גליון 2037 מתאריך 15 בספטמבר 1976

כ, אלול תשל״ו15-976,

* 6ל״י (כולל).0.^.0
!ומחיר 50 :

שילטונות מכסיקו ,״לא יהיר, בריא״ לשלוח לשם
קומיסאר־מישטרדדלשעבר, ועדיף על פניו דיפלומט
מיקצועי.

כו תב׳ 1אומי
לח״כים

צפויה מחווה בעניין

יותר ויותר חברי־כנסת מסתייעים לאחרונה בכותבי
נאומים ומנסחים מיקצועיים, לכתיבת הנאומים שהם
עומדים לשאת בכנסת, ואפילו לניסוח שאילתות
המוגשות לשרי הממשלה. בעבר היו כותבי הנאומים
אנשי מיפלגה או אנשי מנגנון. אולם עתה מסתמנת
תופעה של שכירת שירותי־ניסוח גם אצל אנשי*
מיקצוע שהם בעלי דיעות פוליטיות שונות משל
אלה המזמינים את שירותיהם.

איקרית ובירעם

מכון בינלאומי ׳חסור

תו גו נן י ף

לא מן הנמנע בי כעתיד הקרוב יחליט
ראש־הממשלה, יצחק רכין, על עשיית
מחווה כלפי עקורי איקרית וכירעם, כמיוחד
לאור היחסים הנרקמים והולכים עתה עם
המארונים ^שבדרום־לבנון.
על שולחן ר&ש־הממשלה כבר מונחות המלצות
שונות בנושא זה, וככל הנראה תתקבל החלטה תוך
זמן קצר.

חו כוי ס־ מיו ה ל
י שר אלי ת
שני מכונים, אחד מכון בינלאומי בארצות־הברית
והאחר מכון ישראלי, עומדים לבדוק את תוכניתו
המקורית של אברהם זמיר, המומחה הישראלי למינהל,

מבקר־־המדינה י בדו ק
הברחות

״אתא״ תשווק

ב שירות״החוץ

פו צ רי״?וספ טי? ה

מבקר־המדינה עומד לבדוק פרשה של הברחות
מכשירים חשמליים בקרב עובדי מישרד־החוץ בחו״ל.
על־פי התקנות מותר לכל עובד שירות־החוץ להביא
לארץ, בתום תקופת כהונתו בחו״ל, מכשירים
חשמליים ללא מכם.

רשת חנויות ״אתא״ ,ששיווקה עד
כה רק מוצרי־הלכשח ומוצרי־־כד לבית,
תתחיל בכל הנראה לשווק כקרוב
גם מוצרי קוסמטיקה. ל״אתא״
יש ביום 8ע חנויות ברחבי הארץ׳,
ניסיון ראשון לשווק מוצרי קוסמטיקה
נעשה עתה בחנות ״אתא״ כ•
כאר-שכע, והתוצאות שיבנעו את
כעלי-המניות של המיפעל בכדאיות
החידוש.

כבמה שגרירויות מנצלים עובדים תקנה זו
בדי להכריח לארצות שכהן הם משרתים,
מכשירים חשמליים ממדינות אחרות, שם
הם זולים יותר. הדבר נעשה על־ידי מתן
אישור מצד קציני המינהלה בשגרירויות,
כאילו המכשירים מייועדים למעשה
להעברה על-ידי העובדים.

כך, למשל, הגיע לא־מכבר לשגרירות ישראל בפאריס
מישלוח של 17 מקררים מארצות־הברית, המייועדים
כביכול עבור עובדים החוזרים לארץ, בעוד שלמעשה
הם נשארים בצרפת. ביום אחד בילבד בחודש מאי
השנה, הגיעו לשגרירות ישראל בפאריס 41 מקלטי
טלוויזיה ציבעונית מגרמניה, עבור עובדי השגרירות
ואנשי־האבטחה.

סיבסון־ בין עוזר
יגאל אלון
למרות שנכנס לתפקידו רק לפני שבועות
ספורים, ככר התגלע סיבסוד הריה כין
עוזרו החדש של שר-החוץ יגאל אלון,
דני קורן, לבין עוזר ותיק של השר, אליהו
חסין.
קורן, בנו של מי שהיה ח״כ, יצחק קורן, החליף את
העוזר הקודם, חיים בראון, שגם בינו לביו חסין היו
חיכוכים. עתה יצטרך אלון לפשר בין שני העוזרים
שלו, עד למריבה הבאה ביניהם.

ממ של ח מבסיסו
לא רוצה את רוזוליו
למישרד־החוץ בירושלים הגיע שדר ממישרד־החוץ של
מכסיקו, שבו הובעה בקשה שלא למנות את מפכ״ל
המישטרה המתפטר, שאול רוזוליו, לתפקיד שגריר
ישראל במכסיקו.
למרות שממשלת ישראל עדיין לא הודיעה לממשלת
מכסיקו על מינויו הצפוי של רוזוליו, למדו
המכסיקאים על אפשרות זו מתוך העיתונות
הישראלית.
ההתנגדות אינה אישית כלפי רוזוליו, אלא שלדעת

המבקשת להשתית את יחסי־העבודה על בסים חדש,
לשים קץ לשביתות ולסיכסוכי־עבודה. שיטתו של
זמיר מבוססת על בדיקת 36 אלף שאלות החובקות
את כל הבעיות האפשריות בתחום יחסי־העבודה,
שנבדקו על ידו במשך שבע שנים.

גלעד הוד״־ערב

המפיק מלוויל מארק ונציגו הישראלי יוסף (״ג׳ו״)
שאנטי, שהפיקו בשעתו את הסרט הישראלי על דויד
בן־גוריץ. הפסטיבל לא יהיה פתוח לקהל הרחב,
ויחזו בו בעיקר אנשי-מיקצוע ואורחים רבים מחו״ל,
שסירטיהם יוצגו במיסגרת הפסטיבל.

עוכר י כ תו ב זיכרונו ת
מפקדו המתפטר של מחוז תל־אכיב של
המישטרה, ניצב דויד עופר, עומד לכתוב
ספר זיכרונות. בין השאר יגיב עופר על

ההאשמות שהוטחו לעברו על־ידי העיתונות לפני
מיספר חודשים, על כך שאין הוא מתפקד כראוי —
בין היתר בגלל שיכרות כרונית.
עופר דחה על הסף גישושים של כמה מוסדות ציבור
שיקבל עליו תפקיד אצלם, ונוסף לכתיבת הספר הוא
יצטרף להנהלת עסקיו של אחיו, יולי עופר, העומד
בראש חברות ספנות ובנייה בחיפה.

דיון מישפט׳
על חסי־ציבור
מעמדו של האיגוד הישראלי ליחסי־ציבור עומד
להידון בקרוב בבית־הדין־הגבוה־לצדק.
דובר המיפלגה הליברלית, סמי טוויג, הגיש בקשה
להתקבל לאיגוד, המאגד בתוכו אנשי יחסי־ציבור
ודוברי־מוסדות, אולם נידחה ללא הנמקה.

טוויג סבור שהנימוק לדן זיית בקשתו הוא פוליטי,
ועומד להגיש בקשה לצו־על־תנאי נגד ראשי האיגוד.

*סגר תי?ו של
מנחם הדרי
בל הסיכויים הם בי התיק הפלילי שנפתח
נגד מנב״ל ״שיכזן־עוכדים״ ,מנחם הלר,
לא יגיע לכלל דיון וייסגר. לפני כחצי שנה,
אחרי שכבר הוגש כתב־האישום נגד הלר, ביקש

היועץ־המישפטי לממשלה, לקבל את חומר הראיות?

שבידי הפרקליטות בתיק זה, לבדיקה. עד היום לא
התקבלו המסקנות ולא ננקטו כל הליכים בתיק.
בכל הנראה תבקש פרקליטות המדינה לבטל את
כתב־האישום.

מו שבת־ ח ״ דו ח
י שר אלי ת ב רו דו ס
קבוצת מאנד׳יס הישראלית, בראשותו של איש־העסקים
רפי שאולי. מתכננת להקים בסים ישראלי ברודוס,
לשם קליטת תיירות־קבע מישראל לאי יווני זה.

הכוונה היא לארגן טיסות קבוצתיות לאי
עם תוכנית בילויים ישראלית מוגדרת,
בדומה לבסיסי הנופש שמקיים מועדון הים•
התיכון כמקומות שונים כעולם. לצורר זה
כבר הוקמה מיסעדה סינית־ישראלית באי והוחכר
אחד ממלונות הפאר הגדולים שם.
תחילת המיבצע מיועדת כבר לחג הסוכות הקרוב,
בו תצא קבוצה ראשונה לחגוג באי.

ב כ פר ״? אסם
פרוייקט מייוחד־במינו יתבצע בכפר־קאסם — גלעד
לזכר הרוגי ליל־הזוועה מלפני 20 שנה — שיתוכנן
על־ידי יהודים וייבנה על־ידי ערבים.
לצורך זה הוקמה ועדה ציבורית, הכוללת 120 אנשי-
רוח, שתערוך אירועים שונים לזכר המיקרה.

חצי מיליון בפרס
בפס טי ב ל
הסרט הי הודי
50 אלף דולר, שהם כחצי מיליון ל״י, יהיה סכום
הפרס הראשון שיוענק לסרט המצטיין בפסטיבל
הסרטים היהודי שייערך בחודש אוקטובר בתיאטרון
ירושלים. מתוך 115 הסרטים שנשלחו לפסטיבל,
ברובם הגדול סירטי־טלוויזיה על נושאים ישראליים
ויהודים, שהופקו בשנתיים האחרונות, נבחרו 55
סרטים שישתתפו בתחרות.
הפסטיבל מאורגן על־ידי חברה שווייצית שבה שותפים

את ״יום יום״
העיתון הכלכלי ״יום יום״ ,שהיה
בבעלותו הפרטית של סטר מרסטן,
נרכש על־ידי חכרה שבראשה עומד
מנהל דפוס מפא״י, שבתאי חימלפרב,
שהוא גם חמו״ל של העיתונות הלועזית
היוצאת לאור על*ידי מיפלגת ה עבודה.
לצורך
רכישת העיתץ הכלכלי הוקמה
הכרה מייוחדת, שבן הימלפרב
מוציא לאור עיתון יומי כלכלי נוסך,

0 0 0*0

בואו לראות לחוש ולשמוע מוסי !7ה באולמי התפוגה של סוני

תל אביב: מגדל שלום, רח אחר העם 9״ טל5 24 31 .

שאל כל אחד...

איש השנה תשי״א
העולה החדש

איש השנה תשי״ב
מבקר הסוכנות שמוראק

איש השנה תשי״ג

איש השנה תשי״ד

יועץ מישפטי כהן

עסקן שואה קסטנר

איש השנה תשי״ט
סופרת דיין

איש השנה תשכ״ד
יורש אשכול

איש השנה תשכ״ט
מפקד נויבצר־ישראל בר־לב

איש השנה תש״ד
רכז שואה אייכמן

איש השנה תשכ״ה
מפלג מפא״י בן־גוריון

איש השנה תש ״ל
לוחס־שלום דיין

עורכי ״העולם הזה״ הטביע —
יותר מכל אדם אחר — את חותמו
על מאורעות השנה שחלפה,
שסימל אותם או שייצג את החשוב
והמשמעותי שבהם.
כתבה זו מבקשת לארגן את
מאורעות־השנה בתמונה משמעותית
אחת, בעלת סדר והיגיון —
להפוך את השנה שהיתה ליחידה
משמעותית כחיי המדינה והפרט.

מאו טסה-דונג, מכוננה ומנהיגה
של סין העממית, שהלך לעד
למו כשילהי תשל״ו, היה נבחר,
ללא-ספק, כאיש-השנה, אילו נמצא
שכועון־חדשות סיני, שהיה
מחקה מסורת זו של שכועוני

החדשות הגדולים בעולם המעהתואר
איש־השגה אינו פרס.
רבי. מותו של היושכ-ראש מאו, הוא נועד לנסות ולשקף, באמצאף
שאירע ימים ספורים בילכד עות אישיותו ופעלו של אדם
לפני תום השנה, אמור להיות בודד אחד, את התהליכים החשולגבי
900 או יותר מיליון סינים — כים שהתחוללו כמדינה או מחוהמאורע
המשמעותי כיותר של צה לה, ושיש להם השפעה מכרהשנה,
שיהיו לו השלכות ישירות עת, גלוייה או סמוייה, על מה
על חיי היופ-יום שלהם כעתיד.
שאירע כאמת במדינה או על מה
יתכן שלא רק הסינים היו צרי שעוד עתיד להתחולל כה.
כים לבחור כמאו כאיש השנה
משום כך, לא פחות מאשר
תשל״ו. קרוב לוודאי שלמותו של כעצם בחירת איש־השנה, נודע
מאו יהיו השפעות מרחיקות־לבת גיליון-השנה של ״העולם הזח7׳
גם על מאות מיליוני רוסים, הוכשל
הסקירה המקפת והמעמיקה *
דים, אמריקאים, ואולי גם על הנכללת כו, הכוללת תשקיף ל שלושה
מיליון ישראלים.
אחור על מאורעות השנה שחלפה,
אלא שבל ניסיון לנבא את תוך תצפית אל מה שעתיד להתמשמעות
מותו של מאו על גור רחש כעתיד הקרוב.
לם של תושבי ישראל, יהיה פליעשרים
וחמישה אנשי־השנה
שה למיקצוע העתידנות. בך של ״העולם הזה״ ,בפי שהם נשקשאף
כי הסתלקותו של המנהיג פים בעמודים אלה מעל שערי
הסיני הישיש היתה אחד המאור גיליונות־השנה, אינם רק עשרים
עות החשובים של השנה, אני וחמישה סיפורים אישיים של מנמרשה
לעצמי לגלות ככר עתה היגים או פשוטי-עם, של מצביאים
שהוא לא יהיה איש־השנה של או אנשי־כלכלה.
״העולם הזה״.
הם משקפים את ההיסטוריה
כדי לדעת כמי בחרו עורבי החיה של מדינת-ישראל כ־ 25ה״העולם
הזה״ כאיש-השנה תשל״ו, שנים האחרונות. די להעיף מבט
יהיה עליך להתגבר על סקרנותך כפניהם של אנשי-השנה כדי לקעוד
שבוע אחד בילכד, עד אשר לוט, ולוא גם בחטף, את ה יראה
אור הגיליון המייוחד של עליות והמורדות שעברו על המהשכועון,
שהסך ככר מסורת מזה דינה ואזרחיה בשנים אלה, את
25 שנים, ושזכה אף ככינוי מיו השיאים וריגעי־השפד שעמדו כ•

המוכר הן לחברי המערבת מרכז ההתעניינות הלאומית.
אפשר רק לקוות שחוקרי ה והן
לקוראים :״גיליון השנה״.
זהו הגיליון האחד של ״העולם ימים, משיבואו כרבות השנים
הזה״ ,השונה כתכלית מכל שאר לבדוק מה שהתחולל כישראל כהגיליונות
המופיעים במרוצת רביע המאה הראשון לקיומה, לא
השנה. ולא רק משום שעל שערו יתייחסו רק אד סיפרי ההיסטוריה
מתנוססת דמות האיש, שלדעת היבשים, סקירדת-השנח של ״ה
איש
השנה תשל״א

איש השנה תשל״ב

מזכיר ההסתדרות בן־אהרון

גולדה המלכה

איש השנה תשט״ו

איש השנה תשט״ז

פרקליט תמיר

נשיא מצריים עבד־אל־נאצר

איש השנה תשי״ז

איש השנה תשי״ח

מצביא סיני דיין

חתן תנ״ד חכם

עולם הזה״ יסייעו כידם לחוש את
דופק־הזמן, את קצב האירועים
ואת ההתייחסות אליהם, כפי שהיו
הרוב למועדי ההתרחשויות
יותר מכל מיסמך אחר.

מבט נוס!ז כשערי אנשי-השנה,
המופיעים כעמודים אלה, יש בו
כדי להחזיר שוב אל אותו שבועון•
חדשות סיני דימיוני, שהיה חייב
לבחור השנה את מאו טסה־דונג
כאיש־השנה שלו.
אני סכור שהוא לא היה מחדש
בכך דכר לקוראיו. אילו היה נאמן
לעצמו, היה נאלץ לבחור, ככל
אחת מחמישים השנים האחרונות,
כמאו כאיש-השנה שלו. כי
לנכי הסינים הוא היה באמת ה איש
שעיצב וקבע, השפיע וסימל
על כל מה שקשור כדינמיקה ה משתנה
של חייהם.
לעומת זאת 25 ,השנים האחרונות
כחיי ישראל היו קשורות
כשפע כלתי-רגיל של אישים ומאורעות,
כפי שניתן לחוש למראה
שערי אנשי-השנה. ככל
התקופה הזאת חזרו רק שני אישים
(דוד כן־נוריון, משה דיין)
להיות לאנשי-שנה כפעם השניה.
הקשת הרחבה של האישים,
שהפכו אנשי-השנה, וגיוון התחומים
שמהם כאו אל תואר זה, יש
כו כדי להעיד יותר מכל על הריתמוס
המטורף־כימעט של המאורעות
במדינה זו, ועל החווייה
המייוחדת-במינה שנפלה כחלקם
של אותם שחיו עם המאורעות
הללו או לצידם. זוהי החווייה של
ראיית ההיסטוריה כעצם התהוותה,
וכתיבתה ושל נטילת חלק
פעיל כה.
אני מקווה שאיש-השנה תשל״ו,
שזהותו תתברר לד רק עם הופעת
הזה״,
״העולם
--הבאהגיליץ
--של־ ״חעי

יהיה חלק מגלריית-אישים זו.

איש השנה תשכ״א
מודח לבון

איש השנה תשכ״ב
קורבן סובלן

איש

תשכ״ג
ו־גוריון

איש השנה תשב״ח
לוחם־בפידאיון רגב

איש השנה תשל״ג
1זר.ית הר־ירוד ווזרוו

איש השנה תשל״ד
מסדיר־ביניים קיסינג׳ר

איש השנה תשל״ה
ראש־ממשלת רבין

איש השנה תשל״ו

מכתבים

הטמפון שלך
הוא הטמפון
שבו תוכל
לתת אמון מלא!
נשים בכל רחבי העולם. נותנות
מזה שנים רבות -אמון בלתימוגבל בטמפונים של ׳טספקס׳.
זוהי הבחירה שלהן, בהא׳
הידיעה. למעשה -יותר נשים
משתמשות ב׳טמפקס׳ -מכל
יתר הטמפונים יחד! סיבה
חשובה לנחירה זו -היא ההגנה,
שהטמפונים של ׳טמפקס׳•
מעניקים. הגנה שהיא, למעשה,
מעל ומעבר לדרוש. הרי מספר
שאלות ותשובות בענין ההגנה
שנותנים טמפוני ״טמפקס׳.
התשובות יעזרו לך להבין מדוע
המלים ׳ אמון ׳ וטמפוני
׳טכזפקס׳ ,מתקשרות בצורה כה
הדוקה, של נשים במאה ארצות
ויותר.
האם ׳׳כושר ספיגה״ פירושה
״הגנה״?
לא בהכרח! טמפון יכול להיות
סופגני וזה עדיין אינו עשוי
למנוע תקלות.
על מנת להעניק לד הגנה מלאה,
חייב הטמפון לחדור בעדינות
ולספוג את ההפרשות של המחזור
החדשי ביעילות, להתאים עצמו
בקלות למידות גופך הפנימיות,
וכן הרחקה פשוטה ונוחה.
הטמפונים של טמפקס• ,עונים
על כל הדרישות הללו. הטמפון
בנוי משכבות לחוצות ברכות של
צמרגפן סופגני ביותר. הוא קבוע
במיכל דקיק וחלק, המאפשר
החדרת הטמפון למקומו הימדוייק
להענקת נוחות והגנה מירביות.לאחר החדרתו מתפשט טמפון
׳טמפקס׳ לכל שלושת המימדים
אורך, רוחב, עובי -כדי להתאים עצמו למידות
הפנימיות של תעלת הנרתיק
(ווגינה)-כך שכל דליפה או תזוזה
הם כמעט בלתי אפשריים.
לקראת הרחקתו, מצמצם טמפון

׳טמפקס׳ את מידותיו, ושליפתו
קלה, ממש כמו החדרתו. חוט
המשיבה תפור היטב לכל אורכו
של הטמפון.
עד כמה קטן הוא טמפון
״טמפקס״ ?
לפני השימוש טמפון ׳סמפקס׳
הוא זעיר ביותר ( -אורכו ־47
ס?מ וקוטרו סנטימטר ורבע
בלבד) ־ ושמור ומוגן באופן
היגייני בתוך מיכל ההחדרה.
מיכל זה מוביל את הטמפון
למקומו הנכון. אצבעותיך אינן
נוגעות בטמפון, כאשר הטמפון
נמצא במקומו המדוייק, לא
תרגישי כלל בקיומו.
מה בדבר הדחקת הטמפון?
פשוט הניחי לטמפון לגלוש
לאסלה, גם את הטמפון וגם את
מיכל ההחדרה ניתן לשטוף בבית
שימוש כי שניהם מתפרקים
מעצמם. המיכל עשוי רצועות
נייר ספירליות, דבוקות בדבק
הנמס במים. בזמן הקצרצר שבו
את נוטלת את ידייך יתפרקו
רצועות הנייר ושטיפתן באסלה
מקבילה לשטיפת שני מגבוני-
נייר (טישיוס).
עד כמה חסכונים הם טמפוני
״טמפקס״?
על כל מעלותיהם של טמפוני
׳טמפקס׳ -הם עדיין יותר
חסכוניים ממרבית
טמפונים אחרים. הם נמכרים
באריזה רגילה, של 10
יחידות ובאריזה ׳סופר• של 40
יחידות, עושה את הטמפונים
של ׳טמפקס׳ לקניה חסכונית
ביותר.
ועכשיו כראי לד לשאול את
עצמך :׳האם הטמפון שלך הוא
הטמפון שבו תוכלי לתת אמון
מלא׳?

איש השנה

הצביעות של הדתיים

כקורא ותיק ישל העולם הזה, אני עוקב
מדי־שנה אחר מיכתבי הקוראים המציעים
בהתקרב החג, הצעות משלהם לבחירת
איש־השנה. אבל בימעט תמיד אתם
מצליחים להפתיע אותם, ולבחור כאיש-
השנה בדמות שלמרות שהם לא העלו אותה
כלל בדעתם — היא בחירה מוצלחת. משום
כך הגעתי למסקנה, כי ברכה לבטלה תהיה
להציע לכם את מועמדי־שלי כאיש־השנה.
אבל אם בכל־זאת אתם רוצים לדעת: יצחק
רביו, שהיה גם איש־השנה תשל״ה.
חיים זיו, גבעתיים

תמהתי על שהעולם הזה- ,שמאז ומתמיד
כיסה בהרחבה את כל מילחמות־הדת המתנהלות
בישראל, לא טרח לדווח לקוראיו
על מה שמתחולל מדי־שבת בבני־ברק,
שם נאבקים דתיים כחילוניים על חופש
התנועה בשבתות. מה קרה? האם הדתיים
קנו גם אתכם?
מ. פיקרש, רמת־גן

רק פעם אמת בתולדות העולם הזה, עד
כמה שזכור לי, העזתם לבחור איש־שגה
שאינו ישראלי, אלא דווקא ערבי שהשפיע
על מה שקרה במדינת ישראל יותר מיהודי.
זה היה נשיא מצרים בשעתו, גמל
עבד אל־נאצר. אם אתם נאמנים לסיסמת־כם
,״בלי מורא ובלי משוא-פנים,״ עליכם
לבחור גם השנה בערבי — את ראש אש״ף
יאסר ערפאת, שזאת היתה שנת זריחתו
הבינלאומית וגם דעיכתו בלבנון.
משה הדוי, חיפה
...יונתן (״יוני״) נתניהו, שנפל במיב־צע
הנושא את שמו באנטבה.
רוחמה נעמן, תל־אביב
לדעתי היה המאורע החשוב ביותר הש נה׳
המרד שאחז בתושבי השטחים הכבושים,
שהתבטא הן בבחירת האישים המקורבים
לאש״ף בבחירות המוניציפאליות
בגדה, והן בגלי ההפגנות והמחאה ש הציפו
ודשנה את יהודה ושומרון. טוב
תעשו, לדעתי, אם תבחרו את אחד הקורבנות
-שנפלו השנה מ״יריות באוויר״ של
חיילי צה״ל, כמי שמייצג את התהליך
הזה, שהוא משמעותי ביותר לגבי העתיד.
זאב לרר, באר־שבע
למרות הרפורמה ולמרות הנהגת מם־
ערך־מוסף . ,חגג גם השנה ההון השחור
את שליטתו בכלכלה הישראלית, והממ שלה
לא הצליחה להתגבר עליו. איני יודע
את מי אפשר לבחור כמי שמייצג את
ההון השחור, אבל דומני שאם תבחרו
בשר־האוצר יהושע רבינוביץ /כאדם ש-
איפ-שר את פריחת ההון השחור גם אחרי
הסתלקותו של פנחס ספיר, תהיה זו בחירה
הולמת.
ע. ט ,.תל־אביב

מורא האלימות
בסצינה המפורסמת בסרט האזרח קיין,
קורע חברו הטוב -של איל-העיתונות מול
פניו את ״אמנת העיתונאים״.
כסמל עיתונכם מתנוסס מזה שנים אריה,
כשהוא מסוגר בכלוב של ״בלי מורא ובלי
משוא פנים.״ בגיליון האחרון (העולם
הזה )2035 הקדשתם עמוד שלם למצב
בריאותו של הצייר משה ינוקא. משום־
מה- .שם האדם -שגרם להתקף־הלב של
ינוקא, אחרי שהתנפל והיכה את השחק נית
גליה ישי, לא הוזכר כלל אלא בתו
סיערים
רק על ידי חברת טספקס בע׳׳רו הוונט, אנגליה.
היבואנים: אינווסט אימפקט בע״לז.רח׳ •רנזיהו 38ת׳׳א.

עות בגבולם בטענה שהם הרוב באיזור,
והמיעוט חייב להתחשב בהם ולשמור את
השבת כמוהם. האם השרים הדתיים היו
מוכנים להחיל אותו הכלל גם על מקומות
שבהם הדתיים הם מיעוט, כדי -ששם
יאלצו את שומרי־המסורת לחלל את השבת?
ברי לי כי התשובה היא שלילית.
אז מדוע הצביעות הזאת?
א. ג ,.בני־ברק

הערבים ישאו בתקציב
קראתי בעיתונות את הצעתו הגאונית
של ח״כ אברהם כ״ץ, בקשר לשכר־הלי־מוד
של הסטודנטים באוניברסיטאות. ח״כ
כ״ץ, שממני כי הוא מחנך בעצמו, מציע
לקבוע -שכר־לימוד גבוה במגסדות האקד־מאיים,
ויחד עם זאת לתת הנחה בשכר-
הלימוד ליוצאי צה״ל, על-פי מיספר •שנות
השירות בצה״ל. אחרי שהביטוח הלאומי
כבר הנהיג שיטה זו, בהעניקו קיצבות־ילדים
מוגדלות ליוצאי צה״ל, אין שום
סיבה מדוע גם האוניברסיטאות לא יאמצו
את השיטה.
כך יצא שהסטודנטים הערבים, שכמובן
לא משרתים בצה״ל, ישלמו שכר־לימוד
גבוה פי כמה מהסטודנטים היהודים, בדיוק
כמו שאמהות ערביות במדינה מקבלות
קיצבות מהביטוח הלאומי בשיעורים נמוכים
מאמהות יהודיות. אפשר להמשיך את
השיטה הזאת עד בלי גבול. למשל, לשח רר
יוצאי צד,״ל מתשלום אגרודטלוויזיה,
או להעניק להם הנחות בתשלומי מס־ההכנסה׳
כך -שערביי המדינה יהיו לבסוף
אלה שישאו על גבם את כל תקציב המדינה.
מה יש? אנחנו מקריבים את
חיינו למענה — שהם יקריבו את כספם !
ואחר־כך עוד נתפאר בפני תבל כולה
שאנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח־התי־כוו•
איתן
ליפשיץ, חיפה

פוס־עזר ותמריצים

אר ״אדם מפורסם מהבוהמה, הידוע באלי-
מותו.״
מה קרה? האם מורא אלימותו נפל גם
עליכם, או זה סתם משוא־פנים? דומני
-שאחרי -שנפרץ הכלוב, יברח האריה.

ההגנה הסניחית שיותר נשי בוטחות בח.

שר־הפנים, או שמא היה שר־הדתות.
הצדיק בפומבי את יידוי האבנים על־ידי
אברכי בני־ברק, לעבר המכוניות הנוס
דויד
דותן, איתן גכריאד,
תל־אביב
• מאחר שהשחקנית שהותקפה בידי
אותו ביריון אלים, לא מצאה לנכון להתלר
נן על התקיפה במישטרה ולדרוש את
התערבות החוק — מטעמים השמורים
עמה — לא מצא העולם הזה לנכון לעשות
זאת במקומה.

ברצוני להגיב לדברי הקוראה נילי המאירי
(העולם הזה ,)2035 בקשר לבתי־הספר
לאחיות ומשבר האחיות. יש כמה נקודות
בדבריה׳ היכולות להעיד שבכל זאת אין
לה אותו ״ניסיון אישי״ מספיק בנושא.
המאמצים לקליטת תלמידות בבתי־ספר
לאחיות נעשים, אבל בהתאם לקריטריונים
כמו מיבחני־קבלה והתרשמות בראיון אי שי.
אי־אפ-שר לזלזל בכך, כי בידי האחות,
לכשתוסמך, תהיה האחריות לחיים ומוות
של חולים במשך ״ 24 שעות ביממה ולא,
כמו שכתבה נילי ,״בסך־הכל להזריק זריקות
ולמדוד חום לחולים.״ אפילו אם הנערה
ממישפחתה של נילי, זה לא מבטיח
לה להיות אחות. היא תצטרך לעבור תקופת
הכשרה תיאורטית ומעשית, ואז היא
(המשך בעמוד )8

הו׳;ל ם הז ה 2037

מכת בי ם
(המשך מעמוד )6
תרצה גם שיעבירו אותה בהצלחה מפני
״שבשעת־חירום כדאי להוריד מעט את
הדרישות מהמועמדות.״
כפתרון לשעת־חירום, אפשר להציע הכנסת
כוח־עזר שיבצע את הפעולות הלא־סיעודיות
בבתי־החולים. וכן מתן תמריצים
להחזרת האחיות שפרשו ממקצוען.
צריך לשמור שהאחות תמשיך לשמור על
רמה סיעודית מתאימה, והחולה ימשיך
לקבל את המגיע לו.
קאסם כדארנה, פתח־תקווה

מכוגת־זמן דימיוניוה
עד כמה מקאברי הדבר, שכותב המאמר
האנטישמי והמסולף מבחינה היסטורית,
שפורסם בפורום העולם הזה ( )2035 נושא
את שמו המלא כימעט של יחזקאל הנביא,
שוודאי מתהפך בימים אלה בקיברו. הכוונה
היא ליחזקאל בוזי מדנמרק, אשר כתב
על ״הזיוף בהוראת ההיסטוריה״.
קוראים ותיקים ודאי זוכרים את מיכת־בו
הקודם של מר בהי, מלפני חודשיים,
תחת הכותרת של ״כזב מצדה.״ לפעמים
שואל אני את עצמי, אם לא הפליג מר

!306־זס!
׳31101 6001

בהי באיזו מכונת־זמן דמיונית אשר הח זירה
אותו לתקופת הבית השני. כי האמיתות
והעובדות אשר במיכתביו, אין
להן סימוכין בשום ספר או מחקר היס טורי.
אדם צריך להיות נגוע בשיגעון־
גדלות כדי לשחק בשעות הפנאי בהיסטוריה
היהודית בצורה זו.
אלפי קוראי דבריו מתבקשים לכתוב אל
ממשלת איטליה, כדי שתסכים לחרוט את
שמו של יחזקאל בהי על שער־טיטום. כי
סוף סוף העז אדם עברי לתת ריהבילי־טציה
לעם הברברי הנאור ולמצביאו ה־נערץ.
צר לי עליך, רבי יוחנן בן־זכאי,
על שהפכת מנהיגם הרוחני של אנשים
כדוגמת מר בוזי, אשר הפכו את רעיונך
המופלא על הצלת רוחניותו של העם וירידתו
ליבנה, להוכחה היסטורית לסלידתך
מעמך שבין החומות.
מאיר לכי רן, קריית־אתא

לצי ,8עצים, כיצים
גם אחרי שקראתי את רשימתכם ״סנוקרת
לסנוקר״ (העולם הזה ,)2035 אני
עדיין סבור (כמו ח. נ .ביאליק) כי שחקני
הביליארד הינם ״לצים האוחזים בעצים
וחובטים בביצים.״
משה פינטו, רחובות

הכנסת — מידבר״שממה

40114

541/011£

ברצוני לקשר את הדברים שהופיעו לפני
מיספר שבועות בהעודם הזה במדור מיב־תביס,
כי ״על אורי אבנרי לחזור לכנסת
בהקדם,״ לכתבה שהופיעה בידיעות אחרונות
מאת עמוס קינן, תחת הכותרת
״שלוש פעמים הידד למר בגין.״ בכתבה,
המתובלת בטאקט ובחוש־הומור מייוחד,
מריע קינן למנהיג הנצחי של האופוזיציה,
שמלבד להתנגד לשלום אין הוא וסיעתו
עושים מאומה.
הציבור הישראלי, ולו גם העדין׳ חש
שמאז פרש אורי אבגרי מהכנסת הפך
המוסד הזה מידבר־שממה. אין מי שיריב
את ריב העם, אין מי שיטיח מילים ממש יות
ולעניין בפני חברי הממשלה. מדי יום
ביומו צצות בעיות רציניות ושחיתויות
בצמרת, ואין פוצה פה בכנסת. לדעתי,
על אורי אבנרי להתחיל לפעול כבר מעתה
ולהתארגן על־מנת שציבור הבוחרים יחזיר
אותו אל הכנסת. הצלחה מעימקי־הלב.
מאשה פורמן, רמת־ גן

מי מלגלג על המלכה?
מבינה אני שרינה מור, מים תבל,
הישראלית היפהפיה הזוהרת איננה מיוצגת
על־ידי עיתונכם, ולכן אתם מרשים
לעצמכם לזלזל בה יתר על המידה ואפילו
ללגלג עליה. אם מלכת־המים אינה זוכה
באותה תשומת־לב כמו מים־תבל, אין
(המשך בעמוד )10
העולם הזה 2037

גיליון ״העולם הזה״ שיצא לאור לפני 25 שנה בדיו?,
הקדיש כתכה מצולמת, לראשית תעשיית המכוניות הישראלית.
כמינהגו התמקד ״העולם הזה״ בדמות דינאמית אחת המייצגת
את המיפעל ובעיותיו. תחת הכותרת ״מיסטר דיים בא העירה״
(מתחרז עם ״חיות הנגב באות העירה״) מוצג מיסטר דיים,
מהנדס־הייצור האמריקאי של בית־החרושת ״קייזר פרייזר״
במיפרץ־חיפה. הכתבה ״השמש זורחת שוב״ מגוללת את דרכה
של יפאן ממפלה בטילחמת־העולם השנייה לבת־כרית, כתוצאה
מהתחדדות המילחמה־הקרה במיזרח־הרחוק (מילחמת
קוריאה).
במדור ״העולם״ כגיליון ״העולם הזה״ לפני 25 שנה, הובאו
סקירות מתומצתות על צבא יוגוסלביה; גיבורים סובייטיים

מטילחמת־העולם ותהליד התיעוש של סין־העממית, שחגגה,
לפני 25 שנים, שנתיים לעצמאותה. במדור ״קורא יקר״ מתייחם
העורר למחלקת־המחקר של ״העולם הזה״ שליקטה מידע זה.
שער הגיליון הוקדש לשחקנית חנה מרון, שחקנית התיאטרון
״הקאמרי״ ,שבאותם ימים נתפרסמה בתפקיד שמילאה בהצגת
״הוא הלף בשדות״ .בשער מופיעה מרון מאופרת בתפקידה
בהצגת ״מלכת שבא״.

תאלמנה שנתנה לבן־גוויון ער השביתה שהוא ערך ביקב
י| ואשון־דציון ^ 1והד יהוו בננו עוני ^..דווישים ד׳ נמה
אלונים תימנים המכונית שואש־הממשרה העניק לבתו
העם פשעי ב קו ב סו ת שימורי
מלבד חובבי הוליווד• ,שנדחקו על מדרגות
החורבה הבלתי״גמורה של בניין
הבימה, כדי לחזות בגופה התמיר של השחקנית
איבון דה־קאדלו, היו אזרחי ישראל
עסוקים השמע במדור ״פשעים״ .הרצח
המתועב ביפו שפך אור קודר על התפרעות
המוסר, ונתן שוב מקום לסברה כי עם
העלייה החדשה עלה במידה מבהילה שיעור
הפליליות.
למעשה לא גדל שיעור הפשעים בארץ.
השתתפות העולים החדשים בפשעים אינה
עולה (אם בי גם אינה נופלת) מהשהת־סותם
בשאר מיפעלי היישוב. מה שהשתנה
הוא סוג הפשעים. עלו במידה מבהילה
מעשי-הפשע הברוכים באלימות. פרשת לוי
(הרצח ביפו) היא רק חוליה נוספת בשרשרת
זו, שנתנה למדינה גם את שתי
שדידות הבנקים המזויינות הראשונות מאז
חלפו ימי אצ״ל־לח״י.
רק צד אחד טוב היה בפרשה האפלה
כולה. היא עזרה להסיח את דעתו של
הציבור, שחי השבוע על קופסות־שימורים.
פינחס לבון הופיע בכנסת, הבטיח, הצטדק.
אלא שהתעניינות עקרת״הבית בהבטחות
משומרות אלה נופלת בהרבה מהתעניינותה
בבשר טרי.

נשאו את פחי-המים הכבדים על ראשן
באילו לא קרה כלום, גברים חסונים ישבו
בצל עצים או שיחקו שש־בש בבית-הקפה
הקטן. אולם אי-אפשר היה למצוא אף ילד
אחד מתחת לגיל חמש, או שש.
לעומת זאת בקעו צווחות־זוועה של
ילדים כמעט מכל בתי הכפר. כאשד מבית
אחד בוקעות צווחות ילד, אין זה דבר
מיוחד. אולם כאשר כל ילדי הכפר נעלמים
וזעקתיהם עולות עד השמים, אין זה עניין
של סתם עונש אבהי.
ההסבר הפשוט היה נעוץ במכונית
שחורה קטנה שעמדה ברחבה המרכזית.
אותו בוקר היא הביאה מתל-אביב את ה מוהל
היהודי לאחד מביקוריו הקבועים.
כדי לחסוו טירחה, הוא עושה את מלאכתו
בכפר הערבי בסיטונות.

יכול לעלות לדרגה זו. אלא שירוחם התפטר
לפני שהגיע לדרגה זו. במשך 14
שנות שרות רצוף עבר הצבר בן ה־ ,34 בן
להורים תימניים, קאריירה כמעט אגדית.
לראשונה הופיע בפלוגותיהלילה של וינ־גייט.
וכשנתגלה כישדונו הבלתי־רגיל לעבוד
בקרב האוכלוסיה הערבית, בבד היתד.
דרכו מסומנת: במילחמת-העולם גייסוהו
הבריטים לשירות-האינטליג׳נם שלהם,
הטילו עליו להכין מאחרי קווי הצרפתים
את הפלישה לסוריה.
כל מיסגרת היתד, צרה לו. בסוריה החל
מגבש במוחו רעיונות מהפכניים על רכישת
סוריה והלבנון כבנוודברית ליישוב
העברי.
המנהיגים לא האמינו. בינתיים הלכה
המדיניות הציונית ונקבעה בידי אנשים,

ה מו חלבא
בכפר טירה שררה אווירה מוזרה. הנשים

השעה ללמוד. הוא התפטר מן הצבא, לבש
בגדים אזרחיים, שקע בספרים. אולם שלא
בדוגמת יגאל מפקדו, הלומד באנגליה
על חשבת הקיבוץ, נאלץ ירוחם לעבוד
בדי לקיים את עצמו.

מכחכים
מ ע חי ם
העולם הזח ( )722 פירסם כתבה על ה פעילות
הספורטיבית העומדת להתחדש
בבית״ר חיפה. היה עליכם לדעת שלמוע דון
בית״רי קוראים מעו״ז (מעון ז׳בו-
טינסקי) ,ולא עוז בלשונכם.

דן שמרי ,,חיפה

עס הבית״ריס סליחה.
מעמודות אין זה נאה לעיתון המכבד את עצמו
לכתוב על מעמד שני ומעמד שלישי. צורת
הכתיבה מראה כאילו על נחיתותם של
הערבים כלפי העולים החדשים ושל האחרונים
כלפי היישוב הישן, ואין זה בך.
כל זמן שנציגי אותם מעמדות נבחרים
לכנסת, אין מקום למעמד שני ושלישי
בצורה שאתם מבטאים.

#זכות הבחירה של העולים החדשים
והערבים אינה ׳מבטלת את העובדה שמבחינה
סוציאלית הס מהווים מחנות נפרדים,
נחותים, הן בסיכויים והן באפשרויות,
מהיישוב הוותיק, חמגן יעל עצמו
באלף סייגים. אין ״העולם הזה״ מאמין
שטישטוש המציאות עוזר לתיקונה. שתי
כותרות אלה באות להזהיר ולהתריע מדי
:שבוע מפני הסכנות הכרוכות במצב בלתי-
בריא זה.

אנשים

1131־ א ח הי ק ב

המעמד השלישי

התאריך 13.9.51 :

גבריאל שטרסמד״י, ת״א

חורה האומה
בהירה קמחי היא אשת חלל מלחמת
העצמאות, משה קמחי, ואם לשני יתומים,
הנעדרת דיור מתאים, אך סירבה לקבלו
בשכונת אבדטור, שבה נפל בעלה.
כאשר מתה דודתה, השאירה דירה בתל-
אביב. האפוטרופוס על רכוש הנפקדים הסכים
להעבירה לאלמנה, אד המישטרה
הצליחה להפקיע את הדירה עבור שוטר,
נכה־מילחמה. מאז עברה שנה וחצי.
אך כאשר דויד בן־גוריון הזכיר, בקונגרס
הציוני, את החללים אשר חירפו
נפשם בעד תקומת ישראל, הגיעו הדברים
לאוזני בהירה קמחי, שישבה ושיגרה מכתב
לראש־הממשלה.
אחרי שהזכירה את העוול שנעשה לה,
ביקשה ממנו שיכבד את דבריו, יעזור
במיטב יכולתו לאשח אשר אלוף־נעוריה
חירף נפשו על מיזבח העצמאות. אחר
מצאה נימוק !משכנע נוסף ; ״זכור, לפני
כארבעים שנה אירגנת בעצמך את השביתה
ביקב ראשון-לציון, למען קבל זכות
של חיים בכבוד — ואני עם שני ילדי
הרכים מבקשים זכות־מגורים בכבוד.״

״העולם חזה״ 724

מוצטפה

יצחק שדה ורפאל הלפרין
פצוע אצ״ל ומפקד חפלמ״וז

צבא
הג׳ינגי ה ש חור
כשחזר אלוף (מיל ).יגאל אלון לחופשה
קצרה בארץ, הוא ניראה לרוב עם שלישו,
ירוחם כהן, הנקרא בפי ידידיו בשם־החיבה
״ג׳ינג׳י״ ,מפני שהוא דומה לכושי.
הקהל מכיר היטב את האלוף, אך לא
את שלישדידידו, שהפך חלק כימעט בלתי־נפרד
ממנו. אולם הוותיקים מספרים על
הג׳ינג׳י סיפורים אינסופיים.
סיפור לדוגמה: בי.ג׳י. בא למחנה
בתימרודהסתיו אשתקד, לחץ את ידי
ירוחם, וחייו :״דרושים לי כמה אלופים
תימניים !״ הרב־סרן הנמוך והגמיש,
שחור־השיער, לא נבוך .״קח כמה מאות
תימנים, תן להם חינוך טוב, הכנס אותם
לצבא, תן להם סיכויים שווים לחבריהם,
ואז יהיו לך, בעוד 20 שנה, אלופים תימ-
ניים!״ אמר לו.

״אין לי*זמן׳!״ קרא בן־גוריון .״הם דרושים
לי מייד.״
ירוחם היה המועמד היחידי בצה״ל, ש-

אל־נחאם

* כאשר
כאשא, ראש ממשלתה בן ח־ 75 של
מצרים, החליט בשנה שעברה לקבל את
מדות המלך ובלבד שיישאר ראש-ממשלה
לשארית ימיו, מצאה מיפלגתו, אל־ואפד,
שיטה לחנות את מנהיגה, להנעים את
ימיו: בצאתו לקבלות־פנים רישמיות, שוברת
המפלגה קבוצת אנשים הנושקים את
ידי אל-נחאם, המחייך מאושרות. בינתיים
נראית אשתו, זייגב׳ אד־נחאס, הצעירה
ממנו ב־ 35 שנים, מסתובבת עם שרי
הפנים והאוצר, פואד פראג׳ אל־דין.
בהופיעם במועדוני־הלילה בקאהיר (דרך
כניסה צדדית) כבים האורות, ואינם נדלקים
עד שהזוג מספיק להתיישב מאחרי
שורת דקלים מסתירה.
* עם גבור מצוקת האספקה הצטרפה
גם ח״כית מק״י אסתר וידגסקח, אל
שיכבת מקבלי החבילות מאמריקה0 .פ־קיר
: ,קומוניסטים יהודיים בקנדה ובארגנ טינה.

דויד בן־גוריון מצא פי׳תרון נוח
למכוניתו העודפת, שקיבל מידי מנהל
!מיפעל קייזר פרייזר בחיפה. הוא מסרה
לבתו דגגה, בוגרת האוניברסיטה העיב־דית,
שלמדה נהיגה במכונית דאש-המנד
שלה.

שהבנתם את הנפש הערבית נפלה מזו של
ירוחם כהן. אחד פרצה המילחמה, וה-
,״הגנה״ הפכה לצה״ל.
באפריל ׳ 48 השתדל ירוחם להטריד,
לשווא, את מנוחתם של מנהיגי היישוב
באזהרתו, כי הצבאות הערביים עומדים
לפלוש לארץ. ארבעה ימים לפני הפלישה
הניח על השולחן צרור ידיעות על תנועת
הצבא הסורי לעבר ארץ־ישראל. המנהיגים
לא האמינו לאזהרה זו, שינו את
דעתם רק ברגע האחרון, שעדת מעטות
לפני הפלישה.
כשיגאל אלון קיבל לידיו את הפיקוד
בחזית הדרום, לקח עימו את ״המומחה
הערבי״ .כשירד יגאל מן הבמה, בעת
״דימדומי האלופים ־(הפלמ״חיים)״ ,נשאר
ירוחם בתפקיד מרכזי: נציג ישראל ב־הישראלית־מצרית.
וועדודשביתודהנשק
״מייג׳ר
בהן״ ,שהיטיב מהם לדבר את
שפתם, הפך חיש־מהר מושג בעיני הקצינים
המצריים. אמר אחד מהם :״איני
יודע מי כאן הערבי האמיתי ביותר...״
הרגשה ומוזרה. ברבות הימים חש
ירוחם את עצמו בודד, התגעגע אל חבריו דן שמר נתפרסם כעבור זמן כאחד
מימי הקרבות שלבשו בגדים אזרחיים 4 ,מרוצחיו של ד״ר קססנר, ולאחר הרשעתו
חזרו לקיבוציהם או יצאו לחו״ל. החליט ריצת כמה שנים בבית־הכלא.
ירוחם: אחרי 14 שנות שלתת, הגיעה 111.כיוס עיתונאי בכיר במעריב.

מכתבים
(המשך ממעוד )8
זו סיבה להשמיץ את רינהל׳ה. עובדה:
רינה מור היא מלכת־היופי העולמית, אס
תרצו בכך או לא.
דורית קראום, גיבעתיים

הידד למ קצוענות
בסוף תוכנית־הטלוויזיה מחפשים את
המטמון ( )30.8.76 ריאיין המתוק המקצועי
של הטלוויזיה, דן כנר, את אחד מזיקני
כפר־ברוך והלה, כפי שהתברר, השמיט
קטע מסיפורו. כנר תפס אותו על חם,
מיהר להלשין בפני המאזינים :״ובכן, האיש
שלפניכם נאלץ להתחתן ברכבת. כל-
זאת על מנת לבעול כאן השתררה
דממה קצרה. רציתי לנצלה כדי לנסוע

לעפולה ולהגשים את חלומי — לצבוט
את דני בלחי — אלא שהוא הקדימני ותיקן
:״לגאול בחורה אחת וכאן, במפתיע,
החזיר במאי חכם ונורא אחראי
את השידור לאולפן.
כה מהר עשה זאת, עד כי הספקנו לשמוע
את סופו של פרץ הצחוק של יצחק
(״צחי שמעוני, וגם לראות את הבעת
פניו ההופכת ממשועשעת לרצינית תוך
עשירית השניה — דבר המוכיח שהוא וגם
הבמאי וגם כנר מיקצוענים, ויודעים לש מור
על אווירה רצינית כיאה וכיאות
לתוכנית רצינית, כמו שאר התוכניות
וכמו הטלוויזיה שלנו בכללה. הידד!
א. נ ,.תל־אביב

איפה הכלבה?

כלבתי היקרה ויווי יצאה את הבית,
ומאז נעלמה. אני בטוחה שהיא הגיעה
למקום זר ורחוק שממנו לא תמצא את
הדרך חזרה הביתה. לכלבה חמישה גורים
קטנים, הזקוקים לה עדיין. אני חוששת
מאד לגורלה, בגלל הרעל שמפזרים בכל
מקום בחיפה, ומקווה שהכלבה תימצא
על־ידי מישהו חובב־כלבים שיחזירנה
אלי. אני בטוחה שמישהו מקוראי העולם

־׳״י סיג ר יו ת״טייס״
נמכרות יותר
מכל יתר הסגריות
גם יחד, ויש סיבה
טובה לכך-
סיגרית ״טיים״
באמת טובה

תמידבתמונה

ויווי
מי מצא?
הזה בוודאי נתקל בויווי, ואני מבקשת
להודיע לי היכן ראו אותה או היכן היא
נמצאת. אני מצרפת תמונה שלה (הכלבה
הלבנה עם הכתמים השחורים) ,כדי שייקל
לזהותה.
נעמי אדווה, כספי ,4חיפה

טעות לעולס צודקת

דובק מייצרת סיגריות איכות למעלה מ 4 0 -שנה
האניד. הגיעה לישראל אתמול ב־ביקר.
•קפטיין
ניל, המשרת על דרום
קי־ולינד, מאז שנת ,1173 ציין כי
הביקור הוא ידידותי, ונועד לאם־:
שר לצוות לבדח אחר סידרת אימו־ו
נים בים התיכון, במסגרת אימוני,

הצי: השישי
״הארץ״2.9.76 ,
צבי רוזנפלד, חיפה

העולה הזה לרחל

הסר! 1

הג אנ ל״ טו־י

*ט רגעי ם בחייו ־של עם, כאשר יש לקרוא לדברים
בשמם, גם כשהשם המפורש מעביר חלחלה בגוף.
ברגע כזה, השימוש בלשון דיפלומטית אינו אלא פחדנות
בזוייה. ברגע כזה, הניסיון להמעיט מחומרת הדבר מטיל
על בעליו אחריות מוסרית נוראה. ברגע כזה, השתיקה
הופכת את השותקים שותפים־לפשע.
רגע כזה הגיע עם פיריסום המיסמך המכונה ״מיסמך-
קניג״.
ייאמר נא בפירוש:

זהו מיסמך נאצי.
חאיש שניסח אותו, ושחתם עדיו, נזתאים
לו התואר גאורייטר.

ן* אולייטר פירושו, במקורו הגרמני ,״מנהל מחוז״.
ויתואר הוענק על־ידי אדולף היטלר למנהלי־המחוזות
של מיפלגתו, שהפכו לאחר־מכן ״נושאי הריבונות״ של
המדינה הגרמנית במחוזותיהם.
בעל מיסמך־קניג הוא הממונה־על-המחוז, ישראל קניג.
כלפי האזרחים היהודיים והנתינים הערביים של הגליל
הוא מייצג את מדינת־י־שראל ביכלל, ואת מישרד־הפנים
בפרט.

