גליון 2039 מתאריך 29 בספטמבר 1976

המחיר

ה׳ תשרי תשל״ז29.9.76 ,

1הי מי ר ־י ם

ס ־ ן ג

! 0ב ! ודה ! א ה|
ל נ ]׳ ץןגין 0מוה |

מספד

תרגיז בניתוח •ציוה בת־זמננו
תמונה בתוך מגאזין־נשים נודע, עיצוב-
לדוגמה טל חדר-מגוריס גדירה סטנדאר-
טית. עיצוב העשוי בניקיון האסתטי האופייני
למודלים, פרי תיכנונס של עורכת
מדור-הריהוט ואדריכל־פנים.
חדר־המגורים (שחלק ממנו נראה בגלופה)
מכיל את חפצי המגורים הבאים :
מכשיר־טלוויזיה, פטיפון, טיונר, אמפלי-
פייר, שלושה תחריטים, רישום, הדפס-
משי, אקוואריום בצינצנת, שני בקבוקים
דקורטיביים, מאפרה, מטפס טרופי, באר-
למשקאות, שני רמקולים, כריות, שטיח,
לוח שש־בש, תקליטים. כמו״כן מצויים
חפצים ציבעוניים אחרים שיכונו לעיל:
״דטויי־ספרים״.
מן התמונה הזו יכול האנתרופולוג
המצוי להסיק כמה מסקנות-יסוד אודות

חנור מרמרי

אורח־חייו של בן־השבט האנאלפאבתי-
אלקטרוני המתגורר בחדר הדומה למודל
זה. אם להסתמך על המערכות המורכבות
של מכשירי ההחייאה הרוחנית, יוכל
החוקר הנבון להקיש על קיומם של חיי-

רוח הדומים לאלה של הקולראבי. חשובים
במיוחד לעניין זה, חם מכשירי
הבהייה והטירטור המתוחכמים השולחים
גלי״קול וגלי״אור אל אברי הקליטה
המנוונים של שוכן המקום. ייתכן כי
קפקא מסמן דיאודוראנט וויליאם שקספיר, הסופר והמחזאי,
כתב את מקבת במכונת־כתיבה של אולי-
בטי. דוסטוייבסקי, העיתונאי ואיש-
החברה, תיקתק את האחים קאראמאזוב
בהרמס־בייבי, מכונת היוקרה. תומאס
מאן העדיף וויסקי ג׳יי־אנ-בי, הסקוטש
האמיתי, אוסקאר ויילד עישן רוטמאנס
בעלת הטעם המיוחד, ובטהובן שמע רק
קאסטות ניישונאל־פאנאסוניק, עם הצליל
היפאני לאניני־הטעם.
ארנסט האמינגווי משתמש בבושם ה חדש
והנוצץ של פאברגיה. האמינגווי
כבר מת, ומתקשה לעסוק בדוגמנות,
אבל נכדתו מארגו מייצגת אותו בעניין.
האמינגווי היה דווקא סופר מצליח למדי
אבל מארגו מצליחה הרבה יותר• היא
תקבל מיליון דולר בשביל לפרסם עוד
איזה בושם חנטאריש. מארגו האמינגווי
יפה, אבל יש מיליון יפות שלסבא שלהן
לא קוראים האמינגווי או מוצארט או
קפקא, ולכן הן סתם מארחות בבארים.
ואולי זהו הטריק: להיות גאון, או
לזכות בנובל ובפוליצר, כדי שהנכדים יהיו
מסודרים בחיים. אולי גם קפקא וויילד
ושאר הגאונים שמתו בשחפת ובסיפיליס
עבדו בעצם בשביל הנכדים, או בשביל
תעשיות הקוסמטיקה.

מיתוס דתי א׳ :צליבת ישו,
ציור על עץ, המאה ה־.8
במרכז: מכשיר הטלוויזיה והאנטנות שלו
הפרושות לצדדים ; מימין: באר־המש־קאות,
דמויי־הספרים והמטפס ; משמאל :
פטיפון־אמפליפייר־טיונר ; למעלה: שני
רמקולים 40 וואט ועוד זוג רמקולים
תואם (קוואדרו) .למטה ד שחקני השש־בש.

מיתוס דתי כ׳ :חדר־מגורים,
ה־0צ. המאה סלון־כטון,
במרכז: הצלוב ; מימין: יוחנן הקדוש ;
משמאל: הבתולה ; למעלה: המלאכים
(קוואדרו) ; למטה: מחלקי־הגלימה. מימין
לצלוב נראה אחד הגנבים הצלובים, שגם
הוא חפץ מרכזי, אס כי אינו גונב את
ההצגה. ניכרים כאן השפעה ביזאנטית
מובהקת וניסיון להעתיק יאת אווירת־הקודש
על־ידי שימוש באלמנטים דומים.

את הקווי!* המציא קתינמג
בסרט המתאר את החיים ביפאן המתחדשת,
מראים בחינה באנגלית הנערכת
בכיתה בת חמש-מאות תלמידים.
המורה שואל :״מהו מזג־האוויר באנגליה,
בהשוואה לזה של יפאן ז״ כדי
שהתלמידים לא יצטרכו להטריח את
מוחם, אשר נועד להפעיל את פסי-
הייצור, בבעיות כה מופשטות, מציג בפני

המורה ארבע אפשרויות לבחירת
התשובה הנכונה: ויורמר, הוטר, דרייר,
קולדר. על התלמיד להפעיל את׳ אצבעו
ולהקיש על אחד מארבעת הכפתורים
המצויים על שולחנו. תשובה נכונה תדליק
אור מתאים, וכנראה גם תזכה בציון
הולם. זוהי שיטת ה״קוויזים״ הנודעת
ההופכת כל שאלה ביקום לבעלת ארבעה

(יספה המוכהלהזסנה )
הרס״ר

סס• הז סגה
כחוכת
שם ומשפחה

קיבלתי את הזמנחכםלמסיבה , 2כתובתי
החזסבחד.ל,ס על!
אש ת דל להגיע ״

ד פו סי

גבונים•

וכחובחי הי
. 5אע שה כל

ש בי כו ל תי ל ח גי ע

אבקשלהעכירהינצלותילס אי י ל

אבקש לצ רף אוחי לר שימת מוסריהמ תנ ותהאי שי ו ת

אבק ש-לצרף א-ת י ואת

באס לא א צ לי תלהגיע

2א ל 0פ ז או ל מ חו ק את

גבצר ס מ ני ל ה גי ע •

שאינו מו פי ע ג הזמנה•

ה ס עי פי ם בהתאם.

ספח תשובה (אותנטי) להזמנה למסיבה לרגל סיום תפקידו של סא-ל בצה׳׳ל. גס כאן
מבטאת שיטת הקוויזים את השילוב המזהיר של היעילות הצבאית והחסכנות הרוחנית.

פתרונות, מהם שלושה מדומים ורק אחד
הוא הנכון, ותמיד יש רק אחד כזה,
והוא תמיד מנוסח במילה אחת או
במישפט אחד, ותמיד יוכל הנשאל להט ריד
את אצבעו ולסמן — /פעולה
אינטלקטואלית מובהקת המזכה את
הפלגמאט״המסמן ברבע התשובה הנכונה
באופן אוטומאטי.
בישראל המתחדשת מוחקים את המיותר
גם מדברים שבתחום הרגש. חברת-
תכשיטים מקומית מצרפת למוצריה כר-
טיסי״ברכה ובהם 36 הקדשות סטנדא רטיות,
שמתוכן אמור המעריץ הנלהב,
המעניק את התכשיט לאהובתו, לסמן
ב x-את ההקדשה המתאימה. מיבחר
נוסחי הברכה הוא מגוון וכולל בין
השאר ביטויי רגש נשגבים כ :״באהבה״
(סמן צ) או ״בהערצה״ או ״כדי שה חברות
יתפוצצו מקינאה״ או ״בגלל שאת
אשתי״ או ״למרות שאת אשתי״ או
״מפני שהפסקת לעשן״ או סתם ״מפני

האוהב הפלגמאטו־רומאנטי של ישראל
המתחדשת לא צריך לכל מאמץ בכדי
להביע את ריגשותיו. גם לכתוב לא צריך
לדעת. רק לשים את ה־צ במקום הנכון.
אולי יזכה בטוטו.

באר־המשקאות אמור גם הוא לשלוח
גירויים כלשהם אל אברי-קטעם של
הקולראבי-המתורבת, אך מכיוון שהדבר
כרוך ביוזמה עצמית מופרזת, סביר להניח
כי גם הבקבוקים הם דקוראטיביים בלבד,
ותכולתם מכילה משהו ציבעוני דמוי-
משקה, המשלים את הציבעוניות הפאס־טלית
של דמויי-הספרים.
כנהוג בכל אמנות השוואתית, תובא
כאן השוואה בין יצירה מודרנית ויצירה
קדומה. הכותב מוצא דימיון מסויים בין
צורת הקיר המרכזי בחדר המגורים
ותמונה ביזנטית מהמאה ה ,8-המתארת
את צליבת ישו. במרכז הקיר המרכזי
שוכן ארון־הקודש הטלוויזיוני, ומעליו,
בסימטריה מופלאה, מרחפים שני כרובי-
הרמקולים בני ארבעים הוואט. בין אם
מכשיר הטלוויזיה הוא בעל יישות אלוהית
או אנושית או מעורבת (הוויכוח
הידוע על זהותו של הצלוב) ,הרי ברור
כי הטיונר-אמפליפייר יסמל למלן את
הבתולה הקדושה, שכן מערכת אלקטרונית
קדושה זו הביאה לעולם את שאר
האלקטרוניקות הרוחניות. את יוחנן,
הניצב ממול, יסמלו לגבינו דמויי־הספ-
רים, המטפס הטרופי והבקבוקים הצבעוניים
— אלה נציגי התרבות וההגות.
בתחתית תמונת הצליבה אפשר לראות
את שלושת המתחלקים בגלימת-השלל
של הצלוב• הכותב רואה בדמיונו את
השלושה האלה ישובים על השטיח האל-
גאנטי ומשחקים שש־בש, באותה פוזה
עצמה.
כמו המיתוס הנוצרי, המגיע לביטוי
מושלם בתמונת הצליבה, מגיע גם ה מיתוס
העיצובי־אלקטרוני לשיא מיצויו
בקומפוזיציה המושלמת של כותל־המזרח
בחדר המגורים. השלווה, ההארמוניה,
האיפוק הקפוא, שווי-המשקל הניצחי.
ויש גם אקוואריום דו-משמעי: שכן לא
ברור מאיזה צד של הזכוכית נמצא הדג.

שלח את עט
כשאתה גומר בית־ספר בארץ
אתה יודע אגדה אחת כעל־פה.
אתה יודע היטב ומכולכל, כדיוק
כמו שלימדו אותך. חוץ מהאגדה
המבולבלת הזאת אתה לא יודע
במעט שום דגר, אכל רק שיתנו
לך לדקלם את האגדה ותיקן כולם
יראו שגמרת כית־ספר. הנה,
בבקשה :

העם היהודי בעולם פזורים בארצות
של גויים שקוראים להם
גולה ויש להם בכל מקום בעיות
שעושים להם כל הגויים בשביל
שאנחנו עם סגולה ושהמצאגו את
התורה ושתגויים הכופרים לא רוצים
לקבל אותה בשביל שהם רעים
והתורה טובה.
בשביל זה כל הזמן הגויים רודפים
אחרי היהודים ונוגסים מהם
וגם נותגים להם המון גזירות והרבה
צרות ומארגנים פרעות ופוד־גורנים
בשביל להרוג את היהודים
למה שהם שוגאים אותגו ובכה זה
היה כל הזמן מאנטיוכום הרשע
שרצה שהיהודים יאכלו חזיר
והמן הרשע שלא רצה שהיהודים
ישמחו בפורים עד שמורדכי ניצח
אותו והיטלר הרשע שהרג
שישה מיליון יהודים בשואה הנוראה
מכל שפקדה את עמנו וגם
ליהודי סוריה ורוסיה לא נותנים
לצאת.
אבל היהודים החכמים שבראשם
עמד זאב הרצל ראו שהגויים הם
ככה ובשביל זה הם המציאו את
הציונות שהיא תנועת השיבה
לציון שהיא השם של ירושלים וגם
מדינת ישראל שקמה אחרי אלפיים
שנה בשביל שעכשיו יהיה
בסוף אושר ועושר לכל היהודים
ויפסיקו לרדוף אחריהם.
מדינת ישראל היא והציונות
יצילו את היהודים בעולם תמיד
מזה שפורעים אותם ויותר לא
יהיה רע לאחינו בגולה כי אנחנו
נעשה כל דבר בשביל להציל אותם
מעול השיעבוד וכל היהודים
יבואו הנה שיהיה להם טוב.
כקיצור, אגדה רגילה שכה זאב
הגויים הרע שהוא גם מכשפה רוצה
לדפוק ילדה תמימה עם כיפה
אדומה שהיא גם יהודים וגם שלגיה,
עד שבסוף המאושר מגיע
צייד גיבור כשם הרצל וביחד עם
שבעת גמדי הציונות הוא מציל

את היהודים מצפורני האנטי־שמיות
ומאז הם חיים כאושר
ועושר.
ילדים מאמינים באגדות וחושבים
שבאמת העולם הוא מכשפות
נוראות המבקשות את נפשם הזבה
ומולן אלפי ציידים גמדים
כני־מלך על סדסים לכנים שבאים
להצילם.
ילדים וישראלים — זה הקהל
לאגדות. וטוב להם, לילדים ולישראלים,
עם האגדות היפות שלהם.
אלא שלפעמים באה המציאות
ומנסה לקלקל את האגדה, וזה בכר
כאמת לא יפה.
למשל במקרה של יהודי רוסיה.
לפי האגדה זה היה צריך ללכת
בכה — ליהודי רוסיה רע והם רוצים
לעזוב את רוסיה. אנחנו, שעוזרים
לבל יהודי שרע לו, נעזור
ליהודי רוסיה לעזוב והם בולם
יבואו לבאן שיהיה להם טוב.
אלא שבמציאות החליטו הרבה
מהיהודים שעזבו את רוסיה שיהיה
להם טוב כאמריקה או בקנדה
או בשוודיה וקילקלו את כל
האגדה.

ל עז אז ל
ובאגדה שלנו, במו ככל האגדות,
מי שמקלקל את האגדה מוציאים
אותו מהאגדה וזהו. לכן תפסיק
ישראל לתמוך כיהודי רוסיה שלא
באים לישראל.
אם הם לא באים לישראל —
שיישרפו.
כי אנחנו לא ניתן לאף יהודי
להרוס לנו את האגדה שאנחנו עוזרים
לכל יהודי שרוצים לשרוף
אותו.
שיישרפו.

קובי ניב

ה חלו םהאמ רי ק אי
של א רי ק שרון

צעדה ססגונית
״רוצי שמוליק היו״יוז ! היו־יה ! של
זהב ושל נחושת טרס״טרם־טרם־טרם !
אולה אולה רמלה ! אולה אולה יפו !
יפו ! טו״טו״טו״טו ! ידיים למעלה על
הראש הופה היי ! הופה היי ! יורד ערב
עלינו ואבק על ה־זפה״פם־פה־פם ! רוצי
שמוליק קורא לך ציון הלא תשאלי לשלום,
ימין שמאל ימין טרום־טו־טו״טום !
מעל פסגת הר־הצופים וווה־וווה״וווה !
במקום דרוך ! היי־הופ ! היי״הופ י מי
כמונו הצופים י ושל אור הלא לכל שירייך
לשבת ! לקום ! לשבת ! לקום !
ימיו שמאל ימיו של זהב ושל שמוליק
קורא לך טם־טם״טם־טם פתח תיקווה
אולה ! אולה י ועוד הפעם טינגלובטקי
היי־הופ ! היי-הופ ! ״
ככה, בקול רם ובצריחות, חלפה למולי,
במקום היתקעותי, צעדת ירושלים
ברבבות אנשים צהובים, כחולים, חאקי,
לבנים, חאקי, אדומים, ירוקים, פסים,
סגולים, סגלגלים, ירקרקים, חאקי לבנבנים,
צהבהבים-ירוקים״שחורים-כחלח-
לים־חאקי-בהיר, חאקי-כהה, סגול-כטף,
בורדו-ארגמן, ארגמן־טורקיז מנופפים בכובעים,
ידיים, דגלים, רגליים, סמלים,
מטפחות, ממחטות, ניירות ומקלות.
ואני נשבע לכם שבסך הכל רציתי לה גיע
הביתה בשלום.

•נצחי

אי־שם בעולם נערך קרב אווירי בין טיי ס שוודי
ובין טיי ס ערבי. מי ינצח!

זהו מיבחן שעורך חבר אחד שלי, כדי להוכיח כמה עמוק אנחנו
כולנו גזענים. ואתם מוכרחים להודות שגם אתם חשבתם, ולו בשניה
הראשונה, על השוודי.

אם אתה דינאמי אתה דינאמי. אם אתה צרוד אמה צרוד. אבל
אם אתה גם דינאמי וגם צרוד, אז אתה איש עם חזון.
ובכה זה אריק שרון.
עבשיו הוא חזר מאמריקה דינאמי וצרוד ברגיל ובפיו חזון חדש,
יפה, מלהיב, דינאמי, צרוד, אמריקאי.
הוא רוצה שיהודי אמריקה יפסיקו להיות סתם נותני כספים
למדינת ישראל. הוא רוצה שיהודי אמריקה יגידו בשביל מה הכספים.
הוא רוצה שיהודי אמריקה יפקחו שאומנם הכספים הולכים
לאן שהם אמרו. הוא רוצה שיהודי אמריקה ינהלו את המקומות
שלשם הולכים הכספים שלהם
הוא רוצה שייפסק כאן הברדק ושהעסק הזה יתנהל במו שצריך,
כמו באמריקה — כי ביזנס זה ביזנס ומדינה זה לא מישחק ילדים.
ואם בעלי העסק לא יפקחו וינהלו את העסק, הרי העסק יתמוטט,
ומזה הוא מאד חרד, האיש הדינאמי עם החזון הצרוד.
והדבר הכי דחוף, לפי החזון, הוא להחליף כמה שיותר מהר
את מועצת המנהלים הכושלת של ישראל במועצת מנהלים חדשה,
דינאמית וצרודה, שהיא היא היחידה המסוגלת לנהל את העסק
הזה של יהודי אמריקה במו שצריך.
וגם צריך להמשיך להילחם בערבים, כי זה מה שיהודי אמריקה
רוצים.

ואריאציות על ה11 שא אצלנו אצלנו אצלנו אצלנו אצלנו אצלנו אצלנו אצלנו
אצלנו
כל זה

זה לא יכול לקרות שקצינים יקבלו שוחד כדי שהצבא יקנה נשק מסויים.
זה לא יכול לקרות שנשק יקבל צבא כדי ששוחד יקנה קצינים מסויימים.
זה לא יכול לקרות שצבא יקבל קצינים כדי ששוחד יקנה נשק מסויים.
זה לא יכול לקרות שקצינים יקבלו נשק כדי ששוחד יקנה צבא מסויים.
זה לא יכול לקרות ששוחד יקבל צבא כדי שקצינים יקנו נשק מסויים.
זה לא יכול לקרות שנשק יקבל שוחד כדי שהצבא יקנה קצינים מסויימים.
זה לא יכול לקרות ששוחד יקבל נשק כדי שקצינים יקנו צבא מסויים.
זה לא יכול לקרות שקצינים יקבלו צבא כדי שנשק יקנה שוחד מסויים.
זה לא יכול לקרות שצבא יקבל שוחד כדי שנשק יקנה קצינים מסויימים.
ועוד הערב ב״אצלנו זה לא יכול לקרות״.

יופיע כמוסף של ״היום הזה״ ,פעמיים
כשבוע.

והיא קיימת רק במכוניות מקבוצות מסויי&ות שעברו
דרך פם־ייצור מסויים.

עורכו של פי האתון, מוטי סנדר, יהיה אחראי
על המוסף הסטודנטיאלי של היום הזה, שיכלול בתוכו
ארבעה עמודים.
היום הזה ישלם להתאחדות הסטודנטים סך של
300,000 לירות לשנה עבור רכישה זו. בקרב
הסטודנטים בירושלים עוררה העיסקה התמרמרות
רבה. פי האתון היה מחולק ביניהם למעשה חינם,
ואילו עתה יצטרכו סטודנטים, שירצו לקרוא בו
לרכוש את היום הזה.

על-פי הוראת החכרה נאספו המכוניות
שנמכרו, נבדקו במוסכי החכרה, ואלה
שנמצא כהן הפגם תוקנו על השבץ
החכרה, והוחזרו לבעליהן.
-יהל

מי יחליף את
הקצינים הפורשים

תיתכן פשרה
אש״ף -הפאלאנגות
המהלך הבא כלבנון: ניסיץ של התקרבות
הפאלאנגות
--־!אל אש״ף לבין תנועת
--בין
הנוצריות, כניסיון למנוע את השתלטות
הסורים והנוצרים היותר־קיצוניים
על כל לבנון.
מנהיגי הפאלאנגות, פייר ג׳מאיל ובנו, מגלים
התנגדות גוברת לכמיל שמעון ולסוליימן פראנג׳יה,
ששינאתם לאש״ף וקירבתם לארצות־הברית
(ולטענת העיתונות הזרה, גם לישראל) מביאות
אותם לקבלת החסות הסורית. לכל אחד משלושת
הגורמים — פראנג׳יה, שמעון וג׳מאיל — יש
צבא פרטי משלו, המקבל נשק ממקורות שונים.
הנשיא החדש, אליאס סארקים, קרוב לרעיון
הפשרה האש״פי־פאלאנגי, ומכאן הצעתו של יאסר
עראפאת לכונן מייד שביתת־נשק.

במטה־הארצי של המישטרה כבר נקבעו המחליפים
שימלאו את מקומם של שני הקצינים הבכירים
שראו עצמם מועמדים למישרת המפכ״ל,
והחליטו לפרוש מהמישטרה אחרי שתוחלתם נכזבה,

כמקומו של מפקד המחוז הצפוני, ניצב מרדכי ניצב־מישנה 1 11-י•
ימונה 4׳ *1!4 *4 ׳10/ 44
אשד1 11• ,
שמעון רא 1ן 1 רון, מפקד מרחב חיפה, ואילו במקומו
של סגן־המפכ״ל, ניצב אלי דקל, ימונה
לתפקיד ראש אגף המינהלה תת־ניצב
זאב מרגלית, מי שהיה עד כה הממונה על
תלונות הציבור כלישבת המפכ״ל.

חוכנית־מיתאר
!משותפת

לעקבה ואילת

בן־יאהרון

עיריית אילת התאימה את תוכניותיי
המיתאר לפיתוח וכינוי העיר לאלה של
העיר הירדנית עקבה, אחרי שלידי העירייה
נפלו תוכניות המיתאר והפיתוח של עקבה,
ובדיונים סודיים הוחלט להתאים את
פיתוחה של אילת לזה של עקבה.

ח״כ יצחק בן־אהרון, מי שהיה ממנהיגי אחדות־העבודה
ומזכ״ל ההסתדרות, הודיע לחברי מיפלגתו
כי אינו מתכוון לרוץ בבחירות לכנסת הבאה.

כן־אהרון אך הודיע כי בכוונתו לפרוש
מהחיים הפוליטיים עוד לפני תום הקדנציה
הנוכחית של הכנסת, והציע להתפטר
מהכנסת. ההצעה נדחתה על־ידי ראשי
תיקוותם אחדותייהעבודה, הן כגלל
לשכנע את כן־אהרון לחזור בו מהחלטתו,
והן כגלל העובדה שאם כן־אהרון יתפטר
מהכנסת, לא ייכנס כמקומו איש אחדות־העבודה
אלא אחד ממועמדי מפא״י
לשעבר.
בן־אהרון הבהיר לחבריו, שהרקע לפרישתו אינו
שיקולים פוליטיים או פוליטיים־אישיים,
אלא עייפותו ומחלת־העיניים הקשה שבה
לקה באחרונה.

וגפו״ה התמוטטות

חמשו פיתוח אתרי־ד,תיירות של אילת יחיד! מול
אתרי־ר,תיירות של עקבה. איזור־התעשייה החדש
של העיר יימצא מול התעשייה המתפתחת של
עקבה. גם הכבישים העתידים להיבנות ייבנו
כך שאפשר יהיה לחברם, בעתיד, עם הכבישים
העתידים להיבנות בעקבה.

נתגלתה תקלה
באחד מדגמי •פיאט׳
סוכנות ״פיאט״ כישראל אספה כשבועות
האחרונים את כל המכוניות מדגם
״פיאט 131״ משנת־הייצור ,1976
שנמכרו על־ידה כארץ, כשל תקלה
שנתגלתה כמערכת־ההילוכים במכוניות
רבות מדגם זה.
לדיברי אנשי החברה, נגרמה התקלה בפם־ד,ייצור
של המכוניות במיפעלי פיאט בטורינו שבאיטליה,

בחקירות ־המכס

מקווי! לא

התמוטטות כללית צפוייה במחלקודהחקירות של
המכס, אחרי שכ־ 15 חוקרים, מתוך כלל 35 חוקרי
המחלקה, הגישו בקשה לאשר להם פרישה מוקדמת.
בין אלה נמצא גם מנהל־מחלקת־החקירות בפועל,
גבי אורן.

בסרט על אנטבה
נראה כי נפלה התוכנית של חברת
״האחים וורנר״ ,לפיה יככב השחקן
ההוליוודי סטיב מקווין בתפקיד
הראשי כסרט שהחברה עומדת לה׳
הסרט,
מיכצע־אנטכה. במאי
פיק . 1על

תיבנן מלכתחילה בי
ויליאם שאפנר,
מקווין יגלם את דמותו של דן שומרון
כסרט. אולם עתה מסתבר בי
מקווין עמד על בך שהתפקיד הראשי
בסרט יהיה זה של סגן־אלוף יונתן
(״יוני״) נתניהו, שנפל במיכצע. מק־ווין
רצה לגלם את דמותו בשל הרקע
האמריקאי שהיה לנתניהו. מסיכה זו
גם רצה שמותו יעמוד במרכז העלילה.
כיוון ששאפנר עדיין סכור שהסיפור
צריך להתרכז כדמותו של דן
שומרון, הוא ויתר על שירותיו של
מקווין,

כקשות־הפרישה הוגשו על רקע אי־היענות
הנהלת המכס לתביעות־שכר וכן להגבלות
המוטלות על חוקרי המחלקה מגבוה,
בקשר לכיווני החקירות.

״היום הזה״ ירכוש
את •פי האתון

הסכם בין הסתדרות הסטודנטים של האוניברסיטה
העברית בירושלים לבין עיתונו של משד. דיין,
נחתם לאחרונה.

על פי ההסכם יפסיק שבועון הסטודנטים
והוא
--את הופעתוהאתון״
העצמאית

פס־הכנסה יחקור
הכנסות כדורגלנים
שילטונות מם־ההכנסה החליטו לחקור
כצורה יסודית את התשלומים והמענקים
הניתנים לכדורגלנים כקכוצות־הכדורגל
השונות. בבל הנראה תתרכז החקירה
הראשונה סביב תשלום כסך של 300 אלף
ל״ד, שניתן העונה לכדורגלנה הצעיר
של בית״ר ירושלים, אורי מלמיליאן.
את חציו של הסכום קיבל מלמיליאן כשכר עבור
עונת־מישחקים אחת, ואילו חציו השני ניתן לו
כמענק כספי לרכישת דירה בירושלים. בכך הפך
מלמיליאן הכדורגלן בעל השכר הגבוה ביותר
בישראל, כשאחריו צועד בסולם הדירוג מרדכי
שפיגלר, המקבל שכר של כ־ססז אלף ל״י לעונה.

כירושלים רואים נטייה זו בדאגה, ביוון
שהיא עלולה להשאיר את אש ״ף על בנו
כלבנון.

שוקד פרישה

רוכשים חדשים של המכונית מתלוננים, כי
במכוניותיהם עדיין קיימת התקלה במערכת־ההילוכים.
לדיברי אנשי סוכנות פיאט בארץ
עוברת כל מכונית, לפני מסירתה לבעליה, בדיקה
וטיפולים מייוחדים נוספים במוסך, על חשבון
היבואנים.

11111

פנסי ״קודאק״
לשוטרי הפרור
ב תל־ אבי ב
אחת ההחלטות האחרונות שקיבל
ניצב דויד עופר, מפקדה הפורש י של
מישטרת מחוז תל-אביב, היא ההחלטה
לרכוש פנסי ״קוג׳אק״ עבור
מכוניות היחידה המרכזית לבילוש
ולעיקוב של מישטרת תל־אביב.
הכוונה היא לפנסים הבהולים המהבהבים,
שניתן להצמידם אל גגוני מכוניות
ה״קורטינה״ הפרטיות שבהן
משתמשים בלשי היחידה, ולהופכן
בכך למכוניות־מישטרה. עופר הוא
חסיד מושבע של סידרת פירטי-המתח
על המפקח קוג׳אק, בכיכובו של טאלי
סאוואלאס.

צפו קרע בין שוויצר קרע עמוק שאירע בין מאמן ד,נבחרת ד,לאומית
בכדורגל, דויד שווייצר, לבין כוכבת תצעיר של
מכבי תל־אביב וד,נבחרת תלאומית, בני טבק,
עשוי להיחשף בימים הקרובים. למרות שבמסעה
האחרון של נבחרת־הכדורגל ליוון, שאליו צורף
טבק, נערכה סולחה בין השניים, עדיין שוררת
ביניהם אווירה מתוחה.

רקע הסיכסוך הוא בצעדיו הראשונים
של בני טבק כנבחרת-הנוער, לפני
בשלוש שנים, באשר דויד שווייצר היה
מאמנה. אביו של כני, דויד טבק, מאשים
את המאמן הלאומי כי כאותה תקופה
בימעט ״הרס״ את כנו, ועלול היה לגרום
לקץ הקאריירה הספורטאית שלו.

התפטרה ראשי
לישכתו של צ׳יצי
רות ניר, מי שכיהנה בראש לישבתו של
ראש-עיריית תל-אכיב, שלמה (״צ׳יצ׳ ״)
להט, התפטרה השבוע במפתיע מתפקידה.
כאשר נתבקשה
טענה כי גילתה
ילדים הזקוקים
באופן פיתאומי,

ניר להסביר את מניעי פרישתה,
במפתיע שיש לה בבית שלושה
לה. על השאלה, מדוע התפטרה
השיבה :״אני בחורה אימפולסיבית.״

•זי א ס •י*

מייייי

טכו 1 3 3ק

בואו לראות לחוש ולשמוט מוסיקה באולמי התצוגה של סוני

תל אביב: מגדל שלום, רח, אחד הטם , 9טל5 24 31 .

שאל כל אחד.

תדהמה ציבור שלם של הורים, שבניהם
את ישיבות בית־הדין בדלתיים סגורות.
הוא נימק את בקשתו בכך שפירסום
העדויות על מה שהתרחש בתוככי הכלא
הצבאי בפומבי, עלול לפגוע במישמעת ה צבאית.
היתר.
זו טענה מוזרה מאד. שכן, מבחי נת
שילטונות צה״ל דווקא פירסום העדו יות
עשוי היה לתרום למישמעת הצבאית.
אם ייחשף בבית־הדין מה שמתרחש בבתי-
הכלא הצבאיים, ייתכן וחיילים יקפידו יותר
על המישמעת כדי לא להגיע לשם. אלא
שהסיבה לבקשת עריפת הדיון בדלתיים
סגורות היתד, כנראה אחרת: הדברים ש ייאמרו
במיסגרת מישפט זה עלולים לפגוע
בתדמיתו של צה״ל.

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב,
רחוב גורמן ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר • 136 מען מברקי :
״עולמפרס״ .מודפס ב״הדפום החדש״ כע״מ. תל־אכיב, רחוב כן־
אביגדור. הפצה :״גד״ כע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ כע״מ .
העורך הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
רקע למכביר, שנועד להסביר לקורא כיצד
ייתכן היה שמעשי התעללות וזוועה יתרח שו
בבתי־כלא צבאיים, מבלי ששילטונות
צה״ל ידעו אודותם וימנעו אותם במועד.

אחת ההתנגשויות הקשות ביותר
שהיו לנו בשנים האחרונות עם צה״ל —
התנגשות שכמעט והביאה לניתוק יחסים
ולאי שיתוף־פעולה — נערכה סביב כתבה
שהתפרסמה בהעולס הזה לפני ארבעה
חודשים.
הייתה זו כתבתו ־של יוסי ינאי הסטא־לאגים
של צה״ל (העולם הזה ,)2022
שתיארה את מה שמתחולל בתוככי בתי־הכלא
הצבאיים של צה״ל. הכתבה, שחלק
ניכר ממנה — כפי שתוכל להיווכח מ תצלום
העמוד הראשון שלה המתפרסם
בעמוד זה — נפסל ונמחק על ידי הצנזורה,
הכילה תיאורים מזעזעים ומסמרי־שיער על
מה שמתרחש מעבר לגדרות התיל של
בתי־הכלא הצבאיים.
אני רוצה לצטט רק כמה קטעים מתוכנה
של אותה כתבה.

• שיפורו של אשיר מכלא : 6
,״התברר לי שמי שנכנס לכלא צריו להו כיח
מיד נאמנות, אבל לא לשילטונות
הכלא או לצה״ל, אלא למאפייה •של אסי רים,
השולטת בו שילטון ללא מיצרים.
אותם אסירים הנקראים, נאמנים׳ ,עושים
בכלא ככל העולה על רוחם. לא רק האסירים
האחרים פוחדים מהם, אלא גם
הסוהרים ומפקדי הכלא. לאסירים אלה
צריך לתת כל מה שמצליחים להכניס
לתור הכלא, או כל מה שמקבלים ב ביקורים.
צריך לשרת אותם, לכבס להם
את המדים והגרביים, לסדר להם את ה מיטות
ולנקות את סביבות המגורים שלהם
לקראת המיסדרים.״

הרבדים נראו נוראים מדי מכדי
להיות אמת, ובצדק. כאשר הם פורסמו
השבוע בעיתונות ובטלוויזיה הם היכו ב

כותרת

נושפת

ככתבה

״מסקנות ועדה של אכ״א חשפו עובדות
על התעללות והומוסכסואליות !״
ייתכן והדברים מצלצלים לד עתה מוכרים.
שכן, בשבוע האחרון, ארבעה חודשים
אחרי הפירסום בהעולם הזה, הם פורסמו
בהרחבה בכל העיתונים וגם בטלוויזיה.
היה זה כא־שר קבוצה של שישה חיילים
בשירות־סדיר, שישבו בבית־כלא צבאי
והפכו לכנופיה שהטילה את מוראה על
האסירים האחרים בכלא, הועמדו למישפט
בפני בית־דין צבאי, הואשמו בהתעללות,
בביצוע מעשי־סדום, בהנהגת מיסדרי־הש־פלה
ואף בגרימת חבלות גופניות לאסירים
אחרים.
הדברים שפורסמו השבוע, מתייחסים ל אותת
פרשה עצמה שהולידה את כתבתו
של יוסי ינאי לפני ארבעה חודשים. אלא
שאז אסרה הצנזורה לפרסם חלק ניכר
מהעובדות על מעשי ההתעללות של כנו פיית
האסירים בכלא. העדויות המפורטות
על מעשי הסדום הברוטאליים, על דחיפת
ראשו של קורבן לתוך דלי מלא צואה
ושתן ועל חבלות גופניות שניגרמו כתוצאה
מכיבוי סיגריות בוערות על גופו של
אסיר, לא ניתנו אז לפירסום, נמחקו מגוף
הכתבה.
לעומת זאת הכילה הכתבה גם חומר

רק חשיפה מליאה •של הפרשה, הענשת
האשמים וטיהור האווירה העכורה סביב
בתי־הבלא הצבאיים, יש בהם כדי למנוע
החשדות מעין אלה וחזרה על התעללות
משפילה כזו. זאת הבינו היטב שלושת
שופטי בית-הדין הצבאי, שעמדו על ה עיקרון
שצדק צריך גם להיראות ולא רק
להיעשות, הורו להמשיך את הדיון בפומבי,
בדלתיים פתוחות, כדי שהמידע שייחשף בו
יגיע לידיעת כלל הציבור.

ח סנו א ל אגי ס
וין ד.״ *יכ־ ? 4 4״ ג:׳* אצכא• י.
פ>* מ ענד •ישישי. סי י*י *ז חזרי;
/חי• י ב •*•י זתי׳יד • מיי.1
ייזל־ שי מג י ויער־ .אני־יח
י• מיי *־ י מי• י • יי• -פתי־שד> .ד
שמי ז *פ שיבג הדלס?מ־ זי/ :־דת•
ז* ייר־ * שיג*״ גו־פ-ח ״י׳ חרנג י•
*ע נ לכו* שכשיש ני־יגד.
• •6ז ״ יאמז ריזגי שיש-יי. זר ץ
*־-.לח זק א ג־ימ י*גנ •יי נ ז מדי ד לי• עיי ׳.ינעם י*•

*-יי•סכואתל*שי־* גגיש י,מידתדר ־׳אישאס זאאעזל
י-גנפ•־יש •יי•״דח־י
ב־שימלפ>אאז״
י־-ן״ 1
חר־ג יגגפשש• לי.

אזי* •ל־ אכלי דגי* די מ ה *ריי־א
.ס ח ־ *דחי יאלד ה ד חיי ה • דז ז ת •

להתי־גן זח פפגייתיו *הי׳4מתמ
,ח״גאסגים״ עושים ״־א הזל חגי; .׳ולי•• ,א/י ש 0שמה

הגי*׳ -גלי >רין. שילח־ גי־נ ר
לאי חלל גזרי• י >נג * ת אז **שומראז.

•י -״ז גי /ער ז מתרליה פיר
אל בי* גפ סז •שיו ..ל מך פאקלין למ
לי״׳׳א ו * ׳יד ** מילידיד יתלו.־
דגי מ׳*לת־ *יי חתי •*

בגעשינדמגונים

בוצעירללמיישי־מללזפיסרחז>מגא״0

כבת -הבדאה אנ ח׳ ״ ס ימסקזווו
ואדה פזר א 3״א חע 1פו עו 3דו ח

וזסטאטא זזם ז*?,
ר.גם יח לשאשא

בזי•
ייזיא*?*ש*סדרחוג יינ׳דגל)*
עלאדמ אייז ;׳ 4מסיימניז תאי-ד פ*

,6ד־*:׳י הסי ית. מת
א* גי. יו*.
־*־י א׳־״ יל־ יינפלע גימייר אלי•־
•יי אי ד־ שאי.־ לי! נילי־ >הרלי*
א א־אכייי־ ש חזי מזזי* רמי
:ליש גר.״ .ילל הייימל?•וי, ייא י־,נא רתר־ד

ז ליל.חח ליפלח ל׳ריארימת! ת ו חחי־הגיש
לל׳פע-ירילת;שמי־ ,תדש־זציי
• ה־ה הי.יח חויזזתיל, ידישליף גז׳לכ•

׳־.מ־שת״גי•ו?ש*פג שקירגדתא,

ילתמלית תתל-פא ׳יי•* י־זמכ״ת. איד
•*-גי מ ש• י שזתדז יג־ל־ז מ
י מ-יז ית-די-ש **פי •-״ס״־זדת ז ג ־

חאדייל• זיידיז להג, אלי׳ ש
ר -לת *ת־׳ל־חיי. י־יי״ז ל•:״־מד אלי>

יתל-־יש ׳ילה ל־ירש יזז לי׳ 5י• ׳ 1
פע-־בי-ז -יז־ד־פ י יי אז לגמל פללי • ,ל״יי־־׳־ש יתלדר לתיד לג .*4א ר,
יחזאיו אל זזהת •-לל שא ג ל ״
:לי-לליז נג־יד-ז -ללי

בג־ח־תלרא, אך* ׳׳ל־ >א •ייזח גר״
לל :.צל׳ל.לשיש שלתש ללהג ליש *יי
ד-נל*

..לדתי ,־תת ש ״ גיהא
י-זי־נ יי ח ו׳גרר־ח* ררשגה >יש שש ה־ל-אני*.

אשא• ק*
י ינ י שז ז י ז־פ יפז-־חו !•ילד *•יא :״סיתד־קי
אזלא תלגאי -תץ א..גפימיא• :.פכי־ ,

־ג־ית זלי לליא פלל ע־-יי. מי* חחויז
? 1ילדש להלז -ן דתר יפד־ידלה ידייפז •י.
יד-ז* אח ־מ־תייד־ .שליד ע* ליל-־ נזיכי־-ג

יו חיא כתתשגא * ר לל י׳ס יא ;נתחי
?׳יה רר ש גי־ י* ייירד ־יי
היש י׳פאיב תפיייי •יישר• ,דלה לל •
.ליפשישלרזל שר.־* י*.יל־׳־ לו פיס: ד .אגל א: י** ד־זא ניד פז*; .אגל

*והרהאגלדיס.־י*>גיזגיקו*״י
לי-כרייז*ז
יא* יי׳יי•.
היררי היפזרת תימ א מ לדש מ דייל **
חזי ׳ל* מיומ־רך ת: ג *.לי*ז לסי-ל

דזירליל־ת .
מייגיגילותייפ.
יש יאמי•־.דהלז־ממזפי
מו* י א שדר מיית• לדש הליל

יזלי־א:יסלרלדשיויח:התלגית׳ילדת:זאז•

!מדי שנה, נוהג הקורא דני נספר מ נתניה
להכין את מה שמכונה בפינו ״ה שנתון
הסטאטיסטי של העולם הזה״ .גם
השנה, כדרכו, לא סטה ממנהגו ולהלן
סיכומו.
• ״שוב תמה שנה במערכת העולם הזה
והפעם זו השנה ד 40-.למניין (מניין זה
כולל את אבי העולם הזה, הלוא הוא תשע
בערב) .כמדי שגה הבה ננסה להתבונן
כיצד באה שנה זו לידי ביטוי בשפת חמים-
פרים, שפת הסטאטיסטיקה, מעל דפי
העולם הזה
״ 55 גיליונות הופיעו השנה תחת הסיס מא
ללא מורא וללא משוא פנים. גיליונות
אלה מוספרו מ 1983-ועד ל־ .2037 קורא
אשר רכש את כל גיליונות השנה בדוכן
העיתונים שילם — או השקיע, הכל בהתאם
לנקודת־ההשקפה — סכום של 310.50ל״י,
כיוון שעליית המחירים הכללית במדינה
מצאה את ביטויה גם בשטח זה 25 .גיל יונות
השנה עלו 5.00ל״י הגיליון 19 ,
גיליונות 6.00ל״י ו־ 11 גיליונות 6.50
כולל מם ערך-מוסף. סכום זה גדול ממחיר
כרך העולם הזה של שנת תשל״ה שהסתכם
ב־ 223ל״י וגדול ביותר מכפליים מהכרך
של לפני שנתיים שמחירו היה 151.25ל״י
בילבד.

״מחלקת המודעות היתד. פעילה מאוד
השנה. מול 1238 מודעות בשנה שעברה
ו 584-מודעות לפני שנתיים פורסמו השנה
בהעולם הזה 1530 מודעות סירסום.

עלהתעל לו ת ו הזו ס־ ס כ סו א ל׳ז ח

.פי׳־־פ לצרי. לדש־ ,ג; וי לדי * שלל: נ־

י ש לח־• אכיג. כיי זיי־ר/יר
תיבפיל־זו אזלל לי ת ממזייפר־
* רגז זיג*• ייי-ת לאליי ל;י 9ל5:
׳*-לא -״־יי?4א -לגר ־ י כללא מ י ,

״באשר לתוכן: לא פחות מ־ 5406 תמו נות
ליוו את הכתבות השונות השנה. גם
כאן ניתן לציין עליה תלולה באשר ל כמות
4431 :תמונות בתשל״ה ו4043-
תמונות בתשל״ד, כלומר תוספת של כאלף
תמונות בשנה.

המסב־־דהח עז רדד תי ק ס חוז א ג

ש*ק-־י לרות * א ד• גלב הרש שה מ ׳ ,וה הלת שהד ישז־.״ר, ילא
^ ;ייאי גג גז
מ -־׳מ*־ גפו
.־גחית ללי.׳ ההיגיד לרדת ש־ שהמשזר :
יי יא* נגיי ׳ ד י מיסיזל •
גזיידעלהו ח*ש־ז\לימ לקי,שי לן קש 6
׳״חי• ,דלת ׳?1־גיז י־חי מכלא גחמי
רפת*־ :ריי ־ל גיר יי -פיר־ ׳ 1
לפלא: פייה להללי* ג ״ ד 4ארג•./:
אגז לש ל ג*ל ::8ליז שנלא * מח־ל. פלא
־לאפית לי* אז־יפל -י׳ גג• ועראי ש?*
א לאיו ל,י:־*אש •::גזיה *גיא י־ ה־פ״יה?
ג: ז־יש־ו ויש זרזי יא איפס

שד* יתילת ע ש ־א י* .יאל ־ -ל

העובדות שפורטו השבוע בכתב האישום
של הפרקליטות־הצבאית היו נוראות הרבה
יותר מכל מה שניתן להעולס הזה לפרסם
בשעתו.

״יש לציין בסיפוק שביחס כמעט ישיר
לעליה במחיר העיתון, עלתה גם כמות ה חומר
שהוגשה בו לקורא. ניתן למצוא
שהכרך האחרון מכיל 2760 עמודים לעומת
2196 עמודים של כרך השנה שקדמה,
ו־ 1784 עמודים בכרך שלפני שנתיים. ה שגה
הופיעו 21 גיליונות בעלי 44 עמודים,
5גיליונות בני 48 עמודים 16 ,גיליונות
עם 52 עמוד הגיליון 8 ,גיליונות של 56
עמוד 3 ,של 60 עמוד ושניים בעלי 68
עמוד הגיליון*.

כללפיס• יתכתי כמי מי ץ * .י למרת
ד ל * ביתירל, קרגית-.אגו כתפקיד גיל׳

יחשפלרר יש מהי -מגזר מתי זיגפיד,
נ*.י*ח י• למת* שגי ד,פ דחקי -יכיעשתי .

+כותרת כאותה כתבה :״על
בתי הכלא הצבאיים השתלטו עבריינים
מועדים, המטילים טירור על האסירים וה-
סוהרים.״

זוהי דאגה. מובנת. אלא שחשובה ממנה
זדשיפת האמת. בין חיילי צה״ל אין זה
סוד מה שמתרחש בבתי־הכלא, בהם הש תלטו
כנופיות של אסירים. הדברים פוש טים
מפה לאוזן ונוסף להם נופך איום,
כאילו מה שמתחולל נעשה בידיעת •שיל־טונות
צה״ל ובהסכמתם.

חבל מאוד שמסקנה זו אליה הגיעו
השבוע, כאשר הגילוי של העולם הזה
קיבל פירסום נרחב ומלא יותר, אני סבור
שהם נוסחו בטעותם. ייתכן שבין שאר
המכות על חטא שיכו בערב יום־הכיפורים,
הם יכו גם על חטא החשדת העולם הזה
בפגיעה מכוונת בשמו של צה״ל.

מזא רי* יה־דלגיינ יתי פי ״היי*־ מיו׳

״במדור מיכתבים (כולל פורום העולם
הזה) התפרסמו השנה 912 מיבתבים. בדף
תשקיף הופיעו 690 ידיעות ׳(לעומת 643
לפני שנה ד 587 לפני שנתיים באותה
כמות של עמודים. המדור אנשים סיפק
השנה לקוראיו 1252 סיפורים קטנים על
אנשים חשובים ופחות חשובים בהשוואה
ל־ 1054 סיפורים לפני שנה ו 809-לפני
שנתיים. ואליו במדור במדינה התפרסמו
השנה 413 כתבות, הרבה יותר מתכולתו
בשנתיים הקודמות 344 :בתשל״ה — ו355-
בתשל״ד.
״מכאן יוכל גם הקורא שלא התעמק
כל כך בתוכנו של הכרך אלא רק במת כונתו׳
להסיק שהצוות היושב ברחוב גור-
דון 3בתל-אביב מנסה ומצליח לשבור
מדי שנה בשנה את שיאיו שלו. ישר כוח.״

״העולם הזה״ 2022 מיום 2.6.76

ולולא דני גספר ייתכן ולא היינו שמים-
לב לכר בכלל.

מי יכה על חטא?
משרתים בצה״ל. שכן, כל חייל, ואפילו
הוא צייתן וממושמע, עלול להגיע לכלא
צבאי. אם הוא נתון שם לסכנות המזוויעות,
כמו אלה •שנחשפו השבוע בבתב־ד,אישום
שהוגש נגד כנופיית האסירים, יש בכך
כדי להדאיג כל הורה.
מסתבר שגם הפעם, כמו לפני פירסום
הכתבה בהעזלס הזה לפני ארבעה חודשים,
ניסו שילטונות צה״ל למנוע את פירסום
העובדות המחרידות. לפני תחילת הדיון
המישפטי בבי׳ת־הדין הצבאי ביקש נציג
הפרקליטות הצבאית, התובע הצבאי, לקיים

השופטים, לא היתר, נחלתם של שילטונות
צה״ל בעבר, שניסו למנוע בכל מחיר ובכל
האמצעים שבידיהם את הפירסום, בטענה
האבסורדית שפירסום כזה יש בו כדי
לפגוע בשמו הטוב של צה״ל.
היו רבים בצה״ל, וגם טובים, שכעסו
על העולם הזה כאשר חשף לראשונה
את הפרשה הנוראה של המאפייה שהת עללה
באסירים בכלא .6חלק מהם כעסו
על עצם הפירסום .״זוהי השמצה מתו עבת,״
טענו ,״דברים כאלה אנים יכולים
להתרחש בכלא של צה״ל.״

• הקורא נספר לא כלל בסיכומו את
הגיליון ׳האחרון של השנה, גיליון איש־השנה
(העולם הזה )2038 שהכיל 76 עמודים
לעומת זאת כולל סיכומו את גיליון
השנה של איש־השנה תשל״ה (העולם הזה
)1983 שהכיל 68 עמוד.

