גליון 2048 מתאריך 1 בדצמבר 1976

הוא נרדף על לא עוול בכפו

שסרה פ₪ה מחדש

ו שירה מו גברת
ש ל חו ק רי -מי שטרה
בעוד שבעיתונות מתפרסמות ידיעות
על גיוס 100 חוקרים חדשים למחלקת
חקירת ההונאות שבראשות ניצב־מישנה
בנימין זיגל, פורשים ממחלקתו חוקרים
רבים בגלל תנאי־השכר הירודים.

ת טון י ך

הפרישה נבלמה במיקצת תודות לעליית המוראל
של חוקרים העוסקים בפרשת ידלין. אולם כארבעים
חוקרים אחרים, שאינם קשורים ישירות בחקירת
ידלין, שוקלם עתה התפטרות. כחמישה חוקרים
מעולים, ביניהם מפצחי תעלומת הונאת ביטוח־הרכב
בשטחים, הודיעו על התפטרות בגלל תנאי־השכר.

הערכתר.צו>רח:

בורג,׳ אתר שי מו ת

הנחירותח 1ה ל1

ת מי ש ל חו תלגר מני ה

ע ל נושא חוץ
צמרת המערך מעריכה את רקע הבחירות הבאות
כדלהלן :

הכחירות תיערכנה סביב נויטאי־חוץ.
עד למועד הקבוע, בסתיו ,1^77 תתפתח
יוזמת־השלום האמריקאית בקצב כזה,
שהיא תעמיד בצל את כל נושאי־הפנים.
הבחירות תהפוכנה למעין מישאל־עם
עקרוני בין המעיד והליכוד, על השאלה :
שלום של פשרה מול ארץ־ישראל השלמה.
הגורם היחידי היכול לגרום לנפילת הממשלה ולהקדמת
הבחירות הוא המפד״ל, והנושא היחידי שביגללו
יכולה המפד״ל לפרוש מן הממשלה הוא נושא השטחים.
כך שגם במיקרה זה — יעמדו נושאי־החוץ במרכז
מערכת־הבחירות.
המערך חושש מאד מפני בחירות שתתנהלנה
על נושאי־פנים, אך בוטח בעצמו בנושאי־חוץ.
הוא מאמין כי רוב הציבור מוכן לפשרה
טריטוריאלית, ויצביע בעד מנהיגות שתהיה קשוחה,
אך לא תדבק בארץ־ישראל השלמה.

ס פי קו תלגבי
בי קו ר סו ארש
במישרד־־החוץ בירושלים מטילים ספק
בדבר כנות הצהרתו של ראש־ממשלת
פורטוגל, מריו סוארש, בדבר היענותו
להזמנת ראש־ הממשלה יצחק רבין,
לבקר בישראל.
סוארש, שנפגש עם רבין בוועידת האינטרנציונל
הסוציאליסטי בווינה, טען תחילה כי יבוא לישראל
תוך חודש. אחר־כך תיקן את עצמו וקבע את מועד
ביקורו ״תוך מיספר חודשים״ ,כאורח בוועידת
מיפלגת העבודה.

״זוהי מסוג ההתחייבויות הבלתי־מחייכות,
שתמיד ניתן למצוא תירוץ מדוע לא
ניתן לקיימן,״ הסבירו מומחים המכירים
את התנאים הפוליטיים בפורטוגל, טטענו
כי פוארש לא מתכוון כלל לבקר בישראל.

20 אחוזי תוספת
לשכר העיתונ אים
בהסכם שנחתם בשבוע שעבר בין האיגוד הארצי
של עיתונאי ישראל לבין איגוד העיתונים היומיים,
סוכם על תוספת־משכורת בשיעור של סץ<.20

העלאת השכר נעשתה בצורה עקיפה.
לא נאמר בהסכם דבר על אחוזי ההעלאה,
ולעומת זאת נקבעו טכלות־שכר חדשות
לדרגות השונות, המצביעות על העלאת־שכר
בשיעור של 17 וחצי אחוזים על
השכר הכולל, רטרואקטיבית מאפריל .1076

בנוסף יקבלו העיתונאים תוספת של שגיים־וחצי
אחוז, רישמית, החל מחודש ינואר .1977
למעשה, שיעור ההעלאה גבוה הרבה יותר, שכן
הוחלט לאייש את דרגה 9בדירוג העיתונאי, שלא
היתד, מאויישת עד כה, דבר שיאפשר העלאות
בסולם הדירוג.

בעיקבות הסכם זה עלול להיווצר משבר
כרשות־השידור, כאשר עיתונאים כשירות
הממשלה יתבעו השוואת תנאי שכרם
לשכר עובדי העיתונים היומיים.

הצוות המישטרתי שהתמנה לבדוק את פרשת
העלמות־המם והברחות המטבע־הזר של ראשי מרכז
הפועל, מבקש לבדוק תחילה את פירטי המישלחות
שיצאו בשנים האחרונות לגרמניה, במיסגרת
ההסכמים לחילופי־נוער. חברת אל־על וחברת־תעופה
נוספת נתבקשו למסור את רשימות כל

סי ר טי אנ טבה
ב שי רו תהמערך
המעיד עלול ליהנות כצורה ישירה
ממבול פירטי אנטבה, שיוקרנו על
מסכי הקולנוע בארץ החל בחודש
ינואר .1077 כמעט בכל הסרטים
האלה תופסות מקום מרכזי דמויותיהם
של ראש־הממשלה יצחק רבין,
שר־הביטחון שמעון פרס ודמויות
פוליטיות נוספות, כמו יגאל אלון וגד
יעקובי. הסרטים עשויים לשרת את
מטרות התעמולה של מיפלגת העבודה
על שני אגפיה.
יריבי מיפלגת העבודה לא יוכלו למנוע
את הקרנת הסרטים על סמר
טענה זו. ראשית, הם יגיעו אל המסכים
לפני 00 היום שבהם אסורה
תעמולת־בחירות בקולנוע. נוסף על
כך מופיע, לפחות באחד הסרטים,
בתפקיד מרכזי, גם מנהיג האופוזיציה,
מנחם בגץ.
המישלחות שיצאו דרכן לחו״ל.

המישטרה תנסה לבדוק אם אכן כל
המישלחות יצאו אחרי ששולם עבור
כרטיסי־הטיסה שלהם בחו״ל, כחוק,
או אם חלק מהתשלומים במטבע־זר
הושלמו בארץ.
בינתיים נתגלו אי-סדרים ואי־דיוקים
במחסן־הספורט המרכזי של הפועל —
חנות־הספורט הגדולה ביותר בארץ.
המחסן נסגר, לצורכי ביקורת כללית.

ננ על חדר
.ה ס עו דההאח רונ ה1,
אחד המקומות הקדושים ביותר לנצרות, אולם במיבנה
בהר־ציון, שלפי האמונה הנוצרית נערכה בו
״הסעודה האחרונה״ של ישו, נסגר בשבוע שעבר
שלא כחוק. מנעולי הכניסה למקום הוחלפו,
ובכך נחסמה הכניסה הישירה לאולם, דרך מדרגות
ששופשפו ברגליהם של מיליוני צליינים שעלו למקום.
אולם ״הסעודה האחרונה״ שוכן מעל לקבר
דויד בהר־ציון, בבניין שבו שוכנת גם ישיבת־התפוצות
של הרב מרדכי גולדשטיין.

קיים חשש, כי סגירת הכניסה לאולם
נעשתה בידי אנשי הישיבה, במטרה
ליצור עובדות בשטח. מישרד-הדתות
הגיש תלונה למישטרה על המעשה הבלתי־חוקי,
העלול לפגוע בנוצרים.

לרוץ בבחירות הבאות לעיריית בת־ים

ברשימה עצמאית. בץ וולקר לשני סגניו, אנשי
תנועת החרות, נתגלעו לאחרונה סיכסוכים חריפים.

צמו׳ משבר
ב עי ריי תרמלה
סיכסוכים בצמרת עיריית רמלה עלולים לשתק את
פעילות העירייה, שבראשה עומד ח״כ המפד״ל אהרון
אבו־חצירא. על־פי הסכם שנעשה אחרי הבחירות
הקודמות היה אבו־חצירא, ראש סיעת המפד״ל,
שלה ארבעה נציגים במועצת העיר, אמור לכהן
כראש־עיר במשך שלוש שנים. בשנה הרביעית היה
צריך לכהן כראש־העיר עורך־הדין אדמונד לוי,
ראש סיעת הליכוד שזכתה בבחירות בשלושה נציגים.

ההסכם לא היה מיפלגתי או סיעתי,
אלא הסכם אישי בין אכו־חצירא לבין
אדמונד לוי. עוד לפני כשנה וחצי הציע
אבו-חצירא ללוי להחליף אותו מוקדם
יותר בראשות העיר, כיוון שברצונו
להתפנות לפעילות בכנסת. לוי דחה את
ההצעה בטענה כי עדיין אינו מוכן לתפקיד.

עתה, בשל סיכסוכים פנימיים בין לוי לבין יריביו
בסניף הליכוד ברמלה, נראה כי לוי לא יכהן
כראש־עיר, כיוון שלא יזכה בתמיכת חבריו לסיעה.

מ איר דנ ס ה׳ ד א
יועמד ל דין
העילה שעל פיה גורש בשעתו מאיר לנסקי בישראל,
ינאלץ לבסוף לחזור לארה״ב, נפלה החודש סופית.

התביעה הכללית בלאם־וגאם החמיצה
את ההזדמנות האחרונה שניתנה לה,
להעמיד לדין את מאיר לנסקי באשמת
העלמת הכנסות כסך 36 מיליון דולר
ממלון ״פלמנגו״ בלאם־וגאס, ב־.1060—1067

כתב־האישום נגד לנסקי, מי שנחשב כאחד מראשי
הפשע המאורגן בארצות־הברית, הוגש עוד לפגי
שהוחזר בעל־כורחו מישראל לארצות־הברית.
אולם מישפטו של לנסקי נדחה.

לתביעה ארכה של 30 יום לפתוח בהליכי
המישפט. כיוון שהתביעה לא עשתה
זאת, בוטל כתב־האישום.
לנסקי, שהוא כיום בן ,76 הוגדר כמי שסובל
ממחלת־לב, סוכרת וציב־קיבה כרוני.

אנ צי ק לו פ די ה ־
כתמ רי ץלת ״ רווו

תמריץ מקורי לעידוד התיירות מארצות־הברית
לישראל, המציאה חברת־ד,תיירות הרמס טורס.

תמורת סכום של 1110 דולר,
מציעה החברה טיסה לישראל,
תישעה לילות במלון של חמישה כוכבים,
שישה ימי תיורים מודרכים כארץ
ואת כד כ ר כי ה ״ אנ צי ק לו פ די ה יו ד אי ק ה ״,

שמחירם בנפרד הוא 450 דולר.

נראה כי מצב המכירות של האנציקלופדיה הוא
בכי־רע, אם מציעים אותה בחצי־חינם.
סיבת רימון
הא שבחב רון
חקירת המישמרה הצבאית כנסיבות
הצתת חד ת של הקאדי המוסלמי
במערת-המכפלה, מייד אחרי שמת•
פרעים ערבים חרסו את כית-הכנסת
היהודי שבמערה, הגיעה לסיומה. מסקנת
החוקרים היא שהדליקה, שכילתה
שטיחים וסיפרי-דת בחדרו של
הקאדי, לא נגרמה במזיד אלא היתה
תוצאה של רשלנות.
הערבים, שהתפרעו במערה ערב יום 1

11לקרבר שי מ ה
עצמ אי ת?
ראש עיריית בת-ים, יצחק וולקר, עשוי

באמצע חודש אוקטובר נתן בית־המישפט י

הכיפורים ונמלטו לכיוון המיסגד
שבמערה. גירסה אחרת טוענת כי
הדליקה פרצה במקום בשל סיגריה
שלא כובתה.
עד היום טרם פורסמה כל הודעה
רישמית מוסמכת כקשר לדליקה

ס ס סס

41־1

׳יאג<8

בואו לראות לחוש ולשמוח מוסיקה באולמי התצוגה של סוני

העולם הזה 2048

תל אביב: מגדל שלום, וחי אחד החם .9חל5 24 31 .

שאל כלא חד.

מכתבים

ן 11

וווו !׳-

אביגדור. הפצה :״נד״ כע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ כט״ם .
העורך הראשי: אורי אבנרי. המוציא לאור: העולם הזה בע״מי
ולממש את העיקרון של זכות האזרח
להתערב במינויים, הנראים בלתי כשרים
בעיניו. היה זה יגאל לביב, אז כתבו הכלכלי
של היומון הארץ.

בימים האחרונים התפרסם חלק נוזכותו
של האזרח הפשוט, שאין
לו כל מעמד רשמי, להתערב בהחלטות סף (כרך ל /חלק שלישי) של פסקי־דין —
הממשלה ולנסות לשנות אותן במידה שהן קובץ פסקי-הדין של בית־המשפט העליון.
נראות לו כנוגדות את כללי הצדק־הטב־ בין שאר פסקי־הדין המתפרסמים בו בעי,
היושר־הציבורי והמוסר־החברתי, נר־ מלואם, ניתן למצוא בו גם את פסק־הדין
המלא של בית־המשפט העליון המסיים
את המערכה המישפטית שניהל יגאל
לביב נגד משה זנבר.
עיקרי פסק־דין זה פורסמו בקצור בעת
שניתן, בסוף חודש מאי השנה. אולם
על רקע מה שאירע בשבועות האחרונים
בפרשת ידלין, יש עניין בעיון מחודש
בפסק־דין מאלף זה של בית־המשפט העליון
(ערעור אזרחי .)180/75
בשעתו, עוד בעת שמונה זנבר לתפקיד
הנגיד, ניהל לביב מערכה ציבורית
נגד מינויו מעל דפי הארץ. לביב
טען בפירסומיו כי משה זנבר, בעת שכיהן
כסגן יו״ר וממלא־מקום יושב־ראש
הדירקטוריון של הבנק־לפיתוח־התעשייה,
זכה מהבנק לטובות הנאה שהן בבחינת
״עושק המיעוט״ .אחרי כשנתיים וחצי
שנות כהונה בתפקיד זה, פרש זנבר ב־1
בנובמבר 1971 מהתפקיד כדי להתמנות
כנגיד בנק־ישראל. עם פרישתו, קיבל,
כ״פיצויי־פיטורין״ דירת־שרד שהועמדה
לרשותו על-ידי הבנק, ששוויה הוערך על־ידי
הבנק עצמו ב־ 150 אלף לירות, בעוד
שלפי הערכתו של פקיד־השומה שוויה
היה גבוה הרבה יותר.
לביב טען כי מעשה זה, של קבלת
טובודהנאה בסכום עתק, אחרי שתיים
וחצי שנות כהוגה בבנק ציבורי, פוסלת
את זנבר מתפקיד נגיד בנק־ישראל —
תפקיד בו יהיה עליו להשפיע, בין השאר,
גם על מדיניות השכר במשק, שתקבע
נגיד־ יוצא זנכר
כמה עשרות שנים יצטרך האזרח הממועושק
המעטים
צע לחסוך כדי להגיע לדירה שזנבר קיבל
אותה במתנה אחרי שנתיים וחצי של
עבודה ציבורית.
ידלין היא דוגמה מובהקת לכל.
רק לתיזבורת — פרשתידלין לא היהפירסומים
העיתונאיים של לביב, ב־תד,
מתפתחת למי:מדיה הנוכחיים, לולא הארץ, ואחר־כך בהעולם הזה, היו כקול
החליטה הממשלה, ללא שיקול־דעת וללא קורא במידבר. הוא החליט אז להמשיך
בדיקה יסודית, לקבל את ההצעה למנות להיאבק, כאזרח פרטי, בדרך המישפטית.
את יו״ר מרכז קופת־חולים, אשר ידלין, בשנת 1974 הגיש תובענה לבית־המשפט,
כנגיד בנק־ישראל. היא נאלצה לחזור בה ביקש סעד־של־הצהרה, לפיה טובות
בה, בצורה מבישה למדי, מהחלטתה זו, ההנאה שנתן הבנק־לפיתוח־התעשייה לכאשר
הועלו ספיקות לגבי יושת הצי משה זנבר, הן בטלות בהיותן חורגות.
בורי של ידלין, כשהם מעורבים בחשתביעה
זו נדחתה בבית־המשפט השלום
דות פליליים נגדו.
ואחר־כך גם בבית־המשפט המחוזי בתל־הממשלה
נאלצה לקבל החלטה זו בעל־ אביב. כך הגיעה לדיונם של שלושת
כורחה, בגלל לחץ הציבור, שקיבל את שופטי בית־המשפט העליון, יואל זוסמן
הדיעה שתפקיד נגיד בנק־ישראל אינו רק (נשיא) ,משה לנדוי וצבי ברנזון, בערתפקיד
ביצועי־טכני, מהסוג אשר אינו עור שהגיש לביב, באמצעות עורך־הדין
מחייב בדיקה בציציותיו המוסריות של אמנון זכרוני, על פסק־דינו של השופט
האדם המתמנה לתפקיד זה. הנגיד, כך למד המחוזי.
מן הראוי לציין שבערכאות הנמוכות
הציבור, הוא במידה רבה גם דמות של
מנהיג משקי, החייב לסמל באישיותו את לא הגיעה לכלל דיון הבעייה העקרונית
שהעלה לביב בתובענתו, דהיינו, מידת
טוהר־הכפיים, את המילחמה בשחיתות
ובהתעשרות הקלה, שהפכו לרעות החו כשירותה הציבורית והמוסרית של מתנת־הדירה,
שקיבל זנבר מהבנק־לפיתוח־לות
של הכלכלה הישראלית.
מעטים ודאי זוכרים כי המערכה על התעשייה. התובענה נדחתה בקביעה ש־דמותו
של הנגיד לא החלה עם מינויו ללביב אין מעמד משפטי כדי להגישה.
גם בית־המשפט העליון עסק, בפסק-
של אשר ידלץ לתפקיד המועמד למיש־רת
הנגיד. הסיבוב הראשון שלה נערך דינו, בעיקר בבעייה החוקית־מישפטית
לפני שנים, ב־ ,1971 עם מינויו של משה של זכותו של לביב לערער על החלטות
הנהלת הבנק. כתב השופט יואל זוסמן,
זנבר לתפקיד נכבד זה.
גם בסיבוב הראשון היה זה עיתונאי בפסק־הדין, שאומץ גם על־ידי שני השופשניסה
לנהל את המערכה הציבורית, טים העליונים האחרים:

״המערער הוא עיתונאי לפי מיקצועו,
העוסק בין השאר ״במאבק ציבורי״ נגד
הבנק. מאז שנת 1971 הוא מעלה, לפי דב(משה
לנצל מה שיש!
ריו, את תנאי הפרישה של המשיב
זנבר) על דפי העיתונות כדי לתקן את
הרשוני להגיב על מאמרו של אורי אבהעוול
שנגרם לבעלי המניות ולכספי הצי נר ,״מה אפשר לעשותן(העולם הזה .)2046
בור. בעלי המניות שיסדו את הבנק הם ״לא העכבר גנב, אלא חורא גנב״ (גט —
מדינודישראל, שלושת הבנקים הגדולים מ״ה) .זאת אומרת: אם רק תחליף את
(בנק לאומי, בנק דיסקונט ובנק־הפועלים) ,האנשים ולא את שיטת הכלכלה הנפסדת
חברת העובדים והתאחדות בעלי־התעשייה.
והמשק המעוות של
אלה השקיעו בהון המניות של הבנק כ־המדינה
(התערבות
375 מיליון לירות, וכמאה מיליון ל״י
המישטר, כולל פרונוספים
בקרנות שונות הקשורות בבנק.
פסורים ופקידים —
״משמאבקו של המערער בעיתונות לא
בייצור, בתעשייה
נשא פרי, לא אמר נואש. הוא רכש 10
ובחקלאות! מונופומניות
בנות 10ל״י כל אחת של הבנק,

לין, רשיונות מיש־ובתור
נציג של בעלי המניות התייצב
טרתיים לייצור, ל בא־כוחו
באסיפה הכללית של הבנק והש יבוא
וליצוא) — לא
מיע דברי הוכחה. ואולם שאר בעלי ה יועיל אף מנהיג
מניות סרבו להיגאל על־ידי המערער. הם כלכלי שאליו מתהחליטו
להוריד את הצעותיו מסדר־היום י געגע אבנרי.
ולא לדון בהם. כתוצאה מכך בא המערער זרחיי הרצון
כל עם זרחץ
לבית־המשפט.״ 1 הטוב בשיטה דד
קיימת, היא לא

תשיג את משאלותיו :״בלימת האינאחרי
שדן כסוגיה, אם יש לבעל-
פלציה, הגברת כושר הייצור, צימצום
מניות זכות לערער על מעשי חברה,
שנעשו לפני שנרכשו המניות, פסל בית־ הפער״ וכד. הרי כל התוצר בארצנו נמכר
בפחות משהוא עולה למדינה. כל תוצר
המשפט העליון את זכותו של יגאל לביב,
מבוסם על מים, חשמל, דלק, תעבורה
כבעל־מניות, לתבוע (מהבנק־לפיתוח־התע־וחומר־גלם
המיובא מחו״ל. כל הנ״ל
שייה לבטל את מתן הדירה למשה זנבר.
מסובסד על חשבון מתנות, מגביות, הלאילו
הסתפק בית־המשפט העליון בכך,
וואות יקרות ומכבש־הדפוס של שטרות-
היה בכך משום קביעה מישפטית גרידא,
כיצד רואה החוק בישראל את זכויותיהם כסף, שאין להם ׳תמורה וסוף. תוצר המשל
בעלי־מניות להשפיע ולהתערב בחב דינה עולה בהרבה על התמורה שהיא מק רות
שאת מניותיהן הם מחזיקים. אולם תוך בלת בעדו.
התעשייה והחקלאות לא יוכלו להת־כדי
כך העיר השופט העליון יואל זוסמן
קיים בשיטות הקיימות, אם יצטרפו לש מיספר
הערות בעלות אופי ציבורי.
בשעתו הן לא גררו כל התייחסות והדים. לם מחיר אמיתי בעד המים, החשמל, הדלק
עתה, לאור מה שהתרחש בחודשים האח וחומרי־הגלם המתקבלים בשיטות הקיירונים
במדינה, הן מקבלות משמעות מייד מות. אם לא נחליט לנצל שיטות מודרניות
להפקת האנרגיה מהרוח, השמש,
חדת.
כך, למשל. קובע השופט זוסמן בפסק -הביטומנים והכבול שבארצנו, ולא ננצל
דינו :״מי שרוכש מניות בחברה, בידי את מתכת המגנזיום ומתכות אחרות שארעה
שבעבר נעשה מעשה שהזיק לנכסי צנו משופעת בהן, אף פעם לא נצא לדהחברה,
חייב לבית־המשפט הסבר מדוע רך המלך המובילה לעצמאות כלכלית ומ הוא
לא משך את ידו מהעניין. בנוהג דינית.
אינג׳ינר אלכסנדר זרחין, תל־אביב
שבעולם, מי שיודע כי מנהלי חברה עשו
מעשה תרמית, או מעשה אחר שהסב לנזק
לחברה, ובעלי המניות לא נקטו אמ פעמוני שלומציון
צעים לתיקון המעוות, יתרחק מן החברה
ברגע ששמעתי את אריק שרון מכריז
ולא יצטרף אליה. על כן צריך פלוני
להסביר, על שום מה התנהגותם של מנהלי על שם תנועתו הפוליטית החדשה ״שלומ-
חברה לא הרתיעה אותו והוא נהג אחרת.״ ציון״ ,צילצלו הפעמונים בראשי. השם
למרות שבקביעה זו דחה למעשה השו היה מוכר לי, לאו־דווקא מסיפרי ההיסטו פט
העליון את זכותו של בעל־מניות להת ריה׳ אלא כשמה של תנועה פוליטית.
ערב בהחלטות החברה, יש בה השלכות בקצת מאמץ הצלחתי להיזכר, כי שם זה
חמורות לגבי הבנק־לפיתוח־התעשייה עצ הוצע מעל דפי העולם הזה כשמה של
תנועה פוליטית שתאחד את כל מחנה
מו׳ שנשארו ללא תגובה או הדים.
אולם בסוף פסק־דינו חרג השופט זום־ השלום בישראל. עד כמה שזכור לי, היה
מן מעבר לסוגיה המישפטית, שנדונה בער של אלכם מסים, שכתב בפורום העולם
הזה מאמר מפורט, בו הניח את קווי היעור׳
וקובע :״למערער אין כל עניין של
ממש, לא בחברה־הבנק ולא בבעלי־המניות סוד לגיבוש ׳תנועת שלומציון. נראה שא־שבה,
הוא עוסק במה שהוא קורא ״מאבק
תנועת שלומציון גריכו; 7ד 11ו״ז׳גי.
ציבורי״ ,ורכישת המניות משמשת לו ר£
נית, ד מוקראטית, ומצעה הרעיוני חציוני מדגיש א ת
זכות העם הערבי־הפלסטיני לחגדרח־עצמית ולמימוש
אמצעי להעביר מאבק זה אל תוך כתלי
זכות חהגדרח״חעצמית שלו במיטגרת לאומית וריבו בית־המשפט.
עם רכישת המניות הוא יצר
נית משלו, בצידה של מדינת־ישראל.
סיכסוך מלאכותי בו הוא מטריד עכשיו את
תנועת שלומציון תנחל דו״שיח ורב-שיח עם תנועות•
בתי־המשפט.
שיחדור ל או מיות א חרות, ובראש כולו עם תנועת-חשיח-
״מתן מענק לעובד פורש הוא מקובל
רור הל או מית של העם הפלסטיני.
בארץ, ולא למותר לחזור ולהדגיש, שלא
הרוצים בשלום מדינת־ישראל — י קי מו א ת תנועת
שלומציון ללא־דיחוי.
על שיעורו נטושה המחלוקת. על שום מה
יתיר בית־משפט של יושר למערער לעאלכ
ם מסים. נ־ו-ירק
שות עצמו אפוטרופוס של בעלי־מגיות, שאינם
חפצים בון
״הצדק אינו דורש שבית־המשפט יושיט
יד של עזר לטרדן המתערב בעניינים
לא לו.״
הקטע מ״העולם הזה״ 2014
הרהור שני, מאוחר׳ על קביעה זו של
ביודהמשפט העליון, מעלה תמיהה אם
לא ריק הוא קורא מושבע של העולם הזה,
היה בה מתן גושפנקא לכמה מהסטנדר
הציבוריים אם לקח מכם את הרעיון לשם תנועתו
טים הפסולים המקובלים בחיים
מערכת המש החדשה. תקנו אותי אם אני טועה.
בארץ. היא גם מעלה ספק אם ז ברוך תמרי, תל־אביב
פט בארץ מהווה תמיד מחסום יעיל בפני
השוורים הדשים בתבואת הציבור.
• הצדק עם הקורא תמרי. בגיליון
גם קביעות אחרות, הרומזות לדעתם של העולם הזה ,2014 שפורסם לפני כשמונה
השופטים בדבר מאבקים ציבוריים המשמ חודשים, אומנם פורסמה הצעתו המפורטת
שים להם מיטרד, מעוררות כמה ספקות. של אלכם מסים, חבר תנועת מר׳׳י, להקספק
אם היום, אחרי מה שאירע בפרשת ו מת תנועה בשם שלומציון, שתאחד את
ידלין, היו אותם שופטים חו(רים על אותן כל מחנה רישלוס. אגב, בשער האחורי של

קביעות•
,אותו גיליון פורסמה תמונתו של אריק
אם בכל זאת היו עושים זאת; ספק שרון, מעל לכותרת ״אריק יוצא להסתעאם
הציבור היה מקבל את קביעתם זו רות.״
באדישות, מבלי להגיב עליה בחומרה.

תרומות בצוואות

בעיתונכם (העולם הזה )2046 במדור
״תשקיף״ ,פורסמה ידיעה על ״ביזבוז״
הכספים של קרדהפיתוח של ההסתדרות,
(הסשו בעמוד )6
העולם הזה 2048

חסוך מעצמך טרדות.

סוחר

ם?5ה ואביבה בלס

צרף את בנק הפועל
רועד הבית שדך.
ניתן גם לחמוד זמן ע״י מתן הוראת קבע
לתשלום,
הועד מקבל דו״ח יומי ודו״ח חדשי מסכם על
תנועת הכספים בחשבון בצרוף פנקס לניהול
רישום הוצאות והכנסות.

חשבון. ועד הבית של בנק הפועלים מונע את
הטרדה שבגביית כספים מהדיירים. התשלומים
לועד הבית מתקבלים ישירות על ידי הבנק
באמצעות פנקס תשלומים עם תלושים
מוכנים מראש לכל דייר.
הדייר משלם את מיסי הבית בבנק בזמן המתאים
לו והפנקס מהווה תזכורת טובה והוכחה מדויקת מנהל הסניף הקרוב של בנק הפועלים ישמח לתת
לך פרטים נוספים על שירות זה.
למצב חשבונו כלפי ועד הבית.

בנ ח הבועלים!!

המהפכה
!? 111 הפועלים

אם כי יש בל חטי־
•וייס שתרצה לנצל
את החופש החדש
שלך, אל תעשה זאת :
גם הנסיעות מסוכנות
השגוע, לגני טלה, וגם
שינויי״הפתע טומנים 11110 בחובם כל מיני סכנות
פסיכולוגיות. כדאי, ל ו 2במרס -
20 באפריל
עומת זאת, להכיר אנשים
חדשים, ולהתעניין
בתחומים חדשים בזהירות. עיט־קה
טובה מזדמנת בדרכך, קחה בידיך.

תתפלא על שכל־כך הרבה אנשים מתקשים
להבינך. הצרה איתך, שאתה נמנה
על ה״זאביס הבודדים״
ואינך מרבה לשתף לאחרונה
את הקרובים
לך בבעיות המעיקות
עליך באמת. צפוייה לך
השבוע פעילות הקשורה
בעבודת־כפיים. מעשהו
של אדם יקר לו, למרות
שלא התכוון לכך.
תצטרכי לעודד את בן־
זוגך בפעילות, שבסופו
של דבר תהיו מאושרים. עיסקו בספורט.

מאזניים

עבודתך הנוכחית הינה תוצאות קשה וחסרת
איני מכיר הרבה שבועות טובים יותר
כאחד. דבר זה מחייב
למצוא מרגוע בטבע, באנשים חדשים,
שינוי הגישה מחד, ויתר
ובדברים יפים• זהו
רצינות מצידך לנושא
שבוע שצריך להיות
בכללו, מאידך. גם ש י־ יי
מוקדש חצי־חצי: לנוי
כללי של סידרי חייך
עבודה ולבילוי, ביי יביא
לכך ש מצבך ישחוד
להסתכלות, ביתפר.
בשטח הרומנטי,
קור בתערוכות וכיוצא
עוד לא היה שבוע מוצבזה.
אם תשקיע את
לח יותר עבורך, בן
כל הזמן לאחד משני
שור, מעט יוזמה והכיבושים יקנו לו שם
1 2ג: אוקי 1ונר -התחומים — תינזק.
של זאב נוראי. הקטן את קצב עבודתך.

ר ב ברז
נו.ז
אם תמשיך לדאוג— ,

עקת

צפוי לכם שבוע מעניין
וסוער, הן מבחינה פיננסית
והן מבחינה
רומנטית. אפשר שתעשו
כסף בעזרת או כתוצאה
מקשר רומנטי
ואפשר שהרפתקה רומנטית
תעלה לכם בכסף
רב. השתדל לא
י* נמאי ־
; 0בייל.״
להמר ולא לסכן כספך
שלא לצורך, כי אתה
עלול להיגרר להוצאות כספיות מיותרות.

תאוחים

ינזקו

רצונך העז והכנה לשמור
בסוד את המתרחש
בחייך ובחיי זולתך, בעיקר
בתחום האישי,
אינו צריך להביא לכך
שתנתקי את עצמך לחלוטין
מן המחשבות על
העבר. היזהרי כמו־כן
גם מנטייה מוגזמת להשמעת
שקרים קטנים,
אשר כידוע סופם להת־גלות.
חיי את ההווה במלואו, מבלי
להגות יותר מדי בעבר. לבשי צבע כחול.

אחרי מסע ארוך ומפרך,
אתה חוזר למצב
של רגיעה. השלווה
תחדור, אט-אט, לתוך
חייך ותמצא עצמך
כוח. של בעמדה
לביאה: אל תהססי
להתפטר, אם הבוס
עושה לך צרות במיי
2ביולי -
שור האישי. זה לא
ו 2באוגוסט
כרוך בחוזה־העבודה.
בן אריה: יום ה׳ ו־ו׳ לא נועדו לזינוק
בתחום העיסקי. דע לשמור על היש.

1111111
21 גאנגיסט -
22 בסכעלונר

זה לא יהיה נוח במייו־חד,
אבל אם אתה רוצה,
אתה יכול להסתכן.
הריגעי,
כאב־הראש
הצרות בטווח־קצר, הפגישות
עם שונאיך —
כל אלה שקולים, אם רק
תדע להתמיד על־ידי ההישגים
הרציניים וכוח־הרצון
שתפתח על־ידי
עצם התפנית בחייך.

הצעתך שהועלתה בפורום מצומצם ונבחר
— נדחתה. הנימוקים
לדחייה לא שיכנעו
אותך, אך אין כל ברירה:
החלטה היא החלטה.
נסה למצוא דרך
אחרת, או פיתרון שונה
למצב. בת קשת: הוא
קוסם לך, ואין כל פלא
בכך. תיפסי אותו חזק,
בטרם ייעלם מאופק

חייך.
ליבש י צבע אדום.

הזקוקים

דווקא משום שאת חופשייה בהשקפתך,
ובלתי-קשורה במעשייך, קל מאוד לתפוס
אותך במלכודת או
לחייב אותך לעשות
מה שאינך רוצה. זה
מביא, אומנם, לאוז-
לת״יד ולאפס־מעשה
מצידך — אבל מי רוצה
בכל הצרות הללוי 11 לכן, מוטב שתחשבי
יחד איתו מה אתם רו21.בו
ריצליבר -
19בינואר
צים באמת, מתוך ויתור
הדדי או לפחות
אי הסכמה הדדית. דברים ברורים יחסכו
לכם צרות. הישמרי מצננת. לבשי תכלת.

הדרך בה נקלטת היא
ועל־אף הפחים הזרועים
על פניה — היא
אשר תוביל אותך למה
שאתה רוצה להשיג
ולמה שאתה צריך
לעשות. זכור כי עליך
לסמוך, קודם כל, על
עצמך. אבל נסה גם
להתחשב באחרים, עד
20בינואר -
כמה שרק אפשר. מתן
15בפב רו א ר
תגובותיך. מיקרה נעים
ובלתי־צפוי עשוי להתגלות, אס לא
תיזהר כתגלית של איבה אישית או
של קינאה מיקצועית. אל תראי לו
שאת נפגעת. העמידי פני לא־איכפתיות.
בהחלט

מכתבים
(המשך מעמוד )4־
בוועידה שהתקיימה לא מכבר. הידיעה
מוסרת על ״מידה רבה של אי־שביעות־רצון״
בקרב עובדי הוועד־הפועל, בשל
ההוצאות הרבות שהיד, על ההסתדרות לשאת
בהן בשל הוועידה. לא ידוע לנו על
״אי־שביעות־רצוך, אך ידועות לנו העובדות,
והן החשובות.
משתתפי הוועידה באו לישראל על חש-
בונם־הם. בשל בואם כקבוצה מאורגנת היו
הוצאות הטיסה וההארחה בארץ קטנות
בהרבה מהמקובל, לתועלת האורחים, בתי-
המלון ואל־על. כתנאי מוקדם להשתתפות
בוועידה היה על כל נציג להתחייב לתרום
2,500 דולר לקרן־הפיתוח, המסייעת
במימון קרן ההסתדרות למשכנתות לזוגות
צעירים, חיילים ברובם. המשתתפים תרמו
600,000 דולר טרם בואם לישראל, והוסיפו
50,000 דולר בשלושת ימי הוועידה.
כך נתרמו יותר ממיליון דולר לקרן ה-
משכנתות של ההסתדרות. בנוסף התחייבו
המשתתפים, בצוואותיהם, לתרומה בסך
1,300,000 דולר (התחייבות ההופכת לכ סף
מזומן עם מות התורם).
אין ספק כי להסתדרות לא נגרמו הפסדים
כספיים בשל הוועידה — ההסתדרות
גייסה כספים, ובעצם בואם של 500 אורחים
מארה״ב ומקנדה תרמה להידוק הק שרים
בין יהדות אמריקה וישראל. אנו
מבקשים להניח לשמועות, שעשו עוול לנו
ולעניין שלשמו אנו פועלים, ולהביא בפני
הקוראים את העובדות הנכונות.
ויליאס סילק, יו״ר הקרן לפיתוח
של ההסתדרות, ניו־יורק

בלי. מבינים
למרות כל המאמצים שמשקיעה רשות
הספורט וההתאחדות לכדורגל, נמשכת האלימות
במיגרשים. העובדה שבשבת ש עברה
נדקר שחקן־כדורגל במישחק שנערך
בין קבוצות הפועל גבעת־אולגה והפועל
עפולה, מוכיחה כי כל מאמצי ההס ברה
היו לשווא. בשנה שעברה נדקר כדורגלן
למוות ברחובות, ואילו השנה ניצל
כדורגלן אחר רק בנס ממוות דומה.
כל זה מוכיח, ששיטת היד הרכה אינה
מועילה במקרים אלה. גם יד חזקה אולי
אינה פיתרון מתאים. אבל אם הופכים את
מישחקי-הכדורגל במדינה למרכז החיים,
ומבתירים אותם בכתר ״מלכת הספורט״,
אין פלא שאוהדים משולהבים חסרי־רסן
ופרימיטיביים מוכנים לרצוח את אליליהם
ש מאכזבים.
לדעתי, הפיתרון הוא לרפות את המתח
שנוצר מסביב למישחקי־הכדורגל. לא לש דר
ברדיו שידורים חיים, ולא להפוך את
הכדורגלנים לאלילי החברה הישראלית.
אולי כך, יחלו גם אוהדיהם להתייחם אליהם
כאל בשר־ודם ולא ינסו לנקום בהם
בסכינים.
משה דואק, עכו

מיפזנת ידין -מניסה
כמו אזרחים רבים במדינה, בוודאי, צי פיתי
גם אני להחלטתו של הפרופסור
יגאל ידין בדבר כניסתו לזירה הפוליטית.
הגיע הזמן, לדעתי, שאישים מחוץ למע גלים
המפלגתיים הקיימים, יחדרו לחיים
הפוליטיים זיטלו חלק פעיל בהנהלת המדינה,
כמובן אחרי שיתמודדו וייבחרו בבחירות
דמוקרטיות. ידין מקובל עלי כאיש-

אתה בטוח שאתה מסוגל לעמוד לבדך
בלחץ: אין זו אלא אשלייה. אריה או
שור עשוי לעזור לך —
אבל אם תסרב להראות
לו את המצב

לאמיתו, זה אבוד. יום
א׳ ו-ב׳ בתחילת ה *
* פוי
שבוע, יביאו לך שפע
של הזדמנויות. צריך
רק לעשות מאמץ קטן
— אבל לעשות אותו
באמת. אחרת תישאר
קירח מכאן ומכאן.

מוסר, כאישיות בעלת הבנה ועקרונות־ברזל,
שהמדינה יכולה להסתייע בה רבות
בתקופת משבר כמו זאת שבה היא נמצאת.
נאמנו עלי גם דבריו, בהופעותיו

הפומביות בשבועות האחרונים, בדבר ה גישה
הליבראלית שלו לבעיות פנים וחברה.
והנה,
בשבוע שעבר, כאשר הניח ידין
סוף־סוף את המסד לתנועתו הפוליטית
החדשה, נדהמתי מרשימת האישים שה פרופסור
הנכבד בחר לצרף אליו במא בקו
הפוליטי. לי, כשלעצמי, די שיגאל
ידין נזקק לאלוף (מיל ).מאיר זורע, ראש
מינהל־מקרקעי-ישראל, כשותף פוליטי,
כדי לברוח מתנועתו החדשה כמו מפני
מגיפה.
בעיני הציבור מזוהה מאיר זורע לא רק
כאיש שעשה את אחת הפאשלות הגדולות
ביותר בצה״ל, אלא כמי שמסמל את מדיניות
הנישול וההפקעה של ממשלת־יש-
ראל הנוכחית. לדעת רבים אחראי הוא,
יותר מכל אדם אחר, למאורעות-יום־הא-
דמה בגליל. בעבר לא הסתיר מאיר זורע
כי השקפותיו זהות לאלה של חסידי ארץ-
ישראל השלמה. האם זוהי הבשורה הפוליטית
החדשה שיגאל ידיו רוצה להביא
לעם?
אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי
אתה, אומר הפיתגם העממי. סבורני כי
בהסכמתו לרוץ יחד לבחירות עם מאיר
זורע, שכבודו כאב-שכול במקומו מונח,
גזר יגאל ידין על עצמו גזר-דין של מוות
פוליטי.
חנן גרוס, חיפה
יגאל ידין הוכיח שוב שהוא הארכיאו-

מכתבים
לוג הטוב ביותר בין כל הפוליטיקאים שלנו
— ויש לנו, ברוך השם׳ ארכיאולוגים
רבים ביניהם, אם לשפוט על־פי האוספים
היקרים שבבתיהם. אם הוא הצליח להעלות
מתחום הנשייה אל הבמה הציבורית
טיפוסים נשכחים כמו מפכ״ל־המישטרה
לשעבר, פינחס קופל — מגיע לו פרס
ישראל בארכיאולוגיה.