של סבתה נוזפת, כי ״נייר־עבודה אינו נושא למסע-התעוררות.״

כל האנשים האדה קבעו למעשה, במה שאמרו
ובמה שלא אמרו, כי אין כד פסוד בכך
שאדם בעד דיעות נאציות מובהקות ישרת
בתפקיד בכיר כממשלת ישראל, וכי הוא יהיה
הממונה עד המחוז שבו מרוכזים מרבית האזרחים
הלא-יהודיים שד המדינה.
אכן, ישראל קניג, הוא תופעה מזעזעת.

אך הממונים עליו, עמיתיו ומגיניו הם תופעה
מזעזעת עוד הרבה יותר.
ן* בה נעביר את במת־האירועים מגרמניה הנאצית
— 1 1שעצם שמה מעביר חלחלה בעצמותינו — אל
מדינה תקינה, בת־ימינו.

נניח שזה קרה כאדצות-הברית.

מושל מדינת פלורידה, גאברנר ג׳ימי קניג, העביר
לבית הלבן ״נייר־עבודה״ ,שסו הזהיר מפני הסכנה
הצפוייה לארצות־הברית מריבוי היהודים.
היהודים, כך כתב המושל, הולכים ומתרבים בפלורידה,
הם תפסו איזורים שלמים במדינה, כמו מייאמי־ביץ׳ למשל.

כרוחו וכפרטיו תואם דו״ח-קניג תזכיר שיכול
היה להיכתב על־ידי גאולייטר נאצי כלשהו
כשנות השלושים, לפני שהחליט אדולה
היטדר על ״הפיתרון הסופי״.
אילו נתבקש הגאולייטר הרמן קניג בשנת 1935 להגיש
תזכיר על פיתרון בעיית היהודים במחוז בוואריה, היה
מגיש מיסמד דומה, בניסוח שונה אך במעט :
ריבוי היהודים במחוז מסכן את הרייך הגרמני ואת
עם־האדונים הארי.
היהודים חורשים מזימות נוראות נגד המדינה, ברוח
הפרוטוקולים של זקני־ציון, ומטרתם היא לבתר את
המולדת הגרמנית.
משום כך יש לנהוג ביהודים בקשיחות, ולמנוע בכל
מחיר את התרבותם. יש לדחוף אותם לצאת לחדל,
ולמנוע מהם לחזור. יש להפקיע חלק מרכושם על־ידי
גבייה ״קשוחה״ של •מיסיס. יש למנוע מהם לבנות בתים.
יש להנהיג ״נומרוס קלאוזום״ ,כדי לצמצם עד למינימום
את מיספר היהודים בבתי־הספר התיכוניים והאוניברסיטות.
יש להגביל את מיספר העובדים היהודיים במיפעלים
כלכליים. יש להקים צוותות מייוחדים של הגסטאפו,
־שיאספו פרטים אינטימיים מביישים על העסקנים היהודיים,
ולפרסם אותם. יש להקים ״יודנראט״ ,אשר חבריו
יעמדו 1תחת פיקוח יומיומי של הגסטאפו ויקבלו ממנו
הוראות. יש להעביר את הביטוח־הלאומי לידי המיפלגה,
כדי שהיהודים לא ייהנו ממנו. יש להטיל על כל פקיד
גרמני אחריות אישית לביצוע קשוח ומדוייק ־של הוראות
אלה. יש להשתמש באירגוני־העובדים הגרמניים כדי
לבצע את המדיניות.
את ההצעות האלה היה הגאולייטר מתבל ביד נדיבה
בהערות רוויות־בוז על ״המנטליות היהודית״ הנלוזה,
תרבותם הירודה והרדודה של היהודים, וכר.

אבד מדהימים ומחרידים שיבעתיים התגובה
— או חוסר התגובה — שד המדינה, ממשדתה,
הפרדמנט וכדי־התיקשורת •טדה.
היה זעם. יצא קצף.

אך ד א

הפקיד.

שר־הפנים התמרמר על כי עיתון ישראלי העז לפרסם
מיסמך פנימי כזה. לאן נגיע, שאל בזעם, אם פקיד
ממשלתי אינו יכול. להגיש לשר שלו את רעיונותיו
ודיעותיו, מבלי שהדבר יפורסם ברבים?

כאשר נשאד השר יוסף בורג מה דעתו עד
תוכן המיסמך, הוא סירב דהסכים עימו או
דהתנגד דו. כדומר: אינו מסכים דגמרי, ואינו
מתנגד דגמרי.
מנכ״ל מי־שרד־הפנים דחה בתימהון את התביעה לפטר
את הפקיד, והודיע שלמישרדו יש אמון מלא בו.
ראש־הממשלה ביקש להודיע כי לא קרא את המיסמו,
ואינו מתכוון להתייחס אליו.
סיעת הליכוד פירסמה הודעה על ״שערוריית ההדלפה״,
וקבעה כי ״הפירסום ישרת את אוייבי ישראל. הם ישתמשו
בו נגדנו מעל כל במה מדינית בינלאומית.״
העיתון הליברלי הארץ קבע במאמר ראשי, בסיגנון

ן* ניה ׳טמיסמך כזה היה מתפרסם במדורו •של העי-
י תונאי רודף־הסקופים, ג׳ק אנדרסון, במאה עיתונים
אמריקאיים.

מה היה קורה ז

האם היה הנשיא מודיע כי לא קרא את הדו״ח של
ג׳ימי קניג, ואינו דואה צורך לקרוא אותו, מפני שאלה
הן דיעותיו הפרטיות ־של המושל ו
האם היה השר המוסמך מתרעם על כך שיריבים
פוליטיים מצאו לנכון לפרסם תזכיר פנימי, שאינו נוגע
לציבור הרחב י
האם היה ניו־יורק טיימס מפרסם מאמר רא־שי נגד
ג׳ק אנדרסון, וקובע כי אין להתרגש מ״נייר־עבודה״,
־שתכליתו בסך־הכל לשמש בסיס לדיונים ולוויכוחים
בחוגי המימשל י
האם היתד ההנהלה הארצית של המיפלגה הרפובלי־קאית
קובעת שהפירסום אינו אלא מזימה ־של המיפלגה
הדמוקראטית, המספקת חומר לאוייבי ארצות־הבדיתז

האם היתה ועדת־הנשיאים שד האירגונים
היהודיים מחליטה שדיעותיו שד מושל פלורידה
הם עניינו הפרטי, ושיש להתייחס בכבוד
ובסובלנות דדיעותיו שד כל אדם ץ

ף* ארצות־הכרית של

אמריקה היו מתגלגלים

הדברים כך:
המיסמך היה מופיע במדורו של ג׳ק אנדרסזן.
תוך דקות היו כל סוכנויות-הידיעות, תחנות הטלוויזיה
והרדיו מפיצות את הידיעה הסנסציונית.
מאותו רגע היו נערמים על ־שולחנותיהם של הנשיא,
חברי ממשלתו, הסנאטודים וחברי בית־הנבחרים בוושינגטון
זבפלודידה, מאות־אלפי מיברקי-זעם של יהודים
ולא־יהודים.

ישיכת־הירום שד נשיאי האירגונים היהודיים
היתה תובעת את התפטרותו שד המושל
קניג בו־כמקום.
הנשיא ג׳רי פורד היה נכנס לחדר־העיתונות של
הבית הלבן וקורא, לעיני המצלמות, הודעה קצרה שבה
היה קובע כי ב״אומה בת־חורין זו״ אין מקום לגזענים,
וכי על המושל קניג להתפטר מייד.
המועמד הנגדי לכס הנשיאות, ג׳ימי קארטר, היה
מגנה את הסיגנון המתון של דיברי הנשיא פורד, ומבטיח
כי הוא־עצמו, אילו היה נשיא, היה מפטר סו־בסקום
את כל הפקידים שהיתר. להם נגיעה כלשהי במיסמך ,״כולל
־שרי הממשלה.״
הניו־יורק טיימס. היה קורא לבדק-בית יסודי בכל
מערכות המימשל, כדי לבדוק כיצד הגיע אדם בעל
דיעות ניאו־נאציות אלה למישרה כה רמה.

זהו, כקיצור נמרץ אך כדיוק רב, תוכנו שד
מיסמך־קניג.

ן* עובדה ׳טמיסמר נאצי כזה יכול להיכתב על־ידי
( 1פקיד־מימשל של מדינת־י־שראל, ושאותו פקיד העז
להניח אותו על שולחן השר, יש בה כדי להדהים ולהחריד.

״צריכים לקחת בחשבון את המנטליות שד
הג׳ו-בויס האלה,״ סיכם המושל .״ביגדד הנחיתות
הרוחנית שלהם, אין הם מסוגלים להשתלב
בחכרה האמריקאית. הם מתוסכלים
וממורמרים. אין ספק שבבוא היום יופנה תים
כול זה נגד המישטר האמריקאי, ורק הנכונות
להפעיל נגד היהודים את כל זרועות המימשל,
בצורה קשוחה, תמנע סכנה זו.״

המנהיגים האמיתיים של היהודים הם אנשי הפשע
המאורגן, מסוגו של מאיר לנסקי. מטרתם האמיתית
היא לקעקע את אוישיות החברה האמריקאית, לחתור
תחת יסודות המדינה ולהפר את חוקיה.
ידוע כי היהודים הם, בליבם, קומוניסטים. הם מקיימים
קשרים סמויים עם קובה הסמוכה. אם יתרבו היהודים
בפלורידה, יפתח הדבר פתח לחדירתם של סוכנים
קובאיים ליבשת האמריקאית. בימי מילחמה יוכלו כוחות
•של קובה לפלוש לפלורידה, במקומות שבהם מהווים
היהודים רוב.
כדי לקדם את פני הסכנות האלה, יש לעודד יהודים
להגר לישראל, ולמנוע את שיבתם. יש להגביל את
מיספרם באוניברסיטות, ולהעבירם למיקצועות טכניים,
שבהם הם ייכשלו ממילא. יש להחדיר סוכנים לקהילותיהם.
צוות מייוחד ־של חאף־בי־איי צריך לאסוף חומר אינטימי
מרשיע על המנהיגים היהודיים, לפי השיטות שנוסו
בהצלחה בפרשת ווסרגייט, כגון פריצה למישרדיהם,
בדיקת התיקים •של רופאיהם, האזנה לשיחות־הטלפון
שלהם.
התרומות למגבית הוהודית המאוחדת מוכיחות, כי יש
בידי היהודים הון רב, שחור בחלקו, העלול לשמש את
אוייבי אמריקה. יש להפקיע הון זה על־ידי גבייה קשוחה
של מיסים, בשיטות •שאינן נהוגות כלפי אמריקאים סתם.
מובן מאליו שיש לשלול מן היהודים את כל תשלומי
הביטוודהלאומי, למשל על־ידי העברת הביטודדהלאומי
לידי המוסדות הדתיים הנוצריים.

״לא חשוב אם הספיק המושל קניג לפעול
על-פי המלצותיו,״ היה העיתון מסכם .״עצם
העובדה שהוא מסוגל להעלות כדעתו הצעות
מסוכנות ומבישות אלה, הסותרות את מהות
המישטר האמריקאי, פוסלות אותו לכל מישרה
ציבורית כארץ זו. יסתדק־נא האיש הזה מן הזירה
הציבורית, ואד נשמע עוד את שמו לעולם

ובן שכל הר
התיאור הזה הוא דימיוני — כי הדבר
יכול היה לקרות בארצות־הברית של
י* פשוט לא יכו
ימינו.
שום מושל או פקיד בכיר — אנטישמי ככל שיהיה
— לא היה מעז להשמיע דיעות אלה בכתב או בעל־פה.
שום שר או מנכ״ל בוו־שינגטון לא היה מעז לגעת
בנייר כזה, מבלי לתבוע מייד את סילוקו של האיש.

אילו נטרפה דעתו של מושל, והוא היה ככל
זאת מגיש תזכיר כזה למישהו, היה נאלץ
להתפטר או להתאבד בתוך עשר דקות מרגע
פירסומו.

ם ישראל קניג עדיין מכהן בתפקיד כלא*
שהו במדינת־ישראד בשעה ששורות אלה
יוצאות מתחת למכבש הדפוס, שבע וחצי יממות
אחדי פירסום המיסמך, הרי זה סימן ש•
מדינת־היהודים חודה, חודה מאד.

!95155

נואת 1ל 1 1 1ריי .

הנוסח המנן 1רי של המיסמך המזעזע
את המדינה ותגובות דעוו 09 דו ד עליו
מילכד ״על המישמר״ ,שפירסם את המיסמך לראשונה ובמלואו
(ושמגיע לו, על כך, ציון־לשכח ממדרגה ראשונה) ,לא מצא אף! עיתון
ישראלי אהד לנכון לפרסם את ״מיסמך קניג״ כמלואו.
״העולם הזה״ מפרסם להלן את עיקר המיסמך, תוך השמטת הקטעים
הפהות־חשוכיס, כצירוף תגובותיו של ״העולם הזה״.
המיסמך מכיל, כמובן, קטעים שאין בהם אלא ציון עובדות ידועות,
או הערות מן הסוג המקובל. הקטעים הבאים, הכולל את חלק־הארי

של המיסמך, מעידים על תוכנו ורוחו, ובוללים את הצעותיו העיקריות.
קיטעי המיסמך עצמו מודפסים להלן כאותיות רגילות (ההדגשות,
באותיות עבות, אינן במקור, אלא נועדו להבליט את הפסוקים הראויים,
לדעת המערבת, לתשומת־לב מייוחדת, כשל תוכנם או סיגנונם).
תגובות ״העולם הזה״ מודפסות כאותיות שחורות.
מיסמך־קניג מתחלק לשני חלקים. החלק הראשון והעיקרי נכתב
כאחד במארס >71ע ,1ערב ״יוס-האדמה (ה 30-במארס) ,כאשר מהלך
המאורעות ככר היה ברור. החלק השני נכתב אחרי אותו תאריך.

והציפיות בעתיד הקרוב והרחוק. אחת התופעות המדאיגות
ביותר היא אבדון הסובלנות של היהודי הממוצע כלפי
האזרח הערבי, ובמקרים ססויימים אפשר לאבחן איבה,
אשר גירוי כל שהוא עשוי לגרום להתפרצות לא מבוקרת
משני הצדדים שתוצאותיה עשויות להיות בעלות הדים
שליליים בארץ ובעיקר נחדל.
מאיץ בעל עוצמה למישקע אמוציונלי זה בקרב
האוכלוסיה היהודית הוא הפרת האיזון הדמוגרפי

באזורים• אלה, שאותו חש כל פרט והגורם
להדדות בקרבו.

• עד לפני זמן קצר ביותר מקובל היה על הגורמים
המטפלים בחלק זה של אוכלוסיית ישראל, כי השלמתו
עם תקומת מדינת ישראל היא מלאה וחלק הארי באוכלוסיה
זו נמצא בשלבי הזדהות מתקדמים עם המדינה והשתלבות
במערכותיה השונות. כך, לפחות הובהר על־ידי ה״מטפלים״
והקרובים למוקדיהם החברתיים 1של הערבים תושבי ואזרחי
המדינה.
י• לאחרונה אירעו נמה תופעות אשר עידערו
הנחות אלה, העמידו בסימן שאלה חמור נאמנות הלק
ניכר מהם למדינה ולעצם קיומה.
#עם הקמת המדינה, נותרה שארית האונלוסיה
הערבית בארץ ללא מנהיגות. המימשל הצבאי, שלחסותו
נמסרה אוכלוסייה זו, ביסס את שלטון ה״נכבדים״ והשתלב
ע״י כך במבנה החברה הערבית, הבנויה על חמולות
משפחתיות. ביטול המימשל הצבאי גרם לעירעור סמכות
ה״נכבדים״ ואת מי שהם יצגו. עיירעור תלות הפרט
במימסד — המימשל הצבאי — איפשר לדור הצעיר
להרגיש את העוצמה שנתגלגלה לידיו בחברה דמוקראטית,
ובשל מעבר החברה הערבית מחברה חקלאית לחברה
תעשייתית על כל הכרוך בכך מבחינה חברתית.
יתירה מזאת ,״מרד״ הדור הצעיר אילץ את הדור
הישן, לעתים קרובות, להצטרף למהנה המורדים וחשף
א,ת המדינה כמטרה למאבקם, מאחר •טלא הובנו

הכלים •טיכטיחו את תלותם כהכרה היהודית

כצורה נאותה ויעילה. יתר על כן, אנו עודדנו
את פריקת העול ע״י הנסיונות לרכוש לצידנו ב״אמצעים״
שונים את המתמרדים.
בשנות דד 50 היתד, החברה הערבית תלויה מבחינה
כלכלית במשק היהודי, אשד עם הזמן נפתח לרווחה
בפני הערבים, כתוצאה מבריחת עובדי הכפיים היהודיים
ממנו. מצב זה יצר שכבה כלכלית מבוססת, אשר משק
המדינה ותקינות פעולתו •תלויים, לא במעט, בהם.
י• עם ביטול המימשל הצבאי, מסרה המדינה את
הטיפול באוכלוסיה הערבית בידי דוברי ערבית, אשר
שלפו את האלמנטים האלימים והכתירום למנהיגים, תוך
ביסוס מעמדם על יכולתם להשיג טובות הנאה לעצמם
ולמקורביהם. זאת עשו תוך התעלמות מהבעיות החברתיות
בתוך הסקטור הערבי מחד — והיעדר תיכנון לטווח
ארוך בדבר יצירת זהות של אזרח ערבי לויאלי —
מאידך.
העוסקים בסקטור הערבי בכל הדרגים: פוליטי, צבאי,
משטרה ואזרחי, מיבחנם היה דימוי למנטליות הער כית.
לא תמיד אובחנו בהם כושר החשיבה וכושר הביצוע
ברמה העולה על האוכלוסיה המטופלת והאינטרסים
שלהם במקום לשמור על מידת החשיבה העצמית וכושר
ניתיח תופעות מדאיגות מחד, ונסיון לטפל בהם מבחינת

חשיניה אובייקטיבית, המבטיחה את האיג־טרסנטיות
היהודית־ לאומית לטוות ארוך,

מאידך.
* מחוז הצפון בו מרוכז הלק הארי מן ערביי ישראל,
שכנותו ומעורבותו בקרב האוכלוסיה היהודית ממחישות
וממקדות באורח בולט את הבעיות שנוצרו כבר עתה

תגובת ה!11ו! 0הוה:

>• הגידול הטבעי של האוכלוסיה הערבית בישראל
הנו בשיעור של ־ 5.97 לשנה לעומת הגידול הטבעי של
האוכלוסיה היהודית ב־ 1.570,לשנה.
בעיה זו חריפה במיוחד במחוז הצפון. לפי קצב גידול
זה, בשנת 1978 יהוו הערבים למעלה מ־! 5170 באוכלוסיית
המחוז.
תחושת הלאומנים היא — וזו גם הערכתי באוכלוסיה
הערבית -כי התרבותם כגליל טומנת כחובה

הקדמה קצרה זו מבטאת את רוחו הכללית של ה־מיסמך.
הוא
רואה לפניו שני עמים, שהם אויבים לנצח —
האחד שליט, השני נשלט. התמונה היא קולוניאלית
מובהקת. תפקיד הממשלה השלטת הוא להחזיק את סכנה לעצם שליטתנו כאיזור, פותחת אפשרו העם
הנשלט במצב של שיעבוד ותלות. הוויכוח אינו יות כפני כוחות צבאיים מהצפון לחדור ליש אלא
על הדרבים היותר״יעילות להשגת המטרה.
ראל, ותלויה בהתגברות התהליך הלאומני בקרב ערביי
הממונה קובע, למעשה, כי המימשל הצבאי חיה
ישראל, ונכונותם לסייע בכך.
קיים בשעתו, כדי להשליט ברחוב הערבי חבורה של
• האוכלוסיה הערבית הישראלית קיבלה תנופה
ראשי־חמולות זקנים ומושחתים, על פי הדגם הקולו לאומנית מאז מלחמת ששת־הימים. מדיניות הקשר החופשי
ניאלי שהיה מקובל באפריקה. זאת היתה טענתנו, עם הגדה והגשרים הפתוחים הביאה לחידוש המגע בין
כאשר פעלנו לביטול המימשל הצבאי, והיא הוכחשה ערביי יהודה ושומרון והפלשתינאים במזרח הירדן וערביי
אז נמרצות.
ישראל, והיא גרמה ליצירת תשתית לזקיפות קומה
עם ביטול המימשל, השליטה הממשלה ברחוב ה ולסיסמאות מאבק של הלאומנות בישראל.
הערכי הישראלי אינו סביל עוד ועבר להתערבי
— לדיברי הממונה עצמו — קבוצה של ביריונים
בטאות לאומנית, בשלב זה מילולית בלבד, שמצאה ביטויה
פליליים, ואלה הם ראשי הציבור הערבי כיום.
הערכה זו כוללת, למשל, את סגן-השר השייך ג׳אבר במספר אירועים •שהבולטים בהם הם:
(א) בעת ביקור ראש הממשלה בנצרת, לפני כשנה.
מועדי, או את חבר״חבנסת טייף־אל־דין אל־זועבי.
(ב) השמעת סיסמאות הזדהות עם אש״ף בעת הפגנות
ברור כי הממונה מדבר בשם קבוצה של בעלי־שררה
הסטודנטים והזדמנויות אחרות.
יהודיים, הלוחמת בחבורה אחרת של בעלי־שררה. הוא
(ג) עמדת הסטודנטים הערבים באוניברסיטאות בנושא
טוען כי כל היהודים הפועלים ביום מטעם הממשלה
בסקטור הערבי (קציני צה״ל ומישטרה, פקידי-ממשלה השמירה.
(ד) מתן ביטוי לאומני בהצבעה בבחירות לעיריית
ועסקנים פוליטיים) הם בעלי ״מנטאליות ערבית״ .זוהי
נצרת שהתקיימו ב־.9.12.75
הערה גזענית, המכוונת לא רק נגד הערבים עצמם, אלא
(ה) התגייסות הורגת דגרתי צפויה ע״י
גם נגר בני עדות״המיזרח, ובעיקר יוצאי ארצות-ערב,
שמקירבם באו פקידים אלה — החל ביועץ ראש״הממ -תושבי נצרת לעזרת העיריה לסילוק תשלומים
מואצים לקופת העיריה, דבר המקל על רק״ח בשלב
שלה, שמואל טולדאנו, ובלה בפעילי ההסתדרות ואנשי
זה, לנהל את העיר.
שב״כ.
(ו) התכנסות מחאה בכפר סכנין ב־ 14.2.75 בה הכריז
מאחר שיש להם ״מנטאליות ערבית״ ,אין הם מסויו״ר
המועצה המקומית תמרה, כי על ישראל לחשוש
גלים ל״חשיבה אובייקטיבית״
שהיא, כידוע, מנת־חלקם מפני ערביי ישראל יותר מאשר מפני הערבים מחוץ
של יהודים־אשכנזים, יוצאי״אירופה.
לגבולותיה.
מטרת הממשלה אינה להבטיח את האינטרסים של
(ז) החלטות שהתקבלו בכנס בנצרת ביום שבת
מדינת״ישראל, הכוללת את כל אזרחיה, אלא את ״ה: 6.3.76 -
אינטרסנטיות חיהודית״לאומית״.
.1הכרזת שביתה כללית של האוכלוסיה הערבית
יש לשים לב לנקודה האחרונה בפרק זה, המזכירר
בישראל ליום אחד שתיקרא ,״שביתת יום האדמה״.
טיעון נאצי זכור־לשימצח. אין הממונה אומר שהוא
.2קריאה לאוכלוסיה הערבית לא להסתפק במחאות
עצמו שונא ערבים, ושאינו יכול לסבול אותם סביגגו
פסיביות אלא ״למחות במאבק ולסיימו רק בקצה הדרך...״
במיספר רב. הוא מייחס זאת ל״יהודי הממוצע״ .אמי
.3שכיתת רעב בפתח בנייני אירגון האו״ם
צעי-הדיכוי המפורטים להלן דרושים כדי שהציבור ה בדוגמת המחאה כעניין אסירי ציון.
יהודי הנרגז לא יאבד את סובלנותו׳ ולא יערוך ״ליל־
4״הממשלה יושבת בבית של זכוכית ונהיה אגו
בדולח״ ספונטאני.
הראשונים שדידה אבן ונשבור בית זה.״
כי ״כל פרט״ בגליל חש את הפרת האיזון הדמו.5התבטאותו
של ראש המועצה המקומית מעיליא
גראפי. כלומר: כל תושב בצפת או בקיבוץ אילון, חש — מסעד קסים — הנחשב ל״חיובי״ וח״כ ל־שעבר מטעם
כי אחוז הערבים בגליל עלה באחרונה ב״/,ס ,0.3והדבר רשימה מסופחת למערך מהי זכותה המוסרית
יביא לבך שיתנפל על ערבים ברחוב וישבור להם את של הממשלה לבצע הפקעות כאיזור זה, אשר
העצמות.
לפי החלטת או״ם על חלוקת ארץ ישראל ב־ ,1947 לא
וזוהי רק ההקדמה.
נכלל בארץ־ישראל.״ -

עידן הנצחונות של הפלשתינאים בעולם וההישגים
של הלאומנים בישראל• ,מצביעים על תהליך של עימות
גלוי עם הבעיה הערבית בישראל, אשר ילד ויגבר
כל עוד רק״ח תישא את ההתנגדות למימסד באורח
בלעדי( .יש לזכור כי ״ישראל״ לא מופיעה

בכותרת המפלגה רק״ח ואין זה מקרי).

6ריבוי האונלוסיה הערבית (8.־ 150,000 נפש בשנת
1948 למעל 430,000 נפש ב־ )1975 נותן ללאומנות הערבית
תחושת עוצמה ותקווה, ני הזמן פועל לטובתם. הדברים
אמורים במיוחד בחבל ארץ נמו צפון הארץ, שם הנוכחות
הערבית הפיסית בשטחים רצופים ונרחבים בולמת.
#הישתלטות רק״ח על מוסדות ״מעין ממשלתיים״
נמו רשויות מקומיות, יוצרת תשתית ליגאלית לפעילות
לאומנית מדינית גלויה ומחתרתית, תוך אימוץ השיטות
שהיו נחוגו ביישוב היהודי ב״טרם מדינה׳ /ושיטות
קומוניסטיות מקובלות בעולם. למעשה, כיום כבר קיימות
מיספר רשויות מקומיות בשליטת רק״ח, ולדעתנו לפי
החלטה מכוונת, אלד, לא מנוצלות כשעה זו למשרות

הנ״ד, משום היעדר קאדרים מספיקים לביצוע.
! 6קיים חשש רציני, כי תוך העשור הבא תבוצע

השתלטות ערכית מבחינה דמוגראפית ופוליטית
על עכו ואזור נצרת.
• 9ייתכן כשלב מסויים ביצוע פרובוקאציה
•מתוכננת ע״י רק״ח ו/או לאומנים, כדי לגרום להת
פרצות
אלמנטים יהודים לא מבוקרים — מצב היכול
לגרום להעלאת נושא ערביי ישראל בפורומים בין־
לאומיים, ויחד עם זאת, לתמרן את האלמנטים המתונים
בקרב ערביי ישראל למצב שיאלצו להזדהות עם צעדים
קיצוניים, במדינה ומחוצה לה.
* מסתמנת פעילות מאורגנת של רכישת
נכסי דלא ניידי ע״י ערבים במרחבי הצפון. פעילות
זו בולטת בנצרת עלית ובעכו ומדאיגה בעמק יזרעאל.

ה צ עו ת
להרחיב ולהעמיק את ההתיישבות היהודית באזורים
בהם רציפות האוכלוסיה הערבית בולטת ומיספרם
עולה יתר על המידה על האוכלוסיה היהודית ובדיקת

אפשרות דילול ריכוזי אוכלוסיה ערבית קיימת.
• להנהיג מדיניות של שכר ועונש (במסגרת
החוק) לגבי מנהיגים ויישובים המתבטאים בכד
צורה עויינת למדינה ולציונות.

נצרת, אחרי שקניג הפעיל נגדה סנקציות ועיכב את
התשלומים שהגיעו לה( .מכל ההאשמות המגוחכות,
נדמה שזו מגיעה לשיא. שומו שמיים, הערבים משלמים
מיסיס ! )
9בכנס נגד הפקעת אדמותיהם, שתוכננה על-ידי
קניג וחבריו, על־פי גישתם המתגלית במיסמך זה, נאמרו
דיברי־מחאה חריפים. הערבים איימו (איזו חוצפה ! )
להשתמש באותם האמצעים כמו היהודים, המוחים נגד
מעשי־הדיבוי של ברית־המועצות נגד אחיהם( .טענה זו
אינה מגוחכת עוד. היא טראגית ממש).
ההערה לגבי שמה של רק״ח היא זדונית ממש.
כאשר התפלגה המיפלגה הקומוניסטית, ב ,1965-תבע
הרוב (וילנר והערבים) להחזיק בשם ״המיפלגה הקומוניסטית
הישראלית״ .באמצעות קנוניה עם שליטי הכנסת,
עלה בידי משה סנה המנוח למנוע זאת, והשם
מק״י ניתן לו וליורשיו (שהקימו את מוקד) .הערבים
נאלצו על־ידי ועדת־הכנסת לבחור בשם אחר, ובחרו
בשם רק״ח (הרשימה הקומוניסטית החדשה) .אולם
בכל הופעותיהם בארץ ובחו״ל, וגם על נייר־המיכתבים
הרישמי שלהם, משתמשים אנשי רק״ח בשם ״המיפלגה
הקומוניסטית הישראלית (רק״ח)״ .בל זה ידוע, במובן,
לקניג.
זוהי דוגמה קטנה, אך אופיינית מאד, ליחסו של
בעל המיסמך לאמת.
בדבריו על ״פרובוקציה מתוכננת״ — ללא שמץ של
הוכחה, בנוסח ״ייתכן״ — מכשיר קניג את הקרקע
לפוגרומים. במו אצל היהודים ברוסיה הצארית, תחול
האשמה בפוגרום לא על השילטונות ועל המתפרעים,
אלא על הקורבנות.
ההצעות של קניג אומרות, בעיברית פשוטה :
• לסלק ערבים מריכוזי האוכלוסיה, להפקיע את
אדמותיהם כדי ליישב עליהן יהודים, וכן ״לדלל״.
• ״להעניש (במיסגרת החוק)״ את הרשויות המקומיות
שלא תשתייבנה למיפלגת השילטון — בלומר,
לשלול מהן תקציבים, תוכניות-מיתאר, רישיונות״בנייה
ובו׳ ובו׳ .מעניין שכאן אין נדרשת מהן רק נאמנות
למדינה, אלא גם הסכמה ל״ציונות״ .ערביי ישראל חייבים
לתמוך בקיבוץ גלויות, בתוכנית באזל, וכו׳.
9כדי להבטיח שילטון של קוויזלינגים ברשויות
המקומיות הערביות, יש להקים מיפלגה של קוויזלינגים.
על מיעלגה זו לדגול בפומבי ברעיונות יפים כמו שיוויון,
הומאניזם ובו׳ ,שקניג עצמו שולל אותם מבל-וכל — אן
למעשה הם יהיו סוכני שירות-חביטחון-הכללי, שישלוט
במיפלגה זו באופן סמוי. בגרמנית קראו למיבנה בזה
״יודנראט״.
• ההסתדרות צריבה להשתלב במערכת זו; בצד
שירות־הביטחון, המישטרה ושאר זרועות השילטון.
ייתכן שמעולם לא נאמר בגילוי־לב בה רב מהו תפקיד
ההסתדרות ברחוב הערבי.

׳ 9כדי ליטול את ״בכורת״ נשיאת המאבק הלאומי
וייצוג ערביי ישראל מידי רק״ח, ולתת פורקן ליושבים
על ה״גדד״ ,יש להקים מפלגה אחות למפלגת העבודה,
אשר הדגש בה יהיה על רעיונות שוויון, הומאניזם,

תרבות ולשון, מאבק סוציאלי והרמת דגל

השלום באיזור. על המוסדות להיערך כדי לקיים

נוכחות סמויה ושליטה במפלגה זו.

05111:1הוה:

9להנהיג תיאום מלא ומוחלט בין משרדי הממשלה,
•ההסתדרות והרשויות המקומיות, בעיקר בדרג המבצעי
בשדה, ולעמוד על ביצוע זה באורח קשוח.

0ת גו ב ת

הטענה, בי כוחות צבאיים אוייגים יבולים לחדור
לאיזור מסויים בישראל מפני שיש בו ריכוז גדול של
ערבים, היא אווילית עד״להדהים. בל סגן״מישנה בצבא
יעמוד בנקל על הגיחוך שבה.
גבול המדינה אינו מוגן עוד על־ידי יישובים אזרחיים.
מגינה עליו עוצמתו המקובצת של צה״ל, באמצעות
כוחו המגוייס ונישקו המתוחכם ביבשה, באוויר
ובים. מבחינת יכולתו של צה״ל להדוף התקפה, או
לקדם את פניה, אין בל חשיבות להרכב האוכלוסייה.
לאפשרויות של פח״ע (פעילות־חבלנית״עויינת) בעורף
הצבא יש חשיבות צבאית שולית בילבד, אם ביכלל.
גם הטענה כאילו יבולים חבלי־ארץ להינתק מגוף
המדינה, אם המיעוט יהווה בו רוב — מופרכת מיסודה.
מושג ההגדרה-העצמית חל על ארצות ועמים _ לא על
כל כפר, בל עיירה או כל נפה לחוד. מחוז מינהלי —
בגון ״מחוז הצפון״ — הוא דבר פיקטיבי, שנוצר לצורך
נוחיות מינהלית, ואין לו חשיבות כלשהי לגבי קבי עות
דמוגראפיות. תמיד היו חלקים גדולים של הגליל
בעלי אובלוסיה ערבית רצופה, כימעט״בילעדית — והדבר
לא העמיד מעולם בספק את השתייכותם לצמיתות
למדינת-ישראל.
קניג רוצה להפחיד; ויוצר דחליל מאיים. אך בבר
כשהוא מפרט את ״הפעולות העויינות״ שהיו, הוא נאלץ
להסתפק ברשימה מגוחכת :
9הסטודנטים הערביים אינם רוצים להשתתף בשמירה,
המכוונת נגד פידאין ערביים( .זוהי שאלה מוסרית
סבוכה, שיש לה פנים לכאן ולכאן. אך בוודאי
׳אין בכך מרד).
הערבים הצביעו בעד רק״ח בנצרת( .אחרי >ץ• ס קניג עצמו קבע כי המנהיגות הקודמת היתה מורכבת
מביריונים פליליים, שהוטלכו על־ידי פקידים יהודיים
בעלי ״מנטאליות ערבית״!)
9הערבים הזדרזו לשלם את מיסיהם לעיריית

החברה היהודית הדמוקראטית והפתוחה, לתוכה נקלעה
האוכלוסיה הערבית שנותרה בארץ לאחר קום המדינה,
לא נקלטה הן באורח החשיבה והן מבחינת הנוהגים
והפתיחות. היהודים שהופקדו על הטיפול באוכלוסיה זו,
שיעדם היה לעשותם ללויאליים להברת •היהודים שקמה
במדינתה, לא השכילו לעשות זאת. אדרבא, יש סימנים
ברורים, כי בוצעו כל ההליכים לשמור על ייחודה
ובידודה מחד, ונסיונות לרכישת תשומת־לב סלקטיבית
וימס אוהד •ומועדף, מאידך.
אולם, יחד עם זאת הכריזו השכם והערב על שוויון,
שילוב וכר ...ואילו המעשים היו מנוגדים. מדיניות

זו דא לקחה כחשבון את האופי הערכי הדכג־טיני
והשטחי שאינו מעמיק, ופעולת הדכיון
בו מדובה על הראציונאלי.
הביטוי הקיצוני והחריף למדיניות דו־ערכית ומנוגדת
זו היה ״הכתרת״ מייצגים ומנהיגים לאוכלוסיד .,עד היום
אין אן! איש ציבור ערבי ״חיובי״ נבחר מעל
דרג מקומי.
חברת המעבר, בשלבים אלה, זקוקה למנהיגים •שישמשו
לה דוגמה אזרחית ויהיו מחוננים בתכונות להשיב למתלבטים
הכנים ולהובילם בדרך הנאותה לקראת פתרון
סביר, ציבורי ואישי.
אולם, כפי שצויין במבוא, לא זה היה המבחן לקבלת
תואר.,מנהיג״ .האלים, פושק השפתיים ולא תמיד

ישר דרך הופפים למייצגים ולנושאי ת ל ערביי
ישראל.

אחד המאיצים העיקריים להידרדרות כיום היא הסלידה
ממנהיגות זו (דאה הבחירות לעיריית נצרת).

•• המאבק בין המחזיקים בתארים השונים לבין
הדוד המתקומם ילך ויחמיר, כאשר הראשונים, עיקר
התבססותם יהיה על המימסד הממשלתי, הסתדרותי
ומפלגתי.

התוצאה תהיה כי המאבק על השליטה והתאר
ייהפך למאבק נגד המימסד והמדינה, כאשר הרוב עובר
בהתמדה לתמוך בצד המתקומם.
9להערכתנו, אם תימשך ההידרדרות בקצב הנוכחי,

עתידה רק״ח לזכות בעשרה מנדטים בבחירות
הקרועות לכנסת.

ה צ עו ת
• יש לנהוג בתעוזה ולהחליף את מירב העוסקים
במיגזר הערבי מקרב המנגנונים הממשלתיים, משטרה
ומיפלגות, כולל דרגי קובעי המדיניות.
9יש להתנער מ״המנהיגות״ הערבית הנוכחית שאינה
מייצגת את האוכלוסיה הערבית ולהדגיש את אי הזדהות
המימסד עימם.
9על אלה שבידם תופקד משימה זו להתחיל מיד
בבניית דמויות חדשות, בעלות רמה אינטלקטואלית,
יושר אישי, בעלות כריזמה, ולסייע בידן להקים

מפלגה ערבית כפי שצויין לעיל.
9למנות צוות •מיוחד >שב״כ) שיחקור
נוהגים אישיים של מנהיגי רק״ח ואישים שלי ליים
אחרים ולהביא המימצאים לידיעת ציבור
בוחריהם.
9לנקוט צעדים אישיים נגד כל אישיות
שלילית בכל הרמות והמוסדות.

שש£133

ת גו ב ת

זהו פרק מוזר. יש כאן עירבוביה בזאת של צביעות,
התחסדות, אינטריגה וסימון סגי-נהור, עד שכדאי לק-
רוא את הקטע בולו פעמיים, כדי להבין את החבוי בו.
לכאורה — הצעה סבירה. המנהיגות, שהומלבה על־ידי
הפקידים היהודיים ברחוב הערבי, פסולה. הערבים
מתקוממים נגדה, בצדק. יש לסלק אותה (יחד עם
הפקידים היהודיים, אויביו של קניג, שהמליכו אותם).
ההיגיון של קניג מסתבן כאן, בגלל גזענו תו: הוא
מדבר על ״האופי הערבי הלבנטיני והשיטחי״ ,המתבטא
בכן שהערבים לא קיבלו את הצביעות של פקידי השיל־טון
שדיברו על שיוויון ושילוב, ועשו את ההיפן. אם
זוהי ״לבנטיניות״ ,הרי זו תכונה חיובית ביותר. הלוואי
שחיו יהודים רבים, שהיו מתקוממים נגד הצביעות של
בעל־שררה !
אחר״כן באה קביעה מעניינת: אין אף מנהיג ערבי
אחד בדרג בכיר במדינה, שהוא הגון וחיובי( .ושוב :
נחשוב לרגע על סגן־השר, על חברי־הבנסת של המערך,
על הפקידים הבכירים, על השופטים וקציני״המישטרה״).
המסקנה הסבירה, המתבקשת מדברים נוקבים
אלה: אחרי סילוקם של המושחתים, יבחרו הערבים
סוף־סוף במנהיגים ראויים־לשמם. גורם־החיבון ייעלם,
הצעירים הערביים המתוסכלים ימצאו לעצמם עיסוק
וביטוי במקום לחרוש מזימות נגד המדינה שקיפחה
אותם, הציבור הערבי ישתלב במדינה.
זוהי, כמובן, בדיוק הדרן הנבונה.
אבל קניג אף אינו חולם עליה.
הוא מציע לבחור (מי יבחר )1בערבים בעלי אינטלקט
ובאריזמה, שיעמדו בראש המיפלגה שהוא הציע
זה־עתה להקימה — מיפלגת הקוויזלינגים, שבה ישלטו
אנשי הש״ב !
איפה לוקחים קוויזלינגים בעלי כאריזמה ! היכן נמצאים
סובני-ש״ב פוטנציאליים בעלי ״רמה אינטלקטוא לית
ויושר אישי״ ! יש כאן אבסורל גמור.
ההסוואה מוסרת בקטע הבא. קניג מיצע לעשות
את הדברים שביגללם הדיחה האומה האמריקאית את
הנשיא שלה, שלחה את שריה ופקידיה הבכירים ביותר
לבית־הסוהר, ועברה זעזוע מוסרי חסר-תקדים.
השב״ב יעקוב אחר עסקנים ערביים שאינם מוצאים
חן בעיניו, יתחקה אחר חיי־המין שלהם, יבדוק
מי הומוסכסואל ומי נואף, מי חולה ולמי נודף ריח
מחפה, ויביאו את הדברים לידיעת ציבור־הבוחרים.
זאת בדיוק היתה עבודתם של ״השרברבים״ של
ריצ׳ארד ניכסון, היושבים עכשיו בכלא. הם פרצו למיש־רדי
עסקנים, גנבו תיקים של רופאים ופסיכיאטרים,
פירסמו פרטים אינטימיים על מתנגדים פוליטיים, ערכו
לחם חקירות־מס מיוחדות, פתחו את מיכתביחם, הקליטו
את שיחותיהם.
קניג סתם ולא פירש, מהם ״הצעדים האישיים״,
שיש לנקוט נגד כל ״אישיות שלילית״ .מחנה-ריכוז !
שבירת-עצמות ! סחיטה 1שלילת פרנסה ! פירסומים
אישיים 1
ומה זאת בדיוק אישיות ״שלילית״ 1מי יקבע שהיא
שלילית 1הרי ברור שקניג אינו מתכוון להביאה
למישפט, על-פי חוק כלשהו. האם יקבע קניג עצמו,
לבדו ! האם תהיה ועדת״סתרים של אינקוויזיטורים
חשאיים, שתחרוץ את הדין ותבצע אותו, מבלי שהקורבן
השלילי (ערבי-לאומי, קומוניסט, משורר בלתי-
רצוי, מישהו המותח ביקורת על הרצל) יידע כלל שמישהו
חורץ את דינו, על-פי אילו עדויות, ביגלל מה !
ג׳ו מק-קארתי היה כלב לעומת ישראל קניג. הוא
מגיע לרמה של קומיסאר של חקג״ב — ואבן, כל המיס•
מן הזה היה יבול למצוא את מקומו בתזכיר של איש
הבולשת הסובייטית למזכיר המיפלגה שלו, על הדרבים
לטיפול ביהודי ברית־המועצות, שמא ייפלו בידי
סוכנים ציוניים.

י• ההתפתחות והרווחה הכלכלית שפקדו את !גוב־לוסיית
המדינה משך שנות קיומה, לא פסחו על האוכלוסיה
הערבית. אדרבא, המעבר בולט בקרב אוכלוסיה זו לאור
העובדה, כי בעיקר נותרו בני דלת העם בגבולותיה
לאחר שוך קרמת 1948ו־ .1949 הפער הגדול בין היצע
וביקוש לידיים עובדות במשק על כל ענפיו, ובעיקר
בענפי בנייה, מוסכים, ועבודת כפיים בכלל, והתלות

שנוצרת בענפי משק רבים בידיים עובדות

אלה, העניקה תחושת עוצמה לערביי ישראל, שנוצלה
ע״י הגורמים העדינים המעוניינים בכה
!• העזרה ההדדית המקובלת עד היום בין בני
משפחה, והיעדר מודעות להשקעות יצרניות בסדר גודל
מעל לבינוני, הותירה עודפי מזומנים גדולים מאד בידי
האוכלוסיה הערבית. הון זה מועלם משלטונות המסים
לסוגיהם. יש להדגיש כי בשעה שהאוכלוסיה הערבית
בישראל כיום מונה כ־/0,ס ,14 ואין בקרבה ״עיקור״ כוח
עבודה ע״י שירות צבאי ל־ 3שנים, סה״ב המסים

המשולמים על־ ידה מגיעים לכדי /0״ 1.5בלבד.

ע״י כך היא מבטיחה במידה מכרעת את עתידה הכלכלי.
גם להרכב הגילים (מחציתה אוכלוסיה צעירה ועובדת)
משמעות ניכרת והיא: הכנסות גבוהות לכל המשפחה.
יש להוסיף לכך את מענקי המדינה (ביטוח לאומי)
למשפחות שמספר ילדיהן עולה על שניים 95 מהמשפחות
הערביות בישראל).
י• נושא הבולט במיוחד באיזור הצפון, משום ריכוז
האוכלוסיה הערבית הגדול בו: מפעלים המוקמים בהשקעות
עתק מטעם המדינה כמטרה להגדיל את

האוכלוסיה היהודית, כפועל מועסקים בהם
פועלים ערכיים כסדר גודל שכין /0״5צ ל־ס/״.50

אם הערבים נל־כן עשירים, עד שהם מתפקעים מרוב
כסף שחור — מדוע הם עובדים במלאכות הקשות וה־בזויות
ביותר במדינה, שהיהודים נוטשים אותן ן ואם
הם עובדים בעבודות הבזויות והנחותות ביותר, מה
הפלא ששיעור המס הממוצע שלהם נמוך בחרבה מזה
של היהודים, המגלגלים את כל העסקים הגדולים במדינה

הדרישה לגביית מס־אמת רצוייה ביותר. אך מדוע
מדובר רק על הערבים י מדוע לא על היהודים, המעלימים
מיליארדים של הון שחור ז האם בטחון המדינה
אינו זקוק למיליארדים אלה !
החשש שמא תפנה אוכלוסיית הילידים לפעולה לאומית
אם לא תהיה עסוקה בבעיות רעב ומחסור, עתיק
כימי המישטר הקולוניאלי בעולם.
הקביעה, אגב, כי עיריית נצרת היא ״אירגון עויין״,
גם היא מאלפת.
אך העיקר טמון בהצעות המעשיות.
נדמה שמעולם לא הוצע במדינה להנהיג ״נומרוס
קלאוזוס״ לגבי מיספר העובדים בכל מיפעל. ההצעה
לחייב מיפעלים, המקבלים תמיכה ממשלתית על-פי
חוק, להגביל את מיספר המועסקים מבני המיעוט
הלאומי, לטובת עם־הרוב, עולה אף על הצעות האנטי שמים
בעולם. הוא הדין לגבי ״העמקת (העסקת מיס-
גרות או בודדים יהודיים.״
לעומת זאת, אין חידוש בהצעה לשלול מהערבים
את זכויות הביטוח״הלאומי, על־ידי טריק זה או אחר.
אין זו המצאה של קניג. הדבר כבר נעשה במדינה. עניי נים
סוציאליים מסויימים הועברו כבר לסוכנות, כדי
לשלול אותם מערבים. זכויות אחרות ניתנות רק לטיש-
פחות שאחד מבניהן — או קרוב-מישפחה רחוק —
שירת בצה״ל, הגדרה החלה על כל האוכלוסיה היהודית,
אך לא על הערבית.
מסופקני אם יש כיום, לבד מדרום־אפריקה, מדינה
אחת בעולם המעניקה זכויות של ביטוח״סוציאלי על
פי המוצא הלאומי-גזעי. זוהי המצאה אותנטית של
מדינת-היהודים, שמייסדיה הכריזו לא־פעם שהציונות
תביא קידמה ורווחה לכל עמי המרחב.

• לנקוט בצעדים קיטוחים בכל הרמות נגד מתסיסים
לסוגיהם בקרב תלמידי בתי״ס גבוהים.
<• להכין מראש אפשרויות קליטה לחלק הארי של
הבוגרים בהתאם לכישוריהם. מדיניות זו ניתנה לביצוע
לאור השהות (שנים מספר) שבידי המבצעים לתכנן צעדיהם.

בולטת
באן ההתנשאות הגזענית .״שיטחיות פרובינציאלית״
,״אופי לבנטיני״ ובו׳ .נדמה שהתנשאות זו
עצמה היא פרובינציאלית, ומקורה בגיטאות אשכנז.
לגופו של עניין: זהו המשך הגיוני של גישת התזכיר
כולו. אם יתנו להם ללמוד, הם ירימו ראש זית-
חצפו. בן נאמר על היהודים בחו״ל, ועל הכושים באמ ריקה.
אם לא יהיו משבילים, לא יהיו מתוסכלים, ולא
יהיה מי שיתסיס אותם.
תן להם לעשוק בדברים טכניים. זה יעסיק אותם,
ולא יהיה להם ראש לגרום צרות.
זוהי גישה קולוניאלית קלאסית, שנכשלה בכל
מקום ברחבי העולם.
העוקץ של הפרק בולו טמון בקטע על נסיעות ל-
חו״ל. הדברים נאמרים רק ברמז, אך הם ברורים למדי :
תן לסטודנטים הערבים פיתוי ללמוד בחו״ל _ ואל
תתן להם לחזור, באמתלות ביטחוניות. אין קל מזה.
אשר לצעדים ה״בטוחים״ (איזו מילה אהובה על
יהודי-גטו עלובים אלה מתייחסים, מן הסתם,
למעצר מינהלי, גירוש מן האוניברסיטה, הבשלה בבחי נות,
אי-מתן פרנסה. מי שיפתח פה — יעוף. ובדי להבטיח
זאת, יהיה צורן במערכת גדולה ומסועפת של
מלשינים בכל הכיתות, בבל הרמות, בכל האוניברסיטות.

בטחון סוציאלי וכלכלי זה, המשחרר את הפרט
והמשפחה מדאגות כלכליות והציפיות ללחצי יום־יום

מקנה דה, כמודע וכתת־מודע, פנאי למחשכות

״הכרתיות־לאומניות״ המנוצלות ע״י גורמים עויינים
לתסיסה ולהתמדמרויות לסוגיהן, תחושת עוצמה ואפשרויות
מחאה ציבורית.

#ריכוז הון, בעיקר שחור, בידיים בלתי רצויות
המוערך במאות מיליונים, בנוסף לנזק הכלכלי הנגרם
מכך, עשוי הון זה להוות בסיס להתרמות שתתאפשרנה
בעתיד ע״י איירגונים עדינים (כבר אוזכרה התגייסות
התשלומים לעיריית נצרת).
• 1ריבוי פועלים ערביים במפעלים עשוי להאיץ
את תהליכי החיכוך בין יהודים לערבים ולהתפתח
לתקריות בלתי מבוקרות. כ״כ תיתכן אפשרות של
השתלטות•רק״ח על ועדי פועלים.
!• ע״י שליטה ניכרת בענפי משק ׳מסויימים תיתכן
אפשרות של השבתה או אי-שיתוף פעולה וע״י כך
גרימת נזקים חמורים למשק המדינה ובעיקר נזק פוליטי
בהבלטת משקלם כגורם בכלכלת המדינה.
• קשיים הולכים וגוברים בקליטת עובדים יהודים,
בעיקר בצפון, שם יש עניין להגדיל את האוכלוסיה היהודית.

השיפור במצב הכלכלי והבטחון הסוציאלי של הפרט
והמשפחה, דחף אוכלוסיה גדולה של תלמידים לבית־ספר
התיכוניים ולמוסדות להשכלה גבוהה. תהליך זה האיץ
הנהגת שכר לימוד מדורג ש׳ )66(9בבתי־הספר התיכוניים.
הסיוע הכספי ומדעיות המילגות לתלמידי אוניברסיטאות,
יצר עובדה, כי אוכלוסיה בעלת השכלה, ולו שטחית
ופרוכינציאלית, מהווה ה״שאור שבעיסה״ לכל תנועה
לאומנית ובמיוחד בתנאים הנתונים, כמו של ערביי ישר אל.
ואכן, כזה המצב.
קביעת קריטריונים מועדפים (ציונים נמוכים) לקבלת
תלמידים ערביים לבתיה״ס העל־תיכוניים לסוגיה, והמקצועות
אליהם כוונו( ,מדעי הרוח, המדינה והחברה) ,היעדר
דאגה וחוסר אפשרות קליטה מלאה בעבודה לבוגרים,
יצרה אוכלוסיה גדולה של ״משכילים״ מתוסכלים, שצורך
נפשי עמוק מאלצם לפורקן. זה מוצא ביטויו נגד המימי
סד הישראלי והמדינה.

