גליון 2046 מתאריך 17 בנובמבר 1976

הצה רו ת ההון ש ל

בו ר ג רו צהדפ נו ת

ה ב כי רי ם -ח סויו ת

צנ 1ורד חי

יוזמת שר־המישפטים חיים צדוק, לחוק חוק
שיחייב את שרי־הממשלה, השופטים, השוטרים,
קציני צבא־הקבע וראשי רשויות מקומיות, להצהיר
על רכושם לפני שייכנסו לתפקידם, לוקה בחסר.
על־פי פירטי הצעת החוק יינתנו הצהרות־הון
אלה על־פי הנדרש כיום מעובדי־המדינה: הצהרות
חסויות וסודיות, שאינן לפירסום, הנבדקות רק
במיקרה שמתעורר חשד כלפי העובד כי הגדיל את
את רכושו תוך תקופת עבודתו בשירות המדינה
בצורה בלתי־סבירה.

ה איגו די ם ה מק צו עיי ם

כעוד שכארצות־הכרית הצהרות־רבוש מעין
אלה הן פומביות וניתנות לעיץ ולפירסום
על־ידי בל דורש, מכלי שאיש יראה בכך
פגיעה כזכויות הפרט, לא יהיה בל ערך
מעשי בהפקדת ההצהרות החסויות, שאיש
לא יוכל לערער על אמיתותן.

ל וי מ רו ד ה לי כו ד

קרן ההסתד רו ת -

בארה ״ ב ופערו
תיקוותם של אנשי הימין בישראל, כאילו עשוי
יהיה מימשלו החדש של הנשיא ג׳ימי קארטר לעודד
חילופי־שילטון בישראל ולתמוך במנהיגי הליכוד או
באריק שרון, משוללת כל יסוד ואין לה על ׳מה
לסמוך. להיפך, כל הסימנים מעידים על כך, שלמרות
הניסיונות להציג את יצחק רבץ בעיני קארטר
ואנשיו כחסידו של פורה עשוי יצחק רבין ליהנות
מתמיכה רבה של המימשל החדש.

האיגודים המיקצועייס האמריקאיים,
שלהם השפעה מרובה כמיפלגה
הדמוקרטית האמריקאית, המקיימים
קשרים הדוקים עם אנשי מיפלגת העבודה,
יגוייסו כקרוב כדי לנטרל את ניסיונות
מנהיגי הליכוד להתקרב אל מימשל קארטר
ולזבות בתמיכתו.
סגן הנשיא, וולטר מונדייל, שהוא איש האיגודים
המיקצועיים, עשוי להיות האיש של ישראל ושל
מיפלגת־העבודה, בבית הלבן.

• הדו חארה ״ בתד רו ש
אתרא שו ת ה סו בוו ת
לא מן הנמנע כי נציגי האירגונים היהודיים
בארצות־הברית יתבעו את ראשות הנהלת הסוכנות
לאחד מאנשיהם, בקדנציה הבאה.

לאנשיההם בהנהלת הסוכנות, ויתר
מעורבות כבחירת המנב״ל החדש.

אז הרה לי שראל
בענ״ן ד רו ם ־ א פ רי ק ה
הסנאטורים האמריקאיים, שביקרו
לאחרונה כארץ, מסרו לממשלה אזהרה
חמורה כעניין יחסי ישראלי—דרוס־־אפריקה.
הסנאטורים אמרו, כי פרשה זו עלולה לגרום נזק
בל־יתוקן למעמדה של ישראל בדעת־הקהל
האמריקאית. הטענה כי ישראל נוהגת כמו מדינות
אחרות אינה תופסת, לדיברי הסנאטורים, מפני
שכלפי ישראל קיים וחס מייוחד, ותובעים ממנה רמה
מוסרית מייוחדת.

לקוראי

02x11:1הוד
העלייה המסחררת של הוצאות הייצור
של השבועון מחייכת את המיני
הלה להעלות את מחיר הגיליון כ

״העולם הזה״ מקווה שהקוראים
יקבלו את הגזירה כהכנה.

ב־ז בוז משווע
אי-רצץ רב שורר כבניין הוועד הפועל של
ההסתדרות נוכח הזמנתם של יותר מ־500
עסקנים של קרן־ההסתדרות כאמריקה,

ויכוח ציבורי עתיד לפרוץ סביב כוונתו של
בורג, ל :נות איש דתי
יוסף בורג׳
שר-הפנים

צה*׳המועצה-לביקורת-סרטיס-ומהזות, בראש במקומו של לוי גרי, שפרש מתפקיד זה.
נרי, שהיה צנזור קפדני ונוקשה ביותר, היה איש
אחדות־העבודה וחילוני. בחוגים רבים חוששים, כי
מינויו של צנזור דתי עלול לגרום לנסיגה בנטייה
הליברלית שהסתמנה במועצה בשנים האחרונות.

חוקרי מ עי ל ה
ב ״ בי ח ה לו ח ם

מעילה כם ך 4500 לירות נתגלתה לפני
שבועות אחדים כ״בית הלוחם״ באפקה,
השייך לאירגון־נבי־צה״ל. המעילה מייוחסת
לאחד ממנהלי ״כית־הלוחם״ ,שהוציא את
הסכום כעת שעמד לצאת לחו״ל כקיץ
.1975
חברת החקירות מודיעין אזרחי, היתה זו שחשפה
את פרשת המעילה.

רון בן־י ש׳ כ מ קו ם
ע בי רו תמטבע 1ר
בדו״רו ה ח סועד
״הפועל״
הדו״ח הקטלני של מכקו״ההסתד•
רות על ראשי ארגון ״הפועל״ ,שעי־ ן
קריו פורסמו כ״העולם הזה״ ככר לפ• !
ני שלושה שבועות, מכיל גם חלק
חסוי, שפרטיו לא נחשפו, ואשר נמסר
לחקירת המישטרה.
חלק החסוי בולל
פרטים על עבי־ם
רות
כמטבע זר שנעשו עלי-ידי ראשי
״הפועל״ ,כעיקר כמיסגרת חילופי
מישלחות־נוער, ושיש כהן משום
הונאת האוצר והן עקיפה של חוקי
מדינות זרות.
שהובאו לארץ ושוכנו במלון ״הילטוך.
חלק־הארי של ההוצאות משולם על־ידי
ההסתדרות.
תוך כדי כך החלו מושמעות תמיהות על כל פעולותיה
של קרן זו, המכריזה באמריקה על ׳הצלחתה לגייס
מיליונים רבים של דולרים, מבלי שיהיה ברור
למה משמשים מיליונים אלה.

״סוכנים זר״ פ דו בי
היהודי בוו שינגטון
החקירה שנפתחה כוושינגטץ לגילוי
מקורות־המימון החשאיים שמזרימה רשת־הריגול
הדרום־קוריאנית לסנאטורים וחברי
בית־הנכחרים, עלולה להשפיע כמידה
רכה גם על חופש פעולתו של ה,לוכי׳
הישראלי כגיכעת־הקאפיטול.
אחת התוצאות הצפויות של החקירה תהיה, ככל
הנראה, חקיקה קפדנית יותר בדבר המותר והאסור
במימון נסיעותיהם ואירוחם של חברי הקונגרס
במדינות זרות, על חשבון ממשלן ת זרות זשליחיהן.
צפוייה גם ביקורת קפדנית יותר על רישום אזרחים
אמריקאיים כ״סוכנים זרים״.
על־פי החוק הקיים, חייבים אמריקאים הפועלים
בשליחות מדינות זרות להירשם כ״סוכנים זרים״.
אולם עד כה העלימה הממשלה האמריקאית עין
מחריגות בולשות מחוק זה.

חקפדת־יתר על קיום: החוק עלולה
להכביד על פעילות יהודים אמריקאיי
שפעילותם מונחית ומודרכת על-ידי
ממשלת-ישראל.

חיים יבין
שדרן־הטלוויזיה הפופולארי, חיים יבין, שיצא
בטיסת־הבכורה של אל־על למכסיקו וינצל את שהותו
שם כדי להכין סרט תעודתי על יהדות מכסיקו,
עומד לגלות — עם שוביו לארץ — כי בהיעדר נערכו
שינויים מהותיים במתלקת־החדשות של הטלוויזיה.

כמיסגרת תפקידיו היה יכין אחראי גם
על מדור חדשות־הפנים כמחלקת־החדשות.
מדור זה עומד להיות מועבר כימים אלה
לידי רון כן־ישי, ששב משליחותו ככתב
הטלוויזיה כמערכ״אירופה.

או גנ ד ה רו צהאת
עדא 1טכה
אחת ההזמנות הראשונות שהגיעו אל מנחם גולן,
העומד להפיק את הגירסה הקולנועית הישראלית
של מיבצע־אנטבה, הגיעה במפתיע מקמפאלה,
בירת אוגנדה.

חכדת־הסרטים הממלכתית של אוגנדה
ביקשה מהכרת ״פירטי נוח״ ,המפיקה את
הסרט, לקבל זיכיון על הפצת הסרט
באוגנדה.
אגב, את תפקיד המחבל הגרמני בסירטו של גולן
עתיד לגלם, ככל ׳הנראה, השחקן הגרמני הנודע
קלאום קינסקי.

פרס -פ טרון
ק בו צתהב דו רסר

ש ל ״ ה פו ע ל
אחרי שמשה דיין שומר על מקומו
כפטרץ קבוצת-הכדורסל של מכבי
תל־אכיב, דבר המזכה אותו כפירסו•
מת רבה כמישחקיה הבינלאומיים של
אלוטת-המדינה בכדורסל, יאמץ שר•
הכיטחץ, שמעון פרס, את קבוצת הכדורסל
של הפועל תל-אכיב, ויהפוך
פטרונה.

חסותו של פרס, המתכוון להתמיד בכך
גם להבא. במכבי תל-אביב חשכו
אומנם על החלפתו של משה דיין.
אלא שמנהלי הקבוצה לא מצאו אישיות
ככירה אחרת שתמלא את מקו*

טעות אופטית. עם כל המיגרעות שבה,
עדיין יש לחברה הישראליול יתרון אחד
שאינו קיים בחברה המצרית, ועליו כדאי
לומר כמה מילים.

עגיגז ||$

מ לי

י יייי

העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל*
#כיב, רחוב ;*רדון 3טלפון >)4338צ* .03 תא־דואר . 136 מען מברקי:
עולמפרס״ .מודפס ב״הדפוס החדש״ בט״מ, תל־אביב, רחוב בן־
אביגדור. הפצה :״גד״ בע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה כפפי״ בע״מ .
העורך הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.

גליון השבועון המצרי אל־מוצוואר
מן ה־ 29 באוקטובר שנה זו, מכיל כתבה
הנראית במבט ראשון כמודעת־פירסומת
להעולם הזה.
הכתבה מעוטרת במונטאז׳ של שערים
ועמודים שלמים מתוך גליונות העולם הזה.
את עמוד־ד,פתיחה של הכתבה (ראה גלופה)
,למשל, מקשטים שער אחורי ״של
העולם הזה וכותרות של שתי כתבות
אחרות, שאין להן כל קשר זו אל זו
או אל השער.
אלא שהכתבה עצמה אינה עוסקת בביקורת
על העולם הזה. היא מתיימרת להביא
ניתוח של מצב החברה הישראלית.
האיורים מתוך העולם הזה נועדו רק
להמחיש כי הדברים המפורטים בכתבה
אינם פרי־דימיונו של הכותב, העיתונאי
כמאל סעאד, אלא נלקחו מתוך פירסומים
המופיעים בישראל בעיברית.
כותרת המאמר היא החברה הישראלית
אחרי מילחמת אוקטובר, כשכותרת־המיש־נה
מכריזה :״פאדיחות * של קציני-
צבא.״
כפי שניתן היה לצפות מראש, אין הכתבה
מכילה מחמאות רבות לישראל.
כותב כמאל סעאד בפתח רשימתו :״בראשית
השנה שעברה קם פסיכולוג יהו־די־אמריקאי
בוועידת פסיכולוגים שנערכה
בתל־אביב, והכריז כי מילחמת יום־
הכיפורים הרסה וניתצה כל דבר — כולל
האמונה הישנה, הביטחון זשלוות־הנפש,
וכי המילחמה גרמה לישראל לאבד כינד
עט דור שלם.
״עוד אמר אותו פסיכולוג, ריצ׳ארד לא-
זרום, כי, מאז אוקטובר הם סובלים מבדידות.׳
והרגשה זו הולכת וגוברת בגלל
כל מה שגעשה בעניין הבעייה הפלס טינית
והברכה ישבה נתקבל יאסר ערא־פאת
באו״ם, וההחלטה לגרש את ישראל
מאונסק״ו.
״אם אנו רוצים ללמוד על המצב השורר
בחברה הישראלית,״ ממשיך סעאד וכותב
,״עלינו לעיין בעיתונות הישראלית,
המלמדת על כך שבני הדור הצעיר בישראל
למדו לבחון כל נושא דרך מיש־קפיים
שחורים.״

כתב השבועון , :אנחנו נמצאות כאן כמו
בבית־בושת
אחרי הפירסום באל־מוצוואר קראנו
שוב את הכתבה שפורסמה בהעולם הזה
( )2007 שעליה הסתמך השבועון המצרי.
לא מצאנו בה רמז או זכר לציטטה ש־סעאד,
כביכול, ציטט ממנה.
נוסף על מובאה זו מביא סעאד עוד
דוגמות לרוב, מתוך העיתונות הישראלית,
המייועדות להצביע על חומרת מצבה:
יוקר שיגעוני, עליית־מחירים מסחררת,
הפיחות בערך הלירה, ביטול הסובסידיות,
שביתת האחיות, שביתת נשות השוטרים
והפגנה של עובדי התעשייה־האווירית.
מ״שום־מה הוא מתעלם לחלוטין
מפרשת אשר ידלין, למרות שמאמרו התפרסם
זמן רב אחרי שזו כבר נחשפה.
סיכומו :״וכך אנו רואים כי החברה
הישראלית מלאה בתופעות שליליות —
אנרכיה, התמוטטות, ייאוש ורצון לברוח
מהמציאות המרה בה הם חיים. אולם אסור
שתופעות שליליות אלה יטעו אותנו —
שהרי הם (היהודים) מנסים ללמוד לקח
ממילהמת אוקטובר, ומשקיעים מאמצים
קשים ורבים בהפיכת התופעות השליליות
לחיוביות.״
אפשר, כמובן, להתרשם כי העיתונאי
המצרי הוא אופטימי, לגבי מצב החברה
הישראלית, יותר מאיתנו. אלא שתהיה זו

׳ ?אדיחה — מילה ערבית, שנקלטה
כבר גם בסלנג הצברי ופירושה מעשה
מבייש, הקשור בדרך־כלל באקט בלתי־מוסרי.

3ד~״ 1

0)1מ

׳£ 0 1 1 1 !11111111

^ י־לס

צ ב אן ז־אילך מביא כמאל סעאד במאמרו
מובאות ותמציות, מתוך כתבות
שהתפרסמו בעיתונות הישראלית, והמייד
עדות לאמת את התיזה שלו. הוא מזכיר
את הספר המחדל, את תנועות־המחאה שצצו
אחרי מילחמת יום־הכיפורים ומצטט
מיכתב־מחאד, שפורסם בהארץ בדצמבר
.1975
מתוך העולם הזה בחר סעאד לערבב
כמה כתבות ביחד, שירבב דברים שנאמרו
בכתבה על עישון חשיש בגימנסיות לכתבה
על גדנ״עית, שהאשימה את מפק דה
בביצוע מע״שה מגונה בגופה. כותב
סעאד בנימה של התחסדות :״מה שנכתב
באותו גליון אי־אפשר לצטט, כיוון שה מילים
הכתובות אינן עולות בקנה אחד
עם הטעם הטוב. אולם די לציין כי אחת
החיילות. יהודיה ממוצא תימני, אמרה ל
בעיתוני
ישראל מופיעים מאמרי
ביקורת וניתוח מעמיקים ורציניים בהרבה
מזה שהתפרסם באל־ימוצוואר. לכל אזרח
ישראלי ממוצע יש כיום תמונת־מצב קודרת
הרבה יותר, מזו שמצייר השבועון
המצרי בעיני קוראיו.
ואף־על־פי־כן, חמור ככל שיהיה המצב
שאליו הידרדרה החברה הישראלית, הוא
רחוק מלהיות מצב של ייאוש. ולו רק
בגלל האפשרות להילחם בגלוי ובפומבי
בכל גילויי השחיתות וההסתאבות.
מצבה של החברה המצרית אינו טוב בהרבה
מזה של החברה הישראלית. עדויות
המגיעות לישראל, כמו למדינות אחרות
בעולם, פירסומים ישל עיתונאים זרים
ורמזים המופיעים פה־ושם בכלי־התיקשו־רת
המצריים, מעידים כי בנושא זה, לפחות
.,סדנא־דארעא חד־הוא.
ההבדל הוא רק בכך שהעיתונות במצ ריים
אינה חופשית לכתוב על כך, כמו
בישראל. עם כל הפגמים והחסרונות ה נחשפים
בחברה הישראלית, היא נשארה
חברה דמוקרטית, מה שאי־אפשר לומר על
החברה המצרית.
השוואה זו אינה צריכה לשמש נחמה
או תחליף לגלולת־ארגעה היא רק באד,
להצביע על כך שאין להתרשם יתר על
המידה מן הדימויים השליליים שיוצרים
הציטוטים מן העיתונות הישראלית במדינות
העולם. דימויים אלה משמשים עילה
ותירוץ בידי חוגים המעוניי׳נים׳ להצר
את צעדיה של העיתונות, תוך השמעת
הטענה :״דאו איזה דימוי יוצרת העיתונות
למדינת־ישראל.״
אין צורך לחזור על כך שהעיתונות
היא רק מראה, שמתוכה נשקפת בבואה
של החברה הישראלית. אבל לאלה ה גורסים
כי אם יוטל פיקוח על העיתונות
ישתנה דימויה של החברה הישראלית בעיני
עצמה ובעיני העולם, ראוי להזכיר
״שוב ושוב: חופש הביטוי, הביקורת והעיתונות
בישראל, הוא הערובה כנגד התפשטות
הריקבון האוכל מבפנים.

ו ח & סוי ס

יינ>א.

10*1011 בגישסיה

הבהבה על ״העולם הזה״ פ״אל מוצוואר״ הקהירי
פאדיחות בחברה הישראלית

השההפוה בצער רבין
הרשו לי להפנות באמצעותכם מיכתב
גלוי לראש־הממשלה, יצחק רבץ. נא יקבל
כבודו את רגשי השתתפותי בצערו, עם
כניסת ידידו, מר מוטי פרידמן, לכלא לשנה
אחת, לאחר דחיית עירעורו בידי בית־המישפט־העליון.
אני
תיקווה שהמסיבות בבית ראש־ד,ממ
שלה
לא תיפגענה, למרות שאחד המוזמנים
הקבועים (לפי עדות ראש־ד,ממשלה
עצמו) ייעדר במשך השנה הקרובה.
נחמיה שטרסלר, תל־אביב

הודה לעורך הראשי
בשמי ובשם כפר־קאסם האבלה, אנו מודים
מאד לעורך הראשי של העולם הזה,
אורי אבנרי, על הזדהותו עימנו ביום־
הזיכרון לטבח כפר־קאסם. אנו לא נשכה
לעולם את אבנרי שהוא גילה מה קרה
בכפר־קאסם בשנת ,1956 ואנו מעריכים
בעלי מצפון חי כמו מר אבנרי.
יוסף נימר בדיר, כפר־קאסס

כירמום מבפנים
ההידרדרות ביחסי העבודה והשכר במשק
עלולה לשתק את המשק כולו (ועל
זאת כתב העולם הזה השכם והערב) .קיימת
סכנת כירסום בתוכנו, ואין לדעת לאן
זה יוביל. כלכלנינו היו לנו לרועץ, ולא
ליועץ. אי־לכך יש להקדים את הבחירות
לכנסת ולבחור מייד צוותים מומחים בענייני
כלכלה, כדי להציל את המשק ולהוציאו
מן הבוץ שבו הוא שקוע. השעה היא
חמש דקות לפני שתים־עשרה. עוד ניתן
להציל, בטרם יהיה מאוחר מדי.
כן־ ציון־ כ ר־גיו ל, גבעתיים
מספרים כי מנכ״ל צי״ם, יהודה רותם,
קיבל השבוע בלישכתו בחיפה, אחרי שביתת
הימאים, את המיברק הבא :״האם אתה
זקוק לעזרה? בברכה, ג׳יימס אונידין.״
א. פ ,.חיפה
אין ספק כי גילויי השחיתות בצמרת
המדינה תורמים לא מעט לזעזועים בתחום
יחסי־ד,עבודה. כאשר אדם המצליח בקושי
לגמור את החודש עם משכורתו רואה כיצד
בוזזים ׳וחומסים את המדינה מלמעלה,
אין הוא מוכן עוד לשתוק. הוא רוצה שלפחות
יפסיקו לגנוב. את כספי הציבור.
ואם לא — שיתנו לו לפחות לחיות בכבוד.
אוריאל נפתלי, תל-אביב
קראתי את גליון העזלם הזה 2045והזדעזעתי.
מצד אחד אתם מביאים תיאור
מזעזע של מישפחה במצוקה, שילדיה המשותקים
אינם מקבלים את עזרת המוסדות.
מצד שני אתם מפרסמים כתבה על
חנוכת מיסעדת־פאר חדשה, שבה נוטלים
חלק כל האנשים היפים, היכולים להרשות
לעצמם ארוחות במאות לירות, כשמחיר
כל ארוחה כזאת יכול להספיק לכלכלת
אחד מילדי מישפחת זעפרן למשך חודש
שלם. מצב זה משקף את מה שקורה באמת
במדינה: הפער בין העשירים והשכירים
הולך ומתרחב. אלה סובלים — ואלה חוגגים.
האם זה לא מזכיר את ימי פומפיד,
האחרונים 1
חבצדת נהדי, חדרה

הייאוש — סימן לבאות
המעשים הנואשים של מפוטרי עסיס הם
סימן לבאות. מצצו את לשד־עצמותיהם,
והבעלים מתעשרים מעבודה זולה וממכירת
מיגרשים שקיבלו אותם בפרוטות וממשיכים
לקבל אותם. אם אלה הם סידרי
(המשך מעמוד

העו ל ם הזה 2046

ב דו ק א אלנו א ת אפ שרויות! להחלפת
די ר ת! הי שנה בבית חדשב:

השכובה המקסימה
המשקיפה אל הנוף
המרהיב של הר ׳רושליו
דירות רווחה
4-1 3חדרים.

111111

השבעה הכפרית במרחק
דקות ספורות מבאר־שבע.
* רכוש לך בית שיגדל יחד
עם משפחתך.
*לבחיר תך גם חוויות
במרכז המסחרי החדש.

ותה 1ה מתו.א• המכירה הבלעדיים שלע

וע שה הכל כד לאפשר לך לרכוש
את ביתך החדש!
נביע לך עיסקת חבילה שלא תוכל לסרב לה.
ניתן לך במקום יעוץ ארכיטקטוני להתאמת
הבית לברכי משפחתך.
נסיע אותך אל אתרי הבניה ממשרדינו:
*בידו שלים־רח׳ שמאי 8
בב אר -שבע-בי ת רסקו
בין ה שעו ת 16. - 13.

מכת בי ם

עוסק נכבד,
עליך לדווח
למס ערך מוסף
עד ה 15-בחודש זה
אם קבוצת הדיווח שלך
היא:
עוסק מ 1רשה
ע 1סק זעיר

שתקופת ה מ אזן שלך הי א
בחוד שים יוני או דצמבר

(המשך ממעוד )4
המישטר, אז מי שמצפה כי הקורבנות
יידומו — יתאכזב.
משה לוי, חיפה

מזכירה לאלוהים
מצאתי בין ניירותי מיכתב שכתבתי מזמן
ולא שלחתי. אז הנה שוב מתקיים הכלל:
״מוטב מאוחר מאשר וגד.
קיבלתי שוק מן העובדה שהרב גורן שינת
את נוסח ההתייחדות עם חללי מערכות
מ״יזכור
ישראל,
עם ישראל את בניו
ובנותיו ל :״יזכור
אלותים את
בניו ובנותיו...״
אחרי ההלם באד.
ההתלבטות: האם
כוונתו של הרב גורן
היא שאין צורל
שאני, כ״בת ישראל״
,אזכור, אלא
מספיק שאלוהים יז כור? אימכר האם
יש באלו הים
של הרב גורן
דבר כזד. שנקרא שיבחה? או, במלים אח רות,
האם האלוהים שלו צריך מזכירה? ואני
לא רוצה להרחיב את הנקודה הזאת ולפרט
בה סעיפים פיקאנטיים כאלה ואחרים.
אחרי ההלם וההתלבטות באה התמיהה:
ומד, אם יחליט הרב גורן (או כל רב אחר,
ל״שמע ישראל, ה׳ אלוהינו, ה׳ שניים? ״
למשל? !
שמירה אימכר, רשות השידור,
ירושלים

שמספר ה עו ס ק שלך

מ ס תיי םבספ רו ת 99— 40

על החודשים

טפ ט מבר — או ק טו ב ר
אם לא קבלת את הטופס עד ה־10
בחודש הנן מתבקש לפנות ללשכת
היעוץ והדרכה במשרד המכס והבלו
הקרוב למקום מגוריך.
אנא מלא א ת הטופס על פי ההוראות
ומסור אותו באחד מסניפי
הבנקים המצויינים על גבי הטופס.
בעת מסירת טופס הדיווח עליך
לשלם א ת יתרת מ ס ערך מוסף
בהתאם לחישוב שבטופס.

זכור!

פגישה עם האוייב?

על פי החוק יינקטו צעדי ענישה
מחמירים כלפי המאחרים בהגשת
הדו״ ח התקופתי.

כקורא ותיק של העולם הזה, עדיין זכורים
לי מאמריו של אורי אבנרי בתקופת
״פרשת קסטנר.״ אז תמך אבנרי בעמדותיו
של הפרקליט שמואל תמיר. ,וגרס כי
הד״ר ישראל קסטנר, כמי שהיה אחד ממנהיגי
יהדות הונגריה, לא היה צריך לנהל
משא־ומתן עם הנאצים במטרה לנסות ולהציל
יהודים. והנה, עתה אורי אבנרי בעצמו
נמנה עם אלה הנפגשים לשיחות עם
אנשי אש״ף, הזוממים להשלים את מה
שלא הצליחו הנאצים לעשות. לדעתי, זהו
פשע, באותה מידה שהיה זה פשע לעמוד
בקשרים עם הנאצים בתקופת ד,שואה.
משה פדץ, ירושלים

הקפד על הגשת הדו״ ח במועד,
מנע מעצמך ומאיתנו, את אי הנעימות
הכרוכה בהפעלת אמצעים
מיוחדים לצורך גביית יתרת המס.

מה לומדים מאייכמן
,אגף המכס והבלו /מס ערך מוסף,

תעריפון המגדים של
החל מי<17.11.7

הוג

ה עוו! ס

לחצי שנח

לשנה בלירו ת
מחיר הוצאות
העתון משלוח

דמי ה מנוי בארץ

לכל ארצות תבל בדואר רגיל

26 + 258
70 + 258

306 = 22 +
354 = 26 +

160

180

הו פשה עי תו נו ת ו צנ עתה 5ר5ז

דמי ה מנוי ל ארצו ת חוץ בדואר אוויר
28 + 100 +י ־ 386
34 + 171 + 463 473
35 + 180 +
468 — 34 + 176 +

לאירופה

258

לארה״ב, קנ ד ה
לאוגנדה, ניגריה, ת אילנד
258 258

למק סי קו

258

לדרו ם־ אפריקה, ונצואלה

לברזיל, יפן, או סטר לי ה

לפנמה

532 — 39 + 235 + 258
611 — 45 + 308 + 258
570 = 42 + 270 + 258

מכתב זה נשלח לגאולייטר של מחוז
הצפון, הער ישראל קניג. תוננו של מיב־תב
זד, מיועד לגאולה כהן, זבולון המר׳
חנן פורת, ישראל אלדד, מנחם בגין ו_
חבריהם__

קראתי בעניין רב את פירסומיכם בדבר
גירוש הערבים ונישולם מאדמתם. לפי מיטב
ידיעתי, חייתם יכולים ללמוד הרבה
מאייכמן, איד מבצעים טרנספורט. אפשר
גם לשגר מישלחת לאושוויץ, על־מנת לל מוד
איך בנו את מחנות-הריכת שם. בדי
להקים כמותם בפלסטין הכבושה. בספר
מיין קאמפף תמצאו מדריך לשיטות יעי לות,
אשר נוסו בהצלחה באירופה בימי
מילחמודהעולם השנזת.
יש לכם גם ידידים רבים אחרים שאפשר
ללמוד מהם על השמדת־עם. האמריקאים
ניקו את היבשת מאינדיאנים, וצברו
ניסיון רב בזייט־נאם. גם דרום־אפריקה
יכולה לשמש דוגמה למופת. כמו כן צ׳י־לה,
אורגוואי ועוד.
שבת אי לוי, רמת־גן

200 238 245 240 272 310
290

ביום שישי האחרון, היה לי העונג לראות
את הסרט כל אנשי הנשיא ולהשתתם
בדיון הפומבי בקולנוע מוגרבי, שנושא
היה חופש-ד,עיתונות. הדיון נסב על
ציגעת־הפרט המונח כרגע על שולחן
סת, וההשלכות הצפויות שלו על הען
נות, וכן הלאה.
לדעתי, נוסף על
העיתונאי הוא
אשמתו על־י׳
אחר וללא.
לדווח לצ
דיווחו צרי
שות את
היטב כל מידע
מצד אחד, ואם הכתבה•
העו ל ם הזה 2046 .

מכת בי ם

מישהו, לא להרפות ולדרוש אישור או
הכחשה מן הנפגע• ,ולפרסם במקום המתאים
את התוצאות או את תשובת הנפגע.
חבר־הכנסת ידידיה בארי דיבר רבות
על ההיבט של החשוד העומד לפני המיש־פט
ועל מצבו בתקופת המעבר, היכול לגרום
לו נזק בל-יתוקן אם יפורסם שמו
והוא חף־מפשע. על שני דברים שלא עלו

אז, כשהמאזינים מרותקים למקלטים כדי
לשמוע כיצד יפלו דברים במיגרשים, מתעללים
בהם רשות־השידור בצורה סאדים־
טית. דווקא בשעה זו בחרו שידורי־ישראל
לשדר את המוסף הספרותי הצמוד לחדשות
השעה ארבע. וכך, במקום לדעת מה
נעשה במיגרשים, נאלצים חובבי־הספורט
להאזין בעל כורחם לבירבורים בנושאי

פלאשל 111011
מ כונ תנביסח?!סנה
11 תו ףמס תו ב ב

סיוע למשפחת איוב, גבעת אולגה

קראנו א ת הכתבה המזעזעת על ילדי מישפחת.זעפרן מגיב-
עת־אולגה (העולם הזה ) 2045 והתרשמנו ממנה עמוקות. החלטנו
שאם ה מוסדו ת הנוגעים בדבר אינם עושים א ת המו טל עליהם
כדי לסייע למישפחה מוכת־גורל זה נפעל אנחנו למען או ת ה
מישפחה מגיבעת-אולגה.
אי-לכך אנו מציעים לפתוח חשבון-בנק למטרת איסוף תרו מות,
על־מנת לסייע למישפחת זעפרן. אנו מצידנו תורמים בזה
סד של 500ל״י למיבצע.
מופה (משה) כ־רוטניק,
דני כנימין, תל־אביב
בבנק

דיסקונט, רחוב

• חשבון מייוחד לסיוע למישפחת זעפרן, נפתח
דיזנגוף 124ת״א, ומיספרו הוא .148442
.קוראים המבקשים לתרום כדי לסייע למישפחת זעפרן, יכולים לשלוח אח.
תרומותיהם לחשבון הנ״ל, או באמצעות מערכת העולם הזה, ת.ד ,136 .תל־אביב.

בדיון, והקשורים לנושא, הייתי רוצה לעמוד
כאן: על העיתונאי ועל חברי־הכנסת
והסמוכים למעמדם.
אשר לבני־מעמדו החסינים של חבר־הכנסת
בארי אני שואל אותו, על־סמו
הצעת החוק לאיסור פירסום שמו של חשוד
לפני המעצר, או בתקופת הביניים לפני
המישפט: כיצד היית אתה מרגיש בתור
חבר־כנסת, כאשר עיתון פלוני היה מפרסם
ידיעה האומרת שהמישטרה חוקרת
שלושה חברי־כנסת על קישריהם עם העו־לם־התחתון
(ולמעשה כל , 120 חברי הבית
יודבק עליהם תו של חשודים)? האם הזמנת
אווירה של רכילות וחשדנות על־ידי
חוק — עדיפה על פני־שמירה על טוהר

המידות במדינה
לדבריו של העיתונאי עמום קינן״,בסוף
הדיון על חופש־העיתונות, יורשה לי להוסיף
שכאשר חוק חסינות חברי הכנסת
יהיה כליל השלמות יחד עם כל מיסגרת
החוקה, וחופש-הפרט יהיה מובטח, ניתן
יהיה להציע אותו גם לעיתונאי עקב או
במילוי תפקידו, כדיברי האימרה :״כאשר
נגיע לגשר, נחצה אותו*,.
ש. פדן, ונות־גן

פאדיזם רדיופוני
אני לא יודע אם יש חוק נגד התעללות
המדינה באזרחיה. אבל אם אין חוק כזה,
צריך לחוקק אותו ולהפעילו נגד רשות־השידור,
על מה שהיא מעוללת מדי־שבת
למאות אלפי מאזיני התוכנית שירים ו־
.שערים.
התוכנית, המדווחת ישירות ממיגרשי־

סיפרות, שמישהו בחר לשלבם דווקא בתוך
התוכנית שירים ושערים ברגעים המותחים
ביותר.
איני יודע איזו תועלת יש בשידור מוסף
זה בשעה זו דווקא, שכן ברור שחובבי
הסיפרות אינם מאזינים לרדיו בשעה זו,
ביודעם שהיא מוקדשת לשידורי הכדורגל.
על כל פנים, זוהי התעללות ישירה
באוהדי־הכדורגל, המורטת את עצביהם.
במקום לעקוב אחר הנעשה במיגרשים ברגעים
האחרונים של המישחקים, מנסה
רשות השידור להקנות להם תרבות דווקא
בדקות אלה.
למי שהגה את הרעיון לשדר את המוסף
הסיפרותי דווקא בשעה זו, מגיע פרס רד
טימטום וחוסר־ההתחשבות.
יהודה בזיזרחי, רחובות

רושם מוטעה
בגיליונכם (העולם הזוז ,)2038 במדור
״אתה והליחה״ ,הופיעה ידיעה כי ראש
.עיריית תל־אביב, שלמה (״צ׳יצ״׳) להט,
הקציב מכספי עיריית תל-אביב למידרשה
הלאומית על שם אריה בן־אליעזר ולמכון
ז׳בוטינסקי. ניסוח הידיעה עלול היה
ליצור את הרושם המוטעה כי מאז עלה
צ׳יצ׳ לשילטון בעיריית תל-אביב, הוא
החל לממן בכספי משלם־המיסים העירוני
את מיפעלי הליכוד.
אין שחר לקביעה מעין זו. ראשי העיר
שקדמו לצ׳יצ׳ ,אישרו גם הם הקצבות
למיפעלים של תנועת־החרות, כשם שאישרו
הקצבות דומות וגדולות יותר ל-
מיפעלים תרבותיים של תנועות הסתדרו־תיות
ומפלגתיות אחרות. השוואת ההק צבה
למכון דבוטינסקי מול ההקצבה ל־אק״ינז,
מבלי להציג גם מה שהעירייה
מקציבה למוסדות שהם בחסות המערך,
אינה אלא דמגוגיה זולה.
פרץ סינדרסקי, תל-אביב

אץ ספריות ״צמרת״

הכדורגל, שם נערכיבו מישחקי הליגה הלאומית,
היא לכל הדיעות אחת התוכניות
הפופולאריות ביותר בישראל. היא מהווה
גם שירות מועיל לאזרח, שאינו צריך לכתת
את רגליו למיגרשי־הכדורגל המוזנחים ולחזות
במישחקים בחברת ברברים העלולים
לסכן את חייו. בשל התיאורים הפלאסטיים
של השדרנים מהמיגרשים, יכולים רבבות
אזרחים לנוח בבתיהם או לטייל במכוניותיהם
וליהנות מדיווח. ישיר ועדכני של
המתחולל במיגרשים.
המתח עולה לקראת סיוט המישחקים,
בסביבות השעה ארבע אחרי־הצהריים. ו־הסולם
הזה -2046

אב! .פלא אמיתי!
ק רי ס טל //בי:,
ק רי סטל//ג ד, היא היחידה שיש
* מכבסת במהירות 2 -קילו כביסה
בה תוף כביסה מסתובב וקוצב זמן.
תוך 4נ 1ד 10 דקות.
* תוף הכביסה-מסחובב לשני כיוונים.
* חסכונית ביותר ־ צורכת דק 13 ליטר
* תוף הכביסה־מבטיח לך בביסה
מים ופחות מאמרה אחת חשמל
יסודית ונקיה.
לכמות של 2קילו כביסה!
*תוף הכביסה־שומר היטב נגל הכבסים * .קטנה וניידת ־ מידותיה 44*42*51ס״1#
בואי עוד היום לראות את
הפלא של קרי 0ט ל //נ י, בחנויות החשמל המובחרות.

קחסטל//נ ל/
חיוצרת עבור ק רי ס טל וגל ד• 1 1 1 1/101/0.

ת בונ תהכ בי סההק טנ ה ה עו ש ה גדולו ת

]יירק -שופ 541
סוף כל סוף, בעיר הגדולה הז א ת, יש מ קו ם שקט ואינ טימי
על-אמת, שרק ציפורי הליל ה ה או ה בו ת יודעות עליו.
ה מ קו ם, ה פ תו ח מ 9-בלילה עד שתיים לפנו ת בוקר, הוא
מהמ קו ריי ם שבעיר. ה תפרי ט כולל יופי של ק ד רו ת חל ביו ת
על טהרת הטבע לפי מ תכוני ם מ קו ריי ם ובלעדיים ל מ קו ם.
תוכל לקבל, למשל: ק דר ת מוזלי ב חלב עם פירות, אגוזים,

כל הכבוד להעלום הזה. בשבועות האחרונים
יש בעיתון יותר גילויים ופחות גי־לוי-עריות.
אפילו מדור הרכילות השתפר.
רחל חדלה סוף־סוף לדווח לנו על ספריות
״צמרת״ ,ושוב מופיעים במדורה סיפורים
על אנשים ידועים. חבל רק שמדור זו
הארץ שינה את מתכונתו. לדעתי, המתכונת
הקודמת היתד. יותר מוצלחת.
יעקוב הראל, תל-אביב

ו אם ת ש אלו :״אז איפה

הקאובוי של ״מאדלפורו״

או מר לכ ם — ל מ קו ם הנפלא הזה קו ר אי ם ״ מיל ק שופ ״

ברשימתו ״החווייה הישראלית״ (בתוך
נמר של נייר העולם הזה )2044 התייחס דן
עומר לספו־-השירים שלי גולה, וטען שב־שניים
משירי הספר משתקפת השפעת
שריי שרב של יהודה עמיחי. כד להוכיח
את טענתו עימת עומר שורות משני
השירים המותקפים, מול שורות משירי
שרב, ולעימות זה ברצוני להתייחס כאן.
(המשך בעמוד )8

והו א נמצא באבן גבירול , 54 !/2ולפי דברי הבעלים החד שים

שקדים ו צי מו קי ם, או: ק דר ת רוקפור ב שמנת עם שקדים
וזי תי ם ; וכל זאת — עם ל ח מניו תוהמ או ת פלפל או דבש,
לפי סוג הקדרה. ו ב תו ספת מב חר קנ קני מ שקה — מ קנ קן
תה י ס מין ועד קנ קן שוקו קנ מון או קנ קן יין.
ה מ קו ם

הזהד, או!

אז אני

ייפתח ה מ קו ם — על שתי קו מו תיו — גם בבוק ר (בקרוב
מאד!) לכל או ת ם שהולכים לישון מו קדם, שלא יפסידו
חסו חליל ה

מכת בי ם
1 1289 סמק
2 1ק״נז לליטר

(המשך בעמוד )7
א. דן עומר, אשר ציטט מהשיר סוף,
ניסה להראות את השימוש בדימוי הרכבת
של עמיחי, והתעלם מהעובדה ששירי
מבוסס קודם־כל על שיר־ד,ילדים העממי:
״ביו הרים וביו סלעים טסה הרכבת״ ,וזהו
שימוש לגיטימי לכל הדיעות.
ב. בדוגמה השנייה מעמת עומר את עמיחי׳
הכותב על אריות מטרו־גולדווין מול
הקאובוי של מארלבורו, שמצוטט משירי
(״שיר בריחה״) .ובכן, השימוש באלמנטים
מזוך הפירסומת,
מתוך הקולנוע וכר׳
אינו חדש כלל
וכלל, ואינו אופייני
במייוחד ליוצר
זה או אחר. השימוש
הנ״ל הפך
תיקני.
חומר״גלם
עוד בשנת ,1922
כאשר ג׳ראלד מאר־פי
צייר את קופסת
הגפרורים ״3 ויותר כוכבים״, סומק מאוחר כאשר (ב־
)1952 מיחזר אנדי
וארהול בקבוק קוקה קולה, וכמובן משוררים
רבים השתמשו ומשתמשים באלמנטים
שלקוחים מלשון הפירסומת, מ״גי־בורי״
הפירסומת ועוד.
שימוש זה, שהיה אופייני כל־כך למשוררים
לא-ישראליים, חדר לטכסטים הנכתבים
כאן קודם־כל. על־ידי דויד אבידן, ש חרש
בדרך־כלל ראשון בשדות סמאנטיים
לא מקובלים, והפכם במשך הזמן (גם בעזרת
משוררים אחרים) תיקניים יותר ויותר.
ג. אני מכבד את המשורר יהודה עמיחי,
אוהב את שיריו, ושתי הטענות שטענתי
כאן בתגובה, הן בסך־הכל ניסיון להתייחס
עניינית לטראנס ד,שליפות של המב־קר־אקדוחן,
דן עומר.
רוני סומק, בנ-ברק

חזקה מס? -הביורוקרטיה

זו המכונית החסכונית בעולם -
21ק־־מ לליטר בעלת מנוע
1289ס מ״ ק!!! סיבובי מנוע נמוכים
המאפשרים נסיעה איטית
בשטח בנוי בהילוך רביעי
לאורך צירי המכונית קבוע
מגן מ־דפיקות״ הע שוי פיברגלאס,
יש לה מגב עישר) ב חלון האחורי.
מושבים אוטופדיים מרווחים,
לוח שעונים ספורטיבי
אולטר ה־מודרני.
סוברת על י די מס הכנסה כמסחרית!

בקר בסרכזי התצוגה שלגן. תראה -תאמץ 0או<3 15 8£11£\/א£1£$

נהניתי למקרא רשימתו של מריו פוזו
הפלישה ההוליוודית (העולם הזה .)2042
רק מי שהיטיב להכיר ולתאר את סודות
הפשע־המאורגן בארצות־הברית ואת חלקה
של הוליווד בו, יכול היה לתאר בצורה
כה חושפנית את מה שעלולה הוליווד
לעולל לישראל. אבל פוזו לא מכיר דיו
את המציאות הישראלית, שהוכיחה כי היא
חזקה יותר מכל נוכלות הוליוודית. ובריחתה
של חברת האחים וורנר, מתוכניתה
להפיק בישראל סרט על מיבצע אנטבה,
תוכיח. הייתי מציע למריו פוזו לכתוב
חלק שלישי לסיפור הסנדק: איך מגיע
דון קורליאונה, או אחד מחייליו לישראל
במטרה לשלבה בסינדיקאט־הפשע האמריקאי
(כפי שאולי ניסה מאיר לנסקי לעשות),
אך שובר את ראשו ואת קופתו מול
הביורוקרטיה הישראלית.
7ן זרא ציץ, פתח־תיקווה

תנוכה פו שרת
התפלאתי לקרוא אח תשובתכם העדינה
למכתבו של העתונאי אריה אבנריי(העולם
הזה .)2045 לאורך כל פרשת ידלין, מנסה
הכתב הזה להגן בחירוף נפש על צדקתו
של יו״ר קופת־חולים. האם לא כדאי לחקור
מה מסתתר מאחרי ז הי
מ. שוורץ, תל-אביב

טעות לעולם צודקת ׳
במהירות קבועה של 90 קמ־ט
רנן בחסכון
ראשון!

ת51־ 071ז8₪4111

וזליאביב, טל * 33241 .ירושלים, טל * 226491 .הסוכנים המורשים:
בג תשה ! 7ר ם1ג
חיפה, טל * 510296 .קרים שמונה. טל 46712 ,א טבריה, טל * 21036 .וצרח, טל * 56861 ,חררה, טל 22668 ,
נתניה. טל 23852 .א כפר סבא. טל 23124 ,א• דמת גן. טל * 798474 .ראשון לציון, טל• 941006 .א־,
אשקלון, טל 22743 .א אילת. מוסך ראובן את יונה. .

מודעה זו, שהופיעה במעריב ביום
,1.11.76 מהווה תשובה ניצחת לטענות ה-

משרד החקלאות
מודיע כי

החל מיום א־ 31.10.76
ימכרו ה לי מו די ם
במחיר של 4.10ל״י הק״ג לצרכן
ולא 4.80ל״י כפי שפורסם.

מדובר בחנויקת המשתתפות במבצע הוזלות
המתנהל ע״י משרד החקלאות ומועצות

היצור.

סטודנטים כאילו שכר־הלימוד חתייקר.
עובדה: מישרד־החקלאות מודיע על הוז־לת
הלימודים.
יצחק שכיב, נתניה

ה עו ל ם הז ה 2045

1ה היה השנסה 1ה שהיה
בליון ״העולם הזה״ ,שיצא־לאוד לפני 25 שנה בדיוק, הקדיש
כתבה מצולמת לבעיית התפשטות נגע תאונות״הדרבים בארץ.
הכתבה נעשתה על־ידי אהרון דולב, שהיה עד לאותו ׳טבוע סופר
״העולם הזה״ בארצות־הכרית, שם השתלם באוניברסיטת קו לומביה
בעיתונאות. עם שובו ארצה הפר דולב כתבו הראשי׳של
השבועון. מדור ״כמרחב״ הקדיש בתכת־תחקיר מצולמת על
המאבק המצרי־בריטי כאיזור תעלת־סואץ. במדור ״קורא יקר״
מפרט עורד־השבועון שינויים שחלו במיבנה־המערכת, תור שי־מת־דגש
על בוהות צעירים ב״העולם הזה״ ,במטרה ״שמערבת
זו תישאר הצעירה בארץ לא רק בשנה הבאה, אלא גם בעבור
15 שנה.״ בין צעירי המערבת לפני 25 שנה מוזכר יצחק ליבני
17 ביום מנב״ל רשות־השידור.

השבוע לפני 25 שנה הבריזה מערבת ״העולם הזה״ על תח רות
העותק מם׳ 1.500.001 מאז קיבלה המערבת הנוכחית את
השבועון לידיה. אחד מעותקי גיליון 734 עומד להיות מסומן
בסימן מייוחד שיזכה את רופשו בחופשה בת שבוע על חשבון
המערבת במלון ״השרון״ בהרצליה.
כשער הגליון, תמונה הממחישה את גודל האיום של תאו־נות־דרכים
על תושבי ישראל.

סנוניות המבשרות את..מוד־הימאיס״ הגרוד * נינחס
׳ובון שתה קוניאק במקום תה * התיזמוזת הפילהרמונית
מעדיפה נאצים על יהודים * הקמיע השבור של עמק פרי
מישרד־האוצר מנע את היציאה, ועמק ועשרת
חבריו חזרו ממחנודהאימונים לבתיהם.
במכביה
היה חבר הניבחרת הישראלית,
ולאחר המכביד, תלה ירידה, כיוון שהלימודים
לא השאירו זמן רב להתעסקות
ספורטאית• את עיקר אימוניו קיים עמק
בחופשותיו בחיפה. את הסיבה הממשית
לירידתו נימק עמק בספייקס (נעלי-
ההתעמלות המסומרות) שבהן רץ עד ל מכביר
.,בספייקס היה קמיע עם שם נערה,
אולם לאחר המכביד, שבר את הספייקם
ועימם נשבר גם הקמיע. אף-על-פי־כן התחיל
עמק בזמן האחרון לחזור לפורמה.
עתה הוא מתאמן בקדחתנות למיבחן ארצי,
שייערך לקראת אולימפיאדת הלסינקי,
.1952
העם שעה אחת אחורני ת
היה זה כימעט מעשה סמלי שמאות אלפי
אזרחי־זזמדינה סובבו את קפיצי שעוניהם,
החזירו את המחוג שעה אחת לאחור. רובם
עשו זאת בשימחה, מתוך הרגשה סתומה
(אך לא מדוייקת) שהרוויחו שעה נוספת
לחייהם. אולם היו גם מעטים שר״יתד, להם
הרגשה פחות נעימה, כאילו נתנו את ידם
לנסיגה הגדולה שהטביעה את חותמה על
שטחים כה רבים בארץ*.
וייץ** ,ו1ניך החדר הרוסי, שבא
*• יוסף ארצה לפני 43 שנה, בגיל ,18 נטל לידיו
מעדר ועבד למחרת יום עלייתו כפועל
פשוט ברחובות, ותיק החקלאות העברית
ששילם את המחיר המלא בסבל ובקדחת.
קם בירושלים ואמר כמה מילים מהדהדות :
העולים החדשים בורחים מן האדמה, נוטשים
את המשקים שהוכנו להם• כל ה־מיפלגות,
מתוך חשבונותיהן המרופשים.
עזרו-להם לעשות זאת, פיתו אותם בהבטחות
כוזבות של חיים קלים בשיכונים
ובערים. יוסף ויוץ, בעצמו איש מיפלגה
(הפוטל הצעיר כמעט מבטך ומלידח.
לא הוציא מן הכלל גם את מיפלגתו־שלו.
היתר, זו רק תרועת־חצוצרה אחת, מתוך
שלל הצלילים של התיזמורת המלווה את
הנסיגה הגדולה האמיתית — זו אשר בחזית
המוראל החלוצי של אנשי הארץ — אשר
ממנה נובעות הנסיגות הרעשניות ביותר
בחזיתות החיצוניות.

אתלט עמק פיול (פרי).
מזוך הנעל: בחורה
סשרט הסטוד1ט שבר קמיע
הספורטאי שצד את עין המאמן ה אמריקאי,
אירווינג מונדשיין, כבר ב־מיפגש
הראשון היה עמק פיול סטודנט
בן 18 וחצי בפקולטה למישפטים של
האוניברסיטה העיברית.
במשך 17 שנה נחשב עמק במפגר בהתעמלות.
המצב השתנה בעלותו, ב־,1948
עס הזמן בוטל בארץ שעון־הקיץ, ת־פאת
לחצ 1של המיפלגות־הדתייות. שעון-
הקיץ אילץ את המתפללים להקדים-בשעה
את תפילותיהם. בשנה שלאחר מילחמת
יום־כיפורים הופעל שעון־הקיץ מחדש ל־לטובת
התעשייה והכלכלה, אך הנוהג בוט7
עם הצטרפות המפד״ל לממשלת יצחק רבין
** מנכ״ל הקרן־קיימת־לישראל ומחלקת
ההתיישבות של הסוכנות היהודית בשנות
ה־ ׳40 וה־50׳ ,ומנכ״ל ראשון של מינהל
מקרקעי ישראל. בנו יחיעם נפל בליל-
הגשרים, ועל־שמו נקרא קיבוץ יחיעם.
בן אחר של ך יץ,־פרופ׳ רענן וייץ, משמש
כיוס כמנהל (וחלקת ההתיישבות של הסוכנות
היהודית.
*** מיפלען ״הפועל הצעיר״ יחד עם
״אחרות העבודה״ ו״גורדוניה״ ,הרכיבו את
מיפלגת פועלי ארץ־ישראל (מפא״י).
כיוס עמק פרי, במאי בטלוויזיה הישראלית,
בעבר שדר־ רדיו במדורת החד־.
שות האישית לעקרת־הבית, ב־סז בבוקר,
שהיוותה בשנות ה־60׳ מהפיכה־רדיופונית.