יעקב איינהורן, נתניה
השר ייסע באוטובוס

כקורא חדש של העולם הזה, ברצוני
להביע את הערכתי המלאה לפעילותו החיונית,
למרות אי-אילו הסתייגויות שיש
לי. בהזדמנות זו הייתי רוצה להעיר את
תשומת־ליבכם לפרט מעניין.
מזה זמן רב מגיע שר־הבריאות, ויק-
טור שם־טוב, לביקורים פרטיים תכופים
בשכונתנו שברחוב חברון. הוא עושה
זאת, כמובן, במכונית הוולוו של המדינה.
נשאלת השאלה :״למה לא יעשה זאת
השר באוטובוס ז״
האם זוהי פחיתות־כבוד בשביל שר לנסוע
באוטובוס, או שמע חושש השר מהתנפלות
המונית עליו לשם קבלת אוטו-
גראפים? הייה נינוח ובטוח, מר שם־טוב
הנכבד, לא יבקשו ממך אצלנו׳ אוטוגראף.
אבל אם תבוא לביקוריו הפרטיים באוטובוס
במקומות במכונית־שרד, אתה תש מש
גם מופת אישי, במקום להשמיע רק
מליצות נבובות.
עמרם לוי, ירושלים

אות לסולידאריות
זהו מיכתב גלוי לריימונדה טאוויל מ־ראמללה.
גברת
ריימונדה הנכבדה. קראתי בעיתון
שלא די במעצר־בית ממושך. שהשיל-
טונות הבטחוניים הטילו עלייך, עוד הוסיפו
גזירה נוספת — איסור מוחלט לביקורים
בביתך של ידידים וקרובים.
אני מצטער על כך שלא אוכל לבקרך,
ולהביע פנים־אל־פנים את הזדעזעות, ונד
חאתי על היחס הברוטאלי של השילטון
״הליבראלי״ בשטחים הכבושים, נגד פעילותך
הציבורית והלאומית. אם יש מיש-
טר ליבראלי ביהודה ובשומרון — מדוע
אין שם גם מישפט ליבראלי?

אני לא זוכרת מי זה היה, אבל
היה בו משהו שאי אפשר לשכוח

אליעזר פומרנץ, נר,ריר,

בעלי-חרכב — מיכרה״זהב
כקורא מושבע של העולם הזה, הצטערתי
צער רב על שלא יצאתם למערכה ציבורית
נגד חברות־הביטוח על תעריפי-
הביטוח החדשים, שהם בבחינת גזילת
הציבור. לדעתי צריך היה עיתון כמו העולם
הזה לארגן, לפחות את קוראיו, למסע־

אקוה ולוה מו ש!7

24 שענת של ניח1ח גברי

הסוכן בישראל: בלמו! בע־־מ.המפיצים: חב׳ נורית בנ1״מ.
במגס מחאה המוני נגד השוד־לאור־דיום הזה.
לפני כעשר שנים הגיע אורי אבנרי לכנסת
בזכות חוק־לשון־הרע, שהציבור החופשי
התקומם נגדו. אם היה הופך את
המאבק נגד חוק ביטוח־הרכב החדש, לדגל
פוליטי, היה אבנרי נכנס שוב לכנסת
על גבי המילחמה נגד חוק-עושק זה.
נ. צכיקה, פתח־תיקווה

לנשים להשיג בחנויות מובחרו ת

...בעלי הרכב הפרטי במדינה הם מיב־רה־זהב,
שהממשלה יכולה לחלוב אותם
עוד ועוד. וככל שהממשלה מגבירה את
הלחצים על בעלי-המכוניות, כך מתרבה
,מיספר המכוניות במדינה. אם אומנם כל
בעלי־הרכב, המתקוממים נגד המיסים המוטלים
עליהם היו צודקים, היו רובם
מוכרים את כלי־ריכבם ומתחילים לנסוע
(המשך בעמוד )8
ה עו ל ם הז ה 2048

מכתבים
(המשך מעמוד )7
באוטובוסים. כיוון שאינם עושים זאת, אין
מנוס מהמסקנה שיש להם עניין לשלם או
שמקומות־העבודה שלהם משלמים להם
עבור אחזקת ריכבם. אז שלא יבלבלו את
המוח.
שפרה מיכאלי, תל־אביב
הצעד הבא של הממשלה, אחרי אישור
חוק העלאת ביטוח־הרכב, יהיה ככל הנראה
תביעה מבעלי־הרכב לכסות את כבישי
המדינה, ולרפדם בשטרות של כסף.
כך זה נראח. וזאת אינה בדיחה. כי במדינה
הזאת, כל מה שמצלצל כמו בדיחה
הופך למציאות.
ישראל בסרגליק, תל־אביב

זה לא פייר!
כד. לחי ליגאל לביב, על שהגיש את
תלונתו במישטרה נגד שר־חשיכון אברהם
עופר. אני מייחל ומאחל שתצלח דרכו.
אשר עמיר, באר־שבע
זה לא פייר. אדם עשר. שנים רבות
בשירות הציבור וסוף־סוף הגיע למישרת
שר, ואז הבן שלו מקבל עבודה בהיקף
של כמד. מיליונים. אולי מחר הוא כבר
לא יהיה שר, אז מה יהיה על המיליונים ו
לא צריך לעלות עליהם. זה לא פייר.
דכי וגנד, תל־אביב

מוהר לשקר לשכירים!
ממשלת ישראל ניצבת כחומר. איתנה
כנגד כל התביעות להטיל מס גם על
ההון, ולא רק על השכר. אחת הטענות
של שר־האוצר יהושע רבינוביץ היא, ש הממשלה
אינה יכולה להפר את התחיי בותה
לרוכשי האיגרות הצמודות, שריוו-
חיהם יהיו פטורים ממם, שכן אם תעשה
זאת תאבד את אמינותה.
זוהי בדיחה. שכן, כאשר בוצעה הרפור מה
נתן לנו שר־חאוצר את המילה שלו,
שהממשלה תיישם את כל סעיפי הרפורמה
במם, כולל שיעורי המיסים המופחתים
והנד. עתה אנו מתבשרים כבר על כוו

בר־ מקלט

ר מ קו לי

ח ס01־ו / 1<3ח 3וחז 3ו1

1181

בואו לראות לחוש ולשמוע יותר סטריאו בחוויות המובחרות ובאולם הצלילים קרליבך 27ת א
לקביעת פגישה נא לצלצל טל 285151/243 בין השעות 1־16 -18 10

חיפה: ככרא ־ ר הו ף , 5ל 5 11232 - 3באר -שבע: החל 1ץ . 128ס ל 36585 .

נ ת ני ה ; ר ח

שערהניא . 1מ ר38428 .

נת האוצר להעלות את שיעורי המם. ה ממשלה
נתנה את הבטחתה גם למקבלי
הקיצבאות מהביטוח הלאומי, שקיצבאות
אלה יהיו צמודות לאינדכם על־מנת ׳להבטיח
את ערכן הריאלי. והנה שמענו על
כוונת חכמי האוצר, להצמיד את קיצב־אות
הזיקנד. והילדים למדד רק .7070,-1
מר. שמסתבר מכך הוא שכאשר הממ שלה
נותנת את הבטחותיה לבעלי-ההון,
היא רואה את עצמה חייבת לשמור על
ההבטחות. אולם להבטחות הניתנות לציבור
השכירים והנזקקים אין כל ערך.
מיכאל כגן, ירושלים

עוגמת־גפש מיותרת
פרסום פלד.

גיטרות * אקורדיונים
כליינשיפה * אורגנים
תופים
* מיתרים השאלה 4מכירה 4
תיקונים

גינזמוג מוסיקה
אלנבי ( 48 ליד רח׳ גאולה) ת״זג
מל 57773 :־03
נוסד ב־1940

יוקרה.
המילה המתאימה יותר מכל לתצוגת החורף
הבינלאומית באיוניר. איכות גבוהה, מבחר עצום
ואופנת לונדון, פרים. רומא ותל־אביב, הופכים
את הקניה לחויה שאסור לו להחמיץ.

1י י 1 1י 1־

הטעם

הנני פונה אליכם בשם מרשי, מר שמעון
ערבליך. בגיליון עיתונכם (העולם
הזה 44ס )2פירסמתם דברים, שמהם מש־יתמע
כי מרשי שילם למר ידלין סך של
100 אלף דולר. הוא מעולם לא שילם סכום
בלשהו למר ידלין, יפירסום הדברים גרם
לו נזק רב ועוגמת-נפש.

ד״ר גבריאל קליגג,

הטובע 1באופנה

בת• ה או פנ ה הראויים ל א מונן־ אופנ ת נשים וגברי ם -תל־ אביב׳:דיזננוף ( 129פ תו ח רצוף ח־ 8בבקר עד 7בער ב) ,אלנבי , 31
הילטון־תל;.אביב).דן כ תזל־ חי פ ה ( ,פ תו ח רצוף 0־ 8בבקרעד 11 בלילה).

עו״ד, תל־אביב
• אילו קרא מר ערבליך שוב את
שנאמר בכתבה המוזכרת, היתה נמנעת
ממנו עוגמת־הנפש. בכתב נאמר כי ״לגבי
עיסקת ערבליך, מצויות עדויות שלפיהן
שולם לאשר ידלין סך 100 אלף דולר׳.
לא נאמר באותה כתבה כאילו מר ערב־ליך
הוא ששילם לידלין 100 אלף דולר
או כל סכום אחר.
העולם הזה 2048

עלייתה ומותה של תנועה פוליטית

ל עו ס שי 11

^ ין צדק בחיים הפוליטיים. וגודלה של תנועת־שינוי
יוכיח.

הכה קם לו אדם כבוקר,
מיפלכה חדשה.

ומחליט שהוא

במשך שלוש שנים עבד ללא לאות. הוא אסף סביבו
אנשים. הוא הקים את כל המיבנר, המורכב של מיפלגה.
ולא סתם מיבנה רגיל׳ אלא מיבנה לתיפארת — ועדות
ומועצות והנהלות, ובחירות פנימיות, וחילופי בעלי-
תפקידים, והצבעות חשאיות, ומאבקים על עמדות.
כמה רבבות שעות בילו האנשים הטובים האלה
בדיונים מעמיקים, וויכוחים סועדים, ובחירות סודיות?
כמה חוגי־בית ערכו, כמה הרצאות נלהבות השמיעו
ושמעו?
גובשה קונספציה פוליטית של מיפלגה חדשה. חובר
לה מצע. נקבעו לה יעדים אירגוניים.
.נאספו כספים לרוב — חלקם הגדול ממיליונר אחד
(שקיומו הוצנע) ,וחלק מתרומות קטנות של חברים
ואוהדים (שקיומם הובלט מאד) .פורסמו מאות מודעות
גדולות ומפתות, לפי מיטב המסורת של הפירסומת
המיסחרית האמריקאית. נמסרו מאות קומוניקאטים לעיתון
הארץ.

כקיצור — הושקע עמד רב. והכל מתוך
תיקווה להכניס לכנסת הכאה סיעה יפה, חדשה,
רעננה, שתוכל לפעול למען רפורמה
כמדינה.

נזהר שלא להתחייב לעמדות יוניות בלתי־פופולריות.
מטרתו המוצהרת היתה להוציא את הימין הישראלי
מציפורניהם של אנשי חרות, שהשתלטו על הליכוד. תחת
המיסטיקה הדתית של גאולה כהן, הסיפוחיזם הקיצוני
של מנחם בגין והקנאות החשוכה של ״השוליים המטורפים״
בליכוד, הביא רובינשטיין בשורה של ימין נאור,
מתון, שפוי. פשרני.
והנה הוא נאלץ להצטרף כטירון צעיר לתנועה,
ששניים מראשיה הם האלופים (מיל ).מאיר זורע ודן
טולקובסקי — אנשים שקנאותם לארץ־ישראל השלמה
יכולה לבייש אף את בגין ואנשיו. מאיר זורע הוא
הפטרון של גוש-אמונים. טולקובסקי הוא אחד האנשים
הקיצוניים ביותר במדינה, חרף חזותו הבריטית המטופחת.

שניהם מסמלים את ישראל השפוייה כשם
שארובת רידינג ד׳ מסמלת את ישראל היפה.
חבורה זו של גנרלים שיצאו־מכלל־שימוש — האם
הם יביאו את בשורת ישראל המתונה, המתפשרת,
שוחרת־השלום ן
אוסף נדיר זה של ראשי־ש״ב־בדימוס, שרידים מן
הימים שבהם נודע הש״ב לישימצה כ״מנגגון־החושך״,
ועסק בעיקר בבילוש פוליטי אחר מנהיגים בלתי־רצויים
לשילטון — האם הם יביאו את בשורת ישראל הליברלית,
הפתוחה, הסובלנית?

אפשר היה להתווכח על המצע של תנועה זו, למתוח
ביקורת על השתמטותה מן, ההתמודדות עם הבעיות
האמיתיות של המדינה, מתוך פחד מפני הצורך להציע
,פיתרונות שאינם פופולריים.
אפשר היה לחייך למראה התרגילים הדמוקרטיים
שלה, שהפכו מתופעת־לוואי צדדית לחלק העיקרי של
פעולתה. אפשר היה לזלזל בסיכוייה להגשים את חלומה :
להקים בארץ ימין חדש, ליברלי ושפוי, על חורבות
הליכוד הקנאי?הריאקציוני.
אפשר היה לקרוא לה ״תנועת צופים לקשישים״,
״מסיבת ליל־שבת פרמננטית״ .״אגודה לפירסום קופד
ניקאטים״.
אבל אי־אפשר שלא להכיר באוצר הרצון הטוב שבא
לידי ביטוי בתנועה זו, בעמל העצום שהושקע בה
בהתנדבות.

עכשיו קרה אותו הדבר לפרופסור רובינשטיין.
בעכודת־נמלים צבר לו אוצר קטן.
בא הפרופסור ידין, שלח את ידו ותחב אוצר
זה, כימעט כהיסח-הדעת, לכיסו.

1 1 1
׳ף* ל זה לא היה עצוב כל־כך, אילו נבלעה תנועת*
שינוי בגוף המייצג את שאיפותיה, עקרונותיה
ויעדיה.

אולם אין שום קשר בין מגמותיו ומעשיו
של ייגאל ידין, לבין אלה של תנועת־שינוי.
אמנון רובינשטיין הגדיר את עצמו כיונה, אם כי

אבל כהשוואה דתנועת ידין, היתה שינוי
ממש מופתי שד אומץ־לב אזרחי, עיקכיות רעיונית
והעזה מחשבתית.

ומה ביחס לבעייה הפלסטינית, בעיית־הבעיות •של
? 1977 כמו לכל הבעיות, יש ליגאל ידין גם לזו תשובה
של .1949 אין מקום ל״מדינה שלישית״ .לא באה בחשבון.
אנחנו פה וירדן שם.

דברים חדשניים, רעננים, מסעירים כמהפ
כנותם הנועזת. אמר אותם לוי אשכול. אמדה
אותם גולדה מאיר. אומר אותם יצחק רכין.
עכשיו המציאה אותם, ממש יש-מאין, התנועה
החדשה של הארכיאולוג.

תנועת־שינוי מתמזגת עם ייגאל ידין כשם
שארנכת מתמזגת עם האריה הבולע אותה.

פעם עמל שימעזן פרס במשך שנתיים בפרך, כדי
להקים את מיפלגת רפ״י. בבוא היום בא משה דיין,
שלא הזיז אצבע, וקטף את הפרי.

נכון שגם תנועת־שינוי לא הצטיינה באומץ־לב
רעיוני. גם היא התרחקה מכל רעיון חדש, שפופולריותו
לא היתד, מובטחת מראש, וליקטה בשדה רעיונות יפים
ובלתי־מחייבים, מכל הבא ליד.

כוודאי. זוהי פשוט חזרה מילולית על הקונספציה
שד משה דיין, שפשטה את הרגד וגרמה
אסון למדינה. האין משה דיין יכול לייצג
את פשיטת־הרגל של עצמו? האם דרושה
תנועה חדשה כדידהפון־ קרעים מגואלים
אלה לדגל 1

אפשר לקרוא לזה ״מיזוג״.

מדוע ץ מפני שאין צדק בפוליטיקה. ודימוי
אישי, מוצדק או בדתי־מוצדק, שווה יותר
ממאה אלן? שעות עבודה של עסקנים־מתדמ־דים
חרוצים ומסורים.

זוהי כימעט פארודיה עד כד מצע שד כד
מיפדגה ישנה, המכסה את מערומיה באוסף
מיקרי שד סחבות מידודיות בדויות.

איך להשיג את השלום המייוחל?
אז ככה. צריכים להחזיק בגדה המערבית מבחינה
צבאית, לקיים גבול־ביטחון לאורך הירדן, ולחזק את
ההתיישבות שם. הערבים המצויים שם יכולים להישאר
במדעה־היהודית־ירדניים.
אין להם מקום אזרחים הדמוקרטית, נוסח ידין.
האם יש לזה צליל מוכר? האם זה מעלה ריח כלשהו
של עובש מתקדם?

ובאותו רגע הוא הכניס לארון־מתים את
תנועת־שינוי.

הארנבת אינה יכולה להתנגד. גם לא תנועת־שינוי.
כי ברגע שקם ייגאל ידין והרים את דיגלו׳ נעלמו
כל סיכוייה לעבור את אחוז־החסימה. הקהל הפוטנציאלי
של התנועה — גדול או קטן ככל שהיה — נמשך
אוטומטית אל הרב־אלוף (מיל ).הפרופסור. כל מה
שתנועת־שינוי יכלה להציע לבוחרים אלה, ידין יכול
להציעו בצורה מושכת יותר.

והנה, מה מציעה התנועה החדשה?

במידה לא־רבה של הגזמה אפשר לנסח את מצעה
כך: בעד צדק סוציאלי ונגד הפער החברתי. בעד הייצוא
ונגד הייבוא. בעד הקלת עול־המיסים ובעד הגדלת
השירותים הסוציאליים ותקציב־הביטחון. בעד מוסד גבוה
ונגד הפשע. בעד טוהר־ד,מידות ונגד השחיתות. היא
בעד פעולה קונסטרוקטיבית בכל השטחים, ונגד פעולות
לא־קונסטרוקטיביות. בעד האור ונגד הצללים בחיינו.

התנועה החדשה היא כעד השדום, כשם
שהיא כעד החופש, הדמוקרטיה, הציונות, האימהות
והבתודין.

ין טעם להשתעשע באשליות.
הפרופסור לארכיאולוגיה רוקן את הסארקופאגים
במוזיאון הלאומי, הוציא מתוכם את כל החנוטים, ערם
אותם בעריפה אחת והקים מיפלגה.

ך * מיפלגות הישנות והמעובשות הן אגודות של
י 1אינטרסנטים, ללא השקפות ברורות, ללא תשובות
לבעיות ההווה, ללא חזון לקראת העתיד.
תנועה פוליטית חדשה נבחנת, קודם כל, בתכונות
ד,הפוכות. החידוש שלה טמון בנכונותה להציע פיתרונות
חדשים, נועזים׳ בלתי־פופולריים אך נחוצים, ולהיאבק
למענם בהתמדה ובעיקביות, עד שיתקבלו על דעת
הרבים. הוא טמון גם בנכונותה לזרוק לפח־הזבל סיסמות
ישנות, שגורות, מקובלות ופופלריות, שהתרוקנו מזמן
מכל תוכן ממשי, והמפריעות להתקדמות.

^ דבר בולט במיייוחד לגבי בעיית־החיים־והמוות של
י 1המדינה, הבעייה האחת שכל גוף, פוליטי חדש חייב
להציע לה פיתרון חד־משמעי: בעיית השלום, השטחים
והיישות הפלסטינית.

והנה כא גנרל שלא השקיע דבר, שלא נקה
אצבע, וקצר את כד הקציר כמסיכת-עית •

נאים אחת.

לקריאתו של מי־שהיה הרמטכ״ל לפני 25
שנים ץ

פרופ׳ רובינ שטיין: מהנש תנ ה!
גלריה זו של קציני־מישטרה־בגימלאות, שלפחות חלק
מהם -שירתו בתקופת־ד,שערוריות, לפני הטיהור הגדול
שחיסל את הצמרת המושחתת דאז — האם הם יביאו
את בשורת ישראל הנקייה, המטוהרת, המנוהלת כראוי?

נועת שינוי רשמה על דיגלה את השאיפה לשינוי.
4 1היא התכוונה, כך יש להניח, לשינוי־לטובה. למודרניזציה.
להתקדמות המדינה אל עידן חדש. להזרמת
דם חדש בעורקיה, למשב של רוח רעננה במערכותיה.

והנה בא ייגאל ידין, ומקים לתחייה את
תמיפלגה הזקנה ביותר של היישוב היהודי:
מפא״י ההיסטורית.
כי מה מאחד את רשימת אנ-שי ידיו, מילבד היותם
פליטי מישטר בן־גוריון? ומה מציין את המצע שלה.
אם לא הלעיסה־מחדש של הסיסמות הנדושות ביותר של
אותם הימים?

אתה מסתכל בכל האנשים הטובים האלה,
שהתקבצו כחוגי־הבית של שינוי — עורכי
הדין הצעירים, הפרופסורים החדשים, אנשי
הדור החדש כמשק, ואתה תמה — איד ימצאו
אלה את מקומם כמחסן־הגרוטאות הארכיאולוגי
הזה, במיפקד זה של מי-שהיו, שהתייצב

* *4ה נותר 1מה חדש?

/3יש חידוש, והוא עונה עד הכל. צריכים להנהיג
שיטת־כחירות רומית. זה יפתור את כד
הבעיות. אלוהים יקפוץ מתוך הקופסה.

כאשר המציא דויד בן־גוריון, לפני שנות דור, את
ההמצאה הזאת, הוא שיטה במדינה כולה. הוא היה זקוק
לה כדי להשיג רוב מוחלט בכנסת, אחרי שהעם סירב
שוב ושוב להעניק לו רוב זה בקלפי. שיטת־הבחירות
הקיימת היתר, השעיר־לעזאזל לכל החטאים, לכל הכישלונות,
לכל המחדלים של המישטר.

עכשיו באים ומוציאים מומיה מיסבנה זו
מקיכרה, מאפרים אותה מחדש, והרי היא :
תרופת-הפלא, המרפאה שחפת ועגכת, דבר
וקדחת.

זה יהיה כך: התנועה תנחל ניצחון בבחירות. אי־אפשר
יהיר, להקים ממשלה בילעדיה. היא תצטרף לקואליציה
בתנאי שהכנסת החדשה תפוזר מייד. תיערכנה
בחירות חדשות לפי השיטה החדשה —ואז, ד,ופ —
יבואו אוטומטית השלום והצדק, החרות וד,קידמה.
הבשורה על־פי ייגאל ידיו•

כתרגיל בדמגוגיה פוליטית, אין היא פסולה
יותר מכל התרגילים הדמגוגיים של כל
המיפדגות הישנות. חבל רק שאנשי שינוי
השקיעו שלוש שנים ארוכות של עמל כדי
להגיע, עתה, לסוף עצוב זה.

מבחינה איסטרטגית הסתיים מיבצע צליחת התעלה של צה״ל בנו לחמת
יום־הכיפורים בכישלון

צה־־ל יכול היה להשיג הכרעה טוטאלית

ן* מי היל״ ודומיהם משמשים הזדמנויות נאותות
וגם לגיטימיות לספר בשבח החיל החוגג ואנשיו.

אבל לעיתים תכופות: מדי נוטים להגזים בשבחים ולפזר,
בלא בדיקה: מספקת ,״שיאי עולם״.
באחרונה ערך חיל־ההנדסה עצרת־זיכרון, במלאות
שלוש שנים לצליחת התעלה על־ידי צה״ל, ביום־הכיפורים.
שם דיבר הרמטכ״ל, רב־אלוף מרדכי גור, ואמר כי
״מעטים מאד הקרבות בהיסטוריה אשר זכו במעמד שבו
זכה קרב־הצליחה״ ,וכי ״בל מדינות העולם וכל צבאות
העולם, גם אלה אשר במילחמות גדולות צלחו נהרות
ומיכשולי־מים — מעמידים את הצליחה ואת עבודת
אנישי־ההנדסה, כאות וכמופת לא רק למחשבה איסטרטגית
מעמיקה ומרחיקת־לכת, אלא גם לכושר־ביצוע שלא-
ייאמן.״

לכל המהלך של הכנת מצליחה, ביצועה וניצולה, הוא
״מיצעע אבירי־לב״ — כמאמץ(-מישנה) איסטרטגי; וממילא
נמצא משבח בכך גם את מנהלי־המיבצע בדרג הזה,
והם: רא״ל (מיל ).חיים בר-לב ,״מפקד חזית הדרום״,
בראש־ובראשונה ; אלוף ־שמואל גונן ,״מפקד פיקוד הדרום״
(מתחת לבר-לב, אבל עדיין מפקד ישיר של מפקדי
האוגדות); ורא״ל דוד אלעזר ז״ל, הרמטכ״ל דאז, אשר
שני הקודמים פעלו בגיבויו והוא-עצמו, בבמה הזדמנויות,
התערב ישירות בניהול המיבצע בדרג המערכתי. שלושת
אלה, ובסדר זה היוו, לצורכי ״אבירי-לב״ ,את ״הפיקוד
הגבוה״ ,העל־טקטי.

..אבירי־לב־ היה כישלון 1

מאח

בנימיו ע מי ד רו ר

מצער לקרוא קביעות בלתי־מדוייקות אלה.
יש להניח — ולקוות — כי הרמטב״ל לא נתכוון
ברצינות למה שאמר, אלא רק הירשה
לעצמו להרחיק מעט לכת, לטובת מוראל בהו
רינו-שכמדים וקרובי הנופלים• שהרי, נקל למצוא
במה מאות קרבות אשר זבו ב״מעמד״
כהיסטוריה הצבאית, שהוא רם יותר — ופרש
״מעמד״ בבל שתפרש — מזה של קרכ-הצליחה.
בקסיגוריה הספציפית של ״מיבצעי־צליחה״ ,היה
המיבצע שערכו המצרים, באותה חזית ממש ותישעה
ימים קודם לצליחת צה״ל — חשוב, גדול, מודרני, מוצלח
והרה־תוצאות, יותר — הרבה יותר — מן המיבצע הצד,״לי
(והעובדה, שלעומת האילתוד הצה״לי נדרשו למצרים
כמה ישנות הכנה וגם אחריהן לא היו מסוגלים אלא
לצלוח, להתקדם קילומטרים ספורים ולהיעצר, איננה
רלוונטית לבחינת הצליחות לגופן. מקומה בהשוואה
הכללית בין הצבאות).

ר ב ־ אלוף חיי ב ר ־ ד ב
אך גם לאור ״הנסיבות המקילות״ ,של מסורת הנאומים
החגיגיים, יקשה להבין למה, ועל סמך מה, ראה הרמטכ״ל
לשבח את ניהול מיבצע־הצליחה — והכוונה, כמובן,
איננה רק לעצם האקט הטכני של חציית התעלה, אלא

ך * בחינה איסטרטגית, נסתיים מיבצע ״אבירי-לב״
יו ככי־שלון ברור: היתרונות הטקטיים והמערכתיים
אשר השיג, ניכרים ונאים בכל שהיו כשלעצמם ובמקומם,
לא היה בם די להטות את כפות־ד,מאזניים האיסטדטגיות
לטובתנו, ואף לא להשיבן לאיזונו הקודם. המצב הצבאי
אשר נתהווה עד לסיום המילחמה בישר רק כרסום
בהישגים המצריים של שלב הפתיחה, אך לא ביטלם :
ורושמו של ההצלחות המצריות בסיני לא נמחק ואפילו
לא הועם במידה מספקת. כך, על פי תחושת שלושת
הצדדים הנוגעים — ישראל, מצרים והמעצמות המעורבות
— וכן בהתאם לקריטריונים שרווחו וקבעו בעניין, גילם
0צב־הסיום של המילחמה, מבחינה איסטרטגית־צבאית
ובוודאי איסטרטגית־מדינית ,״ניצחון״ מצרי ו״בישלוך׳
ישראל.
לכן, הגם שהמו״מ נערך בק״מ ד,־ 101 שבין סואץ
לקהיר, בכל־זאת המצרים הם שהתנהגו ונחשבו — למעשה,
גם על-ידינו — כצד המנצח. מעמדנו אומנם לא היה
כשל ה״מנזצח״ ,אבל ודאי שישבנו בצד ״המפסיד״ של
השולחן.

האחריות הישירה וגם האשם ככף שזה היה
מצכ-הסיום שד המידחמה מוטלים, קודם־כד
וכעיקר, על ״הפיקוד הגבוה״ ,שהוזכר. כמקום,

בר-לב ; צליחת התעלה לא התאימה למתוכנן
מראש כמוכן זה, שבמציאות בוצעה בנסיכות
יותר נוחות ויותר מבטיחות־ הכרעה לטובתנו,
מאלו שנחזו קודם המילחמה. הנחתת ״אבירי-לב״

כזמן, ביהסי־הכוחות ובהיערכות ההדדית,
כפי שהיו כעת שנפתח מיכצע ״אבירי־לב״,
יכול היה צה״ל — נם אחדי כישלונותיו הקודמים
— להשיג, כשדה־הקרכ, הכרעה טוטלית
וחד־משמעית, נוסח ששת־הימים.

לא רק תססה את המצרים מופתעים טוטלית — מחדל
וטימטום (צבאיים) כאלה, שזה שלנו, ב* 6באוקטובר,
מחוויר לעומתם — אלא גם נערכו כך, כאילו הושיטו
בכוונה את צווארם, שננחית עליהם את ״מכת החסד״.
מעולם — גם לא בשילהי מלחמת העצמאות, ב״קדש״
ובששת־הימים — לא החל צה״ל מיתקפה על הצבא
המצרי, במצב־פתיחה כה נוח ומבטיח מבחינתנו! וגם
בהיסטוריה הצבאית הכללית נתקשה למצוא דומה לו.
בקבלנו את ההנחה, כי בכל מקרה (להוציא רק מאמץ בדור
לכיבוש קהיר, או שטות דומה) היה שעון־החול המדיני
מתחיל לפעול ביעילות רק 4—3ימים אחרי תחילת
״אבירי־לב״ (במציאות החל שעון־החול לבלום ביעילות
רק כעבור שבוע ימים מתחילת הצליחה וההיעצרות הסופית
אירעה רק כעבור יומיים נוספים — 9ימים בסך-
הכל) נוכל לומר בוודאות כי בשלב הראשון, הקובע,

זו היתד, יוצרת מצב־סיום צבאי ישונה בתכלית.,על
כל ההשלכות המדיניות ההכרחיות הנובעות (ושאלת
האופן ישבו צריכה היתד, הממשלה לנצל ניצחון כזה
איננה מענייננו כאן: תפקיד הצבא הוא לנצח במיל-
חמותיו).
יש טענות המבססות את הקביעה שנצחון ישראלי
מכריע היה אפשרי אבל הוחמץ על ההנחה, שהלחץ
המדיני הבולם הופעל נגדנו לא על־פי לוח־זמנים, אלא
בהתאם להישגי צד,״ל. במקדה זה ייאמר, שאילמלא
כשל הפיקוד הגבוה, ניתן היה להגיע בדרום לאותה
הצלחה מיבצעית נתונה באופן נכון, מהיר וזול יותר.

אילו כיקש רא״ל גור להשמיע שבחים
מדוייקים ומציאותיים, היה עליו לומר לאנשי־ההנדסה
כי הם, עם שאר רעיהם מן החילות
האהרים, אשר היוו את הדרג ״הנמוך״ (או
״המבצע״ ,או ״הטקטי״ ,שהוא הנמצא והפועל
פיסית כשדה-הקרב) גילוי בושר־כיצוע,
איתנות ודכקות־כמטרה כרמה כה גבוהה,
שבכוחם הוגשם מיכצע ״אכירי-לכ״ עד הנחלת
מפלה אופרטיבית לאוייב — למרות שהפיקוד
הגבוה סיפק תיכנון, פיקוד ושליטה ומנהיגות,
כרמה שהיתה כלתי־מספקת לחלוטין מבחינת
הצרכים, וגם ירודה כיותר כשלעצמה.

של המבצע, נמנעו נצחץ ישראלי מוחץ והתמוטטות
מצרית מוחלטת כגדל הפיקוד הגבוה
שד צה״ל; וליתר דיוק, כגדל מצכיאותם הנחותה
וניהוד־המערכה השוגה והכושל, שד כר
לב, גונן ואלעזר ז״ל.
היחידי אשר ״קרא את הקרב,״ הבין מה קורה,
הבחין בהזדמנות, קרא לניצולה והציע את המהלכים
המבצעיים הספציפיים מבטיחי־ההצלחה היה אלוף (מיל).
אריאל -שרון. אם אחרי הקרב, כל שרצה להעניק לבר־לב
הצטמצם בסטירת-לחי, נראה לי שרון כאיש מאופק
וסלחו ביותר — אולי מפני שאינני מכיר אותו אישית,
ומימי לא שוחחתי עימו ולא שירתי תחת פיקודו.

לחידוד הדברים ולמיקומה הנכון של הבעייד, אציין
כי, בקבלנו כנתונים את התנאים והנסיבות כפי שהיו
בפתיחת המילחמה, הרי מדינת־ישראל, כמכונת־מילחמה
לאומיודטוטלית — ובכלל זה ממשלת־ישראל (או ,״הדרג
המדיני פעלו, במשך ולצורך המילחמה גופא ביעילות,
תוך מתן גיבוי וסיוע מירביים לדרג הצבאי ואי-
הפרעתו. בעיקר חשוב, שהדרג המדיני סיפק — בזמן
ובאופן חד־משמעי — את ההחלטות האיסטרטגיות־המדי-
ניות, אשר כיוונו את המאמצים הצבאיים! ומצד שני,
הניח לדרג הצבאי את מלוא חופש השיקול וההחלטה
בניהול המיבצעים הצבאיים. מחזקת את האמור העובדה,
שהתערבות הדרג המדיני במיבצעים לא חרגה, גם במצבים
הקשים ביותר, מ״עצותיו המיניסטדיאליזת״ של דיין —
שמהן יכלו אנשי־הצבא להתעלם לגמרי ואשר היו, עקרונית,
תופעה רגילה ולגיטימית. כך, טענתם הקלאסית של
גנרלים כושלים ,״הפוליטיקאים נעצו סכין בגב בצבא״,
אי-אפשר כלל שתעלה לעניין ניהול המיבצעים ביום־
הכיפורים, ואומנם לא הושמעה.

״מי וצו? דופוק את מי־

הצריחה דא התאימה

פלא נדהמו מן השמיים בצד,״ל, למרות שנעשו
י* נסיונות לגייס את ״הכח העליון״ לתירוץ הכשלונות.
הכוונה בעיקר לטענות, שראש משמיעיהן הוא בר־לב,
•שלפיהן בצד,״ל הכל היה, בעצם, בסדר, ורק ״ההפתעה•׳
אשמה. בהרצאה, מאלפת על נושא ״ההפתעה״ ,שעוד
נשוב אליה, קבע בר־לב מפורשות, כי ״ישנה רתיעה
מן ההכרה, שכל (ההדגשה במקור) מה שקרה במילחמת
יום־כיפור, קרה בגלל ההפתעה. יש התולים את הקולר
בתפיסת־לחימה ובהערכות מוטעות של צה״ל ! או בקיפאון
המחשבה המיבצעית בצה״ל ובהידרדרות המישמעת בצבא!
או ביחסי־הכוחות או באמצעי-הלחימה או ב) פיגעי
החברה הישראלית. כל אלה מוטב שישאלו את עצמם
מה היו פני המילחמה אילו היה צה״ל מגיים את המילואים
שלושה או ארבעה ימים, למשל, לפני אותו יום-
כיפור אומלל. הגם אז,״ תמה בר־לב רטורית, היו מת-
ארעות ההצלחות המצריות והסודיות הראשוניות ז ו״היתה
המילחמה נמשכת 17 יום והיינוצולחיםאת
התעלה רק ביום -הלחימההעשירי? אם
התשובות לשאלות האלה שליליות — והן *שליליות —
הרי ברור שאין לחפש את התשובה ...אלא במשמעות
האמיתית של ההפתעה.״

זוהי, כמוכן דמגוגיה מסורבלת ופרימיטיבית,
מסוג הטענות, שתפיסות האירגון, מכנה-
הכוחות והלחימה שד צה״ד, כמו תוכניותיו
המבצעיות — ובתוכן תפיסת קו כרדב ותוכניות
הגנת סיני, בדל לא נכשלו — כי לא הועמדו
כמבחן.

כידוע, סירב האויב לנהוג באופן שקבעו לו מתכנני
צה״ל, אלא פעל — הפלא ופלא והפתעה — מתוך כוונה
(מוכחת) להפר את תכניות צה״ל ולנצל מירבית את
תורפותינו, לקידום מטרותיו-שלו ומתוך מגמה מוצהרת,
להבים את כוחותינו. כאילו יכולה להימצא ראיה חותכת
ומוכחת יותר לכישלונו או לאי־נכונותן של תפיסה או
תכנית מבצעית, מאשר אם במילחמה, שלקראתה הן
מוכנות זבה הן אמורות להתיישם, אינן זוכות כלל להגיע
לידי עמידה במבחן.
כבר הצבענו על כך, שפרשת ,״ה־ 8בחודש״ הפכה
נקודת־השפל הטראומטית, דווקא מפני שבה כבר לא
תפסה ״ההפתעה״ המצרית. אלא, צה״ל נערך להתקפה
יזומה מצדו, בכה, גדול ומספיק, כשכל אוגדות המילואים
כבר מגוייסות וערוכות בקו עם עיקר עוצמתן. השאלה
האמיתית והנכונה בהקשר זה היא זו, שאותה לא שאל
בר־ילב• — וממילא לא חייב עצמו להשיב עליה: למה,

באשר בכר נמצא צה״ד כמלוא עוצמתו ופעל
ביוזמתו ולפי בחירתו גם אז לא עלה בידו
להנחיל למצרים אותה תבוסה צבאית ניצחת,
שנדרשה מכוחותנו כדרום וגם היתה כהישג
ידם?

יש להוסיף כי, כאשר טוען בר־לב שצליחת־התעלה.
כמו יתר המבצעים ,״לא היתה כמתוכנן מראש״ ,הוא
אמנם צודק מבחינה עובדתית־טכנית, אך מהותית יש
לייחס לכך את המשמעות ההפוכה מזו שאליה מתכוון

פ רי סתהמ צרי ם ־6.10.73
זו וזיתה היערכות הצבא חמצרי ממערב לתעלת־סואץ
ביום ,6.10.73 בשעה .14.00 חחיצים מסמנים את עוצבות
הצבא המצרי שחצו את התעלה. מתוך כוח זה
פלשו לסיני 13 :חטיבות טנקים ; חמש חטיבות חרמ״ש
ממוכנות; 16 חטיבות חי״ר ושתי ״חטיבות״ קומנדו.
ממערב לתעלה נשארו 2 :חטיבות טנקים ; חמש או
ארבע חטיבות ממוכנות; חטיבת חי״ר אחת (הפלסטי־נית)
ועוד כוחות נוספים בעמק־הנילוס או בחיפוי
ישיר עליו. עד להפסקת־האש נערכו במערב התעלה :
4חטיבות טנקים מצריות; 6חטיבות ממוכנות; 2
חטיבות חי״ר ; 2חטיבות צנחנים ו־ 2חטיבות קומנדו.

מפקדת ארמיה

אוגדה

קומנדו

חטיבה

חי״ר

(פלס׳) פלסטינאים

אגד (מעין הטיבה)

טנקים

אוגדה פחות חטיבה אחת

חי״ר ממובן(דזרס״ש)

ף* ניגוד מוחלט להשקפה אשר התקבלה בציבור —
-וגם בצה׳׳ל — אין ״מילחמות הגנרלים״ ,ביסודן .
התנגחויות פרסונליות-פרטיות. גם אין להעלות על הדעת
שמישהו מן המעורבים בן היה מסוגל להעדיף, עד כדי
כ! ,התחשבנות פרטית על הצלחת המיבצע החיוני הזה.
ביסודו של דבר, פעלו כל הנוגעים כפי שפעלו, מפני
שהיו משוכנעים, על־פי מיטב ידיעתם, הבנתם ויכולתם,
שכך נכון לעשות ושבאופן זה ישרתו היטב את העניין
שעליו הופקדו.
חילוקי־הדיעות הענייניים לבשו צורה של מילחמות
פרסונליות רק מפני שכך מקובל הדבר בצה״ל — וכל-כך
מקובל ושורשי, עד שייתכן מאד כי בתודעתם *של אישים
אלה ואחרים נתפסה עמדתו הנוגדת, או השונה, של
האחר, באורח אוטומטי ומיידי, כניסיון מכוון ומודע -של
״היריב״ ליישב חשבון או לפגוע אישית.
אמצעי־התיקשורת, מצידם, ליבו את האש הזרה של
הצגת הדברים במישור ובמונחים של יריבות אישית,
מפני נטייתם הטיבעית לסנסציות, בעיקר כשנוסף להן
נופך של ״חשיפת״ גדולים. נטייה זו אינה פסולה עקרונית,
ולעיתים קרובות היא מועילה מאד. אבל במיקרה זה
נערמו מעל לחילוקי־הדיעות האמיתיים הררי השמצות
ורכילות, מוזני הדלפות -שופעות, שתחתם נקברו ונעלמו
לגמרי השאלות החיוניות הענייניות, ומוקד הבירור והוויכוח
הוסט מן העיקר אל ״הבעייה״ השולית וחסרת-
החשיבות ,״מי רצה לדפוק את. מי״.
מבחינת מהלך ״מלחמות הגנרלים״ ,כפי שמשתקפות
יפה ובפירוט בעתונות, ניתן להבחין — לדעתי, בבירור —
כי מבין ״בעלי-הריב״ ,בר־לב הוא אשר עשה למען הסחה
זו יותר מן האחרים: תשובתו העקרונית של הר׳מטכ״ל
לשעבר לביקורת החריפה — אבל בהחלט העניינית
והמנומקת — של שרון, שהתרכזה באורח ניהולו והחמצתו
של בר־לב את מבצע ״אבירי־לב״ התמצתה בביטוי,
״קשקוש״ .מותר להניח כי הסחה זו נעשתה לא מעט
ביודעין, משום שבד־לב חסר תשובות אינטליגנטיות יותר
לביקורת שהועלתה נגדו, ומפני שהבעייה המבצעית,
ניהול המערכה וכן ניתוחה חורגים, ככל הנראה, מתחומי
הבנתו ויכולתו המיקצויעיות.

