גליון 2036 מתאריך 8 בספטמבר 1976

תעלומהעדי אברהם, הצעיר מהרצליה
בגיל 18 הנר הרונא הצעיר בעולם
ושחודל סנסציה בינלאומית

ו!וו*!1* 1

§1*1*111

העילוי שהוצג נגנדו של א״גשס״ן
התגלה כבנו של עולה מעיראק

באחרונה נצטוו קציני ביקורת הגבולות לשאול
ולחקור את בעלי הדרכונים הישראליים, המגיעים
לגבול האמריקאי מאירופה או מאמריקה הדרומית,
מתי שהו באחרונה בישראל.

כל ישראלי המצהיר — והדכר מאומת
בדרכונו — כי לא כיקר בישראל יותר
משנה אחת, מגבילים את שהותו כארצות־הברית
לשלושים יום כלבד, אפילו אם יש
לו אשרת כניסה ושהייה לתקופה
ארוכה יותר.

תוגונן יך

הישראלים בארצות־הברית סבורים כי הדבר נעשה
תוך תיאום עם ממשלת־ישראל, במטרה לצמצם את
הירידה. למעשה עושים זאת האמריקאים מתוך חשש,
שישראלי שלא ביקר שנה במדינתו הוא יורד־בפוטנציה,
ועלול לשהות בארצות־הברית תקופה
ארוכה באופן בלתי־חוקי.

סערהסביב פירסו

ח ״ ם לנ ד או

מי סמך גז עו׳

ל א יהיה חיים

תוכנו של מיסמך סודי, שהוגש לממשלה על־ידי
הממונה על מחוז הצפון, ישראל קניג, ושפורסם
השבוע במלואו על־ידי יומון מפ״ם על המשמר,
יגרום לסערה פוליטית בינלאומית.

המיסמד כתוב כרוח גזענית אנטי־ערבית,
כולל כתובו המלצות כרוח חוקי הגזע
הנאציים של נירנכרג, כמטרה לדכא את
המיעוט הערבי כישראל, להגביל את
התרכותו ולעודד את ירידתו מהארץ.

בין השאר ממליץ קניג בפני הממשלה להקים
״מיפלגה אחות למיפלגת העבודה״ במיגזר הערבי,
שעל ״המוסדות״ יהיה לקיים בה נוכחות סמויה!
למנות צוות של שירותי־הביטחון למעקב אישי אחרי
אישים ערביים כדי להביא לפירסום ״מימצאים
שליליים״ אודותם! לגרום כי ״מוסדות מרכזיים
ישימו־לב להעדיף מיסגרות או בודדים יהודים
במקום ערבים״! להקל על נסיעות לחו״ל של
תלמידים ערבים ולהקשות על חזרתם וסידורם
בעבודה! להגביל את מיספר הסטודנטים הערבים
במוסדות ההשכלה הגבוהה, ועוד.

אין ספק בי קניג ייאלץ להתפטר
מתפקידו כעיקכות פירסום הדו״ח הסודי.

דו רו ת ליו -
מו ע מד ד ש רו ח
מזכיר הקיבוץ־המאוחד לשעבר, דני רוזוליו, עשוי
להתמנות כשר בממשלה הבאה שתתמנה אחרי
הבחירות. הוא עתיד להחליף את ישראל גלילי,
כנציג אחדות־העבודה בממשלה. דבר זה מסתבר
על רקע הניסיונות לשכנע את רוזוליו להחליף
את מרדכי(״מורל׳ה״) בדאון, בתפקידו כמנהל מחלקת־הנוער־והחלוץ
בסוכנות היהודית.

תחילה לא נטה רוזוליו לקבל עליו את
התפקיד המוצע, טען כפירוש כי אם
יסכים לקבלו, תיחסם דרכו לשירות
בממשלה הכאה. עתה, משהסכים לקבל
את התפקיד, מפרשים זאת מקורביו כבד
שהובטח לו, על־ידי אישים מרכזיים,
שלא יהיה ככף בדי למנוע את מינויו
בשר כקדנציהה באה. רוזוליו מזדהה
לחלוטין עם דיעותיו הניציות של גלילי.

אי שלאה צי ע
א ת בן־ א ה רון
הידיעות שפורסמו בשבועות האחרונים בעיתונות,
סביב פרשת אי־צירופו של יצחק בן־אהרזן לוועדה
המכינה של ועידת מיפלגת העבודה, היו בלתי־מדוייקות
בנקודה מרכזית. בניגוד למה שפורסם,
כאילו לא צורף בן־אהרון לוועדה בשל חילוקי־דיעות
בין יונים וניצים בקרב חברי ועדת ה־ 13 של אחדות־העבודה,
הגוף שקבע את המועמדים.

עתה מסתבר, בי איש מכין חברי גוף זה
לא העלה את שמו של כן־אהרון כמועמד
לוועדה המכינה.

הו ח מ רו ח1א ה בי קו ר
די שרא לי סבארה ״ ב
שילטונות־ההגירה בארצות־הברית החמירו את
התנאים לביקור ולשהייה של ישראלים שם.

יושכ-ראש הנהלת חרות, ח״כ חיים
לנדאו, לא יוצב כרשימת מועמדי הליכוד
לכנסת הכאה.
בחרות נעשו מאמצים רבים לשכנע את לנדאו,
הנחשב — יחד עם ח״כ יוחנן באדר — כאחד
משני הוותיקים הנאמנים למנהיג חרות מנחם בגין,
להסכים לוותר על מקומו בכנסת. כפיצוי יירש
לנדאו את מקומו של ראש עליית־הנוער, יוסף
קלארמן, בהנהלת הסוכנות־היהודית.

הטי שט ר ה שו ב
ת חיזו ראתעצמה
מישטרת מחוז תל־אביב מינתה קצין־צודק, על־מנת
לבדוק לאן נעלמו אלף ל״י מכיסו של צורף
תל־אביבי שנעצר בידי סמל של היחידה המרכזית
לעיקוב ובילוש של המחוז. בעוד שהסמל כתב
בדו״ח, כי בעת חיפוש שנערך על גופו של הצורף
נמצאו בכיסיו 3500ל״י, טוען הצורף כי היו
בכיסיו 4500ל״י, וכי הסמל נטל אלף ל״י לעצמו.

המישטרה החליטה על מינוי קצין־פודק
לפרשה רק אחרי שפרקליטו של הצורה,
עורך־הדין ישעיהו לוויט, פנה לבית
מישפט־השלום כדי לבקש את עזרת
החוק נגד גניבת כספו של העצור כידי
שומרי החוק.

עיתון ה מ קו רבלאש׳׳ף
מפרסם די ב רי היונים
חידוש רב-משמעות נעשה השבוע בגדה :
זו הפעם הראשונה פירסם עיתון ערכי
את דיעותיהם שד אנשי־שדום יהודים־
ישראליים, המטיפים להקמת מדינה
פלסטינית בגדה וברצועה, ולהסדר בין
ישראל ואש ״ף.

אל־פג׳ר (״השחר״) ,אשר השילטונות טענו לא פעם
כי הוא שייך לאש״ף. במייוחד הובלטו דיעותיהם
של ראשי המועצה הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני
— אליהו אלישר, מתי פלד, לובה אליאב,
אורי אבנרי, דויד שחם, יעקוב ארנון, עמום קינן
ויוסי אמיתי. כן פורסמו דיעותיהם של אמנון
קפליוק, לטיף דורי, בני כהן, דניאל עמית ועוזי
בורשטיין. כל הכותבים תבעו מן הפלסטינים
להפנות עורף לחזית־הסירוב, ולכונן שלום המבוסס
על הכרה הדדית.

בגדה סבורים יודעי־דכר, שהפירסום מסמן
מיפנה בגישתו של אש״ת למחנה־השלום
הישראלי.

,כרשת וו ט רג ״ ט
ב מי שטרתמ חו! תיי א
פרשת ווטרגייט כזעיד־אנפין עלולה
להיחשף במישטרת מחוז תל־אכיב, נוכח
טענת המישטרה בי סרט־הקלטה שהיה
מצוי כידה, כשעליו חומר חיוני כיותר,
״נמחק כטעות״.

המדובר הוא בסרט־הקלטה שעליו הוקלטו שיחות
האלחוט שהתנהלו בין מוקד המישטרה ובלשי

לאסירים

מלא

שילטונות כתי־־הסוחר גילו בא:
אצל אסירים ביטחוניים ערכים
אים כבתי־בלא, הומר־־הדרבה
לל כיותר כנושאי הכלה. מסתבר
אידגוני חטירור הערך
כתור כתי־הכלא
להכלה, על-פי מעו
ציורים ותרשימים לחד
כתוצאה מכף. כל אסיר ביטחוני שנכלא
לתקופה העולה על מיספר חד
דשים, יוצא מכית־חבלא כשהוא כאד
פן תיאורטי הבלן מופסד, גם אם לא
היה לו מושג כחבלה כעת שנאסר.
עתה עושים שילטונות כתי-הסוהר
מאמצים ניכרים כדי למנוע את המצב
שבו הפכו כתי-הסוהר מיכללות לחב•
לנים.
המדור המרכזי, שירו לפני כחודשיים בלב תל־אביב
בנער שלום בן־שלמה מאשדוד, והרגוהו. על־פי בקשת
פרקליט הורי הנער, עורך־הדין חיים קאזים, ניאות
שופט חוקר לחקור את נסיבות מותו של הנער,
למרות שוועדה פנימית של המישטרה קבעה כי לא היה
כל פסול בהתנהגות השוטרים שהרגוהו. כאשר
ביקש קאזים מהמישטרה שתמסור לשופט־החוקר ,
את סלילי סרט־ההקלטה שעליו נרשמו השיחות
עם הבלשים שירו בנער, טענה המישטרה כי
לצערה נמחקו ההקלטות מהסרט ״בגלל טעות״.

דיברי היהודים פורסמו בשני עמודים גדולים ביומון

ברשת .,ג לי־ צ אוז,,
הטר מיו א ד
ש ל ייאל־עד״
הפךל בי ת כנ ס ת
נוסעים של חכרת ״אל־על״ הביעו את
מחאתם לפני מנהלי סניף החברה
כנידיורק, על הפיכת הטרמינאל ב•
נמל-התעופה קנדי לכית־בנסת. חסידי
חכ״ד כנידיורק משתלטים על שתי
הקומות כאולם, ולפני כל טיסה מנסים
לאלץ את הנוסעים להניח תפילין
ולהתפלל תפילת־הדרך, אפילו
מכלי לבדוק אם הם יהודים או לאו.
קל לשער מה היתה התגובה בישראל
אילו, למשל, היו במרים קאתוליים
מנסים לשכנע נוסעים בהכרת ״אלי•
טליה״ ברומא, להצטלב לפני עלייתם
למטוס.

תיחקרע,״ הכנסת
שערוריית מלון גלי־צאנז בנתניה, שנחשפה
לראשונה על־ידי העולם הזה ( )2034 בעיקבות
הריגתו־בשגגה של בחור־ישיבה על־ידי שומר המלון
הקשיש, תועלה ככל הנראה גם בכנסת. בעיקבות
הקובלנה שהגיש רפאל הלפרין ליועץ־המישפטי-
לממשלה נגד הנהלת המלון, עומדת ועדת־השירותים
של הכנסת לדון בפרשה.

במו־בן הגישה ח״כ הליכוד גאולה כהן
שאילתה לשר-התיירות משה קול, שבה
היא מבקשת ממנו להשיב כיצד איפשר
מישרד־התיירות לנהל מלץ כמשך עשר
שנים ללא מנהל מוסמר כנדרש כחוק,
וכיצד קיבל המלון תמריצים בניגוד לחוק.

בינתיים כבר ייחם האדמו״ר מקלויזנבורג, שבשליטת
חסידיו נמצא המלון, את הרג בחור־הישיבה
למחבלים. במאמר שפירסם ביומץ שערים טען
האדמו״ר :״על־פי הלכה אין אשם בדבר בעת כזאת
שמפחדים מפני אוייב, מחבלים הבאים על עיסקי
נפשות ׳ובוודאי כל ישראל נקיים ויכולים לומר
,ידינו לא שפכו את הדם הזה׳ ,והריגתו נגרמה על־ידי
הגויים הצוררים ונזקפה לחובתם.״

שילוב עלית לקיץ!
קפה קפוא
עם דוליח
קפה קפוא מ״קפה נמס עלית׳,
מפיג את החום המתי ש
של הקיץ הישראלי.
וב ת לוויה מ ת אי מ ההיא ״ חלי ת״ של עלית
שהולכת טוב
עט כל דבר טוב...

טו בליעם

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תל*
אביב, רחוב גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136מ עז
מען מברקי :

תל־אביב, רחוב

״עולמפרס״ .מודפס כ״הדפום החדש״ כע״מ,
אביגדור. הפצה :״גד״ כע״מ י גלופות :״צינקוגרפיה כספ!י״ ב ע ״ מ .
העורך הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאור: העולם דהזה בע״מ.

אלברט כדזגלד, שומר במיפעל תעשייתי
ביקנעם, חזר בשעות־הבוקר המוקדמות,
אתרי שסיים את מישמרתו, אל
ביתו שבשיכון אשר בקצה המושבה. כאשר
התקרב אלברט, גבר נאה כבן חמישים,
נשוי ואב לחמישה ילדים, אל ביתו, הוא
הבחין בידידו הטוב, משה אלמליח, החו־מק
מבעד לחלון הדירה. חמתו של אל־ברט
עלתה בו להשחית. דמו עלה לראשו.
הוא איבד את השליטה בעצמו.
בידיו של אלברט בוזגלו היה אותה שעה
תת־טיקלע עוזי, הנמצא ברשותו ברישיון
לצרכי עבודתו. הוא פרץ אל דירתו שלו,
מיהר אל חדר-השינה, הריק את מחסנית
העוזי לעבר אשתו ששכבה במיטתם
המשותפת.
אלברט, שפצע את אשתו אנושות, נעצר
בידי השוטרים שהגיעו לדירה. ואילו
אשתו מילמלה בעת שהובלה לבית־החד
לים המרכזי בעפולה :״אף אחד לא צריך
להתערב בעסק הזה. זה עניין פרטי.״
למחרת היום כתבו כל העיתונים, במדורי
הכרוניקה שלהם, ידיעות בנוסח :״שומר
ביוקנעם ירה באשתו אחרי שמצא אותה
בחברת ידידו.״ הידיעה השתרעה על פני
שלושה טורים, בעמודים האחרונים. איש
לא ייחס לה חשיבות מייוחדת. היא היתד,
חלק מהכרוניקה השיגרתית על פשיעה
ואלימות ברחבי הארץ.
כאשר הובא אלברט במגלו בפני שופט
כדי להוציא נגדו פקודת־מעצר, הוא
לא ביקש מהשופט כי יוצא צו איסור־פירסום
על הפרשה. הוא לא העלה כלל
בדעתו כי אפשרי דבר בזה. בני מיש־פחתו
לא רצו אל מערכות העיתונים
כדי להפעיל שם את קשריהם והשפעתם
למנוע את פירסום הידיעה.
חנוך מרמרי, הומאניסט וליבראל, שכל
פגיעה בכבוד האדם מקוממת אותו עד
לכתיבת רשימה סאטירית במדורו הקבוע
בשבועון המסדים, לא הקדיש אפילו שתי
שורות לעניין הכבוד האבוד של אלברט
במגלו או אשתו אלגרה, מיקנעם.
פעם היו שטענו כי כל בני־האדם שווים,
אבל יש כאלה ששווים יותר. עכשיו מסתבר
בי לכל בני-האדם יש הכבוד העצמי
שלהם. אבל יש בני-אדם שיש להם יותר
כבוד. ועל כבודם של אלה האחרונים
צריך להגן במייוחד, אפילו אם הדבר מצריך
הסתה לרצח. כי מה הם חיי-אדם לעד
מת כבודם האבוד של האחרים?

העיתונות גדושה יום יום בידיעות
הגורמות אי־נעימות גדולה לאנשים רבים.
בחודש שעבר בילבד, ארעו במדינה
חמישה מעשי־רצח על רקע של קנאה,
בגידה או חשדנות סתם. בנתניה רצח
יואש עמר בן ד,־ 70 את אשתו רחל עמר,
בת ד,־ ,47 ברובה של המשמר האזרחי. ב־נהריה
חשד פנסיונר בן 65 באשתו, רחל
רינגלשטיין, בת אותו גיל, כי בגדה בו.
הוא הרג אותה במהלומות פטיש.

בירושלים נעצרה שושנה ספיר, בת ,68
כחשודה ברצח בעלה, אברהם ספיר, בעקבות
מריבה שפרצה ביניהם. בחיפה הודה
חיים רונדשווילי, באוזני שוטר, כי רצח
את אשתו על רקע של קנאה. ושוב
בירושלים, נרצחה רחל ג׳ונה, אם לחמישה
ילדים, בדקירות סכין־מיטבח. כחשוד ברצח
נעצר בעלה.
בכל המקרים היו לנרצחים ולחשודים
ברצח בני־משפחה, ילדים, נכדים, למרות
שהם לא היו אנשי־מעלה אלא רק פשוטי־עם,
קרוב לוודאי שגם להם יש מה שמכונה
בפי חנוך מרמרי ״כבוד־עצמי״ .יש להניח

עקרונות שיש בהם אולי פגיעד. בפרט
ובכבוד האישי שלו. לא שזה טוב, נבון
וצודק — אלא שטרם נמצאה שיטה טובה
יותר שיש בה גם להבטיח את-זכויות
הפרט וגם להגן על הכלל.
הכלל חייב לדעת על הפרשה, כדי שיד
כל לפקח על פעולות מוסדותיו וטיב הביצוע
של חוקיו, לעמוד על תופעות חברתיות
ולנקוט באמצעים הדרושים להגנה
על החברה או לחיסול ליקויים חברתיים.
אינטרס זה עולה, על־פי התפיסה הדמוקרטית
המערבית, על הצורך להגן על
״צינעת הפרט״ .זהו אחד מיסודות חופש־העיתונות
המערבי, עיקרון מרכזי שמרבים
לשכוח אותו, אך שיש לו חשיבות מכרעת.
והנה קם חנוך מרמרי, ובמדות ״2״
(העולם הזה )2034 הוא מתקומם בכל נפשו
נגד מד, שהוא מכנה ״שיטות פעולה של
עיתון מסויים״ ,שפירסם את העניין
המכונה בפיו ״הטרגדיה במישפחת נכדו
של ליאון בלום, שאשתו חתכה את פניו
במריבה מישפחתית על רקע בגידה.״
במקרה, אותו ״עיתון מסויים״ הוא גם
שפירסם את תגובתו המרירה והבלתי
מצונזרת של חנוך מרמרי על הפירסום,
למרות שהיא כללה התקפה אישית על
עורכיו של אותו ״עיתון מסויים,״ כתביו
וצלמיו, עד כדי הצדקה של פגיעה גוי
פנית
בהם.
אפשר היה להדפיס תגובה זו ב״עיתון
המסדים״ — ואך ורק ב״עיתון המסדים״ —
לא מפני שמישהו במערכת מסכים עם
דיעותיו של חנוך מרמרי. אלא מפני שזו
גם כן אחת מ״שיטות הפעולה של העיתון
המסדים״ ,לאפשר לכותבים בו לכתוב
את דיעותיהם, ללא התערבות והפרעה.
כך שמי ״ששיטות הפעולה של
העיתון המסדים״ אינן נושאות־חן מלפניו,
חייב להתקומם גם נגד ״שיטת הפעולה״
הזאת, המאפשרת להסית לרצח עובדי אותו
עיתון המדפים את רשימותיו.

״נכדו של ליאון כלום בכית־ החולים של חנוך מרמרי
למי, למי יש יותר כבוד?
שגם הם ראו בפירסומים בעיתונות על
קרוביהם והוריהם פגיעה בכבודם. אבל
איש מהם לא העלה בדעתו לצאת ולפגוע
פיזית בעתונאים שפירסמו את הידיעות,
כפי שמציע חנוך מרמרי.
ומעניין, להם, חנוך מרמרי אפילו לא
הציע זאת.
אבל למה לדבר על מעשי־רצח או ניסיונות
לרצח?
אחד נחשד בפשע, נעצר על־ידי המיש־טרה,
התגלה בליעת החקירה כנקי מכל חטא
ושוחרר. בינתיים פירסמה העיתונות את
שמו ואת דבר מעצרו. פירסמו גם את
העובדה ששוחרר. אלא שבינתיים נפגע
כבודו. ייתכן שיהיו לכך השלכות על חיי
המישפחה שלו או על מצבו הנפשי.
או הסיפורים השיגרתיים של ד,טרמפיסטיות
הנופלות קורבן לאנסים. לא די שהן
קורבנות, ולפעמים אף מאבדות את חייהן
כתוצאה מכך, הנה עוד מחללים את כבודן
בכך שנותנים פירסום לעובדת האונס.
לא נעים. לפעמים הרבה יותר מזה —
עד כדי טרגדיה. בכל זאת מעדיפה כל
חברה דמוקרטית, כדי להגן על הכלל, כמה

כשם ששיטת הפעולה של הדמוקרטיה
מחייבת לפעמים להגן על הכלל תוך כדי
פגיעה בפרט, כך גם שיטת הפעולה של
העיתון המסויים גורסת ״ללא משוא־פנים״
ומאפשרת יחד עם זאת ביקורת כלפי
תפיסה זו.
1 1 לעצם הביקורת שד,יתד, כלולה באלי-
גוריה של חנוך מרמרי על ״הכבוד האבוד
של יענקל׳ד, בלום״.
קודם כל האנאלוגיה. בדרך אסוסיאטי-
בית ניסה חנוך מרמרי לקשור את פרשת
הפירסום בהעזלם הזה על ״הטרגדיה ב־מישפחת
שפרינצק״ (העזלם הזה )2033
אל יצירתו של היינריך בל, הכבוד האבזד
של קתרינה בלום. אינני סבור שיש מקום
לאנאלוגיה זו. אין כל דימיץ בין שני
ד,מיקרים. להציג את העולם הזה כמי
שרודף את יאיר שפריגצק או בני מיש-
פחתו, זה הרבה יותר מאשר עיוות וסילוף.
בעיקרה היתה פרשת עמירם שפרינצק
דומה לעשרות פרשות אחרות, שניתן לקרוא
עליהן יום־יום בעיתונים. אלא שאלה

עוסקות בדרך כלל באנשים קטנים ואל מונים,
ולא בבני מישפחות מיוחסות. כבודם
של אלה אינו נחשב כנראה בעיני
מרמרי.
לא העולם הזה הוא שסבר כי פרשת
עמירם שפרינצק היא יוצאת־דופן וראויה
לטיפול מייוחד. בני מישפחתו של הנפגע,
שאשתו שפכה חומצה בפניו, הם שסברו י
כך. הם שעשו כל מאמץ כדי להסתיר את
הפרשה מעיני הציבור ולמנוע את פיר-
סומר, בעיתונים. לא מפני שהפרשה היא
בלתי רגילה, אלא מפני ששם מישפחתם
של המעורבים בה היה בלתי שיגרתי.
אחת מהשתיים: או שחנוך מרמרי סבור
שלאנשים ששם מישפחתם הוא שפרינצק,
בלום, דיין או בן־גוריון, מגיע טיפול עיתונאי
אחר מאשר לאנשים ששמם הוא
בוזגלו, אבוטבול או צימרמן: או שהוא
סבור שהעיתונות בכללה צריכה להתעלם
מכל פרשה וידיעה שיש בה כדי לפגוע
בכבודם של אנשים ולצייר בפני קוראיה ין
תמונת עולם אידיאלית, שבו אין רוצחים,
אין אונסים, אין בוגדים ואץ שופכים
חומצה בפנים.
נכון שפרשת שפרינצק הובלטה בפיר־סום
בהעולם הזה. הדבר לא היה קורה
לוליא ניסו בני המישפחה להסתיר את
הפרשת והיא היתד, מתפרסמת בעת ש אירעה
במדורי החדשות של העיתונים,
ככל פרשה אחרת מסוגה.
הטיעון ״זה עניין פרטי״ ,שמעלה חנוך
מרמרי כהנמקה להתקוממותו נגד הפיר־סום,
אינו תופס במיקרה זה. יש קו גבול
ברור המבדיל בין עניינים השייכים לת־ .
ע ניין
חום הפרט, לבין אותם ההופכים
ציבורי.
אם זוג נשוי מתקוטט בין כתלי ביתו —
אץ זה מעניינו של איש. אם בעל בוגד
באשתו, או אשה בבעלה, שוב זה עניינם
הפרטי והבילבדי, ואין זה משנה מה שם
מישפחתם ומי היה אביהם. אבל ברגע
שנעשים מעשים, המחייבים את התערבות
המישטרה או בתי־המישפט, יוצא העניין
מתחום הפרטיות והופך נחלה ציבורית.
זכותו של הציבור למידע אינה נוגעת
רק להחלטות הממשלה או פעולות
העיריה. היא כוללת בתוכה גם את המתרחש
בבתי־המישפט, ואת מה שקשור ב־ פ
פעילות המישטרה ושאר מוסדות־הציבור.
ברגע שפרשת שפרינצק הגיעה אל בית-
המישפט, היא חדלה להיות עניין פרטי.
כאשר עיתון מתעלם ממנה, משום ש מדובר
בשם שפרינצק, יש בכך משוא־פנים.

חנוך מרמרי תמה, בין השאר, מה
הקשר בין העובדה ש״היהודי ליאון בלום
לחם לסוציאליזם״ ובין העובדה ״שפניו של
נכדו יענקל׳ה נחתכו בשנתו על-ידי אשתו
בסכין״.
הקשר הוא שמי בילבד. אם עובדה זו
מובלטת במייוחד, הרי זה בגלל הטבע האנושי,
המתעניין יותר במה שעולה בגורל
אנשים המוכרים לו, מאשר בגורלם
של אנשים שהם זרים לגביו.
יש מיליוני שיכורים בעולם. לילה לילה
עוצרות מישטרות העולם רבבות שיכורים
ובולאות אותם עד להתפכחותם.
העיתונים אפילו אינם מדווחים על כך* .
אבל כאשר עצרה המישטרה באשמת
שיכרות את שרה צ׳רצ׳יל, בתו של מי
שהיה ראש־ממשלתה המהולל של בריטניה,
וינסטון צ׳רצ׳יל, זכה העניין לכותרות־ענק
בעיתונות העולם.
בבית־מישפט בפרנקפורט, במישפטו של
ישראלי המואשם בסחר־סמים, השמיעו
הקלטות של שיחות־טלפון שלו. כשהוא
מדבר עם אחד בשם שווילי, למשל, השיחה
יכולה להיות מעניינת ומרתקת. אבל היא
תוזכר רק באיזה מקום בשוליים. כשמם-
תבר שהשיחה היתד, עם אודי דיין בנהלל,
בנו של משה דיין, היא מטפסת מייד אל 1 הכותרות הראשיות.
להתרעם על הקשרים מעין אלה, זה
כמו לבוא בטענות אל בורא־עולם מדוע
ברא את בני־האדם כפי שבראם, ומדוע
הסקרנות והרצון לדעת הם מתכונות ה־

טבע-האנושי.
יש פיתגם אפריקאי המתמצת את כל מה
שניסיתי לומר לעיל, במילים ספורות. הוא
אומר :״ככל שד,קוף מטפס גבוה יותר על
העץ, כן גדל מיספר האנשים הרואים
שהישבן שלו אדום.״

״׳>׳65״ או מר הקנדי ל שטוק . 84

בי הוא יודע שלפניו ברנדי משובח. עשיר בניחוח, מלא טעם.
בפי שרק ברנדי מעולה יכול להיות.
והוא לוגם ממנו לאט.
מחליק אותו בהנאה אל גרונו. מתענג על כל טיפה. נהנה מן הטעם.
ממש כפי שנהנים אוהבי הברנדי בכל העולם.
אמור גם אתה ׳כן• לשטוק ,84 ותתענג על טעם הברנדי העולמי.

יותר ויותר אנשים אומרים -כד לטעם המשובח של שטויו .84

00 ) 84־51
הברנדי הנבחר ב־ 127 מדינות,

הסולם הזה 2036

מכתבים
איש חשכה
אולי זה עוד מוקדם, אך היות שאני טם
בקרוב לטיול ארוך באירופה, אני מקדים
ובוחר ב$יש־השנה שלי — כנהוג אצ לכם
בערב ראש־השנה החדשה. לדעתי,
איש־השנה הוא יונתן (״יוני״) נתניהו
ז״ל, שנפל במיבצע אנטבה המפואר.
צורי איש-שלוב, תל־אביב

בבטוח חיים.

• מענק עד
־ 1800.ל*י.
• הצמדה למדד.
• פטור ממס.
• הבנק מב ט ח
אתה חוסך
על ח שבונו

להבטחת
המ שכיות
ת שלומי החסכון
׳:שהחוסך
עליהם.

השנה, כמו בכל שנה שעברה ובכל
השנים שעוד תהיינה, כן ירבו, איש־השנה
הוא מנחם בגין.
חיים מילר, פתח־תיקווה
איני יודע אם אתם נוהגים לבחור כ־איש־השנה
שלכם אישיות לא־ישראלית.
אולם אם כן הדבר, הייתי מציע לכם לבחור
השנה את קרלוס, הטרוריסט הבינלאומי,
כאיש שייצג באישיותו יותר מכל
אדם אחר את מאורעות השנה, שעמדה
בסימן התגברות הטרור הבינלאומי.
מ. מאור, תל־אביב

עזרה, ולא רוחנית, להתחמקות מפני חובה
אזרחית שהינה גם חיונית למדינה. זהו
ניצול גס ושפל של חירות המחשבה
במדינה. וכדי ״להקל על חיינו״ ,הם אף
צירפו לחוברת טופס בקשה לפטור, שבו
יש רק למלא אתי הפרטים.
כתבתי לכם, מפני שזה הרגיז אותי מאד.
הגעתי למסקנה שאני, בפרט, איני מסוגלת
לעשות דבר נגדם, מלבד להביע את
דעתי.
אסתר ל, קרית־טבעון

מזל אי״סדטן
כבכל שנה, קיבלתי גם השנה כרטיסי-
ברכה עם בקשת תרומה לאגודה למילחמה
בסרטן. ושוב אני שואל: אם הסרטן כל בד
נורא, למה המדינה לא מפסיקה את
ייצור וייבוא הסיגריות? למה היא אינה
אוסרת את העישון, כמו את השימוש בסמים?
לא ייתכן גם לעודד את סרטן-
הריאות, וגם לבקש תרומות למניעתו בעת־

...משד, דיין, שחזר אל הבמה הציבורית
על אפכם ועל חמתכם.
עוזי תמיר, תל־אביב
על מד, הוויכוח? הרי ברור שאידי אמין
הוא איש־ה׳שנה.
עובדיה נימני, ירושלים

הבנק הבינלאומי הראשון

הערב בהגרלת
בדור הזהב
של מפעל הפ*ם
פרס ראשון

500,000

פךסכ דן ךהזהב

500,000

פרס ראשון ע שוי 1,000,000
להצטבר ל:

סערב בטלוויזיה תוצאות ההגרלה

אי-אפשר להתכחש לעובדה שמיבצע
אנטבה היה המאורע הבולט ביותר במאורעות
השנה. שנת תשל״ו תיזכר בהיס טוריה
היהודית כשנה שבה הוכיח צה״ל
את יכולתו ואת כושר זרועו הארוכה. ל פיכך,
מן הראוי שתבחרו כאיש־השנה
אדם המייצג בדמותו את המיבצע. איש
זה יכול להיות אחד מהשניים: או סגן-
אלוף יונתן !תניהו ז״ל, שעמד בראש הפושטים
והקריב את חייו במיבצע, או
תת־אלוף דן שומרון, שתיכנן את המיבצע
ופקד עליו.
נורית טווילי, אשקלון

שחיתות איומה
כאזרחית לעתיד של מדינת־ישראל, אני
רוצה להתריע על תופעה של שחיתות
וסילוף איומה, שבה נתקלתי באופן אישי
לאחר התייצבותי הראשונה לשירות צבאי.
עשרה ימים אחרי מועד התייצבותי נש לחה
לפי כתובתי חוברת בשם ״איגרת
למתייצבת״ .ציפיתי לקבלה, מאחר שחברות,
לכיתה קיבלו אותה לפני. מלבד
השחיתות שבעצם הפצת החוברת, היא
מצביעה על כך שיש כנראה רשת ריגול
פנימית די יעילה בכל לישכות־הגיוס ישל
הדתיים.
החוברת מכילה שמונה עמודים, ובה
נאמר, בין השאר :״חוברת זו מוגשת לך
על־ידי אלפי חיילי צה״ל, סדיר ומילואים,
הרואים בעצם שירות הבנות בצבא פגיעה
חמורה ביסוד קיום העם היהודי. מטרת
חוברת זו היא להביא לידיעתך את זכותך

ובעונה־אחת. אני מוחה נגד הצביעות
הזאת, והזילזול בתבונת הציבור!
ז. שחור, יפו
במדור ״אנשים״ בעיתונכם קראתי, לפני
זמן־מה, כי ראש־הממשלה יצחק רבין
הפסיק לעשן, וכי התנצל שאין לו ״פנים״
להתחיל את העישון מחדש אחרי שפורסם
דבר הפסקת העישון שלו, שאלתי אליכם:
האם ממשיך ראש־הממשלה ב״הפסקת העישון״
,או שבינתיים התחיל כבר לעשן
מחדש? אגב, אם ראש־הממשלה אומנם
ממשיך בהפסקת העישון שלו, מדוע המועצה
הישראלית להסברה נגד סכנת עישון
הסיגריות, אינה מפרסמת את העניין
בקרב הציבור כדי להוכיח שאם רוצים,
ניתן להתגבר על העישון?
צ. אוריאל, יבנה
• ראש־המנזשלה יצחק דבין עדיין
ממשיך בהפסקת העישון שדו.

הצביעות בגדר הטובה
ושוב חזרה לפרשת איקריח־בירעם, ש היא
כמו אבן כבדה הרובצת על מצפון
האומה ומטרידה את מנוחתה ללא הרף,
עד שתיפתר. מה שעושה ממשלת־ישראל
ליד מה שמכונה ״הגדר הטובה״ בלבנון,
הריהו שיא הצביעות. מצד אחד עוזרת
הממשלה למארונים תושבי לבנון, מגישה
להם סיוע רפואי, מתירה להם לעבוד
בשטח ישראל ולפי מה שפורסם בעיתוני
חו״ל אפילו מציידת אותם בנשק כדי
להתגונן מפני המחבלים המוסלמים. אלה
אינם מהווים סיכון ביטחוני למדינה.
אבל מצד שני, אין הממשלה מוכנה
לחזור בה מההחלטה שלא להתיר לפליטי
איקרית !ובירעם המארונים לחזור לכפריהם,
מפני שכנראה הם עדיין כן מהווים
סיכון ביטחוני. כלימה מכסה את הנפש,
נוכח צביעות מצפונית זו של מנהיגי האומה.
זהבה
פרידמן, ירושלים

שבת ושביתה
בכותרות העיתונים קראתי :״קרובי־מישפחד,
של חולים נתבקשו, עקב שבי-
תת־האחיות, לשבת לצד קרוביהם ול סייע
להם בטיפול.״ זה מה שנקרא: שבת-
אחים ושגיתת-אחיות. כמו בימים הטובים
ההם, נוכל היזם לשיר ולזמר יחדיו:
״הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם
יחד !״
שמואל אילץ, תל־אביב

מחיר הע מוד לפירסום

העו&ם מה
הוא

2880 לי׳י

לפטור משירות-ביטחון, ואת פסק-הדיו
של הרבנות הראשית לישראל האוסר גיוס
נשים איסור מוחלט.״ על החתום: אירגון
יוצאי־צבא נאמני תורה.
אחר־כך מפרטת החוברת את הדרכים
להתחמקות משירות בנות בצה״ל. מה שהרגיז
אותי יותר מכל, הוא שהפעולה
הזאת נעשית במודע. בראש צלול ומתוך
ידיעה ברורה של מהות המעשה. זוהי
בפירוש הסתה לדבר-עבירה ולשקר. זוהי

להדפיס את המישהוש
היות שיבי הוא לכם, משורר( ,העולם
הזה ,)2033 ואתם חרדים שמא יושתק —
אללי, עשו אתם עימו חסד של ממש:
הדפיסו אחד מקישקושיו של בן־האלמוות.
לא במודעה בתשלום, אלא, ללא מורא׳!
והניחו לקורא לשפוט.

יצחלן עילס, בית־וגן, ירושלים
ה עולת הזה 7016

מכתבים
קורה בין העיניים

שר־התיירות משה קול התגלה כגיבור
גדול בישיבות הממשלה, שם הוא יוצא
בריש־גלי נגד מה שהוא מכנה כ״כניעת
ראש־הממשלה״ לדתיים. והנה, מסתבר שכאשר
מדובר בממלכתדשלו, נכנע משה
קול לדתיים לא פחות ממר רבין, ואולי
אף יותר.
הדברים שהתגלו בעיקבות כתבתכם על
פרשת ההרג במלון גלי צאנד של בחור־ישיבה
(העולם הזה ,)2034 הוכיחו שאנשי
המלון הזה מצפצפים על כל תקנות מיש-
רד־התיירות בקשר לניהול המלון. למרות
זאת, משרד־התיירווז מחריש וממשיך להתיר
להם לנהל את המלון בניגוד לחוק.
משה קול חושש פן הרבי מקלוזינבורג,
הרב הלברשטם, העומד בראש חסידי צאנז,
ינדה אותו מקהל ישראל אם יעז לפעול
נגדו. על זה יש לומר למשה קול: טול
קורה מבין עיניך.
צכי התשואל, נתניה

מי רוכב על מה
אשר לכתבה על שר־המיסהר־והתעשייה,
חיים בר־לב, הרוכב על סוסים על חשבון
הציבור (העולם הזה :)233 בחייכם ! האם
אתם באמת מאמינים ישיש עוד במדינה
הזאת צדיק בדורו, המקיים הלכה למעשה
את כל הכללים שעל אישי־ציבור למלא?

אתם מגלים רק את המעט. השחיתות אוכלת
בכל פה בכל המנהיגים, ורובה לא
מגיעה כלל לידיעת הציבור הרחב, שכלל
המנהיגים רוכב עליו בלי רחמים.
שירי אורלט, צפת
ליכלכתם. האם באמת זה מה שמציק
לכם ומפריע לכם, שחיים בר־לב רוכב
קצת על סוסים בשבת? יש דברים הרבה
יותר חמורים במדינה לטפס עליהם, מאשר
על פרשה שולית כזאת.
זאב הראובני, תל-אביב

החודש הארוך ביותר
אני מצרף בזה קטע מידיעות אחרונות
מיום שישי, ה־ 27 באוגוסט השנה, במדור
״השבוע ברדיו ובטלוויזיה״ .כפי שתראו,
מודפסים שם תאריכים שאינם מופיעים

העולם הזה 2036

שלישי 3 1 .8

* 01ו בי וני 3 2 .8

כלל בלוח. לא די שקשה לנו לאזן את
תקציבנו החודשי למשך 31 יום, והנה בא
ידיעות אחרונות ומוסיף לנו עוד יומיים
מלאים לחודש אוגוסט — כלומר 33 ימים.
דומני שטעות מעין זו טרם ראינו בעיתונות
הישראלית. ועל כן, כקוריוז, ראוי
לה להידפס במדורכם טעות לעולם צודקת.
אלא שהפעם, איפה הטעות ואיפר, הצדק?
בנימין רכינוכיץ׳ תל־אביב

מדוע אני יורדת מהארץ
אני יורדת מהארץ. עם שלושת בני
ובעלי. כן! אני יורדת!
נולדתי בארץ. הורי באו ארצה לפני
שישים שנה, ואכלו ושבעו מכל התלאות
והמכאובים שיכלה אז הארץ להעניק להם.
גם אני אחת מאלה שאוהבת את הארץ
עד כלות הנשמה. התנדבתי כאשר צריך
היה להתנדב. התגייסתי1 ,שירתתי בנאמנות
את המדינה. שאפתי לראות את המדינה
אחרת ממה שאני רואה אותה עכשיו.
ילדי המקסימים חונכו אף הם להגשמת
כל הדברים והמעשים הטובים. אבל אנו
יורדים. אנו מזועזעים מצעדנו זה שלנו.
אנו. נלחמים עם עצמנו, ובלים מריח־לטתנו
וגם בוכים. אבל אנו עוזבים.
פשוט אין לנו יותר הכוח הנפשי לשאת
את המצב הפנימי המחריד השורר פה.
היכן שלא שמים אצבע, שם מתפוצצת
מורסה. כמה אפשר לשאת זאת? ואיזה
מורסות?
מי שגונב פה יכול לחיות. לנו, האנשים
ההגונים שכירי־היום, אין יותר אפשרות
להתקיים בארץ. נוצר מצב יש־מישפחה
שבה שני ההורים עובדים, כבר
לא יכולה להתקיים. נוצר מצב שדירה
בת שלושה חדרים בלתי־ניתנת לאחזקה.
בית פשוט בן שלושה חדרים הוא לוכסום
כיום, ויש לעבור לדירה קטנה וצפופה
יותר. נוצר מצב שאי־אפשר לטלפן, מקפד
צים במזון, ועל ביגוד אין מה לדבר. פשוט
נמאס לי להילחם עם עצמי בסופרמרקט
כל יום, ולצמצם עוד קצת ועוד קצת.
יום שבו איני קונה מצרכי־מזון בסופר מרקט,
הוא יום חג לי. וכאשר נקרעים
המיכנסיים לילד, אני אובדת עצות.
על ספר, תיאטרון, סרט או קונצרט,
אין ביכלל מה לדבר. מה עשו כאן מהשכירים?
נוצר מצב שבו אתה חי רק
סביב קצת האוכל והטלוויזיה. כאשר״ אין
לי אפשרות לחלום על קניית מעיל, על
שימלה, על מיספרה או קוסמטיקה. על
חופשה בת שבוע בקייץ אפשר רק לחלום.
אז באמת, כמה אפשר להיחנק מהחיים
האלה, ועוד לסבול ולשמוח שרק
שרינו, חבריהם וכל המקורבים לצלחת
חיים טוב?
אז אם זה כך, שהם יחיו פה. אני ובעלי
ושלושת ילדינו נעזוב. לפחות בחו״ל לא
נשמע איך הם קוראים לנו להדק עוד יותר
את החגורות כשהם עצמם גרים בפנטהאו-
זים וסועדים במיסעדות הכי מפוארות. אם
אין לנו כיום האפשרות להחזיק דירה
צנועה של שלושה חדרים, ולהתקיים ב
ן־זד
*ינק*יי*.יר
״א!זמ*מא״
ייי 41.4 41.1

טדוויזיה

זריגיר *י א מיגוי־ מ קי

ג׳וז&יז ורד*

* ,*5101י #מ א 11-4

לרויזיה

טלוויזיה

זיי!}1#-)1״יו

* 37££עדי ׳״-רד-ד!
ט 17.ן4מדל3צ י 5 1ל;

.^:ן 1פי׳י^א,

תדריך הטלוויזיה ב״ידיעות אחרונות״ 27.8.76
איפה הצדק 7
כבוד, אין לנו מה לעשות כאן. אם זה
איכפת לך, אדוני ראש־הממשלה, אז יצרתם
כאן מיפלצת על גבם של הורי וחבריהם.
אני מאשימה אתיכם בעזיבתנו את

הארץ, ובהפרת הנדר שנדרתי להורי ל אהוב
את הארץ ולהיות שלה כל ימי. לא
להתראות !
נועה הי, חולון
• שמה המלא של הכותבת וכתובתה
שמורים במערכת.

ריביירה בחינוך
מדי שנה בשנה משתנה יחסו של מישרד
החינוך לחינוך הגבוה, ולא רחוק היום
מהאוניברסיטה תקבל ציביון של ריביירה.רק בני-עשירים ישתכשכו במעיינות החוכמה.
מדברים גבוהזדגבוהה על צימצום
הפערים, על חינוך גבוה חינם, אבל בינתיים
אין עיקרון זה מוגשם אף בחינוך
התיכון.
לפי מצב העניינים כיום, נראית הגשמת
הדבר רק באחרית הימים. הרעיון של שכר-
לימוד מדורג (:לפי הכנסת ההורים) ,הוא
אבסורדי בחינוך הגבוה. לפי החוק! ,משלמים
בעלי ההכנסות הגבוהות מס־הכנסה
בשיעור גבוה יותר. בכך הם משתתפים,
למעשה, במימון החינוך הגבוה של ילדיהם.
זאת ועוד: בהגיע הילדים לגיל 18 הם
נחשבים, מבחינת מס־ההכנסה, כאילו אינם
תלויים עוד בהוריהם מבחינה כלכלית,
ועל-כן נגבה מם יותר גבוה מההורים. נוצר

׳מצב מגוחך, שנגבה מס פעמיים ואפילו
שלוש פעמים, על אותה הכנסה.
הרצל ובלפדר הקל״ ירושלים

חמש שנים במתנה
במיכתבו לקוראים, שעסק במדור זה
היה העולם הזה שהיה״ (העולם הזה ,)2035
כתב אלי תבור בין השאר כי ״עורך המדור׳
דן עומר, היה באותם הימים יילד
בן שש, כמדומני אלא שלצערי טעה
תבור. הייתי באותה תקופה (שנת )1952
בן ,11 ואני זוכר גם כמה מהכותרות שהופיעו
לפני 25 שנה.
דן עומר, ירושלים
•:חמש השנים שניתנו לדן במתנה
נלקחו מייד בחזרה. טעות נוספת שנפלה
באותה רשימה: השער האחורי של ״העולם
הזה״ נולד ב־ ,1959 ולא ב״ 1956 כפי
שנכתב.
הבהרה במדור זה היה העולם הזה שהיה (העולם
הזה׳ ,)2034 פורסמה תמונתה של רות
זקהיים, כפי שהופיעה על שער (העולם
הזה .721 בהערה שנילוותה לצילום נאמר
כי רות זקזזיים ״נישאה לאחר־מכן לעיתונאים
עזריה רפפורט, שעזב עימה את
הארץ ומכהן כיום כדובר הקונסוליה הישראלית
בנידיורק.״ י
ניסוח בלתי מדוייק עלול היה ליצור
רושם מוטעה. עזריה רפפורט כיהן משך
שנים אחדות כשליח הסופנות היהודית ב־ארצות־הברית.
הוא שהה שם יחד עם
אשתו. כשסיים את שליחותו, חזר לארץ.
אחרי מילחמת יום־הכיפורים הושאל עז ריה
רפפורט על־ידי רשות השידור ל-
מישרד־החוץ, נשלח לכהן כקונסול לעג־ייני־הסברה
בקונסוליה הישראלית בניו־יורק.
שני בניו נשארו בארץ, משרתים
בצה״ל. בתום ׳תקופת כהונתו, מתעתד
עזריה לחזור אל ביתו בתל־אביב.

התפנקי...
עם תמרוקי

״מאחה

מידותיה, ספרד.

גיליון ״העולם הזה׳׳ ,שיצא לאור לפני • 25 נמה בדיוק, נשא
על שערו את דיוקנה של נערה חיפאית כלתי־ידועה כשם זיווה
כלכמן, שחזרה זה־עתה מאמריקה כדי לשרת כצה״ל. ככד החלה
הקאריירה של צעירה שהפכה נערת־הזוהר הראשונה של ישראל,
ושהופיעה לאחר מכן פעמים רכות כשעריו וכעמודיו של
״העולם הזה״ :זיווה שפיר, שהפכה לימים זיווה רודן. היא
היתה הראשונה כסידרה ארוכה של יפהפיות, שהקאריירה שלהן
החלה על עמודי ״העולם הזה׳׳ .ככתכת השער, הישוותה זיווה
את הישראלים לאמריקאים.
איש אחר שהופיע לראשונה כגיליון זה: אליהו זהכי, המכונה

כוזי, כיום כתכ ״הארץ״ כסקנדינכיה, אז צעיר שפרש זה־עתה
מקיכוץ (המדיה) .״העולם הזה״ עקכ אחרי מאמציו למצוא
דירה, פדי להטיל אור על מצוקת־הדיור של הזוגות הצעירים
— נושא שלא ירד מאז מעל סדר־יומה של המדינה.
הגיליון הכיל גם את התמונה הראשונה של התוכנית להקמת
מרכז רפואי של ״הדפה״ על גיכעה חשופה כעין־כרם.

לידתה של זיווה רודן * תועממי־בחיוות שכרתו
אוזניים *
נוטשת את ישראל ועוברת
לצד מצריים * גולדה מאיר מעודדת את העצלנות

העם
התנהגות > <2

השירים היו חסידיים׳ אך אילו היו הזמרים
חדורים הרגשת הרגע, ואילו היו
מצויירים בחוש המוסיקאלי הדרוש, היו
שרים, מן הסתם, את מרש־האבל של שופן.
כי קונגרס ירושלים, הראשון במדינת־ישראל,
קבר למעשה את התנועה הציונית.
התנועה שקמה כדי להלהיב את היהודים
לנטוש את ארצות הגולה ולבוא לארץ,
הפכה תנועה שבאה לשדל יהודים בארצות
הפזורה להעלות את הדולארים שלהם
למדינה. היתר, זאת פשרה כל־עולמית בין
המדינה, הזקוקה לכסף, ובין יהודי־אמריקה,
המוכנים לתת את הכסף — בתנאי שלא
יטרידו אותם בדרישות ציוניות, ולא יעלו
בלב האמריקאים הנוצרים שאמנם מותר
לשלחם למדינת־ישראל.
האדם שמגיע לו, בעצם, שכר־ממציאים
עבור המצאה זו לא היד, נוכח באותו רגע,
לא שר שירי־חסידים. כדרך כל הממציאים,
נשכח ברגע ־סד,מצאתו נתקבלה. היה
זד, פיטר ברגסון, הוא הילל קוק, שהעלה
לראשונה את הרעיון שאפשר לקבל יותר
כסף מיהודי־אמריקה אם יפרידו ביניהם
לבין אזרחי־ישראל. הוא קרא ליהודים
״יהודים״ ,ולאזרחי ישראל(וליהודים שרצו
לעלות אליה) ״עברים״ .התנועה הציונית
התנפלה עליו בשצף־קצף, האשימה אותו
במודעות של עמודים שלמים כבוגד, עוכר*
ישראל ותארים דומים.
אירוניה של גורל היא שאותו הקונגרס,
ששם את חתימתו המוסיקלית על
המצאתו של ברגסון־קוק, הוציא מההנהלה
הציונית את שליחי אותה מפלגה שהילל
קוק היה שייך אליה עד לפני זמן קצר :
הצוהר — הרות.
פחות מוסיקלית היתד. המשכתה של הקומדיה
הכספית. אחרי שהיד, ברור לכולם
שיש לפטר את ד״ר אמיל שמוראק, אחרי
שהרס את המוסר הציוני על־ידי גילוי גניבות
ומעילות, היתד, לקהל ההזדמנות לראות
את עריכת הפשרה בין הגנבים והשוטרים.
הגנבים הסכימו להשאיר את השוטר (אמיל
שמוראק) בתפקידו לעוד שלושה חודשים
— בתנאי שיידע להתנהג.