למחלקה השביעית של בית־הספר הריאלי
בחיפה ובהשיגו ביום־הספורט את המקום
הראשון בריצת 600 מטר. מאותה שעה
החל חושב על עתיד ספורטאי. האימונים
הרציניים נתנו את אותותיהם בהיותו ב־
,1949 במחלקה השמינית, כשהצטיין בריצת
60 מטר ( 7.2שניות) וריצת 100 מטר
( 11.4שניות).
אליפות כחמש פרוטות. בארבע
אליפויות שונות השתתף עמק באותה עונת
זוהר 1949 הוכרז אלוף בתי־הספר בריצת
100 מטר, סייע לניצחון מחוז חיפה
בריצת־שליחים .4x100 באותה ריצה העמידה
הקבוצה החיפאית את השיא הארצי
לנוער בזמן של 47.2שניות.
הישג זה נזקף על־ידי הקבוצה לזכותו
של מאמן מכבי, קורט מרכס, שהבטיח
ניצחון אם כל אחד מהם יענוד לצווארו
חוט הנושא מטבע של חמש פרוטות. החיפאים
ענדו את המטבעות, וההבטחה התקיימה.
באליפות
הארצית של מכבי, הצטיין עמק
בריצת 100 מטר, זכה בריצת 300 מטר
( 41.4שניות) .ב־ 1950 נכונה *לעמק אכזבה
ספורטאית: אריש שילד, מאמן צרפתי
שבא ארצה לפי הזמנת מרכז מכבי על־מנת
להכין ניבחרת אתלטים למסע באירופה.
עמק היד, אחד מ־ 11 חברי הניבחרת, אך

״אתה תי ש א 71111־? 1״
אתה תישא נשק נגד הרוסים
שאלה זו, שנזרקה לתוך חלל־הכנסת בוויכוח
הגדול על ההצטרפות למחנה המערב
(העולם חזה ,)732 גרמה לגל של
חשבון־נפש והתעמקות פנימית בנוער הישראלי.
בבתי־הקפה,
בבתי־הספר, בצריפי תנועות
הנוער, לייד שולחן האוכל, השמיט
הצעיר הישראלי לרגע קט את העיתון
מידיו, נעץ מבט בלתי־מרוצה בחלל ש ממולו,
וניסה להשיב לעצמו על השאלה
העשוייה להיות מכרעת לגבי עתידו ביום
מן הימים: האם יילך הוא?
אכדכי התשובה היתד, קלה לדברני הכנסת
ולתועמלני כל המיפלגות, היתה קשה
מאד כימעט לכל צעיר. אמר חייל משוחרר,
פצוע־קרב, בקפה שטרן בתל-אביב :
״חשבתי על זה. תחילה אמרתי לעצמי :
לא אלך• אחר־כך שאלתי את עצמי; אתה
רוצה שהרוסים יבואו הנה? אמרתי לעצמי:
לא. אבל אם אינני רוצה שיבואו
הנה, האם אתן לאוסטרלים או לנידזילנדים
להגן עלי? האם לא אבוז לעצמי?״
יהירי,ר צעיר שני בקול רם, באוטובוס
ירושלמי :״זה הכל תלוי. אני אגן על
ארצי. כל מי שאומר אחרת הוא דרק. אבל
לא אעזור לאמריקאים לנצל אותי כדי לחרוש
מזימות.״
וחזר אחריו צעיר אחר :״לא יודע
מראש. אחשוב כשזה יהיה* .אעשה מה
שיעשו כולם.״
ספמוז אנניות ללאמל חי ם
בעוד ההסתדרות מתכוננת לבצע נסיגה־בכבוד
ביבשה, נתון העורף הימי שלה בסכנה
חמורה. אולם בעוד שבכבישים היה
דרוש לה סולם כדי לרדת מן הגג. הרי
בים דרוש הסולם כדי לעלות שוב על סיפון
* לקראת סוף ״מילחמת־ההתשה״ נאלצו
טייוזיס ישראלים לרושמה להתייצב מול
סובייטים, כאשר כמה ממטוסי חיל־האוויר
,הפילו מטוסים רוסיים, שחצו את הגבול
האווירי ממצריים לסיני.

״העולם הזה״ 733
תאריך 15.11.51 :
האוניה, שממנו נזרקה ההסתדרות הימה
בהתזה עליזה.
מילחמת הימאים באגודתם רכשה לה
אהדה כימעט נלהבת במדינה, בעיקר בין
ותיקי ההסתדרות עצמה. יודעי־דבר, שידעו
במשך השנים את המצב האמיתי
בשותפות המוזרה של אגודת הימאים וחברת
שוהם* ,נגד הימאים עצמם, מצאו
סיפוק עמוק בעובדה שכבוד ההסתדרות
ניצל על־ידי המורדים, בהנהגת הקצין הימי
הצעיר נמרוד אשל*״ ,שהיכו את
אויביהם שוק על ירך, והשתלטו על סיפון
האגודה והתכוננו להחזיק בזה בכל מחיר.
כשניסו המוסדות היריבים להציל את
הניתן להציל על־ידי דחיית התקנון המוצע
מטעם הנהגת־ד,ימאים החדשה (לפיו תהנה
זו מאוטונומיה כימעט מוחלטת, ללא התערבות
הפקידים שהשניאו עצמם עליהם),
היתד, תשובת קימאים חותכת, ברוח ההתפטרות
המונית של הימאים״״״ או
כניעת ההסתדרות.
מכיוון שקשה לאוניה להפליג ללא מלחים,
אף כשהיא נושאת בגאווה את דגל
צי־הסוחר הישראלי, לא היה ספק רב מי
ינצח בהתמודדות

אנשים
• סגן־פרקליט מחוז תל־אביב, נתן
קנת, עסק השבוע לא בהאשמת פושעים
בילבד, הוא הצטיין גם בתפיסתם. כשעמד
בתור לאוטובוס, חש בצעיר השולח יד
לכיס מיכנסיו של אחד העומדים בתור.
בעזרת שוטר שהזדמן למקום, עצר את
הכייס, והביאו לדין.

• אכזבה קשה ציפתה לפינחס לבון,
שר־המיסחר-והתעשיה לשעבר, שהפך חבר-
כנסת מן המניין, כשהודיעה לו המלצרית
בקפה בלום התל־אביבי כי אין בידה סוכר
לתה שהזמין. דחק בה לבון פעמים מיספר,
עד שהעירה לו :״אדוני, פנה לדום
יוסף בבקשה מייוחדת לד,קצבה מייוחדת !״
לבון לא פנה, החליף את התה הלא־ממותק
בכוסית קוניאק.
• הכנר מישה אלמן לא מנע מעצמו
טירחה, והביע דיעה מפורשת על.התיזמו־דת
הפילהרמונית המקפחת, לדעתו, אמנים
יהודיים, ומבכרת מומרים ואפילו נאצים,
דוגמה: פרניי קופביצקי, המנצח הנד
נוח, שניצח על 30 הקונצרטים של התיז־מורת
בארצות־הברית (תמורת 45 אלף דולר)
,שהמיר את דתו בראשית ימי הצלחתו,
והפסנתרן הצ׳ילאי קלאודיואראו, ממוצא
גרמני, שאמר פעם לאלמן :״היטלר
מביא גדולה לעולם !״
* צי״ם כיוס.
** שבוע מאוחר יותר הפך נמרוד אשל
למנהיג ״מרד הימאים״ ולאליל־הנוערידאז.
כיוס מכהן רב־חובל אשל כמנהל מדור
הספנות במישרד־התחבורה.
1905 הסיירת פוטיומקין באזדיסה.
1917 מרד מלח* קרונשטאט נגד הצאר.
. 1921 מרד קחונשטט נגד ניוון המהפכה
הבולשביקית.
בסופה של המרידה הובסו הימאים.
וכתוצאה מתבוסתם הדרדר צי־הסוחר
הישראלי עד היום.

מבצע

דא טוב־דא כסף

באמקור בטוחים שמכונות הכביסה הקומפקטיות
שלנו, הן הטובות והאמינות ביותר שתוכלי למצוא.
טובות ואמינות עד כדי כך שאנו יכולים להציע לך
הצעה שלא תוכלי לסרב לה:

קני את מכונת הכביסה של אסקור. תני לה לכבס
עבורך. אם לא תהיי מרוצה, תוכלי להחזירה בתוך
30 יום מיום קבלתה. אנו נבוא לקחת אותה ונחזיר לך
את כספך ללא כל תנאי.

זו הצעה שרק יצרן רציני כאמקור מסוגל להציע.
אנו באמקור בטוחים שתהני ממכונת הכביסה שלנו.
אנו בטוחים שלא תרצי להפרד ממנה.
הצעה ז 1בתוקף עד ה־ 15 בדצמבר.

לבחירתך 2דגמים: קומפקט דה לוקס, קומפקט סופר 11

וסוחרים מורשים

הסול ם הזה 2048

כתבה שנייה בסידרה ונד המסע
ה מ תנ הל נגד חופש העיתונות במדינה

ף* ד רד לגיהינום רצופה כוונות טובות. אפשר להחריף אימרד. זו: הדרך לגיהינום
י 1רצופה בכוונות המתחזות בטובות.
כדי לעשות את מלאכתו נאמנה, חייב השטן להעלים את זהותו, לעטוף את עצמו
בגלימה של רצון טוב, לגייס לעזרתו צבועים ומתחסדים, כסילים ופוליטיקאים —
כל העדה הגדולה המברברת בלא־הרף על הצורך להגן על החלש והאביון, בעודם
משרתים את החזק והנצלן.

ההצעה לאסור את פירסום שמותיהם של עצורים, המונחת עתה על
שולהן הכנסת, היא דוגמה אופיינית לנשואין כאלה כין כוונות מוכות
ומגמות ציניות.

עדת דאביס
כאורה, במכט שיטחי, זוהי הצעה שכולה חיובית. מה יכול להיות יותר צודק
׳ מזה? אדם נעצר על פי חשד כלשהו, וכעבור שבוע־שבועיים של חקירה מחליטות
המישטרה או הפרקליטות שאין מקום להגיש מדו כתב־אישום. בינתיים כבר פורסם
שמו בעיתונות, מישפחתו סבלה, ונגרם לו עוול. כל זה היה נמנע, אילו אסור היה
לפרסם את שם החשוד עד להגשת בתב־האישום נגדו.

בשעתו, מהפכן שמאלי, אוייב מושבע של המישטר הקאפיטליסטי והמימסד הקיים
בארץ. עיתוני הימין הק־צוני הם שערכו לו מישפט־לינץ׳ .והנה, דווקא אנשי הימין
הקיצוני בכנסת, והפרקליטים המצוחצחים של אילי ההון וזאבי המימסד, הם המסתמכים
עליו וחשים להגן עליו, אחר־מעשה.
מדוע 1
קל להסב־ר זאת. טוב יותר להתיימר להגן על יורם ביכונסקי, מאשר על אשר
ידלץ. כדאי יותר להביא כדוגמה רוכל משכונת־התיקווה, אב לשמונה ילדים, שנעצר
על לא עוול בכפו — מאשר את השר אברהם עופר -למשל. אם רוצים לאחז את
עיניהם של אנשים טובים, הומאניים וליברליים, בהחלט לא כדאי להזכיר שהצעת־חוק
זו עלולה לשים קץ לתפקיד המכריע שמילאה העיתונות הלוחמת בחשיפת
פרשוודהשחיתית הגדולית של המימסד.

אין זה מיקרה שהצעות־חוק אדה צצו מחדש דווקא כשעה שה
מימסד התחיל לקרום תחת נטל גידויי־השחיתות, נופח טיכור רוזנכוים,
מיכאל צור, מישרד־הכיטהון, אשד ידדין ואכרהם עופר. אך לא אלה
מוזכרים כוויכוח. הכד מדכרים רק על אכי־השמונה האדמוני משכונת־התיקווה.

איש
אינו טוען בגלוי לדיכוי חופש־העיתונות, ואיש אינו מודה בגלוי שהוא מגן
על אלופי השחיתות של המי׳מסד. שונאי חופש־העיתונות מדברים בנוסח :״אין לעיתונות

סכי רז סכיר כיותר — עד ש־כודקים
את הדכר כצורה מעמיקה
יותר. כי אז נוכחים לדעת כי כל
הכניין התמים הזה כוזב לחלוטין,
וכי מסתתרת מאחריו עדה שלמה
של זאכים טורפים. ההצעה הקטנה
והתמימה מסכנת את זכויות־האדם,
את הדמוקרטיה ואת מע־רכת-המישפט.
ותוצאותיה תהיינה
שונות מאד מאותן העומדות
לעיני מציעיה התמימים — כמידה
שהם תמימים.

אור׳ א ס רי!
אולם השטן עשה כאן מלאכה טובה.
ההסוואה היא מושלמת. הצעה שהיא טובה
ותמימה במבט השיטחי, ושדרושה
התעמקות כדי להבין את סכנותיה, יש לה
תמיד סיכוי להצליח בכנסת. יש במוסד
זה רוב גדול של פוליטיקאים רדודים,
הדיוטות בכל השטחים, שהמליצה השדופה
והרושם החיצוני חשובים להם לאין-
שיעור יותר מאשר התוכן החבוי של הדברים.

זה היה לפני 11 שנה, בוויטח על
חוק־לשוך הרע, ובך זה עלול להיות גם
הפעם, בדיון על הצעות־חוק ״פרטיות״ של
כמה חברי-כנסת, שאינם ידועים דווקא
בשל חוכמתם ועומק הגותם.
ההצעה עצמה אינה חדשה. היא צצה
מדי פעם, בקאדנציות השונות של הכנסת.
ותמיד קורה אותו הדבר: המציע הוא
חבר־כנסת, בדרך כלל אחד מרודפי־הפיר-
סומת בבית, המגיש הצעת־חוק ״פרטית״,
ביוזמת עצמו. תמיד מתייצבת הממשלה
מאחריו.
זה מוזר כשלעצמו. אם הממשלה חושבת
•שזה טוב מדוע אינה מציעה זאת
בעצמה?

התשוכה היא, כמוכן, שהממשלה אינה טיפשה דאינה תמימה.
מומחיה יודעים היטכ למה יגרום החוק, אם יתקכל. לכן היא תומכת
כהצעת־החוק, אך אינה רוצה שיחשדו כה, חלילה• ,טהיא היוזמת.
בכנסת הקודמת, שבה הייתי חבר, עלה בידי לסכל את המזימה. בכנסת הנוכחית
חמור הרבה יותר. אין בה אף חבר אחד שיש לו בקיאות כלשהי בענייני-
־וקשורתרהפבין את מהות פעולתה של העיתונות החופשית במישטר חופשי, ושכל
עניין הזה ״מזיז לו משהו״ .לכן עלול הדבר לעבור הפעם, ויש להפעיל את צופרי-
,אזעקה.

וד הערה אחת, בטרם נתחיל לנתח את העניין לגופו :
> אף אחד ממציעי ההצעה, ככנסת או מחוצה לה, אינו מזכיר
כהקשר זה את שמו של אשר ידלין, למשל. גם לא את שמותיהם של
מיכאל צור ועדת מרעיו, אילי השחיתות של המימסד.
לעומת זאת צץ תמיד, בכל ויכוח, שמו של יורם ביכונסקי. הנה הדוגמה הקלאסית
לאדם שנגרם א עוול בשל פירסום שמו בעת מעצרו.
עוד לפני •שנבדוק את השלכותיה של פרשת ביכונסקי על הצעת־החוק, יש להצביע
על האירוניה הטמונה בעצם הבאת שמו להצדקת קנוניה זו. ביכונסקי הוא, כפי שקראנו

החופשית חסיד גדול ממני, אבל וידידי ידלין מתחזים כמגיני ביכונסקי.
עד כאן ההערות המוקדמות. ניגש עתה לניתוח הצעות־החוק עצמו.

סננה : 1מעצרים המוניים
ין פיתוי גדול יותר, האורב לכל שוטר המצווה לפענח פשע, מאשר לעצור
״חשודים״.
נעשתה עבירה. בוצע פשע. התפקיד הוטל על סמל פלוני, על מפקח אלמוני, או
אף על ״צוות־חקירה מייוחד״.
מהו הדבר הקל ביותר שהחוקר יכול לעשותו כדי להוכיח יוזמה, להפגין פעילות
ויעילות, להראות שהוא חוקר זריז ונמרץ ומוכשר?

לעצור ״חשודים״ .הרכה ״חשודים״.
על המעצר ניתן לפרסם הודעה מפוצצת. הזכרת שמות העצורים אינה חשובה
כלל .״הבוקר נתגלתה גופת אלמוני ביער ליד בדשמן. המישטרה מינתה צווודחקירה
מייזחד, בראשותו של רב־פקד גאוני. עד כה נעצרו שמונה חשודים...״
כעבור 48 שעות, כשמשחררים את כל העצורים בשקט, אין הודעה.
כאשר עוצרים אנשים בסיטונות, יש סיכוי כלשהו לקדם גם את החקירה. מישהו
יכול להישבר ולגלות דברים. ומאידך, מי שיושב בבית־המעצר אינו יכול להפריע
לחקירה.

להדיח שופטים מדרך־הישר. תהיה זאת מורסה •טל ריקבון, שממנה
תתפשט המוגלה לשאר ערכאות המישפט.
גם נימוק זה לבדו די בו כדי לפסול את ההצעה מכל וכל.
(הממד מעמוד )11

מה מונע כיום מעצר סיטוני כזה ץ

התשובה היא -לכאורה: בירדהמישפט. לפני תום 48 שעות צריכים להביא את
העציר אל השופט. השופט צריך להשתכנע שהמעצר מוצדק. אחרת יצווה לשחרר
את העציר.
מחסום זה הוא, במיקרים רבים, אשלייה. השופטים הם עמוסים, ואין להם כל
אפשרות להיכנס לעובי־הקורה. החוג לקרימינולוגיה של אוניברסיטת תל־אביב חקר
את הנושא וקבע כי הזמן הממוצע המוקדש בבית־המישפט להוצאת פקודת־מעצר
הוא שלושדקות .
יתר על כן — וגם זה חייב להיאמר פעם — שופט היושב על הדוכן והמוציא,
במשך השנים, אלפי פקודות־מעצר, חושיו עלולים לקריות. לא קל לו לדמיין את
תוצאות החלטתו הפורמלית במונחים אנושיים. השוטר בא ומצהיר, החשוד צועק
שהוא חף מפשע, ההחלטה: לעצור לכך־וכך ימים.
יש, כמובן, שופטים המתקוממים נגד מצב זה. מדי פעם עוצר שופט את התהליך,
משחרר את החשוד ורושם בפרוטוקול דברים חריפים על כך ששוטר פלוני נשבע
לשקר, או שהמישטרה נהגה בקלות־דעת, בבואה לבקש מעצר. אבל אלה הם מיקרים
חריגים. הכלל הוא הפוך.

המחסום האמיתי דפני מעצרים בסיטונות הוא הביקורת העיתונאית.
אל־נא
יאמר איש :״זה לא יכול לקרות כאן.׳׳ זה כבר קרה. כמדי•
נת־ישראד הדמוקרטית אכן נעלמו כני-אדם, כאילו בלעה אותם האדמה.
אלא שעד כה זה היה רק כמישפטים ביטחוניים.

סננה : 3מעצו לשם שביוה
די מטרה העיקרית של החוקר, בבואו לעצור חשוד, היא ״לשבור״ אותו.
* 1החוקר חושד בפלוני. אין לו הוכחות נגדו. הוא יודע שהשגתן של ראיות,
שתהיינה קבילות בבית־המישפט, היא תהליך ממושך ומפרך, שסיכוייו מפוקפקים.
האמצעים של המישטרה הם מעטים, כוח־האדם דל, הכושר הטכני לקוי.
הרבה, הרבה יותר פשוט לאיים על החשוד, לשבור את רוחו באמצעים פסיכולוגיים
או גופניים, ולסחוט ממנו הודאה.

הרוב העצום שד בל ההרשעות — כישראל וכעולם — מבוססות
עד הודאותיהם שד הנאשמים עצמם, שהושגו כשלב המעצר כמישטרה.
כמד, פעמים אמרו קציני־מישטרה לעצירים :״אתה לא תצא מכאן! אתה תירקב
אצלי! לאף אחד בחוץ לא איכפת אם תשב כאן בלי סוף! כדאי לך להודות!״

זה קייס ככר כיום. מה יהיה המצב אם עצם המעצר לא יפורסם,
אם החשוד יידע בי הוא יושב בחשאי, אם תהיה לו ההרגשה שהוא עזוב
ונטוש ומבודד?
בידי חוקר מנוסה, נותנת חשאיות המעצר כלי-נשק מתוחכם נוסף, ויעיל ביותר,
לשבירת רוחו של החשוד ולהשגת וידוי, אמיתי או פחות־אמיתי.
כאן באים מציעי הצעת־החוק, ובפיהם התחכמות. הם פותחים לפני העציר
את האפשרות לבקש בעצמו את פירסום שמו ודבר־מעצרו. מד, סביר יותרו

אך זוהי רק התעללות נוספת בעציר.
הוא יועמד בפני דילמה נוראה: להסכים להמשך החשאיות, השוברת אותו,
או לבקש בעצמו פירסום, העלול להזיק למישפחתו. ואת ההחלטה הוא צריך לקבל
לבדו, כשהוא מבודד, חצי שבור, בתנאים הבלתי־אנושיים בבית־חמעצר.
כמה עצירים יבינו כי הפירסום וביקורת העיתונות הם לטובתם, וכי גם הפגיעה
במישפחתם — מכאיבה ככל שתהיה חשובה פחות בטווח הארוך?
האם לא יחליטו רוב רובם של העצירים להקריב את עצמם למען דבר שייראה
להם, באותו רגע, כנאמנותם למישפחתם?
כמה עצירים מודים כבר כיום באשמה, מפני שהחוקר הכנים לראשם שכך הם
ימנעו סבל ממישפחותיהם?

אד תהיה כל אשלייה כעניין זה: איסור פירסוס שמותיהם של
עצירים ישמש מכשיר נוסף כידי המישטרה, לשבירת העצירים. קצין
זריז יוכל תמיד להדליף לעיתונים מה שהוא רוצה להדליף, ולזהות את
העציר זיהוי שד ממש, כדי להזכיר את שמו המפורש.

חשוד ככית־המשפט כעת הוצאת פקודת־המעצר*
״אתה תירקב אצלי ! ׳
העיתונאי יושב בבית־המישפט, והוא עלול לכתוב כמה מילים חריפות על השוטר,
אם יתרשם שהלה פועל באופן שרירותי. קוראי העולם הזה בוודאי זוכרים עשרות
כתבות כאלה. העיתון עלול לשאול שאלות מביכות על תוצאות מעצרם של אותם
שמונת החשודים, אחרי גילוי הגופה. הנאשם עצמו, מישפחתו וידידיו, עלולים לרוץ
אל העיתון הלוחם כדי להתריע על המעצר.
פעולתו של העיתון ממלאה גם כאן תפקיד חיוני. חשובה עוד יותר עצם הידיעה
שהעיתון קיים, ושעינו פקוחה. זהו שיקול העומד לנגד עיני כל שוטר וחוקר, כשהוא
מחליט לעצור חשודים.

אין לי שמץ שד ספק שאם תוסר ביקורת זו, יגדל שיעור המעצרים
כמדינה כאופן דרמאתי.
בדי למנוע עוול מאדם אחד, שנעצר כלי הצדקה וששמו פורסם
ברכים, ייגרם עוול לשלושה, ארבעה או חמישה אנשים אחרים, שייעצרו
מחר בלי הצדקה. תחת העוול למעטים יכוא העוול דרכים.
בעצם, די בנימוק זה לבדו כדי להרוס את כל הבניין היפה של שוחרי־הצדק,
מציעי הצעת־החוק.

מערכת הלחצים תהיה עוד יותר מורכבת ומאיימת .״אם לא תודה, אדאג שכל
העולם יידע שזה אתה ...אם תודה, יישמר העניין בסוד זהו הצד השני של המטבע
״אתה תרקב כאן בלי סוף, ואף אחד לא יידע...״
על רקע זה כדאי לחזור לרגע לפרשת ביכונסקי. לדעת מציעי הצעת־החוק, היא
מצדיקה את הצעתם. ההיפך הגמור נכון.
ביכונסקי נעצר. קצין־המישטרה אברהם צמרת קבע בוודאות שהוא הרוצח. המישטרה
הדליפה לעיתונים סיפורים שונים עליו, כגון האורגיות המיניות שבהן השתתף, כביכול,
והשתייכותו לקבוצה שמאלית מהפכנית. עיתונאי־הימין ערכו סביבו מחול-שדים של
הסתה, החשידו אותו ברצח על רקע פוליטי, ועוד ועוד.
אולם זהו רק צד אחד של המטבע. לימינו של ביכונסקי התייצבו עיתונים שפויים,
ובראשם העזלס הזה, והגנו עליו בכל כוחם. חשפנו את האיוולת והזדוניות שבמסע
ההשמצות. ביכונסקי עצמו שיתף עימנו פעולה, עם שיחרורו. מבירור עיתונאי נוקב
(ואולי חסר־תקדים) זה יצא ביכונסקי, בעיני הציבור, מנצח.

אילו היה קיים אז החוק המוצע, אמנם לא היה מתפרסם שמו. אך
המישטרה היתד! מדליפה את הפרטים האחרים, כאותו מרץ. לא היה
כד צורך לשחרר את כיבונסקי. אפשר היה להחזיק אותו במעצר עוד
חודשים ארוכים, תוך מסירת הודעות־כזב כבית-המישפט והשגת אישור
מהיועץ המישפטי כאותה דרך. גם אחרי שיחרורו לא חיה איש יודע
על הביזיון המישטרתי, ואותם הקצינים היו יבולים להמשיך כאותן
השיטות כלי סוף, על חשבונם של חשודים אחרים.
כתב על כך נשיא מועצת העיתונות, ד״ר יהושע רוטנשטרייך, שאינו עיתונאי
אלא דווקא מישפטן בכיר :״חיסוי המעצר בכלי־התיקשורת יביא למגמה הפוכה מזו
שבעלי ההצעה רוצים בה ...דוגמה זו (של ביכונסקי) חייבת להצביע לכיוון ההפוך. רק
תודות לכך שכלי־חתיקשורת נתנו פומביות רבה למעצרו של ביכונסקי ולריקוד־השדים
סביב הקבוצה שהיה קשור בה — שוחרר ביכונסקי. אחרת יכול היה ביכונסקי
לשבת במעצר זמן רב מאד.
,׳רק חוסר חיסוי המעצר, והרעש שקם עקב קשירת החוג הפוליטי שאליו השתייך
ביכונסקי להחשדתו ברצח — רעש שזכה בהדים שליליים ביותר מפיו של נשיא מועצת
העיתונות — הביאו לשיחרורו.״
מוסיף רוטנשטרייך, אדם שאינו ידוע כנוטה להגזמה :״קיים חשש סביר שמא
(אם תתקבל הצעת־החוק) יפותחו קני־מידה לא־נכוגים בטיפול בבקשות למעצרים.
החלטות על המעצר שיינתנו בחדרי־חדרים עלולות לסכן את שלום הציבור...״

סננה : 2מישננט חשאי

סננה : 4אנשים ייעלמו

י* *טורה כסוגיה זו הבעייה של פומביות המישפט.
\ /העיקרון של ״פומביות המישפט״ הוא אחד מנכסי־צאך ברזל של מדינת־החוק
הדמוקרטית, עיקרון מקודש שנקנה במאבק של דורות.
הצרה היא שעיקרון כקודש — כמו ״פומביות המישפט״ ,״חופש העיתונות״ וכיוצא
באלה — נראה תמיד כעניין מופשט, שאינו נוגע, בעצם, לחיי יום־יום. הכל מהללים
ומשבחים אותו, אך מעטים מאד מבינים שאלה הם דברים מעשיים מאד, כמו האוויר
והמים, שהיעלמם עלול לגרום לתוצאות בלתי־נעימות לכל אדם.

חד מסימני-ההיכר המובהקים ביותר של המדינה הטוטאליטרית היא היעלמם
של בני־אדם. אחד מקיש בדלת בשעות הקטנות של הבוקר, והאיש נעלם כלא
היה ,״בלילה ובערפל״ .אימרה ידועה אומרת :״מדינה דמוקרטית היא זו שבה שומע
אדם בשלוש בבוקר צעדים על מיפתן. ביתו, ויודע שזהו החלבן.״

פומביות המישפט דרושה בדי שהשופטים, התובעים והשוטרים
לא יהפכו לעריצים מושחתים.
חוכמת־החיים מלמדת שאין לתת בידי אדם שילטון כה עצום על חייו של הזולת, י
אם אין עליו ביקורת מתמדת, אם אינו חש כי בכל עת עוקבת העין הפקוחה של
הציבור אחרי כל מעשה ממעשיו. לכן דרוש שיישב קהל באולם בית־המישפט, דרוש
שיהיו שם עיתונאים, ודרוש שהפירסום ילווה כל אקט מי־שפטי, למן הרגע שנופל
החשד על מישהו ועד לגמר שפיטתו.
אחד משרי־המישפטים־לשעבר אמר לי פעם, בהלצה :״גם השופטים הם רק בני־אדם,
ולפעמים גם זה לא.״ השופטים הם בני־אדם — כמו העיתונאים, כמו
החנוונים, כמו פועלי החרושת. הם ממלאים תפקיד חשוב. הם משתדלים לעשות כמיטב
יכולתם. והם נאלצים להאבק בלי־הרף בפיתויי השרירות, ההתנשאות, השחיתות.
קהות־החושים, האדישות. כמו כולנו.
המישפט הפומבי הוא מכשיר חשוב ביותר, כדי לעזור לשופטים לעמוד מול פיתויים
אלה. ומבחינה זו אין הבדל בין הרגע של מתן פסק־הדין לבין הרגע של הארכת
פקודת־המעצר. הפומביות היא כורח עליון.

כרגע שהמישפט יירד למחתרת, תתפתח סביבו חרושת שד שמועות,
יגדלו נסיונותיהם שד אנשי העולם התחתון הפלילי והפוליטי
* יוסף אפשטיין, שנחשד בקשר לשוד־הכספות.

הצעת-החוק המוצעת יוצרת מצב שבו ייעלמו כני-אדם. הם ייעצרו
בחשאי, יישבו בחשאי תקופות קצרות או ארוכות. איש לא יידע על בך.
אמר על כך השופט דוב לוין :״מעצר הוא הליך חשוב ביותר. רק במדינות
טוטאליטריות עוצרים אדם בחדרי־חדרים, ולא מפרסמים את שמו. זה אינו מתאים
למדינת־ישראל דמוקרטית. רואה אני לנכון לומר, כי הדיון הפומבי הוא מעיקרי
השיטה המישפטית, ורק במיקדים יוצאי־דופן יש לסטות מכלל זה.״
מרדכי (״מוטקה״) קדר נעלם. קרוביו סברו שהוא בחו״ל. איש לא ידע כי הוחזר
ארצה, ובי הוא מוחזק בתנאים בלתי־אנושיים של בידוד טוטאלי בכלא רמלה, שם

נקרא בשם א, ואף סוהריו ושכניו לא ידעו מיהו.
העניין התפוצץ, והוא הועמד למישפט סדיר, כאשד הצליח אחדי זמן רב להגניב
החוצה פתק.
אברהם (״אברי״) זיידנוורג נעלם. הוא הוזמן למישרד צבאי, ומאז נעלמו עיקבותיו.
במשך שנים לא ידע איש, מילבד אחותו ובני־ביתה, שהוא עצור. גם לאחר מכן הועלם
שמו, ואפשר היה לדבר רק על ״האדם השלישי״.

אם תתקבל הצעת יהחוק, יהיה זהו גודלם של אלפי כני־אדם.
חם ייעלמו. השכן שלך בכית, העמית שדך כעבודה, המורה שלך בכית
הספר, המנכ״ל של המופד שאתה חכר בו, פשוט ייעלמו, מכלי שתדע
מה אירע דחס.

ומאידך: כל מי שלא יהיה במקומו — גם אם נסע לטיול בחו״ל, או התפטר,
או נפרד מאשתו — ייחשב אוטומטית כפושע שיד החוק השיגה אותו, סוף־סוף,
והשליכה אותו לכלא.
מי שנעצר, לא יוכל לקוות שידידיו ומכריו ברחבי הארץ יחושו לעזרתו, יגנו
(המשך בעמוד )36

על רכ

את פרטית ביטוח החובה לרכב

עד 25.11.76
בידר נמצאת תעודת ביטוח חרבה אשר נשלחה אליך
על־ידי חברת הביטוח שלד.

עליר לשלם בבנק את מלוא הסכום הרשום בתעודה
ולקבל את חותמת הבנק עליה.

בעל רכב !כורי
לאחר 25.11.76 לא יהיה לד ביטוח חובה בר־תוקף
ללא חותמת הבנק על תעודת הביטוח.

אל תסע ברכבללא ביטוח !
איגוד חברות הביטוח בישראל

העולם הז ה 2046

הזזגים. נששלזזנו לבסוף את מכתבי הפיטורים לא
היתד. לנו בדירה אחרת• ככלות הכד אנחנו חברה
עיסקית ולא מוסד סוציאלי:׳
(דברי עקיבא הררי, מנכ״ל ע סי ס, ידיעות ) 12.11.76
,,כאשר הוציא הפרלמנט האנגלי, בשנת , 1819 את ,,תקנות בתי-
החרושת״ — אשר קבעו כי לא יועסקו במיפעלים ילדים למטה מגיל
תשע, וסך שעות העבודה היומית של ילדים במיפעלים לא יעלה על
שתים־עשרה וחצי שעות — התעצבנו מאוד בעלי־המיפעלים, היטיבו
את עניבתם, ומחו במורת-רוח ג׳נטלמנית :״ככלות הכל, אנחנו
הרי חברות עיסקיות ולא מוסדות סוציאליים.״
הם צדקו, התעשיינים האנגלים..חו קי
העבודה הראשונים פתחו פתח
מעורר־דאגה להידרדרות המצב בע תיד,
והסבו במרוצת הדורות נזק ניכר
לתעשיינים. הפועלים, כצפוי, הרימו
ראש ודרשו יתר־זכויות.

חנוך מרמרי

דבר המנהל
המוסד חזה, שנוזמניתי לעמוד בראשו,
הוא מוסד כושל ומחורבן. הוא מורכב
מחומר אנושי גרוע וממוסר״עבודה ירוד.
התקציבים שעומדים לרשותי עלובים ביותר
והציוד ישן ופרימיטיבי. שיטות ה עבודה
הן מימי האדם הניאנדרטאלי,
והתקנון לא מאפשר כל צורת ניהול
תקין. האדמיניסטראציה מסורבלת, המנגנון
מנופח ואין כוח״אדם מיומן ומיק־צועי
שיוכל להתמודד עם הבעיות החולבות
וגדלות.
על אף כל זאת, אני מנהל את העסק.
הרי מישהו מוכרח גם לנהל, לא כולם
יכולים להיות ״פיונים״ ולהתחמק מאחריות.
ועם
זאת הריני מודיע מראש: אל
תתפלאו אם המוסד הדרעקי הזה יילן
קאקען. זיכרו שכבר עכשיו התרעתי על
כן. ואם בכל־זאת אצליח להזיז כאן
משהו — נא לזכור ולצטט :״למרות ה כל
— הוא עשה זאת.״

היום, יש פחות ילדים במיפעלים,
וגם אלה שישנם עובדים מקסימום
שמונה שעות. לפועלים של היום יש
ועד, ואם כי מציעים להם מדי פעם
אצבע, רוצים הם תמיד את כל היד.
עכשיו הגיעו לשיא חוצפתם: הם ממ שיכים
לעבוד ליד המכונות אחרי ש ההנהלה
סגרה את המיפעל.

מיפעל יקבל המנכ״ל מיפעל אחר. ויש
גם ביטוח־מנהלים שממתין לו בבנק,
והוא יוכל אולי לקנות את הוואליאנט
של המיפעל בשליש־מחיר.
היום מפוטר פועל קשיש משיקולים
עיסקיים. כשיפוטר יקבל פיצוי אך ורק
עבור שנות ה״קביעות״ .כל השנים
בהן ישב על פס הייצור ומילא מיל־יארדי־בקבוקים
כ״יומי״ לא נחשבות
לצורך פיצויים.
מחר תממש ההנהלה את ערך ה ציוד
ותמכור את המיגרש, כמו כל
ספקולאנט אחר בענף הקרקעות. מ פדיון
ערך המיגרש יקימו מיפעל אחר,

שדוש תוזונות
ל. נ .טולסטוי

היום יש מיפעל שמורכב מ״פועלים
יומיים,״ מ״עובדנים חודשיים,״ ומ־
״פועלות.״ (לכותב לא ברור מה זה
״פועלות,״ אבל הוא מניח שזה משהו
יותר נמוך אפילו מ״עובדים יומיים.״)
היום יכול בעל־המיפעל לבוא אל
העובד היומי ולהגיד לו ״אל תבוא
מחר״ ולשלם לו פיצוי סימלי בסדר־גודל
של שבועיים לשנה. כלומר, מש כורת
חודש כפיצוי עבור ותק של
שנתיים.
היום יושב פועל קשיש ליד המכונה
שמונה שעות, ולפני משלוח ליצוא עו בד
גם לילות ושבתות. אותו פועל
קשיש הוא אחד שזכה אחרי הרבה
שנות עבודה כ״יומי״ למעמד של
״חודשי״ — וזהו שיא הקריירה המק צועית
שלו. אנשים בני גילו הם כבר
נשיאים וגנראלים ומנכ״לים.

סיפר, ת או לוג ו מו ר לי ס ט בעל שם עול מי.
מגדולי הצמ חונו ת ב סו ף

אחינו, הסרטן בדרך,
תן שלוש דירות, הא 7
=ייו

על קיר חדר-עבודתו של הכו תב
תלויות שלוש תמונות, כנהוג
לתלות על קירו ת חדריהם של
כותבים. שלוש תמונות אשר מ ס
מלו ת את עולמו של הכותב,
ואפשר לומר שהן הטביעו א ת
חותמן עליו יותר מכל.
תמונתו של לב ניקולייביץ׳
טולסטוי נגזרה מתוך ״טבע ובריאות
— ירחון לצימחונות״.
ודאי ידוע לכל כי טולס טוי המ נוח
היה מגדולי הצימחונות ב מאה
ה-י״ט. כמי ששואף זה מכבר
אל צימחונות, אם־כי טרם
הגשים, ראה הכותב בדמותו של
הצימחונאי הרוסי מעין מורח-
דיד•
התמונה השנייה היא קל ס תר-
פניו של צביקה פיק, צהוב יתר-
על-המידה ומטושטש במקצת מ ח
מ ת ההדפס ה הרשלנית, אן
עדיין מביע רבות. דיוקנו של
פיק מופיע על לוח-השנה מתו צרת
״להיטון״ התלוי על קיר
חדרו של הכותב, למען יידע א ת
ה תארין.
והדמות השלישית, אינה אלא
דמותו של קינג-קונג המסתער
על מיגדל-דויד. ציור פרי מכחו לו
של האמן העולה-החדש ד.
קודור.
טולס טוי, קינג-קונג וצביקה
פיק. אנשים דגולים.

מזה בארבעים יום שהכותב מ תהפך על משכבו ושנתו נודדת והוא
ממשש בוקר וערב כל חלקה טובה בגופו, שמא הגיע יום הדין. ומחמת
האימה הגדולה, סטה הכותב המבוהל ממנהגו הסרבני, וכשהקישו גובי־הסרטן
על דלתו — לא טרק א ת הדלת כצפוי — כי אם נתן 3לירות,
כופר נפשו. ואמנם ׳,הגובים הדביקו תווי ת עלי מזוזת־הבית — כנראה
כדי שאת הכי ת הזה לא יפקוד מלאך־המוות.
אבל מיד כשיצאו, חש שוב הכותב דקירה מכ שרת־רעות באיזור
בית-השחי. למה לעזאזל, לא נתן 5לירות. בדאי לחטוך סרטן בגלל
קמצגות?

המאהח* .19

טודסטוי

היום יושב מנכ״ל צעיר וסוגר מים־
על משיקולים עיסקיים. כשייסגר ה־

הסתיו הגיע. עונ ת הסרטן בעיצומה. לקראת ה מגבית ה שנ תי ת
מלאה הארץ סרטן. סרטן בעיתונים, סרטן בטלוויזיה, סרטן ברדיו.
סטטיסטיקות, אזהרות, איומים, ארגעות (ממחלות־לב מתים יותר).
היום זה הוא — מחר זה אתה ״ בעצם, תורם יקר, אולי בבר עכשיו
אתה נגוע...

למשהו חדש, ריווחי יותר. יביאו פוע לים
חדשים ,״יומיים״ ,שיעבדו ויזרק נו
ליד פס ־הייצור עד ששוב ייפול
העסק, משיקולים עיסקיים, והפועלים
יפוטרו. ושוב יקימו משהו חדש עם
פועלים חדשים.
הנהלות לא מתות. הן קופצות מאבן
לאבן ולא נרטבות. האבנים בלאו־הכי
שקועות במים. העולם מלא מכונות
ופועלים. אלה שמתיישנים מושלכים
לג׳אנק ומביאים חדשים, יעילים וזו לים.
עברו מאה־ וחמישים שנה, והתע שייה
עודנה מייצרת, והפועלים עובדים
והבעלים מנהלים. והנהלות הן כ ידוע
לא מוסדות סוציאליים.

טולס טוי, ס מל לבריאות הגוף
ולטהרת מיצי-העיכול. פיק, איש
המוזה וקונג, שבחוסן זרועותיו
מס מל א ת חוסנו של העם, ובזי ק
תו אל הקישלה מעלה בלב ה כותב
געגועים לירושלים ושאיפה
לעצמאות.

קונג

לב, קינג וצביקה. אבני-דרך ב חייו
של הכותב.

כבה

נכה
אי־ אפשר יותר

* 9 9ווור

בבנס אנשי רוח ומעש בקיבוץ ו תי ק ומשגשג הו חלט:

ככה אי־אפשר יותר

בנס מחאה של אנשי רוח ומעש,
שנעיד השבוע כאחד הקיבוצים
חמכוססים בעמק יזרעאל, ושנועד
לדון בבעיות השעה הבוערות,
החליט פה־ א חד וללא בל הסתייגויות
ש,,בבה אי־אפ שר יותר.״

מ א מר פובליציסטי
אין שסק בי ישראל ניצבת נשעה זו
בפני פרשת״דרפים, אולי החשובה ביותר
בתולדותיה. חובה עלינו, כולנו כאיש
אהד, להחליט הלכאן או לכאן ; שכן
דבר אחד ברור מעל לכל ספק ומעבר
לבל חילוקי״תדיעות — כבה אי״אפשר
יותר.
המצב המדיני קשה, המצב הכלכלי
חמור, המצב הביטחוני רופף, המוראל
ירוד. אין מנוס מן המסקנה המתבקשת
כמו מאליה — ככה אי״אפשר יותר.
שהרי אס בבה עשינו ובבה האמנו
ובבה הלכנו וככה ביצענו ובכה הגענו לאן
ולמה שהגענו — הרי שבכה אי־אפשר
יותר.
נאמר לעצמנו במלוא הבנות, במלוא
האחריות, במלוא גילוי״הלב — בכה היה,
אך ככה לא יחיה. בבה אפשר היה פעם,
בכה אי־אפשר יותר.
פרשת״הדרביס הזאת, הקשה, בנפשנו
היא, בנפש העם בולו. עד היום היינו
כולנו בבה, הנמשין בבה גם מחר 1ה אפשר
בבה ז והתשובה היא — לא. בבה

בכנס־המחאה השתתפו מקימי הקיבוץ
וותיקיו, פעילים בתנועת־העבודה, מושבניקים
מבוססים, פלמ״חניקים לשעבר, עסקני
הסתדרות, פרופסורים ואקדמאים, מזכירות
אגודת־הסופרים, שגרירים, מג־כ״לים,
נספחי־תרבות, פקידים בכירים סג־הלי־מיפעלים,
טייסים וקברניטים, שרים,
עורבי־דין מצליחים, אלופים במילואים ואחרים.
נמסר
כי הכנס נערך בחדר-האוכל המרווה
של הקיבוץ המשגשג, וכי המשתתפים
נהנו מארוחות דשנות ומאווירה תרבותית
ונעימה. בחיק הטבע. הכנס ננעל
בקומזיץ חגיגי על הדשא, ובו הפליאו
משתתפי כנס־המחאה בשירה בציבור,
לכתבנו נודע, כי בכנס הושמעו מפי
המשתתפים דברים קשים ביותר נגד המצב

מטעם המערך נמסר, כי ״טוב ותשוב
שאנשים קמים ומרגישים ש,ככה אי־אפשר
יותר,׳ וטוב וחשוב יותר יהיה אם יפעלו
במיסגרת המיפלגה בכיוון הזה.״ מן הליכוד
נאמר כי ״אנחנו הם אלה האומרים כבר
עשרות שנים שככה אי־אפשר יותר, וטוב
יעשו המתכנסים אם יצטרפו אלינו במאבקנו.״

המסד״ל. הליברלים העצמאיים, מוקד,
מפ״ם, ייגאל ידין, חיים • יבין. שולמית
אלוני, לובה אליאב, אריק שרון, גוש־

תיים, הכלכליים, התרבותיים, הפרטיים,
האירגוניים, התעשייתיים, ההסתדדותיים
וכד — שמשתתפי הכנס הקימו ושבראשם
הם עומדים.
עוד נודע לכתבנו, כי.בכוונת המתכנסים
להמשיך ולהיפגש, ויש אשר תבעו להקים
לאלתר תנועת־מחאה. עממית. .שתאחד את
כל אלה המרגישים ש״כנה אי-אפשר
יותר״,
כתבנו לענייני מיפלגות מוסר. ,כי כל
המיפלגות קידמו בברכה את הכנס והביעו
,שימחה על ההחלטה שנתקבלה.

ראיון השבוע :

ככה אי־ אפשר יותר

(המשך בשבוע הבא)

מ שתתפי רב־השיח ה מיו ח ד:

ש: אדוני, השבוע במועדון המיסה
ריבתל-אניב, אמרת ואני מצטט ״כבה
אי-אפשר יותר״ .למה התכוונת בכך!
ת; (החלטי) התכוונתי בדיוק למה
שאמרתי.
ש: ואתה מאמין בזה ז
ת ( :תקיף) בהחלט.
ש: אתה לא חושב שזה קצת מוזר,

ככה אי־אפשר יותר
צכיקה ז בזמן האחרון אני שומע,
בכל מקום כמעט, את הטענה הקשה ש-
״ככה אי־אפשר יותר״ ואני רוצה לשמוע,
מה דעתכם על זה ן

איציק ז אני רוצה להגיד שאני בהחלט
מסכים עם הקביעה הזאת. אני יודע
שהיא חריפה, אבל אין מה לעשות —
זה ככה, ככה באמת אי-אפשר יותר.

אמונים ומעריב הביעו דיעות דומות, וקראו
למשתתפי כנם־המחאה בקיבוץ להצטרף
(המשך בשבוע הבא)

יגאל ז אם לחדד את הנושא, אני חושב
שדווקא טוב שהטענות הללו מושמעות
בחריפות כזאת ואולי אפילו בכאב. כי אני
בהחלט מאמין שחריפות וכאב בעוצמה
כזאת, אולי הם יגרמו לשינוי, אולי זה
יזיז משהו...
אריק: מה שמעניין במיוחד זה שהטענה
הזאת אינה נחלתם של בודדים או
של מיגזרים מסויימים באוכלוסיה — כולם
מרגישים כך.
יגאל: גם אנחנו!
אריק: בהחלט גם אנחנו, וזה טוב
שזה כך, כי כמו שיגאל אמר אולי זאת
התחלת התנופה הגדולה לשינוי שכולם
כל כך מייחלים לו.
צכיקה: וזה טוב שזה כך, שקיים
הייחול הזה, כי גם אני חייב להסכים —
ככה אי-אפשר יותר.
איציק :.בהחלט בלתי־אפשרי.
יגאל:׳ ולא יעזור כלום, מכל זווית
שתסתכל על זה — אתה מגיע תמיד
לאותה מסקנה עצובה
אריק ז עצובה מוח* ,אך מעודדת מאד
(המשך בשבוע הבא)

שוב מבל — בסייפי של דבר הרי רק מי
שנמצא בעמדת-בוח הוא זה בעל היכולת
לשנות•
ש: ואתה מתכוון לשנות?
ת ( :מחייך) נו, ומה אתה חושב ז !
הרי אמרתי שככה אי־אפשר יותר.
ש: ואם לא תצליח לשנות ן
ת ( :שקט) אני אמשיך בכל עת להיאבק
על דיעותי ועל הגשמת רעיונותי,
בדיוק בשם שנאבקתי עד עתה. ואני אמשיך
תמיד לנסות לשכנע את חברי ואת
בל מי שאפשר לשכנע שבכה אי״אפשר
יותר ואני בהחלט מאמין שבסופו של

(המשך בשבוע הבא:

רוב הציבור:

ככה אי־אפשר
*ז תו־שאדם
שחיה בל השנים, וגם היום, חלק
מהמימסד, אומר שבבה אי-אפשר יותר ז
ת ( :נינוח) אני חושב שהגישה שבאה
לידי ביטוי בשאלתך היא גישה ילדותית.
קודם בל, אינני מבין מדוע איש שהוא
חלק מהמימסד, במו שאתה קורא לזה,
אסור לו שיהיו לו דיעות משלו.
שנית, זה שאתה עומד בראש מיפעל
כלשהו אין זה חייב לומר שאתה מרוצה
מאותו מיפעל. ושלישית, וזה אולי הח-

76 אחוזים מבדל אזרחי ישרא?
סבורים בי ״בכה אי־אפ שר יותר.״
זאת העלה סקר דעת־קהל שגערך־
כקרב מידגם מייצג של האובלוסיה
היהודית הבוגרת.
עוד מגלח מסקר, כי 12 אחוזים מרגישים
כי ״ככה אפשר עוד ועוד,״ 5אחוזים
חשים כי ״ככה אי־אפשר יותר בשום פנים
ואופן,״ 3.5אחוזים מאמינים כי ״ככה וככה
אי־אפשר,״ אחוז אחד חושב כי ״אפשר גם
ככה וגם ככה״ ואילו לנותרים לא היתה
(המשך בשבוע הבא)

ואש־העיו רא בא למסיבה שו
עצמו ולא הודיע על ביטולה
! 8בניגוד להבטחותיה, לא
ילדה הברונית נילי רוטשילד
לבית לימון את תינוקה בישראל,
כי־אם בפאריס. לצידה
של נילי, שילדה בת, היו הו־
לאנשים הנכונים 777 ברנדי
בינלאומי

8אותן עדשות־מגע ש-
מרכיבה גולדה, כימעט שקיל-
קלו את המסיבה שערכו נשיא
מכון וייצמן, פרופסור מיכאל
סלע, ואשתו •טרה, בביתם

1י 1 1 8 8 1 1 1 1 1 8 1 1שר-הבריאות, מצא •נאי בעת
שביתת-הרופאים לערוך בי^
1 11111 1 קור בביתו של חשייך הבדואי אבו־רביע. כשתגיע אל חבית, שם
לב כי חריצפח מבושה במחצלות ובי חאורחים מהלכים יחפים.
השר יצא החוצה, חלץ את נעליו וחזר לחדר כשהוא יחף.

א 1111י ס
שברחובות אחרי טכס חנוכת
מאיץ־החלקיקים החדש במכון.
למסיבה, שבה השתתפו גם
ראש־עיריית תל־אביב שלמה
(״צ׳יצ להט, שנבחר לכהן
דובר חבר־הנאמנים של המכון
ואלוף (מיל ).אריאל (״אריק״)
שרץ, שניהם בחברת נשותיהם,
הוזמנה גם הזמרת עדנה
גורן, שהופיעה בחלק האמנות
.,עם תום הופעתה של
עדנה החליטה גולדה כי הגיע
הזמן ללכת הביתה, אולם כש קמה
מכסאה איבדה את אחת
מעדשות־המגע שלה. שעה ארוכה
חיפשו שומרי־הראש ואורחי
המסיבה את העדשה. רק
לאחר שזו נמצאה יצאה גולדה
לביתה שברמת״אביב, והמסיבה
נמשכה.
81 בניגוד להרגלה, לא הזמינה
גולדה את אנשי הפרלמנט
האירופי לארוחה במיט־בחה׳
אלא לארוחה מסורתית
במלון דן התל-אביבי. כששאלה
אותה חבר הפרלמנט, הקומוניסט
האיטלקי ראנטו סו דרי,
מדוע לא זכו בכבוד
ליהנות ממטעמיה, הסבירה לו
גולדה כי זה־עתה יצאה מבית־החולים
לאחר טיפול ממושך,
וכי היא עייפה מכדי לבשל
ולהכין ארוחה גדולה בכוח׳ת־עצמה.