העולם הזה 2039

בעל רכב
חברות הביטוח בישראל נענו למשאלת ועדת הכספים
של הכנסת ולפניית שר האוצר ושר המשפטים, בדבר
הפעלת חול! הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וגביית
פרמית הביטוח.
לאחר דיונים בין נציגי הממשלה וחברות הביטוח
הוחלט על ההסדר כדלקמן :
)1ל ד חו ת עד 24.11.76אתת שלום הפ ר מי ה עבור ת עודו ת
בי טו ח חוב ה שבהן ת אריך ת חי לתה בי טו ח הנ קו ב הוא
, 25.9.76ב תנ אי שתא רי ך סיו ם ה בי טו ח הנ קו ב ב הן הו א
א ח רי . 24.11.76 בעלי ת עו דו תכאלהי היו מ בו ט חי ם
כ חו ק עד , 24.11.76 גם אםלאת הי ה מו טבעת על ג בי הן
חותמתה בנ ק.
) 2ל מ רו תזאתר שאיות ח ב רו ת ה בי טו ח לגבות מ מ בו ט חי ה ם
ת שלום בשיעור $ג 30מהפר מי ה הנ קו בהבת עודו ת ה בי טו ח
הנ״ל. מ בו טחש קי ב ל דרי שה כזו מחברתה בי טו ח, חיי ב
לשלמהעםקבלתה לפי הו ר או תהחברה. אםלאישלם
בהתאם לנדרש — לאי הי ה לו בי טו חבר־ תו קף.
)3ההסדר הנ ״ ללאי חו לבמק רי םהב אי ם, ו מ בו ט חי ם
בעלי ת עו דו תכמ פו רטלה לן י היו חיי בי םבתש לו ם
הפר מי ה לפני ת חי לתה בי טו ח :

ת עודו תהמס תיי מו ת לפני ( 25.11.76

ת עודו ת ל פו לי סו ת חד שות ומתחד שו ת
א חרי . 25.9.76

התעודות הנזכרות בסעיף זה תהיינה בנות תוקף החל
מתאריך הטבעת חותמת הבנק.
חברות הביטוח עשו את כל המאמצים לעזור בהפעלת חוק הפיצויים
לנפגעי תאונות דרכים, ונענו לבקשת הגורמים הממלכתיים.
ציבור בעלי הרכב מתבקש, איפוא, להקפיד ולנהוג על פי ההוראות
שנקבעו.

איגוד הנוות הביטוח נישואד

העולם הזה 2039

הערב בהגרלת
כדור הזהב
של מפעל הפי
פרס ראשון
פרסכ דן ר הז ה ב

500.000
100.000

פרס ראשון עשה 600.000
להצטבר ל:

הערב בטלוויזיה תוצאות ההגרלה

[10)1$וזא£ק
111 0 111) 011131101181 1( 13£321110

1611ג פ£0
1 9 7 6מ 1 6 6מ ) 6ע 8 6
• 13811ז 531:3־61ז \ 1111ז8 0 6 0 1 3 1 ^ .

הפצה בלעדית
סטימצקי
בכל בית

הניח״

חד ש ב שוק:
לגבר ־ פרינס דה גאל
מכתבים אי8ה הייתם?
אנא, הרשו לי להביע את הערצתי הכנר.
לישראל קניג, מחבר התזכיר על הפיתרון
הסופי לבעיית הערבית בגליל. הראו לי
פקיד ממשלתי אחר שהיה טורח ללמוד
מיסמך זר שלא במטרה להעתיקו, אלא
כדי ליישמו ולהתאימו לתנאים הדמוקר טיים
והחוקתיים המיוחדים שלנו. והמים*
מכים הם :״חוקי גירנברג לשימור טהרת
הגזע הארי.״
בעוד היהודים בגרמניה אולצו לענוד
את הטלאי הצהוב, כדי שניתן יהיה להב חין
בהם לצורך אפליות שונות, הערבים
בישראל אינם נאלצים לעשות זאת, כל עוד
הם חובשים את הכאפייה. בעוד על האדים
בגרמניה נאסר להעסיק יהודים, הרי
היהודים בישראל מעודדים דווקא להעסיק
ערבים. בעוד שגרמניה הנאצית הקימה
מחנות־ריכוז ותאי־גז כדי להיפטר מאזר חיה
היהודים, ממליץ ישראל קניג על דר כים
דמוקרטיות הרבה יותר כדי להיפטר
מלא־יהודים. הליך דמוקרטי מעין זה יאפ שר
לנו ביתר שאת למחות במצפון נקי נגד
החלטות האד ם המאשימות את ישראל בגזענות יוסף שיריק, תל־ אביב
קשה מאד שלא להתייחס ספציפית ל מאמר
״הגאולייטר״ של אורי אבנרי(העולם
הזה .)2037 אני מסכים עם אבנרי בכל
מאת האחוזים שתופעה עגומה זו, הנקראת
,מיסמך קגיג׳ ,היגר, תופעה מבישה האומ רת
דרשני. זהו ללא־ספק מיסמך מזעזע,
אשר מזכיר במידה מסויימת את הגישה
הגזענית ביותר בתולדות האנושות —
הלא היא המרות החולנית של הגזע הארי
תחת הדגל הנאצי, בעבר הקרוב מאד.
לא רק שאיני יכול להתנער מן הזעזוע
הנורא עקב עיון בסעיפי המיסמך המביש,
אלא שאגי כבר מזועזע מעצם המחשבה
אילו, מטעמים׳ יוכנו מן, הדוקומנט של
הר קניג׳ בידי אשפי התעמולה הערבית,
אשר איש אינו מטיל כיום ספק במיקצו־ציותם.
עד כאן, הסכמה כללית לרוח הד ברים•
אך אנא, עם כל הזעזוע הופתעתי
לקרוא במאמר דוגמות והשוואות כל־כך
מנופחות ובלתי־רלוונטיות עד־להחריד. כי צד
ניתן להביא כדוגמה סיפור דמיוני,
להשוואה אודות, גאוורנר ג׳ימי קניג׳ מו של
מדינת פלורידה? הרי זה אבסורד
מוחלט להשוות את האפשרות של כיבוש
חלקים ממדינת־ישראל על-ידי מדינות ערב
— בעזרת ערביי ישראל — לאפשרות של
כיבוש חלק מסויים של אמריקה על־ידי
הקובאנים באמצעות היהודים.
זוהי השוואה מגוחכת מכל הסיבות ש אפשר
להעלות על הדעת, לרבות כל האס פקטים
ההגיוניים. רק להזכירכם: הוויכוח
הבסיסי בפועל בינינו לבין הערבים הוא
אם ירושלים, תל־אביב ואשקלון שייכות
לנו או להם. עד כמה שידוע לי, לא נטוש
עדיין ויכוח בפועל בין היאנקים לבין ה־קובאנים,
למי משניהם שייכות ניו־יורק,
וושינגטון או מייאמי.
משה דינור, ירושלים

שקט שיהיה!
מדי שנה, בהתקרב יום־הכיפורים, נגזר
עלינו, על אזרחי ישראל החילוניים, להיכלא

חדשות הסל הקוסמ טי שלנו מקפחות בדרך כלל את
הגברים — בעלים, חברים, בנים או סתם ידידים.
חברת זמיר החלה לשווק לאחרונה שני מוצרים טיפוח
גבריים ל,,אניני הריח״ מסידרת ״פרינס דה גאל׳.,
קצף גילוח קטיפתי המכיל חומר המרכך את העור במחיר
19.57ל״י, דיאודורנט ספריי מרענן במחיר 27.20ל״י.
התכשירים משווקים במיכלים נאים ומקוריים המזוהים
בקלות — בעזרת הדפס של אריג פרינס דה גאל.
ריחם של שני המוצרים זהה — ניחוח ״נקיון״ מבושם ועדין.

חן טרמפ

ל חיי ל

לצאת לנוח עם מישפחתו בחיק הטבע, ב־סכנת־גפשות
של יידוי אבנים וניפוץ שינד
שות מכוניתו. מן הראוי שמישרד־ד,תחבורה
ידאג לשריין ביום הכיפורים נתיבים מיו חדים׳
שאינם עוברים דרך בתי-הכנסת או
שכונות דתיות, ושבהם יוכלו חילונים
החפצים בכך לנסוע לטייל ללא מורא
החבלנים בעלי השופרות.
חיים מגדיאל, בת־ים

מדמיס את האחיות
כאשר פורצת שביתה באחד השירותים
החיוניים, כמו שביתת האחיות, יש בפי
הממשלה טענה אחת החוזרת על עצמה :
השובתים צודקים, תביעותיהם צודקות, אבל
לממשלה אין כסף. אין מה לעשות. אפילו
שר־הבריאות ויקטור שנדטוב, המצדד ב זכותו
של האחיות לקבל פיצוי הולם יותר
עבור עבודתן, חוזר על טענה קלושה זו.
מעניין שכאשר היה צריך מאות מיליוני

לירות כדי להציל את הקבלן אריה פילץ
ואת שותפיו, שנכשלו בבניין התחנה המר כזית,
מצא שר-אוצרנו יהושע רבינוביץ׳
מהר מאד את מאות מיליוני הלירות הדרו שות,
לרכישת התחנה על־ידי הממשלה ול הצלתו
של המיליונר פילץ. אבל כאשר
צריך למצוא אותם המיליונים כדי להציל
את שירותי־הבריאות, פתאום אין לרבי-
נוביץ׳ כסף ז שיפסיקו לרמות אותנו1
נעמי ג ,.אחות, תל־אביב
כאזרח ישראלי, אני רואה כחובה לעצמי
להבהיר לשר־ד,בריאות ויקטור שם־טוב, את
עניין שביתת האחיות, נושא שאיכפת לכל
אזרחי המדינה, בחודש אוגוסט ,1973 חוד שיים
לפני מילחמת יום־הכיפורים, אוש פזתי
בבית־חולים מאיר בכפר־סבא, ועברתי
שם ניתוח בגלל אולקוס. באותם ימים, בעת
ההמתנה לניתוח, הרגשתי דברים בלתי־נסבלים•
יום־יזם חייתי רואה איך האחיות
היו עובדות במסירות, ובמיוחד האחיות
הצעירות המתלמדות. פעם שאלתי מתלמ דת
:״איזה תשלום את מקבלת בעד עבו דתך
המסורה?״ והיא אמרה 15 :לירות
לחודש כדמי־כים. התשובה הזאת הפליאה
אותי. האם זה שכר לאחות מתלמדת?
האם בכסף הזה אפשר אפילו לקנות כוס
גזוז? באותו זמן הן היו צריכות לקבל
200 לירות לחודש דמי־כיס, והיום ,400 וכך
היו יכולות להיות לנו היזם אחיות יותר
ממה שצריך.
יעקב קפדוטו, נתניה

צוחי! הסוסה אחדון

בבתינו ולהתענות לצלילי השופרות המ הדהדים
ברחובותינו. פעם אחת, לפני שלוש
שנים, היה בכך יתרון גדול, כאשר פרצה
המילחמה. אבל לא כדאי להסיק מכך לקח
לגבי העתיד. עם כל הכבוד לקדושת החג,
לא ייתכן שביום זה יסתכן כל מי שרוצה

בחודש יולי השנה, יצא לאור, בסיפריית
מעריב, אל מ ם הומורסקות בשפת האידיש
מאת אפרים קישון, בשם: קישון דו לאכסט?
על שער הספר מתנוססים. שמם של המ חבר
וגם של הצייר שמואל כ״ץ, בעל
העיטורים. לעומת זאת נשמט משם שמו
של מתרגם הספר מעיברית לאידיש, הלא
הוא ליאור קונשטאט, כותב שורות אלה.
סיבת העוול המשווע שנגרם לי, ובעקיפין
לציבור המתרגמים ביכלל, היא כנראה
מיסחרית: למשוך יותר ויותר קופצים על
הספר מפני החידוש שבו: קישון כותב
בפעם הראשונה אידיש במו־עטו. סקום!
והרי מן המפורסמות הוא שקישון אינו שו לט
כלל באידיש.
השמטת שמי כמתרגם נוגדת את המוסר
המיקצועי המקובל בקרב תופסי־עט ומו״לים
מתוקנים ברחבי־העולם, ובפרט במדינת־

מכתבים
ישראל, מולדת עם־הספר ומישכן הצדק ו היושר.
מאחר שהאחראים למעשה אשר לא
״עשה לא מצאו לנכון לסרסם גילוי־דעת
הרש, לא נותרה לי ברירה אלא להתריע
מלא כלשהו של חרטה״ על גזלת כבשת־על
מגינת ליבי ותדהמתי ברבים.
ליאור קונשטאט, ניו־יורק, ארה״ב

בדיחת השגה
נדהמתי וצחקתי כאשר קיבלתי בחזרה
מיכתב שנשלח על־ידי אל בית־הקפה טיבולי
בתל־אביב, לפי הכתובת, :בית־קפה
טיבולי, רחוב דיזנגוף פינת פרישמן, תל־אביב׳
,כאשר הצית על גבי המעטפה היה
״בלתי־ידוע״ .האם זו לא בדיחת־השנה ז
כני הראל, תל-אביב

השטיפה הגדולה
אני מציע לכם להאזין פעם לשידורי
רדיו מוסקבה בעיברית ובאידיש. היום,
למשל, הנ״ל אמרו לא פחות ולא יותר מאשר
שאנחנו כבר בפנים — מספחים את
דרום־לבנון, עוזרים לימניים ועורכים מצור
ימי, ומובן שכל זה יעבור בשתיקה לפי
דעת המאכערים. והנ׳׳ל מזהירים כי זה
לא יעבור בשתיקה, ורק גץ חסר להבעיר
את התבערה הגדולה. והללו, אזהרה של הם
— הם מתכוונים לה.
חוש־ההומור שלהם התבטא פעם בשטי פה
שעשו לחיל־הים שלנו( אז לא סופר כי
עקב שטיפה ממין כזה, הכלי שלנו יכול
היה ללכת קאקן) .באחרונה שוב היתה
תקרית בין אניה רוסית לספינה ישראלית,
שכונתה בשם, תקרית הפרוז׳קטורים /אבל
אנחנו כידוע ניצחנו. כי בראיון עם הא לוף
מרדכי הוד הוא הרי הבטיח שלרוסים
אין ניסיון מיבצעי ולנו יש, אז יש להניח

תערוכות בגלויה תוראל

לפיכך, יהיה זה בלתי־מוסרי ובלתי־הגון
אם גיבשטיין לא יחדיר לראשי התושבים
את משמעות דיעותיו כבר מעכשיו, ובאותה
עוצמה שבה עיצב וטיפח את פיסגת ענייני הם
שתמציתה אוזכרה לעיל. אם בכל־זאת
יתרחשו הדברים לפי הסצנריו הנ״ל, כי
אז מחירי המיגרשים המאמירים יחווירו אל
מול מחיר המילחמה המוזמנת מתוך דיעו־תיו
של מר גיבשטיין, כמו אלה של קניג.
רמי דמארי, ראשון־לציון

רחוב ז׳בוטינסקי 3תל־אביב, טל 241628 :

אוקטובר — סוזירוסקאשרוב — שמן ורישומי צפורן

הישג ספורטיבי
קראתי בעניין את הכתבות, שתיים ב־מיספר,
על יכולתו הרוחנית ודרכו לתו אר
הדוקטור של אבי בן־אברהם (העולם
הזה .)2037 ,2036 אציין בהערכה את הדגש
שאתם שמים על תופעות מיוחדות של
יכולת חשיבה ויכולת שיכלית בכלל. ו כעת,
לעצם העניין.
יכולתו של אבי בן־אברהם היא יכולת
זכירתית, פלוס נטייה למדע הרפואה. המ המיוחדת הותיות שלו
היא קליטת
עניינים כתובים ו*
פליטתם לפי תוכנ יות
הבחינות — ד
כל זאת, ברמה אדי רה.
ואם כך הוא,
מדוע שלא יהיה
יפה היישום לקלי טת
סדר קביעת הברגים
למיניהם ב מנוע
מטוס, או
קליטת קורות מאה
שנים כלשהן ב תולדות
העם הדרו זי,
למשל, או שמא לקליטת מאד. עמודים
ממדריו־הטלפון, להבדיל.
אני סבור כי הישגו של אבי בן־אברהם
הוא הישג ספורטיבי. גאוגיותו תתייחס, אם
כן. ליחס שבין כמות הידע הערוך והמתו־אם
בראשו — לגילו ולפרק־הזמן הדרוש
לקליטת כמות ידע נתונה. ההבדל ביגו
לבין איינשטיין הוא שאיינשטיין היה בנוי
לקפיצת־דרך כמו בין תקופת התובלה באמ צעות
סוסים לבין תקופת המכוניות. הטע נה
היא ששליטה נדירה כמו זו לעיל עלו לה
לבוא על חשבון המקוריות.
צבי הורוביץ, מטולה

נובמבר — ינוקא — מיניאטורות בשמן

דצמבר —

י ״ ב 1ד ״ק
בית חנוסג׳
בישראל

כוח ההתמדה
לכאורה, דיעותיו הפוליטיות הניציות של
ראש־עיריית ראשון־לציון, חנניה גיבשטיין,
לא מחייב שתהיה להן השפעה שלילית
על ביצועיו בתוקף תפקידו כראש־העיר.
אולם לדיעות אלה, שהגיעו לשיאן בתמי כתו
הגלוייה במיסמך קניג, יש משמעות
רצינית בשאלות הנוגעות לשיטת הבחי רות
לכנסת. מר גיבשטיין זוכה באהדת
רבים מתושבי העיר (לדעתי, שלא בצדק,
והם עוד יכו על חטא הפיתוח המואץ ו־חסר־התיכנון)
.אהדת התושבים הנ״ל, מל כתחילה,
אינה נובעת מהזדהותם עם די־עותיו
הפוליטיות הניציות בתחומי חוץ
וביטחון. אולם לאהדה בתחום המוניציפאלי
המצומצם יש כוח־התמדה בעל משמעות
שלילית. היא תבוא לידי ביטוי מוחשי כא שר
מר גיבשטיין יעשה שימוש אלגנטי
באהדה הנ״ל, וזאת לפי הסצנריו הבא: הוא
ישמיע בשיחות פנימיות בתנועת החרות את
האולטימטום הבא :״או שהתנועה תשריין
לי מקום ריאלי בבחירות לכנסת, או שארץ
ברשימה עצמאית לכנסת.״
נניח כי תנועת החרות תדחה את האול טימטום.
במיקרה כזד. יפנה גיבשטיין אל
תושבי העיר, כביכול כחלוץ במימוש שי טת
הבחירות האיזוריות לכנסת, ויבקש מ תושבי
העיר מנדט לכנסת. כאן תיכנס
לתמונה ההשפעה השלילית של כוח־ההת־מדה
— במובן זה שתושבי העיר ימשיכו
שלא לדקדק ולפשפש במשמעות דיעותיו
הניציות. לדידם, הוא ״בסדר״ .פיסגת ענ ייניהם
היתה, ונשארה, שמחירי מיגרשיהם
יאמירו עם הפיתוח המואץ ושהעירייה תח פור
הרבה תעלות־ביוב ותגרש יתושים
מאגני-החימצון.
הווודיח הדה סזסי

מינהו יפהפיות בכל שנוע
באווירה אקסקלוסיבית.
שוות מעולה, יחס אישי.
מיזוג אוויר מלא, נקיון למופת.

ליקוי בסדרים

שהמדובר לא רק באוויר אלא גם בים.
לאור כל זאת, ולאור כל גבורתנו הימית,
איזו חשיבות יש עוד לרימה ולתולעה
המכרסמות בארצנו האדירונתז!
משה ק ,.חיפה

מנ ח ם

גפן — שמן

קרוב לחודש ימים חלף מאז טענה ה־מישטרה
כי הצליחה לפענח את תעלומת
שוד הכספות הגדול בבנק דיסקונט ברמת־גן,
ואף עצרה מיספר חשודים בקשר לכך,
ובראשם את הבנקאי־לשעבר יוסף אפשטיין.
על־פי מה שפורסם בעיתונים הצליחה ה־מישטרה
למצוא אצל אפשטיין, או אצל
אנשים הקשורים עימו, חלק ניכר מהרכוש
שנלקח שלל באותו שוד נועז, שבו פוצחו
כספות במרתף הבנק בעזרת חומר־נפץ,
מבלי שאיש מהשכנים ישמע דבר.
אבל המישטרה אינה מצליחה להכין כתב־אישום,
לא נגד אפשטיין ולא נגד התאומים
ויינגרטן, שלפי טענתה היו מבצעי השוד.

ביל 31 תל־אביב, טלפון 233256
(ליד מכבי־הא ש)
חנייה

בשמע.

אני סבור שיש משהו לקוי בסידרי החוק
בישראל, אם על־סמך מימצאים אלה שב ידי
המישטרה אין היא מסוגלת להביא את
החשודים שלה לדין. אם הם בוחרים לש תוק,
לא למסור עדויות ולא לשתף פעולה
עם החוק, זה עניינם. אבל לא ייתכן שה חברה
תעמוד חסרודאונים מול אנשים
הצוחקים לה בפנים, מבלי שיהיה בידה
הכוח להעמיד אותם לדין על סמך הוכחות
נסיבתיות בילבד. והלא לפי דיברי המיש־טרה,
אלו מצויות בידה. אם אכן תיכשל
המישטרה גם במיקרה זה, תהיה ישראל
גן־עדן לפושעים.
הגרי זליגגר, פתח־תיקווה

פתוח: מ־ 09.00—21.00 רצוף
ובשבת . 10.00—19.00 :

למורה דרך בלבד אפשרות לרכישת מרצדם דיזל
חדש

5או 7מקומות
עם מקום עבודה קבוע

לפנות ת.ד 3087 .ת״א

המנוי
קי בלת חשבון,
אנ א, פרע או תו
בהקדם .
מחלקתה מנו * ,

טכס השבעת צנחנים ליד הכותל המערבי

יש שלוש דרכים להגדלת החי׳ר של צהיל: העברת כל הוזרמ׳־ש
לחי־ ר. הקמת חטיבת ח׳ ר ״חומה״ סדירה נוספת והקמת חטיסת׳המשך

מחדל הווי״ר חח ש

א אחת, בסידרד. זו — וגם בתיאורים אחרים של
/קרבות יום־הניפורים — נזכרה העובדה, שבמילהמה
זו היה צה״ל חסר די חיל־רגלים. אמנם, כפי שהראינו,
סך-כל סיספר יחידות ״הרגלים״ (חי״ר וחרמ״ש) ,שנמצאובסד״ב (,״סדר־הכוחות״) של צה״ל בסילחמה האחרונה,
די היה בו לסיפוק כל צרכיו, לפי כל קנה־מידה. אולם
מתוך המון הרגלים הללו, רק. מיעוט — זה המכונה,
משום־מד .״חיר״מ״ (״חי״ר מעולה נחשב חיל־רגלים
ראוי־לשמז גם לפי הסטנדרטים של צה״ל, כפי שהיו!
ולכן מבחינה מעשית, נכונים הדבר וגם היפוכו: לצה״ל
היה הרבה רגלים, ובה בשעה הוא אכן סבל מעוצם ת־חי״ד־לוחמת
בלתי־מספקת.

המחסור הכמותי בחי״ר ראוי״לשמו — כלא
כל קשר למידת עידכונו והתאמתו דשדה־הקרב
המודרני — אינו כורח המציאות, אלא יליד שני
מחדלים גדולים, חמורים ומסורתיים.

על האחד מחדל החרמ״ש״ — כבר עמדנו. השני
ראוי להיקרא ״מחדל החי״ר החום״ (על פי צבע כומתת
״גולני״).
אם לגבי המחדל הראשון עוד יכולים אנשי־החי״ר
להעלות הסברים שונים — כולם קלושים — ולהסתמך על
הצאי־אמיתויות, כדי לשתף באחריות את חש״ן ואף

יש והקים מחדש
את חטיבת ״גיבונת׳״
שפוזרה קוב מינצעיקדש
ולהופכה אחות ל״גומי׳•
לשמשו כשעיר-לעזאזל הרי לגבי המחדל השני, לא
יימצאו להם אפילו תירוצים דחוקים אלה: מחדל זה
התרחיש ומתרחש כולו בתחום אחריותם, סמכותם ופעי לותם
הבילבדי.
לולא ״מחדל ״החי״ר החום״ — ואף אילו תוקן רק
לפני כמה שנים (אחרי ששת־הימים, נאמר) — היתד,
עומדת לרשות צה״ל, ביום־ד,כיפורים, כמות כימעט-כפולה

10 יו׳ 1

של חיר״.מ — בלא שתוספת כזו, מכרעת (בתחומה) ככל
שהיתה, תדרוש *שינויים עקרוניים במיבנה כוחות־היבשת
ואירגונם, ובלא שתהיה כרוכה בגידול כלשהו בכמות כוח-
האדם שהוקצתה לחי״ר. כל שנדרש לשם כך היה שחטיבת
גולני, כמו חטיבת־הצנחנים הסדירה, תיצור ותקיים חטי-
בות־בנות של מילואים,׳ אשר יתבססו על יוצאי גולני,

--מאח

נימין עמידרוו־תחת
שאלה יפוזרו בכל מיני תפקידים אחרים במילואים —
וכך, למעשה, יתבזבזו ויאבדו.

דתיקונו המדא שד ,,מחדד החי״ר החום״
נחוץ דהרחיק עוד צעד אחד, ודהקים חטיבת
חי״ר ״חומה״ נוספת (ואי־אפשר שתהיה זו
אדא, חטיבת ״גיכעתי״ השבה דחיים) ,שגם
ממנה ייווצרו וייזונו חטיבות־כנות שד חיר״מ־מידואים.
צעד־משדים זה כבר מחייב, כתנאי
מוקדם את השינוי האירגוני שד הוצאת ה־חרמי׳ש
מחש״ן אד החי״ר וגם דידוד מסויים
שד חטיבת הצנחנים הסדירה (מבחינת שיעורי
סוגי כוח־האדם דסוגיו השונים, דא בכמותו
הבודדת).
כלומד, גם־ הקמת החטיבה החדשה ו״בנותיה״ אינה
כרוכה בהקצאת יותר אנשים — או יותר אנשים ״טובים״
— לאלמנט הרגלים של כוחות-היבשה. כל הרפורמה
הזאת כולה, אשר בסיכומה, תגרום השלשת כמות החיר״מ
בצה״ל, איננה מחייבת אלא ניהול יעיל יותר, וניצול
מושכל יותר, של המשאבים (היחסיים) הקיימים.
סקירה זו תנסה להציג ולנתח את ״מחדל החי״ר החום״,
וגם לפרט ולנמק, במידת האפשר כאן, את דרך תיקונו.

גורני מ וו הצנחנים
ך 6חימתה המרה והיקרה -אך המוצלחת, לבסוף
— /של חטיבת גולני לכיבושו-מחדש של ״החרמון ה ישראלי״
,בשלב-הסיום של מילחמת יום־הכיפורים בצפון,
הוכיחה שני דברים חשובים :

• ראשית שדמרות שהותה וגם אימוניה
הממושכים, משך שנים ברציפות, בשטח הררי,
דא ידעה חטיבת גודני מהי ״דוחמת הרים״ —
ודכן, במו עוצבות ויחידות רכות (מדי) אחרות
בצח ״ד, השיגה את משימתה יותר מכוח אומץ
דיכם ועיקשותם שד המפקדים ושד הדוחמים
כשטח, מאשר מפני תבונתם הטאקטית ויבזד
תם המיקצועית שד אנשי הפיקוד הטאקטי הכינוני
והגבוה.

>• המוכח השני הוא אותו דבר, רק בהיבט אחר,
הרואה את התשתית הכללית החיובית של המעשה ה ענייני
(חיובי או לא) :דווקא מהיעדר התבונה והשנינות
המיבצעיות, אשר אילץ את המפקדים והלוחמים, שביצעו
את המשימה בפועל, להשיגה באמצעות אומץ, איתנות
ונחישות-ההחלטה, ניתנה לאנשי גולני ההזדמנות החותכת
ביותר להוכיח, כי תכונות אלו אכן מצויות בגולני, בכמות
כמו באיכות כאלה, שקודם יוחדו (בחי״ר) ל״אדומים״.
לחימת גזלני בששת־הימים, בעיקר בכיבוש תל-פאחר,
כבר היתה ״כיימעט-צנחנית״ .אך אם עוד שררו ספקות
בלב מישהו, באו קרבות גולני ביום־הכיפורים — ובעיקר
בחרמון — וסילקום.

כך, כשנים האחרונות, נחשבת גודני שוות־

חטיבת חי־ ו וגילה
המורכבת מחומר־אגוש׳ וגיל
לא תיפול מחטיבת
הצנחנים, אס תתאמן בואו׳
ערד, לכד הכר וכעיני כל: ,הצינות הצנחנים.
אמנם, יוצאי־הצנחנים, ששימשו כמפקדים בגולני ועוד
יותר, דוגמת. הצנחנים והשאיפה להתמודד עימם, עד
להגעה לשיוויון, או למעלה מזה — הם אשר שימשו
הדרבן וגם המנוף־בפועל לדחיפת גולני, עד שהגיעה
למעמדה הנוכחי. אולם, אם נציג את העניין במונחים
•של ״,אינטרסים״ יש לומר, כי בכך כרו הצנחנים, שקידמו

אימונים של חטיבת גולני, ערב מילחמוז יוס־הכיפורים
את גולני, בור רציני לעצמם — שהרי, מבחינת ״עלות־התמורה״
(צ 65ז׳\:1ז ,)00$1:-£60£€הלאומית והצה״לית,
נעשתה כך גול נ י ״יעילה״ יותר מן הצנחנים: היא מציעה
״תמורה״ זהה ׳לזו של הצנחנים, רק ב״עלות״ נמוכה
יותר — או, בהתבסס על ״מכנה־משותף״ אנושי ״נמוך״
יותר, ועל כן גם בעל בסיס-אוכלוסייתי רחב יותר.
מנקודת־ראות זו, נראים כך הצנחנים כפיתרון, שהוא
בזבזני ויקר מדי מבחינת השקעת. משאבי כוח-אדם —
ועל כן פחות רצוי ופחות ראוי־ליי־שום מאשר הפיתיון
־כמגלמת גולני.
במלים אחרות: החי״ד ״האדום״*1מסוגל להקנות לצד,״ל

האבחנה נין ״החבריה הטוני!
ובין ״החבויה חלא־סוביס״
היא מיתוס ילדות,
יחידות חי״ר ברמה מסויימת, המוגדרת על־ידי צה״ל
כ״מעולה״ ,רק על־ידי צריכת כוח־אדם המורכב, לפי
הפירסומים (ראה י. ארז, מעריב) )28.5.76 ,ס׳ל 90 בוגרי-
תיכון ,״ורובם מתאימים ואף יוצאים לקורס-קצינים״.
החי״ר ״החום״ מקנה לצה״ליחידותועוצבות
ברמה זהה, באמצעות כוח־אדם שאחוז בוגרי־התיכון
וכן הקצינים־בכוח בו נמוך יותר במידה משמעותית —
כלומר, על בסיס ממוצע־איכותי (כולל) ,אשר בעבור
הצנחנים נחשב נמוד מדי, עד כדי אי־קבילות.

כניסודז פחות אקדמאי אפשר לומר. שגולני
מצליח להפיק מממוצע אנושי, המעוגן במה
שרגילים לכנות ״ישראל השנייה״ ,אותה אי־כות־לוחמת
של מי םגרותחי ״ ד, אשר
הצנחנים מצליחים לייצרה רק אם ממוקם היטב
כלב ״ישראל הראשונה״.

נומתון ת מנד הצבעים
^ ופעה זו שמגלמת גולני — בהשוואה לצנחנים
— * 1איננה נס שחולל צה״ל. היא מוכרת מזמן וגם
הסברה פשוט: כדי שיגיע כל חייל מסויים לרמת ״מעולה״
בתפקיד של טוראי, נדרש ממנו מכלול מסרים של משדים,
אשר נכנהו ״רמה עשר״ .מכלול הכושרים הנחוץ ליצור
מ״כ מעולה יבוטא, אם כך, כ״רמה עשרים״ ; ולמ״מ
(שהוא קצין) ,תידרש ״רמה שלושים״ ,יוכן הלאה. אם
מגויים, שהוא בעל פוטנציאל של קצין — כלומר, בעל
רמה ״שלושים־פלוס״ — ישובץ לתפקיד טוראי ביחידה
לוחמת רגילה, לא יעלה בידו, אפילו יגיע לשיא מיצוי
תפקידו, לבטא כושר גבוה יותר מאשר ״רמה עשר״ ; וכל
הפוטנציאל האישי שלו אשר מעל רמה זו יישאר רדום
וחסר־משמעות. לכן, לצרכי תפקיד טוראי, אין נודע
לבעל פוטנציאל של קצין כל יתרון מעשי על פני רעהו,
אשר תיקרת הפוטנציאל שלו נמוכה בהרבה, אך איננה
נופלת מרמת ,״דובאי מעולה״, .משמע, שיבוץ קצין־בסוח
לתפקיד טוראי איננו מועיל בכלום, ורק מגלם ביזבוז לריק
של איכות אנושית.
על טענות אלה, ועל המשתמע מהן, מבוססת ההתנגדות

לתופעת החילות ״הנבחרים״ — שהם, לרוב, גם חילות
״מתנדבים״ .לפני כמה ־שנים נזדמן לי לדון בשאלת
משמעותיות ההתנדבות לחילות מסויימים, מניעיה (או
סיבותיה) ,וכן המידה שניתן להסיק ממנה, בי החייל
או היחידה ״המתנדבים״ ,אמנם טובים יותר מאותם שאינם
״מתנדבים״ .ספציפית, טיפלתי בשאלה זו בהקשר בני-
הקיבוצים, מפני שאז פורסם מחקר אשר ״הוכיח״ כי הם
״טובים יותר״ מן ״האחרים״; וזאת, בין היתר, מפני
שיעורם הבלתי־פרופורציוני (לטובה) ביחידות ״המייו*
חדות״ ובחילות ״המתנדבים״ של צה״ל.

עדיפות טיבם שד כני הקיבוצים — ובהם,
אגב, במה מטובי ידידי — היא, כמובן, שטות
גמורה (וגם בכד לא ארחיב באן, שהרי הנושא
שווה טיפול נפרד).

הנקודה הרלבנטית לענייננו היא״ שמרבית בני־הקיבו־צים
שייכים לאותה שיכבת־אוכלוסיה אשר, לפי המקובלות
— ובוודאי לפי המקובלות הצה״ליות — רוב יוצאיה
נחשבים ״מתאימים־לקצונה״ .״התאמה״ זו פירושה הימצ אות
כושר־ימנהיגות, יכולת-ניהול, וכישורים נפשיים, חב רתיים
והשכלתיים מסויימים נוספים ,־שבכוחם יכול האיש
לא רק להיות מבצע טוב של מה שאחרים מצווים עליו
לעשות, אלא גם להיות בעצמו מפקד ואחראי על קבוצת
אנשים ועל ביצוע אוטונומי של משימות, אשר כמותן
יידרשו מאותה קבוצה.
לכן, התופעה ־של הקצאת קצינים־בכוח לתפקידים
נמוכים יותר יכולה להיחשב סבירה וגם מועילה, או
הכרחית, אך ורק באשר מדובר בסוגים חריגים ביותר של
פעולות יוצאות דופן, שבן אין ניתן להפעיל את הכללים
הרגילים של אירגון ופעולה צבאיים. במצבים כאלה יידרש
כל פרט, המשובץ בתפקיד שמיקומו הפורמלי נמוך,
לגלות אותם כושרים, אשר במצבי-לחימה ובמיסגרות
רגילים, נדרשים דק אצל בעל-תפקיד, שמיקומו הפורמלי
גבוה יותר. מצב זה ישים — ובהחלט לא כדבר הכרחי
וחל־על־הכל — אך ורק לגבי יחידות ״סופר-מיוחדוית״,
כמו ״שירות האוויר המייוחד״ של הצבא הבריטי ,״הכומ תות
הירוקות״ של צבא ארצות־הברית — או, אם נלך
על פי דוגמותינו, יחידות מן הדגם והייחוד של ״101״,
בנסיבותיהובתיפקודותיה, כפישהיו .

הכל תלוי ביכולת הקצינים
הבכירים, האחואים לשגיאות
העבד, לבחון מחרש את
המוסכמות וליחס אח התיקון
תופעה זו איננה ישימה, מוצדקת, או מועילה לגבי גופי-
צבא גדולים, המאורגנים במיסגרות מקובלות (כיתה,
מחלקה, פלוגה, גדוד וכן הלאה) והאמורים, כרגיל, לפעול
ככאלה.

ככלל התפקידים שיש לראותם ״רגילים
וקבועים״ לגבי כ ל חייל רגלי ראוי לשמד,
נכנסים, כבירור, גם בל המכונים ״תפקידי
קומנדו״.
זכור לי מג״ד חי״ר בריטי אחד, אשר בתקופת

״העימות״ בין אינדונזיה (של סוקארנו המנוח) ומלאזיה,
שעליה הגנו הבריטים, הוטל עליו למשטר, בצפון בורניאו,
כמה אלפי קמ״ר של הרים גבוהים, מכוסי גיונגל. נשלחה
אליו מחלקת ״קומנדו״ (ירוקי־הכומתות המקוריים) והוא
שמח מאד: עכשיו נמצא לו, סוף־סוף, מי שישחרר מחלקה
יקרה של חיילי גדודו מתפקיד שמירת האפסנאות בעורף
לתפקידי לחימה. שהרי ,״כל מה שיכול הקומנדו לעשות,
ודאי שיעשוהו גם הבחורים שלי — ואפילו טוב יותר״.
חדירות, פטרולים, פשיטות ושאר פעולות של ״לוחמה
זעירה״ — אשר, משום־מה, הודבקה לה התווית ״׳מייוחדת״
— נחשבים (או מתאים שייחשבו) לחם־חוקו של כל איש

ריכוז בני־הקיבוצים
בחטיבת הצנחנים הוא
ביזבוז משווע
חי״ר, לפחות מתחילת המאה,
מילחמת־העולם השנייה.

ובוודאי

מאז

תחילת

זהו גם ההסבר לכך, שבמילחמת־העולם
האחרונה בוצעו רוב המעללים ״המייוחדים״
והיותר קשים — כמו ,״החדירות העמוקות״ של
וינגייט, בבורמה — על-ידי יחידות ואה עוצבות
שלמות ״רגילות״ כתכלית, לא על-ידי ״קומנדו״;
וכמיקרה של וינגייט, היו אלה גדודי
חי״ר ״נחותים״ ,של גילאים גבוהים, אשר
במקורם הובאו להודו לתפקידי ״חיל־מצב״ כעורף
הבטוח ולשחרר משם את גדודי ״הקו
הראשון״ לחזית (הלא־״מייוחדת״ ,כמוכן).

רבנים וחומים
ך* ופעה מעניינת ביותר לעניין הבחנת יחידות ו !
4עוצבות ״נבחרות״ מ״רגילות״ תימצא בצבא הרוסי
של מילחמת־העולם השנייה: עוצבות מסויימות (בשל מותן)
נעשו ״גוורדיה״ — משמע ,״נבחרות״ ,״מעולות״
— רק לאחר שהוכיחו עצמן בשדה־הקרב. בכך רק
ממוחשת המוסכמה, שאיכותו הלוחמת -סל כל גוף לוחם
נקבעת על פי טיב המנהיגות, נכונות תורת־הלחימה,
ויעילות השליטה והפיקוד, האימונים, האירגון־ללחימה
והציוד. מתחת כל אלה מצוייר. התשתית ה״אזרחית״ —
החברתיודהתרבותית — שתכונותיה, בעבור הצבא, הן
בגדר נתון בלתי־ניתן (כימעט) לשינוי. גורמי־התשתית
מתנים, כמסתבר, גם את רמת יכולתו ומ שריו של כל
פרט, כלוחם, ועל פיהם, בעיקר, נקבע אם המגוייס
הוא קצין־בכוח, וכן הלאה. החברות האנושיות המוגדרות,
מנקודת-הראות התרבותית השוררת (כלומר ,״האירופית״),
״מפגרות״ ,או ״,לא-ימפותחות״. ,אין בכוחן להעמיד בעלי-
תפקידים פיקודיים, מדרג מסויים ומעלה, ביחס המתאים
למיספר החיילים הכללי (וזאת, כמובן, על־פי הסטנדרטים
האירופיים) .כך, למשל, סברו הבריטים כי בכל יחידה
*של אפריקאים, נחוץ כי כל תפקיד מסמל־וימעלה ימלא
אירופי, כדי שהיחידה האפריקאית תיחשב, לאחד אימונים
(המשך בעמוד )36

הא תגרם גולדה מאיר את דמותה שד
דורה בדור בסרט עד .,מיבצע אנטבה״
1בכינוס של 200 סוכני
חברת־הוויטקי האמריקאית סי־נראם,
שהתקיים בירושלים,
היה אורח־הכבוד שר־הביטחון
שיפן עדן פרס. נשיא־החברה,
איי פ ליי ש מן, הצע את
פרס ואמר :״כשביקרתי ב ישראל
לפני ארבע שנים הצג תי
את אבאאכן ואמרתי:
,ציפור קטנה לחשה לי שהוא
יהיה ראש־ממשלה׳.״ הפסיקו
פרם,, :אני מבקש שתגיד ל ציפור
הקטנה שלך שלא תלחש
לד אותו דבר ביחס אלי, זה
כנראה מביא מזל רע.״

הירדן, בו היה ידלין חבר
במשך 12 שנה, כיצד החל ב־קאריירה
ד,פינאנסית שלו. ב־
, 1945 כשידלין היה בן ,22
הוא כיהן כגיזבר משק חם־
דיה, כשעל צווארו מוטל עול
פרנסתם של 80 חברי המשק.
באותה תקופה נאלץ ידלין,
כמו גיזברי קיבוצים אחרים
״לגלגל שטרות,״ כלומר למ סור
צ׳קים על בנק בעיר אח רת,
כדי להרוויח יום או יו מיים
עד לפרעון הצ׳ק. כאשר
תכסיס זה לא עמד לו עוד,
הוא המציא תכסיס חדש, בל־תי-שיגרתי:
הוא ״מכר״ את
יבול השעורה של המשק לש לושה
סוחרים שונים, קיבל
מכל אחד מהם מיפרעה על
חשבון העיסקה. עד שנודע ל סוחרים
בי גם חבריהם רכשו
אותו יבול עצמו, הצליח ידלין
לגלגל במה מאות לירות פלס טיניות
יקרות מפז, שהיה בהן
כדי להשביע קיבות רעבות
של חלוצים, פרות ופרדות.

במאי־הקולנוע האמרי קאי
וימאס שפני, העתיד
לביים את סירטר. של חברת
וורנר על מיבצע אנטבה, שוהה
עתה בארץ עם גדוד עוזרים.
במיסגרת חיפוש אחר אתרי-
צילום שהה בשבוע שעבר ב ירושלים,
שם חיפש שדה־תעו־פד
שיוכל להצטלם כשדה־ה-
תעופה באנטבה. שפנר, שכוכב
סירטו עדיין לא נקבע, מת עניין
בינתיים דווקא בשחקנים
שיגלמו את הדמויות המיש־ניות
בסרט. אחת השאלות ש שאל
ידידים ישראליים היתד: ,
״האם אתם חושבים שאוכל
להשיג את גולדה מאיר, כדי
שתגלם את דמותה של דורה

כלוך ז״
לאנשים הנכונים
777 בהנדי
בינלאומי

בין כל עבודות הפרה־פרודוקציה
שמבצע שפנר, הוא
נפגש גם עם אנשים שהיו
מעורבים בפעולה עצמה. ב שבוע
שעבר נסע באופן מיוחד עם כדי להיפגש
איש-צבא
אותו איש־צבא נטל את הפי קוד
על פעולת אנטבה מייד
עם ׳היוודע דבר מותו של סא״ל
יונתן (״יוני״) נתניהו.
בישיבה שהתקיימה ב־לישכת
שר־האוצר, בנושא בי־טוח־רכב,
המעסיק כעת את
הכלכלה הישראלית, שפך שר ד,אוצר
יהושע רכינוכיץ׳
את חמתו על ח״כ גירעון
פת, שהוא אחד המערערים
הראשיים על תקנות ביטוח־רד
רבב החדשות, וטען :״פטפטן
כותבים בטעות בטי״ת צריך
היה לכתוב זאת, פתפתן׳ ,על
שם פת.״

וורמוט שמיום

קאנצלר מערב״גרמניה, לוחץ
את ידו של העיתונאי יצחק
שתיל, עורפו ובעליו של העיתון המקומי ידיעות באר־שבע, שהגיע
לגרמניה כדי לסקר עבור עיתונו את מערבת־הבחירות מטעם
המיפלגה חסוציאל־דמוקרטית והמיפלגח חנוצרית־דמוקרטית. באותה
פגישה הוזמן שתיל לשתות בירה עם הקאנצלר, זכות בילעדית
שנפלה בחלקו של עיתונאי ישראלי דווקא. עוד זכות שמפלה
בחלקו, הקאנצלר העניק לו את תמונתו, עם הקדשה אישית.

באותה תקופה הוצא
לאור בחמדיה עלון־חדשות
שבועי, שעורכו היה אליהו
ז ה בי, כיום כתב ידיעות אח רונות
בדנמרק. זהבי טען בפ ני
הגיזבר ידלין, כי בתוקף
עט־נובע.
תפקידו מגיע לו
אבל ידלין סירב לאשר הוצאה
בסך של לירה אחת לצורך
קניית העט לעורך. זהבי הציע
אז לידלין עיסקה: הוא ייצא
ליום אחד לעבודת־חוץ בקי בוץ
אפיקים, והלידה שירוויח
בעבודה זו תשמש לרכישת ה עט
עבורו. למרות שהשניים
תקעו כף, חלפו שבועיים ויד-
לין לא רכש את העט המוב
כאשר
ביקר ראש־הממשלה
יצחק רביו ב עיריית
דמת־גן נערכה לו
קבלת־פנים בלישכת ראש-
העיר, ישראל פלד. זה הציג
לפני רבין את מזכיר מועצת
פועלי רמת־גן גיבעתיים, או רי
עמית, וראש־הממשלה
שאל אותו למצב התעסוקה ב עיר.
עמית החל מרצה בפני
ראש־ד,ממשלה על מצב התע סוקה,
ופתח מהתקופה שלפני
חמש שנים. רביו הפסיק אותו
בקוצר־רוח :״אני לא עוסק
בהיסטוריה, ואפילו לא בארכי אולוגיה

הסרט כל אנשי הנשיא. אילנה (מימין) באה בחברת רעיית ראש־הממשלה,
לאח רביו, והציגה את עצמה כחברתה חטובה ביותר של
לאה. לסקרנים הסתבר כי היא רעייתו של יעקב (״שפיק״) שפירא,
סמנכ״ל מישרד״הביטחון לייצוא ביטחוני, ועובדת חברת הכנסים כנס.
השתיים התיישבו במקום לא טוב, מאחורי עורך מעריב, רוזמפלד.

10 81111

עליזה אדר כרמל מזרחי

מיקני ואעוון לציו!
יזכדון יעקב

השחקנית הישראלית מירוחם חעובדת
באיטליה, הגיעה לישראל בגפה והתגוררה
עם המיסעדן מנפרד בץ במלון הילטון התל־אביבי. ברגע
שבו עזב מנפרד את המלון, עזבה אותו גם עליזה, עברה להתגורר
בבית אחותה בנתניה. ימים ספורים לאחר־מכן הגיע ארצה
חברה של עליזה, עיתונאי איטלקי יהודי בשם וילי מולבו, שבא
עם צלמו האישי. אולם, כשנודע לעיתונאי שחברתו לא שטרה לו
אמונים בימי שהותה הראשונים בישראל, עזב את הארץ, חזר
לאיטליה והשאיר את עליזה אדר לבדה בבית אחותה בנתניה.

! בין יתר המקומות ש בהם
ביקר רבין, היתר, אף
חמיכללה לטכסטיל על־שם
שנקר שברמת־גן. לפני ראש־הממשלה
הוצגו עבודות התל מידים
במיכללה על גופותיהן
של שתי תלמידות־דוגמניות,
שעוררו את התפעלותו של
רבין :״אוף, איזה חתיכות!
מה אתם עושים כאן, מלמדים
אופנה או משגעים את התל מידים?״
כאשר
נודע, על מינוי
יו״ר קופת־חולים, של ההסתדרות,
אשר ידלין לתפקיד נגיד
בנק־ישראל, נזכרו רבים מ וותיקי
קיבוץ המדיה שבעמק-

טח. סבלנותו של זהבי פקעה.
הוא חטף מידי ידלין את עט
הפארקר שלו, שהיה שווה אז
חמש לירות. כתוצאה מכך
הושבתה עבודת המזכירות, וזו
קיבלה החלטה חגיגית שהטי לה
על ידלין לרכוש, במחיר
של לירה אחת, עט לעורך
עלון המשק.
י חברי דור־ההמשך ב־מיפלגה
הליברלית בתל־אביב,
שהתכנסו כדי לשמוע את דיב רי
אלוף (מיל ).עזר וייצמן,
נדהמו כשקם וייצמן באמצע הדיון,
והודיע כי עליו להפסיק
לדבר מסיבות חשובות, ומייד
לאחר־מכן עזב את האולם.
כשניסה ידר הישיבה, דויד
העולם הזה 2039

אנשים

ארמון, לברר לאחר־מכן מה
היו הסיבות החשובות שאילצו
את וייצמן לעזוב דיון שחת כנס
לכבודו, הסתבר לו כי
באותו יום, בשעה תשע וחצי
בערב׳ מוקה גתחנודהטלוויז-
יד, הירדנית סרם־מתח ועזר
אינו מוכן להחמיץ סרט זה
בעד שום הון שבעולם.
81 זמרת כל המילחמות,
לפח ירקוני, המכה כבר חלק
מהרפרטואר של מסיבות־הפרי־דה
לקצינים הבכירים של
צה״ל, המחליפים תפקידים או
פורשים משירות. יש לה תוכ נית
מן המוכן לאירועים מעין
אלה. בסוף הופעתה היא נוהגת
להזמין את האיש שלכבודו נע רכת
המסיבה אל הבמה, כדי
להצטרף אליה בשירה הישן
מתקופת מילחמת העצמאות,
״אל נא תאמר לי שלום״ .כאשר
נערכה מסיבת־הפרידה לתת־אלוף
דן שומיץ, שפרש
קציו־צנחניפ-ראשי, מתפקיד היה ח נבוך ביותר שעה ש ניצב
ליד יפה על הבמה, ומרוב

פינייד, אל האלוף ישראל
(״טליק״) טל, ואמר לו :״אתה
הצדיק הל״ז כאשר תמה
טליק לפשר התואר המוזר ש הוענק
לו, הסביר לו פינייה :
״כל ל״ו הצדיקים הם נסתרים
— אבל אתה צדיק ידוע!״
81 בסעודת־צהריים שנער כה
לכבוד האדריכל אריה
(״לושק״) שרון, לרגל הוצ אתו
לאור של סיפרו הקיבוץ
פלוס אווזאוז, היו שני אורחי-
הכבוד שר-השיכון אברהם
עופר, וראש־עיריית תל-אביב
שלמה (״צ׳יצ׳״) להט• עופר
הגיע בזמן, ואליו צ׳יצ׳ איחר
בחצי״שעה. כשנתקל במבטו ה נזעם
של שר־השיכון, התנצל:
״הזמינו אותי לשעה 1.00ו אמרו
שלא אעיז לבוא לפני
,1.30 אז בעצם הקדמתי ב־2
דקות.״
8באותה סעודה סיפר
שרון, הנחשב כאחד מגדולי
האדריכלים בארץ, כיצד הפך
אדריכל :״כשהייתי חבר קיבוץ

תוכנית חשובה תעלה על שרטון, אך בסופו של דבר תפיק מכך תועלת
רבה. אדם קשיש יעזור לך לפתור בעייה המציקה לד זמן רב. אתה
לוקח דברים יותר מדי ללב. תן לה להרגיש שהיא אינה כל עולמך,
אל תשקיע את עצמך יתר על המידה בעניינים עסקיים. ליבשי בהיר.
* 2במרס -
70באפ רי ל

המלנכוליה בה שקעת רק מגבירה את הבעייה העומדת בפניך. כדי
לשפר את המצב עליו לספל בשורש הרסה ולא בסימפטומים. הקשיים
הכספיים בהם אתה נתון יימשכו, אך לא לזמן רב. מכתב מאדם זר
יגרום לפגישה נעימה מאד סס בן המין השני, אשר תביא הרבה הפתעות.