ההזדמנויות שלא נוצרו
ך י יה נו ב ח שם, בשעת מעשה, גם רב-אלוף דויד אל י
י עזר ז״ל, אז הרמטכ״ל — ואין כל סימן כי מה שלא
הבין בר־לב וקילקל, הבין אלעזר וניסה לתקן. להיפך,
הוא לא רק תמך בבר-לב כמפקד — כפי שנכון וראוי —
אלא גם קיבל, לגופם ועניינית, את תפיסותיו, פקודותיו
ואופן ניהול הלחימה על ידי בר־לב, תוך שהוא תזרם,
בכמה הזדמנויות חשובות, שגיאות משלו. על גונן אין
טעם להוסיף ולהרחיב את הדיבור. השתתפותו בניהול
״אבירי־לב״ רק מספקת הוכחות נוספות, למי שזקוק להן,
עד כמה נכונות קביעות ועדת אגרנט בגינויו; ואם
במהלך סקירת וניתוח מבצע הצליחה לא יוזכר גונן
אלא בעיקר בד-לב, הרי זה לא מפני שגונן איננו שותף
מלא ואחראי לשגיאות, אלא בר־לב הוא שהיה ״המפקד
במקום״ ולכן מתאים לראות אותו כמגלם ״הפיקוד הגבוה״
ומעשיו. המונח ״מפקדת החזית״ יכיל גם את ״מפקדת
הפיקוד״ ! ולמעשה יכלול את בר-לב עם גונן.
שאלות הראויות לליבון ולבחינה הן,־האם בין החמצתמיתקפת ה־ 8בחודש ובין ליל ה־ 16—15 באוקטובר, בו
החל ״אבירי-לב״ ,אכן התעוררו ולא נוצלו הזדמנויות
טובות למיתקפה מוצלחת והאם לא כדאי היה להקדים
את הצליחה, ו/או לבצעה בגזרה אחרת, במקום בגזרת
דווארסואר, או בנוסף לה.

אדגיש את דעתי הברורה שהתפיסה המבצעית
אשר כיסוד ״אבירי לב״ לא הייתה
הנבונה והיעילה כיותר, מן הכהינה האים

החזית, הגם שבנסיבותה הן, לא היתה ״הנבחרת״,
היתד ,״דרך־פעולה-אפשרית״ בהחלט סבירה, ולו רק כפי
שאכן הוכיחה המציאות. לו רק הייתה תפיסה זו גם
מתוכננת ומבוצעת כיאות, ודאי ש״אבירי־לב״ היה מסתיים
בהצלחה חותכת, מהירה וזולה עוד יותר.

״דילמת פיצול הכוח׳
ך* חמצת ההכרעה במיבצע ״אבירי-לב״ התבט־
1 1אה בשטח בשרשרת מחדלים וטעויות של הפיקוד
הגבוה. הראשי, הראשון והעקרוני בשרשרת היה המחדל
החמור, של אי־ניצול ההפתעה הטוטלית, אשר נגרמה
למצרים עם פתיחת המי תקפה ואשר היתד״ בו־זמנית,
טקטית־מקומית מוחלטת וגם איסטרטגית־כללית מוחלטת
(רימת ״החזית״ ,שנחשבה בעבורנו ״אופרטיבית יתרי
למצרים ״איסטירטגית״) .הפיקוד המצרי, הן המקומי(כלומר,
מפקדות שתי הארמיות) והן העליון, לא היה מוכן,
לפחות בשלב מאוחר זה של המילחמה ואולי מלכתחילה,
לצלייהה מאסיבית של צה״ל את התעלה, במגמה להעביר
את המילחמה לאפריקה ולהכריעה שם. אבל חשוב שנבין
כי היתה זו שגיאה מיבצעית -ע ני ינית ולא
״דוקטרינרית״.
לכן, אין יסוד לקביעתו של האלוף אברהם טמיר
(מערכות מם׳ )250 לפיה ,״׳אין ספק כי הצלחתה של
המריצה הישראלית והעליונות שהיא יצירה על פני הצבא
המצרי נבעה מכך, שצה׳׳ל העמיד מול נקודת ־ תור פה
בדוקטרינההסובייטית איכות גבוהה
יותר של תימרון ושל עוצמת אש.״ חשיבות ההבחנה
בכך, ש״נקודת התורפה״״ המיבצעית הכללית וד,קבועה
של המצרים בחזית הסואץ התבטאה, במה שניתן לכנות
״דילמת תעלת סואץ״ — או ,״דילמת פיצול הכוח על-ידי
התעלה״ (ועוד נשוב לכך) — ו״התורפה״ הקונקרטית
התבטאה באי־מוכנות ״פשוטה״ ו/או במתן פתרון לא
נכון ל״דילמה״ זו. לכן, מוטב שנניח, לצרכי העתיד,
כי המצרים הבחינו בתורפה זו ועשו הכל לנטרלה או
לחסלה, גם אם לא נמצא שחל שינוי כלשהו בדוקטרינות
שלהם (מה-עוד שהללו אינן ״סובייטיות״ טהורות: וראה,
באותו גיליון של מערכות, מאמרו המצויין של סא״ל

באמצעות תיכנון וניהול-קרב המאופיינים על-ידי נכונות
ליטול סיפונים מחושבים לשם ניצול הזדמנויות חולפות,
ומבוצעים על־ידי מפקדים השולטים מקדימה ומנהיגים
״מן האוכף״ ,תוך הישענות על עבודת-מטה יעילה ונועזת
— היתה עשויה להזרים לאפריקה, בהסתמך על נתונים
העולים מתיאורי הצליחה, בתוך יממה ומחצה, כוחות
בסדר־גודל של שתי אוגדות לפחות (מעט מאד ולאט
מאד, בהשוואה לימה שעשו — ועושים — צבאות אחרים !
ובוודאי לעומת קצבי וימימדי החצייה וצבירת־הפוח של
הצליחה המצרית; אבל מערך אמצעי־ד,צליחה של צה״ל
במילחמה היה עדיין דל ובלתי-משוכלל); ולכבוש, בתוך
הזמןהזה ובקוחות אלה, את כל המרחב שבין סואץ
וקנטרה המערבית — או לפחות איסמעיליה — כולל שתי
הערים הללו גופן וניתוק שתי הארמיות המצריות שבסיג.

התוכנית היתה ויונית
׳} חליפין, ניתן היה להעביר אוגדה אחת בלבד —
• אפילו מוקטנת — ולהסתפק, במקום בהכרעה נועזת
ומיידית באפריקה, בניצול היממה הראשונה לשם תפיסת
ראש־גשר גדול בלבד ישם. ראש־גשר כזה, המשתרע
כמתבקש, בין איזור פאיד והחיץ החקלאי, עם מאחז מצפון
לחיץ — באבו־סואייר, נאמר — היה בגדר המיזער, שגם
הפיקוד השמרני והחששני ביותר, אם החליט לצלוח
לאפריקה, לא היה יכול להסתפק בפחות ממנו.
מזער זה היה מבטיח, בתום היממה הראשונה, את
השגת שלושת יעדי־המינימום, שצריכים היו להיקבע
לשלב הראשון של ״אבירי־לב״ :הקמת וגיבוש ראש-גשר
מאובטח, גדול ועמוק דיו! עיצוב ראש־הגשר כראש-חץ,
המאיים על המצרים — ומאפשר לנו — לפתח מעמדה
מרכזית ונוחה, את מאמצי השלב השיני לכיוון עורף ארמיה
,2או לעורף ארימיה ,3או לכיוון קהיר — או לכמה
מאלה (בעת ובעונה אחת, או לחליפין) ליפי הנוחיות
והנסיבות; וכתוצאה ישירה מכך, ,״הושבת המצרים על
קרני הדילמה״ — למה נועד ראש־הגשר ומה יעשה צה״ל
בו וממנו. דילמה זו היתה גורמת, כבר כשלעצמה, בלבול,
הססנות. ושיבוש כלליים, מכתיבה את פיצול העתודות
המצריות וכופה עליהם את ההכרח הקשה להכריע בין

התרוקנות מערב התעל ה
טרטגית־המדינית, כמו מן הבחינה הצכאית,
נחוץ, מתאים ומועיל יותר היה לרכז את המית-
קפה על אחת משתי הארמיות המצריות —
ארמיה ,2למען הדיוק — כמטרה לחסלה
ממזרח לתעלה ונם ממערכה, ולצלוח לצורך
זה( ,בדירוג) גם מצפון לאיפמעיליה. נקודה
זו נכרר כיתר פירוט כהמשך ; אכל קודם נחוץ
לעמוד על התופעות והליקויים העקרוניים
והכלליים יותר, שאיפיינו את ניהול המיתקפה
כחזית־הדרום — כגילוי חיצוני ומעשי לחופרים
וליקויים כסיסיים ושרשיים כצה״ל.
מסיבה זו נקבל ,״לצורך הוויכוח׳ /את התפיסה של
״אבירי־לב״ ׳כפי שגובשה בפועל, כנתונה וגם כנכונה —
וכך נוכל לבחון את טיב הפיקוד הגבוה ואת איכות
ניהול המבצעים על ידיו לא רק על בסיס ״ידידותי״
לו וביישום קונספציית המיבצע שנבחרה על ידיו עצמו,
אלא גם על סמך המאורעות שנתרחשו במציאות. ויתור
זה לא יגרום דיספרופודצייות, כי תפיסית־היסוד של מפקדת-

בר־לב

חוקר

אלוף

מ צ רי

אבי שי, עם׳ .)32
שגיאה זו עלתה לרמטכ״ל המצרי (שאזלי) ולמפקד
ארמיה 2בתפקידיהם (בלא שאיש מהם יטען לתואר
״דרייפוס״) ובדין כך: בגינה נחשף מכוחות בל המרחב
העורפי המצרי — כלומר, מימ^ז מקו־יהימים ומערבה —
וגם היה בלתי־מאורגן להגנה. יתר על כן, הפיקוד
המצרי, המקומי והעליון, לא הוכן נפשית ומעשית לכך,
שאולי ייאלץ להחליף לפתע פתאום את המיצעד אל
תל־אביב בהגנה נואשת על עמק הנילוס.

כתוצאה, יבול היה כל כוח ישראלי משמעותי
— נאמר, כסדר־גודל של חטיבת-שיר־יון
מונכרת לנוע משך היממה או היממה־ומח•
צה הראשונות שלאחר הצליחה לבל ביוון
שיבחר, ולהגיע כמעט ללא התנגדות ובקצב
של נסיעה מינהלתית רגילה, לכל נקודה כמרחב
הפתוח־כיחם, הכלוא כין תעלת החייץ-
החקלאי הצפוני (המוליכה מן הדלתה לאים
מעיליה) וכין הגוש ההררי הנמשך מאיזור
הסואץ >ג׳כל עתאקה) עד קירכת קהיר. כלא
קשיים מיכצעיים מייוחדים, ניתן היה גם לחצות
מדרום לצפון את החייץ הצפוני, על שלוש
תעלותיו, אל מרחב שממערב לקו איסמעי-
ליה—קנטרה (תוך ניצול גשרים קיימים, טג־קי-גישור
ובן סידורי־חצייה מייוחדים, שהבינו
המצרים למיבצע-הצליחו, שלהם).

ההתקפה על ראש ־ הגשר

ניהול המיתקסד, המערבית בנוסח ״גרמני״ — כלומר,

ש בו י

ממערב

ל חעל ח־ סואץ

החזרת כוחות מסיני אל אפריקה, תוך ד,חלש ת ד!מערך
בסיני, ובין אי־החזרתם, תוך השארת העורף כולו —
כולל עמק הנילוס — לחסדי העתודות המועטות, שרובן
כונסו בחפזה מעמדת החיפוי־הישיר שלהן על קהיר.

יתר על בן, הכוחות המעטים־כיחם שיכול
היה הפיקוד המצרי לקדם לכיוון ראש-הגשר
היו נפרסים אז פכיב היקפו הגדול-יחסית כקשת
רחבה ודלילה, שנקל היה לכוחותינו
לפרצה, כבל נקודה נבחרת. עשיית תנועות־איום
לאחד הכיוונים — כמייוחד מערבה,
לקהיר — הייתה גורמת, כדרך הטכע, שלגזרה
זו יתועל עיקר מאמץ התגבור והכלימה המצרי,
תוך חשיפת-יתר של יתר הגזרות שמסביב
לראש-הגשר. ממדי ראש־גשר זה לבדו,
ובוודאי ההנחה שהיה מוציא גם בוחות־פשי-
טה, די היה כה ליצור פירצה רצינית כמערך
הנ״מ המצרי שכחזית, מה שהיה מגדיל מאד
את יכודת חיל-האוויר לא רק לסייע ישירות
לכוחות הצולחים, אלא גם ״לגולל״ את מערך
הנ״מ המצרי, מן הפירצה ולאגפים.
בהיות ההיערכות המצרית בכל ״המדבר המזרחי״
(שממזרח לנילוס, בניגוד ל״מערבי״ שממערבו) ובסיני
כפי שהיתר — ,וכושר התגובה והפעולה של הפיקוד
המצרי כפי שהיה — ניתן היה לחזית הדרום לצבור,
אל ראש־הגשר המתואר ובתוך כמחצית יממה נוספת —
אוגדה נוספת או יותר! ואז, בתום יממה־ומחצה לכל
(המשך בעמוד )34

בינד־י
בינה
ברא שי !

ל צי ח

0 1־111:1111

״נ 1ה כ צנ ל סו ן ״ רובע מגורים יוקרתי
מתוכנן בקו ובסגנון חדשני ביותר,
הולך ומוקם בראשון-לציון ברח׳ כצנלסון

נבנה על־ידי

א בי ב יי

״גני
״ די רו ת חן גינדי׳י בעיים
הנדסה ובניין בע״מ

דירות 3חדרים
לזוגו ת צעירי

משרדי מכירות: די רו ת גינ ד׳
דירות חן
משרד ראשי: ג 1אביב

בתנאי רכישה מיוחדים
10.000
הרשמה:
50.000
ח תי מ ת חוז ה:
65.000
מ שכנתא :
60.000
הי תרהל־ 24 חוד ש:
ס ה ״ כ 185.000

גינד־י
רח׳ הרצל — 59 טלפון ,946180 :ראשון־לציון
רה׳ הרצל ,50 ראשון־לציון
רה׳ תרמ׳׳ב — 6טלפון ,947133 :ראשון־ לציון

העולם הזה 2048

גרוע קיבל ]נדו שר ׳הורה הוגנב׳ ,ששוחרר
דצה־־ל בגלל ..סעיף קוקו״ ,דירה
לווגות צעיריה ! -וגדוע אתריה לא

בציור החביב שלהלן ניתן לזהות זוג
צעיר ותם. בני־הזוג חבוקים באושר,
ובחלומם רואים בית מלא צאצאים
חמודים. נראה כי כוונת הצייר היא
לבטא את שאיפתו של כל זוג צעיר
לדירה משלו, מה גם שציור זה מעטר
את החוברת ״תוכנית סיוע לזוגות
צעירים 1976״ שהוציא מישרד־השי־כון,
ובה ניתן מידע אודות הסיוע
לרכישת דירה.
למעשה מייצגים בני־הזוג המאושרים
שבציור חלק מוגדר מאוד מכלל
הזוגות הצעירים במדינת ישראל. אילו
רצו המחברים לדייק, היה עליהם
לכנותה ״תוכנית סיוע לזוגות צעירים
יוצאי־צכא,״ או בלשון חדה יותר
״תוכנית סיוע לזוגות צעירים שאינם
ערכים.״
וזו הגדרת ״זוג צעיר״ לפי מישרד־השיכון

ניסוח ההגדרה מאד זהיר. לא מת נים
את הזכאות לדירה בשירות ב־צה״ל
של אחד מבני־הזוג — שהרי
ישנם מקרים, לא עלינו, של צעירים
עבריים שלא שירתו בצה״ל מחמת
בריאות לקויה, או מטעמי דת, מצ פון
וכד׳ .לכן קבע המתקן הנאור,
כי לצורך קביעת הזכאות לדירה די
בכך שסבו של אחד מבני־הזוג היה
חבר ״השומר״ או נהג בגדוד נהגי
הפרדות. בהגדרה מחוכמת זו מנופה
אוטומטית ציבור גדול של זוגות צעירים
ערבים, אזרחי ישראל, ילידי ה ארץ,
העונים על כל שאר הקריטר יונים,
אם־ כי מובן שלא שירתו ב־צה״ל
וסבתם לא היתד. פעילה ב עלייה

במילים אחרות: תוכנית דמוגרא־פית
מובהקת. תוכנית שיכון, כביכול
כלל־ישראלית, אך למעשה מונעת מ זוגות
ערביים אפשרות לזכות בדירות
השיכונים אשר נבנים (כפי שמתפרסם
בחוברת) בערים יהודיות בלבד. גם אם
יבוא מחר איזה פקיד ויביא טבלאות
ומיספרים כדי להוכיח שמנסים למצוא
פתרונות דיור כלשהם לזוגות ערביים
— בכפריהם, או במיסגרת נפרדת אח רת
— לא יהיה בכך כדי לחפות על
האפלייה, הפוגעת בזכותו של כל אז רח
המדינה לעזרה בדיור ולבחירת
מקום הדיור מתוך כלל הדירות העומדות
למטרה זו, בשל מוצאו.

ההגדרה ״יוצא צבא״ ,המקובלת גם
במיכרזים למישרות (בשירות המדינה
או בשוק הפרטי) ,מונעת מראש כל
אפשרות כי ערבי יסתנן למישרה, שבה
אינו רצוי מס׳יבה כלשהי. אבל בהז דמנות
זו כדאי להזכיר עוד נקודה
מעניינת במערכת הניפוי הממלכתית,
וזו נוגעת ליהודים דווקא.
כל מי שניגש למלא טפסי בקשה

יהודה המכבי (ראה חץ) ,שהיה חכר באהד מהאירגונים העבריים הכיט־חוניים
מלפני ,14.5.1948 ובזכותו זכאים כניו ונכדיו לשיכון כמיסגרת
תוכנית הזוגות הצעירים.
למוסדות לימוד או לעבודה בשירות
המדינה, מכיר את הסעיפים ״ארץ הלי דה״
ו״ארץ לידת האב /האם״.
בוודאי יטען הקורא כי במדינת
מהגרים כמדינת ישראל יש לפעמים
צורך בסעיף אוטוביוגראפי כ״ארץ
הלידה״ למטרות ענייניות שונות.
ייתכן שכך הוא, אבל למי לעזאזל איכפת
איפה נולדו ההורים?
האמת היא שלאיש לא איכפת אי פה
נולדו ההורים. איכפת, כנראה,
דבר אחר, שמשתדלים להסוותו היטב:
המוצא. ייתכן שאין זה נאה ואולי אפי לו
גס במקצת לשאול ישירות על
״המוצא העדתי״ כדי ישממלא הטופס
יכתוב ספרדי /אשכנזי, ולכן שואלים
על ארץ לידת האב. גם אם הממלא הוא
יליד הארץ, לא יתחמק בכך, שכן
ל״ארץ לידת האב״ ייאלץ לכתוב ״עי ראק״
או ״פולין״ .אולי בעוד עשרות
שינים, ישאלו הטפסים גם על ״ארץ
לידת הסב״ ,כדי שהדורות הבאים לא
יסבנו בעניין מוצאם.

ואילו, חלילה וחס, היו כושים שחו רים
בין אזרחי ארצנו חיוורי־הפנים,
היו נראים השאלונים והטפסים ורשי מת
ההגדרות והקריטריונים לחובה
ולזכות אחרת מאשר הם נראים היום.

אילו היו זוגות צעירים שחורים,
היינו יכולים למצוא הגדרות והס ברים
מן הסוג הבא:

...שני בני הזוג תושבים
י שראליים בעלי תעודת־ז
הו ת ישראלית, ולפחות
אחד מבני הזוג עונה על
ה תנ אי של גבינת קו טג׳ על פי
ההגדרה.
גבינת קו טג׳ :אחד מבני
הזוג או מבני־מי שפחתו
הקרובי ם (אב, אם, אח,
א חו ת, סב, סבתא) חסר
חוש קצב /אינו מ שחק
כדורסל /ללא שיער מקורזל
/מתעב בלוז ושירי נש מ
ה /לא שירת באחתמ־חוו
ת־ הטבק בדרום ארה״ב
לפני .1863
חלום ביעותים

אחד החלומות המבעתים את
שנתו של הבותכ, עוסק כעתידנות
ועניינו בסימפוזיון הנערן* באחת
מבירות־המערב, ובו נוטלים חלק
סופרים־ילשעכר, מנהיגים־לשעכר
ומתלכטים־לשעכר. כולם ישרא*
לים־לשעכר, לכולם עבר מפואר,
כולם היו ממקימי וממחריבי העסק.
ואל אותו סימפוזיון נזעקים כל
נספחי-התרבות-לשעכר מפל הקונסוליות
שנותרו לפליטה עם חורבן
המדינה, ואליו מתקבצים בטיסות
מחוף דאל־חון ן כל כני דור
תש״ח—תשל״ח, אלה שנותרו אחרי
כל המילחמות, אלה שהיו כ ראשונה
ובאחרונה וככל השאר
— וטרם החליטו.
ובאולם הממוזג, אל מול המיקרופונים
ודיגלי הלאופ-לשעכר, הם
מנהלים רכ-שיח מר ונוקכ, תחת
הסיסמה ״ איפהטעינו? ״

המילחמה הראשונה היא הנכונה
המלחמה הראשונה היתה הקלה מכולן.
היתה רומנטיקה של מדורות. היו
חלומות. היה הווי של אבירים. היתה
הרואיקה של חובבנים. היתר. מטרה
חיובית־בונה. היו הרבה כידונים. היו
כמה רובים. היו הפוגות. היה חוסר־תנועה
קליל, היה נחמד.
אחריה באו עוד כמה מלחמות שהל כו
ונהיו קשות יותר ויותר. היתר, רומנטיקה
של שריפות. היו סיוטים. היה
הווי של גברים. היתר, הרואיקה של מק צוענים.
לא היתד, מטרה. או שהיתה
מטרה שלילית־הרסנית. היו הרבה טנ קים.
ותותחים. וטילים. ומטוסים. לא
היתד, מנוחה. היתר, תנועה מטורפת.
היה חוסר־תנועה מטריף. היה נורא.

אלו שחזרו מהמלחמה הראשונה
נתנו לאלו שחזרו מהמלחמות האחרות
צל״שים ופטור משכר־לימוד ומכוניות
וקביים, אבל לא נתנו לתפוס
את מקומם.
כי המלחמה הראשונה הקנתה להם
מקום בהיסטוריה. מקום שאין לו תחליף.
מקום שלא משאיר מקום לאחרים.
הם נלחמו במלחמה הראשונה
והסדר הכרונולוגי הוא שקובע כאן.
לכן אנו שרים עד היום את השירים
שלהם. אנחנו משננים את הספרים
שלהם. אנחנו קוראים וכותבים בעיתונים
שלהם. אנחנו הבוחרים שלהם.
אנחנו שחקנים בחלומות שלהם.
הם המימסד. הם האנטי״מימסד. הם

ס״נס ביקשן

^ | חופס ס דר סניקיון 1ו הר * סיבוי *

בשנת 2037 היה ג׳רמיה ה. האפינס,
המכונה בפי ידידיו האפי, מועמד המיפ־לנח
השלישית לתפקיד ראש המדינה.
הכל החל שמונה חודשים קודם־
לכן, בבית־חקיץ שלו בחוף המערבי.
״אי־אפשר יותר ככה,״ נאנח האפי,
כשהוא טועם מן הוויסקי המיובא.
״האיספלציה הזאת תהרוג אותנו,״ הסכימה
המדענית לאזלי גבוהת־הקומה.
״אתה יודע כמה עולה היום ביצה :״
״זה הכל מהשחיתות,״ טען הפרופסור
.ליווינגסטון הנמרץ.
״יעילות, קשישא,״ היין מוטורס התעשיין
,״הכל עניין של יעילות.״
השתררה שתיקה ארוכה.
״למה אף אחד לא עושה שום דבר ז״
שאלה לפתע אשתו הנאה של מוטורס.
״שאלה טובח,״ קפץ בעלה ,״למה אנח נו
לא עושים משהו!״
״אנחנו ז״ תמהה לאזלי.
״כן, אנחנו,״ התלהב מוטורס ,״אנחנו.
הנה, האפי יכול להיות ראש־מדינה
מצויין״.
״זה נכון,״ ציין פרופסור ליווינגסטון,
״יש לו את כל הנתונים.״
״באמת צריו לעשות משהו,״ הסכים
האפי.
״אז קדימה,״ קרא מוטורס הנלהב,
״מתחילים לרוץ.״
במרוצת החודשים הארוכים שלאחר״

מכן השקיעה החבורה את כל מירצה
וזמנה בהכנות יסודיות לקראת הבחירות.
חוקם
אירגון יעיל של חברים פעילים
בכל קצוות הארץ. שיניו של האפי תוקנו
ושופצו. צורפו תעשיינים, חוואים,

אקדמאים, בנקאים, קצינים, מדענים
וטייסים לגרעין המייסד. מומחים ליח־סי־ציבור
שיפרו את חיוכו של האפי
ללא־הכר.
במקביל הורכב מצע המיפלגה על־פי
מישאלי דעת״קהל מדעיים, שהוכיחו כי
הציבור צמא — לפי סדר כרונולוגי —
לשינוי, לטוהר-מידות בשילטון וליעילות
במישטר. כך גם נקבע שם המיפלגה ל-
״המ״פלגה היעילה לשינוי טוהר המי דות״
,או, בקיצור ,״מישט״ה״.
מתח רב שרר בחדר״ההקרנה הצמוד
לאולפן המיפלגה, עת צפתה החבורה בשידור
הניסיון הסופי, שבו ניסו ״עיתונאים״
חצופים לקרוע לגזרים את האפי
ולערער את עמדתו. האפי עמד בגבורה
בניסיון.
״נפלא,״ שאג מוטורס.
״מדוייק, מדוייק להפליא,״ מילמל
פרופסור ליווינגסטון הנפעם.
לאזלי נישקה בלהט את פניו המאו פרים
של האפי כשיצא מן האולפן.
״אנחנו אוהבים אותך, האפי,״ בכתה לקול
מחיאות־הכפיים הנלהבות.
״ביום חמישי הופעת הבכורה הארצית,״
התלוצץ מוטורס כשברקע התפוקקו
בקבוקי־השמפניה בזה אחר זה.
לאחר הופעת הטלוויזיה המרשימה של
האפי החלו העניינים להתקדם בקצב
רצחני. רבבות מעריצים קיבלו את פניו
של האפי בכל מקום נידח שאליו הגיע.
הם קידמוהו בכרזות-ענק ועליהן דיוקנו
המחייך, מעל לסיסמת-חבחירות של ח-
מיפלגה ״האפינס עם מישט״ה —
מישט״ה עם חאפינס
״אסור לנו להיגרר להתלהבות,״ הזהיר
פרופסור לווינגסטון בישיבה השבועית
האחרונה לפני הבחירות .״הסתג-
וורות-שווא והרגשת־ניצחון מוקדמת עלולים
להפיל אותנו ספח שטומנות לנו
שתי המיפלגות. צריך לשמור על קור-רוח
ועל עבודת-שטח יסודית ואירגון יעיל״.
״אל תדאג ״,הרגיע אותו מוטורס,
״אתה יודע שאצלי הכל ענייו של יעילות.
הלא כן, קשישא ז״
שבועיים לאחר היבחרו ביטל האפי את
החוקה, והכריז על מצב-חירום לביעור
נגעי החברה. חופש-חדיבור הוצא אל
מחוץ לחוק, בהיותו מכשלה ליעילות. כל
הגברים גוייסו לצבא ל״קרב הגדול״ למען
טוחר-חמידות. הופעלה מדיניות ״השינוי
הסופי״ :
״לא עוד עבדים נכנעים,״ הכריז
האפי בנאום לאומה .״מעתה אנחנו אדוני
העולם.״
״לא עוד שאגו ההמונים הנלהבים
בדרכם אל המילחמה.

התרבות. הם חוסר־התרבות. הם הכלכלה
הלבנה. הם הכלכלה השחורה. הם
החזון. הם הביצוע. הם עושים מלחמות.
הם עושים שלום.
כי המלחמה הראשונה הקנתה להם
מקום בהיסטוריה. מקום שאין לו תחליף•
מקום שלא משאיר מקום לאחרים.
הם נלחמו במלחמה הראשונה
והסדר הכרונולוגי הוא שקובע כאן.
המלחמה הראשונה היא הנכונה. כל
המלחמות האחרות היו טעות.
טעות שלהם, כמובן.

קובי ניב

חלום לשם שינוי
אתמול חלמתי חלום והגה התגשם חלומי וכישראל יש סוף־סון*
כחירות אישיות לפרלמנט.
הכוחרים עומדים כגן ירוק ופורח ומולם, על כימה מקושטת
כפרחי הלאום, עולים המועמדים כזה אחר זה, כולם יפים ומסודרים,
ומשמיעים את דכרם.
הראשון אומר שהוא יהיה יותר יעיל.
השני אומר שהוא ידאג.
דדטלייטי אומר שהוא יכצע הכי טוב.
והכחורים מוחאים כפיים כנימוס למועמדים הנאים ושואלים
שאלות מנומסות.
רציתי גם אני לשאול מה הם יכצעו וידאגו כיעילות, אכל אז
התעוררתי והצטרפתי לתנועה הדמוקרטית לשינוי שיטת הבחירות,
כי אני מאמין כזה.

הוו עד ההמ מונ העד
סלק צי השל יהודי
בישראל יש חוק הפוטר בנות דתיות מן
הצבא.
חוק יסה ומתחשב.
שכן, אם אדם אינו יכול לשרת בצבא
מטעמים הנוגדים את אמונתו, פוטרת אותו
המדינה מן השירות.
אלא שמשום״מה אין החוק מקבל אס

בוב^גי זך

בוודאי בודקים את אורך השימלה. וחוקרים
את המרחק בין המרפקים לשרוולים.
ומבררים ברור היטב אם תיסרוקת
הנבדקת מתאימה לתקן תיסרוקת הבת
הדתית עפ״י תקנות המצפון הדתי / 77א
תשי״ב. ושואלים שאלות כגון: כמה
שעות אחרי אכילת בשר ביום־חול מותר
לשתות חלב ביום־טוב ולד,יפו. ו״מי אמר

^ח־ןגלונלכוע

ג) >3י״־ץ יג

אורך 4סני

בי סז לפל׳( ^

צ ״) 0 1ניו

12ס ב ליה*!!/
•הוד•

לבחי^

אמונתו של האדם כבסים לאמונתו. כלומר,
אין זה מספיק שיאמר אדם ״מאמין אני״
ויילך לדרכו. לא, האדם חייב לעמוד בבחינות
של המדינה על אמונתו.
וכך, כשיש בנות ש״חושדים״ בהן שאינן
דתיות ר״ל, למרות שהצהירו שהן
כן, מזמנת אותן המדינה לחקירה. ויש
ועדה, שאין לי מושג ממי היא מורכבת,
הבודקת האומנם דתיות או לא, ואז מבצעת
את הסלקציה — מי לצבא ומי לפטור.
ואני רק יכול לתאר לעצמי כיצד מתבצעת
ה״חקירה״ ומה בודקים ב״בדיקה״,
ומה הם הקריטריונים לסלקציה הזאת —

״? חור

] ל * ייג *\וו 1ר

ו ב חוי ד ד

בהצבא׳[

אל מי: ויאמר ה׳ אל יהושע?״ .ויש גם
חידון בקיאות בשיטה אמריקאית ב״צאינה
וראינה״ .ולבסוף גם חוקרים ודנים ובודקים
ומבררים במצבו של קרום־הבתולין העומד
לפני הוועדה.
ואני חושב שזאת חוצפה מאין כמותה
שהמדינה תקבע מי דתי ומי לא. אני
מאמין -שהאדם עצמו הוא היחידי היכול
לקבוע מהי אמונתו, ואין לשום גורם אחר
שום נגיעה לעניין הזה.
ואם המדינה לא מקבלת; .את זה, אז
שתשנה את החוק, תגייס את כולן ותפסיק
עם הסלקציה המבוערת הזאת. תודה.

הילל.. :רוזאהיתהרח״נים חסינות,
היו נעצרים נאשמת שוטטות״
לאנשים הנכונים

כר מל
מז ר חי

מיקני ראעגון לזגיון
וזכרון יעקב

! 8בפגישה שערך מנהיג
הליכוד, מנחם בגין׳ עם יועצו
המדיני של ג׳ ימיקאר־טר,
הפרופסור זכיגנייב
כז׳ז׳ינסקי, גילה האחרון כי
אביו עוד כיהן כקונסול הפולני
בלייפציג, בימי שלוט הנאצים
בגרמניה, ערב מילחמת־העולם
השנייה. לדברי הבן,
היה אביו ״אנטי אנטישמי.״
יום אחד, כך סיפר האיש, ש הוא
המועמד לרשת את זזנרי
קיסינג׳ר בתפקיד שר־החוץ,
נתקל האב בקבוצת סטודנטים
שנשאו כרזות נגד יהודים. הוא
התנפל עליהם ותקף אותם במקלו.

8המשורר חיים גורי
הסביר השבוע מדוע הצביע בבחירות
האחרונות לכנסת, לפני
שלוש •שנים, עבור הרשימה
הבדואית :״נאלצתי להצביע
בעד בדואים, כי לא פתחו את
הרשימות, אך לא יכולתי להצביע
בעד רשימה ימנית, דתית
או ליברלית. הבדואים משרתים
בצה״ל. הצבעתי עבורם ברגע
האחרון ממש.״
׳ 8סופר דבר, חיים אי־זק,
נימנה עם מישלחת עיתונאי
ישראל שזנו בטיסת־חינם
למכסיקו, בטיסת הבכורה של
אל־ על בקו ישראל־מכסיקו.
אולם עבור השהות במכסיקו־סיטי
שילם איזק מחיר יקר.
הוא החמיץ ביקור שערכו העיתונאים
הישראלים, בליוויית
שריד•,תחבורה, גד יעקבי, ב מוזיאון
האנתרופולוגי במכסי-
קו־סיטי. למחרת החליט לבקר
במקום. כיוון שרצה ללמוד גם
איד חי העם המכסיקאי, הוא
החליט לנסוע למוזיאון באוטובוס
— ולמד. איזק נדחק באו
מלך
מצריים, שבתקופתו אירעה יציאת־מצריים על־ידי בני־ישראל, כפי
רעמסס השני
שהיה מונח השבוע במעבדה רפואית בפאריס, כשלושת אלפים שנה אחרי
מותו. מומחי־החניטה הצרפתיים הסירו את תחבושות החניטה מעל גופתו המשומרת של רעמסס,
שהוטסה במייוחד ממצריים לפאריס, במטרה לרפא את המחלה שפשטה, לפי טענת מומחים, במומיה
החנוטה. לטענת מומחים אחרים לא היתה זו אלא ״מחלה דיפלומטית״ ,שנועדה לשכנע את נשיא
מצריים להסכים להטסת רעמסס לפאריס, לריפוי צרפתי, שנועד להדק את הקשרים בין צרפת ומצריים.

טובוס הצפוף כדי לשלם לנהג
5פזום, ותוך כדי כך כייס
מישהו מארנקו את כל הקצבת
המטבע הזר שעוד נותרה לו —
בסך של 430 דולר,
8גם חבר אחר של המיש־לחת
לא רווה נחת. היה זה
איש־הטלוויזיה חיים יבין.
הוא עבר אומנם את המסע ב
חגג
את בת־המיצווה
זאב ברלינס <מי
של בתו, שלי, בקפה
אלדין שבבעלותו, ביפו. ברלינסקי יצא במחול עם
בתו בריקודים שרקדה עם בני כיתתה ובני אורחים.

מכסיקו בשלום, אולם לא חזר
לארץ עם שאר חבריו, המשיך
ממכסיקו לניו־יורק. ומה שלא
עשו כייסי מכסיקו־סיטי, הצליחו
לעולל ׳• לו שודדי ני ד
יורק. לפי ידיעה שהגיעה מ־ניו־יורק,
נשדד חיים יבין ברחוב.
פרטים טרם הגיעו.
! 8מזל־ביש פקד בסוף ה
נכח
בחגיגת בתו של זאב
גדעון זימר
ברלינסקי יחד עם בנו דדי,
בן ה־ ,11 שהוא הצעיר בארבעת^ילדיו. זינגר הציג
את דדי, גבה־קומה כאביו, כ״בני החוקי האחרון.״

שבוע שעבר את שר־הבריאות
ויקטור שם ־ טוב. ביום רביעי
עוד הספיק להשיב בכנסת
למיספר שאילתות בענייני מש־רדו,
הגיע בצהריים לתל־אביב
בחברת רעייתו, כאשר חש ברע.
באותו ערב התכונן השר
לפגישה עם נוגן פלד, ומייד
לאחר־מכן רצה לחזות בתוכנית
הטלוויזיה מדע ודעת, שעמדה
להקרין קטע על פעולות
היחידות לטיפול־נמרץ בהתק-
פי-לב בבתי־החוליס בארץ.
אבל שם־טוב לא ראה את הסרט.
תחת זאת הוא ראה את
אחת מיחידות הטיפול־הנמרץ
בפעולתה. כשחש ברע והתנסה
זיעה קרה עד להתעלפות, הוא
הובהל לבית־החולים איכילוב,
שם אושפז עד להתאוששותו.
מקורביו של השר טוענים, כי
הפגנת רופאי בית־החולים סו־רוקה
בבאר־שבע לפני לישכתו,
לפני שבועות מיספר, פגעה בו
והשפיעה עליו קשות.
81 בחברת החשמל נתקבל
מיכתב זועם של צרכנית, התובעת
את פיטוריו של יו״ר הדירקטוריון
של החברה, ד״ר
יעקב ארנון, ביגלל הידיעות
על השתתפותו במגעים עם
אש״ף מטעם המועצה הישראלית
למען שלום ישראלי־פלסטיני.
האשה הצהירה שאין
היא מוכנה לשלם את משפורתו
של אדם כזה. השבוע סיפר
ארנון, שחישב כי חלקה במש כורתו
הוא פחות מאגורה אחת,
ושהוא מתכונן לשלוח לה בדואר
אגורה — -אך בתנאי
שזה לא יהווה תקדים,״ מיהר
להוסיף,.
! 8בישיבה שקיימו אנשי
תנועת שינוי, שבה החליטו על
הצטרפותם לתנועתו של פרופסור
ייגאל ידין, אמר חבר-
התנועה מיכאל ברגר, שלא
התלהב במיוחד מרעיון האיחוד
:״כעת יש לנו הכל:
פרופסורים, גנרלים, שוטרים
ואפילו אסירים, שכבר יוש־בים.״

העיברית הגרועה השגורה
בפיהם של חברי־הכנסת,
הפכה כבר מזמן אחד ה מי ר
נות הגדולים של הבית. הש-
העולם ־הזה 2048

ויון

יכול עוד שר המשטרד, שלמה
! .הילל להתאפק, ואמר :״איל
מלא
נהנו חברי־הכנסת מחסינות,
הייתי עוצר את כולם באשמת
שוטטות דיאלקטית״.
1׳בעת דיון שהתקיים בכנסת,
רמז ח״כ עקיכא נוף
כאילו לתנועות־ההתיישבות יש
קשרים עם חלק מהביריונים
המתנכלים לחקלאות. השיב לו
שר־המשטרה שלמה הילל :
״יש גם מיפלגות שיש להן
קשרים עם ביריונים.״
! 9בשיחה שהתקיימה בין
כמה חברי־כנסת, סביב אחד
השולחנות במיזנון הבית, טען
אחד מהם כי שרים מחזיקים
עוזרים אך־ורק כדי שיהיה להם
עם מי לשבת במיזנון הכנסת.
לדוגמה הביא הח״כ את שר־המיסחר-והתעשייה
חיים כר לג,
ואמר :״הוא תמיד מביא
איתו את עוזרו, כדעז אפל־כאוס
-,כי אף אחד אחר לא
רוצה לשבת איתו באותו שול חן״•
התערב ח״ב אחר והוסיף :
״כל מה שמעניין את בר־לב זה
משקה טוב, אפטר־שייב טוב
וחתיכות״ .כאן הפסיק אותו

7ישכוז שר־הביטחון, תל־אביב.
! 9במישחקי־הרדיו האדם
השלישי, המשודר בגלי צה״ל
השתתפה השבוע מלכת־המים
76׳ ,אורלי חידה, שצוות
מראיינים היה צריה לזהות אותה
מתוך שלוש נערות מוסתרות.
שחקן הקאמרי אורי לוי,
חקר את אורלי מי ערך את
תחרות מלכת־המים, וכשהשיבה
העולם הזה, העמיד אורי לוי
פנים :״באמת, העולם הזה עוד
יוצא 1״ השיבה לו אורלי :״הוא
יוצא ועוד ייצא.״ אולם כשהיה
עליו לגלות את הנעלם הבא,
הצפר (מתבונן בציפרים) של מה
זוארץ, הוכיח אורי לוי
דווקא בקיאות, חקר את הצפי
רן :״האם יש לך קרויב ב־העולם
הזה?״ כשהוא מתכוון,
כמובן, לד״ר זוארץ ז״ל, מייסדו
של המדור הסאטירי זו.הארץ,
שהלך לעולמו בעיקבות
מייסדו.
! 9מנהיג תנועת שלומציון,
האלוף (מיל ).אריאל (״אריק״)
שרון, הוזמן בשבוע שעבר
להתכבד ולהיות סנדק בברית-
המילה של עידו נמיר, בנו

ידו[ הציע ודייו והקים מינונה עצמאית
* שרום עם יד ער הדג שר גולדה *
האו״ב הפנימי ועל דויד בן־גור ׳11
..אשד העומדת כצזק•
סל ע באמצע ים סהגר..׳׳
מרדכי בנטוב, מי שהיה שר שיכון ופיתוח
בממשלות ישראליות רבות, פירסם מאמר תחת
הכותרת :״אסון חדש בא על ישראל״ .במאמרו
עוסק בנטוב במיתקפת־השלום המצרית, ובביקורת
אי־יכולתה של הממשלה להסתגל למציא ת הפוליטית החדשה. כמו־כן מתייחס השר
לשעבר לדבריה של ראש־הממשלה לשעבר,
גולדה מאיר על מיתקפת־השלום היא, כידוע,
אימה מרשימה מאוד. הכיצד לא תהיה
מרשימה אשה העומדת כצוק־סלע באמצע ים
סוער, והצוק אף יודע להזיל בכל פעם דימעה
על מד גורלנו — אך לעולם לא על מר גורלו
של הזולת. יש לגולדה המוני מעריצים בעולם
כולו, ואני בתוכם. אך מעטים מאוד בתוכם
מסכימים למדיניותה. גולדה בוודאי עולה על
סאדאת כאמנות הדיבור על שלום. מאז שאני
זוכר אותה היא מדברת על שלום. אך עם יד
על הלב — האם מע׳טיה למען השלום עמדו
בפרופורציה כלשהי לדיבוריה על שלום? הצרה
היא שהעולם יודע זאת היטב, וגם זאת, כי מה
שעשתה למען השלום עשתה בלחץ אמריקאי,
שאי־אפיטר היה להתחמק ממנו. ואין העולם
מקבל את דכרי־ההטפה שלה באותה תמימות,
(על המשמר).
שבה הם נאמרים...״

ידין ול ס קו ב תיבנגו
תנועה פוליטית
עוד לפני המילחמה
בסקירה על תהליך לידתה של התנועה הדמוקרטית
של יגאל ידין, מגלה הכתב לענייני
מיפלגות אברהם תירוש, כי עוד לפני מילחמת

ידלין היה אז שותף לעמית כביקורת על
הנעשה במיפלגת העבודה ובחיפושי דרד. זמן
מה לפני כן, הופיע אשר ידלין אצל משה
דיין, אמר כי הוא מדבר בשם עמית, והציע ל דיין
לפרוש ממפלגת העבודה ולהקים יחד איתם
(מעריב).
ועם אחרים, גוף עצמאי חדש.

