גליון 2042 מתאריך 20 באוקטובר 1976

8.1.6.שם! המנוע של פו שהוא £ס\>ח 0־עוו 57£¥-
שומר על צנויגותו
כל תקופת
שרותו במנוע
...גם לאחר
5000ק׳ מי

יי^׳זי

באור-ורשנסקי

סור לתת נשק לאוייבי ישראל נגד ישר אל,״
השיב שני.
״הייתי בטוח שהצנזורה תפסול את
הידיעה!״ הצטדק שלישי.
וכך, באוסף של הצטדקויות, התחסדויות
ותירוצים למכביר, בגדה העיתונות היש ראלית
כולה בייעודה העיקרי: לחשוף
את האמת בפני קהל קוראיה.
במילים אחרות: היא נתנה יד לתי אור
מעוות ומסולף של ההתרחשויות בחב רון
וליצירת התמונה אותה רצו לצייר
הקנאים הלאומניים הקיצונים. בעוד שמ עשי
פרחחים ערביים תוארו כ״פוגרום״
כ״שואה״ ושאר מליצוודהסתה מאוצר הד מגוגיה
הלאומנית, הוצגו היהודים בחברון
כקורבנות להתקפודטירוף פתאומית שאח זה
בתושבי חברון המוסלמים ללא כל
היתגרות.
אגב, ידיעה נוספת שהיה בה כדי לש פוך
אור על מעללי תושבי קרייודארבע,
זכתה לטיפול דומה. ביום השני בשבוע
שעבר פירסם על המשמר ידיעה גדולה
בעמודו הראשון, שסיפרה על מעצרם של

המלודיה הישראלית המחישה השבוע
כיצד ניתן להפוך מכשיר זה לאמ צעי
תעמולה ושטיפח־מוח בידי המישטר.
בעת שידור מהדורת מבט לחדשות ביום
החמישי האחרון, סקרה הטלוויזיה גם את
הנעשה בחברון, שהיתה נתונה עד אז,
זה 12 ימים ברציפות, בעוצר כללי. במיס־גרת
הסקירה צולם גם אחד מאנשי ההק דש
המוסלמי (הוואקף) בחברון, שנלקח
אותו בוקר, יחד עם נכבדים מוסלמים
אחרים, לביקור במערת־המכפלה.
האיש נשאל על ידי כתב הטלוויזיה,
אם בעת ביקורו הבחין בסימני שריפה.
היתד, זו ההתייחסות הפומבית הראשונה
לגילוי שהתפרסם בגיליון העולם הזה, שי צא
לאור יומיים קודם לכן. על גבי שע רו
של אותו גיליון, במאמרו של אורי
אבנרי, ובכתבה נרחבת שפורסמה בו,
הופיעה האשמה ברורה וחד־משמעית :
שאחרי חילול ספרי התפילה וכלי־הקודש
בבית־הכנסת שבמערודהמכפלה, בידי פור עים
ערבים, הציתו פורעים יהודים את
חדר הקאדי במערודהמכפלה, העלו שם
באש את מיסמכי ההקדש.
עד ליום חמישי בלילה לא התייחסה
אף אישיות ציבורית לגילוי מרעיש זה
של העולם הזה• אף אחד מאמצעי־התיק־שורת,
שבנושאים אחרים ממהרים להעתיק
את גילויי העולם הזה, לא איזכר את
הגילוי אפילו בחצי רמז. איש לא אישר
אותו. אבל איש גם לא הכחיש.
גם אותו כתב טלוויזיה, שד,יפנה את
השאלה לנציג הוואקף בחברון, לא הסביר
לקהל צופי הטלוויזיה — שיש להניח
שכמה מהם טרם קראו את גילון העולם
הזה באותו שבוע — מדוע ולמה הוא
שואל לפתע פתאום על שריפה במערת־המכפלה,
אותו כתב רק רמז כאילו בין
שאר השמועות שהילכו בחברון הילכה גם
שמועה על שריפה ״שפרצה״ במערה.
שימו־לב! לא הצתה מכוונת וזידונית,
אלא סתם שריפה, שפרצה כאילו מעצמה
בגלל איזה קצר חשמלי מיסתורי או נר
ששכחו לכבותו.
ואז שידרה הטלוויזיה את תשובתו של
נציג הוואקף. בפנים קפואות השיב האיש,
כמי שכפאו השד :״לא, לא ראיתי שום
סימנים של שריפה במערה !״
הסיבה לדברים היתה פשוטה 12 :יום
מהשריפה דאג המימשל הצבאי בחברון
שלא ישארו לה סימנים כלשהם.
הטלוויזיה, וגם נציג הוואקף,
טענו שידוע להם כי לא היתד, הצתה
שריפה בחדר הקאדי שבמערת־־ז!מכפלה.
לא הכחישו את ״השמועות״ וגם לא
הידיעה שפורסמה בהעזלם הזה.
12 יום אחרים השריפה; אחרי שהוטל
עוצר בחברון כדי למנוע מתושבי העיר
להגיעיאל מערת־המכפלה ולגלות את שהת חולל
בה; אחרי שמערת־המכפלד, נחסמה
ונערכו בה שיפוצים, כדי לסלק את סימני
האש שהוצתה בה — רק אז מביאים
מישלחת של נכבדים מוסלמים למקום.
״האם אתם רואים סימנים של אש 1״
שואלים אותם.
וכשהם משיבים בשלילה, אחרי שכל
סימני האש סולקו וכוסו בטיח וסיד, נאח לא

עול ם הז ה 2042

זים בתשובתם כדי לשטוף את מוח הצי בור
וליצור את הרושם המסולף כי לא
היו דברים מעולם.
היה זה שימוש ציני במדיום הטלוויזיו ני,
שהלם מדינה טוטאליטארית.
אלא שהטלוויזיה לא היתד, בודדה בקשר
השתיקה והד,שתקה שאפף את מעשה הה צתה
של ביריונים יהודים במערת־המכ־פלה.
כל אמצעי־התיקשורת ללא יוצא
מהכלל, מהעיתונות ועד לרדיו, היו שות פים
להתעלמות מוזרה זו מהידיעה ד,עתו־נאית
החשובה ביותר של השבוע.
ידיעות אחרונות, בגיליון יום השישי
האחרון שלו, היה העתון היחיד שהעז
לגעת בפרשה בזהירות מירבית. בידיעה
שפירסם כתבו הדתי מנחם רועי סופר על
ביקור משלחת אנשי הדת המוסלמים ב מערה
:״בתום הביקור הודיעו חברי המש לחת
כי שום שינויים לא נעשו במערה׳
הם הכחישו את השמועות שהופצו ב אחרונה
כאילו היתד, שריפה במקום.״
זה היה פשוט שקר מוחלט.
יותר זהיר היה שר־ד,ביטחון, שבאותו
גיליון עצמו הגיב על שאלת ישעיהו בז־פורת.
בן־פורת שאל את שמעון פרס:
״מה עניין השריפה שכילתה כביכול ספרי
קוראן במערה ז״
השיב פרם, בחמקמקות האופיינית לו:
״אני מעדיף לחכות לתוצאות החקירה.
ממש הוכחות על שריפת ספרי קוראן אין
בידי. שמועות יש הרבה.״
פרס לא הכחיש שהיתר! שריפה במערה.
הוא רק טען שאין בידיו הוכחות שבאותה
שריפה — אם היתד — ,נשרפו ספרי קוראן.
פניתי אל כמה מעמיתי העיתונאים,
הכותבים בעיתונים אחרים, כדי לשאול
אותם מדוע לא פירסמו את הידיעה, או

הסוו שהסריס

בהקדש
בקעותהחנסח שער ״העולם הזה״ / 2041
לעשות צדק —
ארבעה מתושב* קריית-ארבע, שנחשדו בק-
שירת־קשר לפיצוץ מיסגד מוסלמי. הידיעה
סיפרה כי ברשות החשודים נמצאו כלי-
נשק, שהיו ברשותם ברישיון, וחומרי־חבלה
שלא היה בידיהם רישיון להחזיקם.
על־המשמר היה העיתון היחיד שפירסם
את הידיעה במלואה ובהבלטה. עיתונים
בודדים הצניעו אותה בין ידיעות הכרו ניקה.
רוב העיתונים התעלמו ממנה.
התגובה על מעשה ההצתה במערת-
המכפלה היתד, רק סימפטום בודד של תו-

במשאית הסתערה עליו קבוצת חיילים
שחבטו בו עד שנפח את נשמתו.
למחרת התפרסמה בעיתוני ישראל הי דיעה
כי האיש מת אחרי שנתקף בהתקף-
לב בעת מעצרו. איש לא טרח לבדוק מה
הסתתר מאחורי ידיעה זו, מלבד העולמ
הזה. כתב העולם הזה, מרסל זוהר, שערך
חקירה בפרשה, חשף את האמת. אולם הוא
לא יכול היה לפרסמה במלואה.
הצנזורה הצבאית קיצצה חלקים ניכרים
מכתבתו (העולם הזה )2013 בטענה המגו חכת
שאסור לפרסם אותם כל עוד נמשכת
חקירת מצ״ח בפרשה. שילטונות צה״ל הבטיחו
כי הם חוקרים בעניין וכי אם ימ צאו
אשמים הם יועמדו לדין ״כדי שהעולם
כולו יראה כי צד,״ל שופט את מפירי
החוק בתוכו מישפט צדק.״
ממצאי החקירה העלו שיש מקום להע מיד
לדין כמה מהקצינים שהיו אחראים
לחיילים שבעטו בשייך דיב מחלול למוות.
אחד מאלה הועמד לדין. בשבוע שעבר
הסתיים משפטו. הוא הורשע ונענש.
והנה תחת להפוך את מישפטו של אותו
קצין למישפט לדוגמה, כדי להרתיע חיילי
צד,״ל אחרים מהתנהגות פסולה דומה וכדי
להוכיח שצד,״ל שומר על החוק וזכויות-
האדם בשטחים הכבושים — הוטל מסך
של איפול על המישפט. לא רק שכל הדיון
המישפטי נעשה בדלתיים סגורות, מבלי
לפרסם את שמו של הנאשם שהורשע.
בתום המישפט הופעלה הצנזורה הצבאית
כדי למנוע את פירסום העונש שהוטל על
הקצין.
אפילו אחרי טבח כפר קאסם ב־ 1956 לא
נקטו שילטונות צד,״ל תגובה כה פחדנית,
בלתי־חינוכית ואנטי־דמוקרטית. מישפט
נאשמי כפר־קאסם נערך בגלוי, בדלתיים
פתוחות. פסק-הדין היה פומבי. הוא לא
הזיק לישראל. להיפך, הוא הוכיח את כוחה
המוסרי ואת נחישות ההחלטה לשמור על
טוהר נשקו של צד,״ל.
איסור פירסום תוצאות המישפט הצבאי,
שנערך לאותו רב־ם רן, יכול להוליד שתי
תגובות :
• 1או שהעונש שהוטל על הקצין הוא
מגוחך כל כך ואינו עומד בשום יחם
לחומרת הפשע שהוא היה אחראי לו,
שצה״ל מתבייש לתת לכך פירסום.
#או שמעשיו היו כל כך חמורים וה עונש
עליהם כל כך כבד, שצד,״ל חושש
לפרסמם.
כך או כך, צד,״ל לא יצא נשכר מכך —
גם לא הצדק שצריך לא רק להיעשות אלא
גם להיראות — ובוודאי שלא תדמיתה של
מדינת-ישראל כמדינה דמוקרטית שומרת-
חוק.

שעות ספורות אחרי שרשימה זו הורדת
לדפוס ואחרי שאושרה לפירסוס על ידי
הצנזורה, שינו שילטונות־הביטחון את
מדיניותם בפרשה. בשעות הערב של יום

הכותרת כעמוד הראשון כ״על־המישמר״ מיום 11 באוקטובר 1976
— ולראות אותו
לא בדקו את אמיתותה. הסתבר כי כמעט
כולם ידעו על מה שאירע. רובם ידעו על
כך, ממקורות המימשל הצבאי בעיקר, עוד
לפני שהידיעה פורסמה בהעולס חז!1ד
אבל איש מהם לא מסר אותה אפילו
לעיתונו, כדי שהעיתון עצמו יכריע אם יש
לפרסם ידיעה מעין זו או לא. לאחדים
מהם היה ספק אם באמת אנשי קריית-
ארבע הם שהציתו את האש. אבל אפילו
את ספקותיהם הם לא פירסמו.
״המצפון היהודי הציוני שלי לא נתן לי
לפרסם את הידיעה,״ הסביר אחד מהם.
״שקלתי ארוכות ולבסוף החלטתי שא
פער,
ההולכת, ומתפשטת של צנזורה עצ מית
מטעמים* לאומניים, לא ביטחוניים.
אליה •הצטרפה גם הצנזורה הביטחונית,
המופעלת על ידי מערכת־ד,ביטחון, שמנעה
שוב בשרירוודלב וללא בושה פירסום
מידע שאין לו שום קשר לענייני-ביטחון.
אני מתכוון לאיסור הפירסום לפסק-
הדין במישפטו של רב־סרן בצה״ל, שהו אשם
והורשע באחריות להריגתו של ה עסקן
הקומוניסטי אחמד שייך דיב מחלול.
מחלול נעצר, יחד עם אחרים מתושבי
כפרו, בעת המאורעות בגדה המערבית
בחודש מארם השנה. בעת שנלקח למעצר

שישי בשבוע שעבר ניתנה לצנזורה חוראח
,להתיר לפירסוס את שאסרה שבוע קודם
לכן: שהרב־סרן נידון לשתי שנות מאסר
ולהורדה לדרגת טוראי.
אפשר רק לברך את הנוגעים בפרשה
שהכירו בטעותם ומיהרו לחזור בהם ולתקן
את המעוות.

מכתבים
ווזות ...ו ל חנו ת?
אתה יגנו!
שרפי שומן הם יותר מפגם אסטט׳ .הם סכנה
חמורה לבריאותך. אם אתה מורע לחנמרח
מצבך, יש לנו חדשות טובות ע בו ר ך!
באפשרותך לרזות. ל הברי א ...ולהנות,
בבית פרונור.
בית פרומר הינו מלון מיוחד במינו, המציע

לך חופשת הרזייה והבראה מתוכננת ומותאמת
במיוחד עבורך ־ ע״י רופא בר סמכא, יחד עם
מבחר מגוון של אפשרויות בידור, תרבות ונופש.
תכניות ההבראה בבית פרומר. מבוססות
על שילוב נכון של דיאטה טבעונית-
צמחונית, ספורט ומנוחה בהשגחה
רפואית צמודה.
ב1א להתחדש בבית פרומר־המלון
אשר לתכניות
ההבראה שלו יצאו
מוני טין עול ם יי ם.יעידו
על כך. מאות אורחיו
המגיעים מכל
קצוי תבל.

לפרסים והזמנת מקומות
נא לפנות אל:
בית פרומר,
אשקלון.
טל 22148 .־051
מלון ״דגן״ לשעבר

בית פרומר
מרכז בריאות טבעוני
רח׳ הטייסים. אפרידר. אשקלון.
טל 051-22148 .

השלום הופך הלום
יהודי קריית־ארבע מחזירים אותנו אל
ימי־הביניים, בהופכם עימות ערבי־יהודי
למילחמת־דת. מילחמה על ספרים מחול לים,
על בית־כנסת נטוש באיזור ערבי
מובהק ועל בית יהודי לשעבר (בית הדסה)
שרוצים להחזיר לחיק היהדות. לפי היגיון
זה, צריכים הערבים להביע הסכמתם המלאה,
אבל להסדר כולל: הם יחזירו את
בית הדסה ואת בית־הכנסת הישן בחברון,
ואנו נחזיר את כל בתי הערבים הנטושים
בארץ ומיליון וחצי ערבים שברחו מבתי הם?
כולל יפו ורמלה והגליל.
שכן, צדק צריך להיעשות כלפי שני הצדדים.
אך יהודי קריית־ארבע אינם מחפ שים
צדק. בכוונה הם מתגרים בערבים ו מכשילים
כל ניסיון לשיתוף־פעולה. הם
רואים את הצדק שלהם בילבד. אם זו אינה
צביעות, איני יודע מה זאת צביעות. אם
עם יהודים כאלה על הערבים לעשות שלום
— השלום נהפך לחלום באספמיה.
מאיר ממלון, רנזת-גן
מאחר שהרב הראשי האשכנזי, הרב של מה
גורן, הציע לכל יהודי ללכת בעקבותיו
ולקרוע קריעה כש הוא
עובר ליד גווי-
לי־תורה מחוללים,
אנו מרשים לעצמנו
להציע לחברי ממ שלת
ישראל ול־מימשל־הצבאי
בח ברון
מכנסיים קרו־עים־למחצה,
ז׳א־קטים
משומשים, ו מעילים
ישנים ב חצי
המחיר למטרה
הנ״ל. לתיירים דת ולדיפלומטים יים מייוחדות,
הנחות

הצגת דרכוניהם הזרים. בבקשה —
כיתבו אל מחלקת ״אלטע זאכן — אלטע
שייך״ בגוש־אמונים, קדום, או ישירות
לרב משה לווינגר בקריית־ארבע.
יוסף שריק, תל־ אביב
• יוסף שריק הוא מבקר הקולנוע שד
היומון ״הארץ״.
שמעתי בחדשות בשידורי־ישראל, ביום
: 5.10.76״בעת הפרעות שאירגנו אנשי
גוש־אמונים בחברון, נסחב חייל כמה מאות
מטרים על הכביש אחרי אחד הטנדרים
שלהם.״
הלו! זה צה״לי
יואל כספי, חיפה
זה שהרב משה לווינגר נבחר כאיש-
השנה — לא זו בילבד שהעולם הזה נתן
פירסום לרב הפאנאטי־שלוח־הרסן — אלא
שזה גם נתן בידיי גושפנקה, עידוד וצו
אלוהי להכריז ולהזהיר את ממשלת־ישראל,
ש״לא תמשיך במדיניות הספר הלבן.״
אכן, חמורה במיוחד היא האימרה ״אני,
הרב לווינגר, מזד, י ר.״ זהו אות המבשר,
משאית וולבו
צכע המשאית ארוס, על הגג פם אפור, ריפוד מושכים
אדום, כפנים מכשיר קשר מוטורולה עם רדיו.

בתאריך 1.10.76
מדחום יוספטל פינת אילת, חולון
המוצא הישר יפנה ל״צור״ ,חכרה לכטוח כע״מ,
טלפון 52181־ — 03 ויבוא על שכרו.

לא תמיד איי יורד לסוף דעתכם בבחירת
או בפסילת אירוע מסויים זה או אחר. כך,
לפדשל, איני תופס מדוע אתם מתעלמים
כמעט לגמרי מסיפרו החדש של עורך חיום
הזה, משה דיין — אבני דרך. גם אם אתם
פוסלים לחלוטין את האיש, וגם אם שיקו לים
מסויימים אחרים מדריכים אתכם ב נדון,
הרי אי־אפשר להימלט מהעובדה ש האיש
הזה מילא בעבר תפקיד ביטחוני מם.
1כשר־הביטחון, כרמטכ״ל וכדמות מרכ זית
בהנהגת המדינה, לטוב או לרע כרצון
איש ואיש.
ד. כן־חורין, ירושלים
מפליא שדווקא עיתון כמו העולם הזה לא
מצא לנכון להגיב על סילוף אירועי מילחמת
יום־הכיפורים כפי שהוא מופיע בזיכרונו תיו
של מי שהיה אז שר־הביטחון, משה
דיין. הרי לא ייתכן שהאיש הזה הוא ש יקבע
עבור ההיסטוריה את העובדות, תוך
עיוות האמת. כמי שלחם בחזית התעלה.
ידוע לי שמשה דיין, למשל, היה נגד צליחת
התעלה ובשלב מסויים אף תבע להחזיר את
כוחותיו של אריק שרון מהגדה המיזרחית
חזרה. והנה, על-פי תיאורו שלו, הוא היה
בכלל הוגה הרעיון. הגיע הזמן שמישהו
יעמיד את האיש הזה במקומו.
מאיר צ ,.אשקלון

תוכנית בלהי־מציאותית
בהמשך לכתבה בעיתונכם (העולם הזה
,)2034 הנני מבקש לעדכן אתכם בנושא למרחב האנטנות
סיני. ההתכתבות ה רצופה
בזה, מסבי רה
בדיוק את ה טיפול
שלי בנדון.
תשובת שר־התיק־שורת
אלי, בקשר
לעלות המיבצע ו אורך
זמן ביצועו
לא משאירה בידי
כל ברירה אלא ל וותר
בשלב זה על
המשך טיפולי.
ההוצאה למיבצע
הנ״ל תעלה מאות־מיליוני
לירות למשלם־המיסים, כדיברי
מומחי מישרד־התיקשורת ואינני מעז, ב מצב
העכשווי של המשק ובמייוחד של ה עוברי
השכירים, להמשיך ביוזמתי לקרוא
לחברי להירתם למשימה חשובה זו.
ח״כ ז׳אק אמיר, הכנסת, ירושלים
• בתשובה למיכתבו של ח״כ אסיר אל
שר־התיקשורת, שבז ביקש מן השר לדאוג
להתקנת אנטנות שיאפשרו לחיילי צרדל
לקלוט את שידורי הטלוויזיה הישראלית
במרחבי סיני, הביא עחר השר, עוזרי יפת,
לידיעת ח״כ אמיר את הנתונים הבאים:
כדי להבטיח אפשרות לקלוט במרחבי
סיני באורח סדיר את שידורי הטלוויזיה הישראלית,
יש להבטיח הקמת :
מערכת חוליות־קשר (מיקרוגל) להעברת
תובניות־הטלוויזיה ממרכז הארץ
למקומות שונים בסיני.
רשת תחנות שידור טלוויזיה, כולל
משדרים, אנטנות, ציוד לאספקת־כוח זציוד־עזר
אחר.
בהתחשב במרחבים הגיאוגרפיים הגדולים
והעדר ת שתית מתאימה — עלולה הקמת
הרשת לעלות פי־כמה מהרשת המפיצה את
שידורי הטלוויזיה הישראלית בתחומי הקו
הירוק. העלות הגבוהה (מאות־מיליוני ל״י)
ומשך הביצוע הצפוי(מים פר שנים) ומשאבי
כוח־האדס הנחוצים, עושים את התוכנית
לבלתי־מציאותית בשלב זה.

חתירה תחת הקיוס

מם׳ — 137—435 שנת ייצור 1972

נגנבה

האיש שסילף

חלילה, על מילחמת״אחים. נבצר ממני ל הבין
מדוע מצאו עורכי העולם הזה לנכון
לבחור דווקא בגפרור זה, העלול להבעיר
תבערה גדולה.
כן־ציון כר־גיל, גבעתיים
דמכם בראשכם ! העלילות שאתם מעלי לים
על אנשי גוש־אמונים ונאמני־התורה,
יעלו לכם ביוקר ! ראו הוזהרתם !
:אמני התורה, ירושלים

תקינות היחסים בין יהודים וערבים ב־מדינת־ישראל
חיונית לקיומה. כאזרחים
נאמנים אמורים אנו לשקוד על שיפור הידידות
בין שני העמים, ובעיקר באשר ל תושבי
נצרת ונצרת־עילית. הוכינו בתדה מה
ובדאגה למיקרא תסקיר־קניג על ערביי
ישראל. בתסקיר זה הצליח המחבר*לצרף
בורות היסטורית עם טיעונים היכולים ל שרת
כל אנטישמי, ובנוסף לכך לחתור תחת
יסודות הציונות.
נוסף על אופיו המרושע, יש בהצעותיו
מן הטיפשות, שכן בימים אלה ממש נותן
העולם הכשר לחיסול מישטר מפלה ומדכא
בדרום־אפריקה וברודזיה. בימים אלה
(המשך בעמוד )6
ה עו ל ם הז ה 2042

שחס ״חשבם ומק
מחדל ושמו ישראל קניג

ביחסים הערבייס״עיבריים בארץ, יש סחבת והס-
תאבות. מדי יום ביומו מתגלות מופעות ניוון וחוסר-
מעש, לגבי בעיית היחסים הערביים־עיבריים במדינה
המשותפת לשני העמים השמיים, שהקב״ה בפה עליהם
לחיות בצוותא.
תופעות־הלוואי שצועדות עם כיסי־המרירות ביחסים
הנרקמים בתוך האיזור המכונה ״הקו הירוק״,
הן תופעות הרסניות ותרות־סכנה. המימסד הישראלי
התעורר מתרדמה של 28 שנים ביום ה־ 30 במארס
,1976 כשערביי המשולש, הנגב והגליל שבתו ותבעו —
בצדק — לשים קץ למסע הרדיפות שעמד להתבצע,
תחת המיטרייה של פיתוח וייחוד הגליל. השביתה
הכללית של יום־האדמה קיעקעח את השלווה הנפשית
של ממשלת ישראל — על כל מיפלגותיה — וההדים
של שביתה היסטורית זו הגיעו אל כל קצוות תבל.
העסקנצ׳יקים הערביים התעוררו בתדהמה, ש־עברה
את תדהמת רעידת אוקטובר , 1973 כשראו שערביי
ישראל לעולם לא ירשו למינהל״מקרקעי־ישראל לנשל
אותם מאדמותיהם, ולהפוך אותם מבעלי־אדמות לשכירים
אצל ״ראיסים״ ערביים או עיבריים• הקציר של
אותו יום־אדמה היה: שישה הרוגים ערביים — תושבי
המשולש והגליל, ולא מתושבי הגדה המערבית או
רצועת״עזה הנחשבים, מבחינה מעשית, תושבים בשט חים
כבושים אשר גורלם עומד להיחרץ בחלונות דיפלומטיים
גבוהים באו״ם, ובדרכי המיקוח של מעצמות-
העל — ארצות־הברית וברית־המועצות.
אותו יום גורלי בתולדות העם הפלסטיני היושב
בישראל משנת ,1948 והנחשב כאזרחי ישראל הערביים,
שינה את קו־המחשבה של המוסדות הישראליים —
היהודיים — וגם שינה בצורה רדיקאלית את אופקי־המחשבה
אצל הערבים הישראליים. יום־האדמה איחד
את הערבים בישראל, בניגוד לרצונם של ראשי השילטון
הישראלי במיגזר הערבי, בדיוק כפי ששינו תוצאות
הבחירות בגדה המערבית את מהלך העניינים אצל
תושבי השטחים הכבושים.
מפני שההפתעות לא חיו נעימות, חשו איצטגניני
המיגזר הערבי-ישראלי והתחילו לבחוש בקדירת ״חפשו
את הפיתרון ובגלל זה שבמשך 28 שנים נחשבו
ערביי ישראל כאין־וכאפס, כמו אבן שמאסו בה הבונים,
הפיתרון לא בא וכנראה לא יבוא, מפגי שיש וקיים
בארץ מוסד ממלכתי־ממשלתי אשר מתפקידו להשהות
את הגשמת חפיתרונות.

ישראל קניג, הממונה על מחוז־הצפון מטעם מיש-
רד־הפנים, הוא חלק ממחדל ממלכתי״ממשלתי זה.
קניג זה, שהמליץ בדיו״וחשבון שלו, אשר קראו לו
״מיסמך קניג״ ,הציע והמליץ בפני ממשלת ישראל
להעתיק מאיאן סמית ומד״ר פורסטר את מדיניות
חאפלייה הגיזעית — האפארטהייד — ולהגשים אותה
ברחבי הגליל, כפתיחה, וכלה בכפרי המשולש ובשיטחי
הבדווים בנגב•
מי זה ישראל קניג, ומה הוא רוצה מחיי הערבים
בגליל ובישראל?
קניג זה, הידוע לשימצה על־ידי כל ראש־מועצה
מקומית בגליל, ואפילו במשולש, ידוע בכך שהוא שוביניסטי,
שונא קידמה ופיתוח הכפר הערבי. כואב
לקניג זה שיש ריבוי טיבעי, אצל ערביי הגליל, ובגלל
זה הוא מפחד שמיספרם של ״עבד אל־סאלם״ ו״מו־חמד״
ו״אחמד״ ו״מיכאל״ ו״מרים״ בכפרי הגליל
הולך להיות * 51 מכלל תושבי הגליל בתוך השנתיים
שנס שחס *?:

הבאות. בגלל זה הוא נתון עכשיו לסם ההסתה נגד
תושבי הגליל הערביים. הוא מציע ״פיתרון סופי״ ,ואנחנו
יודעים מי הם אבירי הפיתרון הסופי הארכי-פושעים
אייכמן והיטלר ופורסטר וכו׳...
הפיתרון הסופי של קניג, שאותו הוא הביא במיס׳
מך שלו, כולל עצירת אמא-טבע ונישולח מתפקידה
היסודי של שכיבת ערבי עם אשתו בגליל, כדי שייוולד
להם ילד או ילדה. בארצות״הברית קראו לזה חיסול
גזעים — ג׳נוסייד — וכאן, בארץ, סירוס ועיקור של
ערביי הגליל בשיטות תרבותיות ...שציר־חמחשבה שלהן
סובב על גלגל ההסתה נון־סטופ.

עוד לא גמרנו לנשום הרעל ודו־תחמוצת הפחמן
אשר נטע באווירה בארץ העיתונאי אליהו עמיקם,
שדרש בכל תוקף שיהרסו לערבים הישראליים ולתושבי
השטחים את בתים בגלל שבנו ללא-רישיון.
מעולם לא הביאו, במשך 28 שנים, למישכן הכנסת
של ישראל עיתונאי ישראלי, אשר מאמרי־השיטנה שלו
שימשו כחומר עובדתי לישיבות ועדת-הפנים של הכנסת,
ורק אליהו עמיקם, אביר חילופין־האזכלוסין, זכה למין
״כבוד״ מיוחל כזה. כשנהרגו, ביודעין, שישה ערבים-
ישראליים ביום־האדמה, לא היתה ולא נבראה כל
ועדה או ישיבה מיוחדת, על־מנת לחקור מי נתן את
הפקודה לרצוח ...אבל עיתונאי, אביר ישראל הגדולה,
כמו עמיקם, מגיע בסם השפעתו הקטלנית לחוגי חברי-
הכנסת ויושבי״ראש ועדות של הכנסת, ומטיל אימה
ופחד על חברי-הכנסת שהשתתפו באותה ישיבה, ומבקש
לשים קץ למסע ההתנחלות הערבית• ואיפה ז בשטח
הערבי בישראל.
ישראל קניג, במחדליו, מנע כסף מרשויות מקומיות
ערביות בגליל. הוא עיכב תקציבים, מחק כמה־וכמה
סעיפי״תקציבים, ופוצץ לנבחרי העם הערבי היושב
בישראל׳ את כל התוכניות לפיתוח הכפרים הערביים.
עתה הוא בא להציע ולהמליץ מתן גושפנקה ריש-
מית למדיניות של אפארטהייד בישראל. לא חשוב
אם ראש־הממשלה מצהיר שהמיסמך איננו משנה דבר,
ולא איכפת לי אם שר-הדתות אומר שהמיסמך לא
שווה את הנייר שהוא נכתב עליו. החשוב מכל הוא
יצירת האווירה המורעלת של חשדות הדדיים בין
תושבי ישראל היהודים והערבים.
מה שמעיק על המחשבה הבריאה, הוא ריגשי-
העליונות אשר מנהיגי וראשי המימסד הישראלי עוט פים
עצמם בהם. באים אלינו באיצטלה של כבשים,
מפני שהם זקוקים לקולותינו בבחירות, ואחרי הבחירות
הם מוכנים לדפוק אותנו כמו שדפקו את השחורים
בארץ.
מה עוד רוצה קניג מאיתנו! שנסגוד לרעיון הציוני,
ולא נתגאה בעובדה שאנחנו בני האומה הערבית
ושאנחנו הערובה היחידה — ולא הפאנטומים או
הטילים — שישראל תתקבל במיזרח־התיכון על־ידי
העולם הערבי.
ההמלצות בדו״ח קניג הן התקפה קטלנית על
מגילת־העצמאות של ישראל, ואין בהמלצות אלה שום
דבר שאי־אפשר לכנותו גזענות ושוביניזם. ההתנכרות
למגילת־העצמאות היא התנכרות לכל החללים היהודיים
ששפכו דם יקר במערכות תקומת ישראל• ישראל
קניג יורק, פשוטו־כמשמעו, על ספר״הזיכרונות של חללים
אלה.
הוא מבקש להפסיק מתן סיוע למישפחות מרובות-
ילדים במיגזר הערבי, וממליץ להעביר כספים אלה
ליהודים על-מנת להגשים את הרעיון הציוני. אני

חושב שיש אנושיות והומאניות בכמה חוגים ציוניים,
והצעה כזאת היא התנכרות לכל האלמנטים החיוביים
בתנועת הציונית.

ישראל קניג הוא מחדל לאומי, ואני יודע שישנם
חרבה ״קניגים״ בתוך ישראל. אבל העובדה שקניג
זוכה בשיבחו של שר-הפנים — ראש המפד״ל — אשר
״קנה״ יותר מ־ 10,000 קולות של ערבים־ישראליים
דרך מתן הטבות ומענקים, אומרת דרשני.
קניג מדבר בשפה החדשה של המוסד והמימסד
הישראלי. יש דור חדש של מנהיגות ישראלית, אשר
עדיין מתהלך חדור ריגשי-העליונות של אנטבה, ואשר
חושב שישראל היא ״איבר אלס״ — ושמותר לשיכבה
זו לסרס, לדפוק ולסדר את הערבים הישראליים•
מי מונע מהיהודים להתיישב בגליל ולהוליד ילדים ן
אני חושב שהערבים הם יותר פיקחים. הם לא מאמינים
באמצעי־מניעה, ולכן יש להם הרבה ילדים. ואם
המוסד לביטוח־לאומי מעודד ריבוי טיבעי, מדוע שלא
יתנפלו על סוס התמיכה הממלכתית חבריו של קניג,
המתחסדים והמשמיצים של >>רביי ישראל והגליל!
אני, כערבי, מאמין כי אלוהים שולח הפרנסה לכל
ילד או ילדה עם היוולדם, ואין אני חסיד תיכנון
המישפחה בצורה קיצונית כפי שמאמינים בו תושבי
הגליל היהודים. אם יהודי הגליל ישליכו יהבם על
גידול באוכלוסיה, הם יצליחו. אבל השיגעון למותרות
ולחינגה של חיי־שעשועים ומסעות לחו״ל, הורס את
רעיון גידול המישפחות היהודיות בגליל, בתל״אביב,
בחיפה, בירושלים ובקריית-שמונה.
שפת ״עליהום״ של ישראל קניג היא שפה אומללה,
ובגלל המחדל שבמינוי אנשים כמוהו, אנו נהיה עדים
לעוד השתוללויות ציבוריות של מטורפים ושל אנשים
רציניים כאחד.
למען ישראל ושלום האיזור, תנו לקניג ללכת, ותנו
לחסידיו ללכת לעבוד בשדות. מסע־ההרעלה חייב לבוא
אל סיומו. אני מקווה שקניג יהיה אחרון הפרקים
במחדל הנרקם ביחסים הערביים־עיבריים בישראל.

עבד אל־ סל א ם יוסף
מצר אווה,

ט״בה

חוח

פייטר או סאדם?
ברצוני להתייחס למאמרו של אורי אבנרי ״לא
אתרום העולם הזה״ ,)2030 שהגיע לידי באיחור
של חודשיים.
ובכן, יש לי עבור מר אבנרי גלולת״ארגעה קטנה.
אולי בישראל יש עוד צורך להזהיר את האזרחים לבל
יתרמו לקרן־צה״ל. לא כן מחוצה לה. פיתגם לא-
חדש אומר :״ניתן לרמות כמה אנשים למשך כמה
זמן, אך לא את כולם כל הזמן.״
ובכן, ה״כמה זמן״ חלף. דומינו, אך לא עוד•
בשנות שהותי בארצות־הברית, כעובדת מישלחת-
הביטחון שם, כתיירת או כתושבת ארעית, נוכחתי כי
השם ״קרן צה״ל״ מעלה חיוך ממזרי יודע-כל על
פניהם של הישראלים.
כשמתרחקים מחממת ארץ־הבית, מתחזקות אומנם
עבותות הלאומנות, ומתארכות בגמישות עד למקום
שבו נמצאים כחוט־טבור שלא נותק. יחד עם זאת
נעשים מנוסים וקשוחים, וקל לעמוד בפני מיכתבי־הקונסוליה
הישראלית המקומית, בנוסח חצי״מוסתר,
האומרים: אם אינך מקריב את חייך הקרב את כספך,
ואם אפשר — בבקשה, את שניהם.
שמעתי גם את עצמי וגם את ידידי, מנסים לומר
ליהודים אמריקאים נדיבים, כי די ברצונם הטוב...
איננו יכולים לכבד את כביסתנו המלוכלכת בפני מערי־יצם
מבחוץ, שהרי אנו רוצים בעליה מארצות־הרווחה.
הבה נקווה כי הכסף הנתרם עדיין, יפסיק (איך!!)
להפוך מוס-שוקולד שאוכלים שרי״ממשלה בארוחות-

צהריים יקרות מדי, שהכיסוי הכספי להן נועד, למעשה,
לרכוש עוד טיל ועוד פצצה לצה״ל.
ועל הנושא השני שנדון בכתב: שהישראלים יסגלו
לעצמם יחס רציונאלי ! באמת, מר אבנרי, אל תדרוש
כל-כך הרבה. תעודת-בגרות, תארים אקדמאיים או דרגת
גמר של בית־הספר לפיקוד־ולמטה, אינם אומרים ולא כלוס
על אלה שעדייו אינם מצויירים בתעודת־בגרות
נפשית.
ומי, אם לא בני-אדם שאינם בשלים, שונאים באותה
דבקות שאוהבים הם ! כעובדי-אלילים פשוטים הם
מנתצים את זה שקודם סגדו לו.
האם מישהו עוד זוכר בכלל את האליל האחרון,
שהצורה שבה גמר את חייו לאחר מילחמת יום-
הכיפורים מזכירה בדיוק את הצורה שבה חיסלו קצינים
גבוהים במצרים אחרי מילחמת , 1967 או כפי
שמתו ״מיתה חטופה״ מאה קצינים בקרמלין !
מה ההבדל אם רוצחים את הגוף או הנפש, שהגוף
קמל בעיקבותיה !
האל העליון יכול היה לזכור חסד נעורים, ולסלוח
לערב-רב שחטא, אבל לא העם הזה למי שמינה לו
לאל. מכשאלה אפשר לצפות ליחס רציונאלי!
במקום לעשות מאדם אל ולהורסו לאחר-מכן, שיעמידו
פסל ויקראו לו רב״אלוף אורקול מדלפי, ישאלוהו
אם לצאת למילחמה, והיה אם ינוצחו — ישברוהו
לרסיסים.
ברחבי תבל אנו יודעים מכבר כפייטרים, גנגסטרים,

שאטרים (ראה מילון ערבי)• מה בדבר תואר צנוע, נקי,
יפה ולא־כל־כך מפואר, שאולי לשם שינוי לא יהיה
נושא לאלבומים: בני-אדם !

הד ר ה פרקם (מור<,
שטזקהולם, שוודיה

מכתבים

...ושוב
הבנק הבינלאומי
הרא שון-ראשון!

(המשך מעת׳ )4
ממש, מיליוני לבנים ברודזיה ובדרום־
אפריקה משלמים בדמם על ביצוע מדיניות
כמו זו שמציע לנו קניג. האם הממשלה
אינה מסוגלת להבין שמבצעי מדיניותה
בשטח חותרים תחת קיום המדינה?
מחמוד רחיים, נצרת

מטרופוליטן אופרה בניו־יורק, של הלה
סקאלה במילאנו או של האופרה הנודעת
בווינה.
הללו זכאים להנאה אופראית־מוסיקאלית
כלשהי שהאופרה הישראלית מספקת להם
(ומיספרם רב, כאמור) ,גם אם אין זו,
לדעת מבקריה הקשים אופרה משופרא־דשופרא,
ומכאן שהאופרה ה״זאת״ רשאית
לקבל תמיכה הולמת של המדינה.
שמעון סאמט, תל־אביב

בשלושים השנים שחלפו מאז מילחמת־העולם
השנייה, למרות הסכם־השילומים ו למרות
שעם ישראל סלח רישמית לנאצים
את אשר עוללו לו בשואה, אין אנו מפ סיקים
לשאול כל גרמני שאנחנו פוגשים:
איפה היית אתה, כאשר השתולל הנאציזם?
אם אין אנחנו רוצים שבעוד מיספר שנים
ישאלו אותנו בנינו, או בני אומות אחרות,
,איפה הייתם אתם? ,אנו חייבים להרים
קול־זעקה נגד מה שמכונה, מיסמך קגיג׳.
זוהי מסוג התופעות שאסור לעבור עליהן
לסדר־היום. הממשלה אינה יכולה להסתתר
מאחרי הטענה, אלו דיעותיו הפרטיות של
ישראל קניג.׳ גם כאשר הרמטכ״ל האמרי קאי
התבטא נגד ה,לובי׳ היהודי באמריקה,
ודבריו צילצלו כאנטישמיים, לא קיבלה
ממשלת־ישראל את הטענה שאלה דיעותיו
הפרטיות של הגנרל בראון. לכן, חובה
לפעול מייד לסילוקו המיידי של הקניג הזה
מתפקידו !
ברק־ אזולאי, תל־אביב

• שמעון סאמט הוא מוותיקי הכתבים
של היומון הארץ ואביו של העורך האחראי
של הארץ כיום, גדעון סאמט.

ראובן עמיאל, דני רכיץ, אילן
בן־הרים, אריאל עמיר,

נצרת עילית

£00020
התכנית הקצרה
היחידה, הצמודה
גם לדולר דפי
השער הרשמי. חינם ביטוח חיים
בגובה סכום
ההסקדה

התלושים מהמציאות

בוא אל
הבנק הבינלאומי הראשון

־ 7,000.ד י הנחה לדירה באשקלון
מבצע מיוחד של..שכון ופתוח״
באוקטובר ובנומבו
חברת ״שבון ופיתוח״ תעניק הנחה מיוחדת של 7,000ל״י לרוכש
דירה גדולה, ו־ 5,000ל״י לרוכש דירה קטנה, אשר ירכשו את דירתם
מהיום ועד סוף חודש נובמבר, באשקלון.
על מבצע מיוחד זה נמסר בטקס פתיחה חגיגי של הדירה לדוגמא,
באתר בניה של החברה בשב׳ שמשון ברח׳ שפירא בית ,158 באשקלון.
באתר 120 ,דירות בנות 3ו־ 4חדרים במחירים שבין __ 128,500ל״י
ועד — 178,200ל״י בהתאם לשטח הדירה. מחירים אלה אינם בוללים
מס ערך מוסף.
לזוגות צעירים זכאים תינתן הלוואה משה״ש בגובה של עד —100,000.
ל״י, ולרוכשים זכאים אחרים עד — 80,000.ל״י.
בשב׳ שמשון, השוכנת לחוף הים בקרבת הפארק הלאומי — מרכז
תרבות לנער וספורט, מוסדות חינוך, שירותי במאות, מועדוני ניער,
מרכז מסחרי, בתי כנסת, ושירותים קהילתיים נוספים אחרים.

המנוי

תמונות ופלקטים ממבחר הציור המודרני
והקלאסי — הקישוט התרבותי
והנאה לדירתך ובהישג ידך!
המתנה המקובלת לכל הזדמנות !

קי בלת חשבון,
אנ א, פרע או תו

״לוטוס״,
מחלקח המנו״ם

ת״א, רח׳ אלנבי 101

(מול בית־הכנסת הגדול)

נדהמתי לקרוא בעתונכם (במדור: נמר
של נייר הפרק: תרבות השחיתות) מ־ 6ב אוקטובר
ש.ז( .העולם הזה )2040 את הפיס־קה
הזאת :״הבאת לוציאנו בריו וזובין
מהמה כמנהלים אמנותיים במקום ישראליים
— המשמשים מנהלים אמנותיים בניכר
היא תרבות ז״
האומנם אין אתם, אנשי העולם הזה,
יודעים בכלל איזו תועלת שיגשוגית ל־תיזמורות
הפילהרמונית הישראלית ולחיינו
המוסיקאליים בכלל הביא זובין מהטה (ה הודי!)
ומה עצום חלקו בהעלאת רמתה
האמנותית, בכיבוש היוקרה המונית למענה
(אין כיום, כימעט, אפשרות להשיג מינוי
שנתי חדש בתזמורת הפילהרמונית מאחר
שהאלפים הרבים של מנויי־הקבע השנתיים
שומרים על מינוייהם כעל חפץ־פז שקשה
להיפרד ממנו) ,וביצירת גישרי־קשר מוצ קים
בין התיזמורת הפילהרמונית (בבחינת
״שגרירים אמנותיים״) לבין העולם ה גדול?
אביא
כאן לדוגמה את מסע ההצלחה ה רבה
של התזמורת הפילהרמונית שלנו(עם
זובין מהטה בראש!) בארצות־הברית. כ אזרח
וכעיתונאי ישראלי ותיק ( 37 שנים
חבר מערכת עיתון הארץ) שעמד — אל נא
תשכחו זאת — ליד עריסת העולם הזה
בראשית הופעתו, הריני עוקב אחר קיומה,
מעמדה והתפתחותה של התיזמורת הפיל הרמונית
מאז שנת ( 1936 היא שנת יסודה)
ועד היום הזה (ללא הפסקה!) ,ואין אני
יכול לציין הרבה תקופות פוריות ותוסססות
לתיזמורת הפילהר מונית,
כתקופת ני הולה
האמנותי על-
ידי זובין מהטה —
אמן הניצוח וההד רכה
האמנותית.
ומה קרה לכם,
אנשי העולם הזה?
האמנם זרה לכם
המציאות המוסיק לית
הישראלית ב־מבחינתה
של ה־תיזמורת
הפילהר מונית,
לא־כל-שכן סאמט מבחינת כושר ידו
האמנותית המנהלת של מהטהז
אשר לציון שלכם (באותה הרשימה) כי
״יש לנו אופרה מסובסדת שאיש אינו הולך
אליה,״ אין ברצוני להיכנס — על-כל־פנים
לא בהזדמנות זו — לתיסבוכת הדיעות
המנוגדות הנוגעות לאופרה הישראלית ש בהנהלת
אדים דה־פיליפ, אבל אחת עלי
״לגלות״ לכם, שבלכתי להאזין(מזמן לזמן)
לאופרה זו או אחרת, המוצגות בהתמו־ה
באופרה הישראלית אני פוגש שם הרבה־הרבה
״בני עמך״ כולל עולים חדשים מ ארצות
שונות, שאינם מבינים עדיין עיב־רית,
לא כל שכן את ה״עיברית ה תיאטרו נית״
שלנו. בעוד שהם להוטים אחר מנגי נות
אופראיות כשאוזנם קולטת אותן ב קלות
ובנועם שבהבנה מוסיקאלית עממית
גם אם אין אלה הצגות אופראיות של ה־

כלבים נובחים
לדן עומר, באיחור־מה (מסיבות טכניות)
על דבריו שפירסם ב״נמר של נייר״ (העולם
הזה )2036 ובכלל :״הכלבים (לפעמים
כלבלבים) נובחים, והשיירה עוברת.״
מנפרד וינקלר, קרית־יובל, ירושלים

על ליידי מחבט
קראתי בעניין בעיתונכם (העולם הזה
,) 2040 את הכתבה על הטניסאית לאה
רבין — ליידי מחבט (מה לא עושים עבור
כותרת מצלצלת — מגייסים אפילו את
שקספיר לאילוף הסוררת!) .כ״פארטנר״
מדי־פעם על מגרשי הטניס, שהזדמן לו
לשחק עם הרבינים, התפלאתי מזז״סקום״
של כתבכם: דימיונו המיזרחי העשיר עו

כנראה, ביחס הפוך למומחיותו בספורט
הלבן. חבל שאיפשרתם לו למרוח על שני
עמודים הערות המוכיחות את בורותו בנו שא,
בתוספת תמונות בילעדיות בלתי־מוצלחות,
אשר לא הבהירו את הבשורה
שהוא רצה למסור לקוראים.
ק. ח( .תמבלדוניסט ותיק) ,צהלה
בטוחני שאילו ידעה מראש שצילומים כה
מרשימים שלה יופיעו יחד עם כתבה כה
אוהדת עליה, לא היתה ליידי מחבט, הלא
היא לאד, רבין, מגרשת ממיגרש־הטנים את
כתבכם וצלמכם•
יוסף פדיגדמן (כנפי) ,תל-אביב
אני לא תופס, מה המייוחד בכך שלאה
רבין משחקת טניס? האם זה מצדיק לפר סם
עליה כתבה מיוחדת? הייתי רוצה לדעת
אם סוניה פרס היתד, משחקת גם היא טניס,
האם הייתם מפרסמים כתבה דומה גם
עליה?
יהושע בקשי, תל־אביב
• בהחלט.

שבועון במיבלאה
קטע ממערכון שהתחולל במציאות בבסיס
צבאי אי־שם•
הקצין: האם יש עוד שאלות?
החייל אדיאס מילר: כן, המפקד.
האם מותר להכניס שבועונים למינלאה?
קצין: כן, חוץ מפורנוגרפיה. עוד שא לות?

מ : .ומה עם העולם הזה?
קצין: לא ! זה יותר גרוע מפורנוגר־פיה

א. מ : .המפקד. יש בו מאמר עלי !
המישפחר שלי הביאה לי את העיתון, אבל
לקחו אותו ממני.
קצין: אני יודע. הוא נמצא אצל מפקד
הבסיס.
א.מ : .המפקד, אני רוצה לקרוא את
המאמר.
קצין: אני מבין אותך.
א. מ : .המפקד- ,שאלתי את הקמצ״ר
ה סול ת

הזה

מכתבים

9לוג שו ממען•

(קצידמישטרה־צבאית־ראשי) ,כשהיה כאן.
הוא אמר לי שאוכל לקרוא אותו.
קצי] :ניקח אותך למשרד ותוכל ל קרוא
אותו שם.
כעבור כעשרה ימים ושלוש פניות נוס פות,
הדבר באמת נעשה. אליאס נלקח
למישרד, ונתנו לו עשר דקות כדי לקרוא
את הכתבה (״רצח מיסתורי של חיילת
צה״ל״ — העולם הזה .)2024
ליאון מינצכרג,־ תל־אביב

1111311 עי ס ה !7ט1ה
ונס מיד וו סונובב!

5דחיס במקום מפות
בלי להיכנס לפירטי המחלוקת שבין ה אמרגן
דני פלץ והאמן ג׳וקי ארקין(״הצגה
פרטית בהחלט״ —
העולם הזה ,)2040
הייתי רוצה לעמוד
על אי־דיוק שנאמר
כנראה בחופזה על-
ידי האמן.
נאמר שם כי
״כולם מכירים את
דני פלץ, כולם
מתים להכות אותו מישהו וסוף־סוף
עשה את העבודה
בשביל כולם.״ אני גאון מאמין שבמילה ״כו ״

לם״ התכוון האמן בעיקר לאנשי הבמה
הקלה. מאחר שאני רואה את
עצמי כאחד מהם, חרה לי שנאמר, כאילו
גם בשמי, שהייתי רוצה להכות את פלץ.
ולא רק זאת, אלא שמישהו הואיל ו״עשה
את העבודה בשבילי״.
האמת היא שאני מכיר כמה בדרנים, ש למרבה
הפלא דווקא אוהבים את פלץ. אשר
לי, אני עובד במחיצתו זה כארבע שנים,
משלם עמלה כנהוג, כפי שסיכמנו ביום
שבו החלטנו לעבוד יחד. אני מוקיר ומכבד
את דני פלץ מאד כחבר, ויותר מכך — את
יושרו כאמרגן. ואילו ביקשתי ממישהו
״לעשות את העבודה בשבילי״ ,הייתי מע דיף
שישלחו לו בשמי פרחים.
יהורם גאון, תל־ אביב

אכן. פלא אמיתי1
קריסטל^/בל •,היא היחידה שיש
בה תוף כביסה מסתובב וקוצב זמן.
* תוף הכביסה-מסתובב לשני כיוונים.
* תוף הכביסה-מבטיח לך כביסה
יסודית ונקיה.
*תוף הכביסה־שומר היטב על הכבסים.

יופי זה לא הכל
קראתי את ״תבוא עליך ברכה״ (העולם
הזה ,)2038 ותגובתי היתה גיחוך מהול ברו גז.
בדבר אחד אני בטוח: הלוואי שלעולם
לא תבוא עלי ברכה שוורץ כזאת. מהו
פולחן האישיות שאתם עורכים לבחורות
כפנינה גולן (רוזנבלום) וברכה שוורץ י
שימחה ירדה על ראשינו בפרום השנה ה־חדשה
-ברכה מוכנה לגלות את דעתה
על הגברים.
הבחורה מודה כי ״היופי זו הפילוסופיה
של בחיים.״ אך
פרט ליופי אין לה
מה להציע. כל מה
שיש לה בחיים זה
יופי (וזה אכן הר בה׳
אך זה לא הכל
בחיים).
ברכה טוענת כי
גברים רבים מוצי אים
כסף רב עליה.
רק בגלל שהם או הבים
אותה ורוצים
שיהיה לה טוב ב חיים.
זו ממש נאי ביות.
הם אוהבים
אותה כשם שהיא
אוהבת אותם: היא
חושקת בכספם, ו־י

חושקים בגופה.
דעתי היא כי מי ש אינו
עשיר לא יוכל להתחיל איתה, בשל
רצונה בכספו בילבד. מי שאין לו כסף —
אין לו צ׳אנם. טוב אולי לשכב עם בחורה
כמוה — אבל לבלות איתר בחברה? נו,
כבר ידענו הנאות גדולות מאלה. ובכלל,
למי יש הכסף הדרוש לכך?
סמל יוסף קאופמן, צה״ד

טעות לעולם צודקת

1ןריסטל 2 /גי:/

* מכבסת במהירות 2 -קילו כביסה
תוך 4עד 10 דקות.

* חסכונית ביותר ־ צורכת רק 13 ליטר
מים ופחות מאגורה אחת חשמל
לכמות של 2קילו כביסהו
* קטנה וניידת -מידותיה 44x42* 51ס״מ

בואי עוד היום לראות את
הפלאשל 1ן רי 0טל>/כל, בחנויות החשמל המובחרות.

