיקטורן לעצמו. למחרת מגיעים האברכים שוב :
״...התקרבתי לאיטי אליהם, מציץ במיזוודות הפעו
צאן
ברזל

בכתב־חעת עיון, המייועד לעסוק בשאלות פילוסופיות, קיים מדור לביקורת־ספרים,
בדומה לכיתבי־עת רבים. פרופסור עדי צמח בחר במה נסתרת זאת, המגיעה למיעוט של
קוראים, על־מנת לנגח את ממשורר והמתרגם יונתן רטוש. צמח, שלמרות עיסוקיו
האקדמיים לא זנח את כמיהותיו הסיפריותיות, כותב בביקורתו בין השאר :
...,את הספר עולם האמנות כתב פאול וייס בשפה האנגלית. אורה זינגרמן תירגמה
מאנגלית לעיברית, ויונתן רטוש חזר ותירגם
מעיברית לכנענית. או שמא (אין אני
בקי בשפה הכנענית) לא לכנענית אלא
לסורסית, או לעמלקית, או לגירגשית, או
ליבוסית.
״...שום מישפט אינו מובן. ולהרגיז,
משום שהספר שרוטש בצורה כזו, עד ל־בלי-הכר,
בידי מר רטוש, הוא סיפרו המעניין
וד,מצויץ של פאול וייס, ספר שהיה
ראוי להיות מתורגם לשפה העיברית, תחת
שיהיה קורבן לסאדיזם הכנעני של מר
רטוש.״
־ במקום אחר בביקורתו, כותב פרופסור
צמח קא סלקא דעתך, שהחליט רטוש
לעקור את כיל המילים הלועזיות מן השפה
הכנענית, ולתרגם את כולן לחידושי־מלים
שלו? טעות. מדיניותו שלירטוש בתירגום
מונחים זרים מופלאה ביותר ונעלה מן
השכל. מתוך פרברסיות משונה (או שמא
׳מוטב שאתרגם לעיברית ואומר, עיוות־יות׳
?) הוא מתרגם חלק מן המילים הבינלאומיות,
ודווקא אותן מילים המובנות
׳וגחן רטוש
לקורא העיברית, ואילו במיקרים אחרים
משאיר הוא מישפטים שלמים בלועזית כצורתם...
״...בעיקרו של דבר, רטוש הנו פשוט בעל־מליצה, חכמן המשתכר מיופיו.של אץ־
קוצץ ובעל תאווה לעוות את הכתובים. שלא כבעל־המיקרא, מעקם הוא את לשונו
ואומר חמש מילים במקום אחת, ובילבד שלא יוציא פסוק פשוט ומובן מפיו ...עירוב
מחריד של עיברית־סורסית במליציות כבדה ובלתי־טיבעית (פנינה אחת, לדוגמה:
״סופו שיינדח לאותו ליל־דממה שלו ביקש להפוך את יומם הגברתני״!) ובמילים
לועזיות, הכל מבושל בתחביר כבד ובלתי-קריא ומוגש בלא כל התחשבות בקורא
ובצרכיו מעמיד, כדברי רטוש ,״עיסקה אקלקטית בת בלי עיכול
פרופסור צמח, השם עצמו כשופט וכמבקר לעיברית של יונתן רטוש, פירסם לפני
כמה שנים סיפור בכתב־העת קשת, תחת הכותרת העיברית מידאס, ובעיברית בעלת
״התחשבות בקורא ובצרכיו״ ,כתב צמח בין השאר סימני־הקריאה וסימני-השאלה
ההפוכים הזרויים לאורך העמודים ...יושב לו אותו קטינא, ערבים שלמים בעליית״גגו
המשוננת ...חצופות־שניים, מתפרצות אליה הסיגמות מעל הדף והאינטגרלים רוקדים
לה ...אוזני־חמור ארוכות לראשי, אוזניים רכות ושעירות. היא מתבוננת בי ופורצת
בצחוק ...אני קולט קולות גוששים ...נתקלתי בנערה נאה שפרח לבן בשערה, נוכרית
חמורת־פנים וסעורת־עיניים...״