הקמפניה נו.ד
הנוימשל־הצבא*
במלאות שלוש שנים לפטירתו של דויד בן־
גורייון, פירסם • הסופר וחבר־הכנסת לשעבר, ס.
יזהר, מאמר ובו קווים לדמותו. במאמר הביא
יזהר כמה מיכתבים מהתכתבות שנערכה בינו
לבין דויד בן־גוריון, בראשית שנות ה־60׳ ,כאשר
במדינה היה נטוש מאבק ציבורי למען
ביטולו של ה״מימשל־הצבאי״ על ערביי ישראל,
אשר במהלכו התלבט יזהר אם לתמוך בכנסת
במדיניותה של הממשלה. ב־ 12 בפברואר 1962
כתב בן־גוריון אל יזהר :
אין לי כל מוסד־כליות בהגבלות
הקשורות בביטחון, ,אלא אם יוכה לי כי הגבלות
אלה אינן דרושות לביטחון --בי טו ל ה־מימשל
הצבאי — לפי הכרתי העמוקה — עלול
לגרום אחריו תיגרות דמים בין ערבים ויהודים
זזה|פתננות אלפים ורבבות ערבים
מעבר לגבול. מדינת ישראל לא תעמוד בפני
אפון זה ל י כדור שביטול המימשל
הצבאי פירושו הפקרת המדינה ...אין מדינה
בעולם שלא היתה נוהגת באמצעי הרתעה נגד
מסיתים ואויבים פנימיים — אילו נמצאה במצב
שבו נמצאת ישראל. רק עיוורון וחוסר הכרה
מוסרית בזכותנו לחיות פה כעם חופשי--
מאפשרים הקמפניה נגד המימשל הצבאי.
״שני הדברים באים אף ודק לביטחון המדינה.
צה״ל דרוש להרתיע האויב החיצוני וה־מימשל
להרתיע האויב הפנימי. האם סכור אתה
שהאויב הפנימי אינו קיים?
״ולכן עמדתך, לדעתי, היא מוטעית ואיו לה
(מעריב).
יסוד וטעם מצפוני...״

ספן־השלום, שנאלץ השבוע, בגלל הסופה,
אייבי *4*.
להפסיק את שידורי קול״השלום ולהביא את י ספינתו לנמל חיפה. קיבל טלפון מפתיע מאדם שהציג את עצמו
בשם היימי ורניק, ותמה שאייבי אינו זוכר אותו. הסתבר כי
השניים התראו באחרונה ב־ ,1946 בבסיס חיל־האוויר המלכותי
הבריטי בפשאואר, הודו, ליד גבול אפגניסטן. אייבי, שהיה אז
בן 17 וחצי, הטייס הצעיר ביותר בר.א.פ ,.הצטלם בבסיס עם
קבוצת חיילים יהודים, שאף אחד מהם לא היה קצין. ורניק (קיצוני
מימין בתמונה הקבוצתית) הוא כיום סוחר־מכוניות עשיר
בבריטניה. כשהגיע השבוע לביקור בארץ, הביא עימו צילומים
שצולמו לפני 30 שנה, ושאבדו לאייבי. אחד מאלה היתה
תמונתו של אייבי נתן כטייס הקרבי הצעיר בעולם.

ח״כ אהוד אולמרט, ואמר :
״אני רוצה להגיד לך ששהיתי
עם בר־לב באוסטרליה, וכל מה
שעניין אותו שם היה לא משקאות,
לא אפטר־שייבים ולא
חתיכות, רק סוסים.״
! 9האלוף (מיל ).שמואל
(״גזרודיש״) גונן אמר, בש בוע
שעבר, כי הוא מריח מיל-
חמה. הגיב על כך העיתונאי
גירעון רייכר כנראה שב-
מילחמת יום־הכיפורים היתה
לגורודיש נזלת.״
91 מיקרה בלתי־נעים אירע
למבקר־המדינה ארנסט
נכנצאל. בעת שקיבל את ברכת
הוועדה לביקורת המדינה
על מינויו בפעם הרביעית כמבקר
המדינה, החוויר חש ברע
וכמעט התמוטט. ח״כ עדי יפה
מיהר לעברו וניסה להגיש לו
עזרה, אולם המבקר העדיף
לצאת את אולם הוועדה בכוחות
עצמו. סדרן־הכנסת הבהילו
אל רופאו הפרטי.
91 בכנסת עדיין לא שמעו,
ככל הנראה, על חילופי־הגברי
במישרד הביטחון. עובדה, ב-
רשימה העדכנית האחרונה של
חברי־הכנסת, השתייכותם לסיעות
וכתובותיהם, מופיע ח״כ
משה דיין כשכתובתו היא :
ה עול ם הזה 2048

של הצייר יגאל נמיר ונכדה
של הכתבת הרפואית של ידיעות
אחרונות, דבורה נמיר,
המכונה ״הסבתא בג׳יינס.״ בטכס
נכחו כל המי־ומי במדינה.
אבל דווקא ידיד־המישפחה,
שרון, קיילקל קצת את ד,שיט-
חה. הוא לא הצליח להגיע לברית
במועד, התקשר טלפונית,
והודיע בטון של מפקד :״נוע !
לא לחכות. לחתוך — בלעדי!
אשתדל להגיע בזמן לבר־מיצ-
ווה של הילד.״

! 9הסופר הצעיר עמום
קדלק, בנו של ראש עיריית
ירושלים וגדי קוללן, מצליח

לסיים את כתיבתם של ספריו,
אך בחייו הפרטיים אינו מוכיח
התמדה יתירה. אחרי שהיה
נשוי לצעירה שווייצית נוצרייה
(לה הקדיש את סיפרו
אל תשאלי אם אני אוהב) והת גרש
ממנה, ניראה בחברתן של
צעירות רבות, אך לא עם אחת
קבועה. לפני חודשים אחדים,
נסע קולק הצעיר לארצות־הברית,
פגש שם בצעירה יהודיה
וכעבור ימים ספורים נשא
אותה לאשה. אולם נישואיהם
החזיקו מעמד רק שבועות מעטים.
קולק עזב את אשתו הח דשה,
וחזר לירושלים בלעדיה.

יום־הכיפורים השתעשע הפרופסור ידין ברעיונות
על שיבה לבמה הפוליטית כבר אז
חשבתי׳ שבתחום זה אצטרך להיות אני עצמי
פעיל יותר, אם כי לא חשבתי עדיין על הקמת
תנועה פוליטית,״ גילה ידין למקורביו. באותה
תקופה, שקדמה למלחמת יופ-הכיפורים, נפגש
ידין עם ״שניים שלושה הברים קרובים,״ שאינו
רוצה לנקוב כשמם. נראה כי המדובר כרב־אלוף
(מיל ).חיים לסקוב ובאלוף (מיל ).מאיר
זורע, אשר ניסו להשפיע עליו שייכנס לחיים
הפוליטיים ויקים גוף חד׳ט. ידין ודטיב להם
שאינו בטוח שהוא האיש המתאים או שזהו
הפתרון הרצוי. זמן קצר לאהד מכן פרצה
המילחמה...״
גילוי זה, כמובן, יש בו כדי לשפוך אור
חדש על התפקיד שמילאו יגאל ידין וחיים
לסקוב בוועדת־אגרנט, שאליה נבחרו משום
שלא היו, כביכול, אישים פוליטיים, בעוד של מעשה
היו להם כבר אז תוכניות ואינטרסים
פוליטיים.
גילוי אחר של תירוש יכול אולי להסביר מדוע
ביקש משה דיין לבקר אצל אשר ידלין במקום
מעצרו פגישות עם אישים שונים, לאו־דווקא
מהתחום הפוליטי, קיים ידין עוד לפני
הופעתו בטלוויזיה, לרוב ביוזמתם. כך, למשל,
שוחח עם מנכ״ל כור, מאיר עמית, שביקש לברר
את נכונות השמועות שידין מתכוון להקים גוף
פוליטי. הוא השמיע את דיעותיו וסיפר על
מצבו במפלגת העבודה, ואף אמר לידין מי הס
האנשים במפלגה השותפים לדיעותיו ולחיפושי
הדרך שלו. ככל הנראה הזכיר ביניהם את אשד
ידלין.

פסוק• השבוע
9גולדה מאיר, ראש־ד,ממשלה לשעבר :
״אם יש איש־ציבור, שאכן סרח ונמצא אשם, במו
ידי הייתי תולה אותו בכיכר דיזנגוף!״י

• שגריר ישראל באו״ם חייס הר־צוג
:״הערבים חטפו את האו״ם״.
שר־ התיירות נדמה קול :״ממשלת
ישראל אינה דוגלת בשיוויון־זכויות לכל היהודים.
היא מבטיחה שיוויון־זכויות למוסלמים ולנוצרים,
אבל לא ליהודים.״
ח״ם המערך ישראל קרגמן :״כבודה
של הממשלה שהיא מודה בשגיאותיה.״
• יעק 3חלפון, לשעבר יועץ־הסתרים של
רא־ש־הממשלה :״דוד הנפילים הסתלק, ונותרנו
אנחנו — דור הנופלים.״
• הסופר והמשורר חיים גורי על הכתב
המדיני של מעריב, יוסף חריף :״מגיע לו
פרס פוליצר וכדור בראש. הפרס, בעד הדיווחים
על דיוני הממשלה הסודיים, והכדור — כי זו
בגידה במולדת.״
• שלמה (״צ׳יצ׳״) להט, ראש עיריית
תל־אביב, על הסופר אפרים קישון :״קיישון
הוא סופר, שלעולם לא היינו יודעים כמה הוא
גדול, אילמלא באו הגויים, שקראו את התרגו מים,
וסיפרו לנו.״
• אפרים קישון על צ׳יצ׳ :״יש נביא ב־עירן
— בתנאי שהנביא הוא שכנו של ראש־העיר.״

פני כחודש וחצי, ב־ 10 באוקטובר כיוון שמישרד־השיכון הקטין את הזמנו*
חשנה, חתם עורך־הדין דן עופר על תיו, וכן בגלל השפל בשוק הבנייה. אם
מיסמכים, המקנים לו בעלות על דירה. לוקחים את מיספר הדירות שבנתה יבנה
עבור מישרד־השיכון ביולי ,1976 שהוא
היה זה הסכם משותף עם חברת־הבנייר,
יבנה, ועם בנק משכנתאות לשיכון תל ,352 -ומולו מעמידים את המיספר שהיא
אביב. לפי המיסמכים שילם עופר הצ בונה באוקטובר השנה — ,320 מגלים
שקיימת ירידה של עשרה אחוזים. אולם
עיר לחברת יבנה 174.1אלף לירות, וקירידה
זו היא אפסית לעומת מה שקרה
נה דירה בת שלושה חדרים בגיבעת־בחברות
אחרות.
שמואל, רמת מילמן, ברחוב הציונות. היכך,
למשל, חברה בגודל דומה של
תד, זו דירה מיססר ,14 מתוך פרוייקט
יבנה, חברת דיור של סולל־בננה, ירדה
בן 48 דירות שבונה החברה במקום.
מיולי לאוקטובר ב־( 660/0,מ־ 180 דירות
באותו מעמד חתם דן עופר על מיס-
מכים עם הבנק, וקיבל הלוואה משכנת־ ל־ !)60 חברות גדולות ובעלות קשרים
כמו שיכון ופיתוח הממשלתית, ירדו ב־אית
בסך 40 אלף לירות, בריבית לא־
,־/ס ,20 או שיכון עובדים — ירידה של
צמודה של ,־ 17״/לשנה.
^ס .20 רק יבנה ירדה כדי מחצית הירילהתמיה, כדי בהם
דברים
אלה לא היה
דה של יתר החברות.
לולא כמה עובדות נוספות: דן עופר הוא
ולא רק זאת. בחודש ספטמבר השנה,
בעל פנטהאוז מהודר ברחוב לאה 12
החודש שבו קנה דן עופר את דירתו,
בנאוודאפקה. שנרכש מחברת שיכון־עוב־דיס.
הדירה שרכש בגיבעת־שמואל היא החלה יבנה בבניית 411 דירות, לעומת
דרה נוספת, שאותה רכש לשם ספקול 288 בחודש אוגוסט. מישרד־השיכון נתן
ציה. חברת יבנה נתונה בקשיים כספיים, לה בספטמבר תוספת של 123 דירות —
וזו היתד, החברה היחידה שקיבלה תוספת
ולקחה לפגי שנתיים את דן עופר כעורך-
דירות ממישרד־ד,שיכון באותו חודש!
הדין שלה, כדי שייצג אותה לפני אביו,
שר־השיכון. נראה כי הבן ידע כיצד * אין פלא, אם־כן, כי חברת יבנה אסירת-
לשכנע את האב, והחברה לא נסגרה.
תודה למישפחת עופר. אך אסירות־תודה
זו אינה מסתיימת רק בעיסקי דן עופר.
החברה בונה 48 דירות בגיבעת־שמואל
יבנה גם לקחה לעבודה אדם נוסף, ארעל
קרקע פרטית, לבנייה פרטית שלא
צי ויין שמו, שהוא, קרוב־מישפחה של
במיסגרת מישרד־השיכון. לציבור הרחב
מאשה וילדר־לירם, ידידה של עופר האב
היא מוכרת דירות כמו אלה שקנה בנו
של שר־השיכון במחיר של 207 אלף מזה שנים רבות. ויין גר, כמובן, בקוטג׳

סזכיו קוברים ב עדביו מוגבל

.ר׳ י1

— בס• בר־ס

| רד<:-יכ
1486

5סרס 2ן

לכבוד *
״דכון וסיחוח לישראל ב*״ם
ד י * 1לידי סר שרייבר

הנדון! סגהיח לסשחכגים.
ינ״ב ״7חק סריסיקול •ל ו*דמ מחנחוח סיוס ,25.2.72 גו *שרנו בס

^ ינדוח לסעתכניס בבניה הסשיווסח ג
״נבר*
גדדך כ :

ו) לח׳ נסחלי רבין הרוכש דירח בסחח ח^וח?י ס׳^סון ביה סס• 2
ושרזז הנחה של ססחיר הדירה.
* )2לח״ רהל ודן יסר הרוכשים דירה ברפת ביב ביס סס• 16 ושר*!
הגחח של ^ 2גוססים בגיסו ל־^ 3שאושרון קודב

השה רבן הבוס

מיסמך פנימי של חברת שיכון עובדים, המוכיח
כי בננ של מנכ״ליהחברה דאז, אברהם עופר, עורך־
הדין דן ענפר, שרכש דירה ברמת־אביב, קיבל הנחה בשיענר של ־׳ 59 ממחר הדירם.

אנוהם עובי חאב, הציר את חבות־הבנ״ה ״בנח״
מכשיטת־תל, ובנו ק נל מאותה חברה ויוה בחצי־חינס

פד קנה קוטג׳ ברמת־פולג, ושילם תמורתו
270 אלף לירות. לא היה ז.ד, המחיר
המלא, כיוון שוויתרו לו על ריבית־פי-
גורים של כ* 4000 לירות, שכל האחרים
אכן שילמו. ומדוע ויתרו דווקא לו ן
אביו, אברהם עופר, היה יושב־ראש מו־עצת־המנהלים
של חברת ישראלום, ישמכ־

עוו תחש פו ש 1עונו
לירות. לדן עופר נמכרה הדירה, למטרות
ספקולציה, בהנחה של 35 אלף לירות
בערך.
פרט תמוה נוסף בעסקה הוא הריבית
הנמוכה להלוואה. מסתבר כי הבנק מלווה
בתנאים כאלה לכל קונה הדירות אצל
יבנה. כיוון שבנק זה ממומן על־ידי ממשלת
ישראל או עיריית תל־אביב, כדאי
לבדוק מה מקור הכספים הזולים שאותם
מלווה הבנק לדירות שמוכרת חברת יבנה.

ישל. שיכון עובדים ברמת־אפעל, קשור
עם אברהם עופר בקשרים ענפים ביותר,
שעליהם ידובר בהמשך הסידרה.
אם אצל הבן הבכור, דן, מעוררות

ההנחות והרכישות תמיהה, הרי חומר
חדש שהגיע בימים אלה מעורר שאלות
רבות לגבי דרך רכישת הדירה של הבן
השני, יעקב עופר, ברמת־פולג. קובי עו

את הדירות ברמת־פולג.
אנשי ישראלוס טוענים, כי קובי עופר
רכש את הקוטג׳ ישירות מן החברה. גס
מי שהיה נציג ישראלום בארה״ב, אלי

טעמן ה מ תו ק
של ה הנ חו ת
^ ך ה הנ ח ה שקיבל דן עופר מיבנה
ר £לא היתד, הראשונה שקיבל בחייו.
באמצע שנת ,1972 כאשר רכש את דירתו
ברחוב האמוראים 6בתל־אביב, בבניין
שניבנה במשותף על־ידי שיכוך
עובדים ושיכון ופיתוח, כבר טעם את
טעם ההנחות המתוק. שיכון ופיתוח היא
חברה ממשלתית, ושיכון־עובדים היא חברה
ציבורית. דבר זה לא הפריע למנכ״ל
שיכון־עובדים דאז, אברהם עופר, להביא
לוועדת-ההנחות של חברתו, פעמיים,
את הדירה שרכש בנו דן. פעם אחת
אישרה לו הוועדה הנחה של ״ ,30/כמקובל
לרוכשי דירות שהם עובדי החברה.
בפעם השנייה אישרה לו הוועדה הנחה
נוספת של .20/0זסך-הכל היתד, ההנחה
שקיבל ו ,50/0ללא כל צידוק או היתר.
המבקש לדעת האם היה כדאי לחברת
יבנה להעסיק את בנו של שר־השיכון,
ולתת לו דירה בחצי־חינם, יסתכל במצבה
של החברה ויראה כיצד מישרד־השיכון
של אברהם עופר עוזר לה. יבנה
נקלעה לפני שנד, לקשיים כספיים חמורים
ביותר, עמדה לפני התמוטטות. אז
נחלץ לעזרתה מישרד־ד,שיכון. מישרד זה
מזמין אצל קבלנים דירות לבנייה עבור
עולים, וכן דירות עבור זכאי מישרד־השיכון.
הזמנות אלה מהוות כמחצית מכלל
הדירות הנבנות בישראל, והן ד,כ־נסה
בטוחה לחברה. ככל שהחברה מקבלת
הזמנות רבות יותר ממישרד־השיכון,
מצבה טוב יותר.
שנת 1976 היא שנה שבה הקטינו כל
החברות את מספר הדירור שהן בונות,

1וי

דירה לזן:

בדירת־הגג בבניין זה. ,ברחוב לאה 12
בנאות־אפקה, גר דן עופר. הוא עבר
לדירת־גג זו באוגוסט השנה. חודש לאחר־מכן רכש מחברת
יבנה, שהוא יועצה המישפטי, דירה למטרות ספקולציה בגיב־

עת שמואל, בתנאי מתנה. שר־השיכון הציל באותה עת את
החברה מפשיטת־רגל, על־ידי קנייה של מאות דירות ממנה עבור
מישרד־השיכון. החברה בונה בגיבעת־שמואל דירות למכירה
פרטית. למרות זאת קיבל דן הלוואה מסובסדת לרכישת דירה.

וגנר, מכחיש כאילו הקוטג׳ של קובי
ביקנה קודם על-ידי אחר ועבר לידיו של
קובי ממנו.

מה קרה
עס הדירה ז
* 6מרות זאת מצוייר. בידי כתב העולם
€הזה, ובידי חמישטרה, עדות לכך שקובי
עופר רכש את הקוטג׳ מידי ישראלי
המתגורר בארה״ב שנים רבות, אשר שילם
תמורתו 53 אלף דולר. לפי אותה גירסה
מכר הישראלי את הקוטג׳ תמורת דולרים
ששולמו בארה״ב. גירסה זו מוכחשת על-
ידי כל הנוגעים בדבר, וקשה להוכיח
בלי חקירה מישטרתית בארה״ב. המישט־רה
כבר החלה חוקרת בפרשה, ובידיה
החוט שיובילנה אל הישראלי המוכר ובאמצעותו
יתברר הכל.
כפי שאברהם עופר הסדיר דירה לבע־לזדלשעבר
של טליה ליבני, יאיר (״קויה״)
רובין, שקיבל דירה בתנאי זוג צעיר למרות
שהיה גרוש (העולם הזה ,)2045 ,דבר
המהווה עבירה פלילית, כך נהג גם לגבי
עשרות אחרים שאותם ביקש לקנות. כך,
למשל, רצה להתקרב לחוג־לשילוב, שמרכזו
בגיבעתיים, בהנהגת חברי־הכנסת
עדי אמוראי ומיכה חריש, איש־הביצוע
של החוג הוא דניאל ויינמן, המנהל מע-
רכת־חורמה נגד ראש־עיריית גיבעתיים,
קובה קרייזמן. לדניאל ויינמן ניתנה דירה
בתנאי זוגות צעירים ברחוב ההסתדרות
25 בגיבעתיים. הדירה עלתה לו בשנת
67 1974 אלף לירות. הזוג ויינמן מכר
אותה מבלי שגר בה, בפברואר , 1975
במחיר של 195 אלף לירות. פרשה זו
דומה לפרשת הדירה של חותנתו של דן
עופר, חנה פן, אולם הפעם מדובר בדירה
שנמכרה בתנאי־ זוגות צעירים. לפי
חוקי המדינה היה על דניאל ויינמן להינשא
אחרי ינואר ,1967 כדי לעמוד בתנאים
לקבלת הדירה, וכד גם קובע הסעיף
הראשון בחוזה שאותו חתם עם שיכון
עובדים, אולם ויינמן נישא רק בספטמבר
,1963 ולא עמד בתנאי החוזה ובחוקי
המדינה. למרות זאת קיבל את הדירה
מבלי שגר בה כלל, ומכרה לאחר־מכן.
ויינמן עצמו טוען כי הודיע לשיכון
עובדים, בשעתו, כי התחתן לפני המועד,
ואם־כי הודעתו אבדה, הרי נמצא לו פקיד
שזכר כי הודיע זאת. כן טען כי מכר
את הדירה כיוון שבזמן שעבר מאז הד-
שמתו לדירה ועד לקבלתה קנה דירה
אחרת, וכדי לשלם את מחירה מכר את
הדירה שרכש בתנאי זוגות צעירים.
ויינמן הגיש ליועץ־המישפטי-לממשלה
בקשה לעיכוב הליכים, בתיק פלילי שנפתח
נגדו בפרקליטות מחוז תל־אביב, ומסר
לי כי היועץ הורה על סגירת התיק.
מקורות מישרד־המישפטים הכחישו זאת
בכל תוקף, וטענו כי טרם ניתנה כל החלטה
בנדון.

השיטות שנוקט אברהם עופר כוללות
גם הונאות בוועדת־בניין־ערים, לטובת
ענייניו וענייני החברה שאותה ניהל. פרשת
הדירות ברחוב שמריהו לוין בירושלים
מהווה דוגמה נאה לעקיפה של
עיריית ירושלים, חברת שיכון ופיתוח
הממשלתית, ודיירי שיכון עובדים גם-
יחד, תוך הפרכת האגדה שעופר דאג
למשתכנים הקטנים.

שם המי שחק :
הונ א ה
ף* שנת 1970 הודיעה שיכון עובדים,
* יחד עם שיכון ופיתוח הממשלתית, על
מכירת 33 דירות־רווחה במשולש של הרחובות
שמריהו לוין ורחוב חביב בקריית-
יובל בירושלים. הדירות היו בנות 3.5
ו־ 4חדרים, וההרשמה היתד, מלאה. הנרשמים
התבקשו לשלם 76 אלף לירות,
לערך. ליד בתי־הדירות ניבנו אותה עת
שישה קוטג׳ים נאים ביותר, בני שישה
חדרים. קוטג׳ים אלה לא הוצעו למכירה
לציבור, אלא נמכרו לפרוטקציונרים בעלי
קשרים עם שיכון עובדים, במחיר של
91.3אלף לירות האחד. בין הזוכים היה
פרופסור יחיאל בקר, שאצלו עשתה באותה
עת עבודת מאסטר בתו של מנהל
שיכון עובדים בירושלים, יעקב ויינברג.
לפני שנכנסו דיירי הדירות הרגילות
לגור בהן, הם התבקשו להוסיף כמה אלפי
לירות כהפרשי-הצמדה למחיר. הדיי רים
התארגנו לפעולה בראשות אמנון
מרגלית, בנו של אחד מראשי מיפלגת־העבודה
בירושלים, ביצעו עבודת־סקר
שגילתה את העובדות הבאות:
• 33 הדירות וכן שישה הקוטג׳ים
ניבנו על־ידי הקבלן התל־אביבי משה
עופר (לא קרוב של השר) ,וחלק ניכר
מהוצאות־הבנייה שלהם הועמס על הדירות
הרגילות. למשל, עבודות־הפיתוח של
השטח, שנעשו על־ידי האחים ברזאני,
בסך 420 אלף לירות, הועמסו על הדירות
בלבד. כך גם לגבי עבודות החשמל והצ־נדת,
בסך כולל של 100 אלף לירות.
• חלק מתוספודהמחיר הוסבר לדיירים
בהצמדת מחיר הקרקע לדירה. התברר
כי עיריית ירושלים החליטה, בנובמבר
,1970 כי שיכון עובדים תשלם מס־השבחה
על הדירות שניבנו שלא כחוק,
בסו 35 אלף לירות לבניין (הוקמו שלו שה
בניינים ל־ 33 הדירות הרגילות) .ביום
23.6.71 נערך דיון בוועדה-לבניין-ערים
של ירושלים, ואברהם עופר ביקש לבטל
את מס־ההשבחה. הוא אמר כי הדירות
מיועדות לזוגות צעירים, וכי חברתו שילמה
עבור הקרקע 4000 לירות לדירה.
בדיקה של אמנון מרגלית העלתה, כי
המחיר ששולם לקרקע היה 1387 לירות
לדונם, ששולמו על-ידי מינהל־מקרקעי-
ישראל לקרן־הקיימת-לישראל .׳בנסח המקרקעין
איו כל רישום לכך ששיכון עוב־

•יזן *יגייס גיד י* גג יי יא * י ••יי*
•י׳ א• — ז >ג<נ, ז*׳ ז ••יורי י י* !•וויי 21
}איזו *וי מו ימי ואין

כאמד 11 זו!.יג צ׳? 1

,גי4*1

גי* יייו • זיייי * נדי יי י**י י*יי — ייז ז*• 1.1.י יי*י
זיג **י •ן מ**>יזז סייגי ג*זייו(*{ יחיז1
וו 11

-זזה

דירה בניגוד לחוק

במיסמך למעלה נראה העמוד הראשון בחוזה
רכישת הדירה של דניאל ויינמן מחברת
שיכון עובדים בגיבעתיים, הקובע כי תנאי זוגות צעירים יקבל רק מי שהתחתן אחרי
.1.1.67 תעודת־הנישואין של דניאל ויינמן (משמאל) מראה, כי הוא התחתן ב־.11.9.63

שר־־השיכון אברה עו פ ר
דים שילמד, תמורת הקרקע. ראשי מינהל-
מקרקעי־ישראל מסרו, כי שיכון עובדים
קיבלה את הקרקע ללא תשלום.

מיד מה כפולה כאן שעושר רימה את עיריית
ז ירושלים פעמיים: בפעם הראשונה,
כאשר אמר כי הדירות הן לזוגות צעירים
ואילו הן נמכרו כדירות־רווחה, ובשנייה,
כשטען כאילו שילם תמורת הקרקע
4000 לירות לדירה, בעוד שלמעשה
לא שילם מאומה. הונאת העירייה היא
עבירה פלילית. מה־גם שבעיקבותיה ד,וק

מס-ההשבחר ל~ 10 אלפים לירות לדירה.
• העמסת הוצאות פיתוח הקוטג׳ים׳
על הדירות מהווה הונאה של המדינה.
הדירות ניבנו במשותף על־ידי שיכון עובדים
וחברת שיכון ופיתוח הממשלתית.
דקוטג׳ים — רק על-ידי שיכון עובדים.
אמנון מרגלית וחבריו פנו מיסטר פע מים,
בשנת 1971 ובשנת ,1972 למזכיר
ההסתדרות יצחק בן־אהרון ולמזכיר חברת
העובדים אשר ידלין, בבקשה שיתערבו
בהונאות אלה, אך ללא תוצאות. גם עופר
סירב להיפגש עימם.

יגאל לריב
(הרשימה הכאה כסידרה :
קנוניית הזוגות הצעירים)

ב מ דינ ה העם עומים קודרים
סימגיס מאיימים
להתפרצות אפשרית
ש 7סופה חברתית
השבוע

מינימום הפרס הראשון
*מילין ן ל״י
(כולל העברה)

מינימום כול הפרסים

שני מיליון וחצי ל ־
(כולל העברה)

+ובלבד שלא ישולם לזוכה סכום
הפרסים העולה על סן מיליון ל״י.

יום ה׳ — המועד האחרון
למסירת הטפסים

ע שהלן־מנהגקבוע-
מלא טוטו בכל שבוע!
המועצה להסדר הר 1,מודם בספורט

) 1י| א 0ס?

דרוש

״לאוו•!)לוס

מתרגם
במישרה ח ל קי ת
מגרמנית וצרפתית לעברית.
הצעות ונתונים, נא לשלוח
לת.ד ,136 .תל־אביב,
עבור ״מתרגם״.
להשכרה בצפון תראביב
בשנו דירה חודשי
מרתף ג דו ל ( 7 0מ״מ<
ברחוב שקט בסביבו ת קק׳׳ל־דיזנגוף
מ ת אי ם למשרד, גלריה או מ ח סן

כניסה מההזיה
ל ה תק שר בערב, טל 231091 .־03

החורף בא.
בבת אחת ירדו הטמפרטורות. סופת רוחות
וחול שהשתוללה בשבוע שעבר, רק
בישרה את תחילת עונת הגשמים, שירדו
בכמויות גדולות מהמקובל לעונה זו.
הרוח המשתוללת עקרה עצים, ניתקה
חוטי־חשמל. המים הציפו ואדיות וכבישים
ראשיים. אבל שום התרגשות מייוחדת
לא נגרמה.
ברחובות הופיעו המגפיים והסוודרים ש נשלפו
מהנפטלין. צריכת החשמל והסולר
עלתה בעיקבות הפעלת מכשירי החימום.
עם ישראל היה מוכן לחורף, קשה ככל
שיהיה.
הסכם חשאי. אותה אדישות של
שיגרה איפיינה גם את היחס כלפי מאורעות
קודרים אחרים, שאיימו להעיב את
פני השמיים המדיניים והחברתיים.
בגבול הלבנון נערכו נוחות צה״ל, בתנאי
מזג־אוויר קשים מהרגיל, מול האפשרות
שצבא סוריה בלבנון יחצה את ״הקו
האדום״ .התחייבויותיהם הפומביות של מנהיגי
ישראל בנושא זה לא הותירו להם
הרבה אפשרויות לנסיגה, במקרה שהסורים
יזלזלו באיומיהם.
התלקחות גבול הלבנון היתד, אפשרית,
אבל היא לא הדאיגה רבים. האפשרות
להתפרצות מילחמה חדשה נראתה בלתי ריאלית,
בשל המעורבות הפעילה של האמריקאים,
באמצעות הסורים, בנעשה בלבנון.
בתחילת השבוע הסתמנה אפשרות של
הסכם חשאי בין ישראל לסוריה, שימנע
עימות על דרום הלבנון.
דכה רותחת. בחזית המדינית נהדפה
ישראל שוב ושוב אחורנית, בשורה של
החלטות גינוי נגדה בפורומים בינלאומיים
שונים. הופעתו של ראש־הממשלה יצחק
רבץ, בוועידת האינטרנציונל הסוציאליסטי
בווינה, בה קרא לכינוס ועידה ״נוסח
ועידת הלסינקי״ בין ישראל למדינות־ערב,
נשארה ללא הד.
מה שאמור היה להיראות כמיתקפת־נגד
ישראלית מול ״מיתקפת השלום הערבית״,
לא נראה אלא בטכסיס מפוקפק וחסר מש מעות
של יחסי־ציבור.
אבל האיום הממשי על אורחות חייהם של
אזרחי ישראל, המשיך להיות מוחשי יותר
בתחום הכלכלי והחברתי.
הממשלה נאלצה שוב להיבנע למאבק
מיקצועי צודק, שניהלו נגדה הרופאים.
היא התגלתה שוב כמי שאחראית לסבל
מיותר לאזרחים. שכן, מה שניתן השבוע
לרופאים, ניתן היה לתת להם לפני חודש
או שלושה חודשים, ולמנוע את הסנקציות
על חשבון החולים.
שוב הוכח כי החזקים מסוגלים להשיג
את זכויותיהם. החלשים ימשיכו לטבול, מול
חוסר מדיניות כלכלית. לשווא מנסה הממ שלה
לבלום התפרצות הר־געש חברתי
לפני הבהירות. הלבה רותחת מתחת לפני
השטח והיא מאיימת לפרוץ בכל רגע, לגרוף
עימד, את המשק, הממשלה והחברה.
מול אפשרות זו לא היה העם ערוך
ומוכן, נמו לקבלת פני החורף.

ר פו א ה
תרופה למקד.
האוצר גכנע, אך
מרמה :״אין חריגה
מהסכמי השכר!״
ביום הרביעי שעבר, בשעה שלוש אחר־הצהריים,
נפלה ההחלטה: הרופאים יפסיקו
את הסנקציות שהפעילו בשבועות האחרונים
בכל בתי־החולים במדינה. תוך שעות
אחרות החלו בתי-ד,חולים פועלים כרגיל.
המחלקות התרוקנו ממאות ״היחולים ד,מ־ייותרים,״
שבהם דאגו הרופאים למלא
את בתי־ד,חולים בימי הסנקציות.
הפישמרות בחדרי-המיון שבו לתפקד
כהלכה, עם ׳מיספר הרופאים הרגיל, והרופאים
במחלקות השונות תוגברו בנו״
ספים, כמיספר הרופאים הדרוש בימים
(המשך בעמוד )28

ף* ־ 25 באוגוסט 4זע 1אישרה ד,נ־
* הלת עיריית גיבעתיים פה־אחד את
יציאתו של ראש־ד,עירייה, קובה קרייזמן,
לחו״ל. הפרוטוקול מספר, כי ראש־העי-
רייה מסר שהוא נוסע לתקופה של חודשיים
וחצי, החל מה־ .7.9,74 שליש ממשך
הנסיעה הוא יקדיש לענייני העירייה, ואת
מותר הזמן לענייניו הפרטיים. הנהלת העירייה
החליטה להשתתף בהוצאות האש״ל
של ראש־העירייה, כמקובל לגבי עובדים
השוהים בחו״ל בתפקיד, בהתאם לתקשיר,
לגבי 30 יום.
מחלקת הגיזברות של עיריית גבעתיים
שילמה לאחר־מכן לראש־העירייה סך של
5000 לירות החזר הוצאות האש״ל שהיו
לו, בהתאם להחלטת הנהלת העירייה. הסכום
שולם ללא קבלות.
קובה קרייזמן עצמו סיפר, כי בילה
בנסיעה זו רוב הזמן באירופה בעניינים
פרטיים, וחלק מן הזמן בארה״ב. כאשר
נשאל על־ידי כתב העולם הזה, מה היו
ענייני העירייה שבהם טיפל, השיב כי בחן
פרוייקטים שונים בארה״ב. באשר נשאל
מי שילם את הוצאות נסיעתו, כולל ה כרטיס
לארה״ב, אמר כי כיסה את ד,וצ־אות־הנסיעה
מכיסו הפרטי, מכספי בני
משפחה בחו״ל, וכן על חשבון העירייה
כפי שתואר לעיל. שיחה זו עם ראש-
העירייה נערכה בטלפון, והאזינו לה עדי-
שמיעה. ראש העירייה עמד בתוקף על כך
שהוצאות הנסיעה כוסו באופן שתואר על-
ידו.
בניגוד מוחלט לדבריו טוען הרב אליהו
שרם, רבה של ישיבת תורה והוראה בתל-
אביב, כי הוא היה האיש שכיסה את הו־צאות־הנסיעה
של קובה קרייזמן לחו״ל
באותה נסיעה. הרב שרם אף מציג מי0מ-
כים, המוכיחים כי הישיבה שילמה סך של
כ־ 10 אלפים לירות עבור כרטיס־הטיסה
לארה״ב, הקצבת 450 הדולר, וכן הוצאות
טלפון ומיברקים שהיו לקרייזמן בקשר
לנסיעה. הרב שרם אף מאשר כי שהה

) 1 *111191111 הרב אליהו שרם, מישי־י
#111 #11י-י בת תורה והוראה, שמימן
את הוצאות נסיעתו של קובה
קרייזמן לחו״ל ואף היתלווה. אליו לנסיעה.
בארד,״ב יחד עם קובה קרייזמן יותר מעשרה
ימים, וכי בתקופה זו שילמה הישיבה
את הוצאות-האש״ל של קרייזמן.
המסקנה הישירה מעובדות אלד, היא
כי נסיעה אחת של ראש-העירייה שולמה
פעמיים — פעם אחת על־ידי העירייה,
ופעם אחת על-ידי ישיבת תורה והוראה.
אולם תשלום כפול זה אינו מרתק כמו
השאלה הפשוטה: מדוע שילמד, הישיבה
את נסיעתו של ראש עיריית גיבעתיים
לחו״ל?
ישיבת תורה והוראה נחשבת כפאר
ישיבות העדה הספרדית בישראל.
בין תורמיה נמנה גם המיליונר הספרדי
משווייץ ניסים גאון, ובין חניכיה
בנו של הרב הראשי לישראל, עובדיה יו־

מדוע מימנה ׳1שיבה ב תד אביב
טיול בחרל של ראש־העיוויה
החילוני של עירייו ז גבעתי׳ ם?

71י יךר הבניינים החדשים של ישיבת תורה והוראה בתל־אביב, שבזכותה
^ • 1התגלה ראש עיריית גיבעתיים כצדיק, המסור לעניין הפצת התווה

בישראל, עד כדי נכונות לצאת בשליחות מפרכת לחו״ל, לאיסוף תרומות לישיבה.
קובה קרייזמן חשוד בכו כי קיבל כסף גס מקופת עיריית גיבעתיים עבור אותה נסיעה.

1* 00 8011 4 0•. 110.
יטסב רח 1ש1חי בע־ס
זוא1£אזק*>ו06
מחלקת הנסימוח
?. 63פ. ס .ץ
טלפון•56245-6ויסיר•
ת. ד639 .
רחוב חרצל .12 תל•אביב טלקס 1* 1*1•* 0333235ז 11 511••!,ו*א 12,

¥ 0 1 0 1• 6358א1
ח ש בון ם*.

במישרד־החינוך, וכן בקרדהחינוך שבראשות
עדי יפה. הרב אסף עד היום כ־
800 אלף דולר תרומות מחו״ל, קיבל כנגדם
סכום מקביל מן האוצר, במיסגרת קרן־
חינוך. רק לפני שבועות אחדים ערך
קבלת־פנים מפוארת במלון פאל בתל-אביב,
בהשתתפות משה דיין ומנחם בגין, לכבוד
תורם מאיטליה שהעניק לישיבה רבע
מיליון דולר.
והנה, טוען הרב שרם, הוא פנה בשנת
1974 לקובה קרייזמן, וביקש ממנו שייסע
עימו לארה״ב ויעזור לו באיסוף תרומות.
קרייזמן לא סירב, וזאת למרות שהישיבה
עמדה לקום בתל־אביב ולא בגיבעתיים,
ולמרות שאינו ידוע כאדם דתי, או אפילו
כמסורתי. למרות כל אלה לא היסס ראש-
העירייה ליטול חופשה ממושכת, כדי לעזור
לרב שרם לאסוף תרומות למען הישיבה
שתקום בתל-אביב.
השניים נסעו בנפרד, נפגשו בארה״ב

של ראש־עיריית גיבעתיים יצליח לגייס
כספים. אולם, לא תמיד התוכניות מצליחות,
מה אפשר לעשות?
אם כך, מדוע מסתיר קובה קרייזמן את
דבר המימון שקיבל מהישיבה? מדוע
ביקש מן הרב שרם שלא לגלות עובדה
זו? הרב שרם עצמו אומר, כי הודיע ל־קרייזמן
שהאמת טובה מכל שקר, וכי אם
יישאל הוא יאמר את האמת, שהישיבה
היא שנשאה בהוצאות הנסיעה.
מדוע החל קרייזמן לחשוש מגילוי נסיעה
זו? ובכן, הכל החל בפיטוריו של
האחראי על ענייני הכספים בישיבת תורה
והוראה, אריה סימן-טוב. לדיברי שרם,
נחשד סימדטוב על-ידי מנהל־החשבונות
הראשי, יצחק בן־בסט, בגניבת כמה אלפי
לירות מן התרומות שאסף עבור הישיבה.
שרם אומר כי סימן־טוב החזיר חלק מן
הסכום, ופוטר.

המפוטר
ה חלי ט לזמר

׳ 1׳11ידילה מיסמן רישמי של סוכנות הנסיעות יעקב רה ושות׳ מרחוב הרצל
י י 1 | /י #י • בתל־אביב, המוכיח כי ישיבת תורה והוראה שילמה מעל עשרת
אלפים ל״י למימון נסיעותיו של קובה קרייזמן לחו״ל. התירוץ למתן הכרטיס היה
״איסוף תרומות לישיבה״ .קשה להבין איו התכוון קרייזמן לאסוף תרומות לישיבה בספרד.
סף. לישיבה היו כל השנים מישרדים
ברחוב וולפסון בתל־אביב ,׳והיא הפעילה
ישיבה ברחוב זבולון. לפני שנים אחדות
ניסתה הישיבה להקים ישיבת־מישנה ב-
גיבעתיים, בביודהכנסת ברחוב טייבר. ההסדר
פעל חודשים ספורים בלבד. אולם
בתקופה זו, לדיברי הרב אליהו שרם, הוא
זכה להתוודע אל קובה קרייזמן.