ןןח 0ט 7נ מ

מיענרעעבורקריסטלעד יד

7 4 0 1 /3

1 1 1

גדולו ת
/מכתתהכ בי סהה!7ט 1ה ה עו ש ה

כדור הזהב
הפ>7ז

שלך פרס ראשון
500,000ל ״י
פרט בדור הז ה ב
200,000ל ״י
פרס ראשון עשוי להצטבר ל :

700,000ל ״י

העולם הזה 2041
עם עיסוי כזה — מה הפלא שזה הפך
לאבן?
יוסי רובינשטיין, הרצליה

מפעל הפיס

גוס/פחוא

הזדמננת אחרונה
לרכיעזת דירה!
אתה תאבל א ת עצמך בעוד מספר חודשים כ שתדע ש הח מצ ת את ההזדמנות ל קנו ת
י ץ במחיר ישן +הנ ח ה
דירת רווחה בבל אזורי המכירה של

עד 25.000ל י
בעוד מספר חודשים המחירים יהיו כאלה שלא תוכל לעמוד בהם, ואתה ת אבל את עצמך שלא ניצלת אתה הזד מנות ה א חרונ ה...

אתה תאכל את עצמך״.
א תה תאבל את עצמך כ שתווכח שלעולם לא תחזור הזדמנות נפלאה במו זו
ין מציעה לך (חישוב עלויות שערבנו מורה שבבניה חדשה ההפר שים ש יגיעו עד 60,000ל״י) והעתונים ...מכריזים ה שבם והערב על עליות מחירים של עד
400/0ובנוסף עליה של מם ערך מוסף בשיעור של /0י< 2ו —ס/ייסד, ברכי שת דירה זה
מסתבם בע שרות אלפי לירות.
ין דירה ב א חד מאזורי היוקרה של
לכן, אל תניח לזה לקרות. רכוש עתה ב
ראשון לציון, רחובות ואשדוד.
אתה חייב זאת לעצמך ולמ שפחתך.
מה לעשות, יש לנו חול ש ה — אנחנו ל א אוהבים מלאי. אנו מעדיפים
להעניק •לך הנ חו ת גדולות מאשר ל שלם ריבית על הלוו או ת ומאפ שרים לך להגיע
לדירה בסטנדרטים שלא היית יכול להגיע אליה א חרת.
מתוך ה די רו ת( ש רו בן גמורות) של 1*7 1#יי־*| בבל אזורי הבניה תובל לב חור את
הדירה ה תו אמתאת דרישותיך. גודל ה הנ ח ה תלוי במקום הבניין ובמיקום הדירה.

ק לי ־

לדוגמא: בפרויקט היוקרה ״גני ראשון״ תוכל למצוא דירה בת שלושה חדרים
שמחירה האקטואלי 175,000ל״י. היום תובל להשיגה ב־ססס 150,ל״י* — המחיר
כולל מ שכנתא בת 40,000ל״י**.

לכן, הכנס עוד היום ל א חד ממשרדי
ולא תבכה מחר על ה חלב שנשפך.

־ המחיר לא כולל מע״מ.
״(במקרי ם מיוחדים אנו מעניקים
משכנתא עד 65,000ל״י)

י 1־ 1 1 1

ר<זשון לציון: רוד רוטשילד 38
רחובות:רח בית הפועלים 6
ץ ושדוד:רח׳רוגוזין 4
כפר ב<ז:רחיויצמן 50

ה עו ל ם הז ה 2042

יד רו חצת ידלין

י• את יכולה להיות

1גאס

תמונה אופיינית בקאזינו של

1לאס־וגאס :
שולחן של רולטה. הגלגל מסתובב. כל העיניים מרו תקות
אל הכדור הקטן המקפץ.
מסביב לשולחן הירוק מצטופפים המהמרים, כשלפניהם
האסימונים הציבעוניים, בערימות גדולות וקטנות.
בצד האחד של השולחן בולטים הפנים השחומות ה־משופמות
של אצילי־הנפט הערביים. שייכים מכוויית,
נסיכים מסעודיה, אמירים מאבו־זאבי ומדובאי. כאן מהמ רים
על המיליונים של הנפט השחור.
בצד השני של השולחן יושבים שנים־שלושה אדונים
בלבוש אירופי מרושל. ערימות־האסימונים שלהם קטנות
יותר. קשה לזהותם על פי פרצופיהם. אבל המיבטא הוא

צברי מובהק.

גם הם כאצילים.

לא של זהב שחור, הקבור באדמה ערבית, אלא של הון
שחור, הקבור בחברות ואדוציות וחשבונות שווייציים.

אלה הם נסיכי המנגנון הציבורי הישראלי.
שועי המגביות, האמידים של תנועת־העכודה,
ראשי השבטים של המיפלגה.

אילי־המשק הציבורי, כאילי-המדינה.

זוהי תופעה מסוכנת ביותר, המשתקפת בפרשת ידלין,
כמו בפרשות קודמות.

* שוב: איני מתכוון לאיש זה או אחר, למנכ״ל
| פלוני ולמזכ״ל אלמוני.
ברור שלא אשר ידלין המציא לבדו את הנורמה של
״קפיצה ללאס־וגאס״ ,וברור כי לא הוא לבדו חי ברמה זו.

זוהי הנורמה המקובלת בציבור גדול של
עסקני-מיפלגות, שעלו לגדולה והשתלטו על
המנגנונים הממלכתיים והציבוריים.

בעיני עצמם, הם ״צמרת המדינה״ .הם הלורדים של
המישטר הפיאודלי, הקיים במדינת־ישראל. הם בני המעמד
המייוחס, שמגיע להם.
מגיע להם לחיות על חשבון הציבור, וברמה גבוהה.
מגיע להם לנסוע במכוניות הנהוגות בידי נהגים־משרתים,
המביאים גם את הילדים לבית־הספר ואת האשה לסלון־
התסרוקות. מגיע להם לטוס במחלקה הראשונה של אל־על,

מקובלת במעמד זה, ושגם הוא הואר באור מעניין בפרשת
ידלין.

זהו המינהג של הקומיסיון הסמוי. באמריכלומר

קאית טובה קוראים לי
בעיטת חלק מן הכסף חזרה אל האיש.

ילי ההון הציבורי שולטים בנכסים עצומים,
השייכים למדינה, להסתדרות, לסוכנות היהודית, ל רשויות
המקומיות, למיפלגות, לאירגונים.

ברכוש זה אפשר לסחור. קונים. מוכרים.
וגובים כשקט קומיסיון קטן, מן הצד, בארץ או
כשווייץ.

הרבה אנשים טובים בארץ נדהמו, כאשר נסתבר ב פרשת
מיכאל צור כי כך היה מקובל בחברת צי״ס, וכי
אחד האנשים המכובדים ביותר במערכת־הביטחון גבה
קומיסיון ממכירת אוניות והפקיד את הכסף בחשבון סודי
בשווייץ.

בפרשת ידלין מסתבר כי זהו נוהג כללי.
מוכרים נכס ציבורי בחצי מיליון דולר יותר,
מחלקים את הכסף כין המנהלים. כף מתגלגלים
עתה בארץ מאות מיליונים שחורים, המממנים
את רמת־המחייה של בני האצולה.

ם נוהג זה אינו פרי המצאתו של פלוני. הוא
מהווה מזמן את אחד מעמודי־התווך של המישטר.

* 4עבר לכל ההשלכות הפליליות והאישיות של
1/פרשת ידלין, יש לה השלכה ציבורית, חברתית. אולי
מותר לאמר: סוציולוגית.

עסקן־הפועלים אשר ידלין, מי שהיה המזכיר
הכללי של חברת העובדים, המכהן עתה בתפקיד
המנהל הכללי של קופת־החולים של
העובדים, נראה מהמר, בסכומים ניכרים ב־קאזינו
של לאס־וגאס.

לדבריו של עד־ראייה, עמד לידו ישראלי שני, כשהוא
מחזיק בידו מחשב־כים ועוקב במתיחות אחרי המהלכים.
היה ברור כי השניים מנסים להגשים את חלומותיהם של
דורות של מהמרים: לגלות ״שיטה״ כדי ״לשבור את
הקופה״.
אשר ידלין לא הכחיש את הסיפור, אם כי דיבר על
סכומים קטנים.

הוא לא ראה כל דבר פסול בכו שעסקן
שכיר של ציבור הפועלים משחק ברולטה ב
מקום־כינוסם של אילי־הון, ספסרים וגנגסטרים.

להיפך. כשנשאל בפומבי, השיב: כל אחד קופץ פעם
לקאזינו בלאס־וגאס.
מנהיג-פועלים אחר, שר בממשלה, חש לעזרת חברו
והכריז שגם הוא קפץ פעם ללאס־וגאס, ושיחק על סכומים
קטנים.

מכאן ברור כי זהו חלק מן הקאריירה של
מנהיג־פועלים ישראלי :״לקפוץ״ ללאס-וגאס
ולשחק בקאזינו על סכומים ״קטנים״ ,לפחות.

מכל הגילויים המרעישים של פרשת ידלין, דווקא
גילוי קטן זה הוא המעניין ביותר. הייתי מציע להרהר בו.

יני מתכוון לצד הכספי, דווקא.
אמנם׳ מי ש״קופץ״ פעם, קופץ גם פעמיים. ומי
שמשחק על סכומים קטבים, סביר להניח כי ישחק גם על
סכומים גדולים יותר.
מותר לשאול: מניין באים הסכומים? מן ההקצבה
הרשמית של 450 דולר, שדי בה בקושי כדי לחיות
חמישזדששה ימים בארצות־הברית? מהכנסות אחרות?
ואם מרוויח עסקן־הפועלים במפתיע וצובר בידיו אסימונים
השווים אלפי דולרים — לאן הולד הכסף? לקרן סוציא לית
של ההסתדרות או לחשבון־בנק בציריך?
אבל לא זה העיקר. העיקר הוא התדמית־העצמית של
מנהיגי־הפועלים.

לאיזה מעמד הם משייכים את עצמם, ב־דימיונם?

ביקור־חובה
בקאזינו של לאם־וגאס (או בלונדון, ב פאריס,
במונטה־קארלו) הוא חלק מאורח־חיים מסויים.
זוהי מיצוות־עשה לאילי־הון אמריקאיים, ראשי קורפור-
ציות גדולות, אנשי העולם הגדול הטסים במטוסים פר טיים,
המתגוררים במלונות־פאר בינלאומיים, המוסעים
בלימוזינות הנהוגות בידי נהגים פרטיים לובשי־מדים.

ברור לגמרי כי אנשי אצולת־הצמרת הישראלית
רואים את עצמם שייכים למעמד עולמי

בוודאי אין הם רואים את עצמם כפועלים, שהוטלה
עליהם שליחות ציבורית זמנית מטעם המוני חבריהם.
גם לא כפקידי־מדינה, הנושאים בעול הקשה של ניהול
המשק הציבורי של מדינה עניה, העומדת דרד־קבע על
עברי־פי־פחת של פשיטת־רגל.

הם רואים את עצמם כאילי־ההסתדרות, כ־

מהי

שולחן ה מי ש ח קי םבלאס־וג א ס: מיפגש ה צ מר ת
מבלי לשלם. מגיע להם לחיות מחוץ למעגלי המיסוי,
שבתוכם חיים בני־תמותה רגילים. מגיע להם לנסוע כמה
פעמים בשנה לחו״ל, כאשר אזרח רגיל צריך להקיא דם
כדי לנסוע פעם בשלוש־ארבע שנים. מגיע להם לחיות
בפנטהאוזים שאותם הם משיגים בחצי־חינם בעזרת ידידים
במוסדות־השיכון הציבוריים. מגיע להם לאכול ב־מיסעדות-״יוקרה״
(כלומר: מיסעדות יקרות) על חשבון
הזולת.
כל זה מגיע. מדוע?

מפני שהם ״בשילטון״ .לא ״בחסד אלוהים״.
כמו המלכים כימי-הכיניים, אלא בזכות הצלחתם
לטפס כסולם המנגנון המיפלגתי, אחרי
אינטריגות ללא־ספור, עד לפיסגת ההצלחה.

ך* די לקיים את הנורמה המעמדית של איש האצולה
^ המיפלגתית בישראל דרוש כסף. הרבה כסף. מניין
הוא בא?

חלק בא במישרין מכספי הציבור, בדרכים
רשמיות. החברה משלמת >כ!ר כרטים־הטיסה,
עבור מיסעדת־פאד, עבור המכונית והנהג.

אבל אין זה מספיק. כי המשכורת הגלוייה של כל
האדונים האלה היא עלובה ממש. היא לא תספיק למישחק־רולטה
הגון אחד בקאזינו של לונדון.
מניין באים הכספים לחשבון בשווייץ ץ ו
לקיום
פילגשים כדירות שכורות נאות, בסיגנון
שהן רגילות וראויות לו? ולמישחקי רולטה
בלאס־וגאס?
בעייה זו נפתרה על-ידי מינהג, שגם הוא הפך נורמה

ומאת

פעם, כאשר ראשי המדינה לא הכניסו עדיין כסף
ציבורי לכיסם הפרטי, הם הכניסו את הכסף לכיס ז ד
מיפלגתי. גבו קומיסיונים חשאיים ממכירת נכסים, מהענקת
רשיונות, מקניית נשק, והעבירו את המיליונים לקרנות
המיפלגתיות הסודיות, כדי לקנות בוחרים ביום־הדיו ה-
ארבע-שנתי. למשל: פרשת תל-גיבורימ.
במשך הזמן הידרדר המוסר הציבורי, ובשעה שגנבו
בשביל המיפלגה גנבו גם קצת בצד, באופן אישי. כיום,
כאשר עול החזקת המיפלגות הוטל על משלם־המיסים,
במיסגרת מימון המיפלגות והבחירות מכספי המדינה,
זורם הקומיסיון כולו אל הכיס הפרטי.

ברור כי שום אדם יחידי אינו יכול לגנוב
סכומים כאלה. לכל עיסקה יש שותפים, יש
עוזרים. דרוש שיתוף־פעולה בין מנהלי המנגנו־נים
השונים.
אין בעייה. מכיוון שכולם גדלו באותה חממה מיפי
לגתית, עברו את אותן הקאריירות, קיבלו את אותו
החינוך, הם מבינים איש את רעהו. בשטח מכריע זד. אין
הבדל בין יונים וניצים, אין מילחמות בין שמאל וימין,
אין מניחים לגורמים של מה־בכך — כמו דיעות פוליטיות
— להפריע להארמוניה הכללית.

יד רוחצת יד, שמור לי ואשמור לך. תן לי
כמה אלפי דולרים מהחברה שלף, ואתן לך
מחר מיגרש או פנטהאוז מהחברה שלי. יש
די קומיסיונים שחורים לכולם. אין צורך לריב.
הר אינו נפגש עם הר. אבל אנשי הצמרת נפגשים
כל הזמן.

בלאס-וגאס, למשל.

א 11

ב 1ך1

גיליון ״העולם הזה׳׳ ,שיצא־לאור לפני 25 שנה בדיוק, התמקד
כמיסגרת כתכות־התחקיר של מערבת השבועון, ב״חכלי הלידה
של הרייך הרביעי׳׳ .הכתבה ניתחה את מגמותיה של מערב-
גרמניה , 1951 בהנהגתו של הקנצלר קונרד אדנאואר. הכתבה
שיקפה את ראשית התעצמותה־הפלכלית של מערב־גרמניה, ותי ארה
את המתיחות השוררת כין שני חלקי גרמניה.
כגיליון ״העולם הזח״ לפני 25 שנח הוקדשה כתכת־אמצע
מצולמת ל״לונה־פרק״ ביפו, שהיה באותם ימים אחד ממוקדי־המשיכה
המרכזיים שבו נהגו הישראלים להתבדר. במדור התיא טרון
התפרסמה ביקורת על המחזות ״בית כרנרדה אלבה״ ללור־קה,
ו״על עכברים ואנשים״ לסטיינבק• לא נפקד במדור ״במרחב״

תיאור השתלשלויות העניינים הפוליטיים במצריים.
בשער הגליון הופיע תצלום ילדה בשם חנה, שצולמה בידי
אחת מטובי צלמי־הדיוקן, פרנצה גרובנר, שעלתה מצ׳בוסלוב־קיח.
מאוחר יותר עבדה גרובנר בצוות צלמי השבועון. אגב, אם
חנה חיה כארץ ומזהה את עצמה, היא מתבקשת למסור על כד
למערכת.

בווסת שחקני־הנדווגד ^ 1951 ,נד טוו־ הנ ה שר ני ש ס
״העולם הזה״ 729

לבון * גורי מגרה את הורסי המוסר, יוצרי השחיתות...״

עד הצהריים בימי החגים, צימצם גם
בשאר הימים את עבודתו עד למינימום.
ולפתע השתנה הכל. גשם טירטר ברחו בות
— לא כמה טיפות חמסיניות, אלא
מטרות עזים, שוטפניים. בן־לילד. נגמר
הקיץ. ובשעות־הערב הקרות ביצבצו ה מעילים,
העניבות, גרבי־ד,ניילון הראשו נות.
בכפר
העיפו חקלאים מבטים השמיימה,
שמחים בליבם׳ אד חוששים לבטא את
שימחתם, מתוך פחד סתום שהדבר יזיק
״למעלה״ ויביא שוב בצורת איומה כב שנה
שעברה .״לא רע,״ מילמלו ,״אם
זה יימשך...״
פחות שמחים היו עכברי-החזית הרטו בים
בקו־האש של המדינה: במעברות.
שעה שהתמוטטו האוהלים הראשונים, ועו לים
מרי־נפש פלשו למישרדים המוגנים,
ניתנה האזהרה הראשונה: שוב לא הכין
היישוב את עצמו, את ליבו, למאמץ הגדול
של התנדבות ואחוות-אחים אשר בילעדיו
יהיו ימי־החורף ימי־סבל איומים במח נות*.
מניות
ירודות. גלי-הקור הראשונים
לא ציננו את המרחב. להיפך, המדורה
הגדולה של מהפכה מרחבית להטה שיב-
עתיים. בהתלהבות גועשת סערו ההמו נים
במצריים, כשמלכם — עוד אתמול
נער־שעשועים שמנמן•• בעיני העולם
ונתיניו — נטל על עצמו את התואר
המפואר ,״מלד מצריים וסודאן״ .ובקצה
השני של המרחב, באיראן, האזינו קנאים
לדיברי מנהיגם התשוש שדחה בין
התקפות־חולשה גופניות את תביעות המו סד
הבינלאומי העליון.
מעולם לא היו מניות המערב כה ירודות
בשוקים הרעשניים של קאהיר ודמשק,
• הכוונה למעברות.
•• המלך פארוק שהודח, שנה מאוחר
יותר, על־ידי מהפיכת ״הקצינים הצעירים״
במצרים.
**• מוחמר מוסאדק, ראש־הממשלה האיראני,
נתפרסם בחולשתו והתעלפויותיו,
אותם הפך לסמל.

ארבעים מיליון נורות
י.י. הלקנם הוא הולנדי טיפוסי, המדבר
אנגלית, צרפתית, גרמנית ואיטלקית, וזד
מתאקלם בקושי בישראל. מזמן לזמן הוא
נוסע לרגלי עסקיו לארץ־מולדתו, וכש שאלו
אותו מה היה הרושם העז ביותר,
כשאחרי כמה חדשי שהות בישראל בא
להאג, בירת הולנד, ענה בפשטות: ה סטייק.
כשהזמין שלושה סטייקים, בזה
אחר זה, אמר המלצר :״זה בוודאי בא
מישראל.״
מייד לאחר סיום המנדט הבריטי החליטו
מיפעלי פיליפם ההולנדיים להקים בית-
חרושת לנורות בישראל. הנימוקים היו:
ישראל דומה להולנד בזה, שאין בה מקום
רב לחקלאות והתנאים מאלצים אותה
לפנות לתעשייה. בישראל אין חומרי-
גלם כבהולנד, שהקימה בכל-זאת תעשיות
בעלות שם עולמי. מצבה הגיאוגרפי של
ישראל, על חוף הים־התיכון, ושכנותיה
המדינות הערביות, העומדות כולן על
רמה תעשייתית נמוכה, מבטיחים עתיד
גדול לישראל כארץ ייצוא. למרות מצב
המילחמה עם המדינות הערביות, החליטו
מיפעלי פיליפס להקים בית־חרושת ביש ראל
כדי לספק את הצריכה המקומית,
תיכננו להרחיב את הייצור לצורכי ייצוא
במרוצת הזמן.
ראש־עיריית נתניה, עובד בן־עמי, שמ גמתו
היא להפוך את נתניה לעיר תע שייתית
מתקדמת בארץ, לא חסך טירחה
ונסע פעמים מיספר להולנד, כדי לשכנע
את מנהלי פיליפם בכדאיות המשימה,
ובעיקר שהמיפעל צריך לקום דווקא
בנתניה. מנהלי פיליפס לא עבדו את בל
החיבוטים במרכז ההשקעות, לא טעמו
חבלי־לידה במישרדים ממשלתיים, קרקע
הוקצתה על־ידי עיריית נתניה והמים־
על בישראל קם לתחייה. כמנהל המים-
על בארץ נתמנה י.י. הלקנס, שהעביר
הנה את אשתו וישני בניו.
הבנים מתרגלים מהר יותר לכתיב
העיברי, שלא שמעו מימיהם, מאביהם
לתנאי הארץ. החמסינים וחוסר תזונה

מתאימה, אינם משפיעים עליו בצורה
מעודדת. הוא מצטער על כך שלמרות
שמיפעלי פיליפס בארץ מצויירים בכל
המכונות להגברת הייצור, קיים בכל זאת
מחסור בנורות־חשמל. הוא טוען אומנם
שמשך תקופה ארוכה רעבה האוכלוסיה
לנורות, ועכשיו היא חוטפת מייד את
כל התוצרת. אבל נראה שהוא ופיליפס
מאוכזבים קצת ממצב המילחמה עם
הארצות השכנות. החלום לייצר 40 מיל יון
נורות לשנה עבור השווקים הערביים
הוא רחוק מלהתגשם, והרחבת הייצור
כדאית לפי
המקום אינה לצורכי שעה *.
כדורגל בין השאר: שער עצמי
להתאחדות לכדורגל בישראל שיטות
משלה. כל תחילת שנה היא מכנסת
מסיבת-עיתונאים ומכריזה על עונה סדי רה
בכדורגל. גם השנה לא נפקדה המ סיבה,
ונשמעו הרצאות על חשיבות הכ דורגל
ועל מישחקים קבועים בגשם וב קור.
סנסציה
במגרש. אכן, מישחקי הלי גה
השנה נפתחו בגשם ובקור, אך למרות
הכל הם נערכו. הקהל בא למיגרשים על
אף הבוץ, והוא לא התאכזב. באיצטדיון
התל-אביבי נפלה סנסציה, כאשר אלופי
הליגה מהשנה הקודמת עלו בביטחה על
המיגרש: קבוצת מכבי תל־אביב, שהפ כה
בעת האחרונה ספק של שחקנים
לקבוצות הייצוג בחוץ־לארץ.
הקבוצה התייצבה לעומת אחותה מר חובות.
שחקני מכבי־רחובות לא ויתרו,
ועמדו יפה. למרות התוצאה המוקדמת של
0:2לזכות התל-אביבים, ומישחק הרחו- הם בותים בעשרה שחקנים בלבד,
הישוו את התוצאה ל־ .2:2שער אחד של
מכבי תל-אביב הושג בסיועו של המגן
הרחובותי — שער עצמי.
״גם זה יעבור״ .ההתרוצצות בין
שחקני הכדורגל בישראל הפכה בעת ה אחרונה
לריצה מרתונית. שמועה אחת
• במלאות שנתיים לקיום מיפעל
״פיליפם״ בנתניה, פרשה ממנו החברה
ההולנדית בשל לחצי מיש רד ״החרם הערבי״.

ותיבוצהסוכה (קאריקטורה של דוש, על רקע מצוקת״המעברות ואופנת הפלישות לשיכונים)

תאריך:

18.10.51

סיפרה שמשה מלמד עבר למכבי תל-
אביב, אך לאחר חודשיים הוא הצטרף
למסע הפועל פתח-תיקווה באירופה. אלי
פוקס מתאמן במכבי ומייד אחר־כך,
מספרים, שהוא ישחק כסטופר (רץ מר כזי
בולם) בהפועל. יצחק שניאור• ממכבי
עזב את בית״ר, אך לא עברו אלא חוד שים
מיספר ונראה שהוא חוזר לבית״ר.
השחקן הפופולארי יצחק (דולה) שכיניק
משמש בכל תפקיד בקבוצתו, בית״ר תל-
אביב. אך פיתאום נודע שהוא עוזב את
בית״ר ועובר להפועל. לא חולף שבוע
והשחקנים של בית״ר תל-אביב מודיעים
שהוא ישחק דווקא במכבי. שחקני הפועל
מכריזים שהוא לא יעזוב את בית״ר, אך
בינתיים הסתכסך סיכסוך קטן .״גם זה
יעבור״ ,טוענים אוהדי הכדורגל .״אם
אין מישחקים, הכל צולע.״

אנשים
* סירובו של פינחס לכו!; מי ש היה
שר־החקלאות־והמזון, להצטרף למט-
שלת־ישראל הרביעית גרם לטעות־דפוס,
שעמדה להפוך למלכת פליטות מכונות-
הדפוס לשנה: כתב יומון מפא״י הדור,
בהגדירו, שלא במתכוון, את המצב האמי תי
:״לבון החליט באופן סופי שלא להצ טרף
לממשלה החלשה״ .הכוונה הטובה :
לממשלה החדשה.
* רעיית ראש-הממשלה, פולה כן־
גוריון, יצאה למסע סיורים בבתי-החו-
לים הצבאיים, וכיבדה את החיילים במת סקריפטים**
המזכים את

נה מיוחדת: הדולארים בעליהם בקניות בחנויות
מכילות־הכל. מקור הסקריפטים: חבר
ידידיה של רעיית בי.ג׳י.
* אולם פחות אוהבי־סקריפטים היו
אנשים אחרים: אחר שאלכסנדר רכיב
הצעיר, עורכו הכלכלי של הארץ, הביע
את דעתו נגד חנויות־הדולארים, המפל גות
את היישוב לבעלי-סקריפטים ולאוב־לי-צנע,
פשתה ההתנגדות בארץ. אמר
חיים (עד עלות השחר) גורי נ ״הם-
קריפטים הם הורסי המוסר, יוצרי שחי תות.״

שניהם כיום מאמני קבוצות כדורגל
בליגה הלאומית.
•* חנויות־הטקריפטים, לאחר מלחמת־העצמאות,
הזכירו את חנויות־השפע ב־ברית־המועצות,
המיועדות לאנ שי השיבי
בה השלטת בילבד.

אנו סבורים כי זמן רב. רב מרי נחשבה הבנקאות כעני!
־לגברים בלבד־ לכן הכרזנו על שנת תשל־ז כשנת
האשה בריסקונט. ובמסגרתה הכנו עבורך האשה. צרור
הפתעות. מיוחד לך

מדריך דיסקונט לאשה:
חוברת הסברה רחבת-היקף המציגה את בנק דיסקונט
ואת תכניותיו ושרוחיו מהם חובלי להפיק תועלת רבה
כחיי היומיום קבלי אותה חינם. בכל אחר מסניפינו.

יתרון לכל אשה:
תכנית החסכון לכל מטרה, המעניקה ״0/סס 1הצמדה +
ריבית +מענקים והכל פטור ממס

ח״ן לאשה
תכנית חסכון בלעדית שלנו. לזמן קצר של שנה
המאפשרת לך להגשים חלומות.
־ח־ן לאשר. חסכון נפלא לאשה

שי לאשה:
מחנה נאה ושימושית שתוענק לך אם חפחחי בשנת חשל־ז
חשבון חסכון ־חיו לאשת״ או ׳יתרון לכל אשה־ בבנק
ריסקונט

מרכזי־יעוץ:
אם יש לך בעייה פיננסית, אם אינך יודעת במה להשקיע
פני לאחד ממרכזי הייעוץ שלנו. צוות של מומחים
יעמור לרשותך ללא כל תשלום. בעצה ובהסברה.
סודיוח מלאה מובטחת

פרטים נול צרור ההפתעות לאשה, במסגרת שנת האשה
כבנק דיסקונט ככל אחד מסניפינו.

צוות הבנקאים שלך בדיסקונט

זוכרים את כלבוטק, התוכנית ש ניסתה
להתמחות בציד־נמרים? וב כן,
היא עדיין קיימת. אבל לאור העוב דה
שמי שעוסק בציד־נמרים עלול גם
לחטוף נשיכות עמוקות, החליטה כל־פוטר,
לפרוש מחיות־הטרף ולעסוק
בציד־ארנבות, שהן חיות נוחות יותר
ומסורבלות יותר וקלות יותר לציד. והעיקר
— ארנבות לעולם אינן נושכות.
אחרי תקופת־המעבר, שבה נערכו ה ציידים
לתפקידם החדש, נמצאה האר נבת
הראשונה כבר בתוכנית הראשונה.
ומי שהתכונן יפה, ויש ברשותו ציוד־ציד
משוכלל +כלב זריז וכוונת טלס קופית,
לא יפספס מטווח קצר. המכונה
המשומנת אכן הצליחה לצוד ארנבת.

לשמן־מנוע כלשהו יש מחיר קטא־לוגי
כלשהו, וכנהוג במדינה אינפל ציונית
אין המחיר מופיע על האריזה.
ציידי־הארנבות יצאו ליער לחפש תח־נות־דלק
שמסבנות ומוכרות אותו ה שמן
במחיר הגבוה מערכו הקאטלוגי.
ואכן, נמצאו שלוש תחנות שהפקיעו
מחירים. באחת מן השלוש נמכר השמן,
שמחירו שש לירות, בלירה יותר.
לכן חזר הצוות החוקר אל התחנה
המפקיעה, והפעם עם כל הציוד: שני
כתבי־תחקיר וצלם ואיש־קול, ומאחו ריהם
מערכת־הפקה משומנת ומער־כת־שידור
משוכללת, וזאת כדי לחקור
את עובד התחנה שמכר שמן־של־שש־לירות
בשבע לירות.
החקירה היתה קצרה, נמרצת, קשו חה
ותכליתית: מכרת או לא מכרת?
מכרת בשבע, אז למה כתוב כאן ב שש?
הנה כתוב כאן שש אז למה לא
מכרת בשש?
האיש, שהוא אדם קשיש למדי (וגם
עולה חדש, כפי שהתברר אחר־כך)
מילמל כל מיני מילמולים וגם אמר
״טעיתי״ .אך החוקר המשיך ללחוץ:
״אבל כתוב כאן שש אז למה מכרת
בשבע?״ והאיש, שכדרכם של עובדי-
תחגות־דלק קשישים הוא כבד־פה ו־כבד־לשון,
המשיך למלמל.
אחר־כך נחקר בעל התחנה, שהוא
איש יעיל ודינאמי, וזה ניער את עצמו
חת־שתיים מכל טעויותיהם או הפק־עותיהם
או רמאויותיהם של עובדיו.
הרי עובד שטעה או גנב לירה יכול
להרוס מוניטין לתחנה ישרה והגונה.
מרוצה ועייף חזר הצוות לאולפן.
הטרף נשלח בדואר. מנהל־התחנה ה יעיל
והדינאמי שלח מיכתב לציידים
כי העובד שסרח פוטר. פלכוטק ניצחה.
יותר הוא לא יטעה או ירמה בלירה.

ועכשיו לשעשועים: תארו לעצמכם,
קוראים יקרים, שלרשות עובד תחנת־הדלק
שפוטר היה עומד צוות של יוע צי
פירסום ויחסי־ציבור, וכמובן תק ציב
נאות. תארו לעצמכם מודעות בגו דל
עמוד בכל עיתוני הבוקר והערב —
מודעות אשר מגלות את ״האמת על
עיוותי כלכוטק.״ ״מחיר הבקבוק,״ כך
ייכתב במודעה ,״כולל כמובן גם חפי פה
ותיספורת, והמצלמה לא היתה בפו קוס,
ובעל המודעה גאה לשרת רב בות
לקוחות לשביעות־רצונם המלאה
ומעולם לא היו כל תלונות, חוץ מזאת,
והנהלת רשות־השידור לא נתנה אפ שרות
להגיב כראוי, ובכלל אין איזון
בטלוויזיה והשמאל עושה בה כבשלה
אולי אפילו יתגלה כי בקבוק הש מן
מופקע־המחיר נתרם על־ידי חברת
השמנים המתחרה, וכך ייווצר פגם אתי
או אסתטי שיאפשר לעובד־התחנה ל המשיך
למכור שמנים בשבע לירות

מעתה ועד עולם.
ואם כבר הגענו עד כאן, אפשר
להמשיך ולהשתעשע: אפשר להניח
שמכירת־דלק היא מישרה ציבורית
בכירה ומכובדת, וכדי להגיע להיות
עובד תחנת־דלק, יש צורך בהרבה
שנות מאבק ופעילות ציבורית ובהר בה
קשרים וכישורים. הבה נניח שאותו
עובד דלק איננו סתם קשיש קשה־יום
וכבד־ פה, כי אם אדם שהוא בן
למישפחה ותיקה, אחד שהיה ידידם
של ותיקים ותלמידם של ותיקים, היה
נשוי לבתו של ותיק, והוא עצמו מוו
תיקי
המפלגה ומצעיריה.
הבה נניח שיום אחד הגיע צוות־תחקיר
של הטלוויזיה אל תחנת־הדלק
שבה עבד איש הציבור שלנו, וגילה
כי זה מוכר בשבע כשבקטאלוג כתוב
שש. הצוות הפעיל את מצלמותיו, אך
העובד סירב להצטלם, אמר ״אין תגו בה״
וצילצל לפרקליטו. הבה נניח, כי
אותו צוות־טלוויזיה היה צייד־נמרים,
והעביר את מימצאיו לרשות המישט־רה.
הבה נניח שהמישטרה פתחה בח קירה.
הבה נניח שאלה היו כמה מכות רות
העיתונים:

עובד תחנת־דלק ניבדק במשטרה
בעיקבות תלונה על הפקעת מחיר בקבוק שמדמנוע,
הוזמן עובד תחנת־הדלק ביד-אליהו למסור עדות
עובד ת חנ ת הדלק ביד־אליהו על הא ש מו תהט לוויזי ה:

11.שטות אווירית מגוחכת ומרושעת ־ לא אגיב ר
עובדהדלק לבדיקה נוספת • החקירה מסתעפת
בידי המשטרה עדות על מכירת בקבוק שמן־מנוע העולה 6ל״י, בלירה יותר
המשטרה: אין בכוונתנו לעצור את העובד
ראיון השבוע ע ם :

עובד ת חנ ת־ ה דל ק ביד־אליהו

״ 91י שהו או רבלב פינ הענ אבוט!״

זוהי עלילת דם • אין לי אוייבי ם, אבל ברור שמישהו מנ סהלסל קני
מהתפ קי ד • טבע עבודתו של מוכר־דלק שהוא בא במגע יו מיו מי עם
הציבור ו הו א חשוף ל בי קו ר ת • עושים לי עוול #אני לא ישן בלילו ת

עדיין אין ואיות מישפטיות לאשמה • החקירה נמשכת
חברת הדלק דנה בפרשת יד־אליהו • חוגים בציבור: בעבודת המוכר נימצא
פגם אסטתי ועליו להתפטר #המוכר: איני מרגיש אשם; קיבלתי מיברקי־עידוד
ואנשים לחצו את ידי
עובד־ס טייקיה, ידידו הקרוב של מוכר השמן מיד־ אליהו, מכריז:

״אני בוטח בעמיתי, הוא אינו מסוגל ל כן ״
דיונים קדחתניים בהנהלת חברת־הדלק

החנוה נוטה ובקש מן המונו ונדוש מתפקידו
ראיון החולש עם:

עובד ת חנ ת יד־אליהו

החברה תצטדר להחליט על עתידי • לא אתפטר
אינני שותף למכירת השמן בלירה יותר • עד כמה שידוע לי אין בידי איש
הוכחות לאשמתי #לא ידוע לי מי האחראי • לפעמים יש טעויות •
מכירת דלק היא עסק
להציע את כישוריו לשוק הפרטי ואולי
כאן נעצור, ולא נגלה לכם אם אוממורכב

עיסקאות ה נם פוטר האיש ממישרתו, או שמא להקים, בזכות הניסיון שרכש בשירות
שמן מבוצעות בידיעת הוחלט לזכותו מחמת הספק ולאפשר הציבור, תחנת־דלק על הכביש ממול.
אבל מכיוון שלפי שעה עובדים ב־בעל
התחנה • אין לי כל לו להמשיך בתפקידו. עם זאת, הבה
נניח שאכן גבר הלחץ הציבורי, ואם־ תחנות־הדלק אנשים קשישים ובודדים
טענות על חקירת המש כי לא נמצאו ראיות כדי להעמידו לדין — שכירי־יום וחסרי הגנה מקצועית
טרה • הביאו לי קפה הוחלט, למען הסדר הטוב, להוציאו שמשתכרים מעט ועובדים לשה, ביום
ובלילה, בקיץ ובחורף, והם לפעמים
לפנסיה מוקדמת.
וסטייקים ברגע שביקש ובכן,
במיקרה זה יוכל עובד־הדלק טועים בלירה ולפעמים מרמים בלירה
שבקרוב
תי • אני מקווה
שלנו לחזור לעבודתו הקודמת בסטיי — אז כאשר תופס אותם צוות־הטלווי־הצד על הפרשה תסתיים זיה
החוקר ״על־חם״ הם נזרקים מייד
קייה ממול. הוא יוכל כמובן, גם לכלכלבים.
הם הרי אינם אנשי־ציבור.
הטוב ביותר.
תוב ספר על הפרשה. הוא יוכל גם

אחד הכבשים הניצולים מהתקפת פצצת ההלם האמריקאית החדישה:

״ג׳ שמתחיל עם אוה־־ב ובני בויתה

סובו וע ועו״״הכל התחיל מההד, יום אחה שאני לא
יודע מההה פיתאום, מישהו החליט, אני כבר
לא זוכר מההר, מי זה היה, שהוא רוצה חופש,
שיחרור, כאילו שלא היה לנו טוב או חופש
כל הזמן מהתה, איך שלא יהיה מההה מהר
מאוד זה התפשט בין כולם וזה הפך למין
סיסמה מההה, חופש ושיחרור וכל מההר, מיני
שטויות כאלו״.
״וככה הרבה כבשים התחילו להאמההה
להאמין בתעמולה הזאת, ואמרו שאמריקאים
זה לא טוב ושאנחנו צריכים מההר מדינה
ומתחה ממשלה משלנו, וצריך עצמאות ולא
להיות עבדים של האמריקאים וכל מההד,
מיני דברים כאלו.״התחילו גם להגיד שהאמריקאים קונים

אותנו בכם!* וטההה מפטמים אותנו כדי
לשחוט אותנו״.
״מההד, מה שקרה מזה, זה שאחרי כמה
מההד, זמן החלטנו להתקיף! את האמריקאים,
כבשים נכנם להם בראש שאנחנו יכולים
וצריכים להשמיד ולהרוס את אמהר,ה אמריקה-
,מההד .,יכולתי לעשות? ניסיתי להסביר
להם, מההר, שהכל זה תעמולה קומוניסטית
ושלא נוכל להשמיד את אמריקה כי היא
חזקה, ושכדאי אולי שנלך ביחד עם אמריקה
אבל מההד? ,כלום, לא רצו לשמוע שום דבר״.
״התחילו להתאמההה להתאמן כדי להרוס
את, אמריקה, פתאום הכבשים התחילו להרגיש
את עצמם מהד,ה גדולים, וגם בטח חשבו
שאחרי שיהרסו את אמריקה הם גם מההה
יכבשו את כל העולם.״

״אבל אז קרה כמו מההר, שאמרתי לתם,
הזהרתי אותם, האמריקאים, שראו מההד,
שאנחנו מההר, מתכננים, הקדימו רפואה למחתה
למכה, וזרקו עלינו מההר, מין פצצת
הלם חדישה כזאת, זאת היתד, שחיטה איו־מההה,
אבל הגיע לנו, כולם נהרגו, נהרסו
כמו בהירושימה, אבל אמרתי להם שאסור
להתחיל עם ארצות הברית, שהם מההד, חזקים
יותר מההד, כל אחד אחר, ושהם מתחה טובים
וגם עכשיו אני בטוח שכל הכבשים הבינו את
ד,מההר, מסג׳ ,ושיותר הכבשים לא ינסו להתחיל
או להרגיז את אמריקה או את בני בריתה
כי אחרת סופנו יהיה רע ומחתה ומר כמו שהיה
של אלו שנהרגו מהתה פצצת ההלם מההד,
הזאת״.

מיפנה בפרשת איציק הבדואי
״איציק הבדואי הוא יוסי התוכי״ ,טוענת משפחת כהנוב׳ שתוכה ה יחיד
יוסי׳ נעלם לפני 20 שנה ״לא ולא׳ /טוענת משפחת לוין.
״יוסי הבדואי הוא איציק התוכי שלנו, שנעלם לפני עשרים שנה״.
אל עשרות המשפחות היהודיות הטוענות, כי ה בדואי
אינו אלא כנם האובד, הצטרפו היום שתי
משפחות חיפאיות הטוענות׳ כל אחת בניפרד, בי
איציר, הבדואי הוא התוכי שלהם שנעלם לפני 20 שנה.

המשטרה נתבקשה על-ידי משפחות כהגוב ולוין
לבדוק אם איציק הבדואי הוא יופי התוכי של משפחת
בהנוב או איציק התוכי של משפחת לוין.
על מהלך האירועים מדווח כתבנו המיוחד:

משפחת ישראלי מלווה בשכנים וקרובי משפחה
מגיעה לבית רב השכונה שמצא את איציק הבדואי.
משפחת ישראלי משוכנעת שאיציק הבדואי הוא בנה
יוסי שנעלם לפני 20 שנה וכולם בוכים מרוב התרגשות
( .)1בינתיים בוכים איציק והרב כי אינם יודעים אם
איציק הוא אומנם יהודי 2מר ישראלי מסביר
לשוטר המקוף כי איציק הבדואי הוא בנו יוסי והשוטר
הטוב פורץ בבכי 3השוטר יוצר היכרות מחודשת
בין הבן האובד לאביו הנמצא. מר ישראלי אומר
לאיציק :״אתה לא איציק, אתה יוסף 4איציק
והרב מאושרים כי הם יודעים עכשיו שאיציק הוא
יוסף 5השוטר מתכונן לנסוע הביתה, אן אויה — מה
רואות עיניו ן 6משפחת כהנוב, קרוביה וידידיה
מגיעים לבית הרב ובוכים, כי הם יודעים שאיציק הבדואי
הוא יוסי התוכי 1בינתיים בוכים איציק והרב מרוב
שימחה שאיציק הוא יהודי 2מר כהנוב מסביר
לשוטר שאיציק הבדואי הוא בעצם יוסי התוכי שלהם

שנעלם לפני 20 שנה. השוטר מנסה להסביר למר כהנוב
שאיציק הוא יוסף. השוטר משתכנע ופורץ בבכי (.)3
מיד עושה השוטר הכרה בין איציק ומר כהנוב .״יוסי״,
בוכה מר כהנוב ,״יוסי, תוכי שלי זיס, איפה היית כל
( .)4השוטר והרב בודקים את כרבולתו של השנים איציק הבדואי ומשתכנעים לפי הצלקות שהוא יוסי
התוכי (לא בתמונה) .ואיציק והרב מאושרים שסוף סוף
נתגלה שאיציק הבדואי הוא תוכי יהודי 5השוטר
רוצה לנסוע הביתה, אן אויה — מה רואות עיניו ן ()6
— משפחת לוין כולה מגיעה לבית הרב .״התוכי שלנו
נעלם לפני 20 שנה ואנחנו משוכנעים שזה הוא. לכן
אנחנו בוכים״ .)1( .בינתיים בוכים איציק והרב כי
איציק הוא תוכי 2השוטר בוכה גם הוא ( )3ועושה
הכרה ביניהם. מר לוין אומר לאיציק הבדואי :״אתה
לא יוסי הבדואי, אתה לא יוסי התוכי, אתה איציק
התוכי אבא! אבא!״ צורח התוכי בשימחח (.)5
השוטר מנסה לברוח הביתה, אך אויה — מה רואות

עיניו 6משפחת ואן־דר״לינדן מגיעה ובוכה ()1
מי אני ז שואל התוכי את הרב — ושניהם בוכים (.)2
״תירס גמדי צועק השוטר (מחוץ לתמונה) ובוכה
כשמר ואן״דר״לינדן מסביר לו שאיציק הוא הנס הקטן
( .)3השוטר מציג את מר ואן־דר״לינדן לאיציק :״תכירו,
זה אבא של הנס הקטן, שנעלם לפני 20 שנה כשניסה
לחסום סכר באצבע. וזה קוזו אוקמוטו הקורא לעצמו
יוסי, מרוב שהשתגע, אבל בעצם הוא איציק הבדואי,
המכונה גם עבדאללה לוין״ .״נעים מאוד״ אומרים
כולם בנימוס ( )4איציק והרב מאושרים .״עבדתי עלין״
אומר איציק ״אני לא קוזו אוקמוטו שקוראים לו יוסי,
אני כושי שקורא לעצמו הנס 5השוטר שוב מנסה
להסתלק הביתה, אן אויה — מה רואות עיניו ז 6
אלפי עתונאים בוכים מגיעים לבית הרב :״זה הסקופ
שלי מייללים כל העתונאים ( )1השוטר פורץ בבכי
( ,)3מנסה לדלג על תמונות 4ו״ 5ולברוח הביתה, אך
אויה — מה רואות עיניו המשך בשבוע הבא.

מקופח־חולים נשארו רק החודים
דדיו ברח ע הקופה!
השתתף, כמנחד״ מני פאר.
אלא שהפעם בניגוד, לפעמים
קודמות שבהן נטל חלק בנש פים
מעין זה, סירב מני לנסוע
לנשף, שהתקיים במלון רמזה
קונטיננטל בתל־אביב, במכונית
הקורטינה של הבולשת. הסביר
מני לנהג שבא לאוספו :״ב פעם
הקודמת שלקחת אותי מ הבית,
כל השכנים אמרו ש תפסו
אצלי סמים ושנלקחתי
לחקירה.״ מני העדיף לנסוע
בעיקבות הקורטינה, במכוניתו
הפרטית. אלא שגם תרגיל זה
לא חיסן אותו מפני פיות השכנים.
למחרת פגשו אחדים
מהם באשתו, קרני, ואמרו
לה :״איזו פרוטקציה יש ל בעלך
1הוא ואשר ידלין נוס עים
לחקירה במכוניותיהם ה פרטיות

והתרבות,
81 לשר־החינוך
אחרון ידלין, אירעה תקרית
לא־נעימה עם הזמרת יפה
ירקוני. בעת שיפה הופיעה
לפני השר בגילת, מושבו של
שר־החקלאות אהרון אוזן,
קם לפתע ידלין ועזב את ה אולם.
הקהל, שנכח בהופעה,
הלו בעיקבות השר — ויפה
מצאה את עצמה לבדה על ה במה
ללא קהל. מאוחר יותר
הגדירה את אהרון ידלין כ״שר
חיגוך ללא חינוך.״ כשנודע ה דבר
לשר, ישלח לה מיכתב־התנצלות
שבו הסביר כי לא
יצא את האולם במזיד.
8שר־החינוך והתרבות או הב,
כנראה, לכתוב מיכתבים.
השבוע גילה, כי הוא מקבל
עשרות מיכתבים מאזרחים ב־לישכתו.
במקום לתת למזכירה
להשיב עליהם ב־שמו, הוא אוסף
את המיכתבים, לוקח אותם ב סוף
השבוע לקיבוצו, חצרים,
ועונה עליהם באופן אישי.
״וכך אני מצליח להתחמק לפ עמים
מתורנות־מיטבח,״ אמר
השר.
לאנשים הנכונים

8שר-השיכו*. ,ברהם עו פר
מצא פנאי השבוע לבוא,
יחד עם שד-התחבורה גד יע״
קובי, למסיבת בר־ימיצווה ש ערך
העתונאי משה (״מוש קה״)
שלו לבנו רון. אמר אחד
הנוכחים :״זוהי, כנראה, מסי-
בת-הקוקטייל האחרונה שעופר
נוכח בה. מהשבוע הבא הוא
יהיה מאד עסוק.״ משנשאל ב מה,
השיב בבדיחות־הדעת :
״בחקירות.״

אברהם ש פו

שר״השיכון, ידוע כאיש יורק. הוא
מרבה לבקר בברגכה האכסקלו-
סיבית של שכונת נווה-אביבים בצפון תל-אביב. באחד הימים
הבחינו המתרחצים בבריכה, בשר שרקק לעברה. אחד מחברי
המקום, המו״ל יוסף אלקוני, לא יכול היה להתאפק, ניגש אל
השר ואמר לו :״אדוני המיניסטר, אתה מוכן בבקשה להפסיק
לירוק לבריכה שאנחנו כולנו שוחים בה השיב עופר :״אני לא
יורק לבריכה, אני יורק לתעלת-המים.״ התרגז אלקוני :״אדוני
השר, בתוקף תפקידך אני מצפה שתכיר את חוק הכליס״השלובים !״
הדין חיים גושן, שנחקר ב־מישטרה
בקישר לפרשה במשך
ארבעה ימים תמימים כינה
— במשך כל החקירה — את
זיגל בשמו הפרטי, בנימין, למ רות
׳שהשניים לא הכירו זה את
זה כלל קודם־לכן.
777 בהנדי
בינלאומי

8 :א־פרופו אשר ידלין, ה סנונית
של גל הבדיחות המלווה
בכל פעם שמה של אישיות ה נמצאת
בחדשות, אומרת :״מ־קופת־חולים
נשארו עכשיו רק
החולים. ידלין ברח עם הקו פה

! 8בנשף של היחידה המר כזית
במישטרת מחוז תל־אביב

8באותו נשף הופיעו אמנים
רבים. אולם מסמר־הערב היה
דודו אדהריר כשראו אותו
קציני ושוטרי היחידה המר כזית,
בראשותו -של המפקד
אדמונד לוי, פרצו בצעקות

״טלפלא !
קיצביות :
פלא דודו מנחה, כידוע, את
תוכנית־הילדים הפופולרית ב טלוויזיה.
מני פאר נדהם נוכח
גלי ההערצה ההמונית, לא הת אפק
והעיר! :״אני לא אתפלא
לשמוע שטלפלא היא תוכנית-
חובה במישטרה.״

8ח״ב הליכוד יחזקאל
פלומין הכריז, כי הוא. מעונ יין
לכהן בכנסת שתי קדנציות
בלבד. כשנשאל מדוע, השיב :
״אני לא מעוניין שמישמר־ה־כנסת
יילד אחרי הארון ב־הלווייה
שלי.״ אמרו לו :״ומה
עם הילדים 1הרי בכל פעם ש מת
ח״כ, הם מקבלים יום־
חופש.״ השיב פלומין :״הם
יצטרכו לשמוח בצורה אחרת.״
8בעת טכס הענקת אזר-
חות־הכפוד של נצרת־עילית ל-
שר-הפנים ד״ר יוסף בורג,
גילה השר לד״ר סמי ג׳ר־איסי,
חבר הוועדה־לתוכניות־רווחה
לאוכלוסייה הערבית כי
אשתו ריגקה, שהיא דור
חמישי בארץ ובתו של הרב
סלונים מחברון, חבה את חייה
לערבים שהצילו אותה ואת
מישפחתה בתקופת הפרעות
ישם.

יצחק שני

מנהל אולפני ״ברקי פטה המפייס״ ו-
ואשתו נורית, פגשו במסיבה את הגשש
החיוור ישראל (״פולי״) פוליאקוב. שני הפיק את סירטם של
הגששים• במהלך ההסרטה התעקש להופיע בסרט כשחקן וניתן לו
תפקיד של מהמר בקלפים שפולי עובד עליו. במסיבה בה נפגשו ה שניים,
בביתו של יהודה ברקן, התקיים גם משחק קלפים, אלא
שהפעם עבד שני על פולי .״בחיים זה לא כמו בסרטים,״ אמר.
רמז עבה נתן מזכיר מו עצת
פועלי תל־אביב־יפו,
כ ך מאיר לעורך ידיעות אחו
תו ת ד״ר הרצל רוזגכלום.
רוזנבלום, שפגש בבן־ימאיר ב מסיבה,
אמר לו כי לדעתו ערפו
את ראשו של המזכיר הקודם,
אורי אלפרט. השיב בן-
מאיר, שדבריו של רוזנבלום
לא מצאו חן בעיניו :״זה הכל
עניין של גיל. בן־אדם צריך
לדעת מתי הוא נעשה זקן מדי
בשביל למלא את תפקידו.״ לרו־זנבלום
מלאו לפני חודשיים .73

דוב
כרמל מזרחי

מיקגי ראעוון לעיון
יזכרון יעקב

באחרונה ביקר בישראל
נשיא שופוסל, יעקב כרין
בן ה־ ,72 המייצג את קבוצת-
המשקיעים הקנדית בחברה זו.
ברין התעניין אצל מנכ״ל ה יוסף אשר

הברה,
אלוף (מיל).
גכע, מה קורה בפרשת
ידילין. גבע עידכן אותו, ו סיפר
לו על ידידותיו של יד־לין,
בהוסיפו :״תיזהר במה
שאתה עושה עם המזכירה
שלך.״ השיב ברין הקשי־ש :
״בגילי, אני מקבל את מה ש אמרת
כמחמאה.״
! 8חוקרו הראשי של אשר
ידלין, ניצב־מישנה בנימין
זיבל, ידוע כמי שמקפיד ב יותר
על גינוני-כבוד כלפיו.
מאז נפתחה חקירתו של ידלין,
אין זיגל מסתיר את רוגזו על
כד שידלין והנחקרים האחרים,
אינם מתייחסים אליו, לדבריו,
בכבוד הראוי. ידלין נוהג לט פוח
על כתפו של זיגל טפיחות
עזות דרך-ידידות, ואילו עורך-

אפריים קי

מתפרסם עתה ברמניה מעל גבי
שקיות-הניילון של חנויות הכל-בו
הגדולות. ציור זה הוא אחת ממודעות-הפירסומת לסיפרו של
הסאטיריקן הישראלי, שהפך רב-המכר מיספר 1בגרמניה. הוא
מודפס על״גבי שקיות הניילון המשמשות כסלים בסופר-מרקטים.
הספר ״יש נפט, משה ן״ נמכר בגרמניה במחיר של כ־ 70ל״י.
העולם הזה 2042

£11/1 1/1 7/1 7
עורכת דבר, חנה זמר,
זקוקה באופן דחוף לגליון ה פלייבוי
שבו התפרסם הראיון
עם המועמד הדמוקרטי לנשי אות
ארצות־הברית, נ׳ימי
קארטר. בשידור-רדיו, התוודתה
זמר כי מוכרחה לקרוא
את הראיון ׳במלואו, כדי לראות
— במקור — את דבריו של
קארטר על הירהורי־העבירה
שהיו לו בחייו. בדי שלא
יחשדו בה כי היא מבקשת את
הגיליון בשל תמונת־הפנים
שלו, שבה מופיעה תמיד גע-
רת־החודש בעירום, הודיעה
זמר למאזינים כי היא מוותרת
על התמונה, והם יכולים לש מור
אותה אצלם.
בשידור־רדיו אחר, שנע רך
במיסגרת התוכנית האדם
השלישי בגלי־צה״ל, ניסו שלושת
חברי־הצוות, הבמאי יואל
זילברג, העיתונאית טלילה
כן־זכאי והשדרן משה טי־

ערבית ביפו, ליד רחוב .60
למחרת כבר לא היה אחד מ־המיגרשים
האלה קיים. בידיו־נים
הציתו בלילה את כל ה מיתקנים,
שעלו באש. צ׳יצ׳
לא נרתע .״אסור לנו להיכנע
לביריונים,״ אמר. הוא החליט
להציב שומרים על חשבון ה עירייה,
כדי שיגנו על מיגרשי-
המישחקים. אייבי הסכים לת רום
שוב מיתקנים חדשים,
במקום אלה שהועלו באש.
| אגב, בעת שאויבי וצ׳יצ׳
נסעו יחדיו לראות את המיג־רשים,
נתקעה לפניהם מכונית
שנהגה לא יכול להתניע. נוס עי
אותה מכונית התאמצו
לדחוף אותה. צ׳יצ׳ לא חשב
פעמיים, ירד מהמכונית וסייע
לנוסעים האלמונים לדחוף את
מכוניתם, כדי לאפשר לחת-
ניעה. כאשר הותנעה המכונית
לבסוף, אמר אחד מנוסעיה ל־ראש־העיר
:״אנחנו מצטערים

השבוע צפוייה לך פעילות קשה מן הרגיל, וגם בלתי־שיגרתית, ממש
כמו בשבוע שעבר. יהיה עליך לאסוף את כל כוחותיך, הפיזיים והנפשיים,
כדי לעמוד במשימות שיוטלו עליך לבצען. אם תדע להתגבר על
חולשות קטנות שלך — תצליח. נסה לאנוס עצמך לא לבזבז כסף.
71 בחרס -
? 0בארריל

יום ראשון הוא יום טוב במיוחד, בכל הקשרים שלך עם המין הגברי.
תוכל להסתדר לא רע בעסקים השבוע אם תרסן את נטייתך הטבעית
ללחום על דברים קטנים שאין להם חשיבות יתירה. ורק מרגיזים אותך.
השבוע, נסה לחפש לך תחומים חדשים לעיסוק בזמן הפנוי שלך.

