גליון 2038 מתאריך 22 בספטמבר 1976

: 3.12.75 מנהיג אש״ף יאסר עראפאת
מעביר איתותי״שלום לממשלת ישראל.

: 4.2.76 פרשת חטיפתם של מנחם
ויוגי יונדף מטעירה את המדינה.

בדרך כללהולרהעיתון אל קוראיו. ה עג ה, במטר כמה ימים, הלכו

הקור אי ם אל העיתון .

אחרי שצעיר מופרע ניסהלסייס את ח^יבפיתאומיותססויימת, באו עטרות

קוראיםלבקרניננית -החולים -מהם שהכר תים, מהם שלא ידע תי מי הם. היה
זה גילויבדיר של אהדה לעיתון - ,ביטויליחסהמייוחדבמינו השורר נין
ה טנו פון הססוייס ו בין קו ר איו.

נחרתובזיכרונידבריו של אחד המנקרים, שלא הי הסוכרלי ״ :אף פעם לא

הייתיח סי ד מושנ״^של העולם_הזה_• לעיתיםקרונות מאד הוא מ צ לי חלהרגיז
אריתי. אבל כס סמע תי ^ ס עו ררהעיתון נפצע קשה, היתד. מחשבתי הרא שו נה: א יך

: 3.3.76 במישפט מבריחי-חהרואיו הישראליים
בגרמניה נשמע קול אודי דיין.

תיראה ה מ דינ הבליה עול ם הזה?״

אך נדמהיש^ ע מ דנו נוב הצלחה.
צותו סל עית וי ן ,
זהוסיבתן אכ 1ר י ) לנחיצו

נ ק רב אויביו המו שב עיסישל ה /סנועון, אי.ןרבים המכחישים שהוא ממלא ת פ קי ד
חיוני במערכת הנקו ^ העצסית מל המדינה, ת פ קי ד שאין לותחליף.

מהו ת פ קי ד זה? לא קל להגדירונ סי שפט אחד.

£האס הוא, מתמצה בגילוי ״ סק ה פי ם״ -כגוןהגילוי שישראל עמדה ל שלוח
לתעלת-סוא־ו /נטעות /אונייהננעלותישראלית ; או או די דיין משורבב בסישפט ר
פראנקפורט ; או שקצין ישראלי בכיר הו א שותף לעסקיוהמוזריםלאידיאמין?
^ האם עי קרה תפ קיד הו אלחפוףפר שו ת -ש חי תו ת -כגון פרטת הסילגותלסנכ ״ ל
מישרד -החינור ; אוססינת -הפרידההבזבזניתלקציןחיל -האוויר ; או חשביו -
ההוצאו ת טל י ו ״ רהקואליציה ; או חלוקתריווחי -הגפם. נסי ^ ילעסקניםציוניים
באמריקה?

האם התפ קי ד הוא למסורדיווח -אמת על מאור עו תבע לי חטיבותלאומית, ששאר

העיתוניםמעלימים אותם או נמנעים /לסקר אותם כראוי

-כגוןמאוך עו ת -הדמים

בג ד ה המער בית אואירועי ״יו ם־ האד מה ״ בגליל?

האם התפ קי ד הו א לשפוך אור על פינותח שו כו תבחיינו -כגוןבתי -האנו ^ ,

במיבעון או הדרי -החקירה של ה סי סמרה, בהם הופעלועינויים חשמליים?

האם התפ קי דהמרכ זי הוא למסורלצינורהער כו תאובייקטיביותבנוסאיס

חשו בים -כמו ׳ הערכות -המצבש לנ ו על המתרחש בלבנון, שפתרו לחלוטין את הער כות

: 4.5.76 ראש ממשלת אושטריה מגלח
דיעותיו בשיחות עס עורן ״העולם הזח״.

ה מומ חים הממש לתיי ם, וסמאודעות השנה הוכיחובעליל את נכונותו?

ואולי. התפקיד הוא ל מ תו חביקורת על סעסי הממשלה ומחדליה -כסו בפרסת

: 19.5.76 מפגינים ערביים מבעירים וגמי-
נים במהומות ברחבי הגדה המערבית.

ק דו ם ונפרשת הזמנתו של דאש-סמשלת דרוס -אפריקההגזענית?
ואוליה תפ קיד החשוב ביותר הוא לעמודסולססיפת -הסוח של התעמולה
הרשמית, נגדגלי -ההיסטריה של הקנאהת ה מטור פ ת, או נגד קישרי-השתקה מאורגנים?

את כ ל אלה עשינו השנה. וכלזהכלולבתפקידנו .

השנה גגרכ וו זנ ד למלא ת פ קי ד זה כראוי. עם עלייתיוקרתוםלה עול ם הזה

גדלגס מי פפרעסודי -המודעותבר, וזהמצידו מאפשר לגרלהגדיל את סיספר
ייעמודים ה עו מ די ם לרשות המערכת, להרחיב את הסיקורולהוסיףמדורים חדשים.
£נאחל -נאלעצמנו וסעלייה ז ו נהגופעה, בכמות ^ ,ואנימקווהגםנאיכוו ^ תיסטך
בשנה ה ק רו ב ה -ויונ ע מו דבתפקידנו -בעפרתך -ב לי מורא, ב לי סשוא -פגים .

: 9.6.76 ישראל משתפת פעולה עם טוריה
והנוערים במילחמת האזרחים הלבנונית.

: 7.7.76 פעולת אנטבה מגיעה לסיום
דרמאתי עם שיבת החטופים לישראל.

מכחכים
שגה טובה

כקורא אלמוני, שרק השנה הצטרף לקהל
חסידי העולם הזה, אני רוצה לברך
את כל חברי המערכת בבירכת שנה טובה,
שנת עבודה פוריה ומוצלחת.
יחיאל הורגשטיץ, תל־ אביב
...מי יתן ותהיה זו שנה ללא סקופים.
השנה הראשונה הטובה תהיה זו יסבה לא
יהיה לכם מה לפרסם ועל מה להתריע.
חיים מצליח, בת־ים
שנת שלום ואחווה בין שני העמים החיים
בישראל, העיברי והפלסטיני.
מופא עיסא, נצרת

אם אינני טועה, נמנה חנוך מרמרי עם
צוות כותבי תוכנית־הסאטירה הטלוויזיונית
ויקוי־ראש, שקשה לומר כי הצטיינה ב־אנינות־יתר
ובשמירה על כבודם של אנסים.
מפליא שדווקא אדם כמו חנוך מרמרי,
שעטו טבולה ברעל — ואני מציין זאת
לשבח — כי סאטיריקון ללא רעל כמוהו
כמצליף ללא -סוט — רגיש פיתאום כל־כך
לכבודם של אנשים. שחנוך מרמרי יסביר
לי, במחילה מכבודו, מדוע לא חם על כבודו
של ראש־הממשלה יצחק רבין, ומעל מסך
הטלוויזיה השתתף בין אלה שקרעו אותו
לגזרים, ואחר־כך הוא בא להטיף מוסר לאחרים?

אליעזר גור־אריה, ירושלים
הצעתו של חנוך מרמרי ,׳שלפיה צריו כל
מי שכבודו נפגע על־ידי העיתונות ליטול
את החוק לידיו, ולפגוע פיסית בעיתונאים
או בצלמים שעשו לו זאת, היא פסולה.
אסור שאזרחים ייטלו את החוק לידיהם.
במיקרה מעין זה יש להזעיק את המי-סטרה,
כדי שהיא תטפל בעיתונות ותעניק לאזרחים
את השמירה שהם ראויים לה. אפשר
לסמוך על המישטרה שתדע כיצד לסתום
את פיה של העיתונות המלוכלכת.
ש. רחובות
במאמר המערכת (העולם הזה )2036 תקף
אלי תבור את רשימתו הסאטירית של חנוך
מרמרי, שגינתה את הכתבה שפורסמה ב
צריך
להפריד בין המרסגים גאוניות ו־כישרון,
כפי שטען בשעתו הד״ר היהודי
אוטו ויינינגר, שהיה גאון בעצמו וזכה בתואר
דוקטור־לפילוסופיה בגיל ( 22 ושגה
אחר־כך התאבד, אחרי שהתנצר) .״הגאון
אינו הדרגה העילאית של הכישרון,״ הוא
טען. הגאוניות, בניגוד לכישרון היא מקוריות,
אינדיווידואליות וכוח יצירה עצמית.
הכישרון הוא תורשתי, ואילו הגאוניות אינה
עוברת בירושה. על־פי אבחנה זו יש
אולי לאבי בן־אברהם כי־סרון גדיר ויוצא־דופן
של שינון ולמידה, אבל עד שלא יוכיח
את עצמו בתחומים של יצירה עצמית מדעית
בעלת״שיעור וערך, כדאי -סתיזהרו בבואכם
לכנות אותו גאון.
ד״ר משה בוייאר, ירושלים
דומני שטעיתם. הד״ר אבי בן־אברהם
אינו הרופא הראשון בהיסטוריה שזכה בהסמכתו
בגיל .18 אם אינני טועה, הרי
גם הכימאי הצרפתי, לואי פסטר, שבמחקריו
פתח דף חדש בתולדות הרפואה, זכה בתואר
הדוקטור שלו בגיל .18
נוח צכיאלי, רנזת־גן
• הקורא צביאלי הוא הטועה. לואי פסטר
זכה בתואר הדוקטור (במדעים) שלו רק
בגיל .25

יוזם הצעדה — צה״ל, כפי שמובלט במודעות
בעיתונים. נסו אתם לתאר לעצמכם
את מראה מאות החיילים ואלפי האזרחים,
הצועדים בשיטחי יהודה ומקיפים את ירוש לים
(השלמה — כדיברי המודעה) ,כשאלפי
עיניהם -סל תושבי השטחים האלה מלוות
אותם, ולאו־דוקא בהערצה...
דובר בלי סוף, מה לעשות ומה לא
לעשות, אבל אלה דיבורי סרק כנראה. טובה
העשייה היוצרת עובדות ! לכן — טובה
הצעדה וטובה ממנה ההתנחלות (או ההיאחזות)
,כי במקום שם צעדו הרגליים׳ נקש רים
חוטים של שייכות. וזאת, בעצם, מלאכה
-סל רמייה לגבי אלה הנתפסים לרעיון
בתמימותם.
ואם באו הדברים אל ליבו -סל הקורא,
יגיב בדרך •סלו — נגד צעדת ירושלים,
.1976
צפירה יונתן, שריד

חומר לעוכרי-ישראל
נדהמתי לקרוא את כתבתכם על ״-ספני
הניסוי לברית־מילה״ (העולם הזה .)2037
הרי במו־ידיכם אתם מספקים חומר לעוס־רי־ישראל,
כדי שיהיה להם במה להשמיץ
את מדינתנו. האם לא די עלבונות ספגנו

צל״ש לד״ר אבי בן־אברהם, הגאון מ־מילאנו,
שבזכות גאוניותו חולל נס ושמו
•סל השבועון העולם הזה זכה להידפס בכל
הדרו המפורש על דפי ידיעות אחרונות. אם
זיכרוני לא מטעה אותי, זו אחת הפעמים
הנדירות -סשמו המפורש של שבועונכם
מודפס בעיתון יומי ביכלל. נס במילאנו?
לא ! נס בתל־אביב !
יוסף פליגלמן (כנפי) ,תל־אביב

קחו את הגורילות
מכל החבר׳ה כאן׳ ,שהעולם הזה הוא
הקשר האמיץ ביותר שלהם עם הארץ —
שיה טיבה.
א רי ה גי ד כו רד, לוס אנג׳לס,
ארצות־הברית

איי מאחל לכם שיה שבה תצליחו ל־שכנע
בעמדותיכם וברעיונותיכם את כל
העולם.
ז. סלל, סאנטיאגו, צ׳ידי
׳ 8מערכת העולם הזה, מודה לכל עשרות
הקוראים ששיגרו אליה ברכות לשנה החדשה.
מסיבות מובנות, לא ניתן לפרסם
את כולן.
ה ד פו קי םתר מו

מה קרה לכם י עקבתי אחר גיליונותיכם
האחרונים, ואני נדהם לגלות שהשבועון,
שבעבר הגן באומץ־לב על מעמד הפועלים,
כימעט ׳שאינו עוסק עוד בנדון, והוא
הופך להיות שבועון לחוג הנוצץ. לא מצאתי
שום מילה בעתונכם על היוקר המשתולל,
על הניסיון החדש -סל התעשיינים
לשבור את הפועלים ולהפוך אותם מכימעט־עבדים
לעבדים, ולהצגת משל־רבינוביץ׳ בעניין
תוספת היוקר.
האם פשוט תפסתם ייאוש מהאדישות ו־הטימטום,
ומחוסר התגובה של מעמד הפועלים
במדינה? אם כך, הרי אתם צודקים.
לדוגמה: מי היה הציבור שתרם יום יומיים
חופש בזמן ההיסטריה שתפסה את המדינה
אחרי מיבצע אנטבה? כמובן, הפועלים
השכירים והדפוקים. מעניין, שבארץ יודעים
להפגין בעוצמה רק כשמדובר בכדורגל.
ח ,.8 .חולון
מ או ינ צ ח :

רוחו
האלמוותית של מאו נצח תנצח !
בקרוב בימינו ישחקו הסינים עם כדורהארץ
כולו כעם שלפוחית, וישחררוהו מ1
ניצול
הממון.
משהכ הן, חיפה
ח ח שי 8הוהכ בו ד

סלוש פעמים כיפאק־היי לחנוך מרמרי,היחידי שהעז לומר לכם בפרצוף (העולם
הזה )2034 את מה שאתם באמת, ולחשוף
את דמותכם האמיתית. כל שבוע אתם
מאמללים מישפחות חדשות בפירסומים
שלכם, והגיע הזמן להפסיק זאת אחת ולתמיד.
אני מקווה שמישהו ייענה לקריאתו
סל מרמרי, ויעניש אתכם על כל הרע ש עשיתם כדי שלא יהיה עוד מקום במדינה
לעיתון מסוג העולם הזה.
שי פרהג ,.תל־אביב
העולם הזה 2038

במיסגרת הכתבה ״האתמול הזה״ (העולם
הזה )2036 על עיתונו היומי החדש של
מהדלטור יום־הכיפורים, משה דיין, ציינתם
בין השאר כי שר־הביטחון לשעבר מלווה
מדי יום ביומו, בבואי למערכת עיתונו,
על־ידי שני ״גורילות״ .לדעתי, פשע הוא
מצד •סילטונות המדינה־ להעמיד אנשי־

עיתון אודות השערורייה במישפחת שפריב־צק.
מבלי להתייחס אישית לטענותיהם ה בסיסיות
-סל שני הצדדים הייצים, דומני
שיש טעם לגנאי בהצהרותיו -סל תבור, כפי
שבאו לידי ביטוי במאמר זה.
הליברליות וחופש־הכתיבה הקיימים ב־העולם
הזה כבודם במקומם מונח, אך כאשר
מצהירים על בילעדיות התכונה הזאת,
יש להיזהר. אין לי ספק -שעיתונים רבים
בארץ היו נמנעים מפיוסום רשימה כמו
זו של מרמרי, המשמיצה את עיתונם, אבל
הכללה בנושא זה מסוכנת. זכור לי, למשל,
שהטלוויזיה איפשרה לאותו חנוך מרמרי
ולחברי לצוות ניקוי־ראש, להשליך את
היציהם גם עליה עצמה.
עמיחי אדגמן, רמת־גן

מיהו גאון?
בהתייחס לכתבתכם ״נס ישראלי ב־מילאנו״
(העולם הזה )2036 על הרופא הישראלי
ד״ר אבי בן־אברהם, שזכה בתואר
דוקטור לרפואה בגיל ,18 הייתי רוצה
להתעכב על היבט מסויים. אינני יודע איך
זכה הד״ר בן־אברהם בהסמכתו כרופא, ולעצם
העניין גם אין זה משנה, שכן אם
שילטונות הרפואה באיטליה נטלו עליהם
את האחריות להסמיכו כרופא, יש להניח
שהם יודעים את שעשו. אולם אפילו אם
זכה באמת וביושר בתוארו, עדיין אין זה
הופכו לגאון למרות גילו הצעיר. המילה
גאון היא בעלת כמה מובנים -שהם שוגים
מזה. בעיברית, למשל, היא מציינת תיפארת
(״גאון הירדן״) ,תואר של רא-סי ישיבות
וגדולי תורה, וכן גם כי-סרון החורג מגדר
הרגיל.
איי מניח שאתם התכוונתם לתרגום העברי
של המילה ,0011115 שהיא מילה
לאטינית במקורה ושי-ס לר. כיום שתי
משמעויות. האחת מתייחסת לבעלי כושר
אינטלקטואלי גבוה, כפי שהוא נמדד ב־מיבהני־אינטליגנציה,
ואילו השנייה מציינת
כושר־יצירה מייוחד־במינו כפי שהוא
מופגן בהישגים ממשיים. גאון פוטנציאלי
הוא כל ילד המקבל ציון מעל 140 במיבחני
האיי״קיו. הידועים. שיעורם של אלה הוא
1ל־ 250 באוכלוסיה הכללית, ובוודאי שלא
לכך הכוונה בתואר גאון.

בעת האחרונה, שאתם צריכים לגרום לכך
שכבוד ישראל יושפל •סוב בין העמים?
מרדכי ברקוכיץ, קרית־אתו
6העולם הזה סבור כי לא הפירסוס
הוא הפוגע בדימוי, אלא עצם המעשה. כדי
שלא יישנו מיקרים מסוג זה, חובה לפרסמם
ברבים.

הבן של המאמן

ביטחון לאדם שסיים סופית את הקאריירה
הצבאית •סלו, ושהפך עורך עיתון מיסחרי
ותו־לא. אינני מקבל את הדיעה שהיות
שבעבר מילא האיש תפקיד ביטחוני ממדרגה
ראשונה, על המדינה להעמיד לרשותו
אישי״ביטחון בתפקיד 24 שעות ביממה.
אדרי ברלין, תל־אביב

היח היח מצעד בירושלים
(סיפור לילדים גדולים)
היה היה מצעד ביום־העצמאות ,1973בירושלים•
מיצעד שעלה הון תועפות והעלה
ויכוחים רבים. אבל הוא היה לעובדה, והבנים
שלנו מילאו את שורותיו — ברגל,
בטנקים ובמטוסים. וגאוות העם עלתה ותפחה,
וטפחה על פני התבוסתנים למיניהם.
אי־ס לא הטיל ספק, עד לאוקטובר .1973
ומאז, אי־ס לא דיבר יותר על מיצעדים.
אבל קיימת מזה שנים בת*טיפוחים ושמה
צעדה :״צעדת שלושת הימים״ ,״צעדת
הגליל״ ועוד אחרות כמוה, הבאות לגדל
דור בריא, בעל שרירים ומלא מרץ נעורים.
עד 120 שנה. הרעיון גדול, ואנשים רבים
וטובים נסחפים אליו.
אך אין הוא כה תמים כפי שהוא נראה.
וכל מי שיבדוק את מסלולי הצעדות שהיו,
וזאת שבאה עלינו בספטמבר ,1976 היא
״צעדת ירושלים״ ,ודאי יחשוף את המסלולים
ואת משמעותם.

עלי לציין. ב-סמי ובשם חברי, שניסינו
לפרסם מיכתב דומה בעיתון חדשות הספורט,
אבל משום מה הדברים לא ראו
אור. היה היה פעם מאמן־כדורגל מצליח,
ששמו דויד שווייצר. הוא אפילו לקח אליפויות
פה ושם. אבל תמיד, אחרי שעזב
קבוצה, היא נפלה לליגה נמוכה יותר או
וזיתה מועמדת לירידה. משתמע מכך -ס־הנ״ל
הרס יותר מאשר בנה.
אבל לא זה הסיפור שבפינו. לימים הפך
המאמן מאמן הניבחרת הלאומית. ואז התברר
שהבן־היקיר שלו חייב לשחק בניב־חרת.
עם כל הכבוד למשה שווייצר, הוא
שחקן איטי בעל בעיטה ברגל אחת ביל-
בד, ועקב שיבוצו לא נכללו בניבחרת
שחקנים כמו רפי אליהו ומאיר ברד מהפועל
באר-סבע, נחום תא־שמע ודני נוימן
מירושלים, יהושע גל מנתניה ומקמל
מפתח־תקווה. ני תפקידם בשדה הוא תפקיד
של רץ׳ ולמזלם הרע משה שווייצר
הוא גם כן רץ.
אני וחברי היינו במונטריאול, ומה שראינו
הצטייר אצלנו כך: הניבחרת שלנו
היתה מורכבת מעשרה כדורגלנים שהם
פחות או יותר מהטובים בארץ, ומשחקן
אחד שהוא בנו של המאמן, שלא ביצע
אפילו פעולה אחת טובה במשך 234הדקות
ששיחק עד שנפצע. הגיע הזמן ־ס־המאמן
ימסור דין־וח־סבון על כך, במקום
להתווכח על העלאת משכורתו.

ארז כהן(וקבוצת חברים),
נתניה

מאת

אוויאבנו׳

** דו הארוכה של האדם נשלחה אל החלל האינסופי, ונחתה על הכוכב מאדים.
מכונה קטנה, מתוחכמת להפליא, גרפה שעל עפר לתוך מעבדה ננסית, החלה בודקת
אם יש לבעלי־החיים שעל כדור־הארץ מתחרים אלמוניים על כדור־המאדים.

כד הגיע האדם אל תחנה נוסכת. כדרכו הארוכה אד גרמי־שמיים
רחוקים.
ב־ 1957 פרצה ספוטניק, החללית הסובייטית הראשונה, מתחום כוודהמשיכה של
כדור־הארץ. ב־ 1961 המריאה ווסטוק, החללית הראשונה שבה נמצא אדם. כעבור ארבע
שנים, ב־ ,1965 יצא האדם הראשון מתוך החללית ווסחוד וריחף בחלל הריק. שנה לאחר
מכן הגיעה יד האדם אל הירח, כאשר נחתה החללית הבלתי־מאויישת הראשונה, לונה,
נחיתה רכה על קרקעו.
ב־ 20 ביולי 1969 פסעה רגל אנושית פסיעה היסטורית. ניל ארמסטרונג, אמריקאי
בן ,38 יצא מן החללית אפולו 11 ודרך על אדמת הירח.
ב־ 1973 הגיע האדם אל תמרור נוסף. החללית האמריקאית פייאוניר 10 עברה על
פני הכוכב צדק ונעלמה בחלל — החפץ הראשון, מעשי ידי אדם, שהשחחרר ממערכת־השמש.
כעבור שנתיים נחתה וונרה 9על קרקע הכוכב וונוס.
כאשר הגיעה החללית וייקינג 1אל קרקע המאדים והחלה בבדיקותיה, עצרו כל
בעלי־הדימיון שעל פני כוכב־האם את נשימתם. האם יתגלו חיים חדשים י האם יסתבר
כי אכן בכוכב זה — ואולי במיליוני כוכבים אחרים — קיימות צורות־חיים, שהדמיון
האנושי קטן מלתארן ז
אנשים מעשיים יותר כבר החלו משרטטים את עתיד המין האנושי כגזע של מתנחלים
בחלל. מדענים החלו מתחרים בסופרי המדע-הבדיוני, ואף עולים עליהם בתי-

ל 1ח ם נוצר• ב ל בנון: ת מונ ת ק דו שבראש, א רז *7111110

אוריהם. הם דיברו על ערי־חלל אנושיות המרחפות מחוץ לתחום כדור־הארץ, על
התיישבות בכוכבים רחוקים, על ייבוא מחצבים ואנרגיה מכוכבים זרים, על פיתרון
הבעיות האנושיות הגדולות — התפוצצות האוכלוסייה והרעב — באמצעות המשאבים
האינסופיים הפזורים בחלל.

זה קרה כשנת תשל״ו — 5904 שנים אחרי בריאת העולם דפי

האגדה התנ״כית, או כ־ 4,800,000,000 שנים אחרי התהוות כדור־הארץ
לסי הערכת המדענים, שאינה סופית.

• הרחקת ונת, איש 109
0הסתכל יצור נבון בכוכב אחר בהתפתחות זו, יכול היה לאטר באירוניה:

\ £״הרחקת לכת, איש קטן!״

אירוניה כזו היתד. במקומה. כי אותו בן-אנוש, שהמריא על כנפי שיכלו ודימיונו אל
מרחבים בלתי־נתפסים בגדלותם, היה עסוק על פני כוכב־מולדתו בקטטות בלתי-
נתפסות בקטנוניותן.

ייתכן שמעולם לא בלט הסער שבין רוחב תפיסתו וצרות יצריו של
האדם כמו כשנת תשל״ו.

אם היה אחד הנציגים המובהקים של השנה המדען בפאסאדינה, שתיכנן מיבצעים
מדוייקים במרחק של מאות מיליוני קילומטרים מכדור־הארץ, הרי נציג מובהק אחר
היה הקנאי, שהכין פצצה מתוצרת־בית כדי להרוג בה כמה ילדים למען העתיד האנושי.

וככל שגדל תחום ההשפעה שד האדם כיקום׳,כך קטנו
האידיאלים של הקבוצות הקנאיות הבולטות של השנה.

תחומי

בשטח הקטן של אירלנד הצפונית סערה במשך כל השנה מילחמת־טרור אכזרית
מאין כמוה. עוברי־אורח חפים־מפשע, שנבחרו במיקרה, נקטלו ברחובות. תינוקות
נרצחו בפצצות שנזרקו בדם קר לחדריהם. קנאים קאתוליים ופרוטסטנטיים, אחים
לשפה אחת ולתרבות אחת, שדבר לא הפריד ביניהם מילבד מסורת דתית*עדתית,
שחטו איש את רעהו בהנאה, תוך הריגת כל מי שנקרה להם בדרך.
בסקוטלנד השכנה קיבלה התנועה להתבדלות לאומית תנופה חדשה. יחד עם
תנועת־העצמאות של חבל וילם, היא איימה לפרק את בריטניה הגמלה, שעה שזו עצמה
הפכה מדינה ממדרגה שנייה בעולם הגושים הגדולים. תהליך דומה אירע בתריסר מדינות
אחרות בעולם.
לצד הידיעות על כיבושי־החלל, הופיעו בעיתוני תשל״ו ידיעות־הזוועה על מיל־חמודהאחים
בלבנון. ערבים המשתייכים מדורי־דורות לכתות נוצריות קטנות נלחמו
בחימד. שפוכה בערבים שגדלו בדת מוחמד. המדינה הקטנה התפרקה לשתי מדינות
עדתיות ננסיות. המצור על תל־אל־זעתר, מחנה הפליטים הפלסטיניים בלב האיזור

גלריה חוראד
ר חו ב ז׳ בו טינ ס קי 3

ת ל־ א בי ב

241628

מייצגת בארץ בתצוגה קבועה אתהפסלת

אילנה גור
שעות הביקור; 18.00—21.00 ; 11.00—13.00 :

(המשך מעמוד )7
הנוצרי בביירות, הפך סמל חדש לקנאות ולגבורה, לאכזריות ולהקרבה עצמית.

כעוד שנדודי המוחות המדעיים חישבו את נתוני ההתנחלות הראשונה
שד האדם בחלד החיצון, עסקו קנאים ישראליים בתיכנון התנחלות
כתחנת־רפבת ישנה ליד שכם, כדי לדחוק את רגליו שד עם אחר בשטח 1 הקטן שבין ישראל והירדן.
בקצה הדרומי של היבשת האפריקאית השתלטה הקנאות הקיצונית ביותר בקרב
עם קטן של יוצאי־הולנד. שוטריו נצטוו לירות ולהרוג בלא־רחם, כדי להחניק באיבו
את. מאבק הרוב השחור, שבניו נדונו לעבודת־פרך למען האדונים הלבנים.
ברודזיה ובנאמיביה השכנות היו נטושות מילחמות־גרילה, כאשר מיעוטים קטנים
של מתנחלים לבנים ניסו להגן בכוח על מעמדם ועושרם, מול ההסתערות הנזעמת של
הרוב השחור.

אחרי בל צעד קדימה, לקראת עולם של תבונה ושפיות־הדעת,
צעדה האנושות של תשד״ו שני צעדים אחורה, אל עולם של לאומנות
פרימיטיבית, גזענות חשוכה, קנאות דתית. קריאת הצלבנים מלפני
000 שנה — ״אלוהים רוצה בזאת :״ נשמעה באירלנד, כלבנון, בדרום־
אפריקה ובישראל, באנגלית ובנאלית, בערבית ובעיברית, באידיש
ובאפריקאנום.

• קנאים מכל הארצות, התאחדו!

שישי ; 11.00—13.00 מוצאי־שבת .18.00—21.00
ך* קנאי הלאומני־דתי-גזעני לא היה המועמד היחידי לכתר הקנאות של תשל״ו.
1 1התחרה בו הקנאי השמאלי.
בקאמבודיה התנהל בתשל״ו מיבצע של רצח־עם־עצמי, שרק פרטים מעטים ממנו
נודעו בעולם החיצון. בעוד שבוויאט־נאם השכנה התחיל השילטון הקומוניסטי המנצח
לשקם את הריסות המילחמה בת עשרות השנים, אחז דיבוק של קנאות טורפת ומטורפת
בשילטון הקומוניסטי הקאמבודי. מיליונים גורשו מן הערים, בתנאים בלתי־אנושיים,
רבבות ואולי מאות אלפים ניספו, כדי לבנות אוטופיה חקלאית מימי־קדם.
לישראלי בחו״ל
שלום.

אנארכיסטים גרמניים, קומוניסטים יפאניים, שמאלנים דרום־אמרי־קאיים
התחרו עם פאשיסטים ארגנטיניים במיבצעים של רצח, חטיפה
ועינויים, למען הצדק והקידמה האנושית.

האינך חושב כי ילדך זכאי
לגדול ולהתחנך בישראל?
פר טים בדבר אפ שרויות הסיוע בעת חזר ה
ארצה תוכל ל ק בל אצל שליח העליה
הקרוב ל מ קו ם מגוריך או ב א מצ עו ת הוע דה
לתו שבים חוז רי ם ת״ד ,7384 ירו שלים.
6,ג1מ0.8.1 800, 861:01101 ^ 6

.¥. 10017א

אחת מגיבורוודהשנה היתד, יורשת של איל־הון אמריקאי, שעמדה לדין על חלקה
במעשי־שוד מזויינים. היא ירתה על עוברי־אורח כדי לחפות על בריחת חבריה, שהיו
גם חוטפיה׳ ואנסיה. כל זה בשם אידיאל ״סימביוטי״ ,אשר גם היא עצמה לא ידעה
להסביר את פישרו.
בארגנטינה התיידדה צעירה נחמדה עם בתו של מפקד־מישטרה, מומחה לעינויים.
היא נתקבלה כבת־ביתו, הניחה פצצה מתחת למיטתו של המפקד וריסקה אותו
לרסיסים.
בקוריאה התנפלו חיילי הצפון על קצינים אמריקאיים, בשל סיכסוך על כריתת
עץ באיזור המפורז, והרגו שניים מהם בגרזינים.
בגרמניה התאבדה בתאה רב־טרוריסטית, צעירה בעלת מוח מזהיר, שהחליטה לגאול
את העולם במעשי־רצח. בשעה שחוטפי־מטוס תבעו שיחדור של אסירה בשווייץ, נתגלה
לאזרחי אותה מדינה שומרת־חוק כי אותה צעירה כלואה מזה שנה וחצי ללא מישפט,
בצינוק של בידוד מוחלט, ושניתן לה לצאת מתאר, רק פעם בשבוע, במשך חצי שעה,
לשם ״התעמלות״ בחצר.

אחת הדמויות הבולטות שד השנה היתה גם אחת החמקניות
ביותר — הטרוריסט הדרום־אמריקאי קאדלוס, שיצאו לו מוניטין של
גאון רצחני, ושאיש לא ידע אם הוא קנאי פוליטי חשוך, הרפתקן ציני,
חרב־להשכיר או, כל אדה גם יחד.

בדואי צעיר ובלתי־מאוזן, שהגיע במיקרה לשילטון בלוב, אדם אחוז קנאות דתית
מן הסוג הפרימיטיבי ביותר, שלח את כספו על פגי המים לחמש יבשות, כדי לתמוך
בטרוריסטים מכל הסוגים. הוא מצא בעל־ברית נאמן בענק הילדותי שהגיע לשילטון
באוגנדה, בעזרת סוכנים ישראליים. באחד המאורעות הגדולים של תשל״ו בלטה
קואליציה בינלאומית זו של טרוריסטים, אינטרנציונל של טירוף חסר״תכלית.

לא חסרה כתשל״ו אלא הקריאה: קנאים מכל הארצות, התאחדו1

• הויווזאווים וזהבוניס
ף אכן, היה דמיון בולט בין הקנאים מכל העמים, מכל הסוגים, מכל הגוונים.
1הם התפללו לאלוהים שונים, סגדו לאידיאלים שונים, רצחו ועינו למען מטרות
שונות. אולם מבחינת מיבנה אישיותם, הם היו כולם בני גזע אחד. איחדו אותם השינאה
לשפויי־הדעת, הביטחון המוחלט בצידקתם הבילבדית, האמונה שמטרתם הנאצלת
מקדשת את כל האמצעים, ההרגשה שהם שייכים לקומץ האנשים־העליונים, ושיריביהם
הם תת־אדם.

הם דיברו אנגלית ויפאנית, ערבית ועיברית, ספרדית וגרמנית,
אידיש ואפריקאנס. אכל היתה להם שפה משותפת, בינלאומית.

• מ ענק עד

בבטוח חייט, להבטחת המשכיות
תשלומי החסכון שהחוסך עליהם.

־ 1800.ל׳י.

•הצמדה למדד.
• פטור ממס.
• הבנק מבטח
את החוסך
על חשבונו

!8000

הבנק הבינלאומי הראשון

הם יכלו להחליף ביניהם סמלים ורעיונות, והם אף עשו זאת באופן חופשי. ראשי
אש״ף דיברו על תל־אל־זעתר כעל ״מצדה חדשה״ .הגזענים הדרום־אפריקאיים הגדירו
את עצמם כעם־נבחר, יורשיהם של בני־ישראל התנ״כיים. ואילו הקנאים של גושי
אמונים עירבבו סמלים דתיים עם סיסמות שנמשכו, מבלי־משים, מן האוצר האידיאולוגי
של מישטרים שנואים עליהם.

כמירוץ בין איש־החלל ובין הקנאי־עלי־אדמות, היתה ידו של הקנאי
על העליונה. כי הברכה הטמונה בכיבוש החלל חבוייה עדיין בנככי
העתיד — ואילו זרע הפורענות של הקנאי נובט בהווה.
לפני שתקום ההתנחלות האנושית הראשונה על כוכב אחר, עלולה
האנושות להשמיד את עצמה על פני הכוכב ארץ.
פעם, בטרם היות אדם, שלטו בכדור־הארץ בני מישפחת הדינוזאורים, זוחלים
שהצטיינו בגוף ענקי ובמוח ננסי. אחרי שמשלו בכיפה במשך מאות־מיליוני שנים, הם
כלו מן העולם.
הגזע האנושי מצטיין במוח הענקי של יצור נבון, אך רגשותיו ויצריו נשארו כשל
חייה פרימיטיבית. קל היה בשנת תשל״ו להגיע אל המסקנה הפסימית, שגזע זה עלול
לכלות מן העולם אחרי שילטון של כמה אלפי שנים בילבד.

חסכון

• הסניף היעוראל
ף* אינטרנציונל של הקנאים, תפסה ישראל בשנת תשל״ו מקום נכבד מאד.
*־ הקנאים הישראליים היוו כוח. הם חוללו התפתחויות שהיתה להם השפעה רבה לא רק
על חיי ישראל עצמה, אלא גם על תהליכים עולמיים. הם יצרו — על פי הסיסמה
האהובה עליהם ביותר — ״עובדות בשטח״.
בעיני עצמם, הם היוו את עמוד־השדרה של המדינה, התגלמות הרוח האמיתית של
עם ישראל. הם תבעו לעצמם את הזכות הבילבדית להנהיג את העם ולכוון את
ממשלתו. הציבור הישראלי לא ידע איך להתמודד עימם, ועמד מולם חסר־אונים.

מכין שורותיהם בא איש־השנה תשל״ו.

ה רווי ת הז ה

איש השנה תטל״ו
ן ך* יו לתשל״ו רגעים של צחוק ושל דמע, רגעים של
י 1מתיחות עליונה, של תיסכול, של יאוש ושל ניצחון.
המדינה כולה התפקעה מצחוק כאשר נודע שגנבים
פרצו למטה־המישטרה והוציאו ממנו את קופת־הברזל.
חרושודהבדיחות הלאומית, אחת התעשיות הפוויחות ביותר
בישראל, עבדה במלוא הקצב.
אווירה של אבל כללי ואמיתי ירדה על המדינה כאשר
הורד אל קיברו דויד (״דדו״) אלעזר, הרמטכ״ל של
מילחמת יום־הכיפורים. ההרגשה הכללית שנעשה לאיש
אהוד זה עוול משווע, שלא בא על תיקונו עד מותו בטרם
עת, הגבירה את הצער.
יהיו רגעים של. מתיחות, כאשר המדינה כולה נשמה
ונשפה עם אפתד רוט״שחמורוב, כאשר השתתפה
במירוץ האחרון באולימפיאדת מונטריאול. לא היתד, זאת
מתיחות ספורטיבית בלבד. כל ישראלי שמר בליבו את
תמונת פניה המעוותות של אסתר, כאשר עמדה ליד ארונות
חבריה במינכן, לפני ארבע שנים. היא הפכה אחד
הסמלים של הרוח הישראלית.

והיה, כמוכן, הרגע העליון שד תשל״ו —
הרגע שכו נתל,כלה הידיעה עוצרת־הנשימה
כי כמיכצע־ר,ומגדו נועז שוחררו השכויים כעיירה
ש־ 99.9!5מאזרחי ישראל לא שמעו מעולם
את שמה כראש-השנה תשל״ו: אנטסה.

§< גיבורי הונע החולף
ף* י היה האיש — או האישה — של תשל״ו?
שיו גיבורים רבים עברו על במת השנה, עליזים וטרא-

ה פגי שההדרמא תי ת: ה ח טו פי ם שחזרו מ אנ טבהמתחב קי ם ע בני משבידונדו׳הם

•ת׳ ו שד, וכו ש,
ונל האחרס
ן.אירי*<11ן>***

גייס, חדשים וישנים־נושנים, אנשים שהטביעו את חותמם
על רגע חולף, ואותם שחזרו וניסו להיאחז במאורעות
שוב ושוב.
גיבורי־הרגע היו אוסף ססגוני — ותיקים ועולים
חדשים, זקנים וצעירים, מוכרים ובלתי-ידועים.
בראשית השנה חזר לחדשות אייכי נתן, כשהוא
ניסה לומר זאת למצרים בפרחים. הוא רצה לכפות על
המצרים באהבה את מתן ההיתר לאוניית־ד,שידור, שלו
לעבור בתעלת־סואץ, שנפתחה זה עתה למיטענים ישראליים.
אולם המצרים סירבו, האוניה חזרה, אייבי עצמו
הפליג בסירת־פרחים לעבר החוף, ואוהד ממורמר האשימו
בכך שניסה ״להחניק את המצרים בפרחים״.
במשך כמה ימים שיגע את המדינה הצמד־חמד של

;1י|1י׳>1יי*#י 0 *1^ 1ן

ילדי יונדף. מסביב למנחם ודובי הקטנים, שהוברחו
מגרמניה על־ידי אמם בגלל סיכסוך עם אביהם, ערכה
ישראל את אחת מהצגותיה הרגשניות. חרושת־ה,היסטריה,
תעשייה משגשגת שנייה של המדינה, פעלה במרץ. במשך
כמה שבועות היה נדמה כי מדינת־החוק מתמוטטת וכי
האספסוף, המוסת על-ידי דמגוגים, שולט במדינה. אולם
המדינה החלימה גם ממפה זו, וילדי-יונדף נעלמו.
גיבורה מסוג אחר לגמרי היתד, העולה החדשה מברית־המועצות,
שרה אלקונוכיץ. בדמות ״מטורפת הטוטו״,
הדמות המיסתורית שירתה בעוברים־ושבים באקדח־טוטו
החבוי בתיקה, הצליחה ליצור היסטריה־זוטא. היא נתפסה,
נכלאה בבית־חולים לחולי־רוח ונשכחה.
חולד,־רוח אחר שהצליח לעמוד במשך זמן קצר במרכז
תשומת־הלב הלאומית היה אלי גלילי, האיש שהתנקש
בחייו של עורך העולם הזה. כמה שאלות מטרידות,
שהיו קשורות בפרשה זו, נשארו סתומות גם בסוף
השנה. גלילי עצמו נמצא בבית־ד,חולים ונשכח.
גיבור עצוב אחר היה שימעון (״כושי״) רימון, אחת
הדמויות המרכזיות במישפט של רשת מבריחי־הרואין
בגרמניה. מישפטו של הצגחן־לשעבר, שבעיותיו ד,מיש־פחתיות
והנפשיות דחפוהו לקאריירה של הרפתקות עגו מות,
היה רצוף גילויים מרתקים.
אחדים מאלה נגעו לחברו הטוב, אהוד (״אודי״)
דיין מנהלל, שקולו המוקלט ריחף באולם בית־המישפט
בפראנקפורט. אודי, בנו של איש־השגה תשי״ז ותשכ״ז,
אחיהם של אשת־השנה תשי״ט ושל איש־השנה תש״ל״,
עלול היה להפוך איש־השנה תשל״ו, על רקע בלתי-מלבב
ביותר.

• גגי־שהיו שלא חזרו
** ועמדים אחרים לתואר איש־השנה תשל״ו הש־
^ 1תייכו לסוג שהיה אופייני לשנה זו — מי-שהיו שביקשו
להפוך מי־שחזרו.
בראש הרשימה עמדה, כרגיל, גולדה מאיר. אשת־השנה
תשל״ב, שנשאה באחריות העליונה לאסון יום-

האיש הטר אגי: ד דו ב ח תונ תבתו

• * משה דיין זכה בתואר בזכות מיבצע־סיני (תשי-ז)
ומילחמת ששת־הימים (תשכ״ז) .בתו יעל זכתה בתואר
בזכות סיפרה, פנים חדשות במראה, שגרם לסערה־בכוס־מיס
בצמרת המדינה (תשי״ט) .אמי דיין זכה בתואר כנציג
תנועת־המחאה של הצעירים נגד סיכול ביקור גולדמן
בקאהיר והתגברות הקו הסיפוחיסטי במדינה (תש״ל).

הכיפורים תשל״ד הפכה מיליונרית בשנת תשל״ו, בזכות
ספר־זיכרונות שנמכר כלחמניות ליהודים צמאי־שמאלץ
בעולם. אולם זה לא הספיק לה. מאחר שלא קיבלה על
עצמה מעולם את האחריות האמיתית למילחמה שנגרמה
על־ידי שחצנותה, אטימותה ושינאותיה, ביקשה לחזור
לגדולה. במשך כמד, ימים בתשל״ו אף היה נראה שתצליח,
וכי כחברה ב״פורום המוביל״ החדש תתפוס את
תפקיד ד,מלכד,־האם במדינה. אולם הפורום נשכח, יצחק
רבץ השתלט על העניינים, וגולדה מאיר חזרה והפכה מוצג
מוזיאוני, אתר־ביקורים למדינאים ולעיתונאים זרים,
בין יד ושס ומצדה.
האחראי השני של יום־ד,כיפורים, משה דיין, היה
גם הוא עסוק. בנסיונות נואשים לחזור אל הבמה. הוא
צלף בממשלה מכל זווית אפשרית, מסר הודעות פרובוקטיביות
בארץ ובעולם, צבר בינתיים הון בהרצאות ובכתיבה,
ובסוף תשל״ו הוציא עיתון כושל, שפגע ביוקרתו
יותר מכל תעלוליו הקודמים.
איש מסוג אחר, שחזר מן העבר והסעיר את המדינה
מחדש, היה ״האדם השלישי״ ,אכרי זיידגוורג-אלער.
הוא פירסם בחו״ל את ספרו הבלתי־מצונזר על העסק-
ביש של — 1954 ופתח מחדש תיבת־פנדורה של שאלות :
מי נתן את ההוראה? מדוע בוצע המיבצע המחפיר 7מי
מסר את הרשת? מי הדיח אותו לעדות־שקר? מה היה
חלקו של משה דיין בפרשה? מדוע הופקרו חברי-הרשת
במשך 11 שנים מיותרות בכלא המצרי? אברי, שהיה לו
חלק בהתפתחויות שהביאו למיבצע־סיני, אשר נתן לתשי״ז
את איש-השנה משה דיין! בהתלקחות פרשת לבון, שנתנה
לתשכ״א את איש־השנה פינחס לבון ן ובהדחתו
הסופית של דויד סן־גוריון, שהפך בשל כך איש־השנה
של תשכ״ג — הפך שוב דמות חשובה בתשל״ו.
באותו זמן נפטר פינחס לבון עצמו — אחרי שהיה
במשך שנים מחוסר־הכרה. כאשר עצם את עיניו, לא
ידע כי הפרשה שלו חזרה לכותרות.
על רקע אחר לגמרי חזר לחדשות, בסוף תשל״ו,
אדם שגרם להתפוצצות כלכלית לפני עשר שנים. יוסף
אפשטיין, הקברן של בנק אלדן ובנק פויכטוונגר, הובא
לבית־המישפט כחשוד בכך שהיה המוח מאחרי שוד-
הבנק הגדול ביותר בתולדות המדינה.

#מ׳ שוצו שיא היו
עומת המי־שהיו, בלטו השנה מי־שרצו-להיות.
/אחת הדמויות הססגוניות ביותר של השנה היתה זו

לגות הגדולות או בקרב מיפלגות-הרסיסים
הקטנות.
(המשך מעמוד )9
של יעקוב חלפון, יועץ־הסתריס שלא רצה להסתתר.
העסקן הבאר־שבעי, שביקש להדריך את יצחק רבין,
סיפר שלל סיפורים מן החדר, ותוך כדי כך גילה לא־מעט
על דרכי־פעולתו האמיתיות של המישטר. שאיפה זו להתבטאות
חופשית עלתה לו במעמדו, האמיתי או המדומה,
והוא נאלץ להתרחק מן האיש שאותו הוא העלה, לדבריו,
לשילטון.

יועץ־בלא־סתרים של ראש־הממשלד״ אריק שרון,
התפטר גם הוא. במשך השנה הוסיף האלוף־מיל׳ .חסר־המנוחה
כמה זיג-זאגים לדרכו רבת־התהפוכות. הוא הסתער
מכמה כיוונים על יעדו — כהונת הרמטכ״ל — אך
נבלם. בסוף השנה היה נראה כי תיקוותו זו אבדה סופית.
הוא גם לא חזר לפעילות בליכוד, שבזכות הקמתו
הפך איש־השנה תשל״ג. בשלהי תשל״ו ישב אריק בין
אבטיחיו, בחוותו הדרומית, הירהר בהסתערויותיו הבאות.
האיש שבלם את דרכו של שרון, שר־הביטחון שימי
עון פרם, התקרב מאד לתואר איש־השנה — התקרב
אך לא הגיע. שמו היה קשור בעשרות אירועים ובמאות
הצהרות בומבסטיות במשך השנה. הוא הרגיז את יגאל
אלץ, כאשר נפגש לשיחה בלתי־מתואמת עם הנרי קי-
סינג׳ר ; עורר על עצמו ביקורת צורבת של יצחק רכין,

• העז״ם והעשיויס
* ם כשטח הכלכלי והחברתי לא מצאה תשל״ו את
איש־השנה שלה.

עוכדה זו כשלעצמה -היא מוזרה למדי.
הבעיות הכלכליות של המדינה הולכות ומחמירות
— ולדעת המומחים הרציניים ביותר,
הן תתקרכנה לממדי שואה לקראת סוף תשל״ז.
בעיית הפער ההכרתי הוסיפה לתקתק כמכו־נת-תופת
המונחת מתחת לריצפה.

* 8י י
האחרונות התגבש תהליך חדש. הצלחות אש״ף במוסדות
הבינלאומיים, הופעת יאסר עראפאת באו״ם והניצחונות
הצבאיים של כוחות אש״ף בשלב הראשון של
מילחמת לבנון — כל אלה נטעו בנוער הערבי בישראל
גאווה חדשה, זיקפו את קומתו.
היה צורך בטאקט רב מצד שילטונות ישראל ואזרחיה,
כדי לעכל תהליך זה. הם נהגו אחרת. דווקא
ברגע עדין זה נזכרה הממשלה שעליה לייהד את הגליל,
והטילה את התפקיד על קנאי לאומן חסר איזון ושיקול-
דעת — מאיר זורע. מעשיו של מיינהל מקרקעי ישראל
היו כאילו מכוונים לזרוק את הגפרור לתוך חבית אבק-
השריפה. ההתפוצצות לא איחרה לבוא.

ב־ 30 במארס נערכה שכיתה ערכית ארצית.
השידטון הגיב בברוטליות מטופשת. שיאולם
בשנת תשל״ו גוועה תנועת־המחאה של עדות•
המיזרח. מנהיג־עובדים אותנטי, שמשך אליו פירסומת
רבה, יהושע פרץ, ירד מן הבמה. המאבק המיקצועי
של העובדים, ששכרם נאכל על-ידי האינפלציה הקטלנית,
נבלם על-ידי הכוח המשותף של ההסתדרות והמעבידים,
ובסוף השנה אף עברו המעבידים להתקפת־נגד ופתחו
בסידרה של השבתות, בהנהגת הנשיא הנמרץ של התעשיינים,
אברהם (״בומה״) שביט.
תואר איש־השנה המתין לגיבור הכלכלי, שהיד, מעז
לשלוף את חרבו ולאסור מילחמה על הדרקון התופח
של הכלכלה השחורה. אולם גיבור כזה לא נמצא. הרפורמה
של חיים בן־שחר, בשנה הקודמת, הסתפקה בתיקון
עניינים שוליים, לרעת העובדים, אך לא נגעה בעיוותי

ש-מעון פרסבפתה אופינ׳ תבעת נאום
שה נהרגו, עשרות נפצעו — רובם אנשים תמימים
שלא השתתפו כהפגנות.
האיש הבולט ביותר בשרשרת אירועים אלה, מנהיג
רק״ח תופיק זיאד, התקרב לתואר איש-השנה. הוא
נחל ניצחון אישי־מיפלגתי מזהיר בבחירות לעיריית נצרת
— הבחירות הראשונות במדינה שנערכו על-פי השיטה
האישית החדשה. הוא הנהיג את יום־האדמה. אולם לקראת
סוף השנה היה נדמה שגם רק״ח ואנשיה מאבדים
את השליטה על התהליך. בציבור הערבי נשמעה הדרי שה
לסלק גם את המיפלגה הקומוניסטית, להקים ביש ראל
מיפלגה לאומית ערבית עצמאית. הסטודנטים הערביים
הדיחו את רק״ח מהנהגתם.

כסוף השנה לא נמצאה התשובה לכעייה,
שהרימה את ראשה כפיתאומיות כה רכה.
ה בי קו ר הגו ר לי: י 1האן פו רססר, מנהיג גזעני ד דו ם ־ א פ רי ק ה, מ ד לי ק סיגרי ה דרבין
כשנתברר שהזמין באמריקה טילי קרקע-קרקע ארוכי-
טווח מדגם פרשינג ; נשא באחריות למחדל־ד,מחדלים של
תשל״ו, הקמת ההתנחלות בקדום ! עורר זעם כללי בצד,״ל,
כאשר העלה את נושא-כליו לדרגת תת־אלוף: התקוטט
על תהילת הפעולה באנטבה; והקדיש את מיטב זמנו,
בסוף השנה, למסע־תעמולה אישי וולגארי סביב ״הגדר
הטובה״ בגבול לבנון.
ההתחרות הגלוייה בין רבין ופרם היתד, אחת מעוב-
דות־היסוד בזירה הפוליטית הפנימית בתשל״ו. פרם דיבר
בלי הרף, עסק ללא־הפסק ביחסי-ציבור פרטיים, אירגן
תאי־תומכים במיפלגה, כדי להבטיח לעצמו את כהונת
ראש־הממשלה. אולם בסוף תשל״ו היה רחוק יותר מן
היעד הזה מאשר בראשיתה.

איש אחר שלא הגיע בתשל״ו היה ייגאל ידין,
שהחליט להרים דגל ולהקים מיפלגה חדשה. במשך כמה
שבועות ריתק אליו את התיקוות והחששות של הציבור
והעסקנים. אולם אחרי השיא הראשון, לא יכול היה לשמור
על המתח. הוא טעה טעות גסה כאשר תקף את
יצחק רביו ערב ביצוע הפעולה באנטבה, נמנע מלאמר
לציבור הצמא דברים ברורים ומשכנעים. יתכן כי קרנו
תעלה לקראת הבחירות הבאות לכנסת. אך הוא לא היה
איש־השנה של תשל״ו.
הזירה המיפלגתית לא יכלה לספק לתשל״ו
את איש-השנה. עסקנים התקוטטו, ערכו תעלולי
פירסומת, דיברו נגד המימסד ותבעו שינוי.
אף שום כוח רציני חדש לא קם, ושום
רעיון חשוב חדש לא הושמע כקרב המיס

ההון. נציב המס החדש, יצחק מן, הרים את ידיו והסתלק
מן המערכה.
לא נמצא גם הגיבור שיילחם באינפלציה הדוהרת.
להיפך — כל מעשיו של שר-האוצר, יהושע רבינוכיץ,
היו מכוונים להגדלת גידול ממאיר זה. המעשה הכלכלי
החשוב ביותר של השנה — הטלת מס-ערך־מום ף — אף
הגביר את האינפלציה.

כסוף השנה היו העשירים עשירים יותר,
והעניים עניים יותר. בשטח זה הורישה תשל״ו
ירושה עגומה ומסוכנת לתשל״ז.

• דם ביום האדמה
חד המאורעות הגדולים ביותר של השנה בא
מכיוון בלתי-צפוי לגמרי. בראש-השנה תשל״ו עוד
לא חלם עליו כימעט איש. במהלך השנה הוא שינה את
דמות המדינה.

היה זה ״יום־האדמה״ ,ה 30-במארס .1976
קדמה לו תסיסה גוברת והולכת בקרב הציבור הערבי
בישראל. הוא מצא את ביטויו בתופעות רבות, קטנות
וגדולות. באוניברסיטות אירעו קטטות בין סטודנטים יהודיים
וערביים, הערבים סירבו להשתתף בשמירה על מום-
דוודהחינוך מפני התקפות הפידאיון.
במשך דור היו ״ערביי-ישראל״ אסקופה נדרסת, חסדי
זהות עצמית. הישראלים לא ראו בהם ישראלים אמיתיים,
העולם הערבי לא ראה בהם ערבים אמיתיים. אולם בשנים

• ההגדה שר הגדה
^ ד בבד עם מאורעות אלה בישראל, אירעה הת-
1פתחות אחרת, אך דומה, בשטחים המוחזקים.
הצלחות אש״ף בשטח המדיני והצבאי נטעו ביטחון
חדש בלב הפלסטינים בשטחים המוחזקים, שהמתינו במשך
תשע שנים לכך שאחרים ידאגו לעתידם. בקרב הנוער
בגדה בשלה ההכרה שעליו לעשות משהו — לא
׳בפעולות פידאיות, אלא בשיטות של מרי אזרחי.
תוך אי־הבנת המצב, החליטו שילטונות המימשל
הצבאי לערוך בחירות חדשות לעיריות בגדה המערבית.
הם היו בטוחים שחסידי המלך חוסיין ינצחו שוב.
לתדהמתם נבחרו כימעט בכל הערים והעיירות חסידי
אש״ף — דור חדש של מנהיגים פלסטיניים מקומיים,
בני המישפחות המכובדות, לאומנים בעלי שיקול־דעת —
בסאם שבעה בשכם, סאהד קוואסמה בחברון, ברים
חלף ברמאללה, וחבריהם.

הדבר יכול היה להביא להידברות חדשה
כין ישראל והפלסטינים. אולם קרה ההיפך.
בשיא המתיחות החליטה שופטת ישראלית
לפתוח את הר־ הכית בפני קנאים יהודיים,
והפצצה התפוצצה.
המאורעות בגדה השחירו את פני ישראל בעולם, וגרמו
ללבטים מוסריים במדינה עצמה, יותר מכל מעשה
מאז מילחמת ששת־הימים. שידורי הטלוויזיה בעולם מלאו 1
תצלומים של חיילים ישראליים גוררים נשים בשערות,
יורים במפגינים צעירים, סוגרים את הקסבה של שכם
בשערים של גטו, שהעלו זיכרונות עגומים ביותר.
במשך כמה שבועות היה נראה שהשילטון איבד את

עשתונותיו. חייל ירה והרג ילד זורק־אבן, עלי חוסיין
אפנה, ביציאה מירושלים. מועמד קומוניסטי לבחירות,
אחמד שייף דיב דחלול, הוכה למוות בכפר סל־

פית, בידי קצין צה״ל וחייליו. בשכם וברמאללה נקטלו
מפגינים ועוברי־אורח. ההפקרות הגיעה לשיאה, כאשר
רדף חייל בשכם אחרי נערת בית־ספר, עינה חסן
נכולסי אל תוך חדר־המדרגות של ביתה, ירה בה
והרגה.
ההשתוללות נעצרה אחרי מעשה זה — אולי מפני
שהשילטונות תפסו שהם עלו על דרך מסוכנת, אולי
ביגלל קריאות האס־או־אס שהגיעו משגרירויות ישראל
בעולם, אולי מפני שהתפתחות המילחמה בלבנון הסיחה
את דעת תושבי השטחים המוחזקים מן המאבק המקומי.

