גליון 2047 מתאריך 26 בנובמבר 1976

•משיכה אלקטוראלי, שלא זוהו עד כה עם
מפ״ם בגלוי.

אחד האישים שעימם מתגהלים המגעים
הוא אלוף >מיד ).שראשי מפ״ם מופגים
להבטיח לו את המקום השני ברשימתם,
אם ייאות להצטרף אליה.
בשלב זה טרם נתן האיש, שהוא בעל עבר ביטחוני
מפואר ביותר, את הסכמתו, ונראה כי יש לו תוכניות
אחרות להמשך הקאריירה שלו.

ת1י ! 1ןוך
תובעי אתרא שי ה
שלארבעה שרים
ההתארגנות העל־חטיבתית במיפלגת העבודה,
שהחלה בכנס שנערך בשבוע שעבר בבית־תבורי
בתל־אביב, תתרכז בעיקר בתביעה שתופנה אל
ראש־הממשלה יצחק רבץ, להחליף ארבעה שרים
בממשלתו עוד לפני הבחירות, משום שלא ניתן
לפנות אל קהל הבוחרים עם ההנהגה הקיימת.

השרים שאת ראשיהם יתבעו המתארגנים
הם שר־־האוצר יהושע רבינוביץ׳ ,שר־השיכון
אברהם עופר, שר־העכודה
משה כרעם וכנראה גם שר־המיסחר־והתעשייה
חיים בר־לב. תחתיהם יתבעו
להציב אישים חדשים, שיצביעו
על ריענון ההנהגה.
כמעט ברור שרבץ לא יוכל לקבל תביעה זו,
ועל רקע זה צפוי עימות חריף ביותר בינו לבין
המורדים בתוך מיפלגתו.

ראש הגדהית מכו
ב מ תו!׳ ב א שייף
ראשי־הערים החדשים בגדה המערבית מכינים
עצומה, שתוגש למושב המועצה הלאומית
הפלסטינית, אשר יתכנס בחודש הבא בקהיר.
על־פי פקודת המימשל הצבאי, נמנע מהם להשתתף
במושב עצמו, למרות שהוזמנו אליו.

העצומה תביע תמיכה מלאה במגמת
.הזרם המתון באש״ף, בראשותו של יאסר
עראפאת וצמרת ״פתח,׳׳ לקבל מצע
בזכות מדינה פלסטינית בגדה וברצועה,
תוך הסדר עם ישראל.

מפ״םמתאר גנ ת
ל הו פעהעצמ אי ת
במיסגרת הכנותיה של מפ״ם לפרישה מהמערך
ולהופעה עצמאית בבחירות הבאות, עורכים ראשי
המיפלגה מאמצים לגייס לראשות רשימת מפ״ם,
במקרה שתהיה כזאת, אישים חדשים, בעלי כוחי

אישיות אחרת שעימה מתנהלים מגעים,
היא אישיות כלכלית בכירה
מהעולם האקדמאי.

על־פי תוצאות הבחירות לכנסת
האחרונה. אלמוגי חושש שבבחירות
הבאות לכנסת יירד כוחה של מיפלגת
העבודה, ואז ממילא תקטן התמיכה בו
־־שום כן
הקונגרס. מש!
--צירי
בין--כף הוא מבקש
שהקונגרס יורכב, י ׳־

לפחות בחלקו הישר&לי1,
על־פי יחסי־הכוחות הנוכחיים
בין המיפלגות.
פעילותו זו של אלמוגי להקדמת
את כל זמנו ומעייניו, והוא אינו
הסוכנות היהודית. ראשי־מחלקות
כי זה שבועות רבים לא הצליחו
ולהביא לפניו את בעיותיהם.

הבחירות תופסת
פנוי לטפל בבעיות
בסוכנות טוענים,
לפגוש את היו״ר

פרס מבק ש את

מעמ ד ח! קי

ת מי כ ת מפייס

לאתיקהה עי תונ אי ת

מקורביו של שר־הביטחץ שימעון פרם, הנדחפים
על־ידי האפשרות כי הבחירות לכנסת הבאה יוקדמו,
נכנסו להילוך גבוה במיסגרת ההתארגנות להבטחת
תמיכה גדולה ככל האפשר במועמדותו של פרם
לראשות־הממשלה.
הצעה המפתיע ביותר היה פנייה של שימעון פרם
אל ראשי מפ״ם, במטרה לבקש מהם תמיכה
במועמדותו לראשות־הממשלה.

בשיחות שניהל עם ראשי מפ״ם ניסה
פרם ליצור לעצמו דימוי מתון ככל האפשר,
ולשכנע את בני-שיחו כי הוא נכון
לוויתורים טריטוריאליים גדולים
הרבה יותר מאשר יצחק רבין, למרות מס־השפתיים
שהוא נאלץ לשלם לאנשי
גוש־אמונים.

א רי קהתנצלעל
ת קי פ ת רבין
ערב הודעתו הפומבית על פרישתו מהליכוד והקמת
תנועה עצמאית, פירסם אלוף (מיל ).אריק שרון
מאמר במעריב, בו תקף בחריפות הן את. מנהיג
הליכוד מנחם בגין והן את ראש־הממשלה יצחק רבץ.

ערב פירסום מאמרו טילפן אריק אל רכין,
וסיפר לו על הדברים העומדים להתפרסם.
הוא ביקש ממנו שלא להיפגע מהם,
כיוון שעיקר חיצי התקפתו מכוון —
כלפי בגין ולא אליו.
אגב, לפני שהחליט לבחור בשם
״שלומציון״ כשם תנועתו, השתעשע
אריק ברעיון להעניק לתנועה את השם
״חובבי ציון״.
רק אחרי ששיכנעו אותו כי שם זה עלול לגרור
תגובות־לעג, ורמזים על חובבנים המתעסקים
בפוליטיקה, פנה לחפש שם אחר שהמילה
ציון תופיע בו.

אהרון יריב מדוש
מ החיים ה פו די ט ״ ם
אלוף (מיל ).אהרון יריב, מי שכיהן כשר־ההסברה
בממשלות גולדה מאיר ויצחק רבץ, שהוא כיום
ח״כ מטעם מיפלגת העבודה וששמו הוזכר לאחרונה
כאחד המועמדים האפשריים של המערך בבחירות
הבאות לעיריית תל־אביב, עשוי לפרוש מן החיים
הפוליטיים ולא לכהן בכנסת הבאה אפילו כח״כ.

בעוד שרבים מחברי־הכנסת קיבלו את הדיעה,
שהובעה לפניהם על־ידי ראשי אגודת־העיתונאים
עורכי העיתונים היומיים, נשיא מועצת העיתונות
ועורכי העולם הזה, כי הצעת־החוק המוצעת היא
אנטי־דמוקרטית ועלולה להביא לעיוות חמור ביותר
של זכויות־האדם, מתחזקת אצלם הדיעה שהפיתרון
הנאות הוא שיכלול כללי האתיקה העיתונאית,
כדי להבטיח את זכויות החשודים, ומתן מעמד
חוקי מחייב לכללי־אתיקה אלה.

לקפל 4 0 0אלד לי״
שכרו של כדורסלן,החיזוק של ״מכבי״
תל-אביב למישחקי גביע-אירופח,
אולסי פרי, עיבוי להסתכם בסוף העו•
נה ב 400-אלף ל״י. זאת, אם תצליח
״מכבי״ תל־אביב לתפוס את המקום
הרביעי בכית-הגמר במישחקי גביע*
אירופה לאלופות, שאליו העפילה.
מחצית מסכום זה מהווה משכורתו
.הבסיסית, ואילו המחצית השנייה
היא סכום המענקים המצטברים עבור
נצחונות הקבוצה. כממוצע תסתכם
משכורתו של פרי בכ 25-אלף ל״י
לכל אחד מהמישחקים שבהם הופיע
ויופיע — הסכום הגדול ביותר ששולם
אי־פעם בישראל לספורטאי כל-
3׳ שהו (ראה ידיעה במדור ספורס).
8* 1—1 1111111 111111] (11 11111

מ ת אם הג לי ל
ב ש לי חו תלקנדה
צבי אלדרוטי, מנכ״ל חברת עמידר לשעבר,
שמונה לא־מכבר כמתאם הפעולות לייהוד הגליל
במקומו של נחום פונדק, יצא בשליחות מישרד־המיסחר־והתעשייה
לקנדה.

מד ענים מער ערי
טענת המישטרה, כי מכונת-האמת
טועה רק בפעם אחת מתוך 1500 מיקרים,
עוררה את זעמם של מדענים,
שתבעו להיפגש עם ועדת החוק*
והמישפט של הכנסת.
בעדותם לפני שלושה מחברי הוועדה
— היו״ר זרח ורהפטיג, ארי אד
קוריון ויורם ארידור — טענו שלושת
המדענים, מן החוג לפסיכולוגיה של
האוניברסיטה העיברית, כי מחקריהם
הוכיחו שהמכונה טועה רק אחת
לעשרה מיקרים.
אם יתקבל מימצא זה, יפסול הדבר
את השימוש כמכונה לצרכים מיש
פטיים.

א ד מוג׳ 1113ל

ע צו מהל חנינ הכללית

להקדמתהב חי רו ת

כיו ם ־ העצמ או חהכא

יו״ר הנהלת הסוכנות היהודית וההנהלה הציונית,
יוסף אלמוגי, פועל עתה במלוא המרץ לשם הקדמת
הבחירות בפדרציות הציוניות לקונגרס הציוני,
למועד קרוב ככל האפשר. אלמוגי שואף שהבחירית
לקונגרס ייערכו לפני שיתקיימו הבחירות
לכנסת הבאה. הסיבה לכך היא חששו שמא,
אחרי הבחירות לכנסת, תישקף סכנה לבחירתו
כיו״ר הנהלת הסוכנות.

חלוקת הצירים בישראל לקונגרס נעשית

או ל ם׳ פ רי עשוי

יריב עומד לקבל מינוי כראש המכון
לאסטרטגיה מדינית באוניברסיטת תל־אביב,
ולהתמסר בשנים הקרובות למשימה
אקדמאית זו.

ל קו נגרס הציווי

בעיקבות הבירורים בכנסת על הצעות•
החוק שנועדו להביא לאיסור פירסום
שמותיהם של חשודים עצורים, מתגבש
בכנסת פיתרון אחר לבעייה זו.

בקרב הפקידות הבכירה במישרד הובעה
תמיהה על שליחותו זו של אלדרוטי,
מה־עוד שהוא אינו שולט היטב בצרפתית
ובאנגלית, שתי השפות המדוברות בקנדה.

עלמ כונ ת ״ האמת

האגודה לשיקום מישפטי, המטפלת בשיקומם
של אסירים משוחררים, עומדת לפתוח בקרוב
במיבצע המייועד לשכנע את נשיא המדינה,
הפרופסור אפרים קציר, להעניק חנינה כללית,
ביום־העצמאות הקרוב, לכל האסירים השפוטים
על עבירות קלות.

האגודה עומדת לארגן עצומה ציבורית
ומקווה שתצליח לגייס לצורך זה מיליון
חתימות של אזרחים, שיתמכו בבקשתה.

מאחר שנשיא המדינה אינו יכול להעניק חנינה
אלא בהמלצת הממשלה ושר־המישפטים, מקווים
אנשי האגודה שבשנת בחירות לא תעז הממשלה
שלא למלא בקשה של מיליון בוחרים פוטנציאליים.

״ *ן ינ 8 0

4 7 0 8י * 0

• 2רמקולים
• 4וואט יציאה
• החלטהע״י כ פ תור אחדבלבד
• להאזנה לפני ה שינ ה(ו401ו״\^ 5ז ס /א ס 30110־ 1ג[)81££

ן סרסום מ מי/! 7רפ אד טיוא!

. 0 x 1.נטו* 1וטם ש ״ז 1טח & ט ט•
טו^ו^ו ת אוו • 81

״ 8 *11

<<26108

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תל
אביב, רחוב גורדון ,3טלפון 43386צ־ .03 תא־דואר . 136 מען מברקי :
״עולמפרם״ .מודפס כ״הדפוס החדש״ כע״מ, תל־אכיב, רחוב כן־
אביגדור. הפצה :״גד״ כע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ בע״ם .
העורך הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאור: העולם הזה כע״מ.

קשה לומר, שנושאי איכות־החיים
עומדים במרכז ההתעניינות הציבורית במדינה
בימים אלה.
לפיכך, הופתענו לא במעט מעוצמת
ומכמות התגובות שקיבלנו עלי כתבה מתחום
זה, שהתפרסמה לפני שבועיים
(העולם הזה ,)2045 ונשאה את הכותרת
הצילו את תל־אביב.
בכתבה תוארו דיעותיו הבלתי שיגר־תיות
של האדריכל ישראל גודוביץ /לשינוי
חזות העיר, פתרון בעיותיה האורבניות
והעלאת איכות החיים שבה. גורו־ביץ׳
בן ה־ ,43 מהמקוריים שבאדריכלי
ישראל הצעירים, אינו זקוק להצגה. מאז
ומתמיד היוו רעיונותיו האדריכליים מוקד
לוויכוחים לוהטים.
כיוון שתמיד יש עניין ברעיונותיו, גם
לקורא שאינו מתעניין בעיצוב ואדריכלות׳
שמחנו להביא לפני שבועיים בהרחבה
כמה מהפיתרונות החדשניים שמציע
גודוביץ׳ לבעיותיה של תל־אביב,
בין התגובות שקיבלנו היו הדיעות חלוקות׳
כצפוי. אחת מהן תוכל לקרוא בהרחבה
במדור פורום בגיליון זה. ואילו
תגובה מסוג אחר באה מסגן ראש עיריית
תל־אביב והאחראי לתיק התחבורה במועצת
העיר, דוד שיפמן. בתגובתו הרשמית
על הכתבה ועל רעיונותיו של
גודוביץ /מביע למעשה שיפמן את דעת
פרנסי־העיר. מכיוון שאין מדובר כאן
בעניין אישי שבינו לבין האדריכל, אלא
בנושא הנוגע לכל אחד מתושבי העיר,
בחרנו לפרסמו ביתר הבלטה.
שיפמן הכתיר את תגובתו לדיעותיו
של גודוביץ׳ ,כפי שהובעו בכתבת העולם
הן ה בכותרת הצלה או הלצה. להלן רשימתו
במלואה.
״האדריכל מר ישראל גודוביץ׳ ,מציע
בהתנדבות פתרונות מקוריים׳ אומרת הכתבה,
והנה שוטו שמיים, ראשי העיר
,מסרבים לקבלך!
״מן הראוי לקבוע, כי הרעיונות שהובאו
בכתבה אינם מקוריים, אינם בהתנדבות
והעיריה אינה סרבנית.
״האדריכל גודוביץ׳ ,הועסק ע״י חב׳
נתיבי אילו! בע״ם כאדריכל החברה. הרעיון
לעשות שימוש מתקדם ברחוב
לווינסקי, במבואות התחנה המרכזית החדשה
— סוכם בפגישה בין ראש־העיריה,
הח״מ ושר־האוצר. כיז״ר חב׳ נתיבי אילו!
בע״מ הטלתי על מר גודוביץ׳ ׳להכין קונצפציה
ארכיטקטונית לרעיון הזה.
״עבודה זו נעשתה במשרדי החברה,
עם צוות החברה ובשכר מלא. אם חושב
האדריכל, כי אדם המבצע את עבודתו
במקום תמורת שכר הוא מתנדב, אזי אכן
לא פסה התנדבות מקרב הארץ.
״לעצם הפרוייקט מן הראוי להסביר,
כי הוא מותנה בהפעלת התחנה המרכזית
החדשה והוא בחזקת ״תוצר לוואי של
התחנה — כל עוד לא הושלמה התחנה —
מי יכול לדרוש ברצינות ביצוע תכנית
נלווית !
״העולם הזה מציג את דגם התוכנית
של כיכר דיזנגוף. עיצובה מחדש של
הכיכר מעסיק את הנהלת העיריה זה זמן
ממושך. הוגשו מספר תוכניות־בעיים וביניהן
גם תוכניתו של מר גודוביץ׳ ,המציע
להקיף את הכיכר בגשר עילי עד
לגובה הקומה הראשונה של בתיה. כל

ארכיטקט רשאי לראות בתוכניתו כליל
השלמות. לנו הרוצים להציל את הכיכר,
נראתה תכניתו של המציע לא כהצלה
אלא כהלצה( .הדגשה במקור ).אבל
גם עבור תוכנית זו תובע המציע את כל
שכרו תמורת עמלו.
הנהלת העירייה בחרה בתוכניתם של

״נראה לי שמר גודוביץ׳ הגזים בשלשה
דברים, ביומרנות, ברוח־ההתנדבות ובהטלת
אשמת־שוא בהנהלת העיריה.״
עד כאן מכתבו של דוד שיפמן, סגן
ראש־העיר.

ביקשנו את תגובתו של גודוביץ׳
להערותיו של שיפמן.
״דומני שסגן ראש־העיריה נזעק בגין
כותרת יותר מאשר בגלל גופו של העניין,״
כתב גודוביץ׳ בתגובתו .״כל הפרוייקטים
שהוצגו בכתבה — ורבים אח רים
שהצעתי לשיפור איכות החיים בעירי
שלי — הינם מאד מקוריים, בהתנדבות
מלאה וחבל שמר שיפמן הטיל בי אשמת-
שווא ולא טרח לקרוא את הטכסט כהלכה.
״,חנה וסע׳ הוא רעיון טוב. אבל הרעיון
שהצעתי היה שוינה מזה של השר יעקובי.
הצעתי לא להסתפק בהקמת מגרשי חנייה
במבואות העיר, כשם שהציע שר־התח־בורה,
אלא לגבות כסף מאזרחי ערים
שכנות, הבאים לקבלת שירותים בתל-
אביב ומכבידים על בעיות התחבורה ׳והחניה
בעיר, ואינם מחנים את מכוניותיהם
בחניונים שבמבואות העיר.
״עובדה היא ש,חנה וסע׳ מרצון אינו
פועל — ואילו לפי הצעתי ישקול כל
אזרח, שאינו תיושב תל־אביב, פעמיים,
האם כדאי לו לשלם אגרת־כניסה לתוך
העיר, אגרת חניה בעיר וקנסות אחרים —
בטרם יחליט להכינם לעיר עם רכבו.
״הפיכת רחוב כ״ג יורדי־סירה, פינת

אדריכל גודוכיץ

סגן ראש־עיר שיפמן
הצלה או הלצה?

תוכנית כיכר דיזנגוך על־ פי גודוגיץ

מדבר שיפמן, נכון הוא שתוכניותי לשיפור
איכות החיים בתל־אביב נותרו עדיין על
הנייר ,׳וזאת על אף העובדה שתוכניותי
האחרות עומדות וקיימות בכל רחבי המדינה,
משארם א־שייח בדרום, דרך
איילות, שדות, חצבה, כרם שלום, ימית,
ועד אולם הספורט החדש בצמח בצפון.
״אני מקווה כי תוך פרק זמן קצר ביותר,
אוכל להזמין גם את מר שיפמן ואבות
העיר תל־אביב האחרים, לראות את השיכון
לזוגות צעירים ההולך ומוקם באחד
מפרבריה הדרומיים של תל־אביב — באור־יהודה.
זהו פרוייקט, שללא ספק יהווה
מיפנה בגישה לבעיות איכלוסן של משפחות
זוגות צעירים ישראליים, ומשפחות
מרובות ילדים — בעיה, שהיא מהכאובות
ביותר, וזועקת לפיתרון, ובהקדם.״
הוויכוח הזה אינו צריך להשאר רק בין
סגן ראש־העיר והאדריכל. קוראים, שיש
להם דיעות ורעיונות בנושאים אלה, מוז מנים
לשולחן למערכת.

עוזר שר־הפנים, אבי יעקובוביץ׳
העביר אלינו העתק ממכתבו של השר,
יוסף בורג, אל הרב יצחק דוד גרוסמן
ממגדל־העמק.
במכתבו אל הרב גרוסמן, כותב השר
בורג :״בעניין רב קראתי את מכתבך,
כולל הכחשה מוחלטת של הסיפור, כאילו
הזמנתיו לארוחה וכבודו סרב לסעוד יחד
איתי. לא ידוע לי מי המציא סיפור זה
שפורסם בשבועוןמםויים. בכל
אופן תודה על דברי ההכחשה.״
שמת לב ודאי, שהשר בורג נמנע לנקוב
בשימו המפורש של שבועון זה. אבל
אין מקום לטעות. הוא התכוון לסיפור
שפורסם לפני שבועיים (העולם הזה )2045
במדור דת במדינה, ושהציג את ייחודו
של הרב הנונקונפורמיסטי של מגדל-
העמק. באותו סיפור הופיעה גם פיסקה
שסיפרה כיצד דחה הרב גרוסמן הזמנה
להסב לארוחת־צהריים עם שר־הפנים.
ממכתב התשובה של שר־הפנים אל הרב
גרוסמן ניתן להסיק, שבעקבות הפירסום
בהעולם הזה, כתב הרב גרוסמן מכתב אל
השר, בו הכחיש את פרשת הסירוב לס עוד
עם בורג. בהסתמך על כך, ביקש עוזר
השר מאייתנו להצטרף להכחשה.
לא העולם הזה ולא כתבו הם שהמציאו
את הסיפור. כתב וצלם העולם הזה שמעו
את הדברים במפורש מפי הרב גרוסמן,
עליו מופעלים לחצים כבדים מטעם אנשי
המפד״ל כדי לשלבו במימסד הדתי. אם
הרב גרוסמן מצא לנכון, מטעמים השמורים
עימו, לכתוב מכתב הכחשה לשר-
הפנים, זו הבעיה שלו.
לשבועון המסויים לא שלח הרב גרוסמן

תוכנית ביבר דיזנגוף שאושרה לביצוע

תחבורה עילית או תחתית?
האדריכל צבי לישר ואגף־התנועה בעי-
ריה, והתוכנית נמצאת בשלבי מימוש.
״,כאחת ההצעות המקוריות שלו,׳ מספר
עתונכם על הרעיון להקים בכניסה לתל-
אביב מגרשי חניה — לבאים אליה מחוץ
לעיר. מעניין לדעת מה יאמר על כך שר־התחבורה,
מר גד יעקבי, אשר תוכנית
זו היתה -פרי יזמתו והיא מפורסמת בשמה
•,חנה וסע״.
״מתוך ניסיוני למדתי, כי כשם שיש
נמר של נייר כן יש ארכיטקט של נייר.
כוחה של כל תוכנית בעניין הקיים לביצועה,
בכדאיות ההשקעה, ובאפשרות
לחיות עמה.

הירקון, למעין דיו ריבולי של תיל־אביב,
היא רעיון מצויין, שיאפשר לאזרחי תל-
אביב להסתובב בצומת הבידורי הלילי
של צפון העיר, תחת קורת־גג ובניחותא,
״לגבי עיצוב כיכר דיזנגוף — מה פסול
מצא סגן ראש־העיר בהעברת התחבורה
למעלה ו האם עדיף יהיה להעביר את כל
התחבורה במעברים תת־קרקעיים, מלאי
צחנה ופיח ז
״ואם אכן בחרה העיריה בתוכנית כזיו
(דבר שהוא לגיטימי לכשעצמו) — מדוע
לא הוצגה התוכנית שנבחרה בפני ציבור
האדריכלים שביקשו לראותה?
״באשר לארכיטקטורה של נייר, עליה

שום מכתב הכחשה. בשיחה טלפונית ש-
קויימה עימו, בעקבות קבלת המכתב מער
זר השר בורג, הוא לא חזר בו מהדברים
שאמר בשעתו. כך, שעם כל ההבנה לאי-
הנעימות שנגרמה לשר בורג, אין העולם
הזה יכול לפרסם הכחשה לדברים, כפי
שהתפרסמו.

העולם הזה?

המוסך המדכוי

483131

9א ד 1ז \ \

בעל ״פיאט״ נכבד,
אנושמחים לבשר לך על פ תי חתה מוסך
המרכזי החדש לטיפול בבל דגמי ״פיאט״.
במוסך המשוכלל והמרווח, תמצא ציוד מודרני
וצוות מסור, שיעניקו לרכבך טיפול מקצועי
ומהיימן ב מ חל קו ת ה שונות * :מכונ או ת *
ח שמלאות * מיכללים * שרות לתיקון מהיר
* טיפולים תקופ תיים * פ ח חו ת * צבעות *
* סיכ ה * רחיצה.
ה מוסך נתון לפיקוח והדרכה מ ת מידים של
ביח״ר ״פיאט״ באיטליה. גם תהליכי מ סיר ת
הרכב, בחינתו וקבלתו, הינם לפי ה מקובל
במוסכי ״פיאט״ באירופה. לשרות ל קו חו תינו :
* קבלת רכב לטיפול החל משעה 7.00 בבקר.
* הזמנת תור בטלפון .483131/2/3/4
* תחבורה ציבורית ״דן 28 אגד״ * קו .75
* הס עו ת מיוחדות לל קו חו תינו בבקר מן
המוסך, ואחה״צ למוסך.
לנסיעה בלי דאגות, לה ארכ ת חיי מכוניתך
ולשמירת ערכה הגבוה בשוק — מסור א ת
ה״פיאט״ שלך לידינו הנאמנות. בא ותיווכח !

הטלפון החדש:

אבא הלל

רחת החייל, איזור ה תע שייה, רה׳ ע שר טחעת פ
* 15$ההנחה על חלקי־חילוף, תנתן אך ורק עבור המכוניות שבטיפול המוסך המרבזי החדש.

השפעה חיונית בעג-
ימים כספיים תיפסק
השבוע, ווניאלץ לחט-
ונדר בכוחות עצמך.
צער נוסף ייגרם לך בעקבות
הבטחה שהופרה,
אך בסופו של דבר י י־ י>;1
21במרס ־
תצא נשכר מכל הענ20ב
א פ רי ל
יין. צפויה לך התפתחות
מעניינת בשטח
הרומנטי, אל לך להחיש את התהליך.
תן לדברים לרוץ ולקרות מאליהם.

1111 ן ן

צפוי לו שבוע סוער
מבחינה רגשית. מוטב
שתהיה ער, יותר מתמיד,
כדי לא לטעות
ברגשותיך האמיתיים
כלפי האנשים הקרובים
אליך. אס תש־לוט
ברגשותיך, תזכה
להצלחה חברתית ותפגוש
באנשים מעניינים.
במקום העבודה — התקדמותך איהדיכאון
יחלוף מהר.
טית אך בטוחה.

הקפד לשמור על יציבות
רגשותיך. צפויים
לך השבוע שינויים
מרחיקי לכת בחוג
משפחתך. אצלך, בת
תאומים רווקה, עלול
הדבר להתבטא בקרע
עם בן הזוג. הימנע

2 0נ יי י י
מהוצאות כספיות בלתי
נחוצות, ו העדף
השקעות בטוחות על סיכונים העשויים
אולי להשתלם יותר בעתיד הרחוק יותר.

מאומים

מחכה לך שבוע סוער ביותר מכל הבחינות.
עליו להילחם בתוקף בנטייתך לנהוג
באימפולסיביות, כי המצב
ידרוש קור רוח.
אם תניח לרגשותיו לסחוף
אותך, עלול הדבר
לפגוע בקאריירה שלך
ובעניין היקר לליבך
מאוד. זו תקופה הדורשת
ביקורת התמדת
23בספטמבר -
על פעולותיך, ואל תה22ז
נאוקטובר
סס לפנות לשם כך לאדם
הקרוב אליך והרוצה
בטובתך. הקפד למלא הוראות שאתה
מקבל בקשר למצב בריאותך. ראה הוזהרת.

מאמיים

צפויים לך קונפליקטים בקשר לאחריות
המוטלת עליך. הנח לאינטואיציה שלך
להובילך בקבלת החלטות,
והימנע מקבלת
השפעות הנוגדות

את שיפוטך אתה. ביום
ו׳ הימנע מאלכוהול.
בכל הקשור לעניינים
רומנטיים ומשפחתיים
— מצפה
לך שבוע רב סיפוק.
כמו כן תהיה לך
סוף סוף הזדמנות להתקדם
בעבודה •,ול-
שפר את תנאיך הכלכליים שהיו בשפל
לאחרונה. אולם, שמור על בריאותך.

נושא חדש בו אתה מתעניין יעניק לך סיפוק
רב. אתה עשוי להפיק תועלת מקשרים
משפחתיים, מאידך, קשה להגיע השבוע להחלטות
חשובות, מאחר ובליבו מתרוצצות
השפעות סותרות. השתדל
להתייחם רק לעובדות,
ובמידה ואינך
מצליח, דחה כל החלטה
חשובה למועד מתאים
יותר. הימנע ממריבות
עם שותפיך לעסקים, וקבל
את דעתו של הממונה
עליך. השקע את
ב גווליבי־ ־
פרוטתך האחרונה בהי־ר.ד
אחבר
גזור. הצלחה מובטחת
לבני מזל קשת השבוע.

[1וימ

.אין כל סכנה שיתעלמו
ממך בעת-שיחה, באשר
ניחנת בכוח ביטוי עז,
ובקולך יש גוון החלטי
ובוטח. בפני קהל גדול
אתה מבריק במיוחד,
אך אתה נוטה לשכוח
שלשיחה דרושים שניים
י 2ביוני -
70 ביו לי
ואינך נותן לבן שיחתך
אפשרות לבטא את עצמו.
אתה גם נתון יותר מדי למצבי־רוח,
ואינו יודע להבחין בתגובותיו של בן־זוגך.

עליך לרסן את חוסר־סבלנותך.
אם כי נדמה
לך שאתה דורך על
מקום אחד, למעשה
קיימת כל הזמן עליה.
יום ג׳ הוא היום ה1
מתאים
לעסקים, ותפגוש
בו אנשים בעלי
ין; ביו לי ־
__ באזגוססי2 השפעה. בתקופה זו
עליך להיות, יותר מתמיד,
עצור ביחסיך עם אדם הקרוב
אליך. מכתב יאפשר לך לבטא את עצמך.

אויה-

]1111ו

באוגוסט -
22 גסכטדיבר
11ה פילוסופית
זה כמשתלמת

אל תהיה יותר מדי
ביקורתי לגבי מאמציהם
ועבודתם של האחרים.
אם יש לך
מה להעיר, אמור זאת,
אך בצורה עניינית ולא
בנימה מבטלת.
שמור על יחסי עבודה
תקינים ותזכה לתמורה
באותו מטבע. גי־לבעיות
תוכיח את עצ־בימים
אלה. היה סבלני.

השבוע יעמדו בפניך
אתגרים חדשים, ועליך
יהיה להתאמץ כדי
להוכיח את כשרונך
ויכולתך. בת גדי _
הזהרי שלא להסתבך
בסערות רגשיות העלו21ב
דצמבר .
לות לגרום לך לאכז!9בינו

בה ודיכאון. אם תנהגי
בקור־רוח, תפיקי
מהרפתקאותיך הרומנטיות הנאה, בנד
קום הסבל שהיה מנת חלק עד עתה.
אל תקבלי את כל דבריו כתורה מסיני,
ונסי להבין את מה שמסתתר מאחוריהם.
לא כדאי להמר השבוע בכלל.

גישה רצינית לעבודתך תוכיח את עצמה
כדאית מאד מכל הבחינות. הדרך סלולה
בפניך לרומנים, פעילות
חברתי׳זז ׳והתחייבויות
רגשיות. דאג לנצל היטב
הזדמנות זו, ולבנות
לך בסים אותו תפתח
בשבועות הבאים. אל
תחשוש להיות נועז —
בכל השטחים. הקפד
לשמור על בריאותך,
20 בינו א ר -
ואל תתייחס ברצינות
18בפב רו א ר
לדברי הביקורת שיושמעו
כלפיו מצד אדם
קשיש. כי השבוע המזל יאיר לך
פנים ותצליח בכל אשר תפנה. בהצלחה.

בתחילת השבוע אתה יכוללהרשות לעצמך
להיות נדיב־לב, לזרוק מאחוריך
הרבה מוסכמות, לפעול
לפי הרגש, ולהיות
חופשי. כל הקלפים
לצידך. בת־דגים, הישמרי
מכל דבר רומנטי,
לפחות עד ליום
ה) .נצלי את הזמן לעשיית
הדבר החשוב
שאת דוחה כבר זמן
?<י בפביואי
.ב? :ריר ס
רב, ורצוי גם שתקדי־שי
תשומת לב רבה
יותר לחיצוניותך. שימי
הדגש על צווי האופנה האחרונים.

השעה הגדולה
שנים על שנים הושמץ העולם הזה ע״י
חלק גדול של הציבור הישראלי בגלל
״גילוייו הכוזבים״ על שחיתויות של אני
שי־ציבור בכירים והוקעתם בפומבי. אורי
אבנרי וצוותו, מנו ״׳שקרנים״ ,שמאמרי־הם
מצוצים מהאצבע, שרק דמיונם המעוות
מסוגל להמציא עלילות כאלה על אנשי־ציבור
נכבדים. והנה, סוף סוף, באה
שעתו הגדולה של העולם הזה והמציאות
טפחה על פני כל אלה שהשמיצוהו.
פרשת ידלין, אחותו
וחבר מרעי הם,
פרשת השר
עופר ומה שקודה
בספורט הישראלי,
שזכו לטיפולו הראשון
של העולם
הזה, הפכו לפרשיות
שקרמו עור
וגידים. השכם והערב
עוסקים׳ כלי- שלנו התיקשורת
בהרחבה בפרשות עופר אלו.
היום בדרכי לעבודה,
אני פותחת את גיליון העולם הזה
בידי לעיני כל, במעין סאטיספיקציה נגד
כל המשמיצים אחרי שצידקתכם יצאה
לאור. הוסיפו לגלות ולהרתיע את המועלים
למיניהם, אולי בכל זאת יתרום הדבר
לחינוך הציבור שלנו.
מאשה פורמן, גבעתיים

המזכ״ל לא אדיש
בעתונכם (העולם הזה )2045 פורסמה
כתבה תחת הכותרת״ עסקי אברהם עופר״
ובה נאמר, בין השאר :״מדוע מחפה
מזכ״ל ההסתדרות על השחיתויות של
עופר בשיכון־עובדים?״
ברצוני להעיר לקטע הנ״ל כדלקמן :

בזמנה ושלא בשעתה. דווקא עתה, כשמתנה
״היונים״ נתון בנסיגה, והסכנה
להתגברות הימין גוברת והולכת, מצא
העולם הזה לנכון לתקוף את אחד השרים
הבודדים בממשלה העומד בפרץ
ומנסה לחסום את הסתערותם של שמעון
פרס והליכוד על השילטון. אינני אומר
שאם מצאתם ליקויים בפעילותו של עופר
כשר־השיכון או כמנכ״ל שיכון־עובדים,
אתם צריכים להשתיקם או להתעלם מהם,
אבל אסור שהדברים יקבלו גוון של מית־קפה
פוליטית.
אריה ענתבי, חולון
...שמו של אברהם עופר נקשר בזיכרוני
עוד מהתקופה *בה נשלח, כפוליטרוק של
מפא״י לכבוש את אשדוד למען מפלגתו.
כבר אז הוא הוכיח את כוחו בשיטות
פסולות, כשמאיר פלוקסמן, האיש שברח
מהארץ כדי להימנע למסור עדות בפרשת
ידלין, היה עוזר ויד־ימיגו, שביצע את
כל העסקים המלוכלכים עבורו. העובדה
שאיש כזה קיבל כפרס, עבור נאמנותו
הפוליטית, תפקיד של שר בממשלה, היא
אחד מסממני המחלה שפשטה בשיטת
המימשל הישראלית.
משה כ ,.אשדוד
כאשר החלה להתפוצץ פרשת ידלין,
היה שר־השיכון אברהם עופר הראשון
שיצא להגנתו של ידלין בישיבת הממשלה.
הוא הצהיר כי ידלין הוא חברו
וכי טופלים עליו עליות־שווא. עכשיו, כשאברהם
עופר נמצא בצרה, מדוע לא
יוצא אשר ידלין להגנתו 1מדוע הוא
לא נותן לעופר תעודת־יושר כפי שזה
נתן לו? האם זוהי דוגמא לחברות טובה י
ברץ־ עילם, תל-אביב

משחק הרוזמה
הגיע לידי גיליון של עיתון אנגלי ובו
מתפרסמת ״פרשיה״ חדשה הקשורה ל
הכותרת
המוזמנת בעתון הלונדוני
כל אחד יכול
• את הביקורת ־במפעלי חברת ה־עובדיס
מבצע מבקר־ההסתדרות, שהוא
עצמאי במילוי תפקידו, נבחר ובלתי תלוי.
הוא מעביר את מימצאי הביקורת למיש־טרה,
אם יש י במימצאים האלה היבטים
פליליים, או לוועדת־הביקורת־המרכזית,
אם יש במימצאים היבטים אישיים, כתוצאה
מהתנהגות העומדת בסתירה לחוקת־ההסתדרות
והחלטותיה.
י• בחברת שיכון עובדים פעל מבקר־ההסתדרות
בהתאם לנ״ל ואין מזכ״ל ההסתדרות
רשאי להתערב בשיקול־דעתו
של המבקר, מימצאיו ומסקנותיו.
* מזכ״ל ההסתדרות אינו אדיש לצורך
הביקורת. נהפוך הוא, לפי הוראותיו המפורשות
כל הודעה, פירסום או תלונה,
אף בעילן ם־שם, מועברת מייד למבקר־ההסתדרות.
יתר על כן, מזכיר ההסתדרות,
הח׳ ירוחם משל, בתקופת כהונתו,
פעל להגברת הביקורת ע״י הקמת חו־ליית־מעקב,
הפועלת בתיאום עם המבקר
וע״י פירסום שוטף של דו״חות מבקר־ההסתדרות.

שמואל
ברמה,

עו״ד,

היועץ המשפטי של ההסתדרות, דנ״א
• ועל זה נאמר :״קול ברמה נשמע.״

להיות פייר לעופר

העליה או הירידה, תגדירו זאת איך שתרצו׳
על שר־השיכון אברהם עופר ב־גיליונותכם
האחרונים, נראית לי שלא

אשר ידלין. והיא מופיעה לא פחות ולא
יותר מאשר בכותרת ראשית, האומרת :
״אשר ידלין הפסיד את אשתו במישחק
רולטה.״ ^אני חושב שכדאי להביא גילוי
מרעיש זה לידיעת קוראיכם.
צדוק מאיר, פתח־תיקווה
• בהחלט, בתוספת •ההערה שמדובר
בהדפסה מיוחדת של גיליון־מזכרת, בו
ניתן להוסיף כל שם לשורה הראשונה
בכותרת הראשית, אפילו את שמו של

הקורא מאיר.

נם זו למוכה
בהפסקה של הדיון המשפטי בערר שהגיש
מאיר קמחי, החשב הכללי של קו־פת־חולים,
לבית־המשפט המחוזי, נגד
המשך מעצרו, שאלה אחת הצופות באולם
את בא־כוח התביעה :״במה קמחי מודה?״
השיב לה רב־פקד ויינשטיין :״ביחס
טוב.״
אגב, רב־פקד ויינשטיין אינו עורך־דין
כפי שהצגתם אותו בכתבה ״כל חוקרי
ידלין (העולס הזה )2044 ואף לא משפטן.
ויינשטיין למד אומנם משפטים, אך לא
סיים את חוק לימודיו, כפי שהעיד על
עצמו בשיחה עם הצופים באולם המש פטים׳
בעת ההפסקה בדיון על הערר של
קמחי.
משה גברילי, רמת־גן
העולם הזה 2047

גינד־־י

סנה
בדאש 1ן

לצי 1ן

1ברח 1בות

״ *111כצנלסון ״ רובע מגורים יוקרתי
מתוכנן בקו ובסגנון חדשני ביותר,
הולך ו מו קם בראשון־לציון ברח׳ בצנלסון

נבנה על-ידי

אביב יי

״גני
״ די רו ת חן גינ די
הנדסה ובניין בע״מ

בתנאי רכישה מיוחדים

דירות 3חדרים
לזוגו ת צעירים

משרדי מכירות:
משרד ראשי :

הרשמה :

50.000ל״י
חתימת חוזה :
65.000ל״י
משכנתא :
היתרה ל־ 24 חודש 60.000 :ל״י
סה״כ 185.000ל״י

די רו ת גינדי,

10.000

רח׳ הרצל — 59 טלפון ,946180 :ראשון־ לציון
רה׳ הרצל ,50 ראשון־ לציון

רה׳ תרמ״ב — 6טלפון ,947133 :ראשון־ לציון

ייירייי

הטמסון שלך
הוא הטמפון
שבו תוכל
לתת אמון מלא!
נ שים בכל רחבי העולם, נותנות
מז ה שני ם רבות -א מון בלתימוגבל בטמ פוני ם של ׳ טמפקס׳.
זוהי הבחירה שלהן, בהא־הידיעה.
למעשה ־ יותר נ שי ם
משתמ שו ת ב׳ טמפקס׳ -מכל
יתר הטמ פוני ם יחד 1סיבה
ח שוב ה לבחירה זו -היא ההגנה,
שהטמ פוני ם של ׳ טמפקס׳
מ עני קי ם. הגנה שהיא, למע שה,
מעל ומעבר לדרוש. הרי מספר
שאלות ות שובות בעגין ההגנה
שנותנים ט מ פוני ״ ט מפ קס״.
הת שובו ת יעזרו לך להבין מ דו ע
המלים ׳ אמון -וטמ פוני
׳ טמפקס׳ ,מתקש רו ת בצורה בה
הדוקה, של נ שי םבמאהאר צו ת
ויותר.
האם ״כו שר ס פיג ה״ פי רו ש ה
״הגנה״ ?
לא בהכרח 1ט מפון יבול להיות
סופגני וזה ע דיין אינו ע שוי
למנוע ת קלו ת.
על מנ תלה עני ק לך הגנה מלאה,
חייב הטמ פון לחדור ב עדינו ת
ולספוג את ההפר שות של המחזור
החד שי ביעילו ת, לה ת אי םעצ מו
בקלות ל מידו ת גופך הפנימיות,
וכן הרחקה פ שו ט ה ונוחה.
הטמ פוני ם של ״ טמפקס ,-עוני ם
על כל הדרי שו ת הללו. ה ט מפון
בנוי מ שכבו ת לחוצות ברכות של
צמר גפן סופגגי ביותר. הוא ק בוע
במיכל ד קי ק וחלק, המאפשר
החדרת הטמפון ל מ קו מו הימדוייק
ל ה ענ ק ת נוחות והגנה מירביו ת.לאחר החדרתו מתפשטטמ פון
׳ טמפקס׳ לכל שלו שת ה מי מ די ם
־ אורד, רוחב, עובי -
כדי לה ת אים ע צ מו ל מידו ת
הפני מיו ת של תעל ת הנר תיק
( 1וגינ ה)־ כ ך שכל דליפה או תזוזה
הם כמעט בלתי אפ שריי ם.
לקראת הרחק תו, מצמצםט מפון

׳ ט מפ ק ס׳יאת מי דו תיו, ו שליפתו
קלה, ממש כמו החדרתו. חו ט
ה מ שיכ ה תפור הי ט ב לכל אורכו
של ה ט מפון.
עדכמהק טן הו אטמ פון
״טמפקס״ ?
לפני ה שי מו שטמ פון ׳ טמפקס׳
הוא זעיר ביותר ( -אורכו ־ 47
ס׳ מ וקוטרו סנ טי מטר ורבע
בלבד) -ו שמור ומוגן באופן
היגייני בתוך מיכל ההחדרה.
מיכל זה מוביל אתהטמ פון
ל מקו מו הנכון. אצב עו תי ך אינן
נוגעו תבט מפון, כא שר ה ט מפון
נמצאבמ קו מו ה מ דניי ק, לא
ת רגי שי כלל ב קיו מו.
מ ה בדבר הדחקתהטמ פון?
פ שוט הניחי לטמפון לגלו ש
לאסלה, גםאתהטמ פון וגם א ת
מיכל ההחדרהיניתן ל שטוף בבי ת
שי מו ש כי שניה םמתפר קי ם
מעצמם. המיכל ע שוי ר צועו ת
נייר ספירליות, דבוקות בדבק
הנ מסב מי ם. בז מן הקצ רצר שבו
א ת נוטלת א ת ידייך יתפרקו
רצועות הנייר ו ש טי פ תן ב א סל ה
מק בילה ל ש טי פ ת שני מג בוני־נייר
( טי שיו ס).
עדכמהחס כו גי םהםטמ פו גי
״טמפקס״?
על כל מ עלו תי ה ם של ט מ פוני
׳ טמפקס׳ -הם ע דיין יותר
ח ס כוניי םממ רבי ת
ט מ פוני ם אחרים. הם נ מכרי ם
ב אריז ה רגילה, של 10
י חידו ת ובאריזה ׳ סו פ ר׳ של 40
יחידות, עו שהאתהטמ פוני ם
של ׳ טמפקס׳ לקניה ח סכוני ת
ביותר.
ועכ שיו כראי לך ל שאול א ת
עצמך :׳ האםהט מפון שלך הוא
הטמ פון שבו תוכלי לתת א מון
מלא׳ ?

ההגנההסניחיתוטיותר 3ו !וי בוטחותבה .

מיוצרים רק על ידי חברת טמפקס בע׳׳נז הוונט, אנגליה.
היבואנים: אינווסט אימסקס בע״מ.רח׳ ירמיהו 38ת״א.
מכתבים עבודמ־אליליב
אני מזדהה במלואו עם דרישתו של
אורי אבגרי להקים ועדת־חקירה׳ שתחקור
את מה שאירע במערת המכפלה בערב
יום־הכיפורים (העולם הזה .)2041
אכן, בקלות יכול פולחן דתי להפוך ל־עבודת-אלילים
ולהיות אמצעי לשיחרור
היצרים השפלים ביותר.
בנימין ברנר, טבריה

יצא המרצע מן השר!
בעיתונות פורסם כי העיתונאי הנודע,
ג׳ון קמחי ,׳נשא השבוע הרצאה באוניבר־סיטת
אוכספורד. בהרצאה זו יטען העיתונאי
היהודי־בריטי הנודע, כי על פי
מידע מהימן שבידו, יש תמימות״דעים
בין משה דיין ליגאל ידין בנושאי מדי-
ניות־חוץ, וכי השדיים עשויים ללכת יחד
לבחירות הבאות ב״כרטיס משותף״.
אם אומנם כך יקרה, יהיה זה חיזיון
משעשע. השופט והנשפט יופיעו יחדיו
בפני ציבור הבוחרים וידרשו את אמונו.
הם יבקשו לתת להם שאנס להנהיג את
העם גם בעתיד כדי לחלץ את המדינה
ממשבר. וכהוכחה ליכולת שיתוף־הפעולה
וההבנה ביניהם, הם יגישו את דו״זז ועדת
אגרנט, שבו טיהר יגאל ידין את משה
דיין מכל אחריות אישית או אחרת למחדלי
מילחמת יום־הכיפודים.
מי שלא האמין עד עתה כי דו״ח אג־דנט
לא היה אלא קנוניה פוליטית בזויה,
שנועדה לחלץ את משה דיין מאחריות
אישית למוחם של אלפי חיילים, יוכל
להיווכח בכך עתה, אם ידין ודיין אומנם
ילכו ברשימה משותפת. ומכיוון שעד
כה לא שמענו הכחשה מפיו של יגאל ידיו
על התוכנית המיוחסת לו, אפשר רק לומר
על צמד־חמד זה: מצא מין את מינו
ודיין את ידינו.
חיים זיו, חיפה

מדחיב לנגב
על פי העיתון האמריקאי הרולד טריב־יון,
מה־ 14 בנובמבר, הצהיר משה דיין

בפני עיתונאי גיו־יורקי, שעה שהציג
בפניו פריטים בלתי ליגאליים באוסף הארכיאולוגי
בגנו :״אשתי היתד, משתמשת
בשיני ה־סארקופגים כדי לגדל בהם
פרחים ...אילו הייתי מנהל אגף העתיקות
הייתי אוסר את עצמי. אבל הוא
לא אני.״
אם נאמר, לצורך הוויכוח, כי גברת
רבקה מזרחי היתד, גונבת אגרטל פשוט
בסופרמרקט, האם היא היתד, מזעיקה עיתונאי
ניו־יורקי כדי להתגרות :״אם
הייתי מפקדת המישטרה, הייתי אוסרת
את עצמי?״
ברור שהתשובה היא לא. רבקה מזרחי
היתד, פקחית דיה כדי לנצור את לשונה.
אבל משה דיין לא. וזה גורם לחשד
כי קיים חוק מיוחד עבור שרי־ביטחון
לשעבר המקנה להם את הזכות לבעלות
בלתי־חוקית של סירי־פרחים. האם הוזהרו
בעלי החנויות שלנו כי עליהם למהר
ולסגור את חנויותיהם בכל פעם שהם רואים
את שר־ביטחון לשעבר ואשתו מתקרבים?
יויסן
ז שריק, תל־אביב

הבו כבוד ללידה !
לנוכח עליית המחירים המסחררת, כש ר,לירה
מאבדת את ערכה, ועוד מעט

נצטיד באמת ללכת לחנות המכולת עם
״סל כסף כדי לקנות ארנק של מצרכים,״
כפי שכתבתם בעתונכם, אני חושב
כי הגיעה השעה, שהממשלה תחליף את
הכסף שבידי האזרחים: לירה תמורת
כל עשר לירות שבידיהם. במקביל יורד
אפס אחד בלבד מכל המטבעות, המחירים
והמשכורות. מי שמרוויח עשרת אלפים
לירות ירוויח מעתה אלף ל״י לחודש
בלבד, אבל מחירה של מכונית יהיה
רק עשרת אלפים ל״י ולא 100 אלף.
:נכון שהחלפת כספים זו לא תפתור צום
בעייה מבעיות הכלכלה והמשק, אבל
יהיה בה לפחות לתרום מעט למוראל העם.
יוחזר מעט יחם הכבוד ללירה הישראלית
ושוב לא יזלזלו במושג ״לירה״.
ישראל עפרון, באר־שבע

מלו הצ׳יזבאטיב
הגיע הזמן שגם בהעולס הזה יכתוב כל
כתב את שמו על הרשימה שהוא כותב.
אני מתכוון לסיפור על מנפרד כץ, מלך
הפיצות, שהופיע בעתונכם (העולם הזה
.)2044 למחבר רשימה זו יש כל הסיכוי
להפוך למלך • הצ׳יזבטים של השנה. רק
לפני. זמן קצר ״בכיתם״ שלא משלמים
מם אמת בארץ. ואם במדינה אחרת עושים
משהו בנידון, זאת אנטישמיות ו אז במה
אפשר להאשים את ארצות־הברית ששם
הולכים יהודים לביתיסוהר עבור העלמת
מם־הכנסה?
ג. גריגבאום, ברלין המערבית
#לא העולם הזה האשים את שילטו־נות
המס הגרמנים ב״אנטישמיות״ .העולם
הזה רק ציטט את דברי מקורביו
של מנפרד כץ.

הם לא ישבתו!
בגל השביתות וההשבתות העובר על
המשק, מן הראוי לציין לפחות עובדה
חיובית אחת: אנשי החברא קדישא אינם
שובתים, וזאת למרות שהטיפול בתשלומי
הקבורה הועבר ממשפחות הנפטרים לידי
הביטוח־הלאומי. אני סבור שבימים טרו פים
אלה, שכל מי שיכול להחזיק את

המדינה בביצים שובת — מן הראוי להעלות
על נס את מסירותם והגינותם המק צועית
של אנשי החברא קדישא, הממשיכים
למלא את תפקידם במסירות, ללא
שום סנקציה. והלוואי ששאר השובתים
יגיעו אליהם.
שמעון רדזמיצקי, תל־אביב

דע בגדד הטובה
נמסר לי כי ועד חקלאי מטולה, בשיתוף
עם כמה מחברי המועצה המקומית,
פנו לשר־ד,שיכון, בעת ביקורו במטולה,
כי יפקיעו לי את אדמתי הגובלת עם
שטח ההרחבה. מדובר בעשרה דונאם
שיש לי עליהם קושאן בטאבו ועוד 12.5
דונאם שיש לי עליהם, מכתב מפיק״א.
העתק המכתב נמצא ברשות מינהל־מקר־קעי־ישראל
והקרן־הקיימת־לישראל רש מה
את האדמה על שמה, מבלי שאדע על
כך ולמיטב ידיעתי גם מבלי שהדבר
פורסם כחוק.
לכן אני פונה אל השר ודעת־הקהל,
ומוכן בכל רגע להצביע ולהוכיח עוד
הרבה עוולות שנעשו בתחום מוישבתנו.
כי מקום ״הגדר הטובה״ הוא גם מקום
רע — הקינאה והשררה אוכלת כל חלקה
טובה וחורבן בסופה. אני מבקש מכל
הנוגעים בדבר לא להפקיע את אדמתי
(המשך בעמוד )10
הננולח הזר?0 4 7 ,

הא התאכזב אש״ף מבריה״מ?
בגיליונות מס׳ 2044 ומש׳ 2045 של העולם היה,
הקדיש העורך הראשי, מר אורי אבנרי, סקירות נרחבות
לאש״פ. לחלק ניכר מהניתוח של מר אבנרי הנני
מסכים. אולם, חולק אני על קביעתו, ש״הסובייטים
לא חשו לעזרתם בשעת צרה (הכוונה לאש״פ, עמ׳ ) 13״
וש״בפעם הראשונה יש לאמריקאים האפשרות לכונן
במרחב פתרון שישא חותם אמריקאי, ושכל מרכיביו
העיקריים — מצרים, סוריה, אש״פ, סעודיה ושאר
נסיכויות הנפט — יימצאו במחנה העולמי הפרו־אמרי-
קאי (עט׳ ,18 מס׳ )2044״ .כמו־כן, חולק אני על כן,
ש״חרוסים בגדו בפלסטינים בלבנון בצורה די רצינית,
ובצמרת אש״פ יש הרהורים חדשים על יחסים עם
מוסקבה (עט׳ ,11 מס׳ .)2045״
האמת היא, שאת העזרה הגדולה והרצינית ביותר
קיבל אש״פ בזמן הקרבות בלבנון דווקא מברית״המו-
עצות, עזרה כל־צדדית. מהיכן הנשק הכבד בידי אש״פ,
אם לא מברית״המועצות ז
מי מוסמך יותר לקבוע יחס אש״פ לברית־המועצות
מאשר יו״ר הוועדה המדינית, פארוק קאדומי? נציג
ומנהיג מוסמך זה של אש״פ, אמר, לא במוסקבה אלא
בניו־יורק, לפני שבועות מספר בפגישה עם הישראלים,
ד״ר אמיל תומא, ח״כ תופיק זיאד ועו״ד פליציה לנגר :
ש״דווקא בימי מבחן הקשים והטרגיים העוברים על
הפלסטינים בלבנון, הוכח מי הם ידידינו. ואלו שהושיטו
לנו את מלוא העזרה אותה לא נשכח לנצח,
אלו הם ידידינו היציבים, זו ברית־המועצות.״
אין להסיק מכך, שאש״פ איננו מעוניין לשכנע את
הציבוריות האמריקאית בצידקת מאבקו, והוא פועל
לשם כך ואף בהצלחה.
יתר־על-כן, אש״פ מעוניין בשינוי העמדה הרשמית
האמריקאית כלפי העם הפלסטיני אולם אין אש״פ
עושה זאת תוך כדי התרחקות מברית־המועצות והתנגדות
כלפיה.