סאוחיס

בדומה למלח מנוסה, היה נכון לזוז עם כל רוח, העיקר — שלא תיתקע
במקום אחד, שלא תקבל התחייבויות מרחיקות לכת, ושלא תבטיח
הבטחות. אתה עשוי לגרום צער לאשה מבוגרת, וגם עשוי להביא לידי
ניתוק עם גבר השוחר את טובתך. אין זה שבוע לקשרים רומנטיים.

שמך הטוב טוב מאוד. על כן אל חשש ! אתה יכול לעשות דברים
שנראים לך, אולי, רעשניים מדי. בת תאומים, חשמלה הצבעונית היא,
השבוע דווקא זו שתבטיח את הצלחתך ברבים. אלה הרגישים לאלרגיות
ולמחלות עור מוטב שלא יצאו השבוע למרחקים. אלו העומדות להינשא
— מוטב להן לדחות את תכניתם לזמן־מה. אין זה שבוע לבילויים.

סוס!
;21 ביוני -
כ) 2ביו לי

מחווה בלתי צפוי מצד אדם שמעולם לא נחשב בעיניך כדורש טובתך,
עשוי להבהיר כמה עניניס סתומים, ולשים קץ למקור בעיותך. אותו
אדם יעשה למענך עוד יותר מזה, ואס תאיר לו פנים בסוף שבוע, הוא
עשוי לפתוח בפניך אפשרויות קודמות בתחום החברתי. הכל תלוי בך.

אם תסמוך השבוע על האינטואיציה שלך, ולא תהסס לקבל החלטות
חשובות במישור הכספי, עומדים לרשותך סיכויים רבים לעשות עיסקה
מצויינת ולהבטיח את עתידך לאורך ימים. אס ההחלטה אינה בידך,
הפעל את מלוא השפעתך על בר הסמכא, והשתדל לשכנע אותו בדבריך.

מאזניים

23 בספטמבר -
22ב או ק טו ב ר

אחת הנשיס הזוהרות של תל-אביב,
השתתפה ביום שבת בכנס של ספורטאי

העבר. עדה בת ה־ 52 היתה בסוף שנות ה־ 30 אלופה בקפיצה
לרוחק ובריצות הקצרות. שיאה לריצת 100 מטר היה אז 12.1
שניות, שיא הנחשב עד היום לזמן מעולה. עדה באה לכנס עם בתה
הקטנה רותי, הנראית עמה בתמונה, התחרתה בריצת 60 מטר
והגיעה שלישית לקן הגמר בתוצאה נהדרת של 8.1שניות.

עדה מכנס

מור, לגלות מי מבין שלושה
אנשים נעלמים הוא יעקוב
חלפון, יועץ-הסתרים-לשעבר יצהלו ראש־הממשלה של רכין. יואל זילברג ביקש מ שלושת
האלמונים, שדק אחד
מהם היה הלפון האמיתי, לומר
לו בבולגרית את האימרה ה בולגרית
הידועה :״היה, שתה
קפה והלך!״ יעקב הלפון ה אמיתי
התחמק מלעשות זאת,
בטענה :״אצלנו היו שותים

אחרי שהתגלתה זהותו
של יעקוב, חלמון האמיתי, הוא
נשאל אם יש לו שאיפות לכהן
בתפקיד ראש־ממשלת ישראל.
התוודה חלפון :״היו לי —
לפני ׳שלושים שנה י.״
תל-אביב,
8ראש-עיריית
שלמה (״צ׳יצ׳״) להט, הע מיד
לרשותו של ספן־השלום,
אייבי נתן, שלו׳שה ׳מיגר־שים
עירוניים בפרברי העיר,
כדי שאייבי יוכל להקים עלי הם
מיגרשי־מישחקים לילדים,
כתרומת ספינת־ח־שלום שלו ל ילדי
העיר. תוך יום אחד הוקמו
שלושה מיגרשים, שבכל אחד
מהם מיתקני־שעשועים בשווי
של 25 אלף לירות; ב שמנת-
התיקווה, ביפו ג׳ ובשכונה ה חעולם
הזה 2042

אבל לא נצביע בשבילך.
אנחנו מנתניה.״
8כשנשאל המפיק יעקוב
(״יענקל׳ה״) אגמון מה יעשה
אם, נוסף על תיאטרון בימות
יסגרו גם את מקהלת רינת ואת
האנסמבל הקאמרי שהוא מנ הלם,
השיב :״בכל מיקרה אני
יכול לחיות על רווחי האשד.,״
אגמון נשוי, כידוע, לשחקנית

גידה אדמגור.

דויד

׳ דימויו של המשורר
אבירן בכובש־נשים מושבע,
הגרפולוגית
על־ידי נותץ הנה קורן, שקבעה על-פי
כתב־היד שלו כי יש לו דווקא
בעיות של קומוניקציה עם
נשים. לאצנית אסתר רוט־שחטורוב
סיפרה, כי יש לה
רגישות באיזור הבטן. לעומת
אבידן, שלא היה מוכן להודות
בחוסר־הקומוניקציד, שלו עם
נשים, התוודתה אסתר לאחר־מכן
כי מאז עברה את הניתוח
הקיסרי, היא סובלת מרגישות
המפריעה לה לפעמים באימו־ניה.
1פסוק
השבוע שייך ל־מנכ״ל
מישרד ראש-הממשלה,
עמוס׳ ערן ז ״ההיסטוריה חו זרת
על עצמה — אבל כל פעם
יותר ביוקר!״

נווווו!11

22 באוגוסט -
;22 בספטמבר

פלירט לא־מחייב, או רומן אהבהבים קצר ומרגש, צפוי לך, בת מאזניים,
לקראת סוף השבוע, או בתחילת השבוע הבא. השותף לפלירט או לרומן
יה־ה גבר אשר ראית בו עד כה רק ידיד ותו־לא, ואשר בתקופת ליבלוב־האהבה
ז נידמה יהיה לך כי זהו האביר-על־הסוס-הלבן לו את
מר כל חשבם. בשטח העסקים — אין חדש. ההצעה שקיבלת היא
רש. .ה, א; הברטים הכלולים בה הם נכונים דוייקים — היזהר.

באמצע השבוע תהיה לך הזדמנות להרהר בדרכך בחיים, בהשפעתה ש.
שיחה אינטימית עם אדם שאתה רוחש לו אימון. הוא יצליח ל שכיע
אותך, כי אתה מסוגל להשיג הרבה יותר מכפי שהשגת עד כה, אם תהיה
פחות עצל ותפתח את כשרונות היצירה, שבך. המנע מהחלטות נמהרות.

משוו

> 7גנזב מבר -
20 בדצלוגר

אל תנסה לכפות על עצמך ועל אחרים מצבים בלתי נוחים, אך ורק
משום שהחברה דורשת זאת. הישמר מפני דחפים פנימיים למצוא
פתרונות לבעיות שאולי אינן קיימות כלל. מישהו המושך בחוטים
מאחורי הקלעים יגלה יותר ויותר את נוכחותו בסוף החודש. מורך
הלב שאתה מגלה בנוכחות אנשים, מונע בעדך להתקדם בעבודתך.

אל תיתפסי לדאגה ולמצב רוח כשתבהיני ביים שני בגוון החיוור המרחף
על פניך וברגישות המוזרה שאת חשה כלפי הס־בב אותך. דעי לך
שהרגשה זו תחלוף מהר. נסי ליהנות מהרגשה זז, אך שילטי בעצמך
ואל תתני לאיש לנצל את ריגשותיך האימהיים השופעים חום ואהבה.
אם היכרותכם קצרה, דחי לכמה ימים את החלטתך בקביעת יחסך
האמיתי אליו, למרות שהכל ברור לך ואת רוצה ב־ — עתידך תלוי בזה.
21בדצמבר ־
19 בינו א ר

ווי

אס תעמוד השבוע בפני בעייה מביכה הקשורה בבירור משפטי, הסדרת
עניין רשמי, או מגע בלתי צפוי עם הרשת, מוטב שלא תדחה את הטיפול
בעניין, התחל בכך מיד, בסיועו של אדם המתמצא בסבך עניינים זה.
אדם כזה עלול להבהיר לך שמצבך איוו מזהיר כפי שדימית, וב־ תעבור
סתדרו.
תקופה ממושכת של מתח ואי־נעימות עד שהעניינים

20בימאי -
!9ב פ ביו א ר

סוף סוף מותר לך להתאהב, אך תיזהר לא לאבד את הראש• אל
תחליט החלטות גורליות בעניינים כספיים, ואל תיכנס לוויכוחים
מיותרים עם חבריך לעבודה. לביאה — אם לא הספקת לבזבז את כל
הכסף שלך במכירות סוף העונה — עשי זאת עכשיו — הכוכבים בעדך.

19בפב רו א ר
20במרס

אי שי־הציבור הנו ס עי ם
סכנת כיליון
רמינעדי ס־המרה
ירידת מיפלס מי ים־המלח הביא
לניתוק תחנות-השאיבה של המיפעל מן
האגן הדרומי של הים, ועתה משתמש
המיפעל במיים לא רוויים. החודש החלה
הנהלת מיפעלי ים־המלח בהקמת תעלת
הזנה חדשה, שתחבר את המיפעל עם
הים ליד מצדה. ההשקעה בתעלה זו היא
50 מיליון לירות ועל בנייתה להסתיים

מנכ״ל מקלן?
עודפים בסדום

תוך שנתיים מכסימום. אם לא תסתיים,
לא יהיו למיפעל מי-מלח לעיבוד.
מנכ״ל ״כימיקלים לישראל,״ בעלת
מיפעלי ים־המלח, מרדכי מקלף, אמר
כי התעלה החדשה תפתור את הבעייה
רק באופן זמני. אם לא תיכרה תעלה
מן היס״התיכון לים־המלח, תגרום ירידת
מיפלס ים־המלח לסגירת המיפעל.
מקלף מסר, כי למרות המשבר במחירי
האשלג והפוספטים, מתבצעת עתה תוכ-
נית־השקעות בהיקף של 1.4מיליון לירות,
שתביא את המיפעלים מייצוא נוכחי
של 120 מיליון דולר, לייצוא של 300
מיליון דולר בעוד שנתיים.
ההשקעה העיקרית היא במיפעל הגדול
לפוספטים בנחל צין, שבו מושקע
הנגיד וכספי הציבור
נגיד ״בנק ישראל״ ,הנוכחי, משה
זנבר, ורעייתו, שוהים עתה במנילה,
בירת הפיליפינים, בוועידת הבנק העולמי.

שובו ועם פרישתו מתפקיד הנגיד
ייכנס זנבר לכמה תפקידים אחרים. הוא
יכהן כיושב-ראש מועצת״המנהלים של
״מיפעלי נייר חדרה״ בשליש מישרה,
ושכרו יהיה 200 אלף לירות לשנה.
״מיפעלי נייר חדרה״ שרויים במשבר
כספי חמור, ומציעים עתה למכירה את
הקומות שרכשו בשעתו ב״בית התעשיינים״
בתל״אביב. רווחיהם באים מהגנת
המכס על יבוא מתחרה, המאלץ את
הציבור לשלם ביוקר עבור תוצרת ״מיפ-
עלי נייר חדרה.״ מהם יוכלו לממן משכורת
אסטרונומית לזנבר, עבור שליש
מישרח.
בשליש מישרה נוסף יכהן כיושב-ראש
מועצת־חמנהלים של מיפעל ״פרוטא-
רום״ ,המוגן בחומות-מכס גבוהות המאלצות
את הצרכנים לקנות את תו-
צרתו-שלו בלבד, במחירים מופקעים• זנבר
יקבל ממיפעל זה 40 אלף דולר לשנה.
בנוסף יכהן כמרצה באוניברסיטת תל-
אביב, בשכר גבוה, אם־כי לא כדוגמת
שתי המשכורות האחרות.
כן יקבל זנבר פנסיה מ״בנק ישראל,״
כנגיד פורש, ופנסיה נוספת כיושב״ראש
מועצת־המנהלים של ״הבנק לפיתוח התעשייה״.
אולם,
עם הכסף הזה, הוא מסרב
בכל תוקף לשלם את מס-ההכנסה על
דירת־המתנה שקיבל מן ״הבנק לפיתוח
התעשייה ״.עת התמנה כנגיד ״בנק ישראל״
בסוף שנת .1972 מס-ההכנסה
דורש עתה את המס — 350 אלף לירות
— מן ״הבנק לפיתוח התעשייה״ ,הממומן
בכספי הממשלה.
מיליון לירות. המיפעל ייצר בעוד שנה
2מיליון טון פוספטים, ועתה מסתיימת
הקמת מסילת״הברזל אליו. מיפעל זח
ישמש התשתית התעשייתית לכל הפיתוח
בתעשייה הכימית בארץ בעשור הקרוב.
שני
מיפעלים גדולים נוספים הנמצאים
בשלבי הקמה הם מיפעל הכלור
בסדום, והרחבת מיפעל הברום הקיים
לייצור של 60 אלף טון לשנה. המיפעל
הרביעי המוקם הוא לייצור תירכובות-
ברום ברמת״חובב. מיפעל זה, יחד עם
המיפעל של ״כימיקלים לישראל״ בהולנד,
יאפשר את קליטת ועיבוד מרבית
חברום של המיפעל בסדום•

בר א שונ ה מבלי ל שלם
זוהי רשימה שלישית של נוסעים
שטסו במחלקה־הראשונה, למרות שקנו
— או קיבלו חינם — כרטיס למחלקה
רגילה. לפי החוק, על נוסעים אלה לשלם
היטל״נסיעות על הפרש מחיר הכרטיס
בין המחלקה-הראשונה למחלקה הרגילה.
ההיטל על כרטיס לניו״יורק הוא
600 לירות.
בשתי הרשימות הקודמות הביא ״העולם
הזה״ את שמות ראשי מינהל- וכן ופקידי־מדינה,
הכנסות־המדינה
אישי-עסי קים שנסעו בראשונה מבלי לשלם
את ההיטל ומשום כך עברו על
החוק. להוציא את הפירסום במדור זח,
לא זכה הנושא בכל טיפול ציבורי שהוא.
הסיבה לכך נעוצה, אולי, ברשימה הנוכחית
של אישי-ציבור, שנסעו לחו״ל באותה
צורה.
• ח״כ אהוד אולמרט,9.3.76 ,
טיסה 327 לרומא.
• חיים טופול, שחקן,16.1.76 ,
טיסה 115 ללונדון, ושוב ב״ , 2.2.76 טיסה
315 ללונדון, ושוב ב ,5.4.76-טיסה 001
לניו-יורק.
• חגי פינסקר, מנהל הרדיו,
27.5.76 טיסה 315 ללונדון.
• משה לוין, נציג ״טיים״ בישראל
, 9.5.76 ,טיסה 015 ללונדון.
מנחם בגין ורעייתו,

,19.1.76 טיסה 323 לפאריס, ושוב ב-
6.4.76 טיסה 015 לניו־יורק.
• אורה טבת, מזכירת ״וראייטי״
בישראל ,28.5.76 ,טיסה 015 לניו״יורק.
• ח״כ שימחה ארליך, 18.1.76 ,
טיסה 347 לציריך, ושוב ב״ 28.4.76 טיסה
023 לניו־יורק.
•שלום רוזנפלד, עורך ״מעריב״,
,15.1.76 טיסה 001 לניו-יורק.
אהרון יריב,30.4.76 ,

טיסה 015 לניו-יורק.

• גידעון רפאל, שגריר, ורעייתו,
,30.4.76 טיסה 015 ללונדון.
• מירה אברך, עיתונאית,2.5.76 ,
טיסה 323 לפאריס.
• משה ז״ק, עיתונאי,9.5.76 ,
טיסה 015 ללונדון.
•ישראל פלד, ראש עיריית רמת-גן,
• ירוחם משל, מזכ״ל ההסתד-
,7.3.76 טיסה 315 ללונדון.
רות ,8.3.76 ,טיסה 333 לפאריס.
האישיות הציבורית היחידה המסרבת,
לדיברי ״אל-על,״ לטוס במחלקה-הראשו-
נה במחיר כרטיס של מחלקת״התיירים,
היא ראש-עיריית ירושלים טדי ק ולק.
צדיק אחד בסדום.

מדוע נפסל שפר?

התעשיינים!ונקש׳ם

אחד המועמדים למישרת המישנה לנגיד
״בנק ישראל״ היה המנכ״ל הנוכחי
של הבנק, אליעזר שפר. שר״האוצר
יהושע רבינוביץ, נטה להציע אותו,
עד שהניחו על שולחנו תיק הנוגע לענייני
מס־החכנסה של שפר. התיק כלל
כמה עובדות, המצביעות על אפשרות של

איר עוברת ״פרדס׳ על החוק
לא לעיתים קרובות מגלה פסק-דין עבירות חמורות על החוק. כאשר קורה
דבר כזה, סביר שהגילוי יניע את גלגלי הצדק לידי פתיחה בחקירה. אולם, משום
מה, במיקרה שלהלן לא נעו גלגלי הצדק, אך יש לקוות כי הפירסום יניע את היועץ
המישפטי״לממשלה, אהרון ברק, לפעולה.

בפסק-דין שנתן בית״המישפט-העליון (ע.א )380/75 .בפני השופטים צבי
במזון, אלפרד ויתקון י משה בייסקי, נדונה טענת ״פרדס,״ אגודה
קואופרטיבית של פרדסנים, נגד פקיד-חשומה. מסתבר כי ל״פרדס״ יש מיפעל
למוצרי-הדר, שהיא המפעילה אותו•
״פרדס״ ניסתה למוכרו ל״עסיס״ ,ואחר-כך חזרה בה מן המכירה והסכימה
לשלם ל״עסיס״ פיצוי על הביטול. את הפיצוי תבעה לנכות כהוצאה מוכרת, אך
פקיד־השומה סירב להכיר בכך• בית־המישפט הצטרף לדעת פקיד השומה, ובפסיקתו
קבע:
״...עדיין לא התייחסתי לקושי נוסף האורב לאגודה בעירעורה. השופט המלומד
(בבית״המישפט המחוזי) קבע, שכל הרבותא שבהיות מיפעל כמו האגודה גם בעל
שליטה על מיפעל תעשייתי לייצור מוצרי פרי״הדר, היא שעל״ידי כך ניתן למיפעל
כזה להערים על החוק. הרי קביעת המיכסות ליצוא, לשיווק מקומי או לתעשייה
היא בידי המועצה-לשיווק-פרי-הדר, ועל פיה הכל יישק. אך הלכה למעשה, אגודה
של פרדסנים, שהיא גם שולטת על מיפעל תעשייתי, יש בכוחה להתחמק מפיקוח
המועצה.
״האגודה טענה שאין בכך דבר בלתי״חוקי, אך השופט הביע דיעה אחרת.
עם זאת, לא ביסס השופט את פסק״דינו על הנימוק שהוצאה המשמשת מטרה
בלתי-חוקית אינה ראויה לניכוי, ואילו המשיב (פקיד השומה) חזר על טענתו שאין
להתיר את הניכוי גם מטעם זה• סבורני שלפי ההלכה שנפסקה בענייו אוצר
לאשראי של הפועל״המיזרחי נגד פשמ״ג (ע״א ,)507/59 אין מנוס מדחיית חעירעור
גם מטעם זה״.
דברים ברורים. אך מדוע לא הוגשה תביעה נגד מפירי״החוק ן

ראש־־עיריה קורק
צדיק בסדום

ות״ת תשרו מע־־מ
התאחדות התעשיינים מפעילה לחצים
על מינהל־הכנסות־המדינה, כי יסכים
שחתעשיינים ישלמו את מס״הערך־המו־סף
באשראי של כמה חודשים, כפי שהיה
מקובל לגבי מיסי־חקנייה. התעשיינים
טוענים, כי בעבר שילמו את מס־הקנייה
באיחור של 75 ימים• עם הפעלת מע״מ
הוצמדו מיסי-הקנייה אליו, וכל האש-
ראים בוטלו, דבר המכביד ביותר על
התעשייה.
הענף הנפגע מכך בצורה הקשה ביותר
הוא ענף המשקאות הקלים. אחד היצרנים
הגדולים בענף, משה בורנשטיין,
בעל תישלובות מיפעלי ״טמפו״,
נפגש עם הממונה־על״הכנסות״המדינה,
משה נוידרפר, וביקשו להקל על ענף
זח, ולתת לו אשראי לתשלומי מע״מ.
כפי שנמסר, סירב נוידרפר להיעתר
לבקשה, העומדת בניגוד לחוק שעיקרו
העברת סכומי המס מדי חודש בחודשו.

הרווחי ע ד
ב ח׳ ־ מי ש ר די ם
מנכ״ל שפר
עיסקי מס

הגשת תביעה נגדו מצד שילטונות המס.
העיון בתיק גרם לשר־האוצר לחזור בו
מכוונתו.
שפר התפרסם, בשעתו, כאשר הסדיר
כי ״בנק ישראל״ יתן לו שתי הלוואות
לרכישת דירה אחת, היא הווילה שלו
בירושלים. הדבר נעשה כך שההלוואה
השנייה ניתנה כאילו לסטודיו של אשתו,
הנמצא באותה הדירה. הדבר סתר את
הוראות ״בנק ישראל״ לגבי הלוואות
לעובדים מכספי הבנק•

שני בנייני-מישרדים נבנים עתה ב־איזור
מנשיה בתל־אביב. האחד הוא
בית־התעשיינים, והאחר בית־מישרדים
של קונצרן ״גיבור״ .שניהם מציעים שטחים
למכירה לכל פונה. בית התעשיינים
מציע שלוש קומות למכירה במחירי העלות
מבלי להרוויח, ודורש מחיר של
3700 לירות למטר.
בית ״גיבור״ דורש מחיר של 7200
לירות למטר. שני הבתים נבנים באותו
מקום, באותה שיטח• המסקנה הבלתי
נמנעת: מקימי בית ״גיבור״ מרוויחים
3500 לירות למטר, או רווח של כמעט
מאה אחוזים, בתנאי שמישהו יעדיף את
ביתם על-פני בית התעשיינים.

1בן. אתה נהנה מ 102 מענק

בתכנית ח י כח 18,000 של בנק לאומי.
בן. גם סכום החסכון וגם המענק
זוכים ב 1001 הצמדה.
בן. קיים גם פטור ממס על המענק,הריבית והפרשי ההצמדה
בן. תיהנה מכל היתרונות הנל אם תתמיד בחסכון למשך 6שנים
בן. כדאי לך(ולכל בני משפחתך)
להצטרף לתכנית החסכון החדשה חיי כח .18,000
פרטים בכל סניפי בנק לאומי,
בנק אגוד, בנק קופת־עם ובנק ערבי־ישראלי.

בנ ק $ל ^וונוי
ליווו ראל בע״מג
הבו-ק הצועד ע הזמן

מה עומד מאחור

מפעלי פיג־ו -מתעשיות הרכב המובילות באירופה. על כל
המשתמע מכך. מעצבי רכב עטורי-ידע ווסיון. מעבדות
מחקר משוכללות עם מכשור חדיש, ויסויי-דרך מקיפים,
מוניטין בינלאומי ובישראל־רשת מוסכים שיפה לשרות
מהימן, במילים אחרות.
אותה החברה בדיוק שעמדה מאחורי ה 404 -״הפופולרית־ -
סיפור ההצלחה של פיגיו.

בפירו לא מסתפקים בהצלחות. אדרבה -שואפים לשפר
מכונית מודרנית
אותן עוד יוחד התוצאה היתר,
וחסכונית עם מנוע משוכלל של 1796 סמ״ק, שכבשה עד
מהרה את מקומה של ה 404 -בשווקי תבל.
חמורת הבדל קטן במחיר בהשואה לקודמתה, אחה רוכש מכונית
המצויירת במיטב השיפורים ההנדסיים ועשירה באביזרי נוחות
עם זאת, מחירה הוא
ובטיחות כמו אחותה המהודרת ..ס
בין הנמוכים בהשוואה למכוניות אחרות בנפח מנוע דומה.

בי גו

מנוע ה בעל יחס-דחיסה נמוך ולכן מתאים לשמוש
בדלק 83 אוקטן, החוסך לך כ -״ 180/מהוצאות הדלקו
צריכת הדלק הממוצעת שלה היא 10.7ליטר בלבד ל100-
ק־ם וגם הטיפולים השוטפים בה מינימליים. כל זאת. הודות
לאיכות הגבוהה של מערכותיה הטכניות וחלפיה ולכלאי
הנמוך שלהם. אמינותה המרשימה זכתה מזמן להכרה
בינלאומית -ה זוכ ה מדי שנה במקומות הראשונים
במרוצי ודספארי־ האפריקניים הקשים בשלם.
אלו מעט מן המעלות שמציבות את פירו באחד
המקומות הראשונים בטבלת המכירות של כלי-רכב מסוגה.
בישראל. לכן, אם היית מרוצה ם ה ,404 -תהיה מרוצה עוד
יותר מהמחליפה שלה
לבחירתך, דגם סאלון ל 5-נוסעים
עם או בלי תיבת הילוכים אוטומטית או דגם ־סטיישן־
עם דלת חמישית מאחור וכושר טעינה של 670ק־ג.

5 0 0 1

שיפור של ה צל ח ה

נ חו ת מ שנ תיי ם א חו׳
שפו ש מתפקידו כנציב
מסיההכנסה, הפו יעקב תמיד נער וכוש

; ו ז זהפוו
נזי דיוו ה
נזמשבוות סהטרתית
ן* שע שנים רצופות כיהן יעקב תמיר
4 1בתפקיד־המפתח החשוב של גציב מס־ההכנסה
במשרד־האוצר.
אחרי תפקיד המנהל־הכללי של האוצר,
זהו — יחד עם תפקידי הממונה־על־דיכג־סות־המדינה
והממונה־על־התקציבים — אחד
משלושת התפקידים הבכירים ביותר במש רד.
יעקב תמיר האריך לכהן בו, משגת
1966 ועד לסוף חודש ינואר , 1975 כאשר
פרש מתפקידו.
במשך תשע שנים אלה, שקדמו לרפורמה
שהונהגה במם־ההכנסה, היו שיעור מס־ההכנסה
בישראל, מהגבוהים ביותר בעולם.
יחד עם המילוות הנספחים למס־ההכגסה
הגיע שיעור המס, אחרי השתכרות נמוכה
יחסית, לשיעור של כ־ס/״ .90 מומחי מס
אף חישבו ומצאו שבמקרים מסויימים הגיע
שיעור המס אפילו ליותר מ־־/ס 100 מההכ נסה.

וחדרים בווילה

יעקב תמיר היה האיש שהיה ממונה על
גביית המיסים בשיעור זה. במשך תשע
שנים הוא ניצב כסלע איתן מול כל הטע נות
והמעגות, שהועלו כלפי מס־ההכגסה,
כאילו שיעוריו מונעים את הרצון לעבוד
ולהשתכר ביושר, או כאילו הם תורמים
להעלמת המס וליצירת שוק-ההון־השחור
.בארץ. הוא ידע כי כל הטענות האלה הן
מופרכות מעיקרן ואין להן יסוד.
הוא יכול היה לתת דוגמה טובה מאוד
כיצד אדם חרוץ, החי בישראל על יגיע
כפיו וכשרונו, יכול לא רק לחיות בכ בוד,
אלא אפילו להתעשר ולצבור רכוש
עתק. גם אם הוא פקיד ממשלתי.
וכל זאת -כמובן, מבלי לעבור על חוקי
המס אפילו כחוט השערה.
ההוכחה החיה לכך היה נציב מס־ההכג־סה,
יעקב. תמיר, עצמו. הוא, שהיה במשך
למעלה מעשרים שנה פקיד ממשלתי, עו־בד־מדינה
בדרגה בכירה, נוכח מניסיונו

זוהי הווילה החדשה של יעקוב תמיר בשכונת
רמת־אשכול בירושלים. הווילה, שהיא מהמפוארות
בשכונת־הווילות החדשה שהוקמה במקום, מכילה 12 חדרים, כשני חדרים,
בממוצע, לכל אחד מששת ילדיו של נציב־המס־לשעבר, שברשותו דירות נוספות בתל־אביב
וירושלים. שווי הנכסים הללו, על־פי הערכה זהירה וצנועה, כ־ 2.5מיליון לירות.

נציב מס ההכנסה לשעבד יעקב תמיד
האישי כי פקיד ממשלתי, ששימש עבור
רבים דוגמה של עובד־ציבור ישר, מסור
והגון, יכול להפוך מיליונר — גם אם הוא
נאלץ לקיים משפחה בת שבע נפשות על
משכורת ממשלתית.

חמי שה ילדים
ארבעה ב תי ם
^ עקב תמיר פרש מתפקיד נציב מם־
ההכנסה ב־ 31 בינואר . 1975
כיום, פחות משנתיים אחרי שעזב את
השירות הממשלתי ופתח בקריירה פרטית
כרואה־חשבון, יכול הנציב־לשעבר לסקור
את פירות פעילותו בשירות הממשלתי —
והם אינם מבוטלים כלל וכלל.
כי יעקב תמיר מחזיק היום בנכסים הב אים

• דירה גדולה, אך ישנה, ברחוב רחל
אמנו בירושלים, המושכרת עתה למרכז
העולמי ללימוד מדיטציה תמורת שכר־הדירה
הצנוע של 2000ל״י בחודש. זהו
סכום הגבוה משכר־הדירה הרגיל המשולם
בירושלים עבור דירה בסדר גודל זה. אבל
מאחר ויעקב תמיר הסכים שדירתו תשנה
את יעודה לדירת־משרדים, יכול היה לת בוע
סכום כזה.
י• חדר נוסף באותו בניין מושכר,
במחירים המקובלים בירושלים עבור דירת
חדר, למורה למדיטציה. חדר זה היה תחי לה
מוסכו של נציב מ&־ההכגסה, אותו הפך
למחסן. אחרי *שהפסיק להתגורר באותו
בנין הפך תמיר את המוסד לחדר מגורים,
אותו הוא משכיר תמורת 400ל״י לחודש.
י• וילה מפוארת בשכונת רמת־אשכול,
בגבעת המיבתר בירושלים. זוהי אחת ה ווילות
המפוארות והגדולות ביותר בשכו נה
הביוייה כולה מווילות. הווילה, המכילה
תריסר חדרים מרווחים, בנויה לתפארת, על
כללי האדריכלות המודרנית, ומכילה ב תוכה
את כל השיכלולים, כולל חרסינות
תוצרת־חוץ, על פי האופנה המקובלת ביש ראל.
הווילה בנויה *שלושה מיפלסים, שב אחד
מהם שוכנים חדרי המשרד לראיית-

חשבון שפתח יעקב תמיר, אחרי פרישתו
מהשירות הממשלתי.
• דירה נוספת באזור היוקרה *של כי כר
המדינה בתל־אביב, שם פתח יעקב
תמיר את הסניף התל־אביבי של משרד
ראיית־החשבון שלו. דירה זו אינה רשומה
רק על שמו. שותפים בה עמו חמשת יל דיו
של נציב מס-ההכנסה לשעבר, כש הוא
וכל אחד מהם מחזיקים בשישית הדירה.
• דירה גדולה נוספת בעיר העתיקה
בירושלים, העומדת בפני השלמת בניינה
והעתידה לעבור לרשות תמיר בחודשים
הקרובים.
בנוסף לנכסי הדלא־ניידי האלה מחזיק
יעקב תמיר גם שתי מכוניות וולבו, אחת
לצרכיו והשניה לצרכי אשתו.
שווי הנכסים הללו בילבד, על פי ההער כה
זהירה וצנועה מאד — ומבלי לבדוק
או לחקור בדבר רכוש אחר בבעלותו *של
נציב מס־ההכנסה לשעבר — נע בין *שניים
וחצי מיליון ל״י לישלושה מיליון ל״י.
וכך, מהווה הרכוש שצבר גציב מס־ההכנסה
בשנות כהונתו בתפקיד הקשה
וכפוי־הטובה — תשובה מוחצת וניצחת
לכל אלה הטוענים ששילטונות מס־ההכג־סה
בישראל איים מאפשרים לאנשים יש רים׳
המשלמים מיסים כחוק וכדין, לחיות
ברווחה ואף להרבות נכסים ורכוש.
מן הראוי היה שכל אבירי־ההון־השחור
ומעלימי־המם למיניהם, יטלו דוגמה מיעקב
תמיר, על מנת להיווכח איך אפשר להפוך
מיליונר גם ביושר.
ירושה בלתי צפויה
משד שנים רכות, גם אחרי שכבר
* עבד בשירות־המדינה, לא היה יעקב
תמיר בעל דירה מישלו.
הוא התגורר בדירת הוריו הישנה ברחוב
צפגיה בירושלים. בתחילת שנות החמי שים,
רכש תמיר לעצמו דירת רווקים
צנועה בשכונת בית־הכרם בירדשלים. אח רי
שנשא לאשה את רעייתו, גאווה, בשנת

איר לזזמון־ מיליונר א
(המשך מעמוד ) 19

ילדים וחייב לדאוג לחינוכם וכלכלתם.
י מניין לקח יעקב תמיר את הסכומים
שהיו דרושים לבניית וילת־הפאר שלו 7
כשהתבקש להשיב על שאלה זו, לא
איבד יעקב תמיר את חוש־ההומור שלו.
״כאשר כיהנתי כנציב מס-ההכנסד״״
סיפר ,״היו נופלים אנשים מימין ומשמאל.
חברי נהגו אז להתלוצץ , :מתי יגיע
תורך?׳ והנה, עתה אני רואה שהגיע גם
תורי.״
לעצם העניין, טען תמיר, שבאותה תקו פה
היו הכנסותיו, כפקיד ממשלתי בסדר-
גודל של כחמשת אלפים ל״י נטו לחודש.
כמי שהיה ממונה בין השאר, גם על
גביית מס ההכנסה מפקידי-הממשלה, חייב
היה תמיד לדעת שהסבר זה הוא בלתי
מתקבל על הדעת. שכן, גם כיום, מעטים
הפקידים הממשלתיים בדרגות הבכירות
ביותר, המרוויחים חמש אלפים ל״י נטו
בחודש.
לפני שנתיים ושלוש, היה הדבר פשוט
בלתי אפשרי.

, 1955 רכש תמיר דירה מרווחת יותר ב רחוב
רחל אמנו, גם כן בירושלים. אל
דירה זו העביר את אמו הקשישה (אביו
נפטר קודם־לכן) .את רכישת הדירה הזו,
הגדולה בשיטחה ובמחירה משתי הדירות
ברחוב צפניה ובבית־הכרם גם יחד, מימן
יעקב תמיר, בין השאר, ממכירת אותן
דירות.
את יתרת המימון לרכישת הדירה הגדו לה
והחדשה, קיבל תמיר, ממקור אחר.
היה זה אותו מקור, שלדברי יעקב תמיר
עצמו, שינה את מעמדו הכספי מקצה עד
קצה. אמה של אשתו, ילידח דרונדאפרי־קה,
הורישה לבתה סכום של 20 אלף
לירות שטרלינג.
אמה של נאווה תמיר, כך מסתבר,
עלתה לארץ בסוף שנות החמישים, מאחו ריה,
מסביר יעקב תמיר׳ היא הותירה
בדרום־אפריקה רכוש רב עם מותה של
האם, ממשיך ומספר תמיר, הסתבר כי
את מרבית רכושה השאירה בדרום־אפריקה
בצורת כסף מזומן בלירות שטרלינג, ו קרקעות
רבים. עם מותה הועברו כל חס כונותיה
במזומן לארץ. סכום זה, סיפר
תמיר, הושקע בדירה שברחוב רחל אמנו.
מבדיקת רישומי הדירה בטאבו מסתבר,
כי שנה לפני מות אמה של נאווה, בשנת
** ל רמת הכנסותיו של יעקב תמיר
,1961 הועברה הבעלות על הדירה, שהיתה
בשנים שבהן כיהן כנציב מס־ההכגסה,
רשומה עד אז על שם החמות ועל שם
אפשר ללמוד מראיון שהעניק בחודש מארס
בתה, לבעלותם -של נאווה ויעקב תמיר , 1972 .לדב גולדשטיין במעריב.

חצי כוס־מיץ
מלימון יבש

ה״מציאה״
של תמיר
> ( ת הווילה שלו בשכונת רמת-אש-
כול בירושלים, החל יעקב תמיר בו נה
ב ,1970-בעת שכיהן כנציב מס־ההכנ־סה.
מייד
אחרי מילחמת ששת־הימים, כאשר
הוחלט לאכלס את גיבעת־המיבתר בירו שלים,
על־מנת לקבוע נוכחות יהודית
במקום, הוקצו מיגרשים במחיר סימלי לכל
מי שהתחייב להתחיל לבנות מייד בית
במקום. יותר מ־ 450 איש קפצו על המ ציאה,
נרשמו להגרלת המיגרשים. מרביתם
היו אישי־ציבור, ופקידים בכירים או מר צים
באוניברסיטה. תמיר, שנרשם אף הוא
להגרלה, לא עלה בגורל ולא זכה במיגרש
במקום.
אולם כעבור חודשים אחדים, כאשר
כמה מן הזוכים התמהמהו בבניית בתיהם,
בניגוד להתחייבויותיהם, נטל מהם מישרד־השיכון
את הזכאות על הקרקע שהוקצתה
להם. אלה הוצעו לנרשמים שלא עלו ב הגרלה
הרא-שונה. כך זכה גם יעקב תמיר
בחלקת הקרקע הנכספת, ברחוב רמת־הגולן.
לדבריו הוא היה המיספר ה־ 48ב רשימת
המבקשים שלא עלו בגורל. יחד עם
שכנו, פקן ד בכיר בבנק ישראל, ישכרו
השניים אדריכל שיתכנן עבורם את הווילה
המפוארת, שהקמתה החלה בשנת . 1970
כאשר הוחל בהקמת הבניין הם מצאו
״מציאה״ ,כהגדרתו של תמיר. היה זה
מפקח־בנייה ומנהל־עבודה ירושלמי ידוע,
יעקב קליינמן. שנים אחדות קודם־לכו כבר
הועסק אותו קבלן על־ידי תמיר. היה זה
הוא שבנה עבורו את המוסך בבית שברחוב
רחל אמנו. בזמנו היה המוסך חריג־בנייה.
אולם בזכות קשריו הטובים של קליינמן
הושג הרישיון המתאים. מאוחר יותר היה
זה קליינמן שהפך את המוסך למחסן, ואחר-
כך גם לדירת־חדר להשכרה.
קליינמן החל עובד במרץ, בהקמת
שתי הווילות הצמודות, של תמיר ושכנו,
בעזרת קבלן נוסף שסיפק את הפועלים
הערבים לעבודת הבניין. מחיר הבנייה של
הווילה, ששווייה מוערך כיום על־ידי שמ אים
בסכום של כמיליון וחצי ל״י, היה
צריו לעלות, להערכת מהנדסי בניין, כ־חצי־מיליון
לירות ב־ . 1971 לטענתו של
תמיר היתה הבנייה ״זולה להפליא״ ,ולא
עלתה לו יותר מ־ 200 אלף ל״י. הקבלן
קליינמן, לעומת זאת, מעריך כי הקמת
הווילה עלתה לתמיר כ־ 300 אלף ל״י. סוף-
סוף, אסור לשכוח כי סכום זה כולל גם
את מדרגות השיש האיטלקי והחרסינה ההו לנדית,
ששולבו במיבנה.
לטענת קליינמן, קיבל הוא מתמיר סכום
של כ 60:אלף ל״י בלבד, עבור עבודה
שנמשכה כארבע שנים. לדבריו היתד, זו
העבודה היחידה שביצע באותן שנים ,״פרט
לעוד כמה עבודות קטנות אצל אנשים
חשובים.״ גם מבלי לבדוק, אפשר להתערב
שהצהרת ההכנסות שלו לאותן -שנים אכן
מאמתת את דבריו.
ובכל זאת, גם סך של 200 אלף ל״י ל-
בנ-יד. הווילה הוא סכום נכבד ביותר עבור
פקיד ממשלתי, שהוא אב למישפחה ברוכת* י

האוצר לא היתד, מקור־הכנסתו היחידי.
״מקור אחד היו ההרצאות שהרציתי בזמן
שהייתי נציב,״ סיפר לכתב העולם הזה.
״הייתי מרצה בשלוש אוניברסיטאות, בתל־אביב,
בירושלים ובבר־אילן. הרציתי על
דיני־מיסים, באישור הממונים עלי. זד,
הכפיל את משכורת־הנטו שלי, ואיפשר לי
להמשיך בשירות המדינה זמן רב כל-כך.׳
תמיר עצמו לא בא מבית עשיר. הוא
יליד גרודנו שבפולין, עלה לארץ עם הו ריו
בשנת , 1935 בהיותו ילד בן , 12 אביו
היה אופה שכיר, שהכנסתו הספיקה לו
כדי לסייע לבנו לממן את לימודי המיש־פטים
וראיית־החשבון באוניברסיטה ה־עיברית
בירושלים.
יעקב תמיר, איש נעים־הליכות המרבה
לחייך, היה נוטר במישטרת היישובים ה עבריים.
מצה״ל השתחרר בדרגת סרן, אח רי
ששירת בחטיבת ירושלים ובמטכ״ל. את
שירותו באוצר החל כרכז־חוליה במס־ההב-
נסה. הוא עבר את כל שלבי הפקידות ב־מישרד
זה: כראש חוליית־ביקורת, כעוזר-
מיקצועי לנציב־המס, כפקיד־השומה של
ירושלים וכסגן ראשון לנציב מס־ההכנסה
לפני שהתמנה כנציב בעצמו.
הוא האריך בכהונת הנציב בגלל כישרונו,
שהוגדר ״לסחוט חצי כוס מיץ מלימון
יבש לחלוטין.״״ ואם יכול לסחוט זאת
ממשלמי-המס, על־אחת־כמה־וכמה ממש־כורתו־שלו.

ההתחלה

זהו
הבית ברחוב רחל
אמנו בירושלים, בו
החזיק יעקב תמיר בקומה שלימה וכן
במוסך אותו הפך לדירת־חדר. כיום מושכר
רכושו בבית זה, בעוד הוא מתגורר בווילה
ברמות־אשכול. חלק מהדירות שבבעלותו
רשם יצחק תמיר על שם חמשת ילדיו,
כדי לשלם מס־רכוש בסכומים מוקטנים.
״מהי משכורתך החודשית 7״ ישאל אז
גולדשטיין את תמיר.
״ 1900ל״י ברוטו,״ השיב תמיר .״מזה
מנכים לי 450ל״י מס־הכנסה 180 ,ל״י
מילווה־חיסכון ו־ 50ל״י ביטוח־לאומי.״
״כמה אתה מצליח להביא הביתה?״ הו סיף
גולדשטיין לשאול.
״אלף ומשהו ל״י לחודש,״ היתד, תשו בתו
של תמיר.
״אשתך עובדת?״ שאל גולדשטיין.
״לא חרץ תמיר ,״היא עובדת בבית,
וכועסת כשאני אומר שהיא לא עובדת.״
״י*ש לך חשבון־הוצאות רציני 7״ התעניין
המראיין.
״לא רציני, ולא בלתי־רציני. אין לי
בכלל !״ דיברי יעקב תמיר.
כאשר שאל אותו המראיין אם אינו אוהב
לאכול, לפעמים, במיסעדה טובה, העמידו
נציב מס־ההכגסד, על חומרת מצבו הכל כלי
:״כן, רק שאיני יכול להרשות לעצמי.
רק אם יש הזדמנות מיוחדת, כמו עכעזיו,
כשביקר אצלנו קרוב עשיר מחוץ־לארץ.
אז אכלנו במקומות יקרים — על חשבונו.״
וכך נתן יעקב תמיר דוגמה ומופת לכל
עם ישראל. הוא הביא הביתה אלף ומשהו
ל״י לחודש, פירנם בכסף זה אם קשישה,
אשה וחמישה ילדים, שילם גם את הוצאו תיו
— שכן, לטענתו, לא היה לו כל חשבון-
הוצאות — ועוד הספיק לחסוך סכום רצי ני
כדי לבנות לעצמו וילה. אולי מפני
שהוא ויתר, בלב כבד, על ארוחות במים־
עדות יקרות.
השבוע, קרוב לשנתיים אחרי שחדל ל כהן
כנציב מס־ההכנסה, היה יעקב תמיר
כבר מוכן להודות שמשכורתו במישרד־

או תו
זה מ צ חי ק!

^ ל הווילה שברמת־אשכול נכנסו
\ £בני מישפחתו של תמיר חודשים אח דים
אחרי שסיים את תפקידו כנציב. אבל
אז הסתבר שהמשכורת הממשלתית, בתו ספת
ההרצאות בדיני־מיסים פה־ושם, הס פיקה
ליעקב תמיר לא רק כדי לפרנס את
מישפחתו הענפה, לבנות לעצמו בית־פאר
ולהחזיק במכונית וולוו — אלא גם כדי
לחסוך סכומים נכבדים לימי־סגריר.
חסכונות אלה, יחד עם סכום־הפיצויים
שקיבל כאשר פרש משירות־המדינה, בתום
21 שנות שירות, איפשרו לו לרכוש דירה
נוספת, בכיכר המדינה בתל־אביב, דירה
יקרה ברובע היהודי בעיר־ד,עתיקה, ומכו נית
וולוו נוספת.
כדי שלא יהיה מקום לטעות — תמיר
לא רכש את כל הנכסים האלה רק במזו מנים
שחסך .״את הדירה בתל־אקיב,״ הס ביר
תמיר ,״רכשתי בעזרת משכנתה. עבור
הדירה בעיר העתיקה שילמתי עד כה רק
חלק קטן, כ־ 60 אלף ל״י. ברגע שהדירה
תועמד לרשותי, יעבור מישהו מבני־המיש־פחה
לגור ישם, ואז אשלם את יתרת ה סכום.״

המקום להזכיר, כי דירות ברובע
היהודי בעיר העתיקה אינן נמסרות לאנ שים
שאינם מתכוונים להתגורר בהן דרך-
קבע. יעקב תמיר שוהה לפחות מחצית
השבוע בדירתו־מישרדו שברחוב יהודה
גור בתל־אביב. בתו הבכירה ודא בת 18
עומדת על סף הגיוס לצר,״ל.
מאליה נשאלת השאלה: מי מבני־מיש־פחתו
של תמיר יתגורר בדירה שבעיר־העתיקה

אלא ששאלה זו אינה מטרידה ביותר
את נציב־המס־לשעבר .״קודם נקבל את
הדירה,״ התלוצץ ,״אחר־כך נראה כבר מי
יגור שם.״
את מכונית הוולוו השנייה ישלו רכש,
לדבריו, במחיר רגיל וכיד שלישית. המ כונית
נרכשה לפני יותר משגה, במיגרש־למכירת־רכב
מחול שברחוב חשמונאים
בתל־אביב. אחד מבעלי המיגרש, שביקש
להישאר בעילום־שם, העיר :״מכרנו לו
את האוטו במחיר טוב במייוחד בשבילו.
אצלנו לא עושים בעיות למס־הכנסה, ו בטח
שלא לנציב מס־ההכנסה.״
אבל למרות הכל׳ ועל־אף שהוכיח קבל
עם ועדה כיצד יכול אב למישפחה מרובת־ילדים
להתקיים בכבוד ובקצת יותר מ משכורת
ממשלתית — שפקידים אחרים
במס־ההכנסה הולכים לשביתות בגללה —
אין יעקב תמיר שמח בחלקו. הוא מתכוון,
ככל הנראה, לרכוש דירה נוספת בתל-
אביב, וזה לא קל לאדם במעמדו.
לדבריו. הוא שקוע בחובות גדולים .״אם
הייתי משקיע את הכסף יותר טוב — ייתכן
שהייתי מרוויח הרבה יותר,״ הוא אומר.
סוף־סוף, מה זה היום רכוש של שלושה־ארבעה
מיליון לירות, לפקיד־ממשלתי־לשע־בר
שהקדיש 21 שנים מחייו למה שמכונה
בפי כל ״העמקת הגבייה״?
י ושמישהו עוד יעז עכשיו לבוא ולקטר
שאי־אפשר להסתדר במדינה הזאת.

מאיר דורון

במדינה
הע ם
ר בהדם
חשיפת השחיתות בצמרת
מועילה 7שי?טון יותר
משהיא מזיקה דו
עוצמת ההלם בה הוכה השבוע העם הי תד,
חסרת־תקדים. אפשר היד, להשוותה
לעוצמת ההלם בה הוכה העם האמריקאי
כאשר התברר לו שנשיאו, ריצ׳ארד יניכ־סון,
מעורב בפרשת ווטרגייט ; או להלם
העמים היפאני וההולנדי, כאשר הסתבר
שמי שהיו ראש־ממשלה והמפקד העליון
של הכוחות המזויינים נטלו שוחד מחברת
ייצור המטוסים האמריקאית לוקהיד.
אשר ידלין אינו נשיא מדינודישראל,
גם לא ראש־ממשלה או רמטכ״ל. הוא ב־סד־הכל
עסקן מיפלגתי, שכישרון התכו נות
שלו בתוספת נאמנויות אישיות וכי שורים
מסחריים וארגוניים, קידמו אותו
בסולם הקריירה האישית שלו עד למוע מדות
לאחד התפקידים הבכירים ביותר ב מדינה
— זה של נגיד בנק־ישראל.
אולם כאשר נערמו שבוע אחרי שבוע,
יום אחרי יום, הידיעות על העיסקות המ פוקפקות
בהן היה אשר ידלין מעורב, ב תוקף
תפקידו כיו״ר מרכז קופת־חולים,
הן נראו נוראות ומרובות מדי מכדי להיות
אמת. בשל ההתפתחות המהירה של החקי־רה
בפרשת ידלין, לא הספיק הציבור לע־כל
ידיעה אחת לפני שניחתה עליו ידיעה
נוספת, גרועה מקודמתה. העובדה שאי שיות
כה מרכזית מצמרת מיפלגת השילטון
במדינה, נחשפה לפתע במערומיה לעיני
הציבור, נראתה כמחזה־תעתועים, שגם ב מדינה
המורגלת לחשיפת שחיתויות בסדר׳
גודל של עשרות מיליונים בין ראשי המשק
שלה, היה בו כדי לזעזע.
אטימות מזעזעת. לא רק העם, אלא
גם הממשלה, ששדיה היו אמורים להיות
בקיאים יותר בעניינים ומצויידים במידע
מהימן יותר מאשר האזרח הפשוט, סרבו
להאמין בעובדות שנחשפו מול עיניהם.
הממשלה, שדנה השבוע בהשלכות של
פרשת אשר ידלין ושהיתד, צריכה לקבל
החלטה אם לבטל את מועמדותו לתפקיד
הנגיד, לא היתד, מסוגלת להגיע לכלל
החלטה. למרות שבפניה היו מונחים ה־דו״ח
המלא של היועץ־המשפטי לממשלה,
הפרופסור אהרון ברק, ות-שובתו -של ידלין
לדו״ח זה, לא תפסו השרים את המשמעו יות
הנובעות מהם. שש שעות לפני מעצרו
עדיין קיוו הלק מהשרים שלמישטרה אין
די ראיות מר*שיעות נגדו וכי ניתן יהיה
עוד למנותו כנגיד. היתד, זו אטימות
מזעזעת.
מנגנון־ההגנה הלאומי, שנועד להגן על
האני־ד,קיבוצי של תושבי ישראל, פעל
בצורה חריפה. לפתע החלו להופיע באמצעי־התיקשורת
הרהורי חרטה והכאות־על־חטא,
שהיה בהם משום ספקנות אם לא מיהרה
העיתונות ל־שפוט את אשר ידלין על לא
עוול בכפו.
הממשלה עצמה, במקום לדון בפר-שת
ידלין, דנה בפירסומים אודותיו, כשהשרים
מתחרים זה בזה בהשמצת אמצעי־התיק־שורת
וחושפי השחיתות.
עלה על כולם שר־השיכון אברהם עופר,
שיש לו סיבות טובות שהכובע יבער על
ראשו. כשבפיו הסיסמה כי ״אדם מוחזק
בחזקת נקי כל זמן שלא הוכחה אשמתו
בבית־המישפט,״ מיהר עופר להרשיע במו
פיו את חושפי מעשי ההונאה, בהם היה
מעורב ידלין ולהשמיצם, תוך שהוא מצ היר
על חברותו לאשר ידלין, אפילו יתגלה
כאשם. בין חברי הממשלה לא היה מי
שיזכיר לעופר את הפיתגם האומר :״אמור
לי מי הוא חברך ואומר לך מי אתה!״
מצח נחושה. סייעו ליצירת התדמית,
כאילו. העיתונות עוסקת בסך הכל ב״רצח
אופי״ מכוער ועורכת לינץ׳ לאשר ידלין,
הופעותיו התכופות והממושכות של זה
בטלוויזיה.
נכונותו להגיב ולהתראיין, גם כשהאדמה
בערה מתחת לרגליו, מצח־הנחושה שהפגין
תוך הצגת עצמו כקורבן הראוי לרחמי הצי בור,
הזכירו את הופעותיו השחצגיות של
הנשיא ניכסון, בשיאה של פרשת ווטר־גייט,
כאשר הכחיש בפומבי כל מעורבות
בפרשה — גם כשחבל החקירה התהדק
סביב צווארו.
אשר ידלין, בן הטיפוחים של צמרת מיס־
(המשך בעמוד )29

אגמי מכין ספר־לבן שכותרתו תהיה :
״השחיתויות של מולק׳׳ ,אותו הוא מתכוון
להפיץ כין עסקני חיפה ועסקני מפלגת
העכורה. ואילו מולק נעזר עתה כשירותי
חכרת־חקירות־פרטית כחיפה, כדי להכין
חומר־נגדי על פרשיות מעכרו של אגמי.