רות. כבר לא היו בהן תשמישי קדושה, את הכל חילקו
אתמול. תחת זה הניחו שם קצת שלל שאספו. חגורות
צבאיות, תרמילי כדורים, תמונות ציבעוניות של סאדאת.
מזכרות הביתה...״

כמה לילות מאוחר יותר, באשמורת אחרונה, נמלט
גבריאל מהגייסות הלוחמים, תוך שהוא לובש את ד,מיק־טורן
וכובע שחור, פורע את זקנו ומסלסל פיאות. הוא
קובר את ציודו האישי, ויוצא לדרך בזהותו החדשה.
ברפידים הוא מוצא את מכונית המורים של סבתו בין
שני טנקים הרוסים, ומתחיל את דרכו חזרה לארץ־ישראל.
גבריאל מגיע לירושלים, ומוצא בה את דרכו לרובעיה
הדתיים, אל אחת הישיבות, תוך שהוא מסביר את מעשהו :
״...ואני צריך לעבור איך שהוא תקופה קשה זו, עד
שהמילחמה תוכרע, או תשקע. ולמה שהדתיים לא יקלטו
אותי אליהם...״

הוא הופך נהג הישיבה, ותורם את מכונית המורים
של סבתו, בעוד המגע היחידי שלו עם המתרחש בישראל
נעשה דרך עיתון המודיע :
״...הייתי לומד על המאורעות, על חילופי-האש הנמשכים,
על ההסדרים המפוקפקים, על הבכיות והתאמות,
הזעם והוויכוחים, כאילו המילחמה שנסתיימה
עדיין מרקיבה ומבעבעת, ומתוך שרידיה הנמקים כבר
נובטת מילחמה חדשה...״

ך. אמונה ב״סיפרות מחאה״
קטעים אלה מתוך הרומן של א.ב. יהושע, סיפוריו
הקודמים, הספר שקיעה כפרית של יצחק בך נר, וסיפורו
הכימעט־אפוקליפטי אחרי הגשם, מהווים מייצג לז׳אנר של
סיפרות ישראלית חדשה, האוצרת בקרבה מחאה של סופרים
על מציאות המדינה ומילחמותיה.
דומה שאווירת הקדרות האופפת סיפורים אלה מתפתחת
לתנועת־מחאה סיפרותית מול חברה שהשלימה עם מציאות
מאובנת וקשוחה, של אוזלת־יד, סמלים מזוייפים וסגידה י לאלילי־שקר.
העובדה, שמחוגי ארץ־ישראל השלמה אין נוצרת יצירה
סיפרותית ערכית, מעמידה את הסיפרות השפוייה של א.ב.
יהושע ויצחק בן־נר כסכר של תיקווה מול החברה המתפוררת
סביב.

נראה שפרופסור צמח, המבקר את אותה ״עיסה אקלקטית בת בלי עיכול״ של
רטוש, עוסק בעצמו באותה ״עיסה אקלקטית בת בלי עיכול״.