אך הערבים בשטחים המוחזרים, כמו ערביי
ישראל עצמה, שוב לא היו בסווז תשל״ו
מה שהיו כתחילתה.

#ציניות זצ-זנות
ך • רחל, מרמאללה ומנצרת, בניו־יורק, ספגה ישו
1ראל מכה, שמילאה אותה בזעם חסר־מעצורים.

עצרת האומות המאוחדות קיבלה החלטה
תמוהה וארסית, שקבעה כי הציונות היא אחת
מצורות הגזענות בעולם.
הדבר קרה כימעט במיקרה. נציגי מצריים ביקשו למנוע
הצעה ערבית, אשר יכלה לפגוע בישראל בפועל,
כגון גירוש ישראל מהאו״ם. הצעת החלטה הצהרתית על
אופי הציונות נראתה להם כאלטרנטיבה בלתי־מזיקה. הם
לא לקחו בחשבון את התגובה היהודית והכל־עולמית.
אחד האנשים שתרמו לא־מעט לקבלת ההחלטה היה
אינטלקטואל מפוקפק, שהחליט לעשות קאריירה על־חש־בון
עם ישראל. דניאל (״פאט״) מויניהאן, ראש מיש-
לחת ארצות־הברית באו״ם, אמריקאי־אירי בעל פה גדול
ויומרות של שחקן, החליט להציג את מועמדותו לסנאט
מטעם מדינת ניו־יורק, בעלת הקולות היהודיים הרבים.
כדי לפלס את דרכו ניצל את תפקידו באו״ם וביצע כמה
תעלולים דמגוגיים, שמצאו חן בעיני היהודים — אך
שהרגיזו את מישלחות ״העולם השלישי״ ודחפו אותן
לזרועות הערבים הקיצוניים.
עמיתו הישראלי, חיים הרצוג, גם הוא ממוצא אירי,
לא יכול היה לעמוד מול התנופה המילולית של מויניהאן,
ניסה לשווא לעצור את הנחשול.
התגובה הישראלית על ההחלטה גבלה בהיסטריה,
ועברה את תחום הרציונליות. יתכן כי ההחלטה המטופשת
של האו״ם עזרה לשכנע את מנהיגי ישראל לעשות
את אחד המעשים האוויליים ביותר של השנה: להזמין
ארצה את ראש־הממשלה הגזענית של דרום-אפריקה,
יוהאן פורסטר, נציג המישטר השנוא ביותר בעולם.
היה זה כאילו רצתה ממשלת ישראל לעשות את הכל
כדי לדחות מאליה אף את אחרוני האוהדים של יש ראל
— במערב, במיזרח ובעולם השלישי גם יחד. בחודשים
האחרונים של השנה אף גברה מגמה זו, ולעיני
העולם קם החיזיון המדהים של ברית-אחים מתהדקת
והולכת בין מדינת־היהודים ומדינת־חסידי-היטלר.

* המערכת הדיפלומטית, שהיתה אחראית

מ מ מדי ת של״ו: צמיגי בוערים ב מ בו או תשכס, במהלךההפ גזו תשדה תו ש ב׳
להתפתחות זו, לא יכלה לספק לתשל״ו את
איש־השנה שלה.

#הדגע-ם שו אנסנו!
ף מבין כל המאורעות של השנה בלטו שניים,
כמו הרים שגיאים בנוף של גבעות.

האחד היה מאורע חד־פעמי — הר־אוורסט בודד
שהתרומם בתלילות והגיע לשחקים.
השני היה שרשרת של מאורעות — רכס־הרים שנמשך
מראשית השנה אל סופה.

פעולת־אגטבה ומילחמת-לכנון.
שום מאורע של תשל״ו לא השפיע על האדם הישראלי
כמו הצלת הטופי המטוס הצרפתי שנלכדו באוגנדה.
הדאגה הנוראה, הרגשת התיסכול וההשפלה כאשר
היה נראה שהחוטפים ינצחו, פעולת״הפתע המהממת בתעו־זתה,
הניצחון המסחרר, רגע ההשתחררות ופורקן המתח
כאשר הגיעו הניצולים ארצה — היה זה רצף של רגשות,
ששום אדם בישראל, ואולי בעולם כולו, לא יכול היה
לעמוד בפניהם.

ההשלכות של פעולת אנטבה היו מרחיקות לכת, בכיוונים
רבים. יצחק רבץ, שהוכיח בפרשה זו חוש־אח־ריות
וכושר־החלטה, שם קץ לתיקוותיהם של יריביו,
משימעון פרם עד ייגאל ידין, שחשבו להיבנות מן התחושה
ש״איו מלד בישראל״ .המוראל הציבורי, שירד בהתמדה
בראשית תשל״ו, זינק לפתע השמימה. מעמדה של
ישראל ברחבי העולם התחזק אף הוא. האמון בצה״ל,
שהתערער מאז מילחמת יום־הכיפורים, חזר לקדמותו,
ואף נשמעו שוב הנימות הראשונות של אווירת־השטות
מן הימים שלאחר מילחמת ששת־הימים, על אלבומי-
הניצחון וספרי-ההידד שלה.
פעולת אנטבה יכלה בנקל להעניק לתשל״ו את איש־השנה
שלה. לא חסרו מועמדים — החל ביצחק רבין,
שנשא באחריות, דרך דן שומרון, שפיקד על המיבצע,
ועד יונתן (״יוני״) נתניהו, שנפל בפעולה ושעל שמו
נקרא המיבצע.

אולם אה אחד מהם לא יכול היה לזכות
בתואר, מכלי לשבש את הפרספקטיבה האמיתית
של תשל״ו וליצור תמונת־כזב מסוכנת.
מיבצע אנטבה היא אירוע דרמאתי מחשמל, אך הוא
לא הוכיח דבר — מילבד כושרה הבדוק של ישראל
לתכנן ולבצע פעולות־קומנדו. הוא לא הוכיח כי צה״ל
התאים את עצמו לצרכים המודרניים ותיקן את הפגמים
שנתגלו. בצורה כה משוועת ביום־הביפורים. הוא לא הוכיח
כי ממשלת ישראל מסוגלת לתכנן מדיניות ארו-
כת״טווח.

המיבצע. הרג יתושים כהצלחה ובכישרון —
אבל הוא לא עשה דבר לייבוש הביצה.

• השוה של לבנון
ן ך ¥שוב לאין שיעור יותר היה המאורע המתמשך של
1 1השנה — מאורע שיש בו כדי לשנות את המציאות
במרחב כולו, לשנות את מאזן־הכוחות הגלובלי, ולשנות
גם את מצבה הבסיסי של ישראל:

מילחמת לבנון.
בניגוד למיבצע אנטבה, נוגעת הפעילות הישראלית
בלבנון לשורשי המדיניות הלאומית, לברירה היסודית בין
האפשרויות העומדות לפני המדינה. היא היתר. דרמאתית
פחות מן המהלומה לליבה של אפריקה. אבל היא היתה
חשובה יותר, ללא כל השוואה.
ההכרעות המרכזיות לגבי לבנון נתקבלו על-ידי איש
אחד: יצחק רבין. ביגללן, היתד. קרובה האפשרות שאיש־השנה
תשל״ה יהיה גם איש־השנה תשל״ו.
הוא לא זכה בכך, מפני שהוא נכשל מול פני סכנה
שהגיעה השנה לממדים חמורים ביותר, ושמולה הוא
עמד חסר־אונים.
זוהי סכנה שבאה מבפנים, מלב התודעה הלאומית,
והיא עלולה לשים לאל את מדיניותו של רבץ ואת כל
המישטר שהוא שייך אליו.

מוות ברמאללה: המון שלרבבות מלוו האת ארונו ש ל צעיר שנ ה רג בהפגזה

היא הולידה את הסמל המובהק כיותר שד
תשל״ו: קדום.
• והיא העלתה לגדולה את הדמות, המאיימת
להטביע את חותמה על המדינה בולה: דמותו
של הקנאי.

פפאדשנבבמק 1
הראש!!
ט ל אריקר•
ן ןדג * ת * שף דינ* ייח

י * שד :־(כי,ני 5־מ 1030״ל חג־בי

רף י דקי גג יך, ך,יא 3אף
ב״ ד׳ 72״ ^ 2ד כ * 4דילי
>196 יגז ר ף״-ית הודבד)•
,עיד ט ז, ל י ^ ל ניר, י׳׳ י
י ו יארך,׳־ג נ״ט ב 1 יג2 חפרים ד׳ ,גי״״ ,וריא ך,לין במד׳יי וי
1עד טוב כאד׳ :יךצ׳ ל ביב־ 1
1יית |:בד,י ~7י ״יטיב״מאד• קל״| 2
י׳ 2אוזד*£א7ת סוב מאד• קלים [

5ז*־ד

תתוך (ובונות התסירה
המצויות למכירה בארץ
הדג שהשיג מקו
ראשון בסקר ירחון
הצרכני האמריקאי
0־ו0נן!6ץ16 זוו 51 ווס 1976 [0
היא 9 9אף 1196

לביעד באי יאחורזז מיי
מאחים, רזק־
| מים וד פי׳ 0
1טיב ל בי׳ פ ^ 1.י׳ 4־ת, תופרים
מים׳ ן י שי?^ראיח למסוגל־ם י

י ׳ם £ ,י ש רי ם או זע־יג׳
בצע תפר ם ״.ר, וילונות י
תפי, ע 2ת דללו ראי׳
עיד• את י,ג 1״שד׳,לי ד:,ס מקל

^ מנחל ד׳ש יף״ע״-חפירד. שבילי
^ קאי׳ל0ד.זד׳^מכבר בדי לחדר
פאף בישת
בישיאי -לא

פרסום קורן

פפאף דגם - 119$מדווח תפירה סופר אוטומטית בסזזדה לן לה
ונוחה לושיאה אז לאחסנה, השומרת על מכוות התפירה וחלקיה
מדונה קלה ממתדת ולהדדיל ממדונת התפירה הדוויות מפלסטיק)
שמשקלה 4׳ 7ק־ג בלבד.
גזחה לתפ עו ל ותופרת הכל: חופרת ישר קדימה אחורה.
וירזג חפר סטרץ ישר ותפר סטרץ זיג־זג תקון גרביס מחט זוגית,
מיקום מחט, הפד אוברלוק, תפר וסתר, לולאות אוטומטיות. רקמות
אוטומטיות ללא דסקיות, תופרת כפתורים, ברסיס טלאים

אפליקציות, תחרה ״ רקמות חופשיות ותפר׳ בולטים. תופרת
על כל סוג׳ הבדים: החל מהדקים והגמישים ביותר ועד לנסים
ביותר. חופרת על עיי ; ו הכל בל חי צתכפ תור אחד .

הכנס׳ לאחת החנויות הרשומות מטה בה ידגימו לך את יתרונותיה.

יבואנים בלעדיים: ל .טאוכה בע״מ, רח׳ לילינבלום ,15 תל־אכיב.
ונל־אביב: כל־בו שלו, ברגמן, בן־יהודה .10 אלגביש, שינקין .16 טופף ויקטור, ד,עליה ,35 סלון מהיר, בו־יהודה . 16 יפו: מהנדס נח
הרשנזון, רזיאל ;12 קופליאנסקי, שדרות ירושלים . 113 חיפה: ט .טרויב, החלוץ .55 אדלשטיין, סוקולוב .15י. לחמן, החלוץ .21 ששה
באואר, שפירא .13 אחים ורצקי, יפו .44 ירושלים: אזולאי אלברט, הנביאים .68 הירש ישראל, שטראוס .23 רוזנברגר, אבן ישראל .5
רמת־גן: רינר נחום, קריניצי .2כני־כרל : ,מאיר יוסף, עקיבא .41 ליבוביץ׳ שמואל, ירושלים .35 נתניה: הנריך אברהם, שטמפפר .4
פרקש יצחק, קראוז־ .8בת־ים: כל־בו לתופרת, רוטשילד .18 חולון: רדיו אביגדור, סוקולוב .120 באר־שפע: אברהם קמנמן,
פסג׳ אוניקו. א.א. אלקטרוניקה, העצמאות .48 דימונה: פיליפ יצחק, שוק דימונה, דימונה .443 ערד: מיקי מריו, מרכז מסחרי. ירוחם :
סוריה רוני, מרכז מסחרי. יכנה: יעקובסון, מרכז מסחרי. אשקלון: ברזילי ניסים, הרצל ,39 אשדוד: יעקב יעקובסון, רמב״ם .88
רמלה: חיים יולזרי, הרצל .73 דוד: חג׳ג׳ ,הרצל .49 כית־שמש: שטינברג מנחם, מרכז מסחרי. חדרה: רדיו הכט, רוטשילד .38
כית־שאן: אובני שלום, מרכז מסחרי רסקו. טבריה: קובי נפתלי, רהיטי פאר — מול קולנוע גיל. קרית־שטונה: קריזל משה, מרכז
מסחרי. פרדס כץ: סלון שעשוע, דרך ז׳בוטינסקי .114 כפר־פכא: סלון מהיר, וייצמן .50 קרית־אתא: סלון אורלי, מרכז מסחרי. כרמיאל:
מושוני וורה, מרכז מסחרי — על יד המשטרה. צפת: ע .בוכניק, ירושלים .75 קרית־מוצקין: פלג טלוויזיות בע״מ, שדרות השופטים
. 12—13 רמת־השרון: אביב — דרורי, רה׳ סוקולוב .41 אילת: אלקטרוניקה גלוברמן.

העולם הזה 2038

££צלילי הצופרים של מכוניות־המישטרה, הלם
/האלות וזעקות־השינאה של המוני קנאים, נחתם
בתום תשל״ה הסכם־הביניים בין ישראל, מצריים ואר־צות־הברית.
בחלל
ריחפו מילים ומושגים כמו ״שיפולי המעברים״
,״תחנות־אתרעה״ ,״איזורי־חיץ״.
תשומת־לב המדינה היתה מרותקת כולה אל גבולה
הדרומי, שזז באיטיות — אחורה- .
המטרה המוצהרת של ראש־הממשלה היתד, לבודד את
האוייבת העיקרית, סוריה — הקיצונית שבין מדינות-
העימות, בעלת־החם ות של חזית־הסירוב הפלסטינית, בע-
לת־הברית העיקרית של ברית־המועצות במרחב.

כתום תשל״ה השתנה מצכ זה כאופן מהפכני,
עד לדא־הכר.

תשומת־הלב של המדינה היתד, מרותקת כולה אל
גבולה הצפוני, שזז באיטיות — קדימה. הגבול הדרומי
היה חסר־עניין. הוא היה רדום. לכל היותר גרם לוויכוחים
חסרי-התלהבות על הפרות הדדיות פעוטות של
הסכם־הביניים, הזזת גדוד או קידוח־נפט במיפרץ־סואץ.
בחלל ריחפו מילים ומושגים כמו ״הגדר הטובה״,
״הסגר ימי״ ,״שער דובב״.

הרעיון שד ״סוריה רכתי״ ,שנראה כעכר
כמיפדצת טורפנית המאיימת על קיום המדינה,
נראה לפתע כחזון חיוכי, המכטיח שלום. כ
רמת־הגולן שררה הרמוניה כימעט אידילית.
כזירה המדינית היה קיים שיתוה־פעולה גלוי
כין ישראל וסוריה, ודפי גידסתה האחידה שד
העיתונות הזרה, היה קיים שיתוח דומה כזירה
הצכאית.
לכל זד, גרם המאורע המכריע בחייה של ישראל
בשנת תשל״ו:

מידחמת דכנון.

היא שינתה כליל את מערכות ישראל, פתחה לפניה
סיכויים, וסכנות שמעטים חלמו עליהם לפני שנה.

• גי לוחם במי?
ך* יטה להעלות על הדעת מילחמה מסובכת ומורכבת
\/יותר מזו הנטושה בלבנון.

אין זאת מילחמה פשוטה בין נוצרים ומוסלמים. לצד
ה״נוצרים״ לוחם הצבא הסורי, שהוא מוסלמי בעיקרו.
בצד ד,״מוסלמי״ בולטים מנהיגים פלסטיניים נוצריים,
כמו ג׳ורג׳ חבש.
אין זאת מילחמה רגילה בין ״ימין״ ו״שמאל״ .הסורים,
שהצילו את הנוצרים מכליון, הגדירו את עצמם
כ״שמאליים״ ,והיו עד כה בעלי־הברית העיקריים של
ברית־המועצות במרחב. לפחות באופן חלקי זכו ד,״מוסלמים״
בתמיכה מצרית׳ דווקא בשעה שמצריים עצמה זזה
בהתמדה ימינה.
אין זאת מילחמה פשוטה בין סורים ופלסטינים —
כי לצד הסורים לוחמים האירגונים הפלסטיניים הפרו־סוריים,
אל־צעיקד, וגדודי צבא־השיחרור הפלסטיני —
נגד אש״ף הפלסטיני.
אין זאת מילחמה בין שני גושים בעולם הערבי, כי
רוב המדינות הערביות נקטו כלפי הצדדים יחס דו־ערכי.
אין זאת גם מילחמה רגילה בין שני הגושים העולמיים.
ארצות־הברית אמנם תומכת בגלוי בצד אחד —
אך ברית־ד,מועצות היא הרבה יותר מסוייגה, ובניגוד
לעמדתה כלפי כל שאר הסיכסוכים בעולם, היא פוסחת
על שתי הסעיפים.

מילחמת־לכנון כוללת את כל היסודות האלה,
בצורות משתנות ומורככות. היא מיד
חנזת-אזרחים לכנונית, מידחמה כין־עדתית ודתית,
מילחמה כינערכית וחלק מן המאבק הגלובלי.
ונופה על כל אדה, היא הפכה חלק
ממילחמת ישראל־ערב, כצורה ששינתה את
עצם מהותה של מילחמה נושנה זו.
ניתן היה להשוות את מילחמת־לבנון למילחמת שלו־שים־השנה
באירופה, מלפני 350 שנים. אותה מילחמה
היתד, ביסודה מילחמת־אחים דתית, אך נוצלה על־ידי
מדינות שכנות בלי כל קשר לזיקתן הדתית, כשקאתולים
כורתים ברית עם פרוטסטנטים ופרוטסטנטים אחרים עם
קאתולים אחרים, וכל מעצמות־העולם של אותם הימים
מעורבות בה בצורה זו או אחרת. במשך דור שלם שימשה
גרמניה שדד,־הקרב לכל מאבקי־הכוח העולמיים.
מרבית תושביה הושמדו, ומרבית שיטחה נהרס. כאשר
נסתיימה המילחמה, היו דרושים דורות רבים להחלמת

גרמניה — ויש אומרים שמבחינה נפשית לא החלימה
מעולם מן הטראומה של אותה שואה.

• המעונה הראשונה:
הקונספירציה
ן* ש הרואים את ההיסטוריה דרך חור־המנעול של
מזימות אפלות. בעלי תפיסה היסטורית ״קונספירטיבית״
זו חשודים תמיד בפאראנוייה, בתסביך־ד,רדיפה. מולם,
ואולי כתגובה עליהם, קיימת אסכולה הפוכה, המכחישה
בזעם ובזילזול כל חשד כאילו כוחות־סתר מכוונים את
ההיסטוריה.

שני הצדדים כוויכוח זה טועים.
בשנים האחרונות נתגלו בארצות־הברית עובדות
ללא־ספור, שהוכיחו כי לבעלי התפיסה הקונספירטיבית
יש הרבה יותר יסוד לאמונתם מכפי שנהגו רבים לח שוב.
לעיני העולם המשתאה והנדהם נסתבר כי מוסדות־ביון
אמריקאיים פועלים בכל הארצות, משחדים מדינאים
ועיתונאים, זוממים מעשי־רצח פוליטיים, חותרים
תחת אירגונים ומיפלגות, עוסקים בפריצות ובחטיפות.
לא היה ספק כי האירגונים המתחרים של ברית־המוע-
צות עוסקים באותה פעילות עצמה, אף הם בהיקף גלובלי.
שתי ממלכות־ענק חשאיות חובקות את כדור־הארץ,
ולצידן הרבה ממלכות־סתר קטנות יותר.

כמילחמת לכנון, היוגה דם וכני-סתר ולאיר־גונים
חשאיים השפעה עצומה, עד כי נדמה
לעיתים שהמילחמה כולה לא היוגה אלא גילוי
פומכי של מילחמות נסתרות.
כשפרצה המילחמה, נראתה תמימה יחסית. בלבנון
שלט מימסד ״ימני״ של בעלי רכוש, שחילקו את כל
הנאות השילטון בין ־אילי־הון נוצריים ומוסלמיים, על־פי
מפתח קבוע. עם שינוי היחס המיספרי בין העדות, בעיק־בות
ריבוי הילודה המוסלמית, תבעו המוסלמים חלק
גדול יותר בעוגה. הדור האינטלקטואלי החדש, ה״שמא-
לי״ בעיקרו, תבע לבטל ביכלל את המפתח העדתי,
ולהפוך את לבנון למדינה דמוקרטית וחילונית רגילה.
אילו קיבלו מנהיגי המימסד הנוצרי־ימני תביעה
׳*צודקת זו בעוד מועד, היתד, המילחמה נמנעת. אולם
הם לא נכנעו, והתכוננו להילחם על זכויות־היתר שלהם
בכוח הנשק.

האם היתה זאת עקשנות סתם של מנהיגות
זקנה יטדא רצתה לוותר, כפי •טהיה נדמה
אז — או שהמנהיגים הנוצריים פעלו מלכתחילה
כהדרכת האח הגדול מעכר לים, שרצה
לנצל את המצכ למטרותיו?
לפחות פקיד בכיר אחד שפרש מן הסוכנות המרכזית
לביון של ארצות־הברית (סי-איי-אי) טען לאחר
מכן שהכל תוכנן מראש על־ידי הסי־איי־אי, ושתחנתו
של מוסד זה באתונה הפכה המיפקדה האיזורית של המזימה.
לפי
גירסה זו חששו האמריקאים שמא תהיה לבנון
החדשה, אחרי הרפורמה, שמאלית־רדיקלית, ותשרת את
האינטרסים של ברית־ד,מועצות. לכן הבטיחו לסוכנם
הראשי בלבנון, הנשיא סוליימן פראנג׳ייה, תמיכה צבאית
ומדינית אם יתנגד לשינוי.
יתכן, כמובן, שלא היתד, קונספירציה, וכי הדברים
התארגנו כך מעצמם, בכוח התאוצה הטבעית של האינטרסים.

או כך, המילחמה התחילה על רקע זה. לרשות
שני הצדדים עמדו אירגונים מזויינים. לשניהם היו בעלי־ברית
שדאגו לציידם בנשק ובכסף. היתד, זאת מילחמה
בין המימסד הנוצרי-ימני ובין קואליציה מוסלמית-
שמאלית.

אש״ת היתה ניטרלית, ויאפר עראפאת אן?
ניסה לתווך כדי למנוע את הסלמת המילחמה,
שכה לא יכלה התנועה הפלסטינית להרוויח
דכר. אודם היסודות הרדיקליים כתנועה הפלס־

הערבי, את פני המרחב ואת המפה המדינית הגלובלית
כולה.

מינית נמשכו לתוך הקרבות. לצד המחנה השמאלי.

מתי
קמה הברית הסורית־אמריקאית־יש
ראלית, שאיפשרה פלישה זו ץ

באותם הימים היה יחסה של ממשלת ישראל למיל־חמה
זו מוכתב על־ידי הגישה התמימה, שלא הבחינה
בדקויות של המצב. יצחק רביו קרא לאומות ״העולם
הנוצרי״ לצאת למסע־צלב להצלת הנוצרים הלבנוניים,
והאשים אותו באדישות מחרידה. קרוב לוודאי כי אז לא
ידע רביו מה מתרחש באמת, וכי לא הוכנס על־ידי
האמריקאים לסוד העניינים המתבשלים.
״יונה״ אופנתית כמו ח״כ יוסי שריד קרא אז לצה״ל
לפלוש ללבנון, כדי למנוע את הקמתה של מדינה מוס-
למית־אש״פית־סורית על גבול ישראל. אילו גתקבלה
עצה אווילית זו, היד. הצבא הסורי נגרר לתוך המיל-
חמה לצד המוסלמים, והתוצאות עלולות היו להיות הרות-
אסון לעתידה של ישראל.
ממשלת ישראל גיששה באפלה* — אך בלבנון כבר
החלה המערכה השנייה,

בעלי התפיסה הקונספירטיבית יכלו לטעון כי היא
היתד. קיימת כל הזמן, וכי האמריקאים המתינו רק לרגע
המתאים כדי להפעילה. לא היה צורך להכניס את ישראל
בסוד בשלב מוקדם מפני שהסכמתה היתד. מובטחת מראש.
אנשים תמימים יותר יכלו להניח כי הברית נולדה
אד-הוק, ברגע האחרון, כאשר עמדה הקואליציה המוסל-
מית־נוצרית־אש״פית לנצח בקרב.

#המעונה השנייה: הנרצח
ך* מערבה השנייה החלה בהדרגה, כאשר נגררו
1 1כוחות אש״ף יותר ויותר לתוך המערבולת, והפכו

צד במילחמה.
קשה לדעת מה גרם לתהליך זה. האם נבע מן הכוח
הסטיכי, כאשר הלוחמים המוסלמיים של אש״ף לא יכלו
לעמוד מנגד, וחשו לעזרת אחיהם, מול פני ההתקפה
הנוצריח־ימנית ז האם היתד. זאת תוצאת ההתחרות המתמדת
בין אנשי פתח, המתונים־יחסית, ובין האירגונים
הקיצוניים של חזית־הסירוב, שתמכו במוסלמים, למרות
שרוב מנהיגיהם הבולטים ביותר היו דווקא נוצרים?
קרוב לוודאי שכל זה נכון. אך הסיבה העיקרית
להתערבותו הגלוייד. של אש״ף במאבק נבעה בייצר
הקיום העצמי. באיזור־הכיבוש הנוצרי־ימני לא היה מקום
לעצמאות פלסטינית.

היה ברור ליאפר עראפאת ולחבריו שאם
ישתלטו הבוהות הנוצריים על לכנון, כעזרת
האמריקאים, יהיו לרד אותן התוצאות שהיו
ל״ספטמכר השחור״ בירדן.

הסיכויים הצבאיים למיתקפה־נגדית מוסלמית־שמא-
לית־אש״פית נראו טובים. הכוח המאוחד, שזכה בלי ספק
בתמיכה רבה מצד גורמים ערביים חיצוניים — כמו לוב —

היה מצוייד היטב, והמוראל שלו היה גבוה. הוא הוד
חשל בקרבות, והיה דומה לכוחות ההגנה בחודש אפריל
. 1948
כך החלד, המיתקפד. הגדולה, שעמדה לשנות את פני
המילחמה, ולהנחיל למוסלמים ולאש״ף נצחון צבאי ומדיני
מכריע.
כוחותיה של הקואליציה התקדמו ברוב החזיתות. הם
כבשו שטחים בהר־הלבנון, פרצו קדימה בביירות עצמה,
כבשו מעוזים נוצריים. ניצחונם נראה בבטוח.
אולם היה זה ניצחון מדומה. הישגי הקואליציה הדליקו
נורות אדומות בוושינגטון, בירושלים, ובבירה קרובה
עוד יותר: דמשק.

הנסיכות יצרו את אחד המשולשים המוזרים
כיותר בהיסטוריה האנושית.

• המעונה השלישית1 :וג3ש1רש
^ פלישה הסורית ללבנון, שבאה לרבים כרעם ביום
1 1בהיר, שינתה את פני המילחמה, את פני העולם
* העולם הזה היה אז הקול היחידי בישראל שהביא
בפני הציבור והממשלה הערכה מציאותית של המצב
בלבנון. הדבר נתאפשר תודות לבחינה אובייקטיבית של
המאורעות, ללא ריעות מוקדמות. המידע שהגיע להעולם
הזה באמצעות פגישותיו של העורך באירופה עס אישים
פלסטיניים בכירים מלבנון, הקל על גיבוש תמונה מאוזנת.

העיתוי המדוייק אינו משנה הרכה. ברור
הוא בי אי-שם לאורך הדרך הבינו שלושת
הגורמים שיש להם אינטרס משותף.
האמריקאים היו מעוניינים למנוע נצחון שמאלי בלבנון.
מעבר לזה היה להם ענייו חיוני במשיכת סוריה
מן המחנה הסובייטי אל המחנה האמריקאי.
ממשלת ישראל סברה כי אויבה העיקרי הוא אש״ף,
והיה לה עניין בהשמדת הבסיס האחרון שלו בלבנון.
הרבה יותר מורכב היה המהלך הסורי. מבחינתה של
דמשק, ד.יתה התפנית בבחינת מהפכה בכל ההיערכות של
המדינה הסורית במרחב ובעולם. היה זה מעשה נועז
מאין כמוהו. מה גרם לו?
המומחים לענייני סוריה במערב חיברו יחד רשימה
גדולה של שיקולים, שהביאו לתפנית מדהימה ופיתאומית
זו. בין השאר:
רצונה של סוריה למנוע את הפיכת לבנון למדינה
עצמאית, חזקה ובעלת מנהיגות מאוחדת — כפי שהיה
קורה אילו ניצחו המוסלמים. לבנון כזאת היתד. נשמטת
מתחום ההשפעה הסורית. ואילו לבנון מחולקת, שעדותיה
מנטרלות זו את זו, היא בת־חסות חסרת־אונים של סוריה.
הכלל הבסיסי היה: הפרד ומשול.
#הפחד של מיפלגת-הבעת הסורית, השמאלית־כביכול,
מפני מתחרה חזקה, בדמותו של אש״ף מנצח,
בעל צבא עצמאי ואירגון המוני. בייחוד פחדה מפני
הכוחות היותר־רדיקליים במחנה זה, כמו החזית העממית
של ג׳ורג׳ חבש, שהיו שמאלייס-אידיאולוגייס ושהתחרו באידיאולוגיה
של הבעת.
ו• תלותה הכלכלית הגוברת של סוריה במדינות-

הנפט הערביות, ובייחוד סעודיה וכוויית. מדינות אלה הן
ריאקציוניות קיצוניות. קבוצות זעירות של נסיכים ובעלי-
הון שולטות בהן על אוצרות־טבע אגדתיים. הן פוחדות
פחד־מוות מפני התגברותן של תנועות מהפכניות שמאליות.
אש״ף נראה להן כחממד, לתנועות כאלה, והן
היו מוכנות לשלם לסורים כל מחיר תמורת חיסולו. בד
בבד עם הטלת משימה זו על סוריה, כוננו סעודיה וכוויית
מישטר של דיכוי חמור בארצותיהן, והכניסו את המוני
הפלסטיניים שלהן לגטו, פשוטו־כמשמעו.
#שאיפתה של סוריה לעבור מן המחנה הסובייטי,
שאינו מציע לה דבר מילבד נשק, למחנה האמריקאי,
היכול להעניק לה עזרה כלכלית מאסיבית, ובעיקר —
להחזיר לה את רמת־הגולן.

אך מאחרי בל השיקולים האלה הזדקרה
מגמה היסטורית חשוכה עוד הרכה יותר:
המגמה להקמת סוריה רבתי.

• המסוה: סוריה דבת
ך* עיני כל סורי, המושג ״סוריה״ כולל את ארץ-
^ ישראל, עבר־הירדן ולבנון. איזורים אלה נקרעו
מגופה של סוריה בתקופות שונות על־ידי תככים תורכיים,
צרפתיים ובריטיים. השאיפה ההיסטורית של הלאומיות
הסורית היא להחזירם לחיק המולדת.
מגמד. זו לא מתה אף פעם. ביגללד, פעלה סוריה במשך

שני דורות למען הריסת לבנון והחזרתה לריבונות סורית.
ביגללה היתד. נטושה מילחמה מתמדת בין סוריה והממלכה
ההאשמית שקמה בדרום. ביגללה לחמה סוריה לא רק
בישראל, אלא גם בתנועה הלאומית הפלסטינית, במידה
שזו לא קיבלה בלא־תנאי את המנהיגות הסורית.

יאמר עראפאת, ג׳ורג׳ חבש ומאות פעילים
פלסטיניים מרכזיים ישבו, כתקופות שונות
של חייהם, בכלא הסורי.
בעיני הסורים, אש״ף עצמאי הוא מיכשול עיקרי בדרך
להגשמת חזונם הלאומי.
משום כך לא היתה לאש״ף כל אשלייה לגבי עצם
הסכנה הצפוייה מסוריה. אך נראה כי גם אש״ף לא
האמין שסוריה תעז לעשות מעשה כה קיצוני — ובוגדני,
מבחינה ערבית — כמו פתיחת מילחמה נגד התנועה הפלסטינית,
תמיכה במימסד הנוצרי הבדלני (שהסכים
לכך באין ברירה) ,שיתוף פעולה כימעט־גלוי עם ישראל,
והשתלבות בתוכניות האמריקאיות.
כאשר באה המכה, באמצע תשל״ו, היא היתר. מהממת.
הצבא הסורי פרץ קדימה. מגמתו היתד. לכבוש במכה
אחת את ביירות, טריפולי וצידון, להתחבר עם הכוחות
הנוצריים ולהשתלט על כל האיזור המוסלמי־אשפ״י.

אם היתח הפלישה עצמה מפתיעה, הרי
כישלונה הפתיע לא פחות.
מול ההתנגדות הנמרצת של כוחות הקואליציה ה-
מוסלמית־שמאלית-פלסטינית, נבלמה ההתקדמות הסורית
לפני הגיעה ליעדיה. מנהיגי אש״ף התפארו בניצחון זה,
שאותו הם הישוו למפלה שנחל צה״ל בחזית־הצפון ביום־
הכיפורים.

הכישלון הסורי הגביר את הצורך בעזרה
מצד ישראל. אילו ניצחו הסורים כמיכצע-בזק,
היה שיתוף־פעולוד זה נשאר, במידה רכה,
סמוי. המשכת המילחמה הביאה לגילויו.
מלכתחילה היה ברור כי סוריה אינה יכולה לרכז את
כוחותיה בלבנון, ולאבטח את גבולה המיזרחי מול עיראק
העויינת. מבלי להוציא את מרבית כוחותיה מרמת־הגולן
— ושדבר כזד. אינו אפשרי בלי הסכמה מפורשת של
ישראל להימנע מתקריות.
לאחר מכן דיווחה העיתונות האמריקאית על אספקה
מאסיבית של נשק ישראלי לכוחות הנוצריים, שפעלו
תוך שיתוף עם סוריה. ואילו ספינות שהיו בדרכן לצידון
המוסלמית הגיעו באורח מיסתורי לחיפה. עיתונות העולם

החלה מדווחת על הסגר ימי, שהטיל חיל־הים הישראלי
על החוף המוסלמי בדרום־לבנון.
לאחר מכן נפתחה הפירצה בגדר הצפונית, ועיתוני
העולם הודיעו שצד,״ל הקים, חיטש והדריך כוחות נוצריים
להגנה על הכפרים הנוצריים הסמוכים לגבול ישראל.
שבועון אמריקאי נפוץ סיפר על פגישות בין יצחק
רבין, שימעון פרם ומנהיגי המימסד הנוצרי בלבנון. אחרים
סיפרו על מחנות־אמונים בישראל, שבהם מתאמנים מפקדי
הכוחות הנוצריים הלבנוניים. תעמולת. כלי-התיקשורת
הישראליים לא השאירה ספק בכך שממשלת ישראל
רואה את עצמה כמצוייה בברית הדוקה עם מדינת-
המובלעת הנוצרית בלבנון — ובמילא גם עם סוריה.

כתום תשל״ו היו רכים שסברו כי צסוייה
מיתקסה מתואמת — נוצרית־סורית-ישראלית-
אמריקאית — בדי לכבוש את מדינת־המוכדעת
המוסלמית כלבנון, ולחסלה סוסית, יחד עם
אש ׳׳ף העצמאי.

• לבין לא הדל דימעה
ך* חלטתו של יצחק רבץ לשתף את ישראל במהלך
( 1היסטורי זה היתד״ בלי ספק, ההחלטה החשובה ביותר
* קאריקטורה׳ של לפר בכתב־העת ישראל־פלסטין,
פאריס.

שנתקבלה בתשל״ו. בחשיבותה ובהשלכותיה העמידה בצל
את ההחלטה לבצע את פעולת־הקומנדו החד־סעמית באנטבה.
מדוע
נתקבלה החלטה זו?

רכין עצמו אמר, כאחת מפליטות־הפה
המפורסמות שלו כמהלך השנה :״לא אזיל
דימעה אם הסורים מחסלים את המחכליס.״

על רקע זה היא היתד, הגיונית — ויצחק רבין הוא
שייצג היגיון זה.

• המזינה 5111

פקד ראש־ד,ממשלה על אלון להחזיר את כוחותיו לגבול
הבינלאומי.

שמירת היחסים הטוכים עם ארצות-הכרית
נ,־-אתה לכן־גוריון כחשדכה יותר מאשר המגע
פנים-אל-פניפ עם המדינה הערכית המרכזית.

גם כאשר סטה בדגוריון לעבר צרפת, לא זנח עיקרון
זה. הוא התכחש לעצמו והחזיר את כל השטחים שנכבשו
במילחמת־סיני המדהימה ב־ .1956 כאשר היתד. הברירה
בין החזרת השטחים ובין אובדן ידידותה של ארצות-
הברית, שהונהגה אז על־ידי דוייט אייזנהואר הזועם, קבע
בן־גוריון כי זו חשובה לאין שיעור יותר מחצי־האי סיני.

ך* פו ך תשל״ו היתד. מדינת ישראל תלוייה בארצות^
• הברית במידה שאף אנשים חסרי־אשליות לא יכלו
להעלותה על דעתם.
כלכלת ישראל לא יכלה להתקיים אף חודש אחד
בלי עזרה אמריקאית מאסיבית, ודי הייה בשינוי קל כדי
לגרום למשבר חמור. השואה הכלכלית, המאיימת על
המדינה בשנה הבאה, יכולה להימנע רק בעזרת ארצות-
הברית.
מילחמת יום־הכיפורים הוכיחה את התלות היומיומית
של ישראל בנשק אמריקאי, בשעת לחימה. ככל שהנשק
נעשה מתוחכם יותר, כן זקוקה ישראל לאספקה שוטפת
של חלפים, קל וחומר בעיתות מילחמה. מחירו של נשק
זה הופך את רכישתו העצמאית לחלום באספמיה.
בשטח הביון, נתגלה שיתוף־ד,פעולה ב 7ישראל ו
פיסה
זו הפכה נכס־צאן־ברזל של המדיניות הישר-
4 1אלית. אפשר היה לדקור את ארצות־הברית דקירת-
מחט (כמו העסק־ביש ב־ ,1955 הוויכוח על הטיית מי-

ילדים פלס טיגיים פצועים מבוני מחל ־ א ל ־ זעהר וכומד מאדוני כלבושה כנ סיי ה יו

,לציד׳ושל איש ת ב אל אגגו ה הנו צרי ת

כלומר: המטרה הישראלית היתד. להיעזר בסורים
כדי לחסל את אש׳׳ף.

הדכר צילצל כקכיעה הגיונית פשוטה.
אולם הוא היה רחוק מלהיות פשוט ומוכן
מאליו.
במהלך השנה נמצאו עוררים רבים, פרגמטיים ועקרוניים׳
על תפיסה זו. הם היו במיעוט מבוטל, אך בפיהם
היו השגות מרחיקות־לכת.

קולם כימעט ולא נשמע, כיגלל סיכה פשוטה:
עד כמה שהדכר נראה מוזר, ואח מדהים,
עוכדה היא שלא נערך שום ויכוח על הכרעה
היסטורית זו של ראש ממשלת ישראל.
לא בממשלה, לא בכנסת, לא בעיתונות, ובוודאי לא

בציבור הרחב, לא נערך דיון מקיף ומעמיק מערער. זו.
לא הועמדו זו מול זו האלטרנטיבות הקיימות, לא נשקלו
התוצאות ארוכות־הטווח.
אנשי־ביטחון מרכזיים ומכובדים ביותר עירערו על התפיסה
הרשמית מטעמים פרגמטיים. לדעתם, עדיפה מדינה
פלסטינית עצמאית בגדה וברצועה על מסירת שטחים אלה
לקונפדרציה סורית גדולה, שתקיף את ישראל מראש־ד,ניקרה
ועד עקבה, ושתוכל לעת מצוא לרכז מול צה״ל
כוחות גדולים.
גישה פרגמטית עוד יותר השמיע אריק שרון, כאשר
טען שישראל יכולה לבחור בין ברית עם סוריה נגד
אש״ף (התמורה שדרש: מסירת הגדה לישראל) ובין ברית
עם אש״ף נגד סוריה (התמורה שדרש: הסתפקות במדינה
פלסטינית בעבר־הירדן) .אף שהצעה זו לא היתד,
מעשית, היה אריק האיש היחידי בצד הימני של הבמה
שהבין כי עומדת בפני ישראל ברירה, ושהדבר טעון
שיקול והחלטה.

עקרונית יותר היתד, גישתו שר המחנה
שסבר כי לא יתכן פיתרון אמיתי לסיכסוך,
שלא יספק את שאיפות התנועה הלאומית ה*
פלסטינית העצמאית — וכי דווקא כשזו נתונה
במצכ קשה כלכנון, נוצר מצכ נוח לכריתת
כרית עימדו נגד סוריה.
עוד בתשל״ר, פירסמו שלושה ישראלים* מינשר, שקרא
להקמת גוף ישראלי אשר יפעל למען ברית ישראלית־פלסטינית,
ולהידברות בין ממשלת ישראל ואש״ף. ב־תשל״ו
קם גוף כזה, ומאה ישראלים בעלי־שם חתמו
על מינשר חשוב, אם כי מתון קצת יותר מן הנוסח
המקורי.
אולם ויכוח זה לא היה מעשי, כי הוא יכול היה
להתנהל רק על סמך ההנחה שישראל היא חופשית ליזום
מדיניות עצמאית, ושיש לשקול על פי האינטרס הישראלי
מהי המדיניות הנכונה. הנחה זו לא היתד. נכונה.

המדיניות הלכנונית של ישראל כתשל״ו
לא נקכעה על רקע יחסי ישראל־ערכ, אלא עד
רקע יחסי ישראל-אמריקה.
• אורי אבנרי, עמוס קינן ויוסי אמיתי.

ארצות־הברית כאשר פרץ ויכוח ביניהן על הזזת הכוחות
המצריים בסיני. דיווחים זרים סיפרו על שיתוף־פעולה
הדוק הרבה יותר.
מבחינה מדינית, אין ישראל יכולה להתקיים אף יום
אחד באו״ם בלי המיטריה של הווטו האמריקאי. אולם
שיתוף־הפעולה בין שתי המדינות הוא לאין שיעור יותר
רחב. אין כימעט בירה בעולם שבה אין שיתוף־פעולה זה
מגיע לידי ביטוי יומיומי כאשר ישראל עוזרת בכל אתר
ואתר לכוחות הפרדאמריקאיים.

אודם אין זה נכון שישראל פועלת ׳ כפי
שהיא פועלת אך ורק מפני שהיא תדוייה כל־כולה
כארצות-הכרית, ואינה יכולה לנהוג אחרת
מכדי להתאכד. היחס הישראלי הוא הרכה
יותר עמוק. הוא נוכע מן ההכרעה החשוכה
כיותר שנתקכלה מאז קום המדינה.
כאשר נולדה ישראל, היו לה יחסים הדוקים עם שני
הגושים. ארצות־הברית הכירה בה ראשונה דה־פאקטו,
ברית-המועצות הכירה בה ראשונה דה־יורה. הכסף בא
מאמריקה, הנשק בא מגרורותיה של בריודד־,מועצות.
היו שהטיפו אז לשמור על יתרון זה, לנקוט מדיניות
של אי־הזדהות• ,תוך השתלבות בחיי המרחב הערבי
ובעולם, השלישי. גישה אחרת היתה לד״ר נחום גולדמן,
שהציע להפוך את ישראל למעין שווייץ, מדינה שה־ניטראליות
שלה מובטחת ומוחלטת, עד שלא הצטרפה
גם לאו״ם.

דויד כן־גוריון, אדריכל המישטר הקיים
כמדינה, החליט אחרת. מתוך שיכנוע פנימי
עמוק דגל כהשתלכות ישראל כגוש המערכי.
פירוש הדכר: קכלת המנהיגות של ארצות•
הכרית.
בן־גוריון הסיק מסקנה הגיונית מגישה זו בבר בחודשים
הראשונים של המדינה, במיבחן היסטורי. כאשר פרצו
כוחותיו של יגאל אלון לעבר אל־עריש, הם יכלו לכתר
את כל הצבא המצרי הלוחם, ואולי להשיג תמורת שיחרורו
שלום פורמלי. אולם ארצות־הברית הגישה אולטימטום
לישראל. אחרי הביקור המפורסם של השגריר האמריקאי,
ג׳יימס מק־דונאלד, אצל בן־גוריון במקונדחופשתו בטבריה,
ביניהם העולם הזה.

הצמידות כין ישראל וכץ המדיניות האמריקאית
לא יכלה להיות הדוקה יותר, אילו
היותה ישראל המדינה ח 51-של ארצות-הכרית.

י • אותות ׳דדינשיק

הירח, פיצוץ המשא־ומתן הראשון על הסכם־הביניים
בתשל״ה) .אך אי-אפשר היה לסטות מן הקו האמריקאי
בכל עניין חשוב.

לא, כפי שסכרו רכים, מפני שישראל תלוייה
כארצות־הכרית וחוששת מפני העונש, אלא
מפני שכלל לא יתכן, לפי תפיסה זו, ניגוד־אינ-
טרפים כץ ארצות-הכרית וישראל. מה שטוכ
לאמריקה טוב לישראל, ומה שטוס לישראל
(לדעת אמריקה) טוכ לאמריקה.
במהלך תשל״ו נתגלו כמה פרטים היסטוריים, ששפכו
אור בהיר מאד על הצורה שבה הוגשמה תפיסה זו בפועל.
למשל: ערב מילחמת ששודד,ימים התמקדו לבטיה
של ממשלת לוי אשכול בשאלה: האם ארצות־הברית
רוצה בהתקפה ישראלית, או לאו? מכיוון שדיווחיו של
אבא אבן עירפלו את התשובה, נשלח ראש-המוסד דאז,
מאיר עמית, לקבל תשובה מוסמכת בוושינגטון. הוא
חזר כשבפיו תשובה חד־משמעית: ממשלת ארצות־הברית
מעוניינת בהתקפה ישראלית. מייד לאחר מכן הוחלט
על ההתקפה.
משל שני: במהלך מילחמת־ההתשה נתקבלה ההחלטה
הגורלית להפציץ את מצריים ״לעומק״ — החלטה שהביאה
להחדרת הטילים הסובייטיים למצריים, ולמפלת
צד,״ל ביום־הכיפורים. השנה הסתבר כי השגריר הישראלי
בוושינגטון דאז, יצחק רבין, הודיע לממשלת גולדה
מאיר שממשלת ארצות־הברית מעוניינת בהפצצות כאלה.
אחת הסיבות המשוערות לכך, בדיעבד: הבית הלבן רצה
לשים קץ להתנגדותם של יהודי ארצות־הברית להפצצות-
בעומק של חיל-ד,אוויר האמריקאי בוויאט־נאם, שהגיעו

אז לשיאם.
גם מדיניות ד,סכמי-ד,ביניים (״שלב אחרי שלב״) הומצאה
על־ידי הגרי קיסינג׳ר, איש־השנה תשל״ד, כדי
לספק אינטרס אמריקאי. ארצות־הברית היתד. מעוניינת
להשאיר את הסיכסוך פתוח, אך לתת לערבים מדי שנה
הישג כלשהו, שיישא חותמת אמריקאית. כך השאיר את
העולם הערבי, על אוצרות־הנפט שלו, תלוי בארצות-
הברית, והכשיר את הקרקע למשיכת המדינות הערביות
מן המחנה הסובייטי למחנה האמריקאי.
בתשל״ה השיגה מדיניות זו ניצחון מזהיר, כאשר עברה
מצריים אל הגוש האמריקאי. בתשל״ו היא השיגה ניצחון
מזהיר עוד יותר, אם כי סמוי יותר, כאשר הלכה סוריה

>י 8י>1ז<:ז 0מ זן

מי־גילוחימי-קולון ידיאודורנט ססר״

אריזות-חג לכל אירוע ו הזד מנו ת

איש השנה תויזל״ו
באותה דרך. לאמריקה היה זה הישג כביר, ששינה את
המאזן הגלובלי.

מילחמת־לכנון היתה דרושה בדי להציע
לסוריה את הפרם הגדול: הסיכוי להקים את
סוריה רכתי, כעזרת ארצות־הכרית, וללא
הפרעה ישראלית.

^ ין זה מיקרה שדווקא יצחק רבין, מי שהיה השגריר
הישראלי בארצות־הברית, הוא עתה ראש ממשלת־ישראל.

אין
אדם המגלם יותר ממנו את עצם המג־

יעודה ההיסטורי, לא תנוה על עדי-הדפנה,
אלא תנצל את כוהה ההרש כדי להנהיג את
העולם הערכי כמילחמת־הכרעה נגד ישראל.
המגמה הכסיסית של סוריה׳,כניגוד לזו •טל
מצריים, רחוקה מלהיות שוחרת־שלום.
• הסכנה ששאיפת־העצמאות הפלסטינית,
שלא תכוא על סיפוקה האמיתי כדיר
זו, תתפרץ כעכור כמה שנים כצורה אחרת
וחדשה, יתפוצץ מלמטה את כל המיכנה הערץ
שיקום.
אין ספק שרבין מזלזל בחומרתן של סכנות אלה, לעומת
המשך הברית ההדוקה בין ישראל וארצות־הברית
והסיכוי שישראל תשתלב במרחב שיהיה כולו בתחום-
ההשפעה האמריקאי.

כסוף תשל״ו היה זה סיכוי סכיר.

• אמויסה או אלוהים
* 6תפיסה זו, שהיתר. כולה מיקשה אחת, לא היתר,
/אופוזיציה של ממש בישראל — מילבד אחת.
היא לא שללה את מסקנותיו של יצחק רבץ, או את
דרכי־הביצוע שלו.

היא •טללה את עצם הכפים שעליו הוא
עומד.
רבץ, וכל המישטר שהוא עומד בראשו, עומד על
בסיס הגיוני. גם מבקריו, ששללו את גישתו למילחמת
לבנון ודגלו בשלום ישראלי־פלסטיני, עמדו על אותו
בסים. אלה גם אלה רואים את ישראל כמדינה/גשמית,
הקיימת בעולם מסויים, והצריכה להתמודד עם סיכויים
וסכנות מוחשיות, למצוא פיתרונות מעשיים לבעיות
מסויימות.

האופוזיציה שוללת את כל אלה. הכסיס
שלה הוא מיסטי, הגישה שלה קנאית, העולם
הרוחני שלה מורכב מצווים אלוהיים, או מציוויים
מיסטיים אחרים שמקורם כמושגים כגון
״נצח ישראל״ ,״עם לכדד ישכון״ ,״ארץ
ההכטחה״.
אצל חלק מן המחנה הזה, האופי המיסטי מסתתר
מאחרי נימוקים הגיוניים־כביכול, ביטחוניים ומדיניים.
אך אלה אינם אלא רציונליזציה לדברים בלתי־רציונליים.
חיל־החלוץ של המחנה כולו הוא הגוף שאינו זקוק
אף להסוואה כזאת. כוחו טמון דווקא בגילוי־הלב שלו,
בחדוות אמונתו, בהעזתו להיות מה שהנהו — גוף לאומני-
דתי קנאי, מיסטי ובלתי־רציונלי.
בתשל״ה הוכיח מחנה זה את כוחו, כאשר הרעיש

שני אידיאלים אלה נוגדים זה את זה, והדוגלים בהם
צועדים בשבילים המוכרחים להוביל לקראת התנגשות
בלתי־נמנעת.
כאשר ירצה ראש־הממשלה לקטוף את פירות מדיניותו
הנוכחית ולהשתלב ב״פאקס אמריקאנה״ ,תוך נסיגה מן
השטחים המוחזקים — הוא ייתקל בקיר האטום של התנגדות
הקנאים. וכל מעשה של הקנאים ממקש את הדרך
אל הפיתרון ומסכן את הקשר בין ישראל וארצות־הברית.

אין ספק כי ההתנגשות תגיע לשיאה כ־תשל״ז
או כתשל״ח — כאשר יכשדו התנאים
לפיתרון האמריקאי. היא עלולה ללכוש צורה
של מילחמת־אזרחים, או של נסיון של הפיכה
נגר המייטטר הדמוקרטי כמדינה.
אולם אין ההתנגשות שייכת לעתיד. היא חלק מן
ההווה. היא הטביעה את חותמה על רוב המאורעות החשובים
במדינה.
ההתנחלות בסבסטיה היתד. קריאת־תגר גלוייה על ה־שילטון
הדמוקרטי. הצבא לא הופעל למניעת פרובוקציה
זו — והחלו להישמע ספקות לגבי עצם האפשרות
המעשית להפעיל את צה״ל להגנה על מדינת־החוק ועל
חוק־המדינה, נגד התקומקות הקנאים. הממשלה נכנעה,
וכך קמה ההתנחלות בקדום — מוקש שהממשלה עצמה
הניחה אותו, מתוך פחדנות חסרת־אונים, ושהיא פוחדת
מאז לפרקו.
מאורעות סבסטיה״קדום גרמו, במידה רבה, להתלקחות
המהומות בכל רחבי הגדה המערבית — אחד המאורעות
המרכזיים של השנה. לפחות בעקיפין הוא השפיע על ״יום
האדמה״ בישראל, שגרם לשינוי מעמדם של הערבים
בתוך המדינה. באחד מימי המהומות נערך בחברון פוגרום
מטעם מתנחלי קריית־ארבע, תוך שיסוי כלבים בערבים,
הפשטתם עירומים והלקאתם, בצורה שהזכירה תמונות־זוועה
אנטי־שמיות באירופה.

#התנועה היחידה
^ קנאים אינם עוד חבורה תימהונית ויוצאת־דופן.
1 1נמצאו להם תומכים ושותפים גלויים בכל מערכות
המדינה.
כמה מאישיה החשובים של ארץ־ישראל־העובדת,
אבות הסוציאליזם הציוני, התייצבו בגלוי לימין אנשי
גוש־אמוגים. שר־הביטחון -שיבח אותם• אחד הפקידים
הבכירים ביותר כמדינה, האלוף (מיל ).מאיר זורע, ראש
מינהד מקרקעי ישראל, קיבל את קו הקנאים ופעל על פיו.
לקראת סוף השגה נגרם זעזוע לאומי, כשנתפרסם תזכירו
של הממונה על מחוז הצפון, ישראל קניג, שהצעותיו
האנטי־ערביות הזכירו את תחיקת גרמניה הנאצית.

לו ח ם ;נוצר• לו ב ש ־ מ סי כהבב ״ רו ח
מה היסודית הזאת של המדיניות הישראלית.
יצחק רבין יכול להתווכח עם וושיגטון ולריב עימה,
כפי שהוכיח בשנה שעברה (במשא-ומתן על הסכם-
הביניים) והשנה (בוויכוח על תקציב־הביניים) .אך הוא
משוכנע לחלוטין, בכל רמ״ח אבריו, כי האינטרס היסודי
של ישראל מחייב את קידום האינטרסים של ארצות־הברית
בכל השטחים, בכל האמצעים — מפני שזה מהווה
אוטומטית קידום האינטרס הישראלי.

על סמר הנחה זו, היתה מדיניותו של רכין
הגיונית בהחלט, ויתכן מאד שהוא מוסמף
ומסוגל לכצע אותה יותר מבד מועמד מתחרה
לתפקידו.
הוא משוכנע כי ניצחון בעלי-בריתה של ארצות־הברית
בלבנון הוא מטרה חשובה כשלעצמה. אם סוריה
ולבנון יהיו בגוש האמריקאי, ייווצר מצב שיאפשר הסדר
כולל.

כי אז יהיו כמחנה אחד מצריים וסוריה,
דכנון וירדן, סעודיה ונסיכויות־הנפט, ישראל
ואדצות־הברית — וייתכן ההסדר הכללי.
אין להניח כי יש לרבץ אשליות לגבי מהותו של
הסדר זה. תהיה זאת תוכנית־רוג׳רס שניה, על פי גבולות
( 1967״עם תיקונים בלתי-מהותיים״) .אולם דבין אינו
חושש מפני החזרת שטחים. כרמטכ״ל לשעבר הוא יודע
שאין ערך צבאי מכריע לשטח כלשהו — אך יש ערך
מכריע לתמיכתה של ארצות־הברית, בעיתות שלום ו־מילחמה.
תמורת
חזון של זה ״פאקס אמריקאנה״ — שלום אמריקאי
שבו תשתלב ישראל — מוכן רבין להסתכן בתקומתה
של סוריה-רבתי, בצורת קונפדרציה סורית־לבנונית־ירדנית,
שקוויה הכלליים הסתמנו כבר בתשל״ו. יתכן
שהוא יהיה מוכן לסבול אפילו ישות פלסטינית כלשהי —
בתנאי שתהיה כסופה לסוריה ו/או ירדן.
זוהי מדיניות ברורה, והיא מהווה מיקשה אחת. יש
לה סיכוי רב. אולם טמונות בה שתי סכנות :

• הסכנה שסוריה, אחרי שתגשים את

תותח נוצר׳ מקושט בתמונות הדוש׳ ,יורה לעבר מזזנה ח ל־ א ד־זעתר 3ביץ ה 1ח
את הארץ ערב חתימת הסכם־הביניים הקיסינג׳רי האחרון
עם מצריים. היתד. זאת הפגנת־כוח מרהיבה או מפחידה,
בהתאם לתפיסת המסתכל.

