גליון 2041 מתאריך 13 באוקטובר 1976

שו־אד מ ״ צרס
ח ל קי טנקי
קצץ־צה״ל בדרגת רב־סרן,
הועמד לדין לפני בית־דין צבאי
כשהוא נאשם באחריות להריגת העסקן הקומוניסטי
מחמוד שייך דיב דחלול מהכפר סלפית (העולם הזה
.)2013

הקצין היה מפקדה של קבוצת חיילים.
שעצרו חשודים בבפר סלפית בעת
ושומרון, והיפו את שייד
המהומות כיהודה יי• •י 1 1ן ן
בכיטנו.
למוות, תוך
דיב דחלול
בעיטות ־־בינ״
בית־הדין הצבאי הרשיע את הקצין יז עליו
כאחריות למעשה־ההריגה, והטיל על
עונש, שנאפר לפירסום משום שהמישפט
נערך בדלתיים סגורות

להחוגד לוו עדת ־
שרי ל שטח*
שר־הביטחון שמעון פרם לא יוכל להתנגד לתוכניתו
של ראש־הממשלה להקים ועדת־שרים לענייני השטחים
המוחזקים, או להתערבות ועדת־השרים לענייני־ביטחון
בתחום זה, כיוון שאין מדובר בחידוש, שהוא יכול
לטעון שנועד לפגוע בסמכותו או להתערב בתחום
פעילותו הבלעדי.
ועדות־שרים לענייני השטחים היו קיימות מאז מילחמת
ששת־הימים. רק בממשלתה האחרונה של גולדה
לא הוקמה ועדה מעין זו וועדת השרים לענייני־ביטחון
היא מעסקה בנושאי השטחים. משום מה נותרו
ענייני השטחים בממשלת רבץ כנחלתו הפרטית של
שר־הביטחון.

מה שמבקש עתה יצחק רכין לעשות
הוא להחזיר נוהג שהיה מקובל כעבר, וספק
אם פרם יובל להתנגד לבך, למרות רצונו
לשמור על בלעדיות שליטתו לגבי המדיניות
כשטחים המוחזקים.
חשוב לציין כי חילוקי־הדיעות בין פרס
ורבץ כעניין השטחים אינם נובעים
מהיריבות האישית ביניהם, אלא הם
תוצאה של תפיסות מנוגדות ומדיניות
שונה, הן לגבי עתיד השטחים והן לגבי
מהותו של גוש־אמונים.

פ קי די מי שרד־הבי
ט חון נחק רי םעל
הדלפה מי סמך רוזן
שלושת הפקידים הבבירים כמישרד־הכיטחץ,
שסירבו להיחקר במבונת־האמת
כקשר להדלפת מיסמך רוזן לכתב ״הארץ״
מתי גולן, נחקרים עתה על-ידי המישטרח
בשיטות־־חקירה קונווציונאליות.
השלושה, מזכירו הצבאי של שר־הביטחון תת־אלוף
אריה בדאון, ועוזרי שר־הביטחון אשר בן־נתן וחיים
ישראלי, מתבקשים עתה להשיב על שאלות משלימות,
נוסף על העדויות שמסרו עד כה.
עתה מסתבר כי חקירת ההדלפה דווקא בנושא זה,
נעשתה על־פי תביעתו האישית של שר־המישפטים
חיים צדוק, שהיה סבור כי בשל מיעוט התפוצה של
המיסמך שהודלף, יש במיקרה זה סיכוי לאתר את
המדליף. ראש־הממשלה, יצחק רבץ, נתן מייד את
את הסכמתו לחקירה, וזאת עוד לפני שבירר בין
ראשי מישרדו, שמא היה אחד מהם המדליף .״זה
היה מישחק־רולטה מצד רבץ,״ העיר אחד החוקרים.

יחד עם זאת מביעים החוקרים ספק אם
יעלה בידם לאתר את המדליף במיקרה זה.

עוד קור אן קרו ע
ותגלהחב רון
תוך תקופת העוצר בחברון, גילו אנשי המימשל
הצבאי ספר־קוראן שחולל באחד המיסגדים בעיר.
חשד שהועלה שמא נעשה הדבר כפרובוקציה, במטרה
להסעיר שוב את הרוחות בין המוסלמים בעיר, הופרד
בחקירה מהירה שנעשתה.

הפעם התבקשו שילטונות המימשל בחברון
שלא לתת פירסום לפרשה, דווקא על־ידי
ראש־העיר המוסלמי פהד קוואסמה,
המבקש לעשות הבל בדי להרגיע את רוחות
תושבי עירו.

מיפעלי־הפלדה אורדן, שבבעלות חברת כלל,
שברשותם בית־היציקה היחידי בארץ ליציקת פלדות
בליסטיות, מייצרים חלקי־טנקים
העשויים מפלדה יצוקה.

כץ השאר מייצר המיפעל הישראלי,
צריחי-טנקים יצוקים,
ושיריוני־מנועים.

מ סי חו תבברחליטוח
א״״ב-־יאם פי תחה
תו כוי ת ״ מחשב
מייו חד ת לי שראל
תוכנית־מחשב מיוחדת, שכמותה לא קיימת בשום
מקום אחר בעולם, פותחה על־ידי חברת המחשבים

ה קיבו צני קי אינם

ט חוז ח ד ־ אביב
מתח גבוה שורר בשבועות האחרונים בין פרקליטי
מחוז תל־אביב, לבין עורכת הדין ויקטוריה
אוסטרובסקי־כהן, פרקליטת המחוז.
הפרקליטים טוענים, כי הבוסית שלהם מאבדת את
השליטה על עצביה, וגורמת למצב של מתח הולד
וגובר. כמה פרקליטים ותיקים במחוז, נמנעים
מלהיפגש עם הפרקליטה, כדי למנוע התפוצצות.

מקורות יודעי-דבר טוענים, שמישרד
המישפטיס מנסה לשים קץ להידרדרות
המצב, על־ידי מינוי פרקליטת המחוז
כשופטת מחוזית.

יותר ב רי אי ם

מ׳ תממן א ח

סקר שנערך כמשך ארבע שנים
בקרב יותר מ־ 3000 גברים בגילים שכין
30ל ,64-כ־ 30 קיבוצים, ניפץ את
הדיעה הקדומה באילו הקיבוצניקים
נהנים מבושר גופני, בריאות פיסיולוגית
ותוחלת-חיים גדולים יותר מאשר
תושבי הערים כישראל.
את הסקר ערך הד״ר יאן קלרמן,
שערך כמקביל סקר דומה על מצב
בריאותם של באלף מנהלי-מיפעלים,
עובדי הצווארון־הלבן, כערים. על-פי
הנתונים הסתבר, כי הקיבוצניקים
הראו נטיות לגורמי סיבון של מחלות*
לב יותר מאשר העירוניים. בך, למשל,
הסתבר, כי כין הגברים בקיבוצים
סובלים * 11.1מלחץ־דם גבוה, לעומת
שיעור של * 0.3כעיר.

טיול ור ט חן?

האמריקאית איי־בי־אם, במייוחד על־פי הזמנה
ישראלית. ההזמנה הישראלית נעשתה אחרי שהתברר
שלא קיימת בעולם תוכנית־מחשב לבדיקת שיקולי
כדאיות כלכלית, על־פי נתונים משתנים, של
תוכניות ייצור ופיתוח בקנה־מידה נרחב.

על-פי פנייה מיוחדת, נענתה חברת
איי-כי-אם והסכימה ליטול על עצמה לנסות
לפתח מודל מעין זה של חישובי כדאיות
בלבלית להרצה כמחשב.
ואומנם, מומחי החברה הצליחו לפתח מודל כזה,
שהוא עתה רכושה הבילעדי של ממשלת־ישראל,
אשר באמצעותו נבדקים עתה נושאים שונים של
ייצור ופיתוח.

מ ח 3שי מ ח לי ף
ד קו ב א? ר ״ז מן
בין פעילי סניף מיפלגת־העבודה בגבעתיים, מתגבשת
הדיעה שלא לבחור עוד בראש־העיר, קובא קרייזמן,
כראש רשימת המערך בבחירות הבאות לעיריית
גיבעתיים.

פעילי המיפלגה מנהלים בכר מאחרי־הקלעים
משא־ומתן עם אישים שונים,
במטרה לקבל את הסכמתם להתמודד נגד
קובא קרייזמן בבחירות המיפלגתיות על
ראשות הרשימה.

לא פן הנמנע הוא שאם יווכח קרייזמן שאינו זוכה
בתמיכה במיפלגתו, וכי אין כוונה להציבו כמועמד
לראשות־העיר, הוא יפרוש ממיפלגת־העבודה ויקים
רשימה עצמאית.
כזכור, זוכה קובא קרייזמן לאחרונה מחשדות
פליליים, אולם תדמיתו הציבורית נפגעה.

חיפה סוערת בעיקבות יציאתו של יו״ר הנהלת
הקואליציה וחבר־הכנסת החיפאי, משה ורטמן,
השבוע, לטיול באיטליה, צרפת וספרד, יחד עם
אשתו ובנו.

ורטמן נוסע כאוניית-משא של ״צים״ ,וזאת
תמורת תשלום סימלי כלבד, עבורו ועכור
כני משפחתו, ל״צים״.

כזכור היה ורטמן, לפי שנים רבות, אחד מחברי
מ1עצת־המנהלים של ״צים״.

ואווי ל א בהן
סגו עונ ה־ דצרכחח
ראש־עיריית כאר-שכע, אליהו נאווי, אשר
הסבים באחרונה לשמש כיו״ר המועצה
הישראלית-לצרבנות, עומד להודיע כימים
הקרובים לשר המיסחר-והתעשייה, חיים
כר־לב, על ביטול הסכמתו.
נאווי הגיע למסקנה שקבלת תפקיד זה יכולה להביא
אותו לידי סיכסוכים עם שרים שונים במיפלגתו,
אשר יזיקו לו בבחירות הקרובות לראשות עיריית
באר־שבע.

טמיק ״ אנ טבה״
שולול״םהסרטה
ב חו ״ ל
חכרת-הפרטים ההוליוודית ״האחים
וורנר״ ,שקיבלה מידי ממשלת־ישראל
את הזיכיץ הבלעדי להפיק סרט על
מיכצע יונתן באנטבה, תוך שיתוף־
פעולה מלא של ממשלת-ישראל ד
וצה״ל, עלולה לוותר על העזרה מצד
ממשלת-ישראל ולהפיק את הסרט,
שתקציבו המתוכנן הוא ב* 12 מיליון
דולר, במדינה אחרת.
מפיקי הסרט מתלוננים כי כבר
עתה, כשלבים הראשונים של ההכנות
לקראת יצור הסרט ולפני שיש
בידם תסריט מוכן, הם נתקלים בלחצים
ובבעיות שלא שיערו אותם
מראש.

עיתונאי

״העולם הזה״ .שכועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תל־אביב,
רחוב גורמן ,3טלפון 6א433צ־ .03 תא־דואר . 136 מען מכרקי :
״עולמפרם״ .מודפס ב״הדפוס החדש״ כע״מ, תל־אביב, רחוב כן־
אביגדור. הפצה :״גד״ בע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ כע״ס .
העורך הראשי: אורי אבנרי. המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
בבית־

כשנת 1373 חזה הפרופסור אליהו
הרנון, פרופסור, חבר בפקולטה למישפטים
באוניברסיטה העברית בירושלים, היווצרות
בעייה מישפטית היפוטטית. במאמר
מיקצועי שפירסם בכתב־העת המישפטני
עיוני מישפט (ג 2/מחודש ספטמבר )1973
הוא דן בבעייה של חסיון מישפטי, היכולה
להתעורר במהלך דיון מישפטי, כאשר
אחד העדים יסרב להשיב לשאלות בית־המישפט
בטענה כי קשרי-אמון מונעים
ממנו לתת את התשובה הנדרשת.
ביישמו את בעיית החסיון המישפטי
לגבי העיתונאי, המציא הפרופסור הרנון
כמה דוגמאות, שיש בהם כדי להבהיר באילו
הקשרים עשוייה בעייה מישפטית זו
להתעורר. בין השאר נתן גם את הדוגמה
הבאה :
עיתונאי יוצא לאסוף מידע על שימוש
בסמים בבתי־ספר. לאחר שהבטיח לקבוצת
נערים שלא יגלה שום פרט אשר
יוכל להביא לגילוי זהותם, הם מאפשרים
לו לראיין אותם ואף להיות נוכח בכמה
״טריפים״ .העיתונאי מפרסם אחר־כך
תוכנית ברדיו או בטלוויזיה על נושא זה.
האם אפשר לחייב אותו לגלות את כל
הידוע לו על זהות הנערים ומעשיהם?
בהמשך מאמרו נותן הפרופסור הרנון
גם תשובה משלו לבעייה שעורר. הוא
כותב:
באירוע כדוגמת זה ייתכן שבית־המיש־פט
יגיע למסקנה שאין אינטרס כה חיוני
לגלות באמצעות העיתונאי מי היו הנערים
שעישנו סמים, בעוד שיש עניין לציבור
להגיע לחקר הדינאמיקה של התמכרות
לסמים והמוטיבאציה לכך.
שלוש שנים אחרי שפירסם את מאמרו,
התממשה הבעייה אותה חזה הרנון, ועלתה
אל דוכן בית־המישפט השלום בתל־אביב.
בהבדל קטן אחד: במציאות לא היה מדובר
בכתבת־רדיו או טלוויזיה, אלא בכתבה
שפורסמה מעל דפי העולם הזה ( )2003 בחודש
ינואר . 1976
! 9 1 כעיקכות הכתכה חשיש בגימנסיה,
שעסקה בעישון סמים בקרב תלמידי גימנסיות,
הגישה הנהלת בית־הספר ד׳תי־כון־החדש
קובלנה על-פי חוק לשון־הרע
נגד כותב הכתבה, כתב העולם הזה, יוסי
ינאי.
הנהלת בית־הספר התיכון־החדש, שכמה
מתלמידיו צוטטו בכתבה אחרי שהעידו
על עישון סמים, טענה כי בדברים שצוטטו
יש משום פגיעה בשמו הטוב של
בית־הספר.
במהלך הדיון המישפטי בפני שופט־השלום
ישראל כרמל, נחקר יוסי ינאי
חקירת שתי וערב ממושכת בידי פרקליט
ביודהספר התיכון־החדש, עורך־הדיו מיכאל
כספי. בין השאר ביקש כספי מינאי
לגלות לו את זהותם של התלמידים שמסרו
לו את המידע על עישון הסמים בגימנסיה.
סניגורו
של ינאי, עורך־הדין אביגדור
פלדמן, ממישרדו של עורך־דין אמנון זכרוני,
התנגד שינאי ישיב על שאלה זו.
,את המידע שקיבל ינאי מהתלמידים,״ טען
פלדמן ,״הוא קיבל על סמך יחסי-אמון
מייוחדים שנוצרו בינו לבינם. העיתונאי
אינו יכול לפגוע באמון שניתן בו ולח־

שוף את זהותם של התלמידים
המישפט.״
עורך־הדין כספי ביקש, לעומת זאת,
מבית־המישפט לחייב את ינאי להשיב על
השאלה, ואם יסרב לעשות זאת, להרשיעו
בביזיון בית־המישפט ולהענישו
על כך.
כתוצאה מעימות זה נערך בבית־המיש־פט
השלום בתל־אביב מישפט זוטא, בו
נקרא השופט ישראל כרמל להחליט, אם

המסרב

להטיל סנקציות על
להעיד.
במישפט פלילי בבאר־שבע, בתחילת
,1963 סרב עיתונאי לגלות כיצד הגיע לידיו
העתק של מיכתב מסוייס, אותו פירסס
במעריב. קבע אז השופט אלקיים בפסק־דינו
:״על העיתונות להילחם למען קבלת
חוק־חסינות, שיאפשר לעיתונאים להימנע
מגילוי מקור האינפורמציה שלהם, כפי
שנהוג לגבי בעלי־מיקצוע אחרים. כל
עוד אין קיים חוק כזה, העיתונאים אינם
,רשאים לגרום לביזיון בית־המישפט ולסרב
להעיד.״
ווו
למרות עצתו של השופט הבאר-
שבעי לא יזמה העיתונות הישראלית ולא
תבעה כל חקיקה שתעניק לעיתונאי זכות
חיסוי על מקורות המידע שלו. להיפך,
בשנת 1971 התנהל בכנסת דיון מישפטי על
ענייני החסיון של ראיות מישפטיות. מיש-
רד־המישפטים הגיש לאישור הכנסת הצעת
תיקון — שהתקבלה ואושרה — לפקודת
הראיות, בה כלולות הוראות חוק מייוחדות
המעניקות זכות חסיון לעדויותיהם של ערי
רך־דין, רופא, פסיכולוג וכהן־דת, במיקרים
מסויימים.
אורי אבנרי היה אז הח״כ היחיד שתבע
להכליל גם את העיתונאי בתוך הוראות־חוק
מייוחדות אלה. תביעתו נדחתה ולא
זכתה בגיבוי אפילו מצד העיתונות היש ראלית.

הפך מישפט־הזוטא במישפטו של
ינאי, להתמודדות העקרונית הראשונה בתולדות
המישפט במדינת־ישראל, בה נק
אבל
סירוב של עד־עיתונאי להשיב על
שאלה תוך כדי מהלך עדותו, אירע לראשונה
רק לפני 13 שנה.

כ ש בו עשעבר, בעת שפירסם את
החלטתו בסוגיה מישפטית נכבדה זו׳ קבע
שופט־השלום התל־אביבי ישראל כרמל
הלכה מישסטית חשובה.
אחרי שניתח את כל התקדימים המיש-
פטיים, הבריטיים והישראליים בנושא, קבע
השופט כרמל, בהחלטה ארוכה ומנומקת
היטב, שרק קטעים ממנה מובאים להלן:
השופט לורד דנינג, הבליט את הטענה
כי עיתונאי רוצה בחיפוש האמת ומקבל
את האינפורמציה תוך יחסי-אמון כדי
להביא לידיעתו של הציבור מה שזה צריך
לדעת, וכי העיתונאי יכול לחשוף נגעים
ציבוריים והזנחות שאחרת לא היתה נמצאת
להם תקנה. על פי הטענה, לא היה
יכול לקבל את האינפורמציה אם המודיע
היה חושש שיגלו את זהותו. אולם החוק
(הבריטי) מכיר רק בחסיון של עורך־דין
שהוא בעצם זכותו של הלקוח. לגבי אנשי
מיקצועות־של־אמון אחרים כמו לגבי עדותו
של רופא, ההכרעה היא בידי השופט,
הרשאי לחייב גם עדים כאלה להשיב על
שאלה שנשאלו בעדותם. כזהו גם מצבו
של העיתונאי
לפי דברי השופט דונובן, כפי שלעיתו־נאי
אין זכות חסיון לסרב לגלות את
מקור המידע שלו, גם לשואל אין זכות
מוחלטת לעמוד על גילוי זה, כי הדבר
הוא בשיקול־דעתו והחלטתו של השופט.
עלולים להיות שיקולים שונים, שאי־אפ־שר
להגדירם מראש, הנובעים מריבוי ושוני
של עובדות ונסיבות שעל השופט להתחשב
בהם, ואשר עשויים להוליך את השופט
למסקנה שייגרם יותר נזק, מאשר תצמח
תועלת, מכפיית גילוי אינפורמציה
והענשת העיתונאי על סרוב להשיב על
שאלה. ההחלטה הסופית בעניין זה היא
בשיקול־דעתו של השופט.
לפי הפסיקה האנגלית יש לבית־המיש־פט
באנגליה שיקול־דעת שלא לעמוד על
חובת הגילוי לגבי יחסי־אמון וכך גס בעניין
עיתונאי.
בהקשר זה מצטט השופט כרמל קטע
ממאמרו של הפרופסור הרנון האומר :״אחד
התפקידים העיקריים של העיתונות הוא,
כידוע, לבקר את המימשל, אשר על כן,
עיתונות של ממש, אינה יכולה להסתפק
בהדפסת הודעות הנמסרות לציבור או פיר־סומים
רשמיים. אם אין ״כיסוי״ (מבחינת
החוק) להבטחת סודיות מצד עיתונאי, יחשוש
הפקיד לדבר ...ללא־חסיון, גם עובר־מדינה,
למשל, בעל־חוש לאזרחות טובה,
יהסס מלגלות מעשי שחיתות מצד השיל-
טון.״

קכע השופט כרמל :

שופט השלום ישראל כרמל
תרומה חשובה לחופש־העיתתות
חייב ינאי להשיב על שאלתו זו של התובע
או לא.
עד כמה שהדבר יראה מוזר, טרם נקבעה
הליכה מישפטית בישראל לגבי זכות
החסיון של העיתונאי בבית־המישפט.
למעשה לא קיים אפילו תקדים מישפטי
אחד בישראל הקובע מה זכותו של עיתונאי
להסתמך על הטענה כי אינו רשאי
לגלות את מקורות המידע שלו, כדי לסרב
להשיב על שאלה המופנית אליו בבית-
המישפט.
אומר הפרופסור הרנון בהקשר זה:
אשר לעיתונאים, תקנון האתיקה אומנם
אוסר עליהם לגלות מקור ידיעה, אס מוסר
הידיעה ביקש שלא לגלותו. אולם התקנון
אינו בגדר דין, אלא מעין הסכם פנימי
בין העיתונאים. מכל מקום, אין בהוראות
על אתיקה כדי לקבוע חסיון כל עוד לא
נאמר במפורש בחוק שעיתונאי אינו חייב
להשיב כעד עד שאלות המתייחסות למקורות
המידע שלו.
לבית־המישפט העליון הבעייה, ככל
הנראה, לא הגיעה עד היוס. בבתי־המיש־פט
המחוזיים ובבתי־מישפט השלום, היו
רק מיקרים ספורים בלבד בהם הועלתה
טענת החסיון וגם במיקרים אלה לא נתעורר
עד כה הצורך להכריע בשאלה אס

רא שופט לקבוע — וליצור תקדים —
לגבי זכותו של העיתונאי להגן על
מקורות המידע שלו, בעת עדות בבית־המישפט.

התביעה וגם ההגנה במישפט זה,
הביאו בפני שופט־השלום המלומד, שפע
של תקדימים מהמישפט האנגלי, עליו
מבוסס המישפט הישראלי, כדי שיוכל
להסתמך עליהם בעת שיתן את החלטתו.
תוך כדי כך התגלתה תגלית מפתיעה.
הסתבר שגם במישפט האנגלי, בעל המסורת
הארובה, צפה ועלתה בעיית החסיון
העיתונאי רק בשנים האחרונות. רק בשנת
1963 נקרא בית־מישפט בריטי בדי
לפסוק אם מותר לעיתונאי לסרב לגלות
מקורות מידע שלו בעת עדות בבית־מישפט.
השאלה
היתד׳ קיימת אומנם קודם, אבל
בהקשר אחר. במהלך הפרוצדורה המיש־פטית
האזרחית יש שלב הנקרא ״הגשת
שאלונים״ ,בו רשאים הצדדים, במטרה
לקצר את הדיון המישפטי, להגיש שאלות
בכתב לצד שכנגד, וזה חייב להשיב בכתב
על השאלות.
סרוב מצד עיתונאים להשיב על שאלות
שנכללו בשאלונים מעין אלה, הגיע לדיץ
מישפטי באנגליה כבר במאה שעברה.

אני סבור שיש לי הסמכות להחליט בבעיית
שהתעוררה ושלא לכפות עיתונאי,
שבמקרה זה מעיד במישפטו, לגלות את
מקורות האינפורמציה שלו, תוך הפעלת
שיקול־דעת של בית־המישפט. דהיינו, אני
מכיר בזה בחסיון יחסי של עיתונאי
(ההדגשה במקור ).בדומה למצב באנגליה.
אין לעיתונאי זכות חסיון מוחלט, אבסולוטי,
בעניין גילוי מקורות המידע שלו.
אולם ברור מדברי השופטים האנגלים, כי
יש להכיר לגבי העיתונאי, בחסיון־יחם י,
התלוי בשיקול״דעתו של שופט.
חופש הזרימה של אינפורמציה לציבור
קשור בחופש־הביטוי שהוא מיסודות האופי
הדמוקרטי של המדינה. לכן עלינו
להכיר, כמו באנגליה, גם אצלנו בחסיון
יחסי של חקורות המידע של העיתונאי,
לפי שיקול־דעתו של בית״המישפט שיחליט
על כך לפי הנסיבות המייוחדות של
כל מיקרה שלפניו.
במיקרה זה שלפנינו, אני סבור שאין
מקום לשימוש בסמכות הטלת הסנקציה ש־בסעיף
5לפקודת ביזיון בתי־המישפט ואני
דוחה את בקשת בא־כוח הקובל לחייב את
הנאשם יוסי ינאי בדבר גילוי מקורות המידע
שלו, הואיל ולא שוכנעתי שבמקרה
הנדון ישנן נסיבות מייוחדות המצדיקות
זאת.
זוהי החלטד. שיש בה לא רק תקדים
מישפטי חשוב, אלא גם תרומה לחופש-
הביטוי וחופש־העיתוגות במדינה.

העולם הזה 2041

מכתבים
מה שידוע לידלין.

11131:114311311
לגברים בלבד!
לגברים,כמו
שנשים אוהבות...

ראיתי בטלוויזיה את הראיון עם המייו־עד
לתפקיד נגיד בנק־ישראל, אשר ידלין.
אני לא יודעת. אם שמתם לב לכד. אבל
ידלין חזר כמה פעמים בראיון על הפסוק
״אני איש העולם הזה.״ אז ממתי העולם
הזה עולה ומטפס על אנשי העולם הזה ן
מרים נדב, תל־אביב
הייתי מציע שבמקום את מישרת הנגיד,
יקבל אשר ידלין את מישרת מבקר־המדי־נה.
על סמך מה
שפורסם אודותיו

בימים האחרונים,
נראה שהוא מיטיב
להכיר את כל ד,פוי-
לע־שטיק בעולם-
העסקים, כך שאותו
לא יצליחו לסדר.
הוא כבר יידע איך
לתפוס את כל הרמאים.
הוא מכיר את
השיטות.

פינחס פוזילוב,

תל־אביב
ידלין בזמן האחרון אתם
מרבים, בייחוד בגיליונות
האחרונים, להדפיס עמודים של מים
מתוך גיליונות העולם הזה קודמים.
נכון שאותם גיליונות מכילים, במיקרים
רבים, פרשיות שהן עכשיו בחדשות (כמו
פרשת ידלין) .אז אם כך, מדוע שפשוט לא
תוציאו למכירה את אותם גיליונות, במקום
לפרסם את צילומיהם י
חנוך צפי, וחובות
טרנזיסטור למדליפים
יש לעקור אחד ולתמיד את נגע ההדלפות
אשר פגע באנשי ההנהגה בארץ.
מדוע, אם כן, ישלא להצמיד אל גוף השר
או חבר־הכנסת, משדר בזעיר־אנפין(כדוג

כדור הזהב

11*1 : 1

מת הטרנזיסטור המוצמד לליבות חולי-לב
מסויימים) ,אשר יעביר את כל מוצא פיהם
אל מרכז-בקרה ראשי. ברגע היקלט ההדלפה,
יפסיק מרכז זה — אוטומטית — את
שטף דיבורו של המדליף.
שמואל אילץ, תל־אביב

מחדל זוועתי

פרס ראשון

! 500,000ל׳׳י
פרס כדור הז הב
100,000ל״י
פרס ראשון עשוי להצטבר ל :

600,000ל״י

מפעל הפיס

ברצוני להגיב על המאמר ״ההחמצה
הגדולה״ (העולם הזה .)2039 אני מקבל
את הביקורת שהיתר. כלולה בו נגד מאיר
עמית ואליקים העצבי, בראיון הטלוויזיוני
•שנעדר עמם לקראת ראש־השנה. לפי דעתי,
המגיש גיסה להציג אותם בצודה
חיובית, ואילו את דמותו של שלמה אבי־גדי
כשלילית. אולם דיברי הביקורת ברשימה,
נגד יוסי שריד והפרופסור אבינרי,
נראים לי בהכללות שרירותיות למדי.
כל בר־דעת יודע, שאבינרי צמח מהעולם
האקדמאי ואין הוא שש לקאריירה
עסקנית. כמו־כן איני רואה כל רע בזה
שרצונו של ח״כ שריד ליישב מיספר רב
של יהודים בגליל, במקום ביהודה ובשומרון.
אבינרי תואר ברשימה כ״ימני מתון״.
כידוע התמנה אבינרי כמנכ״ל משרד־החוץ,
בין השאר בגלל תמיכתו ביגאל
אלון. עמדותיו של אלון מייצגות את
השמאל במיפלגת העבודה.
שמעון אירוס, תל-אביב
מחדל זוועתי בטלוויזיה הישראלית —

לקראת השנה החדשה. מתי כבר, סוף־
סוף, יחוסל מלאי הסרטים הנמצאים במח סני
הטלוויזיה הישראלית? סרטים כאלה

כמו שהוצגו בערב ראש־השנה גזרקו ב־
•חדל מזמן לפחי-האשפה. ומי הם הגאונים
שהחליטו להקרין בליל ראש־השנה סרט
פסיכי־פוליטי בשם מווגאן? דווקא בערב
שבו רוב מקומות הבילוי והבידור סגורים,
מצאו לנכון להתעלל במאות אלפי צופים
ולה,אכילס (עד בחילה) בסרט שדק השטן
יודע מדוע ביכלל הוקרן. אולי זה החטא
ועונשו לכל אלה שצפו בערב אומלל זה
בטלוויזיה הישראלית ולא הירדנית.
מישפחת שדוכסקי, תל־אביב.
מישפחת שפיגל, תל־אביב,
מישפחת סדמן, חולון,
סישפחת היידלמן, נתניה.

חאשמה: השתייכות ל־ליאוס אחר
בתאריך 14.9,76 פורסם במעריב מאמר
בלתי־אחראי מאת דליה מזורי, תחת הכותרת
:״הרופאים בורחים ואין להם תחליף״
,שממנו ניתן להבין שהרופאים הערביים
בבית־החולים בעפולה מתקבלים לעבודה
כדי להחליף רופאים יהודיים שברחו
ולא נמצא להם מחליף, וכי רמתם של
הרופאים הערביים ירודה מזו של עמיתיהם
היהודיים.
כתבנו מיכתב למערכת מעריב, וציינו
את חומרת הטענות הנ״ל, את רוח הגזענות
הנודף מהן ואת היחסים הטובים
השודדים בינינו לבין עמיתינו ושבהם
רצתה הכתבה לחבל. ומה עשה מעריב
לתיקון העוול? כדי לצאת ידי חובה הסתפק,
בתאריך ,28.9.76 בפירסום קטעים
״נבחרים״ מהמיכתב. יתירה מכך, ניסה
להציג את הבעייה כאילו הלה טעות־דפוס,
בציינו :״מיספרם של הרופאים הערביים
בבי״ה עפולה הוא שיבער. ולא ,15 כפי
שנדפס.״
תגובתו זו של מעריב, כלומר פירסום
מעוות של מיכתב שבא להצביע על העוול
שנעשה בפירסום הכתבה, בלי קביעת
עמדת המערכת בנדון, לא מעל דפי העיתון
ולא בפנייה אישית, מביאה אותנו לשאלה :
האם פירסום דיברי כזב ואפלייה המופיעים
בכתבותיה של דליה מזורי (ודוגמאות
רבות בידינו) ,הם מדיניותו הבלתי-ימוצהרת
של מעריב?
הבעייה אינה מיספרם של הרופאים הערביים
בבית־ד,חולים, והוויכוח אינו על רמתם
של אלה שתעודות-הצטיינות בכיסם.
הבעייה היא הוצאת דיבה והכתמת שמה
•של קבוצת רופאים, שאשמתה היחידה היא
השתייכותה ללאום אחר. קבוצה זו שוקדת
יומם זלילה על הקטנת ׳סיכלו -של החולה,
ללא הבדל דת, גזע או לאום.
האם זוהי השליחות של עיתון ועתו־נאית?

עומר דאהר, ד״ר פאדס
נסאר, ד״ר נחלה כשארה, ד״ר
;האד בשארה, ד״ר שחאדה
חג /ד״ר ניקולא דל, ד״ר יאסר
רינאווי, ביוז־החוליס המרכזי בעמק,
עפולה

איחוליס באיחור
מיטב האיחולים לישנה החדשה, ממרחק
עשדת־אלפים קילומטר.
ראובן קריץ, אוסטין, סכסאס
• ד״ר ראובן קריץ, סופר ומרצה ל־סיפרות,
מלמד עתה באוניברסיטה באוס־טין,
טכסאס.
שנה טובה ומבורכת — שנת שלום.
דולף (שמעון) עדן, ברלין
שנת עבודה פוריה לכל חברי המע רכת
והמשך ביעור השחיתות.
גידעץ שמיר, סידני, אוסטרליה
הטורח הזה 41ח9

ילד בלוזי־דווקי
יפר. היד לקרוא בעגתונכם (העולם הזה
)2038 בכתבה ״עשי לנו ילד״ ,על סידור
מיסגרת לנשים הרות מחוץ לנישואין. לא
יפה היה לקרוא שם דברים בלתי־אמי־תיים.
אין זה נכון שהדת היהודית מחייבת
הריגה על הריון מחוץ־לנישואין. להיפך,
ההלכה היהודית היא ליברלית מאד בנושא
זה, ובן מחוץ לנישואין הוא חוקי לחלוטין
ונכלל בין יורשי האב. מעמדו אינו שונה
ממעמד הבן החוקי- ,וזכויותיו בכל תחום
הן כזכויות ילד חוקי.
הדפה מדגפה, ירושלים

להדיח את ין גיג!
אנו, ועד תנועת הצעירים בדיר־חנא,
מבקשים לפרסם מחאה זו: צעירי דיר-
חנא מוחים על מיסמך קניג הגזעני,
המפלה לרעה את התושבים הערבים החיים
במדינת־ישראל, ומבקשים את הדחתו המיידית
ושינוי המדיניות כלפי ערביי
ישראל.
תנועת הצעירים, דיו-חנא

מושב ליצים
דברים רבים מסוגלים להרתיח סטודנט
באוניברסיטת תל־אביב: שכד־הלימוד הגבוה
קשנודד,לימודים הקרובה; הביורוק רטיה
המכבידה; העדר הווי סטודנטיאלי,
ועוד. אך מוסד קיקיוני אחד (•שבמקורו
נועד לשרת את ציבור הסטודנטים ולייצגו
בנאמנות) ,ראוי שיפוזר — ומייד. המוסד
שבו מדובר הוא אגודת־הסטודנטים.נחבר במועצת־ד,סטודנטים ישל האגודה,
למדתי במהירות שמוסד זה, המתיימר
להיות גוף א־פוליטי, מהווה סמל לצביעות
בנושא הנ״ל. חברי זעד־האגודה שובצו
בתפקידיהם, עוד לפני ש-נערכו הבחירות
במועצה, במרכזי סיעותיהם במיפלגתם,
ומרבית חברי המועצה תודרכו במי לבחור,
ולאיזה: תפקיד, עוד לפני שראו או
דיברו עם המועמדים, ובחנו את כישוריהם.
לפיסגת
הגיחוך טיפסה בחירת ועד־הא־גודה,
שאמורה היתה להיערך ב,30.10.76
על״פי צו בית־מישפט־השלום.
הבחירות לא התקיימו (למרות הצו),
בשל חילוקי־דיעות ״מרים״ ,בין עסקני
הדור הצעיר במיפלגת הליכוד על סיעותיה
השונות (שחבריה מהווים •שני־ישלישים
מחברי המועצה) ,באשר לאיוש התפקידים
השונים על-ידי אנשיהם. אם רצוננו ב־
״פרלמנט פוליטי״ של סטודנטים, מן הראוי
שיוקם. אך אין מקום להפיכת האגודה
למושב־ליצים של עסקנים פוליטיים צעי
רים,
השואפים להופכה לקרש-קפיצה לקידום
מעמדם במיפלגותיהם.
יורם דנציגר( ,חבר מועצת
הסטודנטים) ,תל־אביב

פערה בכוס־מימ
חנוך מרמרי כימעט שהצליח לשכנע
אותי, כאשר תקף במדורו (העולם הזה
)2037 את העולם הזה על פירסום חשיפת
מחלות של אנשי ציבור ובני־מישפחותי-
הם. רציתי להצטרף למחאתו על ״מדוע
חייב הציבור לדעת את כל הפרטים הרפואיים
אודות מחלתה הממארת של אחת, כישוריה שעקב היא המיקצועיים
משמשת כקריינית זוהי בטלוויזיה.
אינפורמציה שאינה
גאה להגנת החברה
אלא לסיפוק הסקרנות
...וכד ...והנה,
לפני שבוע, באחד
מעיתוני הבידור,
מצאתי ראיון עם
אותה דליה מזור,
שחנוך מרמרי כועס
מזור
על שהעולם הזה
חשף את הטרגדיה המישפהתית שלה ומה
היא אומרת באותו ראיון?
״התינוקת היתה נפלאה באמת. בשנה
הראשונה לחייה לא יכולנו לנחש שנולדה
עם מום. היתה לה מחלה נדירה מאד,
שעדיין אין לה מרפא. כאשר נתגלה
הדבר ידענו בבירור שאין תיקווה להציל
את חייה, ובמשך ארבעה חודשים עד
שנפטרה, החיים היו כמו בגיהנום...״
מה שמסתבר הוא, בניגוד למה שחושב
חנוך מרמרי, שהפירסום על מחלת בתה
של דליה מזור לא היה בניגוד להסכמתה
ולרצונה. הנה, היא-עצמה מספרת על-כך
בגילוי־לב. אז מה לך מרמרי הממורמר,
כי תלין?
י. פליישר, בת־יס

רדופים מופווים
שירתתי בצה״ל בתור קצין־אספקה והייתי
בעתודה האקדמאית, ואבא שלי רצה
•שאהיה שופט או לפחות עורך־דין מפורסם.
ומה טעם־לפגם בכך? חלומותיו -של
אבי לגיטמיים. ואולם, אולי אבא של
דן עומר חלם ישדן יהיה חלבן או מכסימום
מחזאי כושל. לדן עומר אין ירחון בעריכתו,
ולא עמוד קבוע בידיעות אחרונות
ואף קצת כישרון לא נטוע בו.
אך נטועה בו שינאה לעיתונאי מצליח
ומוכשר. ייתכן שביקורתו של אדם ברוך
על יוסף מונדי חריפה מדי, אך מכאן

ועד להשמצות החמורות שכביכול נעשות
תוך הצגת סיפור ירוד, הדרך עדיין ארוכה.
רציתי דק שעומר יידע שלקוראי
העיתון נמאס מחידלונו הספרותי• ,שמוצא
ביטויו רק בגידופים מוסווים כספרות.
איתן שלאו, תל־אביב

המאמצים של שושי
הקוראים בטח יחשבו אותנו למטורפים,
אחרי שנכתוב מה דעתנו על כריסטיאן
גולהיים — שרשי אבן־זהב שכתבה עליה
פורסמה בעי-תונכם (העולם הזה .)2039
אני וחברי חושבים, שאחרי המשבר שעבר
על כריסטיאן בעיקבות מה שקרה להצגת
הו, היא, הוא, היא מסוגלת באמת להתמוטט
ולהיות מאושפזת בבית־חולים, ללא
עזרה מידידיה הנוכחיים. ראינו איך הם
התנהגו אחרי שיגרפו הון, ואפילו לא הופיעו
למישפט כדי לשחרר בערבות.
לכן, אם כריסטיאן מתכוונת בצורה מהפכנית
להתרחק מהזרקורים ולהיות סתם
כריסטיאן שחיה את חיי היום־יום שלה
בשיגרה — זה יפתח דרך לנערות אחרות,
•שילמדו את הלקח שהיא למדה על גופה.
אני וחברי מסוגלים לעזור לכריסטיאן לה
כיר
חיים חדשים, ומסוגלים לעזור לה.
נשמח לעזור לה, למרות שזה אתגר גדשה.
יהיה נחמד אם היא תבוא אלינו למושב,
ותגלה כמה ארץ־ישראל היא ארץ נחמדה
כשיודעים איך לחיות בה.
ג׳י מי, כפר עשרת, ד.נ. עמק־שורק

אגודות מרוחקות יותר
שמחתי מאד לקרוא את כתבותיכם על
ספורטאינו הצעירים, ישהם ״האנשים •שלנו
במוסקבה 1980״ .כחובבת־ספורט, שמחה
אני שקיימים התעוררות ועניין לגבי ספורטאי
העתיד. טיבעי הוא •שההתעניינות

תובא בפני הציבור בכתבות טלוויזיוניות
ועיתונאיות. אך דבר אחד הזדקר לעיני
במייויחד. רוב הכתבות נעשו באיזיור המרכז,
באגודות-ספורט תל-אביביות בעיקר.
הידעתם כי יש אגודות־ספורט עם ספורטאים
צעירים ומוכשרים גם בצפון הארץ
ובדרומה?
פחיפאית, העוקבת אחר הספורט המקומי,
יש לי מה לומר בנושא. באגודת
הפועל חיפה יש לפחות •שלוש נערות
צעירות מוכשרות מאד, פאינה בומשטיין,
גלי טויב ודיאן ד,ופרט• .שגם הן ללא-ספק
שייכות לדור־העתיד של הספורט הישראלי.
כדי לצייר תמונה נכונה על ספורטאינו,
יש להקיף אגודות מרוחקות יותר
ומכל הארץ. זה יהיה קרוב יותר לאמת,
והוגן יותר כלפי כל הספורטאית.
*טרה בו טל ר, קרית־ים ב׳ ,חיפה
בעד וגכד לוויגכר
נראה שבחרתם ברב לווינגר כאיש־השנה
בהתאם לקו נוסף של העולם הזה: לא
המעשים הטובים הם שמובילים לבחירת
איש־השנה, תמיד ובכל שנה. הפעם נפלה
הבחירה על האיש־הרע של שנת תשל״ו,
העלול להוביל את המדינה למצב •של
בכייה לדורות. הבחירה היתד, יותר בבחינת
אזהרה מהצפוי. בסך־הכל. נהנית•
מאד מהניתוח המזהיר של אורי אבנרי
על האיש הזה ששמו לווינגר. ובכלל :
כיפאק־היי על גיליון ראש־השנה •שלכם.
עלו והצליחו !
דרור בן ־ חו ר ץ, ירושלים
קראתי, וחזרתי וקראתי, ולא האמנתי
למראה-,עיני. בניסיונו לנגח את הרב לווינ-
גר ולהציגו כמטורף, פיתח אודי אבנרי
תיאוריה היסטוריוסופית שאין לה על מה
להתבסם. המאמר ״משיחי השקר״ ,במיס־גרת
הכתבה על איש־השנה ת-של״ו אינו,
לדעתי, אלא אונס של העובדות• ההיסטוריות.
אבל לא על זה ברצוני להגיב,
אלא על עצם התפיסה המובעת במאמר,
שעל-פיה כל התקוממות נגד שילטון מדכא
שכוחו המיספרי עולה על זה של המדוכאים,
היא מעשה,־טירוף.
הנה מה שאומר אבנרי :״הבית ד*,שני
נפל, מפני שהיישוב היהודי הכריז מילחמה
על האימפריה הרומאית — מילהמת־טירוף
שמעטות כמותה בהיסטוריה מבחינת חוסר•
הסיכוי המוחלט שלה ...בהשוואה לנשר
הרומאי דמה היישוב היהודי לזרזיר. ברגע
שהחל המרד, כבר נגזר עליו סופו בוודאות
מוחלטת. הדבר היה ברור לכל בעלי
המחשבה המפוכחת ביישוב עצמו ...אם
כן, כיצד הצליחה קבוצה של הרפתקנים,
חסרי־דעת, משוגעי־גדלות ומופקדים להדיח
את המנהיגות המבוססת והאחראית
(המשך בעמוד )10

*דירות מרווחות בתכנון קפדני בניה וגימור מעולים
*אדמה פרטית* מקומות חניה* משכנתאות בלתי
צמודות* תנאים מיוחדים לאנשי צבא קבע

הגדוד . והמעולה ביעודאל י סולל סנה

אילת: דירות בנות 4חררים בשדרות התמרים.
אשקלון: וילות בסעו[ כפרי בשכונת אפרירר עם מבט ופלא לים.
רחובות: דירות בנות 4חדרים ברחי רוזינסק׳.
נס ציונה: דירות במת 4חדרים בגבעת ביאליק (המשך רח׳ ביאליקז.
פחח־חקוה: דירות בנות 4חדרים (ליד בי״ח בילינסון).
הוד השרון: דירות בנות 4הררים בבנין רב קומות ברחי האורנים.
חנויות במרכז המסחרי החדש.
רעננה: דירות בנוח 4חדרים ברחי רמביים.
הרצליה: דירות בעת 13־ 4חדרים ברחי העצמאות.
נתניה: דירות בעת /2 - 131/2י 4חדרים ( 140מ״ר< בבית מפואר בשדרות בנימין.
חדרה דירות בנוח 3חררים ברחי הלל יפה.

דיור לזונות צעירים לזכאי משרד השיכ1ן,נותר 1שד 12 דירות בנוח 3חדרים,
באיזור החדש והיפה ביותר של נתניה ־ מה פולג נקרית נורדאו).

מציע• סציע! וויייע:

מחירי הדירות לא עלבעבשיו כדאי לקנות!
משכנתאות בלתי צמודות ם 40.000 -ל־־י עד 80.000ל־׳י.

פרטים והר שמה: תל־אב׳ב, רדו כזונטפ׳ורי .39 טל 298361 ובסניפי סו ל ל בונ ה באתרי הבניה

העולם הזה 2041

״החבר׳ה הטובים״ של : 101 מומחים בפעולות מייוחדות, חוגננים במילחמה

אם לא י סולק צ ל אנטבה סע ל הצנחנים. הוא ע לו ל לג רו ם

מחר -

המשך

כישלונותיהם

המסורתיים

ל שו א ה

הצנחנים

בכל

אחת

משלוש

המילחמות

האחרונות

צה־־ל

אנטבה-טפלא עיהו?
** ל ככד, צילו של ״מיבצע יונתן״ באנטבה, מרחף
על חיל-הרגלים של צח״ל ומאיים לחנוק באיבם את
הניצנים הראשונים והמהוססים של התזוזה, אשר החלד,
לאחר מילחמת יום־הכיפורים ובעיקבותיה, מן הטפל
והמישני אל העיקרי והראשוני — מן הפשיטות, התגמול
ומיבצעי ג׳יימס בונד, אל הנסיון להתרכז ולעסוק, בראש
ובראשונה, בתפקידיו הייעודיים של החי״ר במילחמה
ובשדזדהקרב ״הרגילים״.
קללת הצנחנים — וממילא חיל־הרגלים, שהם עיקרו
ורובו —׳היתה התכוננותם ומוכנותם לכל מיני פעולות
״מייוחדות״ וזעירות, שאותן גם ביצעו כהלכה ! אבל בהגיעם
לזירה המכרעת וללחימה במילחמות ״הגדולות״ ,שהן
חורצות־הגורל והחשובוודבאמת, התגלו הצנחנים תמיד
כחובבנים אמיצים או גרועים, שאינם מסוגלים לתפקד
כהלכה, וחלקם בהשגת ההכרעה ובהצלחת המאמצים
העיקריים של צה״ל שולי — אם לא שלילי.

תולדות הצנחנים מאופיינות כסימטרייה שד
הצלחות מכריקות ומרשימות כמשימות שוליות
וקטנות כין המילחמות, מול כישלונות
מיקצועיים חמורים, עקוכים־מדם, כמילחמות
עצמן.
״כוכבי״ 101 ופעולות-התגמול שקודם ״קדש״ ,הפגינו
רמה מיקצועית נחותה בקרב המיתלה 56׳ .הם
נזקקו לגילויי-גבורה נואשים כדי להיחלץ ממלכודת
שתקעו עצמם לתוכה — ולא היו מסוגלים לנצל את עדיפותם
המקומית המוחלטת על-מנת לצאת ממנה בפחות זמן
ובהרבה פחות אבידות.
ממשיכיהם, שביצעו בהצלחה מרשימה את ״התגמולים״

אנטבה עלורה להפסיק את
התזוזה ממיבצע׳ גי״מס בונו
לעיסוק בתפקידו האמיתי עול
התיזו בשדה־הקוב המודלו׳
שבין ״קדש״ וששת־הימים, בכל החזיתות, הוכיחו בירושלים
שאינם שולטים אפילו ביסודות האלמנטריים של
לחימה בשטח בנוי! ובהיגררם לקרב המייותר־לחלוטין
בגיבעת־התחמושת הצליחו לפצח אגוז זה בהסתמכם על
הרבה אומץ והקרבה, אבל על גילוי מעט מאד תבונה
מיבצעית, או יכולת וכושר־ניצול של כל האמצעים, האפשרויות
והטכניקות הטאקטיות שעמדו לרשותם.
בחזית הדרום, לא היתד, חטיבת צנחנים סדירה מסו
גלת
להשתלט על העוצמה האדירה־יחסית שניתנה בידיה.
בהתייצבם לראשונה — ועד עתה, גם לאחרונה — מאורגנים
ומצויירים כעוצבת־רגלים מודרנית ללחימה בשדה-
קרב מודרני, נחלו הצנחנים כישלון חרוץ, החמיצו את
״ההזדמנות הגדולה״ שלהם (ושל החי״ר בכללו) וכך

בנימיו עמידרור
דנו את עצמם לרדת ממעמד של פרטנר שווה־ערך לטנקים,
לזה של שותף מישני וכפוף.

ללמוד מהמצרים
** חזירי הצנחנים של ששת־הימים ואחריה — ו/או
*יו יחידות חיר״מ מייוחדות אחרות — הם אשר ביצעו
את הפשיטות המבריקות שבין אותה מילחמד, ליום־הכי-
פורים, כמו נגע חמדי (בעמק הנילוס) ,תפיסת הראדאר
המצרי, האי גרין, טריפולי, פיצוץ המטוסים בביירות
והריגת כמה מראשי הפידאיון בלב מיבצרם. אבל אותם
לוחמים עצמם לא היו שווי־ערך לחיל-הרגלים של האוייב,
בעיקר המצרי באוקטובר 73׳ .חיילי גדוד צנחנים וותיק דאז ביותר של חטיבה סדירה, תחת המח״ט
(אל״מ עוזי יאירי ז״ל) ,נתקלו בשוליו הדרום־מזרחיים של
המערך המצרי בחווה־הסינית — והוכו אחור, בלא שגרמו
לאותו מערך כל נזק של ממש, למרות הסתערויותיהם
הנחושות ואבידותיהם הכבדות מאד. בלא לגרוע משהו מן
האחריות של דרגים גבוהים יותר, הרי כישלון הצנחנים
שם נבע קודם־כל מן העובדה, שהם לא היו ערוכים,
מבחינת תפיסותיהם, חשיבתם המיבצעית, אירגוגם או
ציודם, ללחום בשדה-קרב ״רגיל״ .כדי להסיר ספק ולהראות
שבכך היה שורש הכשלון יותר מאשר בנסיבות
הקונקרטיות (חיפזון הטלתם לקרב, היעדר מודיעין עדכני,
חוסר זמן להכנות) ,צריך שנדע כי בחלקים אחרים
של אותה גזרה לחמו יחידות חיר״מ נוספות, שלא הוטלו
לקרב בחיפזון כזה וגם התכוננו באופן הרבה יותר יסודי
וטוב — וכולן נכשלו או, במיקרה הטוב, רק לא
עלה בידן ליטול חלק משמעותי בלחימה הכבדה שם.

יחידתיהחי״ר היעילה, המשפיעה והראויה
לשמש דוגמה, מכל אלה שלחמו בגזרה ההיא,
לא היתה של צה״ל, אלא זו המצרית, אשר
החזיקה את צומת ״טרטור־לקסיהון״ .כוח
קטן־יחסית זה, תוגכר כטנקים וכאמצעי נ״ט,

עמד לילה שלם כפני הסתערויות נחושות,
מכל הכיוונים, של כוחות עדיפים, והיווה את
הסיכון החמור כיותר להצלחת הצליחה.
מיקרה זה לא היה, בשום פנים, יחיד במינו: ברכס
״חמוטל״ החזיקה יחידת חי״ר מצרית מחופרת־בחופזה,
ובלא טנקים צמודים. למרות שנדרסה פיזית, שלוש
פעמים ברציפות, על־ידי פטוניס שלנו, המשיכה להילחם,
ולבסוף הדפה את התקפתנו.
עובדות אלו אינן מחייבות התרגשות מייוחדת וגם
אינן מלמדות, שאיכות המצרים השתפרה ״לבלי הכר״.
הצבא המצרי של ששת־הימים היה אוייב ״בלתי־סביר״,
שהתמוטט בכל הנסיבות. ביום־הכיפורים נעשו המצרים
אוייב ״סביר״ — לא יותר: עדיין רחוק היה מרמת
כושר־הביצוע, ובוודאי מן הנכונות והיכולת לתקוף, שהראה
קודמו, חנידהבריטים (ורווי־הסודאנים) במילחמת
העצמאית (לא שהיה זד גם אז צבא מצטיין ביותר).

דווקא על רקע זה בולטים הישגיי החי״ר
המצרי ב־73׳ ,כראייה ניצחת לכוחם ותועל־תם
של ההכנה החומרית, התורתית והנפשית
הנכונה — ולוא רק בעיקרה — ללחימה
הנכונה, בשדה־הקרב הקובע. שהרי, אין צורך
לומר, שהחי״ר המצרי של החווה־־הסינית
ו״חמוטל״ לא היה מותאם כלל, או אמור• ,
למיכצעים נוסח ביירות.