שערוריית ״פרם ברבר״ יהי״״•-
הביקורת שהוטחה במדור זה (העולם הזה )2031 בתיאטרון חיפה, בדבר העלאת
מחזהו הראוותני ורב־המשתתפים של חבר מועצת המנהלים של התיאטרון ומנכ״ל צי״ס
לשעבר צכי חרמן, גררה אחריה תגובה. בראיון שערכה טלידה כן־זכאי, במוסף
השבועי של מעריב עם צבי חרמן, הציג מחבר המחזה את עצמו בין השאר כאיש
,המוסד׳ לשעבר. למרות זאת הגדיר הרמן את מחזהו כעוסק ״בנושא אקטואלי ביותר :
אותו ׳שילטון, הקיים לאורך כל ההיסטוריה, והמנסה לאכוף עצמו על כל אזרח: ללחוץ,
להשפיל ואפילו להשמיד את הבועט במוסכמות ובהמשכו של הראיון נאמר לא-
מכבר נתבקש מר הרמן להצטרף למועצת המנהלים של תיאטרון חיפה. הוא היסס. האם
לא ייראה הדבר כפגם אסתטי י לבסוף השתכנע, כי מאחר שמחזהו נתקבל לרפרטואר
מכבר, הוא רשאי לקבל את המינוי ומוסיפה טלילה בן־זכאי כי ״יחסו העמוק של
מר הרמן לתיאטרון אינו מותנה בקבלת או אי-קבלת מחזה משלו לרפרטואר, הוא אומר,
והטענות בדבר אינטרסנטיות הן מופרכות
לחלוטין״ 9אגב, גירסה מלאה של מחזהו
המוקד מתפרסמת בכתב־העת המסובסד
על־חשבון הציבור, במה, בעריכת ישראל
גור. מן הראוי לציין כי בכתב־עת זה,
המתיימר לשקף את הנעשה בתיאטרון־
הישראלי, טרם ראו אור נוסחים מלאים
ממחזותיהם של חנוך לווין, נים ים
אלוני, עמוס קינן, יוסן! מונדי ואחרים,
שכבר הועלו על קרשי־הבמה ועמדו
במיבחן הקהל • למרות שהחלה ד,תאר־גנות־רבתי
של סופרים, בעניין הענקת פרס
ברנד לסיפרות בעתיד הקרוב למשורר
מאיר ויזלטיר החלו לדלוף ולהעכיר
את חיי־הסיפרות הדים נוספים מן המתרחש
בחדרי־חדרים, שבהם מתכנסים חברי ועדתך,שופטים
של הפרם. מסתבר שכאשר הציע
המשורר אשר רייך, היושב בוועדה,
להעניק את הפרס למשורר יונתן רטוש
עבור ״יצירת חיים״ ,היתד, תגובתו של
מנחם פרי ׳ י ״מה יש, ולמאיר ויזלטיר
אי-אפשר להעניק את הפרם על עבודת
חייו?״ כאשר שאל אשר רייך את פרי:
״מה בדבר הענקת הפרס ליונה וולך, למשל?״
השיב פרי בביטחה :״היא מתוכננת אצלי לשנה הבאה אגב, בימים אלה
התברר כי מנחם פרי, מילבד מאמציו להעניק פרסים למשוררים שיפרסמו ספריהם
בסידרה שהוא עורכה, יושב גם לוועדה,־ממונה מטעם המועצה לתרבות ולאמנות, המעניקה
הקצבות לכיתבי־עת לסיפרות. ועדה זו מעניקה, בין השאר, כ־ 50 אלף ל״י לשנה לכתב-
העת ס/קריאה, שעורכו אינו אלא מנחם פרי.

0111111!1] 10 0 (07/7 (07
!מירוח ל ע תיד

מורגלת מאז ומעולם לחיים טובים. הכל
בא לד, בקלות ,״מהיד אל הפה״ ,באריזות
אוריגינל מוכן לשימוש. ואילו עכשיו, כשהתחילה
בחיים עצמאיים גילתה, לתדהמתה,
שהחיים בעצם זה עניין קשה, ובמיוחד
לציפור־שיר עדינה כמוה. כי אחד שתמיד
היה לו קשה, התרגל במשך הזמן לחיים

קשים וכבר קל לו. ואילו למירי הרי תמיד
היה קל ועכשיו, פתאום קשה לה. אז
תסכימו איתה בוודאי שזה הרבה יותר
קשה. מה לעשות? החיים זה לא גן־שוש־נים.
אבל
לא אחת כמו מירי תתפוס ייאוש.
וכך, בשלב ראשון היא שכרה לה דירה
בתל־אביב, כדי להיות במרכז העניינים
ולעשות הכל על־מנת להצליח. מי שהתנדב
להקל עליה את צירי הלידה וההסתגלות
הוא הצלם אורי ליינר, שהפך גם אמרגנה
לעת־מצוא. נכון שהם שומרים גם על
רומן קטן ובלתי־מחייב, אבל זה רק במים־
גרת העבודה. אחרי שעות העבודה, היא
רוצה להיות רק עם עצמה. לבד, לבד.
כלומר.
״כי הפצעים עדיין טריים וטרם הגלידו,״
כפי שהיא טוענת. ועל־מנת שלא לגרום
לאינפקציה היא גם סיימה לא־מכבר את
הרומן שהיה לה עם החבר האחרון, ועל
אף הצעות־הנישואין שהיא אוגרת בקצב,
אין היא ממהרת לקפוץ על עגלת חתונה
חדשה.
הפיתוי היחידי שיוכל לגרור אותה אל
מתחת לחופה המוכרת הוא אותו מייועד
שיצליח להיות אבא טוב לבתה הקטנה,
הזקוקה לגבר שיסתובב בבית. וזהו ויטמין
שכבר הוכיח את עצמו גם בחיזוק
אישיות של אמהות.
״אני לא יכולה בו־בזמן להיות גם אמא,
גם אבא וגם דוגמנית־צמרת,״ היא מצהירה,
וזו גם הסיבה שהיא לא יכולה
להרשות לעצמה רומנים קלילים. סוף־סוף
היא לא בת 18 אלא ,25 ואשד, בגילה
ובמעמדה חייבת להיות בררנית.
״אצלי הדגש הוא על ההתבטאות האינטלקטואלית
והרוחנית של הגבר,״ היא
מצהירה. ובאמת מגיע לה שתמצא איזה
נסיך מלומד בעל לשון מעודנת. כי מירי,
הנראית היום יפה ופורחת כמו פעם ואפילו
יותר, לא חושבת להישאר תלויה לנצח
בין קולבי־ד,דוגמנות.
אף שהיא מוצפת בעבודות, הראש שלה
מלא תוכניות רציניות, והיא הציבה לעצמה
יעד מלא חלוציות: לפתוח עוד התיישבות
של בגדים — בוטיק בלע״ז —
בתל־אביב רבתי.