השבוע תשמש כנושא לקינאח בין מכריך וידידיך. כדאי שלא תתחלל
בהצלחותיו, ושתדבר עליהן כמה שפחות. היחסים המתוחים עם בת זוגך
הם תוצאה של שמועה שהגיעה לאוניה. שיחה גלויה מלב אל לב
תסייע לטהר את האווירה. עזור לאדם קרוב אליך להגשים את חלומו.
בסוף השבוע צפוייה לך פגישה רומנטית.
כת תאומים —

בושר השיכנוע שלך ישפיע על חוג גדול מכפי הרגיל, ותעמוד במרכז
ההתעניינות. ההצלחה החברתית לה אתה זוכה, תסייע לך להגיע למטרה
אליה אתה שואף. פגישה עם אישיות בוהמית תעזור לך למצוא את
הפיתרון הנכון לבעייה המעסיקה אותך זמן רב. בת סרטן — במקום לדבר
על תוכניותייך, כדאי שתתחילי לבצע אותן. אל תהססי מלהיעזר בידידים.
21 ביוני -
20 ביו לי

צפויים לך חיכוכים מרגיזים ביחסיו המישפחתייס. הקרירות בה אתה
נוהג פוגעת קשה באדם אהוב עליך, כדאי שתקדיש לו יותר תשומת
לב. העזרה שהושטת ליריד בצרה תישא פרי, ובקרוב תבוא על גמולך.
בת אריה — לא כל הגברים הם אותו הדבר. תני לדברים להתגלגל בעצמם.
21 ביו לי -
71באוגוסט

לחצים שהצטברו מזח זמן רב, יתחילו להעיק עליך. הצלחה כספית
וחברתית תפצח אותך על העצבנות והמתח. אל תברח מהחלטות
חשובות, ושמור בנאמנות על האינטרסים של מעבידך. היחסים הרומג־סיים
עם בת תאומים יעלו על שרטון, שלא באשמתך. לבשי כחול.

])11111

מאזנ״ם

נורה גבן

אשתו של המשורר יונתן, וברוריה דוויד
זון, אשתו של במאי־חקולנוע בועז, הן
שתיים מהיפות בנשות תל״אביב, שתיהן חברות טובות ומרבות
לבלות יחד. השבוע בילו השתיים במסיבה ללא הבעלים, ונורית
סיפרה לברוריה כי נבחרה על-ידי אמנית ידועה להיות נושא מרכזי
בתערוכתה. נורית הנרגשת סירבה לנקוב בשם האמנית ללא
רשותה של זו, אולם הבטיחה שאיתת התערוכה תחיה מעניינת.

התרגשות כמעט שלא יכיל
לשיר. קרא לעברו תת־אלוף
פנחס (״פינייה״) להב, מי
שהיה אז קצין־תחזוקה־ראשי :
״כאן זה לא אנטבה ! כאן צריך
להיות גבר!״
׳ 8כעבור זמן קצר נערכה
מסיבה דומה גם לפינייה להב,
שפרש משירותו בצה״ל, כדי
לכהן כמנהל שירותי עיריית
תל-אביב. פינייה הכין כהלכה
את שעורי־הבית שלו. כאשר
שאלה אותו יפה ירקוני :״כל-
כד הרבה שמעת אותי, מה
זה, יש לך חוש מוסיקאלי?״
השיב לד. פינייה בו במקום :
״לא! אבל יש לי חוש ליופי.״
81 באותה מסיבה התנצל
ראש אג״א במסכ״ל, אלוף
אריה לוי, על כי נבצר מ־הרמטכ״ל,
רב-אלוף מרדכי
(׳״מוטה״) גור, להשתתף ב מסיבה,
.הוא הודיע לי בצער,״
אמר לוי ,״שהוא לא יכול לבוא
למסיבה.״ קרא לעברו שאול
כיכר :״ואותנו לימדו בצה״ל
שאין דבר שהדמטכ״ל לא
יכול !״
81 ביבר העלה במסיבה
כמה זיכרונות מתקופת שירותו
של פינייה להב בצה״ל. בין
השאר סיפר כי יום אחד ניג־ש
העולם הזה 2039

גן־שמואל, הודיעו בנות ה משק
שנמאס להן לזבל את ה שדות,
אז הייתי מוכרח לתכנן
עבורן בתי־שימוש. כך נדבקתי
בחיידק הארכיטקטורה.״
81 במסיבה שנערכה לרגל
צאת סיפרו של אכיעזר גולן
מיבצע סוזאנה, העוסק בפרשת
עסק־הביש ואסירי קהיר, נכחד,
גם ראש-הממשלה לשעבר,
גולדה מאיר. בין האנשים
שנעשו אליה ללחוץ את ידה
היה גם הפיזמונאי דירי מגו פי.
לאחר-מכן סיפר דידי ל חבריו
:״מצחיק, אבל זאת ה פעם
הראשונה שאני לוחץ את
ידה של גולדה.״ אחר־כך ניג שה
גולדה אל עורך ידיעות
אחרונות, הד״ר הרצל רוזג״
כלום, ואמרה לו :״משונה,
אבל זאת הפעם הראשונה שאני
פוגשת את דידי מנוסי. למה
הוא מתקיף תמיד, וכותב רע
על אנשים?״

8איש יחסי-הציבור מר דכי
(״מוטי״) שיפמן טוען,
כי מי שבאמת רצח את ארלו־זורוב
אינו אלא אחיו־שלו
חבר מועצת עיריית תל-אביב
דויד שיפמן, האחראי על
התחבורה בעיר ,״הוא שהפך
את רחוב ארלוזורוב לרחוב
הד־סיטרי !״

ז .1ג.1,ני1ו0* 1.1
831332363

הדברים לא יסתדרו כפי שתיכננת אותם, והמטרות שהצבת לעצמך לא
תושגנה. הדרך היחידה להתגבר על המצב היא לטפל בדראסטיות במיב-
שול, ואפילו להשתמש באמצעים החורגים מהמקובל. אדם קרוב יגרום לך
לאכזבה קשה. כדאי שתנצל את הזמן למנוחה פיסית ונפשית, שתאגור
כוחות לקראת המתח בעתיד. בת מאזניים — הפתעה צפוייה לך השבוע.

הדרך היעילה ביותר לנוח מסבך הבעיות המטרידות אותך היא שינח,
ספורט ומנוחה. בעיות קשות של אדם קרוב תסייענה לך לברוח ממה
שמציק לך. השבוע אינו מתאים להחלטות דראסטיות. המשך לנהוג כמו
תמיד, עד שתהיה לך הזדמנות לנתח את המצב בקור רוח ולהסיק מסקנות.

11ש11

} 2בנו במבר -
20בדצמברן

~ז!ון ןך

אל תיתפס לשמועות ולמעשיות חסרות יסוד. היעזר בכוח שיפוטך
המעולה, ובנסיון העבר. עשה מה שמוטל עליך בקור-רוח, ואל תתרגש
יותר מכפי הראוי ממה שנראה בעיניך כעלבון. אתה זקוק לאנשים
שיבינו אותך, אך לא כל מי שמוכן להטות לך אוזן באמת, רוצה
את טובתך. בת קשת — סוף השבוע לא יהיה נעים.

מישאלד, שכמעט והתייאשת ממנה, עשוייד, לחתגשם במפתיע. ייתכן גם
שתוך הימים הקרובים תהיה לך האפשרות להחזיר טובה לידיד שעזר לך
בשעתו. תצטרך להקדיש זמן רב מהרגיל לפיתרון בעיותיהם של אחרים.
פעילות גופנית מוגברת בסוף השבוע עשוייה לשפר את מצב בריאותך.

חי 21בדצמבר -
י<ז בינו א ר

שבוע נפלא מחכה לך, בייחוד ביחסיך ההולכים ומשתפרים עם בת
זוגך. זכור שהיא עושה כמיטב יכולתה, ושמגיע לה עידוד מצידך.
צפוייה לך הצלחה פיננסית ממקור אותו חשבת ללא בטוח. אל תניח
להצלחה לסחרר את ראשך, והמשך לעבוד במסירות ובנאמנות, כי
בסופו של דבר זה ישתלם לך. שבוע עליז לבת דלי. לבשי בצבע התכלת.

כפות המאזניים מתחילות לנטות לכיוונך. המאבק אותו התחלת לפני
שבועות מיספר, בהעזה כה רבה, יוכיח את עצמו. אל תהסס מלנהוג
בתקיפות כשהמצב דורש זאת, ואל תוותר על זכויותיך. במישור הרומנטי
צפויה לך הצלחה גדולה מהרגיל. בעיות כספיות עלולות להדאיגך.
?<( בפנוזאר
; 0נחר לי

מכתבים
ויכוח עקר
איי סבור כי כל הוויכוח שהתנהל בש בועות
האחרונים מעל דפי עיתונכם בין
חנוך מרמרי לבין אלי תבור, באשר לשאלת
הלגיטימיות של פירסום פרשת עמירם
שפרינצק, הוא ויכוח עקר מיסודו. העוב דות
הן שלא העולם הזה הוא שגילה את
הפרשה ופירסם אותה לראשונה. הידיעה
על פציעתו של עמירם שפרינצק בידי אש תו
התפרסמה בעיתון דבר, לפני שפורסמה
בשער העולם הזה. מישום כך, אם יש לחנוך
מרמרי טענות על פירסום העניין, שיפנה
אותן לדבר ולא להעולס הזה על ״שיטות־הפעולה
המיוחדות שלו״ .אם יטען מרמרי
שאת דבר אינו קורא ואילו את העולם הזה
כן, זו כבר בעייה שלו. אי־ידיעת החוק
אינה פוטרת, וגם לא אי־ידיעת העובדות.
אני חושב שבכך נשמטה הקרקע תחת
טענותיו של מרמרי, אלא־אם־כן יטען ש העולם
הזה פירסם את הפרשה והבליטה
בתמונת־השער, וזוהי מסוג הטענות שפור נוגרפיה
היא עניין של גיאוגרפיה, חרוז
טוב, אבל לא משכנע.
שדמה גרכר, תל־אביב

אי6ה האגס?
רצוף בזה תמונה מתוך שעשועון ליל דים,
שהתפרסם בידיעות אחרונות תחת
הכותרת :״הציור השבועי לילד״ .בחידון
מתבקשים הילדים לאתר בציור ״מחבל ש
חטף
מטוס״ ולצבוע את הציור יפה.
בקצב הזה, לא ירחק היום שבו נמצא
מעל דפי העיתון ציור של נערה חבולה
ומוכה, כשהמשימה לילדים תהיה לאתר את
האנס ולצבעו בצבעים יפים.
ג. ברון, תל־אביב

מהירהורי ישראל השנייה
אני מוכרח לצעוק ! אני יושב וצופה לי
בטלוויזיה (שעוד לא סיימתי את תשלום
שטרותיה) ,ופתאום נתפסתי מהרהר מהיר־הורי־ליבי
בעניין, ישראל השנייה׳ כפי
שנקראים אנו בני עדות המיזרח.
אצלי זה מצטייר כך: בעיתונות, העולם
הזה פירסם בזמנו סקר על קוראיו, של פיהם
הם ותיקים בארץ, בעלי השכלה
ובעלי מקצועות חופ-שיים. זה אולי נכון,
אבל אני מכיר גם כאלה שלא שייכים
לגזע הזה. ביניהם נמצאים פועלים ואפילו
מובטלים הקוראים בקביעות את העולם
הזה. אני מכיר אחד, שבכל יום רביעי
יש לו בעייה כספית, והוא צריך להחליט
בין קופסת סיגריות לבין רכישת העולם
הזה. בטלוויזיה רואים ושומעים כתבים
וקריינים, שאין ביניהם אפילו אחד המדבר
עיברית במיבטא מזרחי. אין אף קריינית־רצף
שחורה אחת. מה קורה י האם אין
בינינו היודעים עיברית !
או עניין הפסטיבלים. פסטיבל עדות
המיזרח זה רק שם. במציאות, הזמרים
לרוב אינם בני עדות המיזרח. את הפס טיבל
מלווה תיזמורת אשכנזית, ורק לשם
קישוט שמים את תיזמורתו של זוזו מוסא.
;יו־ מקסים, אשדוד

תיקון מעות
בכתבה שהתפרסמה על הופעת עיתון־
הערב היום הזה (העולם הזה )2036 נכתב
בטעות שקבוצת קוקה־קולה ישראל מחזיקה
בחלק ממניות הבעלות בעיתון. העובדות הן
כי מר משה ורטהיים, מגכ״ל קוקה־קולה ב ישראל
ומר עמי בראון, מחברת קוקה־קולה
האמריקאית, הם בעלי מניות בעיתון באופן
אישי ופרטי, ואילו לחברת קוקה־קולה
אין כל קשר ישיר או עקיף לבעלות על
העיתון.

העולם הזה 2039

ו רז נזה 1 1

בגי שהש בז א ת

* 6כי, לכי לאנשי הימין הקיצוני, השורצים בכלי
/התיקשורת ההמונית. הם הועמדו לפני דילמה קשה.
בעיתונים הופיעו ידיעות על פגישות שנערכו, כב יכול,
בין נציגי המועצה הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני
ובין אישים בכירים ביותר של אש״ף.
מה לעשות?

אם אש״ף מעוניין להיפגש עם כאלה, משמע שהוא
מוכן להציע משהו למדינת־ישראל.
המינימום שיש בו כדי להעניק טעם לפגישה כזאת
הוא הסדר שיאפשר לפלסטינים להקים מדינה משלהם
בגדה וברצועה, תוך הסדר עם מדינת־ישראל ועל בסיס
של הכרה הדדית.
משמע, יש ע ם מי לדבר, ויש עלמה לדבר.
כל קורא נבון יגיע בעצמו למסקנה זו — אם יאמין
לידיעה שהיתה פגישה כזאת.

האם לרכל את הידיעות האלה באילו היז
אמת צרופה — או לבטל אותן מכל וכל?
החלטה היא

( 1ישראל שלמה.

קשה, קשה מאד למי שדוגל בארץ־

לכן — אל תתפתה לפרסם אותה: ואם
תפרסם אותה, אל תתפתה להעניק לה אמינות
כלשהי:

הפיתוי הראשון הוא לטעון בי הידיעות אבן
נבונות. כי אז ניתן לגדה ולחרף את אנשי
המועצה, הכוללת בימעט את בל האישים
הבולטים של מחנה-השלום הישראלי.

נצור בליבך את ההוקעה, את החרפות, את דברי
הגינוי לבוגדים.
לא היתה ולא נבראה פגישה כזאת.
היא לא היתה, כי לא יכלה להיות.

היא לא יכלה להיות, בי אין עם מי לדבר,
ואין על מה לדבר.

שומו שמיים ! מגע עם האדיב הזומם להשמידנו ! בגי דה
מחפירה! פגיעה מחרידה בביטחון המדינה! עידוד
לרוצחים, לחוטפים, למחבלים!

ץ והי הדילמה. עימות אכזרי בין הלב והשכל. איך
1עמדו כלי־התיקשורת של ארץ־ישראל השלמה במיב־חן
זה? זה די משעשע.
הידיעה המקורית על הפגישות־כביכול התפרסמה ב ידיעות
אחרונות, שהוא — אולי — הביטאון הקיצוני
ביותר של הימין הקיצוני בארץ. כתב אותה שלמה גק-
דימון, שאינו רק כתב מדיני מצטיין, אלא גם אדם
המקורב ביותר לצמרת תנועת־חרות.
ידיעות אחרונות חזר על הידיעה, תוך שינויים וביתר
תוקף, למחרת היום.
לדידו, אין ספק. היתד. פגישה כזאת. השתתף בה
לפחות איש בכיר־מאד אחד של אש״ף, וגלריה מכו בדת
ביותר של אישים מטעם המועצה הישראלית, כולם
ציונים מדופלמים. תיווך בה פייר מנדס־פראנס. הגיעו בה
לידי סיכומים חיוביים. עומדת להיפתח פעולה משו תפת
למען פיתרון מוסכם. מישרד־החוץ הישראלי יודע
על כך. וכל זה קרה בימים האחרונים.
אחרי גילוי זה היה צפוי בידיעות אחרונות מטח
של מאמרי־התקפה מזועזעים, וביניהם פגז גדול של
חומר־נפץ־מרסק מידי הדוקטור הרצל רוזנבלום.

היכן היועץ המישפטי? מדוע לא יועמדו
הבוגדים לדין? עד מתי? עד אנה?

תענוג הוא לכתוב מאמרים כאלה. סוף־סוף אפשר
לקרוע את המסווה מעל פרצופיהם של יפי־הנפש, התבו־סתנים,
עוכרי־ישראל!
הבד. נכניס נייר למכונודהכתיבה, ויאללה — עליהום !
אך לפתע נעצרת המכונה.

בי אליה וקוץ בה.

ץ** הרי מי שטוען כי הידיעות האלה נכונות,
* /מוצא את עצמו, לפתע, גולש על קרח חלקלק.

אם אבן נערכו שיחות כין אישים ישראליים
באלה וכין נציגים בכירים של אש״ף, כפי שנטען
בידיעה, על מהדוכרכהן?

קשה להאמין כי ההנהגה הראשית של אש״ף תח ליט
לקיים שיחות עם אלוף־במילואים של צה״ל, או
עם מי שהיה מזכ״ל מיפלגת־השילטון הישראלית, או עם
מנב״ל-לשעבר של מישרד ממשלתי מרכזי, או עם אי שיות
בכירה אחרת (כפי שנטען בידיעה) ,כדי לדון עימם
על הדרך הטובה ביותר לחיסול מדינת־ישראל.
עוד יותר קשה להאמין כי אישיות בינלאומית מכו בדת
מן השורה הראשונה, כמו פייר מנדם־פראנס, שהוז כר
בידיעה כמי שכאילו תיווך בפגישות אלה, היד, נותן
את ידו לשיחות שאינן רציניות מאד וחשובות מאד.

משמע: מי שטוען כי יש אמת כידיעות,
נאלץ להסיק את המסקנה שהאירגון לשיח־רור
פלסטין מבקש עתה הסדר־שלום עם מדי־נת־ישראל.
ובשביל
איש הימין הקיצוני, אין הודאה נוראה מזו.

* * מוד־התווך של הסברת אנשי-הסיפוח — השול־
2טים כימעט בכל כלי-התיקשורת החשובים במדינת־ישראל
— מורכב מארבע מילים פשוטות:

אין עם מי לדבר .

אומנם, הימין הקיצוני עצמו — אנשי המיסטיקה
הלאומית, הקנאים הדתיים, התנועה למען ארץ־ישראל
שלמה, ותיקי חרות, מאמיני גוש-אמונים — אינו זקוק
למילים אלה. לדידו, לא חשוב אם יש עם מי לדבר, אם
אין. אלוהים נתן לנו את הארץ הזאת, נחלת אבותינו,
ואנו נחזיק בה בשלום ובמילחמה, בטוב וברע, בניצחון
ובמפלה, עד שאחרון הנאמנים יאבד את עצמו לדעת
במרומי מצדה.

אך מכיוון שהרוב הגדול של העם אינו
מורכב ממתאבדים, והוא סכור בי טוב יותר
לחיות ולשגשג כארץ־ישראל מחולקת מאשר
למות כארץ־ישראל שלמה, דרושות אותן ארבע
מלים.

יש לחזור על כך בלי הרף: אי־אפשר להשיג שלום,
להתפשר, להתחלק, לחיות בצוותא, להתקיים בכבוד זה
לצד זה בשני חלקים שונים של הארץ.
כי אין עם מי לדבר.
אי־אפשר לדבר עם מדינות־ערב, כי אף אחת מהן
אינה משלימה עם קיומה של מדינת־ישראל.
בסתר ליבם, כל מאה מיליון הערבים בעולם זוממים
להשמידנו. זוהי המחשבה הזדונית, המעסיקה את מוחם
יומם ולילה, בהקיץ ובחלום.

והנה — לא-כלום. דממה דקה. מאמר־הש
מצה מייסכן אחד שד בתבדב זוטר, וזהו.

יאשר עראפאת: יש עם מי לדבר!
עם אירגון כזה אין מה לדבר. ניתן להיפגש
עימו רק כמקום אחד: כשדה־הקרב.

^ מונה מוחלטת זו חיונית להגשמת המטרות של
מחנה הסיפוח, על כל סניפיו והסתעפויותיו.
לכן חוזרים עליה כל כלי־התיקשורת — עיתוני הערב
והבוקר, הטלוויזיה והרדיו — מדי יום ביומו, באלף ואחת
צורות, בניסוח הידיעות ובבחירת הכותרות, בהגשת
התוכניות ובכתיבת המאמרים, בדברי פרשנות ובסיכום
החדשות, בנאומי־הלהט של הפוליטיקאים ובדברי־התבו-
נה של הפקידים.
אם יש במדינתנו הדמוקרטית דבר הגובל בשטיפת-
מוח שיטתית, רצופה ובלתי־פוסקת, הרי זוהי המערכת
הסוגסטיבית (והאוטו־סוגסטיבית) האומרת:

אין עם מי לדבר, אין עם מי לדבר, אין עם
מי לדבר.

בשביל איש ארץ־ישראל השלמה, זהו תחליף ל שמע
ישראל.

קעקע את עמוד־התווך הזה של בניין הס ברתו,
והבניין כולו יתמוטט.
י 1 1
באן הדילמה הנוראה, שלפניה עמדו השבוע
כל אנשי הלאומנות הצרופה בכל כלי־התיקשורת.

מה לעשות? איך להגיב?

האצבעות רעדו על מנענעי מכונת־הכתיבה. הן הש תוקקו
להלום, להוציא מן המכונה צרורות של או תיות
קטלניות כמו כדורים של מקלע, לפלח בהן את
לבבות התבוסתנים הבוגדניים.
להוקיעם. לתבעם לדין. להעמידם אל הקיר, או לפחות
אל עמוד־הקלון.

ואם זוהי האמת לגבי בל מדינות־־ערב, על
אחת כמה וכמה נכץ הדבר לגבי אירגוך־המרצ•
חים המתקרא ״האירגון לשיחרור פלסטין״.

ואילו השכל היהודי הקר, המחשב, קרא: עצור!

אל תיגרר אחר הרגש: חשוב: שקול:

אירגון זה מבוסם על האמנה הפלסטינית, התובעת
לגרש מהארץ את כל היהודים שהגיעו הנה אחרי , 1948
או . 1917 או . 1882
הוא רוצה לחסל את מדינת־ישראל הציונית, ולהקים
על חורבותיה ״מדינה דמוקרטית חילונית״.

אם תוקיע את הבוגדים, משמע שאתה אומר כי אכן
היו פגישות כאלה עם ראשי אש״ף.
אם היו פגישות כאלה, משמע קזאש״ף מעוניין להי פגש
עם ישראלים בכירים, ציונים, הרחוקים מרק״ח
וממצפן, אנשים הרוצים בהמשך קיומה של מדינת־ישראל.

בך קרא הלב היהודי החם, הרוטט.

הצהרון המתחרה — מבחינה עיתונאית ולאומנית
כאחת — היה זהיר מראש. ממילא לא יכול היה מעריב
להודות כי ידיעות אחתנות השיג סקופ. לכן פירסם
מעריב דברים מסוייגים, תוך הבלטת ההכחשות היש ראליות
והערכיות.
במאמר ראשי הביע מעריב ״שתי תמיהות״ ,וכך
תפס את שור־הדילמה בשתי קרניו.

תמיהה א׳ :האם היתה פגישה? תמיהה
כ׳ :איך יבלה להיות פגישה כשאין עם מי
לדבר?
חלון־הראווה הלאומני לעולם הגדול, ג׳רוסלס פוסט,
פסח גם הוא על שתי הסעיפים. הוא פירסם את הכחשת
המועצה הישראלית, שם לב לכך שאין זו הכחשה חד-
משמעית וטוטאלית, ושאל: שמא רוצה המועצה לעורר
את הרושם שהיתד. פגישה, אך בעצם לא היתד, פגישה?
ואולי להיפך: היתד, פגישה, אך רוצים להשתמט מן
האחריות?

הרדיו היה נייטרלי, נתן סיקור מינימלי
וזהיר. הטלוויזיה הקליטה תגובות, אך לא
שידרה אותן, והשתיקה את העניין ביבדל.
הארץ לא פירסם שום ידיעה, והסתפק בהכחשה קטנה
לידיעה שלא פירסם.

^ גופים הפוליטיים של ארץ־ישראל השלמה הי ססו
אף הם.
האם כדאי לנצל את העניין כדי לצאת בהתקפת־מצח
על מישרד־החוץ׳ בטענה שידע כביכול על הפגישה-
כביכול? האם להוקיע את שר־המישפטים על שלא נקט
צעדים נגד הבוגדים? או להתאפק ולשתוק?
הלוואי ואפשר היה לתבוע את הבוגדים לדין ולש לוח
אותם לכלא, בעוון קיום פגישות עם האוייב —
ובאותה שעה לקבוע חד-משמעית שלא היו שום פגי שות
כאלה, מפני שהאוייב אינו מוכן להכיר בנו ואין
עם מי לדבר.
אבל זה לא ניתן. צריכים לבחור בין שתי האפ שרויות.
וכמו שיודע כל ילד, שנקלע לחנות מלאה
ממתקים — הבחירה קשה.
אנשי ארץ־ישראל השלמה ראויים להשתתפות בסיב-
לם, מול בחירה זו.

ורק סאדיסט אמיתי יעלה עד דעתו את
הישוריס שבהם יתייסרו, באשר תבוא אי*
פעם — חס והלידה — :הודעה רישמית מוס מכת
על פגישת נציגי שני המחנות :

יז א ת 1ו ־ י * יבנרי

במדינה הע אות רבאנת

ראש־השגה הפד
5ורימ — ושריהכימחון
הפד, מוקיון
איש־השנה תשל״ו הטביע את חותמו גם
על השבוע הראשון של תשל״ז. אם חיה
זה אות לבאות, צפוייה למדינה שנד.
משעשעת.
כי הרב משה לווינגר הפך את כולם
לצחוק — את הממשלה׳ את שר־הביטחון,
את צה״ל ואת המישטרה.
קומדיה, לא כריחה. לאזרחי יש ראל,
שקיבלו את המידע שלהם מפי הרד יו
הממלכתי, הצטיירו המאורעות (ראה
הכתבה ״טראגי-קומדיה בחברון״) כך:
• המושל הצבאי, הפועל מטעם צה״ל,
הוציא צו שאסר על לווינגר להיכנס ל חברון
הערבית, מילבד למערכת המכפלה
והדרך אליה, מפני שהוא גורם שם במזיד
למהומות.
• לווינגר הפר את הצו.
• כוחות־הביטחון נשלחו לעצור את
לווינגר.
• לווינגר לא ניאות להיעצר, והס תגר
בביתו. באוזני התחננו
• כוהות־הביטחון
לווינגר ״להסגיר את עצמו״.
• לווינגר סירב.
• צה״ל גייס כוחות צנחנים ומישטרה־צבאית,
הטיל מצור על ביתו של לווינגר,
כדי לאלצו להיכנע מרצונו.
מכיוון שכל זה לא קרה בפורים, אלא
בין כסה לעשור, לא היה מנוס מלהתייחס
לקומדיה זו ברצינות. מסתבר כי לגבי
סוג מסויים של עבריינים, קיימים נוחלים
מייוחדים. אין עוצרים אותם אלא בהס כמתם.
אין נכנסים לבתיהם כדי להניח
עליהם את יד החוק. כל עוד אין הם
״מסגירים את עצמם״ ,בפתח בתיהם, לידי
השוטרים הממתינים להם בחוץ בנימוס,
הם נהנים מחסות מלאה.
אילו הפך שימעון פרם, האחראי ל שטחים
המוחזקים, רק את עצמו למוקיון,
היה זה עניינו הפרטי. אבל פרס הפך את
שילטון־החוק כולו ללעג ולקלס בידי קו מץ
הקנאים הלאומנים.
וזאת כבר אינה בדיחה.

יחסים מרח ביי ם
ברובוקצ׳ה בדמשק

המונים רקדו סביב
הגופות התלויות בדמשק —
והעיתונים עלזו בתז־אביב

אל־בעת,

ומתחרות

שונים של מיפלגת

זו בזו.
שכח לתליין. מעבר למזימות הפו ליטיות
של שרותי־ביון ואירגוני־סתר, היה
קיים הגורם האנושי הפשוט.
אחרי חצות ראו אזרחי ישראל, בעזרתה
האדיבה של הטלוויזיה הירדנית, את שלו שת
חבר־החולייה ששרדו בחיים (הרבי עי,
שחיה המפקד, נהרג בעת הפעולה
עצמה) .הם רואיינו בידי כתב הטלוויזיה
הסורית, שדמה להפליא לחאפז אל־אסד
עצמו. השלושה, צעירים פלסטיניים שניר־או
כבני מישפחות טובות, דיברו בצורה
שקטה ואינטליגנטית. הם ניראו כמבינים
את מצבם החמור, אך בוודאי לא העלו
בדעתם שלא יראו עוד את אור השמש.
התהליך המישפטי־כביכול, שעל-פיו נש פטו,
נידונו והוצאו־להורג תוך כמה שעות,
היה ברברי — גם לולא התוספת של תליית
הגופות ברחוב ועריכת הפולחן ההמוני
סביבן.
העובדה שעיתון ישראלי במעריב מסו גל
לשבח תהליך כזה, להציגו כדוגמה ה־ראוייה־לחיקוי
ולדבר בהערצה על הסו רים,
ברומזו שאלה הם בעלי־הברית החד שים
של ישראל נגד הפלסטינים, מלמדת
הרבה על המציאות הנפשית בחלק מן
הציבור הישראלי.

שוב היו תלויות גופות־אדם בחוצות
באחת מבירות המרחב. שוב נערכה הצגה
ברברית לרגל הוצאתם־להורג של יריבים
פוליטיים, כשההמונים רוקדים סביב ה גופות.
בפעם
שעברה קרה הדבר בבגדאד. המו צאים
להורג היו אז יהודים וקומוניסטים,
וישראל כולה הזדעזעה.
הפעם קרה הדבר בדמשק. המוצאים
להורג היו פלסטינים, וכמה מעיתוני יש ראל
היללו ושיבחו את התליינים.
יוני השחור. פרשת הפעולה הפידאית
במלון סמיראנזים בדמשק היתד. סתומה
מכמה בחינות.
בלבנון ממתינה התנועה הפלסטינית,
בראשות אש״ף, למיתקפת־המחץ הבאה של
הצבא הסורי. היא לא יכלה להיות מעוג־יינת
במעשה פרובוקטיבי בדמשק, שיספק
לממשלת סוריה אמתלה נוחה לפתיחת
מיתקפה זו. אמתלה כזאת דרושה, כיוון
שבקרב הצבא הסורי אין התלהבות למיל־חמה
נגד הפלסטינים, שנחשבו עוד את מול
כבעלי-ברית וכגיבורי העניין הערבי.
פרובוקציה מרגיזה, הפוגעת בגאווה הסו רית,
היתד. רצוייה ביותר לנשיא חאפז מחזרה למצור
אל־אסד.
לכן טענו השבוע דוברי אש״ף, כי מבצ צעדת
ירושלים !;דמה
עי ההתקפה בדמשק לא היו כלל אנשי
שיכושימ כתנועה
פתח, הכפופים למרות אש״ף — אלא
סוכני מוסדות־הביטחון הסוריים.
ככירה, והפכה אותה לקרגיכר־מתוך
הדו״ח של שירותי־הביטחון הסו ריים
עצמם עולה שחוליית הפידאיון באה
ליום־אחד
מעיראק, ושחבריה היו שייכים לגוף אנ-
בישראל עדיין אין קרנבלים, ורבים נוש טי־סורי
שקרא לעצמו בשם יוני השחור,
אים עיניהם בחודשי הקיץ לזה הנערך
על מישקל ספטמבר השחור*.
בריו דודז׳נירו. מעטים אף אוספים את
ייתכן שהיוזמה למעשה ההפגנתי באה
כל חסכונותיהם, וטסים ל-שבועות אחדים
מממשלת בגדאד, העויינת את הממשלה
בדמשק. שתי הממשלות שייכות לאגפים של שימחה דרום־אמריקאית אמיתית.
למי שאין די כסף לכך, פתרה הגיאו גרפיה
של ארץ־ישראל את הבעייה. ירוש *
בספטמבר 1970 שחטו הירדנים את
לים הרים סביב לה, ועל ההרים האלה
הפלסטינים. ביוני 1976 עשו זאת הסורים
צריך לטפס, ומי שאוהב את ארץ־ישראל
בלבנון. באורח מוזר, היה העולם הזה
אוהב לטפס על ההרים האלה, לפחות פעם
( )2023 הראשון שטבע מסבע־לשון זו, באחת
בשנה.
יוני .1976
מאז נפסקה, מטעמי חיסכון, מסורת צע דות
ארבע־הימים, הפכה צעדת־ירושלים
למיפעל המושך את כל חסידי הצעדות ב ארץ.
ומיספרם של אלה, בייחוד אם מדובר
ביום חופשה נוסף באמצע השבוע, מגיע
לרבבות.
ככישים חסומים. צעדת־ירושלים הק פיאה
את החיים בבירת ישראל לפחות
למשך יום אחד, באמצע השבוע: שעבר.
״כביש תל־אביב ירושלים חסום ! יש כאן
המון אוטובוסים! אני לא יודע מה לע שות!״
צעק לתוך מכשיר־הקשר שוטר ש עמד
חסר-אונים מול פקקי־התנועה הא דירים
שחסמו את דרבי״הגישה לשכונותיה
של ירושלים.מחסומי המישטרה לא יכלו לעמוד מול
זעמם של הנהגים, שפרצו לרחובות העיר
בהם צעדו אותה שעה 50 אלף הצועדים,
מיספר־שיא בצעדות־ירושלים. ברחובות
רבים ניראו כלי־רכב, כ-שהם מפלסים דר כם
בין קבוצות חיילים וקבוצות אזרחיות,
תוך צפירות צורמות. רק נס גרם לכך
שהצעדה תסתיים ללא נפגעים.
קודם־לכן, לפני שהגיעו הצועדים לפר ברי
ירושלים, ניראו הרי ירושלים במשך
•שעות אחדות, כמישכן אינדיאנים העורכים
טכס מיסתורי. שלל צבעים, צעקות, שירה,
דגלים, מוסיקה מכל הסוגים וחיוכים מתוך
פנים מיוזעים מילאו את ההרים בשימחת
חג. קבוצות החיילים התערבו באזרחים,
וזוגות חדשים רבים צמחו מתוך הצעדה
הקצרה.
צעדה מלוכלכת. אבל לשימחה זו לא
נתפסו תושבי ירושלים, במייוחד תושבי
שכונת בית־הכרם, ששותקה מתנועה ל משך
כל יום הצעדה. אזרחים ממורמרים
המתינו שעות בתחנות האוטובוסים, שכן
אגד היקצה אוטובוסים רבים להסעת הצו עדים
לירושלים וממנה. בחניון •שהוקם
ליד שכונת בית־הכרם על־ידי טירונים ש הקציב
לכך הצבא, נותרה במוצאי יום ה־

צ ע דו ת

(המשך בעמוד )18

הבז שד העצ1י
למרות שעווך־
הדין אליקים העצני יצא נגד פעולותיו של
לווינגר, היה בנו הצעיר חבר ביחידת־המחץ
של ילדי הקריה, שהשתעשעו עם החיילים.

יירת כלי־ הרכב הצבאיים ש *
/הגיעה לקריית־ארבע, ביום הראשון
האחרון, כללה בתוכה שלוש משאיות עמו סות
חיילים חובשי כומתות אדומות, מש אית
נוספת ובה חיילי וחיילות המישטרה־הצבאית,
וכן ג׳יפים נושאי אנטנות, שמ תוכם
בקעו ציפצופים מחריש י־אוזניים.
לתושבי הקרייה, שרובם היו עסוקים
באותה שעה בתפילות ראש״השנה, הייתה
׳מטרת הפגנת הכוח ברורה: צה״ל החליט
לעצור את הרב משה לווינגר, מנהיג גוש-
אמונים, מייד עם צאת החג.
הפרשה החלה ימים אחדים קודפ-לכן.
על־פי החלטת שר-הביטחון הוציא המושל
הצבאי של חברון צו, המגביל את ניידותם
של לווינגר ותושב נוסף של הקרייה. פירו שו
האמיתי של הצו היה שלווינגר לא יוכל
להתפלל בחורבות בית־הפנסית בית אברהם,
הנמצאות ליד המשתנה הציבורית של
השוק בחברון. פעמים אחדות אירעו היתק לויות
בין תושבי קדיית־ארבע היהודים
לבין תושבי חברון הערבים בעת התפילה
בבית־כנסת זה, או בדרך אליו או ממנו.

ה חיי לי ם
סירבו לעצור
ך* שהכיא מושל חברון אח הצו אל
א -לווינגר, העיף הרב מבט בפיסודה־נייר,
נטלה מידו של המושל וקרעה לגז רים•
המושל הנדהם פלט לעומתו :״הרב
לווינגר, אני לא אעצור אותך בחג אם
תיכנס לחברון, אבל אעצור אותך מייד
כשייצא החג.״
בראש־השנה עמד הרב לווינגר בראש
מניין מתפללי קריית־ארבע בבית־הכנסת
בית־אברהם. למחרת, היום השני של ראש-
השנה והיום הראשון בשבוע, פנתה שיירת
המשאיות הצבאיות לתוך הרחבה שמעל
לבניין המאורך, בו שוכנת דירתו של
הרב לוויגגר.
עוד לפני שירדו החיילים מעל המש איות׳
עברה השמועה על בואם בקרייה
כולה! .מאות מאנשי גוש־אמונים, שוכני
הקרייה מיהרו לעבר ביתו של לווינגר,
ויצרו חומה חיה סביב הכניסה.
את פני החיילים הנדהמים הקבילה שירת
!״ עם ישראל חי,״ הימנונו של גרש־אמונים.
קבלת־פנים כזו אינה •מצזייבת בשום ספר
העוסק בתודות-ד־,לחימה. החיילים התייצבו
בפיות פעורים מול גוש-האדם השר בהת להבות.
ארבעה מהם ניגשו אל מפקדם,
הודיעו לו :״אנחנו לא התגייסנו לצה״ל
בשביל לפגוע באנשים כאלה. אנחנו לא
נהיה בין אלה -שיעצרו את הרב לווינגר.״
המפקד הגיב בחריפות. הוא הורה לשוטרים
הצבאיים לעצור את הארבעה, ולהובילם
למעצר בכלא .4
באותה שעה החל משא-ומתן משע שע
ביו מפקדי צה״ל ללווינגר ואנשיו:
״אנחנר באנו רק לקחת אותך לחקירה.
כשייצא החג תבוא איתנו, ונחזיר אותך

מתנחל קוית־אונע עושים צחוק
מח״7י העישמדה הצבאית הצרים
על ביתו של הוב לוו־נגו כדי לעצרו

סו^ני-קותזיר
בחברון
*#ו! ! 1י ווויייי—ויויי8ו־וו זיו י ו ייייייייייייייי

אחרי כמה שעות,״ הודיע לו סגן צעיר,
שחשש מן ההתפתחויות במידה שיהיה
עליו לעצור את לווינגר בכוח .״הרב לא
יבוא איתיכס ! הוא לא עשה כל רע. למושל
אסור להגביל את צעדיו של יהודי על

שבוי בין עוללים

אדמת־ישדאל,״ השיב אחד מחמומי-המזג
שבין המקורבים ללווינגר .״אתה לא תוכל
להוציא אותו מכאן בטח מבלי לעבוד
על כמה מאות גופות,״ אמר תושב אחר
של המקום לסגן הצנחנים. ואומנם, מבט

אחד החיילים, אשר
כאוהב־ילדיס התגלה מושבע ואוהד של גוש־אמוניס, היה טרוד משך כל זמן המצור

חסוד ואכול

הסמבה בחברון

התמונה המסמלת יותר מכל את המצור הצבאי
שהסתיים בפיקניק המוני, היא תמונת הילד
מקריית־ארבע חבוש קסדה של מישטרה־צבאית אשר נלקחה מראשו של אחד הצרים,

במישחק עם זאטוטים חובשי־כיפות ומגודלי־פיאות, בפתח דירתו
של הרב משה לווינגר. המצור שהטילו החיילים על דירתו של
לווינגר נשבר על־ידי צחוקם של הילדים והשיחות עם הוריהם.

אחד מכקיי־הנשק של ה״זז״ך של גוש־אמוניס היו דיברי־המאפה,
הפירווז, התופינים והזרעונים־לפיצוח, שבהם
הלעיטו את החיילים והשוטרים הצבאיים שבאו לעצור את רבן ולשים מצור על ביתו.

סביב ביתו של לוויבגר הוכיח, כי דברי
האברך־הלוחם מבוססים בהחלט.
כל אותה עת ישב לווינגר בחדר־האור-
חים •שבדירתו, כאילו המהומה כולה אינה
;נוגעת לו. הוא ישב ליד השולחן המאורך
והתפלל חרישית, כשהוא חדל מתפילותיו
רק כדי לקבל דיווחים על המצב בחוץ
מאנשיו, שהיו באים ויוצאים מהדירה.
אט־אם התפוגג המתח, והתרחבה טבעת
החיילים הצדים על הבית. התרופפות ה מתח
אצל החיילים היא שלב מוכר לאנשי
גוש־אמונים, במגעיהם עם חיילי צה״ל.
אותו שלב ימשמש להם אות להפעלתמכטש־ההסברה שלהם.
נשים צעירות מיהרו לעבר החיילים,
׳כשהן נושאות בידיהן צלחות עמוסות כל
טוב. עוגות מאפה בית, פיחת, ממתקים
זרעונים לפיצוח. ילדים נשאו ארגזי שתייה
קלה קדה, קוקה־קולה וטמפו.
נוכח מיתקפה שכזו לא יכלו אפילו
הקשוחים שכחיילים לעמוד. העוגות
נטרפו, הפירות ננגסו, הממתקים נבלעו
ובקבוקי השתייה הקרה נתרוקנו. אז בא
הגל השני של המיתקפה: צעירים וצעי רות
אנשי המקום, פתחו בשיחות המפור סמות
ובוויכוחים עם החיילים.
המצור על הבית התפורר לחלוסין. חיילי
המישטרה־הצבאית זסירו את קסדותיהם
הלבנות, ונתנו אותן לזאטוטים, למישחק.
פה־ושם אפשר היה להבחין בילד חובש
קסדה, הגדולה על ראשו בכפה מיספרים
והמסתירה את עיניו, מחזיק בידו אלה
של המישטרה־הצבאית ומשתעשע בה. פה־ושם אפשר היה לראות חיילים נושאי
(המשך בעמוד )20

הגיבורים עייפים

למחרת מסיבת־לילה סוערת בביתו של אחד
ממתיישבי קריית־ארבע, שעייה נבון, מסיבה
שבה השתתפו חיילים ותלמידי־ישיבה, ובה השתכרו החיילים והנצורים בצוותא.

— 6,000.ל״י הנ ח ה
לכל דירה בא שדוד
מבצע מיו חד
של ״שיכון ופי תו ח״
בספט מבר וב או ק טוב ר

ב מדינ ה
(המשו מעמוד )17
צעדה אשפה רבה. רוח חזקה פיזרה אותה
בכל רחבי ירושלים.
בין הצועדים בלטה בעיקר קבוצת יפנים-
יהודים, השוהים בקיבוץ חפצי־בה. הם צע דו
בלבושם המסורתי, והטענות היחידות
שבפיהם היו על הרעש שהקימה הקבוצה
התימנית מראש־העין, שלאורך כל המס לול
רקדה את ריקודיה המסורתיים.
גד״עים וחיילים. מרבית הצועדים היו
דווקא החיילים והגדנ״עים׳ ולא הקבוצות
האזרחיות. כל בית־ספר שלח את נציגיו
הצעירים, ודאג לציידם בתילבושות ססגו ניות,
שמומנו בדרך־כלל על־ידי חברות־פירסום
שונות. כך הפכה, למעשה, הצעדה,
לים של פירסומות ססגוניות לכל בתי־הח־רושת
והמיפעלים בישראל הקטנה. מנגע
הפירסומות הצליחו להימלט רק החיילים,
והאזרחים הבודדים.
אולם גם היחידות הצה״ליות דאגו לע שות
לעצמן פירסומת מתאימה, וציידו את
חייליהן בדיגלונים ובסמלים רבים מן הר גיל
אצל סתם חייל שצועד להנאתו .״זה
היה יופי, ומזל שיש דבר כזה פעם בשנה,״
סיכמה את הצעדה אורנה מנדלוביץ ,שצע דה
עם מישלחת בית־סיפרה מקריית־אתא.
״פעם בשנה, לא נורא אם תושבי ירושלים
יהיו במצור לזכר הימים ההם.״

חברת ״שיכון ופיתוח״ תעניק הנחה
מיוחדת של __ 6,000ל״י לכל רוכש
דירה באשדוד, אשר יקנה את דירתו
מהיום ועד סוף חודש אוקטובר.
על מבצע מיוחד זה נמסר בטקס פתיחה
חגיגי של הדירה לדוגמא, באתר
בניה של החברה, ברח׳ הפלמ״ח 23
ברובע ג׳.
באתר 144 ,דירות ב־ 3בתי ״כוכב״.
הדירות הן בנות 3תדרים, שטחן
— 75.מ״ר, ומחירן הממוצע —158,000.
ל״י. לרוכשים זכאים ניתנת הלוואות
משרד השיכון בגובה של עד —80,000.

לבד מההנחה המיוחדת של המבצע,
תעניק חברת ״שיכון ופיתוח״ לרוכשים
מעוניינים הלוואות נוספות.
ברובע, שירותים קהילתיים הכוללים
בין השאר חנויות, גני ילדים, מעון יום,
בי״ס עממי, בי״ס תיכון, שירותי בריאות,
מועדון נוער, ספורט ובתי כנסת.
קווי התשתית ברובע הם תת־קר־קעיים,
ומתקיימים שירותי תחבורה עירונית
ובין עירונית.
עד היום בנתה חברת ״שיכון ופיתוח״
באשדוד 3,049 דירות וכן מרכזים-
מסחריים, בית קולנוע, תיאטרון ומוסדות
ציבור אחרים.

מיז שטרה
!*מרת הברבור
שוטר שפוטר דיווח על
שוטרים אחרים המקבלים
שוחד — אף לא כעשה
גכדם דבר

1 1 11) 111)11

/ $כיצד לזכות בשיער יפה, בריא!מטופח
תשובה נכונה תוכר•
למצוא במדריך
לשמוש נכון
בתכשירי
!ולה
לכב׳ אינטרקוסמא — וולה גע״מ
ת״ד 1365 ירושלים
נא לשלוח לי
את המדריך לשמוש נכון בתכשירי וולה

דרשי את המדרין לשמוש נכון
בתכשירי ״הלה׳/בפרפומריות, בתי־מרקחת, חנויות כל-בו, שק״ם, או ע״י תלוש ההזמנה הר״ב

הבלשים -שכבו במארב ליד שערי נמל
אילת, והמתינו. בשעה תשע וחצי בערב
יצאה את הנמל מכונית־מישטרה. הם זינ קו
לעברה, והודיעו לנהגה הנדהם, עמי־תם
ליחידה המרכזית, רב־סמל־ראשון סימון
חזן :״אתה עצור!״
בחיפוש מהיר שערכו הבלשים במכוניתו
של חזן, נתגלו בקבוק משקה חריף וקרטון•של סיגריות תוצרת־חוץ.
סיפר חזן בחקירתו :״באותו יום, ב חודש
יוני בשנה -שעברה, מילאתי תפקיד
•של קצין ביקורת־הגבולות, ובתוקף תפ קידי
זה עליתי על -שתי אוניות, לביקורת
מיסמכים. כלכל האוניה כיבד אותנו בבק בוק
משקה. גם לקצין־המכס שעלה אתי
על האוגיה נתנו קרטון, ובו עשר חפי-
סות־סיגריות.״
שישה חודשים לאחר־מכן, בחודש יוני
השנה, הודיעה המישטרה לרב־סמל־ראשון
סימון חזן כי הוא מפוטר, ולא יוחזר ל עבודתו.
חזן, שהיה איעז־מישטרה מ-שך 14
שנה, זעק חמם על העוול שנעשה לו, וב אמצעות
עורך־הדין האילתי יצחק דויד
פנה לבית־הדין־הגבוה־לצדק, בבקשה להו ציא
צו־על־תנאי נגד מפכ״ל המישטרה.
קורבן לקנוניה. בבקשתו, ובתצהיר
שהגיש לבית־המישפט העליון, טען חזן
כי נפל קורבו לאינטריגות ולקנוניות של
חיסול־חשבונות הקיימים במישטרה. הוא
גילה כי שיתף פעולה עם חוקריו, וכי
דיווח להם על כעשרים אנשי־מישטרה, מכל
הדרגות, הידועים לו כמי שמקבלים טובות־הנאה
•שונות בנסיבות חמורות ביותר. הוא
טען כי ידוע לו שאיש מאלה לא פוטר מן
המישטרה, ובי לא ננקטו כל צעדים נגדם.
כן סיפר על קשרים •שהיו לו ולאנשי־מישטרה
אחרים עם בעל חברודהספנות
האחים עופר, יולי עופר, שהוא אחיו של
ניצב דויד עופר, מפקד מישטרת מתוז תל-
אביב (שעזב בימים אלה את המישטרה,
ומתכוון לעבוד עם אחיו, יולי).
״יולי עופר,״ הצהיר חזן -״צילצל אלי
באביב אשתקד, ואמר לי שתת־ניצב מרדכי
רון(מפקד מרחב חיפה) יגיע לאילת, לחוג
את גיוסו של בנו לשירות סדיר בצה״ל,
וביקש שאני אדאג למלון טוב בשבילם
בח׳צי־פנסיון, וגם לאירוח באוניה של חב רה
כלשהי. כן ביקש •שאראה להם את
הספינות •של חברת האחים עופר, כיוון
•שרון הוא מומחה לענייני ספנות, ואבקשו
להביע את דעתו עליהן.
״כעבור נמה שעות צילצל אלי יולי
עופר שוב, להודיע לי שכבר הוסדר מלון
עבורם ושעלי לדאוג רק לאירוחם, לקחת
אותם לארוחת־צהריים על אונייה ולבילוי
במועדון־לילה שבמלון נני־שולמית.״ זה
היה רק פרט אחד מן הדברים הרבים שמסר.
רב־סמל־ראשון סימון חזן החליט שאם
נגזר עליו ללכת — הוא לא יילד לבד,
ככל שהדבר תלוי בו.
ה חו ל ת

הז ה

לוונברג מפ תי ע שוב
התעש״!׳ נגד הורוב

יגאל הורוביץ
מכיס אל כיס

לא־ייאמן: יושב־ראש ועדת-הכלבלה
של הכנסת, נציג סיעת הליכוד בה ואביר
היוזמה הפרטית, יגאל הורביץ,
נלחם עתה בשצף־קצף נגד תעשיינים
פרטיים וקיבוציים גם יחד, המאשימים
אותי כי הוא עושה בעצמו מה שהוא
מגדיר אצל הממשלה כאסון• היינו, מקים
מיפעל מייוחד כאשר קיים עודף כושר
ייצור בארץ, בתחום שבו הוא משקיע
מטבע זר יקר.
בישראל קיימים עתה כמה מיפעלים
המייצרים גביעים מפלסטיק שמשמשים
לאריזות מוצרי־חלב (לבן, שמנת) ולשתייה
קלה בקיוסקים. המיפעלים הם
״ארקל״ של קיבוץ בית-זרע ,״שפיית״
של קיבוץ ניר־דויד ,״פלזית״ של קיבוץ
גזית ,״אמנת״ של קבוצת ״אמפא״ ה פרטית
,״מדפלסט״ של בעלים פרטיים
באזור, ו״סופרפלאסט״ ,הגדול מכולם,
של רוני שטן. כל אלה מייצרים בשנה
העיתוגאים והשביתות
העיתונים מלאים במאמרים של עיתונאים
על גל השביתות ודרישות-השכר
של העובדים. עיקר הקצף יצא על שביתת
האחיות. מרבית המאמרים זועמים על
האחיות המעזות לבקש תוספות שכר,
ולפרוץ את מחסומי השכר של הממשלה
וההסתדרות.
אותם עיתונאים הקוראים לאחיות
לבטל את דרישות השכר שלהן, מאורגנים
כולם באיגוד׳ הארצי של עיתונאי
ישראל. איגוד זה מנהל בימים אלה משא-
ומתן תקיף עם איגוד המו״לים, על
חוזה־עבודה חדש. העיתונאים טוענים כי
תביעותיהם מסתכמות בעשרים־וחמישה
אחוזים לכל היותר, וכי עיקר התביעות
הוא בסעיפים לא-מהותיים. המעסיקים,
כמו יושב־ראש איגוד המו״לים שבתאי
הימלפרב טוענים, לעומת זאת, כי
תרגום התביעות לשפת מעשה יביא לתוספת
של ס/ס 90 בתשלומי השכר. כדוגמה
הביאו תביעה שהעיתונאים יקבלו
מדי שבע שנות עבודה, חצי-שנה של
חופשה בשכר מלא.
מדור זה תומן בתביעות השכר של
האחיות, של פועלי ״אלקו״ ושל ה עיתונאים.
אולם כאשר עיתונאים מטיפים
לאחרים לבטל את דרישותיהם והם עצמם
תובעים תוספות, ניתן לקרוא להם
צבועים. מר גם שכותבי המאמרים, רובם
ככולם משתכרים הרבה יותר מאשר ה־האחיות
ויש ביניהם כאלה שדאגתם
אינה ממה ישלמו את הוצאות-הלימוד
של ילדיהם, אלא היכן ימצאו עוד ספרים
עתיקים לסיפרייתם.

כ״ 800 מיליון גביעים, הנקנים בעיקר
על-ידי המחלבות השונות ובראשן ״תנובה״
,״טרח״ ו״המחלבות מאוחדות״ של
יגאל הורוביץ.
לפני שלוש שנים ניסתה גם ״החברה-
לקופסאות־פח״ להיכנס לענף זה, הקימה
מיפעל לייצור גביעים. משן שנתיים
התחוללה מילחמה קשה בין החברה-
לקופסאות-פח לבין שאר המיפעלים שהפסידו
מיליוני לירות במערכה זו. בסוף
המערכה הכבדה הוכתה ״החברה־לקופ-
סאות-פח״ ,סגרה את מיפעל הפלסטיק
שלה והדיחה את המנכ״ל הוותיק
אברהם לב, שהתפרסם במאמריו נגד
דרישות השכר של העובדים. תחתיו מונה
בני דוידאי מ״אל״על״ ,והמיפעל על
כל תכולתו עומד עתה מכוסה קורי-עכ-
ביש.
אולם, לא הספיקו שאר המפעלים
לנשום לרווחה, ובא יגאל הורביץ וביקש
להקים מפעל בתון תחומי ״המחלבות
המאוחדות״ שלו• המיפעל שלו ייצר כ מאה
וחמישים מיליון גביעים בשנה.
הורוביץ ביקש ממדינת ישראל ביטוח
ממשלתי נגד פיחות על ההשקעות בציוד
שהוא קונה מגרמניה. אגף הפלסטיק
במישרד-המיסחר-והתעשייה הטיל
וטו על התוכנית, כיוון שקיים עתה כו־שר־ייצור
עודף בשוק, ואין למדינה עניין
בהגדלת הייצור. הלך הורוביץ לאגף־
המזון באותו מישרד, השיג המלצה, וקיבל
את הביטוח לרכישת הציוד.
מתחריו טוענים נגדו, נוסף על טענת
עודף״כושר־הייצור, טענה חשובה נוספת.
על מכירת גביעים מוטל מס־קניה בגובה
25 כאשר היצרנים מוכרים כיום
גביעים למחלבות, עליהם לשלם מס זה
על התמורה שהם מקבלים. אך כאשר
הורוביץ מייצר עבור עצמו, מי יידע אם
הוא משלם מס על כל הגביעים ! ומי
יפריע לו להקטין את המחיר שהוא
משלם לעצמו עבור הגביעים, להקטין
בכך את מס״הקניה למדינה ז
הורוביץ עצמו טוען כי המפעל ייצר
רק עבור צרכיו״שלו, שיגדלו מאחר ש הוא
מגדיל את המחלבות, וכי אין לו
כל כוונות למכור לאחרים• הוא אמר כי
ניכווה בעבר, כאשר המיפעלים לא סיפקו
לו גביעים בזמן וברצונו להיות בלתי־תלוי
באחרים• ובכלל, הוא אומר, יוזמה
פרטית אין משמעה שהוא חייב לקנות
אריזות אצל אחרים.

החברי ע 1ל
שימעון ברם
כאשר היה שמעון פרס שר-התח-
בזרה, הוא החליט כי צריך להקים טי־מינאל
חדש בנמל התעופה בן־גוריון. אחרי
הכל, הוא גם שינה את שם מישרד-
הדואר למישרד-התיקשורת׳ ,והכי קל ל חדש
בתחום תיק״התחבורה זה לבנות
טרמינאל בלוד.
לפרס יש ידיד בארצות-הברית, אדריכל
ושמו פיליפ ג׳ונסון. כאשר היה
פרס מנכ״ל מישרד״חביטחון נקשרה
ביניהם חברות•
פרס הורה למסור את תיכנון הטרמי-
נאל לג׳ונסון, וחתם עימו חוזה המבטיח
לג׳ונסון תשלום קבוע לכל חייו, או עד
שיוקם הטרמינאל. רק אחרי שנחתם ה חוזה
התברר כי התיכנון כבר נמסר מזמן
למישרד אדריכלים ישראלי, המסוגל לעשות
אותה עבודה ולחסוך הוצאות במטבע
זר. פרס הורה למישרד הישראלי
לשתף פעולה עם ג׳ונסון• החוזה עם ג׳ונ-
סון, קבע כי כל התשלומים ייעשו בלירות
ישראליות לפי שער של 4.2לירות
לדולר, כלומר, על כל 4.20ל״י מקבל
ג׳ונסון דולר אחד. כך משלמים לו גם
כיום כפול דולרים מהמגיע, כיוון שמאז
ירד שער הלירה.
ג׳ונסון עצמו לקח עימו כשותפת לעבודה
חברה אמריקאית השייכת לישראלי
יורד בשם קובה אלדר. כך יצר
פרס מצב בו שילמה המדינה עד כה
מאות אלפי דולרים למתכנן יורד על
טרמיגאל שאיש אינו חושב להקים
בשנים הקרובות.

מעורר־הסערות המחוזי השופט
שלמה למנברג עשה זאת שוב. הפעם,
בדונו בהצעה לאשר את הפירוק המשותף
של ,,בנק ארץ־ישראל — בריטניה״
בישראל ובבריטניה. למרות שניטל ממנו
תפקיד שופט ההמרצות, הוא שמר לעצמו
את התיק של ״בנק ארץ־ישראל —

בריטניה״ .בדיון שהתקיים השבוע הוא
אסר על עורד״הדין אליהו מירון לחקור
כנדרש בחוק את המפרק, יוסף
מילוא, וקבע כי מילוא לא ישיב לשאלות,
אם שיקול״דעתו אומר שעליו
לא להשיב עליהן.
קביעה זו עוררה תרעומת רבה בין
הנוכחים באולם, שלא העזו להוציא הגה
נוכח צעקותיו של השופט. מילוא סירב,
משום כך, להשיב על שאלות עקרוניות
כמו סיכויי התביעה שהגיש ״בנק ישראל״
בשווייץ להחזרת 47 מיליון דולר
שיהושע בן־ציון הורשע בגניבתם ; סי כויי
התביעות של נושים שונים באנגליה,
וכמה יקבל ״בנק בריטניה״ תמורת חב-
רות״הביטוח שמכר. אלה השאלות שלאורן
צריך בית־המישפט להחליט אם
הצעת-חפירוק שהוגשה לו היא טובח•
לפי הצעת-הפירוק שאישר בית-המיש-
פט, יקבלו הנושים הישראליים רק ״/״53
מכל הרכוש. עורך״הדין מירון ביקש ש שופט
יפסול עצמו, אולם השופט הורה
שלא לרשום זאת בפרוטוקול. מירון הצביע
על כך שעורך״הדין אמנון גולדנברג,
המייצג בבית״המישפט את המפרק,
מייצג גט את ״בנק ישראל״ ,ולכן קיים
כאן ניגוד אינטרסים.
השופט אסר על מירון להכניס לתיק
תלונות שהגיש על המפרק, שאינו מקיים
את החוק ואינו מגיש דינים־זחשבונות
אחת לחצי־שנה. התנהגות מוזרה, בהח לט,
שעליה תוגשנה פניות לבית־המיש־פט־העליון.

תוחל
בהנקת
״נוח־מחץ־

מי וילה

שדמה לוונברג
מתיק אל תיק

הזכויות לסיפרו רב-המכר של טים
קי נ א כוח מחץ״ ,המספר על פעולות
יחידת החיסול של המוסד הישראלי
נגד אש״ף באירופה, ובעיקר על
פעולת לילהאמר, נרכשו על־ידי איש-
הסרטים הישראלי אלכס מסיס ב-
חצי-מיליון דולר. עם חתימת ההסכם
שולמה מיקדמה של 75 אלף דולר.
הסרט יופק בהשקעה של 6מיליון
דולר, מזה 2מיליון דולר של משקיעים
אירופיים, והשאר של אמריקאים. במאי
הסרט יהיה סטיוארט רוזנברג, מי
שביים את הסרט על ספינת הפליטים
היהודיים הנמלטת מגרמניה• הצילומים
ייעשו חלקם באירופה וחלקם בישראל,
ויוחל בהם באמצע חודש מארס .1977

ה חגע ה
טיסו ת*
השכר?
שמועות שהגיעו ארצה, שלפיהן נרכשה
חברת טיסות־השכר ״קריאטיב-
טורס״ על-ידי ״אמריקן-אקספרס״ ,עוררו
חשש לגורל טיסות״השכר המתוכננות
מן החוף המערבי של ארצות-
הברית לישראל.
״קריאטיב־טורס״ התכוונה להביא
אחת לשבועיים מטוס ״ג׳אמבו״ עם 460
נוסעים, שישלמו תמורת הטיסה ו־14
לינות, מחיר של 700 דולר למלון בן 4
כוכבים, או 870 דולר למלון בן 5כוכבים
(מחיר הטיסה בלבד, הלוך־ושוב,
ב״אל־על״ ,הוא 635 דולר מניו״יורק,
ולכך יש להוסיף עוד 300 דולר הטיסה
מלוס-אנג׳לס לניו״יורק) .תוכניות החברה
הפיחו תקווה בלב המלונאים בישראל,
שחדריהם ריקים.
עתה הגיעו שמועות, בדבר רכישת ה חברה
על־ידי ״אמריקן־אקספרס״ ,שאינה
מקיימת קשרים עם ישראל, והועלה
חחשש כי תבטל כליל את התוכניות לטיסות
לישראל.

השוחיתות
ב״אולתא״?
עם מעצרו של יעקוב ברגמן, האיש
החזק של אשר בן־יוסף במיפעל
״אלתא״ השייך לתעשייה האווירית,
כתבו כמה עיתונים כי הם היו הראשו נים
שפירסמו, לפני חצי שנה, את העובדות
שהובילו עתה לידי מעצרו.
האמת, והיא ניתנת להוכחה בנקל על-
ידי השוואת תאריכים (ראה תמונה),
היא כי ״העולם הזה״ חשף את המתרחש
בתעשייה האווירית כבר שנה לפני
מבקר-המדינה, ב־ ,12.11.75 ובאחת משלוש
הכתבות שהוקדשו לתעשייה האווירית
תוארו כל מעלליו של יעקוב
ברגמן. הכתבה סיפרה על טובות-ההנאה
שהפיק לעצמו מן החברה ומעובדיה,
וסיפקה לחוקרי מישטרת ישראל מידע
חיוני לצורך חקירתם.
!המעשייה האוויויחו

״העולם הזה״ 1993
מתאריך אל תאריך

ה מ יש טוה חוקות

(המשך מעמוד ) 17
נשק וחגור מתבודדים באחת הפינות של
החצר, או בכניסה לאחד הבתים, עם צעירה
לבושה חצאית המתארכת עד מתחת לבר כיים
וחולצה ארוכת־שרוולים כשהם
מנהלים שיחות רציניות על גורל עם
ישראל, אך המבט בעיניים הוא בדיוק כזה
שבעיניהם של זוגות צעירים ברחובות
בתל־אביב.
לעומתם אפשר היד. להבחין בצעירים
בעלי חתימת־זקן, כיפה סרוגה ופתילי
ציציות המציצים מבעד לפיתחי חולצותיהם
הלבנות, כשהם מסתודדים בפינות אחרות
עם חיילות שחרחרות שנשאו על זרוען
את התג האדום של המישטרה־הצבאית.
לקראת הערב, הזמן שבו אמור היה
להתבצע מעצרו של הרב לווינגר, הפך
הדשא שמול ביתו פיקניק גדול, שבו הש תתפו
צעירי קריית־ארבע והחיילים שבאו
לעצור את הרב.

הריהוט הרשום על שם דיילין. ברנס פנה
אל ידלין.
ידלין חשש לעשות זאת באמצעות קו־פת־חוליס,
שכן לשם מה לקופת־חולים
דירה בניו־יורק י הוא פנה אל ידידו הטוב
צבי רכטר, שעימו עשה עסקות רבות ב עבר
(אחת מהן היתה רכישת הדירה שבה
מתגורר ידלין, אשר נבנתה על־ידי חברה-
בת של סולל־בונה ונמכרה לו במחיר מוזל
במיוחד. כאשר קנה גם רכטר, עם עוד
שלושה בכירים בסולל־בונה, דירות לעצמו
באותו מקום, התעוררה סערה ציבורית
בעיקבות פירסום הפרשה על-ידי וידלין,
שהיה אז מזכיר חברת־העובדים, עזר לרב־טר
לצאת מן הבוץ על־ידי תשלום 30
אלף לירות נוספות עבור דירת־הגג שלו).

ע ס קי ם
מי שפ חתיים

מ סי ב ה פרועה
מ שותפת
ף שיחות נוספות שערכו קצינים
אחדים עם לווינגר, הוא הבהיר להם
בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי
לא יסכים בשום אופן ללכת למעצר. הת קשרויות
מהירות במכשיר-הקשר הביאו
להחלטה: לפנות את הכוח של הצנחנים,
ולהשאיר במקום רק את 40 השוטרים
והשומרות הצבאיים ויחידה סימלית משל
הצנחנים.
באותו רגע החלה החגיגה האמיתית.
החיילים נחטפו כל אחד לביתו של אחד
המתיישבים, לארוחה החגיגית של מוצאי-
החג. זאטוטים התיישבו על ברכי לובשי
המדים, כאשר אמותיהם מעמיסות על ה שולחן
מכל טוב והאב עורך שיחות־נפש
עם אורחו.
אחרי הארוחה, כאשר חזרו החיילים
לבסיסם המאולתר, מול הכניסה לדירתו
של הרב לווינגר, נכונה להם הפתעה
נוספת.
שייע נבון, אחד מוותיקי מתיישבי קד-
יית־ארבע הזמין אותם, יחד עם רבים
מצעירי הקרייה, למסיבה בדירתו.
״כבר הרבה זמן לא היינו במסיבה
מוצלחת כזאת,״ סיפרה אחר״כך שושי,
שוטרת צבאית ילידת קריית-מלאכי .״היה
,ממש נפלא!״
המסיבה אצל שייע נבון הפכה פרועה
יותר ויותר, עם התגברות השתייה. כמה
שוטרים צבאיים השתכרו, ואחת השוטרות
הצבאיות היתה כה שיכורה עד שידידיה,
שהצליחו עדיין לשמור על חושיהם, ח-ששו
שמא תעשה דברים שיפגעו במאדחים
הדתיים.
השירה האדירה שבקעה מפתח דירתו
של שייע נבון הדירה שינה מעיניהם
של תושבי קריית־ארבע עד שעת־בוקר
מוקדמת. אחרי המסיבה ירדו החיילים
והאברכים אל הדשא -שמול חלונו של הרב
לווינגר, ופרצו בריקודי מעגל ושירת ״עם
ישראל חי״ מחרי-ש־-אוזניים.

__ העברה
לקריית-ארבע
ן £מחרת כבוקר היו החיילים עיי /פים,
אך באורח-פלא היו התושביפ
רעננים- .שוב הובאו המאכלים והמשקאות,
שוב שיחקו הילדים עם ״החייל שלי,״
שוב נשלף כדור מאי־שם ומישחק-כדורעף
מאולתר ריתק חיילים ואברכים. ושוב
:קשרו הזוגות: דתיות עם חיילים, וחיי לות
עם בחורי־ישיבה.
כל אותה עת עסקו מנהיגי הגוש בישי-
:ות ודיונים לקראת היערכות מיבצעית,
*ם אומנם יתעקש צה״ל לעצור את הרב
לוויבגר בכוח. היו כאלה שהציעו כי לוויני
:ר יסגיר עצמו מרצונו הטוב .״הוכחנו
שאי-אפשר לעשות לנו כלום מבלי שנס־
:ים, לכך.״ טענו אלה.
ואומנם, עם שמירה צבאית מעין זו, לא
:יה זה פלא שהמתנחלים שוב לעגו ל-
:ה״ל. בבוקר יום השלישי השבוע הס־
:בר, כי הרב לווינגר חמק מדירתו וכי
:וחות המישטרה הצבאית שמרו, אם ני-
:ן לקרוא לכך שמירה, על בית ריק.
את הפסטיבל והפיקניק המשותפים של
ה״ל עם גוש-אמונים, בפתח דירתו של
רב לווינגר, היטיב להגדיר אחד השוט ים
הצבאיים, שניגש אל מפקדו ושאל
ותו בתוט״לב :״המפקד, אפשר לבקש
עברה לקריית־אדבע?״

יוסי ינאי 1

ך* סטר עדיין היה אז מנכ״ל כל-יכול
של סולל־בונה, ופתר את העניין ב 1
קלות.
החברה לעבודות־חוץ של מולל־בונה
קנתה את הריהוט ב־סססז דולר, ומאז ועד
היום היא משלמת מדי הודש בחודשו 700
דולר עבור הדירה שבה מתגורר ברנם.
ולא רק ברנס. גם ידלין גר בה, כשהוא
שוהה בנידיורק, ורק לפני חודשיים הת־

ח1ו*1ז1ד ויתסוגו
טוו מגידהגדיוטד
ף מים אחדים לאחר רצח קריית-
שמונה, בתחילת מאי , 1974 התעכב
זוג ישראלים בעיירת ההימורים לאס־וגאס,
במדינת נוואדה שבארצות־הברית. נפתלי
אלשייך ואשתו שהו באמריקה בענייני ה חברה
שלהם, מיפעל־התקליטים ישראפון,
והידיעות בדבר הרצח גרמו לביטול סיו־רם.
הם החליטו לחזור לישראל במהירות,
לא לשהות בלאס־וגאם ובקליפורניה כפי
שתיכננו.
אחרי שהזמינו את מקומותיהם במטוס
לבוקר המחרת, יצאו לשוטט בעיר־ההימו־רים,
ועשו מה שעושה כל אורח במקום
זה: הם עברו מקאזינו לקאזינו, וצפו ב־מהמרים.
לפתע לפת אלשייך את זרועה
של אשתו, והצביע אל אחד משולחנות-
הרולטה .״אני מכיר אותו,״ לחש לאשתו,
״זהו אשר ידלין מקופת־חולים.״
הם התקרבו אל השולחן של ידלין, עמדו
מאחריו. ידלין ישב, ולפניו ערימת ז׳יטד
נים ענקית. לידו ישב ישראלי נוסף, רשם
כל העת את הימוריו של ידלין. אלשייך
הביט בפליאה רבה כיצד הולכת ערימת
הז׳יטונים הענקית ונעלמת. כאשר אזל
הז׳יטון האחרון, שמע אלשייך את שכנו
6אחר־מכן גמל ידלין לברנס עוד חסד.
של ידלין אומר לו כי הפסיד עד כה יותר
/ברנס, באמצעות בנק אתיקו הישראלי,
מארבעת אלפים דולר. אשר ידלין החוויר,
קם ממקומו, ויצא עם חברו מהמקום. אל־שהיה
׳שייך לו, היה סוכן של חברה אמ שייך,
המזועזע ממה שראה, סיפר בישראל
ריקאית לציוד רפואי. קופת־חוליס רכשה
את הפרשה לכמה מידידיו. במהרה הגיעו
לפני שלוש שנים ציוד להטבעת מחירי
אליו כמה אנשי״אגרוף, יעצו לו לשתוק,
תרופות, שילמה עבור הציוד כחמישה מיל אחרת
יבולע לו.
יון לירות. הסוכן ומקבל-העמלה היה בר־נס.
הציוד נח ללא כל שימוש במשך שלוש
מניין נמצאו לאשר ידלין 4,000 הדו לרים
שהפסיד ברולטה בלאם־וגאס י
שנים, כי רק בימים אלה אישרה ההסתדרות
לקופת־חולים גביית מחירים עבור
חקירה שערכתי העלתה כי היתה זו תרומה
תרופות. וכך, כדי שברנס ירוויח קומיסיון
שקיבל עבור קופת־חולים. לא היתד׳ זו
— ואין כל הוכחה לכך שהוא היחידי
הפעם הראשונה או האחרונה ישבה ניראה
שנהנה ממנו — השקיעה קופת־חולים של
הנגיד המיועד של בנק ישראל כשהוא
ההסתדרות חמישה מיליון לירות בציוד,
מהמר בקזינו. לפני שנה הוא שיחק —
שלוש שנים לפני הזמן.
והפסיד — בקאזינו המהודר פארק־ליין ב אחרי
שדאג ידלין לדמי־כיס לברנס,
לונדון, שם הפסיד יוסל׳ה רוזנזאפט את
הוא הבטיח לו גם קורת-גג. ברנם החזיק
כל כספו.
בדירה מהודרת בפינת ברודוויי־רחוב 53
מייד אחרי ההפסד בלאם־וגאס טס יד־־
בניו־יורק. כל עוד היה נשיאה של דיילין,
לין ללוס־אנג׳לס, נפגש שם עם ידידו
שולם שכר־הדירה על־ידי החברה. אך כא הטוב
אמנון ברנס. ברנס היה אז בעל-
שר נזרק מן החברה, היה צורך למצוא
מניות עיקרי ונשיא חברת דיילין, שלה
מישהו שישלם את שכר-הדירה, ויקנה את
רשתות של חנויות בכל רחבי ארצות־

הברית. בין לוס-אנג׳לס ותל־אביב קיבל
ידלין ממישהו את הכסף שהפסיד. ברנס,
מצידו, טוען כי לא הוא נתן לו את הכסף.
בין אם ברנס נתן לידלין את סכום ה הפסד
ובין אם לאו — השניים ידידים
בלב ובנפש, וכאשר הסתבך ברנם, נזרק
מדיילין ונותר ללא רכוש, עזר לו ידלין
ברוחב יד ולב. ולא מכיסו שלו, חלילה.
על חשבון הציבור.
ברנם, עם קבוצה של משקיעים הקים
בשארם־א־שייך מלון שהפסיד כסף רב,
נוסף לחוב של 2.8מיליוני לירות ל חברה
לפיתוח מיפעלי תיירות של הממ שלה.
למרבה הצרה נתן ברנם ערבות אי שית
לחוב, ומנכ״ל החברה הממשלתית
שימחה פופס, כשנוכח כי אין כל סיכוי לג בותו,
ניגש לממש את הערבות האישית.
כאן נכנס ידלין לתמונה, וקופת־חולים
לקחה על עצמה את המלון של ברנם, על
חובותיו.

לוחצ ת יד

אכסן בדירה זו עם חברתו, עורכת־הדין
טלי ליבני.
אגב, טובות הדדיות אלו נמשכות כל
העת. אחרי שרכטר נזרק מסולל־בונה (ב-
עיקבות הגילויים שלי על קשריו עם טיבור
רוזנבוים) ,נתן בידו ידלין את, עבודות
הפיקוח על הגדלת בית־החולים של קופת־חולים
בבאר־שבע.
עד כאן קשריו של ידלין עם ברנם
ורכטר. אך זה רק חלק מן הקשרים, שכן
דרושה חקירה מאומצת של המישטרה כדי
לחשוף את כולם (כמו, למשל, השותפות
המוזרה ישל סולל־בונה וקופת־חוליס ב־מירפאות
שבהן רוכשים ציוד רב ומשל מים
קומיסיון גבוה) .אבל אשר ידלין דואג
גם למישפחתו.
יש לו אחות, שרה הרי שמה, והיא היתד.
שותפת בחברת ביטוחים בחיפה עם יהושע
אליעז. בתחילת שנת , 1973 כאשר היה
ידלין מזכיר חברת־המובדיס, התמנה איתן
אבניאון כמנכ״ל הברת־הביטוח ההסתדרו תית
הסנה. ידלין לא היסס להיפגש עימו,
ולבקשו לקבל את אחותו לפגישה ולתת לה
עבודה כסוכנת של הסנה. חברת הסנה,
אגב, היא המבטחת הראשית של קופת־חולים,
יחד עם חברת־הביטוח איחוד.
אבניאון נפגש עם שרה הרי, וכאשר דרשה
קומיסיון גבוה בהרבה מן המקובל, סירב
לעבוד עימה.
זמן קצר לאחר־מכן קיבלה חברת-הביטוח
יובל את כל ענף ביטוח חבות המעבידים
של קופת־חולים. זהו ביטוח שבו מבטח ה מעסיק
את עובדיו מפני תשלומים לעובדים
בגין תאונות שונות. יובל מקבלת מקופת־חולים
פרמיה שנתית של 250 אלף לירות.
חלקו של סוכן־הביטוח הוא עמלה בגובה
של כ־ 50 אלף ל״י לשנה. מדוע הוצא
ביטוח זה מן הסנה ואיחוד, ונמסר ליובל?
רישמיית, הוצא מיכרז. אבל ייתכן שקיים
קשר לעובדה שאחותו של ידלין, שרה הרי
היתה סוכנת של חברת יובל בחיפה.
קשריו של ידלין עם אחותו מובילים
לפרשיות המסובכות של עיסקות־הקרקע
שלו. ידלין הוא בן ראשון־לציון, והוא
ואחותו קיבלו בירושה מיגרש בן 900 מטר
מרובע ברחוב דרור ,64 שלא היה בעל
ערך רב כי נמצא ברחוב צדדי. ביום

אס הנגיד המיוסד של ״בנק ישראל־ הפסיד אלפי דולאוים בהימורים
בראסיוגאס ־ וכיצד ניסה את ההפסד
שניים היא עורך־הדין חיים גושן. כל
אימת שנעשית עיסקת־קרקע של קופת־חולים
או שיכון־עובדיס, היא נעשית ב אמצעות
חיים גושן. העסקות הללו מסו בכות
ביותר, ולא תמיד קל להתיר בהן
את החוטים. הנה, למשל, אחת העסקות
שלא יצאו אל הפועל.
לקופת־חולים היה שטח נאה בשדרות
דויד־המלך בתל־אביב. מנהל הנכסים ב*
קופת־חולים, יואל פלגי, קרא למתווך-
הקרקעות הוותיק יהודה בלומרוזן, ביקשו
למכור עבורו את החלקה. בלומרוזן מצא
עבורו קונה רציני, את חברת קרת, שבנתה
את בית נאות־ אביב. נציגי החברה הגיעו
ארצה במייוחד כדי לחתום על החוזה, כא שר
לפתע הודיע להם פלגי כי העיסקה
עימם בטלה.
תחילה סבר בלומרהן כי העיסקה נת בטלה
מסיבות ענייניות. ככלות הכל, לא
היתד, זו הפעם הראשונה שבה תיווך ב עסקות
בין ידלין לקרת. לפני שנים אח דות
בנתה קרת, באמצעות חברת נאות־אביב
את בית נאות־אביב, וחיפשה קונה
למישרדים הרבים שהיו בבניין ולא נמכרו.
בלומרוזן חיפש קונה, ופנה אל ידידו הטוב
אשר ידלין, שהיה אז מזכיר חברת־המוב־דיס.
ידלין
הסדיר שחברת־הביטוח ההסתדרו תית
מיבטחיס תרכוש מישרדים בבניין
ב־ 3מיליון לירות. כיוון שבלומרוזן הר וויח
קומיסיון נאה, ביקשו ידלין לתרום
לביטאון אות. בלומרוזן נתן צ׳ק על סך
2000 לירות לידלין, שהביא לו לאחר־מכן
קבלה רישמית של אות. בדיקה שערכתי
אצל גיזברי אות העלתה כי, לדיבריהם,
לא קיבלו סכום זה.

של אשר ידלין
ואמנון בדנס
מה לקופת״חולים של ההטתדרות חכל־לית
ולשארם־א״שייך ן ליתר דיוק, מה
להם ולהקמת מלונות שם ! האם חברי
קופת״חולים זקוקים לשארם דווקא, בדי
להבריא ! וזאת, אחרי שקופת״חולים קנתה
לאחרונה בתי-מלון רבים כל-כך ברחב,
הארץ. אז למה הם רבים לשארם,
ולמה אשר יללי! כה משתוקק לעזור
לאמנון ברנס, שחברתו ״ז־ייליו,״ הסתבכה
בקשיים באמריקה !
סיפור־המעשה פשוט: אמנון ברנס
הקים מלון בשארם־א״שייך, בהשקעה של
ב״ 2.8מיליון לירות. ההשקעה לא היתה
מוצלחת, המלון נוהל בצורה גרועה והוא
נסגר לאחר שצבר הפסד שוטף גדול,
נוסף על החוב בן 2.8מיליון הלירות
ל״חברה־לפיתוח-מיפעלי-תיירות.״ למלון
לא נמצא בל קונה. בלומר, אם ברנס
היה משלם לקונה רציני, היה זה מוכן
אולי לקחת את העסק ללא. החובות,
בשביל הקרקע. אבל גם בזה לא נמצא,
וברנס נתבע לשלם את הבסף — ו־2.8
מיליון לירות, הם גם היום בחצי-מיליון
דולר. זהו סבום שאיש אינו אוהב לשלם,
ובעיקר לא אמנון ברנס, שמשבורתו קו־צצה
באורח ניבר על-ידי ההנהלה החדשה
של ״דיילין״.
מה עשה אמנון ברנס? פנה לחברים.
והנה, אשר ידלין הוא בזה בנאדם שעוזר
לחברים. אבל לא לגולם. יש למשל אחד
שיש לו כמה בתי-מלון, ושעזר לידלין
לנסוע לאמריקה ולהפסיד קצת בסף ב-
לאס-ווגאס, אבל באשר הוא פנה לידלין
וביקש עזרה, התברר בי ידלין לא שומע
כל-כך טוב. אבל כשברנס פנה אליו, התנהג
ידלין אחרת. ברור בי חעיסקה נעשתה
עם ברנס באמריקה, וידלין נסע לשם —
עדיין לא ברור על חשבון מי. פירטי
העיסקה, כפי שדווח עליה ל״חברח-לפי-
תוח־מיפעלי-תיירות,״ חם בערך בך :
ברנט אינו מובן לשלם את חובותיו
ל״חברה־לפיתוח-מיפעלי-תיייות ״.הוא גם
אינו מעוניין להפסיד את הכסף. מה עשה?
תרם תרומה של מזליון לירות לקופת-
חולים במחוז הנגב. התרומה נוגתה מהכנסותיו
באמריקה, ועלתה לו פחות מחצי.
בנגד זה תקנה קופת־חולים של ידלין
את המלון בשארם, תשלם במקום ברנס
את החובות לממשלה. ברור ז
ובכן, מה פתאום ישחרר ידלין את
בריס מחובות של 2.8מיליון לירות,
תמורת תרומה של מיליון אחד! קצת
מוזר, לא ! ומדוע אין איש כקופת־חולים
יודע על תרומתו של ברנט לקופת־החולים
בנגב ז
בבל הנוגע לידלין, הוא מנסח לטשטש
את הצלתו של ברנס בדרך חבאה: הוא
יקנה את המלון בשארס-א-שייך, ישלם

מזכ״ל ידלין

ץ• יסקה זו היתה אחת מני רבות,
> שחלקן התבצע, שכן שולמו בהן קו-
מיסיונים. המישטרה, הבודקת עתה את
עיסקות־הקרקע של קופת־חוליס . ,תיאלץ
לעמול קשה כדי להגיע אל האמת. דבר
אחד ברור כבר עכשיו: גם אם אשר
ידלין אינו מעורב אישית בעיסקי הקר קעות,
הרי מעורבותו בעיסקי ההימורים
פוסלת אותו לתפקיד נגיד בנק ישראל.
על סביכות הפרשיות תעיד פרשה מן
העבר הרחוק, שתוארה בהרחבה בזמנו
בהעולם הזה. זוהי פרשת גניבת 30 מיל יון
הדולר של קרן ליידי דיוויס בקנדה,
אשר היו צריכים להינתן למדינת־ישראל,
ובמקום זאת נמסרו לבנק של טיבור רו־זנבוים
לעיסקות מקרקעין. חלק מן הקרן
נמסר לאשר ידלין עבור קופת־חולים,
ועתה בודקים האם הדרך בה טיפל בכס פי
הקרן כשרה מכל הבחינות. אחרי הכל,
קשה למהמר לשמור על קרנות הנמסרות
לו בנאמנות.
השאלה המרכזית בימים אלה היא, כמו בן׳
מיהו המרוויח העיקרי מפרשת ידלין.
נראה כי היחידי שייצא נשכר מכך הוא
משר, זנבר, נגיד בנק ישראל הנוכחי. הפ לת
מועמדותו של ידלין תגרום, ככל ה נראה׳
להארכת מועמדותו של זנבר, דבר
שהוא משתוקק אליו בכל מאודו. לא לחי-

— רוחצת יד

עם הרכישה 1.4מיליון לירות ל״חברה־לפיתוח־מיפעלי־תיירות
״.אחר־כך ישקיע
עוד בסף במקום, בהקמת חדר-אוכל גדול
ו־ 80 חדרים. ההשקעה החדשה תהיח 3.2
מיליון לירות. יחד עם רבישת החובות
של ברנס, יעלה הסכום ל״ 5מיליון לירות.
״חחברה־לפיתוח-טיפעלי־תיירות״ תלווה
* 80 מסכום זה בריבית של * 8ללא
הצמדה, וידלין ישלם לחברת את הטח־צית
השנייה של החוב, שנה וחצי לאחר
ההרחבה•
עסק בולו מתעכב, כי ידלין רוצח
לחחזיר את ההלוואה לחברה לאחר 14
שנח, ואילו החברה רוצה פחות זמן.
אולי יש למישהו הסבר מדוע מכניס
ידלין את קופת-חולים לכל העסק הזח !
למה חוא רוצח לחציל את כספי של ברנס
עבורו ז למה הוא מסבך את קופת-חולים
בענייו ! והאם יש — או אין — תרומה
של ברנס!
יש רק לקוות שמבקר־ההסתדרות ינסה
להשיב על השאלות.

מבון רפואי, אמבטיות־בוץ, אולמות קול־נוע
ואירועים, ושיטחו הכולל הבנוי הוא
18 אלף ממ״ר. פתיחת המלון תקל את
הייחוי של הזמנת מסומות־לינה למבוי•

הגילוי המקורי ב״העולם הזה״ 11.6.75
אין כמו חברים טובים
בהיר אחד קנתה שרה הרי את החלקה
הסמוכה למיגרש שלהם, במחיר של 45
אלף לירות. שתי. החלקות נמכרו לקבלן
אליהו יצחקי במחיר גבוה בהרבה ממחירן
בשוק. ליצחקי לא היד, איכפת לשלם יו תר,
שכן יומיים לפני התאריך שבו קנד,
את החלקות — זד 16 ביוני — 1970 הוא
כבר מכר אותן לחברת שיכון־עובדים
בראשות אברהם עופר, והרוויח על המכי רה
סכום נאה. כך העביר אברהם עופר

הצרות
רק מ ת חי לו ת

מנהל בר:ס

נפתח ״גני שולמית־ בים־המלח
השבוע ייפתח מלון ״גצי-שולמית״ בים־
המלח. רשת ״גני־שולמית״ שייכת לאיל־המלונות
והבנייה ב צל אל מז ר חי, והיא
.ייללת מצינות יאירה וראשללליי. תמלוו

הודיעה קופת־חולים כי אינה מוכרת את
המיגרשים, אלא מחליפה אותם בשטחים
אחרים של חברת־הבנייה רובינשטיין ושווד.

לידידו הטוב אשר ידלין תרומה כספית
נאה.

ה ת רו מ ה
לא הגיעה
קשרים כין עופר לידלין החלו
1 1עוד בימי מרד צעירי מפא״י, ונמשכים
מאז ועד היום. החוליה המקשרת בין ה-

נגיד־ מיועד ידלץ וטלי ליבני
דירה בניו־יורק
ובכן, לבלומרוזן לא היתד, כל סיבה לח שוד,
עד שנתקל בשני קבלנים: האחד.
אליהו יצחקי הנ״ל, והאחר דדד גרוסמן,
בעל החברה נרו 0מן־ק.ב.ק. אלה סיפרו
לבלומרוזן כי בא אליהם המתווך מראשון-
לציון, יעקב פאר, עם גברת בשם חווה
ארליכמן, והשניים הציעו כי יסדירו ש־קופת־חולים
תמכור להם את המיגרש
בחצי־מחיר, אם ישלמו להם חצי־מיליון
לירות ״שחורות״.
יעקב פאר היה קצידמישטרה שעזב את
המישטרה בנסיבות לא־ברורות, והוא ידידו
האישי של ידלין. לפני כמה חודשים נאסר,
בחשד ששיחד עובדי מס־הכנסה בראשון-
לציון. הוא מעורב בעוד כמה עיסקות־קרקע
של קופת־חולים ומוסדות הסתדרות
שידלין אחראי להם.
חווה ארליכמן היא אלמנה שהיתה ידידה
אישית של ידלין, ואף היא מעורבת בעוד
כמה עיסקות־תיווך שבהן פעלה כאילו
בשמו.
סיפור זד, הרתיח, בצדק, את דמו של
בלומרוזן, שרץ אל ידידו ידלין ופיו מלא
טענות כלפיו. זמן קצר לאחר־מכן

נם פועל דוברו של זנבר, מיכאל בן־עמי,
בעניין ידלין במרץ רב בין העיתונאים.
לפני שבועיים נפגשו ידלין וזנבר לשי חה,
שבסיומה אמר זנבר לידלין :״אל
תחשוב שגמרתה עם הצרות. הן רק מת חילות
עכשיו.״ זנבר ידע, כנראה, מה הוא
אומר.
אם יש דבר מעודד בפרשה, הרי זו הת נהגות
מישטרת־ישראל ומישרד־המישפטים.
חקירת המישטרה, משהגיעה לשלב בו נר אה
כי יש יסוד לטענות נגד ידלין, הו עברה
לידיעת ניצב יעקב קדמי, ראש אגף-
החקירות. קדמי, הידוע בחוסר פשרנותו,
בדק את החומר והניחו על שולחנו של
היוע׳ך המישפטי לממשלה, פרופסור אהרון
ברק. היועץ־המישפטי בחן את החומר,
דחה את נסיעתו לחו״ל ביומיים כדי לקיים
דיון משותף עם קדמי ושר־דימישפטים
חיים צדוק.
בדיון הוחלט ללא עוררין כי החומר
מחייב חקירה מקיפה, ללא פשרות, ואם
אכן תאמת החקירה את החשדות, לא יהיה
מנוס מלהעמיד את ידלין לדין.

יגאל לכיב

.קיבלתי החגגוטם ות עצבים

למשך 48 שעות נכלאה
כריסטיאן בחדר מעצר
לנשים. לטענתה, השפיעו עליה שעות המעצר עד שכמעט נזקקה לטיפול פסיכיאטרי.

עם המזויו

כריסטיאן בעת החזרות להצגת
הו, היא הוא, בה הופיעה עם חברתה,
וגבר, בתרגילים אירוטיים בעירום, שבויימו בידי מי שהיה

י 22

ומעשה־מגונה בפומבי

מלך חיייהלילה של תל־אביב, רב מגל. רב פרש תחילה מביום
המופע, חזר אליו אחריכך. במשך השבועות המעטים בהם הוצג
המופע שלוש פעמים לערב, הוא הפך לסנסציה, משך קהל רב.

1!׳ 211י כריסטיאן בבגד־ים קצרצר,
בעת שהציגה את
מועמדותה בתחרות מלכת המיס 76׳ .בדרך
כלל היא לובשת שורטס וחולצות טריקו.

ך אפשר לנהוג בשנת 76׳ על פי חוקים לפני
שנה?״ שואלת כריסטיאן, המוכרת בארץ בשמה
שבדים, שגדלה בשווייץ, ועלתה לארץ עם אמה.

^ תאום הסתכר, שהקהל הישראלי
בכל זאת אוהב תיאטרון.
נכון שזה לא היה תיאטרון רגיל. לא
הושמעו בו טכסטים מיותרים, שיש בהם
כדי להסיח את הדעת ממה שמתרחש על
הבמה. התפאורה כללה בסך־הכל מיטה,
ספסל וכמה כיסאות. וגם התילבושות לא
הכבידו במייוחד על שלושת שחקני ה הצגה.
ובכל זאת זו היתד. ההצלחה הגדולה
ביותר בעיר.
במשך השבועות הספורים בהם הוצג ה מחזה
הו, היא הוא על הבימה הקטנה
(המשך בעמוד )24

׳ * 1יייייייי

(המשך מעמוד )23
שבמועדון־הלילה ,77 בבניין קולנוע בן־
יהודה בתל־אביב, אזלו כל ו!כרטים ים
מראש. משתי הצגות לערב, הגדילו זז*
מארגנים את מיספר ההצגות לשלוש, כדי
לספק את הצובאים על דלתות המועדון.
בערבים מסויימים נערכו אפילו ארבע
הצגות לערב.
מארגני המופע שיפשפו ידיהם בהנאה.
אפילו בחלומותיהם הוורודים לא חזו הצ לחה
מעין זו שתכניס להם בין 15 אלף
ל־ 20 אלף ל״י לערב.
וכל זאת בזכותן של שתי צעירות חי נניות,
חטובות גו ולא ביישניות במייוחד,
שהדגימו על הבמה, בעירום, כמה שע שועי
אהבים בעזרתו של גבר, שלא הסיר
את תחתוניו אפילו לרגע, כדי לא להרגיז
את הצנזור, הדת ושאר נוטרי המוסר
הציבורי.
הצלחת המופע היתד, כה מרשימה, עד
שהוחלט להעלות את רמתו, כדי לאפשר
גם לקהל משכיל יותר ליהנות ממנו. תחי לה
תוכנן שהבדרן יעקב בודו ילווה את
ששת הקטעים האירוטיים בהסברים מבד חים
באידיש. אלא שאז הסתבר שבודו
עסוק בהצגות תיאטרון באידיש, לא יוכל
להיתפנות לעניין.
ששון שבתאי, יבואן ויסקי שהוא גם
בעליו של המועדון ואחד מאמרגני ההצגה
שכר את שירותיו הטובים של חיים בנאי.
זה אמור היה לדקלם בין קטע אירוטי אחד
למישנהו חרוזים משעשעים, פרי-עטו של
אחד המשוררים הידועים.
אלא שהמישטרה ניפצה את כל התוכ ניות.
בעיקבות ביקור של שוטרת בהצגה
הוגשה תלונה רשמית כאילו על הבמה
נעשים מעשים מגונים בפומבי. המישטרה
פשטה על המועדון, עצרה את השחקנים
והבעלים והאשימה אותם כחוק. הדראמה
עברה מהבמה אל בית־המישפט.

ה שוטרת קינ א ה
לבעלה שנהנה
*י* וכפת המופע היתה צעירה בלונדית
מרשימה, שנודעה עד כה בשם שושי
אבן־זהב. משנעצרה הסתבר כי שמה ה אמיתי
הוא כריסטיאן גולהיים וכי למעשה
היא נוצריה ילידת שבדיה.
בבית־המישפט מיררה כריסטיאן־שושי
בבכי :״אני לא רוצה לכלא!״ אלא ש־אמרגנה
שגרף כספים מהמופע לא נמצא
שם כדי לשחררה בערבות. היא נעצרה ל משך
ארבעה ימים.
על מה שעבר עליה בכלא, ועל חוויותיה

בהקשר למופע האירוטי, סיפרה כריסטיאן
לכתב העולם הזה :
״אברי-המין המלאכותיים, עברו מיד-
ליד בין השוטרים במרחב הירקון.
הם החרימו לנו את הכלים, הציגו אותם
בתחנה ועשו מאיתנו צחוק. זהו הבידור
החדש בנפה הצפונית, והוא התגלה לי
על־ידי אחת השוטרות בתא־המעצר, שהצ טרפה
לפסטיבל שנערך סביבנו באבו־כביר.
השאלה
הראשונה ששאלה כל זונה
חדשה •שהגיעה לתא-המעצר היתד איפה
אלה מהו, היא הוא, וכשהצביעו עלינו,
הן צחקו וסיפרו , :השוטרים הראו לנו את
האברים הגדולים שהיו לכם בהצגה,׳ וצחקו
׳מכל העניין. הכניסו אותנו בין זונות
ונרקומנים, וכל אחד אמד לנו שאנחנו
יותר גרועות מזונות. קיבלתי שם ממש
התימוטטות־עצבים, עד שכימעט הייתי זקו קה
לטיפול פסיכיאטרי.
אחרי ארבעה ימים בכלא, יצאתי משם
כולי רועדת. הרגשתי שהדם עולה לי
לראש. היחס המשפיל, הכתבות בעיתונים
וכל השקרים המנופחים, אפשר לחשוב
שאיזה שתי זונות חטפו מטוס לאוגנדה.
הרגשתי ממש כמו פושעת נרדפת.
לפני שהתחלנו להעלות את ההצגה,
היינו בטוחים שלא תהיינה בעיות, כי ערב
הבכורה הזמנו שמונה קציני-׳מישטרה
בכירים מהיחידה׳ המרכזית. ערכנו להם
מופע פריטי, והם אמרו לנו שלדעתם
המופע לא יעורר בעיות. הם באו עם מדים,
וערכינו להם הצגה מיוחדת שהייתה אפילו
נועזת יותר מההצגה לקהל הרחב.
אבל המיקרה של השוטרת -שהגישה את
התלונה, זכור לי היטב. השוטרת הזאת
לא נראית טוב מבחינה חיצונית. היא
הגיעה למועדון בחברת בעלה, שהוא גבר
לעניין ובקיצור, תוך כדי ההופעה היא
שמה לב -שבעלה יותר מדי נהנה מהעניין,
והיא פשוט קינאה. למחרת היא נכנסה
עוד פעם, בבגדים אזרחיים, התיי-שבה
לבדה בשורה הראשונה והחליטה להגיש
את התלונה. כשנפגשנו במישטרה, שאלתי
אותה ימה זה לדעתה ׳מעשה מגונה, והיא
השיבה לי , :מעשה מגונה זה כשאת נוגעת
בפה או ביד או בכל אבר בגוף, באבר־המין
-של מישהו אחר׳.

אותי, אני ׳אדישה ׳לזה. אני שהקנית, וזאת
העבודה •שלי. למה שלא יסתכלו על זה
בציורה חיובית?
אני ׳מסכימה שמופעים במועדוני־לילה
זה דבר דוהה, כשעושים תנועוית-גוף גסות
ומכוערות, אבל לא ירק שאנחנו עושות
את זה בצורה אסתטית, אפילו התנוחות
שהדגמנו לא מחדשות לאף אחד. אלה
הפוזות הכי פשוטות. ובסיסיות שישנן.
,אני יודעת שהפיצו עלי שמועות ׳כאילו
שהתאהבתי בתמי וקיימתי איתה יחסים
לסביים, אבל אני מוכרחה לומר שזה דוחה
אותי. אני רואה את המין בצורה יפה,
ואולי אפילו אמנותית. הגברים אצלי מחו לקים
לשניים, אלה ׳שמוצאים חן בעיני
מבחינת האופי, ואלה שמוצאים חן בעיני
׳מבחינה מינית. אלה האחרונים כבר מגלים
,את זה במשך הזמן, או שאני אומרת להם
בפירוש בפנים שאני רוצה לשכב איתם.
בכלל, אני לא מרגישה שישראל זו
הארץ שלי. נולדתי בשבדיה לזוג הורים
נוצרים, בגיל שנה עברתי עם הורי לשווייץ
ובגיל חמש באתי עם אמי לישראל. אני
לא חושבת לעזוב את הארץ בעתיד הקרוב,
אבל ב־, 28 בדצמבר הקרוב ימלאו לי

ששון בבית־המישפט
אישונז בדבר־תומבה
אחרת אני עוד

הסיוטים שעברו עלי,
אזדקק לאישפוז.
הדבר היחידי שיכול לנחם אותי, ולגרום
לי סיפוק, זה במידה שהמיששט שלי יצליח
לשנות את הגישה השמרנית בארץ והחו קים
משנת טיכו בקשר לענייני מין והצגות-
מין.״
עד כאן סיפורה האישי של כריסטיאן־
שושי גולהיים.

מי י ח לי ט
מ ה מגונ ה!

תמי בבית־המישפט
״זה לא מגרה !״
עשירים שנה, ואני חושבת שזה הזמן
לחש׳בון־נפש. למדתי הרבה מהחיים בעש רים
שנה.