מובן שאין להיגרר לקוטביות הפוכה ולפסול על
הסף את הכנת החי״ר ואימונו לפעולות ״מייוחדות״ לסוגיהן•
הבעייד — ,כתמיד — מתמצית בקביעת סדר־העדי-
פויות הנכון ובדבקות בו .״החווה הסינית״ קודמת ל״ביי-

אם יזוח רפסודת אנטבה
להשפיס נמא־וה סל
תפיסות טדל, ידובר
בסתיו סל..שזאת אוסנת״
רות״ — תמיד, באופן מוחלט, חד-משמעית. מיבצעים
״מייוחדים״ אינם יכולים להימצא במדרגת חשיבות זהה
לזו של מיבצעים ״רגילים״ ,אלא — לגבי חיל־הרגלים —
מקומם הקבוע וההכרחי הוא תמיד מתחת לאחרונים!
והרבה מתחתם. חיל-הרגלים יכול להקצות תשומת־לב, זמן
ומשאבים ללוחמה ״מייוחדת״ רק לאחר שסיים, במידה
מושלמת, את הכנתו ללחימה ״רגילה״ — ורק בתנאי
המפורש וההכרחי, שהעיסוקים ״המייוחדים״ אינם מפרי-

עים או פוגמים ביכולתו ובהתאמתו למיבצעים ״רגילים״.
מייותר להוסיף, שאין בקביעות אלו אפילו שמץ מקוריות.
כולן אמיתויות משופשפות, מוכרות, עתיקות ומד
כחות, המיושמות מקדמא דנא על-ידי כל הצבאות, בכל
המילחמות. יוצא־הדופן האחד והיחידי הוא צה״ל, המכשיר
את החי״ר שלו להצלחות במיני פעולות זעירות של פשיטות,
חדירות ופיגועים בעומק — על חשבון הכשרתו
והכנתו ללחימה בשדה־הקרב הממשי, מול כוחות־השדה
של האוייב, ובמיסגרת כוחות־השדה שלנו.
מקורה ההיסטורי של הרעה נעוץ בתולדות הצנחנים
ובבסיס האירגוני(היחידתי) והמנטלי־המיקצועי שממנו צמחו.
נסיבות אנאכרוניסטיות אלה משפיעות עדיין על הצנחנים,
וקובעות את אופי תפיסת־המילחמה שלהם ואת
סדר־העדיפויות המשתמע ממנה, במידה העשוייה לעורר
פליאה, שהרי כבר איו ולא כלום בינן ובין הנסיבות,

הצנחנים הצטיינו בין נו
המיוחמות, ונחו! נישלונוח
חרוצים בנו המיוחמות
שבהן נדרשו ויידרשו הצנחנים לפעול. בתפקדם כמרכיב
קבוע ועיקרי —
— של אלמנט החי״ר בכוחות־השדה של צד,״ל.
ההסבר לתופעה משונה זו, החסרה כל תקדים וגם
הגיון, יימצא — כרגיל — באי־מיקצועיותם של הצנחנים,
השוללת מהם את הסיכוי לעצב ולהפעיל קריטריונים
נכונים לשם בחינת עצמם ולחימתם, הפקת המסקנות
הנכונות ויישומן. באופן זה יכולים הם להישאר,
בורים אך מאושרים, ברמת ״העוזי, הרימונים וכמה
חבר׳ה טובים, בלילה״ — וגם אחרי קטסטרופות־מיק-
צועיות כמו המיתלה, גיבעת־התחמושת והחווה הסינית,
שלמים הם עם עצמם, משוכנעים שעשו ככל הניתן,
מייחלים לעוד איזושהי פשיטה טובה! ואם בכל זאת
מכרסמים בהם אלה פיקפוקים ותהיות, אין הדבר נאה
להם שיתנו לכך ביטוי, שמא ייחשבו ״משמיצים״( .סכי-
רת־הלוע אצל הצנחנים, בעיקר הוותיקים, גם ביחס ־למה
שנתפס בעיניהם כביזיונות נוראים — כמו פרשת הלחימה
בסואץ — היא תופעה חראוייה למחקר סוציו־פסיכולוגי).

אבירות ־507

הצנחנים בצה״ל — מושג זה הולם
אותם הרבה יותר מאשר ״חיל״ — נולד פעמיים.
הלידה הראשונה אירעה במילחמת העצמאות ואין בה
חשיבות, כי היילוד היה נפל. הלידה האמיתית, השנייה,
התרחשה ב־ ,1954 שעה שמשה דיין, הרמטכ״ל דאז, סיפח
את גדוד־הצנחנים כולו ל״יחידה 101״ הזעירה, ואת
הגוף המאוחד כפף לאריאל שרון (מג״ד הצנחנים, ה בכיר
משרון, יהודה הררי, עזב).

הקאריירה של דיין, כשרשרת של זבנגים,
משובצת, כצד זכנגים כושלים ומכשילים, גם
בכמה זכנגים מוצלחים ומבריקים מאד. אחד

הצנחנים הננו 101

אם כי רשמית צורפו אנשי 101 לצנחנים, קרה, למעשה, ההיפך.
התמונה משקפת את המצב שנוצר: כנפי הצנחנים הודבקו לבגדים
המרושלים שליהיחידה־לפטולות־מייוחדות. מימין: מאיר הר־ציון, בחולצה רוסית לבנה מתחת לבאטל־דרס הצבאי.

מהללו — ובמישור הצבאי, ודאי החשוב
והמוצלח כיותר — היה הולדתם־מחדש של
הצנחנים.
צה״ל, שקיבל דיין, היה צבא ירוד, בעיקר — וקודם
כל — במוראל וברוח־הלחימה. שפיפות זו היתה תוצאה
של ההידרדרות שבעיקבות מילחמת־העצמאות, שעה
שהוותיקים עזבו והשורות מלאו עולים חדשים. אבל
אלמנט מרכזי אחד ירש צה״ל עודי מתש״ח — חוסר־התקפיות.
עד שאנו משווים את צבאות־ערב פעם וכיום,
מן הדין שנזכור כי רוב משך מילחמת־העצמאות היו
הם התוקפים — לא רק איסטרטגית, אלא גם טאקטית,
ואנו היינו המתגוננים. מחוץ לשלבים המסיימים של
המילחמה ולפעולות בודדות ובולטות קודם לכן — כמו

כיבוש הגליל המרכזי והעליון במיבצע-בזק משוריין —
השתבח צה״ל בעיקר בפעולות־התגוננות. המושג ״דבקות
במטרה/במשימה״ פורש וגם ייושם, בהתקפה, באופן
המתון ביותר.

יחידות, גם ״נבחרות״ — כמו הפלמ״ח או
גיבעתי — היו לעיתים חדלות מהתקפה לאחר
שסבלו אבירות, שבמונחי צח״ל של ימינו נחשבות
אפסיות.
תופעות של התקפה עיקשת, הסתערות אחרי הסתערות,
עד לכיבוש היעד, ולמרות אבידות כבדות ומצטברות,
הפכו בששת־הימים וביום הכיפורים תופעה קבועה
וטבעית בצה״ל (המבשרות היו התקפת הצנחנים במיתלה
והתקפת גדוד השיריון של ברן באבדעגיילה, שתיהן
ב״קדש״) .לא כזה היה צר,״ל של תש״ח, והאבידות
באותם קרבות־התקפה שנתפרסמו אז בשל מחירם ה גבוה
— כמו לטרון או הראדאר — נגרמו בשעת הנסיגה
וביגללה, לא בעת ההסתערות ומפני שנוהלה באורח
החלטי.
בשנות וד 50׳ הראשונות נחלו כל יחידות צה״ל
ביזיונות חמורים ומבישים ביותר. שמות כמו תל־מוטי-
לה, פלמה ומקומות אחרים, שם תקפו כוחות של צה״ל
ונהדפו — לעיתים בידי שומרי-לילה של כפרים ערביים
— הפכו כתמי-דראון! וחמור מזאת, הם לא ייצגו

בהשוואה לקרב וגיד וווו
חי״ו בשחדקוב מורתי
היה..מיבצע יונתך
• תמה לפיקניק

זדים בשדה־הקרב המכריע

הצנחנים הוסיפו להקדיש את כל מירצם לפעולות־קומנדו,
נמצאו בלתי־מתאימיס בשדה־הקרב המודרני
הסדיר. בתמונה רפאל (״רפול״) איתן(מימין) בטור משוריין של צנחנים בתרגיל. משורייניות אמ״ל צרפתיות מאחרי שדמן.

מיקרים בודדים ויוצאי־דופן, אלא שיקפו את רוח־הלחי־מה
הנכאה דהירודה ששררה אז בכוחות־השדה של
צה״ל, וגם את היעדר הביטחון־העצמי בהן.
דיין ראה הכרח דחוף לשנות את המצב מיסודו!
וקודם כל, לצקת רוח חדשה ואיתנה בצה״ל. מצב זה
מוכר למדי בהיסטוריה הצבאית, וכן גם שתי הדרכים
העיקריות לפיתרונו: האחת, שיפור הדרגתי של כ ל
הכוחות, הדורש מאמץ כולל וממושך, בגיזרה רחבה.
הדרך השנייה גורסת הקמת ״כוח־מוביל״ נבחר, שבי-
צועיו ישמשו דוגמה, תמריץ ועידוד לשאר הצבא. לכל
אחת משתי הדרכים יתרונות ומיגבלות משלה, והבחירה
ביניהן צריכה ליפול לפי נסיבות כל מיקרה. דיין לא
היה מעודו מומחה גדול בהיסטוריה צבאית, אבל הוא
נטה ל״נבחרות״ ובחר בפיתרון זה. במיקרה זה הוליכוהו
האינסטינקטים שלו נכונה, מה גם שאת תפקיד
״הכוח המוביל״ הטיל על הכוח המאוחד, שעוצב על-
ידי שרון.

דיין אסר, כאורח שרירותי — שאז בוודאי

(המשך בעמוד )43

מכתבים
(המשך מעמוד )7
של היישוב, להשתלט על העם ולהובילו
לטווח האבדון הבטוח?״
לשמוע דברים אלה מפי אדם שמיה
בזמנו באצ״ל ולחם נגד הבריטים, בניגוד
למה שיעצה ״המנהיגות המבוססת והאחראית
של היישוב״ ,זה הרבה יותר ממוזר,
על־פי תפיסה זו של אבנרי, כל מילחמת־שיחדור
של מעטים נגד רבים אינה אלא
מעשה־טירוף. מרד גטו ורשה לא היה
אלא ״מילחמת־טירוף בשל חוסר הסיכוי
המוחלט שלו״ ,וגם מילחמת צפון־וייטנאם
נגד ארצות־הברית לא היתד אלא מעשה־טירוף,
אם להשוות את יחסי הכוחות,
כשם שאבנרי משווה בין האימפריה הרומאית
ובין הקנאים -של ימי הבית השני.
חבל שאבנרי אינו ׳מיישם את השקפתו
זו גם לגבי העם הפלסטיני ואינו מייעץ
לאנשי אש״ף, שהוא כל־כד רוצה ביקרם,
ללמוד לקח מההיסטוריה של העם היהודי.
בבקשה- ,שיאמר להם כי המילחמה שהכריזו
על ישראל היא מילחמת-טירוף מבחינת
חוסר־ד,סיכוי המוחלט שלה, ובשל
יחסי־הכוחות בין שני העמים. אבל, כמו
שאני מכיר את אבינרי, אני מסופק אם
הוא יעשה זאת.
כ. גלעד, פתח־תיקווה

ארץ־ישדאל השפויה
כמדי שנה קראתי בעניין את הכתבה
המקיפה והיסודית על איש־השנה. הפעם
עשה. אורי אבנרי מלאכה חשובה וטובה
במייוחד. למרות חוסר־האונים הנוכחי המדאיג,
הריני סמוך ובטוח כי בהתקרב
המערכה המכרעת על דמות חברתנו ועל
גורל הארץ, עוד ייפגשו בה — ולו בלית־ברירה
— כל פלגי ארץ־ישראל ה-שפויה.
יהודה כן־משה, ירושלים

המוסיף — כורע
אני מבין שחיפשתם סיבה על מנת להצדיק
את פירסום תמונות־העירום של ברכה
שוורץ בגיליון ראש־השנה שלכם. צריך
לציין כי תמונותיה היו אומנם כמשב-
רוח מרענן אחרי הכתבה הכבדה והמדנד
את למדי על איש־השנה, אולם מדוע היה
עליכם לפרסם כותרת בנוסח :״לכבוד
השנה החדשה מגלה ברכה את דעתה על
הגברים״ ? מה הקשר ל האם היא לא
היתד, מוכנה לגלות את אותן דיעות מפוקפקות
שלה על הגברים גם לכבוד פסה,
פורים או יום־כיפורי הסיבה הטובה מדוע
לפרסם את תמונות העירום שלה טמונה
בגופה. וכל המוסיף הסברים וביירבורים,
גורע.
אריק בלקין, תל-אביב

אומה אדרת — בשיגוי הכפות
לדעתי, היה בהחלט מיותר להכניס בגיליון
ראש־השנה שלכם שתי כתבות על
אותו נושא. וכי ימה ההבדל בין רלי פרץ
וברכה שוורץ 1רק בסיגנון. ואגב כך.
לדעתי נעשה עוול בכתבה על רלי פרץ,
שם קראתם לילד בשמו, בעוד -שאצל
השנייה חיללתם את האדרת — בשל שינוי
הגברת.

שלימן איבן סלמון,
קויית־שמונה

תיקון טעות
במדור אנשים (העולם הזה )2040 פורסם
סיפור על קבוצת היפים שפלשו לדירתו
הלונדונית של איש־הסרטים הישראלי
דויד גולדשטיין. בטעות פורסם כאילו ה מדובר
הוא במפיק -הסרטים דויד
(״דידי״) גולדשטיין, בעוד שהכוונה היתד,
למפיץ־הסרטים דויד (״דיב״) גולדשטיין
מרמת־השרון.

טעות לעולם צודקת

לראשונה בירושלים: טעוני
קיפוח חסרי בגרות ילמדו
במכינה מיוחדת באוניברסיטה העברית כותרת שהתפרסמה ׳בעיתון הירושלמי
יוושלטון ביום .1.10.76
כידעון תידהר, ירושלים

העולם הזה 2041

:11/11*1111

ד ת ־ ח ק יו הנת ! ו נ חי ת!
גע. מזעזע . :בית־הקברות הצבאי בהר־הרצל. ההורים
1השכולים התקבצו סביב קיברי יקיריהם. טכם־האזכרה
לחללים, במלאת שלוש שנים (נוצריות) לפרוץ מילחמת
יום־הכיפורים. בכי חנוק של אמהות. דמעות חרישיות
של אבות.
מולם עמד הנציג המוסמך של ממשלת־ישראל, שר־המפד״ל־והפנים
יוסף בורג.

עיר שאינה מייצרת דבר, מילבד פרובוקציות.

הוא
העז להשוות את האזכרה לטכס שנערך באותה
עת בחברון: קבורת הגווילים שנקרעו במערת המכפלה.

עיר שאין בה מקום לאנשים נורמליים, והמגרשת
כל אדם שפוי מתוכה.
עיר שכל העובדים בה הם ערבים, ורוב היהודים
בה מהווים כולל של יהודי־חלוקה, פאראזיטיס ופושי
יד לעבר הצלחת הלאומית.

בפני קהל זה, ולעיני המצלמות שהעכירו
את הטכס לאחר־מכן למאות אלפי בתים, אמר
׳העסקן הזה דכר מחריד.

ביגלל אותה התחרות זדונית בין חברי־הממשלה תפח
וגדל הסרטן בתקופת ההפקרות של גולדה מאיר.
כך גדלה עיר שאינה עיר, יישוב ללא בסים כלכלי
כלשהו, ללא יבולת־קיום וללא תכלית זולת אחת: להצית
מילחמת־דת.

האשה כחלון, שהריקה קיתון של שופכין
היתה לו החוצפה התהומית להשוות את
מות הכנים, מיטב הצעירים, שהקריבו את על ראשו של אלוף צה״ל, עלתה למשלם־
חייהם למען ההגנה על המדינה ויושביה, ל המיסים הישראלי הון־תועפות. מאות־מיליוני
ילידות, פרי עמלם וזיעתם של יהודים טובים
קריעת במה סיפרי־תפילה, מעשה-ידי אדם.
העובדים למחייתם, הושקעו בדי לגדל פרטן של האפשר להעלות על הדעת עיוות נורא יותר
זה בגוף הלאומי.
ערכים, טירוף מבחיל יותר של מליצות?
אולם ההורים לא התפרצו. איש לא סילק את העסקן
המיפלגתי הזה, המרוצה כל־כך מעצמו, מן המיקרופון.

המתים לא יבלו לזעוק.

* באותה שעה, במרחק של כמה עשרות קילומטרים
ן משם, נערכה קבורת הניירות והגווילים. שרי ישראל
וקציניה הבכירים, רובם כופרים גמורים, עלו אף על
השר בורג. הם השתתפו בטכס אומלל זה.

י* .ממשלה הנוכחית ירשה את הירושה הזאת,
1 1והמשיכה במעל.
את מקום התחרות הפרועה בין אלון ודיין תפסה
התחרות בין רבין ופרם, והיא מניפה אותם פירות־הבאושים
עצמם.

האירוע כולו יכול היה למצוא את מקומו באחד
מפרקי הסידרה הטלוויזיונית, המתארת את חייהם של
שבטים נידחים באפריקה, שנשתמרו בין הרים ומידבדיות
במצב הפרימיטיבי של האדם הקדמון.
הוטנטוטים חובשי־כיפות, ניאנדרטאלים בחליפות, יחד
עם דמגוגים הכובשים את צחוקם בליבם והמנצלים
לתועלתם האישית את היצרים הפרימיטיביים של אנשים
נבערים מדעת, שרוממות הדת היהודית בפיהם, והם
מורידים אותה לשפל המדרגה של אובות וידעונים.
הדת היהודית, במיטבה, היא דת של מוסר. עובדי־אלילים
מקדשים אבנים וגווילים, עצים וקברים. ואילו
היהודים ינקו השראתם ממעשיו של אברהם בן־תרח,
שיסבר את הפסילים וניתץ את הצלמים.

המופתי של ירושלים, האג׳ אמין אל־חוסייני, ניסה
לעשות זאת ונכשל, .מטורף אומלל מאוסטרליה, ישהציית
את מייסיגד אל־אקצה, כימעט הצליח.

עכשיו הרים ״הרב׳׳ משה לווינגר את הלפיד
— כדי להצליח סוף־סוף במשימה.

ד לא על ״הרב״ ומרעיו נלין. כבר נאמר שהקנאים
\ הדתיים משולים לטטורפים, ואין הם אחראים
למעשיהם.

אחראי מי שרואה את הלפיד בידיהם, ואינו
מכבה אותו. אחראי השילטון.

הסרטן ששמו קיריית־ארבע נולד עוד בתקופת ממשלת־אשכול.
ניתן היה לנתח את הגידול הממאיר הזה כשהיה
זעיר. הניתוח לא בוצע ביגילל ההתחרות הפרועה בין
כל השרים, מוגאל אלון עד משה דיין, שכל אחד מהם
סבר שהוא יביס את יריבו אם יעלה על הסוס בעוד־מועד.

^ ך. חטא זה אינו הראשון ואף לא האחרון, ברשימת
\ £חטאיו של שימעון פרס בפרשת חברון.

אחת העובדות המזעזעות היא זו: בוח
המחץ של ״הרב׳׳ לווינגר מורכב מחיילי צה״ל.

בקריית־ארבע שוכנה ״ישיבת־הסדר״ ,שהיא עמוד־השדרה
של גוש־אמונים שם. כל תלמידיה של ישיבת־הסדר
הם חיילים בשירות, הכפופים למרות צה״ל בכל
עת. פקודה אחת מספיקה כדי להוציא את הישיבה
מקריית־ארבע, ולהעבירה למקום שם אין תלמידיה יכולים
לגרום לאסון לאומי.
יפרם יודע זאת. הוא הזהיר. הוא איים. אבל הישיבה
נשארה בחברון.

זהו ההסבר לכמה. מן התופעות התמוהות ביותר שאירעו
בחברון — תופעות שהמיטו קלון על צה״ל, שהשפילו
את צה״ל בעיני יהודים וערבים כאחד.

זוהי גם הסיבה לתופעה שהיא — אולי —
החמורה מכל: העלמת האמת על מה שהתרחש
כחברון, לא רק מעיני הציבור, אלא גם
מעיני הממשלה וראש-הממשלה.
במדינה דמוקרטית, פשע הוא למיסוד לציבור הודעות
רישמיות, המעלימיות פירטים חיוניים. בדרך זו הופכים
שקיר לאמת, וכזב לגירסה ר״שמית.
כך הועלמה מעיני הציבור חלק מפרשת חילול סיפרי־הקודש
המוסלמיים, שבעיקבותיה נערכה ההתפרעות
הנפשעת אשר בה נקרעו גווילי־התורה. הועלם מידיעת
הציבור הפוגרום שהתחילו אנשי קריית־אריבע לערוך,
כאשד פתחו באש על ׳תושבי הכפר חלחול, במבואות
חברון, אחרי יאותה התפרעות. והועלמה מעיני הציבור
שריפת חדד־ההקדש המוסלמי במערת־הימכפלה עצמה.

מה היה אומר אברהם אבינו, אילו ידע בי
קוברי־גווילים ומקדשי־ניירות מתיימרים ״לה ציל
את קיברו״ ץ

רק להבה אחת מסוגלת להצית את בל העולם
העצום הזה נגד ישראל, ולגרום לתבערה
שאין נוראה ממנה: להבת הקנאות הדתית.

שום צד אלוהי, שום כוח עליון, לא חייב את שיקום
בית־הכנסת הזה, במקום הזה ובשעה הזאת דווקא. אין
מחסור בבתי־תפילה בחברון ; הרי לשם כך בדיוק
נפתחה מערת־המכפלה ליהודים. ולשם כך קיים גם בית־כנסת
בקריית־ארבע עצמה.
האחריות לכך רובצת כל כולה על שיכמו של איש
אחד: שימעון פרם. וכל התישפוכת של אמתלות ויתידוצים,
כזבים וחצאי־אמייתות, השתקות והעלמות, מליצות ונוסחאות
מצוחצחות, לא תשנה את העובדה הזאת.

בשר-הכיטחון, אחראי פרם גם לעובדה שהמושל
הקודם של חברון, גבר לעניין ומוכשר
לתפקידו, הוחלף כקצין שהוא אוהד של לווינגר
— סגן־אלוף יהושע (״ישו״) בן־שחל.

טבם של עוכדי־אלילים, מיפגן של עבו״ם
עטופי־טליתות, מיצעד פגאני, העושה פלסתר
•את בל הטוב והיפה והחיובי כדת היהודית.

ץ ץ עשי הקנאים בחברון לא פגעו רק במוסד היהודי
* 1ובערבי־הייסזד של האדם הישראלי. הם יצרו גם
שרשרת של אסונות, שאת ניזקם מי יתקן וסופם מי
ישורגו.
מדינת־ישראל נמצאת בעימות גורלי עם חלק ממישפחת
העמים הערביים, שהיא רק חלק מן העולם המוסלמי.
עשרות מיליוני ערבים אינם לוקחים חלק פעיל
בסיכסוך עם ישראל, ומתייחסים אליו באדישות. מאוית
.מיליוני מוסלמים אחרים כלל אינם רואים את עצמם
כצד לסיכסוך זה. מדינות מוסלמיות מובהקות כמו איראן,
תורכיה וכמה ממדעות־אפר יקה משתפות פעולה עם
ישראל, בגלוי או במוסתר.

לדעת בי להחלטה זו יכולה להיות רק תוצאה
אחת: ליצור מוקד של פרובוקציה כלב הקסבה
של חברון.

חלק מן העובדות האלה הועלם גס מעיני
הדרגים הגבוהים של צה״ל.
דיווח כוזב של קצינים לממונים עליהם הוא נגע
שהייה בעוכרי הצבאות הערביים, ושצה״׳ל היה עד כה
ינקי ממנו.

הלוויי ת הגווי לי ם: טכסע בו ״ ם!
אף לא אחד מאותם ביזיונות, שאירעו כחודשים
האחרונים, לא היה קורה ולא היה
יבול לקרות, לולא התשוקה שלוחת-הרסן של
שימעון פרם לגבור על יצחק רכין. הסוס המטורף
של הקנאות הדתית בשר בעיניו בכל
סוס אחר, בדי להגיע אל המטרה המייוחלת.
שיקול מעוות זה ,׳והוא לבדו, גרם להחלטה שפתחה
את שרשרת־האסוינוית הנוכחית: לשקם את ביית־הכנסת
אברהם אבינו, בלב חברון הערבית.
אני קובע בזה חד־ימשמעיית:

מעולם לא הובא עניין זה להחלטת הממשלה.
מעולם לא שותפו בו ראש-הממשלה והשרים
הכבירים. היתה זו החלטתו הכילעדית
של שר-הכיטחון.

ט כ סו רדג מו ר הוא להשאיר את חקירת האמת על
מאורעות חברון בידי אנשיו של שימעיון פרס.
הנאשמים חוקרים את עצמם, האחראים יפסקו את דין
האחראים.
פרשת חברון חמורה ׳מדי, יש לה השלכות לאומיות
ועולמ״ות גורליות סדי, מכדי שמיותר יהיה להניח לדברים
לשקוע בביצה מעין זו.
אני תובע בזה:

תמונה ועדת-חקירה ממלכתית, על-פי חוק
ועדות־החקידה, כדי לבחון את בל השתלשלות
המאורעות בחברון. לבדוק את מעשי היהודים
והערכים, לקבוע מי אשם במה ומי אחראי
למה, מי הסית ומי התפרע, מי גרם לפרובוקציה
ומי נענה לפרובוקציה, מיי העלים עובדות
ומי שיקר, מי יבול להמשיד בכהונה ממלכתית
ומי חייב להסתלק.

היתה זו מעילה בתקציב־הביטחון, שהיה צריך להיות
מוקדש פולו לבניין צה״ל; מעילה באמונם של אלפי
היהודים התמימים, המוסרים את פרוטותיהם לקרן־
הביטחון. בחצי־מיליון הלירות, שהושקעו במיבצע זה,
.ניתן היה לרכוש נשק, שיציל בבוא היום את חייו של
חייל ישראלי, ויחסוך קבר בהר־הרצל.

ארחי שרייפת מיסגד אל־אקצה, היה לממשלה חוש
בריא, והיא מינתה מייד ועדה כזאת. העובדה שעד היום
לא נתמנתה ועדת־חקירה לפרשת חברון, ושאיש
בממשלהובכנסת גם לאהעלהדרישה
זיו, היא ׳סימפטום מדאיג נוסף להתנוונות החושים.

אולם לא זה העיקר. העיקר הוא שבל מי
שאינו מטומטם גמור, בל מי שתאוות-השילטון
שלו לא היבתה אותו בסנוורים, מוברח היה

מינוי ועדת־חקירה הוא צעד חיוני — הצעד
הראשון להבראה, לתיקון הנזק שעוד ניתן לתיקון,
למניעת התפשטות הסרטן כגוף כולו.

נואתי * 1 1־>

ביום הגישי, ה־ 13 באוקטובר ,1979 נשעה
10:35 בבוקר, פוץ סיוון הנפט הראשון בקידוח
..חווון 17״ שגורו ס וחולון
לאחר 16 ניסיונות, הבקיע לבסוף המקדח את קצהו של שדה־הנפט
החמישי בגודלו במיזרח־התיכון, שדה אשר עתיד להפיק למעלה
ממיליון חביות נפט ביממה. היתה זו נקודת־מיפנה היסטורית בתול דות
מדינת ישראל, ויש שהישוו את חשיבות המאורע לעצם הקמת
המדינה, שלושים־ואחת שנים קודם־לכן.

שכירי-יום ששכרם נמוך ביותר. שברו העלוב של פועל־הייצור
היהודי הביא רבים לחתום־קבע בצבא או להצטרף
לתעשיות הביטחוניות, שם מצאו מרחב עבודה שלא
התחרו בו פועלי השטחים, והשכר היה מתקבל על הדעת.
חג־הנפט
נחוג בישראל בכ״ד בתשרי, יומיים לאחר
שימחת־תורה, ומי שלא ראה את שימחת־בית־השואבה,
לא ראה שימחה מימיו. מייד עם פירשום הידיעה על
הצלחת הקידוח יצאו המונים לרחובות, ומעגלי־חוגגים
נראו בביכרות הערים בל אותו הלילה. בעבור חודשים
אחדים, משנודעו מימדיו של שדה חולון, קידש הרב
הראשי את ״יום הנפט״ והבריז עליו בעל חג לאומי.
חג״הנפט, המבונה גם ״עשירי עצרת״ ,הוא יום חופש
מבתי־הספר ומגני־הילדים. העיתונים מדפיסים מהדו־רות
חגיגיות (מאוקטובר 73 ועד אוקטובר — 79 ההמשך
והשינוי) ,מתקיימים בו טבסים ועצרות־עם, נערבות
תפילות מיוחדות בבתי־הבנסת, והילדים מקדשים על
בקבוקוני נפט גולמי. הטבש המרכזי נערך בהיכל־הנפט
בחולון, ובו נוטלים חלק נשיא־המדינה, ראש־הממשלה,
רבנים וגיאולוגים.
ב״ 14 במאי 194$היתה ישראל למדינה. ב־ 13 באוקטובר
1979 הפבה ישראל למדינה עצמאית ועשירה. תוך
זמן קצר ביותר השתנה שוב מאזן הכוחות במיזרח-
התיבון: חוזי-נפט ארובי־טווח נחתמו עם ארצות אירופה
המערבית ושקנדינביה, והתמלוגים שזרמו בעקבותיהם
לממשלת ישראל העמידו עד־מהרה את הבלבלה
הישראלית על בשיש איתן. רמת־החיים קפצה מעלה
קפיצה חדה, דבר שהוצג בהישג ובהגשמת־הבטחות על-
ידי הממשלה החדשה, שרק לפני שנתיים ישבה על שפש-
לי האופוזיציה.
במקביל נמשבה ההתעצמות הישראלית, והפעם ללא
שיוע חוץ. צבאה של ישראל חזר להיות הצבא החזק
והמתוחבם במזרח-התיכון, אם־בי שבל ממחשור חמור
בכוח-אדם מיקצועי. הגידול בעוצמה הצבאית נתן את
אותותיו במצב המדיני. בראשית 1982 אמר ראש הממשלה
בראיון ל״ניו-יורק טיימש״ :״אם־בי ידה של מדינת
ישראל תמשיך להיות מושטת לשלום, הרי אין מה
לדבר על נשיגה נושפת מן הקווים הקיימים.״ במאי
,1982 ביום-הזיברון לחללי-צה״ל, ושבוע ימים לאחר
הפלת מטוש ״אל־על״ על״ידי טרורישטים פלשתינאים
ברומא, הבריז ראש הממשלה מעל בימת הבנשת, בי
ממשלת ישראל החליטה להחיל את החוק הישראלי
על השטחים המוחזקים. בבך שופחו רישמית יהודה
ושומרון, רמת״הגולן, עזה וחלקים משיני, לשטח ישראל•
החלטת הממשלה אושרה בקולות הקואליציה (לי-
בוד-מפד״ל) ובהימנעות חלק מהמערך (תנועת מפק״ד,
המורכבת ממפ״ם ואנשי מוקד) .איש לא הצביע נגד
(רק״ח, כידוע, הוצאה בשוף 1981 אל מחוץ לחוק,
בעיקבות פעילותה בגליל בענייו ההפקעות).
פירושה המעשי של החלטת הממשלה, הוא מתן
אזרחות ישראלית למיליון ורבע תושבי השטחים. עם
זאת נשאר מעמדם דומה לזה של ערביי ישראל לאחר

מילחמת־השיחרור. המימשל הצבאי המשיך לפעול ;
לצורך תנועל; ועבודה בישראל נדרשו רשיונות מייוח-
דים ; לא הוטלה על האובלושיה חובת שירות צבאי ;
מערכות השיפוט, המישוי והרשויות״המקומיות הפכו
ישראליות.

אם־בי נראתה ישראל במדינת שפע מובהקת, ועל־אף
הפיתוח המדהים והגידול חשר־התקדים, גדל הקיטוב
החברתי בה־במידה. אותה שיטחה שפקדה את בל
שכבות האובלושיה ארבע שנים קודס״לבן, עם הימצא
הנפט, היתה שימחה מוקדמת מדי. חלק ניכר מן הציבור
לא נהנה מפירות הנפט.

החלטת השיפוח נתקבלה בעולם בתגובות נזעמות,
וזכתה בגינוי כללי במועצת״הביטחון. בנובמבר 1982
החליטה העצרת הכללית על גירוש ישראל מן האו״ם.
ארה״ב לא הטילה וטו. על-אף בידודה המדיני של ישראל
המשיכו ארצות אירופה, שנציגיהן באו״ם לא חשבו
שיבטם ממנה, לקיים קישרי שחר ענפים עימה. בלטה
בכך צרפת, שבעודה מצביעה בעד הגירוש, קיימה
מגעים הדוקים עם מישלחת־הקניות של מישרד־הביט-
חון בעניין מבירת 120 מטושי ״מיראז 9״ לישראל,
תמורת חוזה אשפקת נפט לעשר שנים.

באוגושט ,1983 לאחר ארבעה־עשר חודשי מהומות
ביהודה, בשומרון, בעזה ובגליל (שבהם נהרגו 1012 אזרחים
ו־ 72 חיילי צה״ל) יצא ״חוק המיעוטים״ שהגדיר
את מצבם של בני הלאום הערבי, אזרחי מדינת ישראל.
חוק זה קבע בי ערבים יובלו לבחור לרשויות המקומיות
ול״מועצה הערבית״ (שהיא מעין פרלמנט הכפוף
לכנשת ישראל ופעולותיו טעונות אישורה ).בין שאר
שעיפי החוק: אישור רכישת קרקעות, אישור תנועה
ותעשוקה ללא רישיון, אישור על דיור באיזורים יהודיים
ומתן עידוד לבל ערבי שיהיה מוכן להגר.

מייד לאחר הודעת ראש־הממשלה על השיפוח, פרצו
בשטחים הפגנות אלימות מלוות בשביתה כללית.
בחודש יוני בלבד נהרגו בשטחים 112 אזרחים. מישטר
צבאי הוטל גם על כפרי הגליל שהצטרפו להפגנות.
בשפטמבר 1983 לאחר פעילות חבלנית אינטנשיבית
מגבול הצפון, תפשה ישראל שטחים בדרוס-לבנון. למו־עצת־הביטחון
לא היה את מי לגנות. חרושים שלחו
אזהרה חריפה וחד־משמעית, אך פקידים ופרשנים בישראל
לא התייחשו אליה בבובש־ראש, לאור קשיי השוב־ייטים
בהתערבות צבאית פעילה באיזור, וכן לנובח הידיעה
שארה״ב לא תשכים להתערבות כזו( .למרות השפל
חשר־התקדים ביחשי ארה״ב עם ישראל, אשר התבטא
בניתוק-מגע כמעט מוחלט בין שתי הממשלות).

החוק עורר תרעומת רבה בעולם. שוב גונתה ישראל
במדינה גזענית. בבירות אירופה נשמע קולם של גולים
מישראל, בעיקר שופרים, שהיגרו לחו״ל לאחר הטלת
הצנזורה החריפה. שוב הושוותה מדינת ישראל לדרום-
אפריקה של שנות השיבעים. בישראל עצמה, נתקבלו
התגובות במרירות והוקעה האנטישמיות של עמי העולם
כלפי קורבנות השואה הנאצית.

מאז נמצא הנפט ועד שוף ,1983 הגיעו לישראל
במיליון מהגרים/0 .ס $7מהם באו בכוח חוק-השבות.
השאר, לא יהודים, באו לחפש את מזלם. דרום־אמריק-
אים, יוונים, פורטוגזים ואחרים, הגיעו לישראל כפועלים
מיקצועיים וכטכנאים. אלה היו מרוכזים בדרך בלל
בפרברי הערים, בשיכונים דלים שהוקמו בזמנו עבור
זוגות־צעירים. גם העולים החדשים, שהמדינה שוב לא
נזקקה להם במקודם, לא נהנו מן ההקלות ומהתמרי-
צים שבהם זכו בשנות השישים והשבעים. עולי שנות
השמונים קיבלו אשרת־בנישה ואיזרוח מהיר, אך לא
יותר. היו אומנם דירות שנועדו לעולים, אך אלה היו
ב״איזורי-פיתוח״ מרוחקים. הערים הגדולות היו מלאות
עד רווייה. רוב העולים העדיפו להתרכז בערים בכוחות-
עצמם ונישו להיקלט בכל עבודה קשה, רק לא להגיע
ליישובי־הפיתוח.
מאז הוכרז על ״קיום שביתות ושנקציות בעבודה״
בעל עבירה פלילית, הורע בהרבה מצבם של הפועלים.
התעשייה אומנם התרחבה בממדים חשרי-תקדים, אך
בעלי־המיפעלים העדיפו להעשיק פועלים מן השטחים,

בערב פשח, ה 6-באפריל ,1985 פתחו מצרים, שוריה,
ירדן ועיראק בהתקפה משולבת על גבולות ישראל. בו-
בזמן הופצצו הערים הגדולות ושדות״הנפט בחולון בטילים
ארוכי״טווח, השבו נזק עצום ונפגעים רבים. ההתקפה
הפתיעה פרשנים, שכן לישראל היתה עליונות צבאית
ברורה על שכנותיה.

שר־הביטחון שלנו, שימעון פרס, הוא האיש הש קול
והמפוכח ביותר במיזרח־התיכון ואולי בעולם
כולו.
קודם כל הוא אומר את זה בעצמו, ואם אדם
שקול ומפוכח כמוהו אומר משהו אז הוא יודע מה
שהוא אומר.
חוץ מזה, גם בטלוויזיה הוא תמיד נראה מאד
שקול ומפוכח להפליא — יש לו קרחת קידמית מפו תחת
המגביהה את מיצחו ויוצרת רושם אינטליגנטי

שר־ הביטחון שימעון פרס מבקש מאשתו
להכין לו את ארוחת־הבוקר.
מאחור: שלישו הצבאי בוחן את הבעיה בשטח
עז של פיכחון אדיר, וגם כמה קמטים קלים מעל
עיניו הנותנים רושם חריף של שיקול־דעת עמוק.
אך מעל לכל כוחו בקולו — קול עמוק 37־גימל
היוצא מתוך חדרי־בטן וחודר כל חדרי־ לב — ממש
פיכחון־נפשי מאוזן ושיקול־דעת מגוון.
אלא שכל הזמן אני שואל את עצמי אם גם בבית
הוא מדבר בקול השקול והמפוכח 37־גימל הזה. ואני
מנסה לדמיין לי איך נשמעת ארוחת־הבוקר של מיש־פחת
פרס, או איך הם מדברים כשהם הולכים לישון.
כי אם גם שם הוא ממשיך בחנטאריש הזה, אז
זה כבר באמת מצחיק.

והפעם: שימושים קטנים
במילים גדולות
הביסקוויטים שמכרת לי ערב ההג, אתה
זוכר, הם היו בולם שבורים. באתי הביתה,
פוגרום !
פתהתי א ת הקופסה ומה אני רואה
מחדל יום כיפורים חדש ! היית כיד ושם?
זהו, אז קופסת הביסקוויטים הזאת היתה יותר
גרוע מיד ושם. שואה, ממש שואה — כל ה ביסקוויטים
היו שבורים, קרועים, מנותצים.
הסתכלתי כגוויות שלהם וככיתי, זה היה מראה
נורא. אהר־כך אמרתי לעצמי: המכולתניק
האנטישמי הזה עוד יראה אצלי. כן, שלא תח שוב
לך שכל פוגרומיסט יעשה כאן מה שהוא
רוצה. אנחנו כבר לא כגולה, אנחנו כמדינה
יהודית ופה לא תמכור לי ביסקוויטים הרוגים.
תחזור לגרמניה, חתיכת נאצי, שמה תהרוג
ביסקוויטים ! לא, חביבי, לא עוד ! אתה קראת
את הסיפור על רובינזון וששת המיליונים?
זהו, אז ככה נעשה גם לך, צורר ביסקוויטים !
פורע בייגאלאך! חמלניצקי של הקרייקרם
חכה, אני אלך למשרד המסחר והתעשיה. פה
זה יהודים, פה זה לא יקרה ! מה השואה אצלך?
רבע לשש? חכה, אני כבר חוזר עם כמה
יהודים גאים ! אנחנו נראה לך מה זה לעשות
פרעות בביסקוויטים יהודים ! לא עוד ! חביבי,
לא עוד! שנית מצדה לא תיפול — אתה
תיפול !

פואמה
ד מגוגי ת
למנחם בגין — בהגיעו לדוכן

היש מכאוב כמכאוככו? היש עדכון כעלבוננו?
היש כלימה ככלימוננו?
היש מהשוף כמחשופנו? היש חלכון כחלכוננו?
היש קליפה כקליסתנו?
היש• מדהום כמדהומכו? היש חלמון כחלמוננו?
הי־ט כנימה ככנימתכו?
היש מלקוש כמלקושנו? היש הרכון כחרכוננו?
היש גלימה כגלימתנו?
היש פרעוש כפרעושנו? היש טמפון כטמפוננו?
היש פקידה כפקידתנו 1
היש, מקלון כמקלוככו? היש הכרון כחכרוננו ף
היש ׳זיקפה כזיקפתנו?

ןמצא, א תיזבד!ר ס

פיתדון החידה אן השבוע שעבר

בשבוע שעבר ראיתי את חצי הסרט ״גבעת חלפו!
אינה עונה״ בבימויו של אשי דיין ובכיכובם של הגשש
החיוור.
ראיתי חצי, כי בהפסקה ברחתי. ברחתי, למרות
שאני משוגע לסרטים ולמרות שהגששים בדרן־כלל מצחיקים
אותי. ברחתי, כי הסרט הזה היה כל-כן רע
וכל״כך לא מצחיק, שלא יכולתי יותר.
אחר״כן התרגזתי.
לא התרגזתי על אסי דיין, כי כל אחד עושה מה
שהוא יכול. לא התרגזתי על הגששים, כי אני אוהב
אותם. לא התרגזתי על עצמי, כי לכל אחד קורה לצאת
פראייר לפעמים. התרגזתי על העיתונים.
הסרט הזה ,״גבעת חלפון״ ,הוא הסרט הכי רע
שראיתי בעשר השנים האחרונות. אין בו ולו דבר אחד
טוב. הצילומים לא צילומים, הצבע לא צבע, התסריט
לא תסריט, העריכה לא עריכה, העלילה לא עלילה,
המישחק לא מישחק (איני יכול לציין אפילו שחקן
אחד שהיה בסדר) ,הבדיחות לא בדיחות, הסרט לא
סרט, הסרט לא מצחיק, הסרט לא כלום. רע. רע עד
הסיף. אפילו ״שרית״ בזמנו היה יותר טוב.
אבל אותם העיתונים והעיתונאים המנצלים כל הזדמנות
לרדת בפראות על ג׳ורג׳ עובדיה, לקרוע אותו
לגזרים, לאכול אותו בלי מלח, לשבור את עצמותיו
ולבסוף גם לטרוף את גווייתו — פתאום נהיו לי מין
סלחנים כאלו, רחמנים בני רחמנים, מתחשבים שבמת־חשבים,
עדינים וזכים, רכים ונוגים, פוצקאלאך בני
קוצקאלאן.
רמזו שהסרט הוא לא הכי טוב בעולם, עקצו בקלילות
את מישחקו של אחד השחקנים, ליגלגו בעדינות
על העלילה — אבל הכל בסלחנות, בהתחשבות, ברחמנות,
מתון הבנה, בעדינות, ברכות. אף אחד לא כתב
שהסרט פשוט חרא. זה לא.
למה ז אני לא יודע. אולי בגלל שדיין אשכנזי ועובדיה
לא. אולי בגלל שכולם חברים של כולם באיזור
דיזנגוף. אני באמת לא יודע. אבל בינתיים לא שמעתי
או ראיתי איזשהו הסבר מדוע ״גיבעת חלפון״ יותר
טוב מ״שרית״ או ״נורית״.
חוץ מההסבר הפשוט שכדאי ללקק בתחתם של דיין
והגששים, אך לא בתחתו של עובדיה.

פיכוח נפש
ושיקלון הדעת

עברית של
ירם ירם

1111111(1

/ ״׳21ך

כשכוע שעכר פירסמנו שתי תמונות דומות-
לכאורה: מימין — ממשלת ארה״ב דנה ב הערותיו
של כאץ ,,משמאל — ממשלת ישר אל
דנה כמיסמכו של קניג.
לכאורה התמונות דומות לחלוטין, אלא״ש־יש
כמה הכדלים דקים כיניהן. האם הצלחתם
להכחין כהם?
הנה התשוכות הנכונות :
. 1באץ׳ הוא שר החקלאות. קגיג הוא פקיד
במישרד־הפנים.
.2באץ׳ אמר את הערותיו הגזעניות לעתונאי.
קניג כתב את הערותיו הגזעניות במיסמך רישמי.
.3באץ׳ הוא אמריקאי. קניג הוא ישראלי.

פטרותו. גם עיתוני ישראל גינו את באץ׳ ודרשו את
התפטרותו( .פה אין הבדל).
.7ראש־ממשלת ישראל לא קרא את דיברי
קניג. נשיא ארה״ב קרא את דיברי באץ׳ בעיתון.
(או: ראש ממשלת ישראל לא יודע לקרוא. נשיא
ארה״ב כן יודע לקרוא).
.8קניג הביע רק את דיעותיו הפרטיות. באץ׳
גילה מה הן דיעותיו האמיתיות.
.9ועדות הפרלמנט האמריקאי להצו על באץ׳
להתפטר. ועדות הפרלמנט הישראלי גינו את מפר סמי
מיסמך קניג.
. 10 קניג הוא בסך־הכל פקיד ממשלתי ומותר
לו להיות גזען. באץ׳ הוא פקיד ממשלתי, ואסור לו
להיות גזען.

באץ׳ דיבר נגד כושים. קניג דיבר נגד ערבים.

באץ׳ התפטר. קניג נשאר בתפקידו.

בישראל אין כושים. באמריקה יש כושים.

העיפרון בתמונה מימין קצר יותר.

חוץ מזה, הכל אותו דבר.

.6עיתוני ארה״ב גינו את באץ׳ ודרשו את הת

ד״ן לא השתתף בתיכנון מיבצע אנטבה -
ומשו כר המיבצע הצליח
לאנשים הנכונים

777
ברנדי בינלאומי

בעקבות הכתבה על
מישחק־המנים של רעיית ראש־הממשלה
לאה רבי׳ (השלם
הזה )2040 החליטו תושבי שכונת
מגוריה, נווה־אביבים, לשלוח
אליה מיכתב־מחאה. התושבים
טוענים כי בנווה־אביבים
יש מיגרשי-סניס מעולים,
וכי אין זה הוגן שרעיית
ראש־הממשלה תשחק טניס
דווקא בצהלה,
נם ראש־הממשלה יצ חק
רבץ מחרים, משום־מה,
את מיגרשי נווה־אביבים, משחק
טניס בבית ידידים בסביון או
במלון הילטון הירושלמי, כש-
כבן־זזגו הקבוע משמש ימינכ״ל
מ״שרדו, עמוס ערן.
91 אגב, מישאלתו של רבין
להנהגת מישטר נשיאותי ביש ראל,
התממשה לפחות בעיני
אדם אחד. היה זה נשיא אר-
צות-הברית, ג׳ראלד פורר,
שבוויכוח הטלוויזיוני שלו עם
מתחרהו לנשיאות, ג׳ימי
קארטר, כינה בכל פעם את
ראש־ממשלת ישראל בתואר
״הנשיא רביו.״
! 9בתם של ראש־הממשלה
יצחק רכין ורעייתו לאד״
דליה ארצי, הפכה אותם סבא
׳וסבתא בראשונה לפני כשנתיים•
בימים אלה היא מתכוננת
לעשות זאת שוב. דליה, הנשואה
לאיש צבא־הקבע, נמצאת עתה
בחודשי הריון ראשונים,
! 9מי שראה באחרונה את
נשיא התאחדות התעשיינים,
אברהם (״בו&ה״) שביט,
׳מסתובב בשחור באוזנו וחשב
שהתעשיין העשיר הפך ״פריק״,
טועה טעות יסודית. בומה הצטרף
אל ימאות חסידי המחייה
על-פי שיטת הדיקור הסיני
(אקיופונקטורה) ,וטוען כי הצליח
כבר להפחית מיספר ניכר של
קילוגרמים ממישקלו.
׳ 9בעית הדיון הסוער שהתקיים
בכנסת אחרי האירועים
בחברון, איבד יושב־הראש
ישראל ישעיהו, שהיה נרגש
ונרגז מתמיד, את עשתונותיו,
התבלבל וקרא לעבר שר-
הביטחון שימעדן פרם, שעמד

על דוכן־הנואמים :״אדוני שר-
הבריאות !״
! 9קבוצה של חברי־כנסת
ישבה השבוע ליד שולחן במיז-
נון הכנסת, ושוחחה על כישלונו
של יהושע רכינוכיץ
כשר־האוצר. אמר אחד מהם:
•,בכל אשם יופי שריד שניהל
לו את מערכת־ההסברה בעת
הבחירות לראשות עיריית יתל-
אביב.״ כידוע, הפסיד רבינוביץ׳
בבחירות לשלמה (״צ׳יצ׳״)
להט, איש הליכוד. כשישמע
יוסי שריד, שישב בשולחן
סמוך, את ההאשמה, מיהר
להשיב :״לא פלא שנכשלתי,
התפקיד שלי היה קשה מאד.
נסו אתם למכור בלוף לציבור
שלם.״
! 9בפגישה שהתקיימה במוצאי
השבת האחרונה בגן
ביתו של ח״כמשה ידיין,
בינו לבין מישלחת של אנשי
המגבית היהודית, נשאל הח״כ :
.האם היתד. לך יד בתיכנון
מיבצע אנטבה?״ השיב דיין:
״,לא, ומשום בך המיבצע הצליח.״

התגלתה
בעוד מועד. שליחים
נשלחו, אחריו להחזירו כדי ש ניתן
יהיה ״להפתיעו״.

91 השחקן תיאודור בי־קל
ידוע כישראלי, אם־כי מזה
שנים רבות הוא חי ועובד
בארצות־הברית. בימים אלה
שוהה ביקל בישראל, לצורך

את המתנה לא ידע שיגיע
בקרוב לישראל, וכך פיספס את
הוריו׳ שאותם אינו מרבה ל דאות
ממילא.
! 9בטכם־הפתיחה של השבוע
האמריקאי בכל־בו שלום
נכחו שר־האוצר יהושע רבינו־ביץ
ושגריר ארצות־הברית ב

9העיתונאית
אבירן ריאיינה את רעיית
נשיא־המדינה, נינה קציר.
הגברת הראשונה החליטה כי
ברוריה סובלת מקור, למרות
שזו לא התלוננה, והיא סירבה
לשוחח עם העיתונאית עד שזו
ניאותה לעטוף את כתפיה
החשופות בצעיף־צמד חם שהגברת
קציר הביאה לה מארונה
דפרטי.

כדוריה

9ראש־עיריית רמת־גן, 1 ישראל פלד, יצא השבוע
מלווה בכמה מחברי מועצת עירו,
מישלחת תלמידי בתי־הספר
ברמת־גן ומקהלת ילדים, כדי
להכין הפתעה בפתח ביתו של
המשורר אורי צבי גרינברג
לרגל יום הולדתו ה־ .80 נראה
כי המשורר הישיש חש בהפתעה
שעומדים לערוך לו, מיהר
אותו יום לצאת מביתו עם
רעייתו, לטיול בוקר ממושך
דרך החצרות האחוריים של השכונה
בה הוא מתגורר. אולם
בריחתו המתוכננת של אצ״ג

0 111 !1ך|| *ן 1ך (משמאל) חיפאית בת ,21 מורה לילדים
קשי־חינון, נישאה לנדב בלון, המבוגר

ממנה בחמש־עשרה שנים. כמתנת־חתונה העניק נדב ליפית גלריה-
לאמנות. אחת האורחות בפתיחת הגלרייה היתה נעמי אדווה, שרכשה
את יצירתה של הפסלת ליאונור פיניי ,״הספינכס הכתום״.
צילומי סרט־טלוויזיה שמביים
הבמאי אלכסנדר הרמתי.
הוריו הישישים של ביקל מתגוררים
ברחוב יהושע בן־נון
בתל־אביב, אולם דווקא בעת
ביקורו זה נעדרו מן הארץ.
ביקל העניק להם, לכבוד יום-
הולדתו ה־ 78 של אביו, טיול
מסביב לעולם. אך כשהעניק

£״ כרמל מזרחי

מיקגי ראעוון לעיון
וזכרין יעקב

מנפ״ל ״מיגדל שלום״ ,הנמצא
בבעלות מישפחתו,
סעד ארוחת־ערב עם שני בניו, ברק וראם, בדראג-
סטור המשפחתי. לפתע נעלם אחד הילדים, ושי שלח
את המלצר לחפשו. אולם הילד, ראם בן התשע,
הנחשב כאחד מבחירי השחיינים הצעירים בארץ,
הסתתר כל העת מאחרי גבו של אביו, מבלי
שהאב חש בקירבתו, ושעה שזה שלח את המלצר
לחפשו, העמיד לו קרניים. מה שנקרא כיבוד״אב.

יורם קניוק

הסופר והעיתונאי עומד
להיכנס לעולם הסרטים.
הוא כותב תסריט לסיפרו ״סוסעץ״ ,שאותו יביים
הבמאי הצעיר יקי יושע (מימין) .במיסגרת זו
נסעו לאחד הכפרים הערביים. יורם התקבל על ידי
ראש־הכפר בכבוד רב. הוא סיפר לנכבדים שרובם
מכירים אותו מתקופת הפלמ״ח, כי אחד השירים
האהובים עליו הוא השיר הערבי ״אלומה״,
שאותו שר במבטא ערבי מתחילתו ועד סופו.