האלכם גילעדי הזה ישגע אותי לגמרי.
ולא רק אותי. הוא שיגע גם את הנערות
היהודיות במונטריאול, שצבא על דלתות
חדרי שדרי הטלוויזיה הישראלית, וכמובן
רצו יותר מכל את השדרן הראשי,
הלא הוא הגילעדי.
אבל מה שחמור מכל, הוא לא יכול
היה לענות להן תשובה ישירה ולהסתכל
להן בענייים כאשר הן שאלו אותו אם

הוא נשוי או רווק. לא שהוא בדאי, הוא
פשוט לא ידע בעצמו.
לגרושתו הטרייה שנשארה בארץ, חווה
גי ל ע די, הוא אומנם לא חייב שום דבר.
הם התגרשו עוד הרבה לפני האולימפיאדה
.״אבל נשארנו ידידים,״ סיפר אלכם.
אז מה היתד, בכל־זאת הבעייהז ה־בעייה
היתה שאלכס החליט׳ ערב נסיעתו,
שאולי כדאי בכל־זאת לחזור אל חווה.

אחרי שהתעופפה לד, מלכת־היופי לשעבר,
מירי זמיר, מקן בעלה, לאחר כמח
וכמה שנות נישואין, היא עשתה הסבה
ממסלול־ד,גירושין למסלול־ד,דוגמנות, עזבה
את מקום־מגוריה הקודם, חיפה, ועלתה
למכה של היי הזוהר, עירנו תל־אביב.
מי שמכיר את מירי יודע, שהנערה היתה