במשך שבועות רבים התקיפה העיתונות
המצרית את אנגליה על כל דבר ודבר. היא
הואשמה בפרעות בסודאן, בגניבות באיזור
הבריטי בתעלת־סואץ, בזיון ישראל, ב־המרצתה
להעלות עת עניין הסגר־הסואץ
בפני מועצת־הביטחון. בעוד שלפני זה נהגי
להתקיף חליפות את אנגליה והציונות,
הפכו עתה את השניים לשותפים בעלילה
הגדולה נגד מצריים בפרט, והערבים בכלל.
השבועון אל־מוסאוור, הנפוץ ביותר במצריים,
פירסם קריקטורה, בה הסביר מדוע
•הצליחה ישראל לבצע את מעשיה השפלים
מבלי שיד הצדק הערבי תשיגה. הכותרת :
חכו שגם אנחנו נמצא תומך !
משך יומיים נדמה היה כאילו, סוף־פוף,
מצאו הערבים את התומך הנכסף. היה
הגיון רב בהנחה שרוסיה, אשר תמכה במישרין
או בעקיפין במדינת־ישראל מאז
היווסדה, תנטוש אותה, כאשר ישראל
תלוייה בארצות־הברית. אולם משום מה
נתבדו תקוות המדינאים הערביים והכל חזר
לקדמותו. דבר אחד לא יכלו הערבים לסלוח
לרוסים: את פירפור הלב שהתערבו־תם
גרמה לשווא.

המעמדה שני
הכשרה מיסצוווית
בבית־אלפא אירע מאורע: נמצא עולה
חדש היודע לחפור באת ומכוש. לא לחפור
סתם, כי אם לחפור יותר טוב מחברי הקיבוץ
הוותיקים, הזוכרים עדיין את ימי
גדוד־העבודה.
לא היה זה יהודי שונה משאר היהודים
שנשכרו על־ידי הקיבוץ מן המעברה הסמוכה
לעבודות בתוך המשק. אלא שבעוד יתר
העולים הביטו על כלי־ד,חפירה שלהם כעל

מיפלצות איומות, שיש לנהוג בהן בזהירות
ולהשתמש בהן בעדינות מכסימלית,
הראה עולה זה יחם מציאותי ביותר לעבודתו.
חבר-קיבוץ,
שעבד יחד עימו, לא ידע
כיצד לפרש את הדבר. ביום הראשון התפלא
ושתק. גם ביום השני הצליח להסוות
את הערצתו. אולם ביום השלישי לא יכול
לשתוק יותר. הוא ניגש לעולה ושאל אותו
:״כיצד אתר, יודע לחפור כל־כך טוב?״
העולה התפלא על השאלה .״מה זאת
אומרת כיצד?״ התרעם ,״אין אף אחד כאן
בארץ שיודע לחפור כמוני י בבגדאד הייתי
קברן, חפרתי שישה קברים ליום !״

התאריך 6.9.51 :
התמרמרותו של אשמורת מובנת, מעלה
לשבח את החוש הפטריוטי של אנשי
מפא״י. אלא שיתו עוקץ בעניין: אותו
עבדאללד, חסן נמנה, עד לפני שלושה
חודשים, עם ראשי תועמלני מפא״י. הוא
החליף את הא׳ ב־צ׳ כשהובטח לו, כנראה,
יותר.
אלא שאנשי מפא״י לא התייאשו אחרי
פרישת עבדאללה חסן משורותיהם. הם
מצאו במקומו תועמלן מוכשר לא־פחות,
וגם ידוע לא־פחות. זוכרי פרשת רישפון
זוכרים את שמו: ראפיק שייך נג׳יב, הנאשם
מס׳ .2

רדיו
חסר: כיח לוו רז ״ ם

המעמד השלישי
א תניי םחתוכות

אחרי מסירת המשולש הקטן לידי מדינת
ישראל* ,שמעו אזרחיה פרטים מעניינים
על כריתת אוזניים עבריות ומעשים דומים
על־ידי כנופיות ערביות, שפעלו בחסות
הצבא העיראקי במשולש. זירת הגילויים:
מישפט שנערך נגד עבדאללה
חסן ורפיק שייך נג׳יב, שניהם מכפר טירה.
בית־המישפט זיכה את השניים מחוסר
הוכחות.
השבוע גילה אשמורת** המפא״יי קשר
בין האוזניים החתוכות והקולות הערביים
שניתנו לציונים־הכלליים. כותב אשמורת :
״מי הם האישים הערביים, המופיעים בשם
המיפלגות ז ...אחד מראשי תועמלני צ׳
בכפרי המשולש היה הערבי עבדאללה חסן
מהכפר טירה. היכולים עסקני הציונים הכלליים
להבטיח לנו, בלב שקט, כי ידיו
של עבדאללה חסן זה נקיים מדמי יהודים?״

מעטים
העיתונים שעוררו במאמצים כה
קטנים התמרמרות כה רבה בשבועון קול
ישראל, כשפירסם את גיליונו הראשון לפני
ג 6שבועות. סיבת ההתמרמרות: בה בשעה
שעיתונים ותיקים היו נאלצים ללחום
בשיניהם ובציפורניהם עבור כל גליון
נייר, וצימצמו את מספר עמודיהם ואף
ויתרו על מודעות, נולד לו העיתון החדש
בסימן טוב. הממשלה נתנה לו, יחד עם
טפיחה אבהית על הגב, רשיון להביא כמות
גדולה של נייר משובח ביותר. החשבון
הפשוט: בעזרת הנייד אפשר לנצח, ל ערער
את העתון הבלתי־תלוי, להשליט
את דבר הרדיו, שהפך יותר ויותר לכלי
בידי חוג פוליטי אחד***.
השבוע הופיע ד״ר גיאורג שטראום, בעל
העיתון, ובעמוד השני של גלית מם׳ ,62
נפרד מקוראיו. כתב הדוקטור: בעוד ש־שבועון
שידות־השידור הבריטי נפוץ בשמונה
וחצי מילית טפסים, והנו העיתון
הנפוץ ביותר בעולם, גילה הקהל הישראלי
אדישות מוחלטת לגבי תוכניות קול ישראל.
מכיוון שהעתון לא הגיע לידי התפוצה הדרושה,
החליטה הממשלה לבטל את הזיכיון,
והעתון חדל מלהתקיים.

אנשים
ן* ראש־הממשלה אסף ספרי ילדים מעטים
של אריך קסטנר, ז׳יר וורן, גזק
לונדון, בחנויות־הספרים הירושלמיות, ו־התעתד
לחלקם לילדי המעברות. אולם לפני
כן הפך לשר הביטחון דוד כן־גוריון,
והשתתף במיפגן גדנ״ע בגבעת־אולגה, והצטיין
בתופעה ספורטיבית, כאשר החל
רץ במדרגות הבמה על מנת להיחלץ מעש רות
האנשים שניסו ללחוץ את ידו, דבר
שאילץ את בני פמלייתו ללוותו בריצה.
אינני יודע מה ההגיון,״ אמר ה־שייך
סוליימן אד־הוזייל לראש ה-
מימשל הצבאי אלוף־מישנה עמנואל
מור, כתגובה על מערכת הבחירות :״למה
לכם לתת פיתקי־בחירות לנשים שאינן
מבינות כלום בפוליטיקה ז פשוט יותר הוא
לתת לכל אדם נשוי שני פתקים, שישים
אותם בשמו ובשם אשתו.״

במרחב
דא חשוב מה הצבנו
כשסימיון צרפקין (ראש־מישלחת ברית־המועצות
באו״ם) התערב בשאלת הסואץ
במועצת־ד,ביטחון, עלתה תרועת־גיל ב־קאהיר.
עתה, סברו המצרים, יקצור המערב
את אשר זרע. המרחב יחדל להיות זכיון
מונופוליסטי של אנגליה וארצות־הברית.
למרות שההתערבות הרוסית באה כהפתעה
מוחלטת, התאוששו החוגים הפוליטיים,
המבלים את חופשת־הקיץ באלכסנדריה,
והריעו: סוף־סוף מקבל המערב את
תשובתו .״לא חשוב לנו מה צבע ידידינו,״*
צהל עבד־אל־רחמן עזאם באשא,
״העיקר שהצדק ינצח.״
• הכוונה לצבע האדום, המשמש כצבע
הקומוניזם.

״העולם הזה״ 723

*1 !111י 1ל | 71ל ״1 71ייח קאריקטורה שד השבועון המצרי אל־י*
מסאוור, שנה לפני המהפכה המצרית, מראה

#1 \ 1111
את ישראל כשהיא רוכבת על בריטניה וארצות־הברית, מאיימת על העולם הערבי.

• המשולש הקטן נמסר לישראל על־ידי
ירדן, במיסגרת הסכם שביתת־הנשק
שלאחר מילזזמת 46׳.
** אשמורת היה שבועון מפא״י, באותה
עת בעריכת זטימעון הורן.
*** באותה עת טרס הוקמה רשות־השי־דור,
והרדיו היה מחלקה במישרד ראש־הממשלה.

ה ״ ועא ״ סווןהכללעול 1ע 1״ ו 1ל .
כלל יזוע הוא כי בכל כלל יש יוצאים מן
הכלל, ולכן מציגה חברת נשיונל 3מערכות
סטריאו יוצאות מן הכלל.
כלל נוסף הוא, כי מערכת הסטריאו אינה
רק נשמעת, היא גם נראית ולכן הושם הדגש
במערכות אלה על עיצוב מרשים היוצר גס
אוירה יוצאת מן הכלל.
כל אחת משלוש מערכות הסטריאו,
משלבת בתוכה את כל הפריטים המוסיקליים
האפשריים: רדיו, פטיפון ורשם קול קסטות.

המסקנה: לו היית רוכש כל אחד מהם
בנפרד היה מחירם יקר הרבה יותר.
התוצאה: חוויה שטרם התנסית בה.
ן 52-2070 -מרכז מוסיקלי רב־גוני לבית.
1מגבררב־עוצמה (80ו1/ו)8א\ .108 מכוון
\/1515860ו/5 6^ / 6ו\/ו\ /בעל רגישות קליטה
גבוהה ביותר. פטיפון משובח בעל דיסקית
תקליטים גדולה ( 30ס״מ) .רשם קול קסטות

סטריאופוני מעולה ושני רמקולים גדולים
( 52-1070 4מרכז מוסיקלי ביתי המעוצב
להפליא. מגבר רב־ עוצמה( .72^ ) 8^ 80 צליל
של 4ערוצים בשיטת ״מטויקס״ .מכוון
.4^ / 51^ / 611/1/611/1516850 רשם קול סטריאופוני
משובח, פטיפון ושני רמקולים גדולים ן וי*״ו .)2

52-1020 0מרכז מוסיקלי מושלם לבית.
0מגבר} .301^)81^180 מכוון בעל רגישות קליטה
גבוהה ביותר * 11/1/51/11/611/1/611/1 515860
פטיפון משובח, רשם קול קסטות סטריאופוני
ושני רמקולים גדולים.
להשיג בחנויות החשמל המובחרות.
מרכז התצוגה אבן גבירול ,18 תל־אביב.
31ח3110א צעד קדיחה אלהחחר

65 01 [1/13150511113 0601810.רוז 3ח 61ח 3־ונ 31x1160110105 £3813508110, 131108131^1 3861

פרסום קדמון

העול! הזה *203

יהי*

,הגדר הטובה״ הפכ ה את המ שך פר ש ת
איקרית זבירעם לאב סו רדו.מ 1ר

העלבעד וזני ב ע רז
יעדר קטן בגיאוגרפיה :
¥ /לייד כביש־ הצפון, כקירבת גבול לבנון,
מתנשאת גבעה קטנה. על הגיבעה הזאת מתנו ססת
כנסיה נטושה. זהו השריד האחרון של
הכפר איקרית.
למרגלות הגיבעה, על האדמה שהיתר, שייכת לאיקרית,
שוכן מושב בשם שופרה. סמוך לו, ממיזרח, נמצא המושב
דובב.
לאורך הגבול עומדת גדר־המגן.
מצפון לדובב יש פירצה בגדר. שם מתרחשים הדברים
שאנחנו מרבים לשמוע עליהם, עד בוש — הדברים
המוכיחים כי ישראל היא טובה, יפה, נדיבה, אצילה,
הומאנית.

מעבר לפירצה בגדר, כצד השני של הגבול,
שוכנים שלושה כפרים נוצריים.

מצפון לכפרים אלה משתרע האיזור המוסלמי של
לבנון, הנתון לשליטת הצבא הפלסטיני של אש״ף.

*** יעוד קטן בפוליטיקה:

דה בין ישראל ושכנתה הצפונית, יש פירצה
טובה, שנועדה לקשר בין ישראל ובין כפרים
מסויימים.
כפרים אלה שבקירבת הגבול מהווים מובלעת נוצרית
בין ישראל ובין האיזור המוסלמי. הם מנותקים מן האיזור
הנוצרי בהר־הלבנון ובצפון־ד,מדינה. הם שייכים לעדה
המארונית ולעדה היוונית־קאתולית.
כדי למנוע את סיפוח הכפרים האלה לאיזור המוסלמי,
מושיטה ישראל תמיכה מירבית לכפרים אלה. ישראל
קונה את סחורתם, מעסיקה את בניהם, מטפלת בחוליהם
ובפצועיהם. העיתונות הזרה טוענת כי ישראל הקימה ישם
צבא־זוטא נוצרי, וחימשה אותו במיטב הנשק. כמה עיתונים
במערב אף טוענים כי צה״ל קיבל על עצמו את
הגנת הכפרים האלה, ומגן עליהם בפועל בימים ובלילות.
תחנוודטלוויזיה זרות הראו את ״המיליציה״ של כפרים
אלה, כשהיא מצויידת בעתים.

שלהם חולקו לכפרים היהודיים שאתם רואים כאן מימין
ומשמאל. בתי הכפר נהרסו, מטעמי ביטחון והיגיינה, ורק
את הכנסייה השארנו.
״אתם, ידידי היוונים־קאתולים מלבנון, הנכם בעלי־בריתנו
הנאמנים. אנחנו בוטחים בכם. אנחנו רוצים שעל
גבולנו יישבו אנשים טובים ונאמנים כמוכם. נספק לכם
אנחנו
את כל הדרוש
שמחים שיש בידיכם נשק למכביר.

״אולם תושבי איקרית היוונים־קאתולים,
שגדלו כישראל, הם מסוכנים מאוד. כשום פנים
ואופן לא נובל לסכול שהם יישכו כקירכת
הגכול.
״אנחנו נאלצים לסרב לכל הבקשות להחזיר את עקורי
איקרית לכפרם, .נאלצנו לסתום את הפה לארכי־בישוף
היווני־קאתולי יוסוף ריא, בן לבנון, יליד העיירה זחלה,
אף שהיד, ונשאר ידיד מרשבע של ישראל. הוא עמד

כני הכפר איקרית נמנים עם העדה
היוונית־קאתולית, שהיא העדה הנוצרית
הגדולה כיותר כמדינת־ישראל. בלבנון זוהי
העדה הנוצרית השנייה כגודלה, אחרי הערה
המארונית.

תושבי איקרית גורשו מכפרם, בדרכי מידמה וכחש
ובניגוד לחוק, למחרת מילחמת־ד,עצמאות. סמוך לאותה
תקופה גורשו מכפרם גם בני הכפר בידעם, בני העדה
המארונית. בירעם סמוכה אף היא לגבול הלבנוני, במרחק
של כמה קילומטרים ממיזרח לאיקרית.מאז, מזה דור שלם, מנהלים עקורי איקרית ובירעם
מאבק עקשני וחוקי על זכותם לחזור לכפריהם ולהקים
מחדש את בתיהם. .מאבק זה, נתקל עד כה בקיר אטום.

איש לא טען מעולם שכני איקרית ובירעם
חטאו אי־פעם נגד מדינת־ישראל, או שיש ספק
כלשהו בנאמנותם לחוקי ישראל.
כאשר הגיעה לשיאה המערכה האחרונה למען החזרת
תושבי איקרית ובירעם, ערב מילחמת יום־ד,כיפורים, טענה
ראש־הממשלה גולדה מאיר שאסור להחזירם משום שזה
ייצור ״תקדים״ .באותה שעה אירגנו יי,שובי הצפון, וביניהם
המושב דובב, מאבק קיצוני נגד החזרת העקורים.
הם חששו שמא יצטרכו להחזיר חלק מאדמות איקרית
ובירעם לבעליהם.

כתעמולה הכלתי־רישמית, שליוותה את
המאבק, טענו מתנגדי השיבה, בממשלה ומחוצה
לה, בי אין לסבול על הגבול הצפוני בפרים
ערביים, גס כשהם נוצריים. ערבי הוא ערבי.
עצם הימצאות הכפרים שם, כף נאמר, תהווה
סיבון ביטחוני חמור כיותר.
משום־כך מוקפא העניין עד עצם היום הזה.

ך* משך השיעור:

( 1בשנה האחרונה נטושה בלבנון הסמוכה, מרחק כמה
קילומטרים מאיקרית ובידעם, מילחמת-אזרחים אכזרית.

ממשלת ישראל הבהירה שהיא רואה במיל
חמה זו מאבק כין המוסלמים לבין הנוצרים.
היא לא הותירה כל ספק בכך שהיא תומכת
כלא-הסתייגות כצד הנוצרי של המאבק.

ראש־הממשלה קרא ״,לעולם הנוצרי״ לחרש לעזרת
הנוצרים בלבנון. עיתונים מערביים מפרסמים ללא-הרף
ידיעות על אספקה מאסיבית של נשק ישראלי לכוחות
הנוצריים, על הדרכת המפקדים הנוצריים בידי קצינים
ישראליים, על קיום הסגר ימי ישראלי על החוף המוסלמי
בדרום־לבנון, על שיתוף־פעולה ישראלי-אמריקאי וישר-
אלי-סורי למען הנוצרים.

גולדה וארבי־בישוף ריא
אין ספק, בי מבחינה מעשית מסופחים עתה
שלושה כפרים אלה לישראל, מרצונם וביוזמתם,
לפחות כאופן זמני.
הגבול לא זז על המפה. אבל הוא זז למעשה, צפונה.

אמר זה לא נועד להתווכח על טיבה והיגיונה
ישל מדיניות זו. הוא נועד להצביע על מצב מסויים.

מצב שעבר בכר את גבול האבסורד, והמת
קרב במהירות לגרוטסקה.
ישראל מזמינה את בני הכפרים המארוניים בלבנון
להיכנס לישראל, לעבוד בה ולמכור בה את תוצרתם.

רבים מן המארונים האלה עוכרים, בדרכם
לצפת, ליד הכפר המארוני הנטוש כירעם.

בני בירעם אינם רשאים לחזור לכפרם, מפני שהימצאותם
של ערבים־מארונים -שם היא ,׳סיכון בטיהוני״.
משמע: המארונים מלבנון אינם מסוכנים. להיפך. הם
בעלי־ברית יקרים שיש לפנקם, לסעדם ולרכוש את ליבם.

ואילו המארונים הישראליים, שרובם ככר
נולדו כמדינת־ישראל, שעברו את בית-הספר
הישראלי ושרבים מהם שירתו כצה״ל ובמיש־מר־הגכול
— הם מהווים סיבון ביטחוני.
הוא הדין לגבי איקרית.

אין ספק: ממשלת ישראל רואה את עצמה
בבעלת-כרית טבעית של המחנה הנוצרי
כלבנון, ובמייוחד של העדה המארונית והעדה
היוונית-קאתולית.

היווניס־קאתולים מלבנון מתבקשים לעכור
את הפירצה הטובה כגדר הרעה, לבקר את
קרוביהם כארץ, לעבוד ולסחור כאן. כדרכם
לנהריה ולחיפה הם עוכרים לרגלי הכפר היווני
קאתולי איקרית.

\1/בשבועות האחרונים -קרה משיהו בקירבת הכפרים
הנטושים איקרית ובירעם. הדברים קשורים במה שנקרא
בפי שר־הביטחון, שאין לו אוזן ל־שפה העברית ,״הגדר

כל מי שעובד בכביש רואה את הכנסייה הקסומה
בראש־חגיבעה. מה עונים המלווים הישראליים לשאלות
אורחיהם הלבנוניים, כאשר אלה מתעניינים בזהות הכנסייה
הזאת.
הנה הרצאה,־לדוגמה של מלווה ישראלי :
״זהו הכפר איקרית .׳תושביו גורשו מכפרם, בימי שלום,
אחרי מילחמת־ד,עצמאות שלנו, מטעמי ביטחון. האדמות

הטובה״.

הוא התכוון לאמר שבגדר הרעה, המפרי

(ק אריק טור ה של

מייק) 1972 ,

בראש התובעים את החזרת העקורים, עד שהצלחנו להשיג
את העברתו לקנדה.

״ועכשיו, ידידי הטובים, הכה נדבר על הקשר
ההיסטורי העמוק ועל העתיד המשותף של
מדינת ישראל ומדינת לבנון הנוצרי ת...״
ני נמנה עם הישראלים הנאבקים מזה 25 שנים
ויותר למען החזרת עקורי איקרית ובירעם. זוהי
תביעה של צדק וחוק, כבוד ותבונה, ואין היא קשורה,
בעיני, במה שמתרחש כעת בלבנון.
יתר על כן, אני סבור כי המדיניות הישראלית בלבנון
היא מוטעית מיסודה, קצרת־רואי ומסוכנת.

אולם אם זוהי מדיניותה של ממיטלת ישראל,
איך, כשם אלוהים (אלוהי היהודים,
המארונים והיוונים־קאתולים כאהד!) אפשר
להצדיק את המשך השערוריה של איקרית
וכירעם ץ
איך אפשר להבין את ההיגיון של האדונים רבין,
פרס ואלון?

בשרכין קורא למסע־צלב חדש למען הנוצרים
כלבנון; כשפרם מצטלם אחת לשעתיים
כהכרת כני הכפרים הנוצריים שמעבר לגבול;
בשאלון מפיץ את דיברי הארכי־כישוף המא
רוני המנוח — איך הם יבולים להביט כעינהם
של עקורי איקרית וכירעם {
פרשה בולה הופכת מגוחכת. אני מתבייש כשאני
( ) נאלץ להקדיש לה מאמר נוסף.

אני רוצה להציע לממשלת ישראל לשים
לה קץ.
הבה תחליט הממשלה להחזיר את עקורי איקרית ובירעם
לכפריהם.

עכשיו. מייד.

קנה לך רגע הי ס טורי מתקפל
כז מיס חרי ידוע, במ טר ה לאכול טוסט־גבינה ול שתות
משהו. במילק־באר הזה יוצאת מהרמ קולי ם מו סי ק ת-
פסנתר של אווירה כמו ב סופר מ אר ק ט, מו סי ק ה רכה
ונוחה לעיכול, עד שלפתע-פתאום נכנס בפייד־אין על
הפסנתר ציפצוף של חדשות. החתיכת״טוסט־גבינה שבפיו
של כותב העמוד קפצה ל קנ הבמ קו ם לוושט, כי השעה
היתה 3.4 :וחדשות בשעה כזאת, מבשרות לדעת הכו תב
ה ת מי ם, על משהו איו ם ונורא. ואז או מר קריין-
החדשות, ו הפסנ תר עודנו ברקע :

כאן שידורי ישראל, השעה שש, שלום רג
במיבצע משולב של כוחות האוויר והיבשה
של צה״ל שוחררו כל בני-הערובה וצוות
המטוס והם נמצאים עתה בדרכם ארצה.
ושוב פייד״אאוט, חזרה לפסנתר. הכותב מנצל א ת
ההפוגה ולו ק ח שלוק מהיר מהמילק -שייק לפני הק טע
הבא, שאמנם מייד מגיע.
מי שהולך ל קנו ת ירקו ת בשוק מחנה־יהוד ח בירו שלים,
יודע שבנוסף לירקו ת הוא מקבל גם, כשירות
חינם, א ת שיחזור הרגע ההיסטורי של בית״ר ירושלים.
מעשרות הרוכנים שעליהם עשרות טייפי ם־ קאס טו ת,
אפשר לשמוע ולחזור ולשמוע א ת תיאור מי שחק הגמר
על גביע המדינה, והגול ההיסטורי שהכניס מל מיליאן
מבעיטת-בננה הי ס טורי ת אשר כיפרה על הפי ספו ס ה הי ס טורי
שלו בפנדל, חצי שעה קוד ם. עד שעוברים מדוכן
לדוכן ו מ מל אי םאתהסל בחצילים לשבת, שומעים א ת
תיאור הגול שלושים־ארבעים פעם, וכנראה שזוכים גם
למיספר כזה של קאתא רזי סי ם ו /או אורגאזמות.
זה בעניין כדורגל. ויש מן הסתםקאס טו ת לעניי נים
אחרי ם. ברגעים אל ה הולך בוודאי סו חר מ מול ח
ומוכר לבתי״החולים א ת הפגישה ה הי ס טורי ת של הרופאים
עם שר-הבריאות, על קאסטה, או ת ה פגישה ב ה
נאלץ השר לנגב א ת מצחו בממחטהג׳ פעמים. בקרוב
יוכל ציבור המאו שפזים לשמוע אתקאסטת -ה ב רי או ת
במיטותיו, ולחזור ולשמוע עשרות פעמים א ת תיאורו
של כתב שידורי-ישראל :״הרופ אים לוחצים יותר ויותר
...שר הבריאות נרגש ...עתה הוא מוציא ממחטה
מכיסו, ממחטה וורודה כמדומני, והוא מנגב א ת מצחו
...רבותי, איז ה רגע, השר מנגב א ת מצחו
קאסטה של בית״ר שומעים ב מ חנ ה יהודה, וקאסטה
של רופאים ישמעו בבתי״החולים, אבל יש קאס טו ת
שנועדו לכל העם, שהרי אין כמו רגעים הי ס טורי ם
לאומיים, ב קו פסה קו מפאק טי ת ובנרתיק מיטלטל, להעלא
ת רוח העם. ומעשה שהיה כך היה :
כותב העמוד ניקלע לאחרונה למילק-באר צנוע במר-
החרם היהודי

יש חרם ערבי, את זה כולם יודעים. חרם רישמי,
שיש לו מישרדים ופקידים ונייר־מיכתבים וכל השאר.
יש גם חרם יהודי. יותר פרטיזני, יותר ספונ טאני
— אבל חרם. או, בהגדרה פחות ספרותית,
נסיון להביא לשינוי עמדה מדינית בגלל לחץ כל כלי
— מה שקוראים אצל קוז׳אק ״בלאקמייל״.
הערבים עושים את זה כבר הרבה שנים והיהודים
צועקים שזה לא בסדר וקוראים לכל הממשלות
ההומאניות והתרבותיות להילחם בנגע המאוס הזה.
אבל כשהצביעה מקסיקו כפי שהצביעה בעצרת
האדם בעניין הציונות, החרימו (משורש, חרם),
יהודי ארצות״הברית את מקסיקו כארץ תיירות, עד
להתנצלות מקסיקאית מתאימה.
אחרי מילחמת יום כיפור פירסמה אגד מודעה
ובה נראית מכונית פיז׳ו עטופה בכאפיה ומתח־היה
כתוב :״אל תעשיר את מדינות, ערב. הסוד
בדלק, סע באגד, זה טוב לד — זה טוב למדינה.״
קריאה צנועה לחרם ציבורי שבצידה גם רווח פרטי.
עכשיו, מספרים העיתונים, נפל גם המלון האנג לי
דורצ׳סטר בידי הערבים ״העושים בלונדון כבתוד
שלהם.״ כתוצאה מהחלפת הבעלות החליטה היהדות
המקומית (ואולי גם הרישמית) להחרים את המלון.
חרם יהודי הזהה בשיטתו לחרם הערבי.
עכשיו ציי ד להמשיד ולהחרים רכוש ומפעלים
שבבעלות או בשותפות ערבית כלשהי. וכדי לא
להתבלבל, כדאי לנהל רשימות ואולי גם, בשביל
הסדר הטוב, להחזיק מישרדים ונייר מיכתבים וכר.
יש רק להיזהר שנשיא ארה״ב לא יאשר את
חוק המיסים נגד חרם כלכלי — דבר שעלול לפגוע
בעתיד גם במחרימים היהודים התמימים.

כאן על המסלול רבה ההתרגשות, בעוד
רגעים אחדים אמורים לנחות כאן ההר־קולסים
ובהם בני-הערובה.
מישהו נכנס ומבקש גלידה. המוכר או מר שיש ב-
שלוש־וחצי ויש בחמש־וחצי, ספיישל. המישהו מבקש
בשלוש-וחצי וה מוכר שואל ב איזה טעמים

והנה נחת המטוס הראשון והוא מתקרב
לרחבת החנייה. ההתרגשות בשיאה.
האיש או מר שוקולד ופיסטא ש ועל קולו מאפיל
קולה של בת-ערובה שאומרת בהתרגשות לצלילי הפסנתר:

אני לא יודעת איך זה קרה. ישנתי ופתאום
התעוררתי ושמעתי יריות ואחר-כך מי שהו
צעק בעברית ״לשכב ולא לזוז״.
ה מוכר או מ ר שפיסטאש ניגמר, אבל יש בננה
מצויין, ועד ששוב נחזור לאולפן, ממשיך הפסנ תר להש מיע
אקור די ם מרגיעים.
מכיוון שהכותב אינו או הב קאס טו ת-ני צ חון (גם
לא קאס טו ת -הפסד, למי שיטען שהכותב הוא מאזו-
כיסט) ונכנס למילק־באר הזה רק ל מ טר ת הרגעת הקי בה,
הוא נותן בי ס א חרון מ ה טו סטו מנ סהלהסתלק
לפני הפורענות הבא ה. ספר־ניצחון אפשר פשוט לא לק נות,
אבל מקאסטת-ני צ חון אין מיפלט, אלא בריחה מן
ה מ קו ם, על אף ה מ חיר הבלתי -מבוטל שהושקע במזון.
אבל עד שהמוכר עושה חשבון, מוסיף שמונה אחוז,
מעגל בראש כלפי מעלה ומצלצל ב קופ ה הרושמת, מנמיך
ב מקצ ת קולו ישל הפסנ תר מחמת כבודו של הסולן
שר־הביטחון,
בקטע הבא, שהוא אינו אחר מאשר
הנשמע נרגש ביו ת ר:

בפעולה זו פילח כדור את ליבו הצעיר
של אחד מטובי לוחמינו ...
הקופ ה הרושמת, כאמור, צילצלה, הפסנ תר פסינתר,
איש אחד ביק ש פיסאט שואם אין אז שיהיה מזסטא ש,
וזוג מ או הב יצא לרקוד ברחב ה לצלילי הק טע ה הי ס טורי.
מישהו שאל א ם אין ב מקר הקאסטה של האי־גרין,
כי יש שם יופי של ק טע.
הכותב קיבל עודף, ה קי א טוסט־גבינה עם ח תי כו ת
עגבניה, פיסטא ש וסירופ שוקולד, והלך הבי ת ה.

מדור זה מציע לפירסומאים זריזים לנצל את עידן הקאסטוודההיסטוויות לצרכי פיוסזם ויחסי־ציבור. אפשר
גם לתרגם את רעיון הקאסטות־המשחזרות־היסטוריה לנייר־עיתון ולעצב מודעות־פירסומת כמו זו שלהלן:

שבויים מצויים
ממערב לתעלה
בדרך צפונה
אלהמ׳נלאות

כ/ג 9כ _/ץ י 5 2ח { אי 6 0 ׳3מ ״ מ

( 7׳ 16 0ר ״ ח 11מ׳ ס אי 3פ ח

מה יש שם שאין כאן?
כמו בבל אירוע היסטורי, עולה גם בהקשר
המתיחות בדרום־אפריקה ורודזיה נושא היהודים
המקומיים, ושוב נשאלת השאלה הוותיקה:
אם כל כך רע שם, והמצב קרוב להתלקחות,
מדוע אינם באים לישראל בהמוניהם?
על כך עונים כתבים לענייני יהדות דרום-
אפריקה שקשה ליהודים לוותר על החיים הנוחים
שיש להם שם.
זה דווקא די מעליב.
מה חסר כאן בענייני נוחיות שיש שם?
כוה עבודה זול — יש.
פועלים שמביאים אותם כל בוקר באוטובוסים
מהשמורות — יש.
עבדים שישנים במפעלים ונוסעים פעם בשבועיים
לבקר את האשה והילדים — יש.
משרתים, חוטבי-עצים ושואבי־מים שמנקים
את הבריכה, משקים את מיגרש־הגולך, מג־צים
את הליפות־הטנים, מהזיקים את המשק
ולנים בסוכה בחצר — יש.
נכון שאין כאן חוקים שאוסרים על הילי
דים
לנסוע באוטובוסים מעורבים, ללמוד בבתי
ספר מעורבים ולבקר במקומות ציבוריים מעורבים
— אבל דואגים כאן שזה לא יתערבב.
< ולעומת זאת יש נקודה לטובתנו: השחורים
שלנו הם דווקא בהירים, כך שהבעייה
האסטתית לא קיימת בכלל.
בקיצור, הם יכולים להמציא כל מיני תירוצים,
יהודי דרום־אפריקה האלה, אבל את
האמת אנחנו יודעים. הם לא באים בגלל חוסר־נוחיות.
הם לא באים, כי אין להם תודעה ציונית,
ואולי הם חסרי-ערכים או •טורשים. סתם
יהודים גלותיים. שיתביישו.

ה שימחה מ שחררת
הוגה דעות אחד כתב השבוע בעיתון קטע
; חריף שאפשר לסכם אותו בערך כד :
״כמה טוב לי שהנרקומנים מכורים לחירואין
;ומתים מזה. אחרת היו שודדים אותי כדי
!להשיג כסף להירואין. אני שמח *שהם מתים ואני
י לא מתבייש בזה.״

חשבון
לכיתה א׳
בקרב ות בלבנון־ נהרגו
עברים אלף 0 , 0 0 0
ערבים׳ ,במה זה טוב

ליהודים?
במה ע ר בי םצריכיס
למות בדי (!:ליהודים
יהיהטוב מאד? __
רעום תת הפתרון־ .הסופי

סינור קסו מהמילואים
בסוף המילואים, אחרי שהחזרנו את
כל הציוד, בא אלי נהג הנגמ״ש שלי
׳ואומר לי :״יש לך אולי מפתח שאתה
לא צריך?״
״לא, אין לי,״ אמרתי .״מה קרה?״
״נאבד לי המפתח של המנעול,״
מראה לי הנהג מנעול רגיל בהחלט,
(?בעזרתו היינו נועלים את הנגמ״ש.
״נו אז מה?״ תמהתי.
״אז האפסנאי לא רוצה לזכות אותי.
הוא רוצה שאני יחתום על טופס אוב־דן־ציוד
ושאני ייכנס למישפט על זה.
אחרת הוא לא מזכה אותי.״
״אני לא מבין,״ לא הבנתי .״אז
בשביל מה לך מפתח?״
״אמרתי לו שלא ישתגע, אז הוא אמר
לי שאם אני ישמר מפתח בפנים,
לא חשוב איזה, אז זה יהיה בלאי ואז
לא צריך טפסים והוא יזכה אותי. נו
תסתכל, אולי יש לך?״

עכ שיו אני יודע
מה זה אנ טי ש מיו ת

הסתכלתי בצרור המפתחות ולא היה
לי .״תשאל את החבר׳ה,״ הצעתי.
״שאלתי כבר את כולם. אין.״
״תחפש בין האוהלים,״ השאתי עצה,
״אולי מישהו זרק.״
הוא פנה לחפש בין האוהלים. אחרי
שעתיים אני פוגש אותו שוב .״נו,
מצאת?״
״לא. חיפשתי שעה — שום דבר.
הלכתי אליו עוד פעם, לאפסנאי, בי קשתי
ממנו איזה רבע שעה, בסוף
הוא ויתר לי.״
ומאז הם חיים באושר ועושר.

קובי ניב

מישחקי־מילים
ממה שהצלחתי לקרוא כעיתון החדש של דיין, שמתי לג שיש
להם המון מישחקי־מילים, ואת זה אני דווקא אוהכ. למשל, כותרת
גדולה כמו

הסלמה מוסלמית בסאלום
או כידיעה על גניכה
מרדכי גדש בן 16 מתל־אביב גדש הפעם את הסאה. הוא נכנס למכולת וגגב 2
גבינות קוטג 100 /גרם זיתים 6 ,ביצים ולחם קימל.

והכל, הכל נורא, שהעיתון הזה לא היה עדיין כשנהרג, למשל,
פרופסור קציר כהתקפת אוקמוטו וחכריו כלוד. כי אז היינו קוראים

קציר־דמים בלוד

פרום׳ אהרון קציר נהרג אמש בקציר־דמים קצר ואכזרי בשדה־התעופה בלוד.
למרות שלא היתד, זו עונת הקציר, קצר פרופסור קציר הצלחה לא־קצרה בחו״ל,
ומשהחליט לקצר את סיורו, חזר קציר אמש היישר אל קציר־הדמים בלוד שקיצר
את חייו.

או נגיד אחרי פרשת אנטכה, כשהתחיל להתגלגל כל עניין החטופה
שנעלמה ונרצחה

א־ברוד אמר בנה של דורה בלוד
כששמע על הפלוד
ל ה עי ף

ל0 )1

וזגזג עי ס•

לפרוט לריס איב הפיאו^׳,
ו,ז-ין ו ^ 1ילהיוגא!יד • 3
לר,מ

וגם כמילחמת לכנון היו משתעשעים

צבת הנוצרים נסגרת כמו בייגעלע
והמוסלמים נשארים ללא זעתר
או דכרים יותר אקטואליים, נניח מהכנסת

ישעיהו עשה מיאו כשאולמרט מרט נוצותיו
ומתחום חיי החכרה

תמיד שהייתי מביע איזושהי דיעה באיזשהו עניין הקשור ליהודים
היו הגדולים מהסים אותי במישפט ״אתה תשתוק, אתה סברה—
אתה לא יודע מה זה אנטישמיות
ושתקתי. כי באמת לא ראיתי אף פעם אנטישמיות בפעולה.
עד השבוע. השבוע הייתי במילואים וברדיו שידרו בחדשות משהו
על הפגנות חשבת בבני-ברק. מייד נתלקחה שיחה ערה מה צריך
לעשות.
״צריך לשרוף להם את הפיאות,״ הציע אחד.
״למשוך להם את הפיאות עד שייצאו,״ הציע אחר.
״לשרוף להם את הזקנים ביחד עם הכובעים השחורים והמעי לים
המסריחים שלהם ״,הציע עוד מישהו.
״צריך לשרוף את כולם אחד-אחד וזהו,״ סיכם מישהו את
הוויכוח.
״אהה,״ הסכימו כולם.
וכך זכיתי בכבוד הגדול — עכשיו אני יודע מה זה אנטישמיות.

בר־לב ביקר בבר־מיצווה־ומדיניות־חוץ
כינלאומית

ג׳קסון הרים את הרוסים על ג׳ק
ומדיניות־חוץ לאומית

״אל תטריד אותי,״ אמר טרודו
״אל תריב איתי,״ השיב רביו
ומדיניות־פנים לאומית

שר־הפנים: אני רק בורג קטן

או אפילו כנושא יחסי־העכודה

בומה שביט מזהיר הפועלים:
אני ארים אתכם על טיל

במסיבת־עיתונאים הזהיר אמש יו״ר התאחדות התעשיינים מר אברהם (בומה)
שביט את הפועלים, לבל ימשיכו להרגיז אותו .״אם תמשיכו,״ אמר שביט ,״אני ארים
אתכם על טיל,״ ״אני אפוצץ לכם את הפרצוף עד שתראו כוכבים,״ סיכם בומה שביט.

על הכיפאק מישחקי־מילים -נותנים חיים לחיים, כחיי.

השבוע הסרט הישראלי ׳המצחיק

ב ק 1*1ב הסרט הישראלי המצחיק

מישפחת צנעני

נדשפחת עמרני

בהשחתפוח גביעמוני

פהשחחפוח גביצ 1ע ]׳

רא שיה ממ שלה אינו מבטל כנסים עם צעירים
בג ל ל הלוויות של זקנים

! שר־הביטחון שימעון
פרס סיפר השבוע את הסיפור
על המטולאת שנואש מקבלת
טיפול רפואי ופנה למרפאה ב־
,,גדר הטובה״ ,שם ׳קיבל את
הטיפול שהיה זקוק לו, אחרי
שדיבר בערבית והציג עצמו כ-
לבנוני. אחד השומעים העיד
לפרס כי פיליטון. באותה רוח
פורסם כמה ימים קודם לכן
במעריב, פרי עטו •של העיתו לאנשים הנכונים

נאי
יוסף (״טומי״) לפיד.

פרס, שנתפס בקלקלתו, לא
התבלבל והשיב :״ידעתי שהסיפור
מוכר לי מאיזה מקום ׳.״
ביום פטירתו של ח״כ
צבי גרשוני התקשר מזכיר
המישמרת הצעירה של מיפלגת
העבודה, נתן רענן, עם מנהל
לישכתו ישל ראש״הממשלה

יצחק רבץ, אדי מיזרחי,

כדי לקבוע מועד חדש לפגי-

אור׳ הויפוט

חבר מועצת עיריית ירושלים מטעם
הליברלים־העצמאיים, שהוא האופו זיציונר
היחיד במועצה — אחרי שלא ה ס כי ם להצטרף לקו אליציה
מקיר״אל־קיר שהוקמה בעירייה — עוסק במשך כל ימו ת השבוע
בעריכת־דין וב״לעשות א ת המוות לראש״העיר טדי קולק .״ בשבתות
הוא יורד לת״א, לבלות בבריכת״השחייה ב א חד ממלונות־הפאר בעיר.

777
בהנדי בינלאומי

עורכו של עיתון־הערב ״ידיעות א חרונו ת״,

היה אולי מ תו ח מאד ביום הרביעי בשבוע

שעבר, בעת שיצא לאור העיתון המתחרה של משה דיין. אול ם
בערב ה מ חר ת כבר היה רגוע ב ה חל ט. הוא השתתף ב מ סיב ה שערך
הכתב לענייני תיירות של עיתונו, צבי רימון, במלון ״מיגדל דניאל״
בהרצליה לרגל ״ סיו ם הקיץ״ ,ליווה אתאחתהמ תר ח צו ת למגבת.

שת ראש־הממשלה. עם ד,׳מיש־מרת
הצעירה. רביו היה צריך
לנאום לפני המישמרת למחרת
היום, בשעה ארבע, ולרענן
נודע כי הלוויתו של גרשוני
תיערך בדיוק באותה השעה.
אחרי שמיזרחי התייעץ עם רבין,
השיב לרענן :״ראש־הממשלה
אינו מבטל כנסים עם צעירים
בגלל הלוויות של זקנים.״
8בדיון שנערך בהנהלת
דור ההמשך של המיפלגה הליברלית,
טען יושב־הדאש הצעיר
של ההנהלה, הפירסומאי
דויד ארמון :״יש הרגשה,
לפי הקריאה בעיתונים, שכל
תיירת המגיעה לארץ נאנסת
באכזרוית.״ ענה לו בקריאת-
ביניים ח״ב יחזקאל פלומין:
״זאת כל הזמן אותה התיירת !״
1פלומין אינו מגיב רק
על דיברי חברי מיסלגתו. כששמע
ברדיו ראיון עם הפרופסור
ייגאל יהין שבו טען
ידיו, כי ״בית־המיקדש חרב
לפני 1970 שנה,״ אמר פלומין,
שהוא גם רואה-חישבון אם
ידין עושה שגיאות בשטח שבו
הוא, כביכול, מתמצא! ,מה יקרה
כשהוא ידבר על פוליטיקה ן״
ביודהמיקדש חרב בשנת 70
לספירה — לפני 1906 שנים.

כרמל
מז ר חי

די ק ני ואעזוןל ציון
וזכרו! יעקב

אורלי חידה

מלכת־ה מים לשנת 1976 זכ ת ה, מייד
אחרי בחיר ת ה, לתע סו ק ה כדוגמנית,
הפכה הדוגמנית הבולטת ביותר בשבוע־חאופנה שנערך במלון
״הילטון״ בירושלים. אורלי נבחרה כדוגמנית־חבית של המיפעל
המצליח לביגדי נערות ונוער ״יצירות אוויפז״ ,זכת ה גם בכיסוי
נרחב על״ידי הטלוויזיה. יצחק גולן, מנחל חמיפעל, טעו כי בזכותה
של אורלי עוררה החברה התעניינות גדולה בקרב קנייני ם מחו״ל.

! 8כשהוא עובד בתל-אביב,
יושב שר־המישפטים חיים
צדוק בלי־שכת־המישנה שלו
בקדייה. השבוע !ילה למבקרים
כי באותו חדר עצמו עבד בשעתו
אישר הראל, כאשר
כיהן כממונה על שירותי-ה-
ביטחון .״אני מקווה שמאז

סילקו מהחדר את מכשירי-
ההאזנה,״ התלוצץ צדוק.
81 בחוגי המצילים בשפת-
הים שורר זעם רב על הכתבות
שהופיעו בעיתונות היומית
על מותו של שגריר בריטניה,
אנתוגי אליוב. באותן כתבות
נאמר כי השגריר ימת
משבץ־הלב, ולראייה: הוא טבע
כשהוא שוחה בקירבת החוף,
ביום שבו היה הים רגוע. טוענים
המצילים: באותה שבת
היה הים סוער יחסית, והמער-
בולות המסוכנות נמצאות ב־קירבת
החוף דווקא, במרחק
של חמישה עד 20 מטרים, מקד
המים. לעומת זאת לא סבל
השגריר ממחלת־לב. לדעת המצילים,
גורמות הכתבות הכוזבות
לכך שהקהל יתעלם גם
להבא מן האזהרה שלא להיכנס
למים במקומות אסורים לרחצה,
מפני שאין בהם פיקוח של
מצילים, ויש בהם מערבולות
מסוכנות.
! הדיון על מישרד־הברי-
אות, שנערך במושב מייוחד
של הכנסת בשבוע שעבר, היה
אחד הדיונים הסוערים ביותר
שידעה הכנסת במושבה האח רון.
שני קוראי קריאות־הבי-
ניים הרבות ביותר יהיו ח״כ
הליכוד, איש עתלית, פסח
(״פסי״) גרופר וח״כ העבודה,
איש קרית־שמונה ,׳ יוסי
שריד. השניים תקפו זה את
זה במילים שאינן ראויות ל פרוטוקול.
בתום הדיון, כשהם
יצאו מאולם המליאה, קרא
שריד לעבר גרופר :״פסח, לך
להתפשט ! אנחנו מפשילים
שרוולים והולכים מכות.״

א 1שים
01 על מישזזק־מילים משעשע
סיפר השבוע מנכ״ל קופת-
הולים, אשר ידלין. בשעתו,
כשנתמנה לתפקיד זה, טעו
מאיר יערי בראיון שהקופה
נמסרת לידי ״אנשי הימין״.
כשנתבקש ידלין להגיב על כך,
השיב מר יערי תירגם את
דבריו מאנגלית. הוא התכוון
לומר שהקופה נמסרה לידי
>10 ך ס 0נן [ 110 11811ז״.

! 0בעת הדיון בכנסת, דיבר
ח״כ מוקד מאיר (״מאירקה״)
פעיל, כמו נואמי מפ״ם לפניו,
על ההבדל בין ישרי הבריאות
והסעד. כשנמאס לחברי־הכנסת
לשמוע זאת ׳ שוב, קרא אחד
מהם לעבר פעיל :״אם תמשיך
בנאומים כאלה, סופך יהיה באחד
המוסדות של מישרד־ה-
סעד !״ השיב פעיל ברוח נאומו
:״אני מבכר להיות ב-
מוסד של מישרד־הבריאות, ולא
של מישרד־הסעד.״
01 באותו דיון, שבו הותקף
שר־הבריאות ויקטור
שם טופ ונדרש להתפטר,
יצאה להגנתו חברת מיפלגתו,
ח״כ חייקה גרוסמן, וטענה
לעבר ספסלי האופוזיציה :
,אתם ניסיתם במשך שנים
רבות להפיל את הממשלה כולה
ולא הצלחתם, אז עכשיו
אתם מנסים לעשות את זה ב־תיפזורת

01 את הדיון, שלא הביא
כבוד רב לפרלמנט הישראלי,
סיכם בקריאת־ביניים יוסי
שריד :״ישראל היא המדינה
היחידה שהגיעה להישג בינלאומי
— האופוזיציה בה גרועה
הרבה יותר !מהקואליציה.״
! 0עוד על שביתת האחיות:
כאישר שמע מזכיר המיפלגה
הליברלית, ח״כ שימחה
ארליך, על החלטת הממשלה
לפתוח במשא־ומתן עם
נציגי האחיות ה״שובתות ונציגי
שגדי התעופה האזרחית השובתים,
הגיב :״איך הממשלה
לא מתביישת להסתתר
מאחרי סינר האחות הרחמ־ניד?

! 0כשהוזמנו תא״ל דן
שומרון, קצין הצנחנים זה-
חי״ר היוצא -ותא״ל אורי
שמחוני, יורשו בתפקיד, אל
הד״ר ישראל פלד, ראש-העיר
רמת״גן, המאמצת את הצנחנים,
הם ציפו לטכס רגיל ומשעמם.
אך הנוכחים היו עדים לפגישה
נרגשת בין שימחוני לבין צעירה
בלונדית נאה, שנכחה ב־לישכת
ראש־העיר. היתד, זו
רותי נכון, רעייתו של מנכ״ל
כפר המכביה, מייק נדון,
שמלונו אימץ את הצנחנים כבר
לפני שנים רבות. רותי ו־שמחוני
הם שניהם בני קיבוץ
גינוסר, ולא התראו במשך
ש;ים רבות. הפגישה המחודשת
ביניהם גנבה את ההצגה מהטכס
הרישמי.
01 בתל-אביב עמד השבוע
בסימן החגיגות לרגל כניסתו
של תת־אלוף (מיל ).פינחס
(״פינייה״),להם, לתפקידו כ־מנכ״ל
שירותי־העיריה, י מייד
עם שיחתרו מתפקיד קצין-
תחזוקה,־ראשי -של צד,״ל. עם
כניסתו ללישכתו, בקומה ה־12
של בניין העיריה, הוצף פינייה
במיברקי־ברכה, פרחים ועציצים.
רק אחד מידידיו, שאול
כיכר, העדיף שלא לשלוח את
הברכה לפינייה אלא לראש־ה-
עיר• ,טלמה >״צ׳יצ׳״) להט.
כתב ביבר לצ׳יצ׳ :״אני מברך
אותך על שהצלחת להשיג עובד
כמו פינחס להב...״
׳ 0פינייה עצמו היה נבוך
העולם הזה 2036

מעט נוכח גילויי החיבה וההערכה
הפומביים שבהם זנה.
הוא ניראה צועד עמום עציצים,
שנשלחו אליו במתנה,
כשהוא מתנצל כיד ההומור האופיינית
לו למה כולם חושבים
״שאני כל־יכך פיוטי, ושולחים
לי עציצים? אני הייתי
מסתפק גם בנקניק צרפתי
טוב !״
0גולת־הכותרת של קב-
לת-הפנים לפינייה היתד ,־שיר,
שפירסם לכבודו דידי מנוסי
בידיעות אחרונות, ושבו נאמר
בין השאר: חבר חביב בכל
חברה / .שער שיבה, חיוך
קבוע / ,נדחה !שכבר שנה
עברה /אם לא רואים אותו
שבוע ...מן הבריגדה, נער רך,
/עד תת־אלוף צופה ממעל /

מיקי 00

הז מרת־ החקייני ת שהנח תהאת פסטיבל יום העצמאות ה א חרון, נראית ב ת מונ ה
כשהיא שרועה על דובן ה שופטים בבית־המי שפט־המחוזי בתל״אביב• מיקי לא
הובאה לשם כמוצג מישפטי. היא ניצלה הפסקה בצילומי הסר ט ״סר ט ו ארו ח ת־בוקר ״ בבימויו של פרדי
שטיינהרדט, שבו היא מככבת ב תפקיד הראשי לצידו של דורון תבורי. ה תפר קד ה לנוח על דוכן השופט.

רבקה מיכאל׳

היתה אחתה או ר חו ת בפ תי ח ת
תערוכתה של הפ סלת אילנה גור
בתל״אביב. רבקה׳ל ה השתעשעה ליד א חד הפ סלי ם יחד עם ספן־
השלום אייבי נתן, והשניים ה ת חרו ב חי קוי פסל צפרדע של אילנה.
אייבי רכש א ת כל הפ סלי ם בתערוכה והציבם למכירה חוזרת, במחי רים
גבוהים בהרבה, כשהוא מבטי ח ל תרו םאתה הכנ סו ת לצדקה.