״אני רוצה
לשכוח הכל״
כריסטיאן כבית־המישפט
״אני שחקנית !״
אבל אנחנו לא נגענו לא ביד, ולא בפה,
בשום אבר־מין. הקהל אפילו ריאה שלא
נגענו ושאל, למה אתן לא נוגעות?׳

״לעשות א ת
זה כאילו״
£4דעתי, זה דא חוכמה לעשות
/את האקט באמת. החוכמה היא לעשות
את זה כאילו שזה אמיתי, ועשינו את זה
כל־כך יפה שחושבים אולי שאני מלקקת
את אבר־המין של תמי, ,אבל זה לא נכון.
אני תופסת אותה בישבן, ומזיזה את הראש
בצורה כזאת שהידיים מסתירות את הראש,
ככה שלא יכולים לראות אם אני נוגעת
בה או מלקקת לה.
העבודה שלי על הבמה בכלל לא מגרה

אם הייתי יודעת את זה מראש, לא הייתי
נכנסת לזה בכלל. אני לא זקוקה לכל
כאבי-הראש האלה ׳ולכל הפידסום הרעשני
סביבי.
אני ׳משתדלת עכשיו לנוח עד כמה
שאפשר, להיות עם עצמי ולחיות את החיים
הפרטיים שלי, הרחק ׳מהזרקורים. אני מנסה
לא לחשוב על הכל ואפילו לא שוכבת
עם אף גבר. אני מוכרחה לשכוח את כל

£4מדתי איזה סוג אנשים יש בכל
/׳מקום ומקום, ואת הדוגמה חכי טובה
מצאתי בתא-המעצר. שם אפשר לראות
את זה על הזונות. לא כל זונה היא זונה.
יש כאלה שאוהבות את זה, ויש כאלה
׳שעושות את זה מחוסר־ברידה.
אני יותר מדי חזקה באופי, מכדי שאת־דרדר
למצב כזה.
הרבה אנ-שים חושבים שאם אני מופי עה
במופע כזה, אזי אני שוכבת עם כל
גבר, והרבה גברים באמת רצו לשכב
אתי, אלא שהם לא רציו להגיד לי את
זה בפנים. לא יהיה להם מספיק אומץ
לזה. הם היו באים ליראות את ההופעה,
ואחרי זה טילפנו למועדון וביקשו לשוחח
אתי בטלפון. אפילו לא עניתי להם, בש בילי
הם לא גברים.
עכ-שייו, במבט לאיחור, אני חושבת שנגרם
לי עוול. קודם כל, המישפט הזה פגע
מאוד בדיעות שלי על חופש־היפרט ועל
זכויות האזרח לפי תפיסתי. הייתי משוכ נעת
שההצגה תקבל פירסום קטן, כמו
כל הצגה, ופיתאום מצאתי את עצמי מסו בכת
בימישפט ובעניינים שלא ציפיתי להם.

^ כל כריסטיאן איננה הנאשמת ה א
! יחידה במישפט. מילבדה עומדים לדין
גם בעל־המועדון ומפיק המופע ששון שב תאי,
והשחקנים שהופיעו לצידה, תמי
לוי ומיכאל גליקסמן. הם נאשמים בקיום
מופע ארוטי, שהוא דבר־תועבה העשוי
לגרום להשחתת המוסר במועדון ציבורי.
כמדכן הם מואשמים בשימוש באברי־מין
מלאכותיים, ובביצוע מישגלים בפומבי.
מפיק־המופע ,׳ששון שבתאי, מואשם גם
בכך שהמחזה הו, היא הוא לא קיבל את
אישורה של המועצה לביקורת הצגות ומח זות׳
לפי תקנה משנת 1927 לחוק הביקורת.
פרקליטם של הנאשמים, עורך־הדין צבי
לידסקי, טען לפני השופט שומר־המסורת
אריה אבן־ארי, בבית־מישפט-השלום :״מה
זה מעשה מגונה י ולמה התכוון המחוקק ב שנת
1936 במעשה־מגונה? ליד חשופה.
כתף חשופה או רגל חשופה? אולי לפני
ארבעים שנה זה נחשב כמגונה. ואולי מה
שיהיה לפני ארבעים שנה במגונה, היום הוא
נאה?
״המחוקק לא קבע בשנית 1936 ימה יהיה
כעבור ׳ארבעים שנה, כשהעידן ישתנה
עד־כדי־כך שהארוטיקה תשלוט בכל. לא
ייתכן שאנשים ייאסרו היום בגלל סעיף
משנת .1936״
עורך־הדין לידסקי טען, שהמישטרה אי נה
יכולה להחליט מיה מוסרי ומה לא,
׳וקצינת־מישיטרה ודאי שאינה יכולה להח ליט
מה הולם את המוסר.
יש בדעתו לזמן, כעדים־מומחים, אנישי
אמינות, עיתונות ותיאטרון, שיחוו דעתם
אם הופעה בעירום בהציגה בעלת •משמעות
אמנותית־ארוטית היא מעשה מגונה.
מישפטן של כריסטיאן ותמי עתיד עוד
להתפתח למישפט עקרוני, שינסה להעמיד
במיבחן את החוקים המקובלים בישראל
ביחס למעשי־חועבה ולשמירה על המוסר
הציבורי.
העולם הזה 2039

ן^ן יים יכין הוא מגיש־חדשות בחסד.
1 1בארצות־הברית זהו תפקיד רב־יוקרה.
לא מכבר גרמה שם אחת מרישתות״הטלווי־זיה
לסנסציה, כאשר הציעה משכורת של
מיליון דולר לשנה לעיתונאית ברברה
וולטרס, עבור תפקיד זה.
יבין מגייש את החדשות בצורה אינטליגנ טית.
הוא מסוגל גם לפרש את החדשות.
על־ידי רמז של חיוך, הרמת קצה של
גבה או הפסקה •של מאית השניה, הוא
מסוגל לומר יותר מאשר פרשן מוסמך ב מאמר
•של אלף מילים.
אולם סמכותו של יבין כעורך תוכניות
פוליטיות ברורה פחות. כאשר קיבל על
עצמו להציג, ערב ראש־השנה, שש דמו יות
של ישראלים, בטענה שאלה מסמלים
את ישראל ו/או את מאורעות ת־של״ו,
יצא מן התחום שבו הוא שולט, אל תחום
שבו הוא מעורר ספקות, בעיקר כלפי עצמו.
מבין ששת הישראלים השנתיים, נבחרו
שניים באורח -שיגרתי. ד״ר דני גור (משום־
מה הקפיד יבין לקרוא לו ״דניאל״) הוא
טיפוס של אידיאליסט מעשי, איש שמילא
תפקיד חשוב במרד רופאי בתי־החולים ה ממשלתיים,
ואולי חבל שלא ניתן לו לומר
על כך יותר. המצב בבתי־החולים הוא אחת
הבעיות הגדולות — ועל כך לא נאמר כינד
עט דבר. הרקע המישפחתי המרתק שלו —
הוא בן אחת הדמויות הססגוניות ביותר של
טבריה — היה מעניין גם הוא, אילו הובא
בשידור. נדמה שהראיון עימו התרכז ב דברים
השיגרתיים ביותר.
גם הזמר הלבנוני־היהודי אלן עבאדי, ש בא
לסמל את העולים החדשים, עניין רק
מעטים. היה מעניין לשמוע מפיו מה הת־

מטיף לפועלים מוסר ומסייר בממלכתו כ-
דוכס טוב־לב — הכל לטובת המצלמה.
בסוף הקטע, לא יכול היה איש לדעת אם
מאיר עמית הוא הוגה־דיעות או ברברן,
מנהיג מדיני־כלכלי או -שארלאטאן, אדם
רציני או עוד פוליטיקאי-מתחיל הרוצה
בכיסא. החמצה.

העצבי: אוהב הערב,
ה שערורייה האמיתית של חוזובנית
׳ 1 1כולה היתר, טמונה בקטע, שבמרכזו
עמד אליקים העצני.
העצני הוא דמות מעניינת, והוא בהחלט
ראוי להופיע על המסך הקטן ולהסביר את
דיעותיו, בתנאי שיהיה ברור מהו: קנאי
ימני קיצוני. ב-שפות לועזיות יש לגישה זו
שם: פאשיזם.
אליקים הוא פאשיסט, פשוטו־כמשמעו.
כל אדם סביר שהיה קורא, שחור על
גבי לבן, את הצהרותיו •של העצני, כפי ש נאמרו
בקטע זה, היה נוכח לדעת שזהו
בליל של רעיונות מטורפים. מדינה פלסטי נית
תקום במיזרח הירדן — והעם ה פלסטיני
יסכים לכך. הערבים בארץ־ישראל
השלמה, היהודית, יצביעו בעד הפרלמנט
בעמאן — ובכך תי-שמר הדמוקרטיה.
זהו רעיון מטורף כשלעצמו. דמוקרטיה
פירושה: זכותו של אדם לה־שתתף בהכרעה
על גורלו, כשווה בין שווים. מה שמצי עים
העצני ושות׳ הוא דבר אחר לגמרי:
לערבי בשכם לא תהיה שום -שליטה על
גורלו. הוא יחיה תחת שילטון זר, בלי כל
זכויות׳ אך תהיה לו הזכות להשתתף ב
ארבע
הגיבור מקריית־שמונה, ח״כ יוסי
שריד.בגמר הקטע יכול היה הצופה האינטלי גנטי
לשאול: היכן ההבדל, בעצם?
העצני מבטא את השקפותיו בגלוי. הוא
רוצה לייהד את כל הארץ, החל בחברון.
שריד רוצה לייהד את הגליל בילבד,ולא ברור מדוע הוא מתנגד לייהוד השאר.
על אף מס־השפתיים -שהעלה שריד ל רעיון
השלום, והגינוי השיגרתי לגוש־אמו־נים,
ברור כי שריד הוא נץ־בפועל, המתחזה
כיונה־בכוח. ככל הניצים, הוא הצהיר כי
סיכויי־ה-שלום הם ״קלושים״ .השלום חשוב
רק כרעיון ערטילאי. את הגליל צריכים
״לייהד״ ,אחרת ייקרע מגוף המדינה —
טענה שהיא אופיינית לימיו הקיצוני.
מעניין •שבכל השידור לא נשמעה אף
מילה אחת נגד תזכיר קניג — מיסמך ה נוגע
ליוסי שריד, כתושב הגליל וכעסקן
מיפלגת־העבודה, יותר מאשר לרוב תושבי
המדינה( .ייתכן כי הראיון הוכן לפני פירסום
התזכיר ברבים — אך עובדה היא ששריד
לא גינה את התזכיר גם על במות אחרות,
אחרי פירסומו).
כך נוצר ה״איזון״ ,האופייני כל־כך ל טלוויזיה
הישראלית — בין קנאי לאומני
קיצוני, כן ובלתי־מוגבל, לבין קנאי לאומני
קיצוני פחות, כן פחות, ומוגבל.

אבינר :,תיחציס לכל
ך* עסקן הרביעי בתוכנית היה מנכ״ל
) 1מישרד־החוץ- ,שלמה אבינרי.
אבינרי הוא דיפלומט מלידה, עסקן מ

יי בין
חותרת לפיתרון הראשון — חיסול אש״ף,
במחיר צירוף לבנון לסוריה־רבתי.
לדיברי אביגרי אין שום ביסוס במצי אות.
זוהי אמת דיפלומטית — או, בלשון
פשוטה, אי־אמת.
מובן •שתפקידו -של אבינרי הוא לומר
אי־אמת — על־פי האימרה האנגלית הקוב עת
כי ״דיפלומט הוא ג׳נטלמן המשקר ל־

ההחחצה הגדולה
רחש באמת בביירות, ואיך זה ניראה בעיני
מי שחי במקום בעת פרוץ מילחמת־האזר־חים.
נדמה שהראיון כולו בא רק כדי לצאת
חובת קליטת־העלייה.
אולם עיקר התוכנית הוקדש לארבעת
הפוליטיקאים — וחלק זה מעורר ספקות
חמורים ביותר.

עמית: נאום בחירות
** אשון הופיע מאיר עמית, מנכ״ל
כור — דמות המייצגת את הסיגנון ן המוכר של קצונת צה״ל בצורה כימעט
אב־טיפוסית.
כל ילד יודע כי מאיר עמית הוא מועמד
לכהונה בממשלה -של יצחק רבין, אחרי
שפלירטט בצורה פיקחית עם ייגאל ידין ועם קבוצות של גנרלים שואפי־קידום אח רים.
באיצטלה של מנהל־חברה הגיש עמית
— באמצעות יבין — נאום־תעמולה ש התאים
לאסיפת בחירות — מבחינת הרמה
והתוכן כאחד.
עמית, כך מסתבר, הוא נגד האינפלציה.
טוב לדעת זאת. יש להניח שהוא גם נגד
אונס־קטינות, שימוש בהרואין, רצח־הורים,
אנטישמיות ופגיעה באיכות הסביבה.
מראיין אמיתי היה מתחיל בפסוק זה,
ועורך למנכ״ל כור חקירת שתי־וערב, כדי
לגלות כיצד מתכוון השר־לעתיד להוריד
את ממדי האינפלציה מ־ו 350/0ל־,ס/ס . 10 אולם
בשביל חיים יבין, די היה בהצהרה. מאיר
עמית הוא נגד האינפלציה. סוף פסוק. ה פרטים
אינם חשובים.
תחת חקירה חושפת, שרק היא היתה
מאפשרת לצופה לעמוד על רצינותו של
עמית, ניתן למנכ״ל להציג את עצמו
בפוזות טלוויזיוניות של מנהיגות, כשהוא

הכרעה על גורלם של אחרים, בארץ אח רת.
זוהי הצעה גרוטסקית, היכולה לעלות
רק בדעתו של אדם שאין לו -שום יחם
לתוכן הדמוקרטיה — כלפי יהודים ו ערבים
כאחד.
התוכן האמיתי של רעיונות העצני הוא
שילטון ישראלי על שני מיליון ערבים, ש יחיו
כאוכלוסיה קולוניאלית ברודזיה יהו דית
— דווקא בשעה שרודזיה המקורית
מתמוטטת.
אין פירוש הדבר שאסור להציג זאת ב טלוויזיה.
בהחלט מותר, ואפילו רצוי —
בתנאי1שמניחים רעיונות אלה תחת זכוכית־מגדלת
-של ביקורת, המאפשרת לצופה ל הבין
את משמעותם.
חיים יבין עשה את ההיפך. לא זו בילבד
•שלא חקר את העצני שתי־וערב, כדי ל חשוף
את הסירכות שבתפיסתו ואת הכזב
שבקישוטים האידיאולוגיים. הוא עזר ל־העצני באופן פעיל, על־ידי תכסיס טלוויז יוני.
יבין צילם את העצני בקרב המון של
ערבים עליזים -כשהוא מדבר ערבית, וכך
עזר כאילו ״להוכיח״ את טענתו של ה־עצני
— שהערבים יהיו מאושרים לחיות
כילידים במדינה יהודית קולוניאלית, נוסח
העצני. הדבר מוכיח את הסכנה הנוראה
הגלומה בטלוויזיה, כשהיא נמצאת בידיים
בלתי־זהירות — היא יכולה לשקר יותר
מכל מדיום אחר.
כך הפך הקטע מתחקיר חשפני על מהות
הפאשיזם הישראלי, לשידור־תעמולה פא־שיסטי
— מבלי שיבין אף הרגיש בכך.

שריד: חמ״הד הגדול
ך י גזישקד נגדי, וכדי לשמור על ״אי־
^ זוך, הופיע אחרי הגיבור מקריית-

ילדות, איש־שיח מנוסה, חלק, משכנע.
כיאה לדיפלומט, הוא מסוגל להצדיק בל
דבר, להגן על כל עמדה, לשכנע בכל
עניין.
דו־קרב אמיתי בין אבינרי ויבין, בזירה
זו, לא היה אפשרי כלל. יבין גם לא ניסה
את כוחו בכך. הוא הניח לאבינרי לדבר
כאוות־נפשו, להצדיק את עצמו ואת ה ממשלה
ששכרה אותו, בצורה חלקה ו משכנעת.
לא היה ויכוח, וגם לא כל ניסיון
לבדוק את דבריו •של אבינרי.
אילו נערכה חקירת שתי־וערב כלשהי,
היה הבניין של אבינרי מתמוטט כמיגדל־קלפים.
אבל הטלוויזיה הישראלית אינה
קיימת, כנראה, כדי לעשות מלאכה זו.
למשל: אבינרי ׳שיבח את המדיניות ה ישראלית
בלבנון. היא השיגה, לדבריו, שני
דברים: מניעת השתלטות של אש״ף על
חלק מלבנון, ומניעת השתלטות של סוריה
על כל לבנון.
טענה יפה — אך בלתי־רצינית.
אם סוריה לא השתלטה עד כה על כל
לבנון, הרי אין זו תוצאה של איומים
ישראליים. הכוח היחידי המונע זאת הוא
הצבא של אש״ף והכוחות המוסלמיים־
השמאליים בשטח.
אש״ף שולט כעת על חלק של לבנון ו הקים
-שם, למעשה, מדינה פלסטינית ב־זעיר־אנפין,
עם ממשלה, מינהל וצבא
סדיר. הסורים, מצידם, שולטים בחלק אחר
של לבנון, וסיפחו אותו, למעשה, לסוריה.כך לא הושגו שני היעדים של אבינרי.
כיום קיימת ברירה פשוטה: השתלטות
סורית על כל לבנון, תוך כיבוש המדינה
של אש״ף — או קיפאון, שישאיר בידיאש״ף את המדינה שכונן.
אין שמץ של ספק שהמדיניות הישראלית

מען ארצו.״ אבל תפקידו של חיים יבין,
בשידור כזה, הוא להפריע לו בכך ולחשוף
את האמת, או לפחות את הפירכות שב-
דיברי המרואיין.
יבין לא עשה זאת, ואולי גם לא סבר
שזהו תפקידו.

יבין: עוול טלוויניונ
ףותרההשאלהו לסד, וועד השידור
^ הזה כולו י
אם בא להציג את פניה של ישראל —
הרי זו החמצה גמורה. ישראל היא מדינה;
עשירה בבני־אדם מעניינים, גברים ונשים.
היא פועלת ויוצרת בתחומים רבים ו מרתקים.
להציג את דמותה באמצעות שי שה
גברים, שארבעה מהם פוליטיקאים
זהו עוול לדמות המדינה.
אם היתר. הכוונה להציג את פניה ה פ
וליטיות של ישראל, הרי היה זה
עיוות. הוצגו פני הימין הישראלי — מן
הימין הקיצוני -של העצני עד הימין המתון
•של אבינרי: המיגוון הרחב של מחנה־השלום,
על רעיונותיו ופעולותיו, לא הוצג
כלל.
כאוסף של סיפורים אנושיים, זה לא היד,
די מעניין. כניתוח של דיעות, זה לא היה
די מעמיק. כתחקיר עיתונאי, זה לא היד,
חושפני. כבידור, אין דבר משעמם יותר
מאשר ניתוח של פוליטיקאי.
הצד החיובי היחידי בתוכנית היה הסיגנון
האישי של חיים יבין — חוש־מידה, מיקצו־עיות
טלוויזיונית, עיברית טובה, ויתור
על התחכמויות זולות. אלה הן תכונות
מבורכות ואהודות — ומוטב להביאן לידי
גילוי בתחום המתאים להן יותר.

1 25

אסת שביוא דמי!) אשתו שד ועץ ואש
עיו־״ת תר־אביב עמיקם שביוא(משמאל)
דרשה מצ״א, נסו לשבת, ואחו׳ קוב \
מהלומות עם מזכירתו שדקה מהעירייה

ניר בנימת־הדיבור המצווה שבה הורגלה
בנווה תירצה. אך משאסתי לא פרצה ב ריצה
מבוהלת לעבר המדרגות, כמצופה מ מנה,
נזכרה ניר בתקופת־הזוהר שלה כ סוהרת
הראשית של מדינת ישראל, וסייעה
לה בדחיפה. אסתי, שבאותה עת היתה
רגלה במעטה־גבס, הדפה את ניר לאחור.
התיגרה בין השתיים, שהופסקה רק אחרי
שצ׳יצ׳ עצמו יצא מחדרו והפריד ביניהן,
יכולה היתה לשמש בסיס למערבון איטלקי,
המתאר מאבק עסיסי בין נשים.
כאשר נישאו עמיקם ואסתי שפירא,
לפני כחמש שנים, לא יכלו רבים

מידידיה של אסתי להבין מה היא מצאה
בעמיקם. בצורתו החיצונית רחוק עמיקם
מלהיות חלומה *של צעירה נאה כאסתי.
הוא צנום, מקריח וממושקף. אז, לפני
חמש שנים, גם לא ידע איש שעמיקם יצ ליח
לשמש כנושא־כליו, יועצו הבכיר ו דוברו
של רא*ש עיריית תל־אביב. צ׳יצ׳
אז עדיין לא־ היה ראש־עירייה.
״הוא היה החבר הראשון שלי,״ מסבירה
היום אסתי את נסיבות ני*ש1איהם האומ ללים
.״הייתי קטנה וטיפשה, והוא הצליח
לסובב לי את הראש. למרות שכולם אמרו
לי, היא לא בשבילך,׳ התחתנתי איתו.

ך( קיו״ המודיעין בקומה הראשונה
^ של בניין עיריית תל-אביב בירך ב אדיבות
רבה את הצעירה הבלונדית שנכ נסה
לבניין, ומיהרה לעבר המעליות. הוא
ידע שאסתר (״אסתי״) שפירא, היא רעייתו
של עמיקם שפירא. הוא ידע גם •שעמיקם
הוא יועצו הקרוב ביותר ודוברו של רא־ש־העירייה,
שלמה (״צ׳יצ׳״) להט. פקיד־המו־דיעין
שמע כבר פעמים אחדות את הת בטאויותיו
של עמיקם בנוסח :״אני בש ביל
צ׳יצ׳ כמו בן. אני הכי חשוב כאן,״
וידע כי לאשתו של איש כזה יש לתת כבוד.
אסתי שפירא נכנסה למעלית, לחצה על
הכפתור הנושא עליו את המיספר , 12 ועל תה
ישר ללישכת ראש־העיר.

״איו מה
לאכול בשבת״
^ דישכה עצמה היתה קבלת-הפנים
4לאשתו של יועץ ראש־העירייה צו ננת
הרבה יותר .״מה את רוצה י״ שאלה
אותה רות ניר, מזכירתו הראשית של
צ׳יצ׳ ,מי שנודעת בקשיחותה הרבה עוד
מהתקופה שבה היתד, המנהלת הכל־יבולה
של בית־הבלא לנשים נווה־תירצה, תפקיד
שאותו מילאה לפני שהגיעה לתפקיד מז כירתו
של צ׳יצ׳ .״אני רוצה לדבר עם
צ׳יצ׳,״ השיבה אסתי.
ואומנם, אסתי הגיעה בסופו של דבר
אל צ׳יצ׳ עצמו .״היועץ הקרוב •שלך הש איר
את אשתו ואת בנו בלי גרוש,״ אמרה
לו .״אין לנו מה לאכול בשבת. אני מבק שת
ממך להפעיל את השפעתך על עמיקם,
כדי שלא ישאיר אותנו רעבים.״
צ׳יצ׳ ,אישר פעמים רבות התארח בביתה
של אסתי שבשכונת נאוודאפקה בתל־אביב,
סעד על שולחנה וזכה באירוחה המ סור,
שמר על סבר-פנים רישמי :״אינני
רוצה להתערב בעניינים ביניכם. אני מב קש
ממך לעזוב את החדר.״
כשיצאה אסתי מחדרו של צ׳יצ׳ ,היא
התמהמהה רגע ליד שולחנה של רותי ניר.
״אמרו לך להסתלק מכאן מייד,״ אמרה לה

26 יי *יי

עמיקם והחתיכות

בעוד שוחות הטענות
של אסתי כנגד בעלה,
עמיקם שפירא, היא שהוא מעולם לא יצא איתה לבלות וכבל
אותה לבית, מרבה עמיקם לבלות מאז נפרד מעליה, בעיקר עם

אחותו וידידותיה. בתמונה הוא נראה במסיבה שנערכה לכבוד
הדוגמנית האמריקאית מארגו המינגוויי, יחד עם אחותו אירית
(משמאל) ועם ידידתה הטובה ליאת שפיגל, אחת. הצעירות היפות
בת״א, המתעתדת לקבל בעוד כחודש את הסמכתה כעורכת־דין.

במדינה

הכב פרט
ל תינו ק

ס טזדנ טי ם
חרבות בקמפנם

באוגיברסימת תד־אביב מתארגגת
קבוצת קמפו״ם חדשה,
שבה מעורבים
יהודים וערבים

היום אני יודעת שהחברים שלי צדקו.״
לגבי עמיקם השאפתן היתר, אסתי מציאה
של ממש. נוסף על יופיה, היא באה מבית
עשיר, וכספם של הוריה היווה בסיס איתן
ביותר לרכישת הדירה המפוארת של הזוג
ומכונית הפיאט 124 שלהם.
כשהחליטו השניים להתגרש, אחרי ש נולד
כבר בנם מיכאל (״מיקי״) ,אפשר היה
לחשוב כי בין שני אנשים תרבותיים ית בצעו
הגירושין על מי״מנוחות.
״אבל לעמיקם יש פיתאום דרישות שאני
לא יכולה לעמוד בהן,״ מסבירה אסתי .״הוא
רוצה סכום של יותר מ־ 100 אלף לירות,
ערכה של מחצית הדירה — למרות שהוא
יודע שאת מרבית הכסף לדירה ולריהוט
•שילמו ההורים שלי, או שזה מכספי הירושה
שקיבלתי אחרי שאבא •שלי נפטר. הוא
הלו לבנק, והוציא מהחשבון המשותף של נו
את כל החסכונות. המכונית, שהיא משו תפת
לשנינו, היתד, בתחילה ברשותי. עמי קם
מתגורר כעת בבית הוריו, שנמצא כמה
פסיעות ממקום־ד,עבודה שלו בעירייה. אני
גרה מחוץ לעיר, והבן ואני צריכים את
המכונית. היא הרגליים שלנו• אבל עמיקם
פשוט בא יום אחד וגנב את המכונית, עוד
לפני שבית־המישפט החליט ברשות מי היא
תישאר.״
לאסתי יש טענות נוספות נגד עמיקם.
״כשהוא בא הביתה, הוא מכה אותי מכות
נמרצות. התלוננתי עליו במישטרה, אבל
זה לא עזר כלום. במיסגרת עבודתו הוא
מכיר את כל הקצינים הבכירים במישטרת
תל־אביב, והם לצידו.״

״היא.
תקפה או תי ״
ך* י;תייפ קבע בית־הדין הרבני סכום
1מזונות חודשי שאותו חייב עמיקם לש לם
לאסתי ולבנו מיקי, למיחייתם. אד
עמיקם אינו עומד בתשלומים. מדי חודש
נאלצת אסתי להוציא נגדו פקודת־מעצר,
ורק אחרי שהיא מוצאת שוטר שעוצר את
עמיקם ומובילו אל מאחרי סורג ובריח, רק
אז משלם עמיקם את דמי־ד,מחייה של
מישפחתו, ומשתחרר מהכלא.
עמיקם עצמו מכחיש את טענותיה של
אסתי מכל-וכל :״אני מעולם לא הרמתי
עליה יד. להיפך, היא תקפה אותי, והגשתי
על כך תלונות במישטרה. אני גם לא מב קש
יותר ממה שמגיע לי. הדירה שייכת
לשנינו, וכד היא גם רשומה. כל מה שאני
רוצה זה את החצי שמגיע לי.״
עמיקם שפירא הוא מן הצעירים שנולדו
עם כפית של מזל כפיהם. הרמז לכד ניתן
כבר בתאריך-הלידה שלו. עמיקם נולד ב יום
הקמת המדינה, והוא אוהב לספר, ב הנאה
גלויה, כיצד הוא מנצל זאת :״ילדים
לא היו מרביצים לי בילדותי, מפני ש תמיד
דאגתי להצהיר שאגי ילד העצמאות.

כשהייתי בן חמש, רציתי משום״מד, להיכנס
פעם לתוך הקרייה בתל־אביב. השוטר ב שער
לא רצה לתת לי להיכנס, .אני ילד
העצמאות ,,אמרתי לשוטר, ,נא לתת לי
לעבור , .אמי מספרת שהשוטר הניח לי
לעבור.״
באותו גיל הוא זכה במילגת-לימודים
מטעם ראש-עיריית תל־אביב דאז, ישראל
רוקח, מן הגנון ועד לאוניברסיטה. מזל
נוסף שלו: בגלל סיבות בריאותיות לא
גייס אותו צד,״ל לשורותיו.
רק לאחרונה התגייס עמיקם לצבא ל״
חצי־שנה, במיסגרת הבדיקה מחדש של
משוחררי צד,״ל. גיוס זה היה מלווה בשע רורייה
ציבורית (העולס הזה )2034 כאשר
התברר אז כי עמיקם, שהוצב בלישכת
דובר־צה״ל, המשיך לכהן — אם בי באופן
לא רישמי — כדובר העירייה וקיבל, נוסף
על משכורתו הצבאית בת 1200 הלירות,
משכורת שמנה מהעירייה, כרגיל.

״א 3י לא
צייד או ת ה ״
ף* משך השנים שבהן היו נשואים
^ נדמה היה כי אסתי היא הרעייה
האידיאלית .״הזהרתי אותה,״ סיפר עמיקם,
״כשקיבלתי עלי את התפקיד. ברור היה
לשנינו, שנצטרך לוותר. קאריירה אין
עושים בלי וויתורים. ואסתי הסכימה, היא
הבינה שכך צריך.
אסתר מודה כי כך גם הבינה ,״וכלפי
חוץ היה הכל בינינו בסדר. אבל יש גבול
לכל דבר. אני הפכתי שיפחה בבית, אך־
ורק שיפחה. עמיקם היה עובד כל היום,
בא מאוחר בלילה ונופל על המיטה. כמעט
שלא היינו יוצאים מהבית. היינו יוצאים
רק למקומות שצ׳יצ, היה מסכים שעמיקם
יביא אותי, או רק לדברים שאליהם היינו
מקבלים הזמנות בלי כסף.״
לעמיקם יש כלפי אשת־חיקו טענות מסוג
שונה :״הבית שלנו אף פעם לא היה נקי
ומסודר. אסתי הזניחה את הילד, ולא היתה
בכלל אמא. היא ילדה מפונקת וקפריזית,
וכל מה שיש לה בראש זה רק היא־עצמה.
היא לא היתד, אשד, ורעייה משום בחינה
שהיא.
״אני לא צריו אותה. היא לא
מגיעה לרמה האינטלקטואלית שראוייה ל אשת
דובר-העירייה. הייתי מתבייש
לצאת איתר, אל אנשים. אחרי הכל,
אותי מכירים. לי אין בעייה אצל בחורות.
יש לי המון בחורות אם אני רוצה, אז
בשביל מד, אני צריך את אסתי? אני רוצה
להתגרש ממנה בכבוד, לגמור את העניין
ושזה לא יפריע לי בעבודה. אני לא צריך
שיעשו לי סקנדלים בלישכה של צ׳יצ׳ כמו
שהיא עשתה לי.״
מאבק הגירושין בין אסתי לעמיקם רק
החל. כבר עתה הוא ניחן בכל הסממנים
המבטיחים שהוא יהיה סוער•

״לקראת שנת הלימודים החדשה התחלנו
כבר להשחיז חרבות,״ הבטיח אחד מראשי
הסתדרות הסטודנטים באוניברסיטת חל־אביב
לפני שבועות אחדים, אחרי ש פורסמה
הידיעה בדבר ההחלטה להעלות
את שכר־ד,לימוד באוניברסיטאות. העסקן
הסטודנטיאלי התכוון בוודאי לאיומי הס תדרות
הסטודנטים להשבית את הלימודים
מייד בתחילת שגת הלימודים הקרובה,
בעוד כחודש וחצי.
אולם אימרד, זו נכונה גם לגבי המתרחש
בחדרי-החדרים של הרשימות הסטודנטא-
ליות השונות בקמפוסים ־של האוניברסי טאות.
קמפו״ם
מאחור. את הסטודנט היש ראלי
מאשימים בדרו־כלל באדישות לנע שה
סביבו, אפילו כאשר הוא נפגע ושירות.
אך באדישות זו אי-אפשר להאשים את
פעילי הסטודנטים באוניברסיטאות ה שד
גות, הרואים את תחילת דרכם הפוליטית
בפעילות במיסגרת רשומות הסטודנטים.
בדרך־כלל מצויות באוניברסיטאות שלוש
רשימות עיקריות, שמאחריהן גיצבות ה מפלגות
הגדולות: מערך, ליכוד ומפד״ל.
בשנה האחרונה בלטה באוניברסיטה ה־עיברית
בירושלים ובקמפוס של אוניבר סיטת
חיפה דווקא רשימה שבאופן דישמי,
לפחות, אינה מיפלגתית — או, ליתד דיוק,
כהגדרת אחד מפעיליה, אינה נתמכת מ בחינה
כספית על-ידי שום מיפלגה —
הלא היא ״קמפו״ס״ .קטפו״ס הירושלמי
הפגין, אירגן אירועים משותפים ליהודים
וערבים, ובעצם ״הכניס את הפוליטיקה
לאוניברסיטה,״ כדברי סטודנט יהודי,
הפעיל בקמפו״ס הירושלמי .״אבל הוא גם
הוכיח שיהודים וערבים יכולים, למרות
הכל, לחיות בדו־קיום.״
׳קמפו״ס — קבוצה למעורבות פוליטית
וחברתית סטודנטיאלית, עמדה מאחורי
מרבית הפעילויות בקמפוסים בירושלים
ובחיפה, כאשר שתי הקבוצות, הירושלמית
והחיפאית, שומרות על קישר צמוד ומת מיד.
דשת
ארצית. בימים הקרובים מתחי לות
ההתארגנויות המחודשות של כל ה רשימות
באוניברסיטאות השונות. באוני ברסיטת
תל-אביב יש כבר ״כאב־ראש חדש
לפעילי הסטודנטים.״ כאב־ראש זה נגרם
בגלל השמועות על הקמת רשומת קמפו״ס
באוניבריסטת תל-־אביב. בתחילה נטו פעי לי
המפלגות השונות שלא להתייחס לרעיון
הקמת קמפו״ם בתל-אביב ברצינות רבה
מדי. כיום, הקמת קמפו״ס הוא כבר עובדה
מוגמרת.
מקימי קמפו״ס התל-אביבי, שיהיה קשור
בשאר הקבוצות היהודיות-ערביות שבאו-
ניברסיטאות האחרות, הגיעו. ממיפלגות
ומזרמים שונים. המאפיין העיקרי של ה קבוצה
התל-אביבית הוא רצונה ביצירת
מיסגרת יהודית־ערבית ,״כדי להוכיח ל כולם
שאפשר לפתור את כל הבעיות בארץ
הזאת, אם רק רוצים,״ כדיברי אחד מ מארגני
הרשימה החדשה.
ועד הסטודנטים הערבים כבר הבטיח
את השתתפותו, וכמוהו נציגי מוקד, רשי מת
הסטודנטים ״פולמוס״ ואנשי רק״ח
באוניברסיטת תל-אביב. נראה שלקמפו״ם
יצטרפו גם אנשי הקיבוצים, תומכי מפ״ם,
שאותם יארגן ישראל אפל, מרכז החשיבה
הצעידה במפ״ם.
קול ציחצדח חרבות .״אני כבר יכול
לשמוע את ציחצוח החרבות ואת המיל-
חמות ברשימה החדשה, עם פתיחת שנת
הלימודים,״ אמר אחד הסטודנטים, מפעילי
אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב.
״פיתאום ישכחו כולם את ענייני ישכר-
הלימוד ושביתת הלימודים, ויהיה באלאגן
שלם ומילחמות בין הסטודנטים.״
״אנחנו נשיג בכך את מטרתנו,״ הת בטא
אחד מראשי קמפו״ס .״נוציא את
הסטודנטים מאדישותם, ונוכיח כי הסטו דנטים
בארץ אינם כוח חלש יותר מסטו דנטים
בחו״ל.״

ע 1נג ל תינ 71ן
אלנבי . 96ט ל 613207

הגח 1ת ל חגי ס
הזנזנו ת ־
נםבז מן ה ריון

2 .8 8 0

לבד

תעלה לו מוזעוה
בגוזל עמוד

ה עו ל בו

במדינה עיתונות הראיון שלא היה

איר הופיע ראיון כדעדי
~ ע ם חרממס״?
געיתוגו ש 7משה דיין?
עורכי עיתוגי־הערב לא האמינו למראה
עיניהם. בערב ראש־השנה, כאשר יצאו
לאור גיליונות עיתוני־הערב, נדמה היה
להם כי משה דיין היכה אותם שוב מכה
ניצחת.
המסורת העיתונאית הישראלית, הגורסת
שעיתוני ערב־חג חייבים להיות מכובדים
ככל האפשר, אפילו אם יהיו כתוצאה מכך
משעממים ובלתי־ניתנים־לקריאה, מחייבת
השגת מרואיינים רמי־מעלה ככל שניתן
להשיג בשוק. ראיון עם ראש־הממשלה
עומד בראש סולם העדיפויות. ואת זה
הצליח השנה להשיג ידיעות אחרונות,
על-פי התור, כשברור שבערנדהחג הבא
יעניק ראש־הממשלה את הראיון המסורתי

מת :״צה״ל לא יופתע פעם נוספת,״ או,
״לדעתי, מצב האחזקה והתחזוקה בימ״חים
הוא כיום בהחלט מתקבל על הדעת״ ,או:
״לא ידוע לי על תופעות שליליות בצבא.״
הדברים נשמעו מוכרים. הם דמו להפ ליא
לדברים שאמר הרמטכ״ל בראיון מייד
חד לשבועון צה״ל במחנה, שהתפרסם
ימים ספורים קודם־לכן. אבל בכך לא היה
כדי לשכך את הזעם. שיחות־טלפון נז עמות
התעופפו בין מערכות העיתונים לבין
לישכת דובר צה״ל, כדי לברר כיצד העז
הרמטכ״ל להעניק ראיון בלעדי לעיתונו
של דיין.
דובר צה״ל נאלץ לפרסם מייד הודעה
שהכחישה כי הרמטב״ל העניק ראיון כל שהו
להיום הזה. ואומנם, מוטה גור לא
העניק ראיון כזה. הראיון עימו, שפורסם
בהיוס הזה, היה העתק של הראיון ש העניק
הרמטכ״ל לבמחנה. עורכי עיתונו
של משה דיין פשוט שכחו לציין עובדה
שולית זו.

ביטחו!

צוחקים ישנו על ספסר הנאשמים

ספינת השוטים

חמישה פזכטיגים
שהגיעו בכירה דחוף תד־אביב
הפכו לפארסה את
אמצעי־הביטהון על החוף

מערכת ״היום הזה״*
למי יש יותר כבוד?
שלו, ויחזור על אותם הדברים בדיוק,
לעיתון המתחרה, מעריב.
כדי שלא להפחית מכבודו השיג מעריב
עבור קוראיו שני ראיונות מייוחדים לחג,
במטרה לפצותם על העדר הראיון עם
ראש־הממשלה. היו אלה ראיונות מייד
חדים עם גולדה מאיר ועם אריק שרון.
ואם לא די בכך, ערך מעריב סימפוזיון
ענק עם שורה שלמה של אישים נכבדים,
משר-ד,ביטחון שימעון פרס ועד לס. יזהר
וייגאל ידין.
ספק אם מישהו מהקוראים הצליח לק רוא
את כל הראיונות עד תומם. אבל די
היה לו להעיף מבט ברשימת המרואיינים,
כדי לדעת שהוא מחזיק בידיו עיתון
״חשוב״ ,ונמצא בחברה מכובדת.
אולם הראיונות שהופיעו בשני הצהרר
נים המסורתיים היו כאין־וכאפס לעומת
הראיון שהופיע בעיתונו של משה דיין,
היום הזה. היה זה ראיון, שתעדיפו בשוק
הראיונות עולה אפילו על זה של ראש־הממשלה:
ראיון בילעדי ומייוחד עם ה־רמטכ״ל.
הכרזות
מוכרות. עורכי מעריב וידיעות
אחרונות לא יכלו להאמין כי אומנם
הצליחו עורכי היום הזה להשיג ראיון
לקראת השנה החדשה. אבל הדברים היו
מודפסים שחור על גבי לבן בגליון ערב־החג
של היום הזה. רב־אלוף מוטה גור
הכריז בראיון הכרזות סנסציוניות, דוג *
תמונה שפורסמה בשבועון הצרפתי
פארי מאץ׳ .מימין: אלי לנדאו, משה
דיין, אורי אורן.

מתרחצי ראש־השנה, שהעדיפו את חוף
ימה של תל־אביב על פני בתי־הכנסת,
היו עדים למחזה שהזכיר חלום בלהות
מהעבר הקרוב.
אל חוף הים, מול מלון פלאז׳ה, שהמה
אלפי מתרחצים, התקרבה סירת־מירוץ מו טורית
מהירה, שעל חרטומה היתד. רשו מה
הכתובת הערבית אבו טמיר (ולא
איסמעיליה כפי שהוא פוענחה בטעות ב עיתונים).
מתוך
הסירה זינקו אל החוף חמישה
גברים חסונים, לבושים בסרבלי-ים. חזר
תם העידה עליהם כי אינם נמנים עם
השייטים הקבועים בחוף תל-אביב.
הם יכלו לצאת מהסירה, לשלוף תת־מקלעים
או רובי-סער, לירות בהמון שהצ טופף
על החוף, להטיל לעברו רימוני-יד
ולפוצץ חומרי־חבלה. הנחיתה המוזרה
יכולה היתה להסתיים באחת הטרגדיות
הנוראות ביותר. למרבה המזל היא הת גלתה
כפראסה.
החשד לא הופרך. חמשת השייטים
העליזים, ספוגי הוויסקי, בירכו את מת־רחצי
החוף לשלום, נופפו בידיהם לכל
עבר, המתינו בשלווה דקות ארוכות עד
שהגיעו למקום כוחות המישטרה שעצרום.
במשך 24 שעות אפפה תעלומה את
הפרשה. חרושת השמועות עבדה במלוא
הקיטור, סיפקה חומר למכביר בתקופה
הסובלת ממחסור בידיעות מרעישות.
רק אחרי חקירה הסתבר כי חמשת ה נוחתים
בחוף תל־אביב לא היו אלא חמי שה
פליטים פלסטינים, המתגוררים במצ ריים.
לטענתם גנבו סירה כדי לבקר את
קרובי מישפחתם בעזה. כשאזל הדלק ב מיכל,
הסירה, נצמדו לספינה טורקית ש פגשו
בלב־ים, שמשכה אותם עד מול החוף
התל־אביבי.
מאחרי הסיפור התמים צצו כמה חש דות.
הסתבר כי אחד הנוחתים החזיק ב כיסיו
תעודת־חבר תקפה באש״ף. החשד
כי היו אלה מחבלים, שניסו לבצע פי גוע
בחוף בחג וחזרו בהם ברגע האח רון
מסיבות בלתי-ידועות, לא הופרך כליל.
הסתבר כי אמצעי הביטחון שננקטו מאז
נחיתת הפידאיון והשתלטותם על מלון
סבוי, איו בהם כדי לאטום את החוף כליל.
לא היה זה מחדל של חיל־הים או של
זרועות הביטחון האחרות. אטימה מוחלטת
של החופים היא פשוט בלתי אפשרית,
כאשר מדובר בכלי־שיט קטנים דוגמת
סירת־המירוץ המצרית, בה הגיעו הפלס טינים
אל חוף תל-אביב.
גילויה של סירה כזו הוא קשה ומסובך
עוד יותר, כאשר מדובר בשיט לאור היום
בים גדוש סירות ישראליות, מסירות-
מיפרש ועד יאכטות בהם משייטים נופ שים
להנאתם.
למרות הרשת הביטחונית הסבוכה, ה פרושה
על החופים מאז ליל סבוי, תמיד
קיימת אפשרות שסירה כלשהיא תצליח
להסתנן. למרבה המזל היתר. זו סירה, ש נראתה
יותר כספינת־שוטים, שהבהירה
אמת מרה זו לאזרחי ישראל.

הס נאשמו שהתעללו באשה בת > 72

בשעה שהם שדוו אותה במיטתה
ך* שעה היוגה חמש־ושלושים לפ ן
1נות בוקר. שלוש דמויות ירדו ממכו נית
בחזית הבית מייספר 9ברחוב כנפי״
נשרים ברמת־גן, ומיהרו להיבלע בחצר.
דל ודה כניסה של הבית הישן והבודד, החד־קומתי,
נפרצה בעזרת מברג תוך שניות
ספורות.
שלושת הצעירים, שהיו מצויידים בכו־בעי־גרב,
התגנבו חרש פנימה. שם, במי טתך״
שכבה אסתר אלגזי בת ה־ 72 וקראה
עיתון, כיוון ששנתה נדדה. לא היתד.
בדירה נפש חיה מלבדה. אסתר הישישה
לא שמעה כלל כיצד נפרצה הדלת, לא
שמעה כיצד פרצו שלושת השודדים לחדרה.
היא לא חשה אפילו כשהחלו מחטטים
במיטתה.
היא הפנתה את ראשה רק כשאחד הביר־יונים
הלם בראשה באקדח. השלושה החלו
צועקים ״איפה הכסף?״ אך היא לא הבינה.
הם לחצו כרית על פניה, כדי -שלא תפרוץ
בזעקות, ואחר־כך כיסו את ראשה בשמי כה.
מפעם לפעם היו מסירים את השמיכה
לרגע, כדי להלום בראשה של הישישה
ולשאול שוב ושוב :״איפה התכשיטים י
איפה הכסף הם חשבו שהיא משימה
עצמה מתעלפת או מתה, כדי להימלט
מאלימותם הפרועה.

אך אסתר אלגזי לא היתד, מסוגלת
להשיב להם, אפילו רצתה בכך. היא פשוט
לא שמעה דבר. הישישה חרשת לחלוטין,
ובלילות היא מנתקת את מפשיר־השמע
המסייע לשמיעתה במשך היום וד,מותקן
באוזנה. נוסף על כך מושתל בליבה החולה
קוצב־לב.
כאשר גילו החשודים כי אין כל דרך
להביאה לידי כך שתיענה להם, התכעסו,
הפכו אותה על פניה, לחצו שוב את
הכרית לראשה וחיפשו במיטה עד שמצאו
שלושד-,ארבעה ארנקים מוסתרים, ובתוכם
כאלפיים לירות בסך־הכל. כן מצאו טבעת־זהב,
שעון ותכשיטים אחדים.

סיפורי אלף־
ליל ה־וליל ה
רגע שסיימו את מלאכתם המחרידה,
^ גילו השלושה כי אסתר, שהיתר. כבר
מכוסה דם פולה, לחצה על פעמון אדום
המותקן מעל למיטתה. הם נמלטו לרחוב,
ונסעו משם. צילצול פעמון־האזעקה הזעיק
אל הדירה את בנה -של אסתר, המתגורר
בדירה הצמודה.
השבוע הובאו שלושת הנאשמים

בביצוע השוד הנורא, שנעשה נסיגנון
התפוז. המכני הנודע־לשימצה, לבית־המיש־פט
המחוזי בתל־אביב. אילו החליטו השופ טים
להרשיע את השלושה בביצוע השוד
בצוותא, היו הם עלולים לבלות בכלא
תקופה של 20 שנה.
שלושת ״גיבורי״ הפרשה ,־שהצטיינה
באלימות ובפראות שבה, הם יצחק מועלם
( )21 משיכון וייצמן בהרצליה, רחמים
כוכבי ( )19 מרחוב הרוא״ה ברמת־גן, ודני
שהרבני ( )21 מרחוב הירדן ברמת-גן.
שלושת הצעירים תיכננו את פישעיהם,
לפי עדותם, בתא־טלפון ציבורי. עלה במו חם
הרעיון הגאוני, לדעתם, לבדוק בדפי־זהב
את כתובותיהם של צורפים, לפרוץ
לבתיהם ולשדוד אותם, בחודש מאי השנה.
הם ידעו שצורפים הם אנשים המחזיקים
בבתיהם זהב, דיברי-ערך ואבנים יקרות.
הם תלשו כמה עמודים ממדריך־הטלפון
שמצאו בתא-הטלפונים הציבורי, אך לא
הצליחו למצוא את כתובותיהם של הצור פים
לפי הרשום בהם. ואז, משנכזבה
תוחלתם, החליטו לפרוץ לבתים שימצאו
הן בעיניהם ,״לפי ההרגשה.״
אחרי שנתפס ייחד עם חבריו, למחות
ליל הפשע, אמר רחמים כוכבי לחוקריו:
״אני לא מוסר שום דבר. מה שיש לי
להגיד — אגיד בבית־המישפט.״ אך תשע
שעות אחרי שהצהיר על עמדתו זו ביקש
כוכבי, שהציג עצמו כקבלן עצמאי, למסור

111־ 1101המבני
בוחת-גן

הודעה נוספת, בזו הלשון:
״שתיתי!משקאות חריפים בכמות גדולה,
ולא היה לי נעים לבוא הביתה שתוי.
לכן התחלתי ללכת ברגל ולהסתובב, כדי
להתרענן, ברחוב כנפי־נשרים (הרחוב
שבו נמצא ביתה של הישישה אסתר
אלגזי, קורבן השוד האלים) .ליד טלפון
ציבורי פגשתי את יצחק מועלם ודני
שהרבני. ביקשתי מדני הלוואה, ושניהם
אמדו לי שהם הולכים לרגע אל חבר,
להביא כסף, ושהם ניגשו לתא־הטלפון
לחפש את הכתובת ישלו בספר. הסכמתי
ללכת אייתם, והגענו לווילה קרובה. הם
אמדו לי לחכות ליד השער. פיתאום שמע תי
רעש, ודני ויצחק ברחו.״
יצחק מועלם, יליד הארץ ושרברב ב-
מיקצועו, ללא מקוט-עבודה קבוע, אמר
לחוקריו יומיים אחדי ליל־התפוז־המכני :
.״עורך־הדין שלי, יורם מוסקט, אמר לי
לא להגיד במישיטרה שום דבר, וגם לא
למסור עדות, אלא בנוכחותו. אני מחכה
להיפגש איתו.״

בראש ובפנים

הקוובן במקום הפשע

אסתר אמזי, בת ,72 ששלושת
הפורצים התעללו בה כדי לשכנע
אותה למסור להם את הכסף והתכשיטים שהיו בחדרה. הישישה סיפרה לחוקרי־המישטרה
ששלושת הפורצים הלמו באקדח בראשה, וניסו לחנוק אותה על־ידי לחיצת כרית על פניה.