מירי זמיר
התחלה קשה

שימחת הגינקולוג
באחד האמשים האחרונים, בשעה טובה

ומוצלחת, הוביל פרופסור דייוויד סר,

מנהל המחלקה לגינקולוגיה ופריון ומנהל
בית־ד,חולים ליולדות של תל־השומר, את
בנו יהונתן לחופה עם בחידת־ליבו.
על גג הבית שברמת־גן, שריח הצבע
הטרי שבו עוד עמד באוויר, נאספו לחגוג
את שימחת הכלולות רבים וידועים, וביניהם
יכולתי לראות שם את לאה רכין,
רות דיין ובתה יעל שיאון, ודוגמניות-
צמרת לצד רופאים ידועי־שם.
החתן המאושר, יוני, שזה־עתד, הסיר
את מדיו, לקח לו לאשר, את חברתו חנית
סטריק שהיא, מצידה, בוגרת הקונסרוו-
טוריום למוסיקה, אשר ליוותה אותו עוד
מתקופת התיכון דרך תנועת־הנוער וכלה
בשירותו הצבאי. מה שיפה אצל הזוג
הצעיר הזה, שאצל שניהם זוהי החברות
הראשונה, וכמו במיקרים כאלה — נחמד
שזה מסתיים תחת החופה, ובגיל רך.
החתונה המפוארת חולקה לשניים. חלק
א׳ התרחש בין השעות שבע לתשע בערב,
וחלק ב׳ בין תשע ל־ 11 בלילה. אבל בשתי
ההצגות גם־יחד סבבו להם האורחים,
והיטיבו ליבם במעדנים שהיו בשפע, לצלילי
מוסיקה קלאסית, וביניהם סבבה
לה אם החתן, הגברת מאירה פר, שהיא
כשלעצמה אישה נמרצת ופעילת ויצ״ו
ותיקה, שדאגה לארח את כל הפציינטיות
המפורסמות של בעלה, את חבריו־למקצוע
ואת כל המי־ומי, כיד אשת־החברה־הטובד,
עליה.
ומה אתם חושבים הרנין את לב הגינקולוגים
שבין האורחים, אם לא מראה
הכלה היפה והנרגשת? אך עם זאת, אינני
סבורה שיוני וחגית, המתורגלים כבר
במבטי גינקולוגים למיניהם, שמו לב לכך.
כי כמו לכל זוג צעיר, יש להם לעשות
לפני הפל עוד דברים לא־פחות חשובים.
מכל מקום, אני מאחלת להם שיזדקקו
לגינקולוגים רק בשמחות.

נמה עסק העסקן?

אדבס גילעדי ב״חצר הירושלמית״
הכרעה סופית

סיפור הכישלון החברתי של אדכס
גילעדי במישלחת למונטריאול, מתקזז
עם סיפור־ההצלחה הבלתי־רגיל של עסקן

אחד, מראשי המישלחת הישראלית.
האיש הנ״ל היה אמור להשגיח על ה-
חבד׳ה, ליצור קשרים עם מוסדות־הספורט
הבינלאומיים, ליצור מגעים עם הקהילה
היהודית של קנדה, ולייצג בכבוד את יש ראל
אצל מה שיותר אנשים וגופים וכר.
והוא אכן עשה זאת. אבל רק אצל איש
— או, נכון יותר, אשד — .אחת, ודק עם
גוף אחד, בעל חמוקים שהלהיב את כל
המישלחת הי-שראלית מגדול ועד קטון.
הכל החל כאשר הקהילה היהודית במונטריאול
שלחה את העיתונאית הכי מוכשרת
והכי חתיכה של יהדות קנדה, דיאן
סילכרמן, לראיין את ראשי המישלחת
הישראלית, ואם אפשר — גם לארגן בי-
קורי־מישפחות של חברי המישלחת בבתים
של יהודים.
הם שוחחו ארוכות בנדון והחליטו, כמו בממשלה,
שלא להחליט בינתיים.
כך יצא לו כוכב־הספורט של הטלוויזיה
הישראלית לשדות*ה?ייד של קנדה, כש־בליבו
ספקות ונאמנות חצוייה.
ואילו כשחזר, הוא נפגש שוב עם חווה
והשניים החליטו שלא להתחתן בשנית.
עתה מבלה אלכם את ימיו במועדוני-
הלילה של ירושלים, מנסה להשיג כל מה
שהפסיד במונטריאול, ולפצות את עצמו
על כל אותם ערבים שבהם ויתר על מע־ריצותיו
הקנדיות, ישב בדד בחדרו שבמלון
וחשב :״חווה או לא חווה?״
הפתעה בצורת בעל
כשסיים השחקן טוכיד! (ניקוי ראש)
צ פי ר את תפקידו בסרט גיבעת חלפון אינה
עונה, הוא העדיף לקבל, במקום כסף —
כרטיס־טיסה לארצות־הברית, תופעה שהיא,
אגב, מקובלת מאד היום בין אמנינו. הדבר
היחידי שטוביה לא לקח בחשבון, היה
שתוך כדי טיולו באמריקה חל גם יום־
השנה העשירי לנישואיו עם אשתו יעל,
ועשור כזה הרי לא חוגגים כל יום. רק
פעם בעשור.
משך כל טיולו בחו״ל שלח טוביה לאש תו
האוהבת והמצפה מיכתבים רוויי־געגו־עים,
ולא חדל לספר לה בהם על ההפתעה
שהוא מכין לה ליום־השנה שלהם, ורק
שתתאזד בסבלנות.
יעל, הרעיה המסורה, ישבה והמתינה
לראות איך תיפול ההפתעה, ומתי. עוד
היא מחכה, והגה מגיע טלפון טראנס־אט-
לנטי, ומעבר לקו טוביה, המוסר לה הוראות
להגיע בתאריך ההיסטורי למלון פאל

