גליון 2044 מתאריך 3 בנובמבר 1976

מדוע לא נעצר בזמן

הז הי ר

או תו

מראש?

* י —ייי

חווט ויטו וו ומשמין חיססניס ווטשסש סחמוו

רעייתו, שושנה ארכלי, מכהנת כח״כ
וקרוכ לוודאי שתמשיך ככך קדנציה
נוספת.
נראה ששלושת המקומות יועמדו לתחרות. אחד
המועמדים לתפקיד הוא בנו של ותיק אחדות־העבודה
יוסף בנקובר.

ביום השישי השבוע, ה 5-בנובמבר,
בשעה 2.00 אחר־הצהריים,
תיערך כקולנוע ״מוגרבי׳׳ ,תל1
אביב, הצגה מייוחדת של הסרט

כל אנשי משיא

צפוה סערה
י נ £ 1נץוך

אכזבהטד די ס מאלמוג עוד קודם שמלאה שנה לכהונתו של יוסף אלמוגי
כיו״ר הנהלת הסוכנות היהודית, מובעת אכזבה
כללית מן האופן ישבו הוא ממלא את תפקידו.
האכזבה מאלמוגי היא גם בחוגים יהודיים וציוניים
בחו״ל, וגם בחוגי מיסלגתו בארץ.

אלמוגי עצמו. החש שהוא איכזכ את אדה
שתלו בו תיקוות, הביע כאחרונה את
רצונו לוותר עד מחלקת־העלייה כסוכנות,
שאותה לקח לידיו ושנכשל כניהודה.
במטרה לשפר את דימויו החליט אלמוגי באחרונה
לנסות לחדול משתיית משקאות אלכוהוליים.

כינתיים החליט אלמוגי נם. להעזיכ את
׳חגי אשד, סופרו המדיני של ״דבר״
לשעכר, שגויים לפני מיספר חודשים פדי
לשמש דאלמוגי כיועץ ליחסי־ציכור
כסוכנות ולא הצליח למצוא ישפה משותפת
עימו.

מחסו?! ,תקפה
עדצמרתהע בו ד ה
אנשי דור־ההמשך של מיפלגת העבודה, רובם־ככולם
פעילי חוג ״לשילוב״ מתכננים מזה כמה שבועות,
בחשאי, מיתקפה־רבתי על צמרת המיפלגה הוותיקה.
המיתקפה מכוונת בעיקר כלפי הישרים יהושע
רבינוביץ, משה ברעם, ישראל גלילי, אברהם עופר
ואחרים, ותכליתה לתבוע מהם לפנות את מקומותיהם
לאנשי המישמרת הצעירה במיפלגה.

הטיעון העיקרי של התוקפים הוא כי על
רקע הפרשיות האחרונות צפוייה למיפלגת
העכורה מפלה ככרה ככחירות הקרוכות,
אם כראשה תעמוד הצמרת הנוכחית, וכי
משום כך יש לרענן את הצמרת.

מפדייל תסרבלקבל
אתהרבכ הגא
הצהרתו של הרב מאיד כהנא, כי הוא עומד
להצטרף למפד״ל, להקים בתוכה סיעה עצמאית
ולהתמודד על מנהיגות המיפלגה מבפנים היתה,
ככל הנראה, מוקדמת מדי.

כקרב ראשי המפד״ל מתגבשת ההחלטה
שלא לאשר את הצטרפותו של הרב כהנא
לשורות המיפלגה. הנימוק שיינתן
לסירוב: הריעות שהביע הרב כהנא
כעכר, ושיטות הפעולה שלו ושל חסידיו,
אינם עולים כקנה אחד עם עקרונות
המפד״ל.

מא 3קעל וציגי אחה״ע
ב וו עדה ־ המרכזח
מאבק רציני צפוי בקרוב על מועמדי חטיבת
אחדות־העבודה לשעבר במיפלגת העבודה, לתפקידי
חברי הוועדה־המרכזת של ההסתדרות. כיזם יש
לחטיבה שלושה נציגים בוועדה: יהושע וושצ׳ינח,
שיצא רישמית לגימלאות, נתן אלמוזלינו ועדה
גילן.

מקומו של וושצ׳ינה התפנה. עדה גילן
איכזכה, ותוחלף ככל הנראה. ואילו
אלמוזלינו מכקש לכהן בקדנציה הכאה
ככנסת, אלא שסיכוייו לכך מעטים שכן

סגי שרדיייסחוץ
לוועד עוכדי מישרד-החוץ תהיה כקרום
סיכה נוספת לצאת למאכק נגד שר־־החוץ
וצמרת המישרד, כאשר יתכרר שלפחות
לתפקיד ככיר אחד כחו״ל, מוצע מועמד
שאינו נמנה עם עובדי מישרד־החוץ.

ג ור ודש
מ מ שיך לתקוף
המטרה האמיתית שד האדון! (מיל).
(״גורודיש״) גונן, ככקשו צו-עיכוב-יציאה
נגד העיתונאית הצרפתית המפורסמת
יוזט אדיה, היא לאלץ אותה לגדות את

גסמכ סי קו
ו סינג פו ר מתעניינות
כייכפירי׳
התעשייה-האווירית הישראלית מפרסמת
מודעות־ענק על־פני עמודים
שלמים בעיתונות המיקצועית• הבינלאומית,
שכהן היא מציעה למכירה
את מטוס הקרב־הפצצה מתוצרת 1
ישראל ״כפיר 2״ .במודעה מתוא
6רות תכונותיו של הכפיר כצורה פיוטית,
נוסח :״הנישואין המושלמים
כין צורה ועוצמה.״ כאחת מתכונותיו
המעולות שד המטוס מוצגת הנוחות
׳ המירכית שכתא-הטייס.
בינתיים פורסם בעיתוני חו״ל כי נוסף
על אוסטריה מתעניינות כרכישת
המטוס גם מכסיקו וסינגפור.

הדן כפרשת ווטרגייט. כתום ההצגה
ייערך כמקום

רון סמבי
על תפקיד העיתונות החופשית,
״שפיטה באמצעות העיתונות״ והמוסר
העיתונאי, כהנחיית

אור אבנו־־
ובהשתתפות

ח ״ ב די די ה ב אר
>לי 13ד<

דייר דינהגורן
>מ ה מכון לקומונ־קצ־השד
ה אוני ב ר סי ט ה העברי ח <

עו ״ ד א מנון זיכרוני
עמוס קינן
הקהל יוזמן להשתתף כדיון.
כרטיסים כקופת הקולנוע משעה
12.30 כצהריים כאותו יום.

ג ל חד ש של
התפ טרו 1ת ב פי שט ר ה
קצין בדרגת גיצב־מישנד. חתפטר בשבוע שעבר
ממישטרת ישראל, ורק אחרי לחצים של זזמפכ״ל
הבטיח לשקול !מחדש את החלטתו. המדובר
בניצב־מישנה עמיר דורון, מי שהיה עד לפני כמה
שבועות ראש ענף־המיבצעים ישל מישטרת מחוז
תל־אביב.

ניצכ-מישנה דורון ראה את עצמו מועמד
לתפקיד סגן מפקד המחוז, אך אחרי
שניצב-מישנה בנימין כראלי >מי שהיה
קודם־דכן מפקד מרחכ-הירקון) קיבל את
המינוי, הודיע על התפטרותו.

קצינים רבים אחרים עוזבים את מישטרת מחוז
תל־אביב. בענף־התביעות של המחוז עזבו בימים
האחרונים המפקח אהרון זיו־אב וקצין־התביעות
זאב נש, בנו של דובר לשעבר של המישטרה.

מקור־המידע״שלה.
אליה פירסמה, בשעתו, כי משה דיין אמר על
גורודיש ש״היו צריכים לתת לו כדוד בראש״ על
שלא הפעיל, ביום־הכיפורים, את מיתקני־הנפט
שנועדו להצית את פני תעלת־סואץ. אולם מיתקנים
אלה היו בחזקת אגדה, מאחר שכולם היו מיתקני־דמי,
מילבד שניים שלא היו אף הם גמצב־פעולה.
על כך ידעו גם המצרים, כפי שהוכיח דו״ח־מודיעין
שנפל בידי צה״ל ושפורסם על־ידי חיים הרצוג.
גורודיש טוען שאחרי שקיבל לידיו את פיקוד הדרום,
בקיץ ,1973 לא הספיק לשקם את המיתקנים.

שי תו ף־ פ עו להישר אלי
עס שי ל טווו ח ־ ה ה גי ר ה
ישל א ר צו ת ־ ה ב רי ת
באחרונה הסתבר כי קיים תיאום מלא בין הקונסוליות
הישראליות בארצות־הברית לבין שילטונות־ההגירה
האמריקאיים.
החוק הישראלי מחייב כל אזרח השוהה בחו״ל
תקופה של יותר מכמה חודשים, להירשם בקונסוליה
הישראלית הקרובה למקום־מגוריו, ולעדכן שם את
כתובתו מדי זמן קצוב.

כארצות־הכרית נוהגות הקונסוליות
הישראליות להעכיר את הכתובות
המעודכנות של הישראלים השוהים שם
לשילטונות־ההגירה. ככך מסייעת
הקונסוליה לאתר ישראלים ששהותם
בארצות-הכרית אינה חוקית.
הבהרה בגליון העולם הזה לפני שבוע ( )2043 פורסמה
במדור ״2—3״ רשימה סאטירית ישל ב. מיכאל
בשם ״זה הסוד *שלו,״ המתייחסת לנתן דונביץ.
ברצוננו להבהיר כי לא היתה כל כווגה לפגוע במר
דוגביץ או לייחס לו גזענות, ואם נגרמה לו
אי־געימות על־ידי פירסום הרשימה הנ״ל, המערכת
מצטערת על כך.

ישרא לי מ א רגן
ועד ל מ ען
הימין ה ד פווו׳
המשורר והמו״ל אהרון אמיר מסתובב
עתה באפריקה, ופועל למען הקמת
ועדים ציבוריים לתמיכה כימין
הנוצרי כלבנון.
רכים מאמינים כי אמיר נהנה מסיוע
מישרד-החוץ הישראלי, ופועל בעקי.
פין
כשמו.
אמיר היה מראשוני ה״כנענים״ ,והוא
דוגל כאימפריה עברית מן החידקל
עד הים*התיכץ. על-פי תורה זו, העברים
כישראל והנוצרים כלבנון, שהם
צאצאי הכנענים, שייכים לאומה
אחת. הכנענים שוללים את קיומה
של האומה הערכית כיכלל, ושל העם
הפלסטיני כפרט, כשם שהם שוללים
את קיומו של העם היהודי.

העולם הז ה 2044

סר כל המידע למישטרה יומיים לפני
הופעת גיליון העולם הזה.
כך קרה, שעיתונים אחרים הקדימו את
העולם הזה בידיעות על פרשת הציורים
הגנובים, למרות שזאת היתה פרשה שנח-
שפה בלעדית ביד כתב העולם הזה. העולם
הזיה אומנם הופיע לראשונה עם הסיפור
המלא והשלם של הפרשה, אולם הוא
לא שמר על הראשוניות והבלעדיות.
כך, למשל, הבטיח העולם הזה ללאה
סברדלוב -שלא לגלות י את שמה המלא.
כדי לא לחשוף אותה לאיומים וללחצים
נוספים. משום כך הופיעה לאה סברדלוב,
שהיה לה תפקיד מרכזי בסיפור הציורים
הגנובים, בשם לאה ם. בכתבת העולם הזה
בשבוע שעבד. לעומת זאת, העיתונים
שפירסמו את הפרשה על סמך המיידע
המישטדתי, פירסמו את שמה במלואו.

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערבת והמינהלה: תל־
£כיכ, רחוב כורדון 3טלפון .03*243350 תא־־דואר . 136 מען מברקי :
״עולמפרס״ .מודפס כ״הדסום החדש״ כע״מ, תל-אכיב, רחוכ כן־
אביגדור. הפצה :״גד״ כע״מ * גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ בע״מ
העורך הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.

מי שעקב אחרי השתלשלות חשי פת
פרשת ווטרגייט, או למד אודותיה
מקריאת הספר כל אנשי הנשיא, או צפיה
בסרט שהופק על פיו, יכול היה להגיע
למסקנה מאלפת לגבי המוטיבאציה של
העיתונאי.
מעבר לרצון לחשוף את האמת, להגיע
לחקר שורש הדברים, להצטיין במקום
העבודה ועוד מטרות מסוג זה שניתן
להדביקם לצמד כתבי הוזשינגטון פוסט,
קרל ברנשטיין ובוב וודוורד, היתד, פעי לותם
העיתונאית בפרשת ווטרגייט מאופ יינת
בדחף נוסף, חשוב לא פחות. היה
זה יצר־התחרות.
החשש המתמיד פן העיתון המתחרה
לוושינגטון פוסט, הניו־יווק טיימם, יקדים
אותם במירוץ לחשיפת הקשורים בפרשת
ווטרגייט, היה אולי הגורם המדרבן ותמנד
ריץ החשוב ביותר לזריזות העיתונאית
שגילו שני הרפורטרים הצעירים.
אני חוזר שוב לסיפורים של שני אלה,
משום שלגבי הציבור הרחב הוא מהווה
את הדוגמה המוחשית והטריה ביותר לצו רת
פעולתה של עיתוגות־חוקרת.
היצר התחרותי הקיים בעבודת העי-
תונאי־החוקר אינו פסול. הוא מוכר לכל
רפורטר מתחיל. בסופו של דבר הוא הגורם
העיקרי, הדוחף להשגת הסקופים — אותן
ידיעות עיתונאיות בלעדיות, שבפירסומן
מתגאה כל עיתון ועיתונאי.
ייחודו של העולם הזה, בין השאר,
מבוסס על אותה מוטיבאציה הקיימת אצל
כתביו: להתחרות בעיתונות־סחדשות־ה-
יומית ולהביא לפירסום ידיעות בלעדיות,
שלא הופיעו קודם לכן בשום עיתון יומי
אחר.
במקרים רבים ממשיכות אותן ידיעות
להישאר בלעדיות לגבי קוראי העולם הזה.
העיתונים האחרים, אם אינם מעתיקים
אותן ומגישים אותן לקוראיהם כידיעות
שלהם, פשוט מתעלמים מהן.
בשבוע שעבר חרג העולם הזה מהנוהג
לשמור לעצמו ידיעה בלעדית. פרשה שלי מה,
שחשיפתה ולידתה היתד, שייכת לאנ שי
מערכת זו, הובאה לידיעת אמצעי-
התיקשורת האחרים עוד לפני ״שפורסמה
בהעולס הזה.

אני מתכוון לאותה הסתעפות בח קירת
פרשת אשר ידלין, הנוגעת לציורים
הגנובים של הצייר צבי שור.
הסיפור התגלה, בדרך מקרה, בידי
כתב העולם הזה, יגאל לביב, בעת ששוחח
עם לאה סברדלוב, מי שד,יתד, מזכירת
סיעת גח״ל בכנסת וידידתה של מלכה
הרצברג, חברתו הקרובה לשעבד של אשר
ידלין.
לאה, שאנשים מסויימים חושדים, משום
מה, שיש לה מידע בפרשיות הקשורות
באיסר ידלין, היתר, נתונה לאיומים טלפו ניים
בלתי פוסקים, עליה ועל בנה, שנועדו
להבטיח כי תנצור את לשונה. כששוחח
עמה לביב על כך, היא גילתה לו באקראי,
כי מלכה הרצברג הביאה אליה להסתרה
כמה ציורי־שמן מקוריים של הצייר צבי
שור.
לביב, שכבר ראיין בעבר את מלכה
הרצברג בביתה וחזה באוסף הציורים ה גדול
שלה, תמה לשם מה ביקשה להסתיר

בבית חברתה דווקא את ציוריו של צבי
שור, מכל הציורים שבביתה. הוא החליט
לבדוק את התעלומה, נטל את לאה סברד״
לוב עם תיק הציורים אל הצייר הישיש,
כדי שזה יזהה אותם. להפתעתם של לאה
ולביב, טען אז שור, כי הציורים שהציגו
בפניו שייכים לאוסף ציורים שנגנב ממנו
בשעתו. הוא טען כי אחרי הגניבה התלונן
במשטרה ואף הצביע על שמות שתי נשים
שנחשדו על ידו בגניבה: מלכה הרצברג
ושרה הרי, אחותו של אשר ידלין.
מאוחר יותר ביטל שור את התלונה
משום ששוב לא היה בטוח עוד אם חשדו
זה מבוסס, כך טען.
עם מידע זה בידו ניגש לביב למיש־טרה,
מסר לאנשי מחלקת־ד,הונאות, ה חוקרים
את פרשת ידלין, את כל שנודע
לו. אלה החלו מיד לגבות עדות מלאה
סברדלוב, חקרו אותה במשך למעלה מ־

עינינו לא היתה צרה בטיפול העי תונאי
שהעניקו האחרים לפרשה.
להיפך, העולם הזה שמח לספק כל
מידע שהתבקש ממנו בנושא זה. אלא
ששיתוף־פעולה זה לא היה דו־סטרי, רוב
העיתונים, שפידסמו את הפרשה, הצניעו,
או התעלמו מחלקו של העולם הזה בחשי פתה.
כמה מהם היו הגונים דיים כדי
לציין שפרשת הציורים הגנובים הגיעה
לידעת המישטרה כתוצאה מחקירה שערך
יגאל לביב. אבל גם אלה הזכירו את
״העיתונאי יגאל לביב״ ,מבלי לאזכר את
העולם הזה. כאילו מדובר באדם פרטי
הפועל בחלל ריק ולא במערכת חקירה
וגילויים של עיתון.
דוגמה אופיינית להתעלמות מודעת ומ כוונת
זו, אפשר למצוא בסיפור הבא.
ערב הופעת גיליון העולם הזה האחרון
עם סיפור הציורים הגנובים, קיבלנו פנייה
ממחלקת החדשות של הטלוויזיה. אנשי
המחלקה כבר ידעו, שהסיפור המלא עומד
להתפרסם בהעולס הזה, ביקשו להיעזר
בחומר שברשותנו. כיוון שמהדורת הח דשות
־של יום שלישי עמדה לשדר ידיעה

אלא שבין הצילומים, שנמסרו לטל וויזיה,
היה גם צילום של השרברב התל־אביבי,
מיכאל סימון, שנקרא לתקן סתימה
בצינורות הביוב בדירת אשר ידלין, גילה
שם ערימת מיסמכים־מושמדים, שסתמו
את צינורות בית־השימוש. יגאל לביב,
שגילה בלעדית גם סיפור זה, ראיין את
השרברב- ,שבינתיים הספיקו אלמונים לפרוץ
אל בית־המלאכה שלו כדי לערוך
שם חיפוש מיסתורי. צלם העולם הזה, פטר
פן, צילם את סימון כשהוא מחזיק בידו
את מנעול בית־המלאכה שלו שנוסר בידי
הפורצים.
הצילום עמד להתפרסם בכתבה שהת*
יחסה לפרשת סימון. רק ברגע האחרון,
בשל גודש המידע הכתוב, הוצאה הגלופה
בדפוס ולא פורסמה. מה הופתענו למחרת

לאה סכרדלוב
איומים ולחצים
היום, כאשר ראינו את התמונה מתנוססת
בעמוד הראשון של ידיעות אחרונות.
בירור קצר העלה איך התגלגלה התמונה
לידיעות אחרונות. לכתב ידיעות אחרונות,
יוסי בר, נודע עוד ביום שלישי בלילה,
שבידי הטלוויזיה נמצאות תמונות הנוגעות
לפרשה, שצולמו על ידי העולם הזה. הוא
ביקש מכתב הטלוויזיה, ניסים מישעל,
לקבל את התמונות לפירסום.
זה טען כי אינו רשאי למסור לפירסום
תמונות השייכות לעיתון אחר. אולם בר
הפציר בו, הבטיח לא לפרסם את התמו נות
מבלי שיקבל על כך אישור מוקדם
מאיתנו. כך הגיעה לידיו תמונת השרברב,
של העולם הזה.בר לא הצליח לאתר אותו לילה את
אנשי המערכת, השאיר את התמונות ב מערכת
עיתונו, תוך ציון מפורש שהן
שייכות לנו ושאסור להדפיסן מבלי קבלת
היתר. עורכי־הלילה התעלמו מהודעתו,
פירסמו למחרת את תמונתו של סימון
(ועוד תמונה של הצייר צבי שור) ללא
ציון מקורן, או לפחות שם הצלם שצילם
אותן.
למחרת, בכמה שורות בפינה, תיקן ידי־עזת
אחרונות את עצמו. תחת הכותרת
״השמטה״ ציין סתמית, כי התמונות שפור סמו
יום קודם לכן צולמו בידי צלם העולם
הזה פטר פן.

השרברב מיכאל סימון בפי שצולם על־ידי צלם ״העולם הזה״
מיסמכים בצינורות הביוב
שמונה שעות, על הדרך בה הגיעו התמו נות
לידיה ממלכה הרצברג.
על פי שיקולים עתונאיים אנוכיים, ניתן
היה אולי להמתין עם מסירת המידע
למישטרה עד אחרי הופעת גיליון העולם
הזה עם הסיפור, או לפחות לעשות זאת
במקביל. אולם במקרה זה הכריע רגש
האחריות הציבורית את יצר התחרות ה עיתונאית.
למרות
שהיה בדור, כי ברגע שיימסר
המידע למישטרה לא יעברו שעות רבות
והוא יגיע לידיעת העיתונים האחרים, נפד

בפרשה, התבקשנו להמציא לטלוויזיה תמו נות
הקשורות לידיעה, עוד לפני •שאלה
התפרסמו ברבים מעל דפי העזלם הזה,
נענינו ברצון לפנייה, תוך הצבת תנאי,
שאם תשדר הטלוויזיה את הצילומים, היא
תאזכר ישתם שייכים להעולם הזה. נראה
שתנאי זה היה צפרדע קשה מדי לבליעה.
החליט מי שהחליט, שמוטב לוותר על
הקרנת הצילומים הבלעדיים ובילבד שלא
לאזכר את שמו המפורש של העולם הזה
במהדורת החדשות.
ניחא.

דא הייתי מאריך בסיפור מאחרי-
הקלעים זה, לולא איפיין את המגמה הכל לית
באמצעי־התיקשורת, להתעלם ולהמ עיט
בחלקו של העולם הזה בחשיפת פרשת
אשר ידלין.
זה לא היה מקרה בודד וחד־פעמי. ה שבוע׳
למשל, יכולנו לגלות בכתבות רבות
בעיתונות הישראלית, בנושאים שונים,
עקבות של כתבות שהתפרסמו בשעתו ב־העולם
הזה. .כך, למשל, נטלו עיתונאים
מידע וקטעים מכתבות על ג׳וקי ארקין
או מנפרד כץ, הדביקו עליהם את שמותי הם
ופירסמו אותם בעיתוניהם, כאילו טרחו
בהשגת החומר ולא השיגוהו בעזרת מס פריים
בלבד.
התחרות העיתונאית היא לגיטימית —
אך לא כשהיא נעשית תוך גזילת פרי
עבודתם והישגיהם של אחרים.

העול ם הז ה 2044

הופיעו
והחלה החלוקה למנויים של 4אלבומים נוספים מסדרת

גדולי

מפעל האמנות הגדול בישראל
של בית ה הו צאההמ פו רסם אססוג״ק מאנגליה
כעריכת ד״ר חיים גמזו
עד כה הופיעו 14האל בו מי םהב אי ם:

.1לאונרדו דה וינצ׳י .4ולאסקז

.5פיקאסו
.2ברויגל

.3סזאן
.6ואדגוד
ששת הכרכים הבאים יופיעו בחודשים הקרובים .15 :

רמברנדט רובנס רנואר סרא
גוגו

.13 גויה
.14 קונסטבל

׳ .10 מיכאל־אנג׳לו
.11 בוש
.12 בוטיצ׳לי
.19 האימפרסיוניזם
.17 טרנר
.20 הסוריאליזם
.18 מאנה

בסך הכל יופיעו בסדרה הראשונה 20 אלבומים על גדולי הציירים בעולם. סדרת אלבומים שכמוה לא הוצעה לך בארץ והניתנת כאן
לראשונה בעברית, ברמת הפקה בינלאומית.
בבריטניה ובעולם כולו נודעים אלבומים אלה בשל רמתם הגבוהה, נאמנותם המדוייקת של חרפרודוקציות הצבעוניות לציורים המקוריים
ובשל מהימנותו של הטקסט המקיף והמלווה כל כרך.
מלאכת התרגום הקשה נעשתה במהלך תקופה ארוכה על-ידי מיטב המתרגמים בארץ, אשר שקדו להביא תרגום אמין ברמה גבוהה.
עורך הסדרה הינו ד״ר, יים גמזו, הידוע כבר-סמכא בינלאומי בנושא האמנות.
חברת ״פיידון״ (אס טן! )?1בית־ההוצאה הבריטי של הסדרה הי תנ ת ה את הפקת הסדרה בעברית, בשמירה על רמה גבוהה ביותר
של הדפסה, תוך שהיא פקחת על שלבי הביצוע.
כל אלה חברו יחד לתת בידך סדרה מרהיבת עין 20 .אלבומים גדולים (בכל כרך 48 עמודי רפרודוקציות צבעוניות מפוארות וכן 16
עמודי הקדמה והסבר) ,מודפסים על נייר כרומו משובח תוצרת חוץ.

תלוש לחתימה

לכבוד

תרבות לע ם
תל״אביב, רחוב בארי ,17ת.ד ,18067 .טלפון 234613

תעתה ניתן דהשיג את

הריני מזמין את סדרת ״גדולי הציירים בעולם״ ,הכוללת 20 אלבומים מפוארים.
( 14 כרכים ישלחו לביתי מיד 6 ,כרכים נוספים ישלחו אלי בתוך 3חודשים).

״גדולי הציירים בעולם״

את הסך של 1850ל״י (כולל מע״־מ) אשלם בתשלומים. רצ״ב המחאה
על סך — 250.ל״י כתשלום ראשון, והשאר בסך — 1600.ל״י אשלם ב־16
תשלומים חודשיים ושווים של — 100.ל״י כל תשלום. התחייבות זו היא החלטית
ואינה ניתנת לביטול.

ג בתשדותים חודשיים נוחי

המשלמים במזומן זכאים להנחה של ,12.50/0דהיינו סך של — 1620.ל״י
(כולל מע״מ).

כתובת עיר

הפצה בלעדית:

״ 0 1 3 3 0

ל צ ״ 0תל-אביב, רחוב בארי , 17 טלפון 234613״ ״ 0 * 3 * 11*1הוצאה לאור

מכתבים
לשרש את הסרטן!

1ן ^ 4 3 \ 13ש 3ו נו

בשמי ובשם רבים אחרים אני אומר
לכם: כל הכבוד. או שסרטן זה, שאשר
ידלין הוא רק חלקיק־אטום ממנו, יאכל
את כולנו, או שנשמיד אותו עכשיו. בטוחני
שאזרחים מכל המיפלגות מבקשים לראות
מיסגרת כלשהי שלה יוכלו למסור מידע
על השחיתות המשתוללת בכל מקום.
אליהו פריד, ירושלים

לגברים בלבד!
לגברים,כמו
שנשים אוהבות...

כל הכבוד על גילוי ופירסום פרשת
ידלין, שאף־על־פי שבאה, כדברי השיל־טונות,
זמן רב אחרי תחילת החקירה,
אין ספק כי היתה גורם מדרבן לחקירה
המישטרתית על כל היבטיה.
בן־ ציון ארגוב, חיפה

הסכנה •שבפרשת אשר ידלין היא שב עתיד,
גם כאשר ידביקו עלילות־שווא ל־איש־ציבור
וזה ינסה להתגונן באמצעי־התיקשורת
לא יאמין לו איש. אבי־עצמי
השתכנעתי מהופעותיו של אשר ידלין
בטלוויזיה, והאמנתי לו שאורבים לו בפינה
ומבקשים את דמו. עכשיו אני לא יכול
לסלוח לעצמי על כך.
מ. ניסים, באר־שבע
מדוע חוקרת המישטרה רק את החשדות
על העבירות הפרטיות •של ידלין, ולא את
מעשיו בתחום הציבורי. שם עשה אותם

איני מחסידיכם, אבל בעניין ידלין אני
תומך בכם.
א. סרטן, חיפה
מה אתם רוצים מאשר ידלין? ־שמתם
לב מה היא הסיסמה המתנוססת כסמל
קופת־חולים קח אז אשר ידלין
לקח את סמל הקופה ברצינות, ולקח.
יהושי; מילוא, תל־אביב
בעזרת קצת דימיון וחוש־הומור אפשר
להפוך את הסדר של האותיות ב־שם ״אשר
ידלין״ ,ואז מקבלים :״ישראל דין.״
אריה כר, חיפה
אלה הן עשרת הדיברות, שאותן חייב
לשנן היטב כל איש־ציבור רם־דרג וחבר-
מיפלגה בכיר בישראל:
עושר ; שוחד ; רמאות ! תאווה ; הדל פה
! דיברי־רכיל והסתה: בצע ! רולטה ;

המעשים אבל למען המיפלגה י אם בקופת•
חולים נהג כך, יש להניח שבאותן דרגים
פעל גם כשהיה מזכיר חברת־העובדיס. על
החקירה ללכת לאחור, ולראות מה ואיך
פעל ידלין בכל שנות פעילותו הציבורית,
כביכול.
אדרה שנהר, רמת־גז
בזה אני מציע את מועמדותו של אשר
ידלין לתואר העובד המצטיין .1976—77
אני תיקווה •שהוא האיש אשר יזכה בפרס
המיבצע.
כ. לה ,.תל־אביב

השר לא הכחיש
סמל קופת־ חולים
הסיסמה היא ״קח ! ״
וואלוטה; תהילה. רא־שי התיבות מצטר פים
ל״עשרת הדיברות״ .זוהי, לפחות,
התמונה המתקבלת מדיברי אשר ידלין
כפי ששודרו בטלוויזיה, ושבהם נטען כי
הוא איש העולם הזה.
שמואל איילון, תל־ אביב
באיזו •שימחה ־ששו עתוני יישראל, לפני
מעצרו של ידלין, לצטט בהבלטה את
האשמתו כי כל החשדות כלפיו הן פרי
דמיונו של ״עיתונאי מושחת המופעל על־ידי
חוגים פליטיים.״ למרות שלאחר־מכן
ענו כל אותם עיתונים אמן אחר כל גילויי
העולם הזה, לא מצאו לנכון להתנצל על
שהתייחסו כך להתגוננות נואשת •של אדם
שעולמו חרב עליו.
דליה ענבי, רחובות

יש לנו תשובה
* נו בצע נוי 1ח ד

עד 30, 000ל״־

האקדמיה ללשון העיברית מציעה לכ נות
מוסד ציבורי בשם משחתה. זה ודאי
יעזור למחוקק להחליט שהשחיתה כשרה.
ולא במיקרה נבחר ה־שם ״קופת־חולים״
למוסד זה. כי קופות כאלה אין להן זכות
קיום בחברה בריאה.
יקותיאל חנון, לוד

דירות גי נ די
סני ףרא שי. הרצל . 5(9ר א שון ־ ל ציון

מי סתור?
חסון כסף ג

ספרים יד שניה ! —

אנו מוכרים, קונים ומחליפים ספרי
לימוד, ספרי קריאה וספרי אמנות
בכל השפות.

זיר
״לוטוס״,

קי בלת חשבון,
אנ א, פרע או תו

ת״א, רח׳ אלנבי 101

(מול בית־הכנסת הגדול)

המנוי

מחלקת המנו״

האם פרשת אשר ידלין היא פתיחתה
של תיבת־פנדורה, או נעילתהז סבורני
כי לא צריך להפריז ולהגזים בניפוח
הפרשה. במקום לראות את ה־שלילי בתו פעה
•שאותה מייצג אשר ידלין, בדאי לר אות
גם את החיובי שבעצם האפשרות
לחשיפת הפרשה. על כך מגיע כל הקרדיט
לשרי המי־שפטים והמישטרה וגם לראש־הממשלה,
שלא חיפו על ידלין וטישטשו
את הפרשה — דבר •שוודאי התפתו לע שותו
ברגע הראשון. השאלה היא אם כך
ינהגו גם להבא, כשיסתבר שאשר ידלין
אינו סימפטום יחידי, אלא בובה רא־שונה
בסידרה, שבנפילתה עלולה להפיל עוד
ועוד בובות מהצמרת.
גיל טנאי, תל־אביב

בעיתונכם (העולם הזה )2041 יצאתם
בכותרת האומרת באופן ברור ששר־הביט־חון
•שמעון פרם, העלים ביודעין אמיתות
מרות על הבעירה בהקדש המוסלמי במערת
המכפלה. באחד העיתונים טען השר שלא
היה ואין ברשותו מידע על דברים מעין
אלה. אם אתם צודקים, עליכם להגיש בג״ץ
על אמירות שר־הביטחון, ואם טעות בידכם
עליכם להתנצל. לא די בפירסום תופעות
שליליות. עליכם, כמפרסמי המידע, להמ שיך
במאבק.
כני אנקורי, כפר־סבא
• שר־הביטחון, שמעון 1פרס, לא הכחיש
את המידע שפורסם בהעולם הזה
בקשר לשריפה במערת המכפלה.

רגליים חולות
בגליון ראש־השנה, בכתבה על גוש־אמו־נים,
נכתב כי המנהיג הרוחני •של גוש־אמונים,
הרב צבי יהודה הכהן קוק, סובל
ממחלת־רגליים קשה. באותו גיליון, בכת בה
״לווינגר מדבר״ אומר לווינגר כי
״גוף עם רגליים חולות הוא חולה ומפריע
לעבודת הראש.״
האם בכך חותר הרב לווינגר תחת
מנהיגותו •של קוק, ושואף לרשת את
מקומו?
יצחק שכיב, נתניה

הפאנאטים יושבים כבית
אינני חסיד מובהק ישל גוש־אסונים, אך
אי־אפשר לברוח מהמציאות העכשווית של
החיים במדינה, כאשר כמעט הכל רודפים
כסף, כסף וכסף, בעוד האידיאליסטים
והמגשימים היחידים הם אנשי גוש־אמו־נים
ובעיקר הצעירים חובשי הכיפות הסרו גות,
החדורים אמונה תוך נכונות להקרבה
אישית המתבצעת על-ידם הלבה למעשה.
אינני מקבל את התיזה ״שאחרי הפאנאטים
נוהרים המונים. פאנאטים הם אלה היוש בים
בבית ומחכים שאחדים ימחו ויפגינו
למענם.
מזל קרניאל, ירושלים
יפה עושה העולם הזה, כשהוא מביא
את הנביא ירמיהו כדוגמה לאיש שקול
ומתון אשר ראה את הנולד והיה אישיות
העול ם הז ה 2044

מכתבים בפני עצמה. אולם אין העיתון מזכיר את
האזהרה החשובה ביותר של הנביא, המ הווה
מוטו לכל נבואותיו :״מצפון תיפתה
הרעה.״ הסכנה האמיתית נשקפת בימינו
לישראל ולעולם מן הצפון הרוסי הקומו ניסטי,
ולא מן הקנה הרצוץ המצרי, או מן
הפלסטיני היושב בעזה ומהכנעני היושב
בשכם ובחברון.
את גוש־אמונים והרב משה לווינגר
אפשר להשוות עם הקבוצות הלאומניות
שפעלו בימי עזרא ונחמיה, שקמו אחרי
שיבת העם לארצו. קבוצות לאומניות אלה
אכן האמינו, כי עם ישראל זכאי לרשת
את כל העממים הקטנים היושבים בארצו,
ודגלו באפליות גזע זבפרובוקציות כלפי
המיעוטים הזרים. אד מכאן ועד להשוואות
בין גוש־אמונים לגיבורי מרד הקנאים?
ללא אותן התמרדויות ״קטנות״ ״של
הקנאים היהודים נגד שילטון הזר —
ספק אם בכלל היה עם ישראל מוסיף
להתקיים. ללא אותן שלהבות מעטות ש הציתו
אש בלבבות היהודים בכל העולם,
אין ספק כי לא היתד, רוח מורשת ישראל
מוסיפה לנשב. אם היום אנו מכנים את
עצמנו יהודים וגאים בכך — אין זאת
אלא בגלל אותם גיבורי המרד ובזכותם.
בבואנו לעשות מעשה נבון ולגנות את
הראוי לגינוי — ניזהר לבל נכתים גם
את שמם של אלה שבזכותם אנו גאים
במה שהננו.
י. יוכל, ירושלים

הלנה רובינשטיין מציגה את
המרעננים 1וו * 3ועס 0

€11113

דאודורנט לאשה
בניחוח מעורר ומסעיר
נוסך בך הרג שת רעננות ונועם,
ח 0־וט € 0דאודורנט
במיכל התזה מהודר
חסכוני ונוח ל שי מו ש-
להרג שה רעננה ו מ טופ חת
במשך שעות א רוכו ת

דאודורנט לגבר

בניחוח גברי מרענן
ובאיכות מעולה.
>*ט5 01י ח ^ 1דאודורנט
במיכל התזה גדול, חסכוני
ונוח ל שי מו ש-
להרג שה נ מרצ ת ובוטחת
במשך כל שעות היום והלילה

הלנה רובינשטיין מדע היופי

ליקחי העבר
במאמרו ״׳מחדל ושמו ישראל קניג״
(העולם הזה )2042 כותב עבד אל סלאם
מצראווה, בין השאר, :״אני חושב שיש
אנושיות והומאניות בכמה חוגים ציו ניים...״

גם דיעה אחרת בנושא, ואותה
אפשר למצוא ביומנו של משה ישרת,
הציוני הדגול (מעריב ,) 15.10 ,למשל:
״...ובכן, צדוק צדקו תעמלני ערב, כל
המסיתים והמשסים, שאנו שופכים חסת־זעמנו
עליהם בשל דיבותיהם ועלילותי הם,
כשהם מכריזים כי פנינו לכיבוש ול התפשטות
ואין קץ לתאוות השתלטותנו,
ועל כל פנים אנו מהווים סכנה לכל אר־צות-ערב
שמסביבנו!״ ועוד הוא אומר
שם :״נוכחתי לדעת, כי אין לנהל את
מדינת־ישראל (הציונית) בדורנו בלי תרמית
יובלי הרפתקנות.״ הו, התמימות הק דושה
של האזרח הערבי מצראווה !
אליעזר פומרנץ, נהריה
הפרקים המובחרים מיומניו של משה
שרת, כפי שהם מתפרסמים במעריב, חיי בים
לשמש חומר־לימוד חיובה למסוגלים
לחשוב. עשרה מונים למטושיטישים מדעת
ושלא־מדעת. חומר־שינון מילה במילה,
כדי ללמוד ימן העבר ימה ניתן למנוע
בעתיד.
מאיר טולדנו, חיפה

האח חאוכד
כתבתכם על הבדואי היהודי (העולם הזה
)2042 היתד, מאד מעניינת, אך לדעתי
צריך לשאוף לנסות לעזור למצוא פיתרון
מהיר לבעייה, ואני סומך עליכם שאתם
בהחלט מסוגלים למלא משימה קשה זו.
עד כמה שאני זוכר, הרי לפני כ 12-שנים
הופיעה בעיתוינבם, במדור ״במדינה״ כתבה
על אחת הבנות של מישפחת סבטון,
שהוזכרה כבת שטענה -שהילד הוא שלהם.
אז כתבתם כי בקפה לוי, בבית תמנו, עוב דת
צעירה בשם שרה סבטון, שראתה צעיר
אחד נכנם לקפה שבו עבדה ובאותו רגע
דימתה אותו לאחיה ואז ׳נפלה והתעלפה.
הצעיר ׳ניצל את המהומה, וברח. לאחר-מכן
טענה הצעירה שזה אחיה. חבל שהגיליון
אינו נמצא ברשותי, כי הוא בטח היה עוזר
לפתרון הבעייה.

יש לנו ת ש 1ב ה

יאיר קינן, יפו

* מבצע סיז ח ד

כיוואן היה הראשון

בעיתיונכם (העולם הזה )2042 פורסמה
אימריתו של מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה,
עמום ערן, אודות ההיסטוריה המתייקרת,
למעשה אין זה יפסוק ׳מקורי כילל. אניורין
בייוואן המנהיג הסוציאליסטי האנגלי, ש היד,
שר־הבריאות בשנים , 1945—1951 ונו דע
כמתנגד חריף של אטלי, היה האי-ש
שאמר פסוק יזה לראשונה.
נתן שלזינגר, תל-יאביב
העולם הז ה 2044

3 0 , 0 0 0ל י״

הנחה

די רו ת גי נ די
סניף ראשי. הרצל? .51 ראשון־לציון

מכתבים

הדרך י^דליון יוחד קצרה!

אץ עוגש״מוות
תחת הכותרת ״עשי אצלנו ילד״ פיר-
סמתם בעיתונכם (העולם הזה )2038 כתבה
על צעירות בהריון שפיתרונן היחיד, כב יכול,
לפי ההלכה היהודית, הוא סקילה
או מוות אחר. קביעה זו היא השמצת
הדת היהודית, ונוגדת באופן מוחלט את
האמת. הריון ללא נישואין אינו מהווה,
לפי ההלכה, עבירה שעונשה סקילה ולא
שום מוות אחר. אין כל עונש מוות על
כך. נא פרסמו תיקון בהתאם.
דבדיכנה, תל-אביב

מסיבות אמצע-חשבוע
התגלגלה לידי חוברת העולם הזה, ובה
כתבה -של רחל המרחלת על מודל הדש
של מסיבות אמצע־השבוע ״נוסח מר סמי
טוויג״ .הרעיון יממש יוצא־מהכלל, ואם
החתיכות מסכימות, מי אני שאתנגד. ניתן
להוסיף ולשפר את השיטה. כאשר נערה/
אשה/גרושה או מבוקשת, תיענה לדרי

עכשיו
בלוטו
פרס ראשון־לפחות חצי מיליון ל״י

ומצטבר עד מי אן ל״י!
בכל שבוע עשרות אלפי זכיות!
( ה סי מון להצלחהשלך!

סטילה ,
עושה לך
עיניים

מהיר מילוי הטור
( 2טבלאות) 21ל״י

מפעל ה פי ס

גלריה תו ראל
רח׳ ז׳בוטינסקי ,3תל־אביב, טל 241628 .
מזמ ינ הלתע רו כ תו של

מ. ינוקא
תערובת מיני א טו רו ת

הפתיחה

ביום ראשון 7.11.76 בין השעות 19.00—24.00
שעות הביקור: בימים א׳—ה׳ 18.00—21.00 — 11.00—13.00
שישי — 11.00—13.00 שגת 18.00—21.00

יש לנו תשובה
העיניים שלי רגישות והרחצה בבריכה או
בים נגמרה
תמיד עם
עיניים אדומות
וצורבות. עכשיו, עם סטילה,
הכל אחרת. אני יוצאת מן
המים, מטפטפת שתי טיפות
של סטילה, והצריבה נעלמת
במהירות (וגם האדמומיות).
בכל ב תי המרקחת

* מבצע מיוח ד

עי 30, 000ל״י
ה1חה

די רו ת גינ די

שות ותהיה ״כרטיס־ביקור״ משכנע לנושא
אותה על זרועו, ותהיה מוזמנת למ&־בת
אמצע־השבוע כשהרכב המוזמנים הוא שני
עורכי-דין, רופא־מתמחה, אדריכל אחד
זחצי־פוליטיקאי — עליה להצטייד, בנוסף
ל־ ,90—60—90 גם בתיק־המלצות אישי.
תיק זה יציג את חמודותיה ואת מידת
הצלחתה בעבר. הדבר יחסוך גישושי ומי־שושי
סרק, וימנע צער ועוגמת־נפש לש1י
הצדדים. הדבר יביא גם לכיוון נוסף
במסיבות, שהחלו להיות כל-כך סטנדר טיות.

בהנוביץ /צה״ל

פתח ט? תיקווה
עוד בגיליונכם האחרון (העולם הזה
)2043 קבעתם (״ויאט־נאס ישראלית״
במדור ״יחסים מרחביים ברור כי כל
המתרחש לאורך הגבול הישראלי (עם
לבנון) נעשה בהסכמת האמריקאים ותוך
תיאום עמם ועם בעלי בריתם החדשים —
הסורים.״
אין מחלוקת לגבי מה שנוגע לאמריקאים.
אבל יש ספק לגבי מה שנוגע לסורים.
מאורעות השבוע האחרון מציבים סימן-
שאלה מעל קביעה זו שלכם. אילו היו
הסורים באמת משתפים־פעולה עם מה
שמתרחש בדרום לבנון, אפשר היה דק
לברך על כך. כלום אין זה צעד להתקרבות
ולהבנה בין ישראל וסוריה? הסורים היו
מאז ומתמיד אוייביה הקיצוניים של ישראל.
אפילו בשעה שמדינוח-ערב האחדות היו
מוכנות להידברות עקיפה עמנו, המשיכו
הסורים להחרים ולהתנגד לכל מגע עם
ישראל.
׳והנה, אירע מה שאירע בלבנון ונוצרה
קונסטלציה חדשה, בה מוכנה סוריה לחזור
בה מעקשנותה המסורתית ולהודות כי
שיתוף אינטרסים בינה ובין ישראל יכול
להוביל להבנה. הבעיה היא, שהשיתוף
האמיתי הוא בין הטורים והאמריקאים
ולא בין הסורים והישראלים, או הסורים
והנוצרים בלבנון. האמריקאים הצליחו
לרתום את הסורים למרכבת המדינות
הערביות בעלות האוריינטציה המערבית,
כמו סעודיה ומצרים. כתוצאה מהסכם
ריאד עשויה גם אש״ף להיות נתונה
להשפעה מערבית ולהשתחרר מהתלות
בסובייטים. אולי זהו פתודהתיקווה לתחי לתו
של הסדר הנראה באופק.
אברהםימיני, תל־אביב

סניף ראשי. הרצל .519 ראשזן־לציון
העו ל ם הז ה 2044

בליון ״העולם הזה׳׳ שיצא־ לאור לפגי 25 שנה בדיור!,
הקדיש כתכת־תחקיר בת שלושה עמודים תחת הכותרת ״האיל מים
ידברו׳׳ .הכתבה דגה ככית־ספר תל־אכיבי לחרשים ולאיל-
מים, שבו משתדל קומץ זעום של מורים לתקן את עוול הטצע.
בגליון ״העולם הזה״ לפני 25 שנה הורחב מדור ״כמרחב״
על־פני שני עמודים שלמים, והוקדש לשתי כתבות ממצות על
הנעשה כתוף שתיים ממדינות המרחב: תורכיה ומארוקו.
כשער הגליון, תמונתו של שחקן ה״קאמרי״ יוסף ״,ידין
הלקוחה מן הסרט ״ארבעה בג׳יפ״ שיצא כאותה תקופה אל

מסכי כתי־הקולנוע. בעמוד האחורי של השבועון הובאה תמ צית
עלילת הסרט, בלוויית תמונות מתוכו. אגב ,״ארבעה כג׳יפ״
הוקרן לפני שבועות מיספר, בהקרנה חוזרת, בטלוויזיה
הישראלית.

..לכלהאר צו תפרטלגרמניה ״
לעמוד ונתור

כ מ1

מלם

£יגםעלשו ־ ה או צ ו

נב ש

אוו 1

״העולם הזה״ 731
תאריך:

* 1הא י ש 1שהאשינ 1או זבגין 1נ
העם מעץ יצא סוכר
האזרח ישב ליד הרדיו, תאזין לתוצאות
הבחירות בבריטניה, ומשך בכתפיו כששמע
שמיפלגת־ד,עבודה * סולקה מן השילטון.
לרגע קט עלה על דעתו מה עצום המרחק
שעבר בישנים כה ׳מעטות.
רק לפני שש שנים הקשיב אותו אזרח
בנשימה עצורה לידיעה כי אותה מיפלגת־העבודה
הגיעה לשלטון בבריטניה. ליבו
גאה בתקווה: עתה יסתדר הכל, ייתנו
סרטיפיקטים** .

כמה אלפי
שאלה גדולה היא אם היתה קיימת
מדינת ישראל בשנת 1951 לולא בגדה
מיפליגת־העבודה בהבטחותיה בציורה כה
גסה ב־ . 1945 כיום יכול היישוב רק להודות
לה יעל כך, ולומר שמעז יצא סוכר, או
לפחות סכארין.

המעמד השני
ריקוד הבדווים השיכור ,
״מה היה כאן 1רעידת אדמה 1״ שאלה
זו התעוררה אצל רבים מעובדי כביש
הרצליה. בפינה הצפונית של המחנה, שד־רה
אווירה שהזכירה את ציוריו *של מארק
שאגאל: העיירה היהודית במיזרח־אירו־פה.
ריקוד של בדונים שיכורים, הפוכים
בחלקם על ׳גגותיהם, קרועים ׳ודלתות הנפ תחות
השמיימה.
הרוחות של תושבי האוהלים באותה
מעברה היו סועדות. הברונים היו מאיכות
גרועה. במקום שיהיו בעלי דפנות כפולים,
דומים לאלה שהיו זוכים בהם התושבים
הוותיקים יותר של אותו יצור־כלאיים בין
אוהל וצריף הקימה הסוכנות הפעם, כנר אה
מחוסר־חומרים, בדונים בעלי דופן בו דדת.
הבד להכנת הבדונים נלקח מאוהלים
שלא היו עוד ראויים לשימוש, והיה מת פורר
בידיים.
כיוון שיותר קל להילחם בבדונים מאשר
באיתני־הטבע החורפיים, הותקפו הבדו־נים.
כחמישים איש -שילהבו איש את
רעהו, עליו על שכונת הבדונים והרסוה.
למחרת הופיעה המישטדה. באיחור של
24 שעות, בשעה אחת לפנות־בוקר. השוט רים
אסרו ארבעה עולים, והלכו. כיוון
שתושבי המחנה לא הורשו לצאת מבח ניהם
בזמן ביקור המישטרה במחנה נפוצה
דיעה בין דייריו שהארבעה נאסרו על
סמך חשד בהשתייכות לקומוניזם.
בבוקר צעדו 400 אנשים מרי-לב לעבר
תחנת־המישטריה בכפר־סבא, ותבעו לשח רר
את חבריהם. המישטרה סירבה, ואיימה
לפזר את ההפגנה בכוח. על-פי החלטת
ועד המעברה התפזרה לה ההפגנה. שניים
מהנאסרים שוחררו מייד, והיתר ישבו
ארבעה ימים בכלא, ובזאת חוסלה הפרשה.
* הכוונה לימיפלגת ה״לייבור״ שעלתה
לראשות הממשלה בבריטניה בהנהגת?!למוט
אטלי, עוד קודם שנדמו תותחי מיל״
חמת־העולם השנייה.
** תעודות־כניסה לארץ־ישראל בתקופת
המנדט הבריטי. מטרת הסרטיפיקטים
היתה להגביל את מיספר היהודים הנכנסים
לארץ.

אך על חטא חייב לבוא עונש. משום
שתושבי המעברה סירבו להתגורר בבחני ם
בעלי דופן בודדת, החליטה מחלקת-הקלי-
טה של הסוכנות היהודית שלא להקים
במעברה בדונים בעלי ח פן כפולה.
איתונים סימל הטומאה הוכשרו
ימשך שתים־עשרד, השנים האחרונות,
מאז החל הרצח המאורגן של שישה מיל יוני
יהודים, נשא היישוב משטמה, עדינת
יותר מכל אומה אחרת, לגרמנים בשל
גרמניותם. נוכח סיפורי־הזוועה הפכו אד מת
גרמניה והגזע הגרמני לסימלי־טומאה.
משהפך היישוב מדינה והמוסדות ממ שלה,
ניסתה האחרונה, משך ישנים, להת עלם
ממציאותה של גרמניה על-פני כדור-
הארץ. על דרכונים ישראליים, שהוצאו
על־ידי מישרחהעלייה ,״ הוטבעה חותמת:
״לכל הארצות פרט לגרמניה״ .בתחילת
החודש פורסמה לפתע (אם־כי לאחר משא־ומתן
ממושך עם הנהלת הסוכנות היהו דית
׳ונציגה נחום גולדמן) הכרזה מטעם
קאנצלר בון ד״ר קונראד אדנאור, שהכריז
כי ממשלת בון והעם המערב־גרמני מוכנים
להתפשר עם מדינת ישראל והעם היהודי
על־ידי מתן פיצויים ,״טבין־ותקילין. מיש־רד־החוץ
ניסח תשובה, הריצה לבית־החו-
לים הר־סיני בניו־יורק, אל משה שרת
שאושפז שם. שר־היחוץ הוסיף עליה מיספר
מחמאות דיפלומאטיות והבטיח לעיין ב דבר.

שולחנות רחוב. הפגנות של
גופים מאורגנים נגד התוכנית כולה החלו
בניו־יורק, ישעה שהוועד היהודי-אמריקאי
* בשנים הראשונות לכינון המדינה,
מולאו כמה ׳מתפקידי מישרד־הפנים, ביניהם
טיפול בדרכונים, על־ידי מישרד־ה־עלייה.

