גליון 2040 מתאריך 6 באוקטובר 1976

שר העוד ה 1ה

בוועדת הבנייה המחוזית ושלחו לייצור
ולחרכבה טרומית. אחר-כך בא מנוף גדול,
פרק מן המשאית את חלקי המשפחה עם
האוטו והכלב וקבע אותם במקומם, בין
הקירות וחמשקופים.

בית״ספר יסודי באיזור יוקרת ניכר
בפקקי התנועה סיס מולו מידי בוקר
ברבע לטמונה. מכוניות טובות מבית טוב
פולטות ילדים אחידים לפרק זמן סל
כסס טעות. אחר״כך חוזרות המכוניות ואוספות
את הילדים, כסהם מלומדים
יותר, בחזרה הביתה.
המרחק בין בית״הספר והבית אינו
עולה על כמת נוסי בניינים (אלא אם
זייפו ההורים את כתובת מגוריהם כדי
ספירות-בטגם לא ילמדו עם בני בינונ
י ס או עניים — ר׳ להלן, סעיפים
ג )3 ,אבל מודל החיים סל הכרך ה אמריקאי
הנוצץ מכתיב זאת גם לעיר־המחוז
האסיאתית המאובקת. רק בארצות
מתפתחות (או טעונות־טיפוח) הולכים
הילדים לבית הספר ברגל, עם הילקוט
על הראס. כאן׳ בפאלסטינא, כמו
אצל אנקל-ביל בניו-יורק, נוסעים לבית־הספר
במכונית סל ההורים. הטוב ביותר

אי ך עו שי םספא רי
בדרך ל בי ת ־ הספר
לסלוח את ה,סופר׳ להביא ולהחזיר את
הילדים, אבל נהגים צמודים יס רק לקציני
קבע. הסאר נוסעים בדודג׳ סל אבא
או בסאאב סל אמא. ילדים מסורקים
היטב, למורי, לגו׳ ו,פיטר /סלא ראו
קיוסק או תחנת-אוטובוס או מנקה-
רחובות או פח״אטפה, אלא דרן חלון
המכונית. כמו בסאפארי, לעבור במהירות,
לראות, אבל להיזהר סלא לגעת.
ילדים תכליתיים, בנים להורים פראק־טיים,
דור סני לתרבות חאיירקונדיסן.
לבית הספר נוסעים, חבל על הזמן. מס־חקים
רק במיסחקים חינוכיים ספותחו
על״ידי טובי המומחים. הטבע גדל אצלם
בבית, בעציצים, וכטמסחקים באינדיאנים
(מה זה ן) צריך להיזהר סלא ללכלך את
סטיח האקרילן הדקוראטיבי סעליו מונח
כלבלב הפוליאסטר טהור-הגזע ובעל
טוסלת״היוחסין. אולי יס גם חתול. אבל
את החתול צריך לבדוק היטב שמא הוא
שייך לסעיף ( 3ר׳ להלן).

כמו בכל מוצר תעשייתי, כולם כאן
בני אותו גיל. כולם נשואים פלוס. כולם
שותים ליטר פלוס. כל הנשים מעוברות.
כל הגברים במילואים. כולם בייבי־סיטר
של כולם. מעל כל הספות אותו גובלן
ובכל מיגרשי החנייה אותה פיאט קומפקטית
וחסכונית, שנתיים על הכביש.

חנות מכולת בשכונה ירושלמית הידועה
בציבור כ״שכונת מצוקה״ או כ־
״שיכבה מעוטת-יכולת״ או כשכונה בה
גרים ״בני עדות המידבר״ .בחנות המכולת
מוכרים אוכל. אוכל פירושו מזון :
לא לחיך האנין, אלא לקיבה. לכאן
מגיעה עקרת-הבית המכונה ״מעוטת״
יכולת״ (אם כי הכותב ניסה, ללא-הצלחח,
לבדוק במה בדיוק בא לביטוי מיעוט
היכולת) וקונה מדי-יום שלוש״ארבע כיכרות
לחם אחיד, תה׳ שקית חלב, חמש־שש
ביצים וחתיכת תחליף־לאקרדה. יש
לח חמישה-שישה ילדים ואין בכוח הכנסותיה
לקנות יותר.
הילדים שלח הם ילדים מסובסדים.
הם אוכלים לחם מסובסד עם ביצה מסובסדת
ושותים תה עם סוכר מסובסד.
עכשיו רוצים העשיריםוהבינו -
נים לבטל את הסיבסוד. למה הם צריכים
לשלם, מחמיסים שהם לא מצליחים
להעלים, את הביצה של הילד שלאימו
הם קוראים ״מעוטת-יכולת״ .העשיר
י ם ( )1אומרים לה שתפסיק לעשות
ילדים ולגדל מנטאליות ואז יוכלו הילדים
שלה לנסוע לבית הספר כמו הילדים שלהם,
והבינוניים ( )2קראו בעיתון
שסובסידיה זה שורש האנארכיה והרי
שינוי זה מה שצריך, וסוף סוף גם חם
משלמים מיסים, לא 1
ובעיני הכותב, שאינו ידוע כמחבר-
אגדות, מצטיירת מהדורה חדשה של סיג-
דראלה. בגירסח זו תצוץ יום אחד אותה
פייה מפורסמת ותהפוך את הילד שלנו
לחתול. אין צורך לרחם על הילד הזה,
הוא יהיה חתול של עשירים ( )1ויחיה
בשלווה ליד כלב״הפוליאסטר הגיזעי
דלעיל. הוא יאכל פילה בשמנת כל בוקר
וגולאש בגבינה כל ערב. רק בלחם הוא
לא ייגע, כי הוא יהיה חתול אנין. הוא
לא יאכל אוכל מסובסד.

מ ה ההבדל
בין מי עו ט ־י כו ל ת
וסתם מי עו ט
כולם קוראים עיתון־ערב ואת הפרפר
ורואים טלוויזיה משמונת עד שנרדמים.
כולם חושבים שיש שחיתות וצריך שינוי
ולמה הממשלה לא עושה משהו. כולם
חולמים לחיות עשירים (ר׳ סעיף )1
אם כי איש איננו עני (ר׳ סעיף .)3כל
מודול-אדם מורכב כאן ממקרר אוטומאטי
מהחתונה ומכונת-כביסח״שש-
תוכניות וסטריאו וואקס לפיאט. איש לא
זקן כאן, איש לא חולה, איש לא מת.
אמבולנס בא רק ללידות. כולם צעירים
ונחמדים. כולם חברים בוועד-הבית ויודעים
לחבר דו״ח האסיפה של שלשום במיטב
הסגנון הצבאי הקצר והענייני :
בישיבת הוועד מה 27-ביוני הוחלט לשכור
ערבי (ר׳ סעיף )4לניקוי חמיקלט.

א שה אחת גרה
ב תו ךאב טי ח,
וערבי אחד גר
ב קונ טיינ ר
פעם תתלבט הכותב האם ממציאי השיכונים
האלה הם רשעים או שמא רח״ל
טיפשים המה. היום מכיר הכותב בגאונותם
הבלתי מבוטלת של אבות-השיטה :
הם אינם טפשים. הם המציאו את ה תשתית
למדינה. הם יצרו את השיא העולמי
בבינוניות (ר׳ סעיף .)2הכל
כל כך בינוני עד שאפילו המשקופים ה צבועים
באוקר-בוצי מתחילים לפהק. ומרוב
פיהוקים שוכחת יחידת האנוש
הטרומית שאפשר להקים מחסומים ולשרוף
צמיגים, כפי שעושים לעתים
העניים (סעיף )3או הערבים ()4
אשר טרם נתפרו אל תוך המודול השי״

בינונ ים
על רו ח ה צוו ת
שיכון לזוגות צעירים בעיר הררית.
בתים דמויי־רכבות ובתים דמויי-מגדלים
תקועים בתוך צלע הר מכורסם. על אף
הנוף הטבעי, הירוק והעליז לשעבר, צבו״
עים הבתים אפור מדכא או אוקר בוצי.
הכביס מאספלט, מגרשי״החנייה מאספלט,
גן־המשחקים מאספלט, החצרות מאספלט.
ההר המנוסר טוייח באספלט.
השלט מודיע שכאן הוקמו שלוס-מאות
יחידות דיור. שכחו לכתוב שכאן גרות
כאלף יחידות אדם, בזוגות פלוס שניים
פלוס כלב. כחלק אורגאני מן הפרוייקט
הקימו מתכנני השכונה גם מודולים של
בני״אדם, שירטטו אותם על הנייר, אישרו

המלכדתאתהלחם,
ה מ רג רינ הוהנקניק
ל סנ דבי ץ׳ אחד
כוני. למרות החלומות על עושר ()1
וכוח, אין לעשירים ולחזקים שום
סכנה. כאן גדלה ומתרבה, כמו בחממות-
פטריות, שיכבת הטכנאים והמהנדסים ו-
ההנדסאים והפקידים והמבצעים. הם ה-
מיתרס העבה והאטום המפריד בין
עניים ( )3לעשירים 1המדינה
זה חם.

חנור מרמרי

מכולה שנגנבה מנמל אשדוד, אינה
ראוייה לשום דבר. לכן היא נמכרת בחמישית
ממחירה לבעל-מוסך מקומי, כדי
לשכן בה את פועליו הערביים. לא ברור
אם בעל המוסך משתייך לעניים 1ל-
בינונים ( )2או לעשירים 3אך בנקודה
זו — זה לא חשוב. סוף סוף נמצא ה מכנה
משותף לסעיפים 1עד 3והוא
סעיף : 4ערבים. ומכיוון שלערבי לא
יאה למקום מגורים אלא קונטייגר משומש
— אין צורך להרבות בתיאורי טבע.
אם הבינונים משמשים בידוד בין
הענייםלעשירים,הרי הער -
בים משמשים דבק מגע לסנדביץ׳ הזה,
שלא יתפורר חלילה. אם הסנדביץ׳ יתפורר
הוא יחיה סתם לחם ומרגרינה ו־נקניק״אווז.
והרי כוחו של הסנדביץ״ ב-
ליכודו, וכוחה של המדינה בסנדביצ׳ה ה מלוכד.
שיכבה שיכבה וערבייה, מעמד
מעמד ועבדיו, איש איש ושנאותיו.
ולכן הבה ונאסוף את עשירינו, את
עניינו ואת בינוניינו ונשיר במקהלה, בשלושה
קולות, שיר הלל לערביינו היק רים,
מלט מדינתנו וחוסנה.

בפרוס השנה החדשה בעצם הימים הנוראים ביום השנה למלחמת יום
הכיפורים לקראת יום חיל השירית לרגל יום העצמאות לכבוד יום
השואה לחג יציאת מצרים לאחר אלפיים שנות גלות לזכר ישיבתנו
בסוכות ביום השנה להצהרת בלפור לכבוד נצחון ששת הימים לזכר
חורבן הבית בפרוס חג החירות בעצם ימי חנוכת מקדשנו ביום השנה
לייסוד העיתון בחג מתן תורה לקראת ראש השנה לאילנות לרגל יום
חיל האויר משנכנס אדר ב׳ לאחר שושן פורים לזכר יום הזיכרון לרגל
ט׳ באב ולכבוד כ״ג יורדי הסירה אנו מגישים לכם

סי מ פוזיון המשתתפים בדיון משתתפים הפעם שישה פרופסורים מכל
שדרות הישוב, מכל שכבות הציבור ומכל גווני הקשת
הפוליטית והמחשבתית בישראל. שישה פרופסורים
מתונים, מכובדים, שקולים ומפוכחים אשר הוכיחו
את יכולתם הניתוחית־אינטלקטואלית־ביקורתית באלפי
סימפוזיונים יוצאים מן הכלל במשך עשרות
שנות קיומה של עיתונות עיברית, והרי הם :
פרופסור שר — חבר בממשלת ישראל, מחברם
של ספרי איכות, מומחה לביטחון, אדם המשלב
יכולת חזון רגישה עם כושר ניתוח תלת-ממדי.
פרופסור אלוף — בעל קתדרה באוניברסיטה,
קצין מוכשר לשעבר, מחברם של ספרי מדע לאומיים
לבר־מיצוות ושמחות אחרות, אדם המשלב מיקטרת
מעולה עם טבק באיכות גבוהה.
פרופסור אישה — מומחית בינלאומית לסטא־טיסטיקה
של בעיות חברתיות, מחברת קונטרסים,
עקרת־בית למופת, אדם המשלב את היותה אישה
פרופסור עם היותה פרופסור אישה.
פרופסור דתי — הסמכות המדעית לפילוסופיה
יהודית, משתתף קבוע בכל דיון שבו יש צורך
בפרופסור דתי, אדם המשלב אמונה יוקדת ובלתי
מתפשרת עם מחשבה מדעית מתקדמת.
פרופסור סופר — מומחה לחינון, מוסמך לערכים,
פובליציסט מזהיר׳ צעיר זועם, מחברם של
ספרים עבי־כרס, חבר־כנסת לשעבר, ליבראל אמיתי,
הומאגיסט דגול, פטריוט נלהב, פילוסוף מפוכח, אדם
המשלב את כל אלה ועוד ידו נטויה.
את הדיון מנחה פרופסור מנחה המשלב עיתונאות
מנחה עם ליבראליזם מונחה.
רצינו לשלב בדיון גם פרופסור פרענק או פרופסור
פיעל׳ אן לצערנו לא עלה בידינו למצוא כאלו ועם
הקוראים הסליחה.

פרופסור מנחה: ובכן, גם כשאנו מתכנסים הפעם,
עדיין קיימות אותן הבעיות ואותם הנושאים ואותן ה שאלות.
לכן הייתי חפץ לפתוח בשאלה הרגילה: כיהודים,
כציונים, כאזרחי ישראל — מהו סולם הדאגות
מחד והתיקוות מאידך שלכם 1מהו סדר העדיפויות
שלכם בדאגות ומהו סדר התיקוות שלכם בעדיפויות —
כאזרחי ישראל, כציונים, כיהודים ז ואולי לחיפך :
כציונים, כאזרחי ישראל, כיהודים — מה יהיה לאור מה
שהית ובהתחשב במה שיש 1
פרופסור שר: יש לי שלוש דאגות המדידות שינה
מעיני — חוסר העליה, נישואי התערובת והפער החברתי.
אך מאידך יש לי גם שלוש תיקוות המשכיבות אותי
מיד לישון — הגברת העליה, הפסקת נישואי התערובת
וביטול הפער החברתי.

פרופסור אישה: כן, יהדות התפוצות זה חשוב.
ובעיקר יהדותה היקרה של ידידתנו האמיצה ארצות-
הברית, שהרי זאת היהדות העיקרית שמחוץ לישראל.
מנחה: נכון.

ח אי גי

אישה: קורה שם תהליך מוזר — היהודים מקבלים
חופש׳ הם מתערים בחברה, חם מתעשרים, הם פעילים
בכל תחומי החיים — בתרבות, באומנות, בתיקשורת,
בעסקים, בפוליטיקה, בסיפרות, בכל. וחכי חמור _ אין
מגבילים אותם בכלל, בשום תחום. ליהודים בארצות־הברית
פשוט טוב, וזח מדאיג אותי מאוד.
שר: אני רואה בחומרה רבה דווקא את היעלמותה
של היהדות הרוחנית, המוסרית, הלמדנית, הנפלאה,
הזכה, תשהורה. שכן ללא תרומתה הפיזית של היהדות
הרוחנית לא יתקיים בנו הכוח להחזיק צבא הנותן ביטחון
לרוח הנפלאה הזאת של העם היהודי. שלושת
הדאגות שהזכרתי קשורות לכן זו לוו בבסיס משולש
שווה״שוקיים שאינו ניתן לעירעור — שחרי נישואי התערובת
יחסלו את העם היהודי, שהוא הבסיס הפיזי
לקיום רוח ישראל סבא, ואם לא נחלום על עליה אז
על הפער החברתי אין בכלל מה לדבר.
פרופסור סופר: מאוד-מאוד-מאוד מדאיג אותי ה עניין
הזה של הפער החברתי.
פרופסור אלוף: גם אותי.
פרופסור דתי: ואותי לא ז

מנחה: בל ניתן לחילוקי הדיעות להפריד בינינו.
גם אני מאוד מוטרד מהפער שאמרתם.
סופר: וצריך לחשוב על זח, ולחשוב על זה ברצינות.
לאן נעלמה הרצינות המעמיקה שאפיינה כל כך את
העם הזה ז במקום זה זורקים ניירות ברחוב.
אישה: ודוחפים בתור לקולנוע.
סופר: שלא לדבר על הבירוקרטיה. מה הפלא אם
זורקים ניירות ברחוב, כשאתה מוצף טפסים .״טפסים-
טפסים־טפסים״ במקום ״מילים־מילים־מילים״ .מתי
נלמד כבר לדבר איש עם רעהו במקום להתכתב ז
שר: הבירוקרטיה מתחלקת לשלושה סוגים — בירוקרטיה
טובה, בירוקרטיה בינונית ובירוקרטיה רעה.
וזה בדיוק שורש הרע — בגלל זה נתקל שליש מהאוכלו-
סיה בבירוקרטיה רעה, ואני רוצה להזכיר שמדובר כאן
במיליון בני-אדם, שגם הם כמובן, מצידם שלהם, מתחלקים
לשלוש.
אלוף: וזוהי הצרה בדיוק. אין פה עם — יש פה
אוסף של עממים ועדות וכל מיני ברבארים אחרים. לא
הצלחנו ליצור כאן עם, כי, ואני אומר את זאת במלוא
האחריות, נכשלנו בחינוך. לא הצלחנו, בתקופה כה
קצרה מחד וכה ארוכה מאידך, לתת להם את תרבותנו
הנפלאה, נימוסינו המשופרים, ערכינו הנעלים. החינוך
נכשל, וזה מדאיג אותי.
סופר: גם אותי.
אישה: ואותי לא ז יש לי הרי שני ילדים.
שר: זה נכון, שכחתי להגיד בין שלושת הדברים
שהזכרתי גם את החינוך.
מנחה: אני מבקש, אני מבקש. רבותי, בל ניתן לחילוקי
הדיעות להפריד בינינו, הרי כולנו יהודים, לא ז
דתי: כן, כולנו יהודים, ואסור לנו לשכוח את זה.

ויהדות זה גם תרבות״דיבור.
סופר: ותרבות-דיור.
דתי: נכון, ואין זה מתקיים ללא זה.
שר: ושניהם אין לחם קיום ללא הגורם השלישי.
דתי: נכון, ופח אני מתכוון לפירסומת. פירסומת
זח אנטי־יהודי, זה אנטי תרבות״דיבור, זה אנטי תרבות-
דיור, הפירסומת מדאיגה אותי.
אלוף: גם אותי, מאוד.
מנחה: את כולנו, את כולנו זה מדאיג. אני מבקש.
אלוף: ויש לזה רק פיתרון אחד — התנדבות. חינוך
שיביא למוטיבציה שתביא להתנדבות.
אישה: צריך לעשות פירסומת להתנדבות.
מנחה: גם אותי זה מדאיג.
סופר: והשביתות, שכחתם את השביתות. כל יום
יש שביתה חדשה.
מאין שואבים הללו את חוצפות הנפש חללו לעשות
שביתות בשעות שכאלו ! עוד לירה, עוד סטייק, עוד
חולצה — מאיפה החומרנות הזאת? הזאת היהדות?
מנחה: זה מדאיג את כולנו. ם דתי: שביתות זה אנטי״יהודי וגם שחיתות זה אנטי־יהודי.
אישה:
זה נורא, השחיתויות האלו.
אלוף: צריך לקצץ להם את היד. יד חזקה.
שר: לשלושתם — לברבארים, לשובתים ולמושחתים.
אישה: צריך להיות חזקים, ישראל חזקה היא ערובה
לביטחון, היא ערובה לחידוש המוסריות, היא ערובה
להפחתת האלימות, היא ערובה לתרבות־דיור, ישראל
חזקה היא ערובה לכל דבר יפה.
מנחה: נו, מה אתם אומרים על שר החוץ הזה?
שר: אה, עזוב אותו.
אלוף: מה יש בטלוויזיה ן
אישה: פטרוצ׳לי.
אלוף: אח, זה חרא.
מנחה: כן, גם אותי מדאיג.
דתי: יש עוד בוטנים !

״תורה מוסרית, יפה
ונעלה שאין לה כוח
אינה שווה את הנייר
עליו היא כתובה״

״צדק חזק בעל־עוצמה
הוא הצדק
שייראה וייעשה״

סופר: ללא כוח לא יתכנו בוטנים.
דתי: או, קיי, אני הולך הביתה, אשתי מחכה לי.
מנחה: להתראות, תודה רבה.
דתי: תודה רבה לכם.
אלוף: שלום.
שר: להתראות, תקפוץ בשבוע הבא.
אישה: יאללה, בואו נפתח את הטלוויזיה.

נראה כי ראשי הסיעות המתנגדות
לרפאל גמרו אומר לעשות הבל כדי לסלקו
מהמיפלגח, אפילו אם צעד מעין זח
יגרום לפילוג כמפד״ל, ערב הבחירות.
על רקע זה יש לצפות למסע גילויים והשמצות
נרחב נגד רפאל. יריביו ינסו לחשוף מחדש פרשות
שונות מעברו, שיש בהן כדי להכתים את שמו.

מנגינן ר ך
ס ה 3רהב מי שלחס
הפרל מנ ט רי ת
ח״ב יצחק נבון, שעמד בראש המישלחת
של הכנסת שחזרה מביקורים רישמיים
וליסבון, עומד להגיש דין־וחשבון חריף
התנהגותם של חברי המישלחת במסע
הפרלמנטרית בשטרסבורג
ביותר על

נכון עומד לטעץ כדין־וחשכון שלו, כי
ח ׳׳כ המפד״ל אברהם מלמד נעלם,
מייד כאשר נחתה המישלחת כחו׳׳ל,
הופיע רק לעיתים נדירות ולא כיצע
את אשר היה מוטל עליו לעשות.
כן יטען נכון בדו״ח שלו כי שניים מחברי
המישלחת, הנמנים עם ותיקי הפרלמנטרים.
של ישראל, אינם מסוגלים ככר, מפאת
גילם ומצב בריאותם, לייצג את ישראל
ויש להימנע מלכלול אותם כמישלחות
פרלמנטריות בעתיד.
נראה כי הכוונה היא לח״כים של הליכוד
חד״ר יוחנן באדר והד״ר אלימלך רימלט.

צ 3ו״ם מעצרים
שד סזגיו צה״ד

0 *3011

פרשת העמלות שקיבלו קציני צה״ל בדרגות
שונות מחברת ארדיטי בארצות־הברית מסתעפת
והולכת, וככל הנראה צפויים מעצרים של קציני*
צה״ל נוספים, בחשד כי קיבלו טובות־הנאה מהחברה.

עתה מסתבר כי הפרשה בולה נחשפה
על־ידי שילטונות מם־ההכנסה כארצות•
הברית, ולא כתוצאה מחקירת משרד־הביטחון.
חוקרי־המם
האמריקאיים החלו לבדוק את סיפרי*
החשבונות של החברה, אחרי שהיא הועלתה
במידגם מיקרי שבוחר המחשב מדי שנה. בעת
הבדיקה הופיעו בספרים סכומים ששולמו על־ידי
החברה בעמלות. הדבר אינו מהווה עבירה על
חוקי־המס האמריקאיים, אבל כיוון שחוקרי־המס
ידעו כי קציני צה״ל אינם נוהגים לקבל עמלות
מחברות שעימם קשור צה״ל בעיסקות שונות,
הם ביקשו לאמת את הרישומים בסיפרי
החברה האמריקאית.

לצורף זה התקשרו עם שגרירות ישראל
בוושינגטון, ומסרו לה את שמות האנשים
שהופיעו כסיפרי חכרת ״ארדיטי״
במקבלי עמלות. כך נחשפה זהותם של
קצינים ואנשי מישרד-הכיטחון, שאיש
לא העלה כדעתו בי קיבלו טובות־הנאה.

הופס קו סיורי הניידות
•זור גוש דן
מישטרת מחוז תל־אביב הפסיקה לאחרונה את
סיורי הניידות בשעות הלילה, בכל ערי גוש דן.

מדיניות זו ננקטה אחרי שהונהגה קודם-
לכן כמישטרת ירושלים, כמטרה לחסוך
כהוצאות הדלק של המישטרה.

בדומה לירושלים, יוצאות הניידות מהתחנות רק
אחרי שמתקבלת קריאה לעזרה או דיווח
על מעשה־פשיעה.

שבי תהב סו ד האטומי ימונה
במקביל לשביתת האחיות שהתקיימה לפני כשבועיים,
נערכה שביתה שלא הגיעה לכותרות העיתונים.

בעלת בספ ת
שדוד ההתאבדה
אחת מבעלות הכספות בבנק ״ברק־לים־דיסקונט״
כרמת־גן, שרוקנו על־ידי
שודדים שפרצו למרתף־הכספות
של הבנק, התאבדה השבוע בתלייה.
למדות שחוקרי המישטרה ממשיכים
לחקור כמרץ בפרשת השוד הגדול
כיותר בתולדות המדינה, ומבטיחים
לבעלי הכספות השדודות כי
לפחות חלק מכספם ורכושם יוחזר
להם, גוברת ההתמרמרות בין כעלי•
הכספות, שרבים מהם אינם רואים
בל סיכוי לכך שרכושם יוחזר להם
בעתיד ההומו. נראה שהתאכדותה
של בעלת הבספת אירעה על רקע זח.

השביתה פרצה בבור האטומי בדימונה,
שם הפסיקו העובדים את העבודה כליל
למשך יומיים.
ראשי ההסתדרות מיהרו לדימונה, ואחרי 48 שעות
של משא־ומתן מייגע עם ועד־העובדים החזק
שבמקום, זכו העובדים במילד מרבית דרישותיהם.
עיקר הדרישה היה תוספות־שכר עבור תורנויות־לילה
ו״עבודות מייוחדות,״ כהגדרת ועד־העובדים.
לדיברי עובדים בכור היתה השביתה מוחלטת
וכללית .״לא פירסמו את הדבר, מכיוון שאז היו
נוצרות בעיות במו״ם ולא היינו מקבלים מה
שרצינו להשיג,״ סיפר אחד ממארגני השביתה.

ח״ב ורטמן ירוץ
לעיריית חי

שוטרים ירו מ עד

ח״כ משה ורטמן, יו״ר הנהלת הקואליציה לוטש
את עיניו לכהונת ראש־עיריית חיפה.

ראש אנרוזים ב ר חו ב

ורטמן ככר הקים מטה־פעולה בחיפה
שמטרתו לארגן כוח ציבורי שיתמוך
בהצבתו בראש רשימת המערך בבחירות
לעיריית חיפה.
ורטמן שכר מישרדים, ותבע מעסקנים מקומיים
זוטרים לחתום על הצטרפותם למטה־הפעולה שלו.

האסצ 13י
ם־ לוג

בעיקבות הישיבה הסוערת של מרכז המפד״ל
בשבוע שעבר (ראה במדינח) החריפו היחסים בין
ראשי הסיעות היריבות במפד״ל.

שני שוטרים של היחידה המרכזית של
מישטרת מחוז תל־אביב, פתחו כירי
כצהרי יום השישי כשבוע שעבר ברחוב
מרכז בעלי-מלאבה כתל-אביב, מעל
לראשי העוכריפ-והשבים שהיו אותה
שעה על המידרכות ברחוב.
שני השוטרים היו במעקב אחר שני צעירים
החשודים כפורצים. כשאלה ניסו להימלט,
פתחו השוטרים באש לעברם, למרות שאזרחים
רבים נמצאו אותה שעה ברחוב. אחד החשודים נפצע,
אך הצליח להימלט. הסתבר כי אחד השוטרים
התגייס למישטרה רק שלושה ימים קודם־לכן.
כיוון שלא היה בידו נשק מישטרתי, ירה באקדחו
הפרטי. תיק התקרית נסגר, כיוון שאיש לא
הגיש תלונה בהקשר זה.

ח צו מצסהס מי כ ה
כסרט הישראד
מישרד־המיסחר־והתעשייה מתכנן הפעלת מדיניות
חדשה של תמיכה בסרטים ישראליים, שפירושה
המעשי הוא צימצום התמיכה במרבית הסרטים
המיסחריים שיופקו בארץ. עד כה נהנו הסרטים.
הישראלים מהחזר־מס בשיעורים שונים, על־פי
דרגת האיכות שנקבעה לסרט המוגמר. פירושו
של דבר היה שסרט ישראלי מועדף על פני סרט
זר בכך שהממשלה מחזירה למפיקיו חלק מהמיסים
שהיא מקבלת מהצופים החוזים בו.
בממוצע הסתכם החזר־המם בסכום של 2ל״י
לערך לכל צופה.

עתה מתכנן מישרד־המיסחר-והתעשייה
לקצץ בסכום החזר־המס כערך ב־*50
לגבי סרטים ישראליים שצופים בהם יותר
מ־ 300 אלף איש.
פירוש הקיצוץ יהיה הפחתת הכדאיות של
ההשקעה בסרטים ישראליים, והענשת סרטים
הזוכים בקהל־צופים גדול.

ה א מריק אי ם רוצים
גילעד את חברת סי־בי־אס, אחת משלושת רישתות־הטלוויזיה
הגדולות ביותר בארצות־הברית, הציעה חוזה*
עבודה לשלוש שנים לעורך מדור־הספורט של
הטלוויזיה הישראלית, אלכם גילעדי. ההצעה היתה
על־תנאי, לאפשרות שהחברה תזכה במיכרז בזיכיון
לשידורים מאולימפיאדת מוסקבה שתיערך
בעוד ארבע שנים.

לגילעדי, שהצטיין בהעברת שידורי
הטלוויזיה מאולימפיאדת מונטריאול
לישראל, הוצע להצטרף לצוות־המפיקים
של מחלקת הספורט כתחנה האמריקאית.
בשלב הראשון דחה גילעדי את ההצעה הקוסמת,
בשל סיבות אישיות. אולם האמריקאים הבהירו
לו שהצעתם עומדת בעינה עד ליום מתן הזיכיון
לחברתם — אם אכן תזכה בו.

נ סג ר מועדון
הס טודנ טי ם בירו שלי ם
מועדץ־הפטודנטים של האוניברסיטה
העברית בירושלים נסגר בשבוע שעבר,
לאחר שורה של תקריות שאירעו כין
סטודנטיות, שביקרו במועדון־דיסקוטק,
לבין אורחים שהגיעו מחוץ לאוניברסיטה.
אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית
החליטה על הסגירה אחרי שלדבריה, כוחות*
המישטרה ואנשי המישמר־האזרחי שהגיעו למקום
לא היו מסוגלים לסלק את האורחים הבלתי־רצויים.
הללו נטפלו לסטודנטיות, והציקו להן גם
בחדריהן שבמעונות הסטודנטים על הר־הצופים.

״אחרי שנוכחנו וראינו שהמישטרה איננה
יבולה לטפל כאנשי העולם־התחתץ,
החלטנו על סגירת המועדץ,״ הודיע אחד
מראשי אגודת-הסטודנטים.

לדבריו, הגיעו האורחים הבלתי־רצויים בחבורות
גדולות, ו״אפילו המישטרה פחדה מהם.״

אלו ף צחייד
ע 1באת הארץ
האלוף נחמיה קין, מי שכיהן עד
לפני בשנתיים כראש אגף־אפסנאות
במטה־הבללי, עזב את הארץ, התיישב
כחו״ל וכבל הנראה אינו מתכוון
לחזור לישראל בעתיד הקרוב.
האלוף קין ( )51 הוא יליד רומניה,
שעלה לארץ במעפיל והתגייס לצה״ל
כמילחמת־העצמאות. כמשך שלוש
שנים, כיהן בנספח-צכאי בשגרירויות
ישראל באיטליה ובשווייץ, לפני שמונה
כראש אגף־האפסנאות כ(72-י.1
באחרונה נודע כי הוא עבר להתגורר
בצרפת אחרי שקיבל ירושה
גדולה, ושם הוא מנהל מיפעל־טכסטיל.
זמן קצר אחרי מילחמת יום•
הכיפורים עורר האלוף קין ביקורת!
חריפה נגדו, כאשר נודע בי הורה!
להתקין בידה (אם לת*שטיפה) בליש־כתו
הצבאית.

טו _ן

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תר־,
אביב, רחוב גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136 מען מברקי :
״עולמפרס״ .מודפס ב״הדפוס החדש״ בע״מ, תל־אביב, רחוב בן־
אביגדור. הפצה :״גד״ כע״מ * גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ בע״מ .
העורך הראשי: אורי אבנרי. המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
שהגיע למישרדי המערכת, כדי להשמיע
אישית את מחאתו על התיקון שהוכנס
במפת קולורדו.
טיבעה של סאטירה, שקשה קצת להסבירה.
ככל שטרחנו להסביר לאיש, ש־האיש
שהטריח את עצמו לבוא אל
מישרדי המערכת, מייד אחרי תום ימי החג,
דיבר אנגלית והיה נרגש מאד. הוא החזיק
בידיו את גליון העולם הזה שעל שערו
התנוסס איש־השנד״ הרב משה לווינגר,
והדברים שבפיו נשמעו כמחאה חריפה.
תחילה סברנו כי הוא בא למחות על
משהו שפורסם בקשר לבחירת איש־השנה.
אבל כעבור שניות מעטות הסתבר, כי
מחאתו היתה קשורה בעניין אחר לגמרי.
״אין דבר כזה!״ אמר האיש .״אני בא
משם, ואני מודיע לכם במלוא האחריות:
אין מקום כזה!״
הוא דיפדף במהירות בין דפי העיתון,
והצביע על מדורו הסאטירי של חנוך מרמרי
בגליון החג, שם פורסמה מפה של
מדינת קולורדו בארצות־הברית, כשבמר־כזה
ממוקמת העיר אלטנוילנד־סיטי .״אני
מכיר כל עיר וכפר בקולורדו,״ המשיך
האיש למחות בהתרגשות ,״ואני מודיע
לכם כי אין עיר כזאת בשם אלטנוילנד.
המפה אינה נכונה. מישהו היטעה אתכם.״
הסתבר כי ׳האיש אפילו לא קרא את

1001.011*00

05 אוא>ז\ 5

״הנני לציין כי בתמונת השער של גיליון
2038 נראית יד שכרוכה בתפילין.
אך יד זאת היא יד ימין, ותפילין מניחים
ביד שמאל. אני ילד בן 13 ולומד לבר-
מיצווה, ובמיקרה אני מבין בעניין זה. אודה
לכם אם תסבירו לי תמונה. יוצאת-
דופן זו.״
ההסבר הוא פשוט. העובדה שתפילין
נכרכים על יד שמאל לא נעלמה מידיעתנו.
צלם המערכת, שעליו הוטל לצלם, לצורך
תמונת השער, יד המניפה רובה־סעד אל-
על, למד את פירטי כריכת התפילין בדייקנות,
כאילו התכונן בעצמו לטכס הבר-
מיצווה. אלא שלצורך הנפת הרובה נעשה
הדבר ביד ימין. התמונה היתה, כמובן,
מבויימת, ומשום כך נראית בה יד ימין
כרוכה בתפילין.
על כל פנים, עצם פנייתו של אופיר
גורן מעודד. יש בה כדי להעיד באיזו
מידה של עיון ודקדקנות בוחנים קוראי
העולם הזה כל פרט ופרט המופיע בעיתון.

!8! 81 8
אם בכר עוסקים בפכים הקטנים
שמאחרי עבודת המערכת, זה אולי המקום
לספר מעט מעלילות צוות צלמי העולם הזה.
בהתאם למסורת המקובלת במערכת, הרי
חוץ מהעורך הראשי, דווקא הצלמים הם
אלה המעדיפים לגדל זקנים. ואומנם שני
צלמי המערכת, שלמה סתר ופטר פן, הול-

א0א*0

610 שטק
0ס ^ ז _0ו 0 0

פטר פן ב״הדסה״

׳סו\ז*_ו 1£0ח־ס,

אין דו״ח חנייה

אנחנו דק מקווים שמרוב קריאות מעין
אלה לא יחליט סתר יום אחד לחתוך לעצמו
את האוזן.

א0וז*\,מ£3£ח

^\0 /עו ; ג>עו 20 וח^
)^ 6 X 1 0 0

>5*1\17

העיר אלטנוילנד במדינת קולורדו, במפתו של חנוד מרמרי
״אין דבר כזה !״
כים שניהם בהתאם לאופגת המראה המזוקן.
אלא ששלמה סתר אינו מסתפק רק
בזקן. להשלמת החזות האקסטרוואגנדית
שלו הוא נוהג לחבוש גם מגבעת־קש, ש הפכה
כבר לסימלו המיסחרי. מדי פעם,
כשהוא יוצא בתילבושת זו לעבודה, הוא
זוכה לתגובות, המיועדות כנראה להוכיח
את בקיאות המגיבים בתולדות האמנות או
ההיסטוריה של קולנוע.

פרשה אחרת, קשורה לצלם המע רכת
השני, פטר פן (הנראה בתמונה למעלה,
לבוש בגדים סטריליים, בעת שנכנס
לצלם את חדר הניתוחים הריק בבית-
החולים הדסה, בעת שביתת האחיות).
לפני מיספר שבועות סיפרנו לך במדור
זה (העולם הזה )2025 על תקרית שאירעה
בינו לבין המישטרה בעת שצילם כתבה
על לילותיהם של הממתינים לאשרות
ליד השגרירות האמריקאית.
פטר התלונן על ששוטר רשם דו״ח למכוניתו
כמעשה נקמנות. השבוע נענתה
תלונתו בידי אורה ברנד, הממונה על
תלונות־הציבור במטה הארצי של המיש-
טרה. תשובתה מהווה למעשה אישור ל תלונתו
של פן והיא אומרת בין השאר:
״אנו סבורים כי אנשי המישטרה לא היו

היד עם הקלשניקוב מתוף שער ״העולם הזה״ ()2038
יד ימין היא ההולמת
רשימתו של מרמרי, שנלוותה אל המפה.
הוא הגיע כאורח לחג, אל מישפחתו בישראל.
ברגע שסיפר על קולורדו, מיהרו
בני המישפחה לשלוף את גליון־החג של
העולם הזה, הציגו לפניו בגאווה רבה
את מפת קולורדו שהתפרסמה בעיתון. מ־שום־מה
לא מצא איש מהם לנכון לספר
לתייר כי מדובר ברשימה סאטירית, וכי
המפה הדימיונית שייכת לסאטירה.
זו אגב הזדמנות להבהיר גם לקוראים
אחרים, שלא שמו משום מה לב לכך,
שמדוריהם של חנוך מרמרי וקובי ניב,
ממשיכי דרכו של הד״ר זוארץ ז״ל, הם
המשכו הישיר של המדור 200 הארץ,
ששבק חיים, וככל הנראה לא יקום לת־חיה,
כמו מייסדו ועורכו הראשון.
אותו תייר, על כל פנים לא נירגע עד

אלטנוילנד־סיטי אינה אלא פרי המצאתו
של איש שמנסה להצחיק, איננו בטוחים
שהוא קלט את השדר. איש מקולורדז מתקשה
להבין מה מצחיק כל-כך בכך ששמים
עיר שאינה קיימת, על מפת מדינתו.

! 1 81 8
גליון השנה הביא גם לתגובה שונה.
מבין כל קוראי העולם הזה, נמצא רק
אחד שהרגיש שמשהו אינו כשורה ביד
המחזיקה ברובה־הסער קלשניקוב, מול
פניו של הרב משה לווינגר בתמונת השער.
ליתר דיוק, אולי נמצאו גם אחרים שהבחינו
בכך, אבל רק אחד מהם טרח להודיע
לנו זאת. היה זה הקורא אופיר גורן,
מדרך סטלה מאריס 30 בחיפה, ששיגר
אלינו את הגלויה הבאה:

1 1קירק דגלאם כוואן־גוף ושלמה סתר
לחתוך את האוזן !
״הלו ואדגוך!״ נוהגים לקרוא לעברו.
אחרים, המצויים יותר בקולנוע מאשר בציור,
קוראים :״הלו קירק דוגלאס!״
חוש האבחנה של חדי-עין אלה היפנה
את תשומת־ליבנו לכך, שאם מתאמצים,
אפשר למצוא דימיון בין סתר לבין אחד
הדיוקנים העצמיים שצייר ואן־גוך. בקצת
פחות מאמץ אפשר למצוא דימיון בין סתר
לבין קירק דוגלאס, כפי שגילם את דמותו
של ואן־גוד בסרט התאווה לחיים (ראה
תמונות).

צריכים להציג בפניך תנאים בקשר לצילומים
שרצית לצלם ואף לא לדרוש ממך
את הפילם המצולם. הדברים יובאו לתשו־מת־ליבם
ותינתן להם הדרכה מתאימה.״
דו״ח התנועה הקנטרני, בוטל אף הוא.

ה טולוז הז ה

לגברים בלבד
לגברים כמו שנשים או ה בו ת
דיאודורנט לגבר בלק טבק חדש

ד זי ת

די או דו רנ ט

פדלזוט פלד.נזשה׳>לור.נ 1רנו גן

ה עו ל ם הז ה 2040

מכתבים

המבחר המובחר עול
איזה איש 1איזו שנח?

מגבר מול

הפתעתם אותי בכן שבוור׳תם ברב משת
לווינגר כאיש-השנה. הרב לווינגר הוא
בסן־הכל דמות שולית ובלתי-מאוזגת, ש אינה
מייצגת כל ציבור שהוא. הוא אינו
ראוי לתואר איש-השנה, ובהעניקכם לו
תואר זה, גרמתם לפיחות התואר.
צבי טכצ׳נילן, פתח־תולווור!
...התוצאה הברורה של בחירת הרב
לווינגר כאיש־השנה
לא איחרה לבוא.
הנה, בעוד דמותו
ההרואית על רקע
הקלשניקוב מתנו ססת
בבל הקיוסקים,
אזר הרב הקנאי
עוז מכך שאפילו
עיתון כמו העולם
הזה חומך בו, ומב-
תיר אותו בתואר
איש־השנה, ויצא ל מסע
פרובוקטיבי
נוסף, שנועד להמריד
את תושבי חברון
הערבים. ספק
לווינגר
אם הרב לווינגר
היה מעז להתנגד בגלוי לכוחות צה״ל ש באו
לעצרו, לולא הפכתם אותו לגיבור
לאומי.
מ. מאיר, תל־אביב
• התואר איש־השנה אינו מוענק כפרס
או כציון־לשבח. בין אנשי השנה של
העולם הזה, נכלל בשעתו גם אדולף אייב-
מן, בעת שמישפטו בארץ הטביע את חותמו
על מאורעות אותת שנה.

רק מו מ חי ם בעלי יי דעמק צו עי,
נ סי חוק שרי ם בינ ל או מיי ם
ה דו קי ם כ מו מ חי ׳־חלילית
מ סוג לי ם להציע לך
מ ב חר כה מוב ח ר של
מגברי קול, ב מ חי רי ם
כה ס בי רי ם !

־חלילית־

מו מ חי
מ צי עי ם לך מגבר*
קול^ חלילי ת, פנדר,
מרשל, די אנ קו ר ד, מרלבודו
ו סו ל ק במחיר החלמ־ 700ל׳יי
כמו כו מו ב ס חי ם לד: שרות מעולה,
ייעוץ מ ק צו עי שוס ףואח ריו ת מלאה,

בוא אל ה מו סי קהה עו ל ח
של ־חלילית־ .כדאי לך!

11 חלילית״ עושה מוסיקה עולמית!

״חלילית -פ. נרינשפון ובניו בעיים. יצרנים. יצואנים ויבואנים
של כל• נגינה סובחרים. כיכר השעון -יפו. טל 822917 .

בקרוב1שוו 117 בישראל

סובאודמשא וסובאה מסחרית
סובארו למשא וסובארו מסחרית, דגמי ,1977 ישווקו בקרוב גם
בישראל — על כן נמסר מחברת יפנאוטו, יבואני סובארי לישראל.
דגם המשא של סובארר והדגם המסחרי מצויירים במנוע 4פעימות
המורכב בחלקה האחורי של המכונית וההנעה היא הנעה אחורית2 .
הדגמים מצויידים במערכת מעצורים כפולה ונפרדת לבטיחות מירבית
ובמתלים מסוג מקפרסון לכל גלגל המגינים על המטען גם בעת נסיעה
בדרד־לא־דרך הודות לקפיצים ולבולמי הזעזועים הנפרדים לכל גלגל.
ח״ה מ. ברנובסקי וד. ברקוביץ, מנחלי יפנאוטו, מסרו שדגמי סובארו
משא ומסחרית מצויירים במנוע בן 500 סמ״ק המפתח עוצמה כפולה
ויותר הודות למאוורר החשמלי שאינו פועל מכוח המנוע והודות לריכוז
כל כוח־הסוס של המנוע להנעת הרכב. תצרוכת הדלק בתנאי נסיעה אופטימליים
היא כ־ 20ק״מ לליטר. ה״ה ברנובסקי וברקוביץ מסרו עוד
כי שני הדגמים החדשים של סובארו הם אידיאליים וחסכוניים ביותר
להובלת משאות קלים ומזון או לשימושים מסחריים, כולל מכוניות
שירות עבור חברות המספקות שירותי תיקונים במען הלקוחות. חם
הוסיפו כי המחיר הנמוד של הרכב, הוצאות האחזקה הנמוכות מאד
והמבנה, הביצועים הטכניים המעולים ואורן החיים של המכוניות —
מאפשרים חסכון של רבבות לירות לכל מפעל ובמקביל — הגדלת
ההכנסות.
חסובארו משא מצוייר בתא נהיגה מפואר עם 2מקומות ישיבה
ובארגז משא עם רצפה ישרה באורן 2,05 מטר א 1,25מ׳ 3 .חמעקים
הצדדים נפתחים לצדדים חן לפריקה וטעינה קלת ופשוטה והן לצורן
הובלת מטען חורג. כמו כן, ניתן להוסיף לארגז המשא מושב אחורי
מתקפל וגגון. מחיר המשאית הקטנח של סובארו יהיה כ־ 50 אלף ל״י.
חסובארו המסחרית מצויירת ב־ 5דלתות — 2דלתות הזזה בצדדים,
2דלתות תא נהג בצדדים ודלת אחורית הנפתחת בכל זווית רצויה.
המסחרית של סובארו באה עם חלונות סגורים בתא המטען ומחירה
כ־ 52 אלף ל״י, או עם 4חלונות בצדדים ומחירה כ־ 55 אלף לירות.
המסחריות של סובארו מצויירות ב״ 4מושבים — 2מהם מתקפלים.
מידות המכונית הן 3,035 מטר אורן X 1,340 מטר רוחב א 1,615
מטר גובה.

...לא היתד. יכול להיות בחירה טובה
יותר מזו. יישר כוחכם על שלא חתפתיתם
לבחור באיש־השנה את אחד מגיבורי מיב-
צע יונתן באנטבה, דבר שרוב קוראיכם —
עד במה שאני יבול להסיק מחוג מכרי —
ציפה לו.
נמרוד ערני, תל־אביב

חייבת להתערב, כדי למנוע ביזיון מעין
זח, החוזר על עצמו מדי כמה שבועות.
ק. ג ,.ירושלים

חנם של אנטבה
כל העולם היה מאוחד בדעתו שמיבצע-
אנטבה הנועז נחל ניצחון מזהיר. ים של
ריגשותישימחד. כבש את ההמונים. הרגש
הסוער השתלט על השכל הקר, ולא נשאר
מקום למחשבה מתונה, זהירה ומעמיקה.
לית מאן דפליג שמיבצע זה הנחיל ליש ראל
ניצחון צבאי. אך מה מעבר לזה ז
ישראל חוזרת וטוענת, באמצעות כל
שופרות התעמולה, שאצלה חיי־אדם יקרים,
ואילו בארצות אחרות אין ערך לחיי-אדם,
כביכול. אך בעיקבות מיבצע-אנטבה קיפחו
את חייהם חמישה אנשים, שהיו נש ארים
בריאים ושלמים אילו במקום פעו*
לת־אנטבה היתה מתבצעת עיסקת חליפין.
ממשלת ישראל הוכיחה שוב שלמעשה,
היא מוכנה להקריב כל מיספר אזרחים
שלה על מיזבח הפילוסופיה המדינית שלה.
הדרך שנקטה ישראל באנטבה אינה מסמנת
שום מיפנה חיובי. בדיוק אותה דרך
נקטה ישראל בסיטואציות רבות בעבר.
היה זה עלול להסתיים באסון נורא ובטבח
טוטאלי. אבל היות שהמיבצע נגמר יחסית
בכי־טוב, נדחקה הצידה ההכרה בנכונות
ממשלת ישראל להקריב את חיי אזרחיה
באשר הם, על מיזבח המדיניות
העיקשת והקשוחה שלה, שלא להכיר בעם
הערבי הפלסטיני כפארטנר לשולחן הדיו-
נים.
שלום זמיר, אסירים

תרגיל מטדניך היהודי
הגרי קיסינג׳ר עשה זאת שוב. כמו
תמיד, יכול רק יהודי להכיר את חולשות-
אנוש האמיתיות, ולדעת שאין דבר בעולם
שאי-אפשר לקנות בכסף, כולל כבוד לאו פי
ועצמאות. וכך חזר מיודענו, מטרניך

איזה עיתוי! בשבוע שבו פירסמתם
כתבה על הכדורגלן בני טבק הוא הפך
כוכב הנבחרת הלאומית. ובשבוע שבו
הופעתם עם גליון איש־השנה של הרב
לווינגר, הוא עלה שוב לכותרות. האם יש
לכם חוש טלפאתי לקריאת המאורעות העתידים
להתרחש, או שמא זה מה שקורה
לאנשים שמקבלים פירסום בהעולם הזה?
חנה נשרי, חיפה

העיתונות כשובר סשפולנטי
שוב איכזבו הידיעות על מציאת נפט,
כביכול, בקידוח באשדוד. ושוב נפלו אזרחים
תמימים קורבן לבהלת ההתעשרות
המהירה, כאשר השקיעו את מיטב כספם
ברכישת מניות חברות־הנפט, ששעריהן
עלו בעיקבות הידיעות הבלתי-ימבוססות
על גילוי הנפט באשדוד. כמי שהתפתה
גם הוא להשקיע בנושא, מתון ידיעה ש המדינה
זקוקה למשאבים לא־מעטים על-
מנת לבצע קידוחים לגילוי הזהב השחור,
אני רוצה להתריע נגד חוסר־האחריות של
העיתונות הישראלית, שעל סמך שמועות-
כזב מפרסמת כותרות־ענק היוצרות אש ליה
בציבור.
אינני יודע על סמן מה פירסמו עיתוני
ישראל את המידע שפירסמו, וגרמו בכך
להטעיית הציבור. אולם אני מצפה מעיתון

היהודי, על התרגיל שעשה בישראל, גם
ברודזיה. כמו שהצליח לקנות, לפני כשנה,
את נסיגת ישראל תמורת כמה מיליארדי
דולרים, כך קנה גם את החופש והעצמאות
של הלבנים ברודזיה בנזיד־עד־שים
מפוקפק של הבטחה לתמיכה כספית
בינלאומית.
מפליא שהרודזים לא למדו את הלקח
ובלעו את הלוקש שהאכיל אותם קיסיג-
ג׳ר, וזאת למרות שאצלם אין מחנה יוני
חזק כמו בישראל. בעתיד, כשכל העיסקה
הזאת תתגלה כבועת־סבון, יזכרו רק שמי
שהגה אותה היה יהודי, שהיה מוכן למען
האינטרסים הפוליטיים של הבוס שלו,
להקריב לכפרות את האירופאים שבלב
היבשת השחורה. ואחר־כך עוד מתפלאים
שיש אנטישמיות.
משה עליאש, ראשון־לציון

שנים אחדות לדת

כמו העולם הזה שיערוך חקירה בנושא
חשוב מעין זה, על-מנת לגלות אם גורמים
ספקולנטיים אינם מפיצים ידיעות
מטעות בבוונה־תחילה, כדי להעלות את
מחירי המניות שברשותם ולהרוויח הון
מבורותו של הציבור הרחב. גם הממשלה

הייתי השבוע בחתונה לא־נורמלית בלי
תיזמורת מחרישת-אוזניים, בלי ריקודים,
בלי שירים יווניים ובלי בטיח. פשוט חתו נה
כמו שחתמה של יהודים צריכה להיות:
בבית־הכנסת, באווירה רגועה ותרבותית.
ממש מרענן-נפש. זה היה בבית־הכנסת
על שם הרב כפוסי בחולון. אבל מה ש תרגיזני
היד. החוצפה הישראלית המצוייר:.
צעירים רבים נכנסו אל בית־הכנסת ללא
כיסוי ראש, ונערה אחת ישבה שם על
כיסא אחד עם החבר שלה. הרהרתי ל עצמי
באותו רגע בעם־ישראל־חי, שאוי
ואבוי לו אם כך הוא חי.
בתור לי שהיה עד לפני שנח אפיקורס
(חמשו בעמוד )10
ה עו ל ם הז ה 2040

81)163

ז*$זגן3חזו1מ{
0*<:5ממ*£38

כחשב רוח רענן
ביום קיץ חם...
בר תחושי את והסובבים אותר באשר תשתמשי באחד מארבעת הריחות ה מפתים בסידרת ״ קוי קפרש ״ מתוצרת חברת ״מדילייך השוויצרית:
׳׳פרינטן״ באריזה כחולה ״ספורט״ באריזה וורודה ״אינטרמצו״ באריזה חומה ׳׳אנטי־פרספירנט״ באריזה ירוקה
להגברת בטחונו העצמי ולשלמות נשיותר השתמשי ב ״ בי דקס ״ ,דיאודורנט נשי אינטימי יעיל ועדיו שפותח ע״י גיניקולוגים ב־ 5ריחות נפלאים:
״קלאסיק״ באריזה לבנה ,״דיסקרט״ — באריזה כחולה ,״יאסמיד — באריזה וורודה.
מופץ ע״י יצהר בע׳ימ. להשיג בכל בתי המרקחת והתמרוקיות.