מוטעית גם, לדעתי, ההנחה, כי ״הרוסים הם בחוץ,
לגמרי בחוץ״ (עט׳ ,10 מס 2045 הכוונה: שהרוסים
לגמרי בחוץ במדינות הערביות — ע.ב .).אך ההתפתחות
הפוכה: היחסים בין ברית־המועצות לבין עיראק, לוב,
אלג׳יריה ודרום־תימן משתפרים ומתהדקים. בברית-
המועצות נשמעה ביקורת חזקה נגד ההתערבות הסורית
בלבנון ונגד מלחמת הסורים לצד הימין בלבנון, נגד
הכוחות המתקדמים ונגד אש״פ. זה פורסם לא פעם
אחת בהודעות ובכלי-התיקשורת הסובייטיים.
כך שמפוברקת הקביעה ש״הרוסים בחוץ״ .אולם
יותר מכך: הקונצפציה של סאדאת, שהאמריקאים יביאו
לו את חצי האי סיני בחזרה אם יהדק את קשריו
עם ממשלת ארצות״הברית ויתרחק מברית־המועצות —
נחלה כישלון, ובמצרים נשמעת יותר ויותר ביקורת על
קו זה של סאדאת. הפגישה בין שר״החוץ הסובייטי,
גרומיקו, לבין שר-החוץ המצרי, פאהמי, הביאה להתקרבות
בין שתי המדינות ; סאדאת, בנאומו האחרון
( ,)10.11 דיבר על מאמצים לשיפור היחסים עם ברית־המועצות.
אין זאת אומרת שהוא נטש את קשריו עם
ארצות״הברית. אולם, בשבועות האחרונים החל שלב
של שיפור ביחסי מצרים—ברית־המועצות.
לאש״פ ולכל כוחות הקידמה בעולם הערבי ברור,
שסירוב ממשלת־ישראל לסגת מהשטחים הכבושים ול הכיר
בזכויות הלאומיות הצודקות של העם הפלסטיני
נובע מכך, שממשלת ארצות״הברית עדיין תומכת במדיניות
הישראלית. ככל שתתחזק האחדות בין העמים
הערביים, ככל שיתייצבו במשותף עם המדינות הסוציאליסטיות
וחנייטראליות נגד מדיניות ממשלת ארצות-
הברית באיזור ויפעילו לחץ על ממשלת ואשינגטון —
כן יביאו לשינוי במדיניות האמריקאית באיזור, לשינוי
היחס האמריקאי לבעיית הפלסטינית.
ואילו ברית־המועצות, דווקא בעת האחרונה, פיר-
סמה הצעות קונקרטיות וריאליסטיות, היכולות להביא

לשלום צודק ויציב בין מדינת ישראל למדינות הערביות,
בין עם ישראל והעם הערבי הפלסטיני. ההצעה
הסובייטית בדבר כינוס מהיר של ועידת ז׳נבה —
בהשתתפות ישראל, המדינות הערביות ואש״פ — היא
באינטרס כל עמי חאיזור, כולל אינטרס העם הישראלי
והעם הערבי הפלסטיני. עובדה, שבמגעים שיש לישראלים
שוחרי״שלום עם נציגים ערביים, כולל נציגים
פלסטיניים, שומעים על תמיכה מלאה בהצעות ברית-
המועצות לחיסול המשבר בטזרח־התיכון.

עוזי בורשט י, ח א
עוזי בורשטיין הוא דובר *דק״וז.

״ח שנסחן ח
הא אנו ח•• למען הארכיטקטורה?

מדבריו של האדריכל ישראל גודוביץ (העולם הזה —
,)2045 משתמע, שאנו חיים למען הארכיטקטורה. מסתבר
שיש עדיין אדריכלים הניזונים מאייו ראנד.
הקו המנחה במדינת״ישראל את רוב הארכיטקטים
הינו הקו הספקולטיבי-אסטטי גרידא. זה מתבטא במיוחד
בתל״אביב, שבה, מאז שנות החמישים, בולט קו
מנחה זה אשר מר גודוביץ בתוכניותיו מעוניין בהמשכו.
אינני מטיל ספק בחשיבות הגורמים הכלכלי וה-
אסטטי אשר חייבים ללוות כל מחשבה ותיכנון עירוני,
אך אסור להיות הגורם העיקרי בתכנון העיר•
לדעתי, הצגת הדברים במישור חברתי, כלכלי ופוליטי
יעזרו לנו להבין ולבקר את הנעשה בעירנו.
נביט בסקירה קלה בפרוייקטים העיקריים ההולכים
וניבנים בתל אביב, פרוייקטים העומדים להפוך
את עירנו ל״חלום״ :לאורך חוף־הים הולך ומושלם
פרוייקט ״אתרים״ ; בתוך העיר פנימה ״דיזנגוף סנטר״;
תכנית ״נתיבי איילון״ והתחנה המרכזית. קי משותף
לרוב הפרוייקטים הנ״ל: התעלמות משוועת מרוב תו-
שבי״העיר אפילו שהם נעשים למענם ועל חשבונם.
נבדוק לדוגמא את תוכניתו של גודוביץ לכניסה
הדרומית של תל-אביב. אין האדריכל מטפל בבעיה
מיסודה, כלומר לא נשאלה השאלה היסודית, מדוע
נעשה מה שנעשה על חשבונם של תושבי רחוב לווינ-
סקי ז ואם כבר נעשה המחדל, האם בעזרת מילה

אחת והיא פינוי, נפתרות כל הבעיות ז באיזו זכות
מציע אדם כל״שהוא פינוי תושבים ממקום מגוריהם
ועיסוקם ז האם פיתרון זה הוא כל כך רגיל בחברתנו,
עקב הטיפול שהורגלנו בו עם שכננו, שאנו כבר חושבים
עליו כפרט טכני בלבד?
קל לומר :״נפנה את התושבים ונבנה גלריות
לפירסומת.״ ושוב אנו חוזרים לשורש הרע: הפיתרון
הספקולטיבי-אסטטי, אליו הגענו בחברתנו החומרנית-
חקיינית. לא פיתרונות לתועלת רוב הציבור כי אם
פירסומת — שוב אותה התרפסות של המתכננים לפני
בעלי־הממון הקובעים למעשה כיצד נחיה. כך הופך
גם ציבור האדריכלים במדינה לכלי שרת בידי בעלי״
ההון והשלטון•
דוגמא נוספת להבהרת הנושא היא תכנית ״אתרים״,
שנועדה להחזיר לתל־אביב את ימי־הזוהר של שנות
השלושים והארבעים. הפרוייקט משתרע מיפו בדרום
ועד שפך הירקון בצפון. רבות כבר נכתב על העניין,
אך רצוי להזכיר שוב ושוב לתושבי העיר כי אין כאן
אלא ראיה ספקולטיבית של רווחים על חשבון האזרח.
סוללת בתי״המלון, נמל היאכטות ומסעדות״הפאר,
אינן מיועדות לשיפור רמת חייו של האזרח, זוהי רק
דרך נוספת לצבירת ממון ולהעלאת מחירי הדירות
באיזור. בתחילת ימיה של העיר היווה החוף מקום
מיפגש ציבורי לכל, והרשות דאגה לפיתוחו מטעמים

חברתיים בלבד. כיום המוטיב הוא כלכלי, ושוב אין
לתושבי העיר אותה גישה פתוחה לחוף ימם כי אם
כניסה לממלכה זרה, ממלכת המותרות הקורצת והנוצצת,
בזה יש לשלם עבור כל פסיעה. אין בנמל היאכטות
גורם המשפר את תנאי חייו של האזרח. הוא
משפר את תנאי בעלי היאכטות בלבד.
התוצאה העגומה היא שלאזרח הפשוט לא יהיה
מה לעשות שם חוץ מלהתבונן מאחורי חומה וגדר
בשמנה וסלתה של עשירי העיר המבלים באוניות־הפאר
שלהם. זאת עדיין אינה ארכיטקטורה.
בחזרה למר גודוביץ: אותו מיסדרון זכוכית, עם
שלטי הניאון הצבעוניים, בתוכניתו, שיהווה את פיתחה
של תל״אביב, דבר אחד נכון בו, והוא ההכנה המוקדמת
לאורח: ראה מה מחכה לך בפנים, עכשיו יש
לך עדיין אפשרות להתחרט ולברוח.
אין אמת בהצעות מתכנני-העיר האומרים כי פרוייקטים
אלו יחיו את העיר הגוועת. פרוייקטים אלו
הינם מחסום חברתי, הם יהוו מסנן חברתי-כלכלי לתו-
שבי״העיר. בעלי-הממון ימשיכו ביתר חוזק לנצל את
שאר תושבי העיר. קל למר גודוביץ לפתור את בעיותיו
המצפוניות בנטיעת גנים ציבוריים בשכונת-התקווה, אין
זה פותר ולא כלום לתושבי המקום. להיפך, הפער ילך
ויגדל. על כל עץ הנשתל בדרום יבנו עוד מלון או
מסעדת־פאר בצפון.

אמנוןבר ־ אור, ס טו דנ ט
לאר כי ט ק טו ר ה, פי רנ צ ה

שחס״ח שבסחזח

הפרה הקדושה משתוללת
הממשלה מודעת לחומרת המצב הקריטי במשק
המדינה. עובדה: יצחק רבין נפגש עם מזכ״ל ההסתדרות,
ירוחם משל, במאמץ לגבש מדיניות שתפשיר
את המשבר ותעצור את ההידרדרות. אך האם אפשר
לקוות ששינויים במדיניות״השכר ובתוכניות הכלכליות
של הממשלה יגרמו להבראת המצב, למיפנה חיובי
של ממש י
המחלה של החברה הישראלית היא הרבה יותר
עמוקה ומדאיגה. היא בעלת ותק רב והיא סרטנית.
היא נעוצה לא בחולשתה של ממשלה זו או אחרת, אלא
בעצם המנטאליות השולטת בציבור. זוהי המנטאליות
לפיה יהודי היא מילת קסם, שיש להתייצב בפניה
בדחילו וברחימו, מעין פרה קדושה שמותר לה להשתולל,
לבעוט, להרוס ולטנף — אך אסור לפגוע בה
או לנגוע בה לרעה, חלילה. אסור לרסנה ולעצור את
התפרצויותיה הקאפריזיות והפרועות. אסור להעמידה
במקומה ולהענישה.
פרה קדושה זו מבצעת ללא שום מעצורים ופיקפו-
קים את כל מה שעולה על דעתה. וגראה לה כמקדם
את האינטרסים שלה: שיתוק מיפעלים ; גרימת הפסדים
במיליונים רבים בענפי כלכלה שונים; הרס, אלימות,
הטלת-אימה ; כאילו קיימת אנרכיה כללית בארץ.
במדינה נורמאלית ומסודרת, במדינה דמוקרטית

של חוק ומשפט, מותר לכל אדם ולכל קבוצה להיאבק
על דיעותיו ועל זכויותיו. אבל רק בדרכים ואמצעים
תרבותיים ובלתי אלימים.
ברגע שמישהו מרשה לעצמו לנקוט באלימות, לאיים
וליטול לעצמו באופן שרירותי סמכויות שאינן שייכות
לו, על המדינה להגיב באופן נמרץ מהיר וחד-משמעי.
זאת יש לעשות ללא שום אפלייה או העדפה באשר
לזהותם הלאומית או הדתית של המפגינים.
המצב הכלכלי החמור בו שרויה המדינה היום,
נגרם במידה רבה עקב מדיניות־החוץ של מדינת-ישראל,
מדיניות שלפיה לקברניטינו ולמנהיגנו ״אין ברירה״
אלא להשקיע משאבים עצומים להתבצרות ולהתעצמות
צבאית, בהיותם דבקים בהחלטיות קשוחה בכך
שאין להגיע, חס ושלום, למצב של דו-קיום, שלום
והסדר של פשרה עם יריבנו המקוריים והישירים —
הפלסטינים.
ההיגיון הפשוט אומר שציבורי העובדים היו צריכים
למחות ולהפגין נגד מדיניות שלילית צבועה ומסוכנת
זו, הגורמת למצבם. אך העובדה היא, שהציבור היהודי
בישראל, ברובו הגדול, מסכים עם מדיניות הממשלה
הנוכחית ואינו גורס הכרה בפלסטינים ומו״מ עמם.
משום כך היו ציבורי העובדים בישראל, מתוך עצם
השקפתם הלאומנית, צריכים להיות עקביים ולהגיע

למסקנה הפשוטה והבלתי נמנעת שבתנאים הנוכחיים
״אין ברירה״ אלא להדק את החגורה.

שלו 1מיר, כפר אמירים

מכתבים
(המשך מעמוד )8
ולא לתת יד לאגשי־רע וחורשי מזימות.
אני בן למייסדי המושבה, ומשפחתי עני-
פה במקום וכבר מסרתי 62 דונאם מאד״
מותי להרחבת המושבה. אנו ידועים כ־חרוצים
ויצרנים ומשוועים לקרקע החסרה
לנו להתפתחותנו וקידומנו.
לא מגיע לי ולמשפחתי יחס עויין ושלילי
לאחר כל כך הרבה דם וזיעה ששפכו
אבותי ׳,אחי, אני ובני ביתי על
אדמה זו. רבים לא יכלו לעמוד בזה...
ואנחנו לא עזבגוה.
שלום פיין, מטולה

השבט ה־13
בגיליון העולם הזה ( )2043 פורסמה
כתבה ״העיוורון הלאומי — אות לאסון
הבא״ מאת שמואל בן טלאור המתייחסת
לסיפרו של הסופר ארתור קפטלר השבט
ה־.13
קסטלר, סופר יהודי ממוצא הונגרי,
ששהה בקיבוץ בארץ לפני קום המדינה,
כותב בסיפרו ש־ 14 מיליוני יהודים
בעולם היום אינם בני שם ושרוב יהודי
אמריקה ואירופה אינם צריכים לייחס את
עצמם לבני אברהם, יצחק ויעקב כי אם
לשבטים הקווקאזים של המאה ה־.13
שמעתי בארגון האו״ם את דברי הבלע
•שהשמיע בסוף שנת 1948 שייך פארם
אל־חורי ראש משלחת סוריה וראש בית־הנבחרים
דאז. הטענות הללו קדמו לסיפרו
של קסטלר. אל־חורי טען כי אין ממש
בזכויות הישראלים על א״י, מאחר ואלה
שהכריזו עליה הם צאצאי הכוזרים ש עברו
לדת היהודית במאה ה־ 13 והשווה
אותם לחורסנים (פרסים) ,שעברו לדת
האיסלם בתקופת העבאסים והיו יותר
פאגאטים וקנאים מהערבים.
שמעתי לאחרונה בשידורי הבי.בי.ם י.
הבריטי בשפה הערבית הערכה לסיפרו
של קסטלר המאמת את טענת הערבים
נגד הי־שראלים שאין להם זכויות על א״י.
החוקרים היהודים והישראלים טרם
הגיבו על טענותיו אלה של קסטלר ואני
מחכה לתגובות מדעיות מאת חוקרים ישראלים
לדבריו של ארתור קסטלר בנדון

ן ןו״ד שלמה בכורי, תל־אביב

עזרה לאיוב
אני מתייחסת לכתבתכם ״משפחת איוב,
גקעת־אולגה״ (העולם הזה .)2045 בלי
להיכנס לעומק הנושא, איד ולמה מגיעה
משפחה בישראל למצב כה מחפיר. אני
שואלת את עצמי במה אפ*שר להיות להם
לעזר, כיצד אנשים שאין בידם הכוח׳ לפעול
גדולות, יכולים לעזור ולוא במעט
למשפחה זו.
ברשותי מעט משחקי־ילדים, ספרי־יל־דים
וביגוד, שהייתי מעוניינת להעביר
אליהם, בתיקווה שאכן יאותי לקבלו.
דרורה הבט, רמת-גן
נא הודיעוני בהקדם, מה הדרך הטובה
ביותר לשלוח למשפחת זעפרן מספר משחקים
שברשותי. זה המינימום שיש ב יכולתי
לעשות ואני רק מקווה שהגור מים
שבאמת יכולים לעזור — יעשו את
חובתם.
ש. סימפקו גרוס, רמת-גן
• קוראים המעועיניס לסייע למשפחת
זעפרן, ברוח או בחומר, יכולים להתקשר
ישירות עם אבי המשפחה, לפי הכתובת :
אברהם זעפרן. רחוב אלי כהן ,34/13
גבעת־אולגה א׳.

גם ה ם אוהבים

:ן ןן ןן * ך

בו1 1111

סיגריות ״ט״״ נסכרות יותר
מכל •תר הסיגריות גם יחד
ויש סיבה טובה לכן-
סיגרית ״ט״״ באמת טובה

ט עו ת לעולם צוררות
אם יש בארץ יוצאי־הודו, ויש להם
מסמרים מיותרים, כדאי שיתחילו להת־

לעתון יומי גדול גתל־אביב

דובק מייצרת סיגריות איכות למטלה מ־ 4 0שנה

דרוש

פ ר סו ם ד ־ ריעקב 10ן

במחלקת המודעות

פקיר מתחיל

(מעריב.)12.11.76 ,
אמן כדי להתמודד על התפקיד החדש
הנדרש.
דותי גודדהוגן, תל־אביב

כ חג ה שלישית בס־דרה על המסע
המתנהל נגד תופש העיתונות במדינה

שיאו של ׳סרט כל אנשי הנשיא משתדלים שני הכתבים, גיבורי פרשת וזטרגייט,
לשכנע את העורך לפרסם כתבה, שהיוותה נקודת־מיפנה בפרשה.
אותה כתבה הטילה אשמה כבדה בעוזרו הבכיר של הנשיא ניכסון, הולדמן, שהיה
אז האדם מם׳ 2בארצות־הברית.
המצלמה מנציחה את המאבק הפנימי, שניכר בהבעת־פניו של העורך. לבסוף,
בתנועה אילמת האומרת את הכל, מקמץ העורך את אגרופו השמאלי, והולם בו בכף־ידו
הימנית. בצורה זו המחיש הבמאי את הרגע הגורלי, שבו החליט העורך: לפרסם.
ייתכן שרק עורך אחר מסוגל להבין מה התחולל באותו רגע בליבו של עורך
וושינגטון פוסט.
הוא ידע שהוא מכריז מילחמה על אדם כל־יכול, חסר־מעצורים ומסוכן, שישתדל
לשבור אותו בכל האמצעים, חוקיים ובלתי־חוקיים. הוא ידע שאם לא יוכל להוכיח
בבית־המישפט את אמיתות הכתבה, הוא עלול להישפט בעוון הוצאת־דיבה, והפיצויים
יימדדו במיליוני דולרים. הוא ידע שהוא מהמר על הרכוש היקר ביותר של עיתון:
האמון של קוראיו. ומול כל אלה לא היו לו אלא ניסיונו העיתונאי, והאמון שרחש
לשני כתבים ירוקים למדי.

ייתכן שבל כוחות הגיונו צעקו כאותו רגע: אד תפרסם: ואילו
האינטואיציה הכלתי־מודעת אותתה לו: פרסם 1

יוקרת העיתון, שמו הטוב, כוה־־השפעתו וכסיסו הכלכלי קשורים זה
כזה כצורה אמיצה מאד.
לפעמים יש לכך תוצאה שלילית, דווקא. עיתונים רבים מאוד מוכנים לעשות
שמיניות באוויר כדי להימנע מן הצורך להתנצל בפומבי על פירסום כוזב (ועוד ניתן
את דעתנו על כך) .אך בעיקרו של דבר משמש מצב זה בלם חזק ביותר מפני עצם
פירסומו של כזב.
לכל עיתון יש מתחרים, הששים לחשוף את שגיאותיו. אם ייכישל בפידסום מידע
מוטעה, ישמחו המתחרים והיריבים לספר על כך לציבור בהבלטה, מבלי להסתיר את
שימחתם לאידו. פה ושם יש קנוניות של הגנה הדדית, על פי העיקרון של ״שמור
לי ואשמור לך,״ ותופעה פסולה זו ידועה גם בעיתונות הישראלית. אך בסך הכל
פועל המכניזם של ההתחרות אוטומטית.
נחזור לרגע קט לאותו עורך של וושינגטון פוסט. הוא אישר את הפירסום על
הולדמן. מה היה קורה אילו שגה, אילו שוכנע הציבור כעבור ימים כי היד. זה
פירסום כוזב, בלתי־אחראי, מופקר, וכי העיתון העליל עלילה שפלה על אדם הממלא
תפקיד מרכזי ואחראי במערכת־המימשל של ארצות־הברית?

״וושינגטון פוסט״ ,אחד מהצי־תריסר העיתונים החשוכים כארצות*

אילו שעה להגיונו, היה הנשיא דיצ׳ארד ניכסון מסיים בעוד חודשיים את תקופת־כהונתו,
ברוב כבוד ופאר — ואולי מוריש את חדר־עבודתו, על מכ־שירי־ההאזנה
הסמויים שבו, לספיירו אגניו האנטי־־שמי.

אכד העורך הימר עד האינטואיציה שדו. גייס את כד אומץ־ליכו,
ותרם תרומה היסטורית להצלת הדמוקרטיה האמריקאית.

הזונה בערס דב־הזהב
ך* כתכה הקודמת בסידרה זו השתדלתי להוכיח את ״שיבעת החטאים״ — ישבע
^ הסכנות הגדולות הנובעות מן התיקון, התמים־כביכול, המוצע לחוק, שנועד לאסור
את פירסום שמותיהם של עצירים.

אילו היה קיים כארצות־הכרית, לפני חמש שנים, החוק המוצע

אורי אסרי
עתה ככנסת, לא היתה פרשה זו נולדת כלל. שמות האנשים, שנעצרו
כעת הפריצה כווטרגייט, לא היו מתפרסמים, וקרוכ לוודאי שזה היה
״קוטל את הסיפור״ מכחינה עיתונאית. שני כתכים שאפתניים לא היו
״חופרים״ כדי דגלות את הקשר כין העצירים האדמוניים וכין דמויות
הקרוכות לסי־איי־אי ולכית־הלכן. מידכד השכנים כוושינגטון, לא היה
איש כעולם שומע את שמו שד כניין הנקרא ״ווטרגייט״.
אך לא די לפסול את החוק המוצע, את הפירכות והסכנות הטמונות בו. לא נעשה
לעצמנו* מלאכה קלה. הבה נבחן גם את המצב הקיים — על מעלותיו ומיגרעותיו.
המציעים הגלויים והסמויים של הצעת־הזזוק מציירים לעיני הציבור תמונה דימיונית
של הפקרות עיתונאית. בתמונה זו נראים העיתונאים כחבורה צינית, המשוחררת מכל
אחריות, העושה כאוות נפיצה המעוותת, משמיצה את מי שהיא רוצה להשמיץ, טופלת
עלילות על חפים־מפשע, רוצחת את אופיים של גדולים וקטנים, שופטת אנשי־ציבור
וסתם אזרחים על פי שמועות המצוצות מן האצבע. העיתונאים הם כל־יכולים. מי ימנע
בעדם מלעסוק במלאכתם העכורה והזדונית, באין מפריע?
קאריקטורה זו היא אחת המיתוסים של החברה המודרנית. העיתונאי הציני, העורך
מישפטי־לינץ׳ כדי לספק את תאוותו לסקופים והדורך על גוויות קורבנותיו, הוא דמות
מוכרת בקולנוע ובתיאטרון, כמו המדען המטורף הרוצה להשמיד את האנושות, הגנרל
המשוגע המצית מילחמת־עולם גרעינית, הגאגגסטר הסנטימנטלי, הזונה בעלת לב־הזהב,
ושאר מיתוסים מודרניים. בי־שראל הונצח מיתוס זה במחזה זרוק* אותו לכלבים, שהוצג
על־ידי הבימה על פי דרישתו של דויד בן־גוריון, ושנועד בשעתו לשמש חוד־המחץ
של ההתקפה שלו ושל ״מנגנון־החושך״ על העולם הזה.

אלא שהמציאות שונה מאד מן האגדה. העיתונות אינה גן־־דדן שד
רודנים מופקרים ומתוסכדים. אם יש באלה — ואכן, הם ייטנם כמיקצוע
זה, כמו כבד מיקצוע אחר — הרי קיימת מערבת חזקה שד אילוצים
וסייגים, המונעת מהם לתת פורקן לתוקפנותם כדרך זו.

מחירה שר סעות
ך* אילוץ הראשון נובע מן הצורך המוחלט לשמור על שמו הטוב של עיתון.
י י יומון מוכר את סחורתו יום־יום, בקיוסקים. תמורת מזומנים. שבועון עושה זאת
פעם בשבוע. פעם ביום או פעם בשבוע מעמיד את עצמו העיתון להצבעה בדרך
הפשוטה והבלתי־אמצעית ביותר. הוא מבקש מהדבה־הרבה אזרחים לשלשל את ידם
לכיסם ולשלם בכספם הטוב תמורת עותק של העיתון.
אם 1יחרליו יהן ק$ראים לרכוש את העיתון — ליד הקיוסק או בדרך של מנוי —
לא יחזיק העיתון מעמד. גם ההכנסות הנובעות מפירסום מודעות מבוססות, קודם כל,
על התפוצה. נותני־המודעות אינם פילנטרופים, והם לא ישלמו בעד פירסום מודעה
בעיתון שאין לו קוראים.

הסיכות המניעות אדם מסויים לקנות עיתון זה או אחר הן מורככות
ומסוככות. אולם אחד המרכיכים העיקריים הוא האמון שהוא רוחש
לעיתון זה. הוא מאמין כי העיתון מספק לו מידע כדוק ומהימן.

העיתון לוחם יום־יום על שמו הטוב. הוא רוצה להוכיח (לפעמים בצורה מוגזמת
מאד) שהוא צדק בעבר, שידיעותיו התאמתו. הוא יודע שאם תתפשט בציבור הדיעה
שהעיתון אינו מוסמך, יתחיל תהליך של הידרדרות.

גי״ סון רובארדס בתפקיד העורך בן ב ר אדויי
הכרית, ואחד מעשרים העיתונים החשוכים כיותר כעולם, היה סופג
מהלומה נוראה. יוקרתו היתה צוללת לנקודת־שפל. האמון כו היה נפגם,
לפחות לתקופה ארוכה. העורך עצמו היה, כלי ספק, נאלץ להתפטר,
ומסיים את ימיו כחדר אחורי של עיתון מחוזי כלשהו.
אין ספק כי כל זה עבר באותו רגע בראשו של העורך, וגרם לכך שלא קיבל
את החלטתו בקלות־דעת. הוא ידע מהו העונש על טעות.

חוב וחוריוע
^ כל ׳׳יש גם עונש אחר, מוחשי יותר: העונש הקבוע בחוק הכתוב, המגן על
אדם מפני דיבה עיתונאית.
הדיוטות מזלזלים בדרך כלל בחוקי־הדיבה. כמוהם עושים עורכי־דין בלתי־כישרוניים
או עצלניים. נדמה להם שזהו חוק בלי שיניים, ושהעיתונאים מתעלמים
ממנו: או בזים לו.

אין טעות חמורה מזו.

אני יכול להעיד על כך כעורך עיתון. אני משמש בתפקיד זה מזה 26 שנים.
במשך תקופה זו, שבה הופיעו 1396 גיליונות של העולם הזה, לא היה אף שבוע אחד
שבו לא עלתה וצפה, בוויכוחים הפנימיים במערכת, עובדת קיומם של חוקים אלה
לפחות חמש פעמים.
זוהי חווייה הידועה לכל אדם במערכת העולם הזה, ובאלפי מערכות־עיתונים
מסביב לכדור־הארץ. הכתב מביא כתבה. הוא מאמין בנכונותה. הוא מגן עליה בלהט,
בזעם, בביטחון עצמי, בתחנונים. מולו יושב העורך וממטיר עליו את אותן השאלות,
שוב ושוב: מה הן ההוכחות י מי אסר לך? האם האיש שאמר לך יבוא לבית־המישפט
ויחזיק מעמד בחקירת שתי־וערב? האם אפשר להחתים אותו על הצהרה בשבועה
לאישור סיפורו? האם יש לדבריו תימוכין בכתבה? מה הן הראיות האחרות? האם
נשאל האיש המואשם? מה היתר. תגובתו? איך אתה יכול להפריד אותה? וכן הלאה
וכן הלאה — בירור ענייני, הגולש לא פעם למישור של התנגשות מרוגזת בין הלהט
העיתונאי ובין הזהירות המערכתית, ושבו משתתפים לעיתים קרובות עורכי־דין. אך
כל עיתונאי יודע שזהו בירור דרוש, ביגלל הסייגים החמורים של חוקי־הדיבה.

(המשך מעמוד )11

כארץ קיים חוק חמור כמייוחד, המרחף על ראשנו כחרבו של דא־מוקדם
חמנוח.
עד 1965 היה קיים׳בארץ חוק־הדיבה הבריטי, שהיה סביר ויעיל. אולם הוא יא
סיפק את אלופי־השחיתות ושוחרי־השררה בשילטון, שנפגעו אז בשורה של מישסטי־דיבה
מפורסמים, שבהם היה לשבועון המסרים חלק מכריע. הם החליטו לצמצם באופן
דראסטי את חופש־העיתונות ביכלל, ואת הרותו של השבועון המסרים בפרט. האמתלה
היתר. גם אז הצורך להגן על האזרח הקטן והחף־מפשע מפני זדונם של עיתונאים
מושחתים ומרושעים. וגם אז נמצאו כמה אנשים תמימים ובעלי רצון־טוב, בכנסת
ומחוצה לה, שעשו את המלאכה מבלי להבין מה הם עושים.

רף נולד חוק מייוחד כמינו — חוק לשוד־הרע, שקראנו דו, כקיצור,
חולירע.
כדאי לזכור סה אירע לחולי־רע זה.
החוק הדראקוני נתקבל כמעשה האחרון של הכנסת החמישית. העולם הזה עמד
בראש המערכה הציבורית נגדו, ובאיחור נשתכנע הציבור הרחב שאכן זהו חוק
אנטי־דמוקרטי, מזיק ומשחית. יש האומרים כי הזעם על חוק זה, והרצון להגן על
קורבנותיו המייועדים, עזרו לא מעט לבחירתי לכנסת הששית.
באותה כנסת נדון החוק מחדש, וסעיפיו החמורים ביותר תוקנו. אולם החוק
עצמו נשאר על כנו, והוא מכיל גם עתה סעיפים חמורים מאין כמוהם, שיכלו לפגוע
פגיעה נוראה בחרותה של העיתונות ובכושרה למלא את תפקידה — אילו הופעלו.
,והנה — קרה משהו מפליא ומופלא. כאילו על פי הסכמה אילמת, לא הופעלו
סעיפים אלה׳ שעל פיהם ניתן לנהל מישפטים חשאיים, לתבוע לדין בעלי־קיוסקים,
ועוד ועוד. במשך 11 שנה לא הסכים אף אדם אחד בישראל להזדקק לסעיפים אלה,
אף שיכול היה להפיק מהם תועלת. אות־קין, הדבוק למיצחם, מנע בעד כל אדם
מלהתקרב אליהם. הם מתו מוות טבעי. גם השופטים מתעלמים, פשוט, מקיומם.
זוהי דוגמה מעניינת ביותר של בריאות דמוקרטית. יש בו גם לקח חשוב;
חופש־העיתונות מעוגן כל־כך עמוק בלב הציבור, עד כי שום חוק, הפוגע בו
בזדון, לא יחזיק מעמד במציאות.

צמרת, הקצין שהביע את אמונתו הקנאית באשמתו. אך לעיתים קרובות מאד, אין
השיחרור זוכה בסיקור הדומה לסיקור המעצר עצמו.
אומרים שכאשר כלב נושך אדם — אין זו ״ידיעה״ .זהו מאורע רגיל מדי. אך
כאשר אדם נושך כלב, זוהי ידיעה. על פי עיקרון דומה, מעצר חשוד בשיא של פרשה
אקטואלית היא ידיעה, ואילו שיחרורו — לרוב אחרי שהפרשה איבדה את אקטואליותה
— עלול להיות אי־ידיעה.
והאיש שנקלע לידיעה כזאת, ניזוק.
האם זה מוכרח להיות כך ז

כחחלט לא.

קודם כל, העיתונות צריכה לחנך את עצמה ואת קוראיה שמעצר אדם הוא אקט
חקירתו, שוהוא רחוק מאד מהרשעתו. אפשר וצריך לנסח ידיעות על חשד ומעצר
תוך שמירה על הפרופורציה הנכונה. יש חשד. כל אדם יכול להיקלע למצב של חשוד.
אין זה אומר שהוא עבר עבירה כלשהי. זה רק.אומד שהוא צריך להיחקר.

כחכרה דמוקרטית צריכיס לפעול לחינוך ציכור כאור של צרכני־עיתונות,
ואולי יש מקום להנהיג חינוך כזה, לצד החינון־ הכללי לצרכנות
נכונה, עוד כבתי־הספר.

אולם זהו עניין לטווח ארוך. בטווח הקצר, ובמישור של תיקון ממשי, יש לדאוג
לכך שהפירסום על שיחרורו -של עצור יהיה נאות, הוגן ובולט.
רבים יופתעו לשמוע כי חוק־לשון־הרע עצמו נותן בידי אדם מושמץ את הזכות
לתבוע פירסום הכחשה והתנצלות בגודל ובהבלטה. מתאימים. ניתן בהחלט לנצל
זכות זו גם לתיקון העוול הכרוך באי־פירסום דבר שיחרורו של עציר, והשופט
מוסמך בהחלט לדאוג לכך.

יתכן שיש צורך ומקום להחמיר הוכה זו גם מהוץ לחוק־לשדן־הרע,
כדרך זה חוק, הפכמה או תקנה אחרת. אני, כשלעצמי, תומך כמגמה
זו, כמידה שהיא כנה והוגנת.
העיקרון צריך להיות שאם הודיע עיתון על חשד ו/או מעצר, הוא חייב לדווח
בצורה הוגנת, מבחינת הגודל וההבלטה, גם על העובדה שהאיש *שוחרר מבלי להעמידו
לדין, או מבלי לבקש נגדו סקודת־־מעצר, תוך קביעה שהוא חף מפשע, או שאין
בגדו ראיות סבירות.
יש לבעייה זו צד, ששונאי העיתונות מתעלמים ממנה כליל: חלקה של המישטדה
באי־פירסום השיחרור.

קשה לדרוש מרופא שיפרסם את מותו של פאציינט שלו, וקשה
לדרוש מאדריבל שיודיע ברכים שהכית שתיכנן התמוטט. המישטרה

דויד בן־גוויון ואשתו מוחאים נ ו בהצגת־הבנווה שד ״זרוק אותו וכרבים 1958 השחקנים והמחזאי משתחווים
כך זה קרה לאותם סעיפים כחוק לשון־הרע, וכך זה יקרה לחוק
המוצע, אם אכן יתקבל. החיים עצמם יכיאו לכך שהוא יתרוקן מתוכנו,
ייעקף, יתבזה.

שימחה להודיע, לרוב, על ״מעצר השוד״ ,אחרי כיצוע פשע. אין היא
יטשה להודיע כי אותי עצור שוחרר מכלי שהובא אף לפני שופט, מפני
שהמעצר כולו היה מופרך מתחילתו.

אולם הסעיפים ה״נורמליים״ של חוק־לשון־הרע, שהם חמורים למדי, קיימים
ופועלים, והם מהווים סייג יעיל מפני ניצול־לרעה של המכשיר ההברתי הקרוי עיתון.
הו* מגן על חשודים ועצורים בדיוק כמו על כל אדם אחר. עיתון, המדווח בצורה
בלתי־הוגנת על מעצרו של אדם, מתחייב בנפשו ובכיסו.
אילו רצה יורם ביכונסקי, למשל, לתבוע לדין את העיתונים שפירסמו עליו
עלילות מעלילות שונות, על סמך הדלפה מישטרתית או מכל מקור אחר, יכול היה
לגבות רבבות לירות ולחיות בעושר ובאושר עד עצם היום הזה.

הקתבים הפליליים תיים מפי המישטרה. חלק גדול מן הידיעות שלהם אינן,
למעשה, אלא קומוניקטים מישטרתיים. כאשר המישטרה אינה מודיעה על שיחדור
חשוד, אין הידיעה מגיעה לרוב לידיעת העיתון.

עובדה פשוטה זו מועלמת על־ידי מציעי הצעת־ההוק החדשה. העלמה
זו כשלעצמה מטילה צל ככד על טוהר כוונותיהם.

אום נושן נדב
ף* חוק לשון־הרע ׳(ששמו תוקן, לאחר קבלתו, ל״חוק איסור לשון־הרע״) חבוייזז
— עוד תרופה לנפגעי פירסום על מעצר.
אחת הטענות החמורות ביותר נגד המצב הקיים הוא שעיתון מפרסם בכותרות
שמנות כי פלוני נעצר, כחשוד בפשע כלשהו. אולם כאשר המי־שטרה משחררת אותו.
:מפגי שנמצא חף־מפשע או מפני שלא נמצאו די הוכחות נגדו, נבלע הדבר בקול
דממה דקה. העיתון מתעלם מן הידיעה, או מביא אותה בכמה שורות, בפינה נידחת
בעמוד אמצעי.

זוהי טענה נכונה, ויש להתמודד עימה כהגינות.
קודם כל, מדוע נוהגים עיתונים צך? אין זה נובע מזדון, אלא מן החוקיות
הפנימית של המיקצוע. כשאדם נעצר כחשוד בביצוע אונס ורצח, זוהי ידיעה מעניינת.
כאשר אותו אדם משתחרר בלי מישפט, יתכן שאין זאת ידיעה מעניינת. יתכן שהחקירה
עברה בינתיים למישור אחר, מעניין יותר, ואותו חשוד מקורי כבר נשכח.
אמנם, אין זה חזק־ברזל. שיחרודו של ביכונסקי, למשל, היה מעניין לא פחות
ממעצרו, וזכה בסיקור ענקי, בתוספת הערות עוקצניות ביותר על חשבונו של אברהם

הפיתרון הוא שעל פי דרישתו של החשוד-לשעכר, ששוחרר ממעצרו
תיאלץ המישטרה, על-פי חוק או על-פי תקנה, למסור על בך לעיתונות
— ושהעיתון, שפירסם את דכר המעצר, יפרסם את דכר השיח•
רור כהכלטה נאותה.

לעצור נחות!
ף כאן אנו מגיעים) ,כעצפ, לליבה של הבעייה נולה, שהחוק המוצע מתיימר
לטפל בה.

מעצר הוא אקט מישטרתי. העיתונות רק מדווחת על כך. מי שאוסר
את הפירסום, תחת לטפל כעניין עצמו, משול לאדם מכוער השוכר את
הראי שלו.

כבר הופחן ו שאחת התוצאות העיקריות של החוק המוצע, אם יתקבל, תהיה
פריקת כל עול של אחריות משטרתית לגבי מעצרים. בהיעדר ביקורת ופיקוח ציבורי,
יתפתו השוטרים לעצור חשוד בסיטונות, עם ובלי סיבה, הן כדי לעשות רושם בציבור,
הן מפני שזוהי הדרך הפשוטה ביותר לשבור חשודים ולסחוט מהם הודאות.
כפי יש£כר. אמרנו, תוצאה צפוייה זו, שהיא מובנת מאליה, די בה כדי לפסול
את הצעת־החוק •מכל וכל.
אולי לא די בכך. אם הבעייה כבר התעוררה, הבה נטפל בה ברצינות.
מציעי הצעת־ההוק מתמרמרים על כך שאנשים, הנעצרים בלי סיבה מספקת,
משוחררים אחר כך ללא אישום, ובינתיים ניזוקו שמם הטוב, פרנסתם ושלום מישפחתם.

המסקנה המתבקשת ממצב זה אינה לשכור את הופש־העיתונות,
אלא להגביל את הפקרות המישטרה.

* 6פני כשבועיים עלתה לדיון בכג-
* סת הצעת־חוק של כמה חברי־כנסת,
המבקשת לאסור על כלי־התיקשורת לפרסם
את שמותיהם של חשודים, מהרגע
שנעצרו על־ידי המישטרה. במקביל לכך
העביר מישרד־המישפטים לחוות דעתם
של אי־שי־ציבור הצעה לחקיקת חוק ל-
הגנה על ״צינעת הפרט״. ף כדי להצדיק את הצעת־החוק ישלהם,
חוזרים חבדי־כנסת אחדים ומזכירים מחדש
את פרשת רצח רחל הלר, ואת מעצרו
הממושך של יורם ביבונסקי כחשוד
בביצוע רצח זה. בדיון שנערך לפני שבועיים,
בעיקבות הקרנה מייוחדת של הסרט
כל אנשי הנשיא, בחסות העולם הזה,
י אמר אחד מיוזמי הצעת החוק, ח״כ ידידיה
בארי (הליברלים שבליכוד) :״במיש־טר
דמוקרטי, אין מנוס מכך •שהמישטרה
תעצור לעיתים גם אנשים חפים־מפשע.
קיימות דוגמות רבות לכך, כשאחת הבולטות
שבהן היא פרישת רצח החיילת רחל

הלר. הצעת־החוק לאיסור פירסום שמות

חשודים הוגשה ביגלל מה שנגרם לאנשים
מסויימים, שהיו קשורים בפרשה,
בעיקבות הפירסום עליהם בעיתונים.״
בארי לא נקב בשמו של יורם בי־כונסקי,
אולם היה ברור לכל, כי כוונתו
ליורם, שישב במעצר המישטרה 45 ימים
עד ששוחרר בערבות. לאור שירבוב ישמו
של ביכונסקי להצדקת הצעת־החוק על
איסור פירסום שמות חשודים, ועל רקע
המערכה נגד העיתונות בגלל מה שמכונה
״שפיטה באמצעות העיתונות,״ שגם
בה מאוזכר שמו של ביכובסקי לעיתים
תכופות בדיונים פומביים שונים, פנה ץ העולם הזה אל ביכזנסקי עצמו, לשמוע
את דעתו על מסע זה נגד חופש־העיתו־נות
המתנהל תוך שימוש בשמו.
יורם ביכונסקי נלהב לשוחח על הנו שא
.״אני עצמי, ביוזמתי הפרטית, שיגרתי
לפני כמה חודשים מיכתב ליועץ
המישפטי לממשלה,״ סיפר ביכונסקי, הלומד
עתה שנה שלישית היסטוריה כל לית
באוניברסיטת תל־אביב .״לגבי, פרשת
רחל הלר לא הסתיימה. אף אחד לא
בא להתנצל על מה שהיה. כשרצו ללכלך
את שמי, עשו זאת בקול קריאה רמה
ואחר־כך פיתאוס דממה. כתבתי לאהרון
ברק על כך.

״תשובתו של פרופסור ברק היתד. ש־
,התנצלות פירושה כאילו לחזור על הח לטת
בית־המישפט העליון, שקבע סופית
את אשמתו של עמום ברנס ברצח רחל
הלר.׳ לגבי פיצויים כתב ברק ש,או שהחקירה
התנהלה בזדון, ואז מגיעים פיצויים,
או שלא התנהלה בזדון.׳ זה הכל!
המיכתב נגמר בזה, וכאילו משאיר את
הכל פתוח.״

״ ט פי חו ת על
הכתף, עד הבנות״
דיברי יורם, משפיע הפירסום עליו
) בפרשת רצח רחל הלר עד היום.
״עבודות סגורות בפני. אנשים רואים או תי
ברחוב וטופחים לי על הכתף, כאילו
אומרים, :כל הכבוד, החזקת מעמד, ידעת
לצאת מזה בלי להישבר ,.עד שזה מגיע
לבקשת עבודה. אז נטרקות הדלתות בפרצוף.
או עד שזה מגיע לבנות שלהם.
ואז אני רואה פיתאום פרצופים חמוצים.״
לדעתו של יורם ביכונסיקי, היתר. זו
העיתונות שהצילה אותו מידי המישטרה,
ואולי מהירקבות ממושכת בתאי־מעצר
או בבתי־כלא .״מר. שהרס אותי אז, בזמן
שהייתי עצור כחשוד ברצח, היה הפיר־סום
המישטרתי. בא אברהם׳צמרת והכריז
שאני אשם. הוא הלעיט את אמצעי-
התיקשורת בסיפורים על אורגיות־מין וכל
מיני דברים כאלה. הוא הפך את סיפור
חיי למרכז זד ^5£ב< שלו.
״העיתונות שימשה מכשיר בידי המיש־טרה.
אבל זד, היה דווקא כל עוד הוטל
איפול על פירסום שמי. וכך נוצר מצב
שתמונתי, עם רחל, הופיעה בעמודים
הראשונים בכל העיתונים, ומעליה דברי
המישטרה על, החשוד המעניין׳ שנפל בידיה.
למזלי מיהר אבי, יז׳י, והגיש בקשה
לבית־המישפט העליון להסיר את ה־איפול
שהוטל על שמי׳ ואז לפחות כתבו
העיתונים, בצד סיפוריו של צמרת, גם את
גירסתי שלי.

שדתו ברצח אינו מאבק פרטי .״כל אזרח
במדינה נמצא בסכנה, משהוא מסתובב
ברחוב. האדם הקטן יהיה אבוד ברגע
שיוטל איפול על החקירה ועל פירסום
ההאשמות נגדו. איפה תהיה הביקורת?
ממי תפחד המ״שטרה?