כתשל״ו צעד המחנה צער גדול קדימה,
התגרה כגלוי כמימשל הדמוקרטי, כממשלה
וכצכא.
מיבצע סבסטיה, ההתנחלות בקדום, הפוגרום בחברון
והמאבק סביב קריית-ארבע היו מיבחני־כוח גלויים, ובכולם
יצאו הקנאים כשידם על העליונה, בהוכיחם שעומד
לרשותם לא רק מחנה מאורגן ומגוייס, אלא גם עתודה
המונית, שקשה להעריך את ממדיה המדוייקים.

מול ״השלום האמריקאי״ של הממשלה
העמיד מחנה זה את ״שלום אלוהים״.

איש אינו יכול אלא לנחש מהי מידת
התמיכה הגלוייה או הסמוייה כקו הקנאים
כקרב הכוחות המזויינים, מוסדות הביטחון
וזרועות המימשל.
דבר אחד התברר במרוצת תשל״ו עד מעל לכל ספק :
הקנאים מהווים עתה גורם מרכזי במדינה. הם התנועה
הפוליטית היחידה במדינה שהיא חיה ופעילה. בהשוואה
אליה, מיפלגות המימסד, ממפ״ם עד חרות, אינן אלא
ערימות של גרוטאות, ואילו תנועות־הרסיסים של השמאל
הן קאריקטורות.
מתוך המחנה הזה בא איש-השנה תשל״ו.

הקנאי שכקנאים: משה לווינגר.

ה ב חי ר ה

מ ל בו ת
היוס

כחשב רוח רענן
ביום קיץ חם...
בר תחושי את והסובבים אותר כאשר תשתמשי באחד מארבעת הריחות המפתים בסידרת ״ קוי קסרש ״ מתוצרת הברת ״מדילייך חשוויצרית;
יפרינטן״ באריזה בחולה ״ספורט״ באריזה וורודה ״אינטרמצו״ באריזה חומה ״אנטי־פרספירנט״ באריזה ירוקה
להגברת בטחונר העצמי ולשלמות נשיותר השתמשי ב ״ בי דקם ״ ,דיאודורנט נשי אינטימי יעיל ועדין שפותח ע״י גיניקולוגים ב־ג ריחות נפלאים;
״קלאסיק״ באריזה לבנה ,״דיסקרט״ — באריזה כחולה ,״יאסמיו״ — באריזה וורודה.
והתמרוקיות.

מופץ ע״י יצהר בע״מ. להשיג בכל בתי המרקחת

ץ• את היתה אתת מגקודות־השיא של תשל״ו, תמונה
1שנחרתה בזיכרונם של מאות אלפי צופי־טלוויזיה :

כחצר תחנת־הרפכת התורכית הישנה של
סבסטיה רץ הרב משה לווינגר, אחוז היסטריה,
כקרב אנשי גוש־אמונים, כשהוא זועק־מיילל :
״לקרוע! לקרוע!״

שעה קלה לפני כן הודיע השר שימעון פרם למתנחלים,
כי לא יוכלו להישאר במקום. אנשי־הגוש צרו על הבניין,
שבו נמצא השר. ההיסטריה של הרב המזוקן שילהבה
את הרוחות. אנשי־הביטחון נאחזו פחד. הם חששו שמא
צפוייה לשר סכנה גופנית.
התוצאה הפכה נחלת ההיסטוריה של השנה: שימעון
פרם נכנע. הוא הסכים להעביר את המתנחלים למחנה
צבאי סמוך, בקרום. אחריו התמוטטה הממשלה כולה,
והסכימה להסדר ה״זמני״.
במרוצת השנה עלה השם קדום שוב ושוב בישיבות
הממשלה, אך היה ברור ששוב אי-אם שר לסלק את המתנחלים,
הכופרים במרות הממשלה הנבחרת, מבלי לגרום
להתנגשות אלימה בין הקנאים והצבא — התנקשות ש-
שילטונות צה״ל ביקשו להימנע ממנה בכל מחיר. עם
התערבותם של רבבות חסידי הגוש ברחבי הארץ, ניתן
היה לצפות כי הפינוי יהפוך מילחמת־אזרחים ממש.
בסוף השנה ישבו אנשי הגוש בקדום, ישוב המשגשג
והמתרחב בקצב מהיר, הנתמך בחשאי או בגלוי על־ידי
זרועות רבות של השילטון וגופים אחרים.
שוב הוכח כלל, שגרם לכמה מן הטרגדיות הנוראות
של המאה ה־ : 20 מיעוט קנאי קטן, בעל החלטה נחושה
ומוטיבציה חזקה, מסוגל לכפות את רצונו על רוב גדול,
חלוש־אופי, השקוע בחשבונות הקטנים של יום־יום.

איש לא ידע זאת טוב יותר מאשר הרב
משה לווינגר, האיש שהפך, באותן דקות מעטות
על מסך הטלוויזיה, סמל התנועה בולה.

האשבמיאון !>>138181

משה לווינגר אין מעמד קבוע ורישמי בקרב אנשי
/אמונים.
אין הוא המנהיג הרוחני של הגוש — תפקיד זה שמור
לרב צבי יהודה הכהן קוק, רבה הישיש ( )86 של ישיבת
מרכז הרב.
אין הוא המנהיג המיבצעי של הגוש. יש לתנועה
מנהיגים מיבצעיים צעירים ומנוסים ממנו, קציני-מילואים

דם ואדסח
בצה״ל שהשתתפו בקרבות וזכו בעיטורים, כמו חנן פורת,
בני קצובר ואחרים.
אין הוא המנהל האירגוני של הגוש. תפקיד זה מופקד
בידי אנשי מינהלה וכספים, דתיים ולא־דתיים, המנהלים
את העסקים בצורה יעילה ומיקצועית. אחד מהם הוא בעל
מיפעל אדרת, התעשיין הלא־דתי וודק.
אף אין הוא המנהיג המדיני של אנשי אמונים. אמנם,
הוא חבר במזכירות, המהווה את ההנהגה, אך יש לו
שם שותפים רבים, ביניהם אנשי התנועה למען ארץ-
ישראל שלמה וחברי הליכוד.

מעמדו אינו מוגדר. הוא דמות סימלית.
לא רק המוני הציבור הרחב, אלא גס אנשי
התנועה עצמס רואים בו סמל. כגופו התמיר
והכחוש הוא מגלם את התנועה בולה, מקורר
תיה ומהותה. כתנועה בעלת אופי מיסטי,
הסמל יבול להיות חשוב מאד

לווינגר הוא דמות של סתגפן. הוא חי בצנע, אינו
מעוניין ברכוש ובכסף, בז לסממנים החיצוניים של כבוד
ומעמד. הוא יכול לחייך, להקסים, לדבר בנועם. אך ברגעי-
שיא הוא הקנאי האמיתי — זועם, מפחיד, בעל עיניים
רושפות־אש, דמות הלקוחה מתיאורי התנ״ך או ממרד-
הקנאים.
הוא לבוש תמיד במכנסיים שחורים ובמקטורן שחור
המבריק מרוב יושן, התלוי בריפיון על גופו הרזה.
חולצתו הלבנה פתוחה בצוואר, ועל ראשו כיפה שחורה
גדולה, המכסה חלק ניכר מקרחתו. את משקפיו הוא מסיר
רק בריגעי מחשבה, כאשר הוא מליט את פניו בידיו.
שיניו קטנות וצהובות, אך עיניו גדולות וכהות.
בקריית־ארבע הוא מתגורר בדירה צנועה בת שלושה
וחצי חדרים, יחד עם אישתו החרד. ושמונת ילדיו. בטרקלין
ארון־קיר, העמום לעייפה בספרות תורנית. כשהוא מדבר.
הוא מזנק מדי פעם אל הארון, שולף ספר ומוצא תוך

שניות את הקטע המבוקש, כסימוכין לדבריו.
החדר מוארך, משני צדדיו ספות קשות וצרות, ובאמצע
שולחן ארוך, המעניק לטרקלין כולו אווירה של ״חדר״.
על הקיר שתי תמונות — אחת של הכותל המערבי, השניה
רישום־נוף. על שולחן אחר ניצב המכשיר המהווה את
מרכז הבית: הטלפון.
קשה לשוחח עם הרב לווינגר בלי הפרעה. הטלפון
אינו חדל מלצלצל. הרב עורך שיחות מהירות אך מנומסות.
הוא קובע פגישות ודיונים, ומייד עם הנחת
השפופרת הוא חוזר אל השיחה, כאילו לא הפסיק כלל.
כל אותה עת מתרוצצים הילדים בחדר, בהמולה רבה,
צועקים זה על זה, קופצים על בירכיו של האב, קוראים
איש לרעהו בקול רם מספרים מצויירים של ואלט דיסניי.
הדבר אינו מפריע במאומה לריכוזו של הרב.
הימצאותן של עשר נפשות בשלושה וחצי חדרים אינה
מפריעה גם לאורחים, הבאים להתארח אצלו והנשארים
ללון. צעירים מכל רחבי הארץ, המבקרים בקרייה, באים
קודם כל אל ביתו של לווינגר. הדלת אינה נעולה לעולם
— פשוטו כמשמעו.

הכית הוא סמל, לא פחות מן האיש הגר
בו. כי עצם קיומו של בית זה, ושל הקרייה
כולה, היא תוצאת ניצחונו של מיעוט זעיר על
ממשלת ישראל.

•רד חלוש 11110111
לווינגר אל

יף הגיע משה
של סמל־התקופהז

הבית הזה, ואל המעמד

כל חייו כאילו הובילו אל הרגעים הגדולים
בסבסטיה, כאשר קרע את בגדיו והכניע
את ממשלת ישראל — זו הפעם השנייה.
משה לווינגר נולד ב־ 1935 בשכונת־המייוחסים רחביה
בירושלים, אחד משמונה הילדים של זוג עולים דתיים
מגרמניה. אביו, ד״ר אליעזר לווינגר, עבד כל חייו כפסיכיאטר,
עד שפרש לאחרונה מן העבודה. בעיני השכנים,
נחשב תמיד לאדם תימהוני. אמו, תירצה, קיימה בבית
מיסעדה־זוטא מן הסוג המקובל בחוגי הגרמנים (״שולחן־
צהריים״) ,ועם האוכלים הקבועים נמנה גם ש״י עגנון.
הילדים שנאו את הזרים האוכלים בביתם.
ארבע הבנות וארבעת הבנים התפרסו בצורה האופיינית
למישפחה יהודית־גרמנית דתית. הבנות נישאו
לפקיד, למיזרחן, לקצין־צה״ל ולחבר קיבוץ חפץ־חיים,
השייך לפועלי־אגודת־ישראל, תנועה שלכל המישפחה
זיקה חזקה אליה עוד מחו״ל. הבנים פנו למיקצועות
חופשיים — האחד הוא עורך־דין, השני מרצה לפילוסופיה,
השלישי מרצה לזואולוגיה באוניברסיטת בר־אילן.
הרביעי, משה, הלך לבית־הספר הדתי זזורב. הוא היה
ילד קטן וחלש — וכדרכם של ילדים מסוג זה, פיצה
את עצמו על חולשתו בעקשנות־יתד ובאי-כניעה. אף שלא
היה מעודו ילד אלים, למד בגיל צעיר לעמוד על שלו,
לבטוח בעצמו ובצידקתו, להוכיח לזולת כי למרות חולשתו
הגופנית הוא עולה עליהם בכוח־רצונו.

זהו מתכון בטוח ליצירת אופיו של קנאי.
״משה לא היה אף פעם גיבור בגופו, אך הוא היה
זריז ושקדן,״ סיפר אביו לפני כמה שנים לשבועון דמי.
״גם עקשן היה, אבל לא הרגשתי בזה במייוחד, כי זוהי
אצלנו תכונה מישפחתית.״
מבית־הספר הירושלמי עבר למקום, שהשפיע הרבה
על המשך דרכו: ישיבת כפר־הרא״ה, השייכת לבני-
עקיבא, תנועת-הנוער המפד״לית שהצמיחה את חוגי-
הצעירים של המיפלגה.
למקום יש חשיבות רבה בהתפתחותו. בראש הישיבה
עמד אחד מאבות הקנאות הלאומנית־דתית במדינה, הרב
משה צבי נריח. נריה סימל את התמורה שחלה במחנה ה־מפד״ל,
שהיתה בעבר תנועה מתונה (״יונית״ ,במושגי
היום) ,מינימליסטית מבחינה לאומית, והנגררת עתה אחרי
הקבוצות הקיצוניות ביותר של ארץ־ישראל השלמה.
הסיבה לכך נעוצה, בין השאר, בעובדה שהתנועה
שולטת על זרם חינוכי גדול (״הממלכתי-דתי״) המעניק
לחניכיו חינוך לאומני־קיצוני, הרואה בדת היהודית דת
לאומית של עם־נבחר.

בבל שנה נפטר מחזור של זקני המפד״ל,
שחונכו כרוח אחרת לגמרי, ומצטרף שנתון
חדש של צעירים, שזבו כחינוך שוביניסטי זה.
זהו תהליך המשנה בהתמדה את בל המערכת
הפוליטית הקיימת כארץ, אף שמעטים שמים
לב אליו.
משם עבר לישיבת־הדרום ברחובות. אחרי שהייה
קצרה שם, בא תורו של משה לווינגר להתגייס לצה״ל.
אך בלישכודהגיוס המתינה לו הפתעה מרה: הרופאים
מצאו שסוג־בריאותו נמוך.

חרבלמהגר !נגרר על־ייד• חייל

צ ה׳י ל

כשהשתתך בנם־ון ה הנ ח לו תליד •ריחו

האיש, שהיה פעם ילד חלש ועקשן, לא
השלים עם גזירה זו, שפגעה בגאוותו. חוא הת־י

הלנה רובינעוטיין/מדע היופי

העולם הזה 2038

(המשך מעמוד )19

אמץ, חזר כעבור זמן־מה לבדיקות. ואז נקבע
לו סוג־כריאות חדש: כושר קרבי א׳.

• דמה יא זוברון?
^ משך שנתיים וחצי שירת משה לווינגר בנח״ל,
*1בקיבוץ הדתי שעלבים ובקיבוץ פועלי־אגודת־ישראל
חפץ״חיים. במיקצועו הצבאי היה סייר.
השירות עבר עליו בלי מאורעות מייוחדים, אך הוא
היה חשוב לו כהוכחה ליכולתו להתאמן ולסבול כאחרים.
הנער החלש מירושלים הוכיח את עצמו. אך לא היתה לו
הזדמנות ללחום: במיבצע־קדש הוצבה יחידתו על הגבול
הירדני השקט.
אחרי השרות הגיע לסדנתו הדתית האמיתית: ממלכתו
של הרב צבי־יהודה הכהן קוק, ישיבת מרכז הרב בירושלים.
הוא בילה בה חמש שנים.

״החילותי בחיים חדשים,״ גילה לאחר מכן.

י בתקופה זו הכיר את האשה, שנתנה סופית כיוון
לחייו: עולה חדשה מאמריקה, יפהפיה בעלת פנים
אמריקאיות זוהרות, צעירה דתית בשם מרים, שהשתלמה
כאחות. זוהי האשד, שדחפה אותו לפעילות, ושכיוונה
אותו לאחר מכן, בניגוד לדעת הוריו, לעבר חברון, פעם,
כשאמרה תירצה לווינגר על דרך בנה שזוהי ״פנטזיה״,
השיבה מרים לווינגר בתקיפות :״זאת לא פנטזיה! זה
חזון !״
שלוש שנים אחרי שנשא את מרים, ואחרי שהוסמך

גוש אמונים: מ? כמה? היכן?
ך* שנפגש חנן פורת, צעיר, קצין קרבי מצטיין
^ וכיום אחד המנהיגים המיבצעיים של גוש־אמונים,
עם הרב יהודה עמיטל, הוא אמר לו :״אני רוצה לאמר
לעם הזה את מי אני מייצג !״
היה זה אחרי אחת הפעולות הראשונות של גרש־אמונים,
שהיכו בתדהמה את הציבור הרחב. לפתע צמח ועלה כוח
פוליטי חדש, מרשים בכוחו ובממדיו, שהכניע את הממש לה
והפך גורם ראשון במעלה בזירה הי־שראלית.
הרב עמיטל, אחד משני ראשי ישיבת גוש־עציון, והאב
הרוחני של חיילי ישיבוודההסדר — המכונה בחוגי צה״ל
״הגנרל של ההסדרניקים,״ השיב לחנן פדרת הצעיר :״לא
כדאי לך !״
ואמנם -הדימוי הציבורי של גוש־אמונים הוא של גוף
הכולל אלפי ורבבות לוחמים, רובם חוב־שי־כיפות, המוכנים
לעשות כל מה שיוטל עליהם במסירות, ביעילות ובאמונה.
אך אילו ידע הציבור את כוחו האמיתי של הגרעין המייסד
את הגוש, היה הדבר מפחית בערכו.
החוגים הדתיים הרחבים בארץ אינם תומכים בגוש־אמונים.
החוגים האורתודוכסיים הקיצוניים — אנשי
אגודת־ישראל והחוגים הקיצוניים פחות, הקרויים ״ותיקי
המפד״ל״ ,מתנערים מגוש־אמונים ומפעולותיו.

הגר עין ה פני מי
* גרעין שהקים את גוש־אמונים, והמהווה את תש־ן
תיתו עד היום, התחלק לשניים: בני ישיבוודההסדר

ושלום להיפך.״ (המעלות ממעמקים, סיפרו של הרב
עמיטל על מילחמת יום־הכיפורים).

קו מנ דו קו ק
ן* גוך השני שממנו מורכב הגרעין הפנימי -של גוש (
| אמונים נמצא בישיבת מרכז הרב בירושלים. ישיבה
זו פועלת מכוח הכאריזמה של העומד בראשה, הרב צבי
יהודה הכהן קוק. צה״ל אינו מאפשר לבני ישיבה זו
להתגייס בצורה מאורגנת, משום שהישיבה אינה כלולה
במיסגרת ישיבות־ההסדר. חלק מבני הישיבה מתגייס
לצה״ל בצורה עצמאית, אולם מרבית בני־ד,ישיבה אינם
משרתים כלל בצבא.
אצל צעירים אלה, הגדלים והמתחנכים על בירכי הציונות
של הרב קוק, יוצר הדבר תסביך עמוק. בפעילות
אינטנסיבית במיסגרת גוש־אמונים הם מוצאים ביטוי
לתסביך, והשתחררות מסויימת ממנו.
הם גם מרגישים כ־שליחי־מיצווה של הגוש. ראש
הישיבה, הרב קוק, אומץ על־ידי גדש־אמונים כאב הרוחני
של הגוש. מזכירות הגוש והמטות הלוחמים •שלו אינם
עושים צעד מבלי להתייעץ קודם ברב בן ה־ ,86 הסובל
ממחלת־רגליים קשה. בני ישיבת מרכז הרב רואים עצמם
בשליחיו של הרב צבי יהודה קוק להמוני גוש־אמונים,
וכ-שליחי הגוש בפני הרב.
החוגים הדתיים הרחבים אינם תומכים בגוש. החוגים
הקיצוניים יותר אף אינם מכירים בציונות, קל וחומר
בציונות־החלוצית• ,שבה דוגל גוש־אמונים. אין הם מסכימים
לשיטות, הזרות להם• ,של מילחמה בשדה, הפגנות
והתנחלויות.
קשה להעריך את מיספרם המדוייק של חברי ישיבות־ההסדר
וישיבת מרכז הרב ובוגריהם. כיום משרתים ב־צה״ל
240 בחורי ישיבות־ההסדר. בכל ישיבות־ההסדר
לומדים כיום כ־ 500 תלמידים, ובישיבת מרכז הרב .300
ראשי הגוש עצמם מעריכים את חברי הגרעין •של גוש־אמונים
ב־ 1200 איש לכל היותר.

הגר עין ה חי צו!׳

כניעת הממשלה אחר הקריעה: ה מנצ חי ם עוברי מסבס טי הלקדוםב שייר ה חגיגי ת
כרב וכמורה־תורה, עבר לווינגר לקיבוץ לביא, המשקיף
על נוף הכינרת. הוא שהה בו ארבע שנים.
מעמדו בקיבוץ באותה תקופה אינו ברור. לדבריו,
שימש כחבר וכרב, כשהוא עובד כרוער־צאן. לדברי אביו,
*וא כיהן שם כרב ולא קיבל שכר של רב .״היו לו חובות.
אך לא זכויות,״ כדברי האב.

מרים לווינגר לא אחכה את חיי הקיבוץ —
עובדה שעמדה להיטפיע על ההיסטוריח של
מדינת־־ישראל. גם הוריו של לווינגר לא היו
מאושרים מישיבתו כלביא.

המיפנה בא בפסח . 1967 אנשי מושב גחלים, מושב־העובדים
של הפועל המיזרחי לייד לוד, באו ללביא כדי
להציע ללווינגר הצעיר לבוא אליהם, כרב המושב. הוא
הסכים ברצון, העמיד רק תנאי אחד: שיוכל לעסוק גם
בעיייני־ציבור, מחוץ למושב.
אנשי נחלים בנו לו בית נאה, הוא הסתדר בו, יחד עם
ארבעת ילדיו שעד אז (ביניהם השלישית, כינרת, ששמה
מזכיר את ימי ישיבתו בלביא).
4אך כעבור ימים מעטים בילבד אירע המאורע ששינה
יאת חייו וחיי המדינה — מילחמת ששת־הימים.
לווינגר עצמו לא גוייס. זו הפעם השניה הוא החמיץ
את הלחימה, בשעה שצה״ל-לחם את מילחמוודישראל, וזד
צבאות הלך בראש הגייסות.

אכל למשה לווינגר לא היה כל ספק מהו
רצון האלוהים. בל מה שיגק כבית הוריו,
בבפר־־הרא״ה ובישיבת מרבז הרב, התפרץ
עכשיו וזעק: ליישב את ארץ־ישראל השלמה.

הדבר נראה לו מובן לחלוטין: אלוהים הנחיל את
הארץ לזרע אברהם, כיבוש-יהושע התרחש שנית, מיצווה
היא להוריש את הכנעני ולרשת את הארץ. בעיות בינלאומיות
ויחסי ישראל־ערב עניינו אותו כקליפת־השום
*— הם היו דברי־הבל בהשוואה לדבר אלוהים חיים.
״התעוררו בי רוחות נסערות, שלא הניחו לי ימים
ושבועות,״ סיפר לווינגר. תחילה חשב על כפר־עציון, הקיבוץ
שחזר באישור הממשלה אל המקום שממנו סולק
(המשך בעמוד )22

ובוגריהם, ובני ישיבת מרכז הרב בירושלים ובוגריה.
ישיבות־ההסדר הפכו זה מכבר חלק מן הנוף -של צה״ל.
בני ישיבות אלה מתגייסים לצבא בצורה מאורגנת, על־פי
הסכם שנעשה לפני כ־ 15 שנה בין צה״ל והחוגים הדתיים.
למרות שהשם ״הסדר״ נלקח כאילו מהמקורות, פירושו
פשוט ״ההסדר בין צה״ל ובין הישיבות -על צורת גיוס
בני־הי-שיבות לצבא.״
ישיבות־ההסדר הוקמו בשיתוף עם מישרד־הביטחון.
כיום יש כשמונה ישיבות כאלה, הפזורות בכל רחבי הארץ.
בני הישיבות מתגייסים לצה״ל כאשר הם מגיעים לגיל
גיוס, משרתים משך ־שישה חודשים, עוברים את הטירונות
והקורסים המייועדים להם, וחוזרים לישיבה לשנה תמימה.
בתום השנה הם שבים לצה״ל, משרתים בו חצי שנה נוספת,
חוזרים לי־שיבה לשנה נוספת. בתום שנה זו הם לובשים
מדים לעוד חצי שנה.
למפקדי צה״ל התברר כי כושר־הקליטה של בני־הישיבה
הוא הרבה מעל לממוצע של מגוייסי צה״ל. אחרי
התייעצות עם ראשי־הישיבות, הכין צה״ל תוכנית אינטנסיבית
הרבה יותר לבני ישיבות־ההסדר. מרבית הקורסים,
שבהם הם השתתפו, קוצרו, הלימודים והאימונים רוכזו
בסרק זמן קצר הרבה יותר. צה״ל היד. מרוצה ביגלל
קיצור תקופת־האימזנים, ובני־הישיבה היו מאושרים על
•שאינם מבזבזים עוד את זמנם.
במילחמת יום־הכיפורים, ומילחמת־ההתשה אחריה, הם
התגלו כלוחמים מעולים, ובעלי מוטיבציה לאומית חזקה.
מתוך כמאה לוחמים מקרב בני ישיבות־ההסדר, נפלו
שמונה בקרבות.
יש גורם דתי למוטיבציה הלאומית החזקה של בני
ישיבות־ההסדר בצה״ל. הם גדלו על בירכי התורה •ש־
״מילחמתם של הגויים היא מילחמה נגד ה ,,ולפי שאינם
יכולים להילחם נגד ה׳ ,הרי הם נלחמים נגד ישראל.״
חינוכם מורה להם כי ״ישראל מייצג בעצם קיומו את
הרעיון האלוהי •של ייחוד ה׳ ודרכי ה׳ של צדקה ומישפט.
ניצחון י־שראל פירושו :״ניצחון הרעיון האלוהי, וכן חס

^ ת הגרעין הפנימי של גדש־אמונים עוטף הגרעין
החיצוני: פעילים ומנהיגים •שאינם בוגרי ישיבות־ההסדר
או ישיבת מרכז הרב. אלה הם צעירים, רובם בוגרי
יחידות קרביות •של צה״ל, דתיים ושאינם דתיים, המאמי נים
בציונות יוסח גוש־אמונים והמוכנים להקדיש מזמנם,
מירצם ומכספם לשם ביטוי לאמונתם זו הלכה למעשה.
על החוג הזה נמנים ראשי תנועת־הנוער בני־עקיבא,
דמויות בולטות ביישובים הדתיים, ומנהיגים צעירים ושאינם
צעירים, צעירים מחוגי הליכוד וחברי התנועה למען
ארץ־ישראל שלמה.
רמתו המיבצעית •של גרש־אמונים יכולה לעורר קינאה
בקרב כמה וכמה יחידות של צה״ל ומישטרת י־שראל,
שנוצחה בכל התמודדות עם הגוש, ובעיקר בסידרת
ההפגנות נגד הנרי קיסינג׳ר. הסודיות של הפעולות נשמרת
במין קדושה של ממש. הכוחות מוסטים ומועברים ממקום
למקום במהירות מפתיעה. הקשר פועל כראוי, ואפילו
מערכת־ההסברה נוחלת הצלחות גם בכלי־תיקשורת הקשים
להבקעה.
פעילות הגוש מתבססת על גורם־ההפתעה, כא־שר גם
סוג הפעולה וגם האתר •שנבחר מפתיעים בכל פעם מחדש
את כוחות״הביטחון.
הפעילות המיבצעית מתחלקת לשני סוגים :
0פעולות פרטיזניות• ,שבהן עורכות יחידות־מחץ
מצומצמות־היקף, אך המורכבות מבחירי חברי־הגוש, הפגנות,
התנחלויות זעירות אך מציקות,
• הפעולות ההמוניות• ,שבהן מופעלים אלפים ורבבות.

ה סו עג ד ה שלי ש
אן מופעל המעגל השלישי: ההמונים הפעילים.
^ הפעולה רבת־ההיקף ביותר של הגוש נערכה לפני
כחצי שגה: צעדת ארץ־ישראל. לדברי ראשי הגוש,
השתתפו בה 50 אלף איש• לדברי מתנגדי הגוש, השתתפו
בד 20 .אלף איש בילבד. האמת היא, בוודאי, באמצע,
ומוכיהה כי גוש־אמונים מסוגל לקרוא למיבצעיו רבבות
אנשים. הליכוד, על קהלו הנלהב •של מנחם בגין, אינו
יכול לרכז בכיכר מלכי־י־שראל בליבה של תל־אביב, יותר
מאלפים בודדים. מיפלגות השמאל, על ההסעה המאורגנת
של משאיות קיבוצי השומר הצעיר, הוכיחו בהפגנות־הנגד
שאינם יכולים לרכז יותר מכמה מאות מפגינים.
ממי מורכבות רבבות אלה? אין ספק כי הנוער הדתי,
בניגוד להוריו •שאינם מסכימים עם גוש־אמוגים, נוהה
אחרי הגוש ומתייצב בהמוני כיפותיו הסרוגות. בני ההת־ישבות
העובדת גילו בחודשים האחרונים את הגוש,
ומנהיגותם נוכחה לפתע לדעת שהנוער נוהה אחרי הגוש.
היא פתחה בבדק בית. מצטרפים אל אלה צעירי הימין,
המאוכזבים מחוסר־הפעולה •של המימסדים המיפלגתיים.
אך החוג הרחב, שעליו מסתמכים חברי הגוש בהכרזותיהם
השונות -הוא הנעלם הגדול. גוש־אמונים טוענים
שרוב הציבור עומד מאחריהם. מתנגדי הגוש טוענים שכל
כוחו הפוליטי של הגרש מתמצה באותן רבבות המתייצבות
לדגל, כאשר הגוש קורא להן.

יוסי ינאי

(המשך מעמוד )21
בקרבות מילחמת־העצמאות, בקירבת חברון. אילו עשה־כן,
יתכן שלא היד. קם גוש־אמונים מעולם.

אולם מרים לווינגר לא רצתה לחיות בקיבוץ.
זיכרונות ישיבתה כלביא הרתיעו אותה.
היא עוררה שאלה פשוטה: למה לא חברון
עצמה \
וכד, כמעט במיקרה, בביתו של הרב לוויגגר במושב
נחלים ליד לוד, נולד המעשה שנתן כיוון חדש לתנועת
הקנאים הישראלית: ההתנחלות בחברון.

• כגנבים בדדה

מהרה התקבצה קבוצה גדולה של יוזמים — רובם
* צעירים דתיים. הם פנו אל הגופים הפוליטיים, שהתחילו
להתארגן סביב הדרישה לצרף לישראל את
״השטחים המשוחררים״ ,ולבסוף התדפקו על דלתות הממשלה.
אולם
זו היתד. זהירה. לא היה לה שום חשק להקים
התנחלויות, שהאמריקאים היו רואים בהן פרובוקציה. הקו
הממשלתי היד. לגשש בזהירות, למשש את הדופק הבינלאומי,
להתקדם באיטיות, ליצור עובדות מוגמרות בשקט,
בלי דרמאתיות — מדיניות של ״הסיפוח הזוחל״,
שרב האמן שלה היה משה דיין.
לדיין לא היתד. סבלנות לקנאים חמומי־מוח, שיש להם
קו-טלפון ישיר לאלוהים. כאשר פנו אליו לווינגר ושותפיו,
הפנה אותם לאחד העוזרים, שלא התלהב. לוי אשכול
סירב ביכלל לקבל אותם.

הדבר לא הרתיע •את לווינגר וחבריו. בפסח
1968 ,הגיעו לחברון בצורה שהפכה מאז שיטה
לכל ההולכים בדרכם: תערובת של עורמה,
הפרת-חוק, עקשנות, יצירת עובדות, ניהול
תעמולה והפעלת לחצים פוליטיים.
הם פנו אל בעל בית־מלון ערבי בכניסה לחברון. הלה
השכיר להם את מלונו בחמימות. לכמה ימים. הקבוצה
ביקשה רשות מן המושל הצבאי לבוא לחברון לתפילת-
הפסח. המושל העניק את ההיתר, מבלי להבחין במתרחש.
כאשר הבין שנפל בפח, היה זה מאוחר מדי.

הקבוצה באה, התפללה — ונשארה. היא
הכריזה על מלון ״פארק׳׳ כעל התנחלות, שיבת
עם ישראל לעיר האבות.

הממשלה רגזה. משה דיין, שקשר קשרים אמיצים עם
ראש עיריית חברון, ושנאלץ לבטא את זעם קציני־צה״ל
המרומים, היה אחוז־חימה.
כמו בקדום, כעבור שמונה שנים, הוכרע הכל בשעות
הראשונות. אילו הופעל צה״ל בשלב הראשון והיה מונע
את עצם בואם של המתנחלים לייעדם, או מסלקם משם
מייד, היה כל העניין נגמר. כמה עיתונים היו כותבים
מאמרים, כמה מיפלגות היו מפרסמות גינוי, אך שיטת
גוש־אמונים היה נחנקת באיבה.

אולם הממשלה היססה, התלבטה, פחדה
מפני דעת־הקהל מימין ומשמאל, ולא עשתה
דבר. ביחסה של ממשלת־חוק אל מיעוט קנאי,
שמנוי וגמור עימו לכפות את רצונו על הכלל,
אין אסון גדוד יותר.
בממשלה הנתונה במצב עלוב כזה, די בחולייה חלשה
אחת כדי לשבור את שרשרתה. היא נמצאת בדמותו של
יגאל אלון.
אלון, שכל חייו הצטמצמו אז בנסיונותיו הנואשים
להתחרות במשה דיין, ראה לפניו הזדמנות בלתי־חוזרת.
דיין לא יכול היה לפרוש את חסותו על אנשי לווינגר,
מבלי לקומם נגדו את אנשי הצבא, ששנאו את החבורה
שרימתה אותם, ושפתחה תיבת־פנדורה של צרות בחברון
הכבושה. אלת נחפז אל חברון, הציע את חסותו ל״מתנח־לים״
.כשר־העבודה הבטיח להם תעסוקה, כדי שיוכלו
להחזיק מעמד. כאיש הקיבוץ המאוחד, הבטיח להם בחשאי
נשק בלתי־חוקי, כדי שלא יהיו תלויים בצה״ל.

..בשהיית* בן 8שיחקתי את אנטיוכזס הרשע.
ואמר 1שיש לי כישו־ון תיאטרלי -אך
הקריעה בסבסטיה לא היתה הצגה
הראיון הגא ניתן על״ידי הרב משה לווינגר לצוות
״העולם הזה״ בביתו בקריית״ארבע, במהלך הכנת הכתבה
על איש״השנה תשל״ו.

הרב לווינגר, מה מריץ אותר?־

• עד מה אתה נלחם?

אני מאמין בקדושת ארץ־ישראל. קדושת ארץ־ישראל
פירושה לא רק לאהוב את ד,עולם הרוחני שבתורת ישר אל,
אלא כל ביית, כל עץ, בל שדה שבארץ־ישראל.
במשך כל השנים, בעיקר בגלות, עסקנו רק בעולם
הרוחני, משום שאז לא היינו בארץ־ישראל, ולא עסקנו
בגוף.
פיתוח הראש ופיתוח הרגליים חשובים באותה מידה.
גוף עם רגליים חולות, הוא חולה, ומפריע לעבודת־הראש.

^ 99 דיספו הערבים אינו חשוב.
גם אס 1חץ ז #׳עוט -
הארץ תהיה שתו!

עבודת האלוקים ואהבת ארץ־ישראל אינה יכולה
להיעשות רק בראש, אלא גם ברגל. הרב אברהם יצחק
הכהן קוק זצ״ל כתב ספרו אורות :״גדולה היא תביעתנו
הגופנית, גוף בריא אנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות,
שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה
הגופנית, שכחנו ־שיש לגו בשר־קודש, לא פחוית ממה
שיש לנו רוח־הקודש. עזבנו את החיים המעשיים ואת
התבררות החושים ואת הקשור עם המציאות הגופנית
המוחשית, מפני יראה נפולה, מפני חוסר־אמונה בקדושת
הארץ.
״כל תשובתנו תעלה בידנו רק אם תהיה, עם כל הוד
רוחניותה, גם תשובה גשמית, יוצרת דם בריא, בשר בריא,
גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על־פני שרירים
חזקים, ובגבורת הבשר המקודש תאיר הנשמה שנתחלשה.״
במרכז חיי עומדות שתי מגמות: הדת •והחלוציות.
אני ציוני, אבל לא מאמין בציונות •המנותקת מהדת.
בקונגרס הציוני היתד, החלטה של הרצל שיש להקים בית

הם ניהלו קרב רצוף עם אנשי המימשל הצבאי, שלא
ביקשו אלא לשמור על השקט. מדי פעם פרצו קטטות
בין החיילים והמתנחלים, אך בכל פעם ניצחו המתנחלים
בעזרת הפוליטיקאים. כאשר סילק המושל הצבאי בכוח
דוכן שהוקם בלי רשות, תוך תיגרת־ידיים סוערת, קיבלו
המתנחלים רשות ממשלתית להקים מיסעדה. כאשר עוררו
(המשך בעמוד )25

האם אתם תנועה פוליטית ץ

אנחנו תנועה בעד עם־ישראל וארץ־ישסזל. אם צריך
לעסוק לשם כך בפוליטיקה, בהפגנות, בתיגרות מילוליות
ולעיתים גם לא מילוליות, אנחנו עוסקים גם בזה.
מה קרה עם קיסינג׳ר י הוא הפך להיות המנהיג של
עם־ישראל. אני זוכר שכשזבולון המר חשב אם להיכנס
לממשלה או לא, הוא אמר לנו שהוא הולך להתייעץ עם
ראש־ד,ממשלה. אמרתי לו אז :״למה לך להתייעץ עם
רביו? תלך להתייעץ ישר עם קיסינג׳ר, הוא ראש־הממשלה

אני לא יודע אם סיני זה ארץ־ישראל או לא, אבל
נלחמנו נגד החזרת שטחים בסיני. אנחנו יודעים מה יבוא
אתרי זה. מה שקורה בממשלה, שכל לחץ הכי קטן מפחיד
את הממשלה• ,והיא מוכנה להחזיר שטחים ולקרוע אותם
מארץ־ישראל. מה הבהלה? האם היה איום על קיומה של
מדינת־ישראל? מה קרה שהממשלה לא מאמינה בכוחו
של העם לעמוד בלחצים ולעמוד במשברים? אמריקה
מאיימת. שתאיים. אנחנו יכולים להגן על עצמנו ! בשביל
מה היה צריך את שיטת הסאלאמי? לשם מה להחזיר
שטחים מבלי לקבל כל תמורה? במצב הנתון היום בעו לם,
לא היה קורה כלום אם היינו אומרים לקיסינג׳ר:
אנחנו לא רוצים להחזיר. ארץ־ישראל קדושה לנו. ארץ־
ישראל היא הבית שלנו, כבר אלפי שנים.
אנחנו לא כובשים או מחזיקים שטחים. אני לא מבין
מה זה שטחים כבושים או מוחזקים. אדם יבול לכבוש את
הבית שלו עצמו? מה, אנחנו מחזיקים כאן את ארץ־
ישראל בשביל להחזיר אותה אחר־כך?

אז צריך לשקול מחדש. צריך לשקול את המצב החדש
ולהחליט מה הכי טוב לעם ישראל. אני בכלל נגד ד,תיכנו־נים
ארוכי־טווח של מה יהיה ״אילו״ .גם לחברים שלי
בגוש־אמונים אני אזמר תמיד :״בואו נתכנן לפי המצב
הקיים, ולא נחשוב מה לעשות אם ההם יעשו כך או כך.״
אם ייווצר מצב שבו נהיה בטוחים כי יש סכנה אמיתית
לעם ישראל, לבל ארץ־ישראל, אני אהיה מוכן
להחזיר אפילו את המקומות שציינת. כמובן שעדיף ארץ־
ישראל קטנה בינתיים על חורבן גמור.
אבל אני חושב שמצב כזה לא יגיע לעולם. בוודאי
שהיום המצב הוא לא כזה. אנחנו יכולים לזקוף קומה
בפני קיסינג׳ר ובפני כל העולם, להסביר את קדושת
הארץ ואת השייכות שלה לעם היהודי ולהילחם על שלנו.

• פוגחס יהודי

אף קריית-ארבע (או ״חברון עילית״ ,כפי
שקראו לה תחילה) מילאה את ציפיות מייסדיה.
הם התהלכו בחברון הערכית, חמושים
ומתגרים במתכוון, כדי להשפיל את הערבים
ולהוכיח להם שלא הס בעלי הארץ.

אני נילחם על יישובה של ארץ־ישראל הקדושה. על
ישוב הבית שלנו. חברון, שכם וסבסטיה זה הבית שלנו.
כל פינה היא קדושה.
לפני כמה ימים, ברמת־הדסה, היה לי ויכוח עם חברים.
אמרו לי :״בשביל מה אתה צריך את חברון? יש המון
מקום מילבד חברון ! העיר מלוכלכת ומצחינה. תישאר
בקריית־ארבע, שהיא הרבה יותר נקיה, וגם היא קדושה
!״ אמרתי להם :״נכון שחברון יותר מלוכלכת מ־קריית־ארבע,
אבל זה לא עושה אותה פחות קדושה. אם
הגויים היו מלכלכים ספר־תורה בזבל, ספר התורה לא
היה עוד קדוש? כך גם חברון ! ״

• בלומר, אילו היה המצב האובייקטיבי
שונה, או אם יהיה שונה כעתיד, וגם לדעתף
תהיה צפוייה סכנה לקיומה של מדינת-ישראל
אם לא נחזיר שטחים, היית מוכן להחזיר את
שבם או חברון?

היה זה מעשה-בגידה מחפיר מצד מי שהתיימר
אז להיות מנהיג היונים. הוא פרץ את
הסכר. כל השרים רצו בעיקבות אלון. גם דיין
נסחן! בזרם.

^ התנחלות שקמה בניגוד לרצון הממשלה, תוך
1 1הונאת צה״ל, הפכה עובדה. המתנחלים נכנעו, למר-
אית-עין, לדרישת־יוקרה של הממשלה, עברו מן המלון
הערבי לחצר בניין המימשל הצבאי. אך במהרה קמה
קרייה גדולה, שהושקעו בה מאות מיליוני לירות. הערבים
בנו את הבתים, ועבדו במיפעלים שהוקמו. רוב המת נחלים
עצמם עבדו בשעות היום מחוץ למקום. רבות מן
הדירות בשיכוני־האבן היקרים עמדו ריקות.

שם מיצוות, אם אין שם חוטאים ואם חיי־המישפחה בסדר.
המהר״ל מפראג עמד על הפסוק שיש לברך כל ישוב
יהודי חדש משום שהוא נותן מיקלט לאלמנה. לגבי, כל
ישוב בארץ נותן מיקלט לאלמנה וכל אבן בו קדושה.

• וכיצד אתה רוצה לנהוג בערבים שב-
שטחים?
סדרן־ ד ה חו ח לווז: דעיגגר גנמיצעד
יהודי בארץ־ישראל, אבל לנתק את המדינה מהדת. אני
לא מאמין בזה. לא יתכן לבנות בארץ־ישראל הקדושה
מדינה יהודית שתהיה מנותקת מהדת. ארץ־ישראל אינה
רק שטח אדמה, שעליו יש להקים מדינה, מקום מיפלט
ליהודים מהאנטישמיות. אם בחירת ארץ־ישראל היא מיק־רית,
רק שטח־אדמה אליו יתרכזו יהודים, כמו כל שטח־אדמה
אחר, וינתקו את הדת ממנה, לא יהיה קיום לארץ־
ישראל.
עבודת האלוקים שלי היא היום גם באהבת כל אבן
וכל שדה בארץ־ישראל. כשאני בא לקיבוץ של השומר
הצעיר, אני מברך את המקום. לא איכפת לי אם שומרים

זו אחת השאלות המרכזיות, שאנחנו מתחבטים בהן.
אנחנו לא רוצים לגרש אף ערבי מהארץ.
לדעתי צריך לנהוג בערבים כפי שנוהגים בגרים בשנת
יובל. יש להציב בפניהם שתי אפשרויות של מעמד
בארץ, ולתת להם לבחור.
האפשרות הראשונה היא שהם יהיו אורחים אצלנו.
אנחנו נתייחס אליהם כמו אל אורחים נכבדים. מן הידועות
הוא שככל שבעל־הבית שלם עם עצמו, כן הוא יכול
להכניס לביתו יותר אורחים. אנחנו נתייחס אל הערבים
כמו אל אורחים נכבדים, אבל מבלי שתהיינה להם החובות
והזכויות של היהודים בארץ. אני לא מתכוון לאזרחים
סוג ב׳ .חלילה. אני מתכוון לאירוח מלא.
מצבם של ערביי ישראל כיום הוא בלתי־נסבל, בעיקר
בלתי־נסבל בשביל הערבים. היום הם אזרחים מסוג ב׳.

אנחנו לא נותנים להם לשרת בצה״ל, אבל דורשים מהם
שישלמו מיסים כדי לקנות נשק לצה״ל. מדוע הם צריכים
לשלם מימים שבהם קונים פנטומיס? אנחנו דורשים מהם
לשלם מימים כדי שנוכל להעלות לארץ עוד ועוד יהודים.
מדוע הערבים צריכים לשלם בשביל עליה יהודית? יש
להגיע איתם למערכת־יחסים,כזו, שהם יוכלו לשבת לבטח
כאן כאורחים, אבל לא להטיל על האורחים חובות שהם
אינם חייבים בהם.
הבחירה השניה שיש להציע לערבים היא להיות שווי*
זכויות, אזרחים בארץ כמו כל אחד. לשם כך צריכים
להתמלא שני תנאים. האחד: שהערבים יבינו כי אנחנו
הקמנו כאן מדינה יהודית, על כל המשתמע מכך. שהערבים
יחליטו כי הם מצטרפים לרעיון של יצירת המדינה,
מזדהים איתו ופועלים למענו.
התנאי השני קשור בנו. אנחנו צריכים להיות חזקים
ברוח, מאוחדים, מאמינים, עם מלוכד תחת כנפי ההשגחה
האלוקית. שני התנאים כפותים זה בזה. הערבים אף פעם
לא יאמינו בחזון עם־ישראל, ולא יוכלו להשתלב בו, אם
אנחנו לא נהיה מלוכדים בעצמנו.
אני מאמין כי ההצעה הראשונה טובה לעכשיו, וכי
2יותר מאוחר, לאחר שנגיע לשלמות עצמית, יקבלו הערבים
ן את הדרך השניה ...אז הם יהיו שווים לנו: גם ישלמו
1מיסים כדי לחזק את הביטחון, משום שזה יהיה הביטחון
שלהם וגם ישרתו בצה״ל• גם ישלמו מיסים בשביל להעלות
יהודים לארץ: ,משום שיידעו כי המדינה היהודית, בה יש
להם חלק ולה הם שותפים, עומדת על יסוד העלאת
היהודים לארץ־ישראל.

• כין אם תתקבל ההצעה הראשונה ובין
אם תתקבל השניה. האם אינך חושש שהערכים
יגברו מבחינה מיספרית על היהודים, ואז
המדינה לא תהיה עוד יהודית ז
עכשיו אתה מתייחס למיסמך קניג, ואני חושב שהוא

אני יודע שמאשימים אותי בזה. אפילו שימעון פרס
אמר שזו היתר, הצגה.
כשהייתי צעיר, ילד בן 8בבית־הספר, שיחקתי בהצגה
את אנטיוכוס הרשע, ואז אמרו עלי שיש לי כישרון
מישחק, אבל מאז לא שיחקתי.
אני רוצה פעם אחת ולתמיד להסביר מה היה אז
בסבסטיה. את ההודעה שפרם צריך להגיע קיבלנו חצי שעה
לפגי שהוא הגיע. מייד התכנסנו, מזכירות הגוש וחברים
שהיו במקום 90 .אחוזים מאיתנו חשבו שפרס בא כדי
להודיע לנו שאנחנו יכולים להי״שאר במקום. רק 10
אחוזים אמרו שאולי הוא בא להודיע לנו שאנחנו צריכים
להתפנות. היה לנו רק חצי שעה זמן, ולא היתד, לנו די
שהות כדי לדון בדברים ביישוב הדעת.
כאשר מישהו אמר שאולי יבוא פרס כדי לפנות אותנו,
אמרתי, כבדרך אגב, שאז צריך יהיה לעשות קריעה.
ושהגיע פרס נפלו עלינו דבריו בפיתאומיות, והיו מכה
קשה. אז נזכרתי בדברים שלי עצמי, ועשיתי קריעה. לא
היה כאן שום עניין עם הצגה.

• רכגים צעירים אחרים החושבים במוך
אינם נוקטים בשיטות שלך. אין הם מנפנפים
כאגרופים ואינם מגיעים להתנקשויות עם הממשלה
ועם הצבא. מדוע אתה הולך בדרך זו?
אספר לך סיפור. הסבא שלי מצד אמי, הרב עזריה
זיגמונד פרנקל, היה במינכן בתחילת שנות ה־ ,20 כאשר
הנאצים החלו לזקוף ראש. הוא היה בדעה שיש להניח
לנאצים, להיות סובלני כלפיהם ולנקוט במדיניות של
חוסר־תגובה.
ב־ 1926 תקף צעיר נאצי ברחוב את דודי, בנו של
סבי, בנוכחות סבי, ונתן לו מכה במרפק, ששיברה כמה
מעצמותיו. סבא החליט אז ללמד את הנאצי לקח, ועשה
לו מישפט. ביום של גזר־הדין לא הסכים סבא שאמא שלי
ואבא שלי, שהיו כבר נשואים, יבואו לבית־המישפט. הוא
היה בטוח שד,נאצי ייצא אשם, ורצה להצניע את כל
העניין, כפי שישנם היום אג־שים טובים הטוענים כי
?ונחנו צריכים להצניע את נוכחותנו בכל מיני מקומות.
שמעון פרם ביקש זאת מאתנו רק השבוע, כאשר הוא היה
כאן. התוצאה •של המישפט היתד, שד,נאצי יצא זכאי. השופט
קבע כי זו היתד, תאונה, וכי דודי קיבל את הפליק
מהמרפק שלו, רק משום שד,נאצי פתח בחוזקה רבה מידי
דלת, ומכך נפגע הדוד שלי.
הסיפור הזה מלמד אותי כי צריך להילחם. אסור להצניע
דברים. אסור להטביע את הראש בחול. השגיאה של סבא
שלי, אני לא אחזור עליה.

הרמטכ ״ ל !מנהל משא־ו מ תן ע 0לזויגגו־לדבר
עם החיילים במתינות ובאורך־רוח, למרות שלפעמים
זה קשה. כאשר ניצב בפניך בחור בן ,18 לוהט ונלהט,
לעיתים קשה מאד לשמור על הוויכוח שלא יסטה מהפסים
הנכונים, אבל אנחנו שומרים.
אני לא נהנה כאשר העניין מגיע להנפת אגרופים. אני
יודע שזה קרה לפעמים בין המתנהלים והחיילים, ואני
מצטער על זה. אבל אני לא רואה אסון אם במילחמה על
ארץ־ישראל יחטוף איזה חייל בוקס. מובן שיש להימנע
מכך, אבל זה לא אסון.

• מה עשית עד מירחמת ששת הימים?
99 עדין לא הגיע הזמן
לשחור את עבר־ה׳רדן

• האינך חושש שאתה עלול לגרום ל־מילהמת
אחים ץ

ה מנ היג ואנשיו: לוו־גגר ואגש׳ הגו ש

טועה. אדם השלם עם עצמו יכול להכניס אליו הביתה
חמישה אורחים, מבלי לחשוש. הוא יכול להכניס 10ו־20
אורחים, ולא יאונה לו כל רע, משום שהוא שלם עם
עצמו וחזק יותר. הכמות המיספרית של הערבים לא
תהווה בעייה כלל, אם אנחנו נהיה שלמים עם עצמנו.
גם אם נהיה כאן מיעוט קטן, אך שלם עם עצמו, לא
ניפגע כלל והארץ תהיה שלנו.

• האין אתה חושב בי פעולות גוש־אמונים
מחלישות את הממשלה, ובסופו של
חשבון פוגעות במטרה שאתם מאמינים בה ץ
הרי לממשלה חלשה יותר יהיה קשה לעמוד
בלחצים.
שלמה המלך אמר ״באין חזון ייפרע עם״ .מה זה
ייפרע? ידוע כי המושג פרוע מייוחס בדרך כלל לאשה
סוטה. כאשר תופסים אשד. שזנתה, שבגדה בפעלה, פורעים
את שיער ראשה. זה כדי שהיא תיראה פחות יפה. ראה
עד כמה זה מתאים לחיים המודרניים היום לגבי הגשים
המטופחות או פרועות השיער!
לממשלה אין חזון, והיא תביא לכך שהעם כולו יסטה.
זה רק נדמה שאנחנו מחלישים את הממשלה. אנחנו
מנסים להעניק חזון. כשיהיה חזון, הממשלה תהיה חזקה
יותר, והעם לא יהיה סוטה. אנחנו, לאמיתו של דבר,
מחזקים את הממשלה.

#אומרים שאתה תיאטרלי מידי. למשל,
הקריעה שעשית בסבסטיה, כאשד שר־הכיטחון
הורה לעזוב את השטח.

לא. ראשית, מרבית העם תומכת בנו. ביגלל המעשים
שלנו, וביגלל הצידקה שלנו, וביגלל האמונה שלנו, גדלה
התמיכה בנו מיום ליום.
גיוש־אמוינים הוכיח כי הוא יכול לקרוא לפעולה ממש
למעלה מ־ 50 אלף איש, כפי שהדבר התבטא בצעדת ארץ־
ישראל. אבל התומכים בנו הם מרבית העם. גם המתנגדים
לנו׳ ייווכחו בסוף כי שגו, וכי הצדק איתנו. הפעילות
שלנו, היכולה להיראות כבייכול במעוררת חילוקי־דעוח
בעם, רק תאחד ותחשל את העם.

• האין זה מפריע לך שאתם מתנגשים
עם חיילי צה״ל ועם החוק?
המיקרים, שבהם יש אלימות או הנפת ידיים, הם
מעטים ביותר. בדרך כלל החיילים מבינים אותנו, ומסכי־
99 אין אסון אס סידחמה
על אוץ־ישואו איזה
חייל חטוף מ ס

הרי אז לא היתה בעיה של שטחים כבושים.
העניין כולו סובב סביב ״לרדת מן החומה״ .הגויים
תקפו אותנו ראשונים, ניצחנו ושיחררנו את אדמת ארץ־
ישראל.
אתה יודע שגם עבר־הירדן המיזרחי הוא אדמת ארץ־
ישראל, ולא שמעת אותנו דורשים מצד,״ל לצאת ולכבוש
את עבר־הירדן המיזרחי. הערבים לא ירדו עדיין מהחומה

שים לב שכל מילחמות עם ישראל, מאז יהושע בן־נון,
היו מילתמות שלא אנחנו התחלנו בהן.
עדיין לא הגיע הזמן לשחרר את עבר־הירדן המיזרחי.
אני יודע שמבחינת העולם ודעת־הקהל, אי-אפשר היום
לשחרר את כל ארץ־ישראל, אם כי אני לא חסיד הידיעה,
שיש לוותר על הכותל המערבי עבור חייו של חייל צה״ל
אחד. לעיתים יש להילחם על הדברים הקדושים, אפילו
אם משלמים את המחיר, אבל הזמן לשיחרור עבר־הירדן
המיזרחי עדיין לא הגיע.
אני יודע שכיום אי־אפשר לעשות את זה. כל מה
שאנחנו עושים, אנחנו עושים לאחר שיקול ובדיקה אם
יש לנו סיכוי להצליח באותו זמן.

בבד מה שעשיתם עד בה הצלחתם ץ

בוודאי. אני לא מתכוון רק לזה שאנחנו יושבים
בקדום. אנחנו הצלחנו לעורר את העם — לזה אני מתכוון.

+ומה הלאה?
מים איתנו. כאשר אנחנו מתפללים ברמת־הדס׳ה, והחיילים
שומרים עלינו כעל מפגינים, רבים מהם מצטרפים
אלינו לתפילה, והיתר תומכים בנר. אפילו מושל הברון
תומך בנו.
אנחנו כל הזמן מטיפים לחברים שלנו: בלי אלימות.
רק ויכוחים, ושיחות, והתנגדות פאסדבית. האשימו אותי
במישפט, שממנו יצאתי זכאי, כאילו קיללחני חייל צה״ל.
כל מי שמכיר אותי יודע שזה לא נכון ! אני.מטיף כל הזמן

בשיחות שיש לנו ביננו לבין עצמנו, אני תומך בחידוש
הפעולות. אני מתכוון לפעולות הסברה, לימוד, וגם לפעולות
בשטח.

+עוד התנחלויות והפגגות?
עוד הרבה התנחלויות והרבה הפגנות! אנו עוסקים
בכך ממש בימים אלה !

איטהסונה תטל״ו
(המשך מעמוד )22
המתנחלים שערוריות ב״מערת המכפלה״״ ,שינתה הממשלה
את הסדרים שם לטובתם.
בשנת תשל״ו נמשכה שיטה זו. בגבור המהומות בגדה
המערבית — בתגובה על ההתנחלות בקרום, החלטת השופטת
להתיר תפילה יהודית בהר־הבית וההתגרויות ב־מערכודהמכפלה
— החליטו אנשי הקרייה ״ללמד את ה ערבים
לקח״ .הם ירדו לעיר, כשהם חמושים בנשק חם,
תפסו שייך ערבי זקן, הכריחו אותו לסלק מחסום שהוקם
על-ידי מפגינים ערביים. לאחר מכן תפסו שני צעירים
ערביים, שיסו בהם כלב אימתני• ,חטפו אותם לקרייה,
הפשיטו אותם עירומים והילקו אותם.

״שטח המחייה״ הגרמני מיזרחה, לצרף ל״נחלת האבות״
הגרמנית מיליוני קילומטרים מרובעים נוספים, להשמיד
את הסלאבים היושבים עליה במחנות־מוות, ולחלקה בין
מתנחלים גרמניים חדשים.