אכיפת חוקי המדינה בהברה מתהווה כמו זו של
ישראל, היא בעיה שבפתרונה יש לנהוג בגמישות,
בזהירות ובתבונה רבה. אולם, במקביל, על הרשות
המבצעת והמטפלת במגזר הערבי להמחיש קיום חוקים
ואכיפתם, במטרה למנוע הידרדרות.
כבר הוזכרו לעיל הדרכים בהן טופלה אוכלוסיה זו
והדו־ערכיות ששררה בהליכים אלה. בקרב האוכלוסיה
הערבית קיימת התודעה, על סמך עובדות, כי ניתן לעקוף
את החוק במדינה ע״י קשרים נאותים, עם האנשים המתאימים.
בנוסף לנזק הכלל ציבורי שבגוהגים אלה, בעיני
ערביי ישראל אלה סימנים ראשונים לחולשת המימשל,
שעל ידי המשך לחץ יעשה ויתורים נוספים (הדוגמאות
לכך רבות).
כן המצב בנושא בגיה כלתי חוקית אשר אי־קיום
החוק עשוי לגרום נזקים חמורים ביותר לבטחון הפנים
של אזורים ניכרים בצפון ובמרכז הארץ.

י*ט לזכור וללמוד מנסיונות מדינות אחרות
בתוכן יושבים מיעוטים לאומיים. פי ליבראליות
יתר, לא מבוקרת, אינה מוליכה למטרה לה
מתכוונים יוצריה, אלא להיפוכה.

הצעות
־ • 1יש לקבוע הסדרים נאותים עם כל הנהלת מפעל
המסומן לפי ״חוק השקעות הון״ באזורים קריטיים
(כפי שצויין לעיל) ,כי מספר המועסקים הערכים

לא יעלה על ס/״0צ.

שלטונות

המס לנקוט בצעדים

מיידיים

להעמקת הגכייה ולבצעה כאורח קשוה וללא
כד סטיה.
#להגיע לידי הסדר עם גורמי שיווק מרכזיים של

מצרכים לסוגיהם, שינטרל ויקשה על סוכנים
ערכיים באזורי הצפון בעיקר, כדי למנוע תלות של
אוכלוסיה יהודית בסוכנים אלה, בעיקר בעיתות חירום.
• על הממשלה למצוא דרך לנטרל מתן מע
נקים
למשפחות מדוכות ילדים לאוכדוסיה

הערכית, אם בדרך של הצמדה למצב כלכלי או, הפקעת
מענקים אלה מידי הביטוח הלאומי ומסירתם לסוכנות

היהודית או ההסתדרות הציונית *שתהיה מיו עדת
ליהודים כדכד.

#לגרום לכך, כי מוסדות מרכזיים ישימו לב

להעריך העמקת מסגרות או כודדים יהודיים
כמקום ערכים.

תגובת העוו 09ד 1ה:

כרגיל, יש כאן סתירה פנימית.

• בהתחשב באופי הלבנטיני ומתוך הדינאמיקה
החברתית, תעבור חברה זו מהפנמה לביטויים חיצוניים,

ואין להתעלם מאפשרויות

התארגנות

ומעבר לאלימות. הניצים הראשונים כבר קיימים.

הצעות
• יש לשמור על קריטריונים אחידים לזה של יהודים
בקבלת תלמידים לבתי״ס גבוהים וכנ״ל במתן
מילגות.
הקפדה על כללים אלה תיצור סלקציה טבעית ותקטין׳
באודה משמעותי את מספר התלמידים. כן יקטן
מספר הבוגרים בעלי רמה נמוכה, עובדה שתקל על קליט תם
בעבודה לאחר סיום לימודיהם.
• לעודד הפניה של תלמידים למקצועות טס־

ניים, מדוייקים ומדעי הטבע. לימודים אלה
מותירים פחות זמן להתעסקות בלאומנות וה נשירה
מהם גבוהה.
• להקל על נסיעות לחו״ל לצורך לימודים
ולהקשות על חזירתם וסידורם כעבודה —
מדיניות זו עשויה לעודד הגירתם.

• יש לתת את הדעת על אפשרות כי במשך הזמן

יתמכו יהודים רבים, מתוך מניעים שונים,
כאוכלוסיה המפירה חוקים, והממשל יוקע על
ידם כ״מדכא״ עם נסיון לאספם.
• גורמים עויינים בפנים המדינה מחוצה
לה, עשויים לנצל אכיפת חוקים שבמשך זמן ממושך
נמנעו השלטונות מאכיפתם, בטענות דיכוי לאומי
וכר.

נגד

עובדי

• לנקוט כצעדים משפטיים
מדינה ומוסדות אחרים שלא ימלאו תפקידיהם בביצוע
הוראות חוקים.
!• להגיש תביעות ולבצע מספר פסקי־דין, בעיקר
בנושאי מס־הכנסה ובניה בלתי־חוקית, שירתיעו האוב־לוס־ה
מכל מודשבה על אפשרויות התחמקות מזרועות
החוק.

• להגביר נוכחות בוהות המשטרה והבט־הון
לסוגיהם כרחוב הערבי, במטרה להרתיע חוגים

קיצוניים ז״יושבים על הגדר״ העשויים להיגרר למעשי
מרי והפגנות.

תגובת ה עול הזח:

מ צ עוסקע

ש ר עוסקמו

? א עוסק

עצם הדרישה לאכיפת חוק היא חיובית בהחלט.
אולם אין דרישה כזאת במיסטן זה. להיפך: במילים
הראשונות יש צידוק לאי־אכיפת החוק על יהודים (״יש
לנהוג בגמישות בצד הדרישה הנמרצת לאכוף אותו
בכל החומרה על הערבים.
במה דברים אמורים ז
ברוב איזורי האוכלוסייה הערבית עיכבה הממשלה
במשך שנים רבות, ובכוונה, את תוכניות״המיתאר, כך
שהערבים לא יכלו לבנות בתים חוקיים. נוכח התפוצ-
צות־האוכלוסייה בכפרים הערביים, לא היתה ברירה
אלא לבצע בנייה בלתי-חוקית נרחבת.
אותו הדבר בדיוק קרה בחלק מהציבור היהודי —
בראש־העין, בשכונת־התיקווה, וכו׳.
כאשר ניסתה המישטרה לבצע פעולה סימלית במיג-
זר היהודי, היא מוגרה ונבלמה עוד בצעד הראשון, והרשויות
נכנעו בבושת-פנים. קניג מציע לבצע זאת רק
במיגזר הערבי.
הריסת בתיהם של מישפחות מרובות־ילדים, שלא
הותר להן לבנות באופן חוקי, עלולה לקומם את שוח-
רי״הצדק ובעלי־המצפון בציבור היהודי. קניג צופה זאת
מראש, וכאן קורה לו דבר שקרה לכל הפאשיסטים
בכל הארצות: הוא עובר בלי־משים מן ״האוייב החיצוני״
(העם הנחות, היהודי, הכושי וכו׳) אל ״האוייב
הפנימי״ (הבוגדים מקרב עם־האדונים).
קניג אינו מפרט מה יש לעשות נגד בוגדים אלה,
יפי־הנפש והתבוסנים, שיקומו להגן על ה״מדוכאים״
(נא לשים לה למרכאות ! הן חשובות) ולהתנגד למעשי-
עוול של ממשלתם. אבל מכיוון שאלה יהוו סוכנים של
״גורמים עויינים מבחוץ״ ,כפי שנאמר בקטע הבא, קל
לתאר איזה טיפול ראוי להם.
פקידי-ממשלה שלא יבצעו את ההנחיות הקשוחות
של קניג — יפוטרו.
הפסוק על נסיון העמים האחרים בטיפול במיעו טים
לאומיים הוא שטות גמורה — אך הוא אופייני.
כל הלאומנים של מיזרח״אירופה — פולנים, ליטאים,
רוסים — שמהם למד קניג את תורתו, סברו כך, וגרמו
לאובדן מדינותיהם.
הצורה היחידה לטיפול במיעוט לאומי, שהוכיחה
את עצמה, היתה דווקא הגישה הליברלית, שהניחה
לבני המיעוט להרגיש שהם אזרחים רצויים ושווי־זכויות
במדינה, שבה יש מקום לכל. את הלקח הזה מנסים
עתה ליישם האמריקאים.

אס *גתה

ותסבר וו עו סקש לו ת ס תיי סבסב רו ת
4 0עד , 9 9
ע ליו ל הוי ש עד

ח 15-בחודש סבסתבר
את 0310 הדיווח התקופה•
סס ונו־ר מוסר

ולשלס

אחר,
ה־ 50 במארס
המיסמך השני של קניג, שנכתב אחרי ״יום האדמה״
,חוזר ברוחו ובסיגנונו על קודמו. יש בו כמה פרטים
מעניינים :
• קניג קובע כי ב״יום־האדמה״ השיגו הערבים
הצלחה טוטאלית — ובכך הוא מאשר שכל כלי־התיק-
שורת הממלכתיים שיקרו בפה מלא, כאשר טענו באותו
יום שהשביתה נכשלה חלקית.
• קניג חוזר שוב ושוב להתלונן על כך שהמאורעות
גרמו ל״זקיפת הקומה הערבית המושפלת״ ,״גא ווה
וזקיפות-קומה״ ,וכו׳ .זוהי, כנראה, סכנה נוראה —
כי בישראל צריכים רק היהודים להיות זקופים.
• הוא טוען שרק׳׳ח היתה מעוניינת בהפלת קורבנות
מקרב הערבים.
ביום־האדמה נקטלו שישה ערבים, ביניהם אשה
אחת, ונפצעו הרבה עשרות. כימעט איש מהם לא נהרג
בשעת ביצוע מעשה־אלימות, או אף בהשתתפות בהפגנה.
כימעט כולם נהרגו ונפצעו על״ידי אנשי ביטחון
צמאי-דם או מוסתים, שירו ללא אבחנה בכל אדם
שניראה בשטח, כולל אנשים שישבו בשעת העוצר על
מירפסות בתיהם. או שחשו להגיש עזרה לפצוע ששכב
ברחוב. הממשלה סירבה לערין חקירה של מיקרים
אלה.
מתברר עתה כי כל החיילים האלה, ומפקדיהם, היו
סוכני רק״ח — שהרי לא המדינה היתה מעוניינת
בהרוגים ובפצועים, אלא רק״ח בילבד.
לפי אותו היגיון ,״זקני ציון״ הם ששלחי את אנשי
המאה השחורה והקוזאקים להרוג יהודים בפוגרומים,
על־פי התוכנית השטנית המפורטת ב״פרוטוקולים״.
9כדי לבצע את הצעותיו, מציע קניג להקים צוות
מייוחד, בראשות מנכ״ל מישרד-הפנים. בכן הוא נותן
כתובת ברורה לגישתו. חשוב לציין שמישרד-הפנים, השר
והמנכ״ל לא הסתייגו מתוכן המיסמן אף במילה אחת.

את חרת החס שנביתך
ת ל ^ו הו תי ר
את טופס הדיווח התקופתי יש למסור בבנקים, המצוינים בטופס.
בעת מסירת טופס הדיווח עליך לשלם את יתרת מס ערך מוסף
בהתאם לחישוב שבטופס.

זכור!
על פי ה חו ק יינקטו צעדי ענישה מחמירים כלפי המא חרי ם
בהגשת הדו׳יח התקופתי.
הקפד על הגשת הדו״ח במועד.
מנע מעצמך
ומאיתנו,
את אי־הנעימות הכרוכה בהפעלת אמצעים לאכיפת הגביה.

אגף המכס ובלו /מס ערך מוסף

ה״הנא״ס וון הכלל של 1ע- 1וול.
כלל ידוע הוא כי בכל כלל יש יוצאים מן
הכלל, ולכן מציגה חגרת נשיונל 3מערכות
סנ1ריאו יוצאות מן הכלל.
כלל נוסף הוא, כי מערכת הסטריאו אינה
רק נשמעת, היא גם׳ נראית ולכן הושם הדגש
במערכות אלה על עיצוב מרשים היוצר גם
אוירה יוצאת מן הכלל.
כל אחת משלוש מערכות הסטריאו,
משלבת בתוכה את כל הפריטים המוסיקליים
האפשריים: רדיו, פטיפון ורשם קול קסטות.

המסקנה: לו היית רוכש כל אחד מהם
בנפרד היה מחירם יקר הרבה יותר. .
התוצאה: חוויה שטרם התנסית בה.
\ 50-2070 מרכז מוסיקלי רב־גוני לבית.
1מגבר רב־עוצמה ( 0קו\/וק)087\/ו. מכוון
בעל רגישות קליטה
51£8£0
גבוהה ביותר. פטיפון משובח בעל דיסקית
תקליטים גדולה ( 30ס״מז. רשם קול קסטות
סטריאופוני מעולה ושני רמקולים גדולים סאא 2
50-1070 0מרכז מוסיקלי ביתי המעוצב
להפליא. מגבר רב־ עוצמה( 0יוו1/ויז)א\ .72 צליל
של 4ערוצים בשיטת ״מטדיקס״ .מכוון
£0ו^/^ 51£1ו=ו 5\4//רשם קול סטריאופוני
משובח, פטיפון ושני רמקולים גדולים לזי*.)2 ¥¥

ס 50-1020 מרכז מוסיקלי מושלם לבית.
נזגבר( 0ק*\וק{א\ .30 מכוון בעל רגישות קליטה
גבוה !1ביותר £8£0ז 8ו^^/5\4//£{4/£ו4.
פטיפון משובח, רשם קול קסטות סטריאופוני
ושני רמקולים גדולים.
להשיג בחנויות החשן זל המובחרות.
מרכז התצוגה אבן גבירול ,18 תל־אביב.
113110331 צעד קדיחה אלהלוחר

.ז1ו(165 0 1315115־x 3 0 0 ( 0 3 0 £ 1 6 0 1 0 0 3ז1^13110031,£30350010 300( 160110105 3 6 1
פרסום קרמון

העולם הזה 2037

והב• ד ה

בגין, יהדות ארגגטינה
והתרומות לחרות
לפני ימים אחדים ריאיינה הטלוויזיה
את מנהיג תנועת־החרות, מנחם בגין,
ששב ממסע בכמה ארצות באמריקה ה דרומית
בשליחות המגבית היהודית ה מאוחדת•
התוכנית הוקדשה למצבם ה חמור
של יהודי ארגנטינה (ראה כתבה
בגיליון זה) .במהלכה תיאר בגין את
השואה הצפויה ליהודי ארגנטינה, ופנה
בקריאה נרגשת לכל עולי־ארגנטינה בישראל,
להקדיש כל רגע פנוי מזמנם כדי
לשכנע את אחיהם באמריקה הדרומית
לעזוב את ארץ האנטישמיות, ולעלות
לישראל.
הצרה היא שאת הרגעים הפנויים שלו
באמריקה הדרומית לא הקדיש בגין ל־שיכנוע
היהודים לעלות לישראל, כפי
שיעץ לעולי״ארגנטינה לעשות• שעותיו
הפנויות הוקדשו לשיכנוע היהודים בארצות
מסעו לתרום למגבית של תנועת-
החרות.
בגין סייר במשך שבועות אחדים באורוגוואי,
בבראזיל וארגנטינה. מסעו מומן
כולו על־ידי הסוכנות היהודית, שקיוותה
כי בגין ישכנע את מירב היהודים
לתרום למגבית היהודית. המנהיג
הקדיש מזמנו לשכנע יהודים לתרום
לתנועת״החרות — וכל תרומה כזו היא,
למעשה, על חשבון התרומות למגבית
היהודית.
עורך מדור זה שהה בארגנטינה באותה
עת, ושוחח עם יושב-ראש תנועת-
החרות באורוגוואי, יצחק מיטלמן.
הוא סיפר בגאווה רבה כי בגין יאסוף
באורוגוואי בילבדה כרבע-מיליון דולר
למען תנועת־החרות, מאותם התורמים
שהוא היה אטור להתרימם למען ה מגבית•
מיטלמן אף סיפר, כי יום־הולדתו
של בגין חל בעת הביקור, וכי שגריר
שינגן ליחס ־צ בו ו

דוברו הוותיק של ״סולל־בונה״ ,וקו־

דמתח־ ח קוו ה
מיפעל ״אוסם״ רכש 30 דונם באיזור־התעשייה
של פתח-תיקווה, מול ״החברה
לקופסאות־פח״ .השטח נרכש מחברת
״מכשירי־תנועה״ במחיר של 8.5מיליון
במזומן .״אוסם״ יעביר למקום החדש
את מישרדיו מתל-אביב, ואת מיפ־עלו
שברמת-גן.

מתרים בגין
עסק לאומי
ישראל באורוגוואי עורך לו מסיבת-קוק-
טייל בשגרירות.
בגין נוסע על חשבון הסוכנות, מוצג
לפני היהודים על־ידי השגריר, ותחת
שיקרא להם לעלות לישראל ולהציל את
נפשם, הוא מבקשם לתרום לתנועת-מח-
רות ולהציל את מיפלגתו•
מדור זה היה הראשון שגילה, כי בגין
מתרים למיפלגתו על חשבון נסיעותיו
למען הסוכנות — זמן רב לפני שחוגים
שונים התעוררו לעניין זה. יושב־ראש ה סוכנות,
יוסף אלמוגי, מסרב בעקשנות
לעשות דבר בעניין זה• ממה הוא
מפחד ן

מהצרכנים, שהם בעלי-המניות של הרשת.
הסופרמרקטים החליטו לקנות כבד
קפוא רק אצל ״המשביר המרכזי״ ,במחיר
של 17.50 לירות הקילו, מוכרים
את הכבד לציבור במחיר של 21.70
לירות הקילו !
כיום מציעים יבואנים פרטיים כבד
קפוא לכל חנות במחיר של 16 לירות
הקילו ופחות, אולם הסופרמרקטים של
ההסתדרות מעדיפים לקנות ביוקר אצל
״המשביר״ ,ולהפקיע את המחירים —
המופרזים בלאוו־הכי.

שונתה בעלות
סוכנות ״אבוך
0 בעלי

סוכנות

חברת־התטרוקים

״אבון״ בישראל, רפי ללקיו ואריה
גולדשטין, מכרו את הסוכנות לק

דובר
שיסמן
עסק פרטי

בוצה דרום־אמריקאית המיוצגת על־ידי
רמי הלפרין. תמורת העברת הסוכנות
יקבלו ללקין וגולדשטיין ״ 2.50/מן המח זור
השנתי במשך חמש שניט.
קבוצת הלפרין רכשה שליש מן הסוכנות
לפני כשנה, ועתה רכשה עוד שני-
שלישים, מאחר שללקין וגולדשטיין לא
יכלו לספק די הון חוזר לחברה.
הבעלים החדשים משלימים עתה הקמת
מיפעל לייצור ומילוי תמרוקי
״אבון״ בישראל. הם לקחו כטנהל־המכי־רות
את רמי קאופמן, שעבד קודם-
לכן בחברת ״רבלון״.

..מנ ר ל״חדיראך
״תדיראן״ רכשה את הסוכנות הישראלית
של מוצרי הצריכה ״סימנס״ ה גרמנית,
מן הבעלים הקודמים אליאט
סעיד. הרכישה כוללת את כל מוצרי-
החשמל להוציא טלוויזיות ומכשירי-
סטריאו.
״תדיראן״ תשלט לסוכני ״סימנס״
עמלה קבועה מן המכירות. בשנים ה אחרונות
נכנסה ״תדיראן״ ,בניהולו הנמרץ
של מנהלה הכללי אכקנה כספי,
לתחום מוצרי־הצריכה, ותפסה תוך זמן
קצר מקום נכבד בו.

נוטעים עד

חשנו! הריבית
כמה נושים שחיפשו את בעלי-החוב
שלהם, גילו כי הם נסעו לבילוי בחו״ל
לכמה שבועות. ההסבר הוא פשוט ביותר.
על־ידי הנסיעה דוחים את התשלום בחודש
לערך, ורק הריבית שמרוויחים כתוצאה
מכך דיה לממן מסע־תענוגות
סביב העולם, בימים שבהם משלמים
חמישה אחוזים לחודש בשוק החופשי.

שתי טיסות ליוס
ל״לונטהנזה״
חברת־התעופה הגרמנית ״לופטהנזה״
מתכוננת בשנת 1977 לטוס לישראל
שבע פעמים בשבוע בבוקר, ושלוש פעמים
בשבוע גם בשעות אחר־הצהריים.
כיום טסה החברה לישראל שש פעמים
בשבוע בלבד, בשעות הבוקר. בשנת 1975
הטיסה ״לופטהנזה״ לישראל 47 אלף
נוסעים, גידול של ״ 20״/לעומת השנה
הקודמת. עתה טסה החברה בקו הישראלי
במטוס בן 146 מושבים, מדגם
״אירופה-ג׳ט.״

״ 3נק המיזרחי״

דם־לכן של ״אגד״ ,מרדכי שיפמן,
פתח חברה ליחסי-ציבור ודוברות. הלקוח
הראשון שבו זכה היה חברת ״סולל-
בונה״ ,ואחריו באו לקוחות נוספים.

חברת ״מוטורולה״ בישראל תשקיע 56.7מיליון לירות ברכוש קבוע, ועוד 15
מיליון לירות בהון־חוזר, בהרחבת הייצור. ההשקעה החדשה תצריך תוספת של
10 עובדים בתחום מכשירי־הקשר, .
ההרחבה תאפשר ייצור בארץ של גבישים בשווי חצי־מיליון דולר לשנה, המי
״ובאים כיום מחו״ל, וכן ייצור מקומי של ניעגלים־היברידייט בשווי של 5מיליון
דולר, המייובאים אף הם כיום. נוסף להרחבת הייצור מבקשת החברה להחליף חלק
ממיבניה, ולרכז את פעילותה במקום אחד•
מחזור ״מוטורולה-ישראל״ היה בשנת 50 1972 מיליון לירות, בשנת 160 1976
מיליון לירות, ובעוד שנתיים יהיה 300 מיליון לירות. ייצוא החברה היה, בשנת
5.1 , 1972 מיליון לירות, בשנת 7 1976 מיליון דולר, ובעוד שנתיים יהיה 12 מיליון
דולר• נוסף על מכשירי־הקשר התיקניים רוצה החברה לייצא מערכות־אשקייה
ומערכות פיקוד ובקרה של החברה.
ההשקעה הכוללת החדשה של 71.7מיליון לירות תחולק כך 5 :־ 7מיליון
לירות בקרקע• 3 ,מיליון לירות בפיתוח הקרקע ; 33.8מיליונים לירות במיבנים ;
12.4מיליון לירות בציוד ו 15-מיליון לירות בהון־חוזר.

..אוסם״ >וו 3ר

הצרכניות מונעות החלה
אגודת הצרכנים ורשת הסופרמרקטים
של ״דן״ מונעת הוזלת מחירי כבד קפוא

״מוטווולה״ מנפילה עצמה

יקים ס ק עצמאי
באר צו ת־ ה ב רי ת
הנהלת ״בנק המזרחי״ החליטה להפוך
את נציגותה בארצות־הברית לבנק עצמאי
שלא יהיה סניף של ״בנק המזרחי״ בישראל.
הכוונה היא להקים את הבנק
העצמאי בשנה הקרובה. היתרונות של
בנק עצמאי באמריקה, על סניף של בנק
זר, הן, קודם כל, באפשרות לבטח את
הפיקדונות ביטוח פדראלי.
לביטוח זה חשיבות רבה בעיני ה מפקידים
האמריקאים. ביטוח זה אפשרי
רק לבנקים אמריקאיים ולא לסניפים
זרים. הביטוח הוא לכל חשבון עד סכום
של 10,000 דולר.
הביטוח היה הסיבה העיקרית להחלטת
״בנק לאומי״ להפוך את סניפו לבנק
עצמאי.
יתרון נוסף לבנק עצמאי הוא האפשרות
לגייס הון זר לבנק החדש. בכוונת
״בנק המזרחי״ להציע למשקיעים שות־

מנב״ל כפפי
עסק ציבורי

המגבת הנגנבת

מדי־חודש נגנבות בבתי״מלון ישראליים
כ״ 1000 מגבות, שאותן ניתן לראות
לאחר-מכן על שפת הים, בשימוש
המתרחצים. מגבת חדשה עולה למלון
28 לירות, ללא מיסים, ולגנב היא חוסכת
35 לירות שהיה משלם תמורתה
בחנות. גניבות קבועות בסך של כ30-
אלף לירות לחודש הן תופעה בולטת
והתאחדות בתי־המלון החליטה לנקוט
צעדים להפסקת הרעה־החולה.
כצעד ראשון ינהיגו בכמה מלונות, ש
בהם הגניבות רבות במייוחד, את הנוהן
של בדיקת החדר בעת עשיית החשבון
עם הלקוח. קצין־ביטחון מייוחד יהיר
אחראי לכך בכל מלון, והיה אם תחסו
מגבת, הוא יבקש מן הלקוח, בנימוס
שיפתח את מזוודותיו. ההמשך ברור.
פות עיטו בבנק החדש. בדיקה ראשונה
העלתה כי קיימת נכונות בין קבוצות
משקיעים באירופה להיכנס לשותפות בבנק
החדש.
משקיעים אלו יודעים כי הבנק יביא
עימו את מערכת הקשרים הענפה של
״בנק המזרחי״ בישראל עם יהודי התפוצות.
בימים
אלה הוציא ״בנק המזרחי״
לאור את דיוני הסימפוזיון הבינלאומי
לבנקאות וסידרי מטבע, שהתקיים ביולי
אשתקד. בחסות בית״הספר למינהל עסקים
של אוניברסיטת תל-אביב. בסימפוזיון
השתתפו גדולי הבנקאים בעולם
והוא זכה לחדים רבים מקהילת הכספים
הבינלאומית.

חתיכה שווה מי ליון...

בוע 1ם כל כך מרענן,כל כך טבעי -פברגה מעניקה אותו לך.

היא נהדרת.ב״ב היא החיים. רעננה וטבעית. חמימה וחושנית.
היא בדיוק כתוך.אגדית.
קולון.׳׳ב״ב״ ספר״ קולון.״ב״ב׳׳ פרפו בתיבת זהב לוקסירוה.
סלק לאנזבט.

בושס אגד
מבית ב נוו ה

פרסום אבנת *א ^ .

העודס הזה 2037

משוגע ושבת חי?
תם עוד תשמעו ממני! אני
לא אקבר כאן בכלא הגרמני!״
היה שמעון (״כושי״) רימון טוען באוזני
אותם ישראלים מעטים, עתונאים, ידידים
ועורכי־דין, שהצליחו להגיע לפגישה חטופה
עמו באחד מבתי־הכלא הגרמניים, ביניהם
הוא נודד מאז נשפט לתשע וחצי
שנות מאסר על חלקו בקשר־הסמים הישראלי
בפרנקפורט.
אפילו לרגע אחד, מיום שנחרץ דינו,
לא השלים כושי עם גורלו. ההרפתקן
הישראלי בן ה־ .36 מתנהג בתאי מעצרו
כמו חיה בסוגר, אינו מניח לסוהריו ושוט־ריו
לנוח אפילו יום אחד. הוא מתכנן
בריחות, מקים מהומות, הצית את תא
מאסרו ומנצל כל מגע אפשרי עם העולם
החיצון כדי לגרום לכך שלא ישכחוהו
ושיעשו מאמצים לשחררו.
״אני אמות כאן!״ הזהיר. את חבריו
במיכתבים ששיגר אליהם.
אין פלא שהוא הפך אחד המיטרדים
החמורים ביותר עבור שילטונות בתי-
הכלא הגרמניים. הם מעבירים אותו מכלא
אחד לשני, מתאי מעצר לאסירים מסוכנים
ועד לתא בידוד משוריין הנמצא תחת
שמירה מתמדת 24 ,שעות ביממה.
רק חלק קטן מעלילותיו של כושי רימון,
בבתי־הכלא הגרמנים בחודשים האחרונים,
נודע בארץ. אולם השבוע הטיל כושי את
הרימון האמיתי שלו.
במיכתב ששיגר לפרקליט ישראלי, שלא
ייצג אותו מעולם, חולל כושי את אחת
הסערות הגדולות שידע עולם הפלילים
הישראלי. הוא התוודה ונטל על עצמו את
האחריות לביצוע שלושה מעשי רצח שאירעו
בישראל לפני שש שנים.
היו אלה רציחותיהם של עזרא שם־טוב
מזרחי, בעל עסקים בשוק הסיטונאי ב־תל־אביב,
שנחשב כ״מלך ההימורים״ של
תל־אביב; של נהגו ושומר־ראשו אהרון
אלמליח, שנהרג יחד עמו בעת שנורו
לעברם יריות בפינת הרחובות אלנבי וה־ירקמ•
הרצח
השלישי שכושי הודה ביצועו,

אם אומנם תבוא בקשה כזו. שכן המוסגר
במקרה זה אינו מתנגד לכך.
אם כך יקרה עשוי להיתגלווד טכסיס
מתוחכם עד מאוד. כאשר יגיע כושי
לישראל הוא יכול לחזור בו מכל מו!
שכתב במיכתבו ומהודאתו ברציחות. ה־מיכתב
עצמו אינו מחייב אותו ואי אפשר
לדון אותו על פיו. הוא יוכל אז לטעון
כי הודה בביצוע רציחות שלא ביצע ברגע;
של משבר נפשי חמור, או טירוף. בידי
המישטרה לא תיוותר ברירה, אלא לשחררו.
הגרמנים לא יוכלו אז לבקש את
הסגרתו חזרה אליהם, כיוון שהרי לא
קיים כל הסכם הסגרה בין ישראל וגרמניה.
כך יוכל כושי להסתובב שוב חופשי
מבלי לרצות את העונש שהוטל. עליו
בגרמניה.
תיאוריה זו היא המתקבלת ביותר על
הדעת בשל סיבות נוספות. במיכתבו לא
הסביר כושי מדוע רצח — אם רצח —
את שם־טוב מזרחי, אלמליח ואמנון חדד.
עד כמה שידוע לא היה לכושי עצמו
כל מגע אישי עם דמויות אלה והוא לא
היה קשור עמם בכל צורה שהיא. ספק׳אם
היתד, לו מוטיבאציה אישית כלשהיא לרצוח
אותם. אם אומנם רצח אותם, כפי
שהוא טוען, הרי עשה זאת כרוצח שכיר,
בשליחותם של אחרים.
אם אומנם מתכוון כושי בלב שלם להתייצב
בפני בית־מישפט ישראלי ולספר
את סיפור מעשי־הרצח שביצע כדי לשחרר
ממאסר את אלה שהורשעו על ביצועם,
הוא יהיה חייב להסביר לשופטים
גם מדוע עשה מה שעשה ובשליחות מי.
כמובן שהוא רשאי שלא לספר זאת.
אבל אם כושי היה באמת רוצח־שכיר,
קיימים כל הסיכויים שאלה ששכרו אותו
יחששו פן יחשוף בבית־המישפט את זהותם.
הם עלולים לעשות כל מאמץ אפשרי
כדי למנוע ממנו לעשות זאת. כושי
יודע שהוא מסכן את חייו אם הוא מתכוון
לעשות צעד שיש בו כדי לסכן גורמים
ששכרו את שירותיו כרוצח. משום כך,

א אמנם היה כוש׳ רוצח שכיר כפי שהוא
במיכתב ששלח -הא יניחו לו שוכריו רהטגירם*
היה זה של אמנון חדד, אף הוא דמות
מוכרת בחיי הלילה של מועדוני הקלפים
וההימורים בעיר, שנרצח בשנתו בביתו.
בשני המקרים תפסה המישטרה חשודים
ברצח. סלומון עבו, שעלה לארץ זמן
קצר קודם לכן ותואר כ״איש המאפיה
הצרפתית״ ,הואשם והורשע ברצח מזרחי
ואלמליח. איתן חייא, ממכריו של אמנון
חדד, הורשע ברציחתו. שניהם נידונו ל־מאסר-עולם
למרות שהם ממשיכים לטעון
עוד היום כי הם חפים מפשע ותובעים
לערוך להם מישפט חוזר.

__ נכונות
ל מ אסר־ עול ם
ך* ושי הודה דא רק בביצוע שלושה
מעשי־רצח אלה. הוא טען במיכתבו,
שהובא מיד לידיעת היועץ־המישפטי, כי
ביצע עוד מעשה רצח אחד, שאת הפרטים
הקשורים בו הוא מסרב לגלות בשלב זה.
הוא הסביר את וידויו המפתיע בכך,
שרגשי חרטה עמוקים תקפו אותו בעת
ישיבתו בכלא בגרמניה וכי אין הוא יכול
לשאת עוד את העובדה שאנשים חפים-
מפשע נמקים בכלא על פשעים שלא
כיצעו, ושלמעשה הוא האחראי להם ומוכן
לתת את הדין על ביצועם.
עיתונאים ישראלים שמיהרו אל כילאו
של רימון, כדי להיפגש עמו ולקבל ממנו
פרטים נוספים על מעשי-הרצח שהוא הודה
בביצועם, מצאו אותו במצב של חוסר
איזון נפשי מוחלט, כשהוא שטוף הזיות
ומנותק מהמציאות, מבולבל ונרגש. בד
בריו
המבולבלים ניסה לייחס לעצמו אפילו
את רצח ג׳ון קנדי, הוסיף לעצמו רצח
חמישי, נוסף על ארבעה מעשי־הרצח בהם
הודה קודם־לכן במיכתב.
גם פרקליטו הגרמני של כושי, המוסיף
לשמור עמו על קשר הדוק, חזר וטען.
את מה שהשמיע קודם במהלך מישפטו
של כושי :״הוא אינו אחראי למעשיו,
יש להתייחם אליו כאל חולה־נפש.״
רק על סמך הנחה מוקדמת זו, שכושי
איבד את האיזון הנפשי שלו, ניתן להבין
ולפרש את פשר הווידוי המוזר והמפתיע
שלו.
על כושי הוטלו בגרמניה תשע וחצי
שנות מאסר. ההנחה היא שהוא לא ירצה
את כולן במאסר. למרות שבגרמניה אין
מקובל למחוק שליש מתקופת המאסר עבור
התנהגות טובה, ואם היה נוהג כזה, ספק
אם כושי היה זוכה בציון של התנהגות
סובה׳ קיים סיכוי סביר שהוא ישוחרר
ויגורש מגרמניה אחרי שירצה שם מיספר
שנות מאסר.
כושי יודע זאת.
לעומת זאת הוא צריך לדעת שאם
אומנם יודה בפני בית־מישפט ישראלי בביצוע
שורת רציחות, ובית־המישפט אומנם
ישתכנע ויאמין שהוא ביצע אותן,
מה שמצפה לו זה מאסר עולם.
קשה להניח שכושי, ישאף להמיר ב־דיעה
צלולה מאסר גרמני זמני — ויהיו
תנאיו קשים וחמורים כאשר יהיו — ב-
מאסר־עולם בישראל. אדם מסוגו, החוזר
וטוען כי אינו יכול להיות כלוא בבית-
סוהר, ושעברו רצוף בריחות וניסיונות
בריחה אינסופיים, גם בתנאים הנראים

חסרי־סיכוי, יתקשה לשכנע, כי מצפונו
הוא שדוחף אותו לגזור במו ידיו על
עצמו מאסר עולם.
אין ספק, כי מאחורי מיכתב ההודאה
שלו מסתתרות כוונות הרבה יותר עמוקות,
מאשר סתם יסורי־מצפון, כפי שהם
מתוארים בו. מעצמה מתעוררת השאלה,
שהעסיקה השבוע חוגים רבים, הן בקרב
מכריו וידידיו הרבים של כושי בארץ.
לטובת מיל

אין הסכם
הסגרה
ך ״ הנחה הראשונה היתה שכושי
1 1השתגע לטובת עצמו.
הוא חיפש כל דרך אפשרית כדי להשתחרר
מהכלא הגרמני, אמרה גירסה זו.
הוא הגיע כנראה לבסוף למסקנה, כי רק
באמצעות הודעה במעשי רצח שאנשים
אחררים נשפטו על ביצועם, יש לו סיכוי
שישראל תדרוש את הסגרתו, כדי לחקרו
או כדי להעמידו לדין.
על פי חוקי ההסגרה, אם אדם ביצע
במדינה אחת פשעים חמורים יותר מאשר
הפשעים עליהם נשפט כבר במדינה אחרת,
חייבת המדינה המחזיקה בו להסגירו למדינה
השנייה, בתנאי כמובן שקיים ביניהם
הסכם הסגרה. בין ישראל וגרמניה
לא קיים הסכם כזה.
אבל כיוון שכושי הוא אזרח ישראלי,
הרי גט ללא הסכם הסגרה, יש להניח,
שממשלת־גרמניה תיענה לדרישתה של
ממשלת־ישראל להסגיר את כושי לידיה,

כמעט בלתי מתקבל על הדעת שהוא
באמת מתכוון לבוא לישראל ולהתייצב
בפני בית־מישפט כדי לספר את כל הידוע
לו על מעשי״רצח אלה.

רוצח,
אבל ישר
ך * תיאוריה השנייה גורסת, כי כוו
1שי עישר, מה שהוא עשה, והוא מוכן
ליטול על עצמו גם בעתיד את האחריות
לרצח המשולש או המחומש, לטובת שני
אסירי־העולם, סלומון עבו ואיתן חייא.
שני אלה טוענים כל הזמן, כי הם חסים
מפשע. ייתכן, כי אישים רבי השפעה פנו
אל רימון והציעו לו עיסקה: להודות
בפשעים המיוחסים לעבו ולחייא כדי לגרום
לשיחרורם. במקרה כזה יכלו להציע לו
סכום כסף גדול מאוד.
לא מן הנמנע שכושי נענה להצעה זו
מתוך חשבון קר: אפילו אם יגזרו עליו
בישראל מאסר־עולם, יש לו סיכויים להימלט
מאסר, עם או בלי עזרה מבחוץ,
הרבה יותר מאשר בבתי־הכלא הגרמניים.
ייתכן וזוהי אחת מתוכניותיו ההרפתק-
ניות. בהתאם למסורת עברו: ליטול על
עצמו אשמה בפשעים שלא ביצע, לקבל
עליו את הדין, ואז לנסות לברוח, באמצ עות
סכומי כסף גדולים שיעמדו לרשותו
ובעזרת ידידיו הרבים, אל מקום שם לא
יגלוהו עוד.
העובדה שפנה במיכתבו דווקא אל פרק-
(המשך בעמוד )20

^ ..משוגע -ל טו ב ת מי?•״ י *
(המשך מעמוד )19
ליטו של סלומון עבו היא הנותנת סיוע
למחזיקים בגירסה זו.
מילבד מעשי־הרצח שבביצועם כבר הודה,
שומר כושי לעצמו את האופציה ליטול
על עצמו את האחריות למעשי־רצח
נוספים. העובדה, שבמיכתבו לפרקליטו של
סלומון עבו לא פירט כושי את מעשי הרצח
הנוספים שבביצועם הוא מוכן להודות,
יכולה להיות מוסברת בכמה צורות.
ייתכן ומדובר בשורה שלימה של תעלומות
רצח שלא פוענחו עד עצם היום
הזה. די להזכיר את ״רציחות העוזיס״
המפורסמות של שנות השישים, כאשר
כחצי תריסר אנשים במקומות שונים בארץ
נורו בצרורות של תת־מקלע עוזי וסיבות
הירצחם נותרו עלומות ובלתי מוסברות.
או שורת מעשי הרצח שארעו בתחילת
העשור הנוכחי על רקע המיסחר בסמים.
המדובר הוא ברציחותיהם של גואל תנעמי
ועודד קלפיצקי, שרוצחיהם טרם התגלו.
אבל קשה להאמין שמצפונו של כושי
ייסרו עד כדי הודאה בביצוע מעשי־רצח
בלתי מפוענחים. סביר יותר להניח, שאם
יטול על עצמו בהתנדבות אחריות למעשי־רצח
נוספים, יהיו אלה מעשים שמבצעיהם
כבר התגלו, נשפטו והורשעו.
כך, למשל, יכול כושי להודות בביצוע
רצח אילן אשרוב, שהאיש שהואשם והורשע
בביצועו, סימון ליאונטה, טוען עד
היום כי הוא חף מפשע, למרות שבתחילה
הודה ברצח.
רצח נוסף שכושי יוכל אולי לייחס
לעצמו הוא רצח עובד מילטשת יהלומים,
שנורה בסוף שנות דד 60 בעת ששודדים
ביצעו שוד מזויין במילטשה ברמת־גן, לא
הרחק מבורסת היהלומים. באותם ימים
שימש כושי רימון כנהגו של ראש עירית
תל-אביב, מרדכי נמיר. הוא נעצר אז
כחשוד בהשתתפות בשוד, אחרי שעדי־ראייה
טענו כיי השודדים נראו נמלטים
במכונית שתיאורה התאים להפליא לתיאור
מכוניתו של ראש־העיר. אלא שהמישטרה
נאלצה אז לשחרר את כושי כמו במקרים
רבים אחרים, מחוסר הוכחות.
למעשה רשימת האפשרויות היא בלתי
סופית. בדיחת השבוע, נוכח וידויו המפתיע
של כושי, היתד. כי הוא עוד מסוגל
ליטול על עצמו את האחריות לרצח חיים
ארלוזורוב.

מוהלים יו הוד יי ! ן לומדי![ את מיקצועם 11 ול
אבריהם של ילדים ערביים -וקבלו ערבי מספק
להם ילדים
תמורת מאה
לי רוו 1לראש

במבט ראשון נראה כי לא היה פסול
בקורם המוהלים שנערך בישיבת התפוצות.
המילה מקובלת לא רק אצל היהודים,
אלא גם אצל המוסלמים. אולם בניגוד
למסורת היהודית המחייבת את ביצוע ניתוח
המילה ביום השמיני להולדת התינוק
הזכר, מקובל אצל המוסלמים לבצע את
הניתוח תוך 40 יום מהולדת הבן הזכר.
אלא שלא תמיד משגת ידם של ההורים
לשלם את דמי הניתוח, המגיעים כיום
לכמה מאות ל״י. משום כך די נפוץ הוא
בקרב המוסלמים לדחות את ניתוח המילה
לשנים מאוחרות יותר, בדרך כלל עד גיל
12 ולעיתים אף בגיל מבוגר יותר.

״אב יהודי
לא יר שה!״
ך* אשר. הוחל בעריכת קורס המוהלים
^ בישיבת התפוצות, חיפשו עורכי הקורס
אחרי מועמדים שעל אבריהם יוכלו התלמידים
לבצע את מלאכת הניתוח המעשית.
ואז עלה במוחם רעיון גאוני בפשטותו :
לבצע את ניתוחי המילה על נערים ערבים
שטרם מלו אותם.
לצורך זה התקשרה הישיבה עם הספר
הערבי דאוד אבו־ראזאלי, מירושלים המזרחית.
הוא חיפש ואיתר נערים וילדים
ערבים שמשפחותיהם היו נכונות שימולו
אותם ללא תשלום, הביא אותם לישיבת
התפוצות, כדי שהמוהלים המתלמדים יר כשו
את ניסיונם המעשי עליהם. ניתוחי
המילה בוצעו כמובן, בהסכמתם המלאה
פגיעה בתד מית
* וסן? לגירסות אלה, קיימת תיאוריה
1נוספת. היא מסבירה את מעשהו של
כושי במיבנה הפסיכולוגי של אישיותו.
מה שמניע את כושי כל חייו הוא צורך
נפשי עצום ליחס ואהדה. כילד מאומץ,
שמילדותו גדל בסביבה מתנכרת, הוא
עשה תמיד מעשים חריגים כדי למצוא
חן, לזכות באהדה, להשתייך. זוהי הסיבה
גם שלכושי יש מאות ידידים אישיים
הפזורים על פני כל הארץ. כל אחד
מהם זוכר לפחות מעשה חריג אחד שכושי
עשה למענו. לא מעט אנשים שגילו תכונה
זו בכושי, ניצלו אותה והשתמשו בו למטרותיהם
הפרטיות.
עתה, כשהוא יושב בכלא הגרמני, מנותק
ומבודד, שוב אין כושי יכול לעשות
כל מעשה שיגרום לאהדה כלפיו מצד
חבריו הרבים. להיפך: הרשעתו כסוחר־סמים
קשים בגרמניה, פגעה בתדמיתו וגם
עתה, כשהוא מוכן לקבל על עצמו תדמית
של רוצח, הוא מנסה לטעון, כי נגרם
לו עוול בהרשעתו כסוחר־סמים.
ייתכן ודחף נפשי עמוק זה, ליצור
אהדה והערכה הוא שדחף אותו, אולי באופן
לא מודע, לקבל על עצמו אחריות
למעשי־רצח שאירעו לפני שש שנים ול־סידרה
נוספת של מעשי־רצח שפוענחו
או נשארו בגדר תעלומה.
מעשה כזה, במצבו המיוחד של כושי,
הוא המעשה האחד שעוד יכול להעמידו
שוב במרכז העניינים ולזכותו באהדה:
הנה אדם עם מצפון. רוצח, אבל ישר,
שלמרות הכל מוכן להודות בפשעים שבידי
אחרים אין כל הוכחות שביצע.
אישיותו המורכבת והמסובכת של כושי,
אינה מגלה מצד שני כל תווים המאפיינים
רוצח קר-רוח, הכולא בקירבו במשך שנים
ארוכות את סודות הפשעים המושלמים
שביצע.
לאור כל זאת נראה, כי סיפורו של
כושי, כאילו הוא שרצח באמת את שם־
טוב מזרחי, אלמליח וחדד, הוא בעל
סיכויי הסבירות המועטים ביותר.

^ עולה מהירה של משרד־הדתות
לפני שבוע, מנעה שערוריה שעלולה
היתד, להפוך לסקנדאל בינלאומי ולפגוע
בתדמיתה של ישראל, הרבה יותר אפילו
מאשר ״מיסמך קניג״ הנודע לשימצה.
היה זה כאשר הגיעו למשרד־הדתות
ידיעות מסמרות־שיער על מה שמתרחש,
כביכול, בישיבת התפוצות בירושלים.
הידיעות סיפרו כי בישיבה, המתנהלת
בראשותו של הרב מרדכי גולדשטיין מ־ארצוודהברית,
מתנהל בין השאר גם קורס
למוהלים. הוא מיועד בעיקר להכשיר מוהלים
עבור קהילות ישראל בחו״ל, על מנת
שיוכלו להמשיך את המסורת המסמלת
את הברית שניכרתה בין אברהם לבין
בורא העולם.
אלא, כך טענו הידיעות, במהלך הקורס
למוהלים, כאשר מגיעה שעתם של המוהלים
לבצע גם עבודה מעשית לפני קבלת
כתב־ד,סמיכות, הם עושים זאת ללא השגחה
רפואית מתאימה, כאשר המנותחים הם
ילדים ונערים ערבים, המסופקים לישיבה

בידי קבלן ערבי, המקבל שכר לפי מיספר
המועמדים שהוא מביא לניתוח.
עוזריו של שר־הדתות יצחק רפאל מיהרו
לחקור מקרוב את מידת האמת בידיעות
שהגיעו אליהם. כאשר הסתבר להם
כי יש בהם ממש, הורה משרד-הדתות להפסיק
מיד את קורס המוהלים הנערך בישיבת
התפוצות. כמו כן הופסקה בשבוע
שעבר התמיכה הכספית שמשרד־הדתות
היה מזרים לישיבה זו, המסתכמת בסכום
של 350 אלף ל״י בשנה.
אחרי שפקידי משרד־הדתות הגיעו למסקנה
כי ניתוחי ברית־המילה שבוצעו
על ידי החניכים בקורס היו עלולים לסכן
את בריאותם של המנותחים, נמסרה הפרשה
ליועץ־המישפטי לממשלה, כדי -ש יחווה
את דעתו לגבי ההיבט הפלילי שבה.
גם מישטרת ירושלים הוכנסה לתמונה.
היא החלה לחקור אם לא היה פסול במעשיו
של הספר הערבי דאוד אבו־ראזאלי,
ששימש כקבלן אשר סיפק לישיבת התפוצות
ילדים ערבים לניתוחי מילה.

1( 3 0 7 1הספר דאוד אבו ראזאלי
מירושלים העתיקה, סיפק
לבחורי־הישיבה כ־ 50 ילדים ערביים תמורת
100ל״י לגולגולת לצורך ברית־מילה.

של הורי המנותחים, אלא שאלה סברו
שדאוד הוא שמבצע אותם.
כאשר התבקש השבוע הרב מרדכי גולדשטיין,
ראש ישיבת התפוצות, להסביר את
פשר ההסדר המוזר, הוא ניסה תחילה
להתחמק מתשובה ישירה.
״למה לכם לכתוב על ניתוחי ברית־מילה?״
אמר הרב גולדשטיין לכתב העולם
הזה שבא אליו לראיינו ,״תכתבו משהו
אחר על ישיבת התפוצות, משהו טוב. אני
אפילו אשלם בעד זה. זה יהיה בסדר!״
לבסוף, הסכים הרב גולדשטיין למסור
את תגובתו על השאלה מדוע גייס, תמורת
תשלום, נערים ערבים לניתוחי־מילה בקורס
המהולים שהתנהל בישיבה שלו :
״איר לדעתכם אפשר ללמוד להיות מוהל ן
אפשר להיות מוהל בלי לעשות ניתוחים?
אז על מי לעשות אותם? אתם חושבים
שאב יהודי ירשה למוהל־מתלמד לערוך
את הניתוח הזה על בנו?
״הכל נעשה מסיבות ובתנאים הומניט־רים,
מבלי לפגוע בילדים הערבים שהובאו
לישיבה כדי לערוך עליהם את הניתוחים,״
טען הרב גולדשטיין 43 יליד
ארצות־הברית ואב ל־ 13 ילדים, שאף לא
אחד מהם נימול על-ידי חניכיו.
הפרשה החלה לפני כשנה. אנשים הבחינו
מדי־פעם במונית מיסתורית, שהיתר.
מביאה לישיבה קבוצות של ילדים מן
הכפרים הערביים שבסביבות ירושלים.
הילדים הוכנסו לתוך אחד החדרים החשוכים
של בנייני הישיבה, המצויים על
הר ציון. הם הושכבו שם על שולחנות,
וחדר לימוד התורה הפך מייד לחדר-
ניתוחים מאולתר.
המוהלים־המתלמדים מישיבת־התפוצות,
שתחילה נהגו לבצע את ניתוחי ברית-
המילה הנסיוניים שלהם על תרנגולים
או על אברי־מין מלאכותיים, העשויים
מעור עופות, עברו לשלב מתקדם יותר
עם בואם של הילדים הערביים לישיבה.
בדרך כלל מקבל מוהל את הסמכתו
מידי ועדה מיוחדת שבה משתתפים נציגי
משרד־הבריאות, משרד הדתות והרבנות
הראשית. זאת אחרי שאת ניתוחי המילה
הניסיוניים שלו הוא מבצע בבית־חולים בהשגחת
רופא. תלמידי ישיבת התפוצות
ביקרו אומנם בבית־חולים, חזו שם בניתוחי
מילה, אבל לא נטלו בהם חלק.
בישיבת־התפוצות נמצאים כ־ 80 מתלמדים,
אך — לפי דבריו של הרב מרדכי
גולדשטיין — רק 20 מהם לומדים את
סודות המוהלים. התלמידים הם צעירים
מארצות־הברית וממדינות אירופה, המבקשים
להיות רבנים, דיינים, סופרי סת״ם או
שוחטים. הלימודים נמשכים בדרך־כלל
כשנה אחת, אך אם התלמיד אינו מצליח
לספוג את התורה תוך תקופה זו, הוא
ממשיך ללמוד בישיבה שנים נוספות.