הדיון בכנסת על פגישות
המועצה הישראלית לממן שלום
ישראלי־פלסטיני עם אישים
פלסטיניים בחו״ל נערך ביוזמת
ח״כ הליכוד אמנון לין.
יוזמה זו נתמכה בממשלה על־ידי
השר זבולון המר. בהגיבו
על כך. דיבר ח״כ לובה
אליאב על ״מיבצע לין-
האמר״ ,על מישקל ״מיבצע
לילהאמר״ האומלל. תיקן אותו
ח״כ מאיר פעיל :״מיבצע
לינץ׳־האמר״ .לא היה זה
מישחק־המילים היחידי על או

נושא. היו שהזכירו את
הלקו של השר ישראל גלילי
בגינוי הפגישות, ודיברו על
״מיבצע גלילין״ ,או אף על
״מיבצע גלילינץ,״.
! 8ראש עיריית תל־אביב,
שלמה (״צ׳יצ׳״) להט אירגן
מסיבה לכבוד ראש־עיריית בון,
הנס דניאלם, במועדון המערה
ביפו. למקום הוזמנו מיספר
נכבדים ועיתונאים והזמרת
יפה ירקוני, שבאה בשימלה
מפוארת שתפרה במייוחד לכבוד
המאורע, עמדה להופיע בתוכנית
האומנותית. אלא שהקהל
הנכבד והעיתונאים חיכו
עד בוש. שני ראשי־הערים לא
הגיעו למקום, מאוחר יותר הסתבר
כי ראש־עיריית בון חלה
ונשאר במלונו, ואילו ראש
עיריית תל-אביב, שידע על כך,
לא הגיע למסיבה של עצמו
אולם לא טרח להודיע מראש
למוזמנים על ביטול המסיבה.
׳ 8בשבוע שעבר נראתה
רחל דיין רעייתו של משה
דיין, עורכת את קניותיה בסופרמרקט
של צהלה. כשעברה
ליד דוכן הבשר, שאל אותה הקצב
:״גברת דיין, מה בשבילך
היום?״ היא השיבה לו שהיום
לא תקנה בשר. מאוחר
יותר סיפרה כי היא ובעלה,
משה דיין, עורכים עתה דיאטה
צמחונית והחליטו לוותר כליל
על בשר משך תקופה מסויימת.
! בעת הראיון שערך מג־דה־הטלוויזיה
האמריקאי מרב
גריפין עם ראש־הממשלה
יצחק רבין, על מיגרש־הטניס
של מלון השרון, עמד מן
הצד אדם עם דפדפת גדולה
בידו, ובין צילום לצילום ניגש
אל גריפין ושוחח איתו. הסתבר
כי היה זה כותב־ד,בדיחות של
גריפין, שבא עימו במיוחד מארצות
הברית ומדי פעם הורד,
לו איזו בדיחה לספר ומתי.

ריה אלוף (מיל ).מרדכי
(״מוקד,״) לימץ ואשתו. חמה,
הבאתן אלי רוטשילד, שהה
באותה עת בישראל ושהה במלון
דן. הנהלת המלון מיהרה
לשלוח לחדרו של הבאתן עוגה
גדולה ולכתוב עליה .״מזל
טוב״ .הבאתו לא הבין בתחילה
לכבוד מה העוגה ואמר למלצרים
:״אבל היום לא יום-
הולדתי ד רק מאוחר יותר תסס
כי העוגה נשלחה אליו לכבוד
לידת נכדתו.

8איש־חטלוויזיה, יעקב
אחימאיר, חייך על המסך ב־

,$ כרמל מזרחי

חיקגי ראעגון ל*י1ן
וזכרון יעקב

שימחה־לאיד, בעת שריאיין את
גריר ישראל בוושינגטון,
שמחה דיניץ, במיסגרת
תוכנית מוקד. היה זה כאשר
נדמה היה לו כי תפס את דיניץ
בשגיאה גסה. דיגיץ סיפר, כי
ערב צאתו לישראל נפגש עם
סגן הנשיא המייועד ״פריץ
מונדייל״ .אחימאיד מיהר לתקן
את דיגיץ, בטון סלחני :
וולטר מונדייל״ .אלא שכאן
הגיעה שעתו של דיניץ לגמול
למראיינו. הוא חייך חיוך צ־ני
וחיקן אח אחימא־ר. :וולטר,
שידידיו קוראים לו פריץ׳.
1צלמי־העיתונות, שמזדמן
להם לצלם באחרונה את גול דה
מאיר, נדהמים מיחסם הגם
של שומרי-ראשה, המרחיקים
מעליה צלמים דרך־קבע.
כשנשאלה גולדה, שתמיד שית־פה־פעולה
עם הצלמים, מדוע
שינתה את יחסה כלפיהם, הסבירה
כי היבחוב המצלמות מפריע
לעיניה, כיוון שהיא מרכיבה
עדשוודמגע.

שלומית אמיד

אחת הדוגמניות
המעולות בארץ,
אינה בוחלת בשום עבודה בתחום הדוגמנות. השבוע
השתתפה עם שלוש דוגמניות נושפות בתאונת אופנה
לחויות ותחתונים שהתקיימה במלון ״הילטון״.

מירי אוון

הנחשבת כדוגמנית מיספר
אחד בארץ בכל הקשור לתחתונים
וחזיות, השתתפה אף היא בתצוגה והפגינה
גוף מג׳ונג׳ן הדורש שיזוף. הדוגמניות הדגימו
לבנים שקופים ושכשיים, בצד לבנים שחורים.
העול ם חז ה 2046

אין החאגו אצי ג על מות לנין * מישחק,־
המניס של הילל ובגדי־החאק, של בן־מויון

הרו שם הי שרא לי
והמציאות האמ רי ק אי ת

1 1 1 1 1 1 71111 ¥1נער-השעשועים המחלים עתה משני חת־
1 11 קכי-לב, לא יצא את ביתו מאז התקף־
1 1 1 1 / 11
הלב השני שלו. ביום הראשון בשבוע שעבר עת חנך את תערובת
ציוריו בגלריה תוראל בתל״אביב. כרגיל הציפו את הגלריה מיטב
החתיכות של העיר שהקיפו את הצייר. אמר ינוקא, שחיה
מוקף בחתיכות :״רק בשביל זה היה שווה להישאר בחיים״.

) את תוכנית־הטלוויזיה
של גריפין מפיק מורי
שוורץ, שהיה מהטופי אנטבה.
השבוע התפרסמה מודעה של
הבמאי מנחם גולן, המזמינה
את כל הטופי המטוס להשתתף
בצילומי הסרט. השחקן מייל!
כורשטיין, שנטל חלק ב־תוכנית־הטלוויזיה
של גריפין,

חמקותו מנאום בכך שהוא נרגש
מדי. בדברי בירכתו חילק
גפני ציונים לעיתונאים. הוא
אמר :״העיתונאים באשדוד
הם עיתונאים טובים,״ ולאחר
הפסקה קצרה הוסיף :״וגם
העיתונאים הירושלמים הם
פחות או יותר טובים.״
! דובר מישרד־העבודה,
אבנר מיכאלי, התלונן השבוע
לפני השר שלו, משה
ברעם :״בכל פעם אני הולד
לסופרמרקט עם ס ל מלא כסף,
וחתר עם ארנק מלא מיצ־רכים.״
1בנסיעה
שערך מתל-
אביב לירושלים, תמה שר-
המישטרד, שלמה הילל לפשר
האיתותים של נהגי המכוניות
שבאו ממולו. רק כשהגיעה
מכוניתו של השר למלכודת
מישטרתית הסביר לו עוזרו,
ברוך לשם, כי האיתותים הם
הסכם בלתי־כתוב בין נהגי
מכוניות, המזהירים את חבריהם
מפני המישטרה. שאל השר
את נהגו :״ואתה הבנת את
פשר האיתות?״ ״בטח,״ השיב

על השינויים הצפויים במערכת־היחסים בין אר־צות־הברית
לישראל, עם כניסת הנשיא המיועד
לבית־הלבן, מעיד דניאל בלוך במדורו בנזיטבחיס
הפוליטיים, שם הוא מצטט מביקורתו של הסנאטור
ממוצא יהודי אברהם ריביקוף, שביקר השבוע ב־מיזרח־התיכון
בראש מישלחת־לימוד של בית־הנבחרים
בפגישה עם חברי־הכנסת, הירשה
לעצמו הסנאטור היהודי אברהם ריביקוף למתוח
ביקורת על מארחיו הישראליים. הוא אמר, כי
בישראל נוצר הרושם, כאילו חייב קארטר לדאוג
קודם־כל לנו. אך יש לזכור כי השאלה החשובה
היא — מה יעשה הנשיא קארטר למען ארצות־הברית
ולא למען ישראל. בטווח הארוך סבור

גו לדמן

עו1

בין השאר סיפר גורי ברשימתו על פגישה עם
הסופר עמום עוז, ששלח את בירכתו לכנס זה :
״...אתמול אחר הצהרים הלכתי לבקר ב״שערי־צדק״
את עמוס עוז, המאושפז שם לאחר ניתוח ברגלו,
בשל אותה תאונת־דרכים. סיפרתי לו על פגישת
בית־השיטה. הוא נרגש למשמע הדברים ואסר:
ידעתי שהשעה הזאת תבוא ! הוא הציע להתחיל
מהתחלה, להתכנס, נאמר בחאן ברמלה, וליצור
מחדש אח הסתדרות פועלי ארץ־ישראל. הוא
הציע כי עשריס־וחמישה חברים ייאספו שם ויכריזו
על המעשה. כל ישראלי יוכל להצטרף אל
ההסתדרות הזאת. באמצעות גלויית־דואר והבעת
תמיכה בשני הסעיפים הראשונים בינתיים: התחייבות
אישית להימנע מכל שביתה במשך שלושה
(דבר)
חדשים עד הבחירות הראשונות...״
הכנס, ומאמרו של גורי, הביאו לשרשרת תגובות
שהבולטת היא תגובתו של עמוס קינן, שכתב
במדורו ״שן ועין מי שהיו נספחי־תרבות
בחו״ל או סתם שובתי שנות שבתון באוניברסיטות

גור•

ריביקוף, כי מה שיעשה קארטר לחיזוקה של
ארצות־הברית יפעל גס לטובת ישראל דבר)

אין במדינתישראל
3תרן ןלב עיי ה הי הו די ת
תחת הכותרת ״שר־חחוץ האמריקאי חטוב ביותר
לישראל״ מספר נשיא ההסתדרוודהציונית לשעבר,
הד״ר נחום גולדמן על פגישות שערך במשך
תריסר שנים עם הד״ר קיסינג׳ר, עוד מהתקופה
שבה שימש שר־החוץ האמריקאי כמרצה באוניברסיטת
הארווארד. לטענת ד״ר גולדמן, קיסינ-
ג׳ר לא גילה משך שנים רבות עניין כלשהו ביהדות.
באחת הפגישות אמר קיסינג׳ר :״מאחר
שכבר יש מדינת, יחיה זה בלתי־מוסרי לאפשר
את השמדתה; אד אילו שאלו בעצתי לפני שהמדינה
היתה קיימת, הייתי אומר, כי אין במדינה
זו משוס פיתרון לבעייה היהודית...״
(ידיעות אחרונות)

•ערי

ב ל ון *

מרוחקות, שקטות, טובלות בדשא מעורר־השראה,
מי שהיו, והינם חברי כל הוועדות הממלכתיות הקובעות
מה יוצג והיכן מה יפורסם והיכן וכמה
כפף יינתן למי לשם מה — החליטו סוף־סוף שכך
אי־אפשר במדינה. בוקר טוב ...אזי מה? כלום
בריבוע. כשם שמעולם לא עשו מאומה תמיד לא
מאומה ותמיד לא מאומה עם הרבה הרבה כאב של
כאב נוח, מרנפד, כאב מבפנים, כאב של אספירין
וחוקן ואחות ומיטה מוצעת ומרק חם וריחני
ועציץ־פרחים על מפה לבנה ידיעות אחרונות)
למחרת, במדורו ״רשימות סוף השבוע״ השיב
חיים גורי לעמוס קינן חביבה של הבוהמה
המגלה בקיאות בגבינות וביין ישן, המרטיר, המוחרם׳
שלא הוצג מעולם בטלוויזיה ולא נתמך
על־ידי המימסד ...חייו עברו בקור וברעב ...באיזה
שדה־קרב צעד, הוא לבדו ללא אותם, משכילים
לכאורה׳? איזה יריות שמע הוא לבדו בלעדינו,
!מתי? ..לא, אין זה כל קינן. הוא תרם משהו
לסיפרות העברית מלבד השמצות מחליאות. נראה
שכן ...אני חסר כנראה, את האלימות שבו ..את
הרשימה הזאת כתב ללא כאב, באותו סימון
(דבר)
פוגרומי רדוד ומכליל...״

הפ א תו סשל מחרחרי

אחונה גוון

(משמאל) מי שהיתח כוכבת
הסרט פורטונה, ונעלמה מייד
לאחר הקרנת הסרט לפני
תשע שנים, והפכה אלמונית.
השבוע התגלתה שנית לעי תונות.
בעת מסיבת עיתונאיות
שקיימה חברת הלנה
רובינשטיין הוצגה כאהובה
ששונקין( ,למעלה) דוגמנית־ה-
בית של החברה. רק כשחייכה
וחשפה שני טורי״שיניים צחורות,
גילתה אחת העיתונאיות
שאהובה ששונקין אינה אלא
אהובה גורן, כוכבת של סרט
אחד, שהספיקה בינתיים ל-
הינשא וללדת שני ילדים.

הציע לשוורץ להתקשר עם
גולן ולהשתתף בסרט כשחקן.
! במסיבה שערך בבית
אגרון בירושלים יו״ר תא הכתבים
הכלכליים בירושלים,
צכי טימור, לרגל מינויים
של ארנון גפני כנגיד בנק
ישראל, עמירם סיוון כמנכ״ל
כישרד־האוצר ורפאל (״רפי״)
רוטר כמנכ״ל הביטוח־הלאומי,
נאם רק ארנון גפני. כשנשאל
עמירם סיוון מדוע אינו נושא
נאום-ברכה, התנצל באומרו כי
הוא צרוד ואינו יכול לדבר, ואילו
רפי רוטר תירץ את הת
המלחמה

הנהג
,״לא שמת לב שהאטתי
את המהירות?״
1אחת האטרקציות בהצגת־היחיד
החדשה של הזמר אבי
טולדאנו נמצאת דווקא מ־אחרי־הקלעים,
והיא בשר־ודם.
חשמלאי ההצגה והאחראי על
האביזרים אינו אלא יוסי
דבינוביץ׳ ,בנו של שר-
האוצר. גם בנו הבכור של רבי-
נוביץ׳ מהווה אטרקצייה ב־מקום־עבודתו.
הבן הוא דייל
באל־על, ובכל פעם שהתיירים
האמריקאיים מגלים מי אביו,
הם ממהרים להקיף אותו ולדרוש
ממנו חתימה.

מנהיגה של מפ״ם, מאיר יערי, יצא בעיתון
מיפלגתו במאמר שוצף וקוצף נגד הכבוד שהעניקה
באחרונה הכנסת למשורר אורי צבי גרינברג.
במאמרו משווה יערי הלכי־רוח ששררו בגרמניה
אחרי מילחמת־העולם הראשונה, לאלה השוררים
כיום בישראל. מטרת מאמרו, לדבריו :״לגלות
את נביבות הפאתוס של מחרחרי־המלחמה ...טוען
אני, כי הפאתוס הנבוב ושירתו של אצ.ג. יונקים
מאותו מקור דלוח של השוביניזם, שעליו רמזתי.
סוג הפאטריוטיזס, שמטפחים תלמידי דבוטינסקי
ושא.צ.ג. משמש להם שופר, יש בהם כדי להרחיק
את סיכויי השלום ולהחיש סיבובי״מילחמה נוספים...״
בהמשך
דבריו מעלה מאיר יערי, שהוא מאחרוני
המנהיגים, ששרדו מדור־המייסדים, פרט
מעניין -מהתקופה שבה עדיין השתייך גרינברג על
ארץ־ישראל־העובדת, את סיפור הספדו של א״צ
גרינברג למות ולאדימיר לנין, מנהיג המהפכה הרוסית׳
שפורסם בעיתון קונטרס בשנת : 1924
״..הוא (גרינברג) מוריד לחצי־תורן את הדגל האריס
ואת בלוריתו האדומה, לאות־אבל על מנהיג
(על המשמר)
המהפיכה, שהלך לעולמו...״

להקים מחדש את
ההס תדרז ת
בעל-הטור חיים גורי, הניצב מאחרי ״כנם בית*
השיטה״ ,שמטרתו יצירת קבוצת־כוח פוליטית
במערך, תיאר את הכנס במדורו ״מה אומרים?״.

פסוק• ה ש בו ע
• העיתונאי יואל מרכוס, על תצלומי עיתונות
שבהם ניראו נשיא־המדינה אפרים קציר ו־שר־המישטרה
משחקים טגיס גם דויד בן־גוריון
דאג לפעילות גופנית בצעדו יום־יום מיסטר קילומטרים,
ובדומה לשרינו היום, גם הוא ע־שה זאת
לפני שעות העבודה. בבקרים. אך אני, אישית,
העדפתי את התצלומים שבהם ניראה צועד לו
בבגדי חאקי בשבילי הנגב, על תצלומי שרים
בלבוש דאנדי משחקים בטניס.״

ס נציג מם־ההכנסה אליעזר שילוני:

״עושים עוול חמור לשר האוצר יהושע רבינוביץ/
לא מגיע לו שימצצו לו את הדם.״

• מנכ״ל שיפץ־ עוכרים מנחם הלר :

״אין זה מתפקידה של העיתונות לחקור!״
• ח״כ מנחם כנץ על ראש־הממשלה יצחק
רבין :״הוא איש חסר־תבונה ...הערתו על ח״כ
גאולה כהן מעידה על גסות־רוח.״
• אייכור ריצ׳ארד, נציג בריטניה בוועידת
ז׳נבה לפתרון בעיית רודזיה, בתשובה לשאלה על
התקדמות הוועידה :״המצב הרבה יותר טוב מאשר
ציפיתי, אבל הרבה יותר גרוע מאשר קיוויתי.״
• עמום לן ינל ז ״עשיתי כמה שגיאות בחיי,
אבל רק כשהיו לי כוונות טובות. אף פעם לא
עשיתי שגיאות כשהיו לי כוונות רעות.״
• המשורר י2י ז ״ההישג היחידי כמשורר /
של אצ״ג /על אלתרמן ופן / -שהוא הגיע לגיל
שמונים / .עד מאה ועשרים.״
• ח״כ מאיר פ עי ל לח״ב גאולה כהן,
בישיבת ועדת החינוך והתרבות של הכנסת :״את
מטומטמת והיסטרית, חולדה מהולדת שכמותך!״
• ח״פ גאולה כחן לח״כ מאיר פעיל, נאותה
ישיבה :״אתה ילד מפגר, דביל. מקומך
בבית-חולים לחולי רוח. אדיוט!״

העולם הז ה 2046

נ תנ ה שנייה ב סיוו ה: פרטי ההדחהש הוג ש ה
עדיו גאז לניב דואש אגר החקיהת שו המישסוה

בוים גיריתי
׳ן * -א ביולי 1973 פרצה שריפה גדו־
^ לה בפרדם רייספלד בקריית־אונו. מכי
בי־האש, שהוזעקו למקום, יכלו רק לרשום
לעצמם כי הפרדס בן 400 הדונם
שרק לפגי שנתיים היה פורח כולו, הושמד
לחלוטין.
השריפה הגדולה של יולי היתה.האחרונה
בסידרת שריפות, שהשמידו את העצים
המניבים. מכבי־האש לא ח-שדו שהיתה
וכאן הצתה, ולמרות שהשריפות פרצו
דווקא בשנת ,1973/1972 לאחר שבמשך
שלושים •שנה לא היתד בפרדס אפילו
שריפה קטנה אחת.
בפברואר 1972 נרכשו 400 הדונם של
פרדס רייספלד, בסכום של 15.5מיליון
לירות, על־ידי ארבע חברות: שיכון עובדים,
כלל, סולל־בונה ורובינשטיין. כל
אחת קנתה רבע. לפני הרכישה פגו נציגי
כלל אל מזכיר הוועדה לשמירה על קרקע
חקלאית, עמנואל קרין ושאלו אם יאשר
את שינוי יעוד הקרקע מחקלאי לבנייה.

!שיננתי

בוץ נראית דדשודה ותמוהה גם כיום. עתה
מחזיקה שיכון עובדים. במחצית השטח,
ומנסה למכרו, באמצעות המתווך ירמיהו
שפירא, הנחקר במישטרה כקשור בעיס־קות־השחיתות
של קופת חולים ואשר יד־לין.
שפירא, שהוא נאמנו. האישי של יד־לין,
וגם של אברהם עופר, קיבל את
השטח בילעדית למכירה׳ ועובד עם עורך־
הדין חיים גושן על מכירתו.

הוצאתו של רובינשטיין מן הבוץ נראית
חשודה גם על רקע יתר הקשרים

קבלן אהרון רובינשטיין
טובה לחבר

הכן קופי עופר
מישרה בחברה. הזמנות לחברה
תשובתו היתד, שלילית. אחרי הרכישה פנו
הקונים כמה פעמים אל הוועדה, ונענו
ב-שלילה. גם פניות אל ועדת־הערר לא
הועילו. היה ברור כי הוועדה לא תשנה
את הייעוד של פרדס פורח.
אז החלו השריפות. אחרי השריפה הגדולה
האחרונה שוב ניסו לשנות את יעוד
הקרקע, ו-שוב ללא הצלחה.
חודשיים אחרי השריפה, כאשר התברר
סופית כי ייעוד הקרקע לא ישונה, וכי
מי שרכש אותו יחכה שנים רבות מאד
עד -שיראה שוב חלק מכספו, מכר אהרון
רובינשטיין את חלקו בשטח לשיכון עובדים,
במחיר של 5.3מיליון לירות.
הוא קיבל בחזרה את השקעתו, בתוספת
הצמדה מלאה וריבית של .1890

שבץ שיכון עובדים לרובינשטיין. שתי החברות
נכנסו ל-שותפות בפרוייקט הדר־וייצמן,
על קרקע שנרכשה מחברת בית
ארלוזורוב של מפא׳׳י. בבניין הראשון היה
ההפסד 3מיליון לירות. עופר חשיש להר אות
בחברת העובדים כי הפסיד סכום
כזה על דירות־יוקרה. רובינשטיין הוציא
אותו מהשותפות, ללא תמורה, ולקח את
כל ההפסד על עצמו. יודעי־דבר טוענים
כי התמורה לכך היתד, הוצאת רובינשטיין
מן הבוץ בפרדס רייספלד. שתי העיסקות
גם יחד הן דברים שלא ייעשו, ואסורות
למנהל המכבד את עצמו.
עופר הוא הגורר

עיסקה אחרת, שבה נכרכו יחד שתי
חברות אלה עם קופת חולים, היא עיסקת
מיגרשי דויד־המלך. מיגרשים אלה נמכרו
משיכון עובדים של עופר, לקופת חולים
של ידלין, בשנת ,1969 במחיר של 3.5מיליון לירות. לפני כשנה מכרה קופת
חזליס את המיגרשים לרובינשטיין, תמורת
7.2מיליון לירות במזומן, ועוד 0׳169
מהתקבולים ממכירת הדירות.

ך • תנדכותו שד מנכ״ל שיכון עובדים
1 1להוציא את אהרון רובינשטיין מן ה
עוד
עיסקה של טובות היתד, כאשר
שיכון עובדים יצא משותפות עם רובע־

ח״ב שלמה לורנץ
עיסקה כשרה
שטיין בנאות־רחל, תמורת 5.3מיליון לירות.
נאות־רחל היתד, אחת ההשקעות הטובות
והמכגיסות ביותר של רובינ-שטיין,
ויציאתו של עופר משם ברצון תמוהה
ביותר, הנימוק הר־שמי היה כי שיכון
עובדים חושש מהקפאת הבנייה, בגלל
מיחלף העתיד להיבנות. חשש זה לא
הפריע לעופר לרכוש מרובינשטיין את
חלקו בפרדס רייספלד, שגם בו הבנייה
מוקפאת,
ע יסקר, מוזרה אחרת של עופר היא
מכירת שטח־קרקע בראשון־לציון לקבלנים

גרוס־פלדמן. הוא מכר שטח, שעליו ניתן
לבנות 400 דירות, ב־ 6מיליון לירות, או
ב־ 15 אלף לירות עבור קרקע לדירה. מחיר
זה הוא בדיחה, ותמוה כל־כד •שיושב־רא-ש
מועצת המנהלים של שיכון עובדים, יורם
רוץ, שבא אחרי פרישת עופר ביולי ,1974
מסרב לבצע את העיסקה.

גרוס־ פלדמן הפעילו סעיף כ חוזה
המחייב לפנות לבורר. מי
הוא הבורר? שר־השיכון אברהם
עופר. החלטתו צפויה כימים אלו.

עיסקות תמוהות אחרות של אברהם
עופר נוגעות לשנים .1968—1972הקבלן
אברהם מלבין היה בקשיים כספיים,
ולא הצליח להשלים את המיבנה שהתחיל
להקים ברחוב אבן־גבירול פינת קפלן.
הוא פנה לעופר וביקש כי יעזור לו.

קאו״ד־סם חסרמע צווי ס וווו ר
מ ו ! 1111ו 1הואאביה

החח 18 •1ד

ה צ 8ז 1־ החוקרגניגח

זקולו ח

10*11ר
1הזדיוויו

שיכון עובדים בדק כניסה לבניין, אך
ראש אגף־הכספים בחברה, זאב שמיס,
התנגד לכך. הפיתרון שנמצא: שיכון
עובדים רכש ממלכין ישטח שהיה בבעלותו
ליד הקאנטרי־קלאב, באזור תכנית ל׳.
נקנו כ־ 40 דונם במחיר של כ־ 25 אלף
לירות לדונם, וקנייה זו, לדברי שמיס,
הצילה את מלכין.

עי ס קו ת
ת מו הו ת
וו*.עיסקה שהצילה אחדים היא דכי-
? שת אתר בנייה לא־גמורה של חברת
קו־לבן באשדוד, שבה היה שותף אריה
קלנג, סגן ראש־העירייה. קלנג הכיר את
עופר מתקופת כהונתו של עופר בחברת־אשדוד.
לדברי שמיס, קלנג בא לעופר והציע
לו לרכוש שטח־בנייה במרכז אשדוד,
ולהציל את המשקיעים הזרים בהברה. עופר
התנדב להצילם, ורכש את המיבנה הלא-
גמור והשלימו. קלנג אמר לי כי כאשר
נמכר השטח לשיכון עובדים, הוא כבר
לא היה בחברה.

״ימי

עיסקה מיסתורית אחרת, המחברת שוב
פעם את עופר לאשר ידלין, נוגעת לרמת
אפעל. שם הקימה שיכון עובדים דירות
על חלק משטח גמל שהיה לה. בשנת
1973 נפגש עופר עם עמנואל קרין ועם
מנכ״ל מישרד־הפנים, וביקש כי יפשירו
שטח חקלאי באפעל לבנייה עבור קבוצת

אין חדש תחת. השמש

מנכ׳־רי ״ שיסן עובדים״ אברהם עופר דו אג רדירוח
ליורגעי איעו• האמרה וד ב ר בגי מגגופזזתו ה עיי פ ה

במט רוז ליקז־מ
א ת מענינדו
״העולם הזה״ — 1847צ4.1.7צ

״העולם הזה״ — 1844צ3.1.7

עיסקה חשודה אחרת, הנחקרת על־ידי
המישטרה, היא רכישת־הקרקעות הגדולה
בירושלים, בשכוגת נווה־יעקב מעבר לקו
הירוק. כאן שילמו כ־ 6מיליון לירות,
באמצעות מתווכים, לערבים שמכרו שטחים,
והכל ללא קבלות• מדובר ב־150
דונם שנרכשו בדצמבר 1972 על־ידי שיכון
עובדים ב־ 40 לירות למטר, ואילו
בעלי הקרקע קיבלו רק 15 לירות למטר.
על העיסקה חתום חיים גושן, עורך־הדין
המעורב בעיסקות־ה-שחיתות של ידלין,
ואברהם עופר, כמנכ״ל החברה.
בעיסקה היו מעורבים כמה מתווכים בין
שיכון עובדים למוכרים. אחד מהם הוא
אריה פרסמן, טבח לשעבר בצה״ל, שהפך
מתווך ועשה מיליונים בעיסקות כאלו. השני
הוא בנו -של זאב שמיר, שהיה באותה
עת עם ראש אגף־הכספים של שיכון עובדים.

דאגה

בני ס

כרטיס הפיקוד של המתווך *
הפרדס עלה באש
משקיעים מקליבלנד, הרוצה להקים שם
2000 דירות. הוא נענה בשלילה. זוהי
אותה קבוצת־קליבלנד שדכשה חלקים בחברת
המרווה, שבה היו שותפים אחותו
ושל אשר ידלין, שרה הרי, ואמנון ברנס,
והעומדת במרכז חקירת המישטרה בפרשת
ידלין.
עיסקה אחרת, שעוררה רעש גדול, היא
מכירת 15 דונם בבני־ברק, שגבלו בשיכון
מפ״ם, לאגודת ישראל לשיכון חרדי. הקונה
היה הקבלן ישראל אדלר, ובמשא־

ומתן -שותף גם ה״ב שלמה לורנץ. שמיס
משיכון עובדים אומר כי היה בעיסקה
מתווך, קבלן מרחובות, שגם הביא בשעתו
את הקרקע לשיכון עובדים. ישראל אדלר
אמר לי כי לא היה כל מתווך, וכי המחיר
נקבע על־ידי שמאי. מזכיר מועצת פועלי
בגי־ברק, דויד זכות, טען באוזני כי
העיסקה לא היתד, כשרה.
* מעברו השני: הוראה של שפירא
לנציג הקונים.

^ ם סקרנו עד כה בחתף עיסקות
תמוהות של שיכון עובדים הנחקרות
עתה, על־ידי המישטרה בעיקבות התלונה
שהגשתי, כדאי לסיים ביחסים שבין שר־השיכון
אברהם עופר לבנו השני, יעקב.
קובי נכנס לעבודה במישרד !־,פירסום
(דאז) שחם־לוינסון־אילון, שהוא גם המפרסם
של שיכון עובדים. הוא קנה דירה
ברחוב תוספתא 2בנווה־אביבים. מידי
שיכון עוברים, קיבל הנחה גדולה ומשכנתא
נוחה. בשנת 1974 מכר את הדירה
ורכש קוטב ברמת־פולג בחברת ישראלום,
שאחיו הוא עורך־דינר. הוא שילם 270
אלף לירות תמורת הקוטב, ונתבע לשלם
ריבית־פיגורים בסך 4800 לירות, כיוון שפיגר
בתשלומים. הוא טען כי מסרו לו את
הדירה במאוחר, ולכן דרש לבטל את
הריבית. דרישתו התקבלה, והוא היחידי
שלא -שילם ריבית״פיגורים מכל מי שחויבו
לעשות כך.
השלישייה חיים גושן- .שרה הרי ומלכה
הרצברג רכשה אף היא קוטב במקום זה.
גם היא דרשה לוותר לה על ריבית־הפיגו־רים,
כמו שעשו לקובי. החברה סירבה,
והשלושה •שילמו את הריבית.
באמצע ,1974 כאשר אביו של קובי התמנה
כשר־השיכון, הצטרף קובי לצוות־המהנדסים
של מישרד ניצן את עינבר.
לקובי לא היה כל נסיין בבנייה או בניהול,
ולמרות זאת קיבל מייד תפקיד בכיר
בחברה. אותו זמן קיבלה החברה ממישרד־השיכון
את הפיקוח על עבודות בהיקף של

400 מיליון לירות. רווח המישרד המפקח
הוא 3 0/0אותו זמן קיבל המישרד גם
לראשונה עבודה גדולה בשיכון עובדים :
פיקוח על הקמת 2400 דירות במיגדל־העמק.

קובי עופר, גם אורי עינבר טענו
באוזני כי למסירת העבודות להם אין
קשר לקבלת בן השר לעבודה בחברה.
עופר דואג לא רק לבניו. הוא דואג
גם לחברים אחרים. אחרי שצבי אלדיו־ראטי
עף מעמידר, כיוון שנמצא מעורב
בלקיחת טובות־הנאה לעצמו, דאג לו עופר.
הוא נתן לחברת־הבנייה אלום להקים
150 דירות בצפת, ואלרם מינתה את אלדו־ראטי
כמפקח, מטעמה, על עבודות בגליל.

יגאל לכיס

ב מ די נ ה העם סומו ש ד 1ר ח ־ דבש
כ 7גערה יודעת:
יש הכרז בדו?
כין החנע־דפגי
?כין היגע־אחרי
כל נערה פיקחית יודעת, שאם ד,יא
רוצה להשיג משהו מגבר החושק בה,
מוטב לקחת זאת לפני שהיא מתמסרת
לו. כי דעתו של גבר עלולה להשתנות
ברגע שהוא משיג את מבוקשו.
הוא הדיו לגבי מערכת־בחירות. הבטחה
של פוליטיקאי, יום לפני הבחירות, שווה
כקליפת־השום יום אחרי שנבחר.
זה נכון לגבי שני המועמדים לנשיאות
ארצות־הברית. אבל זה נכון שיבעתיים
לגבי ג׳ראלד פורד, ביגלל שתי סיבות:
הרוב המוחלט של יהודי ארצות־הברית
הצביע נגדו, וחייו הפוליטיים נסתיימו
ממילא. בחודשיים האחרונים של שילטונו
הוא נתון במצב שבל פוליטיקאי אמריקאי
חולם עליו: הוא יכול לצפצף ציפצוף אחד
ארוך על יהודי ארצות־הברית וישראל.
ציפצוף בדממה. השבוע נשמע ציפי
צוף זה בקול דממה דקה במועצת־הביטחון.
על הפרק עמדה הצעה ערבית, לגנות
את מעשיה של ישראל בשטחים המוחזקים:
הקמת ההיאחזזיות, הנוגדת במפורש
את אמנת ז׳נבה לניהול שטחים כבושים
(״שינוי האופי הדמוגראפי״) ,ומילחמת-
הדת האומללה במערת־המכפלה.
בנקודות אלה, דעתה של ממשלת אר־צות־הברית
היתר, תמיד כדעת הערבים,

דלייו

אך ביגלל הלחץ היהודי היא לא העזה
לפעול. על פי השקפתה. עתה, כשלחץ זד,
איבד את ערכו, הסכים הנציג האמריקאי
להחלטה- ,שגינתה את ישראל בחריפות.
כדי למנוע את הצורך לעשות זאת בדרך
של הרמת יד, הוסכם כי ההחלטה תימסר
מפי היושב־ראש, על דעת כל החברים.
אות לבאות. התגובה הישראלית היתר,
היסטרית. יגאל אלון איבד, כנראה, את
עשתונותיו, התנפל בגסות על השגריר
האמריקאי. הממשלה כולה זעמה ורתחה.
אולם תגובה זו לא היתד, יעילה. כי
מה שקרה באו״ם, אינו אלא אות לבאות.
הבחירות חלפו, למשך השנה הקרובה
לא יהיה מישקל רב ללחץ היהודי, והממשלה
האמריקאית הבאה תפעל, בלי
ספק, על־פי האינטרס הבסיסי האמריקאי,

הקו אליציה
מי שווק באש
מתיך חשבון ציגי,
עלולים הל״ע
לשבור א ת הממשלה
אילו אמר מישהו, עוד לפני שנה, שה־ל״ע
עלולים לפרוש מן המשלה מרצונם
החופשי, היה מעורר רעמי צחוק.
ל״ע היא אימפריה מיפלגתית כלכלית,

לקראה הגשת
נ תני אי שו ס

ף ימים אלה מכינה פרקליטות מחוז תל־אביב להגשה כתב•
אישום ראשון נגד אשר ידלין.
במקביל להחלטה על הגשת כתב־האישום הועבר ידלין ממעצר
מייוחס במישטרת גיבעתיים. לבית־מעצר רגיל באבו־כביר.
הגשת כתב־האישום תהווה סטירת-לחי לכל אותם המפיצים
־שמועות, כאילו לא הצליחה המישטרד, במציאת חומר נגד ידלין.
הגשת כתב־ר,אישום הראשון לא תהיה סוף החקירה. בידי
המישטרה הוכחות מוצקות לעבירות פליליות כולל קפלת שוחד
מצד ידלין. במסירת ההוכחות סייע רבות מרדכי אליסון, לשעבר
מנהל החברה־לעבודות־חוץ של סולל־בונה שהסכים, אחרי מעצר
ממושך, ל־שתף פעולה, ושוחרר ממעצרו בחצות־לילה.
אולם המישטרה לא הצליחה, עד כה, לפצח את עיסקת־השוחד
של מדיקל־סנטר. ראשי המישטרה לא אישרו לחוקרים את התקציבים
הדרושים לחקירה, ונחוצה נסיעה לניו־יורק ולדרום-
אמריקה, לשם חקירת כל בעלי המניות של מדיקל־סנטר.
שכן עובדה היא כי קופת־חוליס שילמה סכום של 2.55 מיליון
דולר תמורת שטח שנמכר שנה קודם־לכן במיליון דולר פחות.
עובדה היא כי קרוב ל 800-אלף דולר הוצאו מישראל על-ידי
עורכי־הדין רובדטו אהרון וצבי טמיר, הופקדו בנ״ו־יורק תחת
שיחולקו לבעלי־המניות.
אולם עד כה לא הצליחה המישטרה להוכיח כי בהוצאת הכסף
לחו״ל והפקדתו, במשך חודשים ארוכים, בחשבון־בנק תחת
לחלקו, יש משום צעד ראשון של חלוקת השלל בין המוכרים
ונציגיהם לבין אשר ידלין ורעיו.
בראשית השבוע שעבר היה נדמה למישטרה כי תעלה בידיה
חרס. היו לה הוכחות לרוב, אך כולן הצביעו לעבר אחותו של
אשר ידלין, שרה הרי. הגניבות של ידלין היו כה מתוחכמות,
עד שנבצר להצביע על קשר ישיר ביניהן אל אשר ידלין עצמו.
כל עיסקה שנחקרה, הובילה אל האחות.
למשל: ציורים גנובים התגלו בלי־הרף. הוכח כי שרה הרי
גנבה תמונות, הסתירה חלק מהן אצל מאיר פלוקסמן שנמלט
לחדל מצו־מעצר מישטרתי. המישטרה מצאה עוד מחבוא של
ציורים של שרה הרי אצל חברה שלה בחיפה, אשד, בשם ציפר
ברחוב שוהם 28 בהדר-הברמל. המישטרה גילתה כי שרה הרי
מכרה ציוד של צבי שור ב־ 2000 לירות לקבלן אליהו יצחקי,
השותף לעיסקת ידלין ושיכון־עובדים, שבה הוא קנה את מיגדשו
של ידלין בדאשון־לציון במחיר מופרז, וקיבל את המחיר חזרה
מדירות שבנה עבור שיכון־עובדים.

שהוא: השגת הסדר-שלום מטעם ארצות-
הברית במרחב, אם תרצה ישראל ואם
לאו (ראה להלן).

המישטרה גם מצאה בדירתה של שרה הרי בחיפה רכוש של
קופת־חולים, הנושא עליו חותמות ־של המוסד. רכוש זה הגיע
לשם בדרך בלתי־חוקית.

__ לשבור א ת
! עי ס קו ת־ המפתח
ודם הול,עתן שד שרה הרי, ומלכה הרצברג הברתה,
\ ס כגנבות פשוטות, לא היתד, מטרת המישטרה.
המישטרה רצתה לשבור את עיסקות־המפתח של ידלין. אפילו
קרן־ד,הלוואות, שהקים ידלין עם בנק לאומי, ושבעזרתה הוציא
במירמה מקופוז־חודים כספים שנועדו כאילו לרופאים עולים־
חדשים, ולמעשה הילווה ממנה לעצמו ולאחרים, לא הרשימה אותה.
אגב, בדיקה של הנהלת בנק לאומי גילתה כי הקרן הוקמה מבלי
שנחתם כלל חוזה על הקמתה. בעבודת רישום הקרן היו שיבושים,
וכמה שמות של עובדים בכירים של קופוז־חוליס, ביניהם של
משה יהודה, הוכנסו בטעות לרשימת הקרן החשאית.
את המישטרה מעניינות בעיקר עיסקות הקרקע, שבמרכזן
עיסקת מדיקל סנטר ועיסקת רחובות.
עיסקת־קרקעות תמוהה אחרת של קופת חולים נתגלתה בימים
אלה. הקופה רכשה בנהריה 25 דונמים חקלאיים מאדם בשם
אלטימן. היה זר, אחרי שעיריית נר,דיה ביקשה שהקופה תקים
במקום מוסד רפואי לקשישים. המחיר ששולם לאלטמן, תמורת
ויתורו על זכויות־ד,חכירה, היה 600 אלף לירות — מחיר מופרז
לכל הדיעות. רק אחרי הרכישה התבדר, כי אין כל סיכוי לקבל
אישור־בנייה. השטח אומנם ־שוכן במרחק של 800 מטר בילבד
מבית־החולים הממשלתי, אך באמצע עובר הכביש הראשי, ואין
סיכוי כי יאשרו לקופת חולים להעביר חולים על אלונקות דרך
כביש זה. המוסד הפעיל לחצים מרובים, כדי לקבל אישור־בנייה,
ואף דרש לפסול את מאיר זורע, מנהל מינהל מקרקעי
ישראל, מחברותו בוועדות ממשלתיות הדנות בנושא. הלחצים
היו כבדים ללא-תקדים, ודומה כי ראשי קופת חולים חששו שמא
ישאל מישהו מדוע שולמו 600 אלף לירות תמורת קרקע חקלאית,
בלי סיכוי לקבל רשיון־בנייה.
השבוע, כאשר הוארך מעצרו של אשר ידלין ב־ 15 יום
נוספים, היו החוקרים משוכנעים כי גם זמן זה לא יספיק להם.
כל יום מביא עמו גילויים חדשים של פרשיות חדשות, שכדי
לחוקרן יזדקקו החוקרים לחודשים רבים של עבודה מאומצת.

מהדורת־כיס של מיפלגת־העבודה, מעין
מיני־מפא״י. יש לה מנגנון השולט בכל ;
חברות מיסחריות משגשגות ; קיבוצים :
המוני עסקנים משובצים במנגנוני הממשלה,
הסוכנות, העיריות וההסתדרות; אחוזות
ממשלתיות המנוצלות לקידום העסקים
המיפלגתיים.
מכל הבחינות האלה, קשורה המיפלגה
בחוט־הטבור שלה בשילטון. ניתוק חוט-
הטבור, ולו גם לשנה אחת בילבד, הוא
ניתוח מכאיב.
אופק קודר. אולם האופק של הל״ע
התקדר בחודשים האחרונים, והמיפלגה
חרדה לעצם קיומה.
מסביב לל״ע קמו קבוצות פוליטיות שונות׳
שכל אחת מהן מסבנת את בסיס־הקיום
של עסקיה: רביעיית הח״כים שלה
בכנסת, הנותנת לה שני כסאות ליד שול־חן־הממשלה.
ייגאל ידין מתכונן להשתתף
בבחירות, והוא דחה מכל וכל את עצם
הרעיון לשתף פעולה עם ל״ע. תנועת־שינוי,
המשופעת באמצעים, מאיימת גם
היא לנגוס נתח כלשהו מציבור־הבוחרים
של המיפלגונת. אם יופיעו שתי קבוצות
אלה ברשימה משותפת, היא עלולה כמעט
לחסל את הל״ע, להשאירה כסיעה של
ח״כ אחד או שניים בכנסת הבאה. יהיה
זה סוף השתתפותה בממשלה וסוף עסקיה.

הצד השני קיימת עדיין רשימתה של
שולמית אלוני. גוף זה התפלג כמה פעמים,
ואחרי קפיצות הזיג־זאג חסרוודהתכלית
של השולמית נתונים סיכוייו בספק. לכן
מוכנה אלוני למכור את עצמאותה תמורת
מקום בטוח ברשימת הל״ע. אך הדבר
חייב להיעשות באיצטלה של ״איחוד״ —
ואיחוד כזה לא ייתכן כאשר הל״ע נמצאת
.בקואליציה, וסיעת ר״צ באופוזיציה.
מכל הבחינות האלה, כדאי לל״ע לקפוץ
מן העגלה הממשלתית, לנסות להשיג ברגע
האחרון דימוי של מיפלגה אידיאליסטית,
לוחמת, אופוזיציונית. את האמתלות
לכך אפשר למצוא בנקל, נוכח המצב
הרעוע של הממשלה.
אסון לאומי. אולם הל״ע משחקת
באש.
קפיצה מן הממשלה בשעה זו עלולה
לסכן את עצם קיומה. אומנם יישארו
לממשלה 63ח״כים ( 50 המערך 3 ,ערבים,
10 מפד״ל) — אולם ממשלה כזאת, שתהיה
תלוייה כולה בחסדי זבולון המר ויצחק
רפאל, עלולה ליפול בכל רגע. במערכת-
הבחירות שתבוא, ספק אם חל״ע ייצאו
כמנצחים, אולם המערך עלול לאבד בה
את הכוח המינימלי הדרוש להרכבת הממשלה
הבאה.
כך, ביגלל חשבון ציני של מיפלגה קטנה,
עלולה להתחיל התפתחות שתביא לעליית
הליכוד לשילטון. בשנה שתעמוד
בסימן של משא־ומתן לשלום, יהיה זה
אסון לאומי.

י ח סי םמרחביים 88
עם הגב אל השלום
האם תיגרר ממשלת
ישראל אד השלום
כמו אסיר שפוט־למוות
אל הגרדום?
אפילו שימחה דיניץ, מכשיר צייתני של
כל שילטון, רמז על הסכנה .״אסור שישראל
תיראה בעולם כמי שמתנגדת לשלום,
בעוד שהערבים ייראו כרודפי-
שלום,״ אמר השבוע.
הוא לא דיבר על העתיד, אלא על
ההווה. כי כך בדיוק נראתה ישראל השבוע
בעיתונים ברחבי העולם.
דכרים כדורים. הדבר בא לידי ביטוי
חד כאשר קיבל בשיא מצריים, אנוואר
אל־סאדאת, מישלחת של חברי-קונגרס
אמריקאיים, שסיירו במרחב. הוא אמר
באוזניהם דברים פשוטים: הוא מוכן לחתום
על הסכם־שלום רישמי עם ישראל. לצורך
זה הוא מוכן להיכנס למשא־ומתן, בהשתתפות
כל הגורמים הערביים הנוגעים בדבר,
בלי תנאים מוקדמים. מצע-השלום
שלו הוא נסיגה ישראלית מכל השטחים
הכבושים, הקמת מדינה. פלסטינית בגדה
וברצועה, ערובות ביטחון לישראל ,,בכל
העולה על רוחה״ .סאדאת דחה את האפשרות
של מדם ישיר מייד (״יסקלו
אותי באבנים״) ,וקרא לכינוס ועידת ז׳נבה
למטרה זו. אם לא תתגשם מטרה זו תוך
זמן סביר, הוסיף, תהיה האלטרנטיבה ה-
(הנזשך בעמוד )24
העו ל ם הז ה 2046

1י 1יו 1־•*1

פה אפשר לעש 1ח?
ף* עסק מתפרק. הברגים מתרופפים.
י 1חלקים גדולים כבר חדלו לתפקד.
הכל חורק. בכל רגע עלולים הגלגלים
להיעצר כליל.
אין זו עוד הרגשה סובייקטיבית. זהו
מצב אובייקטיבי, הניבט מן הכותרות בעמודי
החדשות.

אלפים שובתים. רכבו ת נמצאים
כמצם מתמיד של שכיתה־למחצה.
מאות־אלפים נתונים כמצכ-רוח
של ערב־ שכיתה.

יש שביתות הפורצות כאילו בשל עניינים
של מה־בכך, ביגלל מילה אחת
שאמר פלוני על ציבור־עובדים (״חובבנים״)
,או ביגלל מעשה שעשו אלמוני
ופלמוני. נדמה כאילו ציבורים שלמים נמצאים
במצב כזד, של רוגז מתמיד, עד
כי די בהדיפה הקטנה ביותר כדי לדחפם
לתוך סיכסוכים מרים.

ה שביתות אינן מחלה. אין הן
אלא הסימפטומים החיצוניים של
מחלה חמורה. במו החום בגופו
שד אדם חולה, צריבות ה שביתות
לשמיט אזהרה. אם לא תזכה המחלה
כטיפול דחוף, יהיה הגוף
נתון כסכנת־מוות.

השליטים מידכד פירסומת אישית
עלובה, כאשר הצמדת עצמה היא
ביטוי שד ת רבו ת הפנטהאוזים, כאשר
נוסעי-מכוניות-השדד מכר
כרים השכם והערב עד הצורך להדק
א ת החגורה של הזולת — מי
יאמין להם * למי איכפת מה הם
אומדים ז

ף• מדינה נורמלית, כאשר פושטת ה-
• תחושה שאין מנהיגות, עושים דבר
פשוט: מחליפים את הממשלה.

ישראל אינה מדינה נורמלית.

מניין תבוא הממשלה החדשה?
בצמרת המערך אין תחליף ליצחק רבץ.
מי שמאמין כי שימעון פרס יכול לספק
מנהיגות, אינו יודע מה הוא שח. מנהיגות
אינה מוצר סינתטי של יחסי־ציבור
ותעלולי־פירסומת. מנהיגות היא המוצר האמיתי:
אישיות, כנות, אמונה בלב, דוגמה
אישית.

רכין הוא איש ההיגיון הקר.
אין דו החושים, האינטואיציה, ה גישה
הכדתי־אמצעית, הדרושים
כדי להלהיב דימיונם של המונים.

כאיש צבע״הקבע, כשגריר בוושינגטון,
כראש־ד,ממשלה, מעולם לא חי את החיים
הרגילים של אזרח הנאבק על פרנסת
מישפחתו. גם כשהוא אומר דברים נכונים
על נושא זה, אין הם חודרים ללב.

אכל יש לרבץ מעדה אח ת גדולה
כמצב זה: אין הוא שייך ל מנגנון
המיפדגתי, אין הוא מזוהה
עם הקבוצה ה מו שחתת והמשחי
תה, שהביאה א ת המדינה עד
הלום.

הוא יכול, אם ירצה ואם יעז. לעמוד
בראש תהלידההבראה.

איך?

תובנית־דדוגמה,

להתחלת

1מיבצע גדול של הצלה.

מה לעשות ז

זוהי העובדה השלילית. חשובה עוד
יותר העדרה של עובדה חיובית.

אין מנהיגות.

^ נהיגות כהכרה דמוקרטית פירו־י!
שה היכולת להציג לפני הציבור יעדים
גדולים, פשוטים ואמינים, בצורה ש תכבוש
את דימיונו, תרכוש את ליבו ותעורר
את רצונו להגשימם.
זה לא נעשה על־ידי אוסף של מליצות,
אפילו כשהמליצות נכונות כשלעצמן.

זה נעשה כדרך של דוגמה אישית,
של מעשים אישיים ומוסדיים,
המעוררים כבוד ואמון.

כאשר הלך דויד בן־גוריון לגור בצריף
במידבר — זה היה מעשה כזה.
כאשר מסכן מנהיג את שילטונו במעשים
דראסטיים, כאשר הוא מגלה העזה
ונכונות לסכן את האינטרסים של מיפלגתו
בהחלטות מרחיקות־לכת המובנות לציבור
— הוא משנה את האווירה.

אך כאשר שוקע הבול בבוץ של
התכת שויות בממשלה, באשר נראה
שדבר אינו מעניין עוד א ת

הציבור צריך לה שתכנע שה תוכני
ת היא רצינית ,׳טמנוי וגמור
עם ההנהגה לבצע אותה.

הוא לא ישתכנע מטורי־ספרות ומסטא-
טיסטיקות. יותר מדי רימו אותו בדיאגרמות.
הוא ישתכנע מדבריו של אדם המאמין
לעצמו, התובע מעצמו ומאחרים, המוכן
לשמש דוגמה.

מי •טאינו מובן לחסל את ההון
השחור, לשים קץ להתעיטרות ה־
׳טפילית, לדכא את ההון המספסר,
לשים קץ לדולצ׳ה־ויטה של הפרו-
טקציונרים — אין טעם שיגיש
תוכניות. הכל על כל מילה. הוא
לא יצליח.

אין עוד שכר הוגן לעבודה הוגנת.
אי-אפשר לכבד א ת העבודה,
שאינה מקיימת א ת כעליה.

הציבור, כ ל ציבור, נענה לתביעות
ומעלה קורבנות, אם הוא יודע מראש
מ ה רוצים ממנו, איך מתכוונים לבצע
את הדברים, מהו הקורבן הנדרש,
לשם מה הוא דרוש, אילו יעדים
רוצים להשיג, ותוך כמה זמן.

ן * באן הסעיף השלישי: הכרזת
יו מילחמה טוטאלית על השחיתות וה־טפילות.

בלבדניס והסוציולוגים יכולים
1 1מן הסתם. למלא כרכים עבים בניתוח
המצב וסיבותיו. אולם די בדיאגנוזה הפשוטה,
שכל בר־דעת יכול לקבוע אותה.
המוני השכירים ממורמרים מפני שהאינפלציה
אוכלת את שכרם. הסיבות לאינפלציה
הן מורכבות ומסובכות, אבל
תוצאותיה ברורות ופשוטות בתכלית: מי
שחי משכר, נפגע.

ידיעה זו משגעת את האזרח
ההגון, המתק שה לפרנס א ת מייט-
פחתו אחרי יום-עבודה מפרך. היא
מעבירה א ת רוחו ומונעת ממנו
מאמץ־יתר.

!יא צריכה להגיד לציבור כ
גילוי־לב איך היא מ תכוונ ת לה שיג
זאת.

אני משוכנע לחלוטין בי העובדים
כמדינה מוכנים לעבוד יותר,
ובי הם מובנים להביא קורבנות
כמשך זמן מוגדר — כ תנ אי שיו-
כיהו להם כי המאמץ יהיה בדאי
וצודק.

אין טעם לחפש תרופות ישנות בארון־
התרופות. חלף הזמן לטיפולים שיטחיים,
לגלולות־אספירין, לכוסות־רוח.
המשק הישראלי עומד לפני התמוטטות.
החברה הישראלית עלולה להתפרק.