ארצבאות יוצא דורו
ס עליית הנאציזם נותק הק־שר בין האורתודוכסיה
היהודית בגרמניה ובין הלאומנות הגרמנית, שהתנכלה

התיאור הזכיר פוגרום אנטישמי במיזרח
אירופה. לא היה זה דמיון מיקרי נ הלאומנות
היהודית החדשה, שנולדה כגטו של מיזרח
אירופה, לא יכלה לתאר לעצמה שילטון ואדנות
אלא כהעתק לדוגמות הזכורות מתיאורי
האבות ומתיר הספרות.

מכאן התופעה הנראית מוזרה לכאורה, אך שהיא
טבעית לגמרי: מעשי הקנאים היהודיים בארץ דומים
להפליא למעשי השילטונות במדינות העלובות ביותר שראתה
אירופה מימיה: המישטרים הלאומניים המכוערים
במיזרח אירופה שלפני מילחמת־העולם השנייה. החל במתנחל,
חברון וכלה בישראל קניג, הם מזכירים כמרים,
פוליטיקאים ומושלי־מחוזות אוקראיניים ופולניים, ליטאיים
ורומנים.
תגובת השילטון הישראלי היתה חלושה ומעוררת־רחמים.
לווינגר הועמד לדין על אישום מגוחך — לא על
עצם עריכת הפוגרום, אלא על העלבת קצין־צה״ל. בתום
מישפט צבאי שדמה לפארסה, זוכה וחזר הביתה כמנצח.
אחרי זריקת־עידוד זו, עברו מתנחלי קריית־ארבע להתקפה
נגדית. הם הרחיבו את תחום עירם, פלשו לגבעות
סמוכות, ניסו להקים שם בתים, התכתשו עם חיילים. לא
היה ספק שישיגו את שלהם.
כל אותו זמן שימשה קריית-לווינגר מטה־עזר וחיל־מילואים
לבל מיבצע התנחלות של גוש־אמונים. לווינגר
עצמו חרג מן התחום של התנחלותו, השתתף במיבצעי-
התנחלות בארץ כולה, היה אחד מאבות ההתנחלות הגדולה
של תשל״ו — קדום.

לא היה צורך להמציא רעיונות של ״דם
ואדמה״ כמסורת היהודית. הם היו קיימים מאז
שחר הימים. אולם כעוד שלגבי יהודי דתי מן
הדור הקודם היה זה רק אחד:המוטיבים הרכים
כשלל הערבים והרעיונות של היהדות, הוא
נשלף עתה מן האוצר
העשיר. הוענקה לו הבכורה,
וכימעט כילעדיות.
איש כמו משה לווינגר לא חיה צריך לעמול כדי
להגיע לכך. עשו זאת לפניו אבותיו הרוחניים — אותם
מורי־הדרך, שהוא מזכיר אותם בלי־הרף.
באלף השנים הראשונות של קיומה, התפתחה דת-
ישראל במרוצת הדורות מפולחן של שבט, שצמח משרשים
פגניים, לקראת תורה של מוסר אוניברסלי. אל-
הצבאות, שצעד בראשם עמו והביס את אויביו ואת אלוהיהם,
הפך בהדרגה אלוהים של מוסר עולמי, שמאס
בזבחים, שחם על בני-נינווה ועל חיילי פרעה כשם שחם
על בני-ישראל, ושתבע מעמו רמה מוסרית גבוהה יותר
מאשר מכל הגויים.

הוא סימל את האתגר הגדול כיותר שקם,
מאז קום המדינה, למישטר הדמוקרטי, לבסיס
הרוחני ולסידרי השילטון של ישראל.

£שס 80ס ₪זש6
שה לווינגר אינו מסמל רק את התנועה המעמידה
/>4את האתגר הזה, אלא גם את האידיאולוגיה המאיימת
על כל מסכת המוסכמות של המישטר הקיים — זו שיצחק
רבין כינה אותה, השנה בשם ״משיחיות־שקר״.

ריצת־־נ־צחין אחר כני עתהממשלה

לווינגר מתגאה בעיקר בסבו מצד האם 1,הרב זיגמונד
פרנקל, שהיה יהודי מתון, ושבנו — אחי אמו של משה
— היה הפרופסור הנודע למאתימטיקה בירושלים, אברהם
הלוי פרנקל. מישפחת פרנקל הייתה שייכת לאצולה האינטלקטואלית,
אך •ההשפעה האמיתית על חייו באה מכיוון
מישפחת האב — מישפחה שהיתר! מעורה באור תודוכסיה
הגרמנית הנוקשה.

#ניטשה והמהד ר

אורתודוכסיה זו, שמקורה היה בעיר פראג־קפורט
(על הנהר מיין) ,קמה עד כרכיו שד
שמשון >כן) רפאל הירש. היתה זאת אסכולה
פרוסית, שצמחה עד רקע העולם הרוחני שד
גרמניה דאז, באמצע המאה שעיברה.

ך * יהדות האוניברסלית נאבקה בשתי חזיתות -
ו 1נגד הנצרות, שנטלה את רעיונותיה המתקדמים ב יותר
ועירבבה אותם בפילוסופיה יוונית, ונגד הקנאים,
שחזרו לפולחן־השבט הפרימיטיבי של ימי־קדם. הקנאים
הובילו את היישוב בארץ להתאבדות לאומית, והנוצרים
כבשו את העולם. אך היהדות האוניברסלית החזיקה מעמד
ופרחה. יהודה הנשיא, עורך-המישנה שהיה ידידו האישי
של הקיסר הרומאי הנאור מרכוס אורליום, סימל את הגישה
הפתוחה־לעולם, רחבת־האופקים של יהדות זו, שפנתה
עורף לאדמה ופנים לתלמוד.
המוטיב הדתי של ארץ־ישראל לא נעלם, כמובן, מ עולם
מאוצר־הרעיונות של היהדות. אי-אפשר היה לשכוח
כי על מיצוות־עשה — כמו שמיטה וערלה — ניתן היה
לשמור רק בארץ. תמיד היו יהודים שמיצוות אלה משכו
אותם לתחומה של ארץ־ישראל. אך לרוב העצום של היהודים,
החל באנשי־הרוח הדגולים וכלה במאמינים פשוטים,
לא היתה ארץ־ישראל אלא ארץ־הקודש הסימלית,
השייכת לעבר ולימי המשיח.

— כשרק
בני
הגרמני.
פעם על

העיקרון המנחה היה ״תורה עם דרך־ארץ״
הארץ הייתה גרמניה. חסידיה ראו בעצמם לא
דת־משה האורתודוכסית, אלא גם בני הלאום
הם היו לאומנים גרמניים לכל דבר, ועלו לא
הלאומנים בני דת־ישוע.
הלאומנות הגרמנית המודרנית היתה שקועה תמיד
ברעיונות מיסטיים, שבמרכזם עמדו שניים: הגזע והאדמה.
הקשר המיסתורי בין הגזע והאדמה היה ההימנון היסודי
של תפיסה לאומית זו, והתנגנו בו לא פעם צלילים ש הזכירו
ימיט פגניים.
אדמת ה״פאטר־לאנד״ הגרמנית •היתה קדושה. עובדי־האדמה,
שהשקיעו בה את זיעתם, היו בעלי יעוד לאומי
מייוחד, והם היו יקרים לאומה מבני-הערים. כי רק מתוך
האדמה, ומתוך מגע מתמיד עימה, יכלו הכוחות הלאומיים
להתחדש שוב ושוב.

עולם רוחני זה התחיל להשתנות, כהדרגה,
רק לקראת סוף ימי־הכיניים. רוחות חדשות
נשכו כעולם, רוחות של לאומנות חדשה, שהשתלטה
על העמים כמרוצת מאות כשנים. היא
השפיעה גם על היהדות.

כמו כל מרכיני הלאומנות הגרמנית, הגיע
גם זה להגזמה מיפלצתית בפילוסופיה הנאצית.
כצורתו הסופית הזאת, הוא מצא את ביטויו
באחת הסיסמות המובהקות כיותר שד הנאציו
נל*ם וציאליזם הגרמני: ז\ 800£1יסזל 1ס 1־בג.81

* לא הוכח מעולם שיש קשר כלשהו בין המיסגד
המוסלמי הקרוי כך ובין המערה הנזכרת בתנ״ך, או ש־הקברים
שנשמרו על־ידי המוסלמים הם אמנם קברי־האבות.

כאשר הגיעה הדת היהודית לשלב זה, שוב
לא היתה קשורה כאדמה. בכל ימי הכית השני
חי רוב רוכו של העם היהודי מחוץ לגבולות
ארץ־ישראל. זמן רכ לפני הורכן הבית השני,
לא היה המיקדש אלא סמל דתי, יעד לעלייה־לרגל,
מיליוני
היהודים ברחבי העולם לא השתתפו במרד
המכבים או במרד הקנאים. אוצרות־התרבות הגדולים של
היהדות, כמו התלמוד הבבלי, נולדו מחוץ לגבולות הארץ.
התלמוד החרים או השמיץ את המכבים, הקנאים ובר־כוכבא
(״בר־כוזיבא״) .ספרי המכבים נשתמרו רק בידי
הגויים, לא בידי ישראל. וכל פרשת מצדה לא היתד.
נודעת לדורות מאוחרים לעולם, לולא יוסף בן־מתתיהו
״הבוגד״ ,ששמר את זיכרם בסיפריו היווניים.

אולי יותר מכל אדם אחר כגוש־אמונים,
הוא מייצג את הנהר הרוחני, שלתוכו נשפכו
כל היוכלים הרעיוניים של הלאומנות
המיסטית־דתית החדשה.

״דם ואדמה״ ,קריאת־הקרב של ״מנהיג האיכרים״ הנאצי,
ואלטר דרה, היתר. קריאת־הקדב של הנאציזם ה משתולל.
אחד ממעשיו הראשונים של דרה, בהגיעו ל כהונת
שר־החקלאות של הרייך, היה לחוקק חוק-נחלאות,
שאסר על כל אדם להחזיק בנחלת-קרקע בגרמניה אם לא
יכול היה להוכיח את טוהר דמו הגרמני מאז .1800
המטרה העליונה של היטלר עצמו היתד. להרחיב את

תיאודור הרצל וייסד את הציונות, התנגדה לו האורתודוכסיה
הגרמנית כמו הרבנים האורתודוכסים בכל רחבי
אירופה. רבני הדור קיללוהו, גידפוהו, ראוהו שליח־השטן,
על כי לא המתין למשיח — שרק הוא היה מוסמך
להביא את הגאולה ולקבץ את עם ישראל.
הרצל היד. מושפע גם הוא מרעיונות הלאומנות הגרמנית.
את מדינת היהודים כתב, לדבריו, בהשפעת המוסיקה
המשכרת של ריכארד ואגנר, מאבות המיסטיקה
הגרמנית הלאומית החדשה. הוא האמין בחשיבות האדמה
— אם כי לא חשב על ארץ-ישראל דווקא, ומוכן היה
להקים את הקהיליה היהודית החדשה בארגנטינה, באוגנדה
או בכל מקום אחר.
כאשר אימצה האורתודוכסיה היהודית־הגרמגית לעצמה
את הלאומנות היהודית היה המעבר קל בשבילה. היא
פשוט העתיקה את הרעיונות הלאומניים ממולדת אחת
לשניה.
סבו של משה לווינגר היה עדיין אנטי־ציוני קיצוני.
אביו כבר היה ממייסדי תנועת עזרא, חנועת־הנוער ה־דתית־לאומנית־קיצונית
של פועלי־אגודת־ישראל, שכמה
מראשיה נמנים עתה עם ראשי החסידים של ארץ-
ישראל-שלמה, משה עצמו היה, בנעוריו, מדריד תנועה
זו בארץ.
בעיר מולדתו, מינכן, הגיע אליעזר לווינגר במגע
מוקדם עם הנאצים. מינכן היתד. מרכזם. שם ערך אדולף
היטלר את נסיון־ההפיכה שלו — הפושט בבית־המרזח.
משם קרנה תורת־הגזע החדשה, וגם תורת ״הדם והאדמה״.

ריקזד בסבס טי ה עם היציאה לכן ד 1ס
ליהודים. אולם האורתודוכסים נשארו לאומנים. הלאומנות
היהודית תפסה את מקום הלאומנות הגרמנית.

״תורה־עם-דרך-ארץ״ הפכה ״תורה־עם־דרד*
ארץ־ישראל״.
קודם לכן, כאשר קם העיתונאי הווינאי המתבולל

יהודה הלוי, המשורר היהודי מספרד, נכסף אל ארץ-
ישראל והאמין בעליונות הגזע היהודי. הוא מת בדרך
לארץ. רבי משה בן־נחמן (הרמב״ן) נמשך גם הוא ארצה,
התמקם בירושלים לפני 700 שנים. הקבלה, שחסידיה
־נמשכו אל ארץ־ישראל, יצרה את האווירה המיסטית שקלטה
רבים מן היסודות האלה. אין זה מיקרה כי אחד
מיורשי הקבלה, הרב ליווא בן־בצלאל (המהר״ל) מפראג,
יוצר הגולם, הוא אחד הגיבורים הרוחניים של משה
לווינגר. אולי בהשפעת השוביניזם שגאה בימי חייו, לפני
400 שנים, בקיסרות האוסטרית, הטיף המהר״ל* לעליונותם

* המהר״ל — מורנו הרב רבי ליווא.

ברודזיה. הוא מעמיד בפניהם, באחרית הימים, גם אפשרות
שניה — שפירושה התבוללות וטמיעה בעם־ישראל הציוני.
מאחר שאינו מאמין בדמוקרטיה — שהיא ההיפך
מעליונות דבר־האלוהים — אין לווינגר נבהל גם לנוכח
נבואות־השחור על הפיכת הערבים לדוב בארץ־ישראל
השלמה. בעיניו, הדבר כלל אינו רלוונטי — כי בארץ
השייכת ליהודים, ישלטו היהודים — ״גם אם יהיו מיעוט
קטן.״
בהתקפה של מתינות מוותר לווינגר על עבר־הידדן
— לפי שעה. אך מדבריו ברור לחלוטין כי יבוא גם
תורה של ארץ זו, כאשר יהיה ניתן לספח אותה, תוך
ניצול הזדמנות פוליטית או צבאית.

של ארץ־ישראל והעם היהודי, במושגים שתאמו את הלאומנות
החדשה שעברה כרוח־פרצים באירופה.
האיש שניקז את כל היובלים האלה לזרם אחד של
לאומנות דתית יהודית מודרנית היה האיש שרוחו מרחפת
עתה על גוש־אמונים, דרך ספריו ובאמצעות בנו הקשיש :
הרב אברהם יצחק קוק, שבא מליטה ויסד בארץ את הרבנות
הראשית. הוא גישר על פני התהום שהפרידה בין
הציונות ההרצלאית ובין הדת, באמצעות הפאתוס החדש
של פולחן ארץ־ישראל. הוא האמין בעליונותו המוחלטת
של האדם היהודי, שבו ראה את האדם העליון, ברוח
תורתו של פרידריך ניטשה.
גישתו של הרב קוק לא נתקבלה על דעת הכל. אגודת-
ישראל קבעה שספריו של קוק מושפעים מן הנוצרים,
וזרים ליהדות האמיתית. אולם לגבי הדור החדש של
חניכי הזרם הממלכתי־דתי, היו דברי הרב קוק כתורה
מסיני.
משה לווינגר, שהתחנך בישיבת מרכז הרב (על שם
הרב אברהם יצחק קוק) וששתה תורה מפי בנו, צבי יהודה
קוק, קלט את כל היובלים האלה — את הציונות נוסח
קוק, את הדי ״הדם והאדמה״ שהובאו מגרמניה, את
הקבלה, ואת הקנאות החדשה שנולדה כתגובה על השואה.

הערצת הכוח, פולחן האדמה, האמונה
כזכות המוחלטת של העם העצמי וההתעלמות
המוחלטת כזכויות העם השני, הזילזול בממשלה
הנבחרת והביטחון בכך שקומץ קיצוני
זכאי וחייב לכפות את רצונו על העם כולו —
צירוף זה של רעיונות דומה להפליא לתשתית
הרעיונית של מישטרים מסויימים באירופה •טל
אתמול וכדרום־אפריקה של היום.
זיכרונות-השואה נותנים לתרכובת זו דחף ריגשי
נוסף. נדמה כי העוול שנעשה ליהודים אתמול מעניק
מוסריות אוטומטית לכל מעשיהם היזם — גם (ואולי
דווקא) כאשר מעשים אלה מזכירים לא במעט אח המחשבות
והפעולות של מבצעי העוול ההוא. יתכן שזו
הסיבה לכך שגם לווינגר מתבל את דבריו בזכרונות

מוטיבים יהודיים עתיקים ולאומנות אירופית
חדשה, מיסטיקה יהודית ומיסטיקה ניאו*
פגנית, יהודה הלוי וריכארד ואגנר, המה ר ״ל
וניטשה — זהו בליל משכר ותוסס.

כנסיית ה מוזר״ל: קנ או ת נמיסטילזה

כ רי ד רי ך ני טשה: אדם עליין

רי כארדו אגוד: גז ע 1בו ו ד

קשה להעלות על הדעת תרכובת מפוצצת יותר —
מכונת־תופת רוחנית.

ההורים מתקופת הנאצים — ומסיק מהם מסקנות שאין
להן כל קשר לתוכנם.

#הקומץ הנבחר
ך* ,,אני מאמין״ שמסר הרב לווינגר בתום תשל״ו,
6בראיון עם צוות העולם הזה (ראה עמודים ,)22—23
מתגלים כימעט כל מרכיבי התערובת האידיאולוגית הזאת.
יש בה הערצה ״לכל אבן, כל שדה,״ שיש לה צליל
פגני ממש, גישה דאיסטית הנראית זרה מאד לזרם
המרכזי של הדת היהודית.
יש בה הערצה לכוח (״רוח לוהט זורח על פני שרירים
חזקים״) ,הלקוחה ממישנת הריב קוק, אך המזכירה גם
את הכמיהה של ילד חלש וקטן, המבקש להידמות לבריוני
הכיתה. הדיבור על ״בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים״
מזכיר מאד את הפולחן הפגני של יוון העתיקה.
אמנם מפגין לווינגר מידה של שיקול־הדעת, כאשר
הוא אומר שהוא מוכן לוותר (זמנית) אף על חברון ושכם,
אם חלילה יהיה בכד צורך כדי להציל את מדינת־ישראל
מכלייה. אך ברור לחלוטין מ י יהיו המחליטים הביל־עדיים
לגבי הצורך: הרב לווינגר וחבריו, לא הממשלה
הנבחרת של מדינת־ישראל. מצב כזה לא יגיע לעולם.

#הגולם מפראג
הרבאברהםיצחק קו ק: גו בו ת קדז ש׳ם

המאורעות הגדולים — לבנון, אנטבה —
היו קשורים כשמו של יצחק רבץ, אך יתכן
מאד שהמאורעות שהיו קשורים כשמו של משה
לווינגר היו חשוכים יותר, לאורך ימים.

יהדותם של לווינגר וחבריו, שקרעה את. כל מיתרי
היהדות רבת־הגוונים מילבד אחד, ושניגנה עליו מנגינה
חדגונית, פרימיטיבית ומסעירה את הדם, איימה לכבוש
ולהצעיד חלקים גדולים של הנוער. מול הריקנות הרוחנית
הגמורה של המימסד הישראלי, ורפיון הרוח והגוף של
האופוזיציה המתקדמת, הם הציבו אלטרנטיבה משכרת,
כובשת ומלהיבה.
יתכן מאד שהם דמו יותר ליצירתו של גיבורם,
המהר״ל, מאשר למהר״ל עצמו. הרב מפראג יצר את
הגולם מחומר, ונתן בו רוח-חיים על-ידי שמות קדושים
ששם בפיו. אולם הגולם קם על יוצרו והיה מחריב את
העיר בשבת, לולא הספיק הרב להוציא את השם מפיו.
הגולם התמוטט והפך שוב ערימה של חומר, המונחת מאז
בעליית-הגג של בית־הכנסת בפראג.

אין ללווינגר שמץ של ספק לגבי חוסר־הסמכות
של ממשלת ישראל לנהל את ענייני
המדינה — לפחות ככל הנוגע לשלמות ארץ־
ישראל. לווינגר וחבריו ״יחזקו״ את הממשלה
ויכוונו אותה בדרך הנכונה — הדרך שנקבעה
על־ידם, לא על־ידי הבוחרים.

אין לווינגר דוגל-,לדבריו, באלימות כלפי יהודים —
אך אין הוא פוסל אותה, באותם המיקרים שבהם היא
דרושה, להגשמת המטרה.
לא פחיות מאלף יחסו של לווינגר כלפי שני מיליון
הערבים, החיים כעת תחת שילטון ישראל. אין הם יכולים
להיות אזרחיה, במצב הנתון. הם יכולים להיות רק
״אורחים״ — בלי זכויות ובלי חובות, כשהם נתונים
לחסדי ממשלת־ישראל, כמו הכושים בדרזם־אפריקה אז

הו עולמו הרוחני של האיש שסימל את המיעוט
1הקנאי, שקיבל על עצמו לכוון את גורל מדינת־ישראל,
לכפות את רצונו על ממשלה בזויידדבעיניו, לפרש את
רצון־האלוהים ולבצעו עלי-אדמות, בזכות האמונה המיסטית
בשליחותו.
במשך שנת תשל״ו בישכש הזנב בכלב. המיעוט כיוון
את מעשי הממשלה, הכניע אותה בקדום ובחברון, גרם
להתלקחות בגדה המערבית והתסיס את ערביי ישראל.

הרב צב יהודה קוק: אדמהק דו ש ה

הקנאות החדשה דומה לגולם מפראג. השאלה
הגדולה כסוף תשל״ו היתה אם קייס
אדם המסוגל להוציא את השם מפיו — לפני
שיקום ויחריב את הכית השלישי.

לגברים בלבד
לגברים כמו שנשים אוהבות

דיאודורנט לגבר בלק טבק חדש

ד.ז״וו

זי או חוננז

פרסום פלד.מע\וז עמר,נורגר?\

של היישוב, להשתלט על העם ולהובילו אל
האבדון הבטוח ץ

ף* ערב התישעה״כאב שידרה הטלוויזיה וינוח,׳ ש-
היווה מעין מהפכה־זוטא בחיי־הרוח בארץ.

כפעם הראשונה העז כלי־תיקשורת ישראלי
ממלכתי להציג לפני הציבור הרחב את
אחת השאלות הגנוזות של ההיסטוריה היהודית:
מדוע נהרסה הקהילייה היהודית, שרגילים
לקרוא לה כשם ״הבית השני״ ץ

#הטיחו 1)1ן זוש
דן לאוויוס יוספום, אדם שהקדיש את מרבית שנות
י חייו למחשבה על המרד הגדול, לא מצא לכך תשובה
משכנעת. מדבריו עולה כי הקנאים השתלטו על הציבור
באמצעי טרור, אחרי שרצחו במשך שנים ארוכות את
כל מנהיגי־הציבור שהעזו לפקפק בתורתם המטורפת.

דורות של יהודים הונפו על בירכי השקר המוסכם,
שבית־המיקדש ׳.נחרב ביגלל שינאודחינם. כלומר: ביגלל
מילחמת היהודים בינם לבין עצמם.
לפי אגדה זו, נפלה ירושלים מפני שהקנאים עשו
שפטים איש ברעהו, גם בשעה שהצבא הרומאי כבר הטיל
מצור על העיר. בקרבות־אחים אלה נשרפו בידי היהודים
רבים ממצבורי־המזון ששרדו בירושלים הנצורה, שבה
כבר השתולל הרעב.
אולם בעובדה היסטורית זו אין תשובת־אמת לשאלה.
אין שמץ של ספק בכך שהרומאים היו כובשים את ירושלים
גם אילו היתה קיימת בין הקנאים האדמוניה
מושלמת, ואילו לחמו יחדיו תחת פיקוד אחיד ובמישמעת
מופתית.

מ ת תי הו הח שמונאי

עובדה זו נבונה כשלעצמה. הקנאים, במו
המבכים לפניהם, הקדישו את מירב מאמציהם
להריגת יהודים, ורק את מיזערם להריגת
גויים.
בימי מרד הקנאים, כמו בימי מרד המכבים, הושמדו
באופן שיטתי כל היסודות ביישוב שליבם היה פתוח
לתרבות האוניברסלית, ושהטיפו להשתלבות היישוב בעולם
המתחדש.

אג רי ס ס השני

נדמה שתשובת־כזב זו, שזכתה בהילה של אמת תודות
לחזרה אינסופית עליה, לא באה אלא כדי למנוע מחשבה
על הסיבות האמיתיות. נראה כאילו קיימת בתת־ההכרה
הלאומית התנגדות עמוקה ועיקשת למחשבה כזאת.

הכית השני נפל מפני שהיישוב היהודי
הכריז מילחמה על האימפריה הרומאית —
מילחמת־טירוף שמעטות כמותה כהיסטוריה
מבחינת חופר־הסיכוי המוחלט שלה.
האימפריה הרומאית שלטה על מרבית העולם המוכר
של אז, מערפילי בריטניה ועד גבולות פרם. לרשותה עמד
אירגון, צבאי משוכלל, חובק-עולם, שיכול היה לרכז את
כוחו האדיר במהירות וביעילות נגד כל איום.
היישוב היהודי, לעומת זאת, היה גורם מבוטל. הוא,
ישב בחבלים מצומצמים של הארץ, חלקו ביהודה וחלקו
בגליל. הוא אף לא יכול היה לצפות לעזרה מצד רוב־רובו
של העם, מיליוני היהודים שהיו פזורים ברחבי
העולם, ושלא התעניינו במאורעות הפוליטיים בארץ־
הקודש.

כהשוואה לנשר
היהודי לזרזיר.

הרומאי,

דמה

היישוב

ברגע שהחל המרד, כבר נגזר עליו סופו בוודאות
מוחלטת. הדבר היה ברור גם לכל בעלי המחשבה המפוכחת
ביישוב עצמו. יוסף בן־מתתיהו (הוא פלאוויוס
יוספוס) ,שרשם את המאורעות בדייקנות ובנאמנות, הנציח
את נאומו של אחד מראשי האצולה היהודית, המלך
אגריפס השני, שכינס את הציבור הירושלמי והזהיר אותו
מפני ההרפתקה. בפיו היתד. סקירה כה ממצה, שקולה
ונוקבת של המצב לאשורו, עד כי אין מה להוסיף עליה
גם כיום, כעבור 1900 שנים.

אם כן, איד הצליחה קבוצה של הרפתקנים
חסרי-דעת, משוגעי-גדלות ומופקדים,
להדיח את המנהיגות המבוססת והאחראית

• !ההתפרצות החווחו
פשר היה להסתפק בהסבר זה של המרד, כפרי
\ 1התלהבות מטורפת אך חד־פעמית, לולא חזר כל אותו
תהליך על עצמו ׳בשנית, כעבור שני דורות בילבד,
במרד בר־כוכבא, שנסתיים אף הוא באבדון.

לא זה בילבד שהעם לא היה מפוגל ללמוד
לקח מן האסון שנפל בחלקו בעיקבות הניסיון
הקודם, אלא שנבנם לאבסטאזה מטורפת עוד
יותר, ולא הרפה עד שהביא על עצמו שואה
נוראה עוד יותר.
אפשר היה למצוא הסבר לתופעה זו ביחסים המייוחדים
שבין רומא וירושלים, או באווירה הדתית המייוחדת של
התקופה. אולם גם הסבר זה אין בו כדי לספק — כי
התפרצויות דומות של טירוף לאומני פקדו את עם־ישראל
בתקופות שונות של דברי ימיו הארוכים.
לא רק ״הבית השני״ הושמד מפאת התפרצות כזאת,
אלא גם ״הבית הראשון״ .ממלכות ישראל ויהודה הקדומות

׳ 01301 פל אוז־זס

אולם מערכת־הטרור של הקנאים לא יכלה להתפתח
ולהצליח, לולא התפתו חלקים גדולים והולכים של הציבור
לאמונתם המשיחית.
יחסי־הכוחות גוזרים אבדון על כל סיכוי לנצח את
האימפריה הכבירה? אין לכך כיל חשיבות, כי אלוהים
צועד בראש עמו הנבחר, וכוחו אדיר ללא־שיעור מכוחה
של כל ממלכה ׳ אנושית.
מחסני-המזון החיוניים ׳נשרפים במילחמות־האחים? אין
דבר, אלוהים יאכיל את לוחמיו.
הרומאים התקרבו לבית־המיקדש, וכדאי להיכנע בעוד
מועד כדי להציל את המישכן הקדוש? להיפך, ברגע
האחרון יראה אלוהים את עוצמתו ויכה בגויים, שהרי
לא ייתן למישכנו שלו להיחרב.
אדם רציונלי יכול היה להתייחם אל היקוות אלה כאל
הזיות של מוכי־שיגעון. אך באווירה המשולהבת שיל המרד,
כאשר הכל האמינו כי המשיח עומד להופיע בכל יום,
כאשר המיסטיקה הדתית שלטה בכל החיים, נראה הדבר
סביר בהחלט. ו־להיפך: הספקנות של בעלי־הדעת נראתה
כטירוף מסוכן, בוגדני ושטני.

כאשר מתחיל תהליך של סיחרור מסוג זה,
בימעט אי-אפשר עוד לעצור אותו לפני הפוף
המר.
כל מאורע קטן וגדול מזין אותו. הצלחות צבאיות
מיקריות על יחידות רומאיות קטנות נראו כניצחונות
כבירים, המוכיחים את התערבותו הישירה של הקדוש־ברוך־הוא.
המפלות, לעומת זאת, הוכיחו ירק שאלוהים
כועס על עמו, שהעם עדיין לא טיהר את עצמו מחטאיו,
שדרושה התעלות אישית ולאומית נוספת.

כך הוסיפו הניצחונות והמפלות באחד שמן
על מדורת ההיסטריה הדתית־מיסטית-לאו-
מנית, עד שבל מימי העולם לא יכלו עוד
לכבותה.

שבת אי צב*

היו שוניות לחלוטין מן הקהיליה היהודית של התקופה
הרומאית, מבחינת אופי הדת היהודית, המושרשות של
העם באדמת הארץ, המציאות הבינלאומית ׳והמיבנה החברתי
הפנימי.

אך יש דמיון מוזר כין סופן — הכית הראשון
נחרב, כמו הכית השני, בשל התקף דאו־מני־מיסטי
שלא הניח לבעליו לראות את המציאות
ולהסתדר בה. וגם אז — חורבן שומרון,
אחרי המרד באשור, לא הרתיע את ממלכת
יהודה מללכת באותה דרך עצמה, כעבור
דורות מעטים, ולפתוח כמרד חסר־סיבוי
בכבל.
גורלו של ירמיהו, שהזהיר מפני הטירוף והשמיע
דיברי הגיון מפוכח על יחסי-הכוחות, ילא שפר בהרבה
מגורל יורשיו בסוף ימי הבית השני. הוא נעצר, עונה
׳והושלך לבור של טיט — יורק האמונות התפלות של
התקופה מנעו את הירצחו.
אפילו מרד המכבים ב״יוונים״ ,שהצליח אחרי מאבק
ממושך והפכפך, תודות ליכישירון המדיני של בני מתתיהו
החשמונאי ונסיבות חיצוניות בלתי-צפויות, לא פרץ כ תוצאה
משיקול־דעת והכנה רציונלית, אלא בהתפרצות
ספונטנית וחסרת־חשבון שיל התלהבות דתית־מיסטית.

הצלחת מרד זה לא היתה חד־משמעית.
הוא נשא בקירכו מלכתחילה את זרע חורבנו.
כי המכבים (או ״המקבים״ ,על שמו של יהודה בן-
מתתיהו, איש המקבת) לא הסתפקו בהבסת השילטון הזר
שדיכא את דתם, אלא שירשו מנוף הציבור היהודי כל
מגמה רציונלית, כל נסיון להתפשר עם העולם החיצון
ולקחת חלק בהתקדמותו .״המתיוונים״ נטבחו בלא־רחם,
במשך שנים ארוכות, והיישוב היהודי בארץ איבד כל
קשר עם המציאות.
האבדון הבלתי־נמנע התעכב במשך דורות אחדים
ביגלל גאוניותו שיל הורדוס, גדול המדינאים שקמו אי-

היא
גמרה

את הביטוח...
ביסחת את העסק שלך ושילמת הכל.
יום אחד, לא כל־כך בהיר, ודווקא בזמן שאתה
זקוק לביסוח -מתברר לד כי לא נשאר ממנו
הרבה.
איד זה?
ערך הכסף ירד ואיתו ירד ערד הביטוח שלד,
בקיצור: האינפלציה גמרה לד כמעט את הביטוח.
להלחם באינפלציה -קשה מאד.
אולי אפשר לסדר ביטוח נגד אינפלציה?
אפשר, בהחלט. הגה מה שמציעה לד
חברת ״הסנה״ ,חברת הביטוח הגדולה בישראל:
ביטוח צובר.
מיום סידור הביטוח של העסק שלד, יגדל סכום
הביטוח בשיעור ההתייקרויות הצפויות במשק.
דוגמא: אם במרוצת שנת הביטוח יגדילו
ההתייקרויות במשק את ערד העסק שלד
בשיעור של 300/0־ -יגדל אוטומטית, בשיעור
דומה, ערד רבושד המבוטח בביטוח צובר
של ״הסנה״.
שים לב! אתה לא תשלם את מלוא הפרמיה
הנוספת0/0 ,ס 5ממנה תשלם חברת ׳׳הסנה״.
התקשר נא עם סובו ״הסנה״ ,הוא יספר לד על
ביטוח צובר.
ביטוח צובף של חברת ״הסגה״ ,חשוב, ויפה
שעה אחת קודם.

הסנה
דזס רזי עו ר ־ או ריי ר ־נ

דיו כי סו דו

בו-נ ״ ב ד

אבדות העתיק.
(המשך מעמוד )27
פעם לעם־ישדאל. הוא ׳לא היה דמות אהודה, אך הוא
פעל בתוך המציאות, וניצל אותה עד תום לטובת הקהילייה
היהודית, שפרחה ושיגשגה בימיו, תחת כנפי
רומא, כפי שלא פרחה מעולם לפניו.

אולם תקופת הורדום היתה רק אינטרמצו :
הקנאים שנאו אותו ואת דרכו, וכאשר הלך
לעולמו חזרו והשתלטו על היישוב, כשהם מוכנים
להובילו ׳אל החורבן.

#הכמיהה להחאנדות
* דמה שאי־שם, בני׳בכי הילא־מודע הלאומי, קיימת
^ מגמה אפלה, הפורצת מדי פעם.

זהו יצר של הרס־עצמי, שאיפה להתאבדות
לאומית, הנמצאת במאבק פנימי מתמיד
עם יצר הקיום הלאומי העצמי.
נראה כאילו שתי המגמות קשורות זו בזו, ואולי אף
ניזונות מאותם הכוחות הרוחניים הסמויים.
מצד אחד, אין כימעט עם בעולם שהחזיק מעמד תקופה
כה ארוכה, תוך שמירת רציפותו ד,תרבותית־ד,רוחנית,
למרות שינויים בלתי-פוסקים במהות ובצורה, במיבנה החברתי
והתרבותי, כפי שעשה העם היהודי.

אך מצד שני אין כימעט עם בעולם שההיסטוריה
שלו רצופה התפרצויות של טירוף
מיסטי־דתי-לאומני, המובילות להתאבדות, כמו
העם היהודי.
הדבר לא נסתיים במרד בר-כוכבא. לפני 300 שנה
בדיוק נפטר אדם שהסעיר את העם היהודי לא פחות
ממתתיהו הכהן או שימעון בר־גיורא — שבתאי צבי,
המשיח מאיזמיר, ששילהב את המוני היהודים מקצה
העולם עד קצהו, ועלול היה לסבכו בהרפתקה חסרת־שחר
ודמויית־התאבדות, לולא נשבר בריגעו הגדול ביותר.

ך* איש שניסה לפשר בין הציונות החילונית ובין
יי 1המיסטיקה הדתית היה הרב קוק. אך לא היתר, זאת
פשרה אמיתית. הרציונליזם החילוני והמיסטיקה הדתית
הם כאש וכמים — אי-אפשר לפשר ביניהם. האחד מוכן
׳לגבור על השני.

התעוררות המיסטיקה הקנאית החדשה הי־תה
איטית והדרגתית.

תחילה באה הרומנטיקה .״בדם ואש יהודה נפלה, בדם
ואש יהודה תקום נ״ שר יעקב כהן ,״קמנו, שבנו, צעירי־אונים;
קמנו, שבנו, אנחנו הבריונים.״ ואילו זאב ז׳בד
טינסקי נשבע ״׳למות או לכבוש את ההר — יודפת, מצדה,
ביתר !״
אולם היתד, זו עדייו רומנטיקה תמימה. התנועות הלאומיות
האירופיות פיתחו פולחן של גיבורי העבר. הציונות,
שחיקתה תנועות אלה, הפקיעה את הקנאים
ד,דתיים־׳ד,מיסטיים של העבר היהודי לצורך זה, הטילה
עליהם למלא את מקומם של חרמן הגרמני, ז׳אן ד׳ארק
הצרפתיה והמלך ארתור האנגלי.
גם המיפלגה הדתית־הציונית שקמה ברחבי העולם,
ושתמכה במעמדו של הרב קוק בארץ, היתד, תנועה מתונה
ביותר מבחינה לאומית. אנשים כמו משה שפירא היו
רחוקים מכל קנאות לאומנית, הקדישו את מיטב מאמציהם
לנושאים במו שמירת־שבת והקפדה על כשרות.

אך מתחת לפני הקרקע של הדתיות הציונית,
קמו לחיים חדשים השרשים העתיקים
של המיסטיקה הקנאית. היו דרושים להם
שלושה דורות בדי לצאת לאור העולם.
בבתי-הספר הדתיים, בישיבות, בתנועות־הנוער, ד,ת־

אין זה מיקרה שדווקא כתשל״ו שידר בלי־התקשורת
הממלכתי העיקרי כישראל תוכנית
שלפחות רמזה על כמה מן השאלות האלה*.
בי כמהלך השנה גברו החששות העמומים,
שהנה מתחיל אותו תהליך עצמו מחדש בהיסטוריה
של עם ישראל — ושהוא עלול להוביל
לחורבן ״הבית השלישי״.

#ציון

כאשר הקים את תנועתו, נתקל הרצל בהתנגדותם
המאסיבית של כל הרבנים החשובים של דורו. דברי-
הגידופים שכתבו עליו גדולי-התורה של התקופה כימעט
לא ייאמנו כיום. יתכן שניתן להסבירם בפחד המושרש-
עמוק בתודעת הרבנים מפני משיחי-השקר השונים.
אותן הסיבות שהביאו את גדולי התורה שלאחר־החורבן
להעלים את המכבים, לבטל את הקנאים, לחרף את בר־כ׳וכבא
ולהחרים את שבתאי צבי, גרמו לחשש שמא יהיה
הרצל משיח־שקר חדש, שידחוק את הקץ וינסה לעשות
את מלאכת המשיח, תוך דחיית בואו.
היה נדמה שבהתמודדות זו. ,הצדק והניצחון היו עם
הרצל ויורשיו. הציונות התגבשה ׳באפיקים של תנועה
לאומתי חילונית מובהקת. היא נטלה מן הדת את סמליה
— השם ציון, מגן־דויד, הדגל — הטלית, המנורה —
אך רוקנה אותם מתוכנם הדתי והעניקה להם תוכן לאומי-
חילוני. היא גידלה דורות של מנהיגים זהירים, מפוכחים,
שכילכלו את מעשי התנועה בזהירות, ולעיתים אף ב־זהירות־יתר.
אפילו איש מבריק כמו זאב ז׳בוטינסקי,
שהיה לאומן אירופי חי׳לו׳ני-רומנטי, נראה לה קיצוני
מדי, והיא לא הניחה לו לקבל לידיו את המנהיגות.

אך ייתכן כי בדיעבד יקבע ההיסטוריון בי
הרבגים צדקו. יתכן שהיטיבו להכיר את רבדי
הלא־מודע בנפש הלאומית יותר טוב מהרצל.
יתכן כי היתה הצדקה לחששם העמוק, שמא
תעורר הציונות מריבצה את המיסטיקה ה־דתית־לאומנית
של הקנאים ומשיחי-השקר,
* אורי אבנוי העלה שאלות אלה לפני שנה וחצי,
במאמר ״איד משתגע עס״ (העולם הזה .)1953

אם מביטים כתכונות אלה בילבד, מכלי
לשאול לאן מובילה הדרך ההירואית, קד להיתפס
להערצת הקנאי.

ואכן, איש־השנה תשל״ו ועמיתיו זכו בהערצה רבה.
אבות התנועה החלוצית בארץ -,ביניהם שמאלנים כמו
יעקוב חזן, שהעריצו עוד אתמול את יוסף סטאלין, הביטו
באהבה בחלוצי ג׳וש-אמונים, שנראו להם כממשיכי דרכם.
שר־הביטחון שימעון פרס, שאנשי גוש־אמונים הציגוהו
כשבר־כלי, הביע בפומבי התפעלות מעוז־רוחם ומחוסן
אמונתם.
היו שד,ישוו את לווינגר העני, המתגורר בדירה צנועה,
לאלופי השחיתות של המימסד, והגיעו למסקנה כי בו
ובאנשיו טמון סוד ההתחדשות של האידיאלים הלאומיים.
אחרים הישוו את פורת הצנוע, גיפור־המילחמה המואס
בכסא ובכבוד, לעסקנים המאוסים של המיפלגות, חסרי-
העקרונות, שוחרי־ד,אינטריגות ואמני־הפירסום־העצמי,
והגיעו למסקנה שפורת אהוד יותר.
אנשי סבסטיה, שהיו מוכנים להילחם בחיילי צ׳ה״׳ל,
להביא נשים וילדים ללינת־לילה תחת כיפת־ד,שמיים
בליל חורף, לקבל את עצמם תלאות וייסורים, יכלו לזכות
באהדתם של רבים וטובים, שחיפשו לשווא התמסרות
דומה אצל שוחרי-השלום ומבקשי־ד,קידמה של ״ארץ־ישר־אל
השפוייה״.

הכניעה לקנאות הלאומנית מתחילה בהערצת
נושאיה. דרושה רוה ביקורתית בדי להבין
בי גבורה עילאית יכולה להיות פסולה, כשהיא
נישאת על כנפי ההתאבדות: ובי אידיאליזם
יכול להיות מחלה, כשהוא מוקדש לאידיאל
מטורף.

רציונלית, שביקשה

אין זה פלא שהרב משה לווינגר ועמיתיו
מדברים על הרצל כזילזול גמור, ומשייכים את
הציונות שלהם אל הרב קוק.

ביחידה קרבית, הוא יד,יד, לא-פעם החייל המצטיין.
במיבצע חלוצי, יהיה מוכן לסבול ולהחזיק מעמד יותר
מאחרים.

גנרל צרפתי קרא בשעתו, למראה ההסתערות המטורפת
של פרשי ״החטיבה הקלה״ הבריטית במילחמת־קרים :
״זה נהדר, אבל אין זאת מילחמה!״ למראה ההתמסרות
והאידיאליזם של אנשי גוש־אמונים ניתן לומר :״זה נהדר,
אבל זוהי הדרך לחורבן !״

ן* ציונות המודרנית היתה ההיפך הגמור מתנועה
יי 1משיחית.
אם יש ביכלל טענה לגבי. ראיית־המציא׳ות של הציונות,
הרי היא שהציונות התייחסה אל המציאות כאל דבר
נתון ובלתי-משתנה — שראתה את המציאות של האימפריאליזם
האירופי הכל-יכול בסוף המאה שעברה, מבלי
להבחין בניצנים הראשונים של ההתעוררות הלאומית
של עמי אסיה ואפריקה.
תיאודור הרצל עצמו היה אדם רציונלי. הוא הצטיין
במידה גדושה של רומנטיקה, שגבלה לא פעם בנאיביות,
והוא שגה לא פעם באשליות ובהזייות. אד הוא היה זר
לחלוטין למיסטיקה הדתית־׳לאומנית של התנועות המשיחיות.
לנגד עוניו עמדו בוני האימפריה הבריטית, לא
אלעזר בן־יאיר ושבתאי צבי.
הרצל, מכס נורדאו, חיים וייצמן, קודמיהם במיזרח
אירופה והבאים אחריהם ׳בארץ, היו אנשי התבונה הצרופה,
נוסח אירופה, או רצו להיות כאלה.

הקנאי, אחוז הדיבוק, מופיע לעיתים קרובות
כדמות אהודה וראוייה־להערצה. יש לו
מוטיבציה חזקה הרכה יותר מזו שד אנשים
קטנים, השקועים כיום־קטנות. הוא מוכן להתמסר,
להקריב, לצעוד בראש.

הסכנה הנוראה, הטמונה בדרכם שד הקנאים,
היא דווקא בכך שההתפעלות ממעשיהם
משביחה את הייעד הבלתי-נמנע שאליו הם
מובילים.

בלי גשיח

היא היתה תנועה
להשיג יעדים מציאותיים.

יש השנה תשל״ו סימל את הסכנה החמורה
ביותר המאיימת על קיומו של הבית השלישי —
סכנת התפרצות מחודשת של הכמיהה להתאבדות לאומית,
כשהיא מופיעה באיצט׳לה של בשורת-גאולד, מיסטית.

ה מצד ה: תיזסרחלע 3ר, אז הדהלע תי ד
גבשה הרוח הנושנה,־חדשה. כמו עגלה ד,מידרדרת ב־מידרון,
זזה תחילה באיטיות, כך שהעין לא יכלה להבחין
בתנועתה, הגבירה בהדרגה את מהירותה. השנה היא
החלה מתגלגלת במהירות גוברת.
אנשים כמו משה לווינגר לא קמו יש־מאין, ולא
המציאו תורות חדשות. הם ינקו את תורת שני הקוקים,
האב והבן, את לאומנותם של המורים בישיבות ושל
המדריכים בתנועומ-ה׳נוער. הם החלו כופים את רוחם על
המיפלגה הדתית, לקנות אחיזה במימסד המדיני ובכלי-
התיקשורת, להשפיע על המונים רחבים.

במהלך תשל״ו היתה הסכנה גלוייה לעץ.
גרעיני גוש־׳אמונים התגרו בגלוי בממשלה,
שללו את זכותה למשול. אך התגרות גלוייה
זו היתה מסובנת פחות מאשר האתגר הרוחני
— המופשט לכאורה — שהציג הגוש למימסד
הציוני החילוני.
אולם אנשי המימסד הציוני לא היו מסוגלים להבחין
בסכנה הגוברת. כבני הציונות המעשית, הרציונלית, הם
למדו לבוז לתופעות רוחניות. הם לא הבינו, ולא יכלו
להבין, את עוצמתו הקטלנית של טירוף רוחני — כשם
שעכבר־יבשד, אינו מסוגל להעריך את הסכנה הטמונה
במערבולת שמתחת לפני המים.
כך יבול היה לקרות שראש ממשלת־ישראל, יצחק
רבין, סמל הרציונליות המעשית, הגדיר באחד מנאומיו
בתשל״ו את גוש־אמונים כתנועה של ״משיחי שקר״ —
מבלי לתפוס כלל את האזהרה הנוראה הכלולה בהגדרה

היה זה כאילו קבע רופא שהחולה דקה
כדבר — והלך הכיתה, מכלי להכין בי סבנה
נוראה מרחפת עתה על העיר בודה, ושיש
לנקוט צעדים נמרצים בדי למנוע את התפשטות
המגיפה.
אולי היה כדאי ליצחק רבין לקרוא שוב את כתבי
פלאוויום יוספוס, ואף ׳לעיין מחדש בספר ירמיהו.

אלעזר בן־יאיר סיים את חייו במיחווה אפופודהיוד
במרומי המצדה, אחרי שהגיע בנאומו לפיסגת הרוח
האנושית״ .אולם אלעזר היה הרפתקן אכזרי ומוכה
שיגעון־גדלות, רוצח שלא בחל בשום אמצעי כדי לקדם
את עצמו ואת רעיונותיו, מנהיג חסר־תבונה שנשא בחלק
נכבד מן האחריות לשואה שפקדה את העם היהודי מאז
ועד היום.
אך בעיני צעיר בן תקופתו, בראשית המרד, בוודאי
היה אלעזר מקסים ׳ומושך לאין שיעור יותר מאשר הכהנים
המנוונים בבית־המיקדש, הפרושים המתפלפלים בבית־המידרש
או האצילים המושחתים של המימסד הירושלמי.

הצדוקים והפרושים שד אז כוודאי הבחינו
בכך, בשם שמרגישים בכך כיום עסקני־המיפ-
לגות ופושטי־הרגל הרוחניים. משום בך הס
התבטלו, השנה כמו לפני 1900 שנים, לפני
הגד הגואה שד הקנאים. משום כך הם נכנעו
כשאסור היה להיכנע, דחו את ההכרעה באשר
אסור היה לדחותה, השתמטו מן ההתמודדות
כאשר הפכה ה שת מ טו ת זו מהרד היסטורי
טראגי.

#וגע סאמת
^ פרוס תשט״ז, נשאר המאבק ללא הכרעה. אך
^ רגע האמת התקרב במהירות.
שוב מגיע העם היהודי אל אותה פרשת-ד,דרכים,
שאליה הגיע במה פעמים בעבר: המקום שבו עליו לבחור
בין השתלבות במציאות והסכמה לפשרה ובין המיחווה
ההירואית של ״עצרו את העולם, אני רוצה לרדת!״
בסוף הדרך האחת נמצא היעד הרציונלי של הבטחת
קיום המדינה, תוך התפשרות והתפייסות עם אויביה,
חלוקת הארץ והתפתחות מהירה לקראת הטכנולוגיה של
המאה ה־ .21 בסוף הדרך השניה ממתין פרק עטור־גבורד,
נוסף בהיסטוריה היהודית: חורבן הבית השלישי.

איש־השנה תשל״ו מייצג את דרך־המלך
אל היעד השני — הדרך לגיהינום לאומי חדש,
הרצוף בולו באידיאלים נעלים, בגבורה עילאית
ובלהט משיחי צרוף.

* מאחר שלא שרד איש מטגיני מצדה, מילבד אשה
זקנה אחת, שבוודאי לא למדה בננל־פה נאום נמלץ, אין
ספק כי הנאום המופיע בכתבי יוספוס הוא פיקטיבי.
יוספוס, שהצטיין בחוש ספרותי מפותח ביותר, פשוט שם
בפי אלעזר את הנאום שהקוראים הרומאיים והיווניים ציפו
לו בנסיבות כאלה.

פרס1ם א. טל

נ1בו!7עו!
150משב חו ת בבר נ הנו ת1
המע רבל הפופולרי ביותר הקיים וללא עוררין גם הטוב ביותר.
י מבנהו חזק ויציב -מערבלי אמקור פועלים במטבחים ישראלים 1 14־ 15 שנה, יום יום -וללא שביחות.
עשוי חומר מלמין -אינו מחליד ומבטיח בירוד חשמלי • ,נוח להרכבה ומהיר בתפ עו ל
• שרות וחלפים -ל אורך ימים ־ מובטחים ע־י ״אמפא״ יחרון שאין חמיד לקונה תוצרת חוץ.

אמקוו נשאר בהשבחהץ/
מ ע רבל אמקזר על 6אביזריו -בה שגחת מכון התקנים הי שראלי -חבר נוסף ב מ שפ ח ת מוצרי הנוחות של אמקור 3 5

מאוורר אמקור

שואב אבק
אמקור,

מפיצים

וסוחרים מורשים
!מסחטה ל פ רי הדי - 2 /מסחטה צ 1ט ר פו ג לי ת- 3 /מקצץ פירות וירקות - 4 /בלנדר * 5 /מ ט חנ תב ש ר

אנ שים אלה סי מ לו בשנת תשל״ואת הי שגיהם ובי שלונו תי ה ם של ישראל ו ה עול ם.
ה ם נבחרו על־ידי ״ ה עול ם הז ה״ תוך ב חינ ת כל מ או ר עו ת ה שנה.

ה עו ל ם

קארטו :״ג״מי מי?

ברחבי העולם נמשך המאבק בין שתי המעצמות
הגדולות — חלקו גלוי וחלקו העיקרי סמוי.
על־פני השטח נמשך ה״דטאנט״ — אף שהמילה
עצמה יצאה מן השימוש. אולם מתחת לפני השטח
נמשך מישחק השח־מת החשאי במלוא התנופה. האמריקאים
השיגו הישג כביר, בעל משמעות גלובלית, כאשר
אירגנו את מילחמת־האזרחים הלבנונית ומשכו, בעזרתה,
את הצריח הסורי מן המישבצת הסובייטית אל המיש־בצת
האמריקאית. הסום הסובייטי קפץ מעל לעמדות
אלה, לתוך לב היבשת האפריקאית. במהלך מדהים
ניצחו הקומוניסטים במילחמת־האזרחים באנגולה, כבשו
שם מוצב מרכזי. הרץ האמריקאי, הנרי קיסינג׳ר,
איש־העולם של תשל״ה, מיהר לאפריקה הדחימית כדי
להגן על העמדה האמריקאית. באותה שעה עמדו הסובייטים
לאבד שורה שלמה של פיונים — המיפלגות הקומוניסטיות
באירופה המערבית, שהכריזו לפתע על עצמאותן
ושיחקו מישחק עצמאי.
אולם איש-העולם של תשל״ו לא היה אחד האנשום
שניצחו על מישחק זה — אלא להיפך, האדם שסימל
את הבחילה הגוברת של הציבור האמריקאי במישחקי-
סתר מסוכנים. בראשית תשל״ו לא ידע כימעט איש מיהו
ג׳ימי קארטר (״ג׳ימי מי?״) ואילו בסוף השנה עמד
על סף הכהונה הרמה ביותר בעולם המערבי. עלייתו
המפתיעה, שהיתר. סיפור־ההצלחה המרשים ביותר של
השנה, נבעה כולה מן הכמיהה האמריקאית למנהיג
פשוט, ישר, שונא-מזימות וצמוד-לערכים־הישנים. קאר־טר
עלה, מפני שהצליח ליצור לעצמו דימוי זה בדיוק.
בצד השני, שמר לאוניו* ברז׳נייב על מעמדו
בברית־המועצות. מאו טסה־טונג מת, ועדייו לא נודע
מי יהיה יורשו. בדרוכדאפריקה וברודזיה החלה הקרקע
בוערת תחת רגלי המיעוט הלבן הרודני, ובאמריקה
הדרומית התבצרו מישטרי־עריצות חשוכים. שנה רגילה.

מד>נ>ות

רביו: ס שו ההחלטה

רק מעטים היו מוכנים, בסוף השנה שעברה, להמר על
סיכוייו הטובים של יצחק רכץ, איש השנה של
תשל״ה, להחזיק מעמד בג׳ונגל הפוליטי של ישראל.
בעיני הציבור הצטייר כאיש שאינו מסוגל להחליט,
המתקפל במצבי־לחץ, שאינו יכול להטיל מרות. הרינונים
על ״חוסר מנהיגות״ הפכו אופנה חברתית.
קשה היה להעלות על הדעת דימוי כוזב יותר. במהלך
תשל״ו הוכיח זאת רביו לעיני כל בפרשת אנטבה,
ולעיני מעטים בפרשת לבנון. בשתי הפרשות, השונות
כל־כך זו מזו, הוא קיבל את כל ההחלטות המכריעות,
כשהוא נועץ רק בעצמו, מנתח את המצב על-פי דרכו,
ומציע החלטה שאיש לא העז להתנגד לה. דווקא במצב־הלחץ
החמור ביותר — בימים הנוראים של אנטבה —
תיפקד בצורה הטובה ביותר, כשהוא שומר על שיקול־הדעת
וקור־הרוח, ומתרחק כאחת מהרפתקנות חסרת־שחר
ומזהירות חסרת־סיכויים. כשקיבל את ההחלטה, סיכן
בה את כל עתידו.
לעומת זאת לא התאים אופיו של רבין לניצול הזדמנויות
היסטוריות יוצאות-דופן — כגון כריתת ברית
עם אש״ף מול פני ההתקפה הסורית, כפי שהציעו לו
אנשים כל־כך שונים כמו ראשי המועצה הישראלית
למען שלום ישראלי—פלסטיני מצד אחד ואריק שרץ
מצד שני. רבין הוכיח, שוב, שהוא איש־ביצוע טוב
במיסגרת קונספציה נתונה, אך לא יוצר קונספציות.
במהלך השנה הוריד רביו כמה פעמים את ראש מתחרהו
היחידי, שימעץ סרס, שקיווה להפילו ולרישתו.
בסוף השנה היה פרם רחוק מיעד זה יותר מאשר בתחילתה,
למרות מאמציו הבלתי־פוסקים. לעומת זאת חשש
רבץ מהתמודדות גלוייה עם איש-השנה, משה לווינגר,
ועמיתיו מגוש־אמונים, המסכנים את המישטר.
בסוף השנה לא היו רבים שהתלהבו מיצחק רבץ,
והכאריזמה שלו בלטה בהיעדרה. אולם רבים י היו משוכנעים
כי הוא עולה על המועמדים הריאליים האחרים
לראשות־הממשלה, משורות הקואליציה והאופוזיציה כאחת,
ושלפחות ״אפשר לישון בלילה בשקט״ כשהוא מנהל
את העניינים.