ישראל מלקזלם טון. רבינו-
ביץ• ,שניראה חיוור מן הרגיל,
שאל את השגריר השזוף :״איך
אתה מצליח להיראות כל־כך
־טוב?״ הישיב השגריר :״אני
מערב ספורט בדיפלומטיה. חוץ
מזה, אשתי מזה 32 ישנה, חזרה
כעת מארצות־הברית, ואני באמת
מאושר שהיא נמצאת
אתי.״ רבינוביץ הביט בשגריר,
ושאל :״מה, התחתנת בגיל
עשר?״
91 שיטה מייוחדת־במינה
להפיץ את סיפרם מחדש,
האביר זיק, מצאו חנו ך
מרמרי והצייר הכישרמי
של הטלוויזיה, דודו גבע.
השניים החליטו לחסוך ב־הוצאות־פירסום,
נטלו דלי עם
צבע וציירו על כל קיר פנוי
בירושלים את הסיסמה :״האביר
זיק — ספר מדליק !״

שי מאיר

בלתי־נעימה
! 9תקרית
אירעה לשר-החינוך־והתרבות
אהרון ידלין, בעת מישחק-
הכדורגל בין נבחרת ישראל
ונבחרת־ד,כדורגל מלית. השר
נכנס לאיצטדיון הכדורגל והתיישב
ביציע־הכבוד. לפתע צעק
מישהו מהקהל, שישב סמוך
ליציע, לעבר השר :״גנב !
גנב!״ קולות נוספים הצטרפו
אל הקורא האלמוני. ידלין,
שהוא, כידוע, בן־דודו של
מזכ״ל קופת־חולים אשר יד־לין,
שאליו כוונו כנראה קרי-
אות־הגנאי, ניראה נבוך. אחד
השוטרים השתיק, לבסוף, את
הצועקים ׳והסביר להם את
טעותם.
! 9המפיק והמגיש של
תיכנית־הטלוויזיה עלי־בותרת,
ירון לונדון, שוב לא התכונן
כראוי לראיון שהגיש במיסגרת
העולם הזה 2041

ון ווו ס קו ס

׳התוכנית, וחשף את בורותו
ברבים. היה זה כאשר ריאיין
ירון תושבת יהודיה לשעבר
של הבריז, שטענה לבעלות
׳מישפתתה על בית הדסה בעיר.
לונדון, שלא ידע כי בית-
הכנסת אברהס אבינו ובית
הרסה, ששימשו באחרונד. פ־מוקדי
ההתנגשויות בעיר בין
הסימשל הצבאי למתנחלים, הם
שני אתרים נפרדים, דיבר כל
הזמן על בית־חכנסת אברהס
אבינו שבבית הדסה. המרואיינת
אף לא ׳טרחה לתקן לו את
שגיאתו הגסה.
! שר־הבריאות, ויל,טור
שפ״טוכ, אינו בטוח כל־כך,
ככל הנראה, שאנשים רבים
׳מזהים את תפקידו. כשביקר
באחרונה במיסעדה הסינית של
ג׳קי רונן בתל־אביב. עברה
המיסעדה את ביקורתו והוא
כתב בספר־חאורחים :״התרש מותי
מצויינת — זיקטור שם-
טוב.״ אולם הוא לא הסתפק
בכך, הוסיף ליד שמו גם את
תוארו ״שר־חבריאות.״ שיידעו.
1לקוח אחד במיסעדה
היה ראש עיריית באר־שבע,
אליהו נאווי, שרשם בספר־האורחים
:״לימדונו רבותינו:
דירה נאה, אשה נאה וכלים
נאים — מרחיבים דעתו של
אדם. ואיפה •ארוחה טובה ן
חוץ מזה פגשתי פה דג ממוצא
טברייני (ממישפחה טובה) ש היגר
לסין הלאומנית, וחזר
משם מבושל תאווה־לחי!־.״

יותר מתמיד, דווקא בחוגי
האמנים בלונדון. בדיחה אנטישמית
לדוגמה :״למה ליהודים
יש אף גדול? — כי האוויר
הוא חינם.״ בדיחה אחרת מאותו
סוג :״שני פילים ניראו רצים
בראש-השנה ברחובות לונדון.
עצר אותם שוטר ושאל אותם :
,לאן אתם רצים?׳ ,לבית־הכנסת,׳
השיבו לו הפילים.
,מה פתאום פילים רצים לבית-
כנסת?׳ ,תמה השוטר האנגלי.
השיבו לו הפילים , :ולאן אתה
רוצה שאנחנו נרוץ עם אף

| אישור כימעט־רישמי
לכך שחני פרי, הדוגמנית
הישראלית המצליחה מאד ב־גיו־יורק,
נמנית עם הנבחרת
הראשונה של דוגמגיות־הצמרת
בעולם, הגיע דווקא מדונמנית
מתחרה, הלא היא מארנו
המינגווי ״נערת מיליון הדולר״
,שבעת סיורה בישראל
התבקשה למנות את שמות
שלוש הדוגמניות המצליחות ביותר
בעולם כיום. היא מנתה
בהן את עצמה, את השחקנית-
דוגמנית לורן האטץ, ואת
תני פרי, המכונה בארצות־ה־ברית
״האני״.
1רק עתה נודע סיפור
מאחרי הקלעים של חתונתו של
בחוריהישיבה והשחקן לשעבר
מרדפי (״פופיק״) ארנון, שנערכה
לפני שבועות מיספר.
החתונה היתה תוצאה של שידוך.
אחרי שפופיק דאה לרא-

האינטליגנציה שלך אינה מוטלת בספק. זו דווקא הסיבה שקשה להבין
מדוע אתה מתקוטט איתה כל שני וחמישי. כדאי לך להקדיש השבוע זמן
רב למחשבה, תיכנון העתיד והסקת מסקנות, מה שיהפוך אותך לאדם
מאוזן יותר. כדאי שתפסיק לצפות כל ערב בטלוויזיה ותצא פעם בשבוע
לאוויר הצח. בת טלה, כל העתיד לפנייך. אם החץ עדיין חסר, הרי
זה רק משום שאת לא השקעת מספיק מאמצים בחיפושים אחריו.

לא שבוע אידיאלי. סכנה גדולת אורבת לנוסעים למרחקים קצרים או
ארוכים. עייפות גדולה תגרום לך לומר דברים שלא התכוונת להגיד.
את תתחרטי על דברים אלה. חיפזון בתחום העיסקי יגרום לסיבוך רציני
ביותר. השתדל לתקן את הטעות. סריבה עם בן־זוג תביא לפירוד.

; 2ב מ אי -
20 ביוני

ז ן׳י**
11 דר
10660236011

מצאת גבר אגהי שנותן לן יחס עדיו וחם ! הוא עוזר לד לפתור את
בעיותיך ן הינן מתגדרת בבעייה אחת ומזניחה דברים העשויים להסב
לך אושר רב. שמחה שמצאת במקום עבודתך החדש, תפיג את דכאונך
כליל. סעי לחופשה קצרה עם בני ביתן /הקדישי להם את מלוא
תשומת ליבן ותבואי בעתיד על שכרך. שימרי על יופין: זה יעזור לך.

בימים הקרובים אתה עלול להיקלע לבעייה קשה, הקשורה איכשהו בים,
או במים. מערך הכוכבים מרמז, באופן כללי, על קשר ישיר בין מים
רבים וסכנה הצפוייה לך או למישהו מקרוביך. הבדידות החברתית שגזרת
על עצמך לא תביא לך שום תועלת. אינך יכולה לברוח ממנו ולהימנע
מלפגוש בו בכל מחיר. אזרי אומץ, ושובי להיות נערה חברתית ונעימה.
• 2ביוני -
20 ביו לי

פרשה אינטימית המציקה לך זמן רב עשוייה להתבהר לפתע, לגרום
להפתעות שתהיינה להן השלכות פרטיים. גורלו של בעל־חי קטן
אליו הינך קשור מאוד עלול לגרום לך דאגה רבה. הימנע מהימורים
בשבוע זה. אל תיתן לרגשות הקינאה שלך אפשרות לשלוט בך.

במישור חיי האחבה שלן, בתולה, לא יחולו שינויים מרעישים.
אל תידחי בגסות את מחזרן הנלהב, למרות שאינן חשה כלפיו כל
משיכת. תני לזמן לעשות את שלו ; הרגשתן תשתנה בכל זאת.
בן בתולה, למרות אופיין הנוח, אתה נוטה יתר על המידה להתפרצויות.

11(1111
22באוגוסט -
? 2בספטמבר

מאזנייט

נתקפת במחלה ממנה כה חששת. טפל בה מייד. התערבותו התקיפה
של ידיד בענייניך המקצועיים מחבלת בתוכניותיו לטווח קצר. אל
תתרתח. הסבר לו בעדינות, כי יש לך אישיות משלך ומשאלות משלך.
בימים אלו יהיו בחיים הסנטמנטליים תהפוכות רבות לחיוב ולשלילה.

מיבצע שאפתני מדי עשוי להכניסך לסבך מסוכן, סמנו לא תצא בקלות.
פקח עיניים והישמר. השבוע צפוייח לך מתנה ואולי אפילו ירושה.
בכל אופן צפה למאורע שיגדיל את רכושך בצורה בלתי צפוייה. אל
תערב אנשים זרים בשיחותיו הסנטימנטליות. הינך יותר מדי גלוי במה
שקשור לענייניו הפנימיים. אל תקפוץ על העיסקה שיציעו לך השבוע.

יהושע פוץ

סעד בחברתה של ידידה אשדודית באחת
המיסעדות בעיר. כאשר נשאל
לפשר מצב-רוחו הרע, השיב :״עברתי ניתוח״ .כשנשאל ״איזה
ניתוח״ ! השיב בקול״נכאים :״הוציאו לי את המצפון״.

! כאשר שואלים את •תת־אלוף
(מיל ).פנחס (,״שינייה״)
לחב, הממונה על שירותי
עיריית תל-אביב, מה בדיוק
כלול בתחום תפקידו, הוא
נוהג להשיב בסיפור, שנועד
להבהיר את התפקיד :״ביום
הראשון לעבודתי נתן לי ראש-
העיר, שלמיה >״צ׳יצ׳״) להט,
שמונה פתקים, שעל בל אחד
מהם רשומה בעייה אחרית.
,אתה יודע איך לפתור אותן?׳
שאל אותי. הצצתי בפתקים
ועניתי לו, :לא!׳ ,או,׳ אמר
לי צ׳יצ׳, ,עכשיו זאת הבעייה
שלך !׳ ככה הבנתי מה תפקידי
בעירייה.״

1השחקן ראובן ברמתם
חזר באחרונה מטיול
ממושך בחו״ל, כשבאמתחתו
צרור של בדיחות אנטישמיות,
שלטענתו הן נפוצות עתה,

שונה את המייועדת לו הוא
פנה אל רב הישיבה וטען כי
הכלה אינה מוצאת חן בעיניו.
תשובתו של הרב לפופיק היתה
החלטית :״יש לי שלוש סיבות
מדוע אתה צריך לשאת אותה
לאשר : ,אל״ף, אתה גרוש.
בי״ת, אתה לא כל־כך גדול
בקומה, וגימ״ל, אתה לא כל-
כך גדול בתורה. אז לך אליה
ותתרגל לאהוב אותה.״

1המנחה ׳דודו טופז
בידר את עובדי מחלקת-המיט־ענים
של נמל־התעופה בן־
גוריון בלוד. כהרגלו, החל
טופז מספר בדיחות על עולי
גרוזיה, אולם לא זכה בכל
תגובה מן האולם. כשהעיף מבט
בקהל, הבין שרובו מורכב
מגרוזינים. הוא עבר מייד
לבדיחות על מרוקאים, קצר
הצלחה גדולה.

]|שו1

( 2בנו במבר 1 -
0נ ב דזו דינ ד 1

?? באוקטובר
ייגנובל : 1י

הביקורת שמתחו עלין שונאין, היתה למרבה הצער, מוצדקת בחלקה.
השבוע יהיה עלין לתקן את המעוות. עשה זאת, בקפדנות וביעילות,
ויוקרתן המיקצועית והאישית תרקיע שחקים. בחיי האהבה שלן אין
שינוי— אתה פאסיבי בזמן האחרון, ואין יכוי שתשתנה דווקא השבוע.
הצלחה חלקית עשוייח ליפול בחלקן אם היא תיטול את היוזמה לידיה.

תיתכן תמורה רצינית במצבך, אם תדע לפעול במהירות. היא תביא לך
יתרונות רבים שיהוו כף מאזניים לדרכך בעתיד. אל תזניח את חשבונותיו,
השתדל להמעיט במשחקי מזל ולהרבות קצת בחישובים. פגישה מיקרית
שתזדמן לך בסוף השבוע במקום ציבורי, תסתיים במקום אינטימי.
דע לנצל אותה עד תום. אל תהיי קשוחה כל־כך ביחסייך איתו.

נוי

21בדצמני -
ן 10גיגיאי

מה זה, בן דלי? היום זו, מחר אחרת? מוטב שתשחק ברידג׳ במקום
להתפרפר. כמו־כן, הגיע הזמן שתמצא לך עבודה מכניסה ותשתחרר סן
התלות בגורמים חיצוניים. זה יעזור לך ללא צל של ספק. בת דלי —
את חביבה וסימפטית, אבל איפה הפילפל? פעם היית אחרת ; אבל
אל ייאוש — הכוכבים צופנים עבורך עתיד לא רע בתחום המיקצועי.

20 ביגו א ר -

? 1ך?1רז*יד

ס;:לא ! הדרן הנכונה אינה להגיד הכל ישר בפרצוף בשבוע זה. אף לא
למקורבים אלין. כל הסיכויים שתרצי לנצל את החופש המתקרב ובא.
אל תעשי זאת. התאפקי ושבי בבית. כדאי, לעומת זאת, לנסות להכיר
אנשים חדשים. זה ישתלם לבם. עיסקה טוב מצפה לן בעתיד הקרוב.

אתה ע 1בז קשה בשביל בסף.

הא הכסף שלך עובד בשבילך?
אתה יודע שכדי להתקדם ולהצליח
צריך מחשבה, עבודה, זמן.
עובדה זו נכונה גם כשמדובר בכספך.
כדי שכספך יצמח וישא רווחים צריך
להשקיע הרבה. אנו עשינו זאת עבורך.
תכניות החסכון העומדות לרשותך
בבנק הפועלים מאפשרות לך
להשקיע כפי יכולתך בסכום חד פעמי
או בתשלומים חודשיים, וליהנות,
בנוסף לרווחי הצמדה ולריבית, גם
מיתרונות רבים אחרים, ביניהם פטור
ממס, מענקים והלוואות מיוחדות.

קופות הגמל שלנו מאפשרות לך
להשקיע בעצמך ולהבטיח לך הכנסה
נאה בגיל הפרישה.
תמצא אצלנו רעיונות טובים
גם להשקעות לזמן קצר.
קרנות הנאמנות שלנו, המנוהלות
ע״י אנשי מקצוע מנוסים,
מאפשרות לך כניסה מתאימה לעולם
ההשקעות במניות, אגרות חוב
ובניירות ערך אחרים.
אתה יכול להרחיק לכת גם לחו״ל.
בעזרת הקשר הישיר שלנו ל בורסה
בניריורק

אתה יכול לתת לנו הוראות לקנית
או מכירת ניירות ערך של חברות
בחו״ל ולקבל מידע מעודכן
על השקעות כדאיות בבורסות העולם.
אל תניח לכספך להתבטל.
שלח אותו לעבוד. אצלנו.

רנו אכפ ת.

בוח הפועלי

המיליונרים נוסעים בלי לשלם
רבין, ש בי ט ותנור ה״ ק א לו רי ק״
לפני חודשיים החליטה לאה רבין כי עליה לרכוש תנור־אפייה חדש לדירת-
השרד של ראש־הממשלה בירושלים. תנורי בישול ואפייה יש בארץ מסוגים שונים,
הן מייבוא והן מתוצרת הארץ. כמה חברות, כמו ״שביט״ ,״זופז״ ,״פאר״ ו״רנקו׳/
הגיעו לרמה בינלאומית בייצור תנורים. בכל ארץ בעולם ברור מאליו, כי דירת״
השרד של ראש־הממשלה תצוייד בתוצרת מקומית, במידת האפשר. בכל ארץ בעולם,
אבל לא בישראל.
לאה רביו הוציאה מתקציב המדינח 30 אלף לירות לקניית תנור־ייבוא אמריקאי,
מסוג ״קאלוריק דאבל־דקר״ .זהו התנור היקר ביותר בישראל, והוא ניקנה מכספי
תקציב החוסן בארוחות לתלמידי בתי-ספר ובהקצבות למישכנות־עוני.

רשימת פקידי הממשלה, ובעיקר מיג-
הל הכנסות המדינה, הטסים במחלקה
הראשונה של ״אל־על״ למרות ששילמו
או קיבלו כרטיס למחלקה רגילה וש-
פורסמה בשעתו במלואה בהעולם הזה
עוררה תגובות רבות. חבר־הכנסת
ידידיה בארי (ליכוד) הגיש שאילתה
לשר־האוצר, שבה ביקש לדעת אם שילמו
נוסעים אלה את היטל־הנסיעות על הפרשי
המחיר בין כרטיס במחלקה הראשונה
ובשנייה. במיקרה של משה נוידר־פר,
הממונה על הכנסות המדינה, ואשתו,
שטסו לניו-יורק במחלקה הראשונה,
ההיטל שהם צריכים לשלם הוא 1200
לירות. אי-תשלומו הוא עבירה על החוק
של הממונה על החוק.
הנה רשימה נוספת של נוסעים שנסעו
במחלקה הראשונה, למרות שקנו כרטיס
למחלקה רגילה• זוהי רשימה של אנשים
רבי-יכולת, האנשים שלהם נועדת
בעצם המחלקה הראשונה, והם הקונים
הפוטנציאליים של כרטיסים למחלקת ה יוקרה,
טסים בה לאחר ששילמו מתיר
כרטיס רגיל :
• אברהם גרוסמן, מנהל ״שטי-
חי-כרמל״ ,טיסה 327 לפרנקפורט ב-
.15.1.76
• לו לצארט, מיליונר מארה״ב,
טיסה 015 לניו־יורק.1.1.76 ,
• מיכל שובל, בתו של ח״כ זלמן
שובל ונכדתו של מרדכי מאיר, בעל
״מיגדל שלום״ ,טיסה 315 ללונדון,
•8.2.76

• הוגו שוורץ, בעל מיפעלי״תע-
שייה, טיסה 323 לפריס•15.2.76 ,
• מאיר עזרי, שגריר״לשעבר בטהרן
ואיש־עסקים עשיר, טיסה 563
לטהרן, ב־ 13.1.76 ושוב ב־.23.2.76
• ג׳ ו ליבו, בעל^המניות הראשי
ב״אליאנס״ ,טיסה 123 למונטריאול,
,25.2.76 וטיסה נוספת 015 ,לניו״יורק
ב־.11.5.76
• אריה מצור, מנהל ״בנק לאומי
לישראל״ ואשתו, טיסה 001 לניו-
יורק.14.3.76 ,

• לו בויאר, סם רוטברג ואשתו
ואחותו, גברת וייצשטיין,

מראשי המגבית־היהודית באמריקה, טיסה
001 לניו־יורק ,״.8.4.76
מלונות ״לרום״ ,טיסה 1355 לפרנק•
איגצאץ בוביס, בעל רשת
מלונות ״לרום״ ,טיסה 1355 לפרנקפורט.23.4.76

• דן טולקובסקי, מנכ״ל החברה
להשקעות של ״בנק דיסקונט״,
טיסה 001 לניו־יורק•6.5.76 ,
• צבי צפרירי, מנכ״ל רכבת־יש-
ראל, טיסה 015 ללונדון.10.5.76 ,
• סר צ׳ארלס קלור ועוד שמונה
מלווים (כל המקומות במחלקה הראשונה
!) טיסה 015 ללונדון.10.5.76 ,
• אשר ידלין, מנכ״ל קופת-חו-
לים, טיסה 023 לניו״יורק.20.5.76 ,
• סם רוטברג, טיסה 015 לניו-
יורק.11.6.76 ,

נמכרהמח צי ת ״ 3קעת הירח״
נשיא שפיט

תנור ״קאלוריק״
נייבא ונחיה

ניתן היה לצפות שבהיוודע הדבר לנשיא התעשיינים, אברהם (״בו מה״)
שביט, הוא יעשה ממנו מטעמים. לא רק בגלל היותו בעל מיפעל ״תנורי שביט״,
אלא כיוון שהוא עומד בראש מיבצע כחול־לבן של התעשיינים, הממומן על־ידי תקציב
המדינה (שקנה את תנור״הייבוא) ,והמכוון להגביר רכישות תוצרת מקומית.
אולם שביט שותק, למרות שהעניין ידוע לו היטב. מדוע הוא שותק ! התשובה
פשוטה. גם לאחיו של בומה שביט, אקי, שהוא מנכ״ל מיפעל ״תנורי שביט״ ,יש
בביתו תנור״אפייה. לא מתוצרת ״שביט״ .בביתו הוא מפעיל תנור ״קאלוריק״ .גם
המקרר בבית ״שביט״ אינו מתוצרת הארץ, אלא של ״ג׳נראל אלקטריק״.
אבל מיבצע כחול־לבן — בעיצומו.
הקופצים ללאס־וגס
בראיון טלוויזיוני אמר השבוע יושב־ראש
מרכז קופת־חולים ומי שכבר אינו
מיועד להיות נגיד ״בנק-ישראל״ ,אשר
ידלין, כי בעת ששהה בחוף המערבי
של ארצות־הברית בשליחות מגבית
ההסתדרות, קפץ ללאס-וגס והרוויח
10 דולאר בהימורים.
שר-השיכון, אברהם עופר, סיפר
קודם־לכן, בראיון ב״גלי-צה״ל״ ,כי גם
הוא קפץ ללאס־וגס בשליחות ״שיכון
עובדים״ והפסיד 10 דולאר. מבחינה זו
חשבונה של מדינת ישראל במטבע-חוץ
מאוזן, עשרה דולאר שהרוויח בלאס־וגס
ידלין הפסיד בלאס-וגס עופר, יתרות
המטבע לא נפגעו. וזה העיקר• כי
מה זה באמת חשוב שמנהיג תנועת-
הפועלים הישראלית מספר לצופי הטלוויזיה,
ששמונים אחוזים מהם לא עזבו
מעולם את גבולות ישראל, על קפיצותיו
ללאס־וגס ז אנו מגלים עולם חדש, עולמם
של הקופצים ללאס־וגס, עולמם
של שליחי משק ציבורי הנוסעים על
חשבוננו ובחוזרם מלאס-וגס מצהירים
שיש להדק את החגורה, להסתפק במועט,
לעקר את תוספת־היוקר, להוריד
את רמת־החיים ומטיפים לנו מוסר
יומם ולילה. את המוסר שרכשו בלאס־וגס.

סבר ,״על המשמר״)

מוכר שטח
במלון

עולא יקו ם
בעל מלון ״דבורה״ בתל-אביב, איל-
הכספים אברהם קצצל, מוכר באחרונה
שטחים מיסחריים במלון שהוא עומד
להקים ליד העיר העתיקה בירושלים.
קנול רכש את השטח שעליו עמד פעם
מלון ״פאסט״ ,קיבל אישור ממישרד־התיירות
להקים שם מלון.
לפני חודשיים אישרה מועצת עיריית
ירושלים את הרחבת רחוב כורש, העובר
בגבול שטח מלון ״פאסט״ .לפי ההחלטה,
על העירייה להפקיע את שטח
המלון של קנול.
מדוע מוכר קנול שטחים במלון העתיד
להיות מופקע ז יודעי-דבר טוענים, כי
הפיצוי שיקבל קנול עם ההפקעה יגדל,
ככל שירבה להוכיח כי מכר שטחים
במלון.

שפסל ל״חבדה־לישואד
החשב הכללי באוצר, חיים שטסל,

יתמנה בקרוב כמנכ״ל ״החברה-לישר־אל״
,במקומו של ישראל גילעד, הפורש
מסיבות בריאות. יושב-ראש מועצת-
המנהלים של ״החברה־לישראל״ ,הברון
אדמוגד דה־רוטשילד, אישר את המינוי•

מחצית
מלון ״בקעת הירח״ באילת
נמכרה לקבלן החיפאי חיים אורמן.
המחצית נמכרה לפי מחיר שבו הוערך
המלון כשווה 9מיליון לירות, ועוד הלוואות
ממשלתיות בסך 6מיליון• אורמן
שילם 4.5מיליון, ולקח על עצמו את
מחצית ההלוואות. המלון הוא בעל 200
חדרים, ולו שלושה כוכבים. בעלי המלון
הם חברת הקבלנים מבאר־שבע ״סיני—
ורדי״ ,שנאלצו למוכרו לאחר ששילטונות
המס חייבו אותם בתשלומי־מס גדולים.
הקונה, אורמן, ירד מישראל אחרי

מילחמת־השחרור לקנדה, ולפני חמש
שנים ברח משם לישראל, בהשאירו אחריו
חובות רבים. הוא התחיל עובד בישראל
כמשקיע זר, באמצעות חברה בשם
״סנפיר״ שבונה בתים להשכרה, בנה
בתי־דירות רבים למישרד־השיכון, וכן
בנה את מיפעל ״כבלי־ציון״ באילת. לפני
שנים אחדות ביקש ממישרד־התיירות
הלאווה ומענק, להקמת מלון בחיפה,
אן חקירה של המישרד גילתה את עברו
בקנדה, והמישרד סירב לאשר לו את
ההלוואה ואת המענק.

רווחי ״תדיראן׳ לסוף - 1975
60 מיליון לירות
פים אלה מיועדים לחלוקה כמניות-הטבה
ודיווידנד, כאשר יסיים המיפעל לפרוע
׳הלוואה בנקאית האוסרת עליו לחלק יותר
מ־ 120/,דיווידנד לשנה• ההון הכולל
הוא 155 מיליון לירות, התחייבויות
לזמן ארוך 180.5מיליון לירות
והתחייבויות שוטפות 985 מיליון לירות.
המאזן מגלה כי הקונצרן מחזיק
57.6מיליון לירות במילוות ממשלתיים.
בסיכום, המאזן מראה שיפור ניכר
במבנה הפיננסי של הקונצרן, תודות להקטנת
המלאי והוצאות המכירה, תוך
הכפלת המכירות, בעיקר בחו״ל. הצמרת
הניהולית של החברה כוללת את: אל׳
קוב כספי — מנכ״ל; חיים הייטנר
— מנהל השיווק בישראל ; יצחק רביב
_ מנהל היצוא, ויצחק טולידאנו _
מזכיר החברה וסמנכ״לה.

מאזן חברת ״תדיראן״ לסוף 1975
מראה, כי מכירות הקונצרן היו 1.126
מיליארד לירות, לעומת 544.5מיליון
לסוף .1974 אם מנכים את שיעור האינפלציה,
של ״ 25״/לערך, הרי שמכירות
הקונצרן גדלו תוך שנה ברבע.
גידול באחוזים מקבילים חל גם בכל
הסעיפים הקשורים בפעולות החברה.
עלות המכירות היתה 840 מיליון לירות,
לעומת 407 מיליון בשנה קודמת.
הרווח הגולמי היה 286 מיליון לירות,
הוצאות המכירה 49 מיליון לירות• בסעיף
זה חל גידול משמעותי בעמלות
לסוכנים, שגדלו מ 5.7-מיליון בשנת
1974ל־ 17 מיליון בשנת .1975 הגידול
בסעיף־המישנה של העמלות קוזז על-
ידי גידול איטי בסעיפי״מישנה אחרים
כגון פירסום, משכורות והוצאות.
מאזן הקונצרן מראה
על 1.35 מיליארד
לירות, מזה רכוש
קבוע 178 מיליון,
מלאי 600 מיליון
(ירידה משמעותית של
המלאי באופן יחסי,
לעומת מלאי של 380
מיליון בשנה קודמת),
וחייבים בשיעור של
511 מיליון. סעיף החייבים
גדל בעיקר כנגד
עבודות מחו״ל, הממומנות
על״ידי קר־ואשראי
נות־ייצוא
נוח.
הון
המניות הוא
82 מיליון לירות, כאשר
בסעיפי הקרמזכיר
טולידאנו
מנהל הייטנר
נות עודפים הוניים
נייצא או נמות
של 73 מיליון. עוד

הלבו ש היסה ביו תר למיטה

סדין עם גומי
למיטה זוגית
למיטת נער
למיטת תינוק

לכלי המיטה הנפלאים של ה1ואי
ללא גיהו/י חידוש נוסף:
סדין וצם גומי בשלשה
גדלים פופולאריים.
כלי המיטה הוואי בשלל דוגמאות
מרהיב למבוגרים, נוער ותינוקות.
מיוצרים מבדי האיכות
של אריגי יעד.

פר?זום מלדק

התאי להרגשה נפלאה במיטה

העוצרשהוטל ואן

י!ו ם ־הכי פו וים
נתב וו!1 - 1ו עז
ל ה 0תיוועינ

החושני
[1והעולם
את וה שהתחולל
בו עו ת־ הוכ פל ה

אתרי ההתפרעות
המוסלמית

עוצו בית

אס ערביה ושני ילדיה, באחד מבתי
הקסבה של חברון, צופים מבעד לחלו־נות
ביתם לעבר הלוויית גווילי־התורה שחוללו בידי תלמידים

מוסלמים במערת־המכפלה. מאז אותה התפרעות נתונים כל
תושבי חברון הערבים בעוצר חמור, כשרק במשך שעה אחת
ביום מותר להם לצאת מבתיהם כדי להצטייד במזון ובתרופות.

מסך של איפול ירד על חברון.
זה למעלה משבוע, מאז התפרץ אספסוף של תלמידים
מוסלמים אל חדר בית־הכנסת שבתוך מערת המכפלת וערך
שם התפרעות ואנדאלית של קריעת ספרי תורה וחילול מש־מישי״קדושה,
שורר עוצר בחברון.
כשהם סגורים ומסוגרים בבתיהם בכל שעות היום וחלילה,

כשמדי יום ניתנת להם שעה אחת בילבד לצאת מבתיהם
כדי להצטייד במזון או בתרופות, אין תושבי חברון יודעים עד
מתי יימשך העוצר ולמה בעצם הוא נועד.
האם הוא עונש קולקטיבי שהוטל על העיר בעקבות ההתפרעות
במערת־המכפלה? האם הוטל העוצר כדי להרגיע את
הרוחות הסוערות של הקיצוניים המוסלמים והיהודים גם יחד,

הה לוי יה

כלי־הקודש המחוללים
נישאים על
כתפי חיילים בארון־מתים (למעלה) ,בחברון,
בתהלוכה שהפכה הפגנה לאומנית.

בחב רון

(המשך מעמוד )19
בכך שהוא מונע כל אפשרות של מגע,
חיכוך ועימות מחודש ביניהם ן
האמת היא שיותר מאשר לכך נועדו
העוצר בחברון, ומניעת הגישה למערת־המכפלה,
הן מצד ערבים והן מצד יהודים,
כאמצעי להסתיר את מה שהתרחש באמת
במערת־הסכפלה ולמנוע התפרצות סערת
רוחות חדשה בעיר, שאת תוצאותיה אין
לחזות מראש.
מבחינה זו אין מצבם של תושבי חברון
הערבים טוב יותר מאשר זה של תושבי
מדינת־ישראל. לא רק זאת, אלא שאפילו
הממשלה, שהתכנסה השבוע לישיבה ממושכת
לדון במאורעות חברון, לא קיבלה
מידע שלם ומקיף על מה שהתחולל שם
באמת.
שר־הביטחון שימעון פרס, שדיווח לממשלה
על אירועי חברון, דיבר אומנם באופן
כללי על הצורך לחקור, מילבד את מעשה
ההתפרעות של התלמידים הערבים, גם
תקריות ומעשים של הצד השני. אבל פרס
לא קרא לילד בשמו, ולמעשה העלים
מידע חיוני מחברי־הממשלה.

פרם לא סיפר לממשלה, בפי ש•
אף אחד אחר לא סיפר לציבור,
כי מאורעות מערת המפפלה לא
תמו עם התפרעות התלמידים הערכים
בכית־הבנסת שם, תור
קריעת ספרי־תורה וחילול ספרי
קודש.
על מעשה ואנדאלי זה, הראוי, לגינוי
כשלעצמו, הגיבו אנשי קריית־ארבע, במעשה
ואנדאלי חמור לא פחות, שאינו
נופל במהותו מזה של המתפרעים המוסלמים.

זמן
קצר אחרי שהתגלה חילול
בית־הבגסת במערת המכפלה,
התפרצו כמה מאנשי קריית-ארבע
אד החלק המוסלמי שבמיסגד המערה,
העלו אש כהדרו של הקאדי
במערה והבעירו שם את מיסמכי
ההקדש המוסלמי.
מעשה ברברי זה, שאינו נופל בחומרתו
מחילול גווילי התורה, הוא אולי חמור

שעות־?
במילחנזת^ ו7
הראשון כיבוש??״,יחברון ג ;5 העימות יהודים ומוסלמים במערה מאז
הימים. באוקטובר 1968 הטיל צעיר בן 17 רימון־יד אל המדרגות
המובילות למערת־המנפלה. נפעולת־תגמול הרס טרקטור של
בעוד מועד, בחדר ההקדש המוסלמי
שבמערה, מהווה בעיה חמורה באין כמוה
עבור שילטונות המימשל הצבאי וממשלת־ישראל.
ראשית
היא מפריכה מכל וכל את טענת
שרי המפד״ל והחוגים הלאומניים כאילו
אין להשוות את מעשי היהודים והערבים
בחברון. אחרי שבישיבת הממשלה השבוע,

צה״ל, בפקודת המושל הצבאי, את השער המיזרחי שהוביל
למיסגד איברהים — שער היסטורי שניבנה עוד בתקופת הסולטן
מנצור אבן־לאוון. הריסת השער של מיסגד־המערת סימלה בעיני
מוסלמי חברון את הכוונה להשתלטות יהודית על מערת־המכפלה,
למרות שממשלת־ישראל החליטה שהמערה תמשיך להיות מיסגד.

מזה,״ טען שר־הפנים יוסף בורג .״אסור
להשוות חטא של יחיד, לפשעם -של מאות
ערבים וחילול ספרי תורה,״ טען שר־הדתות
יצחק רפאל.
והנה״באוורהעזבדותדשהועלמו עד כה
מעיני הציבור, ומציגות תמונה שונה
לחלוטין על מה שהתחולל במערת־המכסלה.
אין זה פלא שכאשר נודע לראשונה

מוח, שהגיע לישיאו בהלווית ההמונים
שנערכה בחברון לגווילי ספרי-התורה
•שהושחתו.

כאן התגלתה תופעה חמורה נופשת,
החייבת להדאיג את שיל
טונות צה״ל. הדיווח על מעשה ההצתה
כמערת־המכפדה זרם ב עצלתיים
ובאיטיות מדאיגה, תוף

אש במעות־המכפלה והציתו את חדד הקאדי ואת ההקדש המוסלמ
עוד יותר. שכן, אילולא התגלתה האש
בחדר ההקדש המוסלמי בעוד מועד, היא
היתד, עלולה להתפשט ולגרום לדליקה
כללית בכל בניין מיסגד המערה, כולל
בית״הכנסת שבו.
אין צורך להרבות במילים מה היתד,
המשמעות של הצלחת הצתה זו לגבי
מדינת־ישראל כולה.
אולם גם ההצתה, שאותרה וכובתה

לא יכלו שרי המפד״ל להתכחש לעובדה
כי התפרעות התלמידים הערבים במערת־המכפלה
היתה תוצאה של היתגדות, אחרי
שנודע להם על חילול וביזוי ספרי קוראן
במיסגד שבמערה, הסתמכו שרי המפד״ל
על הטיעון שאין לה-שוות את חומדת מעשי
הערבים והיהודים בחברון.
״זד, בלתי הוגן ומזיק לנהוג קיזוז
שיוויוני של מעשי ערבים מזה — ויהודים

1בית־הכנסת אברהם אבינו

1חון הקצבת חצי־מיליון לירות מכספי תקציב־הביטחון לשיקום חורבות בית־הכנסת,
1הנמצא בלב הקסבה של חברון. פרס טצמו לא שקל את המשמסות הכרוכה בשיקום
1זה, אחרי שהרב לווינגר ואנשיו החליטו להפוך את המקום ל״מקום קדוש״.

לאנשי המימשל הצבאי בחברון על הצתת
חדר הקאדי במערת־ד,מכפלה, הם הוכו
בהלם ולא ידעו כיצד להגיב או לנהוג.
במקום לדאוג לפירסום פומבי מהיר של
העובדות, כדי להציג את מה שאירע בחברון
בפרופורציות הנכונות לפני שחרושת השמועות
תחל לפעול, הם ניסו לטשטש
את העניין ולמנוע את פירסומו. כתוצאה
מכך החל מסע רגשני של דמגוגיה ושטיפת-

בית־החולים ״הדסה

ניסיונות לטשטש ולהעלים את ה עובדות.
עברו שעות רבות עד שעניין
ההצתה נודע למיפקדת
פיקוד-המרכז, הממונה והאחראית
על הנעשה בגדה המערבית. עברו
ימים עד אשר נמסר המידע ה קשור
במעשה ההצתה לראש
הממשלה, יצחק רבין.
למעשה דווח לרבין על ההצתה בהקדש

׳ ׳ שגם ליד שעריו התנגשו אנשי קריית־ארבע
עם חיילי צה״ל, שניסו למנוע מהם
תפילה פרובוקטיבית במקום. לעיני תושבי חברון הערבים. מה שהוסתר מעיני הציבור הוא
העובדה שלמעשה התנגשו כאן חיילים בחיילים. רוב תומכיו של לווינגר בחברון הם אנשי
״ישיבת ההסדר״ במקום. שהם למעשה חיילי צה״ל בשירות פעיל ובוגרי הישיבה הלומדים בה.

המוסלמי במערת-ד,מכפלה דק כשלושה
ימים אחרי שני תגלה המעשה. כאשר
התמרמר השבוע רבין בישיבת הממשלה
כי איו מדווחים לז על הנעשה בשטחים,
הוא לא התכוון רק להחלטת שר-הביטחון,
שלא בידיעתו, לאשר את שיפוץ י בית־הכנסת
העתיק החרב אברהם אבינו, במרכז
הקסבה הערבית בחברון, תוך הקצבת
סכום של חצי מיליון ל״י לצורו זה
מתקציב מישרד־ד,ביטחון.
אין ספק שבדבריו הביע יבין את
מורת־רוחו גם על כד שהידיעה על ההצתה
במערת־המכפלה הגיעה לידיעתו רק ימים
מיספר אחרי שהתגלתה.

מדוע נערכים
״שיפוצים״!
ינתיים ממשיכים אנשי המימשל־ף
הצבאי
בחברון בניסיון להעלים את
עניין ההצתה מתושבי חברון הערבים
ומהעולם המוסלמי כולו.
זהו פשר העוצר המוטל בחברון וה״שי־פוצים״
הדחופים הנערכים עתה במערת־המכפלה.
אי־אפשר להעלים אף מעיני
תדשבים הנתונים בעוצר ממושך, כי אל
מערת־המכפלד, מובאים חומרי־בניין בכמויות
גדולות.
בין תושבי חברון, שהבחינו בכך, נפוצו
כבר השמועות כאילו הובאו חומרי־הבנין
למקום כדי להקים מחיצות בתור מיסגד
המערה, על מנת להפריד בין המתפללים
היהודים והערבים ולמנוע אפשרות של
מעבר והתפרצות מהחלק המוסלמי לחלק
שניתן לתפילת יהודים.

האמת היא בי חומרי הבניין
הובאו למערת־ המכפלה בדי לשפץ
את חדר ההקדש המוסלמי שעלה
כאש. אנשי המימשל־הצכאי מקווים
כי התגובה הערכית תהיה
מתונה יותר לנוכח חדר ששופץ
וסוייד ואין ניכרים בו עוד סימני
שריפה.

לצורך זה הובא כנראה בסוד העניין
ראש־העיריה הקודם של חברון, השייך
ג׳עברי. ג׳עברי הוא האיש שפעל יותר
מכל אדם אחר, במשך שנות הכיבו־ש
הישראלי בחברון, לדו־יקיום בשלום של
מתפללים יהודים וערבים במיסגד המערה.
קשה לברד אם אנשי המימשל הצבאי
סיפרו לשייך נ׳עברי מה בדיוק אירע בחדר
הקאדי ׳שבמעדת־ד,מכפלה, אבל הם התייעצו
עמו בקשר לשיפוצים הנערכים
במקום.
אבל גם השיפוצים הנערכים במערה לא
יוכלו לטשטש את מה שאירע בה. אי־אפשר
יהיה, למשל, לטפול על המתפרעים
המוסלמים במערה כי הם שהציתו את האיש
בחדר ההקדש, בעת שהשתוללו והשחיתו
תשמישי קדושה יהודים.
אחרי שהתגלה מעשה ההשחתה בבית־הכנסת
שבמערה, הובאו נכבדי חברון
וראשי הדת המוסלמים שלה אל מערת־המכפלה,
כדי שיראו במו עיניהם את מה
שעוללו בני דתם לספרי הקודש היהודים.
אז עדיין ראו אנשי חברון את חדר הקאדי
שלם. לאחר מכן הוטל עוצר על חברון
וכל המוסלמים הוצאו מתוך מערודהמכפלה.
מעשה ההצתה, שלא ברור עדיין בדיוק
איד ומתי בוצע, נעשה כאשר במערה שהו
רק חיילי צה״ל ואג־שי קריית־ארבע, שבאו
לאסוף את גווילי ספרי-התורה המחוללים.

״עוד פעם
אחת ודי!״
ך • די לדעת כיצד התגלגלו הדברים
^ עד לפורענות מעין זו, יש לשחזר
את האמת על מאורעות חברון בערב יום־
הכיפורים תשל״ז.
הרקע להתנגשות הבינדתית שפרצה הוא
כמובן עמוק וממושך יותר. הוא מתחיל
בפסח ,1968 כאשר קבוצת קנאים דתיים,
בראשית הרב לווינגר, התנחלה בדרכי
כחש ומירמה בחברון. היא לא עשתה זאת
כדי לחדש את החיים הדתיים בעיר, אלא
כדי לעשות מעשים פרובוקטיביים שנועדו
להביא לסיפוח חברון לישראל — וזאת
ללא החלטת הממשלה.
שמונה השנים ׳שחלפו מאז רצופות מעשי
פרובוקציה, היתגרות וטירור, שגררו גם
תנובות־נגד. אחרי שאושרה הקמת קריית־ארבע,
קיבלה הממשלה החלטה ברורה
ומפורשת הקובעת כי חברון וקריית־ארבע
הן שתי ערים נפרדות ואין כל כוונה
לייהד את חברון או להפכה לעיר מעורבת.

מה שעושים הרב לווינגר ואנשיו
כתקופה האחרונה, הוא ניסיון

ההלווייה שהפכה להפגנת־הסתה -הגווילים נקברים באדמה
כדור לכפות שוב על הממשלה
עובדות כשטח, ולקכוע כי חברון
היא עיר מעורכת, כניגוד מפורש
להחלטת הממשלה. שר-הכיטחון
שמעון פרם, שלא הסתיר בעכר
את אהדתו לגוש אמונים ומניעיו,
תומך כמעשיהם, אם לא במודע
הרי בחום ר*דעת.
שמעון פרם הוא האיש שאישר את
שיפוץ בית-הננסת אברהם אבינו במרכז
הקסבה של חברון, וזאת מבלי להביא את
ההחלטה לידיעת ראש־הממשלה. אין זאת
אומדת כי אילו היתד, ההכרעה מובאת
אל יצחק רבין הוא לא היה מאשר אותה.
אלא שאז ניתן היה לבחון את ההשלפות
והמשמעויות הכרוכות במעשה מעין זה.
נכון שהעובדה כי בית-כנסת יהודי עתיק
בחברון עומד חרב בלב העיר ומשמש
כמיזבלד, ומשתנה ציבורית, היא עלבון
ליהודים דתיים. ההחלטה לשקם בית־כנסת
זה ולהופכו לאתר תיירות, כשריד של
היישוב היהודי הקדום בחברון, אינה
פסולה.

אולם פרס לא צפה מראש כי לווינגר
ואנשיו סובבו אותו שוב בכודש. הם ניצלו
את ההיתר שניתן לשקם את בית־הכנסת
החרב כדי לקבוע נוכחות יהודית דתית
בלב הקסבה הערבית של חברון. הם
הכריזו על המקום כ״מקום קדוש״ ותבעו
לממש־ את זכותם להתפלל בו, כאילו לא
עמדו לרשותם מקומות־תפילה אחרים
בחברון.
היתד, זו פרובוקציה מתוכננת היטב. מה
שמחריד הוא שלווינגד השתמש לצורך
ביצוע הפרובוקציה הזאת בחיילי צד,״ל.

הגייסות של הרכ לווינגר בחברון
אינם תושבי קריית-ארבע, שרכים
מהם מסתייגים ממנו. חייליו הם
כעיקר תלמידי ישיכת־ההסדר ב•
קריית-ארכע, שרובם הם חיילי
צה״ל כשירות פעיל. אלה, ובוגרי
הישיכה הממשיכים ללמוד כה גם
אחרי שהשתחררו מצה״ל, הם הקנאים
המתקוממים נגד החוק והמרות
הממלכתית כחברון.
מה שמשונה הוא שגם בראש הצד השני,

עומד אדם המזוהה בהשקפותיו ובתפיסת
עולמו עם אותם חוגים. המושל הצבאי
החדש של חברון, סגן־אלוף יהושע ׳(״ישו״)
בן־שהל, הוא בוגר־ישיבה, איש דתי מאמין,
שקיים בעבר ומקיים גם בהווה קשרים
חברתיים ודתיים הדוקים עם אנ־שי גוש־אמונים
בקריית־ארבע.
זהו האיש שצריך להפעיל את הודאית
החוק ולממש את השילטון הי׳שרגליי צלפי
אנשים -שהוא מזדהה למעשה עם?אמעתם.
אין פלא שהוא עושה זאת בנפש חצויה,
תוך פירוש מקל של ההוראות י ותוך
התחשבות מכסימלית ברב לווינגר ואנשיו.

בך נוצר מצב אבסורדי, שחמה־נגשים
כקדיית־ארכע, הן מצד
צח״ל והן מצד המתנחלים — כפופים
כולם לצה ״ל וצה״ל אינו יבול
להשליט סדר כמקום.

כאשר הבחין •שמעון פרס בעבר במצב
זה הוא איים מפורשות כי אם תלמידי
ישיבת ההסדר בקריית־ארבע יהיו מעורבים

(המשך בעמוד )32

*171
סרגמו מארי>!מ !

מ ל מחלקות

בליבו שלו ודרגסטור שלו
לכבוד 200 ויונה לעצמאות ארצו ת הברית
אירוע עליז ומלא אוירה אמריקאית טיפוסית* .ס חורות מרהיבות * דמויות וולט דיכוני +
״צמד הבוקרים״ בשירי המערב הפרוע +במסעדות הכל-בו ודרגסטור שלום — תפריט
אמריקאי.

אלפי מוצרים שהובאו במיוחד למטרה זו:
* מזון: נקניק סלמי \ 1-א 0דד*א ע\ £88£וו מבחר מוצרי מנישביץ
2־ד1ע\£א 15£א 4ז\ חמאת בוטנים ץ?? ,51<1שמו תירס ^1.\7.01.א,

אוכל סיני תוצרת ארה־ב;,זאז £א!_1א ,€אוכל יפני תוצרת
ארה״ב 1א*׳\ 1אס,5פירות מיובשים מקליפורניה ע\£ר\ ץ\׳.\1.££
וויסקי פעמון החרות ועוד.

מעיל צמר• משובץ
עם בטנת כבש אקרילית.
גימור מעולה
אופנת הגבר לחורר .1977
חליפת גיינס לילד
״/״ 50 כותנה 50?:,פוליאסטר
דו־גווגית ללא גיהוץ,
הלהיט של ילדי אמריקה.

אוברול לנשים ונערות מאקרילו
עם גרביים תואמות — חמים וישרת
אותר בכל עונת החורוי.

* כלי־בית ומטבח תוצרת ״1ו.\8£ £188£ט\ ;)א 1או 001
* לבניובית, מזון לחיות בית, חומרים לבדק בית מתוצרת?91^ 0 1 0
מבתר צעצועי 81):£י £8 1א.£15

¥ביז החברות האמריקאיות המשתתפות בקרנבל נמצאות :

^ 1מיועגים בארץ
1*45 *1.ז<* 0־זא£
ע*י אהרון רוזנפלד ובניו בע*מ,
משרדים בחיפה. תל-אביב׳ ,ירושלים
ואשדוד. בשירות התעשייה והמסחר
בישראל מאז 9ו 9ו.
1311־ 111 11יגע ־ ו

יבואני

533 מיו״ל^אקרילן

מדגי 56ס0וזן חוז\1¥65 נשראל

1תו זני 1ש 1תי נסיח
א*אז*א ״ח ט, יי
0[23ז 1.סס1
ן גו א ד גירה

)0{16€ 111316

ז/ 1׳ 2ו נצ״א

יבואני קנט. מרלבורו, ועוד
על בל 2חפיסות נדגריות
— חפיסת 4סיגריות חינם.

השרות יעיל יותר
עם קופה רושמת.

אחדות מהדמויות האהובות של וולט
דיסני: מיקי מאוס, דונאלר דאק, השפן
הלבן והפינגויו — תארחנה את לקוחותינו
כל יום בשעות 11.00 בבוקר ובשעה 16.00
אחה״צ ״בנל-ב 1שלום״ ובימי שלישי
ושבת בשעה 9.30ו בדדגסטור שלום.

א)9£010£

ש 0ש

צמד הבוקרים בשירי המערב
יופיעו בכל-בו שלום בימים
14/10 , 13/10 , 12/10 בשעת

טרנזיבי וזמגדה

סטים מהודרים למיטה
בהדפסים נפלאים וצבעים מקסימים,
במבחר גדול של דוגמאות.

הביאי תעודות
מכל הסוגים.
אנו נעפה אותם
לשמירה לכל החיים.

הפרוע
7.00ו.

על כל קניה מעל ל— 300.ל״י — כרטיס חינם לסרטי.
וולט דיסני ״תעלולי האיש החזק בעולם״
בקולנוע ״חן״ ת״א וב״אואויס״ ר״ג או לכל אחד
מסרטי וולט דיסני בקולנוע ״דרייב-איך ת״ א.

כמות הכרטיסים מוגבלת-כל הקודם זוכה.

אל תחמיצו !
פתוח מדי יום מ־ 9בבוקר עד 7בערב

בקרו בקרנבל האמריקאי

העולם הזה 2041

ר תז חזז
דלין
^ וס אחד, בתחילת שנת ,1974 צילצל
הטלפון בדירתד. של מ *.ברחוב שקט
סמוך לקפד. אכסודוס בצפון תל־אביב.
בדירה ישבה מ. יחד עם חברתה הטובה
שרה הרי, אחותו של אשר ידלין, שזה־אך
התמנה כמנכ״ל קופת־חוליס. מ .הרימה
את השפופרת ושמעה את קולו של חברה
ומאהבה מזה שנים אחדות, אשר ידלין,
מודיע כי הוא בא תוך כמה דקות.
היתר. זו שעת־ערב, בסביבות השעה
שמונה. מישרדי קופת־חולים שכנו אף הם
לא הרחק משם, ברחוב רמז, ואשר הגיע
לדירה תוך דקות. הוא מסר לידי אחותו
מעטפה חומה, ויצא כלעומת שבא.
כמד, רגעים אחריו יצאו מן הדירה שרה
ומ ,.כאשר שרה נושאת בתיקה את המעטפה
החומה. הן הלכו ברגל לקפה
אכסודוס, ישבו שם ליד אחד השולחנות.
כעבור זמן קצר הצטרף אליהן גבר נאה
ותמיר, ושרה מסרה לו את המעטפה. הוא
פתח אותה, עיין בניירות. מ ,.שישבה בסמוך
לא יכלה להתאפק והציצה בניירות,
ראתה כי אלד, הן הצעות למיכרדביטוח
של קופת־חולים. הגבר הודה לשרה הרי,
והלך לדרכו. כאשר שאלה מ. את חברתה,
שרה, מי החתיך הזה, נענתה כי זהו יגאל
לבנון, מישנה־למנכ״ל חברת־הביטוח יובל.
ימים אחדים לאחר־מכן נפתחו מעטפות
ההצעות למיכרז ביטוח חבות־המעבידים
של קופת־זזולים. ההצעה הזולה ביותר, שזכתה
כמובן, היתה זו של חברת יובל.
הפרמיה השנתית לביטוח זד, היא רבע
מיליון לירות, והיתד, זו הפעם הראשונה
שביטוח כלשהו של קופח־חוליס לא נמסר
לחברת־הביטוח ההסתדרותית הסנה, או
לחברת איחוד. זמן קצר לאחר־מכן התמנה
יגאל לבנון כיועץ־ביטוח של קופת־חוליס,
בשכר נאד, ביותר.

אשר ידלין הראה אח הצעות־המיכר!
של ביטוח קופח־־חולים לאחד המתחרים
ואחותו 1ה 1תה מעמלות שמוות *המישטרה מבצחת את עיסקת־השוחד
ב״מדיקל סנטר״ * המבונית שעברה
מ״תנובה׳ לידידתו הברטית של אשר
ידלין תוך זיוף רישומי ר שיון־הרכב

מלאה מצריכה חקירה של המישטרה, היכולה
לפתוח תיקים בעניין. אולם אין
ספק כי בהתחשבנות שבין יובל לסוכנת
שלו בחיפה, ניתן לעשות דברים רבים.
דוגמה אחת להעדפה ברורה של אחותו
בעיסקי־ביטוח נתגלתה בפרשת ביטוח ה־ציוד־למכבסות
שקנה ידלין בחו״ל לפני
כמד, שנים.
ציוד זה נרכש על-ידי היחידה,־למשק־וציוד
של קופת־חולים, שמישרדיה ברמת-
גן. מנהלה רצה לצרף את ביטוח ציודה,מכבסות
לביטוח הכללי של ציוד קופת־חולים,
בחברת איחוד. ידלין נתן הוראה
שונה. הסוכנות של אחותו, ביטוחים,
קיבלה את הביטוח עבור יובל. הפרמיה
ששולמה לשרה הרי על ביטוח זד, היתה
15 אלף לירות לשנה. אגב, הציוד-למכבסות
אף הוא יכול לשמש נושא לחקירת ה־מישטרה,
מבחינת האופן שבו הוזמן.
יועץ־הביטוח של קופת־חוליס, יגאל
לבנון, טוען כי מסירת הביטוח של ציוד
ד,מכבסות לביטוחים נעשתה כאשר שהה
בחו״ל, וכי כשחזר, לחץ להעברת הביטוח
לאיחוד. ואומנם, כעבור זמן מה עבר הביטוח
לאיחוד, כסי שהיה צריך להיות
מלכתחילה, אך רק אחרי שבאמצעות ה
פרמיה
הגבוהה הזרימו כספים לכיסי אחותו
של אשר ידלין.
יגאל לבנון אינו מכחיש כי נפגש באותו
יום עם שרה הרי ומ. בקפה אכסודוס,
ואף מאשר כי קיבל שם לידיו מעטפה
חומה. אולם הוא טוען כי אינו זוכר את
תוכנה של המעטפה. לעומתו מוכנה מ,.
בנוכחות שלושה עדי־שמיעה, לאשר את
כל הסיפור, ואף מוסיפה כי חשה כבר
אז שהעסק אינו כשר.
הוכחה עקיפה לכך שקישרי הביטוח של
קופת־חולים עם יובל וביטוחים מייועדים
להזרמת כספים לידי שרה הרי, מצוייר,
גם בעובדות הבאות. שותפה של שרה
הרי לסוכנות, אליעז, אומר כי שרה הרי
מכרה את חלקה לפני כמה שנים. אך
כאשר נשאל מדוע היא ממשיכה לקבל
מן הסוכנות הכנסה קבועה, השיב כי היא
ממשיכה לעסוק בהעברת תיק הביטוח.
העברה זו אורכת לפחות ארבע שנים.
יגאל לבנון, העושה רושם של מנהל הגון
וישר שנקלע לצרה זו שלא מרצונו, אומר
כי שרה הרי אינה מטפלת בעיסקי ביטוח
זד, שנים. אליעז טוען כי הוא מטפל בעוד
עיסקי־ביטוח של קופת־חוליס. ומסרב ל פרטם.