למצב אובייקטיבי זה נוספים שני גורמים
סובייקטיביים, ההופכים את המרירות
לזעם.
כל אדם עובד יודע כי שיכבה רחבה
בארץ חיה בעושר ובאושר, למרות האינפלציה,
ואולי גם תודות לאינפלציה. פר־שות־ר,שחיתות
הגדולות, המרתקות את
תשומת־לב הציבור, הן רק קצה הקרחון,
וכל אדם בארץ יודע זאת. עשרות מיליארדים
מתגלגלים בארץ (ובחשבונות סודיים
בשווייץ) ללא פיקוח ומיסוי, כמו
כדורי שלג ההולכים וגדלים עם כל סיבוב.

ההנהגה הכלכלית החדשה צריכה להעמיד
לפני הציבור תוכנית, שתענה על
השאלות הגדולות. היא צריפה להסביר
לציבור מה היא רוצה להשיג: בלימת
האינפלציה, הגברת כושר הייצור, צימי
צום הפער במאזן־ד,תשלומים, צימצום הפער
החברתי.

פועלים שובתים ב ״ ע סי ס ״ :ה מכונ המתפרקת
הליכוד ז
די להעיף מבט מיציע הכנסת לעבר
סיעת־הענק הזאת, כדי להתייאש. הרמה
היא פחות מבינונית. המוסר וחוש־האח־ריות
התגלו בפרשת קרן תל־חי. ומבחינת
האידיאולוגיה, יש שם מירקחת בל־תי־רלוונטית,
שבושלה על-ידי זאב ז׳בו־טינסקי
לפני שני דורות לצורכי השעה
של תנועת־ימין קטנה. ובמציאות של היום:
בהסתדרות — דמגוגיה רדיקלית, בכנסת
— שירות לשיכבה החברתית הטפי־לית
והאנטי־לאומית ביותר במדינה.
תנועות־רפורמה ספונטניות, מקרב הציבור?
במרכז ובימין מסתובבות קבוצות
המאוהבות בעצמן, המשחקות במישחקי־מילים,
מין מסיבות־ליל-שבת שהפכו תנועות
פוליטיות. בשמאל מסתובבות קבוצות
אחרות, המגלגלות סיסמות מאובקות של
מארכסיזם־בגרוש מלפני ארבעה דורות.
אין תרופות־פאטנט. תהליד־ד,הבראה, לפחות
בטווח הקצר, צריך להתבצע במים־
גרת המציאות הפוליטית הקיימת — או
שלא יתבצע כלל.

החולה עלול למות, זמן רב לפני
שיימצא רופא אחר.
^ יצחק רכין יש הרבה מאד מיגרעות
) במצב כזה.
אין הוא מבין דבר בענייני חברה וכל כלה,
והדברים גם אינם מעניינים אותו.
ההתעניינות שלו היא בענייני חוץ וביטחון,
ורק שם הוא מוצא עניין. גם כשהוא
מתאמץ לפעול בשטח החברתי, אין הוא
משכנע איש.

סעיף ראשון :
כלכלית.

הקמת

הנהגה

יש לסלק מייד, בצורה דראסטית, את
כל ההנהגה הכלכלית הקיימת. היא נכשלה
במשימה העיקרית: לשכנע את הציבור
שהיא יודעת מה היא עושה, שהיא
מסוגלת לרפא את המצב, שהיא כנה.
ייתכן מאד שיהושע רבינוביץ הוא איש
טוב וישר, ושהוא עושה כמיטב יכולתו.
ייתכן אפילו שהוא עושה דברים טובים.
אבל אין אדם במדינה הרואה בו מנהיג,
המאמין שהוא מסוגל לבצע את המהפכה
הדרושה, להציב יעדים מלהיבים, לתת
דדגמה, לעורר ניצוצות בלב הציבור.
איני מתכוון להציע שמות. המועמדים
המתאימים אינם רבים, ושמותיהם ידועים.

דרוש מנהיג בלבלי — לא צאר,
לא דיקטטור לא פינחס ספיר
חדש, אלא איש שיוכל לגייס את
הרצון הטוב של הציבור הרחב,
שיקבל אשראי לפחות לשנה אח ת
של ניסיון, שיוכל לתבוע קורבנות,
שיאמינו לכישרונו, ליושרו, לחוש־הצדק
שלו. אם תרצו: לערכים
שלו.
לאיש כזה צריכה הממשלה לתת יפוי-
כוח לשנה, לאפשר לו לאיי־ש מחדש את
כל עמדות־המפתח במשק, לתת לו מעמד
של רב־שר או שר-על, כדי שיוכל להנחות
את השרים הכלכליים האחרים.

זהו מינימום.

הציבור ניחן באינסטינקטים בריאים
מאד. כמו ילד, הוא מרגיש די מהר כשמדמים
אותו, כשמנסים לפטור אותו במליצות
ריקות. הנהגה חדשה, אם תתפתה
ללכת בדרך זו, תחסל את עצמה תוך
חודש אחד. מנהיגותו של רבינוביץ מתה
כאשר נתברר לכל כי הרפורמה היתר,
בלוף, וכי היא לא פגעה במאומה בהון
השחור.
אין צורך בגאוניות מייוחדת כדי לחסל
את ההון השחור. הדבר ניתן להיעשות
תוך זמן קצר, בשורה של פעולות חוקיות.
נכון, זוהי מהפכה חברתית. זוהי גם
מהפכה פוליטית.

אך כלי נבונות לכך, בל שינוי
כמצב יהיה שינוי לרעה.

ני מאמין כי יש עדיין בציבור
הישראלי אוצרות אדירים שלא נוצלו

מעולם.

אוצרות שד רצון טוב, נכונות
להביא קורבנות, כוח-עכודה, חד-
וות־יצירה, מרץ, דינאמיות, תו-
שיה ודימיון.
איני חושב שתכונות אלה הן נחלת
שיכבה אחת, או מעמד אחד. אני מאמין
כי יש בארץ בעלי־הון, יזמים, מנהלים.
המוכנים, לא פחות מאשר פועלים, להיענות
לרוח לאומית חדשה, להוכיח את
עצמם במיבצע גדול של הבראה. אני
מאמין אפילו כי יש לא מעט אנשים, שהם
כיום רמאים, טפילים, ספסרים, שאינם מרגישים
בנוח בגן־עדן של שחיתות וניוון,
ושהיו גואלים את עצמם אילו נוצרה סביבם
אווירה אחרת.
מה שנאמר כאן, בקווים כלליים, יכול
היה להיות גם הצלה למיפלגת־העבודה —
אילו היה למיפלגה זו הכוח להתאושש,
להפנות עורף לעברה הקרוב, לפתוח דף
חדש.

עיף יטני: תוכנית כלכלית ברורה,
גלוייה, אמינה.

מאת ^גויי רי

כל זה אפשרי — עדיין. אכל כ•
צונחים הגרגירים כדי

ודי 1־־>׳

אתה מדבר עם טרוריסטים ריח של אכילת קורצה ומלשינות!״
תתבייש לו מי בכלל יודע מי אתה מי שלח אותר?

על דוכן־הנואמים עמד אמנון לין, איש
מפא״י שעבר לליכוד אחרי שמולק מכל
השפעה במיפלגוג״האם. ליו, שגם בשיעתו
אינו נחשב כאחד הכוחות המבריקים,
הפך מזמן איש הימין הקיצוני, שונא-
ערבים מובהק. הוא הגיש הצעה לסדר-
חיום :״מגעים בין אזרחים ישראליים
לבין נציגי אירגוני החבלה בחו״ל״.
קשה היה להעלות על הדעת הצעה
אבסורדית יותר. כי טענתו העיקרית של
לין היתה שחברי ״המועצה הישראלית
למען שלום ישראלי־פלסטיני״ ,שלפי ידיעות
בעיתון נפגשו עם אישים בכירים
של אש״ף, נותנים על-ידי פירסום פגישות
אלה לגיטימציה לאש״ף, ועוזרים
לאירגון להתקבל במישפחת העמים.
אולם אנשי המועצה כלל לא פירסמו
את דבר הפגישות. כאשר נפגשו עט
״אישים פלסטיניים בכירים״ בחו״ל,
הוסכם בין שני הצדדים שהדברים לא
יפורסמו בשלב הנוכחי. הפירסום היה
כולו מעשה־ידיו של העיתונאי שלמה נק-
דימון, איש המקורב לתנועת״חרות דווקא,
בעיתון ״ידיעות אחרונות״ ,שאינו
ידוע כביטאון מחנה־השלום. אחרי ה-
פירסום הסתפקה המועצה בהודעה כללית
על הצייד בהידברות עם הפלסטינים,
מבלי לגלות דבר על הפגישות
שהיו(מילבד פליטות־פה של מאיר פעיל).
עצם העלאת הצעתו של לין לסדר-
היום של הכנסת היא שהפכה את ה פגישות
לסנסציה בינלאומית, והעניקה
לידיעה אמינות מכרעת. לין גם הזכיר
את שמותיהם של אנשי-אש״ף בכירים
ביותר, וטען שעימם נפגשו מתי פלד,
אורי אבנרי, לובה אליאב, יוסי אמיתי,
יעקוב ארנון ומאיר פעיל, בהזדמנויות
שונות•
כך עשה לין דווקא את המלאכה ש•
הוא־עצמו גינה אותה: פירסום ידיעות
על פגישות שנועדו — לדבריו שלו ! —
להעניק לגיטימציה ואמינות לאש״ף.
גם מבחינה אחרת השיג לין את ה-
היפך ממה שביקש, לדבריו, להשיג. כי
בישיבת הכנסת הוכח, לראשונה, שיש
עתה במערך חלק חשוב התומך בגלוי
בהידברות עם אש״ף, והמוכן לבטא זאת
בהצבעות, בקריאות-ביניים או בהימנעות.
הוא גם גרם לכך שהדובר הבכיר
של ממשלת ישראל יצהיר מעל דוכן
הכנסת כי, לדעתו, אין הידברות זו נוגדת
את החוק.
כמו בילעם וחמורו, יצאו לין וסיעתו
לקלל את המועצה — ונמצאו משרתים
אותה.

להגיד זאת בפה מלא. הוא טען כי
רק מכיוון שהם ״מיוחסים״ ,אין תובעים
אותם לדין. הוא החשיד את ממשלת
רביו, שהיא עומדת מאחרי יוזמת המועצה,
וטען כי המועצה פועלת, בעצם,
כשליחת הממשלה בשיחות עם אש״ף.
כך ייחס לממשלה תפנית מכרעת לעבר
הכרה באש״ף, בניגוד להצהרתו של ראש-
הממשלה שעם אש״ף אפשר להיפגש
״רק בשדה-הקרב״.
גם איש המפד״ל שימחה פרידמן עלה
משום־מה על עגלה זו. פרידמן, הנחשב
כיונה, לא חזר על דברי לין. כיוצא גר
לקבוע
את תנאי הקרב לפי יוזמתה מבחינת
המקום, הזמן והאמצעים?״
ומשיב המרואיין :״קודם כל איני מקבל
את הגישה שישנם כאלה שאפשר לדבר
איתם וישנם כאלה שאי-אפשר לדבר איתם.
מי שמוכן לדבר עם הרוצחים והסאדיסטים
הסוריים, שהם שיא מזעזע של סאדיזם,
אינו יכול לדבר עם הפלסטינים זעם ראשי
אירגוני המחבלים? הבעייה אינה עם מ י
לדבר, אלא על מה לדבר.״
זלמן שובל: זה נכון.
יוסי שריד נ ברור. הרי כל מה שנאמר
מהצד הזה נכון, ומה שנאמר מהצד האחר

מתי פלד ואורי אפנדי
״לא יצליח כל ניסיון להציגם כיוצאי־דופן, כאנשי־שוליים פוליטיים

..אנשי שוליים״
לאווירה הדרמאתית באולם הוסיפה
הפגנה שקטה של חברי ״המועצה הישראלית
למען שלום ישראלי־פלסטיני״ ,ביניהם
האנשים שהשתתפו בפגישות ושהיו
הנאשמים של לין. הם תפסו את
מקומם ביציע האורחים המכובדים, ועצם
נוכחותם הפריכה את טענתו של לין כי
המועצה מורכבת מ״אנשי שוליים״.
בלטו ביציע אליהו אלישר, מי שהיה
הנשיא העולמי של העדה הספרדית;
האלוף (מיל ).מתי פלד ; אורי אבנרי ;
ד״ר יעקוב ארנון, מי שהיה מנכ״ל
מישרד־האוצר ; ד״ר ארתור ברגמן, מי
שהיה מנכ״ל הבנק לספנות ; הפרופסורים
אבישי מרגלית ודניאל עמית מהאוניברסיטה
העברית ; חיים ברעם, בנו
של שר־העבודה ; עורך־הדין אהרון פיג-
חסי, יו״ר ברית יוצאי בוכרה ; הסוציולוגית
ד״ר נעמי קיס ; דן ביתן, מן
הדמויות הבולטות בקרב האינטלקטואלים
של המערך, ועוד.
נאומו של לין היווה דוגמה מובהקת
של חוסר־פיקחות. הוא רמז כי חברי
המועצה ביצעו פשע פלילי, אך פחד

יעקפ ארנון ומאיר פעיל
— או כמו שנמצאים מחוץ לגדר ההסכמה הציונית...״
מניה, היתה התיזה העיקרית שלו ש-
״צריך להיות סדר״ .אסור שאזרחים
פרטיים ינהלו מגעים מדיניים.
נאומו של לין שוסע תכופות על־ידי
קריאות־ביניים, בעיקר מצד חביב שימי
עוני (המערך) ,ניסים אליעד (ל״ע) ,אסתר
הרליץ (מערך) ותופיק טובי (רק״ח),
שמחו על דבריו. אך כאשר קם יוסי
שריד (מערך) והציע, בנאום מצויין, הצעה
נגדית לסדר־היום, הפך הדיון סערה.

יוסי שריד ז ביום ששי 29 ,בנובמבר
,1974 כלומר כימעט שנתיים לפני ך,רעש
שהקים כאן הליכוד היום בנושא הפגישות
עם אש״ף, נתפרסם ראיון במעריב.
שואל המראיין :״אירגוני המחבלים,
מעודדים על־ידי תמיכת העולם, ינסו בוודאי
להגביר פעולותיהם. ראש־הממשלה
אומר כי אתם תשוחח ישראל רק בשדה-
הקרב. האם ישראל עושה מספיק כדי

איננו נכון. הרי זה ברור. הרי החלוקה
היא על־פי זה ולא על-פי יושר אינטלק טואלי.
...ביום
ששי אחר -ב־ 5בדצמבר ,1975
אמר מרואיין אהד, ואני מצטט :״אני מאמין״
— תקשיב, חבר־הכנסת שובל׳ כי
גם את זה אתה תרצה לאשר — ״שכל
הידברות ישירה עם הפלסטינים עשוייה
לעזור להשגת הסדר כולל באיזור. על-
כן אני מוכן לקיים שיחות עם כל ערבי
המוכן לדבר עם ישראל, כולל עראפאת.
״כל ערבי שמוכן להיכנס למשא-ומתן
על עתיד מדינת ישראל, אני מוכן לדבר
איתו, גם במועצת הבטחון וגם בג׳נבה.״
אתה פחדת, חבר־הכנסת לין, מג׳נבה,
ממה שיקרה בג׳נבה כתוצאה מהמיפגשים
האלה. הנה לך ג׳נבה ! יגט במועצת־הביט־חון
וגם בג׳נבה.
אני ממשיך בציטוט :״לא סאדאת ולא

אסד ולא חוסיין לא הכירו במדינת־ישראל,
ובכל זאת משוחחים איתם. אץ סיבה שלא
לדבר עם עראפאת, אף כי מראש בטוח
שעראפאת לא יקבל את עמדתנו.״ נו,
במשא־ומתן בכלל לא מקבלים את העמדה
כולה של הצד השני מראש.
המרואיין הנכבד הראשון — ודאי ניחשתם
כבר — הוא, כמובן, האלוף (מיל).
אריאל שרון, והמרואיין הנכבד השני הוא
האלוף (מיל ).עזר וייצמן. ושני האלופים,
כידוע, מתייצבים בשורה הראשונה של
הליכוד.
דס זכין נ למה יש שקט?
יופי שריד: ואין זה כלל משנה, רבו-
תי, אם אלוף במילואים שרון שרוי היום
בברוגז.
ע קי ב א נוף: מה שנוגע לשורה הראשונה
שנתנו להם —
יוסי שריד: חבר־הכנסת נוף, סליחה
שהעלבתי אותך. גם אתה בשורה הראשונה.
זה בסדר גמור. אין לי שום דבר
נגדך. אני חוזר ואומר ששני האלופים
מתייצבים בשורה הראשונה של הליכוד,
ואין זה משנה אם אלוף אחד היה שרוי
בברוגז זמני. אחרת היה משעמם לו במשך
שנה. מה יעשה במשך שנה? כך יום
אחד הוא בפנים ; יום אחד הוא בחוץ ;
יש אולטימטום אחד, יש אולטימטום שני.
...אני מעריך ששני האלופים האלה
יכהנו בממשלה, אם אי־פעם — ואני מקווה
שלא — הליכוד יגיע לשילטון, והם יהיו
בתפקידים בכירים של שר־חוץ, שר־ביט־חון,
אם לא למעלה מזה, ושניהם ממליצים
בגלוי על מגעים עם אש״ף, בלי כל
תנאי.
יסלח לי חבר־הכנסת אמנון לין, והוא
יצטרך לסלוח לי כמה פעמים במהלך
הדברים שלי, אילו היו וייצמן ושרון
מממשים הלכה למעשה את המלצתם בפומבי
ונפגשים עם עראפאת, חאבש, ג׳וב־ריל
וחוואטמה, אז היה חבר־הכנסת לין
נרעש פחות, ואולי היה אפילו מוותר על
הצעתו לסדר־היום.
זלמן שובל: אסור לחלוק על שרון
ווייצמן?
יוסי שריד נ אני רוצה לומר לחבר-
הכנסת לין, שדיבר על ״אנשי״שוליים״.
אני לא מציע לאף אחד מאיתנו לקבוע
מי בשוליים. בעיני אתה איש־שדליים.
ליאץ דיציאן: לפי מה אתה קובע
את זה?
יוסי שריד: לפי אמות־המידה של
חבר־הכנסת לין.
אתה עומד במשך עשרים דקות ואינך
מזכיר במילה אחת לא את ההתבטאויות
של מר וייצמן ולא את ההתבטאויות ההד-
משמעיות של מר שרון, ולא את ההתבטאויות
של חבר־הכנסת דיין. אני הושב
שזאת צביעות אינטלקטואלית ממדרגה
ראשונה.
...אני רוצה להעלות סברה שלו הצליחה
שליחותה של המשוררת פדואה טוקאן,
או שליחותו של המחבל הערבי שהוצא
במייוחד מבית־הסוהר לצורך זה- ,ומי שהיה
שר־הביטחון, חבר־הכנסת משה דיין,
היה נפגש עם ראשי האירגונים הפלסטיניים,
כפי שרצה, חבר־הכנסת לין היה
מתייחס לפגישה בפחות חומרה והתרגשות,

הבעייה האמיתית אינה כן להיפגש או
לא להיפגש, אלא מי נפגש יומי לא.
זלמן שופד: לו השר היה נפגש...
יעקב ארנון, שהוא יושב־ראש חברה ממשלתית,
קיבל את הסכמת הממשלה לפגישה?
יוסי
שריד ז אני לא יושב בממשלה,
ואין לי מושג.
זלמן שופל: זו השאלה. לא מעניי*-
* ח״ב דיין היה באזתו יום בבניין
הכנסת, אך לא הראה את פניו באולם
המליאה בכל עת הדיון וההצבעה.

נים אותי אנשים פרטיים.
יצחק בן־אהרן: חוא לא חייב לקבל
שום רשיון.
אברהם זילברכרג: תגיש שאילתה
לראש־הממשלה. מה אתה רוצה ממנוי
זלמן שובל: לא מעניין אותי פלוני
אלמוני.
יצחק מודעי ז אתה לא זוכר על מה
נאסר אהרן כהן?
יופי שריד: בן־גוריזן הודיע שהוא
מוכן להיפגש עם נאצר. כל מנהיג ישראלי
אומר שהוא מוכן להיפגש בכל מקום.
אליעזר שוסטק: איזו השוואה היא
זאתי איך אתה משווה פגישות חשאיות
עם אש״ף לזה? איך אדם משכיל כמוך
אומר זאת, כאילו אפשר להשוות את
המצב עם מה שאומר מנהיג יהודי, שהוא
מוכן להיפגש עם נאצר בכל מקום. יש
להשוות את הדברים? תענה על זה.
יוסי שריד: אתה לא שולט בחומר.
אני נותן קרדיט לחבר־הכנסת דיין, שר־הביטחון
לשעבר, שאילו היה מתממש
רצונו• להיפגש עם עראפאת, ודאי לא היה
עושה זאת מול מצלמות הטלוויזיה, אלא
אם כן אתה סבור אחרת. אילו שר בישראל
היה מקיים עכשיו פגישות עם נציגי אש״ף,
לזה שאתה מוכן. מה שמפריע לך זה ־שהמ
נפגשים. כך אני צריך להבין. אני מציע
שתגבשו הערות יותר רציניות.
מנחם ידיד ז ראש ממשלה הוא ראש־ממשלה,
נשיא הוא נשיא.
יוסי שריד: בדרך כלל למדתי ש־דברי־הבל
אינם מעוררים התרגשות ורוגז,
אבל יכול להיות שאני טועה.
זלמן שובל: אני מציע לך שתחזור
מהדברים האלה !
יוסי שריד: אני רוצה להזכיר לחברי-
הכנסת הנכבדים שרק לפני שבוע חזר
חבר־הכנסת דיין ואמר, כי לדעתו אין
דרך להגיע להסדר מדיני, אלא על־ידי
פגישה ודיבור עם האוייב. משום כך הוא
סבור שכדאי להיפגש עם עראפאת, כדי
לדבר איתו על הסדר בעיית הפליטים בסוריה
ובירדן, כדי שהפלסטינים יראו את
הביטוי שלם בירדן. צריך לדבר עם האויב
אפילו אם אין לנו הצעת פשרה,
אחרת לא ניתן להגיע להסדר. אלה דבריו
של חבר־הכנסת דיין.
אולם הצעתו לסדר־היום של חבר־הכנסת
לין אינה בדבר ההטפה החוזרת ונשנית
לפגישה עם האוייב של ה״ה שרון ווייצמן
וחבר־הכנסת דיין. אהרי הכל, חבר־הכנ־סת
לין, מה ההבדל העקרוני והמהותי בין
ההטפה לפגישה עם עראפאת ובין הפגישה
עצמה? לדעתי, שהדי במרומים, אין כל
הבדל.
כל הדברים שאמרתי אינם לצרכי ניגוח,
אלא באים להבהיר לציבור הרחב בישראל,
שהוא ציבור נבוך לעתים, שהוויכוח
על פגישות עם אש״ף כן או לא,
אינו ויכוח בין ימין פוליטי ובין שמאל
פוליטי. הוא אינו ויכוח בין נצים ליונים.
הוא אינו ויכוח בין הליכוד והמערך. אלא
הוויכוח הזה חוצה את כל המחנות הפוליטיים
בישראל. בליכוד יש תומכי מגעים
עם אש״ף ומתנגדיהם, ממש כפי שהם
מצויים במיפלגת־העביודה ומפ״ם.
לכן לא יצלח כל נסיון לבודד את חברי
הכנסת לובה אליאב ומאיר פעיל ואת מתי
פלד, יעקב ארנון ואורי אבנרי וחבריהם.
לא יצלח כל נסיון להציגם כיוצאי־דופן,
כאנשי שוליים פוליטיים, או כמי שנמצאים
מהוץ לגדר ההסכמה הציונית.
על מה רגשו היום אנשי הליכוד? האם
יש בינינו ויכוח שהאירגונים הפלסטיניים
הם אירגויני־מרצחים? לאחר מעלות, סבוי,
קרית־שמונה, שמיר, אין ויכוח כזה. אלה
הם אירגונים של מרצחים. אין ויכוח על

אריק שרון
״לא עם מי, אלא על מה ד

כך. אין ויכוח על כך שהם אירגונים
של מרצחים.
א הו ד או למרט: אבנרי ופלד לא
קוראים להם אירגוני־מרצחים. אם הם
היו קוראים להם כך, אולי לא היו נפגשים
אתם. אתה מדבר בשם עצמך ולא בשם
אלה שנפגשו. האם חבר־הכנסת פעיל מוכן
להגיד שאש״ף הוא ארגון של מרצחים?
האם אתה מוכן לקום ולומר שאש״ף הוא
ארגון של מרצחים ואתה מסתייג ממנו?
תו פי ק טו בי: אתה שופט עלייון?
יו סי יטריד: מי כמוך צריך לדעת
שכדי לשתף פעולה, אין צורך בקולקטי-
ביות רעיונית? אין כל קולקטיביות רעיונית
ביני לבין חברי־הכנסת אליאב ופעיל,
אבל יש לי קירבה רעיונית אליהם. אני
לא מוכן ללמד סנגוריה על הצעד הזה.
...אני חוזר ואומר שאין ויכוח בינינו
על כך שהאירגזנים הללו הם אירגונים
של מרצחים. אבל יחד עם זאת, אני רוצה
להגיד: עם מי בדרך־כלל מזדמנים אל
שולחן של משא־ומתן, כימעט כל משא-
ומתן, כדי לבדוק ולברר סיכויים להסכם?
כמה ידיים שופכות־דם אישרו במהלך
ההיסטוריה, בחתימתן, חוזים של גמר
מילחמה ושל שלום? הרי אל. שולחן ה־משא־ומתן
באים כדי לנסות ולשים קץ
לשפיכות־הדמים, לנסות ולחסוך בקרבנות
נוספים !
אומרים לנו: לא ייפגש איש בינינו,
גם באורח בלתי־רשמי, עם נציגי אש״ף,
כל עוד לא יכירו בזכותה של ישראל
להתקיים.
אבל אנשי־הליכוד, הם ולא אחרים,
טוענים השכם והערב, כי שום מדינה ערבית,
שום מנהיג ערבי חשוב, עדיין לא
הכיר בכנות בזכות־קיומה של ישראל. ובכל
זאת, אין אנשי־הליכוד מעלים על
דעתם סירוב לקיים משא־ומתן עם מנהיגי-
ערב, ובלי תנאים מוקדמים. האם האיצטלה
של ריבונות מדינית הופכת רוצח ברוטלי
לרוצח מהוגן יותר? האם הריבונות המדינית
מרככת את עוצמת הסירוב להכיר
בישראל? האם סוריה כבר מכירה בנו,
לפי דעתו של הליכוד, או אולי לליכוד

היום לממשלה על הכרה רשמית באש״ף.
נדמה לי, כי חלק ממשתתפי הפגישות
עצמם, גם הם לא ימליצו על כך בשלב
זה. אולם, תהיה זו איוולת פוליטית ממדרגה
ראשונה אם נדרבן את הממשלה
לבלום את המגעים הבלתי־רשמיים האלה
של אנשים פרטיים, יהיה ערך המגעים
אשר יהיה. הליכוד חייב, סוף־סוף, להבחין
בין מדיניות רשמית לבין מדיניות של
מאחורי הקלעים.
אמנון לין: מי יחליט מי כן ומי לא,
מי יחליט מה מותר ומה אסור? אין ממ שלה?
יוסי
שריד: בין צעדים מטעם, לבין
יזמות של אישים פוליטיים, החולקים על
הקו הרשמי, ועם זאת אינם עוברים על
החוק.
אני מאד מעריך את ההשכלה המישם-
טית של חבר־הכנסת לין, ובכל זאת תרשה
לי לוריר שחוות־דעתו של שר־המישפטים
יותר מקובלת עלי.
שושנה ארכלי־אדמוזדינו: אז תן
לשמוע את חוות־דעתו של שר־המישס-
טים !
אמנון לין: האם אני אמרתי שהם
עברו על החוק?
יוסי שריד: מה שאמרת אמרת יותר
ברמזים.
אמנון לין: אמרתי שהיה צורך להעמיד
אותם לחקירה. רק אז אפשר לדעת
אם עברו על החוק.
יוסי שריד: המדיניות הנוקשה, מדיניות
הלאווים, לא הוכיחה את עצמה, ו
אמנון
לין
״להעמיד אותם לחקירה !״

יוסי שריד
״בעיני אתה איש־שוליים !״
יש טיעון שונה לכל עת, על־פי יוחיותו
של הוויכוח.
מ:חם בגין: סלח לי יוסי, ראש־הממשלה
שלך אמר את זה: בשום פנים
ואופן --למה אתה לא מציין זאת?
ראש־הממשלה שלך אמר.
יו סי •טריד: כאשר אתה עולה על
הבמה ומפריעים לך חזור והפרע, אתה
מתקומם. יש פה הפרעה של עשרים איש,
ידידים טובים. אי-אפשר כך להמשיך ואתה
צריך להקפיד על כך.
מנחם בגין: אתה מוכן לשמוע שאלה?
ראש־הממשלה שאתה תומך בה: לא
ננהל בשום אופן שיחות עם אותו ארגון
מרצחים.
יוסי יטריד: הבעיה היא שאין מתאזרים
בסבלנות ואין שומעים את הדברים.
אינני יכול לומר את הדברים על־פי הסדר
המזדמן אצלך, אלא על-פי הסדר המזדמן
אצלי.
מנחם בגין: סבלנות יש.
יוסי יטריד: זה נכס חשוב.
•טויטנה ארבלי־אלמוזלינו (מערך):
כמה זמן מדבר הנואם, אדוני היושב־ראש?
דוד
קורן (מערך) :מספיק.
אליעזר שוסטק: לפי גודלה של
הסיעה שלו, הוא איש שולי.
יוסי יטריד: אתה אדם שנהנה מתמיכה
ציבורית כל־כך פאסיבית! אני מוכן
ללכת אתך לציבור, ונראה מי מבין שנינו
ייבחר. נראה מי יזכה בהתמודדות, בכל
הכבוד. נתמודד ונראה מי בשוליים.
כימעט אין איש בינינו אשר ימליץ

מוטב כי נעקור את המושג — ״לעולם
לא מהמילון המדיני השימושי שליו.
אמרנו, כי לא נשב במועצת־הביטחון אם
יישבו בה נציגי אש״ף — וישבנו. נשב
גם עם נציגי אש״ף בז׳נבה, אם יבוא לשם
במיסגרת של מישלחת ערבית כלשהי.
אך אין מדובר רק בנוכחות תחת קורת-
גג בינלאומית אחת, מדובר ביותר מזה.
אהוד אולמרט: האם חבר-הכיסת
מדבר רק בשמו. כמה זמן הוא מדבר,
אדוני היושב־ראש?
שושנה ארבידי־אלמוזלינו: כמה
זמן הוא מדבר, אדוני היושב־ראש?
הכיב שמעוני: מה, את מנהלת את
הכנסת? יש יושב־רא׳ש, תני לו להחלים!
יוסי יטריד: השמות שנזכרו לא היו
הראשונים להיפגש אם נציגים של אש״ף.
שרי ממשלה קדמו להם.
כל אלה שנפגשו עם ראשי־עיר מסו-
יימים ביהודה ושומרון. ועם אישים שונים
שם — עם אנשי אש״ף ונאמניו נפגשו.
הכל יודעים זאת, ומשלימים עם זאת.
ולבסוף, רבותי, אינני יכול להימנע
מלהתייחס לדברים שנשמעו כאן היום,
קצת במרומז, קצת במוסווה, קצת במגומ־גם,
אבל אתה שומע את הדברים האלה
כאילו האנשים שקיימו את המגעים אינם
ראויים לאמון.
ייאמר, איפוא, מעל בימה זו, הבר־הכנסת
לין, שלובה אליאב איננו ציוני
קטן ממך בהגשמתו האישית, ואתה לא
תטיף לו מוסר. ומתי פלד — הפטריוטיות
שלו אינה קטנה מזו של אברהם יפה, אם
תרצו, אלוף ואלוף. והנאמנות של מאיר
פעיל ואורי אבנרי איננה נאמנות קטנה
מזו של׳גאולה כהן. וד״ר ארנון יכול להציג
את זכויותיו הלאומיות מול הזכויות הלאומיות
אפילו של שר־הסעד.
האנשים האלה לא קיבלו יפוי-כוח מהממשלה,
ושום גורם רשמי אחר לא הסמיך
אותם לדבר בשמו. הם לא התיימרו לעשות
זאת במיגבלות אלה ימשיכו להידבר ולשוחח.
אני בטוח כי האחריות והמהימנות
מלוות אותם תמיד. ומי יתן — ולכד אני
יכול רק לקוות — שבאחד הימים, אינני
יודע מתי, יבואו ובשורה גדולה בפיהם.

דובה אליאב
״הרגתי פלסטיני כשהייתי בן ! 16״

״דיני נפשות־שר־המישפטיס,
חיים צדוק, נאם נאום
להפריד בין הצד המישפטי והצד המדיני.
מבחינה
מישפטית, הסביר את החוק
(ברוח הדברים שפורסמו בשבוע שעבר
ב״העולם הזה״) והביע את דעתו שמגעים
של חברי״המועצה עם נציגי
אש״ף הם חוקיים. אולם ההחלטה היא
בידי היועץ המישפטי, החייב לשקול אם
להעמיד מישהו לדין, והוא יבול לעשות
זאת רק אם שרותי־הביטחון מביאים
לפניו ראיות שנעברה עבירה• עד כה לא
הובאו שום ראיות באלה.
מאידך הודיע שר״המישפטים בי הממשלה
מתנגדת מבחינה מדינית למגעים
עם אש״ף, והוא קרא את הודעותיו השונות
של יצחק רביו על נושא זה• הוא
הציע להעביר את בל 3ההצעות לסדר״
היום (של לין, פרידמן ושריד) לוועדה
לדון בצד המדיני של העניין.
לאחר מבן בא תורו של לובה אליאב,
במיסגרת הצעה להסיר מסדר־היום את
הצעתו של אמנון לין. דבריו הנרגשים
עשו רושם עמוק על בל היושבים באולם,
דבר שהתבטא בדומיה הגמורה והקשובה
שבה נתקבל החלק העיקרי של דבריו :

איי ה אלי אב: ניצב לפניכם איש
שבמשך הדיון היום הוצג כאיש־שוליים,
כאי־ש שולי בחברה הישראלית, בסרקזם
מכוער, שעולה ממנו ריח של אכילת
קורצה ומלשינות, כאיש ״מיוחס״.
רמתי חברי הכנסת, אנחנו דנים היום
בדיני־נפשות. לדעתי, דיני נפשות של
בני-אדם, דיני־נפשות של הציונות, היהדות
והאנושות.
אני רוצה לומר משהו על בני דורי,
מפני שמגיש ההצעה לסדר־היום, שבגללו
אנו כאן ניצבים ומדברים, הוא בן דורי.
אנו בני דור מילחמת תש״ח, לימדו
אותנו — איי מדבר על החיים בארץ-
ישראל — את החובה של ״הקם להורגך
השכם להורגו״ .ואנו נפגשנו בשדה־הקרב
עם הערבים־הפלסטיניים — ממאורעות
תרצ״ו, זה ארבעים שנה.
אינני אומר את זאת בגאווה, אינני אומר
את זאת בהתהללות, אבל זאת עובדה.
אני הרגתי את הערבי הפלסטיני הראשון
כאשר הייתי בן ,16 כי הוא הרג לפני
כן חבר שלי במושב מולדת, ליד ביודדגן.
וכך אנו קמים וממשיכים להרוג את הקמים
להרוג אותנו — ערבים, בריטים, גרמנים
ועוד פעם ערבים.
בדור שלי, בגיל שהחזקנו רובים, כפי
שאמר פעם חבר־הכנסת אברהם יפה, הסתכלנו
על הבעייה דרך הכוונת העליונה
של הרובה. היום יצאנו מהגיל הזה, אם
כי אני מניח שגם מגיש-ההצעה וגם אני
פעם בשבוע עוד לוקחים רובה ויוצאים
להרוג אם יבואו אנשים להרוג מהוף־הים
— בעיר שאני גר בה בתל־אביב, או
בחיפה או בקיבוצים ובמושבים, במיסגרת
המישמר האזרחי.
בנינו כבר מנהלים את המגע עם הערבים
ועם הפלסטינים בשדה־הקרב.
יצחק מודעי: בשדות־הקרב יש צבאות
שיל מדינות־ערב, ולא של פלסטינים.
אריה אליאב: בשדות־הקרב יש צבאות
של מדינות־ערב ושל פלסטינים. זה
שדה־קרב אכזרי מאד. בשדה-הקרב של
אנטבה לא היו ערבים ממדינות־ערב, היו
שם ערבים פלסטינים. זה שדה־קרב אכזרי
מאד. זה שדה־הקרב האכזרי ביותר. בוודאי
שזה שדה-קרב! אתה רוצה להתווכח
אתי מה זה שדה-קרב? זה שדה־הקרב

אע1״ףבכנסת
(המשך מעמוד )23
האכזרי ביותר! ימם נמצאים טובי בנינו
— בניו ובני. שם אנו נפגשים עם הערבים
הפלסטינים. זה התפקיד של בנינו.
התפקיד שלנו הוא לנסות בזמן הקרב
— ויש לנו קרב עם הערבים הפלסטיניים
— כשם שהיה התפקיד של הורינו, נלזמר
הדור שחינו אותנו בתוך הקרב ! היו
קרבות של 1929 ,1921 , 1920ד. 1936
וכאשר אנו היינו בקרב, אלה שחינכו
אותנו ניסו בזמן הקרב לבוא במגע. לא
היה אז ספר־חוקים, כבוד שר המישפטים
— והם ניסו לבוא במגע עם מה שקוראים
״סוכנים זרים״ ,עם גדולי אוייבינו. כך
היו ארלוזורוב, בן־גוריון, שרת, גולומב
ואחרים ; וכך היו מהצד השני ז׳בוטינסקי
ואחרים — בתוך הקרב! וכך היו רזיאל
והיו אחרים — בתוך הקרב.
ואת התפקיד הזה, במירוץ השליחים
האומלל והנורא הזה והעקוב מדם, אנו
קיבלנו, ואני עומד בקומה זקופה ובגאווה.
אנו קיבלנו על עצמנו את התפקיד הזה,
עם כל הקשיים הכרוכים בו.
אנו רוצים לרדוף שלום לפי מסורת
ישראל, ומסורת ישראל אומרת :״אם
יושב אדם במקום ושותק, איך הוא רודף
שלומי אלא ייצא ממקומו, ויחזור בעולם
וירדוף שלום ! שנאמר: בקש שלום ורצה.״
עם מי אנו נפגשים י — אנו נפגשים
עם ערבים פלסטיניים מגדולי אוייבינו.
אבל רק איתם נעשה או לא נעשה שלום.
הם ההפכים שלנו. בוודאי זו לא חוכמה
להיפגש עם ערבים אחרים, שאינם ההפכים
שלנו. אלה הם ההפכים שלנו.
ומסורת ישראל, מפי רבי נחמן מברצ-
לאב, אומרת :״עיקר שלמות השלום להשתדל
שיהיה שלום בין שני הפכים.״ ואנו
נפגשים עם אנשי ההיפך שלנו, ואנו נפגשים
איתם על מצע ציוני.
הם יודעים עם מי הם נפגשים. אנו
לא זרים להם. ההיסטוריה שלנו לא זרה
להם. אנו בשבילם לא מיוחסים ולא לא־מיוחסים,
בוודאי לא אנשי־שוליים. האנשים
האלה יודעים, שהמצע והמינשר שלנו
אומר בין היתר :״מדינת ישראל תשמור
על זיקתה הבלתי־ניתנת לעירעור לציונות
ולעם היהודי ברחבי העולם.״
רבותי חברי הכנסת, איך נגמרים קונפליקטים
ומילחמות בעולם? אני, כתלמיד
היסטוריה, יודע רק שתי דרכים: או על-
ידי כניעה טוטאלית או השמדה, או על־ידי
משא־ומתן והתפשרות. ההיסטוריה
מלאה בשתי הדוגמאות.
האם אנו יכולים להכניע כניעה טוטאלית
את הערבים הפלסטיניים, או את
העמים הערביים האחרים? — לא. האם
הם יכולים להכניע אותנו כניעה טוטאלית
— ובוודאי שחלק מהם יש להם מחשבות
כאלה — בוודאי ובוודאי שלא ! לזה
נדאג אנו ובנינו.
אז הדרך היחידה היא התפשרות תוך
משא־ומתן. וממשלה חכמה ונבונה! והיו
ממשלות ישראל חכמות ונבונות, שתוך
מילחמות ומאבק — והחיים שלנו רצופים
עשרות שנים, בוודאי כל שנות המדינה
במילחמות עם ערבים — שלחו שליחים,
בלי הצלחה, אבל צריך לשלוח עוד פעם,
לגדולי אוייבינו.
דויד קורן: מי שלח אותך?
אריה אליאב נ תיכף אגיד לך מי
שלח אותי. חבר-הכנסת דויד קורן. תשמע
מי שלח אותי. תן לי לענות לך. עד שאמנון
לין הדביק לי את התווית הזאת,
שלחו אותי ממשלות בן־גוריון, אשכול
וגולדה מאיר, תוך מילחמות ומאבקים,
לראשי ממשלות, לתנועות ולמיפלגות מוסלמיות
וערביות בחוץ־לארץ ובארצותיהם.
יצחק מודעי: מי שלח אותך היום?
מה אתה מספר היסטוריה? מי שמך?
אריה אלי אב: אף אחד לא שם
אותי.
חביב שמעוני: מי שם אותך, מודעי,
לדבר בשם ממשלת ישראל?
א ־יהא לי א ב: אינני מתיימר לצאת
היום בשם ממשלת ישראל. וכי אמרתי
את זאת? אני וחברי יוצאים בשם מועצה
ציבורית בילבד!
יצחק מודעי: מי זה?
א רי ה א לי א ב: מאה שמות. אם יש
לכנסת זמן, אני אקרא את מאה השמות
האלה של אזרחי ישראל!

יצחק בן אהרן--:

יצחק מודעי: מי אתה בכלל שאתה
מדבר?
יצחק בן־ א חרן: מי אתה?
יצחק מודעי: אני נבחר־העם, והוא
מרכיב מועצה.
חייקה גרוסמן: הוא נבחר בדיוק
כמוך.
יוסי שריד: מי בכלל יודע מי אתה?
אריח אליאב: אינני מדבר בשמך,

אלא ב2-ם 100 אנשים אלה.
יצחק מודעי: אתה מדבר עם טרוריסטים.
אריה
אליאב : ,אל תגיד לי טרוריסטים,
לא טרוריסטים. נלחמתי בטרוריסטים
יותר ממך. אתה צריך לחיות עוד
100 שנה, כדי להילחם בטרוריסטים כמוני !
יצחק מידעי: תתבייש לך.
אריח אליאב: אל תגיד לי תתבייש.
עם ה״ תתבייש לך׳ לך לזיוה יריב. זה מה
שיש לך להגיד — ״תתבייש״ ? לך לזיוה
יריב ! ״תתבייש״ — חוכמה גדולה !
...רבותי חברי הכנסת, אני משוכנע
שיבוא יום, והוא לא רחוק, וממשלת ישראל
— לא אני — על דעת רוב הכנסת,
תגיע למסקנה שהכרחי — •בתנאים מסו-
יימים של הכרה הדדית מוקדמת לנהל
משא־ומתן עם הפלסטינים. והתנאים האלה
קויימו בשיחות שלנו — לא בשם ממשלת
ישראל.
יש עם מי לדבר ויש על מה לדבר.
לדעתי. לא לדעתך. אינני מדבר בשמך.
אינני מתיימר ואינני רוצה. אני מדבר בשם
רבים בעם הזה. לא שוליים.
יצחק מודעי: מאה.
אריה אליאב: אתה חושב שאני
מדבר בשם מאה? היית צריך לראות מה
אומרים לי עכשיו במשך החודשיים האחרונים
ברחוב, ליד תחנות הדלק !
אתה תעיז להגיד לי --
יצחק מודעי: אני אעיז --
אריה אליאב: תעלה ותלשין. תעלה
ותאכל קורצה! תעלה ותלשין. מה שאתם
עשיתם הוא מעשה מלשינות.
מאיר כהן: המלשינים, יודעים איפה
הם! אתה נפגשת עם מרצחים, עם מרצחים
ממש !
אריה אליאב: אני אענה לך. עם
מרצחים נפגש חבר־הכנסת לין במשך
עשרים שנה, כשהיה מנהל המחלקה הערבית
של מפא״י. הוא ניפגש --
אמנון לין: אני ניפגשתי עם מרצחים?
אריה אליאב: הוא ניפגש עם אנשים
שחדלו לרצוח.
אחוד אולמרט: שחדלו לרצוח?
אריה אליאב: שיחדלו לרצוח. אני
אדאג שלא ירצחו.

הצגה מב״שת
כשסיים אליאב את נאומו, ניגשו אליו
במה חברי״כנטת — וביניהם הרב מנחם
הכהן — ולחצו את ידו באופן הפגנתי.
מאיר פעיל הציע בנאום קצר להסיר
מסדר־היום את הצעתו של שימחה פרידמן,
והזכיר תוך כדי כך את דבריו של
ז׳אן־פול סארטר בשגרירות ישראל בפאריס,
בעת קבלת תואר דוקטור״כבוד
של האוניברסיטה העברית :״השלום איננו
יכול להיות מושג אלא אך ורק בדרך
אחת: משא-ומתן בין ישראלים לבין
פלסטינים. כוחות-השלום הפועלים בשני
הצדדים, בישראל ובקרב הפלסטינים,
מתקדמים לקראת משא־ומתן זה, אשר
אם לא יתחיל חיום, מכל מקום יתקיים
מחר.״
לאחר מבן הציע עקיבא נוף, להסיר
מסדר־היום את הצעתו של יוסי שריד.
כימעט איש לא הקשיב לנאומו, שהיה
אווילי יותר אף מנאומו של אמנון לין,
והבל המתינו להצבעה.
כשזו באה, התפלג המערך• כמה מחבריו,
ובראשם יצחק בן-אהרון וחביב
שימעוני, הצביעו עם לובה אליאב להסרת
הצעתו של לין. אחרים, כמו שושנה אר-
בלי־אלמוזלינו ודויד קורן, עשו דבר כימ-
עט חסר־תקדים והצביעו למען הסרתה
מסדר־היום של הצעת חברס״לסיעה, יוסי
שריד. רוב המערך הצביע בעד העברת
הצעתו של לין וועדה — ואילו הליכוד
הפר מייד את התחייבותו, והצביע נגד
העברתה לוועדה של הצעת שריד.
בסוף הועברו כל שלוש ההצעות לוועדה.
שולמית אלוני הסבירה, בפני אולם
שהתרוקן במהרה, מדוע נמנעה מהצבעה
— ולא אמרה אף מילה משמעותית
אחת על הנושא. תופיק טובי
הסביר מדוע נמנעה רק״ח•
בסך הכל היה זה דיון מבייש. אחד
מנושאי־הגורל של המדינה — היחס
לעם הפלסטיני, התגובה למיפנה ההיסטורי
המתחולל עתה באש״ף, שילוב הפלסטינים
בתהליך השגת השלום — טבע
כולו בים של חוסר־רצינות משוועת,
קריאות מטופשות, התנגחויות עלובות
ונאומי״סרק, באשר איש, מילבד אליאב
ושריד, לא אמר אף מילה אחת לעניין.

ב מ דינ ה
(המשך מעמוד )20
יחידה מילחמה חדשה.
המחוקקים האמריקאיים התרשמו עמוקות.
הנה עמד מולם מדינאי שקול, אחראי,
שיש לו תוכנית ברורה, המודיע מה
הוא מוכן לתת ומה הוא רוצה לקבל.
עיתוני העולם, ובראשם העיתונות האמריקאית,
נתנו לדברים פירסום רב וחיובי.
מיקלחת קרה. עוד לפני שחברי-
הקונגרס הגיעו לישראל, הם זכו במיקלחת
קרה.
באחד מנאומיו היומיים בפני כיתות בית-
ספר ומוסדות דומים, השיב יצחק רבין
לנשיא המצרי. תגובתו המזלזלת, שפורסמה
גם היא בכל העולם :״אין שום חדש
בהצעותיו של סאדאת.״
התשובה הנבונה היתה צריכה להיות :
ברכה לסאדאת, היענות חיובית עקרונית
לעמדתו, תוך הצגת העמדה של ממשלת
ישראל לגבי הפרטים.
תחת זאת נתקבל הרושם, כי תשובת
ישראל לדברי־השלום הסבירים של סאדאת
היא שלילית. רושם זה נתחזק כאשר באו
אנשי־הקונגרס לישראל, שמעו מפי הדוברים
הרישמיים את הפיזמון הישן :
״גבולות בני־הגנה״ ללא פירוט, שלילה
טוטאלית של שיתוף אש״ף בוועידת-
ז׳נבה. לא היה מנוס מן המסקנה שממשלת
ישראל מבקשת לחבל בהתקדמות לשלום,
מפני שהיא רוצה לספח שטחים נרחבים.
ובמיקרה טוב ביותר: שאינה יודעת מה
היא רוצה, ושאין לה שום תוכנית־שלום
מגובשת.
חשבון כוזב. תוכנית־השלום של סא־דאת
ידועה לממשלה מכבר. אבל עד כה
היא קיוותה להינצל ממשא־ומתן לשלום,
בעזרת אש״ף. החשבון: סאדאת ידרוש
את השתתפות אש״ף בתהליך השלום,
אש״ף עצמו מתנגד להסדר עם י שראל, וכך
יישמר הקיפאון.
אולם גם חשבון זה הופרו. הידיעות שהועברו
לממשלה זה מכבר על שינוי יסודי
בעמדת אש״ף, הוכחו עתה כנכונות. ה דברים
לא נאמרו רק בשיחות סודיות שקיימו
חברי המועצה הישראלית למען
שלום ישראלי־פלסטיני עם ״אישים פלסטיניים
בכירים״ (ראה עמודים ,)22—23
אלא בשפע של יוזמות מטעם אש״ף ברחבי
העולם, שפורסמו בעיתונים. מקורות בכירים
של אש״ף הודיעו כי המועצה הפלסטינית
(הפרלמנט של אש״ף) תחליט, בדצמבר,
רשמית על השאיפה להקמת מדינה
לצד ישראל, ותוך הסדר עימה, ובאו״ם
פיתח אש״ף יוזמה דומה. אותה שעה נמסר
כי בריאד הסכים יאסר עראפאת להפסיק
את האש נגד ישראל משטח לבנון.
אחריות נוראה. כך התגבשה תמונה
ברורה של יוזמת־שלום ערבית: נכונות
כללית לחתום על שלום רשמי עם ישראל,
הפסקת־אש גם מצד אש״ף, נכונות של
מצריים וסוריה להיכנס למשא־ומתן בלי
תנאים מוקדמים, הודעה של אש״ף על
רצונה להיות מוזמנת למשא־ומתן זה. תוך
הכרה דה־סאקטו בישראל.
בעיני משקיף בעולם — מדינאי או עיתונאי
— נראית עמדה זו סבירה וחיובית.
מה הציגה ישראל מולה?
הרושם הכללי של מעשי ישראל ודבריה
הוא הפוך: שהיא מסרבת להגיע למשא־ומתן,
מפני ששם תצטרך לוותר על השטחים.
כלומר: שהיא מוכנה לקבל על
עצמה את האחריות הנוראה למילחמה חד-
שה, ביגלל כמה קילומטרים וכמה היאחזויות.
לעמדה
זו יש רק משמעות מעשית אחת :
הזמנת לחץ מאסיבי מן החוץ לכפיית
הסדר, שיהיה אז בהכרח על-פי הקווים
המוצעים על-ידי הערבים.