׳יגי

..צוותא״
המכון לאקדמאים
היכרויות באמצעות הכרים
המנסה מצליח
טלפון 242591־03
בכד בית

ה1יח״

הערב בהגרלת
בדור ה1הב
של מפעל הפי
פרס ראשון

500,000

(£ך 7ןכדןךהןהב

200,000

פרס ראשון עשוי 700,000
להצסבר ל:

!1ערב בטלוויזיה תוצאות ההגרלה

מכתבים
(המשך מעמוד )8
גמור, והפך למומחה לאלוהים אודות ל־מישנתו
של הגורו בחוג למדיטציה, רוויתי
נחת מהפסוק שנקבע כסיסמה מעל ארון־
הקודש בבית־הכנסת הנ״ל :״שיוויתי ה׳ י
לנגדי תמיד.״
נח גיהנומי, חולו!
אני מסכים עימכם בכל לב בבחירת
הרב שמואל הכהן אבידור כאיש־השנה
בתחום הדת. אכן, השירות שהרב אבידור
עושה לדת היהודית בשידורי הטלוויזיה
שלו בלילות־שבת לא יסולא בפז, והוא
שקול כנגד כל מיסיונריות יהודית קנאית.
נודע
לי כי בשבועות הקרובים עומדים
להפסיק את שידורי הטלוויזיה של הרב
אבידור, ובמקום זה לחדש את שידורי־הדת־מטעם,
מסוג אלה המשודרים בתוכנית
מורשה שבפיקוח המפד״ל. לדעתי חייב
הציבור למחות נגד השתלטות זו של החוגים
הלאומניים גם על הטלוויזיה, ונגד
הרחקתו של הרב אבידור משידורי־המופת
שלו.
זאם קיסרי, תל-אביב

תן טרמפ לוז ״ ל

אני מתפלא שאיש לא מצא לנכון להגיב
על הגילוי השערורייתי שהופיע בעיתוג־כם
(העולם הזה )2037 אודות ישיבת הת־פוצות
שהשתמשה בנערים ערביים כשפני-
ניסיון בקורס למוהלים. העובדות המתוארות
בכתבה הן מזעזעות. אם אומנם הן
נכונות, לא ייתכן שלא להעמיד את האחראים
למעשה ברברי זה לדין. ואם אין

בהן אמת, חייבים השילטונות לסגור את
עיתונכם על פירסום השמצה זו. מאחר
שאיש לא מצא לנכון להגיב, אני מניח
שקשר־השתיקה, המקובל כל-כד בין ה•
מימסד לבין העיתונות הישראלית, פועל
שוב•
נפתלי כהן, באר־שבע
נזכרתי בבדיחה על השכונה היהודית,
שכל בעל־מלאכה בה תלה בפתח חנותו את
סימלו המסחרי, ורק המוהל תלה שלט
שעליו מצוייר קומקום. כאשר ניגש אליו
מישהו ושאל אותו, אתה מוהל, אז מה
פיתאום אתה מצייר קומקום בפתח חנותך ׳ 1
השיב לו המוהל :״אז מה אתה רוצה ש אצייר
שם י״
כתבתם על שפני־הניסיון הערבים לקורס
המוהלים בהר־ציון, היא בדיוק כמו אותה
בדיחה. אז על מי רציתם שאותם פירחי־מוהלים
ירכשו את מיקצועם?
נ. שינפלד, חיפה

מי רוצה חתול?

סגור את הבר! סמן

הם קו 8לא חזיז

דיוקן של סבו!

וציבותה מי

מרב. ההסברה

אני רוצה לנצל את המקום הזה, ולהציע
תישעה גורי חתולים שהם בני ארבעה
חודשים. אשמח לתת אותם לכל איש ונערה
•שיבטיחו לא להוציא את החתולים
החוצה, לא למסור אותם לאגודת צער־בעלי־חיים,
לבתי־חולים או אוניברסיטאות,
או לידידים שלהם, מבלי לשאול אותי. יש
לי מלבדם עוד חתולים (העולם הזה .)2032
אבל באלה קשה לי לטפל ולכלכל אותם,
אך גם אלה יקדים לליבי, וכבדה עלי
הפרידה מהם.
אריה הלחמי, ת.ד ,36922 .תל־אביב
ה עו ל ם הז ה 2040

גיליון ״העולם הזה״ ,שיצא לאור לפני 25 שכה בדיוק, חיה
הראשון לשכת תשי״ב. עיקר הגיליון ( 5עמודים) הוקדש לכתבת-
תיאור ״מצרים — כית־העכדים המתעורר״ .כין דיכרי הסיכום
לבתכה זו, הכתוכה כרוח אוהדת לתנועה הלאומית המצרית,
מוכאת הערכה של המערכת, כי התסיסה כמצריים עומדת להכיא
למהפכה מתיד היצרים המתהפכים כמצריים יתגכש, ללא
ספרן, קו חדש, אשר כו יזרום כל כוחה של מצריים. ייעודו של
העם המצרי מראה דרומה, ככיוון מקור הנילוס. אולם חוגים
רכים יעשו את הסל כדי למנוע איחוד זה, אשר פירושו סילוק
חמומי * האנגלי והאפנדי המצרי כאחד. כעלי־האחוזות המצריים,
אשר הם למעשה השולטים האמיתיים, יודעים שאם
תתחולל המהפכה הלאומית, והאנגלים יוצאו מהסודאן וטאיזור
מיפרץ־סואין, יכוא גם סופם הם.״״*

התמוטטות.,מוסו הענווה־

גיליון ״העולם הזה״ לפני 25 שנה פירסם סתכות על תנאי־החיים
ככית־הספר הימי כחיפה, דיווח על מישפט־רצח ימל האחים
יהודה וירוחם קרובלניק, שפרקליט־המדינה תכע עכורם עונש־מוות
העולם הזה״ שהיה לפני 25 שנה הכיא את תצלומי
שטרות־הכסף הראשונים שזוייפו כישראל.
כשער הגיליון: הרקדן מאלי כימי, חכר להקת ״טרופיקנה״,
שהגיע לישראל על־מנת ללמד מחול מודרני.

ח״קווחוזים״ שר ממשלת

״העולם הזה״ 727
תאריך4.10.51 :

שראו

^ ארוד־הביקוו משה ו״ן תונו ניח־קבה

דויד בן־גוויו! תונו את שינון..צהלה־

אנא חוש זז

שמאלה * התה של מאו טסה־טונג *י הפנתר, הראשונים

העם
ה־הוד הרביע
כשהכריז ליאון בלום על שבוער,עבודה
בן חמישה ימים, עברה בצרפת
בדוחה: פועל אחד פגש פועל ישני, מתבטל,
ישאלו למה הוא מחכה. ענה השני: היהודי
משה אסר את העבודה בשבת. היהודי
ישו אסר את העבודה ביום א׳ .היהודי
בלום אסר את העבודה ביום ב׳ .עכשיו
אני מחכה ליהודי הרביעי.
החודש קשרו כמה יהודים ק-שר למנוע
את העבודה ככל האפשר. אוחו יהודי משה
אסר לעבוד ארבעה ימי־שבתות וחמישה
ימי חגים החודש. מכיוון שאין זה מספיק,
בא היהודי רוטנברג או יורשיו)
וגרמו לכך שגם בשאר הימים עובדים רק
חצאי-שעות מקוטעים, ובערבי שבתות
וחגים אין, כמובן, לאי־ש חישק לעבוד.
התוצאה: הישנה החדשה, שנה שהיתה
צריכה להיות מוקדשת להגברת פדיון-
העבודה כדי להציל את המדינה מרעב
ומהתמוטטות, מתחילה בנשף אחד ממושך
,של בטלנות.

המשק
מה זד. מיליון דונאם?־
לטסע־ההסברה של מישרד־החקלאות על
הישגיו ישל פינחס לבון, הצטרף גם המדור
לאדמות מוברות. מנהל המדור, ראובן
אלוני •יי הוא משרידי אנשי מפ״ם
שנותרו במישרד מימי היות אהרון ציז־שר־ד,חקלאות.
אלוני הודיע
לינג
כי הישנה הוחכרו שניים ושליש מיליון
דונם, ובשנה הבאה יעובדו כשלושה מיליון
דונם. אך הוא לא ידע להסביר מה קרה
לארבעה מיליון הדונם, שהיו זרועים בשטח
י-שראל בימי המנדט.
* כינוי לחייל הבריטי.
** כמה חודשים מאוחר יותר פרצה
במצריים ״מהפיכת הקצינים הצעירים״.
*** עונש־הימוות על עבירות־רצח היה
עדיין בתוקפו.
ראש־ממשלה סוציאליסטי ממוצא
יהודי, בשנות ה־30׳ בצרפת.
הזקן מנהרים״ ,מייסד חברת״
החשמל, ומפתח מערכת־החש׳מל בארץ.
מאוחר יותר ממונה בפועל על
מינהל מקרקעי ישראל, ובהווה הממונה
על פיתוח שארס־אל־שייך (אופירה) ,בעלה
של שולמית אלוני.
מראשי אחדות־העבודה, שהשתייכה
אז למפ״ם (המאוחדת).

האכזרי המיט על ראש השוטרים את חמת
העולים בליווי צעקות, גידופים ובכי,
שנמשכו שעות, עד אשר לבסוף לא עמד
אף צריף בלתי-חוקי על תילו. התושבים,
שנותרו ללא כל טיפול, פלשו לביודהספר
הקרוב, לבל יישארו תחת קורת-ה־שמיים.
המישטרה הודיעה להם שאם לא יעזבו
את המקום, יפונו בכוח. ותשובתם היתד: ,
אנחנו מוכנים, אבל אם תשמשו בכוח,
תגרמו לאסון לאומי. מאחורינו עומדים
רבבות עולי עיראק, שהובאו למצב־רוח
מסוכן ביותר על-ידי אפלייתם המתמדת
לרעה.
העולים הניפו דגל לאומי על הקומה
השנייה. הענידו אותו סרט שחור, והתכוננו
לצעדי המוסדות .״אומנם כואב לנו לדאות
ילדים חפים־מפשע מתגלגלים ברחובות,
משוללים מקום חינוך, אבל לא בנו האשם.
העירייה היא האשמה, כי לולא רצתה
בכך יכלה להפסיק את הבנייה לפני חצי
שנה. אילו היו הורסים צריף אחד, אז לא
היה קורה אשר קרה.״

אנשים
* תשע דקות אחר שצוות שוטרים
צבאיים רוכבי־ג׳יפ הסיר את השלט ״מחוץ
לתחום״ מעל קפה נסית־אשל בבאר־שבע,
הופיע האורח הצבאי הראשון: אלו!?־
הפיקוד משה דיין. המטרה: לגימת
ספל-קפה.
* בחנוכת שיכון צה״ל, צהלה, פיתח
דויד כן־גוריון, שהופיע בתפקיד שרד,ביטחון,
שיחה דיקדוקית עם אלון!
שימעון מזא״הי, ראש אכ״א וועדת-
השיכון של צה״ל. אחד הסעיפים: הצורך
להשמיט את החיבור.
* אבא חושי, מלך העיר האדומה
(קאדיקטודה זו שד דוש הפכה את היוצרות. היא כאה להראות את וראש עיריית חיפה, חזר והוכיח את אדמיהסלידה
הגוברת של המישפחה הישראלית מאכילת דגים, שנכפתה מותו. כאשר נתבקש, במסיבה לכבוד
מי-שלוח מכוניות קייזר־פרייזר לאירופה,
עדיה על־ידי מישטר־הצנע במדינה).
לזוז ימינה כדי לעמוד במרכז התמונה
שצלם־עיתונות התעתד לצלם, סירב, בהסבירו
:״אם כבד לזוז — אזוז שמאלה.״
הממשלה נתנה תשובה בעקיפין, בהחלטתה
האחרונה להקים מוסד קבלני ממשל *
ג׳ווהרלאל גהרו, ראש ממשלת
תי לעיבוד השטחים הנטושים, כדוגמת
הודו, פנה לברהמינים. כוהני ההינדים, הקימה הסובחוז בברית־המועצות. שם
שיתירו את השמדת הארבה, המסכן את
הממשלה חוות חקלאיות שבהן קיבלו
תבואות הודו (המעטות) והקדויש להינדים,
העובדים תשלומים יומיים מיידיים, ולא סרט שחור לדג ל הלאום
ואסור בפגיעה. אחר נתפנה למכת הקופים
היו צריכים לצפות ליבולים, דבר שהכשיל
המקודשים, הזוללים את יבולי החקלאים,
״אנחנו נמות כאן, נ-שחוט את נשותינו
את הקולחוזיס.
פיתרונו: ייצואם *של הקופים לארצות־חוץ.
וילדינו, כמו שעשה אלעזר בן־יאיר החד המתיישבים
עיבדו

בישראל
אי׳ש,
כשיש־מאות
החליטו כך במצדה!״
* אחרי שברית־המועצות וגרורותיה
שים את השטחים הנטושים שהוחכרו להם, היושבים עתה בבניין גדול של בית־הספר
קנו את רובו המכריע של יבול •התה בסין,
כי מפאת חוסר כספים לא יכלו לחכות
לבנות ממרחי בקצה שכונת-ך־,תיקווה. לפני. נוצר מחסור במשקה הלאומי בסין של
ליבול, אכלו(או מכרו) את הזרעים והלכו
כעשרה ימים ישבו אותם אנשים בצריפים,
מאו טסה־טונג- ,שנאלץ להורות לאילעבוד
בעבודות ציבוריות.
שהקימו לעצמם לא רחוק מבית-הספר, על
כרים לגדל יותר תה ובעל עלים משובחים
אדמה נטושה__ .
יותר, כי הלקוחות הזדים התלוננו על טיב
אדמות רבות, שהיו מעובדות לפני ארבע
לפני כחנדשו!חודשים הובא אחד העולים התה שנמכר להם.
שנים, הפכו טרשים. ההסבר הדישמי :
חוסר טרקטורים. אך כאשר חסרו טרק — הראשון שהקים צריף במקום — לפני
* קלארק גייגל בן ד ,49-,המחכה
טורים בברית־המועצות, יושאר ציוד מכני, בית־המישפט, באשמת הקמת בניין ללא
לגט מאשתו הרביעית, בת ה־ ,47 הפסיק
רשות. השופט ישאל אותו על מצבו, שמע
ידעו להשתמש באת ובמעדר, וכאשר
שהינו בעל משפחה בת ׳*שמונה נפשות• ,את חופשתו, שאותה בילה בשחייה, בטניס
המילחמה מנעה את ייצור מחרשות-הסוס,
הטיל עליו קנס ושיחררו. אחריו באו עוד ובגולף, בישל דרישותיה הכספיות המופהשתמשו
במיחרשת־המסמר הקדומה. חוסר
רזות של אשתו. כאשר צלמים־מראיינים
מגלים וחרמשים תוקן על-ידי גיוס תלמידי עולים, שהמצב האיום במעברות
ובמחנות־ ניסו לצלמו חשוף־חזה, התנגד, ביקש השמועה חדיש.
העולים דחפם לחפש בית
בתי־הספר לאיסוף, יבולים בידיים.
המוקמת ליד תל־ ללבדש אפודה, והסביר; ״אני לא מהסוג
אולם מישרדי ממישלת-ישדאל מסתפקים על השכונה החדשה,
הזה.״
אביב, פשטה בריכוזי־העולים, ומיספר
בתיכניון תוכניות תעמוילתיוית ופירסום
הצריפים הגיע ל*.200
* אלוף שימעון מז!א״ה שב לחדשות
מיספרים הדחוקים מהמציאות. מדינה,
עד אשר בוקר־־אחד~ם עלר~,המישט^ בראש־השנה תשל״ז, כאשר מייפעלו הייש־שיבולי
החיטה השנתיים שלה מספיקים
מאות שוטרים, פקחים ונוטרים הקיפו את
ראלי־איטלקי לציוד השקאה ברומא הוצת
להזנת אוכלוסייתה משך עשרה ימים ביל־האמור,
תבעו מהדיירים לעזוב את הצריבאמצעות
פצצת־תבערה, כנראה בידי
בד, לא צריכה להתחשב, כנראה, במיליון
פים, ולא — ייהרסו עליהם. ביצוע התפקיד
פלסטינים או אוהדיהס.
דונם יותר או מיליון דונם פחות.

המעמד השז׳

מכתבים

הו1₪ה ער

תרופת פלא — למי?

הננסות־המוינרו

הד״ר רובין, זה שכתב את הספר כל
מה שרצית לדעת על המין ולא העזת
לשאול, פירסם לאחרונה את הסובין, כתרופה
היאה לבריאות. למי שלא יודע —
הסובין הוא הפסולת הנשארת אחרי טחינת
החיטה ומשמשת כמאכל לבהמות.
בעלי החנויות של הצימחונים והטיבעו־נים
וחנויות הדיאטה למיניהם, לא הח מיצו
את ההזדמנות, וקפצו על הרכבת של
הד״ר רובין.
גם הם מפרסמים את הסובין כ־תרופת־פלא,
אלא שעבור התרופה הפלאית
הם דורשים גם מחיר פלאי — 6
ל״י לקילו, בו־בזמן שהקמח הלבן מחיטה
עולה 2.5ל״י לקילו בלבד. ומכאן —
הסובין, תרופת־פלא למי 7לקונים המאמינים
התמימים, או למוכריהם הזריזים
והפיקחים 7
יוסף פליגלמו, תל-אביב

ו7שה נוידונו(1׳(1זי)1
תודה לנשלסת־החקיוווו
של המכס
שלא להעמיד לדין
את אידזותולצוז!
עקב לחג(זזשאאל),

דוברים ויחסים
בגיליון העולם הזה ( )2037 במדור ״תשקיף״
,פורסם כי מעמדו של האיגוד לידר
סי־ציבור עומד להידון בקרוב בבית־הדין
הגבוה לצדק. לדיברי הידיעה נדחתה בקשה
של מר סמי טוויג, דובר המיפלגה
הליברלית, להתקבל לאיגוד.
הריני מודיע בזה כי סמי טוויג לא
הגיש מעולם את מועמדותו להתקבל לאיגוד
הישראלי ליחסי־ציבור, ומשום כך
גם לא נידחה. אם יגיש סמי טוויג את
מועמדותו, נשקול זאת בהתאם לתקנון
האיגוד.
יוסף יהל, יו״ר האיגוד הישראלי
ליחסי־ציבור, תל־אביב
• טעות שנפלה בניסוח הידיעה, היא
שגרמה לאי־ההבנה. דובר הנזיפלגה הליברלית
סמי טוויג, ניסה להתקבל כחבר באיגוד
הדוברים בישראל (מיסודו של חוג
׳הדוברים בירושלים) ולא לאיגוד ליחסי־צי־בור.
היה זה איגוד הדוברים שדחה את
בקשתו להצטרף כחבר באיגוד. כל האמור
בידיעה מתייחם לאיגוד הדוברים, ולא
לאיגוד ליחסי־ציבור.

אתו, שזה 03111
בהונאת האוצו
בסכומים של
מיליוני לירות

נוידרפר

החשבונות והספרים. וככל שהעמיקו לבדוק,
כן גילו כי תחת ידיהם מצוייר, אחת
התרמיות הגדולות בישראל — מערכת של
שיטות־העלמה שבהן אף לא חשדו קודם־
לכו•
כך, למשל, גילו כי באחת ההזדמנויות
ייבא להב אריג, ואיש־המכם רשם בטעות
כי יש לשלם על כל מטר של בד זה מכס
בגובה לירה אחת, במקום תשע לירות
למטר. אנשי־המכם בטוחים כי כא־שר מכר

רגע של עיכרית
בעיתונכם (העולם הזה ,)2038 בעמוד
-47 בסיפור על סודו של נבל־ירושלים,
נאמר על אבנר כרמי כי הוא ״מכוון־פסנ-
תרים במיקצועד. בעיברית נכונה צריך
לומר ״מכוונן-פסנתרים במיקצועו״ ,או
״כוונן-פסנתרים במיקצועו.״ בעלון למד
לשונך מיום כ״א בחודש אייר תשכ״ז,
בהוצאת המזכירות המדעית של האקדמיה
ללשון העיברית, נאמר :״האיש המכוונן
את מיתרי הפסנתר הוא כוונן־פסנתרים.״
נ ע״ג, נוטרי עברית נכונה, תל־אביב
• עורך־הכיתוב כיוונן את מיתריו
לפי צלילי נע״נ.

היצירה שגפס^ה
ביום חמישי לפני שבועיים נעלם מהם־
טודיו-לציור שלי, ביפו העתיקה, כלב-
הקולי האהוב שלי, עוז. אני מצרף בזה
את תמונתו, כדי שכל מי שיבחין בו או

היכן המוצא הישר 7
יודע על מקום הימצאו, יסייע לו לשוב
אלי. אני מוכן לפצות את האיש שיחזיר
אלי את הכלב, במחירו של כלב מסוג
זה בשוק. הכתובת להחזרה: רחוב קדומים
,1יפו העתיקה.
אשר עץ־דור, תל-אביב

ד• הו את המפתחות 1אני סוגר
את המיפעלים! אם לא מאמינים
לי, אין לי מה לעשות כאן !״ צעק — באחד
מימי תחילת החודש — התעשיין יעקוב
להב, בעל מיפעלי־החולצות להב, והטיח
אתיצרור־המפתחות שבידו על השולחן. הצרור
המשיך לצלצל עוד שעה ארוכה.
הנוכחים בלישכתו של הממונה על הכנסות
המדינה משה נוידרפר, הממונה עצמו
ומנהל־המכם־בפועל, אברהם אלנברג,
הביטו בלהב סמוק־הפנים וכבד־הגוף, וקפמי
ה רווי ח
או במקומותיהם.
כאשר השליך להב — שמיפעלו מעסיק
מהט עו ת!
אלפי עובדים ומוכר מדי־שנה חולצות ביותר
ממאה מיליון לירות, כולל ייצוא של
י 6פני חודשים אחדים השיגו אנשי
2מיליוני דולרים לשנה — את המפתחות
* מחלקת־החקירות של המכס מיסמך
על השולחן, ואיים לסגור את מיפעליו, מעניין. היה זה מיכתב שכתב יעקוב להב
הוא ידע, כשם ־שידע גם נוידרפר, כי לאחד מספקיו בגרמניה. במיכתב ביק־ש מן
שלרשה ימים לאחר־מכן אמור להתקיים הספק, כי בחשבונות ־שהוא שולח על האבמיפעלי
להב שבבית־שמש ביקור של ריגים המסופקים למיפעלי להב, ישונו
ראש־הממשלה יצחק רבין ושר״המיסחר־ הרכבי האריג. כלומר, אם האריג שיסופק
והתעשייה חיים בר־לב.
יהיה מורכב מכך־וכך אחוזים חומר־גלם
הביקור תוכנן כחלק מסיור בעיר, שבה סינתטי והשאר חומר־גלם טיבעי — כותנה
מהווים מיפעלי להב חלק נכבד ממקורות — -ביקש להב כי בחשבון האמור יקטין
התעסוקה. נוידרפר ידע גם, כי אין זו המוכר את אחוזי החומר הסינתטי, ויגדיל
הפעם הראשונה שלהב משליך את מפתחו־ את אחוזי החומר הטיבעי. הסיבה: המכס
תיו על השולחן, וכי הוא עשה זאת כבר על חוטים סינתטיים גבוה מאשר על חוטי-
כמה פעמים בתקופת ספיר.
כותנה. לפי חישובי המכס ביחס לסחורה
כעבור דממה בת שניות אחדות קבע נוי־ שאליה התייחס המיכתב האמור, הקטין להב
דרפר :״כיוון שקיים חוסר־אמון בין להב את המיסים שהיה עליו ל־שלם ב־ 150 אלף
לבין מחלקת־החקירות של המכס ומס־ לירות. סכום נכבד, לכל הדיעות.
קנייה, נקים ועדה שתבחון את טענות הצ ואם
לגבי כמות לא־גדולה של סחורה
דדים ותפסוק.״ להב נ־שם לרווחה. היה זה בוצעה העלמה כה גדולה, מה קורה בשאר
אישור כי הנוהל הישן, של סגירת תיקים, המישלזחים? שאלה זו עוררה את עניינם
יימשך כמימים־ימימה. אלנברג, מצידו, של אנשי מחלקת־החקירות ־של המבס ומס-
החוויר מכעס ומתדהמה. הוא סבר, לתומו, הקנייה, אשר פתחו בחקירה ־שקטה של
כי חלפו הזמנים שבהם מורה הממונה על מיפעלי להב, עברו בשבע עיניים על כל

הגירת תיקים מפחד איומיו של העבריין
הפוטנציאלי.
מייד אחרי שיצאו אלנברג -ולהב את
החדר, קיבל נוידרפר לראיון את כתבו
הכלכלי של ידיעות אחרונות בירושלים,
ישראל תומר, הצהיר, כפי שפורסם ב־גליון
ערב־החג, כי ״החוק יופעל בחומרה
רבה נגד מעלימים.״ רק דקות ספורות
קודם־לכן הורה נוידרפר שלא להפעיל את
החוק נגד יעקוב להב, החשוד בהעלמות.

להב את החולצות המוגמרות מבד זה,
הכנים בתחשיבו מכס בגובה תשע לירות
ולא לידה אחת, ודורשים ממנו את ההפרש.
אולם להב טוען כי מכר את המוצר לפי
תחשיב של לירה אחת מכם, וכי משום כך
אין הוא חייב לשלם כל הפרש.
אחרי שנאספו הנתונים הרבים, והסבריו
של להב למתרחש לא שיכנעו, החליטו
אנשי־המכס להפריד בין המימצאים. את
פרשת המיכתב שנשלח לגרמניה, שהוא
חומר לאי־שום פלילי טהור, העבירו לתיק
נפרד. תיק זה -כמקובל במכס, נדון בוועדה
מייוחדת של המכס, המחליטה אם
להעמיד את החשוד לדין או להסתפק בכופר.
הוועדה הורתה להעמיד את להב
לדין בעוון השמטה והונאת המכס ב־150
אלף לירות. התיק נמסר גם לטיפולה של
מישטרת ישראל.
•שאר החומר ,־שנגע בעיקר לחישובים •של
המכס, הועבר לתיק אחר. החשד העיקרי .
המצוי בחומר זה הוא שלהב מייבא אריגים
ללא מיסים, לצורכי ייצוא, תחת לייצאם
הוא מוכר אותם בארץ, ומרוויח את המס
הגבוה (תשע לירות למטר).
חישובי המכס ומס־הקנייה העלו, כי
יעקוב להב חייב להם 3.8מיליון לירות.
כמחצית מסכום זה היא מיסים, שהמכס
מ־שוכנע כי בידו עובדות מוכחות לביסוס
טענותיו לגביהם. אישר למחצית השנייה,
אלה הן הערכות של מיסים המגיעים למכס
על סמך חי־שובים שונים. כאשר ישבו אנ־שי־המכס
עם להב וביקשו את הסבריו
לראיות שנתגלו נגדו, טען כי חוקרי־המכם
מתנכלים לו, וכי הוא אינו מוכן לדבר
עימם כלל. הוא פנה אז אל שרי־ממשלה,
כולל שר־המיסחר-והתעשייה חיים בר־לב,
ואל ידידו הוותיק משה נוידרפר.
בדיונים פנימיים בין נוידרפר לבין אנשי־

בעוד שלמעשה מגיע לו רק פחות ממחצית
הסכום -שהוא מקבל.
התקיימה ישיבה מייוחדת של צמרת
מינהל־הכנסות־המדינה, בהשתתפות משה
נוידרפר, והוחלט על פשיטה על מישרדי
להב, ברחוב וולפסון בתל־אביב, ועל תפי סה
ובדיקה של כל סיפרי־החשבונות שלו.
ימים אחדים לפני הפשיטה המתוכננת
נסע יעקוב להב לחו״ל, ונטל עימו את
אשתו, יהודית. היה צעד בלתי־מקובל עליו,
שכן תמיד היה אחד משניהם נשאר בארץ,לפקח על המיפעלים. זמן קצר אחרי נסיעתם
פרצה דליקה במיפעל ובמישרדיו,
והשמידה באופן יסודי את כל סיפרי ד.מיפ־על
וחשבונותיו.
אך אנשי מחלקת״החקירות של מס־ההנד
נסה לא התייאש /והחליטו להמשיך לחקור,
כולל בדיקה -של הדליקה וסיבותיה. כאן
השליך להב את המפתחות בפעם הראשונה
על שולחנו של שר־האוצר פינחס ספיר.
מה נאמר בין השניים, לא ידוע. אולם, זמן
קצר לאחר־מכן קרא סיפר את אליעזר שי־לוני
אליו, הורה לו לסגור את התיק נגד
יעקוב להב. שילוגי הרים ידיים.
מאז הוראתו של ספיר ועד להוראתו -של
נוידרפר, החודש, חלפו שש שנים. אם
לא תבוטל הוראתו של נוידרפר, אות היא
כי לא השתנה הרבה במישרד־האוצר, וכי
רבינוביץ הינו ממשיכה הנאמן של שיטת־ספיר.
יעקוב
להב עצמו, שנתבקש להשיב על
הטענות -שהועלו נגדו על-ידי אנשי־המכס,
טען כי אינו יודע על כך דבר, וכי הכל
מצוץ מן האצבע.

המכס, טען הממונה על הכנסות המדינה כי
מאחר שנוצר משבר־אמון בין להב לאנשי־המכס,
מוטב -שלא להעמידו לדין אלא למנות
ועדה שתבדוק את טענות שני הצדדים.
אנשי־המכס השיבו, כי חוקי מדינת
ישראל קובעים, שעל בית־המישפט להחליט
למי הוא מאמין, וכי אסור למסור חומר
המחשיד בפלילים לוועדות פנימיות שתבואנה
במקום בית־מישפט. מה־גם שהחומר
על להב כבר היה בוועדה של המכס הקובעת
אם יש מקום להעמדה לדין, וזו אכן
החליטה להעמידו לדין.
החלטתו של הממונה על הכנסות
המדינה בעניין זה היא חסרת־תקדים.
והתקדים שהיא יוצרת, פשוט בתכלית:
מעתה יוכל כל מי שלמחלקת־החקירות של
המכס טענות כלפיו, לבוא ולדרוש שבמקום
להעמידו לדין, ימנו ועדה, מאחר -שאין
לו אמון באנשי־המכס.

דנני שש שנים
חורז! נ1ח 0סניו
לשילטונות מס־ההננסה

לסגור את תיק׳
החקירה נגד

התער בו ת

תירתתוסנות

בר-לב

+דליקה מיסתווית
השודדת את

סיפר׳ החברה

משה נוידרפר הוא ידידו הקרוב של
רואה־החשבון אליעזר טורנר, שהוא גם
רואה־החשבון של יעקוב להב, והמיקרה
שאירע החודש אינו הראשון מסוגו במע־רכת־ההגנה
של נוידרפר על להב. שכן,
דרכו של איל־החולצות אל הפיסגה רצופה
חיפוי מצד השילטונות.

ההבטחה של
מי כאל צור
ן• קאריירה של יעקוב להב החלה, למען
1שה, עוד בשנת ,1960 כאשר הלך אל
מנכ״ל מישרד־המיסחר־והתעשייה דאז, מיכאל
צור. להב היה אז בעל ביודמלאכה
לייצור חולצות, שייצא סחורה בכמה מאות-
אלפי לירות לשנה. את בית־המלאכה ירש
מאביו, ועבר לעבוד בו אחרי שסיים לימודי
הנדסת־חשמל בטכניון, בתקופת מיל-
חמת־השיחרור.
להב אמר אז לצור, כי בדעתו להגדיל
את מיפעלו ואת הייצוא ממנו, לרכוש מיבנה
גדול ברחוב וולפסון בתל־אביב, וכי
הוא חושש מפני הסיכון הכרוך בכך. האם
יעזור לו צור? צור הבטיח כי לא יניח
לשניידמסר (רק אחר־כך הוא עיברת שמו
ללהב) ליפול, ואכן הוא ויורשיו עמדו
בדיבורם. להב לא נפל, מאז ועד היום.
בזכות המיפעל שהקים ברחוב וולפסון,
הפך להב יצואן המייצא ביותר ממיליון
דולר בשנה. תוך זמן קצר הבין,־ כי הרווח
האמיתי איבנו בייצוא, אלא במכירה בארץ.
חולצת להב שנמכרה לחו״ל בשני דולרים,
נמכרה בארץ ב־ 40 לירות לסיטונאי. הרווחים
מן הייצוא היו קשים, וזעומים. כדי
להגדילם הוא הקים, בשנת ,1967 חברה
לייצוא. באותה עת הודיעה הממשלה על

מתן תמריצים מייוחדים לחברות שיעסקו
בייצוא בילבד. כוונתה של הממשלה היתה
לעודד את הגברת הייצוא. להב הקים חברה
שפשוט ייצאה את מוצריו, שיוצאו גם קו־דם־לכן,
קיבל את התמריץ הנוסף שניתן
לחברות־לייצוא. שותפו לחברה זו היה דוב
גוטסמן, אותו נוכל מחברת דיזנגוף —
מערב־אפריקה שרימה והונה את ממשלת
ישראל, ואשר אחרי ששר־המיסחר־והתע־שייר,
השליכו מן החברה, העביר את עסקיו
ללונדון שם הוא יושב עד היום.
להב הבין חיש־קל, כי הרווח הוא במכירה
מקומית -של סחורה שנועדה לייצוא.
על בד מיובא למכירה מקומית מוטל מכס
בגובה של 9—10 לירות למטר. אם הבד
משמש לייצור סחורות לייצוא, אין משלמים
עליו מכס. כאשר מוכרים בארץ בד שמיובא
כאילו לייצוא, מרוויחים 10 לירות
למטר בד כשאין משלמים את המכס.
ובכן, מה קל מלמכור בארץ עודפי ייצוא?
ראשית, המכס מכיר בפחת של עשרה אחוזים
מן הבד המיובא. פירושו של דבר
שצריך להוכיח למכס שיוצאו רק 90 אחוזיב
מכמות הבד שיובאה ארצה. במציאות,
הפחת הוא רק אחוז אחד עד -שניים. שנית,
אנשי־המכס קלים־ל-שיכנוע, כך שמי שמגלגל
מחזור של כמה עשרות מיליונים,
יכול בנקל למכור בארץ, תחת לייצא חלק
בכבד מן הסחורה. וכשפינחם ספיר היה שר־המיסחר־והתעשייה
או האוצר, ניתן היה
לעשות זאת בגלוי.

ה ד לי ק ה
ה מי סתו די ת
ף* שנת 1968 התברר לפתע למכס,
^ כי להב מכר בדים בארץ, במקום ל־

׳יצאם, ומשום כך הוא חייב למכם ולמס״
קנייה 7.2מיליוני לירות. סכום זה היה
חוב על ייבוא וייצוא במשך יותר מתישעה
חודשים. חובם של כל היצואנים למכס
באותה עת עמד על 10.2מיליון לירות,
ומכאן -שחובו של להב היה המרכיב העיק רי

האם חייבו השילטונות את להב לפרוע
את החוב, או אולי העמידוהו לדין? ספיר
הורה על פיתרון פשוט. הוא הוציא תקנת־מכס
מייוחדת. הקרוייה ״תיקון להב״ .הקובעת
-שיצרן שהביא ארצה בד וייצר ממנו
חולצות לשם ייצוא, ובגלל שינויים באופנה
לא ניתן לייצא את החולצות, רשאי
למכור את סחורות הייצוא שלו בישראל,
והוא ישלם עליה מכס ומס מופחתים. באותה
תקופה עמד הייצוא השנתי של להב
על 700 אלף דולר. חובו למכס באותה
שנה היה שקול כנגד המכס על
ייצואו השנתי כולו!
אחרי שהוציא ספיר את התקנה, עשה
הממונה על הכנסות המדינה כבר אז, משה
נוידרפר, הסדר עם להב, שלפיו -שילם זה
פחות משליש מחובותיו.
שנים אחדות לאחר־מכן, בשנת ,1971
נערכה באגף מטבע־זר באוצר חקירה מייו־חדת
על־ידי -שימעון ליברמן, מפקח מייוחד
באגף. הוא ערך את החקירה בשיתוף מח־לקת־החקירות
של מנדההכנסה וראשה דאז,
אליעזר שילוני. החקירות העלו, כי להב
מרמה על־ידי מכירת סחורה בארץ, תחת
לייצאה, וכי הוא מרמה את מס־ההכנסה
בגובה המלאי שלו, ומשום כך שילם אחרי
אחד הפיחותים שני מיליוני לירות פחות
מכפי שהיה צריך לשלם כהיטל־מלאי. כן
התברר, כי הוא מרמה בתמריצים שהוא
מקבל. הוא מגיש חשבונות שלפיהם מגיע
לו תמריץ בן 40 אחוזים לכל דולר ייצוא,

ך* וך בדי הוויכוח של להב עם הו
4מכס, התעוררה בעייה נוספת, בה
גרר להב את שר־המסחר והתעשייה, חיים
בר־לב להתערבות לטובתו, היכולה להתפרש
כהתערבות בנושא עבירות המס.
אנשי המכס, אחרי שהגיעו למסקנתם
החד־משמעית כי להב הונה אותם, תפסו
את מלאי הבד שלו כדי לערוך ספירה
מדוקדקת ולדעת כמה חולצות הוא מוכר
בארץ וכמה הוא מייצא. מה עשה להב?
הוא זימן פגישה בהולה עם השר בר־׳
לב, בהשתתפותו של משה נוידרפר ונשיא
התאחדות התעשיינים אברהם (״בומה״)
שביט.
בישיבה טען להב, כי אם לא ישחררו
מייד את הסחורה שנתפסה, הוא יאלץ
לסגור את מפעליו בבית־שמש. כיוון ש-
בית־שמש היא עיירת־פיתוח, שהממשלה
עושה הכל כדי למשוך אליה תושבים
ותיקים ולפתח את תעשייתה, כדי להמציא
מקומות־תעסוקה לאקדמאים, אמר השר
בר־לב, כי למישרדו יש עניין שהמפעלים
של להב לא ייסגרו. אולם, הוא
הדגיש, אין הוא רוצה כי פנייה זו שלו
תתפרש כנסיון להתערבות בחקירת המכס
נגד להב בעניינים אחרים.
נוידרפר התרשם מדברי השר, הבטיח
כי יורה מייד להפסיק את הפעולות נגד
להב כדי לאפשר לו להמשיך לייצר סחורה
בשלושת מפעליו בבית־שמש, בהם
מועסקים כ־ 430 עובדים. לאחר מכן פירש
נוידרפר את דברי בר־לב פירוש רחב,
ואנשי המכס החוקרים בפרשה הבינו כי
בר־לב התערב לסגירת התיקים נגד להב,
למרות שלא היתד. לו כל כוונה מעיו זו.
פירוש זה הוכחש נמרצות על־ידי עוזרו
של השר, בועז אפלבוים. הוא טען כי
השר רצה רק דבר אחד: למנוע סגירת
מיפעלים בעיירת־פיתוח, אולם לא התכוון
או רמז לכך שהמשך הפעלת המיפעלים
יביא לסגירת התיקים. אפלבוים אמר כי
השר גם לא רצה לדעת מה מתרחש בענייני
החקירות של• המכס נגד להב.
סגירת החקירה נגד להב על־ידי נוי־דרפר
פגעה קשות במוראל של עובדי
מחלקת־החקירות של המכס. כמחצית החוקרים
במחלקה זו, המונה 35 איש, הגישו
בקשות ליציאה לפנסיה מוקדמת. פירוש
הדבר הוא חיסול מוחלט של מחלקת
החקירות שעד כה איש לא העז
להורות לה להפסיק לחקור מיקרה כלשהו•
אבל אולי הם יוכלו להיקלט במים־
עלי להב בבית־שמש, שכן השבוע בישר
יעקוב להב, כי בתוכניתו לקלוט 250 עובדים
נוספים במיפעליו שבבית־שמש.
כך גרמה התערבותו של נוידרפר לא
רק להצלת להב, אלא גם לחיסול זרוע
חיונית של מינהל הכנסות־המדינה שהוא
עומד בראשו.

יגאל רביב

הצעת מישרד־הביטחון: ל סדר
לשמעון פרס מיטה באולפני הטלוויזיה
יהושע רכינוכיץ׳ ,״יה נרגז
עוד יותר ואמר לצוותים :״נו,
נו, מתי גם אתם כבר שובתים?״
׳ 9איש־ד,ביטוח אבינר
סנדלר נ&ש לפני ימים אחדים
במלון אכדית שבהרצליה. הוא
יצא לשחות בבריכת המלון,
ותוך כדי שחייה נקעה עצם-
הכתף שלו. כאשר הוצא מהמים
מיהר אליו אחד המתרחצים
בבריכה, עיסה את כתפו במומחיות
והחזיר את העצם למקומה.
לסנדלר הסתבר כי האיש
שטיפל בו בהתנדבות לא היה
אלא הזמר אנריקו מאסיאס.
מאסיאס לא הסתפק בהחזרת
העצם למקומה, העניק לסנדלר
גם הזמנה זוגית להופעתו למחרת
היום ,״כדי שתוכל ליהנות
ממני עד הסוף,״ הסביר.
91 ויכוח ער התנהל בין
עיתונאים ותיקים וצעירים במסיבה
שנערכה לעיתונאי ה וותיק
כרדניפלב דבי לדין
הפעיל בעיקר בשטח העיתונות
הפריודית, לרגל הגיעו לגיל

70 ישנה. היה זה כאשר חתו־המסיבה
אמר :״כשבן־אדם
מגיע לגיל מסרים, הוא חי
ומדבר רק על העבר. זאת
הסיבה שקשה לי למצוא שפד,
משותפת עם נשים צעירות.״

עורכו של בטאון חיל-

האוויר, משה (״פרמי״) הדר,

גילה לאחרונה כי הקאריקטו־ריסס
רענן לוריא, שהוא
היום אהד הידועים ביותר
במיקצועו בארצות־הברית, התחיל
את דרכו כקאריקטוריסט
בבטאון החיל, כשהיה עוד בן
.16 בגיל זה היה רענן חניך
קורס־טיס, אולם הוא נזרק
מהקורס אחרי 125 שעות־טיסה,
בגיל ,17 בשל עבירה מישסע-
תית באוויר. חניך נוסף באותו
קורס־טיס, שנזרק כבר אחרי
חמש -שעות טיסה היה הבמאי־המפיק
מנחם גולן מדריד-
הטיסה של השניים לא היה
אלא ספך השלום, אייכי נתן.
9 :בשבת האחרונה ניראה
אדוארד וייץ, המישקולאי

מאיו פניגשטיין
לאנשים הנכונים

בי ג 7אומי

וגידי גוב, חברי להקת ״ביורת״
חמדו להם לצון באחת מהו-
פעותיה האחרונות של הלהקה. גידי שירק את שערו של מאיר
בתיסרוקת נשית, והתערב איתו על מאה לירות שהוא לא יעז
לעלות בתיסרוקת כזאת על הבמה. מאיר התרגז ואמר :״אני כן
אעלה,״ אולם לבסוף הפסיד בהתערבות. הוא לא העז להופיע בפני
הקהל בתיסרוקת הסנסציונית, הסתפק בצילומים להנצחת המאורע.

9דובר מישרד־ד,ביטחון,
נפתלי לביא, נשא׳ל בחוג
סגור איך זה לעבוד עם שיגן־
עדן פרס. נאנח לביא, והשיב :
״הדרך היחידה להשביע את
רצונו של שר־הביטחון היא
לסדר לו מיטה באולפני הטלוויזיה.״
9נשמע
במישרד־הברי־אות:
למד, לשר־הבריאות קוראים
ויקטור? כי שם־ טוב
כבר אין לו.

9בישיבת השרים לענייני
שכר גילתה הטלוויזיה חוסר־תיאום
מוחלט. למקום הגיעו
שני צוותים, שהפריעו למהלך
הישיבה והרגיזו את השרים.
במייוהד התרגז שר־החינוך
אהרון ידלין, שקרא לעבר
אנשי־ד,טלוויזיה :״אני לא מבין
איד אתם מגיעים בשניים !
אחרי הכל, אני האחראי עליכם,
ואני לא מסכים שאתם_תעבדו_
בבילבול שכזה.״ שר־האוצר!

יהווה ברקן

שחקן הקולנוע והבוטיקאי ואשתו
נילי (מימין) ,הנמצאת עתה כחודשי
הריון מתקדמים, היו בין האורחים שגאו לפתיחת תערוכתה של
הציירת־משוררת סוזי רוסק־אושרוב בגלריה תל״אביבית. סוזי,
הידועה בחוגי הבוהמה גם כפותחת בקלפים ומגלה״עתידות, נתבקשה
על״ידי ברקן לגלות לו מה תלד אשתו. כשבישרה לו
שייוולד לו בן, נשבע לה שאם נבואתה אבן תתגשם, ירכוש
עשרה ציורים שלה במכה, ובינתיים הסתפק בציור אחד בלבד.

כרמל מזרחי

מיקגי ואעוון לזגיון
וזכרו( יעקב

למרות שמזכיר מועצת״פועלי״חיפה,
^ ל 111171 1 1,
׳ 1י אליעזר מולק, לא קיים בראש-

השנה את קבלת־הפנים המסורתית שהוא עורך גם בפסח, כיוון
שימים מיספר קודם־לכן שוחרר מבית״חחולים לאחר טיפול בעיניו,
לא ויתרו עסקנים רבים על ההזדמנות להביא למולק מתנת״חג. אל

דירתו שברחוב דרד״הים בחיפה, הגיעו בשבת האחרונה פקידי מו-
עצת־פועלי״חיפה ועסקנים אחרים בעיר, כשכל אחד מחם נושא
עימו מתנה עבור המזכיר. כזכור, התעוררה בפסח האחרון שערורייה
ציבורית כאשר נודע שמולק עורך בביתו קבלות־פנים מפוארות
על חשבון מועצת הפועלים, ואת המתנות מקבל עבור עצמו.
ה עו ל ם הז ה 2040

א111 וים

הישראלי שתפס את המקום
החמישי בעולם במיקצועו באולימפיאדת
מונטריאול, כשהוא
משוטט בחוף בת־ים ואוסף
בקבוקים ריקים. כשנשאל ל פשר
מעשיו, השיב וייץ, שהוא
עולה חדש מרוסיה ואין לו
קרובי־מישפחה בארץ :״אני
צריך להגיע לאימון בווינגייט
ואין לי כסף לנסוע לשם, אז
אני אוסף בקבוקים כדי למכור
אותם בסופרמרקט.״

לאותו טכס הוזמן גם
מנכ״ל רשות השידור, יצחלו
דוכני, בתוקף תפקידו כראש
המועצה לצרץ־ישראל יפה. כש נשאל
ליבני כיצד הוא מוצא
זמן לבוא לטכסים מסוג זה
השיב, בהצביעו על צ׳יצ׳:
״נכנסנו לשנת־בחירות, לא?״

דויד

מפיק-חסרטים
(״דידי״) גולדשטיין מחזיק
דירה בלונדון, שבה הוא מת-

11ו!!1

את פוגשת אותו, את האחד, את מסתכסכת איתו. את עשוייה לאבד אותו
ביום א׳ שבתחילת השבוע. זמן נהדר לצאת לטיול עם חבר או חברה
טובה. זמן עוד יותר טוב להכיר את הנעלם, להיכנס להרפתקות קלות,
לעשות שטויות ובכלל, להתפרק. לא זמן מתאים לעסקים או להחלטות.

יז 2בחרס -
70י אי׳ ריל

השבוע מתחילות משאלותיך להתגשס. הדירה החדשה, אליה עברת, תיג־רוס
לך לשיפור היחסים עם בן או בת־זוגך. לך, בן שור, מצפה השבוע
הפתעה מצד בן מזל סרטן, ממנו לא ציפית לשום פעולה חיובית. אם אתה
אוהב להמר, כדאי לך השבוע לשיס־לב לצבע השחור. בטח ילך לך.

([*וסיס

שבוע טוב לביצוע עיסקות. בייחוד לך, בת תאומים. אבל כסף שנכנס
בקלות, יוצא בקלות. עיסקה שהתחלת בשבוע שעבר, תסתיים בהצלחה.
השתדל להתרכז באובייקט אחד, ואל תיפול לצדדים. זהו הזמן לקנות
את החפצים בהם חפצת. קינאתן הרבה לשכנתך היפהפיה רק תגביר
את מצב רוחך ותגרום לך רק סבל. בת תאומים. נוחי קצת.

אם אתה חושב, על בילוי חופשה קצרה בעתיד הקרוב, זה הזמן המתאים
לתכנן את הפרטים באופן מעשי. מוטב שתצא לחופשה זו בחברת קבוצת
אנשים מצומצמת, ותניח להם את מלאכת התיכנון וקביעת התאריך. מיכתב
רשמי שאתה עלול לקבל בסוף השבוע, יגרום לך בעיות מבחינה כספית.

מסירותך הרבה לבן־זוגך תישא תוצאות. הוא מעריך זאת וישנה יחסו
אלייך לטובה. אבל, למען השם, הפסיקי לנדנד לו. הוא משתגע מרוב דיבורים.
למרות זאת הוא קשור אלייך בכל רמ״ח איבריו. ואת היא זאת
התופסת מקום ראשון בליבו. לך, אריה, מצפה נסיעה גדולה לחוץ־לארץ.

אם את מתאכזבת מאד ביום ב׳ או ג׳ — זכרי שרצית בזה, ולא עשית
שום דבר בסיסי כדי למנוע את הדבר. האיש שפגשת שוב אינו משאיר
בפיך אלא טעם דל ותפל. דכרי שגם הוא אינו יכול לתת לך אלא מה
שאת מרשה לו לתת. אל תהססי לצאת לבלות הרבה, לבשי בהיר.

11ב א* 1וסי׳* 1
11נסדסחגר

נסיעתך האחרונה לחוץ־לארץ רק גרמה לירידה בהערכת האנשים הק־רובים
אליך. נסיונותיך הנואשים לשפר את תדמיתך הציבורית עולים
בתוהו בגלל הבדידות אליה הכנסת את עצמך. חוסר ההצלחה בענייני-מין
יאפיין את השבוע לגביך ויגרום לך עוגמת נפש. תכירי אישיות מעניינת.

| * 110 1 ! ,השחקן הוותיק, שנעצר באחרונה
1 ( 11
כחשוד בהעלמת הכנשות ואחזקת

מטבע־ור בביתו, התקומם נגד הפשיטה שערכו אנשי מס־ההכנסה
על דירתו. כשהוא ממרר בבכי, מוקף תמונות יקרות, הסביר בר-
לינסקי :״אלה תמונות שאספתי מציירים מפורטמים עוד לפני
הקמת המדינה. עכשיו התמונות האלה שוות הרבה, ומוציאות
לאנשים את העיניים. שני שלישים מחיי רעבתי וישנתי ברחובות
מיותל״אביב.
אפילו אביגדור חמאירי כתב לי בהקדשה
חדת שיר בו אמר :״הדלפון העליז /כי אחי הוא שכמוני /מלגלג
לכל עוני /לחוסר ארמון וזוזים /יותר אין לי חרוזים.״

1למחרת מינויו של מפהד
חיל־הים החדש, אלוף יוחנן
(״יומי״) פרק אי, לתפקידו,
התפרסמה בעיתונות תמונה ש בד,
ניראה יומי מקבל נ־שיקה
מאמו. מסתבר כי ביום המינוי
התערב יומי, הידוע בחיבתו
הרבה לנשים, כי מייד לאחר
טכס החלפת־הפיקוד שנערך
בבסיס חיל־הים בחיפה, יזכה
בנשיקה מאשר, יפה. ואומנם,
מייד לאחר הטכס קיבל נשיקה
מאמו הקשישה. הוא זכה בהתערבות.

בתחילת השבוע חנך
נזיפיעל הפיס מיתקן ציבעוני
חדש למימכר כרטיסי-פים מול
קולנוע ׳מוגרבי בתל־אביב. לטכס
הוזמן, על־ידי מנהל
מיפעל הפיס, מרדכי אורן,
גם ראש עיריית תל־אביב,
שלמה(״צ׳יצ׳״) לחט במהלך
הטכס דיבר צ׳יצ׳ בקול דם.
אחד האזרחים שהצטופפו במקום
שאל אותו :״צ׳יצ׳ ,למה
אתה צועק?״ צ׳יצ׳ ניפנה
לעבדו בכעס ואמר :״בעיר
שלי מותר לי לצעוק כמה שאני
רוצה !״
העו ל ם הזה 2040

גורר בכל פעם שהוא מגיע
לבירה יד,אנגלית. כשהגיע לשם
לפני שבועיים, הופתע למצוא
בדירתו תריסר היפים שפלשו
למקום והתמקמו בו. גולדשטיין
פנה למישטרה, אך זו סירבה
לטפל בעניין ולפנות את הפולשים,
בטענה שקיים חוק בריטי
מיושן, המגן על פולשים לדירות
שאין מתגוררים בהן. דידי
לא ויתר, אירגן מיספר חברים
ישראלים וגירש את האורחים
הבלתי-קרואים בכוח.
1מנהל טכנאי גלי־צה״ל,
אדיה עציוני, מצא דרד
מקורית להביע את מחאתו על
המתחדש בתחנה הצבאית לפני
מפקדו, מרדכי ו״מוטקה״)
נאור. הוא מצא שלט ליד
תחנת־אוטובום, שבו כתוב :
״התחנה מבוטלת זמנית״ ,והצי בו
בפתח חדרו של המפקד.

1קברניט אל־על אורי
יוכ ה טוען, כי כששאלו את
משה דיין מה היו הימים
הקשים ביותר בחייו, השיב:
״יום כיפור והיום הזה.״

השותף שלך לא מרמה אותך. הוא פשוט עצבני ומרוגז כמוך. לכן החיכוכים.
מוטב שתנסה להיות יותר ותרן. את, בת עקרב, השתדלי לנהל את
השבוע על מי־מנוחות. שוס דבר לא בוער, התייחסי בסובלנות לסובבים
אותך והשתדלי לפייס את השכנה שלך, או מישהו המקורב אלייך.

ג 2בנובחבד ״
20 בדצלובר

לא. עדיין אל תצאי לחופשה. זה כרוך בסיבוכים ואולי אף במחלות.
אם יש לך בעיות כספיות, נסה לשבת עם נושיך, ולסדר בל הניתן לסידור,
אבל אל תסתבך בישיבות מסובכות ביום ב׳ הבא, המסובן מאד
מבחינה פינאנסית ואל תוותר על פסיק, בענייני יוקרה או סמכות. אין
זאת אומרת שתתיר רסן לעצמך ולמצב״הרוח שלך. הייה זהיר ונבון.

אתה מרבה לשבת במקומות ציבוריים בלי לעשות דברים מועילים, נסה
לשנות מינהג פסול זה, לפני שיזיק לך. אל תנסי לחפש את עתידך
בעבר — הוא עזב אותך וזהו ! לעומת זאת, תפגשי השבוע אדם שיקסים
אותך. בגישה נבונה, תצליחי לרכוש את חיבתו. בעיות נפשיות המציקות
לך אינן מאפשרות לך להתרכז בדברים נחוצים. התייעצי עם רופא.

המתח מגיע לשיאו — ואתה בהחלט לא מצליח לנצל את ימיך בצורה
הולמת. תן לעצמך ללכת — אבל אל תהיה חלש־אופי. שמור על ברי־אותך,
אל תקלקל את הקשרים עם ידידיך האמיתיים. אתה׳ תזדקק להם,
והס שוחרים את טובתך. ניתוק כאוב הופך, בסוף השבוע, לעילה לא
לקחת על עצמך התחייבויות נוספות — ובצדק. אל תיכנס להתחייבויות !

השבוע בולו, ואולי אף השבועיים הבאים, יעמדו בצילה של התרגשות
גדולה שתעבור עליך בעקבות החלטה מסויימת. אם מקבל ההחלטה
הוא אתה עצמך, אין ספק שהיא קשורה בעניינים שבלב. אם אחר
הוא המחליט, תהיה התרגשותך צמודה לאינטרסים חשובים של אדם
קרוב. בך או כך, אל תכלא את רגשותיך, גלה אותם לאנשים הקרובים
לך ותזכה למנה גדולה של עידוד. אם תימנע מלגלות רגשותיך,
אתה עלול להיתפס לדיכאון נפשי. בן דגים — עסוק השבוע בספורט.

] 1י 0
9וגנ׳ בדואר -
? 0ביי רלז

כונניו תסס רי ם
חדשות,להרכבה עצמית־ח
סוך ד מי הובלה הרבבה !
דגם

היצוא

החדי

לארה ״ ב ־ מעתה

4גבא חו רי מ חוז קבב רגי ם, ליי צוב הבוננית.
4מ חזי קי מ ד פי ם ח די שי ם לי תר י ציבו ת.
* אפשרותלהתאמתהמד פי ם ב גו בההר צוי,
6מ ד פי ם ב תור ה כו תי תהג דו ל ה
( 2.14מ־ גו ב ה ).
4חזי ת ב עי צו ב ח די ש ונ א ה .
ד ף הו ר או תלהרכבהעצמית

* ה מ חי רי ם כוללים
מם ערך מוסף.

גובה 214 :מגובה
183 :

גו ב ה1 152 :
גו ב ה122 :

ה1ו 1ע

גובה 76 :ח

ח ב 91,5ח׳ .עו ח ח 3 0 :ח׳

תל אביב: רח׳ בוגרשוב 47
ירושלים: רח־ יפו 68
חיפה: רר 1הרצליה ו
באר שבש: רוו בית אשל 45

ל 280141 : 221858 526616
71631

פרסום •פרר

הפולס הז ה 2040

לשעה קלה פעל המטב יל הלבן -והצליח

הינ צענא צר

ף* רצוני לחזור לסיפור שסופר לפני
שבועיים־שלושה, אחד הסיפורים המרתקים
ביותר שסופרו בארץ השנה.

כוונתי לדברים שאמר מאיר
עמית בטלוויזיה, על מאמצי המוסד
להביא לשיחרור נידוני־קאהיר,
אחרי מילחמת ששת־הימים.
כרגיל בישראל, עורר הסיפור ויכוחים
סוערים על עניינים של מה־בכך — מאותן
סעדות־בכום־מים־עכורים שמהן מורכבת
הפוליטיקה הישראלית.

ואילו על מוסר־ההשכל של הסיפור
— מוסר־השכל בעל השלכות
גורליות — לא דיבר איש.

ן-ו רבילאיס, הקרויים בישראל ״כת!
1בים מדיניים ו/או ״פרשנים מדיניים״,
שאלו מייד בנשימה עצורה: מדוע הוא
סיפר מה שסיפר?

האם הבטיחו למאיר עמית
מקום בממשלה? האם הוא ביקש,
כדרר זו, לשלם מראש עכור המי נוי
המיניסטריאלי הצפוי? האם-י
קיבל על עצמו לדפוק את דיין?

שנקראה ״פרשת לבון״?
אומנם, מילבד העולם הזה לא עורר אז
איש את הנושא הזה* .אך על ראשו של
דיין בער, כנראה, הכובע.

ומאחר שהמטרה ששמה דיין
קידשה את בד האמצעים, המשיכו
נידוני-קאהיר להינמק בכלא.

^ ך לא זה היה העיקר בסיפורו המרתק
של מאיר עמית. העיקר היה טמון
בהמשך הדברים, והוא חורג בהרבה אף
מעבר ל״פרשה״ ולגורלם של: קורבנותיה.
הסיפור היה, בקיצורו של דבר, כלהלן :

למרות אי־הרצון הבולט שד
משה דיין וריפיון הממשלה, החליט
המוסד להביא לשיחרור האסירים,
ויהי מה.

מטעמים שהיו שמורים עימו, סירב הנשיא
המצרי, גמאל עבד־אל־נאצר, לשחרר את
נידוגי-קאהיר גם תמורת החזרת השבויים
המצריים( .הוא חשש, מן הסתם, שמא

אם יתן את דיברתו לעשות כן,
נאמר כאיגרת, תסמוך ישראל עד
דיברתו, מאחר שהוא ידוע כאיש־כבוד
המקיים את הבטחותיו.
כדי להקל עליו, הוצע גם שלא יעביד
את האסירים לידי ישראל ישירות אלא
ישלח אותם לאירופה.
סיכם עמית:
כאשר קיבל עבד־אל־נאצר איגרת זו,
הוא •שינה את עמדתו. הוא קיבל את
ההצעה כמות שהיא. חילופי־השבויים
בוצעו, ובבוא העת קיים עבד־אל־גאצר
את המוסכם בדיוק נמרץ. ישראל, מצידה,
שמרה את דבר •שיחרורם •של האסירים
ובואם ארצה בסוד כמוס. הידיעה לא
הותרה לפירסום — עד אחרי מותו של
גמאל עבד-אל-נאצר.

** הו הלקח?

הוא פשוט מאד: בפרשה קטנה זו

שרי־הממשלה לא ישבו אף הם בפה
.סגור ובשפתיים קמוצות. בישיבת הממשלה
הם שאלו שאלות נוקבות. ועוד לפני
שהגיעו אל סימן־השאלה, הם רצו החוצה,
אל הטלפון הקרוב ביותר, כדי להדליף
את דיברי־החוכמה שיצאו מפיותיהם.
האם קיבל מאיר עמית היתר רישמי
לספר לציבור על מעשי המוסד? האם
מותר לפקיד בכיר לנצל כראות־עיניו את
המידע שצבר בתוקף תפקידו?

מה זה באן, הפקרות? מה
יעשה היועץ ה״ישפטי?

שר אחד השיב שסיפורו של עמית הוא
בגדר ״זיכרונות״ ,ובישראל מקובל שכל
אישיות ממלכתית מספרת זיכרונות — מי
בכתב ותמורת מיליון דולר, מי בעל-פה
ובחינם. אם מותר למשה דיין לספר על
מעלליו, מדוע אסור לעמית?
שר־המישפטים הבטיח לבדוק ולברר

ולסכם ולהציע.

* העולם הזה ידע כי שעה קלה לפני
שמסר את עדות־השקר שלו בוועדת אולשן־
דורי, בסוף ,1954 נתקבל ״האדם השלישי״,
אברי זיידנוורגנאלעד, על־ידי דיי! לשיחה
פרטית ללא עדים. אברי -הצליח להעביר
מידע על כך מן הכלא לידי העולם הזה.

והנה, כאיבר הקשבתי לדבריו
של מאיר עמית, הבליחה כמוהי
המחשבה: הנה הוקם מנגנון בזה,
לשעה קלה, ולמשימה חד־פעמית.
מקימיו לא חשבו באותה עת על גורל
המדינה. הם ראו לפניהם תפקיד מוגדר
ומוגבל: לשחרר כמה צעירים וצעירה אחת,
שנפלו בפח באשמתנז. אך בתרגיל קטן
זה הם הוכיחו את נכונותה של תיאוריה
שלמה. הם נחלו הישג מזהיר.
ך* כה נתבונן שוב מקרוב בלקח חד!
1פעמי זה. מה היו מרכיביו?
קודם כל: הגישה הישירה. המתווכים
נכשלו. הבשורה, המועברת דרך המסננת
של גוו מים זרים, בעלי אינטרסים והש קפות
אחדים. לא הגיעה אל ליבו של
המנהיג המצרי. אך כאשר פנתה אליו
ישראל במי מ רין, ונוצרה התיקשורת הישירה
מאיש אל איש — נולד הסיכוי להבנה.

שנית: עמית וחבריו לא אמרו
״אין עם מי לדבר״ .הם ידעו
שמוכרחים לדבר עם הצד
השני. הם ידעו מי האחראי כצד
השני. והם שאלו את עצמם
רק שאלה אחת: איך לדבר
עימו.

•שלישית: הם התייחסו אל הצד השני
כאל בן־אדם. לא כאל מיפלצת, לא כאל
״הרודן המצרי״ (כפי שכלי-התיק׳שורת
הישראליים קראו לו במשך שנים) ,לא
כאל ״היטלר הערבי״ (כפי שקראו לו
מנחם בגין, עיתוני־הערב ודומיהם ).אלא
כאל אדם בעל כבוד עצמי, רגשות, היגיון,
מערכת־שיקולים סבירה, שאיפות ואינטרסים.
בקיצור: כפי שכולנו מתייחסים יום־
יום אל אנשים שעימם יש לנו עסק.
רביעית: למלאכה הוזמנו מומחים. לא
פקידונים בעלי דרגה ותואר, ולא עסקני-
מיפלגות שטיפסו בסולמות הקנוניות והחנו־פות
אל תפקיד כלשהו — אלא פסיכולוגים,
המתמחים בהבנת רתשי־ליבו של אדם.
מיזרחנים, המבינים את המתרחש בארצות־ערב
השונות. מומחים אחרים, אשר יכלו
לתרום להבנת הצד השני.
חמישית: היתה נכונות להסתכן, להעז,
לעשות מעשים בלתי־שיגירתיים. עמית
עצמו סיפר שבעלי המיבצע שיקישקו מרוב
דאגה. שמא לא יעמוד המצרי בדיבורו?
שמא יקרה משהו ברגע האחרון?

הם העזו, קיבלו על עצמם סיבון
מחושב, והצליחו.

פרשנים יותר רציניים עמדו על
תפקידו של משה דיין כפרשה.

עוד בתקופת כהונתו כרמטכ״ל, גילה
דיין אי־רצון מוזר להילחם למען שיחדור
נידוני-קאהיר, שנשלחו להרפתקה אומללה
על־ידי אגף־המודיעין של צה״ל.
אפ-שר היה לצפות לכך שהרמטכ״ל,
שלמד עוד בפלמ״ח שאין מפקירים פצוע
בשדה־הקרב, ייצא כגידרו כדי לשחרר
את נידוני־קאהיר, .ניתן היה להשיג זאת
אחרי מיבצע־קדש, כאשד היו בידי צה״ל
אלפי שבויים מיצריים, ביניהם הקצין
•ששימש כאב ביות־המיישפט הצבאי שדן
את אסירי-קאהיר לעונ-שי מוות ומאסר.
זה היה רק שנתיים וחצי אחרי העסק־ביש,
אך דיין כאילו שכח.
אחדי מילחמת ששת־הימים באה שוב
הזדמנות כזו. שוב היו אלפי ישבויים מיצריים
בידי צה״ל. שוב אפשר היה להתעקש.
ושוב גילה דיין, שהפך בינתיים שר־הבי־טחון,
אי־רצון תמוה להילחם למען פקודיו-
לשעבר, שנמקו כבר 13 שנים בכלא.
מדוע? מדוע לא היה דיין מעוניין ב־שיחדור
האסירים ובשובם ארצה? האם
לא רצה שהעסק-בי״ש יחזור לתודעת-
הציבור? האם חשש שמא יתגלה כי אין
הוא נושא רק באחריות רמטכ״לית עבור
המיבצע, אלא שהיה מעורב אישית בתיכנון
העסק ובמערכת הזיופים ועדויות־השקר

והמרורים, אין אף גוף אחד שיש לו
התפקיד או היכולת לפעול בכיוון זה.

ני מציג כאן שאלה, המנקרת בליבי
ד 8מזה שנים רבות :

מ איר ע מי ת: ה הי מו ר הגדול הצדיק א ת עצמו
יתפרש הדבר ככניעה מצרית נוספת לישראל
המנצחת. סימן כזד, של חולשה, אחרי
המפלה הצבאית, עלול היה לפגוע ביוקרתו).
כל הנסיונות להשתמש בשירותיהם של
מתווכים בינלאומיים שונים העלו חרס.

המוסד בינם שורה •טל התייעצויות
סודיות כיותר, שכהן שותפו
לא רק אנשי־כיטחון, אלא גם פסיכולוגים,
מיזרחנים ועוד מומחים.

הם ניתחו את אופיו האישי של עבד-
אל־נאצר, את מניעיו הפוליטיים והפסיכולוגיים,
וחיפשו דרך להשפיע עליו על-
ידי פנייה ישירה אליו. היה ברור להם
שאסור להם לפגוע בכבודו ובריגשותיו,
אלא להיפך, יש לנצל את חוש־הכבוד שלו,
את גאוותו כדי להשיג את המטרה.
האיגרת שנשלחה לנשיא מצריים חוברה
בקפדנות, בעזרת המומחים. כל מישפט,
כל מילה, כל אות, נבחנו שוב ושוב, עד
שהמנסחים היו משוכנעים כי היא מתאימה
לנתונים פסיכולוגיים אלה.
הוצע לעבד־אל־נאצר לשחרר את אסירי-
קאהיר במיסגרת חילופי־השבויים — אך
לא בעת־ובעונה־אחת עם שיחדור שבויי-
המילחמה של הצדדים. נאמר לו שהוא
יכול לשחרר את האסירים במועד מאוחר
יותר, כשיהיה נוח לו.

הופעלו השיטות הנכונות, שלא ננקטו
מעולם למען השגת המטרה החשובה ביותר
של מדינת ישראל — השגת השלום.

לשון אחרת: אידו הופעלו איתן
השיטות בממדים גדודים, עד פגי
תקופה ארוכה, בדי להגיע אל דב
העולם הערכי ולהביא להשלמתו
עם ישראל, היינו מגיעים מזמן אל
חוף־המיכטחים של השלום.

לפני עישרים •שנה בדיוק, באוקטובר
,1956 פירסמתי במדור זה מאמר, שנשא
את הכותרת ״מטכ״ל לבן״ .הצעתי בו
להקים מנגנון מייוחד, כמיניסטריון מייוחד
או במיסגרת אחרת, לתיכנון ולביצוע
יוזמות־שלום כלפי העולם הערבי. מטכ״ל
לבן שיבצע מערכות־שלום, כשם שמטכ״ל
החאקי מבצע מיבצעי־מילחמה.

הצעתי לשתף כמנגנון זה פקי
כולוגים, מיזרחנים, אנשי־תיקשו
רת, תועמלנים, סוציולוגים, כלכלנים,
מכרים אישיים של המנהיגים
הערביים ומומחים אחרים.

מאז ועד היום חזרתי על הצעה זו
במאות מאמרים, נאומים בכנסת ושיחות
פרטיות עם מנהיגי המדינה — לשווא.
במנגנון העצום של ממשלת-ישראל, על
שלל המינימטריונים, האגפים, המחלקות

מה ה ה ביום המצב כמרחב,
אילו הלכנו כדרך זו לא פעם אחת,
כצורה מאולתרת, אלא כמשך 28
שנים, שנה-שנה, יום־יום?
אילו לא ביצענו מיבצע מוצלח אהד
בשיטה זו, אלא מאות מיבצעים — בשעות־כושר
שונות ומשונות, פעם כלפי ארץ
ערבית זו ופעם כלפי ארץ ערבית אחרת,
פעם במגמה להשפיע על מנהיגים ופעם
כדי להשפיע על מיליונים, פעם בחשאי
ופעם באמצעות כלי־התיקשורת.
ואני מעז להשיב על •שאלה זו :

אילו נהגנו בך, היינו משנים את
הגישה של העולם הערכי אלינו
מן היסוד. לא כיום אחד, לא כמעשה
אחד, אלא כתהליך הדרגתי,
עמוק, כאותם רבדים פסיכולוגיים
הקובעים את התנהגותם של עמים
וממשלות.

ותוך כדי כך היינו משנים, כמובן, גם
את עצמנו. כי תהליך זה היה מנחיל לנו
גישה אחרת, וממילא גם מדיניות אחרת.

** כרו

שנים, אך

התפקיד

עדיין

׳ז ע לפנינו.
הגיע הזמן להקים את ״המטכ״ל הלבן״
,במיסגרת מישרד ממשלתי מייוחד
ליוזמות־שלום.

ואס ככר רוצים לצרף את מאיר
עמית לממשלה — מדוע לא למסור
לו תיק זה?

יממזוי

במדינה
העם
דד מופרע בשכונה

האומללות שר חממשלדו,
הפרובוקציה ש? הקנאים
וחפחדגות שר הקצינים
מובילים?אסון רבתי
ליד מחסן גדול של חומר־נפץ משחק
ילד מופרע בגפרורים. הוא מדליק גפרור
אחרי גפרור ,׳ומנסה את כוחו בזריקת
גפרור בוער לעבר המצבור.
אם יצליח בכך, יתפוצץ המחסן בנפץ
אדיר. לא רק הילד. המופרע עצמו יתרסק.
אלא השכונה כולה, על בתיה ותושביה,
תעלה השמיימה.
ראש־השכונה אומד לילד :״פויה, ילד
רע, תפסיק!״
השוטר אומר :״זה די מסוכן, אבל הוא
ילד טוב.״
אמו של הילד מביטה בו בגאווה. דיירי
השכונה מתעלמים ממנו, או מחייכים לעברו,
או.אומרים שזה לא בסדר. הם טרודים
בבעיות חשובות יותר.
כך זה נמשך יום אחר יום, עד אשר...
ריכוז המופרעים. משל זה הוא
תיאור נאמן למה ׳שמתרחש בחברון. המאורעות
ערב יום־כיפור אינם אלא חולייה
נוספת בשרשרת זו.
קריית־ארבע אינה מקום־יישוב. קריית־ארבע
היא מחלה.
בכל המדינה פזורים אנשים בעלי השק-
פת־עולם מעוותת, קנאים מופרעים וצמאי־מילחמה,
שהיו רוצים לגרום להתלקחות
כללית. כמו פירומאנים, המעלים תבערות
כדי ליהנות ממראה הבתים העולים באש,
מבקשים אגשים אלה להביא למילחמה בין
ישראל והעולם הערבי כולו.
כשהם פזורים ברחבי הארץ, בקרב אמד
לוסיה שפוייה ואחראית, אין אנשים אלה
מהווים סכנה חמודה. אבל בקריית־אדבע
הם קיימים בריכוז של ,1009),חבורה
של מופרעים המסיתים איש את רעהו,
ששום דבר אינו בולם אותם.
ממשלה חלשת-אופי והסרת-אחריות גרמה
לשתילת ריכוז זה דווקא באחד המקומות
הרגישים ביותר בארץ, ליד מקום

השר בורג
בעיטה באחוריים
דברים בקצב מואץ.
תחילה בא הניסיון המגוחך של שיל־טונות
צה״ל לעצור את משה לווינגר
בעוון הפרת הוראות המושל הצבאי (העולם
הזה .)2039
כל מי שהשתתף בקומדיה מחפירה זו
המיט חרפה על צה״ל — וכל קצין צה״ל
שנתן את ידו לכך נושא בקלון ואינו ראוי
עוד ללבוש את המדים.
תוך גילוי של פחדנות מבישה, נרתעו
קציני צה״ל מלעצור את העבריין. הוא
נתבקש ״להסגיר״ את עצמו. החיילים ש נשלחו
לשמור עליו השתתפו במחזות של
ביזיון. אלוף בצה״ל עימד לעיני המצלמות
כמו פודל ששפכו עליו מים. לווינגר קירקס
את בוחות־ה,ביטחון, הפך את הממשלה
ללעג ולקלס וירק על מדינת־החוק ומוסדותיה
הנבחרים.
הפגנה עלובה זו של אומללות ממשל תית
וצה״לית מוכרחה היתר. לעודד את
חבורת הקנאים להשתוללות גדולה יותר.
היא אירעה ערב יום־הכיפורים, כאשר !פוצה
ברחבי הגדה הידיעה המחרידה כי
אנשי קריית־ארבע קרעו את סיפרי הקוראן
במיסגד מערית־חמכפלה.
אבוקה למילחמת־קודש. הציבור
בגדה, העומד נזעם ונבוך מול מאורעות
לבנון, מוכן עתה להתלקח בכל עת. קריעת
סיפרי־הקוראן נראתה כאבוקה הקוראת
למילחמת־קודש. בשכם, בחברון, ברמאללה
ובתריסר ערים ועיירות ברחבי הגדה התקומם
הנוער בזעם, שבת, הפגין, הקים
מיתרסים. בחברון עצמה פרצו המונים
לביודהכנסת וקרעו תשמישי־קודש יהודיים.
הכל
מוכן למילהמה הגרועה ביותר :
מילחמת קנאים דתיים, שתקבור את שרידי
שפיות־הדעת בקרב ישני העמים, תחסל
את ממשלודישראל, ותסליול את הדרך לפני
שילטון הקנאים.
כל זה כבר קרה בעמים אחרים ובארצות
אחרות, ומיליונים שילמו בחייהם עבור
הפחדנות וחוסר אומץ־הלב של ממשלות
עלובות. ממשלת י-שדאל, שהיתר. עסוקה
השבוע בבדיקת חבריה ופקידיה הבכירים
במכונת-אמת, כדי לגלות מי מהם
שקדנים ורמאים, עלולה לתפוס אתאמקומה
בגלריה זו של ממשלות עלובות-נפש,
הרות־שואה.

מי פ לגו ת
!ופים, קלל!1ת
ובושת פני

השר רפאל ובן־מאיר
״אתם מזייפים את הבחירות !״
הקדוש למוסלמים, בעיר פלסטינית בעלת
תודעה לאומית מפותחת.
הילד עם הגפרור הובא אל מצבור הומר־הנפץ.
מתי
תבוא ההתפוצצות? ומה יהיו ממדיה?
אין זו אלא שאלה של זמן ומיקרה.
חרפה לצה״ל. מאז ראש־השנה, ועל
אף האזהרות החד-משמעיות שהושמעו
באוזני הציבור והממשלה * ,התקדמו ה•
ובראשן: בחירת הרב משה לווינגר
לאיש־השנה תשל״ו, בידי עורכי העולם
הזה, תוך ניתוח הסכנה הלאומית הקיצונית
הטמונה בתופעה זו.

ציד משתולל בעט
באחוריו שד השר
בורג, והוא גפ?
מן הבמה
בימת אולם בית הרופא בתל-אביב היתר,
עמוסה עשרות אנשים, דחוסים, דחוקים,
דוחפים זה את זה, צועקים וצוותים.
לפתע פרצו בריצה לתוך האולם, ועלו
על הבמה, שלושה אנשים: שר־הפנים
הד״ר יוסף בורג, שר-הסעד זבולון המר,
וח״ב יהודה בן־מאיר. בן־מאיר הסתער
על הבמה, שהייתה פולה דחוסה בחובשי
כיפות או כובעים, רבים מהם עמודי*
זקנים, והחל צועק בקולו המנאפף :״זה
סקנדאל ! זאת שערורייה ! הסתלקו מכאן

כולכם ! תפנו את הבמה !״ זבולון המד,
בקול שקט, שנבלע בהמולה הגדולה, ניסה
אף הוא לצעוק :״פנו את הבמה!״
ועל כולם עלה קולו של בורג :״זייפנים!
אתם מזייפים את הבחירות! !תנעלו את
הישיבה, תפסיקו לזייף, כאן זה לא יתל-
גיבורים !״
לפתע חדל בורג מצעקותיו. מישהו ׳מתוך
האספסוף שהשתולל על הבמה העניק לשר
הנכבד בעיטה באחוריו. בורג כשל, והתגלגל
מעל הבמיה למטה, אל תוך האולם.
התדהמה שאחזה בקהל ׳חברי מרכז ה־מפד״ל,
שהתכנס באותו יום בבית הרופא,
ארכה שנייה אחת ׳.מייד אחרי הבעיטה
באחוריו של בורג החלו מתעופפות באוויר
מאות מעטפות, גשם של נייר. היו אלה
מעטפות־ההצבער. שנערכה באולם באותה
שעה, אשר היו נתונות בתוך שלושה
ארגזי-יקלפי מייוחדים. היה מי שטרח להניף
את ארגזי הקלפי באוויר, ולפזר סביב
את מעטפות־ההצבעה שנמצאו בתוכם.
זיופים גדיש־־גלי. כדי להבין כיצד
קרה ששרים, הברי-כנסת ועסקנים ׳נכבדים
של המפלגה הדתית הבכירה בארץ
משתוללים, מכים זה את זה ומזייפים
בחירות בריש־גלי, יש להכיר את מערכת-
הכוחות בתוך הימפד״ל, ואת הנושא שעמד
על הפרק בכינוס זה ישל המרכז, המוסד
העליון של המייפלגה.
את המערך הפוליטי של המפד״ל מרכי בות
סיעות אחדות. בראש הסיעה הגדולה
ביותר עומד שר־הפנים, יוסף בורג, המכונה
על-ידי עסקני המסד״ל ״הדוקטור.־׳
סיעתו של בורג, למיפנה, מהווה 28 אחוזים
מכלל חברי המרכז.
אחריה צועדת סיעת ליכוד ותמורה,
זו של שר־הדתות הד״ר יצחק רפאל,
המכונה במפד״ל ״הגבוה,״ עם 24 אחוזים
מהצירים. סיעת הצסירים, זו של שר־הסעד
זבולון המר ושל ח״כ יהודד. בן-
מאיר, מונה 20 אחוזים. סיעתו של מי
מהיד, שר־הדתות, הד״ר זרח ורהפטיג,מונה 14 אחוזים, סיעת־׳המוישבים מונה
10 אחוזים וארבעה האחוזים הנותרים נמצאים
בידי הקיבוץ הדתי.
אחדי תקופה ארוכה ישבה היתד. בין
סיעות בורג ורפאל קואליציה, שמגמתה
היתד, לעצור בעד הצעירים מלהישתלט על
המיפלגה, נתגלע קרע ־׳בין שני אישים
אלה. בורג טען, כי רפאל לא עמד בהסכם
שעליו חתמו השניים, רימה אותו וחתר
מאחרי גבו.
בעיקבות הקרע בין השניים התחבר
בורג, על 28 האחוזים שבידיו, עם הצעירים,
שעוד קיודם־לכן יכרתו ברית עם
סיעתו של וריהפטיג, והשיגו 34 אחוזים
׳מכלל השליטה במיפלגה. הקואליציה החדשה
-של בורג־המר־ורהפטיג, שאליה הצטרפו
במהרה גם המושבים ׳והקיבוץ הדתי,
יצרה רוב מכריע במיפלגה, נגד רפאל.
מצב זה נוח ביותר לבורג והימר, ואין
הם מעוניינים לשנותו. רפאל, לעומתם,
מעוניין בעריכת בחירות פנימיות במפד״ל,
מאחר שהוא מאמין כי בעקבותיהן יגדל
כוחו. מרכז המיפלגה כונס כדי להחליט,
בהצבעה חשאית, אם לקבוע את מועד
הבחירות מייד, על-פי הצעתו של רפאל,
או לדחות את ההחלטה על הבחירות
בחודש, על־פי הצעת בורג והמר.
מפלגה שסועה מבפנים. בורג טוען,
כ־ מן הבחינה הטכנית אי־אפשד יהיה
לערוך בחירות לפני חודש אפריל בשנה
הבאה. בין הבחירות לבין כינוס הוועידה
יחלפו עוד חודשיים .״,בחודש יוני, חמישה

חודשים לפני הבחירות לכנסת,״ הוא טוען,
״תופיע חמפד״ל לפני ציבור הבוחרים
שלה כמיפלגח שסועה וקרועה מבפנים,
מיפלגה שהוועידה שלה תהיה בוודאי,
מלווה בתיגרות־ידיים, שערוריות, זיופים
וקללות. זה לא יוסיף לנו בבחירות, ואנחנו
לא צריכים את זה.״
נימוקו של המר לדחיית הבחירות הפנימיות
במפד״ל שונה. המר טוען, כי
אלפים רבים מאוהדי ומצביעי המפד״ל
לכנסת נטולים זכות־הצבעה בבחירות ר,פ-
נים־מיפלגתיות. מתוך 140 אלף מצביעי
המפד״ל לכנסת האחרונה, רק ל״ 70 אלף
גם זכוודבחירה בבחירות הפנימיות.
המר דורש, איפוא, לערוך מיפקדי פנימי,
כמו במיפלג׳ת העבודה, ולתת זכות־בחירה
לכל מי שישלם ״שקל,״ הוא מם-
החבר של המפד״ל.
אולם הגורם האמיתי לרצונם של בורג
וחמר לדחות את הבחירות הפנימיות הוא
חששם מפני כוחו האירגוני של רפאל.
יי! לי ואת! לך. בעיקבות הצלחתו
של הרב מנחם פרוש בבחירות הפנימיות
שנערכו במיפלגה הדתית האחרת, אגודת-
ישראל, נתגלתה לצעירים, לדבריהם, קנוניה
בין רפאל מהמפד״ל לבין פרוש ׳מהאגודה.
רפאל נתן לפרוש כ־ 3000 חברי
מפד״ל ימן הנאמנים לו, כדי שהוא ירשום
אותם במצבת בעלי זכות־ההצבעה למוסדות
אגודת־ישראל. תמורתם קיבל כ 3000-חברי
אגודודישראל, הנאמנים לפרוש, כדי שאלה
יוכללו ברשימות בעלי זכות־ד,הצבעה
למפד״ל, ויצביעו עבור רפאל.
למשל, בנו של רפאל, שילד. רפאל,
בעל תעודת־זהות מייספר ,0840302 המתגורר
ברחוב ניסנבוים 20 בירושלים, מופיע
ברשימת ׳בעלי זכוית-׳ד,הצבעה באגודת־ישראל
(מיספר-בוחר .)31437 שילה רפאל
ידוע כאיש־מפד״ל פעיל וכאחד מתומכי
אביו במפד״ל.
לעומתו ׳מופיע אחד ממנהיגי אגודת-
״ישראל, סגן־ראש־עיריית בני־ברק וימי ש היה
ראש־העיריד, משך תקופה ארוכה,
יצחק מאיר, ברשימת בעלי זכות־הבחירה
בסניף בני־בדק מרכז א׳ ישל המפד״ל
(׳מיספר־בוחר .)480
מ ה קר הכחדרהק טן ז כשהוחלט,
בתחילת השבוע שעבד, לערוך הצבעה
חשאית בקרב חברי מרכז המפד״ל, בשאלה
אם לקבל את הצעת רפאל ולקבוע לבחירות
מועד קרוב, או לקבל את הצעת הגוש
הנגדי לדחות את ההכרעה — הצעה שפירושה
האמיתי הוא ביטול הבחירות הפנימיות
למפד״ל — היו בורג והמר שלווים.
הם ידעו כי כוחם במרכז יעמוד להם
להפיל את הצעתו של רפאל. הם יצאו
מאולם הדיונים, והמתינו שהכרוז יקרא
להם לשים את מעטפת־ד,הצבעה שלהם
באחת משלושת הקלפיות שניצבו על הבמה.
אך להפתעתם הרבה היה גם יריבם
שקט, ונראה בטוח בעצמו..
ואומנם, שליחים שיצאו בהולים מחוץ
לאולם, כדי לקרוא לבורג ולהמר לחזור,
הסבירו לשניים מדוע היה רפאל כד. רגוע.
טענו יריביו: ליד הבימה, בחדרון קטן,
ישבו שניים מאנשיו של רפאל ובדקו
את מעטפותיהם של אותם שנקראו להצביע,
עוד לפני שהמעטפות הוטלו לקלפי. סביב
הקלפיות עצמן הייתה מהומה רבה. בכל
פעם שהוקרא שמו של אחד המצביעים,
כדי לזמנו לשים את המעטפה שלו בתוך
תיבת הקלפי, נשלחו אל חריץ התיבה
עשרות ידיים אוחזות במעטפות, מבלי
שאיש יכול לדעת — בתוך המהומה הגדולה
— אם המצביע עצמו הוא שהטיל
את המעטפה שלו, או שמישהו אחר הטיל
מעטפה תחתיו.
כאשר נקרא שמיו של בורג עצמו, מיהר
מישהו איחר להטיל מעטפה לקלפי, עוד
לפני ׳שבורג הספיק לעשות כן. ישמו של
בורג נמחק במהירות מרשימת המצביעים,
כאילו כבר הצביע.
לסדק ארג רפאל 1על המהומה ש סביב
הקלפיות ניצחו שלושה: משה פיש-
מן, אחיד מנאמניו הוותיקים של רפאל!
שלום מלכה, הידוע כאיש־האגרוף של
רפאל, חבר מזכירות המפד״ל — שאחר־כך
טען בורג, כי הוא זה שבעט בו, ונהגו
של רפאל, עמרם סיבוני המקבל את מבכורתו
מקופת המדינה.
למהומה יתרמו קריאותיו הקצובות של
יסגן-ראש־עיריית קדיית-שמונה, חבר ה־מפד!ל
אברהם יחזקאל, שישב באולם וקרא
לעבר רפאל במשך שעות ללא-הרף :״תל-
גיבורים ! תל-גיבורים !״
התנהגותם של אנשי רפאל היוותה עדות
חותכת לנבואתו של בורג בדבר מיה ש יקרה
אם המפד״ל תלך לבחירות פנימיות
׳ולוועידת :״זיופים, תיגדות, קללות ובושת-
פנים.״
ה עו ל ם הז ה 2040

הסורים ביצעו מיתקפה מוגבלת
והשתלטו על הר הלבנון -מה הלאה?

ספטמ בו

? הו הסוף!״ עלץ פקיד בכיר בירושלים, כאשר שמע ברדיו כי כוחות סוריה
/ /י והימין הנוצרי בלבנון פתחו במיתקפה כללית בהר־הלבנון.
״הסוף״ ,כפי שהצטייר בעיניו: מיתקפה כוללת ברחבי לבנון, כיבוש השטח הנמצא
בשליטת אש״ף והשמאל המוסלמי, חיסול אש״ף ככוח עצמאי.

אסד מוכן להיעזר במימסד זה להשגת מטרותיו שלו, אך אין הוא
מוכן להגיש דו את לבנון על מגש של כסף.

אולם הפקיד דיבר מכלי לדעת את העובדות הצבאיות והמדיניות.
מה שאירע השבוע כהר־הלכנון עדיין רחוק מן הסוף שהוא ייחל לו.

מיתקט? מוגנות
ך• שיא סוריה, חאפז אל־אסד, הוא אדם זהיר. אין הוא אוהב להסתכן בקפיצות
^ הרפתקניות. הוא קובע לעצמו יעדים מצומצמים, שהם בתחום האפשרי.
בשבועות האחרונים הציב אסד לעצמו מטרה מיידית: להשתלט על מרכז הר־הלבנון.
הדבר דרוש לו כדי להבטיח את הדרך הראשית דמשק—ביירות, לשחרר את
צבאו מן האיום המיידי מצד כוחות אש״ף, שהתבצרו בציר מרכזי זה. מטרה שנייה:
להבטיח לבעלי־בריתו, אנשי הימין הנוצרי, את השליטה במחוז מרכזי זה, שבו יש
ריכודאוכלוסייה נוצרי והשייך, באופן טיבעי, למיגזר הנוצרי של לבנון המזזד
לקת־למעשה.
עיתוי ההתקפה לא היה מיקרי, והוא קשור בחורף הממשמש ובא. הדרכים המובילות
מן המובלעת הנוצרית לעבר סוריה עוברות במעברי הרים, שהם מושלגים וחסומים
במשך חודשי החורף. הסורים חששו שמא הפלסטינים עלולים לנצל חודשים אלה
כדי להנחית מכה על המובלעת הנוצרית. היה צורך לפתוח ציר תנועה שאינו נחסם
על־ידי השלגים, והדבר אכן נעשה במהלך המיתקפה.

ך ם תיקווה אחרת של קברניטי ירושלים נבדתה, לפי־שעה.
\*מזד, זמן רב ממתינים בצמרת ישראל לנפילת יאסר עראפאת כימעט בכל יום.
שמועות שונות על תסיסה בקרב אש״ף, על אכזבה מהנהגתו של עראפאת, על
השתלטות יסודות פרו־סוריים וכר, התהלכו במיסדרונות המישרדים הממשל תיים
בישראל.
הנטייה הישראלית המסורתית, להחליף את המציאות במישאלות־לב, נעזרת במידה
רבה על־ידי שידורי התחנות הנוצריות בלבנון, המנהלות מערכה של לוחמה פסיכולוגית
בשיטות הפרימיטיביות ביותר. הן ממציאות מדי יום סיפורים על ויכוחים סוערים
בהנהגת אש״ף, על השמצות והדחות הדדיות, על עריקה והתמוטטות בכוחות הפלסטיניים
— כל זה כדי לעודד תהליכים כאלה. בעולם אין איש מתייחם ברצינות לסיפורים
אלה, והעיתונאים הזרים בלבנון מקפידים לשים זה בצד זה את גירסות כל הצדדים
ולמסור דיווח אחראי. לא כן האנשים המכונים ״כתבנו לעניינים ערביים״ בכל־התיקשורת
הישראליים, שהם ברובם אנשים פרימיטיביים בעצמם, שונאי ערבים
והולכים בתלם ההסברה הרשמית. אלה מפרסמים מדי יום את התשפוכת של התעמולה
הנוצרית בהנאה ובאמונה, שהרי היא מתאימה בדיוק למישאלות הלב של ממשלת
ישראל. י
גם בשטח זה קיים שיתוף פעולה אוטומטי בין המימסד הנוצרי לבין ממשלת־ישראל.
לשמועות אלה לא היה כל בסים מציאותי. הן דומות לתיקוות •לנפילתו הקרובה

תחילה ניסה אסד להשיג את יעדו בדיד שד טשא־ומתן, לחץ
וסחיטה. הוא איים עד אש״!ז כמיתקפה, אם לא ייסוג מאיזור זה.
אולם אש״ף השיב כהצעה נגדית: שני הצדדים ייסוגו מהר-הלכנון.
המחוז יהווה מעין איזור־חיץ בין צבאות סוריה ואש״!ז.
התביעה הרגיזה את אסד. הוא החליט החלטה פשוטה: ליצור עובדה מוגמרת
בשטח, לסלק את אש״ף בכוח מן האיזור שממנו נתבקשו הכוחות הפלסטיניים
לסגת מרצונם.
זה בדיוק מה שאירע השבוע: אחרי הכנה תותחנית מוחצת (בתנאי לבנון) תקפו
הטנקים הסוריים ממיזרח, והכוחות הנוצריים ממערב. הצבא הפלסטיני נשבר בין
לשונות הצבת. הר־הלבנון נפל בידי הצבא הסורי, שהבטיח לעצמו את רוב הקטעים
של הכביש המוביל לביירות.

מדינת אש־ ף קיימת
ולס מיתקפה זו היתד״ מלכתחילה, מוגבלת. הדבר השתקף בריכוז הכוחות
\ £הסוריים: הוא הספיק למיתקפה מוחצת מוגבלת, אך לא למיתקפה כללית על
המדינה־בדרך של אש״ף.
עם סיום המיתקפה, נשארה המסה הכללית של לבנון כמו שהיתר, קודם־לכן:

• קיימת מדינה אש״פית־מוסלמית השולטת כאיזדר שבין גבול
ישראל ובין בבייט דמשק—ביירות. נמלה העיקרי הוא צידץ. מדינה זו
שולטת גם במערב ביירות, ויש דה מובלעת נושפת כצפון, סביב העיר
המוסלמית טריפולי.
• המדינה הנוצרית שולטת באיזור החוף מביירות־המיזרחית צפונה, ובידיה
גם חלק מן ההר.

• המדינה הלבנונית השלישית, המסופחת למעשה לסוריה, שולטת
ככיקעה המיזרחית שד לבנון, והיא כוללת עתה גם את מרכז
ההר ואת מרבית הדרך לביירות.
מדוע אין הסורים מנסים לכבוש את כל השטחים המוחזקים בידי אש״ף והמוסלמים?

לצורך זה דרושים בוהות גדולים, וייתכן בי, לדעת אסד, הסיבון
הכרוך בכך חמור מדי.

תיאור סכמאטי

זה מראה באופן כללי את חלוקת לבנון לשלוש
תת־מדינות, כפי שנוצרו כעת. במרכז המדינה,
מצפון לדרוס, רכס הרי הלבנון, שממנו גורש הצבא הפלסטיני במיתקפה האחרונה, כדי
לפתוח את הדרך בין המובלעת הנוצרית לבין דמשק, בציר שהוא פנוי משלגים בחורף.

אך יש גם מניעה פוליטית. המילחמה בצבא הפלסטיני מטילה על מישטרו של
אסד עומס מדיני־נפשי כבד מאד. הצבא הסורי הוא צבא אידיאולוגי. הוא חונך
לשינאה קנאית לישראל, וכל חייל יודע שמטרתו העליונה היא לשחרר את אדמת
פלסטין הכבושה ולהחזירה לעם הפלסטיני. קשה מאד להסביר לחייל זה שלשם כך
צריכים, קודם כל, להרוג אחים־פלסטינים, ולנהל מילחמד, נגד אש״ף.

של גמאל עבד־אל־נאצר, שהתהלכו בשעתו בירושלים, אחדי מפלתו המוחצת במיל־חמת
ששת־הימים (ולפני כן, אחרי מפלתו הצבאית במיבצע־קדש).
נאצר לא נפל, כי העם המצרי הבין שדווקא בשעת חולשה ותבוסה יש להתאחד
מסביב למנהיג המסוגל לשמור על האחדות.

גורם פסיכולוגי זה מסביר את רוב מיגכלותיו שד אסד בהרפתקה
הלבנונית. למשל: רק חלק זעיר מכין 40 אלף הרוגי המילחמה הלבנונית
נפדו מידי הצבא הסורי. נראה שצבא זה משתדל מאד להימנע מהרג —
כניגוד לנוצרים, הששים דמיבצעי שחיטה המונית.

עראפאת לא נחלש. להיפך: מול פני ההתקפה הצבאית והמדינית המוחצת,
הנערכת על אש״ף כימעט בכל רחבי העולם, למן הגטו הפלסטיני בכוויית ועד
למיסדרונות האדם, מבינים כל הפעילים הפלסטיניים שיש להתאחד מסביב להנ הגה
הקיימת.
הנהגה זו מורכבת מראשי תנועת פתח, שהם גם ראשי אש״ף. היא התחזקה
ביגלל כמה גורמים:

סיבה נוספת להתאפקות הסורית: כדי להגשים את המטרה העליונה של כינון
סוריה־רבתי, זקוק אסד ללבנון חלשה ומחולקת, על־פי העיקרון המקודש של ״הפרד
ומשול״ .אין הוא מעוניין בחיסול צד אחד, שייתן לצד השני מישקל־ייתר.
אין ספק שאסד שונא בליבו את חמימסד הנוצרי הימני, המסמל את כל הדברים
הנתעבים בעיני המישטר הסורי: בדלנות, עדתיות דתית, התנכרות לאידיאל הכלל-
ערבי ולשאיפה הכלל־סורית, ריאקציה חברתית קיצונית ושילטון של קומץ בעלי־הון
מושחתים.

אותו הדבר מתרחש עכשיו באש׳׳ף.

• האירגון החזק כיותר שהתחרה כעבר כפתח באש״ף, אל־צעיקה
הפרו־סורי, מחוסל למעשה.

עם פתיחת המילחמה הגלוייה בין סוריה ואש״ף, היה ברור לכל כי אל-צעיקה
הוא אירגודקוויזלינגים סורי. הפלסטינים בעלי־ההכרה שבקרב אל־צעיקה עברו לצבא
אש״ף, האחרים שייכים עתה בגלוי לכוחות הסוריים, ואיבדו את הקשר עם ההמונים
(המשך בעמוד )20

ספטמברה שחור
הספור שיוקרן מעל מסכי הטלוויזיה
״ והקולנוע1 הספר שתורגם ל 13-שפות.
רב המכר בארה״ב ובאירופה

(המשך מעמוד )19
הפלסטיניים. תהליך דומה עבר על אותם גדודי צבא־השיחרור־ד,פלסטיני שהיו מסונפים
לצבא הסורי, ושהיוו למעשה חלק ממנו.

• עם פתיחת הלוחמה הסדירה,
כימעט־סדיר.

הפכו אירגוני־חפידאיון צבא

במצב כזה ניתן יתרון עצום לאירגון המרכזי, הגדול, שבנה אותו, ואילו איר-
גוני־הטרור הקטנים של חזית־הסירוב איבדו מיוקרתם ומחשיבותם. זה אותו התהליך
שעבר על אירגוני־המחתרת היהודיים בארץ באביב ,1948 כאשר הולידה ההגנה את
צד,״ל, ויחידות אצ״ל ולח״י איבדו את חשיבותן ופופולריותן.

אורי דן

ברגע זה קיימת מדינה קטנה אך עצמאית של אש״ה ובעלי־־בריתו,
בהנהגת ראשי פתח, בעלת צבא סדיר פהות-או־יותר. היא נתונה בסכנת
המורה, ויש לה אוייבים מסוכנים בכל רחבי העולם הערכי. אך
היא קיימת.

יוזמה כלפי ישראל
ך• שאלה היא 1באיזו מידה יכולה מדינה זו לנהל מדיניות עצמאית, למשל,
1 1כלפי ישראלי
ליודעי־דבר ברור כי בקרב מנהיגי אש״ף־פתח השתלטו גישות ריאליסטיות
מפוכחות, וכי הם רואים את המצב לאשורו.

הנהגה זו מוכנה עתה לפיתרון־שלום, על בסים התוכנית להקמת
מדינה פלסטינית בגדה וברצועה, תוך הכרה בישראל והסדר עימה.
היא יודעת שאין כד מוצא אחר מן המצב.
אולם המצב המדיני-פסיכולוגי הקיים מקשה על ראשי אש״ף לנקוט יוזמה
פומבית בכיוון זה.
כרגע נטושה מילחמה פסיכולוגית חריפה בין אש״ף וסוריה. אש״ף טוען כלפי

להשיג בחנויות הספרים ובקיוסקים לממכר עתונים
ספרי ״כתר״ ,גבעת שאול, ירושלים.
הפצה :״גד״ ,רח׳ צ׳לנוב 13ת״א, טל 823701 .

הנשיא סארקיס (שמאל) עם כניסתו לתפקיד
מי יבלום את הסורים?

לחובבים ומקצוענים מכל הרמות

קורסי דהסרטה
סו פ ר 8ע ם קו ל
ת ס רי ט, בי מוי, צלו ם ו עריכה

פרטים והרשמה .8.5צ הפקו ת
טלפון 03-284306

סוכה
סו כ ה לנצח — ודפנות

סוכ ה גזלן

סנז

275ל״י

] י ת״א, אבן גבירול 190 טל4 4 4 0 6 8 .

למר1ת הכל!
מחיר הפירסום של עמזד
גו ש!גמג

הוא רלו 2880ל׳

סוריה שהיא נועצת סכין בגב מילחמת־השיחרור הפלסטינית, ומשתפת למעשה פעולה
עם האוייב הציוני. כנגד זה טוענים הסורים כי אש״ף בגד במהפכה הפלסטינית,
נטש את חזית־המילחמה נגד ישראל ומבקש להשתלט על לבנון הערבית.
במצב כזה קשה לאש״ף לצאת ביוזמה מדינית כלפי ישראל, שהסורים יוכלו
לנצלה כדי להצדיק את מעשיהם.
ייתכן שאש״ף היה נוקט בכל זאת יוזמה כזאת, אילו האמין שיש אפשרות מעשית
להגיע לידי הסדר עם ישראל, וכי מחווה דרמאתית מצד אש״ף תיענה במחווה
דרמאתית מצד ישראל. אולם נוכח הגישה האנטי־פלסטינית הקיצונית של ממשלת־ישראל,
אין כעת סיכוי לכך.

אודם יוזמות שונות שד אש״ף, כגון הודעתו של שר־החוץ פארוק
אל־קאדומי בשבועון מצרי על המגעים שמקיים אש״ף עם מחנה
השלום הישראלי, מוכיחות כי הנהגת אש״ך מתכוננת להתקדם, בזהירות
רבה, בכיוון זה.

יוזמה כלפי הנוצרים
ך* בד״בכד נרקמים מאחרי הקלעים יחסים חדשים גם בין אש״ף ותנועת הפא-
*2לאנגות הנוצריות.
תנועה זו, שלוחמיה מהווים כמחצית הכוח הצבאי הנוצרי, נתגלתה לאחרונה
במפתיע כגוף מתון. מנהיגה הוותיק והמפוכח, פייר ג׳מאייל תפס, באיחור, כי הימין
הקיצוני הנוצרי מוסר את לבנון לידי האריה הסורי, כדי להימלט מן הזאב המוסלמי
אין לג׳מאייל אשליות: אם ישתלטו הסורים על לבנון, יהיה זה סופה של
לבנון העצמאית, וגם סופם של הנוצרים בלבנון.
ג׳מאייל מודע גם לחולשתם היסודית של הנוצרים. בעוד שלמוסלמים בלבנון אין
לאן ללכת, והם יצטרכו להילחם עד הסוף המר, הרי לנוצרים יש אופציות אישיות
רבות. לרבים מהם יש קרובים מעבר לים, והם יכולים להצטרף אליהם בקלות. יש
להם כישורים ואמצעים כדי להצליח גם בפזורה. אם תימשך המילחמה זמן רב,
עלולים רבים מן הנוצרים בלבנון להגר מן הארץ השותתת־לם, ולהשאירה בידי
המוסלמים.

משום כך נעשים עתה נסיונות רציניים להגיע לידי פשרה בין
אש״ך וחפאלנגות, כדי למצוא פתרון כלשהו שישים קץ למילחמה
ושיבדום את הסורים. אין ספק שהנשיא החדש, אליאס סארקיס, קרוב
בדיבו לגישה זו. מוכן מאליו שגם מצריים מעוניינת בכך.

אולם בסוף חודש ספטמבר — 1976״ספטמבר השחור״ השני של הפלסטינים
בעשור זה — בטוח בלבנון רק דבר אהד: ששום דבר אינו בטוח.

אורי אבנרי

ה עו לםהזה 2040

האם שילם! ראשי המס
את מס־הנסיעות החוק
יל פקידי
כרטילירות,
הפרש

רשימה
של קברניטי ״אל־על״ ,שהוכנה באחרונה, מוסרת את שמות
הממשלה שטסו לחו״ל בחברת ״אל־על״ ,במחלקה הראשונה, למרות שרכשו
סים למחלקה הרגילה (תיירים) .כרטיס רגיל לארה״ב וחזרה עולה 8000
וכרטיס במחלקה הראשונה 12 אלף לירות. ההפרש הוא 4000 לירות• על
זה חל מס־נסיעות של * ,15 שהוא 600 לירות לכרטיס.
לפי החוק, חובה לשלם מס״נסיעות מלא גם על טיסות־חינם, כך שאם חברת
,,אל-על״ מעבירה נוסע ממחלקה רגילה למחלקה ראשונה ללא תוספת כספית,
עליו לשלם את תוספת מס־הנסיעות.
מרבית השמות המופיעים ברשימה הם של פקידי־ממשלה בכירים, ויש לקוות
כי מישרדיהם, ששילמו את מחיר הכרטיס, השלימו גם את המס כחוק. אבל בכמה
מיקרים נסע הפקיד עם אשתו, ואין ספק שהאשה לא נסעה על חשבון ממשלת
ישראל. האם שילמו ראשי מס־ההכנסה, שנשותיהם טסו באופן כזה, את הפרשי-
המס המגיעים מהם ולהם? יודעי־דבר אומרים שלא כן. להלן רשימה ראשונה
של נוסעים כאלה במחלקה הראשונה (המשך בגיליונות הבאים) :
• הטמונה על הכנסות המדינה, מ שה ניידרפר ואשתו, טיסה 001 לניו־יורק
• 29,4.76 ,סגן נציב מס־הכנסה, ס לי ם מו עלם ואשתו, טיסה 1015 לניו־
• סגן־פקיד״שומה למיפעלים גדולים, א דו ארדנא מי, טיסה
יורק 25.4.76 ,
1015 עם מועלם • הממונה על התקציבים, שירן שר-שלום, טיסה 001 לניו-
יורק • 21.3.76 ,מנהל רשות ההשקעות, מ שה גורן, טיסה 323 לפאריס 23.1.76 ,
(ל״אל־על״ אין מחלקה ראשונה בטיסות לאירופה, אולם טיסותיה לניו-י,רק נעצרות
• יועץ הממשלה לאנרגיה, צבי דינ ש טיין, טיסה 001 לניו־יורק,
באירופה)
• 16.2.76 מנהלת אגף־הייצוא במישרד״החקלאות, י ה לו מ ה שחורי, טיסה 323
לפאריס • 29.2.76 ,מנכ״ל משרד החוץ, של מ ה אבינרי, טיסה 001 לניו״יורק,
3.5.76 מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה, ע מו ס ערן, טיסה 017 ללונדון5.5.76 ,
• מנכ״ל בנק ,,דיסקונט״ ,מ שה בנו גי טר ואשתו, טיסה 337 לציריך.3.2.76 ,

שרשף קיבל דולב אישור
מאבק בן שנים של העיתונאי א ה רון
דולב נגד עיריית תל־אביב, הוכתר בהצלחה.
דולב ואשתו, הפסנתרנית דינ ה
אברך, מתגוררים בשדרות חן מיספר 9
בתל־אביב. על החלקה, ששיטחה 594
ממ״ר עומד בית״מגורים בן שלוש קומות

הגדלת דירת־הגג שלו, על-ידי סגירת
מירפסת־הגג הפתוחה של דירתו, ששיטחה
45 מטרים.
בדיקות שערכה מחלקת מהנדס״העיר
העלו, כי שטח הבניין כיום הוא *160
משטח המיגרש, בעוד שמותר לבנות רק

בושת דיות
זנבו נשנתה
אצר מנב״ ר
״טפתות׳
דיו״וחשבון חשאי מהלך עתה *:ימים
על המנהל־הכללי הכישרוני של בנק
״טפחות״ ,מ שה מן. זהו דין־וחשבון שהוכן
על״ידי היועצים המישפטיים של
משרד-השיכון, ונגנז על־ידי שר-השיכון
מסיבות השמורות עמו. הדין*וחשבון נעשה
אחרי שהתברר, כי מן לקח כהלוואה
מבנק ״טפחות״ ,שאותו הוא מנהל, הלוואה
של 132 אלף לירות בתנאים נוחים
במייוחד.
הדו״ח קובע, כי יסוד דיני חברות הוא
חובת הנאמנות של מנהל לחברה. קיים
ויכוח ער בין מישפטנים, בעיקר בין היועץ-
המישפטי־לממשלה הפרופסור א ה רון
ברק, לבין הפרופיסור למישפטים גואל-
טי רו פרו ק צ׳יה, אם מנהל הוא שלוחה
של החברה או זרוע שלה, אבל אין כל
ויכוח על חובת הנאמנות שלו.
ההלוואה של משה מן אושרה לו על־ידי
ועדה מיוחדת, שהתמנתה על-ידי
דירקטוריון הבנק. משה מן הצהיר, כנדרש
לפי סעיף 75 של פקודת־החברות, שהוא
צד מעוניין בעיסקה, אך למרות זאת אוש רה
לו ההלוואה. אולם, כבר פסק בית-
המישפט־העליון בע.א , 210—1/53 .כי אין
בהצהרה זו כדי לרפא פגם בחוזה, אם
אומנם היה בו פגם ואם נעשה לצורך
רווחתו של המנהל. הנה כי כן, אין מנוס
מהמסקנה שבהביא המנהל״הכללי לפני
הוועדה את העיסקה לאישור, שאף להפיק
הנאה מניכסי החברה ונהנה ממעמדו
ומהשפעתו• בנוסף, תזכיר ״טפחות״ מגדיר
את עיסוק החברה כמתן הלוואות
למשתכנים על-פי קריטריונים של הממשלה.
ההלוואה של מן לא עמדה בתנאים
אלה.
מתן ההלוואה למשה מן ולעובדים אח רים
שזור פגמים מינהליים נוספים. הנחיות
רשות החברות הממשלתיות קובעות,
כי אין הדירקטוריון יכול להאציל סמכויות
לוועדות-מישנה• החלטותיהן של
ועדות־המשנה מהוות רק המלצות לדירקטוריון.

הבו
רסה

עיתונאי דולב ופסנתרנית דינה אכרף
מקום לפסנתר־כנף
מעל קומת־קרקע חלקית ובו שתי דירות-
גג. דירות־הגג הן בעלות שטח של 44
מטר מרובע כל אחת, ובהן שני חדרים
ושירותים. דירות״הגג הוגדלו ללא רישיון,
וגם שתי דירות־הקרקע הוגדלו ללא
רישיון.
זה שנים מבקש דולב שיאשרו לו את

* .127.75 כל השנים לא אישרה ועדת-
בניין־ערים את הבקשה, בגלל החריגה
המופרזת מאחוזי הבנייה. אך לאחרונה
אישרה הוועדה בנייה על הגג לשורה של
אישים, כמו המנחה מני פאר והעי תונאי
דן רביב, ועתה אישרה גם את
בקשתו של דולב, בתנאי שיסדיר גם חנייה.

ווצות לנוסעים לחוייל
הארץ הזולה ביותר כיום באירופה,
לתיירים וקניינים, היא אנגליה. מאז
שנת 1970 ועד היום ירדה הלירה שט-
לינג לעומת הדולר ב־* ,40 ולעומת הפ רנק
הצרפתי ב״* .60 ירידת שער הלי״ש
גרמה לכך שכדאי כיום לנסוע לאנגליה
נמייוחד (לטוס, ליתר דיוק) מגרמניה

או מצרפת, כדי לערוך בה קניות רגי לות.
לדוגמה
סוודר העולה באנגליה 16
דולר, יעלה 26 דולר בצרפת ו 31-בגרמניה.
בממוצע, מחירי ההלבשה באירופה
עולים על אלה שבאנגליה ב־50
אחוזים ! חליפה תפירה ביד תעלה ב
מנפ״ל

המלצה לפטר
ההלוואות הנדונות של מן ואחרים, לא
הובאו לאישור הדירקטוריון, וייתכן שאזלו
הוגשו, היה הדירקטוריון מפעיל
לגביהן שיקולים נחוצים.
הנחיה 90.10 להנחיות רשות החברות
הממשלתיות קובעת, כי ״הממשלה החליטה
להורות לחברי דירקטוריון ומנהלים
אחרים בחברות, המכהנים מטעם הממ שלה
...כי לפני שישתמשו בסמכויותיהם
כמנהלים, בקשר לקבלת הנאה באחד או
יותר מהנושאים המפורטים להלן, ייוועצו
בוועדה מיוחדת בהרכב שר״החקלאות-
והפיתוח כיו״ר, השר הממונה על החברה,
שר״התיירות, שר-הבריאות, מנחל רשות־החברות״חממשלתיות
ונציג שירות המדינה•
״הנושאים
הם גם הענקת הלוואה,
בונוס, או כל הנאה אחרת שיש בה
תוספת שכר״.
ההוראות לא מולאו במיקרה של משה
מן. כן עבר מן על הנחיות רשות החברות
לגבי מתן הלוואות לצורכי שיכון.
ההנחיות קובעות, כי כל הלוואה של
חברה ממשלתית לעובד למטרת שיכון
תידון ותאושר בדירקטוריון, במישרד־השיכון
ובטישרד הממונה על החברה.
גובה הריבית לא יהיה נמוך מ־*,7
וההלוואות תהיינה צמודות. גם תנאים
אלה לא קוייטו• היועצים המישפטיים
קובעים, כי גם אם יביאו את הפרשה
לדיון לפני הדירקטוריון עכשיו, וזה
יחליט לשלול את ההלוואה, לא יהיה
ניתן לאלץ את המנהל להחזיר את
ההלוואה, שכן הוא לקח אותה לפני
מארס ,1976 מועד תחילת תחולתן של
הנחיות אלה. יחד עם זאת, לאור הפרת
חובת־הנאמנות לחברה ולמטרותיה
האמיתיות, יש לשקול את המשך כהונתו
של המנהל-הכללי שלה•

שים לב ל״אתא־ ן ל״טפחות

אחרי ששמעת לעצתנו, קנית את ״כלל־תעשיות״ וכבר הרווחת כסף רב, אל
תמכור את המניה. היא עוד תעלה חזק. אבל אם נותרו לך כמה לירות, קנה
מניות ״אתא״ ו״בנק טפחות״.
למה ״אתא״י ראשית, זוהי מניה טובה ומחירה נמוך. שנית, בימים אלה מסתיים
המשא״והמתן על מכירתה, והמחיר שעליו מדברים הוא 3.5עד 4לירית למניה,
שמחירה כיום בבורסה הוא בסביבות 170ל״י. כל מחיר שבו ימכרו, יהיה גבוה
ב־ 50 אחוזים לפחות מן המחיר כיום. זאת גם מבלי לדבר על מנהלה הכישרוני
של החברה, עמוס בן־גוריון, הנשאר בתפקידו גם אחרי שינויי הבעלות.
מניות בנק ״טפחות״ כדאי לקנות מכמה סיבות. ראשית, השער כיום 250 ,לערך,
נמוך וכדאי גם ללא ספקולציה, שכן הבנק ידוע בנדיבות-ליבו בחלוקת רווחיו, כ40*-
לשנה. הפעם צפויה חלוקת-רווחים גדולה במייוחד, שכן על הבנק להיפטר מדיווחי-
הצמדה גדולים. יש סיבה נוספת. הקשורה בהגדלת הון הבנק ושינוי מיבנה בעליו,
ומשום כך יעלה שער המניות עד כמעט 4לירות המניה.
משום כך, כדאי לך לקנות את שתי המניות הללו ולצרפן למניית ״כלל-תעשיות״
שבידך.
אנגליה 145 דולר, לעומת 565 בארצות-
הברית.
התיירים קונים באנגליה גם רהיטים,
מכשירי-חשמל, ומוצרים מתוצרת ארצות
אחרות. כך, למשל, זולות הסחירות הסקנדינביות
או הצרפתיות באנגליה יותר
מאשר בארצות מוצאן. כנ״ל אפילו לגבי
מוצרי־סנובה. שולחן מהגוני מהמאה
ה , 19-למשל, מחירו באנגליה רק 350
דולר — מחצית ממחירו בארצות-הברית.
נוסף על הקניות, הנשים יכולות לעשות
את שערן אצל וידאל ששון ב־6
דולר בלונדון, לעומת 25 דולר אצל ששון
בניו״יורק• כרטיס להופעה חיה של

שירלי מקליין בלונדון עולה פחות מ3-
דולר, לעומת מינימום של 15 בארצות-
הברית.
תודות לירידת שער הלי״ש גדלה התיירות
לאנגליה השנה ב 12 ומצפים
לבואם של 10 מיליון תיירים, מהם
מיליון אחד שיבואו לעריכת קניות
בלבד. תיירים אלה יוציאו, לפי ההערכה,
3ביליון דולר — כדי לכסות את מחצית
הוצאותיה של בריטניה על רכישות דלק.
עיקר התיירות הוא מנורווגיה, הולנד
וגרמניה, אולם המחירים הזולים מביאים
לאנגליה המוני אמריקאים, הבאים לק ניות
של סוף־שבוע בלונדון, במקום ב ביתם•

חקיות הווו^ם דוה מגלה נ׳ קופת־חולים וכשה ננס
במחיו כפול מעונו, ובהבוש התחלקו מנהלי המשא־ומתן

ץ* ד ; כו לתד ־ א כי כ ורמת־השרון, על
ע שטח של 20 דונמים, צסונית־מיזרחית
לצומת תל־בדוך, ניצב משך שנים רבות
שלד של מיבנה גדול, ולידו עמד שלט ש הכריז
כי במקום זה יוקם מרכז־בריאות
של אמריקה הדרומית בישראל, או ״מדיקל-
סנטר־ישראל־אמריקן״.
ההיסטוריה של השלד ויוזמיו מרתקת
בפני עצמה — אולם לפתע הפך שילדו של
בית־החולים המסמר׳האחרון בפרשת אשר
ידלין, נגיד בנק ישראל המיועד.
חקירה שנערכה על־ידי כתב העולם הזה
סביב רכישת שילדו של בית־חולים זה על־ידי
קופת־חולים העלתה, כי מוכרי השטח
והשלד, קבוצת רופאים מאמריקה הדרומית,
נאלצו לשלם סכום של 100 עד 400 אלף
דולר מתחת לשולחן, חלקם בשווייץ,
למנהלי המשא־ומתן עימם מטעם קו־

ובנו חיים, ושותפם צבי טמיר. אהרון וטמיר,
לדיברי גובקין, סיפרו למשקיעים כי
קופת־חוליס תקנה את הנכס בתנאי שהסכום
שהם יקבלו מעל למה שהשקיעו,
יוחזר על־ידם באמצעות אהרון־טמיר לישראלים
שגרמו לקניית הנכס, כיוון שדובר
בסכומים נכבדים מאד, פנו המשקיעים אל
קרובם, גובקין, בישראל, וביקשו ממנו שיבדוק
אם אכן היה הכרח לשלם את הכסף
שנדרש, או שמא היה זה תרגיל של אהרון-
טמיר לקבל נתח בעיסקה.

עי סקת
ה ״ מ די ק ל סנ ט ר ״
** ורך־הדין המשיך וסיפר, כי גוב-
3קין הוא ידידו האישי של חיים אהרון,

את ה״מכה״ •שלהם בעיסקת המדיקל סנטר
(המרכז הרפואי) .שניהם •שמעו •שידלין
לבדו עשה חצי־מיליון לירות, לכל הפחות,
בפרשה. אולם שניהם לא היו קשורים
בעיסקה ישירות.
לאחר חקירה נמרצת אותר המתווך —
ליתר דיוק, מתווכת — בעיסקה, שנקראה
השבוע להעיד במישטרה בנושא עיסקות־הקרקע
שעשתה עם קופת־חוליס. היא מסרה,
כנראה, גם פרטים על עיסקת ה־מדיקל
סנטר. המתווכת טענה, כי הביאה
את ההצעה לרכישת המדיקל סנטר לקופת־חולים
ואחר־כך סירבו ל־שלם לה דמי־תיווך.
לבסוף היא קיבלה 12 אלף לירות החזר־הוצאות
אך לא דמי־תיווך, וזאת רק לאחר
•שאיימה במיכתבים של עורכי־דין כי תגיש
תביעה נגד קופת־חוליס. המתווכת סיפרה
כי -שמעה• ,שמתוך הסכום שקופת־חולים
•שילמה, כביכול, למוכרים — 2מיליון דולר
כ־ 400 אלף דולר הוחזרו למנהלי המשא-
והמתן והתחלקו ביניהם.
מדוע סירבו לשלם למתווכת דמי־תיווך י
הסיבה הרישמית היתה •שלפני קופת־חולים
עמד לרכוש את הנכס סולל־בונה, בראשות
צבי רכטר, ואף נחתם הסכם על כך. אולם
אחרי •שצבי רכטר סולק מסולל־בננה בוטלה
העיסקה, ואשר ידלין נכנם לתמונה.

א ד רי כ לי ם
מ לו ס -אגג׳ ל ס
^ ;יפתו של ידליו לעיסקה נעשתה אף
^ היא בלית־ברירה. תוכניתו־שלו היתד,
שונה. הוא פנה לאוצר בבקשה לאשר ל-
קופת־חולים רכישת בית־חולים שלם, על

ביץ, שלא נכנע ללחצים וסירב לאשר הוצאה
זו במטבע זר, בנימוק שניתן לרכוש
אה בית־החולים בישראל. לידלין לא היד,
מנוס, איפוא, מרכישת שלד בית־ד,חולים
•שבצומת תל־ברוך, כאשר, כפי שחושבים,
מנהלי המשא־והמתן מרוויחים בעיסקה 400
אלף דולר. עתה נפתחה הדרך לייבא עבורו
ציוד באמצעות ברנס.
הצעד הראשון שעשה ידלין עם הקנייה :
הוא מסר את התיכנון למישרד־מתכננים
בלוס־אנג׳לם, העיר שבד, מתגורר ברנס.
ההוצאה 200 :אלף דולר למישרד הארכיטקטים
בראן אנד מיכלין. גם לכך ניסה
קנטרוביץ להתנגד, אולם לאחר •שביטל את
התוכנית לקניית בית״חולים, נאלץ לוותר
בסעיף זה. אגב, ידלץ מסר לאותם אדריכלים
גם את תיכנון שתי ד,מכבסות הגדולות
•שקופת־חוליס מקימה, בהשקעה של
כ־ 60 מיליון לירות. כמה ארכיטקטים נודעים
בארץ אמרו, כי בכל המיקרים ניתן
היה לתכנן בי־שראל, ולחסוך את ההוצאה
במטבע זר.
עיסקת המדיקל סנטר, הנחקרת על־ידי
המישטרה, עלולה להתגלות כחמורה בעיס־קותיו
•של אשר ידלין. אולם גם •שאר העסקות
שבהן הוא מעורב פוסלות אותו לחלוטין
לכהונה ממשלתית כלשהי.
התלונה הראשונה נגד ידלין הוגשה ל־מישטרה
כשלושה חודשים לפני קבלת ההחלטה
•של מועמדותו לשמש כנגיד. נראה
כי לא נעשה דבר עד ד,־ 8בספטמבר, היום
שבו ביקשה המישטרה וקיבלה, אישור של
היועץ־המי-שפטי־לממשלה לפתוח בחקירה
נגדו. ב־ 2בספטמבר כבר פורסם בעיתונות
דבר המינוי הצפוי.
אגב, ידלין שיקר בעת הופעתו בטלוויזיה

יעקוב פאר (עם שומר־ראשו)*
עיסקי תיווך ...
פת־חולים, ונאמר להם במפורש כי לפחות
100 אלף דולר מסכום זה מייועדים
לאשר ידלין עצמו.
החקירה לא הוכיחה, אומים, כי ידלין
אכן קיבל סכום כלשהו, אולם ודאי הוא
כי השתמשו בשמו, וודאי גם שהוא היה
•שותף למשא־והמתן שנוהל לרכישת הנכס.
ומה שוודאי מכל הוא שקופת־חולים שילמה
תמורת הנכס פי־שניים משוויו בשוק וממה
שהיו אחרים מוכנים לשלם.
לפני ימים אחדים, בעיצומה •של סערת
ידלין, נוצר קשר בין עורך־דין מפורסם
לבין כתב העולם הזה. עורך־הדין סיפר,
כי יש לו לקוח •ששמו מריו גובקין, ששינה
את •שמו לעברית למאיר גוברין, והוא משמש
כעת כנציג המגבית־היהודית בקארא־קאס
שבוונצואלה. גובקין הוא קרוב־מיש־פחה
של משקיע גדול מאמריקה־הדרומית,
שהשקיע כסף רב בתוכנית הקמת המרכז־הרפואים
המייועד בצומת תל־ברוך. עורך־
הדין סיפר, כי לפני כשנה סיפר לו גובקין
סיפור מוזר. לדבריו, בעלי־המניות של
המרכז הרפואי נאלצו להחזיר לקופת־חולים
הלק ממה שקיבלו ממכירת הנכס. הם ישבו
באמריקה־הדרומית, והמשא־והמתן נוהל
על־ידי נציגיהם, עורכי־הדין רוברטו אהרון
* פניו הושחרו לפי בקשתו.

ושניהם פעילים בתנועת החרות. גובקין
•שאל את חיים אהרון לפשר התשלום המוחזר,
וזה הסביר לו כי הכסף נועד עבור
מנהל המשא־והמתן מטעם קופת־חולים,
וכי 100 אלף דולר ממנו הוכנסו לחשבון־
בנק של אשר ידלין ב־שווייץ. עורך־הדיו
•שמע את הסיפור מפי גובקין פעמים אחדות,
בדק אותו אישית בכמה הזדמנויות, ואין
לו ספק כי הסיפור נכון ומדוייק.
שיחת־טלפון שנערכה עם גובקין בקא־ראקאס
הביאה לתשובה מתחמקת. הוא טען
כי עליו ל־שאול את קרובו לגבי הפרשה,
וכי אינו זוכר פרטים. עורך־ר,דין רוברטו
אהרון שוהה עתה במישלחת ישראל לאו״ם,
ושיחה־ עם בנו הביאה להכחישה נמרצת בנושא
השוחד. חיים אהרון אישר כי הוא
וטמיר נפגשו עם ידלין שלוש פעמים,
מתוכן פעם י אחת לארוחת־צהריים יחד עם
עורך־הדין חיים גושן, שניהל את המשא־והמתן
בנושא הרכישה מטעם קופת־חוליס.
בפעם שנייר. נפגשו הארבעה בהילטון
בתל־אביב, ופעם נוספת כאשר חתמו הצדדים
על ההסכם.
•שאלות שהופנו לשני מקורביך לשעבר
של אשר ידלין ושותפיו לעסקים, יעקוב
פאר וחוה ארליכמן (ראה כתבה מי בגד
במי?) מאשרות, כי גם להם היתד, הפרשה
ידועה• .שניהם שמעו כי ידלין וגושן עשו

בניין בית־ החולים כצומת תל־ כרוך
...כסף בשווייץ
ציודו, בחו״ל, והבאתו ארצה. סכום הקנייה
עמד על 30 מיליון דולר. בית-החולים היה
אמור להירכש באמצעות אמנון ברגם, ידידו
הטוב •של אשר ידלין. מקובל בעולם
שעמלות בעיסקות כאלה נעות סביב עשרה
אחוזים, ונקל היה לתאר כמה ירוויחו הק שורים
בנושא.
התוכנית לרכישת בית־ד,חולים ב־30
מיליון הדולר בחוץ־לארץ הוכשלה על-ידי
המפקח״על־מטבע־זר באוצר, דוב קנטרו־

ביום השישי האחרון, כאשר אמר כי הימר
בלאס־וגאס באופן חד־פעמי ועל סכום קטן
בילבד. קיימות עדויות של אזרחים ישראליים
נכבדים, שראו אותו מהמר על סכומים
גדולים בבתי־הומרים שונים.
העיסקד, המרכזית בפרשת ידלין עד כה,
היא עיסקת הנזדיקל סנטר. על־מנת שה־מישטרה
לא תייחס חשיבות רבה. מדי ל־הכודשותיהם
של עורכי־חדין המכובדים רו־
(המשך בעמוד )26

פרשה

והארליכמן

בג ד

ך* מותה שד אשד! אלמונית הפכה השבוע אחת מדמו(
יות־המפתח בפרשת אשר ידלץ. זמן קצר אחרי שנודע
כי חווה (אוולין) ארלינמן, מי שהיתר. בעבר ידידתו הק רובה
של אשר ידלין, מסרה למישטרה מידע מקיף אודותיו
ואודות העיסקות שהיתה קשורה בהן עימו, נפתח
נגדה מסע־השמצה פרוע.
האלמנה בת ה־ ,36 אם לשני ילדים, העוסקת כמתווכת
בעיסקות בניכסי־דלא־ניידי, הוצגה בציבור כאהובה ניב־גדת
שמצאה שעת־כושר כדי לנקום את ניקמתה במאהב
שנטש אותה. היו כאלה שאף ניסו לייחס לה את התפקיד
שמילא בשעתו ג׳ון ארליכמן, יועצו של הנשיא ניכ־סון,
בפרשת ווטרגייט .״כל אחד והארליכמן שלו,״ טען
אחד העיתונים. והמסקנה המתבקשת היתד : ,כשם שג׳ון
ארליכמן הכשיל את ניכסון בפרשת ווטרגייט, כך הכשילה
חווה ארליכמן את אשר ידלין.
האמת היתד, שונה.
חווה היתה, עד לפני כשלוש שנים, אשתו של קבלן
בניין, שהסתבך בתקופת המיתון ונפטר בהתקף־לב.
בעודו בחיים היו בני הזוג ארליכמן, שהתגוררו בשיכון
בבלי בתל־אביב בשכנות לאשר ידלין, מיודדים עם
ידלין. אחרי שהתאלמנה התהדקו היחסים בין אשר לחווה,
וידלין הושיט לה עזרה בשעת מצוקה. הוא תמך בה,
איפשר לה לקום על רגליה ולפרנס את עצמה.
לא היה צריך להשתומם על כך. חווה, בת עדות
המיזרח במוצאה, היא אשד, נאה מאד, נימרצת, פיקחית
ובעלת קסם אישי רב. בעבודתה, כסוכנת־ביטוח של
אחת מחברות־ד,ביטוח הגדולות, היא רכשה לעצמה חוג
גדול של מעריצים. אשר ידלין היה רק אחד מהם.
במשך תקופה מסויימת שררו בין השניים יחסי־ריעות
ווים ביותר. אך גם כאשר התרופפו יחסים אלה, לא
הנטושה המתכננת את ניקמתה בגבר
אות של נשים קנאיות
דעתן ודחפה אותן
יס היתד, אחת מהן.
לחקיסה רא ן,
היא היתד,

שלה

ב מיי
כדי להזיק
נהג כלפיה מההבטחות יחסי־קירבה

נחושה בדעתה שלא לספר דבר שיהיה בו
לאשר ידלין. אומנם, בעבר טענה כי ידלין
בצורה בלתי־אבירית ואף לא קיים כמה
שנתן לה, אבל בכל־זאת שררו ביניהם
והם גם עשו כמה עסקים משותפים.
חווה לא נפגעה מכך שאשר, אחרי שנפרד מרעייתו
דליה, בתו של אליהו גולומב ממפקדי ההגנה, בחר
לחיות ולהופיע בפומבי עם עורכודהדין טליה ליבני.
שכן, במשך מיספר שנים קשר אשר ידלין קשרים
עם כמה וכמה נשים ששימשו אותו כמו חווה ארליכמן.
נראה כי אשר ידלין לא נהג לפי הכלל הידוע ״עסקים
לפגי התענוג״ .הוא נהג לשלב עסקים עם תענוגות
ותענוגות עם עסקים. וכך אירע שחלק ניכר מהעיסקות
אותן חוקרת עתה המישטרה, קשורות בדמויות של נשים,
שמילאו תפקיד בחייו הפרטיים הסוערים של הגיזבר
לשעבר מקיבוץ חמדיה.

ך* יו אלה דמויות־קש שהוא יכול היה לרשום על
ו 1שמותיהן עיסקות־קש שלא היה מעוניין ששמו ייכרך
בהן. כך, למשל, היו לאשר ידלין יחסי-קירבה עם ידידה
טובה של אחותו, שרה הרי. היתד, זו מלכה הרצברג, מי
שהיתה מזכירתו של אריק שרון במיפלגה הליברלית.
מלכה ושרה הרי רכשו בשעתו במשותף וילה ברמת־פולג,
שבדרך לנתניה. קיימת סברה שחלקו של ידלין בווילה
רשום על שם עורך־הדין חיים גושן, המופיע כבעל
שליש בווילה.
חווה ארליכמן נתנה את שמר, לידלין כדי לרשום עליו
דירה בבודים, שנמכרה לאחר־מכן ברווח של 50 אלף
ל״י, מבלי שהיא עצמה ראתה את הדירה או ידעה היכן
היא נמצאת. היא רק חתמה על מיסמכי הרכישה והמכירה
שפרקליטו של אשר ידלין נתן לה.
חווה נתנה את שמה גם לרכישת מיגרש של
קופת־חוליס בנאות־אפקה, שנמכר לכאורה לאחיה, ש הוא
קטין, אזרח ארה״ב. מיספר חודשים אחרי הרכישה

נמכר המיגרש ברווח נאה של כמאה־וחמישים אלף לירות,
שהתחלקו בין חווה לאשר ידלין.
בפרשה אחרת העביר ידלין מיגרשים ברעננה על שם
אחותו, שרה הרי, כאשר למעשה שניים ממיגרשים אלה
ד,ם שלו ושניים הם של חווה. מיגרשים אלה ניקנו בכספי
התמורה לעיסקת ראשון־לציון, שנחשפה כבר לפני ארבע
שנים (העולם הזה .)1849
עיסקה נוספת שביחס אליה העידה חווה ארליכמן כי
התחלקה בדמי־ד,תיווך עליה עם ידלין, נוגעת לשטח-
קרקע בנתניה, ליד מלון ארבע העונות, שנרכש על־ידי
עורך־הדין ברוך גולדמן ב־ 3.5מיליון ל״י. חווה קיבלה
מקופת־חולים דמי־תיווך בסכום של 35 אלף ל״י, בהם
התחלקה עם ידלין. בעיסקד, נוספת, של מכירת קרקע
ליד בית־החולים בילינטון, היו דמי־התיווך 50 אלף ל״י.
גם בסכום זה, טוענת חווה, היא התחלקה עם ידלין,
מדוע, אם כן, הסכימה חווה לספר לחוקרים את כל
הידוע לה על עיסקותיו של אשר ידלין? מדוע סיפרה
על החלוקה שהתחלקה עמו בדמי־התיווך בעיסקות המקרקעין
השונות?
את התשובה לשאלות אלה ניתן למצוא בעדותו של
אשר ידלין עצמו, בעת שנחקר במישטרה. היא עשויה
גם להציג את חוור, ארליכמן כנבגדת, ולא כבוגדת.
כאשר נקראה חווה ארליכמן למסור עדות במישטרה,
הציגו לפניה קטע מעדותו של אשר ידלין. קטע זה
התייחס לשאלת החוקרים בקשר למקורו של סכום בגובה
20 אלף ל״י, שהופיע בחשבון־הבנק שלו, ושידלין לא
יכול היה להסתיר כי התקבל מחווה ארליכמן.
לפי הסבריו של ידלין שילמה לו חווה סכום זה מפני
שרצתה לנתק עימו את הקשרים, ולפצותו על הסכומים
שנתן לה במשך כל תקופת ידידותם ההדוקה. כאשר
קראה חווה ארליכמן את ההסבר הזה, היא רתחה מזעם,
החליטה לחשוף את האמת על מי שהיה ידידה הקרוב.
כך הפכה חווה ארליכמן דמות־מפתח בפרשת ידלין.
היא עלתה בבת־אחת מאלמוניות, הפכה, אחת הנשים
המפורסמות במדינה. אין זה מעמד נעים ביותר בהקשר
זה, שכן מכמה וכמה עברים מופעלים עליה לחצים ואיומים
כדי להשפיע עליה לחזור־בה מעדותה.

ראה ונין, וע״ת ואש־הממשלה, מצטיינת
בפעילות על מיגדש־הטניס, היכולה לזכותה נשאו

דיי ד

פ יש לישראל, לראשונה בתול־דותיה,
ראש־מטשלה שמתמצא קצת
בספורט ואפילו עוסק בכך בעצמו, על
מיגרש־הטניס, צריך לזקוף זאת על חשבון

כאשר מהצד השני של הרשת ניצב
בעלה, ראש־הממשלה, אין לו שום סי־כוי.
לאה, ששיכנעה את בעלה לעסוק
בספורט הלבן, היא טניסאית מעולה

דאה וביו בנעודה ער סוש־הטניס:

לאה רביו ניצבת בעמדה קיומית מאחורי הושת, במישחק־טניס־האשד,
שמאחוריו. לאה (״מנהלת המדי־ ממנו .״כשהם משחקים יחד,״ מעידה
נד,״) רבין, היא טניסאית פעילה, שאפי עליה אחת מחברותיה, שהשתתפה במיש־להוות
חק עימד, ועם בעלה ,״היא מכה אותו
תנית ונימרצת, היכולה בהחלט
דוגמא לאשר, המשלבת פעילות ספורטאית שוק על ירך. היא ממש משגעת אותו.״
וזו אולי הסיבה, שרבין, המתמיד ב־יחד
עם עסקנות, ניהול משק־בית וייצוג.

ווו.

מישחקי הטניס שלו, אם במלון הילטון
בירושלים, בקאונטרי קלוב בתל־אביב
מעדיף
או על מגרשיפרטנרים אחרים,
יריבים גבריים.
אלא שלאה רבין אינה מסתפקת רק

— 1.1— 1זו

ד,טנ
הממש
של טד ק

גישה מכת־נתיחה(מימין) חונטת בטרהנד ובבק־הנד וגונשת אחו׳ המאמץ

כמו לאה רביו עצמה, כאחת הנשים היפות
בתל־אביב; רות קידר הג׳ינג׳ית, אם לארבעה
ילדים, שבעלה הוא פול קידר, אלוף־
מישנה (מיל ,).מי שהיה בעבר הנספח
הצבאי של ישראל בתורכיה וצרפת והתפרסם
בעת שהיה ניצול יחידי בתאונת
מטוס שהתרסק לפני 15 שנה.

אבד לה לפתע ביטחונה העצמי. השניים
הגיעו למקום במקרה, במיסגרת הכנת
כתבה על התפתחות ענף הטניס ביש ראל.
אבל לאשת ראש־ר,ממשלה, היה נדמה
שהיא נרדפת. וכך כמעט התפתחה תק רית
ספורטאית.
״מאיפה אתם י״ התעניינה ורדה קייני,
חברתה למישחק. כאשר הזדהו השניים,
הפטירה לאה רבין :״זה ברור. מאיפה הם
יכולים להיות — רק מהעולם הזה !״
״תסתלקו מפה!״ צעקו לאה וחברותיה
על הצלם והכתב. הן גייסו לעזרתן את
מדריך הטניס במקום, יורם שימרון, שהוציא
את הצלם והכתב באדיבות החוצה.
אלא שלאה לא הסכימה שהם יעמדו גם
מעבר לגדך .״אין להם מה לעשות פה!״
פסקה אשת ראש־הממשלה .״זהו שטח ציבורי,״
הסביר להן שימרון שהוא עצמו
עיתזנאי־ספורט בטלוויזיה ,״מה אתן רוצות,
שארביץ להם?״
מאוחר יותר, במיזנון, הסבירה לאה:
״אתם רואים שאנחנו לא מעוניינות להצטלם

״למה לעשות מזה סקנדאל?״ תמה הצלם
פטר פן ,״בארצות־הברית, בטי סורד,
למשל, היתה עושה מזה הצגה. חוץ מזה
אפשר לומר מילים יפות יותר מ,תסתלק

ואז הבהירה אשת ראש־הממשלה אמת-
חיים פשוטה, שצריך כנראה לשנן אותה
כדי לזכרה .״אנחנו לא נמצאים בארצות-
הברית!״ קבעה לאה רבץ.

** בחינה ספורטיבית ניתן בהחלט
להעניק ללאה רבץ ציון של טני־סאית
מעולה. בהתחשב בגילה ( )48 היא
מתנועעת בקלילות על המיגרש וחובטת
להפליא. יש לה מכת־סרפ (מכת פתיחה)
חזקה מאד שיריבותיה כמעט ואינן מסוגלות
לעצור אותה. היא אינה מוותרת
גם על כדורים הנראים כאבודים, רודפת
אחריהם במהירות ולפעמים מבצעת מכות
להטוטניות המצילות אותם.
יש לה רפלקסים יוצאים מהכלל והיא
אוחזת במחבט כספורטאית עטירת־ניסיון
וביטחון עצמי. נראה שאפילו אם היתר,
עולה על המיגרש בווימבלדון לא היתד,
מתרגשת במייוחד.
תוך כדי המישחק, בו צפד, כתב הספורט
של העולם הזה, היא גילתה גם
זריזות וקור־רוח, בניגוד ליריבותיה ש איבדו
מדי פעם את עצביהן. עד כמה
שניתן להבחין הרי הפור־הנד (מכה קדמית)
שלה הוא טוב יותר מאשר הבק־הנד.
מה שכנראה חסד לליידי מחבט הישראלית
היא מעט רוח ספורטאית. כאשר
הבחינה לאה רבץ, תוך כדי המישחק על
המיגרש בצהלה, בצלם וכתב העולם הזה,

צבי הראל

לא רוצה צלמים!

אחרי שהפסיקה את נזישחק־הטניס שלה בשל
נוכחות הצלם, מיהרה לאה רבץ לתא־טלפון
ציבורי להזעיק עזרה (מימין) ,התכעסה כשלא הצליחה להשיג קו פנוי (במרכז) ,ועזבה את
מיגרש־הטניס עם חברתה בהבעה הנראית כאילו היא מוציאה לשון, צילם: פטר פן !

1 0 0אלף דול ר

(המשך מעמוד )23
ברטו אהרון באמצעית בנו חיים ושותפם
צבי טמיר, כדאי להזכיר למישטרה ולציבור
מי הם -שני אלה.

מי נ הנ ה
מן ההפר שי ם!
*ך כי טמיר התפרסם בשנת ,1969
בהתפוצץ פרשת הנוכלים שמואל שפירא
ושלום בלומברג, שהקימו — בסיוע
ראשי צעירי המפד״ל — חברות להשקעות
והלוואות, ופשטו את הרגל ברעש גמל.
שפירא נמלט לאמריקה, בלומברג הורשע.
צבי טמיר היה עורך־הדין של העיסקאות
והרוח החיה של ההונאות. הוא נסע לשווייץ
יחד עם -שמואל שפירא, הציג מיכתב־ערבות
על סך 100 אלף דולר, והביא ארצה
חברת־ביטוח בשם אולד־קונטיננטאד .,ש ערבה
להלוואות -שפירא־בלומברג. כאשר
התפוצצה הפרשה והחלה חקירה מישטר־

בניני האומה־ ירושלים
5 .10 .76־13 .10.76
ב ח סו ת ראש;צירית ירושלים מרט די קו ל ק

אשר ידלין
צוחק על כולם

האירוע הססגוני של השנה

תצוגות מרהיבות ומאות מוצרים לבית ולרושסחה.
תצוגות של

התעשיה האוירית והצבאית• חברות מכל ענפי המשק
•צ״רים ואמנים
•באזרים למכירה מוזלת
•קומת שעשועים
(מינימנתיותוין יד׳!נזתקניש״שוע רכס.

אל תחמיצו את האירוע הססגוני של השנה!

פתוח לק הל משעה 14.00 עד 23.00
גמוצ״ש מ־ 19.00 עד חצות
כרטיסים במחירים עממיים בסך4 :ל״׳ למבוגרים
ובמחיר ־2 .ל״י לילדים עד גיל 10 ולחיילים
להשיג בקופות ביום הפתיחה

לקבוצות׳מאורגנו ת ועדי טובדים קיבוצים וכר כרטיסים בהנחה ש ל 5090
במ שרדי ירידי האומה.

ירידי האומה״ארועים ותערוכות בעי׳נז • ירושלים. בניני האומה.טל 234882 .־ 02

תית, סירב טמיר להיחקר על־ידי כונס־הנכסים
הרישמי, בתירוצים שונים.
לשותפו, רוברטו אהרון, עבר עשיר יותר
בהוצאת כספים ממשקיעים. בהיותו בעל
קשרים באמריקה הדרומית הקים, בשנת
,1962 חברה בשם יאמיקו להשקעות בישראל,
בברכתו הנלהב־ת -של פנחס ספיר.
החברה נייסד 2.6 ,מיליון דולר, ורוברטו
אהרון היה עורך־הדין -שלה והכל־יכול בה.
ראשית לכל לקח אהרון לעצמו חמישה
אחוזים כיוזם. אחר־כך החלו ליזום עסקים,
וקיבלו לרשותם •שטח־קרקע חקלאי בקר־יית־אונו,
ובהשפעת ספיר הפכו אותו לאי״
זור־בנייה ויזמו את שכונת קיראון.
אהרון היה עורך־הדין -של השכונה, וגבה
שכר־רישום מכל גרשם. דרך ניהולה של
החברה העלתה את חמתם •של בעלי־המניות
באמריקה־הדרומית, ובשנת 1966 הם הדיחו
את אהרון מניהול החברה, ובלחצו של
פינחס ספיר קיבלו תמורת מניות יאמיקו
מניות של כלל.
חקירה שנעשתה לאחר־מכן גילתה, כי
אהרון חלב את יאמיקו ככל יכולתו. בשנת
1965 לבדה לקח לעצמו, תמורת טיפול נ־קיראון,
את הסכומים הבאים 105 :אלף
לירות ריטיינר 348 ,אלף לירות תמורת
חוזי משתכנים, ועוד 453 אלף לירות תמורת
טיפול בחברות־בת של קיראון. מנכ״ל
כלל, אהרון דוברת, שעמד על טיבו- ,שלל
ממנו כל השפעה בחברה.
ב־ 1962 יזם אהרון את רעיון דימדיקל
סנטר, אסף 1.5מיליון דולר מיהודים באמריקה
הדרומית, הקים את החברה ולקח
לעצמו 10 אחוזים מן המניות כיזם. הניהול
הכושל הביא להפסקת הבנייה לפבי מיל־חמת
ששת הימים, ומאז עמד הבניין בלתי
גמור.
הנכם עלה למשקיעיו כ־ 1.5מיליון דולר.
אשר ידלין הורה לשלם כ־ 2מיליון דולר.
מדוע ו מן נהנה מן ההפרשים י
יג אלל בי ם 1
העולם הזה 2040

דוה׳ הכתבה שהופיעה לפני אונע שנים נ

העולס היה

וש ו ק עתה חוקותהמישטוה את העובדותהנוודות בה

טיס\ן\ 1הטיגד &הס

זוהי הכתכה שהתפרסמה 7.2.1973-3
(״העולם הזה״ ,)1849 תחת הכותרת ״עיסקת
הדיגרשים״ .כותרת המישנה של הכתכה אדדה
:״העולם הזה״ מגלה קנונייה כין מנכ״ל
״שיכון עוכרים״ ומזכיר ״חכרת־העוכדים״ .שר־השיכון
אברהם עופר, שהגיכ השכוע כחריפות
על הידיעה שהמישטרה חוקרת את עיטר,ת
המיגרש של מישפחת ידלין כראשון־לציון,
לא הכחיש ולא הגיב ככל צורה שהיא על
חומר החקירה, שהתפרסם כמלואו לפני ארבע
שנים.
ן ריח הוא השאלה העומדת לדיון׳ בקנונייה הסוו
1דית שעשו ביניהם אשר ידלין, מזכיר חברת־העובדיס
שהתמנה לאחרונה כבוס של קופת־חוליס, ואברהם עופר,
מנכ״ל שיכוך עובדיס. בעקבות פירסומה — לראשונה —
של הקנונייה בעמודים אלה, תתכנס מן הסתם ועדת־הביקורת
של ההסתדרות לדון בפרשה, וממנה ייתכן שהכדור
יתגלגל הלאה.
בפשטות, משמעותה של הקנונייה היא כזו: לידלין,
החולש על כל האימפריה האדירה של מיפעלי ההסתדרות,
היה מגרש קטן וצנוע בחור נידח, שלא יכול להיפטר
ממנו. הוא פנה לשיכון־עובדיס ההסתדרותית — אחת
החברות שבאימפריה שלו — וזו קנתה ממנו את המיג־רש
והקימה עליו בניין, ובתמורה נתנה דירה לבעלי
המיגרש. כך זכתה משפחתו של ידלין בדירה, שהיא
רכוש עובר לסוחר. הרבה יותר ממגרש לא מוצלח —
וכן בתוספת כמה אלפי ל״י.
במסגרת קנונייה זו, שנועדה להעניק טובות הנאה
כספיות לידלין ומשפחתו, תוך שימוש בכספיה והשפעתה
של חברה הסתדרותית — לא היססו שני השותפים־
לעיסקה אף להוליד שולל חבר של ועדת הביקורת המרכזית
של ההסתדרות.
בעיסקה שהדיפה ריח דומה, לפני שש שנים, לא היסס
מזכיר ההסתדרות דאז, אהרון בקר, להסיק מסקנות אישיות,
גרם לפיטוריהם של מנכ״ל בנק־הפועליס, מנחם
ים־שחור, מנכ״לקונצרן גמול שלמה רעיף, וכמה פקידים
בכירים בחברת הפרדסים יכין חק״ל.
פיטורים אלו באו אז בגלל מה שהתפרסם לאחר מכן
כ״עיסקת הפרדסים״ ,שעיקרה היה ניצול כספי החברה
ההסתדרותית לטובתם הפרטית של אלה שפוטרו.
גם עיסקת הפרדסים נראתה בתחילה די תמימה, כאשר
רק הריח שנדף ממנה היה משונה. אולם לאחר חקירה
נמרצת של ההסתדרות וחקירה נוספת של המישטרה,
התברר כי לא רק הריח הפריע — אלא העיסקה היתד.
גם לא כשרה.
הקנונייה בין אשר ידלין ואברהם עופר תתפרסם
כ״עיסקת־המגרשים״ ,והיא סובבת סביב מגרש ברחוב
דרור 64 בראשון־לציון. במגרש היו שתי חלקות, בנות
900מ״ר כל אחת• האחת היתה בבעלות משפחת ידלין,
לפי החלוקה הבאה: האם, רחל ידלין, החזיקה בשתי
שמיניות׳ .האחות, שרה, בשלוש שמיניות. אשר ידלין
החזיק גם הוא בשלוש שמיניות.
החלקה הסמוכה היתד, שייכת לאדם אחר לגמרי. והנה,
סמוך ליוני , 1970 קנתה את החלקה הסמוכה אשה מחיפה
בשם שרה הרי. היא שילמה תמורתה 45 אלף לירות —
והסכימה לאחד את חלקתה עם החלקה של משפחת ידלין.
השלב הבא: שתי החלקות נמכרו יחדיו לקבלן בניין
בשם אברהם יצחקי. לשרה הרי, שילם יצחקי 45 אלף
לירות תמורת החלקה שקנתה זה עתה בדיוק באותו
מחיר. ואילו תמורת המגרש של משפחת ידלין, הוא
הבטיח לשלם בדירה בבניין שיוקם במקום, וכן בתוספת
מזומנים. המחיר שבו רכש יצחקי ממישפחת ידלין את
המגרש נקבע אף הוא ל 45-אלף לירות. כך, לפחות,
נרשם בתיקי הטאבו.

עי סקה
מוז ר ה
משך העיסקה הסבוכה: במקום לבנות על שני
1 1המגרשים, מיהר יצחקי ומכר אותם לחברת שיכוך
עובדים. ולא סתם מיהר — אלא מכר אותם עוד לפני
שקנה: תיקי הטאבו קובעים כי הוא קנה את המגרשים
ממשפחת ידלין ומשרה הרי ב־ 16 ביוני — 1970 אולם
מכר אותם לשיכון־עובדים יומיים קודם, ב־ 14 ביוני.
בהמשך המעשייה הוקם על המגרש המאוחד בית בן
שש קומות, ובו 22 דירות. דירה אחת נמסרה לאמו של
אשר ידלין. שתי דירות־גג השאיר יצחקי בידיו, תמורת

הריח גובר קצת, כאשר מתגלה כי שרה הרי המיסתורית
איננה אלא אחותו של אשר ידלין. והוא מתעצם שבעתיים,
כאשר מתברר כי בזמנו פנה אשר ידלין לחבר
ועדת הביקורת המרכזית של ההסתדרות, סיפר לו על
כוונתו למכור את המגרש. חבר ועדת הביקורת הזהירו
מפורשות מפני מכירת המגרש לשיכון־עובדיס.

ח שד
בכ ש רו ת

הבניין בראשון־ לציון •
עסק ישן —

5111:1רז ה

^ אשר נוכרים הלאה בעיסקה המוזרה, מתבררים
עוד פרטים, שבכולם יש כדי להגביר את החשד
בכשרותה.
המגרש של משפחת ידלין היה במקום נידח בראשון-
לציון, ששום קבלן רציני לא רצה לבנות שם בית למ כירה.
לכן גם היה מחירו זול כל־כך — 900מ״ר ב־45
אלף לירות בלבד. על־מנ׳ת שמישהו יקנה דווקא את
המגרש הנידח הזה, ישקיע בו כספים רבים בבניית דירות
למכירה — צריך שיהיה לו סיבות טובות לכך.
למנכ״ל שיכון־עובדיס, אברהם עופר, היו סיבות כאלה.
הראשונה — אופיו הנוח, ונטייתו הרבה לעשות טובות
לידידים. אחרי ששיכן בדירות שיכון־עובדים את בני־משפחתו
הרבים, ואנשי־מפתח שונים שנותרו אסירי־תודה
לו — היה זה אך טבעי כי כאשר הבום שלו,
ידלין, עומד לפני השאלה כיצד להפוך את מגרשו הפרטי
הנידח לרכוש נזיל יותר — הוא נזכר בפזמון הידוע של
החיפושיות, עם מעט עזרה מידידי וכך, בעזרת הידידות,
נכנסה שיכון־עובדיס לתמונה, והתוכנית שהתגבשה החלה
קורמת עור וגידים: ראשית גיקנה המגרש הסמוך. אחר,
נמצא קבלן שיקנה את המגרשים מידלין — שכן ידוע
היה כי אסור לידלין למכור ישירות לשיכון־עובדים רכוש
פרטי.
הבחירה נפלה על יצחקי, שאותה עתה רצה להיכנס
עם שיכון־עובדיס לשותפות בבנייה על מגרשים שהיו
לו בבת־ים.
יצחקי רק שמח לעזור, מילא את חלקו בעיסקה בלי
שהרוויח בה — ואפילו הפסיד קצת.
אולם חוסר הרווח בעיסקה התנקם בדיירים: הבית
ניבנה בצורה גרועה, הדיירים מלאי טענות ותלונות,
ממלאים עד היום את העיתונים בקובלנות נגד הקבלן.

הטל פון
הגורלי

השער מלפני 4שני ם ״
חקירה חדשה
טירחתו. שאר הדירות נמסרו על־ידיו לשיכון־עובדים,
אשר מכרה אותן כמקובל.
חלקו של יצחקי בעיסקה היה: קניית המגרש ומכירתו
לשיכון־עובדים, ובניית הבניין למענה, במעמד של קבלן־
מישנה.
בשלב זה, הדיף הסיר ריח קל בלבד: מדוע נדחף
יצחקי לתווך בעיסקה בין ידלין לשיכון־עובדיס? מה
יש, ידלין כבר אינו מכיר בעצמו את שיכון־עובדים?
לשם מה הנסיון לטשטש את הקשר בין ידלין לחברה
ההסתדרותית י
״שאלה אחרת: מדוע קנתה שרה הרי את המגרש —
ומכרה אותו מיד באותו מחיר 1איזו מין עיסקה זו ך
--* מסומן בחץ: הדירה של מישפחת ידלין.
״ גיליון העולם הזה ,1849 מיום .7.2.73

ולס מלבד לדיירים, השתלמה דיעיסקה לכל הצד-
דים האחרים. אמו של מזכיר חברת־העובדים זכתה
בדירה גדולה וחדשה — ובתוספת נשאר עודף של כמה
אלפי לירות במשפחה. עופר זכה להדק מחדש את ידידותו
האמיצה עם ידלין — שהוא הממונה עליו.
ולא רק הממונה: לפני כמה שנים, למשל, היה ידלין
בורר בסיכסוך בין שיכון־עובדיס לסולד־בונה על סכום
של כמה מיליוני לירות. מאז ועד היום, יש לו יד ורגל
במאות החלטות הנוגעות לשיכון־עובדים. אין ספק כי
שיקוליו של ידלין, בכל מקרה, הם תמיד כלכליים טהורים
ולגופו של עניין, אולם מה רע בכך אם הוא גם
מיודד עם עופר ז
בכלל, ידידות היא דבר יקר. דוגמה נוספת: לפני כמה
שנים, פנה אל ידלין ידיד אחר שלו, מוניה שפירא,
בבקשת עזרה. מוניה סוחר מכוניות משומשות גדול
שהסתבך בחובות. פנייתו אל ידלין באד. עקב רצונו
לקנות עודפי סריגים של מפעל הסתדרותי שפשט את
הרגל, בשם סריגי ערד. משום מה, סירבו למכור לו
את הסריגים.
ידלין לא התעצל, טילפן אישית לממונה על המפעל,
ודאג כי מוניה יקבל את הסחורה. מוניה פתח חנות
מייוחדת בשם מגידו, מכר את הסריגים ברווח של
מאות ל״י.
ב־ 1958 מינה אשכול את ידלין כמזכיר הסתדרות עובדי
המדינה. כתב אז שבתאי טבת בהארץ :״אשר ידלין
לא עבד מימיו אף לא שעה אחת כעובד מדינה. הוא
אופייני לצעירים במפלגות המתיימרים להנהגה, שמעולם
לא התמידו בעבודה בקרב ציבור. הוא לא גדל בתוך
ציבור, ועל כן לא יוכל לעולם ליצגו. הוא מאלה החוש בים
שכל הדרוש למנהיג, זה לשון מתגלגלת ואוצר של
פראזות נבובות.״
היתד. זו טעות מצידו של שבתאי טבת. אשר ידלין
השאיר את הדיבורים לאחרים, העדיף את המעשים.
כל מיני מעשים.

ב מדי ש
מי שפ ט
ה ה בדל הקטן

מזכיר האיגוד הואשם
כ״סחיכת״ פריטים משמש
חנויות — וזוכה
קצין־הביטחון גמליאל קטן עקב אחר
הגבר השחרחר, שהסתובב במחלקת ההל־בשה
לילדים בכל־בו שלום בתל־אביב.
הקונה גרר אחריו שני סלים •מלאים בתק־ניות,
וכן שקית-ניילון. לבסוף הוא ניגש
לקופה, שם שילם עבור שתי חולצות.
משכילה את ענייניו ׳שם, הכניס את החולצות
לתוך סליו, והלך לדרכו. אולם, רק
יצא את הכל־בו, ניגש אליו קצין־הביטחון
ועצרו.
בחיפוש שערך גמליאל קטן בכליו של
האיש, נתגלו גם שלושה זוגות־מיכנסיים
שקנה בכל־בו ואשר את תמורתם לא שילם.
הוא פשוט הכנים את המיכנסיים לסלו,

איש הש ומ ו־הצעיו

״אילו בדקו את הסרטים בקופות־הרושמות
של שתי החנויות, היו מגלים את הסכומים
ששילם •תמורת הסחורות שרכש,״ טען
הפרקליט.
התובע המישטרתי לא היסס. הוא מיהר
לגלות לשופט, שבדק בהמשביר לצרכן,
ולא גילה בסרט־הקופה של אותו יום את
הסכום בן 170 הלירות — ערך הפריטים
שנמצאו ברשותו של אוסקר ,״אילו שילם
עבור הדברים •שגנב,״ אמר התובע. ,״היה
הסכום הזה צריך להופיע על הסרט.״
הסניגור קס ממקומו, וביקש מהתובע
שיסכם שוב את שווי הרכוש השנוי־במחלוקת.
הסתבר שהסכום האמיתי הוא
,170.20 ולא 170 לירות .״רק משום כך,״
טען הסניגור ,״לא נתגלתה הקנייה שערך
דניאל אוסקר, בסך 170.20 לירות.״
מתנות לילדים. לגבי הקניות שערך
בחנות אתא, טען עורך־הדין שלקוחו לא
שילם 271.55 לירות לקופה בבת־אחת אלא
שילם קודם 201.20ל״י עבור שני זוגות
מיכנסיים, ואחר־כך עוד 70.35 לירות עבור
הגופיות והתחתונים, וכי משום כך לא
הופיע הסכום הכולל של 271.55 לירות על
סרט הקופה־הדושמת.
השופט גרום זיכה את דניאל אוסקר
מאשמת הגניבות. לאור זאת, ביקש המזוכה
שהמישטרה תחזיר לו את הפריטים שרכש
בשלושת החנויות, ואשר הוחרמו כמוצגים
מישפטיים. השבוע יעניק סוף־סוף לילדיו,
את המתנות שבהן תיכנו לשמח את ליבם
בפסח אשתקד.

מי שטרה

ולוחם השלום מקשט
באוצות־הבוית את
כנסייו 1ווד ־ סטויט
ואת בית־ הספר הצבאי
הגבוה בוו־רגייניה
יזור הטיימס סקווייר בניו-יורק
הוא מקום־מיפגש רצוף של פורנוגרפיה,
בידור ותעשיית־הלבשה 365 .ימים
בשנה, עשרים־וארבע שעות ביממה חי
האיזור ונושם בקיצבה של אמריקה.
שם, בלב־ליבה של אמריקה, בסטודיו
שבמרומי הקומה ה־ ,21 יושב מזה שבע
שנים בחור ישראלי, שהוא אחד האגו-
נים המצליחים ביותר בארצות־הברית.
מצליחים — במונחים אמריקאיים, שכן
הוא מקבל כיום יותר מרבע־מיליון דולר
לכל עבודה שלו. מצליחים — במובן אם-
נותי, שכן יצירותיו מפארות כיום בנייני-
יוקרה רבים ברחבי היבשת. וזהו גם אחד

האמנים הבלתי-ידועים בישראל, שכן אינו
טורח על קשרים עם הישראלים בארה״ ב,
ודי לו שבין הצמרת האמנותית והארכי־טקטונית
של אמריקה; הוא נחשב כמיספר־אחד
בתחומו.
עמירם שמיר הוא צבר, שהתאהב באמריקה
והפך לאמן היושב בפיסגה. עבודות
הפיסול־ציור שלו, ובעיקר שילוב
המתכת והזכוכית, שוכנות כיום במוזיאון
בית־הספר הצבאי הגבוה בווירג׳יניה (ה מקביל,
בדרום ארצות־הברית, לווסט־פוינט)
; בלובי של תיאטרון יוריס בברודווי
;,ברחבת המכון הטכנולוגי הגבוה
לאופנה בנידיורק; בכיכר מרכזית בלב

שוטרים כגנבים *

הטבעת נעלמה כעת החיפוש
כבית האזרח — הסמל
הושעה ככלל חשד כגגיכתו

פרקליט מקרין
20 אגורות גורליות
ושילם רק עבור החולצות שהציג בקופה.
אך קצין־הביטחון של כל־בו שלום לא
הסתפק בחיפוש אחר הסחורות שניקנו —
או נגנבו — מחנותו. הוא ׳גילה בתוך סליו
של דניאל אוסקר ( )37 משיכון יוספטל
בכפר-סבא, גם כלי־בית שתוויות־הזיהוי
שעליהם גילו כי מקורם בכל־בו של
המשכיר לצרכן ברחוב אלנבי. בסלים
נמצאו אף פריטי־הלבשה נוספים לילדים,
שמקודם בלתי־ברור.
שלושה סעיפים. תחילה סירב האיש
לגלות היכן רכש את כל הפריטים, אך
אחרי שנעצר על־ידי המישטרה סיפר,
שבאותו אחר־צהריים של ה־ 16 במארס
,1975 ביקר גם בחנות של אתא ברחוב
אלנבי.
נגד אוסקר, שהוא חבר מזכירות האיגוד
הארצי של פועלי־היהלומים, הוגש כתב־אישום
בן שלושה סעיפים. הוא נאשם בכד
שבתוך שעה וחצי הספיק לגנוב משלוש
חנויות במרכז העיר.
השבוע, לפני השופט גרוס, טען דניאל
אוסקר, באמצעות פרקליטו עורך־הדין דרור
מקרין, כי הוא פשוט שכח לשלם עבור
המיכנסיים בכל־בו נ1ן ל1ס .״ומה לגבי שני
המקומות האחרים שבהם ערך קניות?״
שאל השופט .״היכן הקבלות מחנויות
אלה 1״
הסכומים לא התאימי. הפרקליט
הסביר כי אוסקר השליך את הקבלות מייד
אחדי שיצא מחנויות אתא והמשביר, אך
הוא שילם תמורת כל הדברים שקנה.

כאשר נקשו חמישה שוטרים על דלת
ביתו של אליעזר סוקניק, לפני שבועות
אחדים, הוא קיבל את פניהם בשלווה.
סוקניק, כיום סוחר־מכוניות, היה בעבר
ידידן של כמה דמויות.בעולם הפשע, והוא
ממשיך להיות מוטרד כל העת על־ידי
שוטרים, הסבורים כי הוא עדיין ״בעניינים״
.לכן, כאשר הציגו לפני אשתו צו־חיפוש,
המשיכו הסוקניקים באורח־חייהם
הרגיל, הניחו לשוטרים לחפש.
אנשי החוליה, מהיחידה המרכזית בראשות
הסמל ניל היימן, עולה חדש
מאנגליה, לא מצאו בדירה דבר. וכיוון
שהיו אלה שעות אחר־הצהריים של יום
השישי, אמרו ״שבת־שלום״ והלכו כלעומת
שבאו.
הטבעת נעלמה. כמה שעות לאחר-
מכן התלבשו הסוקניקים לקראת הערב,
וכאשר ביקשה האשה לענוד טבעת לאצבעה,
גילתה לפתע כי אחת מארבע הטבעות
שנמצאו במגירת־התכשיטים שלה
(שווייה: כ־ 6000 לירות) ,נעלמה.
קרוב למאה חיפושים כבר נערכו בבית
סוקניק בעבר, ועדיין לא היה כדבר הזה.
אליעזר ואשתו הפכו את כל הבית -לשווא.
הטבעת איננה. סוקניק אץ לתחנת־המיש-
טרה להתלונן, ונאמר לו לחזור ביום ראשון•
במשך השבת שוב חיפשו בכל הבית,
ללא תוצאות.
כאשר הגיש סוקניק את התלונה, ביום
ראשון, אמר כי אין לו ספק שאחד השוטרים
הוא שגנב את הטבעת. הוא אפילו
הצביע על הסמל היימן כחשוד העיקרי.
בעיקבות תלונתו של-סוקניק נפתחה חקירה
פנימית שקטה במישטרה.
החקירה העלתה תוצאות מפתיעות. הסתבר
כי מארון המוצגים של היחידה המרכזית
חסרים סכומי־כסף ששימשו כמוצגים•
החשדות כנגד היימן גברו, והוא
הושעה מתפקידו.
למי אפשר להאמין? לפני כמה
ימים הוא ביקש לנסוע לאנגליה, לביקור
אצל הוריו. בבית־המישפט י הודיע נציג
המישטרה, כי הוא מבקש למנוע את הנסיעה
כיוון שהיימן חשוד בגניבת חפצים
בעת עריכת חיפושים. אך לאחר דיון
קצר לפני השופט יהושע בן־שלמה, הסכימה
המישטרה לנסיעתו של היימן, אחרי
הטלת עיקול על ביתו להבטחת שובו כעבור
45 ימים.
המישטרד. עדיין חוקרת, וסוקניק המזועזע
עדיין ממתין לטבעת .״אם השוטרים
גונבים בביתך,״ הוא אומר ,״למי
כבר אפשר להאמין?״

! יירה 91 111י 1 1 י ך בסטודיו בקומה ה־ו 2בלב איזור תעשיית
ההלבשה של ניו־יורק, עובדים נירה
0 1 #1111 11 1 1ע # 1 1י
ועמירס על היצירות. היצירה הבולטת של שמיד, שפירסמה את שמו בארה״ב, היא קיר
ציבעוני מזכוכית עבה, יצוקה בעורקי־בטון, במוזיאון ביה״ם הצבאי הגבוה בווירג׳יניה.

האותיות המדברות

בית־הספר התיכון נורת־איסט בבווקלין, בעיר ניו־יורק. התב
הוול־סטריט;
בבניין העירייה באטלנטה
ועתה הוא עובד עם אשתו האמנית,נירה, על אחת מההזמנות היוקרתיות ביותר
באמריקה.
עורך הירחון פנטהאוז, גוצ׳יאוני, מקים
עתה באיסט־סייד של ניו־יורק וילה, שתעלה
בפארה על האחוזה המפורסמת של
יו הפנר, בעל פלייבוי המתחרה .׳שמיר
עושה את כל עבודות השיש והזכוכית
של הווילה. עבודות מיוחדות של זכוכית
מנופחת הוזמנו על־ידי שמיר עבור וילה
זו ברחבי העולם, על־פי תיכנון מקורי
בסיגנון המאה ה־.13

להיות גאין״

^ ת הצלחותיו חב שמיר למיקרה.
\ £בשנת ,1969 כאשר היה כבר ידוע
למדי בישראל, צייר בולים ותיפאורן-
תיאטרון מעולה, הוא הוזמן על־ידי אוניברסיטת
אילינוי לעשות בה את עבודת
הדוקטוראט שלו• אוניברסיטה זו מזמינה
מדי־שנה אמן אחר למשימה זו, משאירה
ברשותה עבודות שלו, ורוכשת לה יוקרה.
קדם לשמיר בתפקיד זה הסופר סול בלו.
בתום השנה התעכבו עמירם ונירה,
עם שלושת ילדיהם, בנידיורק, האריכו
את הביקור ככל האפשר, כיוון ־שהתאהבו
בעיר. לבסוף החליטו לחזור ארצה, ארזו
את החפצים — ויום לפני הנסיעה פגשו

ליט מושתת על אותיות הא״ב, המשולבות בסמלי תעשייה ומדע.
שמיר זכה בהזמנה תודות למקוריות רעיון התבליט .״לא ממפיק
להיות גאון כדי להצליח,״ אומר שמיר ,״צריך סבלנות ׳וקשרים.״

במיקרר, ברחוב, באמריקאי שעבד כ־גרפיקאי
אצל שמיר בישראל. כאשר שמע
כי שמיר מתכוון לחזור לישראל, הזמינו
מייד אל כמה מלקוחותיו, ועוד באותו
יום הוא קיבל הזמנה עבור מיפעל לייצור
חוטי־חשמל. ההזמנה הוכנה תוך יומיים,
למרות שלא היו לו כלי-עבודה או סטודיו.
היא התקבלה בהתלהבות, שמיר החליט
להישאר עוד קצת, ומאז הוא מתגורר ב־ניו־יורק.
שמיר
מדבר בגילוי-לב על קשיי כיבוש
אמריקה. לא די להיות גאון כדי
להצליח, הוא אומר. צריך סבלנות, זמן
וקשרים. עד שהאנשים הנכונים שומעים
עליך, עוברות כמה שנים. יש בניו־יורק
לבדה כחמשת־אלפים ארכיטקטים, שהם
נותני־העבודות הגדולים לאמגים כמו
שמיר.
שמיר מגדיר עצמו כפסל־צייר, המשלב
בציוריו גורמים פיסוליים. הוא התמחה
בזכוכית, וגם רשם פטנט על המצאה
שלו בתחום שילוב הזכוכית והמתכת•
שמיר נולד בתל-אביב בשנת , 1932
התחנך בתנועת השומר־הצעיר, אולם הלך
גם לצופים, בגלל החתיכות. הוא למד
ציור אצל פאול לוי, ושם הכיר את אשתו,
נירה, שהיתה דוגמנית של לוי. יחד עם
נירה פתח סטודיו לגרפיקה, נכנס מייד
לשוק העבודות וכבש לו מעמד ניכר ב־תיכנון
תערוכות, בולים ותיפאורות־תי־אטרון.
בתקופת
פרשת פנחס לבון, הת
נדב
לעזור למפ״ם במערכת־הבחירות, וב־מילחמת
ששת־הימים היה עט הגדוד שכבש
את יהודה ושומרון.

״ התק פו ת ־ או ל קו ס
מ ה כי בו שי ם ״
ך ע מי שמר אולי אינה יודעת זאת,
* אבל היא האשמה בגילוי פרשת הרס
כפרי לטרון. כאשר עמדה נעמי שמר
להוציא את תקליטה ירושלים של זהב,
היא דרשה שעמירם שמיר יצייר את
העטיפה עבורו. התברר כי עמירם במילואים,
אחרי המילחמה. נעמי שמר פנתה
אל יצחק רבין, שהיה אז הרמטכ״ל, וזה
הורה להעניק לעמירם חופשה מיוחדת.
הוראת החופשה השיגה את שמיר כשהיה
ביריחו.
בנסיעתו לתל־אביב עבר דרך לטרון,
והבחין כי הכפרים שראה במקום כאשר
נסע לכבוש את יריחו, מצויים בתהליך
הריסה. הוא עצר בקפה כסית, כולו מזועזע,
וסיפר את הסיפור לעמוס קינן, שהיה
עד־ראייה למעשה ופתח במערכה הציבורית
נגד הרם הכפרים.
כיום מסרב שמיר לקרוא עיתונים יש ראליים
כיוון שלדבריו הוא מקבל הת־קפות־אולקוס,
כשהוא קורא על שיכרון
הכיבושים ועל הפחד מפני השלום. הוא
מעדיף ליצור בניו-יורק, במקום שבו אין
בעיות התנחלויגת ופליטים ומיסמכי־קניג.

ספורט
כ דו רג ל
באר השיכרון
הדקה ה־ : 89 אלפי אוהדים באר־שבעיים
— מאוכזבים עד עומק נישמתם מאלילי״
הם — יורדים ממרומי היציעים לעבר הגדרות
המפרידות בין יציעי־הקהל למיגרש
עצמו. התוצאה 0:0 :במישחק נגד בית״ר
ירושלים, תיסכלה אותם עד כדי ייאוש
מוחלט. הבאר־שבעיים כבר מצאו להם
קורבן: שלום אביטן, חלוץ־החוד של הקבוצה,
ששיחק עד לפני כשנתיים בבית״ר
ירושלים.
מקהלה באר־שבעית שלוחת רסן נצמדה
לגדר המיגרש, ובטווח שמיעה מאלילה
שלום אביטן, החלה מכלה את זעמה בכוכב
המקומי.
כל הקללות והעלבונות הופנו לעבר שחקן
אחד, שלום אביטן :״בוגד! קנו אותך
בכמה הרצלים ! נעשה לך ככה, שלא תוכל
לשחק כדורגל לעולם! עוד תקלל את
היום שעברת לשחק מירושלים לבאר״
שבע.״
״אביטן צעק לעברו ילד — ״מתר
יודיעו בחדשות שאשתך אלמנה!״
שער הני צ חון. למן הרגע הראשון
שבו דרך שלום אביטן על כר־הדשא ונגע
בכדור, הוא החל סופג קריאות־גנאי והערות
צורמות. בדקה ה־ 89 הוא ניראה כאדם
שחרב עליו עולמו. הכדורגלן נמוך־
הקומה והמוצק כבד הירהר כיצד ייצא ויחמוק
בעוד דקה — בתום המישחק — מפני
הקהל הקנאי שימתין לו מחוץ לכותלי ה־מיגרש,
וימהר הביתה. הקהל הבאר־שבעי
האשים אותו, כי התרשל בהופעתו מול
קבוצת־האם •שלו, בית״ר ירושלים.
רק לפני שבועות מיספר, בקרב ידידותי
שנערך בין שתי הקבוצות בירושלים, גברו
הבית״רים על אלופי הליגה מהעונה ש עברה
בתוצאה .3:2עתה ציפו אוהדי הפועל
באר־שבע לנקמה מתוקה במיגרשם הביתי.
אך זו התמהמהה לבוא.
׳נותרה עוד דקה למישחק. אותה דקה —
ה־ — 90 שבה הבקיע אביטן את שער״
הניצחון• .שער זה הציל את אביטן, יותר
משהציל את קבוצתו מאובדן נקודת ביתית י יקרה.
כשנשמעה שריקת־הסיום של השופט,
משה אשכנזי, רצו אלפים מאוהדי הפועל
באר-שבע, כאחוזי-טירוף, אל מחוץ לשער־

הכניסה המרכזי, כדי לחכות לאליליהם ולהודות
להם על הניצחון.
חגורת שוטרים חיה. העימות בין
האלופה, הפועל באר״שבע׳ לבין מחזיקת־הגביע
בית״ר ירושלים, נ־שא אופי יוקרתי.
היתד, זו מילחמת־כדורגל בין •שני המחנות
הקנאים והאדוקים ביותר בכדורגל היש ראלי.

35 השוטרים שהוצבו באיצטדיון העירוני
בבאר־שבע הוטלו שתי משימות:
האחת, להבריח את כדורגלני בית״ר ירושלים
ב,מיניבוס׳ מישטרתי מפני אספסוף
באר־שבעי שהתכונן לעשות בירדשלמים
פוגרום. התברר שהיה זה ׳ניסיון לחסל חש בונות
עם הירושלמים. משימתם השנייה של
השוטרים היתה ליצור חגורה חיה שתגן על
אלילי המקום מפני אוהדים קנאים, המבקשים
להתנפל עליהם ולשאתם על כפיים
מרוב הערצה. במשימה הראשונה עמדה
המישטרה בכבוד. במשימה השנייה, שנראתה
לכאורה קלה יותר, נכשלה.
מחדרי־ההלבשה יצא ראשון מאמן הפועל
באר־שבע, אלי פוקס. ארבעה אוהדים עטו
עליו, והרימו אותו על כפיים. אלי פוקס,
אחד מגדולי כדורגלני־העבר של ישראל,
מחה :״לא! עיזבו אותי!״ צעק בפאניקה.
לאחר שנישא על כפיים לאורך 50 מטר,
הוא ירד מיוזע. הזאטוטים מיהרו אחריו
וביקשו רק דבר אחד: לגעת במאמן. אלי
פוקס פתח בריצה. הזאטוטים המשיכו לרדוף
אחריו עד שנכנס למכוניתו. הסיוט חלף
אך ורק לגבי המאמן.
טי ג תן ץ — א כי ט ן ! אוהדים באר־שבעיים
הצטופפו בקירבת חדר־ההלבשה
והמתינו לשחקן אחד יותר מכל: שלום
אביטן, אותו כדורגלן שבמשך 89 הדקות
הראשונות האשימוהו כבוגד, ואשר רק
שערו המפתיע חסך ממנו ״אי־נעימויות״.
אחד האוהדים הבאר־שבעיים הגיע למקום
ההתקהלות עם רמקול נייד. שיר־הלל ש
האיש

אגודותיהם. יש אולי אוהדים נלהבים
יותר לשתי הקבוצות, אך פרדי ועמיאל, כל
אחד בדרכו, חיים ונושמים רק דבר אחד:
את משחקי קבוצותיהם על המיגרש. השבוע
עבורם נחלק לשניים: הימים שאחרי מיש־חק
והימים של לפני מישחק.

שעמד

בואש

ועדת הרפורמה במס־ההנגסה,
הטיף ראוהו׳
המרי! ה לשמור על
הוקי המיסים ־ האס
שמו בעצמו ע ל
חוקי 1הבנייה?

שבע, היושב על פח מאחרי שער קבוצתו,
ושהפך כבר למימלה של הקבוצה,
מדרבן את כדורגלני קבוצתו לשער היריבה.

^ ל לישכתו של ראש עיריית תל-
אביב הגיעו בחודשים האחרונים מיס-
פר תלונות, שעסקו כולן בנושא אחד:
הבנייה הבלתי־חוקית בביתו של הפרופסור
חיים בן־שחר.
תלונות מסוג זד, הן עניין שיגרתי. חלק
ניכר מעבירות־ד,בנייה המבוצעות בתל־אביב
מגלה העירייה לא באמצעות פקחי-
הבנייה שלה, המשוטטים ברחובות, אלא
דרך התלונות — האנונימיות, בדרך־כלל
— של שכנים מלאי־קינאה. גם הפעם היו
התלונות אנונימיות. אולם הן היו יוצ־אות־דופן,
לפחות מבחינה אחת.
הן הוטחו כלפי האיש שמזה יותר משנה
הפך שם־נרדף למהפכה המיוחלת במוסר
האזרחי במדינת־ישראל. חיים בן־שחר —
או חב״ש, כפי שהוא מכונה בפי ידידיו
— אינו רק נשיא אוניברסיטת תל־אביב.
הוא האיש ששמו קשור ברפורמה
במס־ההכנסה שהונהגה במדינה, אחרי שישב
בראש הוועדה שקבעה וניסחה את
כללי רפורמה זו. הוא האיש שהטיף בפומבי
לציבור, כי שמירת חוקי המיסים
והשוויון בתשלום המיסים הם מן העק רונות
שעליהם תקום או תיפול הכלכלה
הישראלית.
והנד״ דווקא כלפי אישיות רמת־מעלה
מעין זו, הופנו עתה האשמות כי היא-
עצמה אינה שומרת את החוק. לא בתחום
ד,מיסיס, כמובן, אבל בתחום רגיש וחשוב
לא פחות — זד, של חוקי הבנייה.
פרופסור חיים בן־שחר הואשם כי הוא
בונה, שלא כחוק, וללא רשיון־בנייה מעיריית
תל־אביב, תוספת לדירת־הגג שלו
שבשכונת נווד-,אביבים בצפון תל-אביב.

ה ש כגי סבד קו
והת לוננו

שימחת הניצחון

כדורגלני הפועל באר־שבע בחדר־ההלבשה אחרי
המישחק שבו גברה קבוצתם על בית״ר ירושליס
בשיעור .0:1משמאל לימין: שלום אביטן, רפי אליהו, מאיר ברד ואלון בן־דור (מתכופף).

ירושלים, הנחשב כאוהדה השרוף ביותר
של הקבוצה, תופס את ראשו בידיו בדקה
ה־ 90 של הנזישחק עם באר־שבע, כאשר
הבאר־שבעים כבשו את שער קבוצתו.
מימין נראה אוהד באר־שבעי מריס
השער.
ידיו בצהלה על כיבוש

גיבורו אביטן הפך את המעמד — בתום
המישחק — למחזמר. האיש עם הרמקול
קרא בקול :״מי גתו?״ ומקהלה באר־שב־עית
השיבה לו בחרוזים :״אביטן!״ וחוזר
חלילה :״מי נתן ן — אביטן !״
סוף־סוף יצא אביטן מחדר־ההלבשה. חגו-
דת־ד,שוטרים לא הצליחה למנוע את התנפלותו
של הקהל המשולהב על מבקיע
שער־הניצחון. אלה שקיללוהו אך לפני
דקות ספורות, החלו מנשקים אותו כעת.
הקהל הבאר־שבעי ההפכפך שינה את התנהגותו
מן הקצה אל הקצה. אביטן נישבה
בידי מעריציו. הוא נישא על כפיים, וכמעט
שנרמס.
לכאורה, נסתיימה ההצגה. אולם לגבי
הבאר־שבעי פרדי לביא והירושלמי יוסף
עמיאל, היו למישחק השלכות לאורך בל
השבוע שלאחר־מכן.
הפתק שד עמיאל. פרדי לביא הוא
קטוע־רגל המדדה על קביו לכל מישחק
של הפועל באר־שבע. יוסף עמיאל הוא
המעסה של כדורגלני בית״ר ירושלים, שבמשך
כל המישחק היה פיו פעור בהעווייה
של מתח.
שתי דמויות אלה הפכו לסמלים החיים

כל ילד בבאר־שבע מכיר מקרוב את
פרדי לביא, קטוע־הרגל.
כשמצלמה תלויה על חזהו, כדי להעניק
לו מעמד של צלם־עיתונות, הוא תופס
מקום מאחרי שער קבוצתו כמעט
בכל מישחק. על הקבוצה שלו אומר
פרדי :״הפועל באר־שבע זה כמו ממשלה
קטנה. המאמן הוא ראש־הממשלה, השוער,
רוני מוסקוביץ, הוא שר־הביטחון. אלון בן־
דור הבלם, הוא שר־ההגנה. שר־התיקשורת
הם הקשרים רפי אליהו ואליהו עופר. ישר־ההתקפה
הוא החלוץ שלום אביטן. שר־המילחמה
הוא החלוץ התוקפני אברהם גומה.
האוהדים הם כמו העם. הם הולכים אחרי
הקבוצה בכל מצב.״
בבאר־שבע שוררת בימים אלה אווירה
של שיכרון .״כל באר־שבעי,״ אומר פרדי,
שוכח אחרי ניצחון כזה את כל צרותיו.״
יוסף עמיאל הירושלמי, לעומתם, הלך
ביום־הכיפורים לכותל המערבי, כדי לתחוב
פתק בין אבניו.
שמה של בית״ר ירושלים לבטח הוזכר

בנאים שטיפסו עם כלי-עבודתם,
( 1כשהם נושאים שקי־מלט כבדים על
גבם, גרמו לדיירים רבים שברחוב הרב
אשי ,2בשכונת נווד,־אביבים בתל-אביב,
לזקוף את גבותיהם בתמיהה.
מנוף קטן העלה קורות־עץ אל גג ה בית
בן שמונה הקומות שבמרכז השכונה,
הנחשבת כשכונת־ד,יוקרה של תל-
אביב, שכן בה מתגוררים גם ראש־הממ־שלה
יצחק רבין, שר־הביטחון שמעון
פרס׳ ואישי־ציבור ידועים נוספים.
תחילה סברו הדיירים כי חומרי־הבנייד,
מיועדים לחממה של בני מישפחת
רפפורט, המתגוררת באותו בניין. שכן,
שבועות אחדים קודם לכן פירסמה מיש-
פחת רפפורט הודעה על לוח־ד,מודעות
של הבניין, בד, הביאה לידיעת הדיירים
את העובדה שהיא ניגשת לבנות את החממה
שאושרה לה לבנייה על גג הבית.
כמו בתים רבים אחרים בשכונה, מחולקת
הקומה השמינית בבניין זה לארבע
דירות, כשבכל דירה שני מיפלסים. ה־מיפלס
העליון נמצא על גג הבית. הוא
מכיל חדר אחד, כששאר השטח משמש
כמירפסת רחבה. בסלנג המקומי מכונות
דירות אלה ״פנטהאוזים״ ,למרות שהן
בסו־הכל דירות עליונות, המחוברות אל
הגג שמעליהן.
רבים מדיירי שכונת־היוקרה ביקשו
להפוך את דירות־הגג הללו לפנטהאוזים
של ממש: כלומר, לדירוודגג בנות שני
מיפלסים. אולם עיריית תל־אביב אינה
נוטה לאשר בקשות לבנייה על הגגות
הקיימים. למרות זאת, בונים רבים מתו שבי
השכונה על הגגות, גם מבלי שיהיו
בידם רישיונות מתאימים. עיריית תל-
אביב אינה פועלת נגדם באותה תקיפות
כשם שפעלה, למשל, נגד המסגר שבנה

בית־מלאכה ללא-רשיון בשכונת התיקווה,
או נגד הערבים שהקימו מוסך ללא־רשיון
ביפו.
משום כך, תמהו במיקצת שכניו לבניין
של פרופסור בן־שחר, כאשר ראו את
ערימות חומרי־הבניין מועלות אל גג הבית•
״התפלאנו,״ הסבירה אחת הדיירות.
״כל־כך הרבה חומרים בשביל סככה לחממה

סקרנותם של השכנים העלתה, תוך
זמן קצר, כי לא מדובר בחממה של
רפפורט, אלא בחדר נוסף לדירת־הגג של
פרופסור בן־שחר.
היו מי שנמצאו כדי לרוץ למחלקת־

ההנדסה של עיריית תל־אביב, ולבדוק שם
אם אומנם ניתן לפרופסור בן־שחר רשיון-
בנייה לבנות חדר נוסף על גג דירתו.
הסתבר כי רשיון כזה לא הוצא.
במילים אחרות: פרופסור חיים בן־
שחר עבר על החוק. הבנייה על גג ביתו
היתד. בנייה בלתי־חוקית, כיוון שנעשתה
ללא רשיוו־בנייר. רישמי ממחלקת ההנדסה
של עיריית תל-אביב.

__ בניי ה

קבלן ותיק, אדם בן ,65 שקיבל ממני הוראה
לבנות ללא רעש, ללא ליכלוך ועם
הטרדה מינימלית לשכנים. זוך היה העי קרון
שלי — במידת האפשר, לא להפריע
לשכנים.״

ה פ רו פ סו ר
ה חווי ר
ך דאה
ו לקיים
מהשכנים
בן־שחר

שהקכלן הוותיק לא הקפיד
את הוראותיו של הפרופסור. כמה
טענו, כי עבודות הבנייה אצל
היוו לגביהם מיטרד רציני.

״בייחוד כשהעלו את הקרשים,״ סיפרה
אחת השכנות ,״חומרי הבנייה רוכזו ליד
מיגרש־החנייה של הבית, וזה הפריע לא
מעט.״
נראה ששכנים אלה, שמנוחתם הוטרדה,
הם שאצו לבדוק אם הוציא הפרופסור
רשיון־בנייה מתאים. כשגילו שאץ בידו
רשיון כזה, שלחו את התלונות האנונימיות
לראש־העיר .״מדוע מותר לנשיא אוניברסיטת
תל־אביב לבנות חדר נוסף על הגג
ולנו אסור ד׳ — נשנתה השאלה בכל התלונות.
התלונות
שהגיעו אל לישכת ראש־העיר
הועברו אל ראשי מחלקת־ההנדסה. אלה

7111 בו-וווחר

לפני הרי שיון
^ לא שהדכדים לא היו פשוטים כפי
שניראו תחילה.
מסתבר כי הפרופסור בן־שחר לא בנה
סתם ללא רשיון.
בחודש פברואר השנה הוא הגיש בקשה
רישמית לוועדת־תיכנון-ערים של עיריית
תל־אביב. בפנייתו ביקש נשיא אוניברסיטת
תל־אביב להתיר לו לבנות על פיסת רבע־הגג
הנמצאת ברשותו, חדר נוסף בגודל
של שלושים מטרים מרובעים .״בתוקף
תפקידי כנשיא אוניברסיטת תל-אביב,״
כתב חב״ש בבקשתו ,״אני חייב לארח
אנשים בביתי. יש לי שלושה ילדים, וכדי
לא לפגוע בפרטיות של אף אחד מהם
אני צריך להוסיף חדר, בצמוד לחדר-
העבודה שלי, שישמש לאירוח.״
נראה שנימוקיו של הפרופסור שיכנעו את
חברי הוועדה. היה לו גם מזל. בדרך־כלל
חולפים מיספר חודשים מיום הגשת הבק שה
לוועדה עד שהיא דנה בה. למזלו של
הפרופסור התכנסה הוועדה כבר באותו
חודש, והחליטה לאשר לו את הבנייה
החריגה ולהוסיף חדר על גג הבית.
אולם, אישור זה של הוועדה עדיין
אינו סוף־פסוק. למעשה הוא מהווה רק
תחילת הדרך של מי שמבקש לסטות מ־תוכנית־הבניין
המקורית. אחרי שמתקבל
האישור מוועדת־בניין־ערים, יש להעבירו
למחלקת־ההנדסה של העירייה. אז מתחיל
תהליך ממושך של בדיקות וביקורות, עד
שהמבקש מקבל את רשיון־הבנייה המייוחל
המתיר לו להתחיל בעבודות הבנייה. כל
בנייה הנעשית לפני קבלת הרשיון, גם אם
אושרה בוועדת בניין־הערים, היא בנייה
בלתי־חוקית.
את החדר על גג דירתו של הפרופסור
בן־שחר החלו לבנות לפני שהתקבל רשיון־
הבנייה. ב־ 8במארס השנה פירסם בן־
שחר, כפי שדורש החוק, הודעה על הת חלת
הבנייה ביומון הארץ. זהו פירסום
פורמאלי, המיועד להזמין כל אזרח, שיש
לו התנגדות מאיזו סיבה שהיא לבנייה
שאושרה, לפנות למחלקת־ההנדסה העירונית
ולהגיש שם את הסתייגותו לגבי האישור
שהוצא.
הפרופסור פנה, לדבריו, לוועד הבית
שבו הוא מתגורר, וביקש גם ממנו אישור
לבניית החדר הנוסף .״ועד-הבית נתן
את אישורו עוד חודשים אחדים לפני ש הגשתי
את הבקשה לוועדה,״ טען בן־שחר
השבוע .״כמתבקש מן החוק, תליתי על
לוח-המודעות בפתח הבית הודעה על התחלת
הבנייה.״
בימים הראשונים של חודש אפריל השנה
הוחל בעבודה .״עוד קודם־לכן,״ סיפר
הפרופסור ,״שכרתי את האדריכל אמנון
שוורץ, שתיכנן את החדר והוא גם שניהל
למעשה את כל המגעים הפורמאליים עם
מי •שצריך לנהל, כדי לדדשיג את אישור
הוועדה. כשקיבלתי את האישור שכרתי

!ליבנה על הגג

בבית שבפינת הרחובות יהודה
בשכונת היוקרה נווה־אביבים
נמצאת דירת־הגג של הפרופסור חיים בן־שחר, שעל שמו נקראת
במדץ ה. החץ מצביע על המיבנה הנוסף שהוקם בדירתו.
בשכונה, שביקשו גם הס לבנות מיבנים זיונוים, לא אושרה הבנייה

הונן׳ או לא חוקי?

הנשיא ורב אשי,
בצפון תל־אביב,
רפורמת הנזיסים
לדיירים אחרים
על־ידי העירייה.

זהו החדר, בשטח של שלושים מטרים מרובעים
שניבנה על גג דירתו של הפרופסור
בן־שחר. שכניו של הפרופסור התלוננו כי המיבנה ניבנה ללא־רישי״ון. בירור בעירייה
הבהיר כי ועדת־הבנייה העירונית אומנם אישרה את הקמת המיבנה, אך בהקמתו
הוחל עוד לפני שהוצא רישיון־בנייה. רישיון הבנייה התקבל תוך שתים־עשרה שעות.

דיווח חזרה, כי אכן, יש צדק בתלונות.
לפרופסור בן־שחר טרם הוצא רשיון־בנייה׳
ואם הוא בונה על גג ביתו, הוא עושה
זאת בניגוד לחוק.
״אני עצמי החוורתי !״ אמר חיים בן־
שחר השבוע ,״כשדיווחו לי שאין לי רשיון״
בנייה ושלמעשה, מה שביצעתי הוא בנייה
בלתי־חוקית, החוורתי. האדריכל שלי הוא
שהיה צריך לטפל בכל העניינים האלה.
אשתי, יעל, קיבלה לראשונה את הידיעה
על כך. היא מיהרה להוציא בעירייה את
תיק הבית שלנו, וראתה להפתעתה שבאמת
אין שם האישור הפורמאלי. טילפנתי מייד
לאדריכל שלי, והוא אמר לי, :זה בסדר.
מחר אני אוציא לך רשיון.״׳
פרק־הזמן הרגיל החולף בדרך־כלל מעת
קבלת אישורה של ועדת-תיכנודהערים
במחלקת-ההנדסה העירונית, ועד לקבלת הרשיון
לבנייה, הוא כשנה וחצי. כל אזרח
שניסה להוציא רשיון כזה, יכול להעיד
על כך .״פרוטקציונרים מקבלים את הרשיון
תוך חצי־שנה,״ נוהגים לומר הפקידים
במחלקת־ההנדסה ״ומשלמי־שוחד
תוך שלושה חודשים.״
חיים בן־שחר קיבל את רשיון-הבנייה
שלו תוך 12 שעות. ואפשר היה, כמובן,
להלל ולשבח את הייעול במחלקת־ההג־דסה
בעירייה, לולא כמה־וכמה תמיהות.
כשקיבל הפרופסור בן־שחר, לפני כחודש
וחצי, את ההודעה כי הוא בונה למעשה
ללא רשיון־בנייה, הוא ״הוריד את
פרופיל־הבנייה״ כהגדרתו, אולם לא הפסיק
אותה כליל, עד שיוצא הרשיון.
״בדרך כלל,״ הסביר אחד מעובדי מח־לקת־ההנדסה
בעיריה ״חולף זמן רב עד
הוצאת רשיון־הבנייה, מפני שאחרי האישור
העקרוני של ועדת־בנייז־הערים,
צריכים לבדוק את המצב בשטח. את
זה עושים פקידים רבים, כל אחד בת חומו.
צריך לבדוק, למשל, אם המיבנה
לא יפריע למערכות הביוב והאינסטלציה
בבניין או אם לא יפריע לדיירים אחרים.
זה לוקח זמן רב. לא ייתכן שסיימו את
הבדיקות האלה תוך 12 שעות.״
כדי לקבל את תגובת דובר עיריית תל־אביב
לפרשה, היה צורך להמתין יותר
מאשר המתין פרופסור בן־שחר לרישיון
הבנייה שלו, אחרי שהסתבר לו שהוא
בונה בצורה בלתי־חוקית. רק 24 שעות
אחרי שהתבקש לכך, המציא דויד הלוי,
דובר העיריה, תגובה רשמית :״פרופסור
חיים בן־שחר קיבל את אישור הוועדה
מפני שהוא אדם חשוב! לפני שבוע קיבל
גם את רשיון הבנייה הפורמאלי. כך
שעכשיו הבנייה היא חוקית ואין יותר
בעיות.״
סיכם הפרופסור בן־שחר את הפרשה:
״כולם בונים בנוה־אביבים. אני כמעט
בטוח שלרובם אין רישיונות. עם יד
על הלב אני אומר שלא ידעתי שאני
בונה בלי רישיון. מכל מקום, עכשיו
הרשיון כבר בידי.״

מאיר דורון 1

עדיזה רשם, אשתו שד שגויר ישראל
ר שענו בדנמרק, שעמדה ב מונז
סעדה ציבורית, נתחה מנון קוסמטי
ניוושרים ומשיבה בנעם הראשונה
ר התק בו ת ער יה וער נערה

שנרדה היא
גס אשת
111 שי וי 11י 111(1 11י

* ! ל 1 ,י 11 * *111111 ״1 ,רוצה להביא עליזה לשם, אשת השגריר־לשעבר משה
#י #1111י* לשם. בתמונה היא מציגה את אחד מסיפוי־הלימוד

שלה, העומק בתורת טיפוח היופי שלמדה בדנמרק, בסלון החדש שפתחה בביתה. לדבריה
ישמש הסלון לטיפוח יופי של גברים ונשים, קרש־קפיצה לקראת פתיחת סלון בירושלים.
ך• שמועות עכרו במהירות הסילון לשם, דיפלומט ותיק בשירות מישרד־התוץ,
1 1מדנמרק הרחוקה אל ישראל הקטנה: זכה בעיקר פירסומו דווקא לקראת סיום
שגריר י-שראל בדנמרק, משה לשם, עורך כהונתו כשגריר, ולפני שעמד לחזור לארץ
ולזכות בתפקיד בכיר בצמרת מישרד־החוץ.
הכנות להגר ולהישאר בסקנדינביה. משה
ישנים רבות נדד לשם עם בני־מישפחתו
בארצות רבות באפריקה, ארצות־הברית
ואירופה. משך כל אותן שנים כימעט שלא
זכה ישמו להתפרסם בארץ.
מי שהביאה לפירסום שמו של לשם בדיונים
בכירים במישרד־החוץ, מעל דפי
העיתונים ובשיחות בלתי־רישמיות בין אישי
צמרת היתד. דווקא אישתו, עליזה,
אשה נאה בתחילת שנות הארבעים שלה,
מטופחת, המגלה ידע רב בנושאים שונים.
״עליזה לשם עברה כל גבול!״ טענו הדיווחים
מדנמרק .״בעלה נהרס בגלל שהפכה
פמיניסטית! היא הסיתה אותו להישאר בדנמרק
ולעזוב את שירות־החוץ !״
עיקר הקצף יצא על עליזה בגלל טכס־הפתיחה
הנוצץ שערכה בקופנהגן לסלון״
יופי בניהולה• ,שאף נקרא גדשמה. הסלון
המפואר נפתח באיזור־יוקרה, במרכזה של
בירת דנמרק, ליד אחד המפוארים שבמלונות
סקנדינביה, מלון ד׳אנגלטר. השמועות
שהגיעו לארץ לא יכלו להשאיר את
הממונים במישרד־החוץ אדישים. אמנת וינה,
הדנה בחובות ובזכויות של דיפלומט,
קובעת כי ״אסור על דיפלומט או בני־מיישפחתו
לעסוק בכל עיסוק מיסחרי ב־מיסגרת
או בשטח ארץ כהונתו ומחוצה לה.״
המיכתבים שנשלחו לשגרירות ישראל
בקופנהגן זכו בתשובות מפורטות .״אשתי
אינה מקבלת משכורת תמורת עבודתה,״
השיב לשם למיישרד־החוץ בירושלים. או־לח
הידיעות מדנמרק המ-שיכו להדאיג רבים.
סופר בהן כי עליזה מקבלת משכורת
גבוהה תמורת -ניהול סלון־היופי, וכי כסף
זה מועבר אוטומטית לחשבון־בנק סודי
של בעלה, משה, באחד הבנקים בשווייץ.
הלחץ על ראשי מישרד־החוץ בישראל
היה גדול. העיתונות והציבור שאלו: הכיצד?
במיכתב שהגיע אל לשם הודיע
לו סמנכ״ל מישרד־החוץ שעליו לסיים את
תפקידו כבר בנובמבר ,1975 במקום ביוני
1976 על-פי החוזה המקורי ,״מכיוון ש אשתך
עברה מלימודים והתמחות, לניהול.״
הובהר ללשם כי בעיקבות ״־שערוריית
סלון־היופי״ לא יוכל להוסיף לעבוד בשירות
מישרד־החוץ.
לשם ביצע את ההוראה. חודשים אחדים
לפני סיומה הרישמי של כהונתו, בתחילת
דוגמן מבוקש לביגדי־ילדים בעת שהותו חודש אוקטובר בשנה שעברה, עזב את
בדנמרק. היום לומד מירון בירושלים. דנמרק, יחד עם בנו מתי, בן ד,־ ,13 וחזר

הבו הדוגמו

לביתו הישן שבירושלים .״היכן האשה?״
המשיכו הכל לשאול. בקופנהגן הוסיפו
להזכיר את שמה בעיתוני־החברה השונים,
והיא נראתה עם אנשי החוג הנוצץ של
דנמרק באירועים חברתיים רבים. עיתונים
ושבועונים פירטמו כתבות על ״אשת השגריר
העומדת על שלה.״ משה לשם יצא
לשנת חופשה־ללא־תשלום, ובילה את מרבית
זמנו בארץ, כשהוא מנסה למצוא מישרה
מתאימה. נדמה היה, כי לפחות בפעם
זו השמועות נכונות: לשם ובני־מי-שפחתו
אכן יורדים מן הארץ .״אחרי שנים רבות

בשירות הדיפלומטי, לא יסתגלו לשם ו־מישפחתו
לחיים בארץ,״ קבע אחד הפרשנים.

מאס לי
מהמ סי בו ת! ״
ודם כאחד ביולי הגיעה סטירתיהלחי

לכל המשמיצים והרכלנים למיניהם.
עליזה, האשה שמאחרי השערורייה הפיקג־טית
והמנופח ת, נחתה בנמל־התעופה בן־

הדנית, ועליזה זכתה לעמוד במרכזן של כתבות מצולמות רבות בשבועונים סקנדינביים.
אחרי הכתבות בעיתונים קיבלה עליזה מיכתבי עידוד ותמיכה, גם מאזרחים ישראליים.

גוריון בלוד. תוך ימים אחדים הפך ביתם
הישן של בני מישפחת לשם, ברחוב טשר־ניחובסקי
בירושלים, אחד הבתים הגאים
והמסודרים ביותר. הבנים, מתי ומירון,
החלו לומדים בבתי־ספר בבירה, ועליזה
נפנתה לפתיחת סלון־ליופי חדש, הפעם בביתה.
ושוב,
כמו בימים הרחוק־ם, לדבריה, היא
במרכז העניינים. עדיין קצת חולה ועוד
לא התאוששה, אך מוכיחה שוב את היותה
אשה חזקה. עם הרבה שאפתנות ואמונה־עצמית
חזקה, היא מוכנה לעמוד נוכח כל
מיתקפה •של משמיציה־לשעבר.
עליזה לשם, ישובה לפגי תמונת־קיר
גדולה שצויירה בקופנהגן, ובה נראים כל
בני מישפחת לשם יושבים בסלון ביתם
בשגרירות ישראל בדנמרק, מסבירה כי די
קשה להיות ״האשה שמאחרי השערורייה.״
״בסך־הכל, היום כבר לא איכפת לי כל־כך
מה שנכתב ונאמר,״ סיפרה השבוע
עליזה .״אני חושבת שבמעשי הוכחתי,
יותר טוב מבכל דרך אחרת, שהרכילות
במיקרה שלי היתד. בלתי־מבוססת ולא-
נכונה. הנה עכשיו חזרתי לארץ, פתחתי
כאן מכון־ליופי, הבנים לומדים, הבעל
מנסה להיכנס לעיסקי־מיסחר, והכל כימי
עט כמו שהיה, או כמו שרציתי שיהיה.
״מה שהרגיז אותי אולי יותר מכל, היה
שהפכו אותי לאשת־שגריר גרועה. עשרים
ושלוש שנים אני נוסעת עם בעלי בכל
העולם, עוברת עם המישפחה מארץ לארץ,
ואני לא הושבת שמעלתי בחובות המוטלות
עלי בתור אשת שגריר.
״הגיע זמן, וזה היה דווקא בקופנהגן
שבדנמרק, עיר מתירנית ושוקקת־חיים,
שהחלטתי להתחיל לדאוג גם לעצמי, כאדם,
כאשה. עייפתי להיות אשת־שגריר העוברת
רק ממסיבת־קפה אחת לשנייה, מ־קוקטייל
אחד למישנהו, ומשתתפת אך־ורק

! 711*1 *1 ] 11171דלד מישפחת לשם, בהרכב כימעט
מלא, בסלון דירתם בשגרירות
1111.1111 #1
ישראל בקופנהגן. חודשים אחדים לפני שהוחזר השגריר משה
לשם לארץ בעיקבות ״שערוריית סלון היופי״ .מימין לשמאל:

מתי, הבן הבכור, עליזה, משה והבן הצעיר מירון. כלב־הזאב של
מישפחת לשם גרס למישפחה צרות רבות בעת שהותם בדנמרק.
״הוא היה נשכן גדול,״ מספר מתי. נעדרת מן ההרכב
המישפחתי דנה, בתו של משה מנישואיו הראשונים.

״בסוף החלטנו שאני אתחיל ללמוד ב־בית־ספר
ללימוד תורת היופי. זהו בית״
ספר גבוה ללימוד קוסמטיקה בקופנהגן.
לומדים שם במשך שנה, ברמה גבוהה,
פיסיולוגיה, מיבנה השרירים, הרכב העור,
אנאסומיה ועוד.
״כבר בתקופת לימודי התחיל להפריע
לאנשים •שונים שאשת ישגריר לומדת להיות
קוסמטיקאית. משום מה, אנשים חושבים
־שיש עבודות מכובדות יותר ואחרות
המכובדות פחות, ולא נאה שאשת שגריר
תעסוק בעבודה כזו.״
כשהיא משחזרת את פרשת סלון היופי

בקופנהגן, מדברת עליזה בציניות גלויה
על ״כל אלה שהפרעתי להם,״ וממשיכה :
״אחר־כך סיימתי את הלימודים וזכיתי
כדיפלומה. אותה תקופה כבר היינו שלוש
שנים בדנמרק. השתלבגו שם נהדר. המח מאות
הרבות הגיעו גם מאישים בצמרת
המימשל הדני, וגם מסתם אנשים ללא
השפעה. השתלבנו בחברה הדיפלומטית,
והיינו זוג מבוקש מאד בכל מיני אירועים
נוצצים.
״אני לא ראיתי בזה שום רע, ורבים אמרו
לבעלי שאת תפקידו כשגריר הוא ממלא
(המשך בעמוד )40

1 1 1 1 /1 1 /
אשר בה נראית
זה ומשה לשם

עליזה לשם בביתה בירושלים. ברקע
71י 11 7111 *1111
תמונה, שצייר הצייר הצרפתי דאק לקור,
1111.1111 #1
חישפחת לשס כשהיא תופסת שלווה באחד החדרים בדירתם בדנמרק. עלינחשבו,
בשהותם בקופנהגן, כ״זוג נוצץ״ ,ורבים ממכריהם היו אמנים.

בפתיחות של תערוכות ובאירועים ריש־מיים.
התחלתי ללמוד, אבל לא לפני שקיבלתי
את אישורו המפורש של בעלי, משה,
שעמד מאחורי כל הזמן. דנו בזה הרבה,
^ בחדרי־חדרים של השגרירות. אני אישית
^ מכירה נשים של שגרירים ישראליים רבים
| שעוסקות בהרבה עבודות, ואפילו מרוויחות
מהן כסף רב. יש נשים של שגרירים שמציירות,
מציגות תערוכות ועוד. לפחות
בחלק מה&יקרים הן מתפרסמות בזכות
היותן נשותיהם של שגרירים.

״יש נשות שגרירים שכתבו ספרים,
מכרו אותם והרוויחו כסף, ואני לא רואה
שום סיבה הגיונית שזה לא יהיה ככה. לפני
שהתחלתי ללמוד בקופנהגן, יצא תיקון
לחוק השירות הדיפלומטי של מישרד־החוץ
האמריקאי, שמאפשר לנשות שגרירים לעשות
מה שהן רוצות, בארץ כהונתו של
הבעל. לא הייתי מעזה ללכת ללמוד בקונגו,
מקום ־שבו שהינו ארבע שנים, או
בארצות שמרניות אחרות. אבל בדנמרק י
למה לא?

נחו! הנוצץ
פיסלי־קרמיקה בקופנהגן.
השתלבו להפליא בחיים

משה לשם (משמאל) ,שגריר
אשתו עליזה (מחזיקה פרחים, שלמדו בני הזוג לשם,
החברתיים בבירתה התוססת

ישראל בדנמרק, יחד עם
לימינו) ,בפתיחת תערוכת
דנית תוך זמן קצר,
של דנמרק, קופנהגן.

3 3י

..השילטון יצו קשר־גומלין כספי בינו לבין יצרני החובות. קשו ששיחרו
את התרבות מהעוצמה הטמונה :1ה[1 .ופרים זוניס 1במענקי־יציזיה
ושוחריו[ לכתת ה שילמו:1 11 קבל הזאות שורות שזה מרעיו עליהם..

תרבות השחיתות

ר 1ו*>ו< ר רז

א ל /,יצאה התר בו ת מ קו פחת ״

בדיון שנערך בקנסת הראשונה, ביוני ,1949 על תקציב
מישרד־החינוך־והתרבות, נשא הח״כ/סופר ס. יזהר
נאום, שסיסמתו היתר .״יצאה התרבות מקופחת״ .בנאומו
אמר יזהר, בין השאר :״כנסת נכבדה. מכל ענייני התק ציב,
אני חפץ לדבר על עניין אחד בילבד, על עניין
התרבות. הגדרות שונות במושג הזה. אחת מהן —
וחוששני כי לא האחרונה בהן — שהתרבות היא ראשונה
לנאומים ואחרונה לתקציבים. מה שלא שמענו בשנה
האחרונה על הרוח, על גדולת־הרוח ועל כוחה של הרוח
כנשק צבאי? מה לא נשמע ומה לא נאמר בעניין זה
בהמשך טיעוניו בזכותה של התרבות אמר יזהר:
״...באותם הימים, כאשר ישבנו בתוך מכונות והוליכו
מולנו טנקים ואווירונים, אמרנו כי לא המכונה היא
אשר קבעה את עמידתנו, אלא האדם העומד נגד האוייב.
אמרנו כי הנשק הגדול הזה, זוהי אחת הסיבות להסברת
הניצחון, להסברת הנם כפי שקוראים לו
״בשעה שפלוני היחיד עושה לעצמו חשבון, בשעה
שכיסו ריק ותקציבו אינו מתאזן, הוא מרשה לעצמו
למחוק בשורה ראשונה את הספר, את התיאטרון ואת
הדברים הנחשבים, מתוך קוצר־ראותו, לתרבות של
מותרות. דומני שהמדינה אינה יכולה להרשות לעצמה
להתייחס לכך בראייה קיצרת־מבט, כשם שעושה היחיד.
מדינה צריכה להרחיק ראות ולחשוב על הנוער והמבוגרים
שבה, ועל חייהם התרבותיים. עליה להעמיק ראות,
שבאמת לא על הלחם לבדו יחיה האדם...״
ועל כן קבע יזהר באותו נאום, מראשית ימיה של
המדינה כשם שיש לדאוג לפיתוח שממות הארץ,
כך יש להקדיש תשומת־לב והון, מחשבה ואנשים, לשם
פיתוח השממות האלה, השממות הרוחניות...״
תוך הצגת נימוק כבד־משקל הדגיש יזהר אולם
אל יישכח הדבר שאנחנו, בארץ הזאת, נותרנו כמעט יחידים
לתרבות ישראל: שאנחנו, בארץ הזאת, נותרנו יחידים
לסיפרות עיברית, לאמנות עיברית. אומנם יש מקומות
שונים, פה ושם בעולם, אשר עדיין גחלת ישראל
לוחשת בהם. אבל מכאן, מהמקום הזה, אחת ההצדקות
החשובות ביותר לקיומה של תרבות ישראל, הרי עלינו
לעורר מה שהוא בשטח זה, לפתח מה שהוא ...לא יתכן
שנרד עכשיו מרמת תרבותנו, כשם שלא ייתכן שנרד
מרמת־חיינו. תפקידנו להרים את העם אל הישגינו ולא
לשתק את יכולתנו התרבותית, או לסגלה לרמה נמוכה
וזולה יותר. טובה לא תצמח מכאן ל אי ש...״
לקראת סיום נאומו בכנסת, קבע יזהר אשתקד לא
היה מישרד מייוחד לחינוך ולתרבות. השנה קם המישרד
הזה, ותוכניות לו להרחיב דעת ולהעמיקה. הוא מתכוון
למיפעלים שונים, יזומים על-ידו, אשר בכוחם תעודד
הסיפרוח העיברית והיצירה העיברית ותצא מקרן־זווית
של ליבטי כל אחד וכל קבוצה לנפשה, אשר בכוחה
המועט תקום או תיפול — לקראת דרך סלולה יותר,
בטוחה יותר, אשר בסופו של דבר תוציאם למרחב. ואין
זה מוגזם, לדעתי, אם, למטרה זו של קרן לסיפרות
ולמדע, ליצירה בשדה האמנות ובשדה הרוח יוקצב סכום,
סכום מועט זה של 20 אלף לירות, אשר נמחק בתקציב
ואשר אין לתאר כיצד בלעדיו תוכל המדינה לנער
חוצנה מן התפקיד הנכבד הזה

ב. יצאה ה ת רבו ת מו שחתת
מאז נאומו של ס. יזהר עברו על המדינה שנות־דור.
כיום מקצה המדינה, לתרבות, באמצעות מישרד־החינוך־
והתרבות, מדי שנה, סכום בן תשע ספרות. נוהגת, כמו
אימצה מעצותיו של יזהר ב־ ,1949 תוך שהיא מרעיפה
את סכומי־העתק הללו על חיי התרבות בישראל,
וזאת מבלי שהם יעלו במאומה את איכות התרבות-
הישראלית.
לא רק שרמת־התרבות לא עלתה כלל, אלא שהיא
שרוייה בתהליד־מתמיד של הידרדרות. בשנות ה־40׳
היתה התרבות־היהודית בארץ־ישראל תוססת, עירנית
ופעילה יותר. מהדורה של ספר היתד, מופצת ב־5000

עותקים בין קהל יהודי של חצי־מיליון תושבים. שחקנים
מרדו במוסכמות והקימו את התיאטרון הקאמרי, שהיה
למעשה התיאטרון העיברי המשמעותי הראשון בארץ. היו
קבוצות סופרים שלחמו אלה באלה על דעת ואהדת הקהל,
וזכו ליטול חלק בתהליך עיצובם של דפוסי־תרבות, שתרמו
את ״הנשק הגדול״ ,והיו סיבה ״להסברת הניצחון.
להסברת הנס״ כפי שיזהר מגדיר זאת.
יחסו של הציבור הארצישראלי לתרבות עמד ביחס
ישיר לעניינה של התרבות בחיי היום־יום. עניין שמנע
את יצרני התרבות למיניהם מלהשתקע במיגדלי־שן ובכלו־בי־זהב.
אלא
שמאז התפתחה לה בארץ תרבות עשירה, תרבות
שבה יצר השילטון קשר־גומלין כספי בינו לבין יצרני־התרבות.
קשר של תלות מוחלטת, קשר ששיחרר את התרבות
מהעוצמה הטמונה בה. העושר הכספי המוענק לתרבות
הוא מבוקר, כך שסופרים זוכים במענקי־יצירה מטעם

ראש־הממשלד, ויוצרים יצירות מנותקות מהציבור, ושוחרים
לפתח השילטון לקבל הנאות שונות שזה מרעיף
עליהם. הנאות של מישרות ציבוריות שבעזרתן מחזיקה
המדינה את הסופרים קצר. הממשלה רוכשת ספרים של
משוררים צעירים קונפורמיסטים, כך שאלה אינם נזקקים
לחסדי הציבור לשם רכישת ספריהם, ונוצר מצב
של עדיפות מטעם אלה על יוצרים צעירים בעלי נטייה
נונקוגפורמיסטית, הנאלצים בגיל צעיר ללכת בתלם, על-
מנת להתייצב על מישור תחרותי. יש לנו אופרה מסובסדת
שאיש אינו הולד אליה. יש לנו תיאטרון לאומי,
שבניגוד לתיאטראות לאומיים אחרים בעולם, מזה שנים
לא תרם תרומה כלשהי לחיי התרבות, ומעלה מחזות-
בולוואריים מסחריים.
הבימה מסובסדת בסכום קרוב ל־ססס 9,000,לירות
בשנה. עקרון הסיבסוד לתיאטראות בנוי על שיטת-
הוותק התיאטרונית ולא האיכות התיאטרונית, כך שבליגת
המסובסדים ניצבים, בעיקבות הבימה, התיאטרון הקאמרי,
תיאטרון חיפה, החאן הירושלמי, ולהקת באר־שבע.
יצרני־התרבות הישראליים למדו בשנים האחרונות

היכן מונחת הצלחת. משום־כך הם נאלצים לשמור על
קשר־עין עם המועצה־לתרבות־ולאמנות, לשם קבלת מיל־גות,
עידוד וסיבסוד. מחזאים, משוררים, סופרים ומבקרים
התלויים למחייתם בגוף ממשלתי־פוליטי, נטולים חו־פש־היצירה,
שהוא הערך הראשוני בתהליך יצירתה של
תרבות.
כיום, בניגוד לשנות ה־40׳ ,נמכר ספר עיברי במהדורה
בת 1500 עותקים. הסופר אינו נמדד בכוח־המשיכה
שלו לגבי הקוראים, אלא בכוח המשיכה שלו לכלוב-
הזהב. המועצה־לתרבות־ולאמנות מפזרת לו זרעונים ומלטפת
את ראשו. הוא חי מסיפרות־עקיפה, נשלח להרצות
בקיבוצים. עליו לתרגם עבור המועצה־לתרבות־ולאמנות.
הוא מומלץ לכהונות של ניספחות־תרבותית, מתורגם
ללשונות לועזיות על־ידי המועצה לתרבות ולאמנות, יושב
בוועדות וזוכה בשכר־ישיבות. הוא עושה הכל, מלבד
להתמודד על טעם הקהל. כך נוצר מצב שהקהל, היודע
מהו ספר טוב, רוכש יותר מ־ 10,000 עותקים מספר כמו
תוף הפח לגינטר גראס, ורוכש 1500 עותקים של ספר
מקורי. קשה לרמות קהל, ויצרני התרבות מרמים את
הקהל. אבל יותר מזה, הם מרמים את עצמם.
המועצה־לתרבות־ולאמנות דואגת לתרבות יצגנית. יש
לה להקת בת־דור הנוסעת לדרום־אפריקה על־מנת לר קוד
שם ריקודים אמריקאיים. יש במדינה שש להקות־מחול
נתמכות, שעה שלמדינות בסדר־גודל דומה יש
בקושי להקה אחת. כיתבי-עת זוכים במימון ממשלתי נכבד,
כך שקשה למצוא בהם יצירות, או ביקורות בעלות
אופי״ביקורתי על הנעשה בחברזדהישראלית — תפקיד
שהוא אך טיבעי בכיתבי-עת דומים בארצות אחרות, שבהן
הריכוזיות־התרבותית מבוקרת על־ידי הציבור. נוסף על
כך, הפך מישרד־החינוך עצמו המוציא לאור של כתב-
עת תרבותי מהודר.
המדינה בוחרת גם את סיפרי־הקלסיקה שעל תושביה
לקרוא. פקידים קובעים איזה ספר של וירג׳יניה וולף
הוא קלסיקה, ואיזה איננו קלסיקה. המדינה מוציאה לאור
קלסיקה צרפתית, ומתעלמת מקלסיקה עיברית.
שמונים אחוזים בקירוב מתקציב התרבות מושקעים
בישראל הראשונה, מתוך מטרה מומחשת של לחם־
ושעשועים. עשרים אחוז מתקציבי התרבות מושקעים
בישראל השנייה דרך ״האגודה לקידום אמנות לעם״,
השולחת את חנן יובל לשיר את שירי רחל ואת שירו
על א.ד. גורדון ברמלה, עיר־הדיסקוטקים. הבלט הקלאסי
מגיע לערד, והמחזה איפה אתה ברל? מוצג בנצדת־עי-
לית. האם זו התרבות שעליה דיבר ס. יזהר ב־ ? 1949 האם
הוא התכוון שהמועצה־לתרבות־ולאמנות תתן להסתדרות
מתנה שנתית בסך 5,000,000ל״י? האם הוא התכוון
שמשוררים וסופרים יתייצבו על סף מישרדיה של
לאה פורח? האם הבאת לוציאנו בריו וזובין מהטה
כמנהלים־אמנותיים במקום ישראלים המשמשים מנהלים־
אמנותיים בניכר היא תרבות? האם העלאת אקווס על
קרשי הקאמרי היא תרבות? האם היתד. המועצה־לתרבות-
ולאמנות מסבסדת תיאטרון זה למחזה מקורי, בנושא זה?
י״ח ברנר כתב פעם, כי בני־המושבות שוכבים מיש־כב־בהמה.
האם הברנרים של היום זוכים במענקי־יצי־רה?
האם הם נשלחים ללונדון לכהן כנספחי־תרבות?
האם ממשלת ישראל מתרגמת את יוצאי־הדופן והמשמעותיים
שביוצרי־התרבות שלה? האם זכה אי־פעם ש״י
עגנון במענק כלשהו מטעם ראש־הממשלה? האם מיש־רד־החינוך
טורח להוציא מהדורות עממיות של כיתבי
עגנון? לא ולא, אבל הוא טורח להוציא לאור את
כיתבי הזז, שהיה מקורב למי שצריך להיות מקורב.
המועצה־לתרבות־ולאמנות שולחת פקידים לנהל תיאטראות,
ומשום כך אלה מעלים רפרטואר פושר וזול.
הסופרים איבדו את החשק לכתוב למען הקוראים. עמום
קינן ויוסף מונדי כותבי;! מחזות הנגנזים במגירות בשול-
חן-הכתיבה שלהם. יש מי שרוצה להביא לידי כתיבת
מחזות־גנוזים. חנוך לווין כתב את מלכת האמבטיה ולמד
את הלקח.
קברני התרבות והאמנות אימצו לעצמם את מטבע־

ראשית, המועצה היא על תקן של רשות, עם פירוט-
תקציבי פתוח לכל. לא יושבים בה פקידים. בראשה
עומדת אישיות ציבורית המקובלת על הרוב. מענקי־היצירה
מוגבלים ליוצרים עד גיל מסויים. סופר, משורר, שחקן,
במאי, מחזאי ורקדן — מעבר לאותו גיל, שלא הגיעו
למיצוי יכולתם, יש מידה של אי־צדק בסיבסודם. כאשר
בא, למשל, במאי־צעיר, או מחזאי המחפש דרך להוד
כיח את עצמו, הוא נשלח במענק לעיר־שדה ופועל משך
שנתיים, במשכורת, עם להקת־חובבים, והתוצאות מדברות
בעד עצמן. סופרים מעבר לגיל־ההגבלה אינם מקבלים
מן המדינה אסימון שחוק.
העיקרון הוא חלוקת כסף למכסימום אנשים ופרוייקטים.
למשל, הכסף שהשקיע מישרד-החינוך־והתרבות
בפסל של דני קרוואן בביאנלה בוונציה, תקציבו יכול
לפרנס עשרה משוררים צעירים במשך שנה. לא ברור
מדוע נזקקים סופרים מבוגרים כאהרון מגד, אמיר גיל-
בוע, זרובבל גילעד או טוביה ריבנר, שכבר הגיעו
לשנות דד 50 לחייהם, למענק-יצירה.

הלשון של חיים ארלוזורוב :״דמוקרטיה־אדמיניסטרטי־בית׳
/כך שפקידים נטולי־כישורים בתרבות קובעים מה
יסובסד, ומה לא. אלד. מבליטים את תפקידה של המדינה,
כיוצרת מצב נתון שבו על התרבות לשמש חלק פעיל
בהנצחת סדר־חברתי קיים. תרבות שהבעיות הפוליטיות־חברתיות־כלכליות
מועתקות בה לרמה האדמיניסטרטיבית
של המדינה, והיוצר הופך אביון־בשער. סיבסודם של
יצרני־התרבות מביא לכך שהם נאלצים להעניק יתר
לגיטימציה לשילטון.

ג. ת ר בו תאחרת
במדינת ישראל חיים פחות מ־ 400 סופרים הנהנים,
יחדיו, מהשקעה שנתית של 2.5מיליון לירות ישראליות.
זהו סכום מכובד, המושקע ברובו במטרות פוליטיות
— לא תרבותיות. סכום זה הוא בבחינת השקעה
שאינה נושאת רווחים. היות שסיבסוד־תרבות מקובל בעולם
המערבי, מוטב שנלמד מהסייגים לסיבסוד, כפי שנקבעו
באנגליה, על־ידי המועצה־לתרבות־ולאמנות שם.

קיראו לנחשים!
פעם היה למפא״י שבועון בשם הפועל הצעיר. עורכו היה ישראל כהן, והוא טיפח
לצידו כישרון סיפרותי מבטיח בשם מרדכי אוטיקר. שנים נקפו, ומפא״י ההיסטורית
סגרה את שבועונה ומינתה את ישראל כהן כנשיא אגודת־הסופרים (העולם י הזה ,)3036
וזה מינה את מרדכי אוטיקר למזכיר האגודה.
מרדכי אוטיקר המיר בינתיים את שמו לעיברית, לאות־יקר, ודיעותיו על התרבות
מצויות באחת מרשימותיו בהפועל הצעיר מחודש יולי שנת ,1949 תחת הכותרת ״קיראו
לנחשים״ :
״אלמו אלומות, ערמו ערמות, בלשו בלוש היטב בכל חדרי נפשנו, התפרצו לכל
הקדושה והחולין, אל תפסחו פסוח על
גדולות וקטנות, צרפו אחת לאחת, את
הכזב והטפל, ערטלו וחשפו וחפשו היטב
כל מום והקימו לנו מיגדל־פאר, המתנשא
והמטפס מעלה־מעלה. ובניתם אותו לתפארת,
את מיגדל הקיטרוג ישלכם, ולקחתם
לכם לבנים — לבני הטיט, הקש
והמוץ — מקשיי חיינו, מלבטי הגורל הגדולים
והקטנים, ודליתם כל שיכשר ל־צרכיכם.
ואם עדיין לא נגדשה הסאה, הוסיפו
גרוד ובחוש, כרתו ברית השמאל והימין,
הגבירו חיל, גייסו, כל בחור וטוב׳,
שירו שירים, התנבאו נבואות, זרקו מרה,
,קראו לנחשים׳!
״הבן הבינו, שעתכם הגיעה, שעת המקטרגים
ופושקי השפתים. וזאת לכם דעת :
הגבירו קצב, אוצו במלאכתכם, היחפזו
עשות במערבולת העתים. שאם יתיישרו
חלילה ההדורים — ויתמוטט כל מיגדלכם...
מרדכי אות־ יקר
״הוסיפו בדרככם לקלוע את מקלעת החץ
מאשפתות
לבירינט, המתפתל בדרכי חייכם המסובכות,
עקלתונים עקלתונים. מה מזהירים
מעשיכם ומחשבותיכם (כמתואר בכתובים שלכם) בזוהר של שותפות עד באה גדולה
ופירות של נצחון נופלים לטנא, אך מה תתחמקו חמוק מכל קשיי חיינו ומפני כל שותפות
בדרך של קוצים ודרדר! הוסיפו להלוך בביטחון בכתונת השריון -שעל גופכם שהיא
כקמיע לכם לשמרכם בדרך. הוסיפו לספר לנערי חסידיכם, ש,תפארתכם עצם היותכם׳,
וככל שתחסרו — תחסר התפארת, תחסר גדולת המעשים, יחסר כשרון המחשבה, גדולת
החזון, טוהר המעשה וכיוצא באלה, העולים על לבבכם. והוו מתפארים בעצמכם, כי בכם
יתגאה ד״היום׳ וה,מחר׳ על המעמסה הכבירה שיטלתם על עצמכם בגאון ובשמחה על
כתפיכם הדלות, והעמסתם את מלאכת הקיטרוג והפסילה. שכחו והשכיחו את הכלל
הבלה מזוקן, .־שכל הפוסל במומו פוסל׳ .מרחו היטב את החצים בממסך של רעל, ויהיו
פוגעים ומענים. אל ייסרכם מוסר כליותיכם, הלא הכל תעשו מתוך אהבה, ולא בכם
הא-שמה שאין איש יודע איזה גבול בין זו אהבתכם לבין זו איבתכם. והיה ואותו חץ
ששלחתם מאשפתות נקלע בלבות יעריכם. אל ירך לבבכם, אל תטו אוזן לכל האומר
,פגומים המה כלי הקליעה׳; הוסיפו בבטחונכם להגות, :אך מקרה הוא׳ .גם אם יחזור
כהנה וכהנה. את מלאכת הקודש אל תטשו, אף לרגע ; על המצפה עמדו ושלחו את
החצים, עשו הלבנים — לבני הטיט, הקש והמוץ — ואת חומת הקטרוג הקימו לתפארת.״
דומה שמרדכי אות־יקר יוכל לשאת את הדברים שכתב לפני 27 שנים, בוועידת
אגודת־הסופרים -שתיערך בפסח, בפני כל חבריה, שמזה שנים אינם מייצגים את המתרודש
בסיפרות העיברית, ואלה ימחאו כפיים לדבריו -שייאמרו בגנות אותם שאינם הולכים
בתלם הסיפרותי של האגודה.

מאניפסט ציוני 76 ,׳

החווייה הישראלית

״שדמות — דייג׳סט סיפרותי של התנועה הקיבוצית״ — זוהי הכותרת המתורגמת
של כתב־עת סיפרותי הרואה אור ארבע פעמים בשנה, בשפה האנגלית, והנמנה עם סידרה
שלימה של כיתבי-עת אחרים מטעם, שמטרתם להכפיש את קרנה •של הסיפרות העיברית
^ בגויים. החומר הסיפרותי בשדמות רחוק מאד מלהיות יצגני לנעשה ולמתרחש בסיפרות
י העיברית, שבלאו־הכי מועטות בה יצירות הראויות להיות מתורגמות לשפה זרה כלשהי.
בחוברת ,1976 — 5המעוטרת בציוריו -של חבר־קיבוץ בשם מארק -שאגאל, מצויות
יצירות נוספות של חברי־קיבוצים כמוחמד ואתד׳ יורם קניוק, דויד אבידן, ולטר בנז׳מין.
אחד מחברי־הקיבוצים שמפרסם בחוברת, והמתגורר בתל־אביב, הוא יגאל -שנקמן, המוצג
על־ידי המערכת כ״משורר, מבקר־סיפרות, מרצה ומתרגם ...עבודותיו הופיעו בחשובי
העיתונים בישראל, ושירו, איתו ובתוכו׳ הופיע בשדמות חורף 5־...1974״ ,בחוברת
,1976 — 5מתפרסם שירו ״אגי־מאמין ציוני״ .נדמה כי כמה קטעים משיר זה מעידים על
האופן שבו מיוצגת השירה העיברית על־ידי משורר •ש״עבודותיו הופיעו בחשובי העיתונים
בישראל
״...ישראל היא /כפי שנועדה להיות — /מדינה ציונית / ,מולדת ליהודים /

בעולם בו עליך /לחיות על בסיס לאומי /אס ברצונך להציל את נפשן ...הציונות אין
משמעה תעמולה /למען עצמה / .בעצם איננו זקוקים לכך /שכל יהודי העולם יבואו
לכאן אנחנו עובדה קיימת כאן /עובדה שהפכה את היהודים בכל מקום /לחוש
עצמם בטוחים יותר ...הציונות היא קשד מיוחד /בין מדינת ישראל /והיהודים הפחדים
בכל מקום / ,עם מחוייבות ישראלית /לקלוט /כל יהודי הנזקק לעזרה או-להגנה/ ,
ומחוייבות היהודים הפזורים בכל מקום /לעשות כל שביכולתם /על־מנת לעזור לישראל
להפוך מסוגלת /למלא את המשימות הללו ...תמיד יהיו ישראלים /שיצאו ללמוד
ולעבוד בחוצלארץ /ולעיתים יתיישבו שם תמיד יהיו יהודים /שיבואו ללמוד
ולעבוד פה /ולעיתים יתיישבו כאן...״
ה,אני מאמין הציוני׳ של יגאל שנקמן מגיע לנקודת־חשיא בשירו איכשהו עלינו
להבטיח /שהיהדות הפזורה בכל מקום /תתן ככל יכולתה /תעניק מוראל, תמיכה
פוליטית וכספית...״
ובין לסיסמות החלולות הללו קיים דיון בין המשורר לבין עצמו, תוך -שהוא שואל
את עצמו אם אנחנו זקוקים לשטחים הכבושים, או לא, מבלי שהשיר נותן תשובה חדשה
לשאלה. ולקראת סיום, מוסיף המשורר על ישראל להיות מדינה יהודית /שיהדות
הפזורה /תהא מאושרת וגאה בה /שתהא קשורה עם /העמים האחרים /שיהיו שמחים
ואסירי־תודה /על שהיא (ישראל) נמנית על קהיליית העמים...״
למיקרא השורות הייצגניות הללו -של ה־שירה הישראלית, באנגלית, עולה ההיררור
שייתכן כי מוטב שהשירה העיברית תמשיך להיות מייוצגת בפזורה /גולה /נכר על־ידי
משוררים כמו ט. כרמי ודויד רוקח, שצניעותם עוצרת בעדם לחבר, אני־מאמין ציוני׳
כלשהו, ושירתם אינה יכולה להזיק או להועיל בצורה כלשהי.

פרוטקשן סאפלמנט

בחטף

מינהג נקוט בין לבלרי קריית־ספר של הסיפרות־העיברית, לשאת פינקסים, ולרשום

אימרות מפי סופרים. רק לפני -שנה הוענקה לקהל אוהבי־הסיפרות על־ידי מאיר ינאי
אנתולוגיה -של השמצות סיפרותיות, כפי -שנאמרו מפיו של אליעזר שטיינמן, בספר
כד אמר שטיינמן. החודש נתברכנו בספר דומה מטעמו -של אכרהם ברוידס, שכיהן

במשך שנות־דור כמזכיר אגודת-הסופרים. בספר פגישות ודברים עם סופרי הדור מצויים
סיפורים, כמו זה המתאר את אנשי ההוצאה־לפועל המטרידים את הסופרת דכורה
בארץ על העלמת־מס־הפנסה. ברוידס מתאר, בלשונו הוא, כיצד עלה ירושלימה, וגילה
את הדבר לאוזנו של יו״ר הכנסת דאז, יוסף שפרינצק, וזה הזעיק אליו את נציב־מס־הכנסה
דאז ב״צ ארגוב, והורה לו להניח לסופרת. סיפור אחר מתאר את אביגדור
המאירי, מתפרץ לישיבת ועד אגודת־הסופרים ומכריז, :רבותי, אני זכאי לפרסם אח
דברי במאזניים ורשאי לקבל שכר־סופרים כדי שאשתי תוכל לקנות לחם ודג־מלוח!
ואילו העורך, היושב פה איתנו, מחה אותי ומטיל חרם על -שירי. גם לי חלק במאזניים.
הירחון אינו קניינו הפרטי של יעקב פיכמן, שהוא הנהנתן הראשי מן הקערה!••
התוצאה היתד- ,שפיכמן ואביגדור המאירי
החליפו ביניהם מהלומות. במעין אפולוגטיקה,
מציין ברוידס על דברים -ששח לו
המאירי בדרכם הביתה :״שום טרור לא
יכריחני לשנות דעתי בענייני־שירה,״ ובהזדמנות
אחרת הוסיף ואמר המאירי:
״בעודי חי, מרחיקים ופוסלים אותי ..אולי
אחרי מותי יזכרוני לטובה. גם זה לא בטוח.
ולפי שעה אינני מתכוון להסתלק.׳ במקום
אחר בסיפרו מספר ברוידס, כיצד •שיגר
מיכתב לדויד בן־גוריץ וביקשו לשאת
דברים בוועידת אגודת־הסופרים. ואילו בו־גוריון
סירב, ובמיכתב סירובו שאל :״אבל
מהו תפקידו •של כלל־הסופרים המאוגד ן״
- 9שבועון־הסיפרות הבריטי טייטס ליטר־ארי
סאפלמנט עומד להקדיש אחד מגיליו־נותיו
הקרובים לסיפרות העיברית. אלא
שגיליון זה לא ייצג כלל את הנעשה ב־סיפרות
העיברית. משורר ישראלי ממוצא
אנגלו־סכסי, שמעולם לא נימנה עם הבולטים
בשירה העיברית, ונתפרסם באנתו־לוגיות
שערך על שירה זו- ,שנועדו לרוב
לרומם ולפאר את שירתו בניכר, שוהה
בימים אלה בלונדון. ציפורי־שיר ישראליות
-השוכנות בבירה האנגלית, מדווחות
על השרירות שבה ממליץ זה מטעמו השירי לעורכי ד,־שבועון הבריטי. הדים מעצותיו
הגיעו ארצה, כא-שר הבולט במשוררים העיבריים היוצרים כיום, שמעודו לא פירסם שורה
אחת של ביקורת, נתבקש לתרום ביקורת על ספר־שירים כלשהו. הדיעה ברחוב.השירי
הישראלי היא, שהגיליון המיוחד של ליטרארי סאפלמנט יזכיר באופיו את חוברות
אריאל, שמפרסמת מחלקת קשרי־התרבות •של מישרד־החוץ. ההבדל היחידי ביניהם יהיה
נייר־העיתון הבריטי, לעומת נייר־הכרום הישראלי • בימים אלה מבקר בארץ הסופר
הרוסי הגולה ויקטור נקראסוס, המשמש בפאריס כסגן־עורך ביטאון הגולים הרוסיים
קונטיננט. נקראסוב ניהל במשך שנים התכתבות עם סופרת־הילדים הקשישה מרים

ילן־שטקרים.

בי אטה

י״יי?,י

אלא שהמועצה־לתרבות־ולאמנות בישראל ,1976 ,היא
מוסד פוליטי, בעל מגמות פוליטיות חברתיות מוג דרות. מוסד זה תובע מהפכה ושינוי — דווקא בגלל
המפולת התרבותית במדינה. תלקה של התרבות במחדלי
יום־כיפור, אינו נופל מזה של אלוף זה או אחר. המסוב סדים
יצרו אווירה תרבותית שחלק לה באותה מילחמה.
אין צורך לבטל את המועצה־לתרבות־ולאמנות. יש
להרזות אותה. לחשוב בסידרי־גודל מחשבתיים של ״תרבות
ענייה״ .להעמיד בראשה שופט־עליון, אדם בעל איכות
מוסרית, ולא שליח של קליקה פוליטית. אישיות
שתקים ועדה ציבורית פתוחה, שתקבע ללא עזרת פקידים
את הקריטריונים אשר לפיהם תפעל המועצה. ועדה
שתהפוך את המועצה לרשות־עצמאית, שספר־התקציבים
שלה יהיה פתוח לכל. רשות־עצמאית במתכונת רשות-
השידור, שתשחרר עצמה מן המיגבלות, ואשר לנגד
עיניה יעמדו אך־ורק חיי התרבות בארץ.
הצדק התרבותי, כמו הצדק, גם הוא חייב להיראות,
ולהיות פתוח לכל.

י מ כי דון:

קן ה קו קי ה (ארצות־הברית)

סרטמ תו ק (צרפת — קנ ד ה)

הסרט הטוב תשל״ ו * הסו
** מה צריך להתחיל אדם, בבואו
לערוך חשבון־נפש י עצמי של שנה
שלמה, אם לא מן הדברים הקרובים אליו ן
כלומר, האם יש דרך טובה יותר להתחיל
סקירה של סירטי ישנת תשל״ו, מאשר
במבט לאחור, אל הסרטים הישראליים
של שנה זו?
ציניקאנים יאמרו: כל דרך טובה יותר.
ואין ספק שיש הרבה מן הצדק בדבריהם.
מדי שנה מבכה סיכום זה את מיקרה־הסעד
החיוור ועלוב־הנפש המכנה עצמו, משום־
מה ,״הסרט הישראלי״ .מדי שנה נדמה
שהנה־הנה הגיע לשפל המדרגה, משם אין
עוד לרדת ומשם הוא חיוב לעלות, ומדי
שנה -מוכיח יצור מוכה־גורל זה שהוא
מסוגל לעלות על עצמו. זכותו של כל
אחד מן הצופים להחליט -מה דחה אותו
השנה יותר, הצמד המשתין. מול בניין
האו״ם בלופו בניו־יורק, ביריוני־הפיאות
של קוני־למל בתל־אביב, או ספר־הנשים
הסובל מעוויתות ביופי של צרות.
אפשר, כמובן, לומר בפעם !נוספת שאין
מה לעשות, זה הקהל ישיש בארץ, והוא
מקבל את המגיע לו. ואכן, יש אפילו יבו־אני־סרטים
המציינים שמאז ״השתפרה״
התעשיה המקומית כל־-כך, ירד פלאים היבוא
של סרטים תורכיים, פרסיים, יווניים

שחקן

השנה:

שון קונרי
״האיש שרצה להיות מלך״

הינדנבורג( אר צו ת״ הברי ת)

שחקנית

השנה:

רומי שניידר
״חשיבותה של אהבה״

והודיים. מי צריך פסולת מן החוץ (הסרטים
הטובים של ארצות אלה לא הובאו
ארצה כמעט מעולם) ,כשאנו מתמחים בעצמנו
בייצור פסולת?
אלא שטענה זו אינה אלא חלק מן האמת,
ולא האמת כולה. כי ללא העידוד העקש־נ־
של מישרד־המיסחר-והתעשייה הישראלי, המצפצף על מה שמוצג על הבד
כל עוד הוא יכול לזקוף לזכותו הפקה
נוספת, מרבית יצירות־הנפל של הקולנוע
הישראלי לא היו רואות אור כלל. אבל,
כאשר עיקר שיטת העידוד של יוצרי
הסרטים בארץ מבוסם על החזרי־מס, התלויים
במיספר הכרטיסים שנמכרו, ברור
מאליו שכל פרזיט, עצלן וחדל־אישים ש מקסים
את בנות הטיפש־עשרה בחיוכו,
מקבל אוטומטית עידוד וסיוע ממשלתי
גדולים יותר ממישהו ׳שמנסה להתמודד
בצורה כלשהי עם המציאות הישראלית.
ואכן, כאשר בא מפיקדסרטים בארץ
לבדוק את הפקתו הבאה, ועליו לברור
בין סיפור על ירידה, ישראלים בחו״ל
והנטל הפסיכולוגי של דור בוגרי השואה,
לבין העימות בין מישפחת ברדוגו למיש־פחת
ינקלביץ׳ ,מובן מאליו שיעדיף את
האפשרות השנייה. לא זו בלבד שיוכל
להפיקה יותר בזול (בורעקאם, געפילטע

לי ס טו מ אני ה (אנגליה)

ז הו ת גנובה ( אי ט לי ה — אר צו ת־ הברי ת)

ל א קי לוצ׳אני ( אי טלי ה)

ט הטוב תשר״ ו * הסרט ה

פיש וסוסים להשכרה אינם דורשים השקעה
גדולה) ,אלא ישאף יש לו סיכוי סביר
לכסות כימעט את השקעתו ׳ממכירת הכר טיסים
בקופה, ולנפח לעצמו את הכיסים
בתמיכה הממשלתית, שהיא רווח נקי,
הישג אחד, לפחות, חייבים לזקוף לד
.כות הסרטים הישראליים, הם הצליחו
להפיג סופית, בעיני העולם, את הרושם
שזוהי מדינה ישל אנשי־רוח חושבים. ישראל
מעודה עתה היטב במרחב, צריך
רק להקפיד קצת על הליטוש הטכני, ולא 1 יקשה להגיע לרמת השכנים.
ו־וכדי
שלא לחטוא לאמת, יש להוסיף
על כל הגורמים האחרים, המובילים את
תעשיית הקולנוע הישראלית אל עברי
פי־פחת, גם ;את הרמה הממוצעת של
הסרטים הזרים המוצגים לפניו, הלקוחים
כולם מתוך שיכבה דקה של תוצרת מיס־חרית
׳מאד, מתפשרת ׳מאד, ולרוב לא־מעניינת־ביותר.
מובן שקיימים גם יוצאים־
מן־הכלל, סרטים טובים שזכו בהצלחה
מיסחרית (לראייה: קן הקוקיה) ,או סרטים
טובים בעלי נושא פיקנטי (לראייה: חשיבותה
של אהבה, על שחקנית המופיעה
לפרנסתה בסירטי-פורנו) ,אבל זהו עדיין
מיעוט מבוטל בהשוואה לחתך הכללי של

היבוא.

שחקו״מישנה השנה:
ק ל או ס קינ ס קי
״חשיבותה של אהבה״

. 3גייבל ולו מב ארד (ארצות־הברית)

השנה:

שחקנית״מישנה
שלי וינ טרס
״התחנה הבאה גריניץ׳ וילג׳ ״

באופן כללי, הקווים האופייניים למרבית
סרטים אלה לא השתנו בהרבה למן
הישנה שעברה. יש לציין ירידה מיסויימת
באולמות הפרברים בסירטי הקאראטה,
לטובת סירטי־המין, הפולשים מדי-פעם גם
לאכסניות מכובדות יותר (איזו מין בת־דודה,
נחש מי בא דאגת מפיצי הסרטים
להסוות את מוצרם בשם שיעשה רושם
ימיני, גם־יאם הסרט אינו ׳כזה, גרימה לכמה
סילופים אוויליים, שאולי הטיפשי מביניהם
היה שינוי שם סירטו של מריו מוניצ׳לי,
רומנסה עממית ל ...בוא לפגוש את אשתי.
מובן שמי שבא כדי לפגוש באשת
הזולת, בתחתונים ובלעדיהם, ונתקל תחת
זאת בסרט רגיש ומעניין, שפך כעסו על
האולם ועל אלה שרימו אותו, ודאג שאיש
ממכריו לא יעשה מיישנה דומה לשלו.
ואילו האחרים, אלה שהיו מתעניינים
בסרט אילו ידעו מה יש ביו באמת, נרתעו
ימן השם ונשארו בבית. ועד שהספיקו
הביקורות להתפרסם, ירד הסרט מעל המסכים
לבלי־שוב.
האלימות לבשה הישנה, במרבית המיק־רים,
את המעטה הצידקני והמתחסד שעטף
אותה בסרטים כמו בראש מורם ומשאלת
מוות. לשני אלה היו השנה צאצאים אין-
(המשך בעמוד )38

.4בגידות שבנישואין (צרפת)

מריה שניידר
נציגת הדור החדש —

שרלוט ראמפלינג

פלורינדה סילקן

המיסתורית שהפילה בפח את זיקני־ציון

— בטיבעיות מהממת
(המשך מעמוד )37
ספור, בכל מעי צורות ועל כל ימיני בדים,
ורק כדי להזכיר כמה שמיות אופייניים
לעניין: בקומה זקופה, הקומנדו האזרחי.
אין זאת אומרת שסרטים אחרים התנזרו
מאלימות, ולהישג מיוחד במינו הגיע סם
פקינפה ברוצחי עילית, כששילם את כל
טכניקות החיסול וההרג, אגרופים, מכות-
קאראטה ואקדחים, בסרט שבו טרח במאי
זה לחקות את החיקויים של עצמו.

הפחדהמ תו ק
ב או ל ם
לימות מתוחכמת יותר באה לידי
\ £ביטוי בסירטי-האסון למיניהם, הממשיכים
להלהיב את צופי ישראל אשר,
כדיומי׳הם בעולם הגדול, גד,נים ׳מעצם העובדה
שהם יכולים לשבת בניחותה בכורסת
בית־ד,קולנוע (זה, כמובן, יהסי, ותלוי
בבית־הקוילנוע) ,ולחוש בפחד המתוק בפני
קטסטרופה נוראה, היורדת על ראש הזולת.
רעידת האדמה הפליאה בנסיזנותיה
להפחיד, בעזרת רם־קולים שהוצבו באולם,
אשר נועדו לעורר בצופה את התחושה
שהקרקע באמת נפערת תחת רגליו, וחבל
דק שעושי הסרט לא טרחו להשיג אמינות
דובה גם על המסך, ישם התמוטטו תיפאו־רות-הבלזה
כמיגדלי-קלפים. אולם סרט־האסונות
שבלע בינתיים את כל עמיתיו,
והציב שיאי הכנסות עולמיים שלא היו
• עוד דוגמתם, היה כמובן מלתעות, שהפך
את הכריש לאוייב מם 1 .של האנושות,
והכנסותיו (בסביבות רבע-מיליארד דולר
עד היום) הותירו את כל המומחים לטעם
הקהל מאחור, כשהם פעורי-פה.
ואם האלימות, המין והאסונות הם מנת-
חלקו של הקהל בישראל (ובעולם) מדי
שנה, והחידוש היחידי בהם הוא הכמות
שבה הם מסופקים, הרי היו השנה בשוק
הסרטים בארץ לפחות שתי תופעות >זצ־אות־דופן:
האחת, ניסיון חוזר להציג
סירטי־תעודה> השנייה, הקרנות חוזרות
של כמה סרטים קלאסיים.
אשר לסירטי־תעודה, נראה כי הצלחת

אידי אמין דאדא פיתתה כמה מפיצים
לנסות ידם בכיוון זה. וכך זכתה ישראל
לראות, באיחור של כארבע שנים, את
דפוק את הצמא, סרט־הימחאה נגד מילתמ ת
ויאט־נאם של ג׳יין פונדה ודונאלד סאתד־לנד,
שאיבד כל ערך אפשרי שהיה בו
(אם היה לו בכלל כזה) עם תום המיל־חמה.
כך הגיע למסכים בארץ משפחת
מנסון, סרט תיעודי בערך בן אותו גיל,
שעיקר מעלתו המסחרית היה, בזמנו, ה עובדה -שיצא לשוק צמוד למישפטי המיש־פחה
הרצחנית. היום, עם ריחוק הזמן
והערך המפוקפק של החומר המוצג, הרי
זה בפירוש ...איטדיות קרות.
שני סירטי־תעודה ׳שונים, מפני שהם
מוקדשים בעיקר לעולם החי, זוכים בהצלחה
גדולה הרבה יותר. אנשים יפיס,
סרט דרום־אפריקאי המתאר את חיות ה-
ג׳ונגלים של מערב-אפריקה במצלמה אוהדת
ובחיבה רבה, בערך לפי המסורת
של וולט דיסני, היה אחד מלהיטי הקיץ
האחרון. סרט אחר, עולם אכזר, מעין
צאצא רחוק של מונדו קאנה, מתיימר לדבר
על איכות החיים, כתירוץ להצגת זוועות
תיעודיות, והצלחתו מוכיחה שמיספר ה־סאדיסטים
הסמויים הנהנים ממראה אריה
הזולל אדם במבט מקרוב, או מהסתכלות
קרובה בציידי־ילידים הכורתים בסכין את
אברי־המין של קורבנותיהם האומללים,
גדל והולך. בשעה טובה. רק זה עוד היה
חסר.

פרס ־ ה איוו ל ת
__ ל צגזוד ה
ן 6פרס־ האיוולת המייוחד של הש-
• נה ראוייה, בשנת תשל״ו, מועצת
זיקני ציון היושבת בירושלים ומכנה עצמה
״ועדה לביקורת מחזות וסרטים״ או,
בשפת היומיום, צנזורה. גאונים אלה המשיכו
הישנה, בשרירותיות המקובלת עליהם
להעביר ולפסול סרטים, כאשר החוק פוטר
אותם ממתן הסברים כלשהם על החלטותיהם.
ותחי הדמוקרטיה.
אבל במיקרה אחד, נפל צוות־המוחות

הזה בפח שהוא טמן לעצמו. הם ראו את
שוער הלילה, סירסה של ליליאנה קוואני
על היחסים המעוותים שבין קצין אמאס.
לשעבר לבין אסירה שהיתר. שיפחתו במח־נה־ריכוז,
וד,נפגשים 15 ישנה אחרי תום
המלחמה בוויגה, שבה ממשיכים הנאצים
למשוך בחוטים ולהשתיק פיות מאחרי
הקלעים. ובכן, אבירי־המיספריים ראו את
הסרט הזה פעם ופעמיים, בהרכב מלא,
ואישרו אותו להקרנה. הסרט עלה על
בדי הארץ, ומייד קם קול־צעקה של כאלה
שטענו כי הסרט מבזה יאת כל מי שעבר
את השואה על בשרו. מיותר לומר שמרבית
הצועקים לא ידעו בכלל במה המדובר.
הגדיל לעשות אותו נציג־סטודטים ירושלמי,
שהופיע ברדיו כדי להכריז כי
הוא, אי-שית לא ראה את הסרט, אבל
אין יזה משנה, הוא יודע -שצריך לאסור
אותו. עם ראייית-עולם שכזו מובטח לו
מקום בכנסת, ועוד בעתיד הלא־רחוק.
לשמע הצעקה נרעדו המיספריים, ומייד
נשלח מיכתב למפיץ: הסרט נאסר. המפיץ
פנה לבג״ץ והפעם, שלא כרגיל, הוא לא
ביקש לשנות החלטה של הוועדה (במקרה
כזה קובע בית־הדין־הגבוה כי אין לו
סמכות להתערב בהחלטות אלה, או אפילו
לדרוש הסברים) ,אלא דרש שיוסבר לו
מדוע שונתה החלטה ישל הוועדה. משך
חודש ימים ויותר טרחה הוועדה למצוא
הסבר סביר לשאלתו, ומשלא מצאה, נאלצה
להיכנע. או אולי סברו כי מוטב שלא
לתרץ הפעם, כדי שלא ייווצר תקדים
לעתיד־לבוא.
מה שיצא מכל העסק הוא ששוער הלילה
זכה בפירסוטת עצומה, המפיץ הביא עוד
כמה עותקים, שהוצגו בארץ בעת־ובעיונה־אחת,
והציניקאנים לעגו וטענו כי הצנזורה
לא יכולה היתד. לעשות לסרט טובה גדולה
יותר.
אשר להקרנות חוזרות של סרטים, מצד
אחד צריך לברך עליהן, משום שהן מאפשרות
לרבים לראות יצירות שהיו נשכחות
לולא כן, ומצד שני, על כמה מהן,
כמו 60 שנות תהילה (שביקש לנצל את
הצלחת אדויארד ה־ 7בטלוויזיה) ,מוטב

היה לוותר. עם זאת, העובדה שלהיות או
להיות של לוביטש, פיגמליון עם לסלי
הווארד או דוקטור סטריינג׳לאב מוצעים
לקהל הרחב ישוב, ובמידה ניכרת של
הצלחה, אינה יכולה אלא לשמח.
ולבסוף, לפני שעוברים לסירטי השנה,
יש להזכיר ארבעה במאים גדולים שהלכו
הישנה לעולמם, ואשר לזכות כל אחד מהם
נתח נכבד מן ההיסטוריה של הקולנוע.
הוותיק בהם, פריץ לאנג, שנפטר לפני
זמן קצר, ליווה את התפתחות האמנות
השביעית כמעט מאז התחלתה (ב־1916
כבר כתב תסריטים) .הוא היה אולי הנציג
הבולט ביותר של האכספרסיוניזם הג ר מני
המהולל, ואחד האנשים שהניחו את היסוד
לקולנוע כפי שהוא מוכר היום. שני האח רים,
ויטוריו דה־סיקה ולוקינו ויסקונטי,
למרות הזמנים הקשים שעבדו עליהם לאח רונה,
היו שותפים לאחת המהפכות החשובות
ביותר -שידע הקולנוע, הלא היא ה־ניאו־ריאליזם
האיטלקי. אין כמעט סרט,
מן המוצגים על בדינו, שלא חייב משיהו
לאחד משלושת היוצרים האלה, ומן הצדק
הוא להכיר בערכם אחרי המוות, גם אם
רבים׳ התנכלו להם בחייהם.
כמוהם הבמאי הרביעי, מנושאי־הדגל של
הפוליטיזציה בקולנוע ומבעלי ההשפעה
החזקה ביותר על הקולנוע הצעיר באיטליה,
פייר פאולו פיאזזליני, שימותו הטרא\
גי היווה מעין המשך ישיר ליצירי
האחרונות, שבהן הרחיב את הדן
האכזריות חסרת־התוחל׳ת ועל
שולטת במין האנושי.

ך הפתעה של השנה, מבחינה _
1 1נועית, והשם החדיש הבולט ביותו,
מבין אלה שנחשפו בפני הקהל הישראלי,
שייכים לסרט חשיבותה של אהבה. הבמאי
אנדרי ז׳ולבסקי, בנו של דיפלומט פולני
שהיד, מבקר־קיולנוע, עיחר־במאי של אנדדי
(פנינים ואפר) ואידה, והספיק׳לעשות שני
סרטים ׳(׳שאחד מהם אסור עד היום) במו־

בג׳ צ חסד תקדים
אילץ את ה צנז ורה
הישר אייתלאשו
את ״ שועד הלילה־אחרי
שאסר ה אותו
להצ 1ה בלי הצדקה
לדתו, פולין, לפני חשיבותה של אהבה,
שייך לאותה אסכולת וירטואוזים המסוגלים
בעזרת מצלמה, תיפאורה והדרבת־שחקנים
מדהימה, ליצור עולם מוזר, אפוף זוועות
וביעותים, שונה לחלוטין מן העולם שנדמה
כמוכר, ועם זאת עומד בפני עצמו ואמין
בכל פרטיו. המופלא בכל זה הוא שמסקנותיו
של דולבסקי נוגעות לכל אחד,
גם אם סיגנונו הקיצוני, המזכיר את הנא־טורליזם
הפולני מתחילת המאה, יוצר בצופים
רבים רתיעה טיבעית .׳שלימתו בשפת-
הקולנוע, והיכולת שלו להשתמש בכל
האמצעים הטכניים של שפה זו, הן סיבות
מספיקות כדי להכתירו כבמאי הישנה.
באותו הקשר צריך אולי להזכיר במאי
נוסף, ידי סקולימזבסקי, שנתגלה השנה
לקהל הישראלי, בס״גנונו האישי המיוחד,
בסרט יצרים עמוקים. גם סקוליומובסקי,
כדולבסקי, הוא יוצא פולין, ובתקופה שעשה
את יצרים עמוקים נחשב עדיין כאחת
התיקוות הגדולות של הקולנוע, בזכות
הקשר הבלתי־אמצעי שהצליח ליצור בין
דמויותיו לצופיו, בעזרת טכניקת הבימוי
והצילום שלו. בינתיים, שעה שבישראל
גילו שהוא קיים, הספיק כבר העולם להיווכח
שהבטחותיו של האיש היו גדולות
מכפי שקיים.

מ צי או תחביתית
ו פו לי טי ת
** וכדה אחת, לפחות, הסתברה השנה
מעל לכל ספק. ארצות מיזרח-אירו־פה
מיטיבות להכין קאדרים קולנועיים,
וכאשר אלה אינם זוכים לפרוח במולדתם,
הם מוכיחים את כישוריהם מעברו האחר
של מסך הברזל. ואומנם, שניים מסירטי
השנה נעשו על־ידי מיזרח אירופה.
האחד הוא סירטו ישל היוגוסלבי דודאן
מאקאבייב, סרט מתזק, בעל עוצמה חזותית
וחוצפה רעיונית גדולים כל-כך, שהם
מצליחים להפוך אפילו את הדרשות הפוליטיות
היבשות לחומר קולנועי מרתק. מא־קאייב,
המשתמש בסירטו במרכיבים מוסיקליים,
תיעודיים וקולנועיים טהורים׳
כדי להביע את השקפות־העולם שלו הכופרות
בקאפיטליזם ובקומוניזם גם יחד, הוא
אחד היוצרים המקוריים ויוצאי-הדופן של
הקולנוע בימינו. קשה להניח שללא סצינות
כמו פיתוי קטינים, התעלסות על מיטת
סוכר, הזדווגות במיגדל-אייפל או התפלשות
של כוכבת עירומה במימרח־שוקולד,
היד, סרט זה נחשב מיסחרי די הצורך
בשביל הארץ, אולם אין זה גורע דבר מן
הערך האבסולוטי שלו.
מילוש פורמן, גם הוא יוצא מיזרח״
אירופה, שם הוכיח את גדולתו עוד לפני
שנים (בימים אלה ניתנת ההזדמנות לצפות
בארץ שוב באהבותיה של בלונדינית).
בהוליבוד נאלץ לעמול קשה כדי להגיע
לבימוי סרטים, אולם בינתיים, שני הסרטים
שעשה שם ראויים לתואר ״יצירות מופת״.
הכוונה, כמובן, להתפשטות (שגם הוא הוצג
השגה שנית) ,ולקן הקוקיה, גורף־אוסקרים
נדיר. פורמן, שנודע כבר מזמן כאדם
המצליח להפוך את הדמות האפורה ביותר
למרתקת, בדרך המייוחדת ישבה הוא מתבונן
בה, נטל את ספר־המחאה של קן קזי,
שהיה לתנ״ך המחתרת האמריקאית ד,סיפ־חתית
של ישנות ה־60׳ ,משום שתקף את
המימסד האמריקאי החונק את הפרט, והפך
אותו למשל בעל מ״שמעות כלל-אנושית,
סקיצה מוקדמת ומשכנעת של ״ 1984״. נעהאחרים סירטי־השנה
שני

בידי במאים ילידי איטליה. זהות
גנובה של מיקלאנג׳לו אנטוניוני הוכיח,
לכל מי שהספיד את כשרונו ישל במאי

אנדריי ז׳ולכסקי

פרנצ׳סקו רוזי

ידי סקולימובסקי

במאי השנה

חקירה חסרת־רחמים

הבטיח יותר משקיים

זה, כי הוא עדיין יוצר חשוב ויחידי־במינו.
בזמנו הפליא להציג את ההסתיידות חריג־שית
והחברתית של בני־מעמדו, הבורגנות
האמידה באיטליה. אולם מאז, היו שסברו
כי איבד את המגע עם התפתחות המציאות
בעולם המודרני. זהות גנובה הוא תעודה
המוכיחה את ההיפך.
כאן מעמיד אנטוניוני את גיבורו הקלאסי,
המשכיל האפאטי המצוי המתייחס
לעולם־ומלואו כמתבונן מן הצד, מול
משבר מצפוני: הוא רוצה ל״שנות זהות,
להפוך מימשקיף לשחקן־בפועל המשפיע
על מהלך המאורעות, אבל ׳מגלה עד־מהרה
כי אינו מסוגל להתמודד כלל עם האתגר
הזה. המסקנה הפסימית של הסרט, הרואה
את המשכיל בעל הרצון הטוב והסר-הישע
כנציג של גזע העומד להיכחד, הוא אולי
גם הא״שמה־עצמית ל אנטוניוני עצמו,
הפונה בסרטיו רק למשכילים מסוג זה,
המסוגלים להבין ולהבחין בכל מה שמרכיב
את סרטיו, החל ממיבנה התמונות, דרך
צורת התיפאורה ועד לפעלולי הרקע.
לעומתו, לאקי לוצ׳יאנו הוא סרט מעודכן
ביותר, פרי עבודתו של אדם הבוחן את
המציאות החברתית והפוליטית של ימינו
בקפדנות ובקור־רוח מופלא, ותוך כדי

שימוש בעובדות ממשיות מוביל את צופיו
למסקנות מהפכניות ׳שאין מהן מנוס. שפו
של האיש האחראי לסרט זה הוא פרנצ׳סקו
רוזי, אחד היוצרים החשובים ביותר היום
בקולנוע, איש ישכל אחד מסרטיו הוא
חקירה מדוקדקת של פרשיה אמיתית ;
במיקרה זה, קורות־חייו ישל הגנגסטר לאקי
לוצ׳יאנו, מן היום שבו גורש מארצות־הברית
אחרי מילחמת־העולם השנייה, ועד
למותו. רוזי חושף את אחריותו של המיט-
סד, הנלחם כביכול בפשע, לקיומו של
הפשע. מבלי לסטות לרגע מן הניתוח הקד
הוא מצביע על ״שחיתות הפושטת בכל
דרגות הסולם החברתי. נקודת־המבט המיוחדת
שנוקטת מצלמתו, העריכה חסרת-
הרחמים שאינה מבזבזת אפילו ״שניה אחת,
מאלצת את הצופה להימצא בפעילות מתמדת
ולנתח את כל המוצג לפניו, כדי
שיוכל להבין מה קורה הלאה. הדמות
מטילת־האימים בפשטותה של ג׳אן־מאריה
וולונטה בתפקיד הראשי, מהווה גורם
בלתי-מבוטל להצלחת המיבצע כולו.
בין הצלחות־השנה הגדולות האחרות יש
למנות, בראש־ובראשונה, את האיש ׳שרצה
להיות מלך, סרט ״שבו חזר ג׳ון יוסטון
לגדולתו מתקופת הנץ ממאלטה ואוצר

סיירה־מאדרה, סרט שבז הרפתקה אגדית
מופלאה של דודיארד קיפלינג לובשת גם
משמעות פוליטית מודרנית מרתקת. קצת
פחות מהוקצע, אבל מעניין כשלעצמו,
היה הכפיר והרוח של ג׳ון מילייוס, מי
שיכול להיחשב כיורשו ״של יוסטון, כאדם
שמקורותיו בכתיבה, ומעלתו הגדולה בשי לוב
עלילה מרתקת עם משמעות המסתתרת
מאחרי ההרפתקה. מן הסרטים על הנוורו־זה
העירונית באמריקה, יש לציין את
אחר־צהריים של פורענות ונהג מונית,
שעה שביקורת שונה, אך חריפה לא פחות,
על הערכים המסולפים של החברה האמריקאית,
יבאה לידי ביטוי במישחק המכור,
הנוסטלגיה לסיגנון קולנועי מימים־עברו
באה לידי ביטויה המושלם ביותר בשלום
לך יקירתי, המבוסס על סיפרו של דיי-
מונד צ׳נדלר משנות הארבעים. יאן טרל
הראה כיצד אפשר לחבוק סיפור בעל ממדי
אפוס, ועם זאת להישאר אינטימי וצמוד
לגיבוריו, במהגרים והארץ החדשה, ואילו
ג׳וזף לוזי ואינגמר ברגמן הציעו שני
תרגילים מבריקים בקולנוע: הראשון, ב שימוש
שעשה במשולש הניצחי בסרט
האנגליה הרומנטית, כדי לסקור מחדש
(המשך בעמוד )46

רוכרט דה־נירו
מיבצע וירטואוזי —

ג׳ין הקטן

אל פאצ׳יגו

בחזרה מן הסמים

של בוגרי הסנדק

ויטוריו גאפמן
סרקאזם מונומנטאלי

שגרירה היא גם אשרי!

קשקשת 2040

(המשך מעמוד )33
על הצד המעולה. בין השאר התיידדתי
אישית עם נשים רבות, מן המפורסמות
בדנמרק. אחת מהן, מומחית־יופי ידועה
בקופנהגן ובסקנדינביה כולה, הציעה לי
לנהל עסק שלה — מכון־יופי מפואר במרכז
הבירה הדנית, .כדאי לך לרכוש ניס יון
/אמרה לי, .עכשיו יש לך רק הדיפלומה,
וכשתגיעי לארץ שלך כדאי שיהיה לך גם
ניסיון מעשי.
״ראיתי בזה אתגר, לנהל עסק כזה. לא
דובר בכלל על כסף. נכון שאותה ידידה
אמרה לי שכשאהיה בארץ, אפתח איתה
בשותפות מכון־יופי גדול ומשוכלל, אבל
לא דובר על תשלום מיד ליד בדנמרק,
או בכל מקום אחר. התחלתי לעבוד רק
אחרי שבעלי הסכים לכך, וזכיתי בפירסו־מת
גדולה וחיובית בדנמרק.
״בהתחלה קראנו לסלון איזלי, ורק
מאוחר יותר החליטו כל מיני ידידים -שלי
שאליסה זה שם יותר אכסוטי, וכך הוסב
שם הסלון לשם הדומה לשמי בעיברית.
״למדתי בבירת דניה המון, מבחינד, מיק־צועית.
כשהוזמן בעלי לירושלים כבר הרגשנו
ששם, כלומר בארץ־ישראל, לא יבינו
זאת. בעלי חזר לארץ בתחילת אוקטובר
יחד עם הבן הגדול מתי׳ בן ,13 הלומד
עכשיו בכיתה החמישית בבית־הספר התיכון
בויאר בירושלים. אני תיכננתי להגיע
לארץ בינואר. בדיוק לקראת סוף כהונתו
של בעלי לקיתי במחלה גינקולוגית, והייתי
צריבה להיות מאושפזת בבית־חולים
ולקבל טיפול צמוד. אז, ואני אולי גם קצת
מצטערת על זה, העדפתי שלא לספר את
זה למשמיצים.
״חשבתי כשאחזור עם הבן הקטן, רימון,
שעדיין אינו יודע עיברית ובדנמרק היה
דוגמן לביגדי־ילדים, ייווכחו כולם שכל
השמועות על הגירתנו מקורן בטעות, או
בסתם שקרים. אלא שאז קיבלתי טלפון
מבעלי מירושלים, .מתי מתקשה מאד לה גיע
להישגים בעיברית בבית־הספר. כדאי
שתישארי עם מירון בדנמרק עד סוף שנת
הלימודים,׳ אמר לי משה.

הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביך מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
״קשקשת׳ ,ת.ד ,136 .תל-אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

ק שק ש ת 2037

״ אני מ שי ב ה
• המחיצה לדתיים בחוף שרתון.
אורנה גל, רח׳ גרי צדק ,6יפו

מי לחמהשערה ״

• עיניים לגדר הטובה.
חווה שיי, רח׳ שפינתה
46א׳ ,חיפה
• כשגרז׳ניק הוא גם פסנתרן.
שאול יהישלום, רח׳
אורלנסקי ,7פתח־תיקווה
• מעבר־חצייה לגמלים בסעודיה.
ציונה שרעבי, דח׳
יפתח ,7יד־אליהו, תל־אביב
• הגדר הטובה בחוף שרתון.
עופרה אברהם, שביל
ארטר ,1ביצרון

לשבוע בדדייב־אין
בשעות 5.30—7.30
וולט דיסני
״ ה חי פו שי ת
דו הרת שוב״
בשעה 9.45
״ ה ח תי כו ת ב או ת ״

מאוזן :

>00000000(0 00000
1 אנו מחפ שי ם ב תי ם ח מי ם 1

עבור חתל תו לינו ה ח מו די ם
אגו ד ת

בעלי

חיי ם
1 רחוב סלמח ,80 יפו|,
#ל.827621 .

.1אבר בראש .2 :יצור חי ( 2מילים);
.7אחוריים; .9כרות; .10 עבר; .12
כינוי ; .13 אפם כוחו .15 :ישיש ; .16
כשפים אפריקאיים; .17 אישי; .18 חי
איטי ; ;19 פרוסה ; .21 מילת־שלילה ;.22 .
ירביץ; .23 קריאת־יגון; .25 אמנה; .28
מאור קטן; .29 מין מחצב; .31 מונח בפוקר
; .32 הילת־אור ; .34 זכר בבקר ; .35
פרי־בטן ; .36 מבגדי הקודש ; .39 מיתקן
לחימום ביתי; .41 החודש הראשון בשנה
העיברית ; .44 מן המעצמות ; .45 אינסטי־טוט
.47 :הבא ; .48 מופע, באנגלית ; .49
נהר באפריקה; .51 בירת אריתריאה; .53
חוכמה; .56 זכר בבקר; .57 עונה; .60
תקופת 30 שנים .61 :סיוט ; .63 ישו .64 :
תנועה קלה; .65 מתרחש; .66 בתוכם.
.67 חבל בארץ .70 :פתי ! .72 כיסוי־עין ;
.75 מן הגפיים; .76 תערובת של דברים
שונים; .78 מעבד את הבצק; .79 מחודשי
השנה העיברית; .80 נוי׳ נועם; .81
מן הסכו״ם ; .83 סיומת לרבות .85 :גל מוד;
.86 ארץ, בארמית; .87 מבני קנדי;
.88 אצן ; .90 תבואה ; .91 קריאה לאיסוף
הבקר; .92 שן הפיל; .96 ירק־גינה; .97
מילת־שאלה.

ב אונו :
. 1התפוצצות .3 :זיז המשמש לחיבור
חלקי־עץ ; .4בוא מלמעלה למטה ! .5קרס ;
.6בינה; .8נזיד בשר וירקות מאודה; .11
דוב קטן ; .12 בפעם נוספת 14 נסיגת
הים .15 :מכה בפנים .20 :אחורי הגוף;
.21 צאצאה ; .24 בירה אירופית ; .25 משמש
בקפיצה לגובה ; .27 כן, באנגלית ; .28 מי־לת־זירוז;
.29 מועבר על־ידי אווירון; .30
צוף מתוק; .32 מן האצבעות; .33 ראש*
הממשלה (ש״מ); .37 עיר בקפריסין; .38
מטבע יפאני ; .39 אולם ; .40 חס־והלילה
(ר״ת); .42 קוץ ; .43 הסרט האילם ; .45
סופר אנגלי נודע (ש״מ)> .46 מין קליע
מאיר; .48 מיניסטר; .50 בהשאלה: מרכז
.51 :תיפרחת מרובת פרחים; .52 דיכ און
; .54 ערוץ נחל .55 :העזה ; .58 בוסתן;
.59 מיקווה־מים גדול .62 :זרז ! .64 מח־ייתו־יער
; .68 תיקרובת .69 :מצבת־זיכרון;
.70 גיבעה קטנה; .71 מילת־שאלה; .73
רסיסי־לילה; .74 הצלה; .76 צאצא; .77
עבורך ; .79 פרי־מיקשה ; .80 מחלקי הדירה
; .82 הדר ; .84 סידורי הארה ; .89
עיר בלבנון .90 :מתמצא, ידען; .93 יחי דה
בסולם־הצלילים ; .94 עיר־כוהנים עתיקה
במצרים.

ן 6היות דיפלומט, זה לא רק זוהר
והרפתקות בהרבה ארצות, כסף רב
ופירסום. זאת בעיקר עבודה שחורה, ש מצריכה
הרבה מאמץ והמון ויתורים. מתי,
הבן הבכור, כמעט שכח עיברית. כשבעלי
היה בניו־יורק, שלחנו אותו לבית־ספר
דתי, כדי שלא ישכח עיברית. מירון התקשה
מאד בשפה אז נשארתי בדנמרק. רק
בגלל שמועות אני לא אלך להרוס שנת־לימודים
של בני. כשנגמרה השנה, חזרתי
לארץ. כל אותה תקופה המשכתי לנהל את
מכון־היופי. ככלל׳ לא איכפת לי ולא היה
איכפת מעולם מה חושבים האנשים, ומה
הם מדברים. אני עושה מה שאני רוצה,
ובוודאי -שאני יכולה לעשות מה שאני
רוצה כשכבר אינני אשת שגריר.״
הכלב החדש של משפחת לשם, המחליף
את הרועה הגרמני ש״עשה צרות״ בקופנהגן,
אינו נחשב ככלב נשכן, כפי שמצהיר
מייד מתי לשם, הבן הבכור, באוזני כל
אורח .״כתבו כאן בארץ, במיסגרת מסע-
ההשמצות,״ הוא אומר בחיוך ,״שהכלב
שהיה לנו בדנמרק ע-שה צרות ונשך אנשים.
אבל הכלב הזה הוא בסדר. ובכלל,
כולנו מנסים להיות בסדר.״
ברשות עליזה, שבעלה שוהה כעת לתקופה
קצרה בארצות־הברית לרגל עסקיו,
נמצאים מיכתבים רבים- ,שהגיעו מאזרחים
ישראלים והמופנים לשר־החוץ .״מיכתבי־התמיכה
הרבים היו הסוד שלי,״ היא מספרת
.״זה מה שאיפשר לי להתגבר על כל
הסערה והרעש שעשו סביבי בשנה האח רונה.
כתבו אלי עיתונאים דניים, אזרחים
ישראלים, אנשי הליגזדלסובלנות בסקנדינביה
ונשות־שגרירים רבות, שהביעו את
תמיכתן בי.
״למעשה, כמו שהסברתי גם במיכתבי־התשובה
אליהם, לא נלחמתי באופו עקרוני
על מעמדה או זכויותיה של אשת דיפלומט.
רק מאוחר יותר, ועכשיו בארץ, כשקצת
נרגעו הרוחות, אני חושבת שיש מקום
לדון מחדש במעמדה של הרעייה הדיפלומטית,
אשת השגריר. אחרי הכל, אנחנו
לא חיים בימי־הביניים.״
עליזה אינה פמיניסטית מוצהרת. היא
אינה רוצה להילחם נגד איש, ורואה עצמה
כרעייה טובה לבעלה וכאם מסורה לילדיה.
אבל ״שגרירה היא גם אשה. אני חיה
בארץ, פתחתי סלון ליופי לעצמי, ואם מת קיפים
אותי אני גם יודעת להשיב מילחמה
שערה.״
ה עו לםהזה 2040

המישטדה עצרה את הננטומימא׳
ג?וקי <ווקיו וותר׳ שאמוגגו, דני
פרץ1 ,וחרונו ני הוא הינה אות!
כמות המהלומות ואיכותן. בעוד פלץ טוען כי ארקין החטיף
לו סטירה קטנה ועלובה, מצהיר ארקין בלהט כי היכר, את
אמרגנו מכות נאמנות, וכי סימני כפות־ידיו ואצבעותיו
נותרו על פניו של האמרגן עוד שעות ארוכות.
בך זכו שוטרי מחלקת החקירות של מרחב תל־אביב.
לשם הובל ארקין אחר־כבוד בניידת־מישטרה, להיות
עדים לתופעה מוזרה: בעוד המתלונן־הנתקף טוען כי
החשוד נתן לו סטירה אחת ותו־לא, הוסיף החשוד בתקיפה
פרטים מפרטים שוגים, והפך את התלונה הכימעט־היתולית
לעניין רציני.
מספר דני פלץ על אותו אחר״צהריים־של־פורענות
שהתרחש במישרדו :״אני עובד עם ג׳וקי ארקין כבר
שנתיים וחצי, ואני שמח שאנחנו נפרדים. לא עבדתי עם
ג׳וקי על חוזה. כשהיו הופעות הרמתי לו טלפון, ומסרתי
לו היכן הן נערכות. הכל דפק בסדר, עד שיום אחד חגגנו
את הצגת המאה של התוכנית, בארוחה חגיגית בכרם־
התימנים שעלתה הרבה מאד כסף.
״לא עברו 12 שעות, בא אלי בן־אדם, נאמן המישרד,
ואמר לי, :ג׳וקי ארקין עובד מאחורי הגב שלו בדימונה.׳
הסתבר לי שהוא מכר הצגה מבלי להודיע לי על כך, כדי
שלא יצטרך לשלם לי דמי־עמלה. קראתי לו למישרד.
הוא בא וביקש סליחה. אמרתי לו שאמרגן לא מטפל
באמנים בהתנדבות, הוא מרוויח מזה כסף, ושאני חושב
שאין לנו מה לחפש ביחד. מאז קיים בינינו מתח.

כלץ.. :הוא מטורד, גסירוח ואלים!״
,ך* וא פסיכופאט 1מאניאק! כל בדאדם נחשב
1י י בעיניו כנאשם, כשהוא השופט הראשי!״ הרקדן

והפנטומימאי ג׳וקי ארקין עמד, נוטף זיעה, על בימת
בית־הנוער, בתל־אביב וירה מטחי נאצות באמרגנו, דני
פלץ, שלא נכח במקום.
״הוא מטורף, גס־רוח ואלים! כל אחד יודע שהוא
טיפש, ורק הוא חושב שהוא יותר חכם מכולם, שכל
אחד חוץ ממנו הוא דביל ולא יודע לעשות שום דבר,״
אמר האמרגן דני פלץ, כשהוא ישוב מאחרי מכתבתו
הענקית שבטישרדו עטור־הפלאקטים.
שעות אחדות קודם־לכן התחוללה באותו מישרד עצמו,
מאחרי אותה מכתבה ענקית עצמה, סצינה שנלקחה כאילו
מתוך סרט. לגבי מה שקרה קיימות, כמובן, שתי גירסות
שונות: זו של פלץ וזו של ארקין, אולם בדבר אחד
מסכימים השניים: ג׳וקי ארקין החטיף מכות לדני פלץ.
לעומת זאת קיימים חילוקי־דיעות בין השניים לגבי

1כלץ.. :ואת היסה סטירה קשה!׳•

הוגבה
״בערב ראש־השנה היו בינינו חילוקי־דיעות מיקצו־עיים.
אני מנחל את האדמיניסטרציה של המישרד. אבל
ג׳וקי הוא בן־אדם שלא צריך עצות, הוא מסתדר לבד,
הוא חייב לעשות הכל לבד. לא היה לי כוח לריב איתו
על כל דבר ואמרתי לו , :אתה יודע מה, בוא נסיים את
היחסים בינינו.׳ ביום שגי השבוע הוא בא למישרד.
״הוא ביקש שאתן לו הופעות עד סוף אוקטובר. אמרתי
לעצמי: לא מגיע לו, אבל למען הקליינטורה אני אעשה
את זה. הוא ניגש למזכירה לקחת את רשימת ההופעות,
ופיתאום אמר בקול רם, :אתה יכול לשכוח מהקיבוצים,
אני לא צריך אותך בשביל זה.׳ אמרתי לו, :אתה יודע
מה ו אם תדבר ככה, אני אעכב לך כספים!׳
״לפני שהספקתי לשים לב, הוא בא ונתן לי סטירה
עלובה. בטח שלא החזרתי לו! יכולתי להרים עליו כיסא
או ונטילטור, אבל לפה לי להסתבר עם בן־אדם אלים
שאי אפשר לדעת מה יהיה הצעד הבא שלו?
״המזכירה צילצלה למישטרה. עצרו אותו, ולקחו אותו
בניידת. כשהגענו למישטרה, אמרו לי תלחצו יד תגמרו
את העניין. אבל הוא, במקום ללכת לקראתי, טען כאילו
הוא כימעט הרג אותי וכאילו הדם לי את המישרד, אז

הגשתי נגדו תלונה.״
אך גם לג׳וקי ארקין יש מה לומר על מה שהתרחש
במישרדו של האמרגן :״אני עובד איתו כבר שלוש והצי
שנים. בזמן האחרון הרגשתי שהוא לא בסדר איתי, לא
הייתי מבסוט מהצורה שהוא אירגן לי הופעות. הוא רצה
שאופיע במיסעדות ובדיסקוטקים.
״התחיל להיות בינינו מתח. אני לא סובל איך שהוא
מדבר עם אנשים, הפסיכופאט הזה. בכל ויכוח קטן שהיה
בינינו, הייתי אני אשם, אני רע, כולם, לפי גירסתו של
פלץ, שנאו אותי, כולם רצו להרוג אותי.
אני לא ילד בן ארבע והוא לא יכול לעבוד עלי. הוא
מקבל יותר מדי אחוזים מהעבודה שלי. אני מזיע על
הבמה, והוא לוקח שלושים אחוז. דני פלץ ידוע בכל
הארץ בתור הסרטן של האמנים. יגאל בשן כמעט הרביץ
לו לפני כמה חודשים. חשמלאי אחד כמעט חנק אותו
למוות. היה בינינו ויכוח בערב ראש־השנה, אבל לא
רציתי לקלקל לו את החג.
״קבעתי איתו לאחרי החג. היו שם השותפים שלו, ז׳אק
יעקוב ונחום בייטל, שהוא מים פושרים — לא לכאן ולא
לשם. פתאום פלץ התנפל, ואמר שיחזיק לי כספים. מה
הוא, קומיסאר של עבודה? אני לא רוצה לעבוד איתו,

גגוקי :״הוא פסיספאט וא״דיום ד
אני לא מוכרח. הוא יכול להכריח אותי להיות אמו שלו ז
״עומד שם הדגנרט חזר! ,ומעליב אותי ! שום גבר עם
כבוד לא היד! יכול לעמוד בדברים האלה ! ואני גבר עם
כבוד! אז הכנסתי לו בומבה, שהוא עף לחלון וחתחיל
לרעוד בכל הגוף ולצעוק , :מישטרה, מישטרה !׳ הוא
ממש נכנס לפאניקה, נעל אותי בחדר כדי שלא אברח
לו חם־וחלילה. הייתי צריך לרוץ לחזרה לתיאטרון-,ולא
היה לי זמן.
״אמרתי לו: או קיי, תשלח את הניידת לחזרה. עמדתי
לפתוח את הדלת, והוא עף משם רועד כולו. ראיתי
שהבחור דפוק בראש והחלטתי למענו, כדי שלא יקבל
התקף־לב, לחכות למישטדה במישרד שלו.
״כולם מכירים את דני פלץ, כולם מתים להכות אותו
מכות־רצח. כעת תהיינה חגיגות בעיר. סוף־סוף מישהו
עשה את העבודה בשביל כולם. אני לא בן־אדם אלים,
אבל את דני פלץ צריו ללמד לקח !״

גיוקי: הכנסתי לו באביאביו! ״

10111111111111מ

0111111

הכיוון ־ הוליווד, אמריקה
חובבי ד,בוזוקי שמו בוודאי לב לעובדו! שקצת שקט אצלנו
בשטח היווני בזמן האחרון. ואין פלא. ארים סאן באמריקה,
טריפונם גם הוא באמריקה, ומי שנסע יחד איתו לעזור לידו
בשוק האמריקאי, היה יהודה אלשיף, מי ש^יה מנהל־הייצור
בהצגה מי מפחד מנישואין בכיכובה של מנדי רייס־דייוויס.
הצמד הזה עזב אותנו לפני כתישעה חודשים, ומה קרה מאז? הנה.
מי שחשב שהדשא האמריקאי ירוק יותר מהיבלית המקומית
טעה טעות חמורה, וקורותיו של מר אלשיך הנ״ל רק יאמתו
את הפיתגם, שבשביל כבוד צריך לעבוד. כנ״ל גם בשביל שיהיו
כמה לירות בכים.
בגלל קשיים שונים עזב יהודה את ניריורק, ושם פעמיו
לכיוון קליפורניה, שם הוא ניסה לעזור לאמרגן דני יצחקי
להקים מועדון ישראלי נוסף.
אחרי שדני כבר קנה את המועדון, הוא החליט שלא לפתוח
אותו, כי פתיחה כזאת היתד, סותמת לו את הגורל על שרידי
דולריו. הוא עזב את יצחקי, והחליט להמר על סן־פרנציסקו.
אד גם כאן, במקום מזל נכנס לו נאחס, ואחרי שבועיים תחת
הגולדן־גייט, הוא נדד להוליווד. שם כבר באמת אזל ממונו,
והוא פתח בחיפושים נואשים אחר עבודה. ניסה להיכנס לשו-
ביזנס, עם המון חוצפה ישראלית, אבל לא התקבל. ואת מי
הוא ניסה לגייס לעזרתו?
״פגשתי אפילו את טאלי (קוג׳אק) סאוואלאם,״ הוא מספר.
״אמרתי לו. שהייתי מנהל־ייצור של הצגה עממית בישראל,
ושינסה לעזור לי, אבל זד, לא עשה עליו רושם. הוא דווקא
ניסה נורא לעזור לי, אבל הוא לא הצליח, כי אני לא חבר
ביוניון. טאלי בחור על־הכיפאק.״ אבל מה לעשות שבל הניסיון
העשיר של יהודה בשו־ביזנס הישראלי החליק לטאלי על הקרחת
המפורסמת, וכל זאת בגלל שיהודה לא חבר באיגוד, ובתור
שכזה כל השערים סגורים לפניו. נקודה.
בלית־ברירה עבר יהודה קרוב יותר לצלחות של סטיקיית
המי־ומי, שם החל לעבוד ,״לא כמלצר חס־וחלילה. בסוף הייתי
אפילו מנהל־המיסעדד״״ הוא מתפאר. וכאן אתם מגיעים לנקודה
שממנה תבינו מה פיתאום אמריקה היא ארץ האפשרויות הבל-
תי־מוגבלות.
יום אחד מבחין יהודה, בין הזוללים, בשחקנית מרי ג׳ינסון
שבאה לרפד את קיבתה. הוא ישר נדלק על השחקנית הצעירה,
והתנדב אפילו לרפד לה באופן אישי, אבל היא דווקא בכלל
לא ששה על המציאה. מצד שני, לא היה איכפת לה למסור לו
את הטלפון שלה, כי באמריקה אף פעם לא מסרבים להצעות.
מצד שלישי, היא גם לא התחייבה להיענות לו אם וכאשר יצלצל.
בתור ישראלי שלא יודע חוכמות, יהודה באמת צילצל והיא
באמת סירבה לו. אז הוא צילצל עוד פעם, כמו בשיר, והיא
סירבה לו עוד פעם, אבל בפעם השלישית היא כבר הסכימה.

ילד תפזר
ר א שון
בין עליות מחירים ומם ערך מוסף,
אני שמחה לשמוע שיש עוד נשים קטנות,
העורכות לבעלים הגדולים שלהן מסיבות-
הפתעה.
תארו לעצמכם. הבעל חוזר מהעבודה,
לא יודע מכלום, פותח את הדלת וטראח,
נופל לתוך ערימת אנשים עליזים השמחים
ועולצים לקראתו.
המסיבה האחרונה מסוג זד. נערכה הש בוע
לכבודו של יצרדהאופנה רובי ,
לדרמן, וערכה לו אותה אישתו האוהבת,
האופנאית סימי, שזכתה בשבוע האופנה
האחרון בתואר התגלית של האופנה הישראלית.
דובר
הגיע לו לתומו הביתה והופתע,
כאמור, על-ידי חברים שסימי טרחה להז-
מין בעוד מועד. וביניהם עיתונאים, אום-
נאים, חתיכות ודוגמניות, שהרטיבו גרון
וריפדו מעיים בשולחן עמום בקאוויאר
שחור ושמפניה. אבל מי שכמעט גנב
את ההצגה, היה הזמר־העולה-חדש מלב-
נון, אלאן?{באדי, שהנעים את אוזני
האורחים בשירים הצרפתיים הכי מעורטלים
שהוא מכיר, כולל קיטעי חיקוי*.
עד שלכולם כמעט התפוצצה הבטן, המל־אה
קאוויאר, מרוב צחוק.
כשהתאחרה השעה, וכבר היה אחרי
חצות, מצאו כל המסובים סיבה לחגיגה

מרי ג׳ינם ון ויהודה אלשיד
התחלה חדשה
ומאז הם כל-כך ביחד, עד שהחליטו אפילו להתחתן.
יהודה בא איתר, ארצה לעשות לה היכרות קרובה עם המש פחה
ועם החברים, אבל מרי גילתה מהר מאד שישראל זה לא
בשבילה .״מי יתן לה כאן 6000 דולר לסרט?״ אף אחד. אך
יהודה לא תופס ייאוש .״העיקר שהיא אוהבת אותי ואני אוהב
אותה, רייט בייבי?״
״ועוד העיקר קטן, וזה שאחרי החתונה אני מקבל באופן
אוטומטי כרטיס יוניון, ויכול להתחיל להיות עובד־במה. אחרי
החתונה אני מלך. אנחנו נשכור דירה בהוליווד, וההורים גם
הם כבר נתנו את בירכתם.״
זה שהיא מבוגרת ממנו בשנה שלמה, היא בת 25 והוא
בן ,24 זה בכלל לא מפריע לו. להיפך, עם ניסיון כשלה, אחרי
שהיא שיחקה בהצגות כמו הלו דולי, קבארט, ובסדרות טלוויזיה
עם לורטה לונג, היא יכולה רק להועיל לו.

סימי ורובד לדרמן
ילד חדש
5וגד עין־הרע
אחרי שסיפרתי לכם את מעלליה -של
הדוגמנית שרה מור בארץ הפלאות אמריקה,
לפני חודשים אחדים, אני מוכרחה
לומר שהבחורה הזאת מצליחה להפתיע
אותי בכל פעם מחדש. טוב, קודם כל
תדעו לכם ששרה, שהיא מבית שלא חסר

שרה מור
אזימוט חדש

ה מו פל אי ם

בעיקבות פרשה בלתי-נעימה שאירעה
לאחרונה, שהעלתה את כל מעגל-הקסמים
לכותרות, עלתה וצפה לה אחת הפרשות
המשעשעות אך גם העצובות ששמעתי

בו שום דבר, הלוואי על כולנו, החליטה
לשנות אזימוט, ולקנות מושגים חדשים
של החיים.
כי שרה, שהיתר. בזמנו אחת מנערות-
הזוהר הבולטות של העיר, רקדנית, דוגמנית
פלוס כל מה שצריך, חזיתה אפילו
נשואה פעם, הספיקה להתגרש, לנסוע בעולם
ולהגיע למסקנה שהאושר האמיתי
של הבן־אדם לא מתבטא בבגד שהוא
לובש, אלא בעושר הפנימי שלו.
שרה החליטה להפסיק את המירדף ש ניהלה
אחרי פרוות למיניהן, ואחרי-הזעקות
האחרונות של האופנה העולמית, ולהסתפק
בג׳ינסים וחולצות־תחרה אווריריות.
אבל השאירה לה פה ושם דברים קטנים
שמוציאים את העיניים בהצלחה, לא
פחות מהדברים הגדולים.
כמו, למשל, זוג־המישקפיים האופטיים
שאתם רואים בתמונה, שהם מישקפיים
רגילים לכל דבר, רק עם הבדל קטן. בקצה
העדשה הימנית מורכבת האות ,5
משובצת ב־ 12 יהלומים נוצצים, ששרה
קיבלה כמובן במתנה.
בשביל מה היהלומים? נו באמת, לא
שמעתם שזה משפר את הראייה? אבל
מכסימום, זה נגד עידהדע, וגם זה משהו.

מעודי, ולכן גם אספר לכם אודותיה ב-
עילומי-שם, כיאה לדיסקרטיות ההולמת
עניינים רציניים שכאלה.
מדובר באשת־איש, אשה נאה למדי,
שנחשדה בין שאר משתתפי אותה פרשיה,
ונעצרה אף היא. ואז הסתבר שהיא ובעלה
העסקן רוצים להתגרש כבר תקופה
ארוכה, וכי בעת האחרונה הוא אפילו צמודה
מאד לאמן ידוע.
אבל, כמו בכל מישפטי הגיטין, אם העניין
עדייו לא נגמר, הרי זה רק בגלל
הילדים, המשמשים כסלע־מחלוקת ביניהם.
והנד״ כשנעצרה האשד. הקטנה, קפץ הבעל
על המציאה ומיהר לנסות להוכיח
לכולם בכלל ולבית־המישפט בפרט, ש אשתו
החוקית איננה מסוגלת לטפל ביל דים,
וכי משום כך הוא מבקש לקבל אותם
לרשותו הבלעדית.
קם העסקן, וכמו בסדרות הטלוויזיה
שכר לו את שירותיו של אחד ממישרדי-
הבילוש הפרטיים שנתברכה בהם עיר-
החטאים שלנו, ועל הבלשים היעילים הוטל
לגלות עם מי הספיקה הרעייה הנאמנה
לבגוד בו כשהוא היה במילואים, או (אוי
לאותה בושה) כשהוא היה בבית.
בקיצור, תוך תקופה קצרה הביאו לו
הבלשים י״ז מיקרי אהבות גנובות של
הרעייה הנ״ל, ומאחר שראו כי עוד ידה
נטרה והמיקרים מתרבים, הם לא הסכימו
להמשיך לחקור ולספור לפני שהבעל ה־דאגן
ישליש לכיסם עוד כמה ת׳לפים
פונטים כתוספת מאמץ.

נוספת. כי היום החדש שנכנס היה, ב-
מיקרה, גם יומולדתה של מעצבת-הפנים
נוגה שחם, שהיתה אף היא ביו האור חים׳
כד שלכבוד האירוע ההיסטורי נתן
אלאן הופעת ספיישל, וכולם מרחו להם
עוד כמה סנדוויצ׳ים.
אבל מה שכולם באמת מחכים לראות!,
אינו אלא ההפתעה שתכין סימי לרובד
בעוד חודשים אחדים, כשתביא לעולם
את הילד הראשון שהם תפרו בשותפות.
כי רובר בן ה־ 51 הוא כבר סבא לנכדים,
ואין נרגש ממנו לקראת הולדת הצאצא
החדש מנישואיו עם סימי. רק שלא
יגידו לו שזה בן־הזקונים שלו. מה יש,
51 זה כבר סוף העולם?

העסקן הסתפק בי״ז המופלאים של
אישתו, והחל בטיפול האינדיווידואלי בכוכבים.
אך למזלו, הראשון שעלה ברשימה
היה לא רק מאהב של אישתו,
אלא גם אחד כזה שאהב אותה בלב ובנפש
על-באמת. והוא לא היה סתם פושט, אלא
בנה של מישפחה מפורסמת.
הבעל החליט לעבור על רשימת הי״ז,
ולחסל איתם חשבונות אחד־אחד. וכשנתגלה
בן המישפחה המפורסמת, הוא ניסה לשלוח
יד בנפשו. אלא שהוא והעסקן תפסו פית-
אום ידידות אמיתית, כמו שקורה לפעמים
בין גברים, אחים־לצרה, ושניהם נוכחו ש במקום
שלא יוכל להצליח גבר אחד לבדו,
טובים השניים מן האחד. שניהם החליטו
להתאחד במאמץ משותף, ולהפליא את מכו תיהם
בי״ו הצדיקים הנותרים, כנקמה משותפת
באהוב ת כולם שבגדה בכולם. ראו
הוזהרתם.