גסיעה מ שותפת
ל אי סו ף תרו מו ת
*־״ פני ארגע שנים פתח הרב שרם.ב־
/התרמות להקמת מרכז־ישיבות ברחוב
גיבורי ישראל בתל-אביב. ראש־העירייה

דאז, יהושע רבינוביץ, וכן פינחס ספיר,
שהיה אז יושב־ראש הסוכנות היהודית,
השתתפו יחד עם ניסים גאון בהנחת אבן-
הפינה למרכז זה, וכיום עומדת הישיבה,
הכוללת שלושה מיבנים, לפני סיום הקמתה.
עד כה הושקעו בה כ־ 12 מיליון לירות•
היא תכלול מרכז-קהילה, בית־כנסת
וישיבה, שבה ילמדו 250 תלמידים במיס־גרת
חטיבת־הביניים של מישרד־החינוך.
מישרד-החינוך, ולא מישרד־הדתות, שכן
הישיבה וראשיה מסוכסכים עם ה-
מפד״ל, ואינם נהנים מהקצבות מישרד־הדתות.
גם המועצה הדתית של תל-אביב
מחרימה את הישיבה, הנבנית בתחומי העיר,
מסרבת להעביר לה הקצבות.
סעד במיפעלו מוצא לו הרב שרם דווקא

נפתחה חקירה
שבעבר טוהר

ואש־עיריית גיבעתייס,
קובה קרייזמן, נגדו
מישטרתית חדשה, אחרי
מהאשמות שהועדו נגדו.

ושם, לדיברי הרב שרם, הפעיל קרייזמן
את קשריו והפגישו עם אנשים שונים.
מאליה מתבקשת השאלה: אם קובה יצא
למסע התרמה בארצות־הברית, לשם מה
היתד, ישיבת תורה והוראה צריכה לממן
גם את מסעותיו לתורכיה ולספרד? קשה
לשער שקרייזמן חיפש גם שם תורמים
לישיבה. או שמא יצא לגלות את עיקבות
האנוסים?
איד שלא יהיה, בסוף מסעו הגיע קרייז־מן
גם לארצות־הברית.
שרם אומר שתרומות ממשיות לא יצאו
מזה, ולכן גם לא קיבל קרייזמן עשרה עד
עשרים אחוזים מן התרומות, כמקובל.
נכון ש״ 10 אלפים לירות בשנת 1974 היו
כסף רב, אבל שרם קיווה כי בעזרת שמו

*ץ ימן־יטוג עצמו ריכז כל התרומות של
^ הישיבה, נסע כמה פעמים בשליחות לאסוף
תרומות בחו״ל. לאחר שפוטר החליט
לספר את כל הידוע לו, פנה למיש-
טרה ולכתב העזלס הזה. לדעתו של סימן-
טוב, נסיעתו של קרייזמן היתד, תשלום
שקיבל מן הישיבה תמורת עזרתו לה לא
באיסוף תרומות, אלא בקבלת כספים מ״
קרדו;חינוך שמרכז ח״ב עדי יפה.
הישיבה היתד, שרויה במצוקה כספית,
היו לה בעיות עם האוצר לגבי תרומות
שקיבלה, ובעיקר לגבי הפשרת כספים
שביקשה לקבל מקרן-החינוך. כאן, לדיברי
סימו־טוב, עזר קרייזמן רבות.
אולם עיקר עזרתו של קרייזמן היתד,
בהשגת 2מיליון ל״י מן האוצר, כאילו
לחלץ את הישיבה מקשיי מימון עקב
הבנייה. האמת היא, כי כספים אלו היו
מיותרים, והם הופקדו בפיקדון לזמן ארוך
בבנק המזרחי המאוחד. יחסיו של קרייז־מן
עם הרב שרם ועם ח״כ עדי יפה, ה אחראי
לקרן החינוך, מעוררים תמיהה.
סימן־טוב טוען כי בידיו הוכחות שיפה
אישר מתן הקצבות לישיבה בניגוד לנוהל,
בסכומים המתקרבים למיליון לירות.
מחלקת ההונאות במישטרה, בראשותו
של ניצב־מישנה בנימין זיגל, החלה חוק רת
בפרשה, ובדיקת הנושא הוטלה על
עורך־הדין עדיאל אלופי, מי שחקר בשעתו
את פרשת השוחד של קרייזמן. אם סימן-
טוב ידבר, תוכל המישטרה לגלות מדוע
מצאה ישיבה בתל-אביב לנכון לתרום נסיעה
לחו״ל לראש־עיריית גיבעתיים.
חקירת פרשה זו יכולה להביא למציאת
חומר מרשיע שישכנע את היועץ המיש־פטי
לממשלה להגיש כתב אישום נגד
ראש עיריית גיבעתיים. אחרי הכל. בידי
המישטרה כרגע הוכחות כי קובה קרייז־מן
קיבל מן הישיבה מתנה כספית של —
10 אלפים ל״י. חוזים לתמורה שהבטיח
קובה קרייזמן לתת, מצויים אף הם, ותוך
כמה ימים ייסגר המעגל.

יגאר דבי־כ

מ ש הו יו צאנ7ן־ הכלל

>!2€זו!3ו
1ח)ז3ו
§1וו
קו רהב({1-
הבית החדש של ״יאנג דניש׳׳ הוא בן 42 שנה. סגנון הבית,
תקרת העץ המשופעת והאור הטבעי הנכנס מבעד לחלונות
הקבועים בתקרה, הם הרקע המושלם לסגנון החיים הפשוט
והנוח שמציע לך ״יאנג דניש״.
אתה נכנס לבית דניש בז׳בוטינסקי 104 בר״ג, חוצה את הקומה
הראשונה, עובר אתי הפרוזדור ...ונכנס לעולם חדש :״יאנג
מיש״.

המוסיקה והעצוב יוצרים אוירה מיוחדת׳במינה, אוירה•
המזמינה אתכם להשתרעיעל אחת מהספות המקסימות
ולהנות מכל הדברים היפים שסביבכם. ההתרגשות של• המקום
תדביק גם אתכם.
כדי לחגוג את הפתיחה הכנו כמה הצעות יוצאות מהכלל, שהן
יפות לעין ונוחות לכיס. לפניך רק מספר קטן של דוגמאות
מהשפע של הצעות מיוחדות שתמצא ב״יאנג דניש״:

\ — 8£1_1_/ספה עם כריות חופ שיו ת.גדולו ת ורכות, נו חו ת במיוחד. כ סויי ם בפרחי ם
גדולים ו ק טני ם שאפשר גם למזגם במבחר צבעים. ניתן גם לרכוש בקורדרוי.
ה מ חיר כולל מע׳ימ.
ספ ה תלת מו שבית — 3300ל״י דו מו שבית — 2600ל״י
שולחנות קפה דגם \<1יז 8.0בעלי עיצוב יוצא דופן, בגדלים שונים
ובגמר של בייץ שחור, וונגה ואלון טבעי. מחיר שולחן
— 1450.ל״י
של 90א 90ס״מ
מערכת קיר תוצרת דנמרק 1\ 1££א בבייץ שחור המורכבת
מיחידות איכסון תחתונות, בר, מקום לטלויזיה ומדפי
— 6836.ל״ י
ספרים 166א 264 .ס״מ. מחיר המערכת

מיטה כפולה 190א 140ס״מ בביץ שחור, הכוללת
לוח ראש עם מדפים ומזרון דני אורגינלי מרופד בבד
משבצות שובה־עין.

— 4975.ל״י

שולחן קפה תוצרת דניש דגם 10 מעץ אורן. עיצוב קלאסי, מידות
השולחן ׳ 120א 70ס״מ
— 1064.ל״י
שולחן פינתי 70א 70ס״מ
— 583.ל״י

פינת אוכל למטבח הכוללת שולחן 90
וארבע כסאות תואמים בבייץ ירוקי

כורסאות ג 1/ס\ /א הידועות, תוצרת דניש מרופדות בבדים שונים.
המערכת הקלאסית לאניני הטעם. המערכת של ארבע
כורסאות מתאימה לישיבה של 6אנשים ולשינה של 2
אנשים.
— 7100.ל״י

יחידות מודולריות למערכת קיר מעץ אורן מאסיבי שיש בהן את
האפנה הכפרית והמראה הטבעי ומתאימות עצמן בקלות למערכת
סלון או ספריה, לחדר ילדים או חדר עבודה. כמו כן.ניתן, בעזרת בייץ,
להחליף, לשנות ולצבוע אותן בכל גוון שעולה על
— 375 .ל״י
רוחכם. מחיר היחידה עם מדף x .40.4 0ס׳׳מ

מערכתי מקורית לפינת אוכל מעץ אורן המורכבת
משולחן 120א ׳ 70ס״מ ושני ספסלים תואמים
לישיבה לשישה.אנשים. מחיריהמערכת

כורסאות מודולריות תוצרת שבדיה דגם 0א 1ק עם מסגרת של עץ אורן
מאסיבי או בייץ חום, מרופדות בבד.פסים או קורדרוי חום. חייבים
— 8140.ל״י
לראות! מחיר המערכת של חמש כורסאות

— 1890.ל״י

מערכת ישיבה 00£ז 3ס 00ע\ משבדיה עשויה עץ אורן
מאסיבי וריפוד הניתן.להסרת בקלות לצורך >קוי.
—. 1293.ל׳יי
מחיר הכורסא עם גב גבוה
י— 1859.ל״י
ספה דו מושבית
הלהיט של דכיש, מערכת ישיבה תוצרת דניש, המורכבת מכורסאות
מודולריות, שרפרפים, שולחנות וספסלים תואמים, עם מסגרת
של עץ אורן מאסיביוכריות ישיבה מרופדות בבד שעוצב ע״י אדריכל
דניש.
מחיר הכורסא — 1190.ל״י
שרפרף — 840.ל״י
שולחן — 590.ל״י
ספסל — 880.ל״י
מרופדות בבד אורזין בצבע חום
כורסאות מודולריות דגם
עם פרט עור מיוחד בכרית המושב והגב. מחיר
— 853.ל״י
הכורסא

כורסאות מודולאריות כפריות ישרות ופינתיות, מלוחות עץ יאורן
מאסיבי. ומרופדות בבד פסים הארוג בלעדית עבור דניש. עיצוב יוצא
דופן. מחיר מערכת המורכבת מארבע כורסאות פינתיות׳ לשינה, מהן
שתים פינתיות, כולל שתי כריות. צד ושולחן תואם — 9168.ל״י

60ס״מ
— 1139.לי׳י

כונניות לספרים בצבע לאק לבן רחיץ משבדיה. המד.פים משתנים לפי
— 500 .ל״י
הצורך. מתאים במיוחד לספריות. המחיר למ״ר

רמת־גן: דרן ז׳גו טינסקי 104
ירושלים: רח׳ הסורג, מול גנ ק ישראל
חיפה: רח׳ חורג ,53 אחוזה

ב״דנישאינטריורס״

ה עו ל ם הז ה 2048

..נשאמות לאוד(1״|) בסימן שאנשו
להרוויח בגרמניה נצווה אלגנטית,
התכוונתי לשבירת נוסחת הרולטה
תא־כידוד, כלא ציגנהיים
(שוולמשטט)13.11.76 ,
^ ני כותב לכם, מכיוון שהגיע הזמן
>§ אחת ולתמיד שלפחות הציבור״ בארץ,
חברי, ידידי וקרובי, יידעו וישמעו לא
רק את ״האמת״ אלא גם את הצד שלנו,
הצד השני של המטבע.
החלטתי לכתוב דווקא לעיתונכם לא
משום שאתם מדייקים, אלא משום שהשופטת
ששפטה אותי, כריסטיאן פורסטר,
אהבה במייוחד שיתרגמו לה את כל אשר
פירסמתם בכתבותיכם לגרמנית, לפני
ובמהלך המישפט. לדאבוני, במיכתבי זה
אליכם בכוונתי להתייחס בעיקר לפורסטר.
בכוונתי להתייחס לדברים מאד־מאד לא-

נעימים, ואני לוקח את האחריות עלי
ואתייחס רק לדברים שבאפשרותי להוכיח.
כמו־כן אתייחס לעוד מיספר אנשים
שניסו לנגוס את שיניהם בנו בצורה לא
הוגנת, וגם כאן אתייחס רק למיקרים שאני
בטוח באמיתותם.
את מה שאירע לנו כאן היה מתאים יותר
לכנות ״מחול השדים״ ,ולא ״הקשר הישראלי״
.משום שמה שאירע ונעשה איתנו
וסביבנו היה מחול־שדים אמיתי.

65 שופטת פורסמר, ולתובעת חרא/שית
הגב׳ וורנר, הנשואה לסגן שר-
המישפטים של מדינת הסן, היה עניין מייד
חד לתת ניפוח מכסימליל מישפס. לפי דד

מש נותנ
מהנוא 011־]0׳:

.ע שו 111מ שפ ט-ו אוו ה!
פעמיים, כמרוצת השנה האחרונה, עמד שמעון (״כושי״) רימון
כמרכז ההתעניינות כישראל. כראשית השנה היה זה כאשר שמו נכלל
כין נאשמי מישפט רשת״הסמים הישראלית כפרנקפורט, שזכתה לכינוי
״הפשר הישראלי״ .כושי, לשעכר מלוחמי חטיכת הצנחנים, דמות
ידועה ומקובלת כחוגים רכים כמדינה, למרות עכרה הפלילי, שירככ
אל תוף מישפט הרשת גם את שמו של אודי דיין, כנו של שר־הכיטחון
לשעכר, משה דיין, עימו ניהל שיחות טלפוניות כמהלך שהותו כפרנק־פורט.
כפעם השנייה הצליח כושי לעורר סערה זוטא כמדינה, כאשר
מתא מאסרו כגרמניה שיגר לארץ וידוי, כו הודה כביצוע לפחות ארכע

רציחות, שאנשים אחרים נאשמו ככיצוען ומרצים את עונשם על כך.
חקירת המישטרה כאישום־העצמי של כושי העלתה כי אין כו ממש.
ככתכה זו, ששלח למערכת ״העולם הזה״ ,טוען עתה כושי כי מישפטו
עוות ותוכע לערוך לו מישפט מחודש. מתוך אמונה שיש להשאיר
את זכות חופש ההתכטאות גם לאסיר שנשפט והורשע, מפרסם כזה
״העולם הזה״ את מיכתכו של כושי, כמעט כמלואו, להוציא השמטות
מעטות שכללו חרפות על שופטיו. אין לראות ככך כאילו הפירסום
מאשר את צידקת טענותיו של כושי, או כאילו ״העולם הזה״ מזדהה
עימן. זה סיפורו האישי הסובייקטיבי כפי שנכתכ כידיו והוכרח מהכלא.
חומר שהיה מצוי בידם, הם ידעו שהם
עושים מעכבר קטן הר.
זוהי מדינת־מישטרה, והם עושים כאן
ככל העולה על רוחם, וזה מיקרה חמור
מאד כשאחד מגונן על השני וכשאין מי
שיבקר על כך. ידוע לי על עורך־דין,
שניסה למחות על מה שנעשה במערכת-
המישפטית של פרנקפורט, וכאזהרה הוא
מצא את עצמו יום אחד חבוט ושותת־דם.
זה המצב היום בבית־המישפט בפרנקפורט.
קבוצה מצומצמת של אנשי־מפתח
נוהגים ככל העולה על רוחם, ומשתמשים
בשיטות פסולות ולא ישרות ושאינן הולמות
רשות מישפטית.
כשנודע שיוסי עמיאל ויוסי יעקב עוסקים
בסחר־סמים, הוטל עליהם עיקוב ממושך,
שכלל האזנה טלפונית, העלמת־דואר
ומעקב שנמשך מיספר חודשים. מעולם לא
תפסו אצלו, עליו או בדירתו כל סם שהוא.
אבל יוסי עמיאל ויוסי יעקב עסקו בסחר
בסמים. יוסי יעקב אף הודה בחלקו בפרשה,
ונגד יוסי עמיאל ישנם עדויות של
אנשים שמאמתות זאת. אך יוסי עמיאל היה
בסך־הכל, פושר׳ קטן. היה לו חוג קליינטים
קטן בפרנקפורט עצמה, ולא כפי שניסו
להציג אותו למטרותיהם־שלהם, שהוא
היה ראש רשת בינלאומית וראש־כנופייה.
לעיסוקיו הוא מעולם לא נזקק לעוזרים,
הוא עצמו היה קונה הסחורה בפרנקפורט
עצמה או באמסטרדם.
הוא היה משתמש בשירות של בחורה
להסתרת החומר והובלתו לפרנקפורט ובפרנקפורט,
בשיטות סודיות ומתוחכמות,
הוא היה מערבב החומר בדרך־כלל בתו*
ספת של סוכר־ענבים והופך אוחו חזרה

לגבישים חומים, שזוהי בדרך־כלל צורתו
המקורית. בגמר התהליך היה יוסי יעקב
דואג להפצתו של החומר, שכלל בדרך־כלל
את חוג מכריו בלבד ושביניהם מיספר
ישראלים.

*** עת עיתוי המעצר שלנו, לטענת
המישטרה היתה כאשר, כביכול, ניהלתי
שיחת־טלפון עם פיינזילבר (״ג׳ינ־ג׳י״
),ובאותה שיחה הוא מבקש ממני
שאקפוץ אליו לרגע, ואני טוען שאיני יכול

מה שקרה
היה ״ מ חו ל
שדים״
מכיוון שאני שוקל. מכיוון שהם היו צמודים
24 שעות לציתות הטלפון, לגביהם זה
היה העיתוי הנכון לשעת־המעצר. ובאמת,
תוך 15 דקות מאז אותה שיחה, פרצו
לדירה אשר בה נמצאתי, שוטרים גרמנים
לבושים אזרחית כשאקדחיהם מכוונים לראשי.
בחיפוש יסודי שנערך מיספר שעות
לא נמצא זכר לשום סם, סרט למאזניים
ומיספר צלחות ומזלגות שלטענתם הכילו
שיירים של קוקאין.
בשעת המעצר עצמו ניהלתי שיחת־טל־פון
עם ידידה בארץ. כשנעשה ציתות לטלפון׳,ישנו
מכשיר שרושם במדוייק את
מיספר הטלפון שאליו אני מצלצל, את

(המשך מעמוד )23
יום ושעת השיחה ואף מסמן בדיוק באי־זד,
דקה ניהלתי השיחה. לנקודה זו יש
חשיבות רבה לגבי, מכיוון שלטענת ה־מישטרה,
בשיחת־הטלפון אני אומר לו
שאיני יכול לבוא מכיוון שאני שוקל,
רבע־שעה לאחר־מכן פורצת המישטרה אל
הדירה ואינה מוצאת מאומה, ואת הדירה
באותה עת לא עזבתי, וסם לא נמצא, לכן
איפה הסם שכביכול שקלתי?
בפסק־דינה מצטטת השופטת שמשיחת*
הטלפון עד רגע המעצר עברו לפחות
שעתיים, מכיוון שהמישטרה היו איטיים
מאד ובזמן הזה היה באפשרותי כביכול
להסתיר החומר. זהו שקר ביודעין שמאד
אופייני לה.
ג׳ינג׳י נעצר באותה עת באותו בניין,
רק בדירה אחרת. אצלו לא פרצו הדלת,
צילצלו, וכשנשאלו לזהותם, אמר יהודי,
שעובד בשירותם, בעיברית צחה שיש לו
ד״ש מהארץ וציין שם של אדם שאינו
מוכר לג׳ינג׳י, דבר שעורר מייד את חשדותיו
של ג׳ינג׳י. כאשר הללו הפצירו בו
לפתוח הדלת, ליתר ביטחון ג׳ינג׳י הצטייד
ביתד של קמפינג בדו, ופתח הדלת
במירווח צר, ואז הללו פרצו פנימה -,חבטו
בראשו בקתות־אקדחים, פצעו אותו עד זוב
דם ואת אשתו, שהיתר בהריון, דחפו ונהגו
בה באלימות והובילום למעצר בחלוקים
בלבד וללא נעליים.
בדירתו לא נמצא שום סם, מלבד שני
אקדחי-אוויר שניתן לקנותם ללא אישור
מייוחד בכל חנות לכלי־נשק. ג׳ינג׳י ואשתו
היו בחופשת ירח־דבש שלהם בהולנד,
והוזמנו על-ידי עמיאל לפרנקפורט,
והוא נהג בהם הכנסת־אורחים יפה והעמיד
לרשותם אחת מדירותיו. ג׳ינג׳י ני-

״יש להם
כאן מדינת־מישטרה״
ידון
לתשע וחצי שנות מאסר על סמך כמה
שיחות־טלפון בלבד, ואשר לפי נוחותה של
השופטת היא פירשה אותן שהוא עזר
ליוסי בעיסוקיו ואף דאגה לקבוע שהוא
היה סגנו ברשת. ג׳ינג׳י הכחיש שהוא ניהל
השיחות הללו, וכשהובא מומחה לזיהוי
קולות, המומחה מסר בעדותו שלא
ניתן לקבוע בוודאות אם אדם זה או אחר
ניהל השיחות. בית־המישפט הסתמך לזיהוי
הקולות על קביעתו של היורד זאב
וולף, שמשרת כשוטר במישטרה הגרמנית.
למשל, לגבי, ייחסו לי הרבה שיחות־טל-
פון שבכלל לא אני שוחחתי בהן, אלא
אדם אחר בשם צ׳ארלי, וכל זה לפי קביעתו
של השוטר זאב וולף היורד, שנהנה
לתקופה קצרה להיות במרכז העניינים.
לשאלתי, מדוע הוא משרת במישטרה הגרמנית
והיכן נולד, הוא סיפר לי שהוא
שירת 11 שנה במישטרת ישראל ובארץ
דפקו אותו, לכן הוא החליט לעזוב הארץ
ולהגר לברלין.

ך* אותה שעה נעצרו ברוך בר-זיו
1וחברתו, שהיו בסך הכל כארבעה ימים
אורחיו של יוסי עמיאל בגרמניה, והתכוונו
לשהייה של שבוע בלבד, והשתהו
בפרנקפורט לשם טיפול בשיניים. ברוך היה
אמרגן מצליח וכן היה מכור לסמים, כמוכן
חברתו היא מכורה לסמים, ובחופשה
בספרד הם נגמלו בכוחות־עצמם משימוש
בסמים. בחיפוש שנערך בדירה שבה הם
נמצאו, נמצאה שקית שהכילה שלושה גרם
אבקה לבנה. בבדיקה שנעשתה רק כעבור
שנה הסתבר, שזו אבקה נגד כאבי-שי-
ניים. ברוך נידון לשנתיים ועשרה חודשים.
ניסו אף לייחס לו מיספר טלפונים,
אך הוא הצליח להוכיח שבאותה תקופה
של הציתות לטלפון הוא היה בספרד. הוא
נעצר, נשפט והורשע, כשפישעו היחידי
שהוא היה מיודד עם יוסי עמיאל. חברתו,
אמי דבורה, לפני היכרותה עם ברוך
היתה מיודדת עם עמיאל, ולפי עדותה
הובילה לו מיספר פעמים חומר בכמויות
של עד 100 גרם, כשהם מוסתרים בתוך
אבר־מינה, ותמורת השליחות הזו יוסי
שילם לה 1000 מארק. היא הודתה שהיתה
זקוקה לכסף ולכן עשתה זאת. היא נידונה
לשלוש שנות מאסר, ואף־על־פי
שהיתר קטינה וקורות־חייה היו טרגדיה
אחת גדולה היא זכתה בעונש כה חמור.
כמו־כן באותה שעה נעצר אחיו של
יוסי עמיאל, ניסים עמיאל. ניסים עצמו
נמצא בגרמניה זה למעלה מחמש שנים,
הוא נרקומן כבד מאד. מכיוון שלא היו
בידיו אמצעים לקנות סמים לשימושו האי

יוסף ע מי אל
שי, הוא היה נוהג להשתמש בכדורי-שי-
נה וסמי־ארגעד שניתנים להשגה בכל בתי
מרקחת.
אומנם היו מיספר עדים שהעידו שני־סים
היה קונה מדי־פעם כמה גרמים לשימושו
האישי, ועל-מנת לממן ההוצאה

טית. התנפלו עליו חמישה גרמנים, כשהם
חובטים בו בקתות־אקדחים, אף־על־פי שהוא
לא התנגד.
בשעת המעצר נמצאו ברשותו מפתחות
לכספת פרטית אשר בה נמצאו ()12,000
שנים־עשר אלף דולר, וכמו־כן מיסמכים
על חשבונות בבנק שווייצי בסכום של
בערך 60 אלף מרק. כמו־כן אצל יוסי
יעקב נמצאו גם כן מפתחות לכספת פרטית,
אשר בה נמצאו 16 אלף מארק ומיס־מכים
המעידים על סכום כסף בסך של
60 אלף מארק בבנק שווייצי. אצלי ואצל
כל שאר הנאשמים לא נמצאו סכומים
שמעבר למקובל, אולי מכסימום עד 1000
מארק.
אך השופטת ידעה לציין בפסק־דינה, שבכי
נופיה כה מאורגנת ועוד בינלאומית, ידוע
שאין נוהגים להחזיק בכספים, וזאת על-
מנת שלא לעורר חשדות מיותרים. אך היא
ידעה להתעלם מכך שאצל שני היוסים
נמצאו כספים בשווייץ וכן מפתחות לכספות.
יוסי יעקב היה יכול להרשות לעצמו,
עם מצבו הכספי, לקחת את אחד
מעורכי־הדין הטובים ביותר, וכנ״ל גם יוסי
עמיאל.
שאר הנאשמים, כולל אני, מכיוון שלא
היינו קשורים לאשמה שהואשמנד בה
ואשר לטענתם עסקנו במחזור של מיליוני
מארקים, היינו צריכים להסתפק ב-
עורכי־דין של בית־המישפט, שבית־המיש־פט
מימן אותם.
באותו יום עצרו שיבער אנשים, כאשר
לכל אחד מאיתנו יש איזשהוא קשר ליוסי.
פיזרו כל אחד מאיתנו לבית־סוהר
אחר, ואז גם התחילו להכשיר את הקר־

השועלים הערמומיים.
עם חממי הגדילו במעשי־שיפלותם. הם
עצרו חבר של יוסי חתמי . ,כושי אמריקאי,
אשר בעבר שירת בצבא בחילות־המצב
של ארה״ב בגרמניה והיד גם כן
מכור לסמים. הם הדביקו לו עדות אשר
בה, כביכול, חממי מכר לו כמות של 25
קילו הרואין במשך חמישה חודשים, דבר
שהוא שקר ביסודו ואף חסר־היגיון לחלוטין
25 .קילו הרואין יכולים לספק את
הצרכים של הנרקומנים בכל גרמניה למשך
חצי-שנה. העדות נגד חממי סייעה בידי
התובעת הראשית וורנר ובידי פורסטר,
והקלה עליהם לצאת בתרועות ניצחון שנלכדה
בידם הרשת הגדולה ביותר שהיתה
אי־פעם בגרמניה. פיברקו סכומים של שלושה
מיליון מארק, וכולי וכולי.
בינתיים נשפט האמריקאי לשנתיים וחצי
מאסר בעיר אחרת, והובא כעד למישפטנו.
הוא טען שלא מוכרת לו עדות כזו, ואם
הוא חתם על כך, הרי הוא עשה זאת
מכיוון שתוכן העדות לא היה מובן לו.
למישפט הוא הופיע לבוש מדי צבא אר*
צות־הברית. הוא לא היה מוכן למסור כל
עדות נוספת, לא לחיוב ולא לשלילה. בטעות
שיכנו את האמריקאי באגף שבו
הייתי אני נתון, כך שהיתר לי אפשרות
לשוחח איתו. הוא סיפר לי שיוסי חממי
היה חבר טוב שלו, ומעולם הוא לא קנה
ולא מכר לו סמים, לכל היותר היה מוכר
או קונה ממנו גרם או שניים לשימוש אישי.
ביקשתי ממנו שיאמר זאת בבית-
המישפט, אך הוא טען בפני שהוא הוזהר
נגד כך, אחרת לא יפחיתו את השליש
מתקופת מאסרו. כמו־כן שאלתי מדוע הוא

״אין בכוונה׳ להציג את עצמי נמרית שנורה תנות,
הייתי גונב קצת בה, קצת שם...אבר חמיו נהגו
בי, בישראל, בהגינות וביושו, לא נמו! בגרמניה.״־׳
שנדרשה לשם כך הוא היה מוכר פה גרם
ושם גרם. הוא היה בריב קשה עם אחיו,
ותקופה ממושכת אף לא דיבר איתו. עובדה
זו היתד ידועה ליושבת־הראש פורם-
טר, אך היה לה נוח להתעלם מכך. היא שפטה
אותו לחמש וחצי שנות מאסר, בו־בזמן
שכל גרמני במצבו של ניסים היה זוכה
בטיפול גמילה מסמים ובשיקום הולם, אך
לא ניסים היהודי. פישעו היחיד היה שהוא
היה נרקומן, ואחיו של יוסי עמיאל, ובנק-
מנותח על בריחתו של יוסי עמיאל היא
שפכה את קיצפה על גיסים. בגזר־הדין
היא שייכד אותו כחבר בכדופייתו של
יוסי עמיאל.
באותו יום נעצרו יוסי יעקב וחברתו
הגרמניה, שהיתה בעבר זונה, ועקב היכרותה
עימו הוציא אותה מזנות. נגדם
היו עדויות של אנשים רבים שקנו מהם
הרואין בכמויות של עד 40 גרם׳ ואף יוסי
יעקב הודה שהוא היה עוסק במימכר הסם.
חברתו מסרה גם היא עדות דומה. יוסי

״לא מצאו אצלי שום ס ם! ״
נשפט לשש שנות מאסר, ובעדותו הוא
אף מסר שהוא עסק בכך תקופה ממושכת
של כמה שנים.
במהלך המישפט הוא עמד למסור הודעה
שהיחידים שעסקו בסחר הרואין והיחידים
שהיו שותפים ברווחים זה הוא בלבד,
ויוסי עמיאל. ואז השופטת עשתה תרגיל
מכוער, והפרידה אותו מהמישפט, באישורו
של רופא בית־המישפט שהוא סובל
ממיחושים בבטן. לכן הוא נשפט בנפרד,
ועל־ידי כך היא מנעה ממנו אפשרות
להשמיע את טיעונו ככל שאר הנאשמים,
שאין לו כל קשר באשמה שבה הם מואשמים.
התרגיל שלה הצליח, ואני ושאר
הנאשמים נמנעה מאיתנו האפשרות לשמיעת
עדות יחידה ואמיתית שאיו לנו כל
קשר לאשמה שבה אנחנו מואשמים.

^וסי עמיאל נעצר משובו מבית־חולים
שבו הוא עבר טיפול ביד. הוא
נעצר שעה לאחר שאני נעצרתי, ובאותה
דירה. אני ישבתי כבול כשהוא הופיע.
המעצר עצמו היה ונעשה בצורה סאדים־

קע לקראת עריכת מישפט סנסציוני, ראוותני,
והיינו מועמדים מצויינים לכך. ישראלים,
יהודים, זרים.
לעם הגרמני נמאס כבר לשמוע מתאי-
הגאזים ומחנות־הריכוז, ומכל ההאשמות
שמטיחים נגדם. הם חזרו להיות אחת מ־המעצמות
הצועדות בראש מבחינה כלכלית,
ביטחונם גבר והלך. מתחילה להיות
כאן נטייה קיצונית של שינאת זרים, אותם
הזרים ששיקמו את גרמניה מחרבונה
ואשר הגיעה לשפע כלכלי. בגרמניה התחילו
לראות בזרים אלמנט בלתי־רצוי.
וכבר קל להבחין בכך היום, כשמתחילה
אצלם תפנית חזרה לתקופה של לפני 40
שנים, וזה מתבטא בעיקר בשינאת הזרים,
ומאד קל להבחין בכך גם בבתי־המישפט
הגרמניים. בתי־המישפט שופטים
כאן לפי איך שנושבת הרוח בקרב העם.
אפשר לשמוע בקרב כל הזרים השפוטים
שהם לא זכו למישפט הוגן, והחזקת זרים
בבתי־סוהר גרמניים אינה מהווה בעייה תקציבית.
בתי־הסוהר כאן בנויים כך שאסיר
חייב לעבוד, ועצם עבודתו של האסיר
מממן את אחזקתו ועוד למעלה מכך. יש
בתי־סוהר שבסוף השנה התקציבית נושאים
רווח נקי מעבודת האסיר, בעוד משכורתו
של האסיר היא זעומה ביותר
ומספקת לו לקנות צרכי עישון וקפה בלבד.

* 6אור עובדות אלו היינו לגבי השו־
/פטת פורסטר והתובעת הראשית, מועמדים
רצויים למזימתם. מסיבה שאינה מובנת
לי הם לא הסתפקו בנו בלבד, ולפתע
גילו עוד יהודון אחד ואשתו: יוסי וג׳נט
חממי. הם נעצרו חודשיים אחרינו, כשהם
מואשמים בהשתייכות לכנופייתו של יוסי
עמיאל. יוסי חממי הוא במיקצועו מעצב־אופנה,
ואף משמש כדוגמן בתצוגות, גבר
יפדדתואר. אשתו ג׳נט היתה מתלווה אליו.
הוא היה מכור לסמים קשים. לבני־הזוג
שלושה ילדים. ג׳נט ישבה בכלא שנה עד
למישפט, לפי הוראה של השופטת פורס־טר,
בלי שום התחשבות בגורל ילדיה,
שהיו זרוקים בארץ. אילו היו לפורסטר
ילדים והיא היתה קצת יותר אנושית, אולי
היתד. נוהגת אחרת ומתחשבת במצבה.
רק במהלך המישפט הסתבר שהיא נעצרה
על עדות מפוברקת של המישטרה,
ובמהלך המישפט היא שוחררה. עורכי־דינה
של ג׳נט, שהיו המומים מאופן ניהול
המישפט, הסתפקו בשיחרורה ונמנעו
מלמחות ומתביעת פיצוי הולם על מעצר
שרירותי, וזאת על-מנת שלא להרגיז את

הופיע במדי הצבא האמריקאי. הוא אמר
שלקחו ממנו במתכוון את כל הבגדים האזרחיים
שלו ולכן נאלץ להופיע במדים,
ועל־ידי כך ליצור הרושם שהכנופייה המסוכנת
סיכנה במעשיה לא רק את העם
הגרמני, אלא אף את חילות־המצב של
ארה״ב אשר בגרמניה. חוזמי נידון למא סר
שש שנים וחודשיים.

^ יצד השתלבתי אני בכל הסיפור
^ הנ״ל?
אין בכוונתי לספר כאן את קורות חיי.
אפשר לומר שעברתי גם אני תקופות קשות

״ה שופטת נקמה באח ! ״
בחיי. אין בכוונתי להציג עצמי כטלית ש כולה
תכלת. הייתי גונב פה, גונב שם,
הועמדתי על כך לדין בישראל ובמיספר
הפעמים שהועמדתי לדין נהגו בי בושר,
בהגינות וללא משוא-פנים, ותמיד זכיתי
במישפט הוגן מעל ומעבר.
באופיי אני הרפתקן נועז. נוסף לכך
שאני הרפתקן, אני סקרן. תמיד הייתי
סקרן לטעום ולהרגיש בטוב וברע, ביפה
ובמכוער. הייתי מסוגל להתאים עצמי לכל
מצב, הייתי מסוגל ביום לעבוד בקציר תבואה
על הקומביין או לבצע חריש בטרקטור,
ובגמר העבודה להסתודד עם אנשים מהעולם
התחתון. היו לי חברים מכל שיב־בות
הציבור בארץ.
אנשים מכל הסוגים רחשו לי אמון מלא.
אף איש מעולם לא יכול להצביע עלי
ולומר שהרעתי לו או שזממתי נגדו, או
שלא הייתי הוגן כלפיו בכל דרך שהיא.
להיפך — אני יכול להצביע על אנשים
שניצלו את תמימותי והפיקו ממני תועלת
רבה, מבלי שתהיה לי שום טובת־הנאה,
ובסופו של דבר הסגירו אותי למישטרד
על־מנת ליישר את ההדורים שלהם עם
המישטרה. אני מוכן בכל עת ובכל זמן
לעזור ולשים כתף לחבר או ידיד, גם
אם זה דורש ממני לעבור על החוק.
מלשינות לשם מלשינות זה הדבר שאני
מתעב ביותר, וזה הדבר שאני סולד ממנו
ביותר. גם בכאלה נתקלתי, ואשתדל בקיצור
נמרץ לספר כיצד השתרבבתי לכל

מחול־השדים הזח. הייתי חבר מושב בחבל
תענך בעמק. קשה לומר שהייתי חק לאי
מצליח, אבל אהבתי את החיים הללו,
אהבתי את חברי המושב, הם תמיד היו
נכונים לעזור לי ואף הבינו אותי. כתוצאה
מנישואי שעלו על שירטון, אשתי
וילדי חזרו לארץ־מולדתה, אנגליה, ונדברנו
שברגע שאתפנה אקפוץ לבקר את
הילדים ולעזור לה בהשגת משכנתא לבית.
חודשי דצמבר וינואר היו, מבחינת התקופה
העונתית, נוחים בשבילי. התכוונתי
לשהות שבועיים באנגליה ולחזור ארצה.
אך הסתבר לי שסידור משכנתא מבחינה
פרוצדורלית דורש שהייה לתקופה של עד
חודשיים לשם סידור הניירות במישרדים
השונים. החלטתי לקפוץ לבקר את יוסי
עמיאל, שנמצא בפרנקפורט. לא היה ידוע
לי עיסוקו. הוא נהג בי הכנסת־אורחים
למופת ואף. הציע לי להתלוות למסעותיו
להולנד וגרמניה, ועשיתי זאת בחפץ־לב.
אחרי הכל אני תייר, ולא בכל יום אני
באירופה.
אז גם למדתי שהוא עוסק בסמים,
והעניין כשלעצמו סיקרן אותי. בפסק־די-
נד. ידעה פרוסטר לציין שהתלוויתי אליו
בתור שומר־ראש אלים, מכיוון שככה היה
לה נוח לפרש זאת.

אוד דיין

^ ז גס למדתי, שיוסי עמיאל היה
בסך־הכל סוחר (״פושר״) קטן, ולא
כפי שניסו ומנסים להציג אותו עד היום.
בתקופת מאסרי יצא לי להיתקל בסוחרי־סמים
הרבה יותר גדולים ממנו, אשר נשפטו
בבתי־מישפט אחרים לתקופות של
מכסימום שש שנים.
מעניין, שגרמנים שמואשמים בסחר־סמים
זוכים בדרך־כלל במישפט הוגן, ואם יש
צורך בטיפול־גמילה מסמים — גם בעונשים
קטנים ואף מאסר־על־תנאי. את היחס
לזרים כאן הייתי יכול להשוות פחות או
יותר ליחס שבו זוכים מחבלים מסוכנים
בארץ. ככל שהגרמנים יתעצמו יותר, כך
יוחמר מצבם של הזרים שם, ולא רק ב־בתי-הכלא.
המישפט
עצמו לווה, במשך כל מהלכו,
ברעש עצום. בפתיחת המישפט דאגו
התובעת ופרוסטר להזמנת עשרות עיתונאים.
צלמים וצלמי־טלוויזיד, על־מנת ש הקהל
הגרמני יוכל לחזות במדעיניו במו-
צצי-הדם היהודיים. היו סוללות של עור-
כי־דין. ניסים עמיאל זכה בשלושה עור-
כי־דין. עם חלקם יצא לי להחליף מלה,
ולא אחת שמעתי את המילה ״שוויינרי״
(חזירות) .נשמעו עדים שונים שבעיקר
הפלילו את יוסי יעקב ואת עמיאל.
אפשר היה להרגיש שהכינו והכשירו
אותם. אחת העדות הפליטה, בטעות, שבאותו
בוקר היא נפגשה עם קצין־החקי־רות
שעסק בטיפול בעניין. בנקל אפשר
היה להבחין שעל ספסל־הנאשמים יושבים
אנשים חולים, מכורים־לסמים. כל שנת
המעצר, עד המישפט, לא ניסו אף לתת

שפתיים וחנפנות לשילטונות המישפט הגרמניים,
הכל נכתב לפי המנגינה שהכתיבו

המישפט עצמו נמשך יותר מ־ 30 ישיבות.
עיתונאים חדלו כליל להופיע. הם
בעצמם הבחינו שהעניין מנופח. הטלפונים
שהשמיעו בדיון היו טיפשיים ולא-
מעניינים. המצב של חוסר קהל ועיתונאים
לא היה לרוחה של פורסטר.
בינתיים התקרב מועד השמעת שיחות
אישיות שלי עם ילדי, ידידותי בארץ ואודי.
באף אחת מהשיחות הללו לא היה
מקום להפליל אותי, ולא־כל־שכן את הללו
שעימם שוחחתי. לכן פניתי לעורך־דין,
שיפנה לתובע בבקשה שלא להשמיע את
השיחות הללו באולם המישפט.
חששתי שבמידה שזה יגיע לעיתונאים,
יפרשו זאת שלא כהלכה, דבר שעלול לגרום
צער וכאב לאותם האנשים. מעניין,
התובע הסכים, והיפנה את עורד־הדיו אל
פורסטר. בחיוך לגלגני היא אמרה שזה
לא בא בחשבון, ועוד הגדילה עשות בדאגה
להדליף על מי מדובר באותן שיחות,
ובכך השיגה את מטרתה.