ח קי ר ת אליסו! ע לו ל ה

תוגונן יך
ישראלהס גי ר ה
סדס טיוי סדפלאנ גווז?
כמה מעיתוני אירופה חוקרים עתה ידיעות שהגיעו
מביירות, שיש בהן כדי להכתים שוב את שם ישראל
בדעת־הקהל העולמית. הפלסטינים בלבנון טוענים,
כי לפחות פעמיים — ב* 7וב־ 8באוקטובר השנה —
עצרו ספינות חיל־הים של ישראל בלב״ים ספינות
ערביות ששטו בין צידון וקפריסין, והובילו את
הספינות לחיפה.

אחרי שערכו חיפושים כספינות ומיסדרי־זיהוי
כין אנשיהן (שבאחד מהם נעצר
ההולנדי גרארד דאסן) ,הס לא התירו
לספינות להפליג ליעדן, אלא מסרו אותן,
על האנשים שכהן, לכוחות הפלאנגות כנמל
ג׳ונייה כלכנון.
על־פי טענות הפלסטינים עצרו אנשי
הפלאנגות את כל הנוסעים הפלסטיניים
שהיו כספינות שהוחזרו על־ידי ישראל,
וערכו כהם טכח.

ו עי ד ח רי א ד -
1יצחון לאש ״ ף
ועידת ריאד היא תבוסה מוחצת לסוריה וניצחון
פוליטי של אש״ף, שבא בעיקבות הצלחתם של
הפלסטינים להחזיק מעמד מול המיתקפה הסורית על
צידון, למרות נסיגתם ממיספר עמדות מסביב לעיר.
עתה כבר ברור כי נתבדו החלומות שרקמו חוגים
שונים על חיסול אש״ף, או על החלפת מנהיגותו
בקבוצה של בובות סוריות.

להיפד, אש״וז יצא מן המאכק מחוזק יותר,
על אף האכידות הככדות שסכל כחודשים
האחרונים, כשהוא חופשי עתה מכל
אפוטרופסות של מדינה ערכית כלשהי.
התוצאה לגכי ישראל: אין עוד ספק כי
אש״ח יהיה צד לכל הסדר שינסו
האמריקאים להשליט כאיזור, אחרי
הבחירות לנשיאות כארצות־הכרית.

מחס רון׳ ח ס רון ד א
יוא שמו ב ק שי ר ח ־ קשר
הפרקליטות הצבאית כבר השלימה את הכנת כיתבי־האישום
נגד כ־ 50 תלמידים ערבים מתושבי חברון,
שהתפרעו בבית־הכנסת שבמערת המכפלה ערב יום־
הכיפורים, קרעו שם סיפרי־תורה וחיללו כלי־פולחן.
כיתבי־האישום יוגשו בימים הקרובים לבית־הדץ
הצבאי של פיקוד המרכז.

הנאשמים חולקו לקכוצות, על־פי מידת
מעורבותם כמעשי־ההרס. לפי ניסוח כיתכי־האישום
מסתבר, כי שילטונות המימשל
הצבאי שחקרו כפרשה הגיעו למסקנה
שהתפרעות הצעירים היתה ספונטאנית,
ולא נגרמה כתוצאה מהסתה כלשהי.
לפיכך לא נכלל בכיתבי־האישום סעיף המאשים את
הפורעים בקשירודקשר לעבור את העבירות שנעברו.

ה ת מו ד דו ת 3ין
מודל! ל א * מי
המאבק בין מזכיר מועצת־פועלי־חיפה, אליעזר מולק,
לבין מזכיר־מחוז־חיפה של מיפלגת־העבודה, אורי
אגמי, יחריף בשבועות הקרובים.

ל ח שו ף קו פחרם,,,
אם חוקרי מישטרת־ישראל, העוסקים בחקירת מנכ״ל
החברה לעבודות־חוץ של סולל בונה לשעבר, מרדכי
אליסון, לא יסתפקו בבדיקת מעורבותו בעיסקות
קופת־חולים בלבד, ויחקרוהו גם על פרשות מהעבר
הרחוק, עלולה חקירתו להביו מספר אישי צמרת
הקשורים דווקא ברפ״י לשעבר.

אנשי רפ״י יודעים כי כידי אליסון מצוי
מידע הנוגע להעכרת כספים, כתקופה כה
שימש הלל דן כמנכ״ל ״סולל כונה״ ,לקופה
כ׳ החשאית של רפ״י. יודעי־דכר טוענים
כי קופה זו עדיין קיימת.

מו הלמהדקה ־
ה ח קי רו ת
מ פ רי ע ד חו ק רי ס
חוקרי מחלקת־החקירות של מס־הכנסה בתל־אביב
נדהמו כאשר מנהל המחלקה, זבולון הנדלר, גילה
סימני התנגדות לחקירה שבה פתחו נגד סוכן־ביטוח
גדול. התברר כי הנדלר הוא ידיד אישי של הסוכן,
ומבאי״ביתו הקרובים.

העובדים התלוננו על מנהלם לפני נציכ
מם־ההכנסה, אליעזר שילוני.

עו ר כי־ ה דין ה פ לי ליי ם
מאיימי םלש בו ת
עורכי־הדין הפליליים המייצגים עצורים
ככית־מישפט־השלום בתל־אכיב, מאיימים
להשכית את אולם־המעצרים.
הפרקליטים פנו ללישכת עורכי־הדין בתל־אביב,
וביקשו את התערבותה. הסיבה לרוגזם של הפרקליטים
היא שהמישטרה הוציאה תקנות חדשות שמטרתן,
לטענת הפרקליטים, למנוע מעורכי־הדין להיפגש עם
העצורים בחדרי־המעצר.
עורכי־הדין הפליליים בתל־אביב מאיימים, כי אם
המישטרה לא תאפשר להם להיפגש באופן חופשי עם

בי ת בו ש ת
ב די ר תו ש ל
חו ק ר־ ה מי שטרר.
חוקרי מישטרת מחוז תל־אביב
פתחו כחקירה שעדיין לא היתה
כדוגמתה כעיר.
לאוזני אנשי מיפדג־המוסר שד
היחידה המרכזית הגיעו שמועות
שככיתו של אחד מחוקרי־המיש
טרה מתנהלים עיסקי זנות.
המידע על קיומו של בית-בושת
זה נשמר כסוד כמוס, כדי שלא
לפגוע כשמה הטוב של המישטרה.
אך אחד החוקרים הזוטרים העכיר
את עדותו של לקוח ככית־הכושת
למפקדיו, ואז ניתן אור ירוק לחקירה.

עתה התברר שכית־יהבושת
פעל ככיתו שד איש המישטדה
כשעות שהוא היה כתפקיד. החוקרים
חושדים שאת כית-הכושת
ניהלה אשתו של איש־החוק. היא
היתה גם המנהלת וגם העובדת
כעסק.

לקוחותיהם, יפסיקו לייצג את העצורים לפני
בית־המישפט.

5 5 0אלףח מו ר ת
חנו ה־ עי ה חי ס
חנות העיתונים והספרים הזעירה ליד קפה אנסודוס
בתל־אביב, ברחוב רמז, נמכרה בימים אלה במחיר-
שיא של 550 אלף לירות. שטח החנות הוא 12
מטר מרובע בלבד.

החנות היא ספק כלעדי של איזור בית־הקפה,
וכן ספק צורכי־הלימוד של תלמידי
גימנסיה ״הרצליה״ .זאת הסיכה למחיר,
המדהים כגובהו.

״היום תזהי׳ מפי ץ
א ת .,מעריב,,
מפיצי עיתונו של משה דיין, היום הזה, מספקים לכמה
בעלי־קיוסקים ומוכרי־עיתונים, יחד עם גיליונות
עיתונם, גם גיליונות של מעריב שהופיעו באותו יום.
הדבר נעשה כדי לפצות את מוכרי העיתונים,
שאספקת מעריב הופסקה להם משום שמכרו את
היוס הזה.

כדי לאפשר להם לעמוד כלחצים ולמכור
את עיתונו של דיין, קונים מפיצי העיתון
את ״מעריכי׳ במחירו לצרכן ; 1.10ל״י
הגיליון) ,מספקים אותו למוכרים כמחיר
ההפצה >כ 80-אגורות לגיליון).

ה סינ רמה
החרולן נה
בניין הסינרמה בתל־אביב נסגר למעשה, אחרי שבית*
הקולנוע שפעל בו חדל להתקיים. בשבוע שעבר אף
הוצאו מתוך הבניין כל המושבים שהיו בו, אחרי
שהמפיק מנחם גולן רכש אותם על־מנת לקובעם בשני
בתי־קולנוע השייכים לו, בתל־אביב וחיפה.

התוכניות להפיכת בניין ה״סינרמה״
לתחנת מככי-אש שד תל-אכיב, או
דהיפרמארקט, נגנזו כשלב זה, כשד
ההוצאות העצומות הכרוכות כשינוי יעדו
של הבניין.
בעליו של הבניין, איש־חעסקים פאלוך, בעל המלונות
פאל וגואנד־ביץ׳ ,טרם מצא שימוש מתאים לבניין
בעתיד הנראה לעין.

ייתכן שקכוצת־יזמים תנסה לעניין משקיעים
כתוכנית להקים כמקום אולם־שעשועים
ענק, שבמרכזו תעמוד זירת החלקה עד קרח
שתהיה פתוחה לקהל הרחב.

ד ״ןלא היה
פ ט רון ..מ כ בי״
מחלקת הכדורסל של מכבי תל־אביב, עושה מאמצים
למצוא מחליף לח״כ משה דיין, ששימש כפטרון
הקבוצה במישחקיד, הבינלאומיים הביתיים בשנים
האחרונות.

מסתבר כי דיין עסוק בעבודתו בעיתונו,
וקברניטי האגודה התד־אביכית מחפשים
עתה, כפטרון, אישיות פופולארית יותר
מדיין, שלא תזכה גם בקריאות ״בוז׳׳ על
המיגרש•
במישחקה הבינלאומי הראשון של אלופת ישראל,
בשבוע שעבר, נגד הקבוצה האיטלקית קאטן־ונציה,
כבר לא נכח דיין במישחק ולא לחץ את ידי
השחקנים, כמינהגו בעבר.

מועדון לי ל ה
ב בי ת ־ סו קו לו ב
מועדון־לידה לימי סוף השבוע מתוכנן
להיחנף בכית ״אגודת-העיתונאים״
בתל־אכיב, כית סוקולוב.
מנהל המיזנון במקום, אבנר זילברברג, מתכוון
להקים במקום מועדון אכסקלוסיבי שייועד רק
לעיתונאים ולאורחיהם.

אמת בפרסום הלוח האחר אומר שהוא מופיע בשמונה עתונים.
הוא אינו אומר, שבששה מהעתונים, שהם
עתונים לועזיים, מופיעות המודעות בעברית,
שפה שרובי קוראיהם אינם קוראים...
הוא אינו אומר איך יכול ציבור קוראי הלועזית
להגיב על מודעות שאינן מתורגמות לשפתו?!

הוא אינו אומר איך אתה יכול להשיג את מבוק שן
באמצעות פנייה לציבור שברובו הגדול כלל אינו
מבין אותך?!

אתה צריך משהו ברור יותר, משתלם יותר...

פרסם ב״לוח הכפול״ -לוח כפול מיליון
ומאד. חמישים אלף קוראים (בהתאם לסקר של
אגוד המפרסמים, שנערך ע״י פור״י ביולי ) 1976

1ה משתלם יוחד
הלוה

ר 9 3 .ו ו

(י די עו תאח רונו ת ^ הארד )
הלוח המתפרסם בשפה שקוראיו מבינים

הבדואים נאיר זלזטניו
והאל (מימין) ווהיהודים
אליהו ווינ ק ה סנטו!
מסלמה ג י -טוענים :

זה בננו

^ גכר הקשיש שנכנס לביתו של הרב
1 1דויד יצחק גרוסמן, רבד, של מיגדל־העמק,
הדף הצידה את כל הנוכחים, ובדמ עות
בעיניו זעק :״זהו בני, יצחק ! זה הבן
היקר שלי ! אני אבא שלך !״
ישראל גבאי לא ידע את נפשו מרוב
שימחה. הוא בכה וצחק, פתח את זרועו תיו
והחל מחבק ומנשק את הצעיר גבה־הקומה
חבוש־הכיפה, שהפך כוכב בביתו
של הרב.
״אתה אבא שלי!״ קרא עבדאללה הב דואי
והחל מתנשק ומתחבק עם גבאי.
ימים אחדים אחרי המיפגש הדרמאתי
בין האב, שכאילו מצא את בנו האבוד
אחרי 20 שגה ׳נשנתה אותה סצינה עצמה
בביתו של הרב גרוסמן.
אלא שבמקום גבאי, שנשלח הביתה עד
לבירור נוסף של כל הפרשה, עמד עתה
בסוכה של הרב, אליהו סבטון, והדף הצי דה
את כולם :״זה הבן שלי !״ קרא. הוא

דומה לי! וכמה שהוא דומה לאחותו!״
סבטון התנשק עם עבדאללה ללא־הרף,
ודמעות התגלגלו מעיניהם של האורחים
בבית הרב.
״מצאתי את הבן שלי! מצאתי את יוסי
שלי!״ זעק סבטון. עבדאללה נענה לו
בנשיקות וחיבוקים .״אתה אבא שלי !״ קרא.
ובתוך כל המהומה, לא חדל הטלפון לצל צל.
ובכל
פעם שהטלפון מצלצל בדירתו של
הרב, מגיעה לאוזניו הודעה חדשה. יהודי
מכובד נוסף מודיע לו כי זה־עתה נתגלה
אביו האמיתי והמקורי של עבדאללה, הב דואי
המבוקש ביותר בארץ כיום.

״ מי היתה
א מי! ״

או עבדאדדה?

• ן רב יום־הכיפורים נקש זר על
^ דלתו של הרב גרוסמן, וביקש לשוחח
עימו מייד. הצעיר התמיר, שצלע מעט,
הסביר שאינו יכול לדחות את ביקורו למו עד
אחר. לגביו העניין שהביאו לביתו של
הרב היה עניין של חיים או מוות, כך הס ביר,
והוכנס הביתה. הוא פתח ואמר :
״אני מחפש את ההורים היהודיים שלי.
אני בדואי מהשבט רחאל, אך אמי היתד,
יהודיה. לא אחזור יותר לכפר הבדואי.״
הרב גרוסמן, רך־הלב ומכניס־ד,אורחים,
השאיר את עבדאללה בביתו. לא רק עב־דאללה
לא עצם עין אותו לילה. גם הרב
הצעיר 30 אב לארבע בנות קטנות, לא
הצליח להירדם. הוא הפך והפך בשאלה :
כיצד נלקח הילד היהודי מהוריו, והגיע
לידי השבט הבדואי בבית־זרזידי
תוך ימים אחדים, החל מנגנון ישלם
חוקר מי הם הוריו של עבדאללה, כוצד
נחטף, אם אכן נחטף, ועל־ידי מי.
גירסתו של הצעיר הבדואי בן ה־ 23 מבית
זרזיר שליד נהלל גרמה, מאז נכנס לביתו
של הרב גרוסמן — ישם הוא עדיין •בוהה —
הרבה כאבי־ראש לחוקרי־מישטרה, למ מונים
שוגים במישרד־הפגים ׳ולרבנים.
״נולדתי ב־ 25 ביוני ,1953״ הוא מספר.
(המשך בעמוד )28

טוענים !סיס
( !1030 מימין)
והב דו אי הצע יר
?מאל רח אל
( משמאל)
מעמק ־יז רעאל

כך מכל אליסון להסיט את החקירה מעל
ידלין ורכטר לכיוונים שונים לחלוטין,
לסכל ולטרפד את חקירת המישטרה.
תוכנית זו עמדה גם לעיני המישטרה,
כאשר דרשה מאליסון עדות מקדימה לפני
החלטה על מתן חסינות מלאה. היא הח ליטה
לבדוק אותו במכונת־אמת, כדי לע מוד
על כוונותיו. והתוצאה היתה: סירוב
מוחלט להעניק לו מעמד של עד־מדינה,
או כל חסינות שהיא.
כך סוכלה התוכנית המבריקה של אלי-
סון לסיכול החקירה, ועתה יכולה המישטרה
לטפל ביתר מרץ בפרשיות החשובות ב אמת.
דחיית
מעצרו של ידלין ככל האפשר
היתה תוצאה ישירה של אי״ביטול מינויו

מאחורי הסורגים

ידר מרכז קופת־חולים, והמועמד לנגיד בנק
ישראל, מזנק מתוך ה״זינזנה״ (ממניתיהאסיריס
המישטרתיח) לעבר שער תא העצירים שבהיכל המישפט בתל־אביב, לשס הובא, ביום
שלישי השבוע, להוצאת פקודת־מעצר נגדו כחשוד בעבירות של שוחד, הונאה ומירמה.

^ אשד הכריז שר־השיכון אברהם
עופר, בראיון בשידורי-ישראל, בתשו בה
לשאלה על המסע נגד ידלין ונגדו :
״אני יודע מי העומדים מאחרי מסע זה,
ונטפל בהם אחד־אחד,״ לא הבינו השומעים
לאיזה סוג של טיפול הוא מתכוון. אבל
תיד כמה ימים התבהרה התמונה לחלוטין.
על עדי־המפתח בפרשת ידלין הופעלו לח צים
ואיומים, לבל יעזו למסור עדות. ה־מישטרה
נאלצה להציב שומרים על עדי־המפתח,
כדי למנוע פגיעה אפשרית בהם.
לא היתד, זו הפעם הראשונה שבה הופ עלו
איומי־ביריונות נגד עדי־מפתח ב פרשה.
נפתלי אלשייך, האיש שיחד עם
אשתו ראה בלאס״וגאס את אשר ידלין
מפסיד 4000 דולר בהימורים סיפר זאת,
עם שובו לארץ, לכמה אנשים (שמותיהם
שמורים במערכת) ,וכן אמר שידלין ו ידידו
הישראלי ניסו ״לשבור״ את הקופה
בעזרת מחשב־כיס. כאשר נתבקש ידלין
להגיב על סיפור זה (ביוני )! 1974־באו אל
אלשייך ואל כתב העולם הזה ביריונים,
ואיימו באלימות אם יפורסם הסיפור. ה סיפור
פורסם, אם־כי לא בהבלטה — בגלל
נסיגתו של אלשייך מפחד האיומים עליו.
עניין האיומים על העדים לא היה התר גום
היחידי של הודעת עופר לציבור.
מקורות בעולם־התחתון הזהירו כי הוצא
על כתב העיתון ״חוזה״ ,היינו הוראת־חיסול,
כדי למנוע ממנו לחקור ולמסור
לפירסום פרשיות על השר אברהם עופר.
ה״חוזה״ יבוצע כך שייראה כנקמה אישית
של אנשים כלשהם ללא כל קשר לעופר
או לידלין. למישטרת ישראל נמסרו פר טים
מלאים על ה״חוזה״ ,וכן על החשדות
לגבי העומדים מאחריו.
במקביל לאיומים ול״חוזים״ ,נעלמים
עדי־מפתח בפרשה. מאיר פלוקסמן, דמות
מרכזית בעיסקות רכב ושחיתות עם אשר

ידלין, יצא לחו״ל לזמן בלתי־ידוע. פלוקס־מן
חשוד על־ידי המישטרה גם כשותף
עם ידלין בהשקעות במניות, באמצעות סוכן
ניו־יורקי שכינויו הוא ״סאשזד. יגאל
לבנון, מנכ״ל חברת־הביטוח יובל, שאחותו
של אשר ידלין, שרה הרי, הראתה לו
הצעות מיכרז־ביטוח של קופת־חולים כדי
לאפשר לו לזכות במיכרז זה, והמהווה
דמות מרכזית בפרשת העברת טובות־הנאה
מקופת־חוליס אל שרה הרי כסוכנת-
ביטוח של יובל, נסע אף הוא לחדל. עופר
ושות׳ אינם מסתפקים בניסיונות לסיכול
חקירות המישטרה באמצעים אלה, נקטו
גם התקפות גסות על המישטרה בישיבת
הממשלה, תוך איומים עליה אם תעז לע צור
את אשר ידלין.

החברים
של ידלין
כן־הפיגה כמסע זה לחיסול החקי-
א ! רה נגד ידלין נועדה להיות עדותו
של מרדקי אליסון, לשעבר מנכ״ל ה־חברה־לעבודות־חוץ־ונמליס
של סולל בונה.
אליסון הוא ידיד אישי ומקורב ביותר
לאשר ידלין, ונאמנו של צבי רכטר, ה־מנכ״ל
המודח של סולל בונה שפוטר לאחר
שנחשפו קשריו עם טיבור רוזנבוים. אלי-
סון פרש מניהול החברה־לעבודות־חוץ עם
פרישתו של רכטר מסולל בונה. רכטר
קידמהו לתפקידו, ואליסון חב לרכטר את
כל קידומו בחיים. ידלין וידידתו, עורכת-
הדין טלי ליבני, התארחו לעיתים קרובות
בווילה של אליסון בשבי-ציון. ידלין ד
אליסון נסעו פעמים רבות לחדל יחד.
אליסון הוא מנהל כישרוני ואדם קר־מזג.
הוא אינו הטיפוס הנשבר בחקירות,
גם לא האיש שיבגוד בחבריו. לכן, כאשר

על ספסל ה נאש גיס
אשר בעת
ל־ 5ו יום, כחשוד בעבירות שביצע בעת שכיהן כיו״ר
נראית ידידתו, עורכת־הדין טליה ליבני, שנילוותה אליו
נהנה מן הסכומים, יוסר איום כבד מעל
ידלין.
אליסון יוכל גם לקחת על עצמו את כל
ההאשמות המיוחסות לצבי רכטר, בפרשת
קשריו עם טיבור רוזנבוים, שם התברר
כי סולל בונה העבירה לרוזנבוים, בצורה
תמוהה, כמה מיליוני דולרים. אמנם, ל הבדיל
אלפי הבדלות, אין להניח שרכטר
עשה מה שעשה עבור כיסו הפרטי אלא
פעל כגיזבר מפא״י. אך ידלין עירבב את
התחומים, ולקח לעצמו — יחד עם דאגתו
למיפלגה. בשעתו הפסיקה המישטרה את
החקירה בפרשת רכטר, אך לא סגרה את
התיק. עתה יכול אליסון לגרום לסגירת
התיק.
אליסון גם יכול להפנות את המישטרה
לכיוונים אחרים לגמרי. למשל, כמי שעמד
בראש החברות בחו״ל של סולל בונה,
הוא יכול למסור כרצונו שמות אישים
שנהנו מאירוח נדיב והקצבות כספיות ב־חדל,
בניגוד לחוק הישראלי, מכספי ה חברות
של סולל בונה. אליסון יכול לבחור
אלה שמות למסור, וכל שם כזה יגרום
עבודה רבה למישטרה בחקירת העניין.

ידלין יושב על ספסל הנאשמים,
שמיעת בקשת המישטרה לעצרו
קופת־חולים ההסתדרותית. לידו
למישטרה וגס אל בית־המישפט.

כמועמד לנגיד בנק ישראל. שר־המישטרה
שלמה הילל, שהוא ידיד אישי של ידלין,
הורה למישטרה שלא תעצור אותו כל עוד
לא בוטל המינוי. כך נוצר מצב מוזר:
היועץ־המישפטי־לממשלה, לפי הוראת ה ממשלה,
הראה לידלין את החומר הקיים
נגדו. צעד זה הוא חסר־תקדים, ומהווה
חריגה ברורה מכללי הפרוצדורה המקובלת
בחקירות המישטרה. היועץ־המישפטי, פרו פסור
אהרון ברק, ניסה לתרץ זאת בכך
שכיוון שעניין ידלין עמד להיות נדון ב ממשלה,
ביקשו שיתן תשובה לחומר ש נתגלה
בחקירה.
החומר שנמסר בדין־וחשבון של היועץ-
המישפטי הוא רק חלק קטן מחומר ה חקירה.
כדי לתת מושג על היקף החקירה
וממדיה, הרי כמה פרשיות הנמצאות עתה
בחקירת המישטרה, נוסף על אלה שתוארו
בהרחבה בגיליונות הקודמים, ועיקרן עיס־קת
המדיקל סנטר שנחשפה לראשונה ב־העולם
הזה,
אחת היא פרשת הדירה בבת־ים ש קנה
אשר ידלין בשנת , 1974 בסכום של
129 אלף לירות ורשמה על שם חווה

בין החברות של עמי בליי לקופת־חולים
ראה העולם הזה .)1957 , 1870
ערבליך חזר אל ידלין, והתלונן על
בליי. ידלין שלא העז לפעול נגד בליי,
הבטיח למצוא מוצא אחר. הוא הציע
להכניס את ערבליך כשותף במלון של
קופת־חוליס בים־המלח, שהוא המלון ה־ריווחי
ביותר שלה. בשלב זה החלה פרשת
ידלין מתגלגלת, והעניין כולו התפוצץ.
סיפור זה הגיע גם לידיעת גורי מיר,
מרכז הנוער העובד והלומד וחבר קבוצת
שילר, וזה סיפר אותו למאיר זרמי, מזכיר
מיפלגת־העבודה, לפני חודשיים. זרמי לא
נקף אצבע.

להחדיר ״סוס־טוויאנ
ושה-נ פלה ההכרעה

ארליכמן. הדירה נמכרה כעבור כמה ח ד
דשים ב־ 180 אלף לירות לאחות הראשית
של קופת־חולים, לאה צוונגר. מה שלא
פורסם עד כה הוא החשד שכדי לסייע
לאחות זו לקנות את הדירה, הסדיר לה
ידלין הלוואה של 80 אלף לירות מכספי
קופת־חולים. הלוואה זו ניתנה לה למרות
שיש לה דירה על שמה בחולון (רחוב
וייצמן ,)18 עוד חצי דירה שבה מתגורר
בעלה הקודם, ברחוב בארי 45 בתל־אביב,
והיא עצמה גרה עם ידידה, אליעזר גר-
שונוביץ, באשקלון.
באותה עת שידלין הסדיר עבורה הלוואה
לרכישת דירה בבת־ים, ודאג לכל בעצמו,
הוא גם מימן לה רכישת מכונית רנו 12
מכספי קופת־חולים.

״לטפל בהס
אחד־ אחד! ״

שפע של
פרשות

ך ן רשה שנייה היא עיסקת ה־ 50.8דו־נם
בפתח־תיקווה. השטח היה בבעלות
מישפחה ותיקה בפתח־תיקווה, המייוצגת
על־ידי עורך־הדין נחמיה גרף. סיפר גרף,
ודבריו אומתו בסיפרי רשם־המקרקעין ב־פתח־תיקווה:
מאז שנת 1964 ניסה גרף
למכור את השטח לקופת־חולים, כיוון שהוא
גובל בבית־החולים ביילינסון. כל נסיונד
תיו נכשלו, וכל המתווכים אמרו לו שכדי
למכור לקופת־חולים יש לשלם שוחד של
2000 לירות לדונם, או כמאה־אלף לירות.
גרף סירב לשלם את השוחד.
באמצע 1970 קנה לפתע הקבלן ברוך
רוטברט את מחצית השטח, במחיר של
17 לירות המטר. היתר. זו קנייה מוזרה,
כיוון שהשטח הוא אדמה מושעה, היינו
ללא קניית כולו לא ניתן לבנות עליו.
ימים אחדים לאחר הקנייה מכר רוטברט
את השטח לקופת־חולים באמצעות נאמן,
עורך־הדין חיים גרוסמן, במחיר של 23
לירות המטר. ההפרש היה שש לירות ל מטר,
או 150 אלף לירות.
כעבור זמן־מה קנה גרוסמן עבור קופת־חולים
עוד רבע מן השטח, במחיר של 24
לירות המטר. גרף ניסה אז להציע את
הרבע האחרון לקופת־חוליס, ושוב נענה
כי יש לשלם ״דמי־תיווך״ למישהו. והוא
סירב. לפתע הודיעה לו עורכת־הדין אורנה
שגיב, שבעלה הוא היועץ־המישפטי של
קופת־חולים, שיש לה קונה עבורו. הת קיימה
פגישה במישרדה בפתח־תיקווה, ש בה
השתתפו נחמיה גרף ובעלי הרבע
האחרון של הקרקע, אריה ורחל גלמו, שהם
קרוביו.
הפגישה נסתיימה ללא תוצאות, וגרף
הלך לפגישה עם אשר ידלין וסיפר לו
כי מוזר שאי־אפשר לגמור עיסקה עם
קופת־חולים ללא שוחד. ידלין אמר כי
יורה מייד לקנות ממנו את הקרקע. החל
משא־ומתן, ושוב הועלו דרישות לתשלומים
״מן הצד״ כדי להחליק את העיסקה. לבסוף
נערכה ישיבה אחרונה, במארס , 1973 בהש תתפות
יואל פלגי מצד קופת־חודיס ואז
תבע גרף עמלת־תיווך. נאמר לו כי מגיעה
עמלת־תיווך למתווך בשם לוי, שגרף שמע
עליו בישיבה זו לראשונה.
לבסוף סוכם שגרף יקבל מקופת־חולים
אחוז אחד דמי־תיווך, ואותו לוי יקבל שני
אחוזים. קופת־חוליס שילמה תמורת הרבע
האחרון לפי 30 לירות למטר. סך־הכל
שילמה קופת־חוליס תמורת השטח כולו
כמיליון וחצי לירות, ואת עמלות־התיווך
שילמה לפי סכום זה !
פרשה צדדית היא זו של אי־תשלום
אגרת רישום־מס־שבח בשיעור :־ 4.57מ שיעור
ריעיסקה. קופת־חולים פטורה מ תשלום
זה, כיוון שהיא מצהירה כי היא
רוכשת את הקרקעות למטרת הרחבת בתי-
חולים. אולם בפועל היא קונה ומוכרת
מיגרשים כסוחרת־קרקעות, כשהיא עוקפת
את האוצר על־ידי אי־תשלום האגרה.
כך, למשל, קנתה?!ופת־חוליס יחד עם
חברת כור־ נכסים שטח של 27 דונם ליד
ביילינסון, ומכרה אותו במחיר העלות,
שני מיליון לירות. גם בקנייה וגם במכירה
היו המתווכים ירמיהו שפירא, ועורך־הדין
חיים גושן. הקונה היה יוסף מזלי מפתח-
תיקווה. או, למשל, שטח אחר של 14
דונם ליד ביילינסון, שניקבה ב־ 4מיליון
לירות והוצע למכירה לא־מכבר. גם כאן

^ ! 3ל • 1111 מרדכי אליסון, לשעבר מנכ״ל החברה-לעבודות־חוץ־ונמלים של סולל
^ י 1בונה, ידיד אישי של אשר ידלין וצבי רכטר, שניסה לסכל את חקירת

המישטרה נגד ידידו על־ידי הודעת־שקר, נעצר גס הוא בפקודת בית־המישפט ל־ 15 יום.
היו המתווכים ירמיהו שפירא ועורך־הדין
גושן. שפירא היה מנהל בית־החולים קפלן,
שפוטר בגלל מעורבותו בעיסקת־הקרקעות
המתוארת להלן, ואחרי שפוטר הפך נא-
מנם של אשר ידלין ואברהם עופר בעיסקי
קרקע.
העיסקה שבה מדובר נושאת בחובה את
כל הסממנים של קנונייה בינלאומית. ליד
בית־החולים קפלן היה שטח בן 10 דונם,
שקופת־חוליס רצתה לרכשו. ירמיהו שפי רא
ניהל את המשא־והמתן מטעם קופת־חולים.
שטח זה היה בבעלות היהלומן
הבלגי שמעון ערבליך, שקנה בזמנו את
מיפעלי ארטיק. ערבליך קנה את השטח
בהנחה שיוכל להפוך אותו משטח ירוק
לשטח בנוי, אולם נציג מישרד־הפנים סירב
לאשר את השינוי, וערבליך נשאר תקוע
עם הקרקע. כאן עשה עיסקה עם קופת-
חולים, שהיה לה בית־חולים ליולדות ישן

ךךין ! ן 1אמנון ברנס, לשעבר שליט
חברת־הענק האמריקאית דיי־

לין, ידיד ושותף־לעסקים עם מישפחת
ידלין. ברנס עזר לחברות של מישפחת
ידלין, וידלין עזר לברנס לצאת מהחובות.

שנסגר, במרכז רחובות. בית־חולים זה
ניתן לקופת־חולים כתרומה ונאסר למכרו.
המוצא שמצאו ערבליך, שפירא וידלין היה
להחליף את שני השטחים. ערבליך נתן
לקופת־חולים את השטח הירוק, וקיבל
בתמורה את בית־החולים־ליולדות, שעל
מיגרשו ניתן היה לבנות. אולם ערבליך
הוסיף ונתן עוד 100 אלף דולר, במזומן,
לעורך־הדין חיים גושן.
נראה כי מישרד־הפנים מתנכל לשימעון
ערבליך, שכן סירבו לאשר את שטח
בית־החולים־ליולדות לבנייה. ערבליך בא
בטענות אל אשר ידלין, וזה הציע לו,
כפיצוי, זיכיון על ייבוא תרופות לקופת־חולים
מאירופה. הוא הפגישו עם מנהל
מחלקת־הייבוא של קופת־חולים, בצלאל
בליי. בליי ביקש לראות הצעות־מחירים,
ורמז כי אם לא ישתף בעיסקה את החברות
1של בנו עמי, אגיס ואגיסם (על הקשרים

1ל ללי ל

שמעון ערבליו, היה־
1 111י 1 /לומן מבלגיה שהסתבך
בעיסקי־קרקעות עם אשר ידלין וקופת־חולים,
נתן 100 אלף דולר מתחת־לשולחן
כחלק מהעיסקה, לעורך־הדין חיים גושן.

^ ולס הפרשה האחרונה היא החמורה
\ £מכולן, והיא נחשפה תודות לחקירה
של כתבו הכלכלי של הארץ, אלעזר לווין,
בעיקבות פירסום בהעולם הזה על עיסקת
רכישת מכונות לרישום מחירי תרופות ל-
קופת־חולים, בהיקף של 5מיליון לירות.
הפירסום גילה גם, כי החברה שייבאה
את הציוד היא חברה־בת של בנק אוניקו
הישראלי, השייך לקבוצת ברנס באמריקה.
קבוצת ברנם, כזכור, השקיעה כסף רב
במלון בשארם־אל־שייך, אמנון ברנס ערב
אישית לחובות שם בהיקף של 2.5מיליון
לירות, וידלין הצילו כאשר לקח על קופת־חולים
את הפעלת המלון ואת תשלום
חובותיו.
לווין בדק מי היא החברה יבואנית ה ציוד.
התברר שזו חברה בשם המרווה,
שעם בעלי־המניות שלה נמנים גם שרה
הרי, אחותו של אשר ידלין! ד״ר גדעון
מדני, קרוב של ידלין, וכן עליזה תמיר,
מראשי הוועד־הפועל של ההסתדרות. בין
בעלי־המניות גם קבוצה מקליוולנד, כולל
עורך־הדין ביל גולדפארב שגם היה יועץ
לחוזה רכישת מדיקל סנטר על־ידי קופת־חולים.
תיקי
המרווה ברשם החברות מראים, כי
החברה מכרה לקופת־חולים כ־ 30 אוטומ טים
למכירת משקאות. היא היתה חייבת
בסוף 1974 כמיליון וחצי לירות, מזה המחצית
לקופת־חוליס. בדצמבר 1974 רכש
אמנון ברנס, באמצעות בנק אוניקו, רוב
בחברה, והזרים לה כ־ 300 אלף לירות.
בפברואר 1975 חתמה החברה חוזה עם
קופת־חולים על ייבוא ציוד לרישום מחירי
תרופות בחמישה מיליון לירות.
כלומר: אשר ידלין מכר לחברה שבה
שותפים קרוביו, חוזים עם קופת־חוליס.
אמנון ברגם נכנס כשותף לחברה זו, ו־קופת־חולים
מצילה את ברנס בשארם־אל-
שייך.
כאשר החליט שופט השלום הראשי, חיים
שפירא, לעצור את אשר ידלין ל־ 15 יום,
מרדכי אליסון ל־ 15 יום, עו״ד שלמה גורי
ל־ 7ימים (מאיר קמחי נעצר אף הוא
לעוד 15 יום) ידעו כולם כי בזאת תם רק
הפרק הראשון. הסיום נראה רחוק מאוד.

יגאל לביב

ללי • בצלאל בליי, מנהל מחלקתהייבוא
של קופת־חולים, נתב*

קש על־ידי ידלין לתת בידי ערבליך את
הייבוא מאירופה. בליי דרש מערבליו ש ישתף
את בנו, עמי, בעיסקי הייבוא.

בשז זו
011177

נרורסלניוח קבוצת חו
המאיימות לראשונה
ב לי ג ה ־ הן ב רו ב

1 ] 1 0 ¥8 71ך | רחל צארף בת ה
י י ,18 1 1 1 1 1 1 1 #1נראית כשהיא
קולעת לסל במהלך מחנה־האימוניס ש נערך
לקבוצתה בשבוע שעבר. רחל נחשבת
כאחת התיקוות הגדולות של אליצור.
ך* איטר הורד. לוח־התוצאות על שיוויון
,28:28 בהפסקת המישחק בין כדור-
סלביות אליצור תל־אביב לכדורסלניות
מכבי דרום רמת־חן — שנערך ביום ה חמישי
בשבוע שעבר, נישא בחלל האוויר
רחש של הפתעה. כדורסלניות אליצור,
ששבוע קודם לכן גברו על האלופה, מכבי
תל־אביב, ניצבו לפני שוקת שבורה.
מאמן בנות אליצור, משה (״מוסד.״) דני אל,
ניראה רגוע. כאשר עלו חניכותיו על
המיגרש, חכך ידיו בהנאה ואמר לאנשים
שעמדו בסמוך :״הניצחון שלנו הוא רק
שאלה של זמן. אל דאגה.״
ואומנם, במיספר התקפות־בזק במחצית
השנייה הכניעו בבות אליצור את יריבותיה!
/בתוצאה של .60:48 ניצחונה של
אליצור רמז על כוונותיה של הקבוצה, ל הסתער
העונה על כתר האליפות. כבר
אחרי המחזור השני קבעה אליצור עובדה
משמעותית בשטח: היא מאיימת ליטול
את ההגמוניה בכדורסל הנשי מידיהן של
בנות מכבי והפועל תל־אביב, ששלטו בו
עד כה ללא עוררין.

__ ה מיכגסיים
הארוכים התקצרו
ין* ד לפני חמש שנים היתד. קבוצת ה
הנשים של אליצור אלמונית לחלוטין.
דווקא אז, כשקברניטי האגודה שמו את
הדגש על הצד הייצוגי של המועדון, ומאי דך
דחקו לקרן־זווית את הבחירה העיקשת
בכדורסלניות דתיות בלבד, החלה הקבוצה
מטפסת לכותרות. אשתקד, לדוגמה, דורגה
הקבוצה במקום השני, כשארבע נקודות
בלבד מפרידות בינה לבין העומדת בראש

26-5

שחקנית הונ ש

נטע כנעני, היא כדורסלנית־הרכש הטובה ביותר
שהופיעה אי־פעם בקבוצת הנשים של אליצור
תל־אביב בכדורסל. היא בת 20 בלבד, והתפרסמה עוד לפני שנה עת זכתה בתואר
מלכת־הסלים של אליפות אירופה לנערות. נטע כנעני הופיעה אשתקד בהפועל תל־אביב.
משמאל למעלה: ענת דרייגור בת ה־ , 16 המיתמרת לגובה של 1.84 מטר.

הליגה, האלופה מכבי תל-אביב.
מטעמי דת הופיעו בנות אליצור — עד
לפני חמש שנים — במיכנסיים ארוכים.
שחקנית בקבוצה ידעה לספר, שכמה בנות
הופיעו בעבר בחצאיות. אין ספק שעובדה
זו מנעה מכדורסלניות חילוניות מצטיינות
להצטרף.
אולם, דברים רבים השתנו באליצור
במרוצת השנים האחרונות. אם היו מייסדי
אליצור — האנשים שהקימו את אגודת
הספורט דד — 30 חוזים מקרוב בלבושן
של הכדורסלניות דהיום, קרוב לוודאי ש היו
מתחלחלים. ככלות הכל, הופעה ב־מיכנסי
שורטס אינה הולמת ביותר בנות
המופיעות באגודת־ספורט המבקשת לשמור
על ציביון דתי.
האמת היא שלכדורסלניות אליצור תל־אביב
אין במה להתבייש, למרות שלבושן
אינו מצטיין היום בצניעותו. הן בזכות
ההצלחה המסחררת של הקבוצה, הן בזכות
כמה כדורסלניות שהן חתיכות של ממש.
כמו, למשל, ישראלה דירקס וגילה פלג.

נסיון העבר לימד את קברניטי אליצור
— אגודת ספורט עצמאית דתית *,בלתי-
מיפלגתית — שמתוך החוגים הדתיים קשה
היה (וקשה גם היום) למצוא כדורסלניות
כישרוניות שתנסנה לאיים על העליונות
הבלתי מעורערת של כדורסלניות מכבי ו הפועל
תל־אביב.
עוד מתברר, שקבוצת״הנשים של המוע דון
הדתי הלכה בעיקבות קבוצות־הגברים
של המועדון — הכדורסלנים והמעופפים —
שהפכו שם־דבר בספורט הישראלי, תוך
הבאת ורכישת שחקנים שלא מהחוגים ה דתיים
דווקא.
מיזוג מרשים של נשים מאייש היום
את קבוצת־הנשים של אליצור תל-אביב.
גילן נע בין 16ל־ .32 חמש מהן הן נשו *
האגודה עצמה נתמכת על ידי ה רשויות
המקומיות, רשות הספורט והמועצה
להסדר הימורים בספורט. קבוצת הנשים,
מאומצת על־ידי תיא, תעשיית תמרוקים
ישראלית.

רעיית השחקן

גילה פלג,
אחת הכדור״
סלניות הוותיקות באליצור תל־אביב. בעלה
של גילה הוא השחקן אלכס פלג, מ״הבימה״.

אות: יעל פיקרש, צילה ריינגלס, ישו־אלד
דירקס, גילה פלג ומלכה לביא. שלוש
הראשונות הן כבר אמהות.
יעל פיקרש בת דד 32 היא המבוגרת
בכולן. היא אם לשני ילדים, מורה לחינוך
גופני, ועד לפני כשלוש שנים שיחקה
בהפועל תל־אביב .״באתי לאליצור,״ היא
אומרת ,״מפני שבהפועל תל־אביב כבר
עשיתי את שלי.״ היא נחשבת כשחקנית
חמישית־שישית בקבוצה. צילה ריינגלם,
האם השנייה בקבוצה, היא אחת הכדור־סלניות
הוותיקות בה. היא בת 30 וגם
לה שני ילדים. האם השלישית היא ישר־אלה
(״רלי״) דירקס, אשתו של הכדורסלן
הבלגי קאמיל דירקס, המופיע בקבוצת
מכבי רמת־גן. היא היתה בעבר שחקנית
בנבחרת ישראל.
אחת משתי הנשואות האחרות, גילה
פלג בת ה־ ,27 גם היא מורה להינוך גו פני.
בעלה, אלכס פלג, הוא שחקן תאטרון
הבימה. הנשואה החמישית היא מלכה
לביא, שחקנית־לשעבר של הפועל תל
שאנחנו
מתנזרות מפעילות ספורטיבית ב שבת,
הן ממישחקים והן מאימונים.״
הוכחה נוספת לכך שסממני הדת טרם
נעלמו מן הקבוצה נתגלתה כאשר צילם
צלם־המערכת את כדורסלניות אליצור.
נאמר לו במפורש, שלא כל פוזה של
כדורסלנית מותר לו לצלם. כך, למשל,
נאסר על הצלם לצלם את הכדורסלניות
כשהן מתעמלות -בתרגילי־גמישות .״אני לא
רוצה בעיות,״ ניסתה להסביר יעל סבו
בלצון־למחצה .״אני עוד רוצה להמשיך
להיות מנהלת הקבוצה.״
סיפור ההצלחה של כדרוסלניות אליצור
קשור קשר הדוק באווירה החברית השו ררת
בקבוצה. העובדות מדברות בעד
עצמן: מדי עונה בעונה מצטרפת לקבוצה
כוכבת נוספת, המחזקת את שרותיה. גם
העונה הצטרפו לקבוצה כדורסלניות אח דות
בעלות שיעור־קומה: חווה בן־זאב
(הנמצאת עתה בחופשת־לידה) ,ישראלה
דירקס, הדר נצח, והבולטת מכולן — נטע
כנעני.

הכוכבת

נטע כנעני היא כוכבת
הכדורסל הנשי
בישראל. כשהצטרפה העונה לאליצור תל־אביב
היא הוסיפה לקבוצה מהירות ותנופה.

יצור

חגורה

יעל פירקש בת ה־ 32 שהיא השחקנית המבוגרת ביותר בקבוצה.
יעל עברה לאליצור תל־אביב מקבוצת הפועל תל־אביב לפני שלוש
היא אם לשני ילדים ומורה לחינוך גופני. צילם: שלמה סתר י

אביב. היום היא משמשת בקבוצה כעוזרת־מאמן.
הפועל תל־אביב מסרבת לשחרר
אותה. בעלה, יוסי לביא, הוא מנהל חברת-
התעופה נתיבי־אוויר דרוס־אפריקניים ב ארץ.

בשבת

אשת הכוכב

המוקפאת של הקבוצה. אין בידיה שיחרור ממכבי
תל־אביב שיאפשר לה להופיע באליצור.

ך־ ציביון הדתי לא נעלם כליל מ ן
1אופי הקבוצה. חנה הוכמן בת ה,21-
בחורה דתית מבני־ברק הלומדת חינוך גו פני,
אומרת בהקשר זה :״שלוש בנות
אצלנו הן דתיות ממש. אני היחידה שגרה
באיזור של דתיים. שתי האחרות הן טובה
סנדי ודרורה שולביץ.״ אביה של חנה
הוא בעל אולמי־חתונות, ובין השאר משמש
כמשגיח־כשרות.
׳ יעל סבו, מנהלת הקבוצה בת ה־,25
המשקיעה בה עמל וזמן, מוסיפה באותו
עניין :״כשאנחנו הולכות למיסעדות, אנח נו
הולכות רק למיסעדות כשרות. העניין
ע 0האוכל זה רק דוגמה קטנה. העיקר הוא

נטע בת ה־ ,20 בת קיבוץ גבת, שקלעה
24 נקודות לסל מכבי תל-אביב והיתה
לגיבורת הניצחון הסנסציוני, מתבטאת
בכנות לגבי מה שהביאה לשחק באליצור :
״אצלי אין כזה דבר, מכבי, הפועל או
אליצור. בשנה שעברה שיחקתי בהפועל
תל־אביב. הקבוצה התפרקה, ולא היה לי
מה לחפש שם. בהפועל תל־אביב נשארו
רק הילדות. עם ילדות אני לא צריכה
לשחק בהפועל תל־אביב. עם ילדות אני
יכולה לשחק במשק.
״נשארו לי שתי אפשרויות: מכבי תל-
אביב, או אליצור תל־אביב. האווירה ב־אליצור
תל־אביב קסמה לי. יש עם מי
לדבר ויש עם מי לשחק. לא עברתי ל מכבי
תל־אביב לא ביגלל שאני חוששת
להתחרות על מקומי בהרכב הקבוצה. ל-
היפך: אני דווקא אוהבת לשחק בין
שחקניות טובות, זה עוזר לי למצוא שסה
משותפת בקבוצה. הסיבה האמיתית שלא
הצטרפתי למכבי תל־אביב היא, סיבות
חברתיות שאותן אני לא רוצה לפרט. אני
מכירה שחקניות שביגלל אי־נוחות חבר-
(המשך בעמוד )32

הקיבוצניקית 135 3

השבוע עומדת נטע להשתחרר מצה״ל,
לאחר ששימשה בצבא כמדריכת־ספורט1 .

(המשך מעמוד )23
״אבי היה נאיף מוחמד רחאל ( )45 ואמי
לוטפיה, שהיא היום בת .35 כשנולדתי,
אמי היתה כבת .13 לפני הודשיים רבתי
עם בן־דוד שלי, הלכנו מכות, והוא אמר
לי שאמי יהודיה.״ בן־הדוד, אחמד גאסם
בן ה* 26 אמר, כפי שטוען עבדאללה :
״מה אתה עושה פה? אמא שלך יהודיה,
לך תחפש אותה ! המקום שלך לא בכפר !״
עבדאללה נפגע קשות. אם הוא בן לאשר,
יהודיה, ולא רוצים אותו יותר בכפר הב דואי׳
שיגלו לו לפחות מי הוא! לכן,
אחרי שבוע של היסוסים, ניגש עבדאללה
אל אביו ושאל אותו :״מי היתר, אמין״
האב לא האמין למישמע־אוזניו, נדהם
והורה לעבדאללה לחדול לדבר שטויות.
עבדאללה התעקש ״אני יודע,״ השיב ל אביו
,״שלוטפיה אינה אמי. מי אמי?״
״אלה שאלות מטופשות,״ הצהיר האב.
שוב חזר עבדאללה על דבריו, ודרש
לדעת מי היתד, אמו .״אמי לא היתד, לוט-
פיה, אשתך,״ טען בתוקף.
נאיף מוחמד דחף את עבדאללה הצידה,
הביט בו ארוכות ויצא. הוא סירב להמשיך
לדבר עם בנו באותו נושא.
עבדאללה מספר כי מאז, לא מצא מנו חה
בביתו. בלילות היה נתקף סיוטים.
הוא חש כאילו משהו חונק אותו. שוב

נוכח בקשות אלה. גם חוקרי-המיש-
טרה ופקידי מישרד-הפנים לא מצאו תשו בות
מיידיות. עד היום אין הוכחה לכך
שהוא נחטף.
הוריו הבדואים, נאיף ולוטפיה ביקרו
בביתו של רבה של מיגדל־הימק, אך בנם,
עבדאללה׳ סירב לראות את פניהם. הוא
פשוט עזב את המקום .״לא רציתי לראות
אותם בוכים, ולא רציתי שיפלו עלי. אני
מרגיש שאני יהודי, ואין לי יותר מה לע שות
בכפר הבדואי,״ אמר.
עבדאללה מגלה, היום, שלא הרגיש ב נוח
בביתו. כשחיפש עבודה, הסתדר תמיד
מחוץ לבית. עבד בחקלאות, בבתי־אריזה,
למד מכונאות. מהכספים שהרוויח החל בו נה
לעצמו בית בכפר.
אשר לחשדותיו על כך שלוטפיה אינה
אמו האמיתית, מביא עבדאללה סיפור שאי־אפשר
לאמתו. הבדואי הצעיר טוען שפנה
לפני כחודשיים לזקן כפרו, בשיר כנפיס,
בעל המוניטין של ידען המקום. עבדאללה
טוען שהבטיח לזקן כמה אלפי לירות אם
יגלה לו מי היתר, אימו האמיתית. הזקן
הבטיח לגלות לו את הסוד, אך רק יום
לפני מותו. אולם הזקן הלך לעולמו לפני
כמה ימים, מבלי שיעמוד בהבטחתו.
לעומת סיפור זה — עבדאללה טוען ש הזקן
אמר לו :״אמא שלך יהודיה, אך
יותר לא אגלה לך מביאה הבדואית
נאדיע חסאן, בת ,48 שעזרה ללוטפיה ללדת
את עבדאללה, הוכחה שאכן הצעיר נולד
באוהל, בנוכחותה.
המיילדת המקומית מבית־זרזיר הצהירה
השבוע, כי טיפלה בעבדאללה כאשר נולד
ועקבה אחריו כל השנים, וכי עבדאללה
הוא בנה -של לוטפיה .״אין לי שום ספק,

הבדואים, גנבנו ילד מהיהודים? ומה בכלל
כל הסיפור הזה? על החטיפה?״
כך מתייחסים הבדואים לדרישותיו של
עבדאללה להתקבל בקרב היהודים. מאידך,
במחנה היהודים התקבל עבדאללה בתשו אות
סוערות. שיחות־טלפון בלתי־פוסקות,
עשרות מיכתבים וביקורים נוגעים־ללב נר שמו
בביתו של הרב גרוסמן.