;;לינץ 7בגלל
איפול מי ש טר תי״

יורם ב־כונסקי מצהיר:
העיתונות הצילה
אותי!
״בכנסת אני שומע בשבועות האחרונים
שנאמר עלי שאני קורבן -של העיתונות.
באו חכמים ואמרו, :הבה נתקן
את המצב.׳ מה הם מועילים בכך? עוצרים
בנאדם, מחזיקים אותו שעות וימים
במעצר, מביאים אותו כל שבועיים לפני
שופט, וכל זה נעשה בדלתיים סגורות.
בדרך כזאת אפשר להפוך כל מיקרה
לפרשה פוליטית, כמו שניסה צמרת לעשות
במיקרה שלי!
״בכל מיקרה,״ מציע ביכונסקי ,״יש
לאפשר את פירסום הראיות הקבילות,
שהובאו בפני השופט על־ידי אנשי ה־מישטרה.
אבל אין להרשות לאנשי ה־מישטרה
או לעיתונות לפרסם דברים אחרים,
חוץ מאלה המופיעים בגליון־המעצר.
״אסור להרשות למישטרה לפרסם דברים
מגמתיים במטרה ליצור דעת־קהל,
וגם דיעה קדומה אצל השופט. אילו היה
מוטל איפול על פירסום שמי, לא הייתי
יכול להעלות את טענותי, ואז היה מיש-
פט ללא ביקורת ציבורית כלשהי, וזה
הדבר הכי מסוכן שאני מעלה בדימיוני.
״ברגע שהוסר האיפול מעל פירסום שמי,
הפסיקו אנשי שירותי-הביטחון לחקור או
איני
מתכוון כאן להטיל דופי קולקטיבי במישטרה. רבים מאנשי המישטרה הם
משרתי־ציבוד נאמנים, הלוחמים בפשע מבלי שיעמדו לרשותם המשאבים הדרושים.
אולם גם הלהט החיובי של אנשי-חוק מסורים ואחראיים ׳טעון ביקורת — ועל אחת
כמה וכמה הלהט השלילי של שוטרים פחות־אחראיים, המבקשים להשיג באמצעים
פסולים פירסום עצמי וקידום.
מן הסטטיסטיקה הרישמית נראה כי המוני אזרחים נעצרים מדי שנה בלי סיבה

תי במעצר המישטרה. החקירה נגדי הפסיקה
להיות אישית ופוליטית, והפכה
להיות חקירה פלילית בילבד. לדעתי,
חייב להיות תשלום כספי, אפילו סימלי,
במיקרה של מעצר אדם שנתגלה כחף-
מפשע, ושלא מוגש נגדו כתב־אישום.
״חייבים, לדעתי, לקבוע שכאשר המיש־טרה
חוקרת ברשלנות או עוצרת חשודים
עוד לפגי שמתחילה החקירה, יש לנזוף
בה ולדאוג לפיצוי לקורבן. השיטה ד,מיש-
טרתית כיום, שאני חזיתי אותה על בש רי,
היא שמהחשוד מנסים החוקרים להוביל
ולטוות חוטים אל זירת־הפשע.
״כיום, בכל מיקרה יוצאת המישטרה
נקייה. צמרת, שחקר את פרשת רצח רחל,
בהתחלה, עצר אותי והשמיץ אותי בטלוויזיה׳
עלה מאז בשתי דרגות והיום הוא
ניצב־מישנה. בכל מיקרה, המישטרה
נקייה. וזה מה שמוביל לשימוש באלימות
בתאי־המעצר, וזה מה שמוביל לאנארכיה
מוחלטת במוסד הזה, שנועד לשרת,
לא להלקות.״
חשוב ליורם ביכונסקי להדגיש כי
מאבקו לקבלת פיצויים ולהענשת האשמים
בחקירה הרשלנית שגרמה לחח־

¥ד! שאני ממשיך להסתובב בין אג־
/ /י שים, בצורתי הנוכחית, אפילו מבלי
להוריד את השפם, הוא המילחמה שלי בדי״
עות קדומות נגדי.
״אנשים כבר אמרו עלי , :זה רוצח !
הוא הרג את רחל הלר !׳ היום, כשאני הולך
בין אנשים, כאן בארץ, אני מראה
להם שאולי לא כל מה שנאמר על־ידי
המישטרה הוא האמת עלי, והאמת בכלל.
גם על חשודים אחרים.
״אם בפרשת כ!עצרו של אשר ידלין
לא היו נותנים לו להגיד את מה שיש לו
להגיד, והיו מביאים רק את דיברי החוקרים,
זה היה הסוף שלו. תארו לעצמכם
שהיו עוצרים את ידלין סבלי לפרסם הכל !
כאשר היה איפול מישטרתי על שמי,
עשו בי לינץ׳ ציבורי, שכן האינפורמציה
היחידה עלי באה מפי אנשי המישטרה.״
אגב, יורם ביכונסקי אינו בטוח היום
כי רוצחה של רחל הלר הוא אכן עמוס
ברגם, והוא אומר :״במישטרד. אפשר
לשבור כל בן־אדם. יש להם אמצעים
אלימים ופסיכולוגיים, כדי לגרום לכך
שכל אדם יחתום על כל הודאה שיכינו
לו. צריך להיות אדם חזק מאד כדי לא
להישבר. וגם אז, אם הם רוצים באמת
להוציא ממך משהו, הם יע-שו את זה.
״אם אבא שלי זפרקליטי לא היו יכולים
בזמנו להתריע על מה שקורה לי בתאי״
החקירה, ייתכן מאד שהייתי נשבר. בטוח
שהייתי יושב היום בבית-הסוהר. זאת גם
הסיבה שאינני בטוח במאה אחוזים ש עמוס
ברנס הוא באמת רוצחה של רחל.
״לי־עצמי הציעו, כבר אחרי ימינד ספורים
של מעצר, עיסקה להורדת דרגת הפשע,
תמורת הודאה מתאימה.
״לאחר שהשתחררתי בערבות של עש רת
אלפים לירות, לאחר 45 ימי מעצר,
הזמנתי עיתונאים וסיפרתי סיפורים אי־׳
שיים עלי ועל רחל, שגם הם לא היו
קשורים בחשדות שהועלו נגדי, אבל עשי־תי
זאת רק ביגלל מה שהמישטרה עשתה
קודם־לכן. השיא היה שצמרת אמר ל אמי,
:הבן שלך הוא רוצח!׳ הסיפורים
שאני סיפקתי לעיתונות היו מעין התנצלות
שלי על מה שטענה המישטרה
נגדי. כאילו להראות שבכל זאת אני
בחור לא־כל־כך רע.״
שבועות אחדים לאחר מעצרו החל יורם
מפרסם את סיפורו האישי באחד מ״
עיתוני־הערב. בלחץ בני־מישפחת הלר
הופסק הפירסום כעבור שני פרקים ביל־בד.
ביגלל אותו לחץ נסוגו מי שעמדו
לפרסם את סיפרו של ביכונסקי, מכוונתם
להוציא לאור את הספר.
״אז כתבתי את מה שקרה לי מהר,
מהר,״ נזכר יורם .״הייתי משוחרר בערבות,
והעדפתי שהציבור יכיר אותי לא
רק בדמותי, כפי שהוצגה על־ידי המיש״
טרה. כיום אני עוסק בכתיבת מהדורה
מחודשת של הספר, שלא יצא לאור בזמנו.
יהיה בו הסיפור האישי שלי, אבל
ממנו אשליך לדברים כלליים יותר. אני
מתכוון לעשות עבודת־מחקר יסודית. אני
מחטט בארכיונים, ואני מקווה שמה שייצא
בסוף יהיה מיתקפה, שתתפתח ל־מיתקפה
ציבורית, על כל מיני נושאים
של חוק ומישפט. בין השאר, על הצעות־החוק
האחרונות ועל מר< שמכונה, הגנת
צינעת הפרט ,,השפיטה באמצעות העיתונות׳
.הספר יהיה מילחמה כנגד, שפיטה
באמצעות המישטרה,׳ וזה מה שקיים בסופו
של דבר היום ויהיה קיים ביתר
חומרה אם יתקבל החוק החדש וחוקים
אחרים שכל ייעודם הוא להגביל את חופש
העיתונות.״
יורם ביכונסקי, שעבר את דרך־התל־אות
הארוכה של חשוד ברצח מדרגה
ראשונה, מצהיר כי העיתונות הצילה
את חייו, ואומר :״היום אני חושב על
חווה חקלאית, על חיים בשקט, על עבורה
יצרנית. זה הכל!״

מספקת. חשד קלוש כלשהו אינו מספיק כדי לעצור אדם, עם כל הנזק הכרוך בכך,
והפירסום העיתונאי אינו משנה עובדה זו. מישפחתו של העציר, ילדיו, שכניו, חבריו
לעבודה — כל אלה יודעים שנעצר, גם בלי פירסום בעיתון.
רוב המעצרים הבלתי-מוצדקים, או המופרזים, לא היו אפשריים לולא היו השוטרים
בטוחים שיוכלו להשיג פקודת־מעצר מידי השופט, אחרי • 48 שעות. לצורך זה מוסר
(המשך בעמוד )42

ונינוביץ.. :המזינה על 10 תהום.
ובקרוב תצעד צעד גדול קדימה!״
לאנשים הנכונים 777 בהנדי
בינלאומי
כרמל מזרחי

מיקגי ראעזון לצזון
וזכרון יעקב

זיגמונד פרויד היה
בוודאי יווה נחה מאלוף (מיל).
אריאל (״אריק״) שרץ. בעת
שזה קיים את אסיפת״ד,עיתונאים
שלו בשבוע שעבר, שבה
הודיע על פרישתו מהליכוד
ועל הקמת תנועה חדשה בהנהגתו,
נב־טל אריק פעמים אחדות
בלשונו. בכל פעם היה
זה כשרצה להזקיר את השם
״הליכוד״ .אלא שבמקום הליכוד
יצא לו כמה פעמים לומר
״,הליקוי״.
מי שבלט בהיעדרו
באותה מסיבה, היד, מי שנחשב
במשך תקופה ארוכה כדוברו
של אריק, ראש־ד,כתבים של
מעריב אורי דן, שיחד עם
אריק השתתף גם בפגישה
דמפורסמת עם ג׳ימי קאר־טר,
בעת שזה היה עדיין
מועמד לנשיאות. מסתבר כי
דן שוהה זה חודשים אחדים
בארצות־הבדית, לשם יצא לרגל
ההוצאה לאור של סיפרו
על מיבצע אנטבה. הוא עורך
סימב־הרצאות בערי ארצות-
הברית, מרצה שם על מיבצע־אנטבה,
נטל ל־שם כך חופשה־ללא־תשלום
מעיתונו.
1במיזנון הכנסת אירח
השבוע ה״כ ז׳אל, אמיר את
ועד־העובדים של מיפעלי־ים־
המלח. אל השולחן הצטרף גם
שר-האוצר יהושע רבינו־ביץ׳
,ששוחח עם אנשי הוועד
שעה ארוכה. למקום נכנס נשיא
התאחדות התעשיינים, אברהם
(״בוימה״) שפיט, שביקר בכנסת
עט שגריר אוסטריה
החדש אינגו. מוטי וקבוצת
דיפלומטים אוסטריים. שביט
ניגש לשולחן, לחץ את ידו
של ז׳אק אמיר ואחר כך את
ידו של שר-האוצר. אולם כשבא
ללחוץ את ידי חברי ועד־עובדי
ים־המלח אמר לו אחד
מהם :״את היד שלך אני לא
לוחץ, אתה לימדת את הממשלה
לסגור מיפעלים.״
ח״כ הליכוד, ידידיה
כארי, הגיש שאילתה לשר-
השיכון אברהם ;*ופד בדבר
העסקת מישרד־החקירות מודי
עין
כללי על-ידי מישרד־השי-
כון, לשם עיקוב אחר ביצוע
הצו לוויסות הבנייה. השר השיב
על השאלה שהוגשה בחיוב,
אולם בכך לא נסתיימה השאילתא,
ח״כ בארי שאל
את השר אם המודיעין־הכללי
מועסק גם כדי לנהל חקירה
נגד כתב העולם הזה יג אל
לביב ואם כן, מה הם מניע-
החקירה ומטרותיה, מי מממן
את החקירה ומאיזה סעיף בתקציב
מישרד־השיכון. אולם
השר עופר לא הזכיר את שמו
של יגאל לביב, ומבלי לקרוא
את השאילתה כמקובל השיב :
״לא דובים ולא יער,״ כשהוא
הוזר על כך שלוש פעמים.
ה״כ יחזקאל פלומין לא
יכול להבליג וקרא לעבר השר :
״לא מספיק שאמרת פעם אחת י
מד, זה, גן־חיות כאן?״ גם
שר-העבודה משה כרעם, לא
היה מרוצה מנוסח תשובתו של
עופר, וקרא :״איפה אתה רואה
פה דובים, ואיפה אתה רואה
פה יערו״ קריאת־ביגיים זיו
של השר ברעם לא נכללה
׳משום־מה בפרוטוקול הישיבה.
81 מישלחת של חברי-
כנסת עימדת לנסוע לשווייץ
כאורחת האגודה לקידום הידידות
בין שווייץ לישראל. נסיעה
זו לא זכתה עד כה בפירסום,
ומשום כך לא ידעו עליה
מרבית חברי־הכנטת, להוציא
את אלה הנוסעים: ח״כ שימ

ג שי ם

אדם. על עטיפת הספר מצויירת
כף־יד- ,שמתוך אחת מאצבעותיה
ייצאת אשד .,במקור היתד, האשד,
עירומה, אולם שר־התיי-
רות, משה קול, שראה את
האוריגינל, טען בפני אלוני כי
העטיפה אינה מכובדת. אלוני
התלבטה, אולם גם כשח״כ
מאיר פעיל הביע את דעתו
כי האשד, העירומה הופכת את
הספר זול, השתכנעה, פנתה
•אל הגרפיקאי והורתה לו להלביש
את מערומיה של האשה.
! 8ח״כ משה דיין היה

להוט לשלוה את• סיפרו האוטוביוגראפי,
אבני דרו, לרשימה
ארוכה של ידידים קרובים.
אולם בשל נסיעותיו התכופות
לחו״ל, לא הספיק לחתום על
כל הכרכים שנועדו למישלוח.
דיין מצא פיתרון מקורי. הוא
הורה למזכירתו לשלוח את
הספר לידידים, וביקש ממנה
לצרף אליו פתק. בפתק נאמר
כי מי שמבקש לקבל גם חתימה
אישית של דיין על הספר, מתבקש
להתקשר עימו מייד כשיחזור
מחו״ל.

חה פרידמן, ח״כ אסתר

הרליץ וח״כ ידידיה בארי.
השבוע הזדמנו למעלית הכנסת
ה״כ אהוד אולמרט, מזכירתו
של קצין-הכנסת איזי כן־גל,
וח״כ ידידיה בארי. בארי שוחח
עם המזכירה על הסידורים
האחרונים לפני הנסיעה, אול-
מרט התעניין באיזו בסיעה
מדובר, ושאל בתרעומת :״למה
אני לא נוסע השיב לו
בארי :״זה לא בשבילך, זה
רל בשביל חברי־כנ׳סת דוברי
ג־מנית.״
8חברת-הכנסת שולמית
אלוני הוציאה בימים אלה
לאור את סיפרה נשים כבני־

בדיג״ט בודו

חתולת־המין הצרפתית החליטה
לפרוש מעולם הסרטים, ובחרה
לה במיקצוע חדש. בריז׳יט בת ה־ 42 החליטה להפוך מתכננת־אופנה.
היא טוענת כי בימינו, הנשים שכחו לשם מה נועדה האוע־נה
וכי היא החליטה להזכיר להן שאופנה נועדה למצוא
חן בעיני הגברים ולא כפי שמקובל על הנשים כיום.

711 1111הדרחו השחקן הגרמני המצטיין, שהגיע ארצה כדי להשתתף בסירטו של
1 ו / 111 0ן מנחם גולן על מיבצע־אנטבה, עילעל בגיליון העולם הזה שבחר בו
כשחקן השנה בשל תפקידו בסרט חשיבותה של אהבה. קינסקי ביקש הסבר על אופי העיתון. כשהוסבר
לו כי האיש שעל השער הוא אברהם עופר, שר־השיכון, החשוד במעשי שחיתות,
אמר :״שלא תשימו את התמונה שלי ליד התמונה שלו, אחרת יחשדו בי שגם אני מושחת.״

8ד׳קריין חיים יכין נסע
יחד עם המי-שלחת שיצאה
בראשותו של שר-התחבודד, גד
יעקוכי, לטיסת־ד,בקורה של
אל על למכסיקו. יבין קיבל
את ההזמנה באופן אישי, לא
דרך הטלוויזיה. כשבא למנהל-
הטלוויזיה ארנון צוקרמן
ואל מנהל-החדשות, דן שילון,
וסיפר להם כי יש לו כרטיס־טיסה
למכסיקו, סירבו לאשר
לו את הנסיעה, בטען ה שהיא
נישקפת את כל מה שהם, במנהלים
בטלוויזיה, מתנגדים ליו —
כלומר, נסיעות־חינם של עיתונאים
לצורכי פירסומית. יבין
לא ויתר, הלך עם הכרטיס אל
מנכ״ל ;שידורי ישראל, יצחק
ליכני, שאישר לו את הנסיעה
בתנאי שיערוך גם כתבה על
הקהילה היהודית במכסיקו.
! 8דידי מנוסי היה הראשון
שפירסם את ההלצה בכתב
— אך יש הטוענים כי שר-
האוצר המציא אותה בעצמו,
ודווקא בכל הרצינות. לפי
הסיפור, אמר יהושע רבינוביץ׳
באחד מנאומיו על המשבר
הכלכלי :״אנחנו עומדים על
עבדי פי־תהום, אך בקרוב נצעד
צעד גדול קדימה!״
׳ 8בדיון שהתקיים בכנסת
בנושא הטלת היטלים על בשר
קפוא לפי צו של דעדיודז!כספים,
טען ח״כ יגאל הורוביץ
העול ם הזה 2047

השטן שנכנס לני! 1 1דפוגתה ענוו ה
ואינו יכו ל לצאת גשם נ גו ר הגהה ת *
כובד הואש שר השו משה בועס
כיצד נכנס השט!
למפא״י

חצקל איש־כסית ״;,א ע!

השחקן משה איש״כסית ואשתו רותי, בבריתו של אברהם אבינו.
מסיבת טכס ברית־המילה התקיימה בקפה כסית שהיה מלא עד
אפס מקום באמני תל־אביב הקטנה שבאו לברן את חצקל,
ובשחקנים ואנשי־בוהמה דהיום שבאו לברך את מוישה. קפה
כסית הזכיר לרבים את הימים הטובים שלו, שבהם נהגה הבוהמה
לבלות בו את מרבית זמנה ואילו חצקל שבע״הרצון אמר בחיוך
מאוזן אל אוזן :״נו, זה בדיוק כמו בתקופה שכסית היתה בסית.״
(המכונה ״קרמבו״ על שם
מעדן־הקרם הפופולרי אצל ילדים
־שחברת טנא נוגה שבבעלותו
מייצרת) ,כי אי־אפשר
לשווק בשר־עופות טרי במחירים
נמוכים כיוון שהבשר הקפוא
מתחרה בו. קרא לעברו ח״כ
דויד קורן מהמערך :״גידלת
פעם עופות, שאתה מדבר י
אתה רק אוכל אותם!״
8האם יש רקע אנטי־שמי

טלוויזיה בעיקבות הסידרה
זה הסוד שלי, היה אחד
האורחים גברית״המילה של
לי איש״בסית. זוהר התגלה
כאיש אלים. כשכיוון הצלם
את המצלמה לעברו הניף את
אגרופו, ואיים על הצלם כי
ישבור את ידיו ואת מצלמתו
אם יעז לצלם אותו. הצלם
המופתע, שלא ציפה להתנהגות
כזו מצד אחד האנשים
שקלסתרם מוכר לכל ילד
במדינה, צילם בכל־זאת והודיע
לזוהר כי אם ימשיך
לאיים עליו, ייאלץ לבקש
המישטרה.
את התערבות
העולם הז ה 2047

למסע המתנהל נגד מנפרד
כץ, מלך־המיסעדות הישראלי
בהאמבורג, המוחזק עדיין במעצר
בחשד של העלמת־מסי
מסתבר כי פחות מחודש לפני
המעצר קיבל כץ מיכתב אנונימי,
ובו חרוזים על מישקל
ההימנון הנאצי (״־שיר הודסט
וסל״) .השיר פותח במילים :
״הרימו את הדגל! לכדו שוב
את השוי־ות ! סלקו את היהודים
ממולדתנו הגרמנית !״
׳ 8בינתיים ממשיכה העיתונות
הגרמנית לפטם את
קוראיה בסיפורים עסיסיים על
איש־העסקים העצור. כך מצוטט
איש־עסקים אחר, שאמר על
כישרונותיו של כץ :״הוא
מסוגל אפילו למכור נפט לער בים
!״ מובאת גם ציטטה מדיב־רי
כץ עצמו, שאמר פעם :
,״ידיד אמיתי אינו אדם המוציא
אותך מבית־הסוהר, אלא אדם
המוכן ללכת לבית־הסוהר למענך.״

כדי להסביר לקוראים
איך חי כץ, מספר שבועון
גרמני כי באהד הבקרים מצאה
העוזרת כמאה נרות מסביב
למיטתו, כשריצפת חדר־המי-
טות מכוסה כולה בפרחים.
לשאלתה הסביר לה כץ, לפי
הסיפור :״אז אתמול ביקרה
אצלי בחורה. היא רצתה דווקא
שיהיה אור נרות. אחר כך
רצתה בפרחים. אז היא קיבלה
נרות ופרחים.״
8עורך־הדיו יואל דיפל
טוען, כי אפשר להקים בכלא
מעשייהו תיאטרון. אחרי הכל,
אמרגן כבר יש שם (ששון
שבתאי) ,מנהל־תיאטדון גם
(צבי שרף מהבימה) ,שלא
לדבר על מממנים עם כסף
שחור. לתיאטרון מציע ריפל
לקרוא בשם ״טלאכלא״.
! 8בישיבת נציגי המערך
במועצות-ד,פועלים בדרום, טען
מזכיר מועצת פועלי ירוחם,
דויד אלפסי :״אם לא יש קיעו
בירוחם מה שמשקיעים
בקריית־ארבע, גם אנחנו נתנחל
— ולא בקדום, אלא בכיכר-
המדינה בתל-אביב.״

שר החקלאות והתקשורת, אהרון אוזן, סיפר
בראיון שערך איתו העיתונאי דב גולדשטיין על
המתרחש בין כותלי מיפלגתו השטן נזכרסס
ככל חלקה טוכה, כן, כן, כן, גם כמיפלגת־העכורה
השטן מכרכם. הוא משתולל כקירכנו,
גורם לפירוד, לריכ, לחוכר הכרות
בהמשכו של הראיון מספר השר אוזן על
האופן שבו אובחנה כניסת השטן למפא״י, מתאר
את ימי המאבקים הפנימיים במיפלגתו בתקופת
״פרשת לבון״ .לדבריו הצטרף למיפלגה באותה
תקופה הרב מנחם הכהן, המכהן כיום כחבר־כנסת,
וביקש ממזכיר המיפלגר, דאז, גיורא יו־ספטל,
שיתקינו מזוזות על כל הדלתות בבית־המיפלגה,
ובקשתו נתמלאה. כעבור זמן, באחת
מישיבות־המרכז הסוערות, דפק יוספטל בפטיש
היו״ר, ואמר בקול הייקי שלו בא רב צעיר,
הדביק מזוזות כשביל שהשטן לא יכנס, אכל
כנראה הוא ככר כפנים, ומאז ה־צטן לא יכול
לצאת.״ ומוסיף השר אוזן :״ואני אומר לך, שזה
השטן הזה, שעד היום לא יצא מכית המיפלגה
(מעריב)

לאכול לארוחת צהרים
את ״דברי הכנסת
בכתבה ״אנאטומיה של סיכסוך״ מתאר
אלעזר לוין את מאבק העובדים הסוציאליים,
״המלאכים באפור,״ המצויים בתחתית סולם
מקבלי־השכר במדינה .״משכורתו של עוכד

ברע

או 1ן

סוציאלי היא מעט יותר מאשר 1540ל״י נטו
לחודש, סכום שאותו מקבל כיום מובטל כדרגת
שכר של עובד סוציאלי.״ במהלך מאבקם
הארוך של העובדים הסוציאליים, מתוארים מגעיהם
עם חברי ״ועדת השרים לענייני רווחה״
במיסגרת תפקידיהם המיניסטריאליים. על פגישתו
עם שר־העבודה משה ברעם, מספר יצחק
קדמן, מזכיר האירגון נפגשנו לא פעם עם
כרעם• גילינו ׳צזאת טחינת רוח: כל פעם היה
כרעם חוזר ואומר כי, יש לדון כנושא ככובד־ראש׳
— וזה הכל ! מעולם לא שמענו ממנו מילה
עניינית
על מגעי העובדים הסוציאליים עם שר־הסעד
כותב אלעזר לוין בינתיים עלה זבולון המר
לדוכן הכנסת, ובטון כומכסטי הכריז , :יש לשפר
את דרגות השכר ואת גיוון קשת התפקידים של
העובדים הסוציאליים! יש ליצור תנאי־עכודה
מעניינים וגמישים, שימשכו את הטובים, ולא
יפלטו את המוכשרים׳ .מי אם לא מישרד־הסעד
אחראי למימוש הכרזות יפות כאלו? אך כמובן,
להצהרות לא היה כיסוי מעשי. אי־אפשר לאכול
לארוחת צהריים את דכרי הכנסת...״
(הארץ)

בן־ו״וריון ומיצוות
״פרו ורבו ׳
המבקר כועז עפרון, במאמרו ״פני המצוקה,״
דן בהשלכותיה של תוכנית הטלוויזיה
״השעה השלישית״ ,שעסקה במצוקה הכלכלית.
עברון רואה את אחת הסיבות העיקריות לנחשלות
בחברה הישראלית, במדיניות ״עידוד הילודה״
בשנות ה־ 50 וה־ ,60 שהותוותה על־ידי דויד
בן־גוריון ריבוי הילדים הוצדק תמיד בטענה
ש,צה״ל זקוק לחיילים׳ שוב: המדינה, הסמכות,
השררה, או כפי שניסחו זאת פעם באופן אישי,
,בן־גוריון׳ (ובכך אצלו למדינה נימה אבהית,
שוב אין היא מנגנון מישפטי־מינהלי בלתי־אי־

שי, אלא כמכות פרסונלית זקוקים לחיי לים׳
.ודצגיאה הרת־האכון של טנות החמישים
והשישים, שאת פירותיה הבאושים אנו אוכלים
היום ונאכל מהר ומחרתיים• אכל בכך לא היה
,כן־גוריון׳ אלא המשך הסמכות הדתית, יורשו
של הקדוש־ברוך־הוא, שציווה, פרו ורבו׳ .אי ננו
מולידים ילדים לשם עצמנו ולשם עצמם,
אלא לפי צוו עליון. וזה כאמור לעיל, גם נותן
הצדקה מוסרית לדרישה שהמדינה תתמיד כהם.
כאן עולים מוכנים, כני הארץ. אז מדוע לא
תתמוך כו המדינה? ואין מביאים כחשבון שכה
האב אומר כאן: המדינה זקוקה לעולים. וחנה יש
רכים מהילדים האלה נמצאים אחר־כך כלתי
כשרים לצה״ל, אפילו כיחידות השירותים, וש־כמיקרים
רכים אף כוחות־עכודה אינם...״
(ידיעות אחרונות)

השיגה הקרבית של דיין
בתגובה על אחד מפירקי האוטוביוגרפיה
של שר־הביטחון לשעבר, משה דיין, העוסק
בתיאור כיבוש הכפר כרתייה ביולי ,1948 פיר־סם
אלוף (מיל ).יוסף גכע, שהיה מפקד אחת
הפלוגות בקרב הזה, מיכתב למערכות העיתונים,
שם הוא כותב קודם כיבוש הכפר נקלע
גדודו של דיין לכלל אנדרלמוסיה ואובדן דרך
בוואדי. המפקד החליט לנצל את העובדה הזאת
ושקע כשינה...״
(דבר, הארץ)

פסוק• ה שבוע
• אריאל (״אריק״) שרץ, על הסיבות
שהביאוהו לפרישתו מהליכוד :״בעיני, עדיפה
אמנם ממשלה של הליכוד, אך במתכונתו הנו־

דייו

עברון

כחית אין לליכוד סיכוי. עדיף בעיני להשפיע
במסגרת ממשלה, מאשר לשבת לעולם באופוזיציה.״

יעקב חלפץ, בתוכנית הטלוויזיה עדי
כותרת, טרם פרישתו מתנועתו של שרון, על
דברים שטען בזמנו באוזני יצחק רביו :״אילו היו
לך איתך שלושה או ארבעה אריק שרון, היה
מצבך טוב.״
• העיתונאי יואל מרקוס, על התפוררות
מערכות השילטון במדינה :״הידיעות שלפיהן,
המדינה מתפרקת׳ הן מוקדמות, או יותר
נכון -איוויליות. מה שמתפרק כאן באמת הוא
המערכת הפוליטית של המדינה — שילטון ואופוזיציה
כאחד — שחדלו פשוט לשלוט במצב.״
• אברהם (״פומה״) שביט, נשיא התאחדות
התעשיינים, בראיון :״תאמין לי שיש
במדינת ישראל מספיק דברים חיוביים שאנו
חייבים להדגיש אותם, ואז גם יבואו עולים מן
התפוצות לחיות איתנו, ותאמין לי, שאם ננהג
כך — עוד יכול לחות טוב לכולנו !״
• דיפלומטים מצריים, על כוונת מצריים
לוותר על השתתפות נצגי אש״ף ליד שולחן-
הדיונים בז׳נבה :״יאסר עראפת הוא עכשיו רך
כיונה מבושלת.״

• מזכ״ל ההסתדרות, ירוחם משל:

״ארץ־ישראל היא ארץ זבת חלב ודבש, אלא
שאת הדבש אנו קונים בצינצנות של תנובה,
ובקשר לחלב — נדמה לעתים שלא אנו חולבים
את הפרה, אלא היא חולבת אותנו.״
• ח ״כ הליכוד היים קורפו :״לישראל
יש היום שלושה נגידים — נגיד נכנם, נגיד
יוצא ונגיד יושב.״

• עורך ״מערים״ ,שלום רוזנפלד:

״פרשת אשר ידלין עברה מכבר את השלב שיכול
היה לזעוק שכלל אין לו א חו ת
• המשורר דוד אבידן :״תמונת המצב
הריגעית היא, שהאישים הפרימיטיביים ביותר,
הפחות־משכילים, בעלי החשיבה האטית ביותר
וגם בעלי כושר־ההחלטה הנמוך ביותר, הם האנשים
המנהלים את המינהלים הפוליטיים הקיימים.״

הוא לא הכיר א ת עירו
> הנ ה מה שראיתי: הבית, כמוהו כעיר כולה׳ לא>
לנ ש תנ ה כי עיקר, אותם רהיטים, אותו נייר המודבק?
>על גבי הקירות. אותו,תנור עשוי לבנים ...הדיירי ם?
־ללא הזיזו אפילו את המיטות, לא מצאו מקום חד ש?
לישולתנות ...אבל. על הכותל, באותו. מקום בו הי ה?
<תלוי פעם דיוקנו של האדמו״ר ישראלצ־ה מווידניץ< .
<היו תלויות דמויות. איקונין נוצריות ...פרצתי?
?החוצה, כפי שנפגע ונפצע הסופר אלי ויזל שבל
?לעייר תו ולביתו בסיגט. רומניה. עם צוות טלוויזיה^
(״לא הכרתי את עירי,״ מאת אלי ויזל. ידיעות)12.11.76 ,
מד, קורה כאשר סופר, פליט, חוזר לעיר מו לדתו
ולבית־מגוריו, אחרי עשרות שנים?
כתבה אוטוביוגראפית שכולה דיכדוך, אימה, מחנק,
ודמעות. העיר אינה אותה עיר, האנשים אינם
אותם אנשים׳ הקהילה היהודית אינה מה שהי-
תה, רמישטר הוא לא אותו מישטר. הכל זר ומנו כר,
הכל השתנה. רק המתים נשארו מתחת למצבות,
כאילו לשמור על העבר ולהזכירו לדורות הבאים.
סיפור עצוב.
ואין כאן, חלילה, כל כוונה לשים ללעג את
הכתבה הנ״ל. גם העובדה שהסופר הפליט, אלי
ויזל, חזר להתייחד עם יגונותיו וזכרונותיו ופרצי־רגשותיו
אל מול אורות־הטונגסטן ומצלמות־הצבע
של צוות טלוויזיה אמריקאי, אינה הסיבה לכתיבת
קטע זה. שהרי זכותו של כל אדם לחזור אל עברו,
ואפילו בפומבי — אם מישהו מוכן לממן זאת.
האמת היא, ששיבה לבית־הילדות היא דבר
נוגע ללב. גם אם בית ילדותך נמצא במרחק שלו שה
גושי בניינים מבית מגוריך הנוכחי, תחוש
התרגשות למראה החצר בה שיחקת. תשמח לזהות
את העץ שממנו נפלת פעם, ואת פח האשפה
שמאחוריו התחבאת. תיזכר בשימחה כי הפריג׳י*
דר של הדיירים הנוכחיים עומד בדיוק במקום בו
עמד מקרר־הקרח הישן של הוריך ועל המסמר שהי תר,
תלויה תמונת סבך המנוח, תלויה תמונת סבו־המנוח
של אדם זר. ואז, או־טו־טו מתלחלחות העי ניים
ואתה נאנח ואומר בקול מלאנכולי ״כן כן,
ככה זה שתרגומו לעברית :״הו הו, איך ש הזמן

על אחת כמה וכמה מרגש הדבר כאשר סופר
חוצה אוקיאנוס כדי לראות את עיר מולדתו אותה
עזב לפני שלושים שנה. ומה שמוסיף לזה מימד

ערב מהנה
לקראת ההצגה המיוחדת שעמדה לחיערן בתיאטרון
המכובד בחסות אישים ושרים, התכוננה מיש־פחת
עמיצח במלוא המרץ. היה זה ידיד, אדם בעל
קשרים, שהשיג לעמיצחים שני כרטיסים, ממש אחרונים,
למופע.
בבוקר הלכה גב׳ עמיצח למספרה, לסדר את
השערות, ומר עמיצח הקדים את שובו מן העבודה.
עם בייבי-סיטר תיאמו כבר בתחילת השבוע.
מייד אחרי ארוחת־הערב המוקדמת פנה מר עמי־צח
אל המקלחת, בעוד גב׳ עמיצח התיישבה ליד שולחן
הא״פור והתקינה את עור פניה לקראת המאורע.
אחר הוציאה מן הארון את חליפתה החדשה ועבור
בעלה הכינה את זאקט העור הספורטיבי שקנו בהאמ-
בורג. מר עמיצח יצא מן המקלחת ועל פניו המגולחים
למשעי מנה נכבדה של אפטר־שייב ריחני.
הם הקדימו לצאת, כדי לתפוס חנייה, ונעלו את
הבית במנעול הביטחון. כל מקומות-החנייה היו תפוסים,
והם נאלצו לחנות במרחק ניכר מן התיאטרון.
בפואייה, ראו כמה וכמה פרופסורים, שופטים
ומנהלי-מישרדים, ומר עמיצח נקב בשמותיהם באוזני
אשתו המתפעלת. אחר הצביעה גב׳ עמיצח על שני
קריינים מהטלוויזיה ועל אשתו של מיליונר ידוע. גם
קנו תוכני ה.
לבסוף התיישבו במקומותיהם וראו כיצד מתמלאות
שורות המוזמנים באישים ושרים. כשהחשיך האולם,
הרכיבו משקפיים — לראות את המתרחש על
הבמה ביתר-חדות.
היתה זו חצגת-מחאה חריפה נגד העוני. המישחק
היה מצויין.

מיוחד של ריגשה היא העובדה המעציבה שהסופר
גורש (או ברח) מעירו, כתוצאה — וכחלק קטן,
אבל בהחלט לא בלתי־חשוב — ממה שאנו מכנים
״השואה .״
ועם כל זאת, בתוך מערכת הזיכוך הריגשית
אותה עובר הסופר ועליה הוא מדווח לנו, הקור אים,
באמצעות הטלוויזיה או מוסף־העיתונות, יש נה
נקודה אחת אשר היא מאד בלתי-נעימה, אם
לא מביכה, אם לא קהת־רגשות.
שכן חלק לא מבוטל מקוראי הכתבה העצובה
הזאת יושב בערים ובשכונות ובבתים המכונים ב שפתו
היבשה של מינהל־המקרקעין ״רכוש נטוש.״

ובאותם בתים בהם מדפדפים הקוראים במוסף־ערב־השבת
עומדים הרהיטים בדיוק במקום שבו עמדו
רהיטי הקודמים להם. בתים אשר בהם לא הש
תנה
מיקום החלונות והתנורים, וגם את המיטות לא
הזיזו ואולי אפילו הטפטים על הקיר עודם מאז.
וכמובן: במקום תמונת־דיוקנו של סב המישפחה
ביום עלייתו למכה, תלוייה תמונת דיוקנו של
האדמו״ר מוויזניץ או ממקום אחר.
הכותב מקווה, קוראים יקרים, כי הצליח גם
הוא, בפיסקה האחרונה, לעורר בכם רגש הקרוב
לדמעות. ואם אין די בכך, הרי יוכל לספר לכם סי פור
נוגע־ללב על ילד ערבי קט ותם החוזר כע בור
שנים אל בית ילדותו ברמלה או בחיפה או
ביפו, וכולו כואב את הבית שילדים אחרים משח קים
בו, והוא פורץ החוצה כמי שנפגע ונפצע.
ויש סיפור עצוב מזה, על יליד לוד או באר־שבע
שלא יוכל אפילו להביא צוות טלוויזיה או ביתו
לשעבר, שכן הגבול סגור בפניו מזה כ״ח *שנים.
ואולי הצליח הכותב לשכנע את הקוראים כי
טראגדיה א׳ אינה גדולה מטראגדיה ב׳ ,וזו אינה
חשובה מהטראגדיה ג׳ וכו׳ .אולי גם הצליח לבטא
בשורות אלה את אכזבתו מאדם המחבר ספרים
ואשר התנסה בחוויית־הפליטות — ממנו ציפה ה כותב
כי יילחם בפליטות באשר היא. ייתכן שהמי לה
״סופר״ היא רק הגדרת מיקצוע לצרכי מם.
והגדרה זו מתחלקת לענפי מי שנ ה: סופר־בלשים,
סופר־מדע־בידיוני, סו פ ר־ שו א ה...
וגם דבר נוסף למדנו מן הסיפור, על נדידת
ה תמונו ת: כיצד תפסה תמונת האיקונין ברומניה
את מקום תמונת־האדמו״ר, ואילצה את תמונת
האדמו״ר לנדוד מזרחה ולתפוס את מקום תמונת
החאג׳ .וגם למדנו שעכשיו מסתובב איש עם תמו נה
של חאג׳ ביד, והוא מחפש קיר בשביל לתלות
אותה עליו.

סיג ט, לוד, בי א לי ס טו ק, יפו, בו דאפשט, רמלה, וילנה, באר־ שבע — מראה כללי

סנאוסח, אבל עם נזה...
לרגל הענקת פרם־נובל לסול כלו, העניקה לו הטלוויזיה הישראלית דאיץ מייוחד
(מה דעתך על מימשל קארטר וכו׳) וכו נתבקש הסופר להשוות את ישראל לדימוי
הידוע של אתונה או ספארטה.
על כך ענה מר כלו המנומס, כי ישראל היא שילוב של אתונה וספארטה. נגע
לליבו, כך אמר, מראה חיילי־מילואים שהמשיכו בהכנותיהם לבחינות סוף־השנה, מייד
עם תום מילחמת ששת־הימים. קצת ספארטה, אם־כן, וקצת אתונה.
לכותב העמוד, לעומת זאת, לא העניקו שום פרס ואף לא דאיינוהו לרגל קבלת
פרס כלשהו ולליבו לא נגעו חיילי־מילואים המתבוננים לבחינות, שכן מוכרים לו חיילי־מילואים
לא מעטים אשר לא נבחנו מאז הסקר. והעיקר — נימוסיו גרועים, והוא יבול
לחלוק על דעתו של מר כלו ולטעון כריש גלי: ספארטה.
ספארטה, אכל עם תדמית אתונאית.
ספארטה, אבל עם מצח מקומט נוסח אתונה. ועם ספר כיד נוסח אתונה, ועם
משקפיים נוסח אתונה ועם פייס נוסח אתונה, ועם זר עלי־זית.
ספארטה חמושה וקשוחה, אכל עושה סימפוזיונים לפני היציאה למילחמה ואחרי
סיומה, ממש במו אתונה. ספארטה המגדלת אנשי־רוח מתפתלים ומתלבטים, בנימה
אתונאית, כיצד להיות ספאדטאנים יותר. ספארטה, שהגתה לראשונה את השילוש
הקדוש שבין המילחמה, האדמה והרוח. ספארטה שהכוהנים שלה נושאים דרגות גנרא־לים
והגנראלים שלה משמשים ככוהני־דת. ספארטה המקוננת על גורל ענייה, אכל
המשאבים שלה הולכים אל חרשי־הכרזל. ספארטה שהביטחון לגביה הוא ערף, ולא
אמצעי, וילדיה מחונכים מינקות לרוח ההתנדבות ליחידות לוחמות מובחרות. ספארטה
שמשורריה קושרים בתרים לדם ולנחושת.
ספארטה, ששולחת צוות טלוויזיה לאתונה, בדי לברר מדוע לכל הרוחות יושב
שם איזה יווני אחד וכותב ספרים סתם, ועוד זוכה כפרם.

שלום/שלום/שלום
שלו ם/שלו ם/שלום
שלר ם/שלר ם/שלר ם
שלו ם/שלר ם/שלר ם
שלום/טלום/שלום
שלום/שלום/טלום
שלר ם/שלר ם/שלר ם
טלום/שלום/שלום
שלוס/שלוס/שלום
שלרס/שלוס/שלדם*

איי לייק עוני
הקטע הזד. נכתב בעיקר כניסיון
נוסף להסביר לידיד אחד שלי,
המשחק בתיאטרון חיפה, למה שנאתי
את הצגת קריזה, שבה הוא
משתתף. מי שחושב שזה לא נוגע
לו — יכול לדפדף בצדק
ל״רחל המרחלת״.
״קריזה״ היא הצגת-מחאה בסימון
אמריקאי על מצב המצוקה של בני עדות
המזרח העניים במדינת ישראל•

קובי ניב

ערכו וכתבו את המחזה שני אשכנזים
שובים ורחמנים — יצחק ויינגרטן ויהושע
סובול. ביימה את ההצגה עוד אשכנזיה
נחמדה — נולה צ׳ילטון, ומשחקים בה
במעורבב שחקנים אשכנזיים מיקצועיים
בתפקידים הראשיים, שחקנים מיזרחיים
מיקצועיים שוב כמיזרחיים. וקבוצה של
שחקנים חובבים בני עדות־המיזרח מ
סמן
את האמיתי

ה לי בראל ועו
>מח 1ה ט לוו י 1יה<
מנחה ליבראלי( :פרצוף עצוב)
העוני. המצוקה. בעייה קשה. חמורה.
סבוכה. מה אתם אומרים?
פסיכולוגית ליבראלית ( :פרצוף
מבין) הבעייד, זר, לא כסף. הבעייה זד.
פרחים בגינות.
עני ליבראל א׳( :פרצוף כועס)
נכון, הבעייה זה לא כסף. הבעייד, זה
ספרים.
תלמיד ליבראל ( :פרצוף עוזר) וגם
צריך לעזור להם.
שר ליבראל( :פרצוף שקול) אני
מסכים איתכם. הבעייה זה לא כסף.
את בעיית הכסף פתרנו כבר.
עני ליבראל א׳( :כועס כתמיד)
נכון, אבל מה עם הספרים?
פסיכולוגית ליבראלית :
כתמיד) ופרחים בגינו ת?

(מבינה

(עוזר

כתמיד)

תלמיד ליבראל:
והעזרה? וההתנדבות?

מנחה ליבראל( :עצוב כתמיד) אכן
העוני. אכן המצוקה. אכן בעייה קשה.
אכן חמורה. אכן סבוכה. אכן מה אתם
אומרים?
שר ליבראל( :שקול כתמיד) אכן
דנים בזה, אכן יש ניסיונות, אכן יש
כיוון. אכן.
עני ליבראל כ פרצוף זועם)
וגם צריך לפזר אותנו. אנחנו לא יכו לים
לגור ביחד כמוכם.
שר ליבראל; (עוד יותר שקול)
ואתם מוכנים להתפזר? ללכת לדוג מה
לעיירות־פיתוח ושתעופו לנו מ העיניים?
עני
ליבראל א׳( :עוד יותר כועס)
אם תתנו לנו ספרים.
פסיכולוגית ליבראלית( :עוד יותר
מבינה) ופרחים בגינות.
תלמיד ליבראל( :עוד יותר עוזר)
אנחנו כולם מוכנים לעזור, להתנדב,
לעשות הכל — רק שתסתלקו מכאן
לעיירות־הפיתוח המלוכלכות שלכם.
שר ליבראל( :הכי שקול) מדי ניות
הממשלה היתד, מאז ומתמיד פי זור
האוכלוסייה השחורה הרחק מ המרכזים
הלבנים. אך הבעייה קשה,
חמורה וסבוכה.
מנחח ליבראל( :הכי עצוב) אך
רה ברקה
רבר

כמרבד

ב ל אחד

כמדבר
מתבדבת סאיתבר

עיה קסה
אדם

פרחים

בעיה קטר, הם

מתנדב

ישראלית
וסבוכה כמונו

חיבור

מתבדבים

מתנדב!

חייבים

לעזרר לז

החברה

פרחים הו

ייבים

פרחים

מתנדבים קטר.
זור

תלמיד ליבראל( :הכי עוזר) אני
חושב שעם ההשכלה שלנו והתרבות
שלנו והעליונות הרוחנית שלנו נצ ליח
לסלק אותם.
פסיכולוגית ליבראלית( :הכי מבי נה)
רק אם תתנו להם פרחים בגי נות.
עני
ליבראל א׳( :הכי כועס) בלי
ספרים לא נזוז.
עני ליבראל כ׳( :הכי זועם) ותנו
לנו להתפזר בעצמנו. אנחנו כבר נע שה
בשבילכם את המלאכה.
מנחה ליבראל( :עצוב לסיכום)
לצערי זמננו תם, ופה עלינו לסיים
דיון מגוון על העוני. המצוקה. בעייה
קשה. חמורה. סבוכה. אך בטוחני כי
בכל בית בישראל יימשך הוויכוח איך
להיפטר אחת ולתמיד מהשחורים ה מסריחים
הללו. כי אם הם ימשיכו
לחיות איתנו יגיע העוני הזה, המצו קה
הזאת, ה מ די ה הקשה הזאת, החמו רה
הזאת, הסבוכה הזאת, גם אלינו.
השחורים הללו הם מניי ה של כולנו.
עיזרו לנו להיפטר מהם סוף־סוף. לי לה
טוב.

נעזור

לפרחים

מסכנים

ה מ די ה זה לא כסף. מה אתם אומ רים?

בבי

אדם

סףע

אבחנו

ברגע

בגי,

להם

כסוגד

בעיה מתו

פרחים

כקישוט

פולקלוריסטי

העיירה שלומי
צבעוני.
בוגוכניה הם קוראים לזה ״שילוב
עדות״ או משהו כזה, משהו כמו השילוב
הנפלא שבין עדות האנשים ועדות
החיות בכל גן־חיות — האנשים והחיות
החיים בצוותא, המשתפים פעולה, היוצרים
יחדיו.
ואיך נראים הפרענקים העניים הללו
בעיניהם ולעיניהם של האשכנזים הרחמנים
בני-הרחמנים :
הם כמובן מיטכנים, כי הם עניים
וטובלים ואדישים.
הם מאד נלעגים — יש להם מיבטאים
מגוחכים, שפה עילגת, דיבור משונה,
מינהגים טיפשיים( .חשבתי לי, לעזאזל,
מה היה קורה אילו היו מעלים את
״איש חסיד היה״ למשל, במיבטאים,
שפה, דיבור ומינהגים מקבילים של הונגרים,
פולנים, רומנים, רוסים, ייקים
וכו׳ — אתם חושבים שהאשכנזים היו
מתרגזים ז לא, שטויות).
יש להם, לפרענקים, המון פולקלור —

אבל אין להם בכלל תרבות.
אין להם, למטומטמים, טודעות-עצ-
מית בגרוש. הם חסרי״״מודעות למצבם.
הם לא מבינים בכלל מה קורה. עובדה
היא שהיחידה בהצגה הנושאת נאום
פוליטי עם מודעות היא חברת״קיבוץ
אשכנזיה טובת־לב.
מובן שהצגה זו אינה מיקרית. היא
פונה לרגש. אל רגש־הרחמים שלנו, האשכנזים
הטובים, אל ליבנו הרך, אל
דימעותינו הזולגות. הנה תראו — הם
מיסכנים, הם מטומטמים, הם נלעגים
— אבל למרות הכל הם בני־אדם כמונו,
או כימעט כמונו. יש אפילו מישהו
בהצגה הפונה לקהל ואומר בזעם ״אני
שווה כמוכם.״ לא ״אני משתין עליכם
ועל עליונותכם המחורבנת,״ לא ״אתם
שווים כמוני,״ אלא דווקא ״אנחנו שווים
כמוכם.״
כי, כמו שהייתי כותב אילי הייתי
בכיתה ב׳ ,״מטרת ההצגה היתה להראות
שגם (או אפילו) הפרענקים הם
בני-אדם כמונו.״
ואם יש משהו המרתיח את דמי יותר
מכל זח כשאומרים על קיבוץ כלשהו —
כושים, ערבים, יהודים, נשים, פרענ-
קים וכו׳ — ש״הם בני-אדם כמונו.״
למה ז תנסו לחשוב שמישהו אומר עליכם
שאתם בני־אדם כמוהו.
ובגלל שהם בני-אדם כמונו, מבקשת
מאיתנו ההצגה לעזור להם, לדפוקים,
כי הם הרי כל-כך מטומטמים שהם לא
יכולים לעזור לעצמם. וחוץ מזה, וזה
אולי העיקר, אם אנחנו נעזור להם, הרי
הם יהיו כמונו ולא, חס״וחלילה, אנחנו
נהיה כמותם. הבנתם ן
וכשכל הדרעק הזה מוגש בהצגה
עשירה (כי איך אפשר להראות עוני בעוני
)1עם המון באלט וריקודים ותנועה
וריתמיקה ומוסיקה והתעמלות וצרפתית,
היה חסר לי רק הספרדי יהורם
גאון שישיר את ״רוזה רוזה״ כקזבלן
ב״איי לייק מייק״ ,שהכל יהיה קומפלט.
אבל, זורקים לי מייד את הטענה,
הנה תראה בעצמך שיש הרבה אשכנזים
שנורא מתרגזים מההצגה. נכון, אני יודע
את זה. אלה הם אשכנזים שמתרגזים
מזה שהפרענקים המסריחים האלו, שהם
הביאו לארץ, ושהם העלו מחשכת הערביות
לאור האשכנזיות, מעזים בכלל לפתוח
את הפה.
אם האנשים הללו, התקועים עדיין
בראשית שנות החמישים, מעניינים מישהו
— שיהיה לו לבריאות. אותי הם
לא מעניינים ולא מעניין אותי להרגיז
אותם, או להצחיק אותם, או בכלל לדבר
איתם.
מי שכן מעניין אותי זה כל אותם
אשכנזים ליבראלים וטובים — על הבמה,
מאחריה ומלפניה — שנוח להם
כל״כך להראות ולראות כך את המצב,
להתבשם מרגישותם, מזעזועם, מרח-
מנותם, מתעוזתם ומעצמם, ולהאמין ש-
הבושם המתקתק הזה הוא״הוא האמת
המרה.
שיבושם לכם.

לידיעת הקוראים
החתום מע לה סודה
טאיז

טום קטר

בין

ל י בר אל ים ושלום;
ומתוודה עוני,

ילוויזיה,

לרמוז

תאירו!

והופעת הנושאים הללו

בעמוד אחד היהמקריתבלבד ,
כאילו

ומודיע ברבים

יש קטר כזה ,

ואין

בכוונתה

ואיתכם הסליחה.

ע 8ע:<8$

משרד החקלאות

חסיןכסף 1ספרים יד שנית — 1

אנו מופרים, קונים ומחליפים ספרי

—^ם ג1

ל ה לן לו חהמ חי רי ם ה מו סכם
ל־* 21.11.76־ 26/11.76

לימוד, ספרי קריאה וספרי אמנות
בכל השפות.
סטלה עושה דר
עיניים

במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של הסופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.
ירקות

עגבניות כדוריות
עגבניות מזנים פחוסים
גזר
פלפל קליפורניה
תפוא״ד
תפוא״ד ארוזים באריזה של 2ק״ג

לצרכן לק״ג

״לוטוס״ ,ת״א, רח׳ אלנבי 101

2.95ל״י
4.10״

2.20

2.50

2.90

3.20

(מול בית־הכנסת הגדול)

פיר 1ת
4.80
5.40
4.30
5.20
5.40
5.70
4.80
5.80

תפוחים זהוב גודל 6
תפוחים זהוב גודל 6.5
תפוחים גרנד אלכסנדר גודל 6
תפוחים גרנד אלכסנדר גודל 6.5
תפוחים אורליאנם גודל 6.5
תפוחים אורליאנס גודל 7
אגפים מזן ספדונה גודל 5
אגסים מזן ספדונה גודל 5.5

דרכון עולמי
ב־ 7שפות

המרכז האזורי״ לאזרחי עולם
במיזרח־התיכון

היו לי בעיות עם
העיניים. הנהיגה בדרכים המאובקות
הרגה אותי,
האבק וה שמ ש?ייי €1י
לא נו)נו לי
מנוחה. אבל, מ אז שגיליתי
א ת סטילה, נפקחו לי העיניים.
שתי טיפות —
והעיניים רגועות, רגועות.
בכל בתי המרקחת

ת״ד ,20178ת״א־יפו 61200

8.95ל״י ללא מ.ע.מ.

הדרים

קלמנטינות מסוג גמבו
קלמנטינות מסוג אקסטרה אשכוליות תפוזים טבוריים (ושינגטון)
לימונים

4.80

3.65
2.10
2.55
4.05

׳שוחווו העצורים המינויל״ם !
׳!חורו האישים הפלשתינא״ם שהורחקו ממולדתם !

13.90
12.13

11.39״ 91 +
10.32״ 83 +

22.22

תנועוף (עד 1.1ק״ג העוף)
( 1עד 1.450ק״ג העוף)
( 2עד 1.7ק״ג העוף)
( 3מעל 1.7ק״ג העוף)
הודו ללא עור וגידים

ב־ 30 בחוד ש נובמבר זה, עו מ די ם ה של טונו ת לדון בגורלם של כ שלו שים
עצורים פולי טיי ם, העצורים מ אז אפ ריל 1974 על־פי צווי ם מיג ה ליי ם ( ת קנו ת
ה הגנ ה לשעת חירום ,)1945 ,מבלי ש הו ב או ל מ שפט.

עופות פטמים קפואים בשקיות מיני גודל גודל גודל
בשר

קריאה אל דעת־הקהר בישראל

1.10 +ל״י

דג י כסיף כסיף בפרוסות קפוא במגש של 1/2ק״ג
קרסיונים

9.50
18.20
14.10

76 +אג׳
1.46 +ל״י
1.13 +״

יתפנו שינויי במשךהשבוע

ה ע צו רי םהפוליט יי םהם אי שי םפלש תינ איי ם, תו ש בי
הגדההמער בי ת ; ה ם בני םנאמניםלעמםו שו ח רי
ש לו ם ; ה ם תו ב עי םאת פינוי השטחיםהכ בו שי ם מי ו ני
67׳ ,כינון מדינהפלש תינ אי ת ל צי ד ה של מדינתישראל
ו כינון ש לו ם צו ד ק.
בין העצורים: עטאללהר שמאוי, עבאם עבד א ל־ ח ק, ג׳ מאל פדי תיך, ד או ד
מטר, תי סי ר ערורי, ג ס אן חרב ואח רי ם. עטאללהרשמ אוי נ בחר ב ב חי רו ת
ה מוני צי פ ליו תהאח רונו ת כחבר מועצ ת עי ריי ת בי ת־ צ א חו ר ; כל ה ת בי עו ת
לשחררו ל מילוי ת פ קי דו הנ בח ר ני ד חו לל א הסבר. כמהמ בין אלה שנעצרו
באפריל 74׳ הו ר ח קו מ מו לדתם, ביני ה ם סו לי מ אן אל־נג׳אב שעונה בעת
ח קי ר תו.

אנו פוני םאלדעת ״ הקהל בי שראלל פנו תבמבר קי ם
ובמכת בי םאל שר הבט חון, ב ת בי עהלמלאאחרכל לי
החוקהבינל או מיהמחייביםאתהמעצמהה כו בשת
בי ח סי העםה או כ לו סי הבשט חי םהכ בו שי ם; ל שחרר
אתהע צו רי םהפוליטייםהמינהליים ; ולאפשראת
חזרתםל מו לדתם של כל המנהיגיםהפלש תי נ איי ם
ש הו ר ח קו ע ל-י די השל טו נו ת ב או רחבל תי ־ ח ו קי.
ת ל -א בי ב, ת ״ ד 14192

הליגה לז כויו ת ה אד ם וה אזרח

הדש ! חדש ! חדש !

יעוץ בקשר
לשרות צבאי

ש רו ת
״זאת דע תי
שרות טלפוני מיוחד

עפ״י חוק שירות ביטחון ( 1959 נוסח
משולב) סעיף 28ג׳ (פטור מטעמים
ז מיוחדים).
ת״א 28058ת״א־יפו 61280 ,

באם מסיבות שונות אינך יכול לאימר
למעבידך, שכנך, בעלך /אשתך, וכד
את דעתך, טענתך, חשדותיך, נציג
שרות ״זאת־דעתי״ יעשה זאת בשבילך.
לפרטים
פנה: ת.ד 30401 .ת״א, עבור
״זאת דעתי״.

למרות הכל!
מחיר הפירסזם של ע מוד
! 111171

נו ר

הוא רק 2880ל״י
העו לםהזה׳ 2047

מירי

1111111111111

^ דריה ידלץ, שלום רב,
* קראתי באהדה רבה את ״המיכתב
הגלוי״ שלך ליועץ המישפטי לממשלה,
שהתפרסם בעיתון הארץ.