ושטו ־ מילחמ ווו״
הכריז חרם על כל משא־ומתן. החלטה
חמה קיבלה גם אגודת-הסופדים. מרכז
בית״ר בתל-אביב החליט שאין די ב״הפ־יגנות
נגד ההחלטה״ ויצא במסע כרזות-
קיר, שלח את חבריו בזוגות־זיוגות אל
מישרד־החוץ בקרייה * ,אל הוועחהפועל
של ההסתדרות ברחוב אלנבי, אל ביתו
של ראש־הממשלה בשדרות קרן־קיימת.
ד,יי*שוב התחלק לשתי אסכולות מנוגדות.
המעשיים ביניהם נטו לרעיון קבלת שי לומים
בתקופה שמצב המדינה יכול לשמש
תירוץ ללקיחת מטבע זד גם מהשטן עצמו.
האחדים זעקו :״לא נמכור את דם מיש־פחותינו
במארקים עלובים.״
16 איש נענו למודעה שהופיעה בחרות **
וקראה לאסיפה שתארגן את הצד המיני
הלתי של מיבצע־ההחתמה ההמוני נגד
משא־ומתן ישיר עם גרמניה.
אהוד, ממושקף, בעל לשון רהוטה ושו טפת,
ישב ד״ר יעקב רובין, עורך חרות,
ומזכיר. תנועת החרות, מאחרי שולחנו
וגילגל בדברים ׳שהדירו.את שנתו שבועות
וימים. הוא החליט להקים ״ועד על־מפלג־תי
עם אישי ציבור מכל החוגים והשכבות.,
למניעת מגע ישיר והכרה מדינית בגר מניה.״
כוונת
התעמולה, שסיומה יוכתר במיב־צע־החתמה
המוני, היא יותר מאשר הפגנה
סתמית נגד ״,החרפה למדינתנו שהיא הת נכרות
לצוואת־הנקם של מיליוני הטבוחים
למישפחותיגו, פרצה במוסר הציבור שתג רום
לתוספת ירידת מוסר במדינה, שסופה
להכריח את אחרית האחריות הציבורית
והרגש הלאומי.״
בדעתו של ד״ר רובין להקים מיפקדת־מיבצע
בכל רחבי הארץ, לארגן ועדים
ציבוריים, אירגוני עולים, סיורים קולק-
* מישרד״החוץ שכן באותה תקופה
בקרייה בתל־אביב, מאחר שכל הנציגויות
הזרות בארץ לא הכירו בירושלים כבבירת־ישראל.

יומון ״תנועת החרות״ שהופיע באו תה
תקופה, ופשט את הרגל מאוחר יותר.

1.11.51

טיביים מבית לבית, נקוחודהחתמד, בערים
ובמושבות.
אם יצליח המבצע, ישפיע הלחץ על
מישדד-החוץ לוותר על תוכניתו בדבר
משא־יומתן לקבלת בצע־כסף, ומשה שרת
יחזור בו מהפרת הבטחתו בישיבת הכנסת
הידועה, בזמן הדיון הכספי על השילו מים
:״לא ייתכן כל מגע ישיר עם גר מניה.״

אנשים

כאשר כבור שיטרית הפך בש לישית
שר-מישטרה, חיכה לו תפקיד יוצא״
דופן: תושב שכונה רמת־גנית, שנתקל
בסירוב תחנת־המישטרה המקומית לסלק
נחש מחצרו, צילצל אל שר-המשטרה,
ביקשו להתערב בדבר. כעבור חצי־שעה
הופיע שוטר מזויין בתת־מקלע בחצר
המתלונן, והשמיד את הנחש.
• בהופיע שר־האוצר אליעזר קם־
לן, בזכות היותו חבר הסתדרות העוב דים
וזקוק לרופא-שיניים, במירפאת קופת-
חולים ירושלמית, הוא נתקל בתור ישל
אנשים שלא ניאותו לסידור שלפיו יתקבל
השר על־פי הזמנה מוקדמת. צעק אחד
האנשים :״הוא יכול ללכת לרופא פרטי !״
• מלבד ניתזחים־כלכליים של נאום
שר-המיסחר־והתעשייה ד״ר דם יוסף,
גילה עיתונאי אחד עדות. נאמנה לביקורתו
המוקדמת של ראש־הממשלה י. בכל הנאום
חסרה מילת החיבור, את /כמקובל בכל
נאומי דאש־הממשלה.
• השבוע נתקל ישראל רוקח, ראש
עיריית תל־אביב, בגל מיכתבי-מחאה של
בתי-החינוך של העובדים״ שהחזירו חלק
מ־ 250 כרכי הספר ״כיבוש יפו״ (תיאור
התקפת אצ״ל על מנשייה) שציווה לחלקם
בין סיפריות בתי־הספר. הנימוק הספ רים
מהללים _את כת הפורשים.״
ס אותה ישעה זכה מנחם בגין ,ש סיפרו
״המדד״ ,יצא לאור בתירגום אנגלי,
בשבחים כראש האירגזן הצבאי הלאומי,
מעורבים בביקורת קטלנית. חבר הפרלמנט
הבריטי, ריצ׳ארד קרוסמן*״ ,שנחשב
כמומחה לענייני ישראל מאז היותו חבר
הוועדה האנגלדאימריקאית, הישוויה את
עורך־הדין הפולני — ששירת כקורפוראל
בצבא, ונטל לידיו את הפיקוד על האירגון
הצבאי הלאומי — לפושע־מילחמה מסוג
הגנראלים הגרמניים.
• בהישיג הפרופסור אליעזר ליפא
סוקניק, ארכיאולוג ואבי הרמטכ״ל
ייגאל ידין 8500 דולר ( 3000 לירות
ישראליות) מאבא הלל סילסר*״• להו צאה
עיברית ואנגלית של המגילות הגנו זות,
שהן פרי תגליתו, מסר את המטבע הזר
למישרד-האוצר. אך השבוע זכה הפרופסור
ביחס מייויחד, כאשר האוצר הקציב מטבע
זר להשלמת התמונות בלונדון, למרות
הסירוב הכללי להקצבת מטבע זר, על-
מנת לרכוש מזון בסיסי לתושבי המדינה.
* דויד בן־גוריו׳ן.
** באותה תקופה היה החינוך מפוצל
בין הגושים הפוליטיים, ולהסתדרות היתה
׳מערסת־חינוך שהתרכזה ב״בתי־חינוך״.
מאותה תקופה נותר ה״חינוך הדתי־מם־
לכתי״ ,הנתון בידי המפד״ל, ו״החינוך הא־גודאי״
המתנהל על־ידי אגודת־ישראל.
*** קרוסמן היה מייסדו של השבועון
הבריטי ״ניו סטייטמנט״ ,ונודע מאוחר יותר
כאחד ממנהיגיה של מיפלגת ה״ליי־בור״.

מנהיג יהנדי ארצות־הברית במשך
תקופה ארוכה.

חדש מקונצרן גרונדיג:

מערכת הסטריאו
המ שולבת
3010

ט ז5

0ו ם
מכתבים רציחות קטגות
בתגובה לכתבתכם על הציידת טרי
יעקובוביץ׳ (העולם הזה ,)2042 אני תמהה
מניין יש לגבירה יעקובזביץ׳ החוצפה
להתלונן על עוולות הנעשות בהתאחדות
לבלבנות בארץ, בזמן שהיא עצמה עושה
עוול גדול, בקפדה ללא רחמים והצדקה
חייהן של חיות־בר וחסרות-הגנה, ההופכות
״מעדנים במיטבחה״ .אני פונה אל הציי דים
באשר הם, אנא, אל תעודדו את
הנוער *שלנו להשתתף ב״רציחות הקטנות״
שלכם.
ציפי מור, תל־אביב

טיסות המיוחסים
נמסר לי שבגליון העולם. הזה ()2041
הופיע מאמר ישבו הוזכר שמי בקשר
לטיסת אל־על שבה טסתי בחודש ינואר
. 1976 היה זה נחמד לגלות שהפכתם אותי
ל״מיליונר״ ,על כל מה שמילה זאת מיי צגת.
הייתי רוצה לדעת אם אני מיליונר
בלירות, דולרים, רובלים או ינים יפאניים
— כדי שאוכל להתנהג בהתאם.
הסיבות להימצאותי במחלקה הראשונה
במטוס, באותה טיסה, הן כדלהלן:
. 1לא היו מושבים פנויים במחלקת-
התיירים בטיסה זו, בעוד שבמחלקה הרא שונה
היה מקום פנוי. לכן, הוזמנתי על-
ידי הקברניט למחלקה־הראשונה, לשבת
במקום שלא נוצל.
.2אני מחזיק ברשיון־טייס לנתיבי-
אוויר מם׳ , 1197509 וכמחזיק רישיון כזה,
אירוח במחלקה הראשונה הוא נוהג מקובל
רגיל וידוע.
. 3ולבסוף, עלי לציין שהיתר. לי הזכות
להיות בין ראשוני הטייסים שעזרו להקים
את חברת אל־ על אחרי שירותי במח״ל
בזמן מילחמת העצמאות. כולנו עבדנו קשה
מאד באותה תקופה, בתנאים מסוכנים ות מורת
תשלום פעוט. אני רואה בהזמנתי
לטוס במחלקה הראשונה תגמול סימלי
של חברת אל־על והבעת הערכה לאותו
־שירות במשך •שנות הקשיים והמאבקים ישל
ההתחלה.
לו ל:ארט, הרצליה

מעכשיו תוכלו להמת מהמערכת המשולבת
החדשה ביותר של קונצרן

גרונדיג הגדול ביותר באירופה.
המערבת המשלבת 3באחד
הינה המילה האחרונה בצליל, בעיצוב ובגמר
המושלם. המערכת כוללת:
לחצנים
* טיונר עם רדיו 4גלים״ 6תחנות
אוטומטיים״סטיסון עם ראש מגנטי 0 /\1_ 1225ס
* טייס קסט 1ת * 0 * 02 רמקולים /\/31135ץ כ״א.
בקשו הדגמה בחנויות המובחרזת.

• איש אינו בא לשלול את זכויותיו
של לו לנארט, וגם לא את זכותה של
חברת אל־על להעניק לו מקום במחלקה
הראשונה — תמורת כרטיס שרכש למח־לקת־התיירים.
אולם כל זאת, בתנאי שיש לם
את הפרש המס בין זה החל בין כרטיס
במחלקה הראשונה וכרטיס במחלקת־התיי־ריס.
המדינה אינה חייבת להעניק פטור
ממס לבעלי זכרות כלו לנארט. מלבד זאת,
אם רישיון־הטייס שלו אומנם מזכה אותו
במושב במחלקה הראשונה, מדוע היה צורך
לציין שכל המקומות במחלקת־התיירים
באותה טיסה היו תפוסים? הרי בין כה
וכה היה הקורא לנארס זוכה במושב פטור
ממס במחלקה הראשונה?
עד כה פירסמתם ׳שלוש רשימות של
אישי־ציבור ונכבדים אחרים שיצאו את
הארץ בטיסות במחלקה הראשונה של אד,1,־
,כשכולם, פרט לטדי קדלק, לא שילמו
מס־נסיעות בחוק. תסלחו לי על שאלת
סוסחטאס סוכנות גרונדיג: ת״א, רח׳ גחלת בנימין ,70 טל5 4 6 6 6 .

יש לנו תשובה
* מבצע מיוחד

עי 30, 000ל

הנחה

די רו ת גי־ודי
סניף ראשי. הרצל * .3ראשון־לציון

תם: מה עם השופטים ן האם אף אהד
ממאות השופטים במדינה לא יצא את
הארץ השנה? ואם כן, האם החרימו השופ טים
את חברת אל־על? ובאיזו ׳מחלקה
טסו? ואם טסו במחלקה הראשונה, האם
שילמו גם את מלוא המס החל על כרטיסים
בטיסות אלה י
אם השופטים אמנם טסו במחלקה
הראשונה בתשלום מלא, כולל המס, מתעו ררת
השאלה מדוע הם מכריזים השכם
והערב •ש״בתוך עמנו אנו יושבים״ .אם
אומנם שילמו את מלוא הברטים במחלקה־הראשונה
מכיסם ,׳מדוע שומעים אצלנו
כל-כך הרבה את הטענה ש״משכורות ה שופטים
אינן מאפשרות להם דמת־יחיים
הולמת״ 1
שימחה גיר, באר־שבע

העול ם הז ה 2044

פרקן שני בדרח על וווצאות המילחמה בלבנון: צעיקה חוסל, שית־הס
ירוב אי בדה את כוחה, ופוו״ מ שולם 1כאיוגון ש׳ צא
מחוזק מן תמיבחן הגורל

אשר ;דמו התותחים והשתתקו המיקלעים ביחבי לבנון השותתת־דם, היה
המצב על הקרקע בערך כך:

כארבעים אחוזים של המדינה היו כבושים כידי הצבא הסורי.
בשלושים־וחמישה אחוזים היו תפוסים כידי הבוהות הנוצריים.
בעשרים־וחמישה אחוזים היו תפוסים כידי הקואליציה האש״פית
מוסלמית-שמאלית.
•מאחר שאש״ף הוא השותף הבכיר בקואליציה זו, והוא החולש על הבוהות הצבאיים
והביטחוניים •בשטח, ניתן לומר כי שטח זה מהווה עתה במים של אש״ף.

מיהו אש״ף, השולט כמיני־מדינה זוזו

אין זה עוד איותו האידגון, שנגרר לפני שנה ורבע, בעל־כורחו, לתוך המערבולת
של מילחמודאזרחים שהוא לא רצה בה, ושהוא ביקש להימנע ממנה כימעט בכל מחיר.
אש״ף של נובמבר 1976 שונה מאד מאש״ף של ראשית , 1975 כשם שהיישוב העברי
בארץ, בראשית , 1949 היה שונה בתכלית מהיישוב שהיה קיים בסוף . 1947

שנה של מילחמה שינתה את המציאות לכליי־הכר.

כאשר הופיע יאסר עראפאת בוועידת ריאד, ולאחר־סכן בוועידת־הפיסגה בקאהיר,
הוא הופיע כנציג של גוף שהחזיק מעמד במילחמה צבאית ממושכת ואכזרית מול כוחות
עדיפים אדירים, שניצח במאבק המדיני, והמהווה עתה •גורם חשוב ועצמאי בעולם הערבי.
עסקן או עיתונאי בישראל המוסיף כיום לדבר על אש״ף כעל ״אידגון המחבלים״ —
מעיד על עצמו שהוא כסיל חסר־תקנה.

..זבנג וחוס״
פני שנה וחצי הייה אש״ף נתון במערכת קשה של אילוצים.
/אומנם, תנועת פח״ח (ששלטה גם אז באש״ף) קמה על בירכי העיקרון שעל העם
הפלסטיני לקחת את גורלו בידו, לפרוק מעליו את עול האפוטרופסות של מדינות־ערב,
ולהוות גורם עצמאי, מעין מדינה־בדרך. אד קיים היה סער ניכר בין •העיקרון לבין
המציאות.
אש״ף היה משועבד במידה רבה למדינות ערביות שונות, ובעיקר לסוריה. העורף
שלו היה בסוריה. רבים ממישדדיו וטמיתקניו שכנו שם. השילטון הסורי ראה את עצמו
כאפוטרופוס של אש״ף, ותבע מן האירגון צייתנות ויהליכה־בתלם.
הוא כפה על אש״ף גייס חמישי סורי, בדמות תנועת אל־צעיקה. הוא סיפח לצבא
הסורי כמה מן הגדודים של צבא־השיחרור־הפלסטיני, שאיבדו כל זיקה אמיתית להנהגת

אורי א מ ראש״ף
והפכו חלק בלתי־נפרד מן הצבא הסורי.
למעשה נמנעה מהנהגת אש״ף (קרי: הנהגת פת״ח) כל אפשרות לנהל מדיניות
עצמאית, בהתאם לאינטרסים הפלסטיניים כפי שהובנו על־ידה. היא נאלצה, ברוב המיקרים,
להיגרר אחר המדיניות הסורית, שנקבעה על־פי האינטרסים הסוריים, הן במערך הגלובאלי,
הן במערך הפנים־ערבי.
כל זה השתנה בעיקבות המילחמה.

ברגע זה מהווה אש״ף גורם עצמאי מכל הבחינות. האפוטרופסות
הסורית התמוטטה כסערת הקרבות. זו הפעם הראשונה בתולדותיו יבול
אש״ף לנהל מדיניות עצמאית־כאמת.

מובן שאין לו עצמאות טוטאלית — בשם שאין כזאת לשום מדינה בעולם. על
אש״ף יהיה להתחשב ביחסי־ר,נוחות בעולם הערבי, לתמרן בין הכוחות, להתחשב ברוחות
המנשבות במרחב. אך כיום הוא יכול לעשות זאת על־פי החלטתו ושיקוליו שלו, מבלי
לקבל תכתיב.
אם תהיה עתה התקרבות •אש״פית־סורית, למשל, לא תהיה זו עוד מיעד, של אש״ף
ל^י׳ון סורי. אסד ועראפאת נפגשים כשני ראשי־מדינות שווי־מעמד. אם ימצאו כי
האינטרסים שלהם מחייבים התפשרות כלשהי, יעשו זאת. אך שוב לא יהיה זה קשר
תד־סיטרי. הסורים יצטרכו להציע הצעות, לתת תמורה, להתחשב ברצונות הפלסטיניים,
אם ירצו למתן את העמדה האנטי־סורית הקיצונית של אש״ף.

ימי האודטימטומים הסוריים הדפו, יחד עם ההדום הסורי שד
״זבנג והדס״.

*ן רי-קרן ן ר 7ח ״ מ 3ר 8דרו 8סים ״ באה בד־בבד עם השינויים הפניימיים באש״ף.
שיני התהליכים היו מקבילים וקשורים זה בזה.

יאסר עראפאת
גורם עצמאי
בימי האפוטרופסות הסורית, גדל ותפח בקרב אש״ף האירגון הקרוי ״חלוצי מילחמת־השיחרור
העממית״ ,הידוע יותר בשם זרועו הצבאית, אל־צעיקה( ,״הברק״) .הוא הוקם
על־ידי הסורים אחרי מילחמת ששת־הימים, במטרה ברורה להטיל את מרותו על אש״ף
ולדחוק את רגלי פת״ח, בעל האוריינטציה העצמאית. בעזרת הכסף הסורי והנשק הסורי
גדל האירגון במהירות רבה, עד שעבר על־פני ״החזית העממית״ והגיע כימעט לממדי
כוחו של פת״ח עצמו. בוועד־יהפועל שנבחר נד 1969 כבר היו לו שני חברים מבין . 13
מנהיג אל־צעיקה, זוהיר מוחסין, קיבל להלכה את הפיקוד על כל הכוחות הלוחמים
של ;אש״ף.

בד זה התנדף כעשן המידחמה. אחת התוצאות החשוכות שד
מידחמת דבנון היא החיפוד המוחדט שד אד־צעיקה — מעין פרשת
״אלטלנה״ פדסטינית.
הדבר בוצע במכת־מחץ אחת. להנהגת פת״ח הגיעו ידיעות מוסמכות, מפי מודיעים
בצבא הסורי, שאל־צעיקה עומדת לחולל הפיכה בקרב איש״ף, להדיח את עראפאת
ועמיתיו, ולהשתלט על אש״ף מבפנים. הדבר נעשה, כמובן, בתיאום עם ההתקפה הסורית,
שמטרתה העיקרית היתד, לחסל את אש״ף ככוח עצמאי.

חצי־שעה דפני המועד שנקבע עד־ידי אד־צעיקה דכיצוע ההתקפה,
הלמו בוהות פת״ח 21 .סניפים של אד־צעיקה בביירות נבכשו כמכת־

בתוככי אש׳יף

סרט יוצא דופן -על רו מנ טיקה ומיסתוריו
.הנא ה מו שלמת ויוצאת ד 1פ! !ר

.מן המעולים שבסרטי המתח -חו ב ה לראות ! 1־

ההזדמנות (!עונייה

קליף רובר ט סון ג׳נבייב ביג־ולד
ס ר סו של בריא( דה פלמה
תסריט פול שריידר ונהג מונית!
מוסיק ה בדנרד הרמן |נ הג מונית!

(המשך מעמוד ) 11

פתע, ללא שפיבוודדמיס. ראשי האירגון הושמו במאסר שד פת״ח׳
למחרת היום נערכה פעולה דומה בשאר -הערים שבפיקוח אש״ף — טריפולי בצפון,
צידון וצור בדרום, וערי־השדה. את הפעולה ניהל אבו־עיאד, איש־המיבצעים של פת״ח,
בהיעדרו •של עראפאת מלבנון.
מאותו רגע חדל אל־צעיקד, מלהתקיים. לוחמי האירגון עברו בהמוניהם לשורות
הצבא של פת״ח, שלחם נגד הצבא הסודי. היה זה טיבעי, כי אנשי־השורה של אל־צעיקה
-אותם שהיו פלסטינים, ולא סורים -היו בעלי תודעה לאומית פלסטינית,
וברגע שנוכחו לדעת ני סוריה מנסה לשבור את אש״ף, הבינו בי מקומם עם א׳ש״ף.
עריקה המונית דומה היתד, משורות הגדודים הסוריים של צבא־השיחרור־ד,פלסטיני,
שחייליהם עברו לצד הפלסטיני.
כיום קיים אל־צעיקד, רק בסוריה זבאיזור־ר,כיבוש הסורי בלבנון. הוא פועל שם
כסוכן סורי גלוי. במחנה הפלסטיני האמיתי, הוא חדל להוות נוח. ראשיו ממשיכים

ל2בת כך ענפטרא פת״ה^לא׳ רק מן המתחרה הגדול ביותר •מלו, אלא ו.פ
מן הסוס הטרויאני שהוחדר אל תוכו, ושהפריע לו לפעול באופן עצמאי.

הגנה, אצ״ל, לח י
) ך * שוב לא פחות, אך שונה במהותו, היד, התהליך שצימצם את נוהר, של ״!חזית

1 1הסירוב״.
האירגונים ׳המאוגדים ב״חזית־הסירוב״ לא היו גדולים מעולם. דימויים מחוץ למחנה
הפלסטיני היה תמיד גדול הרבה יותר מאשר בשטח. הדבר נבע מן העובדה שאירגונים
אלד, התקשרו עם גופים אידיאולוגיים ויטרוריסטיים ברחבי העולם, ואימצו לעצמם
סלאנג מהפכני שהיתי !חיקוי המארכסיזם האופנתי של השמאל החדש. הם משנו אליהם
את האינטלקטואלים הפלסטיניים, שחיפשו ברק אידיאולוגי, ושלא נמשכו. אל פת״ח
הממוסד, שאינו מייחם חשיבות לאידיאולוגיות. סופר מחונן כמו רסאן כנפאני, שנהרג
על־ידי פצצה ישראלית בביירות, משך תשומת־לב עולמית אל אירגונו של ג׳ורג׳ חבש.

חזית־הסירוב היתה חשובה לא כשד פוחח ומיספר לוחמיה, שהיו
מצומצמים, אלא בשל הקול התעמולתי הרם •טלה. הווטו שלה עד בל
מעשה, שיבול היה להוביל לעבד הסדר עם ישראל, היה חזק, והגביל
מאד את כושר־הפעולה שד הנהגת־אש״ף הפת״חית.

שבוע 2״דקל״ ת״א7.15 ,9.30 ,
ממוצ״ש 6.11.76״קרן״ באר-שבע
שגעה גונגי ם בעי־מ

יש לנו תשובה
מבצע מיוחד

30, 000

למרות
העדינות הקיצונית שבין במה מאידגוני חזית־יד,סירוב ובין סוריה, היוו
ישני מחנות אלה לשונות של צבת שביניהן נלחצה הנהגת א־ש״ף. ככל שגבר הלחץ
הסורי מצד, אחד, נאלץ עראפאת להדק את היחסים עם הבש ושמד, כדי לעמוד מול
הלחץ, דבר שמנע ממנו כל פתיחות פוליטית.
האירגזנים העיקריים של חזית־הסירוב היו:
• החזית העממית לשיחרור פלסטין, של ד״ר ג׳ודג׳ הבש, שהתיימרה
להיות מאדכסיסטית, ושהיו לה קשרים בינלאומיים מסועפים.
• החזית העממית לשיחרור פלסטין — המיפקדה הכללית, של אחמד
.ג׳בריל, גוף קטן יותר, שהתמחה במייוחד בפעולות־טרור.
• פלג חדש של החזית שהתפלג לא־מכבר, בהנהגת ודיע חדאד, מי שהיד,
עוזרו וידידו של חבש. זהו הגוף שביצע את כל מעשי־הטרור האחרונים, כמו פעולת
אנטבה, הרצח בנמל־התעופה באיסטנבול, וכד. גוף זה משתף פעולה עם עיראק.
• חזית השיחרור הערכית, המורכב מסוכנים עיראקיים.
(אירגונו של נאיף חוואתמה, החזית העממית הדמוקרטית לשיחרור פלסטין, קרוב
יותר לפת״ח, למרות ציביונו השמאלי).

בל המעיד הזה איבד את מרבית חשיבותו והשפעתו במילהמת
לבנון.

ה] ח ה

די רו ת ו.ינדי
סניף ראשי. הרצל .59 רא שון־רצת!

התהליך היה טיבעי, והוא מובן מאליו לכל הזוכר את מילחמת־העצמאות של
ישראל. בתקופת הטרור נגד הבריטים זכו אצ״ל ולח״י בפופולריות רבה, בשל מיבצעיהם
הנועזים וגבורת חבריהם. בהשוואה אליהם, נראתה ההגנה אפורה, פחדנית ועלובה.
אך ברגע שהחלה המילחמה, הפכו גדודי ההגנה לבסיס הצבא העיברי, לוחמיה זכו
בתהילה בקרבות קשים ומרים, אלפי הרוגיה האפילו על זכר עולי־ד,גרדום.
הכל הבינו כי אצ״ל ולח״י הפכו בלתי־רלוואנטיים למצב החדש. דויד בן־גוריון שבר
את שני האירגונים האלה בקלות (בפרשת אלטלנה ורצח ברגאדוט) .יהירות אצ״ל ולח״י,
שטופחו במאוחר לצבא־ההגנה, נתקבלו שם בלי התלהבות, ואף בזילזול, על־ידי אנשי
ההגנה, שכבר היו אז חיילי־שדה ותיקים ומנוסים.

זהו תהליך כלתי־נמנע כאשר מילחמת־מחתרת מתחלפת במידהמת־שדה
סדירה, ואותו הדבר עצמו קרה בלבנון.

הדוגמה שר דבוטינסק
ך * צבא הפלסטיני הלוחם הוא של פתח. זהו הצבא המחזיק עתה בידיו את
הנשק הכבד — תותחים כבדים, מרגמות, קצת ש״ריון. חייליו הביסו את הכוחות
הנוצריים בחלק הראשון של המילחמה, ועמדו בהצלחה בפני התקפת־המחץ של הצבא
הסורי הסדיר, בעל העדיפות העצומה, בחלק השני שלה. הוא זכה בתהילה בעיתוני
העולם. קציניו וחייליו בוטחים בעצמם. הוא מחזיק בשטחים של לבנון, ויש לו מינהל
אזרחי, מישטרה ושיריותי־בי!טחון.
כל בר־דעת הבין כי לולא צבא זה, היו הפלסטינים בלבנון נשחקים ונשחטים —
וביניהם גם חברי אירגוני־הסירוב, שתרומתם לקרבות היתד, מבוטלת.

גם היחס למעללי הטרוד השתנה. חייל פלסטיני, שעמד בקרבות
כלתי־פוסקים כמשך יותר משנה, שעמד כשדה מול התקפה של טנקים
וששבב ביטוחה תחת מטר שד פגזים כבדים — איך ירחוש בסוד לטרוריסט
דה־לוכס, היורה כנשים וילדים כנמל־תעופה זר?

מצב זד, מאפשר עתה לאש״ף לגנות פעולות־טדור בפה מלא, ובשורותיו הולך וגדל
מיספר המנהיגים התובעים לעשות זאת.

לפחות אירגון אחד נשכר כליל. אהמד ג׳כריד נתגלה במהלך׳
הקרבות כסופן סורי, והושם במאסר על־ידי פת״ח. אירגונו התפלג, וחדל1
להיות גוש משמעותי.

בעיות ולבטים
בחיי חמץ
סאת
הל״ר

מרדכי זידמן
הוצאת רשפים

גיטרות * אקורדיונים אורגנים כליינשיפה *
תופים
* מיתרים השאלה ש מבירה 4
תיקונים

שאר האירגונים עדיין קיימים׳ אד השיבותם פחתה לאין־שיעור. ד,ם התגמדו לעומת:
פת״ח, הן מבחינת הכוח, הן מבחינת הגודל, הן מבחינה רעיונית.
גם זו נקודה השובה. בעבר היה קיים הדימוי של האירגונים הקטנים, הלוחמים;
הנמרצים, העיקביים, לעומת פת״ח הגדול, הכבד, חסר־המרץ והבלתי־עיקבי. כיום, הדימוי.
הוא שונה לחלוטין: האירגונים הקטנים נתגלו כגופים שעיקר כוחם הוא בדיבורי! ־
ובפעולות־סרק טרוריסטיות, ואילו פת״ח הוא הגוף שהגשים את העצמאות הפלסעינז
שהגן עליה בשדה, שפרק את עול האפוטרופסים הזרים וסילק את זזסוכנים גורית
בעבר איים חבש לא פעם בפרישה מאש״ף ובההמת אידית

גינזבווג מוסיקה

מהסס, ו מבקשים לשורות

אלנבי ( 48 ליד רוו׳ גאולה) ת״א,

ציוניות

טל 57773 :־03
נוסד ב־1940

העולם הז ה 2044

יש לנו תשובה

חדשה״ .מוזכרות גם דוגמות אצ״ל ורח״י, כשהלקח כדור: העתיד הוא
עם הגוף המרכזי, הממוסד, שרק הוא יכול להקים מדינה וצכא.

אחד הסממנים למצב החדש הוא יחסה של ממשלת עיראק. זו לא הסתפקה, בעבר,
בהקמת אירגון־פידאיון נפרד משלה (אותה ״חזית ד,שיחדור הערבית״ ,שלא הצליחה
ביותר) אלא גם ניהלה תככים נגד פת״,ח. היא שיחדה את נציג אש״ף בבגדאד, אחד
המדאני, וקנתה למעשה את כל הסניף של אש״ף בעיראק. נוצר מצב מביך. כשהנציג
בבגדאד דיבר בשם אש״ף ופת״ח, למרות שלא סר למרות ההנהגה ולא היה אלא סוכן
עיראקי.

כאחרונה תוקן מצב זה. עיראק נאותה לקבל נציג חדש, מנאמני
פת״ח, המייצג אתה את התנועה ככגדאד — ואילו הסוכן סולק.

* מבצע מיו ח ד *

עי 30, 000ל׳
ה1חה

המיזבח של מאקיאוולי

די רו ת גינ די

ן• ים למצם החדש השלכה נוספת, שתתגלה בעתיד כחשובה ביותר.
אש״ף לא השתחרר רק מן האילוצים הפנימיים ומן האילוצים הבינערביים, אלא גם
מן האילוצים הגלובאליים.

סניף ראשי. הרצל 9ן .5ראשון־לציון

כמשך שנים היוגה כרית־המועצות האפוטרופוס הבינלאומי של
אש״ף. מצב זה עשוי עתה להשתנות.

האפוטרופסות הסובייטית לא באה בנקל. אחרי מילחמת ששת־הימים הוסיפה ברית־המועצות
(ויחד עימד, רק״ח בישראל, והמיפלגה הקומוניסטית בירדן) לדגול בהחזרת
הגדה המערבית לשילטון הד,אשמי. היא התייחסה בביטול אל אש״ף ובחשדנות אל פת״ח.
אלביט מחשבים בע״מ
למפעלינו בחוף שמן ובחוף
הכרמל התפנו מיספר מקומות

למוניבות אלקטרוניקה
זוהי ההזדמנות שלד לרכוש מקצוע בתנאי
עבודה נוחים, בחברה צעירה ומתקדמת

״ -¥מי ספרמ קו מו ת מצומצם
לרוצות לעבוד ב מי ש מרו ת
ב תנ אי שפר מיו ח די ם.
־¥״ תנ אי ם טו בי ם ב מיו ח ד
ל מרכיבו ת מיו מנו ת.

על המעוניינות לפנות ישירות למחלקת חוף כוח אדם — אלביט מחשבים בעי
הכרמל (מחיפה אוטובוס מספר )45

אחמד ג׳בריל
במעצר
רק בהדרגה ובאיטיות רבה השתנתה העמדה הסובייטית. מוסקבה הבינה כי אש״ף
הוא הסום המנצח, והחלה מעבירה את הימוריה אליו. אולם גם זה לא היה מיפנה מהיד
או ״שלם. לא פעם נתקבל עראפאת במוסקבה בצודה מעליבה, על־ידי פקידים זוטרים.
רק בראשית שנות ד,־ 70 התלבטה ברית־המועצות לחבק את אש״ף חיבוק מלא.
מילחמת לבנון העמידה את מוסקבה בפני ברירה קשה. על־פי ההיגיון, היתד,
צריכה לתמוך במאבק אש״ף והשמאל הלבנוני. אולם מוסקבה חששה לאבד כליל את
סוריה, הבסיס החשוב האחרון שנותר לה במרחב. גם כשסוריה החלה זזה במהירות
לעבר ארצות־הברית, לא רצו הסובייטים לתת לו את הדחיפה לעבר המערב.

ה ס עו ת מ אורגנו ת.

קפנות בצרוף קורות חיים מפורטים
ת ד 5390 .חיפה, מחלקת כוח אדם.
סודיות מובטחת.

על מיזבח החשבון המאקיאוודי הזה הקריבו הסוכייטיס את יחסיהם
עם אש״ה. הם נטשו את הפלסטינים בשעתם הקשה כיותר — ושום
פלסטיני לא ישבח זאת סמהרה.
הטנקים שדרסו את החיילים הפלסטיניים היו מתוצרת סובייטית. החלפים והפגזים
הסובייטים הוסיפו לבוא ממוסקבה לדמשק במהלך הקרבות.

כל אונייה סובייטית יכלה לפרוץ כגלוי את המצור שהוטל על נמל
צידון, שהיה כלתי־חוקי מכל הבחינות — אך שום אונייה סובייטית
לא הופיעה.
היו כמה הצהרות מילוליות, מסוייגות ומתונות ביותר, שפורסמו במוסקבה. הן
התנגדו ל״התערבות זרה״ ,ייסרו בעיקר את ישראל, והביעו תמיכה סתמית בפלסטינים.
אך הן לא היו מלוות בשום מעשה שהוא.
הפלסטינים מאמינים כי ארצות־הבדית היא שתיאמר, את הכוחות שהסתערו מארבעה
הכיוונים על הפלסטינים בלבנון — הנוצרים, הסורים והישראלים. אולם הם יודעים גם
כי הסובייטים לא חשו לעזרתם בשעת צרה. אין ספק שמסקנתם תהיה שאל להם לסמוך
על שום מעצימת־על, ושעליהם לכלכל את מעשיהם בזירה הגלובלית על־פי האינטרס
הפלסטיני הבילעדי.

אינטרס זה אומר שאי־אפשר להשיג את היעד הפלסטיני — מדינה
^פלסטינית בגדה וברצועה — אם האמריקאים יתנגדו לכד.
בניגוד לדימוי ״שנצטייר לא־פעם בעולם, פת״ח אינו תנועה שמאלית. הוא הדין
ן]גבי אש״ף כולו. הברית עם הסובייטים היתד, ברית של נוחיות, בתקופה שבה לא
לברירה. אך אין היא נובעת ממניעים אידיאולוגיים.
הוא תנועה לאומית קלאסית, בלתי־אידיאולוגית פלוראליסטית מבחינה
^ א ץ לו מצע סוציאלי. לפי הגדרות מאדכסיסטיות, זוהי תנועה לאומית ״בורגנית־מתקדמת״
.אין ספק שרוב רובם של מנהיגי פת״ח ואש״ף הם, במושגים אירופיים,
אנשי מרכז או ימין־מתון. לקומוניסטים ׳אין שום השפעה בצמרת א״ש״ף, ואין הם
מיוצגים במוסדות הביצועיים של האירגון. הגוף הפרו־סובייטי היחידי, זה של חוואתמה,
הוא כוח מבוטל בשטח.

שום דבר אינו מפריע עתה לאש״ה לבצע תזוזה מכרעת לעבר
ארצות־הכרית — אם הדבר ייראה לו כדאי.

חידושים מהפכניים של חבות פולרואיד פילים ושיטה חדשה של חברת פולוראיד המאפשרת פיתוח מיידי של
תמונה צבעונית בגודל 18 עד 24ס״מ הוצגו לראשונה ביריד הצילום
הבין לאומי בפוטוקינה — קלן שנערך בספטמבר האחרון בגרמניה.
תהליך הפיתוח מאפשר לצלמים להגיש עבודה מוגמרת בצבע, מייד לאחר
ביצוע הצילום. החידוש מהווה שלב מהפכני בעולם הצילום וריתק את
מיטב אנשי המקצוע המתכנסים מדי שנתיים ביריד, במטרה לצוד חידושים
ולהתעדכן.
במיוחד התעניינו בנושא, צלמים מקצועיים בעלי מכוני צילום גדולים
ומוציאים לאור של מגזינים צבעוניים אשר הביעו את רצונם לאמץ את
השיטה להדפסה מהירה של תמונות צבעוניות הנלוות לרפורטז׳ות
אקטואליות.
מר ליאון דגון, מהנהלת החברה המייצגת את פולרואיד בישראל הודיע
כי השיטה והפילים יגיעו לישראל כבר בחודש מאי הקרוב.

(המשך בעמוד )18
העולם הזה 2044

״שוונסי־קולה״ הנעיל הממשלה
קנתה את הממשלה ב־ 18 מיליארד • על ההסכם חתמו רה״מ רמנכ׳׳ל החברה
י• הממשלה תמשיד בהרכבה הנוכחי • תתחייב להימנע מפעולות נגד
בטחורהמדינה ומפורנוגראפיה • העיסקה תחסוד כמיליארד מתקציב המדינה
• בקבוקי ״שוופסי־קולה״ יחולקו חינם לציבור לפי רמת־ההכנסות • כל
חברי הממשלה ישאו על חולצותיהם הכתובת ״שוופסי־קולה ישראל״ •
שוופסי־קולה עדיין לא מפעילה
את הממשלה, אכל את בטאון הסטודנטים
הירושלמי ״פי־האתוך
היא ככר מפעילה.

חנור מרמרי

״היום הזה״ ,עיתון ספק־פוליטי
ספק־מיסחרי, קנה את ״פי האתון״
מיד אגודת הסטודנטים של האד
ניכרסיטה העיכרית, והוא ידפיס
ויפיץ אותו חינס כקמפום הירושלמי
— כיחד עם ״היום הזה״
עצמו.
עסקני הסטודנטים, אשר מכרו
את כטאונם של 20,000 איש (ה משלמים
מיסי אגודה נככדים, כין
השאר למטרת הוצאת כיטאוס
מנמקים את העיסקה כחסכון הכספי
שהדכר מכיא לאגודה. לעזאזל
החיסכון הכספי! אם אין כסף,
תדפיסו סטנסילים. אם אין כפן! —
ותרו על משכורות דעורו* ולכות
כים, קוויזלינגים שכמותכם.
עורכי ״פי־האתון״ התחייכו ב־
בעייה הורמונאלית
בשחמט

פני ״היום הזה״ להימנע מהתכט-
אות נגד המדינה ולא לפרסם פורנוגראפיה.
מיהו הפירסומאי או ה
בטלודיויה:
במיסגרת
מדורנו מעקב, נמשיך
לעקוב אחר כלבוטק, ששברה ב אחרונה
גם שיאים טלוויזיוניים.
כתב כלבוטק יצא, לפני שבו עיים,
עם טייפ (רשמקול) והקליט קו לות
כלשהם בנושא כלשהו. אחר־כך
חזר עם הטייפ והחומר המוקלט לאול־פן־ד,טלוויזיה.
באולפן לחץ מנחה־ה־תכנית
על כפתור־הטיים והמצלמה
צילמה אותו (את הטיים) בזום־אין
אינה הדמוקראטיה
הכותב מוחה נגד השלילה ה מחפירה
של זכויות-יסוד אזרח יות,
הנגרמת לו מזה תשע שנים.
אמש נבחר לנשיאות האדם
אשר ישלוט בכותב ויעצב, ישי רות,
את גורלו במשך ארבע ה שנים
הבאות.
למרות הניזכר לעיל, מונעים
מן הכותב לבחור במועמד הנראה
לו כמתאים לתפקיד אחראי
זה ומאלצים אותו להסתפק בבחירות
לרשות המקומית היש ראלית
בלבד— רשות שהיא מוניציפאלית
בעיקרה.
מצב זה הוא בלתי-נסבל, ויש
לתקנו בהקדם.

מרהיב־עין. הצופה המאושר יכול היה
לחזות בטייפ ואף לשמוע את הקולות
— פלא שעשוי היה להדהים בעוצמתו,
אילמלא הומצאה מצלמת־הסרט ב־שילהי
המאה הי״ט ואיפשרה גם לצלם
את בעלי־הקולות.
לפני שבוע נשבר השיא שוב :
לילד אחד היתד. טענה נגד עיריית
תל־אביב. הילד הובא לאולפן, עיריית
תל־אביב לא. הילד סיפר בקיצור על
בעייתו, ומשסיים פנה המנחה אל מכ־שיר־הטלפון,
כדי להשיג תגובה, ואנו
יכולנו לחזות בפילאי החיוג המודרני.
אחרי נסיונות מביכים ומזכירות מצח קקות
קיבל לבסוף המנחה את דובר
העירייה וקולו המטושטש בקע מא־פרכסת
הטלפון, כאילו נמצא הדובר
בחללית בדרך לסאטורן. עם קול ה דובר
הופיעה על המסך תמונת בניין
רב־קומות( .אחד מידידי הכותב, אדם
הבקי באדריכלות, גילה לכותב בשיחה
פרטית כי זהו כנראה בניין עיריית
תל־אביב).
וכך התנהלה השיחה העירנית בין
המנחה־המטלפן לבין תמונת־הבניין־
המדבר־בקול־של־חללית במשך דקות
ארוכות, ולכותב — שהוא מאזין ותיק
לטלוויזיה — לא נותר אלא לעיין ב אחד
מז׳ורנליו האהובים, לצלילי הת לונה
הסימפונית.
ולעתיד, החליט הכותב, כי ישתמש
רק בקולו של מכשיר הטלוויזיה וכך,
מבלי להפסיד מידע כלשהו יוכל לש לם
אגרת־רדיו בלבד. זה לא רדיו?

תעשיין או המצכיא-לשעכר שיחליט
כעכור הסטודנט מהי פורנוגראפיה
או מהי התכטאות נגד ה מדינה?
מיהו יצרן־המשקאות שיימנע
פורנוגראפיה מעיתונות-
סטודנטים?
צעד מעין זה יכול היה ככל
מקווים להוות סיכה מספקת להשכ־תת
לימודים, להפלת האגודה ולפיטורי
המערכת. צעד כזה יכול היה
ככל מקום להוות סיכה מספקת להחרמת
העיתון ועיתון־האכ. אכל
אצלנו סטודנטים זה שכר-לימוד ותקצירים
ומילגות. למי איכפת, לעזאזל,
מי קוגה מה. ולמי איכפת
שאותם עסקנים שהיום מוכרים עיתון
מחר ימכרו מדינה. העיקר ה־כי.איי
,.והעיקר הקכיעות.

שערורייה מבישה נחשפה באולימפיאדת
השחמט, נאשר התברר
בי נשות נבחרת ישראל מזרי־קות
לעצמן הורמונים גבריים כדי
לשפר את יכולתן.
פרשת ההזרטונים נחשפה לאחר
שרשרת הניצחונות הרצופים
של נבחרת־הנשים הישראלית.
מומחי-שח קבעו כי הישראליות
מגלות ״יכולת גברית ממש.״
כדי למנוע הישנות מקרים דומים,
הבטיחו מארגני התחרויות
כי להבא תיערכנה בדיקות־מין
קפדניות בכל נבחרות הנשים. כן
נשקלת אפשרות חלוקת המשתתפים
לבתים לפי נפח מוחם (מוח
נוצה, תרנגול, חצי־כבד ובו׳) ולא
על-פי מיבנה אבר־הרבייה.

א1רח, תתורו מתקרב!
האם נבר חנרת בתשובה?

צ סני

זז עו אלה

אחר• המשיבה

האם בבר הפסקת לעשן או לאונן או לכסוס ציפורניים !
האם עברת כבר מפרברי-העיר אל פרברי-הכפר!
האם התחלת לאכול כוסמת במקום ביצייה ולשתות תמצית־לתת
במקום אקסטרה-פיין ז
האם החלטת לגדל זקן או להוריד את השפם או לעשות ילדים
או לאמץ חתול 1
האם הצטרפת לשינוי או לצופים! י האם התנדבת למישמר־האזרחי או שמא התחלת לנהל ספרים! גיד
האם עברת מקולנוע המרכז למרכז-הרב!
האם החלטת סוף־סוף לחזור בתשובה במקום לצאת בשאלה !
אזרח, החורף מתקרב, חזור בתשובה. תודה.

לאחר שיפרוש או יופרש יכתוב גם
שר־הביטחון הנוכחי את סיפרו האוטוביוגראפי
״תמרורי שביל׳ /ואנו ממשי כים
לפרסם פרקים נבחרים מהספר עלפי
הסכם מייוחד עם ההוצאה האמריקאית.
(לידיעת
הצנזורה — הקטע הזה, יומני
פרס, הינו סיינס־פיקשן מוחלט ופרי דימ-
יונו החולני של מר קובי ניב, אין לו
שום אחיזה במציאות וכל מטרתו סא־טירית־ליצנית־מגוחכת.
לפיכך אבקשכם
שלא למחוק קטעים, כי כך אגלה מה
האמת וגם אספר על זה לחברים שלי.
בתודה מראש — הנ״ל)

16 באוקטובר 76 ,ע1
הלילה, ת!וך כדי ריקודי־ההקפות הם־
סורתיים של שימחת־תורה, אמרתי לרבין
כי הגיע הזמן להפעיל את שלב ב׳ של
מדיניות .״הגדר הטובה״ — תוכנית ״הת נופה
היסודית״.
הנוצרים, שכבר קנינו את אמונם המוח לט
באמצעות ״הגדר הטובה״ ההומאניטא-
דית, הולכים ומשתלטים על לבגון כולה,
אש״ף הולך ומתחסל — הן בכוחו הצבאי
והן בכוחו המדיני, ואילו הסורים נתקלים
בבעיות פנים־סוריות ופנים־ערביות קשות.
לפיכך עלינו לתת עתה סיוע צבאי מלא
לנוצרים כך שאנו, ולא שום גורם אחר,

״סיוע צבאי ישראלי לנוצרים
בלבנון יגרום לקרע בלתי-ניתן-
לגישור בין מצריים לסוריה״

נהיה הכוח הצבאי שמאחורי שליטיה הא מיתיים
של לבנון.
סיכמנו להיפגש ביום ג׳ לדיון מדיני,
ושבינתיים אתחיל להריץ את העניין מב חינתו
הלוגיסטית-סטרטגית של צד,״ל. הו ריתי
למוטה להיות מוכן תוך 24 שעות
למיבצע ״תנופה״.

אפשרי עד שישתלטו סופית על לבנון
כולה ואילו הם יתחייבו, בתוקף זאת,
לגרש את הסורים חזרה אל גבולם, לחסל
את מנהיגות אש״ף ולדאוג לכך שהפלס-
תינאים יישארו במתנותיהם ללא כל אפש־

״ישראל ולבנון יחיו חאגף
חמיזרחי החזק של נאט״ו —
הצעה שארה״ב לא תוכל
לסרב לה״

רות פעולה, צבאית או מדינית, מצידם.
ראש־הממשלה הסכים עם דברי, והדגיש
כי ביצוע הסכם שכזה יחזק את מגמת
הפילוג בין סוריה למצרים ויגרום לקרע
מוחלט ביניהן, דבר שיכריח את חוסיין
למסור לנו חלקים מהבשן במגמה שנגן
עליו מפני מגמות ההשתלטות הסוריות
שיופנו עתה דרומה, מה שיכריח את סא-
דאת למסור לנו את בארות־הנפט ללא
כל תנאי.
שלא לדבר על זה שהמישטרים הקי צוניים
העיראקים והלובים יקבלו מכה ני צחת
ואיתם ברית־המויעצות, הוספתי וא מרתי.

מזכיר לי, נזכר רבין, מה תגיד
ארצות־הברית?
אחרי ביצוע ההסכם על כל צדדיו, הס ברתי
לרבין את המטרה הסופית, יהיו
אומנם הנוצרים שליטי לבנון כולה, אבל
אנחנו, בתוקף היותנו ספקי הכוח הצבאי,
אנחנו נהיה שליטיה האמיתיים של לבנון.
קרצתי בקלילות לראש־הממשלה והוא
החזיר לי חיוך בוטח. הוא תסס.
אז, המשכתי, נציע לארה״ב שאנו, יש
ראל
ולבנון, נהיה האגף המזרחי החזק
של נאט״ו, במקום תורכיה החלשה, ויהיה
מי שיהיה נשיא ארה״ב — להצעה כזאת
הוא לא יוכל לסרב.
בערב, אחרי הטלוויזיה, קראתי בספר-
היסטוריה של הגיאוגרף היווני פירודופו•
לום כי בשילהי המאה הח׳ לספירה הת קיימה
ממלכה יהודית לאורך החוף, מאנא״
טוליה הקטנה ועד לאלכסנדריה, והתעו דדתי
מאד.

21 באוקטובר
לפני יציאתי צפונה לפגישה עם מנהיגי
הנוצרים, התקיימה הבוקר התייעצות אח רונה
של צוות שרים בכירים וראש־הממ־שלח.
שר־החוץ אלון נטל על עצמו להמ שיך
ולהדגיש כי עזרתנו לכל צד שהוא
בלבנון היא הומאניטארית בלבד.
לעומתו היה שד-האוצר רבינוביץ מודאג
מן הנטל הכלכלי שיפול על המשק בשל
ההסכם העתיד. הסברתי לו, בקיצור, כי
אחרי שתוקם המדינה הנוצרית בכל לבנון
תפסיק ערב הסעודית את תמיכת הכסף
והנפט שלה הן בסוריה הקומוניסטית והן

״המדינה הנוצרית תקבל בסף
ונפט מערב־הסעודית ותעביר
אותם אלינו״

במצרים האתיאיסטית, ותתמוך באופן מא-
סיבי במדינה הדתית הלבנונית, שתהיה
בת־בריתה להשקפת העולם. אלא שלבנון
תעביר את הנפט והכסף הזה אלינו, מבלי
שהסעודים יבינו כלל מה מתרחש, כך
שמבחינה כלכלית ההסכם הזה עשוי להבי אנו
סוף־סוף לעצמאות כלכלית.
רבינוביץ קרץ לי בשימחה, ובהליקופטר

18 באוקטובר
ידיעות מודיעיניות מוסרות שהסורים
נסוגים, מסיבות בלתי־ברורות, מתמיכתם
הצבאית בנוצרים. אין זאת כייאם ההשג חה
העליונה היא שמכשירה עבורנו את
השטח, כי הנד, עשוי להיווצר מצב שבו
יותר פשרוצים אנחנו להיניק את הנוצרים,
ירצו הנוצרים לינוק מאיתנו.
שטחתי בפני ראש הממשלה את המצב
המודיעיני־צבאי בלבנון. רבין התלהב מה מצב
המפתיע והחדש, שאותו חזיתי נבר
מזמן, וניגשנו לניתוח ותיכנון רציני של
המיבצע, שללא־ספק ישנה את פני המזרח־התיכון
והעולם כולו.
מטרתנו, אמרתי, חייבת להיות להגיע
לברית כתובה, מוסכמת ומוסמכת, וכמובן
סודית ביותר, עם כוחות הנוצרים; ברית
ראשונה מסוגה בהיסטוריה המודרנית,
ברית בין היהדות המתעוררת והנצרות
המתחדשת, ברית של עמים קטנים, גאים
וחזקים.
אנחנו נבטיח לנוצרים כל סיוע צבאי

הרמטכ״ל דאז מרדכי גור חותם על ההסכמים הסודיים, כשלידו מתעניין בכל
פרט שר־הביטחון באותה תקופה, שימעון פרם. בוהה משמאל: מי שהיה
ראש־הממשלה יצחק רבין.

חשתי •שימחה על שהיה בידי לעודד קצת
את האיש המותקף הזה.
המישלחת הנוצרית הגיעה בדיוק במועד
ובידיה זרי-פרחים צבעוניים שיועדו עבו רנו.
שמחתי למחווה, אך יותר מכל שטחתי
כי ידעתי שזרי־פרחים אלו מסמלים יותר
מכל את פריחתה המחודשת של מדינת
היהודים כמעצמה עולמית מהשורה הראשונה.
ידעתי
שהלילה בשעה מאוחדת נצא
מכאן כולנו אל מיזרח-תיבון חדש, אל

״זרי־הפרחים בישרו את
פריחתה-מחדש שד מדינת
ישראל כמעצמה לכל דבר״

עולם חדש, אל תקופה חדשה — ישראל
חזקה ובוטחת, עולם ערבי משוסע ומפולג,
ארצות־הברית עצומה וגדולה, ברית־המו-
עצות הרוסה ומגומדת — עולם חדש,
טוב ונפלא, שיצרנו אנו במו תעוזתנו המ דינית.
ידעתי,
לכן, שלא חשוב מה תהיה השעה
שבה אלך לישון — הלילה אישן סוף־סוף
עם חיוך על שיפתותי. לילה טוב, לילה
טוב באמת.