״יצחק
לא מ ת! ״
י * קרב על עכדאדלה פותח מחדש
1 1צלקות של פצעים ישנים־נושנים ב לבבות
של אבות המשוכנעים, כל אחד
מהם, ללא צל של ספק, כי הנה קרה הנם.
הבן האבוד חזר הביתה. כל אחד מהאבות
מוכן להילחם, כדי לזכות בבנו שנתגלה.
גם העיתונים הלהיטו את האווירה :״תי נוק
שנישבה״ כתב אחד הצהרונים, מבלי
שיוכל להוכיח שאכן, עבדאללה נחטף.
הראשון שהשמיע את הזעקה הנרגשת
״בני, בני!״ היה ישראל גבאי בן ה־,62
ממושב תירוש שליד בית־שמש. גבאי עלה
עם מישפחתו ממרוקו בשנת , 1955 ולו ול אשתו
זהרה נולדו 10 ילדים. לארץ הגיעו
ישראל וזהרה רק עם שלושה ילדים.
שיבער, בנים ובנות מתו עליהם. עוד במ רוקו. ממחלות שונות.
בשנת 1956 פקד אסון נוסף את מישפחת
גבאי. האב יצא יום אחד לעבוד ואשתו
עם שלושת הילדים, דויד בן השבע, עליזה
בת החמש ויצחק בן השנתיים, הלכו למיר־פאת
קופת־חולים. אך האישה לא הגיעה
כלל עם ילדיה לקופת־חולים. היא השאירה

עבדאלרה בסונה

בנם •שאבד לפני -שנים רבות ועכשיו נת גלה
להם בנס. הרב גרוסמן וקצין־המיש״
טרה רב־פקד מלכה, ממישטרת מרחב־העמקים׳
חשו, כי הפרשה עומדת להסתבך.
הם היו כמעט משוכנעים -שעבדאללה מצא
את אביו האמיתי, י-שראל גבאי, בדקו את
גופו וגילו על גבו כמה צלקות, כפי
•שתיאר היהודי הקשיש. גבאי גילה •שבנו
יצחק חלה במחלת דם, ואשד, זקנה עשתה
לו עירוי־דם בגבו כדי לרפאו מן המחלה.
הרב גרוסמן נדהם, כאשר נוכח שתיאורו
של ישראל גבאי תואם צלקות שנמצאו ב גבו
-של עבדאללה. גבאי הודיע מייד לרב
גרוסמן •שהוא לוקח את בנו הביתה, אך
הרב לא הסכים. הוא אמר שרק אחרי
חקירה מישטרתית יאפשר לו להוציא את
עבדאללה ממיגדל־העמק. הרב היה כמעט
משוכנע •שגבאי הוא אביו -של עבדאללה,
אך היו לו עדייו ספיקות, כיוון שבינתיים
הופיעו מועמדים נוספים לאבהות.

״רוצה ל היו ת
י הודי!!//
ף• ין האבות החדשים, שטענו כי
1עבדאללה הוא בנם שנחטף לפני כ סב
•שנה, היו גם אליהו סבטון, ואשתו ריב־קה,
מסלמה ג .,אך ראו את עבדאללה, ו־

המיילדת

נעיפה חאליל באשיר,
הצעירה הבדואית מכפר
בית־זרזיר, היתה ארוסתו של עבדא־ללה
זמן ממושך, כך טוענים שכניו.

הבדואי הצעיר מבית־זרזיר צמוד אל הרב
דויד גרוסמן, רבה של מיגדל־העמק, מאז ביקש
את עזרתו. עבדאללה חובש כיפה כל העת, ומכריז כי חלומו הוא להיות רב בישראל.
״לעולם לא אחזור לבית הבדואי, יהיה מה שיהיה !״ אמר ,״אני רוצה להיות יהודי ! ״

נאדיע חסאן רחאל
( )48 העידה השבוע,
כי נכחה בלידתו של עבדאללה בבית הוריו
הבדואים .״הוא יהודי כמו שאני יהודיה.״

ניסה לשוחח עם אביו, אך נאיף מוחמד
אמר לו :״אתה השתכרת, או השתגעת.״
אז שינה עבדאללה את כיוון החקירה
שלו, ופנה אל אמו, לוטפיה. הוא טען שהיא
אמרה לו :״אם אגלה לך את הסוד, אתה
תעזוב אותנו.״
הודאה זו, היא ששברה אותו סופית.
חשדו כי אמו היתד, יהודיה, וכי הוא נחטף
מהוריו ומאז הוחזק אצל הבדואים, חולל
מהפכה בליבו ובמוחו.

את יצחק הפעוט אצל שכנה, בחצר, בדרך
למירפאה, בכוונה לקחתו הביתה אחרי ש תסיים
את הביקור אצל הרופא.
זהרה נפרדה מבנה הקטן בחצר ביתה
של השכנה, חנה בן־חמו, וזו היתד, הפעם
האחרונה שראתה אותו. כעבור שעה, כש חזרה
לחצר ביתה של השכנה, לא מצאה
עוד את בנה יצחק. האדמה בלעה אותו.
עשרות שוטרים עם כלבי־גישוש ואנשי
המקום סרקו את השטח, אך לא גילו סימן.
•שנים רבות עברו מאז נעלם יצחק גבאי
באופן כה מיסתורי, אך הוריו לא השלימו
אף לרגע עם המחשבה שאבד להם לנצח.
האב והאם המשיכו לחפש את בנם יצחק
במינזרים, אצל המיסיונרים ברחבי המ דינה.
ע-שר שנים אחרי שיצחק נעלם, מתה
אמו זהרה משיברון־לב.
גם אחרי מות אשתו המשיך אליהו לח פש
עיקבות של בנו. האב ניזון מן התיקווה
שיום אחד יפגוש שוב בבנו יצחק, בייחוד
אחרי שהרב חיים ביכרום, ממושב זרוע
פסק באוזניו בשעתו :״יצחק לא מת. אתה
תראה אותו רק בעוד 20 שנה.״
בהיוודע סיפורו של עבדאללה נזכר יש ראל
גבאי הקשיש בדבריו של הרבי שלו,
ומיהר אל ביתו של הרב גרוסמן. הוא
התנשק ארוכות עם הצעיר והבדואי הח ליט
שזהו אביו. הם נצמדו זה אל זה,
כאב ובן שנפגשו שוב אחרי שנים רבות.
לכולם ניראה שהפרשה תסתיים בהפי-אנד.
אך ההפי־אנד הפך טראגדיה חדשה. ל ביתו
של הרב גרוסמן הגיעו אבות נוס פים
שילדיהם נעלמו, וביקשו לראות את

מייד הכריזו שהבחור הבדואי הוא, ללא-
ספק, בנם יוסי •שנעלם כשהיה בן •שבע
•שנים. גם׳ אביו החדש הזה של עבדאללה
גילה- ,שידוע לו כי לעבדאללה יש כמה
צלקות בראשו. נעשתה בדיקה, ונתגלו צל קות
בראשו -של עבדאללה. גם אליהו ז־ריבקה
סבטון הצטרפו לרשימת המועמדים
להיות הוריו;של עבדאללה.
מי*שפחת סבטון ביקשה להוכיח, על־ידי
תמונות, כמה דומה הבחור הבדואי להוריו
ולילדי המישפחה, האחים והאחיות של
יוסי שנעלם. אך גם בקשת־האבהות •של
מישפחת סבטון לא התקבלה בדבמקום.
החוקרים והרב החליטו להיות זהירים. ה עניין
נראה קשה ומסובך מאד.
אך לאישה הבדואית מבית זרזיר הטו ענת
•שהיתר, המיילדת של עבדאללה, יש
תשובה ברורה לגבי הצלקות :״לפני כשבע
או שמונה שיים נפל עבדאללה מגג הבית,
ונפצע קשה בראשו ובגבו. מאז הוא גם
צולע,״ סיפרה. יש אמת בדיברי האשה.
עבדאללה נלקח אז לבית־החולים, וסבל
זמן ממושך עקב הפצעים שנגרמו לו.
אך מישפחת סבטון אינה נכנעת. האם,
ריבקה, טוענת -שאין לר ספק כי עבדאללה
הוא בנה, יוסי, שנעלם לפני 17 שנים
כששיחק בחולות בגיבעת״עלייה.
עבדאללה עצמו חש בנוח בביתו של הרב
גרוסמן במיגדל־העמק, וממשיך לעבוד כ מכונאי
בעיירה. והוא מצהיר :״אם יגלו מי
ההורים האמיתיים •שלי, אני אלך לביתם.
אבל גם אם לי יגלו דבר, גם אז אסרב
לחזור לכפר זרזיר. אני רוצה להיות יהודי!״

״מה כל

הצחוק הזה?״
בדאללה ניסח להיזכר כיצד הגיע
2למאהל הבדואים, אך הוא הצליח
לזכור רק את שנות הלימודים בבית־הספר
היסודי, את המורה שלו מנצרת. את העוב דה
שאחרי שלוש שנות לימודים החל
עוזר לאביו לפרנס את המישפחה, והפסיק
ללמוד. הוא אינו יודע קרוא וכתוב, ו־העיברית
שבפיו דלה. יום אחד, כשמלאו לו
16 שנים, לקחו אביו לנצרת, למישדד
הפנים. כשעזב באותו יום קיבל את תעודת־הזהות
שלו.
ביותר מכך לא הצליח עבדאללה להיזכר.
מה היה קודם, לפני ביית־הספר היסודי?
באיזה בית עשה את צעדיו הראשונים?
הרב דויד גרוסמן נתבקש על־ידי הצעיר
,הבדואי המבולבל והנסער למצוא לו את
הוריו. מי הם? היכן הם?
אך לא רק הרב גורסמן היה חסר־אונים

שנכחתי כשהוא נולד ואמו היא לוטפיה.
מה כל הצחוק הזה? עבדאללה יהודי כמו
שאני יהודיה!״
בביתו של הרב גרוסמן, נחקר עבדאללד,
על הסיבות האפשריות שגרמו לו לטעון:
״אני יהודי, אמי היתד, יהודיה, אני רוצה
לחזור ליהדות.״ הוא הכחיש מכל־וכל את
האפשרות שהתאהב בבחורה יהודיה ממיג־דל־העמק
ומשום כך מנסה לעבור לדת
היהודית, כדי שיוכל מאוחר יותר לשאת
את בחירת־ליבו.
״לא נכון,״ משיב עבדאללה על טענה זו.
״אני בכלל עוד לא נגעתי באף בחורה.
אבי, נאיף, אומר שאני הייתי עם בחורה
מהכפר והתארסתי איתה, אבל זה לא נכון.
לא היתד, לי שום בחורה אף פעם אצלנו,
בכפר הבדואי, אסור לצאת עם בחורה אם
אתה לא מתחתן איתר.,״ הוא דיבר בביטחון
ובכנות, ופניו לא העידו בו כאילו ניסה
להסתיר דבר־מה.
אחדים מתושבי הכפר ידעו לספר של־עבדאללה
היתד, ארוסה בבית־זרזיר, צעירה
בדואית ששמה נעיפה האליל בשיר. הצעי רה
אישרה שהיא מכירה את עבדאללה,
אך סירבה לפרט.
אנישי כפרו של עבדאללה רוגזים עליו,
אך לא בגלל שהוא רוצה להיות יהודי, אלא
בגלל שלא קם ואמר :״אני בדואי, נמאס
לי להיות בדואי, נמאס לי להיות בנם של
נאיף ושל לוטפיה.״ הם אומרים :״שיהיה
בריא, לאף אחד לא איכפת אם עבדאללה
יהיה יהודי. אבל מדוע לפגוע בהוריו
שגידלו אותו 23 שנים? למה שיגידו שאנו,

במדינה
(המשך מעמוד )20
לגת העבודה לשעבר, עדיין האמין כי
יהיה בכוח קשריו, איומיו והשפעותיו ל הרחיק
ממנו את הקץ. ביום מעצרו עדיין
פירפר, הטיח בוץ בחושפי תעלוליו.
אלא שהזמנים השתנו. ספק אם פרשה
כמו פרשת ידלין יכלה להיחשף לוליא
השתנו במדינה האווירה והשילטון, בעק בות
מילחמת יום־הכיפורים.
השחיתות בצמרת אינה תופעה חדשה.
היא קיימת מראשית המדינה. אלא שבמשך
שנים רבות היא היתר. נסבלת ובבחינת
רעה חולה שיש להשלים עמה. עתון זה,
שבמשך שנים ארוכות היה נושא דגל
המאבק בשחיתות, חשף, פירסם וגילה ב משך
שנים ארוכות, עשרות רבות של מעשי
׳שחיתות של אישי־ציבור דמשק — מבלי
שלדברים היה כל הד שהוא.
אופיינית היתר. השבוע תגובתו של יו״ר
הוועד המפקח של קופת־חולים, אהרון בקר,
שהיתמם בעת שנשאל מדוע לא בדק הוועד־המפקח
מוקדם יותר בציציותיו של ידלין.
״לא שיערנו,״ גימגם ,״איש לא שמע על
כך.״ היה זה כמובן שקר.
שכן, האשמות מפורשות נגד אישר ידלין
התפרסמו חודשים רבים לפני שנבחר כ מועמד
לנגיד בנק־ישראל. חומר מרשיע
נגדו הוגש גם למוסד לביקורת של ההס תדרות.
הדברים נשארו פשוט ללא בדיקה
ותגובה.
סוף תקופת החסינות. אם חלפה
תקופת החסינות -של אנשי הצמרת וגם הם
נאלצים לתת דין־וחשבון על מעשיהם ה מפוקפקים,
נובע הדבר במידה לא מעטה
מהעובדה שבראש־הממשלה ניצב עתה יצ חק
רבץ.
למרות שרבין עצמו נכ-של בעבר בעבירה
על חוקי התקש״יר, בעת שנשא הרצאות
בתשלום בתקופת כהונתו כשגריר באר-
צות־הברית, הוא אדם ישר בצורה קיצונית,
הדוגל בביעור השחיתות ובעקירתה מה שורש•
מסייעת לו בכך העובדה שהוא לא
חבר של אף אחד. הוא לא גדל עם העם־
קונה המפלגתית המושחתת והוא לא חייב
דבר לאיש מהם. משום כך לא יכול איש
מהם לצפות לחסינות, אפילו אם הוא נושא
במישרה בכירה ביותר. ואפילו אם חשיפת
מעלליו עלולה, כביכול, להזיק לשילטון.
החיפוי, יותר מאשר החשיפה, הם המזי קים
לשילטון. תדמיתו של רביו כראש־ממ-שלה
יוצאת בסופו של חשבון נשכרת
מכך, שבתקופתו ניתן לנקות את הזבל
מהאורווה ללא פחד וחשבון׳ ולנסות לרפא
את חוליי החברה הישראלית, גם אם ה ריפוי
הוא לפעמים בהלם.

שיוותי־הביטחון מנסים ר א תו את
היהודים שהציתו אש במעותיהמנפלה
** סף האיפול שהורד על הצתת חדר
( )₪הקדש המוסלמי במערכת־המכפלה,
במוצאי יום־הכיפורים, היה תוצאה •של
חרדה מפני הצפוי כאשר תיחשף זהותם
של המציתים.
בחקירות הראשוניות •שנערכו, מיד עם
גילוי מעשה ההצתה הזדוני, כדי לחשוף
את זהות המציתים, נתפסו החוקרים להא מין
בעלילת־שווא, זדונית לא פחות מ מעשה
ההצתה.
עדויות שונות שנמסרו לאנשי המימשל,
נועדו ליצור את הרושם כאילו ידו של
איש מאנשי קריית־ארבע או גוש אמונים,
לא היתד, במעל הזה. החשד הופנה לעבר
קבוצת חיילים, שבין השאר השתתפה ב הדיפת
המתפרעים הערבים •שחיללו את
ספרי הקודש במקום התפילה היהודי שב־מיסגד
המערה.
הנחת רוקמי־ד,עלילה היתד, פשוטה: אם
יואשמו חיילי צה״ל בהצתת חדר הקאדי
וההקדש המוסלמי, סביר להניח כי גורמי
ביטחון ירצו לטשטש את הפרשה ולהעלי-
מה, כדי לא לפגוע בתדמית צה״ל.
רק כאשר הוזעקו אנשי שירותי־הביט־

״פוגרום״ של התלמידים הערביים בספרי-
הקודש היהודים, כילו את חמתם באותם
חדרים במיסגד אליהם יכלו להתפרץ. הם
קרעו כיסויים רקומים עתיקים מעל קב רים,
הנחשבים כקברי האבות יצחק ולאה,
הנמצאים בתוך המיסגד, הם ניפצו רהיטים
וחלקי מיבנה, והשחיתו ספרי קוראן׳ כ נקמה
פרימיטיבית על מה שנעשה לספרי
התפילה היהודים.
אלא שכמה מהם לא הסתפקו בכך. הם
גם בזזו את מד• ,שנמצא בתוך חדר ההקדש
המוסלמי. כלי פולחן וספרי קוראן עתי קים,
ביניהם כאלה •שהם בני מאות •שנים
והם בעלי ערך היסטורי שלא יסולא בפז,
פשוט נשדדו ונלקחו מהמקום.
רק אחרי הביזה נעשתה ההצתה.
כאשר היתגלה הדבר, נפלה העלילה.
•שכן, סביר יותר היה להניח כי אלה שבזזו
הם אלה שהציתו אחר כך את האש ב מקום
שנבזז והושחת, אולי לא כנקמה
אלא כדי לחפות על מעשה הביזה.
בחקירה •שיטתית ויסודית נמצאו חלק
מספרי הקוראן העתיקים ומכלי הפולחן
•של המיסגד, בבתיהם של כמה מתושבי

הגיחוקחהו ]גונתה
חץ לחברון, כדי לגלות את מבעירי האש
במערת המכפלה, הסתבר שהחשדות היו
בבחינת עלילת־שווא. שכן, בטרם הוצת
חדר ההקדש המוסלמי במערודהמכפלה,
נערכה בו ביזה.
הבוזזים, שהיו עדיין תחת השפעת ה־

קריית־ארבע. למעשה, ניתן היה לראות
בכך משום נחמא פורתא. שכן, אילולא
נבזזו אותם ספרים וכלים קודם לכן ו־הוסתרו,
הם היו עולים באש.
השיפוצים, עליהם הוכרז בפומבי, ש נעשו
במערת־המכפלה, נעשו במטרה אחת

מנו״נון
הארזים והאיזוב

,תעלומה בזתי־מפועגחת
מאחרי פיטוריו ש? אחד
ממנהיגי המישמרת הצעירה
שד מיפדנת העפודה
המישמרת הצעירה של מיפלגת־העבודה
משתדלת, בדרך־כלל, שלא לפגר אחר
הקו הכללי של המיפלגה הגדולה במדינה.
אולם מסתבר שלעיתים, די קרובות ב אחרונה,
כאשר נופלת בארזים שלהבת,
היא נופלת גם באזובי־הקיר.
בשבועות האחרונים סוער בית הוועד-
הפועל של ההסתדרות, בעיקבות גלי שמו עות
על אודות פעולותיהם ומעשיהם ה מפוקפקים
של אחדים מראשי המישמרת
הצעירה. השמועות עדייו לא פרצו אל
מחוץ לכותלי בית הוועד־הפועל, לא במעט
תודות לעובדה שעיני הכל נשואות עתה
לראות כיצד יתפתחו העניינים אצל ״הגדו לים״
,בעיקבות פרשת ידלין.
ימי־עיץ לא־־רשומים ז השמועות
החלו פורחות במיסדרונות הוועד־הפועל,
בעיקבות פיטוריו של דב (״דובש״) ינאי,
יושב־ראש הוועדה ההסתדרותית •של ה־מישמרת
הארצית ומרכז־התרבות של ה-
מישמרת הצעירה. ינאי, המוכר בחוגי ה סטודנטים
כסטודנט־נצחי, הושעה מתפ קידו
כיושב־ראש הוועדה, אולם הושאר
בידו תפקיד מרכז־התרבות של המישמרת
הצעירה.
לגבי הסיבות לפיטוריו של דב ינאי
הושמעו •שתי גירסות. האחת טענה כי
ינאי נתפס על־ידי ועדת־הביקורת ההסתד רותית,
אשר בדקה ומצאה כי חלק מימי-
(המשך בעמוד )32

במיסגו המערה

זוהי הכניסה למיסגד ממות־המכפלה, בו נמצא גס
חדר ההקדש־המוסלמי. אל תוך חדר זה פרצו
מתפרעים יהודים, בעקבות התפרעות התלמידים הערבים, בזזוהו והעלו אותו באש.

ויחידה, למרות כל ההודעות שנועדו לטש טש
את האמת: כדי להחזיר את המצב
בחדר הקאדי וההקדש המוסלמי במערת-
המכפלה לקדמותו, כפי שהיה לפני ה הצתה,
מבלי שניתן יהיה להבחין כמעט
במה •שהתחולל במקום.
כדי לטייח ולסייד את המקום, ולסלק
את סימני האש, די היה בימים ספורים.
אולם כדי להחזיר למקום את הספרים
והכלים שנעלמו משם או הועלו באש,
נזקקו המשחזרים לפרק זמן ארוך יותר.
היה עליהם להזמין רוקמות ערביות
שיעמלו כדי לרקום מחדש פרוכות וכי סויים
לקברים, כהעתק מדוייק לאלה ש הושחתו.
מלאכת הריקמה ביד נמשכת
שעות רבות.
היה צורך גם לבנות מחדש כמה מיב-
נים פנימיים שנותצו על ידי עורבי ה פוגרום
היהודים. במקום ספרי הקוראן
שנעלמו ׳נרכשו והובאו למקום ספרים
אחרים, בכמות כפולה מזו שהיו שם קודם.
בד בבד עם זאת נעשו מאמצים לאתר
את הבוזזים ולמצוא את הביזה.
ואומנם, כתוצאה ממאמצים אלה הוחזר
המצב כמעט לקדמותו בחדר הקאדי ה מוסלמי
במערה. למבקר במקום לא ניתן
כמעט להרגיש כי החדר היה רק לפני
•שבועיים למאכולת־אש.
מי שטרם נתגלו הם המציתים. בידי ה חוקרים
יש כמה חשדות, אולם לא ראיות
ברורות באשר לזהותם של אלה.
חשוב לציין כי תושבי קריית־ארבע אי נם
עשויים מיקשה אחת. רובם מסתייגים,
מי בגלוי ומי בהסתר, מפעולות הקנאים
הדתיים, המסכנות למעשה את ישיבתם
וקיומם במקום. אלא שגם הקנאים נחלקים
לכמה קבוצות, הנבדלות זו מזו במידת

טירופם הקנאי.
קבוצת הרב לווינגר, למשל, היא ה קיצונית
ביותר מבין אנשי גוש־אמונים,
שהם עדיין בגדר מיעוט בקרב תושבי
קריית־ארבע. אבל גם אנשי לווינגר אינם
הקיצוניים ביותר. קיצוניים מהם הן שתי
קבוצות שניתן לייחס להן כל מעשה טירוף
או פרובוקציה.
האחת היא קבוצתו של העולה החדש
מרוסיה, בן־ציון טבגר, שהפך שומר בית-
הקברות היהודי הישן בחברון ויצר סב־בו
הילה מיסטית. היא מורכבת בעיקר מ עולים
חדשים מרוסיה, שטיב מניעיהם
במעשי הפרובוקציה שכבר ביצעו בעבר,
טרם הוברר.
הקבוצה הנוספת היא זו של אנשי הרב
מאיר כהנא, שהאלימות היא חלק מה אידיאולוגיה
המוצהרת שלהם. הרב מאיר
כהנא עצמו, הצהיר על כוונתו להתיישב
בחברון. לא מן הנמנע כי המציתים ב מערה
נמנים עם חסידיו של הרב כהנא
ושיטות פעולתו הידועות לשימצה.

_ 29ו

תירם וחווה

חסרונם של סיפרי־תורה ניכר בכל מקום. .תושב הכפר
(בתמונה למעלה) מסתפק בספר־תורה ננסי ורוקד עימו
במרכז אחד מעשרות המעגלים שנוצרו ברחבה ליד בית־הכנסת. אולם מה שהיה חשוב
אפילו יותר מספר־התורה, למרבית האורחים החילוניים בהקפות, היו קילחי־התירס
שנמכרו במקום ביחד עם בלונים, שקיות מיץ קר וצמר־גפן מסוכר. בתמונה מי מין:
עולה חדש מברית־המועצות ובנו מתבוננים ברוקדים, בעוד הבן נוגס בלהיטות בתירס.

מציצים

תושב כפר חב״ד תומך
בבתו הצעירה המציצה
מעל מעקה החלון אל תוך בית־הכנסת,
בעוד הוא מתבונן לצדדין כדי לראות אם
איש אינו מציץ חס־וחלילה על בתו.

איבדנו את המיכרק של הרבי
/ /י מלובאביטש שליט״א. למי מאנשי
הכפר שיש מיברק, מתבקש לבוא ולהת כבד
אל הבמה כדי שנוכל להקריא את
המיברק. רב מוישה, יש לך המיברק ״ 1
המנחה־כרודזמר־ראשי והאחראי־על־ההר־קדה
היה, ללא־ספק, מסמר הערב באחד
האירועים הבידוריים רבי-המשתתפים ב יותר
שנערכו אי־פעם בי-שראל: הקפות
שימחת־תורה בכפר חב״ד.
יותר משלושים אלף איש, מעוטם דתיים
ורובם מישפחות ישל חילוניים מכל רחבי
הארץ, הגיעו במוצאי השבת האחרונה אל
מיגרשי־החנייה רחבי־הידיים שליד בית־הכנסת
של כפר חב״ד.
את פניהם הקביל רמקול צורמני שהש מיע,
כאשר הרב־הכרוז ניאות לה־־שתתק,
נעימות חסידיות. קיבלו את פניהם צעי רים
בעלי־יוזמה שמכרו בלונים לילדים
ושקיות מיץ קר להוריהם, קיבלו אותם
מוכר צמר־הגפן המסוכר והוורוד ומוכרי־התירם,
שהגיעו היישר מהתחנה המרכזית
בתל־אביב.
שעות ארוכות המתין קהל הרבבותלתחילתן של ההקפות .״עד שהגברים לא
יעזבו את עזרת הגשים, ועד שהנשים לא
תעלינה לעזרת הנשים, לא נתחיל בהקפות.
אתם מחללים את קדושת המקום,״ התחנן
הכרוז.
אך הגברים לא עזבו את נשותיהם, והג שים
לא עלו לקומה השנייה. הכרוז נכנע:
הרי אי־אפשר לעבור את מוצאי -שימחת־תורה
ללא הקפות.
בעוד הקהל המיוזע, שהצטופף בתוך ביתי
הכנסת, לועג בגלוי לתחנוני הרב המבקש
הפרדת־מינים, המתינו האלפים הרבים על
הדשא שבחוץ להתחלת התוכנית האמנו־תית,
עד שיוצאו סיפרי התורה, תתחיל
השירה והאברכים ייצאו בריקודים. כמה
צעירים קיצרי־רוח החלו אף מוחאים כפיים
בקצב, כדי לזרז את תחילת המופע.
כשיצאו סוף־סוף סיפרי־חתורה מבית-
הכנסת אל הרחבה הגדולה, החלה ה-שימחה
האמיתית. מעגלים־מעגלים נוצרו סביב
אברכים שחוללו בדבקות ובעצימת־עיניים.
החילוניים התקנאו בהם והחלו יוצרים
מעגלים משלהם, סביב ספר־תורה או בל־

עדיו, כשהם רוקדים שעטנז מעניין: הורה
בגוון חסידי, במעגלים מעורבים נשים ו גברים.
לפתע
הגיעו למקום כמה בני־תישחורת
מפרברי תל־אביב. אחד מהם חטף ספר־תורה
מידי יהודי עבדקן שנשא אותו ב קדושה.
הצעיר השהר1זר החל רוקד ריקוד,
שעטנז אף הוא, מעין תערובת של ריקוד
הוטנטוטי עם רוק־אנד־רול, כשהוא מניף
את ספר־התורה, מטיל אותו בלוליינות ב אוויר
ושב ותופסו. עוד בני כפר חב״ד,
המארחים, מנסים לחלץ את ספר*התורה
היקר מידיו, התחנן הכרוז :״לרחם על
ספר־התורה! לא לקרוע את הגווילים הק דושים

לפתע הסתבר כי אין די סיפרי־תורה
עבור כל הקהל העצום, שהפך דתי לערב
אחד. ג׳יפ של מישמר־הגבול הגיח מאחת
החצרות, ובו ישבו — נוסף על הנהג
ולובש־המדים החמוש שלידו, ארבעה בע־

לי־זקגים שנשאו בידיהם שמונה סיפרי־תורה
שהועברו בין המעגלים המרקדים.
אחרי קריאת מיברק־הברכה הארוך של
הרבי מלובאביטש החל הכרוז מבדר את
הקהל, שעייף כבר מדילוגים ומריקודים.
״משה בן זלמן יתכבד לתורה,״ הכריז הכ רוז
בניגון, והמשיך ,״בנימין בן לייב מת כבד
לתורה. זלמן כהן, מתכבד לתורה,
טפו סליחה, זלמן כהן, אשתך מחכה לך
ליד השער. מר שניצר מהיהלומים מתכבד
לתורה, הקצין שטיינברג מהמישטרה מת כבד
לתורה. אבשלום, אבא -שלך מחפש
אותך ליד הכניסה לבית־הכנסת !״
ליד מעגלי הרוקדים, שתוגברו על־ידי
כמה עשרות חיילות מקורם פקידות -שבאחד
הבסיסים הצבאיים הסמוכים, שהגיעו ל מקום
במאורגן, התרוצצו עשרות עוללים
אוחזי בלונים, שהתפוצצו ברעש רב בדו חק
העצום. ילדים אחרים התחלקו בקילחי־תירס
עם הוריהם שהיו כבר רעבים, ואלה

הדח״ס ננרעו נין
עשחת־ארנ׳ חיוונ״ם

שנאו להצגה הגדולה

בננו חני ד, בת
שלטו הנדונים,
קילחי־התיוס וווושתיהו
החשובות של הנשים
שלא הגיעו עד לעגלות־התירס מרחו זר, את
פני זה בצמר־הגפן המתוק.
שניצר, מד,יהלומים, לא היה האיש הח שוב
היחידי שגא להקפות. אומנם נשיא
המדינה לא בא למרות שהבטיח, והרמטכ״ל
גם הוא לא הגיע, למרות שבשנה שעברה
היה רב־אלוף מוטה גור מסמר־הערב. אבל
אלוף (מיל ).רחבעם (״גאנדי״) זאבי עם
רעייתו יעל, ודליה פן היפה מההגדה לבית
פורסייט עם בעלה אלק לרנר, כן באו. הם
התבוננו שעה קלה בקהל האדיר הרומס את
הדשא, דורס את השתילים ומלכלך את ה רחבה
הענקית, והסתלקו במהירות מהמקום.
סמוך לחצות כבר לא נותר כימעט אדם
מאלפי האנשים שפקדו את כפר חב״ד.
״בשנה הבאה נלך לראות את צ׳יצ׳ רוקד
עם ספר־תורה בכיכר־מלכי־ישראל,״ הב טיחה
אם לילדה זבת־חוטם שנשדכה אח ריה.

צעירים
מאנשי חב״ד ואורחיהם הדתיים רקדו
•משך שעות ארוכות ריקודים סוערים, עם ובלי
סיפרי־תורה. הכרוז שניצח על כל הערב, ושניסה להפריד בין הנשים
לגברים וליצור מעגלים חד־מיניים, לא תצליח, והמעגלים היו מעורבים.

אברכים

קורס פקידות מאחד ממחנות צה״ל
הסמוכים הגיע לכפר חב״ד בהסעה
מאורגנת. בתחילת הערב הסתפקו החיילות בצפייה מן
הצד ובמחיאות־כפיים, אולם אחר־כך הצטרפו לריקודים.

ובתורות

1ן 1ל! 1 1 1 0ן | ה ך 1באחד מחדרי בית־הכנסת הכינו צעירים כריכים מו
ן 11 /1 ׳ 1 1 / 11 1111 /לחמניות ופרוסות־נקניק, שנמכרו אחר־כך ב־ 85 אגובבית־הכנסת.
רות
הכריך. התיפאורה למיטבח המאולתר היה ארון־הקודש

ל | ל 1 | 0ל 0 *1 1צעירות חילוניות (מימין) נדבקות באווירה החסידית,
יי ופורצות בריקוד המזכיר מחול־שמש של שבטים
1יי 1 11 / 1
פרימיטיביים. פולחן אחר, היה פולחן הבלונים. כמה צעירים בעלי־יוזמה מכרו על הדשא
בלונים צבעוניים לילדים במקום דגלי שמחת־תורה (למעלה) .צידם: פטר פן !

1 . 31

לסל בעזרת השם
תיח נשברו ממש. לשם מה לי את מכבי
תל־אביב, אם באליצור מצאתי את
מקומי 1״
נטע כנעני קנתה את עולמה כשהוכתרה
כמלכת־הסלים האירופית, באליפות אירו פה
לנערות שנערכה באוגוסט 1975 בוויגו.
היא שחקנית חצי־פינה, והכניסה לקבוצתה
החדשה תנופה ומהירות .״העונה שעברה,״
היא אומרת ,״היתר. עונה שחורה. נפצעתי
ברגל ולא הלך לי.״ העונה, מבטיחה ה קיבוצניקית
שהשתחררה מצה״ל לפני
ימים אחדים, לעשות גדולות. עם שיחרורה
מהשירות קיבלה נטע מטעם קיבוצה ג׳וב
בתל־אביב לשנה אחת.

//במו
בשוק־עבדים!״

נגנ בה
בחולון, מכונית

סו ב א רו צ הו ב ה 61
מספר

302

649

המשמשת את בעליה בעבודתו.
הנתקל בה מתבקש להודיע
ליענקל׳ה, טלפון 255241־.03

חשנץ
שירות דיפלומטי

2 0 4 2

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות
יש אותם סימנים. בעזרתן של פעולות חיבור וחיסור
כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מציין בל סמל של ריבוע.

\1יז 09

>ך* נים חדשות בקבוצה היא ישראלה
(״רלי״) דירקס, אשתו של הכדורסלן
הבלגי קאמיל דירקס, המופיע כיום במכבי
רמת־גן. לרלי יש בעייה רצינית. נאסר
עליה להופיע בשורות אליצור במיסגרת
מישחקי הליגה, כיוון שאין בידיה שיחרור
ממכבי תל־אביב, קבוצתדדלשעבר. רלי
ממורמרת, וזאת ניתן לשמוע מתוך דבריה :
״מכבי תל־אביב מתייחסת אלי כאילו
הייתי בשוק־עבדים. אני בכלל הייתי שיי כת
למכבי תל־אביב. הועברתי למכבי תל-
אביב לפני שלוש שנים, אחרי שמכבי רמת־גן
התפרקה. בשנתיים האחרונות הייתי
בבלגיה, ומכבי תל־אביב חידשה את כר־טים־השחקן
שלי כדי שאופיע בשורותיה.
״זה כל־כך מעצבן אותי! אני מרגישה
שסידרו אותי, ושלא נותנים לי לשחק ב קבוצה
שאני, מתה׳ לשחק בה. שמעתי
שמכבי תל-אביב מבקשת 20 אלף לירות
עבור שיחרורי, וזד. מגוחך. אני מתכוונת
לפנות לבית־המישפט של איגוד הכדורסל,
כדי לזכות בשיחרור.״
מאמן הקבוצה, דניאל, מי שהיה מאמן
נבחרת ישראל בכדורסל, מנתח את סי כוייה
לזכות באליפות ובתוך כך לעשות
היסטוריה בכדורסל הישראלי .״חסרה לנו
עוד שחקנית־ציר,״ הוא אומר ,״נוסף ל ענת
דרייגור בת ה־ . 16 הייתי רוצה לראות
את רלי דירקם משחקת לצידה. כשענת
משחקת לבד כשחקניודציר, אפשר לחסום
אותה, דבר שפוגם במישחק הקבוצה. לכל
קבוצה קשה לשחק עם שחקנית גבוהה
אחת.
״כדי לנפץ את ההגמוניה של מכבי ו הפועל
תל־אביב,״ אומר המאמן הוותיק,
אנחנו צריכים להתעלות על מכבי תל־אביב,
שהיא היריבה העיקרית שלנו ב־מירוץ
לאליפות. מבחינה אישית, כדור-
סלניות מכבי טובות יותר מאלה של אלי-
צור. יש להן שחקניות־ספסל טובות יותר
ומנוסות יותר. הנשק הסודי שלנו הוא
היכולת הקבוצתית של הקבוצה. נשק זה
התבטא בניצחון על מכבי תל-אביב, מייד
עם פתיחת העונה.״

ף י אמצע השבוע שעבר היתר. ה-
קבוצה במחנזדאימון. ביום החמישי
בשבוע שעבר היא התמודדה עם מכבי
דרום רמת־חן. המחצית הראשונה של ה־מישחק
היתד. רבת־תהפוכות. היתרון נע
מקבוצה אל קבוצה בהפרשים זעירים.
לזכותן של הבנות והמאמן ייאמר, כי הם
היו בטוחים בניצחונם. בהפסקת המישחק
אמרה הכדורסלנית הדתית חנה הוכמן:
״השם שלנו לא יאכזב אותנו, לא לחינם
קוראים לנו אלי־צור.״
בפתיחת המחצית השנייה חלה התעור רות
נפלאה בשורות אליצור. תוך דקות
ספורות קנו לעצמן הבנות יתרון. ענת
דרייגור הצעירונת, המיתמרת לגובה של
1.84 מטר, שלטה מתחת לשני הסלים ו קלעה
22 נקודות. חנה הוכמן קלעה 19
נקודות. נטע כנעני, למרות שלא היתד.
בשיא יכולתה, חטפה מיספר כדורים חשו בים
שהסתיימו בסלים מכריעים.
בעוד פחות מחודש — ב־ 17 בנובמבר
— תופיע הקבוצה, לראשונה בתולדותיה,
במישחקי גביע-אירופה, והיא תתמודד עם
ראפיד־בוקארשט. האמת היא שסיכוייה
קלושים, אך אין ספק שהתמודדות היס טורית
זו תהווה עבור הקבוצה טבילת־אש
ומיבחן־כוח בינלאומי.
אפילו אם תובס הקבוצה במיפעל ה אירופי
המכובד, אין ספק שלישראל תעשה
שירות דיפלומטי טוב. בעזרת השם.

במדינה
(המשך מעמוד )29
העיון שהוגשו לאישור מרכז הוועד־הפועל
כלל לא התקיימו, וכי התשלומים הגיעו
לכיסים פרטיים.
הגירסה השנייה סיפרה כי דב ינאי
פוטר לאחר שנתגלה כי הוא שותף ב חברה
פרטית, ומבקרי ההסתדרות ראו
בכך טעם־לפגם.
עירעור לוועדת־ הביקורת .״גם
אני שמעתי על מה שמסתובב עלי ב־מיסדרונות
הוועד הפועל,״ אמר דב ינאי
השבוע .״האמת היא שיש לי מניות ב חברה
פרטית הקשורה בייצור משאבות.
בגלל זה פוטרתי מתפקידי כיושב־ראש
הוועדה ההסתדרותית במישמרת־הצעירה.
בתפקיד השני, של מרכז־התרבות של ה־מישמרת
הצעירה, אני עדיין משמש בפועל.
״לגבי, העניין לא נגמר עם הפיטורים.
הגשתי עירעור לוועדת־הביקורת, הדיון
בו ייערך בעוד שבוע, והוועדה היא ש תפסוק
סופית אם הפיטורים תופסים או
לא. החוקה אומנם טוענת שאסור לי להח זיק
מניות בחברה פרטית, אבל אני מעולם
לא קראתי את כל החוקה, ובעצם, מה
שאני מבקש מוועדת״הביקורת זה לתת
לי קצת זמן כדי למכור את חלקי בחברה.״
את הגירסה השנייה, כאילו נעשה רישום
של ימי־עיון שלא התקיימו, מכחיש ינאי
מכל־וכל .״אני מארגן, בתוקף תפקידי,
עשרות ימי-עיון,״ אמר .״לא בכולם הש תתפתי,
אבל היתד, לי ביקורת סבירה
עליהם ולא היה שום רישום לא־נכון.״
הביקורת מתעכבת. במישרדי מב-
קר־ההסתדרות מספרים, כי נערכה ביקורת
במרכז־התרבות שבניהולו של דב ינאי.
״עד עכשיו לא הגיע שום חומר לכלל
בישול,״ טען סגן-מבקר״ההסתדרות, ולט-
מן .״אם יגיעו למסקנות שמישהו עבר
עבירה פלילית, יועבר הנושא למישטרה.
אם נגלה שהיה פגם מינהלי, נעביר את
החומר לוועדת־הביקורת הפנימית ויוסקו
המסקנות לגבי האיש או האנשים האש מים.״
מסתבר,
כי לגבי דב ינאי הוקדמה הס קת
המסקנות. הוא פוטר מתפקידו. אולם
השאלה שנשאלת בימים אלה בוועד־הפועל
היא, מי יילך בעיקבותיו.

ק ריי ת־ מ ל אכי
הדרו? ,החלוץ

קריית־מזאכי, בסיס צבאי שכן
ודרוזי־קיוסקאי ראשץ —
נלחמים ע? פסיק
אלי והבי הוא הקיוסקאי הדרוזי הראשון
בארץ־ישראל. אבל להיות בעל הקיוסק ה דרוזי
החלוץ, מסתבר, זה עניין די קשה.
אלי והבי בחר לפתוח את הקיוסק שלו
דווקא מול שערי בסיס צבאי ליד העיירה
הדרומית קדיית־מלאכי. כאן, כך חשב,
יגיע סוף־סוף, אחרי שנים ארוכות של
תלאות, אל המנוחה והנחלה.
אלי והבי היה האדם הראשון שהגיע ל־קרייודמלאכי,
לדברו. זמן קצר עבד כ-
שומר־לילה בבתים שניבנו והלכו בעיר
החדשה. כל מה שהיה קודם כמוהו כלא
היה, החליט. הוא יודע רק שאת ביתו,
באחד מכפרי־הדרוזים בגליל, עזב כשהיה.
בן . 11 מאז הוא חי ועובד בין ועם יהודים.
דרוזי בקריית־מלאכי. העבודה כ-
שומר־הלילה לא היתד. לרוחו של הדרוזי
הנאה והגאה. קבוצת בתים עזובים ליד
מחנה צבאי הסמוך לעיירה, שבה את
ליבו .״כאן יהיה ביתי,״ החליט. וכשאלי
מחליט — הבתים האלה יהיו שלו. אט־אט
אבל לבטח קבע בבתים העזובים את
מישכנו, שיפץ אותם ואף פתח באחד ה חדרים
קיוסק לתיפארה.
אולם בינתיים הגיעו גם לקריית־מלאכי
הרחוקה ושכוחת־האל עסקני־הציבור, ולהם
תככים רבים ורצונות משלהם .״זהו שטח
צבאי,״ אמרה לאלי מישלחת של אנשי-
צבא מהבסים הסמוך .״השטח הזה הוא ה שטח
שלי,״ קבע אלי .״חוץ מזה אני דרוזי,
ומה שתעשו לי יהיה אפלייה גיזעית.״
אנשי הצבא מיהרו אל עסקני־הציבור
שזה־מכבר הניעו לקרייה הקטנה. הללו
שלחו וזימנו את אלי לבית־המישפט, ו הוציאו
צווים להריסה ולפינוי ועוד כהנה
וכהנה. אולם אלי בשלו, כשהוא מסרב בכל
תוקף לוותר על התואר ״הקיוסקאי הדרוזי
(המשך בעמוד )34
העולם הזה 2042

הסיפור שמאחרי הקלעים

** דיין לא כדור, אלו מן ההאשמות
> שהועלו באחרונה׳ נגד יו״ר מרכז
קופת־חוליס, אשר ידלין, תתגלינה כמבו ססות,
ואלו כמופרכות. אבל דבר אחד
ברור כבר היום ללא כל ספק: לאשר ידלין
יש חלק באשמה לכן־ ,שחברת האחים
ווו נר החליטה לחזור בה מכוונתה להפיק
בישראל את הסרט על מיבצע־יונתן באג־טבה>
בהשקעה של 15 מיליון דולר.
אשמה עקיפה, כמובן. שכן, בין הטע נות
שיש למפיקי הסרט לגבי היחס שבו
נתקלו בישראל, כלולה גם הטענה כי כל
מאמציהם להיפגש עם היועצת־המישפטית
של מישרד־הביטחון בשבועות האחרונים,
עלו בתוהו. המפיקים היו צריכים להבהיר
עימה כל מיני נקודות מישפטיות, בחוזה
1שנחתם בינם לבין ממשלת־ישראל, ושהיו
לו השלכות לגבי התחייבויות מישרד־הבי-
טחון להפקת־הסרט. אבל לא ניתן היה
לפגוש את היועצת־המישפטית. היא פשוט
לא היתד. במישרדה.
ייתכן כי אילו היו מפיקי אנטבה יוד עים
שאותה יועצת מיישפטית, אינה אלא
עורכת־הדין טלי ליבני, ידידתו הקרובה
והצמודה של אשר ידלין, שנאלצה בש בועות
האחרונים לסייע לו במצב הקשה
שאליו נקלע, הם היו מתחשבים בה קצת
יותר.
אלא שעניין ידידתו של אישר ידלין הוא,
כמובן, שולי. הוא רק ממחיש נקודה אחת
בפסיפס שלם של בעיות ותקלות שעימם
נאלצו מפיקי הסרט להתמודד, רשבסופו
של דבר הביאו אותם למצב שבו הרימו
ידיים ונכנעו. עתה צפוייה סכנה, שאם
יזכרו בעתיד את מה שיכונה ״פרשת אנ טבה״
,לא יתכוונו עוד לפשיטת צה״ל
באוגנדה, אלא לכישלון המונומנטאלי של
הניסיון להפיק סרט על מיבצע זה בישראל.

מאנשי־הצוות ,,שביקש לשמור על עילום
שמו :
״דברים פשוטים, כמו אספקת מידע של
כמה־עולה-מה ואיך, לא סופקו במועד.
כל שאלה שנשאלה זכתה בתשובה רק כע בור
-שבועות רבים. רשימות הציוד הת עכבו,
מידע על ציוד כימעט שלא ניתן.
נדמה היה כאילו מישרד-המיסחר־והתעשייה,
הצבא ומישרד־הביטחון עושים הכל כדי
להעלות את ההסרטה על שירטון.״
והתעוררה גם, כמובן, בעיית אתרי־הצי־לום.
הממ-שלה סירבה בכל תוקף לאשר
לסרט צילומים בחו״ל. המפיקים והבמאי

ברוכסן ן י הי ה
דן שומרון

חלק זעיר מתקציבה המתוכנן של וורנר,
בא ממשקיעים אמריקאים. העלילה תהיה
דמיונית וללא שום קשר למה שאירע
או לא אירע באמת באנטבה.
את ריגשותיהם של אנשי הקולנוע ב ארץ
לאור מה שקרה עם חברת האחים
וורנר, היטיב לבטא אחד הבולטים שבאנשי
תעשייה זו בארץ :״הממשלה נהגה
בטיפשות. היא היתד, צריכה להניח לחב רות
לצלם את הסרט ללא כל זיכיון׳ הא נשים
היו בין כה וכה נושרים ומרימים
ידיים. מר- ,שנוצר כעת הוא רק שם רע
למדינת ישראל בעולם: חברה היוצאת מן
הארץ ללא סרט אבל עם זיכיון בכיס, ו חברות
אחרות בלי זיכיון אבל עם סרט
כראות־עיניהן. מה שקרה צריך לשמש שי עור
ולקח לאנשים שאינם מבינים שום
דבר בקולנוע אבל מתעסקים בו.

ך* די להכין את אשר התרח-ש בין
המיקצוענים מהוליווד לבין נציג ממש לת
ישראל, יש לציין כי תעשיית־הסרטים
בארץ -שייכת לתחום התעשייה הקלה הכו ללת,
בין השאר, את ענפי ההלבשה, הרהי ף*
עת, כמקום שיהיה פיקוח על ה טים
וחפצי־החן. בראש המחלקה עומד
עלילה, יצולם לו סרט הוליוודי אופ //
עזרא
ששון, ואנשי הסרט טוענים ש״הוא
ייני עם צ׳ארלס ברונסון, עם תסריט מצ אולי
מבין גדול ברהיטים ובחפצי־חן, אבל
חיק ולא־אמין. הממשלה דאגה שגם הפעם
אף אחד לא יכול להאשים אותו בהבנת
יציגו אותנו כמו בובות הוליוודיות, בסרט
הקולנוע.״ הפרוייקט של אנטבה היה ה שלבטח
יהיה א־לה אכסודוס.״
פרוייקט היחידי שבו עסק עזרא ששון ב־עתה,
לאחר שאנשי צוות־ההסרטה פינו
מיסגרת זו, אולם הוא לא העניק לו די
את המישרדים ברמת־אביב ומתכוונים לפ תשומת־לב.
לזוהר ברעם, הממונה על
נות תוך שבוע ימים גם את המישרדים
עידוד הסרט הישראלי, לא ניתן להתערב
במלון דן ולצאת את הארץ סופית, הם מג כלל
בנושא, ושמועות עקשניות טוענות כי
לים כי מישרד־המים חר־והתעשייה אומנם
הוא עומד להתפטר מתפקידו.
לא עזר להזיז עניינים במייוחד, אולם לחץ
לעומת אנשי־ההסרטה, טוענים אנשי־על
הבמאי פרנק שפנר בעניין השחקנים.
הצבא כי עזרא -ששון העניק לאנשי הצוות
שני -שחקנים הופגשו עם -שפנר, יהורם גאון
מעל ומעבר למה שהיה צריך.
ומייק בורשטיין, שאף הביא לבמאי המ היכן
האמת? באמצע, כפי הנראה.
הולל תמונות שלו במדי צד,״ל. אחד מאנשי
אולם האיש שפוצץ כנראה, באופן סופי
צוות־ההסרטה הישראלי לא התאפק, ואמר :
את, פר־שת ההסרטה, היה התסריטאי קן
״תקציב של 17 מיליון דולר, מאה תפ רום.
יום אחד ארז רום את סירטי־ההקלטה
קידים מדברים, שלושה תפקידים ראשיים,
שליקט כאן, וחזר להוליווד. שם, בעיר־ -שמות כמו אל פאצ׳ינו וסטיב מקווין מו הסרטים, דיווח לטד אשלי כי המידע שב באים בחשבון. ובארץ מציעים את מייק
ידיו אינו מספיק, וכי שילטונות צה״ל
בור-שטיין. מה זה פה, קוני למל באנטבה ז!״
אינם מוכנים לספק לו מידע נוסף. יתירה
אולם מעבר לכל הפאשלות של הממשלה,
מזו, נוצר מצב פראדוכסלי. חברת האחים
מעבר לסחבת החייבת להדליק אור אדום
וורנר אומנם התחרתה בחברות האחרות,
אצל הממונים, יש לשער כי הגורם העיקרי
ניצחה וזכתה בזיכיון, אולם בו־ברגע נכ לביטול
ההסרטה בארץ היו ם ירטי־ד,טלווי נסה
למלכודת. החברה התחייבה לצלם סרט זיה על המיבצע, העומדים עתה בשלבים
בעל עלילה אותנטית, ללא פויילע־שטיק או
רציניים של ביצוע.
התערבות -של הדימיון. החוזה שחתמה,
אחת השמועות העקשניות ביותר טוענת,
איפשר למדינת ישראל -שלא לאשר את
הסרט להקרנה, או לצנזר קטעים שלא יהיו כי בישיבת מועצת־המנהלים של חברת
וותר קם אחד מחברי המועצה והגיש
לרוחה. ואילו חברות־הסרטים שהפסידו את
לטד אשלי דו״ח, שבו הוכיח כי התקציב
הזיכיון, בהן חברת יוניברסל שנפגעה, וכ אכן
יעבור את 11 המיליון המיועדים ויגיע
כל הנראה לא תצלם בעתיד הקרוב סר לשבעה־עשר
מיליון. אשלי השיב לו אם
טים בי-שראל, רשאיות לצלם סרטים על
מיבצע־אנטבה מתי •שירצו, היכן שירצו זו היתר, הבעייה היחידה, הייתי מתגבר.
כבר ראיתי גירעונות תקציביים גדולים
ובגירסה שתיראה להן( .ראה כתבתו של
מאלה.״
מריו פוזו בעמודים .)36—37
אולם הבעיות התקציביות היו רק פרט
חברת־הטלוויזיד. האמריקאית אנ-בי״סי
תפסה מייד טרמפ על העניין. היא גייסה קטן (רון קאר, המפיק־בפועל, סיפר כי
הסכום שהוצא על-ידי החברה בישראל עד
את כוכב־הסרטים צ׳ארלס ברונסון לגילום
כה, הגיע לכדי 400 אלף דולר בשבוע).
דמותו של תת-אלוף דן שומרון, ועומדת
בהוליווד עושים סרט רק לאחר שיש
לצלם סרט בארצות־הברית, המייועד ל טלוויזיה
האמריקאית ולבתי־הקולנוע ב -אסריט מוגמר. בשל המיכשולים שהעמידו
על דרכו הממשלה והצבא, לא נמצא בידי
חו״ל.
טד אשלי תסריט כזה. בהוליווד מחתימים
עוד לפני זה, כבר בתחילת החודש
שחקנים בדרגתם של מקווין ופאצ׳ינו רקהבא, עומד המפיק הישראלי שמעון ארגה,
אחרי שהם קוראים את התסריט. אך לא
להפיק בישראל סרט בהשתתפות בארי
היה תסריט כדי להראותו להם.
(״פטרוצ׳לי״) ניומן ואלי וואלאך שיהיה
שרית ישי !
קשור בפרשת אנטבה. המימון, שהוא רק

סרטא־לה
א פ סו דו ס

שחקו בורשטיין
לא סטיב מקווין —
הסחבת הכו אב ת
^ הרי שממשלת־ ישראל החליטה,
לא במעט בשל יחסים אישיים, להע ניק
לחברת האחים וורנר את הזכות להפיק
סרט על מיבצע-יונתן, תוך שיתוף־פעולה
הדוק עם הממשלה, נכנסו המפיקים מייד
להילוך גבוה של הכנות.
כבר ב־ 15 באוגוסט הגיעו לארץ יו״ר
מועצת־המגהלים של החברה, טד אשלי,
הנחשב כיום כילד־הפלא התורן של הולי ווד,
המפיק סטנלי או׳טול, והבמאי פרנקלין
(פטון, הפרפר) שאפנר. הם ריכזו סביבם
צות של 15 אגשים, ביניהם המפיק־בפועל
רון קאר, ומנהל־ההפקה הישראלי רוני
יעקב.
עדיין לא היה להם דבר ביד. לא תס ריט,
לא רעיון לתסריט ואף לא שחקנים —
היסודות האלמנטריים שבלעדיהם לא ניתן
להתחיל בעבודות ההכנה לסרט. אבל זה
לא הפריע להם להתחיל בהכנות.
הצוות השתכן במלון דן התל־אביבי,
ופתח מישרדים במלון רמת אביב. הן
הבמאי והן המפיק, סטילי ארטול, התרחקו
לחלוטין מאור הזרקורים, סירבו להעניק
ראיונות עיתונאיים והיו עסוקים ראשם ו רובם
בפרה־פרודוקציה.
קן רוס, התסריטאי ההוליוודי הנודע, ה גיע
מייד אחריהם והחל מלקט חומר עבור
סירטו. כאן החלו הבעיות להתעורר. ככל
שעברו הימים, כן הזר רוס והתלונן כי
הממשלה והצבא אינם משתפים איתו פעו לה,
ואיגם מאפשרים לו להגיע אל חומר
שלא פורסם קודם־לכן .״אי־לכך,״ כך טען,
״איני יכול לחדש בתסריט דבר.״
הבמאי והמפיקים היו טרודים בחיפוש
אחר אתרי־צילום ואילו מנהל־ההפקה, רוני
יעקב, פתח׳ במגעים עם הממשלה והצבא.
החוזה עם מישרד־המיסחר־והתעשייה ׳,ש־על־פיו
נקבע כי חברת האחים וו ת ר תפ קיד
ערבות בסך 750 אלף דולר כדי להב טיח
שתעמוד בהתחייבויותיה, נחתם. מח צית
הסכום הופקדה בידי המישרד הממ שלתי.
אולם כאן החלה הסחבת. מספר אחד

בשדות. אינני מבין למה דווקא פה עושים
מזה עניין.״
אחרי מסע־הסברים ממושך -שוכנע הקי בוץ
כי צילומו של סרט ציוני לא פחות
חשוב מגידול יבולי כותנה. הנושא הועלה
באסיפת הקיבוץ, אולם האסיפה לא אישרה.
כאן יצא המרצע מן השק: אנשי הקיבוץ
הודו, לבסוף, כי
לשדות הכותנה שלהם מזה זמן רב, וכי
הם חוששים -שמייד אחרי סיום הצילומים
.לדיברי בעניין הקיבוצניקים, המאבק
שדות הכותנה שלהם נמשך כבר -שנים
ארוכות, ועד שלא יקבלו הבטחה מפורשת
כי השדות לא יילקחו מהם, העניין לא
יוסדר. שר־המיסחר־והתעשייה, חיים בר״
לב, התערב אישית, ונתן מיכתב־התחייבות
שמעמדו של השדה אחרי צילומי הסרט
יישמר הסטטוס־קוו. אז — בניגוד למה
שפורסם בעיתונים — ניאותו אנשי הקי בוץ לאשר את השימוש בשדות.
בעיית שדה־התעופה נפתרה. אם־כך.
אולם הבעיות האחרות הסתבכו והלכו,
וככל שגדלו הבעיות כן הלכה סבלנותם של
אנשי חברת האחים וורנר ואזלה.