ע תונו ת
ת פו סאתהגנב !
תרכי? נאוני ש?
שמעין פרס
מונע איתור
מדליף מיסמן• רוזן
הבדיחה היהודית מספרת על שני יהודים
הנוסעים ברכבת. שואל האחד מהם
את חברו :״לאן נוסע יהודי?״

״לפינסק,״ משיב לו השני.
״נוכל שכמוך, רמאי ושקרן!״ מתנפל
עליו השואל ,״אתה אומר לי שפניך מועדות
לפינסק כדי שאחשוב שאתה נוסע
למינסק, בעוד שלמעשה אתה נוסע באמת
לפינסק.״
השבוע הזכיר היומון הארץ את אותו
יהודי מהבדיחה. היה זה כאשר הופיע
ביום הראשון השבוע עם הידיעה הבלעדית
המרעישה כי בדו״ח שהגישה המיש־טרה
ליועץ־המישפטי, מוחשד חיים ישראלי,
ראש לשכתו של שר־הביטחון שמעון
פרס, כאיש שהדליף את מיסמך רוזן *
לכתב הארץ, מתי גולן.
השאלה שהתבקשה מעצמה היתה: מדוע
יקפוץ דווקא הארץ לפרסם ראשון ידיעה
על מקור ההדלפה של כתבו המדיני?
התשובה המתבקשת היתד. מסוג זה שבבריחה:
הפירסום בועד ליצור את הרושם
שמדליף מיסמך רוזן אינו חיים ישראלי,
כיוון שאם היה זה הוא המדליף, לא היה
הארץ מפרסם אודות הודשדות נגדו.
הקוזאק הננזל. ואומנם, מיד הופיעו
ההכחשות הנמרצות מצד כל הגורמים,
כולל שר־המישטרה ודוברה, שציינו כי
הידיעה בהארץ לא היתה אלא ברווז עתו־נאי
וכי שום דו״ח טרם הוגש ליועץ-
המישפטי. ממילא לא העלה שום דו״ח
את החשד כי חיים ישראלי הוא החשוד
העיקרי בהדלפה.
אולם הפירסום בא בזמנו כדי לשרת
את שר־הביטחון שמעון פרס. עוד באותו
יום, בישיבת הממשלה, התעלם פרס מכל
ההכחשות. משום מה, היה הוא היחיד,
שייחם לידיעה בהארץ את מלוא האימון,
יצא למיתקפה נגד ראש־הממשלה ונגד
שר־המישטרה על שחקירת ההדלפה ״גל שה
לפסים פוליטיים״.
פרס אף תקף את עצם פירסום הידיעה
בהארץ, טען כי היא ״הושתלה״ מטעמים
פוליטיים פנימיים, כדי לנגח את משרד־הביטחון,
תבע לערוך חקירה מי הדליף
אח הידיעה להארץ.
מבחינתו של פרס היה זה תרגיל גאוני.
כל הסימנים מעידים כי מקורה של ההדלפה
למתי גולן הוא במשרד־הביטחון,
שכמה מפקידיו הבכירים היו היחידים ש־סרבו
להבדק במכונת־אמת בחקירת המיש־טרה.
אם באמת היה זה חיים ישראלי —
מי שהיה איש אמונו •של דוד בו־גוריון
והעביר לו דיווחים ממשרד־הביטחון בעת
שפרש לשדה־בוקר — המדליף, הצליח
התרגיל למנוע כל אפשרות של קביעה
כזאת וענישת האיש.
על ידי הפירסום המוקדם, יצר פרס
דיעה קדומה, כי החקירה היא פוליטית
ומיועדת בעיקר לנגח אותו מבחינה אישית•
גם אם תגלה המישטרה בעתיד
מימצאים כלשהם המעידים כי אומנם ראש־לשכתו
של פרס הוא המדליף, היא לא
תוכל להגישם כמימצא בדוק. שהרי כבר
נקבע, בשיטת ״הקוזאק הנגזל״ ,שכל חשד
נגד חיים ישראלי אינו אלא ״עלילה פוליטית.״

המשק

״ סטה !?פסיסאייח
שר־התחסורה ושר־חאוצר
גיסו?בכות שריפה
בציגור ש? דלק
ועתה הס מתחמקים
מאחריות
׳כשהוא חבוש סומבררו שחור ומחייך
מאוזן לאוזן, עמד שר־התחבורה גד יעקובי
על כבש המדרגות של מטוס אל־על, שעמד
לחנוך קו־תעופה חדש למכסיקו. הוא נראה
רגוע ועליז.
אותה שעה היתד. המדינה שרויה באחד
ממשברי־העבודה הקשים ביותר, שעברו
עליה בשנים האחרונות. שביתות, סיכסו־כי־עבודה,
איומים בסנקציות ובהשבתות
(המשך בעמוד )29
• מיסמך רוזן הוא חוות־דעת של היועץ
המישפטי למשרד־החוץ, שקבע כי ה׳
חב1ה המבצעת קידוחים במיפרץ סואץ
והמסתתרת תחת שם אמריקאי, רשומה
כחברה ממלכתית מצרית.
העו ל ם הזה 2046

המתנה שנתן אבוהםעונו למנחם הרו, איש־אמוגו
נחקה 1ווול־ידי וומישש־ה
שירש אותו כמנכ״ל ״שיכון עובדי!

,ים פני שבוע, כאשר התפרסמו ב/עיתונים
ידיעות כי המישטרד. חוקרת
פרשיות שונות, הקשורות בחברת־השיכון
ההסתדרותית שיכון עובדים, מיהר מנכ״ל
החברה, מנחם הלר, להגיב על ידיעות
אלה.

חברת שיכון עובדים, מנחם הלר. אבל
יש בה כדי לאפיין את כל השיטה של
״שמור לי ואשמור ילד״ ,זשל חלוקת
השלל של רכוש הציבור בין ״אנשי שלומנו״
,בתקופת כהונתו של אברהם עופר
כמנכ״ל שיכון עובדים.

המיגרש ני קנ ה
בחמי שית משוויו

מ 1ח 0הדר
הלר אדום־השיער, מי שהיה במשך
שנים רבות אחד מראשי ההתאחדות־ל־כדורגל,
טען כי הנושאים שאותם חוקרת
המישטרה לא אירעו בתקופת כהונתו כ־מנכ״ל.
אלה הן פרשיות ישנות, הסביר,
עוד מן התקופה שבה כיהן אברהם עופר,
כיום שר־השיכון, כמנכ״ל החברה.
הלר רק שכח לציין, באותה הזדמנות,
כי שמו מופיע באחד התיקים הנחקרים —
ולא כמנכ״ל החברה, אלא כאחד הלקד
חות שלה.
הפרשה שבה מדובר אינה פרשת מעילה
או שוחד. מדובר בה בסך־הכל על טובת-
הנאה בסכום לא גדול, שבה זכה עובד

מנכ״לי בנה

בית

התגורר מנחם הלר
** ד לשנת,
? עם מישפחתו בדירה צנועה וקטנה,
שכל שיטחה הסתכם ב־ 62מ״ר, ברחוב
חנה סנש בפתח־תיקווה.
היה זה שיכון חקלאי שהוקם על קרקע
של הקרן הקיימת לישראל, כ״מעונות עובדים
חקלאיים״ ,חברת שיכון־עובדים היא
שבנתה בשעתו את השכונה, שהיתה מורכבת
מבתים צנועים, בני ארבע דירות
קטנות כל אחד.
אלא שבשנת ,1969 כאשר מנחם הלר
היה כבר עסקן־ספורט מפורסם, פקיד
בכיר בשיכון עובדים ואיש־אמונו ועוזרו
של המנכ״ל, הפכה הדירה קטנה על מידותיו.
הוא החליט לעבור להתגורר בבית
פרטי משל עצמו.
למרבה המזל התברר, כי באותה שכונה
עצמה שבה התגורר, נמצא עוד מגרש
ריק, השייך לחברת שיכון עובדים. היה
זה מיגרש ב-שטח של חצי דונם (489
מ״ר לשם הדיוק) ,בחלקה 241 בגוש ,6383
הנמצא במרחק כמה עשרות מטרים בלבד
מן הדירה שבה התגורר מנחם הלר קודם־
לכן•
היתה זו קרקע שהזכויות עליה היו
בידי ניר, חברה שיתופית להתיישבות
עובדים, שהעבירה את זכויות־החכירה לשיכון
עובדים, כדי שתבנה על המיגרשים
שיכונים לעובדים חקלאיים ותיקים שיצאו
לגימלאות.
הלר אומנם החל קודם לבנות את ביתו
על המיגרש יורק אחר־כך ביקש שהמיגרש
יירשם על שמו בצורה חוקית, אולם הוא
לא ביקש, חלילה, לקבל את המיגרש במתנה.
הוא היה מוכן לשלם עבורו במיטב
כספו. לא הרבה כסף, אבל בכל־זאת —
כסף זה כסף. כל סכום שהוא.
וכך, בחודש אוקטובר 1969 הודיע אבר
זיהו
הבית שבנה מנחם הלו ברחוב לי חנה סנש ,8במרכז -פתח־תיקווה, אחרי
שקיבל לשם כך מ״שיכון־עובדים״ חצי דונם, בדמי־חכירה מיוחדים במינם. הפרשה
נבדקת עתה ביסודיות על־ידי חוקרי !מחלקת־ההונאות במטה־הארצי !של המישטרה.
הנאמן אליהו שיכון החברה
הקרקע

הם עופר, במיכתב ששלח לעוזרו
מנחם הלר ואשר עליו חתם גם
נשר, מנהל אגף־המקרקעין של
עובדים, כי מועצת־המנהלים של
דנה ואישרה את העברת זכויות
ברחוב חנה סנש ,8למנחם הלר.
עבור רכישת הזכויות על המיגרש,
בשטח של כחצי דונם, בליבה של פתח-
תיקווה, דרשה חברת שיכון עובדים ממנחם
הלר סכום של 12 אלף ל״י, ואישרה
לו לשלם את הסכום בשני תשלומים
שווים, בסך 6000ל״י כל תשלום.
כל זה טוב ויפה. מלבד עובדה אחת :
בעת ששיכון עובדים העבירה את הזכויות
על המיגרש לעובדה המסור, מנחם הלר,
תמורת הסכום של 12 אלף ל״י, היה
שוויו של המיגרש גדול כימעט פי־חמישה.
שמאי־המקרקעין ז. יציב, שנתבקש לה-
עריך את ערך המיגרש שעליו הוקם ביתו
של מנחם הלר, קבע בהערכתו הרישמית
כדלהלן :
• האיזור שבו נמצא הנכס הנדון הוא

אולם אין זה משנה אם הלר הסך לעצמו
שיבעת אלפים ל״י, עשרים אלף ל״י או
ארבעים־וחמישה אלף ל״י, על־פי הערכת
השמאי. חשובה כאן השיטה, הנחשפת
בעיסקה מוזרה זו, והמגלה את אופן הענקת
טובות־ההנאה לאנשים שאברהם עופר
חפץ ביקרם.
בדיוק לפני שנה הובא מנחם הלר לבית־

ל או ר ה מו באלעיל, הננימעריובוה אח ״ ווי הנכםהנדוןכש הו אבח כי רהלת קו פ ה 30
מאת המינהל, פנויוחפ שי מכלחוב ״;עבוד או מ ש כנ ת א, וזאתליולי , 1970בסך - :
-ק5 6 ,0 0 0

שעלה לו המיגרש. הוא משלם למינהל-
מקרקעי־ישראל גם דמי־חכירה שנתיים
תמורת הזכות׳שניתנה לו להקים •שם את
ביתו.
מדי־שינה משלם הלר למינהל דמי־חכירה
בסך של 39ל״י ד 60 אגורות. זאת. עבור
מיגרש ששוויו כיום הוא בסביבות חצי-
מיליון לירות.
אגב, גם לצורך הרישום בטאבו, הוערך
המיגרש שקיבל הלר בסכום גבוה מזה
־ששילם בעדו.
לצורך תשלום אגרת־הטאבו הוערך הנכס
בסך של 40ל״י למ״ר, וערכו ברישום
במינהל־המקרקעין מופיע בסך של 19,560

די עד

( ה מ כי ם

ושש

חפ שי

ו !/ם ונ ה

אל ף

הננימבהירבזהכיהערכהזו נע ש תה עלידי על 0םךידיעותי, הבנתיהמקבועיתוג
וכיאיןליכלענין וקשר לנכסהנדון .

ה 11 ¥1111י זהו קטע מהערכת שחאי־המקרקעין ז. יציב, הקובע
ה י ך 1ך 11
כי בתקופה שבה שילם מנחם הלר עבור המיגרש
\ #111111 1 1 ^ 11111י
ווקיבל מ״ישיכוך עובדים״ סכום של 12 אלף ל״י, היה שווי המיגרש בין 56ל־ 58 אלף ל״י.
מרכז העיר. בסביבה מיבנים דו־קומתיים
משנות החמישים, עם ארבע יחידות דיור
בכל בניין. המיבנים החדשים הם בעלי
ארבע קומות מעל קומת־עמודים מפולשת,
ובאחרונה הוקמו בסביבה מיבנים בעלי
שש קומות מעיל קומת־עמודים מפולשת.
• כפי שנמסר לי, רשום הנכס הנדון
במישרד סיפרי־האחוזה בבעלות חכירה
לתקופה ארוכה מאת מינהל-מקרקעי־ישר־אל.

לאור המובא לעיל הנני מעריך
את שווי הנכס הנדון, כשהוא בחכירה
לתקופה ממושכת מאת המינהל, פנוי וחופשי
מכל חוב, שיעבוד או משכנתא,
וזאת ליולי ,1970 בסך 56,000 :ל״י עד
58,000ל״י.
כלומר, בעת שהמיגרש הועבר לבעלותו
של הילד הוא היה שווה כמעט פי־חמישה
מן המחיר ששילם תמורתו הלר לשיכון
עובדים.
בהערכה נוספת נתבקש אותו שמאי
להעריך את שווי המיגרש לחודש יולי
— 1969 בערך התקופה שבה קיבל הילר
את הרשות לבנות על המיגרש. שווי
המיגרש באותה עת, על פי הערכתו,
היה בין 39 אלף ל־ 40 אלף ל״י. כלומר,
גם אז היה המיגרש שווה יותר מפי־שלושה
מן המחיר ששילם בעדו הלר.
אבל •הלו־ יכול לטעון, ובצדק, כי התשלום
עיבור העברת הזכויות במיגרש,
ששילם לשיכון עובדים, אינו כל הסכום

המישפט בתיל-אביב, שם הוגש נגדו כתב-
אישום על קשירת קשר למעשה־מירמה.
הוא הואשם בכך שבהיותו מנב״ל שיכון
עובדים קשר קשר כדי להעניק דירה,
במיסגרת המיפעל-לזוגות״צעירים, לבתו
שיל המהנדס הראשי למים וביוב של מיש־רד־השיכון
שלא היתה זכאית לכך.
מאז עוכבו כל ההליכים בתיק, ולא
נערך בו כל דיון. בינתיים החלה המישטרה
לחקור פרשה נוספת שבה נחשד הלר
בכך שהעניק זכויות שיכון למי שלא
היה ראוי לכך.
למרות האישום הפלילי נגדו, לא היש־עתה
ההסתדרות את מנחם הלר מתפקידו
כמנכ״ל שיכון עובדים. האיש החולש על
תקציבים שיל מאות מיליוני ל״י, ממשיך
לכהן בתפקידו כאילו לא אירע דבר.
ואין כל פלא בכך שמנחם הלר הש
עצמו כמי שרשאי וראוי לעשות טובות
לחברים, גם על חשבון הציבור. שהרי הוא
עצמו קיבל טובה מחבר, בעת שהיה
זקוק לכך.
אלא שעתה חוקרת המישטרה את מעשיו
•של מנחם הלר לא רק כמי שהעניק
טובות־הנאה לאלה שלא היו זכאים לכך,
אלא גם כמי שבעצמו קיבל טובודהנאה
מעין זיו, מחברה ציבורית שאינה רשאית
להעניק מתנות בשווי של רבבות ל״י,
על חשבון הציבור, לעובדיה.

מרפל זוהר

פך נתפס

האנס שנס

ציד אד
בניידת

שלמה חליווה מסתיר את פניו וכאילו
הוא מתחבק עם הבלשים שתפסוהו
ושהובילו אותו בניידת־המישטרה, בחזרה לבית־הכלא.

11צ 111 שלמה חליווה, כפי שהופיע
על מסן הטלוויזיה 48

שעות אחרי שנעצר בכפר־המכביה בר״ג.

תחבו

סוזן ברג׳ס, התיירת מאנגליה שנאנסה, יושבת במושב
.האחורי במכונית, ליד חברה, ומליטה פניה מתחת למעיל.
התמונה צולמה במשטרת בית־שמש 0 .הצילום משמאל: שמואל רחמני.

^ ני לא מיפלצת:״ ,זעק שלמד,
/ /י חליווה ביום הראשון השבוע, ב־בית־המשפט
בירושלים. האיש המפחיד ביותר
במדינה בשבוע האחרון, הובא לשם,
36 שעות אחרי מעצרו, בדי שניתן יהיה
להמשיך את המשפט, שנקטע לפני שבוע
בדיוק, עם בריחתו.
דיבורו השקט והמתון, סבר פניו הנעים,
עמדו בניגוד מוחלט לדמות שצויירה השבוע
בכל אמצעי־התיקשורת, שהבריחה
את הטרמפיסטיות מהדרכים וגרמה לגינד
מיסטיות לישון מאחרי מנעול ובריח. ה־מיפלצת,
שהמדינה כולה רדפה אחריה,
התגלתה כחיה נפחדת.
״זה הכל בלוף מה -שמספרים עלי,״ טען
חליווה בעת שהובא לחידוש משפטו .״לא
אנסתי אף אחת מהנערות שהתלוננו עלי.
הן עשו זאת רק מפני שלא הסכמתי
להמשיך את יחסי איתן!״
שישה ימים וחמישה
132 שעות, המצוד ברחביהמדינה
לילות, נערך
הגדול על שלמה חליווה, האנס שברח בתחילת
השבוע שעבר מבית־המישפט־המחוזי
בירושלים. אלפי שוטרים ואנשי

״111111ך | סמן ברג׳ס, התיירת
^ 2בת ה־ 25 מאנגליה שביקשה
מחליווה טרמפ לירושלים ונאנסה.

הציד בא אל קי צו -ש
מישמר־הגבול, לוחמי היחידה המיוחדת במחבלים,
כל המודיעין של המישטרה, כלבי־גישוש
ומסוק השתתפו בצייד הגדול. הפושע
שברח תואר כמסוכן, אבזרי, פיקח
מאד,״ומופעל על־ידי דחף מיני שאינו ניתן
לריסון.
משך התקופה הזו טייל חליווה ממרכז
הארץ לצפונה, חזר לירושלים, ושוב נעלם
מתחת לחוטמה של המי־שטרה, אחרי שאנס
תיירת מאנגליה ביעד הנ-שיא. לבסוף נלכד
במיקדה, על־ידי אזרחים, בכפר־המכביה
ברמת־גן בליל־שבת האחרון.
וכך התרחשו המאורעות:

יום א: 7.11.1976 /

מחכים לחדווה

שני חיילים במחסום ליד
מישטרת בית־שמש, מחזי־קים
בידיהם את נישקס ואת הכרוז ״מבוקש״ שבו תצלומיו
ופירטי־הזיהוי המדוייקים של חליווה, המבוקש על אונס ורצח.

נמו בסוטים

שני בלשים מיחידתו של רפ״ק
דוד כהן, רגע לפני הפריצה לבית
שמול בניין המטה־הארצי של המישטרה בירושלים. הס חשדו
כי הפושע הנמלט מסתתר שם. משמאל: השיחזור בבית־שמש.

׳שלמה חליווה, עצור שנאשם בביצוע
מעשי־אונס בכל רחבי המדינה, הובא לבית
המישפט המחוזי בירושלים לתחילת מיש־סטו.
בערך בשעה 9בבוקר הוריד שוטר
אחד, מליווי האסירים, את חליווה לחדד־העצורים
שבמרתף בית־המישפט, כדי להעבירו
חזרה לביודהמעצר שבכפר־יונה.
העצור ביקש להיכנס לשירותים הסמוכים,
ניצל את ההזדמנות שדלת המרתף לא
היתד, נעולה וניסה לעלות לקומה השנייה

אילנה אבוג ״ ו
תענו מספרת
על אהבתה
ונאשם באונס
והחשוד בוצה
*** ישה ימים רצופים סערה ורגשה
הארץ. הטרמפיאדות התרוקנו מחיילים,
בעיקר מחיילות, במדים. מאות שוטרים,
אנשי מישמר־הגבול וחיילי צה״ל
ערכו את אחד המירדפים הגדולים ביותר
בתולדות המדינה אחרי אסיר־איס נמלט,
מירדף שכמותו אינו זכור מאז בריחתו
המפורסמת של משה פרקש מכלא רמלה,

חדיחוז
א הו בי
בשנות השישים. כל מהדורת־חדשות ברדיו
עוררה את השאלה הבלתי־נמנעת שהתגלגלה
על כל פה :״מתי יתפסו את
חליווה 1״
בסוף השבוע שעבר הוא נתפם בכפר־המכביה,
אשר ברמת־גן. הארץ נשמה לר ווחה
וחזרה לחדשות השוטפות. אולם שאלה
אחת עדיין נותרה פתוחה :״מי אתה
שלמה הליווהי
הדמות המרכזית בחייו של שלמה חלי־ווה
בעת האחרונה היתד. צעירה נאה.

אותו בביתו כאח. יומיים אחרי הביקור
הזמין שלמה חליווה את בתו של יצחק,
איליה בת ה־ ,17 לצאת לבלות בחברתו.
הרומן ביניהם, שהחל אז, נמשך כארבעה
חודשים, עד שנעצר חליווה בחשד
כי היה מעורב ברצח ליאוגור בן־לולו בנהרייה.
היה זה שבועות אחדים בלבד לפני
שהחליטו אילנה ושלמה כי יינשאו
בקרוב.
השבוע, יומיים אחרי מעצרו, סיפרה אילנה
אברג׳יל, צעירה בוגרת־תיכון המ־

דמה חדווה, באזיקים, נלקח חזרה לכלא
של הבניין. משם ירד אל קומת־זזקדקע של
בית־המישפט, ועמד לברוח. בפתח נתקל
הבחור, שחבש כיפה, בשוטר שהביט בו
בחשדנות ושאל לאן הוא הולך. לשוטר היה
נדמה שחליווה מלווה על-ידי איש־מישטרה,
והוא שאל אותו היכן השומר שלו. חליווה
השיב שאיש־הליווי נמצא מאחוריו, ופתח
את הדלת אל החופש. הוא פתח בריצה,
השתלב בתוך קבוצה של אזרחים שעברו
במקום, ואחר-כך נעלם לכיוון העיר העתיקה.
כמה שוטרים החלו רצים אחריו,
אך איבדו את עיקבותיו.
׳סיורים של מישמר-הגבול עם כלבי־גישוש
החלו סורקים את ירושלים, ללא
תוצאות.

י!־ם כ: 8.11.15(7)5 /
שלושה קציני־מישטרה, שהשתתפו במעצרו
ובחקירתו האחרונה של חליווה, התבצרו
בבתיהם כדי להגן על מישפחותיהם
במידה שחליווה ינסה לפגוע בהם, כפי ש איים
לפני בריחתו.
(המשך בעמוד )28

זה היה פורנוגרפי מדי!

בחדרה, בביתה שבעכו) ,בעת שחזו בהקרנת הסרט האירוטי עימנואל. הס עזבו באמצע.
שבימים הקרובים עומדת לחוג את יום-
הולדתה השמונה־ע־שרה.
אחרי שישב בכלא חמש וחצי שנים.
וריצה עונש על ביצוע שני מעשי־אונס,
השתחרר חליווה בסוף השנה שעברה, וחזר
לבית הוריו, בשכונת־וולפסון אשר
במרכז עכו.
את אחד מביקוריו הראשונים בין בני־מישפחתו,
שמרביתם מתגוררים בעכו, ערך
בביתו של קרוב־מישפחה בשכונת הרכבת
בעכו. הקרוב־הרחוק, יצחק אברג׳יל, קיבל

שמשת כפקידת־תשלומים בסניף בנק לאומי
בנהריה, את סיפור אהבתה לפושע המבוקש.
מספרת אילנה :

״נפלה לו מכ ה
על הראש״
ך • פרתי א ת שלמה לפני כמה
/ /י 1שנים. הוא קרוב־רחוק שלנו ו־
(המשך בעמוד )28

(המשך מעמוד )27
המישטרה פירסמה בעיתונים את תמו־נותיו
של הפושע המסוכן, והזהירה צעירות
שלא לנסוע בטרמפים. הוקם צוות של
בלשי היחידה המרכזית זהלישכה לתפקידים
מיוחדים, בראשותו של קצין־סיור של
מרחב ירושלים, רב־סקד דויד כהן, בן ,38
נשוי ואב לשלושה, לצורך לכידתו של
חליווה.

יום : 9.11.1976 ,׳3

בנמל־התעופה חשדו שהעצור ינסה להגיע
למטוס, כדי לעזוב את הארץ. על
הכבישים המוליכים לירושלים וצפונה הוטל
מצור. שיירות ארוכות של •מכוניות
הזדנבו לאורך קילומטרים לפני המחסומים.
החיילים הישוו את התצלומים שבידיהם,
בעזרת פנסים, עם כל אדם שישב במכוניות.
ללא תוצאות.

יום י׳: 10.11.1976 ,
בשעה 10 לערך המתין חייל צה״ל לטרמפ,
במרכז הכרמל בחיפה. מכונית
וולוו לבנה נעצרה לידו לפתע, והנהגת
אורנה פינקם, בת 20 אספה את הצעיר
במדי־הצבא. הצעירה, נכה, לא ציפתה להפתעות,
אך הטרמפיסט שלף לפתע סכין-
מיטבה ואיים עליה שידקור אותה אם תצעק.
הוא הוריד אותה ממכוניתה ונעלם.
בערך בשעה 14.00 באותו יום נעצרה
בצומת מגידו מכונית וולוו לבנה, ונהגה,
שלמה חליווה, הציע טרמפ לסוזאן ברג׳ס,
תיירת מאנגליה בת .25 הוא הסכים להסיעה
לירושלים. הוא נסע דרך הכביש
הישן, וליד יער הנשיא, בקירבת בית-
שמש, שלף שוב את סכין־המיטבח שלו,
אנס את התיירת באיומים, וכפי שהיא
מסרה למישטרה, ניסה לחנוק אותה. היא
ברחה מהיער, ותוקפה התרחק מהכביש.
הצעירה הגיעה לכביש, ונאספה שם על-
ידי נהג שהסיע אותה למישטרת בית־שמש.
בשעות הערב של אותו יום הביאה המיש־טרה
תיגבורות ליער־הנשיא, וערכה בו
סריקה מדוקדקת. חוקרי המישטרה טענו,
כי יש להניח שחליווה הזר לכביש אחרי
שאנס את התיירת, אך לפי העיקבות ש נמצאו
במקום לא היה ברור לאן המשיך

חליווה. אהוב
(המשך מעמוד )27
רבות. למעשה אני זוכרת אותו עוד מזמן
שהייתי צעירה, והוא תמיד ניראה בעיני
בחור נאה, פיקח ואפילו מושך.
״מאוחר יותר, כשהפכנו לחברים ואפילו
לזוג מאורס באופן לא־רישמי, הוא
סיפר לי שהוא רצה להיות טייס, אבל
כנראה לא עבר את המיבדקים ואז הוא
החליט להתנדב לצנחנים. הסיפורים עליו
מתקופת הצבא, שהסתובבו הרבה בשכונה,
הראו אותו באור של, פייטר׳ רציני.
אני יודעת שנפלה מכה על ראשו כאשר
נהרג חבר טוב -שלו מילדות, שגר גם
הוא בשכונה והתנדב יחד איתו לצנחנים.
החבר הזה נהרג ביום הראשון של מילחמת
ששת־הימים. מספרים שבשביל שלמה זה
היה הדבר הכי איום -שקרה לו בחיים.
כמה ימים אחדי שנהרג חברו הטוב,
נפצע גם שלמה עצמו. הוא נפגע בראש
מרסיסים. במחשבה שנייה עלה בי הרעיון
שאולי אותה פגיעה בראש היתד. חמורהיותר מכפי שהציגו אותה. הוא היה אז
מאושפז כמה חודשים בבית־חולים אזרחי,
ואחר־כך -שכב בבית־חולים צבאי.
בין החבר׳ה הוא התפרסם כסגפן וב־שומר־מוסר.
הוא לא עישן, לא נגע ביין
ובאלכוהול. אפילו לא חלם על חשיש,
שלא לדבר על סמים קשים אחרים. בעיני
הוא היה תמיד בחור נחמד, כך שזה

לפחות, הצליח לשכנע בצידקתו.
הסכמנו בינינו -שגמ-שיך לצאת תקופה
מסויימת עד שנתארס באופן רישמי. בינתיים
ביקרתי בביתו. הוריו הם אגשים
נפלאים, שקטים, שקיבלו אותי נהדר. גם
הורי כבר התחילו להסתגל לרעיון שאולי
יהיו כאן בסוף נישואין. עד שבא המעצר
הפיתאומי, שלפחות אותי הפתיע מאד.
ימים אחדים לפני־כן ראינו את הסרט
עימנואל בנהריה. זה היה מעניין: שלמה
בכלל לא התלהב מן הסרט הסכסי. באמצע
הסרט עזבנו את האולם, ישבנו במתקפה
והצטלמנו יחד.
אחרי ארבעה חודשים כבר הייתי מאוהבת
בו באמת, אבל מלבד גיפופים וחיבוקים
לא הלך בינינו כלום. למען האמת
כבר היו לי חברים אחדים לפניו, אבל
איתו החלטתי ללכת בשיטת הניסיון. רציתי
לבחון עד כמה נכונים החשדות ש ייחסה
לו המישטרה. רציתי לבדוק אם הוא
אלים. אבל כלום. הוא התנהג כמו תלמיד־תיכון
ממוצע, למרות שהיה כבד בן יותר
מעשרים־ושמונה.
אז בא המעצר הפיתאומי, בדיוק אחרי
שהוא מצא עבודה במיפעל־מתכת במיפרץ
חיפה. באחד הבקרים הגיעו לביתי •שוטרים׳
והודיעו לי ששלמה נעצר בחשד
•שהיה מעורב במיקרה הרצח של ליאונור
בן־לולו, שקרה יום קודם־לכן בנהריה.

ה אג הסגיר
א ת הבן
וי* ד כאן וידויה האישי של אילנה
/ר/אברג׳יל, הצעירה מעכו, שהיתר• איי־שלמה.
בבית הוריו של שלמה,
אייזיק ,38 שוררת אווירת ברחוב איל בש״א^המוזגחת, אשר בצפון עכו,

ל, ד התחנה
שלמה

יום ה׳: 11.11.1976 ,
השעה 9בבוקר. רב־פקד דויד כהן, שניהל
את המירדף אחר העצור הנמלט,
שוחח במי-שטרת בית־שמש עם סמל-
המישטרה מעכו משה חליווה, אביו של
שלמה. שעה אחת אחרי שיחה זו נפגש
כהן עם סוזאן, כדי ללמוד ממנה פרטים
על התנהגותו של האנס. גם אביו של
שלמה נתבקש לספר לקצין־המישטרה על
אופיו של בנו. רפ״ק דויד כהן היה משוכנע
כי טרפו אינו מסתתר ביער. מן הדברים
ששמע, למד כי שלמה חליווה אינו •מוכן
לסבול, לרעוב או לרעוד מקור הלילה.

יום ו׳: 12.11.1976 ,
השעה שבע וחצי בערב. רפ״ק דויד
כהן ותריסר בלשים מציוותו מתאספים
ליד בית בודד, בדיוק מול בניין המטה־הארצי
של המישטרה בירושלים. באקדחים
שלופים מתקרבים הבלשים עד לשער
הבית :״מישטרה — לפתוח 1״ הבית שייך
לחברו־לכלא של שלמה חליווה. הבלשים
חושדים שחליווה ביקר אצל חברו בבית
זה, כדי לקבל עזרה. הם התאכזבו. באותה
שעה נמצא הליווה בתל־אביב.

כפר־ המגביה -השעה 9וחצי
כערב. שלמה חליווה הסגיר את עצמו,
למעשה, עקב פריצתו האווילית למישרד
הנהלת־החשבונות של הכפר. הוא פרץ
פנימה כנראה כדי להשיג כסף, והפיל באקראי
שפופרת של טלפון שהיה בחדר.
הנורה שנדלקה במרכזיית הטלפונים של
הכפר, עקב נפילת השפופרת, עוררה את
חשדה של המרכזנית, אליס נחמיאם, ש־הזעיקה
את קצין־הביטחון, סימון לוי. האנס
המסוכן, החשוד בשני מעשי-רצח,
נכנע לקצין־הביטחון למן הרגע הראשון.
שבוע ימים אחרי בריחתו נעצר שלמה
חליווה, כשבגדיו נקיים ופניו מגולחים. מי
איכסן אותו במשך השבוע הקשה -שעבר על
המדינה כולה? מי עזר לו לחמוק מתחת
לחוטמם של אלפי השוטרים והחיילים?
ומי הוא שלמה חליווה? האם אינו אדם
חולה, שכבר מזמן צריך היה להיות מאושפז
בבית־חולים לחולי־נפש?

כששמעתי על בריחתו של •שלמה, הרגשתי
אפילו קצת •שימחה. למרות שהתחלתי
לצאת לפני חודשיים עם צעיר אחר,
חשבתי לפעמים גם על שלמה. בלילות, בעיקר.
כמה
•שעות אחרי •שהוא ברח מבית־המישפט
בירושלים, כבר הגיעו אלי השוטרים.
הם ביקשו שנטלפן אם במיקרו, הוא 7
יגיע אלינו. אני באמת לא יודעת מה
הייתי עושה במיקרה כזה. ביום חמישי
שעבר שוב הגיעו שוטרים אלי הביתה.
.מישהו הודיע שחליווה נמצא אצלך,׳ הם
אמרו לי. אחר־כך הסתבר שמי-שהו ראה
אותי עם חברי, ינון, והחליט •שיש דמיון
בינו לבין שלמה. באמת יש ביניהם דמיון
מסויים, רק שלשלמה יש עיניים ירוקות
והוא גבוה יותר.
עכשיו כנראה שכבר לא אתראה יותר
עם שלמה. בדצמבר אני מתגייסת צבא
כנהגת צבאית ושלמה בטח ייכנם לתקו־פת־מאסר
ארוכה. קשה לי לשפוט את
מניעיו של חליווה לכל מעשיו, כפי שהם
מתפרסמים בעיתונים, מפני שלי הוא ניראה
כבחור רגיל בהחלט.
אולי זאת היתר. רק מסיכה. אבל אולי
כל מעשיו נעשו לאחר •שלבש את המסיבה
הזאת על פניו. אולי הפציעה בראשו
גרמה לאיזה פגם במוח. בדברים מסובכים
כאלה אני כבר לא מבינה כל־כך. אבל
בסך־הכל בשבילי, שהכרתי אותו לפחות
עשר שנים והייתי חברתו הצמודה, ואפילו
ארוסתו־לעתיד במשך ארבעה חודשים,-
הוא היה גבר חלום!״

הרודפים והנרדף

שלמה חליווה (מימין) ,כפי שהופיע בתמונת
הזיהוי המשטרתית שהופצה השבוע ברחבי
הארץ, ורודפיו. במרכז: רב־פקד דויד כהן, קצין־הסיור של מישטרת מרחב ירושלים,
וראש צוות המירדף אחר חליווה. לידו, משמאל, איש המחלקה־לתפקידים־מיוחדימ.

ניראה לי די טיבעי להיענות להזמנתו
לצאת לבלות איתו ),יומיים אחרי שהשתחרר
מהכלא, כשהוא בא לבקר אצלנו.
הורי קצת התנגדו. אז עוד לא ידענו
לאיזה כיוון יתפתחו יחסינו. אבל בסך־
הכל הם לא עמדו בדרכי, ואחרי הפגישה
הראשונה שלנו היו עוד פגישות רבות.
יצאנו לראות סרטים בחיפה ובנהריה, בילינו
הרבה בבתי־קפה על חוף עכו ובמועדונים
קטנים. הפכנו זוג מוכר והיינו
נפג-שים בקביעות.

״הייתי מ או הבת
בו באמת! ״
חרי שדושה חודשים בערך הוא
\ ! 1התחיל לדבר על חתונה, .אני רוצה
להתחתן איתך ולפתוח דף חדש בחיי,׳
אמר לי, .אני חושב שאת היא ההזדמנות
שלי לכך.י אז הוא התחיל גם לרמוז על
התקופה הארוכה -שישב בכלא. הוא סיפר
על הקשיים, על החברה הגרועה, על ההי דרדרות
שלו עד שהגיע למקום כזה. כל
הזמן הוא טען •שהוא חף־מפשע ואותי,

באותו יום נלקחתי לחקירה במטה מרחב
השרון •של המישטרה. לא יכולתי להאמין
לטענות השוטרים נגדו, מפני שאת
מרבית התקופה אחרי -שהשתחרר מהכלא
בילה יחד איתי, כמעט יום־יום. המיש־טרה
טענה שאת מעשי הרצח והאונס ביצע
אחרי •שהשתחרר מן הכלא. איך זה
יכול להיות? אני לא מאמינה בכך. האם
אדם יכול להיות דו־פרצופי עד כדי כך
שבלילה, אחרי שהוא נפרד ממני בדיברי־אהיה,
יילך לאנוס?
חוקרי־המישטרה החזיקו אותי •שם כמה
שעות, ואחר־כך שוחררתי. אבל אותם
שוטרים המשיכו להטריד אותי גם אחרי
מעצרו של אהובי. באחד הימים הגיע
לביתנו קצין־מישטרה, והציע לי עיסקה.
בהתחלה הוא אמר לי , :חליווה
טוען •שהוא אנס אותך. זה נכון?׳
הכחשתי מייד שהוא בכלל -שכב איתי.
אחר־כך הבנתי -שזה טריק של המישטרה,
והשוטר כבר היה גלוי יותר ואמר, :את
חוששת לספר שנאנסת בגלל הקירבה ה־מישפחתית,
ובגלל שאת מפחדת מההורים.׳
אז כבר פרצתי בבכי. מה הם רוצים ממני?

מכירים הכל את

חלרווד א ן~1ן ין ין י£ן^שעשה להו

ריו !״ אומרת -אחת השכנות בביודיגיע!^־

של בני מישפחת חליווה.
בבית עצמו יושב האב משה, סמל־מישטרה,
המשמש כמכוגאי־רכב במוסך של
תחנת־המישטרה בעכו. בסוף השבוע שעבר
נטל חלק בחיפושים אחר בנו, נעתה
החליט לקחת ימים אחדים של חופשה.
״שלמה כבר לא בידינו,״ אומר האב,
שאינו יכול עוד לכבוש את דימעותיו.
״נתנו לו כל מה שיכולנו — חינוך טוב,
אהבה. עכשיו הוא כבר לא בידיים שלנו,
ומצידי אפשר לתלות אותו.״
האב -משה חליווה, היה זה שהסגיר
את בנו לידי המישטרה בשנת .1969 אז
נעצר שלמה לראשונה, בעת שהיה בחודשים
האחרונים של שירותו הצבאי כסמל
בצנחנים, כחשוד בביצוע מעשה מגונה
בצעירה חיפאית, ידידתו־לשעבר. הוא נידון
לשנתיים מאסר־על־תנאי, ולתשלום
פיצוי כספי בסך מאה לירות למתלוננת,
אך הוסיף לשרת ביחידתו הקרבית, בקווים
הקידמיים. אז אמר האב :״הוא
כבר לא ילד. הוא בן .21 ייענש וילמד
לקח. אולי עוד יחזור למוטב.׳״
אולם שלמה לא חזר למוטב, והוריו
ניערו את חוצנם ממנו. למרות שהוסיף
לגור בביתם, בחדר אחד. יחד עם אחיו
הצעיר, אבי בן ה־ ,18 ואחותו בת ה־,19
עדנה, המשרתת כיום בצה״ל.
ארוסתו הראשונה היתר. צעירה ירושלמית
בשם רוזי, ולדיברי בני־המישפחד. הם
גם עמדו להינשא, אחרי שיחרורו של
שלמה מהצבא. אלא שגם בפעם זו מנע
מעצרו את נישואיו, חודשים אחדים לפני
שתיכנן להגשימם. עוד בתקופת המאסר-
על־תנאי על עבירתו הראשונה הוא נעצר
כחשוד בביצוע שני מעשי־אונס ומעשר,־
מגונה בכוח.
במישפטו, שנערך בחיפה ב־ ,1970 סירב
תחילה חליווה להודות בהאשמות -שיוחסו
לו. אחר־כך הסכים להודות, בתנאי ש אהד
משני מעשי־האונס ייחשב רק כ מעשה
מגונה. לבסוף נידון לשבע שנות
מאסר, מהן ישב בכלא בפועל חמש וחצי
שנים .״לנו כבר לא איכפת מכלום,״ אמרה
אז אמו של שלמה, רגינה חליווה.
ובכל־זאת, לבני־הבית עדיין איכפת,
כנראה. גם היום הם יו־שבים ובוכים, ואינם
מעזים להראות את פניהם מחוץ לדירתם.
לפני אורחים לא־קרואים הם פותחים חרך
בדלת, ולשואלים לשלומם עונים בקיצור:
״יהיה בסדר!״

מאיר דורון

העו ל ם הז ה 2046

ב מ דינ ה

השר יעקובי
למה יעקובע 1

׳(המשך מעמוד )24
כלליות, הקיפו כמעט את כל חלקי המנגנון
הציבורי ומשק השירותים. גד יעקובי
היה האיש שהיה אחראי לכך יותר מכל
אדם בודד אחר במדינה.

היה זה הוא שהצית את הלהבה.
בניסיונו להפיס את דעתם של עובדי־התעופה־האזרחית,
הכפופים למשרדו, שזעמו
על ביטול התוספות הייחודיות שלהם
ואיימו להשבית את התעופה בישראל, מצא
יעקובי פתרון גאוני. כאילו לא היתה
רפורמה במיסים ובשכר במדינה, המציא,
כיד הדמיון הטובה עליו, שם חדש לתו־ספת־שכר
מוסווית, במטרה להרגיע את
עובדי־התעופה־האזרחית.
הוא הבטיח להם העלאת משכורת בסך
350ל״י לחודש, אותה כינה בשם ״מיק-
דמות על חשבון שכר־עידוד״ .השר החדשן,
כביכול, המנסה ליצור לעצמו תדמית
רעננה והנושא את עיניו לתיק־האוצר
בממשלה, התגלה כמי שמנסה להחזיר את
הגלגל אחורנית, אל שיטות המתן מתחת
לשולחן בשמות וכינויים מוסווים.
לזכותו של יעקובי יש לומר רק שהוא
קיבל את אישורו של שר־האוצר, יהושע
רבינוביץ׳ לתרגיל זה. שניהם לא השכילו
להבין כי הם מנסים לכבות שריפה בצינור
של דלק.
לוותר כדי לקבל יותר. בעוד השר
יעקובי (שבזכות הסומבררו זכה כבר לתואר
״יעקובע״) עושה דרכו למכסיקו —
מוקף עתונאים שזכו בטיסת־חינם ויצ
טרכו
אחר־כך לדווח באופן ״אובייקטיבי״
על סיכסוכי־העבודה בתחום התעופה,
למשל — נפרצו כל הסכרים בישראל. כל
קבוצות העובדים הייחודיים־לשעבר, תבעו
גם הם להיצמד אל עובדי התעופה האזרחית,
לזכות ״במיקדמות על חשבון שכר־עידוד.״
ממכסיקו,
שיגר יעקובי, באמצעות הכתבים
הנלווים אליו מחשבות מנופחות ודב־רי־הגות
נבובים לעיתונות, כיצד לפתור
את בעיות המשק הישראלי. במציאות נאלץ
שר-העבודה משה ברעם להתגבר על
המשבר שאיים לשתק את׳המשק. היה עליו
להוציא את הערמונים מן הלהבה עבור
יעקובי החוגג בפייסטה המכסיקאית.
לברעם לא היתה ברירה. כדי לנתק את
מחול השדים היה עליו לשכנע את עובדי־התעופה־האזרחית
לוותר על התוספת שהובטחה
להם בחוזה חתום. הוא יכול היה
להשיג זאת רק תמורת הבטחה לתת להם
יותר. ואומנם, אחרי שניתנה להם התחייבות
להקים רשות־תעופה־אזרחית, שתהיה
תאגיד עצמאי, שאינו כפוף לשכר עובדי-
המדינה, הסכימו עובדי־התעופה לוותר על
מה שהתחייב יעקובי לתת להם ,״בטעות״,
כפי שהסבירו זאת ברעם ורבינוביץ׳.
מי שסבר כי בכך הוא פותר את הבעיות,

טעה טעות מרה. היתה זו הזמנה לתביעות
מסוג חדש. שכן איגודי עובדים אחרים,
כמו עובדי המיסים או משרד־התיק-
שורת, הסכימו גם הם לוותר על התביעה
לקבל מיקדמה על חשבון שכר־עידוד. לעומת
זאת הם תבעו להקים גם עבורם
תאגידים עצמאיים, שיוכלו להעלות את
שכרם בכ־ס/ס 80 ועם זאת לשמור על כל
זכויותיהם כעובדי־מדינה.
הטעות חזרה על עצמה. אלא שהפעם,
במקום לכבות את השריפה בבנזין, ניסו
לכבותה בסולר.
בכל מדינה מתוקנת היו השרים האח ראים
ל״טעויות״ ומחדלים מסוג זה, ש נעשו
בשבועות האחרונים בתחום יחסי
העבודה, נאלצים להתפטר מיד מהממשלה.
גם גד יעקובי וגם יהושע רבינוביץ׳ הוכיחו
כי אין להם הכישרון, הידע והאומץ
המינימאלי להתמודד עם הבעיות שהם
הופקדו עליהם. הם היו מוכנים להודות
בטעויותיהם אבל לא להסיק את המסקנות.
גד יעקובי עוד יכתוב ודאי כתוצאה
מכך ספר חדש ,״מפוכח, מקורי ונועז,״
כמו הספרים הקודמים שהגה והוציא־לאור,
הגדושים עצות לאחרים איך להצליח במצבים
בהם היתגלה הוא עצמו ככישלון
מונומנטאלי.

נולדתי ב ...1976-אני בן.32
״נולדתי מחד ש, נע שיתי עירני יותר, שלו יותר, מאו שר יותר, מצליח יותר.
התחל תי לתרגל א ת טכניקת ה מדי ט צי ההט רנ סנדנ טלי ת׳
תוכנית ה מדי ט צי ה ה טרנ סנדנטלי ת מציעה טכניקה ל ה שג ת מנו חהע מוקה
של הגוף והרוח. מנו ח ה זו מבי אהלה פג ת מ תח מו שרש עמוק ובכך לפיתוח מל א
של הפוטנצי אל של הפרט. זוהי טכניקה מנטלית פ שוטה הני תנ ת לל מיד הבמ הירו ת ובקלות.

ה שפ עו ת טכניקת ה מדי ט צי ה ה טרנ סנדנטלי ת הו כ חו ב מ או ת מחקרים מדעיים
שנערכו באוני ברסי טאו ת״ו מוסדו ת מחקר רבים ברחבי העול ם ופורסמו
בכתבי ע ת מדעיים רציניים. מחקרים אלהמא שרי ם מעבר לכל ספק כי
ה מ תרגל א ת טכניקת ה מדי ט צי ה ה טרנ סנדנטלי ת א מנ ם ״נולד מחדש״.
אנו מזמינים או תך להרצאת מבוא על תוכני ת ה מדי ט צי ה הטרנסנדנטלית.

׳ 0יעוצב ני׳•77
מוגש ע״ הוועד הפוער הישראלי שר התוכנית העולמית בשיתוף ע האגודה
הבינלאומית למדיטציה בי שראל. רח׳ אחד העם 67 חל־ א בי ב טל. 613100 :

העולם הז ה 2046

במדינה

חדשב שו ק:

נ 1עד

שנתוני לחות
מחוצות ״סקול,,

מוות ב כוו רו ת
אברהם אוחיון בלע רעל; 1
מת מהתקף־לב ומרעילו
בנראה לא יועמד כלל לדין

ה ש בו עעדה
מינימום הפוס הראשון

י־ 1.600.000ר־

חברת סקול, שעד כה ׳היכרנו את
סדרת הקיץ מתוצרתה, החלה לאחרונה
לשווק בארץ שפתוני לחות
באיכות מעולה ובמחיר שווה לכל
נפש. השפתוניס מכילים אלנטואין
ושמן גרעיני חיטה המזינים את השפתיים
בלחות ושומן חיוני ומגינים
עליהן מפני יובש וקור. כמו כן מכיל
השפתון פולטי קרני שמש המגינים
על איזור רגיש זה גם מצריבת השמש.
שפתוני סקול מיוצרים בטעמי פרי :
תפוז, לימון ותות שדה, ובטעם מנטה,
שמשאיר את השפתיים קרירות ורעננות
למשך שעות לאחר השימוש. שפ־תוני
סקול נמכרים בפרפומריות ובבתי
המרקחת במחיר __ 9ל״י ליחידה.

(בולל
העברה)

מינימום כלל הפוסיס

2.800.000 די
(בולל העברה)

יום ה׳ -המועד האחרון
למסירת המפסיס

מר,׳מורים בספות*

ס^ו־ואסק
192601977

5 0עונו ת עי צו ב ו פי תו ח
גאותג׳ נרל מו טו ר ס

דג מי

1977
ס־ו 111ח /0ץ

<3 10/110115,וו 0ז
)1ץ 1כ1וו €1׳1110, .4$11 11חחס , 8ס ח 11ס 1ס ס, א 1ז ק 01 וו סז

•מנועים חד שים*וו ^ב חד ש
•מימד חדש• חסכון ב דל ק.
סונ טי א ק -ט כוניו ת ה אי כו תוהב טי חו ת
? 1מ[ חברת ״חע״ בעיים 110.׳ואו/קואסס ס/סוד ך מ;

רז ־בג ר ח ׳ רחחודחג

חז ו־1

וערוב

ע ו ,7 4ט ע 0 7 .ג1
11ע ו 11 1 . 1

חבורת הנערים, תלמידי המגמה החקלאית
בבית־הספר־התינון החקלאי מיקווה
ישראל, יעסקו בהכנת כוורות במיכוורת של
בית הספר — ליד אחד הגדרות המפרידות
בין שדות בית־הספד לבין הכביש הראשי
חולון—תל-אביב.
הנערים התחלקו לשתי קבוצות: האחת
פרקה את הכוורות, והאחרת יצקה רעל
מסוכן בחלות־הדבש. הרעל, מסוג אתילן
די־ברומיד, מתאדה מן החלות אחת לכמה
ימים, ומשום כך אחת העבודות ד,שיגר־תיות
במיכוורת היא יציקדדמחדש של הרעל,
שנועד להשמיד מזיקים שונים.
״ אי ד משפיע הרעל ז ״ בין קבוצת
היוצקים היד, גם אהוד * בן ה־ ,17 תלמיד
הכיתה השביעית. לכל תלמיד, כבר בימים
הראשונים לקליטתו בבית־הספר החקלאי
בעל המסורת מוסבר, לדיברי מנהל מיקמה-
ישיראל, דוקטור גידעון כץ, כי הרעל מסוכן
לבני־אדם.
אין ספק כי גם אהוד ידע על האזהרות,
אולם הוא החליט לבדוק את אמיתותן.
״עשיתי מעשה קונדס,״ סיפר הנער, חבוש
הכיפה, בבית־מישפט־ד,שליום, לשם הובא
לשם שיחרורו בערבות .״לקחתי צלוחית
רעל, הוספתי מעט דבש מד,כוורת, וטעמתי
ממנה טיפה. אחר־כך הגשתי צלוחית כזאת
לאברהם אוחיון, שעבר בסביבה עם הקבוצה
שלו.״
לא עברה שעה קלה, ואברהם אוחיון החל
מתפתל מכאבים באחד ממיסדרונות בית-
הספר. אחת המדריכות חשה אליו והעבירה
אותו, לאחד בדיקה קצרה על־ידי אחות
בית־הספר, לבית־החולים איכילוב בתל-
אביב.
אי־אפשר לאבחן: בבית-החולים
נתקלו הרופאים שבחדר־המיון בבעייה
קשה. מגרונו של אוחיון נפלטו הברות בל-
תי־ברורות, ומדי פעם היד, מאבד את
הכרתו. הרופאים ניצבו ליד מיטתו חסדי-
אונים. היה ברור להם כי מדובר בהרעלה.
אולם באיזה סוג הרעלה מדובר, לא ידעו.
משך שעות אחדות הוא נאנק והתפתל
בכאבים עזים. הרופאים החליטו להזעיק
רופא מומחה להרעלות. בארץ יש רק מומחה
אחד כזה, והוא מתגורר בחיפה. זהו
ד״ר עמיקם הרץ, המוכר כמומחה בינלאומי
לטיפול בהרעלות. באמצעות הטלפון
הועברו סימני המחלה מתל־אביב לרופא,
יותר מ־ 12 שעות אחרי שהובא אברהם
אוחיון לבית־החולים.
באמצעות סיפרי-רוקחות המצויים ברשותו,
איבחן ד״ר הרץ את סוג ההרעלה
— הרעלת אתיל דה־ברומיד, הידועה כקטלנית.
בין השאר גורם הרעל לעוויתות, הדומות
לעוויתות של חולי מחלת-ד,נפילה
בשעת התקף, להקאות ולסחרחורות עזות.
בשל מיעוט ד,מיקרים מסוג זה לא רכשו
הרופאים בארץ ניסיון בטיפול בד,רעלות
דומות.
בשעות לפנות־ערב של יומו השני בביתר,חולים,
לקד, אוחיון בהתקף־לב. הרופאים
לא הבינו תחילה את הסיבה ל-
התקף־הלב הפיתאומי, ומאוחר יותר הודו
כי מומחיותם והידע שלהם בטיפול בהר־עלות
מסוג זד, מועטים. כנגד התקף־הלב
הראשון נקטו הרופאים את הפעולות הרגילות.
אולם
כעבור שעה קלה אובחן אצל אברהם
התקף־לב נוסף. מייספר רופאים מומחים
בתחומים שונים, בבית־החולים איכי־לוב,
הובהלו אל מיטתו של אוחיון. דעתם
היתד, כי עקב ההרעלה חדלו כליותיו של
הנער לתפקד, ובכל פעם שריכוז השתן
בגופו גדל, גובר הלחץ על הכליות עד כדי
גרימת התקף־לב.
הברירה האחרונה, שנותרה בידי הרום־
איה, היתה לחברו לכלייד, מלאכותית.
ימי הסנקציות. אלא שבבית-החולים
איכילוב, כבשאר בתי־החולים בארץ, הפעילו
הרופאים באותם ימים, סנקציות. כתוצאה
מכך לא נמצא שם רופא-מומחה
שיוכל לחבר את אוחיון אל המכשיר ד-,
(המשך בענזוד )34
* שם בדוי.