!ך* פתע התמלא אולם־המישפטים
• מחדש עיתונאים וקהל מקשיבים. השמיעו
שיחה אחת שלי עם אודי* מהארץ,
שבה אני אומר לו, :שמע, אפשר להרוויח
500—1000 מארק ליום בצורה אלגנטית.׳
שלוש שיחות אחרות ששוחחתי איתו,
ושבהן סיפרתי לו שמדובר בשיטה
ברולטה, לא השמיעו, מכיוון שאחרת היה

דחתה הבקשה. את טעות חיי עשיתי
כשהתרעמתי, ומחיתי על השמעת השיחות.
לא, חס-וחלילה, בגלל חומרתן, אלא
מכיוון שהיה בכוונתה לפגוע ולהשפיל.
לפרש אותן אפשר היה במאה צורות,
אבל היא נתנה להן פירוש לפי הטוב
והאופייני לה.
הושלכתי לכלא השמור ביותר. אני נתון
בבידוד חמור ביותר, אין לי שום זכויות
שקיימות לגבי אסירים אחרים, כגון ספורט,
אירועים חברתיים, טלוויזיה, תעסוקה וכולי.
אני נתון ב־ 24 שעות בידוד קפדני
ושפל. כשפותחם לי את הדלת, ההוראה
מחייבת שיהיו נוכחים לפחות שני סוהרים.
כשלוקחים אוחי פעם בשבוע למיקלחת או
להסתפר, זה נעשה בליווי צמוד של שני
סוהרים, הם לפעמים מנסים להצטדק, ולומר
שזה נעשה לפי הוראת השופטת.
מכל אחד־עשר אגפי הכלא שיכנו אותי
באגף שנמצאים בו שלושה פושעי־מילחמה
נאציים, אשר נידונו למאסר־עולם על רצח
אזרחים גרמנים. הכלא מוקף בגדרות של
מתח חשמלי גבוה, סיכויי-הבריחה קלושים
ביותר. מכל שוכני הכלא, היחידים שבבי-
דוד הם אני, ג׳ינג׳י (פיינזילבר) ועוד אסיר
גרמני שרצח את מנהל הכלא.
לפי הוראת השופטת כריסטיאן פורסטר,
אני ופיינזילבר מסווגים כאסירים מסוכנים,
והשופטת השפלה הזו יודעת שרצחו
את כל מישפחת פיינזילבר בעינויים
מחרידים בתאי־הגאזים, ואין צורך לספר
איך ילדים יתומים גדלם.

ה ורסטר אינה מסתפקת בכך, היא
דואגת לקורבנה: מדי פעם היא מטלפנת
למנהל-הכלא, לברר אם ניתן להדק
את החגורה. אך החגורה כבר מהודקת עד
הסוף. זה כבר החודש ה־ 19 שאני נמצא
בבידוד קפדני.
יום אחד הדלקתי מדורה קטנה בתא,
והעבירו אותי באלימות במכונית לבית־חולים
המרכזי של הכלא בקסל. את קבלת-
הפנים ערכו לי חובשים־סוהרים, הורידו
אותי למרתף של בית־החולים, הפשיטו מ-

״עורכי־הדין
היו ה מו מי ם
מהמ שפ ט!״
עלי הבגדים בכוח והשליכו אותי עירום
כביום־היוולדי לצינוק אטום. מערכת ה־איוורור
לא פעלה. ניתנו לי מיזרן ושמיכה
מסריחה. החובשים היו באים מדי כמה
שעות ביום ובלילה, מסירים מעלי את השמיכה
וצוחקים. הם היו באים בשלישיות
או ברביעיות, מזויינים באלות. מעולם לא
הרביצו לי, אבל הם צחקו והשפילו אותי.
היו מפשילים את השמיכה ודוחפים את

אני שרוי בדיכאון עמוק. אני מזועזע כפי שלא הייתי
מעולם ...על לא עוול בכפי יקיבלווי את העונש הננו ביותו
שמישהו קופל אי־פעום, על אותה 1וביוה, בגומניות ״
להם כל טיפול שהוא. ההוצאות על מהלך
המישפט הגיעו למיליון וחצי מארק בקירוב,
אך זה העלה את קרנן של השופטת
פורסטר ושל הגב׳ וורנר — הן היו בחדשות,
ופיזרו ראיונות.
במהלך המישפט היו עיתונאים ישראלים
נוכחים שעה קצרה, מסתפקים בראיון עם

השופטת, מקבלים חומר שהיה להם עניין
בפירסומו, משוחחים עם אנשי־המישטרה
ומרכיבים כתבות. איתנו לא ניתן להם
לשוחח, ואם כן — קצר ובחטף. היה מגעיל
ומבחיל לראות את כתב אחד העיתונים
הישראלים ניגש בהפסקה אל השופטת
עם חיוך מתרפס ומחניף, ומסתודד
איתה. היינו מזועזעים לקרוא את כתבותיו.
אפשר היה לסלוח לו אם לפחות חלק
קטן מכתבותיו היה אמת, אך מלבד מס

קשה לפרש שהיתה כוונה לסמים, כפי
שהיתר, מעוניינת. בקשר לשיטה ברולטה,
סיפרתי זאת לעורך־הדין המבורגר, ומאחר
שהמישחק מוכר לו, הוא קנה במייוחד רולטה
וניסה את הנוסחה שנתתי לו במשך
שעות ארוכות. הוא סיפר לי בהתלהבות
שיש בכך 0׳ל 95 הצלחה (הכוונה אינה לשיטת
הכפל) .מי שעובד בסמים יודע שזו
עבודה לגמרי לא אלגנטית.
בשיחה שניהלתי עם אודי אחר, באר-
צות־הברית, שיחה שנמשכה רבע שעה,
אני שואל אותו בהיסח־הדעת, איך הולך
שם סמים. על־פי שיחה זו היא קבעה
שאנו כנופייה בינלאומית. בשיחה יחידח עם
ידידה מהארץ אני אומר לה, כביכול, ומציע
לבוא לגרמניה כי אפשר להרוויח כסף,
על סמך שיחה זו היא קבעה שרציתי לפתוח
רשת משלי. אך מכל השיחות שניהלתי
ואלה שהשמיעו, היה קל מאד להבחין
שכלל לא מיקדתי את השיחות בנושא
הסמים. אבל מכך היא התעלמה.
כשביקשנו להשמיע שיחות שסתרו לחלוטין
את הפירוש שהיא נתנה לעניין, היא
* המדובר בשיחה טלפונית טס אודי
דיין מנהלל.

כפות-רגליהם בתחת וצוחקים ולועגים לי
על הזין. כשלא יכולתי לשאת יותר מרחתי
את הקירות והריצפה בצואה.
אך טעיתי. זה לא מנע אותם מלהמשיך
בכך, היו מניחים את האוכל בתוך
הצואה. אומנם הייסורים האלה נמשכו זמן
קצר יחסית, שלושה ימים, אבל צרחתי
לעברם ״נאצים שפלים״ והחזירו אותי לכלא.
בחודשים האחרונים זכיתי בהקלה.
ניתן לי לעשות את הטיול היומי בחברתו
של ג׳ינג׳י, תחת עינם הפקוחה. של הסוהרים,
כמו־כן, בשעת הטיול ניתן לנו
לשוחח עם אסירים נוספים. ברור לי ש־הפריווילגיה
הזו תסתיים בוודאי בקרוב, עם
הטלפון הבא של פורסטר למנהל, ואז היא
תצווה עליו להדק עלי את הרצועה עד
הסוף. מיכתבים שאני שולח ומקבל חייבים
לעבור צנזורה חמורה דרכה, אישית,
וברוב המיקרים איני מקבל אותם, מכיוון
שהם מוצאים את דרכם לסל־האשפה.
התלוננתי על התנהגותה בפני הקונסול
הישראלי מר אילון, והוא פנה אליה מיס-
פר פעמים. באחת הפעמים אמרה לו שזה
כלל לא מעניינו, ובפעם נוספת ענתה לו
שהיא מאפשרת לנו לשחק שח שעה ביום,
וזהו שקר שפל ונבזה שאופייני לה. הת
לוננתי
מיספר פעמים לפני בית־המישפט
העליון בפרנקפורט. מעולם לא נעניתי. כל
מיכתב שנשלח ממני, גם למישרד ממשל חי,
חייב לעבור דרכה. לכן אני מאמין מאד
שבאיזשהוא מקום הם נעצרים בדרך ונזרקים
לסל. אני, לפחות, מנסה להילחם.
לאחרים לא נותר אלא לחרוק שיניים.
נגמר המישפט. ניתנה האפשרות לכל
נאשם להגיד את המילה האחרונה. רוב
הנאשמים העדיפו לשתוק. לי אמרו עור־כי־הדין
שלא כדאי להתאמץ. גורלנו בלאו־הכי
נחרץ עוד לפני פתיחת המישפט. ה־מישפט
עצמו היה הצגה, מכוערת כשהשח־קניות
הראשיות הן פורסטר והגב׳ וורנר
המיפלצתית, המושכת בחוטים. גזר־הדין
מצוי ממילא במגירה.
אני ישבתי המום לחלוטין למראה עיני.
כולנו סבורים שקשה להאמין שניתן

״מל שינות —
אני מתעב
יותר מכל! ״ דמוק במדינה,
הקוראת לעצמה מדינה
רטית, שאירועים כאלה יתרחשו בה.
בגזר־הדין קיבל כל אחד מה שקיבל,
וכולם הגישו בקשה לעירעור, הנוהג הוא
שמאחרי גזר־הדין לוקח בערך שישה שבועות
לקבל את פסק־הדין שעל פיו ניתן
להגיש העירעור, אך החוק שלהם מאפשר
עד חצי־שנה! ובתום חצי שנה, אם
לא ניתן פסק־הדין, הנאשם ישוחרר. כפי
שאופייני לה, ימים מועטים לפני סיום
חצי-השנה שלחה לנו פורסטר את כתב־האישום
שכלל 50 עמודים — תרגיל
והשהייה מכוונים.
אבל הצצה בפסק־הדין היתד, זעזוע נוסף:
שקר וכזב, ולא בטעות. כל פסק-
הדין הוא שקר מכוון, וכשאני כותב דבר
כה חמור יש באפשרותי להוכיח מילה במילה,
ולהוכיח שחור על־גבי לבן כל סעיף
בפסק־הדין שהיא הטעתה במתכוון. אז
נאמר לי ששקר עדיין אינו עילה לקבלת
העירעור. על־מנת שיתקבל עירעור בבית-
המישפט הפדרלי של גרמניה המאוחדת,
שמישכנו בקרלסרואה, חייבים לציין טעויות
מישפטיות כמו, למשל, דחיית בקשה
מצד השופטת לשמיעת עד מסויים, או אם
אחד השופטים נרדם במהלך הדיון, או הרבה
דברים אחרים חסרי־ערך.
שקרים בפסק־הדין, עדיין אינם סיבה
שיתקבל העירעור. גם ניהול מישפט שלא
בצורה ישרה והגונה אינו שיקול.

י ז קב השהיות מכוונות מצד השו-
* 2פטת, יקח עוד לפחות שנה עד שנדע
אם עירעורינו יתקבלו או לא. רובנו כבר
לא מאמינים שיש לנו סיכוי שיתקבל ה־עירעור,
וזאת עקב פסק־הדין השפל
והמכוער שהיא חיברה. השתדלתי עד כמה
שאפשר להצטמצם בתיאור אופן ניהול ה־מישפט.
ניסיתי עד כמה שאפשר להציג את
מה שאירע כפי שאירע, ובאור נכון. עלול
להתקבל הרושם שאת כל אשר כתבתי
כתבתי כאדם השרוי במצוקה, וכותב ב־מרי־נפש.
אומנם אני בדיכאון עמוק, אני
מזועזע כפי שלא היית מעולם, איני יכול
אולי. לטעון שאני חף־מפשע לגמרי. עצם
זה שידעתי על עיסוקו של יוסי, הרי לפי
החוק היה עלי לדווח על כך. דיברתי
שטויות בטלפון.
אני מודה שפעמיים שלח אותי עמיאל
אל יוסי יעקב להביא לו מעטפונת קטנה.
אבל לא היתד. לי מכך שום טובת־הנאה,
ואף לא הייתי שותף לרווחיו, היא יודעת
שיומיים לפני מעצרי התכוונתי לח זור
ארצה, מכל׳ הנקודות המקילות היא
התעלמה.
אני כותב מיכתבי זה בהכרה מלאה,
ואני מטיח כאן האשמות כבדות ביותר
על השופטת. אני יודע שאני כותב מגוב-
האריות וברור לי שמיכתב זה, במידה
שהוא יודפס בעיתוגכם, יתורגם לה. אני
מתפלל שיאשימו אותי בהוצאת דיבה, אך
הם לא יעשו זאת. והם לא יעשו זאת
מסיבה פשוטה: לפחות השופטת יודעת
שאני צודק.
אני זועק כבר חצי־שנה שיבוא מישהו
מוסמך ויאזין לטענותי, וכל אשר טענתי
במיכתבי זה באפשרותי להוכיח, אך הם
מונעים זאת ממני. אני יודע שכל טיעוני
במיכתבי זה יתקבלו בהבנה ובברכה על־ידי
שותפי לספסל־ד,נאשמים, ולא רק אלה.
כל הזרים, והם רבים, שנשפטו אצל אותה
שופטת, כולם באותה דעה שהיא ערכה
לחם מישפט לא-הוגן.
(המשך בעמוד )28

עד גיל 20 הספיקה איריס דתירסקו להיות שתקנית תיאטרון־
ילדים, מרנורמיס, דוגמנית צילום, שחקנית קולנוע, ציירת -

ועכשיו -שירי
ך ותרתי, האיבו־ /יודע? כה
//י רחקו /צעדיך, דוממת כלאחר /
מפלת בקרב. גאה הייתי, נותרתי /שירים,
כמו אחרי /סעודה בלבן נותרים /מוכתמים,
ונמהל /ריחה בעשן רב כל־כך
של /אחרי שהלכת, וצריך לכעוס, לא /
לכאוב, רק קצת /לשקר כמו בכל /
הצגת־גיבורים.״

זהו אחד מבין חמישים־ושיבעה שירים
שכתבה איריס דווידסקו, המקובצים בספר
בשם דברים שאינם, העומד לצאת לאור
בימים אלה.
מה עזר אפשר להגיד על ילדזדאשה זו
ולא נאמר י איריס בת ה־ ,20 בעלת הניסיון
כשל אשר. בת ,40 יפהפייה תמירה בעלת
עיניים ירוקות כשל חתול, מלכת-מים לשע

שחקנית־קולנוע, דוגמנית, ציירת המסרבת
להציג את ציוריה בתערוכה. נערת-
זוהר עם כל המשתמע מכך. כתבות־כיסוי
בעיתונים, אין־ספור סיפורים בטורי־הרכי־לות.
ילדה שגדלה במוסדות אחרי שאביה
ואמה התגרשו. קשר הדוק עם אביה, עורך-
הדין אלי דווידסקו, רחמים גדולים על
האם, שלדברי איריס אינה יודעת לאהוב.

יו שכת הן תה על כסא
נראתה כר
לרצפה *: 1 • .ז
הגיעו ״ 1
קמן מקות, ראשה מכס ה
ששוו לה מראה מגחך. ו
אני. הוציאה ספר 7ץ קן
הכרתי. ח שב תי שאולי ר
ודאי מה לספר אחרי כל

איריס עם אורי גלר1,
2 6 *3

שערוריות, אלף אהבות, עשרות
מחזרים, תרבה בילויים, נסיעות ל-
חו״ל, תצלומים במיטב •ירחוני-האופנה בעולם,
מלתחה שופעת בגדים משגעים, דירת-
פאר בתוכנית למ״ד• ,רומן סודי עם רקדן
נשוי נודע. למה עוד אפשר לצפות מנערה
בת? 20
•מאיריס אפשר, כנראה, לצפות לכל.
דומה יכי אינה סתם יפרח, אלא בצל העטוף
קליפות־קליפות וכל קליפה מורידה דימעה
מעיני המתבונן.
אירים היא אין־סוף -של דמויות. מי
!מכיר אותה? היא עצמה טוענת שאיש
אינו מכיר איותה, לבד ממנה עצמה •ומידידה
מכופף־המזלגות, אורי גלר, יו הקדישה
את הספר.

״ ה מו״ל העיוור
ראה או תי ״

דול, רגליה הלן צרות ליא
קטנה, כה?חושה, זקנה,
הן ה גלגלי קזפוג ענקיים שצעירה נעים ז
־גשתי ל א * 1

,כ תוב?אותיות שליא
־א סופרת, כי הרי יש לה
קי הרבה שנים של חיים.

1מוקדש ספר שיריה

^ משך שני ם כתבה איריס את שי•
-ריה, בכל הזדמנות ומתי שבא לה. על
קופסות־סיגריות, על כרטיסי־אוטובום, על
כרטיסי-טיסה, על מפיות-שולחן. כל מילה
כתובה נשמרה •והוכנסה לתוך קופסה. כל
•חוריה, כל רגש, זכו בהנצחה. יש •שידים
המלווים את אירים עוד מגיל ,12 ולדבריה
עד היום יש להם משמעות בעיניה.
כמו, למשל :״כמו כל הקדושים המתענים
עם /אלוהיהם, התעניתי עם /אלוהי,
כמו לכל /הקדושים שאין להם /אלוהים
והס /מתענים.״
איריס אוהבת את שיריה. היא קשורה
אליהם בעבותות •וקשה לה להיפרד מהם.
במשך השנים לא הראתה •אותם לאייש,
שמרה עליהם כעל הסוד הקטן הפרטי שלה.
על שיריה לא נכתב דבר במדורי-הרבי-
לות.
והיא מספרת :״יש •כמה שירים שלא
השתנו מאז שהייתי ילדה, יש שירים
•שלא ישתנו בחיים שלי. אלו הם שידי
האמונה. אני מאמינה, וזה תמיד ממלא
אותי. אף פעם לא סיפרתי שאני כותבת
ישירים, אלא-אס-כן שאלו אותי. לפעמים,
כשהייתי רוצה מאד שמישהו יכיר אותי,
אז בשביל לקצר את הדרך הייתי מדאה
לו שיר.״
הספר כולו מוקדש לאורי גלר. על פרשת
יחסיה של איריס אי תו נכתבו כבר ספרים.
הוא עצמו הקדיש לה חלק חשוב בסיפרו
הביוגראפי, ובד,קדשה בספר כתב :״לאיריס
יקירתי, אוהב אותך לעולם.״ בספרים
שנכתבו אודותיו תופסת איריס חלק חשוב.
מסתבר ני למרות שהם רחוקים יזה מזו,
קשורים איריים ואורי בכבלי-אהבה שהמרחק
הגיאוגרפי אינו יכול להם. למרות
עשרות הגברים שבהם ׳נקשר שימה מאז
התפרסמה, יש מקום בליבה רק לגבר
אחד: אודי גלר. והיא מספרת :
״כשאני אומרת שלא הראיתי את שירי
לאיש, אינני מתכוונת לאורי. זה כמו מובן
מאליו ־שהוא ראה אותם. הוא הרי ידע את
החלק הזה של מחשבותי, אותו חלק שלא
תמיד דיברתי עליו. הוא חאדם היחידי
שהיו לי איתו יחסים פתוחים במלוא מובן
המילה. אני •איתו מאז שהייתי בית ,11
והוא אז בן .21 הוא לא ידע שאני נל-נך

צעירה, חשב שאני בת .17 מאז אנחנו
ביחד, למרות המרחק הפיסי.
,״אורי הוא הגבר היחידי בחיי שהייתי
אייתו יחד כל־כך הרבה שנים רק בלב
ובנפש, ואולי בגלל זה הוא נשאר בשבילי
מה שהוא עד היום. כל גבר אחר חלף-
עבר, לא נשאר ממנו כלום. אורי יודע
את האני שלי• ,וזה לא חשוב איפה אני
ואיפה הוא. כשהוא נסע הייתי צעירה מדי,
הורי לא הירשו לי להצטרף אליו. אורי
לא היה מה שהוא היום, הוא נסע לנסות
את מזלו ואני נאלצתי להישאר. לא ע־שינו
סצינה מהפרידה. ידענו שאנחנו בעצם
לא נפרדים. לכן הקדשתי לאורי את הספד.
הוא האהבה הראשונה שלי, ואני מאמינה

ששם נולד הרגש, שם נולד הגרעין של
יכל הדברים שאחר-כך שונאים, אוהבים,
מקנאים וחיים.״
אירים לא חיפשה מו״ל כדי להוציא
את סיפרה. מעולם, כך היא מעידה על
עצמה, לא כתבה במטרה לפרסם.
כמו כל מה שקורה לה בחיים, גם קיבוץ
השירים בספר והוצאתם לאור היו׳תוצאה
של •מיקרה• ,והיא נזכרת :״ייום אחד הלכתי
לקנות תקליט. עמדתי ודיברתי עם בעל
החניות. פיתאום נכנס המו״ל •אהרון בר,
שהוא עיוור בשתי עיניו. הוא שאל את
בעל החניות מי עומד איתו, וזה ענה לו:
״אירים דווידסקו.״ ההא כפי הנראה שמע
(המשך בעמוד )28

*1ועכשיו ־ שירי
(המשך מעמוד )27
עלי, והתחלנו לדבר.
״פיתאום,הרגשתי צורך להגיד לו ׳שאני
כותבת. הוא אמר לי, :אם יש לך חומד,
אשמח לשמוע ,.לא יודעת מה גרם לי לספר
לו שאני כותבת .׳אולי בגלל שבפעם הראשונה
בימי חיי הרגשתי שהצלחתי להגיע
אל בן־אדם מבלי שהוא יראה אותי. אהרון
בר היה הגבר הראשון שפגשתי בחיי
שלא הושפע מיופיי ומעיני הירוקות, וזה
היה בשבילי משהו ענקי, עצום, שאינני
יכולה להסבירו.
״היתה לי מילחמה עם עצמי :
מה פיתאום שהדברים הכי אישיים
שכתיבתי ואהבתי יופיעו בספר? בכל־זאת
התקשרתי אליו, ואמרתי לו , :יש פה
תיק מילים .׳אשלח אותו לך,.
״אחר־כך ידעתי שהוא אוהב את מה
שכתבתי, הוא התייחס לחומר כמו אל
דבר בעל-ערך. תוך שבועיים וחצי אמר
לי שהוא מוציא לי ספר־שירים. לא ידעתי
איך לקבל את זה. פיתאום ראיתי את
כל המילים שיצאו ממני ברגעים הכי
קשים, נמכרות בכמה לירות לאנשים שאני
בכלל לא מכירה. אחר־כך חשבתי , :אולי
הדברים שבן־אדם יוצר, אולי דווקא בגלל
שקשה לו, צריכים לצאת. אם ייש מישהו
שיכול לתת קצת נשמה וקצת רגש, למה
שישמור אותם לעצמו?
״אבל מה שהיה חשוב לי יותר מכל הוא
שידעתי, שבמיקריה הזה הספר יוצא לאור
לא ביגלל העיניים היפות שלי. בפעם
הראשונה בחיי הרגשתי שמישהו רואה
אותי יותר טוב מאלה שמסוגלים לראות
אותי בעיניהם. מה שאהרון בר ראה בי
היה את תוכי, וזה היופי שבהוצאת הספר
הזה.״
איריס מודעת לעובדה שאנשים מתייחסים
בספקנות לכך שהיא מוציאה ספר״
שירים. היא כבר שומעת את הלשונות
ד,״טובות״ לוחשות בארס כי נערת-הזוהר,
המפורסמת הפכה פיתאום משוררת־בפרד
טה. אולם היא אינה פוחדת, וגם לא
איכפת לה :״אני בכלל לא פוחדת ממה
־שיחשבו האנשים, אף פעם לא פחדתי.
אני רק פוחדת שעד שאני גומרת שיר
הולכות לי לאיבוד מילים חשובות, אני
פוחדת שפדדושם פיספסתי, בגלל -שעד
שהגעתי לנייר שכחתי את המילה שד,בי־אה
אותי לכתוב את השיר. רק אז אני
פוחדת, כי ^ני יודעת שחלק חשוב הלך
לי לאיבוד.״
״זר שוכב /במיטתי אני /דמזחת.
כנוכריר / .כסהרורית, במו לא יתם /ליל.
שהרית רחמים. ארצה /מנח. איכה /
אגרש. איכה /לברוח / .געגועי /רחוקים.״

7/פרח
שאינו נובל״

ך * י א מרגגוררת בגפה בדירתה הן
1נאה. על קירות הבית תלויים ציורים
שלה, דיוקן של ליצן, ראש נערה ששערה
פרוע ועיניה מפוחדות, הציור שיקשט
את עטיפת הספר ועוד. פסנתר, כריות
•על הריצפד, והרבה עציצים. את ידידיה
הוא מונה דק על אצבעות שתי ידיה. היא
תמיד נשארת מרוחקת כלשהו. אשה בת
.20 איך תהיה בגיל שלושים? אירים אינה
יודעת, היא מתפתחת מרגע לרגע, משניה
לשניה. אולי בגיל שלושים תכתוב ספר.
״קשה להיות מפורסמת,״ היא אומדת.
״זה בא על חשבון החיים הפרטיים.״ היא
מודה -שכשהיו צעירים מאד היו אורי
והיא חולמים על הימים שבהם יהיו ספור־סמים.
אבל כעת נמאס לה, היא רוצה
שקט ולבדה השכילה, למרות הכל, ליצור
את השקט הפרטי שלה :״הרבה אנשים
מכירים אותי, ואני מכירה הרבה אנשים.
לא כל מי שאני אוכלת איתו או הולכת
איתו לסרט, הוא הגבר־התורן של חיי.
האמת היא שאני קשורה בכל נימי נפשי
לאורי. הוא רחוק, בנידיורק, אבל אנחנו
כל הזמן ביחד. שואלים אותי אם נתחתן.
אני לא יודעת. מה שבטוח זה שבין אם
הוא יהיה עם מישהי אחרת או אני עם
מישהו אחר, תמיד נהיה ביחד.״
איריס מודה שיש כמד, אנשים שתשמח
להעניק להם את הספר, בעיקר לכל אותם
מחנכים שהזהירו אותה כי כמלכת-מים לא
תגיע רחוק. או לכל אותם מורים לסיפרות
שהאמינו כי דק בזכותם החזיקה מעמד
בבית־הספר. ולכל אותם האנשים שאום־
רים לה לפעמים שהם מתים להכיר אותה
באמת והיא לא יודעת איך לעזור להם.
והיא אומדת :״הספר הוא פרח שאני
יכולה לתת למישהו, פרח שאיננו נובל.״
״לכל אחד סדקיו /שלו ואליהם הוא /
בא בימים / ,שעות, דקות, בלילות ורוקם /
חלומות, סדוקים.״

^ ^ כו שי כותב מהכלא^ 1
(המשך מעמוד )25
אני תיקווה שיהיה לכתב גרמני אחד,
שהוא ישר והגון ואשר יקרא כתבה זו,
האומץ לבוא ולשמוע אותי, ולבדוק אם
טיעוני נכונים. שיבוא ויראה באיזה תנאי
מאסר אני נתון.
חברי וידיד, על-מנת שתדעו מה זה הבידוד
שאני נתון בו, רצוני שתדעו שזהו
רצח שפל ואיטי, רצח מבלי לזהם את דד
ידים. זה לא מענייני, אבל אחוז המתאבדים
בתאי-הבידוד שלהם הוא הגבוה בעולם.
במשך ארבעה חודשים שהייתי בכלא
פרנקפורט התאבדו 2עצירים, והיו 38 ניס־יונות־התאבדות.

שנה לפני שנערך מישפטנו, נע-
/י -רך מישפט נגד נאצי, כשפורסטר יושבת
בראש בית־הדין. לצורך המישפט היא
אף בקרה בארץ, על־מנת לגבות עדויות
מניצולי השואה נגד אותו פושע־מילחמה
נאצי. פורסטר ניהלה את המישפט נגד
אותו נאצי בצורה האופיינית לה. בדרך־
כלל היא משליטה את מרותה על שני
שופטי-המישנה היושבים לצדה, לא־כל״
שכן על המושבעים.
באותו מישפט שניהלה נגד הנאצי, אחד
משופטי־ד,מישנה, השופט קפרם, לא היה
מזכך להשלים עם אי־ההגינות המשוועת
שבו היא נוהגת( .אגב, יש שופטים רבים
שמסרבים להיכלל בהרכב שלה).
כאשר הגיעו מים עד נפש, אותו שופט
קרפס — שהיה מוכר כשופט אובייקטיבי,
הגון וישר — התרעם על אופן ניהול ה־

״שופט גרמני
התאבד בגלל
ה שופטת״
משפט. פורסטר והתובעת הקדימו תרופה
למכה, וביקרו אותו בעיתונות, ולא
בצורה הגונה. השופט קפרם כתב מיסמך
מאשים ביותר, אשר בו פירט את כל טיעוניו
נגד השופטת והתובעת הראשית,
העיוותים, אי-הצדק ועוד הרבה דברים רבים
אחרים חמורים בהרבה מטעוני-שלי.
המיסמך מכיל 60 דפים. עם גמר כתיבת
המיסמך, התאבד השופט קפרם. המיס־מך
הגיע למישרד־המישפטים של מדינת
הסן(בעלה של וורנר הוא סגן־השר) ,ועקב
חומרתו של המסמך והשערוריה שעלולה
היתד, לפרוץ בעיקבותיו הוחלט להסתירו
ולגנזו. בצורה נדירה ביותר הגיע המיס־מך
לידי. ראיתיו במו עיני, עורכי-הדין
שלי, כשנודע להם תוכן המיסמך, טענו
בפני בפה מלא שהם בעלי מישפחות והם
פוחדים לעסוק בו. על המיסמך נודע לי
רק לאחר מישפטנו.
אפשר לערוך סטטיסטיקה קצרה מכל 10
המדינות של גרמניה המערבית, ולגלות אז
י כי הסן היא המדינה היחידה שבה כלואים
יותר מ־ 50 ישראלים, רובם שפוטים.
עם רובם שוחחתי. מרביתם טוענים לחפו־תם
מפשע, ולרובם אני מאמין. צריך להביט
רק מי מושך בחוטים, על־מנת להבין
מדוע כל-כך הרבה ישראלים כלואים דווקא
במדינת הסן.
קל להבחין שמיום שהגברת וורנר מונתה
לתפקיד התובעת הראשית, התחילו
בתי־הכלא של מדינת הסן להתמלא ישראלים,
כשכולם׳ טוענים לחפות־מפשע.
לקרובי האסירים הישראלים אני פונה:
אל תצפו שבניכם או קרוביכם יחזרו מהכלא
הגרמני בריאים בנפשם ובגופם. יכול
להיות שהם מרגיעים אתכם, וטוב שהם נוהגים
כך. אך אני יודע מה שאני עובר,
ואני לא מאחל זאת לשונאי.
אני מוכן להחליף כל יום של מאסר
כאן במאסר אצל הסורים או קאדפי. אולי
שם יחבטו בי באלה בראש, אך אני משוכנע
שהסוהרים של קאדפי לא יצחקו לי
על הזין ולא ידחפו לי רגליים לתחת,
ולפחות יסתכלו עלי כעל אחד ששווה
להם, ולא כמו כאן, כאדון כאל נחות ממנו.
כל טיעוני, שאני כותב במיכתב זה, הם
עדיין רק חלק קטן מהאמת. אני לא מצפה
הרבה מכתיבת מיכתבי זה, אך אני תיקווה
שבעיקבות פירסומו ייווצר סיכוי קטן ביותר
להשמיע את טיעוני, ויותר מכל שייערך
מישפט חדש.
בוודאות יש מקום לחקור את טענותי,
שהן חמורות ביותר. כמו־כן אסור להתעלם
משופט בית־מישפט מחוזי בגרמניה, ש כתב דו״ח חמור ביותר על זאת ששפטה
אותי. הוא יודע קצת יותר ממני.

במדינה
(המשך מעמוד )20
כתיקונם. חולים נשמו לרווחה, ובציבור
הרחב פשטה מייד הדיעה כי הרופאים
הוכיחו, בסופו של דבר, אזרחות למופת,
ויתרו על דרישותיהם וחזרו לעבודה
סדירה.
חכרה פרטית. אולם כל זה אינו
מדויייק. הרופאים אומנם חזרו לעבודתם
כמקודם, הדיונים בין המעסיקים, נציגי
מישרד־חבריאות, לבין נציגי איגוד הרופאים
התחדשו ״על מי-טנוחות,״ כדיווח
העיתונות, אולם מאחרי־ד,קלעים נעשו כבר
כל ההכנות למימוש איומי רופאי בתי-
החולים: התפטרות כללית ועריכת מהפכה
בשירותי הרפואה במדינה.
הנהלת איגוד הרומאים החליטה על הקמת
חברה פרטית לאספקת שידותי-רפואה.
חברה זו כבר נרשמה במישרדי רשם-
החברות, ותפקידה רחב בהרבה מאשר
לשמש עוד אמצעי-לחץ על מישרד־ד,בריאות
והממשלה.
החלטת הרופאים נתקבלה לאחר הודעתם
של אנ-שי ציוותי־האוויר של אל על, על
הקמת חברה פרטית לאספקת שירותי-
תעופה. על הקמת חברה זו הודיעו הטייסים
לפני -שבועות אחדים, אחרי שהמשא-
והמתן בינם לבין נציגי מישרד־התחביורה
הגיע למבוי סתום. בינתיים עדיין לא ברוד
אם, ומתי, תצא התוכנית המקורית של
ציוותי־האוויר של אל על אל הפועל.
אותן חברות פרטיות לאספקת שירותים,
שהיו מעוגנות עד כה במסגרת ממשלתית,
אמורות לרכז את העובדים בענף השירותים
המוגדר ועל פי הזמנות, הן של הממ שלה
והן של גורמים פרטיים, תשלחנה
עובדים למקומות שבהם זקוקים להם.
התעריף של אותן חברות ייקבע על-פי
ההיצע והביקוש, כמקובל במשק הפרטי.
השר חלה -המצב הכריא. רק
אז נכחו מעסיקי הרופאים, הממשלה וקו־פת־חולים,
כי הרופאים אומנם ״מתכוונים
ברצינות״ .האנרכיה שעמדה להשתרר ב־בתי־החולים
התורניים, אחרי שהרופאים
סרבו לשחרר חולים וכל המיטות כבר היו
תפוסות, הבהירה מה עלול לקרות השבוע,
כאשר התפטרות הרופאים עמדה להיכנס
לתוקף.
ואז, כמו במטו־,־קסמים, גילו המעסיקים
נכונות מחודשת לדון עם הרופאים בתביעותיהם,
שקודם הוגדרו בפיהם כ״בלתי הגיוניות״
ו״כפריצת כל מדיניות השכר״.
כאן נכנס לתמונה גם יגאל אלון בתוקף
תפקידו כסגן ראש־הממשלה. בנצלו
את היעדרו של יצחק רבץ, רצה אלון להוכיח
כי ראש־ממשלה בפועל יכול לקבל
החלטות ולאנוס גם את שר־האוצר ה-
הססן שלו.
היעדרו של שר־הברייאות, המאושפז בעצמו׳
מהמשא־ומתן שהתחדש עם הרופאים׳
כאילו סייע גם הוא להשגת ההסכם.
העלאה של שמונים אחוז. בסופו
של חשבון זכו הרופאים כמעט בכל
תביעותיהם. העלייה המשמעותית במשכורתם
תהיה בשיעור של כ־ .8096 הממשלה
נאלצה בתום חודשיים של מאבק ועימותים
חריפים להרים את ידיה. החולים יצ או
נשכרים.
מתוך חשש לתגובת סקטורים אחרים במשק׳
ניסתה הממשלה להסתיר את כני־עתה
.״פרטי ההסכם תואמים את מדיניות
השכר במשק !״ טען הממונה על השכר.
היה זה, כמובן, בלוף גמור, שנועד להגן
על הממשלה מלחצים של עובדים נוספים.
עיתונות אין עיתון

ההימור על משה דיין
הסתכם בהססד
של בשלושה מיליון ל״י
הגיליון הראשון של היום הזה, שראה
אוד לפני כשלושה חודשים, הכיל מאמר
בלתי שיגרתי. היתה זו רשימה של מדל
העיתון, הפירסומאי ואיש־ד,עסקים אליעזר
ז׳ורבין, שנשאה את הכותרת הצוהלת :״יש
עיתון !״
השבוע, כאשר הופיע הגיליון ה־ 74 והאח רון
של מה שנועד להיות עיתון־הערב
החדש של ישראל, לא הודפס בו הספד
בנוסח :״אין עיתון !״ תחת זאת ניתן היה
למצוא בעמוד הראשון של הגיליון האחרון
תחזית גדולה ומובלטת של מזג־האוויר,
שהכריזה :״קודר!״

זה היה גם מצב מצב רוחם של כל אלה,
שנטלו חלק בהרפתקה העיתונאית המסקרנת
ביותר של השנים האחרונות ביש ראל,
כשנאלצו לנתק את מכשירי ד,טלפ־רינטר
ולהניח את המכסים על מכונות-
הכתיבה. המשימה שהציבו לעצמם: לערער
את המונופול של שני עיתוני־הערב
הקיימים — נכשלה.
בשלושת חודשי הופעתו הגיע היום הזה
לתפוצת־שיא (בימים הראשונים להופעתו)
שהסתכמה בכ־ 50 אלף גיליונות לדברי אנשיו
(והוערכה בכ־ 30 אלף גיליונות) ,הידרדר
עד לתפוצה של עשרת אלפים גיל יונות,
לדברי אנשיו ( 5,500 לפי הערכת
המתחרים) .הוא לא הצליח לשבור את
מעגל הקסמים של תפוצה— מודעות—תפוצה׳
שהיתר, מאפשרת לו אורך־נשימה גם
בתפוצה מזערית. בשל התפוצה הקטנה לא
התפרסמו בו כמעט מודעות, שבלעדיהן
אין עיתון מסחרי יכול לשאת את עצמו.
דווקא נקודה זו היתה ההפתעה. שכן
האיש החזק מאחרי העיתון החדש לא היה *
אלא אליעזר ז׳ורבין, בעליו של אחד מ-
מישרדי הפירסום הגדולים במדינה — דחף.
לשבחו של ז׳ורבין יש לציין כי הוא הפריד
הפרדה גמורה ומוחלטת בין עסקי ה-
פירסוס שלו לבין מעורבותו בעיתון החיש•
ייתכן ובכך תרם במו ידיו לקיצור
חייו של הרך הנולד שלו. לעומת זאת
השכיל לשמור על העסק המשגשג והמצליח
הקיים.
רצון טוב לא מספיק. ז׳ורבין התגלה
כאיש אמיץ מאוד בניסיונו לצאת

מו״ל ז׳ורכץ
הסוס לא רץ
לעימות גלוי עם עיתוני-הערב הקיימים. זמן
קצר אחרי הופעת העיתון, כאשר הסתבר
שהוא איכזב את הציפיות שתלו בו מקי־מיו
ואין בו כדי לאיים על מעמדם של
ענקי העיתונות, נטשו אותו שותפיו להר פתקה,
משקיעי״החוץ שהבטיחו את תמיכתם
בעיתון. דורבין לא נרתע, החליט
להמשיך ולנסות לקיים את העיתון בכוחות
עצמו. אבל העסק בלע רבבות ל״י
מדי יום. בתום שלושה חודשים מוערכים
הפסדי היום הזה בכשלושה מיליון
לירות.
סכום זה היה בין השאר גם מחיר ההימור
על משה דיין, כסום שמסוגל עדיין
להוביל במירוץ. דיין מונה כעורכו של
העיתון, בתיקווה ששמו בילבד ימשוך קונים.
למרות שהודה מראש כי אין לו מושג
בהוצאת ועריכת עיתון, קיוו שמאמריו
ורשימותיו יסקרנו קוראים. מבחינה
זו היווה דיין אכזבה מוחלטת. הוא עמד
בהתחייבויותיו החוזיות לבעלי העיתון, חוץ
מהעדרויות ממושכות, כשיצא לחדל לגרוף
את המיליונים שמכנים לו ספרו האוטוביוגראפי.
לעומת
זאת היתה רמת כתיבתו הפתעה
ליריביו וחסידיו גם יחד. היא היתד, מבולבלת,
חסרת־קו, משעממת ונטולת קסם
העולם הזה 2048

במדינה

שיש לו, לגבי קהל מסויים, בהופעותיו
החיות.
לרשות העיתון החדש עמדו הרבה כסף,
הרבה רצון טוב והתלהבות של קבוצה קט!
נר, שהיתר, מסורה לעניין. ז׳ורבין עצמו
בילה במערכת ימים ולילות, עד לשעה
שתיים אחר חצות, השקיע בעניין את כל
מירצו והונו — תופעה בלתי שיגרתית
עבור יהודי שלא חסרה לו פרנסה. אלא
שבכך לא היה די.
מלבד היעדר כוחות מיקצועיים, יצר
לעצמו העיתון מייד תדמית ימנית קיצונית,
עוד יותר מזו של עיתוני-הערב הקיימים.
כעורכו מונה איש הליכוד, אוריאל
לין. אנשי ארץ־ישראל השלמה נתנו בו
את הטון. הכותרות הראשיות שלו ניסו
ללבות אווירת מתיחות ביטחונית מפוב־
1רקת. כתביו לא הצליחו להשיג אפילו ידיעה
בלעדית אחת.
השבוע הודיע היום הזה על הפסקה
״זמנית״ של הופעתו. זוהי צורה אלגנטית
מקובלת בעולם העיתונות לבשר על נעילה.
אף אחד מהעיתונים שנסגרו ״זמנית״,
לפחות בארץ, לא הופיע מחדש. קיים ספק
אם תתגשם התוכנית להוציא את העיתון
לאור אחת לשבוע, כעיתון של יום
שישי. בשבת הקרובה, על כל פנים, הוא
לא יופיע.
ערב הופעתו של העיתון ניסו מעריציו
של משה דיין להגן על הסכמתו לקבל את
תפקיד העורך־הראשי של עיתון־ערב
ן חדש .״הוא עוד לא נכשל בתפקיד עורך
עיתון,״ אמרו. עתה, יוכל דיין למנות גם
כישלון זה ברשימת כישלונותיו, למרות שהפעם
היה חלקו בכישלון קטן יותר מכל
הכישלונות להם היה שותף.