במיוחד כדי
מרוחק שבו
ושוב מעלים
לברית־מילה

רבות קורה שמטיסים מוהל
שיבצע ברית־מילה במקום
אין מוהל. הוא רק חוזר,
אותו על מטוס, כדי שיטוס
במקום אחר.״
״האם נוכח רופא בשעת הניתוחים הניסיוניים
של בחורי־הישיבה?״ נשאל הרב.
אך הוא לא מיהר להשיב. הוא ביקש
לעבור לשאלה אחרת .״כך יהיה יותר
טוב,״ הבטיח הרב,׳התחמק ממענה והשפיל
את עיניו.
רק אחרי שיחה ממושכת נכנע הרב
גולדשטיין, והסכים להביא בפני צוות
העולם הזה אחד מבחורי־הישיבה הלומדים
להיות מוהלים. עם כובע-קש על
ראשו, כשהוא מעשן סיגריות מארלבורו,
לבוש בחליפת־ספורט וענוב עניבה רחבה.
הגיע למקום דניאל שולץ 26 יליד
ניו־יורק. שולץ נמצא בישיבה זה שנתיים,
ומכשיר את עצמו להיות רב ומוהל.
הוא נשוי, ואב לשני ילדים. הזוג
מתגורר בישיבה ומקבל, כמענק סכום
בן 200ל״י לחודש.
דניאל אינו מתכוון להישאר בארץ אחרי
שיסיים את לימודיו ויתחיל בקאריירה
שלו כמוהל. אביו הוא בעל בית־חרושת
לסריגים. אך הבן אינו מוכן ללכת בעיק־בות
אביו.
שולץ הבן יהיה מוהל. אך הוא אינו מוכן
לדבר על הניתוחים הניסיוניים שביצעו
בכיתתו .״לא היו כאן דברים כאלה,״ טוען
שולץ הצעיר, ומסרב לד,יישיר מבט.
הרב גולדשטיין נתקף מייד בהיסוסים,
וממלמל :״זה לא יהיה טוב, כשיידעו
על הניתוחים. יש לי הרבה שונאים.״

הע ולעוה דמוב מי דבר 1*0

מאד יכו? היה
להיות ידיד ישראל —
7ודא המישגה המדהיס
שד ירושלים
בשביל אזרחי ישראל, היתה זאת רק
ידיעה רחוקה, כימעט שיגרתית. מנהיג
סין, מאו טסה־דונג, הלך לעולמו בגיל
מופלג.
אין בני־אדם יכולים להתרשם מגדולתו
של בן־דורם, כשם שאין להבחין במלוא
גובהו של הר כשעומדים בקירבתו. דרוש
מרחק של זמן כדי להעריך כראוי את
דמותו של ענק היסטורי.
כאשר נפטר מאו, נשמעו מסביב לעולם
הספדים רבים. הכל הודו בחשיבותו. אך
רק מעטים תפסו את מלוא השפעתו על
תולדות העולם.
שתי מהפכות. אחד המספידים בשידורי
ישראל, מדוברי המימסד, טען

את האות למהפכה חדשה, כדי למנוע
את התנוונות הקודמת. האיש שכבר עבר
את גיל הנעורים כאשר צעד ברגל לאורך
אלפי קילומטרים, בראש ״המיצעד הארוך״
של נאמניו מדרום־מיזרח סין לצפון־מע־רבה,
מעשה המזכיר את מעשה משה
רבנו. עדיין חצה את יאנג־טסה הרחב
בשחייה בזיקנתו. כימעט עד ימיו האחרונים
שימש דוגמה אישית לעמו —
חמישית האנושות.
מילחמת הדרום כצפון. ייתכן, כי
ההיסטוריונים של הדורות הבאים יעריכו
את מאז עוד יותר בשל שינוי היסטורי,
שחרג בהרבה אף מגבולותיה של סין אדי-
רת־הממדים.
מאו פתח במהפכה, שתיזכר אולי כתופעה
המשמעותית ביותר של המאה ה־:20
ההתקוממות של העמים ה״ציבעוניים״ נגד
העמים ה״לבנים״ ,המרד של אסיה—אפרי-
קה—דרום־אמריקה נגד העולם התעשייתי
האירופיי—צפון־אמריקאי.
לפני מאו, חשבו הכל שהסיכסוך העולמי
העיקרי עובר בין מיזרח ומערב,
בין המעצמה הסובייטית והמעצמה האמריקאית.
מאו, שהגיע לשילטון בכוחות
גילוייס מסמרי״שיער
ך• קכדן הערכי שסיפק את הילדים
1 1הערביים כשפני־ניסיון לבחורי־הישי-
בה, הוא הספר דאוד אבו־ראזאלי. המספרה
של ראזאלי שוכנת בשער דמשק
של חומות ירושלים העתיקה. בירושלים
המיזרחית הוא מוכר כמוהל, המבצע את
המילה לילדים מוסלמים תמורת תשלום.
הוא גילה כי הוא עשוי להרוויח יותר אם
יביא את המועמדים למילה לישיבת התפוצות,
מאשר אם יבצע בהם את המילה

בעצמו.
משום־כך הוא לא התקשה לגייס את

מאו כימי ״המיצעד הגדול״
כמו בן־גוריון?

כמו ס טודג טי ם־
ל ר פו א ה:
** משלת ישראל תומכת בלימודיהם
* ) של המוהלים־המתלמדים. האוצר מעביר
לרב גולדשטיין, ראש הישיבה, הקצבה
קבועה. וישיבת־התפוצות משיגה סכום
דומה מתרומות מחוץ־לארץ. אך הרב
גולדשטיין עדייו אינו מרוצה .״חסרים לי
עוד כ־ 350 אלף ל״י לשנה, כדי שהכל
יתנהל פה כמו שצריך,״ הוא טוען__.
״ לא קל להשיג מועמדים לניתוחי-מילה
עבור המוהלים־המתלמדים. קבלן־המילה
הערבי דורש תשלום במזומן עבור כל ילד
שהוא מספק לצורך ניתוח. רבני הישיבה
נאלצו, לטענתם, להוציא לשם כך 200 ,
לירות לילד, מן הכספים שממשלת ישראל
מקציבה להם.
אך הרב גולדשטיין אומר שהוא-עצמו
אינו אחראי לביצוע ניתוחי-המילה הניסיוניים.
אחיו, גדליה גולדשטיין, הוא מדריכם
הישיר של המוהלים־המתלמדים. כעת
שוהה גדליה בארצוודהברית לשם יצא כדי
לאסוף כספים עבור ישיבת־תפוצות.
״בסך־הכל,״ טוען הרב גולדשטיין ,״אנשי
הישיבה רק לומדים שם. מה יש?
איר אפשר ללמוד לעשות ברית־מילה אם
לא מבצעים את הניתוח באופו ניסיוני?
מה רע בזה? איך, למשל,״ הוא שואל,
״לומדים הסטודנטים־לרפואה לבצע ניתוחים?
על גוויות? לא ! בבית-החולים !
״מדוע אנו מלמדים את בחורי הישיבה
שלנו להיות מוהלים? פשוט מאוד. יש
כיום מחסור חמור במוהלים בארצות
רבות, באמריקה ובדרום־אפריקה, ופעמים

במדינה

דניאל שולץ, אחד נ1־20
בחורי ישיבת התפוצות
1#1 ׳ #1114
הלומדים ומשתלמים בקורס המוהלים. שעברו הערביים, הילדים עשרות
תחת ידיהם של המנהלים־המתלמדים בישיבת
התפוצות. אבו־ראזאלי מאשר ש עשה
את העיסקה עם ראשי הישיבה, וכי
תמורת אספקת הילדים קיבל תשלום לכל
גולגולת. אבל הוא טוען שרימו אותו.
״הרב גולדשטיין הבטיח לי 200ל״י עבור
כל ילד, אך שילם רק 100ל״י,״ גילה
במרירות.
כיצד הצליח הספר אבו־ראזאלי לגייס
את 50 הילדים שהוא סיפק עד כה לבחורי
הישיבה, לצורך ברית-המילה?
הסביר אבו־ראזאל־ השבוע :״הדת המוסלמית
מחייבת את בני הדת שלנו לעבור
ניתוח בריודמילה לבנים, כמו שעושים
גם היהודים. הילדים שהבאתי ל ישיבת
התפוצות היו מהכפרים סביב ירושלים.
אין לי כבר שום קשר איתם.״

מוסל זוהר !

כי רק אדם אחד נוסף בדור האחרון הגיע
לממדיו של מאו — דויד בן־גוריון.
ההשוואה האישית היתד, קרובה לגיחוך.
אמנם היה בן־גוריון מדינאי מעניין,
הרבה מעל לממוצע, אך הוא לא חולל
מהפכה רוחנית או מעשית. הוא המשיי
בדרך האידיאולוגית של קודמיו, אבות
הציונות, והוא ניצח על כוחות שהיתר, לו
רק השפעה חלקית על יצירתם.
אך ייתכן שיש מקום להשוואה בין
הציונות עצמה, כתנועה מהפכנית, ובין
המהפכה הסינית. לא בממדים -כמובן,
אלא בהיקף המהפכה.
הציונות שינתה, לגבי בניה, את כל
סידרי העולם. היא העבירה אותם מארץ
לארץ, מתרבות לתרבות, משפה לשפה,
ולרוב גם ממעמד למעמד.
המהפכה הסינית של מאו טסה־דונג
היתד, בעלת היקף דומה, ואולי רחב עוד
יותר. מאו חולל מהפכה טוטאלית בחברה
הסינית בת אלפי השנים, יצר מעצמה
כבירה חדשה על חורבות המדינה המנוונת
ביותר בעולם, עורר מאות מיליוני נדכאים
והפיח בהם רוח חדשה.
מבחינה זו עלה מאו אף על לנין, אחת
הדמויות הגדולות האחרות של המאה ה־
,20 ששינה את רוסיה פחות. הוא בוודאי
עלה על מוהנדס גאנדי, שחלק מתורתו
נפסלה על-ידי חסידיו, ושמיפעל חייו התנוון
תוך פחות מדור. בהשוואה אליו, מת גמד
פידל קאסטרו. ואילו בעולם המערבי
השמרני לא קם, בדורות האחרונים׳ אף
מנהיג אחד שחולל שינויים כה מפליגים.
המיצעי הארץ. מאו הוא מייוחד-
במינו גם מבחינת משך השפעתו.
כל המהפכות — כולל המהפכה הציונית
— נרגעו אחרי שהשיגו את יעדם והקימו
מישטר חדש.
מאו לא הסתפק במהפכה אחת. כל עוד
חי, דאג להמשך מהפכתו. שוב ושוב נתן

עצמו, בניגוד לרצונו של סטאלין ועל-אף
החבלה הסובייטית במאמציו, קבע קו ׳
חדש של עימות עולמי: בין הצפון והדרום,
בין העמים העשירים והמפותחים —
ממוסקבה עד סן־פראנציסקו — לבין
מאות המיליונים המפגרים, חסרי־הכל, העמלים
והרעבים כדי לספק לעולם התעשייתי
בזיל-הזול את אוצרות־הטבע של
ארצותיהם.
עימות זה הוא השולט כיום בעולם,
ואין ספק שיטיל את צילו על המאה ה־.21
פקינג וירושלים. מדוע לא יכלה
סין של מאו להיות ידידתה של ישראל?
נדמה שבראשית ימי שתי המדינות (שקמו
כימעט בעת ובעונה אחת) לא ראו
הסינים כל סיבה לכך. הם היו מעוניינים
לקשור קשרים עם ישראל.
בשנות ה־50׳ הראשונות הוזמן דיפלומט
ישראלי בכיר (דויד הכהן, ציר ישראל
בבורמה) לסין, ניהל משא-ומתן ממושך,
נפגש עם איש־אמונו של מאו, צ׳ו אן־ליי.
ישראל יכלה להתקשר עם הענק החדש —
אך ירושלים פחדה מפני תגובת האמריקאים•
שהיו אחוזי היסטריה אנטי-סינית.
כמו הזדמנויות היסטוריות רבות אחרות׳
הוחמצה גם זו על־ידי ממשלת ישראל׳
כימעט בהיסח־הדעת, מתוך שיקולים
אוויליים של הרגע, ללא דיון מעמיק.
דויד בן־גוריון עצמו פיתח לעצמו, לא־חר־מכן,
רומנטיקה פרו־סינית פרטית. הוא
הבין את חשיבותה של סין, דיבר עליה
תכופות. אבל היה זה מאוחר מדי: ישראל
כבר השתלבה במערך האמריקאי, זיהתה
את עצמה כלפי סין כחלק מחזית העולם
המערבי נגד ההתעוררות של ״העולם ה•
שלישי״.
השבוע לא הספידה ממשלת ישראל את
מאו. לא היה שום קשר בין מדינת־הענק
שבמיזרח אסיה והמדינה הקטנה שבמערבה.

במדינה
מישטרה

רוטקס תמיד ק תב אליך
(עכשיו גם בגרביים)
ברוטקס יצת עבורך גרבי גברים בצבעים ודוגמאות אופנתיות העשויות
בשיטה חדשנית שמקורה בחו״ל. הגרביים של רוטקס
באיכות גבוהה, נמתחות ומתאימות לבל מידה ונצמדות יפה לרגל.
לאלה המעדיפים גרבי כותנה ייצרנו במיוחד גרביים
העשויות 5096 כותנה בצד הפנימי הצמוד לרגל.
בקש את גרבי הגברים של רוטקס הגרביים הנמתחות לכל מידה.

גוש אמוני
סי לקאח רו 1)1ל־ו
אחרי שסולק סוף־סוף שאול
רוזוליו מהמישטרה, הוא
משמיץ את יורשו בתפקיד
השמועות על פרישת מפכ״ל המישטרה,
שאול רוזוליו, מתפקידו, מהלכות כבר
בשנה במטה המישטרה ובחוגי המימשל
בירושלים. איש לא הודיע על כך, אבל
לנגד עיני הניצבים, תת־הניצבים וניצבי־המישנה,
התפרקה המישטרה לגורמים.
תחילה חשבו חברי הספ״ב * ,כי די להם
אם ישכנעו את שר־המישטרה שיש לפטר
את המפכ״ל. מישלחות של קצינים הופיעו
בבית אגרון בירושלים, שם שוכנת לשכתו
של -שלמה הילל, דיווחו לשר על מחדליו
של השוטר״מיספר־אחד, וקיוו שהילל יסיק
את המסקנות ויפטר אותו.
אולם הם נחלו אכזבה. בשיחה הראשונה
שהיתר. להילל עם רוזוליו, לפני כשנה,
•שבה רמז הילל למפכ״ל כי לדעתו חייב
מפקח־כללי כלשהו של המישטרה לפרוש
.מכהונתו׳כעבור שלוש שנים, נדמה היה
לשר־המישטרד. שרוזוליו לא קלט את
הרמז.
אבל הילל טעה. כבר למחרת היום
הופיע רוזוליו בלישכתו של ראש־הממשלה
יצחק רבין, והתלונן בפניו על השר שלו.
רבין, המקיים יחסים קרובים עם רוזזליו,
ושלא ידע על התלונות נגד המפכ״ל
בצמרת המישטרה, הודיע להילל מפורשות
— כי לדעתו, רוזוליו צריך להישאר.
התנאי שד ;תבורי. רוזוליו לא הסתפק
בתעודת־הביטוח החתומה על־ידי
ראש־המסשלה עצמו. כדי ״לנקום״ בהילל
הוא החל מקיים שיחות כימעט״שבועיות
עם רבין, מסר לו דיווחים ישירים, ועקף
את השר שלו.
אך להילל היה ברור כי המפכ״ל ימעד,
במוקדם או במאוחר, והוא ארב מעבר
לפינה. כאשר הוחלט בממשלה על־ הטלת
מעמסת ביטחון הפנים על שכם המישטרה,
במקום על צה״ל, היה שאול רוזוליו הראשון
שהתנגד לכך. הוא ידע כי אינו מסוגל
אפילו לעמוד בראש מי־שטדה המשתתפת
במישחק האלמנטרי -של שוטרים וגנבים,
ובוודאי שייכשל בפעילות ביטחונית טהורה.
הילל, שראה בנושא בטחון־הפנים הזדמ־נות־פז
להגדיל את עוצמת המישרד שבי

במישטרה,
הקים אגף־מיבצעים המקביל
לאג״ם בצה״ל, והעמיד בראשו את ניצב

מפכ״ל רוזוליד
דימוי ציבורי הנה כחול לבן

תבורי. תבורי הסכים לקבל על עצמו את
המינוי, בתנאי אחד - :שלרוזוליו לא תהיה
כל נגיעה או דריסת רגל באג״ם.
אך רוזוליו השכיל להופיע לפני הציבור
(המשך בעמוד )24
* סגל פיקוד כללי — המטכ״ל של
המישטרה.

השג וירוה
ה ׳שראיית
בבואנוסיא״חס
עסווקה במידחת
נגד שליח
תחרקת־העד״ו
שר הסוכנות
בהנהגתו של

ף* סיכת־הקוקטייל בבית שגרירות
1ו ישראל בבואנוס־איירס, ברחוב ארו־ז׳ו
,910 החלה כמתוכנן• .השגריר רם ניר-
גד עמד באולם־הכניסה, לחץ את ידי
הבאים. רשימת המוזמנים כללה את כל
המי־ומי בקהילה היהודית המקומית, וכן
את הישראלים הפועלים במקום. רק אחרי
שזרם הבאים פסק, הבחינו הבאים כי
נעדרים מן המקום כמה ישראלים. ליתר
דיוק, איש מבין שליחי הסוכנות היהודית
בארגנטינה לא נכח במקום.
חסרונם לא היה מיקרי, שכן אותו יום
אחרי־הצהריים הוחלט, בישיבת ראשי
מחלקות הסוכנות, בבית־הכחול ׳שברחוב
לאבאדה ,600 כי איש לא יבוא למסיבה.
הסיבה: השגריר אסר על השליחים
להביא עמם את מות־זוגם. .
חרם זה של שליחי הסוכנות, על מסי־בת־הקוקטייל
של שגריר ישראל, הוליד
מייד פעולת־תגמול של השגריר נירגד,
איש ביטחון ומישטרה ותיק. הוא הורה
כי שליחי הסוכנות לא יוכלו להיכנס ל־

בשד הא 1טי שחיות מ ש תולל ת ב ארג 1טי 1ה

בית השגרירות, אלא על־פי הזמנה. פירושה
של הוראה כזו חמור ביותר.
במדינה זרה ורחוקה, בית השגרירות
הוא אי ישראלי קטן לכל אזרח ישראלי,
ועל אחת כמה וכמה לשליח רישמי של
המדינה, והרי הסוכנות היהודית היא
עדיין מוסד של מדינת ישראל. בארגנטינה,
שבה נעלמים אנשים מבלי השאר
סימן, ואשר בה משתוללת האנטישמיות
ללא מעצורים, הוראה כזו קשה מנשוא.
נציגי הסוכנות הפעילו לחצים על השגריר,
וזה ניאות לרכן־ את הגזירה:
כל שליח של הסוכנות יוכל להיכנס ל שגרירות,
ללא הזמנה, אחת לחודש, ו־ראש־מחלקה
יוכל להיכנס לשם פעמיים
בחודש.

כנס־הנ שים
נ א סר

ך( עולזת־ תגמול אלה היוו את
• השיא במילחמת הנקם בין הסוכנות
לבין שגרירות ישראל בארגנטינה —
מילחמה המתנהלת, כולה, על חשבון הקהילה
היהודית במקום, והמשפיעה ללא-
ספק על התקלות המתגלות בעבודת השליחים,
כמו מעצר ששת שליחי־הסוב־נות
בקורדובה.
יש מידה רבה של צדק בטענות ההדדיות
של שני הצדדים הלוחמים זה
בזה. בארגנטינה פועלים 64 שליחי הסוכנות
היהודית: מהם 28 שליחי מחל-

דיע מישרד־החוץ בירושלים כי נציג מח־לקת־העלייה
של הסוכנות, דני רקנאטי,
ביקר אצל העצורים בכלא. רקנאטי הוא
בעל דרכון• דיפלומטי, ורישמית הוא עובד
השגרירות. הודעת מישרד־החוץ אינה
מועילה, אם כך.

רירות• י ולקהילה היהודית נציגות חוקית
ומוכרת בשם אוסה (הפדרציה הציונית
של ארגנטינה, שלה אירגון־גג בשם דיא,
המייצג את הקהילה בנושאים פוליטיים
כלפי השילטונות, וראשו הוא נחמיה-
רדניצקי).
ובכן, נציג המחלקה ליחסי־הוץ עוסק
במגעים עם הכנסייה הקתולית, ובהקמת
אירגון ידידי הטכניון, הוא עולה לסוכנות
היהודית כחמשת אלפים דולר לחודש,
וכמו שאר ראשי המחלקות של הסוכנות,
אינו כפוף לשגרירות. בכל פעם שהישג־ריר
מבקש לתאם עמדות עם הסוכנות,
עליו לנהל משא־ומתן עם שישה אנשים
— ראשי שש המחלקות.
תיאום מסובך כזה מוביל בהכרח לתקדים׳
והוביל את השגריר לצעדי־החרם
שנקט כדי לאלץ את הסוכנות למנות
נציג בכיר, שיהיה ראש לכל השליחים

ארץ. הכל היה טוב ויפה, עד שהגיעו
כרזות־המיבצע לארגנטינה. ראו השילטו־נזת
כי מדובר במיבצע־פעולה
מובהק, ונקטו מייד צעדים דראסטיים.
נערכו חיפושים ומעצרים, המיבצע נאסר.
נער בן 18 ששהה, במיסגרת המיבצע,
בקיבוץ בארץ, ובביתו נמצא תצלומו כ־שומר־לילה
עם רובה, נאסר מייד כחשוד
באימונים למען המחתרת. את החשד הגבירה
העובדה שמצאו בביתו מנורת־שולחן
ישראלית, שגופה עשוי ממגופת
רימון־יד — והרי זה סימן מובהק לקיומו
של מחבוא נשק. נער זה יושב במעצר
כבר שמונה חודשים, ואין כל סימן לשיח־רורו
הקרוב. השילטונות טוענים כי יבדקו
את דברי הנער, אולם הבדיקה מצ ריכה
זמן, וזמן יש בארגנטינה לרוב.
בתי־הסוהר בארגנטינה מלאים עד אפס
מקום, וחלק ניכר מ־ 28 אלף העצירים

שיחה מחתרתית
בשפה זרה
נשי מחלקת־ העלייה פועלים
\ £בארגנטינה באמצעות שלוש תנועות-
נוער, כולן במיסגרת איחוד־הקבוצות־והקיבוצים
(מפלגת העבודה) .האחת, איחוד
הבונים ; השנייה, החלוץ־למרחב; השלישית
— והיא הבעייתית מביניהן —
תנועת קומיטי. תנועה זו ראשיתה בקיבוץ
בחן בישראל, שחברים שלו חזרו
לארגנטינה והקימו שם את התנועה שמטרתה
לגשר בין הציונות לשמאל, כדוגמת
השומר־הצעיר. אנשי התנועה
מודרכים על-ידי שליחים של קיבוץ בחן,
והשליחים הנוכחיים הם יצחק סטרוגו ואשתו
קלרה, וכן לילי שולמן — שלושתם
חברי קיבוץ בחן.
הקשרים בין קומיטי לתנועת המחתרת
ח1 תעדהווונ1י1ו
כנו

שליח־קצוו פיק
קת־הנוער־והחלוץ, שראשה הוא ישראל
אבן־שושן; 23 שליחי חינוך למיניהם,
שמונה שליחי מחלקת־העלייה בראשות
דני רקנאטי, והשאר שייכים ליתר מחלקות
הסוכנות. לכל שש מחלקות הסוכנות
היהודית בישראל יש נציגות בארגנטינה.
יש אפילו נציג מיוחד למחלקת-
יחסי־החוץ של הסוכנות, והוא כפוף ישירות
ליושב־ראש הסוכנות היהודית.
מחלקת יחסי־החוץ של הסוכנות הוקמה
לפגי קום מדינת ישראל, וממשיכה
להתקיים מאז. מה עושה שליח מחלקת
יחסי־החוץ של הסוכנות בארגנטינה, שבה
יש לעם ישראל נציגות בדמות שג־

הפוליטיים שוכנו בספינות שהפכו בתי-
ועימו ניתן יהיה לסכם עניינים. אומנם,
סוהר צפים. מילחמת השילטון במחתרות
מנהל מחלקת־העלייה, דני רקנאטי נהנה
השמאליות מתנהל בכל האמצעים והשימעמדה
בכירה על פני רעיו, אולם עמיתיו
טות — קודם יורים, ואחר כך שואלים.
לא תמיד מוכנים לשמוע בקולו.
כשהגעתי לארגנטינה הוזהרתי לשאת עמי
פעילות כל ארגנטינה היא ארץ שבה
תמיד את הדרכון. כאשר יבקישוני כוחות
אירגונית קשה ומסובכת. כאשר תפס ההביטחון
לתעודותי, עלי להושיט את ידי
צבא את השילטון, הוא הורה על פיזור
לאט־לאט אל הדרכון — ואסור, אסור
כולל
45 אירגונים ומפלגות פוליטיות,
בהחלט, להחזיקו בכיס פנימי במעיל, ש עיתוניהם.
מאלה 43 ,אירגונים הם של
מא יחשבו שאני שולף אקדח. מומלץ
השמאל ורק שניים של הימין. אולם כל
שלא לגדל זקן. אסור לנעול יעלי־צנח־פעילות
פוליטית אסורה גם על המיפלגות
נים. יש להודיע תמיד לאן אני הולך,
שקיומן לא נאסר, ושמותר להן להוציא
כדי שאם לא אחזור תוך זמן סביר, יוכלו
עיתון, ובכלל זה גם מיפלגה קומוניסטית
להתחיל לחפשני.
פרו־סובייטית שלה סקציה יהודית, ההוראות
אלה אינן לשם רושם בילבד.
מוציא עיתון יומי באידיש.
הן לחם־חוקם של היישראלים בבואגוס־לפ גובל פוליטיות
האיסור

על פעולות
איירס, ובעיקר של שליחי מחלקת-
עמים בקיצוניות מגוחכת. בשעת שיחה שהעלייה,
העוסקים בעבודה הכלתי־חוקית
קיימתי עם השגריר נירגד, סופר לו כי
של העלאת יהודים לישראל.
התיאטרון הממלכתי בקורדובה אסר על
יש לזכור כי ממשלת ארגנטינה מודאקיום
כנס יובל לאירגון הנשים הציוניות
גת בגלל שיעור ההגירה מן המדינה. קיי-
באולמו. הסיבה: בכרזות נכתב, כי •הכיס
הוא של אירגון הנשים בתנועה הציונית : ,מת בריחת מוחות מואצת מארץ זו, זה־שילטונות
עושים הכל כדי להילחם בתופוהרי
התנועה הציונית היא תנועה פוליעת
הירידה. השילטון יודע כי הישראלים
טית ואסור לבצע כל פעילות פוליטית.
עוסקים בהוצאת עולים, עוצם עין ושותק.
לא עזרה הטענה כי מדובר בכנס נשים
הסיבה: ישראל קונה מדי שנה בארגו-.
בלבד, בהשתתפות אמנים ידועים. הפעיטינה
בשר ב־ 30 מיליון דולר, כימעטלות הפוליטית אסורה, וזהו זה.
ללא כל ייצוא נגדי. הייצוא מארגנטינה
ה שילטונות לישראל הוא של עולים, כ־ 1500 לשנה.
אילו הסתפקו אנשי הסוכנות בעבודת
עלייה שקטה, לא היו נוצרים חיכוכים
עוצמים עין
רבים.
בעיות רכות גרמה דרך ההסברה
/של מחלקת־הנוער־והחלוץ, שהכריזה
על מה שמכונה מיבצע תפוז, בכל
רחבי העולם. זהו מיבצע להבאת נערים
לחצי־שנה עבודה ולימודים בקיבוץ ב־
שהעיר השגריר נירגד, בצדק: בשעת פרשת
שיחרור ששת השליחים מן הכלא. הד

שליח־עצוו טטדוגו
התפתחו עוד לפני ההפיכה הצבאית.
אנשי השילטון טוענים, כי בין אנשי המחתרות
שנהרגו באיזור טוקומאן היו
גם כשישים יהודים, ששהו בקיבוצים
בישראל וחזרו לארגנטינה. ברור כי הם
מתייחסים בחשד לפעולות של נציגי
קומיטי או כל תנועה חלוצית ציונית אחרת,
החשודה בקשרים עם המחתרות השמאליות
בארגנטינה.
ב־ 22 ביולי השנה נראה היה לשירותי-
הביטחון הארגנטיניים כי קורה משהו
חשוד. לעיר קורדובה, מרכז שמאלי ידוע
שבו חזקים אירגוני הפועלים והשמאל,
(המשך בעמוד )54

123

במדינה
(המשך מעמוד )22
כמי שערך את השינויים האירגוניים,
ונטל לעצמו גם את תהילת כל ההצלחות
בנושאי בטחון־ופנים. עם דימוי ציבורי
שכזה, קשה היה לשכנע אפילו את רבין
כי רוזוליו חדל, בעצם, לתפקד.
ההזדמנות הגדולה של הילל נקרתה לו
בביקורו האחרון של שר־החוץ האמריקאי,
ד,נרי קיסינג׳ר, בארץ. במישכן הכנסת
נערכה קבלת־פנים לקיסינג׳ר, ואליה הוזמנו
כל אישי המדינה.
רוזוליו היה היסטרי. גוש-אמונים
אירגן אז את אחת ההפגנות הסוערות
והמוצלחות ביותר ״סלו, וחסם את מבואות
הכנסת. רבים מן המוזמנים לא הצליחו
להגיע למישכן הכנסת, ואלה שהגיעו,
השקיפו מבעד לחלונות המישכן, כשהם
תוהים :״איך נצליח לצאת מכאן?״
דוזוליו, שהיה בין המוזמנים, ונטל על
עצמו לפקד על כוחות המישטרה שהיו
אמורים לפנות את דרך לפני קיסינג׳ר
ושאר האורחים, איבד את עשתונותיו.
היה ברור לכל, וגם לראש־הממשלה עצמו,
כי אם רוזוליו, שהגיע כבר באותה •שעה
לדרגה גבוהה ביותר של היסטריה, ימשיך
לפקד על הכוח, יישארו קיסינג׳ר וכל
שאר הקרואים הנכבדים כלואים במישכן
הכנסת משך שעות, ואולי אפילו ימים.
בקור־הרוח האופייני לו לקח הילל את
הפיקוד על השוטרים. הוא פרש כוחות,
שילח יחידות מסויימות והביא אחרות, ערך
מיספר פעולות־הטעייה ויצר בגוש המפגינים
המאיים פתח, שדרכו הצליחו האורחים
להימלט מהמקום.
למחרת הוזמן הילל אל רביו, וקיבל
את האור הירוק לסילוקו של רוזוליו, אם-
כי רבין ביקשו לעשות זאת -״באופן
אלגנטי.״
מיטה חודה. בעיה אחרת של הילל
היתה למצוא יורש הולם לרוזוליו. הסגל
הבכיר של המישטרה, תחת הנהגתו של
המפכ״ל, הפך מסוכסך עד־כדי־כך שהתעורר
חשש כי מינוי של מפכ״ל מקרב
הקצונה של המישטרה יעורר תסיסה בקרב
הקצינים ׳האחרים.
הילל החל מחפש דמות מחוץ למישטרה,
שתתקבל על-ידי הסגל הבכיר של המיש־טרה.
גישושים אצל רב־אלוף (מיל ).חיים

..הם קוראים לי מ יפרצת אינטלקטואלית!

כל שנותיו בתפקידי-מינהלה בלבד. עופר
ביקש מהילל להתפטר מהמי״שטרה כבר
לפני כחצי שנה. כשגברו השמועות בדבר
התפטרותו האפשרית של רוזוליו, שלה
עופר שדרים אל הילל והודיע שיהיה מוכן
לקבל עליו את תפקיד המפכ״ל, אם זה
יוצע לו. הילל ביכר להתעלם משדרים
אלה, וזכר רק את בקשת־ההתפטרות של
עופר. ואכן, עם מינויו של תבורי עוזבים
שניים אלה את השירות.
על הילל ניטל להחליט בין אשד לבין
תבורי. לאשד ותק רב יותר במישטרה,
והוא גם אהוד ביותר על קציני הספ״ב.
תמרי, לעומת זאת, הוכיח עצמו בשנה
האחרונה כאיש־מיקצוע מעולה, מתכנן
ומארגן למופת. לאחר התייעצות עם
קצינים בכירים, החליט הילל על מועמדותו
של תבורי.
צריך 10 תכורים. במקומו של
תבורי כראש אג״ם יבוא אשד, בתנאי
שהילל יצליח לפייס אותו על כך שהוא
לא קיבל את המפכ״לות. אשד, שהוא קצין
׳טוב ואדם נבון, יבין בסופו של דבר כי
בכל התמודדות קיים רק מנצח אחד.
עתה מקווים במישטרה, כי תמרי יעלה
אותה על הפסים הנכונים .״צריך 10
תבורים כדי לשקם כל מה שרוזוליו הרם,״
אמר השבוע קצין בכיר במישטרה .״אבל
כולנו נעזור לו.״

כתב הדוקטור בן ה־ 8ו במיכתב לארץ
* תחילת שנת־הלימודים האקד-
1מית בתשל״ג, פנה הסטודנט אבי בן-
אברהם למינהלת אוניברסיטת תל־אביב וביקש
לקבל מענק-לימודים. קרן מיוחדת
באוניברסיטה תל-אביב מעניקח מענקי-
לימוד לסטודנטים מיעוטי־יכולת ובעלי
כישרונות מיוחדים. אבי סבר כי הקריטריונים
על פיהם מחלקים את המענקים יזכו
גם אותו במענק כזה.
הוא היה אז בן ,15 אולי צעיר התלמידים
שהתקבלו אי־פעם ללימודים באוניברסיטת
תל-אביב. רק בסוף שנת הלימודים הקודמת
הוא סיים את הכיתה החמישית בבית-
הספר התיכון בהרצליה. אולם במשך חופשת
הקייץ, בתקופה של שלושה חודשים,
הוא הספיק לעבור על חומר הלימודים
הנלמד בבתי־הספר התיכוניים במשך שלוש
שנים.
לא רק זאת, אלא שהוא עמד בבחינות
הבגרות החיצוניות והצליח בהן. בגיל 15
יכול היה אבי בן־אברהם להתחיל את

לשנה, עתיד לקבל מענק בסכומים גדולים
מאישים רבי־השפעה, כדי שיוכל לבצע את
מחקריו בתחומיה. של איטליה ולהרים את
קרן המדע האיטלקי.

בחינה
פו מבית
כי ג ן ״ אכרהם לא השלים את שנת-
הלימודים האקדמית תשל״ג באוניברסיטת
תל־אביב. מאחר ששאיפתו העיקרית
היתה ללמוד רפואה דווקא, הוא שיגר
מיכתבים לפקולטות לרפואה בכמה מהאוניברסיטאות
הידועות בעד,ים. במיכתבים
אלה סיפר על מיגבלות גילו ושאל אם יהיו
מוכנים לקבלו ללימודים.
את התשובה הראשונה קיבל אבי בן-
אברהם מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת
מילאנו, שהסכימה לקבלו ללימודים, על
אף גילו הצעיר. אז לא ידע אבי אפילו

מנגנון סלי ח ה, טעות ב ת מונ ה
היועץ 7א מצא את
מישקסיו — והתמוגה
ששודרה דא
חיתה שד קגיג
כתב־הטלוויזיה, אהוד יערי, עמד והמתין.
בתוך החדר, ליד שולחנו, היה יועץ ראש-
הממשלה לענייני ערבים, שמואל טולידנו,
טרוד בחיפושאחר מישקפיו. הוא לא
מצא אותם. אך כיוון שהעניין יהיה דחוף,
והכתב ציפה לתמונה המבוקשת בקוצר־רוח,
החליט טולידנו שיצליח להסתדר עם

עם אבא

אבי בן־אברהס, שהפך בחודש אפריל השנה הרופא הצעיר
בעולם, בהיותו בן 18 בילבד, לצד אביו, אבינועם -,מורה־לנזלאכה
מהרצליה, בעת שהאחרון ביקר אצלן במעבדות־המחקר שלו במילאנו. מוריו של אבי
המליצו לו לפנות למחקר רפואי, והוא כבר פירסם נדאמרים מדעיים בעיתונות הרפואית.

סמנכ״ד דיפד (יושב מימין)*
״נד עשה לך אח זה?״
לסקוב, נציב־הקבילות של צה״ל, נכשלו.
לסקוב אינו בריא ביותר, והיו לו באותה
תקופה שאיפות פוליטיות במיסגדת ד,מיפ-
לגר, שעמד ידין להקים.
רק לאחרונה קיים הילל מגעים עם אלוף
(.מיל ).ישעיהו (*שייקר,״) גביש, אחד
ממנהלי כור, ועם קצין בכיר בצה״ל. גביש,
השיב תשובה שלילית לאחר מיספר ימי
מחשבה. לידידיו הוא אמר :״למה לי להכניס
ראש בריא למיטה חולה?״ המועמד
השני השיב בשלילה מיידית, בתירוץ ש־
״בינתיים אני לא עוזב את צה״ל.״
מתוך סגל קצונת המישטרה היו להילל
ארבעה מועמדים: חבורי; ניצב אשד,
מפקד המחוז הצפוני: סגן המפכ״ל, ניצב
אלי דקל, ומפקד מחוז תל-אביב, ניצב
דויד עופר.
את השניים האחרונים פסל הילל מייד.
לדקל אין עבר מישטרתי פעיל, והוא עסק

ראייתו כפי שהיא, ללא המישקפיים. הוא
בחר את התמונה שנראתה לו קרובה
ביותר למציאות, ומסרה לידי כתב הטלוויזיה.
אלא
שלא היתה זו התמונה •הנכונה.
אהוד יערי, שנתבקש להכין כתבה על
האיש קניג, ההוגה והיוזם של דו״ח־קניג *,
החדש, שהספיק להיוודע לשימצה, פנה
אל מר טולידנו בבקשה שימציא לידו
את תמונתו של האיש קגיג, לצורך שידור
הכתבה על הנושא בטלוויזיה. אך טולידנו
לא מצא את התמונה הנכונה. הוא התנצל
לאחר־מכן :״מסרתי את התמונה הלא-
(המשך בעמוד )29
* לידו: הבישוף היווני־קאתולי מכסימום
סאלום. משמאל: יועץ ראש־הממשלה,
שמואל טולידנו.
** ראה הנדון ועמודים .12—15

לימודיו האקדמים. הוא רצה להיות רופא.
אולם בשל גילו סרבו לקבלו בפקולטות
לרפואה. משום כך נרשם והתקבל ללימודים,
על סמך הישגיו, בפקולטה למדעי־החי
באוניברסיטת תל־אביב ובחוג למתמטיקה.
הרקע הסוציאלי שלו, הצדיק גם כן סיוע
פיננסי, כדי• שיוכל להמשיך בלימודיו.
הוא בא ממישפחה מעוטת־אמצעים. אביו,
אבינועם בן־אברהם, הוא מורה למלאכה
בבית־ספר עממי בהרצליה. הוא המפרנס
היחיד של מישפחה בת שבע נפשות שהתגוררה
בדירה בת שני חדרים, ששיטחה
42מ״ר, בהרצליה.
אוניברסיטת תל־אביב התחשבה במצב
המיוחד של אבי בן־אברהם. ועדת המענקים
אישרה לאבי מענק. בחודש אפריל
1973 הוא קיבל הודעה כי אושר לו מענק
בסך של ( 80 שמונים !) ל״י לשנה, והסכום
ינוכה לו מתשלום שכר־הלימוד.
היום, כשלוש וחצי שנים מאז, נמנה
הד״ר אבי בן־אברהם-בו ה־ 18 וחצי, עם
חוקרי הסרטן המוכרים בעולם. מאמרים
מדעיים שלו מתפרסמים בכתבי־עת רפואיים.
הוא משתתף בכינוסים וקונגרסים
בינלאומיים של חוקרי־סרטן. הוא נחשב
על ידי אנשי־מדע ורפואה מהרציניים ביותר
בעולם לסנסציה המדעית והאינטלקטואלית
הגדולה ביותר מאז הופעתו של
אלברט איינשטיין בשמי המדע הבינלאומי.
מכוני־מחקר ואוניברסיטאות בכל רחבי
העולם מתחרים כדי שיבצע את מחקריו
בתחומיהם. הצעיר מהרצליה, בנו של עולה
מעיראק, עשוי להפוך לגאוות ישראל כנציג
נוסף של הגניוס היהודי.
אלא שתהילתו של ד״ר אבי בן־אברהם
הישראלי תזקף על חשבונה של איטליה.
הרופא הצעיר בעולם בכל הזמנים, שרק
לפני כשלוש שנים היתה אוניברסיטת תל-
אביב מוכנה להעניק לו סיוע בסך 80ל״י

מילה אחת איטלקית.
אביו רכש לו קורם בתקליטים ללימוד
חשפה האיטלקית. אבי נסגר למשך חודשיים
בצריף שבחצר בית חוריו בהרצליה.
היה לו שם פטיפון ומאוורר. איש לא
ראה אותו יוצא מהצריף בפרק זמן זה.
כעבור חודשיים, כאשר יצא משם, היתה
השפה האיטלקית שגורה בפיו.
הוא יכול היה לנסוע למילאנו כדי להתחיל
בלימודי הרפואה שלו. רק אז הסתבר
לו שהאיטלקית שלמד מתקליטים היא
האיטלקית המדוברת. היא לא איפשרה לו
להתגבר על חומר הלימודים האקדמי.
״אני מבין רק ס/ס 50 מה שמדברים בהרצאות,״
כתב להוריו בארץ. אולם תוך
שבועות מיספר התגבר גם על קושי זה.
לאט לאט החלו מוריו לגלות את ניצי
נוצי גאוניותו של התלמיד הקטין שהגיע
אליהם מישראל. הוא הפך לשיחת היום
בין הפרופסורים בפקולטה לרפואה. כל
אחד מהם רצה לעמוד מקרוב על מה
שנראה בעיניו כדבר בלתי מתקבל על
הדעת: נער בן 16 הבולע את חומר הלימודים
ברפואה בקצב מטורף, מתמצא
בו ובקיא בכל פרטיו כאילו שינן את החומר
זה שנים.
כעבור פחות משנתיים, על פי אישור
מיוחד של מוריו, עשה אבי את הבלתי
ייאומן. הוא ניגש לכל 27 בחינות החובה
בפקולטה לרפואה, שרק מי שעובר אותן
זכאי להיות רופא.
27 בחינות אלה מסכמות חומר לימודים
הנלמד במשך שש השנים בפקולטה. אבי
למד את החומר בפחות משליש הזמן המקובל.
הוא הצליח בכל הבחינות. ציוניו
ברוב המקצועות היו ( 30 הציון הגבוה
ביותר הנחשב כטוב־מאוד) .בשאר המק צועות
היו הציונים גבוהים עוד. יותר:
שלושים פלוס מעולה.

זה נראה בלתי מתקבל על הדעת, מעורר
ספקות ואי־אימון. היו אז שהחשידו את
אבי ואת מוריו בכל מיני חשדות, מהסוג
שחלק מהן קיבל ביטוי בכתבת העולם הזה
״נס ישראלי במילאנו״ בגיליון שעבר
(העולם הזה .)2036 ואז הוחלט, כדי למנוע
כל ספק, לערוך לאבי בחינות נוספות.
הוטל עליו ללמוד עוד שמונה מקצועות
רפואיים שלא נבחן בהם. את ׳הבחינה ב־מיקצועות
אלה אמור היה אבי לעבור
בפומבי. לא רק בנוכחות הפרופסורים הבוחנים,
אלא במעמד רקטורים וראשי
פקולטות לרפואה מכל אוניברסיטאות איטליה,
שסרבו להאמין שתופעה כמו זו
שהתגלמה באבי אכן קיימת.
כעבור שבועות מיספר בילבד התייצב
אבי למיבחן הפומבי. היה זה מיבחן ש נערך
בנוכחות עיתונאים ואנשי הטלוויזיה
שבאו לעמוד במו עיניהם על מה שכונה
כבר אז כ״מיפלצת אינטלקטואלית.״
אבי עבר את הבחינה ללא דופי. הוא
השיב על כל השאלות שנשאל בשמונה
המיקצועות הנוספים. הוא קיבל בכולם את
הציון ״מעולה״ .איטליה כולה והעולם הרפואי,
שהסנסציה ממילאנו התפשטה בו
במהירות, עמדו פעורי-פה נוכח תופעה
אינטלקטואלית שאי אפשר היה להסבירה
במושגים מקובלים.

מ ח לו ק ת
ב אוני ב ר סי ט ה

ך ם כאשר הגיעו לארץ הידיעות
ד* הראשונות, שהתפרסמו בעיתונות הזרה,
אודות גילויו של הגאון הישראלי,
הן נראו מוגזמות, מכדי להיות אמת. אבי
הוצג בהם כ״נכדו של אלברט איינשטייף׳
וכמי שבגיל חמש כבר קרא ספרי פיסיקה
גרעינית.
חקירת העולם הזה, שהיה העיתון הישראלי
הראשון שדיווח על פרשת הד״ר אבי
בן־אברהם, העלתה כי רוב העובדות שהתפרסמו
בעיתונות העולמית היו פרי
דמיונם של הכותבים, שמחוסר יכולת להשיג
מידע של ממש על אבי, בשל סירובו
למסור ראיונות לעיתונות, המציאו עליו
פרטים כיד הדימיון הטובה עליהם.
כך, למשל, כתב אחד העיתונים כי

חדיר אבי בן־אבדהם במעבדה לחקרהסוטן שהועמדה לרשותו במילאג!
אולם כל הדברים האלה, כולל הספקנות
של הסטודנטים הישראליים באוניברסיטת
מילאנו, שלא יכלו לתפוס כיצד הצליח
אבי לסיים תוך שנתיים חומר לימודים
שהם צריכים לדגור עליו שש שנים, וסיפקו
גם מידע עויין בלתי מדוייק אודותיו
מתוך קנאה, אין בהם כדי לערער את
מידת גאוניותו של אבי.
מיסמכים נוספים שהיתגלו לראשונה השבוע,
אישורים בכתב ובעל-פה, אינם
מניחים עוד מקום לשום ספק: אבי בן־
אברהם מהרצליה, זכה בהכרה כגאון על
ידי גדולי אנשי־המדע באיטליה.
כך, למשל, כתב הפרופסור אומברטו
וארנוזי, מהמכון האיטלקי הלאומי ללימודי
רפואת הסרטן, שהוא האישיות ברת־הסמ־

על מנת לוודא מעל לכל ספק את ה־התיחסות
בחוגים מדעיים אל התופעה של
הד״ר בן־אברהם, התקשר העולם הזה
השבוע עם הרוזנת האיטלקיה טוני קארדלי,
שהיא נציגת מכון־וייצמן למדע באיטליה.
סיפרה הרוזנת :״פרופסור חשוב ביותר,
שאני מעריכה את דעתו, טילפן אלי בהתרגשות
אחרי הבחינה הפומבית שנערכה
לד״ר בן־אברהם ושהוא נטל בה חלק כאחד
הבוחנים. הפרופסור הודיע לי שאברהם
עבר את הבחינה בהצטיינות ואין עוד
ספק שהוא גאון אמיתי.״
אחרי אותה בחינה יכול היה אברהם בן-
אברהם לכתוב להוריו בארץ :״כמעט
חודש עבר מאז קיבלתי את התואר. התקשרו
אלי עשרות עיתונאים כדי לקבל

ליט על דעת עצמו. הוא ביקש את חוות
הדעת של שר־החינוך האיטלקי. נפגשתי
עם שר-החינוך אישית ברומא. הוא מינה
ועדה מיוחדת שבחנה את העניין באופן
מדוקדק. בהמלצת הוועדה וסגן שר־החינוך
הוחלט שאקבל את התואר הנכסף. היתה
זו החלטה קשה מאוד, שכן זוהי הפעם
הראשונה בתולדות האוניברסיטאות בכל
העולם שמעניקים תואר דוקטור ברפואה
לצעיר בגילי.״
״ביום שבו קיבלתי את התואר התאספו
סביבי עשרים צלמים. למחרת זעקו הכותרות:
גאון בן ! 18 הרופא הצעיר בעולם
— מיפלצת גאונית ! פירסמו תמונה שלי
על פני עמוד שלם עם כותרת אדומה:
״גאון הדור הסכים להעניק לנו ראיון.״

הג א ח 1ונ1י 7א11

מיבחן לעיני מיליונים -

בן־אברהס, בעת המיבחן ה׳
שנערך לו על־ידי תריסר
רקטורים ופרופסורים מכל אוניברסיטאות איטליה, לעיני העיתונות והטלוויזיה, כדי

לבדוק אס הוא אכן גאון כפי שהסתבר בבחינות הרשמיות שלו. התוצאה: אבי השיב
על כל השאלות בצורה מבריקה, זכה בציוני ״מעולה״ ,הוכר רישמית כגאון אמיתי, בעל
תכונות אינטלקטואליות המזכות אוחו בתואר ״האדם הנבון ביותר בעולם.״

כא ביותר בתחום זה באיטליה, לרוברט
הנדשומאכר, נשיא האגודה האמריקאית
למילחמה בסרטן :״אני יודע שהד״ר בן-
אברהם שלח בקשה להתקבל כחבר בקרן
אנה פולר. היתה לי ההזדמנות לפגוש
את דוקטור בן־אברהם בשנה האחרונה והתרשמתי
מהרמה יוצאת־הדופן, הרקע התרבותי
וההכנה המצויינת שלו במדעי הרפואה
והטבע. ד״ר בן־אברהם נחשב כ־מיפלצת
של אינטליגנציה וכגאון בשל ה־קאריירה
האקדמית והמדעית הבלתי רגילה

כעת מכירים אותי הרבה אנשים. אני מקבל
מיכתבים ממעריצים המבקשים את חתימתי.
רק יחסם של חברי הישראלים היה
שונה, אינני יודע משום מה. שר־החינוך
האיטלקי צילצל אלי והזמין אותי לארוחת-
צהריים רשמית כאורח שלו.״
בפעם נוספת התאמת הפיתגם ״אין נביא
בעירו.״ התלמיד המחונן, שעוד בכיתה ז׳
בבית־הספר העממי השתתף בקורס לילדים
מחוננים באוניברסיטת תל־אביב, נאלץ לנדוד
עד למילאנו, כדי שהעולם כולו יכיר
בגאוניותו.

״אבי קרוב לאייגשטייך כשהכוונה היתד,
שהקירבה היא מבחינת מנת־המישכל והאינטליגנציה,
עיתון שני כבר הפך את
הקירבה לקירבת־דם, דבר.שהוא אבסורדי
כמובן. אביו של אבי ניסה לברר בעיתון
שוויצרי שהציג את בנו כנכדו של איינ־שטיין,
על סמך מה נעשה הדבר. עורכי
העיתון הציגו בפניו את אילן היוחסין
של מישפחת איינשטיין, הצביעו על העובדה
ששמו הפרטי של סבו של אלברט
היה אברהם, ומשום כך הניחו שאברהם
בן־אברהם הוא נכדו של אלברט.

מידע. כולם רצו לראיין אותי. לא הסכמתי
לשום סוג של כתבות. אבל למרות כל
ההתנגדות התפרסמו כתבות. העיתונאים
עקבו אחרי התפתחות מצב הלימודים שלי.
״עקב גילי הצעיר ביותר יחסית למקבלי
תואר דוקטור לרפואה ועקב העובדה ש קיבלתי
את התואר בשליש מהזמן הדרוש,
נתעוררו מחלוקות רבות באוניברסיטה והיה
ויכוח חריף אם אפשר לתת לי תואר
רופא בגיל .18
״רקטור האוניברסיטה לא הסכים להח־

נכדתו של ה מי נ ג ווי, המבקרת בארץ, סיפרה להעול

.אוי ר 1צ ה
>> ני רוצה להתגייר, לעבור לדתו
!/ /י של בעלי, מפני שהוא הראה לי,
בדרכו המיוחדת, את המהות האמיתית של
הדת היהודית, שהיא הדת המקורית והנפלאה
מכולן. לעומתה, כל שאר הדתות אינן
אלא חיקוי.״
בהצהרה דרמאתית זו יצאה הדוגמנית
האמריקאית מרגו המינגוויי, השוהה בימים
אלה בישראל במיסגרת מסע־פירסוס לבושם
בשם בייב, שתמורת פירסומו היא מקבלת
סך של מיליון דולר נטו בשנה, משך
ארבע שנים רצופות.
מרגו המינגוויי הגיעה לישראל בצהרי
יום השישי האחרון. יחד עימד, הגיע גם

בעלה, ארול ווטסון, שחגג כאן את יום
הולדתו השלושים־וחמישה. מרגו ובעלה
ניראו מאוהבים מאד, ולא משו זה מזה
אף לרגע. בייהוד דאג לכך הבעל, שסירב
בתוקף למלא את תפקיד הכינור השני,
ומייד עם רדתו מן המטוס דאג לכך שיונצח
בכל תמונה ותמונה עם אשתו.
המינגוויי, לבושה במיכנסי־ג׳ינם שחורים
הדוקים, מגלה מייד כי הטבע חנן
אותה בגוף גמלוני, ישבן שטוח וגב גברי.
אולם מה שלא עושה בשבילה הגוף, עושים
ללא־ספק הפנים הכימעט־מושלמים. שערה
בלונדי חלק, עיניה כחולות, חוטמה סולד
ויש לה חיוך משגע החושף שני טורי

מבט מסוים?£?3

צלם אופנה ניו־יורקי, שסרב לקבלה לעבודה
בתחילת דרכה, אותו פגשה בת״א.