כך, מדוע היא מקבלת כספים מסוכנות
יובל בחיפה י

עי סקי רכב
וחניוגים
^ דידתו של אשר ידלין, אותה מ,.
היא בעלת מכונית פדו 404 אוטומטית.
הצצה ברשיון־הרכב של המכונית במישרד־הרישוי
מגלה, כי המכונית נרכשה כחדשה
על־ידי מרכז תנובה ב־ 7במארס .1968
באחד במארס 1972 היא נמכרה על-ידי
תנובה לסוכנות ביטוחים של שרה הרי
בחיפה. ב־ 30 בינואר 1973 היא נמכרה
לאשר ידלין. ב־ 18 במאי 1974 היא נרשמה
על שמה של ידידתו מ. זו לשון הרישיון.
מ. טוענת כי שילמה לידלין, תמורת
המכונית 18.5 ,אלף לירות. מחירה של
המכונית בתאריך רישום ההעברה היה 30
עד 35 אלף לירות. בתגובה אמרה מ,.
כי קנתה את המכונית בפועל בינואר
,1974 וכי מחירה הריאלי אז היד 27 ,עד
29 אלף לירות, כתישעת אלפים לירות
יותר מששילמה מ. אולם תמונה מוזרה עוד

זרם כ ס פי ם
ל א חו ת
דו?} טרח אשר ידלין למסור ליגאל
לבנון את הצעותיהם של מתחריו, כדי
שהוא יוכל לזכות במיכרז י התשובה היא
אחותו של אשר ידלין, שרד, הרי. זו היתד,
שותפת בסוכנות־לביטוח בחיפה, הקרויה
ביטוחים, יחד עם יהושע אליעז. סוכנות
חיפאית זו, וכן שרה הרי עצמה, היו סוכנות
של חברת־ד,ביטוח יובל. חודשים
ספורים לפני שידלין התמנה כמנכ״ל
קופת־חולים, בעוד הוא משמש מזכיר
חברת העובדים, הוא פנה למנכ״ל חברת־הביטוח
ההסתדרותית הסנה, וביקשו לע בוד
עם אחותו. המנכ״ל נפגש עם שרה
הרי, אולם כאשר שמע על האחוזים הגבוהים
שהיא דורשת לעצמה כעמלה,
סירב לעבוד עימה. כאשר התמנה ידלין
לתפקידו בקופת־חולים, דאג להעביר ל יובל
את הביטוח של חבות־המעבידים.
בין החברות שלא זכו במיכרז הסגור היתד.
גם הסנה.
מה התועלת שצמחה לידלין ולאחותו
כתוצאה ממסירת הביטוח ליובל? תשובה
* שמה שמור במערכת, לבקשתה.

תוויון מי ד לי ד :

רשיון־הרכב של הידידה
הנוכחית של אשר
ידלין. המכונית, פדו 404 אוטומטית, נרכשה טס ייצורה טל־ידי

מרכז תנובה, נמכרה לסוכנות־הביטוח של שרה הרי, אחותו של
אשר ידלין, שמכרה אותה לאשר, שמכר אותה לידידתו הנוכחית.
בכל השלבים נמכרה המכונית במחיר נמוך מטדכה האמיתי.

ברשתיד לין

לבטל אח המ ינוי !
להשעות את המנכ״ל!
השכוע כינסה מערכת ״העולם הזה״ מסיבת
עיתונאים על חלקה כפרשת ידלין. כץ השאר נאמרו
הדברים הבאים:

ביטול מינו ידלין

יש להפריד בבירור בין ההיבטים הפלילייס-המישפטיים של
הפרשה לבין ההיבטים הציבוריים שלה.
הטיפול בהיבטים הפליליים מסור בידי מוסדות המישטרה,
התביעה וחמישפט. הוא כפוף לכללים הנוקשים (בצדק) של
החוק לגבי גביית עדויות, קבילות ראיות וכו׳ .אין בדעתנו
לעשות דבר העלול להשפיע על תהליך זה.

אנו דוחים בתוקף את השמועות שהופצו בציבור ובכלי-
תיקשורת מסויימים, כאילו קשורה החקירה בפרשה זו במינוי
מר ידלין לתפקיד נגיד ״בנק ישראל״ ,וכאילו באה לשרת
קבוצת״עסקנים אחת נגד קבוצת״עסקנים אחרת.
חקירת ״העולם הזה״ החלה שנים רבות לפני שמינויו של
מר ידלין לתפקיד נגיד הבנק עלתה אף על הפרק — מינוי שהיה
בלתי-צפוי כשלעצמו, ביגלל חוסר-כישוריו של מר ידלין
לתפקיד זח. היא מתנהלת במיסגרת המילחמה המתמדת של
״העולם חזה״ נגד השחיתות במדינה, מילחמה שאנו רואים
בה את אחת המשימות המרכזיות הקבועות של השבועון.
התאריכים מדברים בעד עצמם :
פרשת הבניין בראשון-לציון, המשמש עתה נושא לחקירת,
פורסמה לראשונה ב״העולם הזה 1849 בתאריך 7.2.1973
— לפני שלוש שנים וחצי.
פרשת העסקים של ידלין עם ברנס וההימורים בלאס-ווגאס
פורסמה ב״העולם הזה 1971 בתאריך — 11.6.75 לפני שנח
וארבעה חודשים

דלין במי שטרה

הכניסה לסניף התל־אביבי
של המטרה הארצי נחסמה
על־ידי מכוניות־מישטרה וגרוטאות שונות, כדי למנוס מן העיתו־נאים
והצלמים להתקרב למקום. אולם היה זה תכסיס־הטעייה
בילבד — אשר ידלין הוכנס לבניין דרך כניסה צדדית.

ההיבט הציבורי שונה לגמרי.
אין צורך בהרשעה פלילית כדי לפסול אדם מלשמש בתפקיד
נגיד ״בנק ישראל״.
המימצאים שכבר נתגלו מפרשת ידלין, ושאינם מוטלים
בספק, די בהם כדי לפסול אותו לחלוטין לתפקיד.
נגיד ״בנק ישראל״ טשא בתפקיד שבעליו חייב להיות נקי
מכל רבב ונעלה על כל חשד — בדומה לנשיא־חמדינה, שופטי
בית״המישפט העליון, מבקר״המדינה וכו׳ .לא יעלה על הדעת
להטיל את תפקיד מבקר־המדינה על מי שידוע כמחמר בלאס־ווגאס,
או להטיל את תפקיד נשיא־המדינה על אדם שחיה
מעורב בעיסקות מפוקפקות, אפילו לא הורשע על כך בפלילים.
נגיד ״בנק ישראל״ הוא ראש מערכת הבנקאות בארץ, ובתור
שכזה הוא מסמל ומגלם את האמון הציבורי, שהוא יסוד ל-
תיפעול המערכת הבנקאית כולה.
יתר על כן, נגיד ״בנק ישראל״ יודע מראש על כל המהלכים
הפיננסיים החשובים של הממשלה. בידיו ידע השווה מיליארדים,
אם ייפול בידי ספסרים.
אנו תובעים, על כן, שהממשלה תחליט לאלתר לבטל את
מועמדות מר אשר ידלין לתפקיד נגיד ״בנק ישראל״ ,בלי קשר
לחקירה הפלילית ולצעדים מישפטיים אפשריים.

השעיית מנכ״לקופח ־ חודים

כחבר הוועד״הפועל של ההסתדרות, תובע אבנרי את השעייתו
המיידית של מר אשר ידלין מתפקיד מנכ״ל ״קופת-חולים״.
״קופת־חולים״ נתונה עתה במשבר כספי חמור. היא יכולה
להינצל ממנו רק על-ידי מאמץ משותף של כל אנשי הקופה —
רופאים, אחיות, מינהלה — ברוח טובה ואמון הדדי.
מעשיו של אשר ידלין, כפי שנודעו עד כה, ובלי קשר להיבטים
הפליליים האפשריים, די בהם כדי לסכל מאמץ כזה.
על כן יש להשעותו מתפקידו עד לגמר חקירתו של מבקר-
ההסתדרות, שעליו להיכנס לעובי־הקורה ולבדוק את ההיבטים
המוסריים, הציבוריים והחסתדרותיים של מעשיו של אשר
ידלין, בלי קשר לחקירת המישטרה ולפעולת בתי״המישפט.
בהקשר זה, מן הראוי להזכיר כי בשנת 1972 ניסו אורי
אבנרי, אלכס מסיס ותנועת העולם חזה — כוח חדש למנוע
את מינויו של אשר ידלין לתפקיד מנכ״ל קופת־חולים, על-ידי
הגשת בקשה לפסק״דין הצהרתי בבית־המישפט־המחוזי בתל-
אביב. הם נחלו אומנם ניצחון מוסרי בפסק״הדין של השופט
חיים דבוריו, אך בקשתם נדחתה.

חקירתה..עול הזה ׳
אין ל״העולם הזה״ מילחמה אישית נגד אשר ידלין, ומעולם
לא הי תה כזאת.

התלונה של יגאל ל בי ב

התלונה שהביאה לפתיחת החקירה המישטרתית נגד מר
ידלין הוגשה על־ידי חבר מערכת ״העולם הזה״ ,יגאל לביב,
למישטרה, בחודש יוני .1976
אף שמר לביב פעל כאזרח פרטי, הממלא חובה אזרחית
בהיוודע לו על ביצוע עבירות, מבטאת פעולתו את המדיניות
העקרונית של ״העולם הזה״ במיסגרת מילחמתנו בשחיתות.
לפני הבחירות האחרונות לכנסת כינסו אורי אבנרי, עו״ד
אמטן זיכרוני ויגאל לביב מסיבת-עיתונאים, שבח שירטטו תוכנית
כוללת להתקפה על השחיתות במדינה, תוך שילוב אמצעים
פרלמנטריים, עיתונאיים ומישפטיים. אורי אבנרי הודיע שאם
ייבחר לכנסת השמינית יכונן בה מרכז-מיבצעי קבוע למילחמה
בשחיתות, שיכלול את סיעת ״העולם הזח״ בכנסת, מערכת
השבועון ״העולם הזה״ וצוות מישפטנים וחוקרים, כך שכל
פרשת״שחיתות תותקף בעת־ובעונה״אחת מכל הכיוונים.
תוכנית זו הוכשלה על״ידי אי־בחירתו של אבנרי לכנסת.
אולם המגמה נשארה בעינה. הגשת התלונה של לביב למישטרה,
תוך שילוב עם פעולות אחרות, תאמה מגמה מוצהרת זו.
יש להצטער על כך שהמישטרה זקוקה ביכלל להגשת
תלונה, תחת שתפעל מייד, ביוזמתה־שלה, כאשר מתפרסמות
האשמות חמורות נגד אישים בעיתון, בייחוד כשאין האיש
מוצא לנכון לתבוע את העיתון לדין בעוון הוצאת לשון״הרע.

(המשך מעמוד )23
יותר מתגלה כאשר בודקים את האופן
שבו מכרה תנובה את המכונית.
סמנכ״ל תנובה רפי להיא בדק עבורי
את תיק מכירת המכונית האמורה. התיק
קובע כי המכונית נמכרה ללא מיכרז.
נמסר ללוזיא כי נעשתה הערכת שמאי,
אולם היא לא נמצאה.
התיק מוסר כי הקונה היה אשר ידלין
אישית, ולא חברת ביטוחים של אחותו,
כפי שנרשם ברשיודהרכב. הרישום ב־רשיון-הרכב
הוא כוזב. הוא נעשה, כפי
הנראה, כדי שביטוחים תוכל לכסות את
אחזקת המכונית. דבר זה מוכיח מדוע
נהנה ידלץ, אישית, ממסירת עסקי ביטוח
לחברת יובל ולסוכנות ביטוחים של אחותו.
התיק מוסר כי המכונית נמכרה במארס
1970 במחיר של 14 אלף לירות. זהו
מחיר נמוך ב־ 6000 עד 9000 לירות ממחיר
השוק.
האחראי על עסקי הרכב אותה עת בתנובה
ועד יולי ,1971 היה מאיר פלוקסמן.
פלוקסמן הוא חבר ותיק של אשר ידלין
ואברהם עופר. הוא אירגן את הבחירות
לסניף תל־אביב בשנות החמישים, כאשר
צעירי הכפר הירוק השתלטו על הסניף.
בבחירות 1965 מינה אותו אברהם עופר
כאחראי על הבחירות באשדוד, והיה זה
המקום שבו זכתה מפא״י בנצחונה הגדול
ביותר על רפ״י. מאיר פלוקסמן הוא איש-
ביצוע בחסד, נוקט את כל האמצעים, ומשמש
כלי־עזר חשוב לשני הידידים הוותיקים,
עופר וידלין.
פלוקסמן הוא בעל קפה סקאלה בתל-
אביב. במשך עשרות שנים לא נתנה
עיריית תל-אביב רישיון לבית־הקפה, השוכן
בין הרלי שברחוב יהודה הלוי לבין
הדלי שברחוב המלך ג׳ורג׳ .כאשר היה
עופר סגן־ראש־עיריית תל־אביב, הוא דאג
להוצאת הרישיון הדרוש.
אולם הקשרים ההדוקים באמת קיימים
בין פלוקסמן לידלין. השניים נוסעים יחד
לחו״ל, הימרו יחד בלאם־וגאס, ולפי חומר
המצוי בידי המישטרה, לשניהם כסף בבורסה
של ניו־יורק, באמצעות סוכן אמי

הונאת הממשלה

בשנת 1973 הגיש יגאל לביב תזכיר על עיסקותיו של אשר
ידלין למי שהיה אז שר-האוצר, פינחס ספיר. ספיר מסר את
פירטי התזכיר לחקירה דיסקרטית, שלא בכלים ממלכתיים.
אין ספק שהוא סיפר על כך למקורביו, שכללו את יהושע
רבינוביץ ואנשי הגוש.
פגישה שניה בין פינחס ספיר ויגאל לביב, על נושא זח,
נערכה בלישכתו של ספיר בסוכנות היהודית, שבוע לפני פטירתו.
גם על כך יש עדים•
משום כך אין כל ספק שיהושע רבינוביץ ידע על החשדות
הכבדים שהועלו נגד אשר ידלין, לפני שהעלה את ההצעה
למנות את ידלין לתפקיד נגיד ״בנק ישראל״.
אשר לטיפול המעשי :
התלונה של לביב הוגשה למישטרה ביוני .1976
נראה כי המישטרח לא ניהלה כל חקירה בנדון.
ההודעה על המינוי הצפוי של ידלין לתפקיד נגיד הבנק
פורסמה בעיתונות ב.3.9.76-
המינוי אושר בממשלה ב־,5.9.76
ביום 8.9.76 פורסם שהיועץ חמישפטי לממשלה ציווה
לחקור ב״שמועות״ בענייו ידלין. באותו יום פנתה המישטרה
אל יגאל לביב בבקשה לרענן את פירטי תלונתו. למחרת היום
נתקיימה פגישה בין לביב וחוקרי המישטרה.
ידלין נשאל בענייו ההאשמה ב־.17.9.76
חווה ארליכמן, שהיא העדה הראשית, נחקרת לראשונה
ביום .22.9.76
שר״המישפטים מסר על ההאשמות (״שמועות בלתי-מבוס-
סות״) בישיבה בלתי-רישמית של ראש־הממשלה וכמה שרים
ביום .24,9.76
על כך פורסם לראשונה ב״.27.9.76
תאריכים אלה מעוררים כמה תמיהות. בין השאר :
מדוע לא פתחה המישטרה מייד בחקירה רצינית, אחרי
שקיבלה את תלונות לביב ואחרי שפורסמו הדברים ב״העולם
הזה״ ז האם יש חסינות ליו״ר קופת-חולים, השולט ב־300
מיליון ל״י לשנה ז
מדוע לא עוררו קציני-המישטרה את תשומת-לב הממשלה
לקיום החקירה, מייד עם פירסום הכוונה למנות את ידלין
לתפקיד חרם של נגיד ״בנק ישראל״ ן
למה לא נמסר על החקירה לראש״חממשלה ב,8.9.76-
כאשר היועץ המישפטי ציווה לזרזה 1
מדוע נמסר על העניין לראש-הממשלה לראשונה ב״ 24.9.76ן

איומי
יש לציין שמאז פתיחת
הזח״ ,עורכיו וכתביו, וכן
לחץ מתמיד של איומים
היא לסכל את החקירה
מובן מאליו ש״חעולם
ויוסיף למלא את תפקידו.

החקירה ועד היום, פועלים ״העולם
המעורבים האחרים בפרשה, תחת
מסוגים שונים, שמטרתם הגלוייה
ולמנוע פירסומיס•
הזה״ לא יושפע מאיומים אלה,

מאיד פדוי,סמן
מי נסע לחדל?
ריקאי ששמו סאשה. אגב, פלוקסמן נסע
בימים אלה לחו״ל כדי לטפל -כפי הנראה,
בטישטוש עיקבות וכן כדי להימנע משאלות
בארץ.

חיי ם משוגעים
במ שכורת
ך דלין

ה ס די ר שפלוקסמן יקבל את

ניהול החניונים של מרכז תנובה, מרכז
כור, בית הסנה, בית המשביר המרכזי
ועוד. חניונים אלד, מכניסים כסף רב.
פלוקסמן עשה כסף רב עם ידלין בעיסקי
רכב, עוד כשהיה אחראי לרכב בתנובה.
אם תחקור המישטרה את עיסקי הרכב
והחניונים, כדוגמת עיסקת מכירת חפז׳ו
לאחותו של ידלין, תגלה קופה של שרצים
גם בעיסקי-הרכב של מוסדות אלו.

ה 1111111 דליה גולומב, בתו של מייסד ההגנה
י 11111\ 1י אליהנ גנלומב, נשואה לאשר זה 25 שנה,
שמתוכן הס חיים בנפרד בשנתיים האחרונות. דליה מובדת
כמזכירת האקדמיה למוסיקה באוניברסיטת תל־אביב.

״הבן עומר בן הישבע-עשרה והצי, והבת
ענת בת ה ,24-אמרו -שהם תומכים באבא
עד הסוף. זו גם עמדת האשה.״
בה אמר אשר ידלין למראיין רפאל
בשן, בראיון שהתפרסם בגליון השבת
האחרונה של ידיעות אחרונות.
אך מה שאשר ידלין לא ציין הוא, לאיזו
אשה בדיוק הוא מתכוון. כל מי שעקב
בשבועות האחרונים אחר הסתעפות פרשת
ידלין, יודע כי האשד. הנוכחית בחייו של
אשר ידלין היא היועצת המישפטית •של
משרד־הביטחון, עורכת־הדין הצעירה טלי
ליבני, אשתו־לשעבר של השחקן הג׳ינג׳י
יאיר (״קויה״) רובין ואם בנו בן ה*10
גיורא.
טלי מתגוררת מזה כשנתיים עם אשר
ידלין, בדירה שכורה ברחוב דה־האז בתל-
אביב. לא הרחק משם, ברחוב בבלי
בשיכון־היוקרה, מתגוררת ידידתדלשעבר
של ידלין, האלמנה חווה ארליכמן, עם
שני בניה וידידה הקבוע.
במרחק בתים אחדים מביתה של חווה
ארליכמן, ברחוב בני־דן הצופה אל פארק
הירקון, מתגוררת אשתו החוקית של אשד
ידלין, דליה לבית גולומב. איתה, בדירה
המרווחת, המרוהטת בסיגנון בוהמי שכתליה
מכוסים בתמונותיהם של ציירים
ידועים, מתגורר בנה בן השבע-עשרה וחצי
עומר, תלמיד־תיכון מחונן המשמש גם
כמדריך בתנועת־ד,צופים. בתה הבכורה,
ענת, נשואה ומתגוררת בנאות־אפקה.

הבת של
גולומב
י6׳ דליה, המכונה כפי ידידיה ״דלינ-
/קה״ ,ייחוס מישפחתי מכובד. היא
האמצעית מבין שלושת ילדיו של אליהו
גולומב, מייסד ההגנה. אחותה הבכירה,
דיקלה, משמשת עורכת־כיתוב בדבר ואילו
אחיה הצעיר, דויד (״דודיק״) הוא אחד
ממנהלי כור, שהתפרסם אחרי שעמד ב־פרשה
חדשה היא רשת הדירות ש רכש
ידלין בתחילת שנת .1972 זוהי
עי שקה חדשה, הנוספת לעיסקות המקרקעין
והבתים של מישפחת ידלין שתוארו כבר
(העולם הזה .)1940 ,1939
דירה אחת נקנתה ברחוב פינסקר בחיפה,
והיא נמסרה באחרונה לבנה של שרה הרי,
דויד. הבן גר ברעננה, מקום שבו יש
למישפחת ידלין, יחד עם חווה ארליכמן,
כמה מיגרשים בשווי של 1.5מיליון לירות.

הידידה לשוער
בעלה המנוח שלמה, ידידת המישפחה. כשנפטר בעלה,
הפכה

ידידתו של אשר

ידלין,

ושנתפתו לעסקים.

הידידה הנו כ חי ת
השחקן יאיר (״קויה״) רובין, היא ידידתו האישית
ידלין מוה ארבע שניס, מתגוררת איתו בדירה משותפת.

שר־החינוך אהרון ידלין ויו״ר מרכז קופת־חולים אשר ידלין,
נחשבים בטעות כאחים. למעשה הם בני־דודיס. אבותיהם היו אחיס
שעסקו שניהם בהוראה. גס אהרון וגס אשר החלו את הקאריירה שלהם כקיבוצניקים.
אשר נשא לאשה את בתו של אליהו גולומב, אהרון התחתן עם בתו של דויד הכהן.

הדודנים

ראש הוועדה שבדקה את מצב הקואופרטיבים
לתחבורה.
אליהו גולומב, אביה של דליה, נשא
לאשה את עדה, בתו של הביל״ויי יעקב
שרתוק ואחותם של משה ויהודה שרת.
אחותם של השלושה, ריבקה, נישאה לדוב
הוז.
את אשר ידלין הכירה דליה כאשר יצאה,
במיסגרת גרעין של המחנות העולים מקן
רחוב מלצ׳ט בתל-אביב, להתיי-שבות בקיבוץ
המדיה. תקופה קצרה לאחר היכרותם,
נישאו.

דליה מבוגרת מאשר בשנתיים, ואלה
המכירים אותה מקרוב טוענים כי היא
אשר עמדה כל השנים מאחוריו, עזרה
לי לטפס בסולם הקריירה.
כאשר שלמה, בעלה של חווה ארליכמן,
היה עדיין בחיים, היו שני הזוגות מיודדים,
נהגו לערוך ביקורים הדדיים. כישהפכה
הווה ארליכמן ידידתו הבילעדית של אשר
ידלין, ניתקה עימד. דליה את קישרי־העבר.
במהלך השנים ניהל א־שר ידלין פרשיות־אהבה
רבות. אולם לפני ארבע שנים פגש
בעורכת־הדין טלי ליבני, ואז חל מיפנה

הדירה בחיפה מושכרת, וכאשר חברתו
הנוכחית של אשר ידלין, טלי ליבני, עבדה
בחיפה, היא התגוררה בדירה זו.
באותה תקופה שבה נקנתה הדירה בחיפה,
נקנתה גם דירה בנאות אפקד, ב־תל-אביב,
ברחוב עיר היונה .23 המוכרת
היתד, חברת שיכון־עובדיס, והקונים נרשמו
בספרי הטאבו כדליד, ידלין (אשתו
של אשר) ושרד, הרי. שטח הדירה 90
מטר, והיא נמכרה ב־ 85 אלף לירות, ה
מחיר
הנכון לאותה תקופה. באמצע 1975
הועברה הדירה על שם בתו של אשר,
שנישאה. דליה ידלין העבירה את הדירה
ללא תמורה, אולם שרה הרי העבירה את
המחצית שלה תמורת 100 אלף לירות.
בינואר 1972 היה אשר ידלין מזכיר
חברת העובדים, במשכורת של 2000 לירות
לחודש. מניין היו לו כספים עבור
כל-כך הרבה דירות ומיגרשים? כמו, למשל,
דירה בבת־ים, שני מיגרשים ברע
בחייו.
לפני שנתיים עזב את הבית. דליה
לא הקימה שערוריות, קיבלה את העובדה
ולמדה להיות את חייה בילעדי האיש,
שלצידו עמדה עשדים־וחמש שנים.
היא איננה מקבלת דמי-׳מזונות מאשר
ידלין, אך יש לה חשבון־שיקים פתוח
בבנק הפועלים בשיכון בבלי. את קניותיה
היא עורכת בסופרמרקט השכונתי, והיא
ידועה כעקרת־בית מעולה.
במשך כל השנים הללו ניצבה דליה
מאחורי בעלה, לא הניחה לאיש להשמיצו
בנוכחותה. כך נהגה גס כאשר נטש אותה
למען אשה אחרת.
ידידיה מעריצים אותה. אומר אחד מהם,
איש־ציבור ידוע :״דלינקה היא פשוט בן-
אדם. אין מילה אחת רעה שאפשר להגיד
עליה. זה שהיא סבלה את אשרק׳ה כל
השנים, זה שייך כבד לסודות הטבע
האנושי. היא אשד. צנועה מאד, אף פעם
לא היתד, קשורה לקאריירה של אשרק׳ה
באופן ישיר, תמיד עמדה מאחוריו במצוק
איתן. היא אוהבת מוסיקה, בעלי־חיים
ואנשים.״
דליה ידלץ עצמה לא סטתה בימים
האחרונים כהוא־זה מאורח־חייה הרגיל.
מדי-בוקר היא יוצאת במכונית האופל
קאדט הירוקה שלה, לעבודה באקדמיה
למוסיקה שבאוניברסיטת תל-אביב- ,שם
היא עובדת כמזכירת האקדמיה. בצהריים
היא חוזרת, כדי להכין ארוחת־צהריים
לבנה. היא ממשיכה לצאת בחברה, להיפגש
עם אנשים ולארח. שכניה לבית בשיכון
בבלי, יודעים לספר כי היא אשד. יוצאת־מן־הכלל,
מכובדת ואהודה על הכל.
כשנתבקשה אשתו של אשר ידלין להגיב
על המתרחש בימים אלה בחיי בעלה,
אמרה :״אני מצטערת, אבל אין לי מה
להוסיף. החגיגה חוגגת גם בילעדי. נזק
גדול יותר לא יכול להיגרם לי. ידי לא
תהיה במעל הזה. יותר מזה אין לי כרגע
מה לומר.״

שרית שי
ננה והדירה בנאות אפקה? כל אלה,
כמובן, נוסף על דירתו המפוארת בת
חמישה החדרים ברחוב בני דן, שאליה
נכנס לפני כמה שנים והשאירה לאשתו,
על דמי־השכירות שהוא משלם עבור הדירה
שבד, הוא מתגורר עתה עם טלי
ליבני, הפסדיו בהימורים בעולם, ורמת־החיים
הגבוהה שהוא מקיים. כל אלה ממשכורת
הסתדרותית?

יגאל לכיב

ועכשיו :

ש ואל׳ימו כרת לאמ ר״קא

חל׳ גולדנברג בג״נס בנערת סלון במערב הפרוע

ען ךיך י
י /יגס, ג׳י;ס, ג׳ינס! העולם צועד
בג׳ינם, ללא הבדל דת גזע ולאום.
אבות ובנים, בנות ואמהות, כולם במכנסי
ג׳ינס, חולצות ג׳ינס, חצאיות ג׳ינם,
שמלות ג׳ינס, תיקי ג׳ינס, כובעי ג׳ינם,
ולאחרונה אפילו סדיני ג׳ינס.
התלבושת האחידה של העולם, מקורה
במערב הפרוע של ארצות הברית. שם
בעיירות המאובקות לבשו את הג׳ינס
הקאובויים האגדיים, ודהרו עמו מעל גבי
סוסיהם הפרועים.
לאחר-מכן היו מכנסי הג״נס לבושם
של הנודדים מערבה ושל כורי־הזהב במערב
ארצות הברית.
עם השנים הפד הג׳ינם לסמלו של הנוער
האמריקאי המורד, לאט לאט הפך
לסמלם של הצעירים בעולם, שהפגינו,
בלובשם ג׳ינם משופשפים ולא תמיד
נקיים, זלזול בחוקי החברה ובמוסכמותיה.
אולם בשנים האחרונות פינה הג׳ינס
המרדני את מקומו לג׳ינם הספורט אל גנטי.
מנהלי חברות החלו להופיע בחליפות
ג׳ינם לפגישות עבודה, מארחות
קיבלו את אורחיה! באונרזלים של ג׳ינס,

את המערב־הפחע -כרקע לגיינס תוצרת ישראל

קיטי כנערת־מיסבאה

ושיא השיאים של האופנה נחשבו זד
ג׳ינס המקופלים מעל לברך, בתוספת וסט
תואם ומעל למגפיים אופנתיים.
אולם מקומו הטבעי של הג׳ינס הוא
כאמור במערב הפרוע, ומעט מהמערב
הפרוע יש גם בארצנו הקטנטונת. אי שם
בגבולות הקו הירוק, שוכנת לה עיירת
מערבונים, המכונה בשפת המקצוע עיר
הסרטים. בעיירה סאלון, משרדו של
שריף, אורוות, שני סוסים, תרנגולת ושומר
ערבי בשם עבד. בין סרט לסרט
שרוייה העיירה בשממון ורחובה היחיד
המאובק שומם מעוברים ושבים.
יום אחד נמלאה העיירה בקולותיהם
הצוהלים של הדוגמניות, חלי גולדנברג,
קיטי ממן, ולויים האמריקאית, שכבשו את
העיירה בסערה והצטלמו באתריה בג׳ינם
עם כל דבר באדיבותו של קדוש. אל
שלוש היפות הצטרפו גם הדוגמן משה
פוגל והפרסומאי דני צימט שהחליט
לנסות לשם שינוי את הצד הזה של
המצלמה. והתוצאות לפניכם.

צילם: יקי הלפרץ

במדינה
העם
מסזת ־ האמתוא 1ש -ה ש 3ר

מדוע סירבו פקידי
טישרדיהבימחון להזיע
בשעת החקירה במכונה?
כלב טיפש, המוסג מכות של מקל, נועץ
את ניביו במקל — תחת שינעצן באיש
המחזיק במקל.
אזרחים רבים בישראל נוהגים אף הם
כך. נאשר יש תקלה, הם מחפשים את
האשם במכשיר כלשהו, תחת שיחפשו אחר
המקור האמיתי.
השבוע התקוממו רבים נגד שיטת
אריק שרון
מנונת־האמת. בזה אחר זה התחברו הפקילאן?
דים
הבכירים ביותר במדינה לפוליגדאף
}״רב-דשם״ — מפני שהוא רושם נמה
תופעות גופניות בעת־ובעונה־אחת) .זה נחרצות, הסותרות את עמדתו הרכרוכית. לאחר־מכן מיבצע קדש, הגיעו אליו להודו
ניראה משפיל, ואף -מרגיז.
לא להזיע. הפעם פקעה סבלנותו של והפתיעו אותו. כתב אז שרת ביומנו, העואך
זה היה רק רושם חיצוני. ההשפלה רבץ — מד,־גם שנידמה לו שעל רקע מד סוף־סוף לצאת לאור השנה בהוצאת
האמיתית לא היתד, בלזימוש במכונת -כישלונותיו של פרם בחברון (ראה הנדון סיפריית מעריב :״לא יכולתי ׳שלא לחשוב
האמת, אלא בעצם הצורך להשתמש בה. ועמודים )19—21 הוא יכול להשיב מילחמה על גורלי האישי — אם־כי במד, נחשב
לא היד, שמץ של ספק שאחד מתריסר שערה. הוא אישר את הצעת שר־המישפטים הוא. כזד, היה מצבי כשהתפוצץ מיבצע
האישים הבכירים במדינה — ראש־המכר חיים צדוק להפעיל את מנונת־האמת, כדי כינרת (בדצמבר — )1955 עמדתי אז ערב
שלה, שרי הביטחון והחוץ וקומץ עוזריהם לגלות את ד,מדליפים, אפילו אם יימצאו שיחה מכרעת עם דאלם * .עכשיו באה
הקרובים ביותר — מסר מיסמך סודי לידי בין עוזריו״שלו (ראה דף תשקיף).
פלישתנו לסיני בדיוק בבוקר שבו נקבעה
עיתונאי, ולאחר-מנן שיקר לחבריו.
אולם רבץ טעה בנקודה פסיכולוגית
פגישתי הראשונה עם נהרו ״ .נניח עמד
החרפה היא בעצם השקר — לא בניס חשובה. אילו היה אמן ביחסי-ציבוד, נמו בן־גוריון להיפגש עימו — האומנם היה
יונות לגלות מי שיקר.
פרם, היה בוודאי מעמיד קודם כל את מזמן לעצמו רקע כזה לשיחה?״ את ומזמין
מנונת־האמת, לבדיקת עצמו המאורעות רוב כמו פרס הנוקשה.
כמו בקלפים. אולם יותר מאשר ה-
הפוליטיים החשובים במדינה, נולד גם זה ישני השרים האחרים לעשות כמוהו.
תחת זאת שיחרר רבץ את השרים, חמלה־העצמית של שרת, מעניין בפרק זה, על פרם.רקע המתיחות ביו יצחק רביו ושימעון צימצם אתהחקירה לפקידים הבכירים .׳שפורסם השבוע לראשונה, ניתוח אישיותו
הוויכוח פרץ על רקע הסיכסוד בין פקידי מישרדו ומיישדד־החוץ טוהרו, כמצו ומניעיו של ראש-ד,ממשלה דאז, דויד בן-
גוריון.
ממשלות ישראל וארצות-הברית על קידוחי -פה. נשאר מישרד-הביטחון.
בשיחה עם דויד הכהן, שהשתתף יחד
ואז קרה הצפוי: שלושת הפקידים
הנפט במיפרץ-סואץ. קידוח זה
מבוצע המקורבים ביותר לשימעון סרס — היועץ עימו במישלחת מפא״י לוועידה הסוציאעל-ידי
חברות־הנסט האמריקאיות,
האומרהמס,כי אשר (״ארתור״) בן-נתן, המזכיר הצבאי ליסטית, ניסה משה שרת לשער, מד, הביא
תמכות על החוק הבינלאומי
למדינה כובשת איו זכות על אוצרות השטח תא״ל אריה בראון וראש־הלישכד, חיים את בן־גוריון לשתף־פעולה עם צרפת ובריטניה
במיבצע צבאי שנועד לקעקע את
הכבוש. ישראל, לעומת זאת, טוענת ל ישראלי סירבו להיחקר במכונה*.
הדבר הטיל עליהם אוטומטית צל כבד. שילטונו של נאצר במצריים. וכך כתב
זכותה למנוע את הקידוח באיזור זה, על
סמך העיקרון שמדינת־הכיבוש רשאית אך היו שסברו כי השלושה עשו יד אחת ביומנו :
״אמרתי לדויד, אשר יחד איתו הפכתי
כדי להגן על השר עצמו. אם מסר פרס
למנוע גישה לאיזור כבוש, מטעמי־ביטחון.
המצב המישפטי הוא מסובך. אך יצחק עצמו את המיסמך לידידו גולן, והדבר והפכתי בכל הסברות והאפשרויות האלו,
רביו סבר, בצדק, שאיו חשיבות לצד ידוע לאחד מן השלושה, היה הדבר עלול כי בן־גוריון משחק כאן 1<1116ז¥ 3 1>3
(כבקלפים — מסכן הכל) .ברור כי מטרתו
המישסטי, אלא רק לצד הפוליטי. ישראל להתגלות בחקירתו במכונת־האמת.
את התוצאות אי-אפשר היה להעלות למגר את נאצר, ואין הוא נקי בשיקוליו
אינה יכולה להרשות לעצמה להיכנס
לסיכסוך כלשהו עם ארצות־הברית, ובוודאי אף על הדעת. ני מתי גולן פירסם בשעתו ובמניעיו מהיסוד האישי של שינאת נאצר
והתחרות בו.
לא עם חברוודהנפט הגדולות, אדירות! -גם את שיחותיו הסודיות של ד,נרי קי-
״עשו אותו למדינאי הדגול ולאיש החזק
ההשפעה. יהיה זה שיגעון להסתכסך עם סינג׳ר, שהוקלטו על-ידי מוסדות הביטחון.
של המיזרח־התיכון י — אנוכי אראה לו
אלה שלא לצורך. לכן ביקש למצוא נוסחת -אחד ד,מדליפים האפשריים היה שימעון
את נחת־זרועי, והעולם כולו ילמד לדעת
פרס. אילו התברר כי פרם הוא שהדליף
פשרה, שתמנע את הסיכסוך.
כל זד, היה ברור גם לשימעון פרס, אבל את מיסמך-רוזן, היה כל בר־דעת מסיק
מי כאן הגיבור האמיתי. חשבתי — ולא
הוא ראה כאן הזדמנות טובה להוכיח מכך שפרס הדליף גם את הפרוטוקולים
אמרתי — כי מגמה זו מוגברת על-ידי,
שהוא ״נוקשה״ ו״גברי״ יותר מרבץ. ד,ם ודיים*ביותר של הקלטות-קיסינג׳ר. דבר
ומואצת על־ידי קוצר־הרוח של בן שיב־בעזרת
תכסיס דמגוגי זול. כדי לזכות זה היה עלול לשים קץ לקאריירה הפוליטית
עים לחולל תמורה מרחיקת־לכת כל עוד
בכמה נקודות של פופולריות, הדליף שלו.
כוחו במותניו ולא נס ליחו.״
מכונת־האמת בודקת את קצב הנשימה,
לעיתונות שהוא נגד הפשרה.
הפיתוי הגדול. לתוך מצב זה נכנס כמות ההזעה ותופעות גופניות אחרות בעת
* ג׳ון פוסטר דאלס היה אז שר־החוץ
״מיסמך רוזן״ — חוות־הדעת המיקצועית החקירה. נראה שפרם ואנשיו אינם מוכנים
האמריקאי.
של היועץ־המישפטי של מישרד־החוץ ש להזיע במכונה.
״ ג׳אווהרלאל נהרו, ראש־ממשלתה של
הודו.
התבקש על-ידי יגאל אלון לנתח את מעמדה
האמריקאית.
המישפטי של חברת־הנפט היסטוריה הלה גילה שהחברה הקודחת — אמוקו
— רשומה כחברה מצרית, וכי חתמה על
סעיף האוסר לד, למכור נפט לישראל. מכאןהגיסר *
לא היתר, זו חדשה מרעישה. הרישום
האם שיחקו מגיעים אישייב
הטכני של ההברה, וחלקם של המצרים
בה, אינם חשובים למעשה. ני עצם התכהחלטת
בן-גוריון
ערבותה התקיפה של וושינגטון הוכיח
לפני 20 שגה
שהחברה היא אמריקאית במהותה, בלי
קשר לאופן הרישום. וסעיף-החרם הוא
להצטרף זקגוגיית סיגי?
אוטומטי.
לא היה שום צורך לסווג חוות-דעת
בחודש אוקטובר ,1956 כאשר פרצה מעזו
נ״סודית ביותר״ .מוטב היה אילו נמסר רכת סיני תוך קנוניה בין ישראל, צרפת
תוכנה לציבור בדרך הסדירה. היה על ובריטניה, שימש משה שרת כראש־מיש־הממשלה
להגיד לציבור פשוט את האמת: לחת ישראל לוועידה של המיפלגות הסוצשלא
כדאי להסתכסך עם ארצות־הברית יאליסטיות האסיאניות, שנערכה בבומביי,
על רקע זה בשעה זו, כאשר בעונת -בירת הודו. שרת, ששנה קודם־לכן כיהן
הבחירות אפשר להשיג -ממנה כמויות עצו כראש ממשלת־ישראל, ואחר כך כיהן עוד
מות של נישק.
זמן־מה כשר־חוץ בממשלתו של דויד בן-
אולם יגאל אלון, מזמין חוות־הדעת, גוריון שחזר משדה־בוקר, לא נשא עוד
שהה אותה שער, בניו-יזרק עם עוזריו׳ .בכל תפקיד ממלכתי. משום כך, גם לא הו תמצית
מסקנותיו של רוזן שוגרה אליו בא בסוד הקנוניה שנרקמה כדי להפיל את
במיברק. באופן אוטומטי נמסרו העתקי מישטרו של הנשיא ג׳מאל עבד־אל-נאצר
המיברק, כמקובל, גם ללישנותיהם של במצריים.
רבץ ופרס.
הידיעות על פרוץ המערכה, שכונתה
זה סיפק למחנה-פרס פיתוי שאי-אפשר
היד, לעמוד בו. תוכן המיברק כולו הודלף
* לעומת זאת הורה עוזר שר־הביטחון,
למתי גולן, איש הארץ. היתד, זו מכה ישירה האלוף (מיל ).י׳שהאל (״טליק״) טל, לראש־מתחת
לחגורתו של רבץ, כי הוא הצטייר ליישכתו להיבדק במכונת־האמת, וכן עשה
שר־חוץ־לשעבר שרת
בעיקבזתיה כאדם המסתיר את האמת, מנכ״ל המישרד. שני פקידים טוהרו מכל מדוע7 המשקר לממשלה והמעלים ממנה עובדות חשד.

לא היתד, זו הפעם הראשונה שבה התפרסמה
הערכה מעין זו של מניעיו הפסיכולוגיים
של דויד בן־גוריון, בהערכתו של
נאצר. בשעתו, באותן שנים, פירסם העולם
הזה הערכה דומה. אולם היה זה בבחינת
תגלית, כי באופן זה העריך את בי־ג׳י גם
אחד האנשים שהכירו אותו היטב מכל אחד
אחר.

דיעות
ל ה תגו־ גיסו ־

שראד

אלוף >מיל ).אריק שרון
מתייצב מאחרי מעשי־הטירוף
של הרב דוויגגר
״הרב לווינגר מסמל את רוחו של עם
ישראל, את עקשנותו של עם ישראל, את
דבקותו בארצו, את אומץ־ליבו!״
הדברים לא נאמרו בפי אחד מקנאי גוש-
אמונים. אפילו בקרב אנשי הגוש מסתייגים
יותר ויותר ממעשיו הקיצוניים ו־משולחי־הרסן
של הרב מקריית־ארבע. בשיחות
בלתי־רישמיות ביקשו כמה מתומ־כיו־לשעבר
לעשות הכל כדי לסלק אותו
מהקרייה, לפני שיגרום לאסון, נוסף לאסון
שכבר גרם בערב יום־הכיפורים האחרון.

שרי המפד״ל, שמיהרו לתפוס טרמפ
על סוס ההתפרעות המוסלמית במערת־המכפלה
— תוך שהם מתעלמים לחלוטין
מההתפרעות הוואנדאלית לא־פחות של
אנשי קריית־ארבע — הסתייגו מהרב לוויני
גר וממעשיו. הגדיל לעשות מכולם נשיא
בית־המישפט־העליון לשעבר, יצחק אולשן,
שאינו ידוע כיונה דווקא.
במאמר שפירסם במעריב, הציג אולשן
את לווינגר, על סמך פיסקי־דין שהוצאו
נגדו בעבר, כמרדן כרוני, וכמי שאינו
מוכן לקבל עליו כל מרות, אפילו לא דין-
תורה.
רק אישיות ציבורית אחת התייצבה
ללא־הסתייגות מאחרי הפרובוקציות של
הרב לווינגר, וניסתה להציג אותו כגיבור
לאומי אמיץ־לב, שיש להופכו לסמל לעם
ישראל. היה זה אלוף (מיל ).אריאל
(״אריק״) שרון.
קברים גוספים. תמיכתו של אריק ב־גוש־אמונים
אינה בבחינת חדשה. אריק
סייע בעבר בפועל לכמה היאחזויות בלתי-
חוקיות של אנשי-הגוש, גם כשכיהן בתפקיד
הרישמי של יועץ ראש־ד,ממשלה.
אולם בשבוע שעבר הזדהה שרון לא
רק עם גוש־אמונים, אלא עם הפלג הקיצוני
ביותר שבו, זה המטיף בגלוי לעימות
פיסי עם צה״ל והממשלה. ביום־ד,זיכרון
לחללי מילחמת יום־ד,כיפורים העדיף אריק
את הלוויית גווילי ספרי-התורה בחברון,
על־פני האזכרה לחייליו שנפלו במילחמה.
הסביר אריק במאמר שפירסם בידיעות
אחרונות :״הנה התלבטת הבוקר — יום
של אזכרות היום, אלפי חללים. חיילים
שנלחמת איתם יחד — בבלימה, בצליחה
העקובה־מדם של התעלה, בהתשה — מוזכרים
היום בבתי-ד,עלמין. לאן ללכת? אל
שרידי הגופות, או אל שרידי הגווילים?״
אריק העדיף את שרידי הגווילים, כי
״אתה חש ויודע שללא שינוי הקו, זה קבר
שעלול להביא הרבה קברים נוספים.״
בהתעלמו מכל מה שקרה במרוצת הש נים
האחרונות בחברון, רואה אריק במאמרו
את שורש הרע בכך שממשלת־יש־ראל
העזה לשלוח חיילים, כדי למנוע את
הפרות־החוק של הרב לווינגר ואנשיו.
״טיבעי שדבר כזה יקרה,״ הצדיק את
ההתנגשויות עם חיילי צה״ל ,״כאשר שולחים
חיילים לתפקידים שאינם מייועדים
להם. לממשלה, יש כנראה, סיבה מדוע
לשלוח חיילים. כי מה יקומם יותר מאשר
פגיעה בנכם היקר ביותר שלנו, בצד,״ל?״
במילים אחרות: אריק שרון אינו מבקר
את אנשי גוש־אמונים מפירי-החוק, שחיכו
את חיילי צד,״ל וביזו אותם. הוא מקבל
מראש את זכותם לעשות זאת. מי שאשמה
בביזוי צד,״ל, לדעתו, היא הממשלה, ש שלחה
חיילים לשמור על הסדר בחברון.
מובן שבשטח מוחזק, הכפוף למימשל
צבאי, אין כל אפשרות אחרת.
לווינגר ניצח .״אני מכיר את האינד
רה: הרב לווינגר לא ינצח אותנו !״ כותב
אריק .״יש לי חדשות בשביל הממשלה:
הרב לווינגר כבר ניצח. אם אנתנו קיימים
כיום, סימן שהוא ניצח.״
ועם זאת התבלט דווקא אלוף (מיל).
עזר וייצמן, בביקורת גלוייה על ראשי
הליכוד על שלא יצאו כנגד הפרות החוק
וביזוי צד,״ל על-ידי הרב לווינגר ואנשיו.

צל׳׳ש
ראי ון

ד ד* * 1ת ה

• לאהוד יערי, פרשן הטלוויזיה לעניינים
ערביים, שעשה עבודה לדוגמה בשעה
שריאיין את שר־הביטחון שימעון
פרס על מאורעות חברון במיסגרת השבוע.
בראיון זה הציג יערי לפרס שאלות
ענייניות, מן הסוג -שאין פרס המפונק מורגל
בהן. הוא לא הניח לפרס לחמוק בתשובות
חלקלקות חסרות־תוכן, כדרכו, ותחת
לחץ החקירה איבד השר את ביטחונו העצמי,
התרגז בגלוי ונלחץ אל הקיר.
יערי הוכיח בראיון זה שלושה כללים,
לתשומת־לב עמיתיו :
ס שמראיין־טלוויזיה אינו חייב להיות
חנפן מתרפס, המלחך בהכנעה את פינכתו
של המרואיין הנכבד.
#שאפשר לשאול שאלות נוקבות מבלי
להתפתות לסיגנון פרובוקטיבי זול, שבא

כעל התחנה
שיפוט מהיר
כאילו להפגין את עליונותו של המראיין,
והמראה בדיוק את ההיפך.
• שמראיין יכול לנהל ראיון ממושך
מבלי להופיע אף פעם אחת בעצמו על
המסד הקטן.

על המסך
הסל

תלו,

3טי 3ה וי כ ו׳

הופעת כל־ברטק המחודש על המסך
היתר, חג לרבים.
לכאורה היתד, זו אותה התוכנית עצמה.
* דני פאר היה חינני כרגיל, שוב הוצגו סחורות,
התנהל ויכוח. אך היה הבדל — הפעם
הוקפד על כך שכל חברה, שהואשמה במשהו,
תציג בו־במקום את תשובתה. בכך
תוקן אחד הליקויים הבסיסיים של התוכנית
במהדורתה הקודמת.
גם נושאי הגילויים היו חישובים יותר.
כך למדו רבבות מורים ומורות כי דמין
המנוי
על הד החינוך, הביטאון המשעמם

של הסתדרות המורים, מנוכים ממשכורתם
באופן בלתי־חוקי. מנכ״ל מישרד־החינוך,
שהטריח עצמו לאולפן, נדהם לשמוע מפי
פאר כי היועץ המישפטי של מישרדו כבר ן אישר את אי־החוקיות של הניכוי — ונאלץ
4לסיים את דבריו בגימגומים.
נציגת הסתדרות המורים בלטה בחוצפ־ך

אך סירובן של המורות המרואיינות
לזהות את עצמן. הוכיח, יותר מכל דיבור,
עד־מה עמוק הפחד מפני הסתדרות המורים
אצל ציבור ״חבריה״.
תחגת-גגזין. אולם היה פרק אחד
בתוכנית שעורר אי־נוחות בקרב רבים מן
הצופים.
במהלך חקירה שיגרתית, וחיובית כש לעצמה,
נתגלה כי בתחנת־בנזין תל־אביבית
גבה עובד לירה אחת יותר מדי עבור קופסה
של ישמן־מנוע. כאשר נישאל על־כך
4על־ידי כתבי התוכנית, הודיע בעל התחנה,
ר כי פיטר את העובד.
שיפוט־מהיר זה מעורר שאלות רבות.
האם ניתן לעובד להתגונן? האם לא נזרק
העודס הזה 2041

לכלבים אך־ורק מפאת פחד המעביד מפני
המצלמה?
חקירת העולם הזה גילתה, לאחר־מכן, כי
העובד, שהוא עולה חז״ש, אומנם פוטר —
וכי התחנה נהגה למכור בסך־הכל קופסה
אחת או שתיים של השמן במשך היום.
ע לי

ח טו טדת ( תמשך)

״תסלחי לי אם אני באנאלי.״״ אמר
ירון לונ ד ץ למרואיינת — וכך, בחמש
מילים קצרות• ,שנאמרו בהיסח־הדעת, הסגיר
את עצמו.
אותו ראיון היה מוקדש לפרשת אשר
ידלין — מבלי שהוסיף דבר למה שכבר
ידוע. בסוף הראיון הממושך הצליח ירון
לגלות קצת פחות ממה שהיה כתוב כמה
ימים לפני־כן בכל עיתוני ישראל: שהיה
פער בין המחיר שנדרש עבור המרכז הרפואי
בתל־אביב ובין המחיר המופרז ש שילמה
עבורו קופת־חולים. לעומת זאת
הצטיין לונדון בשאלות הבאנאליות שהפכו
סמל מיסחרי שלו, מן הסוג :״איך את
מדגישה כאשר, במיקצוע גברי ״1
דג כאוויר. אולם טעותו הקטלנית של
לונדון היתד, במעשר,־ד,עזה, שביגללו היה
צריך לזכות באות-הגבורה. הוא הזמין לראיון
את הפרופסור ישעיהו לייבוביץ.
כל עוד מראיין לונדון אזרחים בעלי מנת-
מישכל ממוצע, או פחות, אין מיגבלותיו
בולטות כל-כך. אך כאשר ישב מול אחד
המוחות המבריקים במדינה, היה פער־הרמה
מעורר רחמים.
הפרופסור השמיע את דיעותיו הידועות,
שפורסמו לא־פעם. אולם לונדון ישב מולו
בפה פעור, כשעיניו כימעט יוצאות מחוריהן
מרוב תדהמה. רבים מן הצופים ראו
בפעם הראשונה בחייהם שיש משמעות
למליצה ״דבקה לשונו לחיכו.״
כאשר אמר לייבוביץ שזכות היהודים לחזור
לחברון שווה לזכות הערבים לחזור
לבתיהם בלוד וברמלה, פתח לונדון הנדהם
את פיו כדג שהוצא מן המים. רעיון זה היה,
פשוטו־כמשמעו, מעבר לבינתו.
דג כמים. לפני־כן שחה ירון כדג במים,
כאשר ריאיין את בתו בת ה־ 53 של
אחד מטבוחי מאורעות תרפ״ט בחברון.
ראיון זה יכול היה להיות מרתק וטראגי,
אילו נוהל בטאקט ובחוש־מידה. אך הוא
הפך שידור־הסתה פרוע, שבהשוואה אליו
נראה גם משה לווינגר כאיש מתון. הדבר
התאים, כנראה. לרוחו של לונדון — ש גילה
תוך כדי כך בורות מדהימה ביחס למאורעות
חברון (ראה אנשים).
כמה דקות לאחר־מכן ייסר חברו יפחד,נפש,
יצחק רועה, את העיתונות העיברית
על שהסיתה את הציבור נגד הערבים בחברון
— כאילו לא שמע זה־עתה את קטע-
ההסתה הפרוע ביותר שהושמע בימים האחרונים
בישראל.
הראיון עם מתי גולן (ראה במדינה) לא
חידש דבר, אך נעזר ב״גימיק״ — מכונה
שנראתה כמכונת־אמת אמיתית. אולם למרבה
הצער ראו הצופים כמה דקות לפני־כן,
במיסגרת מבט לחדשות, פוליגראף אמיתי,
והוסברה להם פעולתו בפרוטרוט. המכונה
של ירון היתד, כלי־מישחק, שמדד רק פעולה
אחת (ההזעה) — ולדיברי גולן, שנבדק
בה, גם לא הראתה את האמת. ההצגה
כולה גבלה בגיחוך.

גלריה חוראל
רה׳ ז׳כוטינסקי ,3תל אביב

מ ת קיי מ ת תערובת ציורים־רי שומים
של הציירת־מ שוררת

סוזי רוסק־אושרוב
שז כתה בפרס ת ל־ א בי ב על ספ ר שירי ם חד ש
שיצא ל או רזהעתה
הגלריה פתוחה 18.00—21.00 11.00— 13.00 :

חסיןכסף ! ספרים יד שניה ! —
אנו מוכרים, קונים ומחליפים ספרי
לימוד, ספרי קריאה וספרי אמנות
בכל השפות.