העו ל ם הזה 2046

משוד החינוו וחתונות העניק ובנות
ר׳ והבקת הסוס ״הבננה השתווה־שמשרד־הפנים
אוסר את הסתתו

החסיד

יוסל׳ה, המגולם באופן
מיקצועי על־ידי מהנדס
המסרב להודהות בשמו והמעדיף להיקרא,
בסרט יוסל׳ה יוסלביץ׳ ,מציץ בסלייבוי.
דןומ דיי ת סדפם גיילן עיברית רא־
שונה מזה אלפיים שנה.״ זה מה
שהבטיח הבמאי־מפיק־תסריטאי־עורך בנימין
חיים, לכל מי שהתעניין — במשך
חמש השנים האחרונות — בגורל סירטו,
הבננה השחורה. שכן סרט זה לא זכה
במנת־גורלו של סרט רגיל. דומה שמשך
כל חמש השנים שבהן צולם ונערך, עברו
הסרט ויוצרי תלאות אין־ספור עד שזכה
הסרט, סוף־סוף, לפני כחודשיים, שיודפסו
עליו הכותרות ושאביו־מולידו יקום מעם
מכונת־העריכה ויאמר :״תם ונשלם. הסרט
מוכן.״
אולם, במהרה הסתבר כי בכך לא הגיע
הקץ לייסוריה של הבננה השחורה. יוצרה,
בנימין חיים, טוען כי המועצד,־לביקורת־סרטים־ומחזות
אינה מאשרת את סירטו,
התמים לכאורה, להקרנה לפני הציבור.
תחילתו של הסרט בתסריט שהגיש בנימין
חיים למועצה־לתרבות־ולאמנות, וב־מענק
בסך 180 אלף לירות שבו זכה מטעם
המועצה, כפרס על התסריט המקורי ביותר
שהוגש בשנת .1971

״ אתה תעשה
קולנוע \ ״
! ך נימין חיים, יליד הודו, הגיע
—י לניו־יורק בהיותו בן .16 את הקאר־יירה
האמריקאית שלו החל כמהנדס דווקא
אולם לדבריו, הסבתו המיקצועית נבעה
מתופעה מטאפיסית. יום אחד ישב, לטע
השוטרים
באים

מ מפפי
הב1ו 1ת
נתו, במישרדו שבאחד ממגרדי־השחקים
של מנהאטן, השקיף לרחוב וחש לפתע מין
תחושה מוזרה של אסיר בכלוב. הוא
קם, עזב ׳על־מנת שלא לשוב עוד. הוא
הלך אל התיאטרון. למד אצל הבמאי-
שחקן הישראלי היושב באמריקה, בנימין
צמח (המשתתף בסרט הבננה השחורה
בתפקיד במאי הדיבוק) ,למד פנטומימה
אצל מרסל מארסו בפאריס והיה חבר התיאטרון
החי. ושוב עשה הסבה: לקולנוע.
היתד, זו מאיה דארין, מי שנחשבת
כנביאת הקולנוע האוונגארדי שאמרה לו,
יום אחד :״אתה תעשה קולנוע.״ ובנימין
חיים מודה בכל פה כי גם בדבריה של
מאיה דארין ראה סימן מטאפיסי, כיוון
ש״היא היתד, מכשפה, ומשום כך הדגשתי
שהיא שליח והאמנתי בה,״ הוא אומר.
הוא יצר כעשרה סרטים קצרים, ואז
החליט לעלות ארצה, על־מנת לקדם את
תעשיית הקולנוע הישראלית.
ישראל האירה לו פנים. הוא זכה במענק
הנכבד. אולם ב־ 180 אלף הלירות לא היה
די כדי להגשים את חלומו לעשות סרט
באורך מלא. חסרו לו עוד כ־ 300 אלף
לירות כדי להתחיל ביום־ד,צילומים הראשון.
והוא הגה רעיון מקורי. הוא החל
מפיץ מניות בנות 200 לירות האחת, שהבטיחו
לבעליהן אחוז יחסי מריווחי־הסרט
העתיד להיות מצולם.
השחקנים בסרט שכולם, ללא יוצא מן
הכלל, אינם מיקצועיים, עבדו גם הם ללא
תמורה כספית, כשגם להם הובטח אחוז
(המשך בעמוד )34

אל אולם קולנוע רויאל בתל־אביב, שבו נערכה
ביום השישי האחרון הקרנת־חינס לכל המעוניין
של הבננה השחורה, וכותבים דו״ח לבנימין חייס (משמאל) על הקרנת סרט בלתי־חוקי.

בנימין חיים, שערך את
11ך ¥1
1י 1יי 1\ #1סירמו הבננה השחורה כשהוא
ניוון משך שנים מלחם ומים, טוען
כי הצנזורה הורסת אותו מבחינה כלכלית.

ך ן 1 !1׳¥ן || 1]1ן אף היא סצינת־עירום בסירטו של בנימין חייט.
*-נ 1ייג׳נית פיירמן׳(משמאל) מגלמת את דמותה של הרב־נית,
המדריכה את הכלה החסודה אורנה אולשן (מימין) לטבול במימי המיקווה ולהיטהר.
סכם בסרטים

לעניים, כך ניתן לכנות את סצינות־המין בסירטו של בנימין חיים. בתמונה
שוכבת הכלה אורנה אולשן על שפת הים, ויוסל׳ה החסיד חולץ לה שד.
ישראליים אחרים נראו כבר סצינות־עירום נועזות הרבה יותר.

סן ן | י ן 1י ן ץי!ן[ חיה נץ בת ה־ 18 מחיפה, המשתוקקת להשתתף בסרט
י כי טיבצע אנטבה ריתק אותה, איבדה את הכרתה ונתקפה
ייי י 11
היסטריה עקב הדוחק, הצעקות והאנדרלמוסיה ששררו במיסדרונות בניין הנוישרדים
של חברת סירטי נוח ברחוב אלנבי. בתמונה למעלה משמאל: הבאלאגאן הנורא חוגג.

^ י שלא ראה את הפשיטה על מיש•
רדי חברת סירטי נוח ביום הראשון
האחרון, לא ראה פשיטה מימיו. אפילו
קבלת־הפנים לחטופי אנטבה, שהתקיימה
לפני חודשים אחדים, לאחר חילוצם החווירה
לעומת ההיסטריה, הדוחק, המחנק
והאנדרלמוסיה ששררו במיסדרונות מיש־רדי
החברה, ברחוב אלנבי בתל-אביב,
לשם הוזמנו כל אלה שנענו למודעתו
של מנחם גולן. המודעה הזמינה את ה־מעויניינים
להשתתף בסירטו על מיבצע
אנטבה בתפקידי ניצבים, לבוא לראיון עם

הרחוק־רחוק היה שחקן מיקצועי. הוא
נתגלה ככבד-שמיעה וכדובר חמש שפות,
סיפר שיש לו כבר נינים והסכים לעשות
כל מה שיגידו לו, ובלבד שיינתן לו
לשחק, לפחות עוד פעם אחת.
החיילת שושנה ביטון כמעט שפרצה
בבכי, כאשר הסתבר לה כי לא תוכל
להשתתף בסרט, כיוון שמנחם גולן אינו
מחבל בבטחון המדינה באופן עקרוני, ואינו
גוזל מצה״ל את חייליו אפילו על חשבון
החופשה הרגילה שלהם.

ך \ 11י ך 1ליאון מיזרחי בן ה־ ,75 סבא לחמישה נינים,
1111111י 11
4 11י 14 4 |# 111י י * י יי• החליט כי לעת בלותו תהיה לו עדנה ויהפוך
לשחקן־קולנוע. הביא עימו קטע־עיתונות שהעיד כי בצעירותו היה שחקן. למטה: אסיה
ומתיאס נמנוף הם שני פנסיונרים קשישים שבאו לנסות להגשים את חלום נעוריהם.

1אם ותינוקה

ן עם תינוקה בן השנה. הילד המבוהל פרץ
| בבכי היסטרי ולא נרגע אלא לאחר שאמו
8שוכנעה לקחתו הביתה, ולשוב בלעדיו.

הבמאי, ולנסות את מזלם.
הם הגיעו מכל חלקי הארץ — מאילת
שבדרום ועד לקריית־שמזנה שבצפון, ומכל
שכבות הציבור. נשים, גברים וטף
הצטופפו בדוחק המחריד וחיכו לתורם,
ובהחלט לא בסבלנות.
מנחם גולן עצמו לא טרח להיפגש
בכבודדובעצמו עם עמך ישראל השואף
לזוהר, שאיים לכבוש את מישרדיו. הוא
ישב סגור ומסוגר באחד ממלונזת־הפאר
של תל־אביב, ועסק בהשלמת התסריט
לגירסתו־שלו על מיבצע-יונתן. תחתיו
ריאיין את המועמדים עוזר־הבמאי החביב,
גד לוי, ששני גברתנים הועמדו לרשותו
על־מנת לשמור על הסדר. ללא־הועיל.
שעה שגד לוי ריאיין את המועמדים,
וסיווג אותם לתפקידי חטופים, בני מיש־פחות
החטופים ומקבלי־פניהם, התחוללה
במיסדרונות מהומה רבתי. ליאון מיזרחי בן
ה־ 75 כמעט שנדרס למוות על־ידי המועמדים,
שלא הצטיינו דווקא במילוי מיצוות
״והדרת פני זקן״ .ליאון הישיש נופף
בידו עיתון מצהיב בשפה הצרפתית, ובו
כתבה המעידה כאלף עדים כי בעבר

ב חורו ת
התעלפו

** ן המיסדרדן בקעו לפתע זעקו-
י• תיהם של זוג אנשים מבוגרים, אסיה

הם באו לשמש בניצנים בסרט -ובגעט שהוצאו באלונקות

דלת חדר הראיונות שמסביבו מתחוללת
מהומה .״כולם פה חיות,״ אמר ויצא.

היסטריה המונית 2

משולחת כל רסן, לא התחשבו בילדים, בנכים ובזקנים, רמסו
אלה את אלה, דחקו ונדחקו וצווחו בקולי־קולות. כדי להרגיעם
הוזמן למקום איש התפקידים־המיוחדים בקולנוע, אלפרד גרשוני
הגברתן, ורק בזכות התערבותו והתערבותם של איש יחסי־הציבור
שיש קולר, והתפאורן קולי סנדר, הצליחו להרגיע את הרוחות.

סירטי נוח ביום שבו הוזמנו אנשים להציג את מועמדותם לתפקידי
ניצבים, בסירטו של מנחם גולן על מיבצע־יונתן. ההמונים בני
כל הגילים שנדחסו במיסדרונות הבניין נהגו בפראות ובגסות

אין בעיות, יש לי מישפחה! גם הילדים
יהיו בסדר, רק תסדר.לי להשתתף בסרט.
תאמין לי, לא תתחרט. אני מבינה באמנות,
אני יכולה גם לעזור בתיפאורה. אני מוכנה
לעשות הכל, העיקר לצאת קצת מהבית.״
מצחיק־מצחיק, אבל בעצם עצוב מאד.
כי מה שהתרחש במישרדי חברת סירטי
נוח ביום הראשון אחר־הצהריים לבדו,
ניתן היה לעשות סרט, שהיה זוכה לבטח
בכינוי טראגי־קומי. ובצדק.

ומתיאס נמנוף, שהנוער דחף ורמס אותם
ללא כל התחשבות. גד לוי הצליח לחלצם,
בקושי רב, ולהכניסם אל אולם ההקרנה.
אילמלא חילץ אותם ברגע האחרון, היו
לבטח נירמסים ברגלי ההמון. כשהגיעו
לתוך אולם־ההקרנה, בשארית כוחותיהם,
סיפרו כי הם פנסיונרים ויש להם חמישה
נכדים.
אחת הדמויות הפאתטיות ביותר בין
המועמדים היתד. ג׳וסטין אגילסטון, שהגיעה
מנצרת־עילית. אולי במקום־מגזריה לא
היה משהו מייוחד, בהתחשב בכך שאנשים
הגיעו גם מאילת. אלא שגץ סטין לא
הגיעה לתל-אביב סתם כך. היא באה
על קביים. שלוש שעות רצופות עמדה
בתור, מבלי שאיש יטרח לעזור לאשה
הנכה. לדבריה :״שם, בחוץ, לא הייתי
זקוקה לקביים, כיוון שממילא לא היה
לי סיכוי ליפול. אנשים פשוט נשענו עלי
ואני נשענתי חזרה, כמו בתוך קופסת־סרדינים.״
ג׳וסטין החזיקה גם היא במיס־מך
המעיד על עברה התיאטרלי: כתבה

! 1** 111 * 1 * 11י שבחבורה, שרית
המתינה
1 ^ 11י —1י י איטר,
שלוש שעות בתיקונה לקבל אולי תפקיד
של ניצבת. צילומים: שדמה סתר.

הילדים

יוסי ויהודה, בני הש־לוש־עשרה,
הגיעו להשתתף
בסרן ו כדי ללמוד על,בשרם מה,
בעצם, קרה באנטבה .״זה מעניין אותנו.״

משנת 1924 המעידה כי היתד. שחקנית,
בארץ־מוצאה אוסטרליה.
לרשימת הטיפוסים השונים והמשונים
שפקדו את: מישרדיו של מנחם
גולן אין סוף. אולם בין הדמויות החריגות
ביותר ניתן היה לציין, ללא ספק, את
זו של אביבה אנגל, שבאה עם בתה בת
השלוש, מיכל, באופן מייוחד, כשכרסה
בן שיניה. בבית, בנהריה, השאירה את
בעלה ואת שני ילדיה האחרים. היא אמרה
לגד לוי:
״יש לי עבר תיאטרלי בן שלוש שנים,
׳ושיחקתי לפחות בשמונה סרטים זרים.
אל תראה אותי ככה בהריון, בומבה. בתור
אחת החטופות, המצב שלי יכול לעורר
אהדה. אין בעיות ! זה שאני נשואה לא
צריך להפריע, אני יכולה להשתתף בסרט
בתור מישפחה עם כל הילדים! לא. בעלי
לא מתנגד. לא איכפת לו, הוא אדיש.
״איפה אני אהיה בתל-אביב? אל תדאג,

בתו של המדען

איימי שוורץ, יפהפייה אמריקאית בת , 16 בתו של
מדען ממכון וייצמן, הצליחה להתפלח ולהיכנס
לראיון כמעט ללא כל שהייה בתור. איימי סיפרה כי חלום־חייה הוא להיות כוכבת־קולנוע,
בכל מחיר. האידיאל הקולנועי שלה הוא השחקנית קאנדיס ברגן. בסרט טל
מיבצע אנטבה שהסרטתו תתחיל בקרוב, היא מוכנה לעשות כל דבר שיבקשו ממנה.

בכוח־ההרגל — כן
כוח־האהבה: שניהם
מושכים אותך לפסים
בהם התרגלת ללכת,
בעבר, גם שעה ששברת
את הראש בנתיבות
הללו עצמם. במילים
ו 2במרס -
אחרות: אתה עלול
20באפ רי ל
להיכנס לאהבה בלתי״
נוחה — ולהיכנס
אליה עם הראש והרגליים. זיכרי שהאיש
שנפגש בדרכך אינו כפי שאת רואה
אותו — זאת אומרת, אם את בכלל
מסוגלת לחשוב. לבשי אדום או ורוד.

אלתיתפסי לדאגה
ולמצב רוח כשתבחיני
ביום רביעי בגוון החיוור
המרחף על פניך
וברגישות המחרה שאת
חשה כלפי הסובב אותך.
דעי לך שהרגשה
זו תחלוף מהר. נסי
ליהנות מהרגשה זו,
ו 1 2נאפ רי ל -
סונ בלו אי
__ אך שילטי בעצמך ואל
תתני לאיש לנצל את
ריגשותיך האמהיים השום נים חום ואהבה.
אס היכרותכם קצרה, דחי לכמה ימים את
החלטתך בקביעת יחסך האמיתי אליו, למרות
שהכל ברור לך ואת רוצה בו.

שווו

האישי שלך הקסם יסייע לך להיחלץ. ממצב
מביך. הדימיון
הפורה בו חנן אותך
מזלך עלול להיראות
בעיני אנשים מסויי־מים
כהפרזה בתפיסת
המציאות. עליך
להישמר מלהיות אכזר
כלפי אחד האנשים
הקרובים אליך ביותר.
אכזבה ריגשית תימוג ותיראה שונה.

מבופפי הבננות ^ 86

אס אתה פקיד או עובד כפיים — היזהר
מאנשים הנראים לך כחברים כב־יכול,
בייחוד בימים
ד׳ עד ר. אם אתה
מסובך עם החוק —
זהו שבוע רע מאוד
לתלים החלטות מיש־פטיות.
מצד שני, אם
אתה שוקל רומאן —
אל תפחד. קודם כל,
23בספטמבר ־
הוא לא יהיה רציני.
22 זנ או ק טו ב ר
ושנית, הוא יהיה נעים
ומלא הפתעות. בת
מאזניים: נסי לא להיות עיקשת מדי.

(המעך מעמוד )31
מסויים מדיווחי הסרט.
לפני כחודשיים סיים סוף־סוף את עריכת
הסרט, והוא מספר :״ארבעת שנות
הלידה עברו, והילד נולד. את הרגשתי,
קשה לתאר במילים. היו רגעים שבהם
לא האמנתי שאראה את הסרט הזה גמור.
״מייד כשנסתיימה העריכה, נסעתי
לארגן הפצה בחו״ל. הגעתי כבר להסכם
עם שני בתי-קולנוע בפארים ובניו־יורק,
והסרט יוקרן בו־זמנית בשתי הערים
בחודש דצמבר.
״חזרתי ארצה, והגשתי את הסרט למו־עצה-לביקורת־סרטים־ומחזות.
כעבור יומיים
הודיעו לי, טלפונית, שהסרט אינו
מקבל רשיון־הקרנה, מבלי שינמקו כלל
את הסיבות. התקשרתי עם מרכז המועצה,
יוסי בן־שמואל, והוא אמר לי שאת הסרט
ראתה ועדת־מישנה, ושעכשיו צריכה לראות
אותו המועצה עצמה.
״בינתיים סידרתי הקרנה ליום השישי
בשבוע שעבר, בקולנוע רויאל בתל־אביב.
״באמצע ההקרנה הגיעה המשטרה, רשמו
לי דו״ח וכתבו עליו ״הקרנת סרט בלתי־חוקי.״
כשביקשו שאחתום, סרבתי. אמרתי
לשוטרים :״אני לא עשיתי שום דבר
בלתי־חוקי, אני עשיתי סרט.״ שוטר אחד,
בעל מיבטא רוסי בולט, צעק עלי ועל
בעל בית־הקולנוע ובנו :״אתם באים מאמריקה
לעשות פה כסף?!״ בנו של בעל
בעל בית־הקולנוע, בחור שנפצע קשה בחווה
הסינית במילחמה והוא נכה־צה״ל,
התנפל עליו ואמר לו :״איפה היית אתה
במילחמה? במוסקבה?״ השוטר נכלם, וביקש
סליחה. מאוחר יותר נכנסו השוטרים
עצמם לראות את הסרט.
״ההקרנה עברה בשלום, ובינתיים אני
מנסה לשכנע את המועצה לתת לי להקרין
את הסרט. כי אם הוא ייפסל סופית אני
אבוד. ייגרם לי נזק כלכלי עצום. אני חייב
חצי־מיליון לירות לגורמים פרטיים, ל-
מישרד־המיסחר־והתעשייה, לחברים, לצוות
השחקנים, לבעלי־המניות, לאבא שלי, ל אחים
שלי, לכל העולם.״

ימים קשים, אד טובים עוברים עליך.
אתה יודע זאת, אבל
אינך מסוגל עדיין לה עריך
את מלוא־המא-
מץ הדרוש ממך. משום
כך, פזר את האחריות
ואת העבודה על-פני
כל ימות-השבוע. מכתב
ממרחקים שכה
ציפית לו אכן יגיע
__ ובוודאי ישפר את מצבך
הכלכלי ובעקבות
זה יגברו סיכוייך לנסוע לחו״ל.

למרות העובדה שאסור לך לסמוך על
אלה המציעים לך הצעות
מפתות, השבוע
יתחיל תהליך. שיקום
כלכלי, לאלה מכם שהיו
׳שקועים בצרות
כספיות רציניות. בייחוד
טוב סוף השבוע
ובמיוחד יום ה׳ .יום ו׳
23במבמבי ־
אינו מתאים לרומנטי20
בד^רזבו־קה
יש בו יותר מדי
השפעות עוינות. אך
תוכל להמר על מוצאי־שבת בשטח האהבה,

תאוחיס

11110

המזלות דווקא לא
חיוביים, אבל כוחותיך
האישיים כה עצומים,
בגלל צירופם של שתי
פלטות שחוסות עליך,
שאם תתאמץ ותשקיף
על העבר ועל העתיד
בעין רגועה תתגבר על
כל מיכשול. אל תא מיני
לו: הוא התכוון
למשהו אחר לגמרי, כסף אחר לגמרי. למשהו ואת
בא — ואתה מפסיד אותו שוב,
בגלל שגיאתו חסרת הזדון של ידידן
הקרוב ביותר. על תטיל בו אשם.

במישור חיי האהבה
שלך, בתולה, יחולו
שינויים מרעישים. אל
תידחי בגסות את מחז־רך
הנלהב, למרות שאינך
חשה כלפיו כל
משיכה. תני לזמן לעשות
את שלו; או ש־
2 7ב או גו ס ט -הרגשתך תשתנה בכל
.22בספ סיו ב ר
זאת, או שהוא יתייאש
ממך. בן בתולה, למרות
אופי יך הנוח, אתה נוטה להתפרצויות.

]11111ו!

מחזור העיסוקים החרש
מתחיל ברגל ימין. קח
עצמך בידיים; תימנע
מחולמנות־יתר ומדיכאון
חסר־תכלית —
ותמצא שאתה יוצא בהדרגה.
מן הבוץ, אף
מבלי שתצטרך לקבל
החלטות גורליות כל־זן;
ביוני -
שהן. הפגישה אליה נ>ו־

ביולי

ספת, תתקיים, אך תת׳י

אכזב. לעומת זאת צפה למיפנה רומאנטי.

כולם עבדו
ב ה תנדבו ת

הזעזוע שעברת נותן עדיין את אותותיו.
לא די לחשוב על מה
שהמצב עושה לך —
אלא גם לעשות משהו
כדי לשנותו. זכרי שאת
יכולה ליפול בפח, בייחוד
עם בן מזל אריה.
אל תהססי לנתק
את הקשר לפני שיהיה
לך מאוחר מדי.
! 2בדצמבר
19 בינו א ר
__ בגד בצבע זהוב ירומם
את מצב-רוחך.

נוי

פלירט לא־מחייב, או רומן אהבהבים קצר
המרגש, צפוי לך, בת דלי, לקראת סוף
השבוע, או בתחילת השבוע
הבא. השותף לפלירט
או לרומן יהיה
גבר אשר ראית. בו עד
כת רק ידיד ותו־לא,
ואשר בתקופת־ליבלוב־האהבה
שלכם נידמה
יהיה לך שזהו האביר־על־הסוס־הלבן
לו את
20 בינו א ר ־
ממתינה כל הישנים. ב18ב
פ ב רו א ר
שטח העסקים — אין
חדש. ההצעה שקיבלת משונה, אך הפר־טיס
הכלולים בה הס נכונים ומדוייקיס.

השבוע עליך לשים קץ לבטלנות ! כמה
זמן תוכל עוד לשבת ולחלום בהקיץ !
ומבלי לעשות אפילו
את אותם דברים המוגשים
לך על מגש ה־כסף?
זהו שבוע מצויין
לתיכנון לטווח קצר
ובינוני ; בעוד שבו-
עיים־שלושה תוכל לעבור
למעשים, ובקצב
נמרץ ובלתי״רגיל. הק19ב
פביואר -
?0במרס
פד על סילוק כל ה־מיכשולים
מן הדרך.

וניס

ך* אמת ני תנ ת דיאמר, כי קשה לה-
ו 1בין מה טעם מצאה הצנזורה לפסול
את הסרט. על טיבו האמנותי של הסרט
יעידו המבקרים, אולם מן ־ הנראה לעין
אין בו עירום יותר מאשר בכל סרט
ישראלי אחר, להוציא את אבר־המין של
הגיבור, אברהם, הנראה על המסך משך
שניות ספורות, וגם זה ב״לונג שוט״.
הסרט עצמו הוא בליל של עלילה בתוך
עלילה. יש בו בחור אמריקאי הבורח מהוריו
(שחקן־הכדורסל אריק מנקין) ,המתגלה
כבעל תכונות מיניות חריגות עד־כדי־כך
שהוא נאנס על־ידי חברות הקיבוץ
שבו הוא עובד כמתנדב. יש שם צעיר בן
למישפחת חרדים ירושלמית שדבק בו הדיבוק
והוא הפך היפי (דני קונורטי, סטודנט
באוניברסיטה) .הוא מתאהב בפנינה
מנקין(רעייתו של אריק בחיים) ,שגם היא
אחוזת דיבוק ורוצה להיות שחקנית רחמי
נא-ליצלן. וישנו זוג, צעיר וצעירה ערביים,
המגולמים על־ידי שחקנים ערביים,
החושקים זה בזה אך נתקלים בהתנגדות
ההורים. וישנו יוסל׳ה החסיד, המגולם על־ידי
מהנדס, המסרב לגלות את שמו האמיתי
ולכן מופיע שמו בכותרות כיוסליה
יוסלביץ /וישנה הכלה השמנה אורנה אור־שן,
שמישמניה הם אחת התופעות המצחיקות
ביותר בסרט. החוט המקשר את
כל הסרט הוא הדיבוק, המשתולל בכל.
עדיין לא בדור מדוע, ואם בכלל,
נפסל הסרט להקרנה. יוסי בן־׳שמואל,
מרכז המועצה, טוען :״הבמאי בנימין חיים
לא קיבל שום מיכתב ושום הודעה ריש־מית
על כך שסירטו כאילו נפסל על־ידי
המועצה. את הסרט ראתה ועדת־מישנה
בת שלושה חברים, ואני מסרב לנקוב
בשמם על־מנת שלא יהיו נתונים ללחץ
ולהשפעות. אינני יודע מדוע החליט בנימין
חיים כי סירטו נפסל להקרנה.
״בשלב זה עדיין לא הוקרן הסרט בפני
המועצה, ולא הוחלט מה יהיה גורלו.
בינתיים אסרנו על בנימין חיים את ההקרנה
בקולנוע רויאל, כיוון שהסרט עדיין
לא אושר להקרנה. בימים אלה תשב המועצה
ותחליט אם הסרט ראוי להיות מוקרן.״
ולבנימין חיים, שהשקיע בסרט ארבע
משנות חייו, הרבה חלומות ואהבה, אמון
של ידידים וגם זרים וכסף רב — לא
נותר אלא להמתין לגזר־הדין של המועצה
הממונה — לשבט או לחסד.

במדינה
(המשך מעמוד )30
יחידי שעדיין מסוגל היה להציל את חייו.
שעות אחדות לאחר מותו של אברהם
אוחיון כבר הוקמו כמה ועדות־חקידה.
ועדה אחת התמנתה מטעם שר־החינוך-
והתרבות, אהרון ידלין, על־יפי בקשתו של
גירעון כץ, מנהל מיקווה ישראל. הוועדה
חוקרת את נסיבות המוות, במקביל לחקירת
המישטרה. אולם אף ועדת־חקירה אחת לא
הוקמה על־ימנת לבדוק כיצד טיפלו באו־חיון
ב׳בית־החולים. כי למעשה, נפטר או חיון
מהתקף־לב, ולא באופן ישיר מן ההרעלה.
התירוצים
הרישמיים. בינתיים הספיקה
הנהלת מיקווה ישראל לפרסם הו־דעת־תירוץ
רישמית. בהודעה נטען כי
אוחיון נעדר מבית־הספר בשעה שקבוצתו
קיבלה הדרכה בנושא הרעלים המסוכנים,
ביניהם הרעל שגרם למותו .״אוחיון זומן
באותו יום ללישכת־הגיוס, ולא ידע מהם
אמצעי־הזהירות ישיש לנקוט •בשעת העבודה
בכוות,״ הסביר המנהל .״למחרת הוא
יצא לעבודה יחד עם שאר תלמידי כיתתו,
אלא שהוא לא היה מצוייד במידע החיוני,
ובהוראות שנמסרו לכיתה בזמן היעדרו.״
הודעה זו אינה מדוייקת. על־פי הודאות
מישרד החינוך יש להעביר כמה שעורי-
הדרכה בנושא הרעלים בכל שנת־לימודים.
גם אוחיון וגם אהוד היו תלמידי השנה השלישית
בבית־הספר, בכיתה השביעית.
נוסף על כך העלו הורי הנפטר את ההשערה,
כי ייתכן שכלל לא הועברו ב-
מיקווה ישראל שעורי־הדרנה בנושאי רע לים׳
וזהו, לדיבריהם, מחדל חמור.
ד״ר שיבולת. ,מן המחלקה הפנימית של
בית־התולים איכילוב, שהיתר. אחראית ל טיפול
באויחיון, מיהר גם הוא לפרסם הכחשה
:״לא היו שום אי-בהירויות ביחס
לרעל -שממנו טעם הנפטר. מבית־הספר
קיבלנו תוך זמן קצר שקית מקורית עט
הרעל המקורי, ועל סמך זאת קבענו את
דרכי הטיפול המתאים. אך מצבו היה כבר
חמור מדי.״
רפואה הקרן השניה שד קופ״ח
רשימות המבריאים
ממעם קופת־חודים
ג סגרו ת עור לפגי פ תי ח תן

בשבועות האחרונים עילתה לכותרות קרן
סודיות של קופת־חולים (העולם הזה .)2045
אולם מסתבר שאין זו הקרן הסודית
היחידה והראשונה במוסד ההסתדרותי הגדול
במדינה. עובדה זו לא היתד. ידועה
לשוטרים, שפרצו ביום השני בשבוע שעבר
לתוך בניין קופת־חולים שבמרכז העיר
רחובות.
מחכים מחמ ש כבוקר. השוטרים
הוזעקו לבניין קופת־חוליס אחרי שנתקבלה
קריאד,־לעזרה טלפונית :״אנשים
כאן משתוללים והורסים!״ הודיעה אחת
הפקידות בקופת־חולים.
״מחמש בבוקר אנחנו כבר יושבים ליד
בניין הקופה,״ סיפרה דבורה לב .״התור
הגדול היה של אנשים, שרצו להירשם כדי
שיוכלו בשנה הבאה לצאת למשך שבוע
באחד מבתי־ההבראה של קופת־חוליס.״
מסתבר כי קופת־חולים, המחזיקה בבתי-
הבראה אחדים ברחבי הארץ, מעניקה את
שירותיה לחבריה בלבד, ובמחיר מוזל. אולם
הכוונה היא, כנראה, רק לחברים אישיים
מאד. שכן ,״בשמונה בבוקר הגיעה
הפקידה האחראית על רשימת המבריאים.
יום שני, היום שבו היה התור הארוך,
נועד להיות, על פי פירסומי קופת־חוליס,
היום הראשון להרשמה לבתי־ההבראה,״
סיפרה דבורה, אשד. נשואה, שהצהירה כי
במשך עשר שנות חברותה בקופת־חולים
עדיין ילא השתמשה מעולם בשירותי בתי-
ההבראה שמעמידה הקופה לרשות חבריה.
״זה לא מפני שלא רציתי,״ מודה דבו רה
,״אבל יתמיד הגעתי מאוחר. עד שהתברר
לי, באמצעות ידידים, דבר מעניין.
מי שזוכה במקומות המוגבלים שמוקצבים
לבתי־ההבראה ההסתדרותיים, הם שני סוגים
של אנשים: החשובים׳ והמקורבים יותר
לאנשים המתאימים, אשר רישומם נעשה
דרך הטלפון, עוד לפני שהרשימות הוצאו
בכלל לקהל הרחב, והאנשים הקטנים שאינם
מקורבים לאף אחד ואין לה פרוטקציה.
״אנשים אלה, כך נאמר לי במפורש,
(המשך בעמוד )37
העול ם הז ה 2045

הל דג צעד, אכל ומתייפח, אחד
\ /ארונו של הרב הראר, רבה הראשי
של העיר בוסקירה אשר בדרום מארוקו.
בבית־הקברות היהודי שבפרברי העיר,
הוכנה חלקת־קבר מכובדת לרב הנערץ.
אולם בעוד הארון מורד לקבר על־ידי
הקברנים, והרב דויד עראמה, תלמידו ויורשו
של הרב הראר עומד לשאת הספד
ארור, פרץ מבין הקהל- ,שהקיף את הקבר,
ילד צעיר וצנום מיהר לרדת אל הקבר,
לפתוח את הארון ולחבק את הגווייה שב־תוכו.
לקהל
היה מוכר הילד בן ה־ 7כיוסף
ג׳ורג׳ ,בנו של הרב, ובעוד הקברנים מנסים
למשוך אותו מעל הגווייה, החל פתאום
מתרחש לעיניהם נם, שעליו עוד
דובר ימים רבים בעיר בוסקירה, שמרבית
תושביה היו יהודים.
הגווייה, גופתו של הרב, החלה מגלה
סימני־חיים. תחילה נעו הידיים אנה־והנה.
אחר־כך, בעזרת יוסף ג׳ורג׳ הקטן, קם
הרב ויצא מקיברו. הרב הראר הוסיף לחיות
ע*שרים שנים נוספות, לאחר המישתה
•שנערך בעיר כל אותו הלילה.

״פרופסור־ יוסף
הורי, שטען כי היה

ועץ מוכי מרוקו
הציג את מועמדותו
בועוימה עדתית
וכנסת השביעית
כך, לפחות על־פי דבריו־שלו, נתגלה
כוחו הנבואי של יוסף ג׳ורג׳ הררי או. כפי
שהוא מוכר יותר כיום. פרופסור הררי.
האם סיפור זה הוא שקר? אץ ספק כי
תשובה מוחלטת על כך לא תתקבל לעולם.
אולם אין גם ספק כי פרופסור הררי יספר
את סיפורו זה, בפעם המי־יודע־כמה.
בפני בית המישפט המחוזי בתל־אביב בסוף
חודש זה.
שכן, פרופסור הררי, מתיר האסורים,
הנביא ובעל הכוחות העליונים, מואשם
בשמונה מיקרים לפחות של מעשי־מירמה
ומעשים מגונים בגברים ונשים שבאו לק בל
ממנו טיפול מסוג אחר לגמרי ב״מכון
סוד ההצלחה לשיפור המצב הכלכלי, חיסול
תסביכים וגילוי העתיד דרך אסטרולוגיה,״
השם הארוך שהעניק למכון שפתח ברחוב
אילת במרכז חולון לפני כחמש-עשרה
שנים.

הדוגמנית גגבה
רגע מיליון
שך שנים רכות, מאז עלה ארצה
ממארוקו, נהג הררי להציג עצמו כני
ביא־החצר לשעבר של מלכי מארוקו, מוח מר
החמישי וחסן השני. הגבר השמן, קטן־
הקומה והממושקף, טוען כי הוא ניחן נ־כוח־הרגשה
מגנטי, אשר קולט מחשבות
אדם וידיעות מן החלל.
רבים, כך הסתבר, האמינו לסיפוריו.
כרטיסי־הביקור שלו הגיעו גם לחוגים,
שלא האמינו מעולם בכוחות מסוג הכוחות
שהתיימר הפרופסור הררי להציג. על־גבי
אותם כרטיסי־ביקור ציין הררי רק אחדים
מתאריו: חבר אגודת הרפואה החופשית
בצרפת, חבר אירגון הסופרים של
צרפת, נגיד ונציג -של המיסדר הבינלאומי
של המערך האנושי, מדופלם מטעם הא־קדמיודלמדעים,
מדעי־הרוח ואמנויות מ קליפורניה.
חבר־כבוד של המוסד האוניברסיטאי
האקדמי הרוחבי האיטלקי, קונסול
בישראל של אורדיניס, קארדוי, רומא, איטליה,
חבר אגודת האסטרולוגיה בפאריס
ועוד תארים ואותות כבוד, שאיש לא
טרח לתהות על קנקנם או לבדוק את
תוכנם האמיתי.
לא בדיוק איש. לפני כתישעה חודשים
החליטה עיתונאית צעירה, סמדר שיר, לבדוק
את דרך טיפוליו -של פרופסור הררי
על גופה־שלה. סמדר שיר, שהיתר, באותה
תקופה כתבת בעיתון־נשים, התחזתה באשה
נשואה והלכה אל מירפאתו -של
פרופסור הררי .״עליתי לשם לרגל,״ נזכרת
סמדר ,״כי האווירה במקום היתה
כמו של בית־מיקדש.״

כעבור שעה ארוכה של המתנה נתקבלה
סמדר אצל הפרופסור, והיא מספרת:
״ליד שולחן גדול במרכז חדרו ישבתי,
והתחלתי לענות על שאלות שהמטיר עלי
הררי. סיפרתו לו •שבעלי ואני לא מסתדרים
ביחד, ושיש לי מישהו אחר שרוצה
לקחת אותי לא-שה, אבל בעלי מסרב לתת
לי גט.
״בעיקר הוא התעניין בחיי־המץ שלי
ושל בעלי, איזו תנוחה אהובה עלי, האם
אני מגיעה לסיפוק מיני וממש חדר בשאלותיו
לעומק מיטתי.
״אחר־כך, תוך שהוא ממלמל מישפטים
לא־ברורים, בערבית או בארמית, הושיב
אותי על דרגש קטן באחת מפינות הח דר.
הוא־עצמו התיישב מולי על דרגש
גבוה יותר, ישם את שתי ידיו על ראשי
לכופף אותו בין שתי רגליו, שהיו מפו שקות.
אחר־כך הוא עיסה קלות את ראשי
והמשיך למלמל כל מיני דברים. אחרי
דקות אחות הפסיק, ואמר שנמשיך בטיפול
הבא. הוא קבע לי תור, ואז גם
החלטנו שא-שלם לו בסוף כל הטיפולים.״
בפעם השנייה הגיעה סמדר אל פרופסור
הררי בלוויית צלם, והציגה עצמה
כעיתונאית .״הרגשתי שאם נמשיך להיפגש
הוא עלול להרחיק לכת עוד יותר,״
סיפרה סמדר המשמשת כמם כסופרת מעריב.
ואכן, היה לה על מה להתבסם. סמ דר
הגיעה אל הפרופסור בעיקבות שיחתה
עם צעירה נאה, דוגמנית־לשעבר בשם
יוספה הראל, שהיתה אז פקידה בחברת
מכנו דין. יוספה היתד, גם זו שגרמה
בעקיפין למישפטו של הררי.

עתה ח1א
עומד לוין באשמת
מעשי־מיומה,
גניבת מיליונים ואתס

לשחות שהאמינו נ׳
ם מון בו נוח מאגי
יוספה הראל הגיעה אל הפרופסור הררי,
כמרבית לקוחותיו, ברגע של ייאוש בחייה,
וביק-שה את עזרתו כדי להתגרש מבעלה
שסירב לתת לה גט. אולם לאחר הטיפול;
שקיבלה במכונו של הררי, החלה סובלת
מלחץ של כאבי־ראש בלתי״פוסקים. היא
פנתה לפסיכיאטר בבית־החולים על-שם
שיבא בתל־השומר, וזה קבע אבחנה של
פגיעה בתאי־המוח, שאינה ניתנת לריפוי.
בלית־ברירה, המשיכה.לבקר אצל הררי,
אולם סיפורה הגיעה לאוזניה של סמדר.
״אחרי שבדקתי את העניין וכתבתי כי
פרופסור הררי ואנשים מסוגו אינם מסוגלים,
לדעתי, ולדעת מומחים, לעזור בפתרון
שום בעייה, הוא החל מפרסם ב עיתונים
מודעות־השמצה עלי, כאילו מטרת
כתיבתי עליו היא לשם נקמה. הוא אף
איים בהגשת תביעת דיבה והוצאת שם רע,
אבל באופן מעשי, חוץ מהמודעות הענ קיות
בעיתונים, לא ע־שה כלום״.
בין השאר כתב פרופסור הררי במודעות
שפירסם :״כשהגעתי לארץ על־פי הדיבור,
והוכחתי נאמנותי והתנהגותי הטובה
בארץ, במשך 13 שנות שהוית בה. כתבתי
50 יצירות, עזרתי לכל מדוכא או קשה־יום.
הסתפקתי במועט, וקיבלתי מחיר זול
ביותר עבור טירחתי. לא חיללתי שבת.
הכיח ההורס — סמדר שיר ובת־בריתה —
יתנקם בי היות ולא נעניתי לבקשתן הז דונית,
לעזור להן להתגרש מבעליהן כבי כול,
ותהפוכנה אותי בכתבה מענק —
לגמד, מנביא עמים למכשף, ובקיצור —
ממיגדל מרומם לבאר עמוקה...
״מלך ידיד חיזר אחרי לחזור לסארוקו,
בהציעו לי מישרה מכובדת. סירבתי ...שלא
אשמש דוגמה שאחריה ייגררו אחרים אשר
העליתי עימי לארץ ...אבקש מכל ידידי,
בני עדתי ולקוחותי הרבים אשר עזרתי
להם בכל רחבי הארץ ...להביע כעסם ו חרון
אפם על העוול שנגרם לי, ועל
השקרים שטפלו עלי.״ הכותרת היתה ה-
מישפט :״אני קורא חמם על שקר משווע.״
אך מסתבר שאין זה מדוייק. פרופסור
הררי כן עשה, וכן המשיך בטי־פוליו,
שכללו בין השאר היפנוט הלקו חות
ומגע מיני עם לקוחות — נשים ואף
גברים. אולם איש לא התלונן. אצל מרבית
הלקוחות נוצרה-,כך מסתבר מכתב־

האישום, תלות נפשית בפרופסור, שאין
ספק כי הפעיל עליהם כוחות מסויימים
חוץ־טיבעיים.
מלקוחותיו גבה הררי סבומי-בסף גבוהים
ומדהימים. לקוח אחד סיפר כי נתן
לו כעשרים אלף לירות במשך כחצי-
שנה. אולם לשיא הגיעה דרישתו מלקו־חתו
הוותיקה, יוספה הראל.
לפני כחודש נעצרה יוספה, בת ה־,27
בחשד כי גנבה מן המישרד שבו עבדה
סכום של יותר מרבע־מיליון לירות. במהלך
חקירתה הודתה יוספה בזיוף מיס-
מכים ובלקיחת הכסף, אך סירבה בעקשנות
לספר לאן העבירה את הסכום הגדול,
שנלקח כולו במזומנים .״הוא יהרוג
אותי,״ מילמלה לפני חוקריה, שהבינו
כי הצעירה הגאה נתונה במשבר נפשי
קשה.
בסופו של דבר הוחלט לשחרר את
יוספה. המעקב שהוצב אחריה, גילה כי
היא נוסעת באוטובוס היישר אל נזכוך
ההצלחה של הררי. תחילה לא הובן הקשר
בינה לבין הרופא המהפנט המפורסם, אולם
חיפוש קצר במכונו של הררי גילה
לחוקרים מיכרד-.זהב, פשוטו־כמשמעו. בדירתו
נמצאו עשרות־אלפי לירות במזומנים•
המחאות בנקאיות בסכומים דומים
נתגלו במקומות־סתר שונים במכונו וב-
דירתו. חשבודהבנק שלו עצמו היה ממוצע
ולא גדול במיוחד, אולם חשבון־הבנק של
בנו בן העשר הכיל מאות אלפי לירות.
לאחר חקירה קצרה הסתבר, כי טיפול
כפול (שני ביקורים) אצל הפרופסור הר רי
עלה כשמונת אלפים לירות. תלוי,
כמובן, בסוג הבעייה ובטיב הטיפול. הדוגמנית׳
כך התבדר, העבירה את הכסף ש גנבה
להררי.
הטיפול המייוחד שהעניק לנשים צעירות
מבין לקוחותיו כלל מגע מיני, כבר
בפגישה השנייה או השלישית, בתואנה כי
״על״ידי העברת ניצוץ חשמלי מגופי לגופך
ניתן לבצע את הטיפול ביתר יעילות•״
הנשים, שתיו בדרדכלל מהופנטות,
לא סירבו, וגם אם סירבו לא זכרו לאחר
שהתעוררו מן ההיפנוזה כי שכבו עם
הפרופסור המכובד על ערימת המצעים.
שהיתה מונחת דרך־קבע בפינת חדר•

הטיפולים שלו.
הררי לא הסתפק רק באינוס נשים. צעיר,
שבא אליו לטיפול נגד אוננות ותסביכים
נפשיים, סיפר כי גם הוא הופנט ונאנס
על־ידי הררי.
״ידוע בעולם,״ סיפר פרופסור הררי
בראיון שהעניק לפני כשנה ,״שיש אנשים
שהאנרגיה שלהם חלשה ומפוזרת.
בדיקות רפואיות הוכיחו שהאנרגיה שלי
מרוכזת׳ ולכן אני יכול לעזור לאנשים
שהאנרגיה שלהם מפוזרת. בדרך של טל פתיה
והיפנוזה אני מעביר לחולה חלק
מן האנרגיה שלי, וכשאני נוגע בו בידי
מתרחש תהליך של הזדווגות, כשם שקורה
לזכר ונקבה. האנרגיה שאני מעביר
אליו עוזרת לו להתגבר על בעיותיו.״

מי הרג
א ת בן -בר ק הז
י־ אפשר לקבוע, אם הפרופסור
הררי אכן ניחן בתכונות על־טיבעיות
הדומות לתכונות שהציג בזמנו אורי גלר.
אולם נראה שהוא ניצל את כוחותיו, אם
הם אכן קיימים, בצורה פלילית, ועל כך
יישפט בבית־המישפט־המחוזי, בינתיים הוא
עצור, ולדבריו אין זו הפעם הראשונה.
״מהדי בן־ברקה וגנראל אופקיר, שהיו
מקורבים למלך מארוקו, קינאו בהצלחתי
כנביא־החצר של המלך, והאשימו אותי
בקבלת שוחד ובהוצאת דרכונים במיר־מה,״
סיפר פעם הררי, שב־ 1965 הגיש גם
את מועמדותו לכנסת ברשימה עדתית,
אך נכשל .״רק אחרי שהייתי כלוא שנה
תמימה במרתפי־העינויים, והפעלתי את
כוחי העל־טיבעי נגד שני האנשים החזקים
ביותר במארוקו, שוחררתי מהמעצר.
קיללתי גרמה לרציחתם של שני המעללים.״
פרשת
פרופסור יוסף דורג׳ הררי, שבינתיים
נטען כי כלל אינו פרופסור, תגיע
לסיומה בבית־המישפט. אולם בינתיים, כך
מספרים שכנים ברחוב אילת, שם היה גם
ביתו של הררי, מוסיפים הלקוחות לפקוד
את המכון׳ ומתאכזבים קשות לשמע הידי עות
על מעצרו.

הדרך לגיהמס
(המשך מעמוד )12
עליו. מילבד פרקליטו, ואולי אשתו, לא יידע איש מה אירע לו. יואילו אנשים רבים
אחרים, שלא נעצרו אלא נעדרים מסיבה אחרת, יימצאו את עצמם לפתע במרכז חרושת
זדונית של שמועות.

סננה :5חניה נחקיוה
ך ש לעניין זה עוד צד, הנשכח לעיתים קרובות.
התיקשורת ההמונית ממלאה תפקידים רבים, מהם אוטומטיים, שאף היא עצמה
אינה מודעת להם.
הנה מפרסם עיתון שפלוני נעצר כחשוד ברצח נערה בכביש באר־שבע, בשעה זו
וזו. אחד ממאות אלפי הקוראים נזכר לפתע: האם לא ראיתי אותו באותה שעה
באוטובוס לחיפה 1
והמיקרה ההפוך: מישהו רואה את התמונה ואומר ״רגע הדי את האיש הזה
ראיתי ליד מקום־הפשע!״

הפירטים מביא לא פעם למישטרה — וגם למערכות העיתונים —
מכול של מידע, גם נבון וגם דימיוני. ככל חקירה יבול שיתוף־הפעולה
של הציבור, הנובע מן הפירסום ככלי־התיקשורת, למלא תפקיד חשוב,
ולרוב מיקרי וכלתי־יזום לגמרי.
כל זה ייעלם כאשר ייגנזו השמות, והכל ייעטף במעטה עבה של אלמוניות.

סננה : 6השתקת בושות
ך באן אנחנו מגיעים למישור אחר לגמרי. לדעתי זהו המישור האמיתי המעניין
1את הגורמים המסתתרים מאחרי היוזמה התמימה לחוקק חוק של איסור פירסום.
עומד ׳להיווצר פאן מצב שהוא גם אבסורדי, וגם מנוגד מעיקרו לטובת הציבור.
נניח שמחר עומד העולם הזה לפתוח בחקירה מקיפה נגד אישיות בכירה במדינה,
החשודה במעשי-שחיתות בהיקף של מאות מיליוני לירות.

העיתון יחקור, ויתחיל לפרסם. כאותו רגע יהיה כידי השילטון
אמצעי פשוט ביותר לשים קץ לחקירה: הוא יעצור את האיש.

אם יתקיים החוק, לא יידע איש על דבר המעצר. החקירה העיתונאית תיחנק באיבה,
האיש יישב זמן־מה בשקט (מישהו ידאג שלא יסבול יותר מדי) ,ושלום על ישראל
ועל המימסד.
התירוץ לכך יהיה: בסדר, חקרתם, אבל ברגע שנפתחה חקירת המישטרה, נסתיים
תפקידכם.
אין טעות גדולה מזו. חקירת העולם הזה בפרשת אשר ידלין לא נפסקה ברגע
שהתחילה חקירת המישטרה. להיפך: בשלב זה הוסיף זרם המידע להגיע לעיתון, ואף
גבר. העיתון הוסיף לגלות, והגילויים עזרו למישטרה ודירבנו אותה. ניצב-סישנה
בנימין זיגל הכריז בבית־המישפט :״בכל מקום שהמישטרה מגיעה, מסתבר כי העולם
הזה היה שם לפניה.״
תפקיד העיתון הוא רצוף, והוא מלווה את תפקיד המישטרה, התביעה והמישפט
לכל אורך הדרך, עד לפסק־הדין הסופי — ואין הוא מסתיים גם שם.

התוצאה העיקרית של הצעתי־החוק, אם תתקבל, תהיה לחבל
בתפקיד זה, לעצור את גלגלי החקירה העיתונאית ולאפשר את החזרת
אותה אווירה של השתקה, קנונייה והעלמה, שהיתה קיימת בעבר, תוך
שיתוף־פעול הדוק כין המימסד המיפלגתי, עיתונאים מרכזיים ומוסדות

המישטרה והתביעה.
צירוף של נסיבות — ובכללן פעולת עיתון זד — .חיסלו אווירה זו, לפחות חלקית,
וכך נתאפשרה התחלה של תהליך טיהור והבראה. אם תתקבל הצעת־חוק זו, יתחיל
התהליך ההפוך: הורדת מסך־הברזל מחדש, להגנת המימסד ובני־תפנוקיו.

ייווצר מצב שהוא אבסורדי מעיקרו: עיתון ינהל חקירה נגד
פלוני, וזו תכה גלים כבל רחבי המדינה. לפתע ישתתק הפירסום. מרגע
מעצרו ועד להגשת בתב־־האישום נגדו, תשרור שתיקה רועמת. אחרי
הגשת כתב־האישום, יתחיל כל העניין מחדש.
זהו אבסורד על גבי אבסורד. מותר לפרסם את הבל — כל זמן
שאין ראיות מספיקות כדי לעצור את האיש. דווקא כרגע שתימצאנה
ראיות באלה, יידרש העיתון להפסיק את פירסום גילוייו.
נחזור לפרשת ידלין. העולם הזה פירסם מה שפירסם. גילוייו מכים
הציבור כולו מרותק, ועוקב בדריכות אחרי הגילויים. לפתע, בעיקבות
כתב העולם הזה למישטרה (אם תתקבל הצעת־החוק, איזה עיתונאי יגיש
כזאת, שתגזור עליו אלם?) נכנסת המישטרה לפעולה ועוצרת את
דממה. ידלין יוק.

גלים במדינה.
תלונה שהגיש
בעתיד תלונה
האיש. שקט.

סכנה : 7הוושת השמועות
^ ולס במציאות, ידלין לא יהיה בבחינת ״יוק״ .הטבע אינו סובל חלל ריק.
אני מנבא באן שאם תתקבל הצעת־החוק ותהפוך חוק המדינה,
לא יחזיק חוק זה מעמד כמציאות אפילו יום אחד.

העיתונים לא יפרו את החוק. הם פשוט יעקפו אותו.
עד יום מסויים ידברו העיתונים, באותיות של קידוש-לבנה על מעלליו של אשר
ידלין, ועל מהלך החקירה נגדו. למחרת היום ייעלם שימו של ידלין. אבל הכותרות
שיל קידוש־יהלבנה יישארו, ואף יגדלו. ייאמר כי ״מנכ״ל מסויים חשוד בגביית שוחד״.
״האיש הקטן מסרב לשתף פעולה עם חוקריו״ .״אחותו של העסקן הבכיר חשודה
בגניבת תמונות״.