מבחינה אנושית, זהו מעשה
יפה. הוא מתאים מאד לבתו שד
אליהו גולומב, אדם שכודנו הערצ־נו
את יושרו ומסירותו.
יפה שאשה מתייצבת לימין בעלה בעת
צרה. זה יפה שבעתיים, כשעושה זאת אשה
החיה בנפרד מבעלה מזה זמן רב. לאור
הגילויים שליוו את הפרשה, יכלה אשה
פחות חזקה להתבוסס ברגשות של מרירות,
קינאה ונקם.
הנאמנות לאדם הנתון בצרה — ולא
חשוב אם באה עליו הצרה באשמתו, אם
לאו — היא אחת התכונות היפות ביותר —
וגם הנדירות ביותר — בחברה האנושית.
משום כך אני מרשה לעצמי לברך אותך
על מעשה זה, אם כי אני בוודאי נמנה עם
אותו מחנה המתואר על־ידך כחבורה סא־דיסטית
משתוללת, צמאה־לדם ועורכת-
לינץ׳ לתיאבון.
אף אהדה טיכעית זו אינה פו
טרת
אותי מן החובה לנתח את
דבריך ככלים של היגיון.
^ ת פותחת את מיכתבך בטענה מו*
חצת: שהציבור מצא את אשר ידלין
אשם, עוד לפני שהגיע לבית־המישפט.
את אומרת :״האימרה, אדם זכאי כל עוד
לא נמצא חייב בדין׳ נשארה, כנראה, נכס
מישפחת ידלין בילבד״ .רק אנו רואים בו
זכאי ׳עד לסישפט.״
על תשתית זו את בונה את הבניין שלך
כולו: בעוד שהאיש מוחזק כחף־מפשע,
מכיוון שלא הורשע, נערך סביבו מחול-
שדים של גילויים וגינויים.

כתב לאש תו שדאשר דד!,
אפשר לשלול ממנו את חרותו, אלא לצורכי
חקירה.

סר־האחריות שלנו בעובדה הניתנת לבדיקה.

כספים?
האם בעד קטינה? האם
עינה אסירים? האם זייף הוכחות?

אך מבחינה ציבורית, אין אדם
נשאר בשר עד שהורשע בדין פלילי.
יש אלפי מעשים, שאינם פליליים
על-פי החוק, אך הפוסלים את
בעליהם לכל תפקיד ציבורי.

זוהי הסתה נגד העיתונות החופשית.
אם תרצי :״השתוללות חס
רת־רסן״.

אילו הביא לי כתב העיתון כתבה המכילה
פסוק כזה, הייתי זורק אותה לסל. אפשר
להבין את דברייך ולסלוח להם, מכיוון
שאת כותבת מתוך התרגשות. אך את עושה
כאן דבר שלא ייעשה — אותו דבר
פסול עצמו שאת מייחסת לאחרים.

הדברים שכבר הוכחו בפרשת ידלין,
מעל לכל ספק, ושאינם נתונים כלל בוויכוח,
די בהם כדי לפסול אותו לכל כהונה
ציבורית, גם אם לא יורשע בשום דין
פלילי. פרשת ההימורים, עיסקי הקרקעות.
נוהלי הקומיסיונים — כל אלה פסולים
מבחינה ציבורית, בלי קשר לאספקט
הפלילי.

יותר מזה: עצם סירובו של יד־לין
לשתף עודה עם חוקריו ולהשיב
על שאלותיהם, בעניינים הנוגעים
לטיפולו בכספי הציבור —
די בו כדי לפסול אותו.
אדם חשוד בעבירה פלילית רשאי בהחלט
לסרב להשיב לשאלות. אין הוא חייב
להפליל את עצמו. זוהי אחת מזכויות־היסוד
של האזרח במדינת־חוק. אך אין
זכות כזאת לאיש־ציבור, החשוד בפגיעה
במוסר הציבורי, לגביו חל העיקרון של
״שתיקה כהודאה״.

אם אינו מובן למסור לציבור
דו״ח מלא עד מעשיו בתפקיד הציבורי,
ועל טיפולו בכספי הציבור,
הוא חורץ את הדין הציבורי עד
עצמו.
* תחום הפלילי מסור, בעיקרו, בידי
• מוסדות המישטרה, התביעה והמישפט.

כעורך העיתון שפתח באותו ״פסטיבל״,
כדבריך, אני רוצה להגיד לך שטיפלנו בפרשה
זו בכובד־ראש מירבי. קיבלנו על
עצמנו סיכון גדול מאד. חשפנו את עצמנו
למהלומות חוק־לשון־הרע, חוק דרא־קוני
מאין־כמוהו, במיקרה שלא יעלה בידינו
להוכיח את גילויינו. חתמנו על גילו־יינו
בשמותינו, וקיבלנו עלינו אחריות ציבורית
ופלילית, קיבוצית ואישית. לא סיפקנו
רק ״לחם לעיתונאים ושעשועים להמונים״
,אלא גם הגנה לציבור וביקורת
על השולטים ברכוש הכלל.

לא התנפלנו בהנאה סאדיסטית
על אדם שירד מגדולתו וששבב עד
הארץ. פתחנו כמסע-הגילויים
באשר היה אשר ידדין אחד מגדודי
המדינה, איש בל-יבוד, שבל מכשירי
השילטון עמדו לרשותו.
עם כל הכבוד לך, התקפת־המחץ שלך
על העיתונות מצלצלת באוזני כקריאה הקלאסית
:״תיפסו את גנב !״

ך* לפי טיפול המישטרה בפרשה את
~ מעלה שתי טענות מעשיות: שמנסים
לסחוט מידלין הודאה, ושמחזיקים אותו בתנאים
בלתי־ראויים.
אין פסול בנסיונה של המישטרה לעשות
״עיסקה״ עם ידלין, כטענתך. זוהי
שיטה מקובלת במערכודהמישפט שלנו.
כאשר מתקשה המישטרה להוכיח את מלוא
פירטי העבירה שהיא מייחסת לחשוד, היא
מוכנה לוותר על חלק מהם חמורת הסכמתו
של החשוד להודות בחלק אחר.

אין זו שיטה סימפאטית במייו
חד, אך היא בשרה. נראה שאין
מנוס ממנה. היא מופעלת מדי יום
ביומו. אדם חף־מפשע אינו מודה

ף* עודך תוקפת את מי שעורך, כד•
בריד, מישפט־לינץ׳ לאשר ידלין, את
קוראת למישפט־לינץ׳ לא רק נגד העיתונות,
אלא גם נגד המישטרה.
אני מוצא את עצמי במצב בלתי־רגיל
במיקצת, כשאני נחלץ להגן על המיש־טרה.
אך ההגינות מחייבת זאת.
באיזו זכות את אומרת על המישטרה:

ת שונה י מי ה
נדמה לי שדבריך מבוססים עד
פירכה.
העיקרון שאדם מוחזק כחף־מפשע, כל
עוד לא הורשע בדין, הוא עקרון־ברזל
של מדינת־חוק. אולם הוא חל על התחום
הפלילי בילבד.
החברה מוסרת בידי הנאשם ערובות קפדניות
כדי להגן על חייו וחרותו, מול
המנגנון הכביר של המדינה. על התביעה
הכללית להוכיח את אשמתו מעל לכל ספק
סביר. עליה להביא ראיות קבילות, שנבדקו
על־פי כללים נוקשים, כדי להוכיח
שהנאשם עבר על הוראה מפורשת של
החוק הכתוב. אם לא הצליח בכך, והאיש
זוכה (או לא הובא כלל למישפט) ,הריהו
נקי מכל אשמה.
כל זה נכון וחשוב — בתחום הפלילי .

אין לזה בל שייכות לתחום

הציבורי.

ין מכריחים אדם להעמיד את עצמו
על במה ציבורית. הוא עושה זאת
מרצונו ואין זה משנה אם הוא פועל מתוך
אידיאליזם צרוף, או מתוך תאוות־שררה
או שיגעון־גדלות.

אך ברגע שהוא עדה על הדוכן
והציג את עצמו לעיני הציבור,
חלים עליו כללים אחרים.

מי שמתיימר להנהיג ציבור, מעמיד את
עצמו לביקורת הציבור. מי שידיו נוגעות
בכספי הציבור, חייב להסכים לפיקוח ציבורי.
מבחינה
פלילית, אדם הוא חף מפשע עד
שהורשע. אי־אפשר להטיל עליו עונש. אי-

אולם התחום הציבורי מסור, בעיקרו, בידי
כלי־התיקשורת הציבוריים.
בתחום זה ממלאת העיתונות החופשית
תפקיד, שאין לו תחליף. היא, יותר מכל
מוסד אחר, הינד, כלב־השמירה של הציבור.
כלב־השמירה הוא יצור תוקפני. כשהוא
נובח, הוא מטריד את מנוחת השכנים. יש
הרבה אנשים שאינם אוהבים אותו.

הגנבים, למשל.
גם העיתונות הלוחמת אינה תמיד פופולרית.
יש הרבה אנשים השונאים אותה —
בייחוד בעלי־השררה, שהעיתונות עוקבת
אחר מעשיהם.
כאשר העיתונות החופשית חושפת מעשים
פסולים של אנשי-ציבור, קשה לדרוש
מאותם אנשי־ציבור לאהוב אותה. איני
מצפה ממך, ומכל בני מישפחת ידלין,
לאהוב אותנו. אך הייתי מצפה ממך, כבת
אחד האישים שבנו את הדמוקרטיה הישראלית,
שתביני את תפקידה של העיתונות.

תחת זאת את מתמוגגת בהתפרצות
בימעט־היסטרית נגד העיתונות,
התפרצות כלתי־רציונלית
הגובלת בהסתה פרועה — אותן
התבונות, אגב, שאת מייחסת לעיתונות
עצמה.
הנה, למשל :״לעזרתה (ש; הנדשטרה)
נחלצים משטינים, הממטירים חשדות חדשים
לבקרים ...לחם לעיתונאים ושעשועים
להמונים ...כוחות אלימים של, עיתונות
חופשית העיתונות חוגגת פסטיבל של
ממש, .חופש־העיתונות׳ נהפך להשתוללות
חסרודרסן
אין את טורחת לבסס דברים אלה על
דוגמה עניינית כלשהי, להצביע על עלילה
עיתונאית אחת שהופרכה, להוכיח את חד

״היום הגענו לכך, שהאמת בפרשה היא
עניין שולי לחלוטין, ולא אחריה מחפשים.
את מחלקת החקירות מעניין דבר
אחד: יוקרה ! כיצד לצאת מן הסבך ולהציל
את כבודה האבוד של המישטרה

האם יש בידייך הוכחה כלשהי
לכך שחוקרי־המישטרה אינם פועלים
על־פי מצפונם והבנתם, תוך
מילוי התפקיד שהחברה הטילה
עליהם, לשם הגנה על עצמה?
השוטר, כמו כל אדם, יכול להסתחרר
מתפקידו. שאיפתו להצליח יכולה להעביר
גם אותו על דעתו, ויש לקבוע לכך סייגים
ברורים. יש להניח שחוקרי ידלין רו צים
להצליח בתפקידם.
אך על סמך מה את מטיחה בפניהם את
ההאשמה החמורה, שהם מוכנים לשם כך
להתעלם מן האמת, שהאמת אינה חשובה
להם כלל 1באיזו זכות את מרמזת —
וזהו רמז עבה כקורה — שהם מוכנים גם
לסלף את האמת ולהכריח את ידלין, בלחץ
גופני ונפשי, להודות במעשים שלא עשה י

את, המאשימה את בל העולם
בכך שמחשידים את ידלין בלי
יסוד — באיזו קלות את זורקת
סביבך חשדות חסרי-שחר כאלה,
ללא שמץ של ביסוס, בלפי אנשים
מסויימים, שכולנו יודעים את
שמותיהם?
את מגיעה לשיא כשאת כותבת על ניצב-
מישנה בנימין זיגל :״מן הראוי לחקור
מדוע הושעה מר זיגל על־ידי המפכ״ל הקודם,
רב־ניצב קופל, מתפקידו כחוקר.״

• איזו מין החשדה סתמית היא
זו? האם זיגל הושעה אי-פעס?
ואס כן -מדוע? האם מעל ב־

בעבירה שלא עבר, גם לא כדי להיחלץ
מאישום מופרך חמור יותר.
מעניינת יותר הטענה השנייה שלך:
״החתימה (על ההודאה) לא באה, ואז
,נאלצת׳ המחלקה לנקוט צעדים חמורים
יותר — עם עיקש תתעקש — ומכניסים
אך! ידלין (שלפי החוק ולפי עדותו עדיין
חף־מפשע) י לבית־המעצר המחוזי באבר
כביר, בכפיפה אחת עם אנשים בעלי עבר
פלילי של רצח ושוד, המשפילים אותו, שמחים
לאידו ומדירים שינה מעפעפיו. וכך,
נים ולא נים, הוא נשלף משם לחקירה של
שעות רבות, חקירה מייגעת, החוזרת על
אותן שאלות, מדי יום ביומו

גבירתי היקרה, היכן היית בל
השנים? .
במשך שנים רבות התרענו, בעיתון זה
ובכנסת, נגד התנאים הבלתי־אנושיים השוררים
בבתי־המעצר. תבענו להעניק לעצירים,
שעדיין לא נשפטו, והמוחזקים על־כן
כחפים־מפשע, תנאי־מעצר הוגנים. איני
זוכר שקיבלנו במאבק זה עידוד כלשהו
ממישפחת ידלין. הדבר לא עניין אתכם,
כל עוד סברתם כי בבתי־המעצר יוש בים
אנשים פשוטים, בעלי ״עבר פלילי
של רצח ושוד״ .להם מגיע, כנראה, לשבת
בתנאים בלתי־אנושיים.
(המשך בעמוד )22

במדינה
העם
ק א טיו שווו

3צ 3ון

_מה עדין? 7ישרא? —
חד? ריק בדרום
לכגון או פריסת
~צ=א ־0ירי?אייר ־הנבול ז
פעמיים רעמו הדי־הנסץ לאורך. הגבול
הצפוני. קטיושות פגעו בנהריה, מארב
של באזוקות הופעל בקירבת הגדר.
אותה שעה החלו הכוחות הסוריים נעים
דרומה, לעבר הגבול הישראלי.
שני סיוטים עמדו לנגד עיני היישובים
הצפוניים: חידוש פעולות־הגרילה של ה־פידאיון
ו/או ריכוז הצבא הסורי לאורך
הגבול. יוצרי־הפאניקה המיקצועיים כבר
החלו מפעילים את צופרי־האזעקה הציבוריים.
איזה
שכן? אולם הערכה מפוכחת
יותר פסלה את גורמי־הבהלה. במקומם
נותרה התלבטות של ממש.
לא נראה כי הפידאיון יחדשו את פעו לותיהם
בממדים משמעותיים. בהסכמי
ריאד וקאהיר, שכללו פשרה בין אש״ף
וסוריה, הסכימו יאסר עראפאת ועמיתיו
שכוחות אש״ף בדרום לבנון לא יפעלו נגד
ישראל. ירי הבאזוקות !והקטיושות נראה
כהפגנת־נוכחות פוליטית, יותר מאשר כאיום
צבאי.
גם הצבא הסורי נזהר, לא עבר למעשה
את הקו האדום הדימיוני, המשתרע לאורך
נהר הליטאני. לסורים, המתכוננים לחידוש
היוזמה המדינית במרחב, אין לפי-
שעה כל עניין להתגרות בישראל, ליצור
משברים מלאכותיים.
אולם ההתלבטות נשארה בעינה: מה
טוב יותר לישראל — יצירת חלל ריק
לאורך הגבול, שבד יכולות להתמקם גם
קבוצות בלתי־אחראיות של פידאיון, אנשי
״חזית הסירוב״ — או תפיסת השטח
על־ידי הצבא הסורי, שיבטיח את השקט,
אך שיהווה איום בטווח הארוך י
דבר אחד ברור: הכוחות הנוצריים, ש-

מייסד־מיפלגה שרון
חלפו שעתיים —
תפסו חלק משטח זה בעידוד ישראלי,
בשילהי מילחמת לבנון, לא יוכלו למלא
את החלל הריק. במציאות החדשה, חשיבותם
של הכוחות הנוצריים פגה במהרה.
כך, בצורה מעשית ביותר, התעוררה
מחדש השאלה שליוותה את כל הוויכוח
על עמדת ישראל לגבי המילחמה בלב-

— בלי נזיפלגה חדשה
נון: מה עדיף — שכן פלסטיני או שכן
סורי?

מיפלו״ות
מדינ ח־ מ־ ש טרה לי ברא לי ת
המירוץ?בסירות
גפתח בזיגוקן
ש 7שתי תנועות חדשות־ישגות
שר־החוץ לשעבר, אבא אבן, הסתובב
השבוע במיסדרונות הכנסת, כשהוא פונה
אל אלה שניקרו בדרכו :״מה קרה? כבר

יעקבחרב: 11
..הצלתי או 1אריק
ממות קליני פוליבוי ר
! 64 משך בארבעים ושמונה שעות
/בשבוע שעבר, היה נדמה כי יעקב
הלסון, אחת הדמויות הססגוניות ביותר
בחיים הפוליטיים במדינה, רוכב על הסוס.
חלפון, מוותיקי מפלגת העבודה, משרידי
קבלני הקולות הגדולים של מפא״י בתקופת
תפארתה, מי שהיה יועץ־הסתרים של
ראש־הממשלה יצחק רבין, היתגלה כאיש
של מאחדי-הקלעים בתנועתו החדשה של
אריק שרון. כאשר הכריז אריק על הקמת
תנועתו בפני העיתונות, הוא נשאל גם
לגבי התפקיד שימלא בה חלפון. אריק
לא התכחש לכך שהוא זוכה בתמיכתו
של העסקן הבאר-שבעי יליד בולגריה.
כעבור יומיים כבר הופיע יעקב חלפון
בתוכנית הטלוויזיה עלי נותרת כנציגה
ודוברה המוסמך של התנועה. התוכנית
הוקלטה יום קודם לכן. ושעה שפניו החייכניות
של חלפון הופיעו על המסך
הקטן, הוא כבר לא היה חבר בתנועתו
החדשה של אריק.
באותו בוקר, בעת שעסק בהעברת רהיטים
משומשים, שרכש ביפו, למשרדי התנועה
החדשים בתל-אביב, נתקלו עיניו
של חלפון בידיעה קטנה בעתון. היא
בישרה, מפי אריק שדון, כי חלפון לא
ימלא בתנועתו כל תפקיד מוסמך. חלפון
הבין את הרמז. הוא הפקיד את מפתחות
המשרדים ששכר בידי הנהג ושלח אותו
למשרדים עם הרהיטים לבדו. עוד באותו
יום יכול היה להצהיר בחיוך :״יצאתי
לחירות פוליטית.״
אין ספק, אריק שרון נבהל מהתדמית
שעלול היה חלסון לשוות לתנועתו החדשה.
חלפון מכיר בכך. אריק הניף את דגל
המילחמה בשיטה הקיימת, בעוד שחלפון

מייסד־מיפלגה ידין

הוא אחד מסמליה המובהקים ביותר.
״מפליא שאריק גילה את זה רק אחרי
שתקפו אותו בעתוניס על כך. ממצביא
כמו אריק אפשר היה לצפות שיחזה מראש
שיתקפו אותו בעניין הזה,״ אומר חלפון.
״הוא היה צריך לקחת את זה בחשבון.
והנה הוא הופתע. יכול להיות שאני נציג
השיטה הקיימת של גיוס הקולות לבחירות
— אבל אני לא מכיר שום שיטה אחרת,
מפני שאין כזאת.
״אני האיש שהצלתי את אריק ממוות
קליני פוליטי. אני הייתי אבי הרעיון
שהוא יצא בבחירות ברשימה עצמאית.
אני שיכנעתי אותו שיש לו סיכוי. עכשיו
אני אומנם יכול לשנות את דעתי על
האיש עצמו, אבל לא על הרעיון. לאריק
יש סיכוי סביר לאסוף ביו שמונה עד
עשרה מנדטים בבחירות הבאות לכנסת.״
חלפון, הנחשב כאחד המומחים של
תעשיית הבחירות בישראל, מנתח את
מעמדו של אריק בזירה האלקטוראלית:
״בבחירות הקרובות יהיו כ־ 850 אלף
קולות פנויים, שאינם קשורים לאף. מיפי
לגר, או גוש, מתוך מיליון ו 720-אלף
בעלי זכות הבחירה. זאת היא הקופה.
בבחירות הקודמות הביא אריק מתוך קולות
אלה, כתשעה מנדטים, לפי הערכתי,
לליכוד. עכשיו הוא יכול לקחת אותם
לעצמו, עם עוד מנדט או שניים מהמפד״ל.
,״קהל הבוחרים של אריק נמצא בקרב
בני חמישה שנתונים, ילידי השנים
,1950—55 אלה שנלחמו במילחמת יום-
הכיפורים. כדי להגיע אליהם ולקבל את
קולותיהם אריק צריך להציב בפניו שלוש
מטרות: לראות כמה שיותר אנשים ! שכמה
שיותר אנשים ידעו שהוא מופיע

ברשימה נפרדת ולא ברשימת הליכוד,
ושכל אלה ידעו מה היא האות של הרשימה
שלו. כל השאר לא חשוב.
״אריק הוא המאסף של הימין. הרבה
אנשים השייכים לימין ואינם רוצים להצביע
בעד בגין, יצביעו בעד אריק. יש
לאריק רק מינוס אחד — שהוא צריך
לעשות הכל בעצמו. אין לו עוד אנשים,
כמו ברשימות אחרות, שיחלקו עמו את
העבודה. הוא צריך לנסוע ולדבר לבד.
לכן הוא היה צריך להתחיל בזה כבר
מעכשיו. כל הדיבורים האלה על מילחמה
ב־שיטת הבחירות הם לא פאטנט שלו. אני
גם לא יודע איפה התנועה שלו יותר
דמוקרטית. במפלגות אחרות יש עשרה
אנשים שממנים, ואילו אצלו אדם אחד
הוא הממנה — האם זה יותר דמוקרטי?״
האם יש בליבו טינה על אריק על שאילץ
אותו להיפרד ממנו?
על כך משיב יעקב חלפון בסיפור הבא :
״יהודי אחד סגד את חנותו בערב שבת
ולא היה לו איפה להפקיד את הפידיון
היומי -סלו. הלך אל הרב וביקש ממנו
שישמור לו בשבת את הכסף בכספת.
אמר הרב, :בתנאי אחד — שיבואו שני
עדים וימנו את הכסף בנוכחות שנינו׳.
״הסכים החנווני. הביאו את ראש-העיד
ואת ראש־הקהילה כדי שיהיו עדים בעת
מניין הכסף והפקדתו בכספת. ביום ראשון
חזר היהודי לבית הרב וביקש את כספו.
תמה הרב, :איזה כסף? לא הפקדת אצלי
אגורה שחוקה אחת!׳
,אבל היו לי עדים,׳ זעק היהודי.
,איזה עדים?׳ היתמם הרב.
״נקב החנווני בשמם של ראש־העיר וראש
הקהילה. הזעיקו אותם למקום, .אתם
ראיתם שהפקדתי כסף בערב שבת אצל
הרב,׳ אמר להם החנווני.
״,מה פתאום?׳ אמרו השניים, ,לא היו
דברים מעולם.׳
״רוחו של היהודי כמעט פרחה. ואז
כשהוא שרוי י בחצי עילפון, פתח הרב את
הכספת והחזיר לו את כספו, .למה עשית
לי את זה?׳ התייפח החנווני בפני הרב,
,הרי יכולתי למות מרוב צער...׳
״זה היה רק כדי להראות לך,׳ השיב
לו הרב, אליבא דיעקב חלפון, ,איזה מנהיגים
יש לך.,״

שעתיים שלא הקימו מיפלגה הדשה.״
ואומנם, תוך שבוע התעשרה המסה הפוליטית
של ישראל בשתי תנועות חדשות,
שביקשו לחולל שינוי, תמורה ומהפכה.
אפשר להטיל ספק אם תנועות אלה, כמו
אלה שקדמו להן, יצליחו להשפיע על
פני השילטון במדינה בשנים הבאות, אולם
דבר אחד ברור: הבחירות הבאות, שתיערכנה
בעוד כשנה, לא תהיינה משעממות.
הן עשויות להיות מרתקות וגדושות־מתח,
מכל בחירות שנערכו עד כה.
סורר כעל כאריזמה. אות־הזיגוק
שניתן השבוע, היה מוקדם. ישכן.,המיווץ
בין המיפלגות הקיימות על קולו ־של הבוחר
יחל רק בעוד מיספר חודשים, לא
לפני.חודש מאי .1977 אולם כדי להגיע אל
קדהזינוק, חייבים המתחרים החדשים להתחיל
לרוץ כבר עתה.
אחרי שבמגעים מוקדמים התברר לאלוף
(מיל ).אריק שרון, שאין סיכוי שיופיע
ברשימה אחת עם רב-אלוף (מיל ).יגאל
ידין, הוא החליט לזנק לזירה שבוע אחד
לפניו. ב־שבוע שעבר, בחופזה וללא הרבה
הכנות מוקדמות — רק כדי להקדים את
יגאל ידין, הודיע אריק ־שרון על פרישתו
מהליכוד ועל הקמת תנועה עממית שמטרתה
להחליף את כל השיטה הפוליטית
הקיימת במדינה.
אריק, שכל הופעה שלו מעוררת סקרנות
ועניין, איכזב לא במעט את הציפיות.
הוא לא הצליח להציג רשימת תומכים
שיהיה בה כדי להרשים מבחינת האישים
הכלולים בה. רוב כוחו מורכב מתזמכים
ומעריצים המיועדים לפעילות ישל מאחרי-
הקלעים. גם לא היו לו תוכנית מוגדרת
או רעיונות מהפכניים חדשים.
מיפלגת הנפטלין. פחות משבוע אח רי
הזינוק של אריק, ואחרי חודשים ארוכים
של לבטים והיסוסים, קפץ גם הפרופסור
יגאל ידין אל הקלחת הפוליטית.
הוא עשה זאת באותן סיסמות מעורפלות
ומטושטשות עצמן, מבלי ליטול עליו כל
התחייבות, בישום תחום שהוא, כשהבשורה
היחידה ישלו לציבור היא שתנועתו —
התנועה הדמוקרטית — מתנגדת להקמת
מדינה פלסטינית.
גם במאמצים מרובים קשה היד. להבין
מה ההבדל בין תפיסתו המדינית או החברתית
של יגאל ידיו, לזו של יצחק רבין,
או אריק שרון. המליצות הנדושות •שנשא,
בדבר הצורך למהפכה חברתית ולנהירה
•של המוני הנוער לעיירות־חפיתוח, נשמעו
כהדים רחוקים מעולם הארכיאולוגיה.
גם רשימת חברי המועצה המייסדת
של תנועתו, עוררה מייד אסוציאציה לעיסוקו
של ידין. היא זיכתה את רשימתו
מייד בכינויים כמו ״מיפלגת הנפטלין״
או ״המיפלגה הארכיאולוגית״ .כי מרבית
האנשים שהתייצבו לצידו של ידין היו
גרוטאות פוליטיות, שחלקם היו בעבר
תמוכות רציניים של אותו מימסד שידין
מתיימר לחולל בו מהפכה.
ההרכב האנושי של תומכי ידין היה
שעטנז ישל קנאים ימניים קיצוניים, כמו
אלופי־המילואים דן טולקובסקי ומאיר זורע,
שהם נציגיו הבולטים ׳של הימין המטורף,
ודמויות ארכאיות שנשלפו מהמקרר!
.מי שרצה לחפש אבסורדים, יכול
היה למצוא אותם בשפע ברשימתו של ידין.
המחשבה שאזרחים ירצו לבחור באי־שים
כראש־שידותי-הביטחון לשעבר, איסר הראל:
איש־הבולשת שלום ירקוני, או קצי־ני־מישטרה
כמו דויד עופר, פינחס קופל,
ושימעון אשד — כמנהיגיהם שיחוללו את
התמורה בחברה ובמדינה — היא הרבה
יותר מתמימות. כפי שהתבטא אחד העי-
חונאים במסיבת ההולדת ־של תנועתו ־של
ידין :״ידין יקים לנו מדינת־מישטרה
ליבראלית.״
טרגדיה או קומדיה. האבסורד הגיע
לשיאו עם החלטתה של תנועת שינוי, של
אמנון רובינשטיין, להתבטל ולהתמזג עם
תנועת ידין. שינוי, שהוקמה במטרה להוציא
את הימין מידי הקנאים הקיצוניים,
הלכה למעשה לקואליציה עם חוגים אול-
טרה־ימניים, תוך ויתור על סיסמת השינוי.
בהתאם לכלל הדרמאתי הנושן, האומר
כי גווייה אחת על הבמה היא טרגדיה
אולם תריסר גוויות הן קומדיה, מתעוותת
התמונה הפוליטית עד לסף גיחוך. עם
התווספותן של שתי התנועות החדשות,
מגיע כבד לשמונה מיספר המיפלגות הקטנות,
שייאבקו נגד הענקים ההיסטוריים.
אל אלה יתוספו בחודשים הקרובים עוד
תנועות, קוריוזים ומתפלגים למיניהם.
כל אלה מבטיחים שההתמודדות בבחירות
הבאות לא תהיה על דיעות, רעיונות
ופיתרונות, אלא דו־קרב בין אישים, ש-
דיעות רובם אינן שונות או חלוקות, ושאין
למעשה כל הבדל ביניהם, מלבד השם.
העולם הזה 2097

ך * יריע! ! היתד! פצצה אמיתית. במכה אחת היא
י י גרמה לתקרית בינלאומית, סיכסכה בין ישראל ל אוסטריה
ואולי גם בין ישראל לרומניה, יצרה עימות
בין ירושלים והמנהיגות היהודית האמריקאית, פגעה
בתדמית הישראלית בעולם וריסקה את אחד מגלגלי
מרכבת השלום, שהתחילה לזוז במרחב.
ההצלחה היתה נחלתו של כתב מעריב לענייני מים-
לגות, אברהם תירוש. הוא פירסם בעמוד הראשון של
עיתונו ידיעה תחת הכותרת :״קרייסקי טוען: ממשלת
ישראל מנעה פגישת סאדאת ומנהיגים יהודיים.״
תוכן הסיפור: הקאנצלר האוסטרי, ברונו קרייסקי,
שיכנע את נשיא מצריים בחודש מאי לקבל מישלחת של
מנהיגי היהדות העולמית. סאדאת הסכים לכך. יצחק
רבין נתן את הסכמתו אף הוא. במישלחת היו צריכים
להשתתף גדולי היהדות האמריקאית המאורגנת, בראשותו
של ד״ר נחום גולדמן. סאדאת הסכים להרכב זה,
אך התנגד להשתתפותו של גולדמן. לאחר מכן קפא
העניין. לפי טענת קרייסקי, התבטל העניין ביגלל התנגדותה
של ממשלת ישראל.

גבינה שוו״צית
** י תונ אי מי ק צו עי, שקרא את הידיעה, יכול היה
2לשים לב שהיא מלאה חורים כמו גבינה שווייצית.
כי היא הפרה את הכלל הראשון, הנלמד בקורם לעיתו נות:
ידיעה ביומון צריכה לכלול, כבר בפסוק הראשון,
את התשובה לשאלות: מי ז מה? היכן ז מתי 1מדוע ז
בידיעתו של תירוש לא נאמר היכן טען קרייסקי
מה שטען, באוזני מי, מתיובאילו נסיבות.
על כך תירוש :״קיבלתי את הידיעה ממודיע נאמן.
לא יכולתי לגלות פרטים מבלי לחשוף את מקור־המידע,
ולכן השמטתי פרטים אלה.״
על ידיעה מסוג זה מוטב היה להגיב בזהירות מיר־בית.
כדאי היה להתקשר תחילה עם קרייסקי עצמו,
בטלפון ישיר או באמצעות השגרירים, כדי לבדוק אם
הוא מאשר את תוכנה, כולו או חלקו.
אולם יצחק רבין לא נהג כך. לדברי מקורביו, היתר.
לו לכך סיבה פשוטה: הוא האמין, על סמך מידע עצמאי
קרייסקי מכחיש
ערביים את השתתפותו של אדם המייצג את הציונות.
שוב שאל גולדמן לעצת רבין. זה נתן לו חופש-
פעולה, בנוסח :״אם המנהיגים היהודיים רוצים לקבל
את תנאי סאדאת, שיילכו.״ לאחר מכן ביקש סאדאת כי
המנהיגים היהודיים יבואו אליו באורח אישי, לא כנציגי
האירגונים שהם עומדים בראשם. שוב אץ גולדמן לרבץ,
והפעם אמר לו ראש־הממשלה :״אם אתם מוכנים לקבל
את תכתיבי סאדאת, לכו.״
הוסיף רבץ בהרצאתו השבוע :״יותר לא שמעתי
על כל העניין.״ ובצדק — איזה מנהיג יהודי היה מעז
לנסוע למצריים, אחרי שרבין הגדיר נסיעה כזאת כמעשה
משפיל?

ראלית המאולתרת יצרה את הרושם כי ישראל אינה
מעוניינת בכך.
עצם הדיבור על ״מיתקפת שלום״ כבר מבטא את הגישה
הבסיסית השולטת בישראל. המושג ״מיתקפת שלום״
הוא שלילי. הוא בא לרמז על כך שהמתקיפים אינם כנים,
שהם אינם מתכוונים כלל לשלום, ושהדיבורים על השלום
משמש להם רק לצורך הסוואה, טאקטיקה פוליטית, ואולי
להכנת מיבצע צבאי סודי.
השבוע הגיע השימוש במושג זה בישראל לממדים של
שטיפת־מוח. לא רק דמגוגים שוחרי־סיפוח, עיתונאי הימין
וסתם כסילים השתמשו בו, אלא גם דוברים רשמיים. כהוכחה
לגישתם הביאו את העובדה שהערבים צוברים כמויות
גדולות של נשק, בה בשעה שהם מדברים על שלום.
אולם זוהי טענה אווילית. אין סתירה בין השאיפה לכינון
שלום, ובין צבירת נשק כאמצעי של לחץ על הצד
השני, כדי שיסכים לשלום המוצע, או כאמצעי להשגת
המטרה בדרכים צבאיות, אם תיכשל הדרך המדינית. גם
בישראל אין אף שוחר־שלום רציני אחד המציע להרפות
לפי שעה מן המאמץ הצבאי.
בחוגים הרציניים בצמרת ישראל לא היה ספק בכך
שמיבצע־השלום הערבי הוא רציני, ואינו טכסיס תעמולתי
או הסוואה להכנות צבאיות. ההערכה המוסכמת היא
שאנוואר אל־סאדאת אכן שואף לשלום רשמי עם ישראל,
שהסורים קיבלו בוועידות ריאד וקהיר את גישתו, ושגם
אש״ף משתלב והולד במגמה זו.
מדוע, אם כן, באה התגובה הנרגזת בישראל, הצהרותיו
הספקניות והמתגרות של יצחק רבין בעיקבות
דברי סאדאת, ושטיפת־המוח בכלי־התיקשורת?
היו לכך כמה סיבות, במישורים השונים:
• התגובה האינסטינקטיבית על כך שהערבים משפרים
את מעמדם בדעת־הקהל העולמית.
• החשש שמא תקבל ארצות־הברית את הגישה הערבית׳
ותראה בכך הזמנה להתחלת יוזמה אמריקאית מר-
חיקת־לכת, שתכריח את ישראל לסגת לגבולות 1967
״עם שינויים בלתי־מהותיים״.
• הידיעה כי בהתפתח יוזמת־השלום, לא יהיה עוד
מנוס משיתוף אש״ף במשא־ומתן ומהסכמה להקמת מדינה
פלסטינית לצד ישראל.

אולם רבץ לא הסתפק בתיאור הדברים. לדברי מעריב,
הוסיף רבץ: יש ללמוד ממיקרה זה שצריך להיזהר מנאי-
ביות של מנהיגים אירופיים, שהמדינות שלהם קטנות
עליהם, והם מתערבים בעניינים שאינם נוגעים להם.

ססיות־וח מצוצות
ך* יתד! זאת סטירת־לחי שצילצלה סביב העולם.
י 1״קרייסקי ורבץ מתקוטטים ביגלל הזמנת סאדאת!״
•היתר. הכותרת בהראלד טריביון האמריקאי, מעל לידיעה
שהועברה על־ידי סוכנות אי־פי.
בן לילה נוצרה תקרית בינלאומית .״ההתקפה של
ראש־הממשלה עלי אינה מובנת לי כלל,״ הגיב קרייסקי
עצמו, כשנשאל בטלפון על-ידי כתב שידורי ישראל,
דן אשל. קרייסקי הכחיש מכל וכל שאמר את הדברים
שייוחסו לו.
מכיוון שזה קרה ערב הפגישה שהיתר. צריכה להיערך
בין קרייסקי ורבין, בכינוס האינרנציונל בז׳נבה, היה
העיתוי גרוע במייוחד.
רבין מיהר לצמצם את הנזק. הוא הציע לקרייסקי
להמציא לו את ההקלטה של דבריו, כדי להוכיח לו
שהקדים לדבריו את המילים ״ א ם אמר מר קרייסקי
רביו
מה שייוחס לו אך הדבר לא יכול היה להעלים את חושד ההתקפה האישית החריפה.
לעומת זאת לא נותר ספק לגבי תגובתו של גולדמן.
משלו, כי קרייסקי אכן אמר את הדברים. הוא גם חשד
היא היתד, מהירה ונרגזת.
כי הקאנצלר האוסטרי השמיע את הטענה, כדי לעזור
רוגזו של גולדמן מובן, כי הפרשה עלולה להרוס את
שארית יוקרתו בעולם הערבי. הדברים יכלו לעורר את
לנשיא מצריים.
הרושם כי גולדמן עצמו חיבל בפגישה המתוכננת, אחרי
השערה זו מעוררת ספק. שהרי אם רצה קרייסקי
שהוא הוצא מרשימת המשתתפים. מאידך למדו הערבים
לפרסם את הדברים, מדוע היה צריך להדליף אותה
מדברי רבץ, כי גולדמן לא זז מבלי לקבל אישור מראש
בעקיפין ו מדוע באמצעות עסקן יהודי שמסר אותה
מן השילטונות הישראליים, גם כשהדברים נוגעים לכאורה
לעיתון ישראלי ימני, שיכול היה לגנוז ידיעה המועילה,
כביכול, לסאדאתז מדוע לא יכול היה קרייסקי לפרסמה רק לאירגונים יהודיים אמריקאיים.
הדבר מזיק לגולדמן שבעתיים, מפני שזוהי הפשלה
בעיתון אירופי רב־תפוצה 1
השנייה מסוג זה שבה הוא מעורב. כאשר הזמין גמאל
אולם רבץ האמין בהשערה זו, והוא הגיב עוד באותו
יום, בנאום שנשא בפני עסקנים יהודים־אמריקאיים. עבד־אל־נאצר את גולדמן לקהיר, לפני שש שנים, רץ
גולדמן לגולדה, כדי לקבל את אישורה מראש. גולדה
וכך יכול היה תירוש לפרסם כבר למחרת היום, על רוחב
הקשוחה הדליפה את העניין מייד, כדי לחבל ביוזמה.
עמוד שלם של מעריב, את הכותרת :״רבץ אמו מולד־עתה
יכול להתעורר הרושם כי כל הפרשה חזרה על עצמה.
מן: אם אתם מוכנים שסאדאת יכתיב לכם מי ואיך
ילך אליו לשיחות — לכו.״
סיפר ראש-הממשלה לשומעיו: בשנה שעברה הוזמן
גולדמן׳ לרומניה, ושם הציע לו ראש־הממשלה, ניקולאי
עכר להתרגזויות האישיות, זוהי הבעייה העיקרית,
צ׳אוצ׳סקו, לצאת בראש מישלחת יהודית למצריים.
• ז שבאה לידי גילוי חדש בפרשה זו.
גולדמן ביקש את הסכמתו של רבין לכך, וזה לא התנגד.
רבין חשד בקרייסקי שהדליף את היוזמה, כדי לעזור
במאי השנה, בשעת שיחות קרייסקי—סאדאת בווינה,
הודיע קרייסקי לגולדמן כי ההזמנה עומדת בעינה, אך לאנוואר אל־סאדאת ב״מיתקפת-השלום״ שלו. הערבים
שנשיא מצריים מתנגד להשתתפותו של גולדמן אישית, חושדים כי רבץ הדליף את הפרשה כדי לשים לה קץ.
כנראה משום שנשא במשך שנים את התואר הרשמי של
מזה כמה שבועות מתנהל מיבצע מיצרי, פלסטיני וכל-
נשיא ההסתדרות הציונית. סאדאת היה מוכן לקבל את ערבי משולב, שמטרתו היא להוכיח לעולם כי הערבים
המנהיגים היהודיים, אך חשש שמא ינצלו אויביו ה מוכנים עתה בכנות להסדר־שלום רשמי. התשובה היש־

..מיוזקנת השיוס־
סאדאת פועל
דווקא הנקודה הפלסטינית מהווה את החידוש הגדול
במצב. הצהרותיו של סאדאת מהוות רק המשך לקו שנקט
מזה שנים.
אך מעשי הפלסטינים מהווים מהפכה גמורה. בוועידת
אונסקו בניירובי היה זד, נציג אש״ף, איברה,ים סוס,
שפעל מאחרי הקלעים, מנע פעולה חריפה נגד ישראל
והשיג פשרה. בביירות הכריז חבר הוועד־הפועל של
אש״ף, ד״ר ואליד קאמחאווי, רופא שגורש על-ידי ד,מימ־של
הצבאי משכם, כי ״די לנו בסיסמות ריקות ...עלינו
להכריז בפה מלא שאנחנו רוצים בהסדר עם ישראל.״
מקורות אש״ף הודיעו כי בקהיר תקום בחודש הבא ממשלה
פלסטינית זמנית, שמטרתה המוצהרת תהיה להש תתף
בוועידת ז׳נבד, ולהגיע להסדר עם ישראל. באו״ם
בלט שר־החוץ של אש״ף, פארוק אל-קאדומי, כנציג
הערבי המתון ביותר במושב זה. שני נציגים בכירים של
אש״ף הגיעו לוושינגטון וערכו פגישות עם מנהיגים בכירים
של יהדות ארצות־הברית, כדי לשכנעם שאפשר
להגיע לשלום ישראלי־פלסטיני. וחשוב לא פחות: אש״ף
לא הכחיש את השמועות, שפורסמו ברחבי העולם, שנציגיו
קיימו בפאריס פגישות עם אישים ישראליים, נציגי
המועצה הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני.
אין זו ״מיתקפת שלום״ .זהו מיבצע שלום אמיתי
ועיקבי — ובסוף השבוע היה ברור גם למנהיגי ישראל
ששוב אי-אפשר להתחמק מגיבוש תשובה ישראלית רצינית,
חיובית ועניינית.

הנד ון
אך אין זה מחזיק מעמד בניתוח הגיוני.

(המשך מעמוד )19

משתמעת, מדכרייך, טרוניה שד
כת מישפחה מייוחסת, אשת העילית
החברתית. אסור לעשות כך
לידדין. לאהרים כן. לסתם אנשים,
כן. אכל לא לידלינים.
מדוע לא לאשר ידלץ? במה הוא
מייוחם יותר מאחרים? מה טיבה של
התנשאות זו?

אם התנאים אינם ראויים לאזרחים
כחברה דמוקרטית — יש
לשנותם. לא לנכי אשר ידדין —
אלא לגבי כל העצירים, ואשר יד
לין כיכללם. אם את מוכנה להיאבק
על כ ף — תמצאי כנו כע
לי-כרית נאמנים.

ת מתמרמרת על אישים שונים,
י ״,ידידים׳ המתנערים ממנו, אם בחד־רי־חדרים
ואם מעל מסך־הטלוויזיה
אני מביו לרוחך. ידיד־אמת נמדד ב-
שעת־צרה, ואיו רבים כאלה בעולם. לכן,
מוטב לו לאדם בעל־שררה שלא יסמוך
על ידידותם של ידידים, המקיפים אותו
בשעה שהוא יכול לחלק מתנות וכיבודים,
פרוטקציה וקומיסיונים.

ן• ש יותר משמץ של דמגוגיה בטענה
האידיאולוגית, שבה את מקשטת את
דברייך.
״טיהור המדינה משחיתות הוא מטרה
קדושה, חיונית ויפה, שתושג אך ורק על-
ידי שינוי השיטה כולה. הניסיון לעשות זאת
בהפללת אישים, העלאתם כקורבן למיד
בח ועריכת מחול־שדים סביבם — הוא
הסוואה, שנעשית על־ידי אנשיס סאדים־
טייס וקיצרי־ראות. זו התחמקות מעימות
עם הבעייה, ואף החמצת הפיתרון.״
ובמקום אחר :״מי אחראי להונאתה של
מדינה שלמה, להסחת דעתה מבעיות אמיתיות
ולגרירתה לאמוק מטורף 7״
הוה־דיעות בריטי אמר פעם :״הפטריוטיזם
הוא המיפלט האחרון של כל נבל.״
בארץ ניתן עתה לומר כי ״החלפת השיטה
היא המיפלט האחרון של כל נוכל.״

על הכמה הציבורית מתרוצצים
כשעה זו דמגוגים שונים ומשונים,
המבלבלים את מוח הציבור בקריאות
״לשנות את השיטה״ .אצל
רובם, זהו אליבי שקוף! לחוסר-תו-
כן ולהתחמקות מ״עימות עם הבעיות
האמיתיות של המדינה״ .מי

כל שעה, לשמוע חדשות בפרשת ידלין?
מי הביא ליד י צ ימאון לדס /ללינץ׳ ציבורי?״
זוהי שאלה טובה.
התשובה שלך היא מין מהדורה חדשה של
הפרוטוקולים של זיקני ציון. קיים קשר
מיפלצתי, קפקאי, נגד אשר ידלין. הפרשה
משמשת ״מקור סיפוק למישנה־התעצמות,
בכוח ובכסף, של שכירי־חרב מטעם העיתונות
והמישטרה, להשגת מטרתם של אלה
(הסמויים עדיין ) המושכים בחוטים ומפעילים
את כל הגורמים הנזכרים לעיל
גם אילו היה תיאור נוראי זה נכון, עדיין
אין זה מסביר מדוע כה להוט הציבור
אחרי פרשת־ידלין, עד כדי תופעות מכו־ערות־למדי
של שימחה־לאיד.

יש רבד סיכה מרכזית אחת:
הזעם הציבורי על השיככה, שאשר
ידדין הוא אחד מנציגיה העיקריים
— שיבכה שחצנית ומתנשאת,
שהתייחסה אד המדינה
כאד רכושה הפרטי, שיבבה שד
כעלי־אחוזות שנהגו ככל אזרחי־המדינה
באילו היו נתיניהם וצמי•
תיהם.
אין כאן שום קונספירציה זדונית. שום
זיקני־ציון שטניים לא תיכננו כאן פולחן
של קורבן־אדם. איש אינו מסוגל כלל
להמציא ולארגן תגובה ציבורית כזאת. היא
באד, ממעמקי התודעה הציבורית, ואיו זה
מיקרה שהיא התעוררה בעיקבות פרשתו
של אשר ידלין דווקא.

י* לבסוף -איני יכול לעבור בשתיקה
1על החרות שנטלת לעצמך להשוות את
פרשת ידלין לפרשת דרייפום — לא פחות
ולא יותר.
״איני רואה הפרזה בהקבלה בין שתי
הפרשות. בשתיהן: אדם שעיר־לעזאזל, נידון
אך־ורק עקב השתייכותו לחברה מסדי־מת
שאינה מסוגלת להגן עליו (דרייפוס —
ליהדות, ידלין — לשיכבה השלטת) ; שפיטתו
מעוותת (אצל דרייפוס — על־ידי
השופטים, אצל ידלין — על־ידי העיתונות
והמישטרה) ; עוונותיו בדויים והבאתו לדין
נעשית על־ידי אנשים המוסרים עדויות־שקר
ביודעין, ואף מביימים אותן ...בשתיהן
משמש הלינץ׳ הציבורי לפורקן רגשות
המרירות של עם כלפי מישטדו
ההקבלה היא כה בלתי־סבירה, עז -שחזק
הפיתוי שלא לנתח אותה כלל. אך נעשה
אותו בכל זאת.

איני יודע אם את סוללת כסוג
זה של ידידים גם את יצחק רכין.
אכל את מתנפלת עדיו כלא כל
הצדקה.
את מצטטת את דבריו של רבץ;, :אנו
מצווים למצות את החקירה עד תום, ולא
לחרוץ דין אדם עד שהוכחה חפותו או
רישעותו בבית־המישפט.״
ואת זועקת :״מה פירוש המילים, עד
תום׳ 7עד תום האדם הנידון 7עד תום
פרצופה של מדינת־ישראל? עד תום דמותם
של מנהיגיה 7רק במישטר טוטאלי-
טרי נערכות חקירות מסוג זה של, עד
תום׳ — עד להודאה באשמה !״
אדם סביר, הקורא את דבריו של ראש־הממשלה,
ימצא בהם מה שיש בהם: התביעה
שיש למצות את התהליכים החוקיים
עד לתום התהליכים — כלומר, עד לפסק־הדין
הסופי של הערכאה האחרונה במיש־פט.
כל המתרחש עד אז — כולל הארכת
מעצרו של חשוד — נתון בידיו של שופט.
תפקידה של המישטרה הוא להציג
לשופט את הראיות שיש בידיה, מבלי להמעיט
ומבלי להפריז. איו ראש־הממשלה או
שר־המישטרה או שר־המישפטים יכולים
לצוות על החזקת אדם במעצר, ובכך אנו
נבדלים ממישטר טוטאליטרי( .להוציא, כמובן,
ערבים המוחזקים במעצר מינהלי. אבל
זה, בוודאי, אינו מעניין אותך).

את עוסקת כאן כסישחקי־מידים.
אם תרשי לי להדביק דמישחק זה
תווית: זוהי דמגוגיה. את מסוככת
את הדברים הסכירים, שאמר
דאש-הממשלה, כדי להכניס כהם
תוכן כלתי-סכיר, אימתני, רודני.
אולי זה נראה משכנע במבט הראשון,

שאין לו מה להגיד, ומי שאינו
רוצה לגלות את מטרתו האמיתית,
מדבר כיום על ״שינוי השיטה״.
אבל אצלך, זה מגיע לשיא.

ממתי מתנגד איטר ידלין ל״שי
טה״ הקיימת ץ מי נהנה משיטה זו
יותר מאשר ידלין? מי השתתף
בעיצובה יותר מאשר איטר ידלין?
בפרשת ידלין מדובר על שחיתות פשוטה
— עבירות פליליות ועבירות ציבוריות.
האם עומדת לנגד עינייך שיטה חדשה,
שבה יהיה מותר לגבות קומיסיונים מרכוש
הציבור, להפיק תועלת פרטית ממילוי תפקיד
ציבורי, להתעשר על חשבון הכלל,
לקבל ולתת טובות־הנאה על חשבון הציבור?
איזה
מין ״שיטה״ תהיה זו?

טיהור המדינה משחיתות ייתכן
רק אם ייחשפו מעשי-השחיתות,
ואם ייענשו המושחתים כדרכים
מישפטיות וציבוריות. זה נבון לגבי
בל שיטה.
העמדת הדברים זה מול זה — הענשת
מושחתים מול החלפת שיטה מושחתת —
היא תרגיל דמגוגי מעניין. והוא הדין לגבי
דיבורים על ״שעיר לעזאזל״ ,״מחול שדים״,
״סאדיסטים״ ושאר ביטויים חריפים, שאין
להם כל תוכן, כשאינם באים בהקשר סביר.

^ ת שואלת :״מי הביא מדיינה שלמה
י * לידי טירוף של ריצה לטראנזיסטורים
* דרייפום, באמצע, צועד בין שתי שד
רות חיילים המפנים לו גב.
במדינה אורחים
ה מגי שהשדא היתר.
״לא בא בחשבון:״
צעק מנכ״ל מישרד-החוץ,
כששמע על בקשת האורח
תשובתו של המדינאי הצרפתי היתד,
סתומה.
בערב האחרון של ביקורו בישראל, בחודש
׳שעבר, נשאל פראגסואה מיטראן בפד
סיבודעיתונאים אם נפגש עם אישים יש ראליים
הדוגלים, כמוהו, בשלום ישראלי-
פלסטיני. המנהיג הצרפתי, הנחשב בעיני
רבים כנ׳שיא הבא של ארצו, השיב תשובה
עקיפה: כאורח מיפלגת-העבודה הישראלית,
ראה לנכון לקיים פגישות רק עם
אנשים שאושרו על־ידי מארחיו.
השבוע, בעיקבות הדלפה ממיפלגודהע-
בודה, נסתבר מה התרחיש מאחרי הקלעים,
ומה נרמז באותה תשובה דיפלומטית.
פגישה בחברון. כאשר הגיע ארצה,
קיבל מיטראן מידי אורי אמרי שתי הצעות:
האחת להיפגש עם ראש־עיריית
חברון, פאהד קוואסמה, והשנייה להיפגש
עם אבנרי עצמו.
מיטראן קיבל את שתי ההצעות, אך
כמחווה ישל נימוס מצא לנכון להודיע
על כך למארחיו — מיפלגת־העבודה ומיש־רד־החוץ
הישראלי.
תחילה הודיע למארחיו על רצונו להיפגש
עם קוואסמה. הוא הציע שהמסוק,
שבו עמד לטוס בבוקר למצדה, ייעצר
בחברון בדרכו הזרה.
הבקשה גרמה להתקפת זעם בצמרת
מישרד־החוץ. המנכ״ל, שלמה אביגרי,
הציע להודיע למנהיג הצרפתי שממשלת-
י-שראל מתנגדת לפגישה כזאת בתוקף.

אלפרד דרייפוס היה שייך למיעוט
נרדף. אשר ידלין שייך, גם
לדבריך, למיעוט השליט. קביעה
פשוטה זו מרוקנת את הדוגמה בולה
מתוכנה. אין המשל דומה דנמ
יטל, בי אין הנמשל דומה למושל.
דרייפוס נשפט על־ידי בית־מישפט. יד־לין
עדיין לא נשפט. איש אינו יכול לדעת
מה יהיה פסק־הדין במישפטו. כאשר ייערך.
הדיבורים על ״שפיטה על־ידי העיתונות
והמישטרה״ הם דיברי־סרק. העיתונות אינה
שופטת. היא חושפת עובדות, מפרסמת
ומשתדלת להעריך אותן. המישטרה חוקרת
ומביאה את מימצאיה לבית-המישפט.

כאיזו זכות את קובעת בי כמיש•
פט, שעדיין לא נערך, יופיעו עדי־שקר?
שיובאו בו ראיות מכו-
יימות ¥
האם אינך מרשה לעצמך לטעון
כאן דברים שאין להצדיקם אף
כשהם נאמרים כרגעים שד התרגשות
והתמרמרות?
עם כל הכבוד, עצם העובדה שאת נאלצת
להזדקק לדוגמות כל־כך מופרכות בעליל,
ולטענות כל־כך מרחיקות־לכת ובל־תי־מוכחות,
שולל את האמינות הבסיסית
מכל הבניין שאת בונה.
אין זיקני־ציון. אין מישפט־דרייפוס. אין
קונספירציה.
יש עיתונות הממלאה את תפקידה. יש
חקירה המתמשכת, מפני שהדברים מסובכים
ומפני שהחשוד עצמו אינו משתף
פעולה. יש תגובה ציבורית חזקה, ואולי
מופרזת, מפני שכאן נאשם אדם, בעל עמדה
שילטונית מרכזית, בהפקעת רכושו של
ציבור מנוצל וחסר־אונים.

התייצכותך לימין בעדך היא מעשה
יפה. התרגשותך מובנת. טענותייך,
לעומת זאת, מופרכות
מיסודן.

פראנסואה מיטראן
מצב מביך
יגאל אלון הצטרף לדיעה זו. אבל כשהובא
הדבר לפני יצחק רבין, יעץ הלה להיענות
לבקשת האורח, שמא ייווצר הרושם שיש ראל
פוחדת מפני מגע של אורחיה עם
פלסטינים. גם שימעון פרם יעץ להיעתר
לאורח.
הפגישה אושרה במורת-רוה רבה, והיא
יצאה לפועל כמתוכנן. מסוקו של מיטראן
נחת בחברון, שני המנהיגים נפגשו בארבע
עיניים. קוואסמה, שעשה על מיטראן רושם
רב, חזר על עמדתו הידועה: שהפלסטינים
יסכימו לשלום עם ישראל, על בסיס
של הקמת מדינה פלסטינית בגדה וברצועה.
נימוס צרפתי. מישרד-ההוץ ומים־
לגת-העבודה עיכלו בקדשי את הפגישה
הזאת, כאשר העלה מיטדאן בקשה שנייה.
הוא הודיע שהיה רוצה לקבל לשיחה
את אורי אמרי, באותו ערב.
הפעם התפוצצו מארחיו כמו סיר-לחץ
פגום .״זה לא בא בחשבון!״ י זעם הפרופסור
אבינרי. לפי דרישתו, הועברה ל-
מיטראן הודעה אולטימטיבית: המארחים
(המשך בעמוד )24
העו ל ם הז ה 2047

ת ל ״ אביבג מיקולינסקי בע״מ — אלנבי .45 מיקולינסקי ובניו — דיזנגוף .127ירושלים פרידמן — יפו .45 קומפורט — גן־יהודה .25 פריימן את ביין — יפו .50
חיפה דן גבריאלי — הרצל .1$נתניה חן — הרצל .14חדרה • אביב — הנשיא .49רשל ״ צ • א.מ.או — .רוטשילד .25רמתהשלון • סלון גבי —
שד׳ ויצמן .1פתח ״ תקוה: מרה — ההגנה .16באר ״ שבע: טרקלין _ הרצל .84רמת ״ ג ן: ויוה — ביאליק .46חולון: ליידי חולון — שנקר .52
בת־ים: ליידי בת״ים — בלפור .59 רחובות: באום — הרצל .166 קפריז — הרצל .186

במדינה
(המשך מעמוד )22
אינם מסכימים בשום פנים לפגישה כזאת.
מיטראן מצא את עצמו במצב מביך.
נחלץ ממנו בנימוס צרפתי אופייני. הוא
הישהה את שיבתו למלונו- ,שם היתד, הפגישה
אמורה להתקיים, איחר בכוונה גם
למסיבת־העיתונאים שלו. בתום המסיבה
לחץ את ידיו של אבנרי, החליף עימו כמה
מילות־נימוס, התנצל על איחורו ועל כך
שלא נותר זמן לפגישה, וביקש את אבנרי
להיפגש עם החברים האחרים ישל המיש־לחת,
שבראשה עמד.
מישרד-החוץ חגג את ניצחונו.

חקלאות
ה א בו ק א דו המר
החקדאימ נידו את הפרי
שנגנב מהם — המישטרה
התחמקה מ?ט 75 בננביס כחוק

תל אביב; דיזנגוף ,103/101 אלנבי ,74 נחלת בינימין 44

חיפה; הרצל 37

בירושלים:״ ,לו

בע״מ,בנין העמודים

ה חו רףלא > רו פ ה!
לקורס סקי באלפים
ובילוי בלונדון ובאמסטרדם
15 יום מהנים באוירה רומנטית

* סקי באלפים
בלס-ארק בילוי והנאה בשלג ובשמש
בקורס מהיר ומיוחד ללימוד ס קי —
במשך שבוע תחליק להנאתך בשלג הנפלא
(מדריך ס קי י שראלי בנוסף ל הד ר כה

מ קו מי ת)

* קניות ובילוי ב לונ דון
גן עדן לקניות אפילו לישראלים, כולל
ביקור בתיאטרון

* אמסטרדם
ביקור באמסטרדם המפתיעה :

ויי 5,280י *$ 295 +

המחיר כולל קו רס מיוחד ל סקי, הדרכה מגלשים,
שימוש במעליות הסקי, בתי מלון מהדרגה הרא שונה
בלונדון ובאמסטרדם בחדרים זוגיים, בלס-
ארק בדירת סטודיו זוגית רומנטית וחדישה,
מלווה ישראלי צמוד.
יציאה 15.1.77 חזרה . 29.1.77

לפרטים פנה לסוכן הנסיעות שלך !
אירגון וביצוע: אופיר טורס תל-אביב :
בן־יהודה ,32 טל 299121-3 .
חיפה: דרך העצמאות ,62 טל.664292 ,663011 .
ירושלים: אגף מלון המלך דוד, טל 222777 .
* 8.56 = $1ל״י

לפני כחודש ימים נגנב ממטע האבוקדו
של דן גיא ויהודה זילברפניג, ממושב אל-
מגור, פרי בשווי של כ־ 40,000ל״י. הוגשה
תלונה למי-שטרת ראש־פינה, ובמקביל יצאו
יהודה ודן לסייר בשזקים, ביוזמתם,
לתור אחר רכושם הגנוב.
אחרי שסיידו בשוקים ימים אחדים, חקרו
וריחרחו בין הסוחרים בצפון, תוך שהם
מסתכנים סיכון רב במגעיהם עם טיפוסים
מפוקפקים וברנ״שים אלימים, עלו שני
החקלאים על עיקבות פרי גנוב בשוק
של נצרת.
יהודה ודן מיהרו למישטרת נצרת, בביטחון
שכעת, אחרי שהם עשו עבור המיש־טרד,
את מרבית המלאכה, תפעל זו כדי
לעלות על עיקבות הכנופיה, להביא
למעצרם של החשודים, להבאתם לדין ולנקיטת
פעולות־מנע שונות נגד גניבת פרי.
הקצין זילזד. בתחנודהמישטרה בנצרת
נתקבלו זילברפניג וגיא על־ידי קצין-
החקירות, מפקח־מישנה עטף חדד. עטף,
שעד לפני כשנה היד, סמל במישטרת טבריה,
הוא בנו של סגן־ניצב חנא חדד,
שהתפרסם בעת ששימש ראש צוות־החקי-
רה הראישון שחקר את רצח רחל הלר.
חדד הטיל ספק במימצאיהם של השניים,
ושילח אותם מעל פניו.
כועסים ומאוכזבים פנו שני החקלאים,
שראו כיצד יורדים עמלם וכספם לטימיון
בגלל המישטרה, אל מפקד־המרחב, ניצב-
מישנה אמיל פרי, ואל מפקד תחנת ראש־פינה
פקד ליאון אזולאי- ,שנקלע למקום.
בהתערבותם של אלה, ורק אחרי שפנו גם
אל מפקד תחנת־נצרת, פקד דויד ׳שסיגל,
זכו בעזרה המבוקשת. צוות של שוטרים
יצא לשוק, ועצר את הסוחר. בעיקבות
מידע -שמסר אותו סוחר נעצר גם החשוד
בגניבה, עלי משרכה.
אולם, כעבור זמן קצר שוחרר החשוד,
מאחר שהסוחר חזר בו מעדותו הראשונה
בעיקבו ת איומים על מי׳שפחתו. גם הסוחר
שוחרר, למרות שנתן עדויות סותרות
ומכר רכוש גנוב.
החקירה לא נמשכה, הפרי הגנוב לא
הוחזר לבעליו, ואף לא דווח להם דבר.
השוטרים מתחמקים. פקד דויד
שסיגל, מפקד תחנת־נצרת הסביר, בתגובה,
כי הוא מודע לחומרת הבעייה. אך
הוא התחמק מלפרט מה עושים אנשיו
למניעת התופעה של גניבות חקלאיות,
׳ושיווק הפרי הגנוב.
א-שר למיקרה הגניבה באלמגור הסביר
שפיגל שהוא, מצידו, נתן לאנשי אלמגור
את מלוא העזרה, אולם הודה למעשה
שקצין־החקירות שלו לא נהג כשורה. בכך
אישר את טענות אנשי אלמגור. הוא גם
לא הבהיר אם ינקוט אמצעי כלשהו נגד
אותו קצין. אשר לחשודים שנתפסו על-
ידי אנשיו, הסביר שפיגל שהם הועברו
למישטרת ראש־פיגה- ,שמושב אלמגור שייך
לתחום אחריותה. על מה שעלה בגורלם
לא יהיה לו כל מושג.
מפקד מישטרת ראש־פינה, פקד ליאון
אזולאי, התחמק אף הוא מלמסור פרטים
על גורל אותם חשודים. הוא טען שתחנת־המישטרה
שלו היא סניף של מישטרת
צפת זאת כל ההוראות הוא מקבל משם.
כאשר נשאל רפ״ק יצחק דויטש, מפקד
משטרת צפת, מה עשתה המישטרה בשני
החשודים, השיב :״עשינו איתם מה שעושים
עם כל העבריינים.״ הוא סירב להסביר
אם כוונתו שהם שוחררו — או
שיועמדו לדין.

ח״כ עדי אמוראי
ל שלל השיאים והאליפויות, שנר־שמו
לזכותה של התאגדות הספורט
הפועל, הגדולה שבאגודות הספורט בישראל,
עומד להתווסף שיא נוסף. הוא לא
הושג על מיגרש הספורט או מסלול המי-
רוצים. הוא יירשם ככל הנראה בספורט
הלאומי הנפוץ ביותר במדינה: הונאת
השילטונות וגניבת כספי-המדינה.
זוהי אחת המסקנות המתבקשות מאותו
חלק מדו״ח הביקורת של מבקר־ההסתד-
רות במרכז הפועל, שהועבר לטיפולה
ולחקירתה של מחלקת ההונאות במישטרת־ישראל.
אלא שהחוקרים, שקיבלו לידיהם
את מימצאי מבקר־ההסתדרות, באותו חלק
חסוי של הביקורת שלו, לא התרשמו מהם
ביותר .״הגילויים אינם כה סנסציוניים,״
אמר מקור בכיר במישטרה. הסיבה לכך
היתה פשוטה: אנשי מרכז הפועל אולי
השיגו שיא ארצי בספורט הלאומי הזה
של שדידת כספי המדינה, אולם הם לא
היו בו המתחרים היחידים.
העבירות המיוחסות לראשי מרכז הפועל,
על-פי החשדות שהועלו בדו״ח מב־קר־ההסתדרות,
הן עבירות בעלות אופי
חמור ביותר. הן כוללות הברחת מטבע-
חוץ ומיסחר בלתי חוקי בו, מעשי זיוף
ומירמה, שנועדו להשיג מאוצר־המדינה
פטור על מס־נסיעות לחדל ועוד מעשים
טובים מסוג זה. אלא שהפעילות הזאת
לא היתה בילבדית שלהם.
היה זה ספורט מקובל, במשך שנים
רבות, כמעט בכל אגודות הספורט בארץ.
לא רק ספורטאים או עסקני ספורט עסקו
בו. במירוץ הגדול לגניבת כספי או-
צר-המדינה השתתפו ארגונים ואגודות
ציבוריות מכל הזרמים ומכל הסוגים, מ-
ארגוני־נוער ובתי־ספר תיכוניים ועד לעסקנים
מוניציפאליים ופוליטיים.
כולם שדדו את המדינה.

שדה הפקר
לנוכלים
ף* פרק בדו״ח מבקר-ההסתדרות,
1 1המאיים להוליד עתה את אחת השערוריות
הלאומיות הגדולות, הוא הפרק
המתייחס לפעולות מטבע־החוץ של אנשי
מרכז הפועל. בשפה מעורפלת וזהירה,
ניסח אותו מבקר־ההסתדרות בנוסח הבא:
״מרכז הפועל מקיים קשרים עם גורמים
שונים בחו״ל ומקבל מהאוצר הקצבות
במטבע־זר, עבור נסיעות לחדל
והבאת משלחות מחדל. הביקורת העלתה,
שהנוהג הקיים במרכז הפועל בתקופה
המבוקרת היה כדלקמן: פקידי המרכז
משכו מהבנק מטבע־זר במזומנים, בסכומים
שהגיעו לעיתים לעשרות אלפי דולרים.
כסף זה נמסר ישירות לגזבר מרכז
הפועל. ברוב המקרים הוא לא חתם על
קבלת הכסף, והיו מקרים שמשך גם
בעצמו את המזומנים במטבע־זר מהבנק.
״הכסף הוחזק אצל גזבר מרכז הפועל,
מבלי שאף אדם אחר במרכז הפועל יהיה
שותף לשמירת הכסף וידע על מקום
המצאו. עם קבלת הודעת החיוב מהבנק
הורה הגזבר להנהלת החשבונות לחייב
את סעיפי ההוצאות, מבלי לצרף ברוב

פרטים

המקרים להוראה מיסמכים או
אחרים.״
מאחרי ניסוח יבש ומעורפל זה מס תתרת
קופה של שרצים, שנוהלה במשך
שנים רבות במרכז הפועל, שכונתה בשם
״קופה ב״׳ או ״קופת גרמניה״ ושבה נוהלו
בצורה חשאית ותוך עבירות על חוקי-
המטבע של המדינה, עיסקות במטבע־חוץ
בהיקף גדול. על קופה זו היו אחראים
שלושה אנשים: מי שהיה במשך שנים
רבות, עד לתקופה האחרונה, מזכ״ל
הפועל, יוסף עינבר; גזבר מרכז הפועל
יהודה ליליאן ; ומרטין דרוקר, מזכיר הפועל
רעננה, האיש שיצר את הקשרים
הראשונים בין אגודות הפועל לארגוני
ספורט הפועלים בגרמניה, ואף זכה לאות
הצטיינות מממשלת גרמניה בתחום זה.
מימצאי דו״ח מבקר־ההסתדרות הטילו,
לכאורה, את כל האשם על כתפיו
של גזבר הפועל, יהודה ליליאן, שיצא
מושמץ מהדו״ח והופקר על־ידי חבריו
כשעיר לעזאזל. אבל החשדות שהופנו
כלפי ליליאן לא היו חשדות של מעילה,
אלא של אי ניהול תקין. ליליאן לא לקח,
ככל הנראה, כספים לכיסו. הוא רק ניהל
עיסקות בלתי־חוקיות במטבע־חוץ עבור

במסווה שר חי לוב
מישלחות־נוער בין
ישוא!ל לגו מני ה
הוברחו דול אוי ם
לחו־ 1־ ,ו אל פי ם
קיבלו נ טוו ממו
נסיעות שלא נחו ק

אגודת הפועל. עסקני הפועל האחרים,
ובראשם יוסף עינבר, המזכ״ל הקודם, היו
שותפים לכל העיסקות האלה, והם אחראים
לכך לא פחות מאשר יהודה ליליאן
עצמו.
יתכן שאחריותם גדולה עוד יותר. שכן
רובם ככולם ידעו שגזבר מרכז הפועל
הוא איש חולה, אדם הסובל ממיגרנה
קשה שבארבע השנים האחרונות מנעה
ממנו כל אפשרות לתפקד כראוי. את
האדם החולני והמטושטש הזה, האחראי
לאי־הסדרים בקופת מרכז הפועל, מנסים
להאשים עתה גם באחריות להונאת המדינה
— אחריות בה נושאים כל ראשי מרכז
הפועל כמו ראשי אירגונים ומוסדות אחרים.
הפרשה
בה מדובר, מקיפה אלפים, אם
לא רבבות, אנשים, ובהם אישי־ציבור נכבדים
ביותר. זוהי הפרשה המכונה ״חילופי
מישלחוודנוער בין ישראל וגרמניה.״
תחת שם תמים זה התנהלו במשך
שנים רבות כמה מעיסקות הברחת־המט־

ראשיתו של המיפעל בהסכם־השילומים,
שבמסגרתו הושג הסכם על הדדיות בחילופי
משלחות-נוער בין ישראל וגרמניה.
מיפעל זה קיבל תנופה רבה אחרי מיל-
חמת ששת־הימים, כאשר גל האהדה לישראל
הציף את כל גרמניה. עד תחילת
שנות השבעים היה זה שדה הפקר, גן־
עדן לספקולנטים ולנוכלים למיניהם, כמעט
ללא פיקוח ציבורי כלשהו.
על-פי הסכם זה שוחררו ממס־נסיעות
כל מי שקיבלו הזמנות לסייר בגרמניה
במיסגרת הסכם חילופי־משלחות־הנוער,
ואירוח של ;־ 1007 על חשבון המזמינים.
במשך שנים הורכבו מישלחות פיקטיביות,
שבמקרים רבים לא כללו כל נוער,
ושימשו בעיקר הסוואה לנסיעות עסקנים
מחוגים שונים לחו״ל, תוך השתמטות
מתשלום מם־נסיעות והברחות מט־בע־חוץ
בהיקף גדול לצרכיהם הפרטיים.

מזכ״ל״לשעבר עינבר

הפרצות קר או
לעכברים
ף* כ ד השנים האלה, שנות הבום
יי הגדול בישראל, התעלמה הממשלה
מהמתרחש בתחום זה וגילגלה אותו לגופים
ציבוריים שונים. תקופה מסויימת נמסר
העניין לאחריות השילטון־המקומי, עד
שהסתבר שסוכני נסיעות השתלטו למעשה
על העסק, וכל המיפעל לא היה אלא
סוכנות־נסיעות מוסווית, תוך עקיפת חוקי
המדינה.
אז הוקמה ועדה משותפת למישרד־הפנים
ומישרד־ההינוך, שכונתה על שם
היו״ר שלד ;,אהרון ידלין ,״ועדת ידלין״
והיא שהמליצה על העברת הטיפול בנושא
הרגיש והמסובך למועצה־ציבורית,
שתוקם במייוחד לצורך זה.
ואומנם, ב־ 1973 הוקמה המועצה ר,ציבורית
למיפעל חילופי־הנוער, בראשה
הוצב ח״כ עדי אמוראי וחבריה היו נציגי
משרדי־ממשלה שונים, נציגי ארגונים, תנו־עות־נוער,
אגודות הספורט והמישמרות
הצעירות של המיפלגות בישראל. באופן
רשמי מפקחת המועצה על חילופי-נוער
עם כל המדינות שלישראל יש עמם• הסכמים
בתחום זה. אולם מיכרה הזהב הגדול
הוא הסכם חילופי־הנוער עם גרמניה. מדי
שנד, יוצאות במיסגרת הסכם זה בין שמונים
למאה מישלחות לגרמניה, כשכל מיש־לחת
כוללת 21 איש. בשנה האחרונה, למי

של, יצאו 130 מישלחות כאלה לגרמניה,
כשישראל עצמה מארחת 200 משלחות
מגרמניה. את המישלחיות היוצאות והבאות
כאחת, מימנו הגרמנים,
הגרמנים הם המממנים את נסיעות ה-
מישלחות לשני הכיוונים. אולם המימון
נעשה בשיעורים שונים, על סי שני קריטריונים.
בקריטריון א /בו מסווגים אנשים
׳המכונים בשם מולטיפלקטורם — מעצבי
דעת־קהל, משלמים הגרמנים המארחים
7570 מדמי כרטיסי-הטיסה וכן סכום של
26 מארק ליום למשך 15 יום עבוד 21
איש במיישלחת.
בקטיגוריה השניה, עבורה משלמים הגרמנים
רק 5070 מהוצאות הטיסה +
אירוח מלא, אם כי ברמה נמוכה יותר,
נכללים ספורטאים ובני-נוער.
אלא שהמושג ״נוער״ הוא גמיש מאוד
לגבי הגרמנים. על יפי ההסכם נכללים
בתחום ״נוער״ בני גילאים מ־ 16 עד ,35
כשמלווי הימישלחת יכולים להיות גם בני

בהסדר זה יש רק חיסרון אחד: הוא
אינו פותר מתשלום מלא של מיס־הגסיעות
בישראל. כדי לקבל פטור כזה חייבים

המארחים להתחייב על מימון של 10070
מהוצאות הטיסה והאירוח, ולהעניק אישור
כי ההזמנה היא במסעדת ההסכם
הממלכתי.
כיוון שהגרמנים אינם נותנים אירוח
של 1007 מטעמים עקרוניים, נוצר פתה
לעיסקות מפוקפקות. המתארחים מגיעים
להסכם ג׳ניטלמני עם המארחים. אלה מתחייבים
לשלם עבורם, כביכול 10070 ,מהוצאות
האירוח. תמורת התחייבות כזאת
יכולים הנוסעים לקבל פטור מלא ממם־
נסיעות. כשהם־ מגיעים אל מארחיהם הגרמנים,
הם מחזירים להם את ההפרש
במטבע־זד. במקרה אחר הם יכולים להחזיר
את החוב למארחיהם בארץ, במטבע
ישראלי — דבר המהווה גם כן עבירה
על החוק.
למעשה נוצר כאן מרחב בלתי מוגבל
לעיסקות מפוברקות, להברחות־מטבע ולהונאה
המדינה תוך השגת פטור ממס-
נסיעות במירמה. הקבוצות הגרמניות המארחות,
לא יכלו בעבר לעמוד בלחצי אורחיהם
הישראליים, וכדי להמשיך את היח־

גיזבר ליליאן

סים הטובים הוציאו עבורם מכתבים ואישורים
בלתי מדוייקים, בעזרתם ניחן היה
להונות את שילטונות האוצר במדינת-
ישראל.

סו פ ה של
הפרה ה חול ב ת
י * ד לשנת 1975 לא היו למועצה
? הציבורית של עדי אמוראי שיניים
כדי לפקח על המישלחות היוצאות לגרמניה
ועל ההסדרים שהן עושות עם מארחיהן.
כי הביצוע המעשי והכספי •של נסיעות
המטשלהות היה מופקד בידי הארגונים
והאגודות ששלחו אותן. כדי לפקח עליהן
היה צורך בארגון גדול, שכמוהו לא היה
בידי המועצה. אבל כל מי שהיה קשור
בצורה זו או אחרת לחילופי המישלהות
עם גרמניה ידע כי העסק מסריח מאוד
וכי: מאחוריו מתבצעות עיסקות בלתי-
חוקיות.
זו היתד, הסיבה לכך שראש רישות־ה-
ספורט, יריב אורן, סרב לתת יד למיפעל
זה. באופן עקרוני נמנעה רשות־הספורט
לשלוח כל מישלחת במיסגרת מיפעל־חי-
לופי־הנוער, השאירה את ״העסקים המלוכלכים״
למרכזי אגודות־הספורט. אגודת
הספורט היחידה הנקיה מאשמה זו היא
בית״ו, שבאופן עקרוני אינה שולחת, מיש־לחות
רישמיות לגרמניה.
גם המועצה הציבורית היתד, ערה למה
שמתרחש במציאות. על מנת למנוע עבירות
על החוק היא הקטינה, למשל, את
מיספר חברי כל מישלחת מ* 21ל־ 15 איש,
כך שלמעשה כיסו ,־ 757 מההוצאות שנשלחו
לנסיעת 21 אנשים, את > 1007 ההוצאות
לנסיעת 15 איש. אלה יכלו לקבל
פטור ממס-נסיעות, מבלי לעבור על החוק.
אלא שככל שהומצאו שיטות ודרכים כדי
למנוע ולחסום את הברחותיהמטבע, כך
השתכללו גם השיטות לעקיפת החוק, על
ידי האנשים שהתמחו בכך. נראה כי במרכז
הפועל, שמימן ושלח מדי שנה כעשרים
מישלחות לגרמניה, הגיעו שיטות עקיפת
החוק וגניבת המדינה לשיא השיכלול.
כל מי שיוצא במישלחת ״נוער״ לגרמניה,
זכאי לקבל מהמדינה הקצבה בסך
350 דולאר במטבע־,חוץ, לעומת 450 הדו־לאר,
בהם זוכה אזרח רגיל. בהפועל,
נהגו ״לפדות״ מידי הנוסעים כמאה דולאר
לאיש מתוך ההקצבה הממשלתית. תמורת
הדולארים האישיים האלה, שילמו מטבע
ישראלי ואילו הדולארים הלכו ל״קופה ב׳״
החשאית, שהכספים שהסתובבו בה, בסדר
גודל של עשרות אלפי דולאדים, לא ברשמו
בשום מקום.
כספי קרן זו שימשו לכמה מטרות. הם
שימשו לכיסוי האחוזים החסרים של המארחים
הגרמנים, ששלחו הזמנות על כיסוי
הוצאות ישל 10070 בעוד שלמעשה היו.דש אים
לכסות רק 757,מההוצאות. בנוסף
לכך שימשו דולאדים אלה לאירוע המיש־לחות
ועסקני הפועל בגרמניה ברמת אירוח
גבוהה יותר מזו שהמארחים יכלו להרשות
לעצמם. למעשה עמד מטבע זד זה, שנר־כש
באופן בלתי חוקי על ידי מרכז הפועל,
לרשות העסקנים, שיכלו להוציאו על פי
שיקול דעתם.
באמצעות דולארים שחורים אלה יכלו
עסקני מרכז הפועל לגלגל יציאת מישל-
חות נוספות תוך הונאת המדינה ושוד
האוצר. לדוגמא, הם יבלו להשלים בחו״ל
507-,מהוצאות האירוח של קבוצה, ועל
ידי כך להעבירה מקטיגוריה ב׳ של ׳תקנון
המיפעל, הפטורה רק באופן חלקי ממים-
נסיעות, לקטיגוריה א /שאינה חייבת במס-
נטיעות כלל. בצורה כזו שדדה כל מיש־לחת
מאוצר המדינה כמה רבבות ל״י.
אבל ספק אם המישטרה תוכל להגיש
כתבי־אי׳שום נגד מישהו בפרשה זו. יותר
מדי אנשים, ויותר מדי אישי־ציבור רמי-
מעלה מעורבים בשערוריה, מכדי שניתן
יהיה להעמידם לדין פלילי.
מה שברור הוא שבעקבות התפוצצות
הפרשה ;בישראל, עתידה העיתונות הגרמנית
לפוצץ את הפרשה גם בגרמניה.
ההדים הציבוריים שיהיו לכך בגרמניה
עלולים אולי לגרום לכך שהשילטונות
הגרמניים ייחשבו שנית על כדאיות עיסקת
חילופי ״הנוער״ עם ישראל, שהפכה את
ההונאה והמירמה לספורט לאומי נפוץ
ומקובל.
לא מן הנמנע הוא שהפרה הגרמנית
הנחלבת תפסיק להניק את ״הנוער״ הישראלי
שאינו ייודע שבעה וגבול.

ה א היי ת מוכן ל היו ת ש בוי 1

ה חו
מ אן

בחריפת־עוו ובפיאה נוכרית

נדמות החוטפת

ז הו תפקירשאינני יכ ולה דהירה 1תעימ 1י

רוצה להתגייר

ביקש להתגייר למען אשתו אליזבת טיילור,
יהודיה מאשר לו. סיביל, ששהתה בזמנו בארץ
בישראלי נשוי .״אני הולכת אחרי הגבר שלי1 ,

26 ^1

נשואה לקאו״וה

ויוצאת עס גברים בכל
העולס מבלי להתקשר
לאיש מהם באופן מייוחד. סיביל בת ה־ 29 אף אינה חולמת על
נישואין קרובים, ובשלב זה גס ילדים אינם מעניינים אותה,

כשרה, כך מצהירה השחקנית האוסט־אנינג,
הטוענת כי גס ריצ׳ארד ברטון
:י לה״עצמה יהיה קל יותר להרגיש עצמה
׳צורך צילומי הסרט אקדח האלוהים, התאהבה
וני מאמינה במה שהוא מאמין,״ היא אומרת.

׳^מיפערה האכסקלוסיבית המתה
י 1מפה־לפה. אל השולחנות ישבו אנשים
ידועי־שם, שמלצרים זריזים מיהרו לשרתם.
ליד אחד השולחנות ישבה צעירה
יפהפייה, לבושה בחליפת־מדים של הצבא
הישראלי, כשהאותיות העיבריות צה״ל
בולטות מעל לכיס־החזה השמאלי שלה.
לצד הצעירה ישב שחקן־הקולנוע ה
חטובה
האחרת שישבה ליד הבמאי די־מיטריק
והברטונים. וולש גדה בראשה
לשלום, סובבה את גבה ויצאה את המיס־עדה
ללא אומר. הצעירה ישקילקלה לראקל
וולש את הערב היתד. סיביל דאנינג,
שהשתתפה יחד עם ברטון ועם וולש
בצילומי הסרט כחול הזקן, בגלמה את
דמותה של אחת משמונה קורבנותיו של

נודע ריצ׳ארד ברטון, ומולו אשתו דאז,
אליזבטת טיילור. במאי־הקולנוע אדוארד
דימיטריק ישב אף הוא ליד השולחן.
החבורה המתינה לאורחת נוספת שהיתר,
אמורה להצטרף אליה בכל רגע.
לפתע נפתחה הדלת. הסועדים חדלו
מסעודתם וכל המבטים הופנו אל האשד,
יפת־התואר שנכנסה באותו רגע למיס־עדה.
האשד, הצעירה, לבושה בחליפת־מדים
של הצבא הישראלי כשהאותיות
העיבריות צד,״ל בולטות מעל לכיס־החזה
השמאלי שלה, היתר, הכוכבת ראקל וולש,
שלה ציפו הברטונים ואורחיהם.
אולם מבט אחד בלבד לעבר השולחן
הספיק לה, כדי להבין שהיא לובשת
חליפת־בגדים זהה לזו של הצעירה ה־

הרוצח־המאהב הידוע־לשימצה.
סיביל דאנינג נמצאת כרגע בישראל,
היא באה לכאן על־פי הזמנתו של הבמאי
מנחם גולן, שיעד לה את תפקיד המחבלת
הגרמניה בסירטו החדש אנטבה — מבצע
יונתן, שבצילומיו הוחל בימים אלה.

חוויו ת
עס בי טון
>*ין זו הפעם הראשונה שסיביל
י * מבקרת בישראל. היא כבר היתד,
בארץ לפני מיספר חודשים, כשבאה לגלם
(המשך מעמוד )34

1.27

עיסק׳ מישנחת עוט־ :האב,
כמנכ״ל ״שיכון עובדים״ ,נתן
ביטחונות ללקוחות שר בנו
כסף רב מבלי להתאמץ, כבר בתחילת
הקאריירה שלו כעורו־דין, בסיועה של
החברה הציבורית שבראשה עמד אביו.

ה ח אל טו ר ה
הרוו חי ת

ש ר ־ השיפון עו פ ר
חד מעורכי־הדין המצליחים ביותר
י י במדינה כיום, הוא דן עופר, בנו של
שר־השיכון אברהם עופר.
בתוך תקופה של חמש שנים, מאז זכה
לקבל את רשיון עורך־הדין שלו, הפך
דן עופר אדם עתיר־נכסים. למרות גילו
הצעיר וחוסר־הניסיון היחסי שלו, לא היה
מאזן־ההכנסות של עורך־הדין דן עופר
מבייש גם מישרדי פרקליטים ותיקים
ומבוססים ביותר.
אין בכך פלא. בי ברשימת הלקוחות של
עורך־הדין עופר ניתן למצוא כמה מחב־רות־הבנייה
הגדולות וכמה מקבלני־הבנייה
הגדולים במדינה. העובדה שאנשים וחברות
אלה קשורים בקיישרי עבודה וכספים
עם מישרד־השיכון, שאביו של דן עומד
בראשו, אינה מפריעה לבן לייצג אותם
בעסקים שונים. להיפך. יש רגליים לסברה
שהיא דווקא מסייעת לו בכך.
כי גם בימים שאברהם עופר עדיין לא
היה שר־השיכון, וכיהן בסך־הכל כמנכ״ל
חברת־הבנייה הציבורית הגדולה ביותר
במדינה, לא הפריע הדבר לבנו לייצג כמה
מלקוחות החברה. לא אברהם עופר ולא
דן עופר מצאו בכך כל פסול ופגם. ומכיוון
שאיש לא התערב במצב־עניייים
זה — לא מבקר־ההסתדרות ולא לישכת
עורכי־הדין — יכלו האב והבן לשתף
פעולה באופן פורה והדוק ביותר.
אברהם עופר האב היה מחליט החלטות
ונותן אישורים, בתוקף תפקידו הציבורי
הנכבד — ודן עופר הבן היה גורף את
הכסף, כפרקליט פרטי הפועל לפי כל כללי
האתיקה המיקצועית.
הנה מיקרה אחד, לדוגמה, כיצד יכול
היד, עורך־הדין הצעיר דן עופר לגרוף

!ף• תהילת שנות השיכעים ניבנה
^ באשדוד בית־מלון קטן, שהכיל כ־40
חדרים ונשא את השם גלי־אשדוד־ים.
המלון היה בבעלות משקיעים מקומיים
וזרים. כחמישים אחוז מהמניות היו בבעלותו
של מרדכי חביב, יהודי אמיד מצרפת,
שרצה להשקיע מעט מכספו גם בעיר
מתפתחת בארץ־הקודש. יתר המניות היו
בבעלות בעלי־מניות קטנים, חלקם ישראלים
וחלקם יהודים מצרפת. את אלה
ייצג יהודה ונציה, בנו של שלמה ונציה,
מי שהיה אחד מנכבדי הקהילה הספרדית
של תל־אביב.
ברשותם של מיפעלי שלמה ונציה בע׳׳נו,
המפעילים עד היום חנות גדולה למוצרי־פירזול
ברחוב הגדוד העיברי בתל־אביב,
ליד כיכר־המושבות, היו כחמישה אחוזים
מהמניות.
לרשות החברה עמד שטח של 28 דונם,
ליד האיזור התעשייתי של אשדוד, כש־המלון
עצמו היה בנוי רק על ־שטח של

כשישה דונם.
פרשת הקמתו של בית־המלון הקטן
באשדוד היא סיפור בפני עצמו. קרנות
ההשקעה הראשונית להקמתו היו בעיקר
כספים מוברחים, כשמניעי המשקיעים הזרים,
שהשקיעו-את כספם בדולרים, היו
בעיקר מניעים ציוניים.
המלון פעל במשך כשנה וחצי, עד
שהמשקיעים נוכחו כי השקעתם אינה
נושאת רווהים, כפי -שציפו. הם החליטו
להציע את המלון למכירה.
במשך תקופה ארוכה לא נמצאו למלון
קונים, למרות שלא נדרש תמורתו מחיר
גבוה. אולם לבסוף, בשנת ,1973 שבועות
מעטים לפני שפרצה מילחמת יום־הכיפו״
רים, נמצאו קונים למלון.
הקונה היתה חברה קבלנית אשדודית
הנושאת את השם אצימד בע״נז. בעלי
מלון גלי־אשדוד־ים הסכימו למכור לחברת
אצימד את מיבנה המלון, ושישה דונמים
נוספים מהשטח החכור בידיהם ל״999
שנים, תמורת סכום -של שני מיליון וארבע־מאות
שיבעים־וחמישה אלף ל״י.
כ־ 850 אלף לירות מסכום זה עדיין היו
בעלי המלון חייבים לבנק אפותיקאי,
כיתרת הלוואת־הפיתוח שניתנה להם. הקונים
התחייבו לשלם סכום זה לבנק.
את שארית הסכום התחייבה החברה הקונה
לשלם בתשלומים לשיעורין, שעמדו להס־

הארחה ובידור
מידיה את
נרכשה על

שלט של חברת גלי-אשדוד־ים, שאינה קיימת עוד,
מתנוסס על מישרדה של חברת אצ־מד, שרכשה
המלון. החברה ״לבתי־מלון, הארחה, ובידור״ נאלצה להתחסל,
קבלני בניין אשדודים, בסיועו של שר־השיכון אברהם עופר.

עו ר ך־ דין דן עופר
תיים תוך שנד, אחת מיום חתימת החסכם.
אלא שאז התעוררה בעייח, המתעוררת
תמיד בעסקים מסוג זה. המוכרים ביקשו
מהקונים ביטחונות שאומנם יעמדו בהתחייבויותיהם,
וישלמו את התשלומים המגיעים
מהם.
בדיד מיקרה היו שני עורכי־הדין
שייצגו את שתי החברות שביצעו את
העיסקה, בניהם של מי שהיה שר בממשלת
ישראל ומי שעתיד היה להיות שר בממשלה.
את חברת גלי־אשדוד־יס, המוכרת,
ייצג עורך־הדין מיכאל שיטרית, בנו של
בכור שיטרית, מי שהיה -שר־המי-שטרההראשון בממשלת־ישראל. את חברת אצי
מד בע״ם, רוכשת המלון, ייצג עורך־הדין
הצעיר דן עופר, בנו של מי שעתיד היה
להתמנות כשנה לאחר־מכן כשר־השיכון
בממשלת־ישראל.
אלא שבאותה עת עדיין כיהן -אברהם
עופר כמנכ״ל חברת שיכון־עובדים, בנו
דן, שרק בשיה וחצי קודם־לכן קיבל את
רשיון עורך־הדין שלו׳ כבר היה מסודר
בחיים ובעסקים. הוא הועסק כעורך־הדין
של חברת ישראלום, חברה המוכרת דירות
שבונה שיכון־עובדיס לתיירים, תמורת
מטבע־זר. העובדה שיושב־ראש מועצת־המנהלים
של ישראלום היה אברהם עופר,
האב, לא הטרידה איש. איש מחברי מו־עצת־המנהלים
לא מצא בכך פגם אתי
כלשהו. גם לא בעובדה שישראלום ,ששיל מה
משכורת לדן עופר, התירה לו לעשות
עיסקות נוספות, כמו זו של רכישת מלון
גלי־אשדוד־ים עבור לקוחות פרטיים.
וכך, בעוד שעורכי־דין צעירים אחרים
מן המחזור שלו עדיין עשו את ראשית
צעדיהם בעולם העסקים המישפטיים האכזרי׳
כבר יכול דן עופר לקבל ב״חאל־טורה״
,ביצוע עיסקות בסדר־גודל של
שניים וחצי מיליון ל״י- ,ששכר־הטירחה
המינימאלי עבורן הוא 25 אלף ל״י —
סכום נכבד, לכל הדיעות, בשנת .1973

ה ת חיי בו ת
ציבורית

המלון שהפר שיכון !5 5 = 5

,98 גוש )2061 אותו רכשה חברת אצ־מד, מידי חברת גלי

אשדוד־ים. המיבנה הקיצוני מימין בשורת המיבניס בחלק הקדמי
של התמונה, היה מלון גלי־ים. אחרי שנרכש מליידי הקבלנים
הם הפכו אותו לבית־דירות, הקימו מסביבו עוד מיבני מגורים.

ן כאן יבול הקורא התמים לשאול:
* מה פסול בכך שדן עופר הצעיר יקבל
על עצמו עיסקות בסדר־גודל כזה י אולי
כישרונו המישפטי בעריכת הסכמי רכישה
וקנייה היה כה גדול, עד שהלקוחות צבאו
על פתח מישרדו?
אולם, סביר יותר להניח שמה שמשך
את הלקוחות אל עורך־הדין עופר היו
דווקא תפקידו ומעמדו של אביו.
הנה, למשל, כאשר התעוררה בעיית
הביטחונות שדרשו בעלי מלון גלי־אשדוד־ים
מרוכשי המלון, הועלתה הצעה כי
הקונים יפקידו ערבויות בנקאיות בידי
המוכרים. אלא שאז בא פתאום דן עופר
עם רעיון חד-ש.
ערבות בנקאית עולה בכסף. צריך לשלם
עבורה לבנק. ואילו הוא יוכל להמציא
עבור לקוחותיו ערבות, שהיא טובה לא
פחות מערבות בנקאית, ושתחסוך ללקוחותיו
את תשלום העמלה בבנק עבור
הערבות הבנקאית.
מוכרי המלון לא התנגדו, כיוון שהערבות
שבה דובר לא היתה אלא ערבות

א*ד ך וז* 1 0 1וווזוד0
-חיבל דו 7ת אגזץ!

של חברת שיכון־עובדיס, שבראשה עמד
אז אביו של דן עופר.
וכך נחתם חגיגית הסכם, שבין שאד
סעיפיו נאמר גם כי תמורת סכום של
כ־ 407 אלף לירות מדמי רכישת המלון,
,ימציאו הרוכשים מיכתב־התחייבות של
׳חברת שיכון־עובדים, שלפיו מתחייבת היא
לשלם סכום זה, אם לא יעמדו רוכשי
המלון בהתחייבותם לשלמו.
וזה היה נוסח כתב־ההתחייבות שהמציאה
החברה הציבורית שיכון־עובדיס
לבעלי מלון גלי־אשדוד־ים :
״לפי הוראות אצימד בע״נז וכנגד תמורה
בת־ערך שנתקבלה על ידינו מאצימד
בע׳׳נז, הננו מתחייבים לשלם לכם ביום
,2.12.1973 4׳כנגד מסירת מיכתב זה, סך
של 407,259ל״י.״
במילים אחרות: חברת־שיכון ציבורית,
שבראשה עמד אברהם עופר, נתנה ערבות
בעיסקה פרטית, ללקוחותיו של דן עופר,
בנו •של המגכ״ל.
אם זו אינה שחיתות — קשה לתאר
שחיתות מהי.
אלא שבכך לא הסתיים העניין .־שכן
אברהם עופר לא עשה טובה רק לבנו,
בכך שנתן ביטחון כספי ללקוחותיו. הוא
עשה טובה גם ללקוחות עצמם, שכפי
שיתברר מייד, קשורים עימו בקשרים
הדוקים ואמיצים. כך שאין לדעת אם ן 4שיכון־עובדים נתנה את הערבות שנדרשה
מפני שדן עופר הוא שייצג את הקונים,
או שהקונים בחרו בדן עופר לייצג אותם
בעיסקה, ולהרוויח כתוצאה מכך עשרות

בזמנו את מלון גלי־אשדוד־יס עבור המשקיעים.
בשנות עבודתו כקבלן, ביצע
קלאיג פרוייקטים שונים עבור חברת
שיכון־ננובדיס באשדוד.
חברת קו ילבן של קלאנג, היא ־שהחלה
בשעתו לבנות את פרוייקט הענק בא־שדוד,
שנקרא בשם דיסקונט־סנטר. בגלל קשיים
כספיים לא הושלמה בניית הפרוייקט,
ושלד הבניין, שנועד להתנשא לגובה של
עשר קומות, נמכר לחברת שיכון.־עובדים.
אלא שזה היה •שבע •שנים לפני עיסקת
רכישת מלון גלי־אשדוד־יס.
•שותף שני בחברת אצימד בע״מ הוא

אפשר להפדשיך ולטעון, נתנה שיכון־
עובדים את הערבות לאצימד.
השאלה היא רק: אם אכן היתה שיכון־
עובדים חייבת סכום של 400 אלף לירות
לאצימד, מדוע לא שילמה את הכסף מייד,
במקום לחת שטר־ביטחון למוכרי המלון?
באותה תקופה היה מצבה •של שיכון־
עובדים שפיר בהחלט, היא לא סבלה
ממחסור במזומנים. מכאן שכל פרשת מתן
הערבות מוזרה ביותר, וטעונה בדיקה
יסודית.
אולם אפילו אם באמת חבה חברת
שיכון־עובדים סכום כה גבוה לרוכשי

בטחונות
להבטחת הי תרה הבלתי! מ סו לקתשלהת מו רהל פי ה סכ ם זה כ פי ש ת הי ה ביו ם
השלמתה עי סקה תי תן ה קונ הלגלי -יסביוםהשלמתה עי סקהבט חונו תכמ פו ר ט

ל ה לן :־

להבטחתהס כו ם של 40^ , 2 לי רו ת הנז כרבס עי ף 5 . 4ל עי ל -מכ ת
ה ת חיי בו תשל שי כון עו ב די םבע ״ מ בנו סחהמ צו רףלהסכם זה כנ ספח ״ ו
ה מ הוו ה חלק ב ל תי נפרדמ מנו.

האב העוב

זהו הקטע מהסכם המכירה של מלון
גלי־אשדוד־ים, בו מתחייבים קוני
המלון, להמציא למוכרים התחייבות של חברת •שיכון עובדים

משרד ו 11 רני דק

< 15מ 0״ *1

, *000*0וטזזס א*0

1 0 11פ ר• .ודך-דין
11־ | 111פ י, י ם.1

.ודןו•)

בית אסר״קה • ס א.7טדר 1ת ט אוו ה סי ד 11
תוארב.

>אן!| 18*1* 11**)1)01

לתשלום סכום של 407,259ל״י• .שיכון עובדים, שנוהלה אז על־ידי
אברהם עופר, נתנה את הביטחון הנדרש למרות שלא היתה
צד בעיסקה ואין זה מתפקידה לתת ביטחונות לקבלנים פרטיים.

!״*0 . *0*00ז 0 0אכ 8סו 0

) 14001 וסט)**

4ימ* ) 1ז

8 . 3 .7 5ז

18.. 25070.10

דלו וטו ומתא ס מזשי
- 7ש״ד
] ן ן׳ \.חיסלו״ >

ל כ בו ד

016987,
הנ דון: א צ -סדבע ״ ס 46606

כעודר דין של אצ-םדבע״ ם (ל הלן החברה) הנני מתכבד לא שר אח הפרט׳ים הבאים!

פנייה אל רשם המקרקעין בתל־
1ו 1 ״1
* י ״ אביב, המעידה על כך כי עורך־
י !11י #11
הדין דן עופר, ממישרד עורכי־הדין עופר את פרייטג, הוא עורך־

דין של חברת אצ־מד, שקיבלה מאביו ערבות לתשלום חוב בסך
של כ־ 400 אלף ל״י. עבור חלקו בביצוע עיסקה זו קיבל דן עופר,
ב־ ,1973 כמה רבבות ל״י, הרבה מעבר לשכר־הטירחה המקובל.

יוסף שורר, יהודי דתי מדטרויט,
שהוא בעל רשת סופרמרקטים בארצות־הברית•
.שורר השקיע כספים רבים בארץ,
בעיקר בפרוייקטים •של בנייה ועמד, בין
השאר, בקשר הדוק עם שיכון־עובדיס.
השותף השלישי הוא דויד שוסטר,
קבלן־בניין מאשדוד• ,שהיה בשעתו שותפו
של קלאנג בחברת קו לבן.
עכשיו — ניתן, כמובן, לבוא ולטעון
כי חברת שיכון־עובדיס היתד, חייבת
כספים לחברת אצ״מד, טענה שתהיה
טעונה הוכחה כמובן. על סמך טענה זו,

העובדה שבעת רישום העיסקה בטאבו,
הופיע דן עופר כנציג •שני הצדדים —
המוכרים והקונים גם־יחד.
אם תיערך חקירה בפרשת מלון גלי־אשדוד־ים,
ואם יסתבר בה כי דן עופר
אכן היה גם מתווך בעיסקה, יש כאן
מקום להתערבות פעילה ־של לישכת
עורכי־הדין. שכן, עיסקות־תיווך אסורות
על עורכי־דין על־פי חוק. אחד מכללי
לישכת עורכי־הדין קובע כי :״לא יעסוק
עורך־דין בענייני תיווך ולא ישתף את
עצמו בריווחי עיסקי־תיווך...״
מעניינה של לישכת עורכי־הדין הוא
לברר אם בעיסקה תמוהה זו, שבה שיתפו
פעולה האב ובנו, לא נע־שתה עבירה על
כללי הלישכה.

האב דאג
לנ י כ סי ה בן

1ועו רוליז.

ד שם הפקרל עיז *
לשכת רי שו םהמקרק עין
ד רו ם תל א ביב

אלפי ל״י, מפני שאביו היה מנכ״ל שיכוך
עובדים.
חברת אצ״מד בע״מ היא חברה קבלנית
פרטית, שבעליה הם אריה קלאנג, יוסף
־שורר ודויד שוסטר, כולם ידידים ותיקים
של אברהם עופר, שעמדו עימו בקישרי
עסקים עוד בתקופה ־שבה נודע עופי
כ״קיסר אשדוד״.
אריה קלאנג הוא סגן־ראש עיריית
אשדוד מטעם ר,ליכוד, הוא היה מנהל
חברתיהבנייה קו לבן, שחדלה לפעול
בשנות המיתון. חברה אחרת שלו בנתה

הכספית הגדולה.
גם בנקודה זו עדיין לא מסתיים העניין.
שכן, על־פי עדויות האנשים •שנטלו חלק
בעיסקת מכירת המלון, מסתבר כי דן
עופר לא היה רק נציגם ־של הקונים
בעיסקה זו. הוא מילא גם חלק פעיל
בתיווך בה. כתוצאה מכן• הוא קיבל הרבה
יותר, מעל ומעבר לשכר־הטירחה המקובל
אצל עורכי־דין עבור עריכת הסכמים
בעיסקות מסוג זה. יתרת הכסף לא היתד,
שכר־טירחה, אלא דמי־תיווך שקיבל מן
הצדדים תמורת התיווך בביצוע העיסקה.
טענה זו מקבלת מישנה־תוקף מכוח

המלון, קיים פגם אסתטי חמור ביותר
במתן ערבות על סכום זה, כאשר בנו
של מנכ״ל שיכון־עובדים הוא נציג הרוכשים.
שכן, אי־אפשר להימנע מן החשד
החמור, המתבקש מאליו במיקרה זה, כי
קלאנג ושותפיו רכשו את שירותיו המיש־פטיים
של דן עופר תמורת הערבות •של
חברת שיכון־עובדים.
במילים אחרות: תמורת ערבות של
חברת שיכון־עובדים• ,שילמו קבלנים פרטיים
רבבות לירות לבנו של האיש שהיד,
מופקד על החברה שנתנה את הערבות

** יפקה זו, שד רכישת מלין גלי־
* אשדוד־ים, יש בד. כדי להמחיש
ולהסביר כיצד הצליח דן עופר בעסקיו
כעורך־דין, במיקרים רבים מבלי להתאמץ,
בעזרתו הפעילה או הסבילה של אביו.
אם הוא הפך אדם עשיר ובעל רכוש,
תוך חמש שנות עבודה כעורך־דין, הוא
חב על כך תודה גדולה לאביו, שר־השיכון.
לפני
שבוע ניסה שר־השיכון, אברהם
עופר, לרחוץ בנקיון־כפיו לעיני כל.
היה זה אחרי שמבקר־ההסתדרות סיים
חקירת בזק י בפרשת מכירת דירה של
שיכון־עובדים למחותנת של עופר, סגנית
פרקליטת מחוז תל־אביב, חנה פן. פן,
אם אשתו של דן עופר, קיבלה דירה
של שיכון־עובדים בתנאים מועדפים ובהנחה
גדולה. כאשר אישר מבקר־חהסתד־רות
גילוי זה, טען שר־השיכון כי העיסקה
לא בוצעה באמצעותו, וכי ההנחה ניתנה
על־ידי פקיד זוטר, שהיה רשאי לתיתה
על סמך שיקול־דעתו.
עופר ניקה את עצמו. בעיני עצמו.
אולם הסידרה הארוכה ־של עיסקות הרכש־מכר
שניהלו בני־מישפחתו בחסותו, כדוגמת
זו שתוארה לעיל, אין בה כדי לנקות
אותו בעיני הציבור. ההיפך הוא הנכון.