חתיכה נשרה

היא מרגו ה
בדיני הכשרו

שיניים צחורות. מישהו, ככל הנראה,
החמיא לה על כך, והיא צוחקת כמעט
בכל הזדמנות — כשצריך או לא צריך.
בחדר האח״ם המאולתר שהוכן לצורך
האירוע, מחכה העיתונות לזוג המינגוויי־ווטסון.
הגברת לא ממהרת, מבקשת סליחה
והולכת להסתדר. מר המינגוויי ממהר
להודיע לנציגי־העיתונות כי הוא פנוי
לראיון קצר. העיתונות לא מתרגשת. אחרי
הכל, הוא בסך־הכל כינור שני.
אולם, האדון נחפז להוכיח לכולם עד
כמה טעו ביחס אליו. העיתונאים מתנפלים
בשאלות, אולם עוד לפני שהדוגמנית
היקרה ביותר בעולם, נכדתו של הסופר
ארניסט (״פאפא״) המינגוויי מספיקה לענות,
הוא חטף מידה את המיקרופון, ומודיע
׳לאומה היהודית עד כמה הוא ואשתו
המפורסמת שמחים להיות כאן, וכי היו
מגיעים לי-שראל ממילא, אפילו אם הברת
פברז׳ה לא היתה נושאת בהוצאות.

^ צמוד מ אד

פרופיל מושלם

למרגו המינגוויי, המעשנת שתי סיגריות ליום
והעושה כל שיכולתה כדי לחדול מעשון. משמאל :
הצחוק השווה מיליון, העולה על פניה כמעט בכל הזדמנות. צילומים: פטר פן +

ך* עיתונות נדה בראשה. אחרי הכל,
1 1כבר שמעו כאן הצהרות מסוג זה
לא פעם. אולם מר המינגוויי מוכיח, בו־בערב,
כי הוא בהחלט התכוון למה שאמר.
לא עזרו לשי קופילביץ׳ ,מנכ״ל פברז׳ה
בישראל, ולשלום פורדהאוז, איש־הפירסום
שלו, כל התוכניות שהכינו עבור מרגו
ובעלה.

אהובה ג מלו

על מרגו היא תמונת פירסומת זו,
אחת מסידרת תמונות הפירסומת שלה
עבור הבושם בייב. כדי להבליט את התמונה מעווה מרגו את פניה.

נגוויי, נכדתו של הסופר הנודע. היא מתעניינת
של הדת היהודית ומצהירה כי תהפוך צימחונית
בזמן לאכול בשר״ .למטה: עם הבעל היהודי ארול.

נובע אוסטרלי

וצחוק רחב מקצועי,
היו שני הדברים
הבולטים אצל מרגו המינגוויי כשירדה מהמטוס.

הבעל מחליט שהוא רוצה לראות
את הכותל כבר בערב הראשון לשהותו
בישראל ויהי-מה. ומרגו, המתעתדת להצטרף
אל בני־ישראל, מחייכת בצייתנות
ועולה אחריו ירושלימה. שם, למרגלות
הכותל המערבי, היא מטמינה בין האבנים
פתק ובו מישאלה, כשהתרגשותו הגלויה
של בעלה מדביקה גם אותה.
ביום השבת מחליטים המארגנים לקחת
את מרגו ואת בעלה לסיור בגליל. לפני
שמרגו הגיעה לכאן, הוזהרו כי הגברת
היא מאחרת כרונית, בלתי־אחראית ומאד
לא-נחמדה. אך רק בארץ הסתבר, כי
המידע המוקדם לא היה מדוייק. לא מרגו
היא זו שאינה עומדת בהתחייבויות, כי־אם
בעלה המתוסכל. הוא־הוא שגרם לאיחור
בן השעתיים ביום השבת, ושגרם לשיבושים
בלוח־הזמנים במהלך הטיול כולו.
השניים מסיירים בכפר-נחום, שם מתעכב
הבעל לשיחה ארוכה עם כומר נוצרי
מהכנסייה המקומית. מאוחר יותר הם
סועדים בגינוסר ומסיירים בנצרת. למרות
עייפותה הבולטת, היא לא מעזה לבקש
מבעלה לחזור לתל-אביב. גם כשהוא עומד
(המשך בעמוד )32

׳מרגו המליונוית

עם מיליון דולר נטו לשנה פלוס חוזה בן 4
שנים, יכולה מרגו המינגוויי לצחוק על כל
העולם. היא עושה זאת בכל הזדמנות כשהיא מוכיחה שהצחוק שלה בהחלט שווה את הכסף.

1. 27

זז־ז—17
1־ 1 1 7711יונ ו

ביית המסו׳
בישראל

מי בחר יפהפיות בכל שבוע
באווירה אקסקלוסיבית.
שרוח מעולה, יחס אישי1 .
מיזוג אוויר מלא, נקיון למופת. 1 הכונו בקרוב לסאונה.
בזל 31 תל־אביב, טלפון 233256
(ליד מכבי־האש)
חנייה

בשפע.

פתוח: מ־ 09.00—21.00 רצוף
ובשבת . 10.00—19.00 :

השבוע בפ״ס
פרס ראשון

מיליון די
( כו ללכ דו ר הז הב)
פרס ש1י

מאת״ אלף ל״י
( כו ללכ דו ר הז הב)
פיזימו כ ל הפרסיס

3. 844.000
מיפעל הפ״ס

(המשך מעמוד )27
על כך ׳שהוא רוצה לחזור לכפר־נחום,
היא לא אומרת מילה. המארגנים, הם
המסרבים לכך בכל תוקף, ולו רק בגלל
ההתחייבויות שעדיין מצפות לה.
במסיבה שנערכת לכבודה באותו ערב,
במיסעדת קפריצ׳יו, נוכחים כל המי־ומה.
מרגו לוחצת ידיים, מחייכת, צוחקת ומצי
טלמת עם כולם. למחרת היא מביעה את
התרשמותה מהמס-בה, באומרה לכתבת
העולם הזה :״כל־כו הרבה אנשים חשובים
יש לכם בישראל. כל מי שהוצג לפני
במסיבה, הוא מיספר־אחד בתחום שלו.״
יפהפיות תל־אביב, שבאו לפגוש במרגו
האחת והיחידה כשהן לבושות במיטב
מחלצותיהן, ושקיוו בסתר־ליבן להתחרות
בדוגמנית היפה, נוחלות אכזבה. מרגו היא
משיכמה־ומעלה אפילו ׳כשהיא לבושה
במיכנסיים לבנים פשוטים וחולצה הודית
כתומה. בעלה, לעומתה, לבוש לבן מכף-
רגל ועד ראש, ומוסיף לתילבושת מעיל
עליון כחול.

אי שיותו
של סב א
* £מחרת ב כו ק ר מצפה למרגו יום
) מעייף. מארגני הסיור עדשים כל
שביכולתם כדי לשכנע את מר המינגוויי,
המפריע להם מאד, לבקר בעתיקות קיסריה.
הוא מסרב בכל תוקף! אך מה שלא
עושים המארגנים, עושה העייפות. הוא
פשוט לא מתעורר בבוקר, והמארגנים
מנצלים את ההזדמנות, מצליחים לשכנע
את מרגו לצאת לסיור בבתי כל־בו תל-
אביביים בלעדיו, כשהם מבטיחים לה שהוא
יצטרף אליה — על אחריותם — בהמשך.
בין סיור לסיור מתגלה..מרגו בבחורה
עליזה מאד, נחמדה מאד, ולמרות מיליוני
הדולרים — בלתי־מקולקלת עדיין. בכנות
מפתיעה היא מודה, כי היא אינה יודעת
אם היא זוכרת את סבה המפורסם מתמונות,
מסיפורים, או מן המציאות.
היא נולדה בסאן־ואלי שבמדינת איידהו,
כבתו האמצעית של ג׳ק, בנו־בכורו של
המיניגוויי, העוסק במחקרים אקולוגיים
ומשמש כאחראי על הדיג מטעם המדינה.
בילדותה הרבתה לעסוק בספורט, בייחוד
בסקי־מים ובצלילה. היא מספרת כי היא
אוהבת את שימה, וכי הוא. מייוחד, אולם
מזדה בענווה כי שם אמה, בת למישפחת
בוקרים מהדרום, מייוחד עוד יותר. מרת
המינגוויי האם נקראת פוק, על שם הגיבור
השקספירי.
מרגו מספרת כי היא מוקסמת מאישיותו
של סבה. כשביקרה בפאריס, ישבה באופן
קבוע בקפה לה פאלה, שם נהג הוא לשבת,
והסתובבה שעות ליד הבית -שבו התגורר
ברו־ז׳קוב. אולם פרשת־האהבים שהקסימה
אותה יותר מכל בחייו הסוערים של סבה,
היתד, אהבתו לזמרת מרלנה דיטריד, והיא
מגלה :״כשסבי התאבד, היה זה אבי
שטילפן אל מרלנה וסיפר לה על האסון.
היא לא יבלה להאמין, ורצתה לבוא
להלווייה. אבל אשתו האחרונה של סבא,
מרי, התנגדה לכד בכל תוקף.״
נוסף לסבה מוקסמת מרגו מבעלה, ארול
ווטסון, שאותו היא מכירה כבר שלוש
שנים ונשואה לו •שינה אחת.
כשמגיעים אליה העיתונים היומיים, והיא
קוראת בהם כי בעלה הפרטי מוצג כאיל-
המבורגרים, היא מתרגזת מאד, ואומרת .
״הם תמיד כותבים את זה! הוא הפסיק
להתעסק בהמבורגרים לפני עשר שנים,
אבל פשוט לא שוכחים לו את זה!״
כששואלים אותה במה, אם כל, הוא עוסק,
היא מתקשה להגדיר בדיוק את עיסוקיו,
ואומרת :״אני לא יודעת, הוא כזה מין
פילוסוף.״ הבעל עצמו, כאשר הוא נשאל
לעיסוקיו, מגדיר עצמו כאיש־עסקים. כשנשאל
אם הוא מיליונר, ורשיב בידענות:
״בישראל, כל מי שיש לו קצת דולרים
הוא מיליונר.״ מה שנכון — נכון.

כינור שגי
והצ הרו ת-קיג א ה
רגו זקוקה לו לצירה בכל עת,
* 1ודורשת בכל תוקף להביא אותו אליה.
מנסים לאתר אותו במלון, אך הוא לא
נמצא, והיא שואלת בעצבנות :״איפה הוא
יכול להיות?״
במבט חולמני היא מודה :״אני משוגעת
אחריו. אנחנו נמצאים יחד כמעט עשרים־
וארבע שעות ביממה כשהוא איננו עסוק.
וכך אני אוהבת את זה. הוא מאד קנאי
לי, אבל אני קנאית לו לא פחות. אתמול,
במסיבה, ראיתי כל מיני בחורות שליטשו

אליו עיניים. מי זאת הבחורה הזאת עם
השיער הקצר והעיניים הירוקות? היא
לא זזה ממנו!״ היא -שואלת, ומתכעסת
שוב בגלל ליל־אמש.
קשה שלא לחייך למישמע הצהרות-
היקינאה של מרגו המינגוויי. הבעל הפרטי
שלה בהחלט אינו נראה במציאה מיוחדת
במינה. להיפך.
ללא נוכחותו הצמודה יתר־על-הימידה
של הבעל, המרגיש ככל הנראה מאד לא
נוח בתפקיד הכינור השני, היא פתוחה
מאד, חביבה מאד ועונה כימעט על כל
שאלה. היא מספרת בשימחד. על סירטה,
ליפסטיק, שבו גילמה דמות של דוגמנית
נאנסת, ומודיעה שעשתה את הסרט למען
השליחות, כי ״אני חושבת שאנחנו, הנשים,
צריכות לעמוד על זכויותינו ולא ייתכן
שיאנסו אותנו מבלי שנוכל להתגונן.״
לדבריה, היא אינה מתערבת במה שלא
מעניין אותה. פוליטיקה מעניינת אותה
מאד, ולכן היא משתייכת לקבוצת צעירים
ליברליים הרוצה ל-שנות את השיטה
בארצוודהברית .״השיטה רקובה, צריך
לשנותה וכמה שיותר מהר. לא ייתכן שאדם
אחד יחליט עבור כל האומה. חייבת להיות

דוגמנית המינגוויי
רק הבעל בראש
קבוצת אנשים שתחליט, ותיעזר במישאלי
דעת־קהל,״ היא מכריזה.
היא עומדת להצביע בפעם הראשונה
בחייה, בבחירות הקרובות לנשיאות, והיא
תצביע עבור •ג׳ימי קארטר — לא בגלל
שהוא טוב או רע, אלא ״בגלל -שפורד
פשוט לא הוכיח את עצמו. אז צריך לתת
הזדמנות למישהו אחר.״

ב חוד הנחמדה
ול א ״ מ קול קל ת
1עקשנות ראויה־ לשמח היא ממי

^ שיכה להתגעגע לבעל, ואינה חדלה
לדבר עליו. כשאחד ממלוויה מבקש להצטלם
איתה, היא מגסה להתחמק ואומרת
״זה לא ימצא חן בעיני ארול.״
כשמנכ״ל השק״ם, סא״ל (מיל ).חנן
גיאור, מדביק נשיקה ללחיה מול המצלמה,
היא אומרת במבוכה :״חכו עד שארול
יראה את התמונה. זה ירגיז אותו נורא.״
בחנות של בגד־ עור ביפו העתיקה רוצים
להעניק דה מתנה. מרגו מוותרת, ומעדיפה
תחת זאת מתנה לבעלה. אנשי החנות
מסרבים, ומסבירים לה שעם כל הכבוד
לבעל, בבגד־עור מעוניינים -שדווקא היא,
הדוגמנית המפורסמת, תלבש את המעיל
שלהם. היא נכנעת, ואומרת :״אוקיי, אז
אקח משהו -שיתאים לשנינו.״
המלווים משתאים לנוכח התלות והנאמנות
שהיא מגלה. מישהו מעז ומעיר לה
על כך, והיא אומרת :״או כן, אני מאד
תלויה בארול, ואינני עושה שום דבר
מבלי להיוועץ בו קודם.״
היא עושה את מלאכת הפירסוס בנאמנות,
אולם בסוד היא מגלה שנמאס לה
נורא, ושהיא מעדיפה כעת להשתזף בים.
יקשה לשמוע ממנה איזה בושם היא
מעדיפה באמת, אולם היא מוכנה להודות
שלפני שחתמה על חוזודמיליודהדולר,
לא השתמ-שה בבושם מימיה.
היטיבה להגדיר זאת אחת העיתונאיות
שריאיינו אותה :״מה זה חשוב באיזה
בושם היא משתמשת? מה שמרגיז אצל
מרגו המינגוויי זה -שהיא פשוט לא זקוקה
לשום דבר אחר, רק למים וסבון.״

שרית ישי
העולם הזה 2037

במדינה
(המשך מעמוד )24
נכונה, מפני שלא תיו אתי המישקפיים
שלי.״ תחת תצלומו של קניג, נתן ליעדי
את זה של ישראל ליפל, סגן המנהל־הכללי
של מישרד־הדתות.
איך זה י קרה״? לא כל צופי הטלוויזיה
נדהמו. אחדים לא הכירו קודם־לכן
אף אחד משני האישים — לא את קניג
ולא את ליסל. אך לאלה שהכירום, ואשר
הנושא נגע לליבם אישית ומיקצועית,
זומנה הפתעה גדולה, ומאד בלתי־נעימה.
עד לשעה מאוחדת !מאד בלילה המשיך
הטלפון בביתו של ליפל לצלצל ללא־הרף,
למרות שחלפו שעות מאז שודרה התמונה
מעל המסך הקטן. ליפל לא יכול להירגע.
״איך קרה,״ שאלוהו חבריו ומכריו שטילפנו
אליו מכל רחבי הארץ ,״*שהטלוויזיה
שידרה את התמונה *שלך במקום את זו
של קניג? למה עשו לך את זה?״ הוא
לא ידע את התשובה על כך. עדיין.
אחדים מן המטלפנים, שלא היו מעורים
ביותר בפירטי הפרשה, העלו נגד ליפל
טענות חמורות .״איך היית מסוגל להכין
דחוה גזעני כזה י״ שאלו אותו. נכבדים
ערביים מכל הארץ התקשרו אל ביתו
כל אותו הלילה, לשאול אותו האם נכון
הדבר שהוא זה שחיבר את המיסמך הבוטה,
ובו התוכנית לדיכוי האוכלוסיה הערבית
של צפון הארץ.
ליפל לא חדל להסביר, שוב ׳ושוב, כי
לא בו המדובר, וכי נפלה טעות מוזרה
שאין בכוחו להסבירה. באוזני רבים נשמעו
הצטדקויותיו כתרגיל־התחמקות. היו אלה
המטלפנים הלא־יהודיים, שנדהמז לגלות,
על־פי התצלום ששודד בטלוויזיה, כי דווקא
ישראל ליפל הוא האיש האחראי לתוכנית־הביש.
סמנכ״ל
מישרד־הדתות, ליפל, מוכר לכל
כאדם ליברלי ביותר, וכלוחם עיקש למען
שמירת זכויותיהן ורכושן של הדתות
האחרות בארץ. בפרשות שונות, כמו למשל

דרכי אדם
ה מי ש טד ה נג דהכלב ׳ ם
חמישמרה עצרה את נעמי
אדווה כחשה של
פריצה; וכיתה גומרו
כלואים ארבעה כלבים
ושמוגה התולים
חוליית השוטרים פרצה לתוך דירתה
של נעמי אדווה בחיפה, בשעות הבוקר של
יום הרביעי שעבר. כלב־הגישוש החל מייד
מחפש אחר סמים. תוך דקות ספורות
הפכו השוטרים והכלב את דירתה •של
בעלת־הבית, שהיא א־שת־חברה ידועה בחיפה,
למהפכה גמורה.
החיפוש המדוקדק לא העלה דבר, אך
השוטרים לא ויתרו. אחד מהם גילה לפתע
צינצנת־זכוכית ובתוכה תה משלשל .״אפשר
להכניס לזה כל מיני דברים,״ הכריז,
והחרים את הצינצנת.
הזמנה לתחנה. אך יותר מכולם
כעסה נעמי, שהחיפוש בביתה לא העלה
כל מימצאים חשודים — לא סמים, ואף
לא רכוש גנוב. אבל השוטרים דבקו במשימתם
.״מניין הטלוויזיה?״ •שאלו שוב
ושוב .״מניין השגת את השטיח?״ נעמי
הצהירה כי כל החפצים המצויים בדירה
•שייכים לה, והביעה את נכונותה להמציא
קבלות והוכחות לגבי בעלותה עליהם.
השוטרים לא התרשמו מן ההצהרה, והז־מינוה
להתלוות אליהם לתחנת־המישטרה,
״כדי להשלים כמה פרטים.״ בתגובה על
ההזמנה ביקשה מהם נעמי שיאפשרו לה
— אם אכן יש בכוונתם להחזיקה זמן
ממושך לצורך חקירה — לדאוג קודם־
לכן למזון עבור חיות־השעשועים •שלה.
השוטרים דחו את הבקשה .״אין צורך,״
אמרו לה.

׳ 9׳ הקומדיה ״השחורה״ המבריקה של

2001 אודיסיאה בחלל)
(התפוז המכני)

סטריינג׳לאבי

שבוע 2
״תכלת״ ת״א
9.30 ,7.15 ,4.30

את הפצצוד)

עצירה אדווה והכלבים
״החברים שלי אוהבים אותי !״
במאבק על מיסגד חסן־בק ביפו, גילה גם
כי הוא חולק על דיעותיהם של פקידים
בכירים אחרים בממשלה, המטפלים בעניין.
אחדים מאלה הפגינו עמדה עויינת כלפיו.
יחפים, מתוחים. בפרשת מיסגד חסן־
בק נלחם ליפל שכם אחד עם מנכ״ל
מישרדו, דויד גלם, כדי למנוע שהמיסגד
יהפוך מקום־בילוי ליהודים. השניים ניצחו
במאבקם המשותף. בעיקבות מיקרים אלה
החלו מקורביו *של ליפל לטעון, כי יועץ
ראש־הממשלה לענייני ערבים, שמואל
טולידנו, אינו מחבב אותו כלל בגלל
פעילותו במיסגרת תפקידו. אחרים טוענים
כי היחסים בין השניים מתוחים זד,־מכבר.
משום כך, מייד אחרי שהופיעה תמונתו
של ליפל על המסך, תחת זאת של קניג,
נפוצה שמועה כי היועץ טולידנו ״חיסל
חשבון״ עם ליפל. כאשר נתבקש טולידנו
להסביר את פשר הטעות, תירץ זאת
במישקפיו. הוא ביקש את סליחתו של ליפל
על התקרית המצערת.
אך כאשר נתבקשה הטלוויזיה לתקן את
הטעות, לשדר את תמונתו *של קניג ׳ולהסביר
שלסמנכ״ל מישרד־הדתות אין כל
קשר לעניין, דחתה את הבקשה, ללא
כל הסבר.
ה עול ם הז ה 2037

נעמי אדווה לא חזרה באותו יום לביתה.
קצין־המישטרה שחקר אותה סירב, לדבריה,
לאפשר לה להתקשר עם עורך־
הדין •שלה לביתו, ואילו היא־עצמה סירבה
להשיב לשאלותיו עד בוא פרקליטה.
החברים האוהבים. במישטרה גילתה
נעמי כי היא חשודה בתיכנון הפריצה
שבוצעה בביתו •של •שכנה לפני כחודשיים,
ושבמהלכה נגנב מן הבית רכוש
בערך של כ־ 200 אלף לירות. חקירתה
•של נעמי במישטרה לא העלתה דבר
בהקשר זה.
רק כעבור חמישה ימים חזרה נעמי
אדווה לביתה, בלב כבד ועמוס חששות.
היא חרדה לגורלם של יקיריה. אך בהיכנסה,
הסתערו עליה ארבעה הכלבים• ושמונה
החתולים בקבלת־פנים נלהבת. הסתבר
כי שכנה, ששמעה כי נעמי נעצרה
ויקיריה נשארו לבדם, נטלה על עצמה
לטפל בהם בעת היעדרה של בעלתם.
״היה כדאי לי ללכת למעצר במיש־טרה,
רק כדי לגלות, כשחזרתי, עד־כמד,
החברים שלי אוהבים אותי,״ אמרר, נעמי
השבוע.

זה כלום לשמות

הו היאהוא
2הצגות 11.00—9.00
3הצגות 1.00—11.00—9.00
3הצגות 11.00—9.00—7.00
כרטיסים במשרדים:
קתרוס — 228880 הדרן 248787
קסטל, רוקוקו ובקופת המועדון
מועדון ,77 בן־יהודה ,77 תל-אביב

סג״ל 20 ומעלה

תן טו־מ לחייל

י ראה מדור מיכתבים.

רדעת שר־החינוך. המהנדסים
צמודים למעלה לרופאים ולמטה לאחיות
! 8בוועידת השרים לענייני
שנר, שדנה בתביעותיהם של
המהנדסים והאחיות, אמר שר-
החיגזך־והתרבות אהרון יד*
לין ו ״קשה מאד להכיר את
אופיים האמיתי של המהנדסים.
למעלה הם צמודים לרופאים,
ולמטה הם צמודים לאחיות.״
הנוכחים פרצו בצחוק, אולם
שר־ד,חינוך עצמו כנראה לא
הבין את הבדיחה, ואמר :״מה
אתם צוחקים? לא התכוונתי
לשום דבר יוצא־דופן.״
81 אחד האנשים הפופולריים
ביותר בשנונודהסגורים
נווה־אביבים הוא ראש־הממ־שלה
יצחלו רביו, המתגורר
עם מישפחתו באחת מדירות*
הגג היפות שבשכונה היקרה.
ברגע שבו מופיעות שתי מכו-
ניות־השרד של ראש־הממשלה,
רודפים אחריהן כל ילדי השכונה
עד לביתו של ראש-

הממשלה,
דרך־נלל מתעכב דבין לשוחח

לאמיתו של דבר, הנסיעה
היתד, נעימה ואיש לא הפריע
אותה.
! 8צור פרדמן, יו״ר המחלקה
לקישרי־חוץ של מיפ-
לגת ד,־עבודה במחוז תל־אביב,
הוא גם מנהלה ובעליה של
סוכנות־ביטוח. בישיבה שהתקיימה
השבוע, הציע לנאספים
בבית־המיפלגה ליישם בחיים
המיפלגתיים את עקרונות עסקי-
הביטוח .״כשם שאי אפשר
להצליח בעיסקי־ביטוח ללא
קשר אישי עם כל לקוח, ללא
הקשבה לבעיותיו ודיוק במידע
הנמסר לו,״ אמר פרלמן ,״כך
גם הפוליטיקאי לא יעורר אמון
אם לא יקיים מגע בלתי-
אמצעי עם הבוחר בין בחירות
לבחירות. צריך לומר את האמת
גם כאשר אינה נעימה לאוזן.״
בתגובה על דבריו סיפר מייד
אחד הנוכחים את הסיפור על
סוכן־ד,ביטוח, שקיבל ידיעה
בהולה מלקוחו ני היה מעורב
לאנשים הנכונים

מנפרד כץ

איל־המיסעדות הישראלי, שיהיה כוכב
תוכנית״הטלוויזיה הגרמנית החשובה
,נקודת־מיפגש״ ,שחלק ממנה מצולם עתה בארץ, יתארח בתוכנית
נחברה טובה. יחד עימו תארח התוכנית גם את חבר להקת
,החיפושיות״ לשעבר, רינגו סטאר. צוות״הטלוויזיה הגרמני, ב׳
אשותו של המפיק אלברט יורגמן (משמאל) ,נסע השבוע בעיקבות
מנפרד לאקוואדור, כדי לצלם אותו שם כשהוא משתתף במירוץ״
מכוניות. בעת שהותו בישראל, נילוותה אל מנפרד כוכבת הקולנוע
אדר. עליזה בירוחם — שגדלה וזישראלית־איטלקית,
כרמל מזרחי

דיקני ואעוון לציון
וזנרון יעקב

עם הילדים. באחד הימים
השבוע שוחח עם אחת השכנות,
ששאלה אותו :״איפה
לאה ז״ רבין השיב שהיא
נמצאת במסע־הסברד, בחו״ל
מטעם נעמת .״ואיך אתה
מסתדר?״ התעניינה השכנה.
השיב ראש־ד,ממשלה :״טוב
מאד, אני כבר ילד גדול, אני
יודע לטפל בעצמי״.
! 8מכוניתו היפה (רנו ,15
צהובה) של העיתונאי הירושלמי
ד״ר אמנון קפדיוק, היוצא
השבוע לפאריס לשבתון של
שנה, נשארה ב״מישפחה״ .היא
.נמכרה לעיתונאי ידיד, תושב
ה״שטחים״ ,עורך אל־פאג׳ר
באשיר כרגודי. בשבת הש איל
ברגודי לקפליוק את המכונית,
הנושאת עתה מיספר
כחול עם הסימן ר׳ (רמאללה)
בצידו, לנסיעה אחרונה לתל-
אביב. קפליוק קיווה שיעצרוהו
בדרך, וכי הרפתקותיו במכונית
תשמשנה לו נושא לרשימה
מעניינת, אולם לאכזבתו הוא
נעצר רק פעם אחת, על־ידי
כחסום מישטרתי סמוך לתל-
אביב. כאשר הציצה השוטרת
החיננית למכונית וראתה מי
נהגה, הסתפקה בבדיקה חטופה
של הניירות, והוסיפה :״פעם
ראשונה שאני רואה ישראלי
נוהג כאן במכונית מן הגדה.
לא כל-כך נעים לנסוע במכונית
עם מיספר כזה בתל־אביב.״

אשך ידלין

הנגיד החדש של ״בנק־ישראל״ ,שזכה
במישרה חדשה, מופיע לאחרונה גם עם
בת־לווייה חדשה, שהיא ידידתו מזה שנים אחדות. זוהי עורכת־הדין
הצעירה טלי ליבני, גרושתו של השחקן יאיר (״קויה״) רובין,
שידלין החל באחרונה מופיע עימה בפומבי באירועים ציבוריים.

בתאוגת־דרכים .״מד, לעשות?״
שאל הלקוח .״חכה במקום,״
השיב לו סוכן־הביטוח ,״אני
כבר בא עם העדים!״
! 8יפה ירקוני חטפה את
שוק חייה, בעת שהופיעה ב-
מועדון־הלילד, בילס פיט בטורונטו.
היה זה כאשר בתוך
הקהל שבא להאזין לה, זיהתה
את אחד מחבריה מתקופת
הפלמ״ה, שנאמר לה כי נפטר
מהתקף־לב שנים אחדות קודם
לכן. הידיד, שכונה בפלמ״ח
״הג׳ינג׳י מהמסייעת״ ,לא היה
אלא קונסול ישראל בטורונטו
שמואל אוכגת, שבא להאזין
לשירתה של הזמרת האהובה
עליו. כשיפה זיהתה אותי היתד,
לה, לדבריה ,״הרגשה של
תחיית המתים״ .היא חשה
חולשה, הביטה בו, הפסיקה
את שירתה ושאלה :״ג׳ינג׳י?״
כשהשיב ״כן,״ פרצה בבכי
ורצה אל בין זרועותיו. מאוחר
יותר הסבירה לקהל הנדהם את
פשר התרגשותה. מרוב שימחה
על תחיית המתים שיכנעה

את בעל המקום, כיל אור־פיקוס,
לתרום למען נכי צד,״ל
אלפיים דולר, שאותם העביר
בהמחאה לקונסול שקם לתחייה.
8הפרוס׳ פינחס אביבי
טוען־ כי שד־הביטחון שמעון
פרס הוא אינטלקטואל. עובדה:
כל השרים אומרים ביום
רביעי .,היום יום רביעי,״
ואילו פרס אומר :״היום יום
רביעי, אתמול היה יום שלישי
ומחר יהיה יום חמישי.״
! 8הצייר מנחם גפן,
שגירושין מד,כוכבת הבריטית
דיאנה ריג אושרו סופית
לפני שבוע בבית־המישפט בלונדון,
עומד לפתוח בשבת
הקרובה תערוכה של ציוריו
בגלריה של יעל זאבי, אשתו
של אלוף (מיל ).רחבעם
(״גאנדי״) זאבי, בנווה־מגן.
כאשר הגיע גפן לביתם של
הזאבים, כשידיו עמוסות ציורים׳
הוא עשה זאת ללא הודעה
מראש, כך שחמשת הכלבים
שבחצר הבית היו משוחררים.מובן שהם תקפו את האורח

משיח בדיור

מנהל־המכירות של חברת ״הלנה רובינשטיין״ בישראל ובמיזרח־התיכון
(מימין) ,ניצח השבוע על קרנבל גדול שערכה החברה במלון ״הילטון״ בתל-
אביב, לרגל התחלת שיווקו של בושם חדש, הקרוי ״בלייזר״ .כל דיילות־היופי של החברה הולבשו,
לכבוד המאורע, בבלייזרים אדומים, וכשהן מוסעות במכונית ״פורד״ משנת ,19:7נכנסו בנסיעה למלון.
העולם הזה 2057

א ! 111י ם
הלא־קדוא, שניסה להיכנס לחצר.
מנחם נמלט מהמקום כל
עוד נפשו בו, טילפן מהחוץ
אל יעל, ורק אז ניתן לו
להיכנס לבית. עכשיו הוא רק
מקווה, שלא ישכחו לכלוא את
הכלבים לקראת פתיחת תערוכתו.

ידידיו •של דן ה לפרץ,
הממונה מטעם האוצר על
הלוחמה בחרם הערבי, נדהמו
לראותו כשהוא משוטט ליד
ביתו הלוך־ושוב ומשוחח עם
מכשיר ווקי־טוקי. לאלה שחשבו
כי באמצעות המכשיר
!מנהל דן את המלחמה החשאית
בחרם, הוא הזדרז להסביר כי
הוא בסך־הכל משחק בצעצוע
היקר עם ילדיו.
! 8מסע-אלונקות אמיתי

יוגבי, שהיה קריין בגלי־צוז״ל
ומתפרנס ממכירה בבוטיק ל־ביגדי-גשים,
יורם ארבד שהגיע
בתיקווה לכבוש את תעשיית
הג׳ינגלים האמריקאית,
והצליח בינתיים רק לכבוש
את ליבה של אמריקאית אחת,
ומתגוררת שם הזמרת שולד!
חן, המופיעה בנשפים של
הקרן־הקיימת־לישראל שאותם
מארגן בעלה, אכי קורן,
המשמש כשליח הקרן־הקיימת
לארצות־הברית.

לא, אין מה לדבר: זוהי לא התקופה המתאימה ביותר להיכנס לסיכסוכים
או למריבות עם בן או בת הזוג. המתח הגובר בבי תהרה־אסון ומוטב
לך, איפוא, להסתלק לכמה שעות בזמן שהסערה מאיימת. מלבד זאת,
אתה נוטה להיכנס לדיכאון חזק תחת השפעתם של מיכשולים לא־צפויים.

חוששני׳ ששוב ניכנסת לאחת התקופות המצערות, בהן—את תוקפת את
הסובבים אותך ללא גבול וללא סיבה, ונוטה לרדות דווקא באלה הקרובים
אלייך. אל תנצלי את נכונותם להיות טולרנטיים כלפייך. אבל הפעם
את עשוייה להתקל בהשפעה גברית חזקה, שתבלום אותך. לבשי בהיר.
\ 2באפריל
2.0רנ>אי

81 אחד מוותיקי השיכון
הוא החקיין מוטי גילעדי,
המתפרנס מהופעה בקאברטים
ישראליים. מוטי הוזמן באחרונה
להופיע בפני ילדי הקונ סוליה
הישראלית בניו־יורק.
למקים הוזמנו גם ילדיהם ־של

זוהי תקופה משעממת, אפילו מייגעת. דווקא משום כך אסור לך
לוותר או להפקיר את האינטרסים שלך. שמור בשבע עיניים על רכושך,
•כספך — וידידותיך. יש כאלה המעוניינים בכולם, ואלה הימים בהם
הם גם מסוגלים לקחת את כל הדברים היקרים האלה מידיך. אל
תסמוך גם על ידידים, ואפילו לא על קרובי משפחה. עשה הכל לבד.

אין מקום לדאגה אישית מיוחדת: הבעייתיות של הנושאים המטרידים
אותך, אופיינית לכל בני מזל סרטן בשנה הקרובה. כוכב שבתאי, המסמל
את הקוטב הפאסיבי, מקרין בתקופה זו על מזל סרטן, זו הסיבה לסחבת
שבענייניך. היה סבלני, את הפירות למאמציו תזכה לראות לאחר העיכוב.

אוין!

י 2ביו?;- 1
ו? באיו>ס>1

אם יהיו לך הפתעות השבוע, הן יהיו כולן הפתעות טובות. המסונים
עליך תולים בך תקוות, אל תאכזב אותם. השתדל להוכיח את אחריותך
ואת כשרונותיו והדבר לא ייעלם מעיניהם. נהג ביד רכה יותר פט
בת־זוגך. נטייתו לכבול את מאווייה העצמאיים עלולה להביא להתנגשות.

יי דר
כל מה שקורה לך עכשיו הוא התחלה של פעילות לטווח ארוך מאוד.
׳ייתכן ואינך מבחין בכך, אבל גם הדברים הסמויים והנעלמים מעיניך
יתגלו לך בבוא הזמן כבעלי משמעויות מיוחדות. מכתב שאת ממתינה
לו מתעכב בדרך, אבל את יכולה להתנחם בעובדה שהוא נכתב.

1111111

יחסיך עם בני משפחתך עשויים להעסיק אותך עד מעל לראש. התייחסותו
המוגברת לביתך עלולה להתנקם בך במקום עבודתך. חיכון לנזיפות או
הערות לא נעימות מצד הבום. בתיבת־הדואר שלך אתה עלול למצוא
מכתב התראה שלא ישמח. הסובלים ממחלה כרונית יזהרו השבוע.
הספרים שאתה עומד לקנות יגבירו פעילותו הרוחנית. תוכל להגביר את
הנאתך האסתטית בכל התחומים. יצר ההתנצחות שלך יעודן במידה
רבה השבוע, ותופתע מכך שאינך מהיר־חימה. זה הזמן המתאים ביותר
עבורך לצאת לטיולים או לנופש. אפילו אם אינך זקוק להבראה, תוכל
ליהנות מטיול באוויר החופשי. הקשר עם בן המין השני יהיה מעניין.

אדריכל ומתכנן ערים, הנהיג
חידוש נמישרדו הפרטי, הבנוי
בתוך שלושה מיבנים טרומיים דמויי״בונגלו. האורחים והמבקרים
במישרדו של גודוביץ׳ ,מתבקשים לחלוץ את נעליהם בכניסה
למישרד, כאילו היה זה מיסגד מוסלמי, ולהיכנס לפגישה עם
האדריכל כשהם יחפים. גודוביץ׳ הגיע למסקנה שכך ניתן לשמור
טוב יותר על נקיון השטיחים במישרד. האורחים אומנם נבוכים
תחילה, אך רובם ממלאים אחר הצו ומשאירים את נעליהם בחוץ.

התנהל בשבוע שעבד על בימת-
הצילומים של הסרט הנושא
שם זה והמצולם עתה, בבימויו
של הדוקטור יהודה (״ג׳אד״)נאמן. המאפרת, דליה אט־קין,
איבדה את ההכרה, ומנהל-
הייצור מיכה שרפשטיין
הזעיק את מגן־דוד־אדוס. אלא
שבאמבולנס לא היתה אלונקה,
ובלית־ברירה נאלצו להשתמש
באחת האלונקות המלוות את
צילומי הסרט.
8האמנים הישראליים המנסים
לכבוש את אמריקה,
מתגוררים ־ משום־מה במרוכז
בשיכון־אמנים, הנמצא באיזור
דיבר דייל ישבין מגהאטן ו־ברוקליו
בניו־יורק. גר שם
פנחס (״פיני״) כן־ א יי ש הגיע
לאמריקה על תקן של
התשובה הישראלית לתום
ג׳ונס, השיג כרטיס ירוק על
תקן -של חזן, ומתפרנס ממכירת
לבני-נשים. גרים •שם גם יורם

השליחים השוהים שם. כדרכו,
הגיש מוטי סידרת חיקויים של
אישים יישראליים, אולם לתדהמתו
— הילדים לא צחקו
ולא הגיבו. רק מאוחד יותר
הסתבר לו כי הילדים שוהים
זה שניב ארוכות בארצות-
הברית, אינם מכירים כלל את
האישים הישראליים שחיקה.
מתוסכלים
׳ 8כשחקנים
התגלו מפיקי הסרט סרט וארוחת
בוקר אלן ואדיין
פריים, שהם עולים חדשים
מארצות-הברית. באחת הסצינות
נדרשו שחקנים, כדי לגלם
דמויות יצואנים מחו״ל החוזים
בתצוגת אופנה. המפיקים הצי עו
מייד.את עצמם ואת ידידתם
כדה דיאמנט, המטפלת ב-
עיתונאי־החוץ מטעם לישכתי
חעיתונות-ד,ממשלתית. כך —
גם חסכו כסר, וגם זכו בחוויית
של עבודה לפני המצלמה,
במקום מאחריה.

חשת

( 2בנורליבר -
20 רדץ יי\ ד

במישור חיי האהבה שלך, בת קשת, לא יחולו שינויים מרעישים. אל
תידחי בגסות את מחזרך הנלהב, למרות שאינך חשה כלפיו כל משיכה.
תני לזמן לעשות את שלו> או שהרגשתך תשתנה בכל זאת, או שהוא
יתייאש ממך. בן קשת, למרות אופייך הנוח, אתה נוטה להתפרצויות.

אתד, נמצא במצב של אירגון מחודש של אישיותך. עליך לד,עריך מחדש
את יחסיך עם הסובבים אותך. אתה חייב להחליט שלא לפגוע באישיות
אהובה עליך. תקופה נהדרת לפעילות אמנותית. כדאי לו לרוץ לצלם
הקרוב שיכין לך סידרת פורטרטים. תווכחי לדעת שאישיותו תשתקף
מהצילומים שתעשי השבוע יותר מכל תקופה אחרת. ליבשי לבן.

נוי

זני

דיעות משונות ששמעת בזמן האחרון גרמו אצלך מהפכת ערכים, ורצון
להיות שונה, אקסצנטרי, במרכז העניינים. אל תיתן לאותו אדם שסובב
את ראשך עד כה בדברי ההבלים שהוא נוהג להשמיע לך, להמשיך
ולעשות זאת. כל מה שעליך לעשות הוא להיות ישר עם עצמך.

20בינ וא ר ־

ר״ל-ן אד

חוב ישן וגדול, אשר זמן רב העיק עליך, ייעלם השבוע. אותו נושה,
שבעבר ידע לחיות כה תוקפני, יוותר לך עליו במפתיע. דבר זה ייתן
לך מישנה מרץ, ויסייע לך להגשים את שאיפתך העיקרית בעתיד
הקרוב ביותר. יחד עם זאת, גם חיי האהבה שלך, עם בת-זוגך הקבועה,
יפרחו ויגיעו לשיאים חדשים. משימות שיוטלו עליך במיסגרת חוג
חברי, או במיסגרת מילואים, יעיקו עליך במקצת, אולם תתגבר עליהם.

היחידה חמונ 1י ת שר מי שטות
ציירים, שחקנים ואנשי בוהמה,
בעלי חברות גדולות או אישי־ממשלה אינם
צרכנים של סמים במדינת ישראל. היחידים
שהציבור מתעניין בהם ואפשר למצוא
אצלם סמים, הם השחקנים, הזמרים, הבדרנים
— דמויות הנערצות על בני־העשרה
והוריהם, שמות המופיעים ׳מדי יום ביומו,
שלא בהקשר של סמים, בעיתונים, על גלי
האתר ומעל מסכי הטלוויזיה.

הניידת הופיעה
ב ח תונ ה

1 !1*1 *11י! 1ן ,| 1111 ׳1 *1111ן 1ן מונה זילברשטיין ורמי שי, בממיבת החתו־
11111111 #111 11 11 ^ 11 נה שערכו בשבוע שעבר לידידיהם הרבים
מקרב השחקנים והאמנים של תל־אביב. הופעתם של השוטרים במסיבה קילקלה למונה
את היום המאושר בחייה, והיוותה אות להסתערות הגדולה על אנשי הבוהמה הרנל־אביבית.

*י וגה זילברשטיין היא שחקנית
צעירה ויפה המעורה היטב בחיי
הבוהמה של תל־אביב. לגבי דדון, אנשי
הבוהמה, ובעיקר כשאלה צעירות יפות,
הם אוייביו בלב־ונפש. מונה החליטה
להינשא לבחיר־ליבה, בחור נחמד בשם
רמי שי, והזמינה את כל ידידיה ובני-
מישסחתה למסיבת החתונה עם רמי. לדדון
היה ברור שהמסיבה של מונה תהיה על
טהרת החשיש, המריואנה ואולי אף סמים
קשים יותר כגון קוקאין. ניידת של היחידה
המרכזית על אנשיה ־התייצבה בחתונתה
של מונה כאורחת בלתי־קרואה. השוטרים
אומנם לא הצליחו למצוא סמים, אך הם
הצליחו בהחלט לקלקל את שימח תה של
מונה.
הזמר שמוליק קדאוס הוא שנוא־נפ-שו
האישי של דדון. לדדון נודע כי שמוליק
ביצע שני חטאים בזה אחר זה. האחד:
הוא השתתף בחתונה של מונה, ש״בוודאי
היו בה סמים,״ והוא גם ה-שתתף במסיבת
בר־המיצווה של בנו של אחד מידידיו,
שנערכה על שפת הירקון. דדון היה מוכן
להישבע כי באותה מסיבה עישנו סמים.
עם שתי עדויות מרשיעות כאלה לא
יכול היה דדון שלא להתפרץ, בחמישה
בחודש זה, לדירתו של שמוליק ברחוב
טרומפלדור בתל־אביב. הוא מצא שם את
שמוליק עם ידידה, עדה קרייטר, גילה
בתיקה של עדה שתי חתיכות חומר ה״חשוד
כחשיש,״ במשקל של 21 גרם ברוטו. ליד
הספרייה הוא מצא עוד שתי חתיכות השיש,
עם חומר נוסף החשוד כמריואנה, במישקל
של 79 גרם ברוטו, ובידלי סיגריות שבהן

ת הי להנו

^ ^ ן ^ יייייויו ^ יווןי (וו 1 1111י — י — י י 11

ך* ס״ר המישטרה אלי דדון ספק
1כפיו בהנאה. הפירסום הרב שבו הוא
זכה בעיתונים, בעיקבות מעצרו של הזמר-
המלחין שמואל(״שמוליק״) קראום, בוודאי
הגיע עד לאוזני מפקדיו. עתה יתווסף לו
פירסום. הוא הצליח לעצור ארבעה חשודים
נוספים: ארבע דמויות ידועות ומפורסמות
בבוהמה של תל־אביב.
יחד עם עוד ארבעה שוטרים ושוטרת
אחת, הוא התפרץ לדירת הצייר שאול
נמרי, שברחוב פרוג בתל-אביב. דדון
וחבריו לא טרחו כלל להקיש על דלת
הדירה. הם חיו מצויידים בצדחיפוש חתום
על״ידי שופט, וכא־שר יש צו-חיפוש ואין
פותחים, מותר לפרוץ את הדלת.
רס״ר אלי דדון הוא דמות מוכרת ביחידה
המרכזית, לשעבר המדור המרכזי, של
מישטרת מחוז תל־אביב. למרות שאין הוא
מפקד היחידה לעברייני-סמים, יודע דדון,
האוהב לדהור על אופנוע רעשני, כי הבוס
שלו, פקד איזידור סלוק, אינו אוהב לעבוד
קשה. בשביל זה יש לו את דדון. דדון
עובד כמו •שד 18 ,ו־ 20 שעות ביממה.
עליו להצטיין, כדי להיות קצין. הוא
יודע כי לקורס־קצינים לא ישלחו אותו.

נ32 -

וי ו

כישוריו לא יעמדו לו לכך. הוא גם יודע
שבמישטרה יש מיקרים מייוחדים שבהם,
כשדס״ר מצטיין במעשיו, מעניקים לו את
דרגות הקצונה גם ללא קורם. ודדון ״מת״
להיות קצין.
דדון גם יודע כי אחד מקני-המידה
להצלחה במישטרת ישראל הוא הפירסום.
מ-שום כך אין הוא טורח לחפש את הסוהרים,
את מפיצי־הסמים, ואת אלה שמוכרים
אותם. הוא אינו מקדיש מחשבה
מעמיקה ועבודה קשה לתפיסתם של ה־
״פושרים״ ,של אלה העומדים ליד הגימנסיות
ומפתים את בני-העשרה להפוך
צרכנים, הוא אינו מחפיש בשקידה אחר
סוחרי־הסמים הגדולים, ה״לווייתנים״ ,אינו
מחפש את אלה שעושים ״מכות״(מישלוח־סמים
גדול, בעגת העולם־התחתון) ,כדי
לתפוס כמויות רציניות של סם ולמנוע
בעדו להגיע אל השוק.
מעצרם של כאלה, כשהוא מתרחש, זוכה
רק בשורות ספורות בעיתונים, וכי׳מעט
מעולם אינו מגיע לטלוויזיה. אבל דדון
צריך את העיתונים והטלוויזיה. כי דדון
משתוקק להיות קצין.
קשה למצוא אנשי־צמרת המעשנים סמים.

1 1ו ר וח !ו1ו;וון וו)י ; .ע

אינשטיין

הזמו המפורסם אוי?!
אינשטיין, נעצר, והוצאה
נגדו פ?ן וות חבישה — שבוטלה
אחר־כך על־ידי מפקדו של רדון — לאחר
שנמצא בדירתו בקבוק עם חומר חשוד.

חומר החשוד כחשיש. מתחת למיטה גילה
דדון את ה״תפיסה״ של חייו: שקית
שחורה, ובה חומר החשוד כמריואנה,
במישקל של קילו וחצי כימעט.
שמוליק טען כי ה״חומר״ שנתפס בדירתו
הוא טבק שניקנה אצל ערבים ברמלה.
הוא לא הכחיש כי הוא מעשן סמים, הצדיק
זאת כמובן ״בגלל ההשראה,״ אך דחה
את ההאשמות כאילו הוא סוחר בסמים.
אולם לדדון לא היה די בהצלחת מעצרו
של קראוס. הידידה שרייתה בביתו של
קראום באותה עת, היתה שווה טיפול,
בעיקר לאור העובדה שהדון ממש מתעב
נשים יפות השייכות לחוגי הבוהמה. דדון
לא התפעל כלל מן העובדה •שעדה היתד.
אורחת בדירה בה נתפסו הסמים, בכך
שהיא היתד, מפקדת בצה״ל, ממנו השתח ררה
לא מזמן, בוגרת קולג׳ בארצות-
הברית. דדון החליט כי שתי חתיכות החשיש
הזעירות שנמצאו בתיקה של עדה
מהוות הוכחה ניצחת לכך -שהיא משמשת
בלדדית של רשת־סמים גדולה.
כשסיפרה עדה לחוקריה כי היא מתגוררת
יחד עם עוד חברה ברחוב הקליד
בתל-אביב, נדלקה נורה אדומה בראשו

איש כסיית

המפורסם, הובל אף הוא למישטרה, אן
למרות מאמציו של רדון למצוא בביתו
סם, נשלח הביתה בגלל חוסר הוכחות.

של הרס״ד, מעריץ מושבע של סירטי
קוג׳אק והוואי 5־ .0הוא מיהר אל הדירה
כדי לעצור את הידידה, חוה ברגיל, העובדת
באחד ממישרדי-הפירסום הידועים
בתל־אביב. חוה לא נמצאה באותה עת
בבית, וחיפוש הוכיח כי הדירה נקייה.

מחוז תר־אביב החריטה ר ע צוו
נאשמת שימו שוס חו בסמי ם
אולם חווה נעצרה על־ידי רדון למחרת. המשקה קינלי, שדק באחרונה יצא לשוק.
אחרי הביזיון מידי דדון, שוחררו זוהר
שלושה מעצרים אלה היו תמריץ
מעורר לדדון, להמשיך ולהוכיח הצ ואיש־כסית לבתיהם. נגד אריק הוציא דדון
פקודת חבישה, והתכוון להביאו כעבור 48
טיינות בתפקיד. הוא החליט לשתק את
שעות לבית־המישפט כדי לבקש את הארכת
חיי הבידור והתיאטרון בארץ. הוא ערך
מעצרו. הפעולה הראשונה שעשה דדון
פשיטות וחיפושים על בתיהם של מונה
זילברשטיין, שלום: חנוך, אורי זוהר ,־משה לאחר הוצאת פקודת החבישה היתד. להודיע
איש־כסית ואריק אינשטיין. עם חשודים על־כך לדובר המחוז אבינועם כהני, כדי
שזה ידליף לעיתונים על העצור המפורסם.
כאלה היה דדון זוכה ללא־ספק בכותרות
אך אחד ממפקדיו של דדון, סגן־ניצב
ראשיות. בבתים שבהם נערכו החיפושים
שגיב, הבין בחושיו הבריאים כי ההמולה
לא נמצא חשיש, או כל סם אחר.
חסרת כל פרופורציה, הורה לבטל את
פקודת־החבישה ולשחרר את אריק.
מי לחמת־ חו רמה
כעבור ימים אחדים הסתער דדון על
הבוהמה של תל־אביב פעם נוספת. שוטרים
על ה בו המה
התדפקו על דלת דירתו של הצייר שאול
נמרי. הם מצאו שם שלל רב: נוסף לנמרי
ודי זוהר, אריק אינשטיין ומשה איש־ נמצאו במקום עוד שלושה אנשים: יצחק
כסית נלקחו אחר־כבוד למישטרת תל( -״איציק״) לוי׳ ,־שהיה פנים מוכרות לדדון,
אביב, לחקירה. רק בביתו של אריק נמצאה
ושתי צעירות נאות: רותי עטייה־דור בת
ראייה -מסויימת: בקבוק, ובז פירורי חומר ה־ 32 ובתיה חן, חיילת בת ,19 שהיא
החשוד בסם. אריק טען כי הבקבוק ישן
חברתו של נמרי, וכן נמצאה במות זעירה
ואינו שייך לו, אבל הבקבוק היה של
של חשיש.
אחרי חקירה ראשונית התחוור לדדון
כי נפלו בידיו עצירים כבדים, לפחות
מבחינת הדימוי הציבורי שלהם. איציק לוי
היה מוכר לו היטב. בחוגי המישטרה מוכר
איציק כעוסק בסמים מזה זמן רב, אם־כי
מעולם לא הורשע. לוי בן ד 37-.נתפס,
לפני חודשים אחדים, כחשוד באחזקת
אופיום. בימים הקרובים עומד להיות מוגש
נגדו כתב־אישום. למישטרה גם ידוע כי
לוי נתפס לפני שנים אחדות בלונדון,
בחשד של סחר בסמים, ואחרי כמה ימי-
מעצר שוחרר בערבות ידידה אנגלית שלו.
איציק לוי הוא דמות ציורית. למרות ש הוא
בנו של ספר מרחוב אלנבי, הוא מגדל
שער־שיבה עד לכתפיו, ונודע במי שיצא
בחברת יפהפיות מוכרות, ביניהן מלכת-
היופי לשעבר אתי אורגד. לוי התגורר
בעת המעצר בדירתו של העצור השני,
שאול נמרי, שעימו הוא קשור בקי-שרי-מישפחה רחוקים.
נמרי עצמו הוא אחד מכישרונות הגל
החדש של הציירים בארץ. אביו, שנפטר
לפני כעשר שנים, היה אחת הדמויות
דידו ! רס״ר אלי רדון, מי שהכריז המפורסמות ביותר •של דור תש״ח. דווידקה
יייי מילחמה על הבוהמה של תל־ נמרי המנוח, חבר אשדות־יעקוב, שימש
אביב, עושה זאת בפראות. ותוך ביזוי בית־ תקופה מסויימת כמפקד הפלמ״ח, אחר-
המישפט, במגמה לזכות בדרגת־קצונה. כך מונה כאחראי על ההעפלה. עם קום

השוזר והמעשנת?

מי שהואשם בארץ ובלונדון בסזזר־סנזים,
אחיו של הזמר שוקי נוהצנזד שוקי ואביבה,
איציק לוי, היה בין עצורי הפשיטה האחרונה של רדון. יחד עימו, בתמונה, החיילת
•היפהפייה בתיה חן, חברתו של שאולי נמרי, שנעצרה אף היא באותה פשיטה על־ידי רדון.

המדינה היה נמרי אחד ממנהלי הברת־השייט
צי״ם, ואחר־כך מונה כמנכ״ל
מישרד־התחבורה.
שתי הצעירות שנתפסו בדירה, אף הן
היו חומר טוב שבו יכול דדון להתפאר
באוזני עיתונאי ביודהמישסט והכתבים
לענייני-מישטרה. רותי עטייה, הקוראת
לעצמה רותי דור, היא רעייתו של אחד
העסקנים הבכירים של קבוצת־הכדורגל
הפועל תל־אביב. למרות שהיא אם לשני
ילדים, רותי היא עדיין אחת הדן גמניות
המבוקשות ביותר בארץ. בטעות פורסם
בעיתונים כי היא א־שת עורך־דין, וכי
בעלה הנדהם הודיע כי הוא ״לא רוצה
לראות אותה יותר ״.אך לבעלה של רותי
יש סיבות טובות נוספות שלא לרצות
לראות אותה יותר: בשבועות האחרונים
היא ידידתו של איציק לוי.
הצעירה השנייה מוכרת במקומות הבילוי
של תל-אביב כ״החיילת היפה של שאול
נמרי.״ בתיה חן, המשרתת במטכ״ל בתל־אביב,
היא חברתו הצמודה של נמרי מזה
שנה. ציידי הדוגמניות סמתינים בקוצר־רוח
לרגע שבו היא תסיים את שירותה
הצבאי, כדי לגייסה אליהם לדוגמנית.
הפקד מזע ל הגי א

שאול נמרי, אחיו של הזמר יוני נמרי, שהוא׳אחד הציירים הצעירים

העולים בארץ, נתפס על־ידי רדון בהיותו יחד עם ידיד ושתי צעירות

בדירתו שברחוב פרוג בתל־אביב, והובל בגסות לתחנת־המישטרה. שופט מחחי ושופט־שלום
הורו לשחרר את נמרי וחבריו, משום שדדון עצמו לא טרח להופיע׳בבית־המישפט.

* אמן על סירטי־הטלוויזיה שהוא מע-
*5ריץ, ערך דדון את המעצרים על טהרת
הקשיחות. שתי הצעירות ספגו מפיו
עלבונות בנוסח :״חתיכת זונה מלוכלכת !
חשישניקית מזוהמת!״ אשר לגברים, הוא
לא בחל גם בדחיפות עזות ״כבדרך אגב״.
בדרך מהבית שברחוב סרוג אל תחנת-
המישטרה, הפגין בפניהם דדון את הידע
הרב ישלו בתורת הנהיגה א־לה קוג׳אק.
הארבעה ניטלטלו בתוך המכונית מצד אל
צד, וכשהבחין דדון בטלטלתם, הוא פרץ
בצעקות :״זונות שכמוכם ! אתם מתמזמזים
במכונית שלי?״

לעומת התנהגותו מעוררת הגיחוך והזעם
של דדון, ראויה לציון התנהגותו
ושל מפקדו, פקד איזידור סלוק. את העצורה
עדה קרייטר, אשר הרשומה אותו ביופיה,
הוא לקח במכוניתו מהמעצר לביתה, כדי
שתוכל להתקלח ולהחליף בגדים — צעד
הומני ומאד בלתי־שיגרתי במישטרה,
הנעשה בדרך־כלל — כשהוא נעשה —
בליווי של שוטרת ממין נקבה.
י אולם כאשר הביאו את ארבעת החשודים
בקוף ׳ השבוע בפני בית־המישפט,
נכונה לדדון אכזבה מרה .־השופט אבן־ארי
הבחין כי דדון עצמו, שצריך היה להיחקר
בעתי בקשת הארכת־המעצר, איננו נוכח
באולם. השופט רגז יעיד -זילזדלז של דדון
בבית־המישפט, והחליט לשחרר את ארבעת
העצורים בערבות סן מלית עצמית. מפקח־מישטרה
שנבח במקום התהנן בפני השופט
שידחה את השיחרוד ב־ 24 שעות, כדישהמישטרה תוכל לערער על כך לפני
בית־המישפט״המחוזי. השופט נעתר לבק-
שה, ולמחרת ניטל על כל הצדדים להתייצב
הפני השופט המחוזי דב לוין.
לעירעור -שהגישה המישטרה לא הופיע י
רס״ר דדון, שהיה צריו להביא איתו את
העצירים. השופט דב לוין התרתח, והורה
לשחרר את הארבעה — שהיו באותה -שעה
עדיין ב בית* המעצר — לאלתר.
נגר שופט מחוזי לא !כול אפילו דדון
לפעול. הוא נאלץ לשחרר את הארבעה,
לא לפני שהטיח בהם עלבונות אשד לולא
היה שוטר, הם היו יכולים לזכות בתביעת-
דיבה נגדו. למרות הוראתו החד־מישמעית -
של השופט לשחרר את העצירים מייד,
שיחרר דדון שלושה •מהם רק בשעות
הצהריים, ואת לוי רק בשעה 6,00 בערב.
אולם דדון אינו מתרגש מנזיפות של
שופטים. יתירה מזו, הוא יודע שגם מפקדיו
אינם מתרגשים מכך, וכי עדיין לא קם
בישראל ־שופט שדרש לדווח לו על ענישת
שוטרים שמעלו בתפקידם. דדון ימשיך
להשתולל באין־מפריע עד ׳שישיג את
מטרתו: הקצונה.

ארגזט־נה

] ק ש ^ ש ח 2037
:הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
״קשקשת״ ,ת.ד , 136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

11 שבץ הוגוב

(המשך מעמוד )23
הגיעו יצחק סטרוגו ואשתו קלרה, שהוריה
מתגוררים בעיר זו. הם נפגשו
שם עם יוסף פיק, שהוא שליח קהילתי
בקורדובה ועם אשתו; עם אמנון רודין,
סגנו של דני רקנאטי, שבא אף הוא לקורדובה;
עם לילי שולמן, המדריכה ב-
קומיטי ; עם יצחק הורנשטיין, מזכיר
הפדרציה הציונית בקורדובה שאינו ישראלי,
יעם חברתו לילי גלאזר, שאף היא
אינה ישראלית. השמונה נפגשו לשיחה
ארוכה בחדר במלון קריאון, שבו התקינו
שירותי־הביטחון הארגנטיניים מכשירי-
האזנה. השיחה התנהלה בעיברית, דבר
שהגביר את החשד עוד יותר.
לשירותי־הביטחון בקורדובה היו סיבות
טובות לפקוח עיניים זאוזניים. חודשים
אחדים קודם־לכן עצרו את יושב־ראש
אירגון־הגג של האירגונים היהודיים בקורדובה,
עורך־הדין זיקטור פומפאס *
כחשוד. במגעים עם המחתרת. פומפאם
חתם בשנת 1962 על כרוז לטובת קאס־טרו,
עובדה שהציגה אותו כחשוד ביותר,
והוא יושב בכלא עד היום ללא מישפט.
בעיקבות מעצרו נערכו חיפושים במיש־רדי
הקהילה היהודית,

קשקשת 2 0 3 5
לכן נוספו
הקשרים הבלתי־ברורים בין קומיטי ל־מחתרות,
ועתה נוספה לכך פגישה מחתרתית
במלון, שבה דיברו בשפה זרה.
בשעה שתיים וחצי לפניות־בוקר הקיפו
כוחזת־צבא את בית הוריה של קלארה
סטרוגו, והיא ׳ובעלה נעצרו. למחרת היום
נעצרו כל שאר משתתפי הישיבה ב־נמל־התעופה
של קורדובה.

איזו מי שטרה
עצרה!
י• הכפיר שחזר מן הכפור.

ציונה

שרעפי, רח׳ יפתח ,7
יד־אליהו, תל־אביב

• ארטיק בלי סובסידיות.

איל

פלד, רח׳ שמריהו
לוין ,58 ירושלים

• מכסה טפח — מגלה טפחיים.

אירים

כררן ר, רח׳ הכרמל
,34 כפר־סבא

• שלגון שעבר משבר.

לילך ניישטט, קיבוץ
כרמיה, ד.נ. חוף אשקלון

י• ארטיק לאחר
ערך־מוסף.

שהמיסו

ממנו

שאול יהישלום, רח׳
אורלנסקי ,7פתח־תיקווה

טאוזן :

אנו מחפשים ג תי ם חמים
עבור חתלתולינו חחמודים
אגודת צער בעלי חיים

רחוב סלמח ,80 יפו,
טל.827621 .
י— 3 4

.1זכר בבקר; .2שם של דג שנזכר
בתלמוד ; .7מילת־בקשה ; .9נמק ! .10
בוסתן קטן; .12 נרו יאיר (ר״ת); .13
רסיסי־לילה ; .15 אוייב ; .16 בן שבט
מוסלמי בערב־הסעודית ! .17 בירה אירופית;
.18 מסולם הצלילים; .19 מילת־שאלה
לזיהוי ! .21 מחודשי השנה העיב־רית;
.22 מין משקה; .23 מסולם הצלילים
; .25 לחץ, נטל ; .28 נהר באיטליה ;
.29 ציביון, תמצית; .31 מטבע יפאני;
.32 מוז; .34 קידומת הולנדית; .35 וזיר;
.36 שגיאה; .39 אפר; .41 מדינה באפריקה
; .44 קידומת שמשמעה חיים ; .45
כינוי לפירחח! .47 רדום; .48 בור קטן
לאיסוף מי־גשמים; .49 מזמר; .51 גדול
לבלי־הכיל ! .53 פיה לסיגריות ; .56 שחק־נית־קולנוע
אמריקאית (ש״מ); .57 מין
תכשיט ; .60 הסתלק מעל הדרך ! .61
איסוף דבש ; .63 מספיק ! .51 איגרת ;
.65 אם־הפניגה ; .66 מילת־יחס נפוצה !
.67 זוהר קצר ופיתאומי .70 :מילת־בקשה ;
.72 קש המשמש לשתייה ; .75 כן, באנגלית;
.76 יחי! .78 שקט מעמלו.79 :
מחוספס; .80 ולד שנולד טרם זמנו; .81
בגד־שרד; .83 ריקבון; .85 גלדאיטור;
.86 אביו של זה שביקש לקלל ונמצא
מברך ; .87 לאן .88 1תרופה ; .90 מין
כלי-קיבול .91 :בוא מלמעלה למטה ; .92
עיר בפולין ; .95 מין מאור קטן ; .96 כל

הקבוצות משתוקקות לעלות אליה ; .97
כינוי.

מאונך :
.1וילון; .3ברור, ודאי .4 :בילבד; .5
קרס ; .6אותו שולחות העיניים ; .8תמהני!
.11 מרכז קהילתי בארץ; .12 תרדמה
קלה ; .13 מדינה באפריקה ; .15 מחוז
בשווייץ ; .20 התיכון הוא כזה ; .21 מן
הקלפים .24 :מילת־קריאה .26 :אותה
החריב יהושע; .27 מזונם של אבותינו
במידבר ; .28 שמא ; .29 הטוב ביותר ;
.30 מין פרי־מאכל מתוק ; .32 כובע בעל
מצחייה; .37 כפר־אמנים במישור החוף;
.38 מאותיות הא״ב .39 :כיוון ש־; .40
רמת־גן(ר״ת 42 קריאת־כאב ; .43 חומריות,
מציאותיות; .45 מין כוכב; .46
מדינה אירופית .48 :ועוד׳ נוסף ; .50
מילת־זירוז ; .51 גנטיקה ; .52 ערוץ נחל :
.54 מפריד בין הקהל לבמה ; .55 גידול
חיידקים באופן מלאכותי .58 :תבואה ;
.59 ענן ; .62 מחלקי הדובה ; .64 נחמדות,
חביבות ; .68 מין שור אמריקאי גדול ;
.69 שקט! .70 בתוכי; .71 מצבודזיכרון;
.73 עצם בפה ; .74 יונק מפריס־פרסה.
דומה לבקר; .76 בירה אירופית; .77 נוזל
החיים .79 :קיבוץ בדרום; .80 עוף־טרף,
וגם שר־ביטחון ; .82 משמש להדבקה ;
.94 גרזן; .88 שכל ניפחו ממולא; .90
אסורים ; .93 בתוכו .94 :סופו של יום.

ך• צרה היתה שלהוציא את יוסף
1 1פיק ואמנון רודין, כל השאר היו
אזרחים ארגנטיניים, ולכן לא היה לשגרירות
מה לומר בעניין זה. בכל־זאת נכנסה
השגרירות לפעולה בהילוך גבוה,
תוך ניצול כל הקשרים האפשריים. ראשית
ביקש השגריר מאנשי הסוכנות ש לא
לנקוט כל פעולה בלי אישורו, כדי
שלא לחבל במאמצי השגרירות. אחר החל
בלחצים שקטים.
התברר כי אין טעם בפנייה לנשיא ארגנטינה,
הגנראל וידאלה, הרמטכ״ל־לשע־בר.
בקורדובה שולט גנראל מננדאס,
מפקד העוצבה השלישית של הרגלים, יחד
עם איש חיל־האוויר, קאפליני. שניהם
נוטים בהשקפתם ימינה יותר מווידאלה
ומשר-הפנים הגנראל ארינדאלי. אך גם
לכל מחוז במדינה זו יש מישטרה משלו
— ולא רק אחת. כך, למשל, בכל מחוז
יש מישטרת־מדינה רגילה, ויש שירותי-
הביטחון. בנוסף יש מישטרה גם לכל
כוח צבאי, כמו רגלים, חיל־האוויר או
צי, וגם לכל עוצבה יש מישטרה משלה.
כאשר נעצר מישהו. הדבר הקשה ביותר
הוא לברר איזו מישטרה עצרה אותו,
שכן אין גוף מרכזי המפקח על כל המעצרים.
כאשר
הצליחה השגרירות הישראלית
לברר, תוך יומיים, היכן מצויים הנעצרים,
היה זה בגדר חצי הניצחון, שכן,
עתה יכלו לפנות למחזיקים בהם, לפרסם
שהם מחזיקים את העצירים, כדי שאי־אפשר
להעלימם ולטעון לאחר־מכן כי
מעולם לא נעצרו.
ביום התשיעי למעצר שוחררו כל הנעצרים,
ללא כל הסבר. ביום השיחרור
רצה ישראל אבן־שיושן ׳לטוס לקורדובה
לפגשם, אך למרבה המזל הצליח השגריר
להורות לו לבטל את התוכנית -ש היתר,
עלולה לסכן את השיחרור. דני רק־נאטי
המתין לבאים בנמל-התעופה. לפי
הוראת השגריר נשארו אנשי קורדובה
במקום, ורק אנשי בואנוס-איירס באו
לבירה, כדי להוכיח לשילטונות כי הפעילות
נמשכת ואינה מחתרתית.
המסקנות הוסקו, והן בלתי־נמנעות.
תנועת קונזיטי חוסלה, שליחיה חזרו ארצה.
הפלירט בין הציונות והשמאל בארגנטינה
הגיע לקיצו.

דבר מעצרו מתפרסם כאן לראשונה.

מאת יגאל לביב
העולם הזה 2037

מזו מן בלבד

בב־ם םם,ם•״1
יובל זו ג ב מיו ח מו דיור
לרכו ש דיר ת 3חדרים בשטח 67מ״ד

הגולן1פתח
ל אי ב לנ ס

עיחו

גמשכת ההרשמה להשתכנות במרכז
העירוני תעשיתי קצרין. ההרשמה
תמשך חודש וחצי ותסו׳ניים
ביום א׳ .17.10.76
הדירות המוצעות לרכישה הן :
דירות של 3ו־ 4חדרים בבתים חד
קומתיים (בודדים וסוריים)
במחירים החל מ־ 218,000ל״י ועד
243.000ל״י.
דירות של 3 ,2ו־ 4חדרים בבתים
תלת קומתיים, במחיר החל
מ־ 150,000ל״י ועד 223,000ל״י.
גובה הסיוע הניתן לרוכשים יהיה
מ״ 130,000ל״י ל מחוסרי דיור
וזוגות צעירים
85.000ל״י למשפחות בעלות דיור,
ובנוסף, הלוואות עומדות (מענק)
בסכום של 63,000ל״י

טופסי ההרשמה ופרטים נוספים על
המקום ועל הדירות המוצעות למכירה
ניתן לקבל במקומות הבאים :
קצרין:
במשרדי צוות ההקמה, בימים ב׳ ו־ד׳
בין השעות 12.00 —09.00 בסניפי חברת שיכון ופיתוח לישראל בע״מ
נצרת עילית :

המרכז המסחרי החדש קומה ב׳.
בימים: א׳ — הי בשעות 12.00 — 08.00 :
בימים: א׳,גי,ה ,,בשעות 18.00 — 16.-00 :

סניף תל״אביב והמרכז:

רחוב הארבעה /18א׳.
בימים: א׳ — ה׳ בשעות 12.00 — 08.00 :
בימים: אי, גי, ה׳ ,בשעות 17.00 — 15.00 :

סניף חיפה: רחוב הרצל 4
בימים: א׳ — ה׳ בשעות 12.00 — 08.00 :
בימים: אי, גי, ה ,,בשעות 18.00 — 16.00 :
לפרטים נוספים ולהרשמה, שלח את התלוש

הבקשות יבדקו ע״י ועדת איכלוס
לקצרין שתשמש כגוף מוסמך
לקביעת מועמדים הזכאים
להשתכנות.
יועדפו משפחות שיתרמו לתשתית
הכלכלית והחברתית של הישוב.

משרד השינון
המנהל לבניה כפרית וישובים חדשים

העולם הזד 14.9 .
לכב׳
חברת שיכון ופיתוח לישראל בע״מ
עבור קצרין — ברמת הגולן,
ת.ד 7037 .תל-אביב.

יענקלה בלום, שרה צ׳רצ׳יל ובוזגלו

חנוך מרמרי
יענקלה בלום הוא לא רק שפוינצק,
אם גי ברור שמיקרה שפרינצק הביא
לכתיבת ״הכבוד האבוד של יענקלה
בלום״ בעמוד זה. יענקלה בלום הוא
רשימה ארוכה של אנשים שאכלו חרא
בהעולם הזה ו/או בעיתונים אחרים —
לאו־דווקא על מיזבח ״האמצעים הדרושים
להגן על החברה או לחיסול ליקויים
חברתיים,״ כפי שטוען אלי תבור
בגיליון שעבר (קורא יקר).
ואותם אנשים שנחשפים בצורה משפילה
או פוגעת על־ידי עיתונים כהעולם
הזה, אינם בהכרח אלה שעברו ״את קו־הגבול
הברור המבדיל בין עניינים השייכים
לתחום הפרט לבין אותם ההופכים
עניין ציבורי.״ אלי תבור מגדיר אותו קו-
גבול כ״הרגע בו מגיעה הפרשה לבית־המישפט״
ואז ״היא חדלה להיות עניין
פרטי.״
דוגמות לחשיפה שאינה קשורה בבית-
המישפט: חשיפת מחלות, רכילות פוגעת.
מדוע חייב הציבור לדעת את כל
הפרטים הרפואיים אודות מחלתה חטט״
ארת של בתה של אחת, שעקב כישוריה
המקצועיים היא משמשת כקריינית בטלוויזיה
ז זוהי אינפורמציה שאינה באה
להגנת החברה, אלא לסיפוק הסקרנות
שאותה מגדיר אלי תבור כ״אחת מתכונות
הטבע האנושי״ אשר קשה בגללה
״לבוא בטענות אל בורא העולם שברא
את בני האדם כפי שבראם.״ החברה
מגינה על עצמה בדרך־כלל מפני תכונות
אנושיות כגון אלימות ותוקפנות־מינית.
* 4די בוקר בבוקרו נשנית אותה
<) תמונה בררלקת־ילדים א׳ שבבית־החולים
על־שם שיבא בתל־השומר. על .
ספסל, ליד• פתח אחד החדרים. יושבת
אשד. צעירה, לבושה בקפידה אלגנטית,
זקוסת־גו ושותקת. רק כשמתקרבים אליה
אפשר להבחין כי מעיניה זולגות דמעות. ,
־שפתיה קפוצות כדי להחניק את הבכי.
בשעות הצהריים משתנית התמונה. שוב
אין האשה הצעירה זקיפה. קומתה שחוחה
כלשהו. הבגדים של הבוקר אותם בגדים.
אך שוב אינם נראים בה מגוהצים. רסנים •
לאים ומבורכסים. השפתיים רפות, באילו
נכנעו. רק העיניים, אותן העיניים. :זולגות י

דמעות.
בשעות הצהריים קמה דליה מזור מעל •
הספסל שבפתח החדר. גבגסת בפעם
האחרונה באותו יום — לאולם שבו שוכבים
תינוקות רבים, מתבוננת שעה ארוכה .
בבתה, נפרדת מהרופאים ויוצאת מהבניין.
היא נכנסת למכונית ונו ירוקה קסנה •
החונה ליד הכניסה, ונוסעת לביתה.
עוד יום אחד במילחמתד. הנלאיצת של
דליה מזור, על חייה של בתה, שלי, חלף.
עוד יום של סבל שבו חתיקווה והייאוש
מתחלפים ללא־הרף. עוד יום — עד לבוקר
• י המחרת• .

האם גם במיקרים אלה תספיק ההצטדקות
של ״ככה ברא אותנו אלוהים, מה
לעשות ן
רכילות פוגעת היא, למשל, סיפור
״שערורייתי״ ללא שטות המופיע במדור
הרכילות, ובו מסופר על יחסיה של
״דיילת חיננית״ עם ״במאי בכיר בטלוויזיה״
שהוא נשוי וכו׳ וכי׳ .יש מיליון
דיילות חינניות, אבל יש רק ארבעה
במאים בכירים בטלוויזיה• קטע כזה
מלכלך שלושה במאים בכירים שאין להם
דיילות חינניות, ואולי פוגע גם בחיי״
המישפחח שלהם. ובעצם, למה להרוס
את חיי״המישפחה של זה שבאמת דופק
מהצד דיילות חינניות ן
דוגמה אחרת, דווקא טלאשה• סיפור
רכילותי חביב על ״עיתונאית דקו״גו״
(ששמה צויין במפורש) ובו הוזכר, כב-
דרך־אגב, שהיא אם לבת מיחסיה עם
מוסיקאי אנגלי. יכול להיות שבעיקבות
הקטע קוראים ילדי הגן לבתה ״ממזרה״
,ויש גם סיכויים שאותו סיפור
נוצץ וזוהר ייכנס לתיקי הרשימות השחורות
של מישרד-הדתות. אלה, כאמור,
דוגמות לאנשים שלא מגיעים למערכת
המישפטית.
ולעניין בלום, שמיקרהו אומנם הגיע
לבית-חדין. הקריטריונים לפירסום ה-

צרת, זו כימעט פיקנטריה• אם ייעצר
בנו של נשיא ארה״ב בגלל הברחת חי־רואיו
— זו שערוריה פוליטית חמורה.
ואילו בתה של עיתונאית־יריבה הנעצרת
בגלל עישון, ואפילו הפצת חשיש ב-
קנה״מידה קימעוני — אינה סיבה ל-
כתבת־שער טנטציונית תחת הכותרת
״בתה של ץ — סוחרת סמים.״
אמת־המידה, לדעתי, היא השיקול את
מי טובחים — ולמען איזו מטרה. האם
כדי לחשוף את קשר־ההשתקה של מיש״
פחת שפרינצק סביב המיקרה, יש צורך
להעניש את הנפגע העיקרי בכתבת שער
+צילום הכוויות +תיאור הזעקות
והמבושים ! האם צלם של עיתון בעל
השקפות חברתיות מתקדמות צריך להק דיש
את מאמציו לצילום סקופים בחדרי־התאוששות,
ולהתגנב לחדרי-טיפול-נמרץ
כדי לצלם סופר ידוע שנפצע בתאונה י
וגם לבוזגלו לא צריך לדאוג כדי להצ
הצייטונג
הימני רדף את קתרינה בלוט
כיוון שזו היתה אהובתו של אנארכיסט
שמאלי. טכניקת הרדיפה וסיגנונה העלו
בזיכרוני מייד את שיטות הפעולה של
״העיתון המסויים״ .העולם הזה חש־שמאלני
אינו רודף את בלוס/שפרינצק
מטיבה פוליטית. הוא רודף את כל מי
שאיתרע מזלו והגיע למצבם. אולי זהו
הגרוע שכדבר, שאין לרדיפה כל בסיס
אידיאולוגי שאפשר להיתלות בו, דבר
הגורם להסיק כי מדובר בשיקולים מסחריים
בלבד.
ולעניין ההסתה שלי לרצח עיתונאים.
צר לי שעלי להסביר כאן את ההבדל
בין מאמר, כמו זה, לבין קטע כ״יענקלה
בלום״• ההסתה לרצח, שאולה, כשאר
הפרטים, מסיפרו של בל. ואני חושב
שעיתונאים, עורכים וצלמים רודפי״דם
מבצעים בפועל רציחות״אישיות חמורות
הרבה יותר מן הרצח האליגורי וחדיט-
יוני שבו השתמשתי למטרת, הצגת ה
״השנדק״
— אביהם של האחים אברג׳יל מירושלים, דקות אחדות לפני שאיים על צלם ״מעריב״
חנניה חרמו• משמאל ביתו של אנרג׳יל־האג אשר בקומתו השניה מתנהל אחד ממועדוני
•(צילם: ח מי ה הומו 24;, ,פלוס״!
וזקוביח.הגדולים בירושלים. ראה.כתבת נעט׳סג , .י ׳.

מאיימים לפגוע בבחב ;,מעריב־
׳אבי׳נושפוזת..אברג׳יל׳׳.ממוסרך ה יניסה לתקוף״את צלם**:טעריב״׳•
ידיעה צנועה במדור הרכילות בלאשד.
מספקת לכל דורש אינפורמציה אודות האיש
אשר היפרה את העיתונאית דקת־הגו.
העוב1ה שהוא מוסיקאי אנגלי או מיסעדן
בורמזי, אינה משנה. הנזק שעלול להיגרם
לילדה ולאמה דקת־הגו, ברור.
אינפורמציה ולצורת הפירסום איננה
עניין לחקיקה טוטאליטארית — זהו
עניין מובהק של אתיקה ומוסר עיתונאי.
לפי התייחסותו של עיתון ל-
מיקרים מסוגו של בלום, יוכלו הקוראים
להקיש על מידת המוסר שיש לו לעיתון
במילחמות־הקודש האחרות שלו.
אל לו לעיתון להסתתר מאחרי סיסמות
במו ״חופש־העיתונות המערבי״ או
מאחורי חוקי־המישחק הנהוגים ״על״פי
חתפיטח הדמוקראטית המערבית״ כשהוא
תוקף, חושף ומשפיל מטרות ציבוריות
מדרגה ד׳• שרה צ׳רצ׳יל אינה
יענקלה בלום. כשהיא משתכרת ונע
הטרגדיה

דדיה מזור

פ ני בזיססד שכועות הובהלה שלי
/ליין. בת השנה וחודשיים. בתם של
מהנדס האלקטרוניקה אריח לוין ורעייתו.
קרייניודהטלוויזיה דליה מזור, אי ביוד
החולים. .
• אבחנת הריסאים. שבדקו את התינוקת
חסרח־ההכרה, היתד. מהירה: היא סובלת
מדלקת־ריאית חריפה. ונסולת כושר־נשי־מר.
עצמי.
אל• שלי הובהל מכשיר־הגשמה. כעבור
ימים אחדים. כאשר מצבה החמיר עוד
יותר, נקראו הוריה של שלי אל הרופאים .
ושמעו את הבשורה המרה . :רק נס יציל
את בתכם.״
דליה שמרה על קור־מח, והתנהגה בגבורה
רבה. בעיה, אריה. החזיק מעמד אף
הוא. רק אמה של דליה ואביה, אריה
מזור, התמוססו•.
משך שבועות ארוכים ש כיי שלי נש*.

באותו גיליון שבו פורסמו מחלת בתה של דליה מזור, מתפרסמות גס הקלטות השיחות
של ״כושי״ ואודי מנהלל. ב״אודי מנהלל.״ אשר שמו הוזכר במשפט רשת הברחת
ההירואין בפרנקפורט, יש עניין ציבורי, ומובן שהשם דיין אינו סיבת למנוע זאת.

אחיי־׳ אחר־יני״י־י ;נחי י־

ףיי ייעריד״ ׳י י שווה ,״מזוייב׳׳ שהוי? לשנויי.לדי לרייי ״•י ירח

מעריב ( )9.1.6קורא לאביהם של האחים אברג׳יל ״הסנדק.״ האב, שלא נעצר ולא
הואשם, מכונה בשם מאפיונרי בעל אסוציאציות ברורות ומואשם על־ידי העיתון בנסיון
לאיים ולתקוף כתב וצלם. מן הכתבה מתברר שהכתב והצלם הטרידו את אברג׳יל בביתו
ובשכונתו ולא להיפך, כפי שמשתמע מן הכותרת.
דיק את הפגיעה בשפרינצק. בוזגלו אינו
אובייקט מעניין לכתבת-שער. הוא לא
יזבה בעמוד ראשון גם אם יערוף בגרזן
את ראש אמו. על בוזגלו לא כותבים
עם מי הוא טועד, איזה בדיחות הוא
מספר ואת מי הוא דופק מהצד• צר
לי, שאני בתור ״ליבראלי״ ,צריך להגן
דווקא על אלה שלמזלם הרע גושאים
שמות כאריזמאטיים יותר. במיקרה זה,
הם הקורבנות• אבל כשהרג מכלל זה
מעריב, הידוע באמצעיו הטהורים והתמימים,
וכינה את אביהם של האחים
אברג׳יל, שהוא סתם אזרח ולא נאשם,
בכינוי ״הטנדק״ אחרי שזה ניטה לגרש
צלם טרדן, יצאתי מהכלים לא פחות
מאשר במיקרה שפרינצק עיין ׳ 2 0 0
הארץ מאותו שבוע).

אקוויוואלנטיות הזו בדיוק.
עם כל זה אני חייב לציין, שבין ״שיטות
הפעולה של אותו שבועון״ יש גם
שיטה אחת אשר יצרה תקדים יוצא־דופן
בעיתונות העיברית ואולי בעיתונות
בכלל — ואני מתכוון לעצם העובדה שהוויכוח
העקרוני והתוקפני הזה מתרחש
בתוך אותו שבועון עצמו. בהזדמנות זו
בדאי לציין, שטורים אלה וגם המדור
שקדם להם (ב־ 170 שבועות) לא צונזרו
ע״י המערבת מעולם. לתשומת־ליבם
של עיתונים אחרים.
העולם הזה הוא עיתון של סתירות
משונות. ד״ר ג׳קיל ומיסטר הייד. אילו
היה רק הצייטונג — לא היה קיים
בו הטור הזה וגם לא היה רוצה להתקיים

ס לן נדאלבטלוויזיה

בניין הטלוויזיה בירושלים, הוא ביח-היהלומים, היד, חשוך כימעט לחלוטין׳ .מלבד
לתורני החדשות, עובדי. זזטלפרינטרים, המרכזנית התורנית והנוטר שלמטה, לא היד,
בו איש• י•
• ־היתד. זו׳ שעת־לילה מאוחרת, והמנקה. שעברה יבין החדרים וניקתה את שרידי
היום שעבר, לא ציפתה למצוא איש באותה מומה שבה עבדה. אהרון העובדים של
אותה מחלקה עזב את המקום שעות רבות קודם־לכן.
• ׳ כשהגיעה המנקד, אל החדר האחרון בקומה, שינסה מותניה; מחתה זיעתה, והת־כוננה
נפשית לנקות את התדר, זה היה חדרו של. הבוס, והיא תמיד הקפידה על נקיונו

של חדר זה באופן מייוחד.
אך משפתחה את הדלת, קפאה נדהמת לשנייה והמילים נאלמו בפיה. טו הספה
שבפאתי הח*ר קפץ לפתע האדון המנהל כשהוא לבוש בחלקו. פרוע ונדהם. מתחתיו
לתנוחה.שאינה מותירה מקום לטעות, שכבד, זמרת. ידועה, י ששכחה כבר מומו אח

*עמו של גיל־הנעורים המתוק.
עובדת־הניקיון הנדהמת שמרד. על תדהמתה בשקט שניות מלם פר אך מייד זזחל .
1נמלטות מפיה צעקות היסטריות, שהביאו במרוצה אל התדר כמה מהעובדים ששד,י בבנייי
למרות ניסיונו של המנהל, לשמור על העניין בסוד, ולמרות שהידיעה מועברת בסוד

מפד,־לאוזן בבניין הטלוויזיה ,.לא התרגש ממנה מנהל בכיר אחר שם. הוא הגיב:
״הזמרת הזו, היא נתפסה בבר בתנוחה דומה עם פקידים־־זוסרים. אז למה שהיא *1א
^ ^ תיתפס עם פקיד בכיר ד׳
הסקנדאל הזה, בין אם קרה או הומצא על־ידי רחל המרחלת, הוא לא סתם קטע רכילותי
חביב. יש בכוחו לחשוף את חייו הפרטיים של ״מנהל הטלוויזיה״ או ״מנהל בטלוויזיה״.
רמזים מסוג זה עשויים תמיד לפגוע במיספר מצומצם של אנשים המתאימים לתיאור.

סקירת העיתונות היומית
דויטשלאנד

דויטשלאנד הברלינאי כותב, כי ההצעות
המועלות ב״מיסמך גריג״ ,לפיהן יש
להשמיד את היהודים כ״פיתרון סופי״
1לבעייתם, מוטב היה אילולא הועלו על
הכתב, אך ״אל לנו בשל כך להתעלם
מחומרתה של הבעייה היהודית, כפי שהיא
עולה מתוך מיסמך שאותו חיבר אדם
המכיר היטב את המנטאליות היהודית,
והמתמצא להפליא בבעיות היהודיות בשטח.״
אדרבא,
מסכם העיתון ,״יתייחסו המקטרגים
לעובדות ולנתונים שבמיסמך,
ויציעו הצעות קונסטרוקטיביות משלהם
לפיתרון בעיית היהודים.״

איבר־אלס הליבראלי תוקף את מפרסמי
״מיסמך גריג״ .לדעת העיתון יפגע
הפירסום בתדמית המדינה בעולם וייפול
כפרי בשל לידי תעמולת הבולשביקים
והפלוטוקראטים היהודים, החפצים ב־שיעבודו
של האזרח הגרמני לעבדות-
עולם.
״היה זה חוסר אחריות ציבורית ושירות
לאוייבי הרייך, לפרסם את המיסמך ב,שעה
זו,״ מסכם איבר־אלס, וקורא להעמיד
את מדליפי ומפרסמי המיסמך לדין.

ין ר 1 1
אחת לשבוע מבצעים אגפיו השו נים
של מישרד־האוצר פעולה — הם
מפרסמים ידיעה בעיתון.
וכך, פעם בשבוע, כשהולכים הפוע לים
לאכול את הטחינה־בפיתה של
הצהריים, הם פוגשים בעיתון ידיעה
כגון:
״המכס בלוד מחרים את עודפי הדר
לארים של הישראלים היוצאים״.
טוב מאד, אומרים לעצמם הפועלים
אחרי הביס הראשון, שידפקו אותם,
את הזונות האלה, מאיפה יש להם כסף

א 1ר א 111ת
לנסוע לחוץ־לארץ בכלל י — ונרגעים
לשבוע.

משלמים מס־נסיעות, דזבני־זונות —
ונרגעים לעוד שבוע.

אחרי שבוע, כששוב מתחילים ה פועלים
להתרגז על הברדאק, מתפרס מת
במדור הקבוע ידיעה חד שה:

עוד שבוע חולף, הפועלים חוזרים
לקטר על המצב, ואז — דו ב אפתעה :

״מישרד־האוצר חוקר אי־תשלום
מס־נסיעות של 60 יאכטות שהפליגו
השנה לחו״ל״.
טוב מאד, אומרים לעצמם הפועלים,
כשהטחינה נוזלת מפיהם, שיק רעו
אותם, את החארות האלה. לא
מספיק שיש להם יאכטות, הם גם לא

כל צביעות הקשת
הורי הילדים הלא־אשכנזים גבית-הספר ׳/בן צבי״ בבפר-סבא
מ תקו מ מי ם. מישרד־החינוך החליט להנהיג ״איטגרציה״ בבית-הספר
הנ״ל, ולערבב ילדים אשכנזים בילדים צביעוניים. אן הורי האשכנזים
לא רוצים שילדיהם הזכים ילמדו עם הפרענקים הק טנים, ושולחים
את ילדיהם, בעזרת רמאויות למיניהן, לבתי-ספר אשכנזיים טהורים.
האשכנזים רוצים בהמשך קיו ם האפרטהייד בחינוך — פרענקים
לחוד ואשכנזים לחוד. השחורים, לעומתם, רוצים בביטול האפרטהייד
הזה. זהו המצב. זהו המאבק.

יהדו-ראדס
לדעתו של יודן־ראוס ממינכן יש לקדם
בברכה את ״מיסמך גריג,״ שכן ״זהו הניסיון
הרציני הראשון להתמודד פנים-
אל־פנים עם בעיה קשה, העלולה לחסל
את תיקוותיה של גרמניה, אם לא יטופל
בה ברצינות הראויה.״
״אין אנו אובייקטיביים בסיטואציה שנוצרה,״
כותב העיתון .״אנחנו גרמנים, וחובתנו
היא לתמוך בצד הגרמני ; או
שמא עלינו להניח לבולשביקים וליהודים
לעשות בארצנו כרצונם?״ שואל היודך
ראוס לסיכום.

אר!דר ד ט
ארבייט הלאומי־סוציאליסטי רואה ב־פירסום
-,מיסמך גריג״ על־ידי מי שפיר־סמוהו
״תעלול זול ושקוף,״ הבא בימים
אלה ״על־מנת להפנות את חוד הביקורת
הציבורית הצודקת, נגד מנהיגם הכושל,
לכיוון אחר, ולהציל בכך את עורם הפוליטי.,״
״אולם
העם הגרמני לא יפול בפח
המטונף הזה. העם יודע מיהם אוייביו
׳האמיתיים, ושום תעלול פירסומי סנסאציוני
לא יערער רוח העם ומוראלו,״ אמר
העיתון.

הורה יקר — לפניך סולם ציבעי הילדים בארץ. אנא כתוב למישרד־החינוך־
והתרבות מהו הצבע הכהה ביותר שאיתו תרשה• לילדך ללמוד בכיתה אחת,
ונשתדל לשבצו בהתאם. תודה.

״ישראל היא לא רודזיה, פה זה לא דרוס-אפריקה, כאן לא יהיה
אפרטהייד!״ זועקים ה מקופ חים.
אלא שבישראל קיי ם כבר עשרות שנים אפרטהייד בחינוך —
בתי-ספר ליהודים לחוד ולערבים לחוד, ואף־פעם לא שמעתי את
הזועקים עכשיו מרה על אפרטהייד, אומרים מילה אחת נגד ה אפרטהייד
ההוא.
גם יש לי הרגשה משונה, שאני יודע מה יהיה א ם ינס ה מישרד-
החינוך לעשות ״אינטגרציה״ נוספת, ולערבב את ילדי כפר-סבא עם
ילדי כפר-ק אסם, למשל.

״אגף־החקירות באוצר בודק המים־
חר הגואה ביצירות־אמנות. חושדים ש בדרך
זו מלבינים הון שחור״.
טוב מאד, אומרים לעצמם הפועלים,
כשהם מנגבים את הטחינה מהפרצוף,
סוף־סוף עלו עליהם, על העשירים ה מסריחים
האלה. ממלאים את הבית
בתמונות וחושבים שהם מי יודע מה
— ושוב נרגעים, כרגיל, לעוד שבוע.
וכך, כל שבוע מתפרסמת במדור
הקבוע לפועל הידיעה הקבועה, המר גיעה
את הפועלים, והמאפשרת למשק
להמשיך ליצור.
וזה מוכיח שהצדק בכלל לא צריך
להיעשות — מספיק שהוא ייראה.
חזון השיוויון
מי שטוען שישראל היא מדינה
ללא הזון, טועה טעות מרה.
למדינת ישראל יש חזון, וכבר
עתה הוא קורם עור וגידים.
זהו חזון השיוויון.
אם עד עכשיו יכול היה רק
הפועל להשבית מיפעל, על־־מנת
להיטיב את תנאיו, הנה. מעתה
יכול גם התעשיין להשבית מיפי
על, בדי להיטיב את תנאיו.
אם עד היום שילם התעשיין
לפועל גם כשהמיפעל הפסיד, הרי
בקרוב ישלם הפועל לתעשיין כש־י
המיפעל יפסיד.
וכן הלאה, לקראת שיוויון מלא.
ושיאו של השוויון יהיה כשה־תעשיין
והפועל ישלמו בל אחד
אלך ל״י לחודש מיסיס, בשווים
לכל דבר.
אבל זה באמת רק חלום רחוק.

כך שמי שמתייחסים ל אחרים כאל ״ערבים״ ,בל יתפלאו א ם
מ תיי חסי ם גם אלי הםכ״ערבים״.
אפרטהייד שמח.

על אהבתהאדמ /ה
מאכט־פריי הדמוקראטי יוצא נגד הקוראים
לפיטוריו של הד״ר גריג, בעיק-
בות פירסום המיסמך הקרוי על שמו.
!לדעת העיתון אין לפטר פקיד־ממשלה
בשל דיעותיו הפרטיות.
״הזכות להביע דיעה חופשית היא נכס
יקר,״ מסכם המאכט־פריי ,״ואין, בשום
פנים, לפגוע בה.״

תמיד כשעושים אימונים בשטחים, מתעוררת הבעייה ״למה אתם
עולים עם חזחל״ס/נגמ״ש/טנר, על שדה חרוש?״
תמיד מעורר את חבעייח קיבוצניק אחד, שאחרי ויכוח קצר/א רוך
הוא משכנע את כולם, והרכב המשוריין לא עולה יותר על שדה חרוש.
אחר־־כך, כשבא מישהו ואומר ״שמעתם? יש מהומות בשכם/
רמאללה/חברון,״ תמיד קופץ אותו קיבוצניק ראשון, תופס חגור וצועק
״קדימה חבר׳ה, בואו — נרביץ לערבים ! ״

קובי ניב

גריה, ארץ מוצאה.
תכופות, כשפונה אגי אל חניכותיה, היא
מלווה את הסבריה בהצגת דוגמה :״תמר,״
פונה אגי אל אחת המצטיינות שלה ,״כש את
קופצת מעל, החמור /את צריכה להרגיש,
עוד לפני הקפיצה, שאת הולכת לבצע
את התרגיל היטב או לא. זה עניין של
רגש,״ היא חוזרת ואומרת לתמר דיג־
•שטיין בת ה־ 14 מרחובות• .
ואז, כשניגשת אגי לבצע את התרגיל
בעצמה, מתבוננות בח מחוננותיה בקפדנות.
דומה אגנס קלטי מבצעת את התרגילים
בשלמות. וכשהיא יורדת לבצע את
תרגיל השפגאט, אומרות עליה שתי ה־מאמנות
הזוטרות העובדות לצידה :״הגיל
לא עושה על אגי שום רושם.״

האושיס ש לוו במוסקבה > 1980 -גי<

זוהי ליאורה מרומי בת
השבע. ליאורה, שהיא
תלמידת כיתה ב /היא הצעירה ביותר
בסגל המחוננות בהתעמלות, חולמת להתקרב,
כשתגדל, להישגיה של קומאנצ׳י.
מימין למעלה, נראות ארבע המחוננות ה־יותר־מבוגרות,
בעת תרגילי־כוח. משמאל
לימין בתמונה העליונה: בתיה סגל, טלי
ש פי, חמר ויינ ש טיין ו סיג ל ויינ ר ה חו לוני ת.

£מרות 5)5שנותיה, יש לד. גוף
/חטוב. מי שרואה אותה לראשונה, לא
יהיה מסוגל לנחש את גילה האמיתי. זוהי
אגנם (״אגי״) קלטי, אשה אגדית במלוא
מובן המילה.
אגנם קלטי היא מתעמלת־מחוננת בדימוס.
על נדיר. קומאנצ׳י, שזכתה במונטריאול
בארבע מדליות זהב, אחת כסף ואחת
ארד, אמרו :״נדיה קומאנצ׳י היא
אגנס קלטי מיספר שתיים.״
זה יותר מעשרים שנים חיה אגנם קלטי
בישראל. בימים אלה היא מאמנת את 23
המתעמלות המחוננות, הנמצאות תחת פיקוחה
והדרכתה. היא מאמנת אותן זה כשנתיים.
משימתה העיקרית: להצמיח בבוא
העת מתעמלת בדרגתה .״זד. קשה, אולי
אפילו בלתי-אפשרי,״ היא אומרת תוך
מחשבה .״הרומנים גידלו את נדיה קום־
נאצ׳י, אחרי שהם חיכו 30 שנים תמי מות.״
אגנם
קלטי מטביעה, באישיותה, את
חותמה על סגל המחוננות והמחוננים בענף
ההתעמלות, הפועל במקביל לענפי השחייה
וד,אתלטיקה. ספק רב אם אלד,
המעורים בספורט הישראלי יודעים, שבישראל
חייה ונושמת האשד. הספורטיבית
ביותר מאז שרה אמנו.
כי אגנס קלטי נושאת באמתחתה חמש
מדליות זהב, אחת כסף ואחת ארד, שבהן
זכתה באולימפיאדות מלברן ב־ ,1952 והל-
סינקי ב־ ,1956 שם היא ייצגה את ר,ת

כמו בסגל מחונני האתלטיקה, כן
גם בקרב מחונני ההתעמלות, מהוות
הבנות את האטרקציה. במייוחד לאור העובדה
-שעיני הספורט בישראל נשואות
למישחקי מוסקבה בעוד ארבע שנים, כ־ש־לבנות
יש סיכוי טוב יותר ליטול חלק
בהם, כיוון שהן ״מבשילות״ מהר יותר מן
הבנים( .נדיה קומנאצ׳י בת ה־ 14 היא
הראייה הטובה ביותר לנכונות הנחה זו).

ה מ חוננו ת
של ק ל טי
י סיבות לכך, פשוטות. הילדה מתפת־ ז

אגנם הגדולה

מימין נראית אגנם קלטי, כשהיא נושאת עיניה לעבר
אחת מחניכותיה המבצעת תרגיל־קפיצה על־גבי ה־
״חמור״ .אגנס (״אגי״) קלטי התפרסמה באולימפיאדות מלברן ב־ 1952 ובהלסינקי , 1956
שבהן זיכתה את ארץ מוצאה, הונגריה, בחמש מדליות זהב! אחת כסף ואחת ארד.

1 1חת מהר יותר, מבחינה פיסיולוגית ופסיכולוגית.
מתעמל חייב להתמחות בשישה
סוגי התעמלויות, בעוד שמתעמלת חייבת
רק בארבעה. יתר על כן: המתעמלים
מבצעים תרגילים הכרוכים ביתר מאמץ,
כוח וסיבולת. ארבעת סוגי ההתעמלות של
המתעמלות אינם חופפים לאלה של המתעמלים.

הבנות ו־ 20 הבנים, הנכללים בסגל
מחונני המתעמלים, קובצו מאיזור גוש־דן.
הם מתאמנים במכון וינגייט. גילן. של
הבנות נע בין שבע ל־ 14 שנה, בעוד גיל 9
הבנים נע בין תשע ל*• 13 שנים• כל ילד
המעוניין להיכלל בסגל המחוננים ניגש ל־מיבחן.
כאשר באה .,למשל, ליאורה מרומי
בת השבע למכון וינגייט, היא התייצבה
לפני אגנם קלטי •שערכה לה בו־במקום

נורמלי של תעסוקה. עם חברותי אני לא
מבלה באמצע השבוע, אני מקדישה המון
להתעמלות.״
וחברתה, טלי, מוסיפה :״את החברים
שלי אני רואה רק בימי שישי ושבת.״
תמר וטלי אינן הבנות היחידות *שנבצר
מהן לבלות בחברת חברותיהן כנערות
רגילות. המחוננות מתעמלות חמש פעמים
בשבוע, בעוד המחוננים מתעמלים ארבע
פעמים בלבד. כל אימון נמשך כשלוש
שעות. הנסיעה מתל־אביב רבתי למכוז ויד
גייט נמשכת — הלוך וחזור — קרוב לשעתיים•

פו ר ט אי ם
עם בל הנשמה

הקומאנצ״

נדיח קומאנצ׳י,
המתעמלת האגדית
מרומניה שזכתה ב־ 4מדליות זהב,
1כסף ו־ 1מארד באולימפיאדת מונטריאול.