ייתכן כי העיתונים אף ירוויחו ממצב זה. הם ימלאו שמות-צופן
מגרים, שילהיבו את דמיון הציבור.

הררי ושיר

העיתונאית סמדר שיר מקבלת טיפול מידיו של פרופסור
הררי, לפני כשנה, בזמן הכנת כתבת על מתיר־האסוריס.
בתמונה נראה חררי כשהוא מניח ידיו על ראשה של העיתונאית .״מאוחר יותר קירב
את ראשי אל בין רגליו המפושקות,״ סיפרה סמדר. הטיפול נערך במכודההצלחה בחולון.

מאחר שלא ייזכרו האנשים בשמם, יותר הרסן של האחריות העיתונאית. כתבים
ירשו לעצמם לקשט את האמת ׳ולהוסיף פרטים פיקאנטיים בלתי־בדוקים. מורא הוק-
לשון־הרע, המפחיד כיום את העיתונאים, ייעלם. מה שלא ניתן להיאמר על אשר
ידלין בשמו המפורש, ייאמר על ״המנכ״ל המסויים״ ,״העסקן הבכיר״ ,עלומי־השם.
כבר היו דברים מעולם. במילחמת ששת־הימים מלאה הארץ לפתע שמועות זדוניות,
כאילו נעצר השר המנוח ישראל ברזילי בעוון ריגול. הדברים הגיעו לכך שרבבות
ומאות-אלפים דיברו על כך בגלוי. יהיה צורך לתת לברזילי לדבר ברדיו, כדי להפריך
את השמועה, שאיש אינו יודע עד היום היכן צמחה ומדוע.
לפני כן נפוצה פעם שמועה כי כלתו של דויד בן־גוריון — אשה נחמדה וטובה
לכל הדיעות — נעצרה בעוון ריגול. עד שהעולם הזה חשף שמועות אלה והפריך
אותן, לא פסקו הרינונים. במיקרה אחר הפריך העולם הזה, באותה ציורה, מסע־שמועות
שהציף את כל הארץ באופן מיסתורי, כאילו נתפס טדי קולק במעילה.
כל זה יהיה כאין וכאפס לעומת מה שיתרחש אם תתקבל הצעת-חוק זו. תיפתח
אורגיה שיל שמועות, שתימשך שנים רביות. לא לחינם אמר ד״ר יהושע רוטנשטרייך
על הצעת־חוק זו :״חרושת שמועות תמצא קרקע פוריה לסיפורי-זוועה שלא היו.
יהיה זה אבסורד שאיו דוגמתו — הרכילות תחוג את יומה.״

גם מבחינה זד תשיג הצעת־החוק את היפך הגמור מן המטרה
המוצהרת של כעליה.
ככתבה הכאה בסדרה זו ינתח אורי אבנרי
את הדרכים לתיקון המצב הקיים מבלי לפגוע
בחופש העיתונות.
העו ל ם הז ה 2096

במדינה
(המשך מעמוד )34
כדאי להם להגיע ביום פתיחת הרשימה
לקופה ואז אולי יישאר להם מקום׳ וגם
אז לא בחודשים הטובים.״
״שיתפוצצו!״ .אולם באותו בוקר
נחבשת הממתינים הרבים כי הרשימה
סגורה .״היא נפתחה בשעה שמונה, ונסגרה
עוד באותה שעה,״ הודיעה הפקידה למטל־פנים,
שניסו בתמימותם להשיג מקום בעזרת
האמצעי היעיל ביותר לתיקשורת —
הטלפון.
אחדים מהממתינים פנו לדרכם, אולם
אחרים נשארו והחלו באים בדין־יודברים
עם הפקידה, שטענה בפניהם כל העת:
״אני לא יודעת כלום, אני רק מבצעת
הוראות.״
אחר־כך, לדיברי עדת־ראייה, החלה
הפקידה פשוט מספרת כי למעלה ממאה
המקומות, שהיו מוקצבים לחברי הסניף
הרחובותי, כבר הוזמנו מראש .״לאנשים
האלה כאב הלב במייוחד כשיצא מנהל*
הסניף ממישרדו הסמוך, יכשהתברר לו
במה מדובר אמר, :שיתפוצצו!׳ ונעלם
בחדרו,״ סיפרה דבורה.
האנשים, גברים ונשים, איבדו את ה

הלחץ שהופעל על דניאל. בין השאר
הוא ביקש לקבל טיפול רפואי, בגלל מחלת
קוצר־הנשימה שלו, אך הסוהרים לא שעו
לבקשותיו. הם המשיכו להחזיקו בבידוד
מוחלט וסירבו לשנות את תנאי־מאסרו.
הוא הגיש בקשה לעבור מכלא זה לכל
בית־סוהר אחר במדינה, והביע חשש ש עומדים
לחסלו, לאחר שהופצה שמועה
כי הוא, ועוד אסירים אחדים, היו עדים
לרציחתו של נגר. כך מצא עצמו במצב
שבו מצד אחד מופעל עליו לחץ מצד
הסוהרים להביאו להעיד, ומצד שני מאיימים
עליו האסירים שיחוסל אם ידבר.
האחריות על השר. דניאל בנימין
הגיע לכלא שאטה לפי כשנה. הוא
הועבר לשם מכלא רמלה, שבו נכלא
לפני כשנתיים ׳ושמונה חודשים. בנימין
בן ה־ ,30 יליד מרסיי שבצרפת, נשוי ואב
לילדה בת שש, נידון על־ידי ביודהמיש־פט־המחוזי
בבאר־שבע לחמש שנות מאסר.
בשנת 1973 הוא נשפט על כך שזייף
תעודות־מישלוח בנמל־אשדוד, במטרה
להוציא ממחסני הנמל סחורה בשווי של
כמיליון לירות.
אחרי רצח יפת נגר הועברו אחד-עשר
אסירים מכלא שאטה לבתי-סוהר אחרים
ברחבי המדינה. היו אלה לטענת המיש־טרה
ונציבות בתי-הסוהר, האנשים שראו
כיצד בוצע הרצח.
בכלא שאטה נותרו, מחבורה זו, חמישה
אסירים, והם מוחזקים לפי-שעה בתנאי-
בידוד, בתאי ה,איקסים׳ .דניאל בנימין הוא
אחד מהם.
השבוע שלחו אחיו של דניאל בנימין
מיכתב לשר־המישטרה, שלמה הילל, ובו
הם/מזהירים אותו כי אם יחוסל גם אחיהם
בין כותלי הכלא, תרבץ האחריות
למותו על כתפי השר. הם מבקשים לדעת
דק דבר אחד: מדוע אין מעבירים אותו
לבית־כלא אחר ׳,שעה שבשאטה מרחפת
סכנה על חייו 1
מנציבות שירות בתי-הסוהר אי-אפשר
היה לקבל תגובה׳ ,מכיוון שהמוסד עונד
לבניין חדש. התגובה הובטחה לשבוע הבא.

מיפלגות
כ ל אנשי הנ שיא החדש
חיועץ שד גייסי קארטר
שחתמחח כמפא״י
ובסיגנץ שדימתה
אסיר דניאל בנימין
״חיי בסכנה !״
שליטה על עצמם ואז התחוללה ההתפרצות
הבלתי־נמנעת.
גם כמקומות אחרים. בירור קצר
העלה, כי לפחות בעוד שני סניפים של
קופת־חולים, בראשון־לציון ובבאר־שבע,
נסגרו רשימות המבריאים לבתי-ההבראה
של קופת־חוליס, עוד באותו יום שבו היו
אמורות להיפתח בפני החברים.

ב תי־כלא
דדוץ בתאי־ב־דוד
חמישה אסירים כפלא
שאטח מוחזקים כתאי
ח״איקסים״ כממרח
לשבור אותם
ולאלצם להעיד
לאסיר דניאל בנימין, שישב בתא ה־
,איקסים׳ בכלא שאטה, ציפתה הפתעה.
דלת התא נפתחה, זהסוהר הודיע לו:
״אחיך, אברהם, בא לבקר אצלך.״ כעבור
14 ימים רצופים בתא־הבידוד הגיע סוף*
סוף הביקור המיוחל.
ב־ 24 באוקטובר היה דניאל בנימין צריך
לקבל חופשה מבית־הכלא, כדי לבקר בביתו,
אך החופשה שהובטחה לו בוטלה.
לאחיו, אברהם, שהתעניין בגורלו, נודע
כי שילטונות בית־הכלא מפעילים על דניאל
לחצים חזקים ,״בלתי־אנושיים״ ,לדיברי
מקורות הסיפור, כדי לאלצו להעיד
בפרשת רצח האסיר יפת נגר, שאירע
בין כותלי כלא זה לפני חודשים אחדים,
על רקע חיסול־חשבונות בעולם־התחתון.
הבידוד בתא ד״איקפים׳ היה רק חלק
העולם הז ה 2046

מאז נבחר הנשיא פראנקלין ד. ריזוולט,
ב־ ,1932 ונעזר ב״טראסט מוחות״ של מומחים
בתחומים שונים, נוהגים נשיאי אר־צות־הברית
לפתח להם תלות ביועצים
שונים. כך נהגו גם קנדי וג׳ונסון.
לפגי שבועות אחדים, במהלך מערכת
הבחירות בארצות־הברית, ביקר בישראל
בשליחותו של ג׳ימי קארטר הפרופסור
סמואל פ. הנטינגטון, אחד מעשרת יועציו
הקרובים. הוא רואיין בהרחבה בטלוויזיה
הישראלית ובשאר כלי־התקשורת.
הנטינגטון הוא מחשובי הפרופסורים
של אוניברסיטת הרווארד במדע־המדיגה,
והתמחותו העיקרית היא בתחום מערכות־השילטון
בארצות המתפתחות. הוא -שולט
ברזי הפוליטיקה הפנימית בישראל, במידה
שיש בכוחה לעורר את קינאתם של פרופסורים
ישראליים רבים.
תחליף ל מנ היג. בשנת 1968 פירסם
הנטינגטון ספר תחת הכותרת הסדר הפוליטי
בחברות משתנות. הספר דן במוקדי־הכוח
הפוליטיים בארצות דומתפתחות. פרום׳
הנטינגטון רומז בסיפרו על הדמוקראטיה
הישראלית ועל תפקידה של מפא״י בה.
כעל דמוקראטיה הניתנת להשוואה עם זו
שבהודו או בתוניסיה. הוא מסווג, למשל,
את מפא״י, מיפלגה שלטת, בצד מיפלגוד
הקונגרס בהודו* ,תוך שהוא מדגיש כי
שתי המיפלגות שואבות את מירב כוחן
מעצם הנצחת שילטונן. במקום אחר ב0יפ־רו
מדגיש פרופ׳ הנטינגטון, כי כוחה של
מפא״י כמיפלגה עולה על כוחם של מנהיגיה,
ובליגלוג־מה הוא מציין, כי אחרי
פרישת בן־גוריון מהנהגת מפא״י והיותו
לאופוזיציונר, שמרה המיפלגה על כוחה
בשילטון. הוא משווה את פרישתו הקולנית
של בן־גוריון לפרישתו השקטה של
מונה, מארץ, מנהיג הפ.פ.ד. בפוארטו־ריקו,
שסיבת פרישתו היתה להוכיח לבני־עמו
כי לכל מנהיג יש תחליף.
(המשך בעמוד )43
* הנשלטת כיום על־ידי הגב׳ אידירה
גאנדי, בתו של ג׳ווהרלל נהרו.

הנסיעה ברבבת•
תענוג

להתרווח בכורסא נוחה,
ולעלעל בעיתון־• או,אם תרצולקרוא ספר מענין,
עם לשתות משקה קל.

אפשר רק-בנסיעה ברכבת

מדוע להתמודד עם בעיות התנועה בכבישים,בנסיעה ברכב
הפרטי, כאשר אפשר ברכבת לנסוע,בבטחון בשלוה וגם בחסכון.
נצלו את היתרונות שהרכבת מעניקה לכם והתענגו.

רבבת עוראל
לשכת ריסוסום הממשלתית

בואו 11 טיול הגדיל

ל״ 4ימי נופש ותיור

ב איל ת שארם־א -שייך
וסנטה קטרינה *
מבצע

ב ־ 7 9 9ל׳׳ בלבד
המחיר כולל :

לינה 3לילות במלון בקע ת הירח ב איל ת עם א רו ח ת בוקר ו א רו ח ת ערב.
טיולים מודרכים ב או טו בו סי ם ממוזגים לשארם א שיין, דרך הפיורד, די-זהב,
נביעות, ראס נצרני.
ביקור מודרך בעיר איל ת ובמצפה התת-י מי.

* ב תוספ ת של 419ל״י בלבד
יוכלו המעוניינים לצאת לטיול מדברי בן יומיים ברכב מדברי ממוזג כולל עליה לפסגת הר משה

וביקור באתריו ההסטוריים של מנזר סנטה קטרינה.
שימו ל ב בתוספת של 100ל״י בלבד יוכלו המטיילים לשהות במלון קיסר
יציאה מת״א ביום ח׳ ב״ 9.00 בבוקר. חזרה לת״א ביום א׳ לפנות ערב.
המחירים אינם כוללים מ.ע.מ.

באילת.

פרטים והרשמה: טיולי הגליל תל־אכיב.
תל־אביב, רחוב ירקון 142

טלפונים :

,220819

,225817

230651

כל הקונ ה 6
אריזות או־בה של
10 טמפונים פ״א
או 3אריזות של
20 טמפונים כ׳׳א
מקבל ת אריזה של
10 טמפונים

חיגםי!

בעל כושר ספיגה
הטוב בעולם, ב־נ גדלים:
מיני: לנערות, לבתולות
ולנשים עם דימום מועט.
נורמל: למרבית הנשים
אק סטרא: לנשים
עם דימום רב.

להשיג בבתי מ רקח ת,
בחנויות הכל־בו, בשקם בפרפומריות ובסופרמרקטים.

הטמפון הקטן שכבש
את העולם,
או־בה • מה ההסברה,
ח.ד ,2111 .היסה

60 מיליארד לירות אבוודות

חנ״המס תי ר ה דר־ח בו ש
חברת ״חנ״ה״ (חיפושי נפט והשקעות) ,שהיא ביום הזרוע המבצעת העיקרית
של הממשלה בתחום חיפושי הנפט, הזמינה אצל מומחה אמריקאי ידוע בשם
בו ש דיו־וחשבון, על הנעשה בתחום חיפושי הנפט בישראל. המומחה הגיש את
הדיו״וחשבון לפני כמה שבועות, ומייד גנזו אותו. הסיבה: בוש מותח ביקורת קטלנית
על חיפושי הנפט בארץ, ועל הדרך בה מפזרים את כספי הממשלה על קידוחים
שונים.
בעיקר מותח בוש ביקורת על החיפושים התת״ימיים, טוען כי זול יותר וכדאי
יותר לקדוח ביבשה מאשר בים.
למרות הביקורת של בוש מפעילה ״חנ״ה״ כיום ספינת־קידוחים העולה 50 אלף
דולר ליום .״חנ״ה״ מקדישה את עיקר מאמציה לחיפושים בים, בעוד המומחה
שהזמינה ממליץ על ההיפן.

עופר לא משיב
לבו־מאיר
שר־שיכון אברהם עופר לא משיב
על מיכתבי מזכיר מועצת פועלי תל־אביב,
דב בן־מאיר, בענייו פיטורי צוות־התיכ-
נון של מישרד־השיכון. בן־מאיר שיגר
מיכתב, בו הוא מתנגד לפיטורים ומבקש
פגישה עם השר, ולא זכה בתשובה.
עופר החליט לפני חודשים אחדים לפטר
את צוות התיכנון הקבוע של מיש-
דדו, ולהעביר עבודות״תיכנון לאדריכלים
פרטיים. הצוות הקבוע עבד לפי חוזה
מייוחד, בשכר חודשי. הארכיטקטים
מקבלים 80/0מהיקף העבודות• ההחלטה
תגרום למישרד־השיכון להוצאה של 60
מיליון לשנה על תיכנון, במקום כמה
מאות אלפים ששולמו לצוות המייוחד,
שהוקם לפני עשר שנים, זכה בפרס ה־תיכנון
על שם רכטר ופיזורו כיום ללא
סיבה מעורר חשדות.

ה בו רסה

שים עין על
״אלו.ר״!״שיכזך
אחרי שעשית כסף תודות לעצותינו,
במניות ״כלל תעשיות״ ,״אתא״ ו״פריון״,
הרשה לי להמליץ על שתי מניות. האחת,
של חברת ״אלגר״• חברה זו צברה יותר
משני מיליון לירות רווחים סמויים, שתיאלץ
להכניסם השנה לחשבון רווח
והפסד ולחלק דיווידנד מוגדל. שער מניה
זו נע סביב 195 נקודות.
המנייה השניה היא של ״משכנתאות
לשיכון״ ,שגם שערה נע סביב •195 זוהי
מנייה מצויינת, המחלקת מדי-שנה דיווי-
דנד גדול, ומשוס-מה לא עלתה כיתר
מניות חבנקים־למשכנתאות.
אני מזהיר אותן שוב מפני מניית
״עסיס״ ,ובעיקר אינני ממליץ להצטרף
לפסטיבל של מניות ״אלקו״ .מקור מוסמך
אמר לי, כי חלק נכבד מההכנסות
המופיעות בהכנסות השוטפות, הן הכנסות
המהוות מיקדמות על חשבון עבודות
בעתיד. ודי לחכימא ברמיזא.

תיבדקאחריות עו׳ ד
קוסובסקי ־ ש חור

מזפ״ר בן־מאיר
אין תשובות

מי מטיל אימה
על עדים?
ביום 3.11.76 הצהיר ניצב-מישנה בנימין
זיגל, בהרצאה באוניברסיטת בר-
אילן :״עדים פוחדים כיום להעיד גם
במישפטים של עברייני הצוארון הלבן.
הם פוחדים להיות עדי־מדינה, לאו״דוו-
קא משום שהם חוששים לאבד את מקור
פרנסתם, אלא משום שהם פוחדים מ-
בעלי־ההשפעה ומשליחיהם אנשי-האג-
רוף, העלולים לחסלם.״
עוד אמר זיגל, כי קיימת תופעה של
התערבות אנשים בעלי מעמד למען חשודים
בעבירות הצוארון הלבן.
ח״כ ידידיה בארי הגיש, בעיקבות
דברים אלה, שאילתה לשר-המישטרה
שלמה הילל, בה הוא מבקש לדעת

שופטת בית־המישפט־המחוזי בתל״
אביב, הדסה בן־עיתו, הורתה בפסק-
דינה בעניין אפרים אברו! וחברת
״פאן״אמריקן״ ,כי היועץ-המישפטי-לממ-
שלה יבדוק את אחריותו האישית של
עורך־הדין חיים קוסובסקי-שחור
לגבי נושאי התיק.
פסק-חדין ניתן בגיע תביעה על שאב-
רון והחברה ״פאן־אמריקן״ הציעו ל-
תושבי-חוץ מניות בחברת המלון, ומכרו
מניות ל״ 160 משקיעים. אברון הורשע על
הפרת הסעיף האוסר על הצעת ניירות-
ערך לציבור אלא על-פי תשקיף שרשות-
גיירות-הערך התירה אותו. בית-המישפט
לא קיבל את טענת התביעה כי אברון
לא היה קשור לתרמית שעשתה החברה
במכירת ניירות-הערך וסמך ידו על עורך-
הדין של החברה ופקידיה.
אשר לעורך״הדין, הוא היה שותף לאבדון
בהתייעצות כיצד לגייס את ההון
מבלי לפרסם תשקיף, ועל כך באה ההמלצה
ליועץ״המישפטי-לממשלה שיבחן
את חלקו בפרשה•

מי הם האנשים בעלי המעמד ובעלי-
ההשפעה שהתערבו למען חשודים בעבירות
צווארון־לבן, מי הם בעלי-ההשפעה
ששלחו בעלי־אגרוף להטיל אימה על
עדים, כדי למונעם להעיד נגד חשודים
בעבירות צווארון״לבן, אלה צעדים ננקטו
נגד בעלי-המעמד ובעלי-ההשפעה, וכיצד
מגיבה המישטרה על נסיונות״הת־ערבות
כאלה•

הכלכלן יצחק טאוב, שהוא גם מנהל
רשות״ניירות״הערך באוצר, טוען כי
מדיניות ההקפאה של שר־האוצר יהושע
רבימביץ בשלוש השנים האחרונות גרמה
לכך שהמשק לא ייצר 60 מיליארד
לירות תוצר שהיה יכול לייצר לולא מדיניות
ההקפאה. התוצר שלא נוצר, הסחורות
שלא נוצרו, והשרותים שלא סופקו,
זהו המחיר הכבד ביותר של הקיפאון
הרבינוביצי.
ערב תחילת ההקפאה, מארס-יוני
,1974 היה התוצר הלאומי הריאלי של
ישראל גבוה ב-״/ס 90 מן התוצר של ארבע
שנים קודם-לכן. אם בוחנים את גידול
התוצר בתקופה רב־שנתית שקדמה להקפאה,
מוצאים כי רק בשנתיים האחרונות
הפסיד המשק תוצר ב 25-מיליארד לירות.
ההפסד בשלוש שנות ההקפאה, במחירים
ריאליים, הוא 60 מיליארד לירות•
אם לוקחים את הפסד התוצר של
השנתיים האחרונות 25 ,מיליארד לירות,
ומחלקים אותו בחיסכון שהושג במטבע-
חוץ תודות להקפאה בשיעור של 400
מיליון דולר, מקבלים כי כל דולר נחסך

עלה למשק 40 לירות. מחיר יקר ומופרז
לכל הדיעות.

יצחק מאוב
אין גידול

מילחמח הג״נסים
שעה שיצרני הג׳ינסים הישראליים
תוקפים את שוקי האופנה של אירופה,
מחזירה להם תעשיית הג׳ינסים האירופית
מיתקפה מן האגף, בסיוע של שמות
אמריקאים•
יצרני הג׳ינס הישראליים הצליחו לעשות
לעצמם שם בשוקי אירופה, בעיקר
בזכות העיצוב המקורי והרענן של דגמיהם.
כתוצאה מכך התפתחה תעשייה
זו בישראל בקצב ענק, ומי שחיו בעלי
מתפרות קטנות עוד לפני חמש שנים,
הפכו ליצרני אופנה גדולים המעסיקים
עשרות פועלים.
אולם בשוקי הארץ קשה ליצרנים ה מקומיים
להתחרות בשמות האמריקאיים
של הג׳ינסים, כמו ״לי״ ,״לווי׳ס״
ועתה גם ״ראנגלר״.

..ד״לין״ צאה
ו 37ע 1־ טתהרגל
חברת-חענק האמריקאית ״דיילין״ ,שכאשר
נשלטה על-ידי אמנון ברנס נכנסה
לקשיים והוכרזה כפושטת״רגל לפי
סעיף 11 בחוק פשיטת־הרגל האמריקאי,
קיבלה אישור בית״מישפט על הוצאתה
ממצב זה. החברה מנוהלת מזה שנה על-
ידי סנפורד סיגולוף וג׳רי סודר־סקי,
שהדיחו את ברנס ואת הנהלתו
וחילצו את החברה ממצבה הקשה במשך
שנה. עתה היא חוזרת להיות חברה
נורמלית.

כמו אופנת הג׳ינס מדגמי ״לי״ ,כובשת
עתה את ישראל אופנת הג׳ינס
מדגמי ״ראנגלר״ .״לי״ ו״ראנגלר״ הן
שתיים משלוש החברות המובילות בעולם
בתחום הג׳ינס. השלישית היא ״לי־ווי׳ס״
.בארץ שלטה עד כה תוצרת ״לי״,
כיוון ש״ראנגלר״ החרימו את ישראל
בגלל השוק הערבי. אולם באחרונה נעשו
סידורים שיאפשרו ייבוא של תוצרת זו.
את ה״לי״ ווז״לווי׳ס״ מייצרים בארץ,
על פי זכיונות אמריקאים. מפעלי ״פול-
גת״ ,שייצרו עד כה מכנסיים וז׳אקטים
של ״לי״ ,החלו לאחרונה לייצר ולמכור
גם חולצות של מפעל זה. בעלת הזיכיון
לייצור דגמי ״לווי׳ס״ היא חברת ״אתא״.
״ראנגלר״ לא הקימה מיפעל בישראל,
ואף לא מסרה כל זיכיון למיפעל הלבשה
ישראלי. מוצריה, המיוצרים בסניף הבלגי
שלה, מיובאים על-ידי יזמים פרטיים.
באירופה מעדיפים הקונים את ׳,ראנ-
גלר״ על ״לי״ .עתה מתפשטים גם
בישראל בוטיקים ל״ראנגלר״ ,והאח רון
נפתח השבוע בכפר־שמריהו, כסניף
של בוטיק ה״ראנגלר״ בכיכר-המדינה ב-
תל-אביב. מחיר חליפת מיכנסיים ומיק-
טורן של ״ראנגלר״ הוא כ־ 600 לירות.
נראה כי למרות המשבר הכלכלי, קיימת
עדיין שיכבה גדולה היכולה להרשות
לעצמה הוצאת רבבות לירות בשנה על
מלתחה.

ההפסד ב״עסיס־
22 מיליון לירות
ההפסד המצטבר במיפעל ״עסיס״ ל סוף
1976 הוא 22 מיליון לירות. החברה
הפסידה 8מיליון לירות בשנת , 1975
ו 15-מיליון לירות השנה• ההפסד הוקטן
על-ידי מכירת נכסים.
המיפעל היה מתמוטט, אילולא נחלצה
ממשלת ישראל לעזרתו. חברת ״פרדס״
הסכימה לקנות את מיפעל-המיצים של
״עסיס״ ב 8-מיליון לירות לערך, וממשלת
ישראל הלוותה ל״פרדס״ 5מיליון
לירות לפי חוק עידוד מיזוג מיפעלים.
ראשי ״החברה לנשראל ב׳״ סבורים,
כי כדי להבריא את ״עסיס״ צריך להחליף
את כל ההנהלה הקודמת, להשקיע
20 מיליון לירות נוספות במיפעל, לסגור
את חמיפעל שברמתדגן ולמוכרו•

הבוטיק החדש
אין קיפאון

קולנוע

אנו מוכרים

יעיחת.
מבחר מזכירות
אלקטרוניות
עם מכשיר הפעלה מרוזוין,
פועלות 24 שעותכיממה!

חוגת לחיצי אלקטרונית

בעלתזנרזו, מאושרתע״י משודהתקשזות
מבחר חייגנים
אוטומטיים

חיוג חוזר של
המספד הנדרש
עד להשגתו

מ.ג . 1/.אינטרנשיונל בע״מ
יבואנים ומפיצים בלעדיים
של חברת £־ו^£1א 0ו-וק
החברה מס׳ 1בארה״ב
לציוד עזר לטלפון.
תדאביב־רח׳ ה׳ באייר . 2
ככר המדינה 268623.266847.71?,

ספר הברית החדשה
בשפות שונות
להשכלה כללית
ולהכרת הדתות בעולם
ישראל הכיתה
עס סרט כיד
רפאל רביבו אינו מוכר לקהל הישראלי
כבמאי״קולנוע ישראלי, אבל הוא בכל זאת
כזה. יליד שנת 1942 במארוקו, יצא לז׳־
נבה, שעה שמישפחתו עלתה לישראל והתיישבה
בארץ. הוא רצה לעשות קולנוע,
אבל כמו ילד יהודי טוב עם ראש
על הכתפיים ידע שצריך קודם־כל מיק-
צוע, כדי שיוכל להרשות לעצמו לחלום
על האמנות היקרה ביותר. בז׳נבה היו לו
חברים שעזרו לו, אבל בכל־זאת החליט
״לבוא הביתה״״ .וב־ 1965 בא לישראל,
שירת כמו ילד טוב בצבא ואחר־כך למד
קולנוע בירושלים, במכון־להסרטה דאז,
שהפך אחר־כך לבית־הספר לקולנוע ול־אמנות־הבמה
(בית־צבי).
אחרי שכבר הגיע בעצמו למסקנה שלעשות
קולנוע מיקצועי בישראל הקטנה,
כשאתה עצמך מתחיל, זה כמעט בלתי־אפשרי,
החליט לחזור לז׳נבה ולחפש
שם עבודה. הוא פתח ספר־טלפונים והחל
מצלצל לכל מי שעוסק בקולנוע ובטלוויזיה,
ונעצר בחברה שעשתה סדרות לטלוויזיה.
מילחמה
עד לרעיון. המל! ך הלימודים
המעשיים של רביבו הביא אותו לעבוד
כמפיק של סרט בשם הצעקה השלישית,
שהתסריטאי שלו הוא ישראלי שאינו
עובד בישראל, ושמו יגאל נידם.
לא היתה זו, אומנם, הצלחה מיסחרית,
אבל בכל זאת היה בכך משום צעד קטן
נוסף עבור רביבו, כי בעיקבותיו פנה
אליו הבמאי הצרפתי לואי גרופייה, והציע
לו לעשות את עבודת ההפקה בסירטו
הגרושים, סיפור על זוג שיש לו בן מפגר
ועל הטרגדיה שמפרידה לבסוף בין ההורים.
אזי, החליט רביבו, הגיע הזמן
להילחם עבור רעיון עצמאי משלו. הוא
בא לירושלים וכתב תסריט.
אלא שמי שחושב שלכתוב תסריט הוא
בעייה, טועה. זו רק ההתחלה של הבעיות
הרציניות: כי סיפורו של רביבו לא היה
בדיוק סיפור ציוני שיכול היה למכור
אותו לאחד ממיפעלי־ההסברה, וגם לא
היה סיפור־הווי עדתי שניתן היה למוכרו
לאחד מסוחרי הבורקאס. היה זה סיפור
על סופר צעיר שביום בהיר אחד נעצר
על לא עוול בכפו ומבלי שיידע מה אשמתו,
כשבבית נשארת אשתו־לעתיד, מופתעת
ונבוכה.
רביבו חזר לשווייץ והחל במה שהוא
מכנה ״החלק הכי קשה והכי אומלל —
למצוא כסף.״ ואז הגיע המזל, בדמות
סרד רדקוף, יהודי, שהוא יד״ימינו של
הארי ודנסטון, אחד מגדולי היהלומנים
בעולם.
הנקודה היהודית. לפני שנה וחצי
החלו גלגלי ההפקה מסתובבים. והיום
מבקר רביבו בישראל עם סירטו הראשון
הזה שיצא לפועל, ושמו הבועה ; כוונתו
של רביבו לאותו מישנה קטן, אך פאטא־לי,
שיכול לסבך את האדם בצרות גדולות
.״אנשים הרואים אותו בפאריס״ ,מס

רביבו, שעד כה הקרין, את סירטו בפסטיבל
האחרון בברצלונה ולפני חברים
ואנשי־קולנוע בהקרנות פרטיות בפאריס,
״חושבים שהבחור יהודי. הם מוצאים
באופי הבעייה שלו את הנקודה היהודית,
אבל לדעתי, זה לא חייב להיות כך, זה
יכול לקרות לכל אחד בכל מדינה.״
ואומנם, לגיבור הסרט אין כל סממנים
של דת ולאום וזו גם הנקודה היכולה
לדבר אל לב כל אחד ואחד.
כך או כך, אם ירצו הישראלים לראות
את סירטו -של רפאל רביבו יצטרכו להתפלל
שיימצא מפיץ שימצא עניין בסיפור־אהבה
בעל גוון פוליטי זה, שיש בו אגב,
כמה כוחות מנוסים מאד בעולם הבד, כמו
המוסיקאי פול מיסרקי, הצלם מורים (יו־חנה
של חדרנית) פלוז, העורך פייר ז׳ילט
ושני שחקנים בעלי אישיות קולנועית
חביבה כברנרד לה־קוק וקתרין לאשנס.
סרטים להיות מאוע1רי
סובל׳ דהתי 3״ש
האמריקאים אינם אוהבים סרטים שאינם
מדברים אנגלית. משום כך, כל הצלחה אירופית
שם היא הצלחת־יוקרה, לכל היותר,
זרק במיקרים בודדים, כמו למשל בחיים
המתוקים של פליני, זה מתבטא גם במצל-
צלין. אלא שלסרט של פליני הוכן פס קול
אנגלי, בדי לחסוך מן האמריקאי ה ממוצע
את הטירחה של קריאת התרגום
בגוף הסרט.
כשהם מצויירים בידע בסיסי זה, נד

כמאי רפאל דכיכו
מישראל לדנווה —

יישלח לכל הדורש
ת.ד 7089 .ירושלים

למרות הכל1
מחיר הפירסום וטל עמוד
9111:1גו ג

היא ר ק 2880ל״*

לה קוק לשאינס וניקוד כ״הפועה״
— מז׳נווה לישראל

העולם הזה 2046

הרים מפיצי הסרטים מלשלם סכומים נכבדים
מדי עבור מוצרים שמעבר לים, אפילו
הם מצטיינים, כי כשיגיעו ליבשת כל
האפשרויות, האפשרות היחידה שתהיה
פתוחה לפניהם תהיה בתי־הקולנוע הקטנים
לאינטלקטואלים בניו־יורק, סן־פרנציסקו
ולוס־אנג׳לס. וזה עדיין לא עסק.
אבל כידוע, לכל כילל יש גם יוצא מן
הכלל. והיוצא מן הכלל האחרון הוא סרט
בשם דודן, דודנית (שייקרא בארץ, כאשר
יוצג בקרוב זוגות נשואים) .סרט נעדר
כוכבים, של במאי בלתי־מוכר, המטפל במציאות
צרפתית ביותר, סרט שהוצא לשוק
האמריקאי בדחילדוברחימו, וראו זה פלא,
השיג את כל מתחריו הנכבדים המוצגים
במקביל לו בניו־יורק ובחוף המערבי. למרות
שהוא עדיין מוצג בבתי־הקולנוע ספו־׳
רים, עלתה הכנסתו על מיליון דולר, ש הוא
סכום אגדי ממש לסרט מיובא.
ההצלחה היממה את המפיצים עד״כדי־כך
שהחליטו לחרוג מחוק הברזל, ולהפיץ את
הסרט גם בערים אחרות של אמריקה, עם
תרגום בגוף הסרט, מתוך אמונה שלשפה
הצרפתית יש חלק, גדול בהצלחה. ובינתיים
כבר מסתבר שהסרט מועמד לפרס

דודן (ויקטור לאנו) ורודנית (מארי כריסטין בארו) כאמכטיה
עקות־בית מדופוסת? גבר ׳מתוסכל?

שחקנית מארי־־כריסטין בארו
בעיקבות הדוד הדגול

האוסקר לסרט הזר הטוב של השנה, ונד
בקרי־הקולנוע יכולים להתגאות: אם יש
מישהו שהציל את הסרט מאלמוניות, והוסיף
בשבחיו פירסומת רבה שהתקציב הזעום
של המפיצים לא יכול להשיג, הרי
זו רק הביקורת שהתלהבה, כמעט פה־אחד,
מחוף אל חוף.
עודם דימידני. הסיבה לכל השימחה
הזאת פשוטה מאד. זוגות נשואים הוא אחד
הסרטים הנדירים מאד של התקופה, הממלא
פונקציה שהיתר. פעם נר לרגלי כל מי
שעסק בקולנוע: יצירת עולם דימיוני שבו
מתגשמים מאווייו של הצופה.
זה נשמע אולי כמעין דו־שיח בחדר ה־
* מיטות משולב בפוליאנה, אולם הרבה יותר
מתוחכם, הרבה יותר מעודן, והרבה
יותר מהנה.
קודם־כל, הסיפור. אשה בתחילת שנות
ה־ 30 לחייה, מארתה (מרי-כריסטין בארו)
וגבר בסוף שנות ד,־ 30 לחייו, לודביק (ויק־טור
לאנו) הופכים דודנים, כאשר אמה

של הראשונה, נישאת לדודו של השני.
השניים נפגשים לראשונה בטכס־הכלולות, ן וכאשר בעלה של מארתה מפלרטט עם
אשתו של לודביק, מתוודעים שני הגיבורים
זה לזה ולומדים להעריך זה את זה.
דמעות עצב, דמעות שמחה. המשך
הסרט נשזר סביב אירועים משפחתיים
^ הבאים בזה אחר זה ומעניקים לסיפור את
ך האווירה החמה והידידותית של היכרויות
נרקמות ונפרמות, של ילדים מתרוצצים
בין הרגליים, של דמעות-צז£ר בהלווייה
ודמעזת־שימחה בלידה, ודמעות־גיל לקראת
חג-המולד; הדודות סופרות את מלאי הקרובים
שנותר, בודקות את התוספות החדשות
למישפחה ומספידות את אלה שהלכו
לעולמם, הכל סביב שולחנות עמוסים
בקבוקי־יין, לחם וגבינה. הזעיר־בורגנות
הצרפתית תוארה רק לעיתים רחוקות מאד
באור אוהב, אנושי ורגיש יותר.
על רקע חיי־המישפחה הולכים היחסים
בין מארתה ולודביק ומתהדקים. היא פקידה
בחברת־ביטוח ובעלה, איש־מכירות,
מתגאה בפינקס עמום־הכתובות שלו. לוד־ביק
הוא מורה לריקודים, עיסוק זמני מאהעולם
הז ה 2046

דאנו וכארו כ״זוגות נשואים״
אוטופי? לא־מעשי?
חר שהוא דוגל בעיקרון שיש להחליף
מיקצוע כל שלוש שנים, כדי לחוות מכסי מום
של חוויות בחיים. רעייתו היא אדרי״
כלית־גנים עם התקפות־דיכאון ומשברים
נפשיים שבאופנה, הנוהגת מדי־פעם להסתגר
במרפאה ולעבור טיפול בשינה, כדי
להרגיע את עצביה.
מארתה ולודביק, שני העוגנים השלווים
בשתי המישפחות, נפגשים תחילה באקראי,
מטיילים על האופנוע שלו בחיק הטבע,
נפגשים אהר־כך בהפסקות־הצהריים
כדי לבלות שעה קלה יחדיו, יוצאים לטבול
יחד בבריכת־שחייה, צועדים לאורך
השדרות, ומה שקורה ביניהם הוא הצטברות
של הבנה הדדית, של ריגעי־אושר
המתבטאים פשוט בכך שהם נמצאים בצוותא,
של תחושת השלמה הדדית, שבה
אין כל צורך ביחסים מיניים. קשר של
ספק־רעות וספק־אהבה קושר את השניים,
שאינם מסתירים כלל את מעשיהם מבני־זוגם,
ואינם משתדלים אפילו להסוות את
האושר הנסוך על פניהם, אושר שבמציאת
בן־זוג אמיתי.

אד חכזיטה. בעלה של מארתה ואשתו
של לודביק אינם מבינים בדיוק מה קורה.
כל מה שמובן להם הוא שהם עומדים להי־עזב
לאנחות, וכל אחד מהם, על-פי דרכו,
מנסה להיאחז במה שיש לו. אלא שהלחצים,
הרמזים, הלחישות והטרוגיות שלהם
ושל שאר בני־המישפחה, המושמעים מדי
אירוע, דוחפים את מארתח ואת לודביק
להשלמת מערכת־היחסים שלהם — אל
המיטה. וכל מי שהתרגל לראות בסצינות-
אהבה גופות עירומים מתגוששים ומזיעים,
שעה שפם־הקול משמיע גניחות וחירחורים
של פילים מזדווגים, יגלה כאן לפתע אהבה
הקשורה בחדווה ובעליצות, בהנאה
מחייכת ובסיפוק עמוק, מעין הכתרה מושלמת
של כל מה שהיה בין בני-הזוג קודם.
כל זה יכול בהחלט להיראות אוטופי,
לא מעשי, לא מהפכני וללא תודעה פוליטית.
גם זה נכון, בלי כל ספק. אולם עצם
העובדה שמדובר י כאן באנשים פשוטים,
שאינם רוצים מאומה פרט לאושר האישי
שלהם, ומשום שהם מסתפקים בכך והם
עיקביים בדרישותיהם, הם משיגים את מבו
קשם,
על אפם וחמתם של כל הסובבים
אותם, זה כבר מעניק לעקרודהבית המתפרסת
ולגבר המתוסכל, אשר חשו עצמם
קבורים סופית אחרי גיל ,30 קרן של
תיקווה. אולי לא הכל אבוד. והאווירה
המישפחתית, השיחות, ההבעות, התחושה,
הם אמיתיים ונכונים כל־כך, עד שאי-אפ-
שר שלא לחוש מעט מן האושר שעל
המסך, גם בתוך אולם הקולנוע.
להתחיל בן .50 האיש האחראי ליצירת
חווייה זו הוא אדם כימעט־אלמוני בשטח
בימוי הקולנוע. שמו ז׳אן־שארל טא-
קלה, והוא היה במשך שנים אחד המבקרים
הפעילים בעיתונות הצרפתית, הפך
מאוחר יותר לתסריטאי וכתב בין השאר
את הגיבורים עייפים, הפשע אינו משתלט,
והצעדה הארוכה 15 .שנים כתב עבוד אחרים,
עד שהחל לעשות סרטים קצרים בעצמו.
ועתה, למרות שהוא נחשב כבמאי
מתחיל (זוגות נשואים הוא סירטו השני
בסך־הכל) ,הוא עבר כבר את גיל ה־.50
ואולי בשלות זו, היא שמעניקה לסרט
את ממדיו, את איפוקו ואת צניעותו הכובשת
.״כל מה שמעניין אותי בקולנוע״,
הוא טוען ,״הוא הצגת אותם צדדים של
החיים המרתקים אותי במיוחד: המגוחך,
השברירי והאבסורדי שבהם.״ וכאשר נש אל
על־ידי עיתונאים, שהצביעו על העובדה
שהסרט כולו מסופר בגוף שלישי מבלי
שדעתו של הבמאי תבוא לידי ביטוי ברור,
מה הוא חושב על גיבוריו, משיב טאקלה :
״אני מנסה להתבונן בכל מה שקורה להם
מנקודת־המבט של מי שאינו מתייחס ברצינות
למאומה — ועם זאת רציני בכל.״
חפירות האסורים. בנקודה אחת היה
טאקלה רציני מאד — בבחירת השחקנים.
ואכן, זוהי בחירה למופת. אין כאן כוכבים,
כי אסור שלדמויות המופיעות בסרט יהיה
דימוי קודם בעיני הקהל. עם זאת, הרביעייה
הראשית היא יוצאת-מן־הכלל, דווקא
משום שהיא מסוגלת להעביר את תחושותיה
אל הקהל בלי מאמץ, בעצם אישיותם
הניצבת מול המצלמה. מארי־כריסטין בארו,
אחייניתו של גדול שחקני הבמה הצרפתית,
ז׳אן־לואי בארו, ניחנה במבט זוהר
המפיץ סביבו אור וחום תמימים; ויקטוד
לאנו, שחקן־מחזאי שקרנו עולה באחרונה
במהירות, משלים לצידה את הזוג הרומנטי
שאינו מתבייש באושרו, ואילו מארי-
פראנס פיז׳יה והזמר גי מארשן, בתור שני
הספיחים הנעזבים׳ מצליחים לשלב את התשוקה
של מי שרוצה לטעום מכל חפירות
האסורים וחושש להחמיץ ולו אחד,
עם חוסר־הבטחון של מי שזקוק תמיד
לכתף כדי להישען עליה.
החיים אינם כאלה? ייתכן מאד. בעיות
מסויימות מחליקות הצידה בקלות גדולה
מדי, כמו למשל בעיית הילדים? אמת
ויציב. יחד עם זאת, זהו הסרט הראשון
מזה זמן רב מאד שמביע את אמונתו במין
האנושי, שמתאר את צאצאי אדם וחווה
באהדה ובאהבה, למרות כל חסרונותיהם
(ואין אצל טאקלה אנשים מושלמים) ,ש־משכיח
מן הצופה את הבושה שבעצם
היותו בן־אדם• ושטיפת-נשמה שכזאת היא
ברכה, בימים טרופים אלה.

בלדה לחיילת

שובר הלב בו ת
רק לעיתים רחוקות ונשיש תירוצים
טובים, אני מכניסה מישהו
מחוץ לתור, ובמיוחד אם
מדובר בכזה שבבר הופיע אצלי
פעם ונהנה מחסדי. אבל
ל( )2/46 יש פרוטקציה: הוא
אחד הבודדים שדיווח לי מה
קרה לו אחרי שמיכתבו הראשון
התפרסם במדור. זה היה
לפני כמה חודשים.
״קיבלתי קצת יותר מ־10
מכתבים,״ הוא כותב .״הצרה
היתד, שהמיכתב שלי היה כנראה
רומנטי מדי, משהו על חד.
יסר־יכולת לאהוב, דעיכה איטית
וכד. זה כנראה מה שהביא
לכך שרוב הכותבות אלי
היו תיכוניסטיות. להן אפילו
לא עניתי (חוץ מתודה מנומסת
על ההיענות) .למרות ש אני
קיבוצניק ומקורב לחקלאות,
לא התחשק לי לגדל ילדות
קטנות (אחרי פרק ארוך
של אהבה עמוקה ובוגרת, זה
ניראה לי כמעט בלתי-אפשרי
להתחיל שוב הכל מאפס).
״כך שאחרי הסינון הראשוני
נשארו רק ארבע, שגם הן לא
היו התגשמות כל חלומותי. ב־

כל אופן עם אחת, שהיתר,
מבוגרת ממני בכמה שנים, באמת
התחילו להתפתח יחסים
רציניים ולאורך זמן. אבל גם
זד, הסתיים.
״מאז, השתוללתי׳ די הרבה.
אבל אף פעם זד, לא היד, בשבילי
יותר מסכם (מהצד השני
דווקא נשברו פה־ושם כמד, לבבות)
.כיום אני עומד בעצם
באותו מקום שהייתי לפני שנה,
והצורך באהבה אמיתית וסוחפת
אפילו חזק יותר משהיה
אז. אני מתאר לעצמי שהקור־אות
לא יפשפשו בגיליונות הישנים
של העולם הזה כדי
למצוא את סימני־הזיהוי שלי,
אז אני חוזר עליהם: קיבוצניק
גבוה ( 182ם״מ) ,בעל צורר,
לגמרי לא רעה, בן ,23
אינטליגנטי מאד ועוד כמד,
תכונות טובות שלא אפרט, כדי
שציפי לא תגיד עלי שאני
שחצן.״
ואתן עדות
זאת.

שלא

אמרתי

בלי וימח
כת 21.גדנוס, גכוהד״
עגלגלה״ עם 6רצון י נאה
וכנ8.י־צניזזה המעידים כי
( ) 1/46 היא צנחנית לשע*
גד, ממץ ידה כי אין לה שים
כוונית יפריש לד מלכודת
באותיות של קידוש־ לבנח
היא מדגישה כמיכתבה כי
היא לאמעוניינת
כנישואין * .מהלו לא
כהכד צמוד. אם ככל״זאת
היא מבקשת תשובות לפניי
,קו? זו, הרי יה רק שמגי
שהיא מעונייגת ״לקבל הר כה
מיכתבים, כדי?הביר עוד
הבר׳ה מגל הו*9ץ (ומחוצה
יה),״ שיחשבו לה ״לידי*
דיפ(ות< שיהיו נהמדימ(ות)
ומשדנעים (ות).״ כמוה.
היא דומדת עכשיו חיניד
מייותד, שנה א .,גתונה ל-
מצכי־דוח קיצוניים• שמחה
עד כדי מידוף *מ עצוכדז
כדיד אי הדיכאון. משוגעת
למוסיקה וסרטים מוכיכג אם
יש איזה משוגע (כהגדרתה)
שמוען ליצור עימה קשד
גיתי-סהייג, הדרו־ פתוחה
למגיו.

מיכתב מ( .)3/46 אורגינאל :
.״שימי־לב שרוב הכותבים ל־מדורך,
מחפשים קשרים בלתי־מחייבים.
אינני נביאה, אך מניסיון
אני יכולה לומר, שהם
לא יודעים לקראת מד, הם
הולכים. אף פעם אי־אפשר לדעת
מד, יקרה. זה נישמע שיא
האידיליה, ובהתחלה גם עצם
החידוש מושך. אבל אחרי ש יצאתי
עם בחור במשך תישעד,
חודשים בצורה כזאת, אני יכולה
להעיד שמחפשים משהו
מוחשי יותר.

מי בתבסרס

וגישה עם המלצות

שבוע קשה היה לה, ל( .)4/46 תארו לעצמכם, הפועל תל-
אביב הפסידה להפועל רמת־גן בליגה. של הכדורסל, כמובן. וזה
לפני המישחק הראשון שלה במיסגרת גביע קוראץ׳ .אז אם גם אתם
אוהדי כדורסל, ומשוגעים על הפועל תל־אביב, אתם יכולים להבין
מדוע היא זקוקה לניחומים דחופים. בארי לייבוביץ׳ זה כבר
לא מה שהיה פעם.
הספורט, כמובן, זה לא כל מה שיש לח בחיים. היא כבר
בת 25 ויש לה מקום־עבודה מסודר, וזוג חורים שהיא מתגוררת
יחד עימם, ועיניים ירוקות, עם שיער שטני גולש והמון טמפרמנט
המחפש את האפיקים המתאימים.
בנקודה זו אתם ודאי שואלים, איפה פה המכתב שלה ן
אין.
אז למה היא מקבלת את הפרס על מיכתב השבוע ז
מה יש, כבר אסור לעשות פרוטקציה לחברות!
מכאן אתם למדים שאני מכירה אותה. וזה בבר יתרון, לקבל
המלצה על מישהי מאחת שאתם
מכירים. ומה שאני יבולה להגיד
עליה זה רק שאם הייתי
גבר, עד גיל ,27 עם דירה וטלפיו
והמון רגישות, רוך וחום,
במו שהיא מבקשת, אגי כבר
הייתי מסודרת בחיים.

ילד

מוובש ויוון

אם ער,כתם אתר הסידרוז
חלומות של -וותר בבל-
וויזיד״ בלימת-השכת האח-
רוניס, אתם מכירים אוג ה-
כיפור ובם את חגעייה. כן־
אדם מאושר. כשוי מאד. או־זימג
גמד. אפילו אבא מאי
לתינוק כן שנה. ומגל־זאת
כשרו מבריז* אותו. משדד
ומר לו. אלא שהפעם זה
אינו מוסד יהודי גלותי ומצ ליח
באנגליה״ אלא קיבוצניק
כן ,25 כאהד הקיבוצים
נראה שעל ( )5/46 נמאסו
העיזיס, הפדות יהבכשים
שבקיגדצו, והוא רוצה קצת
גיוון. זה יכול דהופיע כ־דמות
,,בחורה נהמדה ומעני
יינת, רצוי מאד עם רכב
ושמקום־מגודהז יהיה בין
?בבינה ל כאי ־שבע.״ הוא
מצהיר מראש שהוא מעוניין
כשמירה על תיי-מישעהתו
התקינים, כד שלא •תבואי
אליו אחד-מד במענו,ת לעומת
זאת, גס לו אין הרבה
תביעות. אפילו לא בקשר
לצורה החיצונית• את יכולה
להיות ״שכנה מאד או רזה
באד, או בתם בינונית,״ העיקר
שתהיי מעניינת.
האם את?

״אני משרתת בבסיס במרכז
הארץ, אבל בגלל המרחק הביתה,
אני יוצאת דק בסופי־השבוע.
סך־הכל, די עצוב להיות
כאן לבד. הלב נצבט מקנאה
כשאני רואה זוגות חבוקים
מסתובבים בערבי סתיו אלד,
בעיר. מתחשק לי גם כן לטעום
מאותר, שלווה, ולחוש בביטחון
שיש לי מישהו קרוב,
שאליו אפשר לפנות כשרע.
״אין לי דרישות מיוחדות.
הוא פשוט צריך להיות מספיק
מבוגר כדי שארצה מדי-פעם
להתעלות ולהגיע אליו. וגם כזד,
שיוכל לחזור לפעמים להרגיש
כבן ,18 ולהתאים את עצמו
אלי.״

חגיגה בירושלים
בלי להזדקק לשירותי מדור
זה, הצליח יוסף אלכסנדר,40 ,
ליצור, קשרים ״אמיתיים, כנים
ורציניים״ עם לא פחות מתריסר.
נשים. נכון שהוא נאלץ לשאת
את כולן, בייחוד אחרי
שארבע מהן ילדו לו בנים (הנראים
עם הנשים בתמונה).
אבל תמורת זאת הוא זכה בתואר
״הפוליגמיסט מספר אחד
של ארצות־הברית״.