המרחב

אסז: סכין בגב

מי היה מאמין, בראש־השנה תשל״ו, כי חאפז אל-
אסד, נשיא סוריה השמאלנית, הסוציאליסטית, המוסלמית,
בעלת־הברית העיקרית של ברית־המועצות במרחב
— יהיה בסוף השנה בעל־הברית העיקרי של האמריקאים,
בעל־חסותם של הנוצרים המתבדלים, משתף-
פעולה עם ישראלי
הוא עשה זאת במהלך נועז אחד, ששינה בדלילה
את ההיערכות במרחב, בעולם הערבי ובמערכת הגלובלית
כולה. בשביל אל־אסד, המטרה העיקרית היתה להקים את
סוריה־רבתי — איחודם מחדש של השטחים שנקרעו
במשך הדורות מגופה של סוריה.
הוא עשה הכל כדי לשבור את יאסר עראפאת,
המסמל את העצמאות של אש״ף והחותר עתה להקמת
מדינה פלסטינית לאומית עצמאית בגדה וברצועה, מחוץ
לתחום־ההשפעה של דמשק. הוא ביקש לבודד את
אנוזאר אל־סאדאת, איש־המרחב של תשל״ד
ותשל״ה, שעסק בפיתוח ארצו. הוא התגרה אף בבעל-
בריתו מאתמול, מועמד אל־קזאפי, המנהיג הלובי
שבילה את זמנו באירגון הפיכות־נפל בארצות השכנות
ובטיפוח הטרור הבינלאומי, מאירלנד עד הפיליפינים.
בסוף השנה לא היה ברור אם הצליח אסד בהימור
ההיסטורי, או ששקע בביצה של ויאט־נאם ערבית. בצבאו
גברו הרינונים נגדו, על שציווה על חייליו ״לתקוע סכין
בגב לוחמי־השיחרור הפלסטיניים״ .במימסד הנוצרי החל
פילוג, כאשר לפחות אחדים מן המנהיגים תפסו שהם
מוסרים את ארצם לידי השכנה המוסלמית, המבקשת
מזה דורות לבלעה. ואילו כוחות אש״ף והמוסלמים
ניראו כאילו הם מסוגלים להחזיק מעמד ולשמור על
עצמאותם, אם לא תיפתח נגדם מיתקפה צבאית סורית-
נוצרית־ישראלית מתואמת. בעולם הערבי האמינו רבים
כי אכן זה יהיה המאורע העיקרי של תשל״ז במרחב השמי.

ב\ 7חון

יוני: אחו׳ הטווה

האיש הססגוני בשטח הביטחון בתשל״ו היה, בלי
ספק, אלוף חיל־האוויר, גני פלד, שיצר חדשות כימעט
בשיטת הסרט הנע. תחילה החזיר את מכוניתו, במחאה
על הרפורמה במיסים שחלה גם על קציני צה״ל. לאחר-
מכן עורר רעש, כאשר נתן את חסותו למסיבה שעלתה
מאות אלפי לירות, לכבוד קצין שיצא בשליחות לחו״ל.
אחר־כך היכה נהג בכביש, שעקף אותו. אחר־כך הוציא
פקודה מדהימה, שבה איים לסלק כל קצין שחייליו
אינם חובשים כובע כראוי. אולם אותו פלד גם נטל
חלק פעיל ויעיל בהכנתה ובביצועה של פעולת אנטבה.
פעולת־אנטבה היתה, בלי ספק, הפעולה המפוארת
ביותר של צה״ל בתשל״ו, ותואר איש־הביטחון של
השנה מגיע, כעיטור שלאחר־המוות, לצעיר ששילם עבורה
בחייו — סגן־אלוף יונתן (״ידני״) נתניהו, מפקד
הכוח הפורץ, שבזכות פעולתו המהירה־כברק נתאפשרה
הצלת חטופי המטוס הצרפתי בנמל-הת׳עופה האוגנדי. סיפורו
של חייל זה, שנתפרסם אחרי מותו, השליך אור על
דמותו של לוחם יוצא־דופן — אינטלקטואל חסר־מנו־חה,
איש־קומנדו עטור צל״ש ואוודמופת, בן־בלי־בית
ובן־בלי-מישפחה, אידיאליסט ההולך בראש.
לצידו של יוני המת בלט דן שומרון החי, מפקד
המיבצע, הקצח״ר היוצא, לוחם שיגרתי יותר וחובב־חיים,
שכמה מגדולי השחקנים של הוליווד התחרו ביניהם על
הכבוד לגלם את דמותו בסרט העלול לשפוך על צה״ל
קצפת של קיטש הוליוודי רגיל.
אך המיבחן האמיתי של הרמטכ״ל, מוטה גור,
ומטהו, היה בשטח אחר, דרמאתי פחות: שינוי פני
צה״ל אחרי מילחמת יום־הכיפורים, מבחינת הדוקטרינה,
מיבנה־הכוחות, האימונים והחימוש. על כך התנהל במשך
כל השנה ויכוח רצוף, חלקו גלוי וחלקו סמוי. יועץ
ראש־הממשלה, אריק שרץ, שהתפטר מתפקידו, השתתף
בוויכוח זה במלוא מישקלו המאסיבי, וכך עשה גם
ישראל טל, שמילא את תפקיד עוזר שר־הביטחון,
ומומחים אחרים. מידת ההצלחה של הרפורמה, היקפה
ועומקה, עדיין היו בסוף תשל״ו שנויים במחלוקת.

מור: דימוי חיובי
הרבה דמויות נשיות העלתה השנה — החל בלוחמות
שיחרור־האשה, שפרצו לאסיפה של גינקולוגים, בהנהגתה
של ח״כ מארשה פרידמן, וכלה באשת־הספורט
של השנה, אסתר רוט־שחמורוב.
הדמות הטראגית ביותר היתד, דורה גליד, האשד.
התרבותית בת ד,־ ,75 בת אחת המישפחות המפוארות של
העלייה הראשונה, שעלתה במיקרה למטוס שנחטף,
ושנמצאה במיקרה בבית־ד,חולים כאשר באו החיילים
להציל את החטופים. סופה האכזרי נשאר אפוף מיסתורץ.
אשד, מסוג שונה לגמרי היתד, לאה רבין, רעייתו
הפעלתנית של ראש־הממשלה, שעוררה שינאה וקינאה
כאשר נדמה היה שהיא משתוקקת ״לנהל את המדינה״.
השליחה העיקרית של ישראל בעולם של תשל״ו
היתד, צעירה זוהרת, רינה מור (מסינגר) .ניצחונה
בתחרות מים תבל, מייד אחרי ניצחון צד,״ל באנטבה
(ואולי תוך קשר פסיכולוגי עימו) גרם לסיפוק כללי.
בשעה שפעולת־אנטבה ריעננה בעולם את הדימוי של
הלוחם הישראלי, הנועז והיעיל, עזרה רינה מור לחדש
את דימוי ישראל הצעירה, היפה והחיובית — מלאכה
חשובה מאד, לנוכח הדימוי השלילי שיצרו למדינה אנשים
כמו הצעיר של תשל״ו.

מעופגו

אוו: צמיגים בוערים

על הלנה היפה, שגרמה למילחמת טרוייה, נשאל :
״האם אלה הפנים, שהטביעו אלף ספינות?״ על שופטת-
השלום רות אור ניתן היה לשאול :״האם זוהי האשה,
שהציתה אלף צמיגים?״
הגדה המערבית דמתה לחבית של אבק־שריפה. הבחירות
המקומיות הגבירו את המתיחות. ההתנחלות בקדום
הסעירה את הרוחות. היה דרוש רק זיק קטן, כדי להביא
להתפוצצות. הוא סופק על-ידי פסק-דין, שהתיר תפילת
יהודים ליד המיסגדים של הר־הבית, ושפגע ברגשות
הלאומניים והדתיים החזקים ביותר של הציבור הערבי.
פסק־דין זה ניתן על־ידי שופטת, שהיתר, כימעט
הצוערת ביותר בקרב שופטי ישראל — מישפטנית צעירה,
חניכת מפ״ם, שהיתה יועצת מישפטית במישרד
ממשלתי מפ״מי, ושנתמנתה לא מכבר כשופטת־שלום. לא
ברור אם הבינה בשעת המעשה את גודל האחריות שקיבלה
על עצמה. כשהתלקחה הגדה מג׳נין עד חברון, היה
זה כבר מאוחר מדי. אנשים ונשים, ילדים וזקנים, נהרגו
ונפצעו! הצמיגים בערו בחוצות! הרובים ירו והאבנים
התעופפו. בסוף השנה עדיין היתד, הממשלה עסוקה בנסיון
לבטל את פסק־הדין בעירעור שני בבית-המישפט העליון
— ובעשרת הימים האחרונים של השנה נהרג עוד
נער ערבי, ממתפללי מיסגד אל־אקצה, בהתנגשות עם
המישטרה.
כמו כל אזרחי ישראל, הצטיינו ונכשלו שופטי ישראל
בתשל״ו. שופט צבאי הפך את עצמו לצחוק, כאשר פקד
לאסור עורד־דין יהודי שלא מצא חן בעיניו. לאחר־מכן
נטען כי שופט זה השתמש בתואר דוקטור, מבלי שהיה
מוסמך לכך. שופט מחוזי, דויד ייאלאן* גילה אומץ־
לב כאשר פקד לשחרר אסיר, אחרי שהשתכנע כי הלה
עונה במישטרה במכות־חשמל. ואילו השופטים הצבאיים
ששפטו את איש־השנה משה לווינגר, במישפט שניראה
כפארסה, לא הוסיפו תהילה למיקצועם.

אבידוו: פנים אחוות

דת ישראל הופיעה לעיני הציבור הישראלי בדמותו
של איש-השנה, משה לווינגר ועמיתיו הקנאים: איש־הדת
של תשל״ד, הרב יהודה צבי הכהן קוק, איש-
הדת של תשל״ה, חנן פורת, וחבריהם.
היא הופיעה לעיניו גם בדמותו של המימסד הדתי
המאובן, הבולם והמטריד. תודות למאבקו המישפטי של
עורך־הדיו אמנון זיכרוני הושג בחזית זו בתשל״ו
ניצחון חשוב: אחת מרגנית לוי תבעה לבטל את
הסייג שנרשם לתעודת־ד,גירושין שלה, שאמר כי היא
״אסורה לבעלה ולבועלה״ .קשה להעלות על הדעת איסור
דתי הנוגד יותר את תפיסתו של האדם המודרני,
שהרי הוא מונע מאשר, להינשא דווקא לאדם האחד
שביגלל אהבתה אליו נפרדה מבעלה.
שלושת שופטי ביודהמישפט העליון נעתרו לבקשתו
של זיכרוני, ציוו לבטל את הרישום. בלחץ המימסד
חדתי הגיש היועץ המישפטי בקשה לדיון חוזר בפני
הרכב של חמישה שופטים, אך זה אישר את ההחלטה
הקודמת.
אולם יש גם פנים אחרות לדת היהודית — ותואר
איש־הדת של תשל״ו מגיע לאדם שגילה אותן למאות
אלפי ישראלים.
שמואל הכהן־אבידור, רב אורתודוכסי, בן שושלת
של רבנים אורתודוכסיים מירושלים, הופיע לעיני
הטלוויזיה הישראלית בכל ליל-שבת, אחרי השעה שמונה,
ופירש את פרשודהשבוע על-פי דרכו. הוא הוכיח
כי דתם של הקנאים אינה הדת היהודית היחידה, וגם
לא העיקרית. הוא דלה מן האוצר הבלום של המקורות
דיברי־חכמים, אגדות ומסורות ללא־ספור, שהיו שייכים
לדת יהודית אחרת — ,סובלנית, אנושית, אוניברסלית.
בכך עשה לבדו למען הדת היהודית, ולקירובה ללב הישראלים,
יותר מכל הרבנים והקנאים גם־יחד.

דימוי שליל

צעיר
על ספסל-הנאשמים בפראנקפורט ישבה שורד, ארוכה
של צעירים וצעירות מישראל, חברי רשת שעסקה באחד
הפשעים הבזויים והרצחניים ביותר בעולם: הברחת סמים
קשים. בין הפושעים המיקצועיים בלט צעיר, שהיה
מעין אגדה: שימעון (״כושי״) רימון.
כושי היה כולו עיוות של אידיאל ישראלי — האי דיאל
של לוחם אמיץ, קצת הרפתקני, המשרת את מדינתו,
הבז למוסכמות. אצל כושי הפך אידיאל זה לסטייה:
גישה האומרת שהכל מותר לו, שתמיד יחושו ״החברים״
לחלצו, שפשע אינו פשע כשהוא מכוון נגד הגויים,
שכל מי שמבקש להטיל עליו עונש הוא נאצי ואנטי שמי.
במשך השנה נדמה היה שישראלים רבים שותפים
לעיוות נפשי זה.
במהלך המישפט הופנה הזרקור אל ישראלי אחר,
אודי דיין, בנו של אחד האישים הישראליים הידועים
ביותר בעולם׳ שהוא גם איש־העיתונות של תשל״ו.
הידיעה על כך פורסמה בעולם יחד עם זרם של ידיעות
על מעשיהם של ישראלים בארצות רבות, החל בהברחת
הרואין באמסטרדאם, דרך ביצוע מעשי־שוד בלונדון,
וכלה במישפטו של ישראלי שנאשם בניהול חיי־הזנות
של קופנהאגן. איש מהם לא התאים למודעה ציונית.

הכנ ס ת

פלומין: נקודות אוו

בשנתה השלישית, הצליחה הכנסת השמינית במשימה
כימעט בלתי-אפשרית: לבזות את עצמה עוד יותר.
מרבית חברי־הכנסת התחלקו לשני סוגים: המאובנים
והתעלולנים.
הסוג הראשון היה מורכב מן ד,וותיקים־ד,וותיקים,
עסקני-המיפלגות האפורים שדבקו בכסאותיהם, כנסת
אחרי כנסת. אלה עשו מה שעשו תמיד: הרימו ידיים
על פי פקודה, ריכלו בלי־סוף במיזנון, נשאו במקהלה
פטריוטית נאומים באנאליים לכבוד אירועים חגיגיים,
התחרו זה בזה במיספר ובאורך הנסיעות על חשבון
המדינה. הציבור הבחין אך בקושי בין ישראל קרגמן

ושימחה אדליד, יהודה שערי וארי אנקוריון.

כאשר הופיעו על מסכי הטלוויזיה, על רקע המליאה
הריקה, נפערו פיות הצופים בפיהוק של שיעמום.
מולם הבריק הסוג השני — אנשי התעלולים וד,פעלולים,
שהטביעו את חותמם על כנסת זו במייוחד.
״נערי חסמבה״ יצאו למילחמה רבת־מלל בפשע המאורגן,
גילו פרוטקשן מתחת לכל שולחן, רדפו את אנשי-
המאפיה ברדיפה דרמאתית בשוק הסיטוני. עובדות,
שהתפרסמו בכותרות העיתונים, הופקעו על-ידם ונשלפו
למחרת היום כשפנים מכובעי־צילינדר פרלמנטריים. יוסי
שריד התחרה במשה שחל, אהוד אולמרט
ביקש לגבור על יריבו ואחיו־התאוכדהסיאמי, עקי

נוף.

אולם היו בכנסת גם כמה חברי-כנסת צעירים ורציניים׳
בסיעות השונות. הם לא זכו בפירסומת, כמו התע־לולנים,
ולא התחלקו בפירות, כמו העסקנים. אבל הם
עשו עבודה רצינית ואחראית. בין אלה בלט ח״כ הליכוד
יחזקאל פלומין, שהפעיל ביקורת כלכלית אחראית
ונוקבת, עמיתו עדי אמוראי, איש המערך,
וקומץ אחרים. השרים החשיבו את דיעותיהם והתחשבו
בהן, והם הצילו את הכנסת מניוון גמור.

סלומדוז

ג יל עדי: נשימה עצורה

היו לטלוויזיה בתשל״ו רגעים גדולים, כאשר הוכיחה
שאין לה מתחרים בשעה שהיא ממלאת את תפקידה
כראוי. כזה היה היום של אנטבה, וכמה רגעים של אמת
בסיקור ההפגנות בגדה המערבית. אך במשך שעות אינסופיות
זרמה מן המסך הקטן תישפוכת של בנאליות.
דוגמה לבנאליות מתנשאת היתה התוכנית החדשה,
עלי כותרת, בניצוחו של ירון לונדון, שהפך מעין אב טיפוס
לסידרה שלמה של צעירים, אשר ביטחונם העצ מי
עלה לאין־שיעור על כישוריהם. תוכניתו באה במקום
ניקוי־ראש המצויין, שירד מן המסד, יחד עם שרתי לך
ארצי, סידרתם המלבבת של אנשי-הטלוויזיד, של תשל״ה,
דן אלמגור ואליהו בהן. במקומה של זו באה תוכ נית
יומרנית ורבת-מלל של נועם שריף. ואילו סיד-
רת־השירות החשובה, כל־בו־טק, ירדה זמנית אחרי
שערורייה־זוטא, שחשפה מידה של חוסר־אחריות.
באווירה שהשתררה בטלוויזיה, שיגשגו הבנאליים ביותר;
ואילו הכוחות הפישרוניים, המצויים בטלוויזיה בשפע,
עוכבו ונעצרו.
אחד הסימנים הבולטי׳ם לתהליך זה היד. חוסר הביקורת
על הטלוויזיה. אחרי מות ניקוי ראש לא התרגשה
עוד הכנסת. לא היו עוד סערות ציבוריות סביב
הטלוויזיה. הבנאליות הכללית הרדימה את הכל, הכל היו
מרוצים. הטלוויזיה איבדה את הכושר להרגיז, להסעיר,
לעורר ולקיים ויכוח, להיות פרובוקטיבית במובן הטוב
של המילה, למשוך אליה אנשים בעלי דיעות ומישקל.
הימים הגדולים ביותר של הטלוויזיה, שבהם מילאה
את תפקידה בהצטיינות — ותוך כדי כך כימעט שיתקה אח
החיים במדינה, שעצרה את נשימתה — היו ימי האו לימפיאדה
במונטריאול. האיש שהנהיג את הצוות האחראי׳
אלכ ס גי ל ע די, היה בלי ספק זכאי לתואר איש־הטלוויזיה
של השנה, בזכות עצמו וכנציג הצוות כולו.

עי תונו ת

ו״ן: אורח ראשי

לעיתונות הישראלית לא היתד! זאת שנה מפוארת.
היא נכשלה כישלון מחפיר — עיתונאי ומוסרי כאחד —
בסיקור המאורעות בגדה המערבית וב״יום־האדמה״ בישראל.
בסיקור מילחמודהאזרווים הלבנונית היא גילתה
בורות וחוסר־אחריות שכימעט לא ייאמנו. הרכילות הפוליטית
היתה מזונה המדיני העיקרי. שביתות לא זכו
בד. בטיפול הוגן. נקודות האור היו מעטות — כגון
פירסום מיסמך־קניג בעל המישמר.
אין ספק שהעיתונות היומית היתר. זקוקה באופן דחוף
לריענון המתכונת — אך כאשר נעשה ניסיון לכך, הוא
גבל בגיחוך. איש־השנה של תשי״ז ותשכ״ז, משה
דיין, שקנה לו תהילה מפוקפקת במילחמות, ניגש אל
המיבצע העיתונאי הגדול ביותר של השנה — ייסוד
הצהרון היום הזה — באותה מזיגה של חוסר-אחריות,
קלות־דעת וחוסר־מיקצועיות כפי שניגש למיבצעיו הצבאיים.
בעיתון לא היד. ברור אם הוא עורך או אורח.
היום הזה היה מיפעל חובבני כימעט מכל בחינה.
שבועות מעטים אחרי הקמתו החזיק מעמד רק תודות
לעירוי מאסיבי של כסף.

>הדות

שי נדלר: רוח חדשה

רוח חדשה נשבה ביהדות ארצות־הברית. האווירה הביקורתית
הכלל־אמריקאית, הספקות לגבי מדינת ישראל,
התמונות בטלוויזיה האמריקאית שהראו את חיילי צה׳׳ל
כחלייי־כיבוש היורים במפגינים, יצרו נימה ביקורתית.
סימל אותה אלכסנדר שינדלר, נשיא אירגון הרבנים
הרפורמיים, שהוא גם נשיא מועדון הנשיאים — אירגון-
הגג היהודי המרכזי. שינדלר התאים לכך במייוחד. כיהודי
שבא לאמריקה כילד, כבנו של אב אורתודוכסי, משורר
אידישי, שהיה מנהיג צעירי אגודת-ישראל בגאליציה
(ומחבר הימנון אגו״י, ייקבצו יחד) הוא מעורה בהווי
היהודי. השנה הבהיר כי הוא אומנם נאמן לישראל, אבל
ליהודי אמריקה יש שכל משלהם, והם לא יקבלו פקודות
מממשלת-ישראל, כאילו היו נערים־שליחים. על רקע זה
הכריז חרם על הקונסול הישראלי, תת־אלוף (מיל).
אורי כן־ארי (בנר) ,שנהג ביהודים כמו פרו־קונסול
רומאי בקולוניה.
שינדלר לא היה יחידי. גם יו״ר ההסתדרות הציונית
באמריקה, עזריאל מילר, החל משמיע ביקורת עדינה.
ברור, כי יהדות אמריקה שוב אינה מושבה של ישראל.

רפואה

בדאבוהס: עילוי בננו

שתי פנים היו השנה לרפואה הישראלית. מצד אחד
היא השתקפה בדמותם של עשרות רופאים ישראליים,
בשירות סדיר או בשירות מילואים בצה״ל, שהגישו
סיעוד רפואי למאות פצועים וחולים לבנונים, במיבצע
הומאני מפואר ליד הגדר הטובה. את פניה הטובים
שיקפו גם עשרות הרופאים שטסו במטוס הרפואי הנד
ייוחד, המצוייד בחדרי-ניתוח, שהתלווה אל פושטי צה״ל
על אנטבה, הצילו תוך ניתוחים מהירים חייהם של נפגעים
רבים. מנגד היו אנשי־רפואה רבים מדי קשורים בשביתות,
בתביעוודשכר וגם בפרשיות של העלמות־מס, שהעידו
על חלקם של הרופאים ביצירת שוק ההון השחור.
מעל כולם זרח, ככוכב-שביט, שמו של גאון צעיר,
שהעניק לרפואה הישראלית את הרופא הצעיר ביותר
בתולדותיה, אם לא בתולדות הרפואה האנושית כולה.
היה זה הד״ר אכרהס גז״ אברהם, שגדל בתנאי דחק
ומצוקה כבנו של מורה מעיראק, בשכונת נווה־עמל
בהרצליה. כשהתגלה כעילוי, בגיל ,15 לא נמצא עבורו
מקום בפקולטה לרפואה בארץ, והוא יצא ללמוד במי-
לאנו שבאיטליה. שם חולל פלא: סיים את לימודי הרפואה
שלו תוך שנתיים, בגיל 18 בילבד, חולל סנסציה עולמית.

ספור ט

שחמוווב: מעל למשוכה

לראשונה מזה שנים רבות היה הספורט הישראלי
בתשל״ו כמעט נקי משערוריות של שחיתות וטירור,
שכה איפיינו אותו בשנים קודמות. הכדורגל הישראלי,
שהמשיך להיות ענף הספורט המרכזי במדינה, הצליח
להתגבר על מחלותיו הכימעט־כרוניות, בעיקר בזכות
המעבר למקצוענות גלויה. בתשל״ו נולד בו כוכב חדש,
אורי מלמידיאו, כדורגלנה הצעיר של בית״ר ירושלים,
ואילו דויד שווייצו, מאמן הניבחרת הלאומית,
הצליח להביאה עד למישחקי-הגמר האולימפיים.
אולם שום ספורטאי ישראלי לא מיקד אליו תשומת-
לב בה מרובה, לא רק בישראל, אלא גם בחו״ל, כפי
שעשתה האצנית אסתר רוט־שחמורוב, הנציגה הישראלית
היחידה במסלולי האתלטיקה של האולימפיאדה
במונטריאול. אסתר, השריד היחידי מן המשלחת לאו לימפיאדת
מינכן הטראגית שהופיעה גם באולימפיאדה
זו, התעלתה על עצמה. למרות שהופיעה במיקצוע אחד
בילבד — ריצת־משוכות למרחק 100 מטרים — היא
רשמה הישג ששום אתלט ישראלי לא השיג לפניה:
היא הגיעה לריצת-הגמר במיקצועה, דורגה לבסוף במקום
השישי.

כלכלה

אנשט״ן: מהון להון

גיבור הכלכלה הישראלית של תשל״ו לא היה יזם
שפתח מיפעל חלוצי, ולא משקיע שהזרים הון זר לארץ,
ולא פקיד שהצטיין באירגון יעיל של הכלכלה.
הגיבור היה יוסף אפשטיין, האיש ששדד לפני
עשר שנים שני בנקים מבפנים, ושנחשד השנה בשוד
בנק שלישי מבחוץ, כאשר ניצח (לפי גירסת המישטרה)
על שוד־כספות ששללו הגיע ל־ 200 מיליון לירות.
להגנתו טען אפשטיין כי ההון שנמצא מפוזר בכספת
בביתו, ובחשבונות בנקים שונים שלו ושל קרוביו בארץ
ובשווייץ, אינו שלל השוד, אלא פרי פעילותו הכלכלית.
אם נכונה טענה זו, הרי הספיק פושט־הרגל, העבריין הכלכלי
שריצה את עונשו, לצבור תוך שלוש שנים הון חדש
של מיליונים. הדבר היה אפשרי רק בדרך אחת: עיסוק בהון
השחור.
ההון השחור הוא הגורם המרכזי בחיי הכלכלה הישראלית.
אי־הנכונות לפעול נגדו בצורה משמעותית כלשהי
היא המחדל העיקרי של הממשלה, שבו צריכים
להתחלק שר־האוצר יהושע רבינוכיץ, מזכיר ההס תדרות
ירוחם משל ונשיא התעשיינים כומה שכיט.

ספרו ת

עוז: העצה הרעה

הידיעה הדהימה את הכל: עמום עוז, הסופר מקבוצת
חולדה, נפצע קשה בתאונת־דרכים. בסוף השנה עדיין
שכב, כימעט בלי תנועה, על מיטתו בבית־החולים.
עוז עמד השנה במרכז החיים הספרותיים בזכות קובץ
סיפוריו בעלי הנימה האוטוביוגרפיה, על ירושלים בשנות
ה־ ,׳40 הר העצה הרעה, והוצאת מהדורה מתוקנת של
ארצות התן. שמו נודע בעולם בזכות הוצאת ספריו
במהדורות רבות באנגלית, בצרפתית ובגרמנית. גם סיפרו
של עמוס קינן, שואה ,2פורסם השנה בצרפת.
בתשל״ו ביצבצה מגמה חדשה בספרות — התייחסות
למאורעות היומיומיים של החברה הישראלית: יצחק
כן־נר בסיפרו שקיעה כפרית ובסיפורו אחרי הגשם,
א. כ .יהושע בקיטעי־רומן שהופיעו בכמה כיתבי־עת.
תשל״ו עמדה בסימן של כמה שערוריות־זוטא ספרו תיות,
כאשר בולטת ביניהן הרצאתו-מאמרו של ס. יזהר
״לא תעשו להם מגננים״ ,בגנות המגמות החטטניות של
מדע ביקורת־הספרות. יזהר עורר שערורייה שנייה, פוליטית,
כאשר פירסם מאמר גזעני־לאומני שערורייתי על
קרב תל-אל-זעתר בלבנון.

א מנו ת

קרוואן: פיסול פוליטי

רק לעיתים נדירות זוכה׳ אמן בהכרה בינלאומית
רישמית, כזו שזכה לה השנה הפסל הישראלי דני
קרוואן. בישראל הגיע חבר קיבוץ הראל לשעבר לה כרה
רישמית זה־מכבר, כאשר יצירה פיסולית שלו מש משת
רקע לדוכן הנאומים באולם הכנסת וכאשר אנדרטת
הנגב שלו, ליד באר־שבע, היא המונומנט הפיסולי הגדול
והמרשים ביותר הקיים בישראל.
דני, שאינו מוכן להגדיר את עצמו כפסל או צייר
(״היום אין מבדילים עוד בתחומים אלה״) ,אינו נח על
זרי־הדפנה שלו, כשהוא מעמיד את כישרונו ויצירתו
לשירות רעיונותיו הפוליטיים הקשורים במאבקו של
מחנה־השלום הישראלי. בתחילת השנה עיטר את ספר
מחקרו של לוכה אליאם על השלום בצורה מקורית,
ואילו לקראת סופה זכה בהכרה בינלאומית בזכות שתי
יצירות שהציב בבייאנלה של ונציה. האחת מהן נבחרה
על־ידי הנהלת הבייאנלה כמונומנט פותח שהוצב בשערי
גך התערוכות, ואילו השנייה איכלסה את כל הביתן היש ראלי
בוונציה, היתד. מוקדשת לשלום בין ישראלים ופלסטינים.
היה זה מיבצע־יחיד של אמן, שכמעט ללא סיוע
פילם לו דרך לשורה הראשונה של אמני העולם.

תי א ט רון

מונוי: פולחן הסיפוח

גם בתקופת הפריחה והשיגשוג שלו, שיקף התיאטרון
הישראלי שמץ מהמציאות בתוכה חי קהלו. תשל״ו היתה
שלב נוסף בדרך הדעיכה של התיאטרון. כשהמצוקה
הכספית הכללית במדינה מטביעה בו את חותמה יותר
ויותר. במות נוספות חוסלו, כשהמרכזית בהו תיאטרון
בימות של יעקב אגמון, שהפך תיאטרון ציבורי ונאלץ
להתחסל בהיעדר תמיכה. אפילו התיאטרון המיסחרי ראה
שנים טובות יותר. על רקע זה לא נראה סיכוי רב
למחזאות המקורית, שהתרכזה בשלושה-ארבעה מחזאים.
מי שהפתיע היה המחזאי־במאי יוסף מונדי, שתיאטרון
מימסדי כמו הקאמרי העלה על הבמה מחזה־מחאה
פוליטי שלו, מושל יריחו. למרות המחלוקת סביב ערכו
הסגולי הדרמאתי, הרי עצם נושאו, שנגע בבעייה מציקה
ובוערת של החברה הישראלית, הוא שהפך אותו התופעה
החשובה ביותר השנה בתיאטרון הישראלי. היה זה מחזה
שבעט בפרות קדושות, תקף בצורה ישירה וחדה תופעות
של סיפוח ופולחן השטחים ה״משוחררים״ .מונדי
הצליח להרגיז את כל שופרי המחנה הלאומני בישראל,
שכמעט ערכו בו לינץ׳ ציבורי, הוכיח את חשיבותו של
התיאטרון כחלק מהמאבק הפוליטי והרעיוני.

במדינה העם תשל ו£ 8 0 :

כשחסערות הן בכוסות
מים, זהו סימן דכד
שהמדיגה מתגהדת
עד מי מגוחות
השבוע האחרון של תשל״ו ראה את
מדינת־ישראל מתנהלת על מי־מנוחות.
היה לכל סימן בדוק: הציבור והעיתונות
יכלו לעסוק באין מפריע אחרי הספורט
החביב ביותר במדינה — קטטות הפוליטיקאים
על שום־דבר.
הכל התקוטטו עם הכל, בפומבי ולהנאת
הרבים. יצחק רבין ושימעון פרס היו עסוקים
בקטטה חדשה, הפעם על דרך ניהול
המשא־ומתן עם ארצות־הברית על קידוחי
הנפט במיפרץ־סואץ. כמה שרים התקוטטו
עם יגאל אלון, בגלל פירסום מחודש
של תוכנית־אלון ביש־המזל, שלא
נעשתה סבירה או הגיונית יותר עם השנים.
אין ערבי בעולם המוכן לקבלה אף בחלום.
אבא
אבן התקוטט עם רביו, איים בפילוג
מחנה תומכיו של ראש־הממשלה
במיפלגת־העבודה. אריק שרון תקף את
שגרירות ישראל בוושינגטון (״נער־שליח
של ממשלת ארצות-הברית וכתגמול
פירסם דבר פרוטוקול של פגישת אריק
עם ג׳ימי קארטר, שנראה כמו קטע מן
התוכנית ניקוי ראש ז״ל.
כל זה היה אפשרי מפני שאין למדינה
צרות בולטות, מילבד שביתת האחיות
(ראה להלן) .לאורך הגבולות שרר השקט,
ארבעת הגבולות הייבשתיים של
ישראל היו פתוחים יותר מכפי שהיו אי־פעם,
ומילחמת־האזרחים הלבנונית הסיחה
את דעתם של כל אויבי ישראל.
על תשל״ו ניתן לומר: סוף טוב, הכל
טוב.

\ז ח 1ל׳ 0לא

(למטה) ,המאוש״ צמודה השגחה
האימהות לילדתה החולה
פזת בבית־החולים הדסה בתל־אביב. בשעות
היום סיפרה לבתה סיפורים, ובלילה ישנה
על מיזרון שהונח על הריצפה לצד המיטה.
בתמונה למעלה: אחות מטפלת בתינוק.

שביתות

טירוף המערכות

״ 0710 אוהבים אותגו,
כד?ם דוסרן ים אותגו,
ואף אחד 7א רוצה 7ש 7ם!״
אולם הוועד־הפועל, בקומה השביעית
של ״הקרמלין״ ההסתדרותי, היה מלא עד
אפס מקום. עשרות אחיות הוכנסו פנימה,
אחרי ששוטרים חסמו קודם לכן בפניהן את
הכניסה וגם סטרו על לחיין. בפנים ביימו
עסקנים מכל הסיעות קטטות והתפרצויות,
כדי להופיע על המסך הקטן של הטלוויזיה.
הנואמים דיברו בפאתום ובהתלהבות,
והאחיות הגיבו בזעם ובהתרגשות.
לפתע עבר גל של ציחקוקים בין האחיות
שהיו פזורות באולם, שרבות מהן
הופיעו במדיהן הלבנים. פתק, שנכתב על־ידי
אחת מהן, עבר מקצה האולם אל
קצהו, כאשר הקוראים והקוראות משתדלות
לכבוש את צחוקן.
על הפתק היה כתוב :״כולם אוהבים
אותנו, כולם דופקים אותנו, ואף אחד לא
רוצה לשלם.״
הכל מסכימים. היה זה סיכום בוטה,
אך נאות למה שהתרחש במושב הוועד־הפועל,
ובמדינה כולה.
הכל הסכימו כי השכר ותנאי-העבודה
של האחיות הם שערוריה, וכי תביעות האחיות
צודקות בהחלט.
הכל הסכימו שאם לא יימצא תיקון
דראסטי, יקרה אסון במערכת־הבריאות,
הקרובה להתמוטטות ביגלל המחסור באחיות.
השביתה העיקרית לא היתד. זו
שהוכרזה בקולי־קולות, אלא זו המתנהלת
מזמן, בשקט: פרישת אלפי אחיות ממיק־צוען,
ואי-כגיסת אלפי צעירות אחרות
למיקצוע זה.
הכל הסכימו כי במשך שנים הזניחו
השילטונות והמוסדות את הבעייה הזאת,
מפני שהאחיות התנהגו בהתאפקות ובאחריות,
ולא שביתו. פקידים חסרי־החלטה
משכו אותן באף, לא בחלו גם בתימרוני
הטעייה והתשה פשוטים.
ערימת תפוחים. כשיש הסכמה כללית
כזאת, מימין לשמאל ולמעלה למטה, מקיר
אל קיר ומתיקרה לריצפה, אפשר היה לח־שוב
כי התיקון הוא קל. צריכים פשוט
*(המשך ״בעמוד~)37

״עצוב לי!לבד־

מבט תמה שולח ילד זה בהמולה שסביבו. אחיות
וחיילות עמוסות־עבודה מתרוצצות כל העת בחדרו
שבמחלקת־הילדיס .״הוא דווקא מסתדר טוב,״ סיפרה אמו .״אני מבקרת אצלו לכמה שעות
ביום, אבל בסך־הכל הוא מגלה עצמאות רבה. הוא רק בטח לא מבין על מה כל הרעש.״

ביום ובלילה

ישבה שושנה 30 צמודה לבנה בן
השנה, שי, הסובל ממחלה בכלי־הנשימה
ומאושפז במחלקת־הילדים. האם העדיפה לשמור על
בנה מעל ספסל באחד המיסדרונות של בית־החוליס. ביום (מימין)

עזרה לה אמה, והחליפה אותה לשעות אחדות. בלילה (משמאל)
הגיעה לבית־החולים ידידתה שעזרה לאם לעבור את השעות
הארוכות .״אם לא היתה שביתה, הילד היה שוכב במחלקה
ולא הייתי צריכה לטפל בו כל היום,״ התמרמרה. שושנה.

שכיתה מתחילה: להפסיק
לעבוד!״ הוראה זו הועברה טלפונית
, ,במהירות רבה, מלישכת שר־הבריאות
בירושלים לכל בתי־החולים בארץ,
לקראת חצות יום השלישי ב-שבוע
•שעבד.
זה היה האות לפתיחת אחת השביתות
הקשות ביותר שפרצו בארץ בשנה האחרונה
— •שביתת האחיות. ההחלטה הצפויה
נתקבלה לאחר •ששר־הבריאות,
ויקסור שם־יטוב, לא הצליח לשכנע את
חברי וחברות מזכירות הסתדרות האחיות
והאחים• ,שלא לפתוח ב-שביתה.
בעת הדיון •של האחיות, באחד מחדרי
לישכת השר בירושלים, התעלפה אחת
מחברות המזכירות ,׳והריב הקולני הגיע
לאוזני העיתונאים, שנמצאו אותה •שעה
בחדרו של שם־טוב והאזינו לעמדת מיש־

מיוחדת משך 24 שעות ביממה. מרבית
החולות מוצמדות למכשירי־הנשימה ול-
אינפוזיות, וזקוקות לשמירה צמודה וקפדנית.
האחות
היחידה במחלקה היא דליה
בושריאן הנמצאת בחודש הריונה התשיעי
ולדבריה, עלולה ללדת כל רגע. המחלקה
מקבלת ׳תגבורת -של שתי נשים קשישות
מיע״ל- ,שתי עובדות כו׳ח״עזר ושתי חיילות,
העוברות קורס חובשות במיסגרת
הצבא. דליה, אמורה ל-שבת מאחרי דלפק
תחנת האחות ׳,ולטפל רק במיקרים דחופים.
אבל במעשה[ ״עוד לא התרגלתי שיש
שביתה, ואני רצה אל כל חולה שצועק
אחות,״ היא מספרת, כמעט בהתנצלות.
״עכשיו, בזמן השביתה, לא אעזוב את
בית החולים אפילו לרגע אחד,״ מכריזה
צעירה• ,שאמה מאושפזת בחדר ד,מיקרים

3131 0911113

שהה נמשו

חמש יממות במחלקה אחת בביתחחזליס
ועקב אתו השפעת שביתת האחיות

רד־הבריאות והממשלה לגבי דרישות האחים
והאחיות.
משנתקבל האות, לא היו עוד כל!חילוקי־דיעות
בין האחיות. הכל פעל כבמיבצע
צבאי, שתוכנן בקפדנות שבועות רבים
קודם־לבן, עוד לפני שביתת־האזהרה של
האחיות לפני כחודש. תוך זמן קצר, עוד
בשעות הלילה, הוקמו בכל בתי־החיולים
בארץ מטות־שביתה, שתפקידם לאשר
מיקרי חריגה מהשביתה, בעיתות לחץ מוגבר
או מיקרי-חרום. בבית הוועד־הפועל
הוקם המרכז, שריכז את מטות־השביתה
וניהל את המשא־והמתן עם הממשלה.
צוות העולם הזה יצא, שעות אחדות
לאחר תחילת שביתת האחיות, לבית־החולים
הדסה בתל-אביב (לשעבר על־שם
דוקטור ישראל רוקח) .הבחירה נפלה
דווקא על בית־הולים יזה, השוכן, במרכז
תל-אביב ומשרת את האוכלוסייה הגדולה
ביותר (מבחינה מיספרית) באיזור תל-
אביב כיוון שהוא, קובץ מימים ישנים,
הנמצאים בשלבי שיפוץ, נמצא מרבית
הזמן מחוץ לכותרות. גם עם פרוץ השביתה
נהרו העיתונאים לבית-החולים המשוכלל
והמודרני שבצפון תל-אביב, איכילוב.
כתב וצלם העולם הזה שהו בבית־החולים
משך המש יממות, עקבו אחר
השפעות השביתה על התולים וההתפתחויות
בתוך בית־החולים, ,ושוחחו עם רבים
מאנשי שלושת הצדדים המעורבים, חולים,
אחיות ורופאים.

יום רכיעי — 15.9
״השביתה הזו תהיה קטסטרופה!״ צעק
אחד מרופאי חדר־המיון בבוקר יום הרביעי
בשבוע .״ביחד — גם שביתת האחיות
וגם סנקציות התורנויות -של הרופאים, זה
יביא לשואה בבית־החולים ! אישית,״
התוודה, ,״הייתי •מוותר כבר על הכל, על
הכסף ועל הסיכסוך המצחיק הזה. אנשים
מבחוץ, בעיקר פקידים רברבניים, לא
יודעים מה זה לעבוד בבית־חולים.״
בחדרה של האחות הראשית מאורגנת
תורנויות המחלקות. אחיות רבות חוזרות
חזרה לבתיהן .״ההוראה היא — אחות
אחת בכל מחלקה,״ מסבירה האחיות הראשית
לאחיות שעמדו להתפזר במחלקות.
מנהל ביודהחולים, הדוקטור. אברהם
הירש, יושב מדוכדך בחדרו, ומתחיל פותר
את בעיות בית־החולים בימי שביתה,
״נוראית כזו,״ כהגדרתו.
בשעות הצהריים המוקדמות מתחילות
להגיע המישפחות. במחלקה פנימית א/
מחלקה ששיופצה לא מזמן, עדיין תפוסות
כל המיטות ׳והחדרים דחוסים עד, אפס
מקום. בביקור הרופאים, בבוקר יום הרביעי,
נשלחו כ־ 20 חולים לבתיהם. בחדר
המיקרים המיוחדים במחלקה שוכבות שש
חולות. בחדר זה צריכה להימצא אחות

המיוחדים. צעירה זו לא מ-שה מן המיטה,
פרט לדקות אחדות במשך היממה, עד
ליום הראשון בערב, עת נפטרה אמה למרות
הטיפול הנמרץ והמסור •שהעניקה לה
האחות השובתת בשעותיה האחרונות.

יום חמישי — 16.9
שר־הבריאות שם־טוב, הממונה על ה שכר
באוצר, אפרים ירמנס, ונציגי הסתדרות
האחיות והאחים בראשות מזכירת
ההסתדרות, שו*ה גולדיאק, מתייצבים לפני
ועדת־השירותים של הכנסת. זו, למעשה,
ההתערבות הראשונה של הכנסת בסיכסוך
עם האחיות. ן
במיסדרונותי בית החולים הדסה שוררת
אופטימיות .״אולי ייגמר הסיוט הזה כבר,״
אומרת ם רסל> האחות התורנית. אולם
בחדרי המחלקה הפנימית דק מתחיל הסיוט.
אנשי כוח־העזר והחיילות- ,שרה
כורמן ( )19 וורד נהרי 18 אינם מצליחים
לעמוד בלחץ . .עליהם לסדר את מיטות
החולים, לרחו^ חולים •שמצבם קשה והם
מזוהמים מן הרגיל, לחלק את האוכל
ולבצע עבודות־עזד שונות.
רופאי המחלקה מתרוצצים בקדחתנות
בין החולים .״אני מרגיש עצמי ממש כמו
אחות. כבר שכחנו בכלל -שגם אנחנו
בסנקציות,״ מתלוצץ אהד מהרופאים במחלקה.
באופן
חד-׳וחלק קוראות האחיות העוברות
במיסדדונות המחלקה, לעבר הולים
הקוראים לעברן :״אתה יודע •ש אנחנו
בשביתה ! אני לא עושה שום
דבר !״
בני רון הוא האחראי על ביצוע השביתה
מטעם מטה־הישביתה -של בית־החולים הנמצא
בתחנת פגן־דויד-אדום הסמוכה. הוא
מסתובב במחלקות, מעיר לאחיות אם הן
מבצעות מעבר לנדרש על־פי תקנון השביתה
,׳ומבצע •שיחות טלפוניות רצופות
וממושכות עם מטה־השביתה .״יש ניתוח
יחשוב בדרכי-ך,נשימה,״ הוא מדווח מן
המחלקה הפנימית למטהו ,״אני מציע לתת
עוד אחות לחדר־הניתוח.״
לעיתים פורצים בין בני רון לבין האחיות
ויכוחים סועדים .״זאת בדיקה •שנעשתה
כבר בשבוע שעבר,״ מתגוננת
האחות אוסנת, כשבני מטיח בפניה את
ההוראה שלא להעביר בדיקות. אך הוויכוח
הוא קצר. בני רון קובע מה מותר לעשות
ומה אסור.
חדרי־הניתוהים •שליד המחלקה הכירורגית
אינם פועלים. מרים מרטה, האחות
האחראית בחדודיד,ניתוח, מובטלת .׳״בלתי־אפשרי
לבצע ניתוח כלשהו עם אחות
אחת,״ היא מסבירה, ומייד מתנצלת :״אבל
במקום זה עושים כל מיני עבודזת-אחזקה
(המשך בעמוד )40

״11X1.1״— 1

עוזי ברעם, בנו של שר־העבודד, משה ברעם.
עוזי זוכה בתמיכתו הבלתי־מסוייגת של המזכ״ל
הנוכחי, מאיר זרמי, וכן בתמיכת מרבית מזכירי
המחוזות האחרים של המיפלגה. הנטייה שהיתר,
בעבד, להעדיף את עופר על פניו, חלפה בשל שיקולים
אישיים.

עד יפה מו עמד
להחליףאת קו רן
תיגונןיף

ח״ב מיפלגת העבודה עדי יפה, הוא המועמד
להחליף את יצחק קורן בתפקיד יושב־ראש
תנועת־העבודה־הציונית.
נגד קורן, המכהן בתפקידו זה שנים ארוכות, הועלו
האשמות חמורות, שבין השאר פורסמו גם בהעולס

ה מי שטרהלכדה
מפקד ־ מי שטרה
מחלוקתעד מו ע ד
ה ב חי רו תלהסתדרות
בין ראשי מיפלגת־העבודה אין עדיין הסכמה באשד
למועד עריכת הבחירות הקרובות להסתדרות. עד כה
היה מקובל שהבחירות להסתדרות ייערכו לפני
הבחירות הכלליות במדינה. וזאת בעיקר על מנת
לספוג את זעם הבוחרים ואי־שביעות־הרצון שלהם מן
המיפלגה השלטת. ההנחה, שהוכיחה את עצמה
בעבר כבר מיספר פעמים, גרסה שאחרי שהבוחר
מעניש את מיפלגת־השילטון בבחירות להסתדרות,
הוא נוטה לחזור אליה ולפייסה בבחירות הכלליות.

עד־פי שיקול זה תוכננו הבחירות
להסתדרות לחודש מאי .1977 אולם עתה
מתחילים נציני מיפלגת העכודה כהסתדרות
לתבוע את דחיית הבחירות להסתדרות
עד לאהד הבחירות לכנסת, וזאת מתוך
חשש שהפעם עלול זעמם של העובדים
השכירים לפגוע בשילטון המערך
בהסתדרות, אם בחירות אלה ייערכו
ככליא־־ברק.

״גילו ק דו מי״ -
אי תו תלממשלה
הכרזתו של שר־החוץ של אש״ף, פארוק אל־קדומי,
בעיתון מצרי, שאש״ף מקיים זה־מכבר מגעים עם
״יסודות מתקדמים״ בישראל ועם רק״ח, היא צעד
משמעותי ומחושב של צמרת אש״ף בדרך להכרה
במדינת־ישראל. הדגש בהודעה הוא על ״היסודות
המתקדמים״ ,כשהכוונה היא לאישים ישראליים
שאינם שייכים למחנה רק״ח.

אין ספר שהודעה חסרת־תקדים זו, שבאה
תוך הקשר עם צעדים אחרים של אש ״ף
אשר לא פורסמו עדיין על־ידו, נועדה
לשמש איתות ברור לממשלת־ישראל,
שייתכנו עתה מגעים כינה ובין אש״ף,
אם היא מוכנה לבך.

הי רי ד ה עו ל ה
עלהע רי ה
סיכומים בלתי־רישמיים •בל נתוני העלייה
והירידה, שנאספו כסוכנות היהודית,
מצביעים על כך •מהשנה יהיה מיספר
היורדים מן הארץ גבוה בשיעור ניכר למדי
ממיספר העולים שעלו ויעלו אליה.

עו פרלאי הי ה
מז כ ״ להע בו ד ה
לאחרונה •טוב פחתו סיכוייו של שר־השיכון
אברהם עופר להיבחר לתפקיד המזכ״ל
הבא של מיפדגת העבודה.
הנטייה היא להציב לתפקיד זה, למרות ההיסוסים
וההסתייגויות, את מזכיר מהב^רושלים של המיפלגה,

אצליצ אני ת
קצין־מישטרה בכיר בדרגת פקד,
המכהן כמפקד תחנת־מישטרה כאחת
הערים בצפון המדינה, נלכד בשבוע
שעבר במצוד שערכה מישטרת חיפה
על בתי־בושת בחיפה.
כאשר התפרצה המישטרה, בשעה
אחת וחצי אחר חצות בליל־שבת האחרון
לדירה בחיפה, שדפי החשד
נוהל בה כית־בהטת, הופתעו השוטרים
לגלות במקום, כלקוח, את קצין-
המישטרה הבכיר.
בקשר לפרשה זו, המסעירה את
המחוז הצפוני שד המישטרה, הועלו
שתי גירסות. על-פי אחת מהן פרץ
סיכסוך בין שני קציני-מישטרה בכירים,
שכתוצאה ממנו שלח אחד הקצינים
את אנשיו לבלוש ולעקוב אחר
מעשיו של הקצין השני. כאשר התברר
לעוקבים כי מפקד המישטרה נוהג
דהנות מחסדיה של פרוצה ידועה, הם
פרצו לדירתה, תפסו את הקצין בדיוק
כעת ששילם דה את האתנן.
עד־פי הגירסה השנייה נתפס הקצין
הבכיר דרך מיקרה עד-ידי חוליה מ•
מישטרת חיפה, בעת שנקש כמיקרה
עד דלת דירתה של היצאנית. עד-פי
שתי הגירסות גם־יחד הגיע הקצין ל מקום
במכונית־המישטרה העומדת
לרשותו.
הזה. נוכח תלונות גוברות והולכות נגדו מכל רחבי
סניפי התנועה, מתגבשת הצעה, הנתמכת בעיקר
על־ידי אנשי דור ההמשך במיפלגת העבודה, להחליף
את קורן בעדי יפה, שנתן כבר הסכמתו לכך.
ככל הנראה עומד קורן לנהל מערכה נואשת, על־מנת
לשמור על תפקידו.

מהאו ״ בדהליכוד
או א די? שרון?
בקרב מעצבי מדיניות ההסברה של מיפלגת העבודה
קיימים חילוקי־דיעות באשר למטרה העיקרית שנגדה
יש להפנות את עיקר מחץ ההסברה של המיפלגה.
בעוד קיימת קבוצה הסבורה כי הסכנה העיקרית
למערך בבחירות הבאות נשקפת מהתארגנות נפרדת
של אריק שרון, וכי משום כך יש להפנות את כל
מאמצי ההסברה נגדו, כדי להמעיט מדמותו ולהציגו
כסכנה — מבטלת האסכולה הנגדית את האיום
הטמון באריק.

לדעת אנשי האסכולה השנייה עשוי אריק
להיות, אחרי הבחירות, שותף למערך,
ולפיכך יש להפנות את עיקר מערכת
הבחירות נגד הליכוד דווקא.

מרד הוו תי ק ,
ב״ א ח דו רו העבודה
גוף חדש המורכב מוותיקי חטיבת אחדות־העבודה
שבמיפלגת־העבודה, המתרכז סביב שמואל ז׳יטלני,

חבר הוועד־הפועל של ההסתדרות, פתח בפעולה
המיועדת למנוע את תמיכתה של המנהיגות
הרישמית של המיפלגה בקידומם של אנשי דור
ההמשך, המכונים אנשי חוג־אכסודום.

הגוף החדש, שכבר החתים יותר משלושים
איש על עצומה המאיימת במרד על
המנהיגות, יוצא נגד ההתעוררות
החטיבתית המחודשת של עסקני אחדות
העבודה.
לחילופין הם טוענים, כי אם קיימת התארגנות
חטיבתית, הרי הם מייצגים את החטיבה. קבוצת
הוותיקים כבר קראה לכנס דחוף השבוע, במגמה
להגן על העמדות שתופסים חבריה, ושהם סבורים
כי עומדים לאיים עליהן.

תיגבורתק ציני ם
ב כי רי םלמישטרה
כעשרים קציני־מישמרה ברחבי המדינה
יקבלו בעוד כחודשיים דרגת סגן־ניצב
(המקבילה לדרגת סגן־אלוף בצה״ל) ויוצבו
מייד בתפקידי־מסתח כמישטרה.
מפקדי־המישטרה ממתינים בקוצו״רוח לסיום מחזור
קורס הקצינים הבכירים, כדי להזרים דם חדש למנגנון
הקצונה העייף והפגוע מבחינה מוראלית.
הכשרתם של 20 ניצבי־המישנה, מתוך כלל 30 חניכי
הקורם, הופקדה בידיו של ניצב־מישנה שלמה
רוזנבאום, מישפטן מעולה, מי שהיה ראש־ענף־תביעות
במישטרת מחוז תל־אביב.

ח קי ר ה וו 3 0חוגד
מנכ ״ ד ״ שיסו! עו ב די ם ״
מנחם הלר, מנכ״ל חברת־הבנייה ההסתדרותית
שיכון־עובדיס, נחקר שוב על־ידי אנשי המחלקה
לרמאויות במטה־הארצי של המישטרה. חומר החקירה
הועבר בשבוע שעבר לפרקליטות מחוז תל־אביב.
אשר תצטרך לקבוע אם בידה די ראיות כדי להגיש
כתב־איום נגד הלר בתיק זה.

יחד עם הלר נחקר גם פקיד בכיר אחר של
החברה. אנשי יחידתו של ניצב בנימין זיגל
חקרו חשד, כאילו סייע הדר לבתו שד
הפקיד הבכיר לקבל דירה בשיכון לזוגות
צעירים בתל-אביב, על סמך מיסמכים
מזוייפיס כאילו היא נשואה.
בסוף השנה שעברה הוגש נגד הלר כתב־אישום,
שההליכים בו טרם החלו, בפרשה דומה.

דו ב מ קי ט ה
צ צו ד לו דו
ידיעות שונות מצביעות על כך שאל
ארסנל הנשק המצטבר והולך כלוב,
עלול להתווסף בעתיד הקרוב
גם צי שד צוללות, כדי-שיט שעד כה
לא נמצאו בידי מדינה זו. דוב עושה
מאמצים לרכוש צוללות, הן מכרית-
המועצות והן מצרפת.
במערב חוששים כי אם יימצאו צוללות
בידיו של קזאפי, הוא עלול להתפתות
לבצע באמצעותן כמה מ-
מעשי־הטירוף שתיכנן בעבר, ושלא
יצאו אד הפועל בעיקר כשל היעדר
אמצעים מתאימים. קזאפי עלול גם
לאמן פידאין פלסטיניים בהשטת צוללות,
ולמסור בידיהם צוללת לשם
שיבוש נתיבי-הים לישראל.

מי רםאת ־ שיניי ם
נגנבהמצה יל
מירפאת־שיניים משוכללת ביותר ניגנבה לאחרונה
בצה״ל ושרידיה נתגלו כשהם הרוסים. המדובר הוא
באחת מארבע מכוניות־הקרון הגרמניות שאותן רכש
לאחרונה חיל־הרפואה, ואשר בכל אחת מהן
מירפאת־שיניים משוכללת ביותר, מזגן־אוויר וחדר־המתנה.
שווייה של כל אחת ממירפאות־ניידות אלה
יותר ממיליון לירות.

אחת מהארבע נגנבה מאחד מבסיסי צה״ל
ונמצאה על-ידי המישטרה הצבאית רק
לאחר חקירה ממושכת. הרכב עצמו נמצא
הדוס, ואילו האביזרים היקרים זיל
המירפאה נעלמו. המישטרה הצבאית עדיין
לא הצליחה ללכוד את הגנבים.

במדינה
(המשך מעמוד )34
לתקן את המעוות לדעת הכל.
אולם לדברי הממשלה וההסתדרות, הדבר
היה בלתי־אפשרי לחלוטין.
מדוע 1
התשובה לכך היתד. נעוצה במהותה של
המערכת: אי־אפשר לספק דרישה כלשהי,
גם כשצידקתה זועקת לשמיים, מפני שאז
יבואו כל המיקצועות האחרים, וידרשו
תוספות דומות. מערכת-השכר דומה לערי־מה
של תפוחים, שתתמוטט כולה אם יוציאו
ממנו תפוח אחד.
היתה זאת דוגמה קלאסית לכך שמערכת
מימסדית משבשת את החיים. שיקולים
ביורוקרטיים טהורים מכניסים ל מציאות
יסוד של טירוף.
במצב כזה, אין כל תחליף לשביתה.
איזור מצוקה. הפיתרון הוא פשוט
למדי -י והוא טמון בניצול המליצות של
המערכת עצמה לשם תיקון עיוותיה.
בדו״ח ועדת־ברקאי נאמר כי מותר
לחרוג ממדיניות־השכר הקבועה (שאינה
מאפשרת אלא העלאות־שכר זעירות) ב־
״איזורי מצוקה״.
מערכת־הבריאות היא, בלי ספק, איזור־מצוקה
מיקצועי. התמוטטותה מאיימת על
חיי האזרחים, פשוטו כמשמעו. על־ידי
הכרזה על מיקצוע האחים והאחיות כעל
מיקצוע־מצוקה, יכולה הממשלה לחרוג מן
המדיניות — בתנאי שההסתדרות, כמנהיגות
ציבור-העובדים כולו, תיתן את ידה
לכך, בשם כל המיקצועות*.
אולם ההסתדרות היתד. נתונה במצב
עדין ביותר. כי בסיכסון־-האחיות אין היא
רק אירגון־הגג, שבו פועל אירגון־האחים־
והאחיות. ההסתדרות, כבעלת קופת־החו־לים
הכללית, היא גם המעסיק העיקרי
במיקצוע — ובתור שכזה יש לה אינטרס
כבד שלא לשפר את שכר האחיות.