מוסד זוחר

במדינה

עיד״ת ואשוו דצ׳ון

מיעוטים

הנסיקה ושלם

ד שול וגס זידז 1ד
ערביי הגלי? מואשמים
ככניסה?אדמותיהם
;;כתאריך כ 7תי ידוע״
וראשי־מועצותיהם מוזמגיס
לטכס ע7ייה־ע7־הקרקע
כאדמותיהם

לעובד מחלקת־החינוו
מגני שסירב לצאת
חזונשה־מאונס
לא אחתום עי חשבונות

מנופחים,״ אמו* בתום !!וויכוח
יהודה לוי, עוזר למינהל במחלקת־ד,חינוך
בעיריית ראשון־לציון ,״אני לא אתו יד
לשחיתות בעירייה !״ הוויכוח הנוקב בשאלה
העקרונית, ביו יהודה (קראוני) לבין
עוזי קרמר, ראש מחלקת־החינוך בעיריית
ראשון-לציון, נערד לאחר סיור שערכו
השניים בבתי-הספר בעיר.
״הכל התחיל מאותם חשבונות כוזבים,״
סיפר יהודה• ,שהשבוע פנה לביית־הדין
לעבודה אחרי שהעירייה החליטה להוציאו
לחופשה בניגוד לרצונו .״מתפקידי, במח־לקת-החינוד
בעיריית ראשון־לציון, היה,
בין השאר, לחתום על חשבונות לבעלי-
מלאכה שעבדו בשביל מחלקת־החינוך. לפני
כמה חודשים התחילו להגיע חשבונות
מנופחים, בסכומים של אלף עד אלפיים
לירות ליזם־עבודה ,׳מבעלי נגדיות ברא-
שון־לציון, שעד אז לא הועסקו כלל על-
ידי מחלקת־ה,חינוך.

איו משמות
וחוסו השחיתות
יצא כבר שם של מילחמת-חזרמה, ויהודה
ידוע ומוכר בשל כך בראשודלציון כולה.
בעבר לחם נגד חריגות בנייה, שאותן
מאשרת עיריית ראשון־לציון .״ניסיתי לעורר
את ועד־העובדים בערייה לפעולה,״
מספר יהודה, העובד בעיריית ראשוך לציון
זה 18 שנים .״הוועד הנוכחי איים עלי
שאשתוק ואשב בשקט. תוך זמן קצר גיליתי
שקיים קשר הדוק בין הוועד לבין
הנהלת העירייה, שבפניה צריך הוועד לייצג
את העובדים.
״מזכיר ועד-העובדים בנימין רצון, קיבל
תוך זמן קצר מאז שהתמנה כמזכיר, דרגה
שבע בדירוג הטכנאים. תפקידו הרישמי
בעירייה הוא מנהל מדוד שרברבות. כדי
להבליט את האבסורד שבדרגתו הנוכחית,

ראש־ עיר גיכשטיין
״פרשה עצובה״
״אחרי שלקחתי אותו לסיור בבתי-הספר
שבהם נעשו העבודות, כדי להראות לו
עד במה היו החשבונות שהוגשו מנופחים,
אמר לי קרמר, :זה לא עניין שלך כמה
אנחנו משלמים ,.אז סירבתי לחתום על
החשבונות, וזכותי לחתימה הועברה לאחר.״

היתר. זו הפעם הראשונה שיחודה
לוי יצא נגד מה שניראה לו כשחיתות
בעיריית ראשון-לציון. למילחמתו בשחיתות

30 -1

ההודעה על הפסקת המשכורת
״תגמול על סירוב לחופשה״

יש לדעת שדרגתו של גיזבד־ד,עירייה מקבילה
לדרגתו של השרברב.
״לא רק זה — גיליתי שהוועד קונה את
המתנות לחגים, בקבוקי-יין, מבית־מיסחר
ליינות השייך לבני מישפחת סגן ראש־העיר,
מאיר ומסקי. הוועד מחלק מתנות
לעובדים בסכום ממוצע ישל שיבעינדוחמש
לירות לעובד, אבל לא שוכח לחלק מתנות
גם לחברי הנהלת העירייה, בסכומים גבוהים
בהרבה — שבע-מאות לירות לכל
חבר־הנהלה של מועצת־העיר. כשניסיתי
להביא את הדברים האלה לפני העובדים,
הושתקתי על־ידי הוועד הנוכחי ואפילו
איימו עלי באלימות.

דיי היקרה
ל אי ח סון
^ רשה אחרת; שנתגלתה ליהודה
לוי• ,ושכנגדה ניסה להילחם היתד,
השכרת דירה, השייכת למישפחת סגן
ראש־העיר, על-ידי העירייה. הוא מספד:
לשמואל זמסקי, אחיו של סגן ראש־העירייה
לענייני חינוך, מאיר ומסקי, היתד,
דירה ישנה ברחוב הלנה 41 בראשון-
לציון. לי יש ותק רב בכל מה שנוגע
למיבני חינוך, וכשד,ועלה הרעיון להשכיר
את דירתו של שמואל זמסקי, התנגדתי,
בגלל שלדעתי המקום אינו מתאים לשמש
גן־ילדים, זה הייעוד שתיכננו עבור ה דירה.
״לבסוף
נחתם החוזה המגוחך בין שמואל
זמסקי לעירייה, כשבין החותמים מצד
העירייה היה גם אחיו, סגן ראש־העיר.
לדעתי, זאת שחיתות איומה. מה־גם שדמי
השכירות היו גבוהים, יחסית לדירות דומות
בסביבה — 650 לירות לחודש, והם
שולמו ל־שיבעה חודשים מראיש. כיום,
שנה מאז שהושכרה הדירה, לא משתמשים
בה כגן־ילדים. בגלל הצעקות שלי הכניסו
לדירה הריקה כיסאות ושולחנות ישנים,
שנלקחו ממחסן בבית־ספר סמוך, הצומח.
(המשך בעמוד )32

כששת אלפים דונם מקרקעות הכפרים
הערבים דיר־חנא, עראבה וסכנין בגליל,
הם שטח סגור, שהכניסה לתושבי כפרים
אלה אסורה אליו. זהו השטח המוכר בכינויו
״שטח אש תשע״ והמשמש עוד מימי
המימשל־הצבאי אחד מנושאי המחלוקת
המרירים ביותר בין כפריי הגליל הערבים
והממשלה.
אלפי דונמים אלה, שהיו בשעתם אדמות
חקלאיות של תושבי דיר־חנא, סכי
נין ועראבה, הופקעו רשמית בסוף שנות
החמישים והועברו לבעלות מינהל־מקר־קעי-ישראל.
התירוץ הרשמי היה כי זהו
שטח אימונים חיוני לצד,״ל, שהאימונים בו
מתנהלים באש חיה העלולה לסכן את
התושבים.
גם אחרי מילחמת ששת־הימים, כשל־צה״ל
נוספו שטחי אימונים בלתי מוגבלים
בסיני ובגדה המערבית, עדיין הושמעה
הטענו׳,־תואנה ששטח תשע הוא שטח
אימונים שאין לו תחליף.
למרות זאת העלימו השילטונות עין
ולמעשה עיבדו הכפריים שחלקותיהם נמצאות
בשטח תשע חלק ניכר מאדמותיהם,
על אף האיסור. מדי פעם נעצרו כמה מהם
והועמדו לדין. מדי פעם נפגע אחד הכפריים
מכדור תועה. קליעי כדורים פגעו
אפילו בקירות בתי הכפרים, המרוחקים
מרחק ניכר מתחום אימוני האש.
אין ספק, שהתפרצויותיהם של תושבי
כפרים אלה דווקא ביום האדמה, נגרמו
כתוצאה ממרירותם על הפקעת אדמותיהם
בצורה שרירותית.
לאחרונה, מאז מאורעות יום-האדמה,
נשמר האיסור על חדירה לתחום שטח
תשע ביתר קפדנות. כפריי הכפרים הגובלים
בשטח, כמו רג׳א גנטוס מכפר סב־נין,
הוזמנו לבתי־המישפט, שם הואשמו
כי ״בתאריך בלתי ידוע לתביעה״ נכנסו
לשטח תשע ללא רישיון מתאים.
השבוע יכלו רבים מנכבדי הכפרים הערבים
בגליל להיכנס לשטח תשע ללא
כל חשש. הם לא היו צפויים למאסר או
לקליעי כדורים. הם הוזמנו לשם בהזמנות
רשמיות של מיפקדת צה״ל באזור כדי
להשתתף בטכס עלייה לקרקע של היאחזות
נח״ל חדשה — נחל צלמון.
לעג לרש. כבר בחודש ספטמבר הבחינו
הכפריים באיזור, כי הוחל בסלילת
כביש, שחצה את שדות הכפר דיר־חנא,
לעבר שטח תשע הסגור. הכפריים ידעו
שהכביש אינו מיועד עבורם, כמו צינור
ההשקאה של המוביל־הארצי, העובר דרך
שטחיהם ושהם אינם רשאים לקבל ממנו
אפילו טיפת מים אחת להשקאת שדותיהם.
אולם
בעקבות הכביש החלו להופיע מודדים.
בעקבות אלד, צצו השלטים שבישרו
כי במקום עומדים לבנות גם שיכונים
במיסגרת ״דיור לעולה״ .כשניסו הכפריים
להתעניין מה עומד להתרחש על
אדמותיהם ד,מופקעות, נתקלו בקיר אטום.
אולם הם יכלו לראות כיצד מוקם באזור
מאהל צבאי גדול, שנועד להיות הבסיס
להיאחזות נחל צלמון.
עתה הסתבר כי אי־ביטול יעודו של
השטח כשטח אש סגור לא היה אלא תרגיל.
שכן אם אומנם מיועד השטח עדיין
לאימוני־אש חיים, שיש בהם כדי לסכן
את חיי התושבים במקום, האם אין סכנה
גם למתנחלים היהודים? או שמא יצויי-
דו אלד, באפודי־מגן חסיני־כדורים.
הזמנתם של נכבדי הכפרים לטכס העלייה
על הקרקע של היאחזות הנח״ל
באדמותיהם ד,מופקעות, היתד, יותר מאשר
לעג לרש .״הם גם מנשלים וגם מזלזלים
בכבוד שלנו,״ אמר אחד הנכבדים הערבים
שקיבל הזמנה.
״כן,״ אמר ג׳מאל טרבייה, ראש מועצת
סכנין ,״אני רוצה לעלות על הקרקע
שלי — אבל לא לראות אחרים עושים
זאת על אדמתי.״
העו ל ס הז ה 2047

סינור הצלתו של שמואל עדי, נרקומן שהיה על סו המוות

י /ימי היפה׳ /הפך בארץ שם־נר־
/ /י * דף לנרקומן אבוד וחסר־תיקווה.
ג׳ינזי היפה הוא גם שם סרט־הטלוויזיה הדוקומנטרי
של הבמאי בועז דווידסון, שעקב
במצלמתו משך תקופה ארונה אחר חייו
האבודים של הצעיר המכור-לסמים .״ג׳ימי
היפה״ הוא כינויו -של שמואל עדי, צעיר
תל-אביבי שרק לפני כשנה עדיין נחשב
כמת־חי, שהכל אמרו נואש לחייו ואיש
לא האמין כי אי-פעם יצליח לעלות מתוך
תהום המדמנה והייאוש שלתוכה נידרדר
במשך שנים ארוכות.
כשצילם בועז דווידסון את סירטו, היה
ברור לו כי הוא עושה סרט שיהיה מעין
׳מצבה לאיש, שחייו נהרסו על־ידי הסמים
אשר אכלו כל הלקה טובה בגופו. בועז
דווידסון עשה סרט שאמור היה לשמש
תמרור־אזהרד, לכל אלה המתפתים ואלה
העלולים להתפתות להשתמש בסמים.
כאשר לא היה שקוע בתרדמת־סמים
ממושכת, וכאשר לא התפתל בכאבים על-
אנושיים, שיתף איתו ג׳ימי היפה פעולה
ובקול מתמשך, איטי ולא־ברור סיפר לבועז
על סיבלו הרב כנרקומן, הזקוק לסמים
כלאוויר לנשיפה.
סרט־הטלוויזיה לא שודר. אחד מבני
מישפחתו של עדי הצליח להוציא צו־על-
תנאי נגד הקרנת הסרט. אך הוא גם לא
נגנז. הסרט מוצג כיום לפני תלמידי תיכון
ונוער עבריין, ומצליח לזעזע אף את הקשוחים
•שבנערים.
בועז דווידסון וג׳ימי לא העלו בדעתם
אז, כשצולם הסרט, כי תסריטו עשוי אי-
פעם להשתנות מן הקצה אל הקצה.

מ ת הו ם היי או ש-
בחזרה ל חיי ם
ן ך שבוע, כטכס קצר ומרגש בבניין
י 1הרבנות הראשית בתל-אביב, נשא ג׳י-
מי לאשה את מרגלית בן־דויד, צעירה
ירושלמית שהכיר לפני מי׳ספר חודשים.
אשר נשבעה ללכת עימד באש ׳ובמים, להצילו
ולהשכיח ממנו את עברו העגום
והנואש. בטכס נכחו ידידיו של ג׳יפי מקיבוץ
בית-קמה, שבו התחנך כנער ובני-
מישפחתו, אך גאה ומאושר מכולם היה
הרופא ד״ר מיכאל רייטר, מנהל המרכז
לשיקום נפגעי־הסמים, שטיפל בג׳ימי במסירות
אין־גבול ושאמר :״אני מקווה שזוהי
הפעם האחרונה שאני רואה את ג׳ימי.
הגענו לסוף הדרך. הצלחנו במקום שאף
אחד לא חלם שנצליח, וכעת אני מקווה
•שהוא ידע לנווט היטב את ספינת חייו.״
היו שם גם הגברת עדה מכנס, יו״ר

הקידושין

,מנור על האשה

״במקום להיות מכור לסמים,״ כך מגדיר
ג׳ימי היפה את מצבו הנוכחי. ג׳ימי התאהב
במרגלית בן־דויד הירושלמית, סיפר לה נול מצבו ולקח אותה לראות את הסרט
שעשה עליו הבמאי בועז דווידמון. ומרגלית הבטיחה לו :״אני אשכיח ממך את העבר.״
השבוע נשא בימי את מרגלית לאשה כשאת טכס הקידושין עורך הרב איסר פרנקל.

שהתקיימו בבניין הרבנות בתל־אביב, בנוכחות ראש־העיר שלמה
להט, היו טכס מרגש. ג׳ימי, בבגדים חגיגיים, לחץ ידיים ואמר :
״לא יכולתי לצפות לסוף יותר טוב מזה.״ ג׳ימי המשוקם עובד עתה במסגריה ביפו.

האגודה אל־סם למילחמה בסמים וצבי
גרוסמן, יו״ר האגודה לשיקום מישפטי,
שעזרו לג׳ימי לממש את חלומו ולשאת
את מרגלית לאשה.
יג׳ימי היפה היה, עד לפני זמן קצר,
אחת הדמויות העגומות והמוכרות ביותר
בקרב צרכני־הסמים בישראל. הוא נולד
בשנת 1943 כאחד מבניה ־של מישפחה בת
12 נפשות. אביו, שהיה אלכוהוליסט, נפטר
מסרטן. ג׳ימי התחנך תקופה מסויימת בקיבוץ
בית־קמה ,׳ומאוחר יותר התגייס לצנחנים.
כשהשתחרר, החלה עבורו פרשת
הידרדרות עגומה, האופיינית כל-כך לצר־כני-היסמים.
פסיכולוגים ועובדים סוציאליים
שטיפלו בו, סיפרו על צעיר שסבל
מעזובה ומהזנחה, וכתוצאה מכך פיתח
אישיות בלתי־בשלה ותלותית עם נטייה
לחרדות, דבר שגרם לו לפנות לסמים
כאל מיקלט.
ג׳ימי עבר במשך כל שנות היותו נרקומן
אין־יספור נסיונות־גמילה, במיסגרת
בתי-חולים פסיכיאטריים. הנסיונות נכשלו.
עם פתיחת המרכז לשיקום נפגעי־סמים
באוקטובר 1975 נתקבל על־ידי הד״ר מיקי
רייטר לתוכנית טיפול וגמילה. הנרקומן,
שנחשב כמיקרה אבוד ומח׳וסל, הפתיע.
השיפור שחל במצבו היה איטי, הדרגתי,
אך יציב. בחודשים האחרונים החל עובד
בקביעות במסגרייה ביפו, ומעבידו דיווח,
כי הוא מגלה אחריות ויציבות.
הקשר בין ג׳ימי היפה לבין ׳מרכז־הסמים
היה והיגו אינטנסיבי ויום־יומי. לדיברי
דוקטור רייטר הוא מקיים את כל תנאי
התוכנית השיקומית־טיפולית, כפי שהותוותה
על-ידי הצוות־המטפל של המכון.
בתקופת היותו נרקומן הסתבך ג׳ימי גם
בפלילים. הוא ריצה עונשי־מאסר ארוכים,
ועדיין עמדו נגדו מיספר תיקים שנמסרו
לטיפול בערכאות המישפטיות. כאן נכנס
לתמונה עורך־הדין צבי גדוסמן, יושב ראש
האגודה לשיקום מישפטי שהיא אגודה
(המשך בעמוד )32

המציל

ד״ר מיכאל רייטר, מנהל מרכז־השיקוס לנפגעי־סמים, שטיפל בג׳ימ׳
באופן אינטנסיבי, חיה גיבור טכס־הנישואין. אמו, האלמנה של ג׳ימי.
פנינה עדי (באמצע) ,הודתה לו ללא־הרף. היא וד״ר רייטר, הצילו את חייו האבודים.

!אין משכורת!

ה סו 7 0א ׳ 714 הפ 1כ1/

בעל רגישות
מגבר 0 52י \ 11י ) 1מכוון סטריאו
ג בו ה ה, המצוייר ב מ חוג מואר 1^1. 1£ע ם סימון מו אר לקליטה

סטריאופונית ס רשם קול קסטות בעצירה ע צ מי ת אוטומטי ת

י דיסקית תקליטים סטריאו זוג רמקולים

(וץג״\\ 25 )2־\ץ

דנזטונינים בפרוספקט, ת.ד 26377 .ת״א.

ל מ כי ר ה
מ כוני ת

״ל ארק״״ 1966 מנוע ״שברולט״

רציתי לב תזב רך, מכתב.
מכתב אהבה.
אך ל א יד ע תי כי צדלה תחיל
איך לזומר
זסמה לסיים
לכן שלח תי ל ך את

״יפים יפות
וכל השאר׳
ספרה החדששל

לפנות בשעות

תמר אבידר־אטינגר

הבוקר והערב

עם צילומי היפים והיפות

לטלפון 261622

של מיכה ברע ם ו של מהארד

ת ל ־ אביב.

בהוצאת מסדה

(המשך מעמוד )30
אם הכיסאות והשולחנות ״שכבו שם נל־כך
הרבה שנים, מה פיתאום היו צריכים לש כור
דירה יקרה בשביל לאחסן אותם?
זעמו של יהודה לוי בא לידי ביטוי לא
רק במיכתבים הרבים ששיגר למבקר־המ־דינה,
לשר-החינור־והתדבות, לשר־הפנים
ולחברי מועצת עיריית ראשון־לציון. פעמים
הוא התפרץ בצעקות, ואף השתמש
בביטויים קשים נגד ראשי העירייה ומנהלי
מחלקתו ,׳מחלקת־החינוך .״המילחמה
הזאת היא לא מילחמה פרטית שלי,״ טוען
יהודה ,״אני רק רוצה שכולם יתעוררו
מהתרדמה שלהם ויראו מה שעושים עם
כספי־ציבור.״
״במחלקת־החינוך עובדת אשת סגן אחר
של ראש־העירייה, מרים ׳טייטלמן. בעלה,
אהרון, אחראי על מחלקת־הגבייה. בחודשים
יולי ואוגוסט השנה היא נעדרה מעבודתה
כקצינת ביקור סדיר במחלקת-
החינוך, ובכל־זאת קיבלה שכר מלא.״
בינתיים החליטו בעיריית ראשון־לציון
להחרים את יהודה .״הייתי מגיע בבוקר
למישרד ולא מוצא על שולחני שום חומר.
אף אחד לא ביקש ממני לעשות כלום,
ולא איפשרו לי לבצע את עבודתי השוטפת,״
הוא מספר.
במיכתב ששיגר לד״ר חנניה גיבשטיין,
ראש־עיריית ראשון־לציון, בסוף החודש
שעבר, כתב יהודה, בין השאר :״ידוע
לך כי בתקופה האחרונה עזבו מיספר
עובדים את המחלקה לחינוך ...מתוך כך
שיחסי הנהלת המחלקה־לחינוך לעובדים
וההפקדות במחלקת־החינוך הינם מתחת
לכל ביקורת.״

יציאה כפוייה
לחופ שה
י ך עי ריי תרא שון ־ ל ציון החליטו לם-
תור את בעיית ״העובד, העושה בעיות.״
חנניה גיבשטיין הסביר כי הפרשה
מוכרת לו, וכי יהודה לוי לא יוכל להמשיך
לעבוד במחלקתו ובתפקידו.
ב־ 3בנובמבר השנה, שיגר אליו מזכיר
העירייה, בשם ראש העירייה, הודעה כי
עליו לצאת לחופשה בת חודשיים ושבוע.
לדיברי המזכיר ,״אין אפשרות להמשיך
להעסיק את לוי במחלקת־החינוך.״ לדיברי
יהודה, הובהר לו כי החופשה היא בתש לום
.״למרות זאת,״ הוא טוען ,״לא ראיתי
שום סיבה לצאת לחופשה. מטרת החופשה
הזאת היא רק להשתיק ולסלק אותי מהעירייה,
כדי שלא אוכל לחשוף שערוריות
נוספות.״
יהודה לוי מיהר אל עורך־הדין רמי דמא-
רי, ויחד איתו פנה לבית־הדין לעבודה
בתל־אביב, בבקשה לכפות על עיריית רא־שודלציון
לבטל את חופשתו של יהודה.
״יש חוק שאומר כי על המעביד להתחשב
בבקשת העובד בקשר עם הוצאתו לחופשה,״
טען עורך־הדין דמארי לפני בית־הדין
לעבודה. את הבקשה המוזרה מעט,
הסביר בכך שזהו עוד אחד מהאמצעים
שנוקטת עיריית ראשון־לציון כדי להשתיק
את יהודה לוי.
״ימים אחדים קודם־לכן,״ סיפר יהודה,
״הציעו לי גיזבר העירייה והמזכיר שאני
אפרוש לפנסיה מוקדמת, תמורת פיצויים
של מאתיים אחוזים וסתימת הפה. סירבתי.אם להילחם — אז עד הסוף.״
התגובה האחרונה, בינתיים, של עיריית
רא-שון־לציון, היתד, החלטה להפסיק ליהודה
לוי את: תשלום המשכורת ,״היות ולא
מילאת אחר החלטת ועדת־ממגגנון בקשר
ליציאתך לחופשה,״ כתב הדוקטור גיב־שטיין
.״אבל אתם חייבים לי רק 19 ימי-
חופש, למה חודשיים?״ התפרץ יהודה
למישרדו של גיבשטיין.
בית־הדין לעבודה החליט להזמין את
נציגי עיריית ראשון־לציון, כדי לשמוע
מפיהם את הטענות ההדדיות בנושא השחיתות
בעירייה והיציאה הכפוייה לתופשה.
והקשר האפשרי ביניהן.
״הפרשה של יהודה לוי היא פרשה
עצובה,״ אומר חנניה גיבשטיין .״הוא התריע
על חריגות, ואנחנו. נטפל בכל. הוא
עצמו אדם קשה, שלא יקל לעבוד איתו,
וזה שורש הבעייה.״
בינתיים ממשיך יהודה להגיע מדי-בוקר
לעבודתו במחלקת־החינוך, ברגיל. מול
מישרדי עיריית ראשון־לציון .״זוהי שביתה
שתתריע על מה שקורה מחוץ לבניין
המהודר,״ הוא מסביר.
בעירייה החליטו להתעלם מיהודה לוי,
לפחות עד שבית-הדין לעבודה יפסוק בגורל
תלונתו נגד הנהלת העיר וראש-ה-
עירייה.

העו ל ם הז ה 2047

ה בי או ר

(המשך מעמוד )31
עותומנית שנטלה על עצמה לשקם אסירים
׳משוחררים, לסגור עבורם תיקים במי׳ש-
טרה, למצוא להם מקומות־עפודה ולעזור
להם עד שיש וקמו סופית.

ה תי קי ם
נסגרו
י /ימי הגיע לאגודה דרך אחת ה-
י* פעילות, שהפנתה אותו אל צבי
גרוסמן. לרבדיו של גרוס׳מן היה מצבו
קשה. הוא ה׳יה זרוק, לא דיבר לעניין,
נהג לשבת במישרד ולהירדם לשעות ארוכות.
כל אותה עת קיבל את הטיפול במר-
כז־השיקום ביפו. גרוסמן מימן לג׳ימי ארוחות,
נתן לו דמי־כים וחיפש אפשרות
לשקמו. נבדקה גם אפשרות לשלוח אותו
לארה״ב ; אחת מידידותיו, שהתגוררה שם,
הביעה נכונות לקבלו.
פנינה עדי, אמו של ג׳ימי, שכל השנים
טיפלה בו במסירות אין־קץ, נסעה לשם
כדי לבדוק את ההצעה. אולם כשחזרה,
סירבה לשלוח את ג׳ימי. היא החליטה
שהוא יישאר בי־שראל, ימשיך לקבל טיפול
במרכז־ד,שיקום ולהתגורר בביתה.
גם בתקופות שבהן היה על סף איבוד-
חושים, וטישטוש מוחלט, דאגה האם ל־נקיונו
האישי, ושיאכל כראוי. כפי שהתבטאה
לא אחת :״שלא ימות.״
בחודש יוני אשתקד נתבשרה האם כי
מאמצי מרכז־ד,׳שיקום וטירחתו של צבי
גרוסמן, נשאו פרי. בנה נגמל מן השימוש
בסם בעזרת סם סינתטי בשם מטאדון,
הנלקח כשהוא מעורב במיץ־תפוזים. בינתיים
הכיר ג׳ימי את הצעירה הירושלמית
מרגלית בן־דויד, והחליט לשאת אותה
לאשה.
אולם בדיוק אז התעורר החוק, ונזכר
כי למרות שנגמל מסמים, ג׳ימי היפה הוא
עבריין הצריך לעמוד למישפט. סך־כל
שלושה המישפטים שאמור היה לעמוד
בהם, על פריצות, עלולים היו להכניסו
לכלא לשש שנות מאסר. טענתו כי נגמל
מסמים לא עזרה.
גרוסמן יזם פגישה עם פרקליטת מחוז
תל־אביב, הגברת ויקטוריה אוסטרובסקי-
כהן, ובפגישה זו השתתף גם אהוד צעיר,
מי שטיפל בג׳ימי במרכז־השיקום, השופט
שטיינברג ניאות לדחות את המישפטים,
עורך־הדין משה וידאל ייצג את אל־יסם,
האגודה למילחמה בסמים שטיפלה אף היא
בג׳ימי, ותוך שיתוף־פעולה מלא ביניהם
הצליחו כל הגורמים לסגור עבור ג׳ימי
את התיקים, ולאפשר לו לפתוח דף חדש
בחייו.
ביום ראשון האחרון התחתן ג׳ימי עם
מרגלית. את החתונה מימנה האגודה לשיקום
מישפטי, את הפרחים תרמה חנות־הפרחים
של מלון פאל, את העוגה תרמו
אולמות גן־אורניס, ואילו סוחרי שוק־התיקווה
תרמו את חפירות.
את הטכס הקצר והמרגש ערך הרב איסר
פרנקל. ראש־העיר -שלמה (״צ׳יצ״׳) להט
בירך את הזוג הצעיר, וחתני השימחה,
ד״ר רייטר, עדה מכנס יו״ר אל־סס וצבי
גרוסמן הסתובבו גאים, בין בני-המישפחה הנרגשים אמו ־של מימי, לבושה~בגדים~חגיגיים,
לחצה את ידי הכל והכריזה :״אף פעם
בחיים שלי אני לא אשכח מה שעשיתם
בשביל הבן שלי.״
הסוף הכי טוב
!ך* הלה !היפה, לא משה מצידו של
* 1בעלה החדש, אמרה :״כשנגמר ד,מיש־פט
שבו סגרו לג׳ימי את התיקים, אמרתי :
,עד עכשיו הוא היה שייך לסמים ולשופט,
מעכשיו הוא שייך לי!׳״
ואילו ג׳י׳מי עצמו, נסער ומאושר מאד,
לחץ את ידי המטפלים בו, את ידי ידידיו
משכבר מבית־קמה, שבאו לשמוח בשים־
חתו, את ידיו של ידיד ותיק, נרקומן-
לשעבר שהצליח אף הוא להיגמל, לשאת
אשה, ללדת שני.ילדים וכיום הוא לומד
בישיבה, והצטער רק על דבר אחד חבל
שלא הזמנתי את הבמאי בועז דווידסון,
שעשה עלי סרט כשהייתי נרקומן. החתונה
שלי היתד, יכולה להיות הסוף הכי טוב
שיכול להיות לסרט כזה.״
ה עו ל ם הז ה 2047

אחרי ש״גסטאפו החתולים־־ של עיריית
תדאביב הועיל ונ ע מסהילת שוודה.
תובעת אלמנתו של וופא־הילזים:

לחתול]!
ך* שיאה של התקופה הסטאליניס-
£טית, לפני 26 שנה, הושלכו רופא־הילדים
הד״ר קורנל י ינקו, ואשתו מלה,
אחות ראשית במיקצועה, לבית־הכלא הרומני.
שניהם היו עסקנים ציונים שסייעו
רבות לעלייה ב׳ ,בתקופה שקדמה
להקמת המדינה. על פעילותם הציונית
הם הואשמו בריגול חמור, נידונו ל20-
שנות מאסר עם עבודת־פרך.
הם שהו בין כותלי בית־הכלא כחמש
שנים. אחרי מות סטאלין שוחררו. אבל
חמש שנים אלה הספיקו כדי להטביע
בהם את חותמן לשארית חייהם.

שגיבשה לעצמה בשנות הרעב בכלא.
״אני לא משוגעת לחתולים,״ הסבירה
מלה ,״ואני לא עושה מה שאני עושה
מפני שאני אוהבת דווקא חתולים. אבל
איני יכולה לסבול את הרעיון שמישהו
יסבול בסביבתי, אפילו אם מדובר רק
בחתולי־רחוב.״
איש מדיירי הבית, שבו התגוררו בני
הזוג ינקו, לא התנגד למיסעדת החתולים
•שנוצרה בחצר הבית. החתולים הגנו
על הבניין מפני העכברושים של שכונת
בחלול. מלה הקפידה על נקיון החצר.
החתולים גם לא התרבו. כאשר היתד,

רתה שליד כיכר אתרים, דגים לחתולים.

החח *11י 11 חלק משלושה תריסרי חתולי־החצרות, הפוקדים
11111י ל 11
11 #1111111 1 1 /פעמיים ביום את חצר ביתה של האלמנה ינקו,
שם הס מקבלים מידיה בקביעות, זה 17 שנה, את ארוחותיהם. לחתולים אלה
התנכלו אנשי המחלקה הווטרינרית של עיריירן תל־אביב, הרעילו חלק מהם.
כאשר יצאה מלה ינקו מהכלא היה
מישקלה 38ק״ג בילבד, והיא היתד, נכה
ב־.ס/ס .100 יותר מכל היא זכרה את מישטר
ההרעבה בכלא, שלו ־היתד, קורבן.
ב־ 1959 עלו בני הזוג לישראל. הד״ר
קורנל ינקו, דודנו של הצייר הישראלי
מרסל ינקו, התפרסם כאחד מרופאי־ד,ילדים
המעולים של תל-אביב, עד שנפטר
לפני שנים אחדות. אשתו, מלה, התפרסמה
כ״מלה של החתולים.״
בני הזוג התגוררו ברחוב הירקון, ליד
צריפי שכונת מחלול, באיזור שהפך היום
כיכר אתרים. אשת הרופא נאלצה, בגלל
נכותה, להיות מרותקת לביתה. כאינטלקטואלית
רחבת-אופקים המשיכה בפעילות
תרבותית וציבורית, עסקה בתירגום לאנגלית
ולצרפתית. אולם את ליבה נתנה
לחתולים של שכונת מחלול הסמוכה•
היא אימצה ארבעה מהם לביתה, אולם
גם את השאר לא קיפחה. פעמיים ביום,
במשך 17 השנים האחרונות, היו נקבצים
עשרות חתולים מתחת למירפסת דירתה,
משם היתד, מאכילה אותם בקביעות בדגים
ובלחם. אלה לא היו שיירי ארוחות,
כמעט את כל -הכנסתה, מאז התאלמנה,
מקדישה מלה ינקו להזנת חתולי
השכונה. דייג מביא בקביעות, פעמיים
בשבוע, דגים אל ביתה, מאכל לחתולים.
לגבי מלה ינקו זה לא היה תחביב,
או שיגעון. זה היה יישום השקפת־העולם

חתולה ממליטה גורים היתד, מלה משאירה
לה גור אחד ואת׳ האחרים היתד,
נוטלת כדי להמיתם ברחמים, מיתת־נשי-
קד ,׳תוך הרדמה באתר. חוקי הברירה
הטיבעית של הטבע, היוו גם. הם מעצור
מפני התרבות מופרזת. לחתולות שגידלה
בביתה נתנה מלה גלולות־נגד־הריון.

צ ׳ י צ ׳ הו ד ה:
להרעיל!
זה נמשך עד ליום החמישי בשבוע
שעבר. כאשר בתה של מלה, טלילה,
יצאה בשעה הקבועה לתת אוכל לחתולים
בחצר, ראתה לפתע כמה גורי־חתו-
לים מפרפרים פירפודי־גסיסה. על גליון
נייר־עיתון, במקום הקבוע שם הוכן האוכל
לחתולים, היו מונחים ניתחי־עוף מורעלים.
שמונה חתולים גססו במשך כל היום
והלילה. לא ניתן עוד להצילם.
מלה ינקו, אלמנת רופא-הילדים הנודע,
שכימעט כל סדר־יומה בנוי סביב טכס
האכלת החתולים, זועזעה עד עימקי נשמתה.
הסתבר כי היו אלה פקחי המחלקה
הווטרינרית של עיריית תל־אביב, המכונים
״הגסטאפו של החתולים״ ,שהרעילו את
חתוליה.
על־פי החוק אין העירייה רשאית להניח
רעל נגד חתולים, אם אין מוגשת

תלונה רישמית נגד אלה. היה ברור שאיש
מדיירי הבית או הסביבה לא הגיש תלונה.
שכן, לגבי אלה הפכו החתולים של מלה
חלק מהנוף. בירור במחלקה הווטרינארית
העלה כי מגיש התלונה, שבעיקבותיה
הופעל ד,״גסטאפו של החתולים״ לא היה
אלא ראש־עיריית תל-אביב, שלמה
(״צ׳יצ׳״) להט, בכבודו ובעצמו•
לפני שבוע אירח צ׳יצ׳ בניכר אתי
ריס מישלחת של ראשי-ערים מ־ארצות־הברית.
אלה הבחינו בכמה התולים
משוטטים בכיכר, בין הבריות, ללא
כל חשש. ראשי-הערים האמריקאים תמהה
על כך. בעריהם, סיפרו, נלחמים בחתולים,
המתרבים שם במיספרים אסטרונו־סיים.
ייתכן שצ׳יצ׳ הבחין בדיבריהם במ
עין ביקורת. הוא הורה למחלקה הווטרינרית
לחסל את חתולי כיכר אתרים.
התירוץ של הווטרינר העירוני היה
כי החתולים מהווים סכנה למיסעדות שבכיכר
אתרים. היתה זו שטות מוחלטת,
שכן חתולים שבעים, הרגילים לקבל את
מזונם מיד אחת במשך שנים ארוכות,
לא יחפשוהו במיסעדות הכיכר, מד,־גם
שאלה אינו מחזיקות את אשפתו בחוץ.
״זה היה מחזה נורא ואיום, להמית
את החתולים בצורה אכזרית, ברוטאלית
ובדבריה שכזאת,״ אמרה מלה ינקו׳ ,שברבע
מלהקת החתולים שבחצרה הושמד.
״אלה לא היו חתולים משוטטים, אלא
חתולי־חצר. כששאלנו בעירייה מדוע נתנו
להם רעל, שכתוצאה ממנו הם גססו
שעות כה רבות, היתה התשובה , :זה מפני
שהם לא אכלו מספיק רעל.׳
״אם מר להט רוצה לטייל בכיכר אתרים
והחתולים מפריעים לו — זו לא
סיבה להשמידם. והעכברים — אלה אינם
מפריעים לו 1אני יכולה רק להפנות
קריאה אנושית פשוטה אל ראש־העיר :
צ׳יצ׳ — עזוב את החתולים שלנו! תן
להם לחיות !״
למלה ינקו ברור גם מה יהיה גורלם
של החתולים, כשתגיע שעתה לעבור מן
העולם. היא חשבה על כך. בצוואתה כללה
הוראות ברורות, המופנות לרופא־וט־רינר
ידיד, מה יהיה עליו לעשות עם
החתולים אחרי מותר לתת להם גלולות־שינה.
ואחרי שיירדמו, להזריק להם זרי-
קות־מוות בלבד. שימותו מבלי להרגיש
ומבלי לסבול.״

ה חו טפתמ אג טבה
0נ י 1ר, ט

-ט 1ט ו

יום ה׳ — המועד האחרון
למסירת הטפסים

טשהלך מנ ה ג ־קד 0 :.״
מ׳לאגווט! גכל עו בו עי

הסזשצה להסץ ד**ד0>.ור> 0נססודט

מה הוא?
האם אפשר לעצור בעדו?
האם הוא מרתיע?
האם הוא ההתחלה
של הסוף?
האם הוא

אות מ שנוי
1£ז ד

• ג רי גו רי ס ק
לי ד נ וי נן

רומי היכ ת ה
מתחת לחגור ה

דיויד וודנד

:יולי וויבו1לו
בסורה ארצית
ולנוע ,,תל־אביב״ ת״א
4,30 — 7.15 — 9,30
:ר !הידעונדנו

^ו<!> 11111

$£ו01 אזא[ק
155116

1976

ב צג ע * ם

הוועד לשלום צודק
בין ישראל
והארצות הערביות

61 נו 6111׳ \ 0ז >

תל־־אכיב, ת.ד4964 .

בקרוב ייפתח

קו ר ס ללימוד השפה
הערבית המדוברת

.ץ 11011ק 031-161• 15מ11 זי 1ג ¥ו
11161׳103 81111 113185 . 115ץ 11

..פ^פר פ טר פס ר?6

הפצו; בלעדית סטימצקוי

(המשך מעמוד )27
את אחד התפקידים הראשיים בסרט אקדח
האלוהים לצידם של ג׳ק פאלאנס, לי
ואן־קליף ופנינה גולו (רוזנבלום).
סיביל, שנולדה לפני 29 שנים בווינה
שבאוסטריה כסיבילה דאנינגר, לאם ממוצא
אוסטרי ולאב אמריקני, החלה את
הקאריירה הקולנועית שלה רק בגיל
עשרים־וחמש.
משחיתה בת ארבע־עשרה נסעה עם
מישפחתה לארצות־הברית, שם סיימה את
לימודיה התיכוניים. כשחזרה לאוסטריה
עבדה במשך ארבע שנים כסייעת לרופא*
שיניים, בבית־חולים בעיר זאלצבורג.
בהיותה בת 24 לערך סיימה קורס לקוסמטיקה.
היא פתחה סלון־ליופי במקום שבו
•היתד, גם סוכנות לדוגמניות, וכיוון שבין
טיפול קוסמטי אחד למישנהו נהגה לסדר
עבודה לדוגמניות, עבור בעל*הסובנות,
החליטה יום אחד שמה שטוב לדוגמניות
טוב גם ב־שבילה — עזבה את הקוסמטיקה
וסידרה עבודה לעצמה. היא הפכה דוגמנית
מצליחה באוסטריה מולדתה. מצבה
הכלכלי השתפר, והיא שינתה את דמותה
מן הקצה אל הקצה. הסייעת לרופא*
השיניים, שהתלבשה תמיד בסולידיות
ואספה את שערה הערמוני הארוך, הפבה
בן־יום נערה זוהרת.
סירטה הבינלאומי הראשון היה כחול
הזקן עם ריצ׳ארד ברטון. את ראקל וולש
הכירה קודם־לכן בעת צילומי הסרט
שלושת המוסקיטריס שבו גילמה תפקיד
פעוט, ויש לה עליה דיעה ברורה מאד.
אומרת סיביל :״היא אף פעם לא משתדלת
באופן מייוחד להתיידד עם נשים אחרות.
היא חייבת תמיד להיות האשד, היפה
ביותר בסביבה. יש לי הרגשה שיש לה
ריגשי־נחיתות איומים.״
אולם גם עם סיום -צילומי כחול הזקן
לא נפטרה ראקל וולש מסיביל דאנינג.
השתיים נפגשו בשלישית, על בימת
צילומי הסרט בן־המלך והעני, סירטו של
הבמאי ריצ׳ארד פליישר, בהשתתפותם של
צ׳ארלטון הסטון, ארנסט בורגניין ואוליבר
ריד. סיביל גילמה בסרט את דמותה של
אמו של העני, תום קנטי.
גם בצילומי סרט זה אספה סיביל
חוויות רבות. לדבריה, נהנתה מאד לעבוד
עם אוליבר ריד, והיא מספרת:
״הוא חי כאילו זו היתה עדיין התקופה
הוויקטוריאנית, הוא פשוט מאותם אנשים
שנועדו לעשות צרות. דוב הזמן הוא
שיכור, וכשאינו שיכור הוא ישן. היה איתו
שומר־רא-שו הענק, רג׳י פרינץ (שמעתי
שכשאוליבר היה בישראל, רג׳י היה איתו
כאן) .יום אחד הלכנו מלגו לבלות באחת
המיסעדות של בודפסט, שם צולם הסרט.
לפתע הסתבך אוליבר בתיגרה עם כמר,
מהאורחים, רג׳י הצטרף לחגיגה, וישב
בביח־הסוהר כמה ימים כדי לחפות על
אוליבר. אילו היה אוליבר צריך לשבת
כמו שבאמת הגיע לו, העסק הזה היה
עולה להפקה הרבה מאד כסף.״

למעוניינים: קבלת פרטים והרשמה
במשרדנו, תל־אביב, רה׳
פינסקר ,4קומה ג׳( .מעל לקפה
״נגה״) .טלפון.297654 :
ההרשמה בימי ראשון, משעה
6.30 עד ל* 8בערב.
הקורם יתקיים כל יום ראשון בין
6ל־ 8בערב.

ך* רכילות יודעת לספר, כי כאשר
1 1הצטלמה סיביל לסרט כחול הזקן, היו
סצינות־האהבה שלה עם ברטון לוהטות
מן המקובל, וכי השהקן הוולשי התאהב
בר, עד מעל לאוזניו. סיביל מכחישה
זאת מכל-וכל, ואומרת :״אליזבת היתה
שם ושמרה על ריצ׳ארד בשבע עיניים,
כך שאפילו רצינו לא היינו יכולים. לי,
באופן אישי, לא היה איכפת להיהרג על־ידו
בכל יום.
״אבל בתקופת צילומי הסרט הוא היה
במצב־רוח רע. אחיו נהרג, והוא הירבה
לשתות לשוכרה. אני חושבת שהוא איש
נהדר. בפעם הראשונה שהכרתי אותו
נכנסתי לחדר, הייתי מאד עצבנית, הוא
לא ידע מי אני אבל מייד קם והציע לי
את כיסאו. אחר־כן הוא התאהב כמעט
בכל בחורה שהיתה על הסט, ואני באופן
אישי שמחה שלא יצא לו להכיר אותי
באמת מקרוב. לא הייתי רוצה להיות
אחת מאלף הבחורות שריצ׳ארד ברטון
התעסק איתן על בימת-הצילומים של
כחול הזקן. לפני כשנה פגשתי אותו
ואת ליז בגשטאד ובילינו נהדר, ואז
ידעתי שמזלי הגדול הוא שלא הייתי אחת
החתיכות שלו.״
אחד ד,מיקרים העצובים שאירעו לסיביל
במשך הקאריירה הקולנועית שלה אירע
לא־מכבר. היא השתתפה בסרט חשיבותה
של אהבה, יחד עם רומי שניידר, פאביו
טסטי וקלאוס קינסקי, בתפקיד ידידתו

השנייה של טסטי. אולם עם סיום הצילומים
והעריכה הסופית הוצא כל תפקידה
של סיביל מן הסרט והיה כלא־היה, והיא
מספרת :
״לרומי שניידר יש סעיף בחוזה, שאומר
כי היא רשאית להגיד את המילה האחרונה
בסרט־ה. היא פשוט לא רצתה נשים
נוספות בסרט, אז היא הוציאה את כל
הסצינות שלי. אנדרי דולבסקי, הבמאי,
הזהיר אותי מההתחלה שיהיו בעיות עם
רומי, אבל למרות שהייתי מוכנה, זו
היתד, מכה קשה עבורי. זהו סרט חשוב׳
שהתפרסם בכל העולם וזכה בשבחים.
עבדתי קשה על התפקיד שלי, ובסוף רומי
שניידר הוציאה לי אותו ממש בשרירות־לב.
שתינו אוסטריות, וחשבתי שנסתדר.
לכאורה אפילו הסתדרנו, אבל בסוף היא
הכניסה לי מכה מתחת לחגורה.״
את כאבה של סיביל שיכך הסרט המוות
הלוחש, שאותו צילמה באפריקה יחד עם
כריסטופר לי וטרוור הווארד.
מייד אחרי צילומי הסרט נסעה ללוס־אנג׳לס,
שהיא עיר־מגוריה השנייה אחרי
רומא, במטרה להישאר שם חודשיים,
אולם נשארה רק יומיים, ומייד טסה
לישראל כדי להשתתף באקדח האלוהים.
את במאי הסרט, פרנק קרמר, פגשה
ברומא קודם־לכן, וכשסוכנה הציע לד,
תפקיד בסירטו, ועוד בישראל, קפצה על
ההצעה בשימחה.
בישראל שהתה חודשיים, וכאן התאהבה
לא רק בארץ כי-אם גם בגבר ישראלי
נשוי. היא מסרבת לנקוב בשמו. בטענה
שהיו לו מספיק צרות והוא אינו זקוק
לצרות נוספות.

פי אה בלונדית
קצרה
^ ששהתה כארץ הצהירה, כי
היא רוצה להתגייר ולהפוך ישראלית.
היום היא אומרת :״אם אני מתאהבת
בגבר, אני הולכת איתו לאורך כל הדרך,
ואם יש צורך לשנות את חיי, אני משנה,
אהבתי את החבר שלי, רציתי להפוך
ליהודיה כדי להיות כמוהו. הוא היה
בשבילי עולם ומלואו. הוא סידר לי לנסוע
אל החיילים בסיני וברמת־הגולן, והוא
הכיר לי את החיים בישראל. אבל כשצריך
היה להחליט אם לעזוב או להישאר,
נאלצתי לעזוב, ומאז אני נשואה לקאריירה
שלי.
אין לי חבר קבוע. אני יוצאת עם כל
מיני גברים, בכל מיני מקומות בעולם׳
ובדרך־כלל הגברים של חיי אינם שייכים
לתעשיית־ד,קולנוע ואינם מפורסמים. בשנה
האחרונה חל בי מיפנד, עצום. תמיד
רימיתי בכל הנוגע לגילי, אבל השנה
התחלתי להגיד את האמת. מעולם לא
הרגשתי טוב יותר. כל קמט נוסף מראה
שאת חיה, ואני אוהבת לחיות.
״אני אוהבת את מיקצועי, הוא מעניק
לי עצמאות ומפגיש אותי עם אנשים. אני
מאד פתוחה ונועזת, ומצד שני אני
שמרנית ואוהבת ילדים ובית ומישפחה,
בשלב זה קשה לי לשלב את שני הרצונות
שלי, ובינתיים הקאריירה קודמת לבל.״
ואכן, סיביל נצמדת לעקרון שלה.
לתפקיד המרגלת הגרמניה בסירטו של
גולן היא מתייחסת ברצינות גמורה.
לדבריה, היא אינה מזדהה עמו כלל,
ומ-שום כך היא רואה בו אתגר מי-שחקי
ממדרגה ראשונה. וכדי שהקהל לא ישתגע
אחר המחבלת היפהפייה, היא תחבוש
בעת הצילומים פיאה נוכרית בלונדית
קצרה, ותמעיט באיפור.
מייד לאחר־מכן תחזור סיביל לאירופה,
שם מחכה לה תפקיד בסירטו של
הסופריהתסריטאי מריו פוזו (הסנדק),
סופרמן, לצידו -של מרלון ברנדו. בסרט
זה תגלם את דמות חברתו של ג׳ין
ד,קמו.
סיביל מרוצה מחייה הנוכחיים. הנסיעות
התכופות מארץ לארץ חביבות עליה.
עיר־מגוריה הקבועה היא רומא, אולם
לדבריה הפכה רומא לאחרונה בלתי-
נסבלת ממש. לפני כשלו־שה שבועות,
למשל, היתד, בדרכה לארוחת־ערב עם
המפיק קארלו פונטי, באחת ממיסעדות
הוויאה־ונטו, לפתע הותקפה על־ידי שלושה
ביריונים שהחלו מפשיטים אותה,
סיביל חשבה שהיא עומדת להיאנס, אבל
לא, הביריונים בטו־הבל רצו במעיל-
הפרווה שלה, שעלה לה 20 אלף מארק.
מילא. מייד לאחר־מכן בישר לד, סוכנה
כי היא מועמדת לאחד התפקידים בסרט
סלמנדרה, שלתפקיד הראשי בו מועמדים
אל פאצ׳ינו או רזברט דד,־נירו, וזה
יוספיק לד, כדי להתנחם.
העו ל ם הז ה 2047

במדינה
מישפט
הקשרה מי שסחס׳
חבעד ועורד־הדין שזו
שדחו את המאהב
ואהיו לאנוס את
האשה ולצלמח בשעת
מעשה

כשנכנס אלברט אלופר לדירתה של ניקול
חדד, בנתניה, מצא שם את ידידתו כשחלוק
לגופה. תחילה ניסתה לדחותו מעליה, מאחר
שנעלם זה כחודש1,לאחר פרשת־אהבה ממד
שכת ביניהם, ולאחר שהבטיח לה כי יישא
אותה לאשה ויאמץ את בנה אחרי שתתגרש
מבעלה, עזרא.
אך מאמציה לסלקו לא הועילו. הוא התפשט׳
נשכב על הספה, והצמיד את גופו
לגופה כשחלק־גופה העליון עירום. באותו
רגע הופיע בחדר גבר, מצוייד במצלמה ו־במבזק,
והחל מצלם את הזוג. ניקול לא
ידעה שהמאהב שלה, אלברט, השאיר את
דלת־הכניסה לא־נעולה, כדי לאפשר לצלם
להיכנס אחריו בחשאי.
אלברט העמיד פני מופתע ונדהם, ומייד

המישפט המחוזי בתל־אביב. את התביעה
ייצג עורך־הדין אליהו ארבל, והנאשם
צ׳ארלי אלופר יוצג על־ידי עורך־הדין
אברהם אורן.
״הסיוע היחידי,״ קבע בית־המישפט ,״שהובא
לאישום האונס, הוא בעדותו של ד״ר
מנחם לדמן מבית־החולים ביילינסון, שבטיפולו
היתר ניקול. האשד, הצעירה, שעלתה
לארץ מצרפת והכירה כאן את עזרא
חדד ונישאה לו, סובלת מאפילפסיה לא-
חמורה והייתה מקבלת בקביעות תרופות-
ארגעה במנות קטנות. הרופא מסר בבית-
המישפט כי כשהופיעה ניקול חדד למחרת
המיקרה אצלו, הוא הבחין כי היא נרגשת
ועצבנית מאד. היא סיפרה לו על המיקרה,
מבלי לתארו במפורט כאונס. היא הדגישה
בעיקר את מעשה הסחיטה, באומרה , :אני
ובני בסכנת־חיים, ואני נתונה בידי מאפיה.׳

קבעו שלושת השופטים המחוזיים :״נותנים
אנו אמון בדיברי העד צ׳ארלי אלופר,
אך דבריו מתיישבים לאו־דווקא עם גירסת
האונס, אלא עלולים גם לעלות בקנה אחד
עם מעשה של סחיטה, אשר עורר בלב
ניקול חדד פחד שאם יגיעו הצילומים ל בעלה
ויוגשו לבית־הדין הרבני, היא עלולה
להפסיד את בנה. אומנם, בהמשך הדברים
סיפרה האשד, לרופא כי הוכרחה לשכב עם

כדור הזהב של שלך
פרסראש ון

מיליון די
נזלל נדור הזהב
פרס 1111׳

3 0 0 . 0 0 0לי ־ ,

מפעל הפיס

אגו עושים מל אכהח שובה.
דרו שים לנו אמצעים להמ שיך.
עזור !
שלח ת רו מתךלת.ד 3904 .ת־־א
:אשם צ׳ארלי אלופר

ה מו עצה הי שרא לי ת
ל מ ען ש לו םישרא לי 3 -ד ס טי1י

אונס, סחיטה, איומים

הסביר לניקול כי הצלם הוא אדם מסוכן.
הוא לא אמר לה כי זהו צ׳ארלי, אחיו הצעיר.
כאשר שאלה את צ׳ארלי מה מעשיו
שם, אמר לה שנשלח על־ידי כנופיה, שחבריה
מחכים לו למטה, ברחוב.
פחד לאבד את הכן. האשד, הצעירה
ביקשה ממנו שימסור לידיה את הפילם
שבו צילם אותה עירומה, אך הוא אמר לה
שיעשה זאת רק אחרי שתבוא איתו במגע
מיני. הוא איים עליה, שאס לא תשכב איתו
מייד, ימסור את התמונות שצילם לבעלה.
האיום הזה הועיל. ניקויל, אם לילד בן
שנתיים, היתד, אז בתהליכי גירושיו מבעלה,
עזרא חדד, והדיון בבית־הדין הרבני התנהל
בעיקר סביב השאלה בידי מי יישאר הילד.
ניקול ידעה כי אם יוצגו התמונות לפני
ביתרה,דין, ייתכן שתפסיד את בנה. היא
ניסתה להתנגד לצ׳ארלי, אך פחדה גבר
עליה ולבסוף נכנעה לו.
זמן־מה אחרי שניקול וצ׳ארלי, אחיו של
מאהבה, נכנסו למיטה, פתה המאהב עצמו,
אלברט, את דלת החדר והחל מצלם את
השניים במגעיהם האינטימיים. כאשר הסתיים
העניין, דרש צ׳ארלי מניקול 3000
לירון ז תמורת הפילם שצולם בדירתה, במגעיה
עם שני האחים, ואם לאו — יימסר
הסרט לידי בעלה. הם קבעו פגישה ל־48
שעות לאחר־מכן, לצורך ביצוע העיסקה —
קבלת הכסף ומסירת הסרט תמורתו.
אך בתוך זמן זה התלוננה ניקול במיש־טרה.
היא קיבלה מידי השוטרים מעטפה
עם פיסות־גייר (תחת כסף) ,שאותה מסרה
לאלברט אלופר לצורך העיסקה. המישטרה
עצרה את שני האחים והביאה אותם לדין
באשמת אינוס בנסיבות חמורות, קשירת
קשר לביצוע עוון, שיבוש עשיית מישפט
וסחיטה באיומים (העולם הזה .)2009
בידי המאפיה. הדיונים במישפט זה
התנהלו בפני הרכב השופטים מכס צ׳רנו־בילסקי,
חיים בנטל ונחמיה בר, בבית-
העו ל ס הזה 2047

אחד משני האחים, אך בכך אין כדי שנוכל
להשתכנע שהתרגשותה נבעה דווקא מהמגע
המיני ולא מהחששות האחרים שהזכרנו
לעיל. על־כן מחליטים אנו ״לזכות את הנאשמים
מעבירה של אונם.״
הבעל לא הובא לדין. אשר לאישום
בסחיטה ובאיומים, קבע בית־המישפט :
״העידה האשד, לפנינו על איום שאינו מש תמע
לשתי פנים, כי במיקרה שהיא לא תתן
לו (לצ׳ארלי) שלושת אלפים לירות, יימסר
הפילם לבעלה. ניקזיל פנתה למישטרה, ולפי
הדרכתה עמדה למסור לאלברט־ מעטפה.
יצויין כי בערב שבו בוצע הדבר, הגיב
אליברט בתנועה של השתוממות, ובאותו רגע
נעצר.
״עולה ספק מה בשאלה אם רעיון סחיטת
המזומנים היה משותף לשני הנאשמים. אל-
ברט היה מעוניין כי הצילומים יעזרו להחיש
את גמר הדיונים ברבנות. זוהי גיר-
סתו, ואומנם אין יאנו משוכנעים כי גם
בדברים אלה יש אמת, אך ייתכן גם כי
צ׳ארלי הגה את הרעיון של סחיטה ואילו
לאלברט היה טעמים אחרים לבצע את מע שה
הצילומים.״
בגזר־הדין ציינו השופטים, לגבי בעלה
של ניקול, כי בנראה עמד הוא מאחרי הקלעים
בפרשה זו, אך משום־מל לא הובא
לח. בעקיפין היה בכך משום ביקורת
חריפה על המישטרה והפרקליטות. שכן, ל שופטים
נודע.,באמצעות חומר־החקירה של
המישטרה, כי זמן קצר קודסילכן קשר
הנאשם, אלברט אלופר קשר עם בעלה של
ניקול, עזרא חדד, במישרדו של עורך־דין
ידוע בפתח־תיקווה, קשר כדי לבצע עוון,
ולהביא את התמונות המעידות על ניאופיה
של ניקול לבית־הדין הרבני, תמורת שכר־טירחה
בסך 3000 לירות.
בית־המישפט הטיל על האחים צ׳ארלי
ואלברט אלופר עונש זהה 15 :חודשי-מאסר
בפועל, ועוד 15 חודשים מאסר־על־תנאי.

פזן רכי החדרן הארוכיס תהנה
ססרטיך או השקופיות שלך
עד־ידי מקרן טוב!
* מבחר מקרנות גדול׳.
+מסכי הקרנה גם עם רם־קיל !
¥מבחר פלשים !גדול מתוצרת גדול
יצרני הפלשים ביפן
זל 1ס 3״.

מבחר גדול של תמונות ופלקטים של
גדולי הציור המודרני והקלאסי —
הדבקה

מקצועית של פלקטים ו
תמונות.

¥צלומי
פספורט בן־רגע !
בימי שלישי — סגור בל היום !

בדנ 31ר פונונ חיסה,רחזב וזחלו!!

״לוטוס״ ,ת״א, רח׳ אלנבי 101
(מול בית־הכנסת הגדול)

ספרהב רי תהחדשה
בשפות שונות
להשכלה כללית
ולהכרת הדתות בעולם
יישלח לכל הדורש
ת.ד 7089 .ירושלים

אם אוץ־ישואר השבעה רא באה
א ר 111 כונו ת־ ה עוני, ה ן באות
אריה מער בתתו שר תיאטרון

בכך שהוא משתדל להביא בעיקר מחזות
מקוריים של יוצרים ישראליים. במה
שלוש של התיאטרון הכינה, לפני כמחצית
השנה, הצגה בשם עצבים. היתה
זאת הצגה דוקומנטרית, שהביאה את סיפוריהם
של אלה החיים בשולי החברה.
אולם בהצגה זאת חלה תקלה. הנהלת
התיאטרון התכוונה להעלות את המחזה
בעיקר במרכזים קהילתיים, בעיירות־פי-
תוח ובשכונות עוני, וזאת קיוותה לעשות
בעזרתו של מיפעל אמנות לעם.

כל אנשי צמרת החברה הירושלמית התכנסו לאחר תום
ןייו 0 ״117111
1 1/4 4 | 1 1ההצגה באחד המיסדרונות המפוארים של תיאטרון ירושלים,
לדיון במחזה. הינחה את הדיון ברוך לוי, יועץ ראש־הממשלה לענייני רווחה.

ל עגי, בן שש־ עשרה אני /
שתי עיניים יש לי /שרואות

הכל, והפה, סגור / .יעני, בן שש־עשרה
בקושי /אין לי ראש /ללמוד ולעבוד,
יעני / ,בנאדם גמור / .בן שש־עשרה
בקושי, יעני / ,תן לי קול בראש /לן
עם זה וזה /ואל תלך עם זה, יעני/ ,
בן שש־עשרה בקושי / ,לא יודע מה

הוועדה ]לחצה

יהיה /איתי מחר, יעני, אדם כזה/ .
תן לי אלף קילומטר, יעני ./חן לי יער/ ,
חושך תן לי, לילה /אל תתן לי יום/ .
תן לי ים / .וכסף, יעני, חם /ותן אוויר
לנשום /ותן לי כוח /לקום, יעני, לברוח
/וקח ממני את הזיכרון /בן שש־עשרה
אני, בנאדם גמור.״
יעני, השיר בשם זה, הוא אחד מהשי־

עודד קוטלר, המנהל האומנותי של תיאטרון חיפה,
האשים את ועדת הרפרטואר של תיאטרון
ירושלים בכך שאינה מסכימה להמשך הצגת קריזה בתיאטרון. בעיקבות דבריו, שעוררו
סערת־רוחות בקהל, הודיעה הוועדן ז כי הסכימה לקבל את קריזה כהצגה מן המניין.

רים הפותחים את אחת ההצגות המרעישות
והסנסציוניות ביותר שהועלו על הבמה
בארץ בשנים האחרונות. ההצגה קריזה,
המועלית על־ידי שחקני התיאטרון העירוני
חיפה, מיוחדת הן בתוכנה המביא,
מפי אנשים חיים, המתגוררים ועובדים
במקומות הקרויים אצלנו שכונות־מצוקה
ועיירות־פיתוח, את דיעותיהם,
השקפותיהם אורח־חייהם וציפיותיהם לעתיד,
והן, בדרך ההגשה החריפה — ויש
האומרים, המטיפה למרד גלוי.
בנימין זאב הרצל רצה לראות בעם המיפגש ישראל עם אחד. הוא התכוון, מן הסתם,
לעם מאוחד, מגובש, קיבוץ של גלויות.
ברקע ההצגה מוקרן, על מסך קטן, מיש-
בעיירה שלומי
פטו המפורסם של חוזה מדינת־היהודים
לא שאנשי אמנות לעם לא התלהבו
בהקשר אחר לגמרי :״עם ישראל אחד...״
להורות שיש עם ישראל אחד, שעליו
\ > מהרעיון. לדעתם, ההצגה עלולה היתה
מספרים בהצגה ,״האנשים השחורים״ ,כפי. לגרום להסתה והיא הטיפה לאלימות.
שנקראים בהצגה יוצאי ארצוודהמזרזז,
הנהלת התיאטרון החליטה להריץ את
ארץ־ישראל השנייה והמזרמרת. ועם ישעצבים
באופן עצמאי, כשהתיאטרון מסבסד
ראל שני — זה היושב בחליפות מהודרות
את מרבית ההצגות. הצלחת עצבים דיר-
בנה את יהושע סובול, מחזאי־הבית של
באולם־התיאטרון וממלמל לעצמו :״כך
זה לא יבול להימשך!
התיאטרון החיפאי, ואת יצחק (איציק)
ויינגרטן, שחקן התיאטרון ותלמיד החוג
תחילתו של המחזה קריזה בהצגה
אחרת של תיאטרון חיפה, הידוע
לתיאטרון באוניברסיטת תל־אביב, לחמי

ע ל 1 1 1 1 1 1שר־החוץ, יגאל אלון, היה אחד הצופים בהצגה קריזה, בעת
* | 1 # 1 1י י ^ י • שהועלתה בפעם הראשונה בתיאטרון ירושלים ביום הרביעי
שעבר. אס־כי ניראה נהנה מהמחזה ואף צחק בקול רם, בקטעים מסויימיס,
שבהם חוקו בלעג חברי־כנסת אחדים, לא נשאר יגאל אלון להשתתף בדיון6 .

יצחק. שמואלי, איש מישרד־החינוך (מימין) יצא בזעם נגד
1 11ך1
ההצגה. הוא האשים אח השחקנים בניסיון ליצור פרובוקציה
*111111

ומרד נגד האשכנזים במדינה. דבריו עוררו בקהל גלי צחוק וזעם.
בתמונה למעלה: היפות של הבירה הופיעו להצגה במיבחר תילבושות־הערב שלהן.

שיך לאסוף חומר דוקומנטרי מפי אנשי-
השוליים, פושעים במוסדות סגורים, נערות
העובדות במיפעלים מבוקר עד ערב
כאוטומאטים אנושיים מודרניים תמורת
שכר מגוחך ,״מארוקאיים וערבים״ ואפילו
״שחורים שעלו לגדולה,״ שהיום הם
קבלנים המעסיקים את בני עדותיהם ו-
״יודעים לקנות אותם״ עם קופסת סיגריות
תוצרת־חוץ ופחיודבירה אמסטל.
על דרך איסוף החומר סיפר איציק, בן
,25 יליד רחובות :״למשל, את התמונה
בקריזה, המראה מיפגש בין שחקני התיאטרון
לבין נערים בעיירת־הפיתוח שלו -יי
מי, כתבתי בעיקבות פגישה עם חברי
התיאטרון הקהילתי שבעיירה.
״נסענו, קבוצת שחקנים של התיאטרון
עם הבמאית נולה צ׳ילטון, לראות את
עבודת החוג הדרמאתי בעיירה שלומי.
התכוונו לבקש מהם, להשתמש׳ בכמה
משיריהם להצגה שלנו. השיחה, שנערכה
עם חברי החוג וחבריהם לאחר המופע.
גלשה למישחקי אימפרוביזציה משותפים
ולהחלפת דיעית ושאלות.
״במיפגש בלט הרצון להתקרב ולהתיידד,
ועיימו — החשדנות מפני המבקר מבחוץ.
פתיחות לביקורת נגד יחם המימסד ל* -
שלומי, ועימה — ניסיון לבקר ולתקוף
את אורח־החיים האישיים והקהילתיים. אח רי
שחזרנו לחיפה חשנו שכדאי להעביר
להצגה את המיפגש כולו, כיחידה אחת.״

..הם עושי לסר -ולנו ה אומרים לעשות ילדי!״

חוטפים קל״זק

מהקיבוץ לשכונה

הטוש והידד

אחת הדוברות בדיון הפומבי היתה חניתה,
חברת־קיבוץ ממוצא ספרדי, שפעלה רבות,
לדבריה, בשכונווז־מצוקה .״מי שמתעלם מן החיים בשכונות העוני, כאילו התעלם
מעצמו,״ אמרה, בהאשימה את ההנהגה ואת הקהל הפאסיבי. צילם: פיטר פן !

בין אורחי־הכבוד בהצגת קריזה בתיאטרון ירושלים
היה גם שר־התיירות משה קול, איש המיפלגה הליברלית
העצמאית (מימין) .למרות שהכריז בשבוע שעבר על פרישתו מן הקואליצה עס
המערך, ישב בהצגה ליד איש המערך, יושב־ראש הכנסת ישראל ישעיהו ואשתו, ראומה.

לנו ציור של הילדה הקטנה, שניתלה על
הדלת של החדר שלה. ציור יפה, לא?
אבל לבו, לנו אין דלת ...אם אני יחשוב
על טוב, הוא אף פעם לא יבוא. אז יותר
טוב לא לחשוב.״
ברקע הבמה מספקת את המוסיקה להצגה
להקת פיאמנטה, המשמיעה מוסיקה
קיצבית בעלת גוון מיזרחי, המשלים את
ההצגה. את הלחנים, הנשמעים מוזרים
מעט לאוזן, חיבר שלמה בר. הוא גם
מזמר אותם בהצגה ומלווה עצמו בטמ-

אותם טיפוסים ודמויות, שאת דיבריהם
הם מביאים על הבמה .״זה היה נהדר.
זה הייתי בדיוק אני,״ התוודה צעיר בשכונת
הקטמונים בירושלים לפני השחקן
מוני מושונוב, שהעלה את דמותו בהצגה.
שעות
רבות ישבו שחקני ההצגה עם
האובייקטים שלהם, ריאיינו, שאלו, הת־ידדו
וחקרו עד שהגיעו להזדהות כמעט
מוחלטת עם ״לקוחותיהם,״ לדיבריהם•
(המשך בעמוד )38

אחד המונולוגים המעניינים והחזקים
בקריזה הוא וידויה של אם מ־שמנת־התיקווה
בתל-אביב .״אני עצבנית׳״
היא מתוודה במיבטא מרוקאי .״אני
באמת עצבנית. תמיד. יש לי שש ילדים
בחדר וחצי ואני מסוגלת לקלל אותם
בקללות הכי גדולות ...הילדה הגדולה
בת חמש־עשרה. גדולה, אבל שחורה.
והיא מתביישת באמא שלה ...שאלתי אותה
פעם, :אם תמשיכי להיות מתביישת
לי אז תהיי יותר יפה ז הגננת נתנה

בורה, כלי הודי שלו בטן של דלעת וצוואר
בעל ארבעה מיתרים .״אני׳ ניזון
מהמוסיקה החסידית,״ מפתיע שלמה בר
( )33 יליד מארוקו את השואלים למקורות
השראתו ,״ואני מוצא קשר ישיר בין
המוסיקה החסידית למוסיקה המיזרחית.
גם המוסיקה ההודית השפיעה עלי מאד.״
פתחון־הפה ניתן בהצגה ל״אנשים הש חורים,״
בני עדות המיזרח .״האנשים
הלבנים״ ,שכן מרבית משתתפי ההצגה
הם ממוצא אשכנזי, יצרו קשר מיוחד עם

וזוטביס קר־זה !00

מהגיית״
צעד חשוב במערכה למען
בדיאי־ור

(המשך מעמוד )37
״אני קמה מוקדם בבוקר כמו אוטומאטי,״
מספרת פועלת במיפעל־סריגר ,.בקטע
״פועלים ופועלות״ המבוצע על־ידי
השחקנית סנררה שחה .״אני ממש בחורה
אוטומאטית. התיקתוקים של המכונות יכולות
לשגע לך את הנשמה. אני אוהבת
לעבוד. אני אוטומאטית ...פעם שאלו אותי
באיזה מזל נולדתי אמרתי לו במזל
כלב ...אני אוהבת לעבוד.״
״עד ׳שביקרתי בשכונת״התיקווה לא
ידעתי שיש אנשים כאלה שחיים ככה,״
,מספרת סנדרה בקטע אחר, שבו היא מגלמת
את עצמה כשחקנית .״אבל כשראיתי
מה זאת השכונה הזאת ואיזה חומר־נפץ
טמון בה, החלטתי שאני חייבת לעשות
משהו למענה ולמען האנשים החיים במקומות
כאלה. אני עוד אעשה,״ הבטיחה.

כמו כל אחד גם אתה רוצה להיות
בריא, השאלה היא רק-מה אתה
עושה למען בריאותך?
וזנסיון מוכיח כי מרבית האנשים
אינם מוצאים זמן להתעמל, כ׳
דיאשה מדכאת אותם וכי הפלולן ת
העשו! הינה משימה בלתי
אפשרית עבורם.
לעומת כל הלן שיים הללו מרגרית
היא טעימה, נעימה, מהנה ובריאה!
מתרית אינה מחייבת אותך
לשגות את סרת עולמך ומאפשרת
לך להמשיך ולהנות תוך הקפדה
על בריאותך.
זאת כיוון שמרגרית עשרה אך ורק
משמנים צמחיים ונעדרת לחלוטץ
שומנים מן החי |נולסטרול-זוכרים?!|.
מעל לכל מרגמת ממלה פחות
מ^-סל מכמות הקלוריות המצויה
במרגרינה.
ובכן בפעם הבאה מרחו קצת
בריאות על הלחם -אכלו מרגמת.

״גידול סר טני
בתוך הגוף!״

תעשיותטמזון בע־־מט

צ׳רלסון

_ הנר•

רי*מס

הסטון פונדה קובורן

גלו

סושירו

רוברס

רוברם

פורר הולברוק מיפונה מיצים רוברטסון ואגנו־
בכורה ארצית

^ תם יודעים איך השילטון נראה
בעיניי כמו חיות שמנות, שרובצות
בתוך ביצה, והן מחוברות ל־מיכלי־חמצן
ודרך השנזרקלים הן רואות
רק את מה שמחוץ לביצה. ומה ;שיש
להן להגיד זה שחיות־ באות לתקוף אותן.
אבל רק את הביצה עצמה, את הסירחון
והטינופת שסביבן הן לא רואות ...אתם
לא מבינים מה עשיתם. הפכתם חלק מכם
לגידול סרטני, גידול-פרא בתוך הגוף
שלכם. גידלתם עם אחד, זרקתם אותנו,
הפכתם אותנו לחיות.״ דבריו אלד, של
צעיר פתח־תיקוואי. יעקב כהן, הם המוטו
של ההצגה.
״לנו יש ילדים. לכם יש כסף ובתים
יפים. לנו יש ילדים,״ בשיר ״ילדים זה
שימחה,״ שכתב יהושע סובול. לקראת
סיומה של המערכה הראשונה, הנקראת
״אבות,״ מתפרצת אל הבמה, כאילו מבחוץ,
לא־שייכת, חברת־קיבוץ צעירה המספרת
כיצד רצתה וניסתה לעזור לתושבי
שכונות־מצוקה, אולם נואשה לבסוף
והיא קוראת לחברה כולה להתנער ולדעת
שיש בעייה וש״צריך להתמודד עם זה.״
היא היחידה, המדברת בהצגה עיברית
רהוטה. ד,״עברית של המארוקאים, כלשון
המשתתפים, היא השפה השולטת בהצגה.
דמות אחרת היא זו של נעים קדמי,
המספר כיצד עלה לגדולה משפל המדרגה
של חיים, ילדות ונערות בשכונת־מצוקה
.״היום הפכתי אשכנזי יותר מכל
האשכנזים ביחד,״ הוא מספר במונולוג,
הנישא מפי על־ידי השחקן יוסף (״יוסי״)
באשי .״היום אני קבלן מצליח ...את המיליון
הראשון ׳שלי בבנק כבר עברתי
מזמן. נכון שרימיתי לפעמים, פה קצת
שם קצת, אבל כשאתה עובר את המיליון
הראשון אתה הופך ישר כמו פלס ...הבנים
של־ כבר יהיו בסדר, כי אני עבדתי,
אני עשיתי ...ומי שנשאר בתוך החרא,
רק לו נשאר אלוהים״.
בווידוי אחר, של עבריינים במוסד סגור
המגולמים על־ידי איציק ויינגרטן, דב
גליקמן ושלמה בר־אבא, אומר אחד העבריינים
:״מה זה לחזור למוטב? לאכול
חרא י לעבוד ברתכותז ...אני תמיד
יהיה עבריין. מהכלא למוסד מהמוסד לכלא
...רק בכלא כולם חברים שלי.״
גם נגד העובדים הקהילתיים והפעילות
הפוליטית בשכונות המצוקה יוצאים שחקני
קריזה. בהצגה מובא סיפורה של נורית
גפן, קיבוצניקית משדות־ים העובדת כגננת
בשכונת־התיקווה. היא אומרת :״החיים
הקהילתיים בנויים על טובות־הנאה.
על יד רוחצת יד. על פרוטקציה. על שי־חודים
קטנים. לאט-לאט נוצרת שם, בעזרתנו,
בעזרת המימסד, אווירה לבנטינית
של קהילה לבנטינית. ליישוב כזה לא
באים עולים חדשים. הכל עומד כפוי. יש
שם סטגנאציה, זה הדבר הנורא ביותר
שקורה שם.״

דיון היפים
של ירושלים
ף סוף השבוע שעבר נערכה הצגה
^ מיוחדת של קריזה בתיאטרון ירושלים.
הוזמנו לחזות בהצגה אישי־ציבור,
אנשי מישרד־ד,חינוך, חברי־כנסת יוגם כל
מי שקרויים ״היפים והיפות של הבירה.״
ובעוד השחקנים משחקים בפני קהל
היפים, התכנסה בקומה העליונה של בניין
התיאטרון ועדת־הרפרטואר של תיאטרון
ירושלים, שעמדה להחליט אם תאפשר את

הצגת קריזה באולם התיאטרון הירושלמי
גם בעתיד, אם לאו.
בתום ההצגה התכנסו הצופים באחד
מפרוזדוריו המפוארים של התיאטרון, לדיון
פומבי בנושאים שהועלו במחזה: החים
בשכונות־ד,מצוקה ובעיירות־הפיתוה,
בעיות ,1רווחה זהפיתרונות האפשריים. הצופים
המכובדים, בשמלות־ערב מפוארות
ובחליפות בצו האופנה האחרונה, המשיכו
את הקו הכללי של ההצגה: בעיות, בעיות,
ללא אף הצעת־פיתרון אחת.
ד,ינחה את הדיון אלוף־מישנה (מיל).
ברוך לוי, יועץ ראש־ד,ממשלה לענייני־רוו־חח,
שהתחמק מהשאלות ׳שהומטרו עליו
בדבר הוועדה הממשלתית לענייני־רווחה
היושבת, דנה ומתווכחת כבר יותר משנתיים
בניסיון לפתור את בעיות המצוקה
ושכוניות־העוני, בלא שתגיע אפילו למסקנה
או לדרך־פיתרון אחת ויחידה.
שר־הבתאות, ויקטור שם־טוב שאל :
״האם מותר לי לדבר רק בכנסת או גם
כאן?״ ומשנקרא במחיאות־כפיים לבוא
ולשאת דבריו מעל הבמה המאולתרת, תקף
את החברה הישראלית .״החברה שלנו
היתד, להוטה יתר על המידה למזג בין
תרבויות ובין יוצאי תרבויות שונות,״
אמר שם־טוב .״החברה קבעה שהתרבות
הנכונה היא התרבות המערבית בלבד.
לאמיתו של דבר קיימות שתי תרבויות,
המיזרהית והמערבית. ולכל אחת מהן
אמות־מידה אחרות.
״הפיתרון, כפי שהוצג בקריזה, איננו
מילחמה בין אשכנזים וספרדים,״ הוסיף
השר, שהוא ממוצא ספרדי ,״אלא מיל-
חמה משותפת של אשכנזים וספרדים גם־
יחד, לשינוי פני החברה שלנו.״ מהו השינוי,
ולאיזו מילחמה התכוון, לא הסביר
השר ולא פירט.
רוני, סטודנט באוניברסיטה העברית,
טען נגד ריבוי ילדים בין יוצאי עדות
המזרח ,׳ובעיקר תושבי שכונות־המצוקה
הצפופות. כאן התפרצו לדבריו צעירים
אחדים, משכונת הקטמונים בירושלים, יש־הצטנעו
עד אז באחת מפינות המיסדרון.
״להחזיק שני כלבים ברחביה זה יותר
טוב מילדים?״ שאג צעיר אחד, וחברו הוסיף
:״ההצגה הזאת היא חיקוי עלוב
לעומת התיאטרון שעושים הצעירים ב־קטמונים.״

״ממי
אתבע
עלבון!״
ף( שהתלהט הדיץ פרץ יצחק שמו!
אלי, איש מישרד־ד,חינוך בירושלים,
ואמר :״אם הם כל-כך מסכנים, למה הם
לא עלו לארץ לפנינו? התיאטרון הזה
מציג את הדברים הלא־חשובים. זאת הסתה
למילחמת־אחים.״
בינתיים נודע לקהל משתתפי הדיון כי
מתנהל בתיאטרון ירושלים ויכוח עם תוסיף
ההצגה להיות מוצגת לפני הקהל
הירושלמי .״אולי זאת ההצגה האחרונה
של קריזה בירושלים,״ התריע עודד
קוטלר, המנהל האמנותי של תיאטרון
היפה ,״וזאת קטאסטרופה!״ מייד
התעוררו אחדים מאנשי הנהלת תיאטרון
ירושלים, מיהרו לקומה העליונה, שם התכנסה
ועדת־הרפרטואר של התיאטרון וכעבור
דקות אחדות חזרו, כדי להודיע
לקהל הנרגש, כי ״ועדת־הרפרטואר החליטה
לאפשר את המשך הצגת קריזה בתיאטרון
ירושלים,״ הרוחות נרגעו, ואיש
תיאטרון חיפה סיפר כי הצגות אחדות
של קריזה כבר מועלות, במתכונת מצומצמת
אומנם, בעיירות־פיתוח ובשכונות־מצוקה.
״התגובות
היו בנוסח, :סוף־סוף מישהו
חושב גם עלינו,׳״ סיפר .״ואם אמנות
לעס יאפשרו לנו להמשיך להופיע במקומות
כאלה, אני מאמין שתהיה התעוררות
פנימית בין הצעירים שם, לא
למילחמה אלא לפיתתן מבפנים, מתוך
השכונות העלובות, מתוך העיירות.״
היו גם ציניקאים בין הצופים, שהביעו
דעתם, כי הטענות המועלות במחזה נגד
האשכנזים, הן מוגזמות.
אולם אפילו מלב הציניקאים לא נשכח
הפיזטון ״קוצים עלו בדרכים,״ שזימרה
בהצגה סימה עמיאל :״קוצים עלו בדרכים,
שטוו שיפתי אימי, בלשון שאין לה
כתב /את עורי קרעו מעלי, את שמי
שרקמה בפרחים אימי, בחוט של זהב/ .
איך אזעק ולמי אקרא, וממי אתבע עלבון
תיקוות אימי התמימה? /קוצים עדו
מפרחים, שזרעו דימעות אימי, בגן שהיה
לשממה.״
העולם הז ה 2047

ילו קם המחזאי האנגלי הנודע
וויליאם שקספיר מקיבת, והיה מזדמן
בימים אלה אל בימת החזרות של
תיאטרון באר־שבע, אין ספק שהיה מרוצה.
שכן על בימה זו מתנהלות כעת
החזרות האחרונות לקראת הצגת־הבכורר.
לקומדיה השקספירית הלילה השניס־עשר.
אולם, בניגוד למקובל ובדיוק כפי ש־שקספיר
כתב וכפי שהוצג לראשונה בשנת
,1601 משחקים בתיאטרון באר־שבע
גברים בלבד בהצגה זו, וממלאים בה גם
את תפקידי הנשים.
לא, אין זו הצגה במתכונת ה״דראג שר׳
הגרוטסקית הנודעת. הגברים של תיאטרון
באר־שבע אינם מושחים את שפתיהם
באודם עז, אינם מעלים סומק על לחייהם,
אינם הופכים את קולם הגברי לציוץ
נשי מגוחך,
הם פשוט משחקים כפי ששיחקו עמיתיהם
מלפני שלוש־מאות־שיבעים־וחמש
שנים על קרשי התיאטרון האליזבתני,
כשאת כל התפקידים ממלאים גברים.

תיאטרון באו־שבע
מציג את שקספיו
כני שהוצג בימיו
מעות כשאת תפקידי הנשים במחזה משחקים
גברים. דברים שאינם קיימים כשנשים
משחקות.
״ת^קיד אוליביה, למשל, נחשב בתיאטרון
כתפקיד לא־מעניין, אולם כשמשחק
אותו גבר הוא הופך מעניין פי־עשרה,
ובעל אתגר, השתדלתי מאד שהשחקנים
בהצגה לא יגלשו לגרוטסקה. ברגע שלוקחים
גברים ומלבישים אותם בביגדי
בשים, זה כבר מצחיק בעצמו. אני השתדלתי
שלא להסתיר את העובדה שהם
גברים גם כשהם משחקים כנשים. השחקנים
שלי מדברים בקול גברי כשהם לובשים
שימלה, זרועותיהם חשופות ורואים
את שריריהם ואת רגליהם השעירות. הם
כמעט לא מאופרים. השחקן דורון תבורי,
למשל, המשחק את ויולה, מסיר את ביגדי
האשד. על הבמה, לעיני הקהל, ובזה שהוא
משחק את המשרת הוא הופך בעצם
הוא־עצמו.
״לא היה פשוט להחליט לביים את
הלילה השנים־עשר עם גברים בלבד.
ההחלטה היתד. כרוכה בבעיות רבות. הנשים
קיבלו את ההחלטה קשה מאד.
אחרי הכל, היו שם שחקניות שזה יכול
היד. להפוך תפקיד חייהן. השחקנים־הגב־רים
התלהבו מאד ופחדו מאד. ניסינו
המון אפשרויות של מישחק, נענו בין
מצבים של ייאוש מוחלט ושעשוע פראי.
׳ ׳״שלושה וחצי חודשים עבדנו בפרך על
ההצגה, ובימים אלד. אנו עומדים לפני
הצגת־הבכורה ־שלה. אבי, באופן אישי,
מציע לכל מי שיראה את ההצגה לא
לקחת את העסק ברצינות. אחרי הכל,
ההצגה היא על אנשים המשחקים כל
הזמן מישחקים, ומטרתה — עם כל
מעטה השקספיריות ההופך אותה, כביכול,
קלאסית — לשעשע. אני מקווה ש גם
אני וגם השחקנים נצליח בכך.״

הנו!וים נבר

הדוכס והמשרתות)

יוסי יבלונקה בתפקיד הדוכס אורסינו,
מקבל טיפול מניקיור מידי דורון הבורי,
בתפקיד הכפול של ויולה ומשרתו של אורסינו, עומד מיכאל שושן בתפקיד קוריו.

חנן שניר, במאי הלילה השנים־
עשר נחשב כאחת התגליות הרציניות
ביותר בתחום הבימוי בארץ ב־שנים האחרונות.
הצעיר בן ה־ ,33 בוגר החוג לתיאטרון
של אוניברסיטת תל-אביב, תלמיד
ומורה באקדמיה הדרמאתית המלכותית
בלונדון (ראדא) ,הספיק לביים במשך השנים
האחרונות את מלקולס הקטן ומיל־חמתו
בסריסיס, הלילה ה־ ,12 עלי כינור,
מסיבת יום־הולדת בתיאטרון באר־שבע,
קדיש בהבימה ואת ילדי הירח בקאמרי.
ובימים אלה הוא עומד בפני העלאת המחזה
פנשן מאת דייוויד הר, על־פי סיפרו
של ויליאם ווגטון, המספר על המהפכה
הקומוניסטית בסין דרך כפר קטן
אחד. זאת, במיסגרת של קו־פרודוקציה
בין החאן הירושלמי, והתיאטרון הקאמרי.
חנן שניר ניגש לביום הלילה ה־ ׳ 12בצורה
המקובלת. הוא ליהק את ההצגה
בגברים ובנשים. אך ימים אחדים אחרי
תחילת החזרות החליט להוציא את כל
הנשים מן ההצגה ולהשאיר את הגברים
בלבד, והוא מספר :
״ההתמודדות עם שקספיר מצאה חן
בעיני. היה ברור לי -שארצה להשתעשע
עם המחזה• בארץ קשה לע-שות שקספיר
באופן ישר. זד. לא אומר כלום לאף אחד,
ואין יכולת ואפשרות לעשות שקספיר
כמוצג מוזיאוני. הקהל לא נהנה מזה.
מכיוון שהמחזה מתרחש באיליריה, שאמורה
להיות על שפת הים־התיכון, הח לטתי
לתת להצגה טמפרמנט איטלקי ואווירה
של דולצ׳ה־ויטה.
בשלב יותר מאוחר הסתבר לי שזה
לא מספיק כדי לתת להצגה מיסגרת מעניינת.
עניין אותי מאד לביים שקספיר עם
גברים. במחזה יש המון רבדים •שאינם
באים לידי ביטוי כשהם מוצגים על־ידי
נשים. אצל שקספיר אין אהבה פיסית בין
גברים ונ-שים. בסונטות המפורסמות שלו
יש רמזים ליחסי־אהבה הומוסכסואליים
מאד ומעודנים מאד. כל זה מקבל מש־

המשרתות) ״־דב״״׳

מריה המשרתת בבית דודה של אוליביה.

39מ

ספורט
כדורסל
ה ר בי ;נול מ כ בי
מבצע הקונה 1
כל * 6

אריזות או־גה של
10 טמפונים כ״א
או 3אריזות של
20 טמפונים כ׳׳א
מקבלת אריזה של
10 טמפונים

בעל כושר ספיגה
הטוב בעולם, ב־נ גדלים:
מיני: לנערות, ל ב תולו ת
ולנשים עם דימום מועט,
נורמל: ל מ רבי ת הנ שים
אע סטרא: לנשים
עם דימום רב.

לה שיג בבתי מרקחת,
ב חנויו ת הכל־בו, ב שקם
בפרפו מריו ת
ו ב סו פרמרק טי ם.

הטמ פון ה קטן שכב ש
א ת העולם,
• א דנ ה * מה־׳ההסברה.
ת.ד 5 .ו ו ,2חיפה

פרס1ם סלניק

במשך דקות ארוכות בשבוע שעבר׳
התפללו אוהדי קבוצת הכדורסל של מכבי
תל-אביב, לרחמי שמיים.
הם היו זקוקים להם יותר מאשר אי׳
פעם בהיסטוריה המפוארת של אלופת
ישראל בכדורסל.
מכבי תל־אביב עמדה, בפעם הרא׳
שונה בתולדותיה, על סף העלייה למיש־חקי־הגמר
על גביע אירופה לקבוצות אלי׳
פות. בארבעת המישחקים שנערכו עד כה
במיסגדת הבית החמישי, שאליו •שובצה
הקבוצה, היא גברה על כל יריבותיה.
העלייה לגמר נראתה מובטחת. שכן על
מכבי היה לנצח רק את קבוצת דינאמי
בוקרשט, במישחיק ביתי, אחרי שכבר גב*
רה עליה במישחק-חוץ. הניצחון ניראה
כמונח בכיס.
אולם על מיגרש־העץ של איצטדית יד*
אליהו הצטיירה תמונה •שונה לחלוטין
מכפי שניתן היה לחזות מראש. הכדור*
סלנים הרומנים לא התכוונו להקל אה
החיים על כדורסלני מכבי. הם נלחמו
בשיטתיות ובתבונה, הוציאו את המכבים׳
הנרגשים מעצם המעמד ההיסטורי, משי־ווי־מישקלם.

קרה, שגם אחרי מחצית המישחק
הובילה מכבי בפער־נקודות נמוך מאד׳
שלא הבטיח לה כלל ניצחון. ולא רק
זאת, אלא שהרומנים הצליחו להשוות את
התוצאה וברגע מסויים אפילו להוביל
ביתרון של שתי נקודות.
״רק אלוהים יכול לעזור למכבי!״ צעק
אז אחד האוהדים.
״וגם הנציג שלו במכבי תל־אביב,״
השיב לו אוהד אחר.
עסק מיסחרי עצום. ככל שייראה
הדבר מוזר, יש ליהדות החרדית נציג
פעיל בקבוצת הכדורסל של מכבי תל׳
אביב. הוא אומנם אינו מוכר כמו טל
במדי, מיקי ברקוביץ /ג׳ים בוטרייט או
אולסי פרי, כי הוא אינו כדורסלן. הוא
אחד מחברי הנהלת הקבוצה. לא המ־פורסם
שבהם, אבל לדעת יודעי־דבר,
דווקא הוא אחד האנשים החזקים במכבי,
בזכות המעמד המיוחד ואפוף־המיסתורין
שרכש לעצמו. זהו אברהם ברין (,)28
חובש הפיאה ובעל הפיאות המסולסלות,
המקורב לחוגי אגודת־ישראל.
אם הגיעה מכבי תל־אביב למעמד המכובד
על מפת הכדורסל האירופי, אין זה
רק בזכות כדורסלני הקבוצה, או מאמנה,
ראלף קליין. חלק נכבד בהישגי הקבוצה
יש להנהלתה, שבראשה עומדים בע־לי־הון
עתירי־נכסים כמו הקבלן אריה
ברנוביץ׳ ,המשמש כגיזבר האגודה! עו־רך־הדין
שמעון מזרחי, מחותנה של מיש׳
פחת קרסו הידועה, שהוא מנהל מחלקת
הכדורסל! התעשיין בן צ׳ורלי או האופטיקאי
צבי רול.
כי קבוצת הכדורסל של מכבי תל־אביב
אינה רק אגודה ספורטאית, היא גם עסק
מיסחרי עצום, שמחזור־הכספים שלו מגיעים
למיליונים רבים מדי־שנה. אין זה
עניין של מה־בכך להחזיק ארבע קבוצות
(שתיים של גברים ושתיים של נשים)
בליגות הלאומיות, ולהחזיק בקבוצה הראשונה
כוכבים שכמה מהם עולים לקבוצה
מאות אלפי לירות.
שלא יידעו כבית־הכנסת. אולסי
פרי, שחקן־הרכש הכושי החדש של הקבוצה,
המשתתף במישחקי גביע אירופה
בלבד, הוא שחקן־חוזה שמלבד משכורתו
החודשית הגבוהה מקבל גם מענק עבור
כל ניצחון של מכבי. זהו מענק בסדר
גודל של אלפים רבים של דולרים.
גם את מיקי ברקוביץ, כוכב הקבוצה
שגדל בתוכה, היה צורך לקנות חזרה
מידי האמריקאים בחוזה רב־שנתי המגיע
לסכומים של מאות אלפי ל״י. שלא לדבר
על משכורותיהם ומענקיהם של שחקנים
כמו לו סילבר, ג׳ים בוטרייט וטל
בדודי הוותיק עצמו.
במערכת המסובכת, המסועפת והמיס־תורית
הזאת, יש לאברהם ברין תפקיד-
מפתח, שאיש אינו מוכן לגלות מה הוא
בדיוק. אולם זהו תפקיד בעל חשיבות
עצומה, שאילולא כן קשה למצוא סיבה
מדוע צורף אברהם ברין להנהלת קבוצת
הכדורסל של מכבי.

עסקן ברין מסתתר מהמצלמה -
מעמד מייוחד —

עליו כתבות בעיתונים.״
גם חברי ההנהלה האחרים של מכבי
תל־אביב, אינם מעוניינים ביותר שהזר־קורים
יופנו אל ברין. אמר עורך־הדין
שמעון מזרחי :״ברין הוא אוהד הקבוצה
מקטנות. היום הוא משמש כאחראי על
נושא הציוד והאפסנאות. הוא הפך חבר-
ההנהלה לפני שש שנים. לא הייתי מציע
לכתוב עליו. הפירסום עלול לפגוע בו.״
ואילו אחד מכדורסלני הקבוצה סיפר:
״לברין יש תפקיד מיוחד באגודה. הוא
קשור בנושא הכספים. הוא חבר־הנהלה
קצת מוזר, מפני שלא רואים אותו בישיבות
ההנהלה כמו שאר חברי ההנהלה. אבל
לפני שהקבוצה יוצאת לחו״ל, הוא מופיע
תמיד.״
תפקיד ללא תחליף. כל שאר חברי
ההנהלה של מכבי יושבים במישחקיה
של הקבוצה, במקום הכבוד: על ספסל
כדורסלני־המילואים של הקבוצה. שם אפשר
לראות אותם קופצים, מנופפים ידיים,
צועקים בהתלהבות ונותנים עצות לשחקנים
ולמאמן.
מקומו של אברהם ברין אינו עימם.
אף פעם. הוא בא למישחקי הקבוצה, מת להב
לא פחות מהאחרים, אבל הוא יושב
מוסתר ביציע הקהל, לעיתים קרובות לצד
אביו, הרחק מעיני המצלמות ומטכסי
לחיצות־הידיים והחלפת הדגלים.
לפני כשבועיים, במישחק־הליגה שבו
גברה מכבי תל-אביב על קבוצת־הכדורסל
•של הפועל גבת/יגור, זיהה צלם העולם
הזה את ברין ביציע. בשכיות אליו את
עדשת מצלמתו, ניתר ברין ממקומו כ־נשוך־נחש,
מיהר להימלט במדרגות אל
היציאה.
הפרשה כמעט התפתחה לתקרית, כאשר
הוזעקה המישטרה להרחיק את הצלם ולהחרים
את הסרט ממצלמתו.

ובורח מאיצטדיון הכדורסל— ואפוף מיסתורין
ברין עצמו רואה את תפקידו בחשאי
וסודי. באופן רישמי הוא אומנם נושא
בתואר של ״אחראי לציוד ולאפסנות במחלקה״
,אולם בתור שכזה הוא לא רק
נחבא אל הכלים אלא מסתתר מאחריהם
בחרדה גדולה.
לפני כחודש, כאשר ניסה כתב העולם
הזה לראיין את ברין במטרה לכתוב סיפור
יוצא־דופן על יהודי חרד המכהן
בהנהלת קבוצת־הפאר של מכבי תל־אביב,
נתקף בדין פחד גדול. תחילה טען כי
מישהו מת במישפחתו. אחר־כך התחמק
מכל מגע.
אוהד מילדות. אביו של אברהם,
משה ברין, בעל בית־חרושת לשמיכות
ברחוב הקישון בתל־אביב, נכנס אז לתמונה
.״אסור לכתוב על בני בעיתון,״
אמר ,״אם יכתבו עליו, יגרשו את שלוש
הבנות שלו מבית־הספר. אם מישהו ב־בית־הכנסת
יידע על כך, זה יהיה הסוף
שלו ושלי.״
למשה ברין, יהודי חרד בעצמו, יש
רק הסבר אחד לתפקיד שממלא בנו
במכבי :״הוא משוגע לקבוצת הכדורסל.
הוא מטורף אחרי הקבוצה. אבל הוא לא
מעניין כמו אשר ידלין. לא צריך לכתוב

קשה להבין את הסיבה לחרדתו של ברין
פן יזהו אותו כאחד ממנהלי קבוצת הכדורסל
של מכבי תל־אביב. סוף־סוף,
מכבי אינה מחללת שבת וכדורסל הוא
מישחק כשר למהדרין. עובדה: גם קבו־צת־כדורסל
דתית, אליצור, נוטלת חלק
פעיל במישחקי הליגה.
הסיכות של כרין. אבל אולי יש לו,
לאברהם ברין, סיבות טובות משלו, שבגללן
הוא מבקש שפעילותו החשובה
באגודה תישאר עלומה וחשאית.
כך או כך, בשבוע שעבר, ברגעיה הקשים
של מכבי בעת מישחקה עם דינאמו
בוקרשט, היה זה אברהם ברין, שאליו
נישאו עיניהם של כמה מאוהדי הקבוצה,
כדי שינצל את קשריו הטובים עם השכינה.
אין
לדעת אם היה זה הוא, או נחישות
החלטתם של מיקי ברקוביץ׳ וטל ברודי,
אבל בסופו של דבר הצליחה מכבי לגבור
על הרומנים בהפרש של 11 נקודות. היד.
זה ניצחון שהבטיח לה את העלייה לשלב
הגמר, ולמנהלי הקבוצה אירגון חמישה
משחקים בינלאומיים נוספים שיכניסו ל־
,קופת הקבוצה סכומים בלתי־מבוטלים.
בתחום זה ימשיך גם אברהם ברין למלא
תפקיד שאין לו תחליף.
העול ם הז ה 2047

קולנוע
שחקנים

הפח דו ת

שחקן ה שנ ה -מחבדה שנ ה

בין כל כוכבי הייבוא למיבצע אנטבה
שבגירסתו של מנחם גולן, הגיע לישראל גם
קלאוס קיינסקי, השחקן שנבחר על־ידי העולם
הזה כשחקדמישנה השנה בזכות הופעתו
המפתיעה בסרטו של אנדריי ז׳ולאבסקי
חשיבותה של אהבה.
המפתיע שבתפקיד זה היה לראות את
קינסקי, שתווי־פניו החזקים נראים כשל
רוצודמלידה, מפגין אנושיות כה רבה ו־ריגעי־אמת
מחרידים כשחקדתיאטרון שמנסה,
נואשות, לנחם את רומי שניידר, בשעה
שהוא עצמו, כריצ׳ארד השלישי ב־הפקת־תיאטרון
כושלת, זקוק לרחמים.
ומה שמפתיע עוד יותר מעצם התפקיד י הוא לגלות את קינסקי, בעל הפנים המפחידים
— ששימשו אותו בכ־ 150 סרטים
וברובם בדמות האיש הרע, אם זד, רוצח
מן המערב או גאנגסטר מן המיזרח — כאדם
רגיש, בעל ביטויים של משורר וזהירות
רבה בניסוח המילים שלו או, כמו שהוא
מבטא זאת :״׳נדמה לי שהשפה המילולית
שלנו פשטה את הרגל. מדברים בלי סוף,
על פוליטיקה, על מילחמה ועל שלום, על
וייט־נאם ועל צ׳ילה, בעוד ששום דבר אינו
קולע למטרד, כמו תמונה אחת של ילד
בווייט־נאם. או, להבדיל, העובדה הפשוטה
שאנשים בישראל בנו ארץ חדשה, עשו נ מעשים במקום לדבר מילים.״ ך הצגות וערבי־שירה. קינסקי, אף
שהוא טוען כי הוא טיפוס א־פוליטי מושלם
וכבר חמש־עשרד, שנד, שאינו.קורא עיתונים,
צריך לגלם את תפקיד רב־המחבלים
הגרמני, שתואר כאכזרי מכולם בפרשת אנטבה.
הוא טוען שלמרות היותו חסר־עמדה
בסיכסוכים בינלאומיים, ומתנגד קבוע ל־סיווגים
של לאומיות(למרות שהוא טוען שרק
לישראלים יש זכיות לומר שהם ישראלים,
כי יצרו את ישראל יש מאין) ,טוען
שאת תפקידו בסרט זד, קיבל מבלי לשאול
על השכר. פעם, הוא מספר, נהג לקבל

תסריטים בטלפון, אפילו מבלי לקרוא אותם,

י י ולהחליט בין זה לזד, לפי גובה הסכום.
מאז, היה לאנין־טעם בבחירת עבודותיו,
ולא כל דבר משכנע אותו. באחרונה סירב
ליותר תפקידים מאלה שקיבל על עצמו,

שחקן קלאום קינסקי
למות כדי לחיות

וזאת משום שעסק הן בתיאטרון והן ב־סיפרות.
בתיאטרון התכונן להעלות את
מקבת עם גלנדד. ג׳קסץ, אך התוכנית בעינה
עומדת. מד, שלא ידוע בישראל הוא
שקינסקי הוא שחקן־תיאטרון ותיק ומעלה
דרך־קבע ערבי שירה מפרי־עטם של ויון,
רמבו ומאיאקובסקי.
את שם סיפרו האוטוביוגרפי, שזכה בתפוצה
עצומה בצרפת בגרמניה ואף ביפאן,
שאל משיר של פרנסוא ויון ,,למות כדי
לחיות. הוא מסביר כי בחר בשם זה מאחר
שכל חייו היו מילחמה גדולה אחת שלו
בעצמו, ושלו באחרים, כדי לחיות. להרוס
כדי לבנות מחדש. להישבר כדי לעשות
משהו טוב יותר. המקום היחידי שבו הצליח
לשכוח מכל הבלי העולם הזד, היד, הגץ נגל
העולם הז ה 2047

ב מ גי דו
אותמשמים — (תל-אביב,
תל־אביב. אנגלי ה) .בשי שה ביוני,
בשש אחר״ הצה ריי ם, ילדהקת רין
תורן בן. במהד קו תלאחרה לי ד ה ניפט ר הילד והאב, ס פי ל טו,
הציע לבעלה של ק ת רין, שגריר א ר צו ת־ הב רי ת ב רו מ א, עיס־ק
ה: תינו ק חי שנולד בעת־ו ב עונ ה־ אחתיחדעם בנו המת.
חמש שנים א ח רי שהת מנ ה רוברט תורן כשגריר ארח״ ב
ב ב רי טני ה, מופ רע ת מ שיב ת יו ם ־ ה הו לדת של ד מי אן, או תו
ילד ש שימש בנושא ה עי סקה, על-ידי התאב דו ת ה של ה או מנ ת.
האב ברנן, שצץ מעבר לבל פינ הבח תול שחור, רודף א ח רי
תורן ו מ ציע לו לבק שאת עזרתו של מגרש״שדים בשם
בוגנה אגן, בעיר ה ע תי ק ה של מגידו. זאת, לאחרש סידרה
א רו כ ה של א סונו ת ני חתת על ראש ה מי שפחה ובל ה מ קו ר בי ם
ל ד מי אן בעל ה חיו ךהמ תו קכמלאך אבל, ל א מי תו של דבר,
אלי באדהאב ברנן, ז הו חיוכו של ה ש טן בבבודו״ובעצמו. שבן
ד מי אן ה פ עו ט נולד מזיווג של ה ש טן עם אשה״ תן.
ועוד טו ען ברנן, בי לכל דבר טו ב שנוצר בעול ם יש דבר
רע מ ק ביל, וכי לי שו־ ה מ שיח יש אנ טי־י שו ה ש טן, ששוכן
בעולם ה מו ד רני תחת שיל טון ה פו לי טי ק ה, מ שמ ע ב בי תו של
שגריר ארצו ת״ הברי ת. הפ ת רון הי חי די להפסקת פעול תו של
ה שטן ה ק טן הו א, לדע ת פרופסור בוגנ ה אגן: לרצוח א ת
הילד ב כנ סיי ה. ו או מנ ם, זו הי הנ קו ד ה שבה ה ב חי לההפ סי סי ת
למראה שרשרת הזוו עו ת, הכולל ת כלבים ענ קיי ם ה קו ר עי ם
בשר אדם, פ תי חתקב רי ם וגילוי שלד של חי התחת גופ ת

גרגורי פק ובן־וזשטן — למען בוגנהאגן!
א מו של הילד, גולגולת מ תגלגל ת כבדור ועוד כ הנ הוב הג ה,
מגיעה ל שי א ה. גרגורי פקנראהמס כן ל ח לו טין כ ש הו א
מנ סהלה חזי קאת הי לדהמ תו ק ש הו קצב לו בהסרטהכ מו
עופכן על ה מיז ב ח, וז ה צורח ב מו כלבלב שדרכו לו על זנבו.