ירושלמית שעוד מעט תחגוג את יום הולדתה ד,־ .24 רוצה לאסוף
חברים שיחגגו אותו ביחד איתח. הם צריכים להיות ״בחורים נחמדים,
מעל גיל 26 ומעל 177ס״מ גובה״ ותהרגו אותי אם אני מבינה מה
ישנד, לה סנטימטר אחד או שניים פחות.
חצי הסבר נמצא בנך שהיא מציינת שהיא אוהבת לטייל, גם
ברגל. זה לאיכל-כך נעים, אולי, לטייל בחוצות ירושלים עם אחד
שקטן עלייך בשני מיספרים. אבל את תמיד יכולה ללכת על הכבי-ש,
כשהוא על המידרכה, ואז לא ירגישו כל-בך בפער.
כמעט ששכחתי, מיספרתי אותה כ(.)6/46

אף אחד לא מפד את פניך כמוך
חוץ מאתנו־ 3 <=1 0 5

״ילד זקן בן עשרים׳
ושמונה רוצה אשד .,לא איכפת
לי בת כמה את, כל עוד
אינך תחליף דהר ליוקסטה,
גם לא התממשות הזיותיו
של הומברט הומברט. איכ פת
לי שתיראי טוב, תח שבי
טוב, תצחקי טוב, תצ חיקי
טוב, תרגישי טוב,
תרגשי טוב, תשתגעי טוב
ותשגעי טוב. זתכילי את
השמיים ואת הארץ וכל
צבאם, ואראה כי טוב.״
וואו!
כמובן, אם את מתכוננת
באמת להצהיר באוזני
( )7/46 שאת עונה על כל
הדרישות האלה, אנא, אל
תטרחי להשיב לו .״למרות
תמימותי, רגשנותי ורומנ־טיותי,״
הוא מסביר ,״אני
יודע שהחיים אינם גן של
חלומות אשר בשביליו המתפצלים
יסתובבו תמיד, יד
ביד, אני ואת.״
מקווה שנוכחת כבר שיש
לך עניין עם גבר חכם, חזק,
נאה ורגיש, המדגיש כי
״תתקבלנה רק הצעות מגו נות
בהחלט.״ יש לך כוח

!תכ שירי יופי לזוכים במרור

קשקשת 2046

במדינה

את ההסבר לכוחה של מפא״י מציג
יועצו של ג׳ימי קארטר, על־ידי העמדתה
בצד מיפלגת הניאו־דאסטור השלטת בתוניסיה.
בהמשך דברי הסברו קובע פרופ׳
^ הבטינגטון, כי בשתי ארצות אלה התמסדה
השליטה הפוליטית על־ידי המיפלגה שתפסה
את השילטון עם מתן־העצמאות *,
וכי זו הסיבה שמפא״י מנועה, לדבריו,
מן היכולת לערוך בירור אידיאולוגי מעמיק.
משום כך, במערכות־בחירות מצמצמת
מפא״י את האסטרטגיה שלה לפתרון
בעיות מידיות, ואינה מרחיקה מעבר להן.
ביקורו של הנטינגטון בישראל, והבטחותיו
של ג׳ימי קארטר לבוחריו כי מומחיו
יבדקו לפני־ולפנים כל בקשת־סיוע
שתגיש מדינה כלשהי לוושינגטון, ובקיאותו
של פרופ׳ הנטייגטון במיבנה־השיל־י
טון בארץ אינם מבשרים סיוע עיוור למט־שלת־ישראל
שנהנתה, מאז ,1968 ממענקים
ביד־רחבה מארצות־הברית.

הפעל את דימיונך ונסח למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה אשר
תסביר מח אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת ;
״קשקשת״ ,ת.ד ,136 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

דרכי אדם
הורס ואב *המרס הראשון

ה״אוסקר״ ש? הסרט
הקצר בארה״ב הוענק
השגה?שני ישראלים צעיריס
ובדתי״ידועים

קשקשת 2044

בשקט־בשקט, כימעט מבלי להרגיש, זכו
בשבוע שעבר שני יוצרי־סרטים צעירים
בפסל־הזהב, הפרס הראשון של. מבקרי־הסרטים
בארצות־הברית, המשתווה מבחינת
חשיבותו ויוקרתו לפרס האוסקר.
יהורם פירוצקי, הצלם הראשי של אולפני
ברקי פטה הנזפריס ואבי ליפשיץ, המן
שמש היום כעורך־סרטים בחברת־הטלווי־
1זיה הקנדית סי־בי־סי קמו יום אחד, והח ליטו
לעשות סרט קצר. לא היה להם כסף,
אבל היו להם המון רעיונות, וטונות של
רצון ומרץ. הם החליטו שהיעדר הכסף
לא יהווה מיכשול, ויצאו לדרך.
את הפילם הנחוץ להם לצילומים אספו

י משאריות של סרטים אחרים, השחקנים
הופיעו בהתנדבות, והם עבדו בזמנם הפנוי
וב־שבתות. את אביזדי־הצילום אילת־רו
מכל הבא ליד, כשהם משתמשים בעג־לות־ההגשה
של חדר־האוכל בקיבוץ שבו

• ״וילהלם, אתה עוד תהרוג לנו
את הילד עם האימונים שלך!״
מאיר מירוני, ת.ד,36034 .
תל־אביב
• אז מה אם בא לו לעמוד על
הראש י
שרה ספיר, מושב נווה־ירק,
דואר פתח־וזיקווה
• שתי מדוזות מטלגרפות זו לזו.
שירי כן־עמי, רח׳ יהודה
הנשיא ,36 נווה־אביבים, תל־אביב
• מצפן לניווט בחלל.
י. כרום, ת.ד ,3152 .בת־ים
• התפוח לא נופל רחוק מהחץ.
ד 0טיבי, מישכנות ,228 רכסים

מאוזן :

1 צילמו את סירטם, ובקטפת־התפוזים כדי
לצלם מגובה.

הישראלים עשו היסטורידו.

לומי
הסרט שלהם, טרנטלה ־שמו, נסתיימו
לבסוף — למרות הציוד החובבני
ובזכות העזרה שקיבלו מידידיהם, והם
• שלחוהו לוועדה לעידוד לסרט הישראלי
! במישרד־המיסחר־והתעשייה. הוועדה, לאחר
צפייה בסרט ודיונים, פסקה כי זהו
״סרט יומרני ולא־מעניין.״
אבל השניים לא נואשו. הם שלחו את
הסרט על דעת עצמם, ללא פירסומת וללא
המלצות, לפסטיבל הסרטים הקצרים שהתקיים
בשיקאגו. שם, להפתעת הכל —
ויותר מכל להפתעתפ-שלהם — עשו יהורם
ואבי היסטוריה. שני הבחורים הבלתי־ידועים
מישראל זכו בפרס הראשון.
השבוע אמור יהורם, מפיק הסרט, לנסוע
לשיקאגו־ כדי לקבל את הפרם בטכס
יי החגיגי שייערך שם — אבל הוא ייסע.
אין לו כסף.
* בתוניסיה בראשות חביב בורגיבה,
המנהיג אותה עד עצם היום הזה,
העוד! הזה 2045

.1עצם בפה ; .2ממתק עשוי מעיסת־שקדים
; .7אפס כוחו ; .9בוסתן עצי־הדר
10 ועוד. בתוספת .12 :כלי־קיבול
לנוזלים ; •13 ידית .15 .כיוון ש 16
מלחין גרמני -אנטישמי (ש״מ 17 מעוטף;
.18 אותה כבש יהושע; .19 ככה;
.21 רומס בעקבו; .22 בתוכה ; .23 מכשף ;
.25 קיבוץ בנגב ; .28 עליך לדעת 29
זריז ; .31 בוסתן קטן ; .32 רוך, נעימות ;
.34 כהן־צדק (ר״ת 35 בגימטריה: עש־רים־וארבע
; .36 הצד השני בתחרות ;
.39 מספיק 41 שר־צבאו של דויד ;
.44 מישור גבוה ! .45 קיבוץ בגליל העליון
; .47 זכה וברה ! .48 הב 49 יש פריץ
; •51 אמצעי, מרכזי ; .53 שקר ;
.56 מימטר; .57 ריקוד ישראלי מקורי;
.60 משמש לחיבור הארג ולחיזוקו; .61
תפילה נוצרית ! .63 מיקווה־מים ענקי :
.64 מין כלי־נשק אוטומטי; .65 רשף;
.66 תנועת־מים בים ; .67 מין שרץ ; .70
שן־המפתח; .72 מן המזלות; .75 קיים;
.76 שכנו של 45 מאוזן ! .78 מיניסטר .79 :
כעס גדול ; .80 פרוסה ; .81 מסולם־הצלי־לים
; .83 בירת הנגב (ר״ת 85 מן הכלים
המשמשים לעיבוד התבואה .86 :רטיבות
קלה; .87 מילת־חיוב; •88 מש; .90 לא־קהה;
.91 תל־חורבות; .92 כסף רב;
.95 יחידת התפר; .96 פתלתול! .97 מסו־לס־הצלילים.

מאונן

.1הוצאה מן הדעת ; .3עוסק בריפוד
רהיטים ; .4אוייב 5מצבודזיכרון ; .6
קביעה, החלטה ; .8ממצעי־המיטה . 11 :
אסתר ורות הן כאלו ; .12 עיר גדולה ;
.14 לאלתר ; .15 עושה־כובעים ; .20 בת-
קול ; .21 מרנן ; .24 אות בא״ב האנגלי :
.26 פרוסה ; •27 מטבע יפאני ; .28 מגופה ;
.29 ניתן־למכירה .30 :פר־ש ; .32 תכשיט ;
.33 כמות גדולה .37 :יישוב בדרך לטיב־עון;
.38 מכינויי האלוהות; .39 נוזל החיים
; .40 מכינויי האלוהות ; .42 קוץ בלי
ראש ; 43 אבוי לעצה שכזו ; .45 ענן
קל ; .46 קונפיטורה ; .48 אות בא״ב ה־עיברי;
.50 בן־בליעל; .51 היפרעות על
מעשה .52 :טמן, הסתיר .54 :ניסיון בעבודה
; .55 השפעה בנדיבות ; .58 קריאת־יגון
; .59 נישא ; •62 הברה .64 :לא ריק ;
.68 סופה עזה; .69 נור; .70 מבני נוח;
.71 סימן־הכפל .73 :אביון ; .74 עכבר־שדה
קטן ; .76 אחוריים ; .77 בוא מלמעלה
למטה 79 מטריצות ; .80 פצצה ;
.82 תינוק בן־יומו; .84 דומיה, אלם; .89
ואדי; .90 חומר־נפץ מרסק (ר״ת).93 :
ממלא-מקום (ר״ת); .94 קרס.

אנו מחפשים בתים חמים
עבור חתלתולינו החמודים
אגודת בער בעלי חיים

כצעדים איטיים הם יורדים מעל במות ההיסטוריה. עייפים. מלוכלכים
מדם ועפר. רעבים לשלווה. סרוחים. שרופים. נושאים צלקות בנשמה

מחזה וגיר ער ווו אבוד
א .״דור שלם בעל פוטנצי אל רוחני
עצום ש הלן לאיבוד״

במחצית הראשונה של יחודש יוני ,1975 בכפד-דיייגים
פורטוגאלי, נמצא מוטל ימת משבץ ליד האמבטיה, הסופר
והמחזאי הישראלי יורם מטמור. שלושה ימים היתה
׳גופתו מוטלת בבית הבודד מבלי שמיש יתעניין בגורלו.
מותו של מיטמור הייה אופייני לחייו. הוא היה סופר
ומחזאי של סיפור אחד — סיפור הדור האבוד ׳של תש״ח.
מטמור נולד ברומניה. במילחמת־העולם ׳שירת בצי־הבריטי,
ובמילח׳מת־תש״ח לחם בקרב על ירושלים. הוא
היה חאנטי־טיפוס של גיבור מילחמת־השיחרור, כפי שזה
הוצג משך 25 שנה, על־ידי שיכבת הסופרים המכונה
סופרי־דור־הפלמ״ח. ביצירתו הסיפרותית לא חיפש משמור
דמויות חלולות וקרטוניות, בעלות בלוריות בצבע הדגן
ועיני תכלת. דמות הלוחם של תש״ח לא הצטיירה בעיני
מטמוד כתערובת של פנימור קופד וגארי קופד, השרה
שירים רוסיים ורוקדת דבקות. הוא חיפש עומק, התעניין
במיכאניזם הנפשי, הרייגשי, של בן דור־תש״ח.
השבוע לפני 20 שנה הועלה על קרשי התיאטרון
הקאמרי מחזהו מחזה רגיל, שבמרחק השנים מעמיד בצל
עמוק את כל הדראמה־היחלולה של סויפרי־דיור־הפלמ״ח,
כפי שזו התבטאה במחזות בערבות הנגב ליגאל מוסינזון,
הוא הלך מסרות למשה שמיר, והס יגיעו מחר לנתן שחם.
סיפור דרכו של מחזה רגיל עד לקרשי הקאמרי הוא
סיפור ניתוקו של המחזה־המקורי־האידיאי מן התיאטרון
הישראלי. בתום מילחמת תש״ח, יצר יורם משמור דמות
בשם ״דני קרש״ ,והעלה אותה על בימת להקת הכרמל
(להקה שהקבילה ל״ליהקת פיקוד צפון״ הנוכחית) .מאז
הוא כתב את דמותו של דני קרש ״לפחות 14 פעם״
לדבריו, תוך כדי נסיוניות בלתי־נלאים להציע את מחזהו
לתיאטרונים השונים. אנשי הבימה קבעו, אחרי קדיאת
המחזה :״אם זו האמת, מוטב שנציג שקר.״
מיהו דני קרש? ־
בנו של השכן, הילד ששיחק ג׳ולים בשכונה, הדביק
כרוזים בשביל ההגנה (או אצ״ל, או לח״י) ,הצטיין
במילתמת־תש״ח, עבר את הקרב רווי־חדמים על ״המישלט
האחרון״ ,שממנו ביצע את הנסיגה לתוך עולם ריק מתוכן
וחיים חסרי־תיכלית. בן דור אבוד שלאחד תום המילחמה,
החסיר מטרה בחיים. פוחד מפני השמדה.
דני קרש ובני־דזדו עשו את הקוטל עליהם. הם נוצלו
לצורכי מילחמה ונזרקו אל החיים. מחזה רגיל הוא סיפור
התחושות והתולדות של דור שעבר את נתיב־היסורים
ממגש הכסף ועד לשקיעתה של החברה הישראלית בקרתנות,
קארייריזם, זעיר־בורגנות, נוסטאלגיה־מתקתקת
׳וניוון מוחלט. הדמויות הנוטלות חלק במחזה הן מרירות,
ואינן קושרות כתרים של תהילת־עולם לראשיהם של דור־המייסדים,
כנהוג בין סופרי־דור־הפלמ״ח. התחושה הרווחת,
בין גיבורי מחזה רגיל היא אחת: לא זו המדינה שעבודה
הקריבו את עצמם, ומשום כך הם מסרבים למות בכל יום
קצת, במדינה שאינה זקוקה להם עוד. ואומר מטמור
במחזהו על חבריו סיפורו של ידור שלם בעל פוטנציאל
רוחני עצום שהלך לאיבוד״ .דור מילחמת תש״ח,
ששרידיו יצרו פער •וחלל תרבותי, שעד היום חשה התרבות
הישראלית בחסרונו.
יורם משמור יהיה מן הבודדים משרידי דור זה, שניסו
לגשר על-פני אותה תהום. ושעה שסופרי־דור-הפלמ״ח
ימכרו את מילחמת ׳תש׳י^ח באריזות נוסטאליגיות מתקתקות
של הווי מרוקן מתוכן, ושלטו שילטון ללא־מיצרים על
המערכת התרבותית של ישנות ה־50׳ ,ליורם מטמור היה
הסיפור האחד, ולא היה מי שישמע את סיפורו.
בראשית שנות ה־60׳ הוא יצא ללונדון לכתוב שם
את סיפורו האחד, סיפור הדור האבוד של תש״ח. למרבית
האירונה הוא כתב את סיפרו באנגלית וזה הודפס
באנגליה תחת הכותרת המכשיר, ובארציות-הבריית בשם
מי אני? ,וזכה בהערכה שלה היה ראוי. שבוע קודם
מותו דאה סיפורו האחד של מטמור אור בגרמניה.
עד היום לא מצא אף מדל ישראלי לנכון לפרסם את
סיפורו של יורם מטמור בעיברית. שום הוצאה ציבורית,
גם לא המועצה־לתרבות־ולאמנות. נראה שסיפור תחושת
הדור האבוד של תש״ח, כפי שהוא הצטייר בעיניו חבלתי־משוחדות
של יורם משמור, אינו מעניין איש.

4 4 -1
1 פנאי לחנך את ילדינו שיהיו טובים והגונים. שונאים
אותנו. האויבים שלנו מתכוננים. ובעוד מספר שנים, כיום
בהיר אחד יעמדו כינינו לבין ההשמדה שורה של צעירים.
מתי מספר, בודדים לעומת ים. לבן לא חשוב אם מבינים
בציור ובנימוסי־שולחן ובגיאוגרפיה. חשוב רק דבר אחד
כלבד: שיהיו חברים נאמנים. ואכן השלב הזה קרב ^
וכא. חם מדביקים כרוזים הקוראים לעם להתנדב ולחיות ק
ממושמע, להיות נכון, ולהילחם.
בן, אבל כאן בא פרק על אהבה, בית־הספר נסתיים,
יוצאים לכפר לעבודה, לאימונים. כטיול לילה אחד,
כשהולכים בשדות מתחת לכוכבים, המון כוכבים, ויש
ריח חריף של צמחים ירוקים, וצרצרים, וצחוק של צעירים,
הוא והיא (דני ורינה) מפגרים קצת, וכשהם לבדם הוא
תופס את ידה. ואחרי כמה צעדים הוא לוחץ את ידה
והיא את ידו, והם נעצרים. מקשיבים ללילה, מסתכלים
זה בזה, והוא מושר אותה אליו ומנשק לה.
מה בא אחרי האהבה ף המלחמה? זהו הסדר הטבעי.
חשוב מאוד. יש להצביע בגאווה על ההישגים הנאים.
תמונות מרהיבות־עין, רוח ההתנדבות של הנוער, קרבות־דמים,
זוועות, סבל, דעות — ולבסוף — הניצחון. כן 1
ולא, כשמסתכלים מקרוב — משתנים גם המושגים. רוח־ ׳
הקרבות ורוח־ההתנדבות למשל הופכים לזחילה בשדה־קוצים,
לזינוק. להטסת הרימון. לריצה תחת אש צולבת
לתחבושת־אישית והזוועות הן מוקשים, משוריינים, זבו בים,
וחיומיומיות של המוות. ככה רואים הלוחמים את
המלחמה, הזוהר, התיפארת והתהילה מודבקים לה עם
בוא השלום.
נחזור למלחמה ; היא עדיין נימשכת. אירע הפלא
שהיה הכרחי: מנצחים, אומנם עייפים יותר מיום ליום,
אומנם מיספרם הולד יוקטן מיום ליום, אכל מנצחים
איד שהוא. בית אחר בית, גבעה אחר גבעה ושדה אחר
שרה, החשבון הולד ומיטתבם והנה ערים שוחררו, רכסים
ניפבשו. והגיע יום והם יגעים מאוד ורצוצים, ומעטים
מאוד והנה באו עד סוף ההרים אל ראשית מישור דשץ.
עמדו מסונוורים, הביטו סביב וראו שבא האביב, והריהו
ריח אדמה, אז באו אליהם והצביעו על ההר, הר גבוה
מאוד, שמדרונות תלולים ושחורים לו, ואמת להם: אתם
רואים את ההר הזה, הוא האחרון, לבו לכבוש אותו,
אלא שסיפורו האחד של מטמור הוא בעיברית. הוא
וכשמישלט זח יהיה בידינו, יבוא הקץ למלחמה, הם
קיים בינות לדיאלוגים של מחזה רגיל. בינות לדמויות
נטלו בשקט את חתכים ויצאו לכבוש את ההר האחרון— .
המציגות דור זה על הבמה, מצוייר, דמות הסופר (ולא אל תשאלו כה קרה בצלעות אותו הר, כין הסלעים ״
המחזאי) המתארת את סיפורו האחד של יורם מטמור,
החדים. בערוצים ליד גדר האבן. ישנם מעשי גיסים
ומן הראוי ללקט את, דברי ה״סיופר״ ולהביאם ביחד, כאלה שמוטב לעכור עליהם בשתיקה, ומה שכדאי לזכור
כאחת מיצירות־הסיפרות הבודדות המתארות את תחושות
הוא שכבר הגיעו למעלה, והמישלט האחרון היה בידינו.
דור תש״ח ללא כחל ושרק.
ואז קמים ועוזבים את ההר. מיד. יש נסיגה מהמישלט
הזה. תהיה הפוגה ...שכיתת־נשק. לפי ההסכם עלינו
ב. חייו ו מו תו של דני קרש
לפנות את ההר. בצעדים איטיים הם יורדים מיעל במות
ההיסטוריה, עייפים, מלוכלכים מדם ועפר, רעבים לשלווה ,־
׳ לפגי עשרים וכמה שנים, נולד ילד, קראו לו׳דני.
סרוחים, שרופים, נושאים מומים בגוף וצלקות כנשמה,
השנים עוברות. הילד צומח, מתחיל ללכת, לדבר, צוחק,
גניחת חיבר פצוע מצלצלת באוזן, והפחד השחור עודו
בוכה, הוא טוב, הוא רע. אובל קוואקר, ובכל בגנה,
דבוק׳ בעצמות. לא יפים ולא טובים, ולא חזקים. פשוט
שותה חלב. הילד לגן, ניפצע בברד, חוגג יום הולדת,
לכוש יפה, חג חנוכה, הוא נר שלישי, שואל שאלות ׳,נאמנים.
הורית אותם מחטישלטים. אחדים חזרו ללימודים
שוכב ניפצע כביר, מצייר, משקר, יש לו חום, שעלת,
או לעבודה, אבל רובם חזרו וירדו מחהר לתוף עולם זר .
הוא חיוור, שנה עוברת, ועוד שנה. בית הספר, הילקוט,
תבם ירדו מהמישלטים ולא היח להם לאן ללכת.
הטורה, השיעור הראשון. קוראים בקושי, סופרים בקושי,
אביו חושב שהוא משתייד לדור משונה. אינו מכין
משתוללים בהפסקות. שירים וסיפורים על צמחים וסיפורי
אותם. אולי משום שחם פשוטים מדי. ת ר חאקי. אי־המיקרא,
ועוד שנה עוברת, יש לו חברים. ילדי השכונה.
אפשר להחליף אתו שני מישפטים ברצינות. דני לוקח
הם משחקים ביחד. בימי החורף כשהשמש זורחת.
כסף מאביו והילד לקולנוע.
בכית הספר על הקיר מתנוססות שתי תמונות של
׳הבחור הגבוה, רזה, בעל עיניים בהירות שהיה
בעלי זקנים, אחד מהם הוא הרב המנוח שיסד את בית־מיועד
לשחק את תפקיד הגיבור. והלד לקיבוץ נהרג
הספר והשני הוא ד״ר בנימין הרצל, מייסד הציונות
כיד מסתננים.
המדינית. בין התמונות מתנוססת כתובת :״שמור• על
דני ״מת. אני יודע ממה מתים אנשים. אולי דרסה
השקט ושמור על הניקיון״ .שלושת המוצגים גם יחד
אותו מכונית? אולי קיבל דלקת־ריאות. אולי׳ לא יבול
מהווים את המגמה החינוכית של בית־הפפר. חשוב לדעת
היה להמשיד לחיות חיים כאלה. באמת שאינני יודע.
שהילדים האלה היו ערים, פיקחים ושהטיבצרים שבנו
הוא מית — וזה׳הכל. דני קרש מת. פוף פסוק. כל חייו
בחול, ניבנו לפי דוגמה מציאותית. כי כזמן הזה שוטרים
וגנבים השתוללו ברחובות, והגורל היה משחק אסומנוה דוהר אדם לקראת המיפגש עם התולעת והרימה כמירככה י
אבודניה שלי חיי אנוש. דומני שמעולם לא שיחקו ילדים של אשליות. האשליה של דני וחבריו היתה שהמלחמה
נסתיימה. היא נימשכת תמיד. איו מישלט אחרון, כשם
ברצינות בזאת. ובבית־הספר אנגלית־למתחילים.
מה קבוע בעולמנו? מה המוסדות, מי האנשים שאפשר שאין גיסים וניפלאות. ואנחנו הנס האחרון ואנחנו הניצחון
הגדול. דבר לא קיים •שאינו קיים בזכותנו. אנחנו הבאנו
לבטוח בהם? כל יום רעידת־אדמה קטנה. כל יום
את חיפה ׳לעולם, ואת חטוב ואת הרע ואת המכוער,
מתמוטט משהו. אין פנאי לחיות את חיינו בשלווה. אין

אינך יכול לתרום לחיים תרומה חד־פעמית משום שהחיים
אינם ל,ופסה של הל,רן הל,יימת. אחרת מתים כמו דני.
מה אתם יודעים עליו ...מה אתם יודעים. מי מכם יודע
מה אנחנו מפסידים לאמיתו של דבר. כשאני רואה את
דני מונה פה, אני רואה שורה ארוכה, ארוכה מאוד של
מפקדים ורגמים וסיירים וחובשים שהלכו לפניו.
הספדהאב: כאלה הם הצעירים, אולי צודין ים הם
כזה שלא הכינונו אותם די הצורד. את כל חייו חי לו
כעולם זר ובלתי מוכר לנו, אינני מאימים איש, חם
וחלילה. רכותי, אהבתי את בני, לא צריכים להכין על־מנת
להרגיש כאכ. הייתי סכור שבל מה שנדרש ממני,
הוא להשקיע בו ••כסף ומאמצים, ויתכן •מלא השל,עתי
בו מספיק. יתכן שהוא לא הרגיש נוח כבית׳ אד לא
הרניש נוח-בשום מל,ופ אחר.
הספדהאם: הוא צעיר ...הוא כה צעיר. חייב היה
להזדקן בני •..כטל,ום להיות תשובתי לחיים׳ היית הד
שילד ונחנל, בעמל, צר, הכישלון נעוץ בנראה בחיים.
רינה: אינני מצטערת שמת. הוא נגמל מיסורים
רכים. אינו מחוייב עוד לשאת את עצמו, לטעום טעמו
בכל נשיל,ה, למצוא רק את עצמו בבל אהבה. למה לו
להימתעמם כמונו.
יצחק: המיסבן לא ידע להסתדר.
סופר: זה סוף המחזה...

ג אצלנו מו כני םלל חו ם או ת ה
מי לחמהוב או תו להט גם מחר...״

הרעיונות, התהיות והמבוכה של דור תש״ח כפי
שהועלו במחזה רגיל של יורם מטמור, זכו בקיתונות־משטמה
מטעם קבלני־ד,תרבות של הפלמ״ח. משה שמיר,
ממטפחי דמות ״האדם-ד,עליון-ד,ארצישראלי״ בסיפרות
העברית, שכתב בתוכנייה להצגה הראשונה של מחזהו
הוא הלך בשדות ברור, שמעצם הניסיון הזה לשגב
לרמה מיתולוגית את הנוער הלוחם של תש׳׳ח, מתחייבת
סכנה של אילוץ ושל הגזמה ...שמיר פירסם בעל המישמר
( )23.11.56 מאמר בגנות מחזהו של מטמור, שם כתב
בין השאר מה מידה של אמת, מה מידה של רצינות,
ישנה בתיזה הראשית של המחזה, חטוענת, כי דור לוחמי
מלחמת־השיחרור חלה בו ירידה והתמוטטות והחנית
לאחר המלחמה ...האם היום בל־כד רע? האין חיום
יצירה וחלוציות והקרבה עצמית וטוהר מידות ונאמנות?

׳ 11 מטמ 11
הנה, ,למרבה הקוריוז, ובלי לשאול את פי ה״קאמרי׳׳,
כלי לשאול פי איש מאתנו, פרצה־לה פתאום, באמצע
יום־סתיו נאה, מלחמת סיני — ופתאום שוב נתמלאה
העיתונות כ״נועד הנפלא שלנו״ ,ופתאום יודע אני,
הדגישו מציגי ״מחזה רגיל״ שלא־בנוח. לעשרה ימים,
או לשבועיים, חדל המחזה להיות אמיתי, חדלה הטענה
בדבר רקמנו של הדור הצעיר להישמע צודקת...
זהה חיתה ביקורתה של לאד, פורת, באותם ימים קומי־סארית
קול־ישראל ומבקרת־התיאטרון של ביטאון המימסד
התרבותי של הפלמ״ח משא, שכתבה, ביום ,23.11.56
בין השאר אכן מיעוט קולני ומתבלט, אף בבל זאת
מיעוט שבמיעוט ...במטותא ממד (יורם מטמור) ,תמונה
של הדור כולו ...ייתכן שזו אמת לגבי יוצאי צבאית
אחרים. אלה חמפליטים, הכל הבלים׳ כבתי־ הקפה של
,הגדה־ודטמאלית׳ ,או ב,גריניץ׳־וילג״ אד לא לגבי יוצאי

״העקשנות היהודית הזאת״

ספרים

2000 שנות מוסיקה, מאת פ.ע. גרדנוויץ
הוצאת ״מסדה״ 337 ,עמגדיס
היעדר סיפרות־מיקצועית וחומר־רקע בסיסי, בשפה העיברית, בנושאי התרבות
השונים, מעמיק מדי־שנה את החלל־התרבותי של ילידי־הארץ — ובעיקר את צרכני־התרבות־בכוח
שביניהם — ממורשת התרבות המערבית. המוסיקה היא אחד משיטחי־ההפקר
הבולטים ביותר. פ.ע. גרדנוויץ, בשיתוף עם אבנר ב^ט, הצליחו במידה רבה
לגשר על פער תרבותי זה בספר מרתק, הנפתח בתיאור ההתפתחות המוסיקלית
בעולם העתיק, וכלה במלחינים חדשניים, מהפכניים, המביאים את המוסיקה לסולמות
חדשים, ולחשיפת צלילים בתדרים שלא נודעו עד כה.
הספר ״ 2000 שנות מוסיקה״ הוא צירוף מוצלח של תיאורים היסטוריים, קפדניים
ומנופים היטב, וטכסטים בפרוזה שנכתבו׳ בידי מלחינים שונים, המפרטים ומפענחים
את יצירתם וסביבתם. טכסטים המוסיפים ממד נוסף למוסיקה, כמו חליפת־המיכתבים
בין הסופר ממוצא יהודי, סטפן צווייג, שגורש מגרמניה, לבין המלחין ריכארד שטראום,
האסור להשמעה בישראל. צווייג חיבר את התמליל להאשה השתקנית של שטראום,
אופרה •שהצגת־הבכורה שלה התקיימה ב־ ,24.6.1935 בהסכמתו של היטלר, אך לאחר
ההצגה השנייה אסרו הנאצים את הצגת האופרה ברחבי גרמניה.
כך כתב ריכרד שטראוס לסטפן צווייג * ב־ 17 ביוני : 1935
אדון צווייג היקר !
מיכתגך מיום 15 ממלא ליכי ייאוש* העקשנות היהודית הזאת 1אפשר לידפף
אנטייטמי י גאוות הגזע, רגש הסולידאריות
— אפילו אני מרגיש כאן הבדל ! האם ז הנף מאמין, שאי־פעם השפיעה עלי כמע־
׳ שי המחשבה שאני גרמני (אולי, מי יו דע)
? האם הנף מאמין שמוצארט חיבר
מוסיקה בתודעה ״ארית״? לגבי קיימים
שני סוגי בני־אדם: כעלי־כישדון, וחם־
רי־כישרון, והעם קיים לגבי רק למן אותו
רגע שהוא נעשה קהל. אם הוא מורכב
מסיגים, באווארים, ניו־זילאנדים או בר לינאים,
לי זה היינו־הד, חעיקר שאנשים
שילמו את מחיר כרטיסיהם במלואו. הקומדיה
ששלחת היא נחמדה. מאד וברור לי,
שהיא אד־ורק פרי רוחף. לא אקבל אותה
תחת שם בדוי. אני חוזר, איפוא, על בקשתי
הדחופה לעבד את המחזות ולהגי־ט לי
את תנאיך! אל תדאג לאשר אעשה אני,
ובלבד שאתה תשמור על הסוד י מי אמר
לך שגיליתי פעילות פוליטית? האם משום
שניצחתי על קונצרט במקום ברונו ואל־טר?
זאת עשיתי לטובת התזמורת. האם
משום שתפסתי את מקומו של ״לא־אדי״
אחר, סוסקאניני? — זאת עשיתי לטובת
באירויט. אין לזה קיטר עם פוליטיקה. מה
סטפן צוויייג
שאומרת על כך עיתונות הטנפנים אינו
עקשנות יהודית
מעניין אותי, וגם עליך לא לדאוג לזאת.
* צווייג התגורר אותה עת בווינה, ממנה נמלט עם נפילתה לידי הנאצים.

הצבא שלנו. האכזבה שלהם, במידה שהיא קיימת, אינה
אדישה, אינה ניהיליסטית, זו אכזבה ־כואבת, הזועקת
ומפעילה לתיקונים ...אצלנו יודעים גם היום לשם מה
לחמו אתמול. כל אחד, בלי יוצא מן הכלל. ומוכנים
ללחום אותה מלחמה עצמה ובאותו להט גם מחר׳...
׳מפוכח ואינטליגנטי יותר ממשה שמיר, ולאד, פורת
היד, המשורר אברהם שלונסקי, שהגדיר את נושאו של
מחזה רגיל במסיבה שנערכה לאחר הצגת־הבכורד: ,
השאלה המרכזית כאו היא — איד להפוך דור חמילחמה
לדור של שלום
מבקר־תיאטרון אחר של אותה תקופה, אורי קיסרי, קבע:
(זהו) סיפורם של נערים שהיו טובים כדי למות אכל
מיותרים כדי לחיות הארץ .)30.11.56 מבקר נוסף,
מ. ז .טל, כתב נ^על החישמר 28.12.56 השאלות
המטרידות והקשות שהלכו בעיקבות לוחמים כמלחמת
השיחרור עודן מלוות את חיילינו, און חברינו ואת בנינו
ומבקשות לעצמן מענה ...מבקר נוסף היה המשורר
עזרא זוסמן, שכתב היסוד האקטואלי־לוקאלי הטמון
בשתיקתו של הקרש. זוהי שתיקתו של דני — שתיקה
עמוקה של דור שלם נוכח מציאותו החדשה ( דבר״

בספר הדראמה הישראלית מאת ד״ר גדעון עפרת ()1975
הוא ׳מסיים את הפרק הדן במזן זה רגיל מבחינה
לוקאלית, חושף מטמור את אשלייתם של דני ושל חבריו
ומבחינה אקזיסטנציאלית הוא חושף אנשים׳ המסרבים
לחיות באיטליה, אד אינם מסוגלים גם לחיות כמציאות.
זוהי חשיפת הטראגדיה האנושית של חוסר המוצא —
חוסר היכולת להשלים הן עם השקר שבחיים והן עם
אמיתותם עמי •.)91
מאז מת יורם מטמור. גם מחזה רגיל מת. דור תש״ח
אבוד, בעוד דיוקנו מצטייר בעייני הדודות החדשים מבעד
למעטי האיפור הנוסטאלגי והזיוף שהעטו עליו סופריו
הרישמיים. התיאטרון הישראלי והמחזאות העיברית, שטרם
נולדו, ממשיכים בגסיסה הארוכה יוד,׳מונוטונית שלהם,
מתעלמים מן הדראמה המקורית שנגנזה, ומשמשים כספק-
השעשועים של צרכן־התרבות־הישראלי, הם מעניקים לו
רק את כובע־הקש האיטלקי, אקווס ומי מפחד מווירג׳יניה
וולף, עם רפרפת ריאליסטית־סוציאליסטית של תיאטרון־
חיפה, שמטרתה לסמא את תחושות־התיסכול של צרכך
התרבות הישראלי.

שאני משחק בתפקיד נשיא הלישכה הממלכתית למוסיקה? * זאת אני עושה כדי לעשות
טובות ולמנוע רעה יתירה. ממיט מכיוון שאני מרגיש חובה לעשות כך ! תחת כל ממשלה
אחרת הייתי מסכים לקבל מישרת־ככוד זו, אולם לא הקיסר וילהלם ולא אדון ראתנאו
הציעו ליי זאת. ובכן ייה־נא נכון, ושבח למשך כמה שבועות את האדונים מיטה ושאר
השליחים ועבוד רק על תמליליך...
מיכתב זד, מעולם לא הגיע לידי צווייג. המישטרה החשאית תפסה את חמיכתב,
ושטראוס נאלץ להתפטר ממישרוסיו הפומביות. צווייג איבד עצמו י לדעת בשהותו
כפליט בבראזיל.

ט. ם .אליוט הישראלי?
ניסוי תמוד, ב״פרשנות-שירה״ ערך המשורר חיים גורי (יליד )1923 במאמרו
אנתולוגיות קטנות, שאותו פירסם בדבר השבוע. בין השאר כותב גורי בינתיים
נפתחה תקופה חדשה. יום אחד בשנת חמישים ושתיים, חמישים ושלוש, קראתי שיר של
יהודה עמיחי (יליד )1924 שבו נאמר , :אני רואה אותך מוציאה דבר מן המקרר /
מוארת מתוכו באור שמעולם אחר ידעתי כי רגלי עומדות על סיפו של זמן אחר...״
בהמשך דבריו מפתח גורי את ״שיטת המקרר ההפוך״ ,ומספר כיצד בראשית דצמבר
,1973 יחד עם ״חנוך כרטוכ ופישקה ** חברי היקרים״ הם עוברים ב״ארץ־גושן״
בחושך מצריים, ומגיעים לקרון־הפיקוד של פ. ה ולא האמנו לו, כי אכן הגענו
,עד אשר שמענו את קולו של האיש, :פיתחו את הדלת והיכנסו.׳ פתחנו את הדלת
ומצאנו חושך כבד ושחור מוחלט. אך קולו של המפקד נשמע מתוך החושך, :היכנסו,
היכנסו.׳ כאשר נכנסנו ונעלנו את הדלת מאחורינו, כבקשתו, נדלק האור, .זו שיטת
המקרר ההפוך,׳ הסביר לנו, האור כבה בהיפתח הדלת, ונדלק עם היסגרה
את סידרת־המאמרים ״הבשורה על־פי לייבוביץ״ שפירסם בהארץ המבקר מרדכי שלו,
בגנות השקפותיו של פרופסור ישעיהו לייכוכיץ על היהדות, הוא סיים מחי־בוקי־הדוב
של לייבוביץ יוצא הרמכ״ם בדרך־כלל בריסוק־עצמות״ • ברשימה
שפירסם עסקן־הסיפרות ראובן כן־יוסן? (מקודם רוכרט וייס) על ספר־שירים
חדש של ש(.פירא) שליום (״שיר לפקיד מדינת ישראל״) במעריב 5.11 הוא
כתב בין השאר שירו הגדול של. ט.ס. אליוט ארץ־הישימון >שראד, אור בתרגום
עיברי מעשה ידי המשורר נוח שטרן) ,הופיע בתחילת העלייה השלישית אצלנו,
בתקופה שהיתר, אמורה• להפוך את ארץ־השממה. הממשית שלנו למדינה. פוריה. והנה,
למשקיף מן הסיפרות העיברית נדמה, שתשובת שירתנו לשירת אליו־ט ניתנה על־ידי
ש(.פירא) שלום ועל־מנת שעם־ישראל יידע כיצד להתנחם ממצוקתו בימים טרופים
אלה, מסיים בר־יוסף את רשימתו בנימה האופטימית ועכשיו אותה, שימחה
של ש(.פירא) שלום, שהיא מעין חיוך בחירוק־שיניים, היא הבשורה שהתנחם בה
ישראל בימינו הקשים.״ אגב, בר־יוסף מופקד מטעם מישרד־החינוך־והתרבות והמו־עצה־לתרבות־ולאמנות
על ״המכון לתרגומים״ של סיפרות עיברית ללועזית (בתקציב
שנתי בסך 250 אלף לירות ישראליות) • סיפרו של הסופר יצחק אורפז עור בעד עור,
שהוא ספר־מחאח מראשית שנות ה־60׳ ,וזכה בשעתו בפרס אשר כרש, עומד לראות
בקרוב אור במהדורה חדשה.
* שנוראנס מילא את תפקיד נשיא הלישכה הממלכתית־ למוסיקה, מבורו מינויו
מטעם היטלר, שהעריץ את יצירנתיו.
״ הכתב הכלכלי יצחק טישלר.

דוזך בן־אזאואו,
יריד מרוקו, הבו
בבאויס למיליונר
בזנות סיום !1וונו
ועתה הואר וצה שב נ ות יוי
יתחנכו בישראל

111111דין ! 1 \ 1ך | ך | ״העבודה שלי היא קודם־
. 1111111ב 1 / 4 .ם כל גס התחביב שליד אומר
בן־אראראף. משוס כך הוא לא רק מפיק את סרטיו בעצמו

ומביים אותם, אלא הוא גם מצלם אותם בעצמו .״רק כך ההנאה
שלי היא מושלמת,״ הוא טוען .״על־ידי זה שאני מצלם בעצמי,
אני יכול להשיג תוצאות שלא יכולתי להעביר לשחקנים בבימוי.״

77/7חפו ו11

^ שהגעתי לפאריס, בגיל ,22
הייתי מאהב של אשה נשואה שאהבה
לקיים אתי יחסי-מין לצלילי הסימפוניה
החמישית של בטהובן,״ נזכר דו־זף
(ג׳ו) בן־אזאראף, מי שנחשב כיום כ

לבוש
מהודר ופנים מאירות, קשה שלא
לשאול אותו מייד :״האם אתר, מלך
הפורנו של פאריס?״ התשובה אף היא
מיידית :״אני מלך הכל בפאריס.״ וזה
אינו רחוק מהאמת.
דחף בן־אזאראף הוא אחד מאנשי השו-
ביזנס העסוקים ביותר בצרפת. לבד מ היותו
מפיק סירטי־מין ובעל אולפנים ה־מעסיקים
נד 75 אנשי צוותים טכניים, הוא
גם בעל סוכנות־הדוגמניות הגדולה ביותר

מלך הפורנו של פאריס, בתחילת דרכו ב־עיר־האורות.
וכשיושבים
איתו לארוחת-צהריים במסעדה
פאריסאית מפוארת, ורואים יהודי
נחמד, בעל שיער מכסיף מידלדל, בעל

סרט על לסביות

סירטי־המין של דחף בן־אזאראף הביאו
לקהל הצרפתי השמרני את כל תנוחות־האהבה
שרק הוא הצליח להעלות בדמיונו, בשילובים הפרועים. מימין: הבמאי בתנוחה אופיינית.

באירופה, מודל אינטתשיונל, המנוהלת
על-ידי אשתו מזה 15 שנים, סימון.
״אני אומנם נשוי לאותה אישה מזה
15 שנים,״ אומר ג׳ו ,״אבל לא צריך
להבין מזה בטעות שאני גם נאמן לה.
מעולם לא הייתי נאמן, לשום אשה. אני
נאמן לאשר רק כשהיא מושכת אותי מבחינה
מינית. מאז שאני זוכר את עצמי,
אני בוגד בלי סוף, מסיבה פשוטה: אני
עושה רק מה שאני רוצה, ומה שמתחשק
לי. לפעמים אני מפטיד כסף, לפעמים
מרוויח, אבל כל הזמן משתדל לחיות
חופשי, בלי לחץ משום צד. זוהי גם תורת-
החיים שלי.
״אני גם לא אוהב שנדחפים אלי. פשוט,
נכון? ואת זה אשתי מבינה היטב.״
חלוקת העבודה במישפחת בן־אזאראף
ברורה. סימון מנהלת את סוכנות-הדוגמ-
גיות מחוך משרד ענק השוכן מול שער־הניצחון
בשדירות שאנדאליזה, ומתוך דד
מישרד הסמוך מנהל ג׳ו את עיסקי־המין
שלו, ועוסק בהפצת סרטיו.
״הסרטים שלי הם גם התחביב הגדול
שלי,״ הוא מצהיר בגאווה .״אני גם מפיק,
גם מביים, גם מצלם וגם כותב את ה תסריט.״
ואם בכל זה לא די, ג׳ו שמח
להוסיף ולספר שהוא גם אינו מהסס ל הכניס
כל אחת מהכוכבות החדשות שלו
לתפקיד במו־ידיו .״האמת היא שהן רוצות
לנסות אותי יותר מאשר אני רוצה לנסות
אותן,״ הוא מתוודה בחיוך .״הן פשוט
משתוקקות להיווכח אם אני באמת כל־כך
טוב כמו שכולן מספרות.״
את הכרזותיו הצנועות הוא היה מוכן
לשאת בקול, גם בתוכנית־הראיונות הפו־סולארית
של הטלוויזיה הצרפתית, לעיני
ובאוזני מיליוני צופים. ויש לזכור כי
צרפת עוברת כיום מהפכה מינית. מאז
כניסתו של הנשיא ז׳יסקאר ד׳סטאן לתפקידו
יצאו סירטי־המין מן המחתרת
והפכו עניין חוקי, כך שסרטים שמקומם
עד היום היה רק בפיגאל, הגיעו אל בתי-
הקולנוע המפוארים שבמרכז העיר, ומוש כים
אליהם המוני צופים נלהבים.
אך בניגוד לסירטי־המין מן הסוג הזול
המציפים את פאריס, סרטיו של בן-
אזאראף נחשבים כסרטים אינטלקטואליים
ובעלי רמה אמנותית גבוהה. בכתבה ש פורסמה
בשבועון ניוזוויק לפני זמן קצר,
על מהפכת המין העוברת על פאריס, הוק דש
מקום נרחב לסרטיו של בן־אזאראף
ולרמתם הגבוהה.

האהבו>הגד~ולה 7
שתי הבנות

• יפור־החיים שלו נפתח במרוקו,
ישם הוא נולד לפני 47 שנים ל-
מישפחה יהודית אמידה. בגיל 22 החליט
לעזוב את הבית, ויצא לפאריס בכיסים
ריקים .״כשהגעתי לפאריס לא הכרתי אף
אחד או, מה שיותר חשוב, אף אחת,״
הוא מספר בהנאה גלוייה ,״עד שהתחלתי
להיות מאהב של אשה בלגית נשואה, יפה פייה
בלונדית. אני בכלל אוהב בלוגדיות.
ככה נמשך הרומן איתה, עד שיום אחד
שאלתי אותה מה עושה בעלה. הסתבר
שהוא בעיסקי טכסטיל. ביקשתי ממנה ל הכיר
לי אותו, וככה התחלתי לעשות עם-
קים עם הבעל ולדדות המאהב של אשתו,
בלי שהוא יידע מזה.
״אבל מה שהיה הכי חשוב זה שגם הת חלתי
לעשות הרבה כסף מייצוא מוצרי-
טכסטיל מצרפת למרוקו. בגיל 25 כבר
היד, לי הון רב, אלא שתוך שלוש שנים
איבדתי את כל הכסף. לא בגלל נשים. על
נשים מעולם לא הפסדתי כסף.
״בקיצור, החלטתי לנסות את מזלי באמריקה.
נסעתי לשם בלי פרוטה, ובמטוס
פגשתי בחודה יפהפייה וטיפשה מגרמניה,
שסיפרה לי שהיא נוסעת לאמריקה
לעבוד שם כדוגמנית. עליתי על הסוס
הזה, והמזל החל לשחק לי כמו בעבר,
עד שבגיל 37 החלטתי לחזור לפאריס ולהתחיל
לעסוק בסרטים.
״היום אני מנהל פה רמת־חיים של אנשים
פשוטים נראית זוהרת מאד. יש לי
בית ברובע נווי בפאריס, במקום היקר
ביותר, יש לי בית בהרים, בית בדרום
פאריס ובית בקזבלנקה. יש לי שלוש
מכוניות חדישות, וכל הסממנים של חיים
נוצצים. אבל זה הכל כלפי חוץ. מבפנים,
לא הכל כל-כך ורוד.
את הרומן הגדול של החיים שלי אני
מנהל עם שתי בנותי. הן אולי הסיבה
היחידה לכך שעד היום לא התגרשתי.
אני פשוט לא יכול להעלות בדימיוני אפילו
רגע אחד שהילדות האלה לא יהיו אצלי
ותחת השגחתי. היום, כשהן כבר מתבגרות,
האחת בת 13 והשני בת ,15
אני מקדיש יותר ויותר מחשבה לרעיון

לשלוח אותן לישראל.״
בן־אזאראף ביקר בישראל כבר תשע פעמים.
הוא מוכן להתוודות שלא פעם
חשב כבר לעזוב הכל ולעלות ארצה.
אלא שכיום הוא מקדיש לרעיון זה מחשבה
רבה עוד יותר.
^ ״מה שחשוב לי בפאריס,״ הוא אומר,
״זד, החופש. אני חופשי לעשות כל מה
שאני רוצה. עשיתי עד היום כ־ 40 סרטים
באורך מלא. אלה הם סרטים המופצים בכל
העולם, חוץ מישראל. לא פעם אני שואל
את חברות־ההפצה שלי מדוע הן לא מוכרות
את הסרטים לישראל, והתשובה היא
שהישראלים אינם מוכנים לשלם עבור
סרטים סכומים גבוהים. הם רוצים לקנות
טרט בגרושים ולהרוויח עליו מיליון.
זוהי אולי גם הבעייה של הסרטים הישראליים.
עד היום לא שמעתי על אף
סרט ישראלי שהצליח להיות בינלאומי,
שהפך מוצר מבוקש בעולם. הסרטים שלכם
מאד מקומיים. אלה סרטים שהדיאלוג
חשוב בהם מאד ומשום כך אני יכול
לומר שאף סרט ישראלי עוד לא יצא ממש
החוצה, לעולם הגדול.
״הצילומים אצלי נמשכים בין שבוע ל־
14 יום, ולעולם אינני משתמש באותם השחקנים
פעמיים, אחרת זה יהיה משעמם.
הקהל שלי רוצה לראות בכל פעם פנים
חדשות וגופות חדשים. לכן אני גם לא
נקשר לשחקנים ולא בונה אותם, זה רק
גוזל ממני זמן וסבלנות.
״היום אני מרגיש באיזדדשהוא מקום
שאני כבר שבע. לא, רק שלא יבינו אותי
לא נכון. אני אוהב את הסרטים שלי, ואני
גם לא אומר שאינני אוהב לעשות סרטים
פורנוגרפיים. אני רק יכול כבר לומר
שעשיתי מספיק. צילומי הסרט האחרון שלי
הסתיימו בחודש יולי, ובינתיים אין לי
רעיון חדש לסרט. בכלל, כל הסרטים שלי
מבוססים רק על רעיונות שלי.״
וככשואלים אותו אם הוא גם ניסה
בעצמו את בל התנוחות שהוא מראה על
הבד, הוא משיב במילה אחת :״יותר,״
שמקבלת משמעות רחבה בהרבה אחרי
שרואים אפילו אחד מבין 40 הסרטים ש הפיק
עד היום.

המין — ענף
מכני ס במ שק
ף* א חרוכה אכי מ ק די ש יותר זמן
לסוכנות הדוגמניות שלי,״ הוא
מספר .״אני מייצג היום כמאה דוגמניות
בלבד, אך הן עוברות אצלי סלקציה קפדנית
מאד. הן חייבות להיות מאד־מאד
יפות, מיוחדות וסופיסטיקייטד. הן מופיעות
על שערי כל שבועוני־ד,אופנה החשובים,
בתצוגות־ר,אופנה היוקרתיות ביותר ובסרטים,
ומרוויחות כסף רב. אבל החוזה שאני
עושה איתן הוא לחצי־שנה בלבד. אם
מישהי מצליחה אני מאריך לה את החוזה,
ובדרך־כלל הסכומים שהן מרוויחות

המיקצוע: בימוי

ג נו ואשה

סירטי־הפורנו אינם חייבים להיות גועל־נפש, זוהי דעתו של
בראזאראף. יש גם סרטים נועזים ביותר שיכולים להיות
יפים ורגישים, ואפילו רומנטיים, כמצטייר מתמונה זו, שנלקחה מאחד מסרטיו אלה. 1 ולקלוט כל פנים יפות וגוף חטוב .״הייתי
גורמים להן להשתדל, כדי להאריך את
מעוניין לקחת כמה דוגמניות ישראליות
החוזה.״
למישרד שלי בפאריס, כדי שיראו שגם
בן־אזאראף מתכוון לבקר בקרוב בבישראל
יש בחורות יפהפיות. אם אמצא
ישראל, על־מנת לבדוק באופן אישי מהי
כאן דוגמניות שעונות על הדרישות, אשמח-
מידת נועזותם של הסרטים הנעשים בארץ,
בהחלט לעזור להן,״ הוא מכריז.
ועד כמה יוכל הוא להרחיק לכת ולהציע
ואם גם יסתבר לו שישראל מציעה לו
את סרטיו לשוק המקומי, וכן לבדוק אפתנאים
נוחים להפקת סרטים מן הסוג השרות
של הפקת סרט בישראל.
אהוב עליו, הוא עשוי להפוך, את סירטי־וכמו
בכל מקום בעולם שהוא מגיע אליו,
המין אחד הענפים המכניסים ביותר במשק.
הוא מתכוון לפקוח עיניים גם בישראל,

את מרבית הסצינות שמראה
בן־אזאראף בסרטיו,
הוא חווה על בשרו. גס את הנועזות שבהן הוא מראה בסרטיו,

ומשוס כך אומרים בפאריס שהדימוי שלו כה ריאלי ומציאותי
עתה החליט בן־אזאראף, אחרי שעשה כ־ 40 סרטים, לנוח ולב
דוק אפשרות הפק1ן־סרטיס בישראל ובקרוב הוא יבוא לביקור.