^ ך את ההודעה המיגווגת והמפו ת
! רטת ביותר מבין השלוש מסר דגי
שהרבני, פחח־רכב במיקצועו :״אתמול
בערב ישבתי בצריף. יחד אתי היה יצחק
מועלם. הוא אמר לי שעוד מעט יגיע
רחמים כוכבי, ושלושתנו ייחד נע־שה, מכה׳
אצל גלילי, בעל חנות-הרהיטים, בשעה
שלוש לפניות-בוקר.
.״הכוונה היתד. לפרוץ לביתו של גלילי.
יצאנו ׳מביתי עם המכונית הגנובה, שנהג
בה כוכבי. כשהגענו לרחוב בר־כוכבא,
ניסה מועלם לפתוח דלת של דירה בקומה
העליונה של בניין אחד, אבל פיתאום
נשמע רעש מתוך הבית, ואז ברחנו משם.
יצחק אמד שנחפ־ש צורף ביספר־הטלפונים,
ונלך לפרוץ אצלו. נסענו לכתובת שהו פיעה
בספר-הטלפונים וחיפשנו על הדל-
׳תות, ולא ׳מצאנו שם שם כזה.
.״פייתאום ראיינו בית בודד, של קומה
אחת. אני לא זוכר מי פרץ את דלת־הכניסה.
נכנסנו פנימה, וראינו זקניה שו־

כבת במיטה וקוראת עיתון. אני חושב
שהיא חרשת. היא לא שמעה שום דבר.
עשינו חיפוש בחדר שבו היתה הזקנה,
בארון ובמיטה שליה. וכל הזמן הזה
שאנחנו חיפשנו, היא לא הגיבה.
״בזמן החיפוש היא התחילה פיתאום
להשמיע קולות של אישה חולה, מתחת
לכרית, ואז רחמים כוכבי סתם לה את
הפה בעזרת איזה סמרטוט שמצאנו בדירה,
והתחיל לשאול אותה איפה הזהב והכסף.
תוך כדי כך הוא נתן לה כימה אגרופים
בראש ובפנים. כשראיתי שרחמים מרביץ
לה חזק, אמרתי לו להפסיק לפני שהיא
תמות לנו.״

עי סקה עס
הפרק לי טו ת

^ ך ה לי ל ה הי ה עדיין צעיר. מביתה
\ £של אסתר אלגזי נסעו שלושת הצעי רים
האלימים לבצע משימה חדשה. סיפר
דני שהרבני :״תוך כדי נסיעה, רחמים
כוכבי אמר שיש לו מקום ששם אפשר
לגנוב מערכות-סטריאו. הוא הוביל אותנו
לקירבית גן שליד ייית־הכנסית ברמת־יצחק,
על-יד קולנוע לילי. פרצנו את דלודהכני-
סה של החניות.״
השלושה נעצרו על־ידי השוטרים לאחר
מירדף, שהחל אחרי ששכנים גילו אותם
ליד הגן בשעת־מעשה.
בבית־המישפט־המחוזי בתל־אביב טענו
החשודים, באמצעות פרקליטיהם דרור מק רין
ויורם מוסקט, כי ההודאות שעליהן
חתמו במיישטרה הוצאו מהם בכוח ווזחת
לחצים. אולם השבוע שיניו לפתע א ת׳ ק ד
ההגנה שלהם. הפרקליטים הודיעו, כי
מועלם, כוכבי ושהרבני מוכנים להודות
בפריצות שביצעו, אם התביעה. תשנה את
כתב-האישום משוד לפריצה. ד״עיסקה׳
נחתמה.
הפרקליטות הביעה את הסכמתה להצעה,
ושלושת מעריצי התפוז־המכני ניראו שמ חים
וטובי-לב. עתה, גם אם ירשיע אותם
ב״ת־המישפט באשמות המיוחסות להם
ויטיל עליהם עונש מירבי, הם יישלחו
לכלא לתקופה של שבע שינים בילבד.

מרפד זוהר :

129

המועצה הישראלית
למען שדות
ישראלי-נלסטי!׳ הודעה עקב ידיעות בלתי נכונות שפורסמו באמצעי
התקשורת בדבר פעילותם של מספר חברים
של ועד הפעולה של המועצה הישראלית למען
שלום ישראלי פלסטיני, מוסר הוועד את
ההודעה הבאה:

המועצה היא גוף ציוני ש הו ק ם כדי לקרב א ת
ה שלום בין ישראל לעם ה פל ס טיני על י סוד הברה
הדדית הן בזכות קיו מ ה וריבונו ת ה של מדינת
ישראל כ מדינ ת העם היהודי ה חוזר ל מול ד תו והן
בזכות העם ה פל ס טיני להגדרה עצמית ול מדינה
משלו לצד ישראל.

לשם הג שמת מ ט רו תי ה מקדי שה המועצה מאמ צי ם
רבים ו שי טתיי ם להבי אאת דברה הן אל הציבור
הישראלי והן אל הציבור ה פל ס טיני. מגעים רצופים
עם אי שים פלס טיני ם ב שטחי ם ובארצות חוץ
הביאו א ת המועצה לכלל הכרה בי ה מג מו ת ל שלום
ברוח ע ק רונו ת המועצה, בפי שפורסמו במינשר
שלה, מ קו ב לי ם על ח ל קי ם נרחבי ם של הציבוריות
ה פל ס טיני ת.

על י סוד נסיון מעודד זה ה ח לי ט ה המועצה להר חיב
כבל האפשר א ת מגעיה עם י סו דו תפלס טיניי ם
ב ש טחי ם וברחבי העולם ומגעים כ אל ה לא הו ס ת רו
מהציבור. אין המועצה פו סלת מגעים לצורך הג שמת
מ ט רו תי ה עם אי שים הנ מני ם עם אש״ף כדי
לבדוק א ת האפ שרות של התקד מו תלקראת הכרה
הדדית.

ב תו ק ף הנ סי בו ת מו תנ ה קיו מ ם של מגעים כ אל ה
ב תיוו כ ם של אי שים י הו די ם ולא י הו די ם ברחבי
העולם והמועצה עושה כל שביכולתה להס תיי ע
בהם וברצונם ה טוב לקדםאתה הבנ ה בין ישראל
והעם הערבי ה פל ס טיני.
בגלל האופי ה מיו ח ד של מגעים אל ה מו תני ת
ה ה צל ח ה בשלב זה במניעת פ ר סו מ ם של שמות
האי שים ה מובני ם להציע א ת תיווכ ם וכמו־כן
שמות אי שים א ח רי ם ה מובני ם לי טול חלק במאמץ
חיוני זה.
הנ סיון שרכשנו עד בה מ חז ק בנו אתהת קוו ה בי
ה שלום בין ישראל והעם ה פל ס טיני אפשרי על י סוד
של הברה הדדית משני הצדדים. אך עדיין אין
בידינו ל מ סו ר לציבור על תו צ או ת המגעים והשי חו
ת. אנו ת קוו ה כי לא ירחק היו ם וי הי ה בידינו ן לעשות זאת.
במק ביל אנו מ קווי ם בי לא ירחק היו ם וממ שלת
ישראל תיוו כ ח לדעת בי ה הבר ה בזכויו ת העם
ה פל ס טיני מקדמתאת סיכויי ה שלום ואת בט חונ
ה של י שראל.

המועצה הישראלית
למען שלום ישראלי־פלסטיני
ת.ד , 39634 .תל־אביב

ספורט כדורו.ל
זה נוער זה ישער
ו,ניצחון שהבקיע בני טבק, חלוץ
הנבחרת הלאומית בכדורגל, במישחק ש נערך
נגד נבחרת יוון בשבוע שעבר, היווה
פתיחה ברגל שמאל של עונת הכדורגל
הבינלאומית.
אולם בעוד מצבה של הנבחרת הבוגרת
מעורר תיקוות וסיכויים, צפה ומתעוררת
מחדש השאלה: האם יקום דור־המשך ל סגל
הנוכחי ן
דור־ההמשך חייב לצמוח מתוך נבחרת־הנוער
הלאומית. והנה, זו, שבחודש דצמבר
הקרוב צריכה לארח בארץ טורניר בינלאו מי
של נבחרות־נוער, כימעט שאינה קיי מת
כלל. מזה חמישה חודשים היא משו תקת
לגמרי. עד לסוף השבוע שעבר היא
לא כונסה אפילו לאימון בודד אחד. רק
ביום הרביעי בשבוע שעבר, כינס אותה
מאמנה, עימנואל שפר, לאימון־בכורה. אי מון
־זה חשף שערורייה של הפקרות והז נחה
מאחרי מה שאמור להיות נבחרת־העתיד
של ישראל בכדורגל.
עסקים פרטיים. חקירה על המתחולל
מאחרי־הקלעים של ניבחרת הנוער- ,שמזה
שנתיים מופקד עליה עימנואל -שפר, מי
שנכשל בעבר בתפקיד מאמן נבחרת־ד,בוג רים,
חושפת תמונה עגומה, העלולה לגרום
בכייה לעתיד. זאת, למרות שאחזקתו של
שפר בתפקידו עולה להתאחדות לכדורגל
סכום -של כ־ 120 אלף ל״י לעונה.
לכאורה, על פגי השטח, מתנהלים הדב רים
כתיקנם, על מי־מנוחות. עסקני ההת אחדות
מצביעים על כך שלשפר יש מדי ניות
מתוכננת לגיבוש סגל הנוער. ואומ נם,
לפני שבועות מיספר פירסמה ההת אחדות
לכדורגל הודעה בה הוזמנו כדו רגלני
קבוצות נוער ונערים למיבחנים,
לקראת הקמתן של נבחרות־נוער איזוריות.
מתוך קבוצות אלה היה שפר צריך לבחור
את הכישרונות החדשים שיאיישו את ניב־חרת
הנוער. היה זה אך טיבעי ומובן מאליו,
שמאמן הנוער יבחן את הנערים, יאמן ו יפקח
על הנבחרות האחוריות.
אלא שבשטח, פני הדברים שונים לח לוטין.
הודה עודד הכט, מאמן קבוצת־הנוער
של מכבי תל־אביב, המשמש גם כאחד המ אמנים
האיזוריים :״־שפר לא מופיע לכל
האימונים. הוא מטלפן אלינו, המאמנים ה־איזוריים,
ומקבל מאיתנו מידע איך מתגל גלים
העניינים.״
כי מאמן נבחרת־הנוער הוא אדם עסוק
מאד. למרות שהוא מקבל משכורת מההת אחדות,
קשה לו להתפנות לאימוני נבחרת־הנוער.
עימנואל שפר הוא בעל עסק מצ ליח
לשיווק ביגדי־ספורט, ובנוסף הוא מש מש
גם בתפקיד מורה ראשי לתורת הכדו רגל
בבית־הספר למאמני כדורגל שב מכון
וינגייט. עיסוקיו הפרטיים גוזלים מ זמנו,
עד -שאת מרבית אימוני נבחרת־הנוער
עורך עוזרו, מאמן הפועל ירושלים, אמציה
לבקוביץ׳.
לא יבול דהתפגדת. כך, למשל, נקבע
אימון־ד,בכורה של נבחדת־הנוער בכדורגל,
שנערך באיצטדיון רמת־גן, לשעה שש ב ערב•
,שעה קרובה לחשיבה. הסיבה: שפר
לא יכול היה להתפנות קודם־לכן.
ואילו עתה, עם תחילת העונה, כשד,נב חרת
צריכה להיכנס למהלך אימונים גבוה,
יצא שפר לחו״ל, לרגל עסקיו הפרטיים.
כדורגלני נבחרת־הנוער כלל לא ידעו
שמאמנם יצא בסוף השבוע שעבר לחו״ל.
הם רק קיבלו הודעה שאימונם הבא ייערך
אחרי פגרה קצרה. ספק אם רבים מהם
יצטערו על כך שכן, באימון הראשון היה
מיפגשם עם מי שצריך להוות עבורם לא
רק סמכות מיקצועית, אלא גם דמות חי נוכית,
מאכזב ביותר.
שפר, שכלל לא הכיר את מרבית הכדו רגלנים
הצעירים שהוזמנו לסגל נבחרת-
הנוער, צעק על חניכיו בעת האימון, וחי רף
אותם בלשון בלתי-חינוכית :״חמור!
איך אתה משחק? ככה שיחקו לפני 50
שנה!״ גער ככדורגלן אחד, בעוד שכלפי
חברו היה אדיב יותר :״טמבל! מי לימד
אותך ביכלל ל*שחק כדורגל?״
כאשר נשאל מיכאל (״מיקה״) אלמוג,
המכהן כיושב ראש ההתאחדות לכדורגל,
מדוע אין ההתאחדות לכדורגל מנסה להע מיד
את שפר במקומו, השיב :״אני מקבל
את הדיווחים מיושב־ראש ועדת הנוער,

טאמן: כחרת־הגוער שפר
״חפש אותי!״
רוני •שרטוב• .שרטוב,״ המשיך אלמוג ,״מב קר
באימוני הנבחרת, ומדווח לי שהכל
כשורה. אם שרטוב ידווח לי •ששפר לא
מופיע לאימוני הנבחרות האיזוריות, ההת אחדות
לכדורגל תנהג בהתאם.״
מתברר, שמיקה אלמוג ניזון מדיווחים
כוזבים. כי מטבע הדברים צריך היה רוני
שרטוב לעקוב מקרוב — במו-עיניו —
אחר הסגלים האיזוריים עד לפני שבועות
מיספר, וגם כשהנבחרת פעלה לפני חודש
אפריל. אולם, לא כך הם פני הדברים. אגב,
באימון־הבכורה של הנבחרת, ביום הרביעי
בשבוע שעבר, לא נכח רוני שרטוב.
סכום־עתק -לריק. גיל לנדאו, כדו רגלן
נבחרת הנוער והפועל תל־אביב, ש נשאר
בנבחרת־הנוער מלפני -שנה, השיב
ביחס לרוני -שרטוב :״אני יודע •שיש כזה
אדם (שרטוב) ,אבל אני לא ראיתי אותו
אף פעם, כשד,נבחרת התאמנה, עד לחוד-ש
אפריל האחרון.״
ההוצאות על הסגלים האיזוריים עולות
להתאחדות לכדורגל כ־ 100 אלף לירות ל עונה.
נסיון העבר מלמד- ,שכל שיטת הנב חרות
האיזוריות- ,שבה מצדד שפר, לא עמ דה
במיבחן המציאות. בכל טורניר שנב־חרת־הנוער
נטלה בו חלק, היא גכשלה
כישלון חרוץ. כך קרר, בגרמניה (באפריל
האחרון) ,וכך גם קרה לפני־כן, בטורניר
הבינלאומי לגבחרות־נוער -שנערך בישראל
(בחודש דצמבר .)1975
דומה, שסכום־עתק של קרוב לרבע־מיליון
לירות, המופרש מדי עונה להקמת
נבחרת־נוער, מבוזבז לריק. מה־גם •שאין
היום כל קשר מיקצועי בין נבחרת־הנוער
לנבחרת הבוגרת, כשבין שני המאמנים —
עימנואל •שפר ודויד -שווייצר — -שוררת
אווירה מתוחה, והם בקושי אומרים -שלום
איש לרעהו.
כשביקש כתב העולם הזה את תגובתו
•של עימנואל שפר, לשאלה מדוע אין נב חרת
הנוער פועלת זה קרוב לחצי־שנה,
השיב המאמן בנימה האופיינית לו :״אני
לא רוצה לענות לך. אני גם לא חייב
לענות לך. מה תעשה לי? ! עכשיו אני
עייף. אם אתה רוצה אותי, אתה יכול להתחיל
לחפש אותי.״
מעלליו שד שפר. מסתבר, ששפר
מרשה לעצמו להתנהג כפי שהוא מתנהג,
רק מפני •שכמה עסקנים בצמרת הספורט
בישראל תומכים בו תמיכה נלהבת. בין
אלה ניתן לציין את מיכה וידרא (תלמידו
מכפר־סבא) ,המכהן כחבר הנהלת ההת אחדות
לכדורגל, יריב אורן מנהל רשות
הספורט, וסגנו -של זה, גילעד ויינגרטן.
לרשימה זו אפשר להוסיף גם את רוני
שרטוב.
תמיכת העסקנים בשפר מספקת לו גיבוי
לפריקת־עול. אם לשפוט אותו לפי מעל ליו
בעבר הלא־רחוק, היה שפר צריך לב לות
תקופת־מה מאחרי סורג ובריח. באחד
ממסעותיו הוא העז לתחוב למיזוודותיהם
של שחקניו ציוד־ספורט שנאמד באלפי
לירות (עובדה זו מאשר צבי רוזן, מי
שהיה קפטן הנבחרת הלאומית בכדורגל
וכיום מופיע בשורות הפועל יהוד).
שורש הרע בכל הפרשה, הוא -שיש
כאלה — עסקנים בהתאחדות לכדורגל —
המעדיפים להחזיק את שפר ב״חדר־ההמ־תנה״
של ההתאחדות, תמורת סבום־עתק
•של 120 אלף לי ח ת לעונה.
העולם הזת 2039

גיליון ״העולם הזה״ שיצא־לאור לפני 25 שנה בדיוק, היה
גיליון־השנה הראש ון• ,מעל שערו התנוססה תמונת ״איש־השנה״.
ככתכה נאמר :
״איש השנה של תשי״א אינו מדינאי. ראשי המיפלגות
וחכריהן לא התעלו מעל לקטנות־דיום שלהם, לא התנכרו על
חיכוכיהם הפנימיים ,׳מינאותיהם ההדדיות, למאמין אהד ימל כניין.
איש־השנה של תשי״א אינו סופר, מחזאי או אמן. כין עש רות
הספרים למיניהם, הרוויים פימפוטי-הכל, כיו מיספר המח זות
והיצירות המקוריות, לא כלם דכר מייוחד, לא •מגאה
כריאה חדשה.
איש-השנה של תשי״א גם אינו תעשיין או פועל, פקיד
או נהג. הם רדפו אחר ריווהי הימעה •מלחם, עסקו כשוק
הימחור, כהאטת הייצור, כדרישות כלתי־פוסקות להעלאת השכר

(או המחירים).
איש־השנה של תשי״א הוא האדם המסמל את המהפכה האמי תית
כחיי המדינה: העולה המיליון שהגיע לארץ־ישראל מאז
כיכוש הארץ מידי התורכים ; איש־השנה של תשי״א הוא העולדד
השכע־מאות-אלף לישראל, מאז הקמתה, הכא ארצה השכוע ;
איש־השנה של תשי״א הוא כל אזרח ימני כמדינה — שעלה
אליה אחר ה׳ כאייר תש״׳ח.

כיצד הפכה ״רוח הנרמזו׳ לדוח .,א1י כורדי־ * גניבה
״העולם הזה״ ,.צ7

בדירתו שד מנחם בגין שעמר ופרוש (1חח״ם הפוריטיים
* ה ג נר ל שלא רצה לפרסס ספר־ 1יכר 1נ 1ת

...בראשית המילחמה יי פיעמה במיטב
הנוער, גם במיטב השכבות הבוגרות, פו עלים
ובורגנים כאחד, הנכונות להתנדב.
חיילים התחרו ביניהם על תפקידים מסו כנים
יותר, בנים־יחידים מיאנו להשתמש
בזכותם לחזור לעורף. פועלים עבדו שעות
נוספות במיפעלי־נשק, בעלי־הון נתנו כס פם
למאמץ־הגנה מעט־סיכויים, במקום
להבריחו לחוץ־לארץ.
כיום רגילים, לסכם רוח זו בשם ה־פלמ״ח.
הפלמ״ח לא היה יחידי, רק ד^זמל
הבולט ביותר לדבר כללי כימעט, משותף
לכל. הוא יכול היה להפוך סמל למדי נה
שקמה במילחמה. מדינת־הפלמ״ח.
אך באמצע המילחמה באה סיסמה חד שה
:״אני כורדי״ .ה״כורדי״ :האדם ה ממלא
רק פקודה, משתדל להשתמט גם
ממנה. הטענה: עתה, כשקמה המדינה,
חלפו ימי ההתנדבות הרומנטית. עתה יש
ממשלה, ועל הממשלה לתת פקודות, ומי
שאינו מקבל פקודה, בל יזוז ממקומו.
קם מחנה. שלם של ״כורדים״ — אלה
שבזו ל״רומנטיקה״ ,אלה שהיו ״אנשי
מציאות״ ,אלה שדאגו כי יישכח העבר
(והפרט המעניין, היכן היה האיש בשעה
שנקרא למלא את חובתו) .אופנה חדשה
השתלטה במדינה: האדם חדל לתבוע
מעצמו, חיכה לצו מגבוה, חדל לתת כסף
בלי פקודה של שילטונות־המס, ולרוב עקף
גם אותה. חובשי כובע־הגרב היו מגו חכים
בעיני עצמם והאחרים. הפלמ״ח הפך
סמל להתנצחות מיפלגתית.
הכורדים השתלטו, ובמקום מדינת-
הפלמ״ח קמה — כורדיסטן.
רבים מאותם שלא היו כורדים נשארו
בשדה־הקרב. שמותיהם מופיעים בעיתונים
במודעות־אזכרה במיסגרות שחורות,
והאזרח הרגיל עובר עליהם במבט אדיש.
אולם רבים נשארו בחיים. עוד מחנם
גדול. ירטנו כיום כאשר ירטנו, יחלמו על
היתרי־יציאה כאשר יחלמו, יתפארו כאשר
יתפארו בנסיונם להרוויח יותר, לעבוד
פחות. הם חיים. ואם יגע בהם מטה־הקס־מים
של רוח־פרצים חדשה, יקומו כאשר
קמו כשקראה להם רוח־הגרב.
והישאלה היא: היכן מטה־הקסמים י לא
זה המבטיח חיי־נוחיות בלי מאמץ, מקרר
חשמלי בלי עבודה, זהב מזוייף או בי טחון
מדומה. אלא מטה־הקסמים שיוביל
אותנו, בדרך של זיעה וקורבנות לקראת
חיים חדשים של הגשמה ויצירה.
הוא לא יימצא בנוסחות מאובקות לקו חות
מסיפרי־אידיאולוגיה עבי־כרם.
הוא לא יימצא בפרוזדורים של התנצ חות
מיפלגתית מרופשת, לא בנאומים של
אנשים רמי־מעלה, לא בקונגרסים ולא -ב־מיסדרים
מבריקים.
הוא יימצא, אם יימצא, בליבו של ה אדם
האפור.
הוא לא נמצא בתשי״א.
אולי יימצא בתש׳י״ב.

העם

ישראל ובוחריהם, בצאת שנת תשי״א, כי
האומה נאבקת על קיומה.

דם, דמעות וזיעה
גיבור הימים האחרונים של תשי״א היה
אליעזר ליבנה יי איש מפא״י הימני, המו רד
המתמיד בקו מיפלגתו, המקדים דרך-
קבע את דיעות בי.ג׳י. בחצי שנה, עורך
אשנב, מו״ל בטרם ומייסד הדור.
אל תוך חלל הכנסת, שהאזינה בשיע־מום
הרגיל לדיברי המתווכחים על התק ציב,
זרק ליבנה כמה מילים, שקרעו לרגע
קט את ענני הפיטפוטים וגילו את האמת
העירומה, האכזרית. אמר ליבנה :״אין
ברירה. אנו מוכרחים לעבוד יותר, להו ציא
יותר תוצרת, לצרוך פחות ולשלם
מיסים יותר גבוהים. כל דבר אחר אינו
אלא חורבן המדינה הזאת.״
בפרום השנה החדשה לא היתד, סכנה
רבה שדברים נועזים אלד, של איש מים־
לגת השילטון ייצאו אל הפועל: שום מיפ־לגה
לא תעז להסיק את המסקנות המרות
מן המציאות, הידועה לכולם, שהיישוב
מתקיים על כספים הבאים לביסוס וקלי טת
העלייה, מבזבז אותם כדי לקיים את
עצמו ברמת־מחייה בלתי־מוצדקת.
בדיברי ליבנה היה הד לנאומו ההיס טורי
של צ׳רצייל שהבטיח ״דם, דמעות
וזיעה״ .אולם בניגוד להמוני הבריטים
ונציגיהם לפני 11 שנה, לא הרגישו ח״כי
* אחרי מילחמת ששת־הימים היה אליעזר
ליבנה, שנפטר לפני כשנתיים, ממייסדי
התנועה למען ארץ־ישראל שלמה.

מישרד־הדואר
ה*ל,ר כעולם
העולם שקע בבורסות הנוחות, התכונן
לחידוש המחזה השיגרתי, ספק קומדיה,
ספק טרגדיה: בחדר אחד יושבים ערבים,
בחדר השני יושבים נציגי ישראל. באמ צע
יושבים מתווכים נייטרליים. מדי־פעם
קמים המתווכים, פותחים את אחת הדל תות,
מוסרים ליושבים מעבר לדלת את
אשר אמרו יושבי החדר שממול. כדיברי
אחד הפקידים: זהו מישרד־הדואר היקר
ביותר בעולם.
החידוש היחידי הוא שזו הפעם הרא שונה
שהיוזמה בסיבוב הקר עברה לידי
ישראל. במקום התשובה השיגרתית (לא
מוכנים להציע כלום, על הצד השני
לוותר) באה הצעה מעשית: ישראל מצי עה
הסכם לאי־התקפה. החשבון: תמורת
הסרת הפחד הערבי מפני כיבוש ישראלי
יוותרו הערבים על אי-נכונותם להכיר ב קיומה
של המדיגה.
הצעה זו מוגשת על רקע> אפקטיבי. אי שם
בצפון הארץ נערך התימרון שבו נק רא
הצבא של המדינה הכחולה לפלוש
לארץ אוייבת בעלת שטח הררי ,״אחרי
שקיבלה אינפורמציה שהמדינה הירוקה
עומדת להתקיף״ .בעיני הערבים זוהי מעין

מילחנזת־העצנזאות.

אנאטומיה שר הוכנה הממשלה

התאריך 27.9.51 :
חזרה כללית של מסע״התקפה ישראלי.
חבל־הארץ בעל המיבנה ההררי הקרוב
ביותר לישראל הוא, כמובן, המשולש.״
בינתיים החלו גם מדינות המערב מג לות
יוזמה. אחרי שתורכיה ויוון נתקב לו
לאירגון האמנה המערבית (נאט״ו) והים
התיכון ״סופח״ לגוש האנטי־סובייטי, דור שים
המצביאים לצרף למערכת ההגנה גם
את ארצות המרחב. המסקנה: יש ללחוץ
על הארצות הערביות להשלים עם ישראל,
תמורת צירופן לאמנה — שפירושה כספי-
הענקות, מתנות־נשק וציוד.
אך לשתי ההצעות אין סיכויים. שום
מדינאי ערבי אינו מעז לעשות את הצעד
״1-־,ראשון. ברור לחלוטין שאי־אפשר להת קדם
לקראת השלום כל עוד רואה ישראל
במו״מ רק הזדמנות לעמידה על המקח,
שבה מציעים מעט ודורשים הרבה, במקום
לראות בד, במה לתעמולה כדי להגיע
אל ידידים אפשריים מעבר לגבול.
הדרך היחידה לשבירת הקרח של הסי בוב
הקר: ניסיון ישראלי נועז להגיע אל
לב ההמונים הערבים מעל לראשי ממשלו תיהם.
שיטה אפשרית: פירסום הכרזה
חגיגית מטעם נשיא ישראל, שתכלול את
מטרות־השלום הישראליות, תפרט את
דמות המרחב אשר מדינת ישראל תהיה
מוכנה להשתלב בו, תהיה מנוסחת בצורה
שתכבוש את ליבן של חלק מן הכתות,
המעמדות והמחתרות הנאבקים כיום ב מרחב.

אנשים

בחזרו צמוק מדייאטת תישעת
שבועות של פולים אפויים, אספרגוס משו מר
וויסקי בשעת הסרטת המלכה האפריקאית,
בקונגו הבלגית, הצהיר האמפרי
בוגארט :״מוטב להתרחק מאפריקה, ואני
מצטער שדיברי אלה ירגיזו את האפרי קאים,
אך זאת עובדה.״ אחר יצא עם
אשתו, דורן באקאל, למישחק כדור־בסיס,־
פגש בחובב כדור־בסיס אחר, דג״
לאם מק־ איתור ״י. אמר לו הגנרל
המודח :״שמעתי שהיו לך זמנים קשים
באפריקה.״ בוגארט, שזכר את כל שעבר
על הגנרל (כך סיפר אחר־כך למקורביו),
השיב :״זה לא היה כלום, גנרל, פשוט
לא-כלום.״
לשעבר,
האמריקאי
*,שר־ההגנה
ג׳ורגז מרשאל, גילה כי דחה הצעת
מו״ל לפרסם את ספר־זיכרונותיו תמורת
מיליון דולר. הסיבה: הוא אינו יכול
לחדש דבר, מלבד תיאורי אישים. הו סיף
הגנרל מרשאל :״המו״ל ומכרי גו ערים
בי קשות על סירובי. נראה שאני
האדם היחידי במדינה הזאת שמבקרים
אותו על התנגדותו לקבל מיליון דולר.״
ן* בחזור מנהיג חירות, מנחם בגין
— שהסכים, תחת לחץ חבריו, שלא לפ רוש
מהחיים הפוליטיים — ממסע־מרפא
בצרפת, גילה כי התפרצו, בעת היעדרו,
לדירתו, העלימו שטיח ומקלט רדיו. אחרי
שהכחיש את אומדן המישטרה ( 750 לי רות)
ותיקנו ל 75-לירות, הסביר כי למק-
לט־הרדיו ערך סנטימנטלי, הוא השתמש
בו בימי המחתרת. בגין הביע את החשש
כי ההתפרצות לא בוצעה לשם גניבה.
* שכס, ג׳נין, טול־כוס.
** כמה שבועות קודם לכן, הובא
הגנרל (חמישה כוכבים) מק־ארתור בפני
ועדת־חקירה בגיבעת הקפיטול, בשל מחדליו
במילחמת״קוריאה.

1 31

515ח 33161-0\/1\/0דו 8ז 0ז\!חו1

אוניברסיטת תל-אביב

ות0ז0<1100 חז 01x10

הסאקולסר. לדס סג ר.

800018 )004101086 5 00 *464808

ב*תהספרלרמאר. ע ל 0 6סאקלר

•יסזססיו 8ו 181ו /0 )8מו 0 0 8 1#רקסזר האזסבח^טרי
ת׳קאן הפאקולסר. לרפואה
0101410 *8 100410041)0 4008008
40x0 0 * 0 *0 0 )0 0180881)0 0 )0ע*1ק 0לסר

5101$ 3 \)0* 90+

פארק גם*ר

9 6ח! 0ו 6 4ררו €100101-13 דו ק טור לרפואה
*1 0 0 61110000 * 000111110111
חז 1חסו!א 001* 0 * 0סז 0סן)31 סק
1x16* 1 86801010 רוסס 81871018
8X8)01)18 160111018 • 0 * 110011

לאחר וסי*ם
אתחוק ל מו חו
׳ וו1מד
בבומו ת נהגנחגוח •תירה

ו 17א א 11ח 10ח 9 100118001ו 8ח 16 דו 1711א 181-81711) 016

הרקסור )00070) 8^ 805 10010

ח לי א בי ג סו סיסל חו ד * ס•! ח 0ל-ו 17 ביוני 1976

החקא) 0011018 )16080113

הדד בארס נאסר, הסטודנט תמצט״ן במחזורו
בנזוורם ח?רפואה שד אוניברסיטת חדאביב
מאשים אח מוסרות ההשכלה הגבוהה הישראלית ב י

ף• ין שאר ההצעות שנכללו ב״מיס-
*י• מך קניג״ דונודע לשימצה, היתד! גם
הצעה להגביל את מיספר הסטודנטים ה ערבים
שיזכו להשכלה גבוהה באוניבר סיטאות
בארץ. ההצעה הזכירו! לרבים את
הנומרוס קלאוזוסי, שהיה אחד מסממני
האנטישמיות הרשמית המובהקים.
אלא שבנקודה זו, לפחות, איחר הממו נה
על מחוז הצפון, ישראל קניג, את המועד.
מסתבר, כי בפקולטות לרפואה,
למשל, כבר הונהג הנונזרוס קלאוזוס לגבי
אזרחיה הערבים של ישראל ובדומה ל-
יחודים במזרח אירופה, שדווקא ההגבלות
דירבנו אותם להצטיין בלימודיהם, נראה
שתופעה מעין זו מסתמנת גם בישראל.
כאשר קיבל פארם נאסר, לפני כחו דש,
את ההזמנה לטכס חלוקת תארי
הדוקטור־לרפואה באוניברסיטת תל-אביב,
עדיין ראה עצמו כסטודנט רגיל בהחלט.
לטכס הענקת התואר וההסמכה הנכספים
לא טרח אפילו להביא את הוריו מנצרת.
אומנם, לא רבים הסטודנטים הערבים
המסיימים את הפקולטה לרפואה באוניבר סיטת
תל־אביב, אבל גם ככלות שנות-
הלימוד הממושכות, לא תסס פארם את
מלוא משמעות הישגיו.
מחיאות־הכפיים הסוערות, שליוו את
הדוקטור פארם נאסר אל הבימה, שעליה
חולקו התעודות והתארים, הבהירו לצעיר
הערבי־נוצרי הנאד. כי הוא קבע הישג
יוצא-דופן ,״שיא קטן״ ,כדבריו.

חיי ס ללא
גקודות־מיפגש
** על הבימה הוכרז כתלמיד המצטיין
* ) בין בגי מחזורו. דוקטור פארם נאסר
היד, לרופא הערבי הראשון שסיים בהצטיי נות
יתירה פקולטדדלרפואה באוניברסיטה
ישראלית. יתרה מזאת, הוא היד. התלמיד
המצטיין היחיד במחזורו.
היום, כשהוא פוסע בצעד בטוח במיסד־רונות
המחלקה הפנימית א׳ בבית־החולים
* בשס נומרוס קלאוזוס נקראו ההגבלות
שהוטלו על יהודים בסוף המאה
שעברה, בעיקר בארצות מיזרח־אירופה.
נקבע כי רק מיספר מסוייס של יהודים
יוכל להתקבל למוסדות אקדמאייס ולבתי־ספר,
ולשמש במישרות ציבוריות( .הפירוש
המילולי :״מיספר מוגבל״).

טיפול נמרץ

מקבל חולה במחלקה הפנימית
בבית־החולים הממשלתי בעפולה
מידיו של דוקטור פארם נאסר, הגוחן מליו ובודק בין השאר

הממשלתי בעפולה, מטפל בחולים יהודים
וערבים ומשתדל להיות מעורב בחיים
משותפים יהודים־ערביים, יודע פארם ש את
מרבית המיכשולים בחייו הקצרים עבר
בהצלחה.
דוקטור פארם נאסר הוא בן ל-
מישפחד. ערביודנוצרית ותיקה בארץ. בני
מישפחת נאסר יושבים בנצרת זה כמה
מאות שנים, כעדות זיקני המישפחה. אביו
של נאסר, מישל, הוא מראשוני הבנק
(בתמונה)
את לחץ־הדם שלו. החולה הוא יהודי, ולדיברי דוקטור
נאסר אין בעיניו כל הבדל לגבי דתו, לאומיותו או גיזעו של החולה
שלו. למעלה משמאל: דיפלומת־ההצטיינות של פארס, שהוענקה לו.

אים בנצרת, ושימש עד לפני שנים אח דות
כסגדמנהל סניף בנק ברקליס דיס־קונט
בעיר. כשפרש לגימלאות הוריש
האב את המישרה לבנו הבכור, אחיו של
פארם, אז פקיד. דודו של פארס, פואד
נאסר, הוא ראש המיפלגה הקומוניסטית
בירדן, שהוצאה אל מחוץ לחוק. עתה נמ צא
פואד בנצרת, והוויכוחים הפוליטיים
בביתו של נאסר הם יום־יומיים.
כבן למישפחה נוצרית, למד פארם ב־

בבית־הספר של הכנסיה האורתודוכסית-
יוונית בעיר. פארם נזכר כי בבית-ספר זה
לימדו אותו לדבר שפות אחדות בהיגוי
נכון, למרות המיבטא הערבי .״עד היום,
כשאני רוצה לבטא פ׳ כ־ב׳ ,כמינהג מר בית
הערבים, אני נזכר במורד. שלי, ב -
ביודהספר של הכנסיה, שהיתה סוטרת
על פרצופי כשהעזתי לעשות זאת,״ נזכר
פארם, שהוא כיום בן ,29 ומדבר עיברית
שוטפת ורהוטה.

כשנרשם והחל את לימודיו חתיכמיים
בבית־הספר התיכון העירוני בנצרת, נתקל
בבעיות הראשונות של ״נומרוס קלאו־זוס
כלפי הערבים,״ כדבריו.
״רמת הלימודים בסקטור הערבי נמוכה
מאד,״ מאשים פארם .״רמת המורים ירו דה,
וחומר-זזלימודים אינו תואם את זז!
הנלמד בגימנסיות בתל־אביב. הרגשתי
שרוצים להפוך אותנו, התלמידים הער בים,
לתלמידים ממוצעים, כאילו כדי להג ביל
את התקדמותנו.״
שעות רבות ישב פארם בווילה של
הוריו בנצרת, המשקיפה אל הרי הגליל,
ותירגם את סיפרי הפיסיקה והמתימטיקה
שלו לערבית ,״כדי שיהיה קל יותר לכו לנו
להבין את השאלות.״
״היינו תמיד חברה של ערבים בלבד.
נצרת היא מקום נהדר, שבו יכלו ללמוד
יהודים וערבים לחיות יחד. במקום זה
עשו לנו, בנצרת־תחתית׳ וליהודים בנצרתעילית,
בתי־ספר לחוד. מרכזים־קהילתיים
נפרדים ובעצם חיים נפרדים, ללא נקו-
דוודמיפגש,״ הוא מספר.

״שלושה ס טו דנ-
טי ם ג שנה״

,ך* שסיים פארם נאסר את לימודיו
התיכוניים, נרשם לפקולטה לרפואה ב אוניברסיטה
העיברית בירושלים .״באותה
תקופח קיבלו בכל שנה רק שלושה סטו דנטים
ערבים לפקולטה לרפואה. מאוחר
יותר, בשנת־הלימודים האחרונה שלי,
בתל־אביב, פניתי עם עוד כמה סטודנטים
ערבים, לראשי האוניברסיטה וביקשנו
לברר מדוע מגבילים את מיספר הסטודנ טים
הערבים שיכולים ללמוד רפואה,״
מספר פארם .״אני לא הצלחתי להתקבל,

\ 1 1ך ך \ 1 1ך ך * דוקטור פארס נאסר משקיף על
נופה הקסום של נצרת מידי
11 1 1 8 1 1 1 11 !£ 8
בוקר, בצאתו מבית הוריו בנצרת־תחתית בדרכו לבית־החוליס

אחו המלאכים

בהצגה על סיפורי הברית־החדשה היה נאסר פארס,
אז בן תשע, תלמיד בבית־הספר של הכנסייה האור־תודוכסית־יוונית
בנצרת, בתמונה הוא נראה במרכז, חבוש כאפייה ועבאייה ואוחז מקל.
״רק מעטים מבני כיתתי הצליחו להגיע ללימודים אקדמיים,״ הוא טוען, לדעסו
מניחה החברה הישראלית מיכשולים רבים בדרכו של צעיר ערבי להשכלה גבוהה.

נשים!נחשים

־דוקטור פארס נאסר הספיק כבר לבקר במקומות רבים
בעולם. הביקור המרשים ביותר, לדבריו, היה סיורו
במיזרח־הרחוק. מימין נראה פארם כשהוא מלופף בנחש־טבעות סביב צווארו, בחווה לגידול
נחשים בבאנגקוק, תאילנד. בהונג־קונג הצטלם (משמאל) בחברת שתי סיניות נאות.

והתחלתי ללמוד בירושלים ביולוגיה.״
אולם את חלום לימודי הרפואה שדבק
בו כבר בגיל צעיר, לא זנח. לאחר שנת־לימודים
אחת בפקולטד. למדעי־החיים ב אוניברסיטה
העיברית, ניסר. מזלו שנית,
הפעם באוניברסיטת תל־אביב. זו הפעם
הצליח לעבור את מיבחני־הכניסה, ולה יות
בין שלושה הערבים המאושרים שזכו
להתקבל לפקולטה לרפואה באוניברסיטה
התל־אביבית.
״כסטודנט ערבי,״ נזכר פארם ,״נתק
לים
בהמון בעיות. אף אחד לא רוצה
להשכיר דירי. או חדר לערבים. אף אחד
לא רוצה להעסיק ערבים, ובכל מיקרה
מעדיפים סטודנט ישראלי יהודי. בהתחלה
היו לי המון בעיות עם חברה. באוניבר סיטה
לא היו הרבה סטודנטים ערבים.
״ככלל, אני מחשיב בני-אדם לפי מידת
היותם בני-אדם, ובגלל זה לא רציתי
שהחברה שלי תהיה בהכרח של ערבים
בלבד. רק לאט־לאט, ואחרי הרבה תל־
(המשך בעמוד )38

מישפחת נאסר בהרכב כימעט־מלא. עומדים, משמאל לימין:

דוקטור פארס נאסר, אחיו פארוק, אחותו בוטינה העובדת
1 1 1 1 -1 1 1 1 #111
כסוציולוגית, ואחיו הבכור פאריד. יושבים משמאל לימין: האב מישל, קרובת־מישפחה
והאס נאיפה. קרוב־מישפחה אחר של נאסר הוא ראש המיפלגה הקומוניסטית בירדן, נאסר.

״וו ראל גו ר

״העטלף״ באוכספררד
מילחמות ״פרם י״ח ברנד״ הגיעו לקיצן הצפוי. חתני הפרם לשנה זו הם המשוררת
דליה רביקוכיץ, עבור תרומתה לשירדדהעיברית, והמתאר דן צדקה, עבור ״הרוח
הברנרית״ המפעמת בסיפרו עץ הבסן החלטה זו נתקבלה פה־אחד, על־ידי שלושת
שופטי הפרס, המשורר אשר רייד, המבקר מנחם פרי, ונציג המישפחה ישראל
ארצי • בחוגי שירה מצאו הסבר להאמרת הוצאות־הביטחון של המדינה. הסיבה:
ספר־שירים תחת הכותרת יום תל־פאחר, מאת יעקג אורלנד, שראה אור בבית־ההוצאה
של מישרד־הביטהון מערכות. בספר, המכיל 150 עמודים, שירה שבה בולטת
עליית המשוררים בני הגיל הקשיש על גלי השירזדהלאומנית. אמר על הספר משורר
ירושלמי :״אם טעמו הסיפרותי של מישרד־הביטחון הוא כל ספר שנודף ריח מילחמה —
שיפרסמו את מילחמה ושלום של טולסטוי, ולא משוררים שאיש אינו קורא אותם.״-

מאגדות החורבן
כו תונ ת לבנה
פעם היתר• כותונת לבנה מעומלנת. הביאו לכותונת המעומלנת ילד שמנמן בעל
לחיים ורודות והורים עשירים. ההורים האכילו את הילד והכותונת בשמנת־תנובה,
והם גדלו וגדלו. ככל שהילד גדל, כך גדל גם רצונה של הכותונת המעומלנת. בהתחלה
היא רצתה סקטים ואופניים על שלושה גלגלים, והילד קיבל אותם. מקידמת־דנא ידעה
הכותונת המעומלנת שהילד נועד לגדולות. היא היתד. מעמידה את הילד משד שעות
רבות מול ארון־הספרים של בית אבא, והילד בהה בארון בעיני־עגל. הוריו של הילד
בעל הלחיים הורודות שאפו עבורו לקאריירה של שופט־עליון או לפחות רב־ראשי,
אך הכותונת המעומלנת ביקשה עבורו זקן וכישרון. כך צימח הילד זקן מבלי שאף שערה
תיגע בכותונת המעומלנת.
בצוותא תלמו הילד המזוקן והכותונת המעומלנת שכישרונם יקרין תרבות. כאשר
חבריו של הילד הלכו לצבא, הוא הלך לעתודה אקדמאית ללמוד מישפטים. וכאשר
חבריו נפלו במילחמה, סידרה הכותונת שהוא יהיה קצין־אספקה. אחרי שתמה המילחמה
התיישבו הילד והכותונת בבתי-קפה תרבותיים, וספגו תרבות מלוא ריאותיהם, עד
ששמנו מרוב הרבות.
יום אחד, אחרי שכבר לא יכלו יותר להשמין תרבות, לחשה הכותונת המעומלנת
לילד, שהגיעה העת להעניק לעם מיזער מהתרבות שהם אגרו. הכותונת המעומלנו[
והילד התחילו מפרסמים בעיתונים כתבות שהיו תערובת תרבותית־לשונית בין מדור*
הספורט לש״י עגנון.
יום אחד בישרה הכותונת המעומלנת לוורוד־הלחיים שהגיעה עת להציג את כישרון־
היצירה המשותף שלהם. הם פנו לממשלה, למחלקה שמחלקת ביטאונים לילדים שמנמנים
ולכותונות מעומלנות. ואכן, זו העניקה להם ביטאון, שבו סיפרו לילדי שכונות־העוני
על אמנות־מושגית, על קרלהיינץ שטוקהאוזן ועל ג׳והן קייג׳ .השניים עשו זאת בכישרון
כה רב, עד שקורקבניהם של ילדי שכונות־העוני התחילו להשמיע קולות הדומים למוסיקה
של קרלהיינץ שטוקהאוזן.
אבל הכותונת המעומלנת והילד השמנמן לא הסתפקו בהישגיהם. השניים חפצו בכיש*
רון־יוצר. אלא שכישרון־יוצר לא מחלקים במחלקה הממשלתית שמחלקת, והשניים הפכו
צמד של מתוסכלים. הם השמיצו את כל מי שהיה לו כישרון יוצר, והיה מי שאמר
עליהם, כי אם ביאליק היד. כותב בתקופתם, היו קוראים לו גראפומאן, מגלומאן, שמאלן,
זבלן וכר. וכך חיו הכותונת המעומלנת והילד השמנמן עד החורבן.

כו תונ ת פ סי ם פעם היה ילד שלהוריו לא היד. כסף לקנות לו כותונת מעומלנת. לכן הם קנו לו
כותונת־פסים מקומטת במכירת סוף־העונה. אותו ילד היה אוכל לבן, שותה חלב רזה,
ולא קנו לו אופניים על שלושה גלגלים. אבל הילד החליף ספרים בספרייה, ונתגלה
בו כישרון־יוצר. כאשר החברים של אותו ילד הלכו לצבא, הלך גם הוא לשיריון. שם
הוא עבר מילחמה אחת, ואחריה התחיל ליצור מחזות נגד המילחמות האחרות. במקום
לפנות למחלקה הממשלתית שמחלקת, הוא העדיף ליצור מחזות שבהם קאפקא נכנם
למדינת־היהודים של הרצל, ואילו החוזה נכלא במושבת־ד,עונשין של קאפקא.
־ 1יי — 1

אדםב רו ך
כוח־היצירר. של כותוית־פסים הוציא את כותונת־עמילן מן הכלים עד כדי כך,
שהוא הפשיל את שרווליו המעומלנים, וכתב :
״כותונת־פסים הוא בעל כישרון זעיר. בנסיבות רגילות, בזמנים אחרים, איש כמעט
לא היה יודע על קיומו. אבל בישראל, הנסיבות הרגילות אינן בתוקף. וכותונת־פסים
כותב מחזות־אשפה, ואלה מתפרסמים. או מוצגים. כותונת־פסים תפס את העיקרון
הפשוט מאוד: חופש״הדיבור. בשם חופש־הדימר אפשר לייצר כאן זבל, כי יימצאו
אלה שיגנו על זה בחירוק־שיניים. כדי להיכנס תחת החסות הקדושה של חופש־הדיבור,
אתה צריך לתפוס טרמפ על הנושא הכי־חם. הנושא הניצחי הוא הנושא הכי חם :
ערבים, יהודים, שטחים, דם בנינו, החי על המת, הרצחת וגם ירשת, כיבוש, פליטים.
התבשיל מוכן ואינו מצריך כל כישרון ...מכאן ואילך, העסק פשוט למדי. מי שיתקיף.
או יבקר את כותונת־פסים הוא פאשיסט, דמאגוג, גראפומאן, מהנדס, פקיד, סניל,
ז׳דאנוב. לאף אחד לא מתחשק להתכבד בזה...״

״קשר עין״ ב מ קו ם מוסר -ה שכל
מי שעדיין לא ברור לו מדוע אדם ברוך תקף את יוסף מונדי ברמיזות?ה גסות
בידיעות אחרונות, מוזמן לקשר־עין הבא: מונדי כתב את מושל יריחו שהוצג בקאמרי,
ועורר את זעמה של לאה פורת, יו״ר המועצה־לתרבות־ולאמנות, שתרמה להורדת
המחזה. לאדם ברוך יש כתב־עת העומד להיעלם. מה עושים י משמיצים את מונדי
וחבריו. מוצאים חן בעיני לאה פורת, וביום־כיפור מתפללים שלא תפרוץ מילחמה
ותהרוג את הקוראים, ומקווים לסובסידיה הממשלתית שתגיע, ותציל את כתב־העת.

היוגי והקומיסאר ()2

תולעי תרבות

ב״נמר של נייר״ (העולם הזה )3034 פורסמה רשימה תחת הכותרת ״היוגי והקומיסאר״
שעסקה בבתב־הגנד, מרתק, שפירסם ישראל גור בידיעות אחרונות בזכות מסבסדו, ד״ר
מלקמן מן המועצה־לתרבות־ולאמנות בעיקבות תוכנית־טלוויזיה שביקרה את המועצה־לתרבות־ולאמנות.
בין היתר נכתב:
״המוזיאון לתיאטרון של גור זוכה במענק שנתי בסך 60 אלף ל״י (צמודות למדד
יוקר־המחייה) מטעם המועצה לתרבות ולאמנות. סכוס המוענק על־ידי מנהל המחלקה
לאמנות של המועצה, ד״ר מלקמן ישראל גור זוכה גם בתקציבי־ציבור נוספים,
חלקם עבור כתב־העת הפרטי שלו, במה, שבו מובעות, לרוב, דיעותיו הפרטיות)״.
בהקשר לקטע זה הגיע למערכת העולם הזה מיכתבו של עו״ד אמיר מרגלית, מורשו
של ישראל גור, המציג את הטענות הבאות :
.1ה״ארכיון ומוזיאון לתיאטרון״ אשר אליו מתייחסת, ככל הנראה, הכתבה, הינו
מוסד ציבורי המהווה אגודה עותומנית, אשר לה הנהלה המאויישת על־ידי אנשי־ציבור,
ובראשה עומד כבוד השר משה קול. מר גור הינו עובד בשכר של מוסד זה, בתפקיד
מנהל, ובשום פנים אין מוסד זה ״של גור״ כנאמר בכתבה.
.2״אגודת במה״ הינה מוסד ציבורי המהווה אגודה עותומנית, אשר לה הנהלה
המאויישת על־ידי אנשי־ציבור, ובפועל עומד בראשה מר שלמה דינור.
עיקר פעילותו של מוסד זה חינה הוצאת רבעון בשם ״במה״ ,ומר גור הינו עובד־בשכר
של מוסד זה, בתפקיד עורכו של כתב־העת.
בשום פנים אין לומר כי ״במה״ הינו ״כתב־העת הפרטי שלו,״ כפי שנאמר בכתבה.
.3ה״ארכיון ומוזיאון לתיאטרון״ נתמך על־ידי האגף לתרבות של מישרד־החינוך־
והתרבות, וכן גם על־ידי עיריית ירושלים, אשר בתחומה נמצא המוזיאון שהוקם על־ידי
אגודה זו, וכן על־ידי תרומות של אנשים וגורמים פרטיים.
״אגודת במה״ נתמכת על־ידי מישרד־החינוך־והתרבות והקצבה זעירה של עיריית
תל־אביב, וכן על־ידי מנויי וקוראי הריבעון.
.4מן המישפט המוסגר :״ישראל גור זוכה גם בתקציבי־ציבור נוספים, חלקם עבור
כתב־העת הפרטי שלו ״במה״ ,שבו מובעות, לרוב, דיעותיו הפרטיות,״ ממישפט זה
עולה כי מר גור :
א. זוכה בתקציבי־ציבור כלשהם ;
ב. לבד מהסך — 60,000.ל״י מטעם המועצה־לתרבות־ולאמנות ותקציבי־ציבור עבור
כתב־העת ״במה״ יש תקציבי־ציבור נוספים אשר מר גור זוכה בהם.
הובהר כבר כי ״הארכיון ומוזיאון לתיאטרון״ ו״אגודת במה״ הם אגודות עותומניות
אשר אינן שייכות בכל צורה שהיא למר גור, ובמענק השנתי הנ״ל ובכספי התמיכה
הנזכרים בסעיף 3לעיל אין זוכה, איפוא, מר גור, כלל וכלל.