יעל וטוביה צפיר
המשך ורוד
בתל־אביב, כדי לקבל שם חבילה שתגיע
אליה בדואר הדיפלומטי.
מיהרה האשד, הקטנה ביום הגורלי ל מלון,
כדיבר ההוראות, נכנסה לחדר ש ננקב
בהוראות, והמתינה לחבילה שתגיע
מארה״ב. בקיצור, אחרי שעת־חיכיון קצ רה,
בעודה מצפה, הגיעה אליה שוב שיחת־טלפון
בין־יבשתית מבעלה החוגג, ובה
ביקש ממגד, טוביה •שלה להמתין להפתעה,
שתגיע אליה עוד מעט־קט על־ידי שליח.
לפתע נשמעה הגקישה המיוחלת בדלת.
יעל מיהרה לפתוח, והנה לא חבילה ולא
דובים, אלא מי עומד בפתח בגודל טיבעי
ומחייך מאוזן לאוזן, אם לא אלוף־געוריה 9
טוביה, ובקבוק־שמפגיה בידו. נו, מהחדר
הזה הם כבר לא יצאו כל־כך מהר, כי
טוביה פשוט היה עייף מהטיסה.
מה שרק מוכיח לנו שוב, כי האהבה
כמוה כיין המשומר הטוב. עם הזמן היא
משבחת יותר ויותר, וכשיש גם שגי ילדים
חמודים, יואב בן השמונה ושלומית
בת השנה וחצי, אין נעים יותר מלגימה
בצוותא. לחיים, ולהשתמע בחג יובל.
דיאן החתיכה פתחה דווקא בריאיון העסקן
שבו אני עוסקת בסיפור זה, ובזה
הסתיימו העבודה שלה והעבודה שלו.
מאותו רגע לא היו יותר סיפורים של
דיאן לעיתונים, ולא היה יותר העסקן הבכיר
במישלחת. השניים נעלמו להם למשך
ימים תמימים — לא-כל־כך תמימים, בעצם
— בתוככי העיר הגדולה מונטריאול, ורק
לעיתים רחוקות היה העסקן עורך גיחה
לכפר האולימפי, לבדוק אם הכל בסדר,
לקבל את הדואר ובתוכו מיכתבים מן הרעייה
הנאמנה שנשארה בארץ, ולחזור
אל זרועותיה של דיאן.
ואם אתם חושבים שהסיפור נגמר כש ד,מישלחת
האולימפית שלנו חזרה ללוד,
אינכם מעריכים די את כוחה של האהבה.
בשבועות הקרובים עומדת דיאן לבוא, ב־עיקבות
אהובה העסקן, לארץ־הקודש, ואז
נראה לאן ואיך הוא יצליח להישלח איתה
כאן. אם בכלל.

כמוהו ל א הי ה -ואף פעםלאי הי ה עו ד!

15.8 .7 6 - 14.9.76

הסבון ללא סבון של ״תיא׳ המפורסם בעולם כולו,
יימכר רק בתקופה הנ״ל במחירי
׳׳מצרך החודש״
דרמפון שפופרת רגילה

470־ 4
4.50
675 7.90

דרמפון שפופרת ח סנוניוז ^ ס ^ ^

דרמפון הענק הכפול
דרמפון נוזל

6 75 790

הסב!] לג א ס בי!

ויזג ל * *

העולם הזה 2035

״! ״5אומר האיטלקי לשטוק .84
כי הוא יודע שלפניו ברנד׳ משובח. עשיר בניחוח, מלא טעם.
כפי שרק ברנד׳ מעולה יכול להיות.
והוא לוגם ממנו לאט.
מחליק אותו בהנאה אל גרונו. מתענג על כל טיפה. נהנה מ! הטעם.
ממש כפי שגהנ׳ס אוהבי הברנדי בכל העולם.
אמור גם אתה ״כך לשטוק ,8 4ותתענג על טעם הברנדי העולמי.