היכן שירוני *

שים עין על ״בלל-תעשיית
לפני שבועות אחדים, כאשר מניות
״פיריון״ היו בשער של 230 לערך, המלצנו
לרוכשן. עכשיו הן נסחרות ביותר
מ־ 350 נקודות, וכימעט שהגיעו ל־,400
וזהו הזמן הנכון למכרן.
אני מציע לך לרכוש מניות של ״כלל־

ה בו רסה
תעשיות״ .מניות אלה נסחרות בבורסה
בשער של 130 לערן. ההון והקרנות של
החברה עמדו בסוף השנה שעברה על
110 מיליון לירות, ועתה הם מסתכמים

תחרות ל״לור

רענן חמד, עוזרו האישי של שי
קופילוביץ, בעל חברת־התמרוקים
״לון״ ,עזב את החברה. חמד מקים חברה
מתחרה ל״לון״ ,שתייצר מוצרי־קוסמ-
מישטרה המישטרה משתדלת
להעלים את המתרחש בה

* הדבר הוצע בישיבת הוועד־הפועל
על־ידי אורי אבנרי.
העולם הזה 2038

חדירה למינוח
טיקה ותפיצם בשיטה של ״לון״• ״לון״

אינה מודאגת מכן, כיוון שאת הדגש
היא שמה על הייצוא שלה למיזרח־הרחוק
.״לון״ הצליחה לחדור לארצות
מוסלמיות, כמו אינדונזיה ומאלזיה, באמצעות
חברות שהקימה בהונג-קונג, בסינגפור
ובבנגקוק .״לון״ ניצלה את המשבר
שחל בשיווק מוצרי ״רבלון״ ל-
מיזרח־הרחוק, ואשר גרם בעקיפין להדחתו
של ס ם קייליש, נשיא ״רבלון״
הבינלאומית.
״לון״ תייצא השנה למיזרח הרחוק
בכ־ 1.7מיליון דולר, לעומת 1.2מיליון
דולר אשתקד.

העתרה של

מה ש אסור ל צי בו ר

ל״הדיון״״ייימ״שך בדלתיים סגורות!״ פסקקצין־המישטרה בדרגת תת־ניצב, ששימש
אב־בית־הדין בדיון המישמעתי הפנימי של
המישטרה.
החלטה זו זזיתה אך חוליה נוספת בשרשרת
העלמות־המידע המכוונות שנוקטת ה־מישטרה
באחרונה -גם בעניינים שלציבור
הזכות המלאה לדעת את המתרחש בהם.
קביעתו של אב־בית־הדין לא התבססה על
רגישות ביטחונית כלשהי, גם לא על
נושא שהסודיות יפה לו מבחינת החוק.
היתד. זו כניעה פשוטה מצידו לדרישתו
האישית של בל־ט במישטרת תל־אביב,
אשר הועמד לדין מישמעתי פנימי על
חריגה מן המיגבלות שמטיל עליו תפקידו.
שהציבור לא יידע .״אני עוזב את
האולם ! אני לא רוצה שיכתבו עלי בעיתון!
לא רוצה שיידעו עלי ! מספיק מה שקרה
לי עד עכשיו !״ התפרץ הבלש, אלכס טי־פוגרף,
איש מיפלג־הסמים של מישטרת
תל־אביב. כאשר הבחין בכתב העולם הזה
הנכנס לאולם־הדיונים. למרות שדיונים אלה
פתוחים לפני הציבור, על־פי החוק, היה
האולם ריק, וכתב העיתון היה האזרח
היחידי שהתעניין במתרחש בו.
אב־בית־הדין ניסה להשתיק את הבלש
המתפרץ, אך פרקליטו של זה קם ממקומו,
והסביר כי לטובת המישטרה, יש לנהל
את הדיון בדלתיים סגורות. השופט החליט
להיעתר לבקשה, למרות שטיפוגרף נחקר,
באותו מעמד, על חשד לקיום קשרים הדוקים
עם פרוצה הידועה כמקורבת לעולם־
התחתון הישראלי. חוקרי־המישטרה חשדו
בעמיתם כי מסר, באמצעות הפרוצה, פרטים
על המישטרה לעולם־התחתון, וניהל
איתה עסקים. אך נראה שהם לא היו
מעוניינים שהציבור יידע על כך, למרות
שזוהי זכותו.
גם דובר מישטרת מחוז תל־אביב, פקד
אבינועם כהני, נתן ידו לקשר־ההשתקה.
הוא סירב למסור פרטים על מהלך הדיון
המישמעתי, בטענה שהמישפט עדיין לא
הגיע לסיומו.
אנשי־המישטרה שוכחים, כנראה, כלל
יסוד אחד: כשמכבסים כביסה מלוכלכת
בריש־גלי — יש סיכוי שהיא תצא נקייה.

ב 140-מיליון לירות לערך (כפי שיראה
המאזן החצי״השנתי שיתפרסם השבוע).
מאזן סוף שנת 1976 יראה על הון וקרנות
של 180 מיליון לירות לערך. החברה
תרוויח השנה, בוודאות 35 ,מיליון לירות,
ומכאן שהיא כיום ביחס רווח-אמצעים
של אחד לשלושה, יחס נמוך ביותר.
בשנה שעברה חילקה החברה רק ס/״10
דיבידנד במזומן. השנה היא תחלק, קרוב
לוודאי 15 במזומן ועוד ־ 207 מניות־הטבה.
אין ספק ששערה צריך להיות
גבוה יותר מאשר השער שבו היא נסחרת,
והרוכש אותה כיום ייהנה גם מעליית
השער וגם מדיבידנד והטבה של לפחות
/,״ 30 תוך ארבעה חודשים.

בדל בשוו יץ
מנב״ל קופילוביץ
כן מוכר

סמי תומר

בעוד שבעיתונים מופיע ראש־עיריית
תל-אביב, שלמה (״צ׳יצ״׳) להט, כ-
תומן במיפלגתיות, הרי בחיי היום־יום
ההיפך הוא הנכון. הנה, למשל, פרוטוקול
ועדת-ההקצבות של עיריית תל־אביב,
שישבה בראשותו של צ׳יצ׳• העירייה, כידוע,
לווה כספים ומשלמת ריבית גבוהה
ביותר בהצמדה. האם יעדיף צ׳יצ׳ לייעד
את כספיו היקרים לשכונת-התיקווה,
למשל, או למימון רכישת סיפרי-לימוד
עבור תלמידים מחוסרי-אמצעים ז
לא כך. הפרוטוקול מגלה, כי הוועדה
מקציבה 50 אלף לירות ל״מידרשה הלאומית
על שם בן־אליעזר״ ,מוסד מיפ-
לגתי של תנועת החרות, ועוד 20 אלף
לירות ל״מכון ז׳בוטינסקי״ בישראל.
בעוד שני מוסדות אלה של תנועת
החרות מקבלים מצ׳יצ׳ 70 אלף לירות,
הרי אקי״ם (אגודה לקימום ילדים מפגרים)
,למשל, יקבל 3000 לירות בלבד.
ולעזרת״יתומים נותן צ׳יצ׳ רק 2500
לירות, שהרי ״יתומי״ תנועת החרות
שווים יותר.
נוסף על ההקצבות הישירות לתנועת
החרות, קיימות גם הקצבות עקיפות —
כמו, למשל, מתן כ־ 13 אלף לירות ל-
ברית-נשים־חרות, הן כהקצבה ישירה והן
כהקצבה לתשלום מיסים המגיעים מברי
ת־נשים־חרות•
מזכיר ועדת-ההקצבות, יצחק רותם,
טען כי אין הוא אחראי לקביעת ה סכומים
ומקבליהם, וכי אלה הן החלטות
פוליטיות.
דובר העירייה, לעומתו, מסר כי ההקצבות
ניתנות ללא כל שיקולים פוליטיים,
ועל דעת כל חברי הוועדה. באח-

תוכנית-טלוויזיה מייוחדת, השעה ה שלישית,
תיארה כיצד מרמות קבוצות
הכדורגל את מס-ההכנסה• גם חקירה
מייוחדת ב״העולם״חזה״ מסרה עובדות
רבות על ההונאות הללו. בימים האחרו נים,
לרגל חתימות על הסכמים עם
שחקני ספורט, נוספו תיאורים דומים.
כך, למשל׳ תיאר אברהם טבק ב•
״מעריב״ כיצד עשתה הפועל באר״שבע
קנוניה עם השחקן אלון בן־דור,

עורן־דין ישראלי ידוע, שנסע לצורכי
עסקיו לשווייץ, לקח את הקצבת מטבע-
החוץ שלו ( 1500 דולר) עימו בהמחאה
של ״בנק לאומי לישראל״ ,כדי לפדות
אותה בשוויץ, וזאת על״מנת להימנע
מטילטול סכום גדול במזומנים. והנה,
בהיכנסו לסניף ״בל״ל״ בציריך הסתבר
לו, כי הבנק גובה עמלה בגובה של אחוז
וחצי על ההמחאה של הבנק עצמו !
עורן־הדין שילם את העמלה, ניגש
לבנק שווייצי ממול, ושם נאמר לו כי הם
יפדו את ההמחאה תמורת עמלה של
חצי־אחוז בלבד !
הוא חזר לסניף ״בל״ל״ ,התיישב בכניסה
והודיע, כי אם לא יחזירו לו
את העמלה המופרזת שנגבתה ממנו שם,
יזהיר כל מי שייכנס לבנק מפני העמלות,
וישלח את כל הבאים לבצע את עיסקו־תיהם
בבנקים השווייציים. תוך חמש
דקות קיבל חזרה את העמלה ששילם,
ו״בל״ל״ הסתפק בחצי-אחוז בילבד.
דובר ״בל״ל״ מסר, כי הבנק בציריך
גובה עמלה של חצי״אחוז על המחאות
המשוכות לפקודת הבנק בשווייץ, ועמלה
של אחוז אחד על המחאות לפקודת
בנקים מחוץ לשווייץ — בגלל משך־הזמן
החולף עד לפידיון ההמחאה.

ה ר עו לי ק

ב מ קו ם שי מ עו1
מנהל סניף ״אל־על״ בניו־יורק, אוטו
הרשליק, יחליף את המנהל הנוכחי,
יהודה שימעמי. כפי שמסר בשעתו
מדור זה, יוחלף שימעוני בעיקבות הסכמים
שנעשו עם חברת״הנסיעות ״אופיר״
ומיכתב שכתב לסוכנים, בו איים עליהם
כי אם לא יגדל חלקה של ״אל-על״
בהזמנותיהם, לא תחודש אשרת סוכן
״אל-על״ שלהם. מיכתב זה היה בניגוד
לאמנת יאט״א, וגרם נזק חמור ל״אל-

רונה אישרה העירייה, לדבריו, לאקי״ם,
סכומים נוספים בגובה של 300 אלף
לירות.

נציב שידוכי
לא קורא
שיקבל 80 אלף לירות נטו. כמה עשרות
אלפים משכרו יירשמו על שם אשתו !
נילי, שהיא סטודנטית ופטורה מתשלום
מס. לאורי מלמיליאן קונה קבוצתו
דירה ב״ 300 אלף לירות. מרבית עסקות
אלה הן שחורות, נעשו תוך הונאת מס־ !
ההכנסה. האם נציב מס-התכנסה, אליעזר
שילוני, אינו קורא עיתונים י

שכד ואינפלציה
בקול דממה דקה, פירסם ״הארץ״
מאמר מאת שליחו במערב״אירופה, ן
אליהו סלפטר, אשר תוכנו סותר1
לחלוטין את כל מאמרי-המערכת של
״הארץ״ ואת טיעוניהם של כל המתנגדים
לתוספות שכר יוקר.
ב־ 15 בספטמבר תיאר סלפטר את
בלגיה, המדינה שאזרחיה חיים ברווחה
וברמת-חיים גבוהה ביותר. הסתבר: בין
השנים 1970ו־ 1975 עלו הוצאות השכר
בארצות-הברית נ״״ ,187 בצרפת ב־־,667
בשוודיה ב 387 ובבלגיה הם עלו
ב־/0״! 129
וראה זה פלא: למרות תוספות־שכר
אדירות אלה, האינפלציה בבלגיה אינה
עולה על חמישה עד עשרה אחוזים ל שנה
! והרי כל הגאונים בישראל טוענים,
כי תוספות שכר ויוקר גורמות לאינפלציה.
האם בלגיה אינה נורמלית, או
שמא כאן מרמים את השכירים לטובת
המעבידים, למען יאמינו כי הפיצוי הניתן
להם על התייקרויות גורם להתייקרויות
שנעשו לפני הפיצוי ן
ההסבר למתרחש בבלגיה פשוט. קיים
שם חוק, המצמיד את השכר להתייקרויות
באופן מלא. היצרנים אינם יכולים
להעלות את המחירים בצורה חופשית,
בגלל התחרות של שאר ארצות השוק
המשותף, שבלגיה חברה בו. לכן באות
הוצאות השכר על חשבון הרווחים או
הייעול, ואינן מועברות אוטומטית למחיר
המוצר על חשבון הצרכן. בישראל אין
הצמדה של השכר להתייקרויות, והיצר נים
חופשים בהעלאת המחירים, כיוון
שישראל היא חממה המוגנת בחומות-
מכס ואיסורי״יבוא•

לרו דו סוחזרה
3־ 2 2 5 0ל,,,
חברת ״כנף־ארקיע״ תפתח בימים הקרובים
קו קבוע לאי רודוס. מחיר הטיסה
הלוך-ושוב יהיה 2250 לירות, כולל
מס-נסיעות. הטיסות תיעשינה במטוס
״צ׳יפטיין״ .החברה רכשה בימים אלו
שלושה מטוסים חדשים, ועם בואם יוח׳
בעריכת טיסות סדירות לרודוס.

לכבוו ה שנה ה חו ש ה, מגרה נ ו

1א על

ם יש משהו שהיא אוהבת
^ הפי בעולם, הרי זה לשגע גברים. זה,
בעצם, גם התחביב שלה וגם העיסוק העיקרי
והנעים שהיא מכירה, לדבריה. את
העובדה המעניינת הזו גילו אצל ביאט-
ריס שוורץ כבר בגיל צעיר מאד, כשבנות-
גילה עדיין הסתובבו בג׳ינסים משופשפים
ואפילו לא חשבו על בנים. ובטח שלא
על גברים.
ברבי, במו שקוראים לה החברים הטובים,
אהבה לשוטט ברחובות תל-אביב

יחפה, בשיער מפוזר מתנופף ברוח ובחיוך
מפתה. קורבנותיה הראשונים נפלו חלל
לרגליה היפות, בשחיתה רק בת .14 אבל
איש לא התפלא על כך, ובבית״הספר
היסודי ליחששו מאחרי גבה :״טוב, היא
יפה, אבל לברכה זה לא היה איכפת.
מאז שהיא זוכרת את עצמה, היא עושה
מה שהיא רוצה, מתי שהיא רוצה,
איפה שהיא רוצה ועם מי שהיא רוצה.

בגיל ,16 כאשר השתתפה בתחרות
מלכת־המים, העניקה את ראיונותיה

ח י וב

שליה וא הפילוסופיה

;ה שוורץ את דעתה עד הגברים

אבל גם רגישה ומעט שמרנית,״ מצהירה ברכה שוורץ. צילומים: פטר פן ;
הראשונים לעיתונות, שמאז לא חדלה לעקוב
אחר הצעירה הזוהרת, שפילסה לה
דרך לעולם הדוגמנות, אך גם כבשה
לבבות רבים .״הייתי רוצה להיות מבוגרת
יותר,״ סיפרה בראיון לפני שש שנים.
״פשוט לא מתייחסים אלי ברצינות, בגלל
׳שאני כל־כך צעירה. אני עוד זוכרת שרפי
שאולי זרק אותי פעם מהדיסקוטק שלו.
,ילדה, לכי הביתה,׳ הוא אמר לי.״
; /הרבה

כסף בכיס ״

ש לי בחיים, ותמיד יה יה !

יי* יום ככר מתייחסים אליה ברצינות
! 1גדולה הרבה יותר. ואיש אינו מעז לזרוק
אותה משום דיסקוטק ואפילו שהוא
שלו. בגיל 22 ממשיכה ברכה לשגע גברים
במלוא המרץ, כאילו היתה עוד בת
.14 אלא שעכשיו היא עושה זאת בשיטת
הגלוב־טרוטרס, סביב לכדור־הארץ.
הצעירה הבלונדית והמטופחת איננה
מניחה לשגע אותה בקלות. מכל מקום,
לא כל אחד, ולא תמיר .״יש סוגי גברים
שאני אוהבת, ואחרים שאני פשוט לא
סובלת ולא יעזור להם כלום,״ אומרת
ברכה, שנולדה בבודפשט, אך רואה עצמה
צברית לכל דבר.
בגילוי-לב אופייני פורשת ברכה את
ה,אני־מאמין׳ הנשי שלה :״הדבר הראשון
שאני רוצה שיהיה אצל גבר שאני
יוצאת איתו, ואפילו רק לסעודה קלה,

זה הרבה כסף בכיס. מאחר שלאנשים
צעירים בדרך־כלל אין הרבה כסף, והם
כל הזמן מחשבים כמה נשאר להם בחש־בון־הבנק
הצנום שלהם, נשארים רק המבוגרים
והמבוססים. הם כבר יודעים מה
שהם רוצים מעצמם, ומה שהם רוצים מהחיים
שלהם. צעירים מתלבשים בצורה
מרושלת, ואני הכי שונאת גברים שהולכים
כמו שמנדריקים ומתפזרים לצדדים.
״הגברים המבוגרים הישראלים הם נסבלים,
אבל לא ליותר מכמה שעות. אחר־כך
הם מתחילים להגעיל את הנשמה שלי.
לעומת זאת, הגברים מעבר־לים הם ני-
מוסיים, מתחשבים ויותר שמרנים. אולי
זה לא נשמע טוב, אבל אני מאד שמרנית
ואוהבת שאנשים יתייחסו אלי כמו אל
אשה. אני אוהבת להיות אשה ולהרגיש
שאני אשה. בגלל זה אני רוצה שיתייחסו
אלי ככה.
״הגברים הזרים נותנים לי הרגשה של
שבריריות, רגשנות, סכסיות. והם לא
חושבים תמיד ומייד על המיטה, כמו היש ראלים.
חוץ מזה, הישראלים הם שפנים
ומפחדים אפילו לנסות להתחיל איתי.
שמעתי פעם שדיברו עלי בחבורה די
מכובדת, באיזה בית־קפה בדיזנגוף, וכמה
מבני אותה חבורה אמרו שהיו מתים
להתחיל אתי. כששמעתי מי הם פשוט
הסמקתי, וזה לא קורה לי לעיתים קרובות.
״אבל אם הם רוצים להתחיל איתי,
למה הם לא מנסים? כי הם שפנים. הם
אולי מפחדים מאשה יפה שאיננה טיפשה
(המשך בעמוד )46

14 >11111ע א ועע!ו
(המשך מעמוד )35
ועבודות מייוחדות. כך ׳מנצלים את הזמו,
למרות השביתה.״
מחלקת השיקום שעמדה להיפתח ביום
הרביעי מחדש ,׳נשארת נעולה. האחיות
מצביעות. מייד על ״התוצאה הראשונה
והמיידית של השביתה,״ לדיבריהן. מסתבר
שמחלקה זיו סגורה כבר שבועות
רבים׳ כיוון שמנהלה שוהה בחו״ל. ביום
הרביעי בשבוע שעבר היא עמדה להיפתח
מחדש לאחר שמנהל המחלקה שב לארץ,
אולם מחוסר אחיות נדחתה פתיחתה של
המחלקה, החיונית כל־כך בבית־החולים.
במחלקה פנימית א׳ ממשיכים לשחרר
חולים וחולות הביתה .״יש רבים שיהיה
טוב יותר בשבילם להיות בבית. כאן
אנחנו לא מטפלות בהם, וחבל שהמישפד
חות ׳תסבולנה ותשבנה בבית־החולים,״י
מסבירה אחת האחיות.
החדרים מתרוקנים. מיטות לא־מוצעות
ומזוהמות נשארות ללא־טיסול. החולים
שותקים, כמשלימים עם גורלם. בשעות
הלילה זועקות רק האמהות. שבמחלקת ילדים
א׳ ,רבות מהן נשארו עם ילדיהן,
פרשו מיזדן ושמיכה צבאית, שהביא הבעל,
ולא עצמו עין כל הלילה. באינקובטור
שבחדר־הטיפולים שוכב תינוק,
החייב להימצא תחת השגחה 24 שעות

בשתי דרגות. עכשיו אני משמשת כאחות-
אחראי׳ת־ראשית־לילה.
״כשאני עובדת במישמרת רגילה, אני
יוצאת מהבית בשש בבוקר וחוזרת סחוטה
ועייפה בארבע אחר־הציהריים. הבן הקטן
שלי:אומר לי כל הזמן , :אני ירוצה שתהיי
אמא רגילה ושתהיי בבית כמו כל האמהות.׳
מה אני יכולה להגיד לילד כזה י ומה ש מעצבן
יותר מכל זה שאין תמורה ששווה
אפילו למחצית העבודה שמבצעת אחות.
״עכשיו המציאו את המושג, ליד מיטת
החולה.׳ ומציעים לנו הלוואות. בשבילי
זה ממש עלבון, מה שמציע שר־הבריאות.
אחרי שמונה־עשרה שינות עבודה בבית־חולים
אני צריכה לחתום על התחייבות
לעבוד כאחות במשך שלוש שנים, כדי לקבל
הלוואה? אם נשארתי ב׳מיקצוע הזה
למרות כל הקשיים, זה לא מספיק על־מנת
להוכיח -שאני רוצה להיות אחות, אוהבת
להיות אחות ובטח שאינני אחות בשביל
בסף?״
מירד, גורפינקל היא האחות, שנשארה
כתורנית בערב־שבת במחלקה הכירורגית.
״תחילה הייתי אחות חדר־ניתוחים,״ היא
מספרת (ואחד הרופאים מעיר בי היתה
אחות מעולה) ,״אבל קיבלתי משכורת שאפילו
לא כיסתה את ההוצאות שנגרמו לי
עקב עבודתי .״קיבלתי ( 1800 אלף שמונה־מאות)
לירות לחודש. היום, רק מטפלת
עבור בני התינוק עולה לי 1500 לירות.
״לפני חודשים אחדים החלטתי להיות
אחות־לילה. כך יכול בעלי להימצא עם
הילד בבית בלילות, ואני יכולה להרוויח
קצת יותר, כ־ 2200 לירות בחודש.״

יום שבת — 18.9
בית־ר,חולים הדסה שקט, יחסית. הדר־המיון
אינו מתפקד. אין בו רופא, בגלל
סנקציות הרופאים, ואין אחיות בגלל הש ביתה.
למיקרי־החירום מוזעק דוקטור סקור־ניק
מן המחלקה הפנימית.
התנועה העיקרית בבית־החולים היא של
מישפחות שבאו לסעוד את קרוביהן. מיס־דרונות
המחלקה הפנימית נראים כמו רחובות
התחנה המרכזית.

סטוסנל׳

מם ראשון — 19.9

נשיקה למלאו
נשיקה וחיבוק
היו מנת חלקה של צעירה בשירות הלאומי,
העוברת קורס חובשות במיסגדת חיל־הרפואה.
צעירה זו, כרבות אחרות, נרתמה
לעזרת הצוותים המצומצמים של בית־החולים,
ועזרו רבות בעבודות הסיעוד.
ביממה, ללא איש לידו. מסתבר שאמו,
אם ל* 10 ילדים, לא יכלה להשאיר את
שאר ילדיה לבדם .״במשך הלילה ;אני ׳ניגשתי
אליו, לתינוק שבאינקיובטור, פעמים
דברת,״ סיפרה למחרת אחת האימהות,
שנשארה ללון ליד יבנה החולה .״פשוט
כאב לי הלב.״

יום שישי — 17.9
עיקר הלחץ ביום השביתה השלישי
הוא על הצעירות בנות ד,־ ,18 שהגיעו
לכאן מקורס החובשו׳ת, המתרוצצות אחרי
הרופאים ומשתדלות לעשות ולעזור כ-
מיטב יכולתן, בהדרכת האחיות המוסמכות
והמעשיות.
לקראת שעות הערב מיגיעה לבית החולים
האחות האחראית התורנית לערב יום
השישי, יהודית פלטי, נשואה ואם לילד
בן .10 רק בשעות הלילה המאוחרות היא
מתפנה מהתרוצצוי׳ותיה הבלתי-פוסקות בין
המחלקות, ומוכנה לספר מעט על בעיותיה
של אחות.
״שמונה־עשרה שנים עבדתי בכל התפקידים
של אחות. הייתי: מדריכה, פתחתי
מחלקות, הייתי אחות אחראית — כל
שלבי הפיקוד של בי תיו•,חולים. לפני שנים
אחדות החלטתי, שבשביל ׳תוספת מצחיקה
של 60 לירות לא כדאי לי להיות אחות-
אחראית במחלקה. בגלל שאינני רוצה
אחות אחראית, ירדתי בשנתיים האחרונות

שביתת האחיות נכנסת ליומה החמישי.
הוועד־הפועל של ההסתדרות מתכנס לדון
בשביתה. מזכירת האחיות והאחים טוענת,
כי מבתי־החולים ברחבי הארץ לוחצים להחרפת
השביתה. בבית־ד,חולים הדסה מתחילות
אחיות אחדות לפקפק ב״ טעמה של
השביתה הזו,״ כדיבריהן.
מן המחלקה הפנימית ממשיכים לפנות
חולים. בחדר המיקרים המיוחדים פונו כבר
שלוש מיטות .״לא הכנסנו אף חולה נוסף
למחלקה ולחדר הזה,״ מספרת האחות ה ראשית
.״השתדלנו לפנות מהמחלקה מכסימום
חולים.״
אולם לקראת אחר־הצהרים מתחילות אח דות
מן המחלקות להתמלא אט-אט. מדברים
על סגירתה של מחלקודעור־ומין בגלל השביתה,
ועל העברת חלק מהחולים למחלקה
הפנימית. במחלקת־הילדים ממשיכות האמהות
להוות את כוח־ר,עבודה העיקרי.
״הקהל יותר ממושמע מכרגיל, וזה עוזר
לשביתה שלא להפוך קטאסטרופה ושערו־רייה״
,מסביר דוקטור אברהם הירש, מנהל
בית־ד,חולים .״חדר־המיון כימעט שאינו עובד,
להוציא מיקרי־חירום. חולים שנתקבלו
לניתוחים, נשלחים חזרה לבתיהם. המזל
הוא שבציבור קיים, בגלל השביתה, רגש
של עזרה הדדית, ואנשים עוזרים בטיפול
סיעודי לא רק לבני-מישפחותיהם.
״הבעיות שלי, בגלל השביתה, הן בעיקר
הרופאים. בגלל הסנקציות שלהם, אני שו בר
את הראש שעות רבות במשך היום.
פשוט אין לי רופאים.״

ן ( צלנו, השחקנים, באמריקה, אונד
/ /י * ריס שאם אתה רוצה להיות סטאר,
אתה פשוט צריך לנסוע לישראל: .פה, כל
מי שיד,ראה אי-פעם את חוטמיו בטלוויזיה
או בסרטים, מתקבל בכבוד־ימלכים. שחקנים
שאף אחד לא שם עליהם באמריקה,

שחקנים שאנחנו עושים ׳מהם צחוק, נחש בים
אצלכם כסטארים. אתם הישראלים
אנשים מצחיקים מאוד!״
כך רואה השחקן בארי ניומן, הלא הוא
טוני פטרוצ׳ילי, עורך־הדין המבריק, המצליח
והמאוהב עד כדי גועל בזוגתו

יום שגי — 20.9
בוועד־הפועל של ההסתדרות נבלמות עש רות
אחיות על-ידי שוטרים. הן מבקשות
להיות נוכחות בישיבת הוועד־הפועל הדנה
בעניינן. בבית־החולים הדסה פונתה מחלקת
עור ומין מחולים, ועל סף סגירה נמצאת
מחלקה פנימית נשים• אחיות אחדות
וחיילות העוזרות בבית־החולים, מתמוטטות
תחת העומס.
מתמעטים בני־המישפחות הנראים במים-
דרונות הריקים. במחלקת־הילדים מתייפח
תינוס, אבל ב-שאר המחלקות שורר שקט,
יחסית לימים הקודמים. הכל שואלים אם
זה רק השקט שלפני הסערה הגדולה באמת.
המחלקה הפנימית, שבה שהה צוות העולם
הזה במשך חמש יממות, נסגרה בשעות
אחר־הצהריים של יום השבי השבוע.

מאיר דורון 1

..אתם מצחיקים!

1י אומר פטרוצ׳לי, הלא הוא בארי ניומן, טל
הישראלים .״שחקניס שבאמריקה אף אחד לא
שס עליהס, נחשביס אצלכס כסטאריס. זה אבסורד !״ צילם: שדמה סתר •

,אני מתאים לגדם

..התשובה על השאלה
אם סיימתי לבנות אח

׳ותו מסמיג מתתין ר

הבית שלי, היא: לא!״

מאגי. ,את יחסם של ד,ישראלים אל עמיתיו
השחקנים. למן הרגע שבו דרכה כף
רגלו של גיבור הסידרה — שירדה מעל
המסך הקטן סופית, בינתיים, ביום השישי
האחרון י -על אדמת ישראל, הוא אינו
יכול עוד לעבור ברחוב בשקט.
כשיצא בדרכו לישראל, לא שיער כלל
את ׳ממדי הפופולריות שלו, לא ידע אם
הסידרה פטרוצ׳לי הוקרנה בארץ־הקודש
אם לאו. אולם הקריאות ״׳פטרוצ׳לי ! פטרו-
צ׳לי !״ שליוו אותו מרגע צאתו את נמל-
התעופה בן־גוריון בלוד, הבהירו לו חד-
וחלק, כי הוא ידוע ואהוד בישראל לא
פחות מאשר בארציוודהברית. עקב כך
הוא נאלץ לחתום ללא־הרף אוטוגרפים, להשיב
לשאלות ולהצטלם עם כל צוות
מלון פלאזה בירושלים שבו הוא מתגורר.
עם עיתונאים סירב לדבר. אנשי יחסי-
הציבור שלו לא שיתפו פעולה אף הם,
התחמקו מעיתונאים באלגנטיות.
לא נותר לי אלא לנסוע לירושלים ״על-
עיוור״ ,וכמיטב מסורת העולם הזה לנסות
במקום שבו האחרים נכשלו.
ואכן, שוב הוכח כי בעיתונות, החוצפה
מישיתלמת. אחרי שהוזהרתי שוב ושוב על-
ידי איש יחסי־הציבור של ׳מלון פלאזה,
יוסי פרלמוטר, כי אני נוסעת לשווא,
האדון פטרוצ׳לי לא ישוחח איתי. אחרי
שאדונים העונים לשם פלינק ובנז׳מין,
שחם המפיק ואיש יחסי הציבור של באדי
ניומן, סירבו לענות לקריאות הטלפוניות
שלי, החלטנו הצלם שלמה סתר ואני להגיע
לפטרוצ׳לי ויהי מה. אחרי שהשיגתי
את מספר הטלפון של חדרו של השחקן
המהולל, חייגתי אליו, והודעתי לו שאני
נמצאת במקום ושלא אחזור לתל־אביב
ללא ראיון. בארי ביומן השיב כי הוא
נפגש עם עיתונאים ביום שלישי, לא ׳ויתרתי
ומר ניומן הזמין אותי ואת צלם המערכת
לעלות לחדרו.
שם, בסוויטה שלו שבמרומי הקומה התשיעית,
התגלה בארי ניומן כמטר־שמו-
נים־וחמישה של קסם אישי לטמפרמנט
סוער, נאה הרבה יותר ׳מאשר בצילומי הטלוויזיה,
ובהחלט שונה מפטרוצ׳לי המלוקק,
המעצבן והמצליח.

הפרקליט, ובארי ניומן קיבל את התפקיד.
הסרט היה הצלחה, אך לא הפך אותו לכוכב,
וניומן מבקש להסביר :״,אני מוכרח
להגיד משהו על קולנוע וטלוויזיה באר-
צות־הברית. קשה מאד להפוך ישם לכוכב
קולנוע. אתה צריך לעשות סרט ענק, בינלאומי,
מצליח מאד, כדי להתפרסם. הטלוויזיה,
לעומת זאת, בונה אותך בלילה.״
וכך עשה בארי ביומן עוד ארבעה ׳סרטים,
,־שכולם זכו בביקורות טובות, עד יש־פיורי
התקשר אליו: והציע לו לקחת חלק
בסידרה פטרוצ׳לי, שדמות גיבורה מבוססת
על דמות הפרקליט מסירטו הראשון.
ואכן, סידרה יזו עשתה עבור !•יומן מה
•שארבעת סרטיו הקודמים לא עשו. הוא
הפך כוכב בדלילה! .שכרו בפטרוצ׳לי היה,
כפי שהוא מעיד ,״אגדי״ והוא גם קיבל
חמישה־עשר אחוזים מן הרווחים.

את וו שומרון

מ אג ת רופולו מ ה
__ לקולנוע

ארי ;יומן, לשימחת לב כל ה*
אמהות היהודיות, הוא לא רק רווק בן
שלושים־ושמונה, אלא, גם יהודי חם ואוהב
שבא לישראל על-מנת לקריין ולהצטלם
לסרט תיעודי עבור המגבית היהודית, ש־יסקור
אתרים בישראל.
הוא נולד כבארי פוסטר ניומן בעיר בוסטון,
לאב יהודי:ממוצא. אוסטרי ולאם יהודיה
ממוצא רוסי. כבר בבית ספג ציונות,
ועד היום הוא יודע לקשקש מעט באידיש
ושולט בכמה מילים עבריות.
ניומן, שלו אח אחד העובד במיפעל
גדול לבירה, למד אנתרופולוגיה באוניברסיטת
ברנדייס היהודית. יום אחד
ביקש ממנו חבר להתלוות אליו לשעור-
מישחק באולפני קולומביה. המורה היה לי
שטראסברג. ניומן, שסירב בתחילה1 ,כנע,
והעסק. מצא יחן בעיניו ,׳מודגם ששטראס־ברג
הגדול שיתף אותו ׳בשיעור. הוא עמד
אז על סף בחינות הסיום לתואר הראשון
באנתרופולוגיה, אלא שחקר השבטים הפראיים
חדל לעניין אותו אחרי אותו
שעור-מיישחק. הוא החליט להיות שחקן.
דרסו של בארי ׳ניומן אל הכוכבות לא
הייתה סוגה בשושנים .׳מייד אחרי שיסיים
את לימודיו ניסה להתקבל לתיאטרון,
וכפי שהוא מעיד על עצמו מצאתי עבודה
בקלות בתיאטרון, בתור ...נער־מלת־חח.״
כששואלים אותו כמה זמן עסק בכך,
הוא משיב :״עשרים ישנה,״ אך ׳מייד חוזר
בו ואומר :״יותר מדי זמן.״ משך כל
אותה ׳תקופה המשיך לחפש עבודה בתיאטרון,
אך ללא הצלחה יתירה. משום
כך נאלץ להתפשר על עבודות כמו זו שיל
סוכן־,נוסע, ובין השאר מכר אנציקלופדיות
וספרים. אולם העסק המשתלם ביותר, לדבריו,
היה ׳מכירת סיפרי תנ״ך .״זהו בסט־סלר
אמיתי,״ הוא טוען.
הסבלנות השתלמה לו, לבארי ניוסן. הוא
התקבל לאחד מתיאטראות ברודוויי והש תתף
בשלאגר עונתי מחזמר בשם אמריקה
הידד ! מייד לאחר־מכן השתתף במחזה

יהודי עס
לב ח ם

..את התמונההזאת אני ו 1צ ה
בעיתון!״ אמו נונב הסרוויזיה באו
מ מן, ולעיני המצלמ ות חיבק את
נתבת ..העוד הזה־ שרית ישי ונשק
דה בתוום ראיון נרעד שהעניק דה
מאת הסופר חרמן ווק. בסך־הכל, עד ל-
סידרה הטלוויזיונית פסתצ׳לי, נטל חלק
בשיבעה מחזות.

מזלו השתנה מן הקצה אל הקצה כשהגיע
לברודוויי. הבמאי סידני פיורי חיפש
אז •שחקן לגילום התפקיד הראשי בסרט

ף ארי ניומן אוהב את פטרוצ׳לי, והוא:
מספר :״׳לפני ׳שלושה ׳חודשים
סיימנו אית הסרטת הסידרה. כל אחד שואל
אותי פה אם סיימתי את בניית הבית שלי.
ובכן, התשובה היא לא! אבל אם היינו
ממשיכים בסידרה עוד שנתיים, הייתי
לבטח מסיים אותו. יש בפטרוצ׳לי הרבה
יממה ישיש בי, מבחינה מסויימת אנחנו דו־ימים.
אני אומנם ילא הטיפוס שירצה להיכנס
כל שניה למיטה עם אשתו, אבל לעד
ימת זאת אני יישר מאד ורודף צדק. מצחיק
•שבישראל חשבו ׳שאני איטלקי כמו יפטרו־צ׳לי.
האמת היא שאני לא סתם יהודי,
כי־אם אפילו יהודי שוביניסטי, ומשום כך
אני כל-כך פרדישראלי ויודע ממעט כל
מה שקורה פה. ימה שמצחיק יעוד יויתר
הוא שאנשים רבים אצלכם סבורים שאשתי
בסידרה, מאגי, היא גם אשתי ב חיים.
היא אומנם נשואה, אבל למישהו
אחר. אנחנו התיידדנו מאד והיינו קרובים
זה לזו במהלך ההסרטה, אבל זה היה הכל.
עיר בשם סן־רמו ׳אינה קיימת ׳כלל. כל
ארבעים ושמונה הפרקים של הסידרה
צולמו בטוסיון שבמדינת: אריזונה, שהיא
עיר סטודנטיאלית ׳ויש בה המון בחורות
יפות, ימה ׳שגרם לי אושר. אני ישמח ש-
הסידרה הסתיימה, רק אינני מבין מדוע
הפסיקו לשדר אותה בישראל, כישבארצות-
הברית עדיין לא סיימו להקרין את הפרקים
האחרונים.״
׳כשהערתי ילו שייתכן כי הפסיקו לשדר
אותה כיוון שהסידרה לא הייתה טובה, הוא
מניף את ידו בביטול ואומר :״,אף אחד
(,המשך בעמוד )44

העול גוג

אל חלוץ מכבי

ת״א, בני טבק, ב־ 90 חזקות הואשונות .
ש ל פתי חת מי שחקי הליגה ה לא ומ ית
ה שיי
שלי
ק טנ נורוה
תעודת הבגרות

(מימין) נראה בני טבק עת התכונן לבחינות
הבגרות, שאותן עבר בהצלחה לפני כשנתיים. כבר
אז שאף להפוך כוכב־כדורגל. משמאל נראה טבק על המיגרש, כשחקן מן המניין.
בתמונה משמאל נראה טבק כשהבעת־פניו כעוסה אחרי שהחיפאים מובילים בתוצאה .2:0

;ימפחד מהפירסום הזה. זה עוד
יהרוס אותי,״ אומר בני טבק.
״אם בשבת אנחנו נפסיד, יגידו עלי
שאני לא סחורה ,׳שאני רק יודע לתת
הצהרות לעיתונאים.״
24 שעות לפני בעיטת הפתיחה של הכדורגל
הישראלי העונה, הביע בני טבק
את חששותיו לגבי מישחק קבוצתו מול
מכבי חיפה. אך לא זו בלבד שקבוצתו
ניצחה 2:4׳אלא שבני טבק, החייל
;בן ה־ ,20 הפך בדלילה אלילדהתורן של
הכדורגל הישראלי, תוך שהוא כובש
שלושער במדי קבוצתו — מכבי תל-אביב.
שלושת השערים שכביש, תוך גילוי יכולת
מרשימה, אותתו יעיל הולדת כוכב חדש
בכדורגל הישראלי.
כשירד בני טבק מהמיגרש, בתום ה־מישחק
;מול ;מכבי חיפה, כשגופו נוטף
זיעה, ניגש אליו מאמנו, יעקב (״יעג־קל׳ה״)
גרוינדמן, ואמר לו :״בני, כל
הכבוד. רק תמשיך ככה. עשית סייפתח
מצויין.״ עיניו של גרונדמן קרנו מאושר.
היו לו סיבות טובות לכך. דק אשתקד
הייתה קבוצת הפאר של הכדורגל הישראלי,
אולי לראשונה בתולדותיה, על סף
ירידה לליגה הארצית. עתה, לאחר מטח
השערים שהבקיעה, הוא כבר רוקם לו
תוכניות וחלומות על עונה מוצלחת יותר.
לאוהדים תל-אביביים ׳שהקיפוהו אמר
גירונדמן :״הקטן הזה (טבק) גדול יהיה.״
מאידך, אוהדים היפאיים שצרו על חדרי־ההלבשה
בדי לראות ׳מקרוב את האליל
החדש של הכדורגל הישראלי, התבוננו בתמיהה
בבני טבק נמוך־הקומה, ואמרו :
״הקטן הזה דפק אותנו עד העצם אותם
אוהדים חיפאיים ניסו להעיב יעל ניצחונם
של התל־אביביים, כשניסו להתגרות בכוכב
המיישחק, בני. ריק שוטרים שנמצאו במקום
הצליחו לבלום את קומץ האוהדים
החיפאיים, שלא השלימו עם תבוסת קבוצתם.

המישחיק עצמו עוד ביום חמישי,״ הוא
אומר .״המאמן גרונדמן יעובד, איתנו עוד
ביום חמישי יעל מערכים ׳טאקטיים. אנחנו
מתאמנים קל ,׳ומשתדלים להיוון ;מוכנים
למישחק ׳מבחינה פיסית (כושר גופני) ,נפשית
וטאקטית.״
השלב השני של ההכנה לפני הימישחק
מתחיל אצל בני טבק ביום השישי.
ביום השישי האחרון, למשל, נערכה בשעה
6.00 בערב ישיבה לכדורגלני הקבוצה
.׳״רמתי,״ אמר להם המאמן גרונד-
מן ,״תפסיקו לדיבר עם עיתונאים. ההצהרות
שלכם הורסות את הקבוצה.״
ביום השישי בערב, פחות ימ־ 24 שעות
לפני תחילת הליגה, נשמע בני טבק
נבוך. דבריו של מאמנו נגעו עד לעומק
נישימתו. אחרי הישיבה הוא החליט שוב
להיות ׳לביד, עם עצמו, לפני השבת, שיבה
׳תחל ההצגה הגדולה. לפי המתוכנן צריך
הייה לבוא לצלמו ׳שלמה סתר, צלם-
המערכת ׳של העולם ׳הזה. לפתע, סירב בני
לכך ואמר :״מספיק עם כל הצילומים

בני טבק נראה בועט בעוצמה, ברגל שמאל שלו,
|!1111> ^ 1 11
ייי *י״* יין את הכדור הראשון שחדר בשבת האחרונה לשערו

של שוער מכבי חיפה, מנו שוורץ. מגן מכבי חיפה, משמאל, לא הספיק לחסום אותו.

״ מ ספי ק שלושער
אחד בחוד ש!״
ץ * א ח רי 5(0ה ד קו ת המזהירות של
* 1בג׳ -טבק, הסתתרו תכנות, ציפיות
ו׳תיקוות ׳כמוסות, .״שלושער,״ הוא מודה,
,״אני לא כובש בכל עונה.״ לפני סבריו
לקבוצה התוודה בתום המישיחק :״היו לי
הזדמנויות לא־נורמליזת.״ ב׳תוך־׳תוכו הוא
אמר לעצמו :״כזאת !מנה אני צריך
פעם, אחת בחודש, וזד, מספיק לי.״
אוהדים תל־,אביביים שהגיעו למי׳שיחק
בקריית-אליעזר, צרו על האוטובוס של
אליליהם, התקרבו לחלון ׳שממנו נשקפו
פניו של בני, ופרצו בקריאוודעידוד :
״בני טבק צ׳ה צ׳ה צ׳ה! בני טבק צ׳ח
צה !״ בני ישב לו מביוייש. הוא התקשה
להאמין, שהצהלה שפרצה ׳לפתע, בזכות
שתי רגליו הקצרות, המהירות והזריזות
פרצה.
״המישחק של השבת זה מחלק החשוב
ביותר של כל השבוע, אבל אני מתחיל

42*8

1.4 £ 6
1ן ך 1ו 1 11י בני טבק מבקיע את שערו השני
במישחק נגד מכבי חיפה, כמעט
111111 11111111
מאותה נקודה שממנה הבקיע את השער הראשון. הפעם נראה
הכדור שבעט בני עושה את דרכו מתחת לגופו של שוער מכבי

חיפה, מנו שוורץ, שלא הספיק לעוצרו בידיו או לחוסמו
הכדור, שנבעט בעוצמה רבה, עשה, את דרכו לשער,
את השיוויון בשערים במישחק — .2:2המהירות
עית של בני טבק היא תכונה תורשתית, שירש מאביו

בגופו. וציין הטבהאצן.

מאות האוהדים התל־אביבים שהגיעו למישחק בחיפה, ניגשים
לחלון האוטובוס שמאחריו יושב בני טבק, ותוך הנפות ידיים

חוקות שאחרי

כשהוא מלווה שוטר, שנועד להגן עליו מפני
חמומי־מוח חיפאיים שאיימו לפגוע בו על
שכבש את שער קבוצתם, יורד בני טבק מהמיגרש בחיפה, מחייך למראה
ל כפיים כאליל החדש של קבוצתם.
האלה. קיבלנו היום שטיפתתמוח: ,חשבתי
על הנושא הזה כל הדרך כשחזרתי לביתי
בהרצליה, ונוכחתי לדעת שיש משהו
בדיברי המאמן.״

״ ה כ לל: ל היו ת
שותף לניצחון י״

הגול השליש

בני טבק מבקיע את שטר הניצחון׳
שקבע את תוצאת המיש־חק
2:4למכבי תל־אביב. הפעם בעט את הכדנר ברגל ימין׳
כשמגן מכבי חיפה מנסה לחוטמו על קו 16־המטרים. שנער מכבי
חיפה עדיין מרחף באוויר כדי לעצור את הכדור, כשזה כבר

קם חמי שנח ה

נמצא בדרכנ אל השער. ברקע נראים הצופים המריעים באיצטדיון.
בני החל להצטיין העונה כבר במשחקי האימון נהידידות של
קבוצתה לפני פתיחת הליגה. יחד עט ויקי פרץ הוא עתיד להינת
מבקיע השערים המרכזי של הקבוצה. בעיקבות הצטיינותו במישחק,
קנה את מקומו בנבחרת הלאומית. צילומים: שלמה סתר ;

בני טבק (מימין) עם אביו, דויד טבק, שהיה בשנות
ה־ 50 גדול אצני ישראל. עד היום טרם נסבר שיאו
הלאומי, בריצה למרחק 200 מטר, העומד על 21.8שניות. בני עצמו הוא אצן מוכשר, הרץ
100 מטר ב־ 11 שניות. משמאל נראית אתי טבק, הנמנית עם סגל המתעמלות המחוננות.

ך דרו־ בלל,״ אומר בני ,״אני
יוצא לבלות בערב־שבת עם שני
חברי לקבוצה, גרגיר לגולדנברג, אבל
הפעם נשארתי לבדי בבית: .תמיד, כשאני
יוצא קצת לבלות, אני חוזר לא יאוחר
מהשעה .11 למועדוני־לילה אנחנו לא הולכים.
הולכים קצת עם בנות, לחבריה,
לשבת ולפטפט על דא ועל הא. עוד כש התחלתי
לשחק בקבוצת הנוער של מכבי
תל־אביב, הכניסו ילי בראש שאני חייב
ללכת לישון מוקדם לפני: שאני עולה
לשחק כדורגל למחרת.״
ביום השבת קם בני טבק בשעה 8.30
בבוקר .״בשבת בבוקר,״ סודה הכדורגלן,
״אני כבר מתחיל להתרגש. אני חש כבר
את המתח: זה מתח שנכנס לי בכל
הגוף. זה דבר בלתי מוסבר. זה קודד, לא
רק לי, אלא גם לעוד די הרבה שחקנים.
לפני המישחק !בשבת האחרונה די התרגשתי,
אבל לא במייוחד. כשאני עולה
לשחק בדרבי מול הפועל תל־אביב, למשל,
אני מרגיש את שיא המתח. יש לי בלל
בכל מישחק: שהקבוצה שלי תנצח, ושאני
אהיה שותף פעיל לניצחון.״
לפי תפקידו בקבוצה, היה צריך בני
טבק לשאת את החולצה מיספר ,11 חמיו*
(המשך בעמוד )44

עם הנדוד

בני טבק, כדורגלנה של מכבי תל־אביב -נראה בתמונה כשהוא
חולף בסערה על־פני שני מגינים של מכבי חיפה, במישחק
שבו הביסה קבוצתו את החיפאים במיבצרם — .2:4בני טבק בועט בכדור בשתי רגליו,
יתרון המקנה לו מצבי־הבקעה רבים יותר מאשר לאלה הבועטים רק ברגל אחת.

ווול׳ש״הבדרךהטבק
(המשד מעמוד )43
עדת לו, כקיצוני השמאלי של הקבוצה.
אבל בני ביכר לעלות למישחק בחיפה עם
החולצה מיספר .15״זה לא שאני מאמץ
במזל. פשוט, החולצה מוצאת חן בעיני.
,הולך לי איתה.״

״אני מכניס,
והוא פראייר! //

* •ן לו ש ת השערים שהבקיע באו תודות
לנתונים האישיים שלו: זריזות, מהירות׳
בעיטה חזקה בשתי הרגליים, ויותר
מכל דבר אחר: מיקום ברחבת העונשין. מי
שחזה במישהק ראה, ני בכל מקום ש אליו
התגלגל הכדור, היה גם בני טבק.
במהלך המישחק ספג בני טבק כמה
בעיטות (בלי כדור) משחקני מכבי חיפה.
והגדיל לעשות במובן זה שמשון לוי,
שנצטווה לשמור עליו אישית. לוי לאהצליח לנטרלו, ופגע בו בגסות. אך בני
לא הגיב כלל. והוא מסביר, מדוע הוא
מבליג כשפוגעים בו ברגליים :״שחקן
מנסה להיכנס בי ברגליים, אני לעולם
לא מ-שיב לו באותו מטבע. אם אני אשיב
לו בבעיטה, אני בסך־הכל אגרום לו סיפוק.
כי מה שהוא רצה, זה להתגרות בי. אני
לעולם לא אתן לאף אחד להצליח להתגרות
בי. התשובה שלי היא, שאני מכנים
שער והשחקן היריב יוצא פרייאר.״
בני טבק הוא טיפוס מופנם. הוא אינו
יוצא בהפרזות מפוצצות. הוא יודע היטב
שניצחון מוחץ של 2:4מייד בתחילתהעונה, אינו יכול להוות ערובה לניצחונות
נוספים בעתיד .״אני מקווה,״ אומר בני,
״שחילוף המישמרות במכבי תל-אביב יביא
לנו שינוי: חיובי. עזבו אותנו טלבי, רוזן,
בר־נור — אלה היו הכוכבים שלנו. היום
נכנסו להרכב — אבי כהן, נרגיר, גולדנברג
— צעירים. אני רוצה שיתנו לנו
צ׳אנם. מה שמוזר זה שהאוהדים מדברים
על תקופת הזוהר של גיורא שפיגל.
אני זוכר שכשניורא שפעל היה במכבי,
אז מכבי תל־אביב היתה על סף ירידה.
אנחנו צריכים רק ׳קצת ביטחון, וזהו !״
מישפחת טבק היא מיישפחה של ספורטאים.
אחותו של בני היא אלופת הנערות
בריצות קצרות עד גיל .15 אביו, דויד
טבק, היה האצן הטוב ביותר של ישראל
בריצות הקצרות.

לישראלי
ב חו׳ ל

שלום.
הידעת כי בין ערי הפי תו ח נכללות ערד, טבריה,
עכו, כרמיאל, צפת...י בערים אלו תמצא דיור
מ ת אי ם, אפ שרויות ת ע סו ק ה וחברה צעירה.
בדבר פ ר טי ם פנה אל שליח העליה ה קרוב
ל מ קו ם מגוריך או אל הוועדה לתו שבים
חוזרים ת״ד ,7384 ירושלים.
או לנציגות משרד העבודה בניו־יורק:
10017א א 0.8.1 800 860011)1 ^ 611116,

השבוע בפייס
פרסרא שון
יליוןל״י
( בי דרכד 1ר ה 1הב<

פרס שני

שלוש מאות אלף ל
>כודל כ דו ר תו תכ <

מיני מו םכדהפר סי ם

3.844.000ר״
מיפעל הפייס

זיו

ס טרו ציל׳

ביר:עולים י

והמשך מעמוד )41
לא התכוון לעשות אמנות, אלא סידרה
לכל המשפחה, כדי שגם האמהות וגם הבנות
-שלהן תיהנינה. אני עצמי נטלתי
חלק בכתיבת מרבית הקטעים, ונדמה לי
שקלענו בול. עובדה, הקהל אהב אותנו.״
לבארי ניומן נמאס לדבר על פטרוצ׳לי.
הוא מעדיף לשוחח על הדברים שהוא
עומד לעשות. הוא מספר ני ויתר על
ארבע הצעות רציניות להשתתף בסרטים
חשובים, ובהם נמל תעופה וסרט של הבמאי
׳מל ברוקס. הוא אומר :״הכסף לא
חשוב לי. עשיתי הרבה כסף בפטווצ׳לי.
עובדה שאת הסרט עבור המגבית אני עושה
בהתנדבות, אני פשוט רוצה לעשות
סרס טוב.״
כ-ששאלתי אותו אם הוא מעוניין להשתתף
בסרט על מיבצע אנטבה, הוא ניתר
ממקומו והשיב מייד :״מה שבטוח הוא,
שאני מתאים לגלם את דמותו של ח שומרון יותר מסטיב מקווין ! חוץ מזה, בטוח
שססיב מקווין לא ישחק בסרט של וורנד.
סטיב הוא סופר־סטאר, כל סרט שהוא
מ-שתתף בו !מחושב היטב, וזה לא רק התפקיד
שמובא בודשבון, אלא גם הרווחים.
אחרי הכל, במעמדו הוא יותר אי׳ש-עסקים
מאשר שחקן. אשר לי, פנה אלי בהוליווד
מפיק ישראלי בשם שימעון ארמה,
המראיין שם שחקנים כדי להשתתף בסרט
משלו על אנטבה, ועוד לפני שהספקתי
לדבר איתו נוצר מגע בינו לבין חברת
וורנר. אינני מוכן להגיד יותר, אבל אני
מודה שמתנהל ביני לבין החברה משא-
ומיתן על הסרט.״

משוגע
ל ח תי כו ת

ף י פיו של כארי: יומן גם מיספר
תגליות מעניינות על מיבצע אנטבה.
הוא מספר :״אלה רק שמועות, ואני לא
רוצה שיתפסו אותי בלשון, אבל השמועות
אומרות שבין הטרוריסטים הגרמניים
שהיו באנטבה היה גם איש המוסד (את
המילה מוסד הוא אומר בעיברית) .וחוץ
מזה, מה פיתאום היתר, שם מכונית ה־וזרצדס?
ני הישראלים הביאו אתם איש
שדמה לאידי אמין כ-שתי טיפות מים, כדי
שהאוגנדים יחשבו שזה הגנרל שלהם.״
ניומן ׳משוגע לחתיכות, ועל כך הוא
מעיד בעצמו. הוא מתמצא בשוק החתימי
שפחה
כות הישראליות הרבה יותר מכפי •שאפשר
להעלות על הדעת .״אני מכיר איזה 20
של כוכבי ם
חנות, שלושים שושנות ו־ 40 רחלות,״ הוא
אומר, ומספר כי רק דקות אחדות קודם-
^ כיו של כני, דויד טבק, עובד היום
לכן התקשרה אליו בחורה בשם חנה,
כפורה לנהיגה, לאחר שפרש
מפיק -שהזכירה לו כי היה לה רומן איתו לפני
כשנה.
צוע־ההוראה שעסק בו עד לפני
עשר •שנים בלוס-אנג׳לס ,״לפני שהפכתי יתמיד בני יודע היום בוודאות, שאם
לסטאר.״ אלא שהוא לא־כל־כך זוכר את
להצליח ככדורגלן הוא יקבל חוזה שמן ימן
החנה הזאת.
האגודה התל-אביבית. היום, בחייל בשירות
הוא מספר כי ביקר בארץ לפני חמש
סדיר, מקבל בני טבק משכורת מאגודתו
שנים, אלא •שאז לא התייחס אליו איש;
בסך של כ 1500-לירות. מייד בתום שירותו
הצבאי הוא יהפוך, כנראה, שחקן עם חוזה. היה לו כאן ידיד, יהודי מרוקאי בשם
ארמאנד דהאן, שניסה לד-,שתקע בישראל,
כמוזמן טרי בנבחרת, הוא •מרגיש בה
אך בינתיים חזר בו והוא מגסה עתה
מצויץ .״,השילוב בין הוותיקים לצעירים
את מזלו בארצות־הברית.
יכול להועיל הרבה. אפשר ללמוד משהו
בכלל, יש לו המוני ידידים ישראמהוותיקים,״
הוא אומר. נסיעתו בתחילת
השבוע, עם הנבחרת ליוון, היתד. יציאתו ליים אבל הוא אינו מוכן לנקוב בהשנייה
אל מחוץ לגבולות הארץ, ככדו שמות. יש לו יחס חם ואוהב לישראל,
והוא פתוח מאד ומתיידד בקלות. במטוס,
רגלן. על שאיפותיו בעתיד הוא מטיל
בדרך ארצה, פג־ש בלילי שרון, אשתו
איפול :״אם אגלה:את תונניותי וחלומותי
לעתיד,״ הוא טוען, ,״זה רק יזיק לי. אם •של אריק, והיא סיפרה לו •שיש לד, חווה
בדרום .״היא צריכה להיות חוואית עשילא
אהיה טוב יזרקו אותי לכלבים, יגידו
רה מאד, אם היא נסעה אתי במחלקה השאני
יודע רק להצטלם ואולי שפשוט
ראשונה,״ הוא מסכם את התר-שמותו מהרמתי
את האף. יש כאלה אוהדים (של
אשת הגנרל.
מכבי תל־אביב) -שיושבים ביציע עם חליפה
הוא יודע •שזה מוזר שבגיל 38 הוא
וסיגר, וחושבים שהם יודעים את המלאכה
עדיין רווק, ויש אפילו כאלה המאשימים
טוב יותר מהמאמן.
אותו בהומוסנסואליות, אולם ברור -שאץ
למרות שבני טבק הוא כיום רק בן
שטות גדולה מזו. כך, לפחות, הוא מב ,20 ועד לפני שנה היה דמות לא מפורסמת
טיח, ומסכם :״אני אוהב את החופש שלי !
ביותר בכדורגל הישראלי, הרי כבר היום
אנשים מחפשים יחסים נוחים מלאי משמיש
לו מעריצים למכביר. מרבית מעריציו
עות, ואילו אני מחם-ש יחסים נוחים וחסרי
הם ילדים המבקרים אצלו לעיתים בבית,
משמעות. אין לי חברה קבועה, ואני בהחו״מתים״
לראות מקרוב את אלילם. גם
לט לא מחפש יהודיה !מבית טוב. היהודיות
מעריצות יש לבני טבק. לעיתים קרובות
האמריקאיות הן מגעילות, ,נסיכות׳ בנות
למדי מסלפנות אליו בנות, המביעות את
המעמד הבינוני. יש הבדל עצום בינן לבין
רצונן להיפגש עם הבחור הכישרוגי :
״מהורה שמתקשרת אלי ואומרת לי ש הישראליות- ,שהן דליקאטס אמיתי.
״האשד, הרצינית האחרונה בחיי הייתה
מצאתי חן בעיניה, זה מוריד את הערך
רקדנית־באלט. הייתי איתר, שלרש שנים,
שלה,״ מודה הכוכב הצעיר בביי-שנות.
וזה היה מזמן. כעת, כל מה שאני רוצה
לא־מכבר עבר חתול שחור בינו לבין
זד, לגמור את ארבעת ימי־ד,צילום •של החברתו,
שאיתר. יצא בקביעות מאז ימי
סרט, ואחר־כך להישאר פה •שבוע נוסף והגימנסיה.
היום, בני טבק הוא פרפר
לתור לי את הארץ בשקט, לאורכה וחופשי.
אד אוד,דיו מקווים, שחברתו הבאה
בתור. אך תסייע לו לשמור על הכושר לרוחבה. אם אמצא מישהי שתרצה להצטרף
אלי, אז בבקשה, למה לא?״
המעולה •שהוא מפגין לאחרונה, וא-שר
קדימה בנות, יש לכן צ׳אנס עם פטרו-
הפך אותו בדלילה אלילו־התורן של ה צ׳לי.
אחרי הכל, מאגי לא בשטח.
כדורגל הישראלי.