סיפרות ללא אידיאולוגיה

!• באווירה הסיפרותיית הקדמת עוסקים יותר מדי
בדברים חיצוניים. במיקרה הטוב, בבדיקת מיסגדות.
במיקרה הרע — בחשבונות אישיים, בשיכתוב ההיסטוריה
הסיפרותית, בהבלטת או באי־הבלטת מקומו של מישהו.
סופרים עסוקים במאבקים אישיים. יש מילחמת הנל־בהנל.
דיון ענייני לא קיים. כמעט שלא זכור לי ויכוח אמיתי
על ערכו של ישיר. ניתוח, בדיקה •שורה אחר שזרה.
כיום י־ש השמעת גידופים לכיוונו של שיר, גידופים
הנעשים באשר נדמה למשורר ־שהאיזון הופר, ומשורר
אחר מתפרסם קצת יותר. אין ויכוחים ענייניים: מה צריכה
להיות הפרוזה היום? האם כך צריכה להיכתב שירה ז
האם זה מבטא ׳אותנו די? האם זה די הדש בהשוואה
לדברים הנכתבים כיום בעולם? וכאשר מבקר •מונה
שפלוני ופלוני הם המשוררים המעניינים ביותר היום,
מתגלים החישובים האישיים. מתגלה ־שאלה האנשים שנתנו
לו הומר בכתב־עת שהוא עורך. אנשים לא מסוכנים,
שבעזרתם אפישד לנגח אנשים אחדים. כך מאבד כל העניין
את ׳!?אמינות ישלו. אין די דם אידיאולוגי־סיפרותי בסיפרזת
י ובעיסוק־בסיפרות.
י• ייתכן שסופרים משקיעים יותר ׳מדי אנרגיה ב להיות
מפורסמים באמצעי־התיקשורת. שידברו עליהם.
־שיראו אותם בטלוויזיה.־*שיזכו בעוד מענק. זה אולי גורע
מהאנרגיה של מריבות־סיפרותיות ׳ממשיות. זה שנים
לא היתה בארץ פלוגתא־סיפרותית אמיתית על סיגנון־
כתיבה. האם מיותר לכתוב במטאפורות כאלה? למשל,
כאישר יהודה עמיחי קיבל את ״פרס שלונסקי 1957
היו התקפות, נוראיות. אמירו: עמיחי לא יודע עיבריית.
התעלמו מהמילון־השירי־החדש של עמיחי. לא משנה שהם
גילו בורות. על יכל פנים, הם הגיבו, באופן פנימי. אם
׳ היום יקביל מישהו יפרם, יאמרו :׳פלוני שיושב בוועדה
הוא חבר שלו. היה פה ליכלוך כזה וכזה. אז׳ ,לפחות,
יצאו נגד דבר המתבטא באופן סיפרותי. היום, הכל הפך
חיצוני.
י• דור*,המדינה בסיפרות העיברית מפורד ומפולג ב־מחלוקות־סרק
ויבמילחמות יותר מאשר כל דור אחר ב־סיפרות־העיברית
אי־פעם. דור שאינו מסוגל להשיג את
המטרות הסיפריותיות האמיתיות שלו. יצירות נכתבות.
הן היו טובות יותר אליו נפלו לא לתוך תהום ריקה,
אלא לתוך תהודה אמיתית. לא פלא שרוב הסופרים בארץ
כותבים רק על הכישרון שלהם. על ההתפרצות הראשונה.
מעטים הסופרים •שעברו את ׳מחסום הספר השלישי יאו
הרביעי. מה קורה: אדם בא עם התפרצות אישית ועם
סיגנון חדש. בספר הראשון הוא עוד לא לגמרי מגובש,
אם כי רענן וחדש. למלוא חפירות הוא מגיע בספר השני.
בספר •השלישי הוא כבר מיקצועי, מפני שהוא כבר יודע.
ואחר־כך מורגשת חזרה. אין התפתחות. הם לא יוצרים
דברים חדשים, מפני שאין מציאות שמעודדת אותם
לעשות את זה. הרחוב הסיפרותי מגלה אותם רק בספר
הרביעי — ורק אז, הם זוכים לאיזושהי תהילה.
• ההרגשה שהסיפרות בכוחה לעודד, לחשוף ולהו שיע
— זו נחלתם ־של סופרים מעטים. לציבור אין ציפיות
מהסיפחת. הוא לא זקוק ילה בתור שכזאת. בשנה הראשונה
׳שלאחר מיליחמת יום־כיפור היתד. ימעט התעוררות. אנשים
רצו יותר סיפרות. קראו יותר. גם את האשראי הזה
ביזמה הסיפרות העיברית. היא דישדשה לה בשלה. לא
היו די יצירות •חזקות, ונוצרה הרגשה ־שהכל מסואב
ועייף. לעומת זאת, אחרי מילחמת־ד,שיחדור היתר. הרגשה
שהסיפרות זה דבר חשוב באופן לאומי. קיבלו את סופרי
דור מילחמת־השיחרור בתופים ובמחולות. הצברים שלנו.
דור בארץ. הנה הם יכולים לעסוק גם בסיסמת! ואחר-
כך יבאה מהפכה סיפרותית של אנשים שטעמם היה טוב
יותר. הקריטריונים הסיפריותיים שלהם היו טובים יותר.
השירה והפרוזה נגררו אל התחום האישי. וכתוצאה מכך,
גם חלק מקוראי־הסיפרות התרחק, ונגמל מחדגלי־ד,קריאה
שלו. לדור לוחמי 73׳ אין אותן ציפיות מן הסיפרות.
לא מאמינים שסופרים •שישבו בתל־אביב יהיו להם לפה,
כפי שלא מאמינים במנהיגים שהנהיגו אותם. זוהי מפולת
לאורך כל הקו. כך שהדבר הכי נורא שקרה לסיפרות, זו
ההרגשה ־שיש לאנשים, שהכל אותו דבר. הכל סיאוב
פוליטי, וביסיפרות — הסופרים דואגים לזה. באופן הזה
מאבדת הסיפרוית את העתיד שליה. את הסמכות שלה.
את יכולתה לפעול.
׳ 9במימסד-הסיפרותי אין לדור סופרי־המדינה השפעה
ממשית. הוא יכול לצעוק שאגודת־הסופרים אינה מתנהלת
טוב. אבל הוא אינו יכול לנהל אותה מפני ששני אנשים
מתוך בני דור זה אינם יבולים לשבת ביחד. הסיפרות

ד״ר מנחם פרי /בן ,34 חוקר ומרצה ב״חוג לתורת
הסיפרות״ באוניברסיטת תל־אביב. ממייסדי כתב־העת
העיוני ״הסיפרות״ ,ובהווה עורכו של ״סימן־קריאה״,
ריבעון מעורב לס״פרות.
בדברים אלה מציג מנחם פרי בתשובה לשאלות ״העולם
הזה״ ,את השקפותיו לגבי המתרחש בתרבות־הישראלית
בהווה, תוך התייחסות ל״מילחמות־היהודים״ בסיפרות
העיברית :

בארץ לא מאמינה בכוחה! ההיפך מפועלי בית-חרושת,
שמאמינים בכוחם לשתק את מיפעלם. הסיפרות לא תעז
להכריז: אנחנו לא כותבים חצי שנה, המדינה תסתדר
בלי זה. הסופרים, אופורטוניסטים, כל אחד מהם רוצה
לחיות את חייו השקטים. לקבל את המענקון העלוב שלו.
הם עייפים ׳ורפי־פעולה. גם העייפות שלהם באה בגיל
צעיר מדי. הרי סופרים יש להם דיעה על כל מעי דברים,
אבל איש מהם לא יעשה דברים קיצוניים כדי להילחם.
מכסימום יחתמו על פטיציה.
<• בארץ מוזרם הרבה כסף לסיפרות. אם יכל הכסף
הזה היה מוזרם טוב, היתד, יכולה להיות פעילות סיפרותיית
מפוארת. אם ניקח קרן כמו יקרן תל־אביב, שמשקיעה
הרבה כסף בסיפרות, הקרן לא השתתפה ברוב המיפעלים
הסיפרותיים החשובים. במקום זה היא יזמיה מייפעלים
אחרים, שבמיקרה הטוב היו יפחות ׳טובים, ובמיקוד, הרע
— מיפעלי־יסרק. המציאות היא: ח ב האנשים הטובים
בארץ כבר עושים משהו. לכן: נשארים אנשים מדרגה
חמישית לעשות את הפרוייקטים של קרן תל־אביב.
!• אני נמצא •בדילמה, ככל שהדבר נוגע לוועדות.
אני יושב במועצה־לתדבות־ולאמנות שמורכבת מאנשים
שונים: חלקם טובים, חלקם טובים פחות. חלקם ממיונים
מטעם גופים. ישיבה בוועדות לעולם לא תתן את המציאות
התרבותית שאתה רוצה. אז מדוע לא לשבת בבית, ולכתוב
מה שיש לכתוב? המציאות תתנהל לה• ,והוועדות תהיינה
מלאות באנשים פחיות טובים. יכול להיות שאנשים היוש בים
בכל-ימיני ועדות חושבים שהם מחלקים מענקים
לדברים הראויים בעיניהם. מבחינה זאת קיים דבר מזיק
בכלוב־הזהב שהמדינה כולאת בו את הסופרים. אבל בלוב־הזהב
קיים. ניתן לעמוד מנגד, ולצעוק: בלוב־זהב. אפשר
גם לשבת בתוך הכלוב .,ולפרוץ אותו. שיישארו מוטות־זהב
ולא כלוב.
>• קשר אמיתי אל העבר בנוי מתוך שברור לגמרי
מה אתה שולל ומה אתה לא שולל. בריחה של סיפריות
לעבר, זה חלק מכל הדברים השליליים שאנחנו עדים
להם. קיימת נוסטלגיה של •סופרים שהיא בלתי־מבובדת,

ברצוני להוסיף ולהדגיש, כי טר גור, אישית, אינו זוכה בתקציבי־ציבור כלשהם, לא
במישרין ולא בעקיפין. והמישפט האמור אינו נכון לכל ׳אורכו.
טענתו של עו״ד מרגלית, כי ישראל גור משמש כמנהל־בשכר של שתי אגודות
עותומניות — כולל זו שבראשה ניצב כבוד השר קול — מתעלמת מן העובדה שתקציבי
שתי האגודות ניזונים מכספי־ציבור.
בניגוד לבמה, הרי כיתבי-עת אחרים, הנהגים גם הם מתמיכה־ציבורית (פחותה מזו
של במה) כמו עכשיו וס/קריאה, מחזיקים במועצת־המערכת בעלי־מיקצוע מוסמכים בשטח
הסיפרות, על־מנת שהדיעות בהם תשקפנה יותר מאשר דעת־יחיד, על חשבון כספי-
הציבור המוענקים להם, למרות היותם רשומים כ״אגודות עותומניות״ .במה משמש

פרי בריחה מן המציאות. זהו חלק מהנוסטלגיה הכללית
בארץ. אצל סופרים יש נוסטלגיה לנושאים נוסטלגיים,
ונוסטלגיה לסי׳פריות. פתאום מעלים־ מן הארכיונים כל ימיני
סופרים נידחים. יצירות ושירים נשכחים. זה לא מכובד.
סיפרות שיש לה תודעה של עצמה — נאבקת בעבר.
י• ׳כמיו כל הדברים בארץ סובל מ/קריאה מזה שהוא
החל לצמוח ככתב-עת בתקופה שבה אין דיון ענייני.
אין ביקורת ממשית. היו עם ס/קריאה הרבה התחשבנויות
בעיתונים. יכולתי לכתוב מאמר מאד ביקורתי של כתב־העת
שבעריכתי, ביקורתי יותר מכל המאמרים שנכתבו
עליו. בחוג המשתתפים בס/קריאה הביקורת יותר עניינית
ונוקבת מאשר ברחוב הסיפרותי. נגררנו לכל־מיני מיל־חמות
.״סיפרותיות״ כביכול :׳מילחמות־היהודים־בסיפרות.
מדברים על •זה שיש מילחמה בין ס/קריאה לעכשיו. לא
ראיתי את המילחמה הזאת, בשביל מילחמה צריכים
שני צדדים. במיסגרת הויכוחים מוצג ס/קריאוו ככתב־עת
טוב של קליקה מצומצמת. אינני מאמין שקיימת
קבוצה סיפרויתית מגובשת. ייש שניים־שלושה שהם הברים.
אין בארץ קבוצה סיפרותית מגובשת שלוחמת לאיזודשהז
מטרות, עם אמינות וקירבה סיפרותית.
י• בסיפרות־העיברית אין כיום קבוצה מצומצמת די
•חזקה, ועשירה, ומגוונת !כדי שיהיה ליה כתב־עת משלה.
הסיפרות בקרשי חזקה בכלל. איננו יכולים להרשות ל עצמנו
מיני פיצולים שכאלה. אמת שניתנת להיאמר
היא שלכתב־עת יש הייום־יום שלו. יש סופרים שמפרסמים
בו יותר, קרובים אליו יותר. יש סופרים שתופסים עליו
טרמפ, כאלה שחיטות כתב־העת היא ערובה טובה להתקבלות
יצירתם. בתור עורך אני משתדל שתהיה לי ראייה
כללית של הסיפרות־יהעיבדית, ראייה ״שיכוליה להיות חד־צדדית,
מאחר שהייא ראייתי־שלי בסך-יהכל. אני ׳מודע
לערכים הסייפדותיים בשירת יהודה עמיחי, ואוהב את
שירת ויזלטיר ויונה וולך. הדברים אינם סותרים. אני
מעוניין לקדם ׳מאמרים ביקורתיים על ׳שירת עמיחי
וויזלטיר. שניהם ,׳כמשוררים, ראויים לדיון־ענייני, דבר
שלא זכו בו. ס/קריאה — שופט כל עניין לגופו הוא
פתוח לכולם, ובאותה מידה סגור בפני כולם. זה לא
קונץ להדפיס את כל האנשים. הדביר הקשה הוא לסרב
להם, וחברי הטובים ביותר קיבלו •חומר בחזרה. סופדים
שאני מכבד אלה סופרים שידעו לכבד את זכותי כעורך.
מותר לי לטעות. אני לא צנזור. לא מנעתי מאף אחד
לפרסם במקום אחר.
• הסיפרות־העיברית כיום פועלת ככלל, ויש בהאומנם כיוונים ׳שמושכים יותר. יש פרוזה שעוסקת יותר
בצילום של מציאות. פרוזה יותר אכזיסטנציאלית. סיפרוית
שעוסקת יותר בחוויות נפשיות ספציפיות. יצירה שדנה
יותר במצב האדם בעולם. כיוון יות׳ר-פילוסיופי. הדברים
האלה מעורבים, אינם מייצגים קביוצות־גיל. הקירבה בין
אבות ישורון לבין ויזלטיר גדולה מהקירבה שבין יאיר
הורביץ לוויזלטיר. יכולה להיות חווייתיות מקשרת בין
יוניה וולד לאמיר גיליבוע, למרות שאין ביניהם קשר. אין
היום קבוצה שהיא די מעניינת ודי מגוונת.
י• בהווה הזה צריך, לדעתי, לקום איגוד־ס׳ופרים
שיהיה איגוד-מיקצועי יחזק שיפעל רק בעניינים מיקצועיים.
כל פעילות אחרת של סופרים, בעניינים רוחניים־תרבותיים
באיגוד שמקיף את כל הסופרים, תהיה יתמיד פרי פשרה
ודבר מהול.
י• לסיכום: בארץ קרו, מהבחינה התרבותית, שני
דברים: האחד משטח, והאחר לא. מצד אחד צמחה קבוצה
של חוקרים שמעריכים יאותה בעולם יותר מאשר בארץ,
חוקרים העומדים כיום בשורה הראשונה של תורת־הסיפרות
בעולם. יש באירופה פעילות עצומה בחקר-
הסיפרות. שהם מתקרבים כיום לדברים שאנחנו עשינו
בארץ בסוף שנות ה־60׳ .הם קוראים תמציות של מאמרים
שכתבנו. כוונתי לתפיסה אוונגארדית שפיתחנו על תורת־הפרוזה.
תפיסה העוסקת בתורת-ד,תרגום. עצוב שיזה כאילו
לא קרה בארץ, לא הגביר את רמת העיסוק בסיפרות.
אחת מכוונות ההקמה של ס/קריאה היתד, לגשר בין
המגמות, מתוך הנחה שכל אוונגארד בתורת-הסיפרוח
נסמך על אוונגאדד סיפרותי. כמו הפורימאליזם שצמח על
הפורימאליסטים, והניו־יקדיטיסיזם ׳שצימח על ברכי ית.ם.
אליוט, והסטרוקטוראליזם־ד,צרפתי שצמח מ״הרומן ה חדש״
.בארץ היה ניתוק, כך שאנחנו בהחלט רק בשלבים
הראשונים. ואחת המטרות שלי, ושל ס/קריאה, היא
להביא ליצירת מסה סייפרותית שתהיה קוימויניקטיבית
לקהל הרחב מצד אחד, ומצד ישני שתהיה בשיא האיכות,
דבר שאנחנו דחוקים מאד אפילו מדוגמה אחת שלו.

כביטאון לדיעות־יחיד של ישראל גור, דיעות המתעלמות מד•,תיאטרון?-־,ישראלי בעשור
השנים האחרון.
הביטוי ״המוזיאון לתיאטמן של גור״ דומה לביטוי ״ממשלת רבץ״ ,והוא נועד
להבדיל בגוף הרשימה את המוזיאון הזה, משני מוזיאונים אחרים לתיאטרון הממומנים
גם הם על־חשבון כספי־ציבור, ורשומים מן הסתם כ״אגודות עותומניות״.
הרשימה ״ד,יוגי והקומיסאר״ עסקה בפגם־אסתטי של פירסום מאמר־הגנה מאת יש ראל
גור על ד״ר מלקמן, מן המועצה־לתרבות־ולאמגות, המעניק כספי-ציבור לאגודות
עותומניות ריבות, שביניהן מצויות גם שתי אגודות עותמניות שישראל גור משמש כמנהלן-
בשכר, כמסתבר ממיכתבו של עו״ד מרגלית.

נ ״ :מ תנת

(המשך מממוד ) 11
מספיקים, שוות-ערך ליחידה בריטית
״טהורה״ (לאחרונה התהפכו כנראה היוצ רות
— משהפך אידי אמין פילדמרשל).
הצבא הבריטי האימפריאלי, מהיותו רב־לאומי
יותר מכל צבאי אחר — ולא רק
במיגוון, אלא גם בכמויות ובמישכי־הזמן
— משמש דוגמה טובה לבחינת האספק טים
החברתיים, הגזעיים והלאומיים של
הגוף הצבאי. צבא זה היה מורכב, לאמיתו
של דבר, משני צבאות נפרדים — ״הברי טי״
ו״ההודי״.

יחידות הודיות, גם כאשר כד
מפקדיהן היו ״ילידים״ — דכר
שאירע רק כחלקה השני שד מיד־חמת-העולם
השנייה — נחשכו
שוות־ערך, לכל דבר, ליחידות מן
האי הבריטי: ולאותן שהורככו מן
״הגזעים הלוחמים״ המובהקים —
כמו הפאטאנים, הגורקא והסיקים
— ושהיו מאומנות ומנוסות היטב,
נחשבו על-ידי המפקדים הבריטיים,
ללא עירעור, עדיפות עד

לרעהו, בעל פוטנציאל הרובאי-בילבד, כדי
להגיע לאותו שיא.

אבד אם פרק הזמן, העומד לצר
כי אימון שניהם בטירונות הוא די
ארוך־ ,שכמישכו יוכל גם הטוראי־
״הטוראי״ להגיע לשיא של התפקיד
הזה (שהוא גם שיאו האישי),
הרי שבסיום אותה טירונות ככר
יאבד יתרונו ההתחלתי שד כעל
פוטנציאל-הקצין ושניהם יהיו ״רובאים
מעולים״ — לא פחות ולא
יותר.

״חבריה שביס־ך
• ופעה זו קיימת גם בצה״ל. לדוגמה :
4 1ביחידות רגלים — ובעיקר בגולני
— קיימים ״רובאים גזעיים״ ,המשמשים
בתפקיד, זה כל שירותם הצבאי. אבל
לפי המושגים הרווחים בצה״ל, הרי ה־ממהד־לתפוס
הוא חייל ״יותר טוב״ מן
האיטי. אין מבינים כי, לצרכיהתפק
ידיםהנמוכים, שניהם טובים
באותה מידה, וכל ההבדל הוא רק במשך
זמן הקליטה.
לכאורה, ניתן היה לצפות כי תופעות
כה מובהקות ורבות-לקחים בעניין השימוש
המושכל והחסכוני במשאבים האנושיים
ייחקרו, יילמדו וייושמו, באופן נמרץ
במייוחד, דווקא על־ידי צה״ל. לפחות עד
עתה, אין סימנים רבים מדי שכך אמנם
נעשה.

כעניין שלפנינו — צנחנים
״נגד״ גודני — עדיין אין קיימים
קריטריונים אובייקטיביים, אלא
שוררים וקובעים, כמידה רגוז מדי,
המיתוסים הילדותיים והמשוחדים,
שד ״חכר׳ה טובים״ לעומת ״הב־ר׳ה
דא־טוכים״ ושל ״מתנדבים־
משמע־נכחרים״ מול ״דא-מתנד-
בים־שאינם־נכחרים״.
על פיהם מתעצבת המדיניות המעשית,
בדבר הקצאת כוח־האדם וחלוקתו בין
מרכיביו השונים של אלמנט הרגלים ב כוחות
היבשה של צה״ל (ולא רק שם,
כמובן).
כך, בשדות-הקרב של מילחמת יום־
הכיפורים לא יכול היה צה״ל להציב כמות
,גדולה יותר של יחידות ועוצבות חיר״מ
— כלומר, חי״ר ממשי, לפי הגדרות
צה״ל עצמו — מפני שבחר, במודע, לבנות
את כל עוצמת חיר״מ-המילואים על הבסיס
הבזבזני והצר של ה״חי״ר אדום״ (הצנ חנים)
,תחת שיבנה אותה על פי הגישה
היעילה לא־פחות אך הניצולית ורחבת״
הבסיס יותר, של ה״חי״ר החום״.

צנחנים כמילחמת־ההתשה
האם בני־הקיבוצים —

יחידות ״לכנות״ טהורות, ירוקות
יותר.
אחד ממפקדי החטיבות בכוח של וינ־גייט,
שעה שזה יצא למיבצע ״המייוחד״
הגדול, הארוך והקשה ביותר במילחמת־העולם
השנייה, נסמך בחציו הראשון של
מסע־המילחמה על שני גדודיו הבריטיים!
ובשני, שלא היה קל יותר, על שני גדודי־הגורקא
שלו. קצין זה, בעצמו מרג׳ימנט
גורקא, לא סבר כלל שהגורקא הם חיילים
פחות טובים מן הבריטיים — ואולי להי־פך.
אבל הוא ראה, וגם הבין, כי מפני
תשתיתם החברתית־התרבותית, ממהרים
הבריטים מן הגורקא לקלוט את הנסיבות
החדשות ולהתאים עצמם אליהם: התאמה
שדורשת אצל הבריטים חודש ימים, מחייבת
אצל הגורקא חודשיים! אבלכע בו
רחודשיים — וז והנקומ
תא ימים

החשובה

הגורקאכמ יו הבריטים ויתרון
תשתיתם החברתית־התרבותית של האח רונים
נעשה (לעניין זה) חסר־משמעות
ומתבטל.
דוגמה זו משלימה את שאמרנו קודם
ביחס ל״תיקרת התפקיד״ — דהיינו, ש תפקיד
של רובאי יתמלא על־ידי מי שכי שוריו
מספיקים לו רק לרמת ״מבאי מעו לה״
במידה של יעילות, אשר תהיה זהה
לזו של אחר, בעל פוטנציאל של גנרל.
תכופות, ואולי בדרך כלל, יוכל הרובאי
בעל פוטנציאל־הקצין להגיע לשיא של
־תפקיד הטוראי בפרק־זמן קצר מזה שיידרש

36ו

להכנת היקפה המלא של הכיז־כוזיות
המתגלמת כגישת ״החי״ר
האדום״ נחוץ לברר עוד היבט
חשוב אחד. ההתפתחויות הטכנולוגיות,
אשר גרמו כי כיום היד־הרגלים
הוא ״משוריין״ ו״ממוסק״
כדבר קבוע ורגיל הניעו גם תהליך
מואץ של עליית רמת-הדרישות
(וממילא, הרמה האישית מן הנדרש
למלאן) ,בדרגי הפיקוד־הטקטי
הזוטר והנמוך; כלומר, בין מ״כ
החי״ר למג״ד החי״ר.
ברמות היותר גבוהות, שבהן המיסגרת-
הפועלת איננה ״יחידה״ אלא ״עוצבה״
רב־חילית, היו הדרישות הקבועות מן
המפקד גבוהות מאד כבר במילחמת־העולם
השנייה, ומאז לא נשתנו מהותיות היי
המפקד ״היחידתי״ הנמוך היו פשוטים
ביחס, כאשר החי״ר היה ״רגלי״ בילבד,
ולכל היותר קיבל סיוע, או ״שיתף פעולה״
עם אלמנטים חיליים אחרים, תמיד ״משי מתית״
(ז.א ,.לצורך משימה מסויימת
ולמישכה) .כיום, עשוי מ״כ הי״ר להידרש
לפעול ,״רגלית״ ,מעל גבי ניגמ״ש, רגלית
ועם נגמ״ש, זכ״נייד־אוויר״ ,או ״ממוסק״
(-שאיננו זהה ל״יביל־אוויר״ ,או ״מוצנח״).

מ״פ החי״ר עשוי להידרש להפעיל
כעת ובעונה אחת, חלק מכוחו
כלחימה רגלית, חלק אחר
כחי ״ר מעד גבי נגמ״שים וכוח
שלישי, שיורכב רק מנגמ״שים
(ריקים) ,יפעל כמעין־טנקים, כ•
״לוחמת־שיריוך. בעיות הפיקוד
והשליטה שד מפקד פלוגה כזה וכן
רוחב הידע וההכנה המיקצועיות
הנדרשות בו — ועוד לא הזכרנו
את אמצעי־הסיוע שיועמדו לרשותו
ואת האפשרות שיידרש ללחימה
ממוסקת — הן כשד גנרל־זוטא.

עליית
דמת-הדרישות איננה כה משמעו תית
אצל החיילים, שאינם מפקדים. לגבי הם,
רק התרחבה יותר קישת האמצעים
שעליהם להפעיל, וכן כמות ומיגוון טכני-
קות־הלחימה שבהן עליהם להיות בקיאים.
בעיקרה, זוהי אותה דרישה בסיסית קדמו נית,
רק גדולה יותר כמותית. המש מעות
המעשית של כל הדברים האלה
היא שעתה יותר מאשר בעבר, מוקד ה פרובלמטיקה
של איש התפקידים בחי״ר
מצוי בשכבת הפיקוד הנמוך.
אם נסתמך על טענת־הגאווה של צד,״ל,
כי ״ 907 מן הצנחנים הם בעלי-נתונים
לקצונה, הרי ברור כי צה״ל יוכל לעמוד,
ללא כל קושי, בדרישות התנאי־המוקדם
החשוב ביותר (הימצאות מועמדים הולמים
לאיוש שיכבת הפיקוד הנמוך) להתרחבות
גדולה בכמות החיר״מ שלו, אפילו יארע
הדבר מחר. יתרה מזאת, גם אם נעמיד
את הצנחנים על שיעור של 3070.־40701

ליושנה: ערב ״קדש״ קוצץ סד״כ החי״ר
הסדיר ומאז הוקפא. במקביל גדלו מאד,
אבסולוטית וגם יחסית, החילות־הלוחמים
האחרים, ובעיקר חש״ן. אולם, כאמור, אין
נראה צורך לחולל גידול משמעותי בטיספר
הכולל של המחויילים לאלמנט הרגלים
(עם החרמ״ש) בצבא הסדיר, אלא רק
להנהיג סידור אירגוני שונה, שיקבץ פי־רורי־חי״ר
קיימים (בעיקר כיחידות חר־מיש)
ל״חטיבה״ אחת.
שינוי אירגוני כזה משמעו שיפור מהותי.
בתנאי צה״ל, המיסגרת היעילה ביותר ל טיפוח
וקיום אימונים חיליים — ו בוודאי
אימונים של שיתוף־פעולה עם
חילות אחרים — היא החטיבה. יש להבחין,
באופן ב מר, בין החטיבה נמיסגרת־אימו־נים,
הקיימת בעורף, ובין חטיבה — אותה
חטיבה עצמה — כעוצבה טאקטיית, הנמ צאת
בלחימה או ב״מצב לחימה״ ,שניתנה
לה משימה מיבצעית מוגדרת, והיא מת ארגנת
לביצועה.

קצין פוטנציאלי אש
מוראי סוב ותו מאשר
סווא׳ סוב וגיל.
הוא רק מתבזבז

־־־מחנגיכה״היינה — או״יבולת
להיות — רב־הידית, רק כמצב
השגי. כמצב־האימונים — שהוא
הרגיל כעיתות רגיעה (מחוץ לתקופות
של החזקת־קו פעילה) -
החטיבה חייכת להיות חד־חי
לית וגם מותר שהמיכנה שלה לא
יתאים ללחימה (למשל, בכך ש־מיפפר
גדודיה יהיה גדול מזה הקבוע
כתקן־ללחימה).

קצינים־בכות (לדעתי צריך ואפשר להפחית
עוד יותר) ,עדיין יימצאו להם, די צרכם
והותר, כל המפקדים הנמוכים שלהם יז דקקו.
השינוי כולו יתבטא בכך, שתפקידי
חיילים שאינם ׳מפקדים ימולאו אצל הצנ חנים
לא על-ידי קצינים־בכוח, אלא על-
ידי כאלה, שהם ״רק״ חיילים מעולים —
מה שלא יפחית אף כחוט השערה מרמת
וכושר הלחימה של כל יחידה צנח נים,
מכיתה ומעלה.

כד הנזק לצנחנים יצטמצם בכך,
שמאז ואילך, לא כל אחד מ
בניגוד
לשגיאה הנפוצה למדי — בייחוד
בצה״ל, אשר מיסד אלמנסי-חרימ״ש אור גנית
ביחידות טנקים, גם במצב־האימונים
שלהן — חד־חיליות החטיבה, בתצורה
הרגילה שלה וכמצב־היסוד לקראת ההוד
ארגנות־ללחימה, איננה סותרת כלל את
עיקרון ״שיתוף־הפעולה״ ואת יישומו ה מודרני,
כ״ציוות־לקרב״ ,בכל הרמות. להי-
פך, חד־חיליות החטיבות היא מצב־המוצא
האידיאלי לכל ציוות־לקרב (בתנאי ה־מובן־מאליו,
שכל היחידות מאומנות לכך,
וכל המפקדים חדורים תודעת הכרחיות
שיתוף־הפעולה. כאן עולה ומשפיעה מאד

אנשי ״גודני״ מסתערים באימונים
— עולים על בני שכונת־התיקווה ן

חייליהם, אלא רק שליש מהם, יש־או
את שרביט המרשל בתרמילם.
אם נקבל כי כעת, כפי שמלמדים ה־פירסומים,
יש בצה״ל חטיבת־צנחנים סדי רה
אחת, הרי ״פינוי״ כמות כזו של
מפקדים־נמוכים (בכוח) די בו כדי לספק
באורח מיידי, את התשתית לחטיבת חי״ר
סדירה, תקנית ושלמה, נוספת. גם כוח־האדם
האחר ואפילו האמצעים לחטיבה
כזו, כבד קיימים במערך הסדיר, לפחות
בחלקם הגדול. כל שנחוץ הוא ליטול אותם
ממקומם הנוכחי — ובעיקר מן החרמ״ש
של חש״ן — ולהעביר אותם לחי״ר.

היכן אנשי גורני?
פילו שמה של החטיבה החדשה
המוצעת עולה כאילו מאליו — ״גיב־עתי״
.חטיבה זו נתקיימה בצבא הסדיר
עד , 1956 ופורקה חודשים ספורים לפני
מיבצע ״קדש״ .זוהי גם בת־הזוג ההולמת
ל״גולני״ הצפונית, שהרי את שמה עשתה
,,גיבעתי״ בדרום, בנשאה בעיקר הנטל
של בלימת המצרים, במילחמת־העצמאות.
בכך תחזור, ולוא חלקית, הפרופורציה

גם שאלת רמת־הספקדים, אבל זו בעייה
נפרדת).
חשוב אולי עוד יותר :״החטיבה״ הינד,
(לפחות בצה״ל) ״אובייקט-ההזדהות״ ה אידיאלי
של החייל. ככזו, היא גם, הכרחית,
המיסגרת הנכונה לגיבוש וקיום ״רוח־היחידה״
(כתרגומו המקובל של המונח
״אספרי־דה־קור״) ,המש,משת אבן־הראשה
למוראל — שהוא, כידוע, התנאי הראשוני
ל״רוח־הלחימה״ ,הקובעת, קודם ויותר מכל
גורם־משפיע אחר, את כושר־הל^ימה.
על כל אלה נוספת תופעת המילואים,
שבצד,״ל הם עיקר הכוח (היבשתי) .בצבא
הסדיר אמנם ניתן לאסוף איכשהו יחידות
חי״ר שונות ולהרכיבן אד־הוק למיסגרת
חטיפתית לוחמת, אפילו יעילה, וראה חטי-
בת־קותי בששת־הימים. במילואים, לא ייתכן
כלל להקים ולקיים חטיבת חיל -
רגלים (בהבדל ברור מחילות אחרים),
שתהיה שוות־איכות לחטיבה סדירה, אם
אותה חטיבת מילואים אינה מהווה ״חטי-
בת־בת״ של חטיבת־חי״ר סדירה, ונהנית
מקשר, הזרמה והשראה ישירים ממנה. זהו
ההסבר היחידי לכך, שהטיבות הצנחנים
במילואים, נחשבות ״חי״ר מעולה״ לכל
דבר — ושרק הן כאלה, מכל המוני חי״ר־המילואים
של צה״ל. מיותר, כמובן, להד

סיף שלא צנחני צה״ל המציאו את הפטנט,
אל רק יישמו רעיון עתיק, שביטויו
המוצלח, הממושך ורב־ההיקף ביותר נימצא
ב״שיטת הרג׳ימנט״ של הצבא הבריטי.

מאליה מתן ןוררת עכשיו התמיהה,
למה רק חטיבת הצנחנים
הסדירה היא המולידה ומקיימת
חציבות־המשד כמילואים, ואילו
חיילי גולני7 ,י*חר סיום הסדיר,
מפוזרים כטיפות כודדות כים־המי־לואים,
אינם משובצים לחטיבות
של ״גולני־מילואים״ ובד אובדים
לחיל־הרגלים — ולצה״ל.

ובל ייאמר כי יוצאי גולני אינם ,,אוב דים׳
/משום שיבוצם בכל מיני יחידות,
כגון חרמ״ש. כמו אותם יוצאי צנחנים,
נח״ל וסיירות, הנשלחים כבודדים לוחרמ״ש
ואובדים שם — יחידות החרמ״ש שלהם
לא נחשבו ״וזי״ר מעולה״ וגם לא ייחשבו,
כל עוד ישתייכו לזורפ״ש — כך גם אנשי
גולני לשעבר. אלה כאלה מועילים, לכל
היותר, למלא מישבצות בסבלאו׳ת־תקן, אך
אינם תורמים כימעט דבר לעוצמה הממשית
של החי״ר בצה״ל.
קיץ חפשי
ומשוחרר

ט מפוני

או-בה

ווקצזרו החוש
£המחשת משמעות הדבר נאמר,
/כי אילו, לפני כמה שנים היה צה״ל
מתחיל להפנות את בוגרי גולני לחטיבות
חיר״ם של ״גולני מילואים״ ,יש להניח כי
ביום־הכיפורים כברהיונמצאות
לנו כשתי חטי בו ת חיר״מ נוס פ
ו ת. יש גם להבין כי הטיבה כזו, הגזונה
מגולני הסדירה והמבוססת עליה, מסוגלת
בנקל לקלוט ולהטמיע כמות לא־מבוטלת

תסיסת תודות ״וממות״
באבא תבוים, לא
נבלו מתתסיסת
1״הלבנות׳׳ של האנאלית
של תגבורת בעלי־תפקידים שונים, אשר
מוצאם איננו גולני. נדגיש ונבהיר, כי כל
בוגרי גולני אלה אכן נמצאו בסד״ב ה־צה״לי,
ורק מפני שלא גובשו במיסגרות־ההמשך
הנכונות, לא היו מסוגלים להמשיך
ולתפקד כחיילי חי״ך משמעותיים — כלומר
,״׳מעולים״ — גם במילואים.
אם כושרה של חטיבת הצנחנים הסדירה
ליצור ולקיים חטי׳בות־בנות במילואים הוא
שמשמש קנה־מידה לגבולות יכולת ההזנה
החטיבתית, ברור כי צרכי צה״ל בחיר״ימ
לא יסופקו במלואם, אף אחרי התווספות
חטיבות־ההמשך של ״גולגי מילואים״! אלא
לצורך זה יידרש, שגם חטיבת החיד״מ
״החומה״ החדשה הנחוצה והמוצעת (גיב־עתי)
תוליד אף היא חטיבות מילואים
משלה.

שלושה צעדים אלה — העברת

כל החרמ״ש לחי״ר, הקמת חטיבת
גבעתי כחטיבת חיר״מ ״חומה״
סדירה כוספת והפיכת שתי
החטיבות ״החומות׳׳ בסים ומקור
לחטיבות-המשך, של ״גולני־מידו־אים״
ו״גיבעתי־מילדאים״ — הם
המהווים, בצירופם, את הפיתרון
היעיל כיותר, והמעשי היחידי,
להגדלת חיל־הרגלים המשמעותי
של צה״ל, עד כדי הכפלתו או
שילושו (בטווח של כמה שנים)
כלא חריגה ממיסגרת אילוצי כוח־אדם
הקיימים.

כרגיל במיקרים כאלה, מתמצית הבעייה
האמיתית בשאלה, עד כפה יכולים הקצי נים
הבכירים הנוגעים בדבר — והאחר אים,
בהכרח, במידה זו או אחרת גם
לטעויות ולמחדלים הנוכחיים — להבחין
בכך שהם וגם קודמיהם שגו, להודות
בשגיאה, לבחון מחדש את כל המוסכמות
הבלתי-בדוקות והמקריות אשר הנחו אותם
עד הנה ) ובעיקר, להיות נכונים ומסוגלים
לנהל את המאבקים הקשים והממושכים
הבלתי-נמנעים, לאחר גיבוש הביסוס ה תיאורטי
הכללי המתאים, ועל סמכו.

הכוונה בעיקר לממונים על נו4

החי״ר בצה״ל -ואם נשפוט
על פי מה שעשו אלה עד עתה,
אץ כל סיבה או מקום לאופטימיות
מייוחדת. אכל, אולי עם הקצח׳׳ר
החדש תבוא גם התהפוכה החיובית
המיוחלת והחיונית.

חיים מתוקי
...בל קלוריות

טמפוני או־בה נותנים
לך הרגשת בטחון וחופש.
תוכלי לשחות בים
בביקיני, להתקלח,
לרקוד ולרכב על אפניים

לנערות ולבתולות
מתאימים במיוחד
טמ&וני או־בה מיני.
לטמפוגי. ל.ס מיני
בשר ספיגה ענק
במו לטמפוני 0.1*.
האחרים.
0 1 0
היי חפשייה עם או־בה
הטמפון הקטן
שכבש את העולם

להשיג בבתי המרקחת,
בחנויות כל בו, בפרפומריות ובסופרמרקטים.

העם היהודי התברך בהרבה תכונות
ואחת מהן היא האהבה לאוכל טוב.
אך אליה וקוץ בה — משמינים! מה
עושים בדי לא להשמין אי כדי ליצור
איזון ז שותים קפה ותה עם סוכרזית.
מכינים ליפתן וממת אחרונות הטמות־קים
עם סוכרזית. אופים ובמקום סוכר
משתמשים באבקת סוכרזית. מבשלים...
כן, ניחשתם, גם עם סוכרזית ועכשיו יש
גם משקאות קלים עם פחות קלוריות.
אגב, לאחרונה יש גם ג׳לי־סוכרזית, ב־5
טעמים שונים, המכיל 5קלוריות בלבד
בכל מנה ואין בו סובר כלל. כך, הסוכרזית
מאפשר למאות אלפי נשים וגברים
לשמור אם על גזרה יפה ונאה ואם על
איזון כמות הקלוריות ומניעת תוספת
שומן. המומחים לתזונה אומרים כי אדם
המשתמש בקביעות בסוכרזית יכול לחסוך
עד 180 קלוריות בכל יום וזוהי
כמות לא מבוטלת.
מאחר שהסוכרזית נעשה חלק חשוב
בחיינו בתקופה המודרנית, החלטתי לבקר
במפעלי סוכרזית: בכנות — היה
כדאי. מגר׳ י. לוי הכימאי הרוקח של
החברה הציג בפני טבליות של סוכרזית
שיוצרו לפני 17 שנה 16 ,שנה 15 ,שגה...
10 שנים 5 ...שנים וטבליות המיוצרות
היום — מול עיני. והנח פלא ישראלי :
— הטבליות שיוצרו בשנה 1959 זהות
בגודלו, בצורתן, בצבען ובכושר ההמת-
קה לאלה המיוצרות היום.
אני — הרגילה לעובדה שתוצרת ישראל
לא תמיד שומרת על סטנדרט קבוע
וגבוה — התפעלתי. תארו לכם שטבלית
הסוכרזית של היום זהה ב־* 1007 לאותה
טבלית ראשונה שיוצרה לפני 17
שנה ! איך שומרים על סטנדרט כזה
ממש כמו חברות מזון וותיקות הידועות
בעולם המערבי ז
הכימאי של סוכרזית הסביר לי בי החברה
מקפידה להשתמש זה 17 שנה
באותם חומרים מובחרים וטהורים בלי
שום שנוי. היו הצעות מפתות לעבור ל-
חומרי־גלם יותר זולים אך מנהלי סוכר
זית
דחו את ההצעות על־הסף והודות
לשמירה הקפדנית על שימוש בחומרי־גלם
טהורים, מובחרים והיקרים ביותר
והודות לשיטות הייצור הזהות — אנחנו
רואים שכל טבלית של סוכרזית זהה
לאחותה. רוקח כימאי מוסמך וטכנאי
מזון מנוסים משגיחים בקפדנות על תהליכי
הייצור ועורכים בדיקות השוואתיות.
כידוע,
סוכרזית פותת בישראל בשנת
. 1958 איכותו וחיוניותו של סוכרזית
מוכרים היטב והוא מיוצא לארצות שונות
בעולם וזוכה מדי שנה להיבחר ב-
מישאלי דעת הקהל כ״ממתיק נבחר״ הודות
לאיכותו הגבוהה.
מנהלי המפעל סיפרו כי לאחרונה מנסים
לחקות את טבליות סוכרזית. מח קים
את האריזה, את צבעי האריזה, את
גודל האריזה וכו׳ וכו׳ ועל־ידי כך להט עות
את הצרכן כדי שיקנה את תוצרתם
מתוך מחשבה שזה סוכרזית אמיתי. לפעמים,
הם נותנים רווח יותר גבוה ל חנווני
או מוכרים את הממתיק במחיר
זול יותר מאשר סוכרזית מקורי וכך
מפתים את הצרכן או את החנווני. התוצאה
— טבליות מתפוררות, לא־ממתי־קות
בסטנדרט הנדרש, אינן נמסות מעצמן
ויש לבחוש בכפית, חומרים זולים
ולא טובים וכמובן גניבת דעתו של הצרכן.
על-כן, צרכן המעונין בסוכרזית
אמיתי — בדאי שיבדוק את הטבלית
ויראה את סימן ה״אס״ בלועזית חרוט
על־גבי כל טבלית וגם יבדוק שאמנם
מצויין על האריזה השם הידוע בעולם כולו
— סוכרזית בעברית ובאנגלית.
לאחרונה, החברה הוציאה לשוק אוי־זת״כיס
של סוכרזית המכילה 120 טבליות
והיא ניתנת לשמוש חוזר על־ידי
מילויה מחדש. תטבליות מומלצות להמתקת
משקאות קרים וחמים, מנות
אחרונות ותבשילים. אבקת סוכרזית
מומלצת במיוחד לאפייה. אפשר לוותר
לגמרי על הסובר באפייה — אם משתמשים
באבקת סוכרזית.

5.000ל ״ הנחה לכל דירה ־
בנצרת עילית -מבצע מיוחד
שר ..שיכו! 1פיתוח״ בספטמבר
חברת ״שיכון ופיתוח״ תעניק בספטמבר הנחה מיוחדת של 5.000ל״י לבל
רוכש דירה, בנצרת עילית.
על מיבצע מיוחד זה הודיע מנכ״ל החברה, בטקס פתיחה חגיגי של
הדירה לדוגמא, הנמצאת באתר בניה של החברה, כרח׳ יזרעאל.
באתר, כ־ססי׳ רימת מהן הוצאו למכירה כ״ ,180 והן מיועדות בעיקר לזוגות
צעירים. לבד מההנחה ׳המיוחדת של מיבצע ״שיכון ופיתוח״ ,יזכה כל רוכש, זכאי
משרד השיכון, בהלוואה עומדת (מענק) בגובה של 20 אלף ל״י וכן במשכנתאות נוחות נ
למשפחות חסרות דיור ולזוגות צעירים — 100.000.ל״י, למשפחות בעלות דיור
— 65.000.ל״י, לבודדים חסרי דיור — 50.000.ל״י.
זוגות צעירים יובלו לרכוש דירה בתשלום ראשון של 20.500ל״י בלבד.
הדירות הן בנות 3חדרים, שטחן 76מ״ר 80 ,מ״ר 84 ,מ״ר, ומחירו 149,900
ל״י 144,300 ,ל״י ו״ 133,500ל״י, לא כולל מס ערך מוסף.
הנחה של 5.000ל״י תעניק חברת ״שיכון ופיתוח״ בתקופת המיבצע גם לדירות
הספורות שנותרו לחברה בבתים רבי הקומות ברח׳ חרוד.

ד 4י

?יי נומרום ק ד אוזו ם

קשקשת 2039

(המשך מעמוד )33

הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
״קשקשת״ ,ת.ד , 136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב-אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

תשבץ

רעול הוה

״§״2039

אות, הצלחתי להתקבל בחברה יהודית,
שהחשיבה אותי בהתאם למידת היותי בן־
אדם, ולא לפי הדת או הגזע.״
את בעיות מימון לימודיו וחייו בתל-
אביב פתר פארם בעבודה כפועל־בניין.
בחופשותיו עבד כמורה ומדריך בכפרים
ערבים שונים בגליל. לקראת סיום לימו דיו
נתקבל כמורה לשעורי־עזר בגימנסיה
הרצליה בתל-אביב .״כדי לפתור את בעיות
הסטודנטים בקמפוס התארגנו כ־50
סטודנטים ערבים, והתחלנו לדרוש את
המגיע לנו מהסתדרות-הסטודנטים ומתנ הלת
האוניברסיטה. מאוחר יותר זה היד,
הבסיס לוועד הסטודנטים הערבים, שה יום
הוא כוח רציני ובעל השפעה באו ניברסיטה.״

קריו ת י
ב בי ת־ ה חו לי ם
ף תקופת הלימודים,״ אומר פא-
רס ,״היו פעמים רבות שהרגשתי
את עצמי לא־שייך. איזה מרצה שירבב ב דבריו
הערה על ערבים, או כשהכניסו קצת
פוליטיקה אפילו מבלי לשים לזה לב.
זה צבט לי בלב, לפעמים.״

קשקשת 2036

כשסיים את לימודיו ובכיסו יתעודד״
שאין בה אף ציון אחד הנופל מ־ ,90 לא
התקשה עוד למצוא לעצמו עבודה. תחי לה
עבד קצת פחות משנה בבית־החולים
רנזב״ם בחיפה ועתה, זה כשנה, הוא מש מש
רופא פנימי בבית־החולים הממשל תי
בעפולה .״בבית־החולים הזה,״ מספר
פארם׳ בקול שקול ורציני ,״עובדים רופ אים
ערבים אחדים. א>י מטפל בכל חולה.
איו יחס מיוחד ליהודים או לערבים.
״להיפך, לעיתים אני מנסה להימנע
מטיפול בחולים ערבים, כדי שלא יהיו
טענות על אפלייה או משוא־פנים. יש
לפעמים תקריות קטנות. פעם סירבתי
לקבל אשה חולה, שהיתה אמו של אי שיות
ידועה בעמק. האיש התפרץ לחדרי,
כשהייתי תורן בחדר-המיון, והתחיל צו עק,
רופא ערבי יקבע לנו כאן אם אמי
חולה או לאד מובן שזה פגע. האחות
הראשית מיהרה להרגיע את האיש, ולב סוף
אישר רופא אחר את אבחנתי, שאמו
אינה זקוקה כלל לאישפוז,

• פיתיון מאולף לשימוש חוזר.
דס טיבי, רח׳ מישכנות
,228 רכסים
• חכר, מודרנית של יגאל תומר־

קיו•

יצחק גרוס,

ת.ד ,3152 .בת־יס

#עלוקה מחפשת פציינט.
הדס גל, קיבוץ החותרים

״בסך-הכל, חוץ מהתקריות הקטנות, אני
זוכה לאמון רגיל בי, כברופא, אם מצד
החולים שלי וגם מצד המנהלים של בית-
החולים.״

• שנה טובה מאדם לחווה.
אורי גידכוע, רח׳ חיים
פרל ,24 בני־ברק

״ל חזור לנצרת
בלי להתביי ש!׳/

״וכשהתקרבה הבקלה, זינק עליה
הפיתיון ובלע אותה!״
דדי תבלין, רח׳ גזר ,6תל־אביב

והטור פארם אינו מסתיר את לאו מניותו
.״ביום־האדמה,״ סיפר ,״לא

באתי לבית־החולים. טילפנתי בבוקר ל-

השבוע בדרייב־אין
בשעה 6.00
וולט דיסני

מאונן :

״אלופי הספורט״
בשעות 9.45 — 7.30

״הנוער לשלטון״
0000 00000(000000

אנו מחפשים בתים חמים
| עבור חתלתולינו חחמודים |
י אגודת צער בעלי חיים

רחוב סלפה ,80 יסו|,

טל.827621 .