זיוה להט

רעייתו של ראש־העירייה שלמה (״צ׳יצ׳ ״)
להט, ני הל ה ויכוח סוער עם הפ סלת אי׳
לנה גור בערב הפ תי ח ה של תערוכתה. זיווה ני סתה להוכי ח לפ סלת
אתב קי או ת ה בתורת הפי סול, כשהיא ממחי שה אתה תי אוריו ת בתנועות.
עוקבת א חר הוויכוח מ תכננת האופנה ריקי בן־ארי (באמצע).

גם במדיו היה אזרח /וזה
חריג מאוד בצה״ל. איש מחי
לקת־הנוער ״של העיריה, יהו דה
הראל, פגש בדידי אחרי
־שהתפרסם השיר ושאל אותו:
״מה זה, גירשו אותך מאגו־דודו!עיתונאים?״
תמה דידי:

״למה אתה •שואל?״ השיב לו
הראל :״התחלת לכתוב טובות
על אנשים!״
0בשידור רדיו, שעסק
באסטרולוגיה, נתגלה כי הצייר
שמואל ביק הוא בן
מזל אריה. זהו פרט פיקנטי

— כי בק צייר את האריה המתנוסס,
מזה עשרים שנה, בראש
עמוד־המערכת של העולם
הזה. בשידור עצמו הזכיר
בק בחיבה את תקופת עבודתו
כצייר־המערכת של העולם הזה.
ואת הציורים הרבים שצייר ל מען
השבועון, כאיור לסיפורים
שונים. רצה המיקרה שבן־שי־חו
באותו שידור היה עורו־הדין
אמנון זיכרוני, פרקליט
השבועון, שהוזמן כנציג
אופייני של מזל בתולה.
׳ 0המיסעדן הישראלי מג־פרד
כץ, העושה חיל וזוכה
בפירסום רב בגרמניה המע רבית,
הגיע לביקור נוסף בישראל,
כשהוא מלווה הפעם בצוות
של התחנה הראשונה ־של
הטלוויזיה הגרמנית, שאינו מש
ממנו. מסתבר כי הטלוויזיה הגרמנית
החליטה להכין סרט
באורך של 25 דקות, המייועד
לשידור באחת מתוכניותיה הפופולאריות
ביותר ,־שבמרכזו
יעמוד סיפור חייו של מנפרד.
הסרט יצולם באקוואדור, שבה
גדל מנפרד: בישראל, שבה
היה חבר קיבוץ ושבה עשה
את צעדיו הראשונים בעסקים ;
ועל-פני אירופה, שם פרושה
כיום רשת מיסעדות רימיני,
השייכת לו. השבוע פתח מנפרד
בירושלים סניף נוסף לרשת

; 0מי שהיה מנכ״ל מיש־רד-האוצר,
ד״ר יעקוב אר נון,
ידוע כמי שמדבר באיטיות
ומגיב במתינות. השבוע סיפר
כיצד סיגל לעצמו תכונות אלה.
בימי הכיבוש הנאצי במולדתו
ההולנדית התחזה ארנון כנוצרי,
ואף כיהן כפקיד בכיר ב־מינהל
ההולנדי. כשהחליף את
זהותו, יעצה לו קרובת־מיש־פחה
:״עליך להימנע משני
דברים, שעל-פיהם מזהים הגרמנים
את היהודים. אסור לך
להגיב במהירות, ואסור לך
להשיב על •שאלה בשאלה.״
׳ 0האמרגן הישראלי לשעבר
ומי שמשמש כיום כאמרגן
לונדוני, עדי סמל, הגיע לארץ
להשתתף בחתונת אחיו
נועם סמל שגם הוא אמרגן.
ערב החתונה ביקר סמל בגלריה
היפואית 13 וחצי, המציגה
עתה תערוכת כלי־קרמיקה
אמנותיים. סמל הוריד מהקיר
צלחת קרמיקה מעוטרת, העולה
יותר מאלף לירות. הצלחת
נשמטה מידו, נפלה והתנפצה.
סמל סירב לשלם עבורה, למרות
״שבעל־הגלריד״ אריק
ואן־אסל, סיפר לו כי המוצגים
בגלריה אינם מבוטחים.
למלווה של׳ סמל, הציירת וה-
גראפיקאית רוני כן־ארצי,
לא נעמה התנהגותו של בן-
זוגה. למחרת היא שלחה אל
ואן־אסל את אחיה, יוסי בן־
ארצי, סוכך הביטוח, כדי ש
יבטח
את הגלריה וימנע ניזקי-
חינם כאלה בעתיד.
! 0חודיה מייוחדת־במינה
עברה על מעצבודהתסרוקות
ליזה ככיוף, כאשר שהתה
במשך •שלושה חודשים בפאריס,
להשתלמות אצל טובי הספרים
של עיר-האורות. יום
אחד צילצלה אליה חברתה,
דיילת אל־על מיכל אבירן,
אשתו ״של המתמטיקאי נדיכ
אכיזץ. השתיים קבעו פגישה
לארוחת־בוקר במלון שרתון ה־פאריסאי.
הן נפגשו בפתח המלון, נכנסו למיסעדתו, שלמרות
שעת־הבוקר המוקדמת
המתה מרוב אדם. בקרשי הצליחו
למצוא •שולחן פנוי, מיהרו
להתישב ליד\ !והחלו משוחחות
בקול בעיברית. חלפו כמה
דקות עד •ששתיהן •שמו־לב לעובדה
שכל המושבים סביבן
תפוסים בידי גברים המשוחחים
אך־ורק ערבית. זה לא הפריע
להן להזמין ארוחת־בוקר, שבמהלכה
תפסו שהן נקלעו ל־סעודת־בוקר
של טיול מאורגן
של תיירים לוביים. הן המשיכו
לשוחח עיברית. עבור ארוחת־בוקר
•שייוחדה לתיירים מלוב,
ושלא היתד. צנועה ופשוטה כמקובל
באירופה, הן לא היו
צריכות לשלם.
! 0דובר הביטוח הלאומי,
ד 3קול, חזר בשבוע שעבד
מירושלים ללא מכונית, כשהוא
רותח מכעס. מכוניתו הישנה
•של קול עוררה את חשדם של
•שוטרי ירושלים, כשהיא חנתה
באחד מרחובות העיר, והס
כירקו אותה כדי לגלות אם
הוטמן בה מיטען־חבלה. אולם
קול לא כעס על עצם פירוק
המכונית .״זה •שהם גרמו לי
נזק ב־ 1700 לירות אני עוד
יכול להבין. אבל למה אחרי
זה עוד היו צריכים להדביק
לשרידי המכונית דו״ח חגיה?
זה אני כבר לא מבין !״
! 0במסיבה שנערכה השבוע,
ערכו הנאספים בינם
לבין עצמם חידון על גילוי השמות
המקוריים של שחקנים
ואנשי־במה, לפני שאלה מצאו
לעצמם •שמות קליטים יותר.
בעיקבות החידון התברר כי
•שמו של אורי זוהר היה

אורי ז׳אדק; טוכיה צפיר
מניקוי ראש נולד בשם טוביה
קהלובסקי, כשמו הקודם של
פינחס, ספיר המנוח, מני
פאר נקרא, מנחם כאואר,
לפני •ששינה את ישמו ; מנחם

אחר היה הזמר רן אלירן,
ששמו המקורי היה, מנחם
לייזרוכיץ ; יגאל משן 1ק-

ראש עד היום, בנחלת־יהודה
ליד ראשון לציון: ,מושבת הולדתו,
יגאל בשארי ; ואילו
ששי קשת היה ששון קו־

סובסקי.

שוברי קני ה של ש.ק.ל
חוסכים ל ך כסף
ש. ק .ל - .שוברי קניה ה מזכי ם
בקבל ת הנ חו ת ניכרות בבתי עסק
מובחריםבארק. שרות נוסף
המאפ שר לל קו חו ת בנ ק די ס קונ ט
ו בנ קברק לי סדיסקונט קניות
ב הנ חו ת מ־ * 5ועד .2096

*ר שימת בתי העסק• :
כל בו שלום; מסע דו ת, מזון ואולם א רו עי ם, דראגסטור שלום, רשת מאירלנד, מוזיאון השעווה והמצפה. המשביר לצרכן.
בתי כל־בו: אומןר שת חנויו ת; סו כנויו תביתו ; משכית
רשת חנויו ת; חנויות אבנעל ; חנויו תתדיראו ; סלון
מרכזי ר שת חנויו ת; בלאק אנד דקר ת חנו ת ש רו ת; דירן
בית אופנה לריהוט מו ד רני; ר הי טי כל גיל; ר הי טי
מבט ; חנויו ת קרביע מ כ שי רי כתיבה, הנד ס ה
וציוד משר די; סו כנויו ת סטימצקי; חנויו ת
מסדה (ספרי מסדה בלבד); חנויו תספרי ;
ז׳ניוק את מיכליו, חיפ ה ; בגדי בע־ מ חיפה ;
גינסברג הכל בו לבית ב ע -מ; חי פ ה; בי מ״ ס
א. רוזנבלום בע־מ, חי פ ה; כל־בו קרביץ ,
י רו ש לי ם; מעיו

שטוב, י רו שלי ם. ועוד בתי
עסק רבים בערי ה שד ה

צלום אי תמר

בתי עסק רבים בארץ מכירים ומכבדים את
תלושי ש.ק.ל *.לכל שובר קנייה, מצורפת
רשימת חנויות מפורטת. את שוברי
ש. ק .ל. תוכל לקבל ג ם בע טיפת
שי מפוארת ולהגישם כ מתנה
לחתונה, בר־מצוה או שמחה
אחרת. ניתן לפדות את תלושי
ש, ק .ל. במזומו בכל סניפי
בנק די ס קונ ט ובנק ברקליס
דיסקונט.

היכנס לסניף הקרוב של בנקדיסקונט או בנק
ברקליס דיסקוג ט וקנה שוברי קנייה ש. ק .ל. בני
50 ,25 ,20 או ססו ל״י.

(!) בנק ויסקננט נישראו בנק גוקליס דיסקוננו

עשה 014

ב חוד ש

חמישי מסת רהעניו
וכויות לוויסקי השחיתות
של בעדי־המלאכה

התעשייה ג חילין. ה שטח נמסר על־ידי
המינהל לחברה של התאחדות־בעלי־המ־ 1
ל אכ ה, שהעבירה א ת. הזכויות לחברת
״צהר״ .שר״חאוצר הודיע עכשיו, בתשובה
מינהל״מקרקעי־י שראל
ל שאילתה, כי
מסרב להעביר א ת הזכויות על הק רק ע

יהושע רבינוביץ
ל שאילתה של ח״כ ידידיה
אי לפני
כמ ה חודשים יעץ מדור זה לרוצים לעשות כסף להשקיע או תו בעופות
קפו אי ם. היה זה י מי םאח די ם לפני שהתברר כי מחירי העופות יעלו בשתי לירות
לקילו, בגלל ה ק טנ ת הסוב סי דיו ת הממ שלתיות. החכ מי ם קנו אז עופות, בדיקו ת
של מועצת הלול העלו כי נאגרו כך יותר מ־ 4000 טון עופות, שעליהם הרוויחו בן־
לילה 3מיליון לירות. מועצת הלול ניס ת ה לגבות א ת הפרשי המחיר, אך ללא הצלחה.
עכשיו כבר ברור, כי מייד אחרי ה חגים יועלו מחירי העופות-ב שלוש עד חמש
לירות הקילו• ה מ חיר לצרכן כיו ם הוא 7עד 9לירות הקילו. ה ה תיי קרו ת ת חול
בגלל ביטול ה סוב סי דיו ת שהיה צריך להתבצע ב א חד בספ טמבר, אך נידחה עד
לא חר החגים.
מי שיקנה עכשיו עופות, ירוויח עד 5לירות על כל 9לירות שישקיע בקילו.
רוצו ל קנו ת !

מחזור ״סודנוו־אמויקה- ,,
88 מיליון דולר
מחזור חברת״המכירות של קונצרן
״כור״ ,״סולכור־ארצות־הברית״ ,יגיע ה שנה
ל־ $$מיליון דולר. זאת מסר מנכ״ל
החבר ה, שלמה שטיינפלד. התיכנון
היה ל מחזור של 75 מיליון דולר בלבד,
אול ם הגידול הבלתי״צפוי במכירות גו רם
להגדלה בלתי-צפוייה של המחזור.
מ תון ה מחזור יהיו מכירות היצוא
הישראלי ב א מריק ה השנה ב סך 45 מיל יון
דולר. מרכיבי הייצוא העיקריים ה ם
כי מיקלי ם ( 20 מיליון דולר) ,וצמיגים
( 14 מיליון דולר) .ייצוא הצמיגים גדל
בגלל שביתת עובדי-הגומי ב א מריק ה, ולמעשה
נמכר כל צמיג שנשלח מישראל.
בחוד שים ה א חרוני ם מכרה ״סולכור״
צמיגים ב 2-מיליון דולר בחודש, והיא
אינה חדלה לבקש ממיפעלי הצמיגים
בישראל הגדלת הכמות.
מחזור החברה, ה מד הי ם בהיקפו, הוא
כימעט פי-שניים מן ה מחזור בשנת , 1974
כאשר קיבל שטיינפלד א ת ניהול החבר ה
לידיו. אז היה ה מחזור 40 מיליון דולר.
החבר ה אינה מ חזי ק ה כל טלאי, ומביאה
מישראל רק תוצרת שנמכרה למפרע.

התרגיל המכוער
עול יורם אלמוגי
בשבועות ה א חרוני ם מלאו העתונים
ת היל תו של יורם אלמוגי, עובד בכיר
ב חבר ת־ ה ספנו ת הל או מי ת ״צי״ם״ ,שהצליח
ל ה קי ם חבר ת-אוניות המת חר ה
בהצלחה ב״צי״ם״ ,ב קווי ה מישראל ל איראן.
אול ם בדיק ה של מ ה שקרה בא
מ ת מגלה ת מונ ה שונה לחלוטין.
יורם אלמוגי הי ה א חר אי — ב ת קו פ
ת ם של ראשי ״צי״ם״ מיכאל צור
ומשה קשתי ז״ל — על הקמת רשת
ה מכולו ת (קונטיינרים) של החברה בכל
העולם. הוא היה המתכנן והקובע בהוצאת
ה הז מנו ת לשירות חדש זה, והוא
היה האיש שקבע מ טעם ״צי״ם״ כי
הזמנות של מכולו ת ב־ 30 מיליון דולר
יי מסרו לחברה א מ רי ק אי ת בשם ״סט
ריק״ ,השייכת לי הודי -א מריק אי ששמו

שר-האוצר
שר, בתשובה
בארי, כי הסיפור שהופיע לראשונה
ב״העולם הזה 2015 על מנהל ״החברה
המ מ שלתי ת ל שיקום ה מל אכ ה,״ הוא
נכון. הפרשה תיאר ההקמת חברה פר טי
תבטם ״צהר״ ,הבונה מיבני-מלאכה
והמת חר ה בחבר ה הממ שלתית, כאשר
מנהלה של החבר ה הממ שלתית, יהודה
פדן, הוא שותף ומנ הל גם בחברת

חברת ״צהר״ ה קי מ ה שכונת מיבני־מלאכה
על שטח של 15 דונ מים באיזור-

״גראל׳ מייצא
גרביי לאירופה
מיפעל הגרביים ״גראל״ שבערד החל
השבוע מייצא א ת תוצרתו לשוקי גר מניה.
המיפעל הו ק ם תוך תישעה חוד שים
על־ידי קבוצת משקיעים אירופית,
והושקעו בו עד כה 4.5מיליון לירות.
מנהלו הכללי הוא אביחי פאוזנר,
והוא מ עסיק 38 עובדים.
המיפעל מייצר בשתי מישמרות 60
אלף זוגות גרבי-ילדים ליום. בקרוב
מ קוו ה המיפעל לקבל א ת המענק והל-
וואת״הפיתוח הניתנים על־ידי ״הבנק לפיתוח
התעשייה ״.המיפעל לא המתין
לקבל הכס פי םממ קו רו ת הממ שלה, וה
קי םאת המיפעל במימון עצמי כדי
שיוכל להחל בייצור מיידי•

המנהל החדש של ״צי״ם״,
רותם, הוא אי ש-מינהל ולא פוליטיק
אי כצור ולכן, כשנוכח כי אלמוגי אינו
מצדיק ביותר א ת תפקידו הרם ב״צי״ם״,
שכלל גם א ת ניהול החברה בארצות•
הברית, החל מגביל א ת צעדיו• אלמוגי
החליט לפרוש מ״צי״ם״ .הוא הלך אל
סול כץ, שנתן לו א ת עבודות ה מכולו ת,
וכץ מימן לאלמוגי הקמת חברה ל הובל ה
ב מכולות בשם ״סטארליין״.

היבטים מישפטיים
מחבר ת בעלי״המלאכה לחברה הפרטי ת

רבינוביץ הוסיף עוד ואמר, כי נכון
שפדו קיבל מן החבר ה שניהל מימון-
ביניים לשמונה חודשים, ב סך 150 אלף
לירות, לצורכי רכישת דירה פרטית• כן
אישר השר כי במלאי החברה מיבנים
בשטח של 6000 ממ״ר, מתוך שטח ש בנתה
של 15 אלף ממ״ר.
רבינוביץ אמר, כי א חרי שסוכם עם
פדן שיעזוב א ת החברה, נבדקים עתה
ה היב טי ם המי שפטיים והאח רי ם הק שורים
בעניין.

לוגה ויתר גולן על תפקיד הנגיד
מנהד שטיינפדד
מיליונים זורמים

תה״ד חור
דעבוד באיוור
רעש־האדנוה
חברת ת ה״ל חזרה בחוד שים אלה ל עבודה באיזור רע ש־האדמה הגדול שהתחולל
בארץ מיזרח־תיכונית• החברה הורח
ק ה מן העבודה שם לפני שנתיים, על־ידי
ה שילטונות, שחשבו כי יוכלו לה שלים
א ת העבודות בכוחו ת עצמם. אך אחרי
שנוכחו כי ללא ה מו מ חי ם הישראליים
לא ניתן י הי ה לבצע א ת העבודות כמ תוכנן,
נתבק שה תה״ל לחזור לאיזור ולהשלים
א ת הבנייה מחדש של איזור ה רעש.

לפני
שבועות אחדי ם היה ברור לצמרת
הכלכלית במדינה, כי הנגיד הבא של
״בנק ישראל״ י הי ה דויד גילן, מנכ״ל
״הבנק הבינלאומי הראשון״ .גם ראש־הממשלה
יצחק רבי 1תמך במועמדותו
של גולן למישרה שאותה תופס כיום
אחרי שסוכם על כך בין רבין לשר-
האוצר יהושע רבינוביץ, נפגש רבי-
נוביץ עם דויד גולן לסיכו ם הפרטים.
גולן העמיד תנאי. הוא מוכן לקבל א ת
התפקיד, אבל בתנאי שלפני כניס תו לע בודה
י סיי מו א ת תפקיד ם ב״בנק ישראל״
שלושה אנ שים: מנכ״ל ״בנק ישראל״
אליעזר שפר, סגנו שמואל פלד,
ו ה מפקח־ על־ הבנקי ם עודד מסר.
שלושה אלו היו אנ שים של זנבר,
שמונו ל תפ קי די ה ם לא בגלל הכ שרתם
אלא מסיבו ת א חרו ת. אתמ סר מינה
זנבר ל תפקיד המפקח״על-הבנקים כדי
לגייס אל צידו א ת יגאל אלון, פט רונו
של מסר. מלכ ת חיל ה היה ברור
כי מסר לא י ת אי ם ל תפקיד שאותו מילא
קודם לכן ד״ר מאיר חת. ואכן, השנה
שחלפה מאז ה חל מפק ח על הבנקי ם,
אישרה א ת הנבואה. שפר ופלד מונו

כאשר העמיד גולן אתה תנ אי ם, ה ס כים
להם רבינוביץ. אול ם אז החל זנבר
במסע לטירפוד המועמד החדש. הוא דאג
שדבר המינוי הצפוי יודלף לבעלי-המניות
האמ רי ק איי ם של ״הבנק הבינלאומי ה ראשון״
.הללו, קבוצת ״ הבנק של פנסילבניה,״
בעלי כ־ 40א חוזי ם מ מניו ת
״הבנק הבינלאומי״ ,השקיעו בו 13 מיל יון
דולר. וכיוון שהשקיעו במטבע זר,
הרי כל פי חו ת גורם להם הפס די ם הגו ררים
צרות מצד בעלי־ ה מניו תבא מריק ה.
הם נכנסו ל״בינלאומי״ בגלל דויד גולן,
ועתה הודיעו כי א ם יעבור גולן ל תפקיד
אחר, ה ם ימכרו אתחלקם בבנק• מכי רה
כזו עלולה ל הוו ת מ הלו מ ה של הש־קעו
ת -ההון הזרות במדינה, וכדי למנוע
זאת נאלצו ראשי המשק לנטוש א ת
מועמדותו של גולן.

משה זנבר.

לחברה ישראלית א חר ת ,״סולל־בונה,״
צפויים ק שיים רבים בעבודות ב או ת ה
ארץ, בגלל סי כ סו כי ם עם השותף ה מ קו מי
לעבודות״חבנייה.

החברה החלהמת חר ה ב״צי״ם״ בהובלות
מיטענים מניו־יורק ובולטימור
לאיראן, ואחר-כך נכנס ה גם ל הובלו ת
מחיפ ה. דבר זה הגדיש כנרא האתהסאה
ב״צי״ם״ ,שטרחה ל ה סביר ליורם אלמוגי
כי ייתכן שזה חוקי, אבל ברור
שמה שעשה אינו א תי ביותר. אלמוגי
נסוג, ביטל אתה הובלו ת מחיפ ה אך
ממשיך להתח רו ת ב״צי״ם״ בשאר המקו
מו ת.

ל תפקידים שהמציא זנבר, אל ה של מנהל-
כללי של ״בנק ישראל״ ,וסגנו. תפקידי ם
אלה הומצאו כדי לעקוף בעלי מישרות
בכירות בבנק שלא היו מנ אמניו של
זנבר. שפר ה תפ רסם בעיקר בגלל ה ה טבות
שלקח לעצמו לרכישת וילה בירו שלים,
מכספי ״בנק ישראל״.

סול כץ.

יהודה

מפוטר פדן

דויד גולן
בעלי־מניות מתנגדים

הם ה חלו מחפ שים מועמד אחר, וכאן
ה סכי מו רבינוביץ ורביו להצעת שלושת
הבנקים הגדולים, כי המת אי ם ביותר
יהיה ד״ר מאיר חת, האיש שזנבר הדיח
ורצה לסלקמ״בנק ישראל״.
למרות שחת נראה כמועמד המת אים
ביותר ניפלה בי מי םהא חרוני ם הבחירה
על אדם שעמד בצד כל הזמן, הלא הוא
יו״ר הנ הל ת קופ ת־ חולי ם אשר ידליו
ידלין היה מנערי ספיר וכל עוד חי
ספיר, נחשב ידלין כמועמד למישרות כלי
כליות בכירות, כולל תפקיד שר־האוצר
אול ם מ אז פטירתו של ספיר ירדה הש
פעתו במיפלגת העבודה. מינויו הנוכח
הוא על רקע המאמ צי ם של קבוצו
רביו״רבינוביץ־עופר לה שתלט על המיפ
לגה.
ידלין נ טה כל השנים גם לכיוון דיין
פרס וקידומו הנוכחי בא על מנ ת להב
טיח אתת מיכ תו בקבוצת רביו. המינו
מעורר דאגה כיוון שהוא מינוי פוליטי
וידלין, כמו זנבר, ירא ה ב תפקיד הנגי
מכשיר להשפעה פוליטית ולא תפקי
מ מלכ תי פיננסי טהור.

1ני ם ב מי ט ה
פרסום אבנת

סטודיו רם

הדיר ע ו ׳ אברהם

..בגיל 5קוא סנדים על
ניסיעה גרעינית״ -אבל
המודים לא ירעו עדנו

מ׳ שמוצב עברו שר

ההמלצות ממכון ו״צמן

א״נשט״ן הוא בנו
י של מודה שעלה משראה

ומנשיא המדינה לא היו
אלא מיכתבים רגילים

.אביו, מורה למלאכה,

..נודע לנו שהוא נהיה

(משמאי) הוא אניותס
בן־ א בר הס מהרצליה

שינה אה שם־מישבחתו

דונא בגיל 18 מהעיתונים,־
סיפרה אמו ובהרצליה

ממחלוף לבו־אברהס

דיו לד בואה אהד׳

היחסים המוזרים בין
הסטודנט מישראל לנדות,

שתי שנות לימוד בילבד?

הפוליטיקאי ממילאנו

איו

זבה

בתואר

מאז הוליד ויטוריו דה־־סיקה ילד מתוך פרום, כסירטו המפורסם ״נס
במידאנו״ ,לא התחולל כנס הזה כפירת צפון איטליה. עד שהגיע אליה,
לפני כשנתיים, נער ישראלי כן ,16 וחולל נם גדול עוד יותר. אכרהס
>״אכי״) כן־אכרהם, צעיר ישראלי, יליד הרצליה, קכע שיא עולמי שאין
לו תקדים כתולדות הרפואה העולמית. הוא היה האדם הראשון כהיסטוריה
שהצליח להשלים את לימודי־הרפואה שלו תוך שנתיים מיום
שהחל כהם, לעמוד ככל הכחינות הנדרשות כדי לקכל תואר דוקטור
לרפואה, ואך לזכות כהסמכה כרופא. הוא קכע, ככל הנראה, גם שיא
עולמי נוסך, כהיותו הרופא הצעיר כיותר שהוסמך אי־פעם על־־ידי כתי־הספר
לרפואה. עוכדות מרעישות אלה, שאין עליהן עירעור, כיוון
שאושרו רישמית על־ידי-מישרד־החינוך האיטלקי, הפכו את אכי כן
אכרהם אישיות סנסציונית עכור העיתונות העולמית, המכנה אותו
משום־מה כשם עדי אכרהם. הפלא החי והמרפא מישראל זכה כפירסומת
נרחכת לא רק כאיטליה, אלא כאירופה כולה. כתכות מצולמות אודותיו
מתפרסמות בעיתונות, כשכועונים מצויירים וככיתכי־העת המדעיים.
מי הוא אכי כן־אכרהם? האם הוא כאמת גאון כשם שהוא מוצג בעיתונות
הבינלאומית ז כיצד זכה במהירות מטיאורית כל־כך כתואר
הדוקטור לרפואה ץ על שאלות אלה, ואחרות, מנסה להשיב חקירה
מייוחדת של ״העולם הזה״ ,שתוצאותיה מוגשות ככתבה זו.

א״ ]שטיין

הפרופסור אלברט
איינשטיין, יליד גרמניה,
ממציא תורת־היחסות שעליה מושתתת
כל הפיסיקה המודרנית. בכתבות על
אבי בן־אברהם הוא הוצג כנכדו של הפיסיקאי
הגאוני, דבר שהוא שטות מוחלטת.
ך און אמיתי, חי ונושם, בשר-ודם,
^ התהלך בין מבריות במדינת־ישראל,
ואיש לא ידע על כך דבר.
אבי בן־אברהם, שנולד בשנת 1958בהרצליה,
מוצג כיום בעולם לא רק כגאון
התורן
החדש שסיפקה ישראל לעולם׳ אלא
גם כ״אדם האינטליגנטי ביותר בתבל.״
ואם להתייחס באמון לתיאורים המפליגים
בשבח עלילותיו הרי הוא, קרוב לוודאי,
הגאון הגדול ביותר שידעה האנושות מעודה.
יצור שכימעט ניתן להכתירו בתואר
״נזר הבריאה״.
״בגיל שנה וחצי הוא ידע כבר קרוא-
וכתוב,״ מתפעל העולם מגאוניותו של
הצעיר הישראלי .״בגיל ארבע הוא ניגן
כבר סונאטות מסובכות על פסנתר. בגיל
חמש קרא ספרים העוסקים בפיסיקה גרעינית.
בגיל שבע נכח בנתיחה-לאחר־המוות

של גוויית אדם. בבית־הספר העממי והתיכון
קפץ מדי-פעם כמה כיתות, ובגיל
12 עמד בחינות-הבגרות שלו. לאחר־מכן
יצא ללמוד רפואה באיטליה ולפני שנה,
בגיל ,17 זכה בתואר דוקטור־לרפואה.״
אבי בן־אברהם המוכר עתה יותר בשם
אבי, או עדי, אברהם, היה צריך להרחיק
נדוד מישראל עד למילאנו שבאיטליה,
כדי שעלילות מוחו המופלאות יגיעו לידיעת
העולם — וגם לידיעת אלה שהכירוהו
מקרוב בישראל, ולא שיערו כלל
כי גאון אמיתי מתהלך בקירבם.
לאוזני הישראלי הספקו יכול הסיפור

אבינועם מחלוף, אביו
של אברהם, ששינה את
שם מישפחתו לבן־חיים ואחר־כך לבן־אב־רהס.
הוא החל את הקאריירה שלו כמורה־להתעמלות,
משמש כיום כמורה למלאכה
בביה״ס היסודי ברנר, שבמרכז הרצליה.
להישמע כסיפור־בדים קלאסי, עניין ש צריך
להתייחס אליו במידה מופלגת של
חשדנות. הוא נשמע מופלא מכדי שיוכל
להיות אמיתי.
למרות זאת, לפחות בנקודה אחת, זהו

סיפור אמיתי לחלוטין, ככל שהדבר ייראה
משונה ומוזר. גאון או לא גאון, אבל
אבי אברהם, הישראלי בן ה־ ,18 מחזיק
כיום בתואר דוקטור־לרפואה, והוא ללא-
ספק צעיר הרופאים בעולם. תעודת־ההס־מכה
-שלו כרופא ניתנה לו על־ידי הפקולטה
לרפואה באוניברסיטה של מילאנו,
אחרי שעמד כחוק וכנדרש בלא-פחות מזב
בחינות, ועבר את כולן בהצלחה.
אין גם ספק כי אבי אברהם הפך רופא
אחרי שתי שנות לימודים בילבד. זוהי
התקופה שחלפה מאז הגיע למילאנו ונרשם
שם ללימודי הרפואה, ועד להסמכתו
הרישמית. הוא הצליח, בתקופה זו, ללמוד
ולהיבחן בחומר שסטודנטים אחרים לרפואה
זקוקים לשש שנים כדי להשתלט
עליו. והדבר תמוה עוד יותר, לאור העובדה
שכאשר הגיע לאיטליה והחל שם את
לימודי־הרפואה שלו, הוא לא ידע אפילו
מילה אחת באיטלקית.
כיצד התחולל הנס הגדול?
זוהי שאלה שקשה מאד להשיב עליה
במפורט ובמדוייק. ייתכן שכאשר תימצא
התשובה, היא תגרום לאחת השערוריות
הגדולות ביותר בחיים הפוליטיים והאק-
דמיים של איטליה.

הגאון הביא המלצה מהנשיא
ף* תחילת שכת 1974 הגיעו למילאנו
^ שני צעירים ׳מישראל. הסטודנטים הישראליים
הלומדים במילאנו, שמיספרם
מגיע לכמה ׳מאות, פגשו בהם בהזדמנויות
שונות, במועדון הסטודנטים, במקומות הבילוי
׳והמיפגש שלהם ובין מייסדרונות דד
אוניביריסיטה של מילאנו. השניים הציגו
את עצמם כאחים אברהם !מישראל.
האח המבוגר יותר, הלבוש בהידור, הציג
עצמו כביוכימאי. למרות גילו הצעיר —
הוא ניראה כבן 23־ — 22 הוא הספיק,
לדבריו, להשליש את לימודיו באוניברסיטה
בירושלים ,׳וזאת ,׳תוך כדי שירותו הצבאי
בצה״ל. למי שהיה מוכן להאזין לו,
סיפר הביוכיימאי הצעיר כי הוא גאון, צאצא
למישפחת גאונים. הנה, למשל, סיפר
להוכחת קביעתו זו, הוא חוקר עתה שקיעתה
ושל מולקולת האר־אנ-׳אר בתאי-הזיכ-
רון שבמוח האנושי — ;מחקר שגדולי
הביוכימאים בעולם מתרכזים בו כעת.
אבל, הצטנע האח הבוגר, כל גאוניותו-
שלו היא כאין־וכאפס לעומת גאוניות אחיו
הצעיר אברהם, או אבי בלשונו. זה, למרות
שמלאו לו זה־עתד 16 ,שנים בילבד, הוא
גאון העולה על כל הגאונים שבמישפחה.
בארץ הוא השלים את כל ׳מה שיכול
היה ללמוד בתחום מדעי הטבע, במתימטיקה
ובפיסיקה, ועתה הגיע למילאנו,
כדי ללמוד שם רפואה.
כאשר כסה •סטודנטים ספקניים שאלו
אותו בתמיהה, מדוע לא נמצא מקום־לימוד
בפקולטות לרפואה בישראל עבור אחיו, אם
אכן הוא גאון כה נדיר כפי שהוא מציג
אותו, היו בפי האח תשובות מוכנות:
!• בשל גילו הצעיר — הוא בן 16
בילבד — לא מיתה אף פקולטה לרפואה
באוניברסיטה ישראלית כלשהי מוכנה לקבלו
אליה. למרות שכולן הכירו בכישוריו,
הן טענו כי הוא עדיין צעיר בנפשו
ולא יוכל לעמוד, מבחינה פסיכולוגית, ב־מיבחנים
קשים׳ כמו נתיחת־מתים למשל.
!• הפקולטות לרפואה בישראל לא היו
מוכנות לאפשר לאבי בן־אברהם, האח הצעיר׳
מסלול-לימודים קצר. הן חייבו אותו,
לטענת האח הבוגר, במסלול-לי׳מודים רגיל
של שש שנות לימוד עד לעבודה המעשית
(סטאז׳) ,בעוד שאבי, על־פי כישוריו
ותכונותיו הגאוניים, מסוגל להתגבר על
הומר הלימודים ולעמוד בבחינות חוד שתי
שנות לימוד לכל היותר.
הנימוק האחרון שהעלה האח, הגביר את
הספקנות בליבות השומעים. איש מהם לא
ישמע קודם־לכן על סטודנט המבקש ללמוד
את לימודי הרפואה, עד להסמכתו כרופא,
תוך שתי שנות לימוד בילבד. הם סברו
כי -שני האחים מתעתעים בהם.
נראה כן בן־אברהם הבכור הרגיש בחשדנות
ובספקות שעוררו סיפוריו. כדי
לחזק את אמונם של השומעים, הוא הוסיף
עוד שני פרטים שנועדו להגביר את האמון
בסיפורו: אבי, הגאון -הצעיר, הגיע
למילאנו, כשהוא מצוייר בשתי המלצות
חמות, האחת ממכון וייצמן והאחרת מנשיא
המדינה, הפרופסור אפרים קציר.

ווו

כאשר החלה שנת הלימודים, עזב
האח הבוגר את מילאנו והשאיר שם
את אבי בן ד,־ .16 בידי אבי היתד, תעודה
שהעידה כי עבר בהצלתה את בחינות־ה-
בגרות של מישרד-החינוד הישראלי. די
היה בתעודה זו כדי לאפשר את רישומו
לפקולטה לרפואה של אוניברסיטת מילאנו.
ואומנם, במשך נמה חודשים בשנת הלימודים
האקדמית 1974/75 ראו הסטודנטים
הישראלים בפקולטה לרפואה את אבי
במיספר הרצאות ושיעורים. הוא סיפר
לכמה מהם כי הוא מתקשה בלימוד השפה
האיטלקית. באוזני אחרים טען שאינו מצליח
להעמיק בלימודים, וכי רק בקושי
הוא מצליח לקלוט, בשעת ההרצאות, על
מה מדברים. הוא לא התבלט במיוחד, לא
רק כגאון, אלא גם כתלמיד מן השורה.
ואז, כעבור חודשים ספורים, חזר ל־מילאנו
אחיו הבוגר של אבי. הוא בדק
את מצבו של אחיו בלימודים, ואז עשה
צעד חסר־תקדים. הוא ביקש ראיון עם
הפרופסור אמיליו טרבוקי, דיקן הפקולטה
לפרמקולוגיד( ,רוקחות) באוניברסיטת מילאנו,
כדי להציג לפניו את אחיו מקרוב,
ולהעמידו על התכונות הגאוניות הטמונות

הפרופסור אמיליו טרבוקי בן ה־ ,72 הוא
אחת הדמויות הבולטות בעולם האקדמי
והפוליטי של מילאנו. הוא יו״ר, או חבר
נשיאות, של אגודת הפרמקיולוגים האיטל קים.
יש לו מעמד מייוחד והשפעה מרובה
באוניברסיטה של מילאנו.
בד-בבד, הפרופסור טדבוקי הוא גם
אישיות פוליטיות נודעת ושנ׳וייה-במחלד
קת. הוא נצר למישפחת־אצולה מכובדת, המקורבת
מאד לאפיפיור בוותיקאן. בבחירות
האחרונות שנערכו באיטליה, בחודש יוני
השנה, הוא היה אחד המועמדים של הממד
לגה הדמוקרטית־הנוצרית, הימנית־שמרנית,
בבחירות המוניציפאליות במילאנו.
לפני אישיות רמת־מעלה זו הוצג, אבי
על־ידי אחיו כ״הגאון הצעיר מישראל״.
שני האחים לא דיברו איטלקית, והפרופסור
טרבוקי לא דיבר בשפה שהם
היו;בקיאים בה. היה צורך להזעיק מתורגמן
שיתווך בין הצדדים. אחיו של אבי
הציג, כמובן, לפני טרבוקי את ההמלצות
ממכון וייצמן למדע ברחובות ומנשיא המדינה,
הן היו כתובות עברית.

__הקשר
__המוזר
עם הפרופסור
* אז הסתכו* — לא לפרופסור טרבוקי,
: 1מובן — שההמלצות אינן בדיוק המל צות.
מה שאמוד היה להיות המלצה ממכון
וייצמן, לא היה אלא אישור, עם
חותמת המנון, שאבי בן־אברהם השתתף
במחנה־קיץ של אגודת-נוער-שוחר־מדע ש נערך
במכון וייצמן — מעין קייטנת־קיץ
לילדים מחוננים.
ומה שאמור היה להיות המלצת נשיא
המדינה, היה גם הוא משהו שונה לחלו־טין.
היה זה מינתב־תשובה •מלישכת נשיא
המדינה לאבי. בתשובה למיכתב שד,יפנה
ככל הנראה אל נשיא המדינה. נראה כי
אבי פנה אל הפרופסור אפרים קציר בבקשה
שיתערב עבורו, וישתדל לאפשר
לו להתקבל לפקולטד,־לרפואה בארץ, למרות
גילו הצעיר.
ככל שניתן היה ללמוד !מתשובת נשיא
המדינה• ,שהועברה אל אבי באמצעות ליש־כת־הנשיא,
המליץ הנשיא לפניו שיעבור
ללימודי ביולוגיה, ששם לא יהווה גילו
הצעיר מיכשול כמו בפקולטה לרפואה.
נראה שהבדלים בלתי־משמעותיים אליה,
בין ימה -שהוצג כהמלצות לבין מה שהיה
כתוב בניירות באמת, לא עשו רושם מיוחד
על הפרופסור טרבוקי הישיש, שבדבמקום
הוקסם מאישיותו הרעננה -של העילוי הישראלי
הצעיר. לא היה ספק בכך שאבי
בן־אברהם הצליח לשבות את ליבו של
הפרופסור אמיליו טרבוקי, שיותר מיובל
שנים מפריד ביניהם.
אבל עובדה: פגישה אחת בילבד הספיקה
לפרופסור טדבוקי להכיר בגאוניותז
של אבי בן־אברהם מהרצליה. הוא פרש
עליו את חסותו האישית, הפך פטרונו.
מרגע זה התחוללה תפנית קיצונית בכל
מה שהיה קשור בלי׳מודי הרפואה של
הסטודנט הישראלי אבי בן־אברהם.
אבי לא חזר עוד אל הפקולטה לרפואה,
לחבוש את הספסלים ולהאזין להרצאות

ארוכות ומשעממות, ככל שאר הסטודנטים.
הוא הועבר אל המכון הפרמקולוגי -של
אוניברסיטת מילאנו, נשאר שם צימוד ל-
לישכתו האישית של הפרופסור אמיליו
טירבוקי הנודע.
מאז ועד !שאבי עמד בבחינות, שהסמיכו
אותו להיות הרופא הצעיד ביותר שהוסמך
אי־פעם •באוניברסיטת מילאנו, ואולי בעולם
פולו, חלפה שנה וחצי בילבד. בתקופה
זו שוב לא ר,ירבו, הסטודנטים הישראליים
לראות את אבי בן־אברהם מקרוב.
הוא היה סגור בלישכתו של טר-
בוקי, ורק לעיתים רחוקות ראוהו יוצא
משם, או ׳מבקר באולמות אחרים של
האוניברסיטה.
תואר דוקטור
תוך שנתיים
* £עיתים נדיירות בילבד ראו אוחו ב/הרצאות.
מעולם לא ניראה במעבדות-
המחקר ובעבודות המעשיות שעושים הסטודנטים
לרפואה. הכל — ובמייוחד הסטודנטים
הישראליים — דיברו על הקשר
המוזר שנוצר בין ׳אבי הצעיד לבין הפרופסור
טרבוקי הישיש — אבל איש לא
ייחס לקשר זה חשיבות מיוחדת.
עד שהסתבר, שנתיים בילבד אחרי שאבי
הגיע לאוניברסיטת ׳מילאנו, כי הוא עומד
בפני בחינות-הגמר של הפקולטה לרפואה.
שלא כמו בישראל ובמקומות אחרים
בעולם, אין בחינות־הגמר ברפואה באיטליה
נערכות בכתב. המיבחנים בפקול־טות
לרפואה באיטליה נעשים בעל־פה. הסטודנט
הנייבחן מתייצב לפני ועדה של
פרופסורים, ואלה שואלים אותו שאלות הנוגעות
לחומר־הלימודים בנושא מסרים.
אם הוא עובר את הבחינה, הם מזכים אותו
בחתימה. מי שעובר , 27 מיבחנים כאלה,
ואוסף 27 חתימות, סיים את לימודי־הרפו-
אה שלו בהצלחה והוא מוסמך בתואר
ד״ר לרפואה.
ככל שניתן לוודא, לא עמד אבי בן-
אברהם בבחינות בצורה הרגילה. הוא אומנם
התייצב לפני הבוחנים, כנדרש, אלא
שהוועדות שבחנו אותו לא ישבו בישיבות-
חמיבחן הרגילות שלהן. הן הוזמנו במייוחד
ללישכתו של הפרופסור טרבוקי. שם היה
מציג טרבוקי לפניהם את בדחסותיו הגאון,
ומספר בשיבתו, כמי שמאז בואו לאיטליה
שוקד יום ולילה על לימודי הרפואה שלו,
ומצליח ללמוד תוך ימים ספורים מה
שסטודנטים אחרים לומדים תוך תורשי-
לימוד מפרכים.
שם, בלישכתו של טרביוקי, היו נערכים מיבחניו של אבי. והוא עמד בכולם. כך,
מכל מקום, מסתבר, לפי החתימות שהצליח
לאסוף.
מד, שמוזר בכל הפרשה הוא, שלא את
כל המיבחנים עשה אבי באוניברסיטת
מילאנו. כמה מהם נאלץ לעביור באוניבר־סיטת
פרוג׳ה, הסמוכה למילאנו. אבל כך
או כך — הוא אסף את 27 החתימות
המזכות אותו בקבלת תואר דוקטור.
הסטודנטים הישראליים לרפואה באוניברסיטת
מילאנו, שהחלו ללמוד ישם שנים
לפני אבי, וניגשו לבחינות יחד עימו,
זוקפים גבות נוכח הצלחותיו המפתיעות
בבחינות.

¥ה הי ה דבר מופלא,״ סיפר אחד
מהם .״אחרי חצי שנה שהוא לא
עשה׳ כלום, הוא התחיל פיתאום לגשת
לבחינות — והצליח בהן. הוא לא עשה
את הבחינות לפי הסדר המקובל, אלא
קפץ מנושא לנושא, במהירות מדהימה.
נניח שהוא באמת גאון — אבל גם גאון
צריך זמן כדי ללמוד חומר. גאון לא נולד
עם כל חומד-ד,לימודים בראש. אבי, כנר אה׳
לא היה זקוק לזמן ביכלל.
;,הוא טען שהוא אינו צריך ללמוד, כיוון
שיש לו כושר לצלם בראש את עמודי-
הספדים ׳ולזכור את כל הכתוב בהם, אחרי
שראה אותם רק פעם אחת. יש מיקצוע

אחד שנקרא בשם פתולוגיה מדיקה —
רפואה פאתולוגית. חומר־ד,לימודים בנושא
זה כלול בכמה כרכים, הכוללים אלפי עמודים
של חומר. אבי קרא את החומר, וארבעה
ימים אחר-כך כבד ניגש למיבחן.
״זה היה מדהים. רק כדי לדפדף בספרים,
מבלי לקרוא אותם׳ דרושים לאדם נורמלי
יותר מארבעה ימים. מבחינה טכנית, פשוט
בלתי־אפשרי לעבור על כל החומר הזה
תוך ארבעה ימים. אבל הוא עשה את זה.״
חשדנותם של הסטודנטים הישראליים
הפכה תדהמה גמורה,־ כאשר נודע להם
בתחילת השנה כי אבי עמד בכל הבחינות,
וזכה בתואר דוקטור לרפואה. הפרשה הפכה
שיחת־היום. הרבה גירסות וסיפורי־רכי-
לות הילכו, אותם ימים במילאניו, וכללו
השערות מהשערות שונות על הצורה ורד
דרך שבחן זכה אבי בתואר-ז־,דוקטור שלו.
את העובדה היסודית אי-אפשר היה
לערער: אבי בן־אברהם הוא דוקטור ל רפואה
כדודוכדין .׳הדבר אושר רישמית
אחרי שעיתוני מילאנו גילו את החדשה
ר,סנסציונית, ופירסמו כתבות מצולמות על
הגאון הישראלי, נכדו של הפרופסור אל־ברט
איינשטיין, שזכה בתואר הדוקטור
בגיל .18
אלא שהקשר היחידי בין אבי בן־אברהם
לפרופסור אלברט איינשטיין, היה העיר
׳מילאנו. בנעוריו, אחרי שמישפחתו נדדה
מהעיר אולם שבגרמניה, התגורר אלברט
איינשטיין תקופה קצרה במילאנו.
סיפור חייו האמיתי של אבי בן-
אברהם שונה לחלוטין מזה שהתפרסם
אודותיו בעיתונות העולם, ושהוא לא טרח
משום מה להכחישו.
אבי נולד בהרצליה בשנת ,1958 כבן
הרביעי במישפחת מחלוף, שעלתה מעיראק
לישראל בתחילת שנות החמישים. אביו,
אבינועם, החליט להפוך את בניו עוד משחר
נעוריהם ל״משהו מייוחד״.
סיפר אחד מבני-מישפחתו לכתב העולם
הזה :״בעיראק נחשבה מישפחת מחלוף
כמישפחה מכובדת. אבינועם היה משכיל,
יחסית לשאר בני המישפחה. כשהמישפחה
עלתה לארץ, היא תפסה רחוב שלם בשכונת
נווה־ענול בהרצליה. הדבר הראשון
שעשה אבינועם, עוד לפני שמצא עבודה,
היה לרוץ למישרד־הפנים ולשניות את שם־
מישפחתו. בהתחלה החליט להיקרא בן-
חיים. אחר-כך, אחרי עוד כמה מחיקות,
הוא מצא את השם שהתאים לו: בן־,אבר-

גזע מייוחד
ומשובח
י ^ כינועם בן־אברהם, אביו של אבי, עבר
\ 1השתלמויות מטעם מישרד־החינוך והתרבות,
נקלט כמורה בבית-הספר היסודי
על שם גורדון בשכונת נווה־עמל בהרצ ליה.
תחילה שיימש סמורה-להתעמלות.
אחר-כך התחיל לעבוד במישרר, חלקית,
כמורה־למלאכה בבית-הספר גורדון.
שאר בני מישפחת מחלוף הסתייגו מ האח
הזה, שלדעתם סבל מ״ריגשי גדלות״.
״אבינועם רצה שאנחנו נהיה גזע מי׳וחד
ומשובח,״ סיפרה אמו הקשישה רחל ,״הוא
החליט שהילדים שלו יהיו גאונים.״
שכני המישפחה מספרים, כי ילדיו וזיונתונים •מאז ומתמיד. ב״הסגר מתמיד.״
,״לילדים שלו,״ סיפרה אחת השכנות ,״לא
היו אף פעם חברים. הם היו הולכים בבוקר
לבית־הספר, ומייד אחרי הלימודים
היו מסתגרים •בבית ולא יוצאים החוצה.
אם מישהו מהילדים לא היה שומע לו,
הוא היה מכה אותו.״
״את הבן הבכור הצלחתי להפוך לגאון,״
•נהג אבינועם לספר למורים בבית״יהספר
שבו לימד. הללו התייחסו לדבריו בשמץ
של פיקפוק. לדבריו נמצאים שניים מילדיו
בבריטניה. הבכור מכהן כמרצה וכפרופסור
באוניברסיטת אוקספורד. בית נוספת לומדת,
לדיברי אביה, בארצ׳ות-הברית. ואילו
הבת הצעירה, רונית, היא כיום סטודנטית־לרפואה
באוניברסיטת תל-אביב.
אולם הגאון הימישפחתי, עיקר גאוותו
של האב, הוא אבי. למוריו של אבי יש
השגות מסויימות באשר לגאוניותו. איש
מהם אינו זיוכר שהוא קרא בגיל חמש
סייפרי פיסיקה גרעינית. הוא גם לא עשה,
כמובן, את פחינות־הבגריות שליו בגיל ,12
כפי שסופר בפירסומים אודותיו.
״הוא היה, לדעתי, תלמיד רגיל בהחלט,״
(המשך בעמוד )33

במדינה
העם
ה הו ד מנו ח ש הו חמצה

איד שיבשו שלושה סידאיון
פלסטיניים את כד
הישוכי המפיקים הזריזים
לקראת חצות, במוצאי-השבת האחרונה,
נדלק אור אדום בכל רחבי תבל. כבמטה־קסם.
התעוררו אנשים חרוצים משנתם
והחלו פועלים בקדחתנות ובמרץ. עיתונאים
רצו אל מכונות־הכתיבה והטלפונים
שלהם. סופרים הוזעקו אל הוצאת-הסם-
רים. פועלי־הדפום הועמדו במצב־הכן.
כל מרכזיות הטלפונים הבינלאומיות היו
תפוסות. מפיקי סרטים הוליוודיים הזמינו
מקומות בטיסות הראשונות היוצאות ל ישראל,
תוך שהם מריצים עימם תסריטאים
ושתדלנים. כוכבי-קולנוע נודעים,
כמו סטיב מקווין ופול ניומן, כבר החלו

נאי מוצלח יותר מזה שנערך ביום הראשון
האחרון בנמל התעופה בן־גוריון בלוד.
מייד כשהגיעה הידיעה על כוונתם של לנחות חוטפי מטוס חברת ק.ל.ס.
בלוד. מיהרו עשרות רבות של עיתונאים
לעבר נמל־התעופה, כדי להמתין למטוס.
כל אחד מהם חשב בוודאי שהוא יהיה הראשון,
אך כמעט כולם הופתעו למצוא
כבר עיתונאים אחרים בשדה. אולם הפתעה
זו היתר, נאין־וכאפס לעומת התדהמה שאחזה
בהם, כשהבחינו בהתארגנות המוק דמת
של כוחות דובר צה״ל בשדה.
המכוניות נגררו כגסות. חדר ה-
אח״ם בלוד נתפס על־ידי קציני וחיילי היחידה-
,שהמתינו לעיתונאים. טלפונים־שדה
ומכשירי־קשר שירתו את גלי צה״ל, את
הרדיו והטלוויזיה. קצינים מסרו דיווחים
שוטפים לעיתונאים ממעט החומר שהיה
בידם, ככל שהיה כזה בכלל.
כל אותה עת זרמו כוחות־צבא לנמל התעופה.
למרות שהנמל נסגר לתנועת מטוסים,
לא נסגרו שעריו בפני כלי־רכב. הא־

רק 19.75

עיתונאים סכיכ נציג דוכר־צה״ל כנמל־התעופה כלוה
מאומה בשלוש שפות
בודקים את לוח-התעסוקה שלהם לשבועות
הקרובים, כדי לראות אם יוכלו לדחוס
לתוכו הופעה נוספת בסרט מסעיר חדש.
כל נספחי התרבות והמיסחר בשגרירויות
ישראל ברחבי העולם, החלו מתכננים
קבלות־פנים לנכבדים. שוב היה להם מה
להציע.
הפעם, החליטו כולם, הם לא יאחרו
את הרכבת, כמו במיבצע-אנטבה. הם יהיו
הראשונים.
אי־אפשר לסמוך. מה שגרם לכל
המהומה הבינלאומית הזו היתד, הידיעה על
חטיפת מטוס ק.ל.מ ,.בדרכו מניצה לאמסטרדם.
מייד כשנודע כי החוטפים הם
פלסטינים, וכי הם מתעתדים להטים את
המטוס לעבר ישראל, ידעו כל העיתונאים׳
הסופרים, המפיקים והכוכבים, ש הפעם
הם לא יחמיצו את ההזדמנות. הספר
הראשון, הסרט הגדול הראשון, יהיה הפעם
שלהם.
ואז, בשעות הערב של היום הראשון
השבוע, הסתיימה הדראמה בקול דממה
דקה. חוטפי המטוס שוכנעו לשחרר את
האזרחים ההולנדיים החטופים, לנטוש את
המטוס תמורת הבטחה שיאפשרו להם מעבר
חופשי לדמשק.
כמו שנאמר: אף פעם אי-אפשר לסמוך
על ערבים.