^ לדה מחוננת אחרת היא סיגל
ויינר בת ד,־ 13 מחולון .״את השעורים,״
אומרת סיגל ,״אני מנסה לעשות
בהפסקות, כי כשאני חוזרת הביתה בשעה
8.30 בערב, אני כבר מתה לישון, וקשה
לעשות את השעורים אחרי אימון מעייף
של שלוש שעות ושעתיים של נסיעה.
להשתולל איי אוהבת, וזו אחת הסיבות
•שאמי שלחה אותי הנה. ככה לאמא שלי
יש שקט בבית. עכשיו אני בווינגייט, ואמא
נחה בבית.״
שרית קופלר, חברתה של סיגל, מוסיפה
:״לכל הבנות פה קשה, מבחינת לחץ
הזמנים. אני שאלתי את עצמי , :מה כדאי1׳
להתעמל בצורה רצינית, או לשחק אחר־

מ ב אלט להתעמלות

סיגל שפולינג. בת ה־ 11 ממעוז־אביב,
נראית בתמונה כשהיא מבצעת תרגיל־גמישות
על קורה. מתוך דבריה של סיגל התברר, שעד לפני שנתיים היא היתה רקדנית
באלט .״ענף ההתעמלות הוא ממש ספורט, בהשוואה לבאלט.״ יצילם: שדמה סתר

,אמא האיצה

סיגל ויינר בת ה־ 13 מדגימה תרגילי־כוח על גבי קורה.
״הייתי משתוללת בבית, ואמא שלי המליצה שאלך להתאמן,״
סיפרה. כמו חברותיה נאלצת גם סיגל לוותר על הבילוי עם חברותיה .״אני
מקדישה להתעמלות המון,״ מתוודה סיגל ,״אם אני רוצה להצליח, אני חייבת להתמיד.״

מיבחני -גמישות, יציבות ואפילו. קאורדי־נציה
בין חלקי הגוף תוך ביצוע תרגילים
מסויימים. ליאורה עמדה היטב בכל הדרישות
הללו וכיום היא מתעמלת לכל דבר,
למרות שלא היה לה קודם־לכן מושג כל שהו
בכל הקשור להתעמלות. ליאורה הגיעה
אל אגנם רק עם תכונות -של מתעמלת,
ותדלא.
קשה להצביע על ליאורה בת השבע
כעל מתעמלת פוטנציאלית לקראת אולימפי
יאדת מוסקבה. ילדה בת 11 אינה מסוגלת
להגיע לבשלות גופנית ונפשית. אבל ליאורה
היא מחוננת. תחת שהיא (או הוריה)
יחפשו מועדון־ספורט מסודר להתעמלות
בגוש דן, היא זוכה בטיפול מעולה תחת
•שרביטה של אגנס קלטי. את ליאורה ה־זאטוטית
מפתחים, וזה העיקר. כ־שהיתה
נדיה קומנאצ׳י בת *שבע, איש ממוריה לא
,יכול להצהיר שבגיל 14 היא תהפוך מת עמלת
אגדית.
טלי שפר התמירה בת ה־ ,12 ותמר
ויינשטיין בת ה־ ,14 נחשבות כמהוננות
< הבולטות בחממה שהקימה אגנם קלטי :
״זה די קשה לי להתאמן, כשאני תלמידת
תיכון,״ אומרת תמר, הלומדת בכיתה ט׳
בבית־ספר תיכון ברחובות .״כי מלבד האימונים
אחר־הצהריים אני גם חייבת
להכין *שיעורי. אני נמצאת בלחץ לא־

הצהריים עם החברות?!׳ החלטתי לבחור
בהתעמלות, מפני שזה מעניין ובריא גם
לגוף. לחברותי יש לי זמן. הן לא יברחו

שתי מצטיינות חינניות אחרות הן סיגל
שפרלינג בת דד ,11 וחברתה הבלונדית
לילך לווינסון בת ה־ ,10 שהיא נצר למיש־פחת
ספורטאים .״לפני שנתיים,״ מספרת
סיגל ,״רקדתי באלט. התאהבתי ־בענף ההתעמלות
ביגלל שזה יותר ספורטיבי.
אחרי כל אימון אני מרגישה שהתקדמתי
יותר ויותר. ההתעמלות,״ היא מדגישה,
״זה ממ*ש ספורט. היום אני יודעת שאני
ספורטאית של ממש, ולא מעין רקדנית.״
מרבית המחוננות הן אלופות ישראל
בדרגה ג׳ ,הדרגה שבה הן מתחרות בבנות-
גילן. כל מחוננת נחשבת כאלופת ישראל
במיקצוע ההתעמלות בסוג זה או אחר.
הסוגים שבהם הן מתחרות הם: קורה, קרקע,
קפיצות. ומקבילים. הדרגה הגבוהה
ביותר שאליה יכולה מתעמלת להגיע היא
דרגה ה /שהיא דרגה אולימפית.
23 הבנים מתאמנים בהדרכתו של נחום
פיישטיין, מאמן־התעמלות שהגיע לישראל
לפני כשנתיים .״אני לא מבין איך זה,״
אומר המאמן במרירות ,״שאפילו אולם
להתעמלות נורמלי אין בישראל. האולם
שאנחנו מתאמנים בו כרגע הוא מימי נפו־
(המשך בעמוד )40

תינוקת הגומי

ליאורה מרומי בת השבע, נראית בתמונה משמאל
בעת תרגיל־גמישות המכונה ״גשר״ .ליאורה נחשבת
כתגלית של סגל־המחוננים בהתעמלות. מצד ימין נראית טלי שפר בעת, תרגיל קפיצה
מעל ה״חמור״ .טלי מספרת שהיא מקדישה את כל שעות־הפנאי שלה לספורט ההתעמלות.
601

לחגים!

ר.קומא 1צייוו1
(המשך מעמוד )39
ליאון. זה אולם לא־אולימפי. אין לנו מזרן
אולימפי 12 על 12 מטר. אץ פה בור למיז־רנים
שצריך לשמש כבור־קפיצה. מתעמל
יכול פה להתאמן, ולשמר את הראש.
ביגלל שאין כל האמצעים, אי־אפשר לבצע
את ששת סוגי ההתעמלות של הבנים.
״יש לי 20־שנים ניסיון באימון מת ׳
עמלים,״ מעיד על עצמו נחום פיישטיין.
״הילד פה, יותר בריא מילד ברוסיה. הוא
יכול להיות מוכשר ומוצק בצורה לא־נורמלית״
אבל אם לא מתנים לו את האלף־
בית ־של האמצעים, אי־אפשר להגיע איתו
רחוק. אף אחד מהמאמנים לא מבקש להקים
פנימיות ספורט. אנחנו, המאמנים,
מבקשים מינימום אולם־להתעמלות של
בית־ספר יסודי, כמו באירופה,
״הספורט בעולם הוא מדע מדוייק. בישראל,
לצערי, זה לא הכי מיקצועי. אבל
אם מקימים מיפעל מחוננים, צריך שיעמידו
לרשותו את האמצעים המינימליים.״
״ תנ אי םהס ׳

וותרו עוד מ ספר מ קו מו ת
בבתי מלון, ברוב חלקי הארץ.
ע1רותינו ניתנים דרא תע1
דום י! ^ייי ^
חיפה, שדי הנשיא , 126ל8 2 2 7 7 .

תב, אביב, רח אלנב׳ ,113 טל8 1 2 5 6 7 .
ככר דיזנגוף(ר״נם .)4טל2 4 8 3 0 6 .
ככר אתרים. טל2 8 8 6 6 5 .
ירושלים. רח שמא 8
טל 2 2 4 6 2 4
גחניה ר ח הרצל ,4טל2 2 9 4 7 ,
דודד הררו רוטשילד 3 6
טל 2 5 3 6 7
באד שבע, רת הרצל 31
טל 7 3 3 0 8

משרד ראשי:

* י * רח הרצל ,22

חיפה ׳,ל 6 4 5 4 0 4 3 .

ארוחונופשבענ, 1 מהוגני האשה שכל אחת

חולמת להיות כמותה מהוגני האשה שכל גבר חושק בה

דיאנה רום
בילידי וויליאמס
דאו פייר אומון
אנתוני פרקיגס
י תשמש 101־ 0את השיר ״התזוו לאן
תלו?״ בביצועה המקורי ו 8ו דיאנרי חס
בכורה ארצית — שבוע 2
) אלנ ״>1ו*״א — 9.30 ,7.15 ,4.30

ה1יח״

שבוע — 2״דקל״ ,ת״א
9.30 ,7.15
שבוע 3

תן טרמפ
לחייל

פר טים טכניי ם״

ן* ורון נשדסקי בן ה־ 12 וחצי מן
גבעתיים, אייל ויסבליט בן ה־ 13 ויובל
דויד בן ה־ ,12 נחשבים כמת־עמלים
הבולטים בסגל המחוננים. הבנים, כמו הבנות,
נחשבים כמתעמלים הטובים ביותר
בישראל עד לדרגה ג׳ (הדרגה הגבורה ביותר
אצל הגברים היא ז׳ ,שהיא הדרגה
האולימפית).
אין ספק ששמות כמו יאיר ברמן, הדר
קאנטו ומאיר כרמלי, יהפכו במרוצת השנים
המצטיינים שבמתעמלי ישראל. אל
אלה יש כמובן צורך לצרף את אייל, יובל
ודורון ,־שהוכיחו כבר את כוח שריריהם
באליפות ישראל האחרונה ובאליפות, הפועל.
פרט
פיקנטי הוא, שבמה ילדים הנכללים
כיוס בסגל המתעמלים היו חולים ב עבר
במחלות קשות. כשהיה יובל דויד בן
שמונה, הוא סבל מנפח־ריאות קטן. הוריו
חששו שלבנם יהיו קשיי נשימה. חברו,
הדר קאנטו, שכב תקופח ממושכת בבית־החולים.
האבחנה מיתה: חוסר־דם, המאיים
על המשך חייו. כיום, הדר ויובל, יי
בריאים יותר מילדים רגילים בגי־גילם.
כשמדברים עם אגנם קלטי על סיכויים
באולימפיאדה הבאה, היא מאירה באור
חדש את ההבדל התהומי הקיים בין ישראל
לבין מדינות ספורט מובהקות :״אסור
להשוות את ישראל לאף מדינה בעלת
תודעה ספורטיבית,״ היא אומרת .״אין בכלל
על מה לדבר בנושא של פרופורציות.
מלבד כל עניין האמצעים יש גורם נוסף,
הבא לידי ביטוי בעיקר במיזרח־גרמגיה.
ילד במיזרח־גרמניה,״ מבהירה אגי ,״יודע
שאם הוא יהיה יום אחד לספורטאי מצטיין
ברמה בינלאומית, הוא יקבל הכל מהמ דינה.
במיזרח, זה סמל למעמד.
״מאבקם של הספורטאים במיזרח־גרמניה
הוא מאבק על קיום, מפני שספורטאי יודע
שברגע שהוא יגיע לרמה עולמית, הוא
יהפוך בן־לילה למלך. זהו ההבדל העקרוני
בין ישראל למדינות ממיזרח־אירופה. אני
לא שוללת את הסיבה,״ מדגישה אגי ,״ש תנאים
לא מהווים ערובה להצלחה. זוהי
דילמה אחרת בישראל. במיזרח־אירופה, ואפילו
בכל אירופה המערבית* ,האמצעים
הם פרטים טכניים בילבד•
״הצרה בישראל,״ מודה אגנם קלטי,
״היא שחוסר התנאים המינימליים דוחה
את הילדים, ואפילו את הציבור הרהב, מ לעסוק
יותר בספורט. במיזרח־גרמגיה עסוקים
בתוצאות ושיאים. אין להם זמן להת עסק
בבעיות ביורוקרטיות. נדיר. קומנאצ׳י
עוסקת שש־שבע שעות ביום באימוני־התעמלות.
קראתי, לא מזמן, שיש אדם
מיוחד, שאחראי על כך שהיא תאכל מזון
מסויים, ללא טיפת שומן. אפילו בשר־עוף .
היא ממעטת לאכול. אז איך היא ׳ יכולה
לחשוב אם יש לה מיתקנים או אין לה?״
אגנם קלטי, המתעמלת האגדית, תמימת־דעים
עם עמיתיה — יוסף טלקי, מאמן
מחוגגי השחייה, ודויד קו־שניק, מאמן ה אתלטים
— שהבעייה החמורה ביותר בישראל,
היא האמצעים העלובים העומדים
לרשות הספורטאים במדינה.
אד אם יצמח, עד למישחקי מוסקבה
,1980 ספורטאי ישראלי נוסף ברמתה ־של
אסתר רוט, אות הוא שתורתו, על־רגל־אחת,
של יאיר פנטילט — מי שהיה האלוף
הכימעט־ניצחי של ישראל בריצות >
הבינוניות — עמדה במיבחן המציאות.
״בכל יום נולד בישראל אלוף־עולם
מחונן,״ טוען פגטילט .״הבעיה היא, איך
מטפלים בו.״
העולם הזה 2037

קולנוע

הרוזן
נו ק ם עווב

כוכבים
כובבג דו ל ביו תר
אחד הפרופילים המפורסמים ביותר והמוכרים
ביותר של התיאטרון והקולנוע הבריטי
ב־ 30 השנים האחרונות, שייך לאדם
בשם רוברט מורלי. יש אומרים עליו שהוא
שחקן גדול, יש אומרים שהוא מאחז־עי־ניים,
אבל אין מי שיעז לומר כי יאפשר
לעבור עליו לסדר־יהיום.
ראשית, משום שהאיש מתנשא לגובה
נכבד, ועוד יותר מפני שהוא ניחן בנפח
מרשים, כרס תפוחה שאותה הוא נושא
בגאווה לפניו. הוא מצוייד בלחיים מלאות
המשתפלות בנחת לעבר סנטרו, ובהבעה
מתמדת של שביעות־רצון־עצמית, מן ה־מישקל
שהוא גורר עימו ומן האווירה ש הוא
משרה על סביבותיו.
כך או כך, מורלי הפך באחרונה, באמריקה׳
התגלמותה של אנגליה כולה. זאת

הרוזן ממוכטה־קריסטו תיל־אביב,
אנגליה) — גירסה נוספת
של הרומן המפורסם פרי״עטו של
אלכסנדר דיומא, הפעם עשויה ומופקת נפל התנופה הרו מנטית
המאפיינת את סדרות־הטלוויזיה ההיסטוריות מתוצרת
אנגליה, הממלאות בקביעות את המסן הקטן בישראל.
ואכן. ,הסרט הופק על־ידי חברה בשם איי״טי־סי ,.שלפני
שלוש שנים (כאשר נעשה) עבדה אך־ורק בשביל הטלוויזיה.
אולי משום כך נוטה המצלמה, בהדרכת הבמאי דייוויד
גרין, שלא להתרחק אף פעם, יתר על המידה, מפני הגיבורים,
והתיפאורה אינה עמוסה נפרטים עשירים מדי. נקודות
אחרות הרומזות על כיוון אפשרי למסך הקטן, הן התאו רה
החזקה־יחסית בכל סצינות הכלא (אדמונד דאנטס
מבלה, כידוע, שנים ארוכות נכלא, על לא עוול בכפו, עד
שהוא מצליח להימלט ולנקום באלה שהשליכו אותו שמה),
וריכוז רב בסיפור העלילה, שאינה מעזה לסטות מן העורק
המרכזי כדי להעמיק קצת יותר בדמויות או ברקע ההיסטורי.

מביאים נחשנון את כל המיגנלות הללו, ומתחשבים
בעובדה שמרבית הצופים קראו את המקור, כך שקפיצות
שרירותיות למדי קדימה, בתוך הסיפור, לא יפריעו להם
במייוחד, הרי זה בהחלט סרט שאפשר ליהנות ממנו. ריצ׳רד
צ׳מברליין הוא מונטה־כריסטו קצת יותר קודר וחמור משני
קודמיו, המפורסמים יותר (רוברט דונאט ולואי ז׳ורדן, המופיע
כאן נדמות אחד הנבלים) .וכל שאר השחקנים, ובראשם
דונאלד פלזנס, טרוור הווארד וטוני קרטיס, מגזימים
במידה מספקת כדי שלא להשאיר בלב הצופים שום ספק

נליגן וצ׳מברלין — למען מרצדס
נדבר אופי הדמויות שהם מגלמים• התוספת הרעננה ביותר
לצוות היא שחקנית-התיאטרון הבריטית קיית נליגן, שכבר
נודעה בארץ כבת־זוגו החדשה של פיטר גילמור — ג׳יימס
אונידין.
בסך־הכל, זה רחוק מן הפאר, ההדר והסימון המרהיב
של ציחצוחי־החרבות בשיאם, אלה של ימי פיירננקס-פלין,
אבל זוהי הזדמנות טובה לנוח ממשמעויות עמוקות ומ־תיסכולים
סבוכים, בסיפור פשוט ומובן מכל הבחינות.

המצפון
ה אקולוגי

שחקן רוכרט מורלי
״אילו לא הפסדתי כסף״...

כאשר בפירסומת של חברת־התעופה־הלאד
מית הבריטית, המוצגת בטלוויזיה באמריקה,
הוא מנפנף בדיגלון קטן, הנראה מגוחך
בידיו של האיש הענק, ומבטיח לצופיו
בחיוך :״שובו הביתה, לאנגליה, סלחנו
לכם הכל.״
״זהו ההישג הגדול ביותר בקאריירד
האמנותית שלי,״ קובע מורלי, שלעולם אין
לדעת מתי הוא מדבר ברצינות, ומתי הוא
מתלוצץ .״איני מאמין שאני שחקן גדול.
והנה, תודות לסירטוני-פירסומת אלה, אני
כבר בין הכוכבים הגדולים ביותר.״
אוהב את מלכתו. רבים יסרבו בוודאי
להשלים עם צניעותו המעושה, בכל
הנוגע לכישרונותיז כשחקן. אין ספק שמעטים
הם הכשרונות הקומיים באנגליה המשתווים
אליו, הן על הבמה והן על הבד.
כל הצגה חדשה בהשתתפותו מוצגת חודשים
ממושכים בלונדון, וסרטים רבים
ראויים לציפייה אך־ורק בשל נוכחותו.
״האמת היא שאני תמיד משחק את עצמי,״
מודד. מורלי .״תפקידי הוא לדאוג
שכל הסובבים אותי ייהנו במלוא מובן
המילה. בכך טמונה פרנסתי.״ ומורלי, לפני
ומאחרי המצלמה, הוא בדיוק דיוקן האנגלי
כסי שהוא מונצח בכל הומורסקה:
אוהב את מלכתו(״אני עדיין חולם שאני
מוזמן לשתות עימה תה, ולהשיא לה
עצות״) ,דוגל בפוריטאניות אישית (״מימי
לא ראיתי סרט פורנוגראפי״) ,ומחמיא ל עצמו
בכל הזדמנות (״האושר האמיתי הוא
להתאהב בעצמך. עשיתי זאת בגיל ארבע
וחצי, ומאז אני יודע שיש לי על מי לסמוך״).
בכל
הנוגע לאהבת מלכתו, זהו חלום
שאינו רחוק מהתגשמות. ידוע שהמלכה
מבקרת כמעט בכל ההצגות שבהן הוא
מופיע והוא אף סעד עימה פעם ארוחת־העולם
הזה 2037

עולם אכזר (גורדון, ודל־איב,
איטליה) — אם תפקידו של סרט
תיעודי הוא לאסוף מראות מוזרים
ומשונים מכל קצות העולם ולהציגם בפני הצופה,
ותו-לא, הרי המוצר הזה ממלא את הדרישה נצורה בשביעת
רצון.
אריה טורף תייר סקרן, שרצה לצלם אותו, בתוך שמורת־טבע
אפריקאית, לעיני מישפחת הנטרף הנדהמת ; ילידים
באיי אוקיאניה מפרים את הקרקע ואת הנהרות בזרעם ;
נוער מסומם, פחות או יותר, הופך מישטחי־דשא למיז-
בלות־ענק, כאשר הם נאים לחזות שם בפסטיבל פופ
ומשתחררים מכל מעצור, עד שהם מזדווגים ועושים את
שאר צרכיהם בפרהסיה, כמעט כמו חיות ; ציידים באנד
ריקה־הדרומית לוכדים ילידים בג׳ונגל האמאזונס, כורתים
את ראשיהם ואברי־המין שלחם, ומציגים אותם לראווה
מול המצלמה.
בקצרה, אוסף שלם של מראות, הנע מן המוזר ועד
לדוחה, מעין המשך של עולם מוזר של ג׳אקופטי, שלרגעים
היה ראוי לשם ״עולם מחליא״.
עד כאן, אפשר עוד איכשהו להבין את ציידי התמונות
שנדדו ארבע שנים תמימות כדי לאסוף את החוויות הללו.
אלא שהצגת המוצגים אינה מספקת עבורם, כנראה, והם
שואפים לקצת יותר — לסרט תיעודי בעל שליחות• ואומנם,
מטרתו הסופית של כל סרט תיעודי ראוי״לשמו היא להציג
את החומר שנו, כך שיחייב מסקנה מסויימת שתתבקש
מכל המוצג. כאן באים דיברי-חקישור של הסופר האיטלקי
אלברטו מוראביה, ללמד כי אנו חיים בעולם של טורפים,
שבו החזקים טורבים את החלשים, והחזקים מאד אוכלים
את החזקים• ובין כל החיות השוכנות על״פני כדור־הארץ,

צהריים בארמון באקינגהאם.
אולם מורלי, בן ד,־ ,68 אינו מסתפק
בקאריירד, של שחקן בלבד. אולי משום
שהוא מכיר את מגבלותיו הקומיות, הוא
החליט לנצלן על הצד הטוב ביותר. הוא
כתב כבר כמה ספרים (ביניהם אוטוביו־גראפיה)
,שיבעה מחזות ; יש לו טור קבוע
בירחון ההומוריסטי פאנץ׳; טור המוקדש
ל ...מזון, נושא אשר חיצוניותו מעידה כי
אכן קרוב הוא לליבו* נוסף על כך, הוא
מספק מאמרים ספוגים בהומור האישי ה־מייוחד
שלו לעשרות ירחונים ושבועונים
בעולם, ביניהם לפלייבוי, שם הוא משמש
כמומחה לענייני תיירות, הנשלח מטעם
העיתון לכל מיני אתרים חדשים בעולם,
על-מנת לבדוק את תנאיהם.
שולחן־ רולטה כפוהו. לא פעם מופיע
שמו של רוברט האב, סמוך מאד
לשמו של הבן, שרידן (השם נבחר בשל
אהבת האב למחזאי הבריטי המפורסם),
שהוא כיום מבקר סיפרות, תיאטרון וקול
עולם
מוזר — עולם מחליא
כך מנסה הסרט לומר, האדם הוא המסוכן ביותר, משום
שהוא חורג יותר מכפי שהוא יכול לאכול, ולא איכפת
לו כלל להשחית נדבמקום את מה שאינו יכול לאכול.
תיאוריה יפה כשלעצמה, ואופנתית מאד בתקופה זו
של תודעה אקולוגית. אלא שהצרה היא שהסרט מספק
לה מעט מאד סימוכין, נאשר הוא מעדיף לעסוק בחריג
ובמחריד, בין אם הוא מוכיח את התיאוריה שלו או לאו.
כל שנמשך הסרט יותר, מזדקרת בו הצניעות של מי
שרוצה להטיף לעולם טוב ומאוזן יותר, על־ידי כך שהוא
מנצל אותן החולשות האנושיות שהוא מוקיע: כי מה,
חוץ מחולשה או סקרנות חולנית, יכול למשוך אדם לראות
אחד מנני״מינו נלעס בנחת על״ידי חיה טורפת ז

נוע ידוע באנגליה. מורלי, כאיש־מישפחה
מובהק, נהנה לבלות עם מישפחתו (יש לו
שלושה ילדים ושלושה נכדים) בטירה העתיקה
שבה הוא מתגורר מחוץ ללונדון,
ואינו שוכח לשלב, בין עיסוקיו היומיים
הקבועים, את טלפון־הבוקר למישרד־ההי-
מורים, שדרכו הוא בוחר את הסוסים הנראים
לו כבעלי סיכויים לנצח באותו
יום.
ואם הוא מופיע בהצגה לונדונית כלשהי,
עוברת דרכו הביתה מן התיאטרון,
בדרך־כלל, ליד שולחן־רולטה כלשהו ב־סוהר
.״מה לעשות, אילולא הפסדתי כסף,
לא היתה לי כל סיבה לעבוד,״ הוא אומר
בחיוך.
תדריך חוגה לראות:
תל־אביב

— קן הקוקיה, חשיבותה

של אהבה,
סטריינג׳לאב.

להיות או לא

להיות, ד״ה

ירושלים — אנשים יפיס.
חיפה — קן הקוקיה, זעקות ולחישות.

תל אביב
להיות או לא להיות (גת,
אוצות־הברית) — להקת-תיאטרון פולנית
הופכת תא־מחתרת תחת הכיבוש הנאצי,
בקומדיה שנונה ומבריקה של ארנסט לו־ביטש,
ששמרה על רעננותה למרות 35
השנים שחלפו מאז הוצגה לראשונה.
חשיפותה של אהגה (סינמה
,2צרפת) — אהבה אומללה של צלם
ושחקנית קולנוע, על רקע שולי הבוהמה
הפאריסאית. סרט מדכא, מעונה ופסימי,
מרשים בעוצמתו הדרמאתית הן בבימוי
(אנדרי דולבסקי) ,והן במישחק (רומי
שניידר).

טלוויזיה .

מגחה־עורכת פאר
מהרדיו לטלוויזיה

מאחרי המסך
5ס ר טי םבראש ־ ה ש 1ה
הכל עובד הפוך בטלוויזיה הישראלית.
בשנים •שעברו היו הנהלת הטלוויזיה, וזו
של התוכניות־בעיברית, עוסקות במשך
חודשים ארוכים בהכנת שידורים מייוח־דים
לחגים השונים, בעיקר לראש־השנה,
והתוצאה היתר׳ :תוכניות כבדות, משעממות׳
המאלצות את האצבע ללחוץ על
המתג של תחנות ירדן.
השנה מתנצלת הטלוויזיה כי מפאת חוסי
תקציב לא הוכנו תוכניות מייוחדות
לראש־השנה, והפלא־ופלא — מובטח חג
נעים ומהנה, לפחות בכל הנוגע לטלוויזיה.
שלושה סרטים מבטיחה הטלוויזיה בערב
ראש־השנה, ובחג עצמו. הסרט ד.נפ־

לא של דויד המינגס וז־אנסה רדג־דייג,
מורגן, שהוצג לפגי שנים רבות
על מסך הקולנוע; סרט מסידרת קולומבו;
וסרט־מתח שעדייו לא נבחר.
ואי־אפשר, כמובן, בלי תוכניות־דת. ב־ערב־החג
יציין את ראש־השנה זמר הפרברים
ג׳קי אלקיים, שיופיע בתוכניתו
של הרב שמואל הבהן־אכידור.
בחג עצמו צפוייה מהדורה נוספת של
המבדיל.
שלוש הפקות עצמיות של הטלוויזיה,
מבטיחות שלא להכביד על החג. האחת :
כל המנגינות עם משה וילנפקי, העשויה
להיות תוכנית מעניינת, אם כועס שריף
יקפיד שלא לברבר ולא לעצבן את הצופים.
השניה: מסידרת־תוכניות על הדשא, בהנחייתו
של אליהו הכהן, שותפו של
דן אלמגור מתוכניות הנוסטלגיה. התוכנית
תתקיים הפעם בקיבוץ מעברות. השלישית:
שלושה מערכונים של שלום
עליכם, בהופעת־יחיד •של השחקן גירעון
שמר. תוכנית זו היא משל המפיק״במאי
יעקוב אסל, ויש סיכויים שתהיה מהנה.
ע רנ הפארתתחרה
בייעול סחרת״

של ירון לונדון, מכינים עתה בטלוויזיה
תוכנית שבועית חדשה שתעסוק בראיו־נוח,
אשר לירון לונדון לא יהיה בה חלק
והיא תתחרה בעלי־כותרת שלו.
את התוכנית תביים ותנחה עדנה פאר,
אחד מעורכות־התוכניות המעולות ביותר
ברדיו אשר תוכניותיה, להבדיל מאלה של
לונדון, חודרות לעומק ומובאות לשידור
רק לאחר מחקר מעמיק ובצורה אינט ליגנטית.
את התוכנית תפיק האחראית על

פיטנריום בהסחדוות
בכל פעם שאני רואה כתבה של חיים פלטנו על דיון
בהסתדרות, אני בטוחה שכבר ראיתי אותה, כי כל כתבותיו
נראות בדיוק כן :
בפתיחה, כמה ״שוטים״ (צילומים) של אנשים משועממים
יושבים בכיסאותיהם, כשברקע אומר פלטנר משהו בקול
חדגוני ומשעמם• אחרי זה יש ״קלוז־אפ״ (צילום מקורב) של
דויד לוי מהליכוד (ימין) ,האומר משהו לא חשוב במשך 10
שניות. אחרי זה ״פאן (תנועת מצלמה לצדדים על פני היושבים
באולם, כשברקיע מהלך קולו של פלטנר ״בה—בה—בה—בח בה״•
אחר־כך ״קלוז־אפ״ של יאיר צבן ממוקד (שמאל) ,האומר
גם הוא משחו לא־חשוב במשך 7שניות, ומייד שוב ״פאן״ מבומ-
בם, ומייד ל״קלוז״אע״ של ירוחם משל, האומר גם הוא משהו
לא חשוב אבל במשך 15 שניות לסיכום, וגם פלטנר מסכם
אחריו ב״פאן״ ארוך ומבומבם עד הסוף•
אילו לפחות היו משדרים בכל פעם אותה הכתבה, ומדביקים
לה רק סאונד חדש ! אבל לא — אני שמח לב, בצילומים
הרחבים, שיש שינויים קלים באנשים. כך שחבו־אדם הזה,
פלטנר, באמת עובד. איזה ביזבוז !

• קושניו שיחת
כתבתו של אברהם קושניר ב״יומן השבוע״ על הסיכסוך
ב״אלקו״ חיתה גם היא מלאכת־מחשבת של אידלא־לעשות־כתבה.
לצורך
פתיחה (וסיום עם משמעות) השתמש קושניר בפיוט
השאבלוני של האדם הבודד (במיקרה זה — השומר) אל מול
הריקנות (במיקרה זה — המיפעל הריק) ,פתיחה המסמלת,
כנראה, את צופח־הטלוויזיה מול כתבה ריקה ומשעממת.
ואכן, חוץ מ״שוטים״ ארוכים של כיסאות ריקים ומכונות
עטופות בניילון, לא הסבירה הכתבה על מה הסיכסוך, איך
פרץ, כיצד התפתח, מה דרישות הפועלים — כלום. ריק.
לעומת זאת עשה קושניר מלאכתו קלה, כשנטל קטעים
מצאום נציג הפועלים, שלא נאמרו דווקא לצורך הכתבה,
ונתן לבעלי-המיפעל ולמנהלו להשיב אחת לאחת על קיטעי
הטענות שבנאום ולפוצץ אותן — מבלי להניח לנציגי-העובדים
להשיב לדיברי המנהלים•
ללא כל בושה עודד קושניר ותמך בצד האחד, זה עם
הכסף, של הסיכסוך, ואף נתן לבעלי-המיפעל לסכם את הכתבה
בהירואיקה מסוג ״צריך פיריון, ייצור וייצוא ! ״
כך שבסוף הכתבה היתה חסרה רק הכתובת ״הוגש על-ידי
התאחדות התעשיינים״ ,כדי להבהיר את השירות שעשה
קושניר.

• סקופ מול בלוב
לעומת זאת היה באותו ״יומן השבוע״ סקופ עיתונאי של
ממש, שהביא נסים מישעל: מאיר עמית, שהיה ראש המוסד
בשנות ח־ ,60 סיפר ששר הביטחון לשעבר, משה דיין, נטה
לוותר (העדינות הזאת על אסירי ״הפרשה״ לאחר מילחמת
ששת־הימים.

היו מה סז ע מו

ההפקה בטלוויזיה, נעמי קפלינסקי.
ב־שעתו הציעו לירון לונדון לקחת כ־עזר־כנגדו
את עדנה פאר, אשר לאחר
בחינת־מסך שנערכה לה התברר כי היא
לא רק כישרונית אלא גם פוטוגנית מאד,
ואהודה על המצלמה. לונדון חשש לקחת
את פאר, פן תגזול ממנו את הבכורה בתוכנית,
וויתר עליה.
אין ספק כי כל תוכנית שתערוך ותגיש
עדנה פאר, תכה שוק על ירך את עלי
כותרת, כל עוד לונדון הוא העורך והמגיש
של תוכנית זו. בטלוויזיה חוששים, כי
כאשר ייוודע על תוכניתה החדשה של פאר,
יקים לונדון צעקות מחשש לתחרות בין
שתי התוכניות, וינסה לחבל בלידתה •של
התוכנית החד־שה•
מחלל* אחזכר הנופד
על יחסה של רשות השידור לכל •שאר
הדברים, אפשר ללמוד מיחסה •שלה אל
לוח־הזיכרון לנופלים מקרב עובדי הרשות,
הניצב בפתח בניין הנהלת רשות השידור,
בית חוטי ירושלים.
לוח־הזיכרון, מן העדינים והיפים בארץ,
הוצב במקום שבו רואה אותו כל הבא
לעבודה. מנכ״ל הרשות, יצחק ליכני,
עובר ליד הלוח לפחות שש פעמים ביום.
הלוח עוצב בטעם ועלה בכסף רב, אך
האותיות עם שמות הנופלים לא הודבקו
כהלכה. מדי פעם נופלת אות נוספת מהלוח,
ויוצרת עיוותים ישל שמות אשר
לולא קדושת •שם נושאיהם אפשר היה רק
לגחך למראיהם.
אולם לאיש ברשות־השידור לא איכפת.
כבר יותר משנתיים מבטיח ליבני, אישית,
לכל מי שמעיר לו, כי העניין יסודר, נופלי ועדיין מחולל לוח־הזיכרון של
רשות השידור׳.

אלא שהכתבה כולה, שעסקה בספיחי הפרשה המפורסמת,
היתה מבולבלת לחלוטין, ונראתה כאילו נתפרה בגסות משתי
כתבות שונות — האחת ראיון אינטלגנטי ולוחץ עם מאיר
עמית, והשנייה מונולוג משולש, נרגש אך חסר הכוונה, של
אסירי ״הפרשה״ המשוחררים.
כי בעוד שמישעל שאל ולחץ את עמית, הרי בשיחה עם
ויקטור לוי, רוברט דסה ומרסל ניניו שימש כמיקרופון בילבד,
ונמנע מלשאול שאלות הכרחיות, שהתחייבו מדיברי השלושה.
כך לא שאל למה התכוון בן־גוריון, כשאמר להם ש״מכרו

שחקנית רומן
מביקורת למישחק

ה מ פג רי ם לימדו
א ת לונדון לראיין
מלבד החידוש •שבעצם ריאייון אנשים
מפגרים בטלוויזיה, היו חראיונות של
ירון לונדון עם המפגרים, בעלי כותרת
האחרון, רדודים לגמרי, כמו מרבית הראי
יונות של לונדון. אולם למי שהיה באולפן,
יום קודם לכן, נגרמה חודיה גדולה.
לונדון ערך את הראיון •שלו עם אורחיו
מאקי״ס ארבע פעמים, עד •שהוא והבמאי
החליטו שהראיון טוב. אחרי •שהמצלמות
חדלו לצלם והתוכנית נסגרה, המשיך לונדון
לשוחח עם ארבעת המפגרים. השיחה
היתר, בלתי־מחייבת, ללא מצלמות וללא
סכנה שהיא תשודר, ולונדון היה נינוח,
לא ניסה לכבוש את המסך באישיותו המזהירה
להוכיח לכולם שהוא הרבה יותר
חכם ממרואייניו.
ארבעת המפגרים לימדו את לונדון פרק
בראיון. כאשר הוא לא השוויץ עוד, הם
נפתחו בפניו וסיפרו את קורותיהם ובעיותיהם,
כל מה שהם לא עשו קודם לכן,
סיפור שהעלה דמעות בעיני כל מי שנכח
באולפן.
אין ספק כי אילולא היה פחד המצלמה
על לונדון, היה גם הציבור הרחב זוכה
לחזות בתעודה אנושית מרתקת זו.

ה ח תי כהשלמשה קו ד
כבר מזמן לא זכתה הופעת טלוויזיה
למחמאות שרי־ד,ממשלה׳ כפי •שזכתה לה
נערת מס־הערך-המוסף, הצעירה הבלונ
דית,
המחייכת לפעמים בודשדירי־ר*,שירות

3רי

קו שדר

אותם״ ,איך זה שנשלח אליהם נוכל (כדיבריהם) כמפקד,
ושאלות אחרות. רק שאלה אחת מותר, כנראה, לשאול —
למה לא מעמידים לדין את אברי אלעד ז
וגם כאן, לצערי, נראה שיש מי שאומר איזה שאלות
לשאול ואיזה לא, וכתבי הטלוויזיה ממשיכים לתת את
השירות.

• מיפגש ררא ביובווים
סוף־סוף רוויתי פעם אחת נחת מתוכנית ״מיפגש״• הפעם
היתה זו תוכנית על ״תיאטרון האילתור״ ,בהנחיית פיטר פריי
ובהשתפות חמישה שחקנים וקהל.
סוף־סוף פעם אחת ״מיפגש״ ללא הסברים (מהו איל-
תור י) ,ניתוחים (האילתור כבבואה למציאות האכזרית) ,הרגשות
(כשאני מאלתר אני חש כמו מעיין מפכה) ,תיאורים
(חאילתור הוא הקוף שבמחט התיאטרון המודרני) ,חוויות
(ראיתי פעם אילתור בסאן־פרנציסקו, יזו היתה חווייה אמי תית)
או דיעות (הגיע תור-חזהב של האילתור התיאטרלי
הפאראללי למחזאות מחד ולמציאות מאידך).
כל זה לא היה הפעם• תחת זאת היתח עבודה שהמחישה
הכל. וכך, ללא בירבורים, ומבלי לגלוש להמשכיות יתר, הגיש
פריי תוכנית מלאת־קצב, מרתקת ומהנה. תוכנית שכשנסתיימה,
השאירה בפה טעם של ״עוד״ ,ואין מחמאה גדולה מיו.

צ!פיה

היומיים •של מישרד־האוצר• נראה *שהיא
עשתה על השרים רושם רב יותר מאשר
על הקהל.
•שר־התיירות משה קול לא יכול היה
•שלא לשאול את שר האוצר יהושע
רכינוכיץ על החתיכה הבלונדית של האוצר.
אולם מה ששר התיירות לא ידע
הוא שהוא מכיר את ציפורה רומן, היא
הנערה המופיעה על המסך, דווקא בזכות
בעלה, אילן. אילן רומן הוא אחת הדמויות
הבולטות בירושלים, בעיקר מאז הפך
מנהלה של קבוצת הכדורגל של בית״ר
ירושלים. אולם עוד קודם־לכן עסק אילן
בנושאי תיירות, והוא מפעיל כמה מועדונים
לתיירים, ביניהם המועדון הוותיק ביותר,
מועדון החאן.
ציפורה,־ המופיעה בסירטונים, היא עיתונאית
שבועון־נשים, כותבת בו בעיקר על
נדשאי טלוויזיה, ונבחרה על־ידי מפיקי ה־סירטונים
בעקבות היכרות בבניין הטלוויזיה.

ד שו ת טלוויזיה הלי מו די ת
מערך־תוכניות חדש לחלוטין הוכן על-
ידי הטלוויזיה הלימודית לקראת שנת־הלימודים
החדשה.
בהתייעצות ותיאום עם מחנכים ואנשי-
טלוויזיה, הוכנו תוכניות חדשות, שופרו
התוכניות הקיימות ובעיקר הרשם הדג־ש
על דרך ההגשה.
המהפכה השקטה שנעשתה בטלוויזיה
הלימודית, תוכיח שוב מה גדול הפער בין
תחנת־טלוויזיד, זו לבין הטלוויזיה הכללית.

פרסום פלד.

ץ --ז ך

הדרישה למקררי תדיראן 400 מגיעה לממדים
ענקיים, בכדי לעמוד בה אנו מגדילים את
התפוקה לקראת החגים. במשך שנים, לא
היתה לך ברירה רבה, לרכישת מקרר טוב
יותר, עתה נוכח הציבור שהמקרר הטוב
והמתאים לתנאי הארץ ולצרכי המשפחה
הישראלית הוא מקרר תדיראן .400
תדיראן — הענק הישראלי בעל המוניטין
הבינלאומי — רכש ידע ונסיון ממפעלי
מקררים שייצרו מליוני מקררים ויישם ידע
זה לתנאים הישראליים והקים מפעל המציע
לך את הטוב במקררים הביתיים•

במקרר תדיראן 400 תמצא את
כל השיטות המתקדמות של ההדור
והברור שאחרים מכריזיס עליהן
כחדשות.
אנחנו גאים שבמרוצת זמן בה
קצר התור למקררים עבר אלינו.

להשיג בצבעים שונים
לפי בחירה
המזמין עד ה־— 20.9.76
מובטח בפני התיקרויות

400
1ו!7רר
ההצל חה
ר ה שינ ב חנזיו ח ה מז בוז רז ת 1בסניפי׳ ת רי ל אן ;

וזליא בי בלחקרליבך 27ט ל . 285151 .ירושלים. לחשמאי 9ט ל . 231315 .234857 .חיפה :
בכלמאירהוף 5קליתא רי ענלטל 51 1232 3 .באלישבע: לחר, ח ר 1ץ 128ט ל .34545 .נ תני ה; ר ח׳ שערהגיא 1

מקררים • מזוני אויר • טלויזיות מערבות סטריאו • תנורי בישול ואפיה • שואבי אבק
סוללות רדיו למכוניות י מוצרי תאורה • קופות רושמות

..קשת״ עומד לחיסור
#ו ספר של משתף
פעולה עם הנאצים

יופיע באר ץ
מישגל ־הפה חודר
לתוך ע יתונים זמינים
פרדיוזד סליו

•ד רוחצת יד

בחינת־בגרות לפרופסור

י 5פם

פעם היד. משא ביטאון סופרי דור הפלמ״ח. מאוחר יותר שימש כמוסף הסיפרות
של למרחב יומון אחדות־ד,עבודה, ולבסוף הפך מוסף הסיפרות של דבר, בעריכתם של
פרוס׳ אברהם שאנן והעיתונאי אהרון בצלאל. לפני כמה חודשים פרש מעריכת
משא הפרום׳ שאנן, ובצלאל נותר עורכו היחיד. בימים אלה מתכוונת מערכת דבר
להחליף את בצלאל. החלפתו מתעכבת בשל שליחות בחוצלארץ של דויד פדהצור,
סגן־עורכת דבר. בהתאם להסכם איחוד דבר +למרחב, על המוסף לסיפרות להישאר
בשליטת אחדות־ד,עבודה, שפדהצור מייצגה במערכת • השמועה מספרת כי כתב־העת
הוותיק לסיפרות, קשת, בעריכת אהרן אמיר, ניצב על סף סגירה. במשך שנות
קיומו (מאז )1958 קנה לעצמו כתביעת זה מוניטין בגילוי כישרונות בפרוזה העיברית,
ביניהם: אברהם כ. יהושע, עמום קינן, יהושע קנז, יצחק בן־נר ואחרים
י• בשיחה שנערכה בין פרופסור דב סדן לבין עורך האנציקלופדיה יודאיקה, ד״ר
ג׳ופרי ויגודר, סיפר סדן, ספק ברצינות ספק בלצון, כי הוא מתכונן בימים אלה
לבחינות־הבגרות, מאחר ובנערותו הבטיח לאביו ״להשיג תעודת־בגרות״ .ידוע כי
פרופסור סדן זכה לתואר האקדמי בסיפרות־אידיש מבלי שתהיה לו כל השכלה
פורמלית • עיתון־הסיפרות פרוזה שראה אור השבוע מקדיש מדור נכבד לסיפרות
מדע־בידיוני. בין המשתתפים: איזק אסימוב, פדריק כראץ, קורט וונגוט
ואחרים • שערוריה סיפרותית חסרת־תקדים עומדת להתחולל בעתיד הקרוב, עם
פירסום הספר מוות בתשלומים של הסופר הצרפתי פרדיננד סלין, בתרגום לעיברית
בספרי סימן קריאה. בימי מילחמת־העולם השנייה נתפרסם סלין שעה ששימש כרופאו
האישי של המראשל פילים פטן ונכלא אחרי המילחמה בעוון שיתוף־פעולה עם
הנאצים. הצעה להשתתפות כספית בהוצאתו של הספר לאור הוגשה למועצה הציבורית
לתרבות ולאמנות על־מנת לכלול את הספר במיסגרת ״המפעל לתירגום ספרי־מופת״
#בראיון שהעניק המשורר דוד אבידן למדור־הסיפרות החדש של היום הזה הוא
הרחיב, את אופקי הסיפרות העיברית, ואמר בין השאר ברוב הארצות המערביות,
ובמידה מסויימת גם בישראל עד היום, למשל, נחשב מגע פיוני (אוראלי) בין גבר
לאשה — גם בארה״ב וגם בישראל — כעבירה פלילית (,שלא כדרכה ,),והוא הדין
בחדירה זכרית לפתחים זמינים אחרים עם שובם של עסקני-הסיפרות חיים תורן
וא.כ. יפה מכינוס פאן קלוב הבינלאומי, שנערך בלונדון, אותו כינוס שישראל כימעט
סולקה ממנו, שבה וצצה במלוא חריפותה בעיית הייצוג של הסיפרות העיברית באירגון
זה, ובכנסים נוספים בחוץ־לארץ. בחוגים של סופרים־יוצרים ברור שאם לא תשונה
מדיניות בחירת הנציגים לכינוסים אלה, תחדל הסיפרות העיברית מלהיות מיוצגת ב־חוצלארץ.

הזמן
החדש

אנתולוגיה מודרנית

מאת הלמוט הייסנבול

כאשר פוגש מי את מהו אז מה אומר מי
כאשר הוא פוגש את מהו
ואז הוא אומר את אשר מי אומר למהו
כאשר מחרחר־מלחמה־קרה פוגש מחרחר־מלחמה־קרה
ואומר מחרחר־מלחמה־קרה
כאשר יפה־נפש פוגש יפה־נפש ואומר יפה־נפש
כאשר נאצי־לשעבר קורא לנאצי־לשעבר
נאצי־לשעבר
כאשר אינטלקטואל קורא לאינטלקטואל נאצי־לשעבר
ואוונגרדיטט פוגש אוונגרדיסט ואומר
מחרחר־מלחמה־קרה כאשר נונ-קונפורמיטט
פוגש נונ״קונפומיטט ואומר יפה־נפש
כאשר יפה״נפש פוגש יפה־נפש ואומר טדי־בוי
וכאשר נאצי־לשעבר קורא לנאצי־לשעבר
אכספרימנטליסט וכאשר מחרחר־מלחמה־קרה פוגש
במחרחר־מלחמה־קרה ואומר חזיר־הומוסכסואלי

כאשר אינטלקטואל פוגש בנאצי־לשעבר ואומר
חזיר־הומוסכסואלי כאשר אוונגרדיסט קורא
למחרחר־מלחמה־קרה אכספרימנטליסט כאשר
נונ״קונפורמיטט פוגש יפה־נפש ואומר טדי־בוי
כאשר טדי-כוי פוגש טדי־בוי ואומר נאצי־לשעכר
כאשר אכספירימנטליסט פוגש אכטפירימנטליסט
ואומר יפה־נפש כאשר חזיר־הומוטכטואלי קורא
לחזיר הומוסכטואלי אינטלקטואל
כאשר הוא קורא לו כאשר הוא פוגש אותו ואז
כאשר הוא פוגש אותו ואז אומר
כולם הצטרפו למיפלגה־הקומוניסטית וחיו כאושר
עד קץ הימים
הלמוט הייסנכוטל נולד ב* .1921 נחשב לחדשו שבין המשוררים בלשון הגרמנית
כיום. יצירתו מושפעת מתיזות ויצירות של ארנסט יונגר, ותה. אדורנו, לודביג ויטגנשטיין,
גוטפריד בן, עזרא פאונד, הנם ארם וברטולט ברכט. עבודותיו של הייסנבוטל חותרות
לשלמות צורנית, סיגנונית ולשונית. שיריו בולטים בתערובת מילים, מישפטים ומרכיבים
אחרים הצרופים בליריות שלהם. שירתו פונה לאינטלקט. שירו הזמן החדש נלקח
מספר־שיריו השלישי, ספר לימוד ,1—5האוצר בתוכו כמה ניסיונות חסרי־תקדים בשירה
עברית: ד.ע.
המודרנית. ניתן לכנות את שירתו כניאו-דאדאיסטית.

יד רוחצת יד

תולעי תרבות

״מענק היצירה״ של ראש־הממשלה נועד מטיבעו לשמש כמילגת-עידוד לסופרים
ולמשוררים, המוגבלים ביכולת להתפנות התפנות של ממש ליצירתם. מגמתו היתד ,״
לאפשר להם ליצור במשך שנה בלא טירדות־פרנסה כלשהן. שש מילגות־יצירה
מוענקות מדי שנה. השנה זכו במילגה זרובבל גלעד, יהודית הנדל, אלי נצר, יצחק
עקביהו, ישראל פנקס ויצחק אורפז. בוועדת־השופטים ישבו אריה ליפשיץ, ישראל
לוין וטוביה ריבנר.
טוביה ריבנר ייצג בוועדת־השופטים את זוכי המענק מאשתקד!
כמו כל קרן המכבדת את עצמה, מחזיקה ״קרן המענקים ליצירה״ מיסגרת־על
של ״מועצת נאמנות״ ,שבראשה ניצב מנהל מיפעל הפיס לשעבר, מיכאל לנדאו.
מזה שנים מייצג את הסיפרות ב״קרן הנאמנות״ ,המשורר אמיר גלבוע. לפני למעלה
משנתיים צירף אליו גלבוע את המשורר עוזר רבין, לחיזוק ייצוגה של הסיפרות.
כמו כל קרן המכבדת את עצמה, יש ל״קרן המענקים ליצירה״ תקנון רשמי. על-מנת
להבטיח כי הפרס יוענק לסופרים ולמשוררים, משוללי מקום־עבודה קבוע, נקבע עם
ייסוד המענק, בתקנון, שהמענקים לא יוענקו לסופרים בעלי מקום־עבודה קבוע,
המספק שנת־שבתון בתשלום (הכוונה היתד. לאוניברסיטות) ולסופרים הקשורים לקרן

כלשהי, המאפשרת חופשה בתשלום.
לפני יותר משנתיים נעלם סעיף־מגן זה מן התקנון, בהחלטה טכנית. שינוי התקנון
עורר תמיהה בין הסופרים. התשובה לתמיהה ניתנה כאשר אשתקד זכה במענק טוביה
ריבנר, מרצה לסיפרות באוניברסיטת חיפה, המשמש כמנהל עיזבונה של המשוררת לאה
גולדברג.
פרטים נוספים, שהתחילו להתבהר לאחרונה ולהיאמר בחוגים הסיפרותיים בארץ,
גילו כי נוסף לשינוי-התקנון של הקרן, היו עוד שני פגמים בולטים בעצם הענקת
המענק לטוביה ריבנר.
הראשון: ריבנר ידע על זכייתו במענק עוד בטרם קבעה ועדת־השופטים את
מועמדיה ביוני .1975 הראייה: ריבנר ביקש שנת־שבתון באוניברסיטה שבה הוא
מלמד, ואכן שמו נפקד מתוך ״שנתון הלימודים״ של אוניברסיטת חיפה, שראה אור
בטרם סיכמו השופטים את שמות הזוכים.
פגם נוסף: ריבנר, וחבר ״מועצת הנאמנות״ של הקרן, עוזר רבין. היו תקופה ׳1
ארוכה חברי קיבוץ מרחביה. מילבד זאת קשורות מישפחותיהם בקשר של נישואין.
עם הענקת המענק לריבנר, אשתקד, ולדמויות שוליות בסיפתת העיברית כזרובבל
גלעד, מחבר ״הימנון הפלמ״ח״ ,אלי נצר ויצחק עקביהו, נוצר מצב אבסורדי: הקרן
שהעניקה בשנותיה הראשונות מענקים ליוצרים כמו אהרון אפלפלד, עמיחי, רביקוביץ׳,
א.ב. יהושע ואחרים, הפכה עסק־כימעט־מישפחתי או פרס־הצטיינות, המוענק לדמויות
שרישומן אינו ניכר בסיפרות.