״קל׳׳ מז מינ האתכם לבלו ת חופ שה נפל א ה — עכשיו!
כי מזג ה אוויר נוח יותר; ה שרות אישי ו ה עי קר ה מ חי רי ם נו חי ם יותר.
ה כנ סו ל ״קלי־ וי חד נבחר אתה מלון המת אי םלכם ביו תר.

הסלע חאדום (אילת מלון מפואר ומעוצב, מטבח
משובח, יינות על חשבון הבית, מועדון לילה, תכניות בידור.
מחירים מיוחדים !
מלון מוריה (אילת חדרים הפונים אל הים,
בריכת מים מתוקים, פיאנו בר, שטחים נרחבים.
מלון מוריה (ים המלח אחת האטרקציות
המרכזיות בלב הנוף המקסים של ים המלח. אגף מרחצאות
המרפא בתוך המלון. בריכה סגורה עם מי ים המלח,
בריכת שחיה פרטית על החוף, טלוויזיה צבעונית בכל חדר.
מיזוג אוויר מרכזי,
מלון גני שולמית (אילת) —
בריכת שחיה, פיאנו בר וכו׳.
מלון גני שולמית (ים המלח מיזוג אוויר מרכזי,
בריכת שחיה, רדיו וטלפון בכל חדר.
מלון גני שולמית (אשקלון מיזוג אוויר מרכזי,
בריכה, סאונה, מגרש טניס, בר ומועדון לילה, מבצע
מיוחד לחברת ״קל״ 380.--ל״י פנסיון מלא לזוג.
מלון מצדה (ערד המלון המפואר והמרווח בעיר:
שקט, שלווה, אוויר צח, כרטיס נסיעה חינם לים המלח
בנוסף לשרות המסודר, הארוחות הטעימות, ירק ובריכת
שחיה. כשר 340.— .ל״י לזוג בפנסיון מלא.
מלון דיפלומט (ירושלים) — ו 500 חדרים מפוארים,
טלוויזיה בכל חדר, בריכת שחיה, בר, מועדון לילה, שרות
מיניבוס, סאונה, משטחי דשא וגנים 420— .ל״י לזוג
חצי פנסיון.
* +אווירת בית וגן בתוככי
מלון שלום (ירושלים) —
העיר 300 ,חדרים ממוזגי אוויר, בריכת שחיה, מכון בריאות,
מועדון לילה אקסקלוסיבי, פיאנו בר אינטימי. לינה
וארוחת בוקר לזוג — 200.ל״י, חצי פנסיון — 310.ל״י,
פנסיון מלא — 420ל״י.
בית הארחה ״שורש״ (מבואות ירושלים אוויר הרים,
חורשת אורנים, מגרשי טניס, בריכת שחיה, כרי דשא,
חדרים ממוזגים מודרניים. החל מ־ 388.80ל״י לזוג (כולל
מ.ע.מ ).בפנסיון מלא.
* +מחירים של
מלון ״קאונטרי קלאב״ (תל־אביב) —
אחרי העונה במלון מיוחד במינו: בריכת שחיה אולימפית
ומגרשי ספורט, כרי דשא עצומים, קרוב לעיר, אך בכל
זאת רחוק ממנה. במחירים של החל מ־ — 200ל״י לזוג
לינה וארוחת בוקר.

המלון לשפת הכנרת.
מלון גני חמת (טבריה) —
מרחצאות חמי טבריה במרחק קצר, חוף פרטי, מגרשי
טניס, גנים רחבי ידיים, מיזוג אוויר, בר ומועדון לילה.
— 330ל״י. האגפים בגן 390— ,ל״י בבניו המרכזי, פנסיון
מלא לזוג.
קרלטון (נהריה כל חופשה חוויה. חדרים מפוארים,
מיזוג אוויר, בריכת שחיה ומרפסת שיזוף, מועדון
לילה מפואר, שתתי ביבי סיטר, מגרשי טניס, מטבח
מעולה. לזוג — 430ל״י פנסיון מלא 450— ,ל״י בסוכות
פנסיון מלא, כולל מיסים.
נופש בהר כנען, אוויר הרים
מוטל צפת (צפה) —
קריר ומרפא, נוף נהדר. מיזוג אוויר, הסקה 360— .ל״י
לזוג פנסיון מלא.
מלון נוף (חיפה 1*:המלון החדיש של חיפה, נוף
מרהיב עין 100 .חדרים עם כל הנוחיות, מיזוג אוויר מרכזי.
המלון למשפחה. גינה.
מלון שולמית (חיפה) —
המקום האידיאלי לנופש.

מחירי בתי המלון אינם כוללים חגים

הז מנ ת מ קו מו ת בסניפי ״קל״

תל״אביב: גורדון ,28 טל.
24( 222042 שעות ביממה)
סניף חדש
אבן גבירול ,140 טל 444480 .
ירושלים: המלך ג׳ורג׳ ,23
טל 228258 .־02
ר״ג: ביאליק ,56 טל 731773 .

ש ח תי נופש
*רקיע

הנחות מיוחדות לרוכשי תוכניות 1 נופש וירח דבש

בטיסה של חב׳ ארקיע

הספור הבלשי המדהים ביותר של המאה

...ושוב
הבנק הבינלאומי
הראשון-ראשון!

בתכנית החסכון החדשה

רוברט

דסטין

רדפורד הופמן
כל אנשי הנשיא
א5 ^£ז א £ם8£51כ| 1-£ז11ו7

התכנית הקצרה
היחידה, הצמודה
ג ל דו ל ר רפי
השער הרשמי.

בוא אל .
1*11 הבנק הבינלאומי הראשון

הסול ם הזה 2040

נהשתתפזת:
ג׳ק חרדו סר טיו ב לז ם הל הולברוק
ג׳ייסון רו ברטס מוסיקה דויד שיזר
עפי׳׳ סיפרם של קרל ברנשטיין ובוב וודוודד
בימי׳ אלן ג׳י פאקולה
״א ורגע״
״מוגרבי״
תל־אביב
4.30 ,7.00 ,9.30

ירושלים
4.00 ,6.30 ,9.00

בסוכה
מנתת עו ף פו פו ל א רי תמאד
בארוחהישרא לי תטיפוסיתבזכות
ב ש רו ה ע דין למאכלומ חי ר ו הזו ל.
וכשמ דו ברב תנו שו ףשלתנובה
אפשרלמנות עו דתכונות: נ קי,
ד ל ־ שו מו וטריתמיד, כי טריותו
מו קפאת ונ שמרתב צו רההטב עי ת
והנכונה ביו תרמרגעהכנתו
במפעלועדלהכנתובמטבח.
לכו עקרת ־ ביתישרא לי ת י כו ל ה
לפנקאת בני ־ בי תהבתפריטי
רעו־ס!ן 0טעימיםגםבימותהחול
וג ס ב חגי ם.

מ ת כון ל סו כו ת
בחג הסוכות, חג האסיף, מבטאים

את שפע התנובה החקלאית בקישוט
הסוכה בפירות ובירקות. תבשיל
ועוסוו< עשוי עם מגוון ירקות הוא
מאכל טעים וערב ביותר המתאים
לאכילה בסוכה. זוהי ממש ארוחה
בקדרה אחת, הגישי הכל בקדרה
אחת אשר תשמור על חומו ועל
ניחוחו.
8מנות 2 :ר ע1סון 0מחולקים למנות.
1כפית מלח. חצי כפית פלפל שחור,
חצי כפית פלפלת (פפריקה) 1 ,ק׳ג
תפו׳יא. חתוכים לקוביות 1 .ק״ג בצל,
חתוך לפרוסות׳ 4כפות שמן 1 ,כוס
מים 1 +כפית אבקת מרק 1 ,חבילת
גזר ואפונה קפואים.
.1חלקי את ועוסון ס לרבעים ותבלי

בתבלינים.
. 2טגני בסיר גדול ושטוח את הבצל
בשמן עד שיזהיב. הוסיפי את חלקי
ועוסון< וטגגי אותם עד שישחימו
מכל הצדדים.
.3הוסיפי את קוביות תפוחי האדמה.
צקי כוס מים ואבקת מרק. כסי את
הסיר ובשלי ברתיחה אטית בשעה
וחצי, עד שועום! ^ מתרכך. טעמי
ותבלי לטעמך.
.4ב־ 20 דקות לפני ההגשה הוסיפי
שקיק גזר ואפונה קפואים. סגרי
והמשיכי לבשל. המנה המתקבלת
היא טעימה, משביעה וצבעונית.
הגישי את ו עו סו ף והירקות כארוחה
בקדרה אחת, אפשר בסיר בו בושלו.

#111

תנובה העוף הצעיר/ב שלוי תהכ תו מ ה
^ מו <..ציז *וםגברא

ח | 1ס0 | 1

111011111101111
אני יודעת שכאב־שנייים זה עסק יקר
וכואב, ואני לא מכירה מישהו שלא
נזקק לרופא־שיגיים לפחות פעם בחייו.
אבל יש אנשים מאושרים, שיכולים ל הרשות
לעצמם כאב־שיניים בל החיים,
כי יש להם רופא־שיניים צמוד.
וכך אני מגיעה אל טכם־האירוסין החגיגי
שנערך במוצאי ראש־השנה ביו רד
פא־השיניים הצעיר שימשון שטרן לבין
בחירת-ליבו, דיילת אל־על אורה מן,
בדירת־הגג עטורת־הצמחים של הצייר־דייל
עמי מור ורעייתו פינצ׳י. כי עמי
ופינצ׳יתו במילא רצו לעשות מסיבה עם
פונצ׳ בהיכנס השנה החדשה, וכך החליטו
לשלב שני אירועים׳ במכה אחת. גם תחל
שנה זבירכותיה, וגם תחל שנה ואירוסיה.
מהדגם שהם צד בשימחה.
אז ההילולה החלה על גחלים לוחשות
בבר־ב־קיו על הגג של מישפחת מור,
וביו חוח ומור, שמו על האש לא אחר
מאשר כבש בריא ששימשון סחב מנהלל.
הכבש הועלה כזבח נגד עין־הרע, וכדרך
כל בשר הונח על־גבי השיפודים. בינתיים
מזגה פינצ׳י פונצ ׳ צונן לכוסות, והקבלן
שימעון קדם, המכונה צ׳פאי, ערך
את טכס־האירוסין לצלילי הסטריאו המשוכלל
של עמי.
נו, ואיזו מתנה הביא לה שימשון? ובכן,
קבל הקהל, הוא ענד לאוזניה של אורה
זוג עגילים משובצים ביהלומים, כיאה וכיאות.
וכאן
גם המקום להזכיר שהזוג המאושר
הכיר זה את זה בטיסה מנידיורק לישראל.
אורה היתד. דיילת, שימשון נוסע, ובקי-

צור, היכרות אווירית פאר־אכסלנם. הוא
שם עין על הדיילת, החיננית, והיא לא
התנגדה למסור לו באדיבות את מיספר־הטלפון
שלה, אבל הוא לא התקשר במשך
שלושה חודשים תמימים. וזו כבר אחת
המעלות שלו — סבלנות.
כי אחרי שלושה חודשים שהיא כל יום
ציפתה לטלפון ושאלה בין הטיסות אם
שימשון צילצל, היא קפצה משימחה כש הוא
סוף־סוף באמת צילצל ומאז, כמו
באגדות, הם לא נפרדו.
יכול להיות שאחרי הנישואין ינסה שימ-
שון לקרקע לו את אורה, שתנהל את
הקליניקה שלו בתל־אביב. ואם זה יגרום
לה כאב־שיניים קטן, דבר אחד לפחות
מובטח לה: טיפול מסור בכל שעות
היממה. העיקר לא כאב־לב, כי בשביל זה
יש רופאים אחרים.

רק נדמו צלילי שגת האשד. הבינלאומית
וכבר כולם שכחו משיחרור האישה.
מה שלא קרה לתכשיטאית רחל גרא,
שימי חשבון־הנפש כנראה עשו לד. משהו.
רחל, הפותחת בקרוב תערוכת תכשיטים
והדפסים בניו־יורק כבר יושבת על
המיזוודות — לפני שהמטוס יספיק להמריא
בכיוון מערב, סיפרה לי את אשר הגתה
יומם ומקווה לעשות בליל.
כי מאז גירושיה מבעלה, אלי, הפכה
אשה משוחררת שלא רק נאה דורשת, אלא
אף נאה מקבלת ומקיימת.
לפני נסיעתה היא הספיקה עוד לערוך
מסיבת־פרידה מוקדמת, שהתפריט בה
היה על טהרת הגזרים, מה שהשאיר הרבה
מקום לדימיון לכל שוחרי האסוציאציות,
אך רעיון־הדור שלה הוא שונה בתכלית,
אם כי מבוסם על אותו פרינציפ,
והיא הרשתה לי לגלות לכם מהו, בתנאי
שאודיע שכל הזכויות שמורות לה בלבד.
בבקשה.
ובכן, שואלת רחל בתום, למה הנשים
מקופחות? נכון שמקובל שיש בתי־פגי-
שות שאליהם באים הגברים לקנות את
אהבת הנשים לפי שעות ז נכון. אז למד.
שלא יפתחו כזד. בית־פגישות קונבנציונלי,
בו תובלנה גם גברות נצרכות לבחור
את הזכרים המוצאים חן בעיניהם, מי לפי

מישקל ומי לפי דברים אחדים? מה יש,
לגברים מותר ולנשים אסור?
למה לה, לאשה המשוחררת, להסתבך
בקשרים רומנטיים, חתונות ושאר הבלים
שמרניים, אפשר לעזור לאשד. החושקת
בגבר לשתות חלב מבלי לקנות את הפר
כולו?
מובן שחברותיה של רחל, אשר נדלקו
לרעיון הציעו לה מייד למכור את הפטנט
למרשה פרידמן הלוחמת, כדי שהיא מייד
תציע אותו בכנסת, אבל רחל מעדיפה
לעניין בו תחילה את העומדת בראש הליגה
לשיחתר האשה בניו־יורק. כי, כמקובל
אצלנו, כל רעיון המגיע מחו״ל מובטחת
לו הצלחה מרובה יותר מראש.
אז בואנה בואנה הבנות, ונחזיק לרחל
אצבעות, שתצליח במכירת הרעיון וכש-
תשוב ארצה, לאחר פתיחת הסניף הראשון
לנשות אמריקה המשוחררות, תוכלנה
טוף־סוף בנות ישראל לא רק לנבל את
הפה חופשי, אלא גם לאסוף כמה גברים
משוחררים, לתלות להם פנס אדום בחלון,
להושיב קופאית בשער ולהתחיל לחלק
לכל דיכפינא מיספרים.
ואם צ׳יצ׳ כבר הציע לפתוח בית־זונות
ליד בל ומס ילד, תסמכו עליו שהוא עוד
יציע לפתוח בית מהסוג החדש ליד איצ־טדיון
רמת־גן.

0111111

מסיבה אצל הברודים

בין מקבלי פניה של השנה החדשה במסיבה
ובששון, היו גם כדורסלן מכבי תל-
אביב והנבחרת הלאומית, טל פרודי ואשתו
הנאה רונית, שניצלו את ההזדמנות
הראשונה שנפלה לידיהם ועשו מסיבה
בסטייל, כמצופה.
למעשה, היו הזוג ברודי חייבים את
המסיבה הזאת כבר זמן רב לחבריהם ה
אוהדים,
וההזדמנות החגיגית לעריכתה
היתד. לרגל שלוש סיבות טובות.
הראשונה היתה לכבוד יום־הולדתו של
טל אשר חגג מלאות לו .35 הסיבה השנייה:
מכירת דירתם שברמת־אביב והעקידה
לווילה חדשה ומרווחת ׳בהרצליה-
פיתוח, והסיבה השלישית היא ראש־השנה,
שזו עדיין סיבה טובה למסיבה לא פחות
מהסילווסטר.
אז לפני שטל ורונית אמרו שלום לדירתם
הישנה, שבה נולדו גם שני ילדיהם
הקטנים, הבן בן השנתיים והבת בת הארבע,
הם רוקנו אותה לגמרי מכל הרהיטים,
השאירו רק את מערכת־הסטריאו
המשוכללת פלוס כמה פריטי־מסיבה שימושיים,
ועם המון סימפטיה קיבלו את

האמינו לי שהיתה לי הרגשה שאני מורידה
שם את הגובה הממוצע, וכאב לי
הלב לראות איך כל החתיכות מקבלות
נקע בצוואר מרוב מבטים כלפי מעלה.
אך לא כולן מתחו צווארים.
הדוגמנית חנה אורדן, למשל, הגיעה
עם בעלה הסטאז׳ר, המתמחה במישרדו
של עורך־הדין צפי לידסקי, והבלונדית
היפה ליאורה פרוטצ׳נקו, הגיעה בחברת
בעלה, עמי פרומצ׳נקו מבעלי
עלית.
ובשעה שתיים בלילה, אחרי שכולם
מילאו את בני־המעיים ברוב מטעמים ד
מיבחר גבינות ומשקאות הייתם צריכים
לראות איך הם נעמדו בשורה כמו יל דים
טובים, לשחרר את הקלוריות ברי

ורונית פרודי
קודם השכנים
עשרות האורחים שלא רצו להחמיץ את
המסיבה הספורטיבית.
הייתם צריכים לראות איך טל שלט במסיבה,
בדיוק כמו על המיגרש. איך שלח
שקיות עם קוביות קרח בקליעות מדויי-
קות מעל ראשי הרוקדים, עשה התפרצו־יות־יחיד
עם פחיות־בירה צוננות, העביר
מיד ליד בקבוקי־ויסקי וכידרר כדורי־בשר
חמים ישר לפה.
כמוהו, גם שאר הענקים שהיו בחדר,
הוכיחו שהם זריזים לא רק במיגרש אלא
גם כשמדובר בריקודים, ובין המקפצים
והנצמדים יכולתם לפגוש שם את מיקי

כדקוכיץ, אמנון אבירן, מורי אפי־ש
י וכוכב־הרכש האמריקאי לו סילדר

ואחרים, שהראו לכולם שאפשר להסתדר
גם כשאין מיזוג־אוויר. הם פשוט קינחו
את הזיעה כמו על המיגרש, פיזרו מגבות,
וכל אחד התנגב ׳במגבת האישית שלו
בדיוק כמו במישחקים.

קוד החדש מושה לה־טושה שהוא הצעקה
האחרונה במועדוני־הים־התיכון ובמסיבות
התל-אביביית.
טל השיג הקלטה מקורית של השיר,
כפי שמגישים אותו במועדון באכזיב, כולל
כל ההוראות המסובכות, ולאלה מביו
האורחים שלא קולטים סוב צרפתית הבי נה
רונית פלאקאט ענק שניתלה על הקיר
ועליו, באותיות גדולות ובעיברית, כל ה תנועות
והצעדים. כל הנבחרת התייצבה
לד. בשורה, ומילאה אחר צו האופנה ש הוא
ריקוד מישושים עליז, וכך נמשכה
לה השימחה עד שלוש לפנות־בוקר.
למי שהתפלא איך זה שאף שכן לא מתלונן,
וכיצד זד. לא מצטרפת הפוליציאד.
לחגיגה, כמו שקורה במסיבות אחרות,
הסביר טל, שלפני המסיבה דאג לעבור
משכן לשכן ולבקש באופן אישי רשות
לעשות רעש, פעם בשנה. וכשטל מבקש
כל־כך יפה, מי יכול לסרב לוז

פירוקי בכוורת

רחל גרא
קודם בניו־יורק

תסכימו איתי שחמש שנים, זה בכל־זאת תקופה ארוכה כשמדובר בחברות וזו אולי
הסיבה שגידי גוב מלהקת כוורת ז״ל, החליט לגמור את הרומן הממושך שלו עם חברתו
מימי להקת הנח״לענת מי פ ר, העובדת כדיילת־שלום בנמל־התעופה בן־גוריון, תחת
פיקוחו של מייק פינחסי.
גידי וענת, שליקקו דבש יחדיו במשך חמש השנים האחרונות, רק בישרו לכולם
שהרומן ביניהם הסתיים, וכבר ראו אותם שוב חבוקים בהופעת־הפרידה של הלהקה.׳
וראה זה פלא. אותו דבר קרה גם בין הדבור, מאיר פניגשטיין וחברתו, דבורי
ריס• גם שניים אלה שמו קץ לחברותם הממושכת בעת שמאיר שהה עם הלהקה במסע-
הופעות בארה״ב. אבל כמו שהחבר׳ה חזרו ארצה, השניים שוב ביחד, אוהבים ומאושרים.
פסנתרן הלהקה, יוני רכטר, החליט לפתוח את השנה החדשה עם חברה חדשה,
נערה בשם דפנה, שהיא גבוהה ונאה.
הזוג היחידי השומר בינתיים על יציבות הוא צ׳רצ׳יל וחברתו, שדרנית־הרדיו
עיינה אימן, וכמובן אפריים שמיר, הנשוי באושר לאשתו הזמרת אסתר, שהפתיעה
לאחרונה בלהיט עצמי במיצעדי־הפיזמונים.
אשר לחברי הלהקה ככלל, נראה שהם עדיין לא החליטו על המשך דרכם. גידי
השתתף בינתיים בסרט נוסע אלונקות, מאיר פניגשטיין רצה להצטרף ללהקת־הליווי של
אריאל זיולפר, ועזב. דני סנדרסון שוקד על לחנים חדשים ומודיע לכולם שיש
לו תוכניות חדשות שהוא לא מוכן לגלות, כי ״לא מגלים חצי פסנתר.״ אלון אוליאר־צ׳ילן
נסע לפני חודש לבוסטון, להשתלם במוסיקה, ולי לא נותר אלא להיאנח על
פירוק הלהקה, שחלפה לה עם הרוח כמו כל הדברים הטובים.

קיץ חפשי ומשוחרד

טמפוני
או-בה

ט מפוני או־ב ה נותנים
לך הרג שת בטחון וחופש,
תוכלי ל שחות בים
בביקיני, להתקלח,
לרקוד ולרכב על אפניים

ח ד שי 1111111 לנערות ולבתולות
מתאימים במיוחד
טמפוני או־בה מיני.
לטמפוני 0.1(.מיני
כשר ספיגה ענק
כמו לטמפוני 0.1(.
האחרים.
סס היי חפשייה עם או־בה
הטמפון הקטן
שכבש א ת העולם
סס להשיג בבתי המרקחת,
בחנויות כל בו, בפרפומריות ובסופרמרקטים.

סרטי ה שנה
(תמשך מעמוד )39
במסווה של מלודרמה, את היחסים בין
המינים והמעמדות •׳בהברה המודרנית !
השני, בעיבוד המתוחכם והמפוכח ביותר,
•שנעשה אי־פעם לאופרה — במיקדה זה,
חליל הקסם של מוצארט. ולבסוף, אהבה
ומילחמה של וודי אלן, שהצלחתו המסח ררת
בארץ מוסברת, נוסף לעצם היות
הסרט מצחיק, בכך שיוצאי מיזרח־אירופה
רבים נהנו מן ההשתוללות של הקומיקאי
היהודי המטורף בתוך הקלאסיקה הרוסית
של המאה ה־.19

שפע של
זבל מיו ת ר
שר לסרטים הנרועים של השנה,
הקושי הוא רק בבחירה. המיגוון,
כמובן, רחב. וזאת, אפילו אם אין מביאים
בחשבון את סירטי־השוליים ׳שחולפים בארץ
ללא מעזים, מדי שבוע.
ראשית יש, אולי, להתחיל באכזבות.
המרה ביותר היתד, זו שבסירטי ארתור
פן. האיש הזה נחשב, לפני 10 שנים,
כאחד הכוחות המקוריים ביותר של הקולנוע
האמריקאי, שני סרטיו האחרונים,
חקירה אפלה ובמייוחד דו־קרב במיסורי,
רומזים רק ליומרות שאין להן כיסוי.
אם הראשון ניסה להשתלב בתוך מערך
סירטי הבלשים הפרטיים, תוך התעלמות
מכמה מן המרכיבים החיוניים היסודיים
לסרטים מסוג זה, וצלל לתוך עולמו הפרטי
של הגיבור, שלא היה מעניין במייוחד,
תוך הצגה שיטחית ביותר של הסובב אותו,
הרי הסרט השני היה אחד מכאבי־הלב
הגדולים של השנה: מערבון בהשתתפות
שני השחקנים המרתקים ביותר היום של
הבד — מארלון בראנדו וג׳ק גיקולסון —
שהוא כל-כך מתחסד מבחינה פוליטית,
כל־כך רדוד מבחינה פסיכולוגית, וכל-כך
עייף מבחינה עלילתית, עד שצריך היה
לחפש בנרות אותן הסצינות טעונות המתח
והמשמעות, שבזכותן התפרסם פן בשעתו.
ומן האכזבות, לקטאסטרופות. ווד
קטאסטרופה המגוחכת ביותר של השנה
היתר״ ללא ספק, הינדנבורג, אותו סרס־בידיוני
שניסה לספר מה קרה לצפליז
הגרמני המפורסם שעלה באש, ותוך כדי
כך שכח שהיו בגרמניה גם נאצים. אם
לא די בכך, הרי אחרי שהלאה את הצופה
בסיפורים, הסתיים הסרט בהצהרה המודה
כי מה שנאמר עד כה אינו בהכרח האמת,
אבל ייתכן גם שאינו שקר.
קטאסטרופה מסוג שונה נשאה את השם
היומרני ליסטונזאניה, ואיפשרה לבמאי קן
ראסל לשפוך על המסך מחזות מרהיבים
של טעם רע וחולניות מופגנת, תוך התיימרות
לגולל את חיי פראנץ ליסט, בדמות
אליל־נוער. הדבר היחידי שניתן לומד
לזכות רא־סל, הוא שיש לו כישרון מייוחד
לנצל קרטונים ונייר-כסף לעשיית רושם
על המסך. פרט לכך נראים סרטיו בתרגילים
של ריפוי־בעיסוק לאנשים הסובלים
מהפרעות מיניות חמורות, וכל קשר ביניהם
לבין הנושאים שהם מתיימרים להתמודד
עימם (כמו חיי מלחינים, למשל)
מיקרי בהחלט.
הקטאסטרופה השלישית צנועה יותר, אך
מיותרת לחלוטין. שמה גייבל ולוימבארד,
והיא פרי עמלו של סידני פיורי, שהעניק
השנה אופרת־סבון מרוחה נוספת בשם
שילה לווין מחה ...וחיה בניו־יורק. גייבל
ולומבארד, אחד החלוצים בגל חדש של
סרטים על כוכבים הוליוודיים, הצליח לעוות
את העובדות ההיסטוריות עד לבלי-
הכד, העלה על הבד חיקויים זולים ועלובים
של שני הכוכבים הגדולים ובנה
סיפור שאפילו הרכילאיות הפחות־מכובדות
בהוליווד לא היו מעזות להציגו בפומבי.
עוד יותר גרוע מרע, פשוט מיותר.
הסרט הרביעי בסידרה זו לא היה מופיע
בה כלל, מאחר שהוא אחת מאותן הפקות
שוליות שאין שמים לב אליהן. אלא שההצלחה
המיסחרית המסחררת של הבגידות
שבנישואין על מסכי הארץ מחייבת את
הכללתו ברשימה זו, בהיותו הסרט הצרפתי
הקרוב ביותר, בהשקפות־החיים שלו, בתבונתו
ובהומור שלו, לסרטים המוצגים
בערבי-שבת בטלוויזיה. הסיפור על גבר
שבוגד באשתו שמתחברת עם האהובה,
שעושה יד אחת עם הרעייה נגד הבעל,
וכן הלאה, הוא עלבת לשחקנית ביבי
אנדרסון, המופיעה בו ! רומן־משרתות ש צריך
אולי להיכלל במיכסה של. הסרטים
הבאים מן המיזרח־הקרוב.
אפשר עוד להאריך את הדיבור, להזכיר
את המבוכה שהתעוררה למראה המסע
של ויטוריו דה־סיקה ושני גברים על נדוניה
אחת של מייק ניקולס, את החידה

שבאהבה לנצח של פיטר בוגדנוביץ׳,
סרט מוסיקלי בלי זמרים, בלי רקדנים
ומלא פוזות, או את פולחן ההערצה־העצמית
של ברברה סטרייסנד בלאקי
ליידי. אבל לשם מה סתם להתענות בזב־רונות
מרים 1מוטב לעבור לשחקני השנה.

רו מי שגיידי
בתפ קי ד ־ חיי ה
^ ין כל חידוש בקביעה שגם השנה,
כמו בשנים האחרונות, היו תפקידי
הגברים בקולנוע מעניינים הרבה יותר מן
התפקידים הנשיים. לאיזו אשה התאפשר,
במשך שנה אחת, לזכות במיגוון מרתק
של דמויות פסו זה שנפל בחלקו של
ג׳ק ניקולסון בקן הקוקיה . ,זהות גנובה
ואפילו דו־קרב במיסורי (שבו היה הוא־עצמו
טוב בהרבה מן הסרט) .היכן ההקבלה
הנשית למיבצעים וירטואוזיים כמו
זה של אל פאצ׳ינו באחר־צהריים של פורענות
או זה של רוברט דה־נירו בנהג
מונית (אגב, מעניין לציין ששניהם בוגרי
הסנדק) .ואיך אפשר להתעלם מן הברק
של ויטוריו גאסמן בבושם נשים, שבו
שילב סרקאזם מונומנטלי בפאתום רגשני,
אז הכנות הספונטאנית והרגישות הדקה
של אוגו טוניאצי בבוא להכיר את אשתי?
איך אפשר לשכוח את ג׳ין הקמן כ״פופאי״

רומי שניידר עצמה היא הדוברוב בתפקיד
כזה נתקלים רק לעיתים רחוקות, והיא
מיצתה אותו עד תומו.

ההו מו והאם
הי הו די ה
^ ין שחקני ־המישנה שבלטז הש־
4נה, אפשר לציין את אלסנדרו מומו,
הנער בן ה־ 18 שניספה בתאונת־אופנוע
זמן קצר לאחר ששימש נושא־כליו של
גאסמן בבושם נשים. ואסור לשכות גם
את ניקול ויליאמסון, אחד השחקנים הגדולים
של הבמה האנגלית, שגילם את ידידו
ועוזרו הנאמן של רובין הוד ברובין ומרי־אן.
או את ג׳ון קאזאלה, עוד אחד מבוגרי
הסנדק, שהיה השודד העצבני והנבוך
באחר־צהרייס של פורענות. אבל את אוסף
שחקני־המישנה המרשים ביותר, כנראה
לא מעט בזכות הבמאי, ניתן למצוא שוב
בחשיבותה של אהבה. ז׳אק דיטרונק, זמר
במקצועו, יוצר דמות קורעת־לב כבעלה
של השחקנית, שלמרות אהבתו אליה אינו
יכול לספק אותה משום בחינה! מישל
רובן, כחורבת־אדם מתמוטטת, שחי עם
כלבו ועם כאביו! קלוד דופן, כמעט-
מומיה המטילה חיתיתה על כל הסביבה,
ומעל כולם קלאוס קינסקי, אותו נבל
קבוע של מערבוני־ספאגטי, מטורף־להש־

השחקנים מאזינים להיטלר בתילבושת היטלר ב״להיות או לא להיות״
הקרנה חוזרת ומלהיבה
מן הקשר הצרפתי מס׳ ,2ואת מילחמתו ה־ווירטואוזית
להשתחרר מהשפעת הסמים ה־נרקוטיים
שהוזרקו לו?
אולם אם יש שחקן שהצליח, השנה,
להפריד סופית את דימוי הביריון המיק־צועי
הפעלתן, ולגלות עומק ויכולת־הבעה
נדירים תוך שמירה על חופשיות מוחלטת
נוכח המצלמה, הרי היה זה שזן קונרי.
בין אס היה הגיבור העייף שאינו יכול
להשלימו עם גילו, ברובין ומריאן, השייך
הערבי המגלם את כל הפרימיטיביות המפוכחת
של העולם השלישי בהכפיר והרוח,
או הסמל הסקוטי שהוא סמל לאיש הלבן
שאינו מסוגל לתפוס את משמעות הדו־שיח
עם העולם השלישי, באיש שרצה להיות
מלך, קונרי היה האישיות הקולנועית
המעניינת ביותר של הבד בשנת תשל״ד.
מבין התפקידים הנשיים הראשיים, רק
במעטים היה כדי למשוך בכלל תשומת-
לב. כך, למשל, דמותה של ליב אולמן
בשני פירקי האפוס השוודי המהגרים והארץ
החדשה, או דמותה של מאריה
שניידד, כמייצגת הדור החדש המנסה
לשווא להבין את גיבורו העייף של אנטוג-
יוני בזהות גנובה (אלא שתפקידה בסרט
היה, בסופו של דבר, צדדי למדי) .מי
׳שראויה לציון מייוחד היא פלוריגדה בול-
קן, שהסירה את דימוייה הזוהר הרגיל,
והשתלבה בטיבעיות מהממת בדמותה של
פועלת, בסירטו הלפני־אחרון של ויטוריו
דה־סיקה, חופשה קצרה. גם את שרלוט
ראמפלינג אי־אפשר לשכוח כשותפה מוזרה
לקשרים סאדו־מאזוכיסטיים בשוער הלילה
וכבת־זוגו של רוברט מיצ׳ם המיסתורית
בשלום לך יקירתי.
אולם מעל כולן ניצבת השנה רומי
שניידר בתפקיד חייה, כשחקנית כושלת
הנאלצת להופיע בסירטי־פורנו לפרנסתה,
בחשיבותה של אהבה. אין ספק שהבמאי
ז׳ולבסקי עשה נפלאות בהדרכת שחקנים,
ועם זאת קשה להיזכר בסצינות כנות
ומזעזעות יותר מזו שבה מודה השחקנית
בכישלונה מול המצלמה ונדמה כאילו

כיר בכל הפקה מפוקפקת הזקוקה לדמות
שקל לשנוא ממבט ראשון. בחשיבותה של
אהבה. כשחקן הומוסכסואלי המגלם את
ריצ׳ארד השלישי על הבמה, ומנסה לשכנע
את עצמו ואת הקרובים לו בכבודו ובכיש-
רינותיו, מפגין קינסקי את המיבצע הוויר־טואוזי
המרשים ביותר של השנה של שחקן
בתפקיד־מישנה.
לגבי שחקניות, הבחירה קלה יותר. אומנם,
ברנדה ואקארו היתד! ,חביבה מאד
כעיתונאית חסרת־מזסר בפעם אחת אינה
מספקת, ומריה שניידר היוותה ניגוד מענ יין
ורבגוני לג׳ק ניקולסון בזהות גנובה
(ויש אפילו הסוברים שתפקידה היה תפקיד
ראשי) ,אולם אף לא אחת מהן פרקה
כל עול בהנאה ובחדווה כמו שלי וינטרס
בהתחנה הבאה, גריניץ׳ וילג׳ .זוהי האם
היהודיה שאין למעלה ממנה, וגם מי שסבור
כי היא הגזימה במיקצת בכל העניין,
אינו יכול להתעלם מן העובדה שהיא גנבה
את ההצגה מכולם.
הסינמולסיום,
אפילוג שנושאו
טקים. במשך השנה, אורגנו בהם כמה מיב־צעים
ראויים בהחלט לשבח, בשיתוף עם
המכון־הישראלי־לקולגוע. למשל, שבוע ש הוקדש
לסרטים שהוצגו בפורום הקולנוע
הצעיר בפסטיבל ברלין, ושבוע אחר ש־הוקדש
לקולנוע המכסיקאי, ועוד שבוע
של סרטים הולנדיים (בהקשר זה כדאי
אולי להזכיר גם את שבוע הסרטים הצר־תית)
.אך לא בכך העניין.
את הסרטים מציגים, אבל מיספר האנשים
הבאים כדי לראותם ...מוטב שיישאר
בסוד. מן המיספרים שמצטטים מנהלי
הסינמטק, מסתבר, שזול יותר היד. לממן
לכל אחד מן הבאים לשם בקביעות כרטי-
סי־נסיעה לחו״ל, כדי שיראה שם סרטים
כאוות־נפשו, במקום לקיים את המוסד כאן.
מצטיינים בנעדרותם, שוב לדיברי מנהלי
הסינמטק, הם הסטודנטים של החוג־לקול-
נוע באוניברסיטת תל־אביב. ובכן, אם אלה
פני הדור הבא של חסידי הקולנוע בארץ,
מה צורך להציג סרטים טובים ז

עדנה ודן פיינרו 1
ה עו ל ם הז ה 2040

אי 1ה מולי•
נערת הטרמפים
( )1/40 בטוחה שהפרס השבוע מגיע דווקא
לה. למה? ״זה מפני שאינני מנסה
להכיר בחור דרך העיתון. בבר עשיתי
זאת פעמים רבות. זה למעלה מ־ 12 שנים
שאני נוסעת בטרמפים בארץ, בתל־אביב,
וקצת בחו״ל, ולמרות שהכרתי מאות בחד
רים (ובחורות שגם הן נתנו לי הרמה —
ס ) ,עדיין לא מצאתי מישהו מתאים.

מיכתב פרס
רצינות ושמרנות
ריח של ארץ־ישראל הישנה, האבודה
והנשכחת, כמו שאומרת
נעמי שמר, עולה ממיכתבה של
( .)3/40 ולמרות שהיא לו החברה-
לתה שלי, אני בטוחה שתסכימו עמי
שפרס״השבוע מגיע לה, ולו רק עבור
האורגינל.
בת 17 וחצי שסיימה רק לפני
חודשיים את בחינות־חבגרות שלח,
ונמצאת כרגע בשל״ת מוקדם של
הנח״ל. אינני מחפשת חבר קבוע
דווקא. ברצוני סתם להכיר בחורים
מעניינים. מיסגרת עולמי כרגע מצומצמת
למדי. איני פוגשת אנשים חדשים,
וכל אלה שאני נמצאת עימם
הם כאלה שאני מכירה מזה שנה
וחצי.
״דרישותי מבני־אדם גבוהות בדרך-
כלל. זאת, בעצם, בעייתי ביחסי עם
אנשים. איני יכולה להימנע מביקורת,
ובכך אני מצמצמת את מעגל
חברי הקרובים, בעוד שאני רוצה להרחיבו.

שאני רוצה שיהיה באלה
שיטרחו לענות לי, זה נטייה לקריאת
ספרים, רצינות, וכן — קצת שמרנות.
כבוגרת תנועת־הצופים אני אוהבת את
הנוסטאלגיה של תנועות־הנוער, את
השירים הישנים והטובים, ריקודי-עם,
ומסתייגת מהמון דברים חדשניים.
נו, אז יש ביקוש ן״

מיכתב פרס השבוע — ובכל שבוע—
מזכה את שולחו בשי חינס — חבילת
מוצרי תמרוקים ויופי מתוצרת חברת
הדם בשווי של 200ל״י. הפרסים נשלחים
לזוכים בדואר.
אז זד, בערך ככה — כל מה שמבוקש במיב־תבים
האחרים +אחד כזה שהכל כבר
עבר עליו ובכל־זאת נשאר אוהב חיים
וצעיר בנשמה ובמה שצריך — כולל
מראה חיצוני (גם אני נגד כרם) .אני
,29/170 קמין סייז, יפה ונראית ב־ס/״סב
פחות.״
קבלו אותה.

קצין בגולני
קצין צעיר, שמאז שהוריו נסעו לחו״ל
הוא מרגיש את עצמו בודד, מסתגר עם
ספרים ועיתונים וגר במקום קטן, שאני
לא רוצה להזכיר את שמו מפני שממילא
אין סיכוי שתדעו איפה זה. הוא)2/40( ,
אפילו לא יודע כמה הוא בודד, וזה אולי
מפני שהוא משרת בגול ני. מי שגילתה
זאת היא דווקא אחותו, שכתבה אלי בשבילו
ומתארת אותו כ״בן ,22 בעל עיניים

אפורות־כחולות, שיער שחור, נובח 183
0״מ, אינטליגנטי וטוב־לב. ומאחר שבקרוב
יוציא את רשיון־חנחיגד, שלו, לא
יהיו לו בעיות להגיע אלייך. כיתבי אליו,
ואני מבטיחה— לא תפסידי.״
מי שרוצה לדעת יותר על האחות
דווקא — מוזמן לכתוב אליו ולשאול.

סתם קריזה חולפת
מזל ש( )4/40 שלחה אלי את המיכתב
הזה עוד לפגי יום־הביפורים. כך שזה
נחשב לה עוד לחטאים של השנה שעברה,
ולמעלה בטח ימחלו לה על כך. זה מפני
שהיא לומדת בבר־אילן. יש לה קשרים.
״הבדידות ביבלל לא מציקה לי,״ היא
כותבת, כדי שלא תבינו אותה לא נבון,
״והמין הנגדי כלל וכלל לא מושך את
תשומת-ליבי. אבל מה — אני איכשהו
לא מכוערת, ומדי-פעם מטרידים אותי
בבקשות חוזרות ונישנות לבלות ולצאת
בחברתם,״ רחמנא ליצלן.
״מי? את שואלת,״ היא שואלת, ומשיבה
במקומי :״כמובן, הבחורים. אבל הם
לא מעניינים אותי, אם תסכימי איתי או
לא.״ ואתם רק יכולים לנחש שאני לא
מסכימה.
״במה שאני מעוניינת זה בחברות קצת
שונה מהרגיל, ולא עם המין הנגדי. לא,
אני ביכלל לא מה שאת חושבת. זו סתם
קריזה חולפת, .בא לי׳ להתקשר עם בנות
מיני על טהרת הידידות והריעות. אולי
יכתבו פעם על זו שאתקשר עימה ועל
משהו כמו, דוידה ויהונתה /למה רק למין
החזק שמורה הזכות לרעות אגדית,
כמו זו שמסופר עליה בתנ״ך? גם אנחנו
רוצות שבחים מהסוג הזה. אנו לא רק
כלי־חרסינה עדינים ויפים. יש נשמה
בכלים. אז מי מוכנה להיות הבת־זוג שלי
שתכונה בשם דוידה?״
רק חשבתם שכבר לא יכולים לחדש
לכם כלום.

בעיקבות באלזאק
״דייג־אוהב דגים? ודאי וודאי.
״צייר אוהב דוגמניות? יש להניח.
״אבל למה יש דוגמניות רק לציירים?
למה אין דוגמניות לסופרים, למשל? אני
למשל בחור בן ,22 שיושב וכותב רומן
וזקוק ממש לעזרתה של זו שתבין אותי
ואת הספר, ותעזור לי להעמיד על הרגליים
את הדמות הנשית שבו נשמע
מוכר, לא?
לא, הטכסט הזה לא נלקח מהסידרה הטלוויזיונית
על באלזאק. אולי רק הרעיון
נשאל משם. אבל מה זה משנה? ()5/40
מחפש דוגמנית או אסיסטנטית, ש תהיה
בגיל ( 18—21 להבדיל מהוגורה),
עם עדיפות לחיילות. כדי שתזכה במיכרז
עליה להיות נחמדה, אינטליגנטית, מאי-
זור תל-אביב ובעלת חוש־הומור.
מי יודע? אולי הוא יכתוב את הרומן
שלו עלייך.

מיכתביס לפירסום במדור זה יש להפנות
לכתובת: מיכתבים לציפי, ת.ד136 .
תל־אביב, מיכתבים למכותבים במדור יש
לשלוח במעטפה כפולת. על החיצונית
יש לרשום את הכתובת הנ״ל. המעטפה
הפנימית — מבויילת בבול של 50 אגורות
— צריכה לשאת את מיספרו הסידורי
של המכותב בילבד.

״למרות שהכל טוב ויפה, וההומור שלד תמיד מצליח להצחיק אותי
צחוק בריא, מה דעתך לקחת כחשכון תחום נוסת?״ שואלת אותי רחל
ש. מגכעתיים, ומציעה :״תבקשי כמדורך שחור טל גבי לכן שכל כותב
וכותבת השולחים מיכתכים למדור, יציינו את תאריד לידתם המדוייק —
כלומר, את המזל האסטרולוגי שבו נולדו. וזאת עד מנת לחמוד צרה
ופגע בעתיד, לכל אלה שיפגשו באמצעות מדורד. הרכה צרות צרורות
ומרעין בישין יהיו כלא היו אילו הבני־אדם יקהו קצת יותר ברצינות נושא
זה ששמו אסטרולוגיה. ושלא יעזו לצחוק מזה, כי באסטרולוגיה טמון
פוטנציאל אדיר לטובת הפרט והכלל.
״נכון שיש לכם מדור הורוסקופ שבועי, אבל זה לא מספיק. אז אנא,
אל תעקצי אותי על הצעת הייעול הפרטית שלי. וכדי להבהיר את
כוונתי אני שולחת לד גם את טבלת ההתאמה בין המזלות. אם זה לא
ישכנע אותך, הזמיני על חשבון המערכת אסטרולוג ותשמעי את דעתו
על הצעתי. התוצאות ידברו בעד עצמן. אם תפגישי בן מזל אדיה עם בת

טבלת ההתאמה של המזלות. כדאי שתשמרו אותה. אין לי שום כוונות
לפרסם אותה כל שבוע מחיש.
בת מזד טלה עם :

בת אריה עם:

בת קשת עם:

טלה — נפלא לפלירט.
שור — מפוקפק ביותר.
תאומים — מוצלח.
סרטן — טוב לנישואין.
אריה — טוב למיטה.
בתולה — אכזבה באהבה.
מאזניים — לא רע.
עקרב — מלא תיסכול.
קשת — מבדר.
גדי — מסוכן.
דלי — לא מבטיח.
דגים — חסר־סיכוי.

טלה — ידידות מצויינת.
שור — חסר־סיכוי.
תאומים — אין תיקווה.
סרטן — יחסי־ניצול.
אריה — מצויין.
בתולה — מפוקפק ומייותר.
מאזניים — חבל להתחיל.
עקרב — ייתכן שכדאי.
קשת — יחסים מאוזנים.
גדי — לא מומלץ.
דלי — יעיל ומומלץ.
דגים — חסר־שחר.

בת שור עם:

בת בתולה עם:

טלה — חביב בלי עתיד.
שור — מוצלח ביותר.
תאומים — אפשרי במאמץ.
סרטן — תיקווה קלושה.
אריה — לא סביר.
בתולה — תלוי בגיל.
מאזניים — קיימת אפשרות.
עקרב-מפוקפק ולא מאוזן.
קשת — אין סיכוי.
גדי — פוטנציאל שלא
מתגשם.
דלי — אסון.
דגים — חסר־תיקווה.

טלה — צמד־חמד.
שור — סביר.
תאומים — חסר״תיקווה.
סרטן — מרתק וקצר.
אריה — חסר״סיכוי.
בתולה — למה לא?
מאזניים — מדכא.
עקרב — צירוף גרוע.
קשת — מקסים וחולף.
גדי — מומלץ בחום.
דלי — לא מומלץ.
דגים — יש סיכוי.

טלה — אין תיקווה.
שור — מקסים כבעל.
תאומים — מבורך.
סרטן — מאכזב וחסר־עתיד.
אריה -
— מבורך.
בתולת — לא מומלץ.
מאזניים — מוצלח.
עקרב - -מפוקפק.
קשת -קשה לחזות.
גדי — ידידות בלי אהבה.
דלי — סוף מאמלל.
דגים •-אפשרות סבירה.

בת גדי עם :

בת תאומים עם :

בת מאזניים עם :

טלה — אפשרי בהחלט.
שור — מפוקפק.
תאומים — חמור.
סרטן — מומלץ בחום.
אריה — מצויין לגבר.
בתולה — נפלא לגבר.
מאזניים — מדכא מאד.
עקרב — שואה.
קשת — אי־אפשר לדעת.
גדי — הצלחה בטוחה.
דלי — כישלון.
דגים — אפשרי.

טלה — חסר־תועלת.
שור — משונה.
תאומים — אסון.
סרטן — אפשרי.
אריה — סיפור אבוד.
בתולה — תלוי בגיל.
מאזניים — זוועה.
עקרב— קשר חזק ושלילי.
קשת — אבוד.
גדי — מומלץ לסאדיסטית
ומאזוכיסט.
דלי — יציב ולא מרגש.
דגים — אפשרות.

טלה — פושר ויציב.
שור — מסוכן.
תאומים — מוצלח.
סרטן — מבורך.
אריה — מיותר.
בתולה — מועיל ומדכא.
מאזניים — לא רע.
עקרב — זיווג מצויין.
קשת — חסר התאמה.
גדי — יציב למראית־עין.
דלי — זיווג מושלם.
דגים — אווילי.

טלה — רדוד.
שור — מצויין.
תאומים — מעורר סלידה.
סרטן — קרב״איתנים.
אריה — חמור.
בתולה — סוף מדכא.
מאזניים — קשר כפייתי.
עקרב — הצלחה בטוחה.
קשת — לא ולא.
גדי — חסר־סיכוי.
דלי — זיווג למופת.
דגים — מסעיר בלי עתיד.

בת עקרב עם :

בת דגים עם :

טלה — מייותר מלכתחילה.
שור — מוצלח.
תאומים — אפשרי.
סרטן — כישלון ברור.
אריה—זזד־צדדי ללא עתיד,
בתולה — כישלון בטוח.
מאזניים — קשה לחזות.
עקרב — מאמלל.
קשת — כדאי מאד.
גדי — ידידים ואוהבים.
דלי — חסר־סיכוי.
דגים — חסר־תיקווח,

טלה — שווה ידידות.
שור — פאשלה.
תאומים — נפלא לצרות.
סרטן — נדיר וחסר־סיכוי.
אריה — חבל על הזמן.
בתולה — קשה לנחש.
מאזניים — מסעיר וקצר.
עקרב — מסעיר וחולף.
קשת — אבוד מלכתחילה.
גדי — נידון לכישלון.
דלי — פושר.
דגים — אסור !

בת סרטן עם :

אף אחד לא מכיר א ת פניך כמוך
חוץ מאתנו־

טלה — מסעיר עם ניגודים.
שור — מהנה ללא עתיד.
תאומים — מדכדך.
סרטן — אסון לגדי.
אריה — לא מבטיח.
בתולה — מרהיב וחולף.
מאזניים — חסר־תכלית.
עקרב — מטרף לזמן קצר.
קשת — מלבב בלי תועלת.
גדי — אס אין ברירה.
דלי — אפשרי.
דגים — זיווג גרוע.

בת דלי עם :

תכ שירי יופי לזוכים ב מ דור;

$388

* י 118881