עורכת־דין ליבני
— ולא בישראל
תרו נואשות אחר אתר־צילומים -שיתאים
לבניית •שדד,־ד,תעופה -של אנטבה. לבסוף
נמצא המקום, דווקא בשדות־הכותנה של
קיבוץ עין־שמר. לגבי חברת האחים וורנר
היה ברור •שאין כל בעייה. מבחינתם יש
מחיר לכל דבר, והם היו מוכנים לשלם כל
סכום שהקיבוץ ידרוש עבור הכשרת שדות־הכותנה
כשדה־התעופה, כיוון שהשטח אכן
שימש פעם לצורך זה.
בתחילה סירב הקיבוץ, בטענה -שאלה
הם מישטחי הכותנה הטובים ביותר. המ פיקים
האמריקאיים נדהמו. אמר אחד מהם:
״עשיתי סרטים רבים, כימעט בכל העולם.
אין זו הפעם הראשונה שאנו מכשלרים
שטחים חקלאיים לצילומים. בכל מקום שי למנו
לאיכרים כסף טוב תמורת השימוש

במדינה
(המשך מעמוד )32

אנו מוכרים

נמצא למכירה

הראשון בארץ־ישראל.״ ״בעצם,״ הוא
מעיר ,״אני גם הדרוזי הראשון והיחידי
בקריית־מלאכי.״
אולם הבתים העלובים איבדו את חינם
בעיני אלי, שנשא לו בינתיים לאשה את
רחל, יהודיה נאה מאשקלון. לפני שנתיים
החליט לפלוש לדירה בקריית-מלאכי. כש נזרק
משם, ישב עוד ימים רבים בגשם,
כי היה חורף, אבל לבתים הנטושים הח ליט
שלא לחזור.
הצו של המפקד. אלי החליט, שאם
אין מי שיעזור לו בחיים, יעזור הוא ל עצמו.
הוא רכש דירה באשקלון, ומכונית
פיאט, אבל על רכושו הקודם אין הוא
מוכן לוותר בקלות. המישלחות הוסיפו
לעלות בסך לקיוסק שמול הבסיס הצבאי.
לבסוף הגיע לידי פשרה עם עסקני־הציבור
של קריית־מלאכי .״הקיוסק יועבר חמישה
מטרים ימינה ממקומו המקורי,״ קבע ההסכם
בין מועצת קריית־מלאכי לבין מר
והבי. עכשיו יימצא הקיוסק בדיוק מול
שערי הבסיס.
אולם מפקדי אותו בסיס עדיין לא הגיעו
לכדי מילוי מישאלותיהם .״הוא דרוזי. זה
מנוגד לכל כללי ביטחון־שדה שהקיוסק
יהיה מול הבסיס הצבאי,״ טענו הללו לפני
אפוטרופוסיו החדשים של והבי, אנשי מו עצת
קריית־מלאכי.
לא עזרו הדיונים והוויכוחים. אנשי ה מועצה
המקומית היו מאושרים על ש־הצליחו
להזיז את הקיוסק חמישה מטרים
ימינה, והרי זה מה שהם רצו — את
המיבנים הישנים, שעתה הם בשטח שיפו טה
של קריית־מלאכי. הקיוסק עדיין נמצא
בשטח צבאי ובינתיים, כדי שהחיילים לא

$£ווס 0 ₪ק
02£11 1976 13811£ז 0 0

מבחר מזכירנת
אלק טרוניו ת

עם מכשיר הפעלה מרחוק,
פועלות 24 שעות ביממה ן

הפצה בלעדית סטימצקי

חוגת לחיאים אלק טרוני ת
בעלתזכרו! ,מאושרת עייי משרד התקשורת

חייל ליד הקיוסק של והכי
ימינה או שמאלה

תמונות ופלקטים ממבחר הציור ה מבחר חייגנים
אוטומטיים

המתנה
המקובלת לכל הזדמנות !

חייג חוזר של
המספר הנדרש
עד להשגתו

מודרני והקלאטי — הקישוט התרבותי
והנאה לדירתך ובהישג ידך!

״לוטוס ״ ,ת״א, רח׳ אלנבי 101
(מול בית־הכנסת הגדול)

מ.ג . 1/.אינטרנ/׳ויונל בע״נו

יבואנים ומפיצים בלעדיי ם
של חבר ת 0 1£ו-וק
החברה מ׳ס׳ ו בארה״ב
לציוד עזר לטלפון.

המנוי

תל אביב: רח׳ ה׳ באייר , 2
ככר המדינה,ג1ל268623,266847 .

קי בלת חשבון,
אנא, פרע או תו

מהלקח המנויים

חיפ ה: כל -שרד, ט 514391.7־ 04
יתש לי ם:נזניו -ס 1גר,טל 02 ; 234994 .
אזור ה ד רו ס:י. הז ס, ט ל 958330־ 03

יירטבו בחורף, הוקמה מולו גם סככה
גדולה, הוצבו כיסאות ושולחנות והרי זה
כימעט בית-קפה. בייחוד לאחר שד,ורד ל מקום
כבל־חשמל מעמודי־החשמל של ה בסיס,
וחובר אליו קו־טלפון ארעי.
ראו מפקדי הבסיס כי רע, והוציאו צו :
״לחיילים אסור לבקר בקיוסק של הדרוזי.
מי שיקנה בקיוסק דבר־מה או ייראה ב שטח
השיפוט של הקיוסק, ייענש בכל
חומר הדין,״ קבעו.
שערורייה גדולה. והיום? והבי נמ-
צא על סף הסכם עם אנשי הצבא. הוא
יקבל 40 אלף לירות ויילד למקום אחר,
חמישה מטרים ימינה או שמאלה. אנשי
קריית־מלאכי רוצים לעזור לו ולעצמם
— גם השטח שיפונה, אם יפונה, יועבר
לשטח שיפוטה של קריית־מלאכי. ושוב
ייצאו הכל נשכרים.
החיילים ממשיכים לקנות אצל רחל והבי
החייכנית, למרות הצו ולמרות שבעל־הקיוסק
הוא דרוזי .״זאת שערורייה גדו לה
שרוצים לזרוק אותי מהקיוסק,״ טוען
אלי והבי .״יהיה הסדר, וכל הצדדים יהיו
מרוצים,״ אומרים ראשי המועצה המקומית
של קריית־מלאכי .״אנחנו אוכלים איפה
שאנחנו רוצים,״ מתריסים החיילים. מפקדי
הבסיס הצבאי ממשיכים להתריע.
העולם הזה 2042

בדירה קטנה ברומא גירו
כ ת בי השבועון ן ,.שטרן״
חסיד־אומות ־העול
שנחשב מזמן 3במת

האיש שתתגוח
ך>* מיכתב שהיה מונח על שולחנו של
1 1אדולף היטלר היה יוצא־דופן .״אדוני
הרייכם־קאנצלר,״ נאמר בו ,״העניין הוא
בגורלה של גרמניה! בשם העם ...אני
פונה אליך: צווה להפסיק את המעשים
האלה !
״העם היהודי עבר את גלות בבל, את
העבדות במצריים, את האינקוויזיציה ה ספרדית,
את רדיפות הצלבנים ואת ה פוגרומים
ברוסיה. באותה עקשנות, יעברו
היהודים גם את הסכנה הזאת. אולם ה חרפה
והאסון שיבואו על גרמניה לא
יישכחו זמן רב! המכה, היורדת עתה על
היהודים, תפגע בסופו של דבר בנו!״
תחילה שיגר ראש־לישכתו של היטלר,
מארטין בורמן, לכותב המיכתב אישור על
קבלתו. לאחר־מכן בא אישור מסוג אחר:
אנשי ס״ם השליכו אותו למחנה־ריכוז,
עינו אותו קשות.

וכנר כן ה־סע ברומא
צלבנים, אינקוויזיציה, פוגרומים

מצוד

בארץ־י עו ראל

וגנר בחייל גרמגי בתורכיה

צלב־הבוזל

ך י< מייוחד כמיבתב זה, שנשלח ב ו
, 1933 1שנת הטרור הנאצי הראשון
בגרמניה, לא היה רק באומץ־לבו של ה כותב.
עוד יותר הרגיז את הנאצים שמו
של הכותב — ארמין וגנר.
אז היה זה שם ידוע מאד בגרמניה,
וגנר היה סופר נודע, מחברם של סיפרי
מסעות ושירה. גרוע מזה: הוא היה ארי
טהור במראהו ובמוצאו, גבה־קומה ויפה־תואר,
בעל עיניים כחולות ושיער בלונדי.
שאבותיו השתתפו במסעי־הצלב לארץ-
ישראל מטעם הרייך הגרמני.
לדור של יהודים גרמניים, שהתכוננו
עם עליית היטלר לשילטון לעלות לארץ-
ישראל, היה השם ידוע במייוחד. כי ב־
1932 כתב וגנר ספר-מסע על הארץ, שמצא
את מקומו בארון־הספרים של כל יהודי:
מצוד בארץ בת אלפי השנים. היה זה אז

המדריך המעודכן ביותר על הארץ, שהיה
כולו שיר־הלל למיפעל הציוני.
מה קרה לאיש זה אחרי ששוחרר מ־מחנה־הריכוז,
בהשפעת ידידים בחו״ל?
לכאורה, נעלם. ספריו נשרפו על-ידי ה נאצים.
שמו נכלל במצבה להרוגי המישטר
הנאצי, שהוקמה בברלין ב־ . 1947 בארץ זכה
בתואר חסיד־אומות-העולם, והוזמן לנטוע
עץ בשדרת יד ושם.
עתה גילו כתבי השבועון הגרמני שטרן
את הזקן בן ה־ ,90 בחברת אשתו היהודיה.
ברומא. הם הקדישו כתבה מרתקת לסיפור
חייו.

לפני מילחמת העולם הראשונה. חיבר
סיפרי-שירה. במילחמה עצמה זכה בעיטור
צלב־הברזל בחזית הרוסית. אולם כמע ריצו
של ליב טולסטוי וכמתנגד לאלימות,
שירת כחובש. בחזית התורכית היה עד-
ראייה לרצח העם הארמני בידי התורכים.
את השבים הבאות הקדיש להצלת עם
זה, שמיליון וחצי מבניו הושמדו בדם קר
בשואה הראשונה של המאה ה־ .20 לשווא
ניסה להזעיק את מצפון העולם.
הוא ייסד את אירגון סרבני־המילחמה
הגרמניים, זכה בפרסים סיפרותיים, התיי דד
עם גדולי־הרוח הגרמניים, הצטרף ל קומוניסטים,
ביקר בברית-המועצות, עמד
ליד סטאלין בטכס חגיגי — וחש בבאר׳
באריות של האיש ושל מישטרו. בשובו
רשם כמה מישפטים של ספק והירהור שני
על המישטר הסובייטי, המבקש לתקן את
העולם בעזרת בולשת ומרתפי-עינויים.

* גגר היה בנו של אב פרוסי עריץ,
| שנהג להלקותו במגלב. הוא ברח מן
הבית, הפך מורד מנעוריו.

א שה
בי רו ש לי ם

ה שו א ה
הרא שונ ה

ף*׳־ 1921 נשא לאשה את לולה לג-
דאו, המתגוררת עתה בירושלים.

לולה היתד, בתו של גינקולוג יהודי נודע,
נשואה לפרופסור ואם לשתי ילדים. היא
התגרשה, נישאה לווגנר. הוא הבריח אותה
מגרמניה עם עליית הנאצים, היא פעלה
בחו״ל כדי לשחררו ממחנה־ריכוז. הוא
חזר לגרמניה מפני ש״להגר זה למות,׳*
פעל לשיחרור ידיד יהודי שהכיר במחנה־הריכוז,
נכלא שם שנית, עונה שוב ו שוחרר.
ארמין
וגנר ואשתו נפגשו שוב ב איטליה.
לולה הרגישה כי הקרקע האירו פית
בוערת תחת רגלי היהודים, החליטה
להציל את עצמה ואת ילדיה בארץ־ישראל.
וגנר לא יכול היה לבוא לארץ, כי היה
גרמני. הם נפרדו — וגנר נשא אשד,
שנייה, גם היא יהודיה, אמבית לקרמיקה.
שלא נלכדה ברשת הגרמנים באיטליה ו חיה
עתה לצידו.
מאז המילחמה, אין וגנר מסוגל לכתוב.
הוא יושב שעות לפני דף־נייר לבן. שום
ספר שלו לא הופיע בגרמניה החדשה.
הזוועות שראה בעיניו במחנה־הריכוז, ה שואה
שהשמידה את יהדות אירופה, שית קו
אותו. אין לו חשק לחזור לגרמניה,
שעוללה זוועות אלה. הוא מתגורר בדירה
קטנטנה ברומא, נשכח ואלמוני.

איו ואה אביו־מוריוו שו. הסנדק־ ,את
שיתוו־הנעורה נין ישראל רהוריויוו -
עוז לפני שזה התנוצץ ברעש גדוד י
חייל שלהם בווייט-נאם. הוא התחתן עם
קטנטונת יפהפיה שתוך זמן קצר תפחה
לבדי 125 קילו. אחר-כך הוא התאהב ב-
״קוקסינל״ שביקש ממנו, במקום קופסת־שוקולדים
או טבעת-יהלום, סכום כסף בדי
לעבור ניתוח לשינוי המין. משום כך ניסה
הגיבור שלנו לשדוד בנק, נכשל, חברו
נהרג והוא־עצמו נידון לתקופת-מאסר ממו שכת.
כשקיבל את ד.־ 7,500 דולר שלו,
הוא נתן אותם לאהובו שעבר את הניתוח-
לשינוי־המין שלו .״היא״ התאהב אחר־כך
בברגש אחר וניתק את הקשר עם גיבורנו.
והנה הוא יושב בכלא, אשתו השמנה וילדיו
נתונים במצוקה ואהובו, שהפך עתה נערה
לכל דבר, יזנח אותו. קצת רחמים? לעולם
לא. לא בהוליווד. בן־הכלבה היה שודד-
בנקים. למה שיתעשר בזכות הפשעים
שלוו

*1 1 1ך 1 1 1 1 מרגיעים אילי־הקולנוע ההוליוודיים את מדינת־ישראל הקטנה.
11 \ 1ייי הכותרות אומרות :״אל תדאג להעתק הסופי, מר ישראל!״

פחו טוען, שככל שתבטיח את עצמה בחוזים עם מפיקי הוליווד, לא תהיה לממשלת־ישראל
כל שליטה על עיצובו הסופי של הסרט, על רמתו ועל איכותו. אין כל מישקל
לאישור התסריט בידי ממשלת־ישראל, בסופו של דבר שיקולים מסחריים הם שייקבעו.

בסדר, הבה ננסה מיקרה אחר, שעליו
לא אוכל לערוב! אפילו לי הוא נשמע
קצת מופרז. מפיק מפורסם הכניס לכיסי
האולפן שלו מאות־מיליוני דולרים בשורה
של סרטים ימצליחים. לבסוף הוא עשה את
אחד הסרטים המצליחים ביותר בכל ה זמנים.
האחוזים שלו יכלו להעשיר אותו
עד יומו האחרון. אבל הסרט עלה 100,000
דולר יותר מתקציבו המקורי.

נכים, וחברת־הסרטיס השתמשה בכולם בתור
ניצבים. וכמובן, כיוון שהם לא היו
ניצבים ״כשירים״ ,שילם להם האולפן רק
5דולר ליום. אחר־כך תבע האולפן מן
ההפקה 20 דולר ליום עבור כל ניצב, ו הכנים
את ההפרש לכיסו. הכל עלה יפה.
השימוש באלפי ניצבים ב־ 20 דולר ליום
(על דף־המאזן) ניפח את הוצאות־ההפקה
עד־כדי־כך שהכוכבת־הקדושה לא ראתה
אף פרוטה מעיסקת־האחוזים שלה.
ואם לחשוב על כך, נראה לי שקצת קשה
לרחם עליה. נם אחד הרי כבר קרה לה !
אחד ממנהלי־האולפן אומנם הביע חרטה
קלה, אבל מפיק הסרט מיהר להחזירו אל
דרך־הישר. וכי מה היתה חשיבותה של
הנערה בסולם־האחוזים של הסרטן תרו מתה
היחידה התבטאה בצלקות, והרי אמן־
איפור של האולפן יכול היה לבצע מלאכה
משכנעת הרבה יותר. וחוץ מזה, השכחתם
את כל הנכים האלה שהאולפן סיפק להם
עבודה?

^ ומני שמה שהוליווד מבצעת קרוי
1״פשע ללא־קורבן״ .אבל ישראל היא
מיקרה מייוחד. אין ספק, הסרט חייב להי עשות.
הסיפור הוא נוסחה בטוחה לד,צ־

חפשיטה ההוויוודית

64 ראשונה כהיסטוריה של מדינת
/ישראל, אני חושש לקיומה. הישראלים
מסתבכים עם הוליווד.
לפני חודשים אחדים גאלם העולם כולו,
פחות כמה ערבים, מרוב הערצה, כאשר
אנשי-קומנדו ישראלים טסו למרחק 3,200
קילומטרים והצילו 100 בני-ערובה מידי
קבוצה של טרוריסטים קנאים בתוספת
הצבא האוגנדי כולו. במיוחד התרשמו מכך
שמונה אילי-קולנוע הוליוודיים, שהודיעו
מייד על כוונתם להנציח את הפשיטה ה מפורסמת
על סרט־הצילום.
שמונה ענקי-קולנוע אלה גייסו את מלוא
הקסם האישי שבו הם נודעים, והחלו משכ נעים
את ישראל לשתף פעולה בהפקת
הסרט עם החברה של כל אחד מהם. מדינת
ישראל, תחת המצור שהוטל עליה על־ידי
שמונה ענקים הוליוודיים המפעילים את
מלוא קסמיהם, נמצאה במצב של בתולה
הנסחפת אל אי בודד שעליו מרצה את
עונשה חבורת אנסים.
מה שהדאיג אוחי יותר מכל, היה הכר זתה
של ישראל כי היא עשוייה לשתף
פעולה, פשוט מפני שההכנסות מסרט כזה
יספקו לה דולרים שלהם היא זקוקה כל־כך.
דולרים אלה יקנו תחבושות עבור
ישראלים פצועים, ייטעו פרדסים נוספים,
יקנו טנקים וימטוסי־יקרב חדישים לצבא

הם יעשו הנר
כוי שישראל לא
תראה או פרוסה!

הישראלי המוקף 100 מיליוני ערבים. לא
הייתי רוצה להתנבא, אך לאחר מחקר
מקיף ומעט ניסיון אישי, אעז לומר ש מדינת
ישראל תהיה בת־מזל אם תצא מן
העיסקה עם שני ג׳יפים ובי־ 17 אחד.
מה שישראל עדיין איבה מבינה, הוא בהערצה מתייחסים
שאולפני־הקולנוע
דתית ממש לרווחים שמכניסים להם סיר-
טיהם. אמת, הוליווד תרמה מיליוני דולרים

— —י -מאת

מריו פ חו —־־1י

מריו פוזו, מהגר הספר הסנדק, שכתב גם את התסריט לסרט הענקים גשם זח,
הוא כיום אחד התסריטאים הנודעים ביותר בהוליווד. את מאמרו זה, בגנות
שיתוף־הפעולה בין ישראל למפיקים ההוליוודים, להפקת סרט על מיבצע יונתן
באנטבה, פירסם פוזו בחודש שעבר בכתב״העת האמריקאי ניו״ווסט (המערב
החדש) .פוזו צפה כי הוליווד היא שתערים על ממשלת״ישראל. הוא לא שיער כי
בעימות בין הביורוקרטיה הישראלית והערמומיות ההוליוודית, תנצח ישראל.
למטרה הישראלית, אבל כאן אנחנו מדב רים
על ביזנס. אנחנו מדברים על
עיםקות. עשרות עורכי־דין של האול פנים
יאיישו את הבריקאדות, על־מנת
להבטיח ששום שותפים מן החוץ לא יקבלו
את האחוזים שלהם. רואי-חשבון קאמי-
קאזיים מאומנים־להפליא יסנוורו את עיניה
של ישראל בעזרת גליונות־מאזנים מאיי מים,
שכל. תכליתם לסלק את ידיה מעוגת-
הרווחים. מנהלי-אולפנים בכירים, שעברו
אימונים מפרכים לסילוק הרחמים והחסד
ממצפונם, יעשו הבל כדי שישראל לא
תראה אף פרוטה.
לדוגמה: לג׳ורג׳ סי. סקוט היו 5אחוזים
נטו מן הסרט פאטון. הוא לא ראה מהסרט
הזה אף פרוטה אחת, למרות העובדה ש־מישחקו
ושמו הם ש״עשו״ את הסרט.
פאטון גרף 40 מיליון 40,000,000 דולר
ברוטו. ואם להזכיר דוגמה אישית, רק
הפעם, לי-עצמי יש 10 אחוזים נטו מ הסנדק
חלק ב /שגרף כמעט 50 מיליון
(.,000׳ )50,00 דולר ברוטו. לעולם לא אר אה
מהם אפילו פרוטה אחת. ואנו איננו
יחידים. מאות שחקנים, כותבי־תסריטים
ואפילו כמה במאים, אינם זוכים לראות
אפילו סנט אחד מאחוזיהם בסרטים המצ ליחים
שעשו.
אומנם, קשה להזיל דימעה על אגשים
כאלה, החיים יפה ׳מאד מעבודתם. אך מה
על גיבורו של הסיט אחר־צהריים של
פורענות, סיפורו של שודד-בנק כושל
המאוהב ב,קוקסינל׳? זהו סיפור שנלקח
מן המציאות. הגיבור ויתר על זכויותיו
תמורת 7,500 דולר ואחוז אחד מן הרוו-
חים נטו. הסרט גרף 20 מיליון דולר.
ואז, לפתע, גילו שהגיבור, זה שנדפק כל בך
בעת שוד-הבגק הממשי שלו, נדפק
גם כאשר חתם על הניי תתה״לא־נכונים״.
הוא לא קיבל אפילו את האחוז האחד-
והיחידי שלו ( 200,000 דולר) מהסרט.
עליו אפשר באמת לרחם קצת. הוא היה

מייד הוכנסו מאה פרקליטים ממולחים
לפעולה של 24 שעות ביממה. הם עברו
במסרק דק על כל החוזים, ולבסוף מצאו
סעיף האומר, שאם הסרט יעלה על ה-
!תקציב המקורי עלול המפיק לאבד את
האחוזים שלו. זה הספיק. האולפן סירב
לשלם, ובשימחה־לאיד הזמין את המפיק
לתבוע אותו לדין, או להסכים לפשרה
צנועה. המפיק נרתע מלכלות את חמש
השנים הבאות בבתי־מישפט, תוך מאבק
באותם מאה פרקליטים ממולחים, נטל את
סכום־הפשרה שהוצע לו ועבר לעבוד ב אולפן
אחר.
גם עליו קצת קשה לרחם, שעה שהוא
מתפרקד לצד בריכת־השחייה שלו, מוקף
חתיכות וגדודים למיניהם. ובבן, הבה
ננסה שוב.
לפני שנים רבות היתד. נערה צעירה
מאד, חמודה ודתית, שנתקפה לפתע ב שיתוק.
היא החליטה לנסוע למיקדש הנודע
בלורד, ולהתפלל לנס שירפא אותה, כדי
שתוכל להיות לנזירה־מזמרת. וכמובן, הנס
אירע. היא נרפאה. בתוספת, ניכרו בגופה
הצלקות הקדושות, פצעיו של ישו על
הצלב. עם הצלקות האלה, היו לה סיכויים
טובים שיכריזו עליה כעל קדושה. היא
הפכה האישיות המפורסמת ביותר בעולם
המערבי.
הוליווד נזעקה לכך מייד. מיליוני אנ שים
יהיו מוכנים לשלם במזומן, כדי לר אות
את הנערה בעלת הצלקות הקדושות
על מסך־הכסף. שליחים מהוליווד ״חיזרו״
אחריה, כמו שאומרים, ולרוע מזלה היא
הסכימה לקבל נתח שמן מן ה״נטו״( .הו ליווד
יודעת שאין אדם שלא יבכר להיות
כוכב על-פני קדוש).
האולפן רצה לשוות לסרט הזה אווירה
דתית אותנטית אמיתית. משום כך הוא
צולם בלורד. הסתבר שהחלטה זו היתה
בבחינת מיכרה־זהב. בלורד מבקרים אלפי

לחה. סיפור עצום. הברנשים הטובים מנצ חים׳
100 אנשים חפים־מפשע ניצלים ממוות,
המניע לשימוש באליטות בלתי-
מעורער מבחינה מוסרית. לא צריך אפילו
להיות ציוני כדי לצדד בזכותו של הסרט
הזה להיעשות. זהו סיפור כל-כך עצום,
עד שאפילו הערבים יאהבו אותו.
אך מדינת ישראל חייבת להיות זהירה
מאד בעשיית העיסקה הזאת. עליה להי מנע
מכניעה לפיתוי שבהצעות כגון 100
אחוזים מן הרווח נטו. אל לה לחשוב על
עצמה כעל מדינה. אלא כעל ״פריט יצרני

מה יקרה אם
משה דיין
יהפוך לכוכב־קולנוע?

בעולם תעשיית־הסרטים״ .משום כך, עליה
לעשות עיםקה.
תכסיס הוליוודי נוסף שישראל חייבת
לסרב לו, הוא מה שקרוי ״ברוטו מתגל גל״
.פעם הוצעה לי אופציה זו, ואז נועצתי
בידידי ברום ג׳יי פרידמן, שגם הוא עסק
בענייני סרטים, באופן זמני. הוא שקל את
השאלה, ואז אמר כי ייתכן שהסכנה ב־
״ברוטו מתגלגל״ היא בכך שהוא עלול
להתגלגל הלאה ממך, ושייתכן שמוטב
יהיה לבקש ״ברוטו יציב״.
אך הבה נעסוק בעובדות. ישראל לא
תהיה מסוגלת לעמוד בפיתוי ההצעה של
100 אחוזים מדיווחי ה״נטו״ .בייחוד אחדי
שהאולפנים יבטיחו לה שהסרט יעלה 10
מיליון דולר, ויבטיחו שהרווחים ברוטי
יהיו 50 מיליון דולר 50,000,000 רק שמו נה
סרטים בהיסטוריה גרפו יותר מסכום
ברוטו זה. ישראל תבקש אז לאשר את
התסריט, והוליווד תאמר ,״בטח, כמובן,״
והעי׳סקה תיחתם. וכי איך תוכל ישראל
לומר לא? רווח פוטנציאלי של 40 מיליון
דולר ושליטה בדימוי הקולנועי שלה. עוב־

ניקח אותם בחשבון. איננו זקוקים להם
אפילו. ובכן, הבה נראה היכן אנו עומדים.
רווחים כרומו 50,000,000 :דולר.

תשלומים :
הוצאות הסרט — 10,000,000 דולר.
אחתים לרדפורד ומקווין 1,000,000
אחוזים ל״קניית״ היריבים 10,000,000
תשלום לאולפן ( 25 אחוזים מההוצאות)
— .2,500,000
הוצאות מישפט 1,000,000

סחו 200 אנשי־קומנדו
קשוחים,
ובצעו פלישה לנזו מוז !

מפיק (שכחתי ממנו לגמרי 500,000
במאי ( 5אחוזים 21,500,000
סך־הכל (בינתיים) — 31,500,000 דולר.

נטו:

מריו בוזו
דות? ישראל לא תראה מזה אפילו פרוטה
אחת.
כך זד, פועל. כל מנהל בכיר בהוליווד
יודע, שסרט שובר-קופות מוכרח שיהיו
בו שני כוכבים ראשיים. ובכן, הבה נאמר
שפשיטת אנטבה יצולם עם סטיב מקווין
ורוברט רדפורד( .רק בורים של ממש או
אנטישמים יטרחו לציין שהם אינם נראים
יהודים ).סטיב מקווין עולה היום 3מיליון
דולר, ו 10-אחוזים. מהרווחים ברוטו. רו־ברט
רדפורד עולה 2מיליון ו־ 10 אחוז
מהרווחים ברוטו. הרי לכם 5מיליון דולר.
וקיימים גם דקי־הרקק. הבה נהיה צנועים,
וגאמר שהמדובר במיליון דולר גוספים.
אבל יש לזכור גם את הבמאי הראשי.
הוא עולה מיליון. בתוספת 10 אחוזים מן
הרווח ברוטו. טוב, אולי נצליח להשיג
אותו תמורת 5אחוזים מהברוטו( .שימו
לב, איש מכל אלה אינו לוקח ״נטו״).
בכך סיימנו עם כל ההוצאות ״העליו נות״
,להוציא כמאה־אלף עבור כותבי-
התסריט, שאותם אפילו איננו מביאים ב חשבון.
לא יהיה צורך בתסריטאים טו בים.
הסיפור מוכן. כל מה שנחוץ הוא
״עבודת־ת&ירה״ הגונה.

ן* וסף לאלה קיימות ההוצאות ה-
שי ״תחתונות״ :הטכנאים, צוות הצל מים,
איש־הקול, תילבושות, נסיעות, תי פ־אורות
וכד. וזיברו, אנו מדברים בהפקה
גדולה. המון פיצוצים, המון ציוד, המון
ימי־צילום. אהיה צנוע מאד־מאד, ואעריך
סך־כל ההוצאות של ההפקה ב־ 10 מיליון
( )10,000,000 דולר. כפי שהבטיח האולפן.
עד עכשיו זה נראה טוב. ההוצאות על
הסרט מגיעות ל* 10 מיליון. הרווחים ברו

יהיו 50 מיליון. מכאן שיישארו ל־ישראל
40 מיליון דולר נטו. אבל עכשיו,
הביטו וראו כיצד נמס הסכום האדיר הזה.
האולפן גובה 25 אחוזים מהוצאות־ההפקה
של כל סרט עבור האולפן עצמו 25 :
אחוזים מ 10-מיליון הם 2.5מיליון. חיכרו,
לרדפורד ולמקווין יש 10 אחוזים מהברוטו.
כלומר 5 ,מיליון לכל אחד מהם 10 .מיליו נים
נוספים נעלמו 0 .ה״כ 12.5 :מיליון.
אבל בסרט כזה, הדבר הראשון שעל
האולפן לעשות הוא לחסל את היריבים.
זוכרים את שאר שבע חברות־ההפקה ה-
מתכננות לעשות סרטים על אנטבה? אתם
חושבים שהן תוותרנה על מקומן שליד
האבוס ללא מאבק? ובכל-זאת, סביר להניח
שאפילו סיפור גדול כמו אנטבה לא יוכל
לעמוד בשמונה סרטים שונים. משום כך,
כולם יתחילו לתבוע זה את זה. הוצאות-
המישפט של האולפן שינצח יהיו לפחות
מיליון דולר. אבל אי-אפשר לנצח בבית-
המישפט. בסופו של עניין אתה צריך
״לקנות״ את כולם. עיסקת ה״קנייה״ תת בטא
בריווחי־ברוטו בדרגות שונות, בהת אם
לעוצמתם של היריבים השונים. אין
טעם אפילו לנסות לתת לברנשים האלה
״נטו״ .הרי זה כמו לנסות למכור חיקוי-
יהלום לצורף.
בסך־הכל יינתנו בידי החברות היריבות
כ־ 10 אחוזים מהברוטו. עוד 5מיליון נעל מו.
ויש
לזכור, כמובן, גם את הבמאי. נקווה
שהצלחנו לקצץ לו את אחוזי הברוטו
ל 5-בלבד, אבל זה בכל-זאת עדיין 2.5
מיליון. כמעט שכחתי: מילית הדולר הוצ-
אות-מישפט נוספים להוצאות הסרט, ומכאן
ש־ 25 אחוזים מהם נרשמים לזכות האולפן.
אבל זה רק 250 אלף נוספים. אפילו לא

(מה נשאר למדינת ישראל) — 18,500,000
דולר.
לא־כל־כד מהר. באמת חשבתם שאולפן-
הסרטים ההוליוודי הזה יניח לחבורת !וכ רים
להסתלק עם סכום כזה של כסף?
הכסף שלהם?
הגיעה השעה לגלות לכם את הסיבה
האמיתית שבגללה האולפנים עושים סר טים.
בעצם, אין להם שום חשק לעשות
סרטים. כדי לעשות סרטים עליך להתעסק
עם אנשים יוצרים כמו במאים, שחקנים
ותסריטאים, שכולם יחד הם בדיוק כמו
קוץ בתחת. חברות־הסרטים עושות סרטים
כדי שתוכלנה להיות המפיצות .
מה זה מפיץ? זהו האיש שלוקח את
הסרט המוגמר, ומוכר אותו לבעלי בתי-
הקולנוע. תמורת זה מקבל המפיץ 35 אחוז

מדיווחי הברוטו המקומיים, ועד 45 אחוזים
מדיווחי הברוטו בחוץ־לארץ. מהסרט שלנו
על פשיטת אנטבה, שגרף 50 מיליון דולר,
יגרוף המפיץ בין 17ל־ 20 מיליון דולר.
הבה נהיה הוגנים ונאמר שהוא ייקח רק
17 מיליון. ובכן:
׳רווחים — 50,000,000 דולר.

תשלומים :

נרשמו לעיל — 31,500,000 דולר.
מפיץ — 17,000,000
סך־הכל (בינתיים) — 48.500,000 דולר.
טוב 1.5 ,מיליון זה לא מי־יודע־מה, אבל
זה בכל־זאת משהו. אבל מי זאת בכלל
ישראל, שתקבל מאיתנו סכום כזה?
ובכן, מה שיבוא להלן עשוי להיראות
להדיוטות כהוצאות שחייבות להיות על
חשבון המפיץ אשר, ככלות הכל, גרף 17
מיליון דולר. זיכרו, המפיץ הוא אותו ברדס
שעשה את הסרט( .את החלק הזד. באמת
שאינני מבין ).זיכרו, לעייסקי־הקולנוע יש
הטבות־מס מיוחדות, שבזכותן הם מקבלים
פטור־יממיס של ארבעה דולר על כל דולר
שהם מפסידים בעשיית הסרט. משום כך
יש להם זרוע־הפצה, זרוע כבדה מאד,
המוודאת שהסרט יראה הפסד. מכל מקום,
הרי רשימת ההוצאות שימחקו את 100
אחוזי הרווח־ניטו של מדינת ישראל לעולם-
ועד:
.הפ צה מקומית ( כ מו כהמדי וו ח י
הכרוטו ) :פירסום — 5,000,000 דולר!
עותקים — 3־ ! 1,000,00 מיטען וביטוח —
100.000 דולר! תשלומים (על מה?) —
! 100.000 מיסים 100,000 בדיקה —
! 50.000 דאבינג (התאמת קול 20,000
זכויות (נו, באמת 60 סך־הכל —
6,370,060 דולר.
ובכן, מה שיש לנו עכשיו הוא הרווחים
ברוטו של 50 מיליון, ותשלומים בסך
48.500.000 ועוד התשלום האחרון הזה
של 9מיליון.
רווחים — 50,000,000 דולר.
שולם — .57.500,000
נשאר לישראל -אפס 0( -דולר).

א אטרח אפילו ל עייו ־ את רשימת
/ההוצאות בחו״ל על סעיפים אלה,
(חמשך בעמוד )42

הלנ ת סועם
הראשווה

! 11( 111 יו. ווו ווו ייו ^וי>ין. ו נ !וייי 11(14וןי

ה 1 ¥ך י 1ן עדנה סיאני בת ה־. 18
1 #111 #יי 1 1עד אתמול ספרית אלמונית,
היום מלכת־יופי המטפחת חלומות־זוהר
על עולם הדוגמנות בתל־אביב.
** ישהו שמע על יקנעם־עילית ן זו
] 1הצופה אל עמק יזרעאל, ושבתיה הב נויים
על צלע ההר בואכה הכפר הערבי
עוספיה, נראים כמו בית־קברות לענקים.
ועכשיו טוב, מישהו שמע כבר על יקגעם
עילית? נכון, זו שהוזכרה במהדורת־החדשות
של הטלוויזיה בשבוע שעבר. לא
כל עיירה זוכה שיזכירו אותה בטלוויזיה,
אבל יקנעם־עילית זכתה בכך. ועל שום
מה? לא משום מעשי־שחיתות, פירמה או
שוחד חס־וחלילה, כמקובל בימים טרופים
אלה, אלא משום שביקנעם־עילית, בת
חמש־אלפים התושבים — מהם יפים יותר,
מהם יפים פחות — נבחרה מלכת־היופי ה מקומית
הראשונה מזה אלפיים שנות ועוד.
ומעשה שהיה כך היה. התקנאה לה יק־נעם־עילית,
השוכנת מעל למושבה המ שגשגת
יקנעם, בשכנתה טיבעון, ואמרו
חכמי העיירה :״אם מטיבעון יצאה מיס
תבל, אז למה שמיקנעם לא תצא לפחות
מלכת־יופי?״ אמרו ועשו.
וזאת לדעת: ביקנעם מתגורר ספר־הצמרת
ליאון, שהוא לא סתם ספר אלא
ספר־הצמרת האחד-והיחידי שקם ליקנעם

מעודה. וליאין זה, הלובש תמיד חולצות־סאטן
מבהיקות ושאף אחד עוד לא ראה
אותו ללא תיספורת אבו־עגילה על־הכיפאק,
הוא איש־העולם־הגדול. אחרי הכל, יש לו
מיספרה גדולה בחיפה ומהלכים לו בעו למם
של ספרי הצמרת מתל־אביב. וזה לא
הולך ברגל. בתור שכזה מכיר ליאון
את כל היפות של יקנעם. מה עשה? הלך
ושם פתקים במכולת, במיספרה, ליד ה קולנוע
ובמרכז הקהילתי, והזמין את כל
אלה שחושבות שהן יפות, או שאמרו להן
שהן יפות, להירשם לתחרות מלכת־היופי
של יקנעם. ומכיוון שאיש־מעשה ליאון,
רתם למיבצע הגדול גם את מנהל ה מרכז
הקהילתי, יוסי בר־תיקווה, עולה
חדש מכפר־סבא, שתרם לאירוע את אולם
הספורט.
וכך אירגון ליאון הכל־יכול תצוגת-
אופנה של מיטב הבוטיקים בחיפה, עם
דוגמניות ״אמיתיות״ ,תצוגת תיסרוקות
של סלון ליאון (אלא מה?) ,והביא אפילו
בדרן מיוחד שינחה את הערב.
אלא מאי, יקנעם־עילית ידועה בבנותיה
הצנועות והחסודות. מבין כל היפות ב עיירה
נרשמו עשרים בילבד לתחרות.
חמש נשרו אחרי שהאבא המקומי שלהן
איים עליהן שיגרש אותן מהבית שתיים
נשרו אחרי שהחברים שלהן איימו שאולי
מלכות־יופי הן תהיינה אבל מחתונה הן
יכולות לשכוח, ושלוש האחרונות נשרו כ שראו
שעדנה סיאני בין המועמדות, והבינו
שאין להן שום סיכוי.

ו סו י־יי י**י?ו ^ ווו וח יו!1

״בצד השני״ ,נמלא אורחים שבאו לברך
את הזוכה המאושרת. רק הסבא יחיא הת הלך
מצוברח, כשהוא לבוש בבגד תימני
מסורתי ומילמל לעצמו :״יא, ריבון
העולמים, תראה את הבחורות של היום,
נותנות לך הכל לתוך הפה. אצלנו, ב צנעא,
בחורה היתר, כמו בצל. החתן היה

אין עתיד. אין פה מה לעשות. החבר׳ה
פה הם לא סחורה, ובערבים זה כמו בית־קברות.
מי שרוצה לבלות נוסע לחיפה.
ומכיוון שהאוטו האחרון מגיע ב־11.00
בלילה אי־אפשר אפילו ללכת להצגה
שנייה.״
אוכלוסייתה של יקנעם־עילית מורכבת

״ביקנעם
אין עתידי
ן כך הגיע היום הגדול, לילו הרא שון
של חג־הסוכות. יקנעם מילאה ב ו
המוניה
את אולם־הספורט, ועשר האמי צות
התייצבו על הבימה, פעם אתת ב־חליפת־מכנסיים,
פעם אחת בשימלת־כלד
לות. הקהל היה מאוכזב, הבטיחו לו חתיכות
בביקיני. המארגנים נאלצו להודיע, בצער
כן, כי אביה של אחת המועמדות איים
שיפוצץ את האירוע אם בתו תופיע קבל
עם בביקיני. ליאון הספר הציע לכל מי
שרוצה לראות את הבנות במינימום, ש יבוא
בשבת לבריכה.
עדנה סיאני, תימניה גיזעית בת שמונה-
עשרה, הוכרזה בשיאו של הערב כמלכת-
היופי. ויקנעם שמחה ועלזה. סוף־סוף גם
לה יש מה שיש לשלושת הערים הגדולות.
ביתם של דומיה ושלמה סיאני, הוריה
של עדנה, הנמצא בשיכון התימנים ש
הבה
נרגילה

ננשמחה עם סבא יחיא סיאני, יליד צנעא, הנזכר בנוסטלגיה
בימים הטובים שבהם הצניענת וטוהו־הנזידנת שלטנ בכיפה.
הסב הקשיש, הנראה צעיר מכפי גילה מעשן נרגילה מסורתית ובחצר ביתו מצויים
דרך־קבע שקי־פחמים. הוא לא התרגש מזכייתה של נכדתו בתואר מלכת יקנעס.

עדנה והשכנים

ליד בית־הכנסת שמול ביתה יושבת עדנה סיאני.
הידיעה שהעיתונות באה לצלם את מלכת־היופי
התפשטה מהר ביקנעס. התושבים טעו וחשבו כי מצלמתו של הצלם היא מצלמת־טלוויזיה.
רבים מהם התאכזבו בהיווכחם שכל הצילומים נעשו בסך־הכל בשביל עיתון.

צריך להסתכל עליה שנד, שלמה מרחוק,
ורק אחר־כך לקלף אותה חתיכות-חתיכות.״
עדנה עצמה, מעט מבויישת, הלכה
לישון. אך כשקמה למחרת בבוקר מצאה
עצמה נערה מפורסמת, בזכות הטלוויזיה
הישראלית. עד שלא פורסמה ההודעה
בטלוויזיה היתה עדנה, למרות התואר ה נכסף
שבו זכתה, צעירה אלמונית שעבדה
במיספרה כחופפת ומסדרת, ושאיפתה ב חיים
להיות ספרית. אבל עכשיו, אחרי ש אמרו
את שמה בטלוויזיה ואפילו כתבו
אותו בעיתון, היא אומרת :
״חבל שהטלוויזיה לא הראתה גם את
התמונה ׳שלי. מנחם הצלם צילם המון תמו נות.
כעת אני חושבת, אולי אני אסע
לתל־אביב ואהיה דוגמנית־צילום. כבר
הציעו לי המון הצעות. ככה דוגמנית של
דברים קטנים, לא דברים גדולים. אולי אג
אצטלם לסבון או לאיזה בגד כמו הדוג מניות
של תל-אביב, אולי אני אפילו
ארשם לתחרות מלכת-היופי. פה ביקנעם

משליש יוצאי מרוקו, שליש יוצאי תימן
ושליש יוצאי כורדיסטן. המעברות הישנות
פינו את מקומן לשיכונים מטים ליפול, ודי־שיכונים
פינו מקומם לבתים פרטיים ה צופים
אל הנוף המרהיב של עמק יזרעאל.
דין־תה של משפחת סיאני מרווחת. יש בה
שלושה חדרים גדולים מאוד, ובחדר-
הילדים ערוכות המיטות כמו בבסיס של
טירונים: זו אחרי זו. בחדר־האורחים
תלוייה תמונתו של משה דיין, ולא הרחק
ממנו פוסטר של פופאי. בגינה מגדלת
האם גרגירי חילבה ועלי־נענע.
אלא שעדנה, שעד אתמול היתר,
ילדה טובה, מתביישת היום משהו
ביית הוריה, ובכל אשם ליאון הספר. היא
מספרת :״לא רציתי בכלל ללכת לת חרות
מלכת־היופי, לא חשבתי שיש לי
הנתונים האלו, אבל ליאון הספר הוא
שדחף אותי לזה. הייתי הולכת לבריכה,
והוא היה מכנים לי לראש. אז נרשמתי.
בערב הבחירה לא התרגשתי, הייתי בטו-

חה שלא אבחר. כשהודיעו לי שנבחרתי,
לא האמנתי. התרגשתי קצת, והלכתי
לישון. רק אחרי שאמרו את השם שלי
בטלוויזיה התרגשתי באמת. אתם יודעים
מה זה שכל הארץ יודעת שעדנה סיאני
נבחרה למלכת־היופי של יקנעם י״
אמה של עדנה, רומיה, אשה נאה בת
ארבעים שלילדה השמיני, שאלתיאל, מלאו
עתה אדבעה־עשר חודש, גאה בזכייתה

של בתה אבל כועסת שכפרס הוענק לה רק
טיפול־חינם למשך שנה במיספרה של
ליאון, ואומרת :״זה לא פרס זה. מה זה
מספרה חנטריש? היו צריכים לתת לה
במתנה את שימלת־הכלה.״ עדנה לא מסכימה
עם אמה, ומתפרצת :״מה פיתאום
שמלת־כלה? אני הולכת להתחתן? לא
רוצה להתחתן ! אני יותר מי צעירה, אולי
בגיל עשרים אתחתן. אני לא רוצה בעל עני

שאצטרך לעבוד בשבילו, ולא רוצה בעל
עשיר שיזכיר לי כל פעם מאיפה באתי.״
הילד מנחם כהן, שכנה של עדנה,
לא מבין מה כל הרעש :״כולה תימניה
ועושים ממנה כזה סיפור ! יש לה מזל
שכל המתחרות שלה היו מרוקאיות. אם
היתד, אפילו כורדית אחת, היתד. לוקחת
ממנה את המלכת־יופי,״ הוא אומר.

ח לו מו ת על
חיי םאח רי ם
* * דנהמתרגשת, אם עד אתמול
היתד, החופפת מהמספרה, היוסהיא מל־כת־היופי,
ולא סתם מלכת יופי כי אם
כזאת שמתעניינים בה מהעיתון.
ככל שההתעניינות בה גוברת, כן מת חזקת
בה ההחלטה :״אני רוצה לצאת
מהחור הנידח הזה. הילדות פה היתד,
קשה, לא היו מישחקים, לא היו עצים.
למדתי פה ביסודי ובתיכוו־מיקצועי.
אחר־כך הלכתי לעבוד כמו רוב התוש בים,
במיפעל סולתם. הייתי פועלת־ייצור,
עשיתי עבודה של גבר ונשברתי. כעת אני
במספרה, אבל זה לא עתיד. יש לי רעיון
אולי ללמוד ציור־אופנר, בפנימייה בתל-
אביב, רק כך אבא שלי ירשה לי לצאת
מהבית. אולי אבחר למשהו בתחרות מל־כת־היופי
הכללית, אני לא יודעת.״
נאום מלכתיקנעם הראשונה, שאיל מלא
ליאון הספר, אילמלא טכס בחירת מל-
כת־היופי ואותה ידיעה בטלוויזיה, היתד,
נשארת לבטח יקנעמית כל ימי חייה,
ללא חלומות זוהר על חיים אחרים ואווירה
אחרת.

בלה תיומניה

בבריכה

של יק נעם מבלה
עדנה סיאני בחברת
ידידיה. יש לה הגוף הכי יפה בעיירה,
והיא משתזפת בביקיני כשאביה לא רואה.

׳קנעם ע יו׳ ת

בלבוש תימני מסורתי שלובשת הכלה ביום החינה שלה.
התלבושת שוקלת עשרים קילוגרם, ומורכבת ממיכנסייס,
שימלה, מעיל עליון וסנדלים. תכשיטי כסף וזהב מלווים אותה, והיא מושאלת לכלות
החייבות לעבור ביקנעם את טכס החינה על־ידי שכנתה של עדנה, יונה עמוסי.

עיירת־פיתוח בת חמשת אלפים תושבים, חמש־מאות
מתנדבים במישמר־האזרחי, שלושים מיקרי־סעד ושישה
פושטקים. כך, לפחות, טוען יוסי בר־תיקווה, האחראי על המרכז הקהילתי.
יקנעם הוקמה לפני עשרים וחמש שנה, ושוכנו בה עולים ממרוקו, תימן וכורדיסטן.

מלו יקנעם והאיש שיזם את תחרות מלכת־היופי. נחשב

כאיש־העולם־הגדול בעיירה, כיוון שיש לו מספרה בחיפה

והוא מכיר אישית כמה דוגמניות. ליאון הוא זה שדחף את עדנה סיאני להשתתף בתחרות
מלכת היופי ישל יקנעס, העניק לה כפרס שנה טיפול חינם בשיער במיספרתו שבחיפה.

עדנה סיאני (במרכז) ,משמאלה הסגנית
1*! 1 [11
הראשונה סימונה זיסו, מימינה הסגנית
# # 1 1 1 1י 11י י י ^ יייי
השנייה ציפי אמור, ואחריה מלכת־החן קלודיה אלנקווה. עשרים מועמדות נרשמו
לתחרות מלכת־היופי של יקנעם־עילית, ומתוכן הגיעו עשר לתחרות הסופית.

קולנוע
ב מ אי ם
נערת־השעשועים של
הקולנ1ע האיטל?,
״אם־כי סירסה החדש של לינד. ורטמילר
פועל בעיקר על החושים, אין לומר ש הוא
נעדר רעיונות. אני־עצמי הצלחתי למ נות
לפחות ארבעה:
א. החיים הם בור־צואה! ב. יש גב רים
הטובעים בו, ואחרים הסותמים את
האם ונשארים בחיים ! ג. הסותמים את
האף מדיפים אומנם ריח רע מאד, אבל זה
רק אנושי ! ד. הנשים, לעומת זאת, אינן
אנושיות.״
זהו סוף מובאה מתוך מאמר ארוך, ה מוקדש
לנערת־השעשועים החדשה של ה קולנוע
האיטלקי, הבמאית לינה ורטמילר,
שכל אחד מסרטיה מתקבל כיום בהתלהבות
גדולה בעולם, ובמיסגרת חוזה שחתמה ב־אחרונח
עם חברה אמריקאית גדולה (וור־נר)
,מובטח לה חופש־פעולה מוחלט ב ארבעת
הסרטים הבאים שתעשה עבורם.
אפילו בימים טרופים אלה, זהו הישג נדיר
ביותר.
בית־כושת אחד גדוד. אלא שלא
הכל שישים כל־כך לשיר לגברת ורטמילר
שירי־הלל. המובאה דלעיל לקוחה מתוך
מאמרה של העיתונאית אלן וויליס, שהתפרסם
בעיקבות הצגת סירטה החדש ביותר
של ורטמילר, שבע יפהפיות. הסרט מספר
על פאסקואלינה, פושע נאפוליטני זוטר

הקולנוע המצליחה ביותר של התקופה
והטוענת לעמדה של פמיניסטית, היא —
כדיברי אחת מבנות־מינה — ״גרועה יותר
מיהודי אנטישמי. היא שונאת־נשים המת חזה
כלוחמת למען שיחרורן.״
מאחר שישראל שרוייה עתה בעיצומו של
הגל הוורטימלרי — סרט אחד משלה, פי־תויו
של מימי הוצג לפני כשנה, סרט שני
עלה השבוע על בדי תל־אביב (סחף חושים
וסרט שלישי, אהבה ואנאוכיה
עומד להיות מוצג בקרוב, כדאי להתעכב
על התופעה ששמה לינה ורטמילר.
אסיסטנטית של פליני. למרות הרושם
שהיא כאילו תגלית חדשה, מביימת הג ברת
ורטמילר סרטים מזר 13 .שנים, אחרי
קאריירה ארוכה של מחזאית ובמאית־תיאט־רון.
את צעדיה הראשונים מאחרי המצלמה
עשתה כאסיסטנטית של פליני ב־/2י 8והוא
זה שדיברן אותה להתעופף בכוחות־עצמה.
סירטה הראשון, הלאות, זכה בכמה פרסים
ובתשומת־לב מצד מבקרי־הפסטיבלים ב־
, 1963 סרטים שעשתה אחריו נתקבלו ב התלהבות
מאופקת יותר (בין< אלה גם
סירטי-שירות לכוכבת־הפופ האיטלקית,
ריטה פאבונה) ,אם כי סרט בשם הבה נדבר
עתה על גברים, זכה בזמנו להיחשב
כאחד הסרטים הרא־שונים באיטליה שדיברו
על שיחדור האשה. בין סרט אחד ל־מישנהו
המשיכה לעבוד בתיאטרון, ועד
היום נרשמו לזכותה 11 סרטים באורך
מלא, נוסף על מיספר נכבד של הצגות
וסירטי־טלוויזיה.
אם שמה אינו בעל צליל איטלקי, הרי
זה משום שהיא בת למשפחה שווייצית

ג׳אגיני ומלאטו ב״פיתויו של מימי״
הפוטל נפגע בכבודו —
המטופל בשבע אחיות, האחת מכוערת מ רעותה
(מכאן שם הסרט, שהוא הכינוי
שנושא פאסקואלינו לכל אורכו) .יום אחד
הוא מגלה שהמיפלצתית והמכוערת ביותר
מבין האחיות ״ירדה לרחוב״ ,וכדי להציל
את כבוד המישפחה הוא רוצח את הסרסור
שהעז להדיח את האחות לתרבות רעה.
כשעומדים להשליך אותו לכלא, הוא מע מיד
פני מטורף ומאושפז בקן של קוקיה,
משם הוא ניצל כאשר הוא מתנדב לשרת
בצבא מוסוליני, במילחמת העולם השנייה.
גם בצבא זה אינו מחזיק מעמד זמן רב.
הוא נמלט, נלכד, נשלח למחנה־ריכוז, שם
הוא הופך בעצמו זונה ממין זכר המשרת
מפקדת־מחנה נאצית בעלת ממדים פליני״
אניים, הורג אחד מידידיו כדי להציל את
עורדשלו, צופה באחר המתאבד בצלילה
לבור־צואה (מכאן המסקנה הראשונה של
העיתונאית) ,מבלי לנקוף אצבע, מחשש
שישלם על כך בחייו.
שיגאת: שים. חזרה למסקנותיה של
אלן ווילים .״מאחר שהגיבור הופך בכלא
לזונה, וכשהוא שב הביתה, לנאפולי, מס תבר
לו שבינתיים כל שבע האחיות, יחד
עם ארוסתו־שלו הצטרפו לאותו המעמד,
יש להוסיף מסקנה חמישית לארבע הרא שונות,
והיא: העולם כולו הוא בית־בושת
אחד גדול.״
ההתמרמרות העמוקה של הגברת ווילים,
המיצגת למעשה עמדתן של עיתונאיות
ומבקרות־קולנוע רבות באמריקה, היא ש הגברת
ורטמילר, שהיא ללא־ספק במאית-

אוסף המתוסככים. שנה לאחר מימי...
שבה ורטמילר עם סרט חדש, אהבו־ו וא•
נארכיה (גם לו יש שם־מיישנה, שפרט לאי טליה
לא צויין בעולם :״הבוקר, בשעה
, 10 ברחוב־הפרחים, ליד בית־הבושת הי-
דוע־לשימצה זהו הסרט שיוצג ביש ראל
בקרוב, והמספר כיצד מסתתר איכר
בעל יומרות אנארכיסטיות בתוך בית־בושת,
וממתין להזדמנות לרצוח את מוסוליני,
ועל היחסים הנרקמים בינו לבין העובדות
במקום.
אוסף חנזתוסבכיס (תרגום חופשי מאד
לשם של סרט שאינו ניתן לתרגום) ,אישר
הציג את גירסת ורטמילר למראה פניו של
הנוער המודרני, היה הפחות־מוצג והפחות־מצליח
מבין סרטיה האחרונים, אם כי
הסצינה של הנערה המעדיפה להיאנס כדי
להציל את מקלם־הטלוויזיה שלה הפכה
שם־דבר. אולם שני הסרטים האחרונים
שלה פיצו אותה על כישלון יחסי זה .״תה פוכות
הגורל במרחבי ים התכלת של חודש
אוגוסט״ (או, כפי שנקרא הסרט, בקיצור,
סחף חושים שבו מושלך מלח פרולטרי
מסיציליה בחברת גנדרנית מפונקת מרומא,
על אי בודד, במעין גירסה משולבת של

ג׳אניני במימי
קורבן לפרולטריות
(שמה המלא הוא ארקנג׳לה ורטמילר פון
אג) ,שהתגוררה ברומא. לינה מתגוררת
שם עד היום הזה, בחלק הישן והציורי יו תר
של העיר, אם־כי דמותה נמוכת־הקומה
והממושקפת (למישקפיה יש תמיד מיסגרת
לבנה) ומבטה העירני, נעים ונדים לאח רונה
בכל רחבי העולם.
שלוש נשים. למעשה החלה עלייתה
אל זרקורי־הפירסומת רק לפני כארבע
שנים, כאשר פירטה פיתויו של מימי הוצג
בפסטיבל־הסרטים בקאן. אגב, יש לציין
ששמו של הסרט בארץ (באותו שם הוצג
גם בארצות־הברית) הוא סירוס שעושה
עוול לכישרון הציורי המייוחד־במינו של
ורטמילר להמצאת תארים לסרטיה.
במקור היה השם ״מימי, פועל־המתכת,
נפגע בכבודו.״ זהו סיפור על פועל סי-
ציליאני המעז להמרות את פיו המאפיה
בבחירות, וכעונש בשלח הרחק מאשתו
הצעירה, לעבוד בצפון־איטליה. שם הוא
מגלה את התודעה הפוליטית — ואת האהבה
— בדמותה של פועלת נמרצת ופעל תנית
שיולדת לו ילד, אולם המאפיה מת ערבת
שוב, ומחזירה אותו לסיציליה. כאן
מסתבר לו שבשנים הארובות שבהן נעדר,
בגדה בו אשתו עם שוטר־הכפר.
כדי לנקום בצורה נאורה (אחרי השנים
בצפון איטליה, הוא בוחל ברצח היריב),
הוא מפתה את אשתו השמנה והמכוערת
של השוטר, ולאחר־מכן מודיע על כך ב רבים•
השוטר נהרג כשהוא מנסה לחסל
את מימי, מימי הולך לכלא, וכאשר הוא
יוצא הוא מוצא עצמו מטופל במאפיה
ששולטת בכל מעשיו, ובשלוש נשים :
החוקית, אם הילד מן הצפון, ואלמנת-
השוטר על חמשת ילדיה, התלויים כולם על
צווארו.

ג׳אניני ומראטו כ״סחף חושים״
— והקומוניסט נפל ברשת

ג׳אניני בג׳נארינו
קרבן לחברה הגבוהה
קריצ׳טון המופלא ואילוף הסוררת, הוא
להיט קופתי מוכר, ושבע היפהפיות דוהר
כבר בעיקבותיו.
הצגת ההשפלות. מה, בעצם, רוצה
הגברת ורטמילר, במשליה, מן הצופים?
״מאז ומתמיד התפעלתי מיכולתו ישל האדם
למצות את החיים על כל האפשרויות שב הם,״
הכריזה הבמאית לוד בתחילת הקאר־יירה
שלה, ומאז מוקדשים כל סרטיה להצ גת
ההשפלות שעימן חייב האדם להשלים
כדי להישאר בחיים הללו. גברים מישפילים
גברים, גברים משפילים נשים, נשים מש פילות
גברים ונשים משפילות נשים, וכל
זה צריך להיות מצחיק, כי ״עלינו לעורר
מחדש בקהל את טעם הצחוק, ואם נצליח
להתמודד עם נושאים רציניים, תוך הצג תם
באור מגוחך שיביא את הצופה לידי
חיוך, אזי השגנו הישג חשוב.״ נאום
ורטמילר.
וכששתי סיסמות אלה חרוטות על דיגלה,
מתנפלת הבמאית על גיבוריה והופכת או תם
קריקאטורות פרועות, תוך שהיא מת עללת
בהם ללא־רחמים. ואם פעילות פמי ניסטיות
סבורות שהיא שונאת נשים, אפשר
להרגיע אותן: היא אינה מתייחסת
לגברים בצורה שונה. היא בזה לכולם ב אותה
המידה.
משחקים באשליות. ואכן, הגיבור
האופייני של ורטמילר הוא ברנש נ מו ד
קומה, מן הדרום המפגר, פרימיטיבי שמא מין
עדיין בקדושת הזיקפה ובעליונות הגב רית,
והנאחז במסורת ובמוסכמות כבעוגן־
ההצלה היחידי שיש לו בפני עולם שכל
ערכיו התבלבלו עליו. מבחינה זו יכול
מימי, פועל־המתכת, לשמש אח־תאום לטו־נינו,
המתנקש האנארכי, ולג׳נארינו, המלח־הקומוניסט
מסחף חושים ...שלושתם נת פסים
במושגים של כבוד שיש לישמור
(וזה נכון גם לגבי גיבור שבע היפהפיות).
הראשון נופל קורבן לנשים פרולטריות,
השני נתון בידי יצאניות, השלישי מתיימר
לאלף בת חברה גבוהה ונופל לבסוף ב דישתה.
כולם משחקים באשליות ונופלים
בפח ההילה הגברית שכרו לעצמם.
ואילו נשים, בין אם הן משוחררות ל־ה
עו ל ס הז ה 2042

ג׳יאנקרלו ג׳אניני ומריאנג׳לה מלאטו ככית־־הבושת הידוע לשימצה כ״אהכה ואנארכיה״ שד לינה ורטמירר
החיים הם בור־צואה — הסותמים אח האף נשארים בחיים

מראית־עין, כמו הפועלת האדומה במימי,...
או כבולות למסורת, כאשתו של מימי, בין
אם הן יצאניות־בשכר ומשום כך מוסריגח
בדרכן־שלהן, כמו באהבה ואנארכיה או
יצאניות־בנשמה, ומשום כך בזויות לח לוטין
כמו הגיבורה של סחף חושים, הן
בסופו של דבר שפחות חרופות לרגשות
המקננים בתוכן, רגשות שבסופו של דבר
חזקים מכל דבר אחר בעולם.
שלטון מתחת לחגורה. פוליטיקה
אינה נעדרת לעולם מפרטיה. מימי לומד את
חשיבות המהפכה, טונינו שם נפשו בכפו
ומתכונן לרצוח רודן כדי להגיע אל המה פכה,
וג׳נארינו כמעט שמבצע את המהפ כה
במו־ידיו (ושאר אברי־גופו הפועלים

שהיא משתמשת בכל אחד מהם יותר מדי.
בסרטיה אין רמזים, יש ניבולי־פה. אין
דיבורים, יש צעקות( .איכות הדממה ממנה
והלאה. כשאין דיבורים, מטביעה המוסיקה
את התמונה בעוצמת צליליה, והמוסיקה
אינה תמיד מן המשובחות ביותר) .המצלמה
שלה נתקעת על פני שחקנים ואינה יו רדת
מהם. והשחקנים מתודרכים כך שלא
ישאירו דבר לדמיונו של הצופה. תנועות*
מצלמה ברוטאליות, עריכה קשוחה וקיצבית
מאד, שמחזיקה את הצופה במתח מתמיד
ואיגד, מאפשל ר ת לו רגע של הרפייה. כל
סרט שלד, נראה כמיתקפה חזיתית על חושי
הצופה, מיתקפה שמטרתה להמם אותו כדי
שלא יירד יותר מדי לעומק העניין.
לכך צריך להוסיף גם את צוות־השחק־נים
הקבוע שלה. ג׳יאנקארלו ג׳אניני (ש זכה
בפרס־המישחק בקאן על אהבה וא־נארכיוז)
,הגיבור הקבוע של ורטמילר.
(הוא חלק מן החוזה החדש שלה עם חברת
וורנר לגבי סרטיה בעתיד) ,הופך בידיה
מעין תת־כל אדם, מי שהמאבק על עצם
ההישארות בחיים מאלץ אותו לוותר על
כל מה שנראה קדוש בעיניו. למרות שהוא
בן צפון־איטליה, לבשה דמותו של ג׳אניני
אופי דרומי, חייתי ופרימיטיבי כל־כך, עד
שהוא כמעט התגלמות התמימות הטיבעית
הנופל קורבן בידי החברה הסובבת אותו.
מריאנג׳לה מלאטו, המופיעה דרך־קבע

לצידו, זוכה בקצת יותר גיוון בתפקידיה.
במימי ...היא פועלת שלמדה את זכויותיה
המיניות ור,מעמדיות ; באהבה ואנארכיה
היא יצאנית שהספיקה כבר ללמוד שכל
הזכויות הללו הן דימיון־שווא והיא מוכנה
לתת יד להריסת המימסד כפי שהוא קיים !
בסחף חושים ...היא כבר קורבן המימסד
או, בשפתו של יונסקו, אחת שהפכה מלו־חמת־קרנפים
לקרנף, ונהנית מן המציאות.
הגרוטסקה שמשיות. ולצד שגי
אלה, יש, בדרך־כלל, מיפלצת. ושוב, ב־דרך־כלל,
המיפלצת היא אלנה פיורד״
אשד, בעלת ממדי־ענק (סרגינה מ־/2י 8ודאי
השאירה חותם עמוק על ורטמילר) ,שחו־נקת
בבשרה השופע והעירום את מימי ה מסכן,
שומרת על בית־הבושת באהבה
זאנאו־כיה, ומגלמת את האחות היצאנית
בשבע היפהפיות. וכאילו לא היה די בנתו נים
הטיבעיים •של שחקנית זו, משתמשת
הבמאית בכל העדשות האפשריות ובכל
זוויותיו־,צילום שברשותה, כדי להדגיש את
הגרוטסקה המפחידה שבנשיות הבלה ה זאת,
בשיכבות־השומן החוגרות את הגוף,
ובניתחי הבשר המשתפלים מכל עבר. מה
הפלא שזה מעורר שינאת דשים?
כל זה עושה הרבה רושם בתור תרגיל
באחיזת־עיניים. אולם אחרי שהתרגיל חוזר
על עצמו כמה פעמים, ובכמה סרטים, אין
מנוס מן האמת: מאחרי הזיקוקין־די־נור

מסתתרות דמויות בנאליות שהעימות בי ניהן
(הכתוב תמיד על־ידי הבמאית עצ מה)
הוא עימות פשטני להפליא, שלמרות
היומרות הפוליטיות, הפסיכולוגיות והסוצ יאליות
שלו, אינו מעמיק לעולם אל מתחת
לפני השטח. ואולי בכך טמון סוד הצלחתה
המיסחרית של לינה ורטמילר: תעתועים
בחוץ, ופשטנות בפנים. הרי זה בדיוק מה
שקהל אינטליגנטי־למחצה אוהב לראות.

ת ד רי ך
חוב הלר או ת:
תל־אכים — קן הקוקיה, חשיבותה
של אהבה, דוקטור סטריינג׳לאב, אורות
הבטה, להיות או לא להיות, כל אנשי
הנשיא.
ירושלים — כל אנשי הנשיא, התחנה
הבאה גריניץ׳ וילג׳.
חיפה — קו הקוקיה, אנשים יפים.

תל אביב
דוקטור

סטרייגג׳לאב

(תכלת ארצות־הברית) — סאטירה פראית
על אפשרות של מילחמר, גרעינית, שממנה
משתמע כי האדם הוא האוייב הגדול
ביותר של עצמו. הבימוי של סטאנלי קו־בריק
מבריק גם אחרי 13 השנים.

מר בד ה ע צב עז

חצו״!

ג׳אניני כטונינו
קורבן ליצאניות

באילוף האשד. הסוררת) ,על האי הבודד
של סחף חושים ...אבל כל זה טוב ויפה רק
עד שבאה החיה שבאדם, זו שמפעילה את
האדם מתחת לחגורה, והמחיצות הפולי טיות
נופלות, מאבק־המעמדות נעלם כלא-
היה, עקרונות נעלים ונשגבים נמחקים ב־מחי־יד,
והשילטון עובר ישר אל בין
הרגליים. בדיוק כפי שתיאר פעם אלברטו
מוראביה בספר בשם אני והוא, שהיה די אלוג
אחד ארוך בין המחבר לאבר־המץ
שלו, ספר שבסופו הרים המחבר ידיים
ונכנע בפני החזק ממנו.
כלומר, כאשר מורידים מן הסרטים של
לינה ורטמילר את כל התיפאורה החיצונית,
את ניבולי־הפה והגרוטסקה החזותית, מג לים
בסופו של דבר אותה המלודראמה
האיטלקית הישנה על כל המיתוסים שלה
(פועל עני מול אציל עשיר, אהבת־אמת
מול מוסכמה חברתית ועוד כיוצא בזה),
ועל כל המעצורים והמיגבלות שיש בסיג נון

תת־ כל אדם. אומנם, כדי להגיע
לכך צריך באמת להסיר הרבה שיכבות
הסוואה. כי ורטמילר לא זו בלבד שמש תמשת
בכל התעלולים של המיקצוע, אלא
ה עול ם הזה 2042

התחתון

ארוטומניה (דרייב-אין, תל-

אביב, איטליה) — מארקו וי*
קאריו, מומחה לסירטי־מין הו מוריסטיים
לל גבול ההיתר הצנזורלי, שוב משתעשע
בחצאיות, ובעיקר בלעדיהן.
הפעם נסב הסיפור על איל-נפט כל״יבול שמשחר את
הממשלה, מרמה המתחרים ורודה בשותפים, איש מצליח
לכאורה, שמירצו עומד לו בכל הזדמנות — רק לא במיטה.
האשה כועסת, המאהבת מאיימת לעזוב, והמיליונר המסכן,
שסובל מהזיות־בהקיץ שבכולן מסרסים אותו, פונה אל
פסיכיאטר גרמני בבקשת עזרה• הטיפולים שדרכם הוא
עובר, והצורה המוזרה שבה טיפולים אלה משפיעים עליו,
מהווים את הפואנטה של הסרט, ואין טעם לחשוף אותם,
אם כי החשיפה היא הסיס מה של הסרט כולו. כי
ויקאריו אינו מניח לאף אחת מן הכוכבניות החטובות
שלו לשמור על בגדיה לאורך זמן. כולן מתפשטות,
במוקדם או במאוחר, כדי להעמיד את הגיבור האומלל
במיבחן.
אימפוטנציה וסירוס הם, כמובן, שתי תאימות הגדו לות
שמפחידות איי תגבר האיטלקי, כך שהסרט פוגע
במרכז״העצבים התחתון של תושבי ארץ־המגף ביעילות
רבה. חלק גדול מן הבדיחות שלו אינן מקוריות ביותר,
ויש רגעים שבהם כל גודש החתיכות העירומות אינו יכול
להסתיר את העובדה שהעלילה נתקעה בבוץ ואינה יודעת
לאן לפנות, אבל יש לכך פיצוי מסויים. ראשית, הצילומים
של ג׳יוזפה רוטונו, המנצלים את הנוף הרומאי על הצד
היותר־טוב, ותיפאורה פנימית שעשוייה לזרוע רעיונות
חדשים בין האנשים־היפים של הרצליה-פיתוח, יש כאן

גאסטונה מושין במצב עירנות מינית
עריכה (של נינו בראלי) שאינה מחמיצה אף הזדמנות
לקרוץ, בעזרת חפצים מתרוממים או נרפים, על מצב
העירנות המינית של הגיבור, וגאסטונה מושין הוא מן
השחקנים הפחות־מביכים בסוג זה של תפקיד.
ומי מעז לדרוש יותר מזה, בסרט-מין 1

הפליוונה ה הו ליוו די ח
(המשך מעמוד )37
המגיעות לכדי מחצית מאלה המקומיות.
לכן, סך־כל ההוצאות המקומיות ובחו״ל
מגיע בקלות ל 9-מיליון.
למעשה, חישוב זה משאיר לסרט 7.5
מיליון דולר בטור החובה — עובדה ה משמשת
מטרות רבות וטובות. אם הסרט
נעשה במיסגרת עיסקה של החזר־מס,
חברת־ההפקה יכולה לקבל החזר של פי-
ארבעה מ־ 7.5מיליונים אלה. כמו־כן, ה סרט
יכול להימכר בסכום עגול לטלוויזיה.
אגב, המפיץ מקבל 30 אחוזים מהברוטו
של מכירה לטלוויזיה, אפילו אם
כל העיסקה כולה אינה מצריכה אלא
שיחת־טלפון אחת מהאולפן.
אבל, תוכל הוליווד לטעון, ראו את יחסי-
הציבור העצומים שבהם זוכה מדינת ישר אל
בזכות הסרט הזה. הישראלים יהיו
גיבורים בכל העולם. הם יהפכו אגדה. אבל
שוב, חכו רק רגע: זה אינו בהכרח נכון.
להוליווד יש עבר עשיר בהפיכת חומר
נפלא לסרטים עלובים וקלוקלים. הסרט
עלול שלא לשאת חן בעיני ישראל, גם אם
אישרה את התסריט. לאישור התסריט אין
מיישקל רב. הליהוק, הבימוי ומרבית עבד
דת־העדכיה הסופית — הם שיקבעו את

ירוקים־אדומים העשירים של אפריקה?
כמדכן, לומט הוא בעל תודעה חברתית.
הוא עלול לתת לנו עשר דקות של סרט
התומכות בזכותה המוסרית של ישראל
להפר את החוק הבינלאומי כאשר פלשה
לאוגנדה. הוא עלול לתת לנו עישר דקות
של סרט שיראו לנו את המניעים החבר ו
הפילוסופיים של הטרו תיים
ריסטים.
לא-כל־כך נורא, אלא -שזה לא
הסרט הזה. זהו סרט אחר.
אישר למארק ריובסון, במאי סידטי-השד
אה, ללא ציוד יה 0,נ0וראונד׳ שלו הוא
סתם פרצוף הוליוודי יפה נוסף.
ומה בדבר החיתוך והעריכה? האולפנים
חייבים להביא בחשבון את הקהל השחור
הענקי של אמריקה. אי־אפשר להניח ל ישראלים
לשחוט חילים אוגנדיים שחורים,
ולצפות ששחודי־העור של אמריקה ירוצו
לבתי־הקולנוע. האולפן יוכל לעדן זאת,
על־ידי הצבתו של סידני פואטייה בתפקיד
מפקד יחידת־הקומנדו הישראלית. או אולי
אפילו להראות •שהנשיא אמין הוא לא
ברנש רע כל־כך, ככלות הכל. האם תוכל
ישראל להשלים עם ״תיקונים״ כאלה?
אין ספק שישראל תאסור על כך. אך
מה יקרה אם משה דיין יתגלה כלהיט

| כך נראית בעיני צייר הניו־ווסט, ההסתערות הוווליוודית על ישראל.
* ׳ יי במציאות הסתבר השבוע כי הסתערות זו נהדפה על הסף והוכשלה בידי
הביורוקרטיה הישראלית. חברת האחים וורנר הודיעה על ביטול ההסרטה בישראל.
נקודת־המבט שלו ואת רושמו הכולל.
ומה אם האולפן יקח את הבמאי הלא-
נכון? אחדים מן המועמדים המוזכרים
בהקשר זה הם ג׳ורג׳ רוי היל, סידני לומט,
מארק רובסון. מישקל-כבד כולם. אני-
עצמי הייתי בוחר בג׳ורג׳ רוי היל. הוא
עשה את העוקץ, קיד וקאסידי. להיטים
גדולים, סרטים משעשעים באמת.
ולג׳ורג׳ רוי היל אין יומדות של גדולה,
למרות שהוא קורא לעצמו בשלושה שמות.
הוא מודע למיגבלותיו. הוא לעולם —
לעולם! — אינו משתעשע ברעיונות או
בפיתוח־אופי. הוא פשוט מעלה את ניומן
ודדפורד על המסך, ומניח להם לעשות
את הדברים הבטוחים שלהם. הוא מבטל
את עניין הטרגדיה ! אפילו כשהגיבורים
שלו מתים ברגע האחרון הוא מצליח,
באמנות בימויית מפליאה, להפוך זאת ל־הפי-אנד,
ואתה יוצא מן הקולנוע עליז
כציפור. אבל בכל אופן, במאים במורג׳
רוי היל דורשים לומר את המילה האחרונה
ביחס לעריכה הסופית של יצירתם. לעולם
אינך יכול לדעת מה יקרה. אתם זוכרים,
בוודאי, שבהעוקץ ובקיד וקאסידי הגיבורים
היו פושעים. מה יקרה אם היל יחליט
להטיל על ניומן לגילם את דמותו של אחד
הטרוריסטים? או על גודפרי קיימברידג׳
את אמין? קיימברידג׳ הוא טיפוס חביב
מאד על הבד. האם תהיה מדינת ישראל
מוכנה לראות אמין חביב בסיפור שלה?
אבל אני בכל־זאת בוחר בהיל.
סידני לומט עשה עבודה נפלאה באחו־צוזריים
של פורענות, אבל זה היה בניו״
יורק. לומט הוא משורר-המצלמה המצלם
את נופה העירוני המתנוון של אמריקה,
אבל, מה, לעזאזל, הוא יעשה בגוונים ה *

גדול בתפקיד־הקמיע שלו, והוליווד תפתה
אותו לבוא אליה ולהיות לכוכב־קולנוע?
מה יקרה אם קצין־קומנדו ישראלי בכיר
׳יתגלה כפוטוגני עד־כדי-כך שיחליט למצוא
את עתידו בסרטים? בוורלי-הילס רחוקה
מאד מן הקיבוץ. האם תוכל מדינת ישראל
לד,רישות לעצמה לאבד כוח־אדם יקר כל בך?

** וכן, יכול לקרות נס. הבה נאמד
שהסרט יכניס רווח־ברוטו בסך 100
מיליון דולר. במיקרה כזה יאזלו לרואי-
החשבון של האולפן מקומוודהמחבוא ל הסתיר
את הכסף. האולפן יגלה סעיף ה מאפשר
לו לעכב את התשלום, יאלץ את
מדינת ישראל ללכת לבית־המישפט, שם
ימתינו לה מאה פרקליטי-קאמיקאזה. ב״
מיקרה כזה, עצתי לישראל היא זו:
קחו 200 מאנשי-הקומנדו הקשוחים ב יותר
שלכם. העלו אותם על מטוסי־תובלה
חמושים יחד עם טנקים ותותחים. הנחיתו
אותם על המידשאה של מלון בוורלי־הילס
והציג ואת דדיישותיכם. אלפי תסריטאים,
כוכבים, במאים ושחקנים יזנקו מבתיהם
שעל חוף מאליבו ומאחוזותייהם שבבוורלי-
הילס, ויצטרפו למאבקכם. יחדיו !תצעדו
אל כספות־הבנק -של האולפן. ואולי אז,
רק אז, תזכה ישראל לקבל את האחוזים
שלה.
הוליווד תתרגז? מה פתאום? אחרי ש העשן
יתפזר, יטוסו שמונה אילי־סרטים
לתל־אביב, ועימם רעיון גדול לסרט חדש.
הנושא?
אנטבה חלק ב׳ — הפשיטה על בוורלי־הילס.

במדינה
די ע 1ת
מי סמךברא1ן

?פקיד ככיר אסור
?השמיע ריעות פרטיות -
כ? עוד אינו ישראלי
הפקיד הבכיר עשה מישגד, נורא. בראיון
עתונאי הוא הביע גם כמה דיעות פרטיות,
•שאינן משקפות לא את מדיניותה הרשמית
של ארצו ולא את מדיניות המ-שרד הממשל תי
בו הוא מכהן.
הדיעות הפרטיות שהשמיע אותו פקיד,
לא היו גזעניות. הן לא כללו, למשל, הצעות
לדיכוי מיעוטים לאומיים, מהסוג שנכללו
בתזכיר שהגיש בשעתו ישראל קניג, ה ממונה
על מחוז הצפון במ-שרד־הפנים.
ובכל זאת סערו הרוחות. העתונים ב ישראל
העניקו לדברים שאמר הפקיד ה בכיר
כותרות ראשיות, שנוסחו בצורה של
גינוי. ראשי ארגונים ומוסדות הביעו את
מחאתם בפומבי. השר הממונה על אותו
פקיד, מיהר לקרוא אותו אליו לשמוע את
הסבריו לדברים שאמר.
״לסדק מהתפקיד:״ .אין מקום ל חשש.
למרות •שעיקר סערת־הרוחות פרצה
בישראל — לא מדובר בפקיד בכיר ב ישראל.
שהרי ידוע לכל, מאז פרשת מיסמך
קניג, שבישראל מותר לפקיד בכיר שיהיו
לו דיעות פרטיות — אפילו אם הן גזענ יות
קיצוניות.
לא כן הדבר כ-שמדובר בפקיד בכיר
אמריקאי. זה אסור •שיהיו לו דיעות פרט יות.
משום כך, כאשר נודע בישראל כי
מפקד צבא ארצות־הברית, הגנראל ג׳ורג׳
בראון, השמיע בראיון עתונאי דיעה מסויי־מת,
שאינה נראית לעורכי העתונים ה ישראלים,
פרצה הסערה.
הדברים עוד טרם פורסמו. אבל ה־רענן
הישראלי־לישעבר, קאריקטוריסט לוריא•
,שערך ראיון עם בראון לפני כחודש,
מסר כי בראיון •שיפורסם בסוף החודש
התבטא בראון כאילו לישראל אין כל ערך
אסטרטגי עבור ארצות־הברית.
דברים אלה משקפים כמובן את דעתו ה פרטית
בלבד. אבל די היה בהם כדי לקו מם
נגדו את כל יהדות ארצות־הברית ואת
דעת־הקהל בישראל. היה זה כאילו טען
בדאון, שלמדינת-ישראל אין זכות קיום.
רבים מהמוחים אף תבעו לסלקו מתפקידו.
בחשאי, ודאי חולם עכ-שיו הגנראל בראון
לקידום בקאריירה שלו — לדרגת ממונה
על המחוז במשרד־הפנים הישראלי. אז
לפחות, יהיה מותר לו להביע גם את דיעו־תיו
הפרטיות — קיצוניות ככל שיהיו —
מבלי לסכן את משרתו.

ס טודנ טי ם
לא נוחניס לישון

מיספר המקומות במעונות
חסטודגטיס שהוקצבו לערבים,
מעזה את החשש
שרובם יישנו ברהוב
״אין לנו איפה לגור ד — ״מצידי אתם
יכולים לגור ברחוב.״ דו״שיח זה הת נהל
במישרדי דיקנאט הסטודנטים באוני ברסיטת
תל-אביב, בין סטודנט ערבי לבין
אחד מאנשי הדיקנאט, האחראי על מעו נות
הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב.
שיחות דומות מתנהלות שם כמעט
מדי יום ביומו. הסטודנטים הערבים, ש רובם
הגיעו לאוניברסיטה מן הכפרים
הערביים בגליל ובמשולש, נתקלו במצב
של חוסר־אפשרות להתגורר בסמוך לאו ניברסיטה,
מקום־לימודיהם•
בסוף השבוע
האכסניות נסגרו:
שעבר נשלח אל שר־החינוך־והתרבות,
אהרון ידלין, מיכתב בחתימת עשרות
סטודנטים יהודים וערבים, הקובל על מצב
הדיור של הסטודנטים הערבים באוני ברסיטת
תל־אביב.
״אין שום אפשרות סבירה לנסוע יומ יום
חזרה לכפרים הערבים,״ מספר יוסף
גלילי, שאירגן את מישלוח המכתב .״ה שנה
נתקבלו למעונות הסטודנטים ברמת
אביב פחות משלושים סטודנטים ערבים.
הוגשו בקשות רבות ורובן נענו בשלילה.״
ועד הסטודנטים הערבים, שהתארגן ל־מילחמה
על מקומות־דיור לסטודנטים ה ערבים,
נתקל בחומה של חוסר־איכפתיות
מצד מוסדות האוניברסיטה. שלוש אכ
סניות
של האוניברסיטה, בתל-אביב וב־רמת־גן,
שאיכלסו עד סוף שנת־הלימודים
הקודמת סטודנטים ערבים רבים, הוצאו
השנה מכלל אפשויות־הדיור הפתוחות
לפניהם ״אכסניה שהיתר, ברחוב פרישמן
בתל־אביב בוטלה, והפסיקה לתפקד כמי
עון־לסטודנטים. אותו דבר נעשה לגבי
מלון אכסלסיור שברחוב הירקון, ששימש
כמעון בעיקר לסטודנטים הערבים. נש ארה
רק אכסניה אחת, ברמת־גן, שאליה
התקבלו השנה רק עשרים סטודנטים
ערבים,״ סיפר גלילי.
בתחילה ניסו הסטודנטים הערבים לפ תור
את בעיית הדיור בכוחות עצמם .״ני סינו
לפנות לבעלי־דירות באיזור תל-
אביב, לא כגוף אלא כבודדים• .שכל אחד
ימצא מקום לעצמו,״ סיפר סטודנט ערבי.
״אבל כשנודע לבעלי הדירות־להשכרה ש אנחנו
סטודנטים ערבים, לא היה לנו יותר
שום סיכוי, .אני לא רוצה ערבים אצלי
בבית,׳ אמר לי אדם שביקש להשכיר
דירה בתל-אביב.״
מה ישיב שר־־החינץ־־ז ועד הס טודנטים
הערבים באוניברסיטת תל-אביב,
שפנה במישלחת להנהלת האוניברסיטה.
נענה כי ״אין מה לעשות בעניין הדיור.״
״לאף אחד באוניברסיטה ומחוצה לה
לא איכפת מבעייד, בסיסית כל־כך כמו
בעיית השינה והדיור,״ קבל סטודנט, מ אנשי
ועד הסטודנטים הערבים .״לא
נותר לנו אלא להמתין לתשובת שר־החינוך.
אם לא נפסיק להיות מופלים
לרעה בקבלת מעונות, באמת ניאלץ לישון
ברחוב, אבל אז זה יהיה מול בנייני האו ניברסיטה

מרדבאוניברסיטה

השד ידלין הבין הסכם,
הסמודנמים התמו —
אבל החיפאים ישבתו
״בחיפה לא יתחילו הלימודים!״ בהו דעה
סנסציונית זו יצאו ראשי אגודת הס־טודנטים
בחיפה בסוף השבוע שעבר. היה
זה שעות אחדות לאחר פירסום הידיעה
שהתאחדות־הסטודנטים הארצית סיכמה
עם שר־החינוד־והתרבות הסכם שהסיר את
איום השביתה במוסדות ההשכלה הגבוהה,
בתחילת שנת־ד,לימודים האקדמאית בסוף
החודש.
סירובם של הסטודנטים מעיר־הכרמל ל קבל
עליהם את ההסכם חשפה ליקויים
חמורים בהתאחדות, באירגון הסטודנטים
בארץ ובהיות פעילי הסטודנטים ״בובה
מכנית של שר־ד,חינוך,״ לפי הגדרתם.
״הפגנה אחת ודי•״ ההסכם, שנחתם
בשבוע שעבר בין השר אהרון ידלין,
ועד ראשי האוניברסיטאות וראשי התאח דות
הסטודנטים קובע, כי שכר-ד,לימוד
בשנת הלימודים הקרובה אכן יהיה בגובה
של כ־ 5000 לירות .״מה שהשגנו היד,
הסכמה לתת מענקים בסך שבע־מאות ל״י
לאלפי סטודנטים,״ הכריזו ראשי ההתאחדות.
למעשה
קובע ההסכם כי את ההלוואה,
הקטנה יחסית לכלל שכר הלימוד, יקבלו
רק מאות אחדות של סטודנטים, אם יעמ דו
במיספר קריטריונים שייקבעו על בסיס
של מצב כלכלי, מצב מישפחתי ועומס
שירות־מילואים בזמן הלימודים. סטודנ טים
שעמדו בקריטריון של ״מיסכן של
משרדיו־,חינוך,״ השם שהודבק באוניבר סיטאות
לסטודנטים אלה, זכו למעשה גם
קודם־לכן במענקים, אפילו גבוהים מ־700
לירות.
ההסכם שנחתם בשבוע שעבר נקבע
כבר ימים אחדים לפני ההודעה הרישמית.
אולם התאחדות הסטודנטים, מאז קיבלה
את ההודעה בדבר העלאת שכר־הלימוד,
העדיפה לשתוק ולא להגיב. כלפי חוץ
הכריזו ראשי ההתאחדות כי הם מנהלים
מגעים מתמידים עם אנשי מישרד־החינוך
ו״גורמים רבים אחרים.״ ״למעשה,׳׳ סיפר
אחד מחברי התאחדות הסטודנטים הארצית,
״ישבו כולם כל היום במישרדי־האגודה
ולא העזו אפילו להרים טלפון ללישכת
ידלין.״
ההוראות שהורדו לראשי התאחדות
הסטודנטים ממרכזי־המיפלגות שלהם (מע רך,
ליכוד, מפד״ל הם המיפלגות העומדות
מאחורי ראשי התאחדות הסטודנטים האר-
צית)קבעו ברורות :״אסור להגיב! לכל
היותר מותר לדבר.״
ההתאחדות דיברה. אולם ההתעוררות
שחלה, ספונטנית, בין הסטודנטים באוני-
העו ל ם הזה 7047

במדינה

קשקשת 2042

ברסיטת תל־אביב, שאיימו בהפגנות וב*
״עשיית רעש גדול,״ לא יכלו להשאיר
את ראשי ההתאחדות אדישים.
שוב נוצר קשר בינם לבין מרכזי־המיפ־לגות,
וההוראות ד׳סדשות קבעו :״תנו
להם הפגנה אחת ודי.״ ההפגנה, שנערכה
בחוצות תל־אביב לפני כחודש, שוב הביאה
לשקט יחסי. הסטודנטים נרגעו אחרי ששר־החינוך
הבטיח לעמוד בקשר עם ההתאח דות,
ולבדוק מחדש מה ניתן לעשות
בעניין שכר־הלימוד האסטרונומי שנקבע.
״בוכה של המיפלגות.״ באחד
מימי החודש האחרון נפגשו בלישכת השר
בירושלים שניים מראשי התאחדות הסטו דנטים,
שני ראשי אוניברסיטאות וכמה
פעילים מיפלגתיים, הפועלים במיסגרת
המיפלגות בקמפוסים של האוניברסיטאות
השונות, והחליטו לפתור את בעיית איום
השבתת הלימודים ב״דרך דיפלומטית.״
ימים ספורים לפני הפגישה לא נותרה
עוד ברירה בידי ראשי התאחדות הסטו דנטים.
הלחץ שהופעל בקמפוסים השונים
היה גדול, וראש ההתאחדות, שרצו לש מור
על כיסאם, נאלצו להכריז :״אם לא
יימצא פיתרון, תהיה שביתה!״
מייד אחרי הפירסום הורצו שיחות־טלפון

; 011111 גו ה

הפעל את דינזיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאינזח, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת ;
״קשקשת״ ,ת.ד , 136 .תל־אביב. ההגתפורסמנה,
דרות
הקולעות ביותר
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

| 2042

קשקשת 2040

לאחר

• חורשת-דקלים מקורחת
חג־הסוכות.
חגי לביא, רח׳ אחוזה, כרכור

• גם בארזים נפלה שלהבת.

גליה מוסקוביץ,
ד.צ , 1188 .צה״ל

• ישיבת-פיסגה של קו־קלוקס־קלאן.

איילה שווילי,

שר־חינוך ידלין

קיבוץ נתיב־הל״ה, ד.נ. עמק־האלה

מי ישלם?

בהולות בין מרכזי המיפלגות ולישכת
שר־החינוך. לבסוף הוחלט על קיום הפגי שה•
״על ההסכם, במרכאות כפולות ומשו לשות׳
הוחלט בין השר והמטפלים בעניין
עוד קודם,״ סיפר אחד מראשי ההתאחדות.
״בפגישה לחצו על שני נציגי הסטודנטים
שזה יהיה ההסכם, ולא אחר. יש שמועות
שהוצעו טובות־הנאה לאנשים בהתאחדות
על חשבון,דפיקת׳ הסטודנטים.״
ימים אחדים לאחר-מכן, באמצע השבוע
שעבר, נחתם ההסכם הרישמי. הנציג החי פאי
באגודת־הסטודנטים, ששב לחיפה, נת קל
במבטים זועפים של סטודנטים רבים.
ראשי אגודת־הסטודנטים בחיפה, סטו דנטים
מהטכניון ומאוניברסיטת חיפה,
שהחליטו לפעול במשותף, קיבלו החלטה
פה־אחד ״למרוד במרכזי המיפלגות ולע שות
מה שנוח לסטודנטים.״
״אנחנו נישא וניתן באופן עצמאי עם
שר־החינוך. אם לא יהיו תוצאות בקשר
עם שכר־הלימוד תהיה שביתה, גם בטכ ניון
וגם באוניברסיטה,״ הצהיר איש אגודת־הסטודנטים
החיפאית .״השלב הבא יהיה
פרישה מהתאחדות-הסטודנטים הארצית.
ההתאחדות הזאת היא בובה של המיפלגות
הגדולות, ולנו נמאס מזה.״
המאבק יהיה חריף. בינתיים, בעיק-
בות הצעדים החריפים שנקטה האגודה
החיפאית, מתארגנות גם באוניברסיטאות
תל־אביב, ירושלים ובאר־שבע קבוצות של
סטודנטים, המאיימות לפרוש מן ההתאח דות
ולהילחם באופן עצמאי נגד שכר*
הלימוד .״המאבק שלנו יהיה הרבה יותר
חריף, פרובוקטיבי ונושא־תוצאות מאשר
המאבק של ההתאחדות, הנתונה בתורך
עצמה וחוץ מהעתיד הפוליטי של היוש בים
בה, אין להם שום דבר אחר בראש,״
אמר סטודנט תל-אביבי, המארגן עתה
סטודנטים להשבתת הלימודים באוניברסי טת
תל-אביב.
ה עול ם הזה 2042

• סימלם של עסקני־ההסתדרות
(המתעשרים החדשים) :״דונם פה ו פרדס

חנה נחמיאם,

רח׳ תל־חי ,11 רמת־גן
• האינדיאני זה לא הבעייה, אבל
כל השבט מאחוריו!
דדי תכלין, רח׳ גזר ,6תל־אביב

השבוע כדרייב־אין
בשעה 5.45
שבוע 2

מאוזן :
)1מזון אבותינו במידבר ; )2קיבוץ
בשפלת החוף ! )7ככה ; )9דטקטור 10
מעבד את הבצק 12 מיקווה־מים ענק ;
) 13 זז! ) 15 אות באל״ף־בי״ת האנגלי!
) 16 הגשם הראשון ; )17 מדינה אירופאית !
) 18 מן האל״ף־בי״ת העיברי ! )19 תבואה !
)21 מן ההורים ! )22 מסולם־הצלילים ; )23
פרוסה! )25 משרי הממשלה (ש״מ); )28
מילת־בקשה! )29 מקום שלם בגוף! )31
שקט מעמלו ! )32 ברי, בטוח ! )34 מונח
מתורת־החשמל ! )35 שאין נשמה באפו !
)36 עיר בפיתחת־רפיח! )39 להבה! )41
נהי, מיספד ! )44 שנונה ! )45 טורף ימי
גדול! )47 איכות! )48 אדון! )49 מן
השוואים! )51 סיפורי־מעשיות ! )53 מן
האצבעות! )56 מידת־לח! )57 יחי!! )60
מעמיד! )61 מן הטעמים! )63 מילת-
שלילה! )64 באו מלמעלה למטה! )65 בן־
אדם ! )66 פרי־בטן ! )67 יש ! )70 מילת-
שלילה ! )72 הגידו ! )75 קיים ! )76 יודע !
)78 בעל־גאווה! )79 עוף־טרף! )80 כלי-
קיבול ארוג ! )81 עצם בפה ! )83 עכוז !
)85 מוחל על זכותו ! )86 חמסין ! )87
ראש אגף (ר״ת 88 לוח־מתכת דק ! )90
תרופה! )91 מחפש! )92 עיר ברצועת-
עזה ! )95 יחידה בסולם־הצלילים ! )96
מן היבשות! )97 מתגורר.

״החיפושית
דוהרת שוב״

מאונך :
) 1ממלא־מקום ! )3מודל ! )4נהר באפ ריקה
! )5חדר באוניה ! )6ישמח לבב
אנוש! )8קטיעה! )11 מקווה, מייחלת!
) 12 מעמסה! )14 גרם! )15 צאך קדושים;
)20 מספיק 21 חודש עיברי ! )24 אות
באל״ף־בי״ת העיברי! )26 מזמר! )27
רטוב במיקצת! )28 ענף רך! )29 הרינג!
)30 חידלון! )32 בקיאות וניסיון! )33
ירחש חיבה עמוקה ! )37 שלבים ! )38
מכינויי האלוהות! )39 מידת־שטח! )40
דורון! )42 יתן שכם! )43 קיבוץ בעמק!
)45 קטעו ! )46 משטמה עמוקה ! )48 מלב־סיקון
הבקר! )50 יום־טוב! )51 ששכלה
את בעלה! )52 שלו דגים! )54 מלחין
גרמני! )56 מדינה באפריקה! )58 מנעול
פטנטי ! )59 מילת־ברירה (הפוך 62
גיבעול חלול! )64 מפחד! )68 מבניו של
המן! )69 יין־שרף (ר״ת)! )70 מלחין
גרמני! )71 בשבילי! )73 מכשף! )74
התחלה ! )76 ריקבון ! )77 אביון ! )79
סבון! )80 וניל! )82 שילם! )84 שלט
בדרכים ; )89 מעשה־מיקלעת ! )90 עפר
הנגרף על־ידי מים ! )93 זכר בבקר !
)94 קריאודצער (הפוך).

בשעות 7.30 — 9.45
קומדית חשק

״ארוטומניה״

>0 0 0 0 0 0סססססס סס ס

1 אנו מחפשיס כמיס חמיס
עגור חתלתולינו החמודים
אגודת גער בעלי חיים

הממ שלה שולחת חיילים כדי לבל 1ם את הרב לווינגד וגזש־אמונים -
ובאותה שעה היא עו רכת חינגא לאומית לאביהם הרוחני

9ולחן נביא ה שקר
א .״אין יפים לשלטון כי הו די ם,,
בערב סוכות הגיע אורי צבי גרינברג לגבורות. פסטיבל
שמונים־שנות־יחייו של המשורר נפתח לפני כמה שבועות,
בראיון שאותו העניק לדורון רהנבלום, כתב הארץ.
כמינהגו מזה 50 שנה, תיאר גרינברג בפני מראיינו חזות
קודרת של המציאות היהודית בארץ־ישראל והכל
זרוע גופות של יהודים מעונים, כנשים ששדיהן מיתרו
וגופן שופד על איש. אתר תאה את המראות וחש בריח
חריפה עולה מהם. גולגלות צפות לנגד עיניד, דם של
נרצחים יהודים זורם ברחובות ירושלים...״
כהרגלו התעלם גרינברג מהעובדה שקנאים, הדומים
לו בהשקפותיהם, הם שהביאו לתיאור היחידי על נהרות
דם יהודי בארץ־ישראל, כפי שזה קיים בסיפור מפלת
מרד בר־כוכבא בביתר, שם התבטאה קנאות זו בדמים :
״...ויישפך דם הנלחמים כנהר שוטר, בו שקעו סוסי
מילחמה עד חוטמם ; והיה זרם הדם מגלגל אבנים משא
ארבעים פאר תיאור שאינו מרתיע את גרינברג
מהז״ותיו השיריות על אודות רחובות ותשלים, הזרועים
בגופות של יהודים מעונים.
השלב הבא בפסטיבל־גרינברג היה כאשר חברת-
הכנסת גאולה כהן פנתה ליו״ר הכנסת, ולשר־החינוך־
והחרבות, בהצעה לציין בדרך ממלכתית את יום־הולדתו
של גרינברג. בתגובה ׳הודיע יו״ר הכנסת שהחליט לנצל
את זכותו בתקנון הכנסת ולקיים ישיבה מיוחדת לרגל
הגיע המשורר לגבורות. שר־החיניך־והתרבות הזדרז
והודיע לה״כ כהן כי מישרדו נערך בימים אלה לקראת
״מיקוד שיעורי־ד&יפרדת פפתי־חספר התיכוניים בנושא
שירת אצ״ג״ .לאה פורת, מנב״ל המועצה לתרבות
ולאמנות, בישרה על ״פעולות תרבות מיוחמת, שיוקדשו
ללימוד והפצת שירתו של אצ״ג
עם מתן אות־רשמי זה של הפיכת גרינברג למייצגה
הבילעדי של הסיפרות העברית עלי־אדמות, החל מירוץ
של כיבודי־כיבודים ועיטור־עטרות למשורר הלאומני
המטיף לאלימות. לא מפליא לראות את התרבות היש ראלית
נזקקת לחזיון הכימעט־לאומי שהתחולל בערב־סוכות,
כאשר מרבית מוספי־הסיפרות של היומונים שקעו
עד לחוטמם בפסטיבל־אורי־צבי־יגרינברג, תוך איבוד
עיקר וטפל. תהילת אותיות־הדפוס בפני ״נביא הזעם
והחרון״ ,כפי שמכונה גרינברג בפי כת מעריציו הקיצו נית,
הביאו לרושם כי המשורר הקשיש הנו התגלמות
התרבות העברית החדשה בישראל.
כך הפך אורי צבי גרינברג למיקדש־שירה אליו
מעפילה התרבות.
׳במוסף־הסיפרות של דבר כתב המשורר אבות ישורון
על פגישתו בשירת גרינברג חיח לי מ חם בארץ

שממנו הושלך גרינברג כבר בשנות ה־20׳ על־ידי מייסדו
ועורכו, ברל כצנלסון, משום שדיעותיו הפאשיסטיות,
אינה מעידה ״בזכות המבוכה ובגנות הטיח,״ שלהם
הטיף כצנלסון. אידיליה זו אין בכוחה להעלים את
חזון־המלכות של גרינברג השר בדבקות :״אין יפים
לשילטון כיהודים״ — קביעה המזכירה את כותרת
נאומיו של מנחם בגין בשנות ה־50׳ :״אלוהים לשילטון
בחרתנו אלא שאת ׳המבוכה התרבותיח־אידיאולוגית
של ישראל בשנות ה־70׳ סותמים בטיח של כיבודים
עקרים. כאשר פסטיבל־גרינברג הוא גולת־הכותרת לעק רות
זאת, המתעלמת מן האידיאולוגיה המוצגת בשירת

גרינברג.

בגיליון מעריב, שהוקדש לשירת־גרינברג, נתקבצו
קולמוסייהם של קשישי השירה העיברית שלא חסכו
עצמם משבחו של גרינברג. ישראל אפרת שר לו את
״משירי הירח וחזרקור״ .ש. שלום מעלה קטורת אדם
להקביל את פניו של גרינברג, ומפרסם שיר בכותרת
״כשולי מיבצע יונתן״ .משורר נוסף, המקיים זיווגים־
שיריים עם גרינברג, הוא יהושע טן־פי, המגדיר בשיר־מניפסטי
את מטרותיה של השירה הפאשיסטית בישראל :
״...השיר הוא אחד והכל. ואנוכי בסד. אנוכי, עברי
אנוכי. השיר הוא עברי. השיר העברי ודא ארץ־ישראל,
הוא הר־הפית, בית־המיקדש. הוא מחוז־נפש ועליה
לרגל אל הבא בכיסופים. כלושוו ההגות קוראים לכך :
השקפת־עולם גם שלמה טנאי אינו חוסך קריצות
לבעל־הגבורות, ומבשר כדרר השניה יצר אצ״ג
דמות דיוקנו של האדם העברי החדש, שיש בו אהבה
עצמית ותודעה לאומית, מיזוג של בוח פיסי וכוח
ת חני ! שיש סו זקיפות־קומה וגאווה עצמית, שיש בו
כוח חשילטון והאדנות...״
מילבד משוררי־שוליים, המצטיינים בהגדרות הפאשי־זם,
יש לגרינברג גם פרופסורים המכתירים לו כתרים.
כזה הוא הפרופסור שלום לינדנבאום, הכותב במוסף
׳מעריב מאמר, שבו הוא מצטט באופן חד־צדדי הצגת
עובדות היסטוריות, המטילות כתם על מדע־הסיפרות.
הפרופסור מצטט מסיפרו של המשורר האידישי מלך
ראוויטש, אביו של הצייר יוסל ברגנר, את הציטוטים
הנראים לו, בביקורתו על גרינברג. הפרופסור הנכבד
נמנע מלצטט, למשל, את הקטע הבא שמעתי
תיאותה של גיאו־פוליטיקה מיסטית — שמרכזה לא
בדתם הרחוק של תסי ה האסיאתית (ככתיאוריה הגיאו פוליטית
של האוזהופר * אלא מרכזה הוא —
ביתשלים. כן שמעתי על הכורח לארץ, לאדמה, לאבנים
ולחול, שתא חזק מכל כורח תחני ספר המעשיות
של חיי).

ב. ח לו ם חיילי או ״ ם על הר־ הבי ת
אך מסתבר כי למבקרי סיפרות יש שיטה בדוקה
לטיוח מבוכות, כפי שמתגלה בעיתוני ערב־סוכות. ללא
יוצא מן הכלל, מפרידים הבל בין האידיאולוגיה לשירה
אצל גרינברג, ומטילים קירבה נעימה של שירתו לשירה־האכספרסיוניסטית-הגרמנית,
בנוסח אלזה לסקר־שילר
וגוטפריד בן*.
* גוטפריד בן 1886—1956 מראשי האסכולה
האכספרסיוניסטית, שבלטה באנטי־בורגנות ופציפיזם,
ולרוב בעלת ׳משמעות אנטי־לאומנית. בניגוד לרוב בני

הכתרת גרינברג ב״מ שורר לאומי

מוסף ידיעות־אחרונות המוקדש לגרינברג, מהווה
חינגה לאומנית שדיוטה לא היתר, לה בתולדות הסיפרות
העברית, כאשר הרעיון המלכד את מרבית המאמרים
הוא רעיון שוביניסטי של הפרדת הפ תפיל היהודי מן
המסורת התרבותית האיתפית שצברנו בגולה, תוך אימוץ
נוסח הגותו של ;אורי צבי גרינברג.
החינגה נפתחת על־ידי אליהו עמיקם, בציטוט שירו
של גרינברג השכל, הנעלם מכל רעיון, ובהמשכו טוען
עמיקם שית של אצ״ג הצביע על הדם בחול סיני
ובשלג חרמון ממרחק זמן — כחמש שנים לפני שנשפך

ס שולה להענקת תפ קיד שי־

הביטחו! לרב לווינגר. שניהם שוקדים על הפיכ ת המוות לפ רוג רמה
מדינית. ה א חד ״חופר אפיק לדמנו״
הזאת, אכל כשקראתי את שירי, הגברות׳ נעשה לי רך
ועצוב, שאילו דיברתי אידיש, הייתי אומר המאמע **
קמה, תודח מודעת, שציוונו מילדות. קול הגזע נשמע
מעורקי. חרם נעשה קשה והיתה לי התתטמות־רוח,
לאחר שחייתי מדוכא תחילה, כשראיתי בעיני את ארץ־
ישראל תגובה זו של אבות ישורון, המערב אקלימה
של ארץ־ישראל ב״קול הגזע״ הנשמע מעורקיו, אינו
מפתיע כלל, באשר מדובר בהערכת שירת גרינברג.
בטור לידו קובע על גרינברג פינחס גינוסר הוא
בחס המשורר הלאומי ללא עוררין, ולדעת רכים —
גדול המשוררים העיסריים מאז ביאליק ! ״
האידיליה התרבותית המצטיירת בין דפי דבר, עיתון
ראשי־תיבות־שם, כמו: רש רמב״ם.
* אנזא, באידיש.

אסכולה זו השתייך בן לתת־אסכולה ששיריה ניזונו מן
הקסם האירוטי של המוות, החולי, העינויים והרצח. בדומה
לגרינברג, הים גוטפריד בן מיודד למשוררת אלזה לסקר־שילר,
אך בניגוד לאכסיפרסיוניסטים אחרים נמנע מלהצטרף
אליהם לחזונותיהם בדבר גאולת, האנושות ופדות
העולם, והשתוקק לתוהו־ובוהו־בראשית״ .כימה חודשים
לאחר עלות היטלו לישילטון פירסס בן ספרון בכותרת
אמנות ושילטון, שבו תיאר עד מה הוא משתוקק לחזור
לחומר ההיולי (מונח ׳שגרינברג מרבה להשתמש בו
בשיריו) בביצת־בואשית חמה, ובכמיהתו לאבות־אבותיו.
הוא ביקש כוטיס־חבר של הימיפלגה הנאצית, וכתב ״אנחנו
נכנסים לתקופת הגיניאולוגיה (חקר המוצא וההתפתחות
של איש, מיישפחה, ושושלת־יוחסין) .נבחר כחבר באקדמיית
הסופרים ההיטלרית, וטען כי ״הצבא הוא הצורה האריסטוקרטית
של האמיגרציה״.

והשני מקיז אותו י
הדם ...אין כאן שום מטאפיסיקה. היא אינה קיימת
כתורה, שהחיים בתפיסתה הם הסינתזה בין הרוח והחומר.
את מוקדי המידע בתא־חחי פכר ניתן לראות במיקרום־
קופים אלקטרוניים. באורגניזם של; ,האדם־חאוטח׳ ,ספי
שקרא אצ״ג לגוף־הלאום, יש לחם אותו תפקיד כהעברת
מידע. הנביא מביא את המסר, ואם דבריו באים — הרי
זה נביא־אמת, בדברי הרמכ״ם...״
בהמשך הפגנית כוחו במדע־הסיפרות מציג עמיקם
את השאלה :״האס אצ״ג הוא תופעה סיפרותית?״
ומשיב :״תשובתנו היא שלילית. אצ״ג משתמש בשירה
כפי שפסיכולוג ישתמש ברדיו להשמעת הרצאותיו. אין
כלי־חתיקשדרת הופך את המרצח לטכנאי־רדיו, ומאידך
גיסא אין טכנאי־רדיו הופכים לפסירולוגים, משום

מאבותיו הרוחניים של אדולף היטלר.

שהמרצה משתמש בבלי, שהם מומחים בד. בפי שמדברים
על אצ׳׳ג המישורי, אפשר לדבר ׳על אצ״ג הפובליציסט
ועל אצ״ג המדינאי (לא פוליטיקאי) ,ואף אחד טתהומים
אלה לא יקיף בנפרד את פל דסיתו• דין מזיגתם יש פה
כרי ליצור את הטיפגרת, ישבה ניצבו נביאי ישראל...״
למחול־ההערצה מסביב לגרינברג הנביא מצטרף
רפאל בשן, הנוטל לעצמו את שרביט מכתיר־ר,בתרים
של השירה העברית, וקובע בי גרינברג הוא ״ענק־בשירה״
,ובדי שנגיע לסוד מעלות־הרוח של ענק־שירה,
מספר בשן מפי הגבורה באחד הלילות בשנת ; 1929
סיפר אצ״ג, וחנה אני חולם חלום. פחלדטי אני רואה
את הר־הכית כשמעליו מרחף נשר, ומסביבו עומדים
מעגלים־מעגלים של יהודים, ומהר־הבית יש טורד ישר
אל הים. ומזה ומזה עומדים שני טורים של חיילים
מכל חילות העולם, והרגשתי בהלום ששכינת ישראל
נפרדת מהר־הבית. התעוררתי ובכיתי מאד, ופל בני־הבית
התעוררו לקול בכיי ושאלו: מה קרה? מה קחה?
ישתו בוקר הלכתי לרב קוק, ומצאתיו עטוף בטליתו.
סיפרתי לו על החלום שחלמתי הוא לא הוציא הגה
מפיו, רק נטל את כף־ידי בכף־ידו ודמעות זלגו מעיניו.
ואז הלכתי הביתה וכתבתי את, באוזני ילד אספר׳.
כאשר נשאל אצ״ג טי הם אותם חיילים מכל! חילות

בהילולה מפארת זו לא נפקד מקומו של הד״ר ישראל
אלדד, שעבר לשם מטרה נשגבה זו מטו רו למוסף
ד,סיסמתי של הצהרון. כבר בותרת מאמרו קובעת
״בשירו נחייה את עצמנו לדעת״ ומתחת לכותרת מבזה
אלדד את כל הסיפמת העברית בהווה הזה, תוך שהוא
מפרש :״ואהרון אחרון: בכל דדטירה — וגם הפרוזה
— אצלנו (ואינני בקיא בזו של הגויים) — המפריזה
על עצמה בקולי־קולות כאכזיסטנציאליסטית (על פי
רוב מטעמי אופנה וחנופה לקורא הצעיר בישראל) לא
בוטאה הקיומיות בבדידות (בדידות האיש, בדידות
האדם, בדידות האלוהים) ,בפי שבוטאה בשירי סלע
עיטם כמה מצחיק שאלדד, הטוען ״אינני בקיא בזו
של הגויים״ תירגם את כתבי ניטשה לעברית, ולא השמיט
מתירגומו את ״אבל האלוהים מת כפי שכתב ניטשה,
ויחד עם זאת הוא תובע מאתנו להגות יומם וליל
בבדידות האלוהים, באותה בדידות מייגעת של גרינברג.
מבדידות האלוהים מדלג אלדד לבדידות הדם של
גרינברג, והוא כותב ועל הכל לכיבוש צבאי, לכיבוש
הארץ שאין קדוש מטנו. כי, רק הדם יכריע טי יהיה
השליט פה׳ וכשאומר אצ״ג, רק הדם׳ ,כוונתו כמובן

למסע רימום ״הומאני״ זה ליום־הולדתו של גרינברג

גרינבלג, מזכיר את דיוקן אמהותיהן של החיילים האי טלקיים
שנפלו במילחמת־העולם, ותוארו ביד ד׳אנרנציו.
כך מתאר גרינברג בשירתו את האשד רביצת בטן
עלי בטן ...סתיו בפשר ...איד אטמין ראשי בחיקה
של אשה, אם אי־אפשר לפחה מפניו תרשישה...״
(״מעפיסטא״) ובמקום אחר ב״הגברות העולה״ שהוא
שיר־בשרים, מוסיף גרינברג גם אם תתי גופי
לנאפופי עשר נשים כי שנאתי אז האשה
ברחמים נוקשים כמתכת והכזב היה /קדוש, כי ריחמתי
את הגווייה / ,שהכזב הפיל תחתי בד,משד מעפיל
השוביניזם־הגבדי של גרינברג לדרגה :״ותיקד מיטת־חתנים.
נשתגעה אשה מתענוגי־רחם / ,ותנשום חיה
הטורפת, אש יצאה מנחיריו•״ ואנוכי אכזר / ,שיכור,
נוהם: דס־דם״.״
מעניין לעקוב כיצד עובר ״המשורר־הלאומי״ משירת־הנשים
שלו לאהבת גופות־גברים במשמעות הפאשיסטית
ביותר, בפי שניתן למשורר לתאר תחושה שבזו :
״...בטו־ידי־היזועות אמשש את כתפי, שרירי זרועותי/ ,
את כרסי, את תלי ושוקי / .כה מוזר־משונה הוא הכאב
— את פי אז אפצה /שיני דא־לדא ...חן חורקות...
תאבות הן לנשיד /את עצמי ובשרי״ (״פארנאכטענגאלד״)
תיאור המזכיר את סצינת מישבב־ר,זכרים, לפני הרצח,

ו.ם בה שוואה למ שוררים פא שיסטיים בעולם. שירתו נחותה. היא
מזכירה ביצוע מוסיקלי של יצירות ואגנר בעזר ת וגינה על מסרק
העולם, שניראו לו בחלומו מקיפים את הר־הכית, השיב
בהתרגשות גדולה: עכשיו זה בדור לגמרי — חילות
* האו״ם וזד, חלומו של ״חמשורר־הלאומי״ ,ששר־החינוך
הורה ללמד את שיריו בבתי־הספר.
על־מנת להביא את הקורא אל אווירת האינטימיות־השירית,
מוסיף רפאל בשן, ומתאר את רעייתו של
גרינברג, עליזה טור־מלבא אני שואל אותה מדוע
אין רואים לאחרונה משיריה במוספים הסיפרותייס. היא
מחייכת נבוכה־בלשהו ואיננה עונה. איימי אצ״ג בהערכה
עדינה וחמה , :היא כותבת לאט, קשה וביסודיות
בהמשך הראיון שואל בשן את המשורר מדוע חדל לפרסם
במוספים הסיפרותיים. גרינברג עונה לו בי :״ניטל מטנו
החשק להוציא ספרים. הוא איננו מרגיש כי קיימת חטיבת
תרבות והגות של הבעה בכתב, שקורין לה סיפרות
האומה. יש כתיבה רבה, פתי־הדפום מועסקים עד מעל
לגרגרת, טכונות־ההדפפה בולעות קילומטרים של נייר...
י אד סיפ ת ת אין ! כן, פשוט ניטל מטנו היצר לבוא עם
ספר־שירה ליריד הספרים הזה...״
קצת מגוחך לראות את גרינברג מבטל במחי־יד את
השירה העברית החדשה, שעימה נמנים משוררים כיהודה
עמיחי ונתן זך, שייתכן כי במישפט־הימים של השירה
העיברית ייצא כיתרם השירי־אנזשי נוצץ מיהלומו
הלאומני של גרינברג, ויחד עם זאת הוא אינו נכלם
לפאר ולרומם את שירת אשתו, שאינה נחשבת הרבה
גם על דעת בת־מעריציו של גרינברג.
לעניין זה אפשר לספר על הסופר המנוח שלמה צמח,
שישב יום שישי אחד לפני מילחמת ששת־הימים, בקפה
מעמון בירושלים, וראה במוסף הסיפרות של מעריב
שיר־גבחות שעליו חתומים אורי צבי גרינברג ועליזה
טור־מלבא. לחש צמח לעשבים לידו :״שכיבה בצוותא
במיטה אינה מזריעה ניבטי שירד.,״
מסתבר ממהלך ד,ראתן, כי רפאל בשן אינו מראיין
בילבד, אלא גם מתקן תולדות הסיפרות העיבדית. לקוראיו
התמימים הוא מספר את אגדת ״בראליק חיבב מאד את
אצ״ג, והם נפגשו לעיתים קרובות לשיחות א מבו ת
בענייני סיפ מת והעולם וכדי להוסיף נופך פיקנטי
ליחסיהם, ממשיך בשן ומספר כאבר נשאל; פעם
ביאליק, בעת הרצאה שנתן לפני סופרים עבמי ם בניו־יורק:
מה דעתד על המשורר התימהוני הזה אודי צבי
גרינברג? השיב: לג מנברג צמד ליתן זמן. הוא צריו*
למצוא את עצמו, הוא מוכרח לגלות את שורש נשמתו.
ה מ הוא בא מתור, קושטר׳ ,כשיתגבר יכתוב אחרוג..״
אלא שגרינברג לא התבגר, והמראיין מאפר את האמת,
ומתעלם משיר זדון ורוע־לב שכתב משוררו על ביאליק,
שעה שזה לא ציית ולא נמשך לרעיונותיו הפוליטיים
מטורפים של גרינברג, ועל כן השמיצו ב״כלב־בית״,
וכתב :
״גם בייאליק, גאון השירה הזועמת / ,מי שהיה
נבוזראדן בפיו /ומי שניבו סטו פתן נשד /את חלב
הלב / ,הוציא את ראשו מתחת לכנף /שבינתו
השבורה ויט טאישו כטהר פרצים / .בנה לו ארמון
* ויחי למגיד /משלים, פסוקים, ם יפו מ מעשיות /בכל
אסיפה ובכל חתונה /ובכל לווייה...״
בסופו של ראיון זה אנחנו למדים על מידת מעורבותו
של גרינברג במילחמות־הדת בחברון, והוא טוען לפני
מראיינו :״אני מספיק לקמא את דיברי־הבלע שכותבים
על מתנחלי־חבמן וגוש־אמונים. ממש דיבורים של גויים
שונאי־ישראל. הלא מה שעשו לרב לווינגר ב הב מן זה
נורא, נורא!״ וכאשר קוראיו הנאמנים של גרינברג
מנהלים מילחמות־דת בחברון, רק שוטים במחנה־הסיפמת
יכולים לעשות הפרדה בין דם ואידיאולוגיה, לבין שירה
צרופה, כפי שהם מנסים לפענח את שירת גרינברג.

א1ר צב• גרינברג ( <1966
מגייס המדור את מבקר ספרי־ו־,ילדים שלו, מ .רגב,
המתאר את שירי־הילדים של המשורר, ואנחנו למדים
את שיר־הדם ״לילדים״ שהבית הראשון שלו הוא :
״שמש. שפת־ים. אמהות עבריות /הביאו ילדיהן לשמש,
לים / ,להשזף ולהאדים הדם אשר חוור /סכל הגיטאות
בעולם הטייס...״
לגרינברג יש גם ביבליוגרף בשם יוחנן ארנון, הקובע :
״...יש המנסים להפריד כין אצ״ג המשורר לבין השקפו תיו
...אך כפי שאני התרשמתי, לא תיתכן הפרדה מעין
זאת ...אין שירתו בגדר, אמנות לשם אמנות אלא
ביטוי של שליחות לאומית, שהוא מ תי ש שהוטלה
עליו וממשיך הביבליוגרף :״כספרן ססיפריה ציבו רית׳
מדאיגה איתי התופעה של תלמידים בישראל,
ואפילו של סטודנטים, שבכלל לא שמעו את שמו של
אצ״ג, שהוא ללא ספק, גדול המשוררים החהודים
בתקופתנו ...זכור לי ששוחחתי פעם עם המשורר על
מתן פרס־נובל לש״י עגנון. אמר אז אצ״ג שלו לא
חשוב לזכות בפרס זה. כל מה שהוא אצ״ג, רוצה בכל
נימי נפשי, ומבטא זאת בשירתו הוא — שעם ישראל
יזכה בארץ־ישראל...״

ג .״ו אנוכי אכזר, שיכור, נו ה ם :

דם־דם״
התמונה מעוררת־ד,רחמים של ילדי גני־הילדים מרמת־גן,
שבאו לבקר ולברך את גרינברג ליום־ר,ולדתו השמו נים,
מעלה הירהורים נוגים לגבי הערך החינוכי של
שירתו. קשה לתאר את הצד החינוכי של חלומות־הגדלות
שלו, המתמקדים מסביב לניהיליזם של, אנשים
עליונים׳ נוסח גבריאל ד׳אנונציו, בקשת־ערכים, ה מושתתת
על, אדם־עליון׳ הניצב מחוץ למעגלי־החברה
עמום בנזירות חוטאת.
דיוקן אמהותיהן של ילדי הגנים ברמת־גן, בשירת

בסרט הארורים לויסקונטי, שעסק במיצוי ניוונה של
אותה תרבות שגרינברג לוגם ממנה את מלוא נבואות־השקר
שלו.
גרינברג תלוש מן הנוף הישראלי, מילבד אותם
סמלים־דתיים המפרנסים גם ספרויות־נוצריות־פוריטניות.
הוא חולם את חלום הכוח והאדנות־ד,גזענית, לדבריו :
״כוח גזענו החי: ירושלים.״ לבן הוא יולד בין אבני
ירושלים אידיאלים־פיקטיביים של מלבות, גזע, מנהיגות
וקדושה מפוברקים, מאבד את בהירות המחשבה היהודית
ההומאנית בערפל־מיסטי, תוך יצירת פאתולוגיה־חברתית
המושתתת על ערבים פאשיסטיים מובהקים, הממלאים
את שיטתו השירית־פוליטית, הקוראת ליחיד להשתעבד
למטרות חיצוניות.
גרינברג אינו מסתיר זאת, ואינו נכלם מלתאר את
המקורות הינבריים להגותו השירית ומה אם כאותיות
אלה חזיתי חזון האדם העליון אשר לניטשה?״ מילים
שאין להוסיף עליהן דבר. במקביל הוא מתאר גזע חדש
של יהודים יצוקים ממגן־דויד־ברזל האש האוכלת
אותנו מדם אל העצם, לצקת פטו מתוך בור את הברזל
המהותד, ונראה שתצא מזה ברית ׳היהודים הפראיים...״
ועל־מנת שנדע על איזו קרקע יהום חזון פאשיסטי זה,
הוא מבהיר בימות ההזדככות העברית על /אדמת
הגזע והאלוהות הירושלמית וכך הוא גם חותר
ל״מלבות שלישית״ ,כאשר בשירתו לא ניפקד מקומם
של ״פלוגות־סער״ שאותן הוא מכנה בלשונו :״סיקיריקין״
ומתארם בך :״רו תת מלכים נביאים סיקיריקים גאונים
קדושי־יה, השותים משלחבת־גופם לא מטים ...דמויות
העוצמה בפסיפס המסות של גזע גדלות בעולם...״

ד .״כל כידון יישא שיר״
אין ליריות בשירתו. הוא אינו מסתיר את מגמת
שיריו :״בחרב שירי אני בא״ .אני בדורי במעדר
השירה חופר אפיק לדמנו ...כל כידון ישא שיר. והשיר
הוא שלי — והנה זה השיר...״
להכתיר את אורי צבי גרינברג כ״משורר־לאומי״
משול להענקת תפקיד שר־ד,ביטחון לרב לווינגר מחברון.
שניהם שוקדים על הפיכת המוות לפרוגרמד־,־מדינית,
כאשר האחד ״חופר אפיק לדמנו״ ,וחברו מקיז את דמנו.
נוצר רושם שמבקרי־סיפרות מתקנאים בתרבויות
אחרות, שנתפרסמו בהם יוצרים פאשיסטיים בעלי איכות,
כמו ריכרד ואגנר ; עזרא פאונד ; ת . 0.אליוט וגוטפריד

אלא שגם בסיגנון־שירד, מנוון זה, הרי ששירתו
נחותה. יש בכוחה להזכיר ביצוע מוסיקאלי של דימדומי־האלים
לוואגנר בעזרת נגינה על מסרק. לכל היותר,
יכולה שירת אורי צבי גרינברג לשמש נייר־לקמום
לזיהוי קוראיו, המסתירים בנבכיחם את הפאשיזם העברי.
מוטב, אולי, לצטט את מבקר־הסיפרות מושאג, שכתב
על גוטפריד בן בסיפרו קיעקוע סיפרות גרמניה, דברים
ההולמים לאחיינו הישראלי :״הוא היה נסיא־שקר,
כמסופר כתג״ד, ביחזקאל ...יש נביאי־אמת ויש נביאי־שקר
...אולם לא מובנת התנהגותם של נביאי־השקר
בבוא השואה, שכן גם ביניהם יש להבחין. אחיתופל,
שסייע ביד אבשלום, בקומו על אביר דויד — כאשר
נכשל הקשר ולא אבי עוד לשמוע לקולו, חבש את
חמורו, שב לעירו, סידר את ביתו והמית עצמו בתלייה...״
האצ״גומניה המתרחשת בימים אלד, בתרבות־ד,ישרא לית
היא סימפטום של מבוכה מחד, ושל ניסיון להפוך
את ״המידרשה־הלאומית״ למישרד־החינוך־וד,תרבות —
מאידך, תוך דריסת כל ערכי־ד,תרבות המצדיקים את
קיומנו, כאן.

במדיגה

ה תב הר ה תו ב ע! עול

גיטרות
!!לסיות וחעומל״ות

הציידת
״הצייד הוא כס תחביט גשי״,
אומרת טרי, מגדת סלביט
ומתקנת מנועים
ציד גברים — נחשב כעיסוק נשי. אך
מד, בדבר ציד דורבנים. זרזירים, ארנבות
וברווזי־בר?
״נשי בהחלט,״ אומרת הציידת טרי
יעקובוביץ מרמת־גן. טרי, אשה גבוהת־קומה
ובריאת־בשר, שעיניה כחולות כפל דה,
צדה חזירים׳ דורבנים, ארנבות ושו

מומחים בעלי יי ד ע מקצועי, נ סיוו
וקשרים בינלאומיים הדוקים כמומחי
״חלילית׳ מסוגלים להציע לך מבחר
כה מובחר של
גי סדו ת קלסיות
ו ח שמליו ת

במחירים
כה סבירים !

מומחי ־חלילית״
גיטרות קלסיות:

דרכי־חיים

מציעי ם לד :

ר׳ ק ארדו.
בואינג, ג׳י אגיני ורי ט מו מיפן, ברזיל
וספרד במחיר החל מ־ 5* 5ל״י!

גיטרות חעומליות: פנדר ופרימה
במחיר החל מ090-ו ל־י!
כמו כן מובטחים לד: שרו ת מעולה.
ייעוע מקצועי שו ט ף וא חריו ת מלאה.

בוא אל ה מוסיק ההעולמית
של ״חלילית״ .כדאי לד!

11 חלילית״ עושה מוסיקה עולמית!
׳חלילית״ -פ. נרינשפון ובניו בעיינו יצרנים יצואנים ויבואנים
של כלי נגינה מובחרים. כיכר השעון ־ זפו. טל 822917

טרי יעקובוביץ בפעולה
תבשילים נזבשר־צייד

רנות, אופנה או משתתפות בתחביב של
הבעל או החבר.
פרוות של נומריות. עונת הצייד היא
עתה בעיצומה (ספטמבר-ינואר) .טרי יו צאת
לצייד כשלרגליה נעלי־צנחנים גבו־ י
הות, לבושה בתילבושת־ח״אקי, חגורת־כדו־רים
על המותן וכמובן, נושאת עימד! את
רובה־הצייד כפול־הקנה. היא יוצאת בש1 -
עות הקטנות של הלילה או לפנות־בוקר.
הצייד האהוב עליה ביותר הוא צייד
ברווזים, אך כעת היא מעוניינת לצוד
נוטריות, כדי להשלים את ד,״פרווה״ שלה.
יש לה כבר שמונה פרוות של שמונה נוט־ריות,
וחסר לה עוד מיספר כפול למעיל-
פרווה, שערכו בשוק כמה אלפי לירות.
קרוב לוודאי שרוב בעלי כלבי-הצייד
ייפגשו בעוד כשבועיים, בתעתכת־הכלבים 1 ק השנתית שתיערך בפארק באשקלון.
טרי, שהיא בעלת כמה כלבי-צייד מסוג
לאברדור, ושהיתד, שופטת בתערוכות קוד מות
וחברה בוועד החוג לכלבים דלמטיים
ולברדורים, יש טענות חמורות לגבי אופן
ניהול התערוכה וניהול חוגי הכלבים.
פיקניק כסודי־סודות. אומרת טרי:
״ביום שבת, ד,־ 23 באוקטובר תיערך הת ערוכה
לקהל הרחב, אבל ליום שישי בע רב
מוזמנים לפיקניק עם ארוחת־ערב מפו ארת
ובשרים על האש ומשקאות — כל מי
שיש לו יד קרוב לצלחת. גם השופטים
של התחרויות למחרת מוזמנים, ובעלי־כלבים
פרוטקציונרים הקרובים לוועדי ה-
חוגים, ובערב הזה נקשרים קשרים והי־ י
כרויות שבהחלט משפיעים על תוצאות
התחרות שלמחרת. אם זה חוקי והגון,
מדוע ההזמנה לפיקניק נעשית בסודי־סו-
דות ולא מיועדת לכולם?
״מה עוד שכל האירוח הזה הוא על |
חשבון ההתאחדות הישראלית לכלבנות,
המארגנת את התערוכה. לפני שנה הייתי
חברת ועד החוג, והוזמנתי לפיקניק כזה,
אד לא הלכתי כי התרגזתי מדוע לא מז מינים
את כולם, ומדוע יש העדפות וגם
אמרתי זאת בקול. אך הנה, השנה, התמונה
חוזרת על עצמה.
״לא רק בהתאחדות לכלבנות נעשות
עוולות, אלא גם בחוגים עצמם. אני יודעת
מה נעשה בחוג שלי ורק על כך אני יכולה

י סו ל ק קניג!
מסמר קניג
מסמר קניג מטיף למדיניות של אפרטהייד.
הוא מסמך גזעני.

מסמךקניג קורא לפגוע בזכויות האדם והאזרח של הערבים,
אזרחי המדינה.

מסמך קניג

נוקט לשון מעליבה כלפי בני העדה הספרדית.

קניג, כממונה על מחוז הצפון, נודע כמי שמפלה לרעה את
האזרחים הערביים ומועצותיהם המקומיות.

מחברי המסמר

הם נושאי משרות ממלכתיות בכירות.

קייםחשש שכמה מהמלצות המסמך כבר מוצאות לפועל.

קיימת סכנה
הליגה לזכויות האדם והאזרח מצרפת את קולה:

של החמרת מדיניות האפלייה כלפי ערביי ישראל.
יסולק קניג!

יובטחשוויון זכויות מלא לכל אזרחי המדינה ללא הבדל גזע,
לאום, דת, עדה ומין!

תל־אביב, ת.ד14192 .

הליגה לזכויות האדם והאזרח

טרי ומיקי אחרי ציד חוגלה
תילבושת־חאקי וחגורת־כדורים
עלים, ההופכים אחרי שניצודו למעדנים
במיטבחה.
טרי נולדה בהונגריה לפני 49 שנים,
ועלתה ארצה עם בעלה ב־ . 1949 בהיותה
בשירות האינטליג׳נס הבריטי בהונגריה
במילחמת־העולם השנייה, למדה לירות
ברובה. לדבריה, כל התחביבים שלה נח שבים
כגבריים. היא מתעניינת גם במכונ אות,
ומסוגלת בהחלט לתקן מנוע־מכונית.
באד,בד-,לצייד נתקפה בילדותה, כשביק רה
בבית חברה שלהוריד, היתד, חוות-
צייד. ההתרגשות והמהומה שליוו מסע זה
נספגו בתודעתה כחווייה מרתקת. היא
עוסקת בצייד כבר יותר מ־ 20 שנים, ועד
לפני שנים היתד, האשד, היחידה בארץ,
שעסקה בכך. עתה נוספו לשורות הציידים
צעירות רבות, הנסחפות לצייד מתוך סק־

להעיד, אך אני מתארת לי שאותה שיטה,
שוררת גם בחוגים לכלבים אחרים.
״מרכזי החוגים הם המחליטים איזה
גורים לאשר ואיזה לפסול, וזה לעתים
קרובות לפי מצב היחסים שלהם עם בעלי-
הכלבים. בעל כלב שהסתכסך איתם צפוי
להפסד כספי לא-קטן, מאחר שמחירו של
גור עם תעודות גבוה מאד היום, לפי
הגזע. בכל המלטה יש כמה גורים, ואם
הם מחליטים שאפילו רק אחד מהשגר לא
עומד בתקן — הם פוסלים את כל השגר.
ואין בפני מי לערער, אין מישהו אחר
שאפשר לקבל אצלו את התעודות.
״מי שנמצא בוועד נשאר שם לצמיתות.
אין גם בחירות חופשיות, ובחירת הוו עדים
נעשית חאפ־לאפ. מי שתפס, יושם
על הג׳וב שמכניס לו מהצד הרבה כסף.״
ה עו ל ם הזוז 2042

־?יכרות על עיוור

( )1/42 מסרב בכל תוקף
!מסור פרטים על עצמו, באי זו
זה באמת מסקרן. מוכן
!גלות רק שהוא מתקרב לגיל
31ו,,רוצה להכיר בחורה בררה
עיוורת כזאת. לא איבת
לי מי תהיה הבחורה שכיר,
לא חשוב מתי שאביר
ותה ולא חשוב גם איפה.
ני לא יודע אם תהיה מיהי
שמוכנה להסתכן בצורה
זאת של היכרות, אבל בבל
את, אם תימצא אחת כזאת
אשמח.״ מה שאני עודבולה לגלות, זה שהוא מרושלים.
אולי זה מסביר ה־נל.

הוא
בן ,26 סטודנט לאנתרופולוגיה,
המתעניין במוסיקה,
תילבושות, תרבות, דת, שפות,
ריקודי־עם והחיים ביכלל. ואם
זה לא מספיק לך, אז יש לו
גם תחביבים, כמו: צילום ו־שירי־עס.
הוא מדבר וכותב באנגלית,
אפריקנית, זולו, צר פתית,
איטלקית, יוונית, הינדית,

שיוציא לה את הלימודים מהראש
המשימה שהטילה על עצמה ( )2/42 היא להוריד
את ממוצע הגילאים הכותבים אל המדור הזה.
תבורך מנשים .״נמאס לי לקרוא על כל, הגדולים׳
האלה, ואני חושבת שבכך אני לא יחידה.״ אז
קדימה. השילטון לנוער.
״אני כמעט בת , 16 תיכוניסטית מרמת־אביב,
שאוהבת לבלות (הרבה ויפה) .הגובה — 167ס״מ,
עיניים ירוקות־כחולות. הגוף — בסדר. אויש!
אני מרגישה כמו כרוז במכירה פומבית. הסיבה
שבעצם כתבתי, היא שאני מעוניינת להכיר בחו רים
חמודים־באמת. לפרט דרישות קצת קשה,
משום שלכל אחת יש הנסיך הקסום שלה, שעליו
היא חולמת. אם אתחיל לפרט את החלום שלי,
אני לא מאמינה שאקבל אי־פעם מיכתב. משום

שאם קיים נסיך כזה,
הוא בטח תפוס.
״אני בסך־הכל מחפ שת
תיכוניסט או חייל
בשנה הראשונה לשירות. שיהיה יותר מ־ 175ם״מ. שיאהב
לצחוק ושלא יהיה מין מרובע כזה שאצלו הכל מוחלט
מראש. כמובן שאני מקווה שהוא יהיה יפה וחתיך. אבל
בעצם זה נורא לא פייר, לשים את זה בתור תנאי, משום
שישנם המון בחורים מקסימים שאינם יפים או חתיכים.
אבל בפנוכו, אני אוהבת ללכת כשלידי בחור יפה.״
אז תגידו בעצמכם — לא מגיע לה פ ר סו

מיכתב פרס מזכה את שולחו בשי — חבילת מוצרי־יופי
וקוסמטיקה מתוצרת חברת הדס בשווי של 200ל״י.

ונקרב
ל חור ף
תראו איך שעוגד, חעניין
חזה עם המזלות )3/42( .כגר
ציינה שהיא במזל עקרג. אולי
מפני שבפעם הראשונה, כאשר
מיכתבה התפרסם במדור, היא
שכחה לציין פרטים וקיבלה
המון מיכתבים מ״לא מתאימים״
.אז תראו אם זח מתאים
לכם עכשיו :״נשואה,
אבל חיה בנפרד, ואפילו עם
שני ילדים, מקווה לפגוש בחור
מתאים המוכן להעלות את
מצב-רוחי ולעודדני בחורף הקרב
ובא. בת קרוב ל״>30
ילידת מזל עקרב״.

וני של סתיו

לזה ( )5/42 אני קוראת ״תע-
וג של מיכתב״.
״סתיו. יש כבר חצבים ב ירך
אל הים, וגם שלכת עדי־
׳ה בירוק בהיר או צהוב. ב־

זרוב יבוא הגשם. בינתיים

!:תיו. אתמול חלמתי אותך:
נם חולצה לבנה ארוכדדארוכה
כפתור אחד בילבד. לבשת
:׳ינס וסנדלים דקים־דקים. היו
׳ך פני מלאך ועיניים רגישות
!!שרו לי שירים מקסימים. היו
!זם פרחים של דבש ואת קטפת
יי שניים אדומים ואמרת :
איזה יופי של סתיו/
״רוצה שתכתבי לי. רוצה
*זודהמון. את יכולה לשלוח
!ם שירים או ציורים עם יופי
1ו כאב מתוק כזה. משהו כמו
:כי או אהבה. סתיו עכשיו.
ותיו יוד בית. בלילה, כשאני
;כין את השעורים, אני רוצה
קרוא אותך. החצבים פור*
וים לבן בדרך אל הים והעלים
;תים לפני שהם נוגעים בארץ.
זלכת. יפה כל־כך.״

ומשתוקק מאד ללמוד עברית.
הצרה עם איש־האשכולות
הזה ( )4/42 שהוא פשוט לא
כאן. הוא כתב אלי מיוהנסבורג
שבדרום־אפריקה, כשהוא מציע
התכתבות ידידותית עם בני
שני המינים. הוא היה רוצה
לדעת עלינו המון, ובמיוחד על
הקיבוץ. מה שהוא יודע זה
שיש שם אבטיחים נפלאים, ה מגיעים
גם אליו לדרום־אפרי־קה.
מציעה למהר, כל זמן ש־השילטון
שם לא עובר לכושים.

זוכרים את השיר על אוה,
אוה, אוה /החובש פצוע?...
זהו 9/42 הכותב:
״בן .25 הייתי בצבא חובש
קרבי. אפילו נפצעתי. אחרי
המילחמה רציתי לכתוב ספ אולי
סופר, להיות רים.
מטיף.
להורות דרך. כתבתי
שמונה ספרים. שישה מהם
לעצמי, לקופסת־הקרטודהבינו־נית־שבארון־העליון.
שני ספ רים
כתבתי למען.
״אין לי אהבה. ייתכן שיבוא
ההרס. אולי העצמי. מישהי
מוכרחה להוציא ממני קצת צוף.
פן ימלא הכאב הענוג את כל
יישותי ואשקע בתוך עצמי.
ללא מוצא. ללא עזרה.״
לי נדמה שהעזרה־הראשונה
שהוא זקוק לה, זה באיך ו איפה
לשים את הנקודות.

הבעייה: להיות יפה

ש אי בדו
את האבון
״כבר ראש״השנח ואנחנו
רוצות מאוד שתפרסמי את
המכתב שלנו, מפני שהחורף
בפתח ומתחיל לחיות קריר
ואנחנו שתיים לבד,״ כותבות
לי במשותף ( 6/42ו,)7/42-
שתיהן חיילות׳ אלא שכל
אחת מהן משרתת במקום
אחר• ״אפילו כשאנחנו ניפ•
גשות אנחנו שוב לבד. אס
תכתבו לציפי תדעי היכן לט-
צוא אותנו. פשוש: אחת
( )6/42 משרתת בצפון והשניה
( )7/42 משרתת קרוב לצפון
ודי קר בצפון״ .לבד.״ גררו״״
ולי היה דווקא נדמה שחן
איבדו את הצפון.

ימס״פא לספרא בקו גטו׳
עוד אחד שלא יודע בדיוק
מה הוא רוצה, הוא (.)8/42
״בכוונתי להגיע לנערה /
בחורה כלשהי למטרת ידידות
/חברות /נישואין, או למצוא
סתם בת־זוג — גם לי
זה עדיין לא ברור. אין לי בל
דרישה המתייחסת למידו תיה
/מעלותיה /חסרונותיה
של אותה בחורה״נערה.
אני בן 24 המסיים בימים
אלה שש שנות שירות
בצה״ל (בדרגת סרן) ,ועובר
מסייפא לספרא — באוניברסיטה.״
את ריבוי הקווים ה-
נטויים את יכולה לייחס רק
לשיגרה הצבאית, או אם את
עוסקת בפסיכולוגיה _ למשהו
נטוי אחר.

לא יודעת אם זח יעזור לכן
לקבל יותר מכתבים. אבל אחרי
שתקבלו, אולי זה יעזור לכן
לתפוס חתנים. כך, לפחות,
סבורים ספרי־הנשים. את אופ־נת
התיסרוקות החדשה הזו
הביאה׳ ישר מפאריס מעצבת
התיסרוקות ליזה בביוף, ש חזרה
מהשתלמות שם.

ל ) 10/42(-יש בעייה. על-
אמת .״אני בחורה יפה. אפילו
יפה מאד. זה לא עניין של
הרגשה. פשוט אני יודעת, כמו
כל אלה הסובבים אותי, שאני
בחורה מושכת מבחינה חיצו נית.״
הלוואי עלי בעייה כזאת.
לה זה נשבר מפני ש״אני
מגלה לפעמים שבעצם שמה
שמעריצים בי זה את החיצו ניות
שלי. אני קוראת הרבה
ספרים, רוקדת ג׳ז, עוסקת ב־מלאכוודיד
(לקישוט החדר ה משגע
שלי) ,ולפעמים מדגמנת.
אבל את זה שיהיה לא רק ידיד
אלא גם חבר, שלא יחפש בי
רק יופי חיצוני ושלא ינסה
להכניס אותי מייד למיטה —
אותו עדיין לא מצאתי. אולי
בעזרתך אמצא.״ מהמיכתב שלך
— לאוזן של אלוהים.

הברווזון המכוער
הבעייה של 11/42 היא בדיוק ההיפך מזו של 10/42״אני
הברווזון המכוער של המישפחה. נא להכיר!״
״זהו סיפור שקצת קשה להאמין שהוא אמיתי. אבל הוא כזה. זה
סיפור על סינדרלה מכוערת בין שתי אחיות מקסימות ביופיין.
סינדרלה היושבת בבית, הבודדה הרואה איך החברים של אחיותיה
הגדולות מביטים בשתי, הנסיכות׳ בעיניים מעריצות ולוקחים אותן
לבלות וליהנות. להן מגיע הכל — כי הן הטובות והיפות. אז אני
מכוערת. מה יש? אין לי זכות להיות ככל האדם? אין לי זכות
למעט אהבה, קצת יחס וקצת רגש אנושי?
״בעולם שבו כולם סוגדים ליופי, אני לא מוצאת את עצמי.
אני הולכת בו לאיבוד. אין לי הרבה מה להציע. הכל מסתכם
במישפט אחד , :אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו; נדמה לי
שהמישפט הזה הומצא במיוחד בשבילי. אני בסויהכל בת 17 וחצי.
כל החיים עדייו לפני. אבל אני זקוקה לך כבר עכשיו. אפילו אם
אתה מכוער וקשה לך למצוא אחת שתסכים עם כיעורך. העיקר
שתהיה שתהיה טוב ויפה בפנימיותך, ושיהיה לך האומץ להודות
שאתה מכוער ולא להתבייש בזה.״

אף אחד לא מכיר את פניך כמוך
חרז מאתנו־

!תכ שירי יופי לזוכים ב מדו ר

׳וס־הולדח

לכל בו ת
מסיבות־השבוע המשגעות ביותר נערכו
בדירות 5כוכבים, הרי זה הדירוג החדש
שבא לציין את פאר הדירות ויוקרת בעלי הן.
וכדי להצדיק ציון זה מתחרים בעלי
הדירות, כדי לזכות בניקוד גם במי שיגיש
כיבוד מפואר ויקר יותר.
המסיבה הראשונה נערכה בדירת־הגג המפוארת
של הדוגמנית שרה מור, שב רחוב
פינקס. בכניסה למעלית הועמדו שני
גברתנים מיפו, שהובאו על־ידי חתן המסי בה,
הלא הוא הנשוי החדש התורן של
החודש א יציק דגין, ורעייתו הטרייה ה חמודה,
אודטה.
היה שם ריכוז כזה של יפים ויפות —
שממש בא לבכות. כולם היו עליזים ושמ חים,
וניסו לפצות את עצמם על הפסד טכס
הנישואין שנמנע מהם, מאחר שאיציק
החליט שהוא נישא רק לאודטה, ובעצם
מי שצריך לחגוג, זה רק היא והוא לבדם.
הכיבוד במסיבה היה לעילא־ולעילא, ו הובא
ישירות ממיסעדת קפריצ׳יו וממיסע־דה
סינית, והזלילה נמשכה עד לשעות הבו קר.
אפשר היה לראות שם את היפהפייה
התורנית של תל־אביב לידיה רבין, את
האדריכל יורם רסקין, את אייכי גתן
שהיה מוקף כרגיל בחתיכות, עם כוסית
נצחית ביד, ואת איש הביטוח וה&פורט,
האלמן יפה־התואר נעמן שקולניק ו...
עוד הרבה, עד שאפשר להתבלבל. העיקר
•שהיה שמח.
מי שעוד נשאר לו כוח, נגרר ישר משם
לביתו המפואר עוד של מיסעדן ידוע, ש ערך
עם אשת־חברה מסיבה לשתי כלבותיה,
לרגל יום־הולדתן. של הכלבות, כמובן.
במסיבה זו ניראו לא רק היפים והיפות,
אלא גם כל הכבדים והמשופעים בממון, ש אצלם
סתם מסיבה עליזה זה לא תופס, ולא
מספק. לכן, האטרקציה של הערב היתד,
הופעת שלישייה בהצגת־מין חיה, כחיקוי
להופעת הי הו תוא, ולקראת סוף המסיבה
לא נשארו הרבה מן המוזמנים בבגדיהם.
ואם הייתי רוצה להסתכן בתביעת־דיבה,
הייתי מספרת לכם מי השתתף באותה אור גיה•
אבל אני לא רוצה, ולכן רק אזכיר
שבין המשתתפים היו גם כמה קציני-
משטרה לא זוטרים בכלל.

מ ה, הןאע 1שהלה?
גבי קרן,

שחקנית התיאטרון הקאמרי,
תצטרך לבקש מהנהלת התיאטרון תוספת־שכר
על הטרדה ומילים מגונות, בעיקבות
הופעתה בהצגה אקוום.
בכל מקום שבו רואים אותה, מייד שואלים
את גבי :״הוא באמת מכניס לך?״
הכוונה, כמובן, לקטע מההצגה, שבו היא
מופיעה כשהיא עירומה לחלוטין, ומבצעת
מישגל עם בן־זוגה להצגה — כשגם הוא
בעירום מלא — השחקן החדש יפתח
קצור. בקטע זה, שהוא שיא ההצגה, צועק
יפתח בהתרגשות :״הכנסתי לה! הכנסתי
לה עד הסוף ! דחפתי לה ! הכנסתי לה עד
הסוף!״ והיה מי שספר, והעיד כי הוא
אומר זאת אחת־עשרה פעמים בדיוק.
לגבי המיניאטורית גוף נהדר כשל נע רה,
ולא הייתם מאמינים שהיא כבר בת
,30 ושבחיים האזרחיים היא בחורה מאד
ביישנית וצנועה ונשואה למרצה באוניבר סיטה,
הלא הוא עו ד ד כן־ארי, העובד
בשידורי־ישראל כעורך התוכנית מיקרופון
פתוח שמשודרת בכל שבת בצהריים, ו העוסקת
באמנים ובהצגות. וחוץ מזה הוא
מרצה בכיר בחוג לאמנות התיאטרון ב אוניברסיטת
תל־אביב.
נוסף לבעל יש לגבי גם שני זוגות הורים,
וארבעה סבים וסבתות, וזאת מכיוון שהו ריה׳
:שהתגרשו, נישאו כל אחד מחדש,
הקרטה והג׳ודו
שוב נעשתה היסטוריה. והפעם, בתחום
הדוגמנות. הרשו לי לבשר לכם שהדוגמנית
הישראלית הראשונה מזה. אלפיים שנות
עשתה את זה, והצליחה להבקיע את מסך*
הברזל.
ולא היתד, זו אלא רחד קרטה, שנסעה
לה להופיע בתצוגות-אופנה ברומניה ללא
מסע־פירסומת מוקדם וכל מה שמנהלים
בדרך־כלל, אלא בשקע־בשקט. וחוץ מההי שג
ההיסטורי, שכבודו במקומו מונח, היא
הביאה איתר, בשובה גם ערימות של
מיכתבי־הוקרה מהקהילה היהודית בבו קרשט,
והמוני מתנות רקומות מכל הסוגים.
רק בחור יהודי הגון מבית טוב היא
לא הביאה. לא שאין שם כאלה, אלא פשוט,
כל ההצעות שהיא קיבלה היו מבחורים
נוצריים דווקא, וכיאה לבחורה יהודיה
הגונה היא נאלצה לדחותן, בלב דואב.
ולמה דואב? הסכיתו :״הם כאלה יפים,״
אומרת רחל ,״כל־כך נחמדים ומנומסים.
אף אחד מהם לא הציע לי ללכת אותו
למיטה לאחר היכרות קצרה. הבל שה,בחד
דים בארץ לא כאלה.״
ותסמכו עליה שיש לה הרשות המלאה
לערוך השוואות. אחדי הכל, בחורה שיצאה
כבר עם גברים סטייל בינלאומי, לא הולכת
ברגל. כזכור, לפני כמה שנים היא היתד,
אפילו מאורסת לפרוץ־המיליונר האנגלי
ריימונד אברמסון, ולפני חצי־שנה היא
הכירה בארץ שחקן אחד, שהוא אחיין של
סר אייזיק וולפסון.
אבל, ושוב כזכור, מכל הבינלאומיים
האלה לא יצא לה כלום. היא אומנם קיבלה
מהם כרטיסי-ניסיעה לחדל, וגם נפגשה
עם בני־המישפחה ׳וכד, אך ברגע האחרון
תמיד התפספס משהו, ועובדה שהיא עדיין
מסתובבת בגפה.
תיקון, חזור. לא בדיוק בגפה. כי אחדי

וכולם גם־יחד מטפחים את הכישרון של
המשפחה, ואף נוצרו חילוקי־דיעות בגלל
הופעתה של גבי בהצגה זו. אביה, שהוא
אחד מבעלי בית־הקפה הדיזנגופי רוול,
הביע את מורת־רוחו מהופעתה החושפנית
של גבי, בכך שסטה הפעם ממינהגו, ולא
הזמין אותה ואת חבריד-,להצגה לחינגה
אצלו בבית־הקפה. אך לעומת זאת, האמא
והסבתא ראו את ההצגה ולא התרגשו, אלא
דווקא עודדו את גבי.
בכל זאת היו לגבי ספיקות, והיא אף
עשתה חוזה מייוחד עם התיאטרון שבו היא
אוסרת על פירסום או צילום תמונותיה ב עירום
— אך מי שרוצה לראות אותה בעי ניים
חיות,,בבקשה. ותפסיקו לשאול אותה
אם הוא מכנים לה, כי האמת היא שזה רק
נראה כך מרחוק. וחוץ מזה, כיאה לבחורה
צנועה על־באמת, יש לה בעל בבית.

אילוף הסורר
מי מפחד משושיק שיני — מלבד
אריק לביא? שושיק, אחת הדמויות
הרבגוניות והססגוניות שעלו אי־פעם ב־שימלח
על הבמה בישראל היא הנותנת את
הטון מחוץ לבמה.
הזוג התיאטרוני, ובמייוחד אריק, ידוע
בזכות מיזגם הסוער והמתפרץ, ולא פעם
עמדו חיי־הנישואים שלהם במשבר. אך
דומה שעתה הגיעו סוף־סוף אל המנוחה
והנחלה ואת אריק כימעט שאי־אפשר ל הכיר,
כגבר בעל המזג הסוער כפי שהיה
בעבר. מכריו אומרים שהולדת שתי בנותיו
היא שחוללה את השינוי הגדול — ואילו
אחרים טוענים ששושיק, היא־היא הגורם ל שינוי.
שושיק
שלא ויתרה על אריק, מאחר ש היא
מכירה אותו מקיהמת דנא ויודעת.
חיכתה, וזכתה — בבעל ובנישואים מאוש רים.
היא
הכירה את אריק עוד כשהיתה ילדו נת,
וכבר אז היתר. הייקית הזעירה בעלת
רימיבטא הצברי הצלול, קטנה אבל מעניינת.
במיוחד היא התעניינה אז בשחקן ה צעיר,
זמר־הבלאדות, ששר בימים ההם
בקול באם פרופונדו את הסלע האדום, ש היה
שיר נועז מבחינה לאומית, ואת אנקש,
שהיה גם הוא נועז אבל על רקע מיני.
האהבה ההדדית ביניהם נדלקה ממבט
ראשון ואריק, הנראה תקיף כלפי חוץ אך
הוא, כידוע, רך ורגיש מבפנים, התאהב

בשושיק הילדונת, הקטנה והחלושה כלפי

גבי קרן
רעיה צנועה
כל הפיספוסים וכל סיפור רומניה שלא
הביא שום חידושים בתחום הלב, החליטה
כנראה רוחל׳ה שתוצרת הארץ זה בכל־זאת
העניין. עובדה שהיא החליטה להיצמד
למצוי, והיא נראית בימים אלה צמודה
מאד לקצין בצבא־הקבע בשם מרק, שהוא

גם מדריך־ג׳ודו.
אני לא יודעת מה ייצא מזה, אבל ראו
הוזהרתם: צירוף כזה, של ג׳וידו וקרטה
ביחד, זה הדבר הכי בטוח שאני, לפחות,
מכירה.

חוץ ואמביציוזית ונמרצת בחייה האישיים
— שהחליטה שזהו־זה. עד לנישואיה ל־אריק
אפילו היתד. מסתובבת עם זוג צמות
ארוכות הדוקות ולבושה תמיד גרביים
לבנים מבהיקים עד לברכיה.
הם הפכו גם לזוג תיאטרוני שדרכו, ב תחילה,
לא היתר. סוגה בשושנים, ונדדו
לגלות אמריקה לחפיש את ההצלחה המקווה
שם. שושיק למדה בסטודיו־לדראמה ה מהולל
של אוטו האגן בניו־יורק, ונאל צה
גם לעבוד לא־פעם למחייתם, כמלצרית
באחד מבתי־הקפה הישראליים בעיר, בעוד
אריק מופיע בשורה של פרודוקציות תיאט־רוניות
שהועלו אז בארצות־הברית, קיבל
בין השאר תפקיד לא־מבוטל בהצגה איך־
מה לח ־דוס.
אחר־כך חזרו ארצה, ועשו בתחילת שנות
השישים את תוכניתם המשותפת הוא והיא,
שזכתה בהצלחה עצומה. עם ההצלחה באה
הרווחה, ואיתה הצרות.
הם רכשו כלב, המשיכו לריב, לאהוב
ולהופיע יחד. אריק פזל לצדדים. ובמשך
כל הזמן הזה ידעה שושיק לשחק תפקיד
כפול: של אשד. הרוגזת על בעלה, ושל
חברה טובה, המוכנה לסבול ולסלוח על
הכל, למען אושרו של הגבר שלה.
היא השקיעה עצמה במרץ בלתי־נדלה
בניקוי ביתם המטופח ומקרצפת אותו כמה
פעמים ביום. עד היום, זהו בית נקי ו מבהיק
להפליא. ואילו אריק היה מעורר
מהומות בדיסקוטקים ובמועדוני־הלילה של
תל-אביב, ולא אחת נגמרו מהומות אלה גם
בתיגרות־ידיים•
אך תוך כך דווקא התחשלו חיי־הנישואים

) פרס המק? ם?
לא תאמינו, אבל יש ישראלים שעושים
את זה. היום, כששומעים על זוג ישראלי
שנסע לירח־הדבש של׳ו במיזרח־הרחוק, זה
כבר לא־כל-כך-מרגש. אומנם, עדיין לא
כל אחד יכול להרשות זאת לעצמו, אבל
כבר שמענו וראינו כל. מיני דברים.
לעומת זאת, ההיפך מזה — זה כבו
משהו מקורי באמת. ומי שלא מאמין׳
מוזמן לשמוע מה קרה לאיש־העסקיב
הישראלי הצעיר רפי מגם, שעד לפ1י
שנים אחדות היו הוא ואחיו, דובה,
דמויות מן המקובלות בחיי-הלילה של
תל־אביב.
וכך, בין עסקים לבילויים, נסעו לד,ם
שני האחים לטאיוואן, והחלו מנהלים שכן
בית־׳חרושת לטכסטיל, ימה שרק עזר להט
להמשיך במעגל העסקים והבילויים הנ״ל
אבל כיוון שפיתגם ידוע אומר שכל מעגל
נסגר בסוף, נסגר זה של רפי בדמותה)
של סינית צעירה ויפהפייה, שהיתר, מנהלת
מלון הילטון בהונג־קונג. השניים נישאת
ובימים אלה באו לבלות את ירזדהדבש
שלהם — דווקא בישראל, במלון הילטו י התל-אביבי.
בכך נסגר גם המעגל הבינלאומי של
המישסחה, כי גם דובה, אחיו של רפי
נשא לו לאשה בחורה הולנדית נוצריה.
במכס-נישואין אזרחי, ואמם של השנייב
עקרה אף היא לטאיוואן, כדי להימצא
ליד שני בניה הנשואים והמצליחים.
תודו שזה מקורי. להתחתן במיזרה
הרחוק ולבוא לבלות ירח־דבש בישראל?
על זה אפילו אני עוד לא שמעתי״
של זוג־האמנים המקורי אריק חזר אל
שושיק כמו תמיד, כמו כבש הגר בצד,
לביאה קטנה. ואז נכנסה שושיק להריון
וילדה בת מקסימה, שאיתר. היה מסתובב
אריק בדיזנגוף כתרנגול גאה.
מייד לאחר לידת בתה, הבכורה הרתה
שושיק בשנית וילדה בת נוספת, ודומה שזה
היה הקשר הסופי שאיחד אותם מחדש.
בד־בבד החלה גם הקריירה המשותפת
לזרוח מחדש. הם זכו למיטב הביקורות ב הצגת
הו, הו, יוליה מאת אפרייים קי־שדן,
שהוצגה בתיאטרון הבימה, והחלו
מופיעים במחזה זה בהצלחה גדולה ברחבי
גרמניה.
החודש הם חזרו ארצה, למרות החוזים
המפתים לשנים ארוכות שהוצעו להם, ו למרות
ההצלחה המסחררת. הם ־-־תרו על
כל זאת, ומדוע? לא תאמינו.
כל זה בגלל שנת־הלימודים, שהחלה לפני
כחודש. אריק, ובעיקר שושיק, רוצים ש
בנותיהם
תלמדנה ותתחנכנה בארץ. כש
אריק
ושושיק לגיא*
לב אם עברייה
נשאלה שו-שיק, אם לא ניתן היד. לסדר ש הבנות
תלמדנה בבית־ספר יהודי בגרמניה,
ענתה בפסקנות :״לא ! הן לא רק מוכרחות
ללמוד בארץ, אלא גם באווירה נינוחה ו־ביתית.
בשביל מה ילדתי אותן בגיל כל־ 1
כך מאוחר? הן כל חיי, ואני רוצה להיותה
איתן כמה שיותר ולתת להן אהבת־אם כמה
שיותר.״
מי יידע לב אם עבריה?
עם שתי בנותיהם.