השחקן הפר פלדד
ד ״ רגדעוןעפרת, כן .31 מכהן
כמרצה לתיאטרון־ישראלי ב״חוג לתולדות
התיאטרון״ כאוניכרסיטה העיכד
דית כירושלים, וכמרצה לאסתטיקה
כאקדמיה לאמנות ״כצלאל״ .ספרו כנושא
״הגדרת האמנות״ ראה אור לפני
כשנה. לאחרונה פירסם את מחקרו ה־מקין?
״הדראמה ישראלית״ ,המנתח את
מגמות התיאטרון של המחזה־הישראלי
כמשך שנות המדינה.
כדברים אלה מציג גדעון עפרת אח
כעיות-היסוד של המחזאות-המקורית :

• אני מאמין שבארץ נוצר תיאטרון ישראלי.
החל בשנת 48׳ מתמקדת לה המחזאות בבעיות ישראליות.
בכתיבה על החלוס״הישראלי. בשנות ח״80׳
המאוחרות ובראשית ה״70׳ החל להיווצר תיאטרון
ישראלי חשוב, אולי גם בקנה־מידה בינלאומי, אם
אנחנו מביטים על אירופה, בתיאטרון של מחזאים כמו
סלובמיר מרוז׳ק או ויטקייביץ׳ .מדברים על ״המחזות
הפולניים האלה״ ,ונפעמים לנוכח הטירוף הזה, חמור־כב
מביקורת-חטוציאליזם המרכז-אירופי, העטוף במעטה
של אבסורד, בצירוף די נדיר.
צירוף הרבה יותר מורכב ומעניין נוצר כיום בארץ.
מחזה כמו ״שיץ״ מאת חנוך לוין. מחזות של קינן
עוד מימי ״האריה״ .״נמר חברבורות״ ליעקב שבתאי,
ומחזה כמו ״ליל-העשרים״ מאת יהושע טובול חינם
מחזות ישראליים העוסקים — בין־השאר — במציאות
פוליטית, חברתית, במצב של שילטון והסתאבות, וכל
זאת באנאלוגיה למצב קיומי אבסורדי.
• עוד משנות ה״ 40 המאוחרות מודרך המחזאי
הישראלי על״ידי הבעיות הלוקאליות. מחזאים החלו
לבדוק את הקיום היומיומי שלנו כאן. את הקיום הישראלי
על סף מילחמות-פתאום, שהפך נושא לבחינת
החיים על-פי המוות שלנו. מצבים כמו ריכוזיות שיל-
טונית של בן־גוריון הביאה את מוסינזון להתייצב
בסוף שנות החמישים לצידו של ראש-הממשלח במחזהו
״זרוק אותו לכלבים״ ולתקוף את העולם הזה. קודם
לכן, ב ,׳56-תקף עמוס קינן במחזהו ״האריה״ את
המיתוס הבן-גוריוני. המחזה הוא של אכזבה מן
החלום הישראלי, הציוני. הוא מקשה: לאן הגענו ז
ומתחיל כבר אז להעמיד את הסיאוב לדין.
• נושא התיאטרון הישראלי בשנות ה50-׳ המאוחרות
ובראשית ח60-׳ הוא הסינתזה בין הריאליזם
לבין האבסורד. בעיבודים שעשה נתן שחם למחזהו ״חם
יגיעו מחר״ הוא נותן אינטרפטציה אבסורדית למציאות
שבה קבוצת-לוחמים לכודה על גיבעח ממוקשת במיל-
חמת־העצמאות. גם יורם מטמור, במחזהו הנהדר ״מחזה
רגיל״ ,מציג קבוצת-צעירים אובדת. הפעם בעולם נטול
חלומות, שבו כל התיקוות נגוזו, בשל חוויית המוות שחם
חוו במילחמת״חעצמאות. אפילו ב״הנטיכה האמריקאית״
של ניטים אלוני, שעניינו במצב קיומי אוניברסאלי, ניתן
למצוא בחינה רלוונטית של אפשרות הגשמת חלומות
כאן. זהו מחזה מצויין. הטוב ביותר שכתב אלוני. נכס-
צאן־ברזל של התרבות הישראלית•
כיום אין כותבים כימעט מחזות על נושאים
תנ״כיים. אלה נכתבו בארץ בסוף שנות ה״50׳ וראשית
ה״ ,׳60 מתוך כוונה ללכת אל המקורות ולשאוב מחם
חיזוק לקיומנו כאן — גם אם אלה חיו מחזות ביקורתיים
מאד. למשל ,״אכזר מכל המלך״ של ניטים אלוני,
למרות תשתיתו התנ״כית, עוסק במילחמות הימין
והשמאל, מבקר את הקנאות הדתית, את המיליטריזם־
הישראלי, מתנגד לפינחס לבון שכיהן אז כשר-ביטחון.
אפשר שכל עניין הנוסטלגיה מהווה חלק מהגדרת הזהות
היהודית שלנו בארץ. מאז ומתמיד יהדות חיתח נוסטלגיה.
נוסטלגיה לציון. למלכות. למיקדש. וחנה אנחנו
מקימים מדינה. ויש בעיות. אז שוכחים את התנ״ך מפני
המציאות. ומאוחר יותר, בראשית שנות החמישים, אומ רים:
בואו ונחזור לבסיס האמיתי שלנו ! נבחון את
בעיות החווה לאור התנ״ך. אולי נוכל לשנות משהו.
נוסטלגיה מהסוג שהחזיק אותנו 2000 שנה — היא
תחזיק אותנו גם עכשיו. ואז הולכים וכותבים מחזות
כמו ״מילחמת בני-אור״ (משה שמיר) ״תמר אשת ער״
(יגאל מוסינזון) ו״אכזר מכל המלך״ .והדברים לא נפתרים.
החלום הישראלי הולך ומתנפץ. הולך ומאכזב.
• וכך נוצרת לה נוסטלגיה חדשה של אותם
שחלומם אוכזב. דור־הפלמ״ח48 זה בדיוק אותו מי-
תוס-לאומי שבוחנים האנשים. זו הנוסטלגיה הרלוונטית
החדשה. זהו המיתוס שיכול להעסיק, והמעסיק
היום אנשים .״ליל-חעשרים״ לסובול הוא המיתוס על
דויד הורביץ ומאיר יערי, ולא מיתוס תנ״כי. בעצם
הפראכסיס של המדינה הזאת לא היה מיתוס תנ״כי.
נוצר פה מיתוס סוציאליסטי. ארץ־ישראל״העובדת, שהיא

ד״ו־ גידעח עפרת
״המיתוס-החדש״ .גם המיתוס-חחדש חזה עמד בביקורת
כבר מראשיתו. זה הכוח הטמון ב״מעבר לגבו-
לין״ של י״ח ברנר, שאיננו עדיין מחזה ישראלי. זח
הכוח בתנועת המחזה לקראת סופו. מחזה שמתחיל
בסוציאליזם וריאליזם, המוביל יותר ויותר לאכספרסיוניזם.
הדמות המרכזית חיה באפלה מייוסרת, כשהיא
נרדפת על-ידי כוחות-יצריים, כוחות חשוכים שיכנסו
לטרמינולוגיה של האבסורד. דמות המגיעה למישור שבו
היא נגאלת ונהרסת. בחינת בעיות חברתיות, הפועלות
למחיקתן באמצעות כוח מתאפיזי. כך תפסו את י״ח
ברנד פינחס שדה ויוסף מונדי. הבינו את כוחו הנבואי.
הם ראו את כישלון החלום המבוסס על יאוש קיומי.
• היום מועתק הניהיליזם חאכזיסטנציאלי לחב-
רה־חישראלית, כאשר הוא מתחיל לקבל ממד מיתולוגי.
מעניין מה קורה עם מחזות כמו ״ליל־העשרים״
(יהושע סובול) ן ״שיץ״ (חנוך לוין נמר חברבורות״
(יעקב שבתאי) ו״עודני מאמין בך״ של קינן. מתוך מח זות
אלה מתבהרת תמונה שאנחנו חיים פה במציאות
מנופחת מבחינה מיתולוגית. נחל קטן כמו הירדן הופך
לנהר, ולשיר זח כמו להיות ירדן. הכותל־חמערבי, עם
כל התפאורה המיתולוגית הזאת, מבהיר כי יש מיתו-
לוגיזציה של החיים באמצעים מלאכותיים. מאירים את
ירושלים בלילה באור נגוהות, על-מנת שתיווצר דראמה
של מילחמת בני-אור בבני-חושך. כל סימטה בעיר נושאת
שם כמו ״קורא-הדורות״ .כל הארץ חזאת מנופחת
ממיתוס. עד כדי כך שהמיתוס הרפך לתיאטרון־קיומי.
ואנחנו חיים פה בתיאטרון של הלאומיות. בתיאטרון
של הנוסטלגיה.
• מעניין לראות מחזה כמו ״לילה במאי״ מאת
א.ב. יהושע כפאראפראזה חדשה על מחזות מילחמת-
העצמאות. כי מה שקורה בו, זה מיתולוגיזציה של מצי אות
על רקע מילחמח. שוב הגיהינום הרובץ על פתחנו.
נסיון לעשות אנאלוגיה בין חגיהיגום הפוליטי לבין חגי-
הינום־חקיומי. אבל אנחנו יודעים היום שלא די לבנות
מיתוס• צריך גם לקעקע אותו מדי פעם. המחזאים של
שנות ה־60׳ המאוחרות וה־70׳ מתחילים להבין שיש
לתת משמעות חדשה לתפקיד המסורתי של התיאטרון
כמסיר-מסיכות. זו השליחות שמחזאי חייב ללכת בה
חיום בארץ.
• התפיסה חתיאטרונית-אוונגרדית הגיעה למס-
קנח שאם התיאטרון רוצח חיום להתחרות בקולנוע,
לחיות משמעותי, רלוונטי, וזאת בחברה שיש בה טלוויזיה
ועיתונות די מרתקת — עליו לנער את המיתוסים.
לא לחשמיד אותם. לחדש אותם. גרוטובסקי יורק
על דמותו של ישו. בארץ חתיאטרון צריך לנתץ את
דמותו של הרצל, כמו מונדי ב״זה מסתובב׳ /עצם
כליאתו של הרצל מראה מה קרה לחזון-הציוני. מציגה

-ידש 7דזד

את כל סיאובו של החלום• את המיליטריזציה שלו.
• ״ליל-העשרים״ של סובול דן בחיים שיקריים
על פיסגת הר, בניסיון לחיות ממד אלוחי. במיתוסים
של הקומונה. בחלוציות שאינה קיימת עוד. ערכים שאינם.
עבודת־אדמה שאינה קיימת עוד, שעה שמסביב
שחיתויות, בוץ, ניכוש־עשבים ומילחמות עקובות מדם,
שהן תולדה של דברים מאד פרוזאיים.
• בצד התעוררות המחזאים־חמקוריים, והגדרת
הכיוון של המחזאות, קיימת לה הסכנה של הריכוזיות
התיאטרונית. זו בעייה כלכלית, שאינה מאפשרת בארץ
את קיומו של תיאטרון נסיוני. התהליך התפתח בשנות
ה״60׳ כאשר התחזקה מגמת ״המועצה לתרבות ולאמנות״
— שקיבלת אז את כוח חלוקת חכספים _ ועל
כן ריכזה וצימצמח את מיספר התיאטרונים, תוך שמירת
העיקרון שהכסף הולך רק לתיאטרון רפרטוארי, שאינו
יכול מטבעו להיות אוונגרדי. אין לו יכולת לשאול את
השאלות החיוניות לחיי התיאטרון, כיוון שהוא כפוף,
תלוי וממוסד מטבעו. וכך נוצר מצב שכמו כל מונופול
קפיטליסטי, הקפיטליסט ממציא לעצמו את ח״אוונ-
גרד־חמרדני שלו״ .ואז התיאטרון״הרפרטוארי מקים
לעצמו ״אולם-קטן״ ,וכאשר זה מיתמסד ועובר ל״אולם-
הגדול״ של ״הבימה״ ,רואים פיתאום את חאנאלוגיח.
זה כל-כך לפי הגדרת מרקוזה ! אין שום דיאלקטיקה !
שום ניגודיות ! שום מרד ! כך גם ״במה ״2הופכת
חלון־הראווה של ״תיאטרון חיפה״ ,ואז מייסדים את
״הבימרתף״ ,״במח 3״ ,ו״הקאמרי״ חולך להציג ב-
״צוותא — לתרבות מתקדמת״ .כלומר: המימסד בארץ
המציא לעצמו ״מורד״ .אולי מוטב שיקום אצלנו
״תיאטרון עני״ .אולי אם יקוצצו התקציבים —
הצרכים האמיתיים של התיאטרון ייצאו החוצה. יסלקו
את השאננות. יעקרו את שורש״כל-רע. בשלב זח
התיאטרון והשחקן הם מראה של החברה הישראלית.
• ישנם נסיונות של תיאטרון קחילתי, שחשיבותו
בסוציולוגיה שבו. כתיאטרון הוא אינו משיג שום
מטרח. האסתטיקה מוותרת בו לטובת הסוציולוגיה. הוא
משמש כתרפיה חברתית. שאני מטיל בה ספק. יחד עם
זאת הוא מהווה סכנה גדולת לבעיות האמיתיות של
משתתפיו. הוא נועד להרגיע אותם. לשמש מכשיר
לשיחרור לחץ. להוציא את האנרגיה המרדנית, או
המהפכנית במרכאות. הוא לא פותר שום בעייה. הוא
פותר את הבעיות למימסד.
• אין בארץ בחינח של השאלות׳ :למה תיאטרון
ז איזה מין צורת מישחק ז איזה מין קהל ז מה צריך
להיות תיאטרון ז במח שונה התיאטרון הישראלי מזה
של חוצלארץ ! הבעייח מתחילה בכך שאין תיאטרון חוץ-
רפרטוארי. נסיוני. מאז ״הבימה״ בתקופה הרוסית שלו,
התיאטרון-הישראלי משולל כל מחשבת או אידיאולוגית.
הוא קופא על שמריו. תיאטרון שחדל לעניין אותי.
אני עוזב הצגות באמצע. ואם הוא מעניין אותי, זח
בגלל המחזאות שמעניינת אותי.
• לא קיים בתיאטרון־הישראלי מה שהבמאי
הבריטי פיטר ברוק מכנה ״השחקן חנבון״ .זו אחת
הסיבות שעזבתי את ביקורת-חתיאטרון. אני יודע איך
שחקן ישראלי קורא ביקורת. קודם לכל הוא מדלג על
הצד התיאורטי והאידיאולוגי. מה שמעניין אותו זח
״האם הייתי טוב או לא טוב ז״ חוא לא ״השחקן
הנבון״ ,ההולך לתיאטרון והמנסה לחעתיק מחשבות
וליישמם על המדיום שלו. על הסביבה בה הוא חי. הוא
אינו מתאמץ לבקר את חטכסט הנתון. השחקן הישראלי
אינו מתעניין דיו במתרחש סביבו. לא איכפת לו דבר
על הגדרת עיסוקו, מילבד מחיאות-כפיים. חוא יצר את
״השחקו״הפקיד״ במקום להיות ״השחקו״הנבון״ כך
שהתיאטרון, שבו הוא משחק, חדל לחיות חלק מן
החיים. מיקל אלפרדס, לפני שעזב את הארץ, אמר:
״אני עוזב מפני שהשחקן הישראלי אינו יכול לקדם
אותי כבמאי.״ רק השבוע פגשתי שניים משחקני
״החאן״ ,שאמרו לי :״אנחנו משתעממים מתיאטרון.״
וזו מגיפח ! השחקנים משועממים• הקהל משתעמם,
ואותם ההולכים לתיאטרון, הולכים מתוך הרגל. הזעיר־בורגנות
הולכת לתיאטרון מתוך נוסטלגיה. להיזכר
שפעם חית תיאטרון.
• כאשר ביקר בארץ פיטר ברוק, הוא אמר :
״התיאטרון של הארץ הזאת הוא המילחמח.״ אבל כפי
שהתיאטרון כיום בארץ, הוא אינו מעניין, מאחר ואינו
עונה על הצרכים האמיתיים. הדבר האחרון שצריך
להעניק לעם שחי כל כולו באשלייה, זה לתת לו אשליות
נוספות. זה מוות. שאננות של חברת
מישחק. שביעות-רצון של
שאננות של היא מישחק היא שביעות־רצון של חברה• חוסר מודעות־עצמית
של חברה הוא חוסר מודעות־עצמית של שחקן.
כך שעה שמסביב לנו מתרחשת לה דראמה גדולה, יש
הצדקה לסוג אחר של תיאטרון, המטפל בתיאטרון
האמיתי של חיינו. והתיאטרון האמיתי זח המחזות של
עמוס קינן, ממדי, לוין, יהושע סובול ואחרים, העוסקים
בטיפול עיקש ומתמיד במיתוסים של חיינו.

הישמרי מן הרחמים
״לאחר שנות אפילה וחושך בחיי —
תרתי משמע — ולאחר שיחות ארוכות
ביני לביני כפי שהמציאות האישית מחייבת׳
החלטתי לפנות אלייך, בחששות
מסויימים. כתבתי אפילה וחושך והתכוונתי
לאפלה בחיי־נישואי וחושך מאור-
עיני שאבד בפעולה צבאית...״
אני לא יודעת מי הולך להקריא ל-
( )1/37 את המיכתבים שהוא יקבל. אבל
אני רוצה שיקבל, ולו רק בשל המישפטים
הבאים שלו :״דרך הטבע היא שאדם
מחלק רגשותיו עם הזולת. לדאבוני איני
נמנה עם הזוכים הרבים בכך, ומה רוצה
הייתי להימנות עימהם. אני תיקווה שתי מצא
בחורה בשנות השלושים, מאיזור
המרכז, שתהיה מוכנה להקדיש לי חלק מזמנה.
אני מצידי מעורה במתרחש סביב
ללא עיוותי־נפש וללא תסביכים, כפי שחושבים
אנשים רבים. בפנימיותי אני
עשיר וגדוש — ועולם זה אני מוכן לחלק
עם אותה אחת שתמצא את דרכה אלי.
אבל בבקשה, בלי רחמנות!!!״

ברוחו, אוהב ילדים ומוכן למלא את
החסר לנו.״

העניו הידוע
( )3/37 יושב ותוהה אם מקומו בקרב
הקליינטורה שלי, מפני שלו יש 174ס״מ
מסורתיים, ויחד עם זה מבט לקידמה ברבים
השנויים במחלוקת. מה נושאים שנכון, הצניעות והענווה זה לא השטח
שלו.
״אותם 174ס״מ מאכלסים בתוכם חוכמה
רבה ו־ 24 שנות ניסיון־חיים +סיום
שלוש שנות לימודי פסיכולוגיה ותחילת
הרביעית. כמו־כן יש בהם הרבה חוש־הומור,
אך אין בהם יופי היכול להתמודד
עם מיס־תבל. בסך הכל מגולם בתוכם
בחור נחמד עם שתי ידיים היודעות לטפוח
לו היטב על השכם. תאמרי, סתם
אשיב לך: לא! פשוט בחור
שחצן/
ריאלי המעוניין להכיר בחורות הרואות
את עצמן כמתאימות.״ .
עצה אישית, בלי כסף: החמיאו לו

מיכ תב פרס
שיא החוצפה
חילקתי כבר כל מיני פרסים בימי חיי, אבל זאת פעם ראשונה שאני מעניקה
פרס על חוצפה. הוא מוענק בזה ל 4/37 ושהיא רק תגיד שהוא לא מגיע לה.
אז תשמעו אותה את ה״ ..אני לא רוצה להגיד מה.
״אחרי כל״כך הרבה הצעות מפתות שיש לך, חשבתי מעט. אולי במיקרה יש לך
איזה אח חתיך. אם כן, מה דעתן שתשדכי לי אותו ז ושלא תחשבי שאני צוחקת.
למה שאני אלן כל־כן רחוק ז ורק תגידי לי שאני לא צודקת.״
ראיתם אותה ! זה מה שחסר לי — גיסה כזאת. חשבתי שאפטר ממנה
בקלות בכך שאומר לה שאין לי אח ביכלל, ואם יש אז הוא כבר נשוי, אבל היא
לא מוותרת ואינה מרפה.
״ואולי יש לך בן בשבילי 1אני מוכנה לחכות. כי אני רק בת 16 ועדיין
ילדה זה כבר יותר מדי. נכון שאני מבוגרת ממן בכמה שנים, אבל להעליל
עלי שאפשר לחשוד בי שיש לי בן 16 או בסביבה, זה כבר הרבה יותר מחוצפת.
אני לא יודעת למה אני ממשיכה לקרוא את המיכתב שלה ביכלל.
תשמעו מה שיש לה להגיד הלאה !
״אז אם יש לך משהו בשבילי, אל תהססי. אני פה. ושלא תחשבי על הגיל.
אני נראית הרבה יותר, ואני מאד חמודה. אפילו יותר מזה. רק שאני לא אוהבת
לשבח את עצמי.״ אז אתם יכולים רק לתאר לעצמכם מה היה קורה פה אילו חס־וחלילה
היא באמת היתה מתחילח לשבח את עצמה.
אוקיי, בובל׳ה, חשבתי על העניין שלן, ובאמת יש לי משהו בשבילן. זה לא
אחי, וגם לא בני. אבל מה דעתן על בעלי ן
אם היא לא משיבה לי בחיוב, גם לכם יש סיכויים. כי בסוף היא מעירה, כבדרן־
אגב ,״אם יש בין הקוראים איזה חתיך, ולא משנה בן כמה הוא, ואפילו אם הוא
גרוש — אז אני פה ! ״
ואווו !

מיכתב פרס השבוע — ובכל שבוע — מזכה את שולחו בשי: חבילת מוצרי תמרוקים
ויופי מתוצרת חברת הדס, בשווי של 200.ל״י. הפרסים נשלחים לזוכים בדואר.

חיפוש אחר דמות־אב
עוד טיפה אחת של עצב )2/37( .היא
אלמנה, בת .35״בעלי ז״ל נהרג בתאונת-
דרכים, לפני כשנתיים. אינני רוצה לספר
מה הם אלמנות ואובדן. על כך כבר נכתב
רבות בארץ של מילחמות כשלנו. אבל
אצל זה שנפגע נותר חלל ריק. יש לי
בן, בן חמש שנים, חמוד אמיתי, המייחל
לדמות אב חדשה בבית. שיהיה צעיר

מהמישפט הראשון. אחרי זה הוא כבר
יאכל הכל.

סולידארית ואופטימית
קוראים לה דליה והיא אשקלונית וכבר
מלאו לה, היא מציינת בגאווה 17,5 ,אביבים,
שמתוכם בילתה 11 בלימודים. עכשיו
היא גם עובדת וגם לומדת .״אפשר לומר
כי אני נערה בעלת מרץ, סולידארית

ואופטימית,״ היא מתוודה .״מבחינה חיצונית
אינני כליל השלמות והיופי, אך יש
הטוענים כי אני בחורה נאה וחיננית.״
אז מה צריך הבנאדם יותר מזה י
עוד סרטים?
בבקשה :״אינני שמנה, אך גם לא
רזה. לפני חצי שנה, כשנשקלתי, שקלתי
איזה 60ק״ג. תחביבי הם קריאת-ספרים,
האזנה למוסיקה, צפייה בסרטים, ריקודי-
מחול. כמו־כן אני אוהבת מאד את הטבע,
למשל את שקיעוודהחמה או נוף מרהיב־עין
עם מפלי־מים. מעוניינת להתכתב עם
חיילים גבוהים וחתיכים, חמודים ו0ימ־סאטיים
וגם נבונים.״ אז אם עוד נשארו
כאלה בצה״ל, שיכתבו אלי, יציינו על
המעטפה את המיספר ( )5/37 ואני כבר
אדאג לשדך ביניכם.
אה, כן: היא כבר מאחלת לכולכם
״שנה טובה ומאושרת שנת שלום, בריאות
וכל טוב.״

לויים, דיסקוטקים ושאר הנאות ושובבו־יות,
אלא גם על החיים ביכלל• .שתהיה
כבת ,22—23 המתגוררת במרכז הארץ.
״העלם הכותב שורות אלה הוא בן 25ז
פלוס ובעל כישורים השכלתיים טובים
למדי. ולא רק בכך. הוא ניחן בדברים
נוספים וחיוביים.״ הוא מתח קו שמן
מתחת למילה ״נוספים״ ,ואני לא יודעת
למד, הוא התכוון לרמוז בכך. כשתגלי,
אנא הודיעי לי.

מי שרוצה להכין לעצמה לשנה
החדשה הרבה מיצוות וגם חייל, הנה
ההזדמנות שלה. אחד מבין לובשי־המדים
הבאים יכול להיות מה שקופידון
הועיד לך. אז תבחרי לך ביניהם.

הנני! הנני!
( )6/37 רצה לשכנע אותי למה מגיע
לו פרס. אז תשמעו את הסיבות: אומנם
הנני בן ,24 אך הנני נצר לתקופה
הוויקטוריאנית בהתנהגותי. שריד לגברים
שידעו להעריך בחורה, לכבדה, להעריצה,
לאהוב אותה יותר משאהבו את עצמם,
לחשוב ראשית עליה ועל נוחיותה. גברים
שידעו להפתיע בפרח ובמתנה, גם ללא
סיבה מיוחדת. סתם על־מנת לגרום אושר
למישהי שממלאת את כל חייהם. גברים
שלא יכלו ולא ידעו לחבק ולאהוב כשלא
הרגישו כך. נוסף לתכונות אלה שירשתי
מהעבר, הנני בחור נאה, איש־עסקים
סימפאטי ומנומס.״
חוץ מהפרס — שכפי שאתן רואות
הוא לא מקבל, הוא רוצה גם מיכתבים
מנערות נאות ומעניינות שיידעו איך
להתחבב עליו, אחרת אני לא מקנאה
בהן, עם כל הקישקושים על הוויקטור־יאנים.
למה
לא הענקתי לו פרם? זה בגלל
שכל פעם במקום לכתוב ״אני״ הוא כתב
״הנני״ .עם ההנני שלו, שיפנה אל הרבנית
ההיא מאמריקה, מתנועת הנני, ולא
אלי. היא בטח תעניק לו פרם.

מיואשת טוטאל
היא כבר היתד, פעם במדור, אני לא
רוצה להגיד באיזה מיספר, אבל בינתיים
זרקה אותה בעלת־הבית שלה מן הדירה,
וכל המון המיכתבים שבטח הגיעו לפי
הישנה, לא הגיעו אליה. אז כתובתה לאחת כזאת מוכרחים לתת מיספר חדש
כמו 7/37 ועוד הזדמנות אחת ודי.
״בחורה בת ,27 שאי־אפשר לכנותה
,גארבו האלוהית /ולו גם בגלל הסיבה
שהיא לא הגיעה כמוני ל־ 180ס״מ. בגלל
תכונה הקרויה יופי החסרה לי, פשוט
לא הולך לי. ואני כבר מיואשת טוטאל.
מעוניינת להכיר אותך, בין הגילים ,27—30
הגבוה מעל ל* 180 בבקשה. המבין או
המסוגל להבין את בעייתי זו, אנא
שיתקשר.״

כישורים השכלתיים ועוד
״עדיין לא כלו כל הקיצין,״ סבור
משונדמה 8/37״זעיר פה, זעיר שם
ניתן למצוא עלמות־חן, שניתן להעביר
עימן ערב נחמד, אך לא יותר מכך.״ הוא
רוצה כנראה יותר מערב אחד. ובשביל
זה ״יש לאתר את הרצינית, המשכילה
והנאה, אשר אינה חושבת רק על בי

אחד לא מכיר את פניך כמוך
חוץ מאתנו3 )1 1 3 5 -

( )10/37 חייל בן , 19 עליז ורציני,
אוהב מאד לבלות .״חוץ מזה אני
לא יודע אם יש בי משהו מיוחד
חוץ מזה שהייתי מאלף־כלביס בתיכון.״

) 11/37״הגיל 19 :וחצי. הסטאטוס:
חייל. בוגר מגמה ריאלית. אוהב
ספורט, ג׳ז ומוסיקה טובה. חופשי
בדיעותיו. לא בררן בנושא היופי,
אך אין צורך להיגרר לקיצוניות. מי
מכן מאיזור המרכז והקיבוצים תסתכן
להכיר בחור גלוי כל־כך?״

( )12/37״חייל בן ,20 שמח לכל
פעילות. בעל נטיות אמנותיות, האוהב
להפעיל מפעם לפעם את התאים
האפורים. לא מתכונן לכתוב דראמה
יוונית או סיפור־אהבה, מפני שלא
מחפש חברה־לעט אלא נערה מתאימה.
כתיבת מיכתבים אינה פיסגת
מאוויי, וגם לא קבלתם.״

( )13/37״ציץ־ציץ שורק הזמיר.
קורא לך ציץ, ורוצה גם להציץ. אל
תקראי לזה שיר. זו סתם קריאה
שרק אחת שיכולה לשדר על גל
משוגע ומלא־חיים כשלי יכולה ליצור
קשר חמים ומעניין איתי. בלכסיקון
שלי לא קיים המושג שיעמוס. באמת
שיש לי אוצר ענק, הן חיצוני והן
פנימי, לגלות לאותה אחת שתשדר
על הרשת שלי.״

( )14/37 בן ,22 על סף שיחרור.
״גלמוד, תועה ועזוב מבקש לטעום,
ולו רק פעם אחת, מאותה אהבה
שאותה לא ידעתי מעולם. מבקש
להחיות אותך, שכה רבות ראיתי
בחלומי: יפה, משכילה, נחמדה וכר.״

בודדה בקייץ
פיברק בהול מ 9/37״ישבתי ישבתי
סטופ חשבתי חשבתי סטופ ולבסוף החלטתי
סטופ כי כדאי לנסות ובטח זה לא
יזיק אם אבקש ממך שתפרסמי כי סטוס
כל הקייץ ישבתי בודדה סטופ וכעת מתקרב
החורף סטופ עם הערבים הארוכים
סטופ ואיני רוצה להיות לבד סטופ.״
גם אני לא, אז מה?

[תכשירי יופי לזוכים במדור| $

״מאחה

מידותיה, ספרד.

1 X 0

7 ^ X 8 .1 1

דון יוסף

חן ומיצי
ודיד ועוד
מי לא מכיר את הסיפורים המפחידים
על אמא חורגת מרשעת, וכמה דמעות
הורדנו על גורל ילדים מיסכנים שנפל
בחלקם אב־חורג. כל זה רק בסיפורי*
הזוועות, תאמינו לי. כי בחיים יש לפעמים
ילדים שיש להם מזל שוינה, והאבא־החודג
שלחם הוא גם החבר הכי טוב בעולם
שלהם, כמו במיקרה של ילד־הפלא התורן
של הקולנוע העיברי, חן (לופו בניו־יורק)

לוטקין.

למזלו של הילד־השחקן, האבא-החורג
שלו גם הוא שחקן, ועוד כזה עם לב.
זהו דידי לוקדט, שעוקב בהתעניינות
ומקרוב אחר ההתפתחות המיקצועית של
בנו־חורגו.
אבל לפני שהחליט דידי לקדם את
הקאריירה של הילד בקולנוע, הוא ערך
מועצה מישפחתית עם אישתו מי צי (נעמי)
,מי שהביאה את חן כנדוניה מנישואיה
הראשונים. אחרי ההתייעצות הפדגוגית,
החליטו ההורים שהדם לא עלה לחן לראש,
ונתנו לו אור ירוק להמשיך באשר

| 1ודולצינאה

הרקדנית חזרה
אני שוב מוכרחה להודות, שדרכי הגורל
ומעלליו ממש נשגבים מבינתי. אחרת איך
אפשר להבין מה שקרה לרקדנית־הבאלט
אירנה גטו־־־־
הוותיקה -- גטריזו אירגה נפרדה מבעלה, יצחלן ורט־חיים,
לפני שנים, מפני שהיתה עסוקה
עד אפס מקום בהופעות. ובינינו, כמה זמן
יכול בעל ממוצע להישאר לבד בחושך,
כשאשתו עסוקה ועוד בלי בייבי-סיטר?
ובייחוד כשבתם, השחקנית־רקדגית נגה
זרטהיים כבר ילדה גדולה, ואגב, היא
שווה סיפור בפני עצמו, שאותו אספר
לכם בהזדמנות אחרת.
כך קרה שבימים אלה שוב חזרה ההצגה
על עצמה, ואירנה נאלצה לוותר פעם
נוספת על אהבת־חיים, בגלל הרסיטל שהיא
עומדת לערוך.
במבט שני, אגב, קשה להאמין שאכן
היא, במו־ידיה, שברה את מטה־אהבתו
של אותו מאושר שבכל־זאת עמד לו האומץ
להתאהב באשה כל-כך עסוקה.
והאהבה הזאת לא היתה סתם אהבה,
אלא דווקא כו מ ר פרוטסטנטי שבו פגשה
ב״נזק״א בירושלים בעת שבילתה שם בחופשה.
וכטוב ליבם בתפילת-ההודייה על
המיפגש, הם קיימו התקרבות יהודית־נוצ־רית
ועשו אהבה שבוע שלם בדבקות בכל
המקומות הקדושים, מהר־הזיתים ועד ה-
וויה־דולורוזה.
אומנם הגבר היה כומר, אבל הוא כנראה
לא חסר אף אחד מהאביזרים החילוניים,
כולל זקן בהיר ועיניים מהפנ טות׳
והם עשו בשבוע אחד כל־כך הרבה
אהבה מרוכזת, שאירנה ידעה לספר לחברותיה
שהכמות הזאת יכולה בהחלט להס פיק
לה לכל החיים.
אבל גם בכך לא היה כדי לעצור את
הרקדנית מניתוק קשריה עם איש־הכמורח.
כי לפני כל קונצרט שלה היא מנתקת
את כל קשריה עם הגברים שבחייה, וכל
כוחותיה קודש לדבר אחד בלבד, להופעה.
״התעסקות עם גברים לפני הופעה, זה

אירנה גטרי
רסיטל מעל לכל
כוח מבוזבז,״ היא נוהגת לומר. ועד שהיא
תצליח שוב להפתיע אותנו עם סיפור־ביזבוזים
חדש, אני מאחלת לה הצלחה.

אין ואש לאהבה
אם גם אתם לא שמתם לב שהדוגמנית
שלומית אמיד חזרה ארצה, הרי זה רק
ביגלל שהבחורה השתנתה. לא תאמינו,
אבל מה שיש לה כעת בראש היפה שלה,
זה רק לקרוא ספרים וללמוד.
שלומית חזרה לפני זמן קצר מסיבוב
הופעות דיגמון בארצות־הברית ואירופה,
בפאריס עשתה חניית־ביניים, שם ערכה
מספר ביקורים משפחתיים ופה אצלנו היא
מפתיעה את כולם בהכרזות כמו :״לא
מעניין אותי יותר חברים. לא מעניינים
אותי בילויים. אני מעדיפה להיות
הרבה עם עצמי, וזה גוזל ממני את כל
שעות הפנאי.״
ומה היא עושה עם עצמה? בבקשה. היא

מה שאנשים מספיקים לעשות בחוץ
לארץ, ממש לא-ייאמן. בחיי שאני לא
מבינה את העניין הזה. כשהם יושבים בארץ,
הם מתנהגים כמו ילדים טובים שד
אמא. אבל הם רק יוצאים החוצה, ושיפטו
בעצמכם.
הסיפור הוא על הצייר האוטודידיקט
יוסף הלוי, מי שייצג את ישראל ב־בינאלה
של סאדפאולו בברזיל בשנת
,1972 מתגורר כיום בהולנד ומסתובב בימים
אלה בחוצות תל-אביב, בחברת חתייי

בלונדית צעירה.
הלוי, למי שזוכר, היה נשוי במשך יותר
מעשרים שנים בנאמנות ואושר לאשתו
ציונה, שהיא בת־דודתה של השחקנית
גאולה נדני. אחד־בך הוא התגרש ממנה,
ויום בהיר אחד עזב את הבית ושם פעמיו
לגרמניה. שם הוא הספיק להוליד בן ל ציירת
גרמניה מפורסמת בשם שרי, מי
שהיתה אשתו של המוסיקאי האולטרה-
מודרני שטול! הא וזן. הילד הזה נולד
להם מחוץ לנישואין, כי לא יהיה להם זמן
לפורמליות. ואחרי שהם עשו את הילד
האמנותי הזה, נסע הלוי להולנד, והתחתן
שם עם בחורה הולנדית בלונדית ויפה.
זה שהיא בת 19 בכלל לא הפריע לו.
הלוי, הנראה צעיר בהרבה ם 52-שנותיו,
לא התרגש בכלל מהעובדה שההולנדית
שלו צעירה יותר מבתו, הנשואה לצלם•
העיתונות שלום בר־טל.
הלוי, התימני הגיזעי בעל שפם־האדי-
דים, מסתובב היום עם אישתו הקטנה
והבלונדית בחוצות תל-אביב, ומחפש את
ידידיו •הוותיקים שאותם השאיר מאחוריו
לפני שנים אחדות.
מוסר השכל? בבקשה: אפילו אם עברת
את גיל ה־ ,50 עדיין יש לך סיכוי לפגוש
את הדולצינאה הפרטית שלך על גדות
תעלות אמסטרדם. לעולם לא מאוחר, י

קראה ״את הספר היווני של פייר ריי

ואת הספר הפיראט, של מה־שמו? אה כן,
הרולד רוכינם, וספרי פסיכולוגיה.״
חוץ מזה היא גם משקיעה זמן בלימוד
שפות, אז איך אתם רוצים שיהיה לה
גם ראש לאהבות? ״כשזה יבוא, זה יבוא
מעצמו,״ היא אומרת. אני במקומכם הייתי
מבינה זאת כהזמנה, שתבואו בעצמכם.

אדיו אספניה -ויווה ישר אלי
חן, דידי ומיצי לרקום

שלא תגידו עלי שאני דואגת רק לוותיקי היישוב. הנה אני
גם קולטת עלייה, ובפרט את האמנים שבה. ובתור קולטת, ממש
נשבר לי הלב לראות את רקדנית הפלמנקו סילפיה דוראן
נקלטת אצלנו כבר יותר משנה, מבלי שאף אחד עוד קלט
אותה באופן פרטי.
כשמדובר בסילביה, לא יכול הלב היהודי המקומי שלי
להישאר אדיש. כי כזכור, היא הגיעה אלינו במילחמת יום-

אמרגן פרטי בבית
אהבה נפשו — הסינמה.
כצעד ראשון כתב דידי עבור חן תסריט,
התפור במייוחד על כישרונותיו של הילד.
כך גם הפך דידי האמרגן של חן, והוא
מטפל בו באופן אישי כולל החיפוש אחרי
משקיעים, וכל מה שכרוך בזה.
אך מה שחשוב לא פחות הוא היצירה
הגדולה של דידי, שבעוד שלושה חודשים
תופיע בהצגת־בכורה. ולמי שלא תפס את
הרמז הדק, הרי בעוד שלושה חודשים
עומדת מיצי להפוך את דידי לאבא על־באמת,
ולהביא לחן שלה אח או אחות.
לסקרנים השואלים אם גם המוצר החדש
יהיה ׳מגזע ילדי־הפלא, משיב דידי שעוד
חזון למועד .״אולי יבוא איזה קוף,״ הוא
אומר .״אבל גם במיקרה כזה, אם הוא
לא יהיה כוכב־קולנוע• ,אז כבר יעשו סמנו
כוכב-כדורגל.״
דידי, שהתחתן עם מיצי, שהיא עובדת
אל־על, לפני שנה בדיוק, הצליח מאד
כאב־חורג, ובהתחשב בסטאז׳ הקצר שהיה
לו באבחות הרי הפעם, כשהתוצאה תהיה
על טהרת העבודה העצמית, אין ספק שהוא
יהיה אב למופת, ואולי אפילו ישלב את
הצאצא־שבדרך בתפקיד מייוחד משלו, הכל
לפי המין. מה הוא צריך, שבבר מגיל כזה
יתחילו שם קנאויות?

סילכיה דוראן
מחול קדיטת־עלייה

הכיפורים להופעות־בהתנדבות לפני חיילי צה״ל, ונשארה מנודבת
מרצונה חצי־שנה שלמה, כשהיא לא פוסחת על אף בסים צבאי
עד שזה קרה לה.
בין הופעה להופעה, הבחורה פשוט התאהבה בארצנו הקטע
טונת, אמרה אדיוס אספניה, חיסלה את כל החשבונות בספרד
נכנסה למיסגרת לבנה והפכה עולה־חדשה כדת־וכדין. וזו כבו
תוספת־כוח רצינית לעולם הבידור שלנו, שאינו עשיר ביותו
באמנים גמורים כמו סילביה, על כל רמ״ח אבריה ושס״ד
גידיה ועד לקצות געלי-הריקוד שלה.
״אני כל־כך מרוכזת בהופעות שלי, שלא נשאר לי זמן
לשום דבר אחר,״ אומרת סילביה בעיברית האולפנית שלה. מד
שמציק לה זה רק בעיית הקליטה החברתית. בספרד הי<
הופיעה במיסגרת להקה שהיתר. עבורה כמו מישפחה אחו
גדולה, אבל אצלנו היא לבד סולו על הבמה וסולו בחייו
הפרטיים. עצוב, אבל מה לעשות.
אז לכל הקולטים הפוטנציאליים אני רוצה להודיע, שהה
דווקא רוצה להקים מישפחה בארץ, וללדת כמה ילדים חמודים
אומנם היא עדיין לא יודעת עם מי תעשה את זה, אבל כנן
עכשיו ברור שלילדיה לא תרשה להיות רקדנים בשום פניו
ואופן. כי נוסף על כך שזה מיקצוע קשה במיוחד, הרי בסתו
ליבה, כמו אצל כל אם יהודיה, חבוי ״בני הדוקטור״ או ״בג
המהנדס״ .אך עם זאת היא פותחת בקרוב סטודיו משלה, ש:
תלמד את בנות יהודה פלמנקו ומחול קליל.
ואם על הבמה נראית סילביזז כפאם־פאטאל־טוטאל ש׳
המחול הספרדי החושני, הרי שבציוויל היא בחורה פשוטו
וצנועה, שלא מחפשת מישהו יוצא-דופן שישמש לה כבן־זו
למחול בשניים.
להיפך. היא מעדיפה, לשם שינוי ,״בן־אדם נורמלי. ם ת>
כך.״ אלא שהנורמלי הזה יצטרך להבין את המייוחד שסו
ולתת לה מרחב פעולה ומחייה, וחלילה לו אם ינסה לשנוי
אותה. נו, ועם חוסר זמן לחיפושים ועם כאלה דרישות נור
מליות, לא נותר לסילביה אלא להאמין בגורל ובמזל.
״דווקא כשמחפשים, זה לא בא,״ היא אומרת .״צריך לת
לכל לבוא לבד.״ ובינתיים נראה אתכם מוצ׳אצ׳ום נועלים או
נעלי הסטפס, ויוצאים במחול קליטת־עלייה, שנאמר כבר
קד. סרה, סרה.

כלהע מי ם

השקעתב > ז ־ ,

מהש קיע בב ם?
כשהילדים היו קטנים והדאגות
גדולות, היה לכם פחות אכפת מה
יקרה בעתיד הרחוק. מילים כמו
״פרישה״ ו״קופת גמל״ נראו אז כה
מרוחקות. את חסכונותיכים
הקדשתם לילדים. רציתם שלהם
יהיה יותר קל. בתיכון, בצבא,
באוניברסיטה, וגם לאחר מכן,
כשהקימו בית משלהם.
ועכשיו הדברים נראים קצת
אחרת. גיל הפרישה כבר איננו
׳רחוק כל כד, ואתם רוצים לשמור
על רמת החיים שלכם גם לאחר
שתפסיקו לעבוד.

אתם רוצים לנצל את התקופה
החדשה שלפניכם למנוחה,
לבילוי בחיק המשפחה ולהנאה
ללא דאגה.
עכשיו כבר אכפת לכם.
גם לנו אכפת. לבנק הפועלים.
לכן הקמנו עבורכם את קופות
הגמל שלנו. כדי שגם לכם תהיה
השקעה בעצמכם :״גדיש״— קופת
הגמל לשכירים ועצמאיים ,״פלס״
לסוחר ,״יתר״ לעצמאי-כולן
מבטיחות לכם רווחים נאים, ביטוח
חיים, פטור ממס הכנסה ובד״ב
גם׳ממס עזבון.

ההשקעה שלכם בקופת הגמל
תתן לכם הכנסה שוטפת נאה
בגיל הפרישה.
בבנק הפועלים מחכים לכם
עם הדרכה וייעוץ מקצועי אודות
קופת הגמל המתאימה לכם.
כדאי לכם להשקיע בעצמכם.
אחרי הכל, עוד מחכות לכם שנים
טובות.

לנואבסת.

בוק הפועלים:

י פרסום אבנת

סטודיו רם
העולם הזח 2037

עירום
מחוונרת חוץ
בשקט, בלי שתרגישו בכלל, החמצתם
את אחד הדברים המוזרים והנפלאים ביותר
שביקרו במדינת-ישראל בזמן האחרון.
אני מתכוונת לשחקנית האמריקאית
מלאני גריפית, ששהתה כאן שלושה
שבועות כדי להשתתף בצילומי הסרט
הישראלי גן השיכרון, של הבמאי העולה
מרוסיה ויקטור נורד, לצידם של שיי

אופיר וטוביה טאכי.

עלילת הסרט עוסקת בסיפור על בחורה
תמהונית, המסתובבת בחוצות ירושלים,
ומשמשת מטרה לפרחחים המנסים לאונסה.
היא נמלטת מהם אל גן הנמצא
למרגלות מלון המלך דויד, השייך ליהודי
תמהוני, והוא מחלץ אותה מידי הפרחחים.
הוא מאמין שהיא מלאך שנשלח
לגנו על־ידי האלוהים, מטפח אותה ומסתיר
אותה בגן מפגי אשתו זבנו. עד

שהוא מגלה כי המלאך עושה כמה דברים
לא־כל־כך מלאכיים עם בנו.
לתפקיד הראשי של הנערה התמהונית
ליהי, חיפש ויקטור נורד אחר שחקנית
ישראלית שתהיה מוכנה למלא בסרט סצי־נות־עירום
בצורה חופשית וללא־מעצו־רים.
יש לנו במדינה אולי הרבה שחקניות
מעולות, אבל רק מעט מהן מרגישות
את עצמן נינוחות כשהן נאלצות לעמוד
חשופות מול המצלמות.
קחו, למשל, את מיקי קם, המגלמת
עתה את התפקיד הנשי הראשי לצידו של
דורץ תכורי בסירטו של פרדי שטיע-
הרדט סרט וארוחת־בוקר. השניים מגלמים
זוג צעיר בתקופה הראשונה שלאחר נישואיו,
ובאופן טיבעי ברור שיש להם
ישם סצינות־מיטה. ובכן, מיקי, המשחקת
בטיבעיות וספונטאניות מול המצלמה, הופכת
כמעט משותקת כשהיא צריכה לחשוף
כתף או צוואר. זוהי הסיבה שאפילו
בסצינות האירוטיות ביותר בסרט תופיע
מיקי כשהיא מכוסה בסדינים ובשאר כיסויים,
ותצטרכו לאמץ טוב־טוב את הדינד
יון כדי לתאר לעצמכם איך היא נראית
באמת מתחתיהם.

ובכן, כשלא מצא מועמדת מתאימה
בארץ, החל ויקטור נורד לחזות בסרטים
זרים, עד שגילה את מלאני גריפית בת
ה־ 19 בתפקיד עירום בסרט הבלש והיורשת,
שם שיחקה לצידם של פול ניומן
וג׳ון וודוורד.
מלאני, שהיא בתה של טיפי הדרן,
שחקנית הוליוודית שהופיעה בכמה מ-
סירטי היצ׳קוק, ושאביה ההורג הוא לון
מרשל, אחד ממפיקי הסרט מגרש השדים,
מתגוררת בטירה מבודדת יחד עם
טאטום ארגיל בת ה־ ,14 שהופיעה
יחד עם אביה ריאן ארגיל בסרט ירח
של נייר.
כאשר הסכימה להופיע בסרט הישראלי,
ביקשה מלאני שני כרטיסים, לה
ולאמה. אבל במקום עם האמא היא הגיעה
עם טאטום, שהתגלתה כמי ששולטת ב־מלאני
ללא־מיצרים. מהרגע הראשון היתה
לה ביקורת על כל מה שרוצים לעשות

עם מלאני. המזל הגדול היה שטאטום
הסתלקה מהארץ כעבור יומיים, והשאירה
את מלאני לבדה.
על בימת־הצילומים, משחקת מלאני את
מה שהיא באמת בחיים: נערה תמהונית
הפוחדת מחברת בני־אדם, יצור מפוחד ומבולבל.
לאורך כל הסרט היא אינה צריכה
להוציא מפיה אפילו מישפט אחד. לעומת
זאת יהיו בסרט רק סצינות מעטות שבהן
תיראה לבושה. ואת זה, כך מסתבר, היא
יודעת לעשות טוב ובמיקצועיות בלתי־רגילה.
מלאני
היא באמת כזאת. במשך חמישה
הימים הראשונים לצילומים היא הסתגרה
בחדרה, ולא יצאה משם. היא בורחת
מעיתונאים וצלמים, אינה מוכנה להתראיין,
ובקושי מוציאה מילה כשהיא נפגשת
עם זרים. אבל זה לא מפני שהיא
לא יודעת לדבר. הנה יום־יום היא משו־

ח תי כו ת לחילופיו
באגף החינגות והמסיבות נתגלתה שיטה
חדשה, זבל המחפש רעיונות חדשים,
ישים נא לב. העיקרון הוא פשוט, כמו
כל הרעיונות שאף אחד לא חושב עליהם,
ומייועד לכל אוהבי הרעיונות המקוריים.
זה הולד ככה. באמצע השבוע מזמינים
כמה חברים, הידועים ברווקתם המבוקשת,
ואלה מתבקשים, כל אחד בנפרד,
להגיע למסיבה בחברת החתיכה הכי חתיכה
שהם מכירים. אך אליה וקוץ בה —
תנאי אחד: כל חתיכה חייבת להיות
בלתי־רצויה לקאוואלר שלה, ולא איכפת
לו להעבירה לבדיקה ידידותית לכל דיב-
פין. בצורה כזאת, גס הוא לא יוצא
מקופח וגם ידיו עסוקות בבחינת הטיב
של החתיכות שהגיעו עם חבריו למסיבה.
אני משוכנעת שאחרי שקלטתם את
הרעיון, הוא מצא אכן חן בעיניכם, ולפני
שאתם מתחילים לרוץ ולעשות מסיבות
שכאלה, כדאי שתדעו, שכל הזכויות על
השיטה החדשה שמורות לסמי טוויג,
דובר המיפלגה הליברלית, שהחליט להראות
לכל כי הוא גם ליברלי בדעותיו,
כמו שנאמר: נאה דורש ונאה מקיים.
נכון שבסתר ליבו המשוחרר הוא מעדיף
להתברגן, ואפילו להתחתן, אבל בגלל
זה הוא לא יקפח את חבריו הטובים.
מה עשה? הזמין את כל חבריו הרווקים
המוצלחים, נבחרת רצינית של רופאים,

עורכי-דין ועיתונאים, כולם טובים וכולם
אוהבים את המצווה.
הם הגיעו, איש־איש וחתיכתו עיטו,
כשכל אחת מהן בעצמה היא חתיכה
מקליבר רציני. הייתם צריכים לראות
את מלחמות היהודים, כששני הצדדים
אוחזים באותה הטלית. כי הרי אין סיפוק
גדול יותר מאשר להתלבש על בחזרה
שהגיעה עם מישהו אחר.
וגם אם לא יצא מזה משהו רציגי. סמי
אומר שזה לא נורא. די שמכירים חתיכות
חדשות. זה לא הולד ברגל. ככה הם
ימשיכו במסורת החדשה, בכל פעם מסיבה
אצל מישהו אחר, עד שכל החתיכות
הבלתי־רצויות ינופו מההרכב המוביל ולבסוף,
כשיישארו כולם זוגות־זוגות, ואיש
לא ירצה עוד לוותר לחברו על
המועמדת של השלב הסופי, הם יוכלו
להירשם לשיכון בתיבת־נוח ולהתחיל שם
בסידרת מסיבות חדשה — הפעם, עם
הנשים החוקיות.
מה שמעניין עכשיו זה אם, מתוך הרגל,
הם ימשיכו באותה המסורת, להשתובב
ולברר איזה זוגות חדשים ייווצרו הפעם.
אני רק מתארת לעצמי שהרבה מים
גנובים ומתוקים יישפכו שם, במסיבות
הנחמדות האלה, כי הרגל חיובי שכזה,
יכול בקלות רבה להפוך גם לטבע.

מלאני גריפית דמוכיה טאכי
כן עירום

שייקח אופיר ומלאני
בלי להוציא מילה

חח ת עם טאטום ארניל שלה בטלפון,
וחשבון שיחות־החוץ שלה קפץ כבר מזמן
מעבר לעשרת אלפים הלירות.
וכמו שהיא לא יודעת לדבר היא הצליחה,
תוך שלושה שבועות, לשכנע 15
מאנשי צוות־ההפקה העובדים יחד עימה,
להפוך טיבעונים וצימחונים.
מסתבר כי מלאני, עם הגוף הבתולי
שלה, כבר היתה נשואה בגיל .15 הנישואים
האלה לא החזיקו מעמד יותר
משנה, ואולי זאת הסיבה שהיא פוחדת
מבני־אדם.
אבל לא מכולם.
מבימת הצילומים של גן השיכרון הדליפו
לי, שיש שם בחור אחד שהיא
בכלל לא פוחדת ממנו. זהו עוזר הצלם
השני, צבי גיל, שתוך זמן קצר מצאה
עימו מלאני שפה משותפת ופיתחה עמו
רומן.
איזה מזל שטאטום או׳ניל איננה כאן,
והיא לא יודעת מזה. אני יכולה לראות
בדימיוני איזו סצינה של קינאה היא היתה
עושה להם.

אלול תשל״ו15.9.76 ,