22 באוקטובר
ואומנם הבוקר בשעה מוקדמת נחתמו
ההסכמים החשאיים בנוכחות ראש-הממשלה
ומנהיג הנוצרים, שהחליפו ביניהם נשיקות
וחיוכים רחבים. נוסף על הסיוע בנשק
ותחמושת מכל הסוגים, סוכם גם עד סיוע
ישראלי צמוד בתיכנון הקרבות ועל מטריה
אווירית ישראלית במקרה של איום כלשהו
על השליטה הנוצרית בלבנון.
הרמטכ״ל גור מיהר אל בונקר הפיקוד
הצפוני על־׳מנת לפקח אישית על ביצוע
״תנופה״ בתנופה מהירה ומיידית, ואילו
ראש־הממשלה ואנוכי המראנו לתל-אביב.
תוך ימים מספר, הרהרתי ביני לביני,
נהיה אנו אדוני המזרח־התיכון. אסד
הקיצוני ייאלץ להתפטר או להתאבד
ותחתיו תקום הנהגה מתונה, שבחיל־ברכיים
ורעדה תתחנן לכרות איתנו שלום
— אך אנו נצחק ונסרב. הפלסתינאים
ייעלמו כלא־היו ואפיזודת ״הבעיה הפלס־תינאית״
תירקב בפח־האשפה של ההיס טוריה.
סאדאת יכבוש את לוב, יהרוג
את קאדאפי ויתחנן לברית עם ישראל.
מדינות אפריקה תכרנה כולן בישראל
והקרוקודילים ידיחו את אמין ויאכלו אותו.
ברית־המועצות תפנה את צ׳כוסלובקיה
כמחווה לחידוש יחסיה עם ישראל, אבל
זה לא יעזור להם. האו״ם יכריז על הציו נות
כתנועה המדינית הגדולה בהיסטוריה.
רבין יתפטר ואני אהיה ראש-הממשלה,
ראש-הממשלה הגדול ביותר שהיה לישראל
מעודה.
נרדמתי לאיטי שקט ומאושר.

..א הענייני ״משכו בקצבה 1ה ,׳ 11*301 את
ה ר צל להעיד כעד־מדינה נגד המדינה!״
0בגיליון הראשון של נעמת,
שהוא שמו החדש של דבר
הפועלת, רואיינו ארבעה אישים
בנושא שיחרור ושיוויון הא שת:
שר-הפנים יוסף כורג,
ח״כ משה דיין, פרופסור
ייגאל ידין וח״כ אבא אבן.
כשנשאלו האישים מי היו ה נשים
שהרשימו אותם ביותר
במשך שנות חייהם ציין אבא
אבן את אלינור רוזוולט,
אשתו של נשיא ארצות־הברית
פרגקלין דלאנו דוזוולט, ו אילו
משה דיין נקב בשמה של
המשוררת הערבייה משכם, פד־ואה
טדקאן. כשנשאלו לאורן
של אלו נשים היו מחנכים את
הדור הצעיר, השיב השר בורג:
רחל אמנו ודבורה הנביאה!

״אני למדתי לבשל בבית־הספר,
אבל אשתי המנוחה ביקשה ש אעשה
לה טובה ואתרחק מן
המיטבח, כי אחרי יש צורך ב עשרה
אנשים בדי לנקות מה
שאני משאיר.״
׳ 0בוויכוח שהתקיים ב כנסת
בין ח״כ הליכוד זלמן
׳טובל לבין ח״כ המערך ז׳אק
אמיר בעת שהוגשה ההצעה
לסדר־היום בעניין משבר ה רופאים,
גלשו השניים לנושא
השחיתויות ולנושא ידלין. צעק
אמיר על שובל :״לא היה מזיק
אם יבדקו גם מאחוריך וימצאו
מאיפה יש לך כל־כך הרבה
כסף.״ השיב שובל :״את ה־אידיוטיות
הזו שמעתי כבר מ פיו
של ח״כ יצחק בן־אה־

נועה המאוחדת נכנסים לבית־סוהר,
עכשיו אני רואה שם
גם את החברים הכי טובים
שלי, ועדייו איו סוף לרשימה.״
השר הילל היה מדריכו של
מוטי פרידמן, מי שהיה

! מני פאר טוען, כי אם
העניינים יימשכו בקצב הזה,
יצטרכו להזמין את חוזה־הם־
דינה בנימין זאב הדצד,
שיבוא להעיד כעד־מדינה נגד
המדינה.

ל | ¥ו 1ן ך | 11 שר-הקליטה וגיסתו רבקה רווה, המלווה
יין אותו מאז מות אשתו, היו גם חם בין

האורחים בטכס-הפתיחה של כנס המגבית. השר, שבאותו יום
פורסם דו״ח ועדת-חורב הממליץ לסגור את מישרדו, לא הוזמן
לעלות על בימת״הכבוד, ישב ביציע המכובדים. אולי משום כך לא
הצטרף אל מעגלי הרוקדים. התחמק מהריקודים גם הנשיא, אפרים
קציר, שטען כי הוא ממהר לנמל״התעופה בו־גוריון, כדי לקבל
עולים חדשים מברית המועצות, כן התחמקו יו״ר הנהלת
הסוכנות יוסף אלמוגי וגיזבר״חסוכנות, אריה דולצ׳ין, שישבו
על בימת־הכבוד אך עם תחילת הריקודים נעלמו מן האיצטדיון.
לאנשים הנכונים

מנכ״ל נתיבי נפט בתנועה,
והוא ידידו האישי של יו״ר
קופת חודים המודח, אשר

ידלין.

0במיסדרונות בית ז׳בו־טינסקי
בתל־אביב טוענים, כי
היחסים בין אשר ידלין ומלכה
הרצברג, מי שהיתר, מזכירתו
של אלוף (מיל ).אריאל
(״אריק״) שרון, ושל המיס-
לגה הליברלית הם כמו היחסים
ביו המערך לליכוד :״המערך
דופק את הליכוד, ומכניס את
הכסף לכיס.״
777 בהנדי
בינלאומי

פונק לאוטנבוג

יו״ר המגבית היהודית ה מאוחדת
באוצוונ״הברית, שהוא
גם נשיא חברת-מחשבים ענקית, היה אחד האישים הבולטים
ביותר בערב״הפתיחה של כנס המגבית שהתקיים באיצטדיון יד־אליהו.
מייד אחרי הנאומים פרץ לאוטנברג למיגרש, כשהוא גורר
איתו את החיילת שליוותה אותו, ויצא איתה במחול הורה סוער.
אל לאוטנברג הנמרץ הצטרפו פול צוקרמן, יועצו של ג׳ימי קארטר
לעניינים יהודיים ובעל חברה לייצור חמאת־בוטנים; וכן ראש״
עיריית תל-אביב שלמה (״צ׳יצ״׳) להט, שישבו על בימת״הכבוד.
מייד לאחר״מכן הצטרפו כל פעילי המגבית למחולות הורה,
כשלאוטנברג מוביל בראש ואינו מש מצידה של החיילת שלו.

$״ כרמל מזרחי

מי קני ואעווןל ציון
וזנד ון יעקב

משה דיין אמר: רחל המשו ררת,
ואילו ייגאל ידיו נקב
בשמה של החלוצה חיותה
גופר, מראשונות דגניה. את
דעתו הליברלית על ההפלות
הביע משה דיין, שאמר :״אני
תומך בהפלה חופשית במשך
כל תקופת ההריון, ללא צורך
באישור של ועדה.״ ואילו ה שר
בורג הסביר מדוע לא קיים
שיוויון בין גבר לאשה בדת
היהודית :״יש אי־שיוויון ב התייחסות
ההלכה לגבר ולא-
שה, אבל יש גם אי־שיוויון מן
הטבע ומן האלוהים. האשד,
פצועה׳ מיספר ימים בחודש,
הגבר, תוקפך יותר ביחסים ש ביניהם.״
כשנשאלו אם הם מש תתפים
בעבודות־הבית, השיב
שר בורג :״לאשתי נעים יותר
כשאני קורא ספר וכותב מא מר,
מאשר כשאני מנגב צל חות.״
ואילו ייגאל ידיו סיפר:

רץ ״.אמיר לא היה מוכן לס בול
את הפגיעה בכבודו של
בן־אהרון, ואמר לשובל :״כש אתה
מדבר על בן־אהרון תלקק
קודם את שפתיך.״ שובל לא
נשאר חייב :״אתה תלקק למי
שאתה רוצה, ואני אלקק את
מה שאני רוצה !״
0במישרד-החינוך־והתר־בות
מספרים, כי שר־החינוך-
והתרבות אחרון ידליז הלך
במיסדרונות המישרד. ולפתע
קרא לעברו אחד הפקידים:
״מר ידלין, מר ידלין!״ השר
הסתובב, נעץ בפקיד מבט והו רה
לו בקול זועם :״תקרא לי
אהרון.״

׳טלמה

׳ 0שר־המישטרה
ה לל מסתובב באחרונה במצב-
רוח רע. כשנשאל לפשר דיכדו־כו,
השיב :״לא מספיק שאני
רואה איך החניכים שלי מהוד

0כשנשאל הצייר צכי
שור מדוע לא הסכים להתרא יין
לטלוויזיה, בענייו פרשת
ציוריו שנמצאו ברשותה של
ידידתו של אשר ידלין מלכה
הרצברג, השיב :״אני בן 79
ופוחד פחד מוות מרופא־שי־ניים.
פשוט התביישתי להתרא יין
בלי שיניים.״
0ח״כ המרכז החופשי
שמואל תמיר, ניראה השבוע
במיזנון הכנסת בחברתו של
בחור צעיר, כשהוא עובר מ שולחן
לשולחן, מצביע על ה אנשים
היושבים מסביב לשול חנות
ולוחש באוזני הצעיר. כ שנשאל
תמיר לפשר מעשיו,
השיב :״זהו הדובר החדש שלי.
אני מראה לו את הכתבים ה פרלמנטריים,
כדי שיידע למי
להעביר את ההודעה האחרו נה
שכתבתי לעיתונות.״
׳ 0ביום המבול שפקד ב שבוע
שעבר את תל-אביב נת קע
המנחה מני פאר ביפו,
יחד עם אזרחים רבים אחרים.
לעזרת מכוניתו ששקעה במים
באה מכונית של חברא־קדישא,
שחילצה אותו ודחפה אותו עד
לשעון. כשהודה מני לנהג, אמר
לו זה :״אין בעיות. אם אתה
רוצה אני מוכן לדחוף אותך
עד לחולון, אני ממילא בדרך
לשם.״

0הברונית הישראלית ל בית
רוטשילד, נילי לימון,
החליטה כנראה ללדת ברון יש ראלי
ראשון מזה אלפיים שנה.
נילי, הנמצאת עתה בחודשי
הריונה האחרונים, הודיעה כי
תבוא לישראל כדי ללדת את
תינוקה במולדת.
0איגוד הבנקים נפרד מ נגיד
בנק ישראד היוצא, משה
זנבר, במסיבה שהתקיימה ב אולם
שלמה המלך שבמלון דן
בתל־אביב. באותה מסיבה נש אל
זנבר אם ידוע לו מה עשה
הנגיד החדש ארנון גפני
שבוע ימים בבנגקוק, בזמן ש בארץ
חיפשו אותו כדי להודיע
לו על המינוי ואילו בבנגקוק
התרחשה הפיכה. זנבר חייך
חיוך מסתורי, ולא השיב.
׳ 0האחות הראשית של
קופת־חולים לאה צוונגר,
ששמה נקשר בשמו של אשר
ידלין בפרשת הדירה שנקנתה
בבת־ים, אינה מניחה שינהגו
בה בחוסר־כבוד. בעת ישיבה
שהתקיימה בשבוע -שעבר ב־מישרד־הבריאות,
פנה אליה
אחד הפקידים הבכירים :״לאה,
לאה.״ הגברת צוונגר הסתו בבה,
נעצה בפקיד מבט רב־משמעי
ואמרה :״אני רואה ש צריך
עוד להגיד פה לכמה אנ־שים
שיש לי תואר דוקטור.״
׳ 0בשבוע שעבר סעד שר־הבריאות
ויקטור שם־ טוב
בחברת אשתו, גרטי, במיסע־דה
הסינית ג׳קי אונסים בתל-
אביב. למקום נכנם תוך כדי
כך עיתונאי. השר קם ממקומו,
ניגש אל העיתונאי ואמר לו;
״אדוני, אני רוצה להביא ל ידיעתך
כי אני אוכל פה על
חשבוני.״
׳ 0לפני שרואיין על־ידי
השדרן דם עברי! ליומן ה שבוע,
אמר לו השר שם־טוב :
״אני מקווה שלא אחלה ולא
אזדקק לבית־חולים. אני כלל

1ו 1וו ם 1ןום

לא בטוח שאם אגיע לחדר־מיון,
יטפלו בי בכלל.״
! הכתב הצבאי של ה טלוויזיה,
נחמן שי, יצא לסי־בוב־השתלמות
בתחנות טל וויזיה
בלונדון, פאריס והולנד.
כשהיה בפאריס, יצא לבלות עם
נספח־העיתונות של שגרירות
ישראל, יצחק אלדן באחת ה־מיסעדות
שברובע סן דניז
הידוע כרובע יצאניות־הרחוב. מהמיסעדה כשיצאו השניים
ראו קבוצה גדולה של יצאניות
נשענת על חלון המיסעדה. אל דן,
שהיה במצב־רוח מרומם-
אמר בעיברית :״זונות, תברחו,
המישטרה באה !״ והבחורות
החלו לפתע לברוח. לתדהמת ה שניים
הגיחה מעבר לפינה ניי־דת־מישטרה.

לאור
ריבוי השגיאות
בעיברית במחלקת־החדשות של
הטלוויזיה, החליט מנהל מחל־קת־החדשות
דן שילון להטיל
קנס בסל לירה ישראלית אחת
על כל שגיאה שתיעשה על-ידי
כתב. במחלקת־החדשות מתלו צצים,
כי הכתב אברהם
קושניר עשה בחודש האחרון
שגיאות רבות כל־כך, עד ששי־לון
הציע שיתקינו לו מונה

הסופרת
רחל איתן,
המתגוררת בניו־יורק, עומדת
להפתיע שוב, בימים אלה סיי מה
לכתוב ספר נוסף. גם הפעם
הרקע לעלילה היא החברה ה ישראלית
— מעשים, אירועים,
הליכות — אותם מבקרת רחל
איתן ללא רחמים. אלא שב סיפרה
החדש עקרה הסופרת
כל סימן וזכר לגברים ונשים
מוכרים, או אירועים ומקומות
העלולים להסגיר מציאות. ה מטרה:
לגרום לכל שהמבקרים
יתייחסו אל יצירתה על פי
קריטריונים ספרותיים ולא
יחפשו את ההיבטים הרכילו־תיים
בלבד.
חיים בנאי
השחקן מופיע בסרט מישפחת צנעני
בסצינת־מיטה עם השחקנית
גאולה גוני הסרט טרם יצא
אל המסכים, אבל בקיטעי ה־
״בקרוב״ שלו מציגים את הס צינה
הזאת. חזר בנו של חיים

בנאי מבית־הספר, והתלונן ב אזני
אביו :״החברים שלי ב־בית־ספר
צוחקים ממני שאבא
שלי שוכב עם בחורה.״ השיב
לו האב :״תגיד להם שאבא
שלל לפחות קיבל כסף בשביל

אחת האטרקציות הגלו לות
בחיי־הלילה של פאריס
מתרחשת במועדון הקוקסינילים
הנודע שה מישו, שמחיר הכ ניסה
אליו הוא סל של 600 לי רות
ישלאליות לזוג. על הבימה
עולה גבר לבוש כחיילת צה״ל,
מחופש לזמרת הישראלית די״
קחזר אי, אולם כרי שלא
יהיה צל של ספק שהמדובר ב חיילת
ישראלית מסיר הקוקסי נל
בסוף ההופעה את הכובע,
ומתחתיו מתגלית כיפת ילד־טוב־ירושלים
המחוברת בסיכת־ראש
לשערו הגולש.

0וו[

21במרס -
20 באפריל

מצפה לל שבוע נפלא. היחסים המתוחים בעבודה יירגעו, ובמקומם תבוא
אווירה נעימה ושקטה, שתאפשר לל להקדיש את מלוא תשומת־הלב
לעבודה יוצרת. נערה, שנדמה לל שאינה מעוניינת בל, תביא עימד, הפתעה
נעימה, ויחסי הידידות ביניכם יתעמקו — ואולי, במשל הזמן, אף
יהפכו לאהבה גדולה. אם אתה נשוי ואדום שיער — הרזהר
השבוע מהחלטות נחפזות במישור העיסקי. בן טלה — עסוק בספורט.

השבוע תזדקק לכל חוש הביקורת שלו, כדי שתדע לסנן את הידיעות
המסעירות שתגענה א ליו, על־מנת להגיע לגרעין האמיתי. צפוייה לך
הצלחה גדולה בעבודה, שתגדל בעתיד עוד יותר, אם תלך בכיוון הנכון.
ידיד קרוב יאכזב אותך מרה, אך הצלחתך החברתית בעתיד תעזור לך.

[!׳011111
ו 2במאי ־
20 ביוני

הפסק להעמיד אותה בניסיון! לכל דבר יש גבול! היא לא בו-
גדת בך, ואפילו לא חולמת על כל• אתה סתם ממרר לה את
חייה. ואם תמשיך, זה יימאס עליה בסופו של דבר והיא תברח
ממך. אל תחשוב שבקלות תוכל למצוא אחרת במקומה. לבשי צהוב.

לכם בני־סרטן משני המינים, מצפה משבר בחיי האהבה שלכם. השתדלו
לוותר לבני־זוגכם, אולי זד, יתחיל לגרום לכך שהמשבר שיתחיל —
יעבור הלאה. הרבו בקניית -מתנות, בהצעות בילוי מפתות. מחוץ לבית
יש סיכוי שתוצאותיו של המשבר יפחתו. בצעו את הצעד אותו אתם
דוחים כבר זמן רב מדי. השבוע חזה רע מאד להימורים. אל תסכן
מאומה. הסיסמה המתאימה לך במיקרים אלה: שב ואל תעשה.

פסוק• השבוע

21 ביוני ־

י 20 ביולי

• מזכ״ל ההסתדרות
לשעבר, אהרון כקד :
״מימי קופת־חוליס זכים וטהו רים.
גם אם נעכרו המים, לא
לעולם יהיו מזוהמים. הם ישובו
ויהיו זכים.״
• ח״כ חביב שמעוני ב-
קריאת־ביניים בעת דיון בכנסת
לעבר ח״כ הליכוד פסח גרופר:
״אתה עוסק בכרמים, אבל אני
מקווה שאתה לא שיכור עכ שיו

• ח״ג פסח גרופר בת
שובה
לנ״ל :״אני חושב שאתה
לא־נורמלי !״

• רחל ינאית כן־צבי,

803650681

השבוע מתחיל בסימן אלים. אל תריב עם הסובבים אותך. אתה
מצווה להתגבר על רגשות הזעם שתוקפים אותך. אתה יכול לגרום
לנזק חמור לזוגתך. עליך להבין אותה, ולהיות נוח כלפיה. אל
תשקיע כספים בעסקים חדשים בזמן הקרוב. הרבה בנסיעות וביציאות
מן הבית, לך, בת בתולה, הגיע הזמן שתפסיקי עם הפלירטים האלה.

בסרבה להיענות להזמנה להו פיע
בכנס אנשי העלייה־הש־נייה
:״מצטערת שהוספתי לח יות
והגעתי לימי השפל האלה
בהסתדרות.״

• המשורר יהונתן גפן,

בתגובה לטענתו של דודו, ח״כ
משה דיין, בסיפרו האוטוביוג ראפי,
כי ״מילחמת יום־כיפור
לא היתד. מחדל״ :״הגיע הזמן
שיידע את האמת כולה. והאמת
כולה, כפי שחלק מכם בוודאי
כבר יודעים — היא שלא היתד,
מילחמה ביום־כיפור.״

העבודה שהתחלת בה הולכת ומסתיימת. העזרה לה ציפית מבת־זוגך
מתגשמת. בחיים הרומנטיים — הצלחה. אך אין לו מה להשתחץ —
היא זמנית. צעד מכריע וגורלי בחייך. צעד אותו. עבודה של שנים
מתחילה להראות תוצאות. אתה זוכה להערכה מחודשת של הסובבים
אותך. גם במצב בריאותך חל שיפור ניכר. שים־לב: השחרחורת הקטנה
אינה מעמידה פנים כלל. בן אריה — טייל הרבה בחיק הטבע.

11א1נ״11

( 2בספטמבר -
12ג ב או ק טו ב ר

השבוע הוא שבוע שלך, בת מאזניים. נצלי כל רגע בו. אפילו שהוא
לא התייחס אלייך יפה — הוא אוהב אותך והשבוע הוא ישנה הת נהגותו.
סכום כסף, אותו את שומרת, יעיק על כיסך. התחלקי בו עם אדם
הקרוב לל ביותר, הזקוק לו מאד בימים אלה. אל תתפתי להמר בכסף הזה.

לפי כל הסימנים, השבוע, הוא השבוע שלך. כוכבך מראה הרבה אושר.
הפסקת לזרוק חיציס מכאיבים, ואתה שוב מסביר פנים לבת־זוגך
ולעולם כולו. במישור המיקצועי יהיה עליך לקבל החלטות רבות וקשות.
שקול את ענייניך בזהירות. לטובתך, אל תהיה נכון יותר לוויתורים.

אתה עומד על סף התמוטטות. הכל באשמתך. מי אמר שאתה
צריך לעבוד כל־כך קשה ז האם מישהו מעריך את עבודתך ז האם אתה
מרוויח יותר י לא ולא. לכן, מתן מעט את עצמך. הקדש יותר תשו־מת־לב
לבני משפחתך ולאנשים הסובבים אותך. הם יביאו לך אושר.
תקופת הרגיעה חלפה-,עברה. עתה מחכות לך הסתבכויות ברוב השט חים
המעניינים אותך. היזהר בכל מעשיך. גם לך, בת־גדי לא מחכה
שבוע נעים ביותר. חסכי לשעת מצוקה. מי יודע מה ילד ייום. את
מצווה להתגבר על רגשות הזעם שתוקפים אותך על המעשים שעושה
בדזוגל. עליך להבין אותו. בן גדי, השבוע טוב לעסקים לטווח רחוק.
ו 2בדצמבר •
9ו ׳בינואר.

חברך לעבודה מנסה להתנכל לך. הוא רוצה לרשת את מקומך. הילחם
בו ! הכה אפילו מתחת לחגורה. גם הוא לא בוחל באמצעים במילחמתו
בך. אח, בת־דלי, עומדת השבוע בפני פרשת־דרכיס. חישבי היטב לפני
שתבחרי את הדרך בה את חושבת ללכת. אס תבחרי נכון, תהיי מאושרת.

היה מוכר עד עכשיו בזכות היותו
111*1
י, מנצח נודע ומדריל מוסיקלי של אמ-
1| # 1יי י *
נים רבים. אולם עתה החל להתפרסם גם כאביה של קוקי, בתו
היפהפיה בת ה־( 18 בתמונה מימין) ,בוגרת גימנסיה הרצליה
המשרתת כעת כחיילת בחיל״השיריון, ואינה מגלה כל נטייה
ללכת בעיקבות האב. לגרציאני יש עוד בת בוגרת נשואה.
העו ל ם הז ה 2044

שבוע רע לשתיית משקאות אלכוהוליים. הם ישפיעו עליך לרעה. גם
העישון מזיק לך. השתדל להתאפק ! תוכנית, עליה אתה חושב זמן
רב, הולכת ומתגשמת. המשיך לעבוד קשה. זה ישתלם לך בסופו
של חשבון. לך, בת״דגים, מצפה הפתעה לא־נורמאלית. אבל כשתקבלי
אותה אל תראי סימני התפעלות. היי טבעית. לבשי צבע סגול.

בתוככי אשי׳ף

(המשך מעמוד )13
זהו, אם־כן, אש״ף כשי שהוא כיום.

יאסר עראפאת ועמיתיו נהנים
עתה מחופש-פעולה, שבמותו לא
ידעו כעכר. הם השתחררו מאילוצים
פנימיים, כינערכיים וגלו
באליים, שמנעו מהם כעבר את
בושר־התימרון. הם יבולים לנקוט
עמדות חדשות, בתנאי שיוכלו
לשכנע את המוני עמם כצידקתן.

משרד העבידה

הודעה בדבר חוק

״דמי מחלה״
לכל העובדים
והמעסיקים ,
ו!ולא חל עליהם
הסכם קיבוצי,
בנידון.

שלום אמריקאי
על פי חוק ״דמי מחלה׳/
שנכנס לתוקפו ביום ב׳ בתשרי
תשל״ז ( 1באוקטובר ,) 1976
חייב נותן העבודה בתשלום
דמי מחלה גם לעובד שעד
היום׳לא שולמו עבורו
דמי מחלה.

תקופת הזכאות לדמי מחלה לא תעלה על תקופה מצטברת של יום וחצי
לכל חודש עבודה מלא
כל עובד, המביא אישור רפואי, כחוק?1על תקופת העדרו מחמת מחלה, יהא
זכאי לקבל תשלום בכפוף לתקופת זכאות מכסימלית.
עבור יום המחלה הראשון לא ישולמו דמי מחלה.
בעבור הימים השני והשלישי להעדרו, יקבל העובד מחצית דמי המחלה.
החל מהיום הרביעי להעדרו זכאי העובד לתשלום 75 אחוזים משכר עבודתו.
דין דמי מחלה -כדין שכר עבודה לכל דבר
מעסיק יהא פטור מחובתו לשלם דמי מחלה באם ביטח את העובד בביטוח דמי
מחלה בקופת גמל, לפי התנאים המחייבים לגבי רוב ציבור העובדים המבוטחים,
כאמור בחוק*
אין החוק בא לגרוע מזכויות עובדים על פי הסכמים עם המעבידים המעניקים
זכויות עודפות.

החוק.

משוד העבודה
מחלקת ההסברה

^ ש״ף ספג מהלומות קשות במילחמת
לבנון, אך בסד־הכל יצא ממנה מחוזק.
הוא עבר בהצלחה את המיבחן הקשה
ביותר.
הוא נחל ניצחון׳ אד לא ניצחון טוטאלי
או שלם. סוריה נחלה תבוסה פוליטית,
צבאית ופסיכולוגית. אך היא נשארה ב שטח׳
כשהיא מחזיקה בחלק גדול מלבנון.
העולם הערבי התפשר עימד .,כוחותיה
נשארו בלבנון ויהוו שם, להלכה, את
עמוד־השדרה של בוח־השלום הבינערבי.
אולם כל חלומותיה של סוריה למחוץ
את אש״ף בשדר*,הקרב נגוזו. לא תיתכן
התקפה סורית נוספת על אש״ף, בממדים
מכריעים. להיפר, תמורת הזכות להישאר
בלבנון נאלצים הסורים לשתף עתה פעולה
עם עראפאת, שנוא־נפשם.
ההגמוניה בעולם הערבי עברה לציר
ריאד־קאהיר. הוא הוכיח את יכולתו המכרעת
בשעת־מיבחן, ערב ועידת־ריאד.
ההתפשרויות שבאו לאחר־מכן, בריאד
ובקאהיר, אינן יכולות לטשטש את העובדה
כי ברגע המכריע פעלו סעודיה ומצריים
במהירות עצומה, הגישו אולטימטום והשיגו
את כניעת סוריה תוך שעות.
״קונסורציום״ מצרי-סעודי זה (כפי ש כינה
אותו לה מונד הפאריסאי) ,הוא בעל
אוריינטאציה אמריקאית מובהקת. הוא
דוגל בהתקרבות הערבים לאמריקאים,
ובשלום כפוי שיטילו האמריקאים על
ישראל. לפי תפיסתו, יכלול הסדר־שלום
זה מדינה פלסטינית לצד ישראל, בהנהגת
אש״ף.

אין שמץ של ספק שזוהי גם
שאיפת ההנהגה של אש״ה. ליוד•
עי־דכר היה זה ברור גם כעבר,
לפחות כשנתיים האחרונות. אולם
עתה נוצר מצב המאפשר לאש״,ד
לפעול להשגת יעד זה בצורה עיק
בית ומחושבת.

אושר ע״י משרד התחבורה
גם לגילאי 18־16

פיתיון זה תואם את האינטרסים האמ ריקאיים.
בפעם הראשונה יש לאמריקאים
האפשרות לכונן במרחב פיתרון שיישא
חותם אמריקאי, ושבל מרכיביו הערביים
העיקריים — מצריים, סוריה, אש״ף,
סעודיה ושאר ניסיכויות־הנפט — יימצאו
במחנה העולמי הפרו־אמריקאי.

אינטרס אמריקאי זה הוא כה
בולט והשום, עד כי לא ייתכן ספק
ככד שהממשלה האמריקאית ה•
חדשה, שתקום כעיקכות הבחירות
של השבוע, תפעל על-פיו כמרץ
כשנת .1977 בל הבוהות —
וביבללם אש״ף — מתבוננים לקראת
מיכצע גדול בזה.

קונספציה ומחדל
,ך* שכיל ישראל, טמון

להשיג בכל
סוכנויות ורפת
יבואנים :״עופר״,
הסדנה 6ת״א טל׳ 821865

במצב החדש

^ סיכוי עצום.
מדוע להמתין ל״שיכנוע״ אמריקאי?
מדוע לקבל את המיפנה ההיסטורי,
טחוייב־המציאות, מידי האמריקאים, אחדי
שוושיגגטון תגבה עבורו את הקומיסיון
שלה ן
מדוע לא לפתח מייד מדיניות ישראלית
חדשה כלפי אש״ף, ולהציע לו הצעות
ישראליות לפיתרון כוללן
למה לא לנצל את חופש־הפעולה החדש
של אש״ף, ואת האפשרויות המחזיקות-
לכת הגלומות במעמדו של האירגון ה פלסטיני

מאז מחצית יוני ,1967 ,לא הי־תה
הזדמנות בה מצויינת ליוזמה
ישראלית ישירה כלפי הפלסטינים.
יהיה זה הכל אם ממשלת ישראל
תחמיץ גם אותה, כיגלל שיעבודה
לקונספציה מייושנת, שאכד עליה
הכלח.

העולם הזה 2044

ה ח חנ חויו ת

ף* ריחה צרפתית מספרת על זוג הנאהבים שעשו
אהבה מתחת למכונית חונה ברחוב.
לפתע ניגש אליהם שוטר (״פליק״ בלעז) ושאג :״היי.
אתם שם, מה אתם עדשים י״
״אנחנו מתקנים את המכונית!״ השיב הבחור.

״איזו מכונית ז״ שאל השוטר.

ך* מיתקפה ה״נוצרית״ לאורך הגבול

הישראלי

( 1בדרום־לבנון הזכירה את הבדיחה הזאת.
כאשר תוכננה, סערה סילחמת־האזרחים בלבנון כולה.
המוסלמים לחמו בנוצרים, הימין בשמאל, הסורים בפלס־טניס.
ניתן היה לקוות כי המיבצע ליד הגבול הישראלי
ייבלע בהמולה כללית יזו.

והנה באה, במפתיע, ועידת ריאד. מיל•
חמת־האזרחים נפסקה לפתע־פיתאום. דממה
דקה השתררה ברחבי הארץ.

ובדיוק אז החלה, ליד הגבול הישראלי, המיתקפה
ה״נוצרית״.

בדומיה הפיתאומית, היא נשמעה כרעם.
כל העולם הסתכל, ראה ונדהם. כל הפרטים,
שבעלי המיתקפה ביקשו להעלימם או להצניעם,
הזדקרו כאילו הוארו בזרקור־ענק.

המיתקפה בדרום־לבנון היתר. כולה דתית. לא היו
מעורבים בה פלסטינים, כי באותה עת כלל לא היו
כוחות פלסטיניים ממוקמים באיזור זה. גם הסורים נעדרו.

היתה זו, איפוא, התקפה ישירה שד נוצרים
לבנוניים עד מוסלמים לכנוניים.
בכל לבנון היתה מילחמת־הדת אכזרית מאד. אין
בה ׳שבויים. אין בה אזרחים. אין בה חסינות לנשים
ולילדים* .שני הצדדים ביצעו בה שחיטות אכזריות.
על־פי הדיווחים של עיתונאים אירופיים — כולם נוצ ריים
— הצטיינו בכך דווקא הכוחות הנוצריים.
מאחר שכל העולם הערבי משוכנע שהמיתקפה הנוצ רית
מתנהלת בפקודת ישראל וביוזמתה, נופל מלוא
עומס האשמה — בעיני הערבים — על ישראל. ישראל
אינה נראית עוד כמדינה הלוחמת באש״ף או באירגוני
הפידאיון — מילחמה המובנת גם לאויבים. היא נראית
כמדינה יהודית המעודדת גוף נוצרי קנאי לנהל מילחמת־דת
נגד העולם המוסלמי.

אין דימוי מסוכן יותר.
כשהיא מצטרפת למאורעות חברון ולפרשת התפילה
בהר־הבית, מחזקת פרשה זו את הטענה הערבית שיש־

כלפי כני־עמם.
הם הכפילו אשמה זו כאשר הזמינו אל תוך לבנון
את הזאב הסורי, כדי שישמור על ד,כיבשה הנוצרית.
מכל העמים הערביים, הסורים הם אחד הקיצוניים ביותר.
לא רק מבחינה לאומנית, אלא גם מבחינה דתית־מוס־למית.
מטעמי נוחיות, הם מופיעים עתה כידידי הנוצרים
הלבנוניים. אך אין שמץ של ספק בכך שאחרי ירח-
דבש זה יבוא יום־הדין. הזאב לא יגור עם כבש.
עתה העמיסו עסקנים אלה על עצמם — לעיני העולם
כולו — את האחריות לברית עם ישראל — בדית
המופנית בגלוי נגד המוסלמים, ובעיקר נגד הפלסטי נים.
בעיניו ישל ערבי לאומי\ ,זהו כתם שלא יימחה.

זמן רב אחרי שכל תוצאות המילחמה הלבנונית
תיעלמנה, יישאר כתם זה. הוא עלול
לקבוע את בל עתידה של העדה הערבית־ה
נוצרית.

הוא עלול להמיט עליה אסון דומה לזה שנפל על
ראשיהם של הנוצרים הערביים בעיקבות מסעי־הצלב.
מאקיאוולי ישראלי יכול לומר: אז מה י זב״ש —
זו הבעייה שלהם. בינתיים זה טוב לנו.

אבד זהו מישחק ציני, ובסופו שד דבר גם
קצר־רואי.

לייטית — ובעיני זהו העיקר: מיבצע זה מצטרף
למדיניות הדוגלת בהתקרבות ישראלית־סורית, תוך
העמקת האיבה הישראלית־פלסטינית.

אני משוכנע שלא תיתכן שגיאה גדודה
יותר. מי שטוען כי מעצמה סורית עד גבולנו

התגובה היתד, אחידה במיזרח ובמערב, באירופה ובעו לם
השלישי: זוהי קנוניה ישראלית. עיתוני העולם —
מטיים האמריקאי עד פראבדה הסובייטי, מלה מונד הצר פתי
עד אל־אהראס המצרי — התחרו ביניהם בגילויים
ובהאשמות: שישראל הביאה את הלוחמים הנוצריים
מג׳וניר, בצפון, דרך חיפה, אל הגדר הטובה; שצה״ל
הדריך, אימן וצייד אותם; שהמיבצע כולו נערך תחת
חסות ישראלית, ונועד לשרת אינטרסים ישראליים.
להתייחס לפרטים שפורסמו בעיתוני העולם,
איני יודע אם יוזמי המיבצע תיכננו אותו חודשים
ארוכים מראש, או שנגררו לתוך העניין בהדרגה, ללא
מחשבה, כפי שנגררו האמריקאים למילחמת ויאט־נאם.
קיימות שתי אסכולות בעניין זה. ייתכן כי האמת
נמצאת במקום כלשהו באמצע.

אני, כשלעצמי, נוטה לגירסה הראשונה.

מיבצע מעין זה אינו יכול להיוולדבן־לילה. כל
פרטיו מחייבים הכנות ממושכות, תיכנון וביצוע: העברת
חיל־מיישלוח. בדרך הים, אימונו וציודו בנשק קל וכבד,
תיאום הסיוע הארטילרי, הכשרת הקרקע הפוליטית, ועוד.
כל זה אינו יכול להתבצע כאילו מעצמו, בדרך ד,שיג מישהו
מוכרח
רה האוטומטית. מישהו מוכרח ליזום,
לתכנן, מישהו מוכרח לפקד על הביצוע ולתאם את
המרכיבים הרבים והשונים של המיבצע.

כקיצור: מישהו חשב שזהו
והחליט לבצעו.

רעיון טוב,

ך אכן, כמבט ראשון זה נראה כרעיון טוב מאד,
1מבחינה ישראלית. בלבנון, שום דבר אינו בטוח.
כוחות איש״ף, ששכנו בעבר ליד הגבול הישראלי,
אומנם עברו צפונה, כדי לעמוד מול התקפות־המחץ
של הסורים והימין הנוצרי. כל עוד סערו הקרבות
בצפון, היה הגבול הישראלי שקט. ניתן היה לשחק שם
במישחקים כמו ״הגדר הטובה״.
אולם כל זה יכול לה־שתנות מחד. אירגוני הפידאיון
עשויים לחזור לקירבת הגבול.
מכאן בא הרעיון: האם לא כדאי שהנוצרים יכבשו
את השטחים שלאורך הגבול הישראלי, ויקימו שם אזורי־חיץ,
מעין ״חגורת צניעות״ ?

האם לא בדאי שכרצועת־הגבול ישלטו, מן
העבר השני, כוחות נוצריים ידידותיים לישראל,
שיחסמו את הדר!־ לפני הפלסטינים ך

הרעיון בוודאי נראה, במבט הראשון, חיובי והגיוני.
חבל רק שלא הוקדש לו מבט שני.

כי במבט השני מסתבר שהיה זה רעיון
מופרך מיסודו, מסוכן והרה-אסון לבל הנוגעים
לא רעיון הרואה את הנולד, והמביא בחשבון את
הטווח הבינוני והרחוק, אלא התחכמות של הרגע, שהבי אה
בחשבון רק את הטווח הקצר ביותר.

חולייה נוספת בשרשרת האילתורים וההת־הכמויות
התופסת, כישראל, את מקומה של
מדיניות שקולה ונכונה.
ך* ודם פל: בעולם הערבי (ובעולם כולו) נוצר הרושם
| /שי־שראל התערבה במילחמת־דת.

זהו רושם חמור.

בלבנון התנהלה מילחמה מורכבת מאד. אחד ממרכי ביה
העיקריים היה דתי.

נער ונערה נוצריים ליד הגבול הי שראלי*
ראל אינה מדינה לאומית רגילה, אלא מדינה יהודית־דתית,
שהכריזה מילחמה על הדת המוסלמית* .שר-הביט־חון
שימעון פרם, ברוב חוכמתו, עוד הוסיף שמן על
מדורה מסוכנת זו, כאשר הפליג בקול רם בהירה,ודים
היסטוריוסופיים (או היסטריוסופיים) על מהותה ה״תוק־פנית״
ו״המתפשטת״ של דת־האיסלאם בתור שכזו.
מי שעוזר להצית מילחמת־דת יהודית־מוסלמית, מש רת
במישרין את האוייב. הוא עוזר לו להנחיל מוטיבציה
דתית־קנאית למאה מיליון ערבים מוסלמיים. גרוע מזה :
הוא מסייע בידי האוייב למשוך אל תוך מילחמה זו
מאות מיליוני מוסלמים לא־ערביים, מן הפיליפינים ומי
מאלזיה ועד ניגריה וזנזיבאר.

התיתכן טיפשות גדולה מזוז

*** נית: מיתקפה זו

עלולה להמיט אסון על ד,נוצ־

רים הלבנוניים.

התנהגותם שד הנוצרים ככל מהלך המיל־חמה
הלבנונית היתה מטורפת, אם רואים את
הפרספקטיבה ההיסטורית.
הסיכוי היחידי של העדות הערביות הנוצריות הקטנות
להחזיק מעמד בצוק העיתים היה טמון ביכולתן להשתלב
בתנועה הלאומית הערבית החילונית. גדולי הוגי־הדיעות
הנוצריים בלבנון הבינו זאת, והם נמנו עם אבות הלאו מיות
הערבית המודרנית. די להזכיר בהקשר זה את שמו
של ג׳ורג, אנטוניוס, בעל ההתעוררות הערבית.

היה זה מישגה היסטורי מצד הנוצרים להבליט
את ייחודם העדתי כנגד המוסלמים,
ולהפכו לדגל פוליטי. האחראים דמישגה זה —
עסקנים עדתיים קטנטנים, רודפי בצע ושררה,
שביקשו לשמור ס־ר!־ זו עד זכויות״יתר שאבד
עליהן הכלח — קיבלו על עצמם אשמה נוראה

תקדם את האינטרס הביטחוני הישראלי,
פשוט אינו יודע מה הוא שח.
ברור שכל איזור הנתון לשילטון לבנוני־נוצרי תלוי
כולו בחסות סורית, וייבלע בסופו של דבר בסוריה־רבתי.
יש לנו ברירה היסטורית בין סוריה־רבתי לבין מדינה
פלסטינית ,׳שתחצוץ בינינו ובין סוריה.

חשבון קר, אובייקטיבי, כלי רגשות וכלי
יצרים, מוברח להוביל למסקנה כי מדינה פלסטינית
עצמאית עדיפה אדן! מונים על סוריה
גדודה וחזקה, שתהיה כהכרה לאומנית, תוקפנית
וקנאית.
הצרה היא שעריכת חשבון כזה כלל לא תיתכן
בצמרת ישראל. כל־כך הרבה פיטפטו אצלנו על ״האירגון
הטרוריסטי אש״ף״ ועל ״,אירגון־הגג *של המחבלים״ ,עד
כי ממשלתנו נפלה קורבן לשטיפת־הטוח *שהיא עצמה
עורכת לציבור.
בעולם מעוררים ביטויים אלה של התעמולה היש ראלית
גיחוך. אך, כמו תמיד, שימעד, התעמולה את
התועמלן עצמו.
המציאות היא שקיימת עתה הזדמנות היסטורית למ צוא
שפה משותפת עם התנועה הלאומית הפלסטינית
(ראה עמודים .)11—13 המיתקפה בדרום־לבנון מסתירה
הזדמנות זו, ועלולה לסכל אותה.

זוהי התחכמות, החוסמת את הדדד לפני
פיתרון שד ממש. פירותיה יתגלו במהרה כפי•
רות-הדימיון. אולם אנו עלולים לשדם עבורם
מחיר בכד.

* בכותרת לתמונה זו בעיתון האמריקאי הראלד טריב־יון
נאמר :״נערה ונער לבנוניים ליד מיקלעיס מתוצרת
ארצות־הברית, הדומים לאלה שבשימוש צה״ל בסיור
לאורך הגבול הישראלי ליד מטולה...״

במדינה
העם
הכוכבו־.־51

זדגד האמריקאי 50
כוככימ — אד בחירת הגשיא
חשובה לישראל 7א פחות
מאשר? 50 המדינות
בישראל התחרו החמסינים במזג־האוויר
הקריר של הסתיו. העיתונים מלאו ידי עות
על שביתות וסיכסוכים. צי־הסוחר
היה מושבת, התעופה האזרחית עמדה
להשתתק, הרופאים התפטרו בסיטונות, ה סטודנטים
נאבקו על שכר־ד,לימוד. בשו רה
של מיפעלים פרצו סיכסוכים.
לרגע היה נדמה כי המדינה כולה נסחפת
בגל של שביתות, בעיקר בשירותים הצי בוריים,
שאיימו להכניסה לאנרכיה. העדרה
של הנהגה סמכותית, עימות בין הממשלה
וההסתדרות על קיצוץ הסובסידיות והעל את
מחירי המצרכים החיוניים, האינפלציה
הדוהרת — טל אלה דחפו ציבורים -שלימים
למעשים קיצוניים.
רוב הפעולות האלה היו קשורות ב בחירות,
שתיערכנה בישראל בעוד שנה.
כל עובד בישראל יודע כי ההזדמנות
הגדולה שלו להיטיב את שכרו באה
בשנה האחרונה לפני הבחירות, כאשר
השילטון אינו יכול להרשות לעצמו זע זועים
כבדים מדי. יום אחרי הבחירות
ישתנה המצב כליל.

אולם עיקר תשומת־הלב של האדם ה ישראלי
היתד, מופנית, השבוע, לבחירות
אחרות — אלד, שנערכו ביום השלישי
מעבר לים.
הכירה השנייה. הדגל האמריקאי
כולל חמישים כוכבים, כמיספר החברות
בפדרציה של ״המדינות המאוחדות״ ,הק-
תייר. בעיברית משום־מה ״ארצות־הב־רית״.

וגם
לשתות משקה קל. אפשר רק -בנסיעה ברכבת
מדוע להתמודד עם בעיות התנועה בכבישים.בנסיעה ברכב
הפרטי,כאשר אפשר ברכבת לנסוע,בבטחון בשלוה וגם בחסכון.
נצלו את היתרונות שהרכבת מעניקה לכם והתענגו.

רבבת עורויל
לשכת הכרסום הממשלתית

1ה ג!
בחוד ש נוב מבר ׳וזק״ס מיבצע
״הכן רכבך לחורף,
במסגרת המבצע תוכל לבדוק רכבך במוסכים מורשים. הבדיקה כוללת: בלמים,
הגה, מגבים, אורות וצמיגים ועולה — 15.ל״י
(— 5.ל״י — מערכת אורות 10— ,ל״י — בדיקה מכנית)

אל תשכח לבקש במוסך את תוית המבצע!

הכו וכבר לחורו בהקדם

הבטיחות

בדרבים >

אך מבחינת השפעתו של השילטון ה אמריקאי
על חייה היומיומיים, יכלה יש ראל
להיות המדינה ה* . 51 אין מדינות
רבות בעולם התלויות בארצות־הברית מכל
הבחינות — המדינית, הצבאית, הכלכלית
— כמו ישראל. ובארצות־הברית עצמה
אין ציבור המסוגל להפעיל לחץ מרוכז
על ממשלת וושינגטון כמו יהודי ארצות־הברית,
הקשורים בישראל. וושינגטון היא
עתה הבירה השנייה של ישראל.
לכן יש חשיבות מכרעת לתוצאות הב הירות
האמריקאיות גם בעיני האזרח ה ישראלי.
האם יוסיף הנשיא הבא לספק
לישראל סכומים עצומים של כסף? האם
יספק לה נשק מודרני ומתוחכם בכמויות
מאסיביות? האם יכפה על ישראל מייד
הסדר־שלום על-פי תוכנית־רוג׳רם הישנה,
או ידחה את הדבר עד אחרי הבחירות
בישראל?
התשובות על שאלות אלה, ישפיעו ב צורה
ישירה ומכרעת על חייו של כל
אדם בישראל.
כחידה אפורה. אילו היו אלד, בחירות
בין שני מועמדים בעלי עמדות שונות
ומנוגדות, יכלו בחירות אלה לקבל ציביון
דרמאתי מאד בישראל. מד-,גם שעד הרגע
האחרון לא היה ברור מי יזכה בהן.
אך האזרח הישראלי, כמו האזרח ה אמריקאי,
התקשה מאד להבדיל בין ג׳רי
פורר וג׳ימי קארטר. שניהם נידאו דומים
מאד, גם ביחסם לישראל ולמרחב.
הכל הסכימו שגם פורר וגם קארטר,
אם ייבחר, יפתח במיתקפה מדינית גדו לה
להשגת הסדר, שישליט במרחב את
.,השלום האמריקאי״ ,שהוא עכשיו אפשרי.
ההבדל העיקרי הוא שפורד יכול לעסוק
בכך מייד, באמצעות ממשלתו הקיימת
והנרי קיסינג׳ר רב־ד,פעלולים, בעוד ש־ג׳ימי
קארטר יוכל להיכנס לפעולה אמי תית
רק באביב הבא, אחרי שממשלתו
תיכנס לתפקידה בינואר ותתמחה ב עניינים.
מבחינה
^ *יכלו מתנגדי ההסדר להע דיף
את קארטר. אך מישאלי דעת״קהל
הוכיחו כי רוב הישראלים מעדיפים דוו קא
את פורה ביגלל אותר, סיבר, המביאה
אמריקאים רבים להעדיף איש אפור זד: ,
הנטייה הטבעית של אדם להעדיף מישהו
העו ל ם הז ה 2044

כפר קאסם
הדגל השחור

זאת חיתה התזכורת
היחידה דפשע־המידחמה
הנורא ביותר כתודדות
ישראד, שאירע?פגי 20 שנה

ג׳רי פדרד

ג׳ימי קארטר
איך להבדיל ביניהם?
ידוע, גם אם אינו מלהיב, על מי שאינו
ידוע, שאין לדעת בבירור מה יביא עימו.
יתכן שג׳רי פורד הצטער השבוע על
כי ישראל אינה המדינה דד 51 בפדרציה,
וכי אין לה מושבים ב״מועצת האלקטו-
רים״ שבה, בשיטה האמריקאית המסובכת
והמייושנת, נערכת פורמלית בחירתו של
הנשיא.
כנסת צדם כהיכל

הכנסת חזקה כבוד
7איש שתכע דפזרה
ולכטל את הדמוקרטיה במדינה דרושה היתה מידה גדושה של בורות,
ביזוי־עצמי והתבטלות מצידה של הכנסת
כדי לערוך את הישיבה החגיגית שערכה
השבוע לציון יובלו של המשורר הלאומני
אורי צבי גרינברג.
זהו כבוד שלא נפל אף בחלקם של
יחידי־סגולה בקרב העם. רק דויד בן־גוריון
זכה, לפני אצ״ג, שהכנסת תערוך לכבודו
ישיבה חגיגית. אבל בן־גוריון היה ראש־ממשלה
וחבר הכנסת מאז הקמתה, שלא
לדבר על תרומותיו בשאר המישורים של
החיים המדיניים.
מעולם לא חלקה הכנסת כבוד לענקי-
הרוח שחיו במדינה. לא מרטין בובר, לא
הוגו ברגמן, לא חתן פרס־נובל ש״י עגנון
ואף לא משורר לאומי כנתן אלתרמן, זכו
בכבוד שבו זכה השבוע האיש, ששירתו
מבטאת את היצרים הלאומניים הפרימיטי ביים
ביותר ואת ההשקפות הפאשיסטיות
הקיצוניות ביותר.
מדינאי מתיימר. חברי־הכנסת, ש נכנעו
ללחצה של הלאומנית הקיצונית
גאולה כהן, ומפחד שערוריה הסכימו ל תביעתה
לערוך את הישיבה החגיגית, יכלו
בנקל לפטור עצמם בתירוץ שאינם בקיאים
בשירתו של אצ״ג, או שלמשורר מותר גם
להיות קיצוני.
אלא שאורי צבי גרינברג אינו רק משו רר.
במשך דור שלם הוא התיימר גם
להיות מדינאי, דמות פוליטית, מורה־דרך
בחיים המדיניים של האומה. השקפת-עולמו
המדינית היא טוטאליטארית קיצונית, כמ עט
נאצית, עומדת בסתירה לעצם מהותה
של הכנסת כמוסד המייצג את החיים ה דמוקרטיים
במדינה.
שכן אורי צבי הטיף בגלוי לביטול הדמו קרטיה
ולפיזור אותה כנסת, שעתה מחלה
על כבודה וחלקה לו כבוד.
ב־ 1961 קבע אצ״ג :״כל מישטר דמו-
קראטי שלא־במקומו ושלא-בזמנו ושלא-
בעם-כתיקונו אינו אלא סכנה מוחלטת ל קיום
העם והמדינה ...כל זמן שלא יבוטל
העולם הז ה 2044

על-ידי מר בן־גוריון, ראש־הממשלה היום,
וחבר מיטב עוזריו, מישטר ה,דמוקראטיה׳
הזאת שמשמעותה אנארכיה — מכל ה בחינות
— אין מוצא לשום שינוי. סכנה
היא לקיומנו הגופני ממש. אנו נירקב
בתוך בתינו, בין מישפחותינו. תבוא עלינו
שואה, והיא תהא כשואודפיתאום, כשואת
היטלר.
״ועוד הפעם העצה שלי: פיזור הכנסת!
״קרואים להצלה: בחירי האומה ולא
נבחרים.״
זה לא הפריע לגרינברג לבוא אל
כנסת הנבחרים, שאינם בחירי האומה,
כדי לקבל מידה את הכתרתו כמשורר
לאומי.
טפס ההשפלה. טכס משפיל ומבזה
מעין זה לא יכול היה להיערך לולא
פחדנותם של יושב־ראש הכנסת ישראל
ישעיהו ושר־החינוך אהרון ידלין. אלה
לא נטו בתחילה להיענות לבקשת חסידיו
של אצ״ג בליכוד לציין את יובלו בישיבה
חגיגית.
אולם כשגברו הלחצים, ואליהם אף נילוו
איומים להקים שערורייה, מיהרו להיכנע
וליטול חלק פעיל בטכס השפלת הכנסת.

עיתונות
גו״ס של שבת

האופוזיציה והממשזה
משתפות סעודה
במיזחמה בעיתונות
אחרי שחילקה כבוד מפוקפק למשורר
אורי צבי גרינברג (ראה הכנסת) ,התפנתה
הכנסת לאמץ את מישנתו הרעיונית ול יישמה
בחיי היום־יום במדינה.
כשיצא מהישיבה החגיגית שנערכה ל־בודו,
רואיין אצ״ג על־ידי הכתב הפרלמנ טרי
•של הטלוויזיה, אלימלך רם, ובין
השאר אמר גם את הפסוק :״העיתונות
היא דבר חשוב.״
היתד. זו אמירה מפתיעה לגבי מי שב משך
תקופה ארוכה טען נגד העיתונות
הי־שראלית, כי היא האחראית להשלטת
מישטר האנארכיה במדינה.
״במה אתה רואה את עיקר תפקידה של
העיתונות?״ -שאל רם את המשורר הי שיש,
וזה השיב לו בדברים כדורבנות:
״הדבר העיקרי הוא שהעיתונות לא תפר סם
את מה שלא צריך לפרסם.״
לסתום את הפה. וכבר נמצאו שלו שה
ח״כים שהזדרזו והגישו את הברקתו
זו -של גרינברג בצורת הצעות־חוק. היו
אלה הצעות־חוק פרטיות, שהוגשו לווע דת
החוקה-חזק־ומישפט של הכנסת, שנו*
דו למנוע פירסום שמות עצורים לפני שמו*
גישים נגדם כיתבי־אישום.
הרעיון הנואל הזה אינו חדש. הוא הוגש

עוד בכנסת שעברה, בידי נציג הפנתרים
השחורים. עתה, בעיקבות פרשת ידלין,
שמעצרו, זמן קצר אחרי שמונה כמועמד
לנגיד בנק ישראל, הביך את הממשלה,
נמצאו לממשלה גויים־של־שבת שיעשו את
מלאכתה.
היו אלה ח״כ המפד״ל אברהם מלמד
וח״כי הליכוד אהוד אולמרט וידידיה בארי,
•שהגישו את הצעת־החוק -שנועדו, כביכול,
לשמור על כבוד האדם ועל הכלל כי הוא
מוחזק זכאי כל עוד לא הוכחה א־שמתו
בבית־מישפט.
במאמר מוסגר ניתן לומר כי היה זה
לעג הגורל שדווקא ח״כ אהוד אולמדט,
היה בין ראשוני הקופצים לנסח את החוק
החדש. אבל במדינת האפשרויות הבלתי
מוגבלות, אפ-שרי גם שהח״ב, שאימץ לעצ מו
כשיטה לשפוט אזרחים מעל במת־הכנסת,
מבלי שיוכלו להתגונן, דווקא הוא
מתיימר להגן עליהם מפני העיתונות הנו ראה.
מעבר
לניסוחים המלוט-שים, היה זה צעד
נוסף שמטרתו להגביל את חופש העיתו נות
ולסתום את פ־ה. בהיותם מודעים ל עובדה
כי לא רק אנשי מיפלגת השילטון
אלא גם נציגי האופוזיציה עלולים להיעצר
כחשודים במעשי־שחיתות, עשו ח״כי הלי כוד
את מלאכתה של הממשלה.
כד הח״כים חשודים. הרעיון שב יסוד
הצעות־חוק אלה הוא אבסורדי ומ טופש.
הוא מבוסם על ההנחה כאילו ניתן
למנוע מהעיתונות לפרסם זהות חשודים
שנגדם נערכות חקירות, או מעצר חשו דים,
באמצעות חוקים. לא זו בילבד שהד בר
בלתי־ניתן לאכיפה, אלא שתוצאותיו
עלולות להיות חמורות. תחת מידע מבוסס
ומהימן, ייאלצו אזרחי המדינה להיזון מ שמועות
ורכילות.
אישור הצעות החוק הפרטיות של ה־חח״כים
מלמד, אולמרט ובארי, כמוהו
כהנחת היסוד לתעשיה חדשה בישראל —
חרושת השמועות.
באותו יום עצמו -שבו הוג-שו הצעות-
החוק לאיסור פירסום שמות חשודים,
נתנה העיתונות עצמה דוגמה מוחשית
למה שיתרחש אם, וכאשר, יתקבלו חוקים
מטופשים אלה.
ידיעות אחרונות פירסם ידיעה- ,שלפיה
נחקרים עתה שלושה חברי-כנסת על קיש־ריהם
עם העולם התחתון. כיוון שהעיתון
לא פירסם את שמות החשודים, הפכו כל
120 חברי הכנסת, אוטומטית, חשודים-
בפוטנציה — כולל אותם השלושה שהגישו
את הצעות־החוק, המייועדות להפוך ידי עות
מעין זו ללחם־חוקה היומי של העי תונות.
עיתוני
ישראל, כמו בעבר, לא נקטו
כמעט עמדה כלפי הצעת-החוק המכוונת
להגביל את חופש העיתונות. אבל לממ שלה
ולאופוזיציה כאחד, צריך להיות
ברור: צעד אנטי דמוקראטי מעין זה,
לא יעבור בשקט.

ל־ 49 הפועלים הערביים, גברים, נשים,
ילדים וילדות, שעמלו בשדות באותו יום
שני, היה זה יום רגיל לגמרי. הם ידעו
כי תוך כמה שעות יסיימו את עבודתם,
יחזרו הביתה אל מישפחותיהם בכפר-
קאסם.
הם לא ידעו כי באותם רגעים נאמרו
שתי מילים גורליות — שתי מילים שהיו
גזד־דין מוות.
מיבצע־סיני עמד להתחיל באותו לילה.
מפקד הגיזרה לאורך גבול המשולש, יס־קה
שדמי, הדריך את שמואל מלינקי,
מפקד יחידת מישמר־הגבול, שקיבלה ע?
עצמה את השמירה על האוכלוסיה הער בית.
על הכפרים הערביים הוטל עוצר
משעות הערב.
מה יהיה גורלם של הערבים העובדים
מחוץ לכפריהם, ושיחזרו הביתה מבלי
לדעת כלל על הטלת העוצר?
על שאלה זו נאמרו שתי המילים הנו ראות
:״אללה ירחמו אלוהים ירחם
על נישמתם״ — אימרה הנאמרת על
המתים).
תוך כמה -שעות הפכו שתי מילים אלה
מציאות נוראה. מחלקה של מישמר־הג־בול,
בפקודת גבריאל דהאן, קצין צעיר
ואהוד מיוצאי מארוקו, תפסה מקום במ בואות
כפר־קאסם 49 .פועלים ופועלות,
ביניהם ילדים, הועמדו אל הקיר ונרצחו
בדם קד ביריות תת־מקלעים.
סן הטבח ניצלו רק כמה פצועים, ש הושארו
במקום כמתים, וילדה שנקברה
תחת גופת אמה ושהעמידה פני מתה.
הם היו עדי־הראייה לפשע-המילחמה ה חמור
ביותר בתולדות ישראל.
מה חשנז הקצינים ז׳ השבוע, ב דיוק
20 שנה אחרי שנאמרו שתי המי לים,
נתקבץ קהל של קרוב לרבבת אנ שים,
כשליש מהם יהודים, כדי להסיר
את הלוט מעל מצבת־זיכרון, שהוקמה
במקום הטבח. על לוח •של שיש לבן היו
(המשך בעמוד )22

כת הרוג לוקחת תמונתו
כיצד זה קרה?

במדינה
(המשך מעמוד )21
רשומים 49 השמות — ביניהם שמות
שהופיעו פעמיים ושלוש, עדות לנפילת
הורים וילדים יחדו תחת מטר הצרודות.
לאחר מכן, בתהלוכה שקטה ומרשימה,
צעדה הרבבה אל מרכז הכפר. רחבה
גדולה הוכשרה לקיום עצרת־זיכרון. מעל
לבמה התנוססו תמונות ההרוגים ,שהוש אלו
על״ידי מישפחותיהם — לצד קריאה
בעברית ובערבית לאחוות שני העמים,
והצו :״לזכור ולא ל־שכוח!״
נערה, ששיכלה ביום הרצח אח ואחות,
נשאה ראשונה את דבריה המזעזעים —

שני צדי המטבע :״נזכור את הרוצחים,
אך גם את אותם שסירבו לרצוח! את
משתיקי הפרשה, אבל גם את היהודים
האמיצים שהסתכנו כדי להביא לפירסום
הזוועה, את המחפים על הפושעים, אבל
גם את השופט בנימין הלוי, שדיבר ב-
פסק־דינו על, הדגל השחור של אי־ההד
קיות׳ ,שריחפה על פקודודהטבח.״
אבנדי סיפר כי מערכת העולס הזה
החליטה, מייד בהתקבל הידיעה הנוראה,
להפר את צו הצנזורה ולפרסם את הדב רים,
גם אם יהיה הדבר כרוך בהליכה
לבית־הסוהר. לשם כך קם צוות •שהכין

ביותר״!!
״הסרט האמריקאי המקורי
רולינג סטיו

רחובות ז1עמיכו

הסרת הדוט מעד אנדרטת־ הזיכרון כמקדם הטבה
שתי מילים — 49 הרוגים

578££75

מרטו של

מרטין סקורסזה ן״נהג מונית״)
עם שחקני.נהג מונית

רוברט דה נירו• הארווי קיטל
משך השבוע חוץ מיום ו׳

ש בו ע צ
11א 10 , 12 ,2 ,4.30 ,7.30 ,9.30
מוצ״ש 7.30 ,9.30 סינמה

יש לו ותשובה
מבצע סיו ח ד *

״י 30, 000לה
נחה

דירות גינד־י
סניף ראשי. הרצל? .51 ראשון־לציון

למרות הכל!
מחיר הפירסום של ע מוד

011103

הוא רק

2 8 8 0ל״י

היתומה עליה יופון! מפפידה את אמה
אללה ירחמו !
תיאור של יום הרצח. אחריה דיבר צעיר,
•שאביו נהרג באותו יום, לפני לידתו.
בזד. אחר זה דיברו ראשי מועצות ער ביות.
אך את מחיאות־ד,כפיים הסוערות
ביותר ייחדו אלפי הערבים בקהל לנוא מים
היהודיים :
• ח ״ב מאיר וילני טען שהטבח
מבטא את ״מדיניות הממשלה.״
• הבמאי אדיה זקם הפריך מייד
דברים אלה, קבע כי הטבח חיה חריג.
בין השאר סיפר כי •שירת כקצין צעיר
תחת פקודת יסקר, שדמי. כאשר נפל חבר
בפעולה, העמיד -שדמי את הקצינים־ד,צו ערים
ב־שורה, ייסר אותם על הבעת־פני-
הם האבלה, הכריז :״אני שמח שהוא מת,
מפני שביגלל זה אתם תהיו קצינים יותר
טובים !״
• ח״כ מאיד פעיל, שהיד, באותה
תקופה קצין בצד,״ל, קבע כי מרבית הק צינים
הזדעזעו מן הטבח. הוא גם הזכיר
כי כל מפקדי־ד,מחלקות •ששמעו את פקו דתו
של מלינקי, מילבד דהאן, התעלמו
מן הפקודה ולא ערכו טבח דומה בכפרים
הסמוכים.
• אדרי אמרי ביקש לראות את

חוברת מייוחדת* .בהיוודע הדבר לשיל־טונות,
התירו את הפירסום בעיתון -
וכך התגלגלו הדברים להחלטה ל ע מל
מישפט.

• איש־הודאטרון אליקים ירון

קרא לליכוד מהנר,־ד,שלום, כדי למנוע
מעשים כאלה בעתיד.
• המשורר יבי התחדד, עם המשו רר
הערבי בקריאת •שירים• .שניהם זכו
בזרי-פרהים.
רגע מז עז ע. קהל הרבבה ישב בשקט,
אף שבאמצע הנאומים החל גשם שוטף
לרדת על ראשו. מחיאות-כפיים ליוו את
הקריאות לידידות, את גינוי מיסמך קניג.
את איזכוד זכותם של הפלסטינים למדינה
כדשלהם.
אך? הרגע המזעזע ביותר היה דווקא
בתום העצרת, כאשר קם הקהל ופנה
לדרכר. כמה עשתו! ילדים הצטופפו ליד
הבמה /הם הורידו את תמונות ההרוגים,
וכל י^ד לקח הביתה את אחת התמונות —
תמוגר!,של אב, אם, דוה אח או אחות.

• ^כלל את חברי־המערכת אלכם מטיס
ואורי וסלע.
ה סו ל ם הזה 2044

ציקים קרועים, וושימו
1 1ושלומים שנה מופיע שגו
1במחנה גשש *
של אשו י וליו, נתגלו ב מיקדו
חלק מן האנשים המופיע] ,
1בושימה נחקוי * חשד
שהתשלומים קשווים במעונה לטישטוש עקסח הנו שה

המיסהניס וחצאו

ך* יום חמישי שעבר, טיילו כמה
חיילי מילואים ליד מחנה דורה ה נטוש
(בה״ד 3לשעבר) כאשר הבחין
אחד מהם בערימה של צ׳קים קרועים,
מהודקים בסיסת־נייר ומהדק, שהתגלגלו
על החול, לא הרחק משפת־הים. מתוך
סקרנות הרים החייל את הצ׳קים, ראה כי
על הנייר כתובים כמה שמות ולידם סכומי
כסף שהסתכמו ב־ 43 אלף לירות. ייתכן
כי החייל היה משליך את חצ׳קים חזרה
אילולי ראה כי אחד השמות היה ״ידליך.
כיוון שהיה אדם משכיל, המצוי בחד שות,
נטל את המיסמכים כולם למשטרת
נתניה, שהעבירה אותם מייד למטדדהאר־צי
של המשטרה, לידי ניצב משנה בנימין
זיגל.
זיגל הזמין לחקירה את האיש שהיה
חתום על חצ׳קים, שהיתגלה כצורף תל-
אביבי ששמו הפרטי הוא דב, המשחק
הרבה בקלפים. הוא נחקר לפ*שר הסכום
המופיע ליד השם ידלין. כמו כן נשאל
לקשריו עם דמות ידועה בחוגי המסחר
של תל־אביב, שהפכה לאישיות עסקית
מכובדת הנמנית עם ידידיהם הקרובים
של אשר ידלין ואברהם עופר מזה שנים
רבות. דמות זו קרובה מאוד גם למאיר
פלוקסמן, שנסע לחו״ל עם התחלת הח קירה
נגד ידלין וא-שר מכר לידלין מכו נית
של מרכז תנובה במחיר נמוך וכת מורה
דאג לו ידלין לקבלת זכיונות שונים.
(פלוקסמן היה מנהל הרכב בתנובה וכיום
הוא מפעיל חניונים במוסדות קופת־חולים
ללא מכרז ובמוסדות אהרים וכן בעל
בית־הקפה סקאלה).
חקירות המשטרה על קשרי מהמרי ה קלפים
ובעלי הצ׳קים עם ידלין ועם הד מות
הידועה לא היו מקריים. מזה זמן
חושדת הכדשטרה כי דמות זו ניצבת מ אחרי
מערכת של מעשי חבלה וטישטוש
בחקירתה, וכן מאחרי האיומים על עדים
בפרשה. עד כה לא עשתה המשטרה מאמץ
רציני לברר מי הם המכשילים את חקי רתה.
המעשים
הידועים עד כה הם :
• איום על נפתלי אלשייך, איש־עס־קים
שהיה עד־ראיה להפסדיו של ידלין
בלאם־וגאס. אלשייך התבקש על ידי ביר־יונים
לסגור את פיו. סמוך לתחילת ספ טמבר,
לפני שהמשטרה פנתה ליועץ־ה־משפטי
לממשלה והודיעה על תלונה שיש
לה נגד ידלין, היא ערכה חיפוש אצל
אלשייך כדי למצוא דולרים, בעקבות תלו נה
אנונימית. במהלך החיפוש נחקר אל־ישייך
על ההימורים של ידלין בלאס־וגאס.
יומיים לפני החיפוש נעשה נסיון לפרוץ
את ביתו של אלשייך, כנראה כדי לשתול
שם את הדולרים. סימני הפריצה נראו
על הדלת. הפורצים הונסו על ידי שכנים.
י• פריצה לבית־ד,מלאכה של השרברב
מיכאל סימון, בלילה אחרי שתיקן את
הביוב הסתום בבית ידלין. מארגני מסע־החבלה
חשדו כי לקח עמו מיסמכים, ערכו
וחיפוש בבית־המלאכה שלו שמנעולו נוסד.
• איומים טלפוניים על לאה סברד־לוב,
בעלה ובנה, כדי למנוע ממנה למסור
עדות במשטרה על הידוע לה בפרשת
ידלין. סבדדלוב היתד, חברה קרובה של
מלכה הרצברג, ידידתו של ידלין ומלכה
החביאה אצלה את הציורים של הצייר
צבי שור.
י • איומים על כותב שורות אלו, כדי
לגרום לכך שיפסיק לטפל בפרשת ידלין,
והטרדות בלתי פוסקות שלו. אחד המק רים
יתואר כדי לחת מושג על הארגון

העומד מאחרי המחבלים. לביב ישב בקפה
אקסודוס עם כמה עיתונאים, כאשר נקרא
לטלפון. קול שאלו אם הוא יגאל לביב,
ומשהשיב בחיוב, נסגר הטלפון. עשרים
דקות לאחר מכן הגיעה לקפה ניידת מש טרה
וטענה כי נמסר לה שלביב נושא
אקדח ללא רשיון.
על מעשי חבלה מאורגנים אלה התריע
אורי אבנרי במכתב לשר־ד,משטרה שלמה
הילל, בו ביק-שו לחקור מי הם העומדים
מאחרי החבלות. נראה כי החקירה התנהלה
בעצלתיים, כיוון שהמחבלים הספיקו לתאם
עמדות עם הצורף דב שנחקר במש טרה
בקשר לצ׳קים הזרוקים. הוא מסר
כי השם ידלין שהופיע על הצ׳קים הקרו עים
נרשם בתור בדיחה במהלך משחק־קלפים
סוער.
המשטרה של חוסר־המעש הבולט
בענייו החבלות בחקירה, מעלה את
החשש כי אולי יש למישהו עניין שה חקירה
המשטרתית תופרע. ודאי כי ה חוקרים
עצמם, החל מחוקרים פשוטים

ועד תם גות

לניצב יעקב קדמי, עושים ככל יכול כדי
לקדם את החקירה. אולם התנה הדרגים
הגבוהים נראית תמוהה ביו אם
לנקוט בלשון המעטה.
מדוע עוכב המעצר!
ן* צ׳קים שהתגלו עתה במחנה, ופרשת
1 1מסמכי השרברב, שגורמים מסויי־מים
בעיתונות מנסים עתה להמעיט מח שיבותה
כאילו לא היתד, ולא נבראה,
מוכיחים כי נעשה נסיון מכוון להשמיד
מיסימכים ועדויות. פרשות אלו מראות
בבירור שאילו נעשה חיפוש או מעצר
אצל אשר ידלין, בני משפחתו ומקו רביו
במועד מוקדם יותר, היו החוקרים
שמים ידם על חומר חשוב שהעדרו מחבל
עתה בחקירה.
שאלת המפתח היא מדוע נעצר אשר
ידלין רק ב־ 18 באוקטובר, כאשר הבדיקה

עיור 11 ,ל 71היך מימיו נראה אחד הקי־רות
באחת הדירות של
| / 11 # 11 11 11 4י
שרה הרי, אחותו של אשר ידלין שנעצרה השבוע גס היא.
זוהי דירה ברחוב מגידו 1בחיפה והיא מושכרת לשלוש
סטודנטיות, ביניהו קרובת משפחתה, אסתר ישראלי. חדרי

הרשמית בתלונות נגדו החלו חודש קודם
לכן, ב־ 17 בספטמבר עת נפגש עם היועץ-
המשפטי לממשלה אהרון ברק.
אנשי משרד־ד,משפטים טוענים, כי עש רה
ימים אחרי הפגישה בין ברק לידלין
לא היתד, כל חקירה אלא בדיקה ובשלב
זה לא היה מקום למעצר או חיפוש. מש החלה
חקירה רשמית, ב־ 27 בספטמבר,
הוציא היועץ־המשפטי לממשלה הנחיה ל משטרה
לפיה לא ייעצר ידלין לפני שיהיה
בירור נוסף בעניינו בממשלה.
הנחיה זו כבלה את ידי החוקרים בכל
הדרגים. החוקרים דרשו ללא הרף לעצור
את ידלין כדי שלא יפריע בחקירה. לחצם
התנקז לכיוון בנימין זיגל, שתבע י מניצב
יעקב קדמי כי ידלין ייעצר וכי יינתן להם
לחקור את הפרשה ככל חקירה רגילה
אחרת. קדמי לא היה רשאי לפעול בנושא
ידלין בלי אישורו -של ברק. קדמי דיווח
לברק בכל יום על התקדמות החקירה
וקיבל הנחיות כיצד לנהוג למחרת.
האם תבע קדמי מברק לעצור את ידלין

הדירה מלאים בציורים כמו בגלריה מכובדת ביותר. הציורים
הס של טובי הציירים, כולל ציור גדול של הצייר צבי שור
(משמאל) .שרה הרי עצמה, שנעצרה השבוע בידי המשטרה,
גרה בדירה אחרת ברחוב שוהם 47 בהדר הכרמל, וגם
דירתה זו מלאה בציורים בכל מקום פנוי על פני קירות הבית.

מלנה הוצבוג הו
עם אחותו שר
שוחד מהאדויכו

(המשך מעמוד )23
לפני ה* 18 באוקטובר? המשטרה מסרבת
לדבר בנדשא זה. משדד המשפטים מגיב
כי ״לא היו חילוקי דעות בין קדמי לברק
בנושא המעצר. משרד־המשפטים היה ב־דיעה
כי אילו רצה ידלין להשמיד מיס־מכים
היה יכול לעשות זאת קודם לכן
והמעצר לא ימנע ממנו זאת.״
הנחה זו של משרד־המשפטים מופרכת
לאור העובדות הידועות עתה. האם תבע
קדמי מברק לעצור את ידלין ונכנע לשב־

אלחנני

האדריכל הנודע אבא אלחנני, שנעצר לכמה שעות בקשר לפרשת ידלין,
נראה בשעת וינוח על תוכנית־האב של תל־אביב עס עמיתים למיקצוע.
בחקירתה במישטרה מסרה מלכה הרצברג כי העבירה שוחד וציורים מאלחנני לידלין.

שדה הרי, אחותו של
אשר ידלין, סוכנת־בי־טוח
של חברת יובל, שהיתה מעורבת
בעיסקות רבות עס אחיה והחשודה גם
בגניבת ציורים מהצייד הישיש צבי שור.
נועו של ברק כי מוטב שלא יתבע זאת?
משרד־המשפטים טוען כי אילו תבע קדמי
את המעצר בצורה אולטימטיבית לא היה
ברק מסרב. המישטרה טוענת כי נאמר לה
שההנחיה הקובעת היא זו האוסרת מעצר
או חיפוש עד לדיון הנוסף בממשלה ש היה
ביום ראשון, יום לפני המעצר.
מה שברור עכשיו הוא כי דחיית המעצר
והחיפוש חיבלה בחקירה בצורה קשה.
כאשר רשת חבלנים מפריעה לחקירה כל
הזמן, דואגת להוליד את המשטרה בעק בות
מוטעים, ומפעילה לחצים ואיומים
על עדי־מפתח. המשטרה יודעת כי ידלין
ידע כל יום על מה יחקרו אותו למחרת,
וכי היד, מי שדאג לדווח לו על מהלך

יינים ככל עבריין אחר ומסוגלים לכל
מעשה כמו פודץ־קופות. טעויות אלו בשי קול
הם שגרמו לכך -שברק נרתע ממעצרו
של ידלין ב*שלב מוקדם, ובכך גרם נזק
חמור ביותר לחקירה.
כאשר נסתיימה ישיבת הממשלה שביט לה
את מינויו של ידלין, ביום רא־שון 17 ,
באוקטובר, יצא ממנה שר־המישטרה שלמה
הילל לפגישה לא־נעימה. ידידו משכבר
הימים, אשר ידלין, המתין לו לשיחה
בארבע עיניים בלישכת השר. הפגישה
נמשכה כשעתיים, ובמהלכה בקעו צעקות
רמות מתוך החדר. ה-שר הילל עצמו סיפר
לאחר־מכן, כי ידלין ביקש שיורה להקל
מעל לחץ החקירה נגדו. השר הילל סירב,
לא רק משיקולים ענייניים אלא גם מפני
שאין לו כל סמכות להתערב במהלך הח קירה, שהופקדה כולה בידי היועץ־המיש־פטי־לממשלה.
ידלין
חזר אל ביתו שבתל־אביב, אחרי
ששוחח גם עם השר אברהם עופר, המסור
לו עד היום והקשור עימו בשורה ארוכה

של עיסקות כלכליות.
בפגישותיו בירושלים למד ידלין לדעת,
כי צפוי לו מעצר בקרוב. הוא הגיע
לביתו, ופתח בהשמדה •שיטתית של חומר
מחשיד. השמדה זו התגלתה לאחר שצי־נורות־הביוב
בדירה נסתמו ובעליה הזמין
את השרברב מיכאל סימון לתקן את הס תימה.
כתוצאה מכך בוצעה פריצה לבית־המלאכה
-שלו. ובעיקבותיה גילתה המיש־טרה
את דבר השמדת המיסמכים ושמה
יד על כמה מהם.
האם הודיעו לידלין במפורש כי ייעצר
בזמן הקרוב?
אין ספק כי עד לשיחותיו בירושלים
היד, ידלין משוכנע שהממשלה לא תבטל
את מינויו, וכי החקירה תסתיים במהרה.
ביום החמישי שלפני ישיבת הממשלה הצ היר
לידיעות אחרונות, כי הסוף הטוב
כבר נראה באופק, ובי עוד מעט תחל
שעת החשבון.
ביום הראשון שבו נערכה ישיבת הממ שלה,
ולפניו, נתן ראיונזת תוקפניים ל־

מדינ ת

חחברות

ל׳ נאדר 11ח * י ״ י
1976
נ סי ז

מס־ חחין; 52-002756-2
יגנוי
*וי ד רו ב ר סי —ז ריז
רחובגנו 17

ה גיון •

בדיקה של הניתן לבדוק כעת מראה
כי האחריות הישירה למניעת מעצרו של
ידלין מוטלת על היועץ־המשפטי לממש לה
פרופסור אהרון ברק. לא רק כמי
שהאחריות לחקירה כולה היא עליו מטעם
הממשלה, אלא גם כמי שהורה לא לעצור
את ידלין.

פגישה
עס השר
ך* טעות בשיפוט של ברק נבעה מחנ ו
1חה כי החומר נגד ידלין אינו רציני
ולכן לא כדאי לנקוט במהלכים משטרתיים
רגילים. עם התקדמות החקירה גבר אצלו
השיקול כי אסור לפגוע בכבוד מועמד
למשרת נגיד בנק ישראל, וכן השקפתו
הכללית כי אשר ידלין, אינו עבריין רגיל,
גם אם יתאמתו כמה מהחשדות נגדו. הוא
אחד משלנו, מכובד, שלא יעשה מעשים
להפרעה לחקירה.
ברק הוא טרי במשרת היועץ־המשפטי
ועדיין לא סיגל לעצמו השקפה כי גם
אישים מכובדים עלולים להיתגלות כעבר

נ די חי
רסס החצ רו ת
העת קי ם! סר אלגרסום 6ן
רח* ה ב רו ם , 20

סנייז

סר ארגס סו לוניז
רזז* ירסיהו , 9רסת -חן
טלסיז ! 11111

ושם החברות

מיכתב של רשם־החברות הממשלתי אל עורך־הדין
רוברטו אהרון, שבו מודיעים לו כי ימחקו את חברת
יסמ״ק, הבונה את המדיקל־סנטר מרישום החברות, אם לא תדווח כחוק ותשלח לרשם
מאזנים על עצמה. האיום המוקדם לא עזר, כמובן, אך רשם־החברות לא פעל דבר.

טלוויזיה, ובהם נשמע סמוך־ובטוח כי בק רוב
תבוטל החקירה כליל. רק שיחותיו
האמורות בירושלים גרמו לשינוי דעתו,
בעוד שקותדלכן היה כה בטוח בעצמו
עד •שלא עשה דבר להשמדת החומר ש ברשותו.

הדליף
על המעצר?
* 4קורכי השר הילל טוענים, כי ה-שר
1עופר היה זה שהזהיר את ידלין מפני
המעצר. לדיבריהם אמר היועץ־המישפטי־לממשלה,
במפורש, דברים -שמהם הובן כי
ידלין ייעצר. מקורבי הילל טוענים (וה דבר
מאושר על־ידי מי־שרד־המישפטים) כי
ההחלטה בדבר המעצר נפלה ביום הראשון
בשבוע, אחרי השעה שמונה בערב. מכאן
שבעת הפגישה בין הילל לידלין לא היה
עדיין לד,ילל כל מידע על המעצר הצפוי.
אולם ברור כי אם שמע ידלין מהילל שאין
הוא מוכן להקל מעל החקירה וכי הממ שלה
ביטלה את מינויו כנגיד, ואם ידע
כי ניתנה הנחייה של ברק שלא לעוצרו
לפני הדיון בממשלה — היה לו קל להסיק
את המסקנות גם מבלי -שמישהו יטרח
להזהירו במפורש. כך או כך, ידלין ידע
על המעצר וטרח להשמיד מיסמכים בכמויות
שסתמו לחלוטין את צינורות־השפ־כין
בדירתו.

החקירה והצפוי בה.

לא רק על מעצרו ידע ידלין למפרע.
הוא ידע כל העת מה יהיה למחרת בח קירה.
הדיווח אליו נבע ללא כל ספק
מאחד משני מקורות: מלשכת שר־המש־פטים,
שידעה מפי ברק על החקירה או
מן החוקרים עצמם, או מאלו •שהיו מעו רבים
קודם לכן בחיפוש אצל אלשייך
ובאיומים עליו בעניין ידלין.

11111 *? 1היועץ־המישפטי לממשלה
1פרופסור אהרון ברק, יוצא יי ממכוניתו בבואו לישיבת הממשלה שביטלה
אח מינויו של אשר ידלין כנגיד בנק
ישראל. ברק מנע מעצר ידלין משך חודש.

למרות השמדת החומר ומסעי־הטישטוש,
הצליחו חוקרי־המישטרה להתקדם במה לך
החקירה המסובכת. אחרי •שלאה סברד־לוב
הביאה למישטרד, את הציורים שהופקדו
בביתה על-ידי ידידתו של ידלין מלכה
הרצברג ואחותו, שרה הרי, החלה המיש־טרד,
חוקרת את מלכה הרצברג, שנתגלתה
כאוצר של מידע. מלכה בחרה לשתף
פעולה עם המישטרה, ומסרה נגד שרה
הרי ואשר ידלין עדות מרשיעה, כולל
פרטים מלאים על עיסקות כספיות שנעשו
באמצעותה.
אחרי שמיעת עדותה של מלכה הרצברג
נעצרה גם אחותו של ידלין- ,שרה הרי
( )52 אור ליום השני השבוע, ובנוכחות
מלכה סיפרה גם היא את האמת לגבי
הדברים שעליהם נשאלה. היא אימתה את
פרשת קנוניית-ד,ביטוח הגדולה (העולם

תה בגניבת תמונות
׳דריו ובהעבות
ארח!! ,ריוויו
הזה )2040 ואת כל שאר הפרשיות הקשו רות
בה, שפורסמו בהרחבה בגיליונות
קודמים.

תשלומי־שוחד
כדמי־ביס
^ ספיח צדדי לפרשה נעצר גם
האדריכל אבא אלחנני, בעיקבות
עדות של מלכה הרצברג על שיסקר, ש תוארה
בהרחבה בהעולם הזה 2043 אל־הנני
רצה לקבל עבודות-תיכנון במוסדות
קופת־חולים, לחץ על ידלין קשות לתכלית
זו. במהלך לחצים אלה אף נתן לו במתנה
ציור יקר־ערך -טל הצייר כהנא. ידלין
מסר את הציור במתנה לאחותו. אלחנני
קיבל את העבודה.
מעצרו של אלחנני ד,יכה בתדהמה את
חוגי האדריכלים. אלחנני הוא מגדולי ה אדריכלים
בארץ, תיאורטיקן ומעצב הקו
החדש בבנייה בישראל. הוא עורכו של
בטאון הארכיטקטורה תוואי, תיכנן את
בית הנשיא בירושלים ושודד, ארוכה של
מוסדות ידועים.
אלחנני עבר באחרונה שורה -טל משב רים.
בנו נפל במילחמת יום־ד,כיפורים.
הוא התגרש מאשתו ועבר לחיות עם אשד,
אחרת, שנפטרה לפני כמה -טבועות מסרטן.
אולם נראה כי לא היה מנוס ממעצרו,
נוכח סתירות שנתגלעו בין דבריו לבין
העובדות.
המישטרה חיפשה את הציור של כהנא
בבית מרכז קופת־חולים, אך לא מצאה
אותו. בבית המרכז טוענים כי נעלמה
גם תמונה של הצייר צבי שור, שציוריו
הגנובים התגלו אצל מלכה הרצברג. האח ראי
כיום לרכישת הציורים עבור בתי-
ההבראה של קופת־חולים, אהרון -טטיין,
בדק במוסדות שונים, ומצא כי ציוריו
•טל שור תלויים על מקומם. לפני שטיין
היה אחראי על הרכישות יצחק בליי*.
כל הפרשיות הללו, וכן פר־טיות־השוחד
טנתגלו תודות לעדויותיהם -טל עורך-׳הדין שלמה גורי, של חווה ארליכמן ו יעקב
פאר ואחרים, הינן עבירות הנאמדות
בסכומים של כמה עשרות אלפי לירות
בכל פרשה.
משכורתו של אשר ידלין כיושב־ראש
מרכז קופת־חולים היתר 7353 ,לירות ברו טו׳
ומזה היה עליו לכלכל את עצמו ואת
ידידותיו הרבות. לאשתו דליה לא נתן
פרוטה, והיא החלה עובדת כמזכירה במח לקה
למוסיקה באוניברסיטה, כדי שלא
תהיה תלויה בו. ידלין התרגל לרמת־חיים
גבוהה, וברור שמשכורתו לבדה לא הס פיקה
לו לכך( .לשם השוואה: המשכורת
הכוללת, ברוטו, של מנהל־מחלקה בבית־חולים
היא 4200 לירות).
עיסקות שוחד־התיווך נעשו בעיקר כדי
לממן את הוצאותיו השוטפות. עיסקות
אלה דיין כדי להגיש נגדו כתב־אישום
חמור, אבל ניתן להניח שהן כאין־וכאפס
לעומת מה שצפוי להתגלות בחקירת פר שת
המדיקל־סנטר או עיסקותיו -טל -טימ־עזן
ערבליך.

לאן נעלם
הכ ס ף!
^ ג בי עיסקתערבליד מצויות עדו /יות,
שלפיהן שולם לידלין — באמ צעות
עורך־הדין חיים גושן — סך 100
אלף דולר. בעיסקת מדיקל־מנטר מדובר
בסכום של כ־ססז אלף דולר, שנועד לח לוקה
כשוחד בין ידלין ואנשיו מחד, לבין
עורכי־הדין רוברטו אהרון ואנשיו מאי דך.
פדטת הנזדיקל־סנטר, שנחשפה לרא שונה
מעל דפי העולם הזה, עלולה
להנחית על ידלין את המכה הסופית.
בדיקות-שערך העיתונאי אלעזד לווין
העלו, כי ב־ 23 במאי 1973 נחתם הסכם
* ולא בצלאל בליי, כפי שנכתב בטעות
בגליון ,2042 ללא כל כוונה לפגוע בבצלאל
בליי, מנהל אגף־הייבזא של קופת־הולים.

שרה
הרי, אחותו של ידלין, מובלת למעצר בבית־המשפט
בין חברת יסמ״ק (ישראל— מדיקל־סנסר)
לבין החברה,־לעבודות־חוץ של סולל־בונה,
על הקמת המרכז הרפואי שבו יושקעו 14
מיליון לירות בחלקים שווים. יסמ״ק הש קיע
את המיבנה, ששוויו הוערך ב־1.3
דולר — או 5.46 מיליון לירות מיליון לפי השער אז. בנוסף תשליש יסמ״ק
עוד 450 אלף דולר.
ב־ 5בפברואר 75׳ נחתם חוזה בין
לבין קופת־זזוליס, שלפיו קנתה
יסמ״ק
קופת־חולים את ר,מיבנה בסכום של 2.55
מיליון דולר. הפער בין מחירי שתי ה־עיסקות
הוא 1.25 מיליון דולר, שאותו
התנדבה להוסיף קופת־זזוליס. המפקח־על־מטבע־זר
באוצר, דוב קנטרוביץ, אישר
אחרי החתימה כי המוכרים יוכלו להמיר
מייד 869 אלף דולר, ולהוציאם מישראל.
סכום זה הופקד בבנק לאומי בניו־יורק,
בחשבון לזמן קצוב בריבית של כ־70/0
לשנה. לגבי יתרת הסכום התיר קנטרוביץ
שהיא תושקע באיגרות־חוב ממשלתיות ש־תופקדנה
בבנקים, ויסמ״ק תוכל להמיר ב כל
שנה 2070,מן הסכום ולהוציאו החוצה.
הסכום שיועד להמרה לאג״ח הוא 1.155
מיליון דולר. אך ההמרה לאיגדות־חוב לא
בוצעה עד כה, משום־מה.
400 אלף דולר נוספים נשארו בידי
קופת־חוליס, לתשלום מיסיס שונים, וה יתרה
שולמה כעמלות־תיווך ליוסף אדלס־בורג
ואחרים.
בחודש מארס השנה דיווח עורך־הדין
רוברטו אהרון לבעלי־המניות על העיסקה,
והבטיח לחלק להם את התמורה תוך 90
יום. הדבר לא נעשה, למרות ש־869
אלף דולר מונחים בבנק אמריקאי וניתן
לחלקם בנקל.
בהתאם להצהרת פרקליטו של אחד

מבעלי־ר,מניות של יסמ״ק אמר לו עורך־
הדין חיים אהרון, בנו של רוברטו, כי
400 אלף דולר מן הסכום הכולל נועדו
לתשלום לאשר ידלין ואחרים בקופת־חולים,
כשוחד. עוד נאמר, כי מם־הכנסה
מעורר בעיות לגבי יתרת הכסף, ומשום
כך אין מחלקים אותו.
שנה וחצי חלפה מאז שילמה קופת־חולים
את הכסף. רק הריבית עליו לת קופה
זו, לפי 170,לשנה, מגיעה לרבע־מיליון
דולר.
מה שחוקרי־המישטרה צריכים לחקור
עתה בבנק לאומי בנידיורק, ואצל בעלי־המניות,
הוא: מדוע לא חולק הכסף ש שילמה
קופת־חולים, מה קרה לסכום ש הועבר
לבל״ל ניו־יורק, מי נהנה מן
הריבית עליו, ומדוע התנדבה קופת־חוליס
לשלם סכום כה גבוה•
כאשר תקבל המשטרה את התשובות
מבעלי־ד,מניות באמריקה הדרומית ומבנק
לאומי בניו־יורק, תהיה התמונה ברורה
יותר.

בחקירתה מסרה מלכה הרצברג גם כי
העבירה כספי שוחד ושני ציורים יקרים
מהאדריכל אבא אלחנני לאשר ידלין. ציו רים
אלה הוסתרו ע״י •טרה הרי, אחרי
שקראה בגליון העולם הזה בשבוע שעבר,
כי ידוע מקורם — טען זיגל בבית־המיש־פט.
זיגל
הוסיף ואמר כי עדותו של השרב רב
מיכאל סימון מאשרת כי בית־ר,שימוש
בדירתו של אשר ידלין אכן נסתם במים־
מכים רבים. דברים אלה הפריכו את הפיר־סומים
המטעים וד,מסולפים -טל כתב ידיעות
אחרונות אריה אבנרי, שניסה השבוע
ליצור את הרושם כאילו כל סיפור השרב רב
לא היה ולא נברא וכי זה לא מצא
ולא ראה כל סימני השמדת מיסמכים ב דירת
ידלין.

ך* כית־המישפט, ל-טם הובאו הש־בוע
עצורי פרשת ידלין להארכת מע צרם,
היו כמה וכמה הפתעות.

זיגל סיפר גם כי נערכו חיפושים בשתי
דירותיה •טל שרה הרי בחיפה. השוטרים
הופתעו לגלות שם כאלף ציורים מקוריים,
שקשה לאמוד את ערכם. כן נערך חיפוש
אצל רואי-ך•,חשבון •טל •טרה הרי .״אבל
לכל מקום לשם באנו,״ העיר זיגל בחיוך
לעיתונאים ,״גילינו כי העולם הזה היה
שם לפנינו.״
לגבי אשר ידלין טען זיגל כי קיימת
יד המארגנת איומים על עדים, טי-טטוש
והשמדת מיסמכים וכי מעורבותו של ידלין
בעיסקות ובעבירות שונות נחשפת והולכת
ככל שמעמיקה החקירה.

מעל דוכן־העדים, סיפר ראש צוות ה חוקרים,
ניצב־מישנה בנימין זיגל, כי מל כה
הרצברג, שניסתה בשבוע שעבר להת אבד,
הודתה במישטרה בכך, שיחד עם
שרה הרי, אחותו של אשר ידלין, גנבה
ציורים מהצייד צבי שור.

טוב היתד, זו סטירת־לחי מצלצלת ל ידיעות שתולות המתפרסמות בעיתונים
מסויימים, במטרה ליצור בציבור את הרו שם
כי למישטרה אין די חומד ראיות
כדי להגיש נגד אשר ידלין כתב־אישום
בבית־המישפט.

ס טי ר ת־ל חי
לעיתונים

מלךה הו מו רהצב רי מ
לקהב שני התק פי ל ב, וכ

ך 1111ך 11 ״11 ינוקא בתערוכת־ציוריו שהתקיימה בגלריה תל־אביבית, ואשר
! וניעי י זכתה בכינוי ״תערוכת החתיכות,״ בשל ריבוי היפהפיות שבאו
לחוג את פתיחתה. הוא מודה כי הוא אוהב נשים יפות, והן תופסות מקום נכבד בחייו.

הבדרן

במיסגרת בילוייו, נהג ינוקא
פסטיבלים ולהרבות בתחפושות
לות הזמין רבים לטכס־נישואיו עם חתיכה צרפתיה.
מאולתר שרק בסיומו הזכיר לאורחיו כי ״היום

ך ן יתאום קם אדם בבוקר בהיר אחד,
^ והנה הוא אינו אותו אדם שהלך לישון
אתמול בלילה. לא עוד מסיבות עד לש עות
הקטנות, לא עוד טלפונים, חתיכות,
ארוחות־שחיתות, בילויים, פיאנדבארים,
נסיעות לאכזיב ולאילת. לא עוד מעשי
קונדס.
הבן־אדם מוכרח להאיט את הקצב, לש מור
על דיאטה, ללכת לישון בזמנים קבו עים,
לחדול לכתת רגליים ב,רובע׳ ה בארים
שבצפון העיר. בקיצור, לקחת הכל
לאט. מה עושה בן־אדם כזה? מה עושה
אדם שהיה מורגל כל חייו בפעילות נמ רצת?
איך הוא מגיב על התקף־לב פית־אומי?
למשה
ינוקא, קצין־צנחנים לשעבר, נער־שעשועים,
איש העולם הגדול, מלך החתי כות
ומגדולי המבלים שידעה הארץ מעודה,
זה קרה. לילה בהיר אחד יצא מהפיאנו־באר
של רפי שאולי שבצפון תל־אביב,
אחרי ליל־בילויים ארוך, אולם במקום
להגיע לביתו המרוחק משם דקות ספורות,
מצא עצמו ביחידה־לטיפול־נמרץ בבית־דד
חולים איכילוב.
על מה שעבר עליו באותן שעות ארו כות
שבהן שכב ביחידה זו, אליה מגיעים
אלה הלוקים בהתקפי־לב סיפר ינוקא :
״יצאתי מהפיאנו־באר, דיברתי עם החבר׳ה,
פיתאום לא הרגשתי טוב. התחלתי להזיע
וחשתי סחרחורת. החבר׳ה אמרו, :ינוקא,
בוא ניקח אותך לאיכילוב.׳ אמרתי, :עיז־בו,
זו בטח הרעלת־ניקוטין,׳ ואז איבדתי
את ההכרה. כשהתעוררתי, עדיין דרשתי
שיקחו אותי הביתה. אבל עורך־הדין עודד
טיק, שהיה אתי, התעקש.
״וכך מצאתי את עצמי באיכילוב. עד
שלא הוכנסתי ליחידה־לטיפול־נמרץ, לא
ידעתי שזה התקף־לב. אני והתקפת־לב —
זה כמו אני ולחזור לצבא־הקבע. מה אני
מבין בלב, בחדרים? מה אני, מישרד־השיכון
שאני אתעניין בחדרים? הייתי
משוכנע כל הזמן שזו הרעלת־ניקוטין, עד

לנסוע למועדוני־הים־התיכון, לארגן
ובמתיחות. באחת ממתיחותיו הגדוכשבאו
האורחים, ערך טכס־נישואין
הגדול״ אינו אלא האחד באפריל.
שאחד הרופאים אמר לי שזה כפי הנראה
התקף־לב, אבל עד שיבדקו לא יידעו
בוודאות.
״פיתאום מצאתי את עצמי עם אינפוז־יות,
בחדר לבד, סגור עם שתי אחיות.
זה ניראה לי כמו סרט מדע־בידיוני, עולם
אחר שאינני רגיל אליו. איפה הפיאנו,
הטלפונים, החתיכות? מה קורה פה? לא
הבנתי כלום. ואז התחלתי לחשוב. לא
פחדתי, הרגשתי מין הרגשה לא־ברורה.
הייתי כל הזמן בהכרה ונזכרתי בכל מיני
חברים שהלכו מהתקף־לב, כמו מרקו תור־ג׳מן,
יוסקה זינגר ורדו אלעזר.
״חשבתי, מה יהיה אתי? אמות, אחיה?
ואם אמות, מה יגידו החבר׳ה? מייד בי קשתי
שיקראו לאחותי, שהיא האדם ה קרוב
לי ביותר, פדי שאם אמות אוכל
להשאיר לה צוואה. הכל קרה בשניות,
ברגעים ספורים ממש. אחר־כך נרדמתי.

״ ה ת חל תי להא מין
ב א לו הי ם״ 1

| י \ 1ייי 1

בשנת 1969 החל ינוקא לצייר, בעידודו של הצייר
התיחסו אל שגעון־הציור שלו כאל בדיחה, כמו

או כתיבת סיפרו. אולם ינוקא לקח את הציור ברצינות, הציג
|ובימים אלה הוא עומד לפני הצגתן של שתי תערוכות נוספות

יוסל ברגנר. החבר׳ה
אל הוצאת תקליטו
כבר תשע תערוכות
בגלריות בתל־אביב.

ן * תעוררתי מוקדם מאד, פקחתי את
//י י העיניים, דאיתי את האחיות, קלט תי
את שמותיהן- ,שמעתי אותן משוחחות.
שמעתי את הרדיו. זו היתד. הפתעה נעימה,
להתעורר ולדעת שלא הלכתי להביא. ה אחיות
ישר ירדו עלי ואמרו לי שקיבלתי
התקף־לב, בגלל שהשתוללת, במסיבה את מול
בלילה. הכחשתי. אז הן אמרו, :עוב דה,
הביאו אותך מהפיאנו , .לד תסביר
להן שבשבילי הפיאנו־באר זה אורח־חיים,
ואין לו שום קשר להשתוללויות שהן
מדמיינות להן בראשן.
״ביקשתי מהאחות שתוריד ממני את
מסיכת-החמצן. כשמכניסים לתוכך חמצן,
אתה נראה בעיני עצמך כחולה מסוכן,

[ 1 1 7111 ינוקא חארח על ספינת־השעשוע
י י י י הממשלה יצחק ובין, ששהה ב
במצב הקלאסי, עס סיגריה ביד אחת וכוס־משקה
ולשתות. כעת מצטרף גס ינוקא אל מנעדון ה
למעלה: ינוקא מחובר למשגיח (מוניטור),

אר בגידוי ־ לבכיצד
3ד השפיע הדברעד חייו

1וווו 11 וווי!ז1ת 6<—18ב8י—<*יוו —

ואתה מתחיל לרחם על עצמך. לי זה הפ ריע.
״אחר־כך
באו אלי להדר איזה שיב־עה
רופאים והתחילו לדבר במונחים
רפואיים, לא הבנתי שום דבר. תפסתי רופא
אחד ואמרתי לו, :דוקטור מד. בדיוק יש
ליז׳ והוא אמר, :יש לד אוטם־לב. זה
דבר קל, בדיוק כמו שהיה ליוסי בנאי,
אבל זה צריך להדליק אצלך אור אדום.׳
״היה קשה לישון במחלקה לטיפול נמרץ
וכל הזמן עבר לי טוטו בראש. מה היה
קורה אם זה היה קורה לי בבית, או ב בריכה?
אם הייתי לבד? יש אלוהים —
אין אלוהים, אחיה — אמות. איך זה למות?
איך זה להיות מתחת לאדמה? זה בטח
לא נעים. מה שעודד אותי, זה שבתקופה
שלי הלכו גדולים ממני. הלך מאו טסה-
טונג, למשל, הלך יוני באנטבה. חשבתי,
,הלכו יותר גדולים ממני, אז מה יש?
אני אלך גם כן.׳ למרות שאם זה תלוי
בי, אני מת לחיות.
״חשבתי המון על נידונים־למוות שיוש בים
בתא־המעצר ויודעים שהם הולכים
למות. חשבתי שהם יכולים להשתגע רק
מהמחשבות.
״למזלי, יש בי תכונה נהדרת. אני
משלים עם מצבים מהר. לכן התחלתי
להשלים עם העובדה שאולי אמות. אבל
זה פגע בי שקיבלתי התקף־לב. זה לא
הסטייל שלי התקף־לב. לי מתאים ליהרג
בתאונת־דרכים. אני ירושלמי, אז מתאים
לי לטבוע בים. אבל התקף־לב זה לא
מכוחותינו.
״כך שכבתי לי שם ביחידודלטיפול־נמרץ,
בתוך מיטה וסדינים, מחובר למכ שיר
בשם מוניטור (משגיח) ולא.ק.ג. כל
תנועה שעשיתי, מייד היה מי שקפץ
לעזור לי. כל כמה שעות בלעתי כדורים,
מדדו לי את החום, את הצרכים עשיתי
במיטה. מה נשאר לי לעשות? לחשוב.
חשבתי על כל החיים שלי. הם עברו לפני
כמו בסרט. חשבתי אולי פגעתי באנשים,

למי אני חייב כסף, ובסופו של עניין הגעתי
למסקנה שעשיתי כבר כמעט כל מה
שרציתי בשנות־חיי הקצרות. חשבתי המון
על החבר׳ה, ידעתי שהם יצטערו, אבל
ידעתי גם שהם ישכחו. חשבתי איד הם
יצטטו את הבדיחות שלי, ויחד עם זה
ידעתי שלא יסגרו את מנדי׳ס בגללי.
״באיזשהו מקום, למרות שמשלימים כב יכול
עם המוות, הרי כשנמצים בכזה מקום
כמו היחידה־לטיפול־נמרץ, נורא בא לחיות.
התחלתי להאמין יותר מתמיד בקיומו של
מדיום נוסף אחרי המוות. התחלתי להאמין
באלוהים.״

״אני רוצה
ל חיו ת! ״

ים של מלון הסלע האדום באילת את
וילת בחופשה עם אשתו לאה. ו בין
כיד בשנייה. מאז אותה חופשה חדל
!ים בעיקבות שני התקפי־הלב שעברו
ת־החוליס, בחברת הקריינית שוש

ראש־נראה לעשן עליו.
עטרי.

שאותו התקף־לג, שאמור
היה להדליק אצל ינוקא אור אדום,
לא הדליק אצלו כל אור שהוא. בהיותו
בבית־החולים הוצף חדרו במבקרים, ונער כה
לכבודו עלייה המונית לרגל. ינוקא
קיבל התקף־לב נוסף, והוא מספר :״זיל־זלתי
בעסק. איד שיצאתי מביודהחולים
התחלתי להשתולל שוב, וחזרתי לאיכילוב.
ואז אמר לי אחד הרופאים, :ינוקא, אם
לא תשמע בקולנו לא תשמע יותר בחיים.׳
ואת זה אני באמת לא אשכח.
״סד־הכל, כשאני חושב עכשיו על מה
שקרה לי, אני מבין שזה היה צריך לקרות.
ניהלתי אורח־חיים סוער, חייתי פעמיים.
צריכים לחיות פעם אחת, לא צריך להגזים.
אני חייתי בקצב־חיים מוגבר. אכזיב, אילת,
פיאנו־באר, השתוללויות, בילויים עד
שתיים בלילה. בית־החולים נתן לי חומר
למחשבה, נעשיתי דתי, מאמין בכוח עליון.
כל האמונות של הישארות הנשמה לאחר
המוות תפסו אותי פיתאום.

מהורהר, רגוע ולוקח את החיים יותר לאט. אחרי התקף־הלב הראשון,

1י י לא שעה לאזהרות הרופאים, חטף כימעט חייד התקף־לב נוסף, שלאחריו
אמרו לו הרופאים :״אם לא תשמע להזראותינו, לא תשמע יותר בחיים.״ מאז הוא
ילד ממושמע, שומר על דיאטה, אינו מרבה לצאת מביתו וכימעט שאינו מבלה.
״אני לא פוחד למות, המוות הוא, לדעתי,
המשך ישיר של החיים, אבל בתנאים אח רים.
המוות הוא פשוט חילוף של הסביבה.
אבל יחד עם זה אני לא רוצה למות.
רוצה עוד פיאנו, רוצה עוד נסיעות ל אילת.
וכשאני חושב על זה שאו־טו־טו
כימעט שהייתי תקוע בתוך האדמה, זה
לא נעים. וחוץ מזה, אני לא בעד למהר.
יש לי זמן.
״אני חושב שטוב שהגעתי בזמן לבית־החולים.
אנשים אומרים, שאילמלא הוויכוח
שלי עם שמוליק קראום, שהציק בלילה
ההוא לידידה שלי גליה ישי, זה לא היה
קורה. אני חושב שזה שטויות, ושזה לא
הוגן להטיל את האחריות על שמוליק.
בסך־הכל הוא היד. קטליזטור, וטוב שזה
קרה, כי בזכותו הגעתי לבית־החולים בזמן.
האמת היא שכיום, אחרי התקף־הלב, הת חלתי
לקרוא ספרים, ללמוד אנטומיה, ואני
מתפלא שזה לא קרה לי כבר לפני עשר
שנים.
.״כשהייתי בבית־החולים, היה נעים לדעת
שיש לי חברים. באו לבקר אותי כל אלה
שאני חייב להם כסף, כל אלה שחייבים
לי. באו חברים ותיקים כמו דויד אפרתי
מירושלים, וחברים חדשים כמו האלוף
רחבעם זאבי ,״גאנדי״ .באו כל מיני חתי כות,
כמו גליה ישי ושוש עטרי. באו
כל החבר׳ה מהסלע האדום באילת, ורפי
שאולי עם כל השאולים למיניהם. באו

כולם. וזה היה מוגזם, כי זוהי בדיוק אחת
הסיבות שבגללן חזרתי לבית החולים.
״מי שבאמת עזרו לי היו יוסי בנאי וא ריק
לביא׳ ,שחטפו את אותו עניין בדיוק,
ושעודד ואותי והדריכו אותי. בקיצור,
הצלחתי להבהיל עם התקפת־הלב שלי את
כל העיר. כל החבר׳ה שלי הלכו לבדיקות
לב. החבר׳ה אמרו , :אם זה קרה לינוקא,
אז למה ׳שזה לא יקדה לי?׳״

הגדג״ע של
ה בו המה איכזב
* * ש ה ינוקא נולד לפני 45 שנים,
* 1למישפחה גרוזינית בבתי סיידוף ה מפורסמים
שברחוב יפו בירושלים. שכניו
לאותו שיכון ארוך, שבו התחלקו ארבע
מישפחות בבית־שימוש אחד, היו מי שהינם
כיום ח״כ יצחק נבון, ראש־עיריית באר-
שבע אליהו נאווי, ועורך־הדין הירושלמי
המפורסם תוסייה־כהן.
למרות שגדל בבית דתי מאד, הגיע בגיל
12 לשומר־הצעיר בהשפעתו של הדוד
השמן, בני אמדורסקי, שסיפר לו כי יש
שם חתיכות. כל זמן שאביו לא ידע מה
האידיאלים של התנועה, הכל עבר בשקט.
אולם ברגע שנודע לו כי השומר הצעיר
(המשך בעמוד )34

אחוי קונת־חורים הגיע תוום שד עסקני
התאגוות־הסנוום שר ההסתווות הנורית

טיהור. בנודבו
.הפוטל

ץ* ;יו של יהודה ליליאן החווירו. הוא
קיבל טלפון בהול מת״א, בעת שהו תו
בכפר האולימפי במונטריאול שם שימש
כראש מישלחת הכדורגל לאולימפיאדה. ב טלפון
נאמר לו, שמבקר־ההסתדרות מב קש
ממנו לשלוח הרשאה בכתב לצורך
בדיקת חשבונותיו בבנק.
ליליאן, ששימש אז (וגם היום) כגיזבר
מרכז הפועל, השיב בחיוב לדרישת המ בקר.
השמועות
והחשדות שהניעו את צוות
מבקר־ההסתדרות — בראשותו של אלי עזר
ולטמן — לבדוק את חשבונותיו
של יהודה ליליאן חיו, כי קיים חשד ש האיש
ביצע מעילה והעלמת־כספים בין
השנים 2—75־ , 197 ובמייוחד בעת כינוס־הפועל
העשירי שנערך בחודש מאי . 1975
בימים הקרובים עומד להתפרסם דו״ח־הביניים
של מבקר-ההסתדרות, שבדק את
נושאי הכספים והחשבונות במרכז הפו על.
יהודה ליליאן, הוא אחד האישים
המרכזיים שבהם עוסק הדו״ח, החושף
אי־סדרים ומעשי־שחיתות.
הדו״ח היה אמור לצאת לאור בעוד
חודשים אחדים, אולם מאחר שמימצאי ה־דו״ח
חמורים, וכמה מהם עלולים להימסר
לטיפולה של המישטרה, החליט מבקר-
ההסתדרות להוציא דו״ח־ביניים שיביא,
כנראה, להשעייתם של חמישה מעסקניו
הבכירים של מרכז הפועל (מרכז ה ספורט
הגדול ביותר בישראל, אשר תק
עלמם
של אלפי דולרים בז$ת כינוס הפועל
במאי 75׳ ,מייוחסים לו.־׳
כך, למשל( ,זד לא מוזכר ב־לטכס־הנעילד. ליליאן הופיע
דו״ח)

!מרכז הפועל כשהוא נושא מיזוודה
מלאה בדולרים לספורטאים־האורחים. ה-
מיזוודה נפתחה בטעות, דולרים רבים
התפזרו על הארץ ואנשים שהיו בקירבת־

מודח ליליאן
חלוקת כספים
החקירות של צוות־החקירה, בראשותו של
אליעזר ולטמן, אינם חופפים כלל את ה־דו״חות
של ניסן ורדומיצקי, שהם ב חלקם
ללא כיסוי ובלי קבלות.

מבוקר דור
האשמה שילוחית

מזב״ל ״הפועל״ היוצא עינכד ומחליפו יצחק אופק
תמיכה תמורת הסכם
ציבו מגיע ליותר מ־ 24 מיליון לירות),
הממלאים תפקידי־מפתח בספורט היש ראלי.

דולרים
מתוך מיזוודה
ך * ר א שון הוא יהודה ליליאן, המשמיט
( 1כגיזבר הפועל ועומד לפרוש מתפקידו
בימים הקרובים. ההאשמות המייוחסות
לו: חלוקת־כספים ללא רישום, וחלוקה
מופרזת של מטבע־זר לעסקנים במרכז
הפועל, כשאלה יצאו לחו״ל. ליליאן היה
המוציא-לפועל של חלוקת קיצבת מטבע
זר לספורטאינדהאורחים שנטלו חלק בכינוס
הפועל העשירי — וגם על כך
אין קבלות. ליליאן הוא האיש שהיתה לו
גישה לחשבונות־הבנקים של המרכז. הי

מקום
גרמו לכך, שהם לא יחזרו אליה.
הדו״ח מדגיש את רשלנותו כגיזבר מרכז
הפועל. כן קיים חשד שבעת מערכת
הבחירות לתפקיד מזכ״ל הפועל, חילק
יהודה ליליאן כספים ביד רחבה, כדי ש־עסקנים
יצביעו עבור מנחם אריאב, האיש
שבו תמך ליליאן בעת הבחירות.
השני הוא ניסן ורדומיצקי, המשמש
כמבקר הפנימי של מרכז הפועל מזה
שנים, ואשר היה מועמד לרשת את יהו דה
ליליאן בתפקידו כגיזבר הפועל. ימים
אחדים אחרי שהודיע המזכ״ל החדש,
יצחק אופק, כי יש בכוונתו למנות את
ניסן ורדומיצקי כגיזבר האגודה, שלח
מבקר־ההסתדרות מיכתב ליצחק אופק
(לשעבר פוקס) ,ובו הורה לו שלא לבצע
מינויים חדשים עד לפירסום דו״ח־הביניים.
הדו״ח מאשים את ורדומיצקי, כי בתור
המבקר הפנימי של מרכז הפועל הוא
חיבר דו״חות בלתי־אמינים, הבדיקות יו-
במדינה ההסתדרות
צופן ההשמדה

מה ע?ח בכור?
תזונה שהוגשה ג:ד
ידדין 7מזכ״ 7ההסתדרות ! ׳
התלונה הראשונה נגד אשד ידלין הוג-
הוגשה למזכ״ל ההסתדרות לפני ארבע
שנים.
ידלין כיהן אז כמזכיר חברת העובדים
ההסתדרותית. מזכ״ל ההסתדרות היה יצ חק
בן־אהרון והמתלונן היה יגאל לביב,
אז סופרו הכלכלי של הארץ.
לביב טען באוזני בן־אהרון כי הגיעו
לידיו ידיעות, לפיהן העניק ידלין, בתוקף
תפקידו, טובות הנאה לידידו, מאיר פלוק־סמן.
בן־אהרון התבקש לבדוק את הח שדות.
כאשר
צצה פרשת ידלין לפני מיספר
שבועות, נזכר בן־אהרון בתלונה.
הדבר הטריד אותו מאוד. הוא ביק
לבדוק מה עלה בגורל אותה תלונה י
לביב. ואז התגלה סיפור מוזר.
הפטנוגדמה הושמדה. בכל יתי
הוועד־הפועל לא נמצא זכר לאותה תלו
למרות שלביב מסר עדות מפורטת, שני
שמה על ידי קצרנית.
רק אחרי שאותרה הקצרנית, התב
מה אירע. בתום הרישום שאלה הקצרנית
את בן־אהרון מה לעשות בסטנוגרמה. בן־
אהרון חשש כי אם תפוענח הסטנוגרמה
עלול תוכנה לדלוף החוצה והיא תשמש
את מבקרי ההסתדרות. משום כך הורה ל-
קצרנית :״לא לפענח.״
הוא סבר לתומו מהרשימות הבלתי
מפוענחות יתוייקו למישמרת. אולם בן־
אהרון לא ידע כי הצו ״לא לפענח 1״ היווה
צופן לקצרניות שפירושו ״להשמיד!״ ה קצרנית
השמידה מיד את תוכן התלונה
שרשמה נגד אשר ידלין.

ישראלים בחו״ל

השלישי, יצחק פינטל, אשר שימש כ־יושב־ראש
ועדת־הכספים במרכז הפועל,
ופרש מפעילות מעשית לאחר היבחרו של
יצחק אופק (כיום הוא חבר מזכירות ה מרכז)
.כן היה אחראי על הצד הכספי
בכינוס העשירי של הפועל.

במו בבית

מימצאי דו״ח המבקר קובעים, שעל
החשבונות המנופחים של ארוחות יק רות
היה אחראי פינטל. כיושב־ראש ועדת-
הכספים, היה פינטל האיש הקובע במרכז
הפועל לגבי עצם ההחלטה על הוצאת-
כספים זו או אחרת, והוא היה זה שנתן
את ההוראות להוצאות הכספים השונות.
הרביעי ברשימה הוא יוסף עינבר, יושב-
ראש איגוד הכדורסל כיום. עד לפני הי בחרו
של יצחק אופק — לפני ארבעה
חודשים — הוא שימש כמזכ״ל הפועל.
כמזכ״ל חלה עליו ״האחריות המיניס טריאלית״
.הדו״ח מציין, שהוא ידע את
המתרחש במרכז הפועל — שבו כיהן
כמזכ״ל משך כ־ 14 שנה — אך העלים עין.
העסקן החמישי הוא יוסי דור, שהיה
יושב־ראש הוועדה של כינוסי הפועל הת שיעי
והעשירי, ובתוקף תפקידו היה אח ראי,
מעשית, לכל מה שבוצע במיסגרת
הכינוס. האשמה המייוחסת לו, היא ה אשמה
שילוחית. אגב, עסקני הפועל ש סיבכו
אותו למעשה, הניעו אותו לעבור
למרכז מכבי. עתה הוא אחד ממארגני
המכביה הקרובה.

מדיניות המוסדות הממשלתיים והיהודיים
כלפי המהגרים מישראל לארצות־הברית,
השתנתה בשבועות האחרונים. גל היורדים-
הנושרים־הנמושות גואה והולך, ורשימת
מקבלי במחנה וההזמנות לכנסי קצינים
בבתי־הכנסת המקומיים, גדלה אף היא.
המדיניות החדשה היא לתת למהגרים
מישראל להרגיש ״כמו בבית״ :בנק לאומי
לישראל מודיע על תישעה הסניפים שלו
בעיר ניו־יורק, כשהוא מדגיש במודעותיו:
״אצלנו תרגיש כמו בבית,״ והמסעדה ה ישראלית
החדשה פינג׳אן, בלב רובע
קווינס, מבטיחה :״אצלנו תאכל כמו ב מיטבה
של אמא...״
גם בתחומים אחרים, תחושת הבית מת חזקת:
מערכת־הבחירות לנשיאות מתר כזת,
בחלק גדול שלה, סביב שאלת הסיב-
סוד הישראלי־ערבי, החרם הערבי על יש ראל
והערותיו האמריקאיות — או האנטי שמיות
— של הגנראל בראון, יו״ר ה מטות
המאוחדים של ציבאות ארצות־ה־ברית.
בתיאטרון, בלב ברודוויי, מוצגת
הצגה ישראלית בבימויו של יונתן כרמון,
אל תרמוס את עלה־הזית שלי, רוויו מו סיקלי
עם רבקה רז, רן אלירן, רותי נבון,
חנן גולדבלט וריקי גל.
מי שמושח ת — גתפס. בחיפה נפ תחה
תחרוודהשח הבינלאומית, ובניו־יורק
השאה הפרסי בחדשות. הניו יורק טיימס
פירסם את הערותיו האנטי־ישראליות ב עמוד
הראשון שלו, ובעמוד שלם ליד
מאמרי-המערכת, ורשת הסי־בי־אס הקדי שה
לראיון את השעה הטובה ביותר שלה
במוצאי יום הראשון של השבוע שעבר.
מול המפלה הישראלית אצל השאה ה פרסי,
מוצג נצחון אנטבה בתיאטרון לה
מאמא שבהוליווד. היי לרגר חיבר מחזה,
דני גולדמן ביים ושלושים שחקנים משח קים
את הפשיטה הישראלית על שדה־התעופה
באוגנדה. הוליווד, שסירטי הטרזן
שלה היו חלק מהתרבות האמריקאית ה מוטסת,
שמחה להיווכח שמטוסי הרקולס
אמריקאיים תפסו בהצלחה את מקומו של
(המשך בעמוד )32
תככים והלשכות
ץ * עניין לא פחות מעצם הדו״ח, הוא
1סיפור השתלשלות העניינים עד לכ תיבת
הדו״ח עצמו. ספק אם היו הגילויים
נחשפים אילמלא שנת־הבחירות במרכז ה פועל,
שהסתיימה לפני ארבעה חודשים
עת נבחר יצחק אופק כמזכ״ל.
הבחירות לתפקיד מזכ״ל הפועל הו לידו,
כצפד, תככים והלשנות בין העס קנים
הבכירים של המרכז, שהיו בו שני
מחנות. האחד, שבראשו עמד מנחם אריאב
(סגן ראש-עיריית נצרת־עילית) ,שבו תמ כו
שמואל ללקין (מזכ״ל ההתאחדות ל ספורט)
,יוסף עינבר ויהודה ליליאן, ש היה
ראש מטה־הבחירות של מנחם אריאב.

בהוליווד כבר
מציגים מחזמר
מיבצע יחוגתן

(המשך בעמוד )32
העול ם הז ה 2044

האם 31ד מזו המיסעוות הישואר קורבן
לקנוניה אנטישמית
^ מה מן העיתונים הגרמניים הס-
^ תירו אך בקושי את שימחתם לאידו
של האיש, שאך אתמול הם התרפסו לפ ניו
ויהיו מרוחב־ידו.
במשך שנים היתד. עיתונות האמבורג
גדושה בתיאורי דירת־החלומות ישל היש ראלי
מנפרד משה כץ שברחוב בלווי , 18
על שפת האגם אלסטר, בלב העיר. כל
פירטי הדירה, השטיחים, הרהיטים ,שול חן
הביליארד, הפסלים והתמונות תוארו
בהרחבה, בכתב ובתצלומים.
עכשיו באה השעה לבטא את הקינאה.
הצהרון בילד הביא שני תצלומים, זה
תחת זה :״כך חי מנפרד כץ עד אתמול״,
ד״כך הי מנפרד כץ מאז אתמול״ .התמונה

נייר אדום לוהט. כץ, שלבש מעיל-בוקר
אדום. נדהם. תחילה האמין כי זהו ניסיון
מתוחכם לחוטפו. מנהלת־הבית שלו, אולי
אסאנטי, טבחית מעולה שאורחיו הישרא ליים
למדו להעריך את כיישרונותיה ב מיטבה,
טילפנה אל מוקד־המישטרה, הו דיעה
על כך. ארבע ניידות דהרו לעבר
דירתו, השוטרים זינקו אל הקומה השנייה

מבין איך יכול היה לקרות דבר כזה.״
קשה להאמין כי כץ, שזכה בצל״ש בשל
גבורה אישית בקרב (בפעולת־תגמול מול
רצועת־עזה, שאליה נלווה כקצין־חימוש,
ושבה נטל לידיו את הפיקוד כשנפגע ה מפקד)
יתמוטט ביגלל מעצר. הגבר בן ה־
42 עבר תהפוכות רבות מדי בחייו. הוא
היר. ילד כאשר נמלט עם מי-שפחתו מגר־

— ומצאו שם את עמיתיהם. במשך שלוש
שעות נערך חיפוש בביתו, וגם במישרדו.
לאחר־מכן ירד אל מכונית המרצדס המפו ארת
שלו, נסע לחקירה כשהוא נושא
עימו כמה חפצים אישיים במיזוודת־נסיעה.
מה גרם לחקירה? לדיברי העיתונים,
עלה שמו של כץ במיקרה בין העסקים
שמס־ההכנסה בחר בהם באקראי על־פי
שיטה מידגמית. לפי גירסה אחרת, היתה
הלשנה של עובד נקמני או של מתחרים.
לפי גירסה שלישית, זוהי נקמה של חוגים,
שעליית היהודי לא מצאה חן בעיניהם.
בשביל עיתוני העיר היתה זו חגי גה.
הם יכלו לתת לדימיונם הפרוע
להשתפך באופן חופשי.
עיתון אחד טען כי כץ ״בכה בייאוש״
כשבאו לעצרו, ושהיה ״קרוב להתמוטטות־עצבים.״
עיתון אחר, לעומת זאת, הראה
אותו בתצלום, כשהוא יוצא מביתו בלוויית
הבלשים, מחייך ולבוש בקפידה. עיתון
שלישי ציין כי כץ לחץ את ידי עוצריו
בחמימות, והודה להם על התנהגותם ה הוגנת.
לעיתונאים אמר :״אני באמת לא

מניה הנאצית, ברכבת האחרונה שעברה
את הגבול לברית־המועצות, והגיע משם
לאקוואדור. בנעוריו היה אלוף־איגרוף
בארץ הדרום־אמריקאית- ,שבה גדל• אחרי
מילחמת־העצמאות הגיע לישראל• ,שהה
בקיבוץ, שירת בצה״ל. ב־ 1964 נסע לגר מניה,
הקים מיסעדה דרום־אמריקאית קט נה,
הגיע במהרה להצלחה מסחררת.
חמש מאות עובדיו חרדים למקום־
עבודתם. ומכיוון שכל הניהול היה מרוכז
בראשו של כץ עצמו, אין לו תחליף.

תיה את היהודי המתעשר. כדי לעשות
עליה רושם, פיזר כץ כספים לכל עבר.
באחרונה הציע לקבל לידיו את בניין-
האופרטות של האמבורג, מוסד תרבותי
פושט־רגל, ולנהל אותו על חשבונו, בלי
סובסידיות כלשהן.
עיתונים פחות, רציניים הסתפקו בכת בות
שתיארו את אסונו -של היהודי היש ראלי
בשימחה כימעט־גלוייה, תוך הבלטה
מחוכמת של מוצאו. האנטישמיות הגלוייה
אינה באופנה בגרמניה, ולכן אין הערות
גלויות בכיוון זה. אך על־ידי הדגשת לי־דתו
במישפחה יהודית במחוז הסן, עברו
בישראל, שירותו בצה״ל ובקיבוץ, ניתן
היה להעביר את הבשורה בצורה עקיפה.
כץ עצמו הכחיש תמיד כאילו נתקל ב גרמניה
אי־פעם בגילויים אנטישמיים. אך
אופן הדיווח על מעצרו, בייחוד בצהרון ה־הסנסציוני
האולטרה־ימני בילד (שבע ליו׳
אכסל שפרינגר, מציג את עצמו בכל
הזדמנות כידיד־ישראל) משאיר טעם־לוואי.
דיווח, למשל, העיתון מורגן־פוסט כ שימחה
גלוייה לאיד :״שלוש ביצים קשות^,
עם כרובית ותפוחי־אדמה במלח, היוו את
ארוחת־הצהריים הדלה של.אדם- ,שעד כה
פינק עצמו כבר בארוחת־הבוקר בסטייק-
פילה. בתא עלוב של בית־המעצר יושב
מזה יומיים מלך־הפיצה מנפרד כץ, ושואל
את עצמו איך להציל את אימפריית־המזון

כזו לא שוחרר

הראשונה הראתה את כץ במרכז טרקלינו,
מוקף רהיטי־תיפארת. התמונה השנייה הר אתה
תא בבית־המעצר בהאמבורג, ובו מי־טת־בדזל
שולחן־עץ פרימיטיבי ושרפרף.
כי מזה -שבועיים נתון מלך־המיסעדות
הישראלי בהאמבורג במעצר־חקירה. הטע נה
נגדו: שהוא העלים 3.5מיליון מארק
מהכנסותיו, כדי להימנע מתשלום מיסים
בסך 2.5מיליון מארק.
דליה אינה עוזרת
* £צברי!־ הישראליים נחתה הידיעה
/כרעם ביום בהיר. כי בשנים האח רונות
הפך כץ המארח -של כל הישראלים
העוברים דדך עיר־הנמל הצפונית. החל
באריק לביא ושושיק שני וכלה כאפריים
קישון, לא היה אמן או סופר ישראלי
שנזדמן להאמבורג, שלא נהנה מנדיבותו
חסרת־הגבולות של המיסעדן המשופם. ו אילו
כץ עצמו הפך את אירוח הישראלים
לאחד מתחביביו העיקריים, כשהוא נהנה
מיכולתו להשפיע על ידידים ישראליים
כרטיסי־טיסה, אירוח בביתו, ביקורים ב־מיסעדות־פאר
ומתנות מכל הסוגים.
אחת הישראליות שיהנו מהכנסת־האור־הים
שלו היתה דליה לביא. היא הצטלמה
לצידו בהאמבורג, ברחבי גרמניה, ברי־וויירה
הצרפתית, בישראל. אף שלא היתה
כל אמת בשמועות שהופיעו בטורי־הרכי־לות,
כאילו השניים הם זוג־נאהבים, רא תה
דליה בכץ ידיד בשעת צרה, שאפשר
לסמוך עליו תמיד.
לא ברור אם הדבר נכון גם להיפך. כי
עיתון גרמני, שטרח השבוע לצלצל אל
דליה לביא במיימי־ביץ /מצטט אותה כך :
״מעצרו של מנפרד כץ אומנם זיעזע או תי,
אבל לא שלחתי לו מיברק, ולא הצעתי
לו עזרה כספית. אני זקוקה לכסף שאני
מרוויחה למען מישפחתי.״
דליה הודיעה שלא תתקשר לפי־שעה עם
כץ, ובהזדמנות זו הודיעה שיש לה כבר,
מזה כמה חודשים, חבר קבוע.
עניין העזרה הכספית התעורר ל יסכים
רגל
הסיכוי ־שהשופט־החוקר
ל-שחרר את כץ ממעצרו, בעתיד הקרוב,
אם יפקיד בבית־המישפט סכום גדול, ש עיתונים
שונים העריכו אותו במיליון, ב־חצי־מיליון
או ברבע־מיליון מארקים. כץ
הודיע שאין ברשותו סכום כזה, וכי אין
לו סיכוי לקבל ערבות בנקאית בגובה כזה.
לכץ, שיש לו 54 מיסעדות, מהן 36
בהאמבורג (ואחדות בישראל, ביניהן מיס־עדות
רימיני ברחוב דיזנגוף, ברחוב איבו־גבירול
ובכיכר אתרים בתל־אביב) ,בא
המעצר כאפתעה. בשעה 7.50 בבוקר הו פיעו
בדירתו פקידי מס־ההכנסה בלוויית
בלשים, הציגו לו פקודת־מעצר כתובה על

טעם־לוואי
ברור
ך* עיתונים הגרמניים הרציניים יו ן
1תר ניסו לפענח את התעלומה של
עיסקי כץ. השבועון דר שפיגל, המופיע
בהאמבורג, טען כי הכוח המניע -של כץ
היה טמון בשאיפתו להתקבל בחברת הסו חרים
האריסטוקרטיים של האמבורג, שהיא
שמרנית מאין־כמוה, ושלא קיבלה לשורו־

שלו ...אם יורשע בדין, הוא צפוי לארבעשנות מאסר ולקנס של מיליון מארק...
מישרד־האוצר מעוניין בהמשך פעילות
האימפריה, שהרי איכשהו צריכים להרוויח
את המיליונים המגיעים לשלטונות־המס...״
ידידיו של כץ מודאגים מן הרמזים ה אנטישמיים.
הם חוששים שהדבר ישפיע
לרעה על הטיפול המישפטי בו. כבר עתה
לא ברור מדוע ממשיך כץ להיות מוחזק
במעצר, אחרי שכל ניירותיו נתפסו וכל
העדויות כבר ניגבו. הטענות כאילו יש
סכנה שכץ יברח לישראל, אל גרושתו
ושני ילדיו, הן חסרות־שחר, כי לא יעלה
על הדעת שכץ ינטוש את האימפריה
•שבנה בעבודת־פרך של 16 שעות ביממה,
•שיבעה ימים בשבוע. אולם מחוגים מוס מכים
נודע כי כץ בוודאי יישאר במעצר.
כץ עצמו לא יכול היה לדבר השבוע.
אך אחד ממקורביו בהאמבורג אמר :״כל
העניין מריח מקנונייה אנטישמית. כולם
קינאו בעלייתו, והעובדה •שהוא יהודי ו ישראלי
הרגיזה רבים. עד כה נאלצו לש תוק.
עכשיו יש להם הזדמנות...״

שתי נשים אמריקאיות שחתאחמ
בירושלים, חרשו אותה וצ״וו בספר
את גדו* ת הטיפוסים והמקומות
של . .ירושליםשלמטה ־
דבריה של ג׳ואן סילברשטיין.
ג׳ודי גולדמן וג׳נט קפלן הן שתי נשים
אמריקאיות נאות בשנות השלושים המאו חרות
לחייהן, שהגיעו לישראל במיקרה.
דודי בגלל בעלה, עורדהסרטים בוב גולד־

לישראל, אמרתי לעצמי, :מה כבר יכול
להיות? אשב לי שנה ליד הים חתיכת,
ואתבונן בגמלים שיעברו לידי.״
ואילו ג׳נט מספרת :״למרות׳ שאני יהו דיה,
הייתי רחוקה מאד מציונות ומישר־

הסופרות

ג׳ נס קפלן מימין וג׳ודי סטייסי גולדנון, משיוזאל, בחברת ראש״
ירושלים, טדי קולק, בעת המסיבה שהתקיימה לרגל הוצאת
סיפרן. השתיים, שהגיעו לירושלים באקראי, התאהבו בה ונשארו להתגורר בה שש
שנים. לצורך כתיבת הספר חרשו את העיר במשך שנה שלמה, לאורך ולרוחב, גילו
בת גלריה שלמה של אנשים משונים, טיפוסים בלתי־שיגרתייס ומקומות מעניינים.

ך ניו־יורק יש הכל, חוץ מירו-
שלים.״ במילים־כדורבנות אלה, ש נאמרו
על־ידי הסופרת האמריקאית ג׳ואן
סילברשטיין, שכתבה ספר על אכסניות ה נוער
לרוחב ולאורך ארץ־הקודש, מסיימות

דודי סטייסי גולדמן וג׳נט קפלן את סיפרו
״מדריך לירושלים של מטה״ — או, כפי
שהוא נקרא באנגלית 1110 1111)101- :״
$310111 0111)10נ ת1)1 ] 0זט3ז .״£דומה כי
אין הגדרה קולעת יותר לספר זה, מאשר

מן, שבא לארץ על־מנת לעזור בבניית
הטלוויזיה הישראלית וג׳נט, כעונש לשג רירות
המצרית, שלא איפשרה לה כניסה
למצריים בשל מוצאה היהודי.
מספרת ג׳ודי :״כשבוב אמר לי שנוסעים

אל, אבל התרגזתי כשלא אישרו לי את
הוויזה למצריים עד־כדי־כך, שהחלטתי
ללכת ולראות את הארץ הזאת, שבגללה *ן
עשו לי בשגרירות המצרית כל־כך הרבה
בעיות. באתי, והתאהבתי ממבט ראשון.״
בינתיים התארכה השנה של מישפחת
גולדמן והפכה לשש שנים תמימות, שב מהלכן
ילדה ג׳ודי שני בנים צברים נוסף
על בנה הבכור פול, שנולד בנידיורק.
למרות רצונה, הפכה מעורבת בחיים ה חברתיים
בירושלים. היא החלד. עובדת
במוזיאון ישראל, שם הכירה את ראש־העירייה
טדי קולק, שהציע לה מישרה ב־מישרדו.
ככל
ששהתה בירושלים יותר למדה לא הוב
את העיר ויחד עם מזכירתו של טדי
לענייני-עיתונות, ג׳ון נתן, כתבה ספר
בשם ״1זז $310 טז 0£ 10ז 1110 113\׳0״
(״ניחוחה של ירושלים״) .הספר מכיל את
סיפוריהם של עשרות אנשים בני דתות
ולאומים שונים, החיים בירושלים המיזר־חית
והחדשה. בצד כל סיפור מוגש בו

מתכון של מאכל האופייני לבן הדת או
העדה שרואיין. בו־זמנית כתבה ג׳ודי ,
שבינתיים עברה לתל־אביב, מאמרים על
ישראל לעיתונות האמריקאית.
ג׳נט קפלן הספיקה בינתיים לנסוע ל־ארצות־הברית,
ולחזור שוב. היא באה ל־חופשת־קיץ,
ונשארה שש שנים, שבמהלכן
עבדה עבור הטייס מגאזין במערכת הישר אלית
שלו, היתד. מנהלת יחסי־הציבור של
ההיברו יוניון קדלג׳ ,וכיום היא נמצאת
שוב בנידיורק, שם היא מנהלת את המע רכת
האמריקאית של הג׳ווזלם פוסט.

גלריה של
טי פו סי םומ קו מו ת *

הביובניק

יעקב נורי, המכיר כל מרצפת באבני
וצינורות־הביוב של ירוש לים.
הוא מבדיל בין אבנים מתקופת התורכים לבין אבנים
מתקופת האנגלים. וכן באבנים ערביות או ישראליות.

ווי ...

^ 1 1גדי רול בן השבע־עשרה, המופיע כבר מגיל שמונה
^ 1ועושה הצגות לילדי ירושלים. ג׳נט וג׳ודי מציעות לאלה
שלא התרשמו מהאוניברסיטה העברית, לבוא ולהתרשם מהאוניברסיטה
הפרטית י לליצניס של גדי, שאותה פתח בביתו שבעין־כרם, בירושלים.

^ ת סיפרן ״מדריך לירושלים של
מטה״ החלו השתיים לכתוב כימעט
מייד לאחר היכרותן. שתי הנשים הזרות,
שהגיעו ארצה לגמרי באקראי, הירבו לשו חח
על אהבתן הגדולה לירושלים, ואש-אט
הסתבר להן כי העיר חדרה לתוך עצמו תיהן.
הן גילו כי לגבי אמריקאיות כמותן
(דודי, שהספיקה להתגייר בינתיים, היא
קנדית במוצאה אך חיתה שנים רבות
בניו־יורק) ירושלים היא מקום מיסתורי
ומעניין שאין לו מתחרה בעולם כולו.
מסבירה דודי :״כשאתה גר בנידיורק
ובא אליך תייר, אתה מראה לו את בניין
האומות המאוחדות. אבל כשתייר מגיע
לירושלים, זה כמו לבוא לעולם אחר.
אין מקום כמו ירושלים בכל העולם. אני
לא יודעת אם הספר יעניין ישראלים,

גלויות עתיקות

בנות מאה שנים ויותר גילו שתי הסופרות
בחנות קטנה בירושלים העתיקה. בי! כל הגלויות
ששמר הערבי במשך השנים נמצאו גלויות כתובות עיברית, המראות חלוצים אחרי

העבודה, וכן גלוייה ישנה של מתייצבים עיבריים בגליל. למעלה: גלוייה של תימני
ישיש, בדואי ונער ערבי. בתוך אותה חנות שבה נמצאו הגלויות העתיקות ניתן למצוא
גם חפצי־נוי ישנים־נושנים. החנות קטנה, ומדפיה עמוסים כלים עתיקים בעלי ערך.

אבל תיירים אמריקאים, שלהם הוא מיועד,
ימצאו בו עניין.
״ג׳נט ואני חרשנו את העיר לאורך ו לרוחב,
ומצאנו גלריה עצומה של מקומות
ואנשים כל־כך בלתי־שיגרתיים, עד שממש
התקשינו לערוך סלקציה ולבחור במעט
שכללנו בספר. העיר הזו מלאה טיפוסים
שונים ומשונים, כל־כך מנוגדים זה לזה.
״מצאנו, למשל, את מוכר־הבייגעלע
הידוע מכיכר צה״ל שליד החומות, ואת
מתקנת־השטיחים מרחוב בן־יהודה, שכמעט
אין ילד ירושלמי שאינו מכיר אותה, ועוד
טיפוסים רבים אחרים. כל־כך נהנינו בשנה
הזאת שבה כתבנו את הספר, שאי־אפשר
לתאר. זו היתד, אחת השנים המעניינות
ביותר בחיים של ג׳נט ושלי, ואני בטוחה
שבירושלים אפשר לחפש מקומות ואנשים
בלי סוף ותמיד למצוא משהו חדש.״

אנ שי־מטה עם
אגשי־מעלה
ך * שתיים הגיעו עד לחדר שבו הת־
׳ 1 1גורר חוזה המדינה בנימין זאב הרצל,
בשכונת ממילא בירושלים, וגילו כי ב שכנות
לו מתגוררות ״האחיות הקטנות
של ישוע״ ,נזירות העוסקות בעבודות-
קרמיקה. במאה־שערים גילו מירפאה של
גמילות-חסדים לאנשים חסרי־אמעצים, ה מנוהלת
ברוח התנ״ך. במינזרים, הסתבר

מצחצח הנעליים

עושה חתוסשיס

פיליפ עברוק, מרחוב הפטויארכיה הארמנית
בירושלים העתיקה, הוא בעל־המיקצוע היחידי
שנותר בירושלים מאז זמן התורכים. בחנותו, שהיא גם בית־המלאכה שלו ניתן לרכוש
תרבושים — או, כפי שפילים עברוק קורא להם ,״פאז״ בסטייל מצרי ובסטייל תורכי.

מיקצוע ההולך ונעלם התגלה על־ידי ג׳ודי וג׳נט ליד
סניף בנק דיסקונט ברחוב בן־יהודה, מצחצח־הנעליים.

שהן, לדיברי מחברות הספר, הנשים
0 1 *1 ״1 0 1
היחידות במיזרח־התיכון העוסקות בעי

בודה גברית זו. אסתר גסנר (במרכז) ושמונת ילדיה, בתוכם
שתי בנותיה חנה (מימין) ,ורחל, המנהלים מוסך בירושלים.

להן כי ניתן לאכול ארוחות זולות בנות
חמש מנות יחד עם הנזירות והכמרים,
בייחוד בשבתות, כשירושלים העיברית
נעולה ומסוגרת על מנעול ובריח.
הן גילו גם את בתו של ספן־השלום
אייבי נתן, שרונה, הרוקמת דיגלי וודו
בהשראת ביקור שערכה אצל אמה ב האיטי.
שרונה סירבה למסור את מיספר־הטלפון
שלה, לצורך פירסום בספר, וה שתיים
טרחו לציין בו, כי היא אינה
מעוניינת למכור את עבודותיה. את כתוב תה
כתבו תוך שהן מציינות כי מי שיצליח
למצוא את הבית, ייצא נשכר.
בספר מוזכרים גם גרפולוג הגר בתל פיות,
נירומנטית (קוראת כף־יד) עולה
חדשה מאוסטרליה, וקוראת־בקפה מן העיר
העתיקה. שלושה אלה הוזמנו למסיבה
רבת־משתתפים שנערכה לכבוד שתי ה סופרות
הצעירות, עם צאת הספר לאור
בביתה של אני אוחיון, עובדת מישכנות
שאננים שזוכה פרס נובל לסיפרות, ה סופר
סול בלו, הקדיש לה פרק בסיפרו
על ירושלים.
גם ראש־העירייה ־טדי קולק בא למסיבה,
שהתקיימה בביתה היפה של אני ברחוב
החבשים ,׳שהוא אחת נדשמורות־הטבע של
ירושלים. וכך אפשר היה לראות לצד
בעלי המיקצועות המשונים, הליצן ועושה־הקופסאות,
או הרוקמת הערביה מבית־לחם,
אנשי ירושליכדשל-מטה — את אנשי ירו שלים
של מעלה, שבאו לחוג עם גלדי
וג׳נט את הוצאתו לאור ־של סיפרו המייוחד.

אש תנור

או, כפי שהיא קרוייה ב־תל־אביבית,
פיתה עירקית.
אחד המיצרכים המבוקשים בירושלים, נמצא בשוק
לציפורי־הלילה
ובחורף מתווה מקום־מיפגש

במדינה
(המשך מעמוד )28
טרזן המעופף׳ על חבליו, בין עץ לעץ
בג׳ונגל השחור של אפריקה הפראית.
לישראלי בארצות־הברית אין תחושת
ניתוק מהמולדת הטיבעית שלו. כל ערי
ארצות־הברית מוצפות בשליחים ישראליים,
אלופים משוחררים, קונסולים כלליים, שרים
וחברי־כנסת, פרופסורים וסתם עסקנים —
מאות ישראליים ״בתפקיד״ נמצאים בכל
אחד מימות השבוע בפעילות מתמדת, כש הם
מופיעים לפני ישראלים־יורדים הממל אים
את אולמות בתי־הכנסת, המרכזים ה קהילתיים
והקונסוליות הכלליות, ובולעים
בצימאון את הידיעות הטובות המגיעות מ-
הארץ המובטחת: המצב הביטחוני טוב
יותר משהיה אי־פעם, הפלסטינים חוסלו
ככוח מדיני ועוד מעט יחזרו למחנות-
הפליטים שלהם כשהמלך חוסיין יחזור
להיות מנהיגם הכל־יכול, המצב הכלכלי
יותר טוב מאשר בלבנון וארץ־ישראל היא
ארץ זבת חלב ודבש.
״שחיתות?״ שואלים הישראלים בזהי-
רות, כששאר המאזינים, אמריקאים לפי
דרכונם, מהססים אפילו להעלות את ה שאלה
על קצה לשונם .״איפה אין שחי !
תות?״ עונה המסביר המיקצועי ,״בארצות־הברית
אין? זה נורמלי בכל מדיגת־מהג־רים׳
ארץ מתפתחת, חברה פתוחה, דמו-
קראטיה ללא הגבלות ...מי שמושחת, תופ סים
אותו, עוצרים אותו. שופטים אותו. יש
ן סדר.״

השטחים המוחזקים
! 1קמה 3ר91 אדדר.

האם יגורש הרופא
כדי זהתגקס כאחיו?
האם מותר להעניש ציבור שלם של
! חולים על פעילותו הפוליטית של אחיו של
רופא?
בישראל נראית שאלה זו כמגוחכת. ה
פעולות
המוזרות של המימשל הצבאי היש ראלי
בעיר זו. בין השאר: מעצר־הבית
המוטל מזה חודשיים וחצי על העיתונאית
ריימונדה טאוויל (העולם הזה ,)2033ה כלואה
בביתה ושהטלפון של מישפחה
נותק בפקודת המושל. מאחר שריימונדה
היא האדם היחידי בשטחים המוחזקים שאי-
פעם הוטל עליו עונש זה, ועד היום לא
נמסרה לאיש שום סיבה סבירה לכך,
מייחסים הכל את העניין לגנחא,
גם פרשת אחיו של ראש־העיר נחשבת
.כפרי יוזמתו של גנחא ,״המושל על ה מושל״.
רופא
יהודי. ד״ר טארק חלף, אחיו
של ראש־העיר כרים חלף, הוא רופא ל מחלות
פנימיות מומחה למחלות אלרגיות.
בניגוד לאחיו הבכור, שהוא עסקן לאומי,
אין טארק מתעניין בפוליטיקה.
בעת הכיבוש למד טארק חלף באוניבר סיטת
ביירות. לאחר־מכן נסע לארצות-
הברית, עבד בארבעה בתי־חולים יהודיים
דווקא. רבים מחוליו סברו שהוא יהודי.
בסדהכל שהד, באמריקה חמש שנים.
כאשר ביקש הרווק בן ה־ 32 לחזור
ארצה, ניתן לו מעמד של תושב למשך
שנה אחת. הובטחה לו תעודת־זהות ותוש-
בות־קבע, במיסגרת איחוד המישפחות. הוא
קיבל עבודה בבית־החולים ברמאללה.
במאי השנה נסע לאמריקה, כדי להשתתף
בקונגרס רפואי. הוא האמין כי לא דרושה
לו אשרה כדי לחזור. אך כשביקש לחזור,
הודיעה לו הקונסוליה הישראלית ביוסטון
שהדבר אינו אפשרי.
הרופא הצעיר טילפן בבהלה לאחיו,
ראש־העיר, אך גם התערבותו של זה
נענתה בשלילה. לבסוף, באמצע יוני, נית נה
לו אשרה של מבקר, והוא חזר ארצה
דרך נמל־ד,תעופה בלוד. שם ניתן לו היתר-
שהות לשלושה חודשים.
חלף בא לרמאללה, חזר מייד לעבודה
בבית־החולים המקומי, הזועק לכוחות רפו איים.

־ ע ל ־ ת ל אי. ביום ד,־ 20 באוקטובר,
בשעה 11 בבוקר, נקרא ד״ר חלף לטלפון.

ן טי הו ר בהפועל
(המשך מעמוד )28
המחנה השני כלל את יצחק אופק, שבין
תומכיו הבולטים היה ניסן ורדומיצקי,
המשמש כמבקר הפנימי של מרכז הפועל. ספורים שבועות
דבר מוזר אירע
כש מונטריאול, אולימפיאדת לפני
הבחירות
נכנסו להילוך גבוה. עד אז
כמעט שלא באה לידי ביטוי פרשת כינוס
הפועל העשירי, המהון ך, את פצצת־הסיר-
חון של הדו״ח.

דיוו חי ם
ו הדלפו ת
* 6פת?{ החל מבקר־ההסתדרות ניזון מ *
דיווחים והלשנות שהיו מכוונים בעיקר
כלפי יהודה ליליאן, ששימש כראש מטה-
הבחירות של אריאב. אין זה סוד שהמד-
ליף היה יוסף עינבר, המזכ״ל היוצא של
הפועל. צוות מבקר־ההסתדרות נעזר רבות
בסיפוריו של עינבר.
יוסף עינבר החליט לנהוג כך, לאחר
שנוכח כי יצחק אופק עומד להיבחר ל תפקיד
המזכ״ל החדש, במטרה לקבל תמי כה
ממנו, לתפקיד בכיר אחר, שהוא יהיה
מעוניין בו בעתיד.
עינבר קיבל את גמולו. כיום הוא משמש
יושב־הראש החדש של איגוד הכדורסל.
יצחק אופק תמך בעינבר לאחר שנעשה
הסכם ביניהם — בנוכחות עדים — שזה
האחרון יוותר על חברותו כחבר הוועד
האולימפי וכחבר במועצה להסדר־הימורים-
בספורט.
מדליף אחר שהזין באופן סדיר את צוות
מבקר־ר,הסתדרות היה ניסן זרדומיצקי, ה מבקר
הפנימי של מרכז הפועל, שדו״ח
המבקר מתייחס אליו בחומרה רבה. ור-
דומיצקי תמך מלכתחילה במועמדותו של
יצחק אופק.
ורדומיצקי סיפק לצוות־החקירה של מב קר
ההסתדרות חומר על יוסף עינבר
ויהודה ליליאן שהיו, כאמור, במחנה
מנחם אריאב. יצחק אופק יצא נשכר מכל
מערכת התככים שנוצרה לפני הבחירות.
אלה הכשירו את הקרקע לבחירתו למזכ״ל
החדש. יתירה מזו, פירסומו של דו״ח
הביקורת עלול להשעות את חמשת ה עסקנים
הבכירים של מרכז הפועל, ול השאירו
לבדו בצמרת העסקנות של ה אגודה.
לפני
שבועות אחדים הודיע יצחק או פק,
שיש בכוונתו למנות את ניסן ורדו־מיצקי
(תומכו הנלהב) כגיזבר הפועל במ קומו
של יהודה ליליאן העומד לפרוש.
כששמעו על כך אליעזר ולטמן ושלמה
שטנגר — חוקרים ראשיים במישרד מב קר
ה,הסתדרות — הם הורו ליצחק פוקס
שלא לבצע מינויים חדשים עד פירסום
דו״ח־הביניים.

המישטוה סגווז
תיאטרון־ עיוו
אחד נתדאביב ׳
וכבו

צצים

אחרים בעיקבותיו
ף * יתה זו המישטרה שהורידה את
1 1המסך על הלהיט התיאטרוני החם
ביותר של תל־אביב. השוטרים שפרצו
למועדון 77 ברחוב בן־יהודה בתל-אביב,
שם הוצג מחזה־העירום הו, היא הוא, עצרו
את ה־שחקנים ואת בעליו של המועדון,
שבתאי ששון. ששון נשלח בינתיים ל-
מעשיהו, אחרי שהורשע בהברחת ויסקי.
שחקני ההצגה שלו- ,שהואשמו בביצוע
מעשה־תועבה בפומבי, ממתינים עתה ל־מיש
פטם.
אבל כל זה עדיין אין בו כדי להרתיע
אחרים מללכת בדרכם. אם המישטרה וה מועצה
לביקורת סרטים ומחזות לא יעשו
השבוע בעיות מיוחדות, יעלה המסך על
הצגת־המין הנועזת החדשה •שעומד להע לות
בתל-אביב האמרגן אלי מונטנו.
השם מונטנו אומר הרבה לוותיקי תל־אביב
ומועדוניה. כי אלי מונטנו הוא לא
רק שם -של אחד האמרגנים הוותיקים
ביותר בארץ־ישראל. מונטנו זה פירמה,
ואפילו פירמה גיזעית.
אחרי מילחמת ששת־הימים, כ-שאפילו
הפלייבוי עוד לא הגיע לקיוסקים, וד,צ־גות־ד,חשפנות
במועדוני-הלילה ביפו היו
עדיין צנועות, סטייל פרובינציה, קם לו
יום אחד רקדן־פלאמנקו ממוצא ספרדי
טהור, והביא ארצה להקת־באלט רומנית.
הרומניות הצעירות והנאות נחתו בנמל-

__ הספור ט
מ ס רי ח מהרא ש

ראש־עיד חרף
גנחא גנח
דבר אינו עולה כלל על הדעת. אך ב שטחים
המוחזקים הכל אפשרי — ובייחוד
ברמאללה.
״ראש־ העיר הצבאי״ .רמאללה היא
מייוחדת, מפני ששם נוסף גורם שלישי
לעימות השיגרתי בין המימשל הישראלי
והציבור הערבי. כשם שבחברון מסבך את
המצב גורם יהודי, קריית־ארבע, מסבך את
המצב ברמאללה גורם ערבי.
גורם זה הוא עבד־אל־נור גנחא, עסקן
ערבי המשרת את המימשל היהודי, והשנוא
על הציבור המקומי. ערב הבחירות בגדה
הרג גנחא יריב פוליטי ערבי. מאז נמשך
בעצלתיים מישפט צבאי נגדו. התושבים,
שאינם מאמינים במישפט זה, תבעו לשווא
להעביר את העניין לבית־המישפט האזרחי.
בעיר נפוצו שמועות כי גנחא כלל אינו
יושב במעצר, אלא חי חיי־&ותרות ומנהל
את העיר מאחרי הקלעים. הודבק לו כינוי :
״ראש־העיר הצבאי״ ,על מישקל ״המושל
הצבאי״.
על כל פנים, בני־רמאללה מייחסים ל השפעתו
המרושעת של גנחא את כל ה־

קצין־הרפואה של המימשל הודיע לו קצ רות
כי עבודתו מסתיימת בו־ביום, בשעה
2.00 אחר־הצהריים, וכי עליו לעזוב את
הארץ עד היום הרביעי באותו שבוע.
זזחיו נכנס לפעולה, פנה למושל, שניאות
לקבל את שני האחים ביום השני הבא.
מחשש פן יגורש, פנה חלף אל בית־המישפט
הגבוה לצדק, זכה בצו-על־תנאי
ובצו־מניעה. על המימשל הצבאי הוטל
לבוא תוך 40 יום ולהמציא סיבה מדוע
לא יותר לד״ר חלף להישאר בארץ.
מדוע ננקטה פעולה דראסטית נגד רופא
בלתי-פוליטי, שלא הזיק לאיש ושהביא
ברכה לחולים? בני־רמאללה, מלומדי ה-
נסיון, בטוחים שיש לכך תשובה פשוטה:
הרצון להתנכל לאחיו, ראש־העיר, שעמ דתו
הלאומית־הפלסטינית מרגיזה את ה־שילטונות.
ויש המוסיפים: זוהי נקמתו של
גנחא, שנכשל בניסיונו להיבחר בראש־העיר,
והמבקש להיפרע ממי שזכה במיש־רה

כך או כך, אין הפרשה מוסיפה כבוד
למימשל הצבאי בעיני נתיניו.

ן• רדומיצקי הוכה בהלם. לראשונה
נודע לו. באורח רישמי, ששמו קשור 1 לדו״ח המבקר. התברר שיצחק פוקס עמד
למנותו כגיזבר, מאחר שלא ידע כי גם
הוא קשור למסקנות הביקורת בדו״ח ה מבקר.
ורדומיצקי
נתקף בהלה. הוא איים שאם
שמו ייפגע כתוצאה מפירסום מימצאי
הדו״ח, הוא ״יוציא את כל הליכלוך
על השולחן,״ כדבריו.
כפי שנודע באחרונה, מאז הליחשושים
והרינונים על הדו״ח הקטלני, נמנעו עם־
קני־ספורט מאגודות שונות מלפנות ל חמשת
העסקנים המוזכרים בדו״ח בשבו עות
האחרונים, מחשש פן ישורבב שמם
לדו״ח.
אין ספק שצוות־החק־דה, בראשותו של
אליעזר ולטמן, ראוי למלוא המחמאות.
הצוות עשה עבודת־נמלים, תוך שהוא
עובר בקפדנות ודקדקנות על מאות מיס-
מכים וחשבונות.
לא מן הנמנע שמימצאי הדו״ח יימסרו
למישטדה בימים הקרובים, כדי שזו תמ שיך
בחקירה, לבדוק אם יש היבטים פלי ליים
למעשי עסקני :׳ספורט של הפועל.
חשיפת מע-שי השחיתות במרכז הפועל
מהווה, אולי ,״כסף קטף׳ בהשוואה ל פרשת
ידלין, אך בקני-המידה של הכס פים
המתגלגלים בספורט בישראל, ה־א
מהווה הוכחה לטענה הנטענת זה שנים,
שהספורט מסריח מהראש.

התיפאווה

למערכוני־העירום־ה־
מוצגים
בבית־התה של אלי מונטנו, צויי־רה
בידי צייר יפואי בשם מעיד, הממלא
גם את התפקיד הגברי הראשי בהצגה.

11111117
בביתחתח התעופה לוד כשהן לבושות מכף־רגל ועד
ראש. מונטנה שאז עדיין הוכר כחיים
רוזנטל, לא נזקק לזמן רב כדי להפשיט
את עלמות־החמד הקומוניסטיות .״בשביל
באלט וריקודי-עם היהודים לא משלמים
כסף,״ אמר להן, והעלמות החטובות הש־

להצגת־מין מן השורה הראשונה. במרכזו
של בית־התה בריכה קטנה ופסל של אשה
עירומה, מסביב ציורים אירוטיים ובכלל,
מונטנו לא יכול היה למצוא מקום טוב
יותר.
חלפו רק יום־יומיים, והצעירים והצעי־

ד ! 1 1 1 ׳״ 11 • 1ך ך 111 השטן עושה אהבה, בדרכו, עם גווייה
| 1הלה
1111 שזה־עתה יצאה מקיברה. זהו שיאו
11 •1 . 4
1 1 ^ 1111
של אחד המערכונים שמתכוון המפיק אלי מונטנו להעלות בבית־התה שלו בתל־אביב.

פיתוי ושטן

אחת משחקניות מערכוני־העירום של מונטנו, מנסה לפי
תות את השטן בעזרת קסמיה הנשיים. כל השחקנים
בהצגה שנענו למודעות בעיתונות, הם שחקנים־חובבים שאין להם כל ניסיון קודם.

השתתף בהצגה, רצים אל חבריהם כדי
לבשר להם על היותם לכוכבי־במה, מיהר
מונטנו לביתו כדי לכתוב את המחזה.
שהרי שחקנים היו לו כבר. וזה מה שח שוב .״בהצגה הזאת יש ארבע מערכות,״
הוא מספר .״בכל מערכה מתפשטים, אבל
הכל בטעם טוב. בכלל, המילה •שהנחתה
אותי כשכתבתי את ההצגה, היתה, אסת טיקה׳
.פעם ראיתי מופע של מין, שבו
הופיעו אח ואחות במישגל מלא. זה הל היב
אותי נורא, למרות שזה היה עדין,

תכנעו די מהר כי ״בשביל מונטנו עושים
הכל,״ והתפשטו קבל בית ישראל.
ימים אחדים אחרי התחלת ההצגות הוז מן
מונטנו לשגרירות רומניה בישראל,
ושם נתבשר כי על־פי הוראות מגבוה
מוחזרת הלהקה לרומניה.
יותר מתשע שנים חלפו. מונטנו הוחרם
על־ידי מישרד־התרבות הרומני, המשיך
כל השנים בעיסקי אמרגנות, כשבין השאר
הביא לארץ לא־מזמן את להקת לוס
פראגואיוס מאורוגוואי. אבל הג׳וק -של
המין לא יצא לו מהראש.
הקצינים באו להתר שם
העירומים צעדו ב סך
ץ* ד שיום אחד עדה המסך על ר,צ־
> גת־מין במועדון 77 בתל־אביב- .שתי
צעירות ישראליות וצעיר אמריקאי העלו
מופע -של מין וארוטיקה, שקראו לו הו,
היא, הוא. הרווחים העצומים שגרף המופע
ב־שבועיים שבהם הועלה, עד למעצרם של
השחקנים והמפיק, הדליק בראשו -של מוג־טנו
את הנורה האדומה שהיבהבה ״כסף,
כסף! כאן אפשר לעשות כסף!״
כדרך אמרגן ממולח, קם בבוקר ורץ
לפרסם מודעה בכל עיתוני-הערב .״דרו שים
צעירים וצעירות לתפקידי שחקנים
ושחקניות בהצגה בלתי-שיגרתית,״ ביש רה
במודעה. והנה, הסתבר שצעירים וצ עירות
רבים מחכים זה זמן רב למשהו
לא״שיגדתי.
עוד,באו תו יום כשהטלפון מצלצל ב ביתו
ללא־הרף, מיהר מונטנו אל ידידתו
שוש, בעלת בית־תה קטן ברחוב אלנבי,
והעלה לפניה הצעה שפשוט אי-אפשר לס רב

תוך שעות. אחדות שופץ בית־התה, ה שוכן
בסמוך לבניין האופרה הישראלית.
מה־גם שהתיפאורה התאימה גם קודם־לכן

נשכח, שנעזר בין השאר בכוחות טלפא־תיים
ופארא־פסיכולוגיים. המערכה השנייה
היא העתק כימעט מושלם מן הסרט קברט.
אותם שירים מושמעים מעל רשמקול ב רקע,
אותן תנועות, כימעט אותה תיס־אורה,
אבל בעירום מלא.
על צביונן הסופי •של המערכה השלי שית
והרביעית טרם החליט מוגטנו, אבל
הוא מבטיח .״משהו פיקנטי, שכמוהו עוד
לא ראו בארץ.״
בשבועיים האחרונים משמש האמרגן גם
כבמאי-תיאטרון לעת־מצוא. הוא החליט
לביים את יצירתו בכוחות־עצמו.
הוא צועק, מדגים, מתרגז, מסביר, מא יים
בפיטורים ומשתולל על הבמה הקטנה.
שחקניו הצעירים אומרים עליו, שאילו
היה הוא גם השחקן הראשי. היתה ההצגה
זוכה מלבד בהצלחה קופתית, שאותה הוא
צופה, גם בהצלחה אמנותית — שאינה
בראש מעייניו דווקא.

.קאבאוט־ ישראלי

אחד מ מ ער מני הצגת־המין של מונטנו, הוא
עיבוד לעיברית של פיזמון מתוך המחזמר
קאבארט, כשאת תפקידה של לייזה מינלי מגלמת הפעם רחל פרץ, האקדמאית שנעצרה
על־ידי המישטרה לפני שבועות מיספר נחשודה בבילוי עם גברים תמורת תשלום גבוה.
רות צבאו על בית־התה בהמוניהם. מונ־טנו
ישב מול הבימה הקטנה, והצעירים
והצעירות צעדו לפניו בסך, כשהם מו תירים
את בגדיהם מאחוריהם.
״הם עברו עירומים, ואני בחרתי את
היפים והיפות ביותר,״ סיפר השבוע אלי
מונטנו. בסך־הכל נבחרו חמישה מאוש רים
וחמש מאושרות- ,שנועדו להיות כוכבי
תיאטרון־העירום החדש של תל־אביב.
ובעוד עשרת המאושרים, שנבחרו ל
וכך
החלטתי שמה שאני אעשה, יהיה
דומה. פורנוגרפיה ועירום והכל — אבל
בטעם טוב.״
הסיפורים בהצגה פשוטים להפליא.
״בסך־הכל,״ אומר מונטנו ,״אנשים הדי
לא באים לראות כאן שקספיר או אותלו.
זה יש בהבימה מספיק ודי. אנשים באים
לראות עירום, וקצת פעילות.״
המערכה הראשונה מתרח-שת בבית־קב־רות,
פרוצה ז״ל קמה לתחייה בעזרת אהוב

ן * אשרנשאלמונטנו אם אינו ח ד
^ שש מפני המי-שטרה או הצנזורה, ל אוד
נסיון-העבר של הו, היא, הוא, הוא
מחייך ומשיב בביטחון :״אני אמרגן כבר
22 שנים. אני מכיר היטב את כל מיגב־לות
הצנזורה. השבוע, ימים אחדים לפני
הצגת־הבכורה, אזמין הנה גם את הצנזו רה
וגם את המישטרה. אני לא אעשה שום
דבר •שאסור על פי החוק. אבל,״ הוא
ממהר להוסיף ,״ההצגה תהיה נועזת. יהיה
אקשן, יהיה עירום, כאילו סישגלים והכל.
אחרת, הקהל לא יבוא.״
בחזרות האחרונות ניראו באולם הקטן
של בית־התה קציני־מישטרה ,־שהגיעו כ נראה
באופן לא־רישמי, על־פי בקשתו
של מונטנו, כדי להביע דעתם על מחזהו.
השחקן הראשי, דידי יקר, עדיין לא
מסתדר כל־כך טוב עם הקצב, וסופג
את צעקותיו של מונטנו בלוויית כוסיות-
ויסקי. לשחקניות מיהר מונטנו להדביק
שמות מסחריים. כך קוראים לאחת השחק ניות
הלן, ולאחרת תדז. הן מופיעות ב שמות
בדויים כי בסך־הכל לא נעים מה הורים,
ומה יגידו השכנים. אבל, תרז
היא בעצם תמי, ואילו הלנה, הטוענת כי
הגיעה לארץ י־שר מסיבוב הופעות-עירום
באירופה. אינה אלא רחל פרץ, שנעצרה
לפני כחודש על-ידי המישטרה, וזכתה
בתואר ״היצאנית האקדמאית.״

(המשך מעמוד )27
וקומוניסטים זד, בערך אותו דבר, חטף
ינוקא מכות נמרצות מאביו, עזב את ה תנועה,
ובגיל 16 התגייס להגנה. אגב,
יחד איתו בשומר הצעיר היתד, השופטת
אסתר אור, אותה שופטת שהחלטתה בעניין
התפילות בהר־הקית היתד, הגפרור שהצית
את ההפגנות הפרועות בגדה המערבית
לפני מיספר חודשים.
במילחמת־השיחרור היה ינוקא מ״ם־כ״ף
של כיתת גח״ל. אחר״כך הצטרף לקיבוץ
תל־רעים. כפי שהוא מעיד על עצמו,
הוא התלבט תמיד. בכל מקום היה ה־
״שוויצר״ של החבר׳ה. עד 1951 היה חבר
הקיבוץ, פלח, עבד על הטרקטור ותקופה
קצרה שימש מרכז־תרבות של ממשק.
ב* 1951 עבר קורס־קצינים, וחתם קבע.
הוא היה מאלה שהתייצבו ליחידה , 101
אולם מעולם לא יצא עם החבר׳ד, לפעולות.
״לא הזמינו אותי,״ הוא מתנצל. מאוחר
יותר היד, סגנו של תת־אלוף דני מט
בקורס־קומנדו, קצין־מיבצעים וסגן־מפקד־פלוגה,
וכפי שהוא מעיד בעצמו :״אהבתי
את זה מאד.״ אחרי 12 שנים בצנחנים
השתחרר, בדרגת רב־סרן.
ב־ 1957 נשא לאשר, את חנהל׳ה, שלה
היה נשוי חמש שנים. מאז ועד היום לא
נישא בשנית ולא הוליד ילדים, והוא
אומר :״זו היתד, אשתי היחידה, ומי ידוע
אם תהיה אחרת.״ ב־62׳ התגרש מאשתו,
השתחרר מהצבא ועזב את ירושלים.
כבר אז יצא לו שם של נער־שעשועים.
ב־ 1959 הקים בירושלים, יחד עם חברים
נוספים, את ״אגודת יוחנן המהלך״ ,על־שם
הוויסקי המפורסם ג׳וני ווקר. ינוקא
אירגן את החבר׳ה, שהסתובבו עם קופות
ואספו כסף למען האגודה. בכסף היו קונים
ויסקי ועורכים מסיבות. היו אלה ימיה
הטובים של הבוהמה הירושלמית, וינוקא
היה תושב קבוע בבכחום, מי באר, פינק
ובקפה ניצן.
באותה תקופה ניהל רומן סוער עם
המשוררת רינה שני ולדבריו, היא היתד,
האהבה הגדולה של חייו :״אני לא יודע
אם היא יודעת עד כמה אני מחשיב את
הרומן שהיה לי איתה, אבל הערצתי אותה
והייתי קשור אליה כמו שלא הייתי קשור
אל שום אשד, מעולם.״ כל חבריו בירו שלים
היו סטודנטים, ורק הוא קצין בצבא־הקבע
שלמד בבית־הספר תחכמוני בירו שלים
ותו־לא, ושעשה בגרות אכסטרנית

המנתח הפלסטי עמי גילעדי, את דן בן־
אמוץ, חיים חפר ועמיקם גורביץ. כולם
היו סטודנטים. היו מבלים עד יום שישי
בירושלים, ובסוף השבוע יורדים לתל-
אביב.
״היינו יושבים בקפה ניצן אצל שקדי.
דן עומר, רעיף אליאס, מונשיין, אריה
בובר וחיים הנגבי היו אז הגדנ״ע של
הבוהמה. תלינו בהם תיקוות גדולות. קיווינו
שימשיכו את הדרך, אבל הם איכזבו.
פוליטיקה לא עניינה אז. עובדה, בובד

בלי בעיות, והפסיד אלפיים לירות — מחיר
הפקת התקליט וייצורו. כן כתב ספר בשם
סקיבייה עד המיתלה, שהלך לא רע עד
שבאה מילחמת ששת־היסים על אלבומיה,
והפכה אותו למיושן.
ינוקא היה גם מנהלה האחרון של מיס-
עדת קליפורניה הידועה, ועל יחסיו עם
בעל המיסעדה אייבי נתן הוא מספר :״לא
הייתי מאלה שעודדו את אייבי לטוס, אבל
בניגוד לרבים שעודדו אותו אז, ועזבו
אותו היום אני עדיין חבר שלו. לא הא
הירקון,
בילה באיזור הצפון ולא עשה
שום דבר.
יום אחד ישב מול הטלוויזיה, ראה את
הבדרנית מיקי קם וחש, לדבריו, כי היא
נותנת לו דחיפה לצייר. את ציורו הראשון
אחרי תקופת־יובש ארוכה הקדיש למיקי,
שבינתיים התוודע אליה גם באופן אישי.
אולם בכך לא הסתפק. לתערוכתו העומדת
להיפתח בימים אלה הוא קורא בשמה
של מיקי ,״אם.קיי 1״.
ינוקא החל לצייר ב־ , 1969 כשאת הדחיפה
לכך נתן לו הצייר יוסל ברגנר. החבר׳ה
צחקו, אבל ינוקא לקח את העניין ברצינות
גמורה. עוד באותה שנה הציג את
תערוכתו הראשונה בקליפורניה. אך ה תמונות
שמכר באותה תערוכה התפרקו,
כי הוא לא ידע להבדיל בין שמן למים.
כיום הוא נאלץ להחליפן לאותם שקנו
אותן בתמונות חדשות תחת אלה שנפגמו
מחוסר־ידע. בענווה הוא מודה היום ש־
״החבר׳ה קנו, כי חשבו שאני לא אצייר
יותר. חוץ מזה, המיסגרות היו יפות והם
אמרו, מילא, לפחות המיסגרות שוות את
ד,־ 60 לירות.׳ היום אני יותר סנוב, ובאחד
הימים אהיה צייר טוב. כל יום אני לומד
צבעים, סיגנונות, מקבל רעיונות.״
תערוכתו הנוכחית של ינוקא היא העשי רית
במיספר. הוא מצייר שתי תמונות
ביום או שתי תמונות בשבוע, הכל לפי
מצב־הרוח. הסטודיו שלו נמצא על ה גזוזטרה
(מירפסת, בירושלמית) מול הים.
כל ביתו מרוח בצבעים — המיטבח, הטל פון,
הרהיטים. הוא רואה סימבוליקה ב עובדה
שחטף את התקף־הלב יומיים אחרי
שסיים לצייר שתי אלמנות ליד קיברי
בעליהן.

• ״אנ שים בודדים
נ היי ם ק שי ם!״
ן* גו ק א אינו משלים עם דימוי הפלייבוי
שהודבק לו ואומר :״הדביקו עלי
כל מיני דברים. אבל אני אף פעם לא
הייתי נער״שעשועים. בשביל להיות נער-
שעשועים צריך הרבה כסף. אני אוהב
נשים יפות, מסיבות, שימחה. אבי אדם
שכשלא מרגישים בו, הוא עצוב. אני חושב
שיש לי חוש־הומור שאינו בנוי על בדי חות
מספרים. פעם הייתי מיליטאריסט, היום
אני פציפיסט. אהבתי להרוג, אבל היום

אוהב ילדים

מושבע הוא משה ינוקא, שהיה נשוי חמש שנים בצעירותו
ומאז לא התחתן שוב. ינוקא טוען כי הגיע הזמן
להביא יורש לעולם, כי הוא מוכן לעשות זאת אף ללא נישואין. הוא מצטט את קוהלת,
ואומר ״לא טוב היות האדם לבדו.״ בתמונה: עם בנו של ידידו אילי גורליצקי.
והנגבי היו ממצפן, רעיף היה ערבי מארוני
ואני הייתי צנחן, ולא היה איכפת. אבל
כשאני חושב היום על הוויכוחים המרים
שניהלתי לפעמים עם השמאליים הקיצו ניים
האלה, כשאני מייצג את הימניים
הקיצוניים, אני אומר לעצמי, :התווכחנו,
ובסוף הם צדקו.׳
״זאת היתד, תקופה גדולה. הייתי מסדר
לדודאים הופעות ב־ 10 לירות, והם היו
מבסוטים. והיו הנשפים הגדולים של בצלאל.
איפה, היום אין יותר דברים כאלה.
הגדנ״ע איכזב, איכזב קשות.״

״היום אין
איפה ל שבת!״

מניח ינוקא את
ידו, כשהוא משוחח

עם יפהפייה, אחת מני רבות, שמימן נוהג
הוא לקשור קשרים, במועדון חומות עכו.
ונכשל בשתי בחינות. חבריו הטובים היו
מנתח־הלב דני גור, והפסיכיאטר ריצ׳ארד
קורנהויזר, שהיו אז סטודנטים לרפואה.
מספר ינוקא :״הכל נעשה אז בתום־לב,
בלי הצגות. החבר׳ה לא היו עדיין אנשים
חשובים, ויסקי לא שתינו, וכשלא היה
כסף היו דני וריצ׳ארד מסלקים אלכוהול
נקי בבית־ה,חולים, והיינו שותים אותו עם
מיץ־אשכוליות. הקבוצה שלנו כללה אז גם
את אחותו של דני, הפסלת אילנה גור, את

פתח ינוקא דף חדש ב-

חייו. הוא ירד תל־אביבה סופית,
והשתלב היטב באווירה המקומית. עבד כ מנהל
תיאטרון העונות, היה מנהל־ייצור
בסרטים, אי תן פסטיבלים בנהריה, התחבר
עם נשות־חברה ידועות כמו גליה ארקין,
עדי קפלן, רותי בדיר,ודה ושרה דמון,
היה שותף במנד׳יס הראשון ההיסטורי,
היה אמרגנם של התאומים, האחיות שמר,
ובעליו של מועדון־החברים ינוקא, עד ש־המישטרה
סגרה את המקום בגלל תלונות
השכנים.
בין השאר הוציא תקליט בשם ינוקא
שר ומזייף, אחדי שהתערב עם יוסי בנאי
כי כל אחד יכול להוציא בארץ תקליט

מנתי בשליחות שלו, אבל חשבתי שזכותו
של כל אחד לעשות כרצונו. ניהלתי את
קליפורניה שנה וחצי. לא ידעתי לנהל,
אף פעם לא הייתי מנהל.
שגינו טעינו. אייבי טעה שלקח אותי,
ואני טעיתי שהסכמתי. קליפורניה נסגרה.
בכלל, אני טיפוס שסוגר מקומות: תיאטרון
העונות, מנד׳יס, התאומים, החמאם,
קליפורניה. איפה שאני עובד ואחר־כך עו זב,
המקום נסגר. כשסגרו את קליפורניה
נפגענו כולנו. היום גם אייבי מודה שהוא
עשה טעות. אבל קליפורניה בלי אייבי זה
לא היה אותו דבר.
המקום היה תפור לפי המידות שלו.
ברגע שהוא עזב, המקום נגמר. כסית לא
פתרה את הבעייה, היה חסר לבוהמה מקום
משלה. ניסו את ג׳קי שבכיכר־מלכי־ישר־אל
אבל הוא לא ידע לנצל את הקלף
שהלך לו. היום אין יותר מקום לשבת
בו. דיזנגוף זה לא זה, האנשים זה לא

ינוקא הלך לכבוש ערים חדשות.
הבחירה נפלה הפעם על אילת. הוא
פתח דיסקוטק במלון נפטון, וגר שבועיים
בתל־אביב ושבועיים באילת. אולם נפטון
היה שירת־ה,ברבור שלו. הוא חיסל את
הדיסקוטק, והחליט לפרוש. לא לזמן רב.
כמעט מייד אחר־כך ירד שוב לאילת,
והפעם במטרה להפוך את מלון הסלע
האדום ממלון רגיל למלון־גופש. אולם גם
תקופת הסלע נגמרה לו. ינוקא חזר לתל-
אביב. חודשים אחדים ישב בדירתו שברחוב

השתחרר בדרגת רב־ם רן משרות בצנחנים.
היום מגדיר ינוקא עצמו כפציפיסט.
אני לא מסוגל להחזיק רובה. אני מוכן
להחזיר את כל השטחים, כולל השטח
הגדול.
בסך־הכל אני בן־אדם שקט. אז מה רו צים
ממני ו אני חושב שאני אתחתן באחד
הימים, אבל אני מוכן לעשות יורש גם בלי
להתחתן. אחרי הכל, איך אמר קוהלת?
.לא טוב היות האדם לבדו.׳ ובכלל, אנשים
בודדים נהיים קשים.״

שרית ישי
העולם הזה 2044

רשימה מסי6

כ שר אבד מסריח!
לחבר הנהלת עיריית תל־אביב, צבי
רני, בן ושמו יעקב• הבן נשוי באושר
לאשתו ניצה, וגר מזה כמה שנים ברחוב
לה־גרדיה 42 בתל-אביב, בדירה
בת שלושה חדרים• דירה זו, אגב, שוכנת
ליד דירת אביו.
עיריית תל-אביב יזמה בשנת 1971

חכר־הנהלה רנר
שותף להטבות

וורנריי

יו־,אח
ועורכי־־הדיו
חברת-הסרטים ״האחים וורנר״ פועלת
בישראל שנים רבות, ולה יועץ מיש-
פטי קבוע, הוא עורד״הדיו משה נח שון•
נחשון, שמישרדו היה לשעבר בשותפות
עם ח״כ יוחנן באדר, נחשב
כאחד מעורכי״הדין המעולים בארץ.
לפני שבועות אחדים פתחו ״האחים
וורנר״ במשא־ומתן בישראל על הפקת
הסרט ״מיבצע אנטבה״ .נחשון הופתע
מאד כאשר לא פנו אליו מן החברה,
לצורכי עריכת החוזה. בירור קצר העלה
כי החברה העדיפה, לצרכי עריכת החוזה
עם ממשלת ישראל, לשכור את שירותי
מישרד עורכי״הדין ״ברזל—דעואל—
שטריקס״ .נחשון פנה אל נציגי החברה
בשאלה ואלה הסבירו, במבוכה, כי הדבר
נעשה לא בגלל שמישרד ״דעואל—
ברזל— שטריקס״ טוב יותר, אלא כיוון
שנאמר להם שיש למישרד זה קשרים
טובים יותר, שהרי זהו מישרדו־לשעבר
של השר חיים צדוק.
נחשון הרים ידיים, החוזה השמן נעשה
על-ידי מישרד צדוק-לשעבר, אבל הסוף
ידוע: הקשרים לא עזרו. צדוק אף לא
העלה בדעתו כי קישרי העבר מחייבים
אותו לדבר־מה, ממשלת ישראל סירבה
להיענות לתביעות ״האחים וורנר״ וההפקה
בוטלה.

עופר בנהריה
שר-השיכון אברהם עופר החליט,
כנראה, לפוש קימעה מחקירות בעברם
של החוקרים עליו, ויצא ביום השישי
האחרון לארוחת-צהריים עם ראש-
עיריית נהריה, בנהריה. השר הגיע למקום
ערב קודם־לכן, ונכנס ללון במלון
״קרלטון״ .השר הזמין במלון ארבעה
חדרים: אחד עבור עצמו, שני עבור
נהגו, שלישי עבור דוברו, רביעי עבור נהגו
של הדובר.

מיפעל לזוגות צעירים, שנועד לתת פית-
רון״דיור לזוגות צעירים החסרים קורת
גג. בראש המיפעל עמד אז עורן־הדין
אהרון מלצר מרשימת ע״מ. בין ה נרשמים
אז לדיור היה גם בנו של צבי
רנר, יעקב הנ״ל, וזאת למרות היותו
בעל דירה מרווחת.
האחראי כיום על הזוגות הצעירים בעירייה,
פרץ אוניקובסקי, בדק את
המקרה, והרי תגובתו: יעקב רנר רכש
באוקטובר 1971 דירה במיפעל הזוגות
הצעירים של העירייה, ברחוב יצחק שדה.
לפני שנה וחצי ערכה העירייה ביקורת
בכל הדירות, לראות אם רוכשיהן גרים
בהן, ויעקב רנר נמצא גר בדירה. בביקורת
שנייה שנערכה ב״ 25 באפריל השנה
נמצא, כי.הדירה ריקה ואין גרים בה.
רנר הבן שילם תמורת הדירה 43 אלף
לירות, ושיטחה 75מ״ר.
בדיקת חוזי״הרכישה העלתה, כי בתקופת
מלצר היו הדרישות מזוג צעיר כי
קונה הדירה יהיה מתחת לגיל ,35 וכי
התחתן אחרי אפריל •1966 לא היתה
כל הגבלה אחרת, כגון שאסור לו להיות
בעל דירה אחרת. מסתבר, למרבה הצער,
אומר אוניקובסקי, כי רכישת הדירה
על-ידי רנר הבן התאימה לתקנות
של אז, למרות שברור כי נגדה את
כוונת העירייה. כיום, דבר כז הלא ייתכן.
צבי רנר הוא חבר הנהלת העירייה
מזה זמן קצר בלבד. לפני שנים רבות,
בתקופת ראש־העירייה חיים לבנון,
הוא הורחק מן העירייה על־ידי לבנון
אחרי שוועדה פנימית מצאה אותו אשם
בחריגים כספיים בניהול ענייני כספים
שהיו באחריותו• הוא חזר רק עתה לתהילה,
כבוס של איגוד העובדים הליברליים.

ברור
קונה
את ״כתר״
מ״כלדתעשיות״
איל״העיתונות מבראזיל, אדולפו
ג לי ד, בעל השבועון ״מאנשאט״ ,מנהל
משא-ומתן מתקדם לרכישת דפוס ״כתר״
בירושלים מחברת ״כלל-תעשיות״ .הרכישה
היא של הדפוס בלבד ולא של ההוצאה,
הנשארת ב״כלל״ עם תוכניות
פיתוח והרחבה.
סכום הרכישה הוא כ 15-מיליון לירות•
השקעת ״כלל-תעשיות״ היתה, לפני
כמה שנים 1.7 ,מיליון לירות במניות.
יש לנכות מן ההפרש במחירים
את חובות החברה לבנקים.
דפוס ״כתר״ הוא מן המשוכללים בישראל,
משתרע על שטח של כ־ 20 דונם,
בעל אפשרויות-ההדפסה הגדולות בארץ.
צוות״הדפוס נחשב כמעולה ביותר.
נמסר כי בכוונתו של בלון לרכוש
ציוד רוטציוני, ולהחל בהוצאת שבועון-
טלוויזיה.

עץ־לבוד
ונ ש את
..ציקלון״
קונצרן ״עץ־לבוד״ רכש מן ״החברה
הימית להובלת פרי״ את חלקה במיפעל
״ציקלון״ ,המייצר חלקים למטוסים. הרכישה
היא של ס 40</מן המניות, ושולם
עבורה סכום של 4מיליון לירות. הרכישה
איפשרה ל״חברה הימית״ להסדיר
את תשלום חובותיה בישראל.
״ציקלון״ הוא מיפעל דיווחי ביותר,
העובד בתפוקה מלאה כל העת.

הנוסעים בראשונה וחרר מבלי
דשים מס כחוק
זוהי רשימה נוספת של נוסעים שקנו
כרטיס למחלקה-רגילה וטסו במחלקה-
ראשונה• לפי החוק היה עליהם לשלם
מס״נסיעות על ההפרש במחירי הכרטיס
בין המחלקות. המס על כרטיס ל-

סה 015 לניו-יורק.
• יעקב בן־יהודה, מנהל אגף
התעופה האזרחית במישרד־התחבורה,
,10.9.76 טיסה 325 לפאריס.
• אפרים עברו! /סמנכ״ל מיש-
רד־החוץ ,15.9.76 ,טיסה 023 לניו־יורק.
• יוסף תקוע /מנהל אוניברסיטת
בן״גוריון ,17.9.76 ,טיסה 015 לניו-יורק.
• חיים הרצת, שגריר ישראל ב-
או״ם , 17.9.76 ,טיסה 015 לניו־יורק.
• משה ריבלין, מזכ״ל הסוכנות,
,18.9.76 טיסה ,016 לניו-יורק.
• עזרא בלס, מנהל נמל־התעופה
בן״גוריון , 19.7.76 ,טיסה 015 לניו־יורק.
• אליהו חסי! /יועץ לשר־החוץ,
,23.9.76 טיסה 001 לניו״יורק.

• אפרים בן־ארצי ורעייתו,

, 23.9.76 טיסה 001 לניו־יורק.

• ח״ב חיים לנדאו ורעייתו,

ח״כ לנדאו
שותף להונאה

ארצות״הברית הוא 600 לירות.
• יוסף קלארמן, חבר הנהלת
הסוכנות ,10.9.76 ,טיסה 015 לניו״יורק.
• משה ריבלין, מזכ״ל הסוכנות,
, 10.9.76 טיסה 015 לניו-יורק.
• השר יוסף בורג ,10.9.76 ,טי
,27.9.76
טיסה 001 לניו-יורק.
• ניצב אלי דקל, סמפכ״ל ה-
מישטרה ,28.9.76 ,טיסה 023 לניו־יורק.
• אלקנה גלי, דובר התעשייה-
האווירית , 29.9.76 ,טיסה 023 לניו־יורק.
• אריה גוראל ורעייתו, מנכ״ל
מישרד־העבודה ,1.10.76 ,טיסה 015ללונדון.

שלום רוזנפלד, עורך ״מעריב״
,7.10.76 ,טיסה 001 לניו״יורק.
• ד״ר מני, תל-השומר,10.10.76 ,
טיסה 015 לניו-יורק.
• ד״ר שני, תל-השומר,10.10.76 ,
טיסה 105 לניו-יורק.
• דויד פורת ,10.10.76 ,טיסה
015 לניו-יורק.
• אופירה נבון, רעיית יושב-ראש
הכנסת 12.10.76 ,טיסה 023 לניו״יורק.
• אהרון רמז, מנכ״ל רשות״הנמ-
לים , 14.10.76 ,טיסה 001 לניו-יורק.
מילחגות במיסגרת מאבק״האיתנים בין סוכני
ביטוח־החיים, החליטו כמה סוכני-בי-
טוח להפעיל את מחלקת״החקירות של
מס-ההכנסה נגד שימעון בן־יעקב,
מגדולי הסוכנים בישראל. בן־יעקב הח זיק
עד סוף יוני 1977 בסוכנות הביל־עדית
לביטורדחיים של חברת־חביטוח
״יובל״ .הוא מגייס מדי״שנה ביטוחים
ב 6-מיליון לירות לערך. בסוף יוני הבא
הוא ינתק את קשרי הבילעדיות עם
״יובל״ ,יקיים סוכנות עצמאית שתמכור
ביטוחים לחברות שונות, תתחייב
על מינימום ביטוחים לשנה• צעד זה
מפחיד סוכנים אחרים, הרואים בקיש־ריחם
הנוכחיים עם חברות־הביטוח מקור־הכנסה
יציב ואיתן.
חששות כאלה עלו גם בלב סוכן ששמו
אברהם אורני, שהיה סוכן של
בן־יעקב. הוא פרש לפני כשנתיים, וניהל
נגד בן־יעקב מאבק מישפטי שבמהלכו
ננזף קשות על־ידי בית־המישפט. אורני
הקים סוכנות בשם ״נאמנים״ ,שקיבלה
חוזה שמן ביותר עם סוכנות־הביטוח
״סלע״ השייכת לקבוצת ״בנק לאומי״.
סייעה לו בהשגת החוזה העובדה כי שותפו
ל״נאמנים״ הוא מיקי ברוכשטיין,
בנו של היועץ המישפטי של ״בנק לאומי״.
בין
״נאמנים״ לשימעון בן־יעקב מתחוללת
מילחמת-חורמה על השליטה ב-
שוק״הביטוח המשגשג• לפני כחודש לבשה
המילחמה תפנית חדשה. אל מח-
לקת״החקירות של מס־ההכנסה הגיעה
תלונה אנונימית נגד בן־יעקב, ובה נאמר
כי הוא רושם עמלות על שם קרובו
יעקב ייזל ( )65 שלמעשה אינו משיג
אותן, אך הרישום על שמו מקטין את
המס. בן־יעקב מכחיש כי עשה זאת.
תלונה אחרת טוענת כי רכש מסוכן
בכיר שלו, משה לנראו, את מניותיו
בסוכנות, ולא הצהיר על כך. וכן, כי
הילווה ללנדאו 225 אלף לירות לרכישת
דירה.
בן״יעקב מכחיש כי ללנדאו היה חליק

בסוכנות, אך מאשר כי הילווה לו סכום
גדול עוד יותר מזה שנמסר, וכי זוהי
זכותו.
התלונה גם מוסרת כי רכש וילה מפוארת
בירושלים ולא הצהיר עליה. בן-
יעקב מאשר כי קנה את הבית של א לי עזר
ליבנה המנוח, בסכום של 860
אלף לירות, וכי אלמנתו של ליבנה,
ארצה, העדיפה למכור לו ולא לאחרים
שהציעו סכום גבוה יותר, כיוון שהאח רים
רצו לשלם מתחת לשולחן והיא
סירבה לחלל את שמו של בעלה ה מנוח.
בכלל,
טוע בן־יעקב, טרם הגשתי
הצהרת־הון ולכן לא ניתן ל ט עון נגדי
דבר. זכותי, הוא אומר, לנהל ויכוחים
עם מס־הכנסה על ההוצאות שלי, ואם
אפסיד בוויכוח, אשלם מס.

מנהל בן־ יעקב
שותף לרווחים

35י

אלה הם צ״ד י־חנונרים, שחקרו את
ו 7ננ״ז ק ונתזה דים ,
וביצעו את מעצה

ף• נימין זיגל עומד להתפטר ! ה —/
/צייד הראשי של שודדי־המיליונים
יעזוב בקרוב את המישטרה. רק יסתלק
גיצב־מישנה זיגל, ולא ימצאו יותר שחי תות
במדינה!״
אם נכונה שמועה זו, המהלכת בעקשנות
בשבוע האחרון במירדרונות הנוגעים־ב־דבר,
או גם אם היא בדיחה בלבד, מכל
מקום דבר אחד ברור: ברגע שיילד זיגל,
יבוא גילוי השחיתות אל קיצו. החוקר
המשטרתי שהעז, לראשונה בתולדות ה מדינה,
לגרור באוזניים ובאזיקים בזה אחר
זה קאליברים כמו מיכאל צור, אבנר תומר,
יהושע בן־ציון ודמויות־מפתח במישרד-
הביטחון, נבר הוחזק פעם ב״מקרר״.

בנימין זיגל.. :כאשר הוא ברוש
מן המישטרה.תיגמרגהשחיתוח...״

בשנת , 1969 כשהיה סגנו של הקצין
נאור, ראש המדור לדמאויות במישטרת
תל־אביב, ניהל זיגל חקירה גדולה ב פרשה
תברואתית טעונה חומר־נפץ בערי
גוש־דן! ,והיה ברור שהוא עומד להושיב
על ספסל-ך,נאשמים שורה של פקידים
בכירים. כדי להשתיק התפוצצות אפשרית
זי קודם התרחשותה, הועבר אז זיגל מן
המחלקה הכלכלית למחלקת כוח־אדם ב מטה
הארצי. יותר מחמש שנים הוחזק
בהקפאה עמוקה, כדי שלא יסבך את ראשי
המישטרה והמימסד עם החקירות הנרחבות
שלו. היה זה בתקופה שבמטה הארצי של
המישטרה שלט בכיפה המשולש רוט־שור־קופל.

קד־ ח טיב ה
בצבא פולין
ף* נימין זיזנל בן ,54 עורך־דין בטיק ^
צועו, נולד בפולין. הוא שירת בצבא
פולין והגיע לדרגת קולונל, מפקד-חטיבה.
אחרי מלחמת העולם השנייה היה סגן
מפקד בית־ספר לקצינים בצבא־האדום.
הגיע לארץ בשנת . 1949 במישטרה מש רת
27 שנים. התחיל כשוטר בבלוש וב שנת
1951 היה בפלוגה הראשונה במיש־מר־הגבול.
הוא
נשוי, אב לשלושה ילדים וארבעה
נכדים ונימנה עם המקבלים פיצויים מ גרמניה.
הוא מחונן בדרך דיבור והת בטאות
גלויה. כך, למשל, כאשר נשאל
לפני כחצי־שנה לדעתו על המיליונר אבנר
תומר, שנחקר אז על־ידי המישטרה ה כלכלית
ונשלח לאחר־מכן לכלא, השיב:
״התומר הזה עשה כסף יותר מדי מהר.
הוא דרך על גוויות כדי להגיע למטרתו.״

קצין מ מי

בנימין זיגל בגיל ,21 עטור אותות־גבורה על חזהו. צייד־הנוכלים
מיספר אחד של מישטרת ישראל הגיע בצבא הפולני
עד לדרגת קולונל, מפקד־חטיבה. אחרי שהצבא הפולני התמוטט לפני הוורמאכט
הנאצי, במילחמת־העולס השנייה, נלחם זיגל בשורות הפרטיזנים של הצבא־האדום.

ההקפאה -שנפלה בחלקו של זי!גל, ב שעתו,
נפלה גם בחלקה של המחלקה ש ניהלה
את המילחטה בהונאה במטה־ה־ארצי.
מחלקה זו נפתחה ונסגרה כבר
פעמים אחדות בתולדותיה. בפעם האחרונה
נסגרה אחרי שחטפה מהלומה ניצחת מ-
מישטרת שווייץ. קצין־המי־שטרה אפרים
הופשטטר (אל־רום, שנרצח לאחר-מכן ב תורכיה)
נשלח לשווייץ בשנת , 1966 כדי
להשיג מידע על פרשת סומרפין. אך דדך
על אדמת שווייץ והציג את עצמו כאיש
חמישטרה הכלכלית בישראל, באה הפקו דה
:״עליך לעזוב את שווייץ מיד. אתה
מרגל !״

בידיים ריקות חזר הופשטטר לארץ, ורק
אז התברר למישטרת ישראל כי המישטרה
בישווייץ אינה מוסרת מידע כלכלי. מיש־טרת
ישראל חייבת היתד, לדעת ששיתוף-
פעולה עם השווייצים יכול להתקיים רק
בתחום פלילי מובהק, כגון רצח, שוד
וכף, ואילו כל הנוגע לפשעים כלכליים
שייך לתחומו -של י מישרד־האוצד בלבד.
המחלקה לא יכלה להמשיך בחקירותיה,
והוקפאה.
לא נותר לקצינים בכירים במחלקת ה חקירות
של המטה־חארצי, אלא לעמוד
עין־בעין מול סוף הקאריידה הימישטרתית
שלהם. הם החלו מהזרים אחר חברות כל כליות
גדולות. כך עבר ניצב-׳מישנה שמו אל
רוט- ,שהיה ראש מחלקת־החקירות -של
המטה־הארצי, לפני כשלוש שנים לעבור
במיפעלי הבירה -של וויליאם רובינסון.
קצין אחר, אריה לס, עזב את המישטרה
ועבר לעבוד בשירותו של טיבור רוזנ־בוים.
קצינים
בכירים רבים שעברו דרך
מחלקת־החקירות של המישטרה ראו
בעבודתם קרש־קפיצה למישרות -שמנות
אצל אנשי־עסקים ידועים, בחברות פיס־חריות
גדולות ובבנקים. איש לא התייחס
ברצינות לפעילותו של המדור הכלכלי
של המישטרה.
הראשון שהתכוון להפעיל מדור זה באופן
שיטתי היה המפכ״ל הנוכחי, הפורש ב קרוב,
רב־ניצב שאול רוזוליו. עם מינויו
לתפקיד הפשיר רוזוליו את ההקפאה ש נכפתה
על סגן־ניצב בנימין זיגל, והעמיד
לרשותו 20 אנשים. המ-שימה שעמדה בפני הם
נראתה, לפחות בהתחלה, בלתי־אפש*
רית אם לא מגוחכת. מול סוללה אדירה
של מוחות פיננסיים מעולים, הנעזרים ב גייסות
-של רואי־חשבון ומישפטנים, כל כלנים
ויועצים בכל התחומים, עמדו כ תריסר
חוקרים במדי המישטרה.
למעשה, בשורה הראשונה עמדו לא יותר
מחצי־תדיסר בלבד: בנימין זיגל, ראש
מדור חקירות־הונאה ; רב־פקד נורמן פייט,
אז רואה־החשבון היחידי -של הצוות, ו־ראשי־הצוותים
רפ״ק יוסף רוזנברג, רפ״ק
משה כץ (ז״ל) ,רפ״ק משה שבתיאל ופקד
שלמה פרידמן. זה היה צבאו הקטן של
זיגל, המירב שיכול רוזוליו להעמיד אז
לרשותו.

סו סי־ קרב
ו תי קי ם
ך* יום, כשלוש שנים מאז נכנסה יחי !
1דתו של זיגל לקו-האש, נותר בה
רק קצין אחד מן הראשונים. זהו סגן־ניצב
נורמן פייט, חובש־כיפה, ממושקף, בעל
חוש־הומור ומשאבים בלתי-נדלים של מרץ
והעיקר — ״שרוף״ על הג׳זב שלו. דבר
אחד ברור: לולא נוכחותו של פייט ב צוות,
לא היה זיגל מצליח כלל להתניע
את המשוריין החלוד שהועמד לרשותו.
הצוות שהועמד לדשותו ״נגמר״ תוך
שנתייבדשלוש .׳סגן־ניצב משה כ״ץ נפטר
מהתקף־לב, במהלך מילחמתו באנשים ש היו
מעורבים בפעולות־שחיתות במישרד־הבטחון,
ולאחר שזכה בקיתובות של איו

מים ולחצים. שלושה קצינים ראשי־צוותים
אחרים, רוזנברג, שביתיאל ופרידמן, יצאו
בדימום. הם פשוט היו כבר בסוף ה־קאריירה
המישטרתית שלהם כאשר תרם
אותם רוזוליו לזיגל.
אך במשך שלוש השנים ישעמדו לצד
זיגל, דומה שהצעירו בעשרים שנה. תחת
שיבקשו לבלות את ימיהם האחרונים ב־מישטרד,
בקפיאה על השמרים, נדבקו סו־סי־הקרב
הוותיקים בשיגעונו־לדבר־אחד
•של זיגל, ודהרו קדימה יחד עיסו. לא היה
זה צוות של גאונים. שבתיאל היה כלכלן,
פרידמן היה רק בעל־ניסיון בחקירות כל כליות,
ורוזנברג אף הוא היה רק חוקר

לה, נפלו בדישתה דגים שמנים מאד,
פושעי הצווארון־הלבן למהדרין ז
בנימין זיגל הוא כיום השוטר ה ישראל. במישטרת ביותר
פופולרי

עמדתו זו רכש בזכות עובדה פשוטה
אחת: הוא מעז להביא מפעם לפעם אל
ספסל-הנאשמים, באזיקים, נציגים נכבדים
של המימסד, שניראו עד אז בעיני האזרח
הפשוט כמי שהחוק המקובל אינו נוגע
להם כלל. האיש ברחוב, הזועם נגד היוקר
הדוהר שאינו מאפשר לו להתקיים ורואה
את השיכבה השלטת ערשה חיים משו געים׳
משוכנע כיום שזיגל הוא גאון
פיננסי, או לפחות חוקר אכזרי ומסוכן

המחלקה הכלכלית ״של המישטדה מכשיר
יעיל במילחמה בשחיתות. לצורך זה יש,
כנראה, לשנות את כללי־המישחק. קציני-
מי-שטדה בכירים שואלים כיום, אם לא
הגיעה השעה להיחלץ משיטות־הפעולה ה מיושנות
שלא הביאו עד כה כל טובה,
וליישם שיטות חדשות ״שיאפשרו להפתיע
את הפושעים הכלכליים עוד בתחילת דר כם,
או לפחות למנוע מראש במידת האפ שר
פשעים מסוג זה. פעולות־מנע כאלה,
•שייערכו כמובן בחשאי, ירתיעו נוכלים
רבים מלהמשיך במעשיהם, ויפחידו את ה אחרים
המתכוונים ללכת בעיקבותיהם.
לפני כשנה חל שיפור בתנאי־העבודה
הקשים •שבהם פעלה מחלקתו של סגן־ניצב
זגיל, בבניין הישן של המישטרה ליד תח־נת־הרכבת
הדרומית בתל־אביב. היא הוע ברה
לבניין המטה־האדצי שברחוב סלמה.
בבניין הישן ״שוכנת כיום מישטרת מרחב־הירקון
20 .האנשים שהיו בציוותו •של
זיגל בתחילת דרכו זכו בתיגבורת משמ עותית,
והיחידה מונה כיום כ־ 70 איש. אך
גם היום, טוען זיגל, יש לו עבודה עבור
מיספר גדול פי-שלושה, וכי ברגע שיהיה
לו צוות כזה יוכל לקלוט פי־שניים
אנישים ועבודה. בארונות המחלקה ממתי נים
עשרות ומאות תיקי־חקירה, שהטיפול
בהם נדחה למועד בלתי-ידוע בכל פעם
שצצה פרשת צור או ידלין חדשה. כיום
יש למחלקה הכלכלית תפקיד של שסתום

יעק1בי

תת־ניצב רפאל יעקובי, סגנו של ראש אגף־החקירות במטה הארצי
יעקוב קדמי, מי שהיה עד לפני כמה חודשים הממונה על מחלקת
החקירות של מישמרת תל־אביב, עשה ימים כלילות לצד זיגל בחקירתו של ידליו.

במדור הכלכלי. צבאו של זיגל כלל לפני
שנתיים 15 קצינים, מהם 10 אקדמאים
״שכללו ״שני כלכלנים, רואזדחשבון אחד,
חמישה מישפטנים דשני מישפטנים נוס פים
שעסקו בסטטיסטיקה.

צורך ב שינויים
מ הו תיי ם
ם 5ד, כיצד קרה שלמרות האמצעים
החובבניים שהיו בידי היחידה בתחילת
דרכה, ולמרות התנאים הקשים שבהם פע־

המאלץ את הכרישים הגדולים להודות ב־פישעיהם
הכלכליים.
אך זעל אינו אכזרי כלל. הוא גם אינו
גאון. הוא פשוט משוגע־לדבר־אחד, ועקשן
גדול מאין־כמוהו. הוא ואנשיו הצליחו
לדוג מה שעלה פרישתם עד־כה רק תודות
לעבודת־הנמלים שלהם, הכוללת שעות
ארוכות של מיון מידע, בדיקה של כל
הלשנה, כל פירור־מידע, שיתוף־פעולה עם
עיתונאים, ולאחר־מכן שיבוץ פירודי־ה־מידע
באופן שיאפשר למצוא נקודת אחי זה
וזינוק לחקירה עצמה.
רק שינויים ׳מהותיים יוכלו להפוך את

1ן [ ך ו ראש ענף־החקירות של מיש־טרת
ישראל, מי שהיה עד

לפני כשנתיים פרקליט מחוז תל־אביב, היה
אחת מצלעות המשולש שחקר את ידלין.
קדמי איים בהתפטרות באם לא יינתן ל־למישטרה
הזמן הדרוש לסיום החקירה.

1*11111 סגן־ניצב מדמן פייט, מיספר
— שתיים ויד־ימינו של בנימין
זיגל, רואה חשבון במיקצועו, בעל חוש־הומור,
נמרץ ומסור, ו״שרוף״ לג׳וב שלו.

ציבורי. חציבור, הרוגז על דישיכבה ה שלטת
בשל השחיתות והביזבוז העצום,
נרגע מעט בכל פעם שזיגל ואנשיו מת לבשים
על צווארון־לבן חד״ש. מתעוררת
בציבור תחושה שמישהו בכל-זאת נלחם
בשחיתות במדינה. אך האם זו גם המצי אות?
המחלקה
של זיגל בנויה כך שכאשר
נופל לידיה דג שמן באמת, היא נאלצת
להתרכז בו ולחדול מכל עיסוקיה האחרים.
תפקידה הוא להילחם, אך ההוראה הקבועה
מגבוה היא ״לא לעבור את הגבול.״ כש מסתבך
דג שמן כזה, ברור שחבריו ה טובים
בצמרת מתחילים לעשות הכל כדי
להצילו. עומדים על יגבו של זיגל עם
שעון־עצר ביד ומורים לו, למ-של, לסיים
את החקירה תוך 36 שעות. לבסוף, כש העניין
מסתבך באמת וכלי־התיקשורת נכ נסים
לתמונה במלוא הקיטור, נאלצים
להשאירו בידי הצייד. הציבור מתרגז,
השסתום המפורסם של זי׳גל מתחיל לפ עול,
האנשים מרוצים ושוב משתרר שקט
מתוח.
״יש צדק !״ מכריזים העיתונים והטל וויזיה
.״יש זיגל !״ אומר לעצמו האזרח
הקטן, המאמין שאחת לכמה חודשים תיש מע
שוב מילת־הקסם ״זיגל״ ,ודג ישמן
חדש יענוד אזיקים.

הצבא ה ק טן
של זיגל

הבנות של המחלקה

אחת השוטרות של המחלקה הכלכלית של זיגל, משוחחת מם

הבוס שלה באולס־המעצרים של בית־מישפט־השלום בתל־אביב, ביום
שבו נעצר יו״ר מרכז קופת־חולים אשר ידלין. בתמונה משמאל :
מפקחת דנה שירזלי, עורכת־דין בת ,27 שהיא מזכירת המחלקה.

ין ספקשאם יקום בנימין זיגל יום
\ #אחד ויעזוב את המישטרה, כיוון ש מיצה
כבר את מלוא אפשרויות־הקידום
שהיו לו בתוכה, ויעבור לעבוד במקום אחר כלשהו, לא תהיה ל״מישטרה, ולמדינה
כולה, סיבה לחגוג. אין כיום במישטדת
ישראל משוגע־לדבר אחר שיוכל למלא
את מקומו. יד־ימיגו, סגן־גיצב נורמן פייט
הנמרץ והמסור, פורח דווקא בצילו של
זיגל. הם משלימים זה את זה. אך מפייט
ומטה, בסולם־הדרגות, מפרידים כארבעה־
(המשך בעמוד )40

אחרי נצחוגה המזהיר על אלופת איטליה
תגרום מכבי ת״א נאב־דאש לרוסים

באגרופים צוהלים

כדורמלני מכבי תל־אביב עולזים, מייד לאחר
תום המישחק. בתמונה מימין נראים
יהושע שוורץ, מרדכי ארואטי ואריק מנקין. המסיבה לכבוד הניצחון המזהיר נערכה
ביום ראשון, ואליה הוזמנו רעיותיהם וחברותיהם של כדורסלני הקבוצה התל־אביבית.

תמונה זו ממחישה את המישמעת, הדריכות
ד 1111ך 1ך י ן 11 *11* 11י 11
והנכונות העילאית של השחקנים, כשהמאמן

רלף קליין קרא להם באחד מפיסקי־הזמן שלקח. המאמן יודע לספר, כי מעולם עדיין
לא ראה את כדורסלניו — ללא יוצא־מן־הכלל — מוכנים לתת את הכל כמו בפעם זו.
הניצחון על אלופת איטליה, היה הניצחון השלישי של מכבי, במסגרת גביע אירופה.

הופתעו לראות אוג המאמן יוצא מבית*
הקולנוע כשהוא שלו למראה, רגוע ואינו
ממהר במיוחד.
שעתיים לאחר־מכן, בשעה ,8.30 כש־התייצב
רלף קליין עם חניכיו למישחק,
ניראה כבר אחרת. במשך כל המישחק
הוא לא הצליח לשמור על שלוותו. הוא
שאג, קפץ והגיב באגרופים צוהלים על
כל סל שקלע מי משחקניו.
רלף קליין, בן ה־ ,44 הפך את עורו
במשך המישחק מלו. המאמן, שבדרך־כלל
.נחבא אל הכלים וידוע כמי שמסרב לשוחח
עם עיתונאים לפני מישחק, נסחף יחד עם

בחד, מחנה

דברדו״ב

בגיל 33

טל ברודי בן ה־33
נראה בפריצה אופיינית
לסל. רלף קליין אומר, שלא פעם
הוא נעזר בידע המיקצועי של טל ברודי
הוותיק, שהחליט ״לסחוב״ עונה נוספת.
*ץ• עתיים כלבד לפני שיצאה המ ן
* דינה מגידרה — ביום החמישי האח רון
— כשהביסה מכבי תל־אביב את
סינודינה בולוניה ,81:110 ניראה רלף
קליין, מאמן מכבי תל־אביב, יוצא מקול נוע
גת, לאחר שחזה שם בהצגה יומית.
הצופים שהיו בסרט להיות או לא להיות,

הזהב השחור

אולסי פרי נראה בתמונה כשהוא
קוטף כדור־חוזר מהסל. כדור־סלנה
שחום־העור של מכבי תל־אביב, המתנשא מעל ל־ 210 סנטי
מטרים,
מיצה עד תום את התיקוות שתלו בו. פרי קלע 18 נקורנת,
14 מקליעות״שדה ו־ 4בקליעות־ענושין. מאמנו, רלף קליין׳ טוען,
שהוא השתלב בצורה יוצאת־מהכלל בקבוצה התל-אביבית.

רבבת הצופים להתלהבות הספונטאנית
שפרצה בהיכל הספורט ביד־אליהו. עם
הישמע שריקת־הסיום הוא התבונן ממוש כות
בשני הקמיעות שלו — שעונו ומיכ־נסיו
— ומילמל :״לא בגדתם בי.״
אחרי המישחק, כשהרוחות נרגעו, חזר
רלף קליין אל עצמו. השלווה והצניעות
הטיבעית חזרו אליו. סוללת שיבעה העי תונאים
מאיטליה שבאו להיכל הספורט,
אמדו עליו :״המאמן שלכם (של מכבי)
ניצח את המישחק. הוא היה אדריכל הני צחון.״
קליין
סבור אחרת :״אני אף פעם לא
ניצחתי. מכבי תל־אביב ניצחה. אני חלק
מהניצחון, כמו שההנהלה היא חלק מה ניצחון.
״לפני
כל מישחק אני מתוח. אפי לו
לפני מישחקי־ליגה. אני חושב

לוניה ומאמנו לשעבר שמואל יעקובסון,
המאמן עתה את הפועל תל-אביב. השניים
היו אז במכבי רמת־גן .״׳ניהלתי רישום
מדוייק על שחקניה הבולטים של סינורי־נה.
הבעייה העיקרית היתה לנטרל את
האמריקאי הענק, אדווארד דרסיקול. הח לטתי
שארבעה ישמרו אזורית, ואחד ישמור
עליו ולא יתן לו להיכנס לסל. ומה שקרה
— זה גם מה שציפיתי. בחמש—שש הדקות
הראשונות, דריסקול גוטרל כליל.
הוא למעשה איבד לגמרי את הביטחון.
ומי שחזה במישחק, ראה היטב שהתנופה
במחצית הראשונה החלה מהרגע שדרים־
קול נעלם למעשה.
״במחצית הראשונה שיחקנו לא־רע. מה
שהיה בעוכרינו היו איבודי הכדורים.
במחצית השנייה כבר לא ראו בכלל את
דריסקול. שיחקנו יותר מהר• הריבאונדים

ואחוז הקליעה היו יוצאים מהכלל. מובן
שכאשר הקבוצה ממש תפסה יום טוב,
נסחפתי להתלהבות. באחד המיקרים קפצ תי
וצעקתי לעבר השופט. נוצרה המולה.
השופט התייחס להמולה ברצינות, בגלל
ששניים — שימעון מזרחי, יושב־ראש
ההנהלה והמעסה אורי בהרב — ניסו
להרגיע אותי.״
דלף קליין, המשמש כמורה לחינוך גו פני
(במייוחד מורה לכדורסל) במכון־וע־גייט,
טוען, שבמכבי תל־אביב הכסף לא
משחק אצלו תפקיד .״אני בטוח ששמואל
יעקובסון, מאמן הפועל תל־אביב, מקבל
יותר ממני,״ הוא אומר. הכסף לא־כל־כך
חשוב לי כמו עצם העובדה שאני מאמן
קבוצה שאני משרת יאותה (כשחקן ובמ־אמן)
זה כ־ 20 שנה 20 .שנים זו תקופה
די ארוכה בחייו של אדם. מכאן אפשר

1ל ״ 11 והתעורר רק ב¥1י
1ל י
מחצית השנייה,

כשקלע 18 נקודות מתוך 20 הנקודות ש קלע
במשך כל המישחק. בתמונה הוא
נראה חולף על־פני האמריקאי דריסקול.

אליל בן לילה

סדרנים וקהל שפרצו לתוך
תחומי המיגרש נושאים על
כפיים את אולסי פרי, כדורסלנה הכושי של מכבי תל־אביב.
מימין לאולסי נראה טל ברודי, המשתתף בצהלת־הניצחון של

שזה די טיבעי. לקראת המישיחק מול בו לוניה,
המתח הרקיע שחקים. הרגשתי או תו
זורם לי מתחת לעור. לפגי מישחק כה
מכריע אני משתדל שלא להיות חופשי, ול כן
אני הולך לראות הצגה יומית לפני
המישחק, בדי לשחרר את עצמי מהמתח.
זה אסון של מאמן, שהוא בא לחדר־ההל־בשה
כשהוא מתרגש ומתוח. במישחק כזה
אני חייב להכניס בשחקנים ביטחון.
״המישחק נגד סינודינה היה מעל ומ עבר.
ביגלל העובדה שאנחנו קרובים יו תר
מתמיד לעלייה לבית הגמר, זוהי אח ריות
עצומה. קשה לאדם להבין הרגשה
כזו, אם לא התנסה בה. זה משהו שאי־אפ־שר
לתאר.
״ההוראות הטאקטיות שלי לפני המיש־חק
נגד האיטלקים היו גורליות. וכשהייתי
עם השחקנים בחדר־ההלבשה, כמה דקות
לפני המישחק, הצטרכתי להכניס להם בראש
שזה המי׳שחק החשוב ביותר. קשה
מאד לכדורסלן להגיע ליכולת שיא דווקא
כעת, אחרי שהצלחנו בשני המישחקים
הקודמים ימול הרומנים והיוונים.״
האמת היא, שדקות־חרדה רבות פקדו
את המאמן קודם המישחק .״היתד, לי
אומנם הרגשה,״ מתוודה קליין ,״שמכבי
תל־אביב מוכנה מבחינה פיסית (כושר גו פני)
,נפשית ומוטיבציה, אבל חששתי.
על הפרש של 29 נקודות אפילו לא חלמתי.
רציתי בהפרש של בין 20—25 נקו דות,
ואני מודה שזו היתה מחשבה לא כל
כך ריאלית ואובייקטיבית. ככלות הכול,
עמדנו להתמודד נגד אלופת איטליה. ב מחשבה
שנייה וריאלית, חשבתי שגם הפ רש
בן 15 נקודות יהיה מבטיח. חשבתי,
כמובן, גם על הפסד, אך דקות־הפתיחה
סילקו את החששות האלה.״
שבועות אחדים לפני המישחק נגד ה איטלקים
אסף דלף קליין מידע עליהם.
מקורות המידע שלו היו — בוב גריפין,
שהתמודד לפני שנתיים נגד סינודינה בו־

נ שבו כלי

האוהדים שפרצו למיגרש. ביציע: הצופים, המריעים אף הם
לאולסי פרי ולשחקני מכבי. אולמי פרי, שהוא בן ,26 היה
בעבר שחקן מיקצועני בארצות־הברית, נחשב כשחקן הרכש
הטוב ביותר של מכבי תל־אביב • .צידס: יוסי רוט

כך נראים שניים מכדווסלני סינודינה
בולוניה, כשהם שרועים על הקרקע
חסרי־אונים לאחר שאיבדו את שיווי־מישקלם. תמונה זו, שצולמה
דקות ספורות לפני תום המישחק, ממחישה את התמוטטות הקבוצה

להבין את הקשר העמוק שלי למכבי תל-
אביב.״
מאז נטלו לפני שש שנים, עורך־הדיו
שימעון מזרחי את תפקיד יושב־ראש מח לקת
הכדורסל, היו מאמנים שהתרעמו
שעסקני הקבוצה תוחבים את חוטמם למקום
לא־להם. פרד דיוויילי, למשל, חזר
וטען שההנהלה עשתה לו עוול כשפיטרה
אותו. רלף קליין מודה, שמחלקת־הכדור־סל
של מכבי תל-אביב אומנם תוחבת את
(המשך בעמוד )40

האיטלקית, שגברה ככל שקרבו מחוגי השעון לשעת סיום המישחק.
מימין נראה מוטי ארואטי, ומשמאל לו סילבר. ראן פטרסון,
מאמנה של סינודינה בולוניה, התגלה כמאמן יהיר. לפני המישחק
הוא הכריז :״אנחנו מתכוונים לנצח את מכבי גם בתל־אביב.״

^ ברוד׳ מחכה
(המשך מעמוד )37
חמישה שלבים עד לקצין הבא, הבא בחש בון.
כמה מ־ 70 האנשים העובדים כיום עם
זיגל תופסים מקום בשורה הראשונה של
המחלקה הכלכלית? כמה מהם מסוגלים,
או יורשו לחקור פנים־אל־פנים אישים ב־סדר־גודל
-של אשר ידלין?
בין רגליו של זיגל מתרוצצים אפרוחים
רבים. פעם, למשל, נכנס למישרדו קצין
בדרגת פקד, ממושקף זחובש־כיפה, וביקש
ממפקדו שיפתור׳לו בעייה קטנה. הפקד-
החוקר לא ידע כיצד יעביד מיסמכים מ*
מקום־הפשע אל המחלקה. זיגל נאלץ להע לותו
על מכונית, לסדר לו נסיעה ולהדריכו.
הפקד עסק אז בחקירת חשד-שחיתות אצל
אישיות ידועה.
הבכיר מבין אנשיו של זיגל, אחרי
פייט, הוא רב־פקד ראובן וייגשטיין (,)40
שהיה דאש־המודיעין במדור המרכזי ב-
תל־אביב וקצין־סיור. ויינשטיין, שלמד
מישפטים, עובד עם זיגל זה כחצי״שנה,
והוא התיקווה הגדולה ביותר שלו. מזכירת-
המחלקה היא מפקחת דנה שירזלי, עורכת-
דין בת .27 מיספר שתיים במזכירות זו
היא רנדסמלת טובה צווילינגר, בשנות
השלושים לחייה. מבין הקצינים ניתן לציין
את פקד עדיאל אלופי, כבן שלושים, מי
שניהל חקירות נגד שני ראשי-ערים ש נחשדו
בקבלת שוחד, והוא עורך־דין ב-
מיקצועו. הוא התגייס למי־שטרה ישר ל יחידתו
של זיגל.
עם התיגבורת שקיבל זיגל באחרונה נמ נים
מפקח נתן רסקין, מפקחת ועורכת־דץ

אי-שום ולא נאמר לו מה יעלה בגורלו)!
רס״ר נוסף, שלמה פישלביץ, עזב ועבר
לעבוד כקצין־ביטחון בבורסת-היהלומים ב־רמת־גן.

גילויי־אומץ
מפתיעים

שר ידדין, הדג השמן ביותר שנפל
בידי המחלקה הכלכלית — לפחות
מבחינה ציבורית — מיקד את תשומת-
הלב בזיגל ובמחלקתו בפעם נוספת, בעוצ מה
שלא היתה כמותה עד כה. אך האם
הביא זיגל את ידלין עד ל*שלב של מעצר
בכוחות־עצמו, או שנעזר גם באחרים י
כדי להשיב על שאלה זו יש לראות
מה התרחש בשנה האחרונה במטה־הארצי
של מישטרת ישראל בירושלים. צמרת אגף-
החקירות של המטה הוחלפה לחלוטין.
ניצב -שור פרש והבוס החדש, עורך־הדין
ניצב יעקוב קדמי, לא איכזב את ציפיותיהם
של אלה שהימרו עליו. כסגנו הצביע על
תת־ניצב רפאל יעקובי, מי שהיה ראש
מחלקת־החקירות במישטרת מחוז תל-אביב.
קדמי, הקצין השקט והאדיב, היה בדיוק
מה שחסר באגף־החקירות של המטה־ה־ארצי
באותה שעה. הוא היה פרקליט מחוז
תל־אביב, מישפטן מעולה שלבש את מדי
המישטרה כדי לעסוק בענייני חקירות,
דבר האהוב עליו. קדמי הוא אישיות בזכות
עצמו. אין לו ניסיון בשייטות־החקירה ה־מישטרתיות,
אך בתחום זה מצטיין סגנו,
יעקובי. השניים משלימים זה את זה להפ ליא.
קדמי מסוגל, למ-של (כפי שנהג בבית-
המי-שפט, בהיותו פרקליט המחוז) לשאול
השוד שאלה אחת עשרות פעמים, עד
שייכשל בלשונו פעם אחת ויחידה ויפליל
את עצמו.
היערכות־הכויחות החדשה באגף־החקירות
במטה-הארצי אומרת דרשני. לא ניצב שור,
וגם לא תת־ניצב קרתי, שקדמו לקדמי
זליעקובי, היו מתלהבים לסכן את סוף
הקאריירה המישטרתית -שלהם, ערב פרי שתם,
ולעמוד לצד חוקרי מחלקתו של
זיגל. אך שלושה התותחים החדשים, קדמי,
יעקובי וזיגל, לא נבהלו. הם ליטפו את
ידלין בכפפות־משי, כבקשת היועץ־המיש־פטי־לממשלה
אהרון ברק, אך עד לרגע
האחרון לא חש שמתחת לכפפות־המשי
מסתתרים אגרופים קמוצים.

ל קד םאת
זיגל!

ו פ׳ ק ראובן ו נ

עורו־דין
1ע 11י 1 1שטיין, 1 בנזיקצועו ולשעבר איש־מודיעין ביחידה
המרכזית של מישטרת מחוז תליאביב,
צורף אף הוא לציוותו של בנימין זיגל.
פנינה בן־יוסף ומפקח משה מקובסקי,
שגם הוא עורך־דין. אליהם הצטרף מפקח-
מיישנה אלכסנדר בן־אהרון. קצין נוסף ש צורף
למחלקה, סגן־מפקח מורים קלמרו,
עבד קודם במישטרת מרחב רמת־גן וב יחידה
המרכזית.
לעזרתו של זיגל גוייסה גם שזרה ארו כה
של סמלים ורבי־סמלים. רס״ר יעקוב
ליאון 35 חוקר, היה עד לפני זמן־מה
נהג ביחידה המרכזית של מישטרת תל-
אביב. רס״ר מורים סדור, גם הוא איש
היחידה המרכזית לשעבר, ליווה את אשר
ידלין מביתו לחקירות, עד למעצרו. סמל
שלמה רבלסקי, חוקר, סטודנט למישפטים,
משרת במי־שטרה זה כשנה.
יחידתו של זיגל אינה משופעת בשמות
נוצצים, או בחוקרים שקנו להם מוניטין
בעבר. אלה הם רכיביה של מכונה אפו רה,
לא גדולה ולא מבדיקה במייוחד —
אך משומנת היטב. לזיגל עצמו לא חסרו
רגעים קשים, ואף מחדלים חמורים. דומה
היה כי פרשת גניבת הקופה, שבה החזיק
את המיליונים של המחלקה, תביא עליו את
קיצו.
היו גם שעזבו את המחלקה, חלק בניגוד
לרצונם ואחרים כדי להיטיב את תנאי-
חייהם. הרס״דים ראובן בוכמן ועזרא לד־ראווי
נחישדו בעבירה פלילית והוגש נגדם
כתב־אישום ; רס״ד דרמון נעצר, ונחישד
שהיה מעורב בפרשת גניבת הכספת (אגב,
הוא מושעה מעבודתו זה חודשים אחדים,
אינו עובד, עדיין לא הוגש נגדו כתב •.

ווו

** אשר הסתבכה הפרשה וצחנתה
גברה עד -שלא ניתן היה עוד להתעלם
ממנה .,איים קדמי כי יתפטר אם לא יינתן
למישטרה לסיים את חקירתה נגד ידלין
ומרעיו בתוך הזמן הדרוש לה לכך. הכל
ידעו שהוא מתכוון לממש את איומו, ושיש
לו לאן ללכת אם יתפטר. מפליא רק ש־לימינו
התייצב מישפטן בכיר מאד, שעד
אז נחשב כאדם זהיר ותלוי ביותר בשר־המישפטים.
היה זה היועץ־המישפטי־לממ־שלה,
אהרון ברק, שביקש עוד לפני כשבועיים
(כאשר נודע לו בדבר החומר
הרלוונטי המצוי בידי החוקרים) לעצור את
ידלין. נאמר לו להמתין, עד •שהממשלה
תחליט בדבר מינויו של ידלין כנגיד בנק
ישראל. למחרת היום •שבו החליטה הממ שלה
שלא להחליט, ביקש ברק לעצור
את ידלין מייד, מבלי להתחשב עוד ב מעמדו.
קשה
להאמין שלולא האומץ המפתיע
שגילה אהרון ברק היה בנימין ז״גל מצליח
להשתלט על חקירתו -של ידלין במהירות
שבה נעשה הדבר, ובעזרתם המשמעותית
של קדמי ויעקובי. אך המהלכים העיקריים
בפרשת ידלין כבר נסתיימו. במישטרה יוד עים
היום לספר, כי עורך־הדין גושן הוא
שיהיה עד־המדינה במישפט, ויציג את
המיסמכים של עיסקות שונות שנעשו ב אמצעותו,
לבקשתו של ידלין. הכל נרגעו
במיקצת מן הסערה. גם שני הקצינים ה בכירים
מן המטה־הארצי לא יצטערו עוד
על שהיו ״מסופחים״ למשך שבועות אחדים
ליחידתו של זיגל.
בימים אלה מתנהלת מערכה פנימית ב־מישטרה,
שבה טוענים מומחים לחקירות
כלכליות וקצינים בכירים כי יש להעניק
למחלקת חקירות-ההונאה של זיגל מעמד
מיוחד, ולמנות אותדעצמו כמפקד־מחוז.
טוב יעשה המפכ״ל החדש, רב־ניצב תבורי,
אם ימהר להעניק לזיגל את דרגת הניצב.
בכך יחזק את עמדתו, ויעניק למחלקה
הכלכלית מעמד של יחידה מחוזית —
ועימו קידום בסולם־העדיפויות •של המיש-
טרה.

(המשך מעמוד )39
חוטמה, אך לא כפי שהדברים הצטיירו
בעיני המאמן דוויילי.
״דיוויילי,״ אומר קליין ,״ראה את שימי
עון מזרחי כנשיא המועדון. אני רואה
את שימעון מזרחי כידיד וחבר כמו שאני
רואה את את שאר חברי מחלקת־הכדורסל.
לא קיימת קבוצה שעסקנים בה לא מעירים
מדי־פעם למאמן ולשחקנים. זה מופיע כא שר
הקבוצה לא נמצאת ביכולתה הטובה.
כרגע, לגבי מכבי תל־אביב זה לא יכול
להיות. גם ההנהלה החזקה ביותר לא מסו גלת
להתערב, כשקבוצה עולה על דרך־
המלך.״
רלף קליין עלה מגרמניה ב־ . 1950 מייד
עם עלותו ארצה הוא הצטרף לשורותיה
של מכבי תל־אביב, והיה עד שנת 1964
אחד השחקנים הבולטים בקבוצה ובגב־חרת
ישראל. הוא אב לשלושה ילדים.
שתי בנות — רינת בת התשע, גילת בת
השמונה וערן בן השלוש. רינת כבר הח לה
לשחק כדורסל, אבל ב־הפועל תל״
אביב. מסתבר כי במכבי תל־אביב אין
קבוצה לילדות. מה־גם שמיגרש הפועל
תל־אביב קרוב לביתה. אשתו, רותי, הנו שאת
בתפקיד בכיר במיפעל כבלי ציון,
אינה אוהדת מושבעת של ענף הכדורסל.
ביום החמישי האחרון, למשל, היא נשארה
בבית.

מיכגסיי ם ושעון
(מישחק למי שחק
ך* ליין מאמין באמונות טפלות. הוא
{ /נוהג ללכת מניצחון לניצחון באותם
מיכנסיים ושעון -של הניצחון הקודם ,ש הקבוצה
מפסידה, הוא מחליף את מיכנסיו
ושעונו (קליין ידוע כאספן־שעונים מוש בע).
עתה,
אחרי הניצחון על האיטלקים, לא
חדל הטלפון מלצלצל בביתו של רלף
קליין. מברכים אותו אוהדים, סתם אנשים
וביניהם אפילו מיכה שמבן, יושב־ראש
הוועדדדהמיקצועית של איגוד־הכמרסל, מי
שמנע ממנו להיות מאמן נבחרת־ישראלבכדורסל.
ביום הראשון האחרון חגגה הקבוצה
בסעודה חגיגית. סרט על המישחק מול
האיטלקים — שהוסרט באותו מעמד לצו רך
הפקת לקחים — יתן לרלף קליין חומר״
מחשבה נוסף, למיפגש־הגומלין בין הש תיים
-שייערך בעוד -שמעיים.
העונה, רואה קליין את מכבי תל־אביב
כמועמדת ודאית לעלות לבית־הגמר של
גביע אירופה לאלופות, שם תפגוש הקבו צה
עוד חמש קבוצות אחרות מגוב־הא־ריות
האירופי. הוא חושש רק מדבר אחד,
שיפוט עויין :״האיטלקים מסוגלים לל חוץ
על פיב״א ל־שלוח שני -שופטים עדי נים
למישחק-הגומלין באיטליה. רק קנו־ניית־שופטים
מסוגלת למחוק את פער 29
הנקודות שה-שגנו בתל־אביב.״
אם תעפיל מכבי תל־אביב — כצפוי —
למישחקי־הגמר של גביע אירופה לאלו פות,
ייפגש קליין עם הרוסים בשנית.
בעבר, עם מיקי ברקוביץ, מוטי ארואטי
ויהושע שוורץ, שהיו בנבחרת־הנוער, יכול
להם קליין.

לפני מי שחק —
הצגה יו מי ת
^ ין ספק שסיכוייה הממשיים של
מכבי תל־אביב להעפיל לבית־הגמר,
שם הבטיחה כבר את מקומה צ.ס.ק.א.
מוסקבה, גורמת כבר עתה כאבי־ראש
לרוסים. אם יופיעו הרוסים נגד מכבי תל־אביב
או לאו (אפילו במיגרש נייטראלי)!
ההכרעה בנושא עדין זה, תיקבע סופית
על־ידי החלונות הגבוהים של הקרמלין.
מכל מקום, הדוב הרוסי, אינו מפ חיד
את רלף קליין וחניכיו. נהפוך הוא:
ברודי וחבריו מחכים לרוסים בכליון־עי־ניים
.״רק שיבואו מתפללים קברניטי
וכדורסלני מכבי תל־אביב.
מהמיכנסיים והשעון שליוו אותו במשך
שלושת הניצחונות של מכבי תל־אביב
במיסגרת גביע־אירופה, אין בכוונתו של
המאמן להיפרד במהרה. קליין, שאינו
האדם שייצא בהכרזות ובהצהרות, אומר,
שמכבי תל־אביב יכולה בהחלט לגרום
לו, שגם אחרי המי-שחק עם הרוסים ימ שיך
להשתמש באותם מיכנסיים ושעון
שבהם הוא משתמ-ש עתה.
קליין מבטיח רק דבר אחד :״גם לפני
המישחק עם הרוסים בתל־אביב — אם
בכלל — אני הולך להצגה יומית.״

צגי הראל
קולנוע אירועים ודיה1דים היה פסטיבל הפסטיבל היהודי לסירטי קולנוע וטל וויזיה,
שנערך בשבוע שעבר בירושלים,
נועד לא למבקרי־קולנוע ולא למבקרי־טל־וויזיה.
הסיבה לכך פשוטה: אם־כי היו
מיספר סרטים תיעודיים שנועדו למסך
הרחב, הרי הדבר הטוב ביותר שאפשר
לומר עליהם, הוא שהיו סירטי־תעמולה
מן הסוג הפחות־מתוחכם והיותר־חביב
על שופרות־ההסברה שלנו. אשר לסירטי־הטלוויזיה,
שהיוו את הרוב המוחלט בפס טיבל,
השיגרתיות והאפרוריות שבעשיי־תם,
היקשו על האבחנה בין זה לזה.
שוב ושוב ניראו אותן תמונות מן השו אה,
או מיד ושם, או של היהודים התלויים
בעירק- ,שוב ושוב נאמרו אותם הדברים,
פעם בעיברית ופעם באנגלית ופעם בגר מנית,
אבל הצורה והתוכן היו פשטניים
כל״כך, עד שנידמה כאילו כל בוגר בית״
ספר לקולנוע היה מתעלה עליהם. אשר
לסרטים ה״אמנותיים״ כביכול, שבהם נש פכים
כיתמי־צבע על המסך בכל פעם שרו צים
לאחז את עיני הצופה, ועדשה מעוותת
גורמת לו לבחילה במחולותיה האקרוב טיים,
גם אלה לא חרגו מן הרמה של
תרגילי־קולנוע בסיסיים.
כמובן,
היוצאים־מן־הכלד. היו
כמה יוצאים־מן־הכלל, שבלטו במיוחד
על הרקע העצוב הזה. למשל, סרט־טלווי״
זיה בריטי בשם המפונים, המתאר את מג״
צ׳סטר בימי מילחמת־העולם השנייה, וה הווי
של מישפחה יהודית ברובע יהודי,
ששני ילדיה נשלחים לכפר כדי -שלא
ייפגעו מן ההפצצות. או סרט קצר של
מישרד־הקליטה, שהוקרן בזמנו גם בטל וויזיה,
על ההווי וההרכב האנושי של תז מורת
באר-שבע, אחד הסרטים התיעודיים
המעטים -שמהם נעדר קול הקריין התוקפני
כקול־שדי, שדוחס תעמולה לאוזני הצופים,
ואת מקומו תפסו חוש־הומור ומבט חד
לעבר המציאות הישראלית.
מן הסרטים שהוצגו בערבים. מחוץ ל תחרות,
צריך להזכיר את מימות, שיחזור
פרשת דויד פרנקפורטר, היהודי שרצח
את המנהיג הנאצי בשווייץ לפני מילחמת־העולם
השנייה, נשלח בשל כך לכלא ואח רי
המילחמה גורש לישראל. גישתו •של
הסרט לנושא פשוטה ועניינית, סיגנונו
מאופק. זה יכול היה בהחלט להיות סרט
ישראלי מכובד, אלא •שהוא נעשה על-ידי
שווייצי ב-שווייץ.
ועוד מחוץ לתחרות, רחוב הסטר, המ תאר
את חיי היהודים בפרבר ניו־יורקי
של סוף המאה הקודמת, בחום, באהבה
ובהבנה רבה• זה היה, ללא־ספק, המוצלח
בסירטי הפסטיבל, והוא יוצג בקרוב גם
בבתי־הקולנוע בארץ.
למה ישראל? ולבסוף, עוד סרט
אחד, סירטו התיעודי •של קלוד לאנצמן
(שותפו •של ז׳אן־פול סארטר בעריכת הבי טאון
זמנים מודרניים) ,א-שר מנסה להסביר
במשך שלוש וחצי שעות את המניעים לה קמת
מדינת ישראל ולקיומה. המחקר יסו די
ומעניין, אבל סובל מעצם העובדה,
שנעשה לפני ארבע •שנים ואינו נוגע,
משום כך, באף אחת מן התופעות שהת עוררו
אחרי מלחמת יום־הכיפורים, ואשר
•שינו את פני החברה הישראלית בצורה
משמעותית.
כדאי אולי לציין עוד סרט אחד, פינת
הנביאים, סרט גרמני אשר אומנם מכופף
לעתים את העובדות כדי להתאימן לתיאו ריות
•של עושיו, אבל היה הסרט היחידי,
בכל השבוע כולו- ,שהעז לדבר באופן
מפור-ש גם על הבעיות של העדות הנוצ ריות
בארץ־הקודש, אשר כמעט •שניתן
היה לחשוב, לפי •שאר הסרטים, כי היא
מאוכלסת על־ידי יהודים ומוסלמים בלבד.
סרט אחרון זה, וכמוהו שני סרטים
נוספים (חליפת האבל והבננה השחורה)
סבלו מתקר באירגון, כאשר שלושתם
נחתכו לפני הסוף, כדי לאפשר את סיום
ההקרנות לפני כניסת השבת. ממארגני
פסטיבל כזה, אפשר היה לצפות ליחס מכו בד
יותר אל החומר שהם מציגים.
חוגה לעורר חמדה? אילולא היה
היה זה פסטיבל למבקרי קולנוע וטלוויזיה,
חובה היתד , ,להביא לשם את כל האחראים

מרסל זוהר
העול ם הזה 2044

על ההסברה, בארץ ובעולם, מישראל ומן
התפוצות, ולהעמידם בפני המישגה הנורא
שהם עושים שוב ושוב. כיצד לא יתעוררו
טענות נגד היהודים והיהדות׳ כאשר כל
הסרטים הללו שרים שירי־הלל לעיליתיזם
של העם הנבחר? כיצד לא יתעייף העולם,
כאשר נושא השיחה היחידי שיש לנציגי
עם זה היא השואה, וכיצד יתחשק לו לי הודי
לבוא לארץ־הקודש, כאשר היא מו צגת
כמולדת המדוכאים, כאיגוד של קור בנות
מקצועיים, שאינם עושים מאומה כל
חייהם חוץ מאשר לבכות את מתיהם, מאז
ימי בר־כוכבא ועד ימינו?
האומנם זה כל מה ־שיש לומר על יש ראל
ועל היהדות, או שמא הגיע הזמן
להעיף כמה ראשים נבובים האחראים ל סוג
זה ישל הסברה, ולמנות במקומם כאלה
שלא יראו חובה לעצמם לעורר דק חמלה י
תדריך חוב הלר או ת:
,ת ל ־ אכיב: מזימות, כל אנשי הנשיא,
? 0הקוקיה, אורות הבמה.
יויו ש לי ם: כל אנשי הנשיא, מזימות.
זזיפה: האיש שרצה להיות מלך, אה־מ
תי ה של בלונדינית, אנשים יפיס.

תל אביב
מזימות (אלנבי, ארצות־הברית)
— סירטו החדש של היצ׳קוק,
פחות מפחיד אבל יותר משעשע מן הממו־
;צע אצלו, מסבך זוג שמחפש יורש עם
•,זוג שאוסף יהלומים. אין מה להוסיף,
:היצ׳קוק יש רק אחד.
אורות הכמה (פאריז, אר־
:צזת־הברית) — מעין סיכום מוקדם של
צ׳פלין, המתבונן בקאריירה שלו ובתכו נותיו
של עולם הבידור, בצורה מפוכחת
.הרגישה. השנים רק הוסיפו לאיכות הסרט.
כל אנשי הנשיא (מוגרבי,
ארצות־היברית) — שיחזור החקירה העי תונאית
*שהביא לח־שיפת פרשת ווטרגייט,
סזצג כסרט־מתח מרתק הנזהר בהקפדה
מהבעת דיעה פוליטית כלשהי. רוברט
רדפורד ודאסטין הופמן הם שני העיתו נאים
החרוצים.
* * שליחות סודית כפראג ( דיי ב ־
ראץ. אנגליה) — פארודיית־ריגול ישנה
אבל משעשעת, על סוכן בריטי בעל־כור־הו
•שנשלח אל מאחרי מסך־הברזל, ועל
גינוני ;הטכס של האחראים לגורלו. עם
דירק בוגארד, רוברט מורלי ולאו מק־קרן.

קן הקוקיה (פאר, ארצות־זהסרית)
— עימות בין עבריין המתחזה
זמט!ד\* לבין אחות ראשית בבית־משו־
.יגעים׳ במשל על דיכוי הפרט בחברה
;המודרנית. בימוי מרשים של מילוש פור־
!מן. ג׳ק ניקולסון בתפקיד חייו.

ירושלים***קידמת עדן (אוריון, ארצות־זזו
ם רי־ ת) — גידסתו ־של איליה קאזאן לספר
של. נתון סטיינבק המשחזר את פרשת אדם,
קין והבל, בעיירת־שדה אמריקאית. ג׳יימס
דין הוא קין, ריימוגד מאסי הוא אדם.
סלך ליום אחד (ירושלים, צר פת)
— המשוגעים שבורחים ממוסד סגור
ומשתלטים ליום אחד על עיירה, ואחר־כך
;חוזרים, בשאט־נפש, ל־שלווה שבין החו־ומות
הבצורות. סאטירה רומנטית חביבה
•של שיליפ דזדברוקה, עם אלן בייטס בת 8־
ק1יד הראשי.
אנשים יפיס (רון, דרוס־אפריקה)
— סרט תיעודי על חיות הג׳וג-
גלים והמידבריות של מערב אפריקה, פרי
מחקרים של שנים ארוכות המציגים את
ההולכים על ארבע כחביבים ומתורבתים
,לא פחות מן ההולכים על שניים.

ו חי פ ה

האיש שרצה להיות מלך
!׳,אורה, ארצות־הברית) — אגדתו של קיפ־ל
עג על שני סמלים בריטיים רודפי־בצע,
•שופו־מ על קיסמה המקורי וזוכה בתוספת
של מוסר־ה־שכל אנטי־קולוניאליסטי של
!הבמאי ג׳ון יוסטון. שון קונרי ומייקל
יקיץ מצטיינים.

אהכותיה של כלונדינית

(אורלי, צ׳כיה) — סרט מוקדם של מילוש
!פורמן (משנת ,)1965 מוכיח את כישרונו
•הנדיר להפיק אפילו מן המציאות האפו רה
ביותר, חודיה אנושית אמיתית. כדאי
לראות.
ה עו ל ם הז ה 2044

זיברונותיו של
גהג־נוונית
ר חובו ת זוע מים (סינמה ,2
תל־אביב, ארצות־הברית) — חצ־לחת־היוקרה
של סרט זה, שנעשה
לפני שלוש שנים, העלתה את הבמאי מרטין (אליס
לא גרה כאן יותר, נהג מונית) סקורסיז על דרך המלך.
בפי שהוא מודה בעצמו, יש בסרט זה נימה אוטוביוגראפית
ברורה, כשארבעת הגיבורים, שסיפוריהם מתפתחים במקביל,
הם העתקי ידידיו שעימם גדל• הארבעה חיים בגיטו
האיטלקי של ניו״יורק, הידוע בשם ״איטליה הקטנה״ (זה
הרובע שבו התרחשו זיכרונות הסנדק) ,מפירים רק סוג
אחד של מימסד, המאפיה, ומנסים למצוא את דרכם בין
המיתוסים של החברה שבתוכה צמחו (כבוד־מישפחה,
שוביניזם גברי, חטא קדמון, אימת כנסייה) לבין החרות
המוצעת להם בעולם החדש.
המצלמה הרודפת אחר הדמויות כאחוזת־תזזית,
זוויות״צילום מעוותות, פס־קול עמוס לעייפה — בכל אלה
תוקף סקורסיז את חושי הצופה, עד שזה כמעט כורע
תחת המעמסה. יש סצינות המתמשבות מעבר לנחוץ, כנראה
משום שיש להן שייכות אישית ביותר לזיכרונות הבמאי,
וארבעת הסיפורים המקבילים חסרים את הליטוש המק צועי
של סרטיו המאוחרים יותר. אבל בל מה שנאמר
באותם סרטים מופיע כאן בהבלטה, בצורה אמיתית ובו-

רוברט דה־נירו (ג׳וני בוי)
והרווי קיטל (צ׳ארלי)
אבת יותר, משל היתה זו קריאת־כאב הפורצת מעימקי
הנשמה, אשר עומעמה מאוחר יותר על־ידי שיכלול טכני
ואיפוק מתוכנן.

הבו לנו
ה>צ קו ק
ה הז ד מנו ת השנייה (דקל,
ארצות־הברית) —
תל־אביב,
בריאן די-פאלמה אינו עושה סרטים
על החיים סביבו, אלא על הסרטים שסביבו• בסוד
אחיות היה תרגיל היצ׳קוקי, פאנטום גן העדן (שלא הוצג
בארץ) השתעשע בזיכרונות פאנטום האופירה, והפעם הוא
חוזר שוב להיצ׳קוק, או ליתר דיוק לורטיגו ולרבקה.
ביתר פירוט, מדובר כאן באיש-עסקים שאשתו ובתו
נחטפות והוא נדרש לשלם תמורתן כופר. כניעתו לעצות
המישטרה גורמת למותן וחייו, לאחר־מבן, מוקדשים
לזיכרן של השתיים, עד שיום בהיר אחד, שנים רבות לאחר־מכן,
הוא פוגש בפירנצה נערה הדומה כשתי טיפות מים
לרעייתו המנוחה, והוא מתאהב שוב מעל לראשו•
אין טעם לגלות את ההמשך, מאחר שמדובר בסרט
מיסתורין ומתח. צריך רק לציין שדי־פאלמה מנסה בכל
מאודו להידמות להיצ׳קוק, ואפילו משתמש במוסיקאי
ברנרד חרמן, שהלחין את המוסיקה לרבים מסרטיו של
אמן־המתח.
אולם די־פאלמה חסר אותה שליטה טכנית מושלמת
היוצרת בסירטי היצ׳קוק, את הרושם שהדברים נעשים
בצורה האפשרית היחידה• די־פאלמה מרבה בתנועות מצלמה
ובאפקטים חזותיים מוגזמים, מטביע את פס״הקול
במוטיקה, גם כשאין בכך צורך. ובך, במקום שהצופה

רוברטסון וביז׳ולד ומציבווז־זכרון
ייסחף ללא־משים בתוך עולם שנראה בעיניו מציאותי
וממשי, הוא נגרר בכוח לתוך מערבולת סבוכה. אומנם,
קליף רוברטסון וז׳נבייב ביז׳ולד מתמסרים לתפקיך יהם
בנאמנות, והצלם יולמוש זיגמונט מתגבר על כל המיבחנים
שעמדו בפניו, אבל זה עדיין רק חיקוי, לעיתים מוצלח,
אבל עדיין רחוק מן המקור.

א הבו תיו של
קבצן מזנוו
יופי־דו (לימור, תל־אביב, איטליה)
— זהו סיפור-אהבה הבנוי
סביב דמותו הכאריזמתית
(באיטליה) של אליל־הזמר אדריאנו צ׳לנטאנו• ואין זה
פלא, מאחר שצ׳לנטאנו ביים אותו בעצמו, ואף כיסה חלק
נכבד מן ההשקעה הגדולה שנדרשה להפקתו. הוא מגלם
קבצן שובה־נפש מוונציה בשם פליצ׳ה (מאושר — באי טלקית)
,הנקרע בין זכר אשתו הראשונה (שארלוט ראמפ-
לינג) ,שנעלמה מחייו אחרי שהץ ניקה לו בת אך לא יכלה
עוד לעמוד בעוני שבסביבה, לבין אשתו השנייה (קלאודיה
מורי, אשתו של צ׳לנטאנו בחיים) ,המנסה לנחמו על אובדן
אהבת-האמת שלו.
בתוך המיסגרת הזאת דוחס צ׳לנטאנו את כל מה
שחולף בראשו, בלי הבחנה ובלי ניתוח: אהבת-אמת מול
רדיפת־בצע, הרעלת-הטבע החונקת את ונציה, ביריונות
מול אבירות, אחוות-קבצנים רומנטית, הומור, זוועה, מוסי קה,
פאתוס וסרקאזם.
בתוך הבולמוס הזה, יש למה דברים יפים להפליא —
במו הסצינה המוסיקלית בתוך כיכר ונציאנית, המזכירה
את מיטב המחזמרים האמריקאיים. ההומור לעתים מבריק,
במו בסצינת־הפתיחה, כאשר זוג מתעורר בתוך די-

פליצ׳ה (צ׳לנטאנו) מספיד את אשתו
רה מוצפת מים, אבל כשפותחים את הברז באמבטיה,
כדי להתרחץ, לא יוצאת ממנו אף טיפה אחת• עבודת-
הזוהר של הטבע בפרברי ונציה, וכלה באפור הקודר של
תחנת רכבת־תחתית במילאנו.

הייתי מופנה להישבע שאין ככר מישהו כארץ שאינו
יודע את הפרוצדורה איך ליצור קשר עם מיספר
שמופיע כמדור זה. אכל הסתכר לי שטעיתי. אז כשכיל
אלה שלא יודעים, הנה התכסיס. אין דכר יותר פשוט
מזה. את המיכתכ שרוצים לשלוח למכותכ שמים כ
מעטפה, עליה רושמים רק את המיספר הסידורי של
המכותכ, כפי שהוא מופיע כמיכתכו שהתפרסם (לדוגמה
6/44 או .)12/44 מדכיקים על המעטפה כול של
50 אגורות ושמים אותה כתוך מעטפה נוספת שאותה
מפנים לכתוכת: מיכתכים לציפי, ת.ד 136 .תל-אכיכ.
את השאר אני ככר עושה.

עצוב, בודד!מתפלסף
יודעים מה זה ״ירוק, תלוי
על הקיר ומצפצף דג
מלוח. למה ירוק? מפני שצבע־תי
אותו. למה תלוי על הקיר?
מפני שתליתי אותו. ולמה הוא
מצפצף? את זה הוספתי כדי
שלא תצליחו לנחש.
( ) 1/44 הוא לא דג מלוח,
אבל על־פי המתכון, הוא טוען
כי הוא עצוב, בודד ומתפלסף.
הוא 29/163 ואפילו אקדמאי,
שאינו מוצא ״אפיק ללכת בו
ואינו מסתדר בהצלחה בהמולת
החיים מסביב.״ אם זה לא מב היל
אותך ורוח הדברים מדברת
אלייך, הוא כולו שלך. לי אין
כוח לפילוסופים.

מיכתב פרס

ותר מדי ״יותר מדי

׳״בן ,35 נשוי, מעשן יותר מדי, עובד יותר מדי, עצבני בדרך-
כלל — עקשן ותובע מעצמי הרבה יותר מדי.״ זהו 2/44 שעוד
לפני שהכיר אותך הוא חותם :״שלך באהבה.״ אז את יכולה רק
לנחש מה יהיה אחר כך.
מה שהוא רוצה זה ״מעט מזמנך פה ושם, אולי לא בכל יום או
בכל יומיים. לבוא סתם כך, להביא לך פרח או ספר, לשתות כוסית,
לפטפט מעט, לצחוק מכל הלב, סתם כך, להיכנס למיטתך אם
יתחשק לנו. לא לריב, לא להתווכח, לא להתלונן, לא להתרגז. שיהיה
טוב. שיהיה טוב כמו בין גברים היודעים מהי ידידות, כמו בין גבר
אשד, שטוב להם ביחד.
״זה לא יילך אם אינך כל מה שאני רוצה. לא כל הזמן, לא הכל
ביחד — אבל כל מה שדרוש ברגע הנכון: נבונה, משכילה, רחבת־אפקים,
בעלת חוש־הומור, נאה מאד, חושנית מאד, מסוגלת להבין...״
רגע! תרשה לי להפסיק אותך. אם יש כבר אחת כזאת, למה
שהיא תרצה להיות פילגש, ועוד אחת כזאת שאסור לה להתווכח
ולהתלונן? אבל מה אני יודעת, אולי בכל זאת יש אחת כזאת.

מי יודע?
(. )11/44 טוען שצילם את הנערה
שבתמונה בפסח, עד
שפת הכינרת. עד כמה שהוא
זוכר היא עונה לשם נינט, אס
היא עונה ביכלל. הוא מעוניין
מאוד למסור לה את התמונה
באופן אישי. ואס תתבוננו בה
עוד פעס, תבינו גם למה. אז
אם היא מצליחה לזהות את
עצמה בתמונה, או שיש מישהו
המכיר אותה ומתנדב למסור
את כתובתה גס לאחר, שיכתבו.

לא בעניינים
פצעי חובש

סיכתב פרס השבוע, ובכל שבוע, מזכה את שולחו בשי: חבילת מוצרי
תמרוקים ויופי, מתנת חברת הדם, בשווי של 200ל״י. הפרסים נשלחים בדואר.

לא יודעת לכזה החורף ד,־
מתקרב ובא מפחיד את כולם.
אולי זה בגי ל מחירי הסולר
לחימום שהאמירו. מחפשים
תחליף זדל, כמו ( )3/44ה כותבת
:״אני רוצה חבר ל חורף
/אמנם חבר זה לא
סוודר /אולם חורף ללא
חבר /זד, במעט כמו חורף
ללא התדר.״
היא בת 17 וחצי. שמי ניסטית,
שמנמנה במקומות
הנכונים. מבלי לדבר על
שאר החושים המפותחים,
היא מציינת שזזוש ההומור
מפותה אצלה במיוחד .״נתבו
סהר. כי אני עומדת להתק רר,״
היא מדגישה.
השאלה היא רק מד. לע שות
איתה בקייץ?

מבקש עזרה הוא (.)5/44
מפני שהוא ״צעיר אירופאי,
,28/180 השכלה תיכונית, עובד
במישרד ממשלתי בתפקיד די
מכובד( .אולי נגיד בנק־ישר־אל?)
באופיי אני שקט, עדין,
לא חוצפן. אוהב לקרוא. מת עניין
בכל: פוליטיקה, ספורט,
שחמת, אמנות ועוד. נחבא אל
הכלים. מעוניין להקים מישפ־חד,
ולהיות מסור ורציני. האמת
שאינני שוויצר והבחורות לא
נמשכות אלי ביותר. אני די
נאה, שחרחר עם הרבה יופי
פנימי. התימצא לי נערה, ה שד
אפת כמוני להקים מישפחה ו שלא
מחפשת רק את הצעיר
הנועז זהמחמיא?״

( )6/44 רוצה להתכתב
דווקא עם קצינים צעירים
בצה״ל. ל מה י אל תשאלו.
היא לא יודעת את התשובה.
כמה שבדקה את עצמה לא
הבינה למה דווקא קצין ואם
כבר קצין, למה דווקא צעיר.
אבל זהו .״פשוט החלטתי!״
יש סקרנות טבעית והמון
פנאי, כי היא בת 23 וקיבוצ־ניקית
באחד מקיבוצי ה־ .
גליל־העליון.
מומלץ לקצינים עד גיל
,25 דרגת סרן, המשרתים ב־רמת־הגולן
או יליד הגדר ה טובה.

שמעתם
פעם על טנקיסט ה* 1
מחפש אתגר בחיים?
ואני חשבתי עד עכשיו ש־צד,״ל
מספק להם מספיק. אני
מתכוונת: מטרות, שיפשופים,
חביות ועוד כל מיני אוייבים
אמיתיים או מבויימים. אבל בא
( )9/44 ומבהיר לי שלא. הנה
הוא טנקיסט שלא בא על סיפו קו,
ועכשיו הוא מחפש מטרות־דמות
בציורה נשית יותר. הוא
בטוח שהגדרה זו תזכה אותו
בגל של מיכתבים מבנות שגילן
, 17—19 והמוכנות להתנדב לש מש
לו כאתגר. אז כדי שלא 1
תהיה צפיפות, הוא מציע לצרף
תמונות כבר במיכתב הראשון
אליו. זה יקל עליו את המיון
הראשוני. ורק תגידו שהם לא
יעילים שם, בשיריזן.

את פרס השבוע אני מעניקה ל( .)4/44 תקראו ותבינו למה.
״מרגישה במו אחת שלא בעניינים. שמי אינו מופיע ברשימת הפילגשים
של יו״ר מרכז קופת־חולים. כשגיליתי זאת — היה כבר מאוחר.
המישטרה כבר לא נותנת לו לעשות זאת חופשי. גם לא רוצה עסקים
עם טליה ליבני. היא לא נראית לי כמו אחת שמוכנה להתחלק.
״בלית״ברירה מוכנה להסתפק גם בפחות. מודה שלא יודעת כלום
בעסקי תיווך קרקעות. לעומת זאת יודעת לבשל על הכייפאק. יש לי
אלף מתכונים שכבר נוסו בהצלחה, ועוד אלפיים שרוצה לנסות עליך,
אם יש לך תיאבון ובטן בריאה ואם זה לא מפריע לך לעשות אהבה
אחר״כך, או לפני, או אפילו בשעת.״
כדי שלא יהיו הפתעות: היא בת ,38 גרושה ואם לשניים.

חבו במקוס
סוודר

מבוקש:
עציו צעיו!
אתגר לטנקיסט

מי מכיר?
המסוה להקם
מ׳ שנחה

עוד אחו וו !
הטעייה שד 7/44
שהוא בכר כן ,21 היא
שהוא ״נטול שפה משותפת
עם צעירים וצעירות
כני-גידי. אגי שולד
מן המוסיקה החביכה
עליהם, כז למועדונים ש
כהם הם מכלים, אינני
מתלכש כמוהם ומשתעמם
משיחותיהם. פשוט
אין לי גשרים אליהם.
אני שונא חכרת אנשים
גדולה כדיוק כשם שאני
שונא את הבדידות. אני
זקוק לאדם נוסף כלבד.
והוא מתכוון אלייך.
הוא היה רוצה מאד שתהיי
כגילו, או אפילו
קצת יותר מבוגרת ממנו,
ושתהיי נאה, מעניינת
ואינטליגנטית. מהמעט
שאני מכינה בגרפולוגיה
אני יכולה להעיד, עד־פי
בתב־ידו, שהוא יציכ.
קשת דאדיה
אחד שלקח ברצינות את ה עניין
עם האסטרולוגיה הוא
( ,)8/44 המציין שהוא ״בן מזל
אריה אופייני, עם המגרעות
אבל לעומתן גם היתרונות.״
הוא חייל, בוגר מגמה הומא נית,
שמלאו לו 20 שנה בסיבוב
האחרון של גלגל המזלות. ה אסטרולוגים
רשמו לו בת מזל
קשת. הציעו לו גם לקחת את
הראשונה שתזדמן — כי כל
דבר ראשוני אצלם, כמו מיספר
1או יום ראשון, מביא ברכה,
אבל כשיצא אל הרחוב לא
פגש, לצערו, איזו קשת ראשו נה
וצעירונת. עכשיו הוא רוצה
קשת שתופיע בשמיו במלוא
הדרה, ושתהיה שותפה לברכות
ול״ברוכים״ שלו. אם לא ימצא
אחת כזאת, הוא יצטרך לנסות
את מזלו שוב ושוב.

אף אחד לא מכיר את פניך כמוך
חוץ מאתנו־ 301135

״כל טייער (צמיג בעברית)
דינו, מן הסתם להתפנצ׳ר ביום
מן הימים, ודומה שגם גלגל
האהבה אינו מצוייד בצמיגים
החסינים בפני תקדים.״ זה לא
קוהלת שקבע את זה, כמו ש הבנתן,
אלא 10/44 שהוא חו בש
בבית־חולים, שאינו מסוגל
לחבוש את פיצעי אהבתו. היתד1.
לו חברה. שנתיים. אך זה נגמר.
ועכשיו הוא מרגיש בודד ו עזוב.
״נשים,
כידוע, לא חסר במ דינה,״
הוא טוען, כנראה אחרי
מחקר מעמיק .״אם אדם רוצה
להתחתן — רבות מצפות לו
שיגאל אותן מרווקותן. הבעייה
איתי שיש לי ציפיות קצת מוג זמות:
אני צעיר עדיין, בן .22
העולם נראה לי גדול וחופשי.
רחוק אני ממחשבות על נישו אין
ומשפחה. אבל מצד שני
אינני מסוגל ליהנות מהתקשרו יות
שיטתיות, משהו כמו להח ליף
בחורה בכל שבועיים.
בקיצור, אחרי כל זה, הוא
רוצה בסך־הכל ״קשר עמוק,
מעניין, רגיש ואולי אף אוהב.״
אבל רק בלי דיבורים על חתו נה,
דחילק!

תכשירי יופי לזוכים במדור

במדינה
דרבי אדם

1121X 1

קשקשת 2044

ה עו ל ם הז ה

הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
״קשקשת״ ,ת.ד , 136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

2044

המינימום של לו־נ
י־אלוך־חחליפח
פרופסור
שאול לדני מאשים :״בגלל
תככיב וטינה אישית
7א נשלחתי למונטריאול!״
החמישה בספטמבר : 1972 ארבעה טרו־ריסטים
חברי אירגון ״ספטמבר השחור״
משתלטים על חלק מבבייו מישלחת־הספורטאים
בכפר האולימפי במינכן.
הדילך־אתלט דוקטור שאול לדני ישן
באותה שעה בקומת־הקרקע של בניין
המישלחת הישראלית. השחיין אברהם
מלמד והקלע זליג שטרוד רצו להעיר את
דוקטור לדני, כחצי־שעה לאחר שהטרוריס טים
כבר אספו את דיירי דירות 1 1־3
לתוך דירה , 1וגופתו של מאמן־ההיאב־קות
מוני ויינברג ז״ל נלקחה כבר על־ידי
אמבולנס.
אברהם מלמד, זליג שטרוך ודוקטור
שאול לדני עזבו את הדירה. הם עשו
זאת יחד, דרך דלת־הזכוכית שבחדרו
של דוקטור לדני, שהובילה לגינה. במקום
לרוץ לאורך הדשא ולהסתלק, החליט שאול
לדני — מתוך אחריות מצפונית — להי־כנם
לדירה 5ולהזעיק את שמואל ללקין,
ראש המישלחת הישראלית לאולימפיאדת
מינכן.
חוסות העסקנים. ארבע שנים אח רי
המיבצע הנועז שעשה דוקטור שאול
לדני (היום פרופסור) למען הצלת חייו של
שמואל ללקין, טוען היום לדני :״שמואל
ללקין היה הגורם העיקרי לכך שלא
השתתפתי באולימפיאדת מונטריאול. וזאת,
ביגלל טינה אישית כלפי. תמיד התרעמ תי
נגד עסקני הספורט, ובראשם שמואל
ללקין וחיים גלובינסקי, שאינם יודעים
מה חובותיהם כלפי הספורטאים.״
בתלונה שהגיש פרופסור שאול לדני

קשקשת 2042

6חרצפי העולם, התאחדו !
שירי בן־עמי, רח׳ יהודה
הנשיא ,36 נווה־אביביס, תל־אביב

9 סנטר.

הגלולות השחורות של מדיקל־

פאיאנס,

רח׳ סולומון ,3נתניה

9״ג׳וני, תארוז כבר את הטילים,
הישראלים מחכים!״
גד מרום־תל, הכד ,6017 .תל־אביב
המקקים חוגגים.
מירי ריכנר, קיבוץ גיבעת־השלושה
£חניון של חברא־קדישא.
דדי תבלין, רח׳ גזר ,6תל־אביב

השבוע בדרייב־אין
מאוזן :

הלך לדני
נזילחמת חורמה

לנציב תלונות הציבור כתב, בתאריך ה־
: 9.7.76״כשראיתי — באולימפיאדות מכ סיקו
ומינכן — את התנהגות עסקני הספורט
שאינם ממלאים את חובותיהם,
נתתי פומביות לביקורתי החריפה. הת-
קפתי במייוחד את מזכ״ל ההתאחדותלספורט,
שמואל ללקין, ואת מזכיר־הכבוד
של הוועד האולימפי, חיים גלובינסקי.״
על מה בדיוק מתרעם פרופסור לדני?
״ללקין וגלובינסקי החליטו,״ כתב לנציב-
תלונות־הציבור ,״שהדרך הטובה ביותר
לחסום את האפשרות שלי מלייצג את
ישראל באולימפיאדת מונטריאול היא לא
לקבוע לי מינימום — וכשאין מינימום,
ברור שגם לא ניתן לעבור אותו.״
מאבקיו של פרופסור שאול לדני החלו
לפני כשמונה חודשים, בפברואר אשתקד.
כשנוכח לדני — חצי־שנה לפני אולימ פיאדת
מונטריאול — שטרם קבעו לו מי נימום
אולימפי במיקצוע ההליכה ל־20
(המשך בעמוד )46
העולם הזה 2044

. 1לא כבד! .2גרמי־השמיים, בשפת
המיקרא ; .7נוזל חיוני לחיים .9 :בוסתן
הדרים . 10 :מלחין גרמני נודע 12
מחוספס 13 מסוגי האדמה בנגב 15
בור־מים קטן בסלע 16 הודאה 17 לא
עסוק . 18 :פקודה . 19 :נישא .21 :כלי-
קיבול עשוי בד .22 :הווייה .23 :עני:
.25 מישגה .28 :מספיק!! .29 תחושה:
.31 בתוכה .32 :קיר־הגנה גבוה .34 :אם־
הפנינה .35 :מחודשי השנה העיברית;
.36 משורר ישראלי (ש״מ) .39 :-מרגיש :
.41 חבל בארץ .44 :נווד .45 :ישועה:
.47 מישתה .48 :מידודשטח .49 :נהר
באפריקה .51 :אבן קשה ביותר .53 :סו־כנת־ביתו
של דויד .56 :שר בממשלת
ישראל (ש״מי) .57 :מן הנביאים.60 :
אותו אכלו אבותינו במידבר .61 :לחפש,
לסייר .63 :קוסם! .64 תוכנית לחמש
שנים .65 :מתנה .66 :נוי, נועם.67 :
בן־פורת .70 :שמח, עליז .72 :כלי־עבו־דה
.75 :מגופה .76 :בעל נבגד .78 :נרו
יאיר (ר״ת) .79 :חיל־אוויר (ר״ת).80 :
במו 48 מאוזן .81 :מידת־לח .83 :תרופה :
.85 שר בממשלת ישראל (ש״מ).86 :
נקבה בצאן .87 :סיומת נפוצה לנקבה:
.88 לשד העצמות .90 :מבני נוח .91 :
קריאה, בעיקר לבקר .92 :עוף הניזון
מדגים ! .9 5יחידה ברכס .9 6 :מיפעל המים
לישראל .97 :רך בצאן.

בשעה 5.45
בכורה ארצית

מאונך :
. 1צורת התיישבות מייוחדת לישראל:
.3אולם, ברם .4 :אור בלי ראש .5 :בוא
למעלה למטה .6 :אריס .8 :ממיבצעי
המישטרדדהצבאית . 11 :בית־ספר חקלאי
נודע בעמק . 12 :אבן לבנה רכה. 14 :
פיקפוק . 15 :עממים .20 :מהלך מוחץ
בשחמת .21 :עכוז .24 :ארג מובחר ב־תנ״ך
.26 :ענן .27 :קריאת־יגון .28 :
מסולם הצלילים .29 :כלימה .30 :מאר בעת
המינים .32 :מחוז .33 :ייגוע, עיוף:
.37 מקום בין תל־אביב להרצליה! .38
ירביץ .39 :שנון .40 :מופע, באנגלית:
.42 באופן זה ולא אחרת .43 :מכינויי
בירת ישראל .45 :שתפקידו להסביר :
.46 הולם .48 :יבשה מוקפת מים.50 :
משאבת הגוף! .51 עובד־אדמה .52 :הכ ניסו
בבריתו של אברהם אבינו.54 :
הנוצרי, בן־הנגר .55 :גוש קטן .58 :סו־ללת־מגן
.59 :מונח בתורת־החשמל.62 :
גץ .64 :חומר־נפץ מרסק (ר״ת) .68 :ידי עה
ברורה שאין בה ספק .69 :מכשיר-
עינויים .70 :מתגורר .71 :עוף־טרף
(הפוך) .73 :מילת־חיוב! .74 נהר בפו לין
.76 :צונן! .77 נזכר-לעיל (ר״ת):
.79 צרור .80 :ימה ! .82 עצם .84 :באלא-
גאן .89 :רצון עז .90 :הסתובבו .9 3 :מי־לודתנאי
.94 :ה״א הידיעה בגרמנית.

״צ׳יקו חקוסם״
בשעות 7.30 — 9.45

דירק בוגרד
״שליחות סודית
בפראג״

00 0 9 0 0 0 0 0(000000

חמים 1

אגו מחפשים בתים
עבור חתלתולינו חחמודים
אגודת בער בעלי חיים
1 רחום סלמח 40
מל<117621 .

יפו1,

סול בלו הלכת לספרייה לקרוא את דרייזר זאת שרחד אנדרסון -
ולא את שלום 11 ליב ם 1׳ ל פרץ. אם כ ן, כיצד־ ביכולתי להיות סופר
י הו די מבחינתי. המונח ־סיפרות־יהודית־אמריקאיונ־ הוא חסר כל
ערך ...בני־אדם המצויים תחת השפעה שלילית. או לחץ של מילח מה
! פ א שיו ם. מ ת חי לי םלומר: ה סו פ ר־ הז ה היוו 1סו פריהודי

טרמפ עד בדו
א .״גיבורים י הו די ם, פ רו בלמ טי ק ה
י הודי ת״
האקדמיה השוודית בחרה בסופר האמריקאי. ,סול בלו,
כחתן פרס נובל לשנת . 1976 בחירתו של בלו — סופר
ממוצא יהודי, העוסק בכתיבתו במשמעויות קוסמופולי טיות
גרמה לריגשד. כמעט־אירוטית בטרקליני־התרבות־של־ישראל,
והזקיפה כרבולות של סופרים לא מועטים
בארץ, בזקיפות של קירבת־דם ואחווה יהודית.
המכונה התיקשורתית המשומנת, המשמשת בארץ כתח ליף
לתרבות ולערכי־תרבות, נכנסה מייד לפעולה בהי לוך
גבוה. במוספי־הסיפרות ובמאמרי־המערכת של העי-
חונות־היומית נקבעו מייד קביעות תרבותיות של שיי כות׳
כפי שעשה א.ב. יפה, עורך הדף לסיפרות בעל
הנזשמר שמו של כלו ברשימת מקפלי הפרס
הסיפרותי הגכוד! כעולם * מוסיף ככור ויקר לא רק
לסיפרות האמריקאית, שאליה הוא משתייר ואותה הוא
מייצג רשמית, אלא גם לעם היהודי, שהוא אחד מכניו
המודככים, המתוחכמים והקונטרוכרסיאליים כיותר. כל
ספריו, פרט לאחד, הס ספרים יהודיים: גיכוריו יהו דים,
פרוכלמטיקה יהודית, אווירה וסכיכה יהודית ...סול
כלו מעלה את היהדות לדרגהג מיד הגותי־מטאפיזי,
** של האנושות
הופך אותה למעין, קונדיסיון הימן׳ *•
כעידן זה
גם הטלוויזיה הישראלית לא טמנה ידיה במסך, והט-
ריחה עצמה, במגאזין־השבועי שלה, להציג כרקע לדבריו
הנרגשים של השדר, שהגדיר את בלו כ״סופר יהודי-
אמריקאי״ תמונות שנלקחו בקונגרס פא״ן קלאב, שנע רך
בירושלים לפני כשנתיים. בסרט נראו בלו, וחתן
אחר של פרס־נובל, היינריך בל, משוחחים כאשר בי ניהם
מרצד חיוכו המתגמד של חנוך ברטוב, שאינו מס תיר
כלל את נסיונות־הטרמפ שלו על סול בלו. ואכן,
הזדרז ברטוב ופירסם מאמר־ביקורת על ספרו האחרון
של בלו תשורת הומבולדט, ביקורת המזכירה לא במעט
ביקורת אחרת שפורסמה על ספר זה בניו יורק רוויו אוף
בוקס, לפני כשנה. ברטוב מנסה לנגח בעזרת סיפרו של
בלו את הסיפרוודהעיברית העכשווית, כותב במאמרו:
״...זה ספר טסויפג כגאונו של מוח גדול, עירני, השואב
את חומריו מלב־ליכם של החיים הרוטטים, לא מן
הסימטאות הצרות של הליטרטורה
יש להניח כי פסטיבל־בלו בתרבות הישראלית הוא
בנקודת־הזינוק. שר־החינוך יורה להציב את הסופר-
האמריקאי בתוכנית־הלימודים, ליד ש״י עגנון, או ליד
אורי צבי גרינברג, שרק החודש נתבשרנו על כניסתו
לתוכנית־הלימודים. כך יצטרף בלו ויהפוך חלק מתוך
הכבוד־הלאומי שלגו, חלק מתוך ה״הוויידדהתרבותית״
שאין לנו. והכל יתעלמו מכך, שאין כל מכנה־משותף
בינינו לביו סופר כישרוני זה.

ב .״אילו הי המתחשק לי — היי תי
כותב גם באס קי מו סי ת ״
מלא ספיקות מתדמית זו של סול בלו, בחיי התר בות
הישראלית, ראיינתי אותו בנובמבר 1975 בירד
* פרס מכובד יותר, המחולק לעיתים רחוקות, הוא
״פרס אראסמום״ ,לזכר אראסמוס מרוטרדאס. בפרס זה
זכה בזמנו הפרופסור מרטין בובר.
** מצבו של האדם.
•*• את הראיון ערכתי ביחד עם מיכה שגריר, והוא
פורסם בהארץ מיום .12.12.75

שלים, והעליתי כמה שאלות בקשר להצגתו כסופר
״יהודי־אמריקאי״ .כאשר שאלתי אותו כיצד נראית לו
ההפרדה, שנהוג לעשות בארץ בין ״סיפרות-אמריקאית״
לבין ״סיפרות יהודית־אמריקאית״ ,תשובתו היתה צינית
במידת־מה :
״...ישראל היא חכרה הנתונה כמשכר־תמיד ובמיל־חמה.
לכן נראה לי שהישראלים רואים את עובדות־ההיים
כשחור־לכן. בארצות־הכרית אין הסופרים, יהו דים
ולא־יהודים, רואים כד את פני הדכרים. כאשר לי,
הרי שראשית־כל אני סופר אמריקאי. סופר אמריקאי
ממוצא יהודי ...אילו הייתי מעוניין להיות לסופר־יהודי,
הרי שהייתי הולד כילדותי לספריה על־מנת ללמוד מיש נה
— ולא את תיאודור דרייזר. אכל אני הלכתי לספ ריה
על־מנת לקרוא את דרייזר ואת שרווד אנדרסון —
ולא את שלום עליכם וי״ל פרץ. אם כן, כיצד כיכולתי
להיות סופר יהודי? הנני מה שהנני ...למעשה אני מצטער
על הצייד להיגרר אל תיד מהומה זו של יחסי־

סולמ לו
ציכור, או סיגנון מילולי זה של לוחמה אידיאולוגית.
אד לא אתכחש, ואציין, שיש באפשרותי להכין את
נקודת־ההשקפה הזאת של הישראלים. אד מבחינתי,
המונח של סיפרות־יהודית־אטדיקאית הוא חסר כל עיר״.״
בנקודה זו ניסיתי לבחון את תגובתו של סול בלו
לטענה המקובלת על מבקרי־סיפרות בארץ, בעלי השקפה
לאומית־יעודית, ושאלתיו לפשר העובדה שספריו עמוסים
בגלריה של דמויות יהודיות, יותר מכל סופר־אמרי-
קאי אחר:
״...העובדה שגדלתי כקרב מישפחה שמוצאה ממיזרח־אירופה.
מישפחה שהאידיש היתה לשונה. בכית שוחחנו
אידיש, אנגלית ורוסית. גם הלכתי ל,חדר׳ .וזוהי, כעצם,
התערובת שגדלתי כה. סופרים אחרים ממוצא יהודי לא
עכרו את החווייה הישירה הזאת. למעשה, אין הם יודעים
אידיש ...אלא מה, כני־אדם המצויים תחת השפעה שלי לית,
או לחץ של מילחמה ופאשיזם, מתחילים לומר :
הסופר הזה הנו סופר יהודי

״.״ראשית כל עלי לציין שכל ספרי חינם, למעשה,
ספרים קומיים. כן מצוי כהם מרכיב חשוב, שכוונתו למ נוע
התייחסות רצינית מדי אליהם. אם תמשיד לראות
כספרי, עדשה, אשר כעדה ניתן לבחון שאלות הכרתיות
או פוליטיות, הם ייראו לד משונים כיותר. אד אם תעיין
כהם כהתאם לרוח שמרבית האמריקאים והכריטיס קוראים
אותם — כעיקר כספרים קומיים — הרי שתראה אותם
באופן אחר. אלא שלמרבית הצער, נדמה לי שאנשים
החיים כהכרה הנתונה כמשבר מתמיד מאבדים את חוש-
ההומור שלהם ואת טעמם לקומיות. אני חושב שריחוקה
של ארצות־הברית מהקונפליקט המיזרח־תיכוני, תיד ני צול
הביטחון שבחיים הכלכליים של אמריקה, מביאים
לכך שיש באפשרותנו לטפח סיגנון זה של סיפור מכדה.
אם אתה מתעלם מדכר זה, הרי שהתעלמת מהכל
בסיפרו כוכב־הלכת של מר סאמלר מתאר סול בלו את
גיבורו, עיתונאי יהודי קשיש, היוצא לבקר בישראל במהלך
מילחמת־ששת־זזימים. שאלתי את בלו לסיבות שמשכו
את גיבורו סאמלר להגיע לישראל הלוחמת, ותשובתו
היתה פסקנית:
״.״אמריקאים רכים יצאו לכסות מהפיכת 1917 כרוסיה.
כד שמעשהו של סאמלר הוא מעשה טבעי כיותר. גם
אסור לד לשכוח שיצר־הנדודים של האמריקאים הוא
נפוץ כיותר. תופעה זו החלה עוד לפני מילחמת־העולם
הראשונה. המילחמה פתחה רק את זרם האמריקאים אל
מעבר לאטלנטי, נחשול הנמשך עד עצם היום הזה. כד
שאיני רואה תופעה יוצאת־דופן כמעשהו זה של סאטלר.״״
מעניין לצטט כאן קטע ממאמר של ז׳קלין כהנוב בהארץ,
שם היא כותבת על ביקורו של סאמלר בישראל :
״.״הרי ישראל מסמלת בעיניו את ההישארות-בחיים, את
סוג השפיות, שדומה כי העולם שכחה. כאורח אישי וכאו רח
קולקטיכי ממשיכים היהודים לטפח כאן את, ערוגו־תיהם
הקטנות׳ ,יהיה אשר יהיה, נוקטים אלימות כשיש
צויד, אד לעולם אינם מאדירים אותה, כשל עצמה, כשם
ה,שיחדור נדמה שלאינטרפטציה מעין זו התכוון
סול בלו כאשר אמר ״נדמה לי שאנשים החיים בחברה
הנתונה במשבר־מתמיד, מאבדם את חוש־ההומור שלהם
ואת טעמם ל קו מיו ת
בהמשך דברו באותו ראיון, אמר סול בלו אני
חושב זאת לרוע מזלי, את העובדה שהקוראים כספרי
מחפשים משמעויות נפתרות כמקומות שמיותר לחפשם.
זה כיזכוז של זמן. מעשה המשול לפיתרון תשבצים במו ספי
העיתונים של פוף־השכוע. אמנם זה מעשה מרשים
כפני עצמי׳ אך הוא מעיד על כד שהקוראים מתאמצים
להתעלם מהדברים הכתובים לנגד עיניהם. כנראה מתור
שהנם מוטרדים על־ידי מחשבות אחרות
כאשר שאלתי את בלו לסיבה המביאה אותו לשבץ
מישפטי אידיש בספריו, היתה תשובתו פסקנית וחד־משמעית
אם האידיש מיטתכצת בתוכם, אז האידיש
משתבצת. אילו הייתי נזקק לצרפתית או לסינית, הייתי
משתמש ללא היסוס כצרפתית או בסינית. למעשה, הייתי
כותכ גם באסקימוסית, אילו היה מתחשק לי לכתוב
כשפה הזאת ...הדבר מוכן מאליו. אומנם יש לי סימפטיה
כלשהי לעניין. אלא שלעיתים הוא הופר מגוחד במידת־מה.
אנחנו נוהגים לומר , :הפיל והכעייה היהודית׳ .כני-
אדם מחפשים קשרים כין כל נושא שבעולם לכין היעוד
היהודי. למעשה, היעוד היהודי יקר לי. אני חושב שאילו
הייתי חי כפי שצריך לחיות, יתכן והייתי מסוגל לפעול
ככיוון הזה. אלא שמעודי לא חשתי כדחף לפעול ככיוון

לאור הדברים שאמר סול בלו בראיון זה, ובהזדמנויות

רבות אחרות, מסתבר, שכל נסיונות מימסד־הרוח הישראלי
למצוא קשרים דתיים־רוחניים בינינו לביו סול בלו, הנם
בבחינת התכחשות למציאות הרוחנית של חתן פרס־נובל
לשנה זו.
התכחשותו של בלו לקשרים אלה היא חלק מהתכח שות
של דור שלם של סופרים ואינטלקטואלים ממוצא
יהודי בארצות־הברית.

לא היה טוב מעולם כפי שהוא היום, מבחינת ביטחונו
הפיסי, זכויותיו כאזרח והאפשרות לחיות כיהודי, וליצור.
למעשה, ארצות־הברית היתד, הארץ שליטפה את היהודי
ופירנסה אותו טוב יותר מכל ארץ אחרת בתולדות עמו.
מצב זה הצליח להגדיר רוברט אלטר המושג יהדות
הפד מיתוס סנטימנטאלי. תופעה זאת היא על־פי רוב
תוצאת כישלונה של תרבות, שלא הגיעה להידברות עם
חלק מרכזי בהייה קומנטארי״.) 1966 ,
אינטלקטואל יהודי אחר, נורמאן פודהורץ (עורך קו־מנטארי)
כתב בסיפרו הצלחתי אני מכרוקלין, וכב־רוקלין
אין אמריקאים. רק יהודים, כושים, איטלקים,
פולנים ואירים ...מה הם י״א אדר והגנת תל־חי לגבי ף
אני חי.לאור אגדות אחרות: כיבוש מיכצר טיקונדרוגה
כידי ארתור אלאן ו,נערי ההר הירוק׳ שלו

י ג .״המו שג י ה דו ת ה פן מי תו ס
סנ טי מנ ט לי ״

סול בלו, באישיותו וביצירותיו, מייצג את מרבית האינ טלקטואלים
היהודיים בארצות־הברית, שיחסם ללאומיות
מכל סוג הוא שלילי. חלקם מנתקים עצמם מהמתרחש
בישראל, תוך שהם שואלים: הייתכן כי הנרדף יהפוך
רודף נבער־מדעת בגלל תהפוכות ההיסטוריה? קיים קונ פליקט
בין השקפת־עולמם לבין ההשקפה הציונית.
מרבית האינטלקטואלים היהודים בארצות־הברית דוגלים
בתורת שני המרכזים. הם טוענים כי נכסי־ד,תרבות
היהודיים נוצרו בבבל, באלכסנדריה, ובספרד, ועלו באי כותם
ובכמותם על היצירה התרבותית שנוצרה בארץ־יש־ראל.
הסופרת סינטיה אוזיק טוענת, למשל, כי לאחר
מילחמת־העולם השנייה הפכה ארצות־הברית ל״יבנה״ —
ארצות־הברית ולא ישראל.
עובדה בדוקה היא כי מצבו של היהודי האמריקאי

דומה בהגדרודהיהדות לפודהורץ הוא הסופר פילים
רות (קובלנת פורטנוי) שהביע בקומנטאוי 1961 דיעות
שאילו הן היו נאמרות בארץ, היה מודבק להן תו של
,כנעניות׳ .רות אמר, בין השאר יהיו אשר יהיו עוג־מת־הנפש
והאימה שאנו חשים, בהשקיפנו על מיגוון
הנסיון היהודי, מחזוריות הגירוש, הנדידה והסבל, תול דותיו
של עם, בסופו של דבר הם היסטוריה — ומטרת
ההיסטוריה היא להעניק לנו קנה־מידה כלשהו לגבי
מקומנו בעולם, להבין כיצד הגענו עד כאן. אין ביום
בנמצא אדם, המסוגל לחפוץ כשותפות עם עדה על

תודעה יהודית מאוד

תולעי תרבות

בנוף התרבותי של ישראל קיים יצור־כלאיים בשם עקד. שם זה משמש כותרת
להוצאת־ספרים, המפרסמת שירה מתורגמת משפות אחרות לעיברית קלוקלת, ושירה
עיברית קלוקלת לשמה. ספרים אלה רואים־אור בעיצוב חיצוני זול, כאשר בתוכם
י מפוזרת קליגראפיה פרימיטיבית, בעלת שאיפות אמנותיות.
בראש מוסד זה ניצב משורר הונגרי-עיברי בשם איתמר יעודקסט (דרשורש)
וסביבו נקבצה כבני־בלי-שם־ובית קבוצת משוררים, שהאות העיברית אינה הצד החזק
שלהם, כמו מנפרד וינקלר (השיירה עוברת) ,יחיאל חזק (הזונות שזכרו וניסו לעצור
את שיפעת הצלילים שבקעו מגופך) ,שמואל שתל (וסלילי פיאות לחטוף נוינחה ליד
הכותל) ואחרים.
איתמר יעוז־קסט נוהג לכנות עצמו ״ראש זרם התודעה היהודית״ בשירה העיב-
רית. הוא אירגן, בראשית שנות ה־60׳ ,נסיון־נפל חלוצי להקים מושבת־משוררים
בעיירה כרמיאל, בדיוק בתקופה שבה התחולל בארץ מאבק ציבורי בין אנשי־הרוח
לאנשי-המימשל על ״שטח אימונים 9״ ,שעל מיגזר ממנו הוקמה העיירה כרמיאל.
מילבד האפקט הפירסומי, והכרח המימסד בכישרונותיו הפוליטיים של יעוז־קסט, לא
הגיע שום משורר להתגורר בכרמיאל.
אך מסתבר שלהתמדה המשולבת בשיברי נסיונות־שירה בנושאי התודעה־היהודית
יש תמורה של ממש. השנה זכה יעוז־קסט בתמורה, וערך את הקובץ מיבחר סיפרותנו
* (קובץ חד־שנתי המופץ ב״שבוע הספר העברי״ ,והמסובסד על־ידי המועצה לתרבות
ולאמנות) .לקובץ זה, המביא נצח למיטב הזיבורית הסיפרותית שראתה אור במוספי-
הסיפרות של העיתונות, חיבר יעוז־קסט אקדמה, שבאמצעותה הוא מנסה להוכיח כי
״זרם התודעה היהודית״ בסיפרות העיברית הפך מרכזי בה.
על־מנת להוכיח מצב זה, שהמציאות הסיפרותית היא ההיפך ממנו, נזקק יעוז־קסט
להוכחות תרבותיות זרות. במיסגרת נסיון־ד,הוכחד, שלו, הוא כותב :״וכדאי לציין כי
היסט זה לעבר החווייה הישירה, היונקת מן המאורעות הקונקרטיים ובעלי האופי
החברתי והלאומי, המסתמן בחלק מן השירה העיברית כיום — ואשר נוטה גשר
לאחור, לעבר השירה העיברית של שנות העשרים והשלושים בארץ־ישראל — היסט
זה, עם כל היותו פרי המקום והנסיבות, ניכר גם בשירת המערב, ויעידו על כך,
בין היתר. דבריה של המשוררת היהודיה סילביה פלאת, אשר הלכה לעולמה לפני
שנים מיספר באורח טרא גי
סילביה פלאת ״שהלכה לעולמה באורח טראגי״ לא זכתה להיוולד כיהודיה, וגם לא
נקברה כיהודיה, אפילו לא מחוץ לגדר בית-הקברות. ולא זו בלבד שלא נולדה
כיהודיה, אלא שנולדה בארצות־הברית לאב ממוצא גרמני, שהתנדב ללחום למען
גרמניה הנאצית במילחמת־העולם השנייה, ומעיד על כך שירה של פלאת ״אבא׳לה״,
המופיע בקובץ שיריה אריאל.
מוטב שבשנה הבאה יקפיד מישרד״החינוך על בחירת עורך למיבחר סיפרותנו
הבקיא בסיפרות ולא ב״תודעה יהודית״ ,כזה שלא יטעה אלפי קוראים בבורותו.

כסיס של סכל, או ניצחונותיהן של עדות־קהילות שהת קיימו
בכבל כמאה השביעית לפני הספירה, או במאד־ריד
, 1492 או אפילו כגיטו וארשה של אביב . 1943 הרי
דעיכתה של האנטישמיות בארצנו, וחוסר יעילותה בסכנה
לזכויותינו הכלכליות או פוליטיות, משחררת אותנו עוד
יותר מן ההזדהות כיהודים, מיצירת חזית גאה ומלו כדת
שהאויב יוכל לרכז עליה את הסתערותו ...היות
ואין הפרט חייכ להיצמד לדתו, על-מנת לעזור לה להגן
על זכויותיה, וכעיקר כא׳טר אין הוא יכול להיצמד
אליה רק משום שאבותיו עשו סד, אז מה נותר? איני
מוצא לי מקום אמיתי כתולדות המאמינים המתחילות
כאברהם, יצחק ויעקב, על כסיס גכורתם של מאמינים
אלה או על כסיס השפלותיהם וצערם
דומה שפירכוסי התרבות הישראלית לשמור על קשרי-
מישפחה תרבותיים עם יוצרי־תרבות ממוצא־יהודי באר צות
אחרות, ובעיקר בארצות־הברית, מעידים על הווה
של עקרות תרבותית, על חולשה הנובעת מתוך אי-
כוח התרבות־הישראלית להעריך נוכחה את מצבה. ,ולי צור
את דפוסי־התרבות המקומיים. הזיווג־הכפוי של המי לה
״יהודי״ לסיפרות המאד־אמריקאית, טובה וכישרונית,
של סופר כסול בלו, וסופרים אמריקאים אחרים ממוצא-
יהודי, היא בבחינת כפיית הר כגיגית עליהם. כך שמו טב
להתייחס לסול בלו כאל סופר אמריקאי שזכה בפרס־נובל,
כפי שהיינריך בל הינו סופר גרמני שזכה בפרס,
ואלכסנדר סולזניצ׳ין הוא סופר רוסי שזכה באותו פרם.

חופשיים ברחובות בלילה אהבה עשדיה נייר־ירח /מודבקת על בתים שחורים 11 .
׳נערות עשויות צמר־כוכבים / ,נערות שלהן עיני עוגה נערות שלהן ידי מזלג /
נערים שלהם ליסתות מילחמה נערות שלהן ירכי גלידה ורודה, נערים צרודים
כלחם שרב אריות מטרו גולרווין /חזרו עצובים ל מי סגרת
דומה שדוני סומק, שפירסם את שיריו בספרייה הקטנה׳ לשירה בעריכת אמיר
גלבוע, ואף הקדיש את אחד משיריו לגילבוע, מוטב היה אילו הקדיש את שיריו
ליהודה עמיחי שתרם לו תרומה מכובדת כל־כך. אולי מוטב יהיה שהסומק יכסה
את שיריו.

כל צפרדעי מצריים
הסוציולוגיה הסיפרותית בארץ מושתתת על אנונימיות. רבים מן המסתופפים
תחת אוהלי-הסיפרות נוהגים לצטט פירסומים, מבלי לציין במפורש היכן הם ראו
אור, או שמות מחבריהם. אחד הבולטים בהחדרת האנונימיות הזאת הוא חנוך ברטוב
(של מי אתה ילד?) .ברשימה שלו על חתן פרס־נובל , 1976 ,סול כלו, שאותה פירסם
ב״עיתון־צהוב־לאומני* ב־ ,22.10 כתב חנוך ברטוב אבל כשאני נזכר בדבריו של
מורה ועורך אחר, שכתב לפני שבועות אחדים בשבועון פוליטי־פורנוגראפי, כי תורת
הסיפרות הקדימה אצלנו כדי עשור שלם את אירופה, אלא שעל ראש־הגשר הזה לא
התקדמה אחריה הסיפרות בעיקבות המבקרים־ד,צנחנים — אני משתתק לקוראים
שאינם אמונים על לשון הסגי־נהור של ברטוב, מן הראוי לציין, כי. כוונתו ל״מונולוג״,

ברטוב

׳סומק לא הסמיק

החווייה הישראלית

נוצר לעיתים הרושם, כי האינפלציה השירית המתחוללת בארץ קשורה בעזרת חוק-
הכלים־השלובים באינפלציה הכלכלית. דומה כי שירת דור־המשוררים הצעירים משולה
למערכת־מראות, שבהן משתקפת שירת דור־המשוררים המבוגר מהם.
אחד הספרים הממחישים תיסמונת זו של אי־מקוריות השירה הצעירה, הוא ספר-
שירים בשם גולה מאת רוני סומק.
* בעמודים 28/9של ספר זה ניתן למצוא המחשה מובהקת לתהליך-העתקה שירי
זה העובר על בני דורו של סומק. בשירו סוף הוא כותב, בבית הראשון :״עכשיו כל
הכאב בקרונות קרונות /בין הריס ובין סלעים שבגופה ־ /טס כמו רכבת / ,והציפרניים
האדומות שצימחו לה בקצות האצבעות /קורעות בבטנה /מסילות
מה משובב לראות את מהלכה של רכבת השירה, משיר של משורר אחד, לשיר
* של פרח־משוררים. בספר ולא על מנת לזכור של יהודה עמיחי, שראה אור כמה שנים
לפני סיפרו של סומק, בשירי שרב (עט׳ )111—2יצאו רכבות־השירה לדרכן רכבת
׳ רדופת הרדופים /בורחת אל בין ירכי גבעות חמות ...בנערות הפרועות בצהריים/ ,
רואים את ביטנת המחשבות למעשה, ניתן לומר כי שידה טובה היא ההבדל הקטן בין
״בורחת אל בין ירכי גבעות חמות״ של עמיחי ל״בין הרים ובין סלעים שבגופה״,
של סומק.
בשירו הבא של רוני סומק (עט )29 ,הוא ממחיש את בקיאותו בשירת עמיחי,
ובדימוי העמיחיי, והוא כותב בסוף הדרך ידליק הקאובוי של מארלבורו סיגריה
לזכר /חוטי־הצמר שסרגה על ורוד שאצבעותיו עירבבו לה בפיטמות
מה מוזר למצוא באותם שירי שרב של עמיחי, שיר ששימש מן הסתם את מר סומק

כמקור-השראה לדימוי המארלבורו, והצבע הוורוד אריות מטרו גולדווין

כרמי פוליטי, פורנוגראפי, צהוב, לאומני

שנתן עורך כתב-העת ס/קריאה ד״ר מנחם פרי במדור זה (העולם הזה )2039
עסקן סיפרות הפלמ״ח ט(שרני) כרמי השלים בימים אלה שנת־שבתון באוכספורד,
ושהוריש את מקומו שם לחברו־לנשק, אהרון מגד (החי על המת) ,שב ארצה לעס־קנותו
במישנדדמרץ. מחד הועמד ט(שרני) כרמי לקבל לידיו את עריכת מוסף־הסיפרות
הכושל שלי דבר, משא — ומאידך, לוחשות ציפורי־התרבות שהוא עומד לשוב לעריכת
כתב־העת אריאל (המופיע באנגלית. בצרפתית, בגרמנית ובספרדית) ,היוצא לאור מטעם
מישרד־החוץ, והמשמש זה שנים רבות כמראה מעוותת של הנעשה בתרבות הישראלית.
אגב, טרם צאתו לשנת־ד,שבתון באוכספורד, שימשה כ״עזר כנגדו״ לצידו של ט(שרני)
כרמי, בעריכת אריאל, כעורכת־אמנות הכפופה לו, רעייתו, תמרה ריקמן, דבר האסור
• עסקו־על־פי
תקנות שירות־ד,מדינה (תקשי״ר) והראוי לעיונו של מבקר־ד,מדינה
סיפרות נוסף בחדשות הוא מזכיר בית־הספר בירושלים (הזוכה למענק שנתי קבוע
בן 150 אלף ל״י מטעם המועצה לתרבות ולאמנות) ,שמאי גולן, שזכה בימים־אלה
ב״פרם ש״י עגנץ״ על סיפרו בדידות (הרץ) למרחקים ארוכים. בחוגי סיפרות בירו שלים
מתלוצצים ואומרים שאילו היה עגנון בחיים, ומוזמן לטכס הענקת הפרם שעל-
שמו, היה מצטט מתוך סיפורו ספר המדינה, ואומר אף המשוררים לא חבקו יד,
ד,יכו בחרוזים מצד אל צד, מי ימנה מיספרם, מי יזכור את כולם, אפילו ליבנו רחב
כפיתחו של אולם, אך קולם הולך על אורחות מסלולם, כל צפרדעי מצריים לא יגיעו
• בחוגי משוררים וסופרים בתל-אביב ובירושלים
לקרסולם״ (סמנך ונראה )267
מתארגנת פנייה אל שר-החינוך-והתרבות, אהרון ידלין, בבקשה שמישרדו יפרסם
בפומבי את סעיף־ד,תקציב, המופיע בתקציבי המועצה לתרבות ולאמנות, תחת הכותרת:
״קרן להשתתפות בנסיעות לחוץ־לארץ — 693,500 לירות.״ בפנייה זו מבקשים הפונים
לקבל את הפירוט השמי של כל אותם שנהנו מקרן זו.

במדינה
(המשך מעמוד )43
קילומטרים, הוא מיחד לשלוח מיכתב
רשום לאורי גולדבורט, יושב־ראש ועדת־האתלטיקה
בהתאחדות־לספורט .״אודה
לך,״ כתב לדני ,״אם תודיעני בהקדם
האפשרי מהו המינימום שעלי לעבוד על־מנת
להיכלל במישלחת הישראלית לאו לימפיאדת
מונטריאול במיקצוע 20 קילו מטרים
הליכה.״
ימים ספורים לאחר־מכן מיהר גולד־בורט
להשיב לפרופסור לדגי :״בישיבה
1־ 27.1.76 דנה ועדודד־,אתלטיקה במינימום
לריצת מרתון ול־ 20 קילומטרים הליכה.
המינימום שקבעה הוועדה הוא: שעה אחת
ו־ 35 דקות. מינימום זה שווה למינימום
האולימפי האמריקאי לאולימפיאדת מונט ריאול.״
מיכתכים
הלון־־ושוכ. יושב ראש
ההתאחדות לספורט, אלוף (מיל ).אהרון
דורון תמך, עקרונית, בהמלצת הוועדה
ובדרישתו הלגיטימית של לדני, שיקבעו
לו מינימום אולימפי. זאת, מכל מקום,
ניתן להבין מחליפת־המיכתבים המרוכזת
בין לדני לבין דורון.
האיש החזק של ההתאחדות לספורט,
שמואל ללקין, התנגד בכל תוקף לאשר
את המינימום לשאול לדני, למרות שווע-
דת־האתלטיקה תמכה, עקרונית, בדרישתו
של ללקין. ללקין טען שלאחר שביטלו —
לקראת אולימפיאדת מונטריאול — את
תחרויות ההליכה למרחקים ארוכים שבהן
מצטיין לדני, אין טעם לשלוח אותו ל מונטריאול,
שם יתחרו רק בהליכה למר חק
של 20 קילומטרים.
בחודש מארס 1976 נודע ללדני ריש־מית,
כי שמואל ללקין הודיע לוועד האו לימפי
(שרוב חבריו ישבו בוועדה לאו לימפיאדת
מונטריאול) על אי־השתתפות
ישראל במיקצוע ההליכה.
הפרופסור הזדעזע. הוא לא נכנע ב קלות.
הוא מ־יהר לשלוח מיכתב־רשום נו־

מחיו־ כל המערבת

3,000ל־בלבד!!!
( 7מושבים,

משענות גב, שולחן פינתי ושולחן סלוני)

קובית -יחיאל מציעה לך
מערכות רה וטמודזלריות
במחי רי םמדהימים >כ/ 4 -י
ממחיר כל מערכת אחרת!)
אצל קובית-יחיאל באפשרותך להרכיב
מערכות רהוט אינדיוידואליות. המתוכננות
לפי טעמך האישי, דרישותיך המיותרות,
מירות החדר שלך, לפי הצירוף הרצוי לך
נוכאלה יש ללא הגבלה) ובצבעים וסוגי
הריפוד האהובים עליך.
יתר על כן, מערבית קו בי ת־י חי אל הן
מערכותהרהיטהיחידותש הן
מודולריות אמיתיות 1את מערכות קובית־יחיאל
ניתן, בכל יום, לשנות, לרענן ולסדר
מחרש ־ הכל כיר הדמיון הטובה עליך ־
בקלות וללא כל הוצאת נוספת!

אס ברצונך לרהט את דירתך בצורה שתשקף
את אישיותך, מבלי ל רו ש ש אח כי ס ך ־
בוא אל קובית-יחיאל ־ המרכז הישראלי
לרהוט מודולרי אמיתי.
קובית ־ יחיאל -אפ שרויות ב ל תי
מוגבלות בר הוט ־ סלונים, חדרי שינה,
חדרי ילדים, ספריות, חדרי ה מ חנ ה׳
ועוד ...במחירים לל א ם תחרים.

?!קובית
ת־א,דיזינגוף 92׳ ( ככ ר)
קומה ב׳ ,מל 2810 33 .
עסקן־ספורט ללקין
טינה אישית
סף, אך הפעם אל יושב־ראש ההתאחדות־לספורט.
בין השאר כתב לדני, המכהן
כאחד מראשי המחלקה להנדסת תעשייה
וניהול באוניברסיטת הנגב:
״אני מתאמן, נמצא בכושר מצויין
ומעוניין להתמודד עם האתגר האולימפי.
אי-לכך, ולאור מיכתבו של אורי גולד־בורט,
אני מבקשך לדאוג כי ההתאחדות
לספורט תעביר לוועד האולימפי את המ לצתה
למינימום אולימפי.״
״הוא לא חכר״ .שאול לדני בן ה־40
הוא אות ומופת לרבבות ישראלים,
ומשמש דוגמה חיה לאהבת הספורט החו בבני
הטהור, ולשקידה עילאית על אי מונים.
לזכותו ייאמר שבשלוש השנים
האחרונות הוא מימן מכיסו את רוב נסי עותיו
לתחרויות בחו״ל. למרות גילו, הוא
משפר מדי־פעם את הישגיו. הוא ספור טאי
שהגיע להישגיו בזכות עצמו, אינו
שייך למימסד הספורטיבי (הפועל, מכבי
או בית״ר) ,ומשום כך אינו נוהג לפי
תכתבים של מוסדות־הספורט ועסקניהם.
טינה אישית. את גולת־הכותרת ב־

העול ם הז ה 2044

מאבקו של פרופסור לדני מהווה המיב־תב
שהגיש לשר־החינוך-והתרבות, אהרון
ידלין. תחת הכותרת ״התחמקות מוסדות
הספורט מלקבוע מינימום אולימפי ב־20
קילומטרים בהליכה,״ כתב לדני ב־: 2.6.76
״אני אלוף ישראל בהליכה. האתלט
היחידי שייצג את ישראל באולימפיאדת
מכסיקו ומינכן. אני מעוניין לייצג את
מדינת ישראל גם באולימפיאדת מונטרי אול,
בחודש יולי השנה, אך הוועד האו לימפי
וההתאחדות־לספורט מתחמקים מ לקבוע
מינימום אולימפי במיקצוע — 20
קילומטרים הליכה — וכך מונעים את
השתתפותי מבלי שתינתן לי הזדמנות
להתמודד ולגבור על המינימום.
״אני גם משוכנע שההתנהגות של מוס דות
הספורט הנ״ל איננה מבוססת על שי קולים
ספורטיביים ואובייקטיביים, כי־אם
על נקמנות אישית על היותי מתנהג בצו רה
עצמאית ללא קבלת תכתיבים ומרות.״
ה־ 17 ביולי, מועד פתיחת המישחקים
האולימפיים במונטריאול הגיע. האולימ פיאדה
החלה, ושאול לדני נשאר בבית
עם אשתו שושנה ובתו בת החמש. אכל תי
את עצמי,״ סיפר .״חודשים לפני־כן,
כשזכיתי באליפות ארצות־הברית בהלי כה,
האמריקאים לא האמינו שלא רוצים
לשלוח אותי לאולימפיאדה.״ ההלך היש ראלי
בן ה־ ,40 שהחזיק בתואר אלוף
ארצות־הברית ל־ 50 מייל נשאר בישראל.
האולימפיאדה תמה. אך פרופסור לדני
לא ויתר, והוא ממשיך במאבקו. הפעם
פנה לעורך־הדין הרן פיינשטיין .״בחודש
^ ספטמבר שכרתי אותו,״ מספר לדני ,״ואני
עוד חייב לו כסף.״
על השאלה מדוע לא נקבע לשאול לדני
מינימום אולימפי, השיב לפני זמן־מה
שמואל ללקין, ששימש בשלוש האולימ פיאדות
האחרונות, כראש המישלחות הישראליות
:״שאול לדני הוא הלך, המצ טיין
בהליכה למרחקים ארוכים. במרחקים
קצרים לא היה לו צ׳אנס. לדני מצטיין
בסיבולת, ולא במהירות. בהליכה ל־ 20 קי לומטרים
צריכים מהירות. ספק אם הוא
היה עובר את המינימום שוועדת־האתלטי-
קר. המליצה עליו — 1.35 שעות.״
ההנהלה החליטה נכד. בתגובה
!לתשובתו של ללקין אמר לדני :״כבר
פעמיים בעבר עשיתי ב־ 20 קילומטרים זמן
•של 1.33 שעות, שהוא זמן טוב יותר
מזה שהמליצה ועדת־האתלטיקה. אין ספק
שאם הייתי נכנס למחנדדאימונים, הייתי
עובר את המינימום המומלץ.״
שאול לדני חוזר וטוען, כי שמואל
ללקין היה הגורם העיקרי לכך שנמנע
ממנו להשתתף באולימפיאדת מונטריאול
ונשללה ממנו הזכות האלמנטרית להת מודד
ולגבור על המינימום האולימפי.
ללקין, מצידו, טוען :״אני הייתי רק
אחד מתוך שנים־עשר. לא הייתי הקובע
הבילעדי.״
מסכם לדני במרירות :״הרי סיפור שימ חיש
את היחס שבו זכיתי מצידו של
ללקין. הוא שייך לטראגדיה במינכן.
דיכה ועלילות .״במאי ,1975״ מספר
לדני ,״קיבלתי ממו״ל אמריקאי, לפי בקש תו
של עיתונאי מניו־יורק טיימס, ספר
על הרצח במינכן. העיתונאי ביקש שאיך
י 1א בספר לפני הוצאתו הרישמית לאור,
כדי לבדוק אם הפרטים המצויינים בו
נכונים. הספר מתיימר להיות פרי מחקר
ובדיקה מדוקדקים על כל הפרישה במינ כן,
ומיספר פרטים הוא המציא בדים־
יונו הפורה. זה לא היה אסון גדול, אילו לא
המציא עלי דיבה והעליל עלי דברים
•שלא אוכל להתנער מהם.
״כתוב שם, בין השאר, כי התעוררתי
לשמע היריות בשעת ההתקפה על דירה
מיספר , 1הבנתי מה קורה ושמעתי את
צעקתו של גוטפרוינד ז״ל. קפצתי מחדרי
•שבקומה השנייה, שם ישנתי, נפצעתי
^ שעת הנחיתה, וברחתי מבלי להזעיק את
מברי־לדירה. מתוך לוח־הזמנים שהספר
מביא אפשר להסיק שיכולתי להזהיר גם
את דיירי דירה מיספר 3ולהצילם. הספר
,מצטט׳ את אנשי דירתי, דנים על ברי חתי,
ו,מצטט׳ אותי על בריחתי הנפחדת.
לא דובים ולא יער!
״מייד אחרי קריאת הספר פניתי ל־מו״ל,
ודרשתי שידחו את הוצאת הספר
ויתקנו את העמודים הללו. חיפשתי הו כחות
לטענותי. פניתי גם אל ללקין,
בתיקווה שהוא יודע שמבחינה מוסרית
הוא חייב לעזור לי. כי בזמנו, במקום
|נו ם על נפשי, באתי תוך הסתכנות להז הירו.
אך הוא סירב לתת לי אישור ריש־מי.
הוא ביקש תצלום מהכתוב בספר
לצורך בדיקה יסודית׳ ,ולאישורו אני
ממתין עד עצם היום הזה
ה עו ל ס הזה 2044

נתב..שטון״ גרמני מתאו את עריית הנאציזם בארגנטינה
*י ליית הנאציזם בארגנטינה מד-
איגד. את הקיבוץ היהודי הגדול שם.
אך היא מדאיגה גם גורם אחר לגמרי:
את גרמניה עצמה. כי בגרמניה אסור הנא ציזם
על־פי החוק, והקמת תנועה נאצית
גדולה חדשה בגולה עלולה לסכן את ה־מישטר
מבית.
משום כך עוקבים כלי-התיקשורת הגר מניים
אחרי התופעה החדשה בעירנות.
השבוע פירסם השבועון שטרן כתבה גדו לה
על הנושא.

נקשויות. בשכונה אחת של בואנום־איירם
נופצו בלילה אחד חלונות־הראווה של 15
בתי־מיסחר יהודיים, ביריות ממכוניות
נוסעות. פצצות התפוצצו לפני בתי־ספר,
מוסדות־תרבות, בתי־עלמין ובתי־כנסת
יהודיים. ציורי צלב־הקרס הולכים ומת רבים
על קירות הבתים. איומי-טלפון ב רצח
״היהודים הארורים״ הם עניין של
יום־ביומו.
הדברים הרחיקו לכת, מפני שתחילה
לא התייחס איש ברצינות לניאו־נאצים.
גם לא היהודים. כי אין חדש בפירסו־מים
נאציים בארץ זו.
אחרי מילחמת־העולם השנייה פתח הנשיא
דאז, דומינגו פרון, את שערי ארצו
לפני רבבות נאצים. עוד בשנות החמי
מדווח
כתב ״שטרן״ ,הרו כום :

זה התחיל בצורה חמימה לגמרי — .
בספרים.
אך הפילו הגנרלים הארגנטיניים את
הנשיאה איזבל פרון ונטלו את השילטון

אלא

ראשו!׳

לידיהם, החליפו מוכרי-הספרים בבואנוס־איירס
את הסחורה שעל מדפיהם. במקום
מאו וקאסטרו, מארכס וצ׳ה גווארה, הו פיע
בכל מקום במפתיע רב־מכר חדש.
על עטיפתו השחורודלבנה־אדומה הופיע
צלב־קרס, והשם: מי לוכה. בעיברית:
״מילחמתי״.
משא־השיטנה בן 52 השנים של אדולף
היטלר (קבעה ההקדמה של המו״ל האר גנטיני
:״ספר בעל אקטואליות רוטטת״),
לא היה היצירה הנאצית היחידה, שהוצעה
לפתע למכירה בגלוי בארגנטינה. על ה מדפים
הופיעו ספרים כמו יסודות הנאצי
יונל״סוציאליזם של אלפרד רוזנברג
(ניתלה בנירנברג בעוון פישעי־מילחמה),
ההתקפה — חיבורים מתקופת המאבק על
השילטון של יוזף גבלס (התאבד בימים
האחרונים של הרייך השלישי) ,ועוד.
מי שלא רצה לקרוא, יכול היה להא זין.
ליד הספרים היו מונחים התקלי טים
— פואבלו אל פוזיל (״עם אל
הנשק״ — שיר ידוע של פלוגות־הסער).
התקליט, שנשא את כותרת־המישנה ״ספר־השירים
הרישמי של המיפלגה הנאציונל־סוציאליסטית״
כלל שירים כמו ״הרימו
את הדגל ההימנון הנאצי, הידוע בשם
״שיר הורסט וסל הייל היטלר״ ,״שירי
פלוגות־הסער״ ,״עורי גרמניה!״

סמלים

של יחידות הס״ם והוור־מאכט
הנאצים מוצעים
למכירה בבואנוס־איירס. למעלה .:.ספרים
נאצים בספרדית מונחים על המדפים
בחנויות־הספריס. בין השאר ספר על גבלס
(למטה, מימין) של רוזנברג(למעלה, באמצע)
,של מוסוליני, על התלמוד (באמצע).
הס״ס, מישמר-הראש של אדולף היטלר״.
על־גבי הסיפרון נאמר, באותיות גר מניות
שמנות :״אין אנו אחרוני האת מול,
אלא ראשוני המחר!״

סידרת סיפרונים שלמה הופיעה בשם
הימין חסר־התקנה הריח את אוויר־פני
הס״ס. ההקדמה :״עד היום לא יכלו
הבוקר תחת המישטר הצבאי החדש.
המנוצחים להגן על עצמם. עכשיו ניתנה
״ראשוני המחר״ אינם מסתירים מה בדע רשוודהדיבור
לס׳׳ס.״ כשי לקוראים הגי תם
לע שות-ב־ 450 אלף יהודי ארגנטינה.
שה ההוצאה תוספות: סרט־שרוול עם צלב־הקרם,
וסמל ״אוגדת־השיריון מס׳ 1של בבואנוס־איירס ובערי־השדה בוצעו הת
המחר!״
שים
נשמעו בלילות, מתוך בתי־מרזח ש נשאו
שמות גרמניים, שירים נאציים,
שהושמעו בהתלהבות של שיכורים. אולם
האיש ברחוב בארגנטינה הביט בפאשיס־טים
כב״מטורפים בודדים״.
משום כך נטו המנהיגים היהודיים להמ עיט
מחשיבות הניאדנאציזם בארגנטינה.
״אלה הם עדיין אותם הוזי־הזיות,״ אמר
מארק טורקוב, נציג הקונגרס היהודי העולמי
בבירת ארגנטינה. הצבא והמישטרה
התייחסו אליהם בסלחנות. הדבר עודד את
הנאצים לפעולה חסרת־תקדים.
עד שנזדעק בזעם ביטאון הכנסייה הקא־תולית,
קריטריו :״לא ייתכן שהמדינה,
שאסרה בצדק את הפצתם של כתבים חת רניים
שמאליים, לא תפעיל אותו המרץ
נגד החתרנות הימנית!״
רק אז החלו השליטים הצבאיים להגיב
— בחצי־לב. ההוצאה הנאצית הגדולה
ביותר בבואנום־איירם, מיליציה, נסגרה.
כמה ספרים וחוברות נאסרו. אך בהח לט
לא כולם. לאיש אין הסבר מדוע נאסר
סיפרו של גבלס, לנין או היטלר, בעוד
שמותר להמשיך ולהפיץ את ספרו חי בורים
על תקופת המאבק לשילטון. נאסר
הספר שקר אושוויץ, אך לא מילחמתי.
לבסוף פנו נציגי הקהילה היהודית אל
השגרירות הגרמנית. הם הצביעו על כך
שממשלת גרמניה המערבית היא היורשת
החוקית של זכויות־היוצרים על כתבי
היטלר, גבלם ושטרייכר, וכי יש לה ה זכות
לתבוע מן הממשלה הארגנטינית
להחרים את הספרים שפורסמו בלי רשותה.
אולם, לא ברור אם בון יכולה לעזור
ליהודים. בינתיים נמשך הטרור.

7ז/(/ז?7/מ / 7ע( מ7 /׳ע(/ע
השופט והפרקליטה
מכל פרשת ידלין, שכחנו שבבית*
המישפט מתרחשים דברים נוספים. ה*
סנסציה הטרייה ביותר היא בחורה בשם
ציונה פס,ל, שהיא לא רק עורכודדין
בעניינים פליליים, אלא גם חתיכה בלונדית
משגעת שסביבה מצטופפים תמיד כל
המי־ומי של בית־המישפט המחוזי בתל-
אביב, שמוכנים לסלוח לה אפילו שהיא
נשואה ואם לשניים.
איך היא מצליחה לאסוף מסביבה את
עורכי־הדין והשופטים תמיד ן ובכן, שלא
תחשבו שזה רק בגלל שהיא חתיכה.
ציונה ניחנה בכישדון נוסף, לנחש באיזה
מזל נולד כל אחד. והיא גם מנתחת את
תכונות־האופי של הבן־אדם וכל זה.
הייתם צריכים לשמוע את קריאות־ההתפעלות
של כל המתגודדים סביבה ליד
השולחן במיזנון ביודהמישפט. והדוחק
הוא כה גדול, עד שהשבוע נזקקה ציונה
בשל כך לטיפול רפואי.
ומעשה ״שהיה, כך היה: בלהט ההתרג שות
שפך אחד מהשופטים הידועים
והמכובדים ביותר בארץ, כוס של קפה
רותח על ירכיה של ציונה (לא בכוונה,
כמובן) .שימלתה המהודרת נשחתה, והיא
הובהלה מייד לחדר־המיון בבית-החולים
אינילוב הסמוך.
מזישה טוב, אין לי ברירה. אומנם לא מזמן
כבר סיפרתי לכם עליו, אבל הוא כל־כך
בולט בשטח ״שפשוט אי־אפשד להתעלם
ממנו, ואני מנחשת שעוד נשמע עליו
הרבה. קוראים לו, לשם תיזכורת, משה
•שגיב, המכונה ״מוישה היפה״ והוא דוגמן,
פירסומאי ונער־זוהר בתקן.
אומנם הוא רק בן ,25 אבל הוא כבר
עשה המון, ויש לו תוכנ״ות־לעתיד מלוא
השק. ובכן, הוא גדל באחת מקריות חיפה,
דשידת כחייל קרבי בצנחנים, ואחר־כך
בא לתל־אביב לנהל את המיסעדה הסינית
מיסטר סיוג, ומכל אלה הוא הגיע למקום
שבו מככב כיום, וזה בניהול המיסעדה
הסינית של רפי שאולי.
ובמיסגרת תפקידו זה הוא אחראי,
כמובן, לארח את כל היפים והיפות
המיקצועיים של העיר, וגם על צוות־העובדים
הסיני במקום. בתקופה האחרונה
יצא לו גם לארח יופי בינלאומי. בשבוע
שעבר הוא אירח, למשל, את מלכת־היופי
העולמית שלנו רינה מור, שהגיעה
ארצה לחופשה קצרה ובאה לפהאנו־באר
בלוויית שלושה גברים, שאחד מהם הוא
ידידה הוותיק משה גל, ועוד שני חברים
שלו שהצטרפו כדי לשמור עליהם.