צכי הראל

שרית ישי

תעריף אקדמאי לפרוצה
בעלת השכלה גבוהה

או פחות מ־ ,25 או יותר ם־ .60 אשר לצעירים,
יש בהם עוד הביישנות והזהירות
שמעוררות אותי לפעמים מהבחינה
המינית. אשר למבוגרים, יש להם ניסיון
רב. הגיל -שבין 25ל־ 60פ־שוט משעמם
אותי. אני חונכתי לעשות במיטה הכל ולהעניק
לגבר את הכל, ובני גיל־הביניים
הזה לא יודעים לקבל.
״העניין הזה עם מישרד־ההיכרויות של
דנה נגמר, והיא העבירה את הטלפון שלי
לקריו. יום אחד הוא טילפן אלי, ושאל
אם אני מוכנה שהוא ישלח אלי בחורים.
הצגתי לפניו את התנאים שלי, והוא התחיל
לשלוח. חלק מהם היו נחמדים מאד.
״אני אף פעם לא אמרתי לאלה -שבאו
אלי שאם הם לא ישלמו לי, אני לא אתן
להם. הייתי מקבלת אותם יפה, מספרת להם
על הלימודים שלי באוניברסיטה ועל הטיולים
שלי לחוץ־לארץ. ככה היינו ידשבים
הרבה -שעות, משוחחים ושותים קפה. אם

סי פו רהה אי שי עו ד ״ הי צ אני תהאקדמאית ״

או רק

מאהבת נתשגום

רל פרץ
ך• יחפים בין שוטרי סיסלג־הסוסר
1 1של המדור המרכזי במישטרת תל־אביב,
לבין היצאניות הפועלות ב־שטח שיפוטם
הם קורקטיים ביותר. ל-שוטרים וליצאניות
יש חוקי־המישחק הפנימיים שלהם. לפעמים
עוצרים השוטרים את היצאניות, לעיתים
הם מעלימים עין. פעמים הם גסי־רוח, בפעמים
אחרות הם מבינים ומתחשבים.
אך כאשר נודע לשוטרי מיפלג־המוסר
על יצאנית הגובה 800ד 1000 לירות עבור
ביקור אחד ויחידי של לקוח, התערערה
שלוות־נפשם: זה היה מחוץ לחוקים, פגי עה
בסדר הטוב, חריגה מן המיסגרת המקובלת.
ואכן,
שוטרי המיפלג גייסו את מלוא כוחם
כדי לגלות אח הצעירה או, כפי שהם
כינו אותה בינם לבין עצמם ,״היצאנית
האקדמאית״ .הם הצליחו לעצור את דויד
קריו, בעל מישרד־להיכרויות ברחוב הרואה
ברמת־גן, גילו כי מישרדו ״זזשוד
כמישרד להענקת כתובות של יצאניות במסווה
של מישרד להיכרויות.״ הם מצאו
אצל קריו גם -שלל יקר־ערך: רשימת טל פונים
של בחורות צעירות שהיו משרתות
את הלקוחות שלו. אחד המיספרים הראשונים
ברשימה זו היה -של צעירה בשם שושנה.
המישטרה הצליחה אף למצוא לקוח
שיעיד כי שילם לה 200 לירות עבור
ביקור אצלה. אחרי שושנה הגיעה המיש-
טרה לכתובת בצפון תל־אביב.
ה-שוטרים •שהתדפקו על הדלת שעליה
רשום השם רלי פרץ, נדהמו כאשר זו
נפתחה ומולם ניצבה צעירה גבוהת־קומה,
בעלת שיער ערמוני ופנים אציליים.
לא היה לחם ספק: זוהי הבחורה המיסתו־רית
שאותה נהגו לכנות ה״יצאנית האקדמאית״
.רלי הובלה אחר כבוד למי־שטרה,
נלקחה ממנה עדות שבר, הודתה כי עסקה
בזנות, והיא שוחררה בערבות עד שיוגש
נגדה כתב־אישום.
השבוע סיפרה רלי פרץ לכתב העולם
הזה את גירסתה־שלה על פרשת המעצר :
״במישטרה אמרתי שאני זונה. זה

לא בדיוק כך, אבל אני אמרתי להם
את זה כדי -שיתנו לי ללכת הביתה. יש
לי שני כלבים בבית, וידעתי שאם אני לא
אודה, המישטרה תעצור אותי ולא יהיה
מי שיתן להם לאכול. אחד הכלבים הוא
כלב קטן, אבל השני הוא דני ענק שצריו
לאכול הרבה. בגלל הכלבים הסכמתי להפליל
את עצמי, אבל אני בטוחה -שכאשר
יהיה מישפט, כל שופט יבין שאני לא זונת
— או לפחות לא זונה כפי שמקובל לחשוב
היום.
״אני בת .30 נולדתי ברומניה, אבל בגיל
צעיר מאד הגעתי לארץ. התחלתי לשכב עם
גברים גם כו בגיל צעיר, הייתי אז בת
.16 מהר מאד למדתי שני דברים: הגבר
הישראלי הוא מאהב רע, וקשה להגיע
איתו, לסיפוק. הדבר השני שלמדתי הוא
שהחיים זה דבר קשה ואכזרי, והגברים
מוכנים להפוך אותם לדבר קל ונעים.
״אני כמעט •שלא מגיעה לסיפוק מיני.
הלכתי לפסיכיאטר, מפני שחשבתי שמשהו
אצלי לא בסדר, אבל אחרי -שיחות שהיו
לי איתו הוא הגיע למסקנה שאני בסדר :
,את בסך־הכל סיר־לחץ -שיום אחד יתפו צץ,׳
הוא אמר לי.

״זוגה — לא
כפי ה מ קו בל !״
ך שהייתי צעירה היה לי חבר. ה-
רומן איתו נמשך ארבע שנים. למרות
שהוא היה נשוי היינו הרבה ביחד,
והוא קיים אותי. הוא שילם את כל החש בונות,
הלד לעשות קניות, נתן לי מעילי
פרווה, נתן לי המון כסף. הוא נהנה מזה,
אני נהניתי מזה ולאישתו לא היה איכפת.
״במשך שנה אחת, כשהייתי עדיין צעירה
מאד, הייתי נשואה. אבל הבעל שלי היה
ילד־טוב של אמא שלו. וכאלה זה לא
בשבילי, אז התגרשתי.
״על המיטה הזו שלי שכבו הרבה גברים.
אני לא יכולה להיזכר כמה אבל אף אחד
ששכב כאן לא היה זר לי. אני מעולם לא
שכבתי עם גבר שלא מצא חן בעיני, אפילו
אם היד. לו הרבה כסף.
״כשבאים כאלה שלא מוצאים חן בעיני,
אני לא שוכבת איתם. היו כאלה שנתנו לי
כסף בגלל שריחמו עלי, אבל אני לא
לא שכבתי איתם. הם היו מספיק ג׳נטלמנים
כדי לא לבקש את הכסף שלהם בחזרה.
אני יוצאת רק עם קלאסה. זה הסיגנון שלי.
״היו לי גם שני גברים, בכל החיים שלי,
ששכבתי איתם ולא קיבלתי כסף. אלה היו
שני בחורים צעירים שלא היה להם גרוש,
אבל הם מצאו חן בעיני.
״אני לא סתם בחורה מהרחוב. למדתי
במשך שנתיים בחוג ללימודי־המשך

הבלש 1החשודה

ראש מיפלג המוסר במדור המרכזי של מישטרת
תל־אביב, פקד בן־דור, האחראי על ציד־היצאניות
בעיר. הוא גס שעצר את מה שמכונה בפי הבלשים והעיתונות ״היצאנית
האקדמאית.״ רלי פרץ, משמאל טוענת שהיא לא יצאנית אלא רק ״מקבלת גמילות־חסדיס.״
באוניברסיטת תל־אביב, ואני אסיסטנטית
של רופא־שיניים. לפני כמה שנים עבדתיאצל רופא־שיניים מפורסם, דוקטור י.ג,.
והכרתי שם הרבה אנשים חשובים, אבל
היה לי עצוב מבחינה חברתית. הכרתי אז
בחורה ב*שם דנה, שהיה לד. מישרד־להכ־רויות.
היא הציעה לי לשלוח לי בחורים
שמעוניינים להכיר בחורות נחמדות.

יצאנית
עס פילו סו פי ה״
ן* יו לי כמה תנאים אליה: התנאי
1 הראשון והעיקרי היה שכל הבחורים
שיגיעו אלי יהיו עשירים, כי אני לא מתכוונת
לחיות ברמת*חיים נמוכה. יש לי שתי
דירות, ועולה הרבה כסף להחזיק אותן. אני
אוהבת בגדים יפים׳ ולצאת לבלות. אני
גם חוסכת כל פעם כסף לנסיעות לחוץ״
לארץ. הייתי כבר בהמון ארצות, ונהניתי
נורא.
״התנאי השני שלי הוא לגבי הגיל של
אלה ששולחים לי. הם היו צריכים להיות

הוא היה מוצא חן בעיני, הייתי גם נכנסת
איתו למיטה, וכל אחד מהם יעיד שאני
נהדרת במיטה.
״הייתי גם מספרת להם על אמא שלי.
אמא שלי נפטרה לפני חודשיים, לאחר מח־לת־סרטן
ממושכת. הייתי מספרת להם שאני
צריכה כסף בשביל הרופאים של אמא.
הגברים שהגיעו אלי היו נחמדים, ונתנו
לי כסף בשביל אמא שלי.
״אני לא יצאנית. לכל היותר אולי אנ־יצאנית
עם פילוסופיה, לא כזאת שעומדת
ברחוב אלא אחת שיודעת לתת גוז״טיים
לחברים שלה. אני רק מאהבת בתשלום.
אם יש אנשים שרוצים לתת לי כסף
כגמילות־חסדים, בגלל זה שאגי מוצאת־חן
ביניהם או שהם ריחמו על אמא שלי,
אני מוכנה לקבל.
״אני בטוחה שכל שופט יבין שאני לא
זונה, אלא בחורה שרוצה להתקדם בחיים
ולחיות טוב, ולכן מוכנה לקבל כסף מגברים.
יש איזה חוק במדינה שאוסר לחיות
ברמת־חיים גבוהה? לא איכפת לי מה
תהיה התוצאה של המישפט שלי, אני תמיד
אחיה טוב ותמיד על חשבון גברים.״

ת בו א עליו־ ברכה
אותי, אחרי הרבל, אנשים שאני מכירה,
אני פחות או יותר יודעת מה שאני רוצה
מהחיים שלי.
״אבי לא רוצה לרוץ לשום מקום ולא
בוער לי כלום. אני לא ממהרת לשום
מקום, ויש לי זמן. אני רוצה לעשות כל
מה שרק אפשר. למעשה, כבר הייתי בכל
העולם כימעט. כתבו עלי בכל העיתונים.
אולי הגיע הזמן להאיט את הקצב.
״בינתיים זה ממשיך להיות כמו תמיד.
בבוקר יש לי המון סידורים. יש לי חש בונות
בשלושה בנקים ואני אפילו לא יודעת
איפה הם, כך שכל הבוקר אני מנסה
לחפש ולהיזכר איפה הבנקים האלה,
לעזאזל. אני אוהבת לשתות יין ובירה ומתחילה
להכניס לתוכי את הנוזלים האלה,
התרופות, כבר מארוחת־הצהריים. בלי
שאני מספיקה להרגיש, כבד מגיע הלילה.
״לפעמים יש לי צילומים. אני עובדת
כדוגמנית, ואני חושבת שאני מאד מצ נית
מזה. כשהוליחה
בזה. אני גם
פיעה תמונתי על שע! השטרן, הרגשתי
זבנג פתאומי של הנאה בכל הגוף. דוגמנות
ולהצטלם זה כמו להתמכר למשהו,
לאהבה או לסמים. לשניהם אני עדיין לא
התמכרתי מעולם.

//צ׳אנס
שווה לכולם״

״מהיום למחר

מצהירה ברכה שוורץ ומוכיחה זאת הלכה
למעשה, כשהיא מתפשטת בשיא הטיב־עיות
בגני־התערוכה אשר ברמת־גן.
(המשך מעמוד )39
מהם. אבל הישראלים לא יכולים לספק
לי את הדרישות שלי מהחיים. אני אוהבת
לבלות הרבה, להסתובב במקומות
יקרים, לטייל המון, לאכול טוב ולגור במקומות
מתאימים. מינימום שיהיה מלון
הילטון. אבל אפילו לזה אין לישראלים
מספיק כסף.
״כן, אני יודעת שאני יפה. אפילו יפה
מאד. יופי זה אולי הפילוסופיה שלי.
בזכות היופי נפתחו לפני הרבה שערים
שהיו אולי סגורים בפני אילו הייתי עם אף
נשרי, או קמטים על הלחיים. אני מאמינה
שאם השערים האלה נפתחו, הם
יישארו פתוחים לתמיד. אפילו כשאהיה
מבוגרת יותר, ואולי פחות מושכת. מה
שבטוח זה שתמיד אהיה מטופחת ונאה.״

״אני משגעת
כל גבד! ״
י 6מרות היופי, ולמרות שהיופי
ן ן • מעניק לי הרבה אפשרויות בחירה,
אני לא חושבת שזה הגורם העיקרי
לכך שאנשים מכל הסוגים ומכל המינים
משתגעים אחרי. הפטנט הוא שאני יכולה
לשגע כל גבר רק על־ידי נעיצת מבט
בו, או איזה תנועה לעברו. לפעמים זה
מצחיק אותי איך שהם כימעט חוטפים
התקפות־לב ממני.
״הסוד? אני לא יודעת אם זה סוד או
טכניקה פשוטה. אני פשוט משתנה כל
הזמן. משנה את ההתנהגות שלי, ואולי
גם את ההשקפות שלי. אם מישהו פוגש
בי במוצאי-שבת וקובע להיפגש אתי באיזה
מלון ביום ראשון, הוא עלול לחטוף
באמת התקפת־לב, כי הוא יכול
לגלות לפניו ברכה שוורץ אחרת, שהוא
לא מכיר ושהוא לא יכיר יותר אף פעם.
״לפעמים אני יכולה להתנהג כמו בת
16 עליזה, משוחררת, תמימה, חסרת־מע־צורים,
ברברנית ומתוסכלת. לפעמים אני
יכולה להיות בת 40 מרצינה, רגישה, מפוחדת,
שקטה, בטוחה בעצמה. לפעמים אני
יכולה להיות אשת־חבדה מהוקצעת ומבריקה,
לפעמים מארחת קלת־דעת וגסה. זה
לא מישחק. זה פשוט תלוי במצב־הרוח
שלי ובאיד שקמתי בבוקר. יש לי בקשר
לזה גם אמונות תפלות, שאני אפילו מפחדת
לספר עליהן.
״בכלל, עכשיו, כשאני בת ,22 אחרי נישואין
לא ארוכים במייוחד, אחרי הרבה
טיולים בחו״ל על חשבון הרבה אנשים,
שפשוט רוצים שיהיה לי טוב ואוהבים

ף* ערבים אני מזמינה מונית
* //ואחרי כמה בארים וכמה פגישות
בלתי־מחייבות עם אנשים בלתי־מחייבים,
אני נוסעת ל,הפגישה׳ של אותו •ערב.
בדרך־כלל זה מתחיל בארוחת־ערב טובה
באיזה מלון או מיסעדת־פאר בתל־אביב או
ביפו. אחר־כך עוד איזה בילוי קטן, ומה
שאחר־כד זה כבר לא לפירסום.
״בסך־הכל החיים עברו עלי יופי, עד
עכשיו, ואני לא רואה שום סיבה שהם
לא ימשיכו ככה לנצח. כל דבר שרציתי,
השגתי. כל גבר שרציתי, השגתי. לפעמים,
וזה כדי לתת צ׳אנם שווה לכולם,
אני מחליטה, לגדל׳ איזה פיצפון, בן 26
או .27 עכשיו, למען העתיד הוורוד, יש
לי מישהו רחוק מעבר לים, בהולנד. אני
חושבת שהוא האהבה האמיתית, האמי-
תית שלי_,בלי_כל_הבולשיט
״מה *־שמרגיז׳אותי הכי הרבה זה גברים
שמסתכלים עלי ברחוב בעיניים של
מישגל. אין לי שום דבר נגד סכם, ואני
אפילו נהנית מזה. אבל אני צריכה את
כל גינוני־האבירות מסביב לזה, עד שמגיעים
בסוף למיטה הרכה. אני רואה
את עצמי משוחררת הרבה יותר מאלו
שמתפשטות עוד בחדר־המדרגות. המין
עוזר לאנשים להכיר אחד את השני טוב
יותר, מקרוב יותר ובלי מחיצות. אבל
הבעייה היא הדרך, והגישה לעניין, אפילו
שזה בעצם לא צריך להיות עניין מייוחד.
״אני אוהבת להיות מטופחת ומאופרת
עד הרגע האחרון. אשד, צריכה לדעת איך
להציג את עצמה. לגברים יש בעיות של
כסף ועבודה ועוד כל מיני דברים. וכשהם
מקבלים אותי בערב, אחרי שהוציאו עלי
המון כסף, אין שום סיבה שלא יקבלו
אותי יפה ומושכת, סכסית וטובה. המיש־חק
בין המינים הוא כזה. יש כללים קבועים,
ובזה אני אוהבת לשחק.״

במדרגה סמים
ומ!מכחד מאל ־ ס ם?־
למסיבודנן?כבוד
אגודת אל־סם, שנעדכח
בסביון, באו המוזמנים
?ב?ות, והמפגינים —
7הסתכ 7בהם
שורת האנשים שניצבה מחוץ לווילה
המפוארת ברחוב מגל בסביון, היוותה
ניגוד משווע לסוללת הגברים והנשים
הלבושים בהידור — שירדו ממכוניות־פאר
ונכנסו אל תוך הווילה.
וזו אומנם היתד, כוונתם של אותם
אנשים: להפגין נגד האגודה למילחמה
בסמים אל־סם, אשר ערכה מסיבת־גן
בביתם של הדוקטור אלק לרנר ואשתו
דליה פן.
כשהקימה עדה מכנס, לפני שנים אחדות,
את אגודת אל־נזם, עמדה לנגד עיניה
מטרה עיקרית אחת: להקים בית
אשר בו יקבלו נרקומנים טיפול־גמילה.
עדה נוכחה כי אין בארץ אף מוסד אחד
לגמילה מסמים, וכי בתי־החולים אינם
ערוכים לטיפול בבעייה זו. הנרקומנים
שהוכרחו, או ביקשו להיגמל, נשלחו ל-
בתי־חולים לחולי־נפש. שם אולי עברו
חוויות מזעזעות, אך לא נגמלו מן הסם.
עיריית תל-אביב הסכימה, לאחר משא-
ומתן ממושך, לתת לאגודה בית ביפו,
אשר ישמש כמעון לגמילד,־מסמים. לפני
ראשי האגודה עמדו שתי בעיות: האחת,
למצוא מימון להפעלת הבית, והאחרת:
כמה תושבים רעשניים מיפו טענו כי
״צריך להקים את המוסד בצפון תל־אביב.״
כעלהכית קנה. לביתם של אלק
ודליה לרנר, שבו נערכה מסיבת האגודה,
הגיעו גם התורמים וגם תושבי יפו.
ליפואים לא היה איכפת כלל שבית־גמי״
לה־מסמים כזה לא יקום, רק שלא יהיה
בשכנותם. למוזמנים, שכל אחד מהם שילם
100 לירות דמי־כניסה, לא חיה איכפת
כלל אם לא יהיה כסף עבור בית
כזה. הם באו רק כדי לראות ולהיראות,
לספר שהיו במסיבת־גן אצל דליה פן בסביון׳
אך לא היו מוכנים להשתתף
כימעט כלל במכירה הפומבית, אשר הכ נסותיה
היו קודש להקמת הבית.
את המצב הציל בעל־הבית, אלק לרנר.
בכל פעם שנוכח כי המנחה, שמואל שי,
אינו מצליח למכור אחד המוצגים, הציע
הוא-עצמו מחיר, במטרה לעודד את המכירה
הפומבית. סופו של דבר היה שלרנר

בדרך־כלל חינם, נמכר ב־ 500 לירות :
הקונה, כמו לגבי מרבית המוצגים האחרים,
היה אלק לרנר עצמו.
אפילו הצעירות הנאות שקיבלו את פני
האורחים, הגישו להם משקאות והציגו
לפניהם את המוצגים, לא סייעו למכירה
גופא. בובה מפינלנד, תרומתו של האלוף
(מיל ).מאיר עמית שנלקחה מאוספו הפרטי,
נמכרה ב־ 250 לירות. ציור־שמן
שעבורו ביקשו 6000 לירות, לא נמכר
כלל. צלחת שעליה חתימות בכירי שחקני
הבימה האנגלית עוררה התעניינות
כאשר דליה פן, הזכורה מהופעתה בסיד-
רת הטלוויזיה ההגדה לבית פורסייט, התחרתה
עליה עם רעייתו של התעשיין
יוסף יעקובסון. למרות שרצתה מאד בצלחת
ויתרה דליה, כמארחת טובה, לאורחת
שלה.
הכ 7כתמיד. סיור אישי־פרטי שהבטיח
הפרופסור ייגאל ידיו במוזיאון ישראל,
נמכר ב־ 500 לירות, ללא תחרות
כלל, לאסתר מרקוביץ, אישה צעירה ונאה,
המנהלת את חברת שירותי השומרים.
מאיר מזרחי מהוצאת מיזרחי רכש את
אחד המוצגים, והיה היחידי מבין כל
הקרואים ששילם בכסף מזומן ולא בצ׳ק.
אך מסמר־הערב היה ג׳ימי ״היפה״.
ג׳ימי המפורסם, מסרט־הטלוויזיה על הנרקומנים,
הופיע על הבימה הקטנה יחד
עם צעירה שאותה הציג כארוסתו, והוכיח
לכל באי הבית כי אפשר ואפשר
להיגמל מסמים.
דליה פן היתה זוהרת כתמיד, ובעלה
אלק נחמד כתמיד, אבל המפגינים לא
הפגינו, והתורמים לא תרמו.

סעד
עש א צלנו ירד
מישרד־המעד מציע תשלום
למישפחות המובנות 7טפ7
בגערות המבקשות 77 דת
77א נישואין
המודעות המובלטות, שהתפרסמו בשבועות
האחרונים במיספר עיתונים, עוררו סקרנות
בלב רבים .״נשים מסודרות בגיל ,40*50
המוכנות לאמץ צעירות בהריון, תמורת
תשלום, מתבקשות לפנות טלפונית ל-
לישכת־הסעד הקרובה למקום־מגוריהן.״
זה היה נוסח המודעה שמאחריה, כך
מסתבר, מסתתרת מהפכה שקטה במדיניות
מישרד־הסעד, ובגישתו של המישרד ה־מפד״לי
לבעיות שפיתרונן היחידי, על-פי

״איו זמו
לחשוב״

ף• דכה שוורץ מסוגלת לדבר הרבה.
^ למרות שתמיד אין לה זמן, ותמיד
היא נמצאת בדרך ממקום למקום, היא
מוצאת זמן לכל דבר שמעניין אותה. חברותיה
מבית־הספר, שליחששו עליה פעם,
בוודאי מקנאות בה על כך. היא תמיד
תיראה זוהרת ויפה, ומתברר שגם מאחרי
הכותרת והמיסגרת הבאה, מסתתרים אותו
זוהר ואותו יופי. המקנאות לה לא יוכלו
לומר עליה שהיא טיפשה, אבל גם
היא אינה מפחיתה מערך מתחרותיה, נע-
רות-חזוהר הישראליות האחרות.
כך עוברים להם חייה של נערת־זוהר
ישראלית, ברכה שוורץ. ובין טלפון לטלפון,
בין איפור להסרת איפור, בין הח לפת
השמלות והחולצות הפירחוניות, בין
המסיבות למיסעדות, שואלת גם ברכה את
עצמה לפעמים, כמו כולן :״אז מה עכשיו?״
אבל כיוון שאין לה הרבה זמן
לחשוב, היא דוחה את התשובה לעוד
כמה שנים.
ובינתיים, בחיוך רחב, המפגין שיניים
צחורות ושתי גומות־חן, היא לוחשת,
כאילו לעצמה :״מהיום למחר, הכל מותר.״
וזו כבר הברקה פרטית שלה.

דליה לרנר־פן וילדיה, ומפגינים מול ביתה
אד־סם ואל שכנים
נשאר עם לפחות מחצית המוצגים בידיו.
למוצגים עצמם לא היה ערך כספי רב.
אישים שונים תרמו שכיות־חמדה שנמצאו
בביתם, בדרך־כלל מזכרות למיניהן.
רב־אלוף צבי (״צ׳רה״) צור תרם פוחלץ
של ראש נמר, אותו קיבל במתנה כאשר
היה רמטכ״ל. תצלום של מרים אשכול
כשהיא רוקדת עם אידי אמין דאדא נתרם
יחד עם עט־זהב, שבו נהג לוי אשכול
המנוח להשתמש, ואשר שמו חרוט
עליו.
שימעון פרם תרם את הדבר היקר לו
מכל: שמו המפורש. ספר פרי-עטו של
פרם, העולה כמה עשרות לירות בכל חנות
ספרים, ואשר אותו נוהג פרס להעניק

ההלכה היהודית, הוא סקילה או מוות
באופן אחר.
״המעונות מוצפים.״ לפני שנים
אחדות התעוררה לראשונה, באופן פומבי,
בעיית הצעירות הנכנסות להריון מבלי
שתימצאנה במיסגרת הנישואין, ושאינן
רוצות — או אינן יכולות — לבצע הפלה
מלאכותית. צעירות כאלה העדיפו, עד לפני
שנים מעטות, להיעלם מבתיהן, ללדת בחשאי,
לעיתים במצב שהביא לפגיעה
חמורה באם הצעירה ובוולד, ולמסור את
תינוקו לאימוץ באמצעות מישרד־הסעד.
בעיית הנערות הרוצות ללדת או אינן
יכולות לבצע הפלה, אך יחד עם זאת אין
ביכולתן להישאר בביתן בתקופת ההריון
ה עו ל ם הז ה 2 03 8

במדינה
ומצבן ד,כלכלי דחוק, ד,חלד, זוכד. בפירסוס
לאחר שיותר ויותר צעירות כאלד, חחלו
פונות בבקשת עזרה ללשכות־חסעד ול־מישרדי
קופת־חוליס.
כשהועלתה הבעייד, לפני שר-הסעד, זבולון
המר, הוא בחר תחילה להתעלם מן
התופעה. לבסוף, בלחץ גורמים מבחוץ, נכנע
השר והסכים להכיר בקיומם של ״מעוכות
לנשים בלתיינשואות, שנכנסו להריון.״
כיום קיימים באיזור תל-אביב לבדו כ־20
מעונות כאלה, הממוקמים בעיקר בדירות
בבתים משותפים. לעיתים תכופות מגיעות
למישטרה תלונות מצד אזרחים, דיירי בית
שבאחת מדירותיו מצוי מעון כזה, על
״התנהגות לא-מוסרית בדירה.״ במרבית
המקרים מעבירה המישטרה את התלונה
לטיפולה של לישכת-הסעד העירונית, המנסה
להגביר את הפיקוח על המעונות
הללו ואת המישמעת בהם.
גם בערים אחרות מצויים מעונות דומים.
אולם קיומם לא פתר לחלוטין —
עבור לשכות־הסעד ומישרד-הסעד — את
בעיית הנערות הרוצות בילדן למרות ש אינן
נשואות .״המצב בחודשים האחרונים,
במעונות שבאמור ת׳ל-אביב, היה ממש
קטסטרופאלי,״ סיפרה עובדת בכירה ב־מישרד־הסעד,
המשמשת עובדת סוציאלית
זה יותר מעשר שנים .״המעונות פשוט
מוצפים! אחוז הפגיות אלינו בחודשים
האחרונים היתה שיא — ממוצע של 60
נערות בחודש.
״מיטות המעון משמשות את הצעירות
לתקופה שבין שלושה לחמישה חודשים.

בתיהן שתיים ואפליו שלוש נערות. אז
הן יכולות, בעצם, להתקיים מן העיסקה
הזאת.״
שלו שנע רו תבחדר. נערות רבות
חוששות לפנות ללשכות-הסעד, ומישדד־הסעד
עצמו אינו מציע להן, ביוזמתו, את
פתרון ה״מישפחות״ או המעונות. רק אם
הנערה עצמה מציעה את הדבר, פונים
לטפל בה בניסיון למצוא עבורה מקום
במעון. ביום, עקב העומס הרב, נדחסות
במעון כזה בתל-אביב, הממוקם בדירה בת
שלושה חדרים, תשע צעירות — שלוש
בחדר.
במיסדרונות לישכת־הסעד בתל-אביב
עורכים תחרויות-לצון פנימיות למציאת
שם וסיסמה מתאימים למיבצע החדש. אחת
ההצעות הבולטות :״בחרו נערה כראות
עיניכם, ותהיו מסודרים לבל החיים.״ ההצעה
הנועזת ביותר שהושמעה עד־עתה,
היתה :״עשי אצלנו ילד.״
מוסיקה סודו עול ובד־י רז ע 1ל־ם

ישיש בן 80 המציא
נבל מופלא — אך
מדינת ישראל מתעלמת ממנו
אבנר כרמי (כץ) ,זקן חביב המתקרב לשנתו
השמונים, הוא דמות ציורית, בעלת
שיער לבן ארוך ומלא, ושפם לבן אדיר־

מוסיקאי ברמי
הנבל כמיפעל־חיים
כיום נמצאות, באיזור תל-אביב בלבד,
כ־ 250 צעירות שלא הצלחנו לפתור את
בעייתן.״
לשר לא היתה ברירה. הבעייה
החמורה, שאיימה להתפרץ, הגיעה במהירות
לצמרת מישרד־הסעד. גם השר עצמו היה
מודע לכך שעליו לצאת, בפעם זו לפחות,
מן המיסגרת הדתית, שאינה יודעת פשרות
בעניין הנערות במצוקה. הרעיון שהגיש
לו אחד מיועציו, פקיד צעיר חזבש־כיפה,
ניראה בעיניו לא שערורייתי מדי, וגם לא
מתירני מדי.
״הרעיון,״ סיפרה עובדת מישרד־הסעד,
״היה לנסות לרתום נשים מבוגרות, בנות
40 ומעלה — רצוי אלמנות וללא ילדים —
להחזיק בבתיהן נערות כאלה. אושר תק ציב
מיוחד לנושא הזה, והסכום שמוצע
לאשה הפונה אלינו הוא 1600 לירות עבור
כל נערה. ה,אומנת /בד אנו מכנים את
הנשים הללו, צריכה, תמורת הסכום הזה,
לדאוג לכל מחסורה של הנערה במשך
תקופה של חודשיים. תמורת הטיפול הרפואי
והוצאות מייוחדות אנחנו משלמים
סכום מייוחד. לאחר פירסום המודעות היו
פניות אלינו גם ממישפחות של אנשים
נשואים ואפילו עם ילדים, לאמץ נערות
בהריון. התשלום בנראה מושך מאד, כהכנסה
צדדית נאה.
״מישפחות באלה אינן לוקחות יותר מנערה
אחת, וכך גם עם זוגות נשואים
קשישים ללא ילדים. נשים מבוגרות, ב־דרך־כלל
אלמנות או גרושות, לוקחות אל
ה עו ל ם הז ה 2 0 3 8

ממדים מעטר את פניו. הוא מתגורר בלב־ליבה
של פתח־תקווה, באחד הרחובות הישנים
של העיר.
כרמי, מכוון־פסנתרים במיקצועו, הוא גם
האיש האחראי לתגלית המופלאה — יצירת
נבל שהנגינה בו תובל להיות נחלת ההמונים,
ולאוו־דווקא יחידי־סגולה כפי שהיתה
עד היום. כותלי ביתו מעוטרים בתמונות
מרהיבות של נבלים לצורותיהם השונות,
וגולת־הכותרת בהם הוא תמונתו של ״נבל
ירושלים״ ,שצויירה על־ידי רנה שפשט.
תולדותיו של ״נבל ירושלים״ שזורים בתולדותיו
של האיש, ואין להפריד בין ה שניים,
שכן זה ארבעים שנים רצופות הוא
עמל על יצירתו של הכלי המופלא.
מיתרים ממעי פנרים. גורלו של
אבנר כרמי נקשר בעולם המוסיקה כבר
לפני יותר משישים שנה. בהיותו כבן 10
נשלח לירושלים אל סבו ,״סבא מאתוס״
(הפסנתרן והמוסיקאי מתתיהו ינובסקי),
לחמם את ליבו של הזקן. שם ניגלה לו
עולם המוסיקה במלוא יפעתו. הסב פירק
עבורו את הפסנתר, והראה לו בי הפסנתר
אינו אלא נבל, שאנשים הצמידו אליו
קלידים ופטישים, הוסיפו לו מיתרים, הרחיבוהו
וקראו לו פסנתר.
מן הסב למד הילד לדעת כי הנבל אינו
רק כלי־הנגינה הראשון בעולם, אלא גם
אבי־אבות הפסנתרים. מכאן אף מקור
השראתו של אבנר ברמי ליצור, עשרות
שנים לאחר־מכן, נבל שצורתו בפסנתר אך
(המשך בעמוד )62

י .-11.41004!.גואס

חוגים לאנגלית מדוברת
לנוער ו מבוגרים — מ ת חי לי םומתקד מי ם
כי תו ת מיו ח דו ת ב שי ט ה או ר ־ קו לי ת

במלון ר מת־אביב
האולפן האנגלי הראשון
ט ל פוני ם 414864 , 414525 :־03

ניישנאל ג־אזגרפיק מגאזין פדיזנטס:

7¥,ו 0ם עו _4וט\1£ו־ר41
001.011400,084
במדינת קולוראדו, טמון למיפגש הגבולות נין יוטה,
אריזונה, ניו־מכסיקו וקולוראדו, בגובה 850 מטר מעל
פני הים, שוכנת אלטנוילאנד״סיטי 3 ,מיליון תושבים.
עיר שהיא קטנה מבוסטון ומדטרויט אבל גדולה
מסנט״לואיס ומפיטסבורג. עיר אמריקאית אופיינית,
אם*כי בעלת ייחוד מסויים: כמעט כל תושביה יהודים.
אלטנוילאנד־סיטי נקראת על שם סיפרו של העיתונאי
ההונגרי״יהודי ד״ר תיאודור הרצל. פירוש
השם: ארץ ישנה״חדשה. קבוצות יהודים שבעי־רדיפות
ממיזרח־אירופה התארגנו בראשית המאה, והחליטו
ליישם את חזונו של הרצל. הם היגרו לאמריקה, יצאו
מערבה וקבעו את מושבם ברמה המדברית של הרי
הרוקי, בין הריו״גראנדה והקולוראדו. בשממה לרגלי
צוקי הגראניט הקימו המהגרים היהודים, אלה המכונים
״אנשי העלייה הראשונה״ ,עיר יהודית חדשה, אלט-
נוילאנד־סיטי. עיר זו עתידה, תוך עשרות שנים, לשמש
עיר-מיקלט לריבבות היהודים שהצליחו להימלט מאי רופה
הנאצית או שוחררו ממחנות הריכוז וההשמדה.
ההתעוררות הלאומית שעברה על המיירח־חתיכון, צפון־
אפריקה ואסיה, הביאה לגל הגירה יהודי מארצות־ערב,
מן חבלקאנים ואפילו מהודו ותימן, לקולוראדו, ארה״ב.
בלחץ כלכלי אמריקאי נפתחו שערי מסן־הברזל, והמוני
יהודים יוצאי ברית-המועצות, פולין ורומניה, הגיעו
לאלטנוילנאד-סיטי. כיום זוהי העיר הגדולה ביותר
בקולוראדו, והרביעית בגודלה במערב ארה״ב.
עיקר פירסומה של אלטנוילאנד-סיטי יצא לה בזכות
התוצרת החקלאית המובחרת. כאן, ברמה המידברית,
מקדימים להבשיל ירקות־החורף• תודות לשיטות ה-

הראשון, נציג קולוראדו בסנאט ושר-ההגנה במימשל
אייזנהאור :״באנו לכאן כדי לבנות מאבני״המידבר
עולם חדש וטוב יותר. שנית אירופה לא תחזור״.
אלטנוילאנד״סיטי היא עולם חדש וטוב יותר. עולם
חדש, אם־כי לאחרונה נתגלו בלב העיר שרידים אצט-
קיים. ארכיאולוגים מקומיים מנסים לקשור את האצ-
טקים בעשרת־השבטיס העיבריים הקדומים, ולהקיש
מכך על רצף תרבותי, התיישבותי והיסטורי. לבד מן
החפירות האצטקיות, רבה כמובן הזיקה ליהדות ו-
לערש־מוצאה הים־תיכוני. נוסף על החגים האמריקאים
חוגגים באלטנוילאנד-סיטי גם חלק נכבד מן החגים
היהודיים. דגש מיוחד מושם על חג״הפסח. מאז הכריז
הראביי הנרי קוק על הר וילסון 4750( ,מ׳) פיסגתם
המושלגת של הרי סאן-חואן ומוצאו של הריו־גראנדה,
כעל ״הר סיני החדש״ ,נוהרים לכאן מדי שנה, באפריל,
יהודים מכל רחבי ארה״ב כדי להשתתף ב״יציאת מצריים״
.זהו מסע המכוניות העממי הנערך מדולורס לריקו
שלרגלי הר וילסון. למרגלות צוקיו החשופים נערך
חיזיון אורקולי מרחיב, שבו קוראים ריבבות הצליינים
אל מול הרמקולים שעל ההר :״נעשה ונשמע.״ מדי
שנה יוצאות עשרות טיסות־שכר מה״אינטרניישנאל
בייבל איירפורט״ של אלטנוילאנד-סיטי לעמאן או
לביירות. תושבי העיר נלהבים לעלות״לרגל לארץ ה־

השקייה המתוחכמות והחממות להגנה מן הכפור,
מספקת אלטנוילאנד״סיטי את רוב תיצרוכת הירקות
של ארח״ב. העיר משמשת כמרכז ליטוש-יהלומים ויש
בה תעשיות עתירות-מדע: במיפעלי התעשייה האווירית
מרכיבים את מנועי הפאנטומים ומייצרים חלקים חיו ניים
עבור סוכנות החלל. כאן יוצר והורכב מאיץ-
החלקיקים הראשון, זה ששימש לביצוע הניסויים ב־פצצת־האטום
באלאמוגורדו שבניו־מכסיקו השכנה.

קדושה. הם גם אוהבים להזכיר את השמות האכסו-
טיים בכל הזדמנות. לפיצה קוראים כאן ״ג׳רוסאלם
פיצה״ ,יש רשת דוכנים של ״הללויה אייס-קרים״,
ולקבוצת חראגבי המקומית הם קוראים ״מאקאבי
אלטנוילנאד״ על שם הגיבורים העיבריים הקדומים.
עיר ספוגת מסורת.
״עיר היהודים״ היא נווה-מידבר משגשג. לרוב
התושבים בתים חד-מישפחתיים, בריכות־שחייה ושאר
אביזרי-נוחות. ב״אינטרנשיינאל בייבל״ חונים יותר מ-
5000 מטוסים פרטיים. חוקי המיסים והחברות של
קולוראדו הביאו לאלטנוילאנד-סיטי את מיפקדות איר-
גוני־הפשע האמריקאיים, שהפכו את העיר למרכז של
הימורים, מלונאות וזנות. בעיקבות הכלכלה השחורה
באה תנופת־בנייה אדירה. רוב הפועלים במיפעלי-
הבנייה ובחממות-הירקות הם מכסיקאים או אינדיא נים
בני שבטי הנאבאהו, שחלקם עודם מתגוררים בשמורה
הגדולה, דרומית לדוראנגו.
זוהי עיר בלי בעיות. מיספר השחורים, האינדיאנים
והמכסיקאים נמוך מאד. הקרקע מצוייה בשפע ומחירה

זול. מיפגש הגבולות העובר בסמוך, הוא נקודת־מיפגשם
השרירותית של קו-האורך 109 וקו״הרוחב .37 אין כאן
סיכסוכים טריטוריאליים. אין כאן עוני. הנוער התאושש
זה-מכבר ממשבר וייטנאם, ומציף בהמוניו את ה-
״אלטנוילאנד פוליטכניקום״; המוסד המכשיר את מהנדסי
הייצור עתירי״הידע. ששת עיתוני״העיר עוסקים
בעיקר ברכילות מקומית. העמוד הראשון של ״מאונט-
זאיון כרוניקל״ הנפוץ עוסק במסע הבחירות למישרת
התובע המחוזי, מספר על גירושיו של אחד מחברי
מועצת-העיר ומתאר בהרחבה ניסיון לאונס. שלוש תחנות-
טלוויזיה מיסחריות משדרות סדרות אמריקאיות רגילות.
במייוחד פופולארית כאן הסידרה פטרוצ׳לי ה מצולמת
באריזונה הסמוכה. תושבי העיר מציינים בגאווה
כי הם רואים בסידרה זו ״ביטוי לרוח המקום.״
מושל קולוראדו, גנרל־צי לשעבר איזאק ראבין, דור
שני למישפחת מהגרים מרוסיה, מכריז :״אני אמריקאי.
כולנו אמריקאים שותף לדעתו ראש-העיר סיימון
פאראז, המוסיף :״אמריקאים, אבל יהודים ! רק
ה,יידישער־קופ׳ היה מסוגל להפריח כך את השממה.״
לפאראז גם רשת של מיפעלי-נשק. איל־הקטשופ, ה-
מולטימיליונר ג׳ורג׳ אמזלג, שרק לפני רבע־המאה הגיע
לכאן חסר״כל, מצביע בגאווה על חממות״העגבניות שלו :
״הכל במו־ידינו, יש מאין.״ הראש היהודי של קבלני-
הבנייה, המלונאים, מלטשי-היהלומים, משווקי־הירקות,
התעשיינים והגאנגסטרים, שוב הוכיח את עצמו.
לאחרונה יוחד לאלטנוילאנד־סיטי מקום נכבד ב-
סידרה ״היעד אמריקה״ .עיר המהגרים היהודים, סיפורה
של הצלחה, התגשמות תיקווה בת־שנות״אלפיים,
סמל לאומה האמריקאית הצעירה, כרך פורח חסר
בעיות ביטחוניות ומשברים כלכליים. מה שמכנה ג׳רמיה
טי. סילברמן, קבלן־עפר והוגה״דעות :״דה ג׳ואיש
דרים.״

אם־כי אלטנוילאנד-סיטי עיר צעירה וחדשה, היא
משמשת כמרכז היהודי השני בחשיבותו בעולם (אחרי
ניו־יורק) .יש כאן כ 250-בתי-כנסת ציבוריים ועשרות
מוסדות־חינוך יהודיים. הגדול שבהם הוא ה״אלטנוי-
לאנד־סיטי-יוניברסיטי,״ אוניברסיטה למדעי היהדות,
שבה מצוייה ספריה עשירה ויקרת־ערך של ספרים הכתובים
בשפה העיברית העתיקה. במרכז העיר, ליד
ה״ג׳ורדן פארק״ (שבו נמצא שיחזור מדוייק של נהר
הירדן התנ״כי) ניצבת אנדרטה מונומנטאלית לזכר
קורבנות השואה והפוגרומים באירופה. אחד ממיבני
הציבור החשובים בעיר הוא ה״הולוקאסט-ממוריאל
מיוזיאום ״.כאן שוכן אוסף המיסמכים הגדול והחשוב
בעולם בכל הנוגע להשמדת יהדות אירופה, והערוכה
מתמדת מספרת על זוועות התקופה. ליד אש״התמיד
חקוקה ציטטה מדבריו של דייויד בי. גרין, ראש העיר
המייסדים אנדרטה לזיכרס של שלושה מהוגי תנועת ההגירוז זה־אוטואמנסיפציה
היהודית: הם, פינקו /והרצל (מזוקן)
הניצבת במרכז הג׳ורדן־פארק. באבן חקוקה הכתובת ״זאת
הארץ״ ,שהפכה סיסמתם של השלושה וסמל למיפעלם.

שד־החוץ מסביר את תוכנית אלון

ש או ברכה
ה ח שי ם בדופק
העם וס>בלותק
אין באווירה של ארץ־ישראל, ואין
כיהודים היוצרים בתיהם לחרושת
שמועות שיש בהן להעכיר כל אווירה
ול חונקה בחנקן ; קל וחומר משחב־רו
יחדיו היהודים וארצנו.

של תוכנית א דון?
שר החוץ: אני מציע שאת זה
תשאל את מר אלון.
— נכון. מר אלון, מהי ת שוכתך?
אלון: שלוש מטרות לתוכניתי:
א. מטרה אסטרטגית, והיא הסברתית.
ב. מטרה טאקטית, והיא הסברתית ב עיקרה
וג. מטרה הסברתית טהורה.
— ככור שר החוץ, מרוע כהרת
לפרסם עתה את תוכנית אלון?
שר החוץ: קראתי בעיון את תוכ ניתו
המעודכנת של מר אלון ׳והחלטתי
לפרסמה עתה מתוך טאקטיקה ברורה
של אסטרטגיה שתיצור קווי הסברה
ברי־הגנה במסגרת.
— איזו מסגרת?
שר החוץ יגאל אלון: את מי אתה
שואל י
— את שניכם.
שר החוץ יגאל אלון: את המסגרת
תקבע הממשלה, אך היא חייבת ליצור
מסגרת כזאת שתקיף את התמונה

שהנה ככל סלון, תחת כל חלון
ומאחרי כל וילון בארצנו ״ ידוע ״
לכל יהודי שאין חברי פרלמנטנו,
כנסת־ישראל, מייצגים ומבינים את
עמם. כך דרכה של שמועת הזדון ,
שאף את עיתונאינו החלו משמיצים,
נוסף על הח״כים, שאין דרכם לחוש
איך דופק דופק העם, ודילחכי

והנה נחתה ההפתעה
נחיתה רכה, ואין אונם.

וגם על כך — ברכה
ומכופלה.

כפולה

הרב יצחק הכער״ד (הכעל־רכב)

בכל מיני ארצות בעולם יושבים כל מיני פושעים ישראלים
במעצר. אחד מהם הוא שמעון רימון, המכונה ״כושי״ .הוא נידון להרבה
שנות־מאסר על סחר בסם הקרוי הירואין. זהו סם מסוכן מאד,
המביא כמעט את כל המכורים ליו למוות בטוח.
והנה, יום אחד שלח ״כושי״ הזה מיכתב לארץ, ובו הוא הודה כי
רצח כמה אנשים. האיש הוא סוחר בסם־המוות ועכשיו, על־פי הודאתו,
גם רוצח — פושע מסוכן לכל הדיעות.
אכל תראו מה כותבים עליו, יומיים לאחר הודאתו ברציחות,
בעיתון מכובד כמו ״ידיעות אחרונות״ :

ומשנתקנה התקנה המשונה וחשו
עיתונאינו וח״כינו בגודל הסכנה
שבאה על ראשם, ובגודל הסכום
שבא על כיסם, קמו כולם, כאיש
אחד, והחלו נלחמים כארי שבתח־בורה
נגד ״חוק״ זרומוזר זה.

ובמוחני כי אילו היו נוסעים המה
באבטובוסים ולא במכוניות פרטיות —
הרי גם אז היו כך נוהגים, אילו הת ייקרו
מחירי הכרטיסים לנסיעה.

איזה כיף ל ד רו ם -אפ רי קהש היא
ארץ עשירה כל-כן.
הנ ה, בסוף השבוע הזה הרגנו
אנ חנו מתפרע אחד, ו אילו ה ם
הרגו שמונה מתפרעים.
ה ם, הע שירים, יכולי ם להר שות
לעצמם פ חו ת שמונה פו עלים
כל סוף־שבוע, ו אילו אנ ח נו,
העניים, בקו שי מר שים לעצ מנו
פועל אחדפ חו ת.
א ח, אילו נהיינו עשירים כמו תם.

שקמו
מחוקקים וגזרו על הצי ש
אין העם
בור תקנות משונות
יכול לנסוע בהם; תקנות ביטוח כלל
לא בטוח, הגוזל כספיניו לשווא.
ומוטב לה לגזירה זו שתיחתך מן
העולם במיספריים חדים, חד וחלק.

ובשם העם רוצה אני לומר להם —
שאו כרכה!

קינאה כלכלית

בסלונים

צא וראה, שאין באותן שמועות ולו
מקצתה של אמת, זרק זדון וכזב ותע־צ
מ א ־ דמים הינן.
מולת־אוייב
שהרי כשאומנם לאיכלו עמך יש ראל
לעמוד בגזירת השליט, קמו
וחברי־כנסת עיתונאים דווקא
ראשונים כנגדה ואף הצליחו, ב עמלם,
להעכיר את רוע הגזירה מספ טמבר
לנובמבר.

מארבעת צדדיה הטאקטיים־אסטרט־גיים.

מר אלון, האם תוכל לומר דנו
מהם אותם ארבעה צדדי ם?
אלון: הצד המדיני, הצד הבטחוני,
הצד האסטרטגי והצד הטאקטי.
— האם תוכל לשרטט לנו את מפתה
של ישראל כפי שאתה רואה אותה?
אלון: רצוני להדגיש שאין לי שום
מפה. מר, שיש לי זה עקרונות.
— שרטט לנו, אם כף, את עקרו נו
תיו.
אלון: עקרונותי הם גבולות עומק
אסטרטגי מחד ויתרונות גובה טאקטי
מאידך.
— התוכל לתת דוגמאות?
אלון: הרצועה המתמשכת לשארם
א־שייך, למשל, תיתן לישראל עומק,
אורך ומרחב, בהיותה משתרעת לאורך
מאות קילומטרים של גבעות טאקטיות
וחוף אסטרטגי.
— אדוני שר החוץ, מה ההכדל בין
הרצועה המתכדשכת של תוכנית אלון
לשארם א־ שייד וכין תוכנית דיין לרצף
טריטוריאלי לשארם א״ שייד?
שר החוץ: רבדל גדול ועקרוני. בעוד
שהרצף הטריטוריאלי הוא בטחוני בל בד,
הרי שהרצועה המתמשכת היא גם
מדינית — היא יוצרת ראש חץ לאפ ריקה
לקראת חידוש יחסינו הדיפלו מאטיים
עם מדינותיה.
— ומה כאשר לכעיה הפלסטינאית,

מר אלון?
אלון: איני מתעלם מבעיה קלת־ערך
זו. אדרבא, תוכניתי מציעה פתרון
מחוזי־אוטונומי במסגרת ארבע ערים
— חברון, רמאללה, שכם ועזה —
במסגרתה המדינית של המדינה ה־ירדנו־פלסתינאית
ובמסגרתה הבטחו־נית
של מדינת ישראל.
— מר אלון, בזמנו פירסם מר מיטה
דיין את תוכניתו לגכי יהודה ושומרון
ונראה כי תוכניתך אינה אלא העתק
של תוכני תו?
אלון: אני מצטער, אבל אני הייתי
קודם. הוא זר, שהעתיק. ועליו למורה.
אדוני שר החוץ, מר יגאל אלון,
תודה רבה.

ההרפתקן שהסתבר ע ם החוק
זו ד מו תו של כו שי, צעיר נעלקסם אי שי שהכל חי ב בו הו

זוהי מפת תוכנית אלון החדשה
כך תיראה מדינת ישראל החזקה
(בלבן) אחרי חתימת חוזי השלום.
(השטחים המנוקדים הם החלקים הפלסטיניים
האוטונומיים במיסגרת המדינה
הירדנרפלסטינית).
ממפה זו ניתן להבחין בנקל ביתרונותיה
האסטרטגיים הברורים של
תוכנית אלון, המתבססת על גבולות
67׳ בתיקונים קלים. תיקונים אלה יוסיפו
נקודות־שליטה בולטות לכוח־ההגנה
של ישראל בהר חרמון, הירמוך,
ביקעת הירדן, שפך הארנון ליס
המלח, פטרה, פיתחת רפיח, אברעגיי־לה,
קציימה ושארם א־שייך. נוסף על
כך תהיה ישראל מוקפת אסטרטגית
בגבולות קצרים, ניידים וצרים שיהוו
מיכשולים טאקטיים בני־הגנה, שירתיע!
את הערבים.

״הרפתקן שהסתבך עם החוק״ — כאילו שמדובר באן בנער
שהצה את הכביש באור אדום.
רק תתארו לעצמכם אילו היה נתפס, בארץ או בעולם, איזה
אברג׳יל או אבוטבול או אטיאם שסחר בחשיש, ולא בהירואין, ושהרביץ
לכמה אנשים, ולא רצח אותם.
אז ודאי היו העיתונים כותבים עליו כל מיני דברים כמו: סוחר
בסמים מסוכנים, מאפיה, פושע אלים ואכזר, פרוטקשן, סנדק, גרוע
מרוצח וכל מיני כאלו. אך אחד לא היה כותב עליו ״הרפתקן שהסתבך
עם החוק.״
כי לשמעון רימון, המכונה ״כושי״ ,יש חברים־עיתוגאים ואילו
לאברג׳יל, אבוטבול או אטיאם, אין. וזה, כנראה, הפשע הגדול מכולם.
ואת השקפת־עולמם של אותם עיתונאים־חברים ייצג יום לאחר־מכן,
באותו עיתון, הגרפולוג הידוע ד״ר נפתלי:

ד״ר״נפתלי :״רצוני להדגיש, שאין הוא עבריין!.ניללדח׳ אך.קיימ
אתם מבינים — אברג׳יל, אבוטבול או אטיאם הם ״עבריינים מלידה״
,הם נולדים עבריינים, אבל ״כושי״ לא .״כושי״ הוא בסדר .״כושי״
הוא פוצי. כושי יש לו חברים־עיתונאים.
וחברים תמיד ממציאים אגדות לילדים.