. 1מרוצץ בעקב נעלו; .2שיברי־חרס!
.7ידית ; .9אישור, היתר 10 שמא ;
. 12 במקום הזה 13 מידת־יבש קדומה ;
. 15 חס־וחלילה (ד״ת 16 הווה כאן; . 17
מארבעת המינים 18 חומת־מים 19 זכר
בבקר ; .21 קידומת הולנדית ; .22 בתוכה ;
.23 גהר באפריקה ; .25 אסיר ; .28 בתוכו ;
.29 חי ימי טורף ; .31 דגל> .32 שייך לנו ;
•34 מושת על כל אזרח במדינה ; .35 גיבעה
קטנה ; .36 אשרה ; .39 בית הציפור ! .41
מסתיר ! .44 דשם קפוא ; .45 החודש הראשון
בשנה; .47 הרי; .48 בוא מלמעלה
למטה! . 49 אפם כוחו; .51 הצלה; .53
מעוזו של האפיפור; .56 שלו; .57 פגיע;
.60 מלחין יהודי־צרפתי(ש״מ 61 נרקבת;
.63 מבלה את הלילה ; .4בסים צבאי ; .65
גבוה ; .66 בירת הנגב (ד״ת); .7איתן
בדעתו; .70 עצם בפה; .72 עיקשות, עק מימות
; .75 בגד־שרד ; .76 צחיח ; .78
יבשה בלב ים! .79 בוא הנה! .80 מין
משקה ; .81 מרגיש ; .83 תנועת מים בים !
.85 שיח מידברי בעל פרחים לבנים; .86
סמוך; •97 מילת־זירוז (הפוך); .88 מסולם
הצלילים; .90 צונן; .91 מילת־-שאלה לזי הוי
; .92 הרשות _ לפיתוח אמצעי״לחימה
(ר״ת); .95 בת-קול ; .96 סיינס־פיקישן,

מאוזן :
מדע־ .97 ...מילת־שאלה.
.1פצירה ; .3מישתה ; .4הווה ; .5
יחידה בסולם־הצלילים ! .6ניסיון בעבודה ;
.8מענה 11 אמוניאק 12 מין כרית־ישיבה
; .14 עובד בבית־מרחץ 15 פרו טאין
; .20 אביון ; .21 קריאת־יגון .24 :
עבורי ; .26 מבין ; .27 סוס בלי ראש ; .28
מילת־־שלילה ! .29 מין ירק־גינה ; .30
במקום ההוא ; .32 מודעה ; .33 בירה אירו פית
; .37 מכינויי בירת ישראל ; .38 רע !
•39 גבבה .40 .מין מאור קטן ; .42 קריאת־תדהמה;
.43 בובת־תצוגה, דוגמנית; .45
מין עץ מיקראי; .46 מוסקיטו; .48 ידיד;
.50 אחוריים ; .5 1המופעלת ביד ; .52 סופר
אמריקאי נודע (שתמ); .54 יחידת מחסני־חירום
(ר״ת); .55 שופעת אור, שמחה ; .58
כמו 83 מאוזן ; .59 מטבע יפאני ; .62 עזוב!
.64 מזכ״ל ההסתדרות (ש״מ); .68 מין קוץ;
.69 מצבת־זיכרון ; .70 מופע, באנגלית ; .71
ישן ; •73 זאת אומרת (ר״ת); .74 אוהל
אינדיאני; .76 מן הצאן; .77 לשד העצ מות
; .79 נסחבת אחרי, בעיקר מדינה !
.80 משקה העשוי מדבש; .82 כזב; .84
נקבת האריה ; .89 פרח־נוי ; .90 עיר בגר מניה
; .93 סימן הכפל ; .94 מילת־ברירה.

בית־הספר לאחיות, שם הייתי צריך לל מד
באותו בוקר, והודעתי שאני לא בא.
האחות הראשית שאלה אותי אם זה בגלל
יום־האדמה, ואמרתי בפשטות, :כן.׳ רק
בשעות הערב, כשהיתה לי תורנות במח לקה,
הגעתי לבית־החולים. אז התחילו
להגיע הנה ראשוני הפצועים והנפגעים
מאותו יום נורא.״
דווקא בגלל לאומניותו שואף דוקטור
נאסר ליצור קשר ומגע עם יהודים .״אני
חושב שצריכים ללמוד לחיות ביחד. הק שר
יכול להתהוות רק אם יהיו תחילה
מילים, ואחר־כך מעשים. חייבים למצוא
פיתרון כלשהו, וכשאנשים מדברים צצים
הפיתרונות.״
את זמנו הפנוי מחלק פארס בין חדרו
שבבית־החולים לביו בית הוריו בנצרת,
שם יש לו חדר צנוע. הוא הספיק להס תובב
הרבה בעולם .״זה התחביב שלי,״
מצהיר הדוקטור הצעיר. והוא ביקר כבר
במיזרח־הרחוק, באירופה, ובעתיד יפנה
אולי לארצות־הברית .״היתד, תקופה שכמו
הרבה צעירים ערבים, חשבתי על אפשרות
לברוח מכאן לארצות-הברית. לבסוף הח לטתי
להישאר, להתמודד בכל הבעיות
והקשיים, ולהוכיח לכולם שאני טוב. אני
מקווה שעמדתי בזה בכבוד. בסך־הכל
רציתי לחזור לנצרת, מבלי להתבייש.״
והוא עשה עוד יותר מכך. הוא יכול
בהחלט להתגאות.
העולם הזח 2039

מסתבר שגם בעונת המעבר, ממשיכות
הידיעות לעבור מפה לאוזן, ובין השאר
שמעתי מספרים גם על חתול שחור רציני
שעבר במישפהתם של האדריכל יורם
רסקץ ואשתו, מלכודהיופי (מיל ).דפנה

נוי.

וכמו בכל מישפחה טובה שבר. מתנג שים
הכוחות היפים בכוחות היוצרים, כא שר
קמה דפנה לפני זמן קצר, ונסעה
לאמא שלה, מי שהיתר. מלכת ספריות
תל-אביב, אנטה. הנמצאת כעת במיאמי-
ביץ׳ ,ראו בכך הכל הוכחה כי יש דב רים
בגו.

ומולדת

מה אומר לכם, איך שהזמן רץ? טוב
זה לא חדש, אבל עוד אחת שהחליפה
את הקידומת בגיל שלה, היא השחהנית־לשעבר
ויועצת־היופי בהווה אתי אול
4מן. לכבוד המאורע החשוב בחייה עד
עכשיו, החליטה אתי לערוך מסיבת־יומו־לדת
ענקית, כי בניגוד לכאלד, המסתירות
את גילן, אתי דווקא אחת כזאת הגאה
בהתפתחותה הביולוגית, ומשוכנעת שיש
לה עוד מה להציע.
אצלה לא משנה הגיל, וכראייה היא
זוקפת את שנותיה בגאווה, עם המבט
קדימה. אחרי ששכנתה של אתי, הדייגת
המפורסמת אתי כו ס, ערכה מסיבת-
יומולדת על טהרת כל היפות העליזות
שבעיר, החליטה אולמן לתת לה קונטרה,
והזמינה לא רק את כל היפות אלא יחד
איתן גם את כל היפים.
ובכן, למסיבה הוזמנה בל העיר, על י יפיח ויפותיה למיניהם. אתי טרחה בעוד
מועד לערוך רשימה מעודכנת על מצב
היופי בעיר, וכתוצאה מכך יכולתם לע רוד
שם מיצעד־יופי חגיגי, ממש תאווה
לעיניים.
במקביל קיבלה אתי הצעה לחזור לתי אטרון,
זכתה בהצעה להשתתף בסרט, ול-
קינוח קיבלה גם הצעוודחיזור מפתות
מכמה רווקים מבוקשים, שהסיפור איתם
רק מתחיל ולא נספר לכם מי הם, כדי
לא לעשות לה עין־הרע.
אבל בינתיים, למרות כל הבשורות לא
באו הישועות, ואתי הגרושה עדיין בו דדה.
היא מסתובבת לה בגילוי-לב נדיב
בכל מיני מקומות, ומכיוון שהמישחק זה
אצלה בדם, כולם כבר מאיצים בה לחזור
לבמה.
כי אם מועלות על בימותינו הצגות
כמו אקווס, מושל יריחו, או השלאגר
הדרמאתי הו היא הוא, אז בהחלט יש
גם לה צ׳אנס להראות את כישוריה הבול טים
בשטח הדראמה. תראו שהיא עוד תם•
תיע.

אתי אולמן
הקידומת הוחלפה

אמא של דפנה, אנטה, המטפלת בכ לות
ישראל מזה שנים רבות, נסעה לאד־צות־הברית
כדי לפתוח סלון דומה בפזו רה
היהודית באמריקה ודפנה, כבת מסו רה׳
נסעה לשם כדי לעזור לה. יורם,
מצידו, ניראה בגפו במסיבות חברתיות,
דבר שהוליד גל של רכילויות מכוערות.
אבל כל אלה שהיו בטוחים שאו־או־טו
יוצאת השיירה לכיוון הרבנות, טעו טעות
גסה. כי בסל-הכל, לפי מה שמגיע אלי
ממקור ראשון, מדובר כאן רק במריבה
קלה וקונוונציונלית, מאלה המתרחשות
בכל אתר ואתר, וכל מי שבא לנחם את
יורם, שנשאר עם הילדים, ולהציע לו כתף
שיבכה עליה, בא לעודד ויצא מעודד, כמו
שאומרים.
לכל אלה חיכה הסיפור שדפנה עוד
מעט חוזרת, שהם לא מתגרשים ושד,נסי-
עה שלה היא עיסקית בלבד.
בינתיים יושב יורם על תקן של אלמן-
קש, ובתור שכזה הוא דווקא עליז ומלא-
מרץ. אפשר לראות אותו בכל אירועי
החברה, רענן ומטופח כדרכו, מלווה במיני
חתיכות, פוגש חברים, משתדל לשמור על
מוראל גבוה, שותה ומבלה. אחרי הכל
הוא רק בו־אדם.
כשהוא מתעייף, הוא מעלה את המלווה
התורנית על הפונטיאק הספורטיבית שלו,
אבל הוא בסך הכל מחזיר אותה לביתה,
כיאה לג׳נטלמן ארכיטקטוני, והולד לישון
לבד.
מדי יומיים מקיימים יורם ודפנה שלו
מגע טראנס־אטלנטי בטלפון, ומספרים לי
שנוסף לחשבון־הטלפון שתופח, תופחים
בין השניים גם הגעגועים והאהבה.
מה שנכון הוא שבינתיים, כשדפנה ינמ-

בתקופת החגים, כשכולנו דואגים לקבל
ולתת מתנות ליקירינו, קחו דוגמה מה-
פירסומאי חכיב שימעוני שחגג יחד
עם אישתו, רותי 13 ,שנות נישואין. לכ בוד
הבת־מיצווה לנישואין נתן לד, חביב
במתנה דק שני פיסלי־ברונזה וכמה אורי גינלים
משגעים. עכשיו, כשיש בר־מיצווה,
זה דרש חגיגה רצינית הרבה יותר.
שבר את הראש ושבר, מה ייעשה לאשה
שבעלה חפץ ביקרה? והנה מה שמצא.
הוא פתח לה בוטיק, כזה שיכול להכיל
צאת בחו״ל, יש ליורם יותר פנאי לעיסו קיו
המיקצועיים. אבל כמו תמיד קיים
שילוב של עסקים ותענוגות. אחרי שהוא
סיים את הפרוייקט הענק של מרחצאות
הבריאות במלון מוריה בים־המלח, הרי
בכל פעם שנתפס לו הגב מרוב געגועיו
לדפנה, הוא יורד לשם, נכנס לאמבטיית
בוץ אנטי-געגועי ומשפר את מצב־הרוח.
אלא־אם־כן קורה מה שקרה לו באחד
מביקוריו האחרונים שם. הוא פגש במע לית
המלון פצצה שוודית יפהפייה, משהו
שיכול לשמש בשקט תכשיר־פלא נגד
התכווצויות וגעגועים. אלא שתוך כדי
החלפת מידע בענייני בריאות, נזכר יורם
היכן הוא ׳נמצא, ואז נדד מבטו מפניה
היפים מטה־מטה, ונעצר על רגליה של
הפצצה שהיו נגועות במיני פירחות לא-
סימפטיות. וזה מה שסגר עניין.
רואים? אין מקום לדאגה. אפילו כש הוא
רוצה — זה פשוט לא יוצא.

דפנה ויורם דפר,ין
מגעים טראנס־אטלנטייס

בימים אלה זכתה יפו העתיקה בתו־ספת־כוח
נכבדה לשורת האמנים שבנו
בה את ביתם, והכוונה היא לצלם הוותיק
נורברט סגל• נורברט, שהתגרש לפני
כשנה, לא התייאש, וכמי שידוע כבחור
בלתי-עצוב ונחמד לחלוטין, החל בפעי לות
העליזה שלו ביפו, שם הוא רכש
לו בית בשכנות לפסלת אילנה גור,
והחל מייד בעבודות השיפוצים.
תוך שישה שבועות בלבד סידר לעצמו
חומד של דירת־רווקים, והספיק אפילו
לערוך שם חנוכת בית עם אמני יפו
ובוהמייני עיירת האמנים.
האורחים במסיבה נשאו ודיברו על עניי נים
ברומה של אמנות, על צירי־הבנייה
שעבדו על נורברט והתבוננו באוסף־ד,א מנות
העשיר של בעל-הבית, שיכול להת חרות
בגלריות לא־מעטות. כל אורח שה גיע
הוזמן לערוך סיור ברחבי הבית,
כולל הצצה לחדר־המיבצעים האישי של
נורבדט שבו, על שטיח אדום־לוהט מקיר
אל קיר, תפסענה הנסיכות המאושרות.
משם עברו לחדר־מיבצעים נוסף, שנפד

צא בקומה התחתונה ואשר נועד לאור חים
שירצו לנוח. נורברט עצמו הסתובב
בין האורחים יחף וקל־רגל, מה שסימל

נורכרט סגל
חומד של דירה

חביב שימעוני ודוגמניות
מדידות אישיות
בתוכו לפחות עשרה בוטיקים אחרים. כי
אם הוא כבר קונה לה משהו, אז זה הכי
גדול שאפשר למצוא.
ואיפה ההנאה שלו? או. חכו בסבלנות.
לפי מיטב מסורת הפתיחות, הכין חביב
פתיחה חגיגית של הבוטיק עם המון שמ פניה
ודליקאטסים, הביא את מיטב הדוג מניות
היפות והאופנתיות, ואפילו ראש־מועצת
רמת-השחץ, פסח כלקין, מיהר
להפגין נוכחות בחבורה הנוצצת.
וכעת, הסכיתו ושמעו. כשרותי החו גגת
היתה עסוקה עם האורחים המתפש־טים־מתלבשים־מתפשטים,
לא טמן חביב
את ידיו בצלחות הסלאטים בלבד, אלא
דאג גם לארח באופן אישי את בל היפות.
מי שבלטה ביניהן במיוחד היתה הדוג מנית
ומלכת-היופי לשעבר, מירי זמיר,
הגרושה הטרייה, שהיתר, יפה מהרגיל,
ולכן גם לא היה פלא שלפתע נעלמו
מירי וחביב לסיור־ספיישל ברחבי הבו טיק,
הרחק אפילו מן העיניים האלקטרו ניות
וממצלמוודד,טלוויזיה הנסתרות. כי
אחרי הכל, חביב יודע בדיוק מהם השט חים
המתים של המצלמות שלו, ועל זה
הוא שומר בסוד כמוס.
ובעוד רותי, הרעיה הנרגשת, ממלאת
את חובת המארחת במזיגת שמפניה לאור חים
שבקומה העליונה, ירד חביב עם
מירי הנרגשת לא-פחות לקומה התחתונה,
ושם התאים לה מערכת בגדים באופן אישי.
יש לו פשוט כישרון טיבעי לזה.
מימין: מירי זמיר ; משמאל: קארן

את טבילת־האש של הבורגני הבא לחסות
בצל כנפי הבוהמה.
וכאילו לא הספיקו כל המעדנים שהוא
הכין, הרי למחרת חיכתה למוזמנים גם
סעודת בר-ב-קיו, שאותה הכין נור־ברט
כדי לשמח את השיניים הטוחנות
של החברים. וכך, בטוב ליבם בלעיסה,
הסביר להם נורברט שהוא עמוס עבודה
עד מעבר לשעות היממה, ולכן אין לו
שום תוכניות להתחתן, ולפחות לא בעתיד
הקרוב.
בינינו, כשיש לו לבן־אדם דירה חלו מית
שכזאת, מסיבות נון־סטופ וגג מלא
כיווני אוויר כמו שיכול להיות רק ביפו,
והוסיפו לזה שכנים טובים והרבה עליזות
בלב, מה כבר תועיל לו עוד חתונה?

לעולם אינך יודע איסה
תמצא את׳מבבי׳בסעם הבאה

אריאלי

בי ר ה בי נ ל או מי ת
ניו־יו ר ק. מ ל בו רן.יו הנ סברג. א תונ ה ...וגם ביויו ראד

העולם הזה 2039

המודעות שהתפרסמו בתחילת השבוע
בכמה עיתונים, ואשר בישרו על נישואיהם
של אודטזז שוורץ ( )23 ויצחק דנין
( ,)40 ניראו כמו מתיחה: .אבל לסתות,
מתיחה בטעם טוב. כי בפעם האחרונה
שהופיעו מודעות כאלה, לפני מיספר חו דשים,
היו אלה מודעות־אבל, שביכו את
מותו ללא־עת של איציק דנין, בעליו של
מוסד רנו יפו, מי שהיה במשך שנים

ו 10 חו 0111111 11 10 010

חתונה נוי נר אזהרה מוקדמת גוק• מחפש
רבות אחד הגברים המבוקשים ביותר בקרב
נערות החברה התל־אביבית.
כל אלה שהופתעו, בשעתו, לגלות, כי
איציק נפל בסך־הכל קורבן למתיחה, וכי
הוא מכחיש את פותו בתוקף, התייחסו
למודעה השבוע בביטול. לא מפני שלא
ניבאו נישואין ביום מן הימים בין איציק
לאודטיה. סוף־סוף הנ״ל יוצאים, מבלים,
נראים וחיים בצוותא זה למעלה משלוש
שנים, תקופת־חימום סבירה בהחלט. אבל
איש מבין מכריהם וידידיהם הרבים לא
האמין שאם אכן יתחתנו, הם יעשו זאת
בחשאי וללא כל הטאראראם הראוותני
המאפיין חגיגות־נישואין בישראל.
כי אם יש זוג שיש לו סיבה אמיתית
לחגוג את נישואיו, הרי זה הצמד הזה.
במשך תקופה אמכר, נראה היה כי נישו אים,
עבורם, הם משימה בלתי־אפשרית.
וזאת מהסיבה הפשוטה, שכאשר הכירו
זה את זו והתאהבו, הם היו עדיין נשואים.
אודטה היפה היתד. אשת־חיקו של צלם-
הטלוויזיה אריה רוזנפלד, ואילו איציק
כבר היה נשוי פעמיים לאותה אשה, אחרי
שנשא אותה בשנית אחרי גירושיו ממנה.
במשך תקופה ארוכה היה הרומן של
אודטה ואיציק רומן וחשאי, במטרה שלא
לקומם יתר על המידה את בני-זוגם החו קיים.
אלא שהתכסיס הזה לא עבד. כאשר
ניסה כל אחד מהם, בנפרד, להשיג גם,
כדי שיוכלו לחיות יחד בגלוי ובפומבי,
היה עליהם לעבור דרך־ייסורים קשה, ש נדמה
היה כי לא תסתיים לעולם.
לפתע, בקיץ האחדת, אירע הנס. תוך
תקופה קצרה קיבלו גם איציק וגם אודטה
את כיתבי־הכריתות מבני־זוגם הקודמים.
הם החלו לתכנן להקים בית משותף. אלא
שאז הסתבר שזה לא־כל-כך פשוט. אחדי
תקופה כה ארוכה של ריתוק למוסד הני שואין,
לא הכל ממהרים להיכנס אליו
חזרה, ועוד מרצונם החופשי.
אבל זה קרה להם. הם החליטו שב־תשל״ז
הם יהיו כבר נשואים. כל הצרה
היתר. שהם החליטו על כך ישעות מיספר
לפני שנגמרה תשל׳ץ ,׳והיה צריך לרוץ
נגד מחוגי השעון כדי לממש את ההחלטה.
זאת היתר. החתונה המהירה ביותר ש נערכה
אי־פעם בארץ. היא נמשכה בסך-
הכל שבע דקות, על השעון. ולא זו בילבד
שהיא נערכה בלי הרבע־עוף והגעפילטע-
פיש המסורתיים, אלא שמילבד החתן וה כלה
לא נכח בה איש, להוציא במובן את
הרבנים, החזן ושאר כלי-הקודש, שבלעדיהם
אלוהים לא מאשר קידושין.
איציק, שמאז־ומתמיד היה ידוע בתור
הפלייבוי־העובד, המשיך לעבוד עד שעה
שש בערב במוסך שלו. בקושי הספיק
להסיר את הגרייז מעליו כדי להגיע אל
מישדדי הרבנות כשהוא מצוחצח למשעי.
הם נכנסו במכוניתם לחצר מישרדי הרב־

להתגייס
או והשתחוו?
תמיד נעים לשמוע ששיתוף־פעולה בין
העם לצבא נמשך. ומי שממשיכים בזה
הפעם הם מירי שומרון, מי שרייתה
נשואה ליקיר מיבצע־אנטבה תת-אלוף דן
שומרון, המנהלת בימים אלה רומן עם
עורך־הדין אביתר לוין.
מירי בת ד.־ ,26 שקיוותה בזמנו לחזור
אל הגרוש המפורסם שלה, וידידותיה אף
ידעו לספר לי שלמענו חזרה ללבוש מדים
בדרגת סרן בצבא־הקבע, לא הצליחה
בפעולתה להחזרתו של התא״ל המשוחרר
שלה.
אך לעומת זאת, עם אביתר בן ה־45
היא דווקא מצליחה יפה מאד למצוא שפה
משותפת, והם מבינים זה את זה כל־כך
טוב, שעכשיו אני רק מצפה לראות אם
הוא יתגייס למענה, או שמא היא תשתחרר
למענו.

נות, ויצאו ממנה ישר אל מתחת לחופה,
מבלי שאיש מידידיהם, מכריהם או בני-
מישפחתם יהיה נוכח במקום.
ומסתבר שתמורת תמורה מתאימה, יכו לים
גם הרבנים לערוך טכס־נישואין מזורז

אילת. רפי היה כל־כך המום למישמע
הידיעה על נישואי השניים, שהעניק ל אורחים
בו־במקום משקאות וחולצות חינם.
אלא שהנוער לא צריך לסבול מזה שלזוג
מתחשק לערוך את טכס־נישואיו ביחידות
יורשת בחיי שקשה לי להבין מה קורה לבחו רות
היום. כולן מסתובבות עם לחץ ג׳אז
גבוה בראש וברגליים. ואם אתם רוצים
לדעת מי מרים להם את הלחץ הזה מה
שיותר גבוה, אל תתפלאו אם אסגיר את
המורה הפופולרי לג׳אז, הלא הוא ו.׳וקי
א ר קין, הרקדן הוותיק שאפילו הלך וה קים
לו להקה שלמה וקרא לה להקת
בנות הג׳אז.
אבל כמה שהבן אדם הוא רקהג׳אז
ומקפץ מסרח לפרח, לא תאמינו, בשנתיים
האחרונות הוא היה צמוד מאד לצעירה
שהיא כמובן אחת מרקדניותיו.
שמה הוא כדורליי כנד, עולה חדשה
מדדום אפריקה, שהחלה את הקאריירה
בלהקתו של ג׳וקי כאחת מהשורה ואט־אט,
ככל -שהתחזקה האהבה, כן התחזק מעמ דה.
לבסוף, אחרי סולו משכנע אצל ג׳וקי
היא הפכה גם סולנית הלהקה.
ג׳וקי, מצידו, טיפח אותה והפך אותה
לפרימה־בלדינה על הבמה ובחיים וכך,
בין טיפוח לטיפוח, תפחה הבלרינה במקו מות
הנכונים ובא זמנה להתגייס לצה׳׳ל.
כאן היא חוללה היישר ללהקה צבאית,
שהבמאי שלה הוא — ניחשתם נכון —
ג׳וקי ארקין בכבודו־ובעצמו.
ריחוקה של בוורלי מהלהקה אומנם פו תח
אפשרויות לכוכבת חדשה במדים, אבל
ג׳וקי אינו רואה את הפרידה ביניהם
כעניין סופי, אלא מספר לכולם שזוהי
תקופת־פירוד ניסיונית — וזה, אחרי שה שניים
כימעט שרקדו ביזחד את מארש-
החתונה.
עכשיו, כשבוודלי תהיה עסוקה בהופעות
ובנסיעות בין בסיסי צה״ל, כבר דואגים
לספר לי שג׳וקי מחפש לה סולנית־יודשת,
גם בלהקה וגם בלב. אבל כמו שאני מכירה
את ג׳וקי, אתם יכולים לסמוך עליו שהוא
ימשיך במסורת הנעורים המפורסמת שלו.
כי מי שמכיר אותו יודע, שהמוטו שלו
בחיים זה שרק בחורות צעירות ויפות יכו־

איציל, ואודטה דנין
רק לא טאראו־אס

ומקוצר. כל העניין, כולל ענידת הטבעת,
שבירת הכוס ולגימת היין המסורתית, לא
נמשך יותר משבע דקות.
רק אחרי שהעניין הסתיים, ולשניים
היתד, ביד תעודה שהם נשואים כדת משה
וישראל, הם בישרו על כך לכמה ידידים
מופתעים. מהחתונה הם יצאו ישר לירח-
דבש מקוצר בכפר של ד פי נ ל סון ב־

ובאינטימיות, הרחק מההמון הסוער. לפי כך,
לא יצאו השניים נקיים בלא-כלום.
את המם לחברה על איחודם הם ישלמו.
ועוד איך. באבוהום הם ישלמו אותו.
מעכשיו ועד לחג החנוכה, אם לא יותר,
הם יצטרכו לפצות את כל העיר במסיבות,
חינגות ונישפי־ולשק כדת, על שהעזו להת חתן
בלי כל אזהרה מוקדמת.

פי 1מון לא חחר
במה שאני שומעת על גירושין ופידו־דין,
אני לא מצליחה להתחסן. ובייחוד
כשאני פוגשת בזוג נוסף העומד על סף
הרבנות, מצידה השני, ועוד נחמדים כמו
הפיזמונאי־משורר יורם טהירלכ ורעיי תו
הפיזמונאית-משוררת שירי־הילדים

גורית זרחי.

מה אומר לכם? בימים טרופים אלה
כבר אי אפשר לשיר ישיר עם בתים ארו כים,
כי פתאום• ,באמצע איזה בית השיר
נגמר, ולסיזמון אין המשך.
כך קדה שאחרי 13 שנות נישואין שק טות,
פלוס שתי בנות בגיל 10ד, 11
החליטו השניים להיפרד סופית בטון מינורי,
כיאה לזוג תרבותי.

יורם, שהוא יוצא משק יגור .,ואשר
שיריו הפכו כבר ניכסי צאן ברזל בעולם
הפיזמונאות בארץ, החליט לנסוע לאר־צות־הברית,
למסע הרצאות ברחבי הקמ פוסים
מחוף אל חוף, בשילוב מסע הת אוששות.
נורית
נשארה עם הבנות בדירתם המ שותפת,
והחלה עוסקת במלוא המרץ בעי תונאות
ובכתיבה יוצרת, שאין כמותה
מרפא בשעודמשבר. יורם, מצידו, שלח
את ידו גם במיכחול, ואפילו הספיק לקיים
תערוכת ציורי־שמן פדי מיכחולו. אלא
שהציורים אולי נשאו אותו לעולם אחר
שעה שהוא צייד אותם, אך המציאות היתה
ברורה לו מזח־.

ג׳וקי ארקץ וכוורלי כנד
רק צעירות
לות להחזיק אותך צעיר .״נערות צעירות
זה דבר נהדר,״ הוא אומר לחבריו .״הן
מלאות אהבה, לא מקולקלות מכל מילחמת־הקיום
בחיים, ואין להן בראש ג׳וקים של
חתונות וכל מיני דברים כאלה.״
הפירוד היכר. רבים מידידיהם בתדהמה,
כי יורם ונורית היו ידועים לכל, כל השנים
כזוג סימפטי ומכניס־אורחים. אך כפי הנר אה
תה לחוד וסימפטיד. לחוד, וכל ניסיונו ,תיהם
להתגבר על הבעיות המשותפות לא
הועילו. הם החליטו להשאיר את הידידות
ביניהם בעינה, לפרק את מוסד הנישואין.
כעת מחליף יורם כוח ורשמים באמרי קה,
ובוודאי נשמע על חוויותיו בפיזמו־נים
שיכתוב, ולמרות שאין כעת אף אחד
שיכתוב פיזמונים לנורית, הרי היא, לפחות,גילתה שהמיספר 13 יכול להיות גם מיספר־המזל
שלה. למה לא, בעצם?

17 ולנוע
קולנו ע ( פ ס טי ב לי ם)
צוואה מוקד מת
אורות הבמה (פאריז, תל-
אביב, אנגליה) — סרט זה, שנעשה
על״ידי צ׳ארלי צ׳אפלין בגיל ,64
נושא את כל הסממנים של צוואה: גיבורו הוא בדרן מזדקן
שהידרדר מתהילה לאלמוניות (צ׳אפלין חש מעט מן
הטעם הזה כשנאלץ לעזוב את ארצות-הברית, שנתיים לפניכן)
ן הדיאלוגים ספוגים סיכומי חיים (טו(ם החיים הוא
החיים עצמם, ולא המשמעויות שרוצים למצוא בהם; התשוקה
לחיים, עם הכאב והסבל הכרוכים בה, היא הנכס
היקר ביותר של האדם) ; המצבה ל״וודוויל״ שבו גדל
צ׳אפלין עצמו, חמה ומרגשת; יש כאן אפילו הלקאה
מסויימת על חטא המרירות והציניות של מסייה ורדו ;
אפילו החלפת המישמרות המסתמנת בסרט, היא סימלית:
הרקדנית (קלייר בלום, בתפקידה הקולנועי הראשון),
שאותה החזיר הבדרן הזקן לחיים, רוקדת על הבמה שעה
שהוא נופח נשמתו, כעין אלגוריה ליצירתו שחיה אחריו
ונשארת כירושה לצאצאיו — במיקרה זה, סידני צ׳אפ-
לין, המגלם בסרט דמות של מלחין המאוהב ברקדנית.
בצפייה חוזרת, מדהים שוב לראות באורות הבמה, עד
מה ידע צ׳אפלין להשיג, באמצעים הפשוטים ביותר, את
התוצאות המושלמות ביותר. מצלמתו זזה ממקומה רק
בלית״ברירה, העריכה כימעט שאינה מורגשת, והקול הוא
מעין תיזכורת מאוחרת (הסרט מתחיל עם כותרות כמו
בימים הטובים) .אבל מול המצלמה ניצב אולי גדול השח-

עוד פסטיבל גוסס

צ׳אפלין ובלונז — מדהים שוב
קנים של הקולנוע ; פנטומימאי, רקדן, מוקיון, טרגיקון,
האיש המשחק בכל איברי גופו, ותנועותיו מתואמות
כמלאכת-מחשבת. אפילו רגשנותו הגולשת אינה מביכה,
וכאשר הוא חוור לרגע לאחור, אל אמנות התנועה האי למת,
בשיתוף־פעולה עם האיש היחידי שראוי להיכלל
בשורה אחת עימו, באסטר קיטון, זוהי חווייה שאסור
להחמיצה.

קונ ס טנ צ ה במילואים גיבעת חלפון אינה עונה
(תל־אביב, תל־אביב, ישראל) —
אחרי כל הביזיונות האחרונים
שכינו את עצמם ״סרטים ישראליים״ ,ניתן לפחות לנשום
לרווחה: מה שאסי דיין ונפתלי אלתר עשו הפעם, אינו
רושם דף חדש בתולדות הקולנוע בארץ, אבל לפחות אינו
מעליב את הצדפים. ואם הגשש״החיוור מצחיקים יותר על
הבמה, כאשר הקצב הפנימי שלהם ומישחקי״חלשון הסח־רוריים
אינם מרפים לרגע, אי״אפשר להתעלם מן העובדה
שחם מצחיקים גם בסרט.
הצרה העיקרית כאן, היא שנדמה כאילו כל הקשורים
במיבצע החליטו שהמדובר באמת אך־ורק בהופעה של
הגשש־החיוור — במקום על במה, על מסך. כלומר, תפקידו
של התסריט הוא להוביל מחוכמה אחת של פולי לחוכמה
אחרת של שייקה, לייאוש מוגזם של גברי, וחוזר חלילה.
וחמעשייה על הסמ״ר המאוהב בבתו הקטנה של מר
חלפון, שהסתבך ברכישת קרקע שאינה קיימת ממר קונסטנצה,
שהסתכסך עם הצבא משום שלא הופיע למילואים
בבסיס הדרומי שבו משרת הסמ״ר, היא כל־כך לא מקורית
וכל-כך מיקרית, שלא כדאי אפילו לפרקה לגורמים ולהצביע
מניין נלקח כל מרכיב שלה. לא חשוב. מה שחבל
הוא, שהיא אינה מסוגלת לעמוד על אותה הרמה עם
ההומור הלשוני והחזותי של גיבוריה, וההעזה לסטות מן

הגשש החיוור — הם מצחיקים

השיגרה קטנה מדי והססנית מדי.
חולות סיני מספקים רקע פוטוגני מאד, ואם מבחינה
חזותית נראה הסרט ככל-בו של שאילות (הנערה במיזוודה
מסרט מתוק, הדמויות הצצות מאחרי דיונות מאשה בחולות,
האוהל המתעופף וחושף זוג מתעלס ממאש, ציר-
מכונית הנקשר לעמוד בטון מאמריקן גראפיטי) ,הרי לפחות
אפשר להתנחם בכך שנשאלו מן המקומות הנכונים.

פסטיבל־הסרטים בעיר הבאסקית סן־
סבסטיאן מקובל כשלישי בחשיבותו היום
באירופה, אחרי קאן וברלין. ואכן, כדי
להתאים את מועדו לחשיבותו הוחלט
להזיז אותו לתחילת הסתיו, לעומת זה
של קאן, המתרחש בתחילת הקיץ, וזה של
ברלין המתקיים בחודש יולי.
אלא שבסן־סבסטיאן יש בעיות. בשנה
שעברה היתד, פרישה המונית של סרטים
ואישים שהוזמנו למקום, על רקע פו ליטי.
מישטרת ספרד עסקה באותה עת
בביעור הלאומנים הבאסקיים, ושיטותיה
ניראו בעיני אנשי־קולנוע רבים כמנוגדות
לכל עיקרון של ביטוי חופשי וזכרות
האדם, שפסטיבלים־לסרטים מתיימרים ל צדד
בהם.
אבל וסדינים לבנים. השנה, כך הת קבל
הרושם, עם שינוי מסויים במשטר
בספרד, ועם אווירה נינוחה יחסית, נדמה
היה כאילו העניינים יתנהלו על הצד
היותר טוב. אלא ששלושה ימים לפני
הפתיחה החגיגית, שעה שבעיירה קרובה
לסן־סבסטיאן נערכה חגיגה עממית, פתחו
השוטרים לפתע באש לעבר חבורה קטנה
שהצטופפה סביב דגל באסקי. צעיר אחד
נהרג, ובל האיזור עטה אבל. בתים כוסו
בסדינים לבנים וכובעים שחורים, קריאות־מחאה
וקבוצות אנשים זעופי־פנים מילאו
את הרחובות. תחת קרנבל־הפרחים וקבו־צות־החלילנים
שהיו צריכות להקביל את
פני המוזמנים לערב הפתיחה, הסתובבו
ברחובות ניידות מישטרה ושומרים חמושים
ניצבו בכניסה להיכל הפסטיבל.
שעה שעל המסך באולם הוקרן סירסו
,האחרון של ויסקונטי, התמים, שפתח את
הפסטיבל, השליכו מפגינים ברחוב סמוך
בקבוקי־מולוטוב לעבר השוטרים. מאוחר
יותר, שעה שיושבת־הראש של צוות השופטים,
השחקנית המכסיקנית דולורם דל־ריו,
סעדה באחת ממיסעדות־הפאר בעיר,
התקהלו מפגינים ברחוב וצעקו אליה:
״פאשיסטית״ .השחקנית, שנרדפה ב תקר
פת מק־קארתי באמריקה בשל דיעותיה
הפוליטיות, נפגעה קשה, ואך בקושי רב
שוכנעה לא לעזוב את המקום למחרת.
מקום רגוע יותר. בינתיים, נתנו האירועים
את אותותיהם גם בדרכי־הגישה
אל המקום וממנו. טיסות לבילבאו הקרו בה
בוטלו ללא הודעה מוקדמת, התנועה
בכבישים מצרפת (סן־סבסטיאן קרובה מאד
לגבול) הסתבכה, בשל מחסומי-המישטרה
הרבים, ושביתת מיגדל־הפיקוח בנמל-
התעופה של מדריד הוסיפה מלח על ה פצעים.
עתה מדברים על אפשרות של
העברת הפסטיבל למקומות רגועים יותר,
כמו קוסטא־דל־סול או מאיורקה, שהגי שה
לשם קלה יותר, המלונות מצויים ב שפע,
התיירות משגשגת ואין בעיות לאו מיות
(בינתיים).

ת ד רי ך
חוב הלר או ת:
תל־אביב: קן הקוקיה, חשיבותה של
אהבה, להיות או לא להיות, דוקטור
סטריינג׳לאב, אהבותיה של בלונדינית.
חיפה ג קן הקוקיה, אנשים יפיס.
ירושלים ז אנשים יפים.

האר> הצרפתי פוליס פיתון ( 357 צפון, תל-
אביב, צרפת) — פתיחת הסרט,
סצינת־אהבה בין אדם לאקדחו,
מכניסה את הצופים אל עולמו של הארי המזוהם והמאג-
נום שלו, בגירסה צרפתית. ואומנם, כל מה שמתרחש
בשלבים המוקדמים של הסרט, החל מן היעילות העילאית
של גיבורו (איוו מונטאן) מפקח-המישטרה הקשוח, וכלה
בדימויו, כזאב-בודד שהצדק הוא המטרה היחידה בחייו,
מזכיר את סירטו של דון סיגל.
אולם לאחר שהניח את היסוד למה שנראה כמותחן
מן השורה, מתחיל הבמאי אלן קו מו להכניס לתמונה
את מרכיביו הנוספים: התייסרות עצמית, חטא קדמון
הרובץ גם על מי שחוקית הוא חף״מפשע (משום כך הישוו
אותו עם היצ׳קוק) ,אחריות קולקטיבית לפשע, אהבה כביטוי
לרצון. השתלטות על הזולת וכמקור לייסורים, וכן
הלאה.
כל זה צומח מתוך היכרות מיקרית של המפקח עם
נערה תמהונית (סטפניה סאנדרלי) המעצבת חלונות-ראווה,
ורציחתה לאחר-מכן. ברקע, יש תפקיד בולט למפקד״תמיש-
טרה העומד לצאת בדימוס (פרנסואה פריה) ולרעייתו
המשותקת (סימון סיניורה).
מי שניחן בקיבה חזקה, יוכל לגלות שלמרות הליקויים

תל-אב*ב

חשיבותה

אהבה

(סינמה ,2צרפת) — סיפור־אהבה מיוסר
בין צלם לשחקנית, על רקע שולי הבד
המה הפאריסאית. סרט פסימי ומדכא,
מבויים בכישרון ועוצמה קולנועיים נדי רים
על־ידי אנדריי ז׳ולבסקי. בתפקידים
הראשיים: רומי שניידר ופאביו טסטי.

חי פ ה

מונטאן וסנדרף — אהבה לאקדח
בסיפור, ולמרות שמונטאן נראה מנוסה מדי בחיים לגילום
דמות תמימה יחסית, הרי הסרט עשוי בעידון טכני
רב, בעיקר בכל הנוגע לצילומיו של אטיין בקר, המצטיינים
בקפדנות המיבנה הפנימי שלהם. לאישיותם של פריה
וסיניורה, יש עדיין מישקל נכבד על הבד.

!*ן קן הקוקיה (פאר, ארצות־הברית)
— עימות ביו עבריין המתחזה
כמטורף לבין אחות ראשית בבית־משד
געים, כמשל על דיכוי הפרט בחברה המד
דרנית. בימוי מרשים של מילוש פורמן.
ג׳ק ניקולסון בתפקיד חייו.
ידישליס ״״״

*:*¥1אנשים יפים (רון, דרום־
אפריקה) — סרט תיעודי על חיות הג׳וג־גלים
והמידבריות של מערב־אפריקה, פרי
מחקרים של שנים ארוכות, המציגים את
ההולכים על ארבע כחביבים ומתורבחים
לא פחות מן ההולכים על שתיים.

עווכי־דין לעתיד גונבים בהווה ניספח־מיסחדי־בדרו קורע
עמודים מתור ספר * איר נעלמו תולדות היהדות מספר הלימוד

ו ) ודא

שוקם לאחר תלישת הדפים הראשונה מ מנו.
הוא צולם, ואז בא אחד ממישפטני־המחר
ותלש מהעמודים המצולמים.
• מתוך סיפרו של צבי אדר מבוא
לחינוך ולהוראה תלש אחד המחנכים לעתיד
את הפרקים ״האם מותר וצריך לחנך?״
ו״האם אפשר — ועד היכן אפשר לחנך?״

ך! ספרנים כ״ספרייה הלאומית״,
1 1השוכנת בקמפוס האוניברסיטה העברית
בירושלים, מקפידים, לאחרונה, לבדוק כל
ספר שהם מקבלים בחזרה מהסטודנטים.

סיבת־ההקפדה: הסטודנטים תול־שים פר קים
שלמים מתוך ספרי הספרייה, על־מנת
לחסוך בהוצאות־צילום והעתקת החומר ש הם
נזקקים לי לצורך לימודיהם.
במדינת־ישראל ישנו חוק המחייב כל
מוציא־לאור של ספר, עיתון או כתב-עת,
לשלוח לספרייה הלאומית שני עותקים
מכל ספר או עיתון שראו אור. מטרת חוק
זה היא ליצור בית־גנזים, שבו ירוכזו כל
הספרים והעיתונים שהופיעו במדינת־יש־ראל,
מתוך כוונה שישמשו את החוקרים
למיניהם.
שעה ששערי הספרייה הלאומית האמרי קאית,
ספרייתיהקונגרס, והגלריה־הלאומית
בלונדון פתוחים אך ורק לפני חוקרים הנז קקים
לגנזי־התרבות של אמריקה ^או ברי טניה,
הרי שדלתות־הזכוכית של הסיפרייה
הלאומית בארץ פתוחים לכל. מרבית המש תמשים
בספרייה הם הסטודנטים של האו ניברסיטה
הירושלמית.
אלא שבניו של עם־הספר, נכדיהם של
מנדלי־מוכר־ספרים, ותרבות שלמד, שקדו ש ת הספר היו ממושאי־החיים שלה, חסרים
כבוד אלמנטרי י לספרים, מחבריהם ושלי חותם
התרבותית. דומה כי הסטודנטים, ש המדינה
משקיעה סכום־עתק בהשכלתו של
כל אחד מהם, הם כפויי־תודה לספרייה
הלאומית שפתחה את -שעריה לפניהם.

!וקוו ש ד גי בו ר שראד נ 7צו־ב
מאמר ״דיוקנו של גיבור ישראלי מ צוי׳ /הדן
באסאקד מוני, מאת יאיר קו טלר, ב״הארץ״ ,כ תוב
בין ה ש אר חוק רי םאתפ טר ה. מבלי ם שעות
בספ ריי ת ה אוני ב ר סי ט ה. תול שים דפי םמספ רי ם
נדירים בספ ריי ההל או מי ת. יורדים ל שטח מצו יירים
בטלס קו פ. מציבי ם ת צפיות בב אר־ מנו ח ה...״
שכותרתה היא ״לבטיהם של מייסדי ה סוציאליזם
הגרמני״ ,נגנבו 40 הדפים הרא שונים
— כנראה לשם הגשת עבודה סמי נריונית
כלשהי.
9האנציקלופדיה העיברית משמ-שת את
אחת המטרות החשובות ביותר לסטודנ טים.
למשל: מתוך כרך א׳ של האנציקלו פדיה
נתלש הערך ״אגדה״ ,ובכרכים י״ב
ו־י״ג נתלשו הערכים ״דמוקרטיה״ ו״הוך.
9התולש של הערך ״אגדה״ חפץ מן
הסתם להרחיב את השכלתו־היהודית, והו סיף
אל אוסף תלושיו את -שני הפרקים
הראשונים מתוך תולדות האמונה הישראלית

של פרופ׳ יחזקאל קויפמן.
9ד״ר אהוד שפרינצק נתן לתלמידיו
לקרוא פרק מתוך הספר אוייבי החברה
הפתוחה מאת ההוגה קארל פופר, במיס־גדת
-שיעוריהם בחוג למדע המדינה. הפרק
נתלש, ולא עזרו הפצרותיו של הד״ר
שפרינצק להחזיר את הפרק החסר, ו״לוא
בעילום־שם״.
9הדבק טרם יבש על כריכת הקובץ
פסקי־דין של בית־המישפט,־העליון בישראל,
כרך כ״ח (תשל״ד־ה ,),וכבר נתלשו פסקי-
הדין מתוך הכרך החדש.
9הקובץ הפרקליט, כרך כ״ד (,)67/8

• התעניינותם של סטודנטים בסיפרות,
ואי־נכונותם לשלם עבורה, הביאו לכך ש מתוך
חוברת של כתב־העת סימן־קריאה
( ,)4—3המחזיקה 492 עמודים, הם הותירו
רק את 24 העמודים הראשונים.
9מעשה בד״ר גרוס, מן החוג לכלכלה
של האוניברסיטה, שהטיל על תלמידיו
לקרוא פרק בספר תולדות עם־ישראל בעת
החדשה, ונמצא תלמיד שחתך את תולדות
עם ישראל בעת החדשה מתוך עותק של
הספר. ד״ר גרוס, המאמין בייעודה של
הספרייה, כינס את כל תלמידי הקורס
שלו, וביקש שהפרק החתוך יוחזר בעילום־
שם• מאומה לא הועיל. בבחינה שערך כע בור
זמן, הוא כלל שתי שאלות־חובה בענ יין
השחתת ספרים, וגם שאלות־החובה לא
עזרו לספר הפגום.
ס בספרייה הלאומית נוהגים לצלם
חומר נדיר ועיתונים במיקרופילם. בכמה
מאולמות־הקריאה מצווייות מקרנות, שב עדן
יכולים הסטודנטים לקרוא את החומר
המצולם. אלא שמן הסתם יש סטודנטים,
שהרכיבו לעצמם מקרנות פרטיות. באורח-
קבע יישנם באולמות־הקריאה מכונה או
שתיים, שהעדשות היקרות שלהם נגנבו,
וחולף זמן רב עד שהסיפריה מוצאת תק ציב
לרכישת עדשות חדשות.
דומה שיחסו של הסטודנט לספרייה
הלאומית אינו נופל מיחסו לאתרי־טבע ו ארכיאולוגיה,
והוא מבליט ביחסו לניכסי-
הרוח האלה את ״הישראלי המכוער״ כ־משמיד־תרבות.

דן עומר

הסטודנט הישראלי הוא משחית־ספרים
כרוני.
בין המרתפים המאווררים של גכסי־הרוח
האצורים בספרייה מצויים גם שרידי ה־וואנדאליות
*.ונכסי האי־רוח של הסטודנט־הישראלי
המצוי: אוסף הדוגמות של ספ רים
שהושחתו — כאשר אחדים מהם הם
עותקים בודדים׳ שלא ניתן למצוא להם
תחליף.

עורקי־־הדין
הגנב

** פעם־ בפעם עורכת הספרייה תע־
} )₪רוכה של ספרים מושחתים, בתיקווה
שעצם הצגתם ימנע את השחתת הספרים
שטרם הושחתו.
בתערוכה שנערכה לאחרונה, הוצגו כמה
דוגמות, שייתכן כי הן מורות יותר מכל
.על ערכו הסגולי של הסטודנט הישראלי.

#כלכלן לעתיד, שיתכן ובעתיד הק $
רוב
יכהן כנספח מיסחרי של המדינה ב־חו״ל,
שאל מן הספרייה את ספרו של
הלר תורת המיסזזר הבינלאומי. הוא חתך
מתוך הכריכה את הספר כולו, והשתיל בו
ספר אחר, השווה במידותיו לספר שנלקח.
• מתוך עבודת־גמר לתואר מ״א, ש הגיש
שלמה שפיר לפרוס׳ יעקב טלמון,

* ואנדאליס — שבט גרמני מסקנדינב־
,יה, שחדר במחצית האלף הראשון לספי*
רה אל אירופה המרכזית והמערבית, יסד
ממלכה באפריקה ועבר לאיטליה, השמיד
את הצבא והצי של רומא וביזאנטיון, ובזז
את רומא. שם נרדף לבוזזים פראיים ולמח־ריבי־תרבות.

שצג
החונה

קטע מתערוכה של הסיפרייההלאומית, המוקדשת לוואנדא־ליזם
של הסטודנטים. למעלה: ספר שכמה מעמודיו נתלשו. מימין :
סיפור על סטודנט שלא מצא זמן לקרוא חמישה עמודים על
פסיכולוגיה לא־ נורמלית, ותלש את העמודים מכתב־העת.
את בעילום־שם להחזיר למטה: הזמנה לסטודנט־גנב
העמודים שתלש, פרק מספר על תולדות עם ישראל. העמודים
לא הוחזרו. מפעם לפעם עורכת הספרייה הלאומית תערוכה של
ספרים מושחתים בתיקווה שעצם הצגתם בפומבי תמנע השחתת
ספרים נוספים, מהם נדירים ביותר, אשר טרם הושחתו.