בעיות ולבטים
בודי חמץ
סאת

או סווי צי ה

אחד מגורמי־הבידור בטלוויזיה הוא ה־תירגום.
המתרגמים, שרבים מהם יודעים
אנגלית שיטחית, נכשלים באורח־קבע כאשר
הם צריכים לתרגם ביטויי־סלאנג או
אנגלית מתוחכמת יותר.
ביומן השבוע רואיינו נציגי המיפלגה
הדמוקרטית והרפובליקנית באמריקה, ו־תירגום
דבריהם הופיע על הבד. היה זה
בידור אמיתי. למשל :
#הנציג הדמוקראטי דיבר על הרפובלי־קאים.
קוראי התרגום הופתעו לשמוע כי
הרפובליקאים הם ״מיפלגת האופוזיציה״.
היה זה, כמובן, תירגום כוזב. האיש דיבר
על ״ץ דזג? ח 0$11!0קנן 0ס1׳ 11״ •שפירושו,
במיקרה זה: המיפלגה היריבה.
>• קוראי התרגום תמהו בוודאי מי הן
״כל המיפלגות בסיכסוך הישראלי-ערבי״,
שעליהן דיבר הנציג השני. גם זה היה
תירגום כוזב. האיש דיבר על מז 1ז ^.11״
״ז £110 מסס סו1ס ס? 108 זז 1>3שפירושו :
כל הצדדים בסיכסוך.

״לו טו ס״ ,ת״א, רח׳ אלנבי 101
(מול בית־הכנסת הגדול)

הד״ר

מרדכי זידמן
הוצאת רשפים

ל מרו תהכל!
מחיר הפיר סו םשלע מו ד

ב־ו הווע9ה הזה

הוא רלו 2880ל״י

במדינה

נוסטלגיה.אווירה, מוסיקה ובידור
בלהיטים שיעוררז

בכם זכרונו ת
וחוויות ! !

מיפלגות
ח ק ־ אאוטר ענן

כמיכצע־כזק כקריית־נה חיס?
מזכיר המישמרת הצעירה
את קיומה כנוף דמוקרטי
ההצבעה היתד, מהירה ועניינית. המזכיר
הארצי של מרכז המישמרת־הצעירה לחץ
ידיים, וחייך ללא־הרף. הרעיון שלו היה
גאוני, והוא הצליח. נתן רענן וחבריו-
למרכז ניצלו מגוק־אאוט בטוח. בבית-
התרבות של מועצת־פועלי קריית־גת, עשה
נתן רענן היסטוריה כאשר, ב־ 5באוקטובר
1976 הביס את מתנגדיו, שטענו כי הליש־כה
שלו, המונה 31 חברים, היא חסרת-
תוקף.
רענן אירגן את ההצבעה עד לפירטי-
פרטיה. אל חברי המרכז של המישמרת-
הצעירה נשלח חוזר, על דיון שעמד להתקיים
בשני נושאים: הצעות לקראת הקונ גרס
הציוני הקרוב, ושינויים בתקנון ה־מישמרת־הצעירה.

מי שצריך היה לבוא להצבעה קיבל,
כנראה, מידע מפורט על העתיד להתרחש
מאחרי שני הנושאים השיגרתיים שעל
סדר־היום. מי שלא ידע מה תיכנן נתן

• נ׳ין קל•
האחים מוקס פונק סינטוה חויסד״
בכורה ארצית
״ א לנ כי ״ ,תל־אביב — 4.30 ,7.15 ,9.30

״לכתבנו נודע, כי ביום א׳ בערב בתום תפילת, כל נדרי׳ עלו צעירי
קריית־ארבע ממערת המכפלה אל רחובות העיר, פתחו באש
מנשקם האישי לעבר תושבים. במהלך הירי נפצעו שני תושבים
המאושפזים בבית־חולים בעיר. באותו יום בשעות הבוקר נפתחה
אש מתוך רכב אזרחי (טנדר פיז׳ו) אף הוא שייך לאנשי הקרייה
בעת שעבר בכפר חלחול, ומן הירי נפצעו 7ילדים, שאף הם
הועברו לבית־החולים בחברון.״
״על המשמר״ — 5.10.1976
״ — הרבצתם י (השואל הוא חיים גורי, המלבה״ד)
״ — אל תשאל, מי שהיה שם חטף באבי אביו, הם קיבלו מכות״
רצח( .המשיב רס״ר צה״ל)״.
חיים גורי — ״לענת חברון דבר״ — 7.10.1976

ההתנחלות בקריית־ארבע בחברון היא בתוקף הכיבוש
ונוגדת את החוק הבינלאומי.
מתנחלי קריית־ארבע מתגרים באורח שיטתי בתושבי
חברון ופוגעים בהם, כשהם נהנים מגיבוי חוגים בממשלה
והימין־הלאומני.
מה שקורה בחברון — הוא תוצאה של הכיבוש הפוגע
בזכויות האדם של התושבים בניגוד לחוק הבינלאומי.
שמירת זכויות האדם מחייבת כיבוד זכויות כל הדתות
ורגשות כל המאמינים והימנעות מפגיעה במקומות פולחן
דתי של כל הדתות.
כשבריוני קריית-ארבע מתפרעים, רוקדים אתם חיילים
״הורה״.
כשתושבי חברון מגיבים בזעם על ההתגרויות בהם,
פוצעים אותם, עוצרים אותם, ומוטל עוצר לימים רבים.
מתנחלי קריית־ארבע, מכים ויורים בתושבי חברון
והסביבה ולא מובאים לדין.

יושם קץ לה ש תוללות מ תנ חלי קריית־ארבע!
יוב ט חו זכויות ה אדם של תושבי כל
ה שטחים הכבו שים!
תל״אביב — ת.ד.

הליגה לזכויות האדם
והאזרח בישראל

מזכיר רענן
תרגיל בקויית־גת
רענן, נשאר בבית. וכי מה, בעצם, יכול
להיות כל־כך גורלי בכינוס שבקריית־גת,
שאלו את עצמם מתנגדיו של המזכיר
הארצי, וויתרו על הרעיון לנסוע לעיירה
הדרומית.
וכך, מתוך 160 מצביעים — ומרכז ה-
מישמרת מונה 300 חברים — הצביעו 152
בעד הצעותיו של רענן, שניים נמנעו ואילו
שישה בלבד התנגדו להן. קול זעקה גדולה
קם במרכז המישמרת הצעירה, והאופוזיציה
בה מוחה עתה כי על־ידי הצבעה זו אנס
רענן את הדמוקרטיה, והפך את המרכז
לחוכא־ואיטלולא.
ציפצוף על הדמוקרטיה. ב־ 2בספטמבר
השנה פירסם המוסד־לביקורת של
מיפלגת־העבודה הישראלית החליטה, בדבר
עתירה שהגישו כמה חברי המרכז של המי-
שמרת הצעירה. המתקוממים נגד מדיניותו
של רענן הגישו עתירה זו באפריל 76׳.
הם טענו כי בחודש מארס 1975 התכנס
מרכז המישמרת והחליט, בין השאר, בסעיף
״מוסדות המישמרת.״ החלטה מס׳
4שנתקבלה אז ונרשמה בזו הלשון :
״החברים בלישכה הם המזכיר הארצי ו־נציגי־מחוזות
לפי יחסי־הכוחות במרכז.
הגוף הבוחר של נציגי המחוזות הוא מז-
כירות־המחוז, והצירים למרכז מאותו מחוז.
הבחירות אישיות וחשאיות.״
ההחלטה נתקבלה ברוב־קולות. אך מגישי
העתירה טענו כי מאז ועד היום טרם
מומשה ההחלטה. בתגובה לעתירה החליט
המוסד־לביקורת, בין השאר, כי ״אי-מילוי
החלטות מחייבות של מרכז המישמרת-
הצעירה מאז מארם 1975 ועד היום, מהווה
תופעה חברתית מאד בלתי־רצוייה ובלתי-

מחנכת, ויש להילחם בה, יהיו הנימוקים
של המזכיר הארצי כפי שיהיו.״ למזכיר,
נתן רענן, ניתן צו שחייב אותו לסדר
את העניין תוך 14 יום, להביא לאישור ה־מיפלגה
את החלטת מרכדהמישמרת מחודש
מארם ,1975 או לשינוי התקנון.
אך המזכיר ציפצף על הדמוקרטיה ועל
החלטתו של המוסד־לביקורת. הוא, מנהיגי
של הדור החדש במיפלגת־העבודה,
לעג להחלטת הרוב.
לפני המוסד־לביקורת טען אז רענן:
״ההחלטות האמורות של מרכז־המישמרה
הינן בבחינת הצעה בלבד לאישור מרכז
מיפלגת־העבודה, וכל עוד שינוי זה בתקנון
המישסרת לא אושר כדין, נבחרה
הלישכה באורח אישי על־ידי מזכירות
המישמרת, כפי שמחייב זאת התקנון הקיים.

;סיעות לחד׳׳ל. מאחרי-הקלעים
מאשימים אנשי האופוזיציה במרכז ה-
מישמרת הצעירה את נתן רענן בכך, ש-
אירגן את ההצבעה הבלתי-דמוקרטית ב־5
באוקטובר בקריית־גת, רק כדי להבטיח
את המשך שילטונו הריק־מתוכן. רענן ואנשיו
בלישכה, טוענים מתנגדיו, מתעניינים
רק בנסיעות לחו״ל, ודוחים כל
ניסיון לערוך ניקורת על מקורותיה הכספיים
של המישמרת.
רענן לא נשאר חייב .״בתוך מרכז ה-
מישמרת אין בכלל אופוזיציה ממשית מאורגנת,״
הגיב השבוע על ההאשמות .״הדבר
הוכח בהצבעה בקריית־גת. לא ערכנו
בחירות פנימיות ב־ ,1973 בגלל המילחמה.״
אך אנשי האופוזיציה טוענים :״המיש-
מרת קיבלה ב־ ,1970 ממיפלגת־העבודה,
הקצבה של כ־ 100 אלף לירות לצורך מע-
רכת הבחירות הפנימיות. מה נעשה בכסף
הזה? איזה סכום הוחזר למיפלגה, וכמה
עלו הבחירות בכלל?״
נתן רענן אינו זוכר סכום כזה. הוא
גם אינו יכול לברר את העניין, כיוון שה־מיפלגה
בחופשה. אך על האשמתו בכך
שהנסיעות לחו״ל הן עיקר מעייניו, הוא
אומר :״מאז חודש נובמבר שנה שעברה,
יצאתי לחו״ל רק פעמיים.
כשליחות המיפדגה .״כל הנסיעות
שלי ושל המישלחות אושרו על־ידי ר,מיפ-
לגה. בחודש יוני השנה הייתי 12 יום
באירופה. בהלסינקי (פינלנד) השתתפתי
באקסקוטיבה הבינלאומית של המישמרת
הצעירה. משם נסעתי ללונדון לשלושה
ימים. נכון, נסעתי להולנד ולשווייץ. בשנה
האחרונה ביקרתי גם באוסטריה ובגרמניה,
בשליחות המיפלגה והמישמרת הצעירה.
לאוסטריה נסעתי כדי להזמין לארץ את
שר־האוצר שלה.״
אולם, האם היה הכרח בכך שחבר־הליש־כה,
מריו תובל, ישוטט בעולם במשך
שבועות? ״תובל נמצא עתה בסיור של
שלושה שבועות בארצות אמריקה־הדרו־מית,״
אומר רענן .״כולל ארגנטינה. הוא
המזכיר הבינלאומי.״

ישראלים בחו״ל
דגדנ אוג •

ב ח דון

הסיסמה כדרום־אפריקה
היוס היא: אפו? הטתה
כי מחר ;מרת
הצעירה הישראלית, שעברה באחד הרחובות
הראשיים של יוהנסבורג, לא האמינה
למראה עיניה. בחלון־הראווה של חנות
מרכזית למכירת מטבעות עמדו שלושה
דגלים נאציים, ולידם מדיהם של פלוגות-
הסער.
הצעירה הנדהמת סיפרה זאת לידיד מקומי,
שלא האמין לסיפור .״את בטח לא
יודעת איך נראה דגל נאצי,״ אמר. אך
הוא הסכים לגשת למקום ולהיווכח בעצמו.
הוא מיהר משם אל הטלפון הקרוב ביותר,
וטילפן לעיתון מקומי גדול .״זה לא
יכול להיות,״ אמר העורך .״מוכרחה להיות
כאן טעות. אבל אני אשלח כתב, ואם זה
בכל־זאת נכון — נפרסם מחר תצלום בעיתון

אבל התצלום לא הופיע בעיתון, והדגל-
לים נשארו בחלון.
כל, מי;י דגלים. לבסוף ניגש צעיר
ישראלי אל החנות, ונכנס .״האם אתה יודע
שאלה הם דגלים של גרמניה הנאצית, ש־
(המשך בעמוד )33
העולם הזה 2041

ז וג 11 אמין שו שהחג יירו נחל 1ובוסה סופית-
יוייו

וושבוע וום עונו את הארץ, לפ ני גירושם

ד ד דא פותרים בעיות: יבוא
^ ״ יום, וישראל תצטרך להכיר ביהודים
המאמינים כישוע. היא לא תוכל לסלק
אותם מעל אדמתה. אני מכיר מאות ואלפי
אנשים שנולדו יהודים מאמינים בישוע ורוצים
לעלות לישראל. מה יעשו איתם?״
יעקוב האטשינס, גבר חסון ויפה־תואר,
ישב נרגש בביתו הריק שברמת השרון.
ימים אחדים קודם־לכן הביא לו עורך־הדין
שלו, אמנון זיכרוני, את פסק־דינם של הדיינים,
הרב הראשי לתל-אביב ידידיה
פרנקל, הרב ורנר והרב טנא, חברי בית־הדין
הרבני האיזורי של תל־אביב, בפסק־דין
זה דחו מכל־וכל את בקשתם של
יעקוב, אשתו יעל ושלושת ילדיהם מתי,
שרר, ורחל, להכיר בהם כביהודים למרות
אמונתם בישוע הנוצרי, על־סמך תעודת־

אלא טען שהוא מסתפק בעובדה שהוגשו
לפניו שתי תעודות המנטרלות זו את זו:
האחת תעודת־הגיור, והאחרת תעודה שניתנה
בהיעדרם -של בני־הזוג, ואשר על״
פיה הגיור בטל.
כשנוכח עורך־הדיו זיכרוני כי בקשת
העתירה נדחתה על־ידי בג״ץ, החליט ל התחכם
לו ולהגיש בקשה לבית־הדין הרבני.
מאחר שבני הזוג נישאו מחדש בעיק״
בות הגיור, הגיש זיכרוני בקשה לפסק-
דין הצהרתי שהם נשואים. עורך־הדין סבר,
כי ברגע שיקבל פסק־דין שיצהיר על השניים
כעל נשואים, בעיקבות הגיור, תוכר
יהדותם ממילא.
אולם כשנתעוררה בעיית התגיירותם, ישבו
בדין שלושה הרבנים הנכבדים והוציאו
פסק דין אנטי־נוצרי, הדומה מאוד לפרוטד

חלומות וורודים ואהבת המולדת החליטו
להיכנע. נמאס להם להילחם בטחנות־הרוח
של הדת. ילדיהם, שהתאקלמו ב־מקום־מגוריהם
להפליא, הוצאו מבתי הספר.
יעל, ציירת במיקצועה שעמדה על
סף פתיחת תערוכה חדשה, קיפלה את בדי-
הציור ואספה את הצבעים. הילדים והאישה
עזבו את ישראל ב־ 28 בספטמבר. יעקוב
האטשינס נשאר לסידורים אחרונים.

״י שיאל מדינה
ד מוקר טי ת; לא?״
י 6פני צאתם את הארץ ערכו להם
• ידידיהם הישראלים ושכניהם מסי־בת־פרידה,
שלוותה בדמעות. ידידיהם

של מתי בן ה־ ,14 שרה בת ה־12
ורחל בת ה־ 8הביאו מהבית שקי־ישינה,
ויישנו בבית מישפחת האט־שינם בלילה
האחרון לשהותה בישראל. חלקם ליוו
את בני המישפחה לנמל־התעופה.
יעקוב האטשינס מדבר בכאב גדול על
הפרידה מישראל, ואומר :״כל הדיבורים
על חופש־דת בישראל, אינם נכונים. אין
חופש דת בארץ. היהודים יכולים להאמין
רק בדבר אחד, נוצרים יכולים להאמין
רק בדבר אחד וכנ״ל לגבי המוסלמים. לפי
חוקי מדינת ישראל, אסור לו לאדם לשגות
את אמונתו. אי־לכך, אין אדם יכול ללכת
על־פי מצפונו.
״השיטה בארץ כל־כד חזקה, שאי־אפשר
להילחם נגדה. בזמן המישפט בבית־הדין
הרבני, לחש לי בני, מתי , :אבא, הם מתייח סים
אלינו כמו אל פושעים /אני־עצמי
יכולתי להרגיש ב־שינאה התהומית של הרבנים
כלפינו. מעולם לא נתקלתי בשינאה
כזאת. הרגשתי שאילו היתד, להם האפש רות,
היו סוקלים אותנו באבנים. הם צעקו
עלינו, והתייחסו בשאט־נפש ובשיטנה. אפילו
כיסאות לא הביאו לנו. אם היה קורה

חטחשקו 10 ירבעף ה!

גיור שהוענקה להם לאחר שהתגיירו כדת־וכדין
ברבנות של שיקאגו, ארצות־הברית.
בני מישפחת האטשינס הגיעו לישראל
בשנת ,1973 אחרי שעברו את כל
הליכי הגיור (העולם הזה .)2025 הם הגישו
בקשתה לסוכמת־היהודית לעלות לישראל
* כעולים־חדשים. כשנתבקשו לכתוב את
תולדות־חייהם, ציינו כי התגיירו, וכי
יעקוב שירת ככומר צבאי בצבא ארצות־הברית.
הם לא ניסו כלל להסתיר את עברם,
כתבו במפורש כי ׳ הם יהודים המאמינים
בישוע. תשובת הסוכנות בוששה להגיע.
מי־שפחת האטישנס ישבה על המיזוודות,

וכשנוכחה כי תשובה עניינית אינה מגיעה,
החליטה לעלות ארצה בכוחות עצמה.
בארץ פנו לבית־הדין־הגבוה-לצדק, בבקשה
שיכיר בהם כביהודים לכל דבר.
בית־המישפט דחה את בקשתם, כמצופה.
^ אך הם לא התייאשו, פנו אל עורך־הדין
ך זיכרוני, שהגיש עתירה נוספת לבית״
המישפט־ר,עליון, כשהוא מסתמך על דיברי
רבנים ידועים כפי שהם כתובים בהלכה.
שוב דחה בית־הדידהגבוה־לצדק, בראשותו
של הנשיא שימעון אגרנט, את העתירה.
השופט לא נכנס לגופו של עניין,

קולים המפורסמים של זיקני ציון. בין השאר
קבעו הרבנים הנכבדים בפסק־דינם
כי בני־הזוג האטשינם (שהם מקפידים לקרוא
להם בשמם הנוצרי, ולא בשמם ה יהודי)
ניסו, בכחש ובמירמה, להטעות את
בית־הדין הרבני בשיקאגו.
ועוד מאשימים הרבנים את בני־הזוג
האטשיגס בכך ש״מטרתם של העותרים
שקופה למדי, ונראה בעליל שלא היו
מעוניינים להצטרף לכלל דת ישראל אלא
שרצונם להכניס את הנצרות לכלל ישראל
ה׳ ישמרנו.״
ואם לא די בכך מוסיפים הרבנים, כדי
שיהיה ברוך אחת ולתמיד :״ולכן מוטלת
החובה להמיר את המסווה ולהרחיקם כ־מטווחי־קשת
ומה להם ולנו. ולא עליהם
נאמר דין ישראל שחטא. כי כאמור, מעולם
לא נקרא עליהם שם ישראל והם אינם
בכלל פושעי ישראל, אלא נוכרי שרוצה
לנצל את שם ישראל על־ידי כך לעשות
שמות וחורבן בכנסת ישראל, אין מושג
של יהודי־נוצרי, כי אין אור וחושך משמ שים
בעירבוביה.״ אלה דיברי הרבנים.
בני מישפחת האטשינם, שבוא לישראל
בתיקווה להשתקע בה, עם הרבה

דבר כזה ליהודי באמריקה, היו קוראים לזה
אנטישמיות. ואכן, זו היתד, אנטישמיות.
״כשהגיעה אלינו החלטת בית־הדין״
הגבוה־לצדק, היינו מזועזעים. פירושה של
החלטה זו היה שמדינת ישראל מקיאה
מתוכה את היהודים המאמינים בישוע. לא
הופתענו מהחלטת הרבנות, אלא שמאז
שנת 1971 אנחנו קוראים לעצמנו יהודים.
על־פי החלטת הרבנות, איך נקדא לעצמנו
עכשיו י לפי החוק אנחנו לא יהודים, אבל
לפי האמונה אנחנו יהודיס-מאמינים.
״למרות כל מה שעבר עלינו, אמשיך ל גייס
כספים ולתמוך בישראל. אני עדיין
מאמין שהדבר החשוב ביותר שעושה מדינת
ישראל הוא העלאת יהודים ארצה. אנ שים
שאלו אותנו, :מדוע אמרתם שאתם
מאמינים בישוע? יכולתם לא להגיד, ולחיות
את אמונתכם בתוך דל״ת אמות.׳
״ובכן, אנחנו אנשי־מצפון. איננו יכול-ם
לחיות עם עצמנו ולשקר. אנו מאמינים ב־ישוע.
ישוע הוא המשיח שיבוא לגאול את
ישראל. להגיד שאינני מאמין בו אינני יכול,
ובמדינה דמוקרטית אסור לי להגיד מה
שאינני מאמין. וישראל היא מדינה דמוקרטית,

יעקוב האטשינס

בחב רון

(המשך מעמוד )21
בעימות נוסף עם חיילי צה״ל, הוא יורד,
לסגור את הישיבה במקום או להעבירה
למקום אחר.
ואז באה תקרית נוספת. תלמידי ישיבת־ההסדר,
חיילי צה״ל בלי מדים, התנגשו
שוב בחיילי צה״ל במדים.
אבל שמעון פרם לא מימש את אזהרתו.
הוא אסף אומנם את ראשי ישיבות־ההסדר
לשיחה נוספת. אבל הסתפק באזהרה נוספת
של ״עוד פעם אחת ודי!״

__ התפרצות
ל חלק ה מו סל מי
ין מחלוקת על כך ־״ההתפרעות
הערבית במערת־המכפלה לא גבעה
כתוצאה מהסתה של גורמים קיצוניים
בחברון או מחוצה לה, כפי ששמעון פרס
ניסה להציג זאת בתחילה, או כלשון
ההודעה הרשמית של מישלחת ישראל
באדם.
שרשרת ־של תקריות, של מע־שים מטופשים
ותגובות־נגד מטופשות ונבערות
לא פחות, גרמה להידרדרות שהציתה את
אש ד,שמאה הדתית בחברון.
זה התחיל בשורת התקריות בין הרב
לווינגר ואנשיו לבין חיילי צה״ל, שהופקדו
על אתרי בית־הכנסת אברהם אבינו ובית-
החולים הדסה, כדי למנוע עריכת תפילות
פומביות במקום. התנגשויות אלה, שהתפרשו
על־ידי תושבי חברון הערבים כניסיון
של השתלטות מצד אנשי קריית־ארבע על
חברון הערבית, הביאו לגילוי מעשה
ואנדאלי, שככל הנראה היה מעשה של
יחיד.

כמוצאי־שכה שקדמה לידס
הכיפורים, שכת תשובה, גידה
סמל־הדת שד הרבנות הצכאית במערת
המכפלה, בי מישהו ניסה
להשחית מפת שולחן שהיתה מונחת
ככית־הכנסת במערה. הוא
קרע כה קרעים מיספר, כנראה כסכין.
מפת־שולחן נוספת נעלמה.
אנשי קריית־ארבע החליטו כי המפות
הן על תקן של פרוכות, כלומר מהיותן
רקומות, הן יכלו לשמש גם בכיסויים
לארון הקודש, למרות שהיו מונחות על
השולחן. הם הגיבו בפעולת־תגמול.
לטענת יצחק ערמוני, מתושבי קריית-
ארבע * ,התפתחה התקרית בצורה הבאה :
״סמל הדת גילה פרוכת שסועה בסכין
ומפה קרועה לגזרים. הוא פנה אל משגיח
הדת המוסלמי ושאלו לפשר חילול תשמישי
הקדושה. הלה הניף מקל וחבל ברא־שו
של סמל הדת. פרצה תיגרה בין החיילים
לבין שומרי הוואקף. תוך כדי תיגרר,
נשמטו תשמישי קדושה מוסלמים מעל
כנם, נתפזרו ואחר־כך הושבו למקומם.״
חקירת המישטרה בפרשה — שראש־הממשלה
יצחק רבץ הורה לבצעה בישיבה
מיוחדת עם ישרי הביטחון, המישפטים
והמישטרה, שערך כבר למחרת היום —
העלתה מימצאים שונים לחלוטין.
אחרי שנודע בשבת על הפגיעה במפה־על־תקן־פרוכת,
נסערו הרוחות בקריית־ארבע.

למחרת
כבוקר, קרוב לשעה
שש, התדפקו במה מאנשי הקריה
עד פתח שער המיסגד במערת
המכפלה. שומר הוואקף כמקום, שלא
זיהה את הבאים, פתח להם
את השער. האנשים, שעד כה זוהו
כבד הנראה רק שניים מהם, המשתייכים
לבוגרי ישיכת-ההסדר,
התפרצו ככוח פנימה, זרקו ספרי
קוראן על הריצפה וביזו אותם. הם
עשו זאת, ככל הנראה, ב״נקמה״
עד השחתת המפה ככית-הבנסת
שבמערה.

הכנסת. גם בהם פיעמה רוח הנקמה.

הם פרצו לאולם ״אוהל יצחק״ המוסלמי,
האסור בדריסת רגל למי
שאינו מוסלמי. לטענתם הם עשו
זאת כדי לחפש אחרי ביזה שאולי
בזזו המתפרעים המוסלמים. למעשה
הם עשו זאת כנקמה, תוך
הפיכת כל הרהיטים שכחלק המוסלמי
״לצורר חיפושים״.
אחר-כך הצדיקו את מעשיהם בעלילה
כאילו תוך בדי חיפוש מצאו מתחת לשטיחים
שבמיסגד כמויות גדולות של חשיש
ומורפין ,׳שהוחבאו ישם.
כנראה שתוך כדי התפרצות זאת העלה
מישהו באש את חדר ההקדש המוסלמי.
חיילים שנכחו במערה וגילו את האש,
הספיקו להשתלט עליה, לא לפני שהיא
פגעה בצורה קשה למדי בחלק ממיסמכי
הוואקף שהיו שם.

גניבה בכחש
ומיר מה
ך* כך לא תמה התפרעות אנ-שי קריית!
ארבע.
חיילי הרבנות״ה,צבאית ואנשי המימשל״
הצבאי אספו את גווילי ספרי־התורה שחוללו
וריכזו אותם בארגזים כדי להכינם
להלוויה הממלכתית שיש לערוך, על־פי
ההלכה, לשרידי ספרי־קודש.
אנשי קריית־ארבע הפיצו אז את השמוע
ה, שלא היה לה על מה להתבסס, כאילו
מתכוונת הממשלה לערוך לגווילים הלוויה
חשאית חפוזה, על מנת למנוע הפיכת ההלוויה
להפגנת הזדהות עם גוש־אמונים.
במוצאי יום־כיפור הם החליטו ״להפקיע״
את הגווילים הקרועים מידי צד,״ל.
סיפר אריה רוזנברג, מתושבי הקרייהי:
״עברנו להתארגנות מהירה, לסיכול הקנוניה.
תשמישי הקדושה המחוללים כבר רוכזו
בידי אנ-שי הרבנות הצבאית, נטמנו ב־כמאה
־שקי־ביצורים. המטען כולו, שמור
בידי חיילי הרבנות הצבאית, היה מוכן
להבאה לקבורה. קבוצה מאנשינו ירדה אל
המערה, הפקיעה את המיטען מידי שומריו
והעבירה אותו, בשלמותו, למקום־מיבטחים
בקריית־ארבע.״
מה שאירע במציאות אופייני לשיטה בה
פועלים אנשי גוש־אמונים בקריית־ארבע
כנגד שילטונות צה״ל, תוך יצירת הרושם
שבידי אנשי הרבנות הצבאית לא היו הגווילים
בטוחים דיים.
במוצאי יום־הכיפורים ניתנה רשות לאנשי
קריית־ארבע להתפלל במערת־המכפלה.
אולם מתוך חשש שהם ינסו לגנוב את
שרידי ת־שמישי הקדושה המחוללים, ניתנה
הוראה לחיילים שלא להתיר התקרבות
מכוניות לבניין. אנשי לווינגר הערימו,
כדרכם, על החיילים.

הם התקרבו בטנדר אד פתח
כית־הכנסת. שם הסבירו לשומרים
בי בטנדר נמצאים זקנים תשושים
כגלל צום יום־הכיפורים, שאינם
יבולים להגיע ברגל אל המערה. החיילים
התפתו להאמין להם, התירו
להם להתקרב עם המכונית עד
הסתה. אז הסתערו הכיריונים הדתיים
מתוך הטנדר, העמיסו עליו
ככוח את אריזות הגווילים המחוללים,
תוך שהם הודפים באלימות
את החיילים שניסו למנוע מהם
לעשות זאת.

במהירות הם זינקו מהמקום, כ־ששניים
מהחיילים ניתלים על הטנדר כדי למנוע
את מנוסתו. אחד החיילים נגרר אחרי
הטנדר כמה מאות מטרים עד שנפל. הטנדר
נעצר ליד מחסום צה״ל בתוך חברון. שם
רימו אנשי הקרייה בפעם נוספת. הם צעקו
לעבר שומרי המחסום :״פצוע ! פצוע !״
ואלה האמינו להם, הניחו להם לעבור
יחד עם המיטען הגנוב ממערת־ד,מכפלה.
אמצעי־התיקשורת הישראליים, הצניעו
את האמת על מאורעות חברון, העדיפו
לפרסם קינות ודברי הסתה תוך התפרצות
יצרים לאומנית־דתית חסרת תקדים.
עתה תלוי הכל בצורת התגובה של
ממשלת־ישראל. הממשלה חייבת לעשות
הכל כדי להביא לעני־שה מהירה של כל
הפורעים בחברון, ערבים ויהודים כאחד.
צורת התגובה היא שתקבע אם מאורעות
יום־הכיפורים בחברון יהיו סיום של פרק
עגום וטראגי ביחסים בין שתי הדתות או
תחילתו של פרק העלול להיות מחריד
עוד יותר.

הידיעה על ביזוי ספרי הקוראן — שלא
היתה בגדר שמועה, אלא עובדה מוכחת
— פשטה בחברון כאש בשדה קוצים.
מאות תלמידי-תימן מוסלמים, שהוכוונו
ככל הנראה בידי מוריהם, צעדו בסך אל
מערת־המכפלה. מתוך המיסגד שבמערה
הם פרצו לעבר בית־הכנסת וכילו את
זעמם בספרי התורה, סידורי התפילה
והתפילין שהיו במקום. הם השתוללו שם
כרבע שעה לפני שתיגבורת צד,״ל הוחשה
למקום, פיזרה אותם ועצרה כמה עשרות
מהם.
כאשר הגיעו למקום תושבי קריית־ארבע
ואנשי הרבנות־הצבאית, הם לא הסתפקו
באיסוף הגווילים המושחתים ובניקוי בית
אלי
תבור

* כפי שהובאו בכתבתו של אהרון דולב
במעריב, כתבת הסתה פרועה, גדושה
סילופים ותיאורים מעוותים.

* שוב בראיון לאהרון דולב במעריב,
שפירסס את הדברים ׳ללא בדיקה, כאילו
היו אמת צרופה.

במדינה
(המשך מעמוד )30
רצחה שישה מיליון יהודים?״ שאל את
בעל־החנות.
האיש לא נבוך. הוא הצביע על שלט
קטנטן, בגודל של גלויית־דואר, שאמר:
״אנו מבקשים את סליחת לקוחותינו היהודיים.
זהו מוצג-ראווד, בילבד.״
״אנחנו מציגים כל מיני דגלים,״ הוסיף,
בנימה של התנצלות.
״אז איפה הדגלים האחרים? מדוע יש
רק דגלים נאציים?״
״תראה,״ אמר בעל-החנות .״אבותי ל*-
מו כאן בבריטים, אבל זה לא מפריע לי
להציג דגלים בריטיים.״
״הם חיים שם עכשיו חיים משוגעים,״
סיכם את רשמיו מבקר ישראלי .״אכול
ושתה, כי מחר נמות. מבזבזים הון על
נשפים, עורכים סעודות־מלכים, ומדברים
בלי סוף על העומד להתרחש.״
בנשף מפואר אחד הסתובבו המוני משרתים
כושיים, שהגישו לאורחים הלבנים
מגשים העמוסים בכל טוב. העיר אורח
אחד :״הם מפטמים אותנו ברצון, כי
בבוא היום יאכלו אותנו!״
לחיות ולמות. כל אפריקה הדרומית
רואה את כתובת־האש על הקיר. רבים
חשים כי הסוף הוא בלתי־נמנע, וכי מה
שעומד לקרות בדודזיה עתיד לקרות גם
בארץ הבורים.
היהודים, כרגיל, ערים לסכנה יותר
מאחרים. רבים מהם נקטו, ב־שקט, צעדים
כדי להבריח את הונם לאירופה ולאמריקה,
בדרכים בלתי־חוקיות. בגבולות ובנימלי-
התעופה הוחמרו אמצעי־הבדיקה, כדי לאתר
הברחות־הון כאלה. אך הכסף זורם
החוצה.
האם יגביר הדבר את ד,עליה לישראל?
הדבר מוטל בספק .״אם יש לי הבחירה
למות למען דרוס-אפריקה או למען יש ראל,
אעדיף למות למען ישראל,״ אמר
יהודי דרום־^פריקאי צעיר בגילוי-לב.
״אבל אם עלי לבחור איפה לחיות — אני
מעדיף לחיות כאן.״

דרבי אדם
3י 1־ 10״131־

השוטרים לקחו את הבחורה
למעצר — ער שתסגיר
את החבר הפרטי שזה
הצעירה הג׳ינג׳ית ירוקת־ד,עיניים ישבה
בקפה רוול שברחוב דיזנגוף בתל־אביב,
וחיכתה לאהובה. אך גם היום הוא לא
הופיע. תחתיו צצו בלשי מחלק־המוסר של
מישטרת תל־אביב והתייצבו מול שולחנה.
גם הם חיפשו אותו.
״איפה אברהם?״ שאלו אותה השוטרים.
״אין לי מד, להגיד לכם, גם אני מחכה
לו,״ השיבה להם. הבלשים לא ויתרו. היו
להם הוראות מפורשות .״אנחנו עוצרים
אותך,״ בישרו לצעירה הנאה .״עד שתספרי
לנו איפה הוא.״
כך הפכה דליה בוחבוט הג׳ינג׳ית, המוכרת
היטב ליושבי רוול ד,קבועים, בת־ערובה
בידי המישטרה.
לפני שנתיים התלונן בחור ששוחרר מן
המעצר, כי אברהם אברג׳יל אילץ את אש תו
לעבוד בשבילו שעה שהיה הוא נתון
במעצר. בעיקבות פרשה זו ביקש אבר-
ג׳יל את עזרת המישטרה, בטענה שבעלה
של עליזה דורש ממנו פיצויים בסך 20

עיתונות
פנג וג מ רנו

מהו שמ-המישפחה
ש? רבץ יץ־חק?
ייתכן שמוסדות המיפלגה הקומוניסטית
הסינית היו נמנעים מלהעביר את ירושתו
של מאו טסה־דונג לידי הואר, קואו־פנג,
אילו ידעו אילה קשיים הם גורמים לעיתונות
הישראלית.
תחילה נתקל בזה הרדיו. שידורי יש־ .
ראה הודיעו בי ״פנג״ בא במקום מאו.
רק כעבור כמה מהדורות־חדשות נסתבר
כי מונה אדם בשם ״הואר,״.
הטלוויזיה, שהיה לה יותר זמן לעכל
את הידיעה, הודיעה מייד כי ״הואר,״ עלה
לשילטון.
דונג, שק, מינג. לאחר־מכן בא תורה
של העיתונות לפענח את התעלומה.
בסינית, שם־המישפחה מופיע לפני השם
הפרטי, המורכב משתי הברות• שמות-
המישפחה של מאו טסה־דונג, צ׳יאנג קיי-
שק והו צ׳י־מינג היו מאו, צ׳יאנג והו —
לא דונג, שק ומינג.
זה היה ברור לכמה עיתונאים, אך לא
לאחרים. הארץ פירסם בראש העמוד הראשון
ידיעה נכונה על מינוי האיש, הזכיר
כי ״הואר,״ עשה כך ואחרת. אך הכותרת,
שנוסחה בידי איש אחר, הכריזה
בעליצות :״פנג במקום מאו״.
למחרת היום חזר הארץ על אותו התרגיל.
הידיעה סיפרה על מעשי ״הואה״,
ואילו הכותרת סיפרה כי ״משקיפים זרים
תמהים על עיכוב בפירסום הרישמי על
מינוי פנג.״ ואילו המאמר הראשי של
העיתון, באותו יום, היה כולו מוקדש
למשמעות המינוי של אחד ״פנג״.
באותו היגיון יכול היה עיתון סיני
לנתח את מעשיו של מר חק, ראש־ממשלת
ישראל — מתוך הנחה שזהו שם־המיש־פחה
של רבץ יץ־חק.
על המישמר סיפר על ״אפתעה מעיכוב
מינוי רישמי של פנג.״ היום הזה הודיע,
לעומת זאת :״הואר — ,יורשו של מאד.
ידיעות אחרונות :״בסין נתמנה יורש ל ידר
מאו — הידר פנג.״ ואילו מעריב
היה זהיר יותר :״הואר, קואו־פנג יורש
למאו.״

עצורה כוחכוט
בלשים במקום החבר
אלף לירות, על הנזק שנגרם לו ולשמו
הטוב. הוא הכחיש, כמובן, את הסיפור כד
לו, ולא היה מוכן לשלם פרוטה.
עליזה חזרה אל בעלה, אך אברהם אבר-
ג׳יל נאלץ להסיק את המסקנות. הוא
נאלץ לבסוף להיפרד מאשתו, יפה, שלא
היתד, מוכנה להמשיך לחיות איתו כקודם,
כל עוד אינו מוכן להסתפק בא־שה אחת.
טובה לרב״פקד. היא הודיעה לבלשי
מחלק־המוסר שבעלה־לשעבר, אברהם, מתקיים
על רווחיה של פרוצה, והצביעה על
דליה בוחבוט כעל נערת־ד־,טלפון של אבר-
נ׳יל. הבלשים לא התמהמהו. במאזן־החש-
בונות שלהם עם אביה של יפה, קצץ-
המישטרה, הם היו חייבים לו משהו. אחרי
הכל, לא פעם נאלצו לעצור את שתי בנותיו
האחרות, אחיותיה של יפה: ,ולהחשידן
בבית־המישפט בניהול בית־בושת. הפעם,
החליטו, יגרמו לקצין קצת נחת, יעצרו

ספח־ט
כדורגל
הגיבור עו ל
ר חו ב 60

רופא־מהפנט ליסטינגרט
ללדת עם חיוו מאושר
את בעלה־לשעבר של בתו כפי ׳שדרשה
הבת.
אך אברג׳יל נעלם, כאילו בלעה אותו
האדמה. ואז נולד במוחו של מישהו הרעיון
המזהיר, להחזיק את דליה בוחבוט
במעצר, כבת־ערובה, עד שתגלה מרצונה
היכן נמצא החבר שלה. השוטרים התייצבו
לפני שופט־השלום אריה אבן־ארי, וטענו
כי מצאו ברשותה של דליה את פנקסי-
הטלפון שלה ובהם כתובותיהם של לקוחותיה,
אך החקירה אינה מתקדמת בגלל
היעלמו של אברג׳יל עצמו. השופט השתכ נע,
נעתר לבקשתם והאריך את מעצרה של
דליה בעשרה ימים.

רפואה
הי סנוו הזה

עסק

רופא שעלה מארגגטיגה
?ושא את ש 8ההיפגואגדיזה
ברמה — וטוען שזה
7א תיאטרון
״בעצב תלדי בנים״ — כך קילל האלוהים
את חוה אם־כל־חי, ומני אז ועד עצם
היום הזה מקללות בנותיה של חווה את
אמן־הודתן, בכל פעם שהן מגיעות לחדר־הלידה.

בימים אלה מתפשטת והולכת בארץ
שיטה חדשה, המערימה על הקללה. נשים
כורעות ללדת בעזרתה, כשחיוך של אושר,
הנאה והקלה על פניהן.
קשה להאמין? ראייה לכך מהוות שתי
בנותיו של ד״ר ברל ליסטינגרט, רופא
כללי בקופת־חולים ברמלה, שעלה ארצה
לפני כארבע שנים, מארגנטינה.
ד״ר ליסטינגרט, גבר נעים־הליכות ונאה,
עזר לבנותיו ללדת בשיטת ההיפנוזה.
הוא שהה בחדר־הלידה של בית־החולים
קפלן ברחובות בעת שכל אחת מבנותיו
ילדה, ואגב שיחה היפנט אותן. הלידות
נמשכו דקות ספורות, הבנות לא חשו כל
כאב, להיפך — כשילדו, התפשט חיוך של
הקלה והנאה על פניהן. מייד עם צאת
התינוק לאוויר העולם פגה השפעת ההיפנוזה,
והן חזרו לעשתונותיהן. .
הרופאים נתנו שנה. ד״ר ליסטיג-
גרט עובד היום כרופא כללי, אך בארץ-
מוצאו, ארגנטינה, השתייך על קבוצת רופאים
שעסקו במדע הרפואי הקרוי היפנו-
אנליזה.
מספר ד״ר ליסטינגרט :״לפני אלפים
בשנים ריפאו בעזרת היפנוזה, זאת לא
המצאה חדשה. פרויד ויונג ריפאו — או,
יותר נכון, ניסו לרפא — בעזרת ההיפנוזה,
אבל אני חושב שלא ידעו איך להשתמש
בזה. בארגנטינה קיים אירגון היפי
נולוגי, שבראשו עומד רופא דגול בשם
ד״ר אורארדו פאול. אני־עצמי עסקתי ב־פסיכיאטריה
15 שנים לפני שהגעתי אל ה־היפנואנליזה
דרך עצמי ובשרי. סבלתי ממחלה
שמביאה כמעט תמיד למוות בטוח,
מחלה אורגנית בשם, אפמפיגו /הנובעת
מעצבים רופפים. זוהי מחלת־עור קשה
שבמהלכה העור מתקלף, והסבל ממנה
הוא נורא.
טופלתי במיטב בתי-החולים, והפרופסו-
רים הקציבו לי שנה או שנתיים לחיות.
אז, כשלא היה לי עוד מה להפסיד, בא

אלי חבר רופא, והציע לי לעבור טיפול
בהיפנוזה. כעת אני בריא, עם עור נורמלי.
יצאתי מזה, והכל בעזרת ההיפנואגליזה.״
כשעלה ד״ר ליסטינגרט לישראל, לפני
ארבע שנים, גיסה להתקבל לעבודה במח לקות
הפסיכיאטריות של כמה בתי־חולים
בארץ, הוא התקבל בסבר־פנים־יפות, ובכל
מקום הציעו לו עבודה, בתנאי שיעסוק
בפסיכיאטריה קונוונציונאלית. הרופא המאמין
מאד בשיטת־הריפוי ההיפנוטית, סירב.
מחלות
פסיבומטיות. יש לו דיעות
מוגדרות ביותר על מחלות שהן אורגניות,
אך נובעות ממצבים נפשיים, והוא מסביר:
״בשבילי, כל המחלות בעולם הן פסיכוסומטיות.
לכל מחלה יש סיבה. המחלה
יכולה לנבוע מהצורך של החולה לחפש,
או לברוח ממשהו שמטריד אותו. למשל,
באים אלי למירפאה יום־יום עשרות ילדים
עם חום והקאות. כל רופא רגיל יגיד
שזה כתוצאה מווירוס, אבל זה לא נכון!
הסיבה הרבה יותר מורכבת. כל הילדים
החולים הם ילדים שהולכים בפעם הראשונה
בחייהם לגן־הילדים. הם פשוט לא
רוצים ללכת, לא רוצים לעזוב את אמא,
לא רוצים לצאת מהבית.
ד״ר ליסטינגרט מבקש להסביר כי לרופא
מותר לרפא בכל שיטה הנראית לו, אחרי
הכל הטיפול הוא על אחריותו. לכן, מאחר
שבקופת־חולים לא מתאפשר לו לרפא עלפי
השיטה שבה הוא מאמין, הוא מחזיק
מירפאה בביתו שבראשון־לציון, שם הוא
מרפא לפי שיטת ההיפנואנליזה.
כהיפנוזה אין צנזורה. המירפאה
כוללת חדר אחד, ובו ספה עבור החולה,
ושולחן־כתיבה. רבים מתדפקים על דלתו.
החולים הפונים אל ד״ר ליסטינגרט סובלים
ממחלות שונות. חלקם באים עם כאבי
גב וכליות, חלקם עם מחלות־קיבה. הרופא
טוען כי כל המחלות הללו, כולל כיב־הקיבה
הנפוץ, הן פסיכוסומטיות, וכי בעזרת
ההיפנוזה ניתן להתגבר עליהן. אך
הוא חוזר ומדגיש כי ההיפנוזה אינה
מרפאת, ישכן אינה נעזרת בתרופות. היא
רק עוזרת לחולה עצמו להתגבר על מחלתו.
הרופא מודע לעובדה שרבים רואים בהיפנוזה
עסק מסוכן, אך הוא מתקומם
ואומר :״אנשים לא מתייחסים אל ההיפנוזה
בצורה הנכונה ובכבוד הראוי. כשלמדתי
באולפן ועמדו לדאוג לי למקום-
עבודה, אמרתי שאני פסיכיאטר שמרפא
בהיפנוזה. הסתכלו עלי כמו על משוגע, ואמרו
לי, :היפנוזה זה בשביל תיאטרון
לא בשביל רפואה׳.
מה שטוב לחולה .״מי שלא רוצה
להתהפנט, לא יתהפנט בשום פנים ואופן.
לעומת זה יש כאלה שבעזרת מילים ספורות
נכנסים להיפנוזה. בלתי-אפשרי שאדם
לא יתעורר מהיפנוזה( .אותה צעירה מדימונה
שנרדמה למשך זמן רב, לא רצתה
להתעורר, ואחר־כך הכניסה את עצמה
למצב היפנוטי ללא מהפנט).
״מה שטוב בהיפנוזה, זה שהיא חוסכת
זמן. בעוד שריפוי פסיכואנליטי לוקח שנים,
ריפוי היפנואנליטי לוקח חודשים ספורים
בלבד. אנחנו, בניגוד לפסיכיאטרים המרפאים
בשיטה הרגילה, לא עושים פרשנות
על דיברי החולה, לא מסיקים מסקנות,
לא מציעים הצעות. אנחנו נשארים פסיביים.
כי מה שטוב לי כבן־אדם, אולי לא
טוב לחולה.״

עד לפני -שנים אחדות שימש רחוב — 60
הנמצא ברובע הערבי ביפו — כאחד מ־סימלי־ההיכר
של המקום. בעבר, התפרסם
רחוב 60 כמרכז ארצי של זונות ונרקומנים.
כיום
יש לרובע הערבי כדורגלן, ריפעאת
(״ג׳ימי״) טורק, שהפך תוך זמן קצר מקור־גאוותו
של הרובע. כדורגלן שגדל וצמח
מתוך הריסותיו של רחוב 60 הידוע לשימי

בשבת האחרונה היה ריפעאת טורק, ל גיבורה
של קבוצתו, הפועל תל-אביב, לאחר
שכבש שני שערים לזכותה.
לדפוק על השולחן. מאחרי סיפור-
ההצלחה של הכדורגלן מבני־המיעוטים,
מסתתר סיפור נוסף, מעניין לא פחות מעצם
דהירתו של הכדורגלן לעבר צמרת הכדורגלנים
במדינה. בתחילת השבוע קיבל
ריפעאת טורק ג׳וב מייוחד: מדריך לחבו״
רות־נוער ברובע הערבי.
״בהפועל תל־אביב הבטיחו לי,״ סיפר
ג׳ימי השבוע ,״שיתנו לי עמדה נוחה. הסיפור
הזה י-שן. עוד לפני שנתיים הבטיחה
לי ההנהלה עבודה. לפני העונה הנוכחית
ראיתי ששום דבר לא זז, אז החלטתי שלא
להופיע לאימונים.
״הגעתי למסקנה שבהפועל תל־אביב, אם
שחקן לא דופק על השולחן הוא לא מקבלמה שהוא מבקש. מה אני רציתי בסך־
הכל י עבודה נוחה, שלא תפריע לי להתאמן
ולשחק כדורגל. מה־ 2000 לירות שאני מקבל
מהפועל תל־אביב, אני לא יכול לחיות.
״פעם,״ מתוודה ג׳ימי ,״הייתי יוצא לים
לדוג. היום, אני יוצא רק לפעמים, בשביל
הכיף. בים, זה, יום עסל יום בסל׳ .או שאני
מרוויח 1000 לירות, או שאני חוזר לחוף
בלי דג אחד. זה הכל לפי המזל. אני לא
יכול לבנות את העתיד שלי לפי המזל. חברים
שלי פותחים עסקים. אני, רוצה סך־הכל
בעבודה מתאימה. דייג וכדורגל זה לא הולך
ביחד. או שאני דייג, או שאני כדורגלן. אני
לא יכול לאהוב שני דברים בבת־אחת.״
לא לקחת ללב. ג׳ימי טוען, כי הוא
הביא להפועל תל־אביב כ־ 500 אוהדים נוספים
ואף יותר, מן הרובע הערבי .״-שמע,״
הוא מספר בהתלהבות ,״כל צעירי הרובע
באים לראות אותי משחק בשבת בהפועל
תל־אביב. באים לראות אותי גם מטייבה,
ומעוד כפרים ערביים. באים אלי נציגים
מכפרים שונים כל הזמן הביתה, ומזמינים
אותי אליהם, כדי שאראה לילדי הכפרים
איך מטפלים בכדור.״
כמדריך חבורות־רחוב, יתרכזו פעולותיו
של ריפעאת טורק בענפי הספורט .״אני
מנסה להכניס את הכדורגל למקום הזה,״
הוא אומר .״כבר הצלחתי ל-שלוח שני
ילדים ערביים להפועל תל־אביב. כמדריך-

נוער, אני מרגיש שהחבר׳ה פה אוהבים
אותי. מודגם שאני לא אדם מבחוץ. הם
יודעים שאני אחד משלהם.״
היסטוריה בכדורגל. החבר׳ה של
ג׳ימי מתחלקים לשתי קבוצות. האחת היא
חבריו לשכונה, והשנייה היא אותם שחקני
הפועל תל־אביב, היוצאים איתו לבלות בצוותא
.״רחמים עטייה,״ מגלה ג׳ימי ,״הוא
החבר הכי טוב שלי בקבוצה. אנחנו יוצאים
קצת למועדוני־לילה וקצת לסרטים. יש
בנות יהודיות שאני יוצא איתן. אבל יש
כאלה שלא־כל־כך אוהבות ערבים. מה אפשר
לעשות.״
ריפעאת טורק הוא בן למישפחה מרובת־ילדים,
המונה עשר נפשות. אביו, שהיה
דייג במיקצועו, הפסיק לעבוד עקב מחלה.
״אבל למרות שאבי חולה, אנחנו חיים
בכבוד,״ הוא אומר .״כמעט כל האחים שלי
עובדים, כך -שאין לנו בעיות -של פרנסה.״
ככדורגלן המופיע בניבחרת, עשה ג׳ימי
היסטוריה בכדורגל הישראלי. הוא היה לשחקן
הראשון מבני־המיעוטים שלבש את
המדים של הניבחרת בהופעות בין־ארציות.
״בניבחרת,״ אומר ג׳ימי ,״אני, מת׳ לשחק
עם אורי מלמיליאן.״
והוא מסביר מדוע :״כי כשאני רק מתחיל
לרוץ, אורי יודע איפה להכניס לי את
הכדור.״

טורק והמאמן שווייצר
״לשחק עם מלמיליאן״

ריפעאת טורק כמדריך חבורת־ רחוב כיפו
״ללמד את הילדים לטפל בכדור״

במדינה
סישטרה

ב 3גאז׳

העצור סירב דגפוע
גתא־המיטען, השוטריט
חבטו כו — ואחר־כד
תעלימוהו מעיגי השופט
* £פני נשכה הפתיע דן בן־אמוץ את
) כל מכריו, שהכירוהו כסופר וסאטי-
ריקן. הוא ערך בגלריה ג׳ולי בתל-אביב,
תערוכה ראשונה של יצירותיו. היו אלה
פסלים בעלי יופי מייוחד־במינו, שמה ש־איפיין
אותם היה העובדה שכולם היו
עשויים מגרוטאות של כלים שימושיים.
בין פריטי התערוכה הבודדים שלא נמכרו,
היתר. גם היצירה שדן העניק לה את
השם ״זריקה אחת ולתמיד״ .היה זה מזרק
וטרינרי, שבו נוהגים להזריק לבהמות, ללא
מחט. דן הציבו על־גבי כן, מילא את חללו
בגלולות צבעוניות .״אלד, היו כל מיני
תרופות אנטיביוטיות שאספתי,״ סיפר,
״אפילו לא ידעתי מה הן בדיוק.״
המזרק הדקורטיבי לא נמכר באותה מכירה
פומבית. אולם השבוע הוא זכה סוף־סוף בהתעניינות
שהיה ראוי לה. ארבעה גברים
ואשד, אחת, שנכנסו אל ביתו של דן בן-
אמוץ בבוקר יום החמישי האחרון, התנפלו
על המזרק כמוצאי שלל רב. אלא שהתעניינותם
בו לא היתד, אמנותית. היו אלה
אנשי מחלק־הסמים במישטרת מחוז תל-
אביב, שפשטו על ביתו של דן ביפו העתיקה,
כדי לחפש שם ״סמים מאד־מאד
מסוכנים,״ כפי שהגדירו זאת.
הם הציגו לפני דן פקודת־חיפוש חתומה

בידי שופט־שלום .״לפי המידע שבידינו,״
הסביר אחד השוטרים לדן ,״אתה סוחר-
סמים ואתה מחזיק בביתך מחסן של סמים
מסוכנים.״
״אין לי שום דבר,״ השיב להם דן ,״אבל
אם אתם רוצים לחפש — חפשו.״ במשך

מצוד חסמי0
בבית דן בן־אחוץ

שעה ארוכה ערכו חמישה השוטרים בביתו
של דן חיפוש יסודי ביותר. ואין זו משימה
פשוטה כל־כך.
דן מכין את תערוכת־הגדוטאות השנייה
שלו. לצורך זה ריכז בביתו מאות פריטים
שונים ומשונים, ועשרות קופסאות. כעבור
זמן נואשו השוטרים, כשראו שלא
יוכלו להשתלט על כל ערימת החפצים
בבית־המלאכה של דן. הם הביאו אל הדירה
את כלב־הגישוש הנודע סער, המאומן
להריח ולגלות מחבואי״סמים, ושרבים מאנשי
הבוהמה כבר זכו בביקורו.
״איפה ריח, סער ז״ שאל מפעילו של
הכלב.
״בתחת שלי!״ הדריך בן־אמוץ את הכלב.
אבל
גם סער לא הצליח לגלות סמים.
״זה פשוט מפני שכבר שנתיים אני לא
מעשן,״ הסביר דן ,״מאז שהתחלתי ללמוד
את תורתו של ד״ר קרוי.״
לעומת זאת מצאו השוטרים אקדח ללא-
רישיון, והחרימו אותו .״הוא נמצא ברשותי
משנת .1948 קיבלתי אותו משאול
ביבר, בעת שליוויתי את אוניות הרכש הראשונות
לישראל. בזמנו הייתי מוציא לו
כל שנה רישיון, אבל אחר־כך לא יכולתי
יותר לעמוד בתשלום של 90ל״י לשנה
דמי־הרישיון,״ הסביר דן לשוטרים.
השוטרים כבר היו מאוכזבים על שלא
הצליחו לאמת את המידע שבידם, כשלפתע
הבחינו במזרק הכסוף עם הגלולות האני
טיביוטיות הציבעוניות שבו .״מה זהו״
תמהו. דן הסביר להם. אבל הסברו לא

כתיבה אל היצירה הפיסולית באלמנטים
שימושיים, נחשד על־ידי מחלק־הסמים של
מישטרת ת״א במיסחר בסמים מסוכנים.