למערבהשתארהלעצמך,דברים שלאהשבתעליהם.
כשאתה חושב על מערכת הסטריאו שהיית
רוצה בביתך, אתה מתאר לעצמך מערכת
בעלת עיצוב מרשים המשמיעה צלילים נקיים
ומופלאים.
אתה חושב על משהו כללי ואינך מתאר
לעצמך שמערכת כזו אמנם קיימת ויש בה
דברים שלא חשבת עליהם אפילו בדמיונך.
המדובר במערכת הסטריאו 501020
המתאימה לכל מה שאתה מתאר לעצמך
מבחינת העיצוב החדשני, אך יש בה דברים
שכלל לא חשבת עליהם.
ראשית, זו מערכת הכוללת מגבר
ו0הז7זה 30 מקלט רדיו+פטיפון+טייפ
קסטות סטריאופוני. שנית, אתה מוצא חידוש

מהפכני במקלט הרדיו-במקום הסרט הנע
ימינר ושמאלה על לוח כוונון התחנות,
יש ב 501020 נקודת אור המראה לך במדויק
את התחנה הנקלטת, ונורה קטנה הנדלקת
אוטומטית ומודיעה לך אם השידור שקלטת
הוא סטריאופוני אז לא.
שלישית, לפניך פטיפון הכולל דיסקית
תקליטים הפועלת חלקות ובמיוחד ללא
תנודות, כך שהמחט היורדת על התקליט
נקלטת באופן מדויק ביותר ואינה גורמת
לשריטות.
זרוע יציבה בעלת ראש משובח, מעבירה
אליך דרך זוג הרמקולים צלילים מדויקים,
צלולים וללא כל זיוף.

ואחרון אחרון-ב־ 501020 אתה מוצא
טייפ קסטות בעל מערכת אוטומטית לקביעת
גובה הצליל בעת ההקלטה, מערכת בקרת
צליל בעת ההאזנה ומערכת העצירה העצמית
1ק 0ד 5סדס*) הידועה של נשיונל.
האם חשבת על כל זאת כשתארת לעצמך
את הסטריאו שלך?
להשיג בחנויות החשמל המובחרות.
מרכז התצוגה אבן גבירול 18 תל־אביב.

צעדקדי מהאדהמחר

3 060100.ז1ו65 011\/13{$1(51 רח3וו 01 רו3זנ 61ז0 3001760^01053 וח3$0ח 3ק31,ח!\13110
פרסום קרמו!

ה עו ל ם הז ה 2 03 8

קולנוע

את קארל ברנשטיין, ותשובתו של הופמן
היתה פשוטה :״מדוע התמהמהת כל־כך?״
אכן, מסתבר שהופמן עצמו, אשר שמע
על סיפרם של וודוורד וברנשטיין מפי
אחיו הכלכלן, רצה לקנות גם הוא את
זכויות ההסרטה, אולם כשהסתבר לו ש־רדפורד
הקדים אותו, העדיף לעמוד מן
מן הצד ולהמתין עד שההצעה תבוא אליו.
המימסד רוצח מנהיגיו. בינתיים
נמצא גם במאי, אלן פאקולה, מפיק סרטים
במשך שנים רבות, אשר יום בהיר
אחד החליט להפוך לבמאי, הכיר את רד־פורד
משכבר הימים. עוד בתקופה שרד־פורד
עדיין לא היה נער־הזהב של הוליווד,
אלא כוכבן ששימש עזר־כנגד לנא־טאלי
ווד בבתוך דייזי קלובר שהפיק פא-
קולה. רדפורד לא היה מאושר מאותו סרט,
שהפך את דמותו, שהיתה בשעת ההסרטה
בעלת נטיות הומוסכסואליות, להומוסכסו־אל
מושלם לאחר העריכה. מאידך, ברוד
היה לו בהחלט שסרט כמו תוזעקב, שאותו
עשה פאקולה לפני כשנתיים עם וארן
ביטי, הוא התרגיל המוקדם המושלם לכל
אנשי הנשיא: מסע לתוך עולם של שיג-
עון־הרדיפה, שבו החשד כי המימסד רוצח
את מנהיגיו נראה בתחילה כהמצאה
זדונית, ולבסוף כמציאות שאיש אינו יכול
לשנותה, וכל המתקומם נגד סידרם של
הדברים סופו למות.
כששלושה משוגעים־לדיוק כמו רדפורד,
הופמן ופאקולה, נאספים בכפיפה אחת —
ההמשך ברור. שלושתם ירדו על מערכת
וושינגטון פוסט, ובמשך שלושה חודשים
לא הניחו לה, כשלכל אחד מהם מטרה
עצמה.
מבור לעבודה שלו. רדפורד והופמן
החלו מופיעים שם מדי בוקר בשעה תשע,
כאילו היו שוליות־עיתונאים מן המניין,
לומדים את האווירה, את המקצוע, נצמדים,
כל אחד מהם, לדמויות שהם עומדים
לגלם .״כשפגשתי לראשונה את וודוורד״,
סיפר לאחר־מכן רדפורד, במאמר־ענק ש הופיע
בעיתון־הפופ האמריקאי רולינג

סרטים
ברשת וודשט״ן
המסך הוא דף לבן. בפנדקול אין קול
ואין ציוץ. לרגע נדמה כאילו נקרע הסרט׳
והמקרין לא שם לבו לכך. והרי
לא נאה להפקה יקרה ומכובדת כמו כל
אנשי הנשיא להתחיל כך.
לפתע מהדהד קול אדיר: משהו שבין
מאגנום היורק מיטען ליד האוזן, לבין
הצלפה של שוט־ענקי. ועם הקול, זורקת
מכונת־כתיבה את האותיות הראשונות על
מסך־הדף הלבן 17 .ביוני .1972 נימת
הסרט כולו נקבעת: האותיות שעל דף-
הנייר הן באמת יריות־אקדח וצליפות שוט
(שבפס־הקול הורכבו באמת משני אפקטים
אלה) ,שלצליליהם מתפוצצת השערורייה
הפוליטית המסועפת, המכוערת והצורב ת ש ידע
העולם הדמוקרטי במאה הזאת. פרשת
ווטרגייט. ובמאי בשם אלן פאקולה, שהואשם
בעבר בפאראנויה דוהרת, יכול להיצמד
לעובדות של ממש, שהתרחשו והש פיעו
על העולם למרות שהיו הולמות יותר
סיפור פוליטיקו־בדיוני, ולהוכיח שהפא־ראנויה,
בימינו, אינה מחלה, אלא גישה
מעשית •והגיונית למדידת המציאות.
מה אפשר לחדש על פרשת ו1טרגייט,
שלא נאמר עוד? מדוע לא להניח לאיש
האומלל המסתתר בסן־קלמנטה, ואשר
שיניו נעקרו כאשר אולץ להתפטר? האם
לא ידעו האנשים שהפיקו סרט זה שאין
בעולם דבר המתיישן יותר מן החדשות
של אתמול?
כעקבות חדשות האתמול. מוזר,
אבל דווקא סיסמה עיתונאית זו, המנחה
את עיצוב דפי־החדשות של כל היומונים
המכבדים את עצמם בעולם, מופרחת
כאן, בסרט זה — שהוא בעצם סרט על
העיתונות, ועל דרכי־הפעולה של אחד

שחקן רוברט רדפורד כ״כל אנשי הנשיא
בעיקבות ״גרון עמוק״ לאור גבעת הקאפיטול

עיתונאים קארל ברנשטיין וכוב וודוורד
משמיצים חסרי־בסים
היומונים המפורסמים והמכובדים בעולם,
הוושינגטון פוסט. החדשות מאתמול, כשהן
מונחות על ימם ך-הקולנוע היום, מקבלות
ממדים של סיפור־מתח, של אזהרה פוליטית,
ושל לקח שאסור כי יישכח.
ועל זאת יש להודות לשחקן רוברט
רדפורד, שרדף אחרי בוב וודוארד וקארל
ברנשטיין (שני העיתונאים של הוושינג־טון
פוסט, שפוצצו את פרשת ווטרגייט),
עוד לפני שלוש שנים, כשהשניים נחשבו
מצורעים־למחצה ומשמיצים חסרי״בסים,
ולא הניח לאיש להסיטו מהמטרה. כשהצליח
רדפורד להתקשר עם השניים, באותם
שלבים מוקדמים (ברנשטיין לא השיב להודעות
שהשאיר, וודווארד השיב, אבל
טען תחילה שהוא עסוק ׳מכדי לקיים פגישה)
,הם הציעו לכתוב עבורו דיוקנים
של כמה מן האנשים שנלכדו בקשר ישיר
עם פרשת הפריצה למישרדי המפלגה
הדמוקרטית.
אולם רדפורד התעקש. הוא לא רצה
סיפורים אישיים. מה שעניין אותו, למן
ההתחלה, היה הדרך שבה נחשפה הפרשה,
חשיפת הדרכים הפתוחות בפני דמוקרטיה
כדי להגן על עצמה מפני מימשל
ה עו ל ם הז ה 2 0 3 8

מושחת. רדפורד, שנלחם בעצמו בפועל
באותה מיפלצת רבת־ראשים, של מער־כת־השילטון
האמריקאית, בנושאים כמו
זיהום האוויר והטבע, ואשר רתם עצמו
בעבר למסע־הבחירות של ראמזיי קלארק
(מועמד דמוקרטי ליברלי שהעז לתקוף
את מילחמת וייאט-נם לפני זמנה) ,ידוע
כבעל תודעה פוליטית מפתיעה, הנוגדת
במידה רבה את דמותו ההוליוודית הזוהרת.
בגלל תודעה זו הוא השתתף בהפקת
המועמד, סרט על השחתת מידותיו
של פוליטיקאי אמריקאי שלא הוצג מעולם
בארץ, והופיע בשלושת ימי הקונדור
שתקף בפירוש את פולחן הביטחון. אולם
מעולם לא הצליח כמו במילחמתו העקשנית
במשך שלוש השנים האחרונות,
שהובילה אל כל אנשי הנשיא.
רק אמריקאי יכול. כשנודעה ברבים
כוונתו להפוך את פרשת ווטרגייט לסרט,
הורמו גבות רבות, בתמיהה מהולה בבוז.
מה לנער ההוליוודי היפהפה הזה ולקד־רה
הקודחת של וושינגטון, שאלו בחיוף
המערבי, שעה שבחוף המזרחי הביעו הכל
— מי בתוקפנות ומי ברמיזה — ספק, אם
תעשיית הסרטים תהיה מסוגלת להתמודד

שחקנים דאסטין הופמן ורדכרט רדפורד
כתבת־תחקיר מצויינת
עם נושא כה חשוב וכאוב.
ראשית, מי יביים? רדפורד פנה לאיליה
קאזאן, והלה השיב שהוא עסוק. הוא
פנה אל ג׳ון (קאובוי של חצות) שלזינגר,
אולם במאי בריטי זה טען כי ״רק אמריקאי
יוכל לעשות זאת״ .אפילו קוסטה
גאווראס הובא בחשבון בשלב מסויים. בו־בזמן
חיפשו גם שחקן שיעמוד לצידו של
רדפורד, אשר ברור היה למן ההתחלה,
כי יגלם את בוב וודוודד, הטירון (היה
תישעה חודשים בלבד במערכת העיתון,
כאשד הביא את הרמזים הראשונים לפיצוץ
הפרשה) ,שהרקע האנגלו־פרוטסטנטי
הבורגני שלו (הוא כמעט היה לפרקליט,
כמו אביו, שהתאכזב מרה כאשר הבן הלך
להיות עיתונאי) הלם להפליא את הדימוי
של רדפורד עצמו בסרטים: ריצ׳ארד בג־ג׳מין,
רוברט דה־נירו, אלן ארקין, אל
פאצ׳ינו, בקיצור, כימעט כל שחקן ידוע,
במיסגרת הגיל הסביר ובעל הופעה חיצונית
הולמת (גובה ממוצע, גוונים כהים)
הובא בחשבון לתפקיד זה. עד שיום אחד
הגיע רדפורד לאולם שבו הכין דאסטין
הופמן, כבמאי, הצגה בשם על פני כל
העיר. רדפורד שאל אותו אם יסכים לגלם

סטון על הפקת הסרט ,״נדהמתי מן המי זוג
של הנימוס וחוסר-הסבלנות שבו. לכאורה,
נדמה שהחינוך הטוב שקיבל בבית
מאלץ אותו להתייחם בדרך־ארץ לזולת.
מצד שני, זה נראה כהצגה, שנועדה להסתיר
את העובדה שמעייניו במקום אחר.
וודוורד, לדעתי, מכור לעבודה שלו, נדחף
קדימה לא רק בשל הצורך לעבוד,
אלא גם בשל סקרנות בלתי-נדלית. הוא
מדבר אתך, ועיניו תרות אחר מה שמקיף
אותך בחדר, כשהמוח רושם מיידית את
כל הפרטים. הוא עושה רושם של איש
הנע בכבדות, אבל האמת היא שזריזותו
גדולה עד־כדי הטעיית הסובבים אותו.״
בעיקכות איזי סטון. אם ממורד
היה טירון כשהחל לחפור בתוך סבך
ווטרגייט, הרי קארל ברנשטיין היה כבר
בעל ניסיון רב. למרות שהם בני אותו
הגיל, ברנשטיין עבד אז כבר למעלה מתריסר
שנים בעיתונות, כמה מהן כעוזר-
יחידי של איזי סטון, אותו עיתונאי יהודי
אגדי •שמאז מצא עצמו מחוסר עבודת
בתקופת מק-קארתי, בשל דיעותיו הפו ליטיות,
הוציא במשך 20 שנה בעצמו
(המשך בעמוד )52

קולנוע
(המשך מעמוד )51
עיתון, שאותו כתב, עימד, הדפיס והפיץ
בכוחותיו הוא, כשאשתו היא העוזרת היחידה
לידו ; וקארל ברנשטיין - ,למשך
תקופה קצרה (כשהיה בן 19 בלבד) הוא
איש־המחקר. סטון, שלמרות כל המיכשר־לים
הצליח להוציא שבועון בעל השפעה
ובעל ניתוחים פוליטיים מרשימים באב־חנותיהס,
שימש ללא־ספק השראה לברנ־שטיין
אשר היה, באופן טיבעי, במיסגרת
עבודת־הצוות שלו עם וודזורד, האחראי
לניסוח ולעידון, שעה שוודוורד חפר עוד
ועוד בעזרת הטלפון, שלא מש מידיו.
כשהחל דאסטין הופמן לאסוף את רש מיו
על קארל, הודה שהוא מצטער, בעצם,
על שהסרט אינו על אודות האיש אלא
על מעשיו .״מספרים עליו אגדות עוד מן
הימים שהיה נער שליח, בגיל .16 על
ההלוואות ששכח לפרוע, על רכישות של
חליפות שונות בחנויות ׳שונות ששכח לשלם,
על אותה פעם כאשר נרדם באולם
בית־מישפט שעה שצריך היה לדווח על
מה שהתנהל בתוכו, ועוד ועוד.״

במאי אדן פאקולה
חשוף, קר ואכזרי
ציפצוף עד מוסכמות. כל זה אינו
מופיע בסרט. מה שכן מופיע, הוא התחושה
המיידית שהעביר ברנשטיין אל הופמן
.״להבדיל מוודוורד המחונך, ברנשטיין
מפיץ סביבו תחושה של רחוב. כלומר,
של ציפצוף על המוסכמות, נטילת חופש
מכל מרות. אני בטוח, למשל, שהוא היה
אחד הראשונים שהעז להרשות לשערו־תיו
לגלוש על הכתפיים, במערכת העיתון.״
זאת ועוד :״אם אצל וודוורד התהליך
המחשבתי הוא שיטתי, כלומר, קודם
א /אחר ב /אחר ג /שמסקנתם ההגיונית
היא ד, הרי אצל ברנשטיין, זה א׳
ועד ב׳ מובילים לד /והכל ביחד הוא
ר/״ והופמן חש מייד הזדהות פנימית עם
סוג זה של מחשבה.
המערכה הועתקה. בינתיים הביא
פאקולה את ציוותו למערכת וושינגטון
פוסט. התיפאורן, ג׳ורג׳ ג׳נקינס, מדד כל
שולחן וכל תמונה, פאקולה שאל שאלות
על גבי שאלות, וכל שאר הצוות חקר
וחקר. התוצאה היתה, שכאשר חודשים
לאחר־מכן הוזמן מנהל העיתון, בן בראד־לי,
לבקר על בימת הצילומים בהוליווד,
הוא נכנס לאולפן מס׳ 5ונותר בפה פעור :
מן המהומה שבחוץ הוא מצא עצמו בתוך
המערכת שלו, צועד לתוך המישרד של
עצמו, עם אותן התמונות על הקיר, אותם
הספרים על המדף, עם סיפרי־הטלפון של
שנת 1972 ועם ירחוני אותה השנה, ורק
הנוף מבעד לחלון השתנה: במקום וושינגטון
ניבט אליו קיר־הבטון החשוף של
האולפן.
אלא שזה היה כבר מאוחר הרבה יותר.
לפני־כן קמו הספקות והפיקפוקים מצד
העיתון. ואם ניתנה הרשות לאנשי־הקול-
נוע לחדור לתוך המערכת, היה זה רק
משום שהסתבר כי אין כל אפשרות למנוע
מעושי הסרט את השימוש בשם העיתון,
או בשמות העובדים בו. ואם כך,
סברו מנהלי וושינגטון פוסט, הרי כדאי
לפחות להשיג שמץ של דימיון. אולם
כשקראו את טיוטת-התסריט הראשונה שהגיש
התסריטאי ויליאם (קיד וקאסידי)
גודמן, חשכו עיניהם. שמועה במערכת

סיפרה, כי אין זה ״קיד וודוורד וקאסידי
ברנשטיין״.
שלושה עיתונאים של הפוסט שהכינו
באותה עת כתבה על ההסרטה, הגיבו
מייד, וכאשר יצא הצוות לצלם בקליפורניה,
פירסמו כתבה ארסית ומזלזלת, שבה
תיארו את אנשי־הסרטים בלעג גלוי. הרושם
היה קיצוני עד־כדי־כך שהניו־יווק
טייטס, תוך דיווח על סרטים בשלבי הפקה,
סיווג את כל אנשי הנשיא בין ״סיר־טי
הידידות״ ,כאילו כדי לרמוז שכל מה
שיש לסרט להציע, הוא מעשה־חברות גברי׳
שבו המיר רדפורד את ביומן בהופמן.
;*ולס ללא צל. רדפורד לא סלח על
כך עד היום הזה, ודיעותיו על העיתונות
ועל עיתונאים איבן מחמיאות ביותר. עם
זאת, לא שינה הדבר מאומה בהפקת הסרט׳
וכאשר הוצג זה בפני הנהלת הפוסט,
הודו גם בעלת העיתון, קאתרין גראהם,
וגם המנהל בן בראדלי (שאותו מגלם
בסרט ג׳ייסון רובארדם) ,שאין בו אפילו
מעידה אחת. או, כפי שהגדיר זאת ברנשטיין
עצמו :״הם עשו עלינו כתבת-
תחקיר מצויינת.״
״עולם העיתונות הוא עולם ללא צל.
הכל צבוע בצבעים קשים וחריפים, אין
מקום לסודות, הכל חשוף כל הזמן לאור
קר ואכזר.״ כך סיכם הבמאי, אלן פא-
קולה, את התרשמותו מן העיתונות, וכך
הביא אותה אל הבד. אותה קפדנות חולנית
של שיחזור מערכת הפוסט באולפן, ועד
לדפי־ההגהה היומיים שנשלחו בכל פעם
מוושינגטון כדי למלא את סלי־הניירות
בהוליווד, היתה חלק מרצונו העז של
פאקולה להבטיח את אמינות הנעשה על
המסך. כי למרות שהמעשים המסופרים
הם כולם על טהרת התעודה, יש שהם
נראים דימיוניים כל־כך, שהצופה נאלץ
להיאחז באמיתות הסביבה, כדי שלא לגלוש
אל הגישה הטיבעית האומרת :״זה
כבר לא ייתכן.״ והרצון לחשוב כך מתעורר
פעמים רבות.
כד הספרייה הלאומית. בתבונה
רבה נמנע הסרט מן הסטייה הקלה ביותר.
הוא עוקב אחר מעשי שני העיתונאים
בצניעות של שיחזור תיעודי, ואפילו איכות
הצילום, המחוספס והחריף, מזכירה
לעיתים תעודה. רק פעם אחת מרשים
לעצמם הבמאי, וצלמו גורדון ויליס (שעי־מו
עבד גם במעקב) תרגיל וירטואוזי
לשמו: מקלוז־אפ של ערימה אימתנית
של כרטיסיות, שבהן רשומים כל הספרים
שנשאלו על־ידי הבית הלבן מן הספרייה
הלאומית, מתרחקת המצלמה בהדרגה,
כדי להראות את וודוורד וברנשטיין העוברים
עליהן, ממשיכה להתרחק, ומראה
את האולם הענק שבו הם ישובים,
עד שהיא מגיעה אל מרומי הקופולה, משם
נשקף מראה מרהיב של הספרייה כולה.
אלא שזהו היוצא-מן־הכלל. המצלמה
בדרך־כלל אינה מניחה לשניים, ויש צי
ג׳ייסון
רוכארדס (מנהל העיתון) ומרטין בלזם
המערכת הועתקה לאולפן
לום אחד שנמשך כשש דקות, כמעט ללא־ניע,
שבהן מנסה וודוורד לוודא דרך
הטלפון, כיצד הגיעה המחאה של 25 אלף
דולר לידי הפורצים בווטרגייט.
החלטה נבונה עוד יותר היתד, ההימנעות
המכוונת מהפיכת וודוורד וברנשטיין
(שבתקופה מסויימת כונו על-ידי חבריהם־
למערכת ״וודשטיין״) ,לגיבורים. רדפורד
והופמן שיתפדפעולה במלוא מובן המילה
בכיוון זה, ולכן, אם בסרט גיבור לפי
המושגים ההוליוודיים של המילה, הרי
זה בן בראדלי, מנהל־העיתון הכל־יכול.
אולם, מאחר שהסרט מציג את נקודת-
המבט של צמד העיתונאים הזוטרים באותה
תקופה, מתקבל מאוד על הדעת שתערובת
החשש, יראת-הכבוד וההערצה אל
בראדלי, היא בעצם השתקפות של יחסם-
הם, אז.
ולבסוף, אולי ההחלטה הנבונה ביותר,
היא ההיצמדות לעובדות בספר של ״ווד־שטיין״
,ולא יותר. אין כאן ניסיון להסביר
מדוע זה קרה, אלא רק מה קרה.
אין כל רצון לניתוחים פסיכולוגיים או
להכללות פוליטיות. ניכסון, אגניו או
קליינדינסט נראים רק על מסכי־הטלוויזיר,
בהקלטות של שידורים מאותם הימים, כפי
שראו אותם וודוורד וברנשטיין, ולאור
הידוע היום, מדברות הקלטות אלה יותר
מכל ההטפות הפוליטיות שבעולם. למען
האמת, אין כאן אפילו מסקנה ברורה,
חדה וחלקה. אפשר אולי לומר שעיתונות
חופשית היא מכשיר חיוני לשמירת עיקרי
הדמוקרטיה, אבל לא יותר מכך.
כי אם יהיה מי שירצה להסיק מכר
אנשי הנשיא שהנגע חוסל, הנה מופיע
בו, במקום בולט, שידור של נצחון ניב־סון
בוועידת המיפלגה הרפובליקנית ב-
.1972 לכל תרועות הניצחון, בששון וב-

שימחה, ניצב אדם מול המצלמות ומבשר
על בחירתו של הנשיא־לשעבר והנשיא־לעתיד,
כמועמד המיפלגה לבחירות הקרובות.
והמבשר הוא ...ג׳ראלד פורד.
תדריך חוב הלראות :
!תד־אכיכ — קן הקוקיה, להיות או
לא להיות, חשיבותה של אהבה, דוקטור
סטריינג׳לאב, אהבותיה של בלונדינית.
ירושלים -קזבלנקה.
חיפה — אנשים יפים, קן הקוקיה.

תל־אביב

חשיבותה של אחכה (סינמה
,2צרפת) — סיפור־אהבה אומלל על
רקע שולי הבוהמה הפאריסאית, ספוג פסימיות
מדכאת, אבל מוגש בכישרון קולנועי
בלתי־רגיל על־ידי הבמאי הפולני אנדריי
ז׳ולבסקי. רומי שניידר בתפקיד הטוב ב־יותר
שלה.

ירושלים

קזבלנקה (סמדר, ארצות־הברית)
— המלודרמה המפורסמת של הוליווד
מימי המילחמה, על אהבתם הבל־תי־אפשרית
של האמפרי בוגארט יואינ־גריד
ברגמן. הקולנוע האמריקאי בשיא
הצלחתו.

חי פ ה

קן הקוקיה (פאר, ארצות־הברית)
— עימות בין׳ אחות ראשית לבין
מתחזה כמטורף בבית־משוגעים, כאלגוריה
של דיכוי הפרט בחברה טוטאליטארית.
בימוי מרשים של מילוש פורמן, מישחק
מעולה של ג׳ק ניקולסון.

אוכפי ם
פו ש רי ם
הי חפניתוה שו ב ב (הוד, תל-
אביב, ארצות־הברית) — מערבון
הומוריסטי זה אמור להיות
מעין גירסה של אוכפים לוהטים לאלה שנבהלים מן ההומור
של ברוקס. הפעם מדובר בסיפור פחות או יותר עיקבי,
אודות קלפן ובדרנית 40 ,אלף דולר שהוא גנב מכנופיית־שודדים,
ו־ 65 דולר שהיא גנבה ממנו. לתבשיל זה יש
להוסיף מישפחת מורמונים רבת נשים וילדים, סוס־פלא
חכם מאדוניו, שהגיע ישר מימי הזוהר של רוי רוג׳רס,
כמה פיזמונים בתוך מיסבאות נקיות ומצוחצחות מדי של
סן־פרנציסקו הישנה, ואת קיסמם האישי של גולדי הון
וג׳ורג׳ סיגל, המנסים לגשר בחיוכיהם על החורים שבסרט
עצמו.
כי הבמאי, מלוויו פראנק, סובל מהתקפה חריפה שלי
גרירת רגליים. הוא מאריך כל סצינה מעבר לחיוני, מסביר
את בדיחותיו גם כשאין בכך כל צורך, הוא חוזר על חוכמות
שגם בפעם הראשונה לא היו מבריקות במיוחד (כמו הקלף
הנשמט תמיד ברגע הלא״נכוו משרוולו של חקלפן) ונעזר
בסוס החכם, כדי לפתור כל סבך עלילתי שנראה לו בלתי-
ניתן לפיתרון (והוא נקלע למצבים כאלה פעמים רבות
במשך הסרט).
גולדי הון מגלמת את הזמרת־יצאנית הקצה במקצועה
ורוצה להיות אשתו השביעית של מורטון, משום שאז
תצטרך לעבוד רק לילה אחד מתוך שיבעה, בסיגנון המטורף-

הון וסיגל: חיוכים נבוכים
מבולבל הרגיל שלה, שבו מעשי־קונדס ליצניים נראים
טבעיים יותר מהתנהגות הגיונית. ואילו ג׳ורג׳ סיגל, שהוא
שחקן המסוגל למיגוון רחב של תפקידים ודמויות, נאלץ
להסתפק כאן ברובד דק כל״כך, של חומר, עד שבלית-
ברירה הוא מעסיק עצמו במציצת סיגרים גדולים, בחיוכים
נבוכים ובקריאות-כיוון לסוסו המופלא. אולי הוא מקווה
שחוכמת הבהמה תצילנו מן המיצר.

דברים יפים מתחילים
..עם מבט לתח־ העיניים
..עם חיוך על השפתיים
ועם כ7*1ז אדג׳יו
-הב שם שלך!

מיס אדגיו. מיוצר וממילא גי שי אל
מתמצית אשד הוגבה במיוחד לאקלים הישראלי

אאוג׳יו
סיססגזט

עבזמיסאדגיו׳־יש משהו באוויר

י ש*וק . 0 :קף ל * ר

לעול אינן יודע איפה
תחצא את׳חבב ׳בפעם הבאה
66נ0031ג<;;/
בירה בינלאומית
ניו־יורק.מלבורן.יוהנסברג.אתונה ...וגם ביעוראד

הוורד ת הדה **תס

אני לא יודעת אם זה סימן לברכה או
לא, אבל השתא דאשתקד לא הצטיינה
בעלילות־אהבד. מסמרות־שיער, על בל
פנים לא לגבי המיקרים שהצנזורה האישית
שלי שיחררה לפירסום. כי במו תמיד,
המיקרים המעניינים ביותר לא הותרו
לפירסום, ובמרוצת השנה סירסהתי את
הסיפורים המעניינים על-באמת דווקא
בעילום־שם, ומי שהבין הבין. אבל גם מי
שלא־כל-כך הבין מי הם הגיבורים, לפחות
נהנה מהפיקנטריה שבסיפור.
גם אם לא עצרנו את הנשימה מרוב
מתח ועניין, הרי היינו עדים למיספר
אהבות, נישואין וגיטין, שקישטו לנו את
מדודי החברה. ונתחיל בשמחות, כמו למשל
חתונה שנהוגה בהפתעה גמורה לכולנו.
חתונת־הבזק של כוכב־הקולנוע שלנו
יהודה ברקן, עם ידידתו נילי מור.
כל זה, זמן קצר בלבד אחרי שיהודה
סיים את הרומן הממושך שהיה לו עם
עורכת־הדין דליה פוקורני. ההיסטוריה
מלמדת שיהודה ונילי הכירו עוד בזמן
ששירתו ביחד בלהקת פיקוד הצפון. והוא
אפילו ניסה לחזר אחריה, אך נילי, פשוט
לא תאמינו, לא שמה עליו• ,והנה — אחרי
12 שנים של דרבים נפרדות, רצה הגורל
ובאופן מיקרי לחלוטין עברה נילי להתגורר
באותו הבניין שבו מתגורר יהודה. האהבה
הישנה התלהטה מחדש, והשניים נישאו
לאחד תקופת־הרצה קצרה של שלושה
שבועות בלבד. בימים אלה מצפה נילי
לביקור החסידה ויהודה, שהוא כבר אב
לבת מנישואיו הראשונים, נרגש לקראת
הגדלת המישפחה ומחפש בץ חבריו מני

פרקים נבחרים
מהרומן הרומנטי
ניפרדה מחברה רוני ברגר. ברם, אחרי
הרסיטל השני כבר שמענו שנהפוך הוא.
היא בנתה לו בית בירושלים, והם עומדים
להתחתן. כל העיתונים מיהרו לצטט את
הידיעה על חתונת העופוית, אלא שכעת
מזמרים לי שוב שחתול שחור עבר בין
השניים, החתונה המיועדת נדחתה ואסתר
•שוקדת על פיתוח הקריירה שלה. לכן,
אין לנו ברירה אלא לצפות לרסיטל הבא.
עוד מוסיקאי שהשמועות סביבו לא
מומשו הוא שלום חנוך, שלשונות רעות
ידעו לספר שהוא עומד להתגרש מאישתו
הבלונדית לי הי ובינתיים הם חיים בנפרד.

פאר, ינאל בשן וישראל גוטסדינר,

שהם אבות אברים, כתובת של מוהל טוב,
על כל מיקרה.
עוד אחת שהתחילה בספידה־לאחור היא
הכלה הטרייה רדתי הולצמן, משוקולד
מנטה מסטיק. מסתבר שהיא עשתה את
המיצווה בזריזות יוצאת מהכלל, ביאה
לבחורה שופעת־סרץ. עם נישואיה נסגר
מעגל החתונות בין בנות שלישיית הייצוג
שלנו באירוויזיון. כי השלישית, לאה
לופטין הבלונדית, התחתנה כשבועיים
לפני דותי עם דוקטור ויקטיר חסון.
אגב, גם בעלה של רותי, שימעון ברק,
הוא עתה סטודנט לרפואה, ומתעתד לשאת
בתואר דוקטור.
אם חוזרות ציפורי־השיר לקנן מפעם
לפעם בארץ ולערוד רסיטל פה ורסיטל
שם, הרי טיבעי הדבר שבתוך הרסיטל
מסתתרים גם נמה תווים של רכילות. מי
שבאה להופיע אצלנו והתקבלה באהבה
ירבה חיא אסונר עופרים. אחמ הרסיטל
הראשון שנתנה, החלו רינונים שהיא

אסתר עופרים
פירודיס

מסתבר ששלום וליהי לא יכלו להחליט

בידי מי תישאר בתם המפורסמת מאיה,
בשיתגדשו• ,והחליטו כי מוטב שבינתיים
ישאוו יחד, וכך תיפתר בעיית האפוטרופסות
על הילדה. שלום הספיק בינתיים
להקים ולפרק את להקת תמוז, עדיין מחפש
דרך חדשה במוסיקה, ולעומתו חברו-
לשעבר ללהקה, אריאל זילכר, אשר
עשה את הצעד והתגרש לפני שנה, הוכיח
עד כמה תרמו גירושיו לפריון מוסיקליותו.
אומנם הוא ואשתו, מאירה, עדיין מחכים
לגט, והוא רואה את בנו בן השלוש רועי
פעם בשבועיים, אבל מסתבר שזה לא
מפריע ליו להיות היום, בעידן של •שפל
בידורי, אחד האמנים המבוקשים ביותר
בארץ.
זוג אחר שסיפק בזמנו הרבה רכילות
כלל את יורם ביבונפקי ורעייתו לעשרה
ירחים אורלי יהל. הנישואין, שהחלו
באהבה עזה, נסתיימו בגלל בגידה גמלה
עוד יותר. היום יורם פנוי מאהבות וממשיך
בלימודיו באוניברסיטה, ואילו אורלי הספיקה
כבר לעבוד באילת, לעזוב את העבודה
והיא ממשיכה לחפש את מה שלא
הצליחה למצוא ביורם.
גירושין אחרים שחיכו גלים גבוהים,
ולא רק בארצנו, היו של יצרן־היאכטות
פיטר ריטמייסטר ואשתו, דליה
לביא האחת והיחידה. למרות בל נסיונות
האיחוד שעשו השניים, עלו הנישואין על
שירטון ודליה לא הצליחה לאחות את
הקרע על אף שהשתדלה בכל ליבה. עם
פרידתה מפיטר נרשמו לזכותה גירושין
שלישיים, עובדה שדיה לגרום, אפילו לראש
יפה כמו של דליה, הרבה כאבים. דליה
נכנסה למשבר, כהרגלה לאחר אהבות
שנגמרו לה, אבל היא התאוששה וממשיכה

את ואתה בנפרד
מד, אפשר לעשות, פירודים הם חלק
מהחיים, וזה קורה אפילו במישפחות
הטובות ביותר, כמו שקרה למשל בין
העיתונאית שרה ריפין, עורכת הירחת
את, לבין בעלה הרופא דוקטור אליעזר

ריפין.

הדוקטור ריפין, שהוא כירורג בכיר
במיקצועו, קיבל לידיו ניהול מחלקה בבית
החולים יוספטל באילת. בקרוב הוא עובר
לגור שם, ובזה נפרדים בני הזוג אחרי
17 שנות נישואין, תקופה ניכבדה לכל
הדעות.
הזוג ריפין נפרד בידידות •ולא בריב,
וליתר דיוק, בתקופת נישואיהם של
השניים לא זכורות שום מריבות סנסציד
ניות ביניהם. וכך, בידידות רבה, הם גם
ימשיכו לחיות כל אחד את חייו, אלא
שהפעם בנפרד.
הדוקטור יהיה דווקא בבחינת נכס גדול
לאילתיות, כשינחת בעיר הדרומית כגרוש.
סוף סוף, לא בכל יום מגיעה ת״גבורת
בעלת פוטנציאל בה מרשים: גם נאה,
גם מנתח, גם ספורטיבי וגם מתגורר בווילה
שהעמידו לרשותו הבלעדית.
רק שלא תתחילו לרחם לי על אשתו-
בנפרד. כי היא, מצידה, מסודרת לא פחות,
ואינה זקוקה חלילה לרחמים. מי שמכיר
אותה ואת דיעותיה יודע, שהיא פשוט נגד
אנשים שאיבדו את טעם החיים המשותפים,
וממשיכים לחיות יחד רק בגלל בעיות
מישניות כמו פחד מדעת קהל או בעיות
כלכליות.
בעיות כלכליות, תודה לאל, אין לה,
וגם פחד־קהל לא. אבל חוץ •מזה, מה
שלדעתה הבי חשוב בנישואין, זה התוכן

הריגשי, ובזה אני מסכימה אימה לכל
אורך הדרך. אם קורה שחלה התעייפות,
אז הטוב ביותר זה להיפרד בצורה נבונה.
כיאה לשני אנשים מבוגרים.
לידידותיה מספרת שרה שאין היא חושבת
שתתחתן פעם נוספת. היא נגד מיסוד
האהבה• ,ואינה זקוקה לתעודות של הרבנות
כדי לתת גושפנקה ליחסים שבלב.
שלושת ילדיהם הגדולים של הריפינים
קיבלו את הליכי הגירושין של הוריהם

שרה ריפץ
גירושים

בהבנה, כיאה לילדים שגדלו בבית עם
ריעות פתוחות וגישה אנושית מתקדמת.
הם דווקא משתדלים למצוא את הטוב
שבהעתקת מקופ-מגוריו של אביהם לאילת.
ככה יהיה להם לאן לנסוע בחופשות, לסקי
ולצלילה.
רק נא לא לקבל רושם מוטעה, ולא
לחשוב שאישה ליברלית כמו הגברת
ריפין קיבלה את ההחלטה על הגירושין
בקלות •שכזאת. עוד לפני שנפלה ההחלטה,
ניסתה שדה ליישר את ההדורים בינה
לבין בעלה בעזרת ייעוץ פסיכולוגי, אבל
גם הצעד הזה לא עזר להשכין שלום-בית.
הקרע היה עמוק מדי, ולא עזרה לדוקטור
אפילו העובדה שהוא מנתח כירורגי. כי
קרע כזה פשוט אי־אפשר לאחות בניתוח.
מצד שני, הצעד הזה רק עזר להם להגיע
למסקנה שמוטב להישאר ידידים ממרחק
בטוח, מאשר לחיות במתח ובאי־הבנה
תחת קורת אותו הגג.
גם אם לא היתה זו החלטה קלה, אפשר
בהחלט לסמוך על שרה שתצליח בפרק-
החיים החדש שבו היא מתחילה כעת.
כאשה המוכנה לאתגרים ולדיעות מתקדמות,
היא אפילו היתד. מעזה לצדד
בתילוף־בעלים בשיטת הכיסאות המוסיקליים׳
ומחזיקה בדיעה שגם אם גבר
נמאס על אשד. אחת, הוא בהחלט יכול
להוות אובייקט מעניין לאישה אחרת.
עם ראש טוב כשלה, ובמו שראיתי אותה
לאחרונה בחליפת־ג׳ינס אופנתית ועם המון
רוח ספורטיבית, לא נראה לי שצריך
לדאוג לד. יתר על המידה. מי שמכיר
אותה, יודע שהיא לא הטיפוס שתשב
בודדה בבית ותחכה למשיח. אני רק
יכולה להבטיח לכם שעוד יהיה המשך.

דליה לביא
חיפושים

להצליח בהופעותיה בגרמניה. בביקורה
האחרון בארץ, בחברת איל־המיסעדות
מנ פרד כץ, בישרה שאין לד. כרגע שום
אהבה חדשה, ומאז ועד היום דליה אכן
אינה נקשרת לאף מחזר חדש. אני רק
מקווה שהשנה החדשה תביא לה הפתעות
נעימות גם בתחום הרומנטי.
היו אומנם ליחשושים קלים, כאילו
עומדת דליה לחזור לזרועות ידידה הוותיק,
הצייר מנהם גפן, אך מנחם, שבעצמו
סיים לפני זמן קצר את פרשית נישואיו
המפורסמים עם השחקנית הבריטית דיאנה
ריג, מבטל את כל הסיפורים ומסביר,
שכמו ידידים טובים יכולים דליה ׳והוא
רק לנחם זה את זד. אבל לא יותר.
•מנחם, מצידו, ניסה לפני חודשים אחדים
לערוד נסיון־התפייסות עם דיאנה שלו,
אבל זה לא בדיוק הלך כמו שהם חשבו,
ועם כל הניסיון שצבר לאחר ארבע נשים,
מוכן מר גפן להצהיר שהוא מת להתאהב
פעם נוספת. אם לשפוט לפי מראהו הטוב
כתמיד, קיימים כל הסיכויים שהשנה החדשה
עוד תמציא לו אהבה טרייה והוא
עוד יפתיע.
עוד אחת שמנסה לעשות זאת שנית
היא הזמרת !עדנה לב, שבעת ביקורה
האחרון בארץ, ביום העצמאות, הבטיחה
לכולם שבעלה, המיסעדן יפה־התואר ויפה-
השם ז׳אן־ז׳אק דה לה־פונטיין עומד
להגיע ארצה. כולם היו סקרנים לראות
את הבעל המסור• ,שמאכיל בין השאר את
כל האח״מים של הוליווד. אך לכל המחכים
ציפתה אכזבה, שהיחד. קטנה לעומת האכזבה
שציפתה לעדנה בשובה ניו־יודקה.
כעבור זמן קצר נתבשרנו על גירושיה
של עדנה .״הבחור לא בשבילי. הוא לא
אוהב את ישראל,״ אמדה, ונשארה באמריקה.
ועכשיו היא מאושרת כמו בכל דומן
חדש שלה, בזרועותיו של דייוויד ברגר,
המשמש כבדרן בטלוויזיה האמריקאית
ומצליח בינתיים לשעשע את עדנה ולהוציא
אותה מהדיכדוך.
רומן אחד שהסתיים באמריקה היד. דומן
השנה של והורס גאון והשחקנית פנינה
וילצ׳ר. השניים הכירו זד. את זה על
בימת הצילומים של הסרט ג׳וקר, ומאז
לא נפרדו. פנינה סיפרה לכולם שאהבה
כמו שיש לה עם יהורם מוצאים רק פעם
בחיים, ושהיא מקווה שאהבתם תימשך
לנצח. כדי להיות קרובה לנצח כמה שיותר,
היא עברה להתגורר יחד עם יהורם בדירתו
שברמת-גן. אחר-כך נסעו שניהם לארצות-
הברית, ואז הסתבר שוב שהנצח הוא מושג
יחסי מאד. פנינה נשארה באמריקה, יהורם
חזר ארצה, והרומן הסתיים. היום עסוק
יהורם באהבתו התיאטרלית לגילה אל
:מגור, שאיתה הוא מופיע במחזה פעם
בשנה, ומכריז שהוא •שוב פתוח — והפעם
להצעות רציניות בלבד. אני רק מקווה
בשבילו, השנה שתבוא תביא לו את האחת
שלה הוא מצפה, ושזה יהיה אחת ולתמיד.
ואם אני מכירה אותם, עוד צפויות לנו
הפתעות. להשתמע בשנה הבאה.

פלצ״ה אזורא? /פאליירי,איטליה

קצף אמבטיה• דיאודורנט• סבון• טאלק• אריזו ת ש• מהודרו ת
< .היסווו.

סלצ׳ה אזורא:.ע

באריזות הכחולות

תאים ח״ם של טלאים משובחים המוצאים בניתוח
ומוחם אמם ומימין) הם בסיס זויקת־הקסם ורמטהו
של ומאתוחאליל, המת־׳מות להחז׳ד לזקנים עלומיהם

״ל חיו ת יותר שנים, מאשר שנים עם יו ת ר חיי ם אחר סי סמה
זו נו הי ם אנ שים רבים יותר ויותר, ה ח שי ם עצמם ח ס רי כוח ומרץ-
נעורים, והמ חפ שי םאחר תרופת״פלא שתהיה מ סוג לתלה חזי רלהם
אתנ עורי הם ה אבודי ם.
זה שנים מתפתח והילד בעולם ענף רפואי מייו חדהמ תיי מ ר,
באמצעות טיפול יקר ביותר, להשיב לאנ שים א ת חזו ת ם הצעירה ואת
ת חו ש ת־ ה עלו מים שלהם.
ה טיפול הפופולארי, הרוו ח בשתי מדינו ת באירופה — שווייץ
וגרמניה — מתבצע באמצעות ז רי קו תהמ כילו ת רי קמה חי ה של ט ל אי ם
רכים, והא מו רו ת לעורר ולחדש א ת האורגניזם העייף של הגוף ה מזדקן
/ולעשותו רענן יותר.
עיס קי הרק מו ת פור חי ם, ולא מעט י שראלים מתפ תי ם אף ה ם
ל ה תנ סו תבמה שנחשב כ מ אגי ה -ה ש חו ר ה של הרפו א ה. אד אנשי-
רפואה מו ס מ כי ם קוב עי ם, כי טיפול זה נעדר כל השפעה ממ שית,
ועלול אף ל היו ת מ סוכן.
** רכית הישראלים שעברו טיפול
ע) זה בשנים האחרונות מסרבים, כמובן,
להזדהות בשמותיהם. שתי נשים שעברו
אותו בגרמניה הן: שהקנית־תיאטרון
מפורסמת, הנמנית עם השורה הראשונה
של שחקניות ישראל ׳ומוכרת עוד מתקופת
הפלמ״ח, ואופנאית־צמרת. מספרת השחקנית
:״כבר ביום השני אחרי הטיפול
רקדתי כמו שהייתי על הבמה לפני עשרים
שנה. אחרי הטיפול הרגשתי שימחה עצומה
ומתפרצת, וחיכיתי לרגע שבו אחזור
הביתה, אל הידידים ואל בעלי — בתיקווה
שגם הוא יבחין בשינוי, ואולי גם יישאר
לצידי יותר בבית.״
את הטיפול קיבלה השחקנית לפני ארבע
שנים. כיום היא חשה עצמה שוב כמו
לפניו, עייפה ומזדקנת, והיא מהרהרת
עכשיו בסידרודטיפולים חוזרת.
אומרת אופנאית־הצמרת :״התחלתי לסבול
מהלב, ומכאבים בלתי־פוסקים בכל
חלקי גופי. כולם מכירים אותי כאשד.
נמרצת ודינמית, ולא הייתי מסוגלת להיות

רתוקה למיטה. כשנודע לי על הטיפול
החדש, נסעתי לשם מייד, והיום אני מרגישה
עצמי כבן־אדם אחר.״
שתי נשים אלה, שהן בגילים שבין
חמישים לשישים־ואחת, מהוות אך טיפה
בים הנשים והגברים בארץ ובעולם, התרים
אחר מעיין־ד,נעורים שהפך, בשנים האח רונות,
אתגר לרופאים וחוקרים רבים
בשטח זה.
הטיפול הניתן לאנשים אלה כולל חומר
המורכב מתאים חיים, המוצאים מטלאים
הנתונים עדיין בשילייתם, ואשר הוצאו
מרחם אמם. תוך דקות, בעודם חמים,
נלקחים שישים־וחמישה חלקים שונים
מגופם של הטלאים. את החלקים הללו
חותכים לחתיכות, מועכים, ומעבירים
במסננת. לאחר־מכן מדללים תערובת זו
בתערובת כימית סודית, עד שנוצר החומר
עבור הזריקות, המוזרקות לפציינטים מייד
לאחר הכנתן. הטיפול כולל סידרה של
שמונה זריקות, שמשך הזרקתן מחייב
מנוחה מוחלטת במיטה, עם מזון מבוקר,

כשהמציאו את הפניצילין, תוכיחו
יעילותו מייד.
״אני חושב שאנשים הסונים לשם הם
רק אנשים במצב של ייאוש, הסובלים
מבעיות פסיכוגניות או פסיכוסומאטיות,
ולא מבעיות גופניות דווקא. אם גבר הסד
כוח־גברא ומבחינה גופנית הוא בסדר,
טיפול בתאים חיים לא יעזור לו. אותם
ההורמונים הוא יכול לקבל באופן טיבעי
מחומרים אחרים. הטיפול הדרוש לו הוא
דווקא נפשי, כי גבר המרגיש עצמו הזק
מבחינה נפשית, כוח־הגברא יחזור לו
מאליו.״
פירסומיהן של הקליניקות מבטיחים
לרפא גברים אשר כוח־הגברא שלהם חלש,
על סמך העיקרון שאותו חלק הנלקח מתא
החיה, יטפל באותו חלק הלוקה־בחוסר
באדם. לגברים אלה מזריקים הרופאים
תערובת של חאי־חיות מחלקי אשכים,
מוח, ומבלוטת יותרת־הכלייה. הרופאים
חסידי שיטה זו אף מאמינים שבתערובת
של אשכים עם שילייד, אפשר לתקן אי-
התפתחות מינית, ולטפל גם בסטיות מיניות
כגון הומוסכסואליות לגילוייה.
מורים ועדה צימבליסטת הישראלים.
| ן | 1י\1111י
מוריס ביקש בגיל 72 לעבור טיפול
11י ע 1י \ י #
3 1 111
של החזרת הנעורים במכון של פרופסור ניהנץ במונטריי, שווייץ, במטרת להחזיר
לעצמו את כוח הגברא שאבד לו. לטענת אשתו העיד בעלה כי חש עצמו צעיר יותר
בעקבות הטיפול, אלא שהיא לא הבחינה בשום שינוי ביולוגי או פיזיולוגי שחל בו.

הומטופל

הפרופסור השווייצי ני־הנץ,
שנפטר בשנת
,1971 ממציא שיטת הטיפול להחזרת העלומים,
באמצעות תאים מבלוטות של
בהמות. משמאל למטה, הסנטוריום של
פרופסור ניהנץ במונטריי, המשמש כמכה
של מבקשי הנעורים. שם מקבלים טיפול
כמה מהאישים המפורסמים ביותר בעולם.
ללא עישון וללא שתיית אלכוהול.
כתבת־שעד שהקדיש השבועון הגרמני
שטרן לנושא זה, בחודש שעבר, סיפרה
כי גם הקאנצלר ה׳מערב־גרמני לשעבר,
קוגראד אדנאור, קיבל טיפול כזה. כן
מנתה הכתבה שורד, של אישים מטופלים
מפורסמים, כמו וינסטון צ׳רצ׳יל, האפיפיור
פיוס ד ,12-,השחקנים מרילין מונרז, מדלן
דיטריך וגארי קופד, ועוד אישים ידועים
בעולם־הבידור בגרמניה ומחוצה לה.
הכתבה בשבועון הגרמני סיפרה גם, כי
מושל קובה, פידל קאסטה, הטיס אליו
להוואנה, במטוס־סילון מיוחד, צוות שלם
כדי לבצע בו את הטיפול. גם מלך סעודיה,

הרעשנית שניתנת לו בעיתונים ובתחנות־הטלוויזיה
באירופה, והמלווה בתמונות
ובהבטחות בפרוספקטים ציבעוניים, בנוסח :
״שמונה דקירות בישבן, ואתה אדם חדש.״
הפירסומת לטיפולים אלה הפכה נמרצת
ורעשנית עוד יותר בחודשים האחרונים,
והיפנתה את דעת־הקהל ואת איגוד הרום־

פרופסור דויד סר

^ שמועות מספרות כי גם דויד בן!
1גוריון והנשיא זלמן שזר עברו טיפול
כזה, וכי מנהיג ציוני ידוע מקבל טיפול
כזה עד היום, אך אלה הן שמועות שאי-
אפשר לוודאן. תחום־טיפולים זה מכונה
על־ידי הרופאים ״הכיבשה השחורה של
הרפואה״ ,אך לא רק בגלל הטיפול הרפואי
המפוקפק, לדעתם, אלא גם עקב הפירסומת

ן ץ ספרת עדה צימכליסטה, תושבת
)4חולון, שבעלה עבר טיפול לחיזוק
כוח־הגברא שלו .״שנישאתי לבעלי, מורים;
הוא היה בן .72 גרנו אז בנהריה,
ובקיץ התגוררנו בביתנו השני בלוגאנד
שבשווייץ. בשבילי, בעלי היה בסדר גמור.
אד בנו מנישואים קודמים הפציר בו לפנות
לקבל טיפול להחזרת הנעורים ובוח־הגבדא
שלו. אני הייתי צעירה מבעלי ב־ 32 שנים,
ואולי זו הסיבה שהוא הרגיש צורך ללכת
לקבל טיפול כזה. נסענו לקליניקה של
ד״ר ניהנץ במזנטריי(שווייץ) .במשך שבוע
של הטיפול התגוררתי בבית־מלון קרוב,
ולאחר הטיפול חזרנו הביתה. בעלי אמר
שהוא מרגיש את עצמו יותר צעיר, אבל
מבחינת כוח־הגברא שלו, לא היה שום
שינוי. גם איי הרגשתי שזה אותו הדבר,
וזה רק היה ביזיוז כסף. בעלי נפטר לפני
רכה שנים, ואני מוכרחה להגיד שהטיפול
הזה היה סתם שטויות.״
יעילותה של שיטה זו הועמדה בספק
כבר בשנות ה־50׳ ,באותם נימוקים של
היום. מאידך, אין חסידי השיטה הזו
יכולים להביא הוכחה מדעית או מעשית
לכך שבתאי האדם אכן התרחש או השתנה
דבר־מה לאחר הטיפול. תחת זאת הם

ד״ר אפרים גזית

ריאקציה של הגוף
אבן־סעוד, הטיס אליו למידבריות צוותים
של רופאים על כבשיהם.

בשוק,-הכספים האירופי מניות בהשקעה של
50,000 אלף פרנקים, הנושאות 10.5אחוזי
דיווידינד.
מאחר שרב מיספר האנשים המחפש
כיום את המרפא לצרותיהם בטיפול בתאים
חיים, נקטו סוף־סוף המדענים — לאחר
שנים רבות של משיכת־כתפיים וחיוכי-
ביטול — עמדה מוגדרת. איגוד הרופאים
הגרמני קבע, לאחר בדיקה מדוקדקת של
הנושא, כי ״אין שום הוכחות חיוביות
לפעולת הטיפול בתאים חיים ,׳והם לא רק
חסרי־השפעה, אלא גם מסוכנים.״
אומר פרופסור דויד סר, ראש החוג
לגינקולוגיה באוניברסיטת תל-אביב ומנהל
בית־החולים ליולדות בבית־החולים על שם
׳שיבא :״טיפול כזה יכול לגרום לריאקציה
של הגוף כולו, ולדחיית נוגדנים. אם אדם
יצטרך לקבל בעתיד תרופה מסויימת
שתכיל את הנוגדנים שהגוף קיבל — הגוף
ידחה זאת, ובכך טמונה הסכנה כולה. אם
היו מזריקים לאדם ׳תאים של אדם אחר,
אולי הגוף לא היה דוחה זאת, אך תאים
של חיות הם חומר זר לגוף האדם.

^ ״זה סתם
שטויות!״

טיפול לטווח שעות
העוסקים

אים הגרמני לעבר הרופאים
בטיפולי החזרת־הנעורים.
ואכן, זהו עסק בעל מחזוריות ריווחית
של מיליונים, המחזור השנתי בקליניקה
השווייצית ניהנץ, שהיא גם המפורסמת
ביותר, עומד על חמישה מיליון פרנקים,
והסנטוריום של ד״ד בלוק בלאנג־רים
,בגרמניה, הרוויח השנה שמונה מיליוני
מארקים.
הדרישה לטיפולים אלה גוברת והולכת
עד כדי כך שכיום 4500 ,הרופאים העוסקים
בהם נותנים ללקוחותיהם זמן־המתנה של
שלושה חודשים.
בעיקבות הדרישה הגוברת הרחיבו המיר-
פאות את עיסקיהן, וכיום הן מציעות

״בזמנו היתה תוכנית שדובר בה, וגרסה
להקפיא את השילייה של האדם שנולד
כדי שבבוא הזמן, אם יצטרכו, יוכלו לקחת
תאים מוקפאים מהשילייה של האדם עצמו.
פרופסור חיים שיבא המנוח ניהל משא-
ומתן על רעיון זה, שנקרא, בנק לשילייה׳
עם חוקר צרפתי, אך התוכנית לא יצאה
אל הפועל.
״השילייה ידועה כבית-חרושת להורמונים,״
אומר הפרופסור סר ,״אך איננו זקוקים
לשילייה של חיה כדי לקבל הורמונים
אלה. היום מייצרים אותם בשיטה סינתטית,
והשפעתם הוכחה. שיטת הטיפול בתאים
של חיות לא הוכחה עד היום, ואם היה
בזה היגיון, זה היה מוכיח את עצמו מכבר.

׳מסתמכים על הכירורג השווייצי, חלוץ
שיטת־טיפול זו, הפרופסור ניהנץ, שנפטר
ב־.1972
הסיפור טוען כי באחד באפריל 1931
טילפן אל ניהנץ רופא, אשר בטעות —
בשעת ניתוח גרוגרת — חתך לפציינטית
חלק מבלוטת-התד״ם (הנמצאת ליד הגרוגרת,
בפיקת הצוואר) .כתוצאה מכך ירד
שיעור הסידן בדמה של האשה, שהחלה
סובלת מעוויתות חזקות והיתה על סף
המוות.
פרופסור ניהנץ, שהוחש למקום, הביא
מבית־המיטבחיים בלוטת־תרים של עגלה
רכה, חתך אותה ועירבב את התאים עם
(המשך בעמוד )71

הלבוש היסה ביותר למיטה

לכלי המיטה הנפלאים של הוואי
ללא גיהוץ חידוש נוסף:
סדין ונם גומי בשלשה
גדלים פופולאריים.
כלי המיטה הוואי בשלל דוגמאות
מרהיב למבוגרים, נוער ותינוקות.
מיוצרים מבדי האיכות
של אריגי יעד.

פרסום מלויק

הוואי להרגשה נפלאה במיטה