הצד השג׳ ונויד חמידיו!!־

בעוד המזינה ניחמת בנשיות העודים
בווינה ־ היא מנשירה עולים מישראל
העולה שהווד

ב כ וח

ף* אחד הלילות כחודש אפריל
£השנה התדפק איש הסוכנות היהודית
על דלת חדרו של גריגורי לכטמן,
עולה חדש מברית־המועצות, במעון־ד,עולים
קסם בתל־אביב .״התלבש ובוא אתי,״ אמד
איש־הסוכנות ללכטמן.
השניים יצאו במכונית פרטית לנמל-
התעופה בן־גיוריון בלוד, שם נתן האל מוני
ללכטמן דרכון עם אשרתיכניסה ל-

העיתונות העיברית —
בעי3י ידידו האישי
ש? אשר ידזין

אחד הגיבורים הבולטים של ״פרשת יד-
! לין״ הינו המיליונר הישראלי-אמריקאי,
אמנון ברנס, ששמו השתרבב לפרשה
בקשר למכירת מלון־ד׳,קרוואנים שלו ב־אופירה,
למרכז קופת־זזולים.
בדומה ל״דוקטור ג׳קיל ומיסטר הייד״
גם לברנס שתי פנים. מצד אחד הוא התעשר
בארצות־הברית, מהקמת שרשרת של
חנויות כל־בו וחברות־אספקה שונות, ומן
הצד האחר הקדיש מזמנו למחקר, על
״חלקה של העיתונות בהקמת מדינת־יש-
ראל״ ,שראה אור כספר.
ברנם, שנולד בתל־אביב ב־ ,1924 יצא
ללמוד במהלך מילחמת־העולם השנייה,

קריעה
ט של הדרכון

£5$ק ק
קולט גביש
? 1£ 601£ 0־11

1?£55ק 1-1£ז
-1£וז ותו
ו ת סוז^ ס ^ו טסז.
? 158^ £1ס

עטיפת סיפרו של פרנס
העיתונות לא הכזיבה
באוניברסיטה האמריקאית של קאהיר —
שעה שבני־דורו התגייסו לבריגאדד,היהודית,
או לאירגוני-המחתרת. בקאהיר הוענק
לו, בתום לימודיו, תואר ב.א. בעיתונות.
סמוך לפרוץ מלחמת-השיחרור עבר
ברנס לארצות־הברית, להמשך לימודיו באוניברסיטת
סיראקוז שבמדינת ניו־יורק,
נ שם הוסמך בתואר מ.א. בכלכלה מדינית
ובעיתונות.
עיתונות עם שיניים. סיפורו של
(המשך בעמוד )32
ה עו ד ס הז ה 2048

הסיפור התחיל, בעצם, עם עלייתו
של גריגורי (גרישה) לכטמן לישראל,
בנובמבר 74׳ ,מטשרנוביץ שברוסיה. הוא
הגיע ארצה לבדו, כשרוב מישפחתו, ברוסיה,
ממתינה לראות כיצד יתאקלם ויס־תדר
הוא, ובהתאם לכך יחליטו אף הם
אם לעלות — או להישאר ברוסיה.
גריגורי, שבמיקצועו הוא חייט וגזרו
•של ביגדי־עוד, נשלח למעון־העולים טירן
בהרצליה, והחל עובד בעבודה בלתי-
מיקצועית, באורח זמני.
כעבור זמן־מה החל מחפש לעצמו עבודה
במיקצועו. משלא מצא את מבוקשו
באיזור הרצליה, החל מבקש לעבור ל-
מעון־עולים באיזור אחר. בקשתו נענתה,
ובאפריל 75׳ הוא הועבר למעון קסם ברחוב
בן־יהודה בתל-אביב, המייועד בעיקר
לעולים קשישים, שעברו כבר את
גיל,הפנסיה.
אולם גם כאן לא ׳מצא גריגורי עבודה
במיקצועו. הוא עבד במיטבח מלון סיני
הסמוך, ובעבודות זמניות אחדות. מאחר
שבמעון קסם נהנים העולים הקשישים
מקיצבה של הביטוח הלאומי, לה לא היה
גריגורי זכאי, הוא סבל לעיתים תכופות
מחסרון־כיס. עובדות אלה לא שיפרו את
מצב־רוחו, הוא היה שרוי במתח, ויש
להניח שלא היה מה שקרוי ״עולה נוח״.
בין העולים בקסם, שחלקם סובלים מבעיות
בריאותיות שונות מפאת גילם, היתד,
תסי׳סה בשל טיב המזון המוגש במקום.
נשמעו תלונות, ואחת מאלה אף הגיעה
לעיתון הרוסי היוצא בארץ. לכטמן היה
בין מנסחיו. תלונה אחרת, שנשלחה כנראה
על-ידי עולה אחר אל קרוביו ברוסיה,
מצאה דרכה לעתונות המצרית, שעשתה
בה שימוש תעמולתי.
בנסיבות אלה נוצרה נגד לכטמן דיעה
שלילית אצל מנהל-המעון, עזריאל ערד.
ערד, שהיה בעבר איש צבא־הקבע ושימש
בתפקידים שונים במי׳משל הצבאי עד לפני
כשש שנים, החל משגר לממונים עליו בסוכנות,
מיכתבים, שבהם תואר לכטמן —
בצדק או שלא בצדק — כטיפוס שלילי
לחלוטין, מיטרד לדיירי המעון וכר.
ערד המליץ בפני הממונים עליו לשלח
את לכטמן מישראל. באחד ממיכתביו אלה
כתב שהוא רואה בלכטמן סכנה, וכי בהוצאתו
לחו״ל הוא רואה את הדרך הטובה
והזולה ביותר עבוד הסוכנות להיפטר מן
העולה הבלתי־נוח.
מובן שלכל הפרטים הנוגעים בלכטמן
נוספו, כפי שקורה לרוב, שמועות ורכילויות,
שהחלו מתגלגלות, התנפחו ואיבדו
כל קשר למציאות. כך החלו מרננים יש־לכטמן
היה עבריין בעיר מוצאו, או שהוא
חולד,־נפש.

מעגל מגור
איטליה, ציידו באלף לידות והעלה אותו
על מטוס טי־וו־אי בטיסה לרומא.
על הכרטיס שניתן ללכטמן רשמו אנשי
הסוכנות עבורו את כתובתו של מישרד
היאס ברומא. לשם עליו לפנות לקבלת
עזרה, הסבירו לו.
כך החלה פרשה תמוהה שבמהלכה נשלח
עולה מרוסיה, ביוזמת אנשי הסוכנות
היהודית, לרומא, כדי שמשם ימשיך ל־ארה,״ב
כיורד.
לפני צאתו את הארץ תודרך גרי׳גורי
על־ידי, אריה גווילי, איש הסוכנות, כיצד
ירמה את אניצי היאס ברומא ביחס לאז־רחותו.
בידי לכטמן היה דרכון ישראלי
קבוע (כחול) ,שהוצא ימים אח דים
לפני נסיעתו לצורך הטבעת האשרה
בשגרירות איטליה (רק בדרכון קבוע מוכנה
השגרירות להטביע אשרה) .דרכון
כזה פירושו — אזרחות ישראלית, ואזרחות
ישראלית היתד, מקשה על בעליה
בקבלת עזרה מוזיאס ובקבלת אשרה ל-
ארה״ב. לכן השאירו בידי לכטמן את תעד
דת־המעבר הזמנית (הכתומה) שהוצאה עבורו
חודשים אחדים קודם־לכן, והיתד, עדיין
בת־יתוקף.
גווילי ועוזרו, ישראלי, הורו ללכטמן,
כי בהגיעו לרומא לא יראה לאנשי היאס
את הדרכון הכחול שלו, אלא רק את
תעודת-המסע הזמנית.

כפדן ז נפלה ההחלטה לבחור בפתרון
€הקל ביותר, ולשלח את גריגורי לכטמן
מישראל, כשד,ביצוע והמימון לכך באים
מידי אותו הגוף שמתפקידו להביא עולים
לישראל — הסוכנות היהודית.
מנקודה זו הפך הסיפור טרגדיה אישית
של העולה, והביא לביזוי שם ישראל.
לכטמן הגיע לרומא ופנה למישרדי היאס,
אחד ימשני אירגוני-הצדקה הגדולים של
יהדות ארה״ב, שמוסדות הקליטה והעלייה
(ובתוכם הסוכנות) משתדלים לשכנעם, בימים
אלה ממש, להפסיק את התמיכה
שהם מעניקים לעולים הנושרים בווינה.
לכטמן ניסה בתחילה להכחיש שבידו
דרכון ישראלי, כפי ׳שתודרך, אלא שאנשי
היאס לא קנו את הסיפור. לכן שלף לכטמן
את דרכונו הישראלי וקרע אותו לעיני
כל. כעת, כשכבר לא היה לו דרכון, יכלו
הם לטפל בו.
שיבער, חודשים התגלגל לכטמן ברומא,
כשהוא חי מקיצבות מוסדות-צדקד, יהודיים,
ולבסוף נדחתה בקשתו לקבל אשרת־כניסה
לאדר,״ב. הוא התגלגל לגרמניה, חזר לאיטליה
ומשם, לאחר שנאספו ׳תרומות ב־מייוחד
לצורך זה, עלה למטוס לישראל.
אנשי מי׳שרד הקליטה והסוכנות לא
שמחו לקראתו בשובו. שוב החלו גלגלי
הביורוקרטיה טוחנים, והפעם באכזריות
גדולה מקודם. לבסוף ,׳משלא נמצא ללכט-
מן מקום במעון-עולים עד לסידורו בדיור,
וסכומי-הכסף שניתנו לו למחייתו אזלו,
מצא את עצמו, שבועיים לאחר שובו, ישן

עולה גרינורי לפטמן
שינה ברחוב
על מדתות מיש׳רד הקליטה ברחוב אסתר
המלכה בתל־אביב.
במשך אותם ימים הספיק אף להיעצר
על-ידי המישטרה אלא שקציני־המישטרה,
שראו במה המדובר, שיחררוהו לאחר יממה.
בתחולת השבוע שעבר נתקלו עיניו של
דויד גביש (קרישטל) באדם הישן על ה-
מידרכה, מול מישרד־ד,קליטה. דויד, שבעצמו
עלה מרוסיה ב־ ,1968 לאחר שהיה
כלוא במחנות שם ימשך 18 שנים, הוא
נכה עוד מתקופת שירותו בצבא הרוסי
בימי מילחמת־העולם השנייה. הוא התעניין
אצל פקידי המישרד לפשר הדבר,
ותשובתם היתה :״עזוב אותו, הוא משוגע.״
״כשאומרים לי על מישהו שהוא
משוגע, זה נראה לי תמיד חשוד,״ אומר
גביש .״אם הוא משוגע,״ שאלתי אותם,
״׳מדוע לא תאשפזו אותו?״

מפקיד לפקיד
__ לפקיד
ך כיש עובד בסדרן בתיאטר׳ון ה־
^ קאמרי, ומתגורר בדירת חדר וחצי
במרכז תל-אביב. הוא החליט לאסוף את
העולה לביתו, ולעזור לו להשתקם.
למחרת לקח עי׳מו את לכטמן, ויחד חזרו
למישרד־הקליטה .״חשבתי שגם אני נהיה
משוגע,״ הוא מספר .״הלכתי לשפירא
(הממונה על הטיפול בפרט) ,והוא שלח
אותנו לגד הררי(עובד סוציאלי במישרד־הקליטה
מטעם הסוכנות) ,אבל הוא אמר
שזה לא ׳מיקרה סוציאלי, לכן צריך שפירא
לטפל בו. חזרנו לשפירא, וסיפרנו לו מה
אמר הררי. תשובתו רדתה, :אם הררי
אומר, אז ״שיגיד.׳ וכך זה נמשך, במעגל
סגור.״
גם כתב העולם הזה כימעט שהלך לאיבוד
בין שפע הפקידים במישרד־ד,קליטה.
׳העיקרון המנחה את מרביתם הוא, כנראה,
התנערות מאחריות והטלתה על כתפי פקיד
אחר. שפירא מפנה להררי, וזה מייעץ
לפנות לחיים ציגלר (מנהל מחלקת דיור),
ומשם מודיעים שעדיף לפנות למ׳מדוד
(מנהל סניף תל־אביב) ,וממרוד מנער
,מעליו כל ׳אחריות ׳ומפנה לסוויסה (הסדרן),
או לאהרון שגיא (המנהל) ,ובדרך זורק
כל אחד שם איזור אחר בארץ שבו יכול
עמיתו לסדר דיור.
שני הדוברים, גם זה של הסוכנות וגם
עמיתו ממישרד־הקליטד״ הסכימו שהמי׳ק-
רה אומלל. יוסי הראל, האחראי על עיתונות
במישרד דובר־ד,׳סוכנות, תיאר את
זזשתלשלות העניינים ״שהביאה להחלטה,
א׳ך הודה שלו, כיהודי בישראל, כואב כשהדברים
מתגלגלים כמו במיקר׳ה זה.
מדבריו של מייק לוין, דובר מי-שרד-
הקליטה, נשמע כאב אמיתי למיש׳מע המיק־רה
.׳״למרות •שייתכן שמדובר במיקרה
פרובלמטי, אין זה ׳פוטר מטיפול,״ הוא
אומר .״לעזור חייבים לכולם.״
כעבור שעה של טיפול נמרץ מצד מייק,
הסתבר שקיימים חמישה מקומות שבהם
יוכל גריגורי לכטמן לקבל דיור. גם בעיית
דמי-חקיום נפתרה חי׳ש-קל.

_ י ו 2 9

!בירתו וער״חו מחדש שר אדי בוקס,
מאמן ה כוו ו גר שר הבוער ב אוישבע
שאחרי שהורחק הבו שוב לאליל הנגב

.כאבי ראש

׳ ״ עד לדקה הי 60 גרמו כדורגלני הפועל באר־שבע, כאבי־ראש,
למאמנס. בתמונה, מביעות פניו של אלי פוקס את
אי־שביעות רצונו מההחמצות הרבות של חלוצי קבוצתו ששיחקו נגד הפועל תל־אביב.
ך* דמעות נימעפז שביקור בעיניה
י 1של ברכה פוקס, רעייתו של מאמן
הפועל באר־שבע, אלי פוקס. היה זה במוצאי
יום הראשון, ה־ 8בנובמבר, יאחרי
המחזור השביעי — שבו הובסה הפועל
באר־שבע 3:0על־ידי הכוח רמת־גן.
אחד •מבני־מישפחתה הודיע לה, באותו
ערב, כי בתוכנית היום בספורט ברדיו
הודיעה הנהלת הפועל באר-שבע, שהיא
מוציאה את מאמנה לחופשה. הטענה שבפי
ההנהלה היתה: אלי פוקס סובל מ״לחצים
נפשיים״.
מכאן החלה מתגלגלת פרשת אלי פוקס.
השלב הבא שבה היה ניסיון להחתים את
המאמן על חוזה שלא היה לו תקדים בכדורגל
בעולם.
עיקרו של החוזה המחפיר היה, שאם
לא תשיג הפועל באר־שבע שש נקודות
מתוך עשר אפשריות — בחמישה המחזו
רים
הבאים — יפוטר המאמן אוטומטית.
על החוזה הדרקוני, שרק מאמן שאינו
מכיר את תעתועיו של הכדור העגול
היה מסוגל לראות פו חוזה בריחתימה היה
כבר חתום אדם טל, יושב־ראש הנהלת
הפועל באר־שבע.
נגד חוזה דרקוני זה יצאו מיספר לגופים
ואנשים, שראו בעצם כתיבתו משום׳חולירע
חדש, העלול לאיים גם על מאמנים
אחרים. משקרא חבר־הכנסת יוסי שריד
את תוכן החוזה שפורסם בעיתונים, צילצל
מייד למאמן אלי פוקס, ואמר לו — ספק
בצחוק ספק ברצינות• :״אל דאגה. אם
הם (הנהלת הפועל באר-שבע) ינסו להוציא
לך שערה מהראש, אני אוציא להם

את יכל הראש.״
ועדת־הספורט של הכנסת, יחד עם איר-
גון המאמנים, החליטו לצאת במילחמה
נגד החוזה ונגד הנהלת הפועל באר־שבע

אדי אד

דמה

עזבתני?

|_ 1א3 0לי בוקס חכה בצביטה בלחי אחרי הניצחון ...לתרועות אוהדי הפוסל ב״ש...

בו גם היום .״כשאמרו לי שאני יוצא
לחופשה מאולצת,״ סיפר השבוע ,״קיבלתי
שוק. קיבלתי את הידיעה באמצעות הרדיו.
נדהמתי ממ־ש. אני לא מבין, מדוע לא
קראו לי לבאר־שבע ולא הסבירו לי מדוע
רוצים להוציא אותי לחופשה. אי־אפשר
היה להגיד לי את זה בפנים, ורק אחר־כך
להודיע ברדיו י

ה הנ הלה
הכני ס ה לדיכאון

71 ^ 1 1 1דקות חרדה ליוו את אלי
עייי * פוקס. היה דה כשכוכב הקבוצה,
רפי אליהו, נפצע במהלך המישחק,
והיה חשש להמשך שיתופו במישחק.
עצמה. מאמצי הגורמים השונים נשאו פר־,
והנהלת הקבוצה החליטה לפנות את מקומה
להנהלה חדשה.
בשבוע שעבר הזד אלי פוקס לאמן את
הפועל באר־׳שבע, ללא כל תנאים מוקדמים.
בשבת האחרונה הוא הפך שוב אלילה של
בירת הנגב, כשהוביל את חניכיו לניצחון
0:1על הפועל תל־אביב.
הזעזוע שעבר אז על אלי פוקס, ניכר

ך* פגי ששידרו את הידיעה ביום
ראשון בערב, קראו לי בצהריים,
מגלי צה״ל. שאלו אותי, אם ההנהלה ממ שיכה
לתת לי גיבוי לאחר ההפסד נגד
הכוח רמת־גן. השבתי , :בוודאי !׳ לא חשבתי
אחרת. כששמעתי בערב את הידיעה
שאני יוצא לחופשה, חשבתי לרגע שיש
לי עסק עם אנשים שלא מבינים ביכלל
בכדורגל. נכון שהפועל באר־שבע אלופה.
אבל זה שירדנו למקום ה־ — 14 זה לא
אסון. בסך־הכל זו תחילת הליגה.
.״ואפילו אם הקבוצה חרקה, זו לא סיבה
להגיד -שהמאמן הוא האשם הבלעדי. הנהלה
שנכנסת לפאניקה, היא לא הנהלה.
גדולתה של הנהלה מתבטאת בכך שהיא
מוציאה את הקבוצה מהבוץ. ההנהלה שהוחלפה
עשתה את ההיפך הגמור. היא
הכניסה את השחקנים לדיכאון.״
אלי פוקס בן ה־ ,51 מי שהיה קפטן
נבחרת ישראל בכדורגל, וכוכבה הנוצץ של
מכבי תל־יאביב בשנות ה40-׳ ובתחילת
שנות ה־ / 50 חוזר ואומר שנעשה לו עוול
בל־יכופר. הוא. נושא מונולוג נרגש, כש דבריו
נאמרים בשטף, ובטונים גבוהים.
״השחקנים יודעים היטב ־שאני זה שבניתי
את הפועל באר־שבע. אני זה ש־

הוראות רסבוצח

אלי פוקס הגיע למישחק נגד הפועל תל־אביב
כשהוא צרוד. עובדה זו לא מנעה מבעדו
לצעוק על חניכיו, שביגלל חולשתם, לא הוגדלה התוצאה, צילם: שלמה פתר 1

השעו הגואל

אלי פוקס בן ה־ 51 צוהל באגרופים קמוצים לאחר
ששלום אביטן כבש את שער הניצחון להפועל באו־שבע.
הניצחון שהשיגה הקבוצה, העלה שוב את מניותיו של אלי פוקס כמאמן.

בניתי, לפני שנתיים־שלוש, קבוצה בבאר-
שבע, כשאימנתי אותה. מרגיזה אותי העובדה
שבאים עסקנים, ומטילים בי דופי.
ועוד מי? עסקן בשם אדם טל, שכתב את
,חוזה שש הנקודות ,.אותו פקיד-הסתדרות
ישספק אם הוא יודע ביכלל מה זה כדורגל.
הוא בא ללמד, אותי כדורגל ! אני, עם 23
־שנות ניסיון כמאמן! אדם טל בא להגיד
לי מי זה אלי פוקס ו
״לא זו בילבד שאדם טל מטיל דופי
בכישורי כמאמן, יתר על כן: הוא גם
מנסה להשמיץ אותי. אני פשוט נמנעתי
עד היום מלהשיב לו באותו מטבע. וכשאני
אומד אדם ׳טל, אני מתכוון לעוד מיספר
חברי־הנהלה שאף הם מנסים להשמיץ או

אני לא רוצה לרדת לרמתם.״
אלי פוקס נח־שב כמאמן עתיד-ניסיון.
שמונה שנים הוא אימן בחו״ל. הוא קצר
הצלחות בדרום־אפריקה ובקפריסין, שם
הכדורגל הוא מיקצועני. בתשובה לשאלה,
אם לא חשש שקבוצת הפועל באר־שבע
עלולה לרדת משיאה, לאחר ־שזכתה פעמיים
ברציפות בכתר האליפות, הוא משיב:
״,הבעייה העיקרית בקבוצה, היא בריאוי
השחקנים. השבת עלו לשחק שישה שחק נים
רק אחרי שהם קיבלו זריקות־הרגעה.
״את השחקנים אני מכיר מצויין. אני
מאמין ביכולת של כל אחד מהם. אני
משוכנע שכאשר הקבוצה תבריא, היא
(המשך בעמוד )32

לחיבוק ונשיקה מהכדורגל! ופ אליהו ...ולשמחת בנו החייל, רון, וחברתו אורלי

0אלי. למה ע1בח1ו י

במדינה
(המשך מעמוד )29
ברנס על העיתונות העיברית ראה אור
בשפה האנגלית, בירושלים, ב־ .1961בספר
הוא מתאר את ראשית צעדיה של
העיתונות בארץ, את תפקידה המכריע בתולדות
המדינה כמפתח השפה העיברית
ותרבותה. בכמה מפירקי הספר מפרט בר־נס
את ייעודה של העיתונות, ומדגיש את
השפעתה על החיים הפוליטיים, החברתיים
והכלכליים של היישוב — תוך שהוא
מנתח את ההבדלים המהותיים בין העיתונים
השונים.
אך צחוק הגורל הוא, כי אותה עיתונות
שעליה הרעיף אמנון ברנס שבחים שכאלה,
על חלקה בהקמת המדינה, אינה מאירה
עתה פנים לו ולידידו 28 ,שנים לאחר
ייסוד המדינה, ומוכיחה כי עדיין לא נם
ליחה.

מ יש טרה
זיקמדו השוטר

האמ גקם?(צין־המיש&זרח
באם שסירבה להיעגות רו;
ער-ידי מעצר בגה?
״ירדתי עם הקצין שימעון חן במדרגות,
ושאלתי אותו מה יהיה הסוף. הוא אמר
לי, :בואי נהיה ידידים, ואז נסגור לבן

יצחק ציון, אמו ועו״ד אורן
״נהיה ידידים״

שימעון חן, גיסתה לברר מה עלה בגורלו.
חן לא היה באותה שעה בתחנה, ומשום
כך פנתה אל הקצין ציון לוי. היא אמרה
לו כי היא חוששת לחייו של בנה, בשל
סירובה להיענות להצעה שהציע לה חן
עוד בחודש ספטמבר.
כעבור שלוש שעות טילפן שימעון חן
לדירתה של שרה ציון ושוחח שם עם
כלתה שימחה, אשתו של העצור יצחק
ציון .״איך חמותך הולכת לספר סיפורים
כאלה?״ אמר לה .״אני אלך עם גרוטאה
כזאת? בעלך עכשיו בידי!״ כפי שצויין
בתצהיר, הוסיף שבתוך חצי שעה יבוא
אל ביתה של שרה ציון.
היא הזמינה אליה את עורך־הדין אברהם
אורן, מחשש שהקצין שימעון חן ינסה
לעצור אותה. חן הופיע בביתה בלוויית
שוטר נוסף, ואמר שבא לברר את העניין
ולשמוע את טענותיה של שרה במו־אוז־ניו.
היא חזרה על סיפורה, והזכירה לו
את הצעתו בדבר ה״ידידות תמורת סגירת
התיקים.״ הקצין הגיב בהתרגשות גלויה,
והיא הודיעה לו כי למחרת היום תבוא
אל מפקד תחנת כפר־סבא יחד עם כלתה,
כדי להגיש נגד חן תלונה רישמית.
״התכשיט כרה:״ .בבואה לשם, למחרת
בבוקר, פגשה שרה ציון בחצר
תחנת־המישטרה את הקצין ציון לוי, אשר
הודיע לה :״ה,תכשיט׳ שלך ברח, ועכשיו
עוד יירו בו.״ היא רצה לחדר־החקירות,
ובהגיעה לשם שמעה כיצד בלש בלבוש
אזרחי אומר ללוי :״תפסתי אותו!״
״רצתי מבוהלת לחדרו של הקצין חן,״
מספרת האשד, בתצהירה ,״וראיתי שם את
בני שוכב על הריצפה, כולו חבול, ללא
יכולת לדבר, עיניו עצומות, ריר נוזל
מפיו והוא נאנק וגונח. צעקתי לקצין חן :
,מה שאיימת אתמול בטלפון, עשית עכשיו

בינתיים הגיע למקום רופא, והחל לטפל
בעצור. האם פרצה בצעקות, ואז ציווה
חן לעוצרה ולהעבירה לבית־המעצר
באבו־כביר. היא התעלפה, והשוטרים גררו
אותה לחדר־החקירות. אחרי־הצהריים
שיחרר אותה חן בערבות ושלחה לביתה.
השוטרים גימגמו. לפני השופט דב
לוין טענה נציגת המדינה, עורכת־הדין
דורית שפירא, שהעצור יצחק ציון נחבל
בעת שסוכל נסיון־הבריחה שלו. אך פרקליטו,
אברהם אורן, הסביר לשופט כי
הצעיר ניסה להימלט בשל המכות שקיבל
מחוקריו.
חוקרי-המישטרה נתבקשו להסביר ל שופט
מדוע הם מבקשים לעצור את יצחק
ציון, והם טענו כי נתגלו פריצות רבות,
שבוצעו בשיטה מיוחדת. כששאל השופט
מהי אותה שיטה מיוחדת, גימגמו השוטרים
.״אינני רואה כאן שום שיטה !״ הגיב
השופט בחריפות.
חקירתו של יצחק ציון תסתיים השבוע.
אך חקירה נוספת בפרשה זו עומדת עתה
רק בתחילתה. זוהי חקירתו ישל קצין־בודק
את התנהגותו של קצין־המישטרה שימעון
חן בפרשה.

י שראלים בחו״ל

שלך את התיקים׳.״ כך מסרה לפני ימים • 01 ישו־*ד
אחדים שרה ציון, בבית-המישפט-המחוזי
בתל־אביב, בתצהיר שהוגש לפני השופט
המחוזי דב לוין.
באמצעות תצהיר זה ביקשה להוכיח כי
הקצין חן ביקש לנקום בבנה, בשל סירובה
להיענות להצעתו המוצנעת ״להיות
ידידים.״ היא גילתה כי שימעון חן (קצין
חקירות במישטרת כפר־סבא) בא לביתה
שבפתח־תיקווה ב־ 29 בספטמבר השנה, כדי
לחפש את בנה ציון, שתה קפה וגילגל
עימה שיחה משך כ־ 20 דקות.
אולם, היא לא סיפרה על שיחתה במדרגות
עם חן עד ל־ 21 בנובמבר, היום שבו
נודע לה כי בנה, יצחק, נעצר והועבר
לחקירה ממישטדת פתח־תיקווה למישטרת
כפר־סבא. ב־ 26 בנובמבר הובא יצחק
ציון לפני השופט דב לוין, והמישטרה
ביקשה לעוצרו, אך לא נמצא כל חומר
נגדו. השופט קבע, כי יומיים אחרי שנעצר
על-ידי מישטרת פתח־תיקווה התברר ׳לחוקרי
אותה תחנה שאין בידיהם כל חומר-
ראיות נגד הצעיר בפרשה שבגללה נעצר.
משום כך, היה עליהם להביאו שוב לבית־המישפט,
כדי לשחררו. אך תחת שתשח־ררו,
העבירה אותו המישטרה לידי חוקרי
מישטרת כפר־סבא, בעניין שונה לחלוטין.
חשש לחיי הבז• כאשר נודע לשרה
ציון כי בנה נפל שוב לידיו של הקצין

עם ישראל חי —
בניו־יורק !
בישראל, לא כל יום פורים, אבל
בניז־יורק, כמעט כל יום הוא יום ישראל.
שבוע טיפוסי של ישראלי־יורד או ״מתנחל״
(ארצות-יהברית) נראה כך:
#יום א׳ :בגם קצינים בבית-כנסת
ניו־יורקי. הקונסול הכללי, קצין בכיר
בעצמו, מרצה על בטחון ישראל. מוגשת
שתייה קלה ושרים שירי ציון. נהגי המוניות
הישראליים ( 1000 מתוך 45,000
נהגים ניו-יורקים, לפי המניין האחרון של
העירייה) מסיעים את הקהל הביתה.
• יו מ ם׳ :לקריאת המודעות האומרות
״בואו ושמעו: מנחם בגין, ראש ליכוד,
ראש אצ״ל, יופיע ביום שני מתכנסים
אוהבי ציון בבית-כנסת אחר, הפעם זה
של ״בני ירושלים״ ,ברחוב זד 88 ממערב
לברודוויי.
!• יום ג : ,הולכים למיסעדה ישראלית.
אוכלים (כדברי מודעותיהפירסום
בתחנת השידור כאן ישראל) אוכל ישראלי,
שותים בירה מכבי, מקנחים ב״קרם
בוואריה ישראלי״ ומשלמים בכסף אמריקאי.
•,יום
ר: יוצאים לסופשבוע, ישראלי
(המשך בעמוד )42

(המשך מעמוד )31
תדורג בין המקומות אחד עד שלרש. השח קנים
רואים היטב את העבודה שאני
משקיע בשדה. אין זה פלא, שלאורך כל
שלבי הפרשה הם נתנו לי גיבוי מלא.

הרב נחדד
מ שלוותו
ך שחזרתי לאצן את הקבוצה,
באמצע השבוע שעבר, אמרתי להם
בפשטות, שאני קשור אליהם. באותה הז דמנות
הודיעו השחקנים שהם הולכים אחרי
בניצחון, או אפילו בהפסד. ראש הקבוצה,
אלון בן־דור, נשא דברים נרגשים. הדברים
שהוא אמר דק ביטאו את היחס
שקיבלתי מהשחקנים, .את שתי הנקודות,׳
אמר בן־דור, אנחנו מבטיחים לאלי׳ .עד
כמה שאני הרגשתי, הם הרגישו על בשרם
את עוגמת-הנפש שנגרמה לי.״
גם לברכה פוקס, רעייתו של המאמן,
יש מה לומר לגבי הפרשה :״אני לא
ידענית גדולה בכדורגל, אבל אני יכולה
לומר בפה מלא, שבארץ הזאת מאמנים
הם הפקר. ברגע שמפטרים מאמן — פוגעים
גם במישפחה. ככלות הכל, זה מיקצוע.
זה המיקצוע של בעלי. זה לא הובי. בזה
הוא עוסק 24 שעות ביממה. הקורבן הבא,״
היא מסיימת ,״הוא רק -שאלה של זמן.״
פרשת פוקס החרידה אפילו את רבה
של מכבי יפו, הרב אברהם בכר, משלוותו.
במיכתב למערכת אחד העיתונים, כתב
הרב :״ברכתי, שהחיינו׳ על שיא חד*ש
ומיוחד־במינו, יובטח שאין שני לו בבל
העולם. שיא שגם אנשי חלם המפורסמים
לא היו מתביישים בו. מדובר ב,חוזה שלא
נחתם׳ בין הנהלת הפועל באר־ישבע לבין
המאמן, בחופשה מאונס,׳ אלי פוקס.
״חוסר מינימלי ואבסולוטי של יחם וכ בוד
כזה לא נשמע ולא היה. האם זהו
הכבוד שצריך לשרור בין קבוצת־כדורגל,
ההנהלה והיושבים בראשה, לבין האיש
־שבידיו נתנה הקבוצה, להדריכה ולאמנה?
האם ליחס כזה זכאי אלי פוקס, בחיר
כדורגלני קבוצת־הפאר של מכבי יתל-
אביב והניביחרת הלאומית שלנו בכל הזמנים?
״,האם
אין בבאר-שבע איש יותר יחכם
ונבון מהחתום על חוזה מביש זה? היש
בנמצא אפילו בג׳ונגלים של אמזונה או
אפריקה איש שיר־שה לעצמו מד. שהירשה
לעצמו מר א. טל?
״כל הכבוד לך, אלי פוקס, הסטירה
שסטרת על פניהם בזה שלא הסכמת לחתום
על חוזה מביש זה, מוסיפה לך ולאירגון
המאמנים שאתה חבר בו — רק כבוד.
ולתשומת־לב חברות הביטוח בארץ: הנה,
יש לבן ג׳וב חדש. ביטוח לנקודות ליגה.
ליותר פרטים נא לפנות לקבוצת הפועל
באר-שבע.״
עוד בתחילת השבוע נשמעו הדי הפרשה.
אדם טל, יושב ראש הנהלת הפועל
באר־שבע המתפטר טען, להגנתו, שמאמן
חייב לתת את הדין .״חוזה שש הנקודות,״
טען אדם טל, הוא מעין גליון-ציונים
של המאמן. היינו, אם ישיג, פוקס שש
נקודות מתוך ע־שר אפשריות הוא יקבל
את הציון — שש.

שפר ועונש —
לכול ם!
ע ולי, כאמת,״ טוען פוקס ,״הגי-
/ /י * עה השעה לפתוח עידן חדש של
שכר ועונש גם בכדורגל. אבל המאמנים
לא יסבלו שהנהגת ישכר ועונש, תהיה רק
ביחס למאמן הכדורגל. גישה זו תצטרך
להקיף גם את כל הסובבים אותה. את
הנהלת הקבוצה, למשל, שתתבקש לתת
את הדין או להתפטר על ביצוע רכש בל־תי-מוצלח,
איו קופה הסובלת מגרעונות.״
מדבריו של ׳אלי פוקס ניתן להמשיך
ולהגיע לעוד מסקנות מתבקשות אחרות,
אם תונהג •שיטת השכר-והעונש שתקיף
את אלה הסובבים את המאמן. גם לשחקנים
ייחתמו סעיפים מחייבים. השוער יידע
שמעבר לכמות מסויי!מת של שערים שהוא
עלול לספוג, יתן את הדין. החלוצים יידעו
שאם לא יכבשו כמות שערים — הם
יתנו את הדין.
אפשר להכדשיך הלאה. גם לסדרנים ול־עסקני
מועצת הפועלים, יוגשו לחתימה
חוזים שסעיפיהם דנים בשכר ועונש.
ומי אמד שדווקא מזכיר מועצת פועלי
באר-שבע — אורי סבג, זה שטמנה את
חברי ההנהלה — יהיה מחוסן מסעיף
ה־שכר־והעונש?

צכי הראל

כוגית ה״פולסווגן״ הקטנה נעצ-
רה סנטימטרים אחדים לפני שער
הברזל הגדול של מיפעל התעשייה
הצבאית, השוכן ליד חיפה. בתוך המכונית
ישבו ארבעה פועלים, המשמשים
מסגרים ורתכים באותו מיפעל.
עוד לפני שנעצרה המכונית החלו רצים
לעברה קציני־ביטחון אחדים. קצידהביט* 1
חון הראשי של המיפעל ניגש אל נהג המכונית,
יהודה מיזרחי, העובד במיפעל
זה •שמונה •שנים, פתח את דלת המכונית
וצעק :״צאו החוצה ! אין לכם מה לעשות
במיפעל! הסתלקו מכאן!״ תוך
דקות ספורות התפתחה תקרית אלימה,
מלווה אגרופים ומהלומות, כשבמחנה האחד
קציני־הביטחון, ומולם פועלים מן
המיפעל.
כעבור שעה קלה הגיעה למקום ניי־דת־מישטרה.
אז כבר נראתה הרחבה שלפני
המיפעל כשדה־קטל. פועלים וקצי־ני־בטחון
נפצעו, ו־שלוש־מאות הפועלים י
הנזעמים איימו :״נכבוש את המיפעל !״ יה־מישטרה
החליטה לעצור שלושה מן הפועלים,
את יהודה מיזרחי, מרדכי מויאל,
המשמש גם כחבר ועד־העובדים, ופועל
נוסף, יעקב לוי. הפועלים האחרים הסכימו
להיכנס למיפעל. כשנסתיימה חקי־

ך ק ציבורי מתכנן ח״כ מאיר
11 1ייי |/כהן, שהחליט לטפל ולבדוק
את טענותיהם של מויאל ומיזרחי
המושטים, ולצייגס כעורך־דין ללא שכר.

רתם של השלושה, והפועלים פנו לחזור
למיפעל, התייצבה לפניהם שורה של
קציני־ביטחון שמנעו מהם את הכניסה.
כשביקשו את ביגדיהם, הוכנסו לחדר
קטן בכניסה למיפעל. בפתח החדר הוצב
עליהם איש־ביטחון, חמוש בתת״מיקלע
עוזי, לבל ינסו לעזוב את חדר-המעצר •
המאולתר- .שעות אחדות לאחר־מכן קיבלו
הודעה על הפסקת עבודתם במיפעל.

״יוס -הדין
הגיע!׳,
דלם להתרחשות דרמאתית זו
^ קדמה סידרה של אירועים אחרים.
סיפורו האישי של מרדכי מויאל (,)33
יליד מרוקו, העובד במיפעל זה של התע שייה
הצבאית כבר 12 שנים, שופך אור
על חלק מן הדברים -שעדיין אינם ידועים
על מיפעלי תע״ש. מספר מרדכי :״עד.
לפני כשנתיים הייתי עובד רגיל, אפילו|
מצטיין, עובדה •שצויינה לא־פעם על־ין1
מנהלי המחלקה •שלי, מחלקת מסגרי?ר?.4־
השתתפתי בקורסים מטעם הנהלת \המיפ־על,
ואני יכול להגיד בלב. שלפ שאת
המיפעל הגדול הזה בגיתיי בשתי הידיים
שלי. זאת היתד, העבודה שלי, ולא איכפת יהיה לי שבמיפעל שוררת מישמעת
צבאית• התרגלתי.
״לפני שנתיים נבחרתי לוועד־העובדים
•של המיפעל, והתמניתי גם כחבר האיגוד
הארצי של התע־שייה הצבאית. מובן ש־כנציג
העובדים היו לי בעיות עם הנהלת
המיפעל, אבל בדרך־כלל הגענו להבנה
ומצאנו פשרות. התופעה החריגה הראשונה
שנתקלתי בה היתה פרישת חברי-
ועד. כמעט כל מי -שהיה חבר־ועד בשנים
האחרונות עזב את המיפעל אחרי שנתיים

לפועל וה אין משלמי
משו שעמדבראש מאבק מיקצוע׳

11**11111111

1גז צ ג אי ת

בתפקיד, אחרי שקיבל פיצויים משולשים.
בסך־הכל הכסף הוא ציבורי, וההנהלה
מחפשת חיים נוחים ואנשי־ועד שקטים.
״לפני שלושה חודשים הוחלט לעשות
לעובדים אחדים הסבה מיקצועית. דעתי
היתה שאם חייבים, אז יש לבצע הסבה
— אבל בהתייעצות עם העובדים, לא באופן
שרירותי. הרי אם העובד הוא מיק-
צועי ופיתאום הופכים אותו לפועל פשוט,
משכורתו נפגעת והוא מאבד מיקצוע ש אותו
רכש במשך שנות־לימוד ושנות-

עבודה רבות. ואז, מוך כדי מו״מ בין
הוועד לבין ההנהלה, התחילה שיטת סגירת
השערים. ההנהלה החליטה שמי שאינו
רוצה לעבור לאן ששולחים אותו במים־
על, יושעה ולא ירשו לו לעבור את השער.
״מובן
שעובדים נכנעים מהר. יש בבית
אשד, וילדים, ואי־אפשר לעזוב עבודה
סתם ככה, אחדי שנים רבות של עבודת־פרך
בשביל המיפעל. ככה הצליחה ההנהלה
לפרק מחלקה אחת, שלדבריה היתד,
לא־חיונית, והעובדים פוזרו למחלקות אחרות,
אחרי שישבו יום שלם מול שערי
המיפעל. הפועלים היו די אדישים. כל
אחד חשב, :אני אהיה בסדר, ואלי זה
לא יגיע.׳ אנחנו, חברי הוועד, החלטנו
להתפטר כמחאה, ופירסמנו הודעה על כך.
״ואז, דווקא בתקופה שלא היה ועד,
נפלה מכה נוספת של המיפעל על העוב״
* דים. ערב יוס-הכיפורים השנה ה־ 1באוק־
^ ^ טו ב ר, כינסה ההנהלה את 35 עובדי מח־
לקת מסגרות, המחלקה שבה אני עובד.
מזכיר המיפעל, אליעזר יגר, נכנם לאולם
והודיע, :רבותי, ערב יום־הדין שלכם
הגיע ! יהיו לכם ביום־הכיפורים שלושה
ימי חשבון־נפש! החלטנו לפרק את המחלקה
שלכם, ולהעביר את רוב העובדים
למחלקות אחרות.׳
״כולם קיבלו הלם• יום־יום אמרו לנו
שצריכים להעסיק קבלנים פרטיים בעבודות
מסגרות, בגלל שאין מספיק כוח-
אדם בתוך המיפעל. רק שבועות אחדים
קודם־לכן קיבל קבלן חיפאי מיכה לעכו.דות
מסגרות ורתכות במיפעל, עבודה ש־
1אם המחלקה היתר, מבצעת אותה היתה
^ 1עושה אותה בהוצאה זולה בהרבה. אז
פיתאום הם מדברים על סירוק מחלקת
ד המסגרים?״

פיצויים כפולים
וסגירת עניין

׳ף* כאן ההלה מילחמתם של המסג״)
רים, בראשותו של מויאל׳ למרות
שלא נפגע אישית מן ההחלטה, ולא היה
בין ד,־ 25 שעמדו להיות מוסבים .״ראיתי
את עצמי חבר־ועד זמני, וזאת הסיבה
שעמדתי מאחרי כל הדברים,״ הוא מסביר.
למחרת יום־הכיפורים שיגרו אנשי
המחלקה מיכתב למזכיר המיפעל, שבו
ביקשו להיכנס עם הנהלת המיפעל למשא־

מיפונל בשתי ידיים

מרדכי נוויאל, חבר ועד־העובדים במיפעל
של התעשייה הצבאית, הושעה מעבודתו
לאחר שיצא במאבק נגד ההנהלה .״אני הקמתי את המיפעל בשתי ידי !״ הוא טוען.