דן בן־אמוץ מחזיק בידיו את יצירתו ״זריקה
ל 11וויו ! ל 11
11117111 1
#1 11111-1 1111#111י 11 אחת ולתמיד״ בעת המכירה הפומבית
£של יצירותיו, שאותת ערך לפני שנה בגלריה ג׳ולי בתל־אביב. הפסל (ראה תמונה למעלה)
| היה עשוי ממזרק לבהמות, מלא גלולות צבעוניות. המישטרה החרימה עתה את היצירה.

שיכנע אותם. השוטרים החליטו להחרים
את המזרק כדי לבדוק אם לא שימש כמחסן
לאיחסון סמים מסוכנים.
מלבד את המזרק, הובילו השוטרים ל-
מישטרה גם את דן בעצמו. הוא הוזמן
למסור עדות. בתום העדות, כאשר שאל
אם יוכל לקבל את ״זריקה אחת ולתמיד״
חזרה, השיב לו אחד מקציני מיפלג־הסמים:
״זאת תהיה בדיקה מסובכת מאד, לבדוק
את המזרק הזה.״
כשיצא את תחנת־המישטרה שמע דן את
אחד הקצינים נד לו בקול :״לא הייתי
מאמין עליך ...סוחר-סמים.״
ועכשיו נותר רק לראות כיצד תבלע
המישטרה את הגלולות, כאשר יסתבר לד,
כי אלה בסך־הכל תרופות אנטיביוטיות.

ביום החמישי שעבר אחרי־הצהריים הזמין
לו שוקרי אבו־גליל ספל־קפה, אך לא הספיק
ילשתותו. שלושה בל-שים של מחלק־המוסר
הזמינוהו לקום ממקומו ולהתלוות אליהם,
אחרי שקודם־לכן גררו שתי צעירות, ה־ 1
חשודות כפרוצות, מבית־הקפה רומא שמול 1
קולנוע מוגרבי בתל־אביב. השוטרים חשדו,
כנראה, ששוקרי ( )28 קשור עם הנשים.
״בוא איתנו,״ אמרו לו ה־שוטרים, ושוקרי

החל צועד לעבר מכונית הקורטינה־סטיישן
הלבנה של אנשי היחידה המרכזית. אחריו
הכניסו השוטרים למכונית את שתי הצעי רות.
לשוקרי לא נותר מקום בפנים, ואחד
הבלשים הורה לו להתקפל, ולהיכנס לארגז-
המיטען של המכונית.
מי תקף את מי? שוקרי סירב.
״אסע למעצר רק בצורה אנושית,״ אמר
לשוטרים. אלה המשיכו להלום בו ולבעוט
בגופו ללא-אבחנה. הוא ניסה להתגונן, ספג
מכות בפניו, בחזהו ובביטנו, אך המשיך
לצעוק שבבגאז, אינו מוכן לנסוע. רק אחרי
ששלושת הבלשים קראו לעזרה והגיעה ניידת
נוספת למקום, הועבר שוקרי למעצר.
בבית־המעצר באבו־כביר נאמר לו, כי
הוא יובא לפני שופט־שלום ויבקשו לעצור
אותו עד תום ההליכים המישפטיים נגדו! ,
כיוון שתקף -שוטרים. אף לא ניסו לחקור
אותו על החשד שהיה לו קשר כלשהו עם
הפרוצות. אך ־שוקרי קרע את בגדיו, ואיים
על השוטרים שיגלה לשופט כיצד הוכה על*
ידי חבריהם.
שוקרי הושלך החוצה, כשרק התחתונים
לגופו. הוא רץ. מייד אל עורך־הדין דרור ן
מקרין, ובהגיעו אל מישרדו היה כמעט
מעולף, אחרי שרץ כמעט־עירום ברחובות
העיר, חבול ומוכה, כשברשותו פינקס״
שיקים בלבד. ארנקו וכל חפציו האישיים
האחרים נותרו בבית־המעצר, והסוחרים
סירבו להחזירם לו.
שוב לידי דומישטרה. עורך־הדין
הישקה אותו, שמע את דבריו וישלח אותו ^
אל רופא שיבדוק אותו, ואל צלם שינציח
את הסימנים שהבלשים השאירו על גופו.
שוקרי עלה למונית, אך כיוון שלא היהבידיו כסף מזומן, ביקש לשלם לנהג, בשיק,
את סד 28 הלירות, דמי־הנסיעה. הנהג
סירב לכך, ומסרו שוב בידי השוטרים.
הוא נשאר במעצר עד יום הראשון השבוע.
אך כאשר ביקשו לאמת את טענותיו
-של שוקרי על הסיבה לכך שהסתובב
ברחובות כמעט״עירום, ניתנה שוב הוראה :
להיפטר ממנו מייד, ולא להביאו בשום
פנים ואופן להארכת־מעצר לפני שופט.
הוא הושלך שוב לרחוב, אך הפעם הצליח.
הוא הגיע אל ביתו, התלבש וחזר
אל הפרקליט. הכבוד האנושי של שוקרי
אבו־גליל עלה לו ביוקר, אבל את שלו
הוא השיג: הוא לא נסע בתא־המיטען •של
מכונית המישטרה.

חו ד ש היו לנו 100,000ח ב רי ם ו מילי א רד ל׳־יחס כון, כיו ם יש לנו 2$ו אלף ח ב רי ם ו שני מילי ארד ל״יחס כון

לפני
ש אל ה:
ת שו ב ה:

למי מיועדות קופות הגמל ״תמר־ ו״גפך?
״תמר׳׳ ו״גפך מיועדות להבטחת עתידם של שכירים
ועצמאיים כאחד.
מה הביא את ״תמר״ ו״גפך להישגיהן הגדולים?
״תמר״ ו״גפך מהוות את ההשקעה הכדאית ביותר.
החברים ב״תמר״ ו״גפך נהנים מרווחים גבוהים, מהצמדה
למדד, מביטוח חיים אוטומטי עד 60,000ל*י, ומהקלות
מיוחדות במס. כמו בן, עומדת לרשות חברי ״גפן• ו״תמר״
זכות לביטוח חיים עד 250,000ל״י, בתבנית הביטוח
הבלעדית ״אופק״.
מהן ההקלות המיוחדות במס?
עבור התשלומים נהנה החבר מניכויים וזיכויים במס
הכנסה, כל הרווחים פטורים ממס הכנסה וממס עזבון.
ומה קורה בתום תקופת החסכון?

ת: בתום תקופת החסכון, או עם צאתך לגימלאות,יעמדו
בפניך מספר אפשרויות:
לקבל את בל כספך, כולל הרווחים -והכל פטור ממסהכנסה.
להשאיר את הסכום בקופה ולהמשיך להנות מהתנאים המיוחדים.
לקבל הכנסה חודשית קבועה, מתוך הרווחים הממשיכים להצטבר. גם הכנסה זו פטורה לחלוטין ממס הכנסה.
ש: מהו גובה החסכון החודשי ב״תמר״ ו״גפך?
ת: החסכון החודשי מותאם ליכולתו של כל אחד, החל
מ 20 -ל״י לחודש.
ש: היכן אפשר להצטרף ולקבל פרטים נוספים?
ת: בכל אחד מ־ 55ו סניפי בנק דיסקוגט.

תסו 1גנן ק131ת הגסז 1צ 0וח
תמר העולם הזה 2041

בו ס די סקתט

ווזות ...ולחנות?
אתה ימו!

שדפי שומן הם ינתר מפגם אסטטי. הם סכנה
חמורה לבריאותך. אם אתה מורע לחומרה
מצבך, יש לנו חדשות טובות עבורך!

באפשרותך לרזות. להבריא ...ולהגות,
בבית פרומר.
בית פדומר הינו מלון מיוחד במינו, המציע
לך חופשת הרזייה והבראה מתוכננת ומותאמת
במיוחר עבורך -ע״׳ רופא בר סמכא, יתר עם
מבחר מגוון של אפשרויות בירור, תרבות ונופש.
תכניות ההבראה בבית פרומר, מבוססות
על שילוב נכון של דיאטה טבעונית־צמחונית,
ספורט ומנוחה בהשגחה
רפואית צמורה.

בוא להתחדש בבית פרומר־המלון
אשר לתכניות
ההבראה שלו יצאו
מוניטין עולמיים. יעידו
עלכך. מאות אורחיו
המגיעים מכל
קצוי חבל.
לפרטים והזמנת מקומות
נא לפנות אל:
בית פרומר,
אשקלון.
טל 22148 .־051

בית פרומר
מרכז בריאות טבעוני
רח׳ הטייסים. אפרידר. אשקלון.
טל 051 - 22148 .
*40*4*8

וב שיח יהודי־עובי
מיסמך־ קניג
(1־ 20 שנים ואסון כפרקאסש
בהשתת פו ת :
הכומר שחדה שחדה
פרופ׳ אסא כשר
עבדללה בדיר
פרופ׳ גדעון גילת
העתונאי סליבה כמיס
פרופ׳ שאול פוגל
המשורר עסאם אל־עבאסי המשורר יבי
הכלכלנית תמר גוז׳נסקי
הפסל פנחס עשת
ייערך ביום ראשון 17.10.76 ,בשעה 8.30 בערב

בתל ״ אביב ׳ באולם ״בית סוקולוב״ ,רח׳ קפלן .4

הציבור

מוזמן —
במדינה מישפט
הסלח לו 3טיבהעיסוי

המסריסנזית הביאח את
ח?קוח לידי אורגזמת —
אך השופט זיכה את הנאשמת
מאשמת ניהו? כית־בושת
שני הבלשים של מחלק־המוסר זינקו
לעבר הגבר שיצא מן חבית מס׳ 18 ברחוב
הזוהר בשיכון בבלי בתל־אביב. לפי עדותם
של השוטרים, שהה הגבר, משה עמרם״
בסך־הכל כרבע־שעה בדירתה של המס־דיסטית
ז׳קלין רובינשטיין 38 שבאותו
בניין. בעדותו במישטרה טען עמרם, כי
קיבל שם את שירותיה של ז׳קלין — עיסוי
בכל חלקי גופו — דבר שהביא אותו
לידי אורגזמה.
על־סמך עדות זו הגיש עורך־הדין סב-
רין סראטר, סגן בכיר ראשון לפרקליט
מחוז תל־אביב, כתב־אישום נגד המסז׳יס־טית,
גרושה ילידת מרוקו.
בכתב־האישום הואשמה ז׳קלין באחזקת
מקום לשם עיסוק בזנות, ובניהולו למטרה
זו .״לשם כך,״ טען איש הפרקליטות לפני
השופט־המחוזי דוב לווין ,״היא פירסמה
מודעות בעיתונים, שבהן הזמינה גברים
לבוא למכון שלה על־מנת לקבל עיסוי.
הלקוחות,״ טענה התביעה ,״קיבלו בדירתה
של ז׳קלין רובינשטיין עיסוי שכלל שיפ-
שוף אבר־מינם עד לשפיכת הזרע.״ בסיכום
דבריו טען נציג התביעה, כי ז׳ק-
׳לין ניהלה בדירתה בית־ב׳ושת במסווה של
מכון־עיסוי.
היא רק נגזן ה• אולם פרקליטה של
ז׳קלין, עורך־הדין משה אלוני, טען לעומתו
כי אין בראיות שהובאו די כדי
להאשים אותה בניהול מקום למטרה של
עיסוק בזנות.
העד היחידי של התביעה היה לקוחה
של הנאשמת שנעצר באותו יום, משה
עמרם. הוא סיפר לשופט כי באותו יום,
ה־ 17 באפריל ,1975 חזר מאי־לת והיה
עייף מהשמש ומהדרך, וביקש להתרענן
על־ידי מסז׳ רפואי, הוא פנה אל ביתה
של ז׳קלין, אך ׳לא ביקש ממנה שירותים
אסורים. היא רק נגעה באבר־המין שלו,
טען, ואז הגיע להרפייה.
הנאשמת, בעדותה במישטרה, טענה:
״כשגבר מבקש ממני לעשות לו ביד, אני
לא מבקשת מחיר. כמה שהוא נותן לי,
אני לוקחת. המחיר הכי נמוך אצלי זה 50
לירות. אני גם מקבלת 100 לירות. תלוי
בקליינט. אני עושה עיסוי רפואי, בכל
הגוף, אבל אני לא מקיימת יחסי־מין.״
השופט דוב לווין רשם בהכרעת־הדין,
בין השאר :״הנאשמת נתבקשה על־ידי
הלקוח לעשות לו עיסוי עם טאלק על
גבו. אולם אחרי שהוא התפשט, היא הגדילה
לעשות בכך שהרחיבה את העיסוי
לכל חלקי הגוף, לרבות הבטן ולרבות אבן-
המין. לדבריו (של הלקוח) ,תוך כדי העיסוי
הוא בא לכלל גירוי. ובשבילו ברור
היה שהגירוי נובע מכך שבחורה מלטפת
אותו בכל חלקי הגוף. העד אומר שהנגיעה
באבר־המין לא היתד. יזומה, וכי כדי להביאו
לידי אותו גירוי היא לא היתה צריכה
ליזום או להתאמץ במיוחד.״
תוצאות־לוואי. אמר השופט :״זהו
סיפור המעשה, כפי שעולה מדיבור העד,
ואינני מאמין לו כי כאלה היו פני הדברים.
אבל אין כל ראייה נוספת שהיו
מיקרים אחרים, שבהם נעשו דברים דומים
באותה דירה, כפי שתואר בכתב־האישום.״
״הלקוח משה עמרם,״ הדגיש השופט,
״טען כי תוך תהליך העיסוי הגיע לכלל
סיפוק מיני, עד גמירה. נשאלת השאלה
(לגבי הנאשמת) אם אותו מעשה מגיע ל כלל
מעשה־זנות, שהופך את השימוש באותה
דירה למקום המנוהל לשם עיסוק
בזנות. התשובה לכק היא שמעשה כזה,
המביא לכלל גירוי מיני, אפילו שאינו
יחסי־מין בין גבר לאשה בדרך הרגילה
אלא מעשה הנעשה על־ידי עיסוי אבר-
המין ביד, הוא מעשה־זנות.״
בהתייחסו לדיברי העד עמרם הדגיש
השופטל כי הוא ביקש לקבל — לדבריו —
עיסוי רפואי, וכי רק באקראי הביא טיפולה
של ז׳קלין לתוצאות־לוואי אחרות.
״מכל כתב־האישום התביעה כמעט שלא
הוכיחה כלום,״ סיכם השופט, וזיכה את
ז׳קלין מכל אשמה.
* השם בדוי.

ץ ׳ה כיזכוז זמן וכיש רון שתהיי
/ /י סתם רתכת ! הגיע הזמן שאמא תפסיק
לעשות חלונות ותתחיל לעשות אמנות!״
בני מישפחת אלפרין חייכו לעצמם
כשאמר זאת הבן הבכור -,אברהם, ימים
אחדים לפני שהתגייס לצבא. יהודה אלפ-
רץ, האב המשופם העליז, מיהר להסביר
לבן שהוא אינו יכול לוותר על מטי, האם,
בבית־המלאכה שלו לעבודות־ריתוך.
״אם אקח מישהו במקומה זה יעלה
המון כסף, ואף אחד לא יעשה את העבודה
טוב כמו שאימך עושה אותה,״ הסביר
האב. מטי ישבה מן הצד, ולא לקחה
את העניין שעשו סביבה בני־מישפחתה
ברצינות גדולה מדי.
היה זה ימים אחדים אחרי שהגישה לבנה
את מתנת־הגיום שלו. מתנה מקורית, ללא
ספק — פסל שקראה לו הנשרים ושעבדה
עליו לילות רבים בבית־המלאכה המישפוד
תי באשדוד.
הבן התגייס. אך לא עברו חודשים רבים,
והגיעה הידיעה שהלמה בבני־הבית כרעם
ביום בהיר .״בחילופי יריות בתעלת סואץ
נהרג בנכם, אברהם,״ הודיעו הקצינים,
שהתדפקו על דלת הווילה באישון־לילה.
התקופה היתד. מילחמת־ההתשה, והח1שות
היום־יומיות, שהודיעו על הרוגים בחזית
התעלה, הדירו שינה מעיני מטי, שידעה
כי בנה נמצא בקו הראשון.

ך!7 | 1י 11י׳ *1 1ירדה מטי אלפרין
#191 # #1-9לגדוד התותחנים,
שבעת שירותו בו נפל בנה אברהם. בתמונה
היא נראית על אחד מכבישי מעבר־המיתלה.
בשבוע שעבר, כשבע שנים אחרי
אותו יום מר, ניצבה מתילדה (״מטי״)
אלפרין (ישראלוביץ׳) במרכזו של אירוע
שהיה, לגביה, נקודת־מיפנה בחיים. בבית
יד־לבניס במרכז אשדוד, בית שאותו הקימה
מטי ״כימעט בעשר אצבעותי,״ כדבריה,
הוצגו ציוריה הראשונים של הרתכת,
שריצפה את רציפי נמל חיפה ועבדה
בתוככי המכרות בתימנע, שאחד מפסליה
מפאר את אחת מכיכרות אשדוד ואשר
החליטה לבסוף, בגיל ,47 כי עתידה טמון
דווקא במיכחול־הציירים.

ידיים או חזו ת בפגז ישנה אחרי שאברהם נהרג לא
ח צי ־ ש
יכולתי לעשות כלום״ סיפרה, כש>/י
1יכולתי
שוחחה עם נינה קציר, רעיית נשיא המדינה
ו״ידידתי הטובה,״ כדבריה, שנתנה
חסותה לטכם־הפתיחה .״אחרי חצי־שנה
באו חברים שלו וקצינים מגדוד־התותחנים
שבו שירת, ואמרו לי שאברהם נהג להתפאר
בפניהם באמו הפסלת. עד אז עשיתי
רק פסל אחד — מתנת הגיוס לאברהם.
,״אולי תעשי גם לנו פסל אחדי׳ שאל
אחד הקצינים. אז יצאתי בפעם הראשונה
מאז ההלווייה מהבית. ישבתי בבית־הנד
לאכה שלנו לילות רצופים, ימים רצופים.
פחדתי מאד. ומה שיצא לי, היה פסל שבו
ניראו ידיים אוחזות בפגז. זה היה נ׳ורא
בשבילי, כי ראיתי שהידיים הן בדיוק
הידיים של אברהם. הכל — הגידים, השרירים,
האצבעות. פחדתי להביא את הפסל
הביתה, ולכן עבדתי עליו עד שגמרתי
אותו. בלי לאכול, בלי לשתות, בלי לישון.
את הפסל עשיתי בצורה מיוחדת, מהתיבות
קטנות שד,לחמתי. אחרי יומיים וחצי גמרתי
את הפסל וקראתי לו תפילה.״

נל ימיה היתה מטי אדפוין רתיכת ־
נגיר ,44 אחו׳ שננה נבר ענו ה את
הבגרות, ובגיל 47 הבנה נסו ת וצ״ות
ציירת המתי

0 1 ׳0 111 מטי אלפרין בבית־המלאכה המישפחתי לעבודות ריתוך ופחחות,
• י י יי י י כשהיא חובשת ממיכה ואוחזת בידה מבער, תוך כדי עבודה על פסל
חדש. לדבריה, היא עובדת על פסלים בשיטה שכימעט אינה נהוגה בארץ. היא מרתכת
פיסות קטנות של ברזל ונחושת, כשהיא עובדת ימים ולילות, ומרכיבה מהן את יצירותיה.

״טונה של ציוד,״ כהגדרתה, ומיהרה לדהור
בכבישי הדרום בעיקבות יחידתו של
בנה שנפל.

אנשי יחידת התותחנים ד.תפלאו מאד
כאשר קיבלו את הידיעה כי הפסל שביקשו
ממטי כבר מוכן, פחות משבוע אחרי
שהביעו את המישאלה .״מאז הפסל
נמצא בתותחנים ונודד מסוללה לסוללה.
,זה יהיה הנצח שהשאיר אחריו אברהם,
בני,׳ אמרתי למפקדי היחידה כשבאו לקחת
את הפסל ממני,״ מספרת מטי.
השמועות אודות הפסלת החדשה עברו
באשדוד במהירות .״יום אחד,״ סיפרה
מטי, בעלת שיער־השיבה והחיוך התמידי
,״פגש אותי ראש העיר, צבי צילקר.
,צריך לעשות פסל לזכר הנופלים מבני
אשדוד,׳ אמר לי, ,מה דעתך על זהי׳
כשחזרתי הביתה, כבר היתד. לי דיעה.

לפל ס טינ ה
דיך סיו

ף* ו ל דו ת חיי ה של מטי אלפרין רצופים
4 1הרפתקות מן הסוג שעברה במילחמת
יוכדהכיפורים. היא נולדה בתורכיה ב־
,1929 ומילדותה חונכה שעליה להגיע ולחיות
בארץ־ישראל. הניסיון הראשון שלה
להגיע בארץ, היה ב־ .1945 לאחר מסע
ארוך, עם חבריה אנשי תנועת בית״ר
בתורכיה, היא נתפסה ליד תחנת־גבול ב־

1ן׳ ! 1ך מטי ליד פיסלה ״הנר״ ,שנחשף
י י ״ י ביום השנה הראשון לנפילת
בנה במילחמת־ההתשה. הפסל מוצב באחת
הכיכרות המרכזיות באשדוד, עיר־מגוריה.

בקיבוץ חולדה, שם השתקעה חודשים
אחדים אחרי שהגיעה לארץ, נישאה לבעלה
הראשון, זאב ישראלוביץ׳ .אחרי שנולדו
לה שני בנים, אברהם ואידי, נפטר
זאב מהתקף־לב פתאומי .״באותו זמן כבר
גרנו בעפולה. אז עוד הייתי פחדנית >ג-
לותית, וחששתי משמירות-הלילה בקיבוצו
של זאב, חולדה,״ מספרת מטי .״את
בעלי הנוכחי, יהודה, הכרתי באוטובום ב־נהריה.
באותה תקופה גרתי סמוך להורי,
בכורדני, ליד נהריה. הנהרינים לוקחים
איתם לכל מקום את האופניים שלהם.
באותו יום מישהו רוקן לי את האוויר מהגלגלים,
וכשרציתי להעלות את האופניים
על האוטובוס לנסוע הביתה, עזר לי בכך
גבר נחמד ומצחיק.
״הוא ביקש להכיר אותי ׳ולהיפגש איתי,
אבל אמרתי לו בצחוק, :קודם נתחתן ו-
אחר־כך תתחיל עם כל השטויות שלך.׳
הוא לקח את זד. ברצינות, למרות שניראה
בעל חוש־הומור מפותח, ואחרי
שלושה ימים התחתנו ברבנות בחיפה.
״יהודה היה ימאי. איך מורידים זאבים
אל החוף? בשקט, כמעט בסוד רכשתי,
בעזרת כספים שגייסתי מכל מיני מקומות,
בית־מלאכה לעבודות ריתוך ופחחות. כשחזר
מאחת ההפלגות, אמרתי לו, :אתה
נשאר, מותק.׳ והיא נשאר, והפך במשך
הזמן עכבר־יבשה.
״למעשה, בהתחלה אני הייתי מנהלת
העבודות. קיבלנו באותה שנה, מיכרז גדול
לרצף את הרציפים בנמל חיפה.
״בתחילת שנות השישים העברנו את
העבודה לדרום. גרנו באילת, וקיבלנו
מכרז לבצע את כל עבודות הריתוך וה־
(המשך בענזוד )38

,הידיים שר אברהם

י״ :חטי ליד פסל שיצרה לאחר נפילת
בנה אברהם. הפסל הוא זוג־ידיים
אוחזות בפגז־תותח .״כשיצרתי את הפסל,״ מספרת מטי ,״ראיתי שפיתאוס יוצאות לי
מתחת לידיים ידיו של בני. הכל — הגידים השרירים האצבעות. זה היה מדהים ומפחיד.״

דמותו של אברהם חזרה, ולא הרפתה ממני.
ידעתי שאעשה משהו גדול. ושוב החלו
לעבור עלי ימים ולילות ארוכים עם מסיכה
ומבער, וחתיכות אינסופיות של ברזל.
ביום-ד.שנה למותו של אברהם נחשף הפסל,
והוצב באחת הכיכרות המרכזיות של
אשדוד. הנר קראתי לו, נר־התמיד של
אברהם ושל כל הנופלים.״
אך ימיה של מטי לא עברו רק בבית-
המלאכה. ביחידות־התותחנים בסיני הכירו
כולם את ״המאמצת של התותחנים,״ והכל
העריכו את האשד. שנטלה תחת חסותה את
* הגדוד שבו שירת ונפל בנה .״כששמעתי
שהתחילה מילחמה, בערב יום־הכיפורים
לפני שלוש שנים, ידעתי שאני צריכה להיות
בסיני, עם כל הילדים שלי,״ מספרת
מטי. תוך שעות אחדות מילאה את מכונית
הפלימוט שלה במיצרכים שונים ומגוונים,

תוך שטח סוריה.
כשחזרה לקושטא, התברר לה שהוריה
כבר עלו לארץ לאחר שהשיגו אישור
רישמי מהשילטונות. שנים אחדות עבדה
כדוגמנית־בית מבוקשת ומצליחה בתורכיה.
תוך כדי עבודתה התיידדה עם אשת
הקונסול הסיני בקושטא, ובעזרתה תיכננה
תחבולה, שתאפשר לה להגיע לארץ ולעקוף
את הרשימה השחורה התורכית. ש שמה
היה כלול בה.
״לפני שהשגריר הסיני עמד לעזוב את
תורכיה, הפכתי באופן רישמי המטפלת של
בתו,״ נזכרת מטי .״יחד איתם, כצוות
דיפלומטי, הצלחתי לעזוב את תורכיה ולהגיע
לסין. שם החלפתי דרכון, שכן
בדרכוני היה כתוב שאינני יכולה להיכנס
לפלסטינה, נסעתי לאיטליה, ומשם, דרך
קפריסין, הגעתי לארץ, לבית הורי בנהריה.״

המוות הזועק

מתמונותיה של מטי אלפרין, עורר תגובות שונות בקהל
שבא לטכס־הפתיחה של תערוכתה הראשונה באשדוד.
בתמונות שמציירת מטי בולטות דמויות מפלצתיות של שטנים ודרקונים יורקי־אש.

9צצנ 1 1ו -ן כולה אש ותאווה
שהדליקה את כל האוניברסיטה

0ציי ר ת

המת׳ ם

(המשך מעמוד )37
פחחות בתוך מיכרות־הנחושת בתימנע.
חודשים ארוכים זזייתי כמו חפרפרת. לא
יצאתי ממעבה האדמה. גם שם קיבלתי
טפיחות רבות על השכם, באשה הראשונה
בארץ־ישראל שירדה אל מתחת לאדמה.״
מסכת הנדודים של בני מישפחת אלפרין
נסתיימה בסוף שנת ,1969 כאשר השתקעה
המישפחה, אחרי הולדת חמש הבנות, בווילה
לא הרחק מחוף ימה של אשדוד.
״אני לא יודעת אם מישפחד. צוענית כמו
שלנו היתד, נשארת הרבה זמן באשדוד,
אילולא נפילתו של אברהם,״ מודה היום
מטי .״אבל אחרי שהוא נקבר באשדוד,
החלטנו שגם הבית הקבוע שלנו יהיה שם.״

שלוש גוויות
בג׳ידי

התס׳זו החדווה סהס-ת הבד האירוס 1878גבוריהגוידה

סטודנטית ושמח תשוקה

ככורדז א,יצית

בקולנוע 2י 1*111״!,תל־אביב
9.30

7.15

4.30

החל 91־ 450ל״י
ארונות למערכות סטריאו
תוצ רתארה ״ ב
ל ב חי רתכם 10 דגמים שונים ו מב חר
של ספ ריו ת, ב ארי ם ו שולחנות
ב מ חי רי ם
הזו לי ם ביו ת ר

דגם זה שבתמונה במחיר
650ל״י

יבואני ם ומפיצים בישראל

״פרזול בסגנון עתיק״ (״ונציה״)
תל-אביב, הגדוד העברי ( 2ע״י בכר המו שבות) ,טל 625635 .

תן טרמפ לח״ל

ך* אשדוד החלה מטי להיות פעילה
^ בחיים הציבוריים, אך מבלי שזנחה
את עבודתה בבית־המלאכה .״זה המיקצוע
שלי,״ נהגה להצהיר באוזני ידידיה הרבים
,״אני רתכת! אבל יש גם תחביבים.״
תחביביה ניראו קצת משונים בעיני נשים
רבות. כמעט מדי־יום נהגה מטי לנסוע
במפונית־הספורט הפתוחה שלה לתל־אביב,
שם עבדה שעות רבות בעזרה בבתי־חולים
שונים ,״כל עזרה שהיא,״ לדבריה. מלבד
זאת למדה והשלימה, בגיל ,44 את בחינות-
הבגרות, במגמה ההומנית. באשדוד הקימה
את בית יד־לבניס העירוני, והיתה אחת
הפעילות במרכז יד־לבניס ובמל״דו. כל
הפעילויות הללו זיכו אותה בתואר אם-
השנה תשל״א.
ביום מן הימים האחרונים של מילחמת
יום־הכיפורים, כאשר חזרה מטי בשעת־לילה
מאוחרת מסיני, היא חשה אי־מנוחה.
״ישבתי בסלון, ולא ידעתי מה עלי לעשות
עוד,״ סיפרה השבוע לידידיה, שבילו איתה
לאחר פתיחת התערוכה עוד שעות ארוכות
על כוסות בירה בביתה .״באותו לילה
חזרתי דרך הג׳ידי. בדרך היו המון הרוגים.
עצרתי בצד הדרך ובתוך התעלה,
ליד הכביש, ראיתי שלוש גוויות. הפרצופים
האלה חזרו אלי באותו לילה בסלון
שבביתי. בחצר היה דיקט, והיו גם קופסאות
אחדות של צבע, שבו צבענו את
הבית לפני המילחמה. עם האצבעות ועל-
גבי הדיקט המחוספס, ציירתי את שלושת

הפרצופים.
״בעבור שבועות אחדים ביקר אצלי ידיד,
צייר, וכשראה את הדיקט, שהיה מונח
כחפץ שאין לו הופכין בחצר הבית, שאל
מייד, :מי צייר את זה ד כשסיפרתי לו
את הסיפור, הוא אמר בהחלטיות, :את
תהיי ציירת! עיזבי את הפסלים, ולכי
ללמוד ציור !׳ עוד באותו יום הייתי
אצל אבני בתל־אביב, ובמכון שלו למדתי
יותר משנה.
״הוא תמיד נהג לומר לי , :הפיסול מש תלט
עלייך! אם את רוצה להיות ציירת,
אל תחשבי בכלל על פיסול.׳ הוא לא
ידע על הפסלים שעשיתי, ומחק את כל
הציורים שלי. אני לא נשברתי, ולמדתי.
בסוף ניתקתי מן הפיסול והתחלתי, אחרי
הרבה ניסיונות כושלים, להוציא מתחת
מיכחולי יצירות הראויות להיקרא ציורים.״
למרות זאת, בהשפעת חבריה, כללה
בתערוכתה גם את הציורים הראשונים,
שרובם צויירו ביד, ללא מיכחול וללא
צבעי־ציור .״השפעת המילחמה כל־כך
חזקה בציורים האלה, שחבל שאנשים לא
יכלו לראות אותם,״ אמרו לה החברים.
אולם דוק של עצב כיסה את עיניה של
מטי גם בערב המאושר, מול זרקורי ד,טלוויזיה
וחיוכי האורחים הרבים .״כמה שאני
מנסה להיות נורמלית אני לא מצליחה
לחזור לאותם ימים מאושרים של פעם,
לפני מותו של אברהם, שהיום, בדיוק
היום, ביום פתיחת התערוכה, היה צריך
להיות — אילו חי — בן ,26״ היא מתוודה.
״אני רוקדת, שרה, מציירת, עובדת, כי
אני חייבת את זה לאברהם. הוא אמר לי
שאהיה פסלת ואמנית. אחרי חודשים וחצי
של טירוף הצלחתי להכין את התערוכה.
זו המתנה שלי לאברהם.״
מטי מציירת את השטן, ודרקונים גדולים
היורקים אש מלועיהם. היא מציירת
גם הרבה קברים, אבל גם נשים עירומות
וים ושמיים וחוף. הדמעות שניראו בעיניה
של אשת נשיא המדינה, כאשר סקר
מבטה את תמונת תחיית חנזתים, הביעו
הכל .״הקיצו ורונו שוכני עפר, כי טל אורות
טלך וארץ רפאים תיפול,״ כתבה מטי
בין הקברים הממלאים את הציור ובתה בש מת,
בת ה* ,18 אמרה לחברותיה :״אמא
שלי ציירת של מתים.״

ל א סי פ ה הכללית של בעלי־המניות
| 1ש ה החברח הימית להובלת פרי, ש נערכה
לפני שלושה שבועות בניו־יורק,
היתד, קצרה ועניינית. נשיאי ההברה, מילה
בתר ויעקב מרידוד, תיארו את ־שאירע
בחצי־השנה האחרונה, וסיפרו מה עשו כדי
להעמיד את החברה על הרגליים. לאחר
סיום האסיפה, עת אושרו הצעות־ההנהלה
ברוב מוחלט, הפטיר מילה ברנר בחיוך:
״אני כמו פרש שסוסו נפצע וצולע במקצת,
אבל עדיין דוהר.״
השבוע. כאשר הסתיים ביצוע החוזה בין
החברה הימית להובלת פרי לבין הברת־הענק
הבריטית קונארד, וקצף הגלים הגועשים
שאפף את אוניות־החברה שכך, ניראה
המצב כך:
קונארד קנתה 13 אוניות־קירור בסכום
של כ־ 120 מיליון דולר, שבו תפרע החברה
חובות ותשתחרר מקבוצת הנושים של
בנקרס טראסט האמריקאי, שד,ילווה לחברה
בשנת 1972 סך 30 מיליון דולר. עיסקת
קונארד משאירה את החברה הימית עם 12
אוגיות־קירור תחת דגל גרמני, ועם שמונה
מיכליות תחת דגלים שונים. שווי 20האוניות
הללו 300 מיליון דולר, ועליהן חובות
של 200 מיליון דולר למיספנות. בל
האוניות מוחכרות לזמן ממושך בתנאים
טובים, והכנסותיהן מכסות את פרעון החובות.

לחמת -אי תגי ס
בינל או מי ת

** ילה דרנר הגיע לישראל, ופנה ל-
( /שר־התהבורה בבקשה שלא יאפשר
הורדת הדגל הישראלי מאוניות־הקירור של
ההברה, שנמכרו על־ידי בתי־מישפט בחודשים
האחרונים. אי־הורדת הדגל תתן לחברה
הימית אפשרות להמיר את הבנקים
הנושים באוניות המכורות בבנקים אחרים,
לבטל את פקודות־המכר, להציל עבור עצ מה
ועבור מדינת ישראל חמש אוניות־קירור
חדישות ביותר. אין החברה הימית
מבקשת כל מימון או ערבות. כל בקשתה
היא כי שר-ד,תחבורה ישתמש בזכותו ויעכב
את הורדת הדגל הישראלי.
אוניות־קירור אלה חשובות לישראל
מבחינות רבות.

7; 3ז^וו 0ו!ש! < 0ז 1131 מו 00111^ 5שזוז •£

)! ח ג £ 1 3 0 06910031 8
— £130 £111030 8301)— 03110

1 3 0 86000110 0 9

01—03110ץ —0601131 8301) 01 £9

013006
—— 80100 06 830006$ £13065 61 £13003156$

19ס ס 0וזז 6א ס / 1ץ ס 3וזז 61ס 1
— — 80100 06 8309065 £131565 61 £01006606$
זזט)) 301ז ! 9 / £ט 60 וז#61ט8 . 8 1-

9ת 0א 8009
—,!160י— 88£01 — £130 *13030656 £103006 1*10
8 0 0 9 !<009
ץ1131

— — 801006 01 8 3 0 0 0 6 £1306 6 0 £010066

במו מעשד. נוסף.
אחרי שפינחס ספיר קרא לברנר ו־מרידור,
במיסגרת מילוודדהמילחמה, ביקש
מחם תרומה של מיליון לירות, חם הודיעו
מייד כי יתנו 30 מיליון לירות — ועד כנים־
תה של החברה לקשיים הגיע הסכום שתרמו
ל־ 20 מיליון לירות.
לפני חצי שנה החזיקה החברה ב־40
! אוניות־קירור מן החדישות בעולם, ועוד
30 מיכליות היו בשלבי בנייה. חברה זו
היתד, הגורם הכלכלי הישראלי הגדול בעו לם,
שעוצמתו התקרבה ל־ 750 מיליון דולר.
החברה שלה על נפח הובלה של 1.5ביליון
טון, היה לה אחד חציים הגדולים בעולם
והיא שלטה שילטון מוחלט בתחום ההובלות
בקירור. והעיקר: החברה מעולם לא קיבלה
ממדינת ישראל אף פרוטה אחת או הלוואה
כלשהי. הצי הענקי הוקם ללא עזרת המדי־
1ה, בגלל שיקולים נכונים והבנת ההתפתחות
בהובלה של גאון־הספנות מילה ברנר,
שתוכניותיו מומשו על־ידי אשף־ה,פיננסים
יעקוב מרידור.
מה גרם לחברה לכך שכמעט התמוטי

ורק לאחר מילחמת־איתנים בינלאומית
נותרה עם מחצית הצי שהיה ברשותה קד

001030
— £130 8301) 11011160— £010130
!<1116311
6311— !<06/311ו 0א 13011 6301) 0

3ץ 110
!! £130 £016190 8301 11100ס 3ץ- 110
)*1010000
— 83 0 9 0 6 00 *13100— 83031
•! $8001 £ 180

— 81^ 3 0 8301 ) 11101160— 060030
$0030
— $0030 000101610131 8301 03110010
$111130816 0 ) 00130
01030 — *105031י — 0601131 8301) 0

1!3 — 030135005ץ !0 0 !0 !31 8301) 01 $וח —0 0
801160 £130 £01113165
! — 83110031 8301) 0 0 0 00301 —£ 0 0 0 0 3 0

1801160!<1090001
8££ 110.- 100000ט—1

801160 $13165
1< 0 0 )0013:100— 8 .ז 0 8301)615 11051 8 6
— £1151 0010390 00100131100— 6010850
— 5600111^ 8301110 0010013:100— 105 £056105
1זי י י דקי׳ס׳סי־יזרססס —16 *15

911 1

ך זהו צילום בעלי־ן!
ץ י!ו
המניות של הבנק ה־י

ערבי־אמריקאי, המראה כי בנקרס־טראסט
נימנה עם מקימי הבנק החדש. מימין אוד
יות־קירור של החברה ומשמאל דגל החברה.

בישראל יש שלוש חברות־ספנות, ומבחינה
ביטחונית היא תלויה בהן — אך הממשלה
אינה מוכנה לעשות דבר למען הצלת אוניות
ישראליות.
בתחילת 1976 חשו ראשי החברה הימית,
כי בנקרס טראסט מהסם לחדש את המימון
לתקופה נוספת. הבנק סבל הפסדים כבדים
בעיסקי קרקעות בארד,״ב וכן בעיסקי ספנות,
כאשר חברה בריטית גדולה שמימן,
קורט־ליין, פשטה את הרגל. הנהלת בנקרס
טראסט בלונדון התחלפה, והנימה השתנתה.
אולם רק בשבועות האחרונים גילו ראשי
החברה הימית כי בנקרם טראסט עומד בראש
קבוצת בנקים שהקימה בנק ערבי־אמריקאי,
וכי משום כך רצה לנתק את קש ריו
עם אוניות ישראליות. לבנקרס טראסט
אף נציגים בהנהלת הבנק הערבי־אמריקאי.
בשנת 1972 הקימה החברה הימית חברה
משותפת בשם ם־ר־ס עם קונצרן סאלן
השוודי. ס־ר־ם הפכה הגוף ששלט בהובלה
בקירור. החברה הימית החכירה
לס־ר־ס 40 אוגיות־קירור, סאלן החכיר
20 אוניות־קירור, והחברה החדשה חכרה
40 אוניות נוספות מגופים חיצוניים. ס־ר־ם
היתד, לגוף דיווחי ביותר, ורווחיה השנה
היו 25 מיליון דולר, שמהם מגיעה לחברה
הימית כמעט מחצית. אולם סאלן עסקה
בפעולות •נוספות. היא קנתה את מיספנוד
הענק גוטאוארטן, שלה 10 אלפים עובדים,
וכן בנתה צי מיכליות בן 3.5מיליון טון,
שעמד כולו ללא עבודה ועלה לחברה מיליון
דולר לשבוע. לפני בשנה עמדה סאלן
בפגי התמוטטות, והיה עליה לעשות צעד
מהיר כדי להינצל.
ראשית לכל פנתה סאלן לממשלת שוודיה,
שקנתה את מחצית המיספנר, ב־ 30 מיליון
דולר אשר איפשרו לסאלן נשימה לטווח

האתיית ה 1ד11
אין חברו חד חנות
..ננקדס ־ טואסם ״
האגויזן אית וחנות
..סאון״ חשוווית נדי
והניד אה ..החבות
חיתית והוברח נוי״
ולהשתלט על גדותיה

מריחו

מי שהיה מפקד האצ״ל
ומראשי תנועת החרות,
הצליח להיחלץ ממזימה בינלאומית של הש־
41 תלטות על אניותיו, בסיוע הון סעודי.
דם־לכן ן התשובה המוסמכת לכך תינתן ב־בתי־המישפט
של אנגליה, שם מגישה החברה
בימים הקרובים תביעה על פיצוי
של כ־ 150 מיליון לירות נגד קונצרן־ד,ספנות
השוודי סאלן, ונגד חברת בנקרס טראסט
בבריטניה, שהיא חברזדבת של בנק בנקרס
טראסט בניו־יורק.

הממ שלה
לא הצילה
ך• שנתיים האחרונות היו שנות שפל
1 1למיכליות, יגרמו קשיים גם לחברה
הימית, שהזמינה 30 מיכליות בתקופת הגי אות
בענף זה• אולם לא צי המיכליות הוא
שגרם בעיות. החברה נפטרה מאוניותיד, ב
אותן
מהירות והצלחה שבהן הזמינה אותן.
כיוון שמרבית המיכליות 22 ,במיספר, הוזמנו
בבריטניה בתנאים יוצאים־מן-הכלל,
הצליחה החברה למכור אותן על חוזיהן
לממשלת ברית־המועצות, נשארה עם שפונה
מיכליות בלבד, המכסות את עצמן בחוזי
הובלה.
במאי 1972 קיבלה החברה הלוואה לחמש
שנים מחברת בנקרס טראסט, בגובה 30
מיליון דולר. היתד, זו הלוואה למימון אוניות,
והביטחונזת לה היו אוניות החברה.
נוהג מקובל הוא בעולם הספנות, בי בעוד
משך חיי האוניה הוא 20 שנה, האשראי
לרכישתה הוא לחמש עד שבע שנים. אחרי
ארבע שנות תיפעול מגלגלים את ההלוואה
לעוד תקופה דומה, כאשר הפעם סכום ההלוואה
קטן, ולכן הביטחון־שיעבוד טוב
יותר. אוניה משלמת את עצמה בדרך־כלל
אחרי שתי תקופות־הלוואה.
כך פעלה גם החברה הימית עם אוניותיה.
בשנת 1976 היא האריכה כך חוזים
על מיכליות עם מספנות נורווגיות ודניות,
ועם בנקים בארצות אלה. לנורווגיה, על
ארבעה מיליון תושביה, יש 230 חברות־ספנות
והממשלה אינה מניחה לאף אחת
מהן ליפול בשפל הנוכחי. ביוון יש שיבער,
מיליון תושבים ו־ 300 חברות־ספנות, וגם
שם אין הממשלה מניחה לאף חברה ליפול.

דיך ! ״1קפטן אוניית־מילחמה במילחמת־השיחוור,
חזה את

הביקוש בעולם להובלה בקירור והקים
יחד עם מרידוד אימפויית־ספנות אדירה.
קצר. אחר חיפשה דרך להשגת כספים נוספים.
היא הגיעה אל ארצות ערב. סאלן
הקימה חברה משותפת עם הון סעודי,
ורשמה שליש מיכליות תחת דגל סעודי. כן
פתחה קו־ספנות משוודיה לערב הסעודית,
וכמה מאוניותיו רשמה תחת דגל
סעודי. אחר התקשרה עם ממשלת לוב,
שהזמינה כמה אוניות במיספנת גוטאוארטן.

ה מזי מ ה לא
עלתה יפה
ולס כל אלה לא פתרו לסאלן את
הבעייה, ובשלב זה היא תיכננה להשתלט
על אוניותיו׳,קירור של החברה
הימית. התוכנית היתד, פשוטה: על־ידי

גרימת קשיים כספיים לחברה והוצאת אוניותיה
למכירה דרך בתי־מישפט, תרכוש או תן
סאלן בזול ותפעילו בעצמה, וכך תשתלט
על שוק הקירור בעולם ותיקח את
ריווחי־הענק משוק זה לעצמה בלבד.
ראשי סאלן הכירו את ראשי בנקרס
טראסט, ויחד עימם תיכננו את הפלת
החברה הימית. סאלן עיכבה אצלה את הכספים
המגיעים לחברה הימית וכן את
הדינים־וחשבינות על פעולות חברת ם־ר־ס
המשותפת. בנקרס טראסט, מצידו, פנה ל-
בתי־המישפט וביקש את מכירת האוניות
בגלל אי־תשלום־בזמן של הלוואות. בית־המישפט
היה מכריז על מבירה, וסאלן
קנה את האוניות בחשאי.
באותה עת טסה לישיבת הנהלת החברה
הימית מישלחת של סאלן ובנקרם טראסט,
בראשות האנט מבנקרס טראסט ובונד מ־סאלן.
השניים הציעו להנהלת החברה הימית
הארכת מועד התשלומים, בתנאי ש־מרידור
וברגר יוותרו על ניהול החברה ועל
זכות השימוש במניותיהם — הם החזיקו
ב־/0,ס 40 ממניות החברה הימית. למרות
התדהמה של החברה הימית למראה השותף
סאלן, יחד עם הנושה, גבר הרצון להצלת
החברה. הצעת השניים אושרה, וסטרוב
האנשל מונה כנשיא החברה הימית.
בונד והאנט הפכו שליטי החברה הימית,
מתחילת שנת .1976 בפברואר 1976 השיג
סטרוב האנשל הסדר, עם קבוצה פיננסית
שרצתה לקנות ארבע אוניות־קירור ב־20
מיליון דולר, ועוד שתי אוניות־קירור גדולות
יותר ב־ 10 מיליון דולר האחת, ולשלם
יחד 40 מיליון דולר. הצעה זו יכלה להעמיד
את החברה על הרגליים. ההסכמים הוכנו,
אך זמן קצר לפני החתימה הודיע בנקרס
טראסט על סירובו לעיסקה. הסיבה לסירוב :
הקונה החדשה הסכימה להשאיר את האוניות
תחת דגל ישראל, ואילו בנקרם
טראסט סירב לסעיף זה.
באמצע מאי הוציא בנקרס טראסט למכירה
את אוניותיו־,קירור של החברה, ואז עמדו
מרידור וברגר על המזימה ולקחו את החברה
חזרה לידיהם, השיגו תוך זמן קצר
הסדר עם קונארד ליין.
לפני זמן־מה, בעת חתימת ההסכם עם
קונארד, אמר אחד מראשי החברה הבריטית
לברנר :״אם הגעתם לצי שלכם כשלא
היה לכם ניסיון, למה תגיעו עכשיו, כשיש
לכם כל הניסיון ז״

קולנוע
שחקנים

חדש מקונצרן גרונדיג:

מערכת הסטריאו
ו רווי דיררו
0ודוד

קז אנו בההב סי קלעש!

כשהיה דונאלד ילד קטן, נהג לשאול
מדי־פעם את אמו ״אמא, האם אני יפה י״
(לא רק אורי זוהר מוטרד מן הבעייה).
אמו היומן מתבוננת בזאטוט, הגבוה בראש
מכל בני־גילו, ומשיבה לו באנחה :״לא,
בני, אבל אתה מעניין.״ חלפו שנים׳ ודו־נאלד
הקטן הפך לדונאלד גדול. הוא היה
לשחקן ששמו הולך לפניו בעולם, עד שביום
בהיר אחד הזמין אותו הבמאי המפורסם
ביותר בעולם להופיע בסרט. שם
יצטרך לגלם את דמותו של קזאנובה,
האבטיפוס של המאהב הלאטיני, שובר־הלבבות,
המשורר, הסופר והדמות הנו־צצת
של המאה ה־ 18 באיטליה. עכשיו כבר
פטור דונלד מן הדאגה. מי שאמור להיות
קזאנובה, אינו יכול להיות לא־יפה.
דובאלד הוא, כמובן, דונאלד סאתרלנד,
השחקן הקנדי גבוה־הקומה 1.90 שמזה
שנתיים קשור בהפקת הסרט היקר ביותר
שעשה פדריקו פליני עד היום. ההרפתקות

מעכשיו תובל! להטת מהמערכת המשולבת
החדשה ביותר של קונצרן

גרונדיג הגדול ביותר באירופה.
רישום של פליני ל״קזאנוכה״

המערבת החוטלבת 3באחד

עינויי הפקה פליניאנית

הינה המילה האחרונה בצליל, בעיצוב ובגמר
המושלם. המערכת כוללת:
* טיונר עם רדיו 4גלים 6 -תחנות ו/אז^ו, לחצנים
אוטומטיים-סטיסון עם ראש מגנט• £ 1 1225 טס
* טייס קסטות 02ח * 0רמקולים 3*1 35כ״א.
בקשו הדגמה בחנויות המובחרות.