הקו ! על
ה אוזניי ם
הקרב על מידווי — (חן, תל-
אביב. א ר צו ת הברית) .שאון ה קרב
ה קו לנו עי נדם, ת מו גלי
הא ש ה פו טוגניי ם ונרגעו הדי העופרת ה מ תפוצ צ ת. הנרי פונדה
ה מלבין שואל אתהאל הול ב רו קהמכ סי ף :״ האם היינו
טו בי ם מן הי פ אני ם, או שמא הי ה לנו ב סך־ הכל קצת יו ת ר
מזל?״ ו ה צו פ ה, שבמשך שע תיי ם נערכו על אוזניו ה או מ ל לו ת
ק רבו ת ב שי טתה סנ ס ר אונ ד (זו ה שי טההאקט רו פוני ת ש הו
מצאה עבור סי ר טי -א סונו ת כ מו רעידת אדמה, בדי להמ חי ש
ל אוזן א ת עו צמתההת פו צ צויו תוהמה לו מו ת שעל הבד, כ אי לו
נערך ה קרב על בשרו) ,שואל א ת עצמו: מהבאמתהת רח ש
שם, ב מי דוויי, או תםה איי ם שבאמצע הדרך בין י פ אן ל־ארצו
ת־הברי ת, ב אביב של 1942זספקאם ייד ע ל ענו ת
על כך.
או מנ ם, ה ת שו ב ה בי די בני״ ס מכ א, הי ס טו ריוני םצב איי ם
ואנ שי צבא כבר ני תנ החד -משמ עי ת, ול א על בד ה קו לנו ע
דוו ק א ( א ם בי בבר נעשה בעבר סרט על הנו שא) .מ ב חינ ה
צ ב אי ת, ה קרב על מי דוויי הי הזהשה בי אלת פני ת ברורה
ל טו בתהאמ רי קני ם נגד הי פ אני ם. אלאשהסרט אינו
מ צלי חלהב הי ר נ קו ד ה זו, אףש הו א מנ ס ה לגעת ב ה, ו ל עו מ ת
זאתמ תעכ ב יו ת ר על הצד האסטר טגי של המיבצע, מהש עושה
א ת הד ב רי םפש טניי ם, יב שי םומשעמ מי ם. נראהשא
פי לו הבמ אי ג׳ ק ס מיי ת ה שגיח בכך, מ ה־גםש הו א עצמו
השתתףבקר בו ת א לו כ ש הי ה ב שיי ט ת, ב ק צין חי ל־ ה אוי ר
ב או תו איזו ר ב מי לחמת -ה עו לםה שניי ה. לבן בחר לשרבב
ל תוך ה עליל ה סיפו ראחד, מגוחך, סו ח ט ״ ד מ עו תוכמעט
ל א־ רלוונטי (צ׳רלטון ה ס טון ב קצין־ מי ב צעי ם, וי ח סיו עם

הפרואני, שם זזסריט את אגירה של וותר־הרציוג,
סרט שלא הוצג בישראל אם־כי זכה
בביקורות מעולות בפסטיבל קאן לפני שנתיים,
וכן באנגליה ובצרפת. משום כך, הוא
טוען, הטבע והחיות הם התופעות המרגשות
אותו באמת וכל השאר, כולל הפוליטיקה
והקולנוע, זה בם ך-הכל דברים בעלי ערך
יחסי. הפוליטיקה היא, בעיניו, בית־בושת
אחד גדול, ועבודת השחקן בקולנוע דומה
לעבודתה של יצאנית המוכרת את עצמה
בכסף. בינתיים הוא נשוי לאשה וייט־נאמית,
וטוען כי איש בעולם אינו מבין,
בעצם, את הבעייה הוייט־נאמית. והוא עובד
בקולנוע ועדיין, כמובן, מקפל כסף תמורת
עבודתו...
לא בנלל שאני פולני. וההפתעה האמיתית
— מ ה דעתו לתפקיד שזיכהו ב•׳
תואר שחקן השנה? ״עבדתי עם ז׳ולאבסקי
רק משום שאנחנו חברים טובים,״ הוא
אומר ,״ולא משום שאני ממוצא פולני
בדיוק כמוהו. לסרט לא היה בעיני כל עדך,
ולא הכרעתי כלל את מה שעשיתי שם.
חוץ מזה, כל העבודה על הסרט היתה
עינוי אחד גדול. עבדנו כמו כלבים משש
בבוקר עד שש בבוקר שלמחרת, ולא זכינו

קובורן ופונדה — מיזדקנים ומלבינים
בנו ה טיי ס הצעיר ה או ה ב, נו ס ף לבל הצרות, יפ אני ת).
בל ה צד ה אנו שי של הסרט נר אה כ מיצ עד כוכ בי ם מזד
קני ם, פא ת טי ועצוב ל מ די, כשברא ש כול ם הנרי פונדה,
בתפ קי דאד מי ר ל ני מיץ, לבן בולו, רוברט מי צ׳ ם שגידל סנ ט ר
של אחר כל-בך
או מללו מי ס כן. חבל
טפול ונ ראה
הרבה מי ליוני ם של דול רי ם וכל״בך הרבה עבודו תמחקר
ש הו ש קעו ב ה בנ תהסרט (בולל ה שי מו שבקט עי ם דו קו מנט
ריי ם שצולמו בעתה מי לחמה) ,מתקבל הרו שם שמי שמנצח
בקרב על מי דוויי הו אזהש אוזניו מ חזי קו תמעמד.

לקבל אפילו פרוסת־לחם או כוס מים. לא
הייתי רוצה לחזור על הניסיון הזה...״
אבל, בכל-זאת, הוא מוכן לומר מילה
טובה על הקולנוע :״בין הפוליטיקה והכנסייה,
נדמה לי שהקולנוע הוא הדבר החיובי
היחידי שדרכו אפשר להבהיר ולהבין
דברים בעולם. וזאת, בתנאי שמספרים
סיפור אמיתי, כמו, למשל, סיפור על גטו
ורשה או על ישראל.״
תדריך חובה לראות:
תל־אכיכ: להיות או לא להיות, כל
אנשי הנשיא, מזימות, לילות כביריה, קן
הקוקייה.
חיפה ז קן הקוקייה, אנשים יפים, התחנה
הבאה גרינוויץ׳ וילג׳ ,צמד בכותרות.
פתח־תיקווה: זהות גנובה.

תל־אביב
מזימות (אלנבי, ארצות־הברית)
— שני זוגות מוזרים, מסתבכים

ביניהם. מדיום מדופלמת ומבולבלת לחלוטין
עם זיווג מוזר של נהג מונית ביום
ובלש בלילה, מול רב־גנבים ממולח ועזר-
כנגד, שהיא בלונדית — למראית־עין
ושחורה למעשה. הרבה הומור, אלגנטי
ומפוכח כמו שרק היצ׳קוק יודע לעשות.
כל אנשי הנשיא (מוגרבי,
ארצות־הברית) :כתבת־תחקיר מצויינת
על פרשת ווטרגייט, המצדיעה לחופש העיתונות
האמריקני ומעוררת קינאה בקרב
העיתונאים בישראל.

להיות או לא להיות
(גת, ארצות־הברית) :תיזכורת למה שנק-
לא ״מגע־הקסם של ארנסט לוביטש״ בקומדיה
מקסימה שבמרכזה להקת תיאטרון
העוסקת בפעילות מחתרתית בוורשה.
קרול לומברד.

חיפה
צמר ככותרות (ה קריו ת-
ארצות־הברית) :מה שזיכה את ג׳ורג׳
ברנס באוסקר של השנה האחרונה. שני
קומיקאים ותיקים מנסים לחדש את הצלחת
העבר. מולו — וולטר מתאו.

!רו ק אחז לכלבים !
(המשך מעמוד )13
שוטר עדות סתמית, לעיתים מוגזמת מאד, לעיתים עדות הגובלת בשקר, או אף העוברת
גבול זה. אם אין לחשוד עורך־דין ממולח ויקר, ואם אין השופט מקדיש לעניין י׳ותר
משלוש דקות, ניתנה פקודת־המעצר כימעט אוטומטית.
במיקרים הבודדים, כאשר מעיר שופט עירני שהשוטר שהופיע לפניו -מסר עדות
כוזבת, אין צפוי לשוטר שום עונש. הממונים עליו מבינים ני רצה לקדם בדרך זו
את החקירה. גם במיקרים הקיצוניים ביותר צפוי לשוטר, לכל היותר, מישפט מישמעתי
— כלומר, חבריו ־שופטים אותו, על פי הקריטריונים שלהם, תוך הבנת מניעיו הטובים.

מי שדואג כאמת לזכויות־האדם, היה צרין־ לשים קץ למצב זה בולו.

יש לבעייה פיתרונות — מיתרונות אמיתיים, הנוגעים לגוף העניין, ולא פיתדונות*
סרק, שמגמתם האמיתית היא לכבול את העיתונות.

הפיתרון האמיתי תוכע הידוק הכרגים כמנגנון המישטרה, מנהיגות
מישטרתית חזקה ומוסרית, וקביעת כללים של נוהג ונוהל העולים
כקנה אחד עם בכוד האדם.
למשל :
!• הוראה מישטדתית המגבילה ביותר את הזכות לעצור אדם, והקובעת בצורה
טובה יותר מהו החשד המעימלי המצדיק מעצר. המעצר צריך להיות מוצדק, לאור
החומר הסביר שנאסף בדרכים של חקירה מיקצועית — ואל לו להיות תחליף לחקירה
מיקצועית.

יתכן מאד שהדבר יחייב הקצאת אמצעים הרבה יותר משוכללים
למישטרה, וזה עולה כסף. מי שזכויות־האדם יקרות לו, חייב להיות
מוכן לכך.

>• הוראה הקובעת כי אסור לשוטר להגיד בבית־המישפט אלא את האמת
הצרופה, ללא הגזמה. אל לשוטר להעמיד פנים שיש הוכחות, כשאין. אל לו למסור
בבית־המישפט, באוזני השופט, הקהל והעיתונות, יותר ממה שי-ש בתיק באמת.
#את ההוראה הזאת יש לעגן בנוהל סביר של ענישת שוטרים, המפירים אותו.
ענישה זו לא צריכה להיות מוגבלת למיישפט מיישמ׳עתי. במיקרים של עדות־שקר, יש
להביא את השוטר לפני בית־מישפט, כמו כל אזרח.
ו • ייתכן מאד שיש לבדוק את נוהלי ההדלפה של המיישטרה, לפחות לגבי
מהימנות המידע הנמסר לעיתון. העיתון צריך לפרסם מה שהוא משיג — אך עליו
להיות בטוח כי המידע הבא מן המישטרה הוא מוסמך ואמיתי, ולא מידע מפוקפק,
הנמסר כדי להאדיר את שמו של קצין פלוני או סמל אלמוני.
9חוק שיזכה אדם, שנעצר ללא סיבה מספקת, לקבל מן המדינה פיצויים על
הסבל, הבושה וההפסדים שסבל, בהליך מקוצר.

אם תתקכד רפורמה כזאת, יפחת מיספר המעצרים כהרבה. עבודת
המישטרה תתייעל ותשתכלל, והנזק הנגרם לחפים־מפשע יפחת בהרבה
— מכלי לפגוע במאומה כחופש־העיתונות.

בחזרה לעגלה ולסוס?
^ ולס ה!ה,גינות והיושר מחייבים להוסיף על כך כמה מילים גלויות.
י י כפי ־שניסינו להסביר בשתי הכתבות הראשונה בסידרה זו, חופש־העיתונות הוא
״ערך עליון״ — לא עדך מופשט, אלא ערך מעשי ביותר, יומיומי ותכליתי, הדרוש
כדי לשמור על זכויות האזרח, להילחם בשחיתות ובשרירות, לפקח על הממשלה
ולהבטיח את הפעולה התקינה של כל זרועות השילטון.

אולם כמו לכל דבר חשוב, יש גם לחופש־העיתונות מחיר .
העיתונות מורכבת מבני־אדם, שאינם טובים או רעים יותר מחבריהם. העיתונאים
יכולים לשגות, לטעות בשיקול, ללקות באדישות או בחוסר־אחריות. כאשר מתפרסמות
מדי יום ביומו מאות אלפי עובדות, אין זה מן הנמנע שכמה מן הידיעות לא תהיינה
בדוקות כראוי, או כתובות כהלכה, או מסולפות.

זהו המחיר שההכרה נאלצת לשלם עכור חופש-העיתונות.
נקח, לדוגמה, את התנועה המוטורית בכבישים. כל מומחה יודע שהיא כרוכה
בתאונות. חלק מהן אפשר למנוע. אך יש שיעוד מסויים של תאונות־דרכים בלתי־נמנעות.
שום פיצוי אינו יכול להשיב את החיים, ויש שבירור התביעות נמשך בבית־המישפט
שנים ארוכות.

אולם אין אדם סביר כעולם המציע להפסיק את התנועה המוטורית
כיגלל תאונות־הדרכים, ולחזור לימי העגלה והסום.

הוא הדין לגבי תנועת־המידע. יש נזקיב שאי־אפשר להימנע מהם. הם מצערים,
אך הם כאין וכאפס לעומת התועלת הכבירה שמפיקה החברה מפעולתה התקינה של
העיתונות. רק אוויל יציע לפגוע בחופ-ש־ד,עיתונות ולחזור לתקופת השמועות מפה־לאוזן,
מפני שיש תאונות־מידע כאלה.
החברה משתדלת לצמצם את תאונות־הדרכים, על־ידי שיכלול הכבישים והמכוניות,
הגברת החינוך וגם על־ידי חוקי־תנועה. אך הכלל הראשון הוא: החוקים צריכים
לעזור לזרם התנועה, לא להפריע לו. החברה יכולה לצמצם את תאונות־המידע על־ידי
שיכלול דרכי־המידע, נוהלים תקינים יותר, חינוך הכותבים והקוראים, וגם על־ידי חוקים.
אך גם כאן: החוקים צריכים לעזור לחופש־ד,עיתונות ולשכלל את פעולתה,
ולא להיפך.

החוק המוצע לאיסור פירסום שמות החשודים פועל בכיוון הפוך.
הוא פוגע בחופש-העיתונות כמיגזר חשוב ביותר, ועד כן הוא פסול
מעיקרו.
ככתבה הכאה כסידרה זו ינתח אורי אכנרי את
המזימה לחוקק חוק נוסף להגבלת חופש־העי•
תונות, כאיצטלה של הגנה על ״צינעת-הפרט.״

פרס ראשון: טיסה ושבועיים בילוי
ברטי אלון, המוכרת בדיזנגוף כנערת הזוהר ברכה שווארץ, הצטרפה לרשימת
המועמדות של תחרות ,,מיס עירום ישראל — 1977״ !
ברטי מהמרת גבוה! הפרס הראשון, בתחרות היופי הראשונה מסוגה בישראל,
הוא התגשמות חלומה של כל יפיפייה ישראלית גזעית: טיסה לארצוודהברית ובילוי
שבועיים על חשבוננו.
וזו רק ההתחלה !
״מיס עירום, ישראל — 1977״ תהיה המועמדת שלנו לתחרות היופי הבינלאומית
הגדולה ביותר בעולם :״מיס ניוד — אינטת שיונל״.
הפרס בתחרות זו: מיליון לירות במזומנים, מתנות וחוזי הופעה יוקרתיים!
גם את יכולה לזכות!
הצטרפי אל ברטי — במירוץ על הכתר העולמי!
גם את יכולה לזכות — על בטוח !
כי כרגע שאת עולה על המסלול, כאחת המועמדות הסופיות של התחרות — ארג ככר זוכה
כפרס כספי ומתנות יקרות־ערד.
תחרות היופי הישראלית, המאומנת על ידי ״אשתר״ — המפעל הישראלי לאירועים
והפקות — בשתוף עם ״מועדון קוראי בול״ תתקיים בסוף השנה הנוכחית. במסגרת תחרות
זו ייבחרו המלכות האיזוריות והסגניות של מלכת העירום הישראלית — כשכל בחירה
ובחירה מגדילה את המלתחה האישית שלד ותורמת לך פרסים נוספים !
אם את צעירה ישראלית, מעל לגיל ,18 חיננית וחטובת־גוף — זוהי ההזדמנות
שלך ! מלאי את התלוש הרצוף מטה, צרפי תמונת דרכון (רצוי צבעונית) ושלהי לפי
הכתובת המלאה, או התקשרי טלפונית למספר טל 261665 .תל־אביב, בין 5—7אחה״צ.

לכבוי מועדון קוראי ״כול״,ת״ד ,14290ת״א.
הנני מבקשת להשתתף בתחרות לבחירת ״מיס עירום — ישראל״.
הנני מצהירה בזה כיהנני בוגרתמעל לגיל .18

כתוכת

צבע עיניים
צבע שיער
מידות

תחביבים

במדינה
ההסתדרות

קשקשת 2047

שבץ הוו 9ל 0ונזה

תזוזו ת?1ןהתע רו כ ה
לוועד־הפועל אץ שמץ
מושג? איד וראן
נעלמו ציורים
ממיסדרוגות ביתו

עוד לפני שמישהו חשד באשר ידלין
ובאחותו. שהם מגלים עניין מיוחד באיסוף
ציורים מקוריים של ציירים ישראלים,
במיוחד כאלה שאין צורך לשלם עבורם,
התעוררו חשדות מסוג אחר הקשורים
בציורים.
היה זה כאשר היתגלה, לפני למעלה
משנתיים, כי מתוך מאות ציורים, שההסתדרות
רוכשת, נחלק מתרומתה לקידום
אמנות הציור במדינה, נעלמו במרוצת
השנים עשרות ציורים, ואיש אינו יודע
להיכן.
המדובר היה בעיקר בציורים ,,שנרכשו
ונתלו במיסדרונות בית הוועד הפועל של
ההסתדרות. בעקבות פירסומים מביכים
בעיתונות בנושא זה, מינה מזכ״ל ההסתדרות
ביולי 1974 את חבר הוועדה המרכזת
אברהם חסון, נציג הליברלים העצמאיים,
לעמוד בראש ועדת־התמונות בוועד־הפועל.
מיד
בישיבה הראשונה של הוועדה, במעמד
חילופי הגברא של ראשיה, ביקש
חסון לקבל רשימת מלאי של הציורים
שבבעלות הוועד־הפועל. הוא לא קיבל.
בקשתו הפכה תביעה בישיבה השלישית
של הוועדה ואז הודיע כי יתפטר מתפקידו
אם לא יקבל רשימת התמונות.
ארבעה חודשים חלפו מאז וחסון לא
הצליח לקבל רשימה כלשהיא של הציורים.
הוא פנה אז אל המזכ״ל, ירוחם
משל, ותבע בדיקה. יחד עם זאת פנה
חסון.גם אל מבקר ההסתדרות, דרש את
התערבותו בנושא, הודיע כי הקפיא את
פעולות הוועדה שהועמד בראשה עד שיידע
כמה תמונות יש לוועד־הסועל.
אין חשודים. רק בחודש מאי 1975
קיבל חסון את דו״ח מבקר ההסתדרות
בנושא התמונות שבבעלות הוועד־הפועל.
לפי הצעתו נבחרה ועדת תמונות חדשה
והוצעו נוחלים חדשים לטיפול בתמונות,
שלרכישתן מוקצבות עשרת אלפים ל״י
בשנה. בשנה השוטפת, למשל, לא נרכשה
אף תמונה, והתקציב הוצא לאיסוף, קיט־לוג
ושימור התמונות, שעוד נותרו מהרכישות
בשנים עברו.
בתחילת חודש אוקטובר השנה, ביקש
חבר הוועד הפועל, אורי אבנרי, דו״ח
עדכני על מצב התמונות של הוועד־הפועל
ואת מסקנות החקירה בדבר התמונות ש־
.נעלמו.
על פי תשובת יו״ר ועדת התמונות,
הצטיירה תמונה עגומה. ברשימת המלאי
של התמונות נמצאות : 497 תמונות 30 .
תמונות נעלמו. על העלמן של 6תמונות
נמסר לאדמיניסטרציה של הוועד־הפועל,
על העלמו של עשר תמונות בלבד נמסר
למישטרה. על 14 תמונות נוספות שנעלמו
לא נמסר לשום מוסד .״אין שום הערכה
לגבי ערכן המשוער של התמונות שנעלמו,״
הסביר חסון.
אולם על פי תשובת אברהם חסון
מסתבר, שגם כיום אין לאיש בוועד הפועל
מושג, איך ולמה ־ולאן נעלמו הציורים
.״החקירה שנוהלה על־ידי •מבקר־ההסתדרות,״
הסביר חסון ,״השתרעה על
פני תקופה של עשר שנים (,)1963—1973
ונתקלה בקשיים רבים בגלל נוחלים משובשים,
רכישת תמונות שלא על פי החלטת
ועדת־התמונות, ומתן תמונות כשי למום-
דות ואישים, שלא על פי החלטות הווע־דה.
דו״ח הביקורת לא הצביע על חשדות
מבוססים לגבי הגנבים ושיטות הגניבה.״
היה זה רק טבעי שבהעדר יכולת להגיע
למסקנות כלשהן, תימסר תעלומת התמונות
הגנובות לפיענוח חוקרי המישטרה.
אבל מבקר־ההסתדרות לא שש לעשות
זאת במהרה זה. זעדת־המבקר קבעה במסקנותיה
:״היעלמן של 39 התמונות אינו
יכול להימסר לחקירת המישטרה, בגלל
הזמן הרב שעבר מאז אירע הדבר.״
במקרים בהם התגלו ציורים אצל כמה
אנשים, הועבר הדבר לוועדת הביקורת
המרכזית. זיו היתה צריכה לקבוע כיצד
לנהוג בחברים שעסקו בעניינים הנדונים.
איש אינו יודע מה נקבע. טען חסון:
״לא השתתפתי בדיוני הוועדה בנידון ואיני
יודע על המסקנות האישיות שהוסקו על
ידה.״
ד-ווודח

הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטו; כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
״קשקשת״ ,ת.ד ,136 .תל־אביב. ההגדרות
י הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

ק שק ש ת 2045

!• נדנד, נדנד, נדנד, אולי עוד
טיפה תרד !
אריק זילברוט, רח׳ מנדלשם ,25
תל־אביב
י• רבינוביץ למשל: הבא עוד פח
ריק, עדיין נשאר מה לסחוט ממנו

משה מושקוביץ,

שב׳ רמב״ם , 10/3חררה
€בכיים של ותיקי היישוב.
יואל כן־נאים, רח׳ ריינס ,5 הרצליה 9טיפין־טיפין — אופן. הפיצוי
לנזקקים על ההתייקרויות.
יבהק גרום, ת.ד ,3151 .בת־ים
• כך הגיבה סינודינה, אלופת איטליה
בכדורסל, על הפסדה למכבי

יעל גלבזדה, רח׳ גרי צדק ,6יפו

מאוזן :
.1נהר באיטליה ! .2שר־המטר בסי-
פורי־הילדים ; .7מבני נוח ; .9סוג ב׳ :
10 ראש, בערבית .12 :מהלך־ניצחון ב־מישחק
׳השחמת ; .13 מטבע ישראלי
(ר״ת 15 גבבה ; .16 יכלול. יאצור ;
.17 עטיפה דקיקה ! .18 אדון ; .19 כיוון
ש־; .21 שים עצמך על כיסא; .22 כלי
במישחק השחמת ; .23 קיים ; .25 חידלון ;
.28 מן השבטים ; .29 גניחה עמוקה ;
.31 מילת־שלילה; .32 מחודשי השנה
העיברית ; .34 מסייר ; .35 בתוכם ! .26
מגורים ; .29 מתרח־ש 41־שמיים !
אוי ואבוי ! .44 הפוגה קצרצרה ; 45
שעדיין אינו בוגר על־פי החוק ; .47
ריבע ; .48 תנועת־מים בים ; .49 כיסא-
כביד; .51 מיסגרת הדלת או החלון; .53
אוהל אינדיאני ; .56 נרתע, בחל ! .57
רוטן ומתלונן ללא־הרף ; .60 מן האמהות ;
.61 שידה ; .63 מילת־שלילה ; .64 כעסו
הבוער; .65 בן־בקר; .66 תרופה; .67
באשראי; .70 חיל־האוויר (ר״ת); .72
הודייה; .75 קוסם; .76 חומרי, שמן העולם
הזה ; .78 מילת־תנאי ; .79 אסקופה ;
.80 מושת על כל אזרח; .81 במזומנים,
בלע״ז; .83 בוא הנה! .85 חלק־הפרי
המכיל את הזרעים ; .86 דייסה נימוחה
בפה; .87 מסולם הצלילים; .88 אביון;
.90 מלחין גרמני נודע (ש״מ) .91 :תיבת־דואר
(ר״ת); .92 בן נוסף להוריד; .95
בן־אדם ; .96 עיר בגליל המערבי ; .97
צאצא.

השבוע כדרייב אין

מאונך :

.1מחגי השנה העיברית ; .3ענף דק
המשמש כשוט ; .4לא טעים ; .5סיר בלי
״מיכסה 6מיבנה במחנאות ; .8ש הוציאו
דיבתו רעה; .11 תחליף־סוכר;
.12 מונרך; .14 שם מתקינים את היין;
.15 פטיש כבד ; .20 מטבע יפאני ; .21
רך בצאן ; .24 מגיד ; .26 חזר ; .27
מנעול פטנטי ; .28 מספיק ; .29 מעשייה ;
.30 הרשאה ; .32 בהרת־קיץ ; .33 בעל-
בינה ; .37 מכינויי בירת ישראל ; .38
סוף בלי התחלה ; .39 שן־הפיל .40 :
עבורי; •42 קידומת הולנדית; .43 רחבה
קטנה ; .45 מכור למי״ש5קי־ד.קלפים ; .46
מוכן; .48 גוף; .50 כן, בספרדית; .51
תולדה, היסק ; .52 צוער ; .54 מימטר !
.55 שאון, אנדרלמוסיה ; .58 רחמנא-
ליצלן (ר״ת 59 בעל־גאווה ; .63 חלוש ;
.64 כלי־קיבול לנוזלים ; .68 בירת־אוגנדה
; .69 שנולד טרם זמנו ; .70
מרגיש? .71 מן ההורים 73 הרי באפריקה;
.74 כלי־שיט קטן, משמש בנהרות;
.76 מחוספס! .77 בהמת־משא טיבטית;
.79 מעוצר בצורת חצי־ירח ! .80 היורה
הוא כזה ; .82 דג־נהרות ; .84 שליח־ציבור;
89־בשר, קרוב־מישפחה .90 :בכי,
אבל! .93 לא קר; .94 מכינויי האלוהות.

בשעה 5.30
וולט דיסני

״הרפתקאות בהוואי״

באפריקה״

000 0 0 0 0 0 0(000000

אנו מחפשים בתיס חטים
עבור חתלתולינו חחמודים
אגודת צער בעלי חיים

רחוב פלמח ,30 יפו,
טל.827621 .

מ קר ה בי ש. הגיע הזמן לשלם והארנק ריק ממזומנים. ע ל מקרים
כאלהח שבנו כאשר פתחנו. לפני 6שנים. את הבנקומט הר א שון
שלנו בדיזינגוף. אז היה זה הי שג טכנולוגי. לא רק בארץ. אלא גם
בעול ם. היום כבר פועלי ם 23,בנקומטים בר חבי ה אר ץ ונוספים
יבואו בעקבו תיה ם.
זוהי דוגמ א כי צ ד בנק לאומי מפתח רעיון חד שני. אך בנקומט ל א

היה ה חידו שהרא שון שהבי א בנק ל אומי לשדה הבנק אות ב אר ץ.
גם לא האחרון. ה־׳חיש-בנק״ .ה־־אשנבכל״> £1. £ 8 £ז־) ,כ ר טי ס ־
ב.ל.ל. וחידו שים נוספים החוסכי ם ע מי ד ה בתור או ה לי כ ה לסניף.
בנקים אחרים באים בעקבותינו. אדרבא אנו לא שומרי ם זכו ת
יוצרים. אבל אנו שומרים את הזכות להתאמץ ול מצו אדר כי ם
חד שו תלשפרולשכלל את ה שי רו תבש בי ל ך הלקוח.

ז ה הרח בהונו ת ברחוב ¥״1וגו ף.

הע 71ם הזה 2047

ס 9ו ג שהיה
גליון,,העולם הזה׳ /שיצא־לאור לפני 25 שנה כדיוק, התמר,ד
כשביתת־הימאים — אחד המאורעות הגדולים בתולדות המדינה.
״העולם הזה״ היה אחד התומכים העיקריים של ״המרד על הים״.
עויד ״העולם הזה״ תיאר את מרידת הימאים, תוף שאלת הסיבה
שהכיאה את חניכי עליה כ׳ להניף את נם המרד ולנטוש את
אוניותיהם. בכתבה כת שלושה עמודים בליווי תצלומים, הוצג
מרד־הימאים. בין השאר נכתב על המרד, ועל מנהיגו :״המצב
שנוצר במיקרה זימן יחד את כל הנתונים הדרושים למהפכה,
מאותן מרידות אשר ימאי בל העולם, בני אחד המיקצועות
ההדפתקניים בותר, התפרסמו פ ח. היתה קיימת אי־שביעות־רצון
כללית, מרירות, הרגשה של בגידה. היה קיים חוג של אנשים,
שחבריהם כיבדו אותם בטובי הימאים, שהיו מובנים ליזום את
העניין. היה חסר רק דבר אחד: מנהיג. הוא נמצא.
״נמרוד אשל, קצין שני באחת האוניות, הוא הטיפוס המושלם
להנהיג גזע של ימאים. בן ,26 בעל עכר פלמ״חי, מבצע

פעולות נועזות בימי עליה ב׳ ,בן למישחה השייבת לתנועת־העבודה
וקרוב של משה שרת ואליהו גולומב, גבה־קומה ורחב־חזה,
אהוב על בל הימאים שהכירוהו. הדיעה כללית: כחור
כארז, ימאי אמיתי, קצין טוב, חבר טוב. חוץ מכל הנתונים האלה
חנן הטבע את נמרוד בנתון נוסף: הוא יודע לדבר, לשכנע,
להלהיב, לזרוע אמון וביטחון עצמי בחבריו...״
כשער הגליון: עזריה רפפורט, שדר, בדת, שחקן, מבקר,
ועיתונאי ששב מסיור מגבית בארצות־הכרית. הוא משמש כיום
כקונסול להסברה בניו־יורק.

ח־־כ בן־א שו: ההתנוונות
התרה מפני שהמנהיגים הדרו לשמש דוגמה
אישית להמונים האם בתימן היו לבם ברזים
בכי ל ביו? 1 אני לא מנוול ־ א ני
נכה ר * ב חינ ת ־ ה ב גוו ת של יגאל אלון
״העולם הזה״ 734
תאריך 22.11.51

הכוחות הצעירים
בהתנוונות המוסרית
הגוברת י והולכת,
החלו גם טובי
הצעירים בימים־
לגת־השילטון תוהים
על סיבות ההתנוונות,
ומחפשים
דרכים לתיקון ול חידוש.
מאמר
צנוע שהופיע
בירחון מפא״י,
מולד, עורר רעש
מיוחד, והירהורים
עמוקים בלב ותי-
קי־המפלגה. חיים
בן־אשר, חבר-כנסת
מפא״י, בן ,36מ מייסדי
גיבעת־בר־נר,
סרג׳נט בצבא
הבריטי וסרן קרבי
בצה״ל, נמוך, ממושקף,
ודומה למודה בית־ספר תיכו־ני,
ניגש ישר לעניין. טוען בן־אשר:
ההתנוונות החלה מפני שהמנהיגים חדלו
לשמש דוגמה אישית להמונים. מנהיגי ה־עליה
השניה חינכו דור מפני שהיו אנשי
התישבות, הקריבו את נוחיות חייהם, ועבדו
במו ידיהם. התרופה להתנוונות: על
חברי־הממשלה, אלופי־הצבא, מנהיגי המשק
והרוח לחזור להתיישבות, להיות
שוב חברי קיבוצים וקבוצות, להקריב בעצמם
לפני שיבואו לתבוע קורבנות מאחרים.

הנהגת העם לא תמצא את מקומה
הטבעי בהתיישבות החלוצית לצורותיה...
איני רואה נקודת־מוצא לזינוק חדש ולתנופה
המחדשת את חיי־המדינה ...ראש־הממשלה,
מפקד חיל־האוויר, נציגי העם,
האחראים למדינה, מקומם בקבוצה.״*

עגור הנתיחה ונ תנ ה הראשונה ער
שניתת־הינאים הגזולה

המעמד השני
״סר ח לי. אדו!•!״
מול הכניסה לבת־ישלמה, המושבי
ותיקת־הימים המנמנמת בהרי אפריים, עצרה
מכונית צבאית •נהוגה בידי סגן־אלוף.
הקצין פתח את דלת המכונית, עשה סימן
לאיש העומד ליד הכביש ומחכה לטרמפ
— להיכנס. הלה, תימני כבן ,35 לבוש
באוסף בגדים מגוון ביותר, כששתי פיאותיו
מתנדנדות עם כל צעד, נטל את שק הקש
שהיד, מונח לרגליו, ונכנס ליד הקצין.
בדרך סיפר שהוא תושב הכפר אום־
זינאת. הקצין שהראו־ ידיעה עמוקה בענייני
הסביבה, שאל אותו מדוע עזבו כה
הרבה תושבים את הכפר בזמן האחרון.
״הרי זה מקום טוב מאוד, ויש בו מטעים
גדולים עוד מימי הערבים,״ הוא הוסיף.
״קשה מאוד לחיות שם,״ ענה הטרמפיסט•
״זה רחוק מן העיר, ואין שם ברזים
בבתים.״
״האם בתימן היו לכם ברזים בכל בית?״
שאלו הקצין.
״סלח לי, אדוני!״ ענה הנוסע נפגע.
״אני לא מתימן, אני מעדן!״

ד רו ש ה: דוג מ ה אישית
בה בשער, שחוגים רחבים בנוער החלו
נרתמים לפעולה ציבורית גדולה לתמיכה
במרד הימאים, שראו בו מילחמה של

השוק השחור
״אני נכ ה!״
״דחוף ! יותר חזק ! צפצף עליה !״
צעק בחור מגודל, בעל שרירים בהצביעו
על אשה־עם תינוק בזרועותיה. הם עמדו
כולם, כאלף איש במיספר, כשפלגי זיעה
ניגרים מפניהם, דחסו זה את זה בכוח של
גוש בשר אחד ארוך ומזדנב אל מעבר
לחצר הקולנוע, בצעקות, קללות ותיגרות
ידיים.
הסרט שמשון ודלילה נכנס לשבוע הרביעי
להקרנתו. הנהלת הקולנוע (אסתר)
ביטלה את שתי ההצגות הנוספות מסיבת
* זמן מה לאחר מאמרו זה פוש ח״נ
בן־אשר מהחיים הפוליטיים, ועבר להתגורר
באילת__ .

מחסור בכוח־אדם של עובדי-הקולנוע. לכן בן, שבירידת המוסר הכללית נראית כל
השתולל כוודהאדם בחוץ, ליד הקופות,־ הקרבה־עצמית כמעשה טיפשות, וגם היותר
מאשר בשלושת שמועותיו הרא ׳-פקידים המסורים ביותר מתחילים לפקפק
שונים של הסרט. קבוצת נערים, אשר על אם אומנם אין הם תמימים מדי.״
כשהשמיע קול ישראל הודעה שישנן
פי כל הסימנים הפיסיים חייבים היו להימצא
בשעת בוקר זו על ספסלי בתי -מישרות פנויות במישרד ראש־הממשלה,
הספר, השתחררה מדי פעם מפתח הקופה• ,והזמין מועמדים, היתה העובדה המתמיהה
ובידיהם ארבעה כרטיסי־כניסה (המכסימום לא מיספר הפקידים שהתפטרו, אלא המים־
לאדם) ,ניגשו אל הבחור המגודל, מסרו פר שנותר בתפקיד.
לידיו את הכרטיסים ומיהרו לתור, להידחק
מחדש. המטרה: הקו*־ .הסיבה: ראש-
הקבוצה, הספסר, משלם להם טבין ותקילין
רווח נקי של חמישים פרוטה הכרטיס.
לעת ערב ניגש זוג צעיר לקופת־הקול-
נוע. הם ביקשו כרטיסים .״איפה אתם
חיים?״ שאל הבחור המגודל בלעג, כשהוא
• אחרי שסיים שנת־לימודים אחת בנשען
בנוחיות על סורגי הקופה .״כמה אוניברסיטת לונדון, החליט יגאד אלון,
כרטיסים אתה רוצים?״
מפקד הפלמ״ח שהפך סטודנט לכלכלה,
״כמה זה עולה?״ שאל הצעיר .״שתי לעבור לאוניברסיטת אוכספורד, החשובה
לירות כרטיס. מקום טוב על היציע!״
והמכובדת באוניברסיטאות אנגליה. למ״אתה
מנוול!״ אמרה הצעירה.
רות שכחניך בית־הספר־החקלאי על־שם
״אני לא מנוול.״ הצעיר הוציא תעודת כדורי חסר תעודודבגרות מתאימה, הקלה
נכה־מלחמה מכיסו .״אני נכה!״
הנהלת האוניברסיטה בקבלתו, תוך התחייבות
מצידו של הסטודנט, שהיה אלוף
פיקוד* לעמוד בבחינות-השלמד. במהלך
שנת־הלימודים.
• במהלך דיון בכנסת שהיה רצוף
בקריאוודביניים, נמאס הדבר ליו״ר הוותיק.
יוסן! שפרינצק, שלא הצליח
״ כ ש בי ד מה אני *ושב כאן ץ-״
להשתלט על המצב. הוא צעק לעבר הח״כ יצחק כשפשטה בקרייה* השמועה כי
הערבי של מפ״ם, רוסתום בסטוני,
צ׳יז׳יק, בן למישפחת הצ׳יז׳יקים האגדית,
היושב בכנסת ארבעה חודשים בלבד:
שמצבות בניה מהוות סימני-דרך במילחמת
״חבר הכנסת בסטוני, כבוד ליושב־ראש !
היישוב** ,התפטר מתפקידו החלוצי כראש
את זה צריך ללמוד, ואתה עוד לא ישבת
מינהל הנגב, אמר פקיד גבוה: הוא עשה
בשום פרלמנט!״
בשכל.
• ראש עיריית חיפה, אכא חושי,
אף כי גם מקורביו של צ׳יז׳יק (שנתמנה סיפר לחבריו במועצת־העיר בגאווה על
בינתיים כמנהל נמל תל־אביב) לא ידעו
הצלחת מיבצעיו, וציין במיוחד את עקירת
את הסיבה הסופית להתפטרותו, הרי ה נגע הצפירות, שנתקבל לאהר־מכן בכל
רקע היה ידוע למדי לכל הפקידים־הבכי -שאר הערים. אולם באותו רגע פתחה
דים: אכזבה גוברת והולכת.
מכונית, שחנתה ליד בניין העירייה, בצפירה
רבתי, והפרה את האשלייה.
הפקיד הגבוה, בעל דרגה י״א (שתי דר•
אפרים איליו, ממנהלי קייזר
גות מתחת לדרגת השרים) ,בעל כוח הש פרייזך
״ החיפאי, סיפר, בשובו מתצוגת-
פעה באחת מנקודות־המפתח של הממשלה,
מכוניות בצרפת, בשמו של סוואר בנמל
שאל את ידידו :״מה יש לי? אחרי
ניכויי מם נשארו לי 85ל״י לחודש. חברי מארסיי :״לכל הרוחות, לפני שלוש שנים
העמסנו נשק לישראל, ועכשיו אנו כבר
אומרים שאני משוגע. אנשים פחות מוכפורקים
מכוניות ממנה.״
שרים ממני, שהתחילו מפחות, הרוויחו
• במסיבת־עיתונאים שערכה מישט-
רבבות לידות בעסקים. בשביל מה אני
רת־התנועה בתל־אביב, הציע אברהם
יושב כאן?״
(בומבה) לומברג, איש שערים, יומון
גם אותו פקיד הודה: לא המשכורת
פועלי אגודת־ישראל, שזכה לכינויו בגלל
היא העיקר .״אני יכול להתקיים על מעט,
מינהגו להתפרץ בין עיתונאים ולבשר:
לצחוק על אחרים שהפכו בורגנים. אולם
״חיום יש לי בומבה (פצצה) בעיתון!״
חסרה לי הרגשת הסיפוק מעבודתי. הקהל
חדל להעריך התמסרות• העיתונים מת להרחיב את שטח ההסברה נגד המוות-
בדרכים גם לבתי-הקולנוע. העיר איש
נפלים עלי ועל׳מעשי מבלי לדעת, לרוב.
במה מדובר בכלל. מקור הרעה הוא, כמו דבר דן פינס ו ״למה לא בבתי־כנסת?״

אנ שי ם

ה ק ריי ה

* הכוונה לקריה בתל־אביב. לפני 25
שנה שכנו שם, עדיין מרבית מישרדי־הממשלה.

בין השאר: שרה צ׳ידיק מגיבורי
תל־חי, ואפרים צ׳ידיק ממגיני חולדה.

* אלון היח מפקד פיקוד הדרום ב־מילחמת־העצמאות.

מפעל להרכבת מכוניות אמריקאיות,
שהחל את פעולתו כמה חודשים
קודם לכן.

שרירה

עמוס קינן ע ל: בנס בית־השיטה. ח״ ם נורי. אברהם שלננסק .,נתן
אלתדמן. מ שה שמיר, אהרון מנד. ז־דאנוביזם. גברי אל מוקד. ומנחם פרי ־

תמצית הבווות והשיקויות הישוארית
נפש־חצוייה כסימן־היכר
תרבותי־מסחרי

!• בארץ יש זזרבד. שקרים. שקרים גדולים, בינוניים
וקטנים. אחד השקרים זו החלוקה בין שמאל לימין. בשנות
ה־40׳ היו תנועות־השמאל בעולם הגדול אנטי־אימפריא-
ליסטיות, וחנועות־הימין משתפות־פעולה עם הקולוניאליזם.
המקום היחיד בו שיתף השמאל פעולה עם הכובש־הזר,
והימין נילחם בכובש־הזר היה בארץ־ישראל. מפ״ם
שהיתר, אז הש ומר־ הצעיר, היתד, בעד ציונות, סוציאליזם
ואחוות־עמים, בעד הציונות־הגדולה והסוציאליזם־ד,מהפכני,
שיתפה־פעולה עם השלטון־הזר ועם הבורגנות־היהודית-
הבינלאומית ששיתפה-פעולה עם השלטון־הזר. אוהו הדבר
הין זה גם תנועת אחדות־העבודה, אם כי עם נופך
קצת יותר אקטיביסטי, נוסח חיים גורי. מה שמציין כבר
אז את החיים־גורים של אותם ימים מציין אותם היום,
להיות בתוך חרא אבל בצורה כאובה וכואבת. אנשי
אחדות-העבודה של אותם הימים היו ממוסדים, ממוש מעים,
סרו למרות ו־,מוסדותיו־,לאומיים — אבל עם כאב
בלב. הרבה כאב בלב. היתה להם תמיד נפש־חצויה.
הנפש־החצויה היתד, סימן־ההיכר התרבותי והמסחרי שלהם
.,אבל איכשהו הנפש שלהם לא היתד, חצויה עד כדי
טירוף. הם אף פעם לא קפצו מהחלון. הם לא קפצו
ממקום טוב למקום גרוע. החיים־גורים של אותם ימים
נפשם היתד, חצויה, לא עד כדי לעבור את הגבול מן
המימסד אל האנטי־מימסד.
• בית-השיטך, של היום זה נסיון־נואש להישאר
עדיין בצד הטוב׳.לעשות תעמולה בציבור שהצד הטוב
הזה הוא הצד הטוב, כאשר.כל המדינה יודעת שזה הצד
הרע- .מה שיותר עצוב פה זה שזה זרייודחול בעיני עצמם.
הבריות לא קונות את זה. אם יש דבר בארץ שהבריות לא
מצפות לו היום בכלל זה ען נפשוודטובות מתנועת־העבודה
יצילו את המדינה. תנועת־העבודה הסתאבה. שום ישועה
אינה יכולה לצמוח ממנה. לכן אין לי עניין להיכנס
לתגובה אישית לחיים גורי. לכן לא איכפת לי שהוא
תקף אותי מתחת לחגורה.
!• יש מחלוקת ביני לבין חיים גורי. הוא טוען שאנחנו
עומדים מאותו צד של המיתרס. אני טוען שאנחנו עומדים
משני צדדים של המיתרס. מיתרס עקרוני שלא קיים
מאתמול ותוקפו לפחות כשנות־המדינה. ואני עומד מאז
ומתמיד, מכל הבחינות — ציבורית, תרבותית וסיפרותית
— מהעבר השני של המיתרס, בשבילי חיים גורי, לא\
כאדם — אלא כמשורר, סופר ואיש-ציבור — מסמל את
כל הדברים להם אני לא מסכים במדינה הזאת. זאת אומרת,
כל הרע שיש במימסד-הישראלי, אולי אפילו גם כל
הטוב במימסד־הישראלי, מגולם בו זבשפמותו. ואני מתנגד
להם טוטאלית. לטוב ולרע שבהם. והם הצד השני של
המיתרס. אני לא הייתי בפלמ״ח, וזה לא מיקרה שלא
הייתי בפלמ״ח. אני לא מצטער שלא הייתי בפלמ״ח —
אני גאה שלא הייתי בפלמ״ח. לא הייתי בפלמ״ח מפני
שהייתי במקום שנראה לי הרבה יותר חשוב — אני הייתי
בלח״י. כשאני הלכתי ללח״י, חיים גורי הלך לפלמ״ח.
הוא ראה בזה שליחות. אני ראיתי שליחות במה שאני
עשיתי. במבט לאחור יש תמיד נטייה לראציונליזציה .״כל
אחד עשה את המוטל עליו״ .אני נגד ראציונליזציה. אני
לא חושב שכל האנשים עשו את כל המוטל עליהם. אנשים
עשו לפי בחירה, והוא בחר את הבחירה הרעה. אני לא
מקבל את כל הראיה-ו־,עצמית של הדור של חיים גורי
את עצמו. קראתי את הספר המשוגע וקראתי את ה שירה
של גורי. הלטיפה־העצמית על לחי והטפיחה־העצמית
שלו ושל בני־דורו על שכם, הן לא מוצדקות.
אני לא רוצה להגיד שזה נרקיסיזם. נרקיסיזם מוצדק
הייתי יכול להבין. כל התמונה-העצמית של בני־דורו של
גורי איננה נכונה. אני. חושב שהם לא בלונדי־גבוה־ותכול-עיניים.
אני חושב שהם לא ענק־כל-יכול.

חיים גורי לא השתתף בקרב
על ציפור-הנפש
!• מאז מלחמת־ששת־הימים יש קו־גבול שחוצה את
אנשי-הרוח בישראל. קו של ארץ־ישראל-הגדולה והשלימה,
וקו שהוא ההיפך מזה. קו החותר להכרה גם בזכויות

.עמוסקינן 49 סופר, מ חז אי וסא טי רי קן. חבר
ל ח״י לפני קו םהמ דינ ה. כו תב קבוע בכ תב״העוז ״ א ל׳ ף״
1949—50״ עוזי ו שו ת׳ ״ ב ״ הארץ 1951ן ״ב שוטי
ם וב עקר בי ם 1952״זהה אי ש״ מחצג בפ א רי ס
1956״ ה א רי ה ״ מוצג בגנו א ה, בו לוני ה ופוזנ אן
1959״ ה חו ב ה ״ מוצג ב ס פו ל א טו 1961ה ספ ר
״חו רצי־ל שון״ עם ציורים של א ל שינ ס קי ,״ ה ב לון ״ מוצג
ב או ברה אוזן, ה ספ ר ״ ב ת חנ ה 1962מ חזו תיו :״ ה ר־כבת
האח רונ ה או לי ר עי ד ת־ אדמה ח ב רי םמספ רי ם
על י שו״ ,ו״כי עודני מ א מין ב ך״ הוצגו בי שראל. ס פ רי ם
נו ס פי ם :״ הדלתהכ חו ל ה 1972ו״ שו א ה 2 1975
א ת הדברי םהב אי םאמר, ב ר איון מיו ח ד שנערך עמו,
בת שובה ל ש אלו ת ״נמר של נייר״.

הפלסטינים, נסיגה, ושלום עם העולם־הערבי. החיים־גורים
הם נושאי-הדגל של ארץ־ישראל־ד,גדולה. אין ספק שאותו
שיכרון שנולד ביוני 67׳ אחראים לו לא רק גנראלים,
אלא כל אותם אנשי־רוח שהצטרפו לארץ־ישראל הגדולה
והשלימה. אני חושב למשל את משה שמיר, לאדם יותר
ישר והגון מחיים גורי. שמיר הסיק מזה לפחות מסקנה
הגיונית, והלך עם תנועת־ד,עבודה שלו לליכוד. מבחינה
פוליטית מקומו של חיים גורי הוא בסיעת ״לעם״.
#משנת 48׳ ועד היום היה זרם של אנשי־רוח במדינה,
שדרש שוויון־זכויות-מלא לערבים, שדרש אינטגרציה
של הערבים בכל מערכות־החיים. זרם שתבע את
ביטול המימשל-הצבאי, והצנזורה על הערבים. חיים גורי
לא השתתף בכל הקרבות האלה. לא ירה בהם אף ירייה
אחת. אם הוא שואל איזה הם הקרבות שאחרים היו והוא
לא היה בהם — זה הקרב הגדול. הקרב על ציפור־נפשה
של האומד, הישראלית, שבו הוא לא השתתף ולא ירה
ירייה אחת. ליהפך, אם הוא ירה — הוא ירה מן הצד
השני והבלתי־מוסרי של המיתרס.
• 1לחיים גורי ולדומיו יש הגדרה ערמומית מאוד של
מה זד, להיות במימסד. מכיוון שגם אתה נושם אוויר, גם

אתה במימסד. מכיוון שאתה צריך לאכול שלוש פעמים
ביום, הרי אתה ממילא גם במימסד. אבל זה לא עובד.
מפני שאם לא היית רוצה להיות במימסד ממילא לא היית
יכול לאכול, לא היית יכול לנשום. הוא חושב שכל האנשים
׳ללא הבדל דיעה והשקפה חברים באותו מימסד.
באותו מימסד חבר אותו שר שעשה מעשה של אווילות, י(
אם לא בזדון, והסאטיריקון שלמחרת בבוקר מותח עליו
ביקורת, בעיתון או •בטלוויזיה.
• זה שד,חברה־ד,ישראלית נותנת לי להתבטא, אומר
שאנחנו נמצאים באחת מהצורות של דמוקרטיה. לא אחת
הצורות המכובדות ביותר או המושלמות ביותר. בדרך־
כלל לאנשים שאינם במימסד, אף פעם לא נתנו להתבטא
בעיתונות־ד,רשמית. מה שקרה, קרתה פשיטת־רגל זוחלת
של המימסד. הוא איבד את השליטה על אמצעי-התיקשורת.
כדי להכריח את האנשים לפתוח את הכפתור היחידי
שקיים במדינה הזאת, מוכרחים מפעם לפעם לתת לאדם
לא־לון־המימסד להתבטא. אני איני רואה בזה מעשה־חסד
מצידם של גורי ודומיו. גם לא הענקת מעמד־שווה לי
ולהם במימסד. אני וידידי החושבים כמוני, לא בועד-
המנהל של רשות־השידורד לא במועצה־לתרבות־ולאמנות* .
אנחנו לא האנשים שקובעים מי ייצג את ישראל באיזה
שטח שלא יהיה.
• מעניין, שכל אותם אנשי־רוח בישראל שמאז
מלחמת־ששת־הימים, אם לא לפני זה שדיברו בקול שונה
לחלוטין מקולם של בני־דורו דשיכבתו של גורי, אינם
חברים במימסד, ולא מיוצגים בו. ואם הם הגיעו לכלל
התבטאות בישראל, זה למרות המימסד, למרות המיכשולים
שהמימסד הניח, למרות שהמימסד לא ראה זאת בעין יפה,
ואין לו ברירה אלא לקבל את זה. וזה לא בחסד, זה
ניכבש במאבק. המאבק עוד לא התחיל, והמאבק יסתיים
כאשר המימסד הזה כולו ייעלם, ותבוא חברה ישראלית
אחרת. והחברה הישראלית האחרת לא תבוא מאותם
האנשים שהביאו אותנו עד הלום. בעיני נחשבים החיים־
גורים לאלה שהביאו אותנו עד הלום. הם לא התמרדו
כאשר צריך היה להתמרד. הם התהלכו בתלם של דור-
המייסדים, של תנועת־ד,עבודה. לא התמרדו בדור־המייסדים,
לא בתורה של דור־המייסדים ולא בדוגמאות
שהם הציבו, לא בסטנדרטים שהם קבעו, לא בדפוסים
שהם המציאו״ הם קיבלו על עצמם להיות התדמית של
החלום־הציוני שנחלם ביד האבות־ד,מייסדים — וכך הם *
ראו את עצמם. הם לא התמרדו אז, הם לא נקפו אצבע
מאז — ובאשר דור־המייסדים מת מוות־טבעי נוכחנו
שדור־ההמשך, הדור של הגורים, הוא דל ברוחו, עני ממעש׳
ותרומתו לחברו־,־ו־,ישראלית היא עלובה מאוד. מהם
לא תיצמח הישועה. הישועה לא תיצמח מהגורים בבית-
השיטה. אני בהחלט מעמיד את שכונת מוסררה מול חיים
גורי, ואין שום צורך שאני אגור במוסררה כדי להזדהות
עם האנשים במוסררה. גם אני וגם הם — איננו במימסד.
איי לי שום דבר נגד קיבוץ בית־השיטה. אבל מצחיק אותי
שאלה שבאים עכשיו להציל את השיטה, נסעו לביתר,שיטה.
הם יכלו למצוא בית יותר טוב.