בי ט חון
ה מיב צעשלא היה
אזעקודהשווא כלור ע8
חמיסוג מטוס ר!.ל.מ ,.הוכיחה
שוס כי המדינה נמצאת ככר
כשנת כחירות
קשה היה להמציא תרגיל ביטחוני־עיתו־

העולם הזה 2036

ודרה היתד, מתוחה, אולם ניכרו בשטח
הסדר והאירגון הטוב.
למתח הגדול תרמה שיירת המכוניות הצבאיות
של הקצינים הבכירים, ומכונית ה־וואגון
הקרבית של אלוף פיקוד המרכז,
שחנתה על המידרכה ליד מכונית הוואל־יאנט
של האלוף. המכוניות האזרחיות שהפריעו
לחניית מכוניות האלופים, שמהם
היו בלוד — מלבד אלוף פיקוד המרכז —
גם הרמטכ״ל, ראש אג״ם וראש אמ״ן,
נגררו בגסות ממקומן על-ידי גוררים ש הוזמנו
למקום במייוחד.
מדי פעם היה דובר־צה״ל עצמו, תת־אלוף
יואל בן־פורת, יורד לחדר העיתונאים
כדי למסור מידע, שבדרך־כלל היה כבר
ידוע להם מתוך האזנה לשידורי הרדיו.
מכוניתו של שר־הביטחון שמעון פרס
חנתה על המסלול, בתוך השדה. שר״התח־בורה
גד יעקובי, שאף הוא מיהר ללוד,
לא הראה את פניו לעיתונות ולמצלמות,
וישב כל אותה עת במיגדל־הפיקוח, שהפך
החפ״ק של המיבצע-שלא־היה.
לראות את או־צ׳י. בשעות אחר־הצה-
ריים ערך השר שמעון פרם מסיבת־עיתונאים,
שבה לא הודיע מאומה בשלוש
שפות (ראה העם) .משסיים את המסיבה
הקצרה ועמד כבר ללכת, נזכר לפתע
פרם כי המדינה עומדת עתה בתחילתה
של -שנת בחירות.
הוא חזר אל העיתונאים ואמר להם :
״אנחנו משתדלים לעזור לכם עד כמה שאפשר.
נתנו לכם את החדר הכי טוב בנמל-
התעופה. אם יהיו לכם בעיות מייוחדות,
אתם יכולים לבקש ממני.״ הבקשה היחידה
שהופנתה אליו על־ידי כתב־חוץ שזכר
לפרס את תקופת היותו שר־התיקשורת,
היתה :״אולי אתה יכול לסדר שיביאו אסימונים
לדואר של נמל־התעופה 1״ פרס הבטיח
להסדיר זאת.
כשעה אחרי מסיבת־העיתונאים של שר־
(המשך בעמוד )25

1ח^ 3ו 0ק1^ 316
צמד צלליות
ב מבחר גוונים.

1־ 0 1־ 0111:01001

1ז 01ץ 10100ע 0מוותרת על אריזות
מפוארות ויקרות ומגישה ל ך מבחר אופנתי
של מוצרי טיפוח ואיפור משלים
במחיר נמוך ב ב 50
מחברות קוסמטיקה משלות אחרות.

׳ מכסימום יופי
במינימום הוצאה
3מפיצי 0711 :י 17 בטי 71 טל 04-665505 ; 03-255763

במדינה
מ״פלגו ת
גייס חמישי לרפ״י במפא״
אלמוגי 7א התפטר מהכנסת
כדי שסנטח יוספטד 7א
תיכנס אליה, אך השבוע
היא נכנסה בכז-זאת
כשנבחר יוסף אלמוגי לפני חודשים אחדים,
לתפקיד יושב־ראש הנהלת הסוכנות
היהודית, היו כאלה שבאו לדרוש ממנו
מימוש הבטחה שנתן ערב המאבק על
התפקיד: התפטרות מחברותו בכנסת.
אלמוגי הסכים, אך ראשי מפא״י לשעבר
במיפלגת העבודה נזעקו, ומנעו זאת ממנו.
הם ידעו כי אם יתפטר אלמוגי, תיכנס
תוותיו לכנסת סנטה יוספטל — ולכך
הם לא היו מוכנים. יוספטל היתד. ני

הג ד71
טי סהוארה ״ ג 1ננישחעס

ועוד פרסי משנה :
250 חבילות שי
בע ת רכישת 33ז טח 8או זטח8
בקש א ת גלוית הה ש ת תפו ת.
מלא את הגלויה כנדרש ושלח אלינו
עד יום 976ו0.ו.ו. 3
ההגרלה תתקיים בנוכחות
מנהל חברת ״לון״ רו׳׳ח והפרסומאי

8 1 1 1 1 3 3י 87111
משחק ע״י זינן

870133

87111

להשיג בשקם, המשביר לצרכן.
כל-בו שלום ובתמרוקיות המובחרות

מחיר הע מוד לפירסום

בפל

ד סו ^ ס הי ה

הוא

בית 2880 ליי
״ 1ו ץ

תן טרמפ לחייל

הדח׳׳

ח״כית יוססטל
תוספת של נץ

צית מדי עבורם, ומקורבת מדי לרפ״י.
היה זה פאראדוכם מגוחך. אלמוגי נכנס
לכנסת הקודמת על חשבון המיכסה של
רפ״י. הוא היה אחד מראשי מיפלגה זו
בעת הפילוג במפא״י, והיה האישיות החיפאית
היחידה שהצטרפה אז אל בן-
גוריון.
למרות שהביעה תמיכה בבך גוריון ובחבריו
לרפ״י, נמנעה אז סנטה יוספטל,
כרבים אחרים, לעשות את הצעד ולהצטרף
לרפ״י, ונשארה במפא״י.
המכה של סנטה. אך מאז הפירוד,
ומאז הבחירות האחרונות, חלו שינויים
מהותיים רבים בחיים הפוליטים של מיס־לגת-העבודה.
אלמוגי הפך נאמן ומהימן
על ותיקי מפא״י, ואחרי מאמצים אדירים
מצי,דו הפך חוזר־בתשובה, בעוד סנטה
יוספטל נחשדת עד היום כ״גייס חמישי
של רפ״י־לשעבר בתוך מפא״י־לשעבר.״
כשנפטר ח׳׳כ צבי גרשוני, בשבוע שעבר.
לא יכלו עוד ראשי מפא״י למנוע את כניסתה
של יוספטל לכנסת. אלמנתו של מי
שהיה פעם שר־השיכון של מדינת־ישראל,
גיורא יוספטל, חזרה לכנסת אחרי שנעדרה
ממנה משך שתי קדנציות.
כניסתה של סנטה יוספטל לכנסת מהווה
לגבי מפא״י הוותיקה מכה קשה. סנטה
אינה מסתירה כלל את אהדתה לאנשי
רפ״י, ואת דיעותיה הניציות. בעוד
שלאחר ההידרדרות שחלה במצב־הרוח הלאומי
כלפי משה דיין זנחו אותו רבים
מאנשי רפ״י הוותיקים, ובראשם יושב-
ראש ועדת־החוץ־והביטחון יצחק נבון,
הביעה סנטה באחרונה, פעמים מיספר,
את הערכתה לדיין, והיא מקיימת קשרים
הדוקים ביותר עם יד ימינו של דיין בכנסת
ומעריצו, ח״כ מרדכי בדפורת.
קול הניצים. יוספטל בת ה־ ,64 חברת
קיבוץ גלעד, שכיהנה עד לפני זמדמה
כמזכירת איחוד הקיבוצים והקבוצות, היא
שועלה פוליטית ותיקה.
עם כניסתה לכנסת גדל כוחם של הני־צים
בקול אחד נוסף, והיונים איבדו קול
אחד. גס במאבק העתידי בין שימעון פרס
ליצחק רבין, מובטח לסרס קול נוסף.
הדבר היחידי שיוכל לאזן את הכוחות
ולהחזירם למצבם הקודם יהיה פטירתו
או התפטרותו של חבר־כנסת אחד נוסף
במשך השנה הקרובה. הבא בתור הוא מי
שהיה מזכיר המישמרת הצעירה של מיס-
לגת העבודה, יחיאל לקט, הידוע כסופר־יונה.
הווו
ל ח רז ה

מה מאחרי ההתעוררות האנטישמית בארגנטינה

המהדורה הנאצית של ..הנווטוקודים
של דיקני ציון־ בספרדית( ,משמאל)
הוצאה לאור ה שנה ב א רגנ טינ ה
שם היא נמכרת בכל דוכני העיתונים
***אול דיין ;יגש אל אנשי־המכס ב־נמל־התעופד.
הבינלאומי של מאנוס־איירס,
כשהוא נושא בידיו מיזוודת־עסקים
קלה ותיק־יד. הוא התעתד לעלות למטוס
שעמד לצאת תוך שעה קלה לבירת אורוגוואי,
מונטיווידאו, בטיסה של כמחצית-
השעה, שם ציפו לו לפגישות־עסקים. אנשי
המכס עיינו בדרכונו הישראלי של דיין,
הבחינו כי בחודשים האחרונים טס ממוג־טווידאו
לבואנוס־איירם עשרות פעמים.
הם ביקשו ממנו שיפתח את תיק־היד שלו,
גילו בו מקלט-טלוויזיה מוסתר בין הבגדים.
מייד
פתחו בחיפוש קפדני, מצאו בתיק-
היד עוד מקלט־רדיו יקר, ובמיזוודת העסקים
גילו 10 אלפים דולר במזומן ו־מיסמכים
רבים. שאול דיין, נציגו הבכיר
של בנק דיסקונט בארגנטינה, נעצר מייד.
מאז, אותו יום, ה־ 25 במארס השנה, יומיים
אחרי ההפיכה הצבאית בארגנטינה,
הוא יושב במעצר וממתין למישפטו, אם
אכן יתקיים.
ימים אחדים אחרי מעצרו של דיין, פיר-

כמה פעמים נאסרה עליו הישיבה בבו-
אנוס״איירס, ונסגרו מישרדי הבנק אחרי
שנערך בהם חיפוש. מבחינת הבנק כרוך
הדבר בהפסד כספי ניכר, שכן המישרדים
שוכנים בביודמישרדים ענק ליד רחוב
פלורידה היוקרתי, והבנק השקיע הרבה
בבניין. הניסיונות למכור את ההשקעה לא
עלו יפה, בגלל המיתון השורר בארגנטינה.

מיכתב עם
איומי-הלשגה
ך £אחר שגורש, עבר דיין להתגורר
/במונטווידאו הסמוכה, וטס פעמים אחדות
בשבוע לבואנוס־איירם, למגע עם
לקוחות. כאשר עמד להעביר כספים בטיסה
שבה נתפס, הזהירו אותו
בבואנוס־איירס כי כדאי לו לחכות,
עד שיירגעו הרוחות אחרי ההפיכה.
אך תחת שיחכה, הוא ניסה גם להבריח
מקלטי־טלוויזיה ורדיו לאורוגוואי, שבה
מחיריהם גבוהים יותר. הוא נעצר על סמך

המבריח

גזענות

פירסוס גרמני נאצי
משנת ,1941 שראה אור
בחודש יולי השנה בשפה הספרדית בארגנטינה,
ומופץ שם ברבבות עותקים. זהו
חיבורו של האידיאולוג הנאצי ולטר דארה,
״המדיניות הגזענית הנציונאל־סוציאליס־טית״
.המאמר הגזעני מופיע כלשונו, ללא
כל הסבר, כאילו מדובר בנושא אקטואלי.
סמו כמה עיתונים חלק מן המיסמכים
שנתפסו ברשותו. היו אלה רשימות חשבונות
בלתי־חוקיים של ראשי הקהילה
היהודית בבואנוס־איירס, שהחזיקו כספים
מוברחים בבנק דיסקונט באמריקה, הרשימות
כללו את הפרטים המלאים של בעלי־החשבונות,
וכן פירוט הסכומים שהם מחזיקים
בבנק הזר.
לא היתד, זו הפעם הראשונה שנציג
כזה של בנק דיסקונט נתפם בהברחות־כספים
מארגנטינה. למעשה, אחרי שנתפס

;1־ 1ו 114ר{ 1ז ! 1)111011:0 0ך! ^ 0־ ! 1.!1! 0 ! 1׳ 1>1 )5£י! 1

1ן ך 1 1ן זהו הבניין רב־הקומות
1בבואנוס־איירס, שבו שוכנים
מישרדי הסניף הארגנטיני של בנק
דיסקונט הישראלי. מישרדי הבנק נסגרו
ונערו בהם חיפוש, אחרי שאחד מנציגי
הבנק נתפס בעת נסיון הברחה.

תקנות־חירום שהנהיג בארגנטינה השיל-
טון הצבאי, הדומות מאד לאלה הופעלות
בישראל נגד ערבים.
ההבדל הוא שבארגנטינה ניתן להחזיק
אדם בכלא עד למישפטו שנים רבות,
ובדרך־כלל אנשים אלה נעלמים, והשיל-
טונות מודיעים כי מעולם לא עצרו אותם.
וכך, כאשר הצליח שגריר ישראל בארגנטינה,
רם נירגד לקבל אישור רישמי כי
שאול דיין אכן יושב בכלא, שימש הדבר
כערובה לחייו. עתה נותר, רק להפעיל
השפעה כדי להעמידו לדין.
זמן קצר אחרי מעצרו של דיין הגיע
מיכתב אל מישרדי בנק לאומי ברחוב
פלורידה 622 בבואנוס־איירס. המיכתב הופנה
לנציג הבנק, לואיס ברברוש, שהוא
בעל אזרחות ארגנטינית. המכתב איים כי
אם לא ישולם סכום־כסף נכבד, יוסגר נציג
הבנק לשילטונות על הברחת כספים, כמו
דיין. החתימה היתה מורבת משלוש אותיות
סתמיות• ברברוש טילפן מייד לנציג
הבכיר של בנק לאומי באמריקה הדרומית,
נחום עמית, שישב במונטווידאו.
גם בל״ל הוזהר בעבר כמה פעמים על-ידי
השי-לטונות כי יחדל מהברחות כספים, ומשום
כך העדיפו ראשי הבנק כי נציגם
הישראלי לא ייכנס לארץ המועדת לפורענות.
עמית התקשר מייד עם הממונים
עליו, לקבל הנחיות, ונאמר לו להיכנס
למשא־ומתן כדי ללמוד פרטים רבים יותר
על המאיים, אך בשום אופן לא להיכנע
אדוארדו ארינדלי,
שר־ לסחטנות. המאיים טילפן כמה פעמים ל־אר של הפנים
הנוכחי
מישרדי הבנק, ומשנוכח כי אין כל נכוהאנ הפירסומיס גנטינה,
מצדיק את הפצת
נות להיענות לו, פעל. נציג בנק לאומי
טישמיים והנאציים בארצו, בכך שגס מדיאינן
נעצר אף הוא על-ידי השילטונות, אולם
נות אחרות, וארצות־הברית בתוכן,
(המשך בעמוד )30
אוסרות הפצת פירסומיס מעין אלה.

הגזול

• בין שחי נש ,
• בין שני עמי
• בין שתי ארצות
האהבה האנודה שז
איג תי סאם

בביתה שבקריית־שמריהו ליד חיפה. עם
שלושת ילדיהם .״נחום רצה לחזור אלי.
אני הסכמתי שנחיה יחד לתקופת־ניסיון
של כמה חודשים. אבל מהמילואים הוא
לא מצא זמן לבוא אלי,״ סיפרה השבוע
שושנה לכתב העולם הזה. לפני הפרשיה
הזאת היתד. לו פרשיה אחרת, עם עולה
חדשה מרוסיה בת ,40 אם לילד בן שמונה.
בכלל, כל שנות נישואינו הוא תמיד פזל
לנשים אחרות. עם הרוסיה זה היה רציני,
והוא החליט לבסוף שנתגרש. עוד לפני
הגירושין הוא עבר לגור איחה בחיפה.
התגרשנו ימים אחדים לפני שעמד לצאת
למילואים. ביום חמישי, בשעה חמש אח־רי־הצהריים,
נפרדנו ליד בית־הדין־הרבני
בחיפה. למחרת, בשש בבוקר, הוא התדפק
על דלת דירתנו המשותפת.
״,אני רוצה לחזור אלייך,׳ אמר לי.
,אני לא יכול לסבול שילד לא־שלי קורא
לי אבא.׳ הייתי עצבנית מאד, וביקשתי
ממנו שיסתלק. הוא סירב, ופשוט נשאר
בדירה. אחרי כמה ימים אמרתי לו שאני
מסכימה שיחזור לתקופת־ניסיון, ואם יהיה
בסדר, והוא לא יפול פעם ׳נוספת ברשת
של אהבה חדשה, נתחתן שוב. באותו
יום הוא היה מאושר, וביקש יפה רשות
ממני לנסוע ליומיים לחברים שלו בתל-
אביב.

.,אני הישראלי הואשון שהתאהב נמצויה!״
אומו גחום אבן־חביב, שאהובת! נמצאה מתה
אחרי שהותווה עדידי המישטוה לאדעויש
ך• ידיאם שקספיר לא העלה בוודאי
1בדימיונו הפרוע שיוליד ,.במחזהו המפורסם
רומיאו ויוליה, עלולה להתאבד.
אולם המציאות, כידוע, עולה לעיתים
על כל דיימיון.
בסיפור רומיאדויוליה אמיתי, שזכה ב־פירסום
רב בשבוע שעבר, התאבדה דווקא
היוליה. אולם מאחרי סיפור אמיתי זה מסתתרת
אשד, נוספת, הצלע השלישית במשולש.
זוהי אשתדלשעבר של הרומיאו,
שנשארה בצל השערוריה, אך בפיה דברים
רבים לומר על מה 1שהתרחש בין
בעלה, הרומיאו היהודי, לבין המאהבת
שלו, יוליד, הערביה.
כשיצא לפני כשלושה חודשים נחונך
אבן־חביב 40 פועל בנמל חיפה, לשי-
תודמילואים ברצועת עזה, טרם ידע כי
במהרה יעמוד במרכזה של שערורייה ש־תסעיר
את המדינה כולה. במיסעדה ערבית
קטנה באל-עריש, שהכניסה אליה
אסורה בדרך־כלל לחיילים, פגש נחום,

גבר יהודי־ישראלי נאה ותמיר, את ״אהבתי
הגדולה,״ כהגדרתו. הצעירה השחרחורת,
שצלב היה תלוי על צווארה, מש כה
את עיני כל המסובים במיסעדה .״זאת
יוליד, אמיתית,״ לחש נחום לאחד מחבריו
.״תראה איך היא עוד תהיה שלי.״
תוך דקות ספורות נוצר הקשר הראשון.
ואז התברר לנחום כי יוליה שלו היא
צעירה ערביד,־נוצריה, המתגוררת בבית
אחיה באל־עריש ועובדת במינהל האז רחי
בעיר. אביה, כך סיפרה, מתגורר בקהיר,
ואמה נפטרה לפני שנים אחדות.

״הערביה סחבה
את בעלי!״
ף• עכור ימים אחדים כבר היה נחום
מאוהב מעל לראשו באיבתיסאם חבשי
בת ד .28-,כל אותו זמן ישבה גרושתו
הטריד, של נחום, שושנה אבן־חביב ()30

״אחר-כך לא שמעתי ממנו כמעט חודש.
התברר לי, מהוריו, שמד,חברים הוא נסע
ישר למילואים. לפני סוף תקופת המילואים
שלו הוא התקשר. הילד הקטן שלנו,
בן ארבע היה חולה, וביקשתי מנחום
שיחזור לפחות לכמה ימים. למחרת הוא
הגיע, נשאר כמה שעות וחזר לצבא,
בטענה שלא נותנים להם חופשות.
״בתום המילואים חזר הביתה, וסיפר
שיחד עם חבריו הם עומדים לצאת לסוף־
שבוע בכנרת. למחרת היום הוא עזב את
הבית עם כל בגדיו מבלי להגיד דבר,
ואפילו מבלי להיפרד מהילדים, ונעלם.
מאוחר יותר התברר לי מפי אחותו, גיסתי,
המתגוררת בעפולה, שהוא נתפס ל אהבה
חדשה. הוא בילה עם הבחורה ימים
אחדים בנתניה, בטבריה ובטיולים בכל
הארץ. אחר־כך הוא שכר דירה בקריית-
שפרינצק בחיפה, והם גרו שם יחד.
״הוא הביא אותה, את הערביה שסחבה
אותו ממני, להורים שלו. הם חשבו ש־

האח נאג

י 13 סיפר כי פנה
במיכתבים לשרי
הביטחון, הנוישטרה, הפנים והדתות, שיפעלו
להחזרת אחותו איבתיסאס הביתה.
מדובר באשה הרוסיה, אהובתו הקודמת,
ושהוא מתכוון לשאת אותה לאשה. אבל
נחום סיפר להם שהיא ערביה. ההורים,

לאל־עריש אמרו לו :״הכל התבטל. לא
יהיו נישואין.״ לדיברי האחים חבשי, הם
חזרו בהם והחליטו ש״החתן צריך לבוא
לבית הכלה.״ נחום סירב לבוא, מחשש
לנקמה .״אנחנו נעלבנו, והודענו לו טלפונית
שהכל בינינו התבטל,״ סיפרו.

״צריך לעשות
מזה רעשי״
ן*ם ים א ח די ם אחרי השיחה הטלפונית
האחרונה בין נחום בחיפה לבין אהובתו
באל-עריש, נפטרה איבתיסאם בבית החולים
באל־עריש.
גם בקשר לנסיבות מותה קיימות גיר-
סות אחדות .״מההתחלה התנכלו לאהבה
בינינו,״ טוען נחום .״המישטרה מנעה
מאיתנו להיות יחד, רק בגלל שאני יהודי
והיא ערביה. ואני לא מאמין לכל
הסיפור של מוות פיתאומי בבית החולים.
ייתכן מאד, לדעתי, שהאחים שלה הח ליטו
לגמור עם הסיפור אחת לתמיד.
אינני מאמין שהיא לא גיסתה לברוח
אלי. האחים חבשי מנעו כל קשר בשבועות
האחרונים. הם בטח עשו לה משהו

בפי האחים חבשי גירסה אחרת .״איב־תי׳סאם
היתד. חלשת-אופי, ואיימה כבר
מזמן בהתאבדויות. היא שתתה תרופה
או רעל בכמות מופרזת, ומתה מזה אחרי
שבבית החולים לא הצליחו לעזור לה.
גם לאהוב שלה, נחום, היתד. כנראה יד
בעניין,״ סיפרו האחים.
כשנודע לו על מותה של אהובתו,
מיהר נחום אבן־חביב למערכות העיתונים
.״צריך לעשות רעש מזה! שימנו
ועדח־חקירד, לפחות,״ אמר -.ואומנם, ב־עיקבות
הפירסומים החליטה מישטרת אל-
עריש על הקמת צוות־חקירה, שיחקור את
נסיבות מותה של הצעירה .״גופתה הועברה
למכון לרפואה מישפטית באבד
כביר,״ נמסר ממישטרת אל־עריש ,״אחר-
כך יחקרו את צעדיה האחרונים של איב־תיסאם,
ויפרסמו את המסקנות. אם היה
חבשי, הערביה־נוצריה, נפטרה לפני כשבועיים בבית־החולים
כאן מעשה רצח או חריגה, יובאו החבאל־עריש,
בגלל אהבתה ליהודי־הישראלי נחום אבן־חביב,
שודים לדין.״
שנתקלה בהתנגדות בני־מישפחתה. אחת הגירסות טוענת כי בני מישפחתה הרגו אותה כדי
שלא תימלט אל אהובה, תתגייר ותינשא לו. גירסה אחרת טוענת כי התאבדה. ואילו
אחיה מאשימים יהודים במותה. מימין, הצלע השלישית במשולש, שושנה אבן־חביב.

אי בתי סא

דיו

וגם האחות שלו, חטפו ׳שוק לא-קטן. אז
הם סיפרו לי על איבתיסאם בפעם הראשונה.״
במרוצת
תקופת המילואים החליט נחום
כי הוא רוצה לשאת את איבתיסאם ל-
אשה .״אני יודע שזאת הפעם הראשונה
בהיסטוריה שיהודי מתאהב במצריה ורוצה
להינשא לה, אפל לי זה לא היה
איכפת אז,״ סיפר נחום לפני ימים אחדים.
״בדיוק השבוע עמדנו להינשא, בנישואין
אזרחיים.״

רשיון־השהייה
בוטל
בי, חוקי ה׳מימשל הצבאי, פנתה
׳ /הצעירה למושל הצבאי של אל-עריש,
בבקשה שייתן לה רשיון־שהייה בתחומי
הקו הירוק, כדי שתוכל להתגייר ולחיות
יחד עם אהובה. אולם אז נכנסו לתמונה
אחיה של איבתיסאם. אחד האחים, מגדי
חבשי, בעל מיסעדה גדולה במרכז אל־עריש,
התנגד בתוקף לאהבתה החדשה
של אחותו הצעירה. שבועות אחדים שמרה
איבתיסאם את דבר אהבתה בסוד, אולם
משגילה האח את הדבר מיהר לכלוא את
איבתיסאם בביתו. הוא אץ אל המושל
הצבאי של אל־עריש, הפעיל את קשריו
במישטרת העיר וביטל את רשיון־השהייה
שלה, שהיה כבר מוכן עבורה במישרדי
המימשל הצבאי.
תקופת המילואים של נחום הסתיימה,
והוא הלך אל ביתה של אהובתו. הם
ברחו יחד בטרמפים, במכוניות צבאיות,
אל מחוץ לרצועת עזה. בחיפה מיהרו
השניים לבית־הדיך הרבני, ואיבתיסאם
הגישה בקשה רישמית לגיור .״בינתיים
אפשר להתחתן בנישואין אזרחיים,״ הציעה
לנחום. אולם נחום העדיף להמתין עם
הנישואין עוד זמן־מה. בינתיים חזר לעבודתו
כמזלגן בנמל חיפה, ולחבריו סיפר
על ״הבחורה הטובה ביותר בעולם״
שבה התאהב.
כחודש ימים אחרי הבריחה הרומנטית
התדפקו על דלת דירתם של איבתיסאם

ונחום שני האחים, נאג׳י ומגדי. נחום
סירב להניח להם להיכנס לדירה, והסכים
להיפגש איתם למחרת היום במקום
מרכזי בחיפה. בפגישה הדראמתית דרשו
האחים את אחותם בחזרה .״לא ייתכן ש-
איבתיסאם הנוצריה תינשא לך, היהודי,״
אמרו לנחום.
״לא ידעתי מה לעשות. חששתי מאיומי
האחים מצד אחד. ומצד שני אהבתי מאד
את איבתיסאם. לבסוף אמרתי להם בהחלטיות
שאת איבתיסאם הם לא יקבלו
בחזרה בניגוד לרצונה.״

״המישטרה
נטפלה״
*** גדע נו ס ף של אהבה עבר בשקט
יחסי, ושוב הוטרד הזוג המאוהב,
הפעם על-ידי סמל־מישטרה, שהגיע מאל-
עריש. הוא הגיע לדירתם עם שוטרי מיש-
טרת חיפה, כשבידם צו של המושל הצבאי
של אל־עריש, המחייב את איבתי-
סאם לעזוב את תחומי הקו הירוק, שאם
לא כן תיעצר ותילקח בכוח .״זה כבר
הרגיז• אותי יותר מהכל. אלפים, עשרות
אלפים של ערבים, נוצרים ומוסלמים, מסתובבים
חופשי בתחומי הקו הירוק,״ טוען
נחום אבן־חביב .״לחלקם הגדול אין בכלל
רשיונות־שהייה. ודווקא אלינו נטפלו.״
איבתיסאם חזרה לאל־עריש בלית־ברי־רה
.״ניסינו להרגיע אותה, ולהסביר לה
לאיזה סיבוך היא נכנסה,״ סיפר אחיה,
נאג׳י .״היא איימה כל הזמן בהתאבדות.״
משלב זה חלוקות הגירסות. האחים טוענים
כי הסכימו לבסוף לנישואי אחותם,
יצרו קשר עם נחום וזה הסכים להתנצר
בכנסיית ביודג׳אלה שליד בית־לחם. לאחר
ההתנצרות ביקשו להיפגש איתו בביתם
שבאל־עריש .״הוא פחד מאיתנו, ולבסוף
הסכמנו על פגישה במחצית הדרך, באשקלון.
בפגישה זו היינו אמורים לסכם
את עניין הנישואין,״ סיפר. מגדי חבשי,
אחיה הבכור של איבתיסאם.
לדיברי נחום אבן־חביב לא הופיעו האחים
חבשי לפגישה, וכשהתקשר אליהם

חסר־אופי
^ ולם נראה כי כשדם זה עדיין אין
\ £לחוקרי המישטרה ברצועת עזה אפילו
נקודת־התחלה. האחים חבשי, וכל מכריהם
ובני מישפחתם באל־עריש, מכחישים
כי ידם היתד, במותה של איבתיסאם. לדיברי
פקידה במינהל האזרחי באל־עריש,
לא הופיעה איבתיסאם לעבודתה מאז שהתאהבה
בחיפאי .״סיפרו כאן שהאחים
שלה כלאו אותה בבית וניסו להוציא
לה מהראש בעזרת מכות את הג׳וק של
נישואין ליהודי,״ סיפרה.
המישטרה, שמנעה מבני הזוג יוצא־הדו־פן
לחיות יחד ולנסות להינשא במיסגרת
כלשהי, לא תצליח כנראה גם לפתור
את התעלומה הנוכחית: האם נרצחה איב־תיסאם,
או שמא היה מותה התאבדותו
בינתיים שוהה רומיאו האבל בביתה של
גרושתו, שושנה-,העוזרת לו בימיו הקשים,
ומקווה שעוד הכל ישוב להיות
״כמו שהיה כשהיינו צעירים.״ לדבריה
נזקק נחום לטיפול פסיכיאטרי, כפי ש קבעה
פעם פסיכולוגית שאליה פנה .״הוא
ילד באופיו, ומתאהב פעמיים בשבוע מבלי
לעשות חשבון. הוא לא מבין שדון-
ז׳ואן זה רק בסרטים או בסיפורים.״
נחום טוען כי בידיו נמצאים עוד קלפים
רבים .״בינתיים עוד לא סיפרתי הכל,״
הוא אומר .״אני מחכה שהמישטרה תסיים
את חקירתה הרישמית ותפרסם את מסקנותיה.
אני עדיין שומר לעצמי הרבה פר טים
על מה שקרה לאיבתיסאם בימיה האחרונים.״
האחים
חבשי גם הם מתאוששים מן
האבל שירד על ביתם .״איבתיסאם נזקקה
לטיפול פסיכיאטרי. היא היתד, חלשה
מכדי להתמודד באהבה גדולה, שצריכה
להתגבר על מיכשולי גבולות, דתות ועמים,״
הם אומרים.
כל צד מצחצח חרבות, ומלקק את
פצעיו. המערכה האמיתית בין רומיאו
שפורש*,לב לבין בני-מישפחתה של יוליד,
שאבדה לו, תתחיל רק בעוד שבועות אחדים,
כשיפורסמו מסקנות החקירה המיש־טרתית.

במדינה
(המשך
מעמוד )21
הביטחון, היה ברור כבר לכל כי הפרשה,
לגבי ישראל מכל מקום, נסתיימה.
פרס, שהחמיץ הזדמנות פז נוספת להופיע
בפני האומה בטלוויזיה, לא ויתר על
ההזדמנות. בשלוש שפות הוא בישר לעיתונאים,
כי אין לו מה להודיע.
המאוכזב מכולם היה גד יעקבי, שאפילו
לא איפשרו לו להגיד שאין לו מה
להגיד.
הצלמים החלו אורזים את מצלמותיהם,
ושיירת־מכוניות ארוכה עזבה את נמל-
התעופה .״טוב שזה הסתיים בשעה מוקדמת
כזאת,״ אמר אחד העיתונאים ,״עוד נספיק
לראות היום את ארצ׳י.״

כנ ס ת
ב רי ר שפ טרנו מ ב רו ר
האופוזיציה בלעה את
הפיתיון ש? המערה ואיפשרה
?ישעיהו?צאת גי!י מפרשת
השחיתויות במגגגון הכנסת
בשבועות האחרונים חי יושב־ראש הכנ סת,
ישראל ישעיהו, מניסים ונפלאות. לכל
ברור, כי כל יושב־ראש של פרלמנט, בכל
מדינה אחרת, היה מתפטר כבר מזמן, אילו
לא מצא תשובות הולמות להאשמות החריפות
שהוטחו נגדו, כגון אלה שהוטחו בישעיהו.
לישעיהו לא היו תשובות. לכל
היותר נמצאו בפיו הצטדקויות מגומגמות.
אך רדפו אותו ניסים, בזה אחר זה, כשהאחרון
בהם אירע השבוע: בקשתו של
ברוך אזניח, איש קיבוץ גיבעת־חיים איחוד,
להתפטר מתפקידו כמבקר־הכנסת.
רק שבועיים קודם לכן מינה ישעיהו את
אזניה הישיש לתפקיד זה, מבלי להתייעץ
באיש. הוא החתימו על חוזה, ואילו רצה
בכך, יכול היה אזניה לטעון כי לא ניתן
עוד לפטרו, למרות הפגמים שבבחירתו.
הנם הראשון של ישעיהו נמצא לו במים*
מכים שהמציא לו קצין הכנסת, אשר לפיהם
ניתן היה לתרץ כמה מן המחדלים
של היו״ר. נם שני אירע כשהתברר כיחומר־איישום חמור ביותר נגדו נמצא ברשותו
של עובד־הכנסת המושעה, ראובן
כהן, והלה מסרב למוסרו לעיתונאים או
להביא את תוכנו לידיעת הציבור.
הנם השלישי, והחשוב ביותר, היה ח״כ
אהוד אולמרט. העובדה שאולמרט הציב
עצמו בראש תוקפי יושב־ראש הכנסת, הביאה
לפיחות ניכר בערכן של ההאשמות.
הרעש הגדול שהצליח אולמרט לעורר לימים
ספורים -גווע. כמו במרבית הרעשים
הציבוריים שעורר אולמרט, גם הפעם התייחסו
הציבור והעיתונים בחשדנות לדבריו,
בשל העובדה שפר-שות קודמות שעורר ברוב
מהומה, נתגלו בבלונים חסרי־כיסוי.
ישעיהו לא הכין. אולם פטור בלא־כלום
אי-אפשר. חברי המערך בוועדת־הכג־סת
החליטו למקד את המסע נגד ישעיהו
בפרט אחד בלבד: בחירתו של ברוך אזניה
כמבקר החדיש של הכנסת, ללא מיכרז. על־ידי
צעד זה הם הצליחו להשכיח מלב
הציבור את העובדה שהמבקר הקודם, שהעז
לבקר את היושב־ראש, פוטר וכי גילוייו
-של המבקר על אי־הסדרים הכספיים
והמוסריים בכנסת כוונו באופן ישיר אל
ישעיהו.
מיפלגות האופוזיציה בלעו את הפיתיון
ששמו להם אנשי המערך, וכיוונו אף הם
את היציהם אל פרשת אזניה.
אולם גם אז עדיין לא תפס י-שעיהו כי
תושייתם של חבריו־למיפלגה ותרדמתם
של חברי האופוזיציה פתחו לו פתח־הצלה.
הוא לא הסכים בשום אופן לבטל את מינויו
של אזניה׳ ולהוכיח לציבור כי תיקן אתהמישגה.
בעיני ישעיהו היושב־ראש אינו מסוגל
לטעות לעולם. אם החליט החלטה, אפילו
תהיה זו החלטה מטופשת ופסולה, הוא
לא יחזור בו. חזרה כזו נראית בעיניו
כפגיעה בשמו הטוב.
רק כאשר הודיע לו אזניה, שועל פוליטי
ותיק ומנוסה בזכות עצמו, כי הוא
מתפטר מתפקידו החדש, ביקש ישעיהו כי
הודעת ההתפטרות תימסר, כלפי חוץ, כאילו
על דעת -שני הצדדים.

חותיות
ח עם, כדי להכין בגד לתינוק, היו
״ מספיקות שתי המסרגות של הסבתא.
פעם די היה במכונת־תפירה כדי לזכות
בתואר של תגפרוודעילית. היום, בפחות
מתואר בוגרת־אוניברסיטה, זה לא הולך.
בקייץ האחרון זכתה רונית רוזנשטיין
בתואר הב.א. שלה — בעיצוב־אופנה.
היא היתד, בין בוגרות המחזור הראשון של
המיכללה לטכסטיל על־שם שנקר ברמת־גן,

הדוגמנית־הצשנית 1 בית כבו

שב; השו ייין
לצב

לעי! הבג תרו
הצי׳ בהן האו!
סומו

ולוא רית דקרן שבי
צניו ו ביב,
היד. לקפו בשנו
ל ניצב על לשל,
למק

אם ע טובו!
על נ ברמו למכו

הביבו הפרטי

רונית רוזנשטיין הדוגמנית (למעלה ומימין) ,הופכת
אשת־עסקיס, אחרי שזכתה הקייץ בתואר הבי־איי
שלה, כשהשלימה את לימודיה בעיצוב־אופנה במיכללה לטכסטיל על שם שנקר ברמת־גן.
כאן היא נראית עס אחותה הקטנה, שירה, בעסק החדש שפתחה, שהוא דמוי ביבר חיות.

בוו!ו כלבך מרענן,כלכך טבעי -פברג׳ה מעניקה אותו לך.
״ב״ב״ היא נהדרת.ב״ב היא החיים. רעננה וטבחית. חמימה וחושנית.
״ב״ב״ היא בדיוק כמוך. אגדית.
״ב״ב״ קולון״.ב״ב״ ספר״ קולון.״ב״ב״ סרפום בתיבת זהב מקסימה״ .ב״ב״ טלק לאמבט.

זום אבנת

הכל אוד 1ת
31x110118•!0ו1׳1

גי שה המשלבת הי דו ר י שיר ונ שי תוך
הי מנ עו ת מ״ שווי ץ״ ו קי שו טי ם מיו ת רי ם.
שהרי האשההמשתמשת בגייב הי א
נ שי תמאד, אךבהחלטבל תי
שבירה. לכן התמקדו על השם
בייב.
ב ק בו ק
לפניכ ם.
ה תו צאה
ק ש תי א שר השם בייב והמ כס
ההם עיגו לי םעצמ איי ם.
ה מי ל ה בייב מו בלטתב סגנון
כ תי ב ה רך על רקע מי רקם
הז כו כי ת. המכסה מוז הבומ הוו
ה נ קו דתמ שי כ ה רבת
משמ עו ת. הו א ני תן להסרה
ב מ שי כהקלה. צבע הקופסה
ה חי צוני ת נוצר א ף הו אמתר־כו
בתמ סו בכת. ת ר כו בתשמטר
ת ה לשלב כנו ת ונ שיו ת.
ו א כן ה תו צאהמ הוו המחמאה
לכל אשהב על ת חו שאסט טי.
גוון ח מי ם של אפרסקב שילוב
שלו שה גווני פסטל רכי ם של
מי שמשואפרסק, היו צ רי ם
יחד שילוב מ ר הי בוא לגנ טי.

ב או תהעת חי פשהחברת פברג׳האת
האשההצ עי רהוהמר טי טהא שר תייצג
א ת סי דרתהבש מי םהחדשה בייב. ומ רגו
תאמהלהפ לי אאת כל שמייצג ה בו ש ם
ה אג די — בייב.

ו אז נחתםהח וז החסרהתק די םהמ עני ק
לי פ ה בנ שי ם מי ליון דולר עבור ח סו ת ה.
רק בו שם אג די כבייב י כול הי הלהת אי ם
ל אי שיו ת ה ויו פי ה ה מו ש ל מי ם של מ רגו
ה מינגווי.

מי היא ב״ב?
בייב הו א ה בו שםהחדשוהמס עי ר ביו ת ר
של פברג׳ה מז ה שני ם רבות.
בייב הו א בו שם עדין ונשי, בו שם א שר
נועד ל ק סו םלאשה חו פ שי הומלאת חו ם
ורגש. הו א נועד לאשההמשלבתנ שיו ת
החל טי ת עם הרפת קנו תמרתקת גם א ם
הי א בת 30 , 16 או יו ת ר.
לשאתאת בייב זו ת מי דהפתעהנ עי מ ה.
ז הו בו שם בעל מצבי ה רו חהמש תני ם,
ממשכ מו האשה הנו שאת או תן. כא שר
הו א נו שק לרא שונ ה לעורך, תגו ב תו
מז כי ר ה תע רוב תצמ חי ם רעננים י רו קי ם
וטב עיי ם. לאחרז מן אתחשה כי הו א
הו פ ך זו ה ר, חםוסק סי ביותר.

מה הוא ב״ב?
למעלהמ־ 118י סו דו ת בו שם מ עו ר בי ם
בהר מוני ה הנו שאתאתהשם בייב.
מו מ חי פברג׳ה עירבו תע רוב ת מו פלאה
א שר ת חי לתהבצמ חי ם רעננים ב ל תי
מ קו ב לי ם, ותמ ציו ת יער עם רמז של ענבר
ומעט מו ש ק.

לז א ת הו סי פו ני חו ח ניצני י ס מין, י קינ טון,
קנג ה רי חני ת ולילך העמ קי ם מ עו ר בי ם
בתמ ציו תמפס גו תהה רי ם. ואםלא די
בכך, נו ס פו לתע רו בתקמ צו צי תי בול של
ס ל רי ה מ שווי ם לבייב ני חו ח רענן ו מיו ח ד
ב מינו.
כ מו הבו ש ם, כך גם א ריז תו. השם בייב
חיי ב גי שה ב ל תי שיג ר תי ת.

קשהלח שוב כיו ם על מי-
ש הי א יו תראמריק אי תמה נערה
הי פי פי ה מרגו ה מינגווי,
נכד תו של ה סו פרהמ הו ל ל
ה מינגווי, הרפת קן
א רנ ס ט
א מי ץוק שו ח. ב בי תו של ג׳ק
ה מינגווי, חו בבס פו ר ט מו שבע
ו או ה ב חיי טבע, ס פג ה מרגו
בנ עוריה אתאהבתה עו ל ם.
כבר בגיל צעיר למדה לדוג,
לצוד, לי רו ת, לגלוש על שלג
ולה תגונן כשיש צורך. א בי ה
לי מדאותהלש תו ת ט קי ל ה
עם ח ב ריו ה בו ק רי ם, ואלה
היו מ הו פ נ טי ם מיו פי החסר
התק די ם.
כא שר בגרה מרגו, הי א עברה
לניו־יו ר ק. שם הפכה לדוג מ ני
תהרא שונ הבמעלה בשל
יו פי ההמד הי ם ושופע ה חי ו ניו
ת. אלהש הי כי רו המק רו ב
ה ב חינו ב ת כונו תי ה ה מיו ח דו
ת. אנ רגיי ת יו פי מדהימה
ה מ שו לבת עם שפע חו םוטב עיו ת, ב על ת
ת פי סהו חו ש הו מו ר.

6 £א4131£ץ ץ13

X11^ ?3131110118

בו ש אגד מ בי ת סברג׳ה • מ שוו ק ע״י לון

אחיות ננסים

19 שנים מפרידות בין רונית לבין שירה, אחותה
הקטנה, שהיא כיום בת ארבע. בבוטיק. החדש שלה,
נעזרת רונית באחותה כדי להדגים מערכת זהה של שמלות־בית לאס ולבת.

שמגיע לילדיהן, הם גם בגדי-אופנה.
הביבר הפרטי של הדוביות( ,רונזו הן
קוראות לו) המאוכלס דמויות חיות וליצנים׳
הוא בוטיק לילדים, בו הן משווקות,
בצד אופנת־ילדים מיובאת ומקומית, גם את
ביכורי יצירותיהן שלהן: סריגים, באטל-
קים, או אוברולים סיניים.
״יותר מעניין אותי לעצב בעצמי, מאשר
בתארים אקדמאים. היא כיום הדוגמנית היחידה
!ל, שיש לה גם תואר אקדמאי באופנה.
וני פודל יש תואר אקדמאי במתימטיקה. היא
;חלה בלימודי המאסטר שלה בחקר־ביצועים —
חדש העוסק במחשבים ובחקר יעילויות, אלא
צע שנת הלימודים הרתה רוני ללדת את בנה
היא משכה את הלימודים עד ימי ההריון האח־
*אז נאלצה להסתפק בתואר אחד.
־ ,אחרי שהשיגו את תואריהן, הסתבר סוף־סוף
היפהפיות, רונית ורוני, מה הן באמת רוצות
; בחיים: לייצר ולשווק בגדים לילדים.
שאין להן דברים אחרים לעשותם. רונית, בתה
ה של מלכה רוזנשטיין, המלכה הבלתי מוכ של
החברה התל-אביבית, היא כיום דוגמנית!
מס׳ 1של ישראל. בשלוש השנים האחרונות,
זילבה את עבודת הדוגמנות שלה עם לימודי
־״ נשקפו צילומיה ממאות מודעות, כרזות פיר־לוחות־קיר
וסרטים.
ז גם הצנחנית המפורסמת ביותר כיום בארץ,
יק בזכות הופעתה בתוכנית הטלוויזיה הפופולא־ז
הסוד שלי. קצת קשה להאמין שהצעירה (?)2
*וו, בעלת עיני התכלת החולמניות, הנראית
כמו בובו־דחרסינה, כבר רשמה לזכותה 49
.1ולא סתם צניחוא, אוטומטיות, כמו בצה״ל.
ית היא צנחנית הצונחת צניחות חופשיות כתח־כמיסגרת
מועדודהצניחה־הישראלי. בצבא לא
ה -כל קשר אפילו לקיפול מצנחים. התשוקה
ממטוס, ולהתמודד עם הפחד, באה לה רק לפני
ים, באופן מיקרי ובלתי מתוכנן.
ימת רונית המרחפת באוויר, רוני פודל ()26
בשתי רגליה על הקרקע. מילדות היא נמצאת
!ן של גאון במתימטיקה, מה שלא הפריע לה
לימודים אקדמיים במתימטיקה בלימודי תיאטרון,
,היא נשואה (לכלכלן עולה מארצות־הברית),
ניים, המתגוררת במושב עין־חיים.
כל הרקורד הזה החליטו השתיים, שהן חברות
חוץ מהכל, שהן הולכות להקריב את עצמן
ובח אופנת הילד הישראלי. השבוע הן הניחו
השרון את היסוד למה שהן מקוות להפוך
של׳ אותן אמהות ישראליות הסבורות שמה

״צור עצמי

סוודר סרוג ביד, מל־פי תיכנון של רונית, מודגם
על־יזי שירה בת הארבע. על רקע דמויות
האריות, מציגות הרוניות פריטי אופנת־ילדיס מקוריים ומייובאים,
שמחיריהם מסתכמים לפעמים בכמה מאות לירות ישראליות טובות.

להדגים עיצובים של אחרים,״ מודה רונית.
ואילו רוני שותפתה, שחגגה יחד
עימה, כבר טווה תוכניות לעתיד :״אנחנו
מתחילות מקטן. אבל זאת רק ההתחלה.
אנחנו הולכות לייצר ולייצא ולהביא לעולם
את הבשורה שיש בארץ דברים יפים.״
די להתבונן בשתיהן, כדי להיווכח עד
כמה שזה נכון.

השותפה

רוני פודל (משמאל) בעלת תואר
בי.איי. במתימטיקה, זנחה את עולם
המיספרים והתיאוריות, כדי להשתתף עם רונית
רוזנשטיין בייצור ועיצוב אופנת־הילדיס הישראלית,

פפאדשובבנ 71ן 1

הראש!!
ען ל אריקי

ד^רחהלילא״ -״ב ^ .המ״יי
ד),דזזלת החיט 5ל״י. פאף ^1׳9

^ גארגז־תפיריי

גישיאל ~

מדגם 197־<׳ י גדשלשלת *ו

תתוך תכונות התפירה
המצויות למכירה באר^
הדג שהשיג מ קו
ראשון בסקר ירחון
הצרכנים האמריקאי
]1ץ0ם6ץ ־ז 0שו 51 חסס[ 1976
היא ססאף 1196

81מ ג? ן * ?מז־

ה אי ־ ל ״ לי ^ ב ר בדי להוריד

א ״ חםגל ^ .פ ^ אהש אי ד

נילי סזנייז -1,7עין זשמי י׳
שליי׳

״ א ע )4זאתלעיגי

: -:במדרלייז־ ^יר־ד

פפאף לגס 11ס מנ ת חפירה סופר אוטומטית בטזודה קלה
ונוחה לנשיאה א 1לאחסנו .:השוטרת על מכונת התפירה וחלילה.
ס מנ ה קלה מטתכת(להבדיל טמכתת התפירה המניות טפלסטוקו
שמשקלה 7,4ק־ג בלבד.
נוחה לתפעול וחופרת הכל: חופרת ישר קריסה אחורה,
זיג־וג חפר סטרץ ישר וחפר סטרץ זיו־זג תקון ורבים מחט זוגית.
מיקום מחט, חפר אוברלוק, חפר 1סתר, ל 1לא 1ת אוטומטיות, רקמות
אוטומטיות ללא דסקיוח. חופרת כפתזרים, כרסים טלאים

אפליקציות, תחרה, רקמות חופשיות זחפרים בולטים. חופרת
על כל סוגי הבדים: החל מהדקים והגמישים ביותר ועד לנסים
ביותר. חופרת על פוי ; והכל בלחיצת כפתור אחד.

י תכנסי לאחת החנויות הרשומות מטה בה ידגימו לך את יתרונותיה,

תל־אכיב: כל־בו שלום, ברגמן, בן־יהודה ,10 אלגביש, שינקין .16 טופף ויקטור, העליה .35 סלון מהיר, בן־יהודה .16 יפו: מהנדס נח
הרשנזון, רזיאל .12 קופליאנסקי, שדרות ירושלים .113 חיפה: ט .טרויב, החלוץ .55 אדלשטיין, סוקולוב .15י. לחמן, החלוץ .21 מרקוביץ׳,
החלוץ 50א׳ .ששה באואר, שפירא .13 אחים ורצקי, יפו .44 ירושלים: אזולאי אלברט, הנביאים .68 הירש ישראל, שטראוס .23 שי נחום,
בן־יהודה .3רוזנברגר, אבן ישראל .5רמת־גן: ריגר נחום, קריניצי .2בני־ברק: מאיר יוסף, עקיבא .41 ליבוביץ׳ שמואל, ירושלים .35
נתניה: הנריך אברהם, שטמפפר .4פרקש יצחק, קראוזה .8פת־ים: כל־בו לתופרת, רוטשילד .18 חולון: רדיו אביגדור, סוקולוב .120
כאר־שבע: אברהם קמנמן, פסג׳ אוניקו. א.א. אלקטרוניקה, העצמאות .48 דימונה: פילים יצחק, שוק דימונה, דימונה .443 ערד: מיקי מריו, מרכז
מסחרי. ירוחם: סוריה רוני, מרכז מסחרי. יכנה: יעקובסון, מרכז מסחרי. אשקלון: ברזילי ניסים, הרצל .39 אשדוד: יעקב יעקובסון,
.49 כיוז־שמש: שטינברג מנחם, מרכז מסחרי. חדרה: רדיו הבט, רוטשילד
.73 לוד: חג׳ג׳ ,הרצל הרצל רמב״ם .88 רמלה: חיים יולזרי,
.38 כית־שאן: אובני שלום, מרכז מסחרי רסקו. מכריה: קובי נפתלי, רריטי פאר — מול קולנוע גיל. קרית־שמונה: קרייל משה, מרכז מסחרי.
פרדס כץ: סלון שעשוע, דרך ז׳בוטינסקי .114 כפר־סכא: סלון מהיר, וייצמן .50 קרית־אתא: סלון אורלי, מרכז מסחרי. כרמיאל: מושוני וורה, מרכז
מסחרי — על יד המשטרה. צפת: ע .בוכניק, ירושלים .75 קרית־מוצקץ: פלג טלוויזיות בע״מ, שדרות השופטים . 12—13 רמת־השרון :
אביב — דרורי, רה׳ סוקולוב .41

היומית, אולם שבק חיים בהעדר מימון
שיבטיח לו אורך־נשימה ובשל התנכלות
מפיצי עיתוני־הערב הקיימים.
אותן שיטות שהופעלו בשעתו נגד דף,
מופעלות כינם, בידי מפיצי עיתוני־הערב,
נגד היום הזה. אנשי עיתונו של דיין
טוענים כי מאיימים על בעלי קיוסקים לבל
ימכרו את עיתונם. במקומות רבים מקבלים
מוכרי־עיתונים את היום הזה, מסתירים
אותו, ומודיעים לקונים המבקשים
אותו כי לא הגיע.
בתל־אביב היה צריך להזעיק את ראש־העיר
כדי למנוע את התערבות פקחי-
העירייה שהפריעו להפצת העיתון בתחנה
המרכזית.
משה דיין, המשכים קום בוקר בוקר
ומגיע למישרדי מערכת היום הזה בשעה
חמש בבוקר, מלווה בשומרי. הראש שהעמידה
לרשותו המדינה, לומד עתה על
בשרו את מוראות המילחמה בחזית העי-
גענות. היא לפעמים אכזרית לא פחות
מאשר שדה־קרב צבאי, בייחוד לאיש שק
היה שייך למימסד ועתה חש כיצד מאיים
המימסד לדרוס גם אותו.

החגיגה

משה דיין משיק כוסות עם בעלי, עורכי
ועובדי היום הזה, הצהרון שבעריכתו, עם
הדפסת הגיליון הראשון. מימין נראית רעייתו של דיין, רחל,
המלווה אותו בכל הקשור לעיתון. במרכז ניצב עורך־המישנה אלי

,לנדאו. קיצוני משמאל, הפירסומאי אליעזר דורבין, שהוא בעל־מניות
בעיתון. לידו אלוף (מיל ).מוטי הוד, מנכ״ל חברת־התעופה
החדשה קאל, שהוא שותפו של דורבין. ביניהם נראה גס מחי
ורטהייס, מנהל כללי של מפעלי המשקאות קולה קולה בישראל.

החתן נגד
החותן
ך* ניגוד למה שחזו רבים, נוטל משה
1דיין חלק פעיל לא רק בכתיבת מא

שעת־ חצות, באחד הלילות השבוע,
^ נראה עורדהמישגה של היזם הזה,
אלי לנדאו, כשהוא מסתובב במיסדרונות
בניין המערכת של הצהרון החדש, ושר
שיר עליז בקולי־קולות.
״על מה השימחה? מה פתאום אתה
שר?״ תמה למראהו אחד מחברי המערכת.
״מי שמח?״ השיב לו לנדאו ,״אני שר
כדי לא להירדם!״
ואומנם, לעורכיו ולבעליו של הצהרון
החדש בעריכתו של משה דיין, לא היו סיבות
רבות לשמוח, בדיוק באותה מידה
כשם שהיו להם סיבות שלא להירדם.
אחרי למעלה משנת הכנות, ראה היום
הזה סוף־סוף אור בשבוע שעבר. אבל
למעריציו של משה דיין, שציפו במתח
והתרגשות לניסיון החדש הזה בחייו, נדמה
היה שהם רואים חושך.
גיליונותיו הראשונים של העיתון, שהופיעו
בקיוסקים ובדוכני־המכירה בשעות
הצהריים המאוחרות, לא נראו בדיוק כפי
שעיתון־חדשות מודרני צריך להיראות —
אם לנקוט לשון־המעטה. חותם החובבנות
היה מוטבע עליהם, והם הזכירו בתבניתם
הגראפית כמה עיתונים שיצאו־לאור בארץ־
ישראל המנדטורית.
גם הכותרות בעמודי החדשות, לא חידשו
הרבה לגבי מה שהתפרסם בעיתוני־הבו־קר,
שנסגרו שעות רבות קודם לכן. ונמצא
כבר מי שהציע להחליף את שמו של העיתון
להאתמול הזה.
ההתייחסות האמיתית לעיתונו של דיין
התבטאה בתגובתם של יריביו. עורכי
ידיעות אחרונות ומעריב, שחששו מהופעת
צהרון מתחרה בשוק, ניסו להקדים
תרופה למכה וחיכננו מיתקפות־נגד. מעריב
הכין מהדורות איזודיות מייוחדות.
עורכי ידיעות אחרונות, שהעריכו כי היום
הזה עלול למשוך קוראים מעיתונם יותר
מאשר ממעריב, תיכננו מיגננה מתוחכמת
עוד יותר.
הם הקימו מערכת מייוחדת נוספת, עליה
הוטל לתכנן ארבעה עמודי חדשות לשעות
הצהריים, כדי שהעיתון יוכל להופיע במהדורת
ערב יומית קבועה.
מהדורת הערב של ידיעות אחרונות,
אכן נראתה מהפכנית בעיצובה, מותאמת
להילחם בעיתון שאיים לחולל מהפכה ב־סיגנון
עיתוני־הערב בישראל.
אולם מהדורת הערב של ידיעות אחרונות
הופיעה יום אחד בילבד. אחרי שראו את

צעדים מרחיק לכדו *נקטו נגד
שובח החעופה האזר חית ב לנ ד

״היום הזה״ הגיליון הראשון

גיליון מייוחד ״ידיעות אחרונות״

משימה בלתי אפשרית

השד אינו נורא

גיליונו הראשון של היום הזה, החליטו
עורכי ידיעות אחרונות, ככל הנראה, שהשד
הדייני אינו מפחיד כלל, ואינו מצדיק
הוצאות עצומות נוספות, הכרוכות
בהדפסת ובהפצת מהדורה מייוחדת. הם
ביטלו את הופעת מהדורת הערב של עיתונם,
גנזו את כל תוכניות המיגננה הנוספות
שלהם.

על עם ציוד משוכלל של עשרות מיליוני

בעיתונות הדברים מסובכים יותר. כדי
להתחרות בענקים הקיימים, יש לצאת כמעט
מאותו קו זינוק. מי שרוצה להקים
עיתון חדש, חייב שיהיו בידו האמצעים הטכניים
והמשאבים כמו לעיתונים הקיימים.
את האמצעים הטכניים ניתן לרכוש, בכסף,
בסכומים המגיעים למיליוני ל״י. את
הכוח האנושי הניכר הדרוש להוצאת-עי-
תון, כמעט בלתי ניתן להשיג, אפילו תמורת
סכומי־כסף גבוהים.
משום כך, עצם ההעזה להופיע בשוק עם
עיתון־ערב שאמצעיו הטכניים והאנושים
מוגבלים בהרבה מזה של הצהרונים הקיימים,
הוא מעשה הראוי להערכה, עם כל
הליקויים והחובבנות שבו.
בתולדות המדינה נעשה, עד להופעת
היום הזה, רק ניסיון בודד להתחרות במונופול
של מעריב וידיעות אחרונזת. היה
זה כאשר עורכי העולם הזה הוציאו לאור,
ללא כל הכנה מוקדמת וללא אמצעים כספיים
את עיתון־הערב דף, עם פרוץ מיל־חמת
ששת־הימים.
דף החזיק מעמד מיספר שבועות, היווה
חידוש מרענן בנוף העיתונות הישראלית

שימחה מוקדמת
לאיד
י* ל היה ללעוג ולשמוח לאידו של
| /דיין. והרבה אנשים במדינה, שהמתינו
למעידה נוספת שלו, אכן נראו מאושרים.
אלא ששימחתם היא, ככל הנראה,
מוקדמת מדי.
הוצאת עיתון־יומי חדש, ובמייוחד כש מדובר
בעיתוך ערב, היא מיבצע קשה,
כמעט משימה בלתי-אפשרית. בכל תחום
אחר ניתן להתחרות בענקים, באמצעים
מוגבלים. מיתפרה קטנה יכולה להתמודד
בהצלחה בביודחרושת ותיק ומשוכלל ל ייצור
דברי הלבשה. יצרן מזון קטן, הממלא
צינצנות ביד יכול להתחרות במים-

מרים בעיתון, אלא בעריכתו ובעיצובו.
גם חלק מהמאמרים הבלתי חתומים בעיתון
נכתבים על־ידו. כמה מהכותרות הראשיות
של היזם הזה, בשבוע הראשון להופעתו,
היו ידיעות שהתפרסמו בצנעה בעיתונים
אחרים ואשר לפי הצעתו של דיין
הפכו לכותרות ראשיות בעיתונו.
אולם יותר מאשר החומר המערכתי, ש אינו
מחדש הרבה לגבי מה שמתפרסם ב-
צהרונים המופיעים בשוק לפניו, מאיימים
על סיכויי היום הזה להיקלט אצל קהל
הקוראים, בעיות דפוס והפצה.
בעלי היום הזה* ,שתיכננו תחילה את
הופעת עיתונם כעיתון־בוקר, הגיעו בשעתו
להסכם עם׳ מעריב על הדפסת עיתונם
בדפוס מעריב. היה זה דווקא חתנו של
עובד בן־עמ״י, בעל המניות הגדול במעריב,
אלי לנדאו, שפוצץ את ההסכם עם מעריב.
לנדאו, לשעבר כתבו הצבאי של מעריב
שהפך למו״ל, העמיד את מערכת היום הזה
על הרגליים. הוא ששיכנע את בעלי העיתון
להפכו לעיתון־ערב שיתחרה במעריב
השייך לחותנו.
מעריב לא יכול היה לתבוע את היום
הזה על הפרת הסכם, כיוון שבהסכם היה
מדובר על הדפסת עיתון־בוקר .״אנחנו עוד
נדפיס עיתון־בוקר במעריב,״ טוענים אנשי
היום הזה.
את בעיית חדפוס פתרו חלקית, על-ידי
סידור החומר ועימודו של העיתון בדפוס
פרטי, העומד בלעדית לרשותם — והדפסתו
בדפוס הארץ. בשלב זה מופץ העי תון
בכ־ 1800 נקודות מכירה, לעומת 3000
לערך של מעריב וידיעות אחרונות.
אולם גם לנקודות־מכירה אלה מגיע
היום הזה באיחור, שעות רבות אחרי ה-
צהרונים, דבר שפוגע במכירתו.
השבוע למדו בעלי היזם הזה את הלקח•
במאמץ להתגבר על מתחריהם, המבקשים
לחסלם בכל מחיר, הם ויתרו על
התדמית של עיתון־ערב, הדפיסו את העי-
תון מוקדם יותר מאשר המיחחרימ.
הם היו אולי מוקדם יותר בכמה קיוס קים׳
אבל הכותרת הראשית כבר לא היתה
שייכת ליום אתמול — היא היתה לקוחה
מידיעה שפורסמה בצהרונים המיתחרים
בשבוע שעבר.
* מניות הבעלות על העיתון נמצאות
בידי אליעזר ז׳ורבין, קבוצת קוקה-קולה
בישראל, חגי בר־כוכבא, משה דיין ואלי
לנדאו.

הבנקאי המבריחים
חוששני שאת שוג נכנ
סתלאחתהת קופו ת
המצערות, גרןאת תוק
פתאת הסובכי ם אותך
ללא גבול וללא סי לרדות

ונוטה
דווקא ב אל ה הקרובי ם
אלייך. אל תנצלי א ת
21במרס -
נכונות ם ל היו ת טולרנ20ב
אפריל
טיים כלפייך. אבל ה פעם
א ת עשוייח להי־תקל
בהשפעה גברית חז ק ה, שתבלום או תך.
וזה עשוי לגרום לך לצער ולמבוכה
ואף לני תו קיח סי ם עם אישיות חשובה.
נסי ל שחק א ת האשה הצייתנית ותני
ב ת חו ם א חר.
לתיסכולייך לה תב ט א

זוהי תקופה משעממת,
אפילו מייגעת. דווקא
משוס כך אסור לך
לוותר או להפקיר את
האינטרסים שלך. שמור
עיניים על בשבע רכושך, כספו — וידי־דותיך.
יש כאלה ה־מעונייניס
בכולם, ואלה
21באפריל -
20במאי
הימים בהם הם גם
מסוגלים לקחת את כל
הדברים היקרים האלה מידיך. אל תסמוך
גם על ידידים, ואפילו לא על קרובי מיש־פחה.
עשה הכל במו־ידיך. כך מראה מזלך.

א ם יהיו לך הפתעות
השבוע, הן יהיו כולן
הפתעות טובות. ה מ מו נים
עליך תולי ם בך
ת קוו ת — אל תאכזב
או ת ם. השתדל להוכי ח
א ת אחריו תך ואת כש רונו
תיו והדבר לא
ייעלם מעיניהם. נהג
21ב מ < זי ־
20ביו* 1
ביד רכה,יו תר עם בת-
זוגך. נטייתך לכבול א ת להביא עלולה
מאווייה העצמאיים
להתנגשות. בתת או מי ם, היי סבלנית.

ואוחי![

הביקורת שמתחו עליך שונאיך, היתה,
למרבה הצער, מוצדקת בחלקה. השבוע
יהיה עליך לתקן את המעוות.
עשה זאת, בקפדנות
וביעילות, ויוקרתו
המיקצועית והאישית
תרקיע שחקים.
בחיי האהבה שלך אין
שינוי — אתה פאסיבי
בזמן האחרון, ואין סי(
2בספטמבר -
כוי שתשתנה דווקא
* 22באוקטובר
השבוע. הצלחה חלקית
עשוייה ליפול בחלקך
אם היא תיטול את היוזמה לידיה.
דע רק לא להפריע לה. צא לחיק הטבע.

יחסיך עם בני מישפח־תך
עשויים להעסיק
אותו עד מעל לראש.
התייחסותך המוגברת
לביתו עלולה להתנקם
בך במקום עבודתך. היכון
לנזיפות או הערות
לא נעימות מצד הבום.
בתיבת הדואר שלך
אתה עלול למצוא מכתב
התראה שלא ישמח.
הסובלים ממחלה כרונית יזהרו השבוע.

אתה נמצא במצב של
אירגון מחודש של אי שיותך.
עליך להעריך
מחדש אתיח סיך עם
הסובבי ם אותך. אתה
חייב ל ה חלי ט שלא
לפגוע באי שיות א הוב ה
עליך. תקרפה נהדרת
א מנו תי ת. לפעילות 21ביולי ־
י 2באוגוסט

כדאי לך לרוץ לצלם
הקרוב שיכין לך סיד רת
פורטרטים. תווכחי לדעת שאישיותך
תשתקף מהצילומים שתעשי בשבוע זה.

דיעות משונות שמעת
בזמן האחרון, גרמו אצלך
מהפכת־ערכים, ורצון
להיות שונה, אקסצנטרי,
במרכז העניינים.
אל תיתן לאותו
אדם שסובב את ראשך
עד כה בדברי ההבלים
שהוא נוהג להשמיע לך,
להמשיך ולעשות זאת.
בן בתול — כל מה
שעליך לעשות הוא להיות ישר עם עצמך.

במישור חיי האהבה שלך, בת קשת
יחולו שינויים מרעישים.
אל תידחי בגסות
את מחזרו הנלהב, למרות
שאינך חשה כלפיו
כל משיכה. תני לזמן
לעשות את שלו; או
שהרגשתך תשתנה בכל
זאת, או שהוא יתייאש
ממך. בן קשת, למרות
( 2בנוב מני־ ־
20בדצמבר
אופייך הנוח, אתה נוטה
להתפרצויות פרועות.

חוב ישן וגדול, אשר זמן רב העיק עליך,
ייעלם השבוע. או תו נושה, שבעבר ידע
תוקפני,
ל היו ת כה
יוותר לך עליו במפ תיע•
דבר זה ייתן לך
מישנה מרץ, ויסייע לך
להגשים א ת שאיפתך
העיקרית -.עתיד ה קרוב
ביותר. י חד עם
זאת, גם חיי ה א הב ה
שלך, א ם בת״זוגך ה ק בועה,
יפרחו ויגיעו ל שיאים
חדשים. משי מו
ת שיוטלו עליך במיסגרת חוג חברי, או
במיסגר ת מילואים, יעיקו עליך במקצת.

הספרים שאתה עומד לקנו ת יגבירו פעילותך
הרוחנית. תוכל להגביר א ת הנ א תך
האסת טי ת בכל ה ת חו מים.
יצר ה ה תנ צחו ת
שלך יעודן במידה רבה
השבוע, ותופתע מכך
שאינך מתיר״חימה. זה
הזמן המת אי ם ביותר
עבורך לצאת ל טיולים
או לנופש. אפילו א ם
אינך ז קו ק להבראה,
21בדצמבר -
19בינואר
תוכל ל הינות מ טיול
באוויר החופשי. יש
להיזהר מהצטננות. הקשר עם בן המין
השני יהיה קיצוני או ארעי וחולף
ויהיה בו משום הנאה. לבש תכלת.

מה שמרגיז אותך הוא שכל אשר יקרה
לך השבוע כבר אירע, פחות או יותר —
בהזדמנויות קודמות.
זוהי אכזבה בשביל אישיות
רומנטית שכמותו,
בייחוד לאור העובדה
שחוש־העסקים
הבריא המסתתר מתחת
לחוסר האונים שלך
אזמר לך :״זהו גס
ביזבזז של זמן.״ נסי לי20ב
ינואר ־
שון מספיק ולא לאכול
18בפברואר
יותר מדי. לבשי כחול
כהה או מנומר. וקחי את עצמך במיק־צת
בידיים ! השכר סופו לבוא במהרה.

הישמרי בי חסייך האינ טימיי ם עימו, א ם
אינך נשואה לו ואם לא תיכננתם ילד
לעתיד הקרוב. הפעי לות
הפוריה שלך עלו לה
להעמידך במצב
מביך א ם לא תשמרי
על קור רוחך בשעת
התרגשות. תמצאו ש א
ת ם רגישים במייוחד
השבוע לגבי דברים ש־בכנות
וביושר. לציידים
לזבפבר 1א ר
סי נמדס
בני מזל דגים זו העו נה
ב ח״א הידיעה ל מסע
מוצלח. הפתעות פיננסיו ת צפויות.

(המשך מעמוד )23
— בניגוד לאיש דיסקונט — לא נמצא
אצלו כל דבר בלתי־כשר.
מייד אחרי מעצר זה טס הממונה על
בנק לאומי באמריקה הצפונית, אליעזר
לרנר, למונטווידאו, נפגש עם פרקליטיו
של העצור, החליט שלא להסתכן ולא להיכנס
בעצמו לארגנטינה, שם נעצר בינתיים
גם נציגו הבכיר ישל צ׳ייס מנהאטן האמריקאי.
לרנר הורה לסגור את מישרדי
הבנק בארגנטינה, ולהפסיק כל פעילות
בהם. מאז המעצר, בחודש אפריל, נערכו
מגעים שקטים עם שילטונות ארגנטינה,
ובימים אלה הוחלט כי הנציג ישוחרר,
בתנאי שיעזוב את הארץ. הוא עתיד להגיע
לישראל, כעולה־חדש, בימים הקרובים.
הבנק הישראלי היחידי שמישרדיו נש ארו
פתוחים הוא בנק הפועלים, שלו כמה
חדרים ליד רחוב קוריינטה המפואר. הממונה
על פעולות בנק הפועלים בחו״ל,
עמוס ברגנר, הגיע לבואנום־איירם, למד
את הנושא והורה בינתיים לצמצם כל
פעילות, אולם לא לסגור את המישרדים.
ומאחר שהבנק של טיבור רוזנמים חדל
לפעול, הרי הבנק הישראלי היחידי הפועל
עתה כדת וכדין בארגנטינה הוא
בנק הפועלים, שאיש מעובדיו לא נתפס
עד כה על-ידי השילטונות כמעורב בעיס־קה
לא־כשרה.

היהודים התומכים
בשמאל
^ כרחות־הכספים באמצעות סניפי
( 1הבנקים הישראליים מהוות שערוריד,
וחוסר־אחריות מכל הבחינות. מבחינת האינטרסים
של ארגנטינה, כל ההברחות
של הון יהודי מארץ זו אינן עולות על מה
שמבריח מגדל־בקר אחד או שניים בשנה
אחת. השילטונות הארגנטינאים מעריכים,
כי הבנקים האמריקאיים מבריחים מארצם
יותר מ־ 3ביליון דולר בכל שנה.
לעומת סכום זה, ההברחות של יהודי
ארגנטינה באמצעות הבנקים הישראליים
שם, הן טיפה בים, ולכן גם השילטונות
אינם נוקטים צעדים חמורים יותר.
אולם הצרה היא, שמרבית הכספים המוברחים
על־ידי בנקים ישראליים, ועל-
ידי ישראלים, אינם מגיעים בלל לישראל,
ואין למדינת ישראל כל הנאה מהם. כך,
למשל, בנק לאומי בנידיורק הוא חברה
אמריקאית, והכספים המופקדים בה אינם
קשורים ליתרות־המטבע של ישראל. באחרונה
עברה האחריות על פעולות הבנק
באמריקה הדרומית מתל־אביב לניו־יורק,
אם כי המישרדים באמריקה הדרומית נמצאים
בקומה החמש־עשרה של בית־מישר־דים
גדול, אשר בקומת־הקרקע שלו שוכנים
מישרדי בנק־לאומי בניו־יורק. גם
הכספים המופקדים בבנק דיסקונט באמריקה
הדרומית אינם מגיעים כלל ארצה.
עובדה
היא, כי לפני כחמש שנים
הקים פינחס ספיר חברה מייוחדת, בראשות
משה בנו גיטר ויורם רוין, שנועדה
להציל את כספי יהודי אמריקה הדרומית
ולהעבירם לישראל. אך היהודים לא
ששו כלל להעביר את כספם לישראל, והחברה
שבקה חיים.
וכך, למדינת ישראל אין צומח כל יתרון
מן המעורבות בהברחות, בעוד ליהודי
ארגנטינה הן גורמות נזק עצום.
חצי מיליון היהודים החיים בארץ זו,
חיים ממש על לועו של הר־געש. יהודי
ארגנטינה מרוכזים ברובם (ס/ס )80 בבירה,
בואנום־איירס, והשאר בערים קורדובה ו-
רוזאריו. הם עוסקים בעיקר במיסחר,
וכמו בארצות אחרות הם ממקדים אליהם
את שינאת המעמדות הדלים.
ארגנטינה היא ארץ חסרת יציבות פוליטית
וכלכלית, הנקרעת בין תנועת־פוע-
לים חזקה ששלטה במדינה עשרות שנים
באמצעות פירון, ואחר־כך באמצעות אשתו
איזבל, לבין בורגנות חקלאית ותעשיי-
תית, המסוכסכות בינן לבין עצמן אך
מאוחדות בהתנגדות לתנועת־הפועלים ו־לאיגודים־המיקצועיים.
הצבא
הארגנטיני מייצג את הבורגנות
החקלאית, בעיקר את שכבת מגדלי הבקר
והדגנים, ובו כל גנרל הוא גם חוואי
גדול. אולם לתעשיה יש גם השפעה בצבא,
מאחר שהתהליך הטיבעי הוביל להקמת
תעשיות־בשר ליד החוות, ומשום כך,
לחלק מן החוואים יש עניין גם בתעשיית
ייצור הבקר.
היהודים נימנים עם הבורגנות הזעירה,
אולם יש מספר ניכר של יהודים, קרוב
(המשך בעמוד )32

פרופסור
^ שעות הערב של היום החמישי
4שעבר, הוזעקה ניידת מישטרה לאחת
הדירות בבית מפואר ברחוב אורלנסקי
בפתח־תיקווה. על ריצפת חדר־המדרגות 1
שכב, פצוע, גבר ממושקף בשנות השלושים
לחייו. אך השוטרים נדהמו, כאשר גילו
את זהותם של המעורבים בפרשה. הגבר
הממושקף הציג את עצמו לפניהם
כפרופסור משה כ ,.מרצה באוניברסיטת
תל־אביב.
לדבריו של פרופסור כ. המוכה, הוא
הותקף על־ידי אשתו הד״ר עליזה כ,.
ועל־ידי המטפלת של שלושת ילדיו, הנזירה
הקאתולית אניטה ד.ל ,.כאשר ניסה
להיכנס לדירה, כדי לבקר אצל ילדיו.
לעומתו התלוננה האשה, הד״ר עליזה
כ ,.כי הוכתה קשות על־ידי בעלה הפרו• -
פסור. אשת הפרופסור טענה באוזני השוטרים
כי בעלה חבל בה בכל חלקי
גופה, וכימעט שאינה מסוגלת להזיז את
רגלה.
הפרופסור נאלץ לעזוב את הדירה עוד
באותו לילה. הדירה עצמה אינה נראית
כלל כביתם של זוג מדענים בעלי שם
בינלאומי.
הריהוט היחידי בתוך הדירה הגדולה
והריקה הוא חמש מיטות זולות. על הריצ-
פה מונחות ערימות של חלקי-צעצועים
ומישחקי לגו. המיטות ניקנו רק ימים
אחדים קודם־לכן, כשעליזה והמטפלת של
ילדיה, אניטה, חזרו יחד עם הילדים ק
מארצות־הברית.

נזירה עם
עבר עשיר
* ימים ספורים אחרי ששתי הנשים
חזרו לארץ, התייצב פרופסור משה
כ. לפני בית־המישפט־המחוזי בתל־אביב,
וביקש להוציא צו האוסר על המטפלת
של ילדיו, אניטה ד.ל ,.להיכנס לדירתו
בפתח־תיקווה, או לכל דירה אחרת שבה
תתגורר אשתו.
בני הזוג כ. שהו בשנתיים האחרונות ^
בארצות־הברית, שם שימש הפרופסור כמבקר
זמני בשכר במעבדות־המחקר של
חברת־הטלפונים בל, ורעייתו עבדה לסירוגין
כמבקרת באוניברסיטת קולומביה. .
פרופסור כ ,.שהוא בנו של פרופסור מפורסם
לרפואה, הסביר את בקשתו מבית
המישפט בכך שהמטפלת, אניטה הל,.
היא בעצם נזירה קאתולית הנמצאת בחופשה
זמנית מהמיסדר שלה. הוא ציין
שהמירה מקיימת מגע מתמיד עם אשתו,
משפיעה לרעה על חינוך ילדיו.
לפני בית־המישפט טען הפרופסור, שהגזירה
היא בעלת עבר עשיר בהתנגשויות
עם החוק האמריקאי, בעלת השק פות
מיוחדות, והובאה פעמים מיספר לפני
בתי־המישפט בארצות־הברית, בהאשמות
שונות. השקפותיה של הנזירה הל. אינן
עולות בקנה אחד עם השקפות־העזלם של
מישפחה יהודית ,״בעיקר לאור העובדה
שאני נכדו של רב בברלין.״
אך מה שהדאיג את הפרופסור יותר

הפרקליט

עורך־הדין הפתח׳
חיקוואי ישראל בז־ציון,
המייצג את אשת הפרופסור, ביקש
לבטל את צו־הגירוש של -הוזירה מהבית.

ישראלי נודע
מכל היה פרט אינטימי בתחום היחסים
אשתו למטפלת של ילדיו. הוא טען בפני
השופט, שיש לו הוכחות כי שתי הנשים
מקיימות ביניהן ״יחסים בלתי־נורמליים.״
״יחסים אלה פוגעים בחיי המישפחה,״ טען
המדען.
הוא ביקש, באמצעות עורך־הדין שמואל
רובינשטיין, לאסור על הד״ר עליזה כ.
כל עוד היא אשתו, לבוא במגע עם כל
גורם זר מבחינת הדת והשקפודהעולם,
על־מנת למנוע הידרדרות בחינוך ילדים.
כן ביקש למנוע אפשרות של קיום ״יחסים
בלתי־נורמליים״ בין שתי הנשים.
השופט המחוזי שומר־הדת נחמיה באר,
הוציא את הצו המבוקש.

האשמות הדדיות בשפע
ף* ד״ר עליזה ב. לא ישבה בחיבוקו
\ ידיים. באמצעות עורך־הדין ישראל
בן־ציון, היא הגישה כתב־תביעה למזונות
זמניים נגד בעלה.

לפיסיקה מאש :
אינני.יודע אם היא עוסקת בהמרת דת.
התנגדתי מלכתחילה לכל ריקמת היחסים
שנוצרה בין אשתי לבינה.
״יש לי הוכחות שהיא נזירה, שהיא
לסבית, ושיש לה רקע שלילי. היא היתה
אקטיביסטית פוליטית• היא גנבה מחנות
כל־בו, בארצות־הברית, ויש לה השפעה
שלילית על הילדים,״ סיפר הפרופסור.
על דוכן העדים עלתה אשתו של הפרופסור,
וסיפרה ״הכרתי את גברת ד.ל ,.ב פגישה
של אם.או.אם. זהו אירגון־נשים
המטפל בבעיות של נשים. בתנועת הנשים
התעסקתי בזמני הפנוי. בינה לביני ולבין
בעלי נוצרו יחסים טובים. אין זה נכון
שהוא עזב את הבית בגללה, ואין שום
יחסים בלתי-נורמליים ביני לבינה. בעלי
ואני החלטנו להיפרד עוד לפני שהיא
נכנסה לביתנו. כתבנו הסכם לחלוקת הרכוש.
אנו נשואים 14 שנה, אך הנישואין
לא עלו יפה.״
סיפרה הנזירה אניטה ד.ל )37( .ל שופט
:״באתי לישראל לפי בקשת הגברת
כ. יש לי אשרודתייר לתקופה של
שלושה חודשים. אני בעלת תואר לחינוך

שמות המעורבים בדראמה
מישפחתית מוזרה זו ;אסרו
דפירסוס עד־ידי שופט בית־המישפט
המחוזי בתל־אביב,
שלמה לוונברג. לוונכרג נעתר
בכך לבקשת אבי הפרופסור,
למרות שזה כלל אינו צד בתיק.
החוק קובע, כי איסור פירסום
שמות אנשים שהם צדדים כדיון
מישפטי אפשרי רק במיקרים
של כיטחון־המדינה, שמירה על
מוסר הציבור והגנה על קטינים•
את פרשת המשולש של
הפרופסור, אשתו והנזירה, קשה
לשייך אף לאחד מתחומים אלה.
השופט הנככד אף לא טרח להוציא
צו-איסור־פירסום, כתב את
החלטתו על מעטפת התיק של
דיון זה. למרות כל אלה, מכבדת
מערכת ״העולם הזה״ הח לטה
תמוהה זו של השופט, והשמות
המוזכרים בכתבה בדויים.

א שתי בוגד ת
ילדים מאוניברסיטה בארצות־הברית. הייתי
נזירה במיסדר הקדוש של נוטר־דם
דה־ל׳אמור במשך 1•.שנה, מ״ 1961 עד
.1974 בהיותי במיסדר, עבדתי כמורה ב־בתי־ספר
קאתוליים. עזבתי את המיסדר,
כי לא חשבתי כי זהו מקומי הנכון במובן
הדתי. הפסקתי ללכת לכנסייה זה כחמש
שנים. אינני נוהגת גם להתוודות.

בבית־המישפט גילתה עליזה כי כבר
בארצות־הברית החל בעלה לנהוג באכזריות
כלפיה וכלפי שלושת הילדים, היא
טענה כי הוא התנהג באופן פרוע, כתוצאה
מלחץ נפשי ופגישותיו עם נשים זרות.
בחודש מאי עזב הפרופסור את הבית שבארצות־הברית,
ועבר לגור בד־רה שכורה
בעיר הסמוכה.
בחודש אוגוסט, ללא כל הודעה מוקדמת,
סיפרה האשה, עזב פרופסור כ. את
עבודתו בבל, וחזר במפתיע לארץ. הוא
נכנס לדירה המשותפת, שהיתר. מרוהטת
ומצויירת בכל הדרוש, הנמצאת ברמת-
השרון, ותפס את החזקה עליה.
לבני־הזוג כ. היה חשבון משותף בסניף
רמת־השרון של בנק לאומי, בו היו
להם כספים מיירות־ערך. בחשבון זה,
אשר לכל צד היתד, זכות בלעדית לנהוג
בו כרצונו, היו ניירות־ערך בסכום של
כ־ 100 אלף ל״י.
כאשר נודע לפרופסור שאשתו, עם יל דיה
ועם המטפלת־הנזירה, עומדים לחזור
ארצה, ניגש לבנק והוציא את כל הכסף,
למעט סכום של 550 לירות.
כשהגיעו שתי הנשים לארץ, עם היל דים,
חיכה להן בנמל־התעופה בן־גוריון
אביו של הפרופסור, מרדכי כ. הוא הסביר
לשתי הנשים כי אין להן כל אפשרות
לחזור לגור בדירה המשותפת ברמת-
השרון, וכי עליהן לדאוג למגורים בעצמן.
ד״ר עליזה כ. טענה, בתביעתה, כי
הכנסתו של בעלה מגיע ל־ 6000ל״י לחודש,
ובנוסף הוא מקבל מאוניברסיטת תל אביב
הטבות שונות בכ 3000-ל״י נוספות
לחודש. על סמך כל אלה היא תבעה
מזונות בסך 8000ל״י לחודש. נוסף על
כך תבעה האשד. לחייב את בעלה להחזיר
לה מחצית הסכום שהיה בחשבון המשותף
שלהם 55 ,אלף ל״י. לבסוף דרשה הוצאת
צדעיכוב־יציאה מן הארץ נגד בעלה.
בתצהיר שהוגש לבית המישפט המחוזי
בתל-אביב, מסרה הד״ר עליזה כ. כי בעלה
הסכים, עוד בהיותם באמריקה, שה מטפלת,
אניטה. תצטרף לבני-המישפחה
בשובם לישראל, וישולם לה שכר חודשי
בסד 100 דולר. רק בארץ שינה הבעל
את דעתו, והוציא את צו־ד,מניעה במעמד
של צד אחד בלבד.
אשתו של הפרופסור אישרה שאניטה
ד.ל. היתד, בעבר נזירה קאתולית, אך אין
לכך ולטיפויד בילדים, לדבריה, כל קשר,

האשד. והנזירה, שפירסום זהותן נאסר
מאחר שהיא מטפלת בהם — לא מחנכת
אותם .״אני דוחה בכל תוקף את הרמזים
המכוערים של בעלי על קיום יחסים
בלתי-נורמליים ביני לבין אניטה, דבר
שהוא למטה מכבודי לענות עליו, והינו
מוכחש מכל־וכל,״ הטעימה האישה.

__ ״יחסים
בלתי-נורמליים״
** אחר שלא רצתה להיפרד מן ד,נ-
?4זירה-ד,מטפלת, פנתה עליזה מייד לביתר,מישפט,
וביקשה לבטל את החלטתו
של השופט לגבי גירושה של המטפלת.
בחקירה לפני השופט, הלמוט לווג־

ברג, סיפר הפרופסור, כי ״עזב את הבית
באמריקה באופן זמני, אחרי שאשתו הכניסה
אליו את הנזירה. מאז שובה של
אשתי ארצה, חיכיתי שתבוא אלי בחזרה
לגור איתי, ותנתק את הקשר הבלתי־נור־מלי
שלה עט אותה נזירה,״ טען.
״בארצות-הברית, בתקופה שבה הנזירה
היתד, בביתנו, ניסיתי לסלק אותה.
השתדלתי כמיטב יכולתי לשכנע את אש תי
להיפרד ממנה. משלא הצלחתי בכך, לא
יכולתי לשאת יחסים בלתי-נורמליים אלה,
שהתקיימו בנוכחותי. היתה זו הפעם הראשונה
שנפרדתי מאישתי.
״נוצר קשר בין הילדים לבין הנזירה.
ניסיתי לגרש אותה מהבית. אינני רוצה
שנזירה קאתולית, לסבית£1 ,דל את ילדי.

״לולא משפחת כ ,.לא הייתי באד, ל ישראל.
אני רואה בכך יותר מאשר סתם
הרפתקה. ישראל היא מקום מייוחד. לא
הייתי נשואה מעולם, ויש לי חשבון־בנק
משותף עם הגברת כ ,.לא בסכום גדול.״
אין ספק כי פרשת הפרופסור, אשתו
הדוקטור והנזירה, אשר — לפי טענת המדען
— מקיימת יחסים לסביים עם אשתו,
תסעיר את הקהילה האקדמאית בישראל.
בית־הדין יתקשה בוודאי להחליט
מי מן הצדדים צודק: הבעל, הטוען כי
אשתו בגדה בו עם נזירה קאתולית, או
האשד — ,הטוענת כי בעלה הזניח אותה,
ואינה מוכנה לוותר על שירותיה הטובים
של• הנזירה.

מרפד זוהר :

0הסקאים המבריחים 1
(המשך מעמוד )30
ל־ 250 אלף, בעלי־מלאכה קטנים׳ בעלי
מסורת ועבר של איגודים מיקצרליים, שניסנו
ונימנים עם התומכים בתנועה הפרו־ניסטית
או במיפלגות שמאליות. קיים אפילו
עיתון באידיש, של המיפלגה הקומוניסטית
היהודים (הבונד) בארגנטינה, ולו
יותר מ־ 30 אלף קוראים. כאשר תפס הצבא
את השילטון, הוא ראה ביהודים שיכבה
התומכת בשמאל ובאלה שנגדם כוונה
ההפיכה.

תעמולה אנטישמית
חופשית

• 6כל אלה יש להוסיף גורם שאינו
/קיים בארצות רבות אחרות. בארגנטינה
קיימות כל השנים השפעה גרמנית
חזקה, ומסורת של תמיכה בגרמניה הנאצית.
ראשי הצבא בארגנטינה מעריצים
את הצבא הנאצי, ונאצים רבים מצאו
מקלט בארץ זו. שילוב גורמים אלה הפך
את ארגנטינה ארץ שבה קיימת פעילות
אנטישמית ענפה ביותר. כיוון שאוהדי הנאצים
בארץ זו נמנים עם התנועות הימניות,
שהן גם הלוחמות בשמאל, נוצר
שילוב של הימין השולט בצבא עם הימין
הפררנאצי, והתעמולה האנטי־יהודית ניזונה
מריכוזם בגופים השמאליים.
במשך שבוע אחד שבו שהה כתב העולם
הזה בבואנוס־איירס, הושלכו כמה פעמים
רימונים על חנויות יהודיות; הונחה פצצה
בבית־כנסת, שלא התפוצצה בגלל
גשם פתאומי שהרטיב את חומר־הנפץ!
ממכונית שנסעה ברחובות בלילה, נורתה
אש על חנויות של יהודים; יהודים רבים
נחטפו ונרצחו, כאשר התירוץ של השיל-
טונות הוא שהרציחות אינן מכווונות כלפי
יהודים אלא כלפי פעילי השמאל.
בארגנטינה ניתן לרכוש פירסומים נאציים
ואנטישמיים באופן חופשי. מזכיר-
העיתונות של שר־הפנים של ארגנטינה
מצטט את שר־הפנים, אדוארדו ארינדאלי,
שאמר כי כל עוד מתירות ארצות־הברית
ודמוקרטיות אחרות מכירת פירסומים כאלה,
לא יכולה ארצו לאסור עליהם. הוא
טען, בשיחה עם כתב העיתון, כי בארגנטינה
אסורה כל פעילות פוליטית, הן
של השמאל והן של הימין, אולם מותר
לגופים שונים להוציא פירסומים לאור.
שר־הפנים, שהוא גנראל מחיל-הרגלים,
הכחיש כאילו ממשלתו מתירה אנטיש מיות,
והצהיר כי היא תילחם בטרור של
הימין כמו בטרור של השמאל.
האמת היא, כי ממשלת ארגנטינה מבינה
היטב שלא כדאי לה להתיר אנטישמיות
ולהיראות בעולם כמישטר דיכוי, כמו
צ׳ילי. ארגנטינה מעריכה מאד את הש פעת
היהודים בארצות־הברית, והשילטו-
נות הארגנטיניים יודעים, כי בלי תמיכת
אמריקה הצפונית לא יחזיקו מעמד. כך
שייתכן שדווקא בגלל אמונתם הנסתרת
בפרוטוקולים של זיקני ציון, הם עושים
הכל כדי שארצם תיראה כמגינה על היהודים.
ייתכן שהם בטוחים כי אכן, היהודים
שולטים בארצות־הברית.
תיאוריה אחרת, שמצאה לה לא מעט
תומכים, טוענת כי הלחצים האנטישמיים
המופעלים על יהדות ארגנטינה מיועדים
למטרה אחת בילבד: לשכנע אותם לתמוך
תמיכה כלכלית במישטר החדש.
בהזדמנויות שונות טענו ראשי הכת הימנית,
כי בעבר מימנו עשירי הקהילה
היהודית את ראשי השילטון הקודם. כיוון
שהם אינם נהנים מתמיכה פוליטית של
היהודים, הם מנסים לזכות בכספם.
כמה מיהודי ארגנטינה אכן משוכנעים
כי אם יסייעו לממן את השליטים החדשים,
עשויים אלה לבלום את הגל האנטישמי,
המציף עתה בגלוי את בואנוס״איירם,
כאשר בכל דוכן למימכר עיתונים, מתנו ססים
צלבי-קרס ופירסומים אנטישמים.
המעניין הוא שהארגנטינים אינם מסתכנים
בפירסומים אנטישמיים חדשים, פרי
הזייתם של הוגי־דיעות גזעניים. על־פי
רוב הם מפרסמים, במסווה של ״חומר
מדעי״ פירסומים אוטנטיים שהופיעו בגרמניה
הנאצית ובמישטרים גזעניים אחרים.
אלה הם תירגומים לספרדית של המקור
הגרמני, כמעט ללא תוספות ושינויים.
לתוך קלחת זו של לבה רותחת, שבה
עושים בנקים ישראליים מעשים חסרי־אחריות,
נכנסה גם הסוכנות היהודית לש חק
את מישחקה־שלה, תוך כדי פעולות
אוויליות, הופקרות, המסכנות את חיי יהודי
המקום.
(כתבה ראשונה בסידרה)

יגאל לכיס י

ה עצור

ובבית אחות

כחשוד

מצאה המישטרה

בשוד הכסבות

את מכשיר

הגדול בר׳׳ג ־

הריתוך החשוד

** מרתף ־ המעצרים של המישטרה
עלו לאולם בית־מישפט־השלום בתל-
אביב שני גברים צעירים, תמירים, בעלי
מיבנה אתלטי .״חתיכים״ של ממש. היו
אלה האחים־התאומים יהושע ואלכסנדר
(אלכס) ויינגרטן 29 כדורסלנים, מלונאים
ופנים מוכרות למישטדה מזה זמן רב.
הופעתם של התאומים בבית־המישפנר-מש־כה
קהל רב, בעיקר נשים. אלה שלא הצליחו
להיכנס, המתינו בפתח, בתיקווה שיתאפשר
להן להציץ במתחולל בפנים.
אלא שהאירוע שאליו הוזמנו התאומים
הפעם היה בלתי־ספורטיבי לחלוטין. לפני
השופט טען התובע המישטרתי, כי יהושע
ואלכם ויינגרטן חשודים על־ידי המישטרה
בכך שהשתתפו בתיכנון הישיר של שוד
הכספות מבנק ברקליס־דיסקונט ברמת־גן,
שאירע לפני כשמונה חודשים והנחשב
כשוד הגדול ביותר מסוגו בתולדות המדינה.
ואם
המישטרה לא התנגדה לכך שהח שוד
מיספר אחד בפרשה, הבנקאי־לשעבר

יעל ו״נגומן 1954 :

יעל ו״נגוטן־טוטי 1976 ,

יוסף אפשטיין — אשר נעצר יום קודם-
לכן — יצולם על־ידי צלמי־העיתונות באופן
חופשי, הרי על פירסום תצלומיהם של
התאומים הוטל איסור מוחלט. המישטרה
ביקשה לאסור את פירסום התמונות, בטע־ ,
גה שהדבר יפריע לה לערוך מיסדר־זיהוי,
והשופט נענה לה מייד.
המישטרה גם לא גילתה, כי במיסדר־זיהוי
זה אמורים כמה סוחרים, העוסקים
במכירת ציוד לריתוך, להתבקש להצביע
ולזהות לקוחות אפשריים, שלהם מכרו
בשנה שעברה מכשירים שעלולים היו לש־מש
את שודדי הכספות.
תצלומיהם של״ התאומים לא פורסמו. לגבי
הציבור הרחב הם נותרו באלמוניותם.
זה היה לפני ־שבוע.
למרות זאת, עד עצם היום הזה לא
נערך מיסדר הזיהוי אותו הבטיחה המיש-
טרה לערוך לאחים ויינגרטן. האיסור על_1
פירסום תמונותיהם נשאר בעינו.
לעומת זאת ניתן היה לפרסם את
* תמונותיה של בת נוספת למישפחת דיג־

)11110X11111

אלופת האופניים

יעל בשורה עם עשרות
גברים ונערים, הבחורה
היחידה בין רוכבי־אופניים שהמתינו להתחלת מירוץ השרון. לפני
עשרים ושתיים שנים. בילדותה חלמה להיות שחיינית מפורסמת.

צ 61 ) 1111ד ד 1ן יטל הנערה שהשתתפה במירוצי־
\ !>11111 1111! 1י!האופניים וניצחה, היא כיום אשה
נשואה, שהמירה את ביגדי־המפורט וחלומות הנעורים הזוהרים
בתילבושות אופנתיות ובאורח־חייס וסיגנון של החברה הגבוהה.

גם ישדאד• 3מ*לא1ו

גרטן הקשורה בפרשה. היתד. זו אחותם
הבכירה, הנשואה של התאומים, יעל דיג־גרטך
פורטי. בחיפוש שנערך בביתה, שבדרך
חיפה 61 בתל־אביב, נתגלה מכשיר־ריתוך.
המישטרה מיהרה לטעון, כי באמצעות
מכשיר זה התיכו השודדים את
התכשיטים שהוצאו מ־ 250 הכספות שנש דדו.
בהמשך החיפוש גילו החוקרים בדירת
האחות גלופות, שבעזרתן ניתן לזייף מטבעות
ומטילים. למרות טענתה של יעל
כי מכשירים וכלים אלה לא היו בשימוש
זה שנים, וכי שימשו בשעתם את בעלה,
העוסק בסחר בזהב ובאבני־חן, לא היססה
המישטרה לפרסם אה החשדות ברבים,
ושמה של יעל צורף לרשימת החשודים
האפשריים בהשתתפות בשוד.

(המש ואע מו ד )20
סיפר אחד ממוריו־לשעבר בביודהספר ברנד
בהרצליה, שביקש שלא לפרסם את
שמו .״הוא היה תלמיד שקט ומסודר.
בשיעורים לא הבריק במייוחד, וכמעט שלא
היה !משתתף. מבחינה חברתית לא היו לו
חברים.״
תלמידים שלמדו עם אבי בכיתה אחת,
הופתעו לשמוע כי הוא הפך לפתע גאון.
״מהו אבי גאון?״ שאל אחד מהם ,״זה
ממש מצחיק. הוא היה תלמיד ממוצע.״
כשסיים אבי את בית-הספר היסודי,
הוא נרשם לבית־הספר התיכון בהרצליה.
אולם שם למד רק שנתיים.

הספורט של
האחים והאחיות
האמא התמוטטה

> £פני עשרים ושתיים שנים התפר׳
/סמה יעל ויינגרטן לראשונה. הנערה בת
השש־עשרה יצאה, יחידה בין עשרות
נערים, להשתתף במירוץ האופניים של
השרון (העולם הזה .)882 החלטתה היתד.
נחושה לנצח, או לפחות להגיע באחד
המקומות הראשונים.
למרות גילה הצעיר, היה ליעל עבר
ספורטיבי ממושך מאחוריה. אולם בארבע־עשרה
מתוך שש־עשרה שנותיה לא תפסו
האופניים כל מקום. היא שקדה על לימודיה
בבית־הספר העממי, וחלמה להיות
שחיינית מפורסמת, לשבור שיאים ישרא-
ליים ואולי־אולי אף יותר מכך. מאמניה
באגודת בוית־נזכביס־עתיז־ תלו בה תיק-
וות גדולות. יעל גילתה עקשנות רבה.
תמיד טענה :״במה אנו נופלות מן הבנים 1

אלכסנדר ו״נגוטן

אחד משני האחים התאומים (בצד שמאל של
התמונה) משוחח באולם־המעצריס של בית־מישפט־השלוס
בתל־אביב עם פרקליטו, עורו־הדין משה רום, כאשר הובא לשם עם
אחיו להוצאת פקודת־מעצר נגדו. האחים מואשמים בביצוע שוד־הכספות הגדול בברקליס.

