גליון 2045 מתאריך 10 בנובמבר 1976

הסכמתו של ישעיהו לערוך ישיבת־כנם ת
חגיגית לכבוד המשורר הלאומני
אורי צבי גרינברג, תוך כניעה ללחציה
של ח״כ גאולה כהן מעוררת, במאוחר,
תגובות נזעמות נגד ישעיהו.
גם אנשי הקיבוץ המאוחה שאינם יונים,
תובעים בפורומים שונים את סילוקו של ישעיהו.
על רקע זה נראה בי ח״ב משה שחל, המכהן עתה
כסגן יו״ר הכנסת, יגיש את מועמדותו לתפקיד
היו״ר מטעם מיפלגתו.

תוטונן*ך
מירוץ ל פ גי ש ה
עם קארטר
בקרב שלישיית־הצמרת בממשלה — יצחק רבץ,
שימעון פרם ויגאל אלון — החלה תחרות סמויה,
בשאלה מן מן השלושה יזכה להיפגש ראשון
עם נשיאה החדש של ארצות־הברית, ג׳ימי קארטר.
הלובי הישראל והיהודי שיש לכל אחד מהשלושה
בארצות־הברית, כבד החל לפעול כדי להסדיר
פגישות כאלה. במייוחד מתחרים בכך אנשיהם של
שימעון פרס ויגאל אלון.

לא מן הנמנע בי השניים ינסו לצאת
לארצות־הכרית לביקורים פרטיים כביכול,
על־פי הזמנת אישים ומוסדות יהודיים,
תוך ניסיון שאגב ביקורם זה יוסדרו
להם פגישות עם קארטר.

מי פג ש ה סו פ רי ם -
גרעין דהתאר גוו ת
מיפגש הסופרים ואנשי־הרוח של מיפלגרדהעבודה,
שנערך בקיבוץ בית־השיטה, ואשר בו נמתחה
ביקורת חריפה על הנהגת המדינה והמיפלגה,
נועד להוות גרעין להתארגנות רחבה יותר,
שמטרתה להבטיח שיבוץ ״אנשי־הרוח״ ברשימת
המערך לכנסת הבאה.

אנשי מיפגש כית־השיטה, הנהנים
מתמיכתו של ישראל גלילי, מתכוונים
לתבוע הכללת אישים כס. יזהר,
חיים גורי וחנוך ברטוב כרשימת המערך,
שלא על חשבון החטיבות כמיפלגה.
כצורה זו מקווה אחדות־העכודה להגביר
את כוחה כרשימת המערך,
תוך הכנסת אנשיה כדלת האחורית.

קרע בין יצחק ובון לאלמוג פסק־הדין של בית־המישפט העליון של הקונגרס ,
הציוני, שביטל את ההחלטה לכנס את הקונגרס
ללא בחירות, הורה לערוך בחירות בכל הפדרציות
הציוניות ברחבי העולם, תוך מתיחת ביקורת
קשה על יו״ר הוועד־הפועל הציוני, ח״ב יצחק נבון,
עירער את היחסים בין נבון לבין יו״ר ההנהלה
הציונית, יוסף אלמוגי.

ה ח גי גהד אצי גסעלה
לי שעיהו פ פ הוו חו
תביעה להדחתו של יו״ר הכנסת ישראל ישעיהו,
ולאי־הצבתו כמועמד לכהונה זו בפעם נוספת,
מתגבשת דווקא בקרב אנשי התנועות הקיבוציות
של מיפלגת העבודה.

סו ד? מתפ קי דו
נתן טבק, שכיהן בתפקיד סגן־קונסול לענייני
קאמפוסים בקונסוליה הישראלית בנידיורק,
פוטר מתפקידו והוחזר לארץ. טבק החלה את
הקאריירה שלו כשומר בניין הקונסוליה בניו־יורק.

לפני שנה מונה, בנסיבות מיסתוריות,
כסגן־קונסול, אך פוטר החודש בטענה בי
״הנעליים גדולות למידותיו.״

ת מי ר מכין פצצה

טבק נשא לאשה צעירה אמריקאית, ובחוגי
הקונסוליה נתעורר חשש כי הוא עומד להשתקע
בארצות־הברית. טענתו שגם הקונסול לענייני
הסברה, יעקב לוי, נשוי לאמריקאית ושבין עובדי
הקונסוליה יש אמריקאים רבים, לא שיכנעה.

אנשיו של שמואל תמיר מפיצים
את השמועה שאחת המטרות העיקריות
של פרישתם מן הליכוד היא לפוצץ
״פצצה אטומית״ נגד מנחם בגין.

א טרק׳ סבע לו ק טינ ה ז

נגד בגין

תמיר מבקש לקשר את
כלכליות, ובכך לשבור
של מנהיג חרות, השנוא
כאיש טהור העומד מעל

בגין אישית לפרשות
את דימויו הציבורי
עליו מזה 25 שנים,
ומעבר לשערוריות.

למפ ״ ם אין מנ היגי ם
אחת הסיבות העיקריות, שכיגללן עשוייה
מפ״ם להחליט להוסיף ולהופיע כרשימת
המערך לכנסת, היא המחסור במנהיגים
מושכי־קולות שיעמדו בראש הרשימה,
אחרי שמאיר יערי ויעקוב חזן יצאו בדימוס.
למפ״ם אין חשק לשתף ברשימה כזאת כוחות
שמאליים אחרים. היא מסתמכת על מישאל,
הקובע כי תפסיד קולות רבים אם תצרף
לרשימתה את מוקד, וגם אין היא נוטה לצרף אליה
אישים כמו לובה אליאב.

פ 1טו־ רכז ־ ה ק ניו ח
ש ל אירגון ה ס טו דנ טי ם
הי שרא לי םבא רוי ״ ב
השערוריות באירגון הסטודנטים הישראלים
בארצות־הברית נמשכות.

אחרי הסערה שהתחוללה סביב כספי
הפיצויים שנטלו לעצמם ראשי האירגון,
פוטר מתפקידו רבז־־הקניות של האירגון,
חיים זייטמן. הוא נחשד כקבלת קומיסיון
מהכרות הובלה ומכשירים חשמליים.
אחיו של
של דויד שהסתבר בארה״ב,

זייטמן היה בשעתו אחד משומרי ראשו
בן־גוריון, ופוטר מתפקידו אחרי
כי באחד המסעות שבהם ליווה את בי.ג׳י.
נהג בצורה שאינה הולמת עובד־ציבור.

אישים נו ס פי ם

נכון, החושש שמא יפגום פסק־הדין
בדימויו ויכשילו כעתיד כמועמד אפשרי
לנשיאות, ממורמר על שלא קיבל גיבוי
ותמיכה מאלמוגי כפרשה זו.

להיפך, מזכירות בית־הדין של הקונגרס פירסמה
קטע מפרוטוקול מושב הוועד־הפועל הציוני,
המפריד את גירסתו של נבון לגבי פרשה זו.
בינתיים נבדקת אפשרות כי בחירתו של אלמוגי
כיו״ר הנהלת הסוכנות, שבה גבר על יריבו
אריה דולצ׳ין, נעשתה תוך קנוניה עם הסתדרויות
ציוניות — שהבטיחו את תמיכתן בו תמורת
תמיכתו בביטול הבחירות להסתדרות הציונית.

ס גו ־ קונ םוד

נסח פי ם
בפרשת ידל*ן

פרשת אשר ידלין עומדת, ככל
הנראה, לגרוף לתוכה את אחת
ההכרות הגדולות ורכות־העוצמה י
כמדינה, שאחד מבעליה הוא בנו של
מי שהיה אחד מגדולי המנהיגים
במדינה.
המישטרה חושדת בי החברה זכתה
במיכרזים מזוייפים של קופת־חולים,
אחרי שנמסרו לה הצעות המתחרים
מראש, תמורת תשלום סבומי־־שוחד !
גדולים לאשר ידלין כדרבי־עקיפין,
להסוואת מקורו של הכסף. כראש
החכרה עומד אדם שהוא ידיד אישי :
מקורב ביותר לאשר ידלין.

ו ה סי ר סו םנאסר
פרקליטות מחוז תל־אביב תבקש לערער
בבית־המישפט העליון על פסק־דין שנפסק
בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב, שישב בהרכב
של שלושה שופטים, במישפטם של שלושה
תלמידי־ישיבה שנאשמו בבעילה קטינה.

השופטים, שהטילו איסור סירסום מוחלט
על כל פירטי הפרשה, לא נענו גם לבקשת
הפרקליטות לפרסם את שמות הנאשמים 1.
שהורשעו, ואת גזר־הדין שהוטל עליהם9 .

נגדה מי שטרה
ועד״פעולה של יצאניות תל־אכיב
הוקם כשבוע שעבר, כדי להילחם
נגד המעצרים הכלתי־חוקיים של
אנשי המישטרה. היצאניות פנו
למיספר מישפטנים ידועים, בדי לברר
אם רשאית המישטרה לעצור אותן
כשעה שהן רק אוכלות במסעדה, או
שותות קפה כמקום ציבורי. אחרי
שהתברר לוועד שיזם התייעצות זו,
בי המישטרה מבצעת את המעצרים
האלה בניגוד לחוק, פנו היצאניות
לעורך־דין פלילי ותיק כבקשה שייצג
אותן במאבקן נגד המישטרה. כנציגה
ראשית של יצאניות תל-אכיב, נבחרה
נערת־טלפון יפהפייה, המתגוררת
כרחוב דיזנגוף.
בחוגי הפרקליטות ציינו, כי מתנהגות בית־חמישפט
בפרשה זו היא חסרת־תקדים בתולדות בתי־המישפט
בארץ.

המערךמחפש מו עמד יי
דרא שו תחד ״ אביב *
בחוגי המערך כבר החלה התרוצצות בחיפוש אחרי
מועמד שיתחרה כנגד שלמה (״צ׳יצ׳״) להט
על ראשות עיריית תל־אביב. בין השאר הוצע
התפקיד לפרופסור חיים בן־שחר, נשיא אוניברסיטת
תל־אביב. אולם חוגים במערך חוששים כי זיהויו
עם הרפורמה במיסוי, שנכשלה, עלול להכשילו.

עד בה נראה כי הסיכויים הריאליים
ביותר לזכות כמועמדות נשקפים לאלוף
(מיל ).אהרון יריב.

שו תפהישרא לי ת
דגי ״מ ס בונ ד י
מישרד בריטי ליחסי־ציבור התקשר
טלפונית עם ״העולם הזה״ ,בדי להודיע
בי ישראלית כשם ריקה כלום נבחרה לגלם
תפקיד חשוב כסרט ג׳יימם בונד, שיופק

על־ידי המסיקים הארי זלצמן וברוקליי.
הצעירה הישראלית מתוארת כאשתו של מיליונר אנגלי
ואם לשני ילדים, וכקרובת־מישפחה של ברוקליי.

פרסוםו׳־ריעקנסזן

מעד* 3יום ו׳ 10.9.76ט׳־ו באלול תשל״ו

יצוא ראשון שר שוקולד!
מתוצרת..עלית־־
הברת ״עלית״ עומדת ־
לייצא לראשונה בתולדו תיה,
שוקולד לשווייץ.
על כך מסר

השוויצרים מבינים בשוקולד כפי שהצרפתים מבינים ביין
ויש כאלה הקוראים לשוויץ ״ארץ השוקולד ״
ההזמנה משוויץ לשוקולד ״עלית,׳ והעובדה שהשוויצרים יאכלו שוקולד ״כחול־לבך בשוויץ
היא ל״עלית״ מחמאה גדולה,
הוכחה נוספת לאי־כותו של שוקולד ״עלית״.

במלואה ושפורסמה, כולל הצילומים ש הופיעו
בה, בכל העיתונים הערבים הה־שובים__

כך, בזכות העולם הזה, הפכה ריימונדה
מרמאללה, לדמות ידועה ומוכרת למיל יוני
קוראי עיתונים בעולם הערבי.

״העולם הזה״ ,שבועון ההדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב,
רחוב גורדון ,3טלפון 243366־ .03 תא־דואר . 136 מען מברקי :
״עולמפרס״ .מודפס ב״חדסוס החדש״ בע״מ, תל־אביב, רחוב פן־
אביגדור. הפצה :״גד״ בע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ בע״ם .
העורף הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאור: העולם הזה כע״מ

אם אתה עוקב אחר מדור מיכת־בים
המתפרסם בעיתון זה, ודאי שמת את
ליבך לתופעה בולטת במיוחד: הריבוי
היחסי של מכתבי קוראים מחוץ לגבולות
ישראל.
במדור המיכיתבים המתפרסם בגיליון זה
עצמו, מופיעים שלושה מיכתבים שנשלחו
אלינו !מטוקיו שביפאן, מניו־יורק שבאר־צות־הברית
ומברלין המערבית. כל אחד
מהם עוסק בנושא אחר, אולם יש בהם
כדי להעיד על מידת ההתעניינות והמעו רבות
שיש לקוראים־ד,כותבים בחומר ה מתפרסם
בעיתון זה.
זו אינה תופעה הדשה.
אלפי ישראלים, או ישראלים־לשעבר,
המתגוררים וחיים ברחבי העולם, שומרים׳
את הקשר שלהם עם המתרחש במדינה,
באמצעות העולם הזה. חלקם הם מינויים,
החתומים על העיתון ומקבלים אותו בדי-
אר במקומות מגוריהם, זמן קצר אחרי
שהוא יוצא־לאור בארץ.
•רק בשבוע שעבר פגשתי תעשיין יש ראלי
היושב בפרו, שהוא מנוי ותיק של
העולם הזה. הוא התפעל מכך, שבכל יום
חמישי בבוקר הוא מוצא את גיליון העולם
הזה על שולחן עבודתו, במשרדו שבלומה,
24 שעות בלבד אחרי שהעיתון יוצא-
לאור בישראל.
אחדים, שאינם מנויים, רוכשים את ה עיתון
בכמה נקודות מכירה בעדים גדו לות
בעולם, לשם הוא מופץ על ידי סוכ נים
פרטיים. כתוצאה מכך מחירו שם
גבוה ביותר, אינו עומד בשום יחס למהיר
הגיליון בארץ.
מאות רבות, אם לא אלפים של קוראי
העולם הזה בחו״ל, שאין לנו אפשרות
לאמוד את מיספרם, מקבלים את העיתון
בצורה אחרת: מקרובי מישפחתם בארץ,
זדשולחים אליהם את גיליונות העולם הזה
אחרי שהם מסיימים לקראם כאן. וכך,
למדות שכיום מוציאים כמעט כל העי-
תרנים היומיים בישראל מוספים שבועיים
מיוחדים הנשלחים לחו״ל והמכילים בתו כם
את עיקר החדשות והמאמרים *שהת פרסמו
בהם במרוצת השבוע החולף, עדיין
נותר העולם הזה לקוראי עברית רבים
בחו״ל, ספק המידע העיקרי, אם לא הבל עדי
על הנעשה בארץ.
ביטא זאת באוזני, לא מכבר, ישראלי
השוהה שנים רבות בחו״ל. במרחק אלפי
קילומטרים מהבית :״זה לא יאומן, אבל
במרחק זה אני מצליח לקלוט יובדיום
אפילו את הגל הקל. אני מנוי על מיספר
עיתונים יומיים ישראליים. אבל רק באמ צעות
העולם הזה אני יכול לקבל לא רק
את המידע, אלא גם את תחושת הדברים,
את הקצב שלהם ואת תגובות השרשרת
שהם יוצרים בקרב הציבור בארץ.״

התהודה הרכה שיש לפירסומי העולם
הזה בחו״ל אינה באה לידי ביטוי רק
במכתבי הקוראים המגיעים אלינו. מדי
פעם אנחנו מקבלים תגובות יוצאות־דופן,
המפתיעות אפילו אותנו.
הנה, למשל, סיפור הקשור בבני מיש־פחתה
של דיימונדה טאוויל, הערביה ילי

ישראל, הנשואה לתושב הגדה המע רבית
ור,מתגוררת עם בני מישפחתה ב רמאללה.
ריימונדה,
שהיא דמות אינטלקטואלית
דחבת־אופקים, היתד, פעילה מאוד בחיים
הפוליטיים בגדה. כערביה לאומית המת גאה
בזהותה הפלסטינית, היא פעלה, ככל
שהחוק התיר לה, נגד הכיבוש הישראלי
בשטחים המוחזקים ונגד עוולות שהוא
מבצע, לדעתה.
מזה למעלה מחודשיים נתונה ריימונדה
טאוויל במעצד־בית, על פי צדאדמיניס־

תחודה מסוג אחר לפירסומי העולם
הזה, גילינו בעיתונים איטלקיים שהגיעו
לארץ, והממשיכים עדיין לעסוק בפרשת
,״המיפלצת האינטלקטואלית״ הישראלית,
שהתגלתה בתחילת השנה במילאנו שב איטליה,
כאשר הסטודנט הישראלי הצעיר
( )18 לרפואה, אבי בן־אברהם, זכה בתואר
דוקטור לרפואה אחרי -שתי -שנות לימוד
בילבד והפך בכך לרופא הצעיר ביותר
בעולם.
מאז נודע הדבר באיטליה, עסקה העי תונות
האיטלקית בפרשה באינטנסיביות
בלתי רגילה. אין כמעט עיתון איטלקי
המכבד את עצמו שלא הקדיש לתופעה
מאמר נרחב או כתבה מצולמת.
והנד״ כאשר הציב העולם הזה לראשונה
(העולם הזה ) 1936 סימני־שאלד, מעל התו פעה
המוזרה — וזאת לפני שהוצגו בפניו
מיססכים המוכיחים כי אבי בן־אברהם
אומנם עבר בהצלחה את כל הבחינות
הנדרשות וזכה בתעודה רשמית של דוק טור
לרפואה — החלה גם העיתונות האי טלקית
לבחון את התופעה בראייה מחד
דשת.
בפירסום הראשון ניבא העולם הזה כי
הפרשה, הקשורה גם באישיותו של הפרו פסור
אמיליו טרבוקי, ראש הפקולטה לר פואה
באוניברסיטת מילאנו, שהוא גם אי
ותזפצעששפס

6010 עיי ס ס? 0161010010161001100016 50
05011611611׳!51110101111050100010010
מכתבים למות — למען מה?
השתוממנו מאד לקרוא שעורך־עיתון מת ייחס
בביטול לגווילי סיפרי־תורה בטענה
שהם ״ניירות שנכתבו על־ידי בני־אדם״
(העולם הזה .)2041 לעניות דעתנו, גישה
זו מוכיחה את תלישותו של העורך מרקע
ושורשים יהודיים. גם דגל עשוי מבד,
שנארג בידי בני־אדם, ובכל זאת הוא

מהווה ערך מקודש שרבים וטובים מוכנים
להקריב את חייהם למענו. עבור
הצלת סיפרי־תוחה, יהודים בכל הדורות
קידשו שם שמיים והלכו באש ובמים.
הרי ידוע שעל ארבעה דברים נוהגים
,קריעה׳ ואחד מהם הוא חילול סיפרי־
•תורה. והנה בא העורך, ובהבל־קולמוסו
(סליחה על הביטוי) מנסה ללמד את בל
עם ישראל מה הם גווילי־תורה והיאך,
אם ביכלל, נכון להתאבל עליהם.
דינה ויוסף בהן, טוקיו, יפאן
<• עובדה היא שבחברון חוללו גם
סיפרי־קוראן, והמוסלמים לא ערכו להם
טכס־הלווייה ממלכתי. הנכונות למות למען
דגל ולא למען מה שהוא מייצג ומסמל,
אופיינית אולי לבני העם שבקירבו יוש בים
דינה ויוסף כהן, אולם זרה לרוח
היהדות.

רזי ההנינות העיתונאית

הידיעה על ״הגאון ממילאנו״ כ״קוריירה דרה סרה״
תהודה מחוץ לגבולות
טרטיבי, ללא מישפט. המימשל-הצבאי ב גדה
המערבית העניש אותה בצורה זו על
הפעילות הפוליטית שלה ועל קשריה עם
העיתונות הזרה.
העולם הזה היה העיתון היחיד שפירסם
כתבה מפורטת על מעצרה השרירותי ה מוזר
של ריימונדה (העולם הזה ,)2033
יצא למאבק נגד חוסר ההיגיון -שבשיטת
ענישה מעין זו.
לפני שבועות מיספר יצאו בעלה של
ריימונדה ובתה הבכירה את גבולות יש ראל,
כדי לרשום את הבת לאחת האוני ברסיטאות
במדינות-ערב לשנת הלימודים
האקדמית הבאה. מאחר שלא החליטו מראש
לאיזו אוניברסיטה לרשמה, הם סו בבו
בכמה מדינות, כמו ירדן, סוריה
ועיראק, כדי לבחון את תנאי הלימודים
באוניברסייטאות שם מקרוב.
להפתעתם, כפי שסיפרו אחרי שחזרו
לישראל, הסתבר להם כי בכל מקום אליו
הגיעו במדינות־ערב, הם לא היו בבחינת
אלמונים. כאשר הסתבר כי הבת היא
בתה של דיימונדה טאוויל, ידעו כמעט
כל בני שיחם במי המדובר. הדבר הפתיע
את בעלה של ריימונדה לא מעט. כי
אשתו אינה דמות פוליטית הפועלת בזירה
הגלויה. היא עסקנית לאומנית של מאחרי-
הקלעים.
ואז הסתבר לו, להפתעתו, כי העיתונות
הערבית בכל מדינות־ערב דיווחה על פר שת
מעצרה של ריימוגדה טאוויל בהרחבה.
המקור ד,כמעט יחיד לכך היתד, אותה
כתבה שהתפרסמה בהעולם הזה, שתורגמה

שיות פוליטית שנויה במחלוקת, עלולה
להתפתח לשערוריה פוליטית. וכך אומנם
קרה.
מסתבר כי פירסומי העולם הזה יכולים
להוליד פרשות לא רק בישראל אלא גם
באיטליה. כפי שתוכל להיווכח מהקטע ה מופיע
בעמוד זה, הלקוח מעיתון הערב
האיטלקי הגדול קוריירה דלה סרה, מסעי רה
עתה הפרשה את דעת־הקהל באיטליה.
והעיתון האיטלקי, שאין לנו כל קשר אליו
ואין אנו מכירים איש מאנשיו, אינו מהסס
להסתמך על פירסומי העולם הזה, תוך
איזכור מפורש של שם העיתון.
זוהי״״הגינות עיתונאית״מינימאלית, ש אינה
מקובלת בכמה מעתוני ישראל.
אגב, ידיעות אחרונות, שהגיעו מאי טליה
אודות אותה פרשה, מצביעות על
כך, שהיא נמצאת עדיין בעיצומה. אחת
התוצאות הראשוניות שלה: הפרופסור ה ישיש
אמיליו טרבוקי, מי שהיה אפוט־רופיסו
של הד״ר אבי בן־אברהם באוני ברסיטת
מילאנו, נאלץ לפרוש מראשות
הפקולטה לפרמקולוגיה, בעקבות הפיר־סומים
בעיתונות האיטלקית. החל מה־2
בחודש זה הוא חדל לכהן במישרתו זו
ואת מקומו ירש פרופסור אחר.

בכתבה על פרשת ידלין, מייחם לי
העולם הזה ( )2044״הפצת כזבים״ בידיעות
אחרונות, בעיקבות ידיעה שפירסמתי
אודות מיממכים שלא היו ולא נבראו
באסלת דירתו של אשר ידלין.
אני מבין היטב את רגישותו של העולם
הזה לכל מידע המתפרסם בעיתונות
היומית ואינו תואם את החומר המתפרסם
אצלכם — בעיקר אם מדובר בנושא
שהועבר על-ידי כתבכם לידיעת המיש־טרה,.אך
נדמה לי שזכותי כעיתונאי לב דוק
כל דבר, ולא לקבל את הכתוב אצ לכם
כתורת יגאל לביב מסיני.
הייתם מגלים הגינות עיתונאית גדולה
יותר, אם הייתם מצליחים להגן על גיר-
סתכם (שהועתקה למרבה הצער על-ידי
כמה עיתונים, כולל ידיעות אחרונות) ,במ קום
לכנות אינפורמציה של עיתונאי אחד
כ״כזבים״ .עובדה היא שגם ראש מח לקת
הונאה במטה
הארצי של המיש־טרה,
ניצב־מישנה
בנימין זיגל, לא
יכול היה לבשר ל המישפטי, יועץ אהרון פרופסור בדק,
כי יש בידיו
מייסמכים שנמצאו
השרברב
על־ידי
מיכאל סימון בדי רתו
של ידלין. ה שרברב
עצמו הכחיש,
בשיחה עמי, אכנרי כאילו ראה מיסנד
כים כאלה, וטען כי בעיתונות צוטטו
בשמו דברים שלא אמר.
אריה אבניי, תל-אביב
#כתב ידיעות אחרונות, אריה אבנרי,
מתעלס מהודאתו של ניצב־מישנה בנימין
זיגל בבית־המישפט, בשבוע שעבר, שלפיה
נמצאת בידו עדות של השרברב מיכאל
סימון על מציאת מיסמכים וניירות, ש־
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 2045

תכשירי
ב אי כו

לעור רגיל ויגש:
>*001
081¥1*1.1281א 5£8 4א 101401_£/1ז8*,£/10
מ2£ומו1ז־5ו/10 וז ז0£1וא/׳\*ס.

לעור וטמן:
01.£/\1א10 זם ג>0081.£-ס
**<3£א1מד\15£8 £ *5
א*5ו0 1£ק881158-0*1

1 0 x 1 0 0 *1א/ 1מ\ £ 0 £

ללח״ס
א0וז־5א 08££ו^\ס 0 \.ז*68£
581*1£א08££
לעיניים

לוטס ת״ס;

לוגיסורנ״נ*
141111.0 0 1 £

צוו ת ״ ר ב לו ף׳ ישמח לארח או תן בפגישות הדרכה אשר בהו תוכלי ללמוד — ללא תשלום — כיצד לטפל בעורך ולטפח את יופייך גביתן. הפגישות
מתקיימות ב״בית רבלון״ ,רחוב חובבי ציון , 65 תל״אביב, ונמשכות 2שעות כל אחת: בימי ראשון ושלישי משעה 3.00 עד 5.00 אחר״הצהרים.

מכתבים

יודעים, שומעים, אבל אין י אשמים /
ככה זה להון הציבורי מתייחסים / .אם
לבנצי מותר, למה לא לי? /מה אני,
צור? בפיננסים בור? /הדרך סלולה,
הצ׳ק מוכן /דולרים במיליונים זורמים
מכאן /הפליה? לא דובים ולא יער /
שיכנזים זפרענקים /והריביתניק הנאמן,
הלא הוא תומר מתימן / .ולמה לא? מה
חסר לנו? הלא על חשבון יהודי העולם
חיים אנו.
אז מה? על הכל חשבנו, אבל לא
על קונקורנטים, אקדמאים ואינטליגנטים/.
סוף העולם — יושב נבל על נבל ׳ /ולזה
קוראים — קרנבל!
מארק דרזגר, הדר יוסף

(המשך מעמוד )4
סתמו את האסלה והביוב בדירתו של אשר
ידלין. עדות זאת עומדת בסתירה גמורה
לידיעה שפירסם אבנרי, כאילו לא מצא
סימון ולא ראה כל מיסמכיס בבית־השי־מוש.
מילבד העדות במישטרה, מסר סימון
על מה שראו עיניו גם לכתב העולם
הזה. אם אומנס חזר בו מגין סתו, כפי
ולכתב העולם הזה,
שמטרה למישטרה
זכותו של אבנרי לפרסם זאת, אך לא
להתעלם מן העדויות שמסר סימון קודם.

נציג הציירים העלים
לא הייתי מגיב ומייחס חשיבות לדיברי
הקשקשן הנלעג שאימץ לעצמו את השם
״צייר׳ /רפי לביא.
אבל שתי מילים האומלל מהראיון
שלו עם דן עו׳מר
(העולם הזה )2043
קוממו אותי, והם:
״אני בכלל לא רו אה
את עצמי יהודי
במובן המקובל •של
המושג.״ מה חבל
שבזמן השואה ניס־פו
ממיטב האמנים
היהודים, ושפישפש
זה נשאר כדי לח לל
את כבודם. ומה
מעליב וחבל, ש דווקא
אתם מוכר חים
למצוא נציג כזה לציירים כדי ל-
ראיינו. לאל פיתרונים.
משה ברנשטיין, צייר, תל-אביב

לא-יורד מקופח
הגיע אלי גיליון העולם הזה ()2043
שבו פורסם, במדור ״במדינה״ ,תחת הכו תרת
״הסברה״ ,כי צה״ל מוציא מיליוני
לירות, כדי לשגר לכל היורדים הישרא לים
בארצות־הברית מינויי־חינם על שבו עון
צה״ל במחנה, במטרה לשמור על הק שר
בין היורדים, שחלקם כבר קיבלו
אזרחות אמריקאית. אומנם אינני יורד,
אבל אני שוהה תקופה ארוכה בארצות-
הברית. משום־מה אלי לא שלחו שום
גיליון במחנה. מדוע אני מקופח?
יואד וקסמן, ניו־יורק, ארה״ב
• הקורא וקסמן אינו מקופח. בירור
נוסף עם שילטונות צה״ל העלה, כי מדובר
בסך־הכל בארבע גיליונות במחנה
לשנה, שכל אחד מהם נשלח לארצות־הברית
בעשרת־אלפים עותקים, כשמחיר
כל גיליון לצה״ל הוא שתי ל״י. העיתונים
מגיעים מישראל לארצות־הברית
לא בדואר, אלא בהטסה שאינה עולה
כסף. מחיר כל המיבצע הוא קצת יותר
מ־ססו אלף ל״י ולא ״מיליונים״ ,כפי
שנכתב בטעות בכתבה.

רביגוביץ׳ — שר־העלייה
שר הקליטה, נתן פלד, ממפ״ם, איים
בשבוע שעבר כי אינו יכול להפעיל את
מישרדו ולטפל בעליה כל זמן שאינו יודע
מה יעלה בגורל מישרדו. מטעמי ייעול
אני מציע, כמו ועדת־חורב, לבטל את
המישרד. יש לצרף אותו למישרד-האוצר

עזרה למוכדדגורל

״הצעות לתמרורים״ שד יעקב ספרי
החיילים תפסו יוזמה

האמת על קרן תל־חי
באווירת ציד־המכשפוית שנוצרה אצלנו,
מרגישים אנשי הליכוד את עצמם גינזחים.
שכן הנפגע העיקרי הוא המערך. אין
אני מתומכי המערך כלל, אולם יחסי
לאנשי הליכוד מגיע לסלידה ממש. לכן
התעניינתי בנושא קרן תל־חי. לאחר ערי כת
חקירה פרטית בנושא, הגעתי לפרטים
הבאים :
המישרדים העיקריים של קרן תל־חי נמ צאים
בניו־יורק, ומשמשים גם את חרות
והליכוד. עסקני המיפלגה, המגייסים כס פים
מיהודי ארה״ב עבור מפלגתם, מקבלים
דרך אותם מישרדים המחאות שטנות מאד.
מתוך אותו סכום מגיעות המחאות לכי סיהם
הפרטיים של עסקנים, דרך חשבו נותיהם
הסודיים בבנקים שווייציים, ורק
סכומים קטנים מועברים לפעילות המים-
לגה בארץ. זהו אחד הגורמים העיקריים
לחובותיה של הקרן, ואת זאת חייבת
המישטרה לחקור.
רות ההן, תל־אביב

התמרורים המקוריים
בעת ביקורי בצפון גיליתי תמרורי־דר-
כים חדשים שהגו והציבו חיילי צה״ל
ליד אחד הבסיסים בצפון. אני סבור שחיי לים
אלה, שתפסו יוזמה ויצרו תמרורים
כה מקוריים (ראה תמונה) ,ראויים לכל
המחמאות.
יעקב ספרי, ש רי ה

מקום בצנרת
אחרי שנוכחתי לדעת כי מר אשר
ידלין הניח מיסמכים של קופת־חולים
בחדר־הנוחיות של ידידתו, דבר שסתם את
צינורות־הביוב בדירתה שברחוב פרופסור
שור, אנא הרשו לי להציע את ההצעה
הבאה ׳ :מדוע לא להפוך את האנדרטה
הניצבת בכיכר־מליכי־ישראל, שאינה־ מש רתת
כל מטרד. שימושית או אסתטית, ל־בית־שימוש
ציבורי ענק? הסבה קטנה
זו תיצור עבור פקידי ממשלתנו, ראשי
משלחות־קניות צבאיות ואזרחיות, מנהלי
קרנות ציבוריות ודמויות ציבוריות אחרות,
מקום נאות להשמדת מיסמכים שאין הם
רוצים לשמור עוד במישרדיהם, מסיבות
הידועות רק להם.
כך נוכל לצוד שני זבובים במכה אחת :
ידידות ופילגשים יוכלו להמשיו לארח
את פקידינו ללא חשש שהם יסתמי את
בתי־השימוש שלהן. ולאנדרטה בכיכר־מלכי־ישראל
יימצא סוף־סוף שימוש.
יוסף שריק, מל-אביב

ממשובות גזלה לעד /שיכורים מכסף
ומשוחד בואנה וזכנה בשלל, בבז/ .
הוי הוי, חיי מימשל והפקר!׳ הריעו
המיניסטרים בחלקם הבז / :מתכת רכה,
כסופה ונוצצת / ,ומנורות־השבת בכסף
הטוב / ,ופנינים מתנוצצות רכות לרוב /
וכוסות של קידוש והבדלה / .לא היה
בסודם, הבדקו, אך הוא /הוי, הוי זה
אשר ידלין הזקן.
רחלי כן־שמחץ, חולון
אני רוצה לפנות לשר משה ברעם,
שאותו אני מכיר זה 43 שנה. תמיד אמרתי
לך, חבר משה ברעם. עכשיו אתה שר־העבודה.
אז אני מוכרח להגיד לך, אוי-
:ואבוי, איזה שרים יש לנו. ברצוני לשאול
אותך איך אתה יכול להתיישב לשולחן
ולאכול ארוחת־בוקר ולא עומד לך בגרון,
בזמן שאתה קובע שלפנסיונרים מספיק
723ל״י לחודש. במצב כזה לא נשאר
לי אפילו חתיכת־להם להכניס לפה, כי
איפה המיסים שאתה מטיל עלינו, מים
וחשמל, קופת־חולים ועירייה?
אני אומר שבמדינת־ישראל יש מספיק
גנבים וסחיטות ושוחד, אז אתם רוצים
שיהיו עוד גנבים? אתם עושים כל מיני
טיולים ולא דואגים לשום דבר. מחפשים
רק דרכים לסחוב את הגרושים שהפנסיד
נר מקבל וגם מזה אתם סוחבים מס חדש.
עד מתי תהיה ההפקרות הזו?
ואת זה שואל פנסיונר שחי מר 723ל״י
לחודש.
צבי קושי, רמת־גן

קראנו בעיון את מאמרכם ״אין אור
וחושך משמשים בעירבוביה״ (העולם הזה
.)2041 הזדעזענו מצורת הטיפול של ה־שילטונות,
ובמיוחד של בתי־הדין בישראל,
באנשים ישרים וכנים שניסו למצוא מול דת
חדשה במדינת־היהודים.
מכיוון שאנו מכירים מיקרה דומה, של
יהודי המאמין בישוע ובכוונתו לעלות
לישראל, וכיוון שאנו רוצים למנוע מהאיש
מוכה־הגורל להתנסות בצרתם של מיש-
פחת יעקב ויעל האטשינס, נשמח לקבל
פרטים נוספים על הפרשה. אין ברצוננו
להזיק לאיש במידע שאבו מקווים לקבל
מכם, כוונתנו היא לעזור לאיש מוכה־גורל
ותו־לא.
חיה וגדליה גרינכאום, ברלין

אני תלמידה כיתה ט׳ בבית־הספר התי כון
החדש בחולון. אני מצרפת בזה בלדה
על אשר ידלין, המבוססת על בלדה של
שאול טשרניחובסקי, בת הרב, שאותה
אנו לומדים עתה בסיפרות.
״התהללה הממשלה בישראל ארצנו /
במקהלות כסופות־העין הוי יפות, ל הבז
שיכורים נחלקה מעטפות

לא הייתי, לא ידעתי
ברשימה אודותי (״הציידת״) שהתפרס מה
בעיתונכם (העולם הזה )2042 יש כמה
דברים לא מדוייקים שאני מבקשת לתקנם.
איני בת ,49 אלא בת .51 אני צדה שועלים,
אך איני אוכלת ו מבשלת
במיטבחי
בשרם. לא את הייתי שופטת ב תערוכה
באשקלון
בשנת . 1975 אומנם
סיימתי קורס של
מרכזי גידול כל ושיפום־כל־בים
בים,

אך לא שפ-
טתי. כמו־כן, באו תה
-שנה לא הייתי לפיקניק מוזמנת
של תערוכת הכל בים,
למרות ש הייתי
חברת ועד
החוג. עד הרגע ה אחרון
אפילו לא ידעתי שיהיה פיקניק.
טרי יעקובוכיץ /תווז-גן

״האידיוט״ של החאן

ביום שישי ניגשתי עם חברתי לחאן
לאור הידיעות שהתפרסמו בעיתונות
הירושלמי להצגת האידיוט. אני חייל
על התמונות שאספו ההסתדריות וקופת־המשרת
בדרום, ומזדמן לירושלים אחת
חולים, ושנעלמו באורח מיסתורי, אחרי
לשלושה או שישה שבועות. הגעתי מאוחר,
שהיו תלויות במיסדרונות המוסדות ובבתי־וגם
לא הספקתי להוריד את המדים.
ההבראה, אני מציע להסתדרות לערוך < רצנו לחאן, ושם הסתבר לי שאיני יכול
תערוכה של תמונות שעשויה למשוך קהל
לראות את ההצגה. למה? כי אינני מנוי.
רב• בתערוכה יוצגו כל המיסגרות הרי כדי
להיכנס היה עלי לקנות כרטיס־מנוי
בסך 30ל״י פלוס 15ל״י כרטיס-הכניסה
קות שהתמונות נעלמו מתוכן. במיקרה
— וזה לאדם אחד.
שכבר ידוע אצל מי נמצאת התמונה שנס-
חבה, אפשר לשים פתק בתוך המיסגרת
אילו הייתי אזרח ירושלים, הייתי קופץ
ולציין :״הציור הושאל למר פלוני...״
על המציאה. אך כחייל, שמזדמן בקושי
זאת תהיה תערוכת־השנה.
לעיר, וגם אז לא מובטח לי שתהיה
משה דומי, ראשון־לציון
(המשך בעמוד ) 10

אחרי פרשת השרברב בביתו של ידלין,
הייתי אני, במקום אשר ידלין, מנצל את
שהותי הכפויה בתא־המעצר לשם חיבור
ספר בשם :״מקום בצנרת.״
יהושע ארמונד, אשדוד
של יהושע רבינוביץ׳ .הוא האיש המתאים
ביותר לטפל בעלייה. למען האמת, אין
מומחה גדול יותר ממנו להעלאה ועלייה.
וההוכחה: עליית מחירי המיצרכים הב סיסיים
הנמשכת ללא-הרף, בטיפולו המ סור
והנאמן. אנא, מנו את רבינוביץ׳ כשר
העלייה — במחירים.
משה נחמיאס, חיפה

תערוכת התמונות מרכישות ההסתדרות
זה מה שנשאר
העול ם הז ה 2045

2 0 .11.76
הוא התאריך האחרון בו תובל עוד להנות
מהנחה של עד :

ברכי שת דירה ב ״ די דו רגגינדי ״ בראשזן־לציון
בטחון לכספי הרוכש
תנאי תשלום נוחים
משכנתא 1נד 65.000לבניה
ברמה בינלאומית
המבחר הגדול ביותר של דירות
בראשון־לציון

קנה דירה בהברה סובה !

ל דוג מ א: 3חדרי 150.000ל במקו ם 80.000 ול
דיר ת גג
295.000ל במקו 330.000ל-

לרגל

המבצע

רות בינדי

מ עו ד ד

ראע1ון בי ציון

זיהתגינז

בראשון ־ לוייון הי ה

סתוח

ללא

הססקת

• רחובות הר צל @ 107 פתח-תקוה

צהוייס

ח•• עוז ר 28

לוחצים או תנו.

אגד לכוד במלחצי ענק.
מצד אחד, גורמת לנו הממשלה
להפסיד כסף מהפעלת קווים
בלתי רווחיים לכל פינות הארץ,
משניר עד אופירה.
מצד שני,מונעת מאתנו הממשלה
להרוויח, על ידי מתן היתר לצי אדיר
של מוניות, משאיות, סיוליות ו טנדרים

לה שתלט על קוי הנ סי ע ה שלנו.
אגד מוכן לפעול ב ת חרו ת ־
בתנאי שתהא הוגנת, אבל א חריו ת
להפסדים, ותחרות פרועה על הרווחים,
יובילו את או טובו סי אגד,
ב מוקד ם או במאוחר אל דרך
ללא מוצא.

כליון ״העולם הזה״ ,שיצא־ לאור לפני 25 שכה כדיוק, עסק
במיסגרת סידרת־הכתכות ״;וער מחפש את המחר״ כפועל שלום
כהן, כן , 23 עולה חדש מעיראק. על שלושה עמודים מתוארים
קשיי קליטתו של הצעיר כישראל. כמיסגדת הסקירות ההיס טוריות,
ראתה אור כגיליון זה כתכת־מידע על ההיסטוריה
הרוסית, מתקופת אלכסנדר נייבסקי ועד ליוסף פטאלין.
כגליון ״העולם הזה״ לפני 25 שנה פורסמו כתכות על מסיבת־חתונות
כקיבוץ ארז, על מפקח־מישטרה המשכון שלום כמריכות
שכנים.

כשער הגליון: מינה ליפקין בת ה־ , 21 לכושה פרווה מפוארת,
שפתחה את עידן דוגמנות־האופנה המיקצועית כישראל, בתצוגה
של פרוות־יוקרה שנערכה בתל־אביב.

בכנסת: איש־חיחת הודיע ש״רחס נגד האמוראים, איש־מפ״ם
הודיע שאנשיו יסובו־פקודה * הפווופשו היהודי־ספרדי,
שתתו רבוית־אחווה עם העדבים #י נ״סים אווונ :
אליהו הנביא היה זנאי ואיש מושהה ונדקר עדיו׳ תלמיד!
אלישע * הפדוטקציה בה זכתה פולה בן־גודיון

העם
דא בחולה חובשית
הצירים שקטו, חדלו לשעה קלד, מד,ת־נצחותם
הילדותית, האזינו לקולו העדין
של האדם נמוך־הקומה, שחור השיער וה שפם,
בעל קלסתר-הפנים המיזרחי. כש סיים
שר-החוץ, היה ברור לידידיו ול אויביו
כי היה זה סימן־דרך רציני מאוד
בתולדות־המדינה.
במילים שקטות ומדודות, נסתם למעשה
הגולל על עצמאות המדינה, שנולדה לקול
רעם התותחים.
שלא כמדינות אחדות, שהצטרפו לגוש
המערבי מתוך הכרח, בהאמינן באידיא לים
האגגלדסאכסיים, הצטרפה ישראל ב שקט׳
מפני שלא היתה לה, בנסיבות ש נוצרו,
כל ברירה. והשאלה האמיתית היא:
מי אחראי לנסיבות שנוצרו?
דר!־ דלת אחורית. למראית-עין, ה גורם
האמיתי להצטרפות הוא תלותה ה מוחלטת
של המדינה בכספי האוצר האמריקאי
ובכספי יהודי אמריקה — זרם
היכול להיפסק כל רגע לפי צו ממשלתם.
(כדברי •משה שרת: אנו קשורים לקי בוצים
היהודיים החופשיים לעזור לנו).
אולם הצורך בגשר־דולרים זה נוצר
עקב גורם הרבה יותר חשוב: התהום אשר
גשר זה בא לגשרה — התהום בין מדינת
ישראל והמרחב הסובב אותה. אפילו צורת
ההצטרפות נובעת מתהום זו: ארצות־ה-
ברית לא העזה להזמין את ישראל רשמית,
דרך הדלת הראשית, מחשש פן תרגיז את
מדינות־ערב* .ישראל הוזמנה — ונכ נסה
— דרך הדלת האחורית, הרחוקה
מן הרחוב, המיועדת למשרתים.

טאגקים כהלוואה. עצמאות ישראל
נהרסה מפני שבמשל שלוש *שנים לא
נעשה כל נסיון רציני להבריח את הער בים
לשלום. נוצר מעגיל־קסמים: מכיוון
שהמערב יתן למצריים, למשל 1000 ,טאנ־קים
(העלולים לשמש באחד הימים נגד
ישראל) נאלצת גם ישראל לרכוש (בתי אוריה)
1000 טאנקים. טאנקים אלה עולים
בכסף, שאיננו. לפיכך יש צורך לקבל
את הטאנקים במתנה, או בהלוואה. ואיש
אינו מחלק מתנות כאלה, בעולם שיל , 1951
מבלי לקבל תמורה.
אופייני לשיעור־קומתם של נבחרי־האד
מה כי אף אחד מהם לא התרומם, בוויכוח

* עד לביקורו של ראש־המשלה לוי
אשכול ב־ 1965 בבית־הלבן, נערכו ביקורי
ראשי־הממשלה הישראליים במסווה של
נוסע־התרמות למען המגבית היהודית, ופ גישותיהם
עם ראשי הממשלה האמריקאית
נערכו לרוב במלון ואלדודף אסטוריה ב־ניו־יורק,
ולא בבית־הלבן.

בכנסת, להבין את הקשר הבלתי-נפרד בין
הגורם והתוצאה. הם העיפו פראזות וחי־צים
מורעלים, איש נגד דעהו, כאילו
האמינו באמת שישראל עודנה בתולה חופ שית,
היכולה להתחתן כרצונה. איש־חירות
הודיע שיילחם (בנשק) נגד האמריקאים,
איש־מפ״ם הודיע שאנשיו יסרבו למלא
פקודות ׳(וסיפק בזאת, במאוחר, את הני מוק
המשכנע הראשון לפירוק הפלמ״ח
ולפיטורי יקצונת מפ״ם).
במקום שימחת־כלולות או עצבות הנאה
לקבורה, שרר בכנסת מצב־רוח של מיגרש
כדורגל.
זכרונות שיר הערש הצילו
הפרופסור המגושם, בעל עטרת השערות
והאף הגדול, ששימש בקתדרה לסיפרות
ישראל במאדריד, ספרד, לפני 35 שנה,
היה הביב החצר (אלפונס זד ,)13 הדיפ לומטים
והעיתונאים החשובים בבירת ספ רד.
כשמת
הקיץ, בגיל ,74 לקח עמו הפרו־פסור
אברהם שלום יהודה פרקי היס טוריה
לקיברו: יליד ירושלים, בן לאב
עיראקי ואם גרמניה (הוא עצמו נשא
אשד, דרום־אפריקאית) הצטיין בגיל צעיר
במדעי המתרה, השתלם באוניברסיטאות
גרמניה (שטרסבורג, היידלברג) ,הפך מר צה
בברלין, נתבקש לעבור למאדדיד, שם
שונה למענו החוק המקובל, שלפיו היה

עליו לוותר על נתינותו הבריטית, ולקבל
נתינות ספרדית.
בין הרצאותיו באוכספורד וקמברידג׳
התמסר, מי שהיה כבר ציר בקונגרס
הציוני הראשון ב־ , 1896 לעבודה הציונית,
נתרחק מהמוסדות הרשמיים, שלא הת אמצו
לעיין בכובד־ראש בדרישתו החו זרת
ונשנית לכריתת ברית־אחווה עם ה ערבים,
ה׳ועלב קשות, כאשר בגלל תככים
אקדמיים לא זכה להורות, כפי שהובטח
לו, תנ״ך וסיפרות־ערב באוניברסיטה ה עברית,
שאל פתיחתה ב* 1925 אף לא
הוזמן.
כל זה לא מנע מיהודה להמשיך בשתד לנות
למען עמו, ובקיץ 1929 התקשר עם
ראשי הדת המוסלמיים במצריים, וביקשם
להפסיק את שפיכות־הדמים שפרצו אחד
הכותל וטבח חברון, קיבל מהם הבטחה
שבאם יוצאו הגורמים המדיניים היהודיים
מהמשא־ומתן!ויישלחו רק רבניה הראשיים
של ארץ־ישראל, יסכימו הערבים להחלטה
לטובת היהודים. אך יהודה לא יכול היה
לחייב את המצרים לקיים את הבטחתם
בגלל אי-דצון המוסדות.
אולם כבר 25 שנה קודם לכן התרוצץ
בין שתי שגרירי צרפת, אנגליה וארצות-
הברית, מעון ראש־המשלה וחצר־המלוכה,
כדי להגן על הישוב הארצישראלי, שעמד
בסכנת גירוש וטבח, בדומה לארמנים,
מידי העריץ ג׳מאל באשא, מפקדה הצבאי
של הארץ*.
* התורכים ביצעו ג׳נוסייד כלפי התושבים
הארמניים. טבח זה מתואר בסיפרו
של פרנץ וורפל, ארבעים הימים של מוסד,
דאג.

״העולם הזה״ 732
תאריך8.11.51 :
בחוברת בת 90 עמודים, שהופצה בין
מוקיריו, אחד שהוכנה חודשים מספר לפני
מותו וכונסה על־ידי דויד תידהר, מי
שהיה קצין־המישטרה העברי הראשון ב ארץ,
ניתן דו״יח מלא (המסתייע בקטעי-
יומן) על שלוש שנות חרדה שבהן טרח,
בהיעזרו בידידו מאכס נורדאו, מייסד ה ציונות
ורעו של הרצל שהודח מראשות
התנועה, להצלת היישוב מכיליון, וידא
אספקת מזונות !וכספים, מנע את הדיסתן
של השכונות היהודיות של יפו (תל-אביב)
וחיפה (הדר־הכרמל).
על רקע של בני-אצולה ספרדיים, כמד־קיז
די־אלהוזמס ומרקיז די־טורריז מנדו־זה,
בעברית היאה לאיש מדעי־המיזרח,
מתוארת התערבותו של מלך ספרד לטו בת
היהודים הספרדיים בארץ־ישראל (אמר
יהודה למלך :״לנתיניו אלה שרו אותם
שירי-עדש, באותה לשון, ששרה אמך
לך שהרחיבה לכלל יהודי הארץ, רשת
הצלה שנטוותה מבואנוס־איירס עד ירו שלים.

אנשים

• המספר הצעיו נסים אלוני ()25
שעיבר את הגולגול מסיפודי-מילחמה }מצו־יינים)
לסיפורי־אגדות, הגיע לבסוף ל-
תנ״ך. בגליוינו האחרון של עין, דו־שבו־ען
ו שהוא עורכו, פירסם סיפור בן עשרת
אלפים מילה, בו תיאר את רקע עליית
אליהו הנכיא השמימה. ההסבר: אליהו,
שהיה זנאי ואיש מושחת, נדקר למוות
על־ידי תלמידיו אלישע, בנסותו לחצות
את הירדן, בדרכו לסיבוב הוללות ברבת-
עמון.
• כתבי הכנסת גילו כי ממשלת יש ראל
החדשה כוללת 14 שרים, ולא . 13
השר ה־ : 14 מי שהיה שר־המישפטים,
ד״ר פינחם רוזן, שנשאר עדיין ישר,
למדות שכבר נטש את מישרדו והחזיר
את מכוניתו. ההסבר: כשד יחידי שלא
זכה לחופשה בימי הממשלה הקודמת,
אושרה לו חופישת־שדים במאוחר, בימי
כהונת הממשלה ישבה אינו חבר.

!• לא נוח כל־כך היה חלקה של פו לה
כן־נוריץ, רעיית ראש־הממשלה :
בהופיעה במישרד תל־אביבי לקבל חבילת־מזונות
שנשלחה אליה מארצות־הברית,
סירב הפקיד עולה חדש, להוציא את
החבילה, בהיעדר תעודת־זהיות מידי המ קבלת.
אחרי שההסבר כי הפינקס נשאר
בירושלים, והבטחת נהג מכונית ראש-
הממשלה כי אכן המבקשת היא פולה ב ך
גוריון, לא הועילו, התקשרה אשת בי׳ג׳י.
עם מנהל המישרד, המוסד ההסתדרותי
פלקורס, וזכתה בהשפעתו, לקבל את חבי לתה.

עכשיו גילה ירוחם כהן, מי
שהיה קצין־ימודיעין בריטי ושלישו של
ינאל אלץ, כי יחד עם חתימתו על
המודעה נגד הסקריפט ״ שלח לראש-
המשלה סקריפט על סך 75 דולרים שקיבל
כמתנה מידיד אמריקאי, והיה בכך היחידי
מבין 37 החותמים שהסיק באופן ציבורי
מסקנה ממשית מהצהרתו.
* תעודות־שי מאמריקה, שבעליהן יכלו
לרכוש מיצרכים שלא היה בחלוקה לציבור
הרחב בימי הצנע.

מכחכים
(המשך מעמוד )6
הצגה, אין הדבר משתלם לקנות כרטיס־מנוי
ב־ 30ל״י המבטיח לי כרטיסים
במחיר של 15ל״י להצגה. האומנם חיילים
או סתם אזרחים, שאינם ירושלמים, אינם
יכולים לחזות בהצגות החאן בעיר? אגב,
הקופאי ראה שאני במדים ולמרות זאת
טען כי אינו יכול למכור כרטיסים למי
שאינו מנוי.
חזי שיפטר, צה״ל

למח שמאלץ?
ברצוני להתייחם למכתבו של הזמר יהו רם
גאון (העולם הזה )2042 בקשר למח לוקת
בין האמרגן דני פלץ לפנטומימאי
ג׳וקי ארקין, שבו מגן גאון בחירוף־נפש
על האמרגן שלו. לטהר שט של חבר —
זה דבר יפה. אך מדבריו של גאון שפור סמו,
מתקבל הרושם שהוא מאוהב קשות
באמרגן שלו. ואם לא כך הדבר, לשם
מה כל ה״שמאלץ״ הזה? אני בטוחה שאם
יהורם גאון היה קורא שוב את מה שכתב,
יישמעו גם לו כל דיברי השבח וההלל
שהרעיף, מוגזמים וצורמים. לכן, יהורם,
הייתי מציעה שאת הפרחים, שכל־כך רצית
לשלוח לו, תשלח לי.
רונה שחר, רמת־גן

מי הם הפיראטים?
אני מתפלא על העולם הזה שטרם יצא
להגנתם של אייבי נתן ותחנת קול־השלוס
שלו, שהממשלה זוממת עתה להשתיקם.
אם ניתן לומר משהו לזכותה של ממשלת־ישראל
בשנים האחרונות, הרי זה שאיפ־שרה
לאייבי נתן לשדר, באופן חופשי,
מוסיקה טובה ומקרבת־לבבות, הממשלה
הוכיחה בכך שאינה צרת-אופקים. ספינת-

^ ג יחד, ויש סיבה
טובה לכך-

ת מי דבת מו נ ה
דובק מייצרת סיגריות איכות ל מ על ה מ 4 0 -שנה

השלום של אייבי ותחנת השידור שעליה
מעוררים הדים עצומים בכל מדינות־ערב,
והם משמשים הוכחה לשאיפתה של ישר אל
לשלום. האם גם את יונת־השלום ה יחידה
שעוד נותרה צריך להשתיק בתו תחים?
יהיאל
גנץ, הרצליה
מזימתה של הממשלה להשתיק את שי דורי
קול־השלום בטענה שאלה הם שידו רים
פיראטיים, מגוחכת ומצהיקה. קול־השלום
אינה גובה מהאזרחים כל תשלום
בעד השידורים המהנים שהיא מספקת להם.
לעומת זאת, שידורי ישראל גובים אגרה
בסכום מופרז שאינו עומד בכל פרופורציה
לרמת השידורים, הן ברדיו והן בטלוויזיה.
משום כך, דווקא רשות־השידור היא פירא טית
ולא תחנתו של אייבי נתן. חוץ מזה,
איך ניתן לכנות בתואר ״תחנה פיראטית״
תחנה המחלקת את כל הכנסותיה משידורי-
פירסומת למטרות הומאניות וסוציאליות?
•טולה עמית, תל־אביב

טעות לעולם צודקת
מזמן ידוע שהמוספים הספרותיים של
מעריב וידיעות אחרונות הם בתי־קברות
המלאים בארונות־מתים. אבל את האישור
הסופי לכך קיבלנו במודעה שפורסמה ב ידיעות
אחרונות עצמו.
מתי רגב, תל-אביב

מודעות אבל
ראוי! מוסך! לספרות

העו ל ם הז ה 2045

תידדוד סודי

ף ככן, אדוני הנשיא־הנבחר, קיבלתי
| הוראה מאת הנשיא פורד לעדכן אותך
בענייני מדיניות־החוץ שלנו.

אני סמוך וכמוה שאחדי שתשמע
את הסרטים, תניע למסקנה כי
ניהלנו את מדיניותנד כהתאם לאינטרסים
הטוכים כיותר של אר־צות־הכרית,
וכי תרצה להמשיך
כמדיניות זו.
אני מציע שנתחיל במיזרח התיכון. אני
ממליץ שתיתן לנושא זה את העדיפות
הראשונה במדיניות־החוץ, כי כאן אתה
יכול לפעול מייד. הכל מוכן.

כמו שאומרים: הברזל חס, וכדאי
להלום כו עכשיו.

ך* ידוע לך, דגלתי בשנים האחרונות
^ ב מ דיני ו ת של ״צעד־אחר־צעד״.
מדיניות זו נבעה מן המצב ששרר אז
במיזרח־התיכון. לברית־המועצות היו כלים
חזקים על הלווה. הרוסים שלטו בסוריה.
הקרע בינם ובין מצריים היה חדש, ולא
יכולנו להיות בטוחים שהוא סויפי. מדינות־הנפט
העלו את מחירי הדלק בצורה
מסוכנת, ולא ידענו היכן הם ייעצרו.
המומחים שלנו קבעו שנהיה תלויים בנפט
המיזרח־תיכוני במשך שנים רבות.
הגענו למסקנה כי האינטרס המיידי
העיקרי שלגו הוא להבטיח זרם תקין של
נפט ערבי לעולם החופשי, במחירים סבי רים.
לשם כך היינו מעוניינים ליצור
מצב ממושך של תלות ערבית בנו.
״צעד־אחד־צעד״ נועד לשמש אינטרס
זה. רצינו לתת לערבים — למצריים,
לסוריה, ואולי גם לירדן — בכל שנה
משהו, חלק מן השטחים שכבשה ישראל.

לסיוע שלנו ושל סעודיה, שהיא הנציגה
העיקרית שלנו באיזור זה. הם היו זקוקים
לשלום, כדי לשקם את כלכלתם. הנשיא
סאדאת היה גם זקוק באופן דחוף לניצחון
מדיני, כדי להחזיק מעמד בארצו.

עשינו איתם עיסקה. נתנו להם
תחילה את הסכם הפסקת-האש,
אחר-כך כינסנו ישיכת-ראווה של
ועידת־ג׳נבה, ואחר־כך נתנו להם
שני הסכמים של הפרדת-כוחות,
שכללו נסיגות ישראליות.
היה לנו קושי עם סוריה. סידרנו להם
הסכם ראשון של הפרדת-כוחות, ואמרנו
להם שלפני הסכם נוסף הם יצטרכו לעבוד
מן הסובייטים אלינו. במיקרה זה היינו
לוחצים על ישראל באופן ממשי, ומוציאים
מהם חלק מרמת־הגולן.

אכל הסורים לא רצו, והקסאנו
את העניין.

אחר-צעד: הוצאת הסורים מן ה־חיכוק
הסוכייטי, ומשיכתם אלינו.
באופן דיסקרטי הצענו לסורים עיסקה
מקבילה: הם יוכלו להשתלט על לבנון
ולקדם את החלום הישן שלהם — הם
קוראים לזה ״סוריה רבתי״ — בתנאי
שיעברו למחנה שלנו.
חוץ מזה, היה לנו אינטרס משותף:
לחסל את אש״ף. ידענו שכל הדיבורים
שלהם על זכויות הפלסטינים היו רק
מס-שפתיים. הם לא רצו בגוף פלסטיני
עצמאי, אלא בסוכנים פלסטיניים, שישרתו
את האינטרס הסורי. אמרנו להם שלא
נפריע להם להשתלט על אש״ף.

ף• ך אירגנו מיבצע. הרשה לי לומר
^ שאני די מתגאה בזה, כי מבחינה הגיו נית
זה נראה כימעט בלתי־אפשרי. אפילו

אתה רואה, כסך־הכד זה היה
די מתוחכם. וזה כאמת פעל מסוף
1973 עד 197 הנפט זרם אלינו
ככמויות גדלות והולכות, ישראל
היתה מרוצה, המישטרים הער כיים
הפרו-אמריקאיים החזיקו
מעמד.
ך* יתה למדיניות זו השלכה נוספת,
י 11 שהייתי רוצה להביא לתשומת־לבך.

1יי

ישראל מילאה כחשכון שלנו
תפקיד כפול — גם של הגזר וגם
של המקל, שנופפנו לפני אפו של
הגמל הערכי. איני יודע אם גמלים
אוכלים גזר, כעצם. חה־חה-חה.

השטחים שכבשה ישראל שימשו בתור
גזר, והעוצמה הצבאית שלה שימשה בתור
מקל. אמרנו לכל מדינה ערבית: הרוסים
יכולים לתת לכם נשק, אבל רק אנחנו
יכולים לתת לכם ניצחון פוליטי, את
החזרת השטחים. עיזבו את המחנה הרוסי,
עיברו למחנה •שלנו, ונדאג לכם.
תחילה תפסו זאת המצרים. הם סילקו
את הדוסים ועברו אלינו. הם היו במצב
של פשיטת־רגל כלכלית. הם היו זקוקים

ך ככן, המצם כעתו הוא כזה: המיבצע
ן הלבנוני נכ-של מבחינת הנסיון לחסל
את אש״ף, אך הוא הצליח במשימתו
העיקרית. הסורים עברו ממאורת הדוב
הרוסי אל קן הנשר האמריקאי.

אם מותר לי לומר כך, אתה כא
ממש אל המוכן. אתה נכנם לתפ־קידך
כאשר יש לך האפשרות להשיג
הישג היסטורי ככר כחודשים
הראשונים של כהונתך. אני
מקנא כיורשי כתפקיד.
בעולם הערבי עומדים עכשיו לצידנו
מצריים, סוריה, סעודיה וכל מדינות־הנפט
של המיפרץ. ההגמוניה היא בידי הסעודים,
שהם בעלי־הברית הנאמנים ביותר שלנו.
הרוסים הם בחוץ, לגמרי בחוץ. לא
נותר להם כעת אף בסיס רציני אחד
במיזרח־התיכון. הם לא יוכלו אף להפריע
לנו שם. אם ירצו לעשות צרות, יצטרכו
לעשות זאת במקום אחר — באפריקה,
בקוריאה. נדבר על כך בתידרוך הבא.
אומנם, לא מחצנו את אש״ף, אך ייתכן
שמעז ייצא מתוק. הרוסים בגדו בפלסטינים
בלבנון בצורה די צינית, ובצמרת אש״ף
יש הירהורים חדשים על יחסיהם עם
מוסקבה. הם אותתו לנו בצורה המוסמכת
ביותר שהם מוכנים לעבור למחנה שלנו,
אם נעזור להם להגשים את היעד שלהם,
שהוא עכשיו מינימלי: מדינה פלסטינית
בגדה־המערבית ובדצועת־עזה. הנה, זה
כאן על המפה.

לחמנו כאש״ף כל עוד ראינו
כהם גורם לאי-יציכות. אכל אם
הם רוצים להשתלכ כמערך שאנחנו
כונים, אין סיכה למנוע זאת.

בוודאי לא נזדמן לך לקרוא את הספרים
שלי — הרשה לי לשלוח לך עותק עם
הקדשה אישית. אמרתי שם -שאם רוצים
בהסדר בר־קיימא, מוטב ל-שתף בו את
כל הגורמים העיקריים, כך -שלא יישאר
איש שיהיה מעוניין להרוס את הבניין.

אם תרשה לי לעשות את ההשוואה,
רצינו להפוך את הערכים ל־נארקומנים,
שיהיו זקוקים למנה
שלהם לעיתים קכועות. מעין מנה־שנתית
של שטחיפ-בכושים־מוחז-
רים, חה־יחהי־חה.
הרעיון היה, בקיצור, כזה: פעם בשנה
היינו פותחים במשא־ומתן להסכם־ביניים.
תפקידה של ישראל היה להיות נוקשה.
אנחנו היינו לוחצים על ישראל שתיתן
משהו. הערבים היו מקבלים עוד נתח-
אדמה, כדי שיוכלו ל־שבת -שנה בשקט.
ותמורת שירות זה היו הערבים ממשיכים
באספקת הנפט לעולם החופשי.
לישראל היינו מספקים כמויות גדולות
של נשק, תמורת הסכמתה להחזיר שטח
קטן בכל שנה. לשם איזון, היינו מספקים
כמות דומה של נשק גם למדינות הערביות,
בכסף !5לא, וכך היינו מקבלים בחזרה
חלק גדול׳ מן הדולרים שלנו, ששילמנו
להם עבור הנפט.

נגד הנסיון הסורי להשיג בו הגמוניה.
ידידינו הסעודים החליטו לשים קץ ליומדת
הסורים, והגישו להם אולטימטום. הם
לא רוצים בסוריה־רבתי. סאדאת, שחשש
למעמדו בעולם הערבי, הצטרף לסעודים.
כך הושגה הפשרה בריאד ובקאהיר. אתה
היית עסוק במערכת־הבחירות, ובוודאי
לא יכולת לעקוב מקרוב אחר התפתחות
זו. אגיש ליועציו תזכיר על התוצאות.

^ ם מותר לי להשיא לד עצה —
אתה תעצב, כמובן, בעצמך את המדי ניות
שלך — הרי היא זו :
היכנס־נא מייד לענייני המיזרח־התיכון.

ג׳ימי ורתאליו
בינתיים קדה דבר ששינה את המצב
לגמרי, כפי שאסביר לך מייד.
*ירת ההתרחשויות עברה ללבנון,
1וזה שינה לחלוטין את המצב.
המצב הפנימי בלבנון היה מורכב ביותר.
תיסבוכת מטורפת של עדות דתיות, מע מדות
כלכליים, מיפלגות, מנהיגי שבטים,
פלסטינים, סוכנים של כל מיני מדינות
ערביות, ומה־לא. לא אלאה אותך בפרטים.
אעביר ליועצים שלך דו׳^ח בפורט.
ובכן, הקבוצות המקופחות תבעו רפורמה
במצב שם, ולכך התנגדה הקבוצה השלטת,
שנהנתה מזכויות־היתר. זאת היתד, קבוצה
שמרנית מאד של בעלי. הון וקרקעות,
ברובה נוצרית. היא הציעה לנו עיסקה.

ההצעה, שהועכרה אדיגו דרך
ציגורות הסי-איי-אי, הייתה כזאת :
אנחנו נספק להם כסף ונשק, ונדאג
שהרוסים לא יתערכו, והם יסדקו
מלכנון את היסודות השמאליים,
הפרו-סוכייטיים והפלסטיניים.
ראינו בכך את ההזדמנות האחרונה
לחסל את אש״ף, שהוא גורם המסבו את
המצב במיזדח-התיכון. לנו נוח יותר לעסוק
עם המלך חוסיין, שהוא איש שלנו.

אך כעיקר ראינו כעניין הלב
נוני הזדמנות להשיג את אשר לא
הצלחנו להשיג כמדיניות הצעד

מטרניך הגדול — מי היה מטרניך 1זה
לא חשוב כרגע — לא היה מתבייש בזה.

קישרנו כין הנוצריפ-הלכנוניים
וכין הסורים — שהיו כמשך דורות
אויכים־כנפיט. קישרנו כין הסורים
והישראלים, שהיו ככלב וחתול.
כמו שאומרים: האהכה והפוליטיקה
יוצרות זיווגים משונים כמיטה.
הישראלים איפשרו לסורים להוציא את
צבאם מרמת־הגולן, ולפלוש ללבנון. הנוצ רים
הזמינו את הסורים ושיתפו עימם
פעולה. חיל־הים הישראלי חסם את נתיבי־הים
אל האיזורים שהיו בידי השמאל.
זה היה מיבצע מסובך. אם אתה מעוניין,
אעדכן את היועצים שלך לגבי הפרטים.

למרכה הצער, העניין לא הצליח.
הצכא הסורי פשוט לא הצליח
להנחית על הקואליציה ה־מוסלמית־שמאלנית־פלסטינית

מכת־חמוות הצכאית המהירה שלה
ציפינו. הממזרים הפלסטיניים
האלה לחמו לא רע.
אילו הצליחו הסורים לסיים את העסק
בשבועיים־שלושה, היה העולם הערבי
אומר אמן (האם הערבים אומרים ״אמן״ ז
אצטרך לבדוק. או, סלח לי על ההערה!)
לאחר־מע־שה. אבל הסורים פיספסו. קרה
להם מה שקרה לנו בוויאט־נאם. הם
נמשכו לתוך הביצה, וזה התיש אותם.
השהות הניחה לעולם הערבי להתארגן

אל תחזור למדיניות הצעד-אחר-
צעד. זה מת. עכשיו קיימת ההזדמנות
להשיג הסדר כולל, כשיתוף
כל הגורמים הפרו-אמריקאיים כ
מרחכ. הכפים הוא מה שנקרא
״תוכנית רוג׳רס״ — כוודאי תרצה פלוס לקרוא לזה כשם אחר
מדינה פלסטינית לצד ישראל.
אם תצליח — ואנחנו די חזקים עכשיו
כדי לכפות זאת על כולם — נכונן
במיזדח־התיכון ״שלום אמריקאי״ במשך
דור, נבטיח את זרם הנפט הערבי אלינו,
נבסס את המישטרים הפרו־אמריקאיים
ונחסום לפני הרוסים את הדרך לאיזור
זה. חוץ מזה נבטיח גם את קיום ישראל.

מה שנוגע לישראל — אני שמח
שהיית זהיר מאד כהתכטאויותיך
עליה כמערכת-הכחירות, והדכר
הוא לזכותך. כל מה שהכטחת,
תוכל לקיים. יהיה צורך כלחץ רציני
על ישראל כדי שהיא תקכל את
ההסדר הזה, אכל אני משוכנע ש־כסופו
של דכר יכינו גם הישראלים
שז!ה לטוכתכס, כטווה הארוך.
אגב, תצטרך לשים לב למצב הפנימי
בישראל. המי׳משל שם די מעורער, יש
להם בחירות בעוד פחות משנה, ואנחנו
נצטרך לפעול בצורה מתוחכמת כדי
להבטיח שהשילטון יישאר שם בידי אנשים
סבירים, המבינים כי האינטרס הבסיסי
של ישראל קשור באינטרס האמריקאי.

עלי להודות שאני מצטער שעלי
לנטוש את התפקיד כדיוק כמצכ
המבטיח כה רכות. אתה יכול לה פוך
את 1977 לשנה גדולה כתולדות
המיזרח-התיכון, ובתולדות
ממשלתך. אני מאחל לך הצלחה.

יוושדם

שד מוסף מאתיים לכל עת

הכותב כלאומי

תמיד חלם הכותב שאיזו מועצה
מקומית תכיר יום אחד ביצירתו.
אחת משאיפותיו הכמוסות,
הרואות אור כאן לראשונה,
היא כי בהגיעו לגבורות יבואו
תלמידים מגן־שושנה ומגן־ברכה,
לבושים לבן, יצלצלו אצלו בדלת
בשמונה בבוקר, וכשהוא עודנו
בתחתונים וגופיה, יביאו לו אלבום
ציורים שעשו במיוחד למענו.
ואם
לא יכיר בו הדור הזה,
שמא יכירו בו הדורות הבאים.
אולי יהפכו באחרית הימים את
דירתו הצנועה של הכותב למוזי און.
ישמרו את מכונת הכתיבה
שלו ואת המארקר וסרגל-הציצ-
רו, וקופסת הטישוס. יחנטו את
ברווז-הגומי האהוב, שבלעדיו לא
היה הכותב עושה באמבט, את
עציציו היקרים, את אוסף הגרושים
שקיבל כעודף ואולי אפילו
יעמידו לתצוגה מתמדת את
גבינת הקוטג׳ שהיתה כה חביבה
עליו ושימשה נושא לרבות מ יצירותיו.
הכותב
רואה בדימיונו כיצד
מציבים בכניסה לביתו שוער במדים
כחולים ושלט עם שעות ה ביקור׳
ומורות לסיפרות שתיג-
ערנה בעדת תלמידות רעננות שלא
לפטפט מחמת קדושת המקום
ולא לנשוף מחמת האבק.
שהרי המניע המרכזי לכתיבתו
של הכותב אינו נעוץ בדחף ה יצירה
הבנאלי. יש לאמר זאת בגלוי:
הכותב שואף אל תכנית
הלימודים. הכותב כותב כדי שיום
אחד, בעוד דור או שניים,
תתפתל בכיסאה גימנזיסטית נפלאה
ותזיע ותיכסוס את צפרניה
ותציץ בפיתקאות, כדי לענות
תשובה מניחה את הדעת על אודות
יצירתו של הכותב.
והכותב מקווה כי השאלה
תהייה מנוסחת היטב, כיאות לשאלות
על כותבים לאומיים ה כלולים
בתכנית הלימודים:
״מצא לפחות שלושה אלמנטים
של מאניאקיות ביחסיו של
הכותב ועיזו׳ כפי שמובאים לבי טוי
ביצירתו — עיזי זיכרונה לברכה״.

אז אתמול מרביצים קפיצה
לירושלים, לתפוס איזה אוויר
צח. אח אח, ירושלים, איזו עיר.
מה זה ירושלים ו ירושלים זה
טעמון, בתור סיפתאח. זה אדון
קופ, ירושלים. ירושלים זה הגא-
לריה. אתה נכנס לגאלריה ורואה
את דודיק-ראש-העיר, מרביץ
אקסטרא והולך לחצר. חצר זה
ירושלים. כל המסבאה בחצר. גם
דודיק-ראש-העיר. גם הפנתרים.
אומרים ״מאאתיים״ ולא״מת-
יים״ .שותים אקסטרא. גם כוכבי
שם. אדון קופ. ירושלים. בית״ר,
זה מה שהולך. יאללה בית״ר.
במקום גוגואים אומרים אג׳ו-
אים, במקום סיכים — סילקים.
בגאלריה שוב דודיק ואדון קופ
בטעמון. סטודנטית מבצלאל, ה-
חבר׳ה מהטלוויזיה וגם איזה
יפות. דודיק שוב כאן. איזה עיר
ירושלים. כוכבי. מתיים, קופ.
אקסטרא יאללה בית״ר. יש עליך
איזה בוף י אח ירושלים ירוש לים...
בלילה
חזרנו לבית סוקולוב.

ערב אחד יצאנו אמ״ש ואני
לטייל בחוצות ירושלים. היה ערב
קריר, סתוי, אנשים מיהרו לבתיהם.
ליד טרה-סנטה דינדנו
הפעמונים. אנו כיוונו פנינו אל
שער שכם, דרך ממילא. משעברנו
ליד בית דג׳אני בואכה ימי!-
משה, אמר לי אמ״ש כי על ה גורל
היהודי נמשח קו דק של
יסורים למן ראשית ההיסטוריה.
שמא זהו גורלו של הקו הדק,
ולא של היהדות, אמרתי לו מש-
חלפנו על פני בית-סנסור. הנוטר-
דאם עודה ניכלמת בפיגומיה.
שמא גורלה של הנצרות הביא
עלינו את כל אלה, אמרתי.
אמ״ש החזיק בדעתו, משירדנו ופנינו
ואדי־ג׳וזה. השמיים לבשו
עופרת מעל הר הזיתים. ירוש לים,
עיר שקו דק של יסורים
משוח על פניה. ויה-דולורוזה בת-
אלפיים. אולי ארבעת אלפים.
ניסינו, אמ״ש ואני, לחצות את
רחוב צלאח-א-דין. היה אדום ברמזור.
אמ״ש אמר לי ״תיזהר,
אדום ברמזור״ .ירושלים של
סתיו.

אחד מידידיו הטובים של ה כותב
טוען כי אילו רשמו במשך
שנה אחת את שמם של כל ה אנשים
המדברים בטלוויזיה, היו
מגיעים למספר כולל של כמא תיים
איש, המופיעים בממוצע
עשרים־שלושים פעם בשנה.

ואותה קבוצה חברתית בת כמאתיים
איש כוללת בעיקר גילאי
50-40 גברים, אשכנזים, עם
משקפיים מוזהבים או עבי-מס-
גרת, משופמים או בעלי זקנקן,
מעשנים פייפ או סיגאר, אקדמ אים
או מנכ״לים, אנשים מצלי חים,
בעלי הופעה מכובדת ולבוש
אלגאנטי אם־כי ספורטיבי, מצח
גבוה והבעת פנים המעידה על
הימצאותם של אלפי תאי-מוח
מאחורי המשקפיים היוצרים.
כל אחד מן המאתיים המכו בדים
דן, משוחח, מתפלמס, מתלבט,
מראיין ומרואיי! אחת לכמה
ימים, בכל אחת מתכניות
הדיבור. לכל אחד מהמאתיים
יש כחמש דקות שבועיות לברבר
על כל נושא שבעולם (״אם כי לצערנו
זמננו עומד בפני סיומו ולא
נוכל למצות את מלוא עומקו
של הנושא״).
על מה מדברים ז על בית ה משוגעים
במיקרוקוסמוס ועל
בית-השימוש כמאקרוקוסמוס,
על רוצח שחצה את הגבול ועורר
בעיה מצפונית תיאורטית ועל
מלחמת יום הכיפורים כמשבר
ערכים, על הנסיעה באוטובוס כ-
פורגטוריום ועל קארטר האדם

ופורד הידיד וחוקי-הבית-המשו-
תף והפילוסופיה של חקר הלשון,
וכמובן, על מצבו של היוצר כיהודי
וכיצד לחיות בעולם של
גויים.
הפה מדבר, היד מתנועעת, ה עיניים
ממצמות, הקול עולה ו
יורד,
המשפט מורכב מנושא,
נשוא, לוואי ומושא-עקיף. בסוף
המשפט נקודה, ושלוק-עשן מה-
פייפ. והעם יושב מול המסך עם
מחברות פתוחות ורושם ראשי
פרקים, סיכומים ותקצירים מפי
אלי הבינה ואלי הרינה. ומי ש חולה
מעתיק מהחבר, כדי שלא
יפסיד כלום.
ויום אחד מקווה העם (שהוא
בן 0עד , 85 יליד אסיה, בלי
משקפיים, לבוש אתא, מעשן
בלי פילטר, ובקושי גמר מק צועי)
שאם יכין בחריצות את כל
השיעורים, יוכל גם הוא להיות
בין המאתיים האלה. מה יש, לו
אין דיעה ! הוא לא פוטוגני !

אנשים ינים
פסלים יפים
שואות יפוח
ומי קפץ לביקור בארץ אם
לא אשת-החברה והפסלת הידו עה
שעשתה זה-לא-מכבר את
האנדרטה הידועה לשואה ה מפורסמת.
לפסלת
שלנו יש בית נורא
גדול בבוורלי-הילס, עם המון
מכוניות, ויש לה שני בתים
נורא נחמדים בארץ, שאחד מהם
היא שיפצה בעצמה, ובעל נורא
מצליח וילדים נורא חמודים.
היא נורא אוהבת לרהט את
הבית ולעשות קניות בשוק בעזה,
והיא נורא עליזה ורעננה ואופטימית
ומקסימה ורגישה.
וגם האנדרטה שהיא עשתה
לשואה היא ממש מקסימה. מין
אנדרטה כזאת קופצנית וחיננית
ועשויה נורא בטעם ויש בה איזו
מין אופטימיות כזאת, ממש כמו
בפסלת עצמה.

עד מה
נכחו ה שבוע?
הרכה פעמים, כשאני יושב לי
כדד אל מול הדפים הלבנים ו־המחורבנים
שאני צריך למלא באלפי
מילים שנונות ומבריקות,
אני משתוקק ככל מאודי שתהיה

קובי ניב

ברדיו גם תובנית־שירות לבעלי
טורים בעיתונים.
אני חולם אז על איש קרח וחביב
כעל קול עמוק ועממי, משהו
במו אורי דביר, שבתוקף היותו
מומחה להתרחשויות טוריות, יס ביר
לי ״על מה נכתוב השבוע״.
הנה, השבוע הוא היה ממש
יכול להציל אותי כפינה הנחמדה
שלו:
בוקר טוב מאזינים,
ובכן, הנושא המרכזי שעליו נכתוב
השבוע הוא, כמובן, הבחירות בארצות
הברית. רצוי, ככל האפשר, להתייחס
למשמעותן של הבחירות שם לגבי
חיינו כאן, אם־כי אפשר בהחלט להכ ניס
כמה קטנות לפורד, בייחוד עכשיו
כשנכשל, על פליטות־ הפה המגוחכות
שלו.
איך שלא יהיה, נחזור לארצנו —
כדאי בהחלט לכתוב על א־ך זה ולמה
זה אין לנו קארטר משלנו, כזה בלתי־ידוע,
ואיפה הוא מתחבא ולמה אצלנו

רהרוג אותם
כשהם קטני
יפה עושה הממשלה כשהיא מבצעת
את מדיניותו של האיש הקטן מהרחוב.
שהרי זו פירושה של דמוקראטיה.
אלא שבתפיסת מחבלים במימי לב נון
אין די. והממשלה יכולה לשאול כל
איש קטן מהרחוב.
אומנם זהו הכיוון הנכון, אלא שיש
להרחיבו ולשכללו.
את המחבלים יש להרוג כשהם עדיין
קטנים. צריך להשמידם לפני שיפעלו
נגד ישראל. צריך לחסלם לפני שיח שבו
על פעולה נגד ישראל. צריך לה רוג
אותם כשהם קטנים.
לכן יש צורך מיידי להרוג כל ילד
ערבי קטן מייד בצאתו מעובר אימו.
כך לא יגדל כדי לפעול נגדנו. כך
נמנע את הסכנה.
את זאת יודע כל איש קטן מהרחוב.
את זאת חייבת להבין גם הממשלה.

ב ק רו ב
לופו ב אנ טבה
עם יהודה ברקן

קוני־ל מל ב אנ טב ה
עם מייק בורשטיין

מלכ ת הכביש ב אנ טבה
עם גילה אלמגור

חלפון ב אנ טב ה
עם אסי דיין

קזבלן ב אנ טבה
עם יהורם גאון

צנעני ב אנ טב ה
עם גבי עמרני

ס לו מוני קו ב אנ טבה
עם ראובן בר־יותם

עזית ב אנ טבה
עם עזיית גור

והכל סרט אחד

ד״ר ג׳יקל ומיסטר הייד
רוכבים שנית
הליכוד, אומר יצחק רבין, הוא כמו ״דוקטור ג׳יקל ומיסטר
הייד״ — בהסתדרות הם זועקים בעד הפועלים ונגד התעשיינים,
ואילו בכנסת ההיפן — בעד התעשיינים ונגד הפועלים. צבועים
שכמותם.
הנה, המערך למשל, הוא לא כמוהם. בהסתדרות הם מדברים
בעד הפועלים ונגד התעשיינים, אבל לעומת זאת בממשלה חם לא
מדברים, הם עושים — בעד התעשיינים ונגד הפועלים.
מה שנקרא :״הם מדברים — אנחנו עושים״.

פררד

| אתה?ו בינו בי ץ
משל אמריקה

המימשל הסובסידיות

בוחרים דווקא באנשים המוכרים, הלא־מוכשרים,
המושחתים וכולי. מאד סא טירי.
אפשר
גם ללעוג לקיסינג׳ר שליקק
לערבים וחשב שכל העולם שייך לו
והנה ...או גם להיפך — לכתוב שעוד
נתגעגע לקיס־נג׳ר, כי זה שיבוא אחריו
יהיה יותר גרוע, או אולי משהו באמצע
—ש־זה לא משנה מי יהיה ושהכל
יישאר אותו דבר. שלוש האפשרויות
נחמדות מאד.
מי שזה לא נראה לו מתאים יכול
להסתפק בלעג מר וחד על הפרשנים
־ישראלים למיניהם, המתווכחים ביני־הם
אם העובדה ששם אשתו של קארטר
הוא רוזלין, או בעברית— ורד, פירושו
תקופה ורודה לישראל או שמא ההיפך,
ואולי גם ההיפך מההיפר,
מי שלא רוצה לכתוב על נושא זה,
או שעדיין נשאר לו מקום בעמוד,
יכול להתייחס לנושאי־פנים שונים ש העסיקו
השבוע את הציבור.
בעניין העלאת המחירים, למשל, ניתן
לכתוב, כרגיל, בלשון סגי־נהור עממית
על כך שבעצם מי שנפגע הם בעלי־היכולת,
בגלל עליית מחירי העוגות,
השמנת והדלק ...והמבין יבין.
באותו נושא, פחות או יותר, אפשר
לכתוב בחיבה רחמנית על מזכיר־ההם־
תדרות ירוחם משל, שלמרות ניסיונו תיו
הנואשים להיות בסדר כל הזמן,
נקלע למצבים קשים. במקרה זר. ניתן
להשתמש במישחקי־מילים כמו: משל,
אש״ל, למשל, מימשל וכדומה.
בסיכסוכי־העבודה כדאי להיצמד ל־סיכסוך
הרופאים ולהדגיש את האבסורד
שבו, כי המדובר כאן בחיים ומוות,
והם הרי ביד הלשון, כמו שאומרים.

עוד נושא אבסורדי מתחום נושאי־הפנים
הוא, כמובן, ביטול־אי־ביטול־מישרד־מחלקת־הקליטה־העלייה־בסו־
כנות־
בממשלה. כאילו שבגלל בעיות
מינהליות אין עלייה. מצחיק מאד.
זהו בערך. מי שמתעקש שלא לכתוב
וגל הבחירות באמריקה, או שנושאי־תפנים
שהזכרנו אינם מדליקים את דמיונו,
או שלמרות הכל עדיין נשאר לו
מקום בעמוד, יכול בהחלט לחזור אל
הנושאים הנצחיים, אלה שהולכים
תמיד, בכל עת ובכל זמן.
אפשר, למשל, לתקוף את השחיתות,
אולי מעוד זווית, חדשה. מה־גם שהנושא
יש בו עדיין מידת־מה של אק טואליה.
ניתן, כמובן, להתייחס לתוב־ניות־טלוויזיה
שונות, למלל ולקישקו־שים
הרדיופוניים האינסופיים במכשיר
שאמור להיות ויזואלי. שכן מצחיק גם
הולך. האיש הקטן ברחוב תמיד טוב.
מיקרה משעשע או מרגיז שקרה לכם
באוטובוס יכול למלא חלק נכבד של
העמוד. במקרה הכי גרוע אפשר לתקוף
אחת מעונות השנה או אפילו לכתוב
על ״מה עשיתי בחופשה״ או משהו
כזה.

עכשיו אני שם לב שגם הקטע
הארוך הזה לא מילא לי את העמוד
וגם אני אצטרך לכתוב עוד
משהו בדי לסתום אותו. ומאחר
שבל עמיתי בבר השתמשו בכל
העצות של המומחה, ללא יוצא־מן־הבלל,
איאלץ שוב להמציא
משהו משלי. אבל אל תדאגו —
כבר אמצא איזה דבר כאותו ביוון
שנון כללי. מה? תיבף תראו.

בעיה עקרונית
נניח שכתבו על איש אחד, לא נגיד
שמות, קטע מסויים בעיתון מסויים, גם
כאן לא נגיד שמות.
האיש נפגע ממה שכתבו עליו וגם הת רגז
ובהיותו איש עם קשרים ועמדה, הרים
טלפון לעורך העיתון, איים בתביעת דיבה
ודרש התנצלות.
עורך העיתון, משיקוליו שלו, החליט
לפרסם ״התנצלות״ או ״הצטערות״ או
״הבהרה״ ,ואכן פירסם אותה בשם המע רכת
וגם הצטער על אי־הנעימות שנגרמה
לאיש.
אלא שגם כותב הקטע על האיש וגם
עורך־המדור בו התפרסם הקטע הזה, שלא
נשאלו בכלל אם ברצונם להתנצל או להצ טער
או להבהיר, קראו שוב את הקטע
הנדון ומשיקוליהם שלהם החליטו שאינם
חוזרים בהם מאף מילה שנכתבה שם.
עורך־המדור ניסח ״הבהרה״ משלו שבה
הסביר את הרקע, הסכים שלמערכת זכות
להתנצל או להצטער כאוות־נפש, אבל רק
בשמה שלה. אחר-כך הוסיף ־־ומחיר, שהן
הוא והן כותב־המאמר אי * חוזרים בהם
ממה שנכתב ופורסם בקטע שבו מדובר,
וכי אם נגרמה לאיש אי־נעימות הם אינם
מצטערים על כך, כי זאת בדיוק היתר,
כוונתם.
ואת כל זה התכונן עורך-המדור לפרסם
במדורו.
אלא שכאן הגיע טלפון מעורך העיתון
והוא הסביר לעורך־המדור כי בכל מקרה

אחריות הפירסום היא על עורך העיתון,
ואם יפרסם עורך־המדור את מה שרצה
לפרסם — שוב יהיה עורך העיתון צפוי
לתביעת דיבה, והפעם אפילו חמורה יותר,
כי הפירסום החדש המאשר את הישן, בא
אחרי התנצלות וכולי וכולי.
אמר לו עורך־המדור :״בסדר, אתה
בגלית השלם הזו! לפני שבוע ( )2043 פורסמה
במדור ״ 2 -3״ רשימה סאסירית של ב. מיכאל
בשם. זה הסוד שלו.״ המתייחסת לנתן דונביץ.
ברגוננו להבהיר כי לא היתד, כל כוונה לפגוע בפר
דיגביץ או לייתס לו גזענות, ואם ננרימה לו
אי־געיסות על־ידי פירסום הרשימה הנ״ל. המערכת
סצסערת על כך.

סתם אירוסטראציה
בשמך ובשם עיתונך כבר התגצלת, אבל
אנחנו, הכותב ואני, לא רוצים להתנצל.
אדרבא — שיתבע אותנו האיש לדין.״
אמר עורך העיתון :״הוא לא יתבע אות-
כם. הוא יתבע אותי!״
שאל עורך־המדור :״אז מה עושים?״
השיב עורך העיתון :״לא יודע״.
שאל שוב עורך־המדור :״נניח באמת
שאנחנו לא רוצים להתנצל — .אז מה,
אנחנו לא יכולים לפרסם את זה?״
השיב שוב עורך העיתון :״לא יודע,
זאת בעיה.״
נו, וזאת בדיוק הבעיה העקרונית ש עליה
רציתי לספר לכם.

נציב מס־ההססה המתין בחוץ -
ושר־המישטרה הפגין נגד הקמת המדינה
! 8הפתעה גדולה נגרמה
לפקידות בלישכתו של מזכיר
!מועצת פועלי תל־אביב, דוב
כן־מאיר, כאשר הסתבר להן
כי היהודי שממתין לבום שלהן
יותר מ־ 20 דקות מבלי שיתלונן
אפילו פעם אחת הוא, בעצם,
אורח חשוב מאד. האיש בא
לפגוש את בן־מאיר והודיע
למזכירה על בואו, אלא שהמז כירה
לא הגיבה כאילו שמו
אומר לה משהו. הוא המתין
בשקט על הספסל בחדר־ההמ־תנה.
כעבור עשרים דקות נב-
ינסה המזכירה אל בן־מאיר
והודיעה לו :״איזה אליעזר
שילוני מחכה לך כבר המון
זמן בחוץ.״ בן־מאיר קפץ מכס-
או וקרא :״תכניסי אותו מהר,
זה נציב מס־ההכנסה ! ״
81 עם פרישתו מתפקיד
נגיד בנק ישראל, קיים הנגיד
הפורש, משה זנכר, מסיבה
בביתו. הוא הזמין למסיבה גם
כתבים כלכליים, אולם בבחי רתם
נעשתה איפה־ואיפה. ה כתבים
הכלכליים החליטו ל-
סיסמות היהודית.

נגד הקמת

המדינה

! 8בוויכוח על חופש־ד,עי תונות׳
שהתקיים בשבת במו זיאון
תל-אביב, טען אחד
הדוברים מקרב הקהל ש״צמרת
המישטרה״ מדליפה לעיתונות
ידיעות על חשודים. שאל
המנחה, מנכ״ל רשות-השידור
יצחק ליכני :״אתה מתכוון
לסגן־ניצב אברהם צמ רת
יי״ צמרת היה חוקר המיש־טרה
בפרשת יורם כיבונסקי,
שימיקרהו היה אחד מנושאי
הוויכוח. י
! 8באותה הזדמנות שאל
לי מי את רות דיין אם
נסעה לפדאנקפורט כדי לעזור
לכושי, הוא שימעון רימון,
בכלא הגרמני. רות גילתה
שהתכוונה לנסוע כדי לשכנע
את כושי ללמוד מיקצוע בכלא
ולהתחיל בחיים חדשים, וגם
כדי לדבר עם השופטת על
תנאי־הימעצר שלו. אולם אחרי
שהפרשה התפוצצה בעיתונות,
״במקום לעזור לכושי בפראנק־

ברברה טאופו

נספחת־העיתונות של שגרירות
אוסטריה בישראל, הבחינח
במסיבת יום־העצמאות של אוסטריה במפקח־המישטרה שימעון
כרמלי, אשר פיקח על סידרי הבטחון והתנועה, הגישה לו משקה
והצהירה :״הוא האיש היחידי שעושה הערב משהו פרודוקטיבי״.

לאנשים • הנכונים 777
בהנדי בינלאומי

דירי

שערך לאחרונה מסע באיים האנטיליים, הופתע לגלות בפורט־אוף־ספיין,
בירת מדינת טרינידאד וטובאגו, רובע שלם של רחובות הנושאים שמות
ישראליים, כמו שדרות הנשיא וייצמן (בתמונה) ,רחוב גולדה מאיר וסימטת משה דיין. הסתבר כי
האיזור היה שייך פעם ליהודיה עשירה. כאשר נאלצה להסכים לחלוקת השטח לשם בנייה עליו,
נקמה בשילטונות האי, שרוב תושביו הם כושים והודים, והעניקה לרחובות שבשיטחה שמות
ישראליים. דידי עומד לפרסם, החל ביום השישי הקרוב, את רשמי מסעו, בעיתונו ,״ידיעות אחרונות״.

הביע את מחאתם, והחרימו את
המסיבה כולם־כאחד.
! 8בעת ישיבת המועצה
המרכזת של ההסתדרות קם
אחד המשתתפים לברך את
מנכ״ל הביטוח־ד,לאופי עמיר פ
סיוון, לרגל מינויו כמנכ״ל
פישרד־האוצר, אולם מזכיר ה הסתדרות
ירוחם משל הפ סיקו,
ואמר :״לפי מה שהולך
במדינת הזו לא כדאי לברך
אדם לפני שהוא מתמנה, אלא
רק אחרי שהוא יושב ממ־ש
על כיסאו.״

כרמל
מז ר חי

מי קני ראע\ון לזניון
זז כ רון יעקב

! 8שנשאל השבוע, בראיון
רדיופוני, היכן היה ביום הקמת
המדינה, השיב שר-המישטרה
שלמה הילל :״הפגנתי נגד
הקמת המדינה.״ הסתבר כי
השר היה אז בשליחות מודי עינית
בבירות. כשהציץ מחלון
חדרו במלון ראה המונים מפגי נים
נגד הקמת מדינת ישראל.
הוא החליט כי המקום הבטוח
ביותר ברגע זה, בשביל מרגל
כמוהו, יהיה בין המפגינים,
ירד למטה וצעק׳״ בהתלהבות

הברונית רוטשילד £ן ע??£
ארנסט יפת (משמאל) ,ביום־האשה שהתקיים בבנק. שומר מיגרש־החנייה
של הבנק לא הירשה לנשים להחנות את מכוניותיהן ב־במיגרש,
טען :״גם הברונית החנתה את מכוניתה על המידרכה.״
השיבו לו , :הי א יכולה להרשות לעצמה לשלם את הרפורט ! ״

פורט נסעתי לעזור לכושים
בדרום־אפריקה. נתתי עצות איד
לסדר להם מלאכת־בית, נוסח
משכית.״
81 בתשובה ל-שאלה אחרת
של ליבני, גילתה רות כי
עדיין לא קראה את סיפרו של
בעלה־לשעבר, משה דיין. גם
על הקטעים שקראה בידיעות
אחרונות סירבה לחוות דיעה.
) 8השבוע ביקר אצל ראש
עיריית תל-אביב שלמה
>״צ׳יצ׳״) להט חבר ותיק;
שר-המיסחר-יוד,תעשייה חיים
כר־לב. מייד עם כניסתו
ללישכת ראש־העיר הפתיע ה שר
את אנשי הלישכה, כשפנה
אל ראש־העיר בכינוי ״צ׳יצ׳וך.
בר־לב סיפר כי כך נהג לכנות
את צ׳יצ׳ עוד כשהיה איש־צבא
בדרגת אלוף.
׳ 8מפקד מכבי־האש של
תל-אביב, יעקב ריטוכ, מכנה
את מנוף־ד,גבהים ציפור האש
שקיבלו הכבאים, בשם ״מנוף
של ותוהים״ .לדבריו אין המנוף
מסוגל לתפקד בשכונת־התיק-
ווה, בישל רחובותיה הצרים של
השכונה.
; 8חבר מערכת מעריב,
לוי יצחק הירושלמי, ואש תו
אלישכיע, השיאו בשבוע
שעבר את בנם השני, עמי,
בטכס צנוע בחוג מצומצם,
שנערך על גג ביתו של אחד
מידידי החתן בהר־ציון בירו שלים.
את טכס־הקידושין בין
החתן העירוני לבין כלתו,
ענת כפל, בת למישפחה
ממייסדי קיבוץ שדות־ים, ערך
הרב ח״כ !מנחם פרוש. בין
המברכים היו גם כאלה שבירכו
אותו על שערך את החתונה
בטכס צנוע בחוג המישפחה,
ולא בחגיגה גדולה וראוותנית.
עם חבריו למערכת חגג הירושלמי
את שימחתו בהרמת־כוסית
במשרדי המערכת. אגב,
אלישבע ולוי יצחק עומדים
להשיא בקרוב גם את בתם,
אורנה, שהיא כיום קצינה
בצר,״ל.
< 8איש הרדיו, הסופר י צ !

כן־נר, קיפל השבוע
מיכתב מידידו, הפסל ינאל
תומרקין, היושב בנידיורק.
כתב לו תומרקין :״־שמעתי
שסיפרך החדש, שקיעה כפרית,
מצליח מאד* .שלח לי אחד.״
איציק לא התעצל, שלח לתו-
מרקין עותק של הספר, והוסיף
העו ל ם הז ה 2045

אנ שי ם

״שמעתי
בכתב־ידו :
פסלך החדש מצליח מאד. שלח
לי אחד.״
1דרך מקורית לקבל את
פני ידידו המוסיקאי דני
סינהרסוד, ששב מאנגליה, מצא
הבדרן דורי כן־זאב. הוא
הגיע לנמל-התעופה בן־גוריון
כשהוא מצריד בשטיח אדום
ובכמה חתיפות תל-אביביות,
והמתין לדני המופתע על המס לול,
כשהוא נושא בידו כרזה :
״ברוד שובך הביתה, דני ! ״
! בילוי תל־אביבי מוצלח
במעט שנסתיים באסון, לשלושה
ירושלמים שנסעו לפתיחה ה־החגיגית
של קנדי׳ס דראגסטור,
מיסעדתו של רפי שאודי.
השלושה, הארכיטקטית הירו שלמית
מדי לנגוצקי ובעל-
המאפיות דני אננ׳ד -ה משמש
גם כמנהל הווראייטי
בישראל — שבחסותו התקיימה
פתיחת המיסעדה ואשתו ויקי;
חזרו מתל-אביב במכוניתו ה חדשה
והיקרה של דני. ליד
צריפין פגע דני במשאית, ורק
בנם יצאו הוא ושתי הנשים
בפצעים קלים.
1הפסיכולוג, ד״ר יוסף
לכי עמי; נראה לאחרונה
מרבה לשוטט בסימטאות ברם-
התימנים. מסתבר כי לב־עמי
שוקד, בהתנדבות, על מתן סעד
פסיכולוגי במיסגרת הפעלת

באמתחתה הישג: היא חילקה
לנשים המגיעות מברית־המו־עצות
למחנה המעבר בווינה,
את החוברות הראשונות ש־ויצ״ו
הוציאה ובהן פרטים על
השרותים הניתנים לעולה ה חדשה
במרכזי הקליטה של
ויצ׳׳ו בישראל, ועל אפשרויות
הקליטה וההסבה המקצועית ב ארץ.
החוברת נכתבה בידי עו לה
חדש, הד״ר רפאל נודד־מן;
וויצ״ו מקווה כי היא תת רום
תרומה משמעותית למל חמה
בנשירה.

פסוקי השבוע
• יו״ר מרכז קופת־חודים
המושעה, אשר יד־לין;
לחוקרו, ניצב־מישנה בני מין
זיגל, בשיחה ביניהם בעת
שידלין הובא לבית־המישפט
להארכת מעצרו :״אולי נדבר
על דברים -שמחים — כמו
היארצייט (יום הזיכרון) של
הוריד״.״

11111
ז 2במ רס -
20 .באפריל

ק שריו עם קבוצת אנשים בלתי שיגרתיים, שניתן להגדירם ממילים
עדינות כ״תמהונים״ ,עלולים לסבו אותך השבוע במצבים בלתי נעימים
ובקשיים שונים. אחה מתקשה להתרכז בעבודתך, חש את עצמך זר
ומיותר בבית, ועלול לדבוק בראיונות תלושים כמו בריחה מן המציאות.
טוב תעשה אם תנתק מיד את קשריך עם אנשים אלה ותחזור לחיות את
חייך.אתה. השבוע הרווקות בנות שור עשויות להיות מותקפות ברומנטיות.

תאוחיס

המחצית הראשונה של השבוע תתנהל למישרין, בעיקר במישור ה חברתי,
וההרגשה הכללית שלד תהיה הרגשת הצלחה ופעילות סוערת
במחצית השניה של השבוע אתה עלול להיתקל במכשול בלתי צפוי,
שיוציא את בל האוויר ממפרשיך. קרוב לוודאי שרקע המכשול יהיה
במישור המשפחתי, ובתוצאה ממנו תיווצר אי הבנה שתכבול א ת ידיך.

עכשיו הזמן להקדיש את כל תשומת־לבך ואת כל מאמציך לעבודה.
אם לא — אתה עלול גם להפסיד אותה לגמרי. סוף השבוע ובייחוד
יום ד׳ מביאים את התוכנית הגדולה שלך לנקודת־השיא. מאז ואילך שוב
לא תוכל לשנות דבר, ולכן מוטב שתתכנן הכל בקפידה מושלמת.

סוסו
;21 ביוני -
כ) 2ביולי ״

• ח״כ עקיבא נון?:
״פעם היתד. קופת־חולים הקופה
של העמלים — היום היא הפכה
לקופה של עמלות.״
• ג׳ימי קארטר, אחרי
בחירתו כנשיא ארצות־הברית :
״הסיבה היחידה שבגללה היה

אדם מסויים שעד היום לא היה לד יחס רגשי כלפיו, ירצה לנצל את
מצבך הנפשי כדי לבקש את קירבתך. הוא ינסה לשכנע אותד כי ביכולתו
לשפר את מצבך בכמה שטחים חשובים. התעלם ממנו ודחה את הצעותיו,
כי הוא עושה זאת משיקולים אנוכיים. אל תהמר השבוע — צפוי לך הפסד.

אתה רואה דברים כפי שהיית רוצה שייראו, ולא כפי שהם באמת. בדרך
זו רק תחמיר את הבעיות העומדות בפניך, ולא תשפר את מעמדך בשום
שטח. כדאי שתשוחח מלב אל לב עם אדם קרוב ונאמן, ותשמע לעצו־תיו,
כי כוח השיפוט שלך אינו עובד כתיקונו בימים אלה. לביאה —
אח מבלה יותר מדי זמן בבית. צאי לבלות, אפילו אס אין לך עם מי.
*3332359
אל תקנא בחברך בשל הצלחתי הפתאומית. הוא הגיע למה שהגיע
בזכות עבודה קשה וסבלנות של ברזל. א ם תשמח יחד עימו, הוא יעזור
לך לשפר באופן רציני את מעמדך בעבודה. מריבה בלתי חשובה עם
אדם קרוב אליך תתפתח לריב ממושך. אל תיקח ללב, ואל תניח
לאיש לטפס לך על הראש. הזהר ממציאות והזדמנות, ובדוק
היטב על מה אתה מוציא את כספי חסכונותיך. המנע מבילויים.

1ן א1נ״11

אתם מחפשים אתגר
התלהבותכם תשרה
אותכם. כדאי להזכיר
להנשא, לכן מוטב

5111111
22 באוגוסט -
22 בספטמבר

שיתן לכם את ההזדמנות להוכיח את עליונותכם.
השבוע אווירה של התלהבות על אלה הסובבים
שהשנה היא שנח טובה לבני מזל מאזניים החושבים
אולי להזדרז לפני שהשנה תגיע בקרוב לסיומה.

( 2בספטמבר -
22ב או ק טו ב ר

זהו שבוע שמן הראו־ לשים בו לב לפרטים קטנים ולדחות בעיות גדולות
למועד מאוחר יותר. הכוונה לכל אותן בעיות קטנות ואפורות הקשורות
בדרך־החייס השיגרתית שלך, ואשר את פתרונן אתה דוחה את חודשים
אחדים. סלק חובות ישנים. השלם, עבודות שאתה סוחב, והזמן לביתך
את האורחים שלהם אתה חייב אירוח. כי לא יהיה לך זמן פנוי בעתיד.

חשת

11)111

תקרפת־האושר בה את מצוייה נמשכת — אם כי ענני״סערח קטנים
מופיעים באופק, בצורת התחייבויות עבודה, פגישות עם נושים או
מריבות עם ידידות טובות במיוחד. אך אל דאגה, עם רצון עז את
עשוייה לצאת מכל זה בשלום. אם א ת עוסקת בשני רומנים מקבילים
— דעי לגמור עם אחד מהם, או לפחות להסוות אותו כך שלא
יגרום להתפוררות כל החבילה ולא תצאי קרחת מכאן ומכאן.

!!־ישי־הרווח

דפנה מוג ולין

הציירת היפה, טוענת כי מזה
שנים היא מוטרדת בגין זיהום
האוויר. את מחאתה הביעה בתערובת ציורים על נושא האקולוגיה,
שאותה היא מציגה בגלריה תל״אביבית. אחד האורחים בפתיחת
התערוכה היה ח״ב יוסף תמיר, יו״ר הוועדה לאקולוגיה, שביקש
מהנוכחים להפגין הזדהות עם נושא התערוכה בבר בערב״הפתיחה.
ואכן, משן שלוש שעות רצופות נמנעו גם מעשנים מושבעים לעשן.
מועדון צנוע של ויצ״ו במקום.
הפסיכולוג המתנדב מגיע ל שכונת
אחת לשבוע, ואחרי
שיחה קצרה הוא עונה לשאלות
המטרידות את נשות השכונה,
כולל שאלות אינטימיות שהן
לא העזו לשאול איש לפניו מ עולם.

8יו״ר המחלקה לפירסום
ויחסי־ציבור של ויצ״ו העול מית,
דכורה קדיש, חזרה
לאחרונה מביקור בווינה נש־העולם
הזה 2045

המירוץ צמוד כל־כך, היתד,
שהמועמד הדמוקרטי לא היה
מוצלח דיו במסע הבחירות.
אשתדל לתקן את הרושם הזה
כשאהיה נשיא.״

הממונים עליך יגלו אהדה רבה כלפיך, ויתחילו להתענין במעשיך, במיוחד
בתחילת השבוע. יהיה זה לטובתך אם תנהל בטקט, ואם לא תנצל את
ההזדמנות לאזן חשבון ישן עם חבר לעבודה. רעיון מצויין שיעלה
במוחך יביא רווח כספי ניכר. בת גדי — השלימי עם המציאות, ואל
תלחמי בבלתי נמנע. חסכי לך כאב לב מיותר, וחפשי מישהו אחר.
ו 2בדצמבר -
9ו בינו א ר

20 בינו א ר ־
18בפברואר׳

אתה עלול לעורר השבוע את חמתם של כמה מאלה הנמצאים עימד
במחיצה אחת. וזאת מפני שאצלך מקדשת המטרה את כל האמצעים,
ורגשותיהם של אחרים אינם נכללים כלל.ב חי שו ביו. אשה שתלית בה
תקוות תאכזב אותך השבוע מעל המשוער. השמרי ממצבים מביכים.

• השופטת המחוזית

הדסה כן־עיתו, בזכותה את
תת־אלוף (מיל ).חיים ירון
מאשמת קבלת־שוחד :״אין
טיפשות מצביעה על שחיתות,
ועל טיפשות אין אדם נידון
בפלילים.״

השבוע תזדקק לכל חוש הביקורת שלך, כדי שתדע לסנן את הידיעות
המסעירות שתגענה אליך, ולהגיע לגרעין האמיתי. צפוייה לך הצלחה
גדולה בעבודה, שתגדל בעתיד עוד יותר, א ם תלך בכיוון הנבון. ידיד
קרוב יאכזב אותך מרה, אך הצלחתך החברתית בעתיד תשמש לך פיצוי.

ך י נה צירוף מוז ר מאד של מיקרים :
1 1מיקרה א׳ :בבתי־ד,קולנוע בארץ מוקרן הסרט כל אנשי הנשיא לפני אולמות
מלאים בצופים נלהבים. הכל גומרים את ההלל על ׳שני גיבורי הסרט — כתבי העיתון
האמריקאי וושינגטון פוסט, שחשפו את פרשית.ווטרגייט. הכל נושאים על נם את חלקה
המכריע של העיתונות האמריקאית בחשיפת השחיתות והרודנות בצמרת השילטון,
ובתהליך הרפורמה שנסתיימה רק עתה, עם סילוק הדמות האחרונה המזכירה את
ווטיגייטי ::מקשי א ג׳׳רי פורד.
ומיקרה ג״ :בארץ עצמה עוקב הציבור כולו בנשימה עצורה אחר פרשת אשר
ידלין. בפרשה זו !חוגגת העיתונות החופשית את ניצחונה. העיתונות (במיקרו• ,זה:
העולם הזה) היא שחשפה את הפרשה כולה. עיתונאי (יגאל לביב) הוא שהפעיל את
הסישטרה. המישטרה עצמה מודה בכך בפה־מלא( .דיברי סגן־ניצב בנימין זיגל בבית־המישפט
:״כל מקום שהמישטרה מגיעה אליו, העולם הזה היה שם לפניה !״)
׳מיקרה ג ׳ :השבוע עלתה לדיון בכנסת הצעת־חוק של כמה חברי־בנסת,
המבקשת לאסור על כלי־התיקשורת לפרסם את שמותיהם של חשודים, מרגע מעצרם.
מיקרה ד׳ ז מישרד־המישפטים העביר לחוות־דעתם של אנשי־ציבור הצעה
לחקיקת חוק להגנה על ״צינעת הפרט״ — חוק שיגביל את חופש־העיתונות בצורה
חמורה עוד יותר מאשר הנוסח המקורי של חוק־לשון־הרע, הזכור לשימצה-.
מיקרה ה׳ ז בכל רחבי הארץ התחילה מערכה ״ספונטאנית״ נגד מה שנקרא

״אם מוטל עלי לבחור בין ממשלה בלי עיתונות חופשית לבין עיתונות חופשית בלי
ממשלה — אני בוחר בעיתונות חופשית בלי ממשלה.״

זה מצלצל כהנזמה פרועה. אכל ג׳פרסון, הנשיאי השלישי של
ארצות־הכרית, לא היה טיפוס שנטה להגזמות. הוא כיטא, כצורה
ישירה וקולעת, אמת פשוטה: כלי עיתונות חופשית מוכרחה כל
ממשלה להפוך לרודנות מושחתת — ומוטכ שלא תתקיים כלל.

הדמוקרטיה האמריקאית מבוססת על פעולתן של שלוש רשויות נפרדות: המחוקקת
(שני בתי הקונגרס) ,המבצעת (הנשיא וממשלתו) והשופטת (מערכת־המישפט, מבית־

אור• א מרי
המישפט העליון ומטה) .באותה אימרה קובע ג׳פרסון, למעשה, שקיימת דשות רביעית,
שהיא השובה לא פחות (ואולי יותר) משלוש האחרות: העיתונות, רשות־המידע, רשות־התיקשורת.

כלי
הרשות הרכיעית הזאת, אף אחת משלוש הרשויות הראשונות
אינה יכולה לתפקד כאורח דמוקרטי.
+הרשות המחוקקת כלל לא תוכל להיבחר כראוי, ולא־כל־שכן לתפקד,

בלי קיומה של העיתונות החופשית. העיתון מוסד את המידע על הפרלמנט וחבריו,
על מעשיהם ומחדליהם, על דיעותיהם וגישותיהם. בלי זרם מתמיד זה של מידע, אין
לאזרח כל אפשרות להשתמש כראוי בזכות־הביחיריה שלו. בעד מי עליו לבחור ז מניין
יידע מה מייצג מועמד !פלוני, מיפליגה אלמונית? כיצד יעקוב אחר מעשי נבחריו
הלטה למעשה, ואיך יחליט אם להחליפם או לבחור בהם מחדש י כיצד יגיב על
מעשיהם, יחייב או ישלול הצעות־חוק שלהם, ידריך אותם בפעולתם השוטפת י
• הרשות המכצעת זקוקה לפיקוח יומיומי צמוד זה עוד יותר. בלי הפיקוח,
אין מנוס מהסתאבות מהירה .״השילטון משחית, והשילטון המוחלט משחית באופן
מושתת!״ קבע הלורד אקטון. רק ביקורת יומיומית, מפורטת, רצופה, יכולה למנוע
— או לפחות לעכב — תהליך בלתי־נמנע זה, ולהביא לשינוי כאשר מגיעה ההסתאבות
לממדים מסוכנים. שום פרלמנט בימינו אינו ממלא תפקיד זה כראוי, ועל כנסת ישראל
(אפשר לדבר, סהקשר זה, רק ברחמנות. עיקר התפקיד נופל על כיתפי העיתונות,
והצלחתה קובעת במידה רבה את טיב המישטר.
!• הרשות השופטת אינה זקוקה, למראית־עין, לפיקוח כזה. אבל זוהי טעות.

״כל אנשי הנשיא״ :כהצגה מייוחדת מטעם ״העולם הזה״ *
״הדרך לגיהינום...״
״שפיטה באמצעות העיתונות״ .העיתונות החופשית מתוארת כמיפלצת רבת־ראשים,
המתעללת באזרחים תמימים, הורסת את מישפחותיהם על לא עוול בכפם, ומאיימת
על כל אדם הגון במדינת־ישראל. אנשי האופוזיציה הימנית משתתפים במערכה זו
בחשק וברצון רב, מימש כמו ראשי הקואליציה.
מה הקשר בין כל המיקרים האלה, המתרחשים בעת־ובעונה־איחת?
הקשר בין המיקרים אינו מיקרי. הוא טמון במיקרה מס׳ .2

פרשת ידלין הרעידה את אמות־־הסיפים של המימסד.

כמה מגדולי המדינה — וכמה מגדולי האופוזיציה ביניהם — יושבים ורועדים.
הם שואלים את עצמם בחרדה :״מתי זה יגיע אלי?״

צמרת המימסד דומה עתה, לסי אימרתו המפורסמת של פוקה
הירש, לאוטוכום: חצי הנוסעים יושכים, והחצי השני עומד ורועד.

האם ייפלא הדבר שלפתע נשמעת הקריאה הגדולה: עליהום !
עליהום! תפוס את הגנב! עלו על העיתונות המיפלצתית, המקעקעת את יסודות
המישטר הדמוקרטי ! סיתמו את הפה לעיתונאים המנוולים, המתעללים באזרחים
חפים־מפשע ! נעלו את השערים לפני כלי־התיקשורת, הפוגעים בצינעת־הפרט !

הולכת ומתפתחת עתה הסתערות מאורגנת על חופש־העיתונות,
שכמוה לא היתה מזה עשר שנים. אני משוכנע שזוהי רק ההתחלה,
ושאם לא נכלום את המיתקפה העכורה כעוד מועד, ולא נחנוק את
המזימה כעורה כאיכה, נהיה צפויים כעוד כמה חודשים להתקפת־מחץ
שגם המזימה של חוק־לשון־הרע, כקיץ ,1965 תהיה כאין־וכאפם לעומתה.

חושות הרביעית
* סתכל־נא תחילה בסרט כל אנשי הנשיא — סרט חובה לכל אזרח, שמן הראוי
^ להציינן ו בכל בית־ספר תיקון במדינה. הוא מלמד על מהות המישטר הדמוקרטי
יותר מעשרה סיפרי־לימוד, יותר ממאה מאמרים ואלף נאומים.
לכאורה הוא מתאר את פעולתו של צוות אחד, בעיתון אחד, בפרשה אחת. אך
למעשה הוא מתאר, בצורה יחיד, ומרתקת, את שליחותו של העיתונאי החופשי במישטר
הדמוקרטי.
לפני קרוב ל־ 200 שנה אמר תומאם ג׳פרסון, מנסח מגילת־העצמאות האמריקאית:

* רוברנז רדפורד בתפקיד העיתונאי וודוורד.

עורך ה״וושינגטון פוסט״ כסרט
שליחות שאין חשובה,ממנה
שגם מערכת־מישפט לא תשמור על נקיון־כפיה לאורך ימים, אם לא תדע כי עין
הציבור עוקבת. אחריה בכל רגע. הפיתוי לשחיתות, לשרירות, להפקרות, אורב לפיתחו
של כל שופט בכל יום. אבות מדינת־החוק המודרנית הבינו זאת היטב, ועל־כן קבעו
ככלל מקודש את ״פומביות המישפט״ — כלל חיוני שעוד נחזור אליו בהמשך הדברים.

כמו הדם כגוף, המזין את כל האכרים ושכילעדיו אין המוח יכול
לתפקד, כך חיוניים כלי־התיקשורת לתיפעולם של כל אכרי האורגניזם
הדמוקרטי.

תפקידו של השטן
רשת ווטגרגייט (והסרט כל אנשי הנשיא) ממחישים אמיתות מופשטות אלה
^ בצורה המעשית, המציאותית, ביותר.

ביוזמת ״העולם הזה״ ובשיתוף-פעו-
לה עם מפיצי הסרט ובעלי קולנוע
״מוגרבי״ בתל־אביב, נערבה ביום הסיטי
האחרון, בשעות הצהריים׳ הקרנה מיוח דת
של הסרט ״כל אנשי הנשיא״ .אחרי
הקרנת הסרט נערך דיון פומבי, שהתכוון
לגעת בקצותיהם של נושאים בוערים,
המעסיקים בשבועות האחרונים את ה ציבור
ואת כלי-התיקשורת בארץ• לאור
הסרט, המגולל את סיפור חשיפתה של
שערוריית ווטרגייט על-ידי שני כתבי ה-
״וושינגטון פוסט ״,דנו המשתתפים בסוגיית
חופש־העיתונות ,״שפיטה באמצעות
העיתונות״ והמוסר העיתונאי.
פתח והינחה את הדיון אורי אבנרי,
שהביע בקצרה את השקפתו על נושא
הסרט (ראה עמודים .)16—17
להלן עיקר דיבריהם של משתתפי ה דיון.

ח״כ ידידיה בארי (הליברלים ש-
בליכוד) הסביר את הנימוקים שעמדו מא חרי
הצעת-החוק לאיסור פירסום שמות
חשודים, שהוגשה בכנסת, בין השאר ביוזמתו
.״במישטר דמוקרטי,״ אמר ח״כ
בארי ,״אין מנוס מכך שהמישטרה תעצור
לעיתים גם אנשים חפיס״מפשע.
קיימות דוגמות רבות לכך, כשאחת מהן
היא פרשת רצח החיילת רחל הלר.
הצעת-החוק לאיסור פירסום שמות הוגשה
בגלל מה שנגרם לאנשים רבים עקב
פירסום שמם, בעיקבות מעצרם בידי

״הטענות כאילו בגלל הצעת־החוק,
אם תתקבל, ייחקרו אנשים במחשכים
מבלי שאפשר יהיה לבדוק מה שעושה
המישטרה, מופרכות מעיקרן. אני אומר
שלפי הצעת״החוק, מי שיבקש ששמו
יפורסם, שמו יפורסם.״
ח״כ בארי הודה, שבפרשת ידלין סייע
הפירסום העיתונאי לחקירה המישטר-
תית.
• עורך־הדין אמנון זכרוני :״מה שמציעים
ח״כ ידידיה בארי וחבריו הוא
שפיטה על-ידי המישטרה. מחקר של
החוג לקרימינולוגיה באוניברסיטת תל-
אביב, שהגיע לידי, קובע שכיום לוקה
כל הנוהל של מעצר חשוד על-ידי שופט,
לאחר שכבר היה לפחות 24 שעות במעצר
מישטרתי, שלוש דקות. וזה כשהעי תונות
מדווחת. עכשיו, תארו לעצמכם
מה יקרה אם המעצרים יהיו במחשכים,
מבלי שתהיה לעיתונות האפשרות לפרסם
את שמות החשודים.

״אשר ידלין —
ס מל לנגעים״
״ביקורת על המישטרה ועל בתי״
המישפט יכולה להיות רק באמצעות ה עיתונות.
אני סבור, ובזמנו הצעתי זאת
גם לכנסת יחד עם אורי אבנרי, שאם
יוכח שחשוד שנעצר על-ידי המישטרה

הדיון הפומבי ב״מוגרכי״ :אכנרי, כארי, גורן, זיכרוני, קינן
״קודם כל שתהיה חוקה...״
אים, כמו שמעלה ח״כ בארי לדיון בכנסת.
״בפרשת
ידלין היה יותר מאשר אדם
מואשם, שכביכול נשפט על־ידי העיתונות
לפני שהוגש כתב־אישום נגדו. אשר
ידלין הפך סמל לכל מיני נגעים בחברה

עיתונות בארץ, המוגבלת בלאו״הכי, היא
תפעל בצורה עלובה, אפילו יותר מאשר
עכשיו.
״קודם כל צריך בית-המחוקקים שלנו
לדאוג שתהיה חוקה. ואחרי שתהיה
חוקה שתכלול סעיף המבטיח את חופש-

אשד ידלין בווטר\״ט
המישטרה ומבלי שיואשמו בסופו של
דבר.
״ידוע לי שבפרשת ידלין נפגעו אנשים
רבים בעיסקיהם הפרטיים, ובכלל
לא ברור אם הם יועמדו לדין. גם ב-
בעבר היו פרשיות הדומות לפרשת ידלין,
שזכו בכיסוי עיתונאי, אולם לפני עשרים
שנה ברגע שחקירה מסויימת הגיעה
לאישי השילטון, נסגרו התיקים בעניין•
הצעת־החוק שלנו נועדה, בין ה שאר,
למנוע מיקרים כאלה.

הוא חף־מפשע, ולא הוגש נגדו כתב-
אישום, יש לשלם לו פיצויים. ובסך־
הכל, פירסום שמות חשודים הוא בראש-
ובראשונה לטובת הציבור ולטובת ה חשוד,
אבל יותר מזה — הוא הביקורת
היחידה שיכולה החברה לעשות על ה-
מישטרח.״
• דוקטור דינה גורן, מהחוג לקו-
מוניקציה באוניברסיטה העיברית בירושלים
:״ישנה קנוניה למנוע מהעי תונות
את מילוי תפקידיה בהעלאת נוש-

לולא שני עיתונאים זוטרים, היתה הפריצה למישרדי המיפלגה
הדמוקרטית כבניין ווטרגייט בוושינגטון מסתיימת בהעמדתן־לדין של
כמה דמויות עלובות, והעניין בולו היה זוכה בקושי כשתי שורות
של כרוניקה מישטרתית.
במיקרה זה ה!יה הנשיא ניכסון מסיים בעוד חודשיים את כהונתו ברוב נבוד
ופאר. ייתכן שבשבוע שעבר היה נבחר ספידו אגניו, אחד האישים המושחתים ביותר
בתולדות ארצות־הברית, כנשיאה ה־ .38 הרודנות והשחיתות היו ממשיכות לפשוט
בכל רחבי חמימשל, הבילוש הפוליטי והדיכוי החשאי היו מגיעים לשיאים חדשים,
וייתכן שהדמוקרטיה האמריקאית היתה מידרדרת לתהום שאין ממנו הצלה.

מי מנע זאת? שני בתכיס זוטרים, עורן־ אמיץ, מו״ל שהיה מובן
להסתבן.
מדוע הם עשו זאת 1
הסרט אינו מקשט את הדברים. האנשים האלה היו אזרחים רגילים למדי. הם לא
היו סופר־פטריוטים, מצילי־מולדת. המניעים שלהם היו, בעיקרם, אגואיסטיים. הכתבים
ביקשו להתקדם במיקצועם, והם לחמו בעמיתיהם, שרצו להפקיע את הסיפור מידיהם.
העורך רצה להוכיח כי עיתונו עולה על מתחרהו, ניו־יורק טייטס. המו״ל רצה למכור
שיתוז׳בים ולהדוויח שסף.
מוטיבים באנאליים, שיגרתיים. אך הם ממלאים תפקיד חיוני במיבנה המישטר
והדמוקרטי. כי משימת העיתונות במישטר זה מחייבת אותה להיות חופשית, פרטית,
תחרותית. בניגוד לשלוש הזרועות של המימשל, הממומנות על־ידי המדינה, חייבת
העיתונות לשמור על אי־תלותה המוחלטת בשילטונות.
גתה שם בפי השטן את האימרה :״אני שייך לאותו כוח הרוצה תמיד את הרע,
קהמביא תמיד את הטוב.״ העיתונות אינה רוצה, לרוב, ברע. אבל גם מבלי להיות
מודעת לאידיאלים נעלים, בעצם פעולתה המיקצועית, מתוך מניעים של קידום ורווח
>סף, היא׳.ממלאת שליחות.שאין! וחשובה ממנה במיישטר הדמוקרטי.

העיתונאי רודף אחר ״סקופ״ ,הוא מייצר ״סנסציה״ — ותוך בדי
כף הוא ממלא תפקיד חיוני. הוא בוגד בו רק כאשר הוא גונז מידע.
כל זה מתגלה בפרשת ווטרגייט. לולא,פעולתם של שני הכתבים הזוטרים, היתה
ממן שלת ארצות־הברית האדירה ממשיכה להסתאב, מסכנת את חרות האזרח ואת
וווקף החוקה.
שני בתי הקונגרס לעולם לא היו מתעוררים לפעולה נגדית. הפוליטיקאי הוא
יצור פחדני ועלוב מטבעו! ,והפוליטיקאי האמריקאי אינו שונה מבחינה זו מעמיתו
הישראלי. רק כאשר הבחינו הפוליטיקאים בקונגרס שהעניין הפך פופולרי, שסופו של
הנשיא קרב, שדעת־הקחל נסערת ותובעת פעולה, נכנסו גם הם לפרשה ותדמו את
תרומתם.
אפילו בית־׳המישפט לא היה יכול למלא תפקיד בפרשה זו, לולא דחפו הגילויים
העיתונאיים את שילטונות החקירה והתביעה — האף־בי־איי, התובעים המחוזיים
ומישרד־המישפטים — לפעול כדרוש, בעל כורחם. כמו בפרשת ידלין, גם שם הזינה
העיתונות את המישטרה במידע.
העיתונות האמריקאית היתד. רחוקה מלהיות טלית שכולה תכלת. להיפך. במשך
חודשים החרימה כל העיתונות האמריקאית את גילויי וושינגטון פוסט, מתוך קינאה,
פחדנות ועצלנות, כשם שעיתוני ישראל העלימו והשתיקו את גילויי העולם הזה בפרשת
ידלין במשך למעלה משנה, עד אשר הבאנו לפיצוץ הפרשה.

ולמרות זאת מילאה העיתונות את התפקיד המכריע בפרשות אלה.

שלנו, שעל העיתונות לתקוף אותם.
״הסרט, כל אנשי הנשיא׳ הוא סרט
שצריך להכריח עיתונאים לראות אותו,
ושם רואים איך עיתונות עובדת וצריכה
לעבוד. ומי שמנסה להפריע לה בכך,
מעוות את החיים החברתיים בארץ.״
• העיתונאי והסופר עמוס קינן :
״אילו ישראל היתה, מבחינת חופש*
הפרט, ארצות-הברית, הייתי מסכים ש-
שיאסרו פירסומים העלולים לפגוע ב-
צינעת־הפרט. א ם יטילו צנזורה על ה-

העיתונות, והכנסת תבקש חוק ׳ בדבר
צינעת-הפרט, אז שתהיה צינעת־הפרט ו שלום
על כולנו.״
לאחר שסיימו הדוברים להציג את
דיעותיהם, הביעו את השקפותיהם גם
אחדים מהצופים באולם. אולם הסדרנים
לחצו לסיים א ת הדיון. בחוץ ידדה שבת
המלכה ועמוס קינן סיכם את הדיון באומרו
אני בעד חופש״הפרט, וחופש
לסדרנים.״

מאיד דורון

שתי מבונות־בתיבה תיקתקו, וממשלה אדירה ורקובה התמוטטה.

האם יש גוון עמוק?

ש לפרשת ווטרגייט צד נוסף, שמן הראוי להזכירו.
מניין בא המידע, שאיפשר לעיתונאים לחשוף את מערכת השחיתות וההפקדות
השילטונית?
בסרט (ובספר, שעליו הוא מבוסס) מופיעה דמות מיסתורית, המוזכרת בשם־הצופן
״,גרון עמוק״ ,על שם סרט פורנוגרפי ידוע.

קרוב לוודאי בי גרון־עמוק זה לא היה ולא נברא.

אילו היה קיים, לא היתה כיום כל סיבה להעלים את זהותו. להיפך, הוא עצמו
היה מתפאר במעשיו. הוא יכול היה להרוויח מיליונים אילו פירסם עכשיו את זיכרונותיו,
וידויו ׳של גרון עמוק.
א!ז אם ־י§א חיה איש זה קיים, מניין בא המידע שהביא לסיבוכו של הולדמן,
עוזרו הראשי של הנשיא ניכסון, בפרשת ווטרגייט?

קרוב לוואי — ואני מנהש באן, כאיש־מיקצוע שיש לו ניסיון כלשהו
— שהמידע בא מפי מלשין בתוך הבית הלבן. יש להניח שפעל מתוך
מוטיבים אנוכיים, אולי מתוך נקמנות אישית או התחרות, בדי להפיל
את הולדמן הבל־יבול.
הרבה מן המידע המגיע לעיתונות הלוחמת, החושפת פגמים חברתיים, בא ממקורות
מפוקפקים מסוג זה, ונובע ממניעים שליליים למדי. אולם המטרה השלילית של מוסרי־המידע
אינה חשובה כלל — חשוב שהם ממלאים תפקיד חיובי וחיוני ביותר בטיהור
חחיטדה ובשמירה על טוהר השילטון וחירות האדם.

כדי למלא את תפקידה, זקוקה העיתונות לשלושה דברים — זדם
שוטף של מידע, היכולת לבדוק ולאמת את המידע, והזבות הבלתי
מוגבלת לפרסם את המידע.
מי מתנגד לכך?

בל מי שיש לו מה להסתיר, בל מי שרוצה לנהל את עסקיו במחשבים,
בל מי שרוצה לשלוט שילטון שרירותי, בל מי שהביקורת
מטרידה אותו.
אנשים מסוג זה מדברים על ״אווירת לינץ שפיטה באמצעות העיתונות״ ,״חופש־עיתונות.
ההופך להפקרות עיתונאית״ — וגם על ״עיתונאים מרושעים ומושחתים״.
במישטר שלנו, אין איש מעז לקום בגלוי נגד חופש־העיתונות. בוויכוח על חופש־העיתונות,
קשה לאתר את האוייב ולמצוא יריב. ההתקפות החמורות והזדוניות ביותר
על חופש־העיתונות מתעטפות בדרך־כלל באיצטלה של הגנה על זכויות־האדם, ומתנהלות
בסיגנון של ״אני -בעד חופש־העיתונות ורואה בה ערך מקודש, אבל י
למרבה הצער נמצאים תמיד כמה כסילים, אופורטוניסטים וסתם שואפי־פירסום, גם
באופוזיציה, המוכנים לעשות את העבודה השחורה הזאת בהתנדבות, ואפילו ביוזמה
עצמית, מבלי להבין את מי ואת מה הם משרתים.

הדרך לגיהנום של חיסול חופש־העיתונות רצופה בכוונות הטובות
כיותר בעולם.
כשבוע הבא ינתח אורי אבנרי בסידרה זו את
הצעות־החוק לאיסור פירסום שמותיהם של חשודים.

־*.11 ון מ1ן,ז

את אופנת מצקין ניתן להשיג בבתי האופנה בשדרה החמישית ניו-יורק,
•ו10ץ(8113 זז0.*1.0נ)81ח3וח1ו*8 .י6ו1ח6 ח ,561<8לונדון* 101x100 ,ס־״^ ובמצקין תל אביב, חיפה.

מאיו קמחי (שגאל)
היה החותם הביל

על הוצאתנסבים
מעון הלוואות שהוסתרה
מראשי

ק 1פ ת ־ ח 1ל י 0

והוו אשר

׳וליו

ושממנה

לקנוניה

ושותפיו

הסודית עול דדיו

ף* יום הראשון השבוע נכנסתי ל •
מישרדו של פרופסור חיים דורון,
ממלא־מקום יושב־ראש הנהלת קופת־חולים,
ובידי מייסמכים המעידים כי קופת־חולים
הקימה קרן מיוחדת־במינה, הקרוייה
״קרן הלוואות לרופאים עולים חדשים״,
וני קרן זו מלווה בעיקר לבכירי קופת־הולים,
נאמניו של ידלין, שברור ני אינם
רופאים וגם לא עולים־חדשים. המייזחד
הוא בכך שקדן זיו מלווה רבבות לירות
בריבית של 1370 לערך, ללא הצמדה,
וכמוה כמתנת־חינם.
פרופסור דורון הזעיק מייד את עורך־
הדין מנחם רזי, היזעץ־המי־שפטי של
קופת־חולים, וזה קרא למגיהל־ד,חשבונות
הראשי, אברהם רוב. כולם גם־יחד, לאחר
מחשבה ארוכה וחיפוש ממושך, נאלצו
להודות ני אין להם מושג על הקרן
המייוחדת הזו. למעשה, לולא הראיתי
0להם -מיסמכים פנימיים, בחתימת חשב
קופת־חולים מאיר קמחי, הנמצא עתה
במעצר, אף לא היו מאמינים לי ני קיימת
בקופת־חולים קרן כזו.
אבל נוכח המיסמכים יפתחו בחיפוש
שיטתי במישרדיו של !מאיר קמחי, ונעבוד
יותר משעתיים נמצאה שם חליפת־מיכתבים
בין קופת־חולים לבין בנק לאיומי לישראל,
סניף דיזנגוף, המעידה על קיומה של
הקרן. העובדה שקרן זו נתגלתה לדורון
ואנשיו לראשונה רק באמצעותי, מעידה
עד כמה ניצל ידלין את קופת־חולים ועשה
בה כבתוך שלו.

הסחורות

תל־אביב. רחוב * ר לוזו רו ב 101

ח. ו 1* 0 0

0ל 0וןווגנ * !

2 4.10.74

תל־יגיב

לכבוד

266

.בנקל או מי לי טראל
דיזנוו ף

1ת״א

הנדון:

הלואה[

-פחח -ח קו ה

בהתאם להסכם הקיים בינגו הננו סמליצים על מתן הלואה לנ״ל

עים על

בריבית של 6י. 13

ש״ י ם אלי ל״י --

מהקרן ה מיו חדת הנמצאת אצלכם

ההלואה הנ״ל תהיה באחריותכם המלאה ועליכם לקבל
בטחונות מתאימים והמחאה בלתי חוזרת לנכויים ממשכורתו.
נודה לכם על ביצוע בהתאם.
בכבוד רב•

לכל דיכפין
י 6קומת־ חולים קרן רגילה להלוואות
/לעובדים, כמקובל בכל מוסד גדול.
עובד קופת־חולים המבקש הלוואה מקרן
זו, פונה לוועדת־הלוואות מייוחדת, ואחרי
אישורה של זו נשלח טופס אל בנק לאומי
סניף דיזנגוף, ובו אישור לתת הלוואה
בגובה של עד 30 אלף לירות, בריבית
של 1970 ולתקופה של שלוש שנים.
ההלוואות ניתנות על־ידי בנק לאומי,
ובאחריותו. הבנק מקבל מקופת־חולים
הפרשי-דיביית אחת לארבעה חודשים,
ומשלימים לו את הריבית על הלוואותיו
אלה עד ל־ 27.570 לשנה.
מהלוואות אלה נהנים מאות עובדי
המוסד, ללא אפלייה, וקרן זו מתנהלת
נדת וכדין ותחת פיקוח הדוק של הנהלת
קופוז־חולים. הנהלת הקופה מקיימת מעקב

ו. נלל * וו

׳ עובדי

המר בז

הקיו ־־־

נאסיישראל

העתק:
הנהלת האזור
הנהלת המחוז /בית־חולים

זהו טופס למתן הלוואה מן הקרן המייוחדת של
*1 0 11 11^ 1111 1
ידלין. הטופס מופנה לבנק לאומי, ונושא את
ייו ^ *י

חתימתו של מאיר קימחי, והוא מורה לתת 60 אלף הלוואה ב׳>< 137 ריבית לא־צמודה.
בין אלה שנהנו מהלוואות מן הקרן המייוחדת בבנק לאומי, שהיתה — במקור — מיועדת
לרופאים עולים־חדשים, היו אשר ידלין, מנכ״ל קופ״ח, ולאה צוונגר, האחות הראשית.

על הקרן לא רק באמצעות ועדת־ההלוואות,
אלא גם על־פי תשלומי הפרשי־הריבית,
אחת לארבעה חודשים.
במהלך שנת , 1974 מייד אחרי שאשר
ידלין מוגה כשליט קופת־חולים, הוא
העביר בהנהלת קופת־חולים החלטה על
הקמת קרן להלוואות לרופאים שהם עולים
חדשים. למטרה נעלה כזו לא יכלו חברי
ההנהלה לסרב, ואישרו את ההצעה פה־אחד.
קופת־חולים פתחה חשבון נפרד בבנק
לאומי סניף דיזנגוף, הפקידה בו 300 אלף
לירות וקיבלה ריבית של 570 לשנה.
(תחילה,היה הסכום 75.אלף לירות, אך
הוא גדל עם הזמן. גם הריבית כיום,
על ההפקדה, היא ־).67
מול פיקדון זה הפקיד בנק לאומי, מצידו,
סכום מקביל — וכך נוצרה קרן שהחלה
מלווה כספים לפי הוראותיו של מאיר
קמחי, לתקופה של חמש שנים ויותר,
בריבית של ׳ 1370 בלבד וללא הצמדה,
וסכומים בגובה ישל עד 60 אלף לידות.
אילו היו כספי הקרן ניתנים באמת
רק לרופאים שהם עולים־חדשים, היה
הכל טוב ויפה. אולם באוקטובר 1974
קיבל, למשל, הרופא העולה-,החדש אישר
ידלין מן הקרן 10 אלפים לירות. חודש
קידם־לכן קיבלו ממנה הלוואות מנהל-
המנגנון של קופת־חולים, משה יהודה,
ויושב־ראש ועד עובדי בית־התולים ביי־לינסון
שלמה ישבי. יהודה קיבל 10 אלפים,
ושבי 25 אלף לירות. גם לאה צוונגר,
האחות הראשית ששמה נזכר בפרשת ה דירה
בבת־ים (העולם הזה ,)2043 קיבלה
25 אלף לירות מן הקרן, וכמוה גם מנהלו
האדמיניסטרטיבי של ביילינסון, אלי אד מוני,
קיבל 10 אלפים לירות.
רשימת אלה שאינם רופאים־עולים-
חדשים, ושנהנו מכספי הקרן, ארוכה מאד.
ביניהם: יאיר שלגו, שלמה חיון, רפאל
מידן, שרגא ברניר, שאול עסיס, ישעיהו
דליות, יאיר קרן, ישראל שפירא, שלום
פרדה, ויקטיור אוחנה, יוסף לינץ, מרים
ברוך, מנחם לביא, חיים נאור, שמואל
לפיד, ייוסף גיולידשמיט, אהובה שינברג,
זאב שטיינר, יעל הלוי, דויד שחרור, משה
גרוס, רות טורקניץ, אריה ניצן, יהודה
בר־מאיר, זאב •שטרנגלס, יהודית פורגש,
יוסף אדלר, ירחמיאל יפה, פרץ ברוסברג,
נחמה דרורי.
באמצעות קרן זו יכול אשר ידלין לקנות
כרצונו כל מי שחפץ, וגם לעצמו לא
ישכח לדאוג. כיוון שהקרן נוצרה מכוח
הפקדה חד־פעמית בריבית נמוכה, לא
ידעו עליה ראשי קופת־חולים לאחר הד,פ־

דגיו
קדה החד־פעמית. ככלות הכל, מהם 300
אלף לירות עלובות, שהופקדו בבנק 1
אחד שכן ידע על הקרן הוא האיש
החזק של קופת־חולים כיזם, הממונה על
התקציבים יואב גינתון. בתחילת דצמבר
1975 פנה בנק לאומי אל מאיר קמחי,
וביקש העלאת אחוזי הריבית על הקרן.
ב־ 18 בדצמבר אותה שנה אישר גינתון,
בהיעדרו של קמחי — שנפצע בתאונת־דרכים
— את בקשת הבנק, והעלה את

ממנה. פרשת הקרן דומה לפרשת עמידר,
בה עשה הגיזבר צבי כץ בכספי החברה
שימוש לטובתם של ראשי החברה, וב ידיעתם.
.פרשה
אחרת של יד רוחצת ידלין, או:
כיצד חולב אשר ידלין את קופת־חוליס
לטובתו האישית, היא פרשת הדירות של
טליה ליבני וחברת מחשבים הסתדרותיים.
בסוף שנת 1974 ותחילת שנת 1975
הפעיל אשר ידלין לחצים כבדים על
מוסדות קופת־חוליס, לתת עבודות לחברת
מחשבים הסתדרותיים שנוהלה על־ידי
אברהם זמיר. במיקרים רבים נאלצו מוסדות
קופת־חולים לשלם למחשבים הסתדרותיים
פי־עשרה ממה ששילמו קודם־לכן לחברות
אחרות, כמו במיקריה של בית־החולים
טלביה. בית־חולים זה נאלץ לשלם ל מחשבים
הסתדרותיים עבור ניהול חשבונות
4100 לירות לחודש, לעומת 400 לירות
לחודש ששילם קודם־לכן לחברת חשבונות
מיכון משה רן. לכאורה, כיוון שמחשבים
הסתדרותיים היא חברה שכולה בבעלות
ההסתדרות, לא ברור מה יכול ידלין להפיק
מהוראותו •שישלמו לה יותר מאשר לאחרים
— אבל רק לכאורה.

קונת-חולים

ו־וכלל • 8

נייץ ־ יאי * *

חזי נד ם

בית־חולים פסיכיאטרי סלביה
ססונף לביתהססר לרסואה *ל האוניברסיסה העברית והדסה
׳ רו ש ר־ ם

סרפון ו 44ג*

יז6/

בא וייי*¥יו
2, 1 .7 5

ל כ בו ד
ה א. א .א או א ל *
א ר בו עוא ״ א

חנייזי > 8 8י * לאן 1י ב _ ע 3נדארגוזוגאולבחוה ״ א.
ב 5 0 -ליועאוברם. ז .עבלנואאאר כו 2אודעואאיובבנדוןיאם249
ואי 2 5 3 /3 .אאסאכ או א ב סל 4100אכליאא ( .הובאואנאולעבוראוגוסם ום גר ) 1974
א ב לי ל ח תי ״ ס כעת להבדלבחואיוהתנ ״ ל -כלו • ר 4100 ,ליי לאדםל אייי באאסאדרו אי
ל עו א א ^ 400לאדאאדר אנו ״ אאבונואאיכוןסיהיןג ירואליסאאאד. א בע ם
אני אן לדאוגאחא. גבאוןיאארלי את תהומהתנ ״ ל ( 8א 4100א 3 2 .8 0 0 -ליי)
נחוסואלאגאכס אי סזו .
יו תרל 1ייןכיבמבנו הכם* ח ק״ א לא נוכל לאאח בת וגאההנ ״ לאםחיא
לא ם או ארכחוסותלהע אי ב, חנם, אבע רי כאהאע אי ב לא יכולנולא או בעליא - .

אשר ידלין החליט, באמצע שנת , 1974

לגביאנאאכס וי ם 1975 - 76כללנובס עי ף 497ן 5 0 .0 0 0אעבוראיכון .

אעאע ו
ל א. י .נבאו ! -א ר כו עוא ״ א א ״ א.
ל א. א .ע ם ״י -א ר כו עוא ״ א א ״ א.
.ל הנ הל תאא בו גו א -כ אן.

זהו מיכתב של בית־החולים לחולי־נפש

בשכונת טלביה בירושלים אל מנהל התקצי11
111111
בים בקופת־חולים, יואב גינתון. המיכתב מוחה על שבית־החולים חוייב להפסיק לעבוד
עם חברת־המיכון רן, ואולץ לעבוד עם חברת מחשבים הסתדרותיים, הגובה תשלום מופרז.

11 !11*11*1110171 דויד הרי, בנה של שרה הרי, התנפל על צלם העולם הזה פטר
111 # 1 4 1 1 1 1פן באולם בית־המישפט, הלם בפניו במצלמתו של הצלם, וגרם
לו פצע שותת־דם. דויד הדי התרגז על שצולם אחרי שנציג המישטרה קבע כי
הוא סייע לדודו אשר ידלין ולאמו־שלו, שרה הרי, בעיסקי הלבנת כספי־שוחד.
אחוזי הריבית על הפיקדון ל־ ,60/0ואת
הריבית על ההלוואות ל/0-ס 15 לשנה.

ע ס קי ם עם
חברת־המח שבים
גב, משה יהודה טוען כי שמו
מופיע בטעות ברשימת ההלוואות
של הקרן המייוחדת, וכי הוא לא נהנה

זמיר אישר כי קיבל את הדירה ממנה,
וכי שילם לה שכר־דירה של 1000 לירות
לחודש במשך שישה חודשים, עד אמצע
ינואר . 1975 מחשבים הסתדרותיים לא
היתה זקוקה לדירה כלל. היא השכירה
אותה מייד לקופת־חולים של אשר ידלין,
ששיכנה בה את צוות הקמת המרכז הרפואי
המהולל מדיקל־סנטר, העומד במרכז חקירת
המישטרה בחשד כי ידלין ומרעיו קיבלו
שוחד בגובה מאות אלפי דולרים מרכישת
מרכז רפואי זה. כך שי!משה מחשבים
הסתדרותיים צינוד-טישטדש להעברת כספי
שכירת דירה מקופת־חולים לטלי ליבני,
חברתו של אשר ידלין.

לעזוב את ביתו ולעבור לגור עם חברתו
הקבועה, טלי ליבגי. טלי החזיקה אז
בדירה ברחוב רבינא 13 בנווה־אביבים,
שהיתה בבעלותה, או בבעלות אחותה.
ביולי 1974 שכרו ידלין וטדי פנטהאוז
בן חמישה חדרים ברחוב פרופסור שוד 19
ך * ין־ :וספת שכה נהנה ידלין מ בתל-אביב,
מארכיטקט מכר. הוסכם שישל י
דאגתו למחשבים הסתדרותיים הייתה
מו לו שכר־דירה של 700 לירות לחודש
באמצעות רכישת רוב בחברת־המיכון יעל
בלבד. את הדירה שברחוב דבינא השכירה
על-ידי מחשבים הסתדרותי־ים. המישטרה
טלי לחברת מחשבים הסתדרותיים, אברהם חוקרת עתה את החשד כי ידלין קיבל

מה קרה
ב,,המרווה״?

שוחד, או דמי־תיווך, על העיסקה שבה
שילמה מחשבים הסתדרותיים סכומים
בלתי־סבירים תמורת אחוזים בחברת־המחשבים
יעל.
נוסף על עיסקות אלה, שרובן עדיין
אינן ידועות למישטרה, היא חוקרת עתה
את החלק שנטלו אחותו של ידלין, שרה
הרי, ובנה דויד, בהפשרת כספי שוחד
ותיווך של אשר ידלין באמצעות חברת
המרווה. הברה זז היתד, בבעלות שרה הרי
ואמנון ברנם, וניהל איותה מאיר קמחי.
היא התמה חוזים טובים בילעדיים עם
קופת־חוליס, ועתה מתברר כי באמצעותה
פדה ידלין כספי שיקים ושטרות שקיבל
על שוחד ותיווך.
יותר מ 20-חוקרים של המישטרה עסו קים עתה בפרשת ידלין, ומדי יום מתברר
להם כי הפרשה מסתבכת והולכת. נראה
כי שבועות רבים יעברו עד שיוכלו החוק רים
לומר בלב שלם כי הקיפו את כל
מה שהיה עליהם לחקור, וכי ניתן כבר
לגשת בשקט להכנת כיתבי־האישום.

יגאל לביב

שרה הרי ב בי ת ־ ה מי שפט המתתי: מ ק שי ב ה, מקווה, מ תיי עצתעפרקליטה

111

11111

במדינה העם מחזה א 3ס 1ר ד

חא 8איבדה הממשלה
את המצפן גסעולתה
גגד אש״ף?
לפתע ניראה כאילו נוהג השילטון ה ישראלי
כאחת הנפשות במחזה־אבסורד.
מחזאי מטורף כופה עליה מעשים אב סורדיים,
שם בפיה שיח אבסורדי.
במשך שנים רבות נאלצה המדינה
להילחם בתנועה הפלסטינית, שלא הכירה
בה ושכפרה בכל אפשרות להגיע עימד.
לידי הסדר. במיסגרת מילחמה זו לא הס תפקד,
ישראל במיגננה לאורך הגבולות,
אלא עברה לא־פעם גם למיתקפה.
אך תמיד היה ברור כי מדיניות זו של
״לפגוע במחבלים באשר הם״ היתד, בעלת
יעד הגנתי מובהק: לפגוע בתנועה המבקשת
לחסל את המדינה.
צעדי אש״ף. באחרונה התחיל מצב
זה להשתנות. נוצרה מציאות חדשה.
השבוע רדפו הידיעות זו את זו:
!• ״מקור פלסטיני בכיר,״ שאיש לא
פיקפק במהימנותו, הכריז בקאהיר כי
אש״ף מתכוון לכנס את המועצה הלאו מית
הפלסטינית, שהיא המוסד הפרלמנ טרי
של התנועה, כדי לקבל החלטה בז פות
הקמת מדינה פלסטינית בחלק מן
הארץ, תוך הסדר עם מדינת־ישראל. כאשר
תתקבל החלטה כזאת, היא תהווה,
כמובן, ביטול האמנה הפלסטינית, הקובעת
את ההיפך.
<• ידיעה זו קיבלה אמינות־יתר כאשר
קם, למחרת היום, מנהיג חזית-הסירוב.
והגיב עליה בחריפות. ד״ר ג׳ורג׳ חבש,
ראש החזית העממית לשיחרור פלסטין,
אישר כי אכן קיימת מגמה בצמרת אש״ף
לקבל החלטה כזו, והכריז כי הוא עצמו
ייאבק נגדה.
• עיתונים ישראליים טענו כי אישים
בכירים ביותר באש״ף נפגשו עם חברי
המועצה הישראלית למען שלום ישראלי
פלסטיני. על סמך ידיעות אלה בממשלת
ישראל נתקיים דיון ארוך (ראה מיסגרת).
שכל משתתפיו קיבלו את ההנחה שאומנם
קויימו שיחות כאלה.
<• עיתונים ישראליים הודיעו כי נציגי
אש״ף הגיעו לארצית־הברית במגמה לפתוח
בהידברות עם ראשי המימסד היה,ו־די־אמריקאי.

הסממנים האלה, שנתפרסמו במשך
שבוע אחד בילבד, מצביעים בכיוון אחד
ויחידי: אש״ף מוכן עתה להסדר עם יש ראל,
תוך סיום מצב־המילחמה הקיים ב פועל
בין ישראל והעם הפלסטיני.
צעדי ישראל. דווקא ברגע זה החלה
ממשלת ישראל להסלים את פעולתה ה צבאית
והמדינית נגד הפלסטינים.
• יחידות של חיל־הים פתחו באש על
ספינות של אש״ף ליד חוף לבנון, הט ביעו
אחת מהן, הרגו ופצעו נוסעים. לדיב־רי
ההודעה הישראלית, קרה הדבר הרחק
מן המים הטריטוריאליים של ישראל. ב ספינות
הפלסטיניות היו, לדיברי ההוד עה,
חיילים פלסטיניים (״מחבלים״) במ דים.
לא הובאה כל הוכחה או אף השערה
סבירה לכך שהספינות היו בדרך לפעולה
בישראל דווקא, וסביר להניח כי היו ב משימה
שהתייחסה למילחמת לבנון.
י• פרשן הטלוויזיה הישראלית, המבטא
בדרך כלל את צמרת מישרד־הביטחון,
תיאר בכתבה מצולמת את פעולות חיל-
הים. בין השאר הציג מפה שהראתה כי
חיל־הים פועל אף מצפון לביירות, לכל
אורך החוף הנמצא בשליטת הקואליציה
השמאלית־מוסלמית־אש״פית בלבנון. ה כתב
הכריז כי מטרת הפעולה היא למ נוע
חדירת מחבלים לתחומינו.
במילחמה הלבנונית אין אש״ף פועל
נגד ישראל. הוא נמצא בעימות עם צבא
הימין הנוצרי והצבא הסורי, הפעילות ה ישראלית
אינה אלא פעולת מילחמה לטו בת
סוריה ו/או המימסד הנוצרי, ואין לה
עוד שום קשר להגנה על ביטחונה של
ישראל.
אי-אפשר להימנע
הסלמה — למה
מן הרושם כי ממשלת ישראל מסלימה את
המילחמה בתנועה הפלסטינית דווקא ב שעה
שזו רוצה להגיע לידי הסדר עם
ישראל — וכי פעולות צה״ל מכוונות
דווקא נגד הסדר־שלום כזה.
אם כן, נראה כי ממשלת ישראל איב דה
את המצפן. היא שכחה לשם מ ה היא
לוחמת, ולטובת מ י.
העולם הז ה 2045

המדינה בוערת -והממשלה מברברת

סוכני ז רי

ך* מדינה עלתה בלהבות סוציאליות.
י 1האש התלקחה במוקדים שונים, פשטה
במהירות לכל עבר. רבבות עובדים נמצאו
במצב של מרידה גלריה.
המערכת החברתית כולה דמתה ליער
מייובש, אחרי בצורת ממושכת, כשכל גץ
של אש יכול להצית בו תבערת-ענק
ולגרום לנזקים עצומים. פועלים קשישים,
שהיו צפויים לפיטורין, היו מוכנים בייאושם
למעשי־אלימות. קבוצות שלמות היו נתו נות
במצב של זעם עצור, ודי היה בהת גרות
הקלה ביותר, ולפעמים אף מגוחכת,
כדי לגרום לתוצאות שניראו חסרות־פרופורציה.
האינפלציה הדוהרת וירידת
ערך השכר, מול פני הגילויים על שחיתות
אגדתית בצמרת, יצרו מצב שהיה עלול
להתפוצץ בכל יום.
שר־האוצר, יהושע רביגוביץ, הבין ל פחות
את חומרת הדברים. הוא הודיע
שיש שני צעדים שאי־אפשר לדחותם אף
ביום אחד: ביטול הסובסידיות וקיצוץ
התקציב.
הסובסידיות בוטלו במהירות הבזק, אף
במחיר של עימות גלוי עם ההסתדרות,
שראשיה הם בדרך־כלל עבדים נרצעים
לממשלודהמערך. המיצרכים התייקרו בז לילה
ב-־/ס ,20 כי בל דחייה ז(יתה גורמת
— לדיברי האוצר — לאסון.
לא פחות דחוף היה הצורך לקצץ קיצוץ
דראסטי בתקציב הממשלה. העניין הועמד
על סדר־היום של ישיבת הממשלה ביום
הראשון שעבר, על־טי דרישתו של שר־האוצר,
שהודיע כימעט אולטימטיבית
שאם־לא־כן לא יהיה אחראי לתוצאות.
באווירה זו התכנסה הממשלה ביום
הראשון השבוע. אולם היא לא טיפלה באש
המתפשטת. שני הסעיפים שהובאו על־ידי
יהושע רבינוביץ כלל לא עלו לדיון.
כי ממשלת ישראל היתד, עסוקה בבעייה
שנראתה לה חשובה לאין־שיעור יותר
מהתמוטטות המשק ומרד האזרחים: הידי עות
העיתונאיות על מגעים שהתקיימו,
כביכול, בין כמה אישי־ציבוד ישראליים,
מראשי המועצה הישראלית למען שלום
ישראלי־פלסטיני, לבין אישים פלסטיניים.
תחת שתעסוק בכיבוי השריפות, שקעה
הממשלה באורגיה של בירבורים אינפנ טיליים.

הזנב
]ובעונש בנדב
תה כאזרניה זו הסוס הטרויאני
*— של גוש-אמוגים בממשלה: שר-הסעד
הינוקא, זבולון המר.
הוא הסתמך על מעשהו של ישותפו
האופוזיציוני, ח״כ אמנון לין, אחד מאנשי
״השוליים המטורפים״ של הימין הקיצוני
ביותר, שהגיש הצעה־לסדר־היום בכנסת.
לין הסתמך על ידיעות שפירסם העיתונאי
שלמה נקדימון בידיעות אחרונות, תבע
להעמיד לדין את חברי המועצה שנפגשו,

כביכול, עם אישי אש״ף.
לין לא היה האדם היחידי בליכוד
שנזדעק. אחד מרודפי־הפירסומת הגדולים
ביותר של הליכוד בכנסת, ח״כ גידעון
פת, המצטיין בפעולות-סרק לתיפאר ת עצמו
יותר מאשר בפעולה פרלמנטרית
רצינית, תבע לפני-כן לפטר את המנכ״ל-
לשעבר של מישרד־האוצר, ד״ר יעקוב
ארנון, מתפקידו כיו״ר הדירקטוריון של
חברת־החשמל, בשל הידיעות כאילו הש תתף
בפגישות המדיניות עם אנשי אש״ף.
פת, שהתנגד לפיטורי ישראל קניג מתפקידו
הממלכתי החשוב ״ביגלל דיעותיו
האישיות״ ,רצה בפיטורי אזרח פרטי
מתפקיד כלכלי בחברה ממשלתית, ביגלל
אותה הסיבה.
,אך אם אנשי הימין הקיצוני לא בלטו
בשיכלם, הם בלטו בשיתוף־הפעולה המופלא
שביניהם. בקואליציה ובאופוזיציה, בקריית-
ארבע ובקריית-הממשלה, הס פעלו כסיעה
אחת. תוך כדי כך הוכיחו כי על אף
היותם, מבחינה ציבורית, זנב של זנב,
הם מסוגלים בהחלט לכשכש בכלב כולו
ולכפות את רצונם על הממשלה ועל הרוב.
כשם שהרב לווינגר כפה על הממשלה
את מפת־ההתיישבות, כך כפו עליה לין
והמר את יחסם לפעולות למען השלום.
לין הגיש הצעה־לסדר-היום. המר הכריח
את הממשלה לפסול את החלטתו של

יצחק רבין; שרצה להחליט בו־בטקום
להסיר את ההצעה מעל סדר־היום.

״הסבר סביר׳
ף משך שעה ארוכה הסביר שר המישפטים
חיים צדוק לחבריו ההדיו טות,
שאין בחוק הי־שראלי איסור על
פגישות עם אישים פלסטינים, ואף לא
עם נציגים בכירים של אש״ף,
הסעיף הרלוונטי (סעיף )24 נמצא בחוק
לתיקון דיני־העונשין (בטחון המדינה)
תש י״ז— , 1957 שרגילים לכנותו בפשטות
״חוק בטחון המדינה״ .זהו חוק דראקוני,
שנתקבל באוגוסט . 1957 הסעיף הנדון תוקן
ב־ 1967 אחרי שבית־׳המישפט העליון קבע,
בפרישת אהרון כהן, כי ״הדעת אינה
סובלתו״.
(בגיר׳סתו המקורית נקבע, כי מגע עם
סוכן זר בלי הסבר סביר מהווה ריגול
חמוד. בית־המי-שפט היה משוכנע כי
״אהרונצ׳יק״ כהן, אדם בעל עבר מפואר
בשירות העם, לא ריגל. אך מאחר •שנקבע
כי כהן אכן נפגש עם סוכן זר, ובית-

חומרת הסעיף, שבו עיקר חובת־ההוכחה
מוטלת על הנאשם, נקבעה הגנה מפורשת :
״לא יורשע אדם לפי סעיף זה, אם הוכח
לבית־המישפט שלא עשה ולא התכוון
לעשות דבר שיש בו כדי להביא לידי
פגיעה בבטחון המדינה.״
גס פה, חובת ההוכחה היא על הנאשם,
בניגוד לכללים המקובלים במדינת־חוק.
ההנחה המישפטית היא שאם הוכיחה
התביעה שאכן היה מגע עם סוכן זר,
חייב בעל־המגע להוכיח את טוהר כוונותיו.
הדרך הפשוטה ביותר להוכחה היא עדותו
של הנאשם עצמו. אם יאמין השופט בתום-
ליבו, די בכך.
במיקרה הנדון נאמר בידיעות בעיתונות,
כי בין בעלי־המגעים היה גם אלוף (מיל).
בצה״ל (מתי פלד) ,מנהיג ציוני בעל עבר
ביטחוני מפואר (לובה אליאב) ,מי שהיה
אחד הפקידים הבכירים ביותר במדינה
(יעקוב ארנון) ,אלוף־ימישנה (מיל ).שהוא
חבר-כנסת (מאיד פעיל) ,מזכיר של קיבוץ-
ספר (יוסי אמיתי) ואורי אבנרי. קשה
להעלות על הדעת •ששופט סביר יאמין
כי כל אלה עשו יחד קנונייה זדונית כדי
לפגוע בבטחון המדינה.

מגע עם סובן זר.

(א) מי שקיים ביודעין מגע עם סוכן זר ואין לו הסבר סביר לבך, דינו —
מאסר חמש־עשרה שנה (סר,״ח 495 תשכ״ז ע 42
(ב) ניסה אדם ליצור מגע עם סוכן זר, או ביקר אדם במקום מגוריו או
במקום עבודתו של סוכן זר או נמצא בחברתו, או נמצא ברשות אדם שמו או מענו
של סוכן זר — ואין לו הסבר סביר לכד, דינו כדין המקיים מגע עם סוכן זר.
(ג) בסעיף זה ״סוכן זר״ — לרבות מי ישיש יסוד סביר לחשוד בו כי עסק,
או נשלח לעסוק, מטעם מדינה זרה או למענה, באיסוף ידיעות סודיות או במעשים
אחרים העשויים לפגוע בבטחון מדינת ישראל.
(ד) לא יורשע אדם לפי סעיף זה אם הוכח לבית־המשפט שלא עשה ולא
התכוון לעשות דבר שיש בו כדי להביא לידי פגיעה בבטחון המדינה (סה״ח 495
תשכ״ז ע 42
המישפט לא קיבל את הסברו לכך, נאלצו
השופטים להרשיעו בריגול. כתוצאה מפסק־הדין
תיקנה הכנסת את הסעיף, וכיום הוא
קובע עבירה בפגי עצמה, ששוב אינה
קרוייה ריגול).
לפי סעיף ,24 אין עבירה של סתם מגע
עם סוכן זר. העבירה היא ״מי שקיים
ביודעין מגע עם סוכן זר ואיןלו
הסברסבירל, כ ר ״ .היעדר ההסבר
הסביר הוא, על־כן, חלק בלתי־נפרד מן
העבירה עצמה, ותנאי מוקדם לה.
מה זה ״הסבר סביר״ ו החוק אינו מפרש,
וזהו מחדל מכוון. כי סבירות ההסבר
תלוייה בנסיבות, באופן המגע, במטרתו.
מי קובע מה סביר? ההחלטה אינה בידי
בעל־המגע. לא הוא הקובע אם ההסבר
שלו סביר, אלא ד,שופט. המגע הוא. חוקי,
אם יש בפי מקייכדהמגע הסבר המתקבל
על דעתו של השופט.
מגע כזה הוא בלתי-סביר אם נראה
כי נערך לצורכי ריגול ומסירת ידיעות,
או אם נערך בתנאי-מחתרת, או אם אופי
משתתפיו הוא כזה שאין מטרתו המוצהרת
מתקבלת על הדעת.
במיקרה הנדון, המצב הפוך. המגעים
עם ״האישים הפלסטיניים הבכירים״ ,לפי
נוסח הודעת המועצה הישראלית, בערכו
מטעם גוף שהוקם לצורך מפורש זה עצמו,
החותר לשלום עם העם הפלסטיני על סמך
בסיס מדיני מוצהר, הכולל את קיומה
וביטחונה של מדינת-ישראל ואופייה ה ציוני.
מטרת המגעים, לפי הודעת המועצה,
היתד, לברר את הבסיס שיאפשר בעתיד
דו־שיח בין הנהגה לאומית פלסטינית
מוכרת ובין ממשלת־ישראל החוקית. קשה
להעלות על הדעת הסבר סביר יותר.
המגעים לא נערפו בתנאי מחתרת. הם
לא הוסתרו מעיני השילטונות המוסמכים
(אף כי לא פורסמו ברבים, כל עוד אין
על כך הסכמה בין שני הצדדים) .ראש-
הממשלה סיפר לשרים כי אחד המשתתפים
מצא לנכון לדווח לו על תוכנם — למרות
שלא ביקש ולא קיבל מראש הסכמת ראש־הממשלה
לעריכתם.
אולם החוק לא הסתפק בהענקת גושפנקה
חוקית למגע שיש לו הסבר סביר. ביגלל

בנסיבות אלה, אין צל של סיכוי שאם
יועמדו אנשים אלה לדין, יימצא שופט
שירשיע אותם על-פי סעיף זה. ייש להניח
כי זוהי גם דעתו של היזעץ־המישפטי־לממשלה,
שבוודאי כבר נכנס לעובי־הקורה
אחרי פירסום הידיעות.

סטיות־לח, עצמית
עודםכסמשדה נוצר שוב מצב של
לחץ, כאשר נציג הימין הקיצוני גורר
אחריו את הדמגוגים הפוזלים ימינה.
פרם, במייוחד, גילה שוב את פרצופו
האמיתי, השתמש בהזדמנות כדי לנקר את
עיני רבין. אולם נסיונו למצוא חן בעיני
הימין, הדרוש לו להפלת רבין, נבלם
כאשר הטיח רבין בפניו שמשה דיין גילה,
בסיפרו, כי ניסה להיפגש עם יאסר
עדאפאת. הוסיף שר אחר: גם אריק שרון,
אליל הימין, הודיע בציבור שהיה רוצה
להיפגש עם עראפאת, ולנהל עי׳מו משא-
ומתן על הקמת מדינה פלסטינית (בגדה
המיזרחית).
גימגם פרס: אם יש טענות כלפי דיין,
•שיפנו אל דיין ולא אליו. ושנית, דיין
היה שר-ביטחון, שפעל במיסגרת סמכותו.
את השיקול הסביר ביותר השמיע שד־השיכון,
אברהם עופר: במדינה דמוקרטית
מותר כל דבר שאינו אסור על פי החוק.
אם קובע שר־המישפטים (או היועץ ה־מישפטי)
כי המגעים עם הפלסטיגים הם
חוקיים, אין לפעול נגדם. רק מדינה
טוטליטרית פועלת נגד אזרחים העוסקים
בפעולה פוליטית הנוגדת את מדיניות
השילטון.
אולם היגיון לחוד, ואינטריגות לחוד.
מול עמדתו של פרם, לא היה רוב לרבץ.
וכמו תמיד במיקרה כזה, אחרי שאנשי
גדש־אמונים העלו עניין, והדמגוגים בממ שלה
נעתרו להם, נמצא גם אחיתופל,
בדמותו •של ישראל גלילי, שהשיג ״פשרה״
שאינה אלא כניעה של היונים: הממשלה
תגנה בכנסת את המגעים, העניין נמסר
ליועץ־המישפטי לבדיקת חוקיותם, ורבין
יחליט כיצד להצביע בכנסת.

חדרה של לואיזיאנה

בחדר זה, שבו מיטה כפולה בילבד,
התגוררה לואיזיאנה יחד עם שלוש
בנותיה ובנה. החדר נמצא בביתו של אחי בעלה המנוח, יוסוף עומר עבדל חטף (יושב
משמאל) ואשתו פאטימה (מימינו) .אין ספק שדלות חייה היתה אחת הסיבות לבריחותה.

ח1״ 1סת
לואיזיאנה והגיס

לואיזיאנה מרגוידה, הטומנת כי נאנסה בכנסיית
הקבר בירושלים, עומדת ליד גיסה,
אחיו של בעלה המנוח סאלח עומר, בעת חילוץ ילדיה מהכפר דעבוב, בשבת. חילוץ זה
נתאפשר תודות לשיתוף־פעולה של צה״ל, המישטרה, מישמר־הגבול ושגרירות בראזיל.

מ מ שזנ -קלונד
רון .״המקום הזה קטן עלי,״ הודיע סאלח
להוריו ולאחיו הבכור .״אני הולך מכאן.״
שנים אחדות סבב בעולם, ולבסוף הגיע
לבראזיל. שם פגש הגבר, שהתקרב כבר
לשנות השלושים שלו, בצעירה מקומית,
נוצריה בשם לואיזיאנה מרגרידה. הרומן
בין השניים היה קצר, והשניים החליטו
להינשא.
פהמש־עשרה שנים חיו יחדיו, בעיירה
קטנה בדרום בראזיל, ובמשך השנים נולדו
להם ארבעה ילדים. שמותיהם של הילדים
היו מעורבים — דרום־אמריקאיים, לציין
את צד האם, וערביים — שכן סאלח לא
שכח את מוצאו ואף התגאה בערביותו,
למרות ־שחי הרחק מן הכפר שבו נולד.
פאטימה תרזיאנה היתה הבכורה, שנולדח
ב . 1963-שנה מאוחר יותר נולדה טמירה,
וב־ 1970 נולדה למישפחה המעורבת בת
שלישית, מרים־שרה שמה.
סאלח, שלא ויתר על תשוקתו ליורש
ממין זכר, החליט לצרף למישפחה בן,
ויהי-מה. ואכן, לפני כשלוש שנים, נולד
לבני־הזוג בן, סמיר לוסיאנו. אלא שסאלח
לא הספיק לשמוח בו. לא עבר זמן רב
זסאלח חלה, ונפטר כעבור תקופה קצרה.
האלמנה הצעידה, בת השלושים, נותרה
מטופלת בארבעה ילדים קטנים, ואז נזכרה
בסיפוריו מלאי הגעגועים של סאלח על
כפר־מולדתו. במעט חסכונותיה קנתה כר-
טיסי-טיסה לישראל, אחרי שביררה ומצאח
שהכפר דעבוב עבר, במילחמת ששת־הימים,
לשטח מדינת ישראל.
כשנחתה לואיזיאנה מרגרידה בנמל-
התעופה בלוד, לא ציפה לה ביציאה מבית־הנתיבות
איש. בעזרת צעיר ערבי הצליחה
להגיע עוד באותו יום לכפר דעבוב, אך
שם ציפתה לה תדהמה גמורה.

יירת המכוניות טיפסה במהירות
במעלה הדרך המובילה מרמאללה
לכיוון הכפר הערבי דעבוב. בראש נסעה
מכונית צבאית, ובה קצין צה״ל בדרגת
רב־סרן. אחריה ניראו, לאורך הדרך הצרה
והפתלתלה, עוד מכוניות צבאיות אחדות,
ג׳יפים ועליהם אנשי מישמר־הגבול, וניי־דות־מישטרה
כחולות.
בלטה בשיירה מכונית אזרחית, שנשאה
עליה סימון דיפלומטי. במושב הקידמי,
ליד הנהג, ישבה אשה בשנות הארבעים
לחייה, שכססה את ציפורניה בעצבנות.
היתד, זו דבורה יגר, סגנית הקונסול של
בראזיל בישראל. במושב האחורי של
מכוניתה ישבו עוד כמה אנשים, לבושים
אזרחית.
סמוך לשעה אחת אחר־חצות הגיעה
שיירת המכוניות לפתח הכפר ,־שהיה שרוי
אותה שעה באפילה מוחלטת. רק נביחות
הכלבים הקבילו את פני האורחים שבאו
באישון־לילה. ליד ביתו של מוכתר הכפר
דעבוד, חמיד די־אחמד אל־ברוני, נעצרה
ה־שיירה. הקצין מיהר לחווילתו של המוכ תר,
ובנקישות חזקות על דלת־העץ העיר
את בני־הבית.
״באנו לקחת את הילדות של הבראזי-
לאית,״ הודיע הקצין למוכתר, שהיה המום
בשל שעת־הביקור הבלתי -שיגרתית, וה שיירה
הארוכה של המכוניות, שניצבו על
השביל ליד ביתו.
״בהתחלה לא ידעתי על מה הוא מדבר,״
סיפר השבוע אל־ברוכי לכתב העולם הזה.
״ידעתי מי זאת הברזילאית, אבל הוא
קרא לה בשם מרגרידה או משהו דומה,
ולא ידעתי למי הוא מתכוון.״
הקצין לא נזקק ליותר משעה קלה על־מנת
להסביר למוכתר במי ובמה מדובר.
כך הגיעה אחת הפרשיות הפיקנטיות
והמעניינות ביותר שאירעו בארץ באחרונה,
לשיא דרמאתי נוסף.

ה ח לו מו ת היפים
התנפצו

מגע מ מי
בכנסיי ה
^ הידתה שד הפרשייה המוזרה
1היה עוד לפני כעישרים שנה. צעיר
ערבי-מוסלמי-ירדני בשם סאלח עומר עלם
חטף, החליט לעזוב את ביתו שבכפר הערבי
הנידח דעביוב, על פיסגת אחד מהרי שונד
י 2 2

סאלם עומר עלם חטף, בחברת שלוש בנותיו מנישואיו
0111111 13^0
ללואיזיאנה. יושבת, מימין, פאטינוה תרזיאנה, בת ,13
- 11X 11
שלטענת אמה עמדה להימכר לגבר כוניתי. במרכז, מרים־שרה, ומשמאל יושבת סמירח.

ה שדימתה לעצמה, לפי הסיפו-
•ז רים, כפר־חווילות מפואר בסביבה
מקסימה, נתגלה במציאות כיי־שוב עלוב
שבו שלושת אלפים תושבים, ושריח דומן־
הפרות נודף בו מכל בית. היא נדהמה
עוד יותר כשהתייצבה בפתח ביתו של
אחי-בעלה, יוסוף עומר עבד אל-הטף. הבית
המוזנח והדל עמד בסתירה גמורה ומהממת
לכל חלומותיה, בדרכה למולדתו של בעלה.

7..א נתיר רה חומוד
שוב למישנס ! -טוענים
במדינה תפוצות
קרי־וו־ארבע כניו־יורק

אנשי הקונסוליה
הנזאזידאיוו ניוושריס,
שם זנ^צ^ה מיקרס
לואיזיאנה מוגויוה
״אני קיבלתי אותה הביתה, כמו שאני
מקבל כל אורח, חשוב או לא חשוב,״
סיפר השבוע גיסה, יוסוף .״נתתי לה חדר
בבית. היא התפלאה למה אין אור אצלנו.
בכפר זכרו את סאלח, וכששמעו שאשתו
הגיעה, אספו כסף ונתנו לה. יותר משנתיים
היא גרה אצלי בבית, בחדר אחד עם ארבע
הילדים שלה. נתתי לה אוכל, נתתי לה
אש, נתתי לה מים, אבל היא לא השיבה
באהבה.״
לואיזיאנה לא יכלה להסתגל לביתה
החדש, וכבר כמעט שהצטערה על שעזבה
את כפר־מולדתה בבראזיל. היעדר המאור,
הצפות־הגשמים בחורף, המזון הדל והחיים
חסרי־המעש — שכן איש לא דרש מן
האלמנה הצעירה לעשות דבר — גרמו
לכך שמפעם לפעם היתה בורחת, עוזבת
את הכפר, לעיתים לשעות ספורות, לעיתים
לימים ופעמים אפילו לשבוע או יותר.
״את הילדים שלה היא השאירה לאשתי,״

״!׳ 1ך *11• 1 ^1לואיזיאנה מרגרי־דה,
כפי שצולמה

בכפר־מולדתה בבראזיל לפני כחמש שנים.
בתמונות טובות יותר נראית לואיזיאנה,
בעלת תווי־הפנים הדוום־אמריקאיים הטיפוסיים,
צעירה מכפי גילה, נאה ומושכת.
היא נישאה בבראזיל לפני כ־ 15 שנים,
בהיותה בת , 18 לצעיר הערבי שיצא
מכפרו הקטן שבשומרון לתור את העולם.
סיפר יוסוף .״אשתי טיפלה בהם. היא
לא היתד, משלנו. זה לא היה אותו הדם,
ובגלל זה לא היה איכפת לי במיוחד ממה
שהיא עושה. אף פעם לא הודיעה לאן
היא הולכת, ולכמה זמן. אני התרגלתי
לזה ולא הפרעתי לה, בגלל הכבוד של
אחי המת.״
סיסורי־הרכיל שהילכו בכפר סיפרו, כי
לואיזיאנה התיידדה עם חבורת צעירים
ברמאללה הסמוכה ׳וכי נפגשה איתם פעמים
רבות, ואף יצאה לבלות בחברתם בירושלים
המיזרחית.
שלוש הבנות ובן־הזקונים שלה החלו
מתנהגים כילדים ערביים לכל דבר. בראזיל
נשכחה מליבם, והם החלו אף מדברים
ערבית. לואיזיאנה עצמה לא הצליחה
לשבור את מחסום השפה.
ואז הגיעה הידיעה, שהממה את הכפר
כולו .״לואיזיאנה במישטרה,״ פשטה ה שמועה
מבית לבית, ובכך היה די לאח
יוסוף, אחד המכובדים בכפר, כדי לגרום
לו להסתגר בביתו מרוב בושה. לא עבר
(המשך בעמוד )28

התרגיל של
הרב לדוינגר חזר ע?
עצמו — מעפר לים
זה נראה כמו פארודיה על פרשת קריית־ארבע.
יתכן גם שזה מוכיח כי ״שיטת
לווינגר״ לא הומצאה על-ידי הרב הסקנד-
ליסטי מגוש־אמונים, אלא שזוהי שיטה
בדוקה ומנוסה, בת דורות.
על כל פנים, כאשר זה לרה במדינת
ניו־יורק, הגיבו התושבים המקומיים כמ עט
בדיוק כפי שהגיבו תושבי חברון.
הסתננות שקטה. העיירה מונרו היא
פרבר של ניו־יורק, אחד מאותם פרברי-
יוקרה רבים שבהם מתגוררים בני המעמד
הבינוני הנידיורקי, שאינם חפצים לגור
בעיר־המיליונים עצמה. בתים מישפחתיים
קטנים -גנים מטופחים, אווירה שקטה —
כמו בקולנוע.
על האיזור הזה שמו את עינם חסידי
הרב מסאטמאר, עדה שעברה לארצות־הברית
מהונגריה בתום מילחמת־העולם ה שניה,
והמתגוררת ברובה בשכונת ויל-
יאמסבורג בברוקלין, בליבה של ניו־יורק
העיר.
הם החלו מסתננים לעיירה, הקימו 25
בתים בשיכון הנקרא מונפילד. יתכן שהו פעתם
בקפוטות השחורות, כשהם חבושים
שטריימלים, נראתה מוזרה בעיני ה־אנגלו־סאכסים
של מונרו, אך ארצות-
הברית היא מדינה פלורליסטית, ואיש לא
הגיב.
עד שלפתע התעוררה העיירה כולה ו נוכחה
לדעת שקרה לה משהו.
״הצילו את עירנו ״:חוקי-העזר של
העיירה מונרו קובעים שמותר לבנות בה
רק בתים חד־מישפחתיים. בבתי מונרו
גרות מישפחות בנות שלוש, ארבע או
חמש נפשות, דבר השומר על האופי השקט
של הפרבר.
פיתאום גילו אנשי המועצה המקומית
כי בשיכון החסידים נוצר מצב שונה ל גמרי.
הם נוכחו לדעת כי ב־ 25 הבתים
החד־מישפחתיים גרים למעלה מ־ 500 חסי דים
וחסידות.
הם הזדעזעו. יתכן שלנגד עיניהם הצ טיירה
תמונת־זוועה של המוני-המוני חסי דים,
כולם בקאפוטות שחורות, מציפים את
העיר ודוחקים אותם החוצה. ערך בתיהם.
שבהם הושקעו חסכונותיהם, עומד גם הוא
לצלול לתהום.
העיירה מונרו הכריזה מילחמה על ה חסידים.
המועצה המקומית נכנסה להילוך
של מצב־חירום. פעם היתד, מתכנסת פעם
בחודש, ומשכה אליה בקושי כמניין צו פים.
עכשיו החלה המועצה מתכנסת שלוש
פעמים בשבוע, בפני קהל של מאתיים,
תחת הסיסמה :״הצילו את עירנו!״
התקפת־נגד. העיירה טוענת כי ה חסידים
הפרו את חוקי־העזר העירונים,
בנו תוספות בלתי־חוקיות לבתיהם והקימו
בתים שאינם תואמים את התקן החד־מישפחתי.
היא הטילה איסור־בנייה על
בתים בלתי־גמורים, איימה להרוס את ה בתים
הקיימים.
הרב לייביש לפקוביץ, דובר החסידים,
הכחיש את כל הטענות .״יש לנו מישם־
חות גדולות, שבניהן דבקים זה בזד״״
הכריז ,״המישפחה כוללת לא רק אב ואם,
אלא גם את הבן ומישפחתו, ואת הבת
ומישפחתה. מי שאינו מכיר את מינהגינו,
עלול לחשוב בטעות שזוהי הפרת־חוק.״
אנשי הקרייה למדו משהו מחבריהם
בקריית־ארבע. הם הגישו בקשה להקמת
מעין ״מונרו־עילית״ .הם תובעים להפריד
את הקרייה שלהם מגוף העיירה, להעניק
לה מעמד של עיירה עצמאית, שתיקרא
״קריית־יואל״ ,על שם מייסד כת חסידי
סאטמאר, הרב יואל טייטלבאום.
אך נראה שגם אנשי מונרו למדו משהו
מחבריהם בחברון. הם הגישו בקשה ל מועצה
האמורית לספח לעיר מונרו 2000
דונם של אדמה מסביב לשיכון החסידים —
בתיקווה שכך תיחנק הקרייה ולא תוכל
להתפשט. הדבר היה גם שם קץ לתוכנית
הקרייה העצמאית — כי לפי החוק אי-
אפשר להעניק מעמד עצמאי לעיירה ה מוקפת
כולה על־ידי אדמותיה של עיירה
אחרת.
מאסרים וקטטות. לחסידי סאטמאר

ה ודעה

לרגל מבצע
30.000ל׳ י הנחה
יהיו משרדי

דיר! תגיורי
בראשון לציון
פתוחים בימים א׳ ,ב׳ ,ר׳ ,ה/

רצוף עד 9בערב.
בימים ג׳ ,ר עד 2בצהריים.

דירות

גינדי

ראשון לציון, רח׳ הרצל 59
פתח־תקוה • רחובות

חשב?

2045

זוהי חידה חשבונית. בל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות
יש אותם סימנים. בעזרתן של פעולות חיבור וחיסור
כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

1 - 008ם1ו 5 +ט

(המשך בעמוד )33

גיסו׳ העלילה

האב, אברהם עופר (למעלה) שכיהן כמנכ״ל חברת
שיכון־עובדים. הבן, עורך־הדין דן עופר (בתמונה
משמאל, נראה מצידה השמאלי, כאשר מימין מנהל חכרת יבנה, אליעזר סגל, החובש
מישקפיים) .למטה: חותנתו של דן עופר חנה פן, וסגנית פרקליט מחוז תל־אביב.
^ כרהם עופר חוא איש חכם, לפחות
> * כמו ילדין. קשה מאד לתפוס אותו ב מעשים
לא־תקינים. למעשה, מאז נזרק ב שעתו
על־ידי שר־החקלאות מכהונת יושב־ראש
מועצת הלול, על שלקח רכוש ציבורי
(אנציקלופדיה בריטניקה ופריטים אחרים)
לביתו, כאילו היה רכושו הפרטי, לא
הצליח איש * לשים אצבע על מעשה לא־תקין
של אברהם עופר, והיו רבים מאד
שהפכו עולמות כדי למצוא בו רבב.
סידרה זו מביאה אישומים פליליים,
אישומים ציבוריים ואישומים בעבירות על
חוקת ההסתדרות נגדו.

מ תנ ה
ל מ חו תנ ת
^ מו כפרשת אשר ידלין, היה קשה
מאד להוכיח את המידע שנצטבר נגד
עופר. כאשר קנה אשר ידלין דירה ב
שיכון־עובדים, ורשם אותה תחילה על שמו
ועל שם אחותו שרה הרי, הוא הקפיד לשלם
את מחירה המלא כפי שהיה באותה שעה.
כך עשה גם רעו הטוב, אברהם עופר.
כאשר קנה בנדבכורו, דן עופר, דירה
בבניין משותף של שיכון־עובדים ושיכון
ופיתוח, שהיא חברה ממשלתית, ברחוב
האמוראים 6ברמת־אביב הוא שילם את
המחיר המלא של אותה עת עבור דירה
בת שלושה חדרים 56 :אלף לירות, ש שולמו
ב־ 9בנובמבר . 1969 לפני חודשיים
מכר דן עופר את הדירה במחיר של 360
אלף לירות, וקנה דירת־גג מהודרת ברחוב
לאה 12 בנאות־אפקה, בבניין של שיכון־
עובדים, ושילם את המחיר המלא. מישפחת
* מילבד סידרת העולם הזה ( 1844ו הלאה)
,בינואר , 1973 על חלוקת דירות ב־שיכון־עובדים
בידי עופר. מעריב שנודע
לו על סידרת מאמרים זו, פרסס ביום
שלישי, מועד הופעת העולם הזה, ידיעה
הכוללת חלק מהמתפרסס כאן.

עופר לא תבצע כל חריג בעיסקות הנעשות
על שמה.
כיצד הצליח דן עופר, שרק לפני חמש
שנים קיבל רשיון של עורך־דין, ושאינו
מאור־הגולה, לצבור מיליון לירות ויותר
כדי לרכוש דירת־גג מפוארת, יחד עם
הריהוט והמכוניות שלו ושל אשתו? ה סיפור
שופך אור על השיטות של אברהם
עופר ובני־מישפחתו להשגת כספים —
שיטות המזכירות את המעשים של אשר
ידלין הנחקרים עתה על-ידי המישטרה.
ח עופר נשא את רחל פן, בתה של
סגנית פרקליט מחוז תל־אביב חנה פן.
בשנים 1974ו־ 1975 שהתה חנה פן ב־ארצות־הברית,
בשליחות כלשהי מטעם ה מדינה.
באותה עת בנתה שיכון־עובדים,
שאברהם עופר היה מנהלה הכללי עד יולי
( 1974 המועד שבו התמנה כשר־השיכון)
כמה בתי־דירות מפוארים באיזור רחוב
רחובות־הנהר שבגבול תל-אביב—רמת־גן.
אחד הבתים היה ברחוב החרוזים ,4ו מחירי
הדירות עמדו על יותר מרבע־מיליון
לירות הדירה.
במאי 1974 רכשה חנה פן דירה בבניין
שהיה בשלבי בנייה ברחוב החרוזים ,4
חתמה חוזה עם חברת שיכוך עובדים שלפיו
תשלם תמורת הדירה מחיר של 154 אלף
לירות בילבד. חנה פן היתה אז אומנם
בארצות־הברית, אולם היא שלחה ייפוי־כוח
לעורך־הדין דן עופר (חתנה) ,וזה הסדיר
את הרכישה בשיכון־עובדיס.
חודשיים לאחר־מכן, באוגוסט , 1974 נמ כרה
אותה דירה, שהיתר. עדיין בשלבי
בנייה, לאריה אלון, נכה צה״ל, במחיר של
275 אלף לירות.
אלון שילם את המחיר ללא פיקפוק, שכן
זה היה באותה עת המחיר לדירות בבניין
זה ובאמור זה. אלון ביקש מעורך־הדין
שלו, אברהם וינם, כי יטפל ברישום ה קנייה.
כאשר התקשר וינס עם דן עופר,
אמר לו זה כי הוא יטפל בכל ללא תשלום,
ויבצע את הפעולות של שני הצדדים.
רישום העברת הזכות לדירה, מחנה
פן לאלון היה מוזר אף הוא. דן עופר

לא הביא את טופס־האישור הסטנדרטי
של שיכון־עובדיס, המאשר העברת זכות,
אלא מיכתב אישי של האחראי להעברות
בשיכון־עובדים, משה קשתן.
וכך רכשה חנה פן דירה משיכון־עובדים,
בשעה שמחותנה אברהם עופר היה מנהלה,
במחיר הנמוך ב־ 121 אלף לירות מן המחיר
בשוק, כפי שהיה בעת שנמכרה חודשיים
בילבד לאחר־מכן. פירוש הדבר:

״שיכון־עוכדים״ נתנה מתנה
של 121 אלה לירות לקרובת־מיש-
פחתו של מנב״לה. מבחינת החול,
הפלילי, מהווה הדבר עבירה על
הסעיף בדבר מעילה כאמון של
עוכד-ציכור.
חנה פן היתד, צריכה לשלם מם־שבח־מקרקעין
בשיעור של ;־/ס 20 על הרווח ש היה
לה מן הדירה שקנתה ומכרה מבלי
לגור בה כלל (היא לא יכלה לגור בה, כיוון
שבניית הדירה נסתיימה רק באוגוסט , 1974
וחנה פן היתה באותה תקופה בחו״ל) .המס
שהיתר, צריכה לשלם הוא כ־ 24 אלף לירות.
חנה פן, סגנית פרקליט מחוז תל־אביב
אמרה לי כי לא היתד, צריכה לשלם מס,
ולכן לא שילמה אותו. לא היתה צריכה,
מפני שזו דירת־יחיד במובן החוק. כלומר :
הדירה היחידה שהיתר, בבעלותה אותה
שעה. הסבר זה נתן דן עופר לעורך־הדיו
דנם, שתמה כיצד זה אין משלמים מס. הנה
פן גם ציינה, בניגוד לנאמר במיסמכי
שיכון־עובז־יס, כי החזיקה בדירה שנה ו הצי
לפני שמכרה אותה.
התירוץ של חנה פן ודן עופר להתחמקות
מתשלום המם, הוא מוזר ביותר. החוק
קובע במפורש כי הפטור־ממם ניתן רק
לדירת־יחיד, שבעליה גר בה לפחות שישה
חודשים ויום אחד.

תנאי זה לא התקיים בדירתה
של חנה פן והיא, כעזרת עורך־
הדין דן עופר, רימו את האוצר —
עבירה פלילית מובהקת.
חריגים במכירת הדירות
ץ הו מיקרה שבו חברו יחד האב, הבן
• והחותנת לרמות את שיכון־עובדים ו את
אוצר המדינה. מיקרה זה ראוי לחקירה
של מישטרת־ישראל, אולם אין הוא ה־מיקרה
היחידי הראוי לחקירה במעשיו של
עופר כמנהל שיכון־עובדים.
בינואר השנה פירסם מבקר־ההסתדרות
דין־וחשבון על שיכודעובדים. בפרק על ה דירות
לזוגות צעירים אומר המבקר, כי
בבדיקת !־/ס 60 מד,מיקרים נמצאו 60 מיק רים
חריפים.
היועץ־המישפטי של ההסתדרות, שפר שת
הדירות נמסרה לו לשם בחינת מהותם
של החריגים, הגיש את חוות־דעתו. נוסף
לכך קובע מבקר־ההסתדרות, כי בפעולות
מכירת־הדירות התגלו חריגים רבים, כגון
מכירת דירות לפני שפורסמו הוראות-
המכירה ! שינויים בלוח־ד,תשלומים של
המשתכן שלא לפי ההוראות; מתן פטור
מתשלומי הפרשי-הצמדה שלא לפי ההו ראות.
מבקר־ההסתדרות
מציין לחומרה במייוחד
מכירת שש דירות שהיו מייועדות למישרד-
השיכון, ושנמכרו לאנשים מייוחדים, בי ניהם
שניים ממישפחות עובדי־החברה, ש הוכנסו
לרשימת המשתכנים במועד מאוחר
יותר, וששילמו מחיר זול יותר, ללא
תוספת־יוקר־ד,בנייד, כדרוש. ד,מיקרה ה חמור
השני הוא, לדעת המבקר, מכירת
ארבע דירות־גג במחירי־הפסד, לאנשים
שלאחדים מהם היו קשרים עם החברה.
האם מסר מבקר־ההסתדרות את החומר
לחקירה מישטרתית? לא ולא. הוא מסרו
לחוות־הדעת של עורך־הדין יצחק טוניק,
שיצא בימים אלה נגד פירסומי העיתונות
בפרשת ידלין.
אחד המיקרים שאינם מוזכרים בדו״ח ה מבקר,
היה מכירת דירה בתנאים של זוגות־צעירים
לשחקן יאיר (״קויה״) רובין, בע־לה,־לשעבר
של עורכת־הדין טליה ליבני.
בעת מכירת הדירה לרובין, בתחילת , 1974
היתה טליה ליבני כבר ידידתו האישית
של אשר ידלין, ועופר פשוט עשה טובה
לבעלה של ידידת חברו הטוב. כיוון שלפי
החוק מותר למכור דירה בתנאי זוגות-
צעירים רק לזוג, ורובין הגרוש לא היה
זוג, הרי שזו עבירה פלילית. עבירה פלי לית
נוספת נעברה מאחר ששיכון־עובדיס
המליצה על הלוואה מכספי האוצר, הניתנת
רק לזוגות צעירים. בפרשה זו לבדה נעברו
שתי עבירות פליליות.
המקרה של דירת חנה פן מלמד כמה
עבירות פליליות נעשו בשיכון־מובדיס.
כאשר תפס מבקר־ההסתדרות, שלמה שטג-
גר, כמד, מהן, הוא לא מסר אותן ל-
מישטרה. תחת שיעשה זאת, כפי שדרש

דיות המחותנת

דירתה של חנה פן, שנר כשה
על־ידה במאי 1974
ונמכרה כעבור חודשיים בילבד ברווח נקי של 121 אלף לירות.

ממנו החוק, הוא העבירן לעורך־דין ה מייצג
אינטרסים כלכליים גדולים.
אם חשב מישהו כי החריגים שמצא ה מבקר
נעשו ללא ידיעתו של עופר, בא
המבקר שטנגר עצמו וקבע בדו״ח שלו :
״בכמה סטיות בעלות אופי חברתי שלילי
(העדפת אנשים מסויימים) נושאת הנהלת
החברה באחריות בלתי־אמצעית, כי בוצעו
בידיעתה ובאישורה.״
על שטנגר לדעת, כי אין אלה ״סטיות
בעלות אופי חברתי שלילי,״ אלא פשוט
עבירות פליליות. אם יש לו על כך
ספיקות, מוטב שימסור את החומר לניצב
יעקוב קדמי, ויראה כיצד יגיב. השאלה
היא רק מדוע מחפה מזכ״ל ההסתדרות,
ירוחם משל, שהוא גם יו״ר חברת־העובדים,
על השחיתויות של עופר בשיכון־עובדים.
שהיא חלק מחברת־העובדים. מן הראוי
להזכיר כי שלמה שטנגר עשה ביקורת
בסולל־בונה ולא גילה דבר, עד שבא
העולם הזה וחשף את מעורבותו של צבי
דכטר בעיסקי טיבור רוזנבוים. שטנגר
ערך גם ביקורת בקופת־חוליס ולא גילה

דירת הבן

דירת־הגג החדשה של דן עופר ברחוב
לאה 12 בנאות־אפקה. דן, בנו של שר־השיכון
אברהם עופר, עבר לדירת־הגג המפוארת לפני חודשיים,

דבר, עד שבא העולם הזה וחשף את פרשת
ידלין.

האם תחזור הפרשה עד עצמה
בשנית גם כ״שיבון עובדים״ ד
האם מחבה ירוחם משל עד שאגיש
תלונה פלילית גם נגד עופר
ונגד המחפים עליו ד

ה הנ או ת של
עופר ה ק טן
י י ורך־ הדין של חנה פן, דן עופר,
2רגיל לקבל טובות־הנאה מחברות צי בוריות
שאביו יושב בראשן.
כבר לפני כעשר שנים שהה במשך כ שנה
בלונדון, והתקיים מייצוג חבות־אשדוד,
שאביו היה מנהלה הכללי, וגד
טיפול בענייני המועצה לשיווק פרי־הדר,
שאביו היה חבר הנהלתה.
חברת־אשדוד לא היתד, זקוקה לייצוג
של דן עופר, אבל הוא היה זקוק לכספי
חברת־אשדוד. עופר ניהל את החברה כ*

שבון עובדיםבערבוןיטוגבל
סניזי ת ל ־זו בי בוחמ רננז
מספרמשת כן

ת א רי ך ע רי כתה חוז ה:

ל הו דיעכםשח ׳ ה

ש מ הי רההמ שו ע ר היגד
די רתסת חי המוכנהלכ ני סהבתא רי ך --

נאלחתתיממעלה מי ס מ כי סהדרו שי םבקשרלהל וו אתובסך

) ל ״ ילכס וי הו ע או ת ר שו םהדירה .
• ) ל ״ ילכס וי חו ע או ת גנון ל ת קו פהשל
•) לייי לשנהע ^ ת ד מי חכירהל --

ש כו ךעוב די ם ב׳ ע״ ם

טובה לידידת ידלין

טופס של חברת שיכון־עובדים, המאשר
מתן דירה בתנאי זוגות צעירים וכן הלוואה
ממשלתית בתנאי זוג צעיר ליאיר (״קויה״) רובין, גרוש, בעלה־לשעבר של טליה ליבני.

נציג ממשלת ישראל, יחד עם עובד בן־
עמי, שייצג את המשקיעים הפרטיים ב חברה.
אחדי
שדן עופר למד מישפטים, הוא
עבד כמתמחה במישרד ברזל־רעואל-
שטריקס. מישרד זה גם טיפל בחברה
ציבורית ששמה ישראלום, השייכת לקבוצה
של הברות־בנייה, וביניהן שיכון־עובדים.
יושב־ראש מועצת המנהלים של ישראלום
היה מנכ״ל שיכון־עובדיס, אברהם עופר.
מייד כשקיבל דן עופר את רשיונו כ-
עורך־דין, הוא מונה כעורך־הדין של
ישראלום — אבל לפי חוזה מייוחד, שהתיר
לו עבודות צדדיות. אחת מאלה היתד,
טיפול בתיווך קניית מלון הילטון בתל-
אביב•
דן עופר מייצג מאז את המשקיעים ה גרמניים
בחברה. העובדה שעורד־דין צעיר,
ולא מבריק במייוחד, קיבל מייד את ה ייצוג
של חברה כישראלום עוררה את
רוגזם של בעלי המישרד הקודם, אבל
הייחוס של האבא החשוב הכריע את הכף.
באותה תקופה גם זכה דן עופר לנסוע
לחו״ל כנציג ישראל. היה זה לצורך
השתלמות, שאירגן השוק-המשותף לעורכי-
דין. ישראל שלחה שני נציגים ואחד מהם,
שנקבע על־ידי מישרד־החוץ, היה ח עופר.
שותפו של עופר לסיור שמע מפי המשתת פים
האירופיים, כי רק מישראל ומדרום-
אמריקה הגיעו נציגים שהיו בניהם של
שרים.
לפני כשנתיים פרש דן עופר מעבודה
כימעט־מלאה בישראלום, פתח מישרד
פרטי יחד עם עורך־הדין גדעון פרייטאג,
וממשיך לייצג את ישראלוס. וראה זה
פלא: תוך זמן קצר קיבל המישרד החדש
כלקוחות את גדולי הקבלנים בארץ. כך,
למשל, חברת־ד,בנייה יבנה, שהסתבכה ב קשיים
כספיים והיתד, תלוייה כולה ב חסדי
מישרד־השיכון• ,שיזרים לה מימון
ויקנה ממנה מיגרשים, גילתה כי כישוריו
של דן עופר יעזרו לה ביותר, שכרה
אותו לייצגה לפני שר־ד,שיכון.
ברשימה ראשונה זו הובאה דוגמה ברורה
אחת לעבירות פליליות, בתוספת מיק רים
הראויים לבדיקה יסודית. ברשימות
הבאות יובאו עוד מיקרים של עבירות
פליליות ואחרות. כמו במיקרה של אשר
ידלין, הגילויים האמיתיים יוכלו לבוא
רק כתוצאה מחקירה מישטרתית שיש לה
הכלים והאמצעים להעמיק לחקור. עיתוני
יכול רק להצביע על עובדות בולטות, ו לחשוף
קצת חומר מרשיע, אד אין הוא
יכול למלא את מקום המישטרה.

תפקידן של רשימות אדה הוא,
לשכנע את היועץ־המישפטי־לממ־שדה,
אהרון ברק, כי יש מקום
לחקור את עיסקי אברהם עופר
בתפקידיו במנב״ל ״שיכון־עוב
דים״ .חסינותו בחבר־בנסת אינה
מפריעה לפתיחת חקירה בפרשה.

אחרי שהרסו את תדאביב הישנה, מק׳
ך * ה ההכדד כין

כל העיר
בתמונה

נראים

כימעט היתה בפתיחה החגיגית של מיסעדת מאנד׳יס קאנדי החדשה
בתל־אביב, שנבנתה בתיפאורת ובסיגנון של תל־אביב הקטנה.
חלק מאורחי מועדון הווראייטי, ששילמו 150ל״י לכרטיס.

עיר גוססת לעיר

1תוססת י
יש סימן היכר אחד, המתיר החלפת
אות במילה. עיר שנסגרים ביה מקומות
בילוי זמיפגש, היא עיר גוססת. כמו
שהיתה תל־אביב במרוצת העשור האחרון,
כשנרצחו חיי־הלילה שלה ומועדונים,
דיסקוטקים ומיסעדות, נסגרו בזה אחר זה.
והנה, לעת בלותה, היתד. לה לתל-
אביב, שוב עדנה.
משהו מתחיל לזוז בעיר הזאת והיא
כמו מתחילה לפרוח מחדש, בתחום הבי לויים
והחיים החברתיים. אחד הסימנים
לכך היתד. הפתיחה החגיגית, שנערכה
השבוע למיסעדת תל־אביב הקטנה, באיזור
הבידור החדש בצפון העיר, ברחוב יורדי-
הסירה.
זו היתד. חגיגה שהזכירה את ימיה
הטובים של העיר. המאורע היה אומנם

^ 13ד רייס־דייוויס־שאולי, שעל
שמה נקרא גם בית־האוכל,

על רקע מודעות מימי תל־אביב הקטנה,
המעטרות את קירות המיסעדה החדשה.

מחשוף

גס אורחי ערב־הפתיחה החגיגי של המוסד, שהוקם באיוור נמל תל־אביב
הישן, התאימו את עצמם לסיגנון המקום. כמו אורחת זו —
שבאה עם מחשוף מימי תל־אביב הקטנה. אורחת בולטת אחרת בערב היתה רות דיין.

בסך הכל פתיחה של מיסעדה, אבל הוא
נערך כאילו מדובר בהצגת־בכורה הולי וודית,
או בחגיגת־חתיונה במישפחת ה מלוכה.
מול
אודות הזרקורים והבהקי המצלמות
התייצבו יפהפיות העיר ונערות־הזוהר שלה
לצד יקירי העיר ומכובדיה, שיכלו להרשות
לעצמם לשלם 150ל״י לכרטיס כדי ליטול,
עליזים זמתרוננים, הלק במאורע. ההכנסות
הוקדשו למועדון ווראייטי הישראלי, שב־הסותו
נערך המאורע. ואם מישהו חיפש
סיבה לכל הטררדם, הוא יכול היה למצוא
אותה, מייד ובנקל, במקום עצמו.
בסך הכל מיסעדה, אבל עם הרבה
סיגניון ודימיון ושאר־רוח, שיש בהם כדי
להפוך אותה מסתם ביודאוכל לזללנים
ומגישי־קבלות ל״מקום״ של ממש, אחד
מאותם מקומות הקובעים את קצב החיים
של עיר.
בית קטן ומיושן בקרן הרחובות הירקון
ויורדי־הסירה, שופץ ונבנה מחז״ש בסיגנון
תל-אביב הקטנה. עיצוב־הפנים, שנעשה
בידי איש־התפאורה ותיאטרון־הבובות אריק
סמית, הוא חגיגה לעיניים. מאביזרים
של שוק־הפישפ־שים, עציצים תלויים באוויר
ומודעות פירסומת אוטנטיות מלפני 50
שנה, יצר אריק סמית מקום מקסים
שהנוסטלגיה מרחפת בו באוויר.
פירסומת לסיגריות תטוסיאן ; מודעות
על הפלגות באוניה פולוניה או על הצגת
הסרט מסתרי פאריס בראינוע שברחוב
יפו ; תמונות מראשית המאה במיסגרות־עץ
פשוטות, מיזוודות ישנות, כלי־נחושת

מנבי־האש

האורקסמרה של
מכבי־האש בתל־אביב
(למטה) ניגנה בפתיחתו החגיגית של
המוסד החדש, כשמארחות במחשופים נדיבים
(למעלה) קיבלו את אורחי הווראייטי.

היו זמנים

בררני תל־אביב שלשנות הארבעים, כשכבר לא־ ודתה כל־כך קטנה,
ניצחו על התוכנית האמנותית. בתמונה: הזמרת הוותיקה טובה
(״תכול המיטפחת״) פירון, והצמד רפאל קלצ׳קין ומנשק׳ה בהרב שהופיעו יחדיו בטיילת
בימי מילחמת־העצמאות, שם שרו את ״האמינו יום יבוא״ ואת ״בערבות הנגב״.

26 0

רובינא והטואנטע

שהזכיר לה את ימי נעוריה בתל־אביב1 .
השאירה גס היא טביעת־כף בבטון, כשעוזו

ם אותה מחדש בניס ון לחדש אח דוחה
ותנורי פרנקלין נושנים שהובאו במיוחד
מחו״ל, הם רק חלק מהאביזרים חמשרים
במקום את האווירה המיוחדת -שלו, המצ דיקה
את השם תל־אביב הקטנה.
אין זה פלא -שבחגיגת הפתיחה הרגישו
את עצמם פרנסי העיר וותיקיה כמו
בבית, ייובה פירון, שהיתר, זמרת השלא־ראשית
שנות הארבעים- ,שרה גדים בהתלהבות לצידם של רפאל קלצ׳קין
ומנשקה בהרב הקשישים, שהלהיבו את
העם בבתי־הקפד, שהיו על הטיילת, שם
שרו האמיני יום יבוא ובערבות הנגב.
חנה רובינא, שכיבדה את הפתיחה
בנוכחותה והובאה למקום במכונית שהיא
בת גילה כמעט, התמוגגה מרוב נחת,
כ-שיפה ירקוני וראש־העיר, שלמה (״צ׳יצ״׳)
להט, ניצחו על החגיגה העליזה.
בשלב זה, בטרם נקבע שמה של המיס*
עדה כתל־אביב הקטנה, היא קרויה בשם

שר נזאנדי
הזמני מאודי קאנדי סטור (חנות הסוכריות
של מאגדי) ,על שמה של מאנדי דיים-
דייוים־שאולי, ששמה המוצנח בכמה ממקומות
הבילוי והאירוח בעיר, מהווה כבר
סגולה להצלחה. איש־העסקים רפי שאולי,
שהוא הרוח החיה מאחרי התכנית להפוך
את האיזוד כולו למרכז הבילויים של
העיר, הוא גם האיש שמאחרי המקום
הזה והמנצח על הפעלתו.
אם יתגשמו תוכניותיו, יהיה המקום גם
מרכז לקניית ג׳אנק, כשהסועדים יוכלו
לרכוש חלק מהאביזרים הישגים המשמשים
לקישוט המקום. בשעת הארוחה יופצו
ביניהם העתקי עיתונים ישנים, מלפני 30
שנה ויותר, ואולי אפילו יקום במקום
פרלמנט, שיחדש את מסורת הפרלמנט
הישן -של כסית, ששבק חיים.
באסיפת־היסוד של אחוזת־בית, אמה
הורתה של תל־אביב, שנערכה לפני שב עים
שנה, נשא השען עקיבא אריה וייס
את ״הנאום הפרוגרמטי״ של תל-אביב
והכריז :״מטרתנו לייסד מרכזי עירוני
עברי, במקום טוב לבריאות, שיהיה ערוך
בתכליודהיופי ועל פי הוקי ההיגיינה,
באופן שבמקום הרפש והחלאה שאצל בתי
יפו, נמצא מנוחה בין גנים ואוויר טוב״״
אולי קצת באיחור, אבל משהו מתחיל
לזוז בכיוון הזה.

רפי שאולי, מפעילו של בית־האוכל החדש בסיגנון תל־אביב
ך _ 1ף| | 1 ין הקטנה, מטביע את חותם כף־ידה של יפה ירקוני על לוח־בטון.
התוכנית היא שכל אישיות מפורסמת תשאיר טביעת כף־ידה בצורה זו, בביקורה במקום,

בביוף, מעצבת התיסרוקות, שהפכה
בלונדית, היתה רק אחת משפע היפה־ונערות־הזוהר
שקישטו את ערב הפתיחה החגי־והזכירו
את הימים שבהם פרחו חיי־הלילה.

חנה רובינא, הגברת הראשונה של התיאטרון
הישראלי, כיבדה בנוכחותה את פתיחת המוסד
!יא הובאה למקום במייוחד, במכונית בת גילה,
־ לידה ראש־העיר. צידס: שלמה סתר !

ח 01711ו ו
החלו מבררים מי היא לואיזיאנה מרגרידה,
(המשך מעמוד )23
וכיצד הגיעה לכפר הערבי הנידח שבהרי
זמן רב ולואיזיאנד, הובאה לפני בית־שומרון.
מי שמונתה לטפל בנושא היתד.
מישפט־השלום בירושלים, נשהאשמה ה סגנית־הקונסול,
דבורה יגר. בירור קצר
עומדת נגדה: קיום יחסי־מין במקום קדוש.
גילה לגברת יגר כי בנה בן השלוש־וחצי
שבועות אחדים קודם־לכן נעצרה, יהד
של לואיזיאנה נפטר, בעת שהותה של
עם צעיר בן 32 בשם עמר מרמאללה,
אימו במעצר ובמאסר .״הילד חלה,״ סיפר
אחרי שנתפסו על־ידי שומרי כנסיית־הקבר
השבוע מוכתר הכפר דעבוב .״אחרי כמה
בירושלים, כשהם מקיימים יחסי־מין מאחרי
ימים הוא מת, וכיוון שלא היה משלנו,
אחד מארונזת־הקודש הנוצריים.
נקבר רחוק מהכפר. לא יודע איפה.״
דבורה יגר הנרעשת פנתה לשגרירותה,
ושם הוחלט לשכור שני עורכי־דין ירו שלמיים,
כדי שיערערו על פסק־הדין של
שופט־השלום שלגי. לבית־המישפט המחוזי
הובאה לואיזיאנה ביום השישי האחרון.
^*ופט ־השלום הירושלמי משה של-
פרקליטה, עורכי־הדין יחזקאל בייניש
^ \ ג י, גינה את המעשה שעשו השניים
ויהונתן עדיאל טענו בבית־המישפט, כי
ופסק, לאחר מישפט קצר, לכל אחד מהם
במהלך הדיון המישפטי בבית־מישפט-
שישה חודשי מאסר וחמשת אלפים לירות
השלום חלו שיבושים בתירגום דבריה של
קנס, על הפרת קדושת המקום.
לואיזיאנה .״האלמנה,״ לדיברי כתב-העיר-
אולם לצופים המעטים במישפט הפיקנטי
עור ,״טוענת כי לא קיימה יחסים עם
ניראה, כי המישפט מתנהל באופן חורג
הצעיר הערבי, וכי זה התנפל עליה בעת
מעט מן הרגיל. אחרי עדותו של עמר
שהתפללה בכנסיית הקבר הקדוש. לדב *שטען,
בעיברית צחה, כי הוא זלואיזיאנה
ריה, קיימת סכנה שקרובי־מישפחתו של
החליטו לקיים יחסי־מין בתוך הכנסייה
בעלה המנוח יעבירו את ילדותיה ל הקדושה
מאין להם מקום אחר לכך,
כוויית.״
נתבקשה לואיזיאנה אף היא לעלות על
לפי בקשתה סיפרה דבורה יגר לבית־דוכן
העדים.
המישפט, על מותו של סמיר הקטן. ה היא
הודיעה מייד לשופט כי אינה יכולה
שופט יהודה כהן נעתר לבקשת לואיזיא להעיד
בעיברית או בערבית, אלא רק
נה, והיא שוחררה בערבות של שלושת
בפורטוגזית או בספרדית. ואז התעוררה
אלפים לירות עד^תום שמיעת עירעורה.
הבעייה של מציאת מתורגמן. אלא שכאן
אולם אנשי השגרירות הברזילאית לא
מיהר עמר הצנום לקפוץ ממושבו שעל
אמרו בכך די .״אם אחזור לכפר אחרי
ספסל־הנאשמים, ולהצהיר בפני השופט כי
מה שקרה הם יהרגו אותי!״ טענה לו הוא
יכול לתרגם את דבריה של חברתו
איזיאנה באוזני דבורה יגר .״נוסף לכך,״
ללא כל קושי.
סיפרה הגברת יגר ,״התעורר החשש ש השופט
שלגי לא התעקש. הוא החליט,
קרובי בעלה בכפר מתכוונים למכור את
בנותיה של לואיזיאנה לגברים בכוויית.״
לדבריה היא ניסתה, בעת ביקורה ב כפר
לפני שמיעת העירעור בבית-המיש-
פט-המחוזי, לקחת את שלוש הבנות איתה.
״אנחנו לא הכרנו אותה,״ סיפר מוכתר
הכפר .״מה פתאום שהיא תגנוב את
הילדות?״ בינתיים התברר לסגנית הקונ סול
הפעילה כי גיסה של לואיזיאנה נמצא
ברבת־עמון וכי הדרכונים, שנמצאו בין
שאר חפציה בחדר, נעלמו משם.
לדבורה יגר חיה די בעובדות אלה .״הם
מתכוונים למכור את הילדות לערבים מ כוויית
או מירדן,״ טענה בבהלה באוזני
עורך-הדין בייניש. ביום השבת נפלה
ההחלטה, אחרי שלואיזיאנה שוכנה ב אחת
מדירות השגרירות הברזילאית ב-
תל־אביב. החלטתה היתד. נחושה שלא לח זור
לכפר יותר משום שלא רצתה לחזור
לאורח־החיים הקודר שם, מאשר בגלל
הפחד מנקמתם של בני־הכפר על חילול
כבוד בן קהילתם המת.
בשגרירות הברזילאית נתקבלה בבוקר
היום השישי בשבוע שעבר ההחלטה לע מוד
מאחורי לואיזיאנה בכל העלול לק רות
לה בעתיד .״היא אזרחית ברזילאית,
ואנחנו לא נפקיר אותה,״ אומרת דבורה
יגר, המדברת עיברית שוטפת .״לנו זה
היה ברור מהרגע שבו שמענו על כל
הפרשה. זהו תפקידה של שגרירות זרה.״
חמיד די־אחמד אלעורכי־הדין
נכנסו לתמונה בשעות ה־ברוכי,
מוכתר הכפר
צחריים של יום השבת. הם פנו למזכיר
דעבוב אשר בהרי שומרון, מילא תפקיד
בית־המישפט־העליון בירושלים, וביקשו
מרכזי בפרשת הנאנסת בכנסיית הקבר.
להוציא צו־ביניים האוסר על הוצאת ה ילדות
מן הארץ. המזכיר השתכנע בדחי פות
העתירה, והשופט-התורן של בית־כנראה,
לסיים את המישפט עוד באותו
המישפט העליון, צבי ברנזון, חתם על
יום ולא ראה כל סיבה להמשיכו. וכך
צו־הביניים בעיצומה של ארוחודהשבת.
פרצו במהירות דבריה של לואיזיאנה,
בספרדית או בפורטוגזית, ועמר מיהר
לתרגמם עבור השופט. בעדות זו, לפי
דבריו של עמר, אמרה לואיזיאנה כי היא
הסכימה לקיים איתו יחסי־מין מלאים בתוך
הכנסייה.
השופט שלגי רשם, ואחר־כך פסק את
תה נפתח המירוץ נגד הזמן.
דינו. אולם באולם־המישפט הקטן ישבה
/סגנית-הקונסול ולואיזיאנה היו -נתו אותה
שעה, באחת השורות האחוריות,
נות בלחץ רב. הן היו משוכנעות כי אם
דמות מיסתורית, שמייד עם מתן פסק-
לא ימהרו להוציא את בנותיה של לו הדין
מיהרה לעזוב את האולם.
איזיאנה מן הכפר, עלולים אנשי הכפר
להעבירן לירדן עוד בליל־שבת, דרך
אחד הגשרים. מנחם רפאל, המתמחה של
עורדהד ץ בייניש, יצא לביתו של שר־המישטרה
שלמה הילל, והחתימו על
הצו כחוק. במקביל פנה עורד־הדיו עדיאל
ליועץ־המישפטי של יהודה ושומרון, ש ך*
כיר מאד להניח, שאותה דמות
מיהר להזעיק מביתו את אחד הקצינים ה מיסתורית
היתה אחת מעובדות שג גבוהים
במימשל הצבאי של רמאללה.
רירות בראזיל בישראל. דבר המישפט
עורך־הדין בייניש יצא, במיסגרת המי-
התפרסם בעיתונים, ונאמר בהם כי מוצאה
רוץ הבהול, למטה־הארצי של המישטרה,
של הצעירה הוא מבראזיל. נראה כי היה
ומסר שם את צו־עיכוב־היציאה מן הארץ.
מי שטרח להעביר מידע זה לשגרירות
הלילה ירד, וליד בניין מישטרת רמא בראזיל
בתל-אביב. זהותה של הדמות
ללה התארגנה, בשעה עשר לערך, שיירת
המיסתורית, שעקבה אחר מהלך המישפט,
המכוניות שיצאה במהירות אל הכפר, ה אינה
ידועה, מן הסתם, אפילו ללואיזיאנה
שוכן במרחק 44 קילומטרים מן העיר.
עצמה.
אולם עובדה היא, שבשגרירות בראזיל
אחרי שקצין המימשל הסביר למוכתר

המתרגם לא
ידע ספרדית

ח מ סו

מירוץ נגד
מחוגי-השעון

שגרירות גרזיל
התערבה

הקשיש את משמעות הצו, הופעל מיב־צע־החיילוץ
כמיבצע צבאי מושלם. אולם
לתושבים המקומיים ניראה המיבצע הצב אי,
שתוכנן לפרטיו, כקטע מתוך קומדיה.
סיפר גיסה של לואיזיאנה, יוסוף עומר:
״אני חזרתי הביתה רק ביום שישי. הייתי
ברבת־עמון. את הילדה הגדולה, פאטימה
תרזיאנה, רצינו לחתן כבר מזמן. לואיז יאנה
ידעה את זה, וגם התייעצנו איתה.
הילדה עמדה להינשא לקרוב־מישפחה, בן
הכפר שעובד וגר בכוויית. אבל לא נכון
שלקחתי אתי את הדרכונים של הילדות.
״בכלל לא הספקתי לשמוע מה קרה עם
האמא שלהן, וביום שבת בלילה פתאום
שמענו רעש מבחוץ. קמתי, הסתכלתי מ החלון
ופתאום ראיתי אנשים רצים לכיוון
הבית, עם רובים וצעקות. חלק היו חיי לים,
חלק שוטרים. הם פתחו את הדלת
בכוח, ורק אז הגיע המוכתר והסביר לי
שהם באו לקחת את הילדות מהבית. בינ תיים
החיילים כבר הספיקו להוציא את
הילדות.
״אחרי שבדקו בכל הבית באה לואיזיא נה,
עם עוד אשה מבוגרת (סגנית הקונ סול
הברזילאי) ,ומישהו שאל אותי מה עם
הילד שמת. סיפרתי את האמת. הוא היה
חולה, אשתי לקחה אותו לרופא ברמאללה
ואחר־כך לעוד רופא בירושלים, ובסוף
הוא מת. סיפרתי להם איפה קברנו אותו.
לא בבית־הקברות, כי הוא לא היה מוסל מי.
״אני
מייד אמרתי ללואיזיאנה שהיא
יכולה ללכת לאן שהיא רוצה, אבל היא
יכולה גם להישאר אם היא רוצה וביתנו
תמיד יהיה גם הבית שלה.״
בינתיים עמד כבר הכפר כולו על רג ליו,
נוכח ההסתערות הבלתי־מובנת של
אנשי-הביטחון, שהביאו עימם עיתונאים
וצלמים.
הילדות המחולצות בכו, מהתרגשות או
מפחד, ורק מאוחר יותר, כשהופגשו עם
אמן במכונית הקונסוליה הברזילאית, נר געו
והחלו מספרות בשפה הפורטוגזית,
את קורותיהן בשבועות האחרונים.

לו איזי אגה
ירדה למחתרת
ן מחרת הזמינו אותי למישטרה,״
סיפר יוסוף .״חקרו ושאלו אותי,
כאילו עשינו משהו רע לילדות, או לאמא
הברזילאית שלהן. אני אמרתי שוב, :אם
היא לא רוצה לחזור, שתהיה בריאה.׳״
בשעות לפנות־בוקר ביום הראשון הגי עה
שיירת החילוץ — והפעם בהרכב
מצומצם, של מכוניות אזרחיות בלבד —
לתל־אביב. בשגרירות הברזילאית שבר חוב
ה׳ באייר נערכה התייעצות קצרה, ב השתתפות
עורכי-הדין, והוחלט פה־אחד
להסתיר את לואיזיאנה.
מפני מי מסתירה אותה השגרירות?
״קודם־כל מפני עיתונאים. הבחורה הזאת
סבלה מספיק בזמן האחרון,״ הסביר עו־רך־הדין
בייניש. אבל מלבד החשש מפני
העיתונאים קיימת גם ההחלטה העקרונית
של השגרירות שלא להפקיר את לואיזיא נה
.״עכשיו היא נמצאת אצלנו,״ אומרת
בתוקף דבורה יגר ,״ועד ה מי שפט לא
ניתן לאף אחד לראות אותה או לקחת
אותה, גם לא למישטרה.״
ספק רב אם תעז השגרירות הברזילאית
להמשיך להחזיק בלואיזיאנה ובילדותיה
גם בעת הדיון המישפטי, העומד להיערך
בסוף השבוע הבא. אם תחליט השגרירות
לעמוד על דעתה שלואיזיאנה לא תועמד
לדיו בבית־מישפט, יהיה זה תקדים ש עלול
לגרור אחריו התפתחויות במישור
הדיפלומטי ביחסי ישראל-בראזיל.
למעשה, לדעת מישפטנים, קבע השו פט
המחוזי שבפניו הובא עירעורה של
לואיזיאנה, כי בית־מישפט-השלום שפט
שלא־כהלכה. השופט יהודה כהן, בהחלטתו
לשמוע מחדש את עדותה של לואיזיאנה,
החליט למעשה לערוך את המישפט מח דש
כדי לתת ללואיזיאנה הזדמנות ש דבריה
ייאמרו לבית־המישפט, לא באמ צעות
תירגום של הנאשם השני, שלטענ תה
היא היתד קורבנו.
שערורייה מישפטית זו היא שגרמה,
אמנם בעקיפין, למותו של סמיר הפעוט,
שנותר שבועות ארוכים ללא השגחת
אמו, בעת שישבה במעצר לפני המיש־פט
ואחרי שהובאה לבית-הכלא, לאחר
מתן פסק-הדין הקודם.
אנשי השגרירות הברזילאית מקווים,
כי במישפט המחודש תצא לואיזיאנה זכ אית
ותשוחרר. אז כפי הנראה, תוחזר
לעיר־מולדתה בבראזיל, יחד עם ילדיה.

מאיר דורון

המאשים
ייבין זאב

אשר, ב שנת , 1971
גילה את הסרקופאגים השדודים בגן־
העתיקות בביתו של משה דיין, בצהלה.
בפד־ז א ת

משתנה

אולי

* 1במדינה.
אגף־העתיקות מעז, סוף־סוף, אחרי הי-
היסוסים ופחדנות שנמשכו שנים, לקחת .
מביתו של משה דיין מימצאים מאוסף
העתיקות הגנובות והשדודות הענקי שבר שותו,
ולהעבירם לרשות המדינה.
במשך שנים רבות ניהל עיתון זה מא בק
גלוי נגד גניבת העתיקות על-ידי
משה דיין. עשרות מאמרים, שכללו עוב־דות
מדוייקות על עבירות־החוק של משה
דיין בנושא העתיקות, פורסמו במרוצת
השנים מעל דפי העולם הזה. בראשית
שנת 1972 יצא העולם הזה במסע צי בורי
שתכליתו לשים קץ לשוד־העתיקות
של דיין, שכיהן אז כשר־הביטחון.
הוגשו תלונות רישמיות למישטרה, ל-
מבקר-המדינה, לנציב התלונות ולמיש־רד־החינוך־והתרבות,
המופקד על ביצוע
חוק העתיקות. שורה ארוכה של שאיל תות
הוגשה על-ידי ח״כ אורי אבנרי, לכל
שר בממשלה שיש לו נגיעה בפרשה.
הכל היה לשווא. כולם התחמקו. הרוחות
בארץ סערו, אבל דבר לא נעשה כדי
למנוע את גניבת העתיקות על-ידי משה
דיין, ואת המיסחר בעתיקות הגנובות.
אגף־העתיקות הממשלתי לא העז אפילו
לתבוע ממשה דיין למסור לידיו מימ־צאים
בעלי ערך ארכיאולוגי, שאין להם
תחליף. משה דיין ציפצף על החוק. החוק
פחד ממשה דיין.
אבל לא לעולם חוסן, ולא לעולם חסי נות.
באחרונה, כך מסתבר, הפקיע אגף-
העתיקות הממשלתי מרשותו של דיין
שני מימצאים יקרים ונדירים, שנמצאו
ברשותו שלא־כחוק. במילים אחרות: משה
דיין החזיק בידיו רכוש גנוב, שאותו
נאלץ להחזיר לידי המדינה.
החרמת העתיקות מאוסף־העתיקות של
משה דיין נתגלתה רק במיקרה. היה זה
בעת שמנהל אגף־העתיקות הממשלתי, אב רהם
(אבי) איתן, הופיע בפני ועדת־החי-
נוך של הכנסת, הדנה בנוסח חדש לחוק
העתיקות, העומד להיות מוגש לקריאה
שנייה בכנסת.
איתן, ארכיאולוג. ותיק, תבע מחברי-
הוועדה לאשר סעיף שעל־פיו ניתן יהיה
להעמיד את שודדי־העתיקות ואת גונבי־העתיקות
לדין, ולהענישם בעונשי־מאסר
בפועל, כמבצעי פשע. על־פי החוק הנו כחי
נחשבת גניבת עתיקות כעוון ביל-
בד, והעונש המירבי עליה הוא קנם כס פי.
בין השאר סיפר איתן לחברי ועדת־החינוך,
על מאמצי אגף־העתיקות לאתר
את שודדי״העתיקות ואת המימצאים ה גנובים.
בשנה וחצי האחרונות בלבד,
סיפר, נתפסו כשישים שודדי־עתיקות בעת
שחפרו באתרים שונים ללא רישיון.
אם לא ניתן להעמיד את כולם לדין,
אפשר לפחות להחרים את העתיקות ה גנובות
שבידיהם. כשנתבקש איתן להביא
דוגמות לכך, היתד, הדוגמה הראשונה

1ו!1הי 0מדיין את
העתיקות חשחחת
שעלתה בדעתו, פרשת החרמת דיסרקד
פאגים מביתו של משה דיין בצהלה, שם
מרוכז אחד מאוספי־העתיקות הגנובים
הגדולים ביותר בארץ.
וזהו סיפור הסרקופאגים.
בקיץ שנת 1971 הוחלט, באגף־העתי-

עתיקות פרטי, להעביר את שני ארונות־הקבורה
הנדירים לביתו שבצהלה.
ואם לא די בשתי הגירסות הללו, הרי
בחוגי הארכיאולוגים ואנשי האגף־לעתי-
קות נפוצה גירסה נוספת, שלישית: שלו שה
סוחרי־עתיקות ידועים מירושלים איר־גנו
פריצה לאתר־החפירות בעומריה.
לגניבת שני הסרקופאגים. מאוחר יותר
הוצעו הללו למכירה למשה דיין.
כדי לדעת מה קרה באמת היה צריך
פשוט לשאול את הארכיאולוג הערבי,
שהיה ממונה על החפירות בעומריה, אלא
שהלה נעלם כלא־היה. אולם הסיפור הו סיף
לרחף באוויר, והגיע גם לאוזניו של
דוקטור זאב ייבין, שהיה ב־ 1971 קצין־
המטה לענייני ארכיאולוגיה בגדה.
״אני חקרתי, ומצאתי ששני ה־סרקופאגים
נמצאים בגן העתיקות של
משה דיין,״ סיפר השבוע ייבין, המשמש
כיום סגן־מנהל אגף־העתיקות .״עוד ב שנת
׳71 ביקרתי בגנו של דיין, ורשמתי
את המימצאים בקטלוג האגף. מדוע הם
נלקחו מדיין רק לפני שבועות אחדים,
כחמש שנים אחרי שביקרתי אצלו 7זה
מפני שלא תמיד אפשר לבצע את ההע ברה
לאגף־העתיקות מייד עם הגילוי.
״בארץ נמצאים עוד אלפי מימצאים
ארכיאולוגיים, שאינם רשומים בקטלוג
האגף, ולא תמיד אפשר לאתר את כל
המימצאים במהירות או להחרים אותם,
כפי שהחוק מרשה.״
אין זו הפעם הראשונה שמתגלים עתי-

זוהי, כאמור רק גירסה אחת. גירסה
שנייה טוענת, כי באתר־החפירות ביקר
באחד הימים, לאחר גילוי הסרקופאגים,
מי שהיה אז שר־הביטחון, משה דיין.
לטענה אותה גירסה החליט דיין, ארבי־אולוג־חובב
מושבע המחזיק בביתו גן־

ווסרקופאג הגנוב -־:

הסדקופאגים (ארונות־קבורה עוזי־יים
אבן) אשר נעלמו מחפירות
חירבת נננמריה בשומרון לפני חמש שנים, ונמצאו בביתו של ח״ב משה דיין בצהלה.

קות שבמישרד־החינוך, לאפשר חפירות
ארכיאולוגיות באתרים היסטוריים באיזור
השומרון. עד לאותה תקופה, לפחות באו פן
רישמי, הותרו חפירות כאלה רק ב ירושלים
המיזרחית, שסופחה רישמית לשטח
מדינת ישראל.

מה קרה
באתר־ ה ע תי קו ת!

חד האתרים הראשונים שאליהם
הגיעו החופרים, הלהוטים אחר גילוי
עתיקות, היה חירבת עומריה, אתר־חפי־רות
קטן בהרי שומרון. את החפירות
במקום ניהל, באישור אגף־העתיקות, ארכיאולוג
ערבי צעיר שלמד בחו״ל, ואת
מימון החפירות השיג מטעם המימשל ה צבאי
ביהודה ושומרון.
החפירות בחירבת עומריה התנהלו ב עצלתיים,
והמימצאים לא היו מרעישים.
ואז התגלתה תגלית, שהעלתה את חיר־בת
עומריה על מפת האתרים הארכיאולו גיים
החשובים בישראל. לעיני הצעיר
הערבי נתגלו שני ארונות־קבורה עשויים
אבן, שעל אחד מהם עיטור בצורת מע גל.
ארונות כאלה, הידועים בשפת האר כיאולוגים
כסרקופאגים, נדירים מאד בארץ
ובעולם כולו.
עד היום נתגלו בחפירות בישראל לא
יותר מעשרה סרקופאגים. יתירה מזו —
אחד הסרקופאגים היה שלם וכמעט ללא־פגם.
ארון־הקבורה השני נתגלה פרוץ,
וללא המיכסה העליון שלו.
החוק חייב את הצעיר הערבי להודיע
על מימצאיו לאגף־העתיקות. אולם הוא
העדיף לסיים תחילה את עונת החפי רות,
ולדווח על כל העתיקות שיימצאו
ברשותו רק מאוחר יותר.
לגבי מה שהתרחש לאחר־מכן, חלו קות
הדיעות וההשערות. מכל מקום, ה־סרקופאגים
לא הגיעו למקום שאליו היו
צריכים להגיע, כלומר, למחלקת־ד,אחסנה
של אגף־העתיקות, ששכן אז במוזיאון יש ראל
בירושלים. ולא רק זאת — הצעיר
הערבי טען בפני מבקרי האגף־לעתיקות,
כי שני הסרקופאגים נעלמו מן האתר.

הגלוסקמאות ״״׳יי
בצהלה הן צורה פשוטה -וקטנה יותר של
הסרקופאגים, משמשות לקבורה ארעית.
קות בביתו של דיין, בגן־העתיקות הפרטי
שסידר לעצמו. אולם מיקרה זה עורר
מחדש את השאלה מדוע אין ננקטים נגד
דיין לפחות אותם אמצעים מישפטיים
שננקטים נגד שודדי־עתיקות ומחזיקי
עתיקות שלא־כחוק.
תגובתו של דיין על ד,מיקרה היתד,
מוזרה. תחילה סירב להגיב, באומרו כי
העניין כשר למהדרין וכי לאגף־העתיקות
לא היתה כל טענה כלפיו. לאחר־מכן
פירסם, מעל דפי ד,צהרון היום הזה,
שהוא משמש כעורכו הראשי, את תגו בתו
הרישמית :״לפני ארבע או חמש
שנים רכשתי שני ארונות־קבורה מאבן,
שהועמדו בחצר ביתי. נציג מחלקת־העתיקות,
שביקר בביתי, אמר לי כי
לדעתו מקורם באחד מאתרי־העתיקות ש בשומרון.
הארונות הועמדו לרשות מח לקת
העתיקות.״
״ה,מיקרה של דיין,״ טוען זאב ייבין,
״הוא חמור, אבל יש מיקרים חמורים
יותר. אם לא תהיה חקיקה מתאימה בנו שא
העתיקות, תמשיך לשרור אנארכיה.״

מה י ת קן
ה חו ק החד ש!

1ף• ינתיים הזכאו שני הסרקופאגים
״ • לגן־העתיקות הממשלתי שבמוזיאון
רוקפלר בירושלים המיזרחית1 ,שם שוכן
אגף־ד,עתיקות הממשלתי. משם יועברו
הפריטים הנדירים, לאחר בדיקות, מדי דות
וחקירות אחרות, למוזיאון עצמו, ש הוא
מישכנם של מרבית המימצאים האר כיאולוגיים
שנתגלו בארץ בעשרים ה שנים
האחרונות.
ד׳סרקופאגים שימשו בימי־קדם לקבורה
מאוחרת של הנפטר, ובתקופות קדומות
נמצאו בתוכם גם כלי־חרס רבים ולעיתים
כלי זהב וכסף, ששימשו למינהגים יהו דיים
קדומים. אותם כלים יקרים היוו
מקור־משיכה לשודדי הקברים העתיקים,
ובימינו כימעט שלא נותרו סרקופאגים

שלמים. רובם נותצו ונשדדו עוד בת קופות
קדומות.
הסרקופאגים שאותרו בביתו של דיין
הם, על-פי הערכה ראשונה, מן המאה

השמינית או התשיעית לספירה. אל הסר־קופאגים
היו מועברות גופות ועצמות ה נפטרים
לאחר שאוחסנו זמדמה, עד ל ר׳
קבורה
הרישמית, בתוך גלוסקמאות, מעין
ארונות־קבורה בזעיר־אנפין, שנמצאו ב מערות
ובבתי־המגורים של הנפטרים.
אם יתקבל הנוסח החדש של חוק-
העתיקות, ייאלץ דיין להיפרד לא רק
מהסרקופאגים ומשאר מימצאי העתיקות

הגנובות שברשותו. קרוב לוודאי שהחוק
החדש ישים, סוף־סוף, קץ לגניבות-
העתיקות שלו, הנמשכת זד, יותר מ־20
של אגף־העתיקות, הנמצא במוזיאון רוקפלר בירושלים
שנה. משד, דיין לא יוכל להמשיך לצפצף
המיזרחית, ניצב הסוקופאג השלם שנלקח מגן־העתי־קות
הפרטי של דיין. סרקופאג זה הוא אחד הבודדים שנמצאו בארץ כימעט בשלמותם. על החוק ולא לתת את הדין על כך.

נגן־ה ע תי קות

מי שבחת זעבון נח שבת ו ש מי ה
כמישנחה נווכת־ידדיס, אבד מחוה
תורשתית והתנכרות המוסדות הפכוה ל •

מעוטות א]]
עעתאווגח

רק בזחילה

יכול יעקוב זעפרן, בן האחת־עשרה וחצי, לנוע ממקום
למקום בדירת הוריו. אם לא יצוייד במכשירים אורטו פדיים
בעודימועד, יגיע במהרה למצב של שיתוק, שבו לא יוכל להתנועע בכוחות־עצמו.

ישפחת זעפרן, משכונת גבעת י!
אולגד. א /חדרת. באופן סטאטיסטי,
על־פי נתוני מירשם התושבים, מישפחה
ברוכת־ילדים. שישה ילדים. ארבעה בנים
ושתי בנות. הגדול בן 14 וחצי. הקטנים:
תאומים בני חמש וחצי.
באופן רישמי, על־פי נתוני לישכות-
הסעד, זו אפילו אינה מישפחה במצוקה.
האב, אברהם זעפרן 50 פועל־ניקיון
במחלקת־התברואה של עיריית חדרה, מר וויח
בממוצע כ־ 1600ל״י נטו לחודש.
האם, מסעודה, עובדת כפועלת־ניקיון ב-
בית־הספר המקומי, מוסיפה כאלף ל״י
נטו לתקציב־המישפחה החודשי 940 .ל״י
נוספות לחודש מגיעות מקיצבת־הילדים
של הביטוח־הלאומי. כיוון שאברהם לא
שירת מעודו בצה״ל, ואיש מילדיו לא יז

כנראה לשרת, נמנעת ממנו תוספת
בסך של ב־ 600ל״י לחודש, הניתנת ל־מישפחות
מרובוודילדים שאחד מבניהן
שירת בצה״ל.
אבל גם כך, מצליחים מסעודה ואברהם
זעפרן לפרנס ב־ 3500ל״י לחודש מיש־פחה
בת שמונה נפשות. בקושי, אבל
בלי תלונות. גם בלי שביתות והפגנות.

רישמית.
באופן בלתי־רישמי, מישפחת זעפרן היא
מישפחה מקוללת־בנים. ילדיהם של מס עודה
ואברהם זעפרן קוללו במחלה מים-
תורית חשוכת־מרפא, אשר הפכה את
מישפחת זעפרן למישפחת איוב.
הצרות החלו מתרגשות על המישפחה
לראשונה לפני כשבע שנים, כאשר הבן
הבכור, יצחק, אז בן שבע וחצי, החל

שלושת המשותקים

אלה הם שלושת בניו הגדולים של אברהם
זעפרן, יצחק, יעקוב ומאיר, שכבר נפגעו
במחלת־השרידיס הניוונית, שהגבילה את כושר תנועתם. יצחק (מימין) הוא כבר משותק
לגמרי, אינו לומד, כי אין מי שיסיע אותו לבית״הספר. לאחיו צפוי גורל דומה.

אצבע מאשימה

לעבר מוסדות־הסעד בעיריית חדרה, שהתעלמו
ממצבם הקשה של ילדיו, לא הצליחו למצוא פתרון
לבעיותיהם, מרים אברהם זעפרן, שהוא פועל־ניקיון בעיריית חדרה. צילם: פטר פן !

ג 30

מתלונן על כאבים בגפיו. בדיקות הרופ אים,
וסימנים נוספים שנתגלו, העידו כי
הוא נפגע במחלה המכונה ״מחלודשרי־רים
ניוונית״.
כאשר איבחנו הרופאים את סימני-
המחלה אצל יצחק, לא אמר שמה של
המחלה הרבה לאביו ואמו. שניהם עלו
לארץ מאגאדיר שבמרוקו לפני 14 שנה,
כשיצחק היה בן כמה שבועות. תחילה
שוכנו בנצרת־עילית, שם זכה אברהם
בתעסוקה כעובד־ייעור של הקרן־הקיי־

מת. כעבור שנה וחצי הועברו לגיבעת־אולגה,
שכונת־העולים הימית של חדרה.
תחילה התגוררו במעברה, אחר־כד זכו
בשיכון של חברת עמידר. הם חיו מיגיע־כפיהם,
ומעולם לא נזקקו לסעד ותמיכה.
מחלתו* של ^ אובחנה אשר עד יצחק, המכונה בשפה הרפואית. ט 1.
זוהי מחלה תורשתית בדרך־כלל, המו פיעה
לראשונה בגיל מתקדם ואינה ני תנת
לאבחנה מלידה. היא מתחילה בגיוון
חלקי השרירים, בקשיי הליכה, עד להת־

אל המיטה

נושא אברהם זעפרן את בנו יצחק, כשהוא נאלץ להפעיל
כוח כדי להרימו ולשאתו על גבו למיטה. התעסוקה היחידה
של הילד המשותק, שאין בביתו כל אמצעי עזר עבורו, היא ישיבה מול מקלט־הטלוויזיה.

פשטות הניוון לכל מערכות־השרירים ב גוף.
תוך שנים אחדות הופך החולה משו תק
גמור, ותוחלת־החיים שלו קצרה
ביותר.
הרפואה המודרנית יודעת רק מעט
מאד על מחלה זו, על סיבותיה, דרכי-
איבחונה והטיפול בחולים בה. רופאיו
של יצחק לא יכלו למנוע את התפשטות
המחלה בגופו. תוך שש שנים מיום שאוב חנה
המחלה הוא הפך משותק לחלוטין.

מחלה
ח סר ת־ מרפ א

שלושה במיטה אחת

בחדר צר, ששיטחו אינו עולה על 7.5
ממ״ר, ישנים ארבעה מילדיו של אברהם
זעפרן. שלושה מהם, הקטנים, ישנים במיטה אחת, כשליצחק (עליון בתמונה)
מיטה נפרדת. כל שמונה הנפשות שבמישפחה מתגוררות בדירה ששיטחה 68 ממ״ר,
ושאינה מתאימה למגורים לילדים משותקים וקשי־תנועה כבני מישפחת זעפרן.

^ ולס כעוד כני מישפחת זעפרן,
שהתרחבה במרוצת השנים, כואבים
את ייסוריו של יצחק, ניחתה על ראשיהם
מהלומה נוספת.
לפני כשנתיים נתגלו סימני־המחלה ה ראשונים
אצל הבן השני, יעקוב, שהוא
כיום בן אחת־עשרה וחצי.
עוד לא הספיקו בני המישפחה לעכל
את המחשבה כי גם על הבן השני נגזר
להיות משותק כתוצאה מן המחלה חשו־

במקום עגלה
נכים נושא אברהם זעפרן את בנו על
מושב של אופניים, כדי להובילו ממקום
למקום. למרות הבטחות מחלקת־הסעד של
עיריית חדרה, טרם זכה בעגלת־גלגלים.

ברוכת־ילדיס
ן ממישפחה
1 1 1 1 *1 ״1 1 1
י י *-י ^ י י •יי יי הפכה מישפחת זעפרן ל־מישפחה
שהקללה שרויה במעונה. מששת ילדי המישפחה נפגעו

כבר שלושה במחלה תורשתית. בתמונה נראים מסעודה ואברהם
זעפרן עם ששת ילדיהם. מימין לשמאל: יצחק, האס מסעודה,
אורלי (חמש וחצי) ,דינה 8יעקב, מאיר, האב אברהם ושמעון.

כת־המרפא, וסימני־המחלה הופיעו
אצל הבן השלישי, מאיר (כיום בן .)9
שני הילדים נמצאים עדיין בשלבים ה מוקדמים
של התפתחות ניוון־השרירים. הם
עדיין נעים בכוחות־עצמם, אולם הם מוג בלים
מאד, אינם מסוגלים לעלות במדרגות
בכוחות עצמם או לקום ממצב של שכיבה
לעמידה ללא 0ין ע.
אצל שלושת הילדים האחרים של ה־מישפחה,
שתי בנות ובן, טרם אובחנו סי מנים.
אולם בכך אין כל ערובה. להיפך.
הרופאים אינם מנבאים טובות. יום יום,
כאשר מקיצים אברהם ומסעודה משנתם
בשעות-הבוקר המוקדמות, כדי לצאת לעבו דתם,
הם ניגשים בחרדה אל ילדיהם, כ שאימה
מקננת בליבם, שמא יסתבר שסימני
המחלה הנוראה יופיעו בילד נוסף.
עד כאן פיגעי הגורל.
מכאן ואליך, פיגעי האדם — התנכרות
החברה שבתוכה חיים בני-מישפחת זעפ רן.
כל מדינת־סעד, מסוגה של ישראל,
מכינה את עצמה לקראת תופעות מסוג
זה שהתגלו אצל מישפחת זעפרן. יש בידה
(המשך בעמוד )32

31י -

משפחת איוב, גבעת ־ אולגה
(המשך מעמוד )31
הכלים והאמצעים כדי לטפל במוכי־הגו־רל,
להקל מעליהם את ייסוריהם ולאפ שר
להם לחיות חיים תקינים במידת האפ שר.
אלא שבדרך מוזרה מסתבר כי כל
מה שנועד, כביכול, במדינה לסייע למיש־פחת
זעפרן — רחוק ממנה. שירותי־הסי־עוד
למיניהם, פשוט פסחו עליה.
אברהם ומסעודה זעפרן אינם יודעים
קרוא־וכתוב. הם מתקשים גם בדיבור ב שפה
העיברית. יש להם קשיי התבטאות,
והמישפטים היוצאים מפיהם מקוטעים
ומבולבלים. אין הם מתמצאים בסבך ה ביורוקרטיה,
אינם יודעים את נוהלי ה מוסדות.
זכויותיהם האזרחיות האלמנטריות
אינן נהירות להם. כתוצאה מכד קל ל־ביורקרטים
למיניהם להתעלם מהם.
התוצאה: יצחק זעפרן בן הארבע־עש־רה
וחצי, המשותק לחלוטין, אינו לומד.
למרות שחוק־חינוך־חובה מחייב לשלחו
לכיתה ט ,,הוא יושב חסר־תנועה בבית״
הוריו הצר. פעילותו היחידה היא בעת
שהטלוויזיה פועלת. אז נעות עיניו על־פני
המסך המרצד.
שני אחיו הצעירים ממנו, שנפגעו גם
הם במחלה, לומדים אומנם בבית-הספר,
אולם זוהי מיצוות־אנשים מלומדה בל בד,
כדי לצאת ידי־חובה. לאיש לא איכ פת
מה קורה עימם אחרי שהם חוזרים
מבית־הספר הביתה, ואם הם מסוגלים
להכין שיעורים או לעסוק בפעילות אחרת.
כשחלה הבן הבכור, נאלצה המישפחה
לעבור מדירתה שבקומה עליונה לדירה
בקומת־הקרקע, ללא מדרגות. חם קיבלו
דירה צנועה, בת 68 ממ״ר, שיש בה מק לחת,
אך ־לא אמבטיה, ושכדי להגיע ל פיתתה
יש לטפס ולרדת במדרגות. בכל
הדירה יש שולחן־כתיבה אחד בילבד, למרות
שכל שישה הילדים הם בגיל חינוך־
חובה, צריכים לבקר בגנים ובבית־ספר.
אין להם שום מישחק חברתי, צעצוע,
ספר או פריט אחר שיספק לששת ה ילדים
תעסוקה ועניין׳כלשהו.
כשחם חוזרים ממוסדות החינוך שבהם
הם לומדים, כלואים ילדי מישפחת זעפ רן
בסלון של דירתם, נידונים לחיים.

התעל מות
מכל הפניות
ץ ץ די בוקר סוחבת מסעודה את שני
<ייו בניה המוגבלים אל בית־הספר. בע לה,
אברהם, המתחיל את עבודתו באר בע
בבוקר, מסיים אותה בתשע, רץ ל ביתו
כדי לסייע. לבנו המשותק.
במרוצת השנים האחרונות הוא ניסה.
באמצעות בני־מישפחתו, לקבל את עזרת
המוסדות העירוניים והממלכתיים, אולם
הושב ריקם. במחלקת־הסעד העירונית
הבטיח עובד בשם ניסים גאון לסייע ל״
מישפחה באיסוף מישחקים לילדים ותנור
לחימום הבית בחורף. דבר מאלה לא
קויים.
כדי׳לפרנס את מישפחתו בכבוד, בי קש
אברהם שיסייעו לו להשיג חנות
במקום־מגוריו. רצה להקים שם חנות
ירקות, לצבור כסף כדי שיוכל לשקם את
ילדיו שנפגעו, בקשתו נדחתה.
הוא פנה וביקש מכונת־כביסה עבור
אשתו, שתקל עליה מעט את עבודות-
הבית; עגלת־גלגלים לילדו הנכה, סיוע
בבית בלימודים לילדיו האחרים. מכונת־כביסה
קיבלו. חוץ ממנה — כלום. מזה
שנים מריץ אברהם מיכתבים למישרד־הסעד
ולשרים העומדים בראשו. אף לא
אחד מהמיכתבים זכה במענה.
לדויד מישתה, מנהל בית־הספר שילה
בגיבעת־אולגה, שבו לומדים בני מיש־פחת
זעפרן, ידועה חומרת המצב. נכון,
הוא מודה, הוא אומנם לא ביקר מעולם
בבית המישפחה כדי לראות את המצב
מקרוב, אבל שמע על הבעיות. ידוע לו
גם שיצחק, שסיים לפני שנח את כיתה
ח׳ בבית־סיפרו, אינו לומד. הוא אפילו
יודע את הסיבה :״אין לו עגלת־נכים,
ואין מי שיסיע אותו לבית־הספר. אבל
זה שייך כבר לקצין ביקור־סדיר במח־לקת־החינוך
בעיריית חדרה.״
פעם, לפני שנה, שלחו לבית מיש־פחת
זעפרן חיילת בשירות לאומי. היא
עזרה מעט לאם המישפחה ולילדים סייעה
בהכנת השירותים. אולם היא סיימה את
שירותה והלכה לדרכה. במקומה לא נש לח
איש.
״נכון,״ מודה דוד מישתה ,״אני יודע
שילדי זעפרן רק מבקרים בביודהספר.
באופן מעשי הם מפגרים בלימודים. הם
זקוקים לחונכת שתעבוד עימם. את מאיר
בן ה־ 9צריך לשלוח לבית־ספר גלים,

שהוא בית־ספר לחינוך מייוחד. אבל אין
מי שיסיע אותו לשם.״ בינתיים מוחזק
מאיר בבית־הספר שילה, למרות שאינו
לומד שם מאומה.

לא שומעים;
לא רו אים
ן * גן ־ ראש־ עיריית חדרה, מרדכי
^ קוסטליץ, מודע אף הוא לבעיותיה
של מישפחת זעפרן .״זוהי טרגדיה,״ הוא
מודה. כשנשאל על־ידי כתב העולם הזה
מה מתכוננת העירייה לעשות כדי לסייע
למישפחה מוכת־הגורל, הפגין קוסטליץ
מיטען עצום של רצוך טוב :״אנו מטפ לים
במישפחה על הצד הטוב ביותר,״
טען .״לא נחסוך במאומה כדי לעזור
להם ...נעשה את מירב המאמצים.״
אלא שמליצות אינן יכולות לעזור הר בה
למישפחת זעפרן.
סגן־ראש־העיר הופתע לשמוע כי ה ילד
המשותק אינו לומד, למרות ששנת
הלימודים נפתחה לפני חודשיים. הוא הז עיק
אליו את קצין הביקור הסדיר של
מחלקת החינוך, מר גורדון. זה אישר,
למעשה, את כל מימצאי העולם הזה.
מנהלת מחלקת־הסעד של עיריית חדרה,
לאה ברגר, נתבקשה להסביר כיצד מסייעת
המחלקה לפתרון בעיותיה של מישפחת
זעפרן. היא התקשתה להצביע על תרומה
ממשית. לעומת זאת היה לה שפע של
הסברים מדוע לא ניתן להעניק לאברהם
זעפרן רישיון לפתיחת חנות־ירקות :״הוא
אינו מתאים לניהול עסק עצמאי, השכלתו
נמוכה. חוץ מזה, יש לו פרנסה.״
על השאלה, מדוע לא הופנתה ה־מישפחה
לטיפולה של אגודת איל״ן (אי גוד
ישראלי לילדים נפגעים) ,טענה כי
איל״ן מטפלת רק בנפגעי שיתוק ילדים.
לא היתד. זו תשובה מדוייקת. במטה
איל״ן בתל־אביב הוסבר שאומנם, האיר־גון
מסייע בעיקר לנפגעי שיתוק-ילדים
ושיתוק מוחין, אך אם הנפגעים הם מתחת
לגיל , 18 מגיש להם איל״ן את מלוא
העזרה, גם אם שיתוקם נגרם ממחלה
אחרת. אנשי איל״ן התקשו להאמין ש מישהו
בלישכת הסעד בחדרה אינו יודע
על כך .״כל מה שיש לעשות הוא לפנות
לסניף איל״ן בחדרה,״ הסבירו. אשר ל מכשירים
האורטופדיים ולעגלות־הנכים,
נאמר באיל״ן שזהו תחום אחריותה של
לישכת־הבריאות המקומית.
שושנה שמרלר, העובדת הסוציאלית של
לישכת־הבריאות בחדרה, סירבה תחילה
למסור פרטים בנושא, בטענה שאלה הם
״סודות רפואיים״ .אולם, כאשר נשאלה
מדוע אין יצחק זעפרן יכול לקבל עגלת־נכים,
השיבה, כי אין הלישכה מעני קה
עגלת־נכים, אלא על סמך אישור מ רופא
שהדבר נחוץ .״אחרת, הורסים את
הפוטנציאל של החולה,״ טענה עד ש מומחים
לא מחליטים שאין דרך שיקומית
אחרת, אין מושיבים בעגלודנכים.״ את
התיאוריה שלה ביססה שושנה שמרלר על
שיטות הטיפול של מוסד אלי״ן.
אולם במוסד אלי״ן בירושלים, המטפל
בילדים שנפגעו ממחלת־השרירים ד,ני-
וונית, יש תיאוריות שונות לחלוטין.

הילדים נידונו
ל שיכחה
ץ והי מחלה תורשתית, שגור •
/ /מיה מועברים על־ידי הגנים מדור
לדור,״ הסביר הד״ר ליאון דה-פלסקי, מ מוסד
אלי״ן את מהות המחלה .״כיום יש
דרך לבדוק, באמצעות בדיקות־דם, אם
אדם מסויים נושא את המחלה, אך אין
כל דרך לחסן מפניה או לרפאה.
״חולד, שהגיע לשלב שבו אינו מסוגל
ללכת יותר (השלב שבו שרוי יצחק
זעפרן מזה שנה וחצי) ,ברור שיש להו שיבו
בכיסא־גלגלים.״ באלי״ן מציידים
חולים דוגמת יצחק זעפרן, בכיסא-גלגלים
חשמלי ובאביזרי־עזר נוספים המסייעים
לחולים לתפקד.
מדוע לא פנתה לישכת־הבריאות של
חדרה עד כה למוסד אלי״ן, כדי לפתור
את בעייתם של הילדים החולים במיש־פחת
זעפרן?
שאלה זו נשארה חסרודתשובה, כמו
כל שאר השאלות האופפות את אי־הטי-
פול וההתעניינות בגורלה של מישפחת
זעפרן. אברהם ומסעודה זעפרן מתקשים
לדבר. הם אינם יודעים לצעוק, להפוך
שולחנות, לאיים באלימות ולתבוע את
זכויותיהם.
ילדיהם נידונו לשיכחה ולסבל.
במדינה כאשר נוסד הלוח הכפול, שהבטיח ל־מפרסמי
מודעות קטנות בידיעות אחרונות,
שמודעתם תתפרסם גם בהארץ, באותו
מחיר.
מסתבר כי זה היה פיתוי קוסם לאורך
זמן. כמות המודעות בלוח הכפול גדלה
בהדרגה עד שהגיעה, לפני כשנתיים, ל כמות
מודעות־הלוח שהתפרסמו בלוח
מעריב. מאז הוביל ידיעות אחרונות רא שון
במירוץ, עד שהגיע למצב בו כמות
המודעות בלוח שלו היתה גדולה בכ־־/ס60
מזו של לוח מעריב.
התחרות בחזית זו אינה רק על יוקרה
ועל כסף. למודעות־הלוח יש השלכות מר־חיקוודלכת
הרבה יותר. במערכות הצד,רו־נים
מתייחסים אל מודעות אלה כאל חו-
מר־קריאה המושך רבבות צרכנים בפו טנציה,
תורם תרומה ישירה לגידול הת פוצה.
אנשי
מעריב חיפשו דרכים כדי לבלום
את העלייה המסחררת של הלוח הכפול.
לפני שעמד לפוג ההסכם בין ידיעות
להארץ, ניסו אנשי מעריב לשדל את בע-

(המשך מעמוד )23
אין מערת־מכפלה, אך בכל זאת כבר היו
מאסרים וקטטות. אחד החסידים נעצר
בעוון הפעלת חנות-מזון באמור מגורים,
שבו אסור להקים עסקים. מועצת העיירה
הורתה לחסידים להפסיק מלהשתמש במר תפים
שבהם הוקמו בתי־ספר ובתי־כנסת.
בינתיים תובעת המועצה לפרוץ לבתים,
להרוס קירות .״הם ידעו מה הם עושים
כשהקימו בתים אלד״״ אמר הפרקליט,
״והם צריכים לשאת בתוצאות.״
״קשיחות־לב״ אנשי העיירה מכחי שים
שיש לסיכסוך רקע עדתי או דתי.
״זהו מאבק שיגרתי על חוקי-עזר עירו ניים,״
טען פרקליטם.
שונה דעתם של החסידים. הם רומזים
שיש כאן עניין אנטי־שמי. כאשר באו
לעיר, טענו, לא בא אליהם אף אחד מ תושביה
כדי לברכם ולעזור להם .״האם
זוהי המסורת באמריקה?״ התלונן לפקד
ביץ ,״נדהמתי! זוהי עיירה קטנה, לא
עיר גדולה שבו הולכים אנשים לאיבוד !״
אך אנשי מונרו, כמו אנשי חברון,

ב>77ך 7־,־ד 2ב 7־ ל ק ני?^ 1נזהי 7ד. בטיל?

עי׳שיז 1/7

״לוח שמונה״ בקאריקטורה של צילה מנוסי כ״לוח הכפול״
״על סכינים״
אינם מוכנים לשמוע. ומנוי וגמור עימם
להילחם לחיים ולמוות .״קודם יש להרוס
את כל המיבנים הבלתי־חוקיים,״ הכריזו,
״ורק אחר־כך אפשר לדבר על פשרות.״
עיתונות חלף ע וזל1ח
מה מאחרי
הקרס הנדול
על המודעה הקטנה
קרוב למאה מיליון ל״י בשנה מוצי אים
אזרחי ישראל כדי להציע למכירה
מקררים ישנים, לחפש דירות בהשכרה,
בנות־זוג מתאימות או מכונית מיד
שנייה. עיקר הסכום הזה זורם אל שני
עיתוני־הערב באמצעות ״מודעות־לוח״.
אלה הן המודעות הקטנות, שעבור פיר־סומן
משלמים לפי מילה. מבחינת סך כל
המודעות המתפרסמות בעיתונים אלה,
תופסים מדורי מודעות־הלוח של המודעה
הקטנה ביו ״0/סב לק 250/0של שטח המו דעות
הכללי ושל המחזור הכספי שלהן.
למרות זאת הפכה חזית המודעה הקטנה
לחזית העימות הלוהטת ביותר בין שני
הצהרונים.
התחרות ששררה בעבר בין בעלי ועורכי
ידיעות אחרונות מצד אחד, ומעריב מצד
שני, הפכה לשיתוף־פעולה בהרבה תחו מים,
להוציא את התחום האחד הזה, בו
יצאו שני העיתונים זח כנגד זה ״על
סכינים.״ היד, זה קרב של מודעות־ענק
בסכומים של רבבות לירות, של השמצות
הדדיות והאשמות גלויות ברמייה ובשקר.
לא רק כסף. במשך שנים רבות
היתד, למעריב השליטה הבלעדית בשוק
המודעות הקטנות. כעיתון הנפוץ ביותר
במדינה הוא זכה, באופן טבעי למירב
מודעות־הלוח. מצב זד, נמשך עד ל, 1968-

לי הארץ לחתום על הסכם עימם, לפיר־סום
לוח כפול. כשנענו בשלילה, הרחיקו
לכת, הציעו לאנשי ידיעות אחרונות עצ מם
שיתוף־פעולה: פירסום זהה של מו-
דעות־הלוח בשני הצהרונים, דבר שפי רושו
מעין קארטל.
כאשר לא הצליחו גם בכך, הם יזמו
את לוח שמונה, שנועד להוות את הת שובה
המוחצת, ללוח הכפול. בניגוד למו דעה
הקטנה של ידיעות אחרונות, המת פרסמת
באותו יום גם בהארץ, הציע 9
מעריב הצעה קוסמת: כל מודעה המת פרסמת
בו, תתפרסם תמורת אותו מחיר
גם בדבר וגם בשישה עיתונים לועזיים,
השייכים להוצאה לאור של מפא״י לשעבר.
גם כגלי האתר. כדי לבלום את
מיתקפת לוח שמונה יצא הלוח הכפול
במסע פירסום, בו נטען כי לוח שמונה
מוליך שולל את המפרסם הקטן. שכן
הוא אינו מספר לו שמודעתו מתפרסמת
בעיתונים הלועזיים בעברית.
נוסף לכך, טענו אנשי ׳הלוח הכפול,
הם מחזיקים בקהל קוראים גדול יותר.
מאשר כל קוראי לוח שמונה. חם הס י
תמכו
בכך על סקר איגוד המפרסמים.
כדי להשיב מילחמה שערה, שכר מעריב
את שירותיו של מישרד־פירסום. זה הכין
מודעה נגדית, שהבליטה את מה שכונה
בפיו ״שקרים״ של מודעת הלוח הכפול.
נטען בה כי מעריב הודיע מראש שמו דעות
לוח שמונה יתפרסמו בכל העיתו נים
בעברית. כן צויין שסקר הקוראים
עליו מסתמך הלוח הכפול לא היה ולא
נברא.
בדיקה הוכיחה כי ידיעה שפורסמה על
הופעת לוח שמונה במעריב, ציינה אומנם
בפירוש שהמודעות יתפרסמו בכל העיתו נים
בעברית. אלא שמאז לא פורסם על *
כך דבר. לעומת זאת, לא נערך אומנם
כל סקר על קהל קוראי הלוח הכפול,
״י (המשך בעמוד )34
ה עו ל ם הז ה 2045

אמת
בפרסו ם

הלוח האחר אומר שהוא מופיע בשמונה עתונים.
הוא אינו אומד, שבששה מהעתונים, שהם
עתונים לועזיים, מופיעות המודעות בעברית,
שפה שרוב קוראיהם אינם קוראים...
הוא אינו אומד איך יכול ציבור קוראי הלועזית
להגיב על מודעות שאינן מתורגמות לשפתו?!
הוא אינו אומר איך אתה יכול להשיג את מבוקשך
באמצעות פנייה לציבור שברובו הגדול כלל אינו
מבין אותך?!
אתה צריך משהו ברור יותר, משתלם יותר...

פרסם ב״לוח הכפול״ -לוח כפול מיליון
ומאד. חמישים אלף קוראים (בהתאם לסקר של
אגוד המפרסמים, שנערך ע״י פור״י ביולי )1976

1ה משתלט יותר
הלוח ג 93 וו
(יריעות אחחנות^האיד)
הלוח המתפרסם בשפה שקוראיו מבינים

במדינה
(תמשך מעמוד )33
אבל סקר איגוד המפרסמים על קהל
קוראי ידיעות והארץ, מציג מיספרים
זהים לאלה שהוצגו במודעותיהם.
בינתיים התרחבה חזית העימות גם אל
גלי האתר. שירותי־הפירסומת־בשידור ב גל
הקל, שבעלי ידיעות אחרונות והארץ
מחזיקים בהם מניות, הפסיקו לשדר את
מודעות הפירסומת של לוח שמונה ב טענה
כי ניסוחה, שאינו מדגיש כי המו דעות
מתפרסמות בעיתונות הלועזית בעב רית,
אינן עולות בקנה־אחד עם הגינות
בפירסום. מעריב החל לשדר את מודעו-
תיו בקול־השלוס של אייבי נתן.
מול המודעות התוקפניות והמאשימות
של לוח שמונה, ניתן היה לצפות לאס-
קלציה במילחמת המודעות בין שני הלו חות,
כששני הצדדים ישקיעו את רווחיהם
מהמודעות הקטנות במילחמה גדולה במו דעות
גדולות.
אולם לקראת סוף השבוע התגבשה
בקרב אנשי הלוח הכפול הנטייה להבליג
ולא לצאת שוב למיתקפת־נגד, כל עוד
אין סימנים שלוח שמונה אומנם מסכן את
מעמדם כמובילים במירוץ הלוח.
אוניברסיטאות התקציב והטיח
התחזית: ישראל עמלה
?הגיע?:חיתות־מדעית
חמקיב 7ה לנחיתות
העולם השלישי
מזה שבועות רבים ניתן להקשיב, בכלי־התיקשורת
השונים, לטיעוניו של שר*
החינוך־והתרבות, הטוען כי שכר־הלימוד,
שאותו משלמים הסטודנטים באוניברסי טות,
הוא חלק קטן ממחיר לימודיהם, שעה
שאת מרבית הסכום מממנת המדינה.
מתוך מיספרים שפורסמו באחרונה ב עיתונות
מסתבר, כי תקציב כל מוסדות
ההשכלה הגבוהה בשנת־הלימודים תשל״ה
היה 1.075 מיליארד ל״י. על סמך נתון
זה נוהג שר־החינוך, בסיוע עוזריו, לחשב
את העלות על כל סטודנט בסכום של
20,240ל״י לשנה, בהסתמך על חלוקת
התקציב במיספר הסטודנטים, שהיה בשנה
שעברה .53,100 בהתאם לחישובים אלה,
מסתבר כי העלות לכל סטודנט בשנת־הלימודים
תשל״ז תהיה 28,000—25,000 :
ל״י. כך שלכאורה נראה שכר־הלימוד,
אותו נדרשים לשלם הסטודנטים5,000 ,
ל״י, זול.
אלא שבהצגת הדברים באופן זה טמון
מילכוד, ההופך אותה חסרת כל משמעות
ואמת. על־סמך צורת חישוב זו, העלות
במכון וייצמן על כל סטודנט מגיעה ל־
228,928ל״י, פי־ 12.7מאשר בשאר ה מוסדות,
כך שברור כי לא זו הדרך,לחשב
את העלות לסטודנט, מה־גם, שמתוך כלל
תקציב המוסדות להשכלה גבוהה בארץ,
יש לזקוף רק בין 25ל־ 30 אחוזים כעלות
להוראת הסטודנטים, ושיעור נמוך מזה
יהיה נכון לאוכלוסיית הסטודנטים לתואר
ראשון.
לאן הולד הכסף? אם לקחת את
האוניברסיטה העברית בירושלים כמודל
לחלוקת כספים, הרי 6574 מתקציבה הוא
שכר־עבודה 574, .מייועד כסיוע לסטודנטים
157, .להוצאות כלליות (חשמל, טל פון,
תחזוקה) ,ורק 1474,משמשים ישירות
את ההוראה והמחקר המדעי.
בגלל הקשיים בשנים האחרונות, נפלו
תקציבי ההוראה והמחקר המדעי קורבן
לגרזן הקיצוצים, ונוצר מצב שבפקולטות
הניסוייות ירדו תקציבי העבודה למחקר
מדעי לשפל המדרגה. תקציבי המחקר ל חוקרים
ירדו לכדי רבע מערכם הריאלי
במשך שלוש השנים האחרונות. במילים
אחרות, הקיצוץ שנעשה בתקציבי האוני ברסיטאות
משנת תשל״ד ועד לשנת
תשל״ו היה של , 1774,והקיצוץ השנה
יעמוד על 1370 נוספים.
במצב הנוכחי מסתבר, כי הממשלה אינה
ערה לתפקיד בוגרי האוניברסיטאות ב משק.
היא מממנת את הפקידות באוניבר סיטאות
על חשבון התפתחות והישגים מד עיים׳
ואינה נוהגת ביושר עם הסטודנטים,
המשלמים את ערד שכר־הלימוד במלואו.
נוצר מצב חדש, שבו האוניברסיטות
חדלות לקלוט חוקרים צעירים חדשים,
והקהילייה האקדמית בארץ ניצבת על סף
כלייה. אם האוניברסיטות לא תוכלנה
(המשך בעמוד )35

רחל נאית בן־צבי :״פושעים! מושחתים! מועלים!
עד מדינה כואת חרמנו מה אמות גולדה עד
זנבו? * ג5ימי קאוטו קרא את ״מיין קאמפך *
דרשו כי קבוצה של חברי ההגנה תשתכן היד קבע בעיר־העתיקה,
למיקרה של פרעות. ז׳בוטינסקי טען שאין צויד בכף.
ואומנם, כ־^ 1920 פרצו פרעות־דמים בירושלים, שהתפשטו נם
לעיר־העתיקה, ורק כדרד״נם לא נהרגו יהודים, כי היו שם
חיילים מן הגדוד העיכרי שהפעילו את נישקם
(״ידיעות אחרונות״ .)5.11

הרמז של אהרון רמז
על כיבו ש הגדה המערבית
בימים אלה ראה אור, בלונדון, הכרך השני של יומניו של
ריצ׳ארד קרוסמן, אחד מראשי מיפלגת הלייבור, שנפטר לפני
כשנתיים. קרוסמן היה בעבר חבר בוועדת החקירה האנגלו־אמריקאית
לארץ־ישראל, ועורך השבועון ניו־ססייטסמן. בדיווח
על היומנים שמביא סופר מעריב בלונדון, הוא מעלה פרט
המציג גירסה השונה מן הגירסה הישראלית הרישמית, ערב
מילחמת־ששת-הימים :
כ־ 4כיוני, אומר קרוסמן, כיקר אצלו שגריר ישראל אהרון
רמז והכטיח, שישראל אומנם מתכוונת לככוש את הר־שומרון,
אכל לא זנת כל הגדה המערבית, משום ש״הם רוצים שחוכיין
מלך ירדן יחזיק מעמד.״ לדבריו אמר רמז :״אולי תוכלו להע כיר
אליו (אל הוסיין) שדר? אל לו להטיל למערכה את כל
שמונה חטיבותיו, כיוון שיהיה זקוק להן כדי להגן על ארצו
מפני האוייב שלנו, מפני נאצר.״ כאשר שאל קרוסמן את רמז,
אם אומנם הוא מתכוון למה שאמר, שישראל לא תכבוש את

רמז

נאיח

כל הגדה המערבית — השיב רמז :״בן, אין אנו רוצים את
000 אלף הערבים בתוך ישראל. אנו זקוקים רק למשולש
ולהר־שומרון
(״מעריב״ .)5.11

ג׳״מס בונד. אונס על מצדה.
בתסריטים שהוצעו לייגאל ידין
בהרצאה שנשא פרופ׳ ייגאל ידיו לפני 3000 מאנשי המג־בית־היהודית־המאוחדת,
סיפר כי שר־החוץ האמריקאי, ד,נרי
קיסינג׳ר, חקר אותו פעם אם אכן מדריך את שיקוליה של יש ראל
״תסביך מצדה׳״ ״אמרתי לו, בי לגבי ארכיאולוג — מצדה
היא עובדה קיימת. אשר לתסכיר — זו תגלית מאוחרת יותר,
החורגת מתחומי
ועוד סיפר פרופ׳ ייגאל ידין, אחרי שירדו מעל הפרק התוכ ניות
להפיק סרט על ״מיבצע יונתן״ — שבו ועלו, כנראה,
מניותיו של ״מיבצע מצדה״ ,והוא הוסיף :״עד עתה פנו אלי
כ־ 30 מפיקים מכל העולם והציעו לי להשתתף כסרט על גבורת
מצדה. אך לכל התסריטים היה חיסרון אחד: הם לא ידעו
למצות את העוצמה הדרמאתית של הסיפור, שאינו זקוק לתו ספת
נופר. לבל תסריט נוסף, אלמנט בידורי׳ — ג׳יימם בונד,
אונס על מצדה, חברת־קיבוץ המתאהבת בערבי ...כתסריט
שקראתי השבוע יש אפילו ...סוף טוב ! ״
(״מעריב״ .)5.11
בין התרשמויותיו של המנהיג הסוציאליסטי הצרפתי, פראג-
סואה מיטראן, לא נפקד מקומה של מצדה, והוא כתב בשבועון
הצרפתי אוניטה :״ביקרתי במצדה, צוק נפלא ליד ים־המלח.
חשתי עד מעמקי־ליבי את •ציפות הזמן המלווה עם זה, שידע
למות כדי שיוכל להמשיך להתקיים. אך שאלתי עצמי — האם
זו הדרך היחידה?״
(״הארץ״ .)5.11

רבץ הנץ הבוטמסקי היונה
לאחרונה שוב עלתה לכותרות הגב׳ רחל ינאית בן־צבי,
שסירבה להגיע לכנס אחרוני ״העלייה השנייה״ ושיגרה לכנס
איגרת, שבה נימקה את היעדרותה המופגנת. בראיון שערך עימד,
רפאל בשן, אמרה בין השאר רעיית נשיאה השני של ישראל,
את דעתה על המתרחש כיום במדינה לא יכולתי לסבול
יותר מה שמתרחש עכשיו במדינה — פשוט לא יכולתי ! חו דשים
ארוכים סבלתי בשקט, כאבתי־ והחרשתי. עכשיו הרגשתי
שאני לא יכולה לשתוק יותר ! מה קרה למדינה שלנו (כימעט
בזעקה) פושעים ! מושחתים ! מועלים ! על מדינה כזאת

בהמשך הראיון מספרת רחל ינאית בן־צבי, שבעבר נמנתה
על ראשי השומר, ושפעילותה הפוליטית בהווה מתרכזת בתנועת
ארץ־ישראל־השלמה, את הסיפור הבא באותם ימים היה
לנו ויכוח מר מאד עם ז׳בוטינסקי. כן־צכי, אני, צבי נדב,
אכיעזר ילין ונחמיה רכין, אביו של ראש־המבדטלה יצחק רבין,

ח 1ש הצדק
של גולדה מאיר
במדורו ״מזיכרוני הארכיוני״ כותב אריה דיסנצ׳יק על פגי שה
שנערכה בין גולדה מאיר, ראש־הממשלה לשעבר, ובינו,
במהלך שביתת פועלי עלית שהגב, מאיר הפעילה את מלוא
כוחה להפסקתה התחלנו את שיחתנו כעניינים שלא נגעו
לשביתה. היא הפסיקה אותי ואמרה :
״נודע לי איזה דבר שאינו נותן לי מנוחה. רק היום נודע
לי שמד משה זנבר (אז עוד זנדברג) מקבל בבנק לפיתוח
התעשיה (בזמן שהיה יו״ר ההנהלה, ועם זאת עוזרו של השר
פינחם ספיר במישרד־המיסחר־והתעשייה) משכורת של 4,000
ל״י לחודש.
״ואני •שואלת, הוסיפה גולדה מאיר, כיצד מעז אדם —
המקבל שכר חודשי של 4,000ל״י — לומר, בשעת משא־

דיסנצ״ק

קארטר

שמר

ומתן, כי אין להוסיף על שכרו של פועל — המרוויח 700 או
800ל״י לחודש? איפה הצדק ואיפה ההצדקה
(״מעריב״ .)5.11

הסיפרות־המיקצועית של
ג׳ימי קארטר
דיוקנו של נשיא ארצות־הברית המייועד, ג׳ימי קארטר,
הוא בבחינת נעלם גדול. מעט ממעטה־?־,הסוואה שלו חושף
אריה חשביה במאמרו ״נשיא בשר־ודם״ ,שם ציין את מע ד,גי־הקריאה
שלו את אהכת הספר ירש קארטד מאמו.
בנעוריו קיבל כמתנה את כל ביתבי גי דה־מופאסאן. אחרי
שקרא את כולם, עבר אל תומאם הארדי. כגיל מבוגר יותר
הסתעפה קריאתו וכללה לא רק סיפרות יפה. הוא קרא, לדוג מה׳
את, מיין קאמפף׳ של העזלר ואת, מוצא המינים׳ של
רארווין. המשורר האהוב עליו הוא דילן תומאס, שאת רוב
יצירותיו ככר קרא - .כתחום הביוגראפיה הוא משתדל לקרוא
כל מה שנכתב על אודות טדי רוזוולט, וכן מצא ענייו רב
כספרים על מרומן ועל קנדי. ספר, מיקצועי׳ שהוא מעריך
הוא, אופיו של הנשיא׳ — ניתוח של נשיאים אמריקאיים, פרי־עטו
של ד״ר ג׳יימס דייוויה כארכד מאוניברסיטת דיוק ...קאר־טר
מודה שהוא נהנה — לשם גיוון — מסיפרות־מתח טובה,
וכי הלד בדרכו של (הנשיא) קנדי וקרא את כל סיפורי ג׳יימם
בונד מאת איאן פלמינג. אולם הספר החשוב ביותר כחייו
הוא התנ״ד ...קארטר הוא, איפוא, מן הנשיאים היותר אינ טלקטואלים
של ארצות-הברית

מיקבץ 9במאמר על הכרונולוגיה שקדמה ל״עיסקת־הנשק״ האח רונה
בין ישראל לארצות־הברית, שנערכה ערב הבחירות באמ ריקה׳
כותב דן מרגלית על שר־החוץ האמריקאי הנרי
קיסינג׳ר 1״חלק מן הבקשות היה מוכר לשר־החוץ האמרי קאי•
הוא התבדח כי לישראל טנקים כה רבים, עד כי בקרוב
היא תיאלץ, ליישר את הגבעות שבנגב /כדי להכין מישטחים
לקליטת עוד רכב משוריין הארץ״ .)5.11
• בכותרת ״פלשתינים עליך, שימשוך׳ יצאה הפיזמונאית
נעמי שמר, ברשימה שבה היא מתחקה אחר שורשי ומש מעויות
המונח, פלסטיני׳ :״הרומאים יצרו מילד, מייוחדת, נג זרת
מפלשת, שכן היה זה קצת מוגזם אפילו בעיניהם להחיל את
שם שפלת החוף על־פני הארץ כולה. הכינוי שיצרו הוא, אם-
כן, משהו מעין, פלישתניה׳ ,וכיוון שהיתה זו מין ארץ־ללא־עם
(כי הפלישתנים טרם נבראו אז הרי היה זד״ לפי
תכליתו, כינוי יעיל מאד: אפשר לומר שהיה זה אנטי־שם
לאנטי־ארץ דבר 5.11
• שמר קצת חלשה בהיסטוריה. השם 1י תן לארץ על־ידי
היוונים, והוא מופיע בתלמוד בכתיב ״פלסטיני״.

במדינה
להתעדכן בשיטחי־מחקר חדשים ובגישות-
מחקר חדשות, המשמשות חוקרים צעי רים,
תרד רמת־המחקר במידה כזאת, שה מחקר
על כל שטחיו בארץ יתנוון וחלוטין.
כריחו; מוחות. כתוצאה מן ההי דרדרות
האקדמית, ואהלת־היד של שר־החינוך
ביחס לבעיות הניצבות בפני האו ניברסיטות,
תוך עיסוק באיזון תקציבי,
ובהצגת דברים לסטודנטים באופן שאינו
משקף את האמת, גוברת בשלוש השנים
מאז מלחמת־יום־הכיפורים ירידת־ד,מוחות
מהארץ לחוץ־לארץ, כאשר הסיבה העי קרית
היא אי-יכולת להתפתחות מדעית
מחד, ותחושה של חוסר־עניין מצד המדי נה
בערכה של העבודה־המדעית מאידך.
בקצב זה, מגיחים אנשי-מדע בכמה או-
ניברסיטות, לא יארך זמן וישראל תגיע
לנחיתות־מדעית, המקבילה לנחיתות ה עולם
השלישי לעומת ארצות המערב, שלא
לדבר על כמה מארצות־ערב, כמצרים, ה משקיעות
בחינוך־הגבוה אחוז גדול יותר
מהתוצר־הלאומי שלהן.
רק מהפכה יסודית בחינוך־הגבוה, תוך
התוויית מדיניות ויעדים, תצליח להעמיד
את האוניברסיטות על רגליהן. מדיניות
הטלאי־על־גבי־טלאי הנוכחית מביאה ל ניוון
מהיר, שכבר מתחיל לפגוע בכושר
המדעי־טכנולוגי של המדינה.

קשקשת 2045

שבץה עו לגוה

הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה אשר
תסביר מח אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי. הכתובת:
״קשקשת״ ,ת.ד , 136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

קשקשת 2043
דת מעשה רב
חרב הצעיר ממיגדל־העמק
אומר ״לא״ למנהיגי המדינה
ומזמין את גוש־אמוגים
יבוא?עבוד אצלו
ההודעה הטלפונית היתר. קצרה :״שר־הפנים,
הד״ר יוסף בורג, מזמין את כבוד
הרב גרוסמן לארוחת־צהריים.״ התשובה
מעברו האחר של הקו היתד, קצרה עוד
יותר :״לא.״ כעבור שעדת אחדות שב
הטלפון וצילצל בביתו של הרב דויד
גרוסמן, רבה של מיגדל־העמק, ומלישכת
שר־הפנים נמסרה הודעה חוזרת, הפעם
ביתר אדיבות :״השר מבקש לסעוד צה״
ריים בחברתו •של הרב גרוסמן.״ אך הרב
לא שינה את תשובתו. היא היתד, ישלילית.
עתה לא נותר עוד מקום לטעות ב כוונתו
של הרב. הוא פשוט סירב לסעוד
צהריים בחברת השר ועל חשבונו. חוגים
מקורבים לשר־הפנים מיהרו דחופים וב חולים,
לברר מהי הסיבה לסירובו של
הרב הצעיר לשבת אל שולחנו ־של אחד
ממנהיגי המפד״ל, שר בממשלת ישראל.
הרי כל רב אחר היה קופץ על הכבוד
הגדול, ולא שוכח אותו בנקל.
ובדיוק משום כך סירב הרב גרוסמן
להזמנה החשובה. הוא אינו רוצה להיות
חייב דבר לאיש. אין בליבו על השר בורג,
אלא שהוא פשוט אינו קישור בישום מיגד
לגד, במדינה, ואי־תלות זו היא אהד הדב רים
החשובים לו ביותר. אחרי ששרים
ומנהיגים אנשי המפד״ל חיזרו אחריו ללא־הרף,
במטרה לספח לכוחותיהם, הפך רבה
של מיגדל־העמק אדם זהיר מאד.
דמות יוצאת־דופן. הרב דויד גרום-
מן ( )30 הוא בנו של הרב ישראל גרוסמן,
דיין בית־הדיך ד,מחוזי בירושלים, והוא
מהווה דמות יוצאת־דופן בישראל של ה יום.
הוא נולד וגדל עם חמשת אחיו וארבע
אחיותיו בירושלים, והתחתן בהיותו בן
.20 אומנם, לא את בתירת־ליבו נשא
לאשה אלא נערה דתית, שאותה בחרו
הוריו עבורו, אך השידוך הוכתר בהצלחה
גדולה. הזוג הצעיר גילה דברים משו תפים
רבים, והציב לעצמו מטרה: לסייע
למוכי־גורל, לעזור לתועים, לצעירים ש הסתבכו
בפלילים ולילדים בני מישפחות
הרוסות. הרב ורעייתו הצעירה נטלו עלי הם
להדריך את הצעירים הללו אל עבודה
שתעניק להם סיפוק, בעזרת הדת והמסו רת
היהודית.
לפני כחודשיים עלה שמו של הרב
לכותרות. היה זה כאשר הגיע אל ביתו
הצעיר הבדואי עבדאללה מן הכפר הבדואי
בית־זרזיר שליד נהלל, וטען שאמו היתה
יהודיה ורצונו לחזור לחיק היהדות. הרב
אסף את הצעיר אל ביתו, מעשה שגרר
אחריו תקופה ארוכה של טירחה והטרדות.
אך לא היתה זו הפעם הראשונה שנטל
על עצמו גרוסמן מעמה נוספת הכרוכה
בטורח רב.
לפני חודשים אחדים פנה אליו אזרח
(המשך בעמוד )36
העול 8הז ה 2045

כיסא

!• תופעה, נדירה בכנסת :
רודף אחרי ח״כ.
רוזה גל, ,רח׳ גרי צדק , 6יפו
• אם אדם נופל מכיסא באמצע
הקדנציה שלו — גם אלוהים לא ירים
אותו!

פלד אל־חלד,

רח־ הר־דפנה ,20 חולון
י• עיצרו את העולם, אני רוצה
לשבת !
אביגיל בן־נאים, רח׳ ריינס ,5
• עומד לי על קצה ה...

אריק זילברוט,

רח׳ מנדלשטס ,25 תל־אביב
הכיסא שקם על יוצרו.

שאול יהי־שלום,

רת׳ אורלנסקי ,7פתח־תקווה

השבוע בדרייב אין
בשעה -5.30
סרט ההרפתקאות הקסום

מאוזן :

מאונך :

. 1תבואה! .2שחמת! .7ריקבון! .9
עטלף מוצץ־דם! . 10 מטבע יפאני! . 12
מסייר! . 13 נורה מן הקשת! . 15 אבר-
תנועה! . 16 בירת פולין! . 17 מתאים,
כדאי! . 18 תווית! . 19 מכשף! .21 מסולם
הצלילים; .22 כלי במישחק ד,שחמת! .23
מצבת־זיכרון; .25 סהר! .28 שנשמה ב אפו;
.29 מצבת־זיכרון! .31 רשף! .32
בהרת! .34 בה דורכים את הענבים! .35
בנוסף, ועוד; .36 נאיבי! .39 לאן? .41
חזרה! .44 צרתה של שרה! .45 מעונות
השנה! .47 איכות; .48 מלכסיקון הבקר;
.49 מן הסכו״ם! .51 אם, המרגליות! .53
ציפור־שיר; .56 מדינאי בריטי נודע (ש״מ)ו
.57 האטמוספירה מלאה בו; .60 מין אבן
קשה מאד! .61 עיר חדשה בדרום; .63
ישן; .64 מיבנה בקרקעית הבית; .65 בוס תן;
.66 קוסם; .67 קיבוץ בפרוזדור ירו שלים;
.70 צאצא; .72 נפחד; .75 ככה ולא
אחרת! .76 גיהנום; .78 מסולם הצלילים!
,79 מספיק ! .80 מיכסה הבית! .81 אסקופה;
.83 מספיק! .85 מעצור נפשי; .86 לא־קדושה;
.87 מכינויי האלוהות; .88 תבלין
לקפה! .90 כלי־קיבול; .91 קריאה; .92
מסמר בעל הברגה; .95 בת״קול! .96
אחת כזאת אינה מבשרת את האביב!
.94 מפולם־הצלילים.

. 1 .בני-אדם; .4לא חם! .5סוף בלי
התחלה! .6מין דלקת; .8סכין־קצבים;
. 11 אגוז־הודו! . 12 מפעל המים לישראל;
. 14 ארוכה; . 15 בני החיה; .20 רסיסי-
לילה! .21 מילת־שאלה! .24 עליך לדעת!
.26 פרוסה; .27 עוף־טרף! .28 חס־ווחלילה
(ר״ת)! .29 סיפון! .30 מודל; .32 חרסה;
.33 אזור עוז ! .37 מישכן, התגוררות!
.38 סיר בלי ״מיכסה״! .39 מחודשי ה שנה
העיברית! .40 נרו יאיר (ר״ת); .42
יתן כסף! .43 מושב בדרך לירושלים!
.45 קבוצה בארץ! .46 בעל דרגה גבוהה!
.48 מילת־שאלה לזיהוי; .50 זכר בבקר;
.51 שבח והלל; .52 מחוטי הארג! .54
מיבנה המשמש למעבר מעל מים; .55
יבזה, יכניע; .58 קידומת הולנדית! .59
מיקווה־מים ענק! .62 תשמח; .64 צינה;
.68 מערכת בעלי־חיים חסרי־חוליות; .69
אבל, אולם! .70 הגיע! .71 מילת־זירוז! .73
ענף צעיר; .74 פקודה; .76 שוטר־גדודי
(ר״ת)! .77 סוג אדמה המצוי בנגב; .79
שקיעה, ירידה! .80 רפואה; .82 מין גרגרי-
יער טובים למאכל! .84 לא כהה! ,89
ממוצרי החלב; .90 מספיק; .93 קרם; .94
מזמר.

״המיטה המעופפת״
בשעות 7.30—9.30
הקומדיה המפוצצת

״חייל ממין נקבה״
סססס 0 0 0 0 0 0 0 0 0 (0 0

אנו מחפשים בתים חמים 1
עבור חתלתולינו
חחמודים 1
אגודת *ער בעלי חיים 1 רחוב למה ,80י*ו1,
1ל417621 .

במדינה
(המשך מעמוד )35
אמריקאי׳ בבקשה שיעזור לו לאתר את
ביו שהגיע, לפי השמועה, אל המיסיונרים
בצפון הארץ. הרב גרוסמן לבש בגדי הי פי,
הצטייד בפיאה הנוכרית של אשתו
ויצא לדרך. הצטרף אליו, לצורך המשימה,
בחור חמוש באקדח, שאותו הציל פעם
הרב כאשר הסתבך-עם העולם־התחתון,
והחזית למוטב. השניים מצאו את הצעיר
האמריקאי אצל המיסיונרים, והרב שיכנע
אותו לחזור אל אביו.
דולר לדולר. הרב גרוסמן הוא מיל יונר,
אך לא בזכות־עצמו. מדי־פעם הוא
נוסע לארצות־הברית, לגייס שם כספים
עבור ממלכתו שבמיגדל־העמק. לא־מכבר
קנה בעיירתו רחוב שלם 15 ,בתים בסך־
הכל. את כל הבתים שיפץ, והפך למעו־נות־גוער.

אין הוא עוסק בתרומות בסדר־גודל
של עשרות־אלפים, או אפילו אלפים. הוא,
שהאנשים הקטנים והמעשים הקטנים הם
עיקר־מעייניו, אינו נבהל מקטנות. בשהו־

הרב גרוסמן עם פצוע צה״ל
המטרה ;

לעזור

תו בארצות־הברית הוא עובר מחנות לח נות,
בשכונות־היהודים, ומצרף דולר ל דולר.
שיטת־האיסוף שלו אצל היהודים
שם, המורגלים בשליחי-המגבית שהולכים
על-גדול, אינה מעוררת אמון רב.
לא־מכבר ביקר אצל אחד היהודים הע שירים,
כדי לשכנעו לתרום להקמת מעון
עבור 150 ילדים. אמר היהודי העשיר
לרב :״אבל איני רואה את מיגדל־העמק
שלך על מפת מדינת ישראל. אמור ישר,
שאתה רוצה 50 דולר כדי לחתן את בתך,
אתן לך את הכסף ונגמור.״ אך גרוסמן
לא נרתע. הוא עבר מבית לבית, ואסף
שיבעה מיליון לירות.
בעזרת הכסף הזה רכש בניין מודרני
מרשים, שבו •שוכנו 150 ילדים — וייתכן
מאד שאחדים מהם ניצלו, בזכות זאת,
מהידרדרות לפשע ומפגעים אחרים. או לם
מדינת ישראל עדיין אינה תומכת ב־מיפעלו
המבורך. אומנם, מישרד־הסעד
הבטיח להשתתף ב־ 30 אחוזים בהוצאות-
האחזקה של הילדים בפנימייה החדשה ב*
מיגדל־העמק, אבל ההוצאה החודשית על
כל ילד מגיעה עד 2000 לירות לחודש.
צריך לעכור. גרוסמן אינו מתייאש.
הוא מלמד את הילדים ואת הנערים ש־אומנם
יש אלוהים בשמיים, אבל כדי לח יות
על האדמה צריך לעבוד. הוא הקים
תיזמורת מבין חניכיו, ומארגן להם הופעות
פומביות.
והוא אינו אוהב מיפלגות, גם אם הן
דתיות .״המיפלגות האלה, הן שהורסות את
הדת ואת המדינה,״ הוא מצהיר ,״ואשר
לגוש־אמונים, שיבוא הנה. יש די בעיות
לפתור קודם כאן, אצל הילדים בעמק, לפני
קריית־ארבע.״

ספורט היאבקות חופשית
חפ1ס ככל •כולחד
זירת ההתגוששות נמרחה בשיכבה •של
צואת בהמות. שתי נשים בשנות ה־20
המוקדמות לחייהן, לבושות ביקיני, עלו
לזירה כדי להתגושש.
שמה של האחת היה מרי, שמה של
השנייה, שהיתה •שחורת־עור• ,שרלי. ה־
•שתיים עמדו להתגושש על זירה מאול תרת
שהקים ג׳אן ג׳ונס, אמריקאי בעל
באר למשקאות בקליוולנד. באיו של הבר
היו בעיקר פורטוריקאים, כדשים ומהגרים
פולניים.
ג׳אן ג׳ונס החליט לחלק את הקרב
בין שתי הנשים ל־ 2מערכות .״מי שתנצח
במערכה אחת,״ הבטיח ,״תקבל 60 דולר.״
לקרב לא נקבעו כללים. המנצחת תוכרז
כאשר האחרת תכריז :״אני נכנעת.״ ג׳אן
ג׳וים מינה עצמו כשופט ההתגוששות.
לנגד עיניהם של באי הבר, נגול חיז יון
מזעזע, שנערך בנוסח ההיאבקויות
ברומי העתיקה, שנועדו לספק את יצרי הם
של הקיסר ואנשיו. הקהל• ,שלגביו
היו מרי ושרלי נשים אלמוניות לחלוטין,
נחלק במהרה לשני מחנות: מחנה שרלי
נגד מחיה מרי.
חניקה ככפות־ הידיים. מרי, ש עמדה
כבר להיכנע, החליטה לצבוט־לד־קור
את שרלי בציפורניה הארוכות. שרלי
הכושית זינקה מעליה .״חיית־טרף שכ מוך!״
צעקה עליה .׳שתי הנשים התייצבו
שוב זו מול זו.
חשופות חזה, חדורות תשוקה לזכות
ב־ 60 הדולרים, התכוננו שתי הנשים ל המשיך
את הקרב. מרי, הלבנה, החליטה
הפעם לתקוף ראשונה. היא קפצה על
שרלי, בשתי רגליה מונפות קדימה. מ־עוצמת
הבעיטה קרסה ־שרלי תחתיה, ו נחתה
על ביטנה. מרי התנפלה עליה
בגסות, השתרעה על גבה, וניסתה לחנוק
אותה בכפות־ידיה.
עשרות הצופים שנדחסו לתוך הבאר,
הפכו את המקום להר־געש הרמטי. עוב־רים־ושבים
בעיר־התחתית בקליוולנד נכ נסו
לברר מה פשר הצעקות •שבקעו משם.
לקראת סוף המערכה הראשונה, כש שכבה
שרלי חסרודאונים על הריצפה ומרי
מעליה, היה אולם־הבאר כבר צר מלהכיל
את כל אלה •שביקשו להיכנס אליו.
שרלי הכושית, ששכבה על הריצפה, צע קה
וצרחה מרוב כאב. צווארה היה נתון
בתוך •שתי כפות״ידיה של מרי. בלית־ברירה,
כשסכנה ממשית כבר ריחפה עליה,
היא נכנעה וצעקה :״עיזבי אותי ! אני
נכנעת !״
מרי קמה, והרפתה מצווארה של שרלי.
מרי זכתה ב־ 30 הדולרים הראשונים• .שר־
!לי, שהתקשתה לקום, מילמלה :״אני
גמרתי. אני לא מוכנה שינסו לרצוח או תי
פעם שנייה. אני מוותרת על 30 הדו לרים
האחרים.״
מופעים מאור;;ים. הקהל הודה ל שתי
הנשים בתשואות. למרות שהשתיים
היו מרוחות צואה, היו מבין הגברים כא־

קלאום קורהו!? (הקרח) כפעולה
רק לא באיזור הרגיש
לה •שהודו להן בלחיצות־ידיים ובטפיחות-
שכם.
מי שיצא נ-שכר מכל העסק היה ג׳אן
ג׳ונם, בעל הבאר, שכמעט פשט את הרגל
לפני הקרב בין שתי הנשים. במהרה עלה
במוחו רעיון: לשכור את השתיים, ללטש
את הופעותיהן ולהחתים אותן על חוזה״
עבודה. שתי שחקניות־מתאבקות, שתום־
ענה בקרבות מבויימים.
היום מופיעות שרלי ומרי ברחבי אר־צות־הברית
במופעי ״קאטש״( .בעיברית :
״תפוס כפי יכולתך״) .אך הופעתן על זי רה
מרוחה בצואת־בהמות היתה הפעם
הראשונה והאחרונה בחייהן.
מתברר שמה שטוב לאמריקאים טוב גם
לישראלים• .שכן בחודש דצמבר הקרוב
ייעשה ניסיון לארגן מופעי־קאטש בארץ.
לפי ישעה, הכוונה היא להביא גברים בל בד.
מופעי הקאטש משגעים מיליונים ב רחבי
העולם כולו. בקנדה ובארצות־הברית
הם פופולארים ביותר, ותופסים מקום נכבד
בתוכניות־הספורט של הטלוויזיה.
גילגולים רבים עברו על ספורט תוקפני
זה. במיזרח־הרחוק הוא מוכר כ״סומו״.
בתחרויות הסומו נוטלים חלק, עד היום,
מתאבקים בעלי מישקל כבד ביותר. יש
מתאבקי סומו שמישקלם יותר ממאתיים
קילוגרמים. משום כך, מובן מאליו ש־יכולת־התנועה
של מתאבקי הסומו מוג בלת
למדי.
כדלי־הכרזל. באמריקה הצפונית וב אירופה
נוטלים חלק בתחרויות הקאטש
ספורטאים בעלי תכונות אתלטיות. מת אבק
כזה זקוק לכישורים רבגוגיים כגון
כוח פיסי, סיבולת, זריזות גופנית וכיש־רון
אינסטינקטיבי להשתמ׳ש באינסוף תכי
סיסי־קרב באילתורים •שונים.
למרות שתחרויות הקאטש נקראות

״תפוס כפי יכולתך״ ,לא הכל מותר במה לך
התחרות. למתאבק אסור להכות את
היריב בכף־יד קמוצה לאגרוף; השימוש
ברגליים מותר רק כדי לפגוע בגוף,
להוציא את ״האיזור הרגיש״ ! נשיכות
אסורות ; אסור למרוט שיער ! אסור לפגוע
בעיניים עם האצבעות, ואין לעלות על
הזירה עם ציפורניים מגודלות. בתחרויות
על סכומי־כסף —.לא כמו בתחרויות ד,מ־בויימות
המוקרנות על המסך הקטן —
נאלצים השופטים להתערב פיסית, כדי
להפריד בין הניצים שחרגו מגבול הטעם
הטוב והכללים.
התחרויות שתיערכנה בישראל יהיו ב־מיסגרת
אליפות־העולם של .1976 סידרת
התחרויות תיערך בחיפה וביד־אליהו. אין
ספק שצופים רבים יהיו תושבי השטחים,
המרבים לצפות בטלוויזיה הישראלית ב־שפה
הערבית והן בטלוויזיה הירדנית, ה מרבה
להראות מופעי קאטש.
שיבער, מתאבקי קאטש יגיעו לישראל:
אקסל דיטר ממערב־גרמניה, המחזיק ב תואר
אלוף־העולם לשנים ; 1974/75 אני
טוניו מורנו, אלוף ארגנטינה ואמריקה
הלטינית ; סטיב הגטי (ממוצא הונגרי)
אלוף אירלנד; קולין ג׳קסון, אלוף ברי טניה;
קלאוס קורהוף, אלוף מיזרח־גר־מניה
; מרטין קאסבל, אלוף קנדה, אשר
ייצג את ארצו באולימפיאדת מכסיקו
(היה אז חובב) וזכה במדליית־הזהב, ורק
לאחר־מכן פתח בקאריירה מיקצוענית,
והשביעי יהיה או־פו, אלוף המיזרח־הרחוק.
מראה שד נאצי. או־פו מופיע ל־קרבותיו
כשהוא מצוייד במסיבה עשוייה
עור ופלדה גמישה. מסיכה זו הוא חובש
כדי להתגרות ביריביו, המנסים מדי פעם
להסירה מעל פניו.
המסיבה וההופעה של המתאבק מהוות
חלק מההצגה, הן בקאטש מבויים והן
בקאטש בלתי־מבויים, שבו המנצח זוכה
בפרס כספי. בארצות־הברית, למשל, מו פיע
סטאן סקוט (אף הוא מתאבק־קאטש)
כשהוא עולה לזירה ומשווה לעצמו הופעה
של נאצי. הוא עושה זאת כדי ליצור קשר
עם הקהל. עוד לפני עלותו לזירה נכנס
איתו הקהל לעימות. גם המראה הנאצי
הוא, כמובן, חלק מן ה״הצגה״.
מתאבקי הקאט־ש שיגיעו לישראל יש תתפו
בשש תחרויות. השאלה שמעסיקה את
הצופים תמיד היא, אם תחרויות הקאטש
מבויימות או לא. מנחם נוביק, האמרגן
שיביא את המתאבקים לישראל, משיב :
״סידרת התחרויות תהיה במיסגרת אליפות־העולם
בקאטש לשנת . 1976 בתום האליפות
יקבל המנצח סכום כספי, כך שקרוב ל וודאי
שהמתאבקים לא יביימו את התח רויות,
כי כל אחד מהם רוצה לזכות
בפרס.״
בתום כל ערב של תחרויות בישראל,
יזמין המנצח אדם היושב בקהל — מת נדב
— כדי לערער את ניצחונותיו. ה מארגנים
מבטיחים, שאם המתנדב מקרב
הקהל יחזיק מעמד — העיקר שלא ינוצח
— הוא יזכה בסכום של אלף דולר.

אקפד דימר (כמרכז, עם גביע) זוכה כאליפות 75׳
סיכון אמיתי תמורת כסף

מכל מקום, מי שחושב לקחת את ה׳
צ׳אנס, מן הראוי שיגדיל את פוליסת׳
הביטוח שלו, על כל צרה.
ה עו ל ם הז ה 2045

השחקן הגומני האוד 1*110 בא
דניי ם ביש ואד סו ט עד ד ״ ו ת
..אל־עד־ המתאהבת בטייס גרמני ־
והשחקנית התאהבה בו ונוחה אדיו

דא טעית-
אניסה!

וו 1ד ץ־ ר ז־ו־דזזרזזו־ד 1־^1)1וו 1ן רו 1י 0וווו!ן

1וווי*<*ו>ו^*ז**ו.ווווו

נר״ שבהם בלטה משיכמה ומעלה משאר
הדוגמניות, נהגה לשמור על שלווה ואי פוק.
היא
מעולם לא נטלה חלק בוויכוחים,
הקולניים לעיתים, המתנהלים בין דוגמ ניות.
מעולם לא נתנה ידה לרכילות, שהיא
מרכיב רגיל ומקובל בשבוע האופנה, מ עולם
לא התגודדה בקבוצות. כמעט שאין
דוגמנית בארץ שיכולה להגיד מילה רעה
על אניטה. לצורך כתבה זו -שוחח העולם
הזה עם דוגמניות רבות שעבדו איתה.
רובן ככולן טענו כי היא בחורה מקסימה,
אם־כי הודו שבעצם לא הכירו אותה
מעולם.
חייה הפרטיים של אניטה היו ללא־דופי,
עד שהבירה צלם, הידוע כאחד מצלמי־

דוגמנית אניטה לווין
לאמריקה — בעקבות האהבה

הבמאי

השחקן הגרמני הארדי
קרוגר, שהפך לבמאי
ולמפיק סרטים עצמאי. הוא שהה בישראל,
לפני כחודש, כדי למצוא שחקנית ישראלית
שתככב בסרטו. אולם עוד לפני שהוחל
בצילומי הסרט, התחוללה עלילה מסעירה
יותר בין הבמאי לשחקנית, הדוגמנית
אניטה לווין, שנסעה איחו לארצות־הברית.

ך* יא בת מזל תאומים טיפוסית:
1 1/ /שקטה מבחוץ, אבל מבפנים היא
כמו הר־געש.״ כך הגדיר את דוגמנית״
הצילום מיספר אחד של ישראל, אניטה
לווין, אחד הצלמים הרבים שצילמוה.
שהודה כי הוא מעריץ אותה.
אילו ידעה אניטה השקטה והמופנמת
כי יבוא יום והיא תעמוד במרכזה של
שערוריית־רכילות שתקפיץ ממקומה את
כל מושבת האופנה בישראל, היתר, לבטח
מסמיקה מבושה. שכן הצעירה האמריקאית,
שהגיעה ארצה עם בעלה, המהנדס מייקל
לווין לפני כארבע שנים, מוכרת לכל כ צעירה
ביישנית ונחבאת אל הכלים. למי
״רות שנחשבה כדוגמנית־צילום מעולה׳
שתמונותיה קישטו את כל העיתונים ואת
כרזות הפירסומת באוטובוסים ולוחות־
)במודעות, לא הרבתה אניטה ליטול חלק
* י ים החברתיים של תל־אביב. היא סיר )
בה בעקשנות לבקר בפתיחות של תערו־
*נות, בפרמיירות חגיגיות, במועדוגי־לילה
זבמיסעדות מפוארות. תמיד העדיפה לב לות
בדירתה שליד קולנוע פאר, בחברת
בעלה ומספר מצומצם של ידידים.

איש לא ידע הרבה על חייה הפרטיים
1של הדוגמנית, שהגיעה לישראל עם בע לה
במיסגרת חוזה־עבודה שחתם הבעל עם
התע־שייה־האווירית• שמה מעולם לא שור בב
לטורי־הרכילות, תמונתה מעולם לא
הופיעה במדורי החברה. בשבועות־האום־

הברית, היו הכל בטוחים כי היא נסעה
כדי לחסל אחת־ולתמיד את פרשת היח סים
האסורים עם צלם־האופנה. מודגם
שמייד לאחר נסיעתה לקח הצלם את אש תו
לטיול סביב העולם, הגדיר אותו כירח-
דבש שני.
אולם אניטה לווין לא נסעה כדי לשכוח
את צלם־האופנה. היא שכחה אותו כבר
כמה שבועות לפני נסיעתה, בעזרתו של
כוכב־הסרטים הגרמני הארדי קרוגר.

השתקני

11 אניטה לווין באחת
י * מתמונות הפירסומת
שלה, כדוגמנית־צילום, מקצוע בו היתה
מבוקשת ביותר. הארדי קרוגר בחר בה
ככוכבת לסרטו, שעמד לצלס בארץ, אלא
שבינתיים הפכה גם לאשה המרכזית בחייו.

האופנה המצטיינים בארץ. היחסים בין
הצלם הנשוי לדוגמנית הנשואה חרגו
מעבר ליחסי־העבודה הרגילים. היא הי תד,
הדוגמנית המועדפת שלו, אולם איש
לא חשד כי הסיבה לכך, שהיא מבלה ב סטודיו
של הצלם יותר מאשר בדירתה,
אינה קשורה בעבודה דווקא.
אולם אט־אט החלו השמועות עושות
להן כנפיים. דוגמניות שהופיעו בצילומים
משותפים עם אניטה, ידעו לספר על הי חסים
המתוחים השוררים בינה לבין הצ לם
במחיצת אנשים נוספים. השמועות
הגיעו גם אל בעלה של אניטה, מייקל,
וכן אל אשתו של הצלם.
על מה שאירע בבתיהן של -שתי המי־ש־פחות
אין איש יודע, אולם כשנסעה אני־טח,
לפני כחודש ימים, במפתיע לארצות־
אהבה מפגישה רא שונה
דוגר הגיע לישראל כדי לחפש
\ /אתרי־צילום ושחקנים עבור הסרט
אופקים, שהוא קו־פרודוקציה ישראלית־גרמנית
המופקת במשותף עם חברת יש־ראפילם.
אחד התפקידים הראשיים בסרט
הוא זה של דיילת אל־ על המתאהבת ב טייס
גרמני. קרוגר נפגש לצורך זה עם
יפהפיות רבות. הוא ריאיין במישרד ישא־פילס
את הדוגמניות דינה ברכה וחלי
גולדנברג, ואת השחקניות יונה אליאן
ואוריאלה וייט• סוכנות־ד,שחקנים לביאה
הון ורודיקה אלקלעי נתבקשו להמציא לו
תמונה של כל יפהפיה אפשרית. הוא פגש
גם את מונה זילברשטיין ואת אסתר זבקו׳
אך לא מצא את מבוקשו.
לבסוף הראתה לו סוכנת־ד,שחקנים רו־דיקה
את תמונתה של אניטה לווין, והד גישה
כי המדובר בצעירה אמריקאית,
שהעיברית אומנם שגורה בפיה אך היא
בהחלט אינה טיפוס ישראלי. קרוגר נדלק
מייד, ודר-ש במפגיע לקבוע לו פגישה
עם אניטה. רודיקה אמרה לו כי אניטה
נמצאת בשבוע־האופנה, המתקיים בירו
שלים.
קרוגר לא התעצל, עלה ירושליימה
ונפגש עם אניטה. מאז אותה פגישה ד,יר בו
השניים להיפגש.
אניטה לא ניסתה להסתיר את פגישו־תיהם,
ואף התוודתה באוזני חברה דוגמ נית
כי היא מרבה להיפגש עם הארדי קרו־גר
ואנשי־ציוותו לארוחות־ערב. אולם איש
לא חשד כי יש משהו החורג מגדר הרגיל
בפגישותיהם של השניים. אחר הכל, קרו־גר
הכריז כי אניטה זכתה בתפקידה של
דיילת אל־על בסירטד.
קרוגר עזב את ישראל וחזר לגרמניה.
בינתיים היתה אניטד, אמורה להצטלם
לסרט־פירסומת של מכון־הייצוא. כשהגיע
יום־הצילומים המתינו לה הדוגמניות וה צלם
עד בוש. היא לא הופיעה.
במקומה הגיע למקום בעלה, מייקל. הוא
שאל את הדוגמניות אם ראו את אניטה.
כשהשיבו בשלילה, אמר :״אם היא לא
תגיע תוך השעה הקרובה, היא לא תגיע
בכלל. היא נסעה לארצוודהברית.״
אחת הדוגמניות שהשתתפו בצילומי ה סרט
היא חברה קרובה של אניטה. אותה
דוגמנית, גם היא ממוצא אנגלו־סכסי,
ידעה על קשריה הרומנטיים של אניטד,
עם הארדי קרוגר, אך לא העלתה בדעתה
כי הדוגמננת תרחיק לכת עד כדי לעזוב
את בעלה למען הגרמני המפורסם ויפה-
התואר. אולם ימים אחדים מאוחר יותר
הגיע אליה מיכתב, שבו הודיעה לה אני-
טה כי היא נמצאת בארצות־הברית, יחד
עם קרוגר, וכי שניהם עומדים לנסוע
לגרמניה. בינתיים הסתבר, מעיתונים גר מניים,
כי קרוגר הגיש בקשה לגירושין
מאשתו ואם שני ילדיו, פרנצ׳סקה.
את בעלה של אניטה לווין, מייקל,
קשה להשיג בטלפון. שמועות טוענות כי
נסע אל אשתו כדי לנסות להציל את ני שואיהם.

...ושוב
הסק הבינלאומי
הר א שון -ר א שון!

משרד החקל או ת

תוכנית החסכון החדשה

ל ה לן לו חהמ חי רי ם ה מו סכם
ל ־ 7.11.7 6־ 12.1176
במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של הסופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.

התכנית הקצרה
היחידה, הצמודה
גם לדולר לפי
השער הרשמי.

ירקות
עגבניות כדוריות
עגכניות מזנים פחוסים
גז ר
ברום לכן
פלפל קליפורניה
תפוא״ד
תפוא״ד ארוזים באריזה של 2ק״ג

חינם!
ביטוח ח•׳
ן בגובה סכו1
ההסקדה

לצרכן לק״ג
2.85ל״י
3.85
2.55

1.75

2.50

2.90

3.20

בירות

בוא אל
הבנק הבינלאומי הראשון

יש לנו ת שובה
מבצע מיוחד

3 0 , 0 0 0

נחה

די רו ת גינו־ י
ס 1יףראשי. הרצל .59ראשון ־ ל צ יו ן

תפוחים זיהום גודל 6
תפוחים זהום גודל 6.5
תפוחים גרנד אלכסנדר גודל 6
תפוחים גרגר אלכסנדר גודל 6.5
תפוחים מזן אורליאנם גודל 6.5
תפוחים מזן אורליאנס גודל 7
אגסים מזן פפדונה גודל 5.5

לימונים

4.60
5.20
4.30
5.20
5.10
5.40
5.60
4.10

ע 13 1ת פטמים קפואים בשקיות
13.90
מיני תנועוף (עד 1.1ק״ג העוף)
12.13
גודל 1.450( 1ק״ג העוף)
11.39
גודל ( 2עד 1.7ק״ג העוף)
10.32
גודל ( 3מעל 1.7ק״ג העוף)
22.22
כשר הודו ללא עור וגידים דגי כסיף
כסיף כפרוסות קפוא כמגש של 1/2ק״ג
קרפיונים

9.50
18.20
14.10

1.10 +ל״י
97 +אג׳

1.78 +ל״י

76 +אג׳
1.46 +ל״י

יתכנו שינו• במשךהש בו ע

היזולס הזה 2045

..ארעד, העיתונאים והטיסה למכסיקו

האם לא מחפים יותר?
בעיקבו ת פרשת ידלין הכריז ראש־הממ
שלה פעמים אחדות, כי ממשלה זו
אינה מ חפ ה על חשדות בפלילים, וכי
כיום היועץ־המישפטי״לממשלה מו סמך
לפעול ללא התערבות• ולא רק רבין,
אלא כל נציגי ה מי ט סד מצביעים בגאווה
על פרשת ידלין, כדוגמה לכך שהיום אין
ה שתנה.
סוגרים עוד תי קי ם, ושהכל
ה או מנ ם י

כץ• פסק־הדין קובע במפורש :״בין מקבלי
הגמ״ חי ם היו גם יושב־ראש מועצת
ה מנ הלי ם וראש אגף הכספים .״ ועוד
קובע בית־המי שפט העליון נ
״כפי שהשתדלתי ל הר או ת, ידוע ידעו
מנהלי החבר ה על עצם קיו ם החשבון
ה מיוחד ועל מ טר תו לשמש קרן למ תן
הלוואות־רכב ...אוסיף כאן, כי העובדה

הישג חשוב הושג תודו ת למ שא־ומתן תוקפני של
ה ת חבור ה גד יעקובי וסמנכ״ל מישרדו אהוד גרא.
עם פ תי חתה קו עמדה לפני ״אל-על״ הבעייה של לחץ העיתונאים המבק שים
ל טוס ב טיס ת־ הבכור ה. ת חיל ה ה חלי ט ה החבר ה כי ת טי סלמכ סי קו רק צוות־טלוויזיה
ונציג של סו כנו ת החד שו ת ״עתי״ם,״ שיעבירו אתה חו מר לכל העיתונים.
סוכנו ת ״עתי״ם״ הודיעה כי אין באפ שרותה להקציב 2800 לירות ל מס־ הנ סי עו ת
עבור טיסת״כתבה .״אל־על״ הציעה כי י טו ס נציג של עיתון א חר, וכאן ה חלו הבעיות.

בסופו של דבר י טו סו ב טיס ת־ הבכור ה נציגי ה טלוויזיה ,״מעריב״ ,״ידיעות-
אחרונות״ ,״דבר״ וה״פוסט״ .הםי תלוו למי שלחת הרישמית של מישרד״התחבורה,
שתמנה כשיבעה איש•
אגב, המי שלחת
תמנה 70 איש !

המכ סי ק אי ת, המגיעה השבוע ארצה ל ח תי מ ת

החל משפם עוד
נגד..אלייך
יו״ר לשעבר אלדרוטי
בלי תביעות

הדרישות

שהתביעה לא קראה לעדות אף אחד
מ המנכ״לי ם, ויתרה ברגע האחרון על
עדותו של אלברט ליי /שהיה רשום
בכתב״האישום כעד״התביעה, מעוררת
לפחו ת ת מיהה״ .

הממשלתיות

בפסק־דינו מאמץ בית-המי שפט העל יון
א ת המלצתו של בית״המי שפט״המחו-
זי, כי יש לבחון א ת אחריו ת מנהלי-
החבר ה למעשים.

חוזר של ראש אגף שיווק נוסעים ב-
״אל-על״ ,סשה דפנה, מגלה פרטים
הנוסעים לחו״ל
מד הי מי ם על כמו ת
מבלי לשלם, באמצעות ״אל-על״ בתקופ
ה שבין 1.4.76ו־ .30.6.76 כדי לתת
למישהו כר טי ס -חינ םמח תי מי ם שר בממשלה
על טו פ ס הקרוי דרישה-ממ-
ריקווס ט),
שלתית (ג׳י-אר, גאוורמנט
ו הוא קובע כי הממ שלה דורשת לתת
כרטיס״חינם לפלוני אלמוני מטעמי מדי נה.

כאן מימצאי בית״המישפט-העליון,
הידועים יפה ליועץ־המישפטי״לממשלה.
האם העמידו א ת מנהל ״עמידר״ לדין !
ככל הידוע, לא. אלדרוטי עדיין משמש
ראש ה מוע צ ה־ ה מקו מי ת מיגדל״העמק, והוא
א חר אי על כספי ציבור, מועמד במ
קו ם ריאלי לכנס ת, חו ת ם על מי ס מך
קניג, א חר אי על פיתוח הגליל. בקצרה
— איש רב-פעלים, כאילו לא היה א חר אי
למעשיו של כץ ושותף ל הנ או ת מן הגניבות
ב״עמידר״.

בידי ״אל-על״ כמה אלפי טפ סי ם כאלה,
ח תו מי ם בל אנקו, והיא משתמשת
בהם כרצונה. בהתאם לדין־וחשבון של
דפנה ט סו ב ת קו פהבת שלושת החוד שים
בשיטה זו 3334 איש, מזה 2422 מאב-
טחי״טיסה. השאר מתחל קי ם כך: קידו ם
מכירות נוסעים 145 קונגרסי ם —
; 78 סוכני ם ו מלונ אים 326 צליינים
ומארגני-קבוצות 38 חברה-בת של

מרדכי בן־־ארי,

ושר״

א ם נציג של עיתון־ערב א חד, מדוע לא שניים יואם עיתוני ערב, מדוע לא
בוקר ז

הדעת נותנת כי בפרשת ידלין הסת בכ ה
הממשלה, ועתה היא מציגה אתה עניין
כדוגמה לאי-סגיר ת -תיקי ם, בעוד
שבכל מי קר ה שבו ניתן שלא לפתוח
תיק, עושים זאת• דוגמה? בבקשה. פר שת
חברת״הנכסים הל או מי ת ״עמידר״.
חברה זו הי ת ה בחדשות לפני כשנה,
ב עקבות גילויי ״העול ם הזה״ על השי״
מוש-לרעה שעושה גיזבר החברה, צבי
כ ץ, בכספיה, תוך ניצולם לטובתו ולטו ב
ת קבוצה מצומצמת של עובדים בחברה.
תוך הגילויים התברר כי גם מי שפיה
מנכ״ל החברה וכן יושב-ראש מועצת
ה מנ הלי ם שלה, צבי אלדרוטי, נה נה
מגניבות אל ה, והוא-עצמו וכן א חו תו,
שאינה עובדת ״עמידר״ ,קיבלו הלוו או ת
מן הכס פי ם של כץ; אבל לא רק אלד־רוטי,
גם בכירים א ח רי ם בחברה נהנו.
צבי כץ הורשע בבית־המי שפט ה מ חו זי
בתל״אביב, ועירער על ההרשעה בבית־המישפט
העליון. פס ק -הדין המלא בעניינו
של בית״המישפט העליון (ע״פ
)515/75 קובע, כי מועצת-המנהלים וה-
מנכ״לים שהתחלפו, ידעו על הסדריו של

הקו החדש של ״אל־על״ למכ סי קו, שייפתח ב״ 9בחודש זה, מ הוו ה הישג
רב״משמעות לחברה• בשלב הראשון, עד דצמבר, ת טו ס החברה דרך קנד ה עם
חנייה באירופה. בשלב השני, כאשר יי חתםההסכם עם שילטונות איי בהאמה,
ת טו ס ״אל״על״ מלוד עם זכות העלא ת והורדת נוסעים בציריך, אמס טרד ם ורומא,
לחילופין, תנ ח ת שוב באיי בהאמה עם זכו ת העלא ת והורדת נוסעים, ותגיע
למכסיקו״סיטי. ב חוז ה בין מדינת ישראל למכ סי קו הו בטחהל״אל־על״ זכות
העלאת והורדת נוסעים ממכ סי קו לניו־יורק או דרו ם־ אמריק ה.

״אל־על 94 הסדרי פירסו מ ת —
; 17 מלווי עולים 31 מוזמני ם שונים
8טייסי חיל־ה אוויר ונ שותיהם
— ; 88 מינהל תעופה אזרחי ת 32
עיתונאים וצלמי-טלוויזיה 88 מזה
ישראלים — .47

דשות־הומלים ועורני־הדין ()1
בגליון ה קוד ם ( )2043 סופר, כי רשות הנמלי ם ה חלי ט ה לחדול ל היו ת מיוצגת
בבית״המישפט על-ידי פרקלי טו ת המדינה — מה שעלה לה בשכר שני עורכי-דין
שעבדו במישרד פרקלי טו ת המדינה — ו מ סר האת הטיפול המישפטי בכל בעיותיה
למישרד עורכי״הדין ״זיסמן־בנדור.״ מסיר ה זו נעשתה ללא מיכרז ׳,בניגוד לכל
כללי ה חברו ת הממ שלתיות.
בינתיי ם התברר כי המישרד קיבל, מייד עם התחלת עבודתו, מפרקלי טו ת
המדינה 1500 תי קי ם. הוא עובד לפי שכר של א חוזי ם מכל מיקר ה, שולח א ת
הח שבונות לכל נמל לחוד ולא ל הנ הלת הרשות בתל-אביב, כנראה כדי למנוע
ה סב ת ת שומת-לב ל סכו מי ם הגבוהים שהוא גורף. חישוב צנוע, של שכר ממוצע
של 1000 לירות ל תי ק, יתן סכו ם של 1.5מיליון לירות שכר-טירחה, שיקבל מישרד
אלמוני זה של עורכי־דין על ה תי קי ם שקיבל מרשות הנמלי ם מייד בהתחלת עבודתו.
אולי מוכן אהרון רמז, מנ הל רשות הנ מלי ם, ל הסביר מדוע ה ח לי ט להעשיר
א ת ״זיסמן-בנדור״ דוו ק א, ללא מיכרז וללא ניסיון לחלקאת העבודה בין כמ ה
מישרדים ז
אולי יסביר מדוע עזב א ת פרקלי טו ת המדינה, הזולה לאיו״ערוך 2האם הוא
סבור כי הוא יכול לעשות בכספי המדינה כרצונו 2
ככל הידוע, קיי מ ת באוצר רשות חברו ת ממ של תיו ת, בראשות מרדכי ברגר,
שלעבר מנ הל נמל אשדוד. מדוע הוא שותק ז
הדן בית״הדין הבינלאומי בפ אריס,
בתביעות אזר חיו ת, החל לדון בתביעת חברת תישלובת ערד הי שראלית נגד
״אלייד-כימיקלס״ .״ערד״ תובעת 70
מיליון דולר פיצויים מן החברה ה א מריק
אי ת, על שדרך ניהול תישלובת ערד
גרמה לאובדן כל הה שקעה וכן לאובדן
רוו חי ם.
א ת התביעה הגיש עורך־הדין אברהם
לווין, ה מטפל בנושא זה בלבד
מזה שנתיים• תישלובת ערד עצמה הח ליטה
להמ שיך לפעול ב מ תכונ ת מצומ צמת,
בלי ה רי א ק טו רי ם הגדולים. היא
תקבל חומצת -מלח מוכנה מ״מיפעלי ים
המלח״ ,מ מי ת קן הפריקלס, תייצר מהם
20 אלף טון חומצה זר ח תי ת לשנה.

ה חוז ה כאן,

ימי ק שי
ד..עסיס״
חברת ״עסיס״ ת סיי םאת שנת 1976
ב הפ סד של 15 מיליון לירות לערך• הפסד
ז ה אינו ה מכ ההא חרונ ה הצפוייה
לחברה .״עסיס״ ניצלה משואה כאשר
״ החבר ה לישראל ב׳״ רכשה ב ה ״/״26
והפכה המישענת הפיננסי ת שלה. כיום
כבר ברור, כי ״ החברה לישראל ב״׳
צפויה לפירוק, שכן יוזמיה לא הצליחו
לגייס א ת הה שקעה ה מיני מלי ת הדרושה,
לפי ה חו ק, לקבלת הטבות 30 ,
מיליון דולר. יותר מ״ $מיליון דולר ח סרים
להם, ועתה כמעט ודאי כי החברה
תתחסל. במקרה כזה היא תמכור א ת
ה שקעתה ב״עסיס ״ ,וחברה זו עלולה
להימצא במצב ק שה.

ובינוביץ ־ נציג בעלי־ההון
התנהגות האוצר ב שאלת הסוב סי דיו ת
השבוע מוכי ח ה שוב כי יהושע רבי״ שהפך נוביץ, סוחר־הברזל לשעבר
מנהל-ח שבונות ב״משביר המרכזי״ וקיבל
א ת תיק האוצר, מייצג א ת בעלי־ההון
בלבד ומוביל א ת מיפלגתו לאובדן שליט
תהבהסתד רו ת.
האוצר טען כי יחס רו לו מיליארד
לירות בתקציב השנת. מיליארד לירות
שמס־הערך־המוסף
אלה י חסרו, כיוון
אינו משולם אלא על״ידי מחצית החייבי
ם לשלמו. הכסף חסר לאוצר כי בעלי־ההון,
העצמאיים ו ה חברו ת, אינם משלמים
אתה מו טל עליהם במס־ערך־מוסף
ו ב מס -הכנס ה. ומה עושה רבינוביץ זהאם
הוא פותח בגבייה רצינית מ אל ה שיש
לחםז לא. תחת שיגדיל אתה הכנ סו ת,
הוא בוחר בדרך השנייה: קיצוץ ב הוצאות.
אין
הוא מקצץ ב הוצאות הממ שלה
על שירותים מיו תרי ם, כמו ה סו כנו ת
היהודית, מישרדי־ממשלה מיותרים, או
הלוו או ת לא-נחוצו ת ליקירי האוצר. הוא
בוחר לקצץ בסובסידיו ת.
האוצר מסב סד כיו ם שתי שכבות :
א ת שיכבת החל שים, באמצעות הוזלת
מצרכי־יסוד כמו חלב ול ח ם, ואת שיכ-
בת בעלי־ההון באמצעות הלוואות״פיתוח
בריבית נמוכה. סו בסידי ה זו לבעלי־ההון
באמצעות הלוו או ת עולה לאוצר כשני
מיליארד לירות לשנה.
האוצר מסב סד א ת בעלי״ההון גם באמצעות
שמירת ערך איגרות־החוב ה צמודות,
והבטחת ההצ מדה המלאה למי
שמשקיע כסף ברכישת איגרות־חוב. מי
שמשקיע עבודה בייצור, מקבל משכורת
לא-צמודה ו תו ספ ת-יו ק ר מקוצצת ומ
או חר ת. מי שמשקיע כסף בניירות, מ ק בל
הגנה מלא ה וריבית גבוהה.
מה מקצץ רבינוביץ ז לא בסוב סי דיו ת
לבעלי-ההון, אל א בסוב סי דיו ת לחל שים.

הייפלא כי אפילו מזכיר ההסתד רו ת ה נוח,
ירוחם משל, ה תמרד וסירב ללכת
בדרכו של רבינוביץ ז השאלה היא רק
א ם מבין משל, כי ויתור לרבינוביץ יחסל
א ת שילטון המערך בהסתד רו ת בבחירות
הקרובו ת, ומכאן שגם הוא לא יוכל
להמשיך כמזכ״לההסתד רו ת.

קולנוע סרטים הטראומה שהפכה
למאדש־ניצחון

אנו שנר ם

מב ח ר מז כי רנ ת
אלקטר תי ח *
עם מכ שיר הפ עלה מ ר חו ק,
פועלות 24ש או ה כי ממה !

צעיר בן • ,24 מסיים לימודיו לפני זמן
קצר בבית־הספר לקולנוע ברומא, הגיע
בקיץ 1965 לפסטיבל־הסרטים בלוקארנו,
שווייץ, עם יצירת־הביכורים שלו תחת
בית־שחיו. שמו של הצעיר היד. מרקו
בלוקיו, ומשהוקרן סירטו, אגרופיס בכיס
בפסטיבל, הפך מייד נושא־הדגל של ה קולנוע
האיטלקי הצעיר, סמל המרידה
במוסכמות וההתקוממות נגד הדורות ה קודמים.

שנה לאחר־מכן. ישוב פסטיבל לו־קארנו.
האטרקציה העיקרית בו: סרט בשם
מארש הניצחון. הבמאי: מרקו בלוקיו.
ההבטחה שנסתמנה אחרי הסרט הראשון,
פרחה והתגשמה במלואה. וזאת, למרות
שבין השניים הספיק בלוקיו לעשות שלו שה
סרטים בלבד, שאחד מהם היה הזמנה
שנפלה לידיו כאשר הבמאי המיועד חלה
ברגע האחרון.
ננד פסטיבל ונציה. בשנים שחלפו
מאז אגרופים בכיס הפך בלוקיו שם־דבר.
הוא האיש שהעז לומר, מבלי להסמיק,
כי ״פלמי, אנטוניוני וויסקמטי מתעניי נים
בדברים שאין להם עוד נגיעה לדור
שלנו.״ הוא היה אחד המנהיגים •של ה התקוממות
נגד פסטיבל ונציה, אולי משום
•שזה דחה בזמנו את אגרופים בכיס שלו
ואולי משום •שזהו אירוע שבאמת נשלט
על־ידי מוסכמות מיושנות. מילחמתו זו
של בלוקיו הצליחה מעבר לכל המשוער,
מאחר שהפסטיבל לא רק •שינה את אופיו,
אלא שבק חיים לכל חי.
בלוקיו היה זה שהביע ספק בכנות
הקומוניסטים האיטלקיים, כינה את העי תונות
המאואיסטית• ,שהוא מסכים עם
עקרונותיה בקווים כלליים, בכינויי־גנאי
כמו ״אינפנטילית י ודוגמאטית״ והצליח,
בסופו של דבר, להפוד למחנה-של־אדם־
אחד, איש בעל סיגנון פוליטי וקולנועי
מוגדר וחריף הרבה יותר מזה •של בן־
דורו וכמעט בן־גילו, ברנרדו ברטולוצ׳י
(המבוגר מבלוקיו בשנתיים).
כל זה הוא הקדמה להצגתו הקרובה
•של מארש הניצחון בישראל, הקדמה •ש היא
נחוצה ל1שום שבלוקיו הוא אומנם
שם ידוע ומפורסם באיטליה, אולם סרטיו
הוצגו מחוצה לה רק לעיתים רחוקות.
בישראל, למשל, הוצג רק אחד, סין היא
קרובה, סרט פוליטי־סרקאסטי הלועג ל-

גראפיה מוסווית. אם אכן יש בכך אמת,
היא מוסווית היטב, ויש בה יותר מן ה־סימליות
מאשר מן המסירה המדוייקת של
עובדות. אגרופים בכיס היה אולי הקיצוני
בסימליותו מכולם. גיבור הסרט הוא בן
למישפחה בורגנית שבה אם עיוורת• ,שני
בנים חולים במחלת הנפילה (אחד מהם
הוא הגיבור) ,אחות המנהלת עם הגיבור
יחסים אסורים, ועוד אח אחד ״נורמלי״.
הגיבור משליך את אמו לתהום, מטביע
את אחיו החולה, כמוהו, באמבטיה, וכל
מערכת היחסים החריגים הללו באה לתאר
באורח סימלי את ההתקוממות של הנער
נגד הערכים הבורגניים והאווירה החו נקת
שבד, נולד.
סין היא קרובה העביר את הנער המתמ רד,
הגיבור הקבוע של בלוקיו, לתוך התא
המאואיסטי המגוחך. בסרט •שלישי, בשס
האב (חלק מברכה נוצרית) ,הוא מעביר
אותו דרך צינורות החינוך הקאתולי של
פנימיה מחמירה. הכו את המפלצת בעמוד

מיאד ודאוור ב״מארש הניצחון״
תחושה של מתאגרף

חוג ת לחיצי אלקט רנני ת
בעל תזנ רין, מ או שרתע״י מ שרד התק שו ר ת

מב ח ר
חייגנים
או טו מ טיי ם
חיוג חוזר של
המ ספר הנד ר ש
עד לה שגתו

מ . 3.ע. אינ טרנ עויונל ב ע ״ מ
יבואנים ומפיצים בלעדיים
של חבר ת
החברה מ ס׳ 1בארוז״ב
לציוד עזר לטלפון.
תל אביב: רח׳ ה׳ ב אייר , 2
ככר המדינה 1},ל268623,266847,
חי פ ה: כל -שרד, ט ד 04 - 514391
יר 1ע 1לי ם: מנוו -סו ב ר, טד 234994 .־02 -
אזור הדרום: י.וקס. טל 03-958330 .

חיילים ותיקים מתעללים בטירונים בכית־ השימוש
הטירונות כסראומה
צביעות הסוציאליסטית ולחוסר־הישע וה אידיאליזם
הנאיבי של קבוצות מאואים־
טיות קטנות. הסרט הוצג בארץ תחת השם
האווילי ארבע זוויות למשולש, ואיש מן
הקישורים להפצה לא הבין מדוע יצא ה קהל
מאוכזב ממנו.
אוטוביוגראפיה מוסווית. יש הרו אים
בסרטיו של בלוקיו מעין אוטוביו-

האשון, אותו סרט •שביים בלוקיו תחת
במאי אחר (סרג׳יו דונאטי) •שחלה, חרג
במיקצת מן המיסגרת האוטוביוגראפית,
כאשר הציג בצורה פראית את אמצעי־התיקשורת
ככלי אדיר לאחיזת עיני־ההמונים,
כאשר איל־עיתונות (שאותו גי לם
ג׳אן־מאריה וולונטה) מצליח להאשים
ביטניק חסר־ישע בפשע •שלא ביצע כלל.
העו ל ם הזה 2045

פרנקו נרו המפקיד הסרן הגגרי
ממענה — למעונה
טראומה ושמה טירונות. מארש
הניצחון בא כאילו לסכם את כל החוו יות
הקודמות, כאשר הגיבור הקלאסי של
בלוקיו, בן הבורגנות הרגיש שאינו מס תדר
עם העולם׳ עובר את הטראומה ש שמה
טירונות בצבא.
לכאורה, אפשר להתייחם לסרט החדש
של בלוקיו כאל סאטירה אנטי־צבאית קי צונית.
ההתעללות של ותיקים בטירונים,
כולל דליי־צואה מרוקנים על ראשי הח דשים,
כשהם ישנים בלילות בתוך מיטו תיהם,
מיסדרים מתישים בהם שוברים
בשיטתיות את אישיותם, האוכל המעופש
שמאפשר לאחראי על המיטבח להתעשר,
ופולחן־הגבריות הרעשני, שבא לחפות על
חידלון מיני.
כל אלה מוצגים בצורה בוטה ביותר,

מן הדמויות הפועלות בסרט הופכת מעונה
ומענה בעת־ובעונה־אחת. החייל הרגיש
לומד, בדרך הקשה, להשתלב בתוד המימי
סד׳ ומעורר נגדו את חבריו, כשהוא הופך
בן־סודו של הסרן שירד לחייו בהתחלה.
הסרן (פדנקו נרו) עצמו, סמל של גבריות
בטוחד,־בעצמה וחסרת־פשרות, אכול ספ קות
לגבי נאמנותה של אשתו, שחיי־המישפחה
שלו הם גיהינום של צעקות
היסטריות, מעשי״אונס ומהלומות בלי סוף
(השחקנית מיאז מיאו תיארה את הרגשתה
לאחר ההסרטה כ״תחושתו של מתאגרף
המום ׳שמתפלל לשמוע את צילצול הגונג
המושיע״) .האשד. מנסה למצוא נוחם ב זרועותיו
של קצין אחר, יפהפה מיקצועי
(מגלם אותו השחקן פאטריק באוור, שהיה
תקופה מסויימת בן־זזגה של מיאו מיאו
בחיים) ,שאינו מסוגל להבין כי אשד, דו רשת
קצת יותר מאבר־מין בעל זיקפה
מתמדת.
תרגילי־סדר. וכן הלאה, מעגל אינ סופי
של מענים ומעונים בעת־ובעונה־אחת,
טירונים סובלים שהופכים ותיקים
מתעללים, רגישות פיוטית שהופכת צבי עות
קיצונית. אף לא אחת מן הדמויות
בסרט מחוסנת מפני התופעה, והסימליות
של התמונה הפותחת והמסיימת מצביעה
על כך היטב. הסרט נפתח במצלמה המת בוננת
בכיתודחיילים ,־שעוסקת בתרגילי-
סדר. מבלי שהמצלמה תזוז ממקומה, ורק
בעזרת שינוי המיקוד, עוקב בלוקיו אחר

הדרך שבה מצליח מפקד הכיתה, בדריש תו
ההולכת ונשנית לטירון (גיבור הסרט)
לחזור על שמו ודרגתו, תוך שהוא מת קדם
בכל פעם צעד אחד קדימה, מתקרב
אל המצלמה ומתרחק מן הכיתה. זוהי
אחת הסצינות התמציתיות והמהמות ביו תר
של שבירת רוח האדם.
ואילו בסוף הסרט עוקבת המצלמה אחר
אותו הגיבור, שהוא כבר ותיק בצבא,
הולך לאורך מיגרש־ד,מסדרים שעה ש רוחו
של טירון אחרת נשברת בדיוק באותו
האופן. שוב צילום רצוף, הפעם כשהמצ למה
בתנועה, מתרכז לכאורה בדמות ה מהלכת
על רקע הכיתה שעושה תרגילי־סדר,
שעה שפם־הקול עליו נשמע קולו
של הטירון שנדרש לזעוק בלי־הרף את
שמו, מחזיר את הצופה להתחלת הסרט.
כיזוי האשה. התמונה שהושלמה היא
הרבה יותר מאשר דיוקן הצבא האיטלקי.
אומנם כל זה קיים, בכל הדר צבעיו ה קודרים.
אולם מאחריו מסתתרת ביקורת
חריפה ונוקבת של כל החברה האיטלקית,
של השוביניזם הגברי חסר־ההתחשבות,
של ביזוי האשד״ של פולחן הגבורה, של
התעללות ביוצאי-הדופן, ביקורת על כל
הערכים אשר הפכו כימעט־מקודשים ב מסגרת
המימסד הבורגני של ארץ־המגף.
איש אינו מרוויח מכל העניין, גם לא אלה
שנמצאים למעשה בראש הפירמידה החב רתית.
כולם קורבנות של מערכת־ערכים
שיצרו לעצמם, של הרצון להיראות חז
קים
מכפי שהם באמת, ולאלץ אחרים להי דמות
אליהם ולהפוך ברגים קטנים, אפו רים,
זהים וממושמעים־להפליא.
״אני משתדל לשמור על מרחק מסויים
מן המתרחש על הבד, כדי שלא להקהות
את חוש־הביקורת על־ידי הזדהות יתירה
עם אחת הדמויות,״ אמר פעם בלוקיו,
באחד הראיונות .״המצלמה שלי עוקבת
אחר דמויות, לעולם אינה יוצאת לפגוש
אותן,״ הדגיש. והוא נמלט מן היופי־לשמו
בכוונה־תחילה, כדי שדבר לא יטה
את תשומת־ליבו של הצופה מן הנעשה
על הבד, או יקהה את עוצמת הסצינה.
לעומת ברטולוצ׳י, שנסחף אל הפאר ה־אופראי
ואל ההעמדה הדרמאתית בכוונה
( 1900 גדוש בסצינות מסוג זה) ,מפשיט
בלוקיו את סרטיו מכל קישוט מיותר. הוא
הכריז פעם, שאחד הבמאים הקרובים ל־ליבו
הוא בילי ויילדר, וזה היד. כשוויילדר
עדיין לא חזר לאופנה. ואכן, הסרקאזם
עול בלוקיו, חוסר־הרחמים שבו הוא מת ייחס
לדמויות שבסרטיו וחוש־ד,ביקורת
המפותח שלו, מזכירים בהחלט את במאי
כותרת ראשית.
ומי יודע, ייתכן שהשפה הקולנועית ה נוקבת
הזאת של בלוקיו, הדרך הישירה
וחסרת־הפשרות שבה הוא נוהג לפרוש
את עלילותיו לפני הקהל, ואשר מגיעה
לשיאה במארש הניצחון, היא שמקשה על
כל אלה שניסו ללכת בדרכיו או לחקותו,
להצליח.

סחף־חועץ>כו
בב>ת־בועות

מיקרה פראצ׳ידו פ״מאדש״
המעגל נסגר

מאחר שבלוקיו החליט כבר מזמן שהוא
אינו מתעניין בהתייפיפות הנפש, אלא
מעדיף להשליך את העובדות בצורה ה ברוטאלית
ביותר בפני הצופה, כדי לאל צו
להתמודד עימן. אולם, אם אנטי־מילי־טאריזם
הוא כל מה שיש לבלוקיו להציע,
לא היה סרט זה מרתק כפי שהוא באמת.
העובדות היבשות, הסי גנון הריאליסטי
החריף, והכוונה הברורה של העלילה, כמ עט
שמעוררים אפילו ספק ביכולת הסרט
לשכנע. ואכן׳ בשלבים מוקדמים נראה
כאילו מדובר שוב באחד מאותם סרטים
מיליטאנטיים, כלומר עוד מינשר תעמו לתי
שבו מציג יוצר הסרט רק אותו צד
של המציאות שמשרת את מטרתו, ומתעלם
בכוונה מכל השאר.
ניהינום שד היסטריות. אלא שכאן
מכין בלוקיו הפתעה לצופיו. מן הלבן-
שחור של ההתחלה, כאשר ברור שגיבורו
(מיקלה פלאצ׳ידו) ,הנער הרגיש והעדין,
הנירמס על־ידי מימסד רודני חסר־נשמה,
מתחילה לפתע התמונה, בהמשך, לקבל
גוונים מגוונים שונים, כאשר כל אחת
העו ל ם הז ה 2045

אהבה ואנארכיה (פאריס
תל־אביב, איטליה) — זהו הסרט
הסימפטי והאנושי ביותר של
הגברת לינה ורט מי ל ר, ב שני םהאחרונות. של א כבסרטיה
האחרים, הגיבורים באן אינם קריקאטורות גמורות, אם־כי
לכולם יש נטייה בגיוון זה, והמצלמה אינה נצמדת דווקא
להבעות היותר״בזויות של המין האנושי.
הסיפור נושא את החותם האופייני של אופנת ורטמילר.
איכר פשוט מגיע לרומא, מסתתר בתוך בית״בושת שממנו
הוא צריך לצאת, בעזרת אחת היצאניות, ביום מיצעד גדול,
ולרצוח את מוסוליני. האיכר הוא, כמובן, ג׳אנקארלו
ג׳יאניני, נבוך, מבולבל, נחבא אל הכלים ומגושם יותר מ תמיד.
גם בבחירת היצאנית אין הפתעה — מגלמת אותה
הכוכבת הקבועה־כימעט של ורטמילר, מריאנג׳לה מלאטו.
מכאן שכל המרכיבים ברורים. פוליטיקה (ההתנקשות
במוסוליני ודמותו של פאשיסט, כלקוח של בית־הבושת),
אהבה (שתי יצאניות מתאהבות בבן־הכפר הפשוט) ,הגרו טסק
ה שבאהבה (כימעט כל העלילה מתרחשת בבית־בושת,
שבו האהבה היא מיקצוע ולא תענוג, מעמד חאשה (יצאניות
הן גורם מדרבן לשיחה על הנושא) ,השוביניזם הגברי (גם
אצל הפאשיסט וגם אצל האיכר, וכן הלאה. כל מה שמעניין
את הגברת ורטמילר בסרטיה האחרים, תופס גם כאן עמדה
בולטת.
אלא שאהבה ואנארכיה נראה סרט רגוע קצת יותר
מן האחרים. ההתקפות הקולניות של פס״הקול נרגעות לעיתים,
לרגעים פיוטיים של ממש, כמו הרגעים שאחרי
ארוחת-הערב במוסד, כאשר הנערות מותחות אבריהן ו מתכוננות
לעבודת־הלילה, לקול שירתה הנוגה של אחת
מהן. הדמויות כאן רבגוניות יותר, יש בכולן משהו אנושי

ג׳יאניני תזלאטו — ציון לשבח
שמעורר אהדה מצד הצופה, אם לא הזדהות עימן. וה מסקנה
הסופית של הסרט, כי חיי-אדם תמימים מבוזבזים
לריק — מאחר שמסתבר כי איש מן המהפכנים בסרט אינו
יודע בדיוק למען מה הוא נלחם ומדוע הוא רוצה להתנקש
בעריץ, מעבר לרצון הנקמה האישית שאינה קשורה בשום
אידיאולוגיה — הולמת בהחלט א ת הפסימיזם של הבמאית,
אשר קוברת בכל סרטיה את הסיכויים לשינוי פני העולם.
אולם העובדה שבדרך ל מסקנה נתקלים באנשים חיים
ולא במריונטות, היא ציון בשבח היוצרת.

אין דבש בכוורת
כמו שהכוורת סיימה את תפקידה, ה דבורים
התעופפו להן. ותאמינו לי שאף
אחד לא מלקק שם דבש. עובדה, תראו
מה שפירוד תרתי־משמע יכול לעשות.
ראשונים לנפרדים אי׳נם אלא הצמד־חמד
הנצחי ;ן יינה אילץ, שכבר מזמן לא
שדרנית בגלי־צה״ל אבל עדיין זוכרים
לה את חסר נעוריה, והגיטריסט יצחק
קלפטי הידוע בכינויו צ׳רצ׳יל. אז
השניים האלה, שכולם ניבאו להם חתונה
וילדים וחיים משותפים ארוכים כבר לא
ביחד, ועיינה עברה לגור אצל האמא שלה
בצפון תל־אביב, וצ׳רצ׳יל נשאר לגור
מס הגירושין

בבית שלהם שבדרום תל־אביב. יודעי־דבר
טוענים אומנם ששניהם לא מאושרים
במיוחד מהמצב הנוכחי, ויליבי ליבי להם,
אבל כמו שכולנו יודעים, החיים זה לא
פיקניק.
עוד זוג כוורתי ועוקצני שנפרד הם
אליל־הכוורת גידי גוב, שהפך שחקן־
קולנוע, וחברתו הנצחית ענת, מיגר,
שהיא דיילת באל־על. על זה כבר סיפרתי
אבל השניים, שהיו חברים עוד מתקופת
להקת הנח״ל, נפרדו באופן סופי טוטאלי
־ ומוחלט כבר כמה פעמים, כך שאני לא
מוכנה לקחת על עצמי את האחריות ו להודיע
שמישהו משניהם פתוח כבר ל הצעות.
שיודיעו בעצמם.

הציירת־הגרפולוגית ציפורה ל!הכ ו חברתה
האמנית עדנה כורובוב

ציפורה להב
י -לשיחרור האשה

מצטערת, אבל זה עוד לא הסוף. גם
אלון אולארצ׳יק נפרד מחברתו
ונסע לו ללמוד מוסיקה בארצות הברית.
אומרים שיפה מתנחמת כיום בזרועותיו
של רופא ירושלמי מבוקש, ומי שמכיר
את אלון טוען שאין מה לדאוג גם לו.
נערות בוסטון כבר עומדות אצלו בתור.
ואחרונים אחרונים חביבים ונפרדים הם
המתופף מאיד פגיגשטיין, המגלם ב ימים
אלה תפקיד מרכזי בסירטו של
אברהמלזה הפנר וידידתו, הבוטיקאית
דבורי ריס, שניתקו ביניהם את היחסים
ושם כך טוענות השמועות, זה באמת סופי
ומוחלט ודי.
אז מי נשאר י כן, אסתר (כמו קלמר)
ואפריים שמיר עוד נשואים תודה
לאל, וגם יוגי רבטר שומר על נאמנות
עיקשת וראוייה-לציון ל-חברתו דפנה.
ומה עם דני סגדרסץ? או. מי שטוענת
שהיתר. חברה שלו יותר משבוע ימים,
שתקום !

יפה,

דבורי ריס זמאיר פנינשטיין
מספיק ודי

הצעה

שאי־אפשר

מה אגיד לכם, אמרתי שלאנגלים יש
טעם טוב. אחרי ככלות הכל, אל תשכחו
שהם המציאו את טוויגי ואת ג׳ין
שרימפטון, שלא לדבר על ג׳ולי
בריסטי ושאדלוט דאמפדינג ועוד.
ולמה אני נזכרת בטעם הטוב של ה אנגלים
דווקא כעת?
מפני שבימים יפים וטרופים אלה, של
קיץ־לא־קיץ וחורף־לא-חורף, אני מטיילת
לי לתומי ברחוב דיזנגוף, כשלפתע מו פיעה
מולי חתיכה משגעת, מתולתלת-
שיער, עם חיוך מאוזן לאוזן. אני, מרוב
קינאה, מרימה את האף ועוברת לידה
מבלי להניד עפעף. אלא שהיא לא מוו תרת.
תופסת אותי ככה בידיים ואומרת

לי :״מה זה, כבר לא אומרים שלום?״
הסתכלתי פעם, הסתכלתי פעמיים, וב פעם
השלישית זיהיתי סוף־סוף את הדוג מנית
היפהפייה חלי גולדנברג, אבל עם
פריזורה חדשה אה-לה־אפרו. אחרי ש אמרתי
לה שלא תעשה את עצמה, כי
בטח כל מי שהיא פוגשת לא מזהה אותה,
הודתה בפני שהיא בצרות ושהיא צריכה
עכשיו ללכת עם כרטיס-ביקור על המצח,
מפני שהאפרו משנה אותה לגמרי.
שאלתי אותה על מה ולמה השינוי
הדראסטי וחלי, שהיא בחורה ספונטנית
ולבבית, ירדה עלי עם סיפור ישר מה סרטים.
מסתבר שאופנאי אנגלי הגיע

לסרב

לישראל, ואחרי שבדק ובחן והציץ וראה
את כל דוגמניות הצמרת והשורש של
ישראל, נפגע משתיים בלבד: מחלי גול דנברג
הנ״ל ומדינה כרבה, גרושתו ד
אם־בתו של טדי שאולי, אחיו של רפי.
והאנגלי לא רק נפגע, אלא הוא גם
הציע להן סיבוב משגע ברחבי אנגליה,
כולל שהות של שבוע בלונדון וצילומים
בירחוני־האופנה הבינלאומיים ווג יואל ן-
נזייפר, ומלונות סוג אל״ף ומשכורת סטר-
לינגית עם כמה אפסים טובים, ובקיצור,
הצעה שקשה מאד לסרב לה. וכל זה,
פלוס השליחות הלאומית של הפצת אופנת
ישראל בגויים.
אז חלי ודינה באמת לא סירבו, וב חודש
הבא יהן מתעופפות להן חוצה-לארץ.
|^נאחל להן בהצלחה!

( רדפט) הגיעו סוף־סוף לידי החלטה
משותפת. הן עורכות השבוע מסיבת-
גירושין משותפת, ובכך יציינו את דרכן
החדשה, בייעודן כנשים משוחררות ה דוגלות
בשוויון־הזכויות לנשים האופנתי
כל־כך.
ציפורה עמדה כבר לפני שנים להתגרש
מבעלה, כני להב, אך במילחמת יום-
הכיפורים הוא נפגע קשה ברא־שו, וזה
עשה לציפורה משהו. הם החליטו לשוב
לחיים משותפים, אבל אלה ארכו רק עוד
שלוש שנים והגיעו לקיצם.
בזמן שטיפלה בבעל, וניהלה לבדה את
ענייני הבית, מצאה ציפורה כוחות ואופקים
חדשים, ומי שהיתר. מנד,לוד
חשבונות בעבר, החלה לכתוב ולצייר.
תמונותיה הן מקוריות, ועשויות צרוף
של פיסות בדים עתיקים, שאותן היא
מוצאת בשוק-הפישפשים או בסיוריה ב בתים
ערביים ואצל מישפחות מיזרחיות,
הרואות בה בחורה תמהונית.
היא גם למדה גרפולוגיה אתל מומחה-
הגרפוליגיה הידוע נפתלי פוקורני,
והוא היה גם האיש שהציע לה לפנות
לתחום האמנות.
חברתה עדנה, לעומתה עוסקת באמנות
כבר כמה שנים, כסטודנטית לתיאטרון ב אוניברסיטת
תיל־אביב, שם היא עושה
עכשיו את המאסטר שלה. עדנה, שנישאה
במיצהלות ותופים לפני שנה וחצי, מתג רשת
כעת בקול דממה דקה. בעלה היה
פיליפ רוסט, מלונאי וכלכלן שמשמש
היום סגדהמנהל של מלון עין־בוקק ב סדום.
לפני
שהגיע ארצה מגרמניה, לפני
שנתיים, היה פילים רוסט בעל-מלונות
ומיליונר, נשוי ואב לארבעה ילדים. אחרי
גירושיו עלה ארצה, וקיבל תפקיד ניהולי
במלון רמאדה אינטרקונטיננטאל בתל-
אביב, שם גם נערכה חתונתו עם עדנה
שהוחגד. ברוב עם ופאר במקביל לפתיחת
המלון.
אך הנישואין לא עלו יפה, וכבר לפני
כמה שבועות סיפרתי לכם שהוא ניראה
רוקד במועדון קווה בתל־אביב עם ידידה
מבוגרת, ושאדטו־טו הולך לקרות אצלו
משהו. ואומנם, חוש־הריח המפורסם שלי
לא היטעה אותי. אשתו־לשעבר וחברתה
יוצאות לדרך משוחררת חדשה.

בת במזל יהלום
כשנעמי, רעייתו של •טימחה לוס־טיג
,׳שהוא מראשי היהלומנים בארץ,
ילדה לו בת בכורה בשם רוני, מן הסתם
יהלומים הוא ילא הביא לה במתנה, זה
יש לה כבר בין כה וכה.
ההפתעה האמיתית היתה — הופעה חיה
בטלוויזיה, בתוכנית עלי כותרת, לפני
מספר שבועות, שבה הוצג שימחה (׳)39
כיצואן־ד,יד,לומים מיספר אחד של ישראל.
כי לשימחד. מגיעה הרבה שימחה, כ זכות
מלאה. ראשית, על אף גיילו הצעיר
יחסית, הוא נחשב כאחד היהלומנים המב ריקים
והמצליחים בארץ, ויש טוענים
כי כשראש הבורסה ליהלומים משה
*טניצר, יפרוש מתפקידו, יהיה שימחה
המועמד הטיבעי לרשת אותו בתפקיד זה.
בינתיים הוא רק חבר הנהלת הבורסה,
ובעל עמדת-כוח רצינית בבית היהלומים.
שנית — הוא היה במשך שנים רווק

מושבע ומבוקש וניראה הרבה במקומות-
הבילוי במישחקי־הכדורסל של קבוצת
מכבי תל־אביב, כאורח־הכבוד.
רבים ראו את דמותו בכיסא־ד,גלגלים
— שאליו הוא רתוק מאז נפגעו רגליו
באחת מפעולות־התגמול — כשהוא מלווה
על־ידי חברו הטוב ביותר, יוסי אוי ב־סנדרוכיץ,
המצליח בעיסקי הגומי וה פלסטיק.

היו צמד קבוע, ואף היתד, להם
סירת־מירוצים שבד, נראו, בזמנו, מדי
סוף־שבוע, בחוף טבריה, בין נערי-הזזהר
של תל-אביב.
עד שהחליט חברו יוסי, להינשא ו שימחה,
שנשאר לבדו, נזכר באחות ש טיפלה
בו, נעמי, והחליט שהגיע הזמן
שהוא יטפל בה. הם נישאו ובנו את
ביתם בהרצליד,־פיתוח. ועכשיו, כשיש לו
גם בת במזל־טוב, הוא לא רק עשיר, אלא
גם מאושר.

חי -ץ

^;ג 3 2 1 1 9

0ט ג ! ססןסג 0ו
. 0 1 /0011,14א: ז
• . 0 x 0 4 ,1 1 0א: ז 0 .1

111140.8:01. 0011.£ס״והזזז

01.0 1 ,0 4מ 4X0 140111:.
0 £ 14111. 4.4.61א

האדדינד שואו גודוביץ (מימין),
שהחליטלהציל את ת ל ״ אביב
מציע, בהתנדבוונ, פיתוונווז (1קוויים
לבעיותיה האורבניות של תדאביב -
אבל העירייה וראשיה מסובים לקבלן

פיל ה ל כן המפורסם ביותר במדינה
י י בשנים האחרונות הוא אותו גוש־בטון
מיפלצתי, אשר הוקם בתקציבי-עתק של
עשרות מיליוני לירות בדרומה של תל-
אביב, ואשר נועד לשמש׳ במקורו, כ-
תחנה־המרכזית החדשה.

״הבעייה העיקרית היא מה לעשות ב תושבי
איזור רחוב לווינסקי ובעיקר, אח רי
הפינוי שמוסכם כבר על דעת הכל,
מה לעשות בבתים שיפונו. ההצעה ש הגשתי
לעיריית תל-אביב, היא להפוך
את הבתים לגלריית־זכוכית גדולה, שבה
יציגו חברות שונות את מוצריהן, לפני
מאות אלפי הנהגים והנוסעים שנכנסים
מדי יום ביומו לעיר דרך הכניסה הזאת.

בינתיים כבר יודע כל ילד כי תחנה-
מרכזית חדשה כזו כנראה לא תהיה
לעיר הגדולה במדינה בשנים הקרובות,
ואחת הבעיות שנותרה ללא פיתרון היא:
מה לעשות, בכל־זאת, במיבנה העצום
בגודלו שהוקם. ומלבד הבעייה מה לע שות
במיבנה עצמו •מתעוררת גם השאלה
מה ייעשה בתושבי רחוב לווינסקי וסבי בתו,
שנתקעו ללא־מוצא בלב ההמולה
והזיהום הנפלט מן המכוניות הנכנסות
באלפיהן מדי יום, בכניסה זו של העיר.

״אותן חברות יהיו גם הממגות של פינוי
תושבי איזור רחוב לווינסקי, ועבורו זה
יהיה מיבצע-פירסומת מצויין. בתוך הב תים
הצעתי להקים גלריות נוספות, כך
שמי שירצה להתעניין ביתר פירוט ב מוצר כלשהו, יוכל לבקר שם, לערוך
הזמנה ולקבל ייעוץ.
״נוסף לכך שהתוכנית ריאלית מבחי נת
ביצועה האפשרי, היא משפרת גם
את נופה החזותי של העיר הזאת. ואיכות-
חיים ואיכות־סביבה חשובות לפעמים הר בה
יותר מאשר הדברים שמעסיקים את
האנשים בעיריית תל-אביב,״ הוא טוען
בתוקף.

נהרות של דין כבר נשפכו בנושא. דיו נים
אינסופיים נערכו ברדיו ובטלוויזיה
משך שעות ארוכות. וכל אותה עת ישב,
בסטודיו מפואר בשכונת תל־ברוך שב חלקה
הצפוני של תל־אביב, אדריכל ותיק
ובעל־שם, ושירטט קווים על דפים לבנים
גדולים.
האדריכל ישראל גודוביץ החליט להציל
את תל־אביב. אולם, שלא כדרך שאר
מצילים, החליט לפתוח את תוכניתו במעשים
ורק אחר-כך, כך חשב, ידאג
לפירסום הצעותיו. ימים כלילות בילה
האדריכל בן ה־ ,43 כשהוא רכון מעל ל־שולחך
השירטוט שלו. לחבריו, שביקרו
בסטודיו שלו בשעת העבודה, ניראו הק ווים
והשירטוטים כדבר שלא •מן העולם
הזה. רעיונותיו המקוריים והחריגים של
האדריכל גבה־הקומח והחייכני, הפכו שם־
דבר בחוגי האדריכלים, וגם בציבור הרחב.
ומדוע
שם לו למטרה להציל את העיר?
״הסיבה פשוטה,״ הוא מסביר .״אני אוהב
את תל־אביב, ורוצה שיהיה לי ולכולם
נעים לחיות בעיר הזאת. כואב לי הלב
כשאני רואה את כולם בורחים מכאן.
העיר הזאת עומדת להפוך לעיר של זק נים.
לעיר מתה!״

נינו דיזנגוד

כפי שהיה רוצה לראות אותה האדריכל ישראל גודו־ביץ.
במרכזו של הרעיון .״הרמת״ הכבישים המובילים
מן הכיכר ואליה. כך שהכיכר עצמה תישאר פנוייה ופתוחה לתנועת הולבי־רגל. תהעיון
זכה, כשהוצג לפני כשנה, בביקורות מצויינות, אולם בחוסר־התעניינות מצד הגורמים
הנוגעים־בדבר בעיריית תל־אביב ובמישרד־השיכון, נשאר עד היום כתוכנית.
תשובה לציפיות השעה
ורם כין פרוייקט לפרוייקט, ולמ י
רות העיכובים שמוטלים על ביצוע
תוכניותיו מצד עיריית תל־אביב, הוא
ממשיך להקדיש את עיקר זמנו לתיכנון
פרוייקטים ש״יאפשרו לאנשים לחיות בעיר
הזאת,״ כדבריו.

גליי ה
של זכוכית

11 1וויו! !ווו ! 11־ם איסי —

ך• תוכנית המהפכנית והמקורית ב ו
1יותר שהגה גודוביץ ביחס לתל־אביב,
היא זז הקשורה בכניסה הדרומית של
העיר, הסמוכה לתחנדדהמרכזית החדשה.
״הרעיון שלי,״ מספר גודוביץ, שעד לפני
שנתיים היה עדיין הממונה על התיכנון
הכפרי במישרד־השיכון ,״הוא לרכז ב־מיבנה
החדש של התחנה־המרכזית, ש-
תחנת־אוטובוסים כבר לא ייצא ממנו, את
כל בתי־המלאכה הקטנים, סככות המוסכים
ושאר העסקים, שהיום חונקים את כל דרום
תל-אביב. בלי בעיות, ובלי הוצאות של
כסף רב מדי, אפשר להעביר את כולם —
שבסך־הכל מהווים מיפגע איכותי וסבי בתי
במרכז העיר — אל תחת קורת־גג
אחת.

אולם ברעיון הפתרון לבעיית התחנה-
המרכזית לא ראה גודוביץ את סיום תפקידו.
את הרעיון הציג לפני ראש עיריית
תל־אביב, שלמה (״צ׳יצ׳״) להט• ״ראש
העיר,״ אומר גודוביץ ,״שמע את הדב רים.
רק שמע, בינתיים. התוכנית נמ צאת,
לפחות כפי שנמסר לי, בדיונים ב עירייה
כבר חודשים ארוכים. אני עצמי
הצעתי •את עבודתי בהתנדבות. אבל בינ תיים
אין קול: ואין עונה מהעירייה.״ וגו־דוביץ
ממשיך לפי־שעה בעבודותיו הר גילות׳
שעליהן גם פרנסתו.

* 11 !1אחת מיוזמותיו של גודוביץ לפתרון בעיות איכות החיים

בתל־אביב, היה הרעיון שהציע לגבי רחוב יורדי־הסירה

בצפון העיר. הצעתו של גודוביץ היא להקים מעבר להולכי־רגל בקיץ ובחורף, מעבר
שייראה יפה יותר לעין, וגס יאפשר תנועה שוטפת באחד מהרחובות הסואנים ביותר.

אחת מתוכניותיו אלד, מבקשת לפתור
את בעיית השכונות הוותיקות שבדרום
העיר .״למשל, שכונת־התיקווה,״ מסביר
גודוביץ, שהוא עצמו מתגורר בתל־אביב
ונוסע מדי יום לסטודיו שלו שבתל־ברוך.
״הצעתי היא לשקם את השכונה. אבל ן ~
על־ידי פינוי התושבים, שהוא הדרך
קובלת כיום, אלא על־ידי עבודה בו!
השכונה, בין האנשים. אפשר להתן
המון שטחים ירוקים בשכונת־התיקווה.
הרחיב את הרחובות. להשאיר את הא|5
שים, כי שם הם חיים וחיו כל הזמן. אבל!
לדאוג לכך שיוכלו לחיות במקום שכדא־ז
וטוב לחיות בו.״ הצעה מפורטת בעניין
זה, הקרוייה ״תוכינית־השיקום של גודו-
ביץ,״ הוצגה גם היא לפני אנשי הנהלת
עיריית תל־אביב.
תוכניותיו של גודוביץ, כפי שהוא מציג

אותן בדגמים שבסטודיו שלו, נראות
כלקוחות מסרט הוליוודי ׳מפואר .״אבל
אנשים פשוט לא יודעים כמה קל ופשוט,
ולא יקר, לד,פוך את תל־אביב לעיר חלומית,
בדיוק כמו הוליווד,״ טוען גודד
ביץ.
כך מעניינת, למשל, תוכניתו לעיר ה עתיד.
על גבי התוכנית כתב גודוביץ
את עיקריה, בכמה שורות חרוזות :״רצי תי
לתכנן עיר חדשה, שתתן תשובה לצי פיות
השעה, ותביא בחשבון את הקידמה
ואת שאר־הרוח, שהשתנו מאז בנייתן של
עיירוודהפיתוח.״ ככלל, משתדל גודוביץ
בתיכנוני עיר־העתיד שלו שלא ליצור
הצטלבויות־כבישים, והוא אומר :״ההצ טלבות
היא גם מיפגש וגם מיפגע, ודיא.
דמקום הטיבעי שבו קורים דברים, גם
תאונות.״

לטייל בלי
בי טו ח -חיי ם
^ חת ׳ההצעות המקוריות שלו היתד.
י להקים, בכניסה לתל-אביב, מיגרשי-
חנייה גדולים, שבהם יחוייבו אנשים ש אינם
אזרחי העיר להחנות את מכוניו תיהם
.״מי שירצה להיכנס לעיר עם המ כונית
שלו, יצטרך לשלם סכום־כסף סיבד
לי. בכסף זה אפשר יהיה לבצע את כל
שאר הצעותי.״ למשל :״לסלול שבילים
מבטון שיוליכו מחוף שרתון אל תוך
המים, ולהרים את הכבישים ליד כיכר
דיזנגוף, כך שבני־אדם יוכלו לטייל בכיכר
י מבלי לעשות קודם־לכן ביטוח־חיים.״ ועוד
תוכניות ארוכות ומפורטות לו, שדגמים

כך נראית כיוס הכניסה הדרומית
ו !7ך 1ץ | 1 1 91
לעיר תל־אביב, העוברת ליד ה־
/ 1י ^ 1י 1י • 11י ^
מיבנה שיועד לשמש כתחנה־המרכזית החדשה. תושבי רחוב

לווינסקי עומדים, על־פי תיכנוני העירייה, להיות מפונים מבתיהם,
כיוון שהרעש והזיהום במקום בלתי־נסבלים. אחת הבעיות
של אנשי העיריה מה לעשות בבתים לאחר שיפונו הדיירים.
שלהן גודשים את הסטודיו שלו עד אפס
מקום.
ישראל גודוביץ מודע לכך שהמעבר
משלב ההצעות, ואפילו אם הן מועלות
בהתנדבות, לשלב של ביצוע ומעשים
הוא רחוק, אולם הישגיו בעבר מוכיחים
כי מילחמותיו במוסדות שונים. לאו־דווקא
ארכיטקטוניים, מסתיימות בדרך־כלל ב ניצחונו.

עיר־החלום

הנץ
64 זכותו זיקה גודוביץ, את שינוי
1פני הכפר בישראל .״כ*שבאתי ל־מישרד־השיכון
התחלתי נלחם במיבנה ה־בלתי-מסודר
והמבולגן של כפרים ומושבים
בארץ,״ נזכר גודוביץ, שבצעירותו עבד
גם שנים אחדות ביפאן וקנה לו שם של
אדריכל יפאני מצליח בעולם כולו• ״כיום,
הכפרים החדשים שאני תיכננתי הם נוחים
יותר. כשהרעיון המרכזי הוא: הבתים ב קבוצות
של ארבעה, ובמרכז מיבנה אחד,
שבו מרוכזים כל מוסדות־הציבור״.
בימים אלה עומד להיחנך בעיר ימית,
אשר בפיתחת רפיח, פסל שעיצב ישראל
גודוביץ עבור אוגדת השריון. גם את
העבודה הזו ביצע בהתנדבות, ועשה ב ימית
ימים ולילות, בפיקוח על הקמת ה יצירה
המונומנטאלית.
| 1 )^1 ל 11 !11ייד ! כך רואה האדריכל גודוביץ את
הכניסה הדרומית לעיר חל־אביב.

1 4 .4 /1
גודוביץ הציע לעירייה להקים בדירות שיפונו גלריה של פירסו־

מות למוצרים, עשוייה זכוכית, כך שכל העוברים בדרך יוכלו
לחזות במוצרים ובמוצגים. התמונה למטה ממחישה היטב את
כיוונת רעיונו. לדעתו ישמש הדבר סרט־׳פירסומת מעולה ליצרים.

״בסך־הכל,״ מסכם גודוביץ ,״אני רואה
את עצמי בנץ למיקצועי. וכמו נץ קשה־עורף,
גם אני לא אוותר, ואלחם עד ש אראה
תל-אביב חדשה. וזאת תהיה עיר־חלום

״יזו ברנד הדרמה של החתולים המקושרים בשק אפל ומלוכלך
היא בעינה -בכל הודה והדרה ...איזה יופי יש בו.ל של אגוזים
ריקים דומים הם לזבובים מטפסים על חלקת־זבובית ישרה ולחה ...י

האש השחווה ועץ הבסון
א. קרב מ סבי ב לסיר״הבשר

מדי שנה מתנהל מעגל-פרסים־סיפרותיים, המוענק שנד.
אחת על־ידי סופרים אלה לסופרים אחרים. שנה אחר־כך
מעניקים סופרים אחרים את הפרסים לסופרים אלה. מרבית
פרסי-הסיפרות בארץ משוללי ערך כספי כלשהו. הם
ממלאים פונקציה של הכרת המימסד הסיפרותי בסופר זה
או אחר. תיאורטית, הרי שפרס אחד בארץ אינו מוענק
אך ורק על סמך צירוף אותיות למילים ומילים למישפטים.
כוונתי לפרס־בונר, המתיימר להיות מוענק לסופר בשל
ה׳רוח־הברנרית׳ ביצירתו.
מטבעו נועד פרס־ברנר להתייחס ליצירות שבהן מצויים
אלמנטים חברתיים עזים, המשקפים תסיסה רעיונית ואי-
שקט פוליטי, בשאלות העקרוניות לגבי מהות חיינו. פרס
זה נועד להיות מוענק לסופר בשל יצי רתו
המעורבת בחיינו.
מאז השתלטות עסקני סיפרות־הפלמ״ח
על הסיפרות העברית, בסוף שנות ה־/ 40
הם הצליחו לעקר מתוך ערכי הסיפרות-
הקולקטיבית שלהם את ״רוח-ברנר״ .סופ רי
דור-המדינה ירשו עקרות זו, תוך פי רוט
דגלם האידיאי, בהתכנסות בתוך שב לול
הפרט, והתעלמות מכוונת מהנעשה
בחברה הסובבת אותם. התוצאה: יצירות
עמוסות באלמנטים של אגואיזם סיפרותי.
כך נוצרה אווירה תרבותית המתעלמת ב מוחלטות
מהנעשה בסביבה הלא־סיפרו-
תית. הסיפרות־העברית אינה עוסקת עוד,
כפי שעסק ברגר, בהגדרות על תפקידיה
של הסיפרות. הסופרים מיקדו את חייהם
בליטופים עצמיים ישל נרקיסיזם קולקטיבי,
ותככים ישל ״ישמור לי ואשמור לך״,
הפרם־לי־ואפריס-לך. מצב שחלקיו רב ב־פשיטת־הרגל
הכללית של התרבות היש ראלית.
הקרב־האחרון של סיפרותנו מתנ הל
מסביב לסיר-הבשד, שהמדינה מעניקה
לסופריה.
מייצג נאמן לתהליך ניוון זה יהיה
בשבועות הקרובים, בטקס הענקת פרס־ברנד
לסופר דן צלקה עבור סיפרו עץ־
הבסון, שראה אור טרם מילחמת יום־
הכיפורים, ונבחר כפשרת־ביניים, במהלך
קרבות סיר-הבשר, תוך התעלמות מבעיותיה של החברה
והתרבות הישראליים בשלוש השנים האחרונות, ויריקה
בוטה בבעיות ה״רוח־הברנרית״ בסיפרות־העברית.

ב. ירו שלים — אי טליז קדוש
י״ח ברנר היה ״מורד סיפרותי״ במשמעות העמוקה
ביותר של ביטוי זה. מעודו לא היה חולם או מתאר
של חלומות ורודים, וגם לא מתיז של נרקוזה לאומית.
הוא חשש, מרגע הגיעו ארצה, לרמות החברה בארץ-
ישראל. כבר בראשית המאה תיאר את הישוב במילים
אלה בבל ׳ארץ הצבי׳ אין לנו ולא יהיר, לנו אלא
ניסו, ניטו התלוי בנם והמתפרנס מניסים, גייטו׳ לא-
גדול בבמותו מכל ניטו׳ בינוני, אבל הרבה יותר מכוער
באיכותו, הרבה יותר מלא תיפלות־מורשה, בטלה, פשי־טת־יד
ודיכדוד־אנוש (,בפעם המאה ירושלים —
חנות־קודש זו שהכל מוצג בה לראווה ...איטליז־קודש
זה שהקדושה נמסרת בו באוני,יהי (,מכאן ומכאן
כתביו של י״ח ברנר בולטים באומץ־רוחו, בנסיונות
לחשוף ולהוקיע כל נגע, רוחו הסיפרותית תוקפנית, רוח
של בירור מתמיד, חד ונוקב. הוא התווה את השאלות
שעל סיפרותנו לשאול, .הרוודהברנרית /כפי שנוהגים
לכנותה זרזירי־עט מה אנו ומה חיינו, מהי טבענו
ומה אופיינו, מה מראנו ומה דרד־וחזיונות־תיינו, מה
ערכנו בעינינו ואיזה ת שם הננו עושים עלי אחרים, מה
צדקותינו ומה פשעינו כלפי שכנינו, כלפי העולם (,הער כת
עצמנו בשלושת הסרכים
ה,רוח־הברנרית׳ היא רוח לחימה של סופר-יחיד, לא-
מימסדי. הלוחם כנגד סרסורי־רוח וסרסורי־ממון. הגדרת

י 46

רוחו של ברגר לא נמסרה לידיהם של חוקרי־סיפרות. ברנד
יעצמו הגדירה בהגדרות׳ נגד תלישות אסתטית מפונקת ו־דקאדנטית,
נגד להג ומילים הפורחות באוויר, תוך בוז
לדמויות שטוחות ונטולות־שורשים. ברנר יצא במפורש נגד
״אמנות לשם אמנות״ ,ואמר עליה הביטויים היפים וי־קישורי־המישפטים
הנאים הם רק דבר שלא לצורך, הוא רק
גל של אגוזים ריקים — ואיזה יופיי של בגל של אגוזים
ריקים? וכמו כף איד אפשר שהתוכן החשוב ומלא־האונים
לא יחגור שארית־אונו למצוא את הצורה הכי־מתאימה
לו? ואם זה לא 1אצר כוח להתבטא כל צרכו,
לעשות את עצמו כרבן ובדור לאלה שמסוגלים להשיגו,
סימן רע הוא לו, שתוכו ניחר, במחלקת הריקנות קננה
בו ברנר אינו חושך שבטו מג׳אנר זה של סופרים
נמוכים ומעודנים, הכותבים ״אמנות לשם אמנות״.

יכול להתרחש לגיבורי הפארסה הממוסדת של ״רוח ן
ברנר״ .אישית, זכיתי לראות אירוע דומה לזה, בקמפוס
האוניברסיטה העברית בירושלים, לאחר הצגת חברים 1 ק מספרים עד ישו של עמוס קינן.
י״ח ברגר הייה נביא־זעם על התפוררות ערכים,
אובדן והתרפסות. הוא גיצב בשערים והתריע, תיאר
מיסגרות מתרופפות של חברה הדראמה של החתולים
המקושרים בשיק אפל׳ ומלוכלד היא בעינה. בבל הודח
וחדרה. הנפשות המשחקות ערומות ברנר מעודו לא
חיפש לעצמו מקום של ׳כבוד בגלריה של ההיסטוריה,
חיפוש שהוא משאת־לב מרבית היוצרים כיום. לכן הוא
אמר :״נצה י נצח קרי י הנה מושטת לקראתך לשוני

הרוח של ברנד היתד, נטולת־פשרות. הוא קיטרג על
החברה הסובבת אותו — חברה שאנחנו
יורשיה — בלשון־רבים וקבע אנחנו
איננו ׳רעים, אנחנו — רוטן. אנחנו ג ם ,
איננו מוכיטרים לחיות לרעים, מוכשרים י
אנו לדעות שונות, להמצאת אמונות ל-
״מילים חדשות״ ,אבל איננו מוכשרים
לחיות באופן הפשוט של הטילה. איננו
בני־אדם כלל. הנה רוק הפה
אחד הסיפורים המעיד על סיגנונה של
ה״רוח־הברנרית״ של ברנר עצמו — רוח
שלא דבקה כלל ביורשי רוחו —
במורשת,
מילחמתו
— זה סיפור
התנ״ך ברגר כתב מן ההיפנוז של
עשרים וארבעת ספרי הביבליה נשתחררתי
זה כבר כתוצאה מאימרה זו של י״ח
ברנר פירסם אחד־העם את מאמרו תורה
מציון, שם הציג את ברנר כ״בז הפונה
עורף לאמו בעיקבות מאמרו של אחד ד,עם
התפשטה מילחמה גלוייה בכל ה עיתונות
היהודית של טרם מילחמת־העולם
הראשונה נגד ברנד. הוועד האודיסאי של
חובבי־ציון שלל את תמיכתו הכספית מ־הפועל־הצעיר,
בהערה שיחדש את תמיכתו
רק בתנאי שהפועל־הצעיר יסלק את ברנרי ,
מתוך המערכה שלו.

אמנות לש אמנות
במקום אחר שם מביע ברנר את סלידתו מסיפרות־לשם־סיפרות.
הוא כותב סופרים עמוקים ברוחם,
שכהתאמצותם לדבר את דבריהם ויהי־מה ובמצבם ה חיצוני
דומים הם לזבובים מטפסים עלי חלקת זכוכית
ישרה ולחה — סופרים כאלה תמיד היו לנו וסופרים כאלה
יש לנו גם חיום
על־מנת לבחון את אותה ״רוח־ברנרית״ בפעולתה,
את אותו נונקונפורמיזם ברנרי, את הלך־מחשבתו העצמאי
והביקורתי של הסופר, מן הראוי להביא תיאור של
הרצאה שנשא ברגר, כפי שהביאה ש״י עגנון וכדרכו
תיאר דברים שיצאו מתוך לבו. ולפי שהיה לבו מר, דיבר
דברים מרים וקשים, שלא שנעה כל ארזו עדי לאותה
ההרצאה, כל שכן בפרהסיה. ובקירוב כף אמר, כל
מעשינו וכל הווייתנו מיום שהלכנו בגולה ונתרחקנו
מעבודת־הארמה אפס ותוהו הם ..אף של חובבי־ציון ואף
של הציונים, ולא עוד אלא שמגוהכים הם. ואף להרצל
לא נשא פנים. נזדעזע׳ כל הציבורי והתחילו׳ צועקים,
חזור מדבריה רד, הורידוהו, סתמו את גרונו, יירד ואל
ידבר, שמטוהו, אל תתנו לו לדבר. אוי לנו שהגענו
לידי כד בארץ־ישראל לשמוע׳ דברי־כלע שכאלה. ברנד
יעמד עלוב ומדוכא ומיואש• פניו היו לוהטים במין אש
שחורה, ודומה היה שאם היו׳ באים ומחתכים את בשרו
היה שותק. אבל לא ירד מן חבטה. שכח שאם היה
רוצה היה יבול לירד קשה לומר שתיאור אירוע כזה

** ״מעולם סיפרותנו״.
יוסף חיים ברנר בחייו ובמותו״.

ג. ה שתלת שורשים וז הו ת
מן הראוי לבחון את סיפרו של דן צלקה, חתן פרס־ברנר,
בקני־מידה של ה״רוודהברנרית״ של ברנר, ולא של מזייפי
ברנד. צלקה, יליד פולין, שממנה עלה בסוף שנות ד50-,׳,
פירסם בזמנו ספר בשם דוקטור ברקל ובנו מיכאל, שם הוא
מתאר את התפוררותה של יהדות פולין, תוך כמיהה מעיי פת
לקלסיציזם אירופי. יצירתו של צלקה סובלת מחילופי
אקלים־,וישותי. הוא טרם הצליח לפתור את בעיית
השתייכותו התרבותית, בכתיבתו, מאז פירסום סיפרו
הראשון.
על כן תיאורי־הנוף בסיפוריו משולים לתיאורים ה־ .
מועתקים כמעט מתוך בישימון ובערבה להנריך סינקביץ׳^ .
כבר בעמוד הראשון של עץ הבסון הוא מתאר את ים-
המלח במילים הים הזח, רבותי, שמעליו חגות לחקות
של אווזי־בר התרים אחר לגונה חבוייח בין קני־הסוף
מחכה לבואכם 9תיאור שאינו תואם לז׳אנר ה ארצישראלי
ואביזרייהו של. ברנר. נופיו הישראליים
של צלקה הנם שטוחים, רדודים וחסרי עומק ותחושה.
השטיחות היא מאפיין חשוב למדי ביצירתו. גם הדמויות
הנעות בסיפוריו, מורכבות מריקמת־מילים ללא כיסוי,
כמו יואל חיה בן חמש־עשרה, עו ת התכסה פצעים,
פניו התארכו והתכערו, שפתיו נעשו קשות ומבטו
קנאי 10 צלקה, העומד לצרף לחזהו המונומנטלי את
המדליה־הברנרית, אינו מסוגל לתאר לקוראיו כיצד *
הדמות המרכזית בסיפורו שפתיה נעשות קשות ומבטו
״קנאי״.
* ״שכול וכישלון״.
** ״מעבר לגבולין״.

בעץ הבטון בולטת מגמה מגונה למדי, שדבקה בשנים
האחרונות בסופרים רבים: מגמה של סופרים, שמוצאם
הוא התרבות־הסלאבית, המעבירים עצמם הסבה לתרבות
המרכז־אירופית, לתרבות הארצית דוברות־גרמנית. סופ רים
אלה, מסיבות השמורות עימם, משתילים לעצמם שור שים
וזהות חדשים. סינתטיים, אבל חדשים. כך מעביר צלקה
את מישפחת גיבורו למינכן ומיד תלתה עליהם את
התמונות: מדאה החורף של נימפנגדרג, גגות של ארמו נות,
אוסוולט קירל ...ציור זה הוזמן על־ידי סנדלר שנדרס
מתחת למרכבה כפיכר־העיריה של מינכן וקדושו הציל
אותו״.״ אם להתעלם מהעניין ד,במרי של הקרוש שהציל
את אותו סנדלר מיסכן, הרי שמעניין לציין בי מבחינה
לשונית צלקה כותב ״אוסוולט״ בצורה המיזרח־אירופית,
ולא ״אוסוואלד״.
אולי כאן המקום להדגיש כי לשונו של צלקה, בולטת
ברדידותה, עד שדומה כי חלה עליה הגדרתו של ברנר
את עניין הלשון :״אצלנו, שמיעוט ופחיתות ידיעת השפה
העברית אינם רגן כרוחב, בנוגע לכמות, פי אם גם,
ובעיקר כעומק, כאיכות הידיעה
ניתן לעקוב ביצירתו של חתן פרם־ברנר איך סיפרו

הקודם שיח־הברואיס הפך עץ־הבסון. נושא העלול להעסיק
בעתיד כמה חוקרי סיפרות זוטרים של אוניברסיטת תל־אביב,
ולהקדיש לו את עבודת־חייהם תוך התעלמות
מאחד האלמנטים הברנריים ביותר, כפי שברנר כתב על
יצירת האופטמאן :״זה המשורר הגדול מורה לנו כאופנו
המיוחד להעלות נפשות מסביבה ידועה ומוגבלת לשים
כפי כל נפש ונפש את דברה היא, דבר־אמת לאמיתה,
הד רחשי הלב
מן הראוי לבחון את כושר העלאת הנפשות, ולשים
! בפי כל נפש ונפש את דברה היא, ועל כושרו של צלקה
לדיאלוג מאוד לא־ברנרי, ניתן ללמוד מן הקטע הבא :

שעה שברבר מתאר ללא חת את ירושלים בל
כעלי הכרם, שאנחנו פוגשים כאן בעגלות העוברות,
ספוגים דם עניים עלובים וגזל, חלוקה׳ עלוב ה; הן
כחלטים צפונים, כניוקות עלוקות, האוכלים חלקם
ועוד עשרה חלקים של אחרים הרי שירושלים
של צלקד, ב״רוח־הברנרית״ שלה מתמסרת באופן אפיגוני
למדי בדמויות מועתקות־רע מגלריית הייקים של שירה
לש״י עגנון. כוונתי לדמויות ולתיאורים ב״אהרוני וחובב
העתיקות״ ,שם משחק המחבר, מתור יוהרה רבה, את
משאו על האות העברית, תיאור שיתכן ויעורר פלצות
בכתבי־ברנר :״נאבט למד מעט עברית, לשון לא מתייקת,
גסה, חפרת גינונים וגוונים, חנוקה על־ידי התנ״ד, נרתעת
מהשכל הישר ...מראה האותיות האשוריות היה מעייף
אותו. ת א ריחם על נכדיו הני תני ם לפשטנות כשל היעדר
מילים...״
* ״כינוי לאדם בזוי, המעורר סלידה״ (מילון עולמי
לעיברית מדוברת).
שכול וכישלון״.

* ״אזכרה ליל״ג״.

בלוז המעמד הבינוני
מאת :

״אנחנו ממינכן,״ אמר יואל.
״הייתי שם,״ אמר טרבלוס ,״עבדתי •שנה אצל דודי.
מכרתי שטיחים. לא הכרתי הרבה אנשים, אכל העיר
מצאה חן כעיני.״
״באמת?״ התפלא יואל.
טרכלום צחק וקרץ אליו.
״עכשיו הכל השתנה״ מסוכן שם, כד אומרים.״
״כן, כד אומרים,״ השיב יואל, בהסתייגות ואי־רצון.
טרבלוס סידר את הלוחות) 17
השנים, שאותן מתאר צלקה, הן שנות המנדט הבריטי,
והקורא הסקרן, המחפש אחר הרוח־הברנרית, אינו זוכה
לקבל תשובות לשאלות כמו: מה השתנה במינכן? מדוע
מסוכן שם י מדוע ה״כך אומרים״ של יואל ,״בהסתייגות
ואי־רצון״ 1הקורא אינו חייב להבין כי היטלר עלה
לשילטון וכד.

אנתולוגיה מודרנית

הנס מ אגנוס אנזנצברגר

איננו מתלוננים.
איננו מחוסרי״עגודה.
איננו רעבים.
אנו אוכלים.

הרחובות ריקים.
ה עיסקו תנחת מו.
דוממו ת האזעקו ת.
הכל יחלוף.

העשב גדל,
התוצר-הלאומי הציפורניים העבר.

ה מ תי ם ציוו צוואותיהם.
הגשמים הפכו טיפטוף.
טרם הוכרזה מיל חמה.
אין חיפזון בדבר.

.5 אנו אנו אנו אנו

אוכלים א ת העשב.
אוכלים א ת התוצר״חלאומי.
כו ס סי ם קצות־ציפורניים.
אוכלי םאת העבר.

אין לנו מהלהס תי ר.
אין לנו מה ל הפסיד.
אין לנו מה לומר.
אין לנו.

השעון מלא.
החשבונות נפרעו.
נס תיי מ ה הרחצה.
או טובוס א חרון חלף.
ריקני.
אין מהלהת לונן.

מדוע אנו או כ לי ם ז
הנס מאגנוס אנזנצברגר נולד בבוואריה . 1929 גדל בנירנברג. גושא עבודת־הדוקטוראט
שלו :״תיזות על המשורר הרומאנטי ברנטאנו״ .בעבר שימש ׳מפיק תוכניות־ראדיו
וכתב־משוטט. כיוס עורך אנזנצברגר כתב־עת המוקדש ברובו לפוליטיקה, לסוצ־׳
יולוגיה ולאמנות חדישה. הוא מחלק את חית בין נורבגיה לברלין. שירתו מסמלת את
זעמה של ה שי ר ה׳ הג ר מני ת החדשה, ובולטת בהיותה עמוסה במרכיבים סאטיריים,
הממשיכים את דרכם השירית וסיגנונס של אריך קאסטנר וברטנלט ברכט.

החווייה הישראלית
למשורר יאיר הורביץ שמור מקום בשירה העיברית. הוא שייך לזן-משוררים המטביע
על שירה. משודדים כאלה הטביעו מאז-ומתמיד חותמם על שירה, כאשר בעיק-
הזדנבו מבקדי־שירה בלשונות חרוצים, מבקרים, שאף הם חפצים להטביע חותם
והטבע לא העניק להם דבר. מבקרים של ממש יודעים היכן הם מתחילים
נגמרים.
העיבדית רצופה במבקרים שלא ידעו היכן הם מתחילים ואיפה הם נגמרים,

איך כותב חתן פרס־ברנר :
צורות גנובות...״

״אני גר בעיר מלאה

ד. ע ס קן, ע ס קנ ס קי, עסקניבי ץ׳
ועס קנ סון
יהיו שישאלו שאלות, וינסו לחטט ולהבין, מדוע ניתן
פרס־ברנר לספר קלוש, משולל־שיור כלשהו של הרוח־הברנרית,
שלמענה יועד פרס זה. התשובה לשאלה זאת׳
היא במצב הכולל של הסיפרות והתרבות העבריים, מצב
שבו עסקני-סיפרות וממוני־סיפרות משחקים שחמת על
לוודהנצח בעזרת גמדים סיפרותיים, ומתעלמים מן ה התרחשויות
האמיתיות בסיפרות העברית.
חשוב לציין כי בשנתיים האחרונות ראו אור בארץ
כמה ספרים בעלי ״רוודברנרית״ מובהקת, ככתוב בתקנון
פרס־ברנר. כוונתי לשואה 2של עמום קינן, שהוא ספר־ביעותים־ברנריים,
שספק אם הסיפרות־העיברית זכתה
לשכמותו מאז רצח ברנד. גם קובץ־סיפוריו של יצחק בן-
נר עמום בביעותים־ברנריים, וכן כמה ממחזותיו של מונדי
שראו אור.
כאשר מחפשים את הפשר לעיוורון־צבעים סיפרותי
זה, ניתן למצוא אח ההסבר בחניקת יצירת הסיפרות
על-ידי עדת עסקנים, שניתן לצטט עליהם את בוזו של
י״ח בדנר לדיבורים המפוצצים של עסקן, עסקנסקי,
עסקנוביץ׳ ועסקגסון. בינתיים ממשיכה מישפחת העסקנים
לשחק את תפקיד שר־ההיסטוריה של הסיפרות־העברית,
ומעניקה לפלט־סיפרותי כעץ־הבסון לגיטימציה של ספר
הכתוב ב״רוח־הברנרית״ .מן הסתם, ברנר היה מגדיר
ספר רבוד־שומן זד, בלשונו הלא־מליצית, ואומר כלץ
מקשקש בפעמונים כציגיזם גם של בורז׳וי* ,שאכל
ארוחה כפולח־שמנה, בא הוא לדון ...הנקל לו לדבר
בגאווה וכגודל־לכב של כרס מלאה
* בורגני — בלשונו של י״זז ברנד.
*• ״דפים ספינקס ספרותי״.

מבקרים שחפצו להטביע חותם כלשהו, וכשלו. המבקרים הללו נמוגו, והשירה נותרה.
מטיבעם נחלקים מבקרי סיפרות ושירה לשניים: המנתחים יצירה בכלי-ביקורת לא-
,משוחדים, ומבקרי-סוף—שבוע חובבנים, המזמרים •שירת-בלעם למשוררים שהם חפצים
ביקרם.
אחת כזאת היא הגב׳ יעל רנן, שפירסמה בדבר מאמר כחוש על שירת יאיר
הורביץ, שאותו היא סיכמה בקביעתה :״לעניות דעתי, הורביץ הוא המשורר הטוב
ביותר שיש לנו היום אלא שאת פסקנותה הנחרצת אין הגב׳ רנן מסוגלת להוכיח,
או להמחיש, לפחות בהעמדת שירתו של הורביץ — למרות ערכה — ליד שירתם
של משוררים מעולים כיונתן רטוש, יהודה עמיחי ונתן זך, שעל אודותיהם לא שמעה,
כנראה.
כמה טוב שהמשוררים נשארים, והמבקרים נמוגים.

פרוזה מהפכנית
בימים אלה שוהה בארץ ז׳אן־פרנסואה הולרון, המשמש כעורך־סיפרותי
וקורא באחת מהוצאות־הספרים הוותיקות והמכובדות של צרפת. מגמת ביקורו של
בולרון היא עריכת שלוש אנתולוגיות מתורגמות מעיברית, שתתפרסמנה בצרפת
האנתולוגית תקפנה סיפורת, שירה ודרא-
מה. ייצוגה של הסיפרות הישראלית בלשון
הצרפתית עד כה היד, מוגבל, וקיימת תיק ווה
שאנתולוגיות אלו תשקפנה את המצי אות
התרבותית הישראלית י • ההסבר לכך
שמגילת אוכספנרד השנתית מוענקת דרך-
קבע לעסקני־תרבות מדור הפלמ״ח נעוצה
בעובדה של אי־הבנתו בנעשה בסיפרות־הישראלית
של דייוויד, פטרסץ, המופקד
על הענקתה, והשואב את השראתו
מנספחי-התרבות הישראליים בלונדון ו •
בימים אלה מתחילות הצגות-הרצד. של
מחזה חדש מאת יוסף מונדי. המחזה,
יומן נוכחות, שהוא בעל אופי אוטוביו־גראפי,
עומד להסעיר את התיאטרון המ מוסד.
בהצגה משתתפים השחקנים מירי
פכיאן וגד קינר • ,עם חידוש מושב
הכנסת מסתבר, כי ועדת־החינוך עומדת
להגביר פיקוחה על תקציבי המועצה לתר בות
ולאמנות. פניות שנעשו באחרונה
לכמה מחברי הוועדה, הביאו להצעה בד בר
שינוי מיבנה המועצה •:בקניה ראה
אור תירגום 10 סיפורים של המספר
שלום עליכם, בשפה הסוואהילית !•
בימים אלה דאה אור גיליון 10 של עיתון־

הסיפרות פרוזה. למרות איכות השידה ה־ירודה
בחוברת, מתפרסם בה סיפור מהפכני
השערות על מותו של פייר פאולו פאזוליני מאת יותם ראוכני. פאזוליני.
שנרצח לפני כמה חודשים ברומא בשל פרשה של אהבת-יגבויס, משמש לראובני
הצעיד בסיס לתיאור סיפרותי מעולה מהווי ההומוסכסואלים בארץ. חידוש נוסף
בחוברת: שני תסכיתים ליריים של המישוררת יונה ׳יולד, וכן מאמר מאת הרגרם
מרכוזה, בכותרת ״סיפרות ואמנות בחברה החד־ממדית״ • בקרוב עומד לראות אור
ספר-פדוזה ראשון ישל יונתן גפן, שמו של הספר שיני חלב — רו,מן בוסר.

-1^ 6מביא את הסתיו לחולצות

חלקות או מודפסות. ספורטיביותחולצות
או אלגנטיות. סרוגות או ארוגות ־ תמיד מושכות תשומודלב
!מעניקות לך הרגשה טובה.
הכנס לאחת מחנגיות האופנה המובחרות נבקש לראות
עם התווית הקטנה
את מבחר חולצות
מעל לכיס השמאלי.

עתה. כשהימים התלן צדו ־ השרוולים של חולצות
מתארכים. בימים אלה. כשבחוץ נעשה קריר -בדי
חמימים יותר. עכשיו. כשהעשת מתחלפות -
מחליפה _££ו את מבחר החולצות.
חולצות שחופרת עבורך בישראל רק חברת ליגת
מבדים מאריבי־ימים משובחים ללא גיהוץ
ובשפע חגמאותבלעדיות.

1 6 6

עושה אנשים •ס׳.

״עמדנו חסוי־אונים מור מטו האבנים שהרך וגנו. במונז החב גגה נידטה נערה
לבת .14 שים ניגש אליה, הריס אותה ונשק לה ...ההפגזה התפזרה...״

מאת
ך* קיץ של שנת

י אי ר

1975 עשיתי שירות מילואים בעיר עזה, ויש לי משם סיפור

מעניין.
לצורך הסיורים במחנות־הפליטים, חולקנו לחוליות בנות שלושה: אנשים כל אחת.
בחוליה שלי היו: שים, מפקד החוליה, בן ,24 סטודנט באוניברסיטת תל־אביב; עבורי,
בן 26 בערך, בעל מיזנון בחוף בת־ים, ואני, שהיה זה שירות־המילואים הראשון שלי.
בבוקר השני לשהותנו בעזה יצאנו לסיור במחנד,־הפליטים שאטי. שים הלך ראשון ;
אני, עם מכשיר־הקשר על הגב, אחריו ומימינו, ועבודי מאחורי ומשמאל. שים היה
עוצר מדי־פעם ערבים, ובודק את תעודות־הזהות שלהם. בצהריים היינו אמורים, על־פי
דף־ד,משימה שקיפלנו לאותו יום, להיות בשוק של שאטי, אך שים הוליד אותנו מיזרחה,
לכיוון רימאל, שכונת מגוריהם של עשירי עזה. שמתי לב כי שים שואל את הערבים
שהוא עוצר לכתובת מסויימת, ושאלתי את עבודי מה אנחנו מחפשים.
״בית,״ אמר עמדי.
״ומי גר בבית?״ שאלתי.
״הנערה ששים אנס,״ השיב עבודי.
המשכנו ללוות את שים, המחפש את הכתובת של הבית שבו גרה הנערה שאנס.
למרות שלא רציתי להראות לעבודי שאני מתרגש מדברים כאלה, לא הצלחתי להתאפק,
ושאלתי :
״למה שים אנס אותה?״
עבודי חייך אלי :״לא היתד. לו ברירה.״
״קיבל פקודה כזאת?״ שאלתי.

ן* עבודי סיפר ג ״זה קרה בשנת 71׳ .שירתנו בעזה כחיילים סדירים. באותה תקופה
1לא עבר יוס^ללא יריות. יום אחד סיירנו בשאטי. שים היה המפקד, אני סחבתי את
מכשיר־הקשר, והיה איתנו עוד חייל אחד שאתה לא מכיר. הגענו לכיכר השוק, וגילינו
מולנו הפגנה של תלמידות. היו שם מאות תלמידות בביגדי ביודספר. הן הקיפו אותנו,
צעקו ׳סיסמאות וזרקו עלינו אבנים. קראתי למיפקדת־הפלוגה במכשיר־הקשר. שים קרב
אלי, וניתק את השיחה .״איננו זקוקים לתגבורת נגדן,״ אמר. שלמה, החייל השלישי
בחוליה שלנו, חטף אבן בגב. הוא הסתובב, תפס מישהי עם אבן ביד ורצה להוריד
לה סטירה. שים זינק אליו, ועצר אותו :״לא נכה ילדות!״ אמר.
עמדי הפסיק רגע את סיפורו. שים ניסה לברר משהו אצל ערבי צעיר, ונזקק
לעבודי הדובר ערבית רהוטה. עבודי החליף עם הערבי כמה מילים, וחזר למקומו ב מי ט ה
שבו נענו.
״אנחנו לא רחוקים מהבית,״ אמר, והמשיך בסיפורו :״עמדנו חסרי־אונים מול מטר
האבנים שהלך •וגבר. במרכז ההפגנה בלטה נערה בבת ארבע־עשרה, שהנהיגה את
הקריאות. שים ניגש אליה, הרים אותה אליו, והעניק לה נשיקה ממושכת. הנערה עמדה
רגע המומה, אחר־כך נפוצו היא וחברותיה לכל עבר בבהלה וההפגנה התפזרה. למחרת
נקרא שים למישפט אצל מפקד הרצועה. אבי הנערה התלונן על אונס בתו.״
עבודי סיים את סיפורו, ואנו המשכנו לנוע בסימטות מחנד,־הפליטים.

^ צת אחרי קריאת המואזין לתפילת הצהריים, הגענו אל בית בן שתי קומות
\ /בקצה מחנה־הפליטים. ערבי מבוגר פתח לנו את הדלת. עלינו אל גג הבית לשם
תצפית. הערבי הביא לנו קפה וישב לדבר איתנו. עבודי לחש לי כי זהו בנראה אביה
של לילה, הנערה ששים אנס. שים שוחח איתו באנגלית. הערבי התגאה כי יש לו
ידידים ישראלים רבים. הוא מלא התפעלות מישראל, המודרנית ״כמו אירופה.״ הוא
־־־־ך ־־ בתו תזכה אצלו בחיים טובים כמו הנשים הישראליות שראה אצל ידידיו
בתל־אביב. שים שאל אותו :
]ה מרשה לה להיפגש עם גברים?״
!בי אמר בגאווה :״אני משיא אותה, בחודש הבא, לאיש מכובד ועשיר מאחת
׳^ד,ערביות המודרניות ביותר, שם יש ליד כל בית יותר מכוניות אמריקאיות
1־חוב שלם בתל־אביב.״
־ £י אתה קורא מודרני?״ התחיל שים לדבר, אך עבודי השתיק אותו וירדנו מהגג.
( .־ב, במחנה הפלוגה, בישר לנו שים כי גם למחרת אנחנו עושים סיור־בוקר
:בודי אמר שלא עולים יותר לגג ההוא ושים אמר שהוא לא אמר שעולים לשם.
•ת, בשעה שמונה בבוקר, עצר אותנו שים לפני שער בית־הספר לבנות עליה,
ל ארוחת־בוקר. תלמידות נכנסו בשער בית־הספר בלי להעיף בנו מבט. שים
הן, ולא אכל. פיתאום קם וניגש לקבוצת תלמידות שפסעו לכיוון בית־הספר.
:ק אליו כי אסור להטריד סתם בנות, בגלל שהערבים רגישים לזה, אך שים
מנו. הוא עצר את אחת הבנות .״זו היא ליילד אמר עבודי ,״הנערה ששים
?יא הראתה לו את תעודת־הזהות שלה, ואחר־כך הם החליפו מיספר מילים
,נו לאוזנינו. קמתי וניגשתי אליהם .־ישים אמר משהו, ופניה של ליילה נתקשחו:
ילא עסקך,״ אמרה. היא הסתובבה ופנתה לכיוון בית־הספר. שים צעק אחריה :
{ בול לעזור לך!״

* עכור יומיים ליווינו את שים לבית־קפה במרכז העיר עזה. ראינו אותו מתיישב
ליד ערבי לבוש חליפה אירופית הדורה. כשיצא, סיפר :״הוא רק הסוכן. הוא מביא
אותה לבוס שלו באחת מנסיבויות המיפרץ הפרסי.״
״יש בוודאי דרך למנוע ממנו להוציא את הנערה מעזה,״ אמרתי.
״אינני יודע,״ אמר שים ,״הסוכן אמר לי כי אם אפריע לו להוציא את ליילה׳
מעזה, הוא יפיץ בעולם את הידיעה שהישראלים מפרים את אורח־החיים הערבי בשטחים
הכבושים.״
אותו יום, בסיום הסיור, הלבנו לבניין הממשל הצבאי בעזה. חיכינו על מדרגות׳
הלישכה, וכשמפקד נפת עזה יצא ממישרדו, ניגש אליו שים, וללא אקדמות שאל מה
אפשר לעשות בדי למנוע את מכירתה של ליילה.
המפקד אמר :״עשית מעשה ילדותי, הפוגע בריגשותיהם של הערבים, כאשר הפקודות
< האוסרות התערבות בחייהם הפרטיים ידועות לך היטב. אני מזהיר אותך בי אם ייוודע
לי שאתה ממשיך לתחוב את אפך בעניינים שאינם נוגעים לך, אני אכניס אותך למישפט
אצלי !״
עברו כמה ימים, וחשבתי כי שים שבח את ליילד .,יום אחד, בשעת סיור ברימאל,
* יאיר כספי הוא סופר צעיר, חבר מושב ברמת־הגולן.

— דו׳ו 1ויי81111111

כספי*
מקום מגוריהם של עשירי עזה, ניגש אל שים צעיר ערבי והם החליפו ביניהם מיספר
מילים שלא הגיעו לאוזנינו. הצעיר הסתלק, ושים שינה את מסלול הסיור לכיוון הבוסתנים
מצפון לרימאל.
עבודי אמר :״לפי דף־המשימה אנחנו צריכים עכשיו לנוע דרומה, למרכז העיר.״
״ממתי אנחנו הולכים לפי דף המשימה?!״ אמר שים ,׳והמשיך באותו כיוון.
הגענו לגדר־אבן גבוהה, שמאחריה ניראו צמרותיהם של עצי־פרי. שים שאל למי
יש נייר. נתתי לו גליל־נייר, והוא התרומם ועבר את הגדר. עבודי ואני הנחנו קרש
על הגדר, ועלינו לצפות בנעשה מאחריה.
בין העצים ראינו את צלליתו של שים, ולידו צללית לבושה שימלח. שמענו לחישות,
ודממות ארוכות. לא קשה היה לנחש למי שייכת השימלה. הקרש שעליו עמד עמודי
נשבר, והוא ירד לארגן לו מצע חדש. שמעתי אותו צועק ופותח באש. אש נורתה לעברנו.
שים הגיע בקפיצה מאחרי הגדר, ושלושתנו פתחנו במירדף אחר כמה דמויות רחוקות.
הם נמלטו לכיוון מחנד,־הפליטים, וכשנכנסו לתוכו איבדנו אותם.

*** ים ביקש שלא נספר

על התקרית לאיש. הסכמנו, בתנאי שיספר לנו על מה

* /דיברו בבוסתן.
סיפר שים :״היא מסכנה, לא רוצה להתחתן עם הזקן שאבא שלה סידר לה. שאלה
אותי אם החוק הישראלי מתיר דברים כאלה. הסברתי לה כי בעזה שולט, בענייני אישות,
החוק המצרי.״
״היא סיפרה משהו על הקשר שלה עם אלה שירו עלינו?״ שאל עמדי.
״אני בטוח שהיא לא טמנה לנו מלכודת,״ אמר שים.
בפלוגה לא שמעו את קולות הירי, ואנחנו לא סיפרנו כלום. בימים הבאים הצמידו
לנו חייל אחר במקום שים, שיצא לחופש, ו ע מדי שימש כמפקד החוליה. ביום חמישי
חזר שים מתל־אביב, ונכנס בחושך לביתן שבו ישנו. שמעתי אותו שואל את עמדי,
שישן לידו, אם יובל להלוות לו שלושים אלף לירות.
עבודי שאל לשם מה הוא צריך את הכסף, ושים השיב :״ביקשתי מאבי, אבל הוא
לא הסכים לתת לי. זה ניראה לו מטופש להשקיע כסף כדי למנוע את מכירתה של
נערה ערביה. הוא אמר, :אבא שלה יקח ממך את הכסף, ואחרי שבוע ימכור אותה
למישהו אחר.״
עבודי אמר לשים, כי לפני שמוציאים כסף צריך לחשוב על פיתרונות אחרים.
ן מחרת, סיום שישי בבוקר, עצר שים את ליילד, בדרכה למודד,ספר. הם החליפו
• כמה מילים, וליילד, פנתה לדרכה. אחרי־הצהריים הלכנו לשפת־הים של שאטי,
וחיכינו שם. בשעה שלוש התקשרו מד,קומנדקר שהיד, צריך לאסוף אותנו, והודיעו כי
הם לא רואים אותנו בנקודת־המיפגש על כביש החוף. אז הופיעה ליילה.
היא אמרה לשים :״באותו לילה, כשנפגשנו בבוסתן, הם דרשו ממני לחכות לך.
הם איימו עלי שאם לא אציית להם, יספרו לאבי שאני נפגשת אתך. אבי ערבי בעל
כביר.״

סיפור מעזה

בנווה 110111x1

(הנושך מעמוד )49
שים שאל אותה אם היא נכנעת לרצונו של אביה. ליילד. לא השיבה.
״אני אגן עלייך!״ אמר שים.
״אתה לא מבין כלום!״ אמרה ליילה .״אין לי שום סיכוי להימלט מהגורל שיועד
לי.״ (הם דיברו ביניהם באנגלית).
״את יכולה לברוח!״
״לאן ז״
״לישראל !״
״הציעו לי לברוח מעזה.״

״האנשים שמבקשים את נפשך!״
״אם אינך רוצה לישראל — לכי איתם !״
״הם מבקשים תמורה עבור עזרתם.״
״ומהי?״
״את ראשך!״
ביום שישי בערב הלכנו לישון מוקדם. יומיים לאחר־מכן, ביום ראשון, היינו אמורים
להשתחרר מהמילואים. עבורי אמר, כי אם קיסינג׳ר לא יצליח להשיג הסכם־ביניים
תהיה כוננות, ויעכבו לנו את השיחרור.
״מישהו שאל :״איפה שים?״ ועבורי השיב :״כנראה ברח לבלות את הלילה בתל־אביב.״

בית
פינתי עם חצר גדולה
7 4 5־ 7 5 4

** ל מעשיו של שים

מהרגע שבו נעלם מהמחנה שמעתי לאחר שבוע, ואני מביא

י ג אותם בזה.
שים עזב את המחנה אחרי ארוחת־הערב של יום שישי. הוא הלך לבדו למחנה־הפליטים
שאטי. הוא הגיע לביתה של ליילד״ עבר את הגדר, טיפס ועלה למירפסת חדרה.
היא פתחה לו את הדלת, וביקשה שיסתלק מייד.
למישמע הקולות נכנס אביה לחדר. האב אמר ני הוא נוכח בצידקתם של האנשים
שאמרו לו כי בתו נפגשת עם חייל ישראלי. האב אמר לליילה כי היא המיסה, חרפת־עולם
על מישפחתה. שים נטל את ידה של ליילד״ והם יצאו מהבית. לילה שאלד. אם הוא
לוקח אותה למחנה שלו. שים אמר כי מן המחנה ישיבו אותה מייד לאביה. הם החלו
הולכים לכיוון יד־מרדכי.
שים לא ידע, כי שעתיים אחרי היעלמו מן המחנה שלנו הגיעה הודעה של כוננות.
כולנו ארזנו את הציוד, ונסענו למוסכים. במחסנים הוצאנו את הג׳יפים מהסככות.
עבורי ואני זיוודבו את הג׳יפ שלנו. המם־פא עבר, ושאל איפה שים. עבורי ענה ששים
הלו לחרבן.
בשער. אחת בלילה כינס אותנו המג״ד, ואמר :״קיסינג׳ר נכשל הלילה במאמציו
להשיג הסדר־ביניים עם מצריים. נראה שתפרוץ מלחמה חדשה!״
אמרתי לעבודי כי אם יקפיצו אותנו לסיני ותהיה מלחמה, ויגלו ששים איננו, זה
יהיה בשבילו ביזיון לכל החיים. עבורי אמר :״בשבילנו זה יכול להיות יותר גרוע.״
הלכנו לשתות קפה. עבורי שאל את המם־פא מה הולך, הוא ענה שעוד לא ברור,
ולפחות עד מחר בצהריים נשארים במחסנים.
על־יד סיר הקפה התגודדו כמה אזרחים, נהגי אגד. שמעתי שהם יוצאים לתל־אביב
להביא עוד אנשי־מילואים. קיוויתי שהמילחמה לא תפרוץ בינתיים, ועליתי על אחד
האוטובוסים.
הוריו של שים ישנו, כשהגעתי לביתם. הם לא ידעו דבר על מקום הימצאו. את
חברתו דליה הערתי בחדרה שבגיבעתיים. גם היא לא ידעה כלום. היא התקשרה לכמה
חברים של שים — אף אחד לא שמע ממנו.

הנסיעה ברכבת•
תענוג

ליה שאלה אותי איפה אני גר, ואמרה שלא אוכל להגיע בשעה כזו למקום
1כל־כך רחוק. היא הזמינה אותי לישון אצלה. היא התפשטה ועלתה על המיטה
היחידה שהיתר, שם, כשהיא משאירה לי מקום לצידה.
אחר־כך, כשהדליקה סיגריה, אני חושב שהיא ניסתה להצדיק את עצמה בכך שאמרה
שהיא חושבת שלשים יש מישהי אחרת.
״מי?״ שאלתי אותה.
״הוא לא סיפר לי,״ השיבה.
״אז מניין
״בחופשה האחרונה שלו הוא היה רק כמה דקות, והסתלק.״
״סתם נדמה לך.״
״הוא אמר משהו על בחורה שהכיר במילואים. פקידה בממשל בעזה.״
״פקידה בשלישות בנפה? אין שם אף אחת ששים היה מתחיל איתר! .״

להתרווח בכורסא נוחה,
ולעלעל בעיתון־ או,אם תרצו,לקרוא ספר מענין,
וגם לשתות משקה קל. אפשר רק-בנסי?לה ברכבת
מדוע להתמודד עם בעיות התנועה בכבישים,בנסיעה ברכב
הפרטי כאשר אפשר ברכבת לנסוע,בבטחון בשלוה וגם בחסכון.
נצלו את היתרונות שהרכבת מעניקה לכם והתענגו.

#רבבת עודאל

״לא יודעת מאיפה בדיוק. הוא רק אמר שד,יא מעזה. ייתכן שהוא רב עליה עם

מישהו.״
בשעה שהייתי בחדרה של דליה, צעדו שים וליילד. בפרדסי הרצועה, ולא ידעו כי
בצאתם מביתה של ליילה ראה אותם מישהו, ועתה הוא וחבריו פוסעים בעקבותיהם.
אחרי כשעתיים של הליכה התעייפה ליילה, ושניהם ישבו לנוח בגומה של עץ תפוזים.
הם נרדמו מייד.
שים התעורר כאשר שני ערבים יושבים עליו, ושלישי קושר את ידיו מאחור.
פניו כוסו בשק, והוא הובל לתוך בונקר צר באחד הפרדסים. שים חשב שיהרגו אותו
מייד, וכאשר התמהמהו שאל אותם, בערבית מגומגמת, מה הם מתכוונים לעשות בו.
אחד מהם אמר :״אנו נקבל בשבילך מאה, מאתיים לוחמים ערבים! ידעת שאתה
שווה כל־כף הרבה?״
קול שני שאל איפה הבחורה, והראשון צעק עליו :״טיפש ! למה לא שמרת עליה?
היא ברחה כשהכנסנו את החייל לבונקר!״
באותה שעד, היינו, דליה ואני, בדרכנו לעזה במכוניתה הקטנה. עקפנו אוטובוסים
רבים שהובילו חיילים דרומה. לא התעכבנו בכניסה לעזה, ופנינו מייד לכיוון שאטי.
עצרנו על יד ביתד, של ליילד״ אביה פתח את הדלת.
״איפה בתך?״ שאלתי.
״החייל לקח אותה!״ השיב.

״שאל אותו!״

ל שכת הכרסום וזחחשלוז־ת

אלתת חי לללמוד או ג לי ת
ל פני שתתייעץ א תנו ! !

האולפן האנגלי הראשון
נבחר מביו כל המכונים לאנגלית ע״י הסתדרות הטורים,
בנק לאומי, תדיראן, כור, דו, וחברות ביטוח לקיים עבורם
קורסים לאנגלית מדוברת שוטפת.
+פ תי ח ת קו ר סי ם פל שבוע.
* התאמת רמה וייעוץ לכל תלמיד.
* מאק סי מו ם 15 תל מידי ם בכתה.
* קו ר סי ם מיוחדים לתלמידי תיכון וני ״ ס יסודי (מגיל .) 7
* כ תו ת בוקר אח ה״צ וערב.
שיחות ייעוץ, מיון והר שמה בי מי ם ב׳ ,ה׳ בשעות 8—6בערב
במלון רמת״אביב ב אולם הקבל ה

ץ ליה שאלה אם אנו

האולפן האנגלי הראשון
^ מלון רמת־אביב

• סמינר הקיבוצים • טל׳ משרד 414525 ובערב 414864

נוסעים אל המחנה שלנו. אמרתי ששים לא היה לוקח את

1ליילד, לשם.
״צריך להודיע לצבא, כדי שייצאו לחפש אותם!״ אמרה דליה.
״אם נודיע לצד,״ל, וימצאו אותו, הוא יהיה נפקד מנוגנות,״ הסברתי .״בצבא קוראים
לזה: נפקדות נוכח פני האדיב.״
דליה לא ויתרה ייתכן ש־שים בסכנה !״
אמרתי שעלינו להגיע אליו לפני צה״ל.
נכנסנו לאוטו, ויצאנו משאטי אל כביש־החוף של עזה. פנינו צפונה ונסענו כמה
העולם הזה 2045

קילומטרים. דמות בשחורים רצה מולנו על הכביש. עבדנו אותה. חזרנו בהילוך אחיררי
ונעצרנו לידה. ליילה זיהתה אותי. היא אמרה :״הם תפסו אותו. הם בבר גילו שברחתי —
ייתכן שהרגו אותו!״
החיילים הקיפו את הפרדס שבו, לפי דיברי ליילה, הוחזק שים בבונקר. מפקד הנפה
פסע לצידה של ליילה, שהראתה לו את הדרך. הגענו אל פי הבונקר. כיתת חיילים
פרצה פנימה. אנחנו אחריהם. על רצפת הבונקר שכב שים, ידיו קשורות מאחור, עיניו
מכוסות בשק. מלבדו לא היה איש במקום. שים היה פצוע מפצעים שנפגע בעת ששבו
אותו. הערבים העמידו, כנראה, תצפית מחוץ לבונקר, חשו בבואנו והספיקו לחמוק.
מסוק נחת בשטח פתוח על־יד הפרדס. שים הועלה על אלונקה. דליה אמרה לליילה :
״את באה איתנו, נבון?״
שתי מוניות ערביות נעצרו בקצה הרחבה. מן הראשונה יצא אביה של ליילה. הוא
העין* מבט בבתו, ניגש למפקד הנפה ואמר לו משהו. זה ניגש אלינו, ואמר :״הנערה
חוזרת אל אביה!״
שים, ששכב על האלונקה, גנח משהו. ניגשתי אליו. הוא ביקש לקרוא למפקד
הנפה. המפקד גחן אל שים, וזה אמר לו :״הנערה הערביה היא אחת מהם ! היא טמנה
לי מלכודת!״
המפקד קרא לאביה של ליילה, והודיע לו כי בתו במעצר.

*** בזע ישבנו בסיני מחכים למלחמה שלא היתה. קיסינג׳ר השיג הסכם־ביניים,
ואנחנו שוחררנו לבתינו .׳נסעתי לבקר את שים בבית־החולים. במיסדרון המחלקה
הכירורגית ב׳ פגשתי במפקד נסת עזה, שטפח על כתפי. שים שמח מאד לראות
אותנו. מצבו הוטב, ונאמר לו בי ישוחרר טבית־החולים בעוד כמה ימים. שים שאל את
המפקד לשלומה של ליילה.
״חקרנו אותה. גילינו שהיא לא ידעה בלום על המזימה לחטוף אותך.״

מישש־ות גומניה וישואו !!נשו אחו הדמזת
ה(1יסתווית של ושת־הסדים הישואויח ננואנוופווט
והוא מצא את מותז בישראל-משימוש מונח בסמים

טל צ׳או־זי
^ ך לעזאזל, צ׳ארלי, אתה מסתובב
כל היום מסטול, אי־אפשר לסמוך
עליך. כשתהיה נקי, אעבוד אתך.״ כך
אמר אמר יוסף (״גץ הגדול״) עמיאל, ראש
כנופיית מפיצי־הסמים — שהיתה ידועה
יותר בכינוייה ״הרשת הישראלית״ — לש ליחו,
המכונה ״צ׳ארלי״ ,בשיחה טלפונית
שהוקלטה על-ידי המישטרה הגרמנית וש־סליל־ההקלטה
שלה, כסלילי־הקלטה רבים
אחרים, הושמע בבית־המישפט הגרמני בעת
מישפטם של נאשמי כנופיית ״הקשר ה ישראלי.״

היה אותו צ׳ארלי, שהואשם על־ידי
חברי הרשת כאילו הוא היה זה שהסגיר
אותם לידי המישטרה הגרמנית, כנקמה
על בך שיוסף עמיאל החליט להוציאו מה-
מישחק בשל היותו מכור להרואין?
מי היה אותו צ׳ארלי, שהמישטרה הגר מנית
טענה בתחילה כי אינו אלא שימעון
(״בושי״) רימון?
לפני שלושה שבועות בישרו ידיעות ב עיתונים
כי נרקומן בן 30 נמצא מת
בביתו, לאחר נטילת מנה עודפת של הרו אין,
וכי הנרקומן היה מוכר למישטרה.
במרחק עמודים אחדים, בעמוד מודעות־האבל,
התפרסמה מודעה מישפחתית ש הכריזה
על מותו של מנוח אלקלעי, בשנת
ה־ 30 לחייו.
ספק אם אומנם צדקו העיתונים, כש טענו
כי הנרקומן שמת היה מוכר למיש־טרה.
בי אם היה מנוח אלקלעי מוכר ל־מישטרה,
מדוע לא עצרה אותו לפני מותו?
שכן מנוח אלקלעי, שהיה ידוע בכינויו
״מנצ׳ו״ ,לא היה אלא ״צ׳ארלי״ ,אותה
דמות מרכזית בפרשת הקשר־הישראלי של
כנופיית־הסמים הישראלית בפראנקפורט.

חזרה ל מו ט ב
ב סו פרמרקט

״אני יודע,״ אמר שים.
״אז למה האשמת אותה?״ שאל המפקד.
״כדי שלא תחזיר אותה לאביה!״
״החזרתי אותה הבוקר!״ אמר מפקד הנפה.
מכוניתה של דליה חולפת ברחובות מחנה־הפליטים שאטי. במכונית יושבים שים
ואני. אני נוהג. אנו עוצרים ליד ביתה של ליילה. אביה עומד בפתח הבית. אנחנו
נכנסים. אשתו וכמה מילדיו יושבים על שטיח, מסביב לצלחות-הגשה.
״איפה ליילה?״ שואל שים.
לרגע שוררת דממה בחדר. האב מביט באשתו. היא עונה:
״בארץ רחוקה !״

^ נו נוסעים למישרדי נפת עזה• נכנסים לאחד החדרים. שים שואל את הפקידה
היושבת שם, לאיזו ארץ קיבלה ליילד. אישור־יציאה. היא מבקשת שימתין רגע,
והולכת לחדר השני. שים שואל אותי אם מתחשק לי לעשות טיול לנסיכות־נפט ערבית.
אני צוחק. הפקידה־החיילת חוזרת :״לא הוצא שום היתר־יציאה מרצועת עזה לנערה בשם
שציינת.״
אנו נוסעים שזב לביתה של ליילה. שים נוהג. הוא עוצר בחריקה מול פתח ביתה,
ופורץ פנימה בלי לדפוק על הדלת. חדר־המגזרים ריק. במיטבח הוא מגלה את האם,
עם אחד מילדיה הקטנים. שים מרים קולו :״איפה ליילה?״
הילד פורץ בבכי. האם מצטרפת אליו.
אחר־כך, במישרדו של מפקד נפת עזה, שואל שים :
״מדוע אתה לא עוצר את אביה?״
מפקד נפת עזה :״בפלילים מתעסקת המישטרה הערבית המקומית.״
שים :״הייתי שם. הם אומרים שאין להם שום הוכחות.״
מפקד נפת עזה :״הם לא מתאמצים במייוחד במיקרה של רצח על רקע חילול
כבוד המשפחה. במייוחד כשמדובר בנערה ערביה שנחשדה ביחסים עם חייל ישראלי.״
הדרך לתל־אביב נמשכת חמישים־וחמש דקות. נוסעים מהר. הקטע בין אשקלון
לאשדוד הוא ממש זוועה. אבל אחר־כך יש אוטוסטרדה לא־נורמלית. בצומת גהה אני
מסתכל ימינה, ונדמה לי שהעיניים של שים לחות. אבל אולי רק נדמה לי.
העולם הזה 2045

** נוח אלקלעי יפה-התואר היה דמות
•!בולטת בעיר־מגוריו, יפו. הוא נולד
למישפחה בולגרית, וילדותו עברה עליו
בין סימטות שוק־הפישפשים ורחובותיה ה צרים
של יפו. כבר בילדותו הסתבך עם
החוק, ונכלא במוסד לעבריינים צעירים.
שהתבגר, ישב במאסר על התפרצויות.
עם שיחרורו מהכלא הכיר, בארץ, נערה
אנגליה בת 16 בשם סנדי, בתו של סוחר-
בגדים יהודי מלונדון. סנדי היתד. היפית
וגרה על החוף באילת. השניים התאהבו,
ומנוח נסע אחריה ללונדון, שם הכיר את
מישפחתה האמידה. השניים החליטו להינ שא,
ולנסות להשתקם.
מנוח, שהאנגלים כינו אותו ״מנצ׳ו״,
מצא עבודה בסופרמרקט למוצרינדמוקפאים
בשכונה היהודית גולדרס־גרין. הבחור ה סימפטי
והשקט התחבב על בעל־הסופר-
מרקט היהודי, ועד-מהרה עלה בדרגה ו התמנה
כמנהל המקום. וכמעט שלא קיים
קשרים עם ישראלים.
מנצ׳ו וסנדי עשו כל שביכולתם על־מנת
להתרחק מעולם הפשע והסמים, ולהתחיל
בחיים חדשים. הם רכשו להם דירה באיסט־פינשלי,
ונולדו להם שתי בנות, ויקטוריה
וכרמן.
עם ידידיהם נימנו הזמר קאט סטיבנס
וחברי להקות־פופ, וכן מיליונרים בריטיים,
שהיו פוקדים לעתים מזומנות את דירתו
של מנהל־הסופרמרקט, לבושים מעילי־פרווה
ומצויירים במכוניות רולס־רויס.
מנצ׳ו וסנדי לא הסתפקו בדירתם בת
שלושה החדרים ובטלוויזיה בשחור־לבן
שלהם. הם ביקשו להעלות את רמת־חייהם
ולהידמות, ולו במעט, לידידיהם העשירים
הנוצצים. סנדי השתוקקה למעיל־פרווה, ו־מנצ׳ו
לא יכול להרשות לעצמו לרכוש לה
מעיל כזה ממשכורתו כמנהל-סופרמרקט.
קירבתו לכוכבי עולם הפופ הביאה אותו

שוב אל עולם הסמים. הוא החל פוקד שוב
את קפה הנגב הישראלי המפורסם שברחוב
פינשלי. שם, בבית־הקפה הידוע־לשימצה,
פגש בידידים משכבר־הימים, עברייני־שו־ליים
ועבריינים מוכרים שעזבו. את הארץ.
מנצ׳ו חידש את קשריו עימהם. הוא
פתח בקטנות, החל מספק חשיש ו מריחואנה
לידידיו הבריטיים, תמורת רווח
נאה. אט־אט יצא שימעו של סוחר־הסמים
החביב והגיע גם לאוזני דמויות ישראליות
מפורסמות שנסעו לאנגליה.
אשתו, סנדי, חשה במתרחש. היא תיעבה
את הישראלים ששרצו בסלץ שלה ובילו
שעות בעישץ סיגריות־חשיש. המריבות
בץ בני-הזוג תכפו. סנדי הזהירה את מנצ׳ו
כי הוא עומד לחזור ולהיות לעבריין, כמו
בימים שבהם עדיין חי בארץ. ידידיו ה ישראליים
לא מצאו חן בעיניה. היו בהם
סוחרי״סמים קשוחים ואלימים שלא ידעו
כיצד לנהוג, בצעירה האנגליה המעודנת.
היא, שלחמה בציפורניה כדי להחזיר את
בעלה ואת עצמה למוטב, לא רצתה לאבד
מד, שהשיגה, ניסתה להרחיקו מעל ידידיו
המחודשים, אך ללא הצלחה יתירה. מנצץ
החל נפגש עם ידידיו ללא ידיעתה. לא
אחת היה אומר כי סנדי הצילה את חייו,
הפכה אותו לאדם חדש, וכי הוא חייב לה
כל־בך הרבה עד שאינו יודע מתי יוכל
לגמול לה על הכל.

״אגי הייתי
צ׳ארלי״
* •4נ צ׳ו הי ה ידוע כבחור שקט. קולו
רך והליכותיו מעודנות. הוא לא הזיק
לאיש, ונהג לעשות את עבודתו בשקט.
כל עוד עסק בחשיש ובמריחואנה, המשיך
לנהל את הסופרמרקט ולתפקד ברגיל. אך
הצרות החלו כאשר החל עוסק בשיווק
הרואין. כשראש רשת-הסמים באנגליה,
ברוך בר־זיו, נסע לגרמניה, נשאר מנצ׳ו
בלונדון ושימש כזרוע האנגלית של הרשת.
מאוחר יותר השאיר את אשתו ושתי
בנותיו בלונדון ונסע לפראנקפורט, שם
שימש בתפקיד של טלפונאי ברשת. הוא
היה מקבל הוראות ומעבירן הלאה. קיבל
ידיעות, ומסר ידיעות. כינויו ברשת היה
״צ׳ארלי״ .החליף אותו לאחר־מכן שימעון
(״כושי״) רימון, שהגיע מישראל.
בערך באותה תקופה עלתה המישטרה
הגרמנית על עיקבות הרשת, וכיוון ש הוחלף
בכושי, הספיק מנצ׳ו להימלט חזרה
לאנגליה. חברי הרשת טענו כי הוא היה
האיש שהלשין עליהם למישטרה הגרמנית,
וכי משום כך הצליח לצאת מהעניין חלק,
ולא להיתפס.
מה מידת האמת בהאשמה זו, קשה
לוודא. מנוח אלקלעי, שכונה מנצ׳ו
שכונה צ׳ארלי, ברח מפראנקפורט ללונדון.
הוא אסף שם את אשתו ושתי בנותיו ונסע
עימן לישראל. כאן הסתתרה המישפחה
תקופה ממושכת בצפת. הוא נהג להגיזן
מדי-פעם לתל־אביב, כשהוא לבוש בחלי פות
מטורזנות, ולשבת בקפה לב־ אביב
שברחוב דיזנגוף.
באוזני כתבת העולם הזר. הודה כי הוא־הוא
״צ׳ארלי״ המפורסם. הוא הכחיש מכל-
וכל כאילו הלשין על חבריו לרשת, ואמר :
״בדיוק עמדתי לצאת למשימה חדשה׳ ו־המישטרה
עלתה על הרשת. הספקתי לברוח
לפני שהיא תעלה גם עלי. ימה הייתי צריך
לעשות, להישאר שם ולהסגיר את עצמי?
כושי נדפק, כי הוא החליף אותי.״
זמן רב המשיך מנצ׳ו לשמור על אשתו
ובנותיו בצפת הרחוקה. מאוחר יותר הגיע
עימו לתל-אביב והם התגוררו ברחוב הרצל
בבת־ים. אולם מנצץ לא היה עוד אותו
בחור כשנסע ללונדון שש שנים קודם־
לכן. כעת היה כבר מכור-לסמים, נזקק
קריטי למנת הירואין יומית.
בחודש שעבר מת מנצ׳ו, מנטילת כמות
מופרזת של סמים. יום קודם־לכן בילה
בחברת ידידים. הוא היה שרוי במצב־רוח
מלנכולי, מוזר, אמר שהוא מבקש להיות
לבד כדי לחשוב. ידידיו השכיבוהו בחדר-
השינה ויצאו את הבית. כשחזרו, כבר לא
מצאו אותו שם. למחרת קראו בעיתונים
כי נפטר. מנצ׳ו נפח את נשמתו ליד
שולחן־האוכל שבמיטבח דירתו. בתו ה קטנה,
היא שמצאה אותו שם, מת. 51 יזו