סוכנות גרונדיג: ת״א, רח׳ נחלת בנימין ,70 טל 5 4 6 6 6

חוגים לאנגלית מדוברת

אתם שואפים להתקדם ן למדו

קצר 11ת
עברית ו/או אנגלית

לנוער ומבוגרים — מ ת חי לי םומתקד מי ם

במלון רמ ת־אביב
האולפן האנגלי הראשון
ט ל פוני ם:

,4145 25

03-4148 64

כאולפן גרג (בר־קמא).
הצלחה מובטחת! הירשמו מיד:
ת ״ א: וייצמד ,22 טל.254826 .
חיפה: בי״ס ״במעלה״.
קורס חדש ב־20.10.76

סביב הפקת הסרט הזה, יטלות היו לספק
חומר בשפע לסרטים נוספים אחדים. הוויכוחים
על גובה ההוצאות של ההפקה, ההפסקות
הרבות בעבודה -ללא כל ודאות
שהיא תתחדש אי-פעם, והפירסומת הרבה
שליוותה את בחירת דמויות־הרקע הרבות
החולפות בחייו של קזאנובה — מאז היותו
צעיר ועד לשיבה טובה — כל אלה מילאו
עיתונים במשך שנתיים. רק עובדה
אחת לא היתה מוטלת בספק, זהיא שסא־תרלנד
הוא האיש שבתפקיד הראשי.
הנדסה על כל צרה. זוהי גולת-
הכותרת של השחקן בן ה ,42-שהחל דרכו
בגיל 14 כשדרן־הרדיו הצעיר ביותר בקנדה״
ואשר במקביל ללימודי-הדראמה שלו
דאג לקבל תואר בהנדסה ומינהל, על כל
צרה, אם המישחק לא יוכל לפרנס אותו.
הוא המשיך להשתלם במישחק בלונדון,
שם הפך תוך זמן לא רב דמות שכיחה
בתפקידי־מישנה על הבמה. ואם לא התעשר
או התפרסם מן העניין, לפחות יכול
היה לציין בסיפוק שעבודה לא חסרה לו
מעולם, ושהרעב לא הציק לו מימיו.
בפעם הראשונה הופיע מול המצלמות
בתפקיד זעיר, בהפקה הטלוויזיונית של
הבי־בי-יסי לוזמלט. יחד עימו הופיעו אז
כמה אלמונים נוספים, כמו מייקל קיין ורו-
ברט שו, ובתפקיד הראשי שימש בן־קנדה
מידידיו, כריסטופר פלאמר. אולם בדמותו
של הנסיך הנורווגי פורטינבראס, המופיע
בשתי הדקות האחרונות של המחזה, לא
הספיק למשוך אליו תשומת־לב. יעילה
יותר היתה דמותו של ה״פלייבוי״ הגוסס
באיטיות בג׳ואנה, שרכשה לו מיספר בל-

העולם הזה 2041

תי־מבוטל של מעריצות נשיות, ואחרוכך,
הדמות הקשוחה של העבריין המעמיד פני
גנרל בסירטו רביד•,פעלים של רוברט אול-
דריץ׳ 12 ,הנועזים.
אבל אם חייב סאתרלנד את מעמדו היום
לסרט כלשהו הרי זה, ללא ספק לנזאש,
זה הסרט שאיש לא רצה לעשות אותו,
ואיש לא רצה להופיע בו. ידידו הטוב,
ג׳יימס קובורן, הזהיר אותו :״זה יהרוס את
הקאריירה שלך.״
ידידים אחרים לפתו ראשיהם בתנועת
ייאוש. אבל סאתרלנד התעקש, והתוצאה
היתד, תהילה מיידית — אם כי במשך
שנים התקשה הקהל הרחב להגדיר אותו
כמשהו אחר מאשר ״אחד הרופאים המש תוללים
ממאש, ואם־כי -עד היום מבקשים
ממנו חתימות, אבל פונים אליו בשם ״מר
אליוט גולד״.
חוויות כבל מחיר. ההמשך הוכיח,
למעשה, את ההבדל שבין השניים. סאתר־לנד,
השחקן, מול גולד, האישיות הקול נועית.
אם־כי הם מעולם לא ניצבו זה
מול זה. הם ידידים טובים כל-כך, עד שבא־תרלנד
קרא לבנו (כיום בן שנתיים) בין
השאר, גם על שם גולד. שמו המלא של
הילד הוא: רוג (על שמו של הבמאי ני־קולס
רוג) ,ג׳ייקוב־ג׳ו־גולדיברנרד־ראסט
(על שם אמו של הילד, השחקנית פראנסין
ראסט, החיה עם גולד מזה שלוש שנים)
סאתרלנד.
סאתרלנד הלך מחיל אל חיל, מרציחות
קטנות להבלש?(!יצאנית. הוא היה שותף
פעיל בתנועה נגד מילחמת וייאט־נם, והו פיע
בהצגה ובסרט על ההצגה, שתקפו
שניהם את המילחמה, וניהל משך תקופה
מסויימת רומן סוער עם השחקנית ג׳יין
פונדה (מאז, החליט להינזר מנשים בע לות
אופי חזק משלו) .דמותו החלה להצ טייר
כדמות המוחה הטיפוסי, זה שצועד
אי־שם על הגבול שבין החוקי לבלתי־חוקי,
בין המחנה של אלה המנסים לחוות כל
חווייה אפשרית, בכל מחיר שהוא.
אבל זה עדיין לא הזיק לקאריירה. תוך
כדי הסרטתו הארוכה של קזאנובה גילם

את הגיל, ונאלץ אז להחליף את האיפור
ולהיות שוב צעיר. למרות זאת, דיווחו
כמה עיתונאים שביקרו על בימודהצילומים
שהאיש היחידי שלא לקח את העניין ללב
היה׳דונאלד סאתרלנד.

סאתרלכד ב״קזאנוכה״ של פליני
לא לקח את העניין ללב
אחד של אלכוהול, לא נותר עוד מאומה.
סאתרלנד אינו מעשן ואינו שותה היום
כלל. הוא רץ מדי יזם לפחות חמישה קי לומטרים,
זמיזגו הסוער הפך חייכני וחביב
להפליא. אפילו עינויי ההפקה הפליניאנית
לא הצליחו להוציאו משלוותו. זאת, למ רות
שבימים טובים נאלץ לבלות לפחות

שעתיים מול שולחן האיפור, כדי להיות
קזאנובה הצעיר, ובימים טובים פחות בי לה
שם ארבע שעות, כדי להתכונן ל-
קזאנובה הישיש; ואילו בימים רעים ב החלט,
וכאלה לא חסרו, התבונן בבוקר
להיות קזאנובה הזקן, הסתבר לו עד דיצה-
ריים שהתיפאורה והאווירה אינן הולמות

לא הוציאו אותו משלוותו
תפקידי-מפתח בשתי הפקות יוקרתיות לא-
פחות, יומו של הארבה (הכישלון המהדהד
של ג׳ון שלזינג׳ר על חיי הוליווד) ,ו־
, 1900 סירטו בן חמש־וחצי השעות של בר־נרדו
ברטולוצ׳י. בראשון היה מנהל חש בונות
שדעתו נטרפת עליו בעולם המושחת
של הסרטים, ובשני היה ההתגלמות האב סולוטית
של הרשע — פסיכופאט, פא־שיסט,
רמאי, הומוסכסואל ואונס-קטינים.
אבל גם חולשות אלה לא יכלו לו, ובימים
אלה, עם קזאנובח מאחוריו (הסרט אמור
להיות מוצג בקרוב בפסטיבל הסרטים ב טהרן,
והצגת־בכורה זו עלתה בוודאי לאי ראנים
לא מעט כסף) הוא מוצא עצמו
בעמדה איתנה מתמיד, כאשר שלושה סר טים
כבר ממתינים בשער: הראשון, הנשר
נחת, על תוכנית לחטוף את צ׳רצ׳יל בזמן
המילחמה, כבר בשלבי הפקה באנגליה.
הזמן לשוב לוונציה. ובינתיים, גם
דימויו משתנה. מן התקופה שבה כילה
חמש חפיסות סיגריות ליום, ולפחות בקבוק
העולם הזה 2041

הרעם קצת פחות קשה לו לעמול על
החיים במשותף, מאחר שלשניהם יש קאר-
יירה המספקת להם תעסוקה מלאה. לגבי
סאתרלנד, זה אפילו הרבה יותר. ואם
השורה האחרונה שהוא אומר בקזאנובה
היא :״האם אזכה עוד לראות את •ונציה ן״
הרי בחייים, תוך שהוא נזכר בוומבט
שעשה עם ידידו ניקולאם רוג, בוונציה,
עשוי סאתרלנד להיאנח :״האם יהיה לי
אי־פעם הזמן לשוב לוונציה?״

על קצה המזלג היו ז מני ם ב הוליוו ד (אלנבי
ארצות־הברית) —
תל־אביב,
האוסף השני של קטעים נבחרים
מסירטי מ.ג.מ ,.המגיע למסכים בעיקבות ההצלחה המיס־חרית
הגדולה של האוסף הראשון, זהו בידור בארצות־הברית,
נבדל ממנו לא רק בעורכים, הפעם דניאל מלניק
וסאול צ׳פלין, במקום ג׳ק היילי ג׳וניור, אלא גם בגישה.
הנטייה הפעם היתה לדחוס קטעים רבים ככל האפשר,
בזמן קצר ככל האפשר. זה יכול להיות עיקרון מבורך, עד
שמתחילים לקטוע סצינות באמצע, כדי להגיש לקהל פירו רים
מתוך שיר אשיר בגשם, ועוד כמה פירורים מתוך
שבע פלות לשיבעה אחים• וכאילו אין די חומר בספרייה
המוסיקלית של האריה השואג, דוחסים לתוך הקלחת
הזו גם כל מיני שיאים ומישפטי־מפתח מפורסמים, למשל
מסירטי ספנסר טרייסי וקאתרין הפברן, מבלי להתחשב
בעובדה ששיא, כאשר נוטלים ממנו כל מה שקדם להופעתו,
חדל להיות שיא.
סך״הכל, מובן שיש כאן הרבה רגעים מהנים: פרד
אסטר וג׳ודי גארלנד שרים במיצעד האביב, ג׳ימי דוראנטה
מזמר בדרכו המיוחדת, ועוד ועוד. אבל, אם יש מי שסבור

דונארדי סאתרלנד בקזאנוכה

כמרבית השחקנים המצליחים כיום, מפו זרים
חייו על פני כל כדור הארץ, מקנדה
מולדתו ללאס־וגאס, שם מתגוררים כיום
הוריו; מלוס־אנג׳לס, שהיא הבסיס הקבוע
שלו, לרומא, שם בילה לאחרונה חודשים
ארוכים בעבודה; מפארים, שם מתגוררת
פראנסין ראסט שאליה הוא קשור מאד,
ללונדון, שם יצטרך להופיע בכמה סרטים
בעתיד הקרוב. למרות זאת טוען סא-
תרלנד שהוא צפון־אמריקאי עד עימקי
נשמתו .״מבט אחד מספיק כדי לזהות את
המוצא שלי,״ הוא אומר. ונאמן להפתיע
למוצא זה, הוא בחר בשתי נשותיו הרא שונות
מבנות קנדה (הנישואין הסתיימו
בגירושין, שבהם מאשים סאתרלנד את
עצמו .״אסור להזניח את החיים במשותף
אחרי החתונה,״ הוא מסביר) ,ולשם שינוי,
הוא בחר את בת־זוגו הנוכחית מבין ה דוברות
צרפתית ...בקנדה.

ג׳יז קלי וסיד צ׳ארים ב״שיר אשיר בגשם
כי הקהל מעוניין בסרטים מוסיקליים, מדוע לא יוציאו
אותם לאור שוב, בשלמותם, במקום להגיש נתחים קטנים
כאלה על קצה המזלג ז

הצחקה
במ>עץ פחה
תעלולי האי ש ה חז ק בעו לם
(חן, תל־אביב, ארצות־הב־

רית) — זהו הפרק השלישי
בתעלולי הסטודנטים של אוניברסיטת־שדה קטנה באמ ריקה׳
המודרכת על־ידי אולפני וולט דיסני ממעשה־ניסים
אחד לשני•
הפעם, מצליחים הסטודנטים של מחלקת־המחקר להציל
את גורל המוסד כולו, כאשר הם ממציאים דרך־מיקרה
נוסחת־פלאים, שלגימה קטנה מתוכה, הופכת את הלוגם
לבעל־כוח פיסי אדיר. לפי מיטב המסורת של המיסחר
האמריקאי, מייד מחליט מנהל האוניברסיטה, שכמעט שפוטר
משום שהירשה לתלמידיו לבזבז יותר מדי כספים, להציע
את ההמצאה לחברת־מזון תמורת סכום הגון• זה, כמובן,
גורם לתופעה קאפיטליסטית בריאה אחרת, התחרות הפ רועה,
כאשר חברת־המזון הגדולה השנייה שבסביבה שוכרת
מייד מרגלים שיביאו לה את נוסחת״הפלאים. ההתמודדות
בין שתי החברות מגיעה לשיאה בסוף הסרט, בתחרות
הרמת״מישק־ולות בין סטודנטים הזוללים את המזון של
הראשונה, לבין אלה הזוללים את המזון של השנייה.
המגע המופלא של דיסני בולט לכל אורן הסרט, בתע רובת
הזהירה של המרכיבים השונים בו, מן הרמזים
המעודנים לעולם־תחתון, דרך הסאטירה המאופקת של

קורט ראסל בפעולה: מזיז קיר
הקאפיטל, ועד לניצולה של המצאת־הפלאים לאפקטים
מבדרים, כמו זה של צעיר שמתכונן לקלוע לסל ומנתר גבוה
יותר מן הכדור, נשען על עמוד-טלפון ומכופף אותו, או
הטלת המרגל הראשי ככדור ״באולינג״ בתוך קבוצה של
אנשי שלומו, הנופלים על הארץ כחיילים במישחק הנ״ל.

גיליון ״העולם הזה״ ,שיצא־לאור לפני 25 שנה כדיוק,
הקדיש חמישה עמודים, בלוויית תצלומים ומיפמכים, למאמר
ככותרת :״מילחמת המחתרת על כפות המאזניים״ .הכתבה, פרי
עטו של עייד השבועון, ניתחה את מישחק־הכוחות הפוליטי
כין המחתרות השונות כארץ, בזמן המנדט הבריטי, ותיארה
את תדזליד ההקצנה של שיטות הלוחמה.
מדור הקולנוע הוקדש למאזן הסרטים של שנת תשי״א,
סקירה שהתפתחה כמהלך השנים למסורת. הסרטים הנבחרים של
שנת תש״׳א היו )1( :״פאוסט״ (במאי: רנה קליר 2״יום

אחד כניו־יורק״ (סטאנלי רונן 3״כל אנשי המלך׳ (רו־ברט
רוסן 4״שדרות סאנסט״ (כילי ויילדר).
כשער הגיליון פוטומונטז׳ של רקדנית הפלמנקו המפורסמת,
אימפריו סאלם.

מתקן־חות שהנוי! מירנומה לחובש האמונה היהודית *
מדוע לא קיפל ש־ י עגנון את ״פוס נובל־ ב״?1951

״העולם הזה״ 728
תאריך9.10.51 :

האלוף יצחק שדה עד במשפט־וצח * מה לוגם צ׳וצ״ל?

העם
ה בי או תלאהט״ דו אי מ ה

לפני 2230 שנה נערך הקרב הגדול
בין פירוס, מלך אפירום היוונית, ובין הרומאים.
בשדה־הקרב *של אסקולום הסתערו
החיילים והפילים של היווני לעבר אויבם,
והנחילו לו תבוסה עצומה. אולם המלך
לא שמח. בסקרו את אבידותיו אמר את
המילים :״עוד גצחון כזה, ואבדתי!״
הלקח ההיסטורי של דבריו נשאר.
דוד בן־גוריון, האוהב להיחשב כתלמיד
היוונים, בוודאי מכיר פרשה זו על בוריה.
השבוע היתד, לו הזדמנות לחזור על המילים.
הוא ניצח ניצחון פירוס אמיתי.
כימעט קאריקטורה. לפני חדשים
אחדים רב בן־גוריון עם שותפיו הדתיים
בממשלה. הוא פיטר את הממשלה. למראית
עין לא יכול היה להסכים איתם על שאלות־יסוד.
יודעי־דבר לחשו שסיבה חשובה יותר
היה רצונו של דויד צבי פינקס * ,איש המזרחי,
להיכנס לממשלה. אולם מעל לכל
בלטה סיבה הגיונית: ראש־הממשלה הבין
שהכלכלה מידרדרת במדרון שאין עוד
אפשרות לרכוש את האמון בארץ ובחו״ל
מבלי לשתף בממשלה את המיפלגה שזכתה
לאמון חוגי הכלכלה: הציונים הכלליים.
באו בחירות. התוצאות הפגינו בצורה
חד־משמעית את רצון הבוחר: קואליציה
בין מפא״י והציונינדהכלליים, שקיבלו יחד
רוב מכריע.
בתרועת־ניצחון חזרו הציונים־הכלליים
לכנסת השניה. לא היה להם ספק שייכנסו
לממשלה. הם דרשו את התיק הקובע את
דמות הכלכלה: האוצר. אולם מפא״י לא
הראתה כל נטיה לוותר על תיק זה השייך,
לפי המסורת בכל הארצות, למיפלגה החזקה
ביותר.
אט־אט נסוגו הציונים־הכלליים מעמדה
אחר עמדה. לבסוף נערכו להגנה מרחבית
על העמדה האחרונה: תיק המיסחר־והתע־שיה.
היה נדמה שבזה ייגמר העניין בשלום
— מפא״י לא יכלה להתנגד למסירת התיק,
• דוד צבי פינקס היה
ונעשה נסיון לרוצחו. בנסיון
קיט ושאלתיאל בן־יאיר,
בית־המישפט. פינקס נפטר
לאחר מכן מהתקף־לב.

רותי מ או כז ב ת

שר־התחבורה,
הואשמו, עמום
שזוכו עד־ידי
כמה חודשים

שערכו מועט בשעה שהאוצר נשאר בידיה.
אולם כאן היתד, טעות בחשבון. תיק ה־מיסחר-והתעשיה
מחלק את רשיונות־הייבוא
ושאר הזכויות למיפעלים פרטיים ולמיפעלי
ההסתדרות. זעקה גדולה קמה בהוגי המש־ביר
וסולל בונה. מה יקרה להם אם ״אנשי
רוקח״ יחלקו את הרשיונות י ומכיוון שאף
מנהיג מפא״י אחד, וגם לא דויד בן־גוריון,
אינו יכול לעמוד מול הגוש הכלכלי המממן
את קופות המיפלגה* ,פנה ראש־ד,ממשלה
אל הדתיים, שמחירם נמוך הרבה יותר
בשוק הפוליטי.
הממשלה, שנבעה ממקח״וממכר זה, היא
כימעט קאריקטורה. בכיסאות המרופדים
לייד שולחן הממשלה זכו סיעות זעירות,
בעלות שני צירים נכנסת — ביניהם אותו
דויד צבי פינקס, אויבו הישן של ראש־הממשלה.
הפרוגרסיבים, שעמדתם הנאה
זיכתה אותם בכבוד חדש, לא הצטרפו.
דח רכב על דבר אמת

״הנה ימים באים, נאום ה׳ ,והשלכתי רעב
בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי
אם לשמוע את דברי ה../״
סימנים של רעב ללחם (או לפחות לבשר
ארגנטיני) אינם חסרים בארץ. אולם לפחות
איש אחד חושב שקיים רעב לדברי
ה׳ .איש זה הוא שלום בן־חורין, עיתונאי
יליד־גרמניה, החי בשכונת רוממה בירושלים
והמנסה להקים תנועה חדשה לרפורמה
דתית.
כותב בן־חורין: אין איש שיציע לרעבים
את הלחם הרוחני. האדוקים, שתפסו את
כל העמדות הדתיות במדינה, מציעים אבנים
במקום לחם. החוגים הנגד־דתיים מזייפים
את דבר אדוני, הבא אלינו מהתנ״ך,
הופכים אותו לבשורה לאומית גרידא, שאינה
מגיעה עוד אל עומק הגרעין החי של
האדם.
״נציגיה הרשמיים של הדת בישראל,
הרבנות הראשית ומישרד־הדתות (ומאח-
ריר,ם החזית הדתית, המיזרחי, האגודה
וקבוצות־פועלים שלהם) משתדלים לעורר
* נוהג מקובל בתקופה שקדמה בארץ
ל״חוק מימון מפלגות״.

(קאריקטורה של דוש)

את הרושם כאילו מתחלק הישוב לשני
חלקים: האדוקים והנגד־דתיים.
״אולם פני האמת, אשר למענה יש
לד,אבק, שונים לחלוטין: בין האדוקים
ושוללי־ד,אלוהים יש רבבות יהודים המאמינים
באלוהי אבותיהם, והרעבים — ביודעין
או שלא ביודעין — לדבר ה׳ ושיש ללכדם
בתנועה אדירה של דתיות מתקדמת, בעלת
צביון ישראלי מובהק...״
הפולחן הישן. האדיקות, בנסותה לכפות
על האדם מיצוות שמקורן בתקופות
עברו, דוחה אותו. בנסותו להימלט ממיצ־וות
אלה, הוא בורח מן הדת בכלל, מבלי
להבין שיכול אדם להיות דתי גם מבלי
לשמור על המיצוות. אומר בן־חורין: יש
להחליף את הפולחן המיושן, עם התפילות
לקורבנות, בתפילה חופשית, הנובעת מלב
האדם, וד,מבטאת את הצורך והתיקווה
של השעה.
רק 40 חתמו. כצעד ראשון פגה בו־חורין
אל 130 אישים בארץ, ביניהם ראשי
הציבור של כל העדות, שנראו לו כקרובים
לדיעות אלה. אולם התוצאה היתה מאכזבת:
רק 40 איש חתמו על הקול־קורא שלו,
והם כולם מעדה אחת: מרכז־אירופה. כל
השאר התחמקו, בעיקר מפחד החוגים האדוקים.
שידם נטוייה לנקום את נקמת
דיעותיהם.

ספרים
אחר נו פ ש, תדהמה

בעוד •שבועות מיספר יחולקו פרסי טבל
בסטוקהולם. בירת שבדיה. אחד מהם יהיה
פרס נובל לסיפרות, המסמל את שיא
הערכת הציבור לסופר. למרות שיהודים
רבים זכו לפרסי נובל למדעים השונים ולשלום,
טרם זכה יהודי אחד לפרס נובל
לסיפרות עבור יצירה שנכתבה בעברית.
סיכוייו ישל חיים נחמן ביאליק לקבל
פרס נובל ב־ 1934 היו רבים, אולם כיוון
•שמת שוב לא יכול היה לזכות בפרס. כעבור
13 שנה הציע פרופסור יוסף קלאוזנר,
איש האוניברסיטה העיברית, את מועמדות!־
של זלמן (לוחות גנוזים) שניאור, בלי
שהצעתו תתקבל. אולם פרופסור מרטין
בובר, בשיתוף עם פרופסור שלמה הוגו
ברגמן, הציעו את ש״י (תמול שלשום)
עגנון, כיוון שלא מצאו את שניאור ראוי
לכבוד.

בינתיים חלפה שנה נוספת (בה זכה
ת.ס. אליוט ׳בפרס נובל לסיפרות, ופרופסור
מרטין בובר עצמו הפך מועמד, בזכות
היותו הוגה־דיעות וסוציולוג בעל שיעור
קומה בינלאומי).
השנה הגישו חבריו של שניאוד (מועדון
הסופרים העבריים בניו־יורק, פרופסור
קלאוזנר יחד עם זלמן שזר, מי שהיד,
שר-החינוך־והתרבות) את מועמדותו, ב־חסתייעם
בעובדה כי כמה מכתביו של
שניאור תורגמו לשבדית.
׳אולם האוניברסיטה העיברית הציעה
רשמית, החורף, את ש״י עגנון* ונסתיי־ער,
בממשלת ישראל ובזלמן שוקן, מו״לו
של עגנון.
עגנון יצא לסקנדינביה, כדי לקדם את
עניין הפרם ששוויו כ־ 15 אלף לידות, בילה
כמה שבועות נופש במלון נורבגי הררי
ומשחזר, נדהם לשמוע כי המועמד הרציני
לפרס הוא שלום אש, הסופר היהודי הכותב
אידיש, שהתחבב על קהל הקוראים
בעולם בספריו על ישו מנצרת.

אנשים
+בהופיע אלוה יצחק שדה כעד
בחקירת רצח ניסים לוי, סיפר על ליל־הרצח,
שבו נזקקו לטלפון אשר בביתו,
הסביר שדד, לבית־הדין כי פגיונות היו
נפוצים בין חייליו (כדוגמת הפגיון בו
נרצח, כנראה, לוי) .כאשר שאלו הסניגור
אם יש לו פגיון, השיב האלוף בחיוך:
״לי יש אפילו שניים״.
* וינפטון צ׳רצ׳יל הודה כי הוא
משתמש בסמי־שינה. הרכבם: שתי כוסות
ויסקי וכותרות העיתונים. ההסבר: קריאת
הכותרות, שלא השתנו במשך השנתיים
האחרונות, מבטיחה את שנתו •של מנהיג
השמרנים הבריטיים, אם הוויסקי לא הספיק
לעשות את שלו.
! 4כאשר הנסיף כרנארד** בעלה
הגרמני של מלכת הולנד, סייר בארגנטינה,
הופיע בכינוס הדאסקאמיסאדוס (״חס-
די־ד,חולצות״) ,אוהדיו של פרון. כדי להיות
שותף להרגשתם, הסיר את מעילו,
ואחר היסום נוסף את חולצתו.
* ב־ 1967 זכה עגנון ב״פרס נובל״.
** הנסיך נתפרסם לאחרונה בפרשת
קבלת שוחד מחברת המטוסים האמריקנית
לוקהיד.

אנטבה -טפל או עקר

ק שק שת

(המשך מעמוד )9

נראה גם אכזרי כיותר — נסיגה
כטענת ״לא יכולתי״ ,עד שלא
הגיעו האכידות לכדי 50$מן הכוח.
שרון הוא שסיפק לו הסטנדרטים
הספציפיים שד הכיצוע,
הדגימם, המחישם והוסיף עליהם
(״לא חוזרים עד שלא מכצעים״).

ש ¥ 1הו1ול חוה

2 0 4 1

הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
״קשקשת״ ,ובד ,136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפור׳סמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

2041

כך חסכו הצנחנים מופת חי של רוח־לחימה
והם אשר משכו את צה״ל, בציצית
ראשו, מתוך ביצת שנות ה־50׳ הראשונות
אל הדרך הנכונה, של צבא התקפי
ודבק-במטרה, שהחלה (עבור צה״ל ביב־ללו)
ב״קדש״.

הכושי לא הרך
^י ־ ש ם באמצע שנות ה־ / 60 ועוד
לפני ששת־הימים, כבר אבד הטעם
הראשוני והמוגדר, שרק בעבורו ולמען
הצנחנים: הסטנהטמעתו
הוקם
דרטים הדיינים הגבוהים־יחסית (לצה״ל
״הישן״ ,לא באופן מוחלט !) הפכו נחלת
הצבא כולו ; והאלמנט הראשי של עוצמת־היבשה
— הטנקים — טיפח את רוח*
הלחימה הרמה ואת הסטנדרטים הגבוהים
שלו, באופן עצמאי ועל סמך הדוגמות
״הפרטיות״ של יחידותיו ב״קדש״.
הכושי הצנחני עשה את שלו — והכושי
צריך היה ללכת: כיוון שכבר ניטעה בצבא
רוח־הלחימה, מן הדין היה להמשיך את
התהליך ולהעלות גם את הסטנדרטים
המיקצועיים שלו (ולאו דווקא את אלה
המיקצועיים־הטכניים, ששיפורם איננו בגדר
בעייה ונעשה מאליו, עם הזמן ועם הש תכללות
והיתווספות הציוד, אלא את ה־מיקצועיים־האינטלקטואליים,
שיסודם החשיבה
הצבאית וביטויים בתורה הצבאית).
החי״ר בעל הרוח, הרמה והביטחון העצ מי
צריך היה להפוך חי״ר בעל יכולת
וכושר־ביצוע מודרניים, ברמה מיקצועית
גבוהה.

אכל הכושי לא רצה ללכת,
והכושי לא הלן־ .הצנחנים נשארו
תקועים כפיסגה המור אלית-
הם וכל החי״ר עימם — ולא המשיכו
והגכיהו עוד, לפסגות המיק

צועיות.

י• עניבת־חנק לפושעי הצווארון-
הלבן.
משה ורדכרגר, רח׳
ההגנה ,6בני־ברק
• המצבה על קיברו של היו״ר
מאו.
יצחק גרום, ת.ד ,3152 .בת־ים
• ״לא, מוישל׳ה, אין לך ראש
ביצה, רק תיזהר מהקיר!״
דדי תבלין, רח׳ גזר ,6תל־אביב
• פיו של אחד השרים בממשלת
ישראל.
כן-ציון אכרמוכ, רח׳
בילינסון ,18 רמלה
• המלאך בבגדי־עבודה.
ישראל לסינגר, רח׳
אילת _,19 רמת־יוסף, בת־ים

התוצאה היתה, שבמרוצת הזמן דמו הצנחנים
לילד מפגר, שכל התפתחותו פיזיולוגית
וכמותית בלבד, אבל בנפשו וגם
במוחו נשאר כל העת בגיל הילדות. הם
סירבו להתבגר — והפכו זאת לאידיאולוגיה.
לכל צורך מעשי שהוא, נראו ״קדש״
וששו־דהימים לצנחנים כאפיזודות גרידא,
אשר ביניהן ואחריהן יכלו להקדיש את
עיתותיהם, מחשבותיהם ומשאביהם לדברים
שבהם היה נתון ליבם: פשיטות, חדירות,
מירדפים, מהלומות פגע־וברוח.
והנה, לאחרונה דומה היה שפוף־סוף
מתחילים הצנחנים להיחלץ מעידן הילדותיות
ולעשות, מכוח הזעזוע של יום־
הכיפורים, את הצעדים הראשונים על
דרך הפיכתם חי״ר מודרני, שיהיה ביכולתו
לספק לכוחות וללוחמת־היבשה של צה״ל
לפחות מה שמספק החי״ר המצרי לצבאו
שלו וללחימתו.

ואז כאה אנטכה. אם אמנם יונח
לפעולה ״מייוחדת״ ,מוצלחת ומכי
ריקה זו שתשפיע, אפילו כהוא-זה
על כניין־הכוח של הצנחנים, איר
גונם, תשיסות-הלחימה שלהם ואי
מוניהם, ראוי יהיה לכנותה כעתיד
״שואת אנטכה״ ,משום שכמיל
חמה הכאה, אם תפרוץ, תתרום
הצלחה זו, כדומותיה קודם ״קדש״
וקודם ששת-הימים, לכישלון ה
אפופאי הכא של הצנחנים בשדה
הקרב ״הרגיל״ — שיהיה חוליית
ההמשך למיתלה 56׳ ,גבעת-התח-
מושת והחווה-הסינית. רק ההשלכות
לגכי לוחמת-היכשה שלנו
והתוצאות המיכצעיות עלולות
להיות הפעם שליליות וחמורות יותר,
מפני שספק אם גם כמילחמה
הכאה יוכלו הטנקים לככוש
ולנצח, ככימעט-סוליסטים.

נוחיות הקומנדו
ך • דפוסים המושגיים המקובלים
1 1עלינו מכוח ״ההסכמה הכללית״ ושבהם
אנו עושים שימוש חינם, בעיקרון, הכרח
(המשך בעמוד )44
העולס הזה 2041

השכוע כדרייכ-אין
בשעה 5.45
וולט דיסני

מאוזן :
.1נישא; .2אמירת דיברי־שבח לגניבת־דעת!
.7בה דורכים את היין; .9מן
הסכו״ם; .10 שמא; .12 אפס כוחו; .13
בת־קול; .15 ממלא־מקום (ר״ת); .16 גיבור
סיפרו הנודע של גתה; .17 סוף .18 :בגי-
מטריה: חמישים־ושלושה; .19 קרס; .21
בוסתן; .22 סיומת לרבות; .23 מטבע יפאני;
.25 חן, רוך .28 :בתוכם; .29 תפקיד בצוות־המטוס;
.31 הוייה! .32 נוזל נטול־צבע, דליק
מאד; .34 מונח בתורת־החשמל; .35 אחורי
הגוף; .36 יחזור; .39 כעס; .41 בלתי״
ממאיר; .44 עיר גדולה; .45 יונק דמוי
חזיר־ענק .47 :חייבת; .48 נהר באיטליה:
.49 שוטר־גדודי (ר״ת); .51 קיבוץ בארץ!
.53 מישחה רפואית רכה; .56 החומר הרך
בגוף החי; .57 יודה, סוקל; .60 מין עוף
לילי .61 :בירה אפריקאית .63 :קלף גבוה:
.64 הלוואי - ,מי יתן! .65 שים עצמך על
כיסא! .66 מידודשטח; .67 מסיפרי התנ״ך!
.70 כמו 12 מאוזן; .72 חמור־בר מפוספס;
.75 מושת על כל אזרח; .76 מין קוץ;
.78 גוף שני יחידה; .79 מילת־תנאי; .80
קבוצה דתית; .81 מעשה־פלא; .83 ירביץ:
.85 בלתי־מסווג(ר״ת); .86 נוזף .87 :מיספד;
.88 שנולד טרם זמנו; .90 חי לילי; .91

״׳החיפושית
דוהרת *טוב״

מילת־קריאה; .92 נחל בארץ; .95 ישן;
.96 היתוש מחולל הקדחת; .97 רך בצאן.

בשעות 7.30—9.45
מרד נעורים נוסח 76׳

מאונך :

.1יישוב בשפלת־החוף! .3בהרת־קיץ;
.4זהב .5 :נזכר־לעיל (ר״ת) .6 :כוכב־שבת
בהיר .8 :מעשה־נוכלות! .11 אגוז־הודו;
.12 בהשאלה: ישיש מופלג; .14 חומר-
זיבול; .15 באלאגאן; .20 נועם; .21 ועוד,
בתוספת; .24 נביאים כתובים (ר״ת).26 :
קריאת־צער; .27 משחית את הבגדים; .28
בתוכו; .29 סנדוויץ׳; .30 מדינה באפריקה;
.32 מן הצאן; .33 מין מטבע מקובלת בארצות
מסויימות! .37 ראש־הממשלה הראשון;
.38 תוך בלי התחלה; .39 כעס;
.40 סימן־כפל .42 :מין לוח־מתכת דק; .43
מושבה בארץ; .45 ניקיון, תום; .46 כתוב;
.48 הפה שלי; .50 נעלם; .51 מן הנביאים;
.52 מתגוררי .54 :נטל; .55 דרך .58 :מילת־ברירה
(הפוך); .59 מחוספס; .62 גם היא
משמשת לדייג; .64 עץ נודע בלבנון; .68
שאון; .69 סוג אדמה בנגב; .70 פתי;
.71 מתנה; .73 הגיע; .74 דחייה; .76 עכוז;
.77 מזמר; .79 מדינה באסיה; .80 ממון!
.82 דרגה בצה״ל; .84 השתופפות; .89
יחידה בכרם; .90 תשמח; .93 קרס; .94
סופו של צלף.

,,פורענות נעורים״

000000000*000000

אנו מ חפ שי ם ב תי ם ח מי ם

| עבור חתל תו לינו ה ח מו די ם

אגוד ת

צער

בעלי

חיי ם

רחום סלמח ,80 יפו,
מל.817621.

7הד!ת בת שמי
עו ש ח מוסיקה ש מי מי ת
עס מלילית

אנטבה ־־ 7 3 0אוע ־ קרז
(המשך מעמוד )43
בל־יגונה. אבל דווקא מסיבה זו, צריך
שמדי פעם נבחן ונבדוק מושגים שונים.
לפחות בתחום הצבאי, מוטב ומועיל לנו,
שנתרגל לערוך בחינה ובדיקה כאלה לעיתים
מזומנות, ובמידה גדולה במייוחד.

לדוגמה: מקובל לחשוב כי פעו
לת־דחימה ״מייוחדת״ היא מסובנת,
קשה, מורכבת ותובענית, מכל
הבחינות, יותר מאשר פעולת•
לחימה ״רגילה״ .לאמיתו של דבר
— ועל דרך ההכללה, במוכן —
ההיפך הגמור הוא הנפץ.

גדולי המתופפים בישראל רוכשים א ת מערכות התופים שלהם
ב ״חלילית׳־ ,כי מי כמוהם יו ד ע שרק מו מ חי ם בעלי יי ד ע,
נסיון וקשרים בינלאומיים הדוקי ם כמומחי ״חלילית״ מסוגלים
להציע מבחר כה מובחר של מערכות תופים מעולות מתוצרת:
חלילית, אולימפיק, רוג׳דס ופרמייר, תוך שילוב עם אביזרים
ומצילות בכל דמות המחירים החל מתוצרת יפן ועד לתוצרת
בריטניה וארה״ב. מו מחי ״חלילית״ מציעי ם לך מערכות תופים
מעולות במחיר החל מ 2 ,2 2 0 -ל״י!
במו כן מו ב ט חי ם לך: שרות מעולה, ייעוע מקצועי שוטף
ואחריות מלאה.

בו אגםאתה אל ה מו סי קהה עו ל מי ת של ״חלילית״.
בד אי ל ן !

״חלילית״ עושה מוסיקה עולמית•

חלילית״ -פ. נרינ שפון ובניו נ עי ם. יצרנים. יצואני ויבואנים
של כרי ננינר. מובחרים. כיכר ה שעון יפו טל 822917

מה שתקראב. חדשותהמשטרה״
דאתקרא בוותון אחר !

החודש
ב״חדשוח המשטרה:׳,

מל כתהס מי ם מירו שלים :
ודוי מ ד הי ם מן הכלא
הי מו רי ם בישראל :
המלחמהבמש חקי ה קו ביי ה
״הרגתי אתא שתי — היא מתה ! ״
צעק הרוצח ורץ למשטרה...
שוד המאה: פריצת הכס פו ת בצרפת
או פנ ת המ שטרה ! 1977
במדור הנשק :

סאקדח ״ טוטו ״ ל הגנ העצ מי ת ל

הו3־1ו! ..חדשות המשטוה׳ חוש!
• ״חדשות המשטרה״ — להשיג בכל דוכני ליעתונים
• הפצה :״גד״ ,צ׳לנוב ,13 תל־אניב •

המיקרה המדגים אמת זו בצורה קיצונית
הוא לוחמת המחתרות למיניהן. ניטול,
למשל, איזה קרלום או ד״ר ודיע חדאד,
שברצונו לחטוף מטוס. לרשותו עומדים כל
הזמן שבעולם, וכן קשת עצומה ומגוונת
ביותר של אופציות. עיקר מאמציו מכוונים
לאתר איזשהו חור בהגנת האדיב שבחר,
או סביב יעד הפיגוע — כאשר, במצב
האידיאלי, אין אפילו אותו אדיב יודע
שנבחר, ואין איש מעלה על דעתו, שאותו
יעד מסויים עתיד להיפגע, פעולה כזו
גם נחשבת ״מוצלחת״ — כלומר, ממלאת
את מטרתה — אפילו לא השיגה בל הישג
חומרי או מוחשי, מפני שעצם ביצועה
הוא הצלחתה: הגיעו הפידאיון לחוף תל־אביב
ופתחו באש — הושגה מטרת שולחיהם,
וכבר אין כל חשיבות לשאלה, אם
כל הסידורים אמנם פעלו כראוי ואם תפסו
מחנה צבאי, או אולי רק מושב־זקנים.
ככל שהסייגים, האילוצים והמיגבלות
רבים ונוקשים יותר, ובכל שכבד ומעיק
לחץ הזמן וגדל מיספר השיקולים השונים
שמשפיעים בו־זמנית, כן הופכת קבלת־ההחלטה
קשה ובעייתית יותר — ונדרש
״כושר-תיכנוף׳ מעולה יותר. גם הביצוע
נעשה כד יותר בעייתי, והוא מחייב ״כושר
אירגון וביצוע״ רב ויעיל יותר. לכן,
פעולות־התגמול של צה״ל, החדירות לפתה־לאנד
— או מיבצע כגון אנטבה — נמצאים
בדרגת־קושי גבוהה מזו של פעולות
הפידאיון שהזכרנו, והן גם תובעניות יותר,
בתיכנון כמו בביצוע.

אבל אץ ככלל להשוות את
קשייהן ובעיותיהן של פעולות
אלה למה שעמד, למשל, לפני אותו
מנ״ד צנחנים, שכוחו נתקל לפתע
כמערך המצרי כחווה־הסינית —
או מפקד פיקוד־הדרוס, שבתוך 13
שעות היה צריך לתכנן וגם להכין,
בנסיבות של לחץ קיצוני, התקפת
נגד מערכתית.

ועל אחת כמה וכמה כך מבחינת הקשיים
הפיסיים, או החומריים, בביצוע ההחלטה
שנתקבלה — ושוב השווה את מג״ד הצנחנים
הנזכר עם, נאמר, דן שומרון באנטבה:
בעייתו וקשייו של הראשון, רבים
היו, וחמורים הרבה יותר משל השני.
הפער גדל עוד יותר בדרג המיבצעים־
בפועל: מילבד כמה אספקטים שלצורך ה־מיבצעים
אינם אלא טכניים גרידא (כמו
מהירות ריצה, דיוק קליעה בכדור ראשון)
,ודאי שכל צנחן בחווה הסינית נדרש
להיות לוחם טוב יותר, בכל המובנים
— וגם אמיץ יותר — מאשר בל ממלא-
תפקיד שווה־ערך באנטבה.

פיקניק באנטנה
* 1מה שנוגע ל״מיבצע יונתן״ גופו,
^ הרי חלקם של המבצעים על הקרקע
היה הפשוט והקל ביותר. המופת של תיב־נון
מדוקדק ויעיל, גדוש הליבה על חוטי-
שערה וחודי־תער, שייך לחיל-האוויר —
ולעניין זה אין הדבר חשוב, אם הדבר
הראשון שנבדק היה (בדרך הטבע) השלב
האחרון, והוא סיכויי הצלחת הפעולה הקרקעית.
התעוזה והנכונות ליטול סיכונים,
שרק בקושי ובדוחק ראויים להיבנות ״מחושבים״
,אשר נדרשו בדרג הממשלתי —
ובחשבון הסופי, בעיקר מראש־הממשלה—
ודאי שהיו גדולים ומכבידים כמה מונים
משל כל משתתף אחר.

לבן, מותר לשאור מה המהומה
הגדולה שמקימים דווקא הצנחנים
כהקשר אנטבה. שהרי, כמיבצע
צבאי, לא נדרשו לתכנן ולבצע יותר
מאשר התקפה פלוגתית, או
גדודית, עד אוייב מופתע ויעד
בלתי-מכוצר, כאשר היוזמה טוטאלית
כצידם — והחיילים שממול
אינם ;ימנים, לדעת הכל, על לו*
חמי-הצמרת בעודם.
מצד האוייב, כמו מצידנו, לא הופעלו
כוחות או לחימה רב־חילית, ולא נדרש

שיתוף־פעולה עם טנקים או ארטילריה.
מקלעים לא כיסו את השטח באש לו־חכנית,
ומרגמות לא הפגיזו, ללא הרף,
את השטחים המתים.

בקיצור, מבחינת הרמח המיקצו־עית
שנדרשה, כמו מצד כושר
קבלת־ההחלטות, מידת הסיכון
ואיכות המנהיגות, השליטה והפיקוד
ככל הרמות, לא היתה אד ׳
טכה, לעומת החווח־הסינית, אלא
פיקניק.

ההצלחה באנטבה איננה מהווה אפילו
שמץ-ראייה, שאם יעמדו הצנחנים שנית
במיבחן האמיתי והקובע — כלומר, מול
מערכי־הגנה ושריון של האוייב, בקרב
נטוש, בהגנה או בהתקפה — אכן יוכלו
לעמוד בכך, בלא שהמיונות (המיקצו־עיים)
של העבר, מפוארים ועקובי־דמים,
ישובו ויחזרו על עצמם.

כאי־ אבחנת האמת הזו טמונה
סכנה חמורה מאין כמותה. יש .
להחליט למה מייועדים הצנחנים: י
אם ללחימה ״מייוחדת״ ,נוסח א ד
טכה, אין צורך בחטיבות שלמות,
אלא די כבמה עשרות אנשים,
שיתמחו בכך, כמו ״הכוחות
המייוחדים״ של צבא ארצוודהב
רית ,״שירות האוויר המייוחד״ של
הצבא הבריטי, או 101 אצלנו.
פעולות באלו דורשות, מעצם טיבען,
מתמחות־ספציפית ייעודיות מיסגרות
וקטנותמאד. אין הן עולות בקנה
אחד עם ״חיל״ המוני, ודרישותיהן מהוות
אנטי־תיזה קוטבית לדרישותיה של לחי מה
״רגליה״ ,במיסגרות רגילות.

.ראיית האלמנט העיקרי בחיל־ |
הרגלים של צה״ל במייועד לבצע
לחימה זעירה, כקבוצות קטנטנות 1
המבוססות עד ״נבחרות״ פלוס תוספות
אד־הוק — זהו אבסורד
גמור.

אם, מצד שני, מתכוון צה״ל שהצנחנים
אכן יהוו ״חיל״ ,המכיל כמה חטיבות וגם
נוטל חלק ראשי וקבוע במאמצים העיקריים
של כוחות־השדה במילחמה ״רגילה״ ,אי-
אפשר בלל שמשימות נוסח אנטבה ייחש בו
ייעודיות לצנחנים — ובוודאי לא כ-
אופייניות לתפקידים שיידרשו הצנחנים | 19 למלא במילחמה.
ובל ייאמר ש״אינני מתמצא בנעשה,״
ושהטענות המושמעות כאן הן מסוג אלה
המכונות ״אלארמיסטיות״ ; דהיינו, של אז-
עקת־שווא. החששות המובעים מתאימים
למד -שהיה וקרה עד עתה, וב״יום הצנחן״
האחרון לא היה קץ לשבחים שהרעיפו על
הצנחנים עקב אנטבה — ולהוכחות שראו
הכל בהצלחה זו, כעדות ניצחת לכושר הביצוע
של הצנחנים ולכך ש״חוד החנית
של צה״ל לא קהה״! משמע, שכבר אין
בסיס למישקע הכבד, יליד יום־הביפורים,
בדבר כושר־הביצוע של הצנחנים, ומידת
ואיכות הכנתם למילהמה.

ההרגעות הללו הן המדאיגות
מכל. חיזוק חשוב לדאגה יימצא
בעובדה, שחראש־המיקצועי של
הצנחנים (וחיל־הרגלים בכלל) ,הקצה
״ר, הוא שתיכנן וגם פיקד על

פעולת אנטבה.

נזכור שאין מדובר באקט חד-פעמי, ומם1* -
תבר שהקצח״ר משמש, בעת ובעונה אחת ,״
״קצין חיל ראשי״ ,שייעודו הכנת כוחות
החי״ר למילחמה וגם מפקדה מיבצעית,
הממונה על תיכנון וניהול ישיר של מיב־צעים
שוטפים. זכור היטב רפול, שבהיותו
קצח״ר עסק גם הוא במיבצעים ואף השתתף
אישית בפעולות, כמפקדן.

תופעה זו אין לה אח ורע כעולם,
אכל טמץ כה חלק מן ההסבר
לתופעה, שהצנחנים היו מוכנים
היטב לכל מיני לוחמות זעירות,
אבל לא ללחימה ממש.

למה קצח־׳ו? ־
מנם, אצלנו משמשות מיפקדות
\ 8זרועות האוויר והים, בעת ובעונה
אחת, מיפקדות מיקצועיות וגם מיבצעיות.
בתנאינו, הדבר אינו רק אפשרי ורצוי,
אלא אף בלתי־נמנע. לא כאן המקום לחת־ 1
עמק בסוגיה זו, אבל די שנאמר, כי
בעניין הזה מקובלת ההבחנה בין שתי
זרועות אלה ובין זרוע היבשה, כאשר בזו
האחרונה קיימות בצה״ל, כבכל צבא אחר,
שתי ״פירמידות״ נפרדות ושונות: האחת1 ,
עסוקה בהכנת הכוחות ובבניינם, והשנייה
היא פירמידת המיפקדות והעוצבות ה-
מיבצעיות. מובן שבפועל קיימת גם מידה
העולם הזה 2041

תועלת באנטבה. ראוי להם שיתעלמו
ממנה, ובמקומה יבחנו וילמדו היטב מה
קרה אותם בכל הקרבות שניהלו עד כה
במילחמות ״הרגילות״.

של חפיפד, בלתי־נמנעת. אבל אין יודבר
אפשרי, אפילו טכנית, שמיסקדה מיק -
צועית ראשית (יבשתית) תתווה, בעת
ובעונה אחת, גם מיפקדה מי ב צ עי ת
פעילה. אלה הן שתי רשויות נפרדות לגמרי
— וכל אחת מהן מצריכה גוף־תיפקו-
די נפרד, הפועל למען ייעודו המוגדר
״בפישרה מלאה״.
העובדה שהקצח״ר הוא גם מעין ״ראש/
מבצע מיבצעים מייוחדים״ של ביטחון שוטף
(בט״ש) מעצבת את מיפקדת הקצח״ר
כמיפקדה, שמיבנה, אורח־פעולתה ונושאי
התעניינותה שמים לגמרי מהללו של מים-
קדה מיקצועית, אשר ראשה ממונה על
עיצוב תורות־לחימה של אחד החילות הראשיים
ועל יישומם ועידכונם התמידים.
אם ״מיבצעים מייוחדים״ כאלה מתוכננים
ומבוצעים על־ידי הקצח״ר, נשאלת
השאלה מה עושה, בעניינם, אג״נדמיבצעים
במטכ״ל — ואם אין הוא קיים ופעיל, גם
בין המילחמות, לצורך זה, בין היתר.

אם סכורים כי קצה״ר זה או
אחר הוא המתאים כיותר לתכנן
ולנהל מיכצעים מייוחדים, או אחרים,
אין כל מניעה לכף שימונה
לעסוק כנושא זה — בתנאי שיניח
את העיסוק האפור יותר. של הבנת
חחי״ר למילחמה, למישהו אחר.
הבעייה איננה רק של סדר־קדימויות
בחלוקת זמנו ותשומת-ליבו של הקצח״ר,
אלא עמוקה יותר: העיסוק בתיכנון ובביצוע
מיבצעים שוטפים מטה את תשומת־ליבו
של הקצח״ד להם ולדרישותיהם. תחת
שכבונה גייסות למילחמה, ישתחרר ה-
קצח״ר מהשפעת הלוחמות הזעירות ו״הפד
ייוחדות״ הללו שבמיסגרת הבט״ש, הוא
שוקע ומתמקד בן עוד יותר. אינני מניח
כי במשך התקופה שהכין את מיבצע יונתן

הכנת הצנחנים לפעולות ״מייו־חדות״
נוסח אנטבה — או ביירות,
או נגע־חמדי — במקום ועל
חשבון הכשרתם ללחימה ״הרגילה׳׳
,שהיא מכרעת וגם קשה,
מסובנת ותובענית יותר, מהווה
שגיאה חמורה, שתוצאותיה עלולות
להתגלות בפאטאליות.

: 28.12.68 התקפת הצנחנים על נמל-התעופה שר כיירות
מה מסוכן יותר 7
וגם אחריו, במשך איסוף החומר על ה־מיבצע,
ביצוע תחקירים והפקת לקחים
(כלומר, מה שנראה בצה״ל כהפקת לק חים
— ולדעתי איננו ראוי לתואר מכובד
ומחייב זה) ,בוודאי שלא יכול היה הקצח״ר
להתעמק כהלכה, אם בכלל, בבעיות אימון
הכיתה בהסתערות על יעד מבוצר;.
או בטכניקת־שיתוף הפעולה עם טנקים; או
בבחינת כל ההיבטים של החגור החדש
(כזה שהדגימו הצנחנים במיצעד, ב״יום
הצנחן״ ,ולפחות במבט ראשון, דומה שיש
ויש מה לברר בהקשרו).

אכל לצורך ״חחווה-חסינית׳׳ ה
באה,
בעיות אלו חשובות — ובוערות
— הרכה יותר, מכל דבר
שהקצח״ר יבול היה ללמוד ממעורבותו
האישית והישירה באנטבה.

מנטליות 101
ך* די שיוכלו לבצע כהלכה את משי-
^ מותיהם כחי״ר (או חיר״מ) בשדה־הקרב,
כחלק מכוחות-השדה של צה״ל ומול
כוחות־השדה של האוייב, אין לצנחנים כל

יש לנתק, מייד ולחלוטין, את הקשר
שבין הלוחמה ״המייוחדת״ לסוגיה ובין הצנחנים
— ולחסל, באופן מודע ומוחלט,
את ״מנטליות 101״ .בכך ייפגע הזוהר,
אבל היעילות והתועלת יצאו נשכרות וסיכויי
ההצלחה ישתפרו מאד.
מצד הפעולות המייוחדות עצמן —
שעליו לא עמדנו — הרי תכונותיהן האופייניות,
והאלמנטים והאספקטים הלא־צבאיים
המעורבים תמיד ובהכרח בן, מחייבים שהן
תוטלנה על יחידות ייעודיות מייוחדות,
מצומצמות ומומחיות. זהו מיקצוע לעצמו
וחובבים נלהבים, גם כשהם נחשבים ״קומנדו״
,כמו הצנחנים, אינם מסוגלים אף
פעם לענות כהלכה על כל הדרישות או
להוות תחליף למיקצוענים.

אם לא יסולק צל אנטבה מעד
הצנחנים, ואם פעולה זו היא אשר
תשמש להם מקור ראשי של השראה
ודוגמה ללחימתם, צריך שנדע
כולנו כי מה שהיה הוא שיהיה,
ובי בכך נזרע זרעו של הכישלון
הבא, אח והמשך לבשלונו
תיהם המסורתיים של הצנחנים,
כבד שלוש המילחמות האחרונות.

הודעה על חובת הדיווח
)**דסמכסיתכד׳ו

בחודש

אוקטובר

עוסקים זעירים

עוסקים מורשים

עו ס ק עצמאי !

עו ס ק!

אםאתה עו ס ק זעיר
ומספרה עו ס ק שלך מ ס תיי םבספ רו ת
00 עד 39
עליך ל הגי ש

אםאתה עו ס ק מו רשה
ו ת קו פתהמאזן של עסקך
מסתיימתב חו ד ש מרץ או ב חו דשספטמבר
עליך ל הגי ש עד

עד ה־ 15 בחודש או ק טו ב ר

ה־ 15 בחודש או ק טו ב ר

א ת טו פסה דיוו חהת קו פ תי —
מ ס ערך מו ס ף, ול של םאתיתרת
מ ס ערך מו ס ף שגבית מ ל קו חו תי ך
ב שלו שתה חו ד שי ם :

א ת טו פסה דיוו חהת קו פ תי —
מ ס ערך מו ס ף, ול של םאתיתרת
מ ס ערך מו ס ף שגבית מ ל קו חו תי ך
ב חו ד שי ם :

יולי, אוגו ס ט, ספ ט מבר.
שיםלב ! במועד הנו כ חי עליך לדווח באופן יוצא
מן הכלל, על עי ס קו ת שבוצעו במשך שלושה חוד שים.
טופ ס הדיוו חהת קו פ תי ישלח אליך ב אמצעו ת הדואר,
בצירוף דברי הסבר.
-הנך

אוגו ס ט וספ ט מבר.
טופ ס ה דיוו חהת קו פ תי ישלח אליך באמ צעו ת הדואר,
בצירוף דברי הסבר.
מ תבק ש לפנות ללשכת ייעוץ והדרכ ה במשרד המכס והבלו

א ם לא תקבל א ת היטופס עד ה10.10.76-
הקרוב ל מ קו ם מגוריך.
אנ א מלא אתה טו פ ס על־פי ה הו ר או תומ סו ר או תו ב א חד מ סני פי ה בנ קי םהמ צוייני ם על גבי ה טו פ ס.
בעת מ סי ר ת טו פסה דיוו ח עליך לשלם אתי תר תמס ערך מו סףבהתאם לחי שוב שבטופס.
זכור !

המאח רי ם בהג שת ה דו״ חהת קו פ תי.

על פי ה חו ק יינ ק טו צעדי ענישה מ ח מי רי ם כלפי
ה קפד על הג שת ה דו״ ח במועד.
מנע מעצמך ו מ אי תנו, א ת אי הנ עי מו ת הכרוכה בהפעלת א מ צעי ם מיו ח די ם לצורך גביית י תר תהמס.

או.ף המכס והבלו/מס ערך מוסף

העולם הזה 2041

מגוחך לר או ת קוקיה הניצבת על כ תפך. ו ה מז מר ת ז מי רו תשלו!.־ן לה
עצמית ^ סנובה הלועסת סיפרו ת לעוסה. ה ארוז ה והמתוקנת לטעמה...״

מוו ק

• למסתכל עכשיו, על מפת הסיפרות העיברית,
שנים לא־מעטות אחרי מהפיכת־הסיגנון, הנוסח והתוכן
של סוף שנות ה־50׳ וראשית שנות ה־60׳ בסיפרות
העיברית החדשה, כיום 3 ,שנים לאחר מילחמת יום־כי־פור,
מתקבל רושם ברור, כי בסיפרות שולטים כוחות
צעירים, דינאמיים ושונים לחלוטין מאותם השולטים
במנגנון הציבורי, ובחיי הפוליטיקה והכלכלה של ישראל.
בעוד שבמימסד המדיני שולטים דור־הזקנים ומש-
לימיהם בני דור־הפלמ״ח, בולט בחיי הסיפרות זרם חדשני
יותר, דור־המדינה. למשל, יצירות יהודה עמיחי,
דויד אבידן, נתן זך ויונה וולד בשירה; הסיפורת של
א.ב. יהושע, יורם קניוק, יצחק אורפז, עמום עוז; מסות
הביקורת של דן מירון ועדי צמח. המסתכמים ליצירה
המבטאת אופן מחשבה שונה לחלוטין מזה של דור־ביאליק,
דור־אלתרמן או דור־הפלמ״ח.

• המדובר לא רק ביצירות של סופרים צעירים
מאד, אלא בתהליך־התחדשות ביצירתם של סופרים חשובים
בני דור־המדינה. הקורא בשירי אבידן, וולד, אהרון
שבתאי והרולד שימל, חש כי מדובר אצל המשוררים
האלה, לא בחזרה מיכנית על דפוסי־שירה של לפני 10
או 20 שנה, אלא במהפכה מושגית, כאשר הגבול בין
טכסט שירי לבין טכסט לא־שירי מטשטש. אין זה מיקרה
שמשוררים אלה מגדירים את שירתם כיום כמעין מעבדה־

• מהי הסוציולוגיה, או הממשות החברתית, הניצבת
מאחרי המהפכה התוכנית והסיגנונית הזאת בסים־
רות העיברית, שמסומלת כיום על־ידי סופרי דור־המדי-
נר — ,מיהודה עמיחי ועד לצעירים בני ,20 המתחילים
היום לפרסם בעכשיו — הם מהווים ביטוי ממשי לאינטליגנציה
הישראלית, לשיכבת אנשים צעירים בארץ, שאי נם
משועבדים למנגנוני מיפלגות־המימסד ולדפוסי־מח־שבה
מימסדיים. בעוד דורם של שלונסקי ואלתרמן, ובני-
טיפוחיהם מדור־הפלמ״ח, היה צמוד בטבורו לזרמים המיס־לגתיים
הישנים, פעלנו אנחנו לבד, בלי מקורות כספיים
ממשיים, ומתוך מידה רבה של חיפוש דרך אינדיווידואלי.

נגד ״ מי ס חו ר עצמי״
• אם לבחון את יצירות דור־המדינה, בולט כי אין
ליוצרים תפיסזדרעיונית-מוקדמת הכופה עצמה על היצירה.
תכונה זו איפשרה להם להתבונן במציאות הרוחנית׳
החווייתית, ובסופו של דבר גם החברתית, של
ישראל, לא במישקפי, תודעה־יהודית ,,או, אתה בחרתנו
/או, הציונות־המגוייסת׳ ,ולכן הס סיפקו מפה קיומית
אמיתית של מצבנו. סיפרות דור־המדיגה הגיעה
לאמיתות המקיפות — במידה שהגיעה — דרך הרבה
כניסות אינדיווידואליות מוחשיות, אם לעשות פארפרזה
משורות שירו של עמיחי לא כברוש לא הצילצול
החד, המעורר /בשער הרופא התורן / ,אלא בדפיקות,
בהרבה אשנבים /בכניסות צדדיות, בהרבה דפי-
קות־לב
• עכשיו, הביטאון המרכזי של דור־המדינה בסים-
רות העיברית, היה מושתת תמיד כולו על התנדבות
בלתי־מימסדית ובלתי־ממוסדת, עם תמיכות מועטות
מבחוץ. למרות תנאים אלה, נהנינו תמיד ממירב האהדה
של הסופרים הצעירים. כך, למשל, הוצאנו לאור את
ספריהם של עמיחי ואבידן. בהוצאתנו ראו אור גם ספ ריהם הראשונים של אהרון אפלפלד, יונה וולד, יאיר
הורביץ, אהרון שבתאי, אריה סיוון, מאיר ויזלטיר, יוסף
מונדי, עדי צמח ורבים אחרים.
• ביטאנו, ואנחנו מבטאים, את הכוחות הנונקוג־פורמיסטיים
של הסיפרות הצעירה, בבחינת צועדים לפני
המחנה. טיבעי שבאחרונה ניכרות תופעות רבות של
מיסחור ומיסוד של כל אותם חידושים סיפרותיים רדיקליים,
שבאו לידי ביטוי, בפעם הראשונה, על דפי
עכשיו. טיבעי הדבר שאחרים סיגלו לעצמם את הקו
שלנו, ומוכרים אותו בעטיפות מבריקות לקהל, בחינת
שלוחה ממוסחרת שלנו.
• אלא שתפקידנו העיקרי אינו מיסחור-עצמי —
אלא העזה מתמדת וצעידה קדימה. תפקיד זה מתבטא
באקטואליות העיקבית של גילוי הכישרונות החדשים.
במדור ״פנים חדשות״ אנו מפרסמים יצירות ראשונות
של סופרים ומשוררים צעירים, לרוב למטה מגיל .25
גילויי מדור זה הביאו לכך, שלאחר מילחמת יום־כי-
פור ניכרת מהות חדשה בכתיבתם של יוצרים חדשים.
דברים שונים ומעניינים קורים ללשון העיברית, והם באים
לידי ביטוי ביצירה.

!1 11

ד״ר גבריאל מוקד 42 מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת
בו־גוריון בנגב, והמשמש כמרצה לסיפרות
באוניברסיטת חיפה, פירשם ספרים על קפקא ועמון
(עיונים ב,המטמורפוזיס׳ ,שבחי עדיאל עמזה) ומחברם
של פירקי פרוזה הגותית (ואריאציות) .גבריאל מוקד,
נמנה על מייסדי ועורכי כתב״העת ״עכשיו״ והוצאת־הספרים
שלידו, נחשב כאחד ממחוללי התפנית בסיפ-
רות העיברית שלאחר דור־הפלמ״ח, ויוזמם של פיר־סומים
תרבותיים בעלי מגמה רדיקאלית.

ניסיונית למחקר משמעויות של לשון, מעבדה הקולטת
את כל האלימות והחיספוס של העיברית המדוברת. יחד
עם זאת, אין לי ספק, שהפריצה המשמעותית הבאה בשי-
רה־העיברית תבוא מקרב בני ה־ 20 שגדלו כבר במציאות
החשופה והאכזרית שאחרי מילחמת יום־כיפור,
והרחוקים מרחק שנות־אור מהמליצה הציונית הרישמית.
• הסיפרות העיברית כיום תיבחן במילוי־סימולטני
של שני תפקידים, שכל אחד מהם אינו קל בפני עצמו.
התפקיד האחד הוא חידוש של משמעויות, תכנים וסיג־נונות,
מבלי להשתעבד לעבר — נטישת העבר המיידי של
היוצר תוך מהפכה מושגית וסיגנונית מתמדת. כל יוצר
צעיר, המבטא מהפכה כזאת, ימצא את מקומו בעכשיו
גם כשאין לו עורף ציבורי. שנית, אין להתעלם מכך
כי סיפרותנו תיבחן עכשיו גם בתהודה ממשית של
המצב החברתי, הכלכלי, הפוליטי והביטחוני בארץ. ואין
אותנו כוונתי לריאליזם־סוציאליסטי של טיפשים, שעכשיו הצליח
לנטרלו בשנות ה־ / 50 וגם לא לתכתיב אסתטי ומעוצב
מבחינה קליגרפית, כפי שיש המתיימרים לעשות
בהווה.

״עימות עם מי מסד שוקע״
• מבחינה פוליטית, אנחנו מצויים בעצם בעימות
עם מימסד שוקע. ההערכה המחודשת של כל המצב־הקיו־מי
שלנו הואצה, בייחוד אחר מילחמת יום־כיפור, ולא
ייתכן שלא תהיה לדבר תהודה בסיפרות. אני חושב
שביטוי למצב זה היה גם על המישטח האירגוני. לכן ניסינו,
למשל, להקים את ״איגוד סופרי ישראל״ ככלי
אירגוני־מיקצועי, ולא גזעני, מתוך מאבק באגודת־הסופ־רים
הנוכחית. הודות למאבקגו נאלצה האגודה הנוכחית
להקים איגוד מיקצועי כולל יותר, בשם ״התאחדות
סופרי ישראל״ .אבל מובן שהמאבק הזה הוא רק
בתחילתו.
• הבעייה שלנו עכשיו היא שאנחנו זקוקים ל0יפ-
רות־מחאה שלא תהיה פלאקאטית. סיפרות שתעמוד ברמה
גבוהה מבחינת משמעות ולשון, ולא תהיה מנותקת מהלחצים
הקיומיים בארץ. לחצים הסוגרים עלינו כאי ה־שקוע-למחצה
במים. מייצג של סיפרות כזאת ניתן למצוא
בסיפוריו של אהרון אפלפלד, העוסקים בטראומות
של השואה. אפלפלד מצא דרך שלא להיות פלאקאטי
וקיטשי. שלא למסחר את הזוועות נוסח אלי ויזל. הוא
מתייחם לחוויות אינדיווידואליות שבשילהי השואה מתוך
אחריות לשונית גדולה מאד. אחריות זו הופכת נוכחות
חיה ביצירות מסויימות של א.ב. יהושע, עמום עוז,
יורם קניוק, יצחק אורפז ועמליה כהנא־כרמון. אחריות
לשונית, שבה מצוי המיזוג בין חודיה אינדיווידואלית
לגמרי לבין קליטת מצב קיומי כללי. הדבר בולט במול־היערות
של א.ב. יהושע, ובחלקים של מיכאל שלי של
עמוס עוז. מובן שלעיתים כף־המאזניים נוטה יותר לצד
הפוליטי, כמו במחזות של יוסף מונדי. לא תמיד ניכר
איזון מושלם בין הקווים השונים הללו. מה שחשוב הוא
לראות אותנטיות אישית רצופה בדחפים קיומיים כלליים,
תוך הקפדה שתמונת־המצב לא תהיה מוכתבת על־ידי
אידיאולוגיה מימסדית, או כל אידיאולוגיה אחרת.

האק רו ב טי ק ה של מר גורי
• בין מילחמת ששת־הימים למילחמת יום־כיפור
כתבנו בעכשיו אין אנו יכולים לעמוד מנגד ולהחריש
מול גל המליצה הלאומנית, השוטף את במות-הרוח
שלנו ...אנו אומרים, צביעות׳ לא משום הנאום עצמו,
כי בוודאי מותר להזז לנאום אפילו על סיפוח רבת-
בני־עמון וארם־דמשק לישראל, אלא משום שזה היה
הנאום הפרוגרמאטי הראשי בוועידת האגודה. רק צביעות
היא, כאשר אגודת־הסופרים קוראת תמיד לסופרי
העולם לתמוך בנו בשם המוסר, אך ממלאת פיה מים
בפרשיות כגון בירעם, או עקרבה, או פיתחת־רפיח. גם
איננו מאמינים באקרובטיקה הרוחנית של מר גורי,
אשר על־פיה אפשר לקחת מהזולת עוד ועוד אדמות,
מבלי, למשל, לסגור את שדותיו בתיל־דוקרן
• העמדה הפוליטית של הסופר, העמדה המרדנית,
איננה מתבטאת אך ורק ביצירתו. רובם של משתתפי
עכשיו התייצבו מול תנועת ארץ־ישראל־השלמה. נגד
הסיפוח, בעוד שהסופרים הקשישים ואף סופרי דור־הפלמ״ח
פנו למחנה ארץ־ישראל־השלמה, או מסתופפים
בצילם של אלון וגלילי. הדברים הגיעו גם לכדי התנגשויות
חריפות ביותר בין עמיתי למערכת עכשיו, בין
פרופסור דן מירון למשה שמיר, וביני לחנוך ברטוב.
יורם קניוק, הקרוב לחיים גורי, נקט עמדות שונות מאלה
של גורי. כלומר, אנו עדים לקיטוב פוליטי מוחלט
בין דורות.
• ׳*מזץ בר~לעמזים^על^מחאה ~ברנריו ״1בסיפרות
העיברית. אבל באופן פראדוכסלי, סופרים הקשורים עם

תנועת־העבודה המסורתית פנו ימינה׳ תוך התעלמות
מאותן מגמות רדיקאליות שהיו במידה מסויימת בתנועת־העבודה.
ואיני עושה אידיאליזציה של תנועת־העבודה.
אין לי נוסטלגיה אליה. גם לא מעטים משורשי הפורענות
של הסחף הלאומני והקלאדיקלי נמצאים כבר אצל
האבות המייסדים של תנועת־העבודה.
• דווקא אנשים כמו עמום קינן, דן מירון, יורם
קניוק ויוסף מונדי מייצגים את הרוח הנונקונפורמיס־טית
של השמאל, ולא ״נספחי־תרבות״ של אחדות־העבו־דה
למיניהם. אבל, כאשר יש הדורשים להעביר את
הפובליציסטיקה הפוליטית ללב היצירה עצמה, אני ניצב
על המישמר נגד גירסה מחודשת של ריאליזם־סוציא־ליסטי.

אינני מאמין בפרוזה, שירה ומחזאות — שלא
תתמודדנה עם כל הבעיות הקיומיות שלנו, שהמצב־הפוליטי
הוא בוודאי אחת מהן. כיום קיימות מגמות שונות
של התפתחות בכיוון של ניתוק בין הצד הרוחני והחברתי,
לבין היצירה. קו זה נראה בלתי־סביר, אם כי
יש העמלים על הפצתו. נוסף לכך, אסור לנו לשכוח
*שאנחנו ארץ קטנה ומסוגרת, שלרשותה שפה קלאסית
גדולה — הידועה רק למעטים מחוצה לה. לכן, סופר
עיברי מייצג דווקא באקטואליות של ההווה, ובעמדה
מצפונית נונקורפומיסטית, את המורשת הממשית של
הלשון העיברית, מחוץ ומעבר לאידיאולוגיה הרישמית.

״ ק מו עלינו לכלו תנו״
• מתוך כל השיקולים הללו, אנו מתכננים שתי
חוברות מייוחדות. האחת — מוקדשת כימעט כולה לביקורת
הסיפרות העיברית הצעירה, והשנייה — לניסויים
מושגיים. החוברת־הניסיונית מתקשרת עם מה שנאמר

קודם על הצורך במהפכה מתמדת מבחינת מושגים, ואי־רצון
להתרווח ולנוח על זרי־דפנה של נוסח־לשוני, שנקבע
לפני עשר או עשרים שנה. נוסף לכך אנו מתכננים
קובץ, המוקדש לתרגומים משירה ערבית־פלסטינית
שבכוחו להוות גשר־הבנה, וסידרה מייוחדת של קבצי
משוררים צעירים, שזה להם פירסומם הראשון.
• אחדים ממשתתפי עכשיו ועורכיו משתתפים בעריכת
הירחון פרוזה. קיימת קירבה בין שני הביטאונים
ביגלל האופי הלא־מימסדי וההתנדבות, של שניהם, ובגלל
פתיחותם בפני יצירות של צעירים, וההסתייגות המשותפת
מסנוביות ממוסחרת. אנחנו מנסים לא להיות
״מכופתרים״ בעמדתנו כלפי סופרים צעירים מאד, וגם
כלפי סופרים מבוגרים, שלא נמנו בדרך־כלל עם משתת־פינו
הקבועים. יורם קניוק לא נימנה שנים עם מש-
תתפינו. הטכסטים שלו התחילו לדבר אל ליבנו. מבני
דור הפלמ״ח הערכנו תמיד את ס. יזהר ואמיר גלבוע,
אבל כשהופיעו שירים בעלי איכות סגולית חדשה של
עוזר רבין, פירסמנו אותם בהתלהבות. בפרוזה פיר־סמנו
יצירות של עמום קינן ופינחס שדה. בכוונתנו
לפרסם פרקים מכמה יצירות וזיכרונות של עמוס קינן,
המשקפים מרד־סיפרותי ״כנעני״ ,קודם לנו, נגד האווירה
המימסדית־התרבותית בארץ. כוונתי, כי בצד הקבוצה
המסורתית של המשתתפים, אנו ניצבים כעת בסימן
פתיחות כלפי ניסיונות ויוצרים נוספים, כאשר קנה-
המידה שלנו הוא מידת הרמה והעניין. בעצם, מעולם
לא פסלנו דור־סיפרותי שלם כלשהו, אלא את תופעות
ההסתאבות, השיטתיות והגרפומניה שבו.
• משך יותר מ־ 20 שנה קמו עלינו יריבים מכל
המחנות של המימסד בארץ, לכלותנו. עכשיו צמח תוך
מילחמה בלתי-פוסקת, כאשר מטרותיו פירסום יצירות

משמעותיות, וכאשר טעמנדהסיפרותי נתקבל לבסוף על־ידי
דעת־הקהל הקובעת, שאימצה אנשים שהיו כימעט־אלמונים
כשפירסמו לראשונה את יצירותיהם מעל דפינו.

חי קוי חיוור ו מ מו סחר
• קם לנו חיקוי חיוור וממוסחר, ואופנתי למדי,
בדמות ס/קריאה, כתב־עת הניצב למעשה על כיתפי
התגליות שלנו, ומחקה אפילו את כותרות המדורים
שלנו. אם אנחנו פירסמנו ספר־ביכורים של יונה וולד
בשנת ,1965 הם מוציאימ-לאור ספר של יונה וולך
בשנת . 1976 אינני מטיל סימן־שאלה בזכות קיומו של
ס/קריאה. אני מאמין בפלוראליזם של מוסדות, מרכזי־כוח
וביטאונים לסיפרות. אני נגד מונופול. פלוראליזם
מועיל מאד לחיי־הסיפרות. אבל נוצר רושם ציבורי
שס/קריאה הופך לביטאון אופנתי של הסנובה־הישראלית-
המצוייר .,עטיפותיו המבריקות והפורמט, כמו נועדו ל-
ארונות־הספרים של מתעשרי קו־בר־לב. תרבות לסנובה
שאינה מוכנה ואיננה יכולה להתמודד עם גילויים חדשים
בסיפרות. סנובה הלועסת סיפרות לעוסה, הארוזה
והמותקנת לטעמה. מגוחך לראות קוקיה הניצבת על
כתפך, והמזמרת זמירות של גדולה עצמית.
• אני מודע מאד לצד של מילחמות־סיפרות ב־עכשיו
וסביבו. עם זאת, אינני רואה בהן את העיקר.
מילחמות־סיפרות היו תמיד חלק של צמיחת אוונגארד
ותופעות חדשות. רק ראייה מאוזנת של מאבקים אידיאיים
וסיפרותיים, שגרמנו להם עד כה עשוייה להבטיח
מאזן אמיתי של תולדות עכשיו. מאזן זה, בצירוף
החידושים המושגיים והמחאה האנטי־מימסדית שלנו, מב טיחים
את מהפכת־הסיפרות בעתיד, בעוד שהאחרים
מתמסרים לחיקויי הישגינו בעבר.

40 שנה של שקט

ספרים

נופל לך בפנים, שירים מאת: אריה סיוון
ספרית פועלים 68 ,עמודים

אריה סיוון הוא משורר נדיר בנוף המשוררים הישראלי. במשך 25 שנות־כתיבה
פירסם שני קבצי־שירה בלבד. את שירי שיריון, וארבעים פנים. החודש פירסם סיוון,
המשמש כמורה לסיפרות בבית-ספר-תיכון בכפר־סבא, את ספר שיריו השלישי נופל
לך בפנים.
בימים אלה של פיחות־ערך השירה הישראלית, כאשר שירה נמדדת בצעקנות
המשורר ובראוותנות שיריו, ואפיגונים של שירת יהודה עמיחי ונתן זך מהלכים
!תפוחי חזה וכרבולת ברחובות-השירה התל־אביביים, ונוהגים כנושאים על גבם את
משא צלב מיטב השירה־העיברית, מהנה ומעודד לקרוא את ספר־שיריו הצנום של
סיוון, שהוא בן־דורם של עמיחי וזך.
שירתו הפשטנית כמו ממשיכה את רישומה
של תל־אביב במסורת השירית שחנך
נתן אלתרמן. בניגוד למשוררי נזף-
הבטון התל־אביבי האחרים, סיוון אינו נוטה
לנבור במוזיאון התמונות־השיריות
שאלתרמן הוריש במותו .־שיריו המצומצמים
של סיוון מציגים את תהליך התפוררותה
של העיר שצמחה מן החולות.
כותב סיוון בשיר ילדים אנשים
עלו על החולות האלה שלחוף הים / ,בנו
בתים, ובבתים /הולידו ילדים. קראו לזה
לבוא /אל המנוחה תמונות,-הנוף החיצוניות
שמצייר סיוון עמוסות אירוניה פנימית
ענוגה, תוך פקיחת־עיניים להתרח שויות
החיצוניות המעיקות על החברה
הישראלית.
החווייה הישראלית של סיוון ניתנת
למדידה ערכית, לעומת ההיצע הראוותני
של שוק־השירה. למשל, בשירו: ניסוי
לא מוצלח להביע את צער הזולת הוא
כותב אב של טייס שנעדר /מקרב-
א רי ה סיוון
אוויר על המידבר /ולא נודע מהיעלמו /
כנף נושקת כנף
סח לי פעם לתומו / ,בערב יום־הזיכרון.
/על איקארוס רווי־האור /אשר המריא
לקראת השמש בחברת אביו /בכנפיים שהאב /התקין להם במדידיו / ,כנף נושקת
לכנף, עד שהאב /ראה את בנו נופל לים / .ירד, משה את גופתו / ,קבר אותה באי
אחד /ושם ישב ימים רבים /להתקין לו מצבה״ .שיר רב־עוצמה זה ניתן להערכה
לנוכח יריד־ההבלים של המשוררים־החיצוניים. השיר ניתן להשוואה עם שירים שהעונה
קצרה ובוערת להם, ומשורריהם נמנעים מלהקפיאם בהקפאה שירית עמוקה, כמו
איקארום דדלוס של אורי ברנשטיין, ה1וטל מהמיתולוגיה היוונית את הכותרת ומריק
אותה לחוסר־משמעות עיברית, שבה הוא כותב :״הבן ממיר את שיבושי הדאייה /
אשר אוזנה מראש אשר אוזנה מראש עד להפליא //בהישמטות פיראית של נעורים.
,ראשו נפל ; גופו נפל, כנפיו / /טסות רצופות, בתוך המישברים / .ורק האב עוד עף,
לנוד עף והשיר עף, ועוד עף.
האמת והיושר בשיריו של סיוון חולפים בעד לשירים. כן בולטת בהם מעין גדלות
שקטה של אי־ההפארות, צינעה וקפדנות, תוך חיטוט מילולי אחר משמעויות חזותיות.
שירי׳נופל לך בפנים מביאים לקורא ניתחי חיים, אמת וחלומות, כמו בשירו ארבעים
שנה של שקט :
ארבעים שנה של שקט. ארבעים שנה.
במשך ארבעים שנה התאנים
פרות וממלאות הארץ, במו
נשים אשר שדיהן נוגעים ונתפסים בכל
ולא איכפת להן.

במשך ארבעים שנה גברים שוכבים עם נשיהם
בנשימה שקטה וארוכה
במו נשימת החלילים בקני־הסוף
שעל שיפתי הנחלים.
מניחים לאור הסהר לעטוף אותם כליל : הם גברים־כמו־סהרורים הולכים לבטח, בישנים,
בשדות גפנים ואורנים.

נדנדה בשניים
סופר ישראלי נודע קיבל השבוע מיכתב מן הסופר אלי דיזל. מתוכן המיכתב מסתבר,
כי א ה רון מג ד עומד לקבל את המילגה המיועדת לשנת־שבתון של סופר ישראלי בעיר
האוניברסיטאות, אוכספורד. מגד, שהתלבט בשנים האחרונות בפירסום רומנים־בלשיים
כהעטלף, שרמתם הסיפרותית ירודה, זוכה בשנת־שבתון זו לאחר שצבר את כל הכיבודים
שיש בכוח המדינה להעניק לסופר שהיא
חפצה ביקרו. הוא משלים בימים אלה
שנת־שבתון אחרת, שהוענקה לו על־ידי
אוניברסיטת חיפה, בפקולטה לסיפרות
המנוהלת על-ידי אחיו מוגי מג ד. קודם-
לכן זכה מגד בשנת־שבתון נוספת במיס־גרת
״מענק-יצירה״ שהוענק לו מטעם
ראש־הממשלה, שאליה הגיע היישר מ־מישרת
ניספח־התרבות בשגרירות ישראל
בלונדון. מגד שימש משך השנים האחרונות
גם שגריר־נודד של הסיפרות ה-
עיברית. בכינוסי פא״ן קלאב העולמי, ש נערכו
ברחבי תבל • לערב ס/קריאה
שנערך בתל-אביב, הוזמן להשתתף הסופר
ע מו ס קינן בקריאה מיצירותיו. קינן,
שמעודו לא פירסם בס/קריאה, השיב בסירוב,
בנימוק :״אני מוכן להשתתף בערב
ידיעות אחרונות״ • כתבים ורשימות
לא נודעים עד־כה של דויד פוגל
(לנוכח הים) ,שנתגלו באחרונה, עומדים
א ה רון מג ד
להיות מתורגמים מאידיש לעיברית בעשבתון
אחרי שבתון
תיד הקרוב, ולספק את סקרנותם של
• המשורר
מעריצי המשורר המנוח
והמספר המכסיקאי, או קטא כיו פ אז, עומד לזכות בפרס ירושלים שיוענק לו ב״יריד
הספרים הבינלאומי״ שייערך בירושלים. קודמיו של אוקטאביו פאז לפרס זה היו מפס
פרי ש, יוג׳ין יונ ס קו, חו רחה לו איס גו רחם וסי מון ד ה -כו בואר • במסיבה
סגורה, שנערכה בירושלים בבית אלמנתו של חנו ך גיכנרגון .,נכחו וילי א ם גי כ פון,
מחבר המחזה נדנדה בשניים, שהוצג בזמנו בארץ, ומ שה ש מיר. גיבסון מתגורר עכשיו
במשכנות שאננים בירושלים על־חשבונה של קרן ירושלים, וכותב מחזמר על־פי
זיכרונותיה של גולד ה מ אי ר המיועד להיות מוצג בברודוויי. הוא פנה במהלך השיחה
אל משה שמיר, ושאלו אם הוא עדיין מעלה את מחזותיו בתיאטרון הקאמרי. תשובתו
של שמיר היתה :״איני מציג עוד בקאמרי, כיוון שהתיאטרון הזה הפך מיסחרי מדי״ !•
סיפור הנפוץ לאחרונה בחוגי הסיפרות בתל-אביב עוסק בראיון־מוזמן, שאותו מתעתדת
להעניק מנכ״ל המועצה לתרבות ולאמנות, לאה פו ר ת, לכתב־העת פרוזה • בדירת־יוקרה
תל־אביבית, השייכת למשורר שהוא גם תעשיין, נפגשו כמה דמויות בולטות
בחיי הסיפרות, והאזינו לבעל־הדירה, המשורר־תעשיין, שהשמיץ ביסודיות את עורכו
• המחלוקת השירית שבה
של כתב־עת שבו רואים שיריו של המשורר־התעשיין
נטלו חלק שני משוררים תל־אביביים, האחד מבוגר והאחר צעיר ממנו, הגיעה לידי
הבנה, כאשר המבוגר בין השניים החליט להתעלם מהדימיון המיקרי הקיים בשורת־שיד
של המשורר הצעיר לשורה המופיעה בכתביו, שעה שהמשורר הצעיר אינו טוען עוד
לקירבה־היחרה הקיימת בין שיר של המשורר המבוגר לבין השיר האצבע האחת־עשרה
של גינ טרגראס. לדעת הכל, הסתבר כי מילבד הכותרת לא קיימת קירבה שירית־סיגנונית
בין שירו של גדאס, לשירו של המשורר התל־אביבי.

?*2 5יד<?

ך י• חכת־הריקודים הוארה באור
1עמום, וקולה הלחשני של הזמרת הכושית
הפופולרית הלהיט את האווירה
הדחוסה ממילא. על הרחבה נעו זוגות
למיקצב הסלו. באחת מפינות החדר נע
לאיטו זוג, שדמה בכל לשאר הזוגות.
האשד. היתר. לבושה בשימלה אופנתית
שגילתה קרסוליים חטובים, שערה הבלונדי
הארוך כיסה את פניה והיא מיתה
כולה דחוקה אל תוך גופו של בן־זוגה,
שלבש מכנסי־ג׳ינס וחולצת־טריקו, שערו
היה קצוץ ועורפו מוצק. השניים רקדו
בחשיכה, והיו כה שקועים זה בזה עד
שלא שמו לב כלל לעובדה שהאורות
הועלו, ושריקוד הסלו התחלף במיקצב
אחר.
רק באור החזק יותר ניתן היה לראות
כי אותו זוג, שהיה מרוחק מעט מכל
השאר, בכל-זאת אינו ככל הזוגות. היו
אלה שתי נשים, שאם־כי חזותה של אחת

להן, בניגוד ללסביות אחרות, אין בעיות
חברתיות :
״אנשים לומדים לקבל אותך כמו שאת.
אם את פוחדת מהעובדה שאת לסבית,
מנסה להסתיר, מתביישת, החברה צוחקת
לך, בזד, לך. אף אחד לא אוהב פחדנים
וצבועים. אבל אם את באה אל האנשים
כמו שאת, הם לומדים לקבל אותך. אם
לא — אז את לא חברה שלהם.
״למעשה נוצר מצב נוסף: גברים, וגם
נשים, מעריצים אותנו ומנסים להתחיל
איתנו. כשאנשים רואים אותנו מתמזמזות,
הם נדלקים. זד. עושה להם דברים. בשביל
הרבה חברים שלנו, אנחנו ההוכחה החותכת
שאפשר לעשות את מה שהם היו
רוצים לנסות, ואפילו לפעם אחת הם לא
מעזים.״
אורח־חייהן שקט, ומתנהל על מי־מנו־חות.
השתיים רואות עצמן כזוג לכל דבר.
הופעתן החיצונית כאילו מחלקת ביניהן

אס את באה <(ל
האנשים נמו שאת,
לומדים לקבל אוהו!

אני ממש מאווובת.
אני מטורפת אחריה,
מהנאה לה נורא!
את התפקידים בבית באופן טיבעי. בעוד
שסאם המוצקה, קצוצת־השיער, הלבושה
תמיד במכנסי־דינס הדוקים וחולצות־טרי-
קו, היא המפרנסת שבמישפחה, הרי נטאל,
העדינד,־למראה, בעלת הגוף החטוב,
משמשת כעקרת־הבית.
מיקצועה של סאם יוצא-דופן, לגבי
נשים. שנים ארוכות עבדה כאחות בבית־חולים,
ולפני כשנתיים הפכה דייגת. יחד
עם שותפה, אורי, היא יוצאת מדי בוקר
ומדי אחר־צהריים לים הפתוח, ועוסקת
בעבודות שמועטות הנשים שהיו מסוגלות
לעמוד בהן, מבחינת הקושי הגופני. ושעה ,
שסאם מבלה על הים, מנהלת נטאלי את
ענייני הבית. היא אחראית על הניקיון,
ומקדישה לבד שעות ארוכות ביום. היא
עורכת קניות, מבשלת את ארוחות־הצדד
דיים. וככל אשד, נאמניה ומסורה מצפה
לשובה של סאם מהעבודה
מהן,
לפחות, היתד, גברית למראית־עין,
הרי בנשיותה הבולטת של האחרת אי-
אפשר היה להטיל ספק.
השתיים, אסתר סמבור בת ה־ 32 ונטאלי
אלבז בת ה־ ,20 היו זוג קבוע ומקובל בקרב
בני החבורה שהתקבצו בדירה שבה התקיימה
המסיבה באותו ערב. למרות שהנוכחים
במסיבה, ללא יוצא מן הכלל, היו זוגות
מעורבים, גברים ונשים, נוכחותן הבולטת
של שתי הנשים, שתיפקדו כזוג לכל
דבר, לא משכה תשומת־לב מייוחדת. ידידיהן
של השתיים מורגלים כבר לראותן
תמיד יחדיו, ולשייכו זו לזו.

^ ן הכירו זו את זו בבית ידידים, ואח !
1רי סידרת חיזורים נמרצת, עברה
נטאלי להתגורר בדירתה של אסתר, המכונה
סאם, אך לא לפני שהתלבטה קשות
ועוררה את זעמם של הוריה. ככלות הכל,
היא היתד. נערה צעירה העוזבת את ביתה
בפעם הראשונה.
מאם ונטאלי, בניגוד ללסביות אחרות,

ו שי

ץ ם כלי״ הרכב שבהם משתמשות
שתי הנשים שונים זה מזה. בעוד

או הבו ת
אינן מסתירות כלל את עובדת היותן זוג
אוהב, החי ביחד, מקיים יחסים מיניים
ונחשב כבעל־ואשה לכל דבר. כמעט.
הן, בניגוד ללסביות החיות בחברה סגורה
של בנות־מינן ומחפשות אלה את אלה,
מעורות היטב בחברה ההטרוסכסואלית. עם
חבריהן הקרובים נמנים אמנים, אנשי־בד
המה, פקידי־בנק, קיבוצניקים וקבלנים.

נשאנשים רואים א₪1
מתוזזמזות, הם!ולקים.
זה עושה דרום דברים!

בואי נתחתן

הפצירה נטאלי אלבז בידידתה אסתר (״סם״) סנזבור,
שהסכימה לכך. השתיים החליפו ביניהן טבעות־נישו־אין,
וערכו טכס קצר ואינטימי שבו נשבעו אמונים זו לזו. אחרי הטכס זימנו את ידידיהן,
שאינם נמנים עם החברה ההומוסכסואלית דווקא, למסיבה בדירתן המשותפת.

סאם מונה בין ידידיה הקרובים הומוסכ־סואל
אחד בלבד, והשתיים מצהירות בלב
שלם ובפה מלא כי לבד מהיכרותו הטיב-
עית עם בחורות לסביות, אין להן כל
קשר חברתי מיוחד עם הומוסכסואלים.
בני שני המינים.
•*החברה מקבלת אותן, לדיבריהן, באופן
טיבעי, ולסאם מטאלי גירסה משלהן מדוע

שסאם נוהגת קטנוע לנטאלי יש אופני-
ספורט נשיים שציבעם צהוב.
למרות חלוקה זו של זכר ונקבה, טוענות
השתיים פה-אחד כי החלוקה ביניהן
היא רק לכאורה. למעשה, טוענת סאם,
לא קיימת ביניהן חלוקה זכרית או נקבית
כלל:
״אנחנו שתי נשים. אין בינינו אחת
שהיא נקבה ואחת שהיא זכר. אני יודעת
שזה מקובל בין הלסביות שאחת היא יותר
דומיננטית מהשנייה, אבל אצלנו שתינו
דומיננטיות. כשאנחנו עושות אהבה, אנח נו
נותנות אחת לשנייה בדיוק אותו הד־בר,
ואוהבות לקבל זו מזו בדיוק אותו
הדבר.״
מוסיפה נטאלי :״אני יודעת שהופע-
תנו החיצונית מטעה. בגלל שאני נראית
יותר עדינה מסאם, חושבים שאני חאשה
והיא הגבר. האמת היא, שבפעם הראשונה
שפגשתי את סאם, ממש נדהמתי. ככל
שלמדתי להכיר אותה יותר, ראיתי כמה
עדינות יש בה. היום אני יושבת כל היום
ומעריצה אותה.״
אם־כי בהופעתן של השתיים קיימת חלוקה
ברורה, הרי כשמבקרים בביתן ומב• -
לים איתן, אפשר בהחלט להבחין בכך
שסאם אולי הדומיננטית בפרטים החיצוניים,
אבל נטאלי, שמראיה כציפור קטנה
מפוחדת, הופכת נמרה של ממש כשהיא
משוחחת על עניינים שבינה לבינה. ואם
מישהו חושב שנטאלי אינה אלא ילדונת

שאינה יודעת בדיוק מה רצונה ושסאם
עתירודהניסיון הדיחה אותה, כביכול, מד-
רך־הישר, טעות חמורה בידו. נטאלי בת
ה־ 20 יודעת בדיוק מה היא רוצה, והיכן
היא עומדת. היא גם יודעת מה אינה רד

אני אוהבת לשגע
גברים, ני הס לא
מזיזים לי בכלל!

צה. וברי לה כמעט לחלוטין שהיא אינה
רוצה בגברים.
^ ת ניסיונה המיני עם נשים
\ 1החלה בגיל ,16 והיא מספרת :״היה
לי חבר שנה שלמה. אחרי שהוא היה
מלווה אותי הביתה, הייתי רצה לאשד.
מבוגרת בהרצליה-פיתוח, שיכלה להיות
האמא שלי, והיא לימדה אותי מה פירו־שה
של אהבה. מאז, יצאתי פה־ושם עם
גברים. אני יודעת שגברים אוהבים אותי

כי אני חתיכה, אבל אני אוהבת לשגע
אותם כי הם לא מזיזים לי בכלל. עד
שהכרתי את סאם עברתי המון נשים, אבל
עם סאם זה אחרת.
״בה אני ממש מאוהבת. אני מטורפת
אחריה, אני מקנאה לה נורא. לא פעם
היא עשתה לי כל מיני תרגילים עם בחורות,
וזה הוציא אותי מהכלים. כי בש בילי
היא הכל. בחיים שלי לא אהבתי
ולא אוהב אף אחת, כמו שאני אוהבת את
סאם.
״אצל הזוגות הנורמליים עושים אהבה
פעם אחת ביום, וגם זה נדיר. אצלנו, לעשות
אהבה זה חלק מהחיים. אנחנו עושות
אהבה ארבע פעמים ביום, ולפעמים
אפילו יותר, מתי שרק אפשר. אנחנו לא
עושות פרובוקציות, רק חיות את החיים
שלנו. אנחנו, למשל, לא נלד מחובקות
באופן הפגנתי ברחוב, אבל אם מתחשק
לנו — נתחבק.
״במסיבות של החברים שלנו אנחנו
יושבות בצד ומתמזמזות. מה יש, הזוגות
האחרים לא עושים את זה? נדמה לי
שרוב החברים שלנו כבר התרגלו. אבל
יש כאלה שבשבילם אנחנו אטרקציה. לפעמים
אנחנו עושות את כל המסיבה, בווי-
בראציות שאנחנו מביאות איתנו לשם.
״אנחנו לא יוצאות הרבה, מעדיפות
להישאר בבית, לשמוע מוסיקה, לעשות
אהבה, לראות טלוויזיה. בדרד־כלל באים
אלינו חברים, לפעמים אנחנו הולכים לסרט.
לא באות הנה חברות לסביות. אנחנו
לא חיות במסגרת, המיסגרת בשבילנו אי
111
יי 1171ך 1ף ה 1111111״ אומרת אסתר (״סס״) סנזבור, הדייגת
מנמל תל־אביב ומאמצת את אהובתה,
1111 11-1
״ 111/1 1 1 1
נטאלי אלבז, אל ליבה. סס טוענת כי גברים אינם מבינים נשים, ולכן אינם מסוגלים
להעניק להן מה שהן רוצות באמת. לדבריה, רק אשה יכולה לספק אשה אחרת ולכן, למרות
נסיונה עם גברים, היא מעדיפה נשים וכובשת אותן בקלות, צירם נ שיומה סתר !
ננה קיימת. אני פשוט לא יכולה לחיות
בלי סאם. היא לא מסכימה שאני אעבוד,
רוצה שאהיה איתה כל הזמן, כעת התחלתי
לצאת איתה לים, רק בשביל לא
להיות בלעדיה אפילו רגע.
ההורים שלי יודעים שאני לסבית. אמא

לדעתי, אצלי הנר
בסרר. רק החברה
צוינה להשתנות!
שלי אומרת שזה יעבור. כשהבנתי שאני
לא יכולה לחיות בלעדי סאם, אמרתי להורי
שאני עוזבת את הבית. היה סקאנדאל.
אחר־כך הבאתי את סאם, הם ראו אותה,
הכירו אותה וכעת הם משלימים. אני
נמצאת עם המישפחה שלי בקשר הדוק,
ונוסעת הביתה פעמיים בשבוע. אני לסבית,
ואני אוהבת את סאם. אלה הם
החיים שלי, וזהו! מי שאוהב אותי צריך
להשלים עם זה, או לא לשמור אתי על
קשר בכלל.״

וסם שייכת לי ׳,אומרת נטאלי אלבז בת העש־
111י 11ךחו|י 1״1ך1
רים, הטוענת כי מעולם לא אהבה ולעולם לא
^ 1111 # 1 1
״ \ 111 11
תאהב איש כפי שהיא אוהבת אם סם שלה. נטאלי, שהיא הטיפוס הנקבי בין השתיים,
מתפקדת במישפחה זו כעקרת־בית, בעוד סס, יוצאת לעבודתה כדייגת ודואגת לפרנסה.

אם, בניגוד לנטאולי הצעירה מס-
נח, היא אשד. שקולה יותר. דומה
שהחיים, והניסיון העשיר שצברה, לימדו
אותר. לדבר ביתר זהירות, ולנסח את מיש-
פטיד. בבהירות ובקפדנות.
סאם היתד. מאז ומעולם דמות יוצאת-
דופן בחברה התל־אביבית. לבד מחיבתה
הרבה לנשים, היתה ידועה כאחת מצי-
פורי-הלילה המפורסמות של העיר. רבים
מידידיה נדהמו כשנודע להם שסאם, שו־כנת־ד,בארים
הקבועה, אינה אלא אחות-
רחמניה במקצועה.
בילוייה הליליים התאפשרו תודות לסי-
דור־עבודד, מייוחד שאירגנה לעצמה. היא
נהגה לעבוד שבוע ימים רצוף, ולקבל
תמורתו שבוע חופש. באותו שבוע חיתה

חיים מלאים, עשרים־וארבע שעות ביממה.
אולם, כפי שקורה אצל כל אדם
נורמלי המגלה את האהבה, היכרותה עם
נטאלי בייתה אותה כמעט לחלוטין.
מספרת סאם :״קשה להגדיר אותי בתור
לסבית. לפגי זה היו לי יחסים עם גברים,
ובזמנו נהניתי מהעובדה שהייתי עט גבר.
הבעייה התחילה כשהתחלתי להבין שלגבר
הרבה יותר קשה לתת לאשר. מה
שאשר. יכולה לתת לאשה. הגברים, סליחה
על הביטוי, מזיינים — ואילו הנשים
עושות אהבה. עובדה, שגבר יכול לשכב
כל יום עם אשר. אחרת, ואשד. לא.
״איד זד. קרה לי שהבנתי שאני מעדיפה
נשים על גברים? ובכן, באופן טיבעי,
כל אחד חושב על זה. יש כאלה שבד
עזים לחשוב בקול רם, ויש כאלה שמחביאים
את זה עמוק־עמוק בפנים. פעם
יצאתי לבלות עם בחור, ועוד זוג. לקחנו
חדרים בבית־מלון, ובאופן טיבעי החלטנו
שאני אשן עם הבחורה, ואילו הגברים
יישנו בחדר אחר. היינו צעירים מאד,
ובחיפה כולם פוריטאנים. וכששתינו, הבחורה
ואני, נשארנו לבד בחדר, זה קרה —
זזה היה פנטסטי. מאז הגעתי להחלטה,
שאם תהיה לי הזדמנות להיות עוד פעם

בשדוגישיס אהבה לארם,

לוזה שלא יהיה זוזנש
לבסא זאת נאונן ניס?,
עם אשה, לא אבחל בזה כי זה טוב. וכמו
שידוע, היו לי אחר־כך המון הזדמנויות
כאלה.
״אנשים מאשימים אותי שאני מפתה
נשים, אבל זה לא נכץ. אני לא מפתה.
אני יושבת עם אשה, והיא מוקסמת ומחליטה
ללכת אתי הביתה. זה נקרא לפתות?
אני אוהבת לחזר רק כשזה על-
בטוח. כשבא לי על בחורה, ואני מחליטה

לשכב איתה, היא לא יודעת שזה בטוח,
אבל אני. יודעת.
״במישפחה שלי אף פעם לא התווכחו
איתי על הנושא. מקבלים את זה בצורה
טיבעית, לא מדברים איתי ולא פוגעים
בי. אף פעם לא ניסיתי להסתיר שמשהו
לא בסדר אצלי, כי לדעתי אצלי הכל
בסדר. רק אצל החברה משהו לא בסדר,
לא אני צריכה להשתנות, החברה צריכה
להשתנות. עובדה שבתקופות קדומות גדולי
הפילוסופים היו הומוסכסואלים, וזה
היה מקובל. למה היום קיימת צביעות
חברתית בנושא הזה?
*** ואלים אותי אי ך זה קרה לי.
מדברים איתי על ילדות קשה, על
יחסים לא־נורמליים עם אבא ואמא. אני
מסכימה שיש הרבה מיקרים שלהורים
יש השפעה מכרעת על העובדה שילדיהם
הומוסכסואלים.
במיקרה שלי זה לא נכון. גדלתי בבית
נורמלי, חם ואוהב, קיבלתי הכל, והערצ תי
את אבא שלי. עבדתי שלוש שנים
בביודחולים לחולי־נפש, כך שאותי לא
צריכים ללמד שבין התיאוריה לבין חיי

מה איכפת לבן־ארס
מה עוותה אום אתו
עם הפיני ותלו
בין ארבעה עיוות?
היום־יום יש הבדל של שמיים וארץ. גם
לא לי שאני יוצאת־דופן. בחברה הממוצעת
הנורמלית, כל דבר קצת לא־מקד
בל הוא יוצא־דופן.
למה כשרואים תינוק, או ילד יפה, מלטפים
אותו? למה זה נורמלי? ולמה זה
לא נורמלי שאם אני אוהבת אשה, אני
לא יכולה לחבק או ללטף אותה, או אפילו
לקיים איתה יחסי־מין? כשאת מרגישה
אהבה לאדם, למה. שלא תרגישי חופש
לבטא את זה באופן פיסי?
המין קיים בטבע, בין גבר ואשה, רק
לצרכי רבייה. בטבע לא זיווגו לאהבה.
הטבע לא קובע שלאהוב צריך רק את
בן המין השני. אלה הן המצאות של בני-
האדם.
אני מעדיפה נשים. קשה למצוא הבנה
אצל גברים. כשאני אומרת לגבר שאני
מעדיפה אשד, על פניו, הוא נפגע ובאופן
מיידי הוא מפתח לו אתגר להכניס אותי

למיטה. גברים כאלה דוחים אותי באופן
אוטומטי.
קצת קשה להאמין היום, אבל האהבה
הגדולה של חיי היה גבר. וגם היום, אם
יקרה שגבר ימצא חן בעיני, אני אפתח
את היחסים שלי איתו בניגוד ללסביות

אין אשת שאיננה
ניתנת לפיתוי!
אחרות שאני מכירה, שגברים מעוררים
בהן גועל ודחייה.

ף• מושגים שדי, אין אדם נורמלי
* שלא עבר אי־פעם את החווייה של
קיום יחסי-מין עם בני־מינו — בין אם
הלבד,־למעשה, ובין אם בהזיותיו או במחשבותיו.
הסביבה
שלי והשכנים שלי יודעים
שאני חיה עם בחורה כמו בעל ואישה.
בהתחלה ד,־שכנים נדהמו, אבל עכשיו הם
מתייחסים אלינו כרגיל. כמו שאתה רואה
את עצמך, האנשים רואים אותך. מובן
שיש עדיין ברחוב אנשים שמכנים אותנו
בשמות־גנאי, אבל אנחנו לא מתייחסות
לזה.
החברה שאנחנו חיים בה צבועה ושקרנית.
אני לא מבינה מה איכפת לבן־אדם
מה עושה בן־אדם אחר עם הפיפי שלו
בין ארבעת הקירות שלו.״
נטאלי אינה מטרידה את ראשה הנאה
במחשבות פילוסופיות על המשתמע מעובדת
היותה לסבית, או על יחסה של החברה
כלפיה. לה ברור רק דבר אחד:
״אני אוהבת נשים. אני אוהבת גוף של
אשה, כל קימור, כל שקערורית, אינני אוהבת
את מיבנה גופו של הגבר, ואברר,מיו
שלו לא גורם לי שום סיפוק מיני

שלוש נקבות בבית

הן נטאלי אלבז, סם סנזבור וכלבת־הזאב
שלהן, ש ובא, שאותה הן אוהבות אהבת־נפש.
השתיים אוהבות גס ילדים, טוענות כי תמצאנה גבר מתאים למטרה זו, תלדנה ילדים.
דיהן של השתיים, שכן. סיבת המסיבה
היתד, מייוחדת־במינה. היתד, זו מסיבת-
חתונה. ערב קודם־לכן נישאו סאם ונטאלי
בטכס קצר ואינטימי. הן החליפו טבעות־נישואין,
ונשבעו זו לזו• אמונים לנצח.
בניגוד לנושאים האחרים, שעליהן מדברות
השתיים בפתיחות מדהימה, הן אינן
ששות להרחיב את הדיבור על טכס הנישואין
שלהן. אומרת סאם :״זה משהו
אינטימי שהיה בינינו, וצריך להישאר
בין שתינו. אחרי הכל, אנחנו לא ממש

אם לדויד חומו[
היה מותר, למה
שחו יהיה אשד?

אני שלמה עם עצמי

אומרת סם, ונועצת בנטאלי מבט
מאוהב. משום כך, לדבריה, מקבלת אחרי אותה החברה כמות־שהיא, ואינה מתנכלת לה. כאשר קוראים
השתיים קריאות־גנאי, כשהן הולכות ברחוב, הן מתעלמות מהן בעליונות שופעת־בוז.

ב חזו־ ה מי טו ת

״355

סם ונטאלי לבלות את זמנן. השתיים
טוענות ני הטבע זיווג בין זכר
ונקבה לרבייה בלבד — לא לאהבה.

או ריגוש. בחיי־המין שאני אוהבת אין
מקום לגבר. כל מה שהוא יכול להעניק
לי הוא כאין־וכאפס לעומת מה שמסוגלת
להעניק לי אשה. אני־עצמי אינני רוצה
להעניק לגבר שום דבר, אין לי כל
משיכה לספק את צרכיו המיניים. לעומת
זאת אני יכולה לעשות לכל אשה טוב,
כמו שאף גבר לא עשה לה בימי חייה.״
סאם, למרות שהיא קיצונית פחות מנטאלי
ביחסה אל הגברים, טוענת כי ״אין
אשד, שאיננה ניתנת לפיתוי. אני עצמי
עשיתי אהבה עם נשים מכובדות מד,רצ-
ליה-פיתוח ומסביון, שהיו מוכנות לשלם
לי הון כסף בשביל התענוג. נשים שחיי-
המישפחה שלהן הם, כביכול, סמל לנורמליות
ולהצלחה, היו נפגשות איתי במלון
הילטון, או במלון דן, או בווילה המפוארת
שלהן כשהבעל לא היה בבית.
״נשים דתיות, שחובשות פיאה נוכרית,
הן הטרף הקל ביותר. כשאני הולכת לים,
אני הולכת לחוף הדתיות בשרתון, אני
אוהבת להטריף אותן. היה לי רומן עם
אשתו של רב מבני־ברק, והיא לא ידעה
מה איתה. היא התוודתה בפני שמעולם
לא היתה כל-כך מאושרת, כמו שד,יתד,

אתי. היא מעולם לא הגיעה לסיפוק מיני
או להתפרצות של רגשות עם הרב שלה.
אלא שמרוב אושר היא שכחה לחזור
הביתה, ואברכי הישיבה של הרב שלה
הגיעו לדירתי והחזירו אותה בכוח אל
הרב. כעת הם מכריחים אותה לחזור
בתשובה. המסכנה.״
יחסה זה אל אשת הרב אין פירושו
שסאם מתייחסת בזילזול לדת. ההיפך הוא
הנכון: היא עצמה מאמינה, שומרת מסורת,
מקפידה על מאכלי בשר וחלב ואינה
אוכלת טריפה, מדליקה נרות בשבת ונמנעת
מלחלל אותה. כששואלים אותה כיצד
היא מסבירה את העובדה שהיא גם שו־מרת־מיצוות
וגם לסבית, היא מביטה בשואל
בתדהמה ואומרת :״אני לא רואה
בזה שום סתירה. איפה כתוב שזה אסור?
אם לדויד ויהונתן היה מותר, אז למה
שלי ולנטאלי יהיה אסור?״

פני כחודש ימים ערכו השתיים בבי/תן
מסיבה המונית. היתד, זו אחת המסיבות
המוצלחות ביותר בתל-אביב בעת
האחרונה. התקבצו ובאו אליה רבים מידי-

בעל ואשד, מכיוון שאנחנו לא יכולות
להוליד יחד ילדים. אנחנו בסך־הכל שתי
בחורות שאוהבות אחת את השנייה ורוצות
לחיות יחד.״
השתיים מודעות לעובדה שכעת׳ אחרי
שהכתבה תתפרסם בעיתון, הן תצאנה
מהאנונימיות שלהן ואולי אפילו תוטרדנה
על־ידי אנשים צרי־מוח. אומרת סאם:
״האיש ברחוב שיקרא את הכתבה, יתייחס
לנושא בשלילה מראש. האיש ברחוב חושב
שיחסים לסביים הם מעוותים, ולא
ינסה להבין. אבל אם הוא אדם נאור,
הוא יקבל את היחסים בינינו באותו אופן
שבו אנחנו מעמידות את הדברים, ויבין.
״אבל אני מטילה ספק גדול בכך, וממילא
זה לא משנה לי. אני בזה לה,ו-
מוסכסואלים שמתאגדים באגודות. בכך
הם הופכים את עצמם באופן אוטומטי
ליוצאי-דופן ולא נורמליים. אני חושבת
שאני נורמלית. אחרי הכל, מה זה להיות
נורמלי אם לא להיות שלם עם עצמך?
ואני מוכנה להתערב שבכל הארץ אין
בן־אדם אחד שהוא יותר שלם עם עצמו
ממני !״

שרית ישי !