ז חיו ^ו ^[

אני בטוחה שאנחנו מסוגלות לעשות הכל
כמוהם, אם לא יותר. טוב מהם.״
אך משגדלה ונישאה לאיש, זנחה את
חלומותיה הזוהרים והפכה עקרת־בית.
מאז מיקדה את שאיפותיה מן העבר באחיה
התאומים, יהושע ואלכס, ישאף הם הוכיחו
עצמם כספורטאים מעולים, בתחום הכדורסל.
יעל היתה גאה באחיה היפים, עזרה
להם ותמיד עמדה לצידם. בכל.
אבל הם הכזיבו. התאומים החלו מסתבכים
בפרשיות שונות, והפכו פנים
מוכרות למישטרה. לא פעם נעצרו, באש מות
שונות, אך תמיד הצליחו לחמוק מ־הרשעה־בדין
ברגע האחרון, על חוט־השע־רה.
מזלם שיחק להם. הוא -שיחק להם גם
מייד אחרי מילחמת ששת־הימים, כאשר
הואשמו בביצוע השוד הנועז בכנסיית הקבר
הקדוש בעיר העתיקה.
המישטרה טענה אז כי לילה אחד, בשעה
שלוש וחצי, נכנסו לכנסייה שני בנד
רים מלווים בגבר שלישי, וניגשו אל איזור
הגולגולתא שבכנסייה. הם נתקלו בדרכם
בכומר איש המקום, ואז שלפו השלו־שה
אקדחים מתחת לגלימותיהם. הכומר, האמיתי,
פרנסים קרייצר, נתקף פחד, אך מייד
התעשת וניסה להוציא את האקדח מידו
של אחד הכמרים־המדומים שניצבו מולו.
הוא לא הספיק לעשות דבר. מכה הונחתה
על ראשו, והוא צנח על המדרגות.
הכמרים־השודדים לא.השתהו. הם מיהרו
לגנוב לוח־כסף יקר קדוש לנוצרים, גנבו
כתר משובץ־יהלומים והסתלקו. המישטרה
עצרה מייד את יהושע ואלכס ויינגרטן, כחשודים
שהתחזו ככמרים, ואת יורם לנדנד
ברגר, כמלווה שלהם בעת השוד.
כתום המישפט, שבו הגנו על התאומים
עורכי־הדין משה רום וצבי סער, זוכו ה תאומים
מחוסר הוכחות.
אבל הם זכו בכל־זאת להכיר את בית-

הכלא מבפנים, בהזדמנויות שונות, אם־כי
קצרות. באחת מהזדמנויות אלה, בכלא
מעשיהו, התוודעו אל הבנקאי־חמועל יוסף
אפשטיין, שריצה עונש־מאסר על חלקו ב התמוטטות
בנק פויכטוונגר. בעת אותה
ישיבה משותפת בכלא, כך טוענת כיום

יהושע ו״נגוטן

המישטרה, תוכנן שוד־הכספות הגדול שבו
הם מוא-שמים עתה.
השבוע ערכה המישטרה, תפנית
בכיוון חקירותיה בפרשה. מילבד מעצרו
של סוחר קרקעות נודע מהרצליה,
דמות בולטת בחיי החוג הנוצץ של החברה
התל-אביבית, החלה המישטרה לחקור גם
את החוג הפוליטי הקשור עם התאומים.
ביום הראשון השבוע ערכה המישטרה
חיפוש יסודי ומדוקדק במישרדי גוף פד
ליטי קיקיוני המכונה מיפלגת הדור החדש,
בראשו עומד עורד־הדין צבי סער, מי
שהיה בעבר פרקליט התאומים.
מישרדי הדור החדש שוכנים בבניין מלון
נחמני, השייך לאחים ויינגרטן. שם מתנוססים
דגלים, כרזות וסמלי-חצים מוזרים.
בחודשים האחרונים מנהל עורד־דין סער
מסע פירסום יקר. הוא מסיע בעיר משאית
עם רמקול, משיט בים ספינה עם סמלי
תנועתו. הוא פתח במערכה מאורגנת נגד
מה שמכונה בפיו ״הפשע המאורגן״ בישראל,
בה הוא משקיע סכומים ניכרים.
כאשר נשאל בעבר, מי מממן את הוצאות
תנועתו, טען כי ״בעלי הון המעוניינים
בעילום שמם תורמים להדור החדש.״
נראה כי בין השאר תנסה המישטרה
לבדוק מה הקשר בין התאומים ויינגרטן
לפעילות נגד ״הפשע המאורגן.״

התאום השני, הופתע כשצולם ברגע שדיבר עם
ידידו ופרקליטו־לשעבר, עורך־הדין צבי סער, על
ספסלי אולם־המעצרים באחת ההפסקות. התאומים הם פנים מוכרות למישטרה, הואשמו
בשעתם בשוד בכן סיית־הקבר בירושלים המזרחית, אך זוכו מחוסר הוכחות.

ף* אביב 74׳ החליט כנראה אבי-
נועם שאבי ואחותו רונית צריכים
להיות גאונים,״ סיפר יהושע, בן ,18 בן-
מחזורו של אבי בתיכון ,״אבי גמר אז
שישית. עד כמה שידוע לי, ציוניו היו
רגילים. הוא לא היה הטוב בכיתה. אחותו
רונית סיימה את התיכון, הצהירה שהיא
דתיה ונרשמה ללמוד רפואה, כל אותו קיץ
לא ראו את אבי בחוץ אפילו פעם אחת.
אביו, כך סיפרו, ישב איתו יומם ולילה,
ותוד שלושה חודשים הוא ניגש לבחינות־בגרות
אכסטרניות באישור מיוחד מטעם
׳מישרד-החינוך.
״גם רונית ישבה יומם ולילה על לימו דיה,
וכך הצליחה לעבור את מיבחני-
הכניסה לפאקולטה לרפואה באוניברסיטה.
גם היא לא היתד. תלמידה מבריקה. מי
שכן התמוטטה היתר. אמו של אבי, סנדרה.
לפעמים היו נשמעות בלילה צעקות. היא
רצתה שאבינועם יעזוב את הילדים דתן
להם לחיות חיים רגילים, אבל הוא כנראה
החליט שהוא צריך גאונים בבית.״
יום אחד, בחודש אוקטובר 74׳ ,נעלם
אבי. למי ששאל עליו, היו בגי-המישפחה
משיבים הוא נסע לחוץ־לארץ.״ ייתכן
שאיש לא היה נזכר באבי בהרצליה, לולא
הפירסומים אודותיו בעיתונות העולם.
״לנו נודע שאבי קיבל את תואר הדוקטור
רק משמועות ומעיתונים זרים,״
סיפרה השבוע אמו סנדרה לכתב העולם
הזה .״היינו בקשר עם אבי, אבל לא ידענו
שום דבר מהתואר שהוא עומד כבר לקבל.״
אביו של הגאון, אבינועם, מיהר לנסוע
למילאנו בתחילת חופשת־הקיץ. הוא חזר
לארץ רק בשבוע שעבר, עם תחילת שנת־הלימודים.
כאשר ניסה כתב העולם הזה
לראיינו, סרב אבינועם לדבר.
,״אני לא רוצה שהדבר יפורסם בארץ
— מטעמים ביטחוניים,״ הסביר .״נפגשתי
עם אבי. זה מסוכן מאד — כל הפירסומים
האלה עליו. עלולים לפגוע בו מחבלים
או כל מיני גורמים עדינים.
״הייתי אצלו במילאנו,״ הסכים האב ל גלות
לבסוף.־ ״יש בידי כל המיסמכים ש יוכיחו
כי אבי הוא גאון ודוקטור-לרפואה.
זה לא נכון שהוא מתחזה כנכדו של
אלבדט איינשטיין. לא הבינו אותו נכון.
מה שמתכוונים לומר יזה שיש לו מנת-
מישכל כמו לאלברט איינשטיין. אנחנו
כולנו מישפחה מייוחדת, אבל אבי הוא
באמת עילוי.
״בזמן שהייתי אצלו באיטליה, הוזמנו
אל מלך איטליה הגולה, אומברטו, היושב
בשווייץ. הוא בעמו הביע בפני את הערכתו
על ההישג הגדול של אבי. הזמינו
אותנו גם אל כל מיני אנשים השובים
באיטליה. ביניהם היה גם נשיא קונצרן
המכוניות פי׳אט. הוא שם מפורסם מאד.
אבל בארץ אני עוד לא רוצה לפרסם
כלום. אמרתי גם לאבי, שלא יעניק יותר
ראיונות. אנחנו מפחדים שיפגעו בו.״
לדיברי אבינועם בן־אברהם, זוכה כיום
בנו, אבי, בכבוד־מלכים באיטליה .״כל
מיני אנשים רוצים להכיר אותו, ולדעת
מי הוא׳ומיהם בני־מישפחתו. אבל הוא עוד
יושב באוניברסיטה. הוא לא ממהר להתפרסם.״
בני-מחזורו
וחבריו של אבי, מתגייסים
בימים אלה לצד,״ל. אביו של אבי סירב
למסור אם גם בנו מתכונן לחזור ארצה
ולשרת בצבא .״אני עוד רוצה להמתין,״
אמר ,״להחליט מה כדאי לספר ומה לא.
אבי הוא גאוות העם היהודי בפרט, וגאוות
מדינת־ישראל ביכלל.״

מאיר דורון

האסיר היקר יודור־מבק
ש לה ש תחרר
* £פני כשנתיים נידון יהושע בך
/ציון׳ המנכ״ל לשעבר של בנק ארץ־
ישראל—בריטניה, לשתים־עשרה שנות מא־סר,
על חלקו בפרשת המעילה בכספים
בבנק שניהל. בבית־המישפט הואשם בכך
שמעל בסכום של 47 מיליון לירות. אולם
יהושע בן־ציון, כך מסתבר עתה המשיך,
גם בתקופת שיבתו בכלא רמלה, להוציא
כספים מקופת המדינה. עד כה עלה יהושע
בן־ציון למדינה, בתקופת מאסרו, כ-
300 אלף לירות.
מתוך 14 החודשים שהוא יושב בכלא,
בילה כשמונה חודשים בבתי־חולים.

והיעדר הטיפול הרפואי המתאים בכלא
הזיקו לו קשות, והוא לקה בהתקף חמור
של קצרת. רופא הכלא הורה להעבירו
במהירות לבית־החולים.
מאז מבלה בן־ציון את זמנו על הקו
אסף הרופא — כלא רמלה. בכלא עצמו
מצויה מירפאה ובה בית־חולים קטן, ש־לדיברי
אנשי נציבות שירות בתי־הסוהר
עומד על רמה שאינה נופלת מרמתו של

אושפזתי כבר שמונה פעמים בבית־החד
לים אסף הרופא. בסך־הכל הייתי מאושפז
237 ימים,״ סיפר בן־ציון.
גם בעצם ימים אלה מאושפז יהושע בן־
ציון, בביתן 40 של המחלקה האורולוגית
באסף הרופא. חבוש כיפה על ראשו, הוא
נראה תשוש ושבור .״מה אני יכול לעשותן
אני רק מקווה שיהיה בסדר, ושעוד
תהיה לי ההזדמנות להוכיח את ציד־

ושארה דו
קתי, שעלולה להפליל אחרים,״ סיפר לכתב
העולם הזה שביקרו שם.
שלושה סוהרים מנציבות שירות״בתי־הסוהר
מתחלפים בשמירה על האסיר החולה,
משך 24 שעות ביממה. אך עיקר
השמירה עליו מבוצע דווקא על־ידי החולים
האחרים שעימו בחדר. כאשר ביקש
כתב העולם הזה לשוחח עם בן־ציון, התנפלו
עליו ועל צלם המערכת כמה מן
החולים, ניסו לחטוף את המצלמה מידי
הצלם .״אתם לא תדברו איתר! הוא
אסיר!״ צעק אחד החולים.
שומריו של בן־ציון אינם חוששים שהאמיר
שלהם ינסה לברוח. הם מעדיפים
את חברתן הנעימה של האחיות, באחד
החדרים הסמוכים, כפי שנראה לעין.
בעת שהותו בבית־החולים מנצלים בני-
מישפחתו את ההזדמנות, ומבקרים אצלו
יותר מן הרגיל. לשומרים זה לא איכפת׳
והנהלת כלא רמלה, האחראית לאסיר
שלה, נוטה לגלות גמישות.

בחניון בבית־החולי

ומבעליו של בנק ארץ־ישראל—בריטניה (ראה תמונה למעלה
מימין) ,כפי שצולם במיטת חוליו שבמחלקה הפנימית בבית־החו־לים
אסף הרופא בצריפין. בן־ציון מאושפז שם רוב תקופת המאסר

שלו, כששלושה סוהרים מייוחדים מופקדים כל הזמן על שמירתו
בבית־החולים, בשלוש מישמרות ליום. דמי־האישפח ושכר הסוהרים
מסתכמים בכאלף ל״י ליום — זה המחיר שעולה מאסרו של
בן־ציון למדינה. הכתם הנראה בתמונה הוא היד שניסתה
למנוע מצלם העולם הזה לצלם את יהושע בן־ציון במיטתו.

שתי שנות המאסר היו לבן־ציון הרבה
יותר מתקופת־מאסר רגילה, על כל הסבל
הכרוך. בכך. ידידיו הקרובים, ובני־מיש-
פחתו, ידעו על המחלה הממארת שבה
לקה כבר לפני שנים אחדות, עוד לפני
שנכלא. הרופאים הבטיחו לבן־ציון ״עוד
הרבה שנות חיים, אם רק ישמור על אורח-
חיים נכון.״ אולם אודח־החיים בכלא רמלה
איננו בדיוק אותו אורח־החיים שאליו
התכוונו הרופאים.
עוד בתקופת המישפט לקה יהושע בן-
ך* נהלת כלא רמלה לא רצתה לקחת
ציון בהתמוטטות הבלתי־נמנעת. אבחנת 1 1את האחריות להידרדרות אפשרית
הרופאים היתה: מחלת־נשימה כרונית,
במצבו של יהושע בן־ציון בכלא, שמן
שאיננה ניתנת לריפוי. בנוסף התגלתה אצ הסתם היתה זוכה בפירסום רחב. משום
לו, מאוחר יותר, מחלה בבלי־הדם שנח כך דאגה ההנהלה להיפטר ממנו, ולהעבירו
שדה כסרטן־הדם (לאוקמיה) .למרות הח לבית־החולים בכל פעם שיכלה לעשות זאת
לטת בית־המישפט שבן־ציון יוחזק במע כאשר החריף מצב בריאותו.
צר עד תום המישפט, הוחלט, על-פי הואלא
שדבר אישפוזו המחודש של בן-
ראת הרופאים, לאפשר לו לשהות מרבית ציון הגיע גם לאוזניים בדרגות גבוהות,
הזמן במעצר-בית בביתו שבשדרות בן־ שדאגו להציג סימני־שאלה לפני נציב
ציון בתל-אביב.
שירות־בתי-הסוהר, גונדר אריה ניר, ואחר-
אחרי שניתן פסק־הדין, עבר בן־ציון כך לפגי מחליפו, גונדר חיים לוי. הללו
מידי אנשי המישטרה לידי אנשי נציבות נאלצו, שמונה פעמים בשנתיים האחרושירות־בתי־הסוהר.
תחילה לא הכירו אנ נות, להורות להנהלת כלא רמלה להחשי
הנציבות במחלותיו, והוא הוכנס לתא זיר את ״האסיר החשוב״ אל הכלא.
רגיל בכלא רמלה, יחד עם עוד שלושה המישפט־הגבוה-לצדק בירושלים משה לני
אסירי ״הצווארון הלבן״ .המזון הגרוע,
בסיף השבוע שעבר ׳הוציא שופט בית1
34ן
-כל ביודחולים אחר מחוץ לחומות הכלא.
אך לאמיתו של דבר, לדיברי אסירים
משוחררים, מדובר רק בחדר לא-גדול
חסר־אוויר, שבו ניצבות מיטות אחדות
בצפיפות נוראה.

ועדת־השיחרודיס
מסרבת

דו ,,צו־על-תנאי נגד שר־המישטרה, שלמה
הילל, ונגד ועדת־השיחרורים של נצי בות
שירות־בתי־הסוהר. השופט ציווה
עליהם להשיב, תוך 14 ימים ,״מדוש לא
יצוו על שיחרורו של יהושע בן־ציון
מהכלא מחמת חולניותו הקשה והמת מדת.״
״ועדת
השיחרורים של נציבות שירות-
בתי־הסוהר דנה כבר זמן רב בבקשתו
של יהושע בן־ציון להשתחרר מן הכלא,״
סיפר עורך־הדין אליהו מירון (זנמירובס־קי)
,פרקליטו של בן־ציון עוד מתקופת
המישפט על בנק ארץ־ישראל—בריטניה.
״יהושע, במצבו הנוכחי, משותק חלקית,
והוא צפוי לשטף־דם במוח בכל רגע.
במצבו הנוכחי לא יוכל לחיות עוד הר בה
זמן כאסיר, ולבטח לא בכלא.״
למעשה שוהה יהושע בן־ציון בכלא רק
מאז חודש יולי אשתקד, למרות שפסק-
הדין של בית־המישפט המחוזי ניתן שנה
קודם־לכן. בגלל מצב בריאותו והוראות
רופאיו, הוחלט בחלונות הגבוהים לאפשר
לבן-ציון להימצא במאסר-בית עד לעיר-
עורו על פסק״הדין, שגזר עליו שנים־עשר
שנות מאסר. בית־המישפט העליון דחה את
עירעורו, ולמרות לחצים שהפעילו מקורביו
של בן־ציון, הוא נשלח לכלא .״מאז,

״לשחרר אותו
מהכלא מייד!״
•ף* ני־מישפחתו של בן־ציץ מכחי-
שים את הטענות, כאילו אישפוזו הפך
דבר שבשיגרה ונובע רק מקשריו הטובים
בעבר. אולם אין לשכוח, כי יום-
אישפוז בבית־החולים אסף־הרופא עולה
לשירות־בתי־הסוהר כ־ 350 לירות. החולה
היקר מעניין גם פרנסה לשלושת השומרים׳
המופקדים עליו יומם ולילה. חישוב
פשוט מלמד, כי עד היום עלה בן־ציון
בתקופת כליאתו, כ־ 300 אלף לירות.
״בן־ציוך משתדל להיות חזק מאד ולהתגבר
על מחלתו. בכלא אי-אפשר היה
לטפל בו,״ אמר עורך-הדין מירון. רופאי
המחלקה עצמם אינם אופטימיים ביחס
למחלתו, וחוות־דעתם הרפואית חד־מש־מעית
:״יש לשחררו מבית־הכלא ! בית-
החולים של הכלא לא מסוגל לעזור לו!
בכלא הוא ימות תוך פחות משנה!״
אולם ועדת־השיחרורים של נציבות־בתי־הסוהר
עושה מלאכתה בעצלתיים. את
תגובתה הרישמית של הנציבות אי־אפשר
היה להשיג בסוף השבוע שעבר. הנציב
החדש יצא לחופשה, וכמוהו סגנו וכן גם
הדובר. קצינים אחרים, שהסכימו להביע
״הערכה בלתי־רישמית,״ סיפרו כי בן-
ציון נתון, למעשה במלחציים .״הנהלת
כלא רמלה מבקשת להיפטר ממנו, ומעדיפה
שישכב בבית־החולים,״ אמרו .״בנציבות
לוחצים על ההנהלה להחזיר אותו ל כלא
בכל פעם מחדש. שם הוא מתמוטט
במהירות, למרות שתאו הקבוע הוא באגף
בית־החולים, ושוב הוא יוצא לאסף הרופא.״
מנהל כלא רמלה סירב לשוחח על העניין.
ורק אישר את דבר מחלתו של
בן־ציון. מוועדת־השיחרורים של נציבות
שירות בתי־הסוהר נמסר כי ״הוועדה שמעת
מומחים שדנו במצבו של בן־ציון,
והגיעה למסקנה כי עדיין מוקדם להגדיר
את מחלתו כחולניות מתמדת.״ הרופאים
מנבאים בפסימיות כי ״נותרה לבך
ציון רק שנת־חיים אחת.״ ובביתן 40ב אסף
הרופא, שוכב במיטתו החולה היקר
ביותר של המדינה, וממלמל בקול חלוש:
״מה לעשות 1מה לעשות?״

במדינה
אזרחי
•הודי, נוצר וצי1נ

משורר-המחאה אלכסנדר כאליץ
פועל לפתיחת סנין? של רדיו
אירופה החופשית בישראל

״אני בן הלאום היהודי. אני ציוני —
ודתי: הנצרות.״ כך מגדיר עצמו אלכסנדר
גאליץ, משורר, מחזאי, מלחין זתסריטאי,
שהיה הרוח החיה במילחמת אנשי־הרוח
במישטר הסובייטי, ואשר גודש מברית־המועצות
לפני שנתיים.
התנקשויות ברכבת. אלכסנדר גא-
ליץ הגיע ביימים אלה לארץ, לביקור קצר.
לפני אוהדי שירתו הוא יופיע בקונצרטים
אחדים ברחבי הארץ, אך מטרתו
העיקרית של הביקור היא לפתוח במגעים
עם גורמים ממשלתיים ישראליים,
בדבר הקמת סניף של רדיו אירופה החופשית
בארץ.
רדיו אירופה החופשית, הוא למעשה
מכשיר תעמולה אנטי־סובייטי. הוא משדר
כמעט בכל השפות של המדינות הסלא־ביות,
וממומן בכספי סוכנות־הביון האמריקאית,
המכוונת גם את מדיניותו. אם
תתממש תוכניתו של גאליץ, דבר שהוא
בלתי מתקבל על הדעת, תירתם ישראל
למרכבת התעמולה של הסי.איי.אי.
מאז ,1974 כשגורש מברית-המועצות
יחד עם הסופר הרוסי אלכסנדר סולדניצין,
פעל אלכסנדר גאליץ בעיקר בגרמניה.
את מילחמתו נגד המשטר הקומוניסטי ב־ברית־המועצות
לא זנח בעיקבות המגע
עם המערב. תחילה שימש כמנהל־התוב־ניות
ברדיו ליברטי, תחנת־רדיו המשדרת
מגרמניה לארצות שמעבר למסד־הברזל.
כאיש־קולנוע
,״׳שהקולנוע הוא בדמו,״
כפי שהגדיר את עצמו פעם, הקים גאליץ
את ״איגוד אנשי הקולנוע נמלטי ברית־המועצות.״
בעזרתו של המוציא־לאור ה
אילת
עיר משגעת באפשרויות
שלה -מלונות משבי כוכבים ועד
בעה כוכבים בהתאם לצרכיך
ואפשרויותיך.
ארקיע מציעה לכם תוכנית חבילה
הכוללת טיסה הלוך וחזור, אירוח
בבתי מלון, טיול באילת במחירים
זולים במיוחד והנחות לסיורים
סנטה קטריבה ואופירה.
עיר משגעת אילת. שאלו את הסקנדי נבים
הבאים אליה בהמוניהם...
אוהבים להיות טוב-בואו לאילת!
פרטים במשרדי
ארקיע ואצל כל
סוכני הנסיעות.

משגעת עיר משגעת אילת. ים שקט כחול ובקי,...
נוף פראי שקיעות מרהיבות. דייג

ושייט סקי וצלילה, מצפה תת מימי
היפה מסוגו בעולם.

*רקיע

גני שולמית טל ;5151 .הסלע האדום טל ;3171 .לרום טל ;4111 .מוריה אילת טל ;3104 .מלכת שבא טל;2111 .
נפטון טל ;3131 .קיסר טל 6161 .בקעת הירח טל ;5111 .צנטר טל** .3334 .ב ל טל ;6121 .בלו סקי(קרוון)
טל ;3954 .סנפיר טל ;3188 .עציון טל ;2457 .קרוון טל .2776 .כפרי נופש: מפרץ השמש טל;2362 .

הופ> ע !
שדרן גאליץ
נוצרי ציוני

גרמני, אכסל שפרינגר, מפיק האיגוד ב־
4ימים אלה את סירטו הראשון, שבו ישולבו
קטעים מסרטים שנאסרו להקרנה ב־ברית־המועצות
והוברחו משם למערב.
את פעילותו האנטי־סובייטית באירופה
מלווים, לדבריו, אנשי ק־ג־ב .״בתחילת
1976 ניסו להתנקש בחיי פעמיים. פעם
אחת באוסלו ופעם אחרת ברכבת המהירה
ממינכן לפאריס,״ סיפר גאליץ .״גם באחרונה
משכו אותי אנשי ק־ג־ב לקטטות,
במטרה להדגיש את נוכחותם הצמודה
אלי, להפחיד אותי ואולי כדי לנסות
לפגוע בי.״
היהודי׳ שהתנצר. אלכסנדר גאליץ
״ (גינצבורג) מורגל בפרובוקציות. כשהחליט
לפני שנים אחדות, יחד עם קבוצת
אינטלקטואלים יהודים אחרים בברית-
(המשך בעמוד )40
העולם הזה 2036

מסדה

בהוצאת

אצבע

בע׳־כו

אלהים

ספר התעודה
סודות המילחמה בטרור
מאת: אורי דן
או רי דן, ה סו פרל ענייני בי ט חון, הי ה במ שך שני ם א רו כו ת בין אלהשה תנג דו
ל מ דיניו ת ה בי ט חון הרש מי תומתח לא פעם בי קו רתח רי פ ה על ה הנ הגההמ דיני ת
בשל מחד לי הבת חו מי ה ל חי מ ה בטרור. בספ רו ז ה הו א חו שף א ת סו דו ת ה מי לחמה
בטרור ומתאראתה כי שלון הי שרא לי ב מי לחמה זו. הספר הו א פרי מעקב
עי תונ אי במ שך שני םאח רי המאבקהחש אי בין א רגוני ה ט רו ר הע ר בי ם וי שר אל.

הפצת: סוכנות גד, צ׳לנוב 2ת״א.

אח )ויזו שרפה
הצוהל ׳ של ראש־עיריית
1ן| 1 [1
י י* י ן תל־אביב, יגאל גריפל היה
בין הראשונים שהגיעו למלון הילטון.
לידו, כתב־מראיין מתחנת גלי־צה״ל.

ראשוני ״כוחותינו״ שהגיעו למקום היו
בלשי היחידה המרכזית ישל מישטרת תל־אביב,
שסייעו בידי אנשי המלון לפנות
את האורחים מחדריהם ולהורידם למטה,
אל הלובי. בינתיים הגיעו גם הכבאים,
והחלו בניסיונות לאתר את מקור הדליקה,
שאפפה בעשן את קומותיו העליונות של
המלון.
תוך זמן קצר התברר, כי המוקד מצוי
באחת ממעליות־השירות, בקיומה ה־ .15הכבאים
ניגשו למלא את חובתם, ובינתיים
נכנסה החינגה, שהתחוללה בקומת־הקרקע
של המלון ובכניסה אליו, להילוך גבוה.
הנהלת המלון התארגנה במהירות, ולעשרות
האורחים הנרגשים הוגש כיבוד,
ונאמר להם כי אין צפוייה כל סכנה, וכי
הלהבות שלהן ציפו הכל בכליון־עיניים,
לא תפרוצנה. עתה התפנו הכל לחגוג
אס ההצלה המופלאה. משוטטי־הלילה של
גן־העצמאות הסמוך נקבצו ובאו לחזות
בהצגה. סקרנים עוברי־אורח, וכאלה ש הגיעו
במייוחד טיפסו על הסוללה העולה

טלוויזיה עד הגונה

טרמפ לקומות שהתמלאו־בעשן קיבלו אנשי
צוות הטלוויזיה מידי הכבאים, שעמדו ללא
תעסוקה. הסולם ההידראולי של הכבאים הופעל כדי שצלמי־הטלוויזיה יצליחו להסריט
משהו, אחרי שהתברר שאין להשיג עבורם להבות אמיתיות ושזה סתם עשן ללא אש.

בלי נעליים

אך מאושר, רוקד בכניסה ללובי של המלון אחד מניצולי
הדליקה, שהספיק ללבוש נול הפיג׳מה שלו זוג מיכנסיים.
לידו שוטר — סטודנט. רבים אחרים מאורחי המלון הסתפקו בלבוש צנוע יותר בשנמלטו
ממיטותיהם, בכמה מיקרים נאלצו אנשי החילוץ לפרוץ דלתות, ולהוציא אורחים מהמיטות.
** ילצולי מכוניות־־!הפיכוי והאט-
4ביולנסים, שקרעו לפתע את דממת
הלילה, שעה קלה לפני חצות במוצאי
היום הרביעי בשבוע שעבר, החרידו ממיטותיהם
אזרחים שנמו כבר את שנתם.
המכוניות שעטו זו בעיקבות זו, ועוררו
בעיקבותיהן תחושת אסון. מייד ׳לאחר-
מכן שטפה את העיר הידיעה: הילטון
בוער! הגדול והמפואר בבתי־המלון של
תל-אביב עולה באש!
אד למי שמיהר אל המקום, למילוי תפקידו
או לצפייה במחזה־מתח חינם, ציפתה
הפתעה. במהרה הסתבר שזהו מיקרה קלאסי
של עשדבלי-אש, שילבש במהרה צורה
.של פסטיבל חוגג. .

36 4

אל המלון, מצד רחוב הירקון, לצפות
כמאושרים שזכו ליטול חלק פעיל בפסטיבל
המשקאות והפירות וההתרגשות.
כולם היו שם -.הוץ מן הפרפרים הקבועים
של האיזור, כמובן. אלה תפסו מייד
מרחק מתאים מריכוזי השוטרים שהגיעו
למלון, כדי לסייע להשתלט על המצב.
אך כיוון שלא נוצר כילל מצב, הצטרפו
אף השוטרים — ליחידותיהם השונות —
לשימחה הגדולה. אחדים עטרו את צוואריהם
במגבות צהובות, רכוש המלון, כאילו
שבו זה־עתה ממילחמת־חורמה בלהבות
משתוללות. וכאות־הוקרה על מאמציהם
מיהרו להתכבד בכיבוד הקל שמיהרה הנהלת
המלון לספק ביד רחבה.

שנויות ובלונים

לילדים היתה חגיגה נהדרת, והם כמעט שלא
הרגישו את הצד הבלתי־נעים של המאורע. ממתקים
ובלונים דחו את בכיים הראשוני של אורחיו הקטנים של הילטון, שנאלצו לצאת מהמיטות.

נחמדה
שתייה כדת

מערים סמוכות לתל־אביב הגיעו תיגבורות רציניות. בס1־
הכל היו בהילטון 14 מכוניות־כיבוי ועשרות כבאים. הפעם
שמחו לשתות ולאכול במקום לעבוד קשה וחגגו אותה כפי שעשה הכבאי שבתמונה.

ישו מן הבו

לא כל אורחי מלון הילטון בילו את ליל הדליקה במיטותיהם.
היו גס אורחים שלא הצליחו לפנות את הבר של
המלון בכוחות עצמם, כשנודע על הדליקה, והס נאלצו להסתייע על־ידי אחרים.
הפסטיבל הקצר תם. וצחוק בצד, טוב
שהיד, בו רק עשן, בלי אש.

אבי הבצוע׳

גם שימחה הולצברג לא פיספס את הפסטיבל. הפעם
לא היתה זו חתונה של נכי־מילחמה, אך שימחה מצא
לו דרך להיות יעיל. בתמונה הוא נראה בהחזיקו ילד מהניצולים. בתמונה מימין: תצוגת־אופנה
ליד •מכונית־כיבוי. משמאל: נער מאנשי המישמריהאזרחי עם האצבע על ההדק.

עשרות האורחים שפונו מחדריהם, על
נשיהם וטפם, בחלקי־לבוש שונים ומשונים,
רוכזו ברחבה שממול לכניסה הראשית.
באותו מקום התנהל גם מאבק־אית־נים
בין מנהל־המלון ואנשיו לבין נציגי
העיתונות על צלמיהם, למנוע מהם להיכנס
ללובי של המלון ולצלם את הסדר
המופתי ששרר בו.
בין הראשונים שהגיעו היה גם יגאל
גריפל, סגן ראש־עיריית תל־אביב, שפיזר
סביבו חיוכים ומצב־רוח עליז.
ריח־העשן משך אל המלון גם את ציי-
די-הפרוצות, השוטרים־הסטודנטים, שנקלטו
ללא.מאמץ בין החוגגים שבכניסה למלון.
בדאגתם להשיג מייד את הציוד
והכלים ההולמים את הרגע, מיהרו להצטייד
בבקבוקי־משקה, בפירות ׳ובמגבות
צהובות שיועדו לכבאים ולאורחי המלון,
והשתלבו בתמונה הכללית. עם בקבוק או
תפוח־עץ ביד, הסתערו השוטרים־הסטד
דנטים על צלמי־העיתונות ונאבקו בהם
לגרשם מאיזור־הסכנד. הביטחוני.
קציני-מישטרה בכירים ניהלו את ה
ד,קרב
מחדר־המילחמה המאולתר שהוקם
ליד שולחנות־הכיבוד בכניסה ללובי של
המלון, לגמו קפה ושלטו במצב. רק אחד
מאלה בלט דווקא בצניעותו, ומשגילה כי
אין לו מה לחפש שם, נטש את המערכה.
היה זה ניצב־מישנה בנימין ברלאי, מפקד
מרחב הירקון של מישטרת תל־אביב, שסירב
אפילו להצטלם להנצחת המאורע.
בערך בשעה אחת אחר חצות, כאשר
התברר כי הדליקה פרצה בשל בדל־סי־גדיה
או קצך חשמלי, אותרה וכובתה
כבר, הוזעקו להילטון כמה עשרות. אנשי
מישמר־הגבול. במי הוזעקו אנשי ד,כומ־תות־הירוקות
להילחם 1במחבלים, אולי י
או שמא בגנבים שעלולים היו לנצל את
המהומה כדי לפרוץ לחדריהם של אורחי
המלון? עובדה זו לא התבררה מעולם.
יובל יישכחו מלב נערי היחידה המובחרת
של המישמר־ד,אזרחי, בין ד,־16־,15
מיטב הנוער בעל התודעה הביטחונית,
שהסתובבו חמושים ברובים ללא מטרה,
ולא ידעו מה לעשות עם עצמם מול
המצלמות.

העיתונאית העליזה

במרכז ההתעניינות. היא מתאכסנת בהילטון
עם כלביה, כלב־רועים אנגלי ענק ושנאוצר קטן, שכמעט נתקעו בחדר שלתוכו פרץ העשן.

האנש שלוו במוסקבה ־ )3 ( 1980

יודעו!רו

כישחן נדיר

האצנית אסתר (״אתי״) טבק, נראית בתמונה כשהיא קופצת
בשעת ביצוע תרגילי־כושר. אתי בת ה־ 14 נחשבת
כאחד הכישרונות הגדולים ביותר של מגל המחוננים באתלטיקה. המיקצועות שבו
היא מתחרה הוא הריצות הקצרות, שבהן החלה גם אסתר רוט־שחמורוב את דרכה.
ף*׳ כל יום נולד כישראל אלוף•
//עולם מחונן. הבעייה היא, איך
מטפלים בו.״
דברים אלה אמר יאיר פנטילט, מי
שהיה האלוף הכימעט־נצחי של ישראל
בריצות למרחקים בינוניים. הוא אמר
אותם בכפר האולימפי במונטריאול, כאשר
נכנס לוויכוח עם ישני כתבי־ספורט
ישראליים .״אין שום סיבה בעולם,״ המשיך
יאיר פנטילט ,״שלילד ישראלי יהיו
פחות תכונות פיסיולוגיות מתאימות להפוך
אלוף־עולם, מאשר לילד שחי בממרח־גרמניה
או בארצות־הברית.
;,סמים, הורמונים ועוד אלף ואחד אמצעיים
רפואיים,״ הדגיש הרץ הישראלי
המצטיין ,״לא יהפכו את הילדים בישראל
אלופי-עולם. כי לפני שספורטאי ממיזרח־גרמניה
נוטל סמים, הוא כבר הגיע לדרגה
עולמית. אנחנו עלובים באתלטיקה,

קשת בלי 1111

סיגל קשת, הרחובנתית בת ה־ ,13 נראית כאן בעת
ביצוע תרגיל־גמישות. מאמנה דויד קושניר, אומר
עליה :״היא כישרון בלתי־רגיל. כעת היא רק בת ,13 וצפוי לה עתיד מותיר.״ סיגל
רצה 60 מטרים ב־ 8.2שניות ו־ססו מטרים ב־ 13.4שניות. בקפיצה־לרוחק היא
משיגה מרחק של 4.87 מטרים. בתמונה משמאל נראית סיגל כשהיא משתעשעת בכדור.
לפתח

רק ביגלל שכלל איננו מנסים
כישרונות.
״אסתר רוט,״ אמר ,״היתד, הילדה המחוננת
היחידה בתולדות האתלטיקה בישראל,
שזכתה בטיפול נכון. ואם היו
משקיעים בה יותר — כמו כספורטאית
ברמתה ממיזרח־אירופה — אין ספק שהיא
היתר. מגיעה רחוק עוד יותר.״

האיילה של
דויד טבלו

היורשת

פזית פביאן בת הלו
מבת־ ים, נחשבת
כיוס כיורשת הפוטנציאלית של האצנית
חנה שזיפי, בריצות למרחקים ארוכים.

הרביעייה המובילה

ארבע הבנות המצטיינות של סגל המחוננים
באתלטיקה נראות כאן ברגע של הפסקה
בין אימון לאימון. עומדות משמאל לימין האצנית ענת מאירי, אתי טבק הרצה למרחקים
קצרים, פזית פביאן האצנית למרחקים ארוכים, ומימין אורנה עוזיאל, הקופצת־למרחק.

ך* ימוכין לדעתו של יאיר פנטילט
אפשר למצוא אצל מיספר נערות —
הנמצאות עתה באמצע שנות העשרה
לחייהן — הנכללות בסגל מחונני האתלטיקה
שהוקם לפני שנתיים, ופועל במקביל
לענפי השחייה וההתעמלות. כיום
ניתן להצביע על חמש בנות מחוננות
בעלות הישגים ושיאים מאלפים, העשויים
בהחלט להצמיח באולימפיאדת מוסקבה
1980 המשך מרשים לדרכה של אסתר רוט.
הראשונה בהן היא ילדה בת ,14 בעלת
עיניים כחולות ושיער שחור. שמה: אסתר
(״אתי״) טבק, נצר למישפחת ספורטאים.
אביה, דויד טבק, התפרסם כמי שהיה
הישראלי המהיר ביותר, כשקבע ב־100
מטר זמן של 10.6שניות, ואף זכה

שנחשב כרץ המהיר
10.6שניות ל־ססו
בני טבק, שהוזמן

אסתר (״אתי״) טבק נראית בתמונה ברגע של התבדחות, לאחר
שסיימה אימון־כושר מתיש. אתי היא בתו של דויד טבק, מי
ביותר בישראל, אחרי שקבע — בשנות ה־ — 50 זמן מדהים של
מטרים. אחיה של אתי הוא שחקן מכבי תל־אביב בכדורגל,
לסגל הויבחרת הלאומית בכדורגל. צילם: שלמה סתר 1

חורגת״ בסגל המחוננים, ביגלל גילה. רותי
בת ה־ 18 מיתמרת לגובה של 183 סגטי-
מטרים. היא לומדת במכון וינגייט, ונחשבת
כיורשת של אורית אברמוביץ, המחזיקה
בשיא הישראלי בקפיצה לגובה,
1.78 מטר. שלושה סנטימטרים בלבד מפרידים
בינה לבין שיאה של אורית אברמוביץ•
רותי, קופצת בסיגנון פוסברי (סיגנון
הגב) .גובהה הבלתי־רגיל נוסו במאמנה
דויד קושניר תיקוות וביטחון לעתיד:
״עוד נשמע על מ תי רבות,״ הוא אומר
עליה. רותי, מצידה, מבטיחה לשבור את
שיאה של אורית אברמוביץ עוד השנה.
האמצעים העומדים כיום לרשות האתלטים
המבטיחים, דלים ביותר. בחורף,
כמעט שאין הם מתאמנים על המסלול.
המסלול הפחמי אינו סופג את מי ה

להשתתף
באולימפיאדת הלסינקי. אחיה,
בני טבק, הוא כדורגלן במכבי תל-אביב
והמוזמן החדש לסגל הניבחרת.
זמנה של אתי בריצת 100 מטרים עומד
היום על 12.1שניות. כשהיא עומדת
במקומה, מבלי לנוע, קשה להבחין בה
שהיא אצנית. אך כשהיא פותחת בספרינט,
היא פורצת קדימה כסופה ומותירה את
כל חברותיה מאחור. אסתר רוט לעומתה,
בהיותה בת ,14 לא עשתנב־מוצאה טובה
יותר מ־ 12.1שניות.
השוואות פשוטות בין אתלטיות מחוננות
מישראל לבין אתלטיות מארצות
בעלות תודעה אתלטית מפותחת, מסוגלות
להוציא משלוותו אפילו את הישראלי
האדיש ביותר, המעורה בספורט הישראלי.
אם לוקחים לדוגמה את רנטה שטאכר
ממיזרח־גרמניה, שזכתה במדליית־הכסף
במונטריאול, והמחזיקה בשיא העולמי ל-
100 מטר — 10.8שניות (השיא העולמי
אינו דישמי, כיוון שזמנה נמדד באורח
ידנית)׳— נדהמים ממש. כי כאשר היתה
שטאכר עצמה בת ,14 היא עשתה תוצאה
של 12.2שניות. במילים אחרות: אלופת
העולם דהיום, רנטה שטאכר, עשתה,
בגילה של אתי טבק, תוצאה גרועה ממנה.
למרות שחלפו שנים אחדות מאז, אין זה
גורע מהישגה של אתי טבק, מאחר שהשיאים
העולמיים בריצות הקצרות דורכים
במקום בשנים האחרונות.
השאלה הגדולה עתה •היא, כיצד יפתחו
את הכישרון הנדיר הגלום באתי טבק

הצעירה.
עשרים נערים ונערות, גילאי 17־,14
נכללים כיום בסגל המחוננים באתלטיקה,

גשמים, ומשום כך נוצרות בו שלוליות
המקשות על המחוננים להתאמן באורח
סדיר. אין בארץ אף מסלול-טרטן אחד לרפואה,
שיעמוד לרגלי האתלטים הצעירים
— שלא לדבר על אולם־אתלטיקה
סגור, שכל בית־ספר תיכון באירופה המכבד
את עצמו, מעמיד לשימוש תלמידיו.
אתלט מחונן חבר הסגל (כולל הנערות)
רץ, מדי שבוע, מרחק של יותר ממאה
קילומטרים. בתום כל אימון מתיש ומפרך
הוא אינו זוכה לקבל כריך או •שתייה
קרה. הילדים שקובצו מאיזור גוש־דן,
נאלצים לעשות כיברת דרך ארוכה עד
הגיעם לאימונים. יש כאלה •הבאים מרחובות
וסביבתה. עד שהילד מגיע ל-
(המשך בעמוד )40

והבנות בסגל זה מהוות את גולת־הכו־תרת.
נוסף על אתי טבק יש בו עוד ארבע
נערות ברמתה. ענת מאירי בת ה־ ,14 דקת
הגיזרה והשחרחורת, היא בת רמת־גן,
ורגליה דקיקות. המיקצוע החזק שלה הוא
הריצות הארוכות. מאמנה, דויד קושניר,
אומר עליה :״גיליתי אותה באליפות בתי-
הספר היסודיים. יש לד, ריאות בלתי-
רגילות. היא רצה כמו איילה.״ באחרונה
שברה ענת את כל שיאי הנערות בריצות
הבינוניות והארוכות.

התשובה
*ל לחנה שזיפי
צנית נוספת היא פזית פביאן בת
ה־ ,17 תלמידת כיתה י״ב בביה״ס התיכון
עירוני א׳ שבבת־ים. היא נחשבת כיורשת
ודאית לאצנית חנה שזיפי. תשע
שניות בילבד מפרידות היום בינה לבין
שזיפי, והיא מבטיחה לשבור — עוד
השנה — את שיאה הארצי של חנה שזיפי
ב־ 1500 מטרים, העומד על 3.25 דקות.
אל שלוש האצניות הצעירות הללו —
אתי טבק, ענת מאירי ופזית פביאן —
מצטרפות שתי קופצות מצטיינות. האחת
היא אורנה עזריאל בת ה־ ,15 שקופצת
למרחק של 5.80 מטר ומחזיקה בשיא
הנערות עד גיל 36 .17 סנטימטרים מפרידים
בינה לבין השיא הישראלי — 6.16
מטרים — המוחזק בידי הכלבויניקית אסתר
רוט.
האתלטית המצטיינת החמישית היא הקו״
פצת־לגובה מ תי זולצ׳נקו, שהיא ״בת

אורנה עוזיאל משמאל, בעת אימון־כושר שנערך לה
ולחברותיה בסוף השבוע שעבד במיגרש האת
לטיקה ברמת־אביב. אורנה נחשבת כאחת הבולטות בשורות סגל המחוננים. למרות גילה
הצעיר, היא מחזיקה בשיא הנערות עד גיל .17 מימין, הילדה שלומית חלוץ בת הי 13.5

אותה המנתות

ורשות ל שוו מו רו ב
(המשך מעמוד )39
מיגרש־האתלטיקה שברמת־אביב, הוא כבר
עייף ורצוץ.
מגוחך הדבר, שאגודות־ספורט עשירות,
המשלשלות סכומי־עתק לכיסיהם של כדורגלנים
וכדורסלנים, אינן מסוגלות להקים
קבוצות אתלטים ראויות־לשמן. כאן, אולי,
יותר מבכל דבר אחר, נעוץ כישלונו של
הספורט בישראל בכלל והאתלטיקה בפרט.
המחוננים מתאמנים בהדרכתו של
הקופץ דויד קושניר, שהיה לאתלט הישראלי
שזכה בהישג הטוב ביותר בתולדות
האולימפיאדות. קושניר, שקפץ למרחק של
7.20 מטרים באולימפיאדת רומא ב־,1960
דורג במקום ה* 21 מבין 58 הקופצים ש-
השתתסי בקפיצה־לרוחק.
״הילדים שאני עובד איתם הם בעלי
פוטנציאל בינלאומי,״ אומר דויד קושניר
בגאווה .״אינני אומר שכולם מיועדים
להשתתף באולימפיאדת מוסקבה. לגבי הבנים,
עלי להבהיר שהם מעין עתודה.

במדינה,
(המשך מעמוד )37-
המועצות, להתנצר — עורר הדבר סערה
ציבורית .״הכנסייה היתה עבורנו תחליף
רוחני,״ מסביר גאליץ .״הציונות איננה
מתמזגת בהכרח עם יהדות, כשם שהנצרות
לא סותרת את הציונות.״
כדי להוכיח את דבריו הלכדדלמעשה,
מתכוון גאליץ לעלות בחצי השנה הקרובה
לארץ .״והפעם לתמיד,״ הוא מבטיח.
בתור נוצרי ספק אם מישרד־הפנים
יתיר את עלייתו, למרות ההכשר של 0וכ־נות־הביון
האמריקאית.
כיום, לאחר איחוד שתי תחנות־הרדיו
המשדרות למיזרח־אירופה — רדיו ליברטי
ורדיו אירופה החופשית — מונה אלכסנדר
גאליץ כמנהל התוכניות. על־פי אומדנים
בגרמניה מאזינים לשידורו האישי השבועי
של גאליץ כ־ 15 מיליונים מתושבי
ברית־המועצות.
התעלומה היחידה שאופפת את ביקורו
של גאליץ בארץ היא בחורה תמירה ו־בלונדית
שהגיעה יחד איתו במטוס, מתגוררת
בחדר סמול לו במלון הילטון בתל־אביב
ומלווה אותו בכל צעדיו, כשהיא
שומרת מרחק־מה מאחור.
״בהתחלה חשבנו שהיא אולי מהק־ג־ב,.״
סיפר חיים כהן, אמרגנו של גאליץ בארץ.
״אחר־כו הוא הסביר לנו שהוא מכיר
אותה והיא איננה אשתו כי את זו השאיר,
לדבריו, בגרמניה. אולי זו האשה
הנסתרת בחייו של משורר־המחאה?״

מיעוטי ם
מיהו ערב

האס המחזות כיהודי
היא עבירה פזידית?
הידיעה שהעבירה סוכנות הידיעות
עתי״ם לעיתונים, היתד, שיגרתית. היא
סיפרה על אזרח, שניסה לזייף את תעודת־הזהות
שלו ולשנות את אחד הפרטים בה.
כאשר התגלה הזיוף, הובא האיש לפני
שופט־השלום החיפאי ראובן בן־חורין,
שהורה לעוצרו לחקירה למשך שמונה ימים.
אלא שהאזרח לא היה אזרח רגיל. חאתם
חלילה הוא אזרח ערבי. והפרט שאותו ניסה
לזייף בתעודת־הזהות שלו היה רישום
הלאום. במקום ההגדרה ״ערבי״ רשם
חאתם חלילה בתעודת־הזהות שלו ״יהו־

דויד?!ושניר, מאמן סגל
המחוננים באתלטיקה,
דורג במקום ה־ 21 מבין 58 קופצים
בקפיצה לרוחק באולימפיאדת רומא ב־.1960
קשה להעלות על הדעת שבחור בן ,16
17 או 18 יגיע לשיאו, מהדגם שהצבא
עוצר את התקדמותו.
״הבעייה החמורה ביותר,״ אומר קושניר
במרירות ,״שכל נושא האתלטים המחוננים,
קשור קשר הדוק לנושא האתלטיקה
בישראל. התקציב של המחוננים באתלטיקה
הוא בערך כ־ 300 אלף לירות לשנה.
זהו תקציב קטן. לפני כמה ימים ראיתי את
תקציב האתלטיקה, וממש נדהמתי. חצי-
מיליון לירות לשנה! זהו סכום אפסי!
באסתר שחמורוב השקיעו לאחרונה אותו
הסכום, ענף הכדורמים מקבל תקציב
דומה לזה של ענף האתלטיקה כולו.״
דויד קושניר נזהר מלצאת בהכרזות,
והוא אומר :״מוסקבה לא תהיה המיבחן
הבודד של האתלטים המחוננים שלנו. אי-
אפשר להצמיח כוכבי־אתלטיקה בדלילה.
אני אינני מסוגל לעשות במשך שש שנים
(עד האולימפיאדה הבאה) מה שלא עשו
במשך 28 שנים תמימות. הצלחה בענף-
ספורט זה או אחר כרוכה במאמצים, סבלנות,
תשומת־לב ומסירות.
״אני מקווה,״ ממשיך קושניר ,״כשכבר
בשנה הבאה ייצאו הבנות הטובות ביותר
שלנו לתחרויות בינלאומיות. זה מה שחסר
להן. אתי טבק, ענת מאירי, פזית
פביאן, רותי זולצ׳נקו ואורנה עוזיאל
זקוקות לתחרויות הבינלאומיות כמו לאוויר
לנשימה.
״באתלט מחונן,״ מסכם קושניר ,״כדאי
להשקיע. זוהי השקעה בטוחה. הראיה הטובה
ביותר לכך היא אסתר רוט. היא
פיצתה את כולם. אסתר ממש שיגעה
את המדינה הזאת.״

צבי הראל 1
ערבי חשוד שהתחזה כיהודי
ערבי החשוד שזייף את תעו*
דת־הזוהוי שלו^על ידי שהע

כותרת הידיעה של עתי״ם
איפה הטלאי הצהוב?
די״ .מבחינת החוק אין בכך עבירה חמורה
יותר מזו של מי שמשנה בתעודת־הזהות
את גילו, או את שם אביו.
אולם עורכי החדשות, שקיבלו את הידיעה
לידיהם, ידעו מה פישעו האמיתי
של חלילה: הוא ניסה להתחזות כיהודי,
וכך גם הכתירו את הידיעה.
למיקרא הידיעה אי-אפשר היה שלא
להיזכר בידיעות שהופיעו בעיתונות הגרמנית
בימי הנאצים. היו אלה ידיעות ש סיפרו
על יהודים שנתפסו כשהילכו ברחובות
ללא הטלאי הצהוב, או שניסו להתחזות
כארים על־מנת לזכות בעבודה או
בזכויות-אזרח אחרות.
למרבה המזל לא הגיעו הדברים ביש ראל
עד לידי כך. התחזות כיהודי עדיין
אינה עבירה פלילית — למרות. שהיא מוצגת
כך בכותרות העיתונים.

__קולנוע
כו כ בי ם
הצעד הר עשל
קל־נט איסטווד
כאשר קיבל כוכב־המישנה של סידרת-
מערבונים גוססת, מן הטלוויזיה האמריקאית,
הצעה להופיע במערבודספאגטי איטלקי
ושאל לדעת סוכנו, נענה :״היזהר,
בחור, זה עשוי להיות צעד רע עבורך.״
הבחור לא שעה לאזהרה ובחופש הראשון
שקיבל מצילומי הסידרה, נסע לאיטליה.
זה קרה לפני תריסר שנים — וכאשר,
זמן קצר לאחר־מכן הפך כוכב־הקופה מס׳
1בעולם, והקים חברת־הפקה משלו, החליט
לקרוא לה מאלפאסו (צעד רע. ,בספרדית).
אגדה
זו, המצורפת לחומר־הפירסום של
סרט בשל איש ההפקר, מצלצלת אולי יפה
מאד, אבל אינה יותר מאגדה, פרי דינד
יונו הקודח של פירסומאי שיצא מדעתו
משום שהכוכב־במאי של הסרט, קלינט
איסטווד, אינו מספק בעצמו שום מטעמי-
אינפורמציה המסוגלים לגרות את עיתוני-
הרכילות למיניהם, ולהכניס את תמונתו
לשעריהם.
על חשבון ההפקה. אולם כמו בכל
האגדות, גם כאן יש גרעין של אמת.
איסטווד היה אומנם כוכב אפרורי במיק-
צת של סידרודטלוויזיה שנמשכה כאילו
עד בלי די (שבע שנים) בשם רוהייד. ההצעה
להופיע בסרט האיטלקי הגיעה אליו
דרך אמרגנו, והוא סירב לה בתחילה,
מאחר שידע כי אמריקאים המופיעים ב-
מערבוני־ספאגטי נחשבים כ״נפולת של
נמושות״ ,שוויתרו על כל סיכוי להצליח
בבית. אבל שיעמומה של הסידרה,
ועצם העובדה שקיבל את התסריט, אשר
בו זיהה מייד את יוג׳ימבו של הבמאי
היפני אקירה קוראסאווה, שהחליף את
חרב הסמוראים באקדח שלוף, שיכנעו
אותו לנסות בכל־זאת. היתה זו לו הזדמנות
לנסוע, בפעם הראשונה, לאירופה, על
חשבון ההפקה.
מה שקרה לאחר־מכן שייכת, כמובן,
להיסטוריה. בעד חופן דולרים היכר. את
אירופה בסנוורים, הבמאי סרג׳יו ליאונה
היה למנהיג אסכולה, וקלינט איסטווד, שחזר
באותו זמן לארצות־הברית, משוכנע
שלא ישמע עוד על הסרט, הוזמן מייד
להופיע בשני סרטים נוספים בדמות ״האיש
ללא שם״ .כאשר סיים אותם, היה
כבר הכוכב הפופולרי ביותר באירופה,
למרות שבביתו כמעט שלא ידעו מי הוא.
אשר למאלפאסו, אין לפירוש השם בספרדית
כל קשר לקאריירה של איסטווד.
זהו שמו של נחל הזורם ליד האחוזה
שקנה, מייד עם שובו לארצות־הברית.
והעובדה שאחוזה זו נמצאת ליד ם ן-ם רנ-
ציסקו, מרחק של כשש שעות נהיגה מהוליווד
וממרכזי־הרכילות שלה, היא אחת
הסיבות לצורך בהמצאת אגדות על האיש.

שומר אמונים. אכן, איסטווד הוא כוכב
משונה מאד, אם למדוד אותו לפי
קני־המידה המקובלים. הוא נשוי מזה
22 שנים לאותה אשה עצמה, וזוהי אשתו
הראשונה. הוא שומר על מרחק בטוח
ממועדוני־לילה ופגישות חברתיות מיקצו-
עיות: מתראיין, או מופיע על המסך הקטן
לפי הצורך, כדי לעזור בפירסום סרטיו,
אבל עושה זאת באי־רצון בולט, וחיי-
החברה שלו מסתכמים בדרך־כלל בבילוי
ערבים יחד עם עוד שניים־שלושה זוגות.
מאז חזר לארצות־הברית הוא קשור ביל-
עדית לחברתו, מאלפאסו, שבאמצעותה הוא
מפיק את כל הסרטים שהוא עושה, ודרכה
הוא משאיל את עצמו* בשכר בן שבע
ספרות, לחברות אחרות (כך הופיע ב־המכורים
לזהב, הנשרים פשטו עס שחר
ועוד).
ביחסי־העבודה שלו הוא שומר אימונים
לידידיו ומעסיק אותם בקביזזית, בין אם
זה רוברט דיילי, שהוא מנהל־ההפקה שלו
מזה שנים, או סוגיה צ׳רנוס, יועצת לתסריטים
שעבדה עימו עוד בימים שהיו
שניהם שכירי הטלוויזיה, או טד פוסט,
אחד הבמאים של הסידרה — שאותו דחף
איסטווד בכוח לבימוי הסרט הראשון שעשה
באמריקה לאחר הצלחתו האירופית,
תלה אותם גבוה ומאוחר יותר נעזר בו.
שוב, כשעשה את הפרק השני בהרפתקות
הארי המזוהם. ומעניין שבימים אלה, כאשר
מכינים את הפרק השלישי, יהיה זה
שוב אחד מחניכיו של איסטווד, ג׳ים פאר-
גו, שהיה עוזר־במאי בכמה מסרטיו, שייטול
על עצמו את בימוי הסרט.
הנפשת פסלים. כיום נמנה איסטווד
עם שורת הכוכבים הראשונה באמריקה.
יחד עם פול ניומן, סטיב מקנוין, צ׳ארלס
ברונסון או רוברט רדפורד, הוא יכול לקבוע
לעצמו כל שכר שיעלה על דעתו ;
גובה ההכנסות נקבע לפי מיספר הסרטים
שכל אחד מהם עושה, וזה לעולם אינו
ברור די הצורך, מאחר שחלקו של הכוכב
מתבטא באחוזים מן ההפקה. חברת יוני־ברסל,
שלידה נמצאים מישרדי מאלפאסו,
מעדיפה בוודאי לשכוח שהתירה, לפני
שנים רבות, את החוזה שלה עם השחקן
הצעיר קלינט איסטווד, שהיה חתום אצלה
לזמן ארוך משום שלא הצדיק, לדעתה,
משכורת של 124 ...דולר לשבוע.
היחידים שאינם ששים להתפעל מסיפור-
ההצלחה הזה, הם מבקרי-הקולנוע, או
לפחות חלק גדול מהם. בעיניהם הוא
עדיין הנציג הבולט של המישחק בשיטת
״הנפשת פסלים״ ,כפי שכינתה זאת מבקרת
ניו־יורקית ארסית. מעין תופעה שאינה
מחניפה לאינטליגנציה, אינה מגרה
את הדימיון והצלחתה מרגיזה. אולם גם
עמדה זו החלה משתנה, לאט אבל לבטח,
כאשר החליט איסטווד להיות לא רק שחקן
אלא גם במאי. יחסה של הביקורת״כיום
אולי רחוק מלהיות משולהב, אבל אין
ספק שהיא מעדיפה את איסטווד הבמאי
על-פני איסטווד השחקן.
הזאב הבודד. וזאת, בעצם, טעות

גדולה. כי איסטווד הבמאי הוא המשך של
איסטווד השחקן, בדיוק כפי שהשחקן
הוא המשך ישיר של איסטווד בחייו הפרטיים.
מאז עלה לגדולה ועד היום, הוא
ממשיך ומעצב, בסרטיו־שלו ובסירטי אחרים,
את האיש הבודד, יוצא־הדופן, הסומך
אך־ורק על עצמו, השרוי בעימות מתן
מיד עם סביבה מושחתת, והמוצא שפה
משותפת רק עם זאבים בודדים כמותו.
זאת הדמות שהחלה מצטיירת בין המאקא-
רונים של סרג׳יו ליאונה באיטליה, ו־המתגבשת
מסרט לסרט, עד לאיש ההפקר
שיוצג בקרוב.
אם אישיותו של יוצר ניכרת בקווים
המשותפים המובילים את הצופים דרך
סרטיו, הרי אישיותו של איסטווד בחרה
ביותר, ומשותפת לסרטיו כשחקן ולסרטיו
כבמאי. ראשית, אהבתו לטבע. סרטיו מתנהלים
תמיד באוויר הפתוח, לפחות מחציתם
מערבונים שבהם יש לנוף ולחי תפקיד
,מכריע לא פחות מזה של איסטווד־עצמו.
וזה נכון גם לגבי חייו הפרטיים. מקום־
מגוריו מרוחק מכל ריכוז של עשפל (כיום,
אחד מסימני־ההיכר של לוס־אנג׳לס והוליווד)
,בקיאותו בנשק אינה מונעת ממנו
להיות מתנגד קיצוני לציד בכל צורה ש־
׳גיא, ועד היום נוהגים לספר שסירב להרוג
נחש בצילומי הסרט הבוקר והנזירה
עם שירלי מקלין.
פקעת הציפעונים. שנית, ראיית-
העולם שלו. כשהוא נשאל מה עמדותיו
הפוליטיות, נוהג איסטווד להשיב כי הן
מעורפלות ביותר; יש נקודות שבהן הוא
מזדהה עם החלק הליברלי והמתקדם ביו•
תר, ויש שהוא מסכים דווקא עם השמרנים.
זו הסיבה שבגילגולו הראשון של
הארי המזוהם יכול היה לגלם מפקזדמיש־טרה
הנוטל את החוק לידיו למרות הביו־

קדינט איסטווד כ״איש ההפקר״
הנפשת פסלים

העולם הזה 2036
פרנץ גראפ>ג\>
לנו

החתיכות

האנגליות

(אסתר, תל־אביב, צרפת) —
השנה 1954 שני תיכוני ס טי ם
שנכשלו בבחינות־חבגרו ת באנגלית, נשלחים על־ידי הורי ה ם
מפאריס לעיירה בריטית כדי לשפר, במשך החופש, א ת
ידיעותיהם בשפת שקספיר. אל א שהדם צעיר, הח שק ללמוד
אפסי, וחוץ מזה, מי ציין א ת האנגלית, כאשר העיירה
כולה מל א ה בנוער צרפתי שבא ללמוד שפה, ועוסק ב־היכרויות

הסרט הוא סיפורה של החופ שה כול ה, עם מסיבות־הריקודי
ם ה מלוו ת ב מו סי ק ה דאז, עם ה ת מי מו ת ו הל חיי ם
הוורודות שהיו אז באופנה, ועם הרבה מאד בדיחו ת זעירות
ה מבק שו תלה סביר לצופים כי אינ ם חוזי ם בדר אמה
מפוברקת, אל א בשיחזור מהימן.
למען האמת מיועד הסר ט ל אל ה ששנת 1954 מעוררת
בהם געגועים למ ה שלא ישוב עוד, ול אל ה שאופנת ה״רטרו״
בפיזמונים ובוזלכי־החיים ובבגדים, היא עניין חשוב לענות
בו. נראה שבצרפת, מי ספר ם של אל ה רב ביותר, א ם לשפוט
לפי הצלחתו ה מי ס ח רי ת העצומה של הסר ט שם.
מ אידן, א ם מתעל מים לרגע מן ה מי קסם הנוס טאלגי,
כל מה שנותר הוא חי קוי חיוור למדי של א מריקן גראפיטי
ושל הצגת־הקולנוע ה א חרונ ה, כולל ה סיו ם — המודיע
בחגיגיות מ ה קר ה לכל הצעירים שחלפו ב תוך הסר ט. אשר
לקסם האישי של ה שחקנים הצעירים, שעליו צריך להי־

רוקרטיה וההסתאבות של הממונים עליו
(״גם לקורבנות יש זכויות, לא רק לפוש עים,״
טען איסטווד, כאשר האשימו את
הסרט בפאשיזם) ,ואילו בפרק השני של
מעלליו, הוא נלחם בקבוצת שוטרים צעירי*)
המחליטים שהם יכולים לוותר על
חוק ומישפט ולהוציא חשודים להורג כראות
עיניהם.
כך או כך — העולם, בסרטיו של איסט־ווד,
הוא מעין פקעת־ציפעוניט שבה עשו-
ייה ההכשה הבאה לבוא מכל כיוון שהוא.
בעולם שכזה, המונע אך־ורק על־ידי
אינטרסים והאדיש לחלוטין למה שקורה
בתוכו, ניצב איסטווד בודד, ואם הוא מצליח
לגבור על סביבתו, הרי זד, משום
שאינו סומך על איש. אולי התיאור ד,מ־דוייק
ביותר של ראיית־עולם זו הוא
סופו של הסרט עיר ושמה גיהנום, סרט
הבנוי על העיקרון של יוג׳ימבו (הזר שבה
להשליט סדר בעיר־הפרזות, ונעלם עם
סיום הסרט) ,סוף שבו מתרחק איסטווד
על קוסו מן העיירה שגאל — כימעט
למרות רצונה — משילטון פושעים, לאחר
שצבע את כולה באדום לוהט.
אחרון העצמאים. את הבדידות שלו
שיכלל ועיצב ביתר דייקנות, תודות לידידות
הארוכה הקושרת אותו לבמאי
דון סיגל, ולסידרת הסרטים שעשה עימו :
המצוד (הסרט ששימש השראה לסידדה
מקלאוד) ,הרי המזוהם, הבוקר והנזירה,
והנקמניות. סיגל הוא כיום אחד הנציגים

תיכוניסטים באנגליה: חיוורים וגיפופים
שען הסרט כולו, זה נתון בספקמ סויי ם (אם־כי על טעם
וריח אין ל ה תווכ ח) ,ו החיזורי ם, הגיפופים הזהירים והפרי דות
ה מלודר מ א טיו ת, נראי ם כול ם קצת יותר מדי ילדו תיי ם
מכדי שאפשר י הי הבאמת להקדי שלהם תשומת-לב.
בקצרה — סידרה של אירועים ק טני ם שאינה מתגבשת
לסר ט, אם־כי יהיו בוודאי כ אל ה שיטענו שזהו בידור.

הבולטים האחרונים של האינדיווידואליזם
האמריקאי (הוא כינה את גיבורו צ׳ארלי
ואריק: הסוכן הבלתי־תלוי האחרון) ,שאותו
הדגיש בכל סרטיו עם איסטווד.
ואכן, כאשר נטל זה לראשונה לידיו את
שרביט הבימוי, במיסטי, פתח את הצילומים
בסצינה שצולמה בבאר, כאשר מגיש-
המשקאות בו הוא ...דון סיגל.
מיסטי והנקמניות מאירים צד נוסף
באישיותו של איסטווד הבמאי, השחקן
והאדם. בחייו הפרטיים לא נודעו, בינתיים,
ברבים שום הרפתקות־אהבים שיפרו
את שלוות המישפחה. ואילו בסרטים,
במידה שיש בכלל לנשים תפקיד (בדרך-
כלל אלה סירטי גברים בעיקרם) ,אלה הן
הארפיות זועפות המוכנות להחזיק בו למרות
רצונו בכל מחיר. במיסטי, נטלה אחת
מהן סכין־קצבים כדי לשמור עליו; ב־
.נקמניות, שם גילם חייל צפוני המסתתר
בפנימיה של בנות דרום ענוגות, קושרות
כל הנשים יחדיו קשר, ותוך כדי טיפול
בפציעתו הן דואגות לקטוע לו רגל, כדי
שלא יוכל להימלט.
אדם שצריך לנחש. אולם הצד הבולט
ביותר בכל סרטיו הוא הפעילות הפיסית,
המודגשת עשרת מונים בניגוד להבעה
החמורה־הקפואה של פניו. איסטווד הוא
אדם שצריך לנחש את הירהורי־ליבו מתוך
מבטים או תנועות חטופות, והמעדיף
פעולה של ממש על־פני הדיאלוג
המתוחכם ביותר. ולא רק מול המצלמה,
אלא גם מאחריה. לפני שחברות־ד,ביטוח
הודיעו כי אינן מוכנות לערוב לו, אם
ייטול חלק בפעלולים המצולמים, נהג לרכב
על סוסים ועל אופנועים, לקפוץ מגגות
של בתים ולרוץ בין מוקשים (אומנם
לא קטלניים, אבל עדיין מסוכנים דיים)
בעצמו. והצוותים העובדים עימו, כשהוא
מביים, מלאי התפעלות מעצם העובדה
שהוא מוכן לסחוב מצלמות וזרקורים, ולעשות
כל מלאכה שנדרשת מבלי להתחשב
ביוקרה או מעמד.
הרפתקה אמיתית. וכאן צריו להוסיף
עוד פרט: אם סרטיו של איסטווד
קשורים לטבע, והפעילות שבהם עשויה
מכל הלב ומחזירה לקולנוע אותו ממד
של הרפתקה אמיתית שכמעט אבד בין
הדיאלוגים המחוכמים שמוצאם בתיאטרון,
הרי גם הדרך שבה הוא מצלם פעילות
זו משתכללת והולכת. בעזרת כמה אמני׳
צילום, שהבולט בהם הוא ברוס סורטיז
(שצילם גם את דני, והוא בנו של אחד
מגדולי הצלמים שהיו אי־פעם׳ בהוליווד),
הוא למד להשתמש בממדי המסך הרחב
לא רק באופן אסתטי, אלא גם כאמצעי-
עזר לתנועה המצולמת, כמיסגרת הדוקה
לדמויות שהוא מראה וכמרכיב חשוב בהתפתחות
הדרמאתית.
ומי שמאזין לפס־קול קמוסיקלי בסירטו
האחרון, איש ההפקר, יכול להבחין בדרי שותיו
של אדם שהיה פעם מוסיקאי בעצמו
(בנעוריו ניגר תקופה מסויימת ב
חצוצרה,
למחייתו) ,ויודע בדיוק במה מדובר.
לאחרונה,
נראה שעם התבגרות שני
ילדיו (בן בגיל ,8בת בגיל )4הוא
מתחיל להרהר גם ביחסים שבין הדורות.
לא רק כשהוא אומר כי היה מעדיף לבלות
יותר זמן בבית (משם הוא נעדר כמעט
בעת כל סרט שהוא מצלם, כיוון שהוא
מעדיף תיפאורה טיבעית על-פני אולפן),
אלא גם ביחסים שבין הדמויות בסרטים
אלה, כאשר איסטווד עצמו הוא בשלב
מסוים סמל האב, וצריך להדריך צעיר ש הולך
בעיקבותיו. בחזיז ורעם (סרט שלא
זכה בתשומת־הלב שלה היה ראוי) ,וכן
באיש ההפקר, קיימים קשרים מסוג זה,
ובשני הסרטים בא לידי ביטוי הפיקפוק
של איסטווד ביכולתו לשמש מדריך לצעירים
יותר, או ברצונו לראותם הולכים
בעיקבותיו.
ואם כל זה אינו נראה עדיין רציני
די הצורך לאנשים השקולים בדעתם, והמחפשים
משמעויות עמוקות, אולי זר.
משום שאינם מוכנים להעמיק לחפש מה־גם
שאיסטווד אינו מוכן להקל מעליהם
את המלאכה. מצד אחד, הוא עצמו עדיין
מחפש את הדרך הנכונה, בין דמויות מיש־ניות
שאינן מעוצבות די הצורך, עלילות
שאינן תמיד מגובשות עד. הסוף, ומעמדים
שמרשימים יותר בציוריותם מאשר
בדרמאתיות שלהם.
מצד שני, הוא עדיין מעדיף את הקהל
על־פני הביקורת, ומשרת אותו בראש-
וראשונה (בכך הוא מצליח מעל למשוער,
אם לזכור שסרטיו גרפו עד היום יותר
מ־ 200 מיליון דולר) .איסטווד הוא אדם
שמעדיף ללכת בדרכו, ולעשות את הדברים
כפי שהם נראים בעיניו. ויטרחו
האחרים לפענח אותם ככל עולה על רוחם.

ת ד רי ך
חוב הלר או ת:
תל־אכיב — חשיבותה של אהבה,
קן הקוקיה, להיות או לא להיות, האיש
שרצה להיות מלך-
ירושלים — קן הקוקיה, רסיסי חיים.
חיפה — קן הקוקיה, זעקות ולחישות.

תל־ אביג
להיות או לא להיות (גת,
ארצות־הברית) — קומדיה שנונה על לד-.
קת־תיאטרון פולנית שהופכת תא-מחתרת
תחת הכיבוש הנאצי, לא איבדה מאומה
מן הברק שלה ב־ 35 השנים שחלפו מאז
ביים אותה ארנסט לוביטש•

חשיבותה של אהכה

(סינמה ,2צרפת) — אהבתם האומללה של
צלם ושחקנית־קולנוע נכשלת, על רקע
שולי הבוהמה הפאריסאית — בסרט מעונה,
מדכא אבל מרשים של הבמאי הפולני
אנדרי דולבסקי. עם רומי שניידר
ופאביז טסטי.

צל׳ ש
דוג מהער בי ת ל עי ב רי ח
• לאנטואן שמאס, מפיק המחלקה
הערבית בטלוויזיה, עבור התוכנית הראשונה
של מגירות, מגזין תרבותי דו־שבועי.
מזה שנים רבות נאבקת הטלוויזיה בעברית
בנושא הקרוי מגאזין תרבותי, וזכורים
ניסיונותיהם של יעקוב כן־הר־צל
ורם עכרץ במיסגרת התוכנית קלעים
ז״ל, וכן הכתבות שאותן מנסים
״לדחוף״ לצופים מדי פעם בפעם בדרך
האחורית בהשבוע יומן אירועים.
שמאס הצליח להביא מגאזין ללא ממרות,
עשוי היטב, ושנמשך 20 דקות
בילבד. הוא הצליח לדחוס בו סיפור
מעניין על הארוט הדכליאן, צייר
מינזר־הארמנים, ראיון עם הפרופסור
ששון.סומר וסיור מהיר, אך מעניין,
במיספר תערוכות.
הטלוויזיה היטיבה לעשות כשנתנה לתוכנית
תירגום לעיברית.

כים של אירופה והפגין ידענות מפליגה,
שלא כללה למרבה הצער ידיעת שמותיהם
של נושאי־הכתר. כך הזכיר פעמיים את
בית ״גארימאלדי״ ,מישפחת הנסיך של
מונאקו. השם האמיתי הוא, כמובן, גרי-
מאלדי (גימ״ל דגושה) — דבר הידוע לכל
מי שקרא אי־פעם את השם בכתיב לועזי.

מאחרי המסך
טלח ור ם
שוב נפתחת עונת הנסיעות על חשבון
הציבור של עובדי ופקידי רשות השידור
והטלוויזיה.
סמנכ״ל רשות השידור, והאיש האחראי
על התקציב, שלמה עבאדי, נכנס בקושי
לתפקידו, וכבר הוא נוסע לסיור
סביב העולם. כדי שלא יהיה לו משעמם,

קריין פירסט
מרצף לחדשות
שכר מהטלוויזיה..היא עוסקת, כפרי־לאנם,
בתחקירים ובכתיבת תסריטים עבור תוכניות
שונות, ביניהן תוכנית־!!ילדים שקט
משדרים.

צ ליייג

במהלמ טו ר פי ם
לעורך השבוע, רם עברון, על
כי כלל בגליון האחרון של יומנו ראיון־
ענק עם יורשו של ג׳ו מק־קארתי, איש
הימין הקיצוני־קיצוני בארצות־הברית, האדמירל
אלמו זומוואלט, מי שהיה מפקד
חיל־הים האמריקאי, שלעומתו גם מנחם
בגין הוא קומוניסט. זומוואלט ידוע כשוטה
שאפתני, המבקש לבנות לעצמו קאר־יירה
פוליטית על תשתית של דמגוגיה
מילחמתית פרועה, כשהוא עולה אף על
דניאל (״פאט״) מויניהאן והנרי ג׳אקסון.
בראיון עם אלי ניסן, אדם בעל אופי ימני
קיצוני גם הוא, התקיף בצורה פרועה, פסי־כופאתית
כימעט, את הנשיא ג׳ראלד פורד

צנזור העדהער ביו ת

דובר עמירב
מצנזורה לצנזורה
מצטרף אליו חבר הוועד־המנהל של הרשות,
אריאל ויינשטיין.
עוד אלה מתכננים את נסיעתם, וללונדון,
יצאו שניים אחרים לכינוס עורכי־החדשות
של האי־בי־יו — .מנהל החדשות בעברית,
דן שילון, והמקביל לו בחדשות
בערבית, יוסף בראל. בנמל־התעופה לוד
הם יכלו לפגוש במנהל המחלקה הכלכלית
של הרשות, ישראל דורי, כאשר חזר
מטיול על חשבון הרשות.
היועץ המישפטי של הרשות, נתן כהן,
עורך בימים אלה את אחת מנסיעותיו ה־דו־שנתיות
לחוץ־לארץ על חשבון הרשות,
ואילו המהנדס המפוטר של הרשות, של מה
גל, קיבל, נוסף על פיצויי־פיטורין,
גם נסיעה בת שלושה חודשים לגרמניה,
על חשבון הרשות.
ועוד — הכיס נטוי.

ממשיכי לבזבזכסף

מפוטרת אשל
ממשכורת לחאלטורה
ואת הנרי קיסינג׳ר, ובעקיפין את יצחק
רביו•
העובדה שאנשים מסוגם של זומוואלט,
מויניהאן ושות׳ יכולים לזכות בשעות
ארוכות של שידור בטלוויזיה הישראלית,
להשמעת דיעות הימידהמטורף האמריקאי,
בעוד שמדינאים והוגי־דיעות אמריקאיים
רציניים אינם נשמעים כלל, מלמדת משהו
על הרוח הנושבת בכלי־התיקשורת העיקרי
של ישראל. היא מלמדת משהו גם על
כושר־ר,אבחנה של רם עברון, שהוא בן-
בית בענייני־תרבות, אך שמוטב שלא
יסתבך בעניינים פוליטיים, הזרים לתחום
התמחותו.
• לכתב צכי גורן, שקרא באותה
מהדורת השבוע כתבה יומרנית על המל

לפני
כחצי-שנה פוטרו שתיים מעוזרות
ההפקה הטובות והוותיקות בטלוויזיה, ענת
גל ר ושולמית (״שולי״) אשל. הנימוק
הרישמי: צימצומים בתקציב. אולם לפחות
לגבי אחת מהן, אשל, היתד, הסיבה
ברורה. אחרי שהפיקה את אחת התוכניות
הטובות בטלוויזיה, על ההפלות, התרכזה
אשל בהפקת מוקד, יחד עם שימעון
טסלר. כאשר הודח טסלר, בעיקבות ריב
עם חיים יכין ודן שילון, הגיע גם
תורה של אשל.
לשתיים הובטח כי כאשר תצטרך הטלוויזיה
לעוזרות־הפקה, הן תיקראנה לחזור.
בשבועות האחרונים מפרסמת רשות־השי-
דור מודעות, הקוראות למועמדים ולי
מועמדות לקורס עוזרי-הפקה. עוד לפני
שהחליטו על הקורס, נזכרו בגלר ובאשל,
ורצו להחזיר אותן, תחת שישקיעו אלפים
רבים של לירות בהכנת עוזרות־הפקה חדשות
ובלתי־מנוסות. אולם האחראית על
עוזרות ההפקה, לאה פילצו, הטילה
וטו על רעיון זה, וגרמה בכך להוצאה
הכספית שבעריכת הקורם.
בינתיים ממשיכה אשל, לפחות, לקבל

נראה כי קשה לשנות הרגלים ישנים
וסידרי-עבודה מגונים ברשות השידור,
אפילו כאשר מזרימים דם צעיר.
כאשר נכנס לתפקידו, לפני חודשים
אחדים, הדובר החדש של הרשות, משה
עמירב, תחת הדבר הוותיק ארי אב נר,
הבטיח עמירב כי הוא יפתח תקופה
חדשה: הכל יהיה פתוח לעיתונאים, לא
יוסתר מידע, ולא תהיה צנזורה פנימית
של הרשות על החומר הנמסר לעיתונאים.
אולם הבטחות לחוד — ומעשים לחוד.
לישכת־הדובר עברה אומנם למישרדים
מרווחים יותר, וצוות העובדים נופח, אך
השיטה נשארה בעינה.
כאשר החלה המישטרה לחקור את מעשיו
של המפיק יוסף כן־ישראל, הודיע
הדובר כי העניין הוא בגדר סוב־יודיצה,
וסירב למסור חומר. החומר זרם בלאוו־הכי
לעיתונות, ושתיקתו של הדובר הזיקה
רק לבן־ישראל עצמו.
עתה החליט הדובר כי הוא מוכן לספק
תמונות של קרייניות־הרצף והעובדות
האחרות במחלקה הערבית רק אם העיתונאים
יפרטו בפניו, לפני קבלת התמונות,
מה בדיוק הם עומדים לכתוב, ויתחייבו
שלא לכתוב כל דבר אחר.
נראה כי אפשר להחזיר את הדוברות
לארי אבנר, הממשיך לקבל משכורת מ־רשות־השידור,
ולחסוך על-ידי כך את
משכורתו של עמירב ושל הצוות הנוסף
שהוא הביא עימו.

בן־חור ויהנדיח

מ ת חי לתהמאה
נראה כי הצער הגדול, על הורדתה בקרוב
של תוכניתם של יצחק (״איציק״)
קול ואורי זוהי, זה הסוד שלי, יימחל
בשימחה, כאשר יתחילו לשדר את הסידרה
החדשה שתבוא במקום זו.
במשך 13 שבועות תביא הטלוויזיה, החל
באוקטובר, סידרה של תוכניות על 20
השנים הראשונות של הקולנוע 13 .שבו עות
אלה יהיו פסטיבל לשוחרי הסרט הטוב
האמיתי, מין סינמטק פרטי של הטל וויזיה.
בין
הסרטים שיוקדנו בפסטיבל זה יהיה
הסרט בן־חור — לא החדש יותר, עם
אילנה עדן, אלא זה של סידני אול־קוט
משגת ! 1907 הסרט האיטלקי משנת
1915 נפילת טרויה ; ספארטאקוס,
בגירסה הראשונה משנת ; 1913 קוו ואדים
של אנריקו קואצדנה משנת . 1912
יהודית — לא זו של פרמינג׳ר אלא
משנת , ,1913 ולילות קאביריה — הסרט
האיטלקי משנת .1914
מעניין שרק עתה נזכרה רשות־השי-
דור לרכוש סידרה זו (שהוצעה לה לקנייה
כבר לפני שנים אחדות) ,אשר מחירה זול
יותר מסירטי הפעולה והמתח שבהן היא
משופעת.

קרייני־חד שוח חד שי
שינויים אחדים עומדים להתחולל בחודשים
הקרובים בהגשת מהדורות מבט.
מיספר הפעמים בשבוע, שבהן יגיש חיים
יכין את מבט, יצומצם, ועתה מחפשים
קריינים נוספים למחלקת החדשות. אחת
התוכניות היא לצרף לחדשות את קריין־
הרצף הוותיק, אורי פירסט, שהוא גיסה
של הקריינית דליה מזור. בינתיים סירב
פירסט לקבל עליו תפקיד זה, שידרוש
ממנו זמן רב יותר בטלוויזיה, ויפריע לעיסוקיו
האחרים. בזמנו סירבה גם מזור
להשתלב במחלקת־החדשות.
חידוש נוסף יהיה בהצבתה של כרמית
גיא במרכז השולחן. גיא, הקוראת חדשות
כבר תקופה ארוכה, הסתפקה עד כה
בהגשת־מישנה, או בהגשת המהדורה המאוחרת.
עתה קיימת נטייה למסור לה את
ההגשה הראשית.

על הג ל
מפקדג לי־ונ ה ״ ל פ 1ר ש
שמועות עקשניות טוענות כאילו מפקד
גלי צה״ל, מרדכי (״מוטקה״) נאור,
עומד לפרוש מתפקידו ומהתחנה בכלל.
נאור עצמו מכחיש שמועות אלה, אם
כי הוא יודע לספר כי הן הגיעו גם לאוזניו.
בינתיים
נערכים בגלי צה״ל לקראת המאבק
על תפקיד מפקד־התחנה, אם אמנם
יעזוב נאור. לעובדי־התחנה ברור כי פרישתו
תהיה הזדמנות לשילטונות־הצבא להושיב
איש־צבא ותיק בתפקיד זה — ויש
אף היודעים לנקוב בשמו המפורש —
כדי שלצד,״ל יהיה פיקוח רב יותר על
תחנת־השידור שלו. העובדים רואים את
מינויו של סגנו של נאור, עורך גלי צה״ל
צכי שפירא, כמינוי הטיבעי ביותר,
ועומדים להיאבק על כך ששפירא אכן
יקבל את התפקיד, אם וכאשר יפרוש נאור.

מפקד נאור
מגלי־צה״ל הביתה
ה עול ם הזה 2036

במדינה

קשקשת 2036
ה9פל את דינדזנד מסדו למצוא
דציור שדמסח מתרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח ל 9י הכתובת :
״קשקשת,״ ת.ד ,136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר ת9ור8מנוב
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דדייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

קי בו צי ם
ח ב רי גנבי

איד כילו הקיבוצניקים
שהגניבה אינה פאטנט עירובי

כמה עשרות שנים אחרי •שבערי ישראל
הפסיקו להתפעל מהתופעה •של ״הגנב ה־עיברי
הראשון״ ,או ״הפורץ הישראלי
המקורי״ ,הגיעה התופעה גם אל התנועה
הקיבוצית.
הסקטור היחידי בישראל, שבו אפשר
היה למצוא עד התקופה האחרונה דלתות
פתוחות גם כשהדיירים אינם בבית, מאבד
את ייחודו זה. מאז גילו גנבי ישראל כי
חברי הקיבוצים נמנים עם חברת השפע
* הישראלית, הפכו הסורגים ומנעול י חייל
מיצרך מבוקש מאד במרחבי התנועה
הקיבוצית.
מדווח עלון קיבוץ יגור :״מי •שחשב
שאצלנו לא ייתכן דבר כזה — התאכזב
מאד. בשבוע שעבר, כאשר אחד התושבים
של שכונת הכרם עלה על המדרגות, מצא
לתמהונו את חדרו סגור והמפתח לא נמצא
במסתור הרגיל. לתומו חשב, כי זוגתו
משום־מה לקחה את המפתח איתה. כאשר
הוא ירד לשכן לבקש מפתח, שמתאים
גם לדלת •שלו — הופתע לראות חייל
יורד מהמדרגות.
״החבר ושכנו שאלו את החייל במה
י הם יכולים לעזור לו — החייל לא התבלבל
וענה, כי הוא מחפש את הח׳ עצרוני. הם
ענו, כי אין ביגור חבר בשם זה. החייל
המשיך לשאול — מי מרכז אצלכם את
השמירה י הם ענו: אברהם שפירא. החייל
הלך, ולהם התברר כי הגנב במדי־החייל
ביקר לפני רגעים מיספר בדירות שלהם
(החדר, כאמור, היה סגור, כי הגנב נסגר
בפנים) ,והוציא כמה מאות ל״י משני
החדרים.
״,מצוייר בכתובת של מרכז השמירה ביקר
הגנב בינתיים בעוד 2—3דירות והספיק
להוציא עוד כמה מאות ל״י. בחפצים
ודברים אחרים לא נגע. המישטרה חוקרת.
חברים היזהרו מגנבים!״ ן מישטרת־קיבוצים . 7אך מה •שקרה
ביגור הוא כאין־וכאפס לעומת מה שהתרחש
בקיבוץ סאסא שבגבול הצפון. מדווח
עלון המשק, כפי שצוטט בה שבוע, ביטאון
הקיבוץ הארצי :״חברה אחת נעדרה מדירתה
בין השעות .11.00—9.00 לאחר
שחזרה לחדרה, מצאה בו אי־סדר גדול,
והרגישה בחסרונן של כמה מאות לירות.
לאט־לאט החל להתברר, כי היא אינה
יחידה שביקרו בדירתה.
״חברה אחרת מספרת כי שתי בנות
הגיעו בסביבות השעה 9.00 במונית אל
הקיבוץ. היא ראתה אותן יוצאות מחדרה
•של הראשונה, וחשבה. לתומה כי הן
אורחות.
״בינתיים התברר כי השתיים, שלפי
התיאורים היו ״כהות־עור ולא יפות״,
הספיקו לעשות סיור רציני בכמה וכמה ן חדרים שהיו פתוחים ! עם דירות נעו־
״ לות הן העדיפו שלא להתעסק. כך אספו
שלל שערכו נאמד, בכסף מקומי וגם
בתכשיטים, בכ 50-אלף לירות !
״בשעה 10.30 עלו עם שללן למונית,
ויצאו לדרכן.
״,המישטרה, שנקראה למקום בשעה ;11.00
הגיעה רק בשעות אחה״צ. הנימוק לאיחור :
חוסר רכב.״
גם על כפר־מסריק •שבמיפרץ חיפה לא
פסחו גנבי ישראל. מדווח ביטאון הקיבוץ :
״ביום ראשון בערב, עת מילאו המוני
כפרימסריק את יציעי אולם הספורט וחזו
במשחק כדורסל, טייל לו פורץ (לפי הערכת
המישטרה, מיקצועי) בין שורות הבתים
״ בקיבוצנו, כשתחנותיו: דירתו של יצחק
מגדלי, דירת בתיה וירון שדה, ולאחרונה
דירת עדינה וילנסקי.
״אצל יצחק מגדלי נכנם דרך חלון המקלחת,
לבתיה גם כן דרך חלון ואילו אצל
עדינה מצא את המפתח בדלת והבחין
כנראה בצאתה לבית־הילדים הקרוב. כאן
יכול היה להיתפס, כי עדינה, בשובה,
הרגישה ברחש בחדרה ושאלה מי •שם י
התשובה היתה בקול •של בחורה או של
בחור שהיסווה את קולו , :אני׳ י -והפורץ
יצא דרך החלון, כשעדינה שנבהלה עומדת
בצד השני של הבית.
״בדבעדב הוזמנה המישטרה, גבתה

עדויות וקבעה, כי הגניבה אצל מגדלי
היתד, שעון יקר ומדליות לא מעטות
(המשך בעמוד )44
העולם הזה 2036

קשקשת 2034

לרדת.
מרדכי ח, רח׳ המלך
ג׳ורג׳ ,76 חל־אביב
• ״יענקל׳ה, נמאס לי — מתי
תיגמר כבר שביתודה,אחיות י״
רונית מנשה, קיבוץ נתיב־הל״ה,
ד.נ. עמק־האלה
• תוצאה של אונס קבוצתי.
נעמי אלץ, קיבוץ החותרים
• ההר בא אל מוחמד!
נתן בץ, רח׳ המיפנה ,24 גיבטתייס
• התוכנית החדשה :״ניפוח ראש״.
,36 נווה־אביביס, תל־אביב
• חזרת בשלב מתקדם.
שירי בן־עמי, רח׳ יהודה הנשיא

השבוע בדרייב אין :
— 7.15 בכורה ארצית

מאוזן :
.1בירת הנגב (ר״ת); .2לא ישר; .7
אבר בראש; .9עצמיות .10 :לא מעודן;
.12 עולץ ; .13 זיק ; .15 טול!! .16 כש פים
אפריקאיים; .17 מאחז, קת; .18 אביון;
.19 רוצה לומר (ר״ת); .21 מין משקה
; .23 בגיל זה — לחופה ; .25 שמו
העיברי של מרקורי ; .28 מילת־תנאי ; .29
חיבה עמוקה ; .31 ילדים קטנים ; .32 פרוטקשן;
.39 מילת־שלילה; .25 מילת־הפצ־רה
; .36 יתן פרי ; .39 כלי־קיבול קטן ;
.41 בני־עשרה; .44 רע, לא-מוצלח; 45
איחול ; .47 חלק בשעה ; .48 סימן הכפל ;
.49 תכשיר־יופי לציפורניים .51 :ציפור-
שיר קטנה ; .53 תפילה על המת, הספד ;
.56 עיר במרכז הארץ ; .57 כפף, הרכין ;
.60 תנועה באוויר ; .61 ערימת תבואה
שנקצרה; .63 אסקופה 64 :תנועה פוליטית
בארץ .65 :דגל ; .66 חלוץ נעליך !
.67 טרנספורמטור; .70 מן ההורים; .72
מכינויי האלוהות ; .75 מחפש׳ ,מסייר ;
.76 מרגוע, שלווה ! .78 מילת־שאלה לזי-
ד,ף .79 :כיוון ש 80 חומל .81 זז ;
.83 בוסתן קטן; .85 לא שלם; .86 כינויו
•של קיסר אתיופיה; ; 87 מם ולם-הצלילים;
.88 עלוב־נפש! .90 אילן; .91 מסולם-
הצלילים ; .92 ראש האופוזיציה בכנסת ;

קפיטן הורן

מידבר, ציה.97 .

רוד טיילור
— 9.30 בכורה עולמית

.1הלבשה ; .3מעונות השנה .4 :ממשש;
.5קרס; .6כפתור המשמש להפעלה או
להפסקת־פעולה .8 :הריסה, חבלנות; .11
מחלקי הנעל ; .12 תקופת שלושים שנים ;
.14 ניצן .15 :עביט ; .20 שא רגליך !;
.21 שים עצמך על כיסא!; .24 חייב; .25
מונח בתורת־החשמל ; .27 מן הסכו״ם :
.28 מידת־לח קדומה; .29 מעונות השנה;
.30 סיפרו המפורסם של ד׳אמיציס; .32
מידת־לח קדומה .33 :ריקוד לאומי ישראלי
; .37 קיבוץ בעמק ; .38 הודיה ; .39
זכר בבקר; .40 ככה; .42 ודי בלי סוף;
.43 עכשוב; .45 חוכמה, דעת; .46 הרחק
מכאן ; .48 נהר באיטליה 50 :גבבה ; .51
היצירה הראשית בסיפרות האשורית.52 .
איספי דבש 54 ערימת גרעיני־חיטה ;
.55 החמרה; .58 כו, באנגלית; .59 כמו
31 מאוזן; .62 מגובי האדום; .64 ללא,
זולתי; .68 דרך; .69 מידת־שטח; .70
לאן? .71 :דבר הפרה .73 :גוף שלישי
רבים ; .74 אוהל אינדיאני ; .76 מושת על
כל אזרח במדניה; .77 חותן; .79״פאש לה״
.80 .נידוי ; .82 גדיל ; .84 מסע ;
.89 חבל עבה; .80 יחידה בפרי הכרם;
.93 בעל־גאווה; .94 אתה, באנגלית.

עם קסיוס קליי(מוחמד עלי)

.95 מין מאור קטן ;
במקום הזה.

אני הגדול מכולם

מאונך :

00000000 0(000000

אנו מחפשים בתים חמים
| עבור חתלתולינו החמודים
אגודת צער בעלי חיים
רחוב סלמח ,80 יפו,

טל.827621 .
— 43י

לחגים!

במדינה
(המשך מעמוד )43
שהפורץ הוציא מהקופסאות. אצל מישיסחת
ידאון הוציא שעון־יד וטבעת־נישואים,
כשהמישקפת והמצלמה לא נלקחו.״
אם הדברים יימשכו בקצב כזה׳ לא ידחק
היום והתנועה הקיבוצית תיאלץ להקים
לעצמה את מישטדת־הקיבוצים־העיבריים.

נותרו עוד מספר מקומות
בבת מלון, ברוב חלק הארץ.

ע סקי ם
הקוסם מתל־אבחב

שדותינו ניתנים ללא תשלום

,126ר ו
* ש קו
שדי רזו 11111
חי פ ה 11,ו ז ־י

ל.ל 7ל 7
הנשיא
חב* אביב, ררז אלנבי ,113ל 612567
ככר דיזנגוף(ריינם ,)4טל 2 4 8 3 0 6
ככר אתרים, ט ל 2 8 8 6 6 5
דושלים,רחי שמאי 8
טל 2 2 4 6 2 4
נתניה.רח הרצל , 4ט ל2 2 9 4 7 ,
חדד ה, רח׳ רו ט שילד 3 6
טל 2 5 3 6 7
באדשבע, רה הרצל 31
טל 7 3 3 0 8
משרד ראשי:

מדוע מוחרם
סגחם גולן על־ידי
איגוד התסריטאים של
ארצות־הברית ץ

רוז הרצל ,22 חיפה, נוב 1^ 5454043
ארוח וגופע! געמ1,

בביולטין ששלח איגוד התסריטאים של
ארצות־הברית לכל חבריו, נכלל שמו של
המפיק הישראלי מנחם גולן, וחברת־הסר-
טים שלו (סרטי נח) ,כמי שאסורים על
חברי האיגוד בעשיית עסקים עימם.
הידיעה, שזכתה לפירסום גם בארץ
(העולם הזה ,)2031 יצרה את הרושם כאילו
הפר גולן את תקנות איגוד התסריטאים
האמריקאי. השבוע, הסביר גולן את
הרקע להחרמתו בידי האיגוד, כפי שהוא
נראה מנקודת־מבטו שלו.
״קודם כל,״ אמר גולן ,״זהו איגוד תסריטאים
פרטי. בארצות־הברית לא קיים אי-
גוד־תסריטאים כמו למשל, אגודת־הסופרים
בישראל. האיגוד המחרים אותי הוקם בידי

ה מזנון הבלגי היפ ה ביותר
ב־ס׳לס?

הנחה ברהיטי אפרתי

החגים קרבים והאשה ...רוצח מזנון חדש. מה עושים? עושים סיור ברחוב
הרהיטים — הרי הוא רחוב הרצל בת״א. סיירתי בחנויות רבות, אבל אח
המזנון היפה והמיוחד מצאתי ברהיטי אפרתי ברחוב הרצל ,102 בת״א.
המוכר ברהיטי אפרתי הציג בפני מבחר רב של מזנונים ואת עיני תפש
דווקא מזנון יבוא מבלגיה הידוע בשם, בריסל 277״ .האיש במקום הסביר
לי ,״תראה את העיבוד הבלגי המצויין. הכל מצופה בפורנירה בלגית. המזנון
מודולרי ומורכב מ־ 3חלקים. תוכל, אם תרצה, לשנות את הצורה ובכל פעם
להקנות לסלון בבית מראה חדש. יש כאן תאורה פנימית מיוחדת. יש בר.
יש ארון טלוויזיה עם דלתות לסגירה ולשמירה על המקלט״ .שאלתי על
המחיר והאיש השיב — ״באת בדיוק בזמן. עד גמר המלאי, אנחנו נותנים
הנחה מיוחדת של 3070 על המזנון הבלגי ״בריסל 277״ .שאלתי — למה?
והאיש השיב — ״הזדמנות. ברהיטי אפרתי נותנים הנחה מיוחדת על המשלוח
האחרון ואתה ...יכול ליהנות מן ההנחה הזאת אם תזדרז ותקנה מייד״.
בדקתי את המזנון בגוון הפוליסנדר מכל צדדיו. הבלגים חשבו על הכל!
המראה מהודר, העיבוד מושלם ובכלל אפשר להשתמש בו גם לספריה, גם
לשמירת כלי־בית יקרים, גם להנחת דברי גוי ודברי ערך וכיוצ״ב. פשוט —
מזנון בלגי מקסים ועוד בהזדמנות — :הנחה של ! 307,הוצאתי פנקס
צ׳קים, כתבתי צ׳ק וקניתי׳.

הזמן בברעתה
מקום ל מו ד עו ת בגיליון

רא ש

השנה

הענק של
09x11:1הוה

הטועמת

אחת האורחות, מסתערת
על שפט המזון
הדיאטתי שהוגש במסיבה כהדגמה.
מיסדו אבירי
הדיאווה

מפיר, גולן
ישראל היא לא אמריקה
קבוצה של תסריטאים, מכובדים ומפורסמים
כשלעצמם. אבל לא כל תסריטאי
ארצות־הברית חברים בו.
״כל מפיק סרטים בארצות־הברית, המזמין
תסריט מאחד מחברי האיגוד, חייב
לשלם לו על-פי התנאים שקובע האיגוד.
זה טוב ויפה לגבי ארצות־הברית, שם
מפיקים סרטים בתקציבים של מיליוני דולרים.
אבל זה מגוחך לתבוע ממפיק סרטים
ישראלי המזמין תסריט אצל תסריטאי
אמריקאי עבור סרט ישראלי, לשלם
לו כאילו כתב תסריט לסרט הוליבודי.
״בשעתו רכשתי את הזכויות להפקת
סרט לפי סרטו של יצחק זינגר־בשבים
הקוסם מלובלין. הגעתי להסכם עם התסריטאי
האמריקאי הד״ר ארווין וייד, ויחד
כתבנו את התסריט. הוא לא סיפר לי כלל
כי תקנות האיגוד מחייבות אוחו.״
״מקי לא היחידי ״.רק בתום כתיבת
התסריט, טוען גולן, הוא קיבל הודעה מ איגוד
התסריטאים שעליו לחתום עם וייד
על חוזה סטנדרטי של האיגוד .״אבל לי
כבר היד -חוזה אחר חתום עימו,״ מסביר
גולן ,״מובן שסירבתי לחתום על החוזח
החדש ששלח לי האיגוד.
״זה היד. חוזה שרירותי שתנאיו עמדו
בניגוד לתנאים שבחוזה שהיד. לי עם וייד.
בתור מפיק ישראלי לא סברתי שאני חייב
לחתום על חוזה שהוא יפה רק לתנאי
חשוק האמריקאי. יש עוד מאות מפיקים
המסרבים לחתום על החוזים האלה.
״וזאת הסיבה שהאיגוד הודיע, בחוזר
פנימי לחבריו, שלא לכתוב עבורי יותר
תסריטים,״ מסכם גולן את הסברו.

ירושלמים יודעים, כי כשהם הול)
ן כים למסיבה, הם יכולים לצום איזה
יומיים קודם. המסיבות הירושלמיות, בניגוד
להרבה מאלה התל־אביביות, ידועות
כעמוסות מזון לעייפה, שלא לדבר כבר
על המשקאות או על המשקה הלאומי ה־

0 1 *1 * 111111111 עדנה בונשטיין, הי
1 * 1ייי -י-ייי סטאז׳רית של השופטת
הירושלמית מרים בן־פורת, בפעולה.

ה או וחים אכלו בבית דנני המסיבה א נר
זה לא הפריע להם להסתער על הדיאטה

הבלה של דורה בחר

תמונה ראשונה של פילים בלוך,
אשתו של העיתונאי דני בלוך
שאמו דורה בלוך נרצחה באנטבה, בעת שהיתה בדרכה לחתונתם שנערכה בניו־יורק.

המוציאה־לאור

אן שיפטר, העוזרת של הסו״ל אשר וייל, בלטה במסיבה
בזכות שימלתה הלבנה, שערה הבלונדי ועיניה הגדולות.
אן פיקחה על המיטבח, והיתה אחראית על שיווק המזון לפיות האורחים החוגגים.
למרות שהמאכלים היו על טהרת הדיאטה, התנפלו עליהם אבירי־המיסדר וחיסלו אותם.

המחברות

המפיקה־במאית מתוכניות־הילדים בטלוויזיה, אסתר סופר
(ממושקפת, מימין) עס העיתונאית נעמי גל, טועמות מעדן־
פטריות שהוכן על־פי מתכון המופיע בספרן, הכתוב בצורה משעשעת ומבדרת.

כחודש לפני לידת הספר. אבל למסיבה
הופיעו שתיהן, רזות וחתיכות.
ובשביל להרטיב את הגרון, היה על ה־מירפסת
באר ועליו מיטב המשקאות. ויסקי
לא־אמיתי, אבל שטעמו כמו ויסקי שמשמין.
מיץ-עגבניות עם חומר צימחי כלשהו, אבל
שטעמו בדיוק כטעם הבלאדי מרי המפורסם.
משקה עשוי מצמחים, שהמתכון שלו
מופיע בספר שלכבודו נערכה המסיבה, ואשר
טעמו בדיוק כמי בירה תוצרת חוץ
— אבל הוא לא בירה׳,ובטח שלא משמין.
כא־שר הבחינו האורחים בטעותם, הם
שכחו את כל מה שאכלו בבית, התנפלו על
השולחנות בבית שבאבו־טור, וחיסלו את
המוצג עליהם בהנאה גלוייה .״איזה תענוג,״
אמרה עדנה בונשטיין, מי שרו

כל־כך להיות שופטת ובכל־זאת ל שמור
על גיזדה .״סוף־סוף אפשר לאכול
בלי לדאוג.״
אחרי שחיסלו האורחים את המאכלים,
הם עברו לחסל את הבאר, ועשו זאת
באותו מרץ עצמו. ואחרי ששבעו ורוו
התפנו למסיבה, לשתי אורחות־מארחות־הכבוד,
ואל שלל החתיכות שנכחו במקום.
בהזמנה נכתב כי המסיבה תיערך בין
השעות 6ל־ 8בערב, אבל על בטן מלאה
אך קלה, על רקע הנוף המקסים של אבו־טור
רעם שלל אנשים יפים ומרזים סביב,
אי־אפשר לסיים מסיבה תוך שעתיים. אבירי
מיסדר־הדיאטה של סופר וגל נשארו במקום
עוד הרבה־הרבה שעות, והגגו נון־
סטופ את תחילת עידן ה״רזה הוא יפה״.

ירושלמי: הפוגטש שהוא קוקטייל של
מיצים, פירות ומשקאות חריפים.
אך כל אורחי המסיבה שהוזמנו על־ידי
אשר וייל, מנהל הוצאת־הספרים שהוציאה
לאור את תנ״ך־הדיאטה אין דבר העומד
בפני הרזון, דאגו לאכול לפני המסיבה
טוב־טוב בבית .״איזה כיבוד כבר אפשר
לתת כשחוגגים הוצאת ספר על דיאטה?״
חשבו, ועשו.
אולם, כאשר הגיעו אל ביתו המקסים
של וייל באבו־טור, והתקבלו על־ידי שתי
מחברות הספר, מפיקת ובמאית הטלוויזיה
אסתר סופר והעיתונאית נעמי גל, מיהרו
להכיר בטעותם.
דיאטה אבל הרבה

ך* שולחנות היו עמוסים לעייפה במעדן
1נים שאפשר לראות רק במודעות ב־כיתבי-העת
הציבעוניים מחוצלארץ: צלחות
וטסים של שזיפים דיאטתיים אפויים בגבינה
רזה ובצל דיאטתי, פיטריות דלות־קלוריות
יחד עם חצילים דלי־מישקל. מלפפונים
חתוכים כפרוסות־לחם ועליהם מימר״
הים בשריים וחלביים, שמה שאיפיין את
כולם היה שהם ״לא משמינים אפילו בגרם
אחד.״
כשבועם לפני המסיבה, אי-אפשר היה 1 לדבר עם מחברות הספר, אסתר או נעמי.
מסתבר שתוך כדי בדיקת המתכונים ל-
סיפרה, כדי לדעת אם באמת מרזים מהם,
העלתה אסתר סופר במשקלה כמה מאות
גרמים. ואילו נעמי הצליחה ללדת בן,

מלוא טוב הארץ

שלוש מאורחות המסיבה
(במרכז, תיקווה עובד)
מסתערות על אשכול־ענביס אחד וטורפות אותו. מתכנני הספר

אין דבר העומד בפני הרזון, מרשיס לאכול במיסגרת הדיאטה
מאכלים רבים אשר פד כה נחשבו כטאבו מוחלט לאנשי־הדיאסות,
וזאת בתנאי שהם נמצאים בסל־דיאטה מסויים ואינם חורגים ממנו.

1 45

נמר של
החווייה הישראלית

הנוסטלגיה הפומבית
של ול דיווים
ס תיו 1969 היה גשום, מאת יגאל גלאי
הוצאת ״תמוז״ 109 עמודים

דור חדש של סופרים, המייצרים גיבורים סיפרותיים,
טרוד לאחרונה בהבקעת חומת־האלמוות של הסיפרות
העברית. כזאת היא העלמה יולי דייוויס, הגיבור הפאט־פאטאלית
של יגאל גלאי.
בעזרת יולי דייוויס מתאמץ גלאי לישחזר, בהתרפקות

שלמות מתוך עולם דוגמניות-הקולניוע.,הנראות נמו נלקחו
היישר מתוך עמק הבובות של ז׳קלין סוזן, והושתלו
בלב אולפני־הרצליה. ואז מתברר, גם לקורא המופתע,
כי אותו אבישי חי ב״עידן הסילון״.
אחרי קאריירה קצרה ומהירה בתעשיית סרטוני־הפירסומת
כשחקנית, שלמענה הניחה יולי את מיכחול־הציירים,
היא פותחת בקאריירה קצרה ומהירה לא פחות
בעולם השמאל הישראלי, כאשר יגאל גלאי אינו מצליח
להסביר ׳מדוע יולי דייווים, שיש לה דירה, כסף ומכונית,
אינה מצליחה לתקן את פגמי השמאל והמהפכנים. ובשלב
זה של הגיגים ריקניים מגלה יולי את י.ח. ברנד וגומרת
על דמותו בהגיגיה. כואב לראות כיצד מפזר גלאי,
שמשמעות בתר אינה ניכרת פסיגנון כתיבתו, את אותה
אבקה ברנדית אל תוך המיטה הכפולה של יולי דייוויס.
כמו שהשמאל של גלאי אינו שמאל, גם הבתר ישלו
אינו בתר.
כמו בכל רומן סכריני בסיגנון זה, גם אצל יולי
דייוויס מגיעה הנקודה שבה היא מחליטה למלא את
התסריט עד תום, ולהתגרש. ולאחר גירושיה היא נוסעת
לכמה שנים לחוצלארץ, שם מדביק עליה מחוללה־יוצדה
פירורים של שאריות מתוך סיפרות ההיפים והשמאל־החדש
״של שנות השישים, שעימם מחלקת יולי ומחליפה
את חוויות הדור. תיאורים בנאליים אלה נעשים תוך
הצגת מהלכי־חיים מיכאניים, אפופים בגושי־סנטימנטאליות
כבדה.
במהלך גלותה הסובלת ומתייסרת של יולי דייוויס
היא מנהלת התכתבות אווילית עם גיבור געוריה וד.צנ־חנים,
אבישי וייסמן, התכתבות המושפעת ביותר מפירורים
רקובים של זרם־התודעה, שזנו לתידגום קלוקל לעברית,
ומצאו את דרכם לעיסתו הסיפרותית של יגאל גלאי.
בפרקי עלילותיה של יולי בחוצלארץ׳מכריעה הבנאליות
את ספרו של, גלאי, ואז כמו במטה־קסם שבה יולי
ארצה, כשהיא, בהתאם לתיאור המחבר, ציירת בשלה.
ואז היא באה לפתיחת תערוכתה ״מאופרת קלות, לבושה
שימלה פרחונית,״ ולאחר התערוכה יוצאת עם בעלה־לשעבר,
יורם, האומר לה ייתכן חייך יורם, ,אנחנו
הולכים לסרט משנות החמישים. התרפקות על העבר,
ל אי כמו זקנים.׳״ ודומה כי בקטע זה קלטנו את
המשימה הגורלית של סתיו ,69 והיא תיאור בני דור
שנות השישים המתרפקים על שנות החמישים, ובני דור
שנות השבעים, העלולים להתרפק בעזרת ספר זה לשנות
השישים הריקניות ואולי החלולות של יולי דייוויס.
גם שילוב מציאויות, שכבר זכו לעייף את עמודי
העיתונות ואת דוכני הסיפרות העברית, כמו :״העיתונים
מדווחים על תקריות־אש. ברדיו נשמעים ללא ספק שמות
ההרוגים. מתבצרים בגדות הסואץ וליד הירדן. בונים
מעוזים הרי שתיאורים אלה אינם מושיעים את הספר
מכליונו הסיפרותי.
לקראת סיום מתחתנת יולי שוב, ובעלה נהרג נעבור
כמה עמודים בתאונה של משאית מידרדרת, וברור שכאן
מתפתחת לה טראגדיד-,ישראלית, שבה אבישי וייסמן,

אשר זנחוהו לאחר תעלוליו, וביניהם אורי צבי גרינ ברג,
נתן זך, גבריאל מוקד ואחרים. המשורר ניסה,
לדעת כמה ציפורי־שיר, להחריף את הסיכסוך המשולש
בין כיתבי־העת עכשיו וס/קריאה עם חיים נגיד •:מאמר
שפיר,סם אורי חקלאי, יועצו הפרטי לענייני תיאטרון
•של מנהל הקאמרי אורי עופר, על הספר הדראמה
הישראלית מאת ד״ר גד עון
עופרת, עורר גיחוך
בין כל המחזאים שלהם
הקדיש ד״ר עופרת פרק על
יצירתם, מילבד את עמוס
קינן ויוסף מונדי. הגיחוך
על סקירתו של חקלאי
מקורי בדיברי־הפתיחה על
המוקדש לקינן :
הפרק
״הביקורת הישראלית אינה
מקבלת את קינן כמחזאי...
פוליטיקה, מסתבר, היא
דבר רציני מדי מכדי שהמחזאי
יעסוק בה במי-
שדין — כך סבורה הבי*

• תיאטרון העו
גנרי
מד לעלות לכותרות, ולא
כושרו האמנותי, בזכות הוא החאן הירושלמי עם חידו שעבודתה של
הכנסת, ייאלץ שר-החינוך־והתרבות, אהרון ידלין,
לענות לשאילתה של ח״כ שולמית אלוני, שעניינה
בשאלה: האם יש מנהל אמנותי לחאן י ואם יש, האם
הוא מונה במינרז י ואם כן, על-פי אילו קריטריונים י
כידוע, מנהלו האמנותי הקודם של החאן, הבמאי מייקל
אלפרדס, שוהה כבר קרוב לשנתיים בלונדון, שעה
שאת מקומו מנהל איש־המינהלה של החאן, דני שלם.
אמר השבוע מחזאי ישראלי, שהתעניין באיוש מישרת
המנהל האמנותי של החאן :״התיאטרון הקטן הזה מפרסם
מודעות גדולות בעיתונות, כאילו יש לו שני מנהלים
קורת 1אגב, כתוצאה מכוונתו של מנחם פרי, היושב
ברנד, להעניקו
בוועדת־השופטים של פרס י״ח
למשורר מאיר ויזלטיר עבור ספד־שירים שראה
אור בסידרה שבעריכת פרי עצמו, נתגלה השבוע,
כי בפרס יצחק שדה לסיפרות צבאית גילה אלוף
(מיל ).רחבעם (״גאנדי״) זאבי סיגנון מקובד יותר
ממפריסי הפרסים הסיפרותיים. זאבי, שהיה חבר
הוועדה של פרס יצחק שדה, פסל את לכסיקון
ביטחזן ישראל מקבלת הפרס, היות שהוא עצמו חיבר
(לא תחת שמו!) כמה ערכים בלכסיקון זה • ביקורת
קטלנית, שכדוגמתה לא היתד. בשנים האחרונות בביקורת
התיאטרון, הוטחה על־ידי סועז עכרון, מבקר־התיאטרון
של ידיעות אחרונות. תחת הכותרת ״הפאשלה הגדולה
בתבל״ הוא בז וליגלג על החטיבה הצעירה של איחוד ז
הקיפוצים והקבוצות, שהזמינו אותו להצגת מישהו.
ההזמנה, שעליה היה כתוב :״ניסיון מייוחד־במינו ליצירה

הסופר שניסה לה ש תיל את ״עמק הבובות ־ בלב אולפני ה רצלי ה £ו
מה מריץאת חויין םנו.י ד לנווי שטרה
עצם!

ו. א נ די פוסלאת

^ בועז! 1עברון ר 1צ ח את התרסת של התנוע!ק 1הקיבוצית

מתקתקה, את חוויית הנעורים וההתבגרות של צעירים
בישראל הרחוקה של שנות השישים. תוך גבהות-לב
משעממת מחטט המחבר בנבכים החלולים של דמויותיו.
סתיו 1969 היה גשום, נפתח בתיאורה של יולי,
הנפרדת מקבר אהוב נעוריה, אבישי וייסמן (שהיה צנחן
גיבור, ושנהרג בעלות ריכפו על מוקש — כמובן) ,בעוד
על אדמת הקבר ״טביעות ברכיה נותרו שם.״ ובסיגנון
קליישאות של זרם-התודעה, מתחילה יולי את דרכה חזרה
־~ מביודהקברות לעבר נעו־ריה,
זיכרונותיה ושקיעתה.
תוך תיאור הגיגיה השרופים
מעלה יולי סיפור־אה-
בה ישראלי ובנאלי, המתחיל
בבית־הספר, והנמשך
בטקס־חניכה שבו מאבדת
הגיבורה את בתוליה בתוך
שק־שינה בחוף אילת, תוך
היא מכנה את עצמה:
״דמות מאד לא־אופייגית
לקטינות הצייצניות בעיצומה
של ההתפתחות המינית.״
כמו
גיבורות נשיות רבות
שקדמו ליולי דייווים בז׳אנר
סיפרותי מתחנחן זה נישאת
גם היא לאדריכל מצליח
(מסמל את העושר וחוסר־הדאגה) ,תוך שהיא מתחילה
לפתח לעצמה חזות חיצונית של ציירת. בהמשך מסע-
הסבל של ״ולי למדים הקוראים כי היא מתנכרת לאווירה
החדשה שבה שתלה את עצמה, כך שהיא מגלה כי
״הרחובות הריקים הטילו עליה אימה לא־במרה.״ בעוד
יורם, בעלה האדריכל, חי את חיייו המרובעים, תוהה
ובוהה יולי בעולמה, כשהיא מחפשת אחר זיזים שתוכל
להיתלות בהם.
אבישי וייסמן, אהוב נעוריה, שהפך גיבור־צנחנים,
נכנם לאחר השיחרור מן הצבא לתעשיית-הקולנוע הישראלית.
מחבר הספר מצליח בקטעים אלה לשרטט פינות

אליל-נעוריה של יולי, יוצא למילואים, וברור לו כי אלה
המילואים האחרונים שלו, כיוון שהוא עומד ליהרג. ואכן,
כמו בתסריט ערמומי, עוזר האוייב ליגאל גלאי, ומניח
את המוקש הגורלי המקפד את חייו של אבישי ומגשים
את חש־שותיו.

אנאטומיה של 1יוון
חתן פרס נובל לסיפרות, האירי ם מוא!ל בקט, היה
נכון לבוא לישראל ולביים בה את אחד ממחזותיו. עובדה
זו מתבררת מתוך חליפת־מיכתבים שניהל השחקן ע רן
בניאל, השוהה בלונדון. בניאל יצר את הקשר עם
סמואל בקט, שהביע באוזניו את נכונותו לבוא ארצה
למטרה זו. בניאל הזדרז והיפנה את הצעתו של בקט
אל יוסי יזרעאל י, מנהלו האמנותי של התיאטרון
הלאומי הבימה. אלא שהתיאטרון הלאומי, שהפך לאחרונה
תיאטרון בולווארי המציג מחזות כמבע הקש האיטלקי,
השיב ריקם את פניו של מחפר מחכים לגורו. מיפנה
דרמאתי חל לאחרונה במילחמות-הסיפרות של תל-אביב,
והן עברו מבתי-הקפה ומוספי־הסיפרות לסיגנון אלים
יותר של מיכתבי-איום מזוייפים ושיחות־טלפון אנונימיות,
תוך שהם נזקקים לשירותה של מישטרת־ישראל. לפני
כמה ימים נדהם המבקר ועורך עכשיו, גסריאל מוקד,
כאשר הוזמן לתחנת־המישטרה, ביגלל תלונה שהגיש סגן
עורך הדף־הסיפרותי במעריב ועורך אורים להורים,
העיתונאי חיים נגיד זה האשים את מוקד במישלוח
מיכתב-איום, בשימוש בטלפון בשעות־לילה מאוחרות,
ובהשמעת איומים על חייו. הבדיקה המישטרתית העלתה
כי מיכתב-האיום היה מזוייף. אך אנשים, הבקיאים
במינהגיהם של אנשי סיפרות בתל־אביב, מצביעים בלא
כל היסוס על משורר צעיר, בעל נטייה בולטת לסכסכנות,
שהיה בעבר הרחוק בן־חסות של אישי-סיפרות שונים

אמנותית תוך מתן אפשרות לחברים להשתתף בפועל
בחוויית תרבותית אוניברסלית מסוג זה, ומבחינת יומרתה
והמאמצים המושקעים בה, אין לה אח ורע בארץ כולה.״
מסתבר שהצגה זו, הקרויה מישהו היא מחזה המוסר שנים הדתי מימי־הביניים אוורימן, שהוצגה לפני
כמההכותרת *
בירושלים בבימויו של פרופז אריה זקס, ללא
״אין לה אח ורע בארץ כולה.״
את ביקורתו על המחזה
סיים עברון במילים:
״חוששני שמיפגן זה הוא־הוא
פרצופו האמיתי של
חלק גדול מהתנועה הקיבוצית
בימינו: עשיר, ריק
מכל תרבות, ממוכן־טכנולו־גי־אלקטרוני,
מנותק כליל
מהמציאות החברתית והכלכלית
האמיתית של הארץ,
עם יומרות של אנינות רי קה
. ,מכור לראוותנות. 1 ובתוך מערכת מדושנת־עו־נג
זו — נאבקים הצעירים
לשילטון, לכספים, לראוד
תנות־יתר שתאפיל אף על
הוריהם. לשם כך טילטלו
והוציאו מקברו את כלאדם המסכן (תוך איזכור חסוד של
המתים) ,ניפנפו בעצמותיו שלוש פעמים והשליכוהו חזרה
אל הבור.

מי מריבה

גם 11ש*רה*
ישנם בני־אדם שאינם מסתפקים במידות בהן חוננו
על־ידי הטבע, ועיניהם גדולות מתיאבונם. כזה הוא הפיז־

ב. י .מיכל, אדיה ווזויגז, רבקה מרים, יהודה גוטהלף, איתמר יעודקסט,
מנפרד זינקלר, מאכלס׳ 0כרוחות־רפאיו 0אן 1כתב־העת בו! פי ר שנו:
זוז ביאליק, טשרניחובסקוי, מרטין בובו, ע ר׳ עגנון, ר בנימין ויעקב נ:׳כמן

גאוניים: ב־ת־עלמין סיפחתי
א .״פגרות־קיץ נבובו ת ועצלתניות״

לעיניים שבך קוראות על החוט המיסתורי המוליך משי רתו
של ביאליק לזו של קסט.
מדור קבוע במאזניים, שהוא מעין ראש־קצהו של קרחון
ההתרחשויות באגודת הסופרים העבריים, מציג דמויות
תרבותיות כמו בנימין פורטים, מנהל אגף התרבות של
עיריית תל־אביב, המעניק את פרם ביאליק ; או דיוקנו של
מיכאל לנדאו, מנהל מיפעל הפיס לשעבר, המנהל את
טקס הענקת פרסי היצירה מטעם ראש־הממשלה. גם לא
נפקד התיאור של המשורר העיברי מנפרד וינקלר, המציג
את המשוררים העיבריים משה הופמן, מחבר ספר השירים

במדור הידיעות בחוברת זו מתבשרים הקוראים על
חברים חדשים, שנתקבלו לאגודת הסופרים, וביניהם:
מנוחה גלבוע, הראל פיש, שרה כ״ץ וחיה שנהב, שלאיש
טרם הובהרה תרומתם לסיפרות, כאשר ידוע על קבוצה
של סופרים, ובראשם יורם קניוק, שפרשו מהאגודה
בשל מצעה הגזעני. ובנוסף לחברי האגודה החדשים, מסתבר
כי בבית יהודי בסרביה בתל־אביב הוענק פרס ל משורר
ישראל אפרת, וכי אידה צורית־מגד הציגה
בבית־חסופר בירושלים את קובץ סיפוריה (העומד
להופיע כקרוב) ,כדרר הרומאית כן יש תיאור של
מסיבה סיפרותית שנערכה לשני עסקני-הסיפרות א.ב.
יפה ושלמה טנאי, ואשר כדבריהם של טנאי (שגם
קרא פארודיה על עצמו) ויפה הסתיימה המסיבה
וכך, חודש אחרי חודש, מתפרסמת לה חוברת, אשר
עיקר תפקידה הוא ביצירת אתמול טוב יותר לכל מיני
דמויות שוליות של הסיפרות העיברית, שהצליחו, ברבות
השנים, להעמיד עצמם בלב העסקנות הסיפרותית, תוך
שהם,מעניקים כיבודים איש לרעהו, פורסים פרסים ואינם
שוכחים להרים מעשר לשלהבת הדורות.

אגדה יפאנית מספרת על סופר, שד,ירבה לכתוב
סיפורים משעשעים, וימיו קרבו למות. הוא קרא לחסידיו
השוטים, התחזק וישב במיטתו, ואמר להם כי יום
מותו, ללא ספק, יהיה משעשע מכל הימים שעבר במחיצתם.
כילה הסופר היפאני דברו ומת, כאשר איש מחסידיו
אינו יורד לעומק דבריו. אך כאשר פתחו אלה את צוואתו,
הסתבר להם כי הסופר ביקש שלאחר מותו ישרפוהו חגיגית.
כאשר נגעה האש הדולקת בגופה ואכלה בבשר,
התברר שהוא מילא כיסיו בזיקוקין־די־נור שהאירו את
השמיים.
מדי פעם, כאשר אני מעלעל בירחון אגודת הסופדים
העברים בישראל, מאזניים, הרי שאגדה יפאנית זו דומה
שזכתה לגירסה ישראלית, הרואה אור אחת לחודש, ולעיתים
גיליון כפול, אחת לחודשיים.
מאזניים, ששימש במקזך דור שלם כתב״עת אשר
בעדו השתקפה הסיפרות העיברית במלוא גאונה, הפך
עיר־מקלט למשוללי־כישרון, המפרסמים בו את פריים
על־מנת לחלק את יסוריהם עם בני־מינם, ולגרד בשברי-
חרס את פצעי הסיפרות העיברית.
ג .״ חרם על סופר״
עורך מאזניים כיום הוא ב.י. מיכלי, המגן על גחלת
על־מנת לקבל את המימד הנכון של ההשתחקות, ירידה
גמושות־הסיפרות בני־דורו של ביאליק, תוך שהוא מגדל
וגוויעה של מאזניים נטלתי את חוברת ה ,,כרך ז׳ של
צעירים נבובים, שמקומם לא יכירנו במהלכים המתרחשים
מאזניים מאלול תרצ״ח 1938 בעריכת יעקב פיכמן, כאשר
בסיפרות העיברית מאז מילחמת־העצמאות.
האחראי הוא יהודה בורלא. מצאתי בחוברת מאמר של
בחוברת 1כרך מ״ג מאכלסת בין עמודיה את שחקני
שלמה צמח, שיר של פיכמן, מיכתבים של דויד פריש־הליגה
הרביעית ומטה של הסיפרות בישראל. ניתן למצוא
מן, שיר של שאול טשרניחובסקי, סיפור מאת אשר
בחוברת מבקרת־סיפרות בשם חגית ד,לפרץ, המנתחת את
ברש ועוד מעבודותיהם של יוכבד בת־מרים, ר׳ בנימין
תורת העלילה של י. שטיינמן ומימושה בספריו, המסיימת
ואחרים. מצוי בה בחוברת זו מדור שלם המוקדש ליובל
את מאמרה במילים בדרכי תיאורו הושפע מ׳טיטות־מרק
ירקות (השם אמיתי) וטוביה סולמי, משורר תפילו* ד ,־ 50 של ש״י עגנון, ובו מאמרים של מרטין בובר, דוב
חקר מודרניות (פרויד, יונג, נוימן) .ביצירתו ניכרת לא
סדן ואחרים.
רק מזיגה של יסודות אלה, אלא גם, יהודה׳ של חלק לגולים בעולמם. כמו כן למדים ממדור מרתק זה על
כדי להביו איך כיצד ומדוע ירד מאזניים לאשפתות
פגישות אינטנסיביות, שאותן עורך מזכיר אגודת הסופגדול

של סיפרות, הרי אחת הסיבות לאי-מרכזיותו של כתב-
כמייצג להתרחשויות הסיפרותיות ב־ ,1976 מפרסם העו רים מרדכי אות־יקר עם אישים כמו: ירוחם משל, יהושע
העת בחיי הסיפרות מצוייר, בדמותו של ישראל כהן, יו״ר
רבינוביץ, לייב דולצין ועוד גבירים למיניהם, על־מנת
רך את הסיפור ימי קיץ חרבים מאת אחד אריה רודריגז.
אגודת הסופרים, שמאזנייס הוא ביטאונה, ורוחו של הידר
שיגבירו תמיכתם במאזניים ובאגודת־ד,סופרים.
הסיפור נפתח במילים :״רעיה בילתה לצבוע את ציפורני
מרחפת בינות לדפיו. כהן, שמעודו לא נחשב כסופר,
רגליה בגוון בספסף. היא פיקקוז את הבקבוקון, אשר
ושמישרת יו״ר אגודת הסופרים הוענקה לו בשל שרותיו
חדרה ב .״אני קוף של ל ס קו ב ״
הביל לכה צמיגה מועטה, והניחה אותו על ריצפת
למפא״י, במשך השנים הרבות שבהן הוא ערך את שבד
כדי שלא תיווצר אשליה שחוברת מ״ג 1/אינה ייצגנית כך מיזרחית...״
ונשארה יושבת על המיטה כישיבה
עונה הפועל הצעיר, משמש למעשה כייו״ר פוליטי ממונה.
די הצורך, הרי שבאה לה חוברת מ״ג ,2/המבשרת כבר
ממשיך הסיפור ונוזל בצמיגותו הכספספח, ומגיע לסיומת:
בעמוד הפתיחה כי עורך מאזניים יוצא לחופשה, והוא עיקר תפקידו הוא למנוע סטיות, ועל-ידי כך הוא מונע
״...אומנם יודעת היא: גם כהוראה צפויות לה אותן
ישוב לעבודתו ביום י״ט אב. ועל הסופרים להתאים למו גם סיפרות.
פגרות־קיץ נבוכות ועצלתניות, אבל לבך יש לה כעת
פרט פיקנטי לגבי אישיותו של הידר כהן מתפרסם
עד זה את פניותיהם ומישלוח כתבי־היד שלהם.
מענה חד־משמעי: דיה לצרה בשעתה.״
באותה חוברת מאזניים משנת ,1938 שבה מוצג פן אחר
יצחק אורפז מפרסם המשך של מסה על סיפרות בכותרת עיקש מאבק תוך שעד, שחיי־השירה בארץ מתנהלים
של הידר כפוליטרוק מיפלגתי קטן. במאמר החתום
הצליין החילוני, שאותה החל בחוברת הקודמת. המסד,
בפסבדונים ב ,.תחת הכותרת חרס על סופר, מותקף
בין כתבי־העת עכשיו וס/קריאה, הרי שב.י. מיכלי מוצא מייצגת מחלה מאובחנת אצל סופרים המגיעים לגיל ה־50
פרחי־שירה מוזרים לגינתו הסיפרותית, ומצליח כעורך
כהן בגלל התקפתו הפראית על חוקר היהדות יחזקאל
והמנסים להעמיד את עצמם מעבר ליצירותיהם באור
לעמד את עמוד 50 של החוברת בצירה משובבת־נפש,
קויפמן, וכתוב באותה רשימה בין השאר אין זו
הגותי־חקרני בנבכי תולדות הסיפרות, תוך מטרה להאבה
מזדווגים שיריהם של שגי משוררים, זכר ונקבה.
הפעם הראשונה אצל מר כהן, כשהוא נתקל בהשקפות
דיר את ערך יצירותיהם.
המשוררת היא רבקה מרים, הכותבת וילדות צהו־שאינן
לפי רוחו. וגס השקפות קויפמן אינן לפי רוחו.
המשוררת רחל נגב מפרסמת שיר על ירושלים בשלג,
בות־שיער נדות עליהן [ שיערן כרוח ואילו המשורר
ביהוד אינו מרעה מזה שקויפמן מוכיח כי תכועת־ציוו
והעיתונאי אהוד בן־עזר מנסה להעניק ביקורת מטעה
אורציון ברתנא (שם אמיתי) עונה לה מתחתיות אותו
עזבה זה עשרות כשנים את דרף הרצל ודבקה כאחד
בחביבותה לספר סיפוריו של יצחק בן־נר שקיעה כפרית,
עמוד ילדים כמו כוכב / ,משהקים כרחוב מישחקים
העם ומסיים בעל המאמר (שהוא, כנראה, ר׳ בנבעודו
מתפזר על שני סיפורים של בן־נר שלא נבללו
שעוד יבואו
ימין) את ביקורתו על הידר כהן זה מזכיר כמעט
בספר זה. דומה מקריאה בין שורות הביקורת של בן־
כאתנחתא לאחר האורגזמה השירית הזאת, מצוי מאמר
את יי ד הוויכוחיס כרוסיה הסובייטית נגד הסוטים...
עזר שהוא מכסה על חמת התנינים, ארס הצפעונים
יתכן כי הטון החריף של ישראל בהן הולם את השעה
רב סימני-דפוס מאת יהודה גוטהלף, הטוען כי ההסברה זצרות־העין שלו במעט דבש של טוב־לב סלחני על כיש-
רונו של בן־נר. משוררת נוספת המעניקה משלה למאזניים ואת המודה. אבל אין אנו רוציס בו
הציונית בין המצרים, נושא המוצג ככותל־המיזרח של
עולם הסיפרות העיברית בימים טרופים אלה.
היא רות אלמוג, הכותבת בין השאר עם נטות שמש
וכך, כמו בבית־משכון שבו ממשכנים סופרים דהויים
מדור ביקורות הספרים מציג מאמר של ד״ר אביב
ירד. על קירות ביתו נופי יהודה וגליל /וגם דיוקנאות את נשמותיהם הגנובות, כאשר מתחת למסווה חיצוניות של
של גנראל שתום־עין וגנראליב אחרים / .כמיוחד אני
סיפרות מצטברת לה מידה רבה של שיעמום ועייפות
עקרוני על שירת המשורר העיברי־ר,ונגדי איתמר יעוד
אוהב את ברלב כאן מוטב שהקורא, שאינו אמון על
וזיעה, מתנהלים להם חיי־הסיפרות, בבית־ד,עלמין הזה
קסט, וכדי שהקורא יעריך נכונה את עוצמת שירתו של
מיכמני השירה העיברית, ישים את ליבו לחריזה הנפלאה
אשר שמו מאזניים, המתיז אחת לחודש זיקוקין די־נור
קסט, כותב עליה ד״ר עקרוני כאן מתגלים לרא״במיוחד
אני אוהב את בולב״ המזכירה את ״אני קוף
של אותיות־דפום, שנעלמים מייד לאחר פירסומם כלא-
שונה לבטי־הנפש, המעוצבים באורח המזכיר את שאיפתו
של ביאליק לחיות מחדש את חווייות ילדותו אוי של לסקוב״ ,או ״אני הבור של מוטה גור״.
היו, בנצח הסיפרות העיברית .׳

מנאי יו סי ג מזו שתרם משך שנים רבות כמות עתק
של שורות חרוזות למצעדי-הפיזמונים, שהביאו לאינפלציה־פיזמונאית,
שחלק לה בפתיחת רשת ג׳ של קול-ישראל,
המנקזת סוג זה של תרבות. ברבות הזמן התאמץ גמזו
להרחיב את היקף השאיפות שלו, תוך שהוא מנסה לטפח
טור-פזמונאי בסיגנון, הטור השבועי׳ של נתן אלתרמן.
אלא שגמזו אינו אלתרמן, וטורו לא הנחיל לו נצח כלשהו.
בסוף שנות השישים, ניסה גמזו כוחו בפרוזה, ופירסם
קובץ־סיפורים בכותרת ״תלתלי עשן״ שכבר שורות פתי-
חתו מעידות על עיסתו עד זאמארינג היו השמים
תכולים, ברים כאקווארלה. אי־פד, אי-שם מקופחים בקו-
אמיריהם המשונן של אשוחים שהשחירו, של אגוזות, של
צריחי קלויסטר — אבל צחים, חפים מעב, שמי יולי.
נועה היתה מולחמת אל זגוגית החלון, סובאת את הנופים
המוטחים לאחור, גבה וצמתה אלי אלא, שמבקרי־בסיפרות
לא נפלו בפח אותו טמן להם גמזו, והתעלמו

מנוף זאמארינג משונן האשוחים וצריחי הקלויסטר.
לפני שבועות מספר, שוב הגיח גמזו מהפיזמונאות
הקלה, כשהוא שולח הפעם את עטו הבלתי נלאית לעבר
היכלי הקודש של השירה. תולדת מאמצו זה של גמזו
פורסמה בשבועון על המשמר, חותם בכותרת :״קינה
לדויד״ המוקדשת לאמן הירושלמי דוד פולומכו, שנהרג
לפני כעשר שנים ממחסום שבת למרגלות הר־הציון, עת
עבר שם בקטנועו. וכן כותב גמזו בקינתו אך לא
צוואר, גם לא שלו — גידי ברונזה כאלה, עורף /של
פר נגח בתוך קורידת שלוליות־פרכו ( /זיעה, זיעה
חמה ושמשונית כזאת. נסורת /העץ והברזל על מחלפות
הבר. מצחו /כאבן ירושלמית עבותה. איש אפל כשורש /
שלא ידעע עייפות מימיו /מלבד /את עייפות המתכות...״
וכך מתמשכת לה התישפוכת השירית הזאת, בעוד
גמזו מנסה לאמץ לעצמו את סיגנון קינת אלן גינסכרג
לאימו ב״קדיש״ ,תוך המטרת מטחי קריאות אוהב, אשר

כל דמיון בינן לשירה הוא מיקרי בהחלט קמים
פסיליו, מאז, בירושלים של ירח / ,אברהמים מאוד —
לנתוץ את אלילי־השווא /של תרח המצלצל בשרשרתו
ואסוריה /של חנווני החסד, הצדקה והקדושה / /של כל
המשרשרים ומסרסרים. אלוהים של יופי /עמוק כזה/ :
של קלויז־הלב, של יהדות החום /שהיא של נעליך על
סף הפליאה למאור הבוקע מאופל...״
קוראים האמונים של שירה בלשונות אחרות, יתמהו,
על השפעתו החזקה של אלן גינסברג על שירת גמזו,
וכך כותב גינסברג מולך ביודהכלא הבלתי מובן!
מולך בית־כלא ללא נשמה של עצמות מוצלבות וקונגרס
של יגון ...שהם יללו לרומאנסות של רחובות עם עגלות
סחורה מלאי בצלים ומוסיקה רעה ...קדוש המלאך במולך! /
קדוש הים, קדוש המידבר...״
ברוב תושיה מצליח גמזו להוריד את השירה, אל כותל
הפיזמונאות, מבלי להסס בשאלה: מהי שירה?

/77/77/77ל/ 7ע! (1קע(/ע
( הניסיון הנשי של האדם השלישי ( אח, פג>שה,
פגי ש ה
שכזא ת!

אגרי אלעד
הגרב לא נגמרה
עכשיו׳ אחרי שאגדי אלעד, הלא הוא
האדם השלישי המפורסם מהעסק-הביש והפרשה,
התחתן סוף סוף במזל־טוב, מותר
לי לספר לכם סיפור נחמד, הקשור בעברו
של אברי.
זהו סיפור הנוגע לניסיון הנשי של האיש•
ולא הייתי מעזה לספר לכם אותו,
לולא ידעתי שאברי עצמו מספר את הסי
פור,
כהמחשה למה שעשר שנים בבית-
סוהר יכולות לעשות לבנאדם.
ובכן, כמו שידוע עכשיו גם למי שלא
ידע זאת קודם, אברי אלעד היה כלוא
עשר שנים תמימות בכלא רמלה, ומהן בילה
חלק ניכר בתוך תאי האיקסים, הלא הם
תאי־הבידוד המפורסמים לאסירים מסוכנים
מבחינה ביטחונית.
בלשון המעטה אפשר לומר, שבעשר
השנים האלה הוא לא ראה הרבה נשים
באופן מיוחד. אבל מי שחושב שבכל עשר
הישנים הוא לא ראה אשד, בכלל. אינו אלא
טועה. מסתבר שפעם אחת, אחרי שכתב
מיכתב אישי לבן־גוריון, הותר לו להתייחד
מחוץ לכתלי בית־הסוהר עם ידידה אישית
שלו. הוא נלקח לביתו של קרוב־מישפחה
באפקה, ושם, בבית שהיה מוקף בעשרות
אנשי־ביטחון חמושים, היה צריך לנסות
לעשות אהבה.
מכל העניין הזה מובן, שאחרי שיצא
מבית־הסוהר היה אברי בתחילה מעוניין
למלא את כל מה שהחמיץ בתחום הזה בעשר
שנות מאסרו. ולבחור יפה־תואר כמוהו׳
זאת לא היתה בעיה מייוחדת. זמן
קצר אחרי ששוחרר הוא מצא את עצמו
מתייחד עם נערה, כשהוא מנסה לשחזר
בדיוק איד עושים את זה.
הוא התחיל ללטף אותה בקצות אצבעות
הרגליים .״היתד, לה גרב ניילון,״ גזכר
אברי .״בעדינות ליטפתי את רגלה׳ תוך
ניסיון להסיר את הגרב מהרגל.״ ידו נשל חה
באיטיות מעלו!־ומעלה ונעצרה ליד הברך.
אבל סופה של הגרב לא היה שם.
אברי המבולבל המשיך. הוא שלח את ידו
יותר למעלה. זיעה קרה כיסתה אותו
כאשר ידו כבר הגיעה אל קצה הירך, וו,גרב
עדיין לא נגמרה שם.
אברי לא ויתר. הוא החליט להמשיך
לנסות, לפחות, עד הסוף המר. ידו טיפסה
מתחת לשימלה, עד למותני הגערה, ורק
אז גילה כי היא לובשת מה שנקרא ״גרבי-
מיבנס״ .״רק אז,״ סיכם אברי ברבות הימים׳
״הבנתי איזו התקדמות התקדם העולם
בעשר השנים שישבתי בבית־הסוהר.״

רק לא באמריקה
למי ששכח את זו שהיתר, המנטה הראשון
של שלישיית שוקולד־גזנטודמסנויק
המקורית, ולמי שאולי שאל מי בלע אותה,
יש לי חדשות. ואני מתכוונת ל ת מי
עזריה, מי שהיתה המנטה החמודה של
השלישייה ושניהלה בזמנו רומן עוקץ עם

חבר להקת כוורת, מאיר (פוגי) שניג־שטייו.
בקיצור,
תמי נעלמה לנו מהנוף לפני כשלוש
שנים, וכמעט ששכחתי ממנה
לגמרי, עד שפגשתי אותה בחתונתה של
חברת ד*,שלישייה רותי הדדצמן, ולחתו־

משה דויטש זח,מי עזריה
הניסיון לא הצליח

כאשר שהה כאן בשבוע שעבר כוכב-
הקולנוע הגרמני הארדי (טכסי לטוברוק)
קרוגר, הוא נסע על־פני כל הארץ כדי
לחפש אתרי־צילום מתאימים לסרט החדש
שהוא עומד להפיק ולביים בישראל. קרוגר
כתב בעצמו את התסריט לסרט, העוסק

לו את גילה אדמגור. אבל קרוגר, שעדיין
לא היה אז מפורסם כמו היום, העדיף
שחקנית בלתי־מיקצועית ובחר לבסוף כגימנזיסטית
צעירה ובלתי־מוכרת. היתד,
זו אלה שפירא.
הסרטת סרט לא היתה פשוטה באותם
ימים. כאשר רואיין קרוגר, הוא סיפר ב־תום־לב
כי כשפרצה מילחמת־העולם השנייה
הוא היה בן עשר, הצטרף ככל חבריו
להיטלר־יוגנד, תנועת־הנוער ה־היטלרית.
בשנה האחרונה למילחמה הוא
גויים לצבא הגרמני, נפל בשבי האמריקאים,
נמלט וחזר לברלין.
לישראל הגיע קרוגר עם דרכון שווייצי,
כשהוא טוען באוזני כל מי שהיה מוכן
לשמוע כי הוא עושה את סרט־ד,טלוויזיה
שלו ״כדי לנסות לכפר על החלק הקטן
שהיה לי בשואה.״
ההסברים לא שיכנעו רבים. לעיתים
קרובות במהלך ההסרטה הקיפו את קרוגר
אנשים, צעקו לעברו :״הסתלק מפה! חיה
נאצית!״ על אלה שפירא עצמה איימו
לא פעם :״נשבור לך את העצמות ! את
הולכת עם נאצים !״
בביקורו הנוכחי כבר לא הזכיר איש
לקרוגר את עברו הנאצי. הוא ירד ל-

הארדי קרוגר ואלה שפירא 1962*3
הזיכרון לא פעל
בטייס גרמני מזדקן המתאהב בדיילת ישראלית,
שהיא גם יפהפיה וגם קיבוצניקית,
ולבסוף מאבד אותה לטובת חברו הצעיר.
הסיפיד לא־כל־כך מקורי. שכן לפני 14
שנה בדיוק הגיע קרוגר לישראל, כמעט
עם אותו סיפור עצמו. אלא שאז היה זה
סיפור לסרט־טלוויזיה, שעסק בשני צעירים
גרמניים המגיעים כתיירים לישראל,
ומסתובבים בה בודדים, עד שיום אחד הם
פוגשים בקיבוצניקית המבלה את חופשתה
בעיר. הם מרכיבים אותה על הווספה
שלהם, ויחד הם מסיירים ברחובות העיר,
לפני שהיא לוקחת אותם לקיבוץ שלה בדרום.
כאשר
הגיע קרוגר לפני 14 שנה להפיק
כאן את סרט־ד,טלוויזיה שלו, הוא חיפש
עבורו שחקנית ישראלית מתאימה. הציעו

נה הזו היא כבר באה מחותנת בעצמה.
את בעלה, שהוא ישראלי בשם מוישה
דויטש, ממוצא אשכנזי, פגשה אצל חברתה
לאה לדפטין לפני שלוש שנים, כש הבחור
הגיע ארצה כי צד,״ל קרא לו ל־מילחמת
יום־ד,כיפורים. הם הספיקו לבלות
יחד כמה ימים, עד שמוישה גמר את ה־מילחמה
וחזר לאמריקה. תמי גמרה את
הסיפור, וחזרה להופעות.
זמן קצר לאחר־מכן נפטרה אמה, ותמי
ישבה לעשות חשבון־נפש. גמרה לעשות
חושבים, והחליטה שהשלישייה זה יותר
לא בשבילה. היא חיסלה עניינים, וגמרה
אומר לנסוע בעקבות אהבתה, הלא הוא
מיסטר דויטש הנ״ל, לארצות־הברית.
לפני שמימשה את החלטותיה, עוד הספיקה
לבקש מלאה לופטין, חברתה מימי
להקת הנח״ל, למלא את מקומה בשלישיה.
לאה השתלבה בשירה, ותמי החלה להשתלב
באמריקה. ומי חיכה לה שם, אם לא
מוישה? הם אפילו התחתנו כדת, והחליטו
שהם משתקעים בארץ האפשרויות הבלתי־מוגבלות,
אלא שאז גילו שהאפשרויות ש להם
דווקא די מוגבלות.

אילת, ביקר שם בין השאר בכפר האפריקאי
של רפי נלסץ. ומי שהתה שם
באותה שעה, אם לא עורכת־הדין של הסוכנות
היהודית, אלה שפירא? היא
הביטה בו, והוא הביט בה. הוא לא השתנה
מאז נפגשו לפני 14 שנים.
היא זיהתה אותו, אבל הוא לא זיהה אותה
.״אתה יודע מי זאת ו״ שאלו אותו
ידידים. לקח לו קצת זמן להיזכר בנערה
בת ד,־ 17 ששיחקה עימו לפני 14 שנה
בסרט־ד,טלוויזיה הגרמני, שד,וסרט ברחובות
תל־אביב ובקיבוץ ארז בדרום.
נכון שעכשיו אלה כבר לא מתאימה לככב
בסרט שמתכנן קרוגר. אבל ידידים
נשארים תמיד ידידים. והפגישה המיקרית
שהיתה לשני אלה באילת, שווה בעצמה
שיעשו עליה סרט.

תמי החלה להופיע כזמרת במועדון
גולדה הניו־יורקי, ומוישה היה לסוכן־
מכירות, ואם הם כבר, נשואים, אז למה
שלא ינצלו את אחת האפשרויות שדווקא
לא היתד, מוגבלת עבורם? או. אז הם
הביאו לעולם ולאמריקה ילדה בשם אתי,
וכשיש גם ילדה, זה עזר להם להבין שהחיים
בניו־יורק הם לא בדיוק כמו שהם
קיוו, ואם גם יש געגועים עזים למולדת,
על אחת כמה וכמה.
העיקר, הבנים שבו לגבולם והחליטו ש־
״הכי טוב בבית״ למרות שזוהי ארץ האפשרויות
חדי מוגבלות. כצעד ראשון הם
שכרו להם וילה בצהלה, כיאה לחיים
אמריקאיים לשעבר. מוישה החל לעבוד בענף
הטכסטיל בבית־החרושת של אביו,
ואילו תמי מתכוננת להתמסר לתפקידה כ־אמא
וכעקרת־בית.
כל ענייני השו־ביזנס נכנסו אצלה בינתיים
להקפאה עמוקה .״אולי רק לפעמים,
שיבוא לי להיזכר,״ רק אז היא תחזור
לבמה או להקלטות, ובינתיים אתם יכולים
לקחת נשימה עמוקה. הם החליטו להשתקע
בישראל. איזה מזל.

חסל סדר ק שק שים !

הטיי ס וז ז י*

לעולם אינך ודע איפה
תנו צאאת ״מכבי׳ בפעם הבאה

/77<50031(66
אריאל׳

בירה בינלאומית

פו־יורק.מלבורן.יוהנסברג. אתונה ...וגם יכיעוראל
העולם הזה 2036

או ת ה
זה לא
מ צ חי ק
יש הרבה אנשים שעושים הפרדה גמד
.רה בין העבודה ובין הבית. הבעיות שבעבודה
הם לא לוקחים הביתה, ואת הבעיות
האישיות של הבית הם לא לוקחים
לעבודה. בך גם מסתבר לגבי המצחיקנים
שלנו — את ההומור שלהם הם משאירים
על הבמה, במקום שיקחו גם קצת הביתה.
כי מה שהלך בשבוע שעבר בביתו של
אלוף הארץ בהצחקות, אבי בהט, היה
לגמרי לא מצחיק. תקרית כמו זו שקרתה
בינו לבין אשתו, יפית, היתד. אולי מצחיקה
מנקודת־ראות אובייקטיבית, אבל
כמו שאומר הפיתגם...
ומעשה שהיה כך היה. באחד מלילות
השבוע שעבר, בסביבות השעה ארבע לפי
נות־בוקר, קמה הגברת הראשונה של
הצחוק הישראלי, יפית בהט, והתלוננה ב-
מישטרה, שבעלה, ה בי ת אבי בהט, היכר,
אותה ושבר את הרהיטים בבית. נכון שזה
לא מצחיקן אבל היא גם יודעת לספר
שחייה עם המצחיקן הנ״ל בכלל לא מצחיקים׳
נהפוך הוא — הם עצובים נורא,
ולא מהיום.
בידיה היא מחזיקה צו לתשלום מזונות
שניתן על־ידי בית־המשפט, אך לדבריה
מסרב בעלה בעקשנות לשלם, וטוען כי
בתור אשה הממשיכה לדרוש מזונות,
מגיע לה מפות. חוץ מזה היא בכלל רוצה
שאבי יעזוב את הבית, וזה כבר לא מצ חיק
אפילו אחד עם הומור משגע כמו אבי.

החדר דמ ו י גפן

מנחם גפן
גט אוטומטי
מה אומר לכם, גם אני קראתי, כמוכם, על גירושיו הסופיים
של הצייר מנחם גפן מאשתו הרביעית, ואולי הלא אחרונה,
השחקנית הבריטית דיאנה דיג. אבל מה שהפתיע אותי, בינינו,
היה שגם חתן השימחה עצמו קרא על גירושיו רק בעי-
תוני־הערב שלנו, שמיהרו לדווח את החדשה המרעישה לקוראיהם.
נו טוב. ואם מנחם נמצא בימים אלה בארץ, אז למה
שלא נשמע את הדברים ממקור ראשון?
מה שהרגיז אותו בדיווחי העיתונים, היה שהובן מהם כאילו
דיאנה השיגה את הגט. כי למעשה, מנחם ודיאנה, חיים בנפרד
כבר שנתיים וארבעה חודשים תמימים, וכדי לבקש היתר־גירושין,
יש צורך להגיש תביעה.

ס 1ף קיץ עליז

אבי בהט
תלונות במישטרה
בעוד תלונתה של יפית נרשמת במיש־טרה,
והשוטר התורן מסיע אותה עצובה
ואומללה בחזרה לביתה שברחוב הזוהר
בשיכון בבלי בתל־אביב, הסתבר לה שאבי
בכלל לא מוכן לעבור על האקט שעשתה
בשתיקה. הוא קם, אפילו שזה היה מאוחר-
מאוחר בלילה, ניגש למישטרה והגיש גם
הוא תלונה. אם היא יכולה, אז גם הוא.
כי היא שפכה עליו מים, והוא בהחלט
יכול להתלונן על תקיפה כחוק — שתדע
לה שכמה שבעלה מצחיק, בדברים כאלה
הוא רציני לגמרי.
אבי ויפית נמצאים בתהליכי גירושין כבר
חודשים ארוכים, ולמרות שלפני עשרה
חודשים נולד בנם בכורם, מסתבר שהלידה
לא הביאה בעיקבותיה שלום־בית.
הם עשו לילד ברית־מילה חאפלאית כמו
שיודעים לעשות הבדרנים, ואפילו קראו
לרך הנולד בשם הסימבולי שליו, בתיקווה
שיביא את השלווה לבית, אבל כל זה לא
עזר .״אני רוצה להתגרש,״ אומרת יפית
לכולם. אבי, מצידו, כמעט שלא נמצא
בבית.
רוצים לדעת את האמת? אותי זה בכלל
לא מצחיק.

הקיץ נגמר, ומה עושים כשאין קיץ?
עושים מסיבה לרגל סיום הקיץ. ומי מסוגל
לחשוב על רעיון כזה אם לא כתב-
התיירות בידיעות אחרונות, צגי רי מ ץ?
זאת הרי הזדמנות טובה מאין־כמוה
לאוורר את בגד־הים בפעם האחרונה, לפני
שהוא נכנם לאיכסון. הוא ביקש מכל
החברים להופיע בביגדי־הקרב הימיים שלהם.
כולם הבטיחו שיבואו, ומי שפחד
מנזלת טרום־חורפית לבש את בגד הים
מתחת לבגדים, ולא הראה אותו לאף אחד,
כמו שעשו למשל השחקן שלמה ג ר ־
שכיט ואשתו דיטה, וכמו שלא עשתה
העיתונאית כלה אלמוג, שבלי לעשות
חשבון נכנסה לטבילה לילית בבריכה של
מלון מיגדל דניאל בהרצליה.
האווירה הלא-פורמלית קירבה לבבות,
ותרם לכך גם הכיבוד האופנתי שכלל יין
וגבינות, וככה זה נמשך, עד שלגמרי במיקח
הסתבר לצבי שיש לו גם יומולדת,
׳והוא כבר ילד גדול בן .32
מובן שצבי לא ציפה שיכינו לו הפתעה,
ואין לכם מושג כמה נדהם הבחור, כש-
פיתאום, ללא אזהרה מוקדמת, שלפו חבריו
מאי־שם עוגה קטנה ועליה שלושה נרות,
כנגד שלוש סיבות טובות: נר אחד ליומולדת,
נר שני שיהיה למזל ונר שלישי,
שכן יזכה לשנה הבאה.
ובהזדמנות חגיגית זו, מה התאים לשאול
אותו יותר מהקושייה :״ולמה שלא
תתחתן?״ ומה אתם חושבים הוא ענה?
״טוב לי ככה.״ שככה יהיה לי טוב.
צבי, שהוא אב לבן בגיל שמונה מנישואיו
הראשונים, ידוע מזה שלוש שנים