לא רוצה פיצויים!״

ו 1־״ינ 1 1־ 1111־; 11 • 11ויי 11י ״ אומר יהודה מיזרחי, שהושעה מעבודתו
במיפעל לאחר שהחליט לצאת
למאבק נגד מישטר הדיכוי במיפעל — הדומה יותר למחנה־כפייה, לדבריו, מאשר
למיפעל המתיימר להיות בעל אופי אזרחי .״אחרי שהשקעתי במיפעל את השנים
היפות ביותר של חיי, לא אתן שיגרשו אותי משם,״ מצהיר יהודה מיזרחי.
ומתן. עוד באותו יום מסר מנהל אגף
כוח־האדם של המיפעל, עמי ברטל, את
פקודת ההסבה לכל עובד .״מי שלא רוצה
לעבור, יוחרמו לו כרטיסי־ד,עבודה,״ הזהיר
את העובדים.
מכאן החלה השתלשלות הדברים שהביאה
להתנגשות האלימה בשערי המיפעל.
כשנרגעו הרוחות, בשעות הצהריים,
יצא נציג ההנהלה והודיע לשלוש־מאות
הפועלים הממורמרים, כי ההנהלה שקלה
את החלטתה הקודמת בדבר סגירת. המחלקה,
והחליטה בשלב זה שכל המסגרים
יחזרו לעבודתם הקודמת. אולם מו־יאל,
יחד עם חברו יהודה ממרחי, שהיה
בין הפועלים שיועדו לעבור למחלקות
אחרות, נלקחו לחקירה במישטרת חיפה,
ובשובם למיפעל בשעות אחר־הצהריים,
נתבשרו על השעייתם מעבודתם.
״אחד מאנשי ההנהלה בא אלי בזמן ש הייתי
בחדר־המעצר המאולתר, שהכינו
עבורי בכניסה למיפעל,״ מספר מויאל.
״הוא אמר לי, :לך מהמיסעל! תקבל פיצויים
כפולים ונסגור עניין. לא רוצים
אותך כאן יותר!׳ זה היה, לדיברי איש־ההנהלה,
התנאי שממרחי יוחזר לעבודתו
הקודמת.״
״גם אלי בא איש ההנהלה,״ מספר יהודה
מיזרחי ,״והציע לי ללכת הביתה
לכמה ימים, .אחר־כך נחזיר אותך למיפ״
על, בתנאי שלא תעשה בעיות,׳ אמר לי.״

בימים הבאים לא איפשרו לשניים
להיכנס למיפעל כדי לברר את עניינם.
״קצין־הביטחון סימן קו לפני שער־המיפ־על,
ואמר לנו , :אם אתם עוברים את הקו
הזה, זוהי הסגת־גבול,׳״ נזכר יהודה ממרחי,
בן ,29 נשוי ואב לשלושה .״ההסתדרות
היתד, בחופשת חול־המועד סוכות,
ורק אחרי שאיימנו לקבל את הצעת פועלי
המיפעל להשבית אותו הודיע אליעזר
מולק, יושב־ראש מועצת־פועלי־חיפה, על
הקמת ועדת־בוררות שתדון בבעייה ש נוצרה.״
אולם
אז קרה דבר תמוד : ,הנהלת ה־מיפעל
סירבה להשתתף באותה ועדה, או
לקבל את החלטותיה .״היינו על סף
ייאוש,״ אומר מרדכי .״לא קיבלנו מש כורת,
ולא ידענו מה יקרה הלאה.״ השניים
החליטו לפגות לחבר־הכנסת מאיר
כהן, נציג הליכוד בחיפה.
״שמעתי את הסיפור שלהם,״ מספר
ח״כ מאיר כהן, שהוא עורך־דין במיקצו־עו
,״ובדקתי את העניין. ד,מיקרה זיעזע
אותי, ובייחוד השפיעה עלי העובדה ש השניים
אינם רוצים פיצויים מייוחדים,
אלא רק לחזור למיפעל, שבו הם עובדים
שנים רבות ושאותו הקימו בהרבה שעות
עבודה קשות ומייגעות. ב־ 21 בחודש שעבר
התכנסה הוועדה של מולק, שבה
לא הכירו נציגי התעשייה הצבאית.
לאחר דין־ודברים ממושך סירבה הוו
עדה
לקבל את חבר־הכנסת כהן כנציג
שני העובדים. חבר־הכגסת החליט לשבת
מחוץ לאולם־ד,דיונים של הוועדה, ולייעץ
למויאל ולמיזרחי במבחוץ. בינתיים הסכימה
התעשייה הצבאית להכיר בוועדה.
במהלך הדיון בוועדה נתגלו לחבר־הכנסת
כהן פרטים מוזרים בהסכם העבודה
שנחתם בין עובדי התעשייה הצבאית,
באמצעות אירגון העובדים שלה ונציגי
ההסתדרות, לביו הנהלת התעשייה
הצבאית, העובדת במיסגרת מישרד־הביט־חון
.״על־פי הסכט-העבודה, שעליו חתום
בין השאר מזכיר ההסתדרות, ירוחם משל,
לא חייבים לשלם לעובד, שמושעה עד
לסיום בירור בעניינו, שום שכר,״ אמר.
״זה אבסורד! כי אם עובד לא מקבל
שכר במשך החודשים הארוכים שבהם
עלול להימשך דיון הוועדות השונות, וגם
לא יכול לעבוד בעבודה אחרת, זהו אמצ־עי־לחץ
על העובדים מצד המעסיקים.
כתבתי על כך מיכתב׳ לירוחם משל. איך
זה שהוא חותם על הסכם־עבודה מעוות
כזה י אפילו גנבים, כשהם מושעים, מקב לים
את משכורתם. בכל הסכם־עבודה
מדובר לפחות על מתן מחצית המשכורת
האחרונה לעובד מושעה עד לבירור ענייניו.
ואילו בהסכם־העבודה עם פועלי
התעשייה הצבאית, אין שום סעיף המדבר
בכלל על תשלום כלשהו לעובד מושעה.
״יוצא מכך שיכולים לזרוק כל עובד,
או לאיים בזריקת עובד ממיפעל של
התעשייה הצבאית, תוך שימוש בנושא
השכר כדי ללחוץ על עובדים לסתום את
הפה.״
חבר־הכנסת כהן החליט לפתוח במאבק
ציבורי למען שני ד,מושעים. הוא פנה
לבית-הדידהאיזורי-לעבודה בחיפה, השיג
צו המצהיר כי ״יהודה מיזרחי ומרדכי מויאל
זכאים להיות מייוצגים על-ידי עורך־דין לפי
בחירתם בכל דיון או בירור, אשר יתקיים
לגבי נושא מעמדם במיפעל.״
בימים אלה ממשיך המיפעל הצבאי ליד
חיפה לעבוד כבימים כתיקנם. אך זאת,
לעדות העובדים בו, רק למראית־עין. בהוד
המיפעל קיימת תסיסה נגד ההנהלה
ד,״דיקטטורית,״ לטענת העובדים.
למרות זאת, בהנהלה המרכזית של
התעשייה י הצבאית בתל־אביב אין מתרגשים
מן העניין. שמע הבעיות שהתעוררו
במיפעל הגיע גם לאוזניו של מנכ״ל
התעשייה הצבאית, מיכאל שור, אולם,
באמצעות דוברו, יוסף עברון, סירב
להגיב על הנושא.
״העניין נמצא בבירור במיסגרת ועדה,
שהוקמה על־פי הסכם־העבודה הקיבוצי,״אומר עברון, ולכן אין שום תגובה על
הנושא. אנחנו לא רוצים להיכנס לפולמוס
עם מויאל ומיזרחי מעל דפי העיתונים.
העניין יסתיים כפי שהוועדה תחליט.״

מאיר דורון !

#1 1 1 1 11/־ז

(המשך מעמוד 2ו)
ד,יאוחר (כלומר. בבוקר דד 17 לחודש) לפרוץ בנקל לכל
כיוון, ולהשיג כל הכרעה ׳מבוקשת ממערב התעלה —
מאלו שבאו בחשבון, כמו, לדוגמא, כיתור ארמיה 3וכיבוש
העיר סואץ — תוך שתי יממות נוספות, לכל היותר.
תכנית ״אבירי-לב״ ,כפי שהוכנה ונמסרה כפקודה
במציאות, היתד. אומנם יומרנית ביותר וקבעה את כיבוש
המרחב שבין החיץ־החקלאי וג׳בל עתאקה, בעומק (מערבה)
רב מזה שהושג למעשה, תוך 48 שעות בלבד.
כאמור, ניתנה תוכנית זו לביצוע — אבל רק בתנאי
שבמפקדת החזית היו יושבים מפקדים אחרים, שונים
בתכלית. אבל כאשר ניהול המערכה מסור כולו בידי
מפקדים נמו בר־לב וגונן, שבמציאות נתגלו לא רק
כבעלי רמה ויכולת ירודים, אלא גם כחששנ^ם וזהירים
בצורה כה מופרזת, הפכה נקיטתם את האופציה היותר
נועזת להחלטה פזיזה, חסרת־יאחריות ומשוללת־סיכוי,
שמלכתחילה טמונה היתד, בה סכנת המפלה.
התוכנית המערכתית של ״אבירי-לב״ ביקשה אמנם
לתפוס מרובה ובזמן קצר. בפועל, מנעה מפקדת
החזית אפילו יצירת ראש־גשר בעל גודל משמעותי מיד
בעקבות הצליחה הראשונית ועל פי לוח־זמנים מתון
יותר. על-ידי שאסרה על שרון להעביר כוחות למערב.
הנימוק היה, שלא איבטח כ״אות את צד סיני של ראש־הגשר
— דבר שלא ניתן לעשותו, על פי חלוקת הכוחות-
והמשימות (השוגה) של ״אבירי לב״ ,אלא בתנאי שיועברו
לאפריקה, במהירות האפשרית, כוחות ניכרים, שיופעלו
מיד להרחבת ראש־חגשר בכל הכוונים.

על־ידי שנמנעה — או מנטה — את עשיית
הנחוץ לאבטחת המבואות דראש־הגשר ממזרה
וכה־נדטעה התנתה את הזרמת הכוח לאפריקה
כיצירת מצב של סופר־אכטחה, לא רק סתרה
מפקדת־החזית את רוח התכנית האמכיציונית
מדי (ליכולתה) שהכינה, אלא גם יצרה כמו
ידיה מעגל־קסמים, שחיסל על הסף כל סיכוי

לנצל כאופן מינימלי — שלא לומר, מלא —
את חשיפותו הכמעט־מוחלטת של העורף המצרי
ואת שיתוקו כן היממה-ומחצה של הפיקוד
המצרי.
כך, כאשר נפתחה סוף סוף ההתקדמות הרצינית מתוך
ראש־הגישר הזעיר דר,קופא על שמריו — זאת קודם לבוקר
ה־ 18 באוקטובר, שתיים וחצי יממות תמימות אחרי תחילת
נבר שב הפיקוד המצרי לעשתונותיו ועלה הצליחה לקבץ סביב ראש־הגשר יוכן בצמתות ובשאר נקודוודמפתח
בכל עורף החזית המצרית, נוחות משמעותיים, הערוכים
להגנה (חפוזה) כולל מתחמי נ״ט ומיקוש. בקרבתו המיידית
של ראש״הגשר, משלושה עבריו, נערכו — והחלו אף
לתקוף — כוחות בסדר־גודל של אוגדה שלמה. בסך הכל
ניצל הפיקוד המצרי את מרווח הגשימה והוויתור על יתרון
ההפתעה, שהעניק לו צה״ל, לערוך במערב 4ריכוזי־כוחות
עיקריים. בעת הצליחה ועד יממה ומחצה אחריה
נמצאה, באותו מקומות, רק כמחצית הכוח הזה (ראה
המפות המצורפות).
הפקודות לביצוע ריכיוזי־כוחות אלה, פריסתם מול איום
צה״ל באפריקה וקידום יחלקם לכיוון ראש־הגשר יצאו
רק בצר,די יום 16 בחודש (הצליחה בוצעה בלילה הקודם),
והן הוגשמו רק ב־ 17 באוקטובר, או מאוחד יותר.
הכוחות שהושבו מסיני צלחו רק ב ,19-או ב .20-התקפות
אוויר על ראש־הגשר נפתחו בצהדי ה־ ,16 אך ההפגזה
המאסיבית החלה רק בבוקר ה־ ,17 כלומר רק כעבור
יממזדוחצי בלתי־מופרעות, לאחר החצייה.
התגובה המצרית הצליחה לבלום ולמנוע את הפריצה
מראש־הגשר ב־ 18 באוקטובר. רק למחרת החלה ההתקדמות
מימש — כאשד הכוחות הפורצים (בעיקר אוגדת
ברן) נלחמים עתה לחימה עזה, לכבוש אותם נקודות
ואזורי־ימפתח משלושת צידי דווארסואר, שקודם היו ריקים
ונחצו (בפשיטות ובגיחות •של כוחות, אשר יצאו לחיסול
בסיסי-יטילים ונקראו חזרה לראש־הגשר) ללא התנגדות,
או מול כוחות אויב חלשים ומופתעים, שאז ניננעו בנקל.

רק ב 22-נשבר והתפרק המערך המצרי בעורף ארמיה
— 3לא לחינם ״הסכים״ סאדאת להפסקת־אש החל
מתאריך זה — וגם אז נדרשו יומיים נוספים להשלמת
כיתור ארמיה ,2כאשר נסיון כיבוש העיר סואץ (לב
העיר) כבר נתקל בהגנה מוכנה ומתוגברת ונהדף באבידות
כבדות ביותר לנו (תוך שהפך אחד הבזייונות היחמורים
במלחמה) .גם הצלחה מאוחרת זו הושגה דק לאחר
שמפקדת החזית העבירה מערבה אוגדה שלישית.

לאמיתו •כד דכר איכר צה״ד לחדוטין, כמו
ידיו, את גורם-ההפתעה שהושג בפתיחת ״אבי־רי־לב״
.כ־א 1פכר ;יהל באפריקה מיתקפה
״רגילה״ .זו נסתיימה, לכסוף, כהצלחה טקטית,
כעיקר כיוון שהמצרים מצאו עצמם מיטופדים
על קרני ״דילמת תעלת סואץ״ ,כלא תשוכה
נאותה, מובנה ומתורגלת שנתיים מראש.

אם סבור הקורא כי ניתוחים אלה נלקחו מאיזשהו
מיסמך של צה״ל או שואבים השראתם ממנו, צפויה לו
אכזבה: לא רק שלא יעלה הדבר על דעת איש בצה״ל
לבקר כך החלטות ומעשים של מפקדים בכירים גם במיס־מכים
סודיים ומוגבלים בתפוצה, אלא לא שמעתי זלא
מצאתי עד כה, אף ברמז, התייחסות לגורם־ההפתעה
ב״אבירי־לב״ ,או לאובדנו.
עצם טענת החמצת־ההזדמנות שיצרה הצליחה — איננה
חדשה, כידוע. כמותה גם ד,בקורת על מפקדת
החזית, שעצרה את זרימת הכוחות מערבה. אלו הועלו
על־ידי שרון, וכאמור, לא זכו לכל מענה או טיפול
ענייניים, אלא נוטרלו, עוותו וניטל כל טעמן על-ידי
שהוקעו כ״ד,שמצות אישיות״ — שאינן ראויות, כמובן,
לתשומת־לב עניינית או לתשובה. אך כבר ציינתי, כי יש
מקום להנחה, שהמפקדים הגבוהים הנוגעים בדבר בחרו
להגיב כך, פשוט מכיוון -שאפילו רצו, לא היו מסוגלים
אינטלקטואלית ומקצועית, להתמודד עם הבעיה, בעת
מעשה ! יועם הביקורת, לאחר מכן. הנחה זו ננסה לבסס
בסקירה הבאה.

יכולתי לנ סוע ברבב ת...

הלואי ונסעתי ברכבת — הייתי חוסך לעצמי
נהיגה מעיר לעיר בתנועה סואנת מורטת
עצבים ...בכביש חלק ומסובן בראות לקויה...
בסנוור מאיים...

בן, גם לך כדאי לנסוע ברכבת ישראל...
תהנה מנסיעה שלוה ובטוחה ותגיע במהירות
למחוז חפצך רענן ורגוע.

הנסיעה ברכבת־ תענוג

ו הגי ר ה

צ־יצ־ מעודד בנייה ללא־רשיון
כאשר היה יהושע רבינוביץ ראש-
עיריית תל-אביב, יצא כעם עם חבר
מועצת־העירייה כיום, נחים רז, ל-
ארוחת־צהריים. רז הציע כי יגשו ל-
מיסעדה מסויימת שהיתה ידועה במאכ-
ליה הטובים. רבינוביץ הסכים, אך לפתע
חזר בו, ואמר לרז כי מיסעדה זו פועלת
ללא רשיון ואין הוא יכול כראש־העירייה,
להיכנס אליה לאכול.
אולם נראה כי כללים אלמנטריים אלה
אינם מוכרים לראש עיריית תל־אביב של

זו פועלת ללא-רשיון, ולמרות זאת בא
לחגיגת פתיחתה.
תיק המקום (תיק בניין )6966 מגלה,
כי נגד התוספות הבלתי־חוקיות שניתוספו
לבניין הישן ששופץ במקום הוצאו כמה
צווי־הריסה. האחרון בהם, מן ה״,17.6.74
הורה להרוס את המיבנה הלא-חוקי
תוך חצי שנה• לאחר״מכן הוגשה בקשה
לקבל רישיון להפיכת המקום מדירת-
מגורים למיסעדה, שבן כיום יש אישור
לשימוש במיבנה כדירת־מגורים עם מטבח.
הבקשה נדחתה על הסף, כיוון שאין

כן־ נגנבו כספי ה״מדיקדסנטר׳
אחת התעלומות הגדולות בפרשת ידלין
עומדת, כנראה, לפני סיומה. חוקרי ה-
מישטרה שברו את הראש — בשאלה
כיצד בוצעה ההונאה בפרשת ה״מדיקל-
סנטר״ .כזכור רכשה קופת־חולים את
המיבנה הלא-גמור ב 2.55-מיליון דולר,
בדיוק מיליון דולר מעל למחיר שנדרש
עבור המיבנה שנה קודם־לכן. היה חשד
כי ההפרש הוא תשלום מיותר.
הפרשה כולה התגלתה ופורסמה לראשונה
מעל דפי ״העולם הזה״ .הפירסומים
כללו גם את העובדה כי המחיר שקיבלו
נציגי ה״מדיקל-סנטר״ ,עורכי-הדין רובר-
טו אהרון ן צבי טמיר, לא הועבר
לבעלי״המניות, וכי לחלק מבעלי-המניות
נמסר כי ההפרש נועד לשיחוד של אשר
ידלין וחבורתו, כולל חיים גושן, עורך-
הדין שחתם על העיסקה מצד קופת-
חולים.
חקירת המשטרה שנערכה בניו״יורק
העלתה, כי סכום של כ־ 800 אלף דולר
שקיבלו רוברטו אהרון וצבי טמיר מן
הקונים, הוצא מן החשבון של החברה
ב״בנק בישראל״ והועבר לניו־יורק. הסכום
הופקד שם בשני בנקים, לאומי״
ו״דיסקונט״ .החקירה העלתה, כי לבד
מסכומים קטנים, לא הוצא הכסף מן

ובכן, הפתרון הוא פשוט ביותר.
רוברטו אהרון וצבי טמיר הקימו כמה
חברות שהשתמשו בשם דומה. כך, למשל,
נרשמה בישראל חברה בשם דומה לשם
החברה שבנתה את ה״מדיקל סנטר״.
בתזכיר החברה שהוגש לרשם נכתב, כי
החברה הזרה נקראת ״ישראל אמריקן
מדיקל סנטר (,ישאמק פנאמה׳) בע״מ״,
שם החברה הישראלית נרשם כ״ישראל
אמריקן מדיקל סנטר (,ישאמק תל-אביב׳)
בע״מ״ .החותמת של החברה הפנאמית,
המופיעה בדפי רשם החברות, מורכבת
רק מן המילים (באנגלית) ״ישראל אמרי-
קן מדיקל סנטר (,ישמאק׳) בע״מ״ ,בלי
התוספת ״פנאמה״ המופיעה בתרגום
העברי.
על דפי החשבון של ההפקדה בניו־יורק
מופיע השם ״ישראל אמריקן מדי-
קל סנטר״ ,ולידו התוספת של המילה
״ונצואלה״ .אין לעורך מדור זה ידיעה
מי הם בעלי-המניות של החברה מוונצו-
אלה, אבל ברור כי בעלי־המניות של ה חברה
הפנאמית, המקורית, הם מאה-
וחמישים רופאים בדרום־אמריקה. ברור
גם כי בעלי־המניות של החברה הישראלית
הס רק חמישה—שישה אנשים, כולל
רוברטו אהרון וצבי טמיר.

*. )1וד׳י
בעבריח?

־־נז ר פו אי \ ש ר אל
.יגבל•

אס ריעד

}* יספק

בעדכון

ב אנגלי ת!

ראש עירייה להט ומיסעדן שאודי
דוגמא רעה
היום, שלמה (״צ׳יצ׳״) להט, השש להרוס
מיבנים ללא־רשיון בשכונות־העוני
של תל־אביב.
לפני שבועות אחדים היה צ׳יצ׳ אורח-
כבוד בפתיחת מיסעדה חדשה של רפי
שאולי בצפון תל״אביב, ושמה ״קאנדי-
מאנדי״ .צ׳יצ׳ ידע היטב כי מיסעדה

רישיון להפעלת מיסעדה במקום. בבקשה
שהוגשה לוועדה ב־ 9באפריל ,1976 נכתב
כי המקום מיועד לדירת־מגורים ולא ל-
מיסעדה.
כך, בעוד עיריית תל-אביב מנסה להילחם
בבנייה לא-חוקית, מעודד ראש־העיר
את מפירי״החוק.

>שראל לא האר>נה חח>
הבשר עםא רגנ טינ ה
מישלחת מישרד־המיסחר״והתעשייה, בראשות
עודד ארז, סירבה לחתום על
חוזי קניית בשר עם מועצת הבשר הארגנטינאית,
כיוון שדרשו תוספת מחירים של
36 הארגנטינאים תבעו תוספת-מחיר
זו בגלל מישלחת רוסית שקנתה׳ מהם כ־
10 אלפים טון, ובצפותם למכירות לשוק
המשותף.
למישלחת הישראלית, שבה היה נוסף
על ארז גם סגנו, לאיר, היה קל לדחות
את התביעות, כיוון שמלאי הבשר בארץ
כיום מספיק לחצי שנה לפחות. מחסני
הממשלה מכילים כיום 12 אלף טון בשר
קפוא, שהצטבר בגלל צימצום מכירתו
והעלאת מחיריו בלחץ מגדלי העופות.
בתקופה הקרובה יגיעו ארצה 4000 טון
בשר מאורוגוואי לפי חוזה קיים, ועוד
1300 טון מיתרת החוזה הישן עם ארגנטינה.
כן ניקנו כמויות נוספות של בשר
באוסטרליה, ויגיעו משם עוד כ־ 1200 טון.

ע דנים ב הפ קעת
שטח מלון ״פאסט״
מישרד״התחבורה החל בוחן את אפשרות
הפקעת שטח מלון ״פאסט״ בירושלים,
לצורך הרחבת כביש ראשי המתוכנן
בשטח המלון• המלון אמור היה לקום
על״ידי איש־העסקים קמל, בעל מלון
״דבורה״ בתל-אביב. הוא רכש את שטח
המלון, והתכונן להקים במקום מלון
חדש. מישרד-התחבורה מתכנן במקום
כביש ראשי, במיסגרת הבינוי־מחדש של
חברת ״קרתא״ לאיזור ממילא.

מצרפת צפויים עוד 400 טון בשר מעולה,
ועוד כמה מאות טונות גם מאירלנד.
בסך־הכל יהיה מלאי הבשר בארץ במחצית
השנה הקרובה כ־ 20 אלף טון בשר
קפוא. צריכת הבשר ירדה ל־ 3000 טון
לחודש, לעומת 4000 לפני העלאות המחירים.
הכמות שקיימת כיום ונמצאת בדרך,
תספיק ליותר מחצי־שנה צריכה של בשר
קפוא.
המלאי מאפשר לארז להמתין עד שארגנטינה
תוריד את מחיריה לרמת המחירים
של החוזה הקיים. דבר זה ודאי,
שכן השוק המשותף לא ירכוש בשר מ-
דרוס-אמריקה. במקביל משקיע ארז מא מצים
בהרחבת המקור האוסטרלי, וה״
בעייה כיום היא ההובלה. הכמויות הנקנות
עתה אינן מצדיקות קו של ״צים״,
שכן אוניית־קירור מעמיסה 4000 טון
בכל הובלה, וכיום מובילים מאוסטרליה
500 טון לחודש. הפתרון יהיה, כנראה,
מישלוח במכולות לאירופה ומשם העברה
לישראל.
המישלחת ביקרה גם בקוסטה־ריקה,
האמורה לספק לישראל 2000 טון בשר
קפוא. קוסטה״ריקה מבקשת להקטין את
החוזה למחצית, כיוון שארה״ב מציעה
לה מחירים טובים יותר. המישלחת בדקה
אפשרות רכישת בשר גם בקולומביה, אולם
מתברר כי הבקר המקומי מוברח לוונצואלה
השכנה, שבה המחירים הגבוהים
בעולם לבשר.
י בינואר תבוא ארצה מישלחת של מוע-
צת-הבשר הארגנטינאית, ואז צפויה הורדת
מחירים כדי שירכשו מהם בשר נוסף,
גורם שילחץ על הארגנטינאים הוא חוזה
גדול שחתמו עם ספרד, על רבעים אחוריים
בלבד. ישראל היא בין הקונים
הבודדים בעולם המוכנים לקנות רק רבעים
קידמיים ולפתור את הבעייה.

פ ני ר.י־ ח. החכר וז *

ידר אל א ״ ריקןרדיל :.נסר ׳ תיפסק כנכ רי)
לד־כרר ראח ־י ־ ב ר
ב ע ״ ס ^ בנין חנויוי א ל ,־ריק! .סדי ) לסנסריאיססקמנגה )
ב ע ״ ססקיפר. ככבי - .זיחר , 0 .וךל -וסתחל -גרוך, לגורךארג
דחזקחוניהוללד ..רכז י ׳ ואיבו, ולע -ו ו. בו ו ב י -

שמות החברות בעיבדית
שם זהה —

•סרח חחותסי־ס
חיאודס וכחובחס

פספר הפניות כנלעחו
״7י כל חותם

יאדאל אפיו^אן פדיקל
סנסר (איאפק) שגפת
בע״פ רח׳ פלגים 1
סניה רגילה א* ת*
חל-אכיב
דוברסו אתרן, צו״ד

שם החברה בעיברית ובאנגלית

— תרגום לא־זהה
החשבונות בניו״יורק. המישטרה מצאה כי
החשבונות בניו״יורק הם על שם החברה
״ישראל אמריקן מדיקל סנטר״ ,הזהה
לשם החברה בישראל שמכרה את הנכס.
מכאן לא יכלו חוקרי המשטרה להתקדם
כי, לכאורה, הכסף פשוט הועבר
לחו״ל לשם חלוקה לבעלי המניות.
אומנם, רוברטו אהרון וצבי טמיר לא
נתנו תשובות מגיחות את הדעת לשאלות
מדוע הופקד הכסף בשני בנקים נפרדים,
או מדוע לא חולק לבעלי־המניות למרות
שהופקד בחו״ל עוד בינואר השנה, אבל
לחוקרים לא נמצאה כל הוכחה לכך
שהכסף הוצא מן החברה המוכרת.
כאן שוב בא לעזרת החוקרים עורך
מדור זה, שחקר את הנושא ביסודיות,
כדי לגלות כיצד נעשתה כאן הגניבה.

הבורסה

כאשר החשבונות בניו-יורק אינם במדו-
ייק על שם החברה הפנאמית, כפי שהוא
מופיע ברשס-החברות בפנאמה, אלא על
שם אחר או על שם חברה אחרת, הרי
זו גניבה של הכסף.
דבר דומה עשה גם מוטי פרידמן, כפי
שהתברר במישפט מס־חהכנסה שלו בעניין
״נתיבי-נפט״ .שם התברר כי הוא רשם
שתי חברות בשם דומה :״ישראל קונטי-
ננטאל דרילינג״ ,וחלק מן ההונאות נעשה
תוך ניצול דמיון השמות ועירבוב ה חברות.
הסבר
זה לגניבות ה״מדיקל סנטר״
נמסר במקביל לפירסום כאן גם לחוקרי
המישטרה, ונראה כי בעזרתו יפוצח סוף-
סוף הצימוק שבעוגת ידלין.

מר. ל ע שו ת

אם קראת היטב את העצות שקיבלת, והרווחת סכומים יפים בכל קניותיך,
קרא בתשומת-לב את עצותינו למשקיע. השבועיים הקרובים יהיו, כנראה, תקופת
מימוש. מי שכספו יקר לו, יחכה עד שתחול ירידה משמעותית בשערי המניות
המבטיחות שעלו באחרונה גבוה• מניה שכדאי בכל־זאת להיכנס אליה היא
״אוניקו״ .שערה נמוך, כ־ 130 נקודות, והיא מחלקת בעיקביות * 8בדולרים.
בעליה הם בעיקר קונצרן ״דיילין״ האמריקאי, שיצא באחרונה ממצב של פיקוח
בית״מישפט והתחיל להרוויח יפה. קרוב לוודאי כי עתה יטפל הקונצרן גם
בחברה שלו בישראל.

סיפזרם האישי של הטייס אפרים בר־ארז
והפסדת תירצה ידידיה, ששה 20 1שעות
בלב־ים. אחרי שהנחיתו את מטוסם במים

113111 מת1ווס
!אמצעהויוה
בניצה, כשהמטוס היה בגובה של 7000
מטר מעל פני הים, נשמע לפתע רעש
מוזר. את הרעש מתארת תירצה כך:
לפתע שמעתי טח־טח־טח, ואחר־כך לאשמעתי כלום, היה שקט, יותר מדי שקט.״
ואילו אפרים השקול, המציאותי, מתאר
אותם רגעים :״בשתי הדקות שבהן נשמע
הרעש, ניסיתי לשחק במנוע כדי להגיע
למינימום׳של רעדה, אבל עדיין היה רעש,
הבנתי שמשהו נשבר בתוך המנוע, והוא
הגורם לרעש. סגרתי את המנוע, הודעתי
לפקח בניצה שאני במיקרה־חירום, וביקשתי
ממנו שיכוון אותי בקו ישיר ל-
שדה־התעופה. הוא לא הבין, ביקש שאח-

מה עושה בן־אדם כשהוא נמצא בין
שמיים וארץ, כשמנוע המטוס חדל לפעול,
כשברור שתוך שניות ספורות ינחת נחי-
תת־אונס בים, כשקיימת אפשרות שהוא
יצלול יחד עם נוסעיו וייעלם במים?
מספרת תירצה כחולת־העיניים :״תיפ-
קדתי, זה הכל. פיתאום קרה משהו שאילץ
אותי להתרכז חזק. לקחתי את הגורה־ההצלה.
היה שקט. אני זוכרת ששאלתי
שאלות טכניות.״
אפרים קר־המזג, המנוסה, המיקצוען,
משבח את התנהגות חבריו־למסע :״לא
היתד, פאניקה, האנשים היו עסוקים בקשירת
חגורות־ההצלה. נתתי להם הו־

הטייס

אפרים בר־ארז, איש חיל־האוויר לשעבר, טייס ראשי ונזבעלי חבות־התעופה
כנף־ארקיע, האיש שבקור־רוחו הצליח להנחית ביס את המטוס
החד־מנועי שמנועו כבה, להדריך את האנשים ולרומם את רוחס בזמן שבילו בלב־ים.

^שנסעה תירצה ידידיה, יפהפייה
^ ב ת ,28 לבלות חופשה קצרה בלונדון,
שבה שהתה קודם־לכן שלוש שנים, לא
העלתה בדעתה כי אותה חופשה תסתיים
כשהיא צפה בסירת־הצלה בלב־ים בחברת
שלושה גברים, כשהיא מצפה יחד איתם
שיבואו להצילם.
תירצה, שלמדה שלוש שנים פיסול וקרמיקה
בלונדון, והעובדת למיחייתה באורח
זמני באחת מחברות־ד,קוסמטיקה, החליטה
לנצל את שהותו של ידידה, הטייס
אפרים בר-ארז, בבירה האנגלית, ולתפוס
איתו טרמפ ארצה במטוסו הפרטי של
הישראלי יוסף קימל, ובכך לחסוך את
דמי הנסיעה חזרה.
תירצה לא התרגשה במייוחד לקראת הטיסה
במטוס הקטן. את אפרים הכירה
מזה תשע שנים. שיטעו כטייס מצטיין
יצא למרחוק, והיא כבר טסה איתו אותו
המסלול שנה קודם־לכן, כאשר שבה לישראל
אחרי שהותה הארוכה בלונדון.
אומנם נכון, בפעם הקודמת נערכה הטיסה
במטוס איילנדר דו־מנועי, אולם לגבי
בחורה המבינה בפיסול ובקרמיקה אך לא
באווירונאוטיקה, שני מנועים או מנוע
אחד נשמעו — לפחות אז — היינדהך.
היא ידעה רק שמטוס קטן אינו ג׳אמבו,
ואף לא בואינג .707
אולם אפרים בר־ארז בן ה ,35-בשעתו
אחד הטייסים המצטיינים של חיל־האוויר,
שהטיס בעת שירותו הצבאי סופר־מימטר
ידע היטב מהו ההבדל בין מטוס חד־מנועי
לדדמנועי. אפרים, שהוא הטייס
הראשי של חברת כנף־ארקיע ואחד
מבעליה, הטיס כבר עשרות פעמים מטוסים
קטנים מישראל לאירופה ובחזרה.
הפעם יצא ללונדון בשליחות החברה.
וכשביקש ממנו ידידו יוסף קימל, יש־ראלי־לשעבר
הנשוי לאנגליה ושבבעלותו

36 יי1

בית־חרושת לחולצות, להטים את מטוסו
הפרטי מדגם צ׳ירוקו ארו — מטוס בריטי
חד־מנועי בעל ארבע מושבים — לישראל,
הסכים. ומדוע לא? אחרי הכל, הוא היה
זה שהטיס את מטוס ההארווארד העתיק
לישראל לפני מיספר חודשים, לכבוד יום
חיל־האוויר. ואם ההאתוארד עמד בטיל-
טולי הדרך, לא היתה כל סיבה, לדעתו
של אפרים, שהצ׳ירוקו ארו לא יעמוד בכך.
ליתר ביטחון, וכיוון שהמטוס היה בעל
מנוע אחד, הוציא אותו אפרים בתוך
בריטניה לטיסת־ניסוי. אחרי שווידא שהכל
כשורה והמטוס תקין וכשר לטיסה,
הודיע לתירצה, לסטודנט ישראלי בשם
מוטי לוי הלומד אופטיקה בלונדון ול יוסף
קימל, כי היציאה לישראל תצא
לפועל ביום השבת, ה־ 20 בנובמבר, מאחד
משדות־התעופה הפרטיים של לונדון.
אפרים בר־ארז לא ציפה לכל תקלות.
הוא התכוון לנחות בנמל־התעופה בן-
גוריון בלוד בתוך יומיים, אחרי מיספר
חניות־ביניים לצורך תידלוק. לדבריו, ידע
שהמטוס הוא מן המשוכללים ביותר מסוגו,
והיום הוא אומר :״המיגרעת היחידה
שלו היא שיש לו רק מנוע אחד.״

״לפתע שמעתי

ך יארבעה יצאו לדרך. באותו יום
1 1התכוונו להגיע לרומא. אך בדרך שינו
מתוכניתם והחליטו לנחות בניצה, הקרובה
יותר. את חניית־הביניים הראשונה
ערכו בליון שבצרפת, ושעתיים אחרי ליון
הכל היה בסדר והאווירה היתד. נעימה.
תירצה ומוטי שיחקו בצוללות, במושב
האחורי, יוסי קימל ישב ליד אפרים והתבונן
כיצד מתפעל הטייס הוותיק את
מטוסו. כאשר פנה אפרים לכיוון נחיתה

נתא־הט״ס

עשרים־וארבע שעות אחרי שהגיע בריא. ושלם, לאחר שעבר
תלאות אין־ספור גם בלב־ים וגם בלב רומא, בבניין השגרירות
הישראלית, ניגש אפרים בר־ארז לשדה־התעופה ותיפקד כרגיל. הוא יצא לטיסה
בת שעות אחדות, לנורות שקודם־לכן טען כי יעברו כמה ימים עד אשר שוב לטוס..

זור על הדברים. הסברתי שוב, אמרתי :
נמצא בחירום. ,מגייר, במנוע ר הוא שוב
לא הבין. תוך כדי כך המנוע ראה שהפקח
לא מבין מה קורה איתו, הוא נעצר
— ואז הפקח הבין ! הוא התבלבל לגמרי,
פשוט לא ידע מה איתו.״
תירצה :״הבדאדם היחידי שהיד, בפאניקה
ברגע שהמנוע נעצר היה הפקח.״
אפרים :״תוך שתי דקות הודעתי
לאנשים שיש בעייה, ושילבשו את חגו־רות־ההצלה
למיקרה־הצורך. הרגשתי ש לא
נגיע לחוף. אם המנוע היה מפסיק
את פעולתו חמש דקות אחר־כך היינו
עושים את זה, אבל במצבו ידעתי שאין
ברירה, צריך לנחות בים.״

ראות. בד־בבד ראיתי שהעסק אבוד. ד<
ברתי עם הפקח, ביקשתי שישלח !*.לי־קופטר
להציל אותנו. בינתיים התחלנו
לאבד גובה במהירות של 1250 רגל לדקה.
בשלב זה נתתי הוראות לאנשים איך
לצאת מהמטוס ברגע שבו ננחת על המים,
כדי שלא תהיה התנפלות על הדלת.
״המשכתי לדבר עם הפקח, ביקשתי
ממנו אומדן מרחק. הוא היה מבולבל,
ונתן לי כיוונים לא־נכונים. בינתיים המשכנו
לאבד גובה. אמרתי לפקח שאני
נוחת במים, שיראה בראדאר איפה אני
נוחת ושיעשה את כל האפשר כדי לחלץ
אותנו.״
תרצה :״בחיים שלי לא אשכח את

הרגע הזה. זה היה רגע נהדר. אנחנו
עומדים לנהות נחיתת־אונס במים, הפקח
היושב במיגדל־הפיקוח על אדמה מוצקת
אומר לנו באנגלית :״0 0 0 0 11101).״,
ואפרים משיב לו בשלווה 3 0 0 0
07 וסוגר את המכשיר. היה שקט,
דממת־מוות, וכל מה שאתה שומע ,׳שניות
לפני שאתה עומד לצלול במים, הוא גוד־לאק,
גוד־דיי.״
ואז הסתיים הכל, ניתק הקשר עם
העולם החיצון. מאותו רגע ידעו הארבעה
כי הם נתונים לחסדי שמיים. הם עשו
סידורים אחרונים, ניפחו חגורות, ותירצה
מונתה כפותחת הדלת.
איד חשו ברגעים אלה? קשה להם
להיזכר. עתה, כשהם יושבים בדירה מוגנת
וחמה בתל־אביב, אינם יכולים לשחזר
בבירור את הרגעים הקשים שעברו עליהם•
המאזינים להם מצפים שיתארו פאניקה,
פחד נורא, אך הם אינם זוכרים
תחושות כאלה. אפרים מתאמץ לשחזר
את הרגעים שלפני הנחיתה, ואומר :״אני
זוכר שהיה שקט יפה כזה. האנשים לא
הגיבו בפאניקה, לא הציעו עצות, לא
התערבו.״ י

רה מספרת ׳תירצה פתאום נשמע רעש
מושיע. שמעתי משהו כמו :׳הנה הנה
באה הסירה׳ .זה היה רעש נהדר, יותר
יפה מקונצרט. ואני אוהבת קונצרטים.״
אפרים :״לי זה היה אחד הרגעים הכי
חשובים בחיים שלי. זה היה הרגע שבו
חשבתי לעצמי: הנה יש סירה. אילמלא
אותה סירה לא היינו יושבים פה היום.
ידעתי: יש סירה, כעת אפשר ללכת הלאה.״
הארבעה
ניסו לטפס על הסירה, שני
הבחורים נפלו למים ונאחזו בדפנותיה.
גם תירצה נפלה למים. אפרים חזר למ טוס
לנסות להציל מעט מיטען, וגם לפז־רו
על־פני המים כדי שניתן יהיה לאתרם
בקלות. ואז ניסו. השלושה לעלות אל
הסירה שוב.
תירצה :״אז קרה דבר איום. אני יכולה
להגיד בשקט שזה היה אחד הרגעים הנוראים
בחיי. מוטי משד אותי פנימה, והסירה
התהפכה. שתינו מים וצפנו למעלה.
היתה רוח נורא חזקה והתרחקנו למרחק
של שלושים מטר מהסירה. לי היה נדמה
שאנחנו רחוקים קילומטרים. התחלנו להיסחף
ולהתרחק, מבלי יכולת לשלוט על
המצב. מרחוק ראינו את זנב המטוס, ואת
אפרים רחוק כל־כך. אני יכולה לשמוע
את עצמי צורחת , :אפרים !׳ עבר המון
זמן עד שאפרים הגיע אלינו.״

ך ן׳ ירצה :״אני באופיי פטפטנית
1איומה, ועושה פאניקה מכל דבר. אבל
יש רגעים שאתה לא. פועל כמו שאתה.
עד היום אני לא מבינה איד זה שלא
הייתי היסטרית.״
אפרים :״כשאתה עסוק׳ אין לך זמן
לפתח מחשבות. לא היה לנו זמן. אילו
היו לנו שלושים דקות נוספות, המצב
היה בוודאי אחר.״ והוא ממשיך :״הכנו
את הסירה להוצאה מהירה. זו הייתה סירת
דינגי, הנראית כשני גלגלי טרקטור

״דרגה של

״יותר יפה
מקוגצרט״

ת ת -אד ם״
פרים :״הסירה נסחפה בגלל ה-
דוח. לא נבהלתי. חשבתי לעצמי , :עכ שיו
אני צריך להתעייף׳ .שחיתי מהר,
והגעתי אליהם באפיסת־כוחות. נתליתי
תשוש על הסירה, שרק יוסי היה עליה,
ואמרתי לו שיתן לי לנוח שתי דקות.
אחר־כך עזרתי לתירצה. משכתי אותה

המוות. תרצה רכשה את הערצת חברה להרפתקה, התנהגה למופת וטוענת :״במסע
הזה לא חייתי אשה בודדה בין שלושה גברים. היינו ארבעה אנשים.״

לא בעדות השמיים

כי אס בעזרת אפרים. כך, לדעתה של
תירצה ידידיה, ניצלו היא וחבריה ממוות
כימעט־בטוח, בעת שהמטוס החד־מנועי שבו טסו לישראל נדם והחל מאבד גובה.
״אילולא אפרים, לא הינו מצליחים לצאת מזה בחיים,״ היא אומרת בביטחון גמור.

ענקיים אחד מעל משני, עם פתח בצד.
עשיתי פנייה כדי לזהות את כיוון הרוח
ולנחות בניצב לה. מבחינה טכנית של
נחיתה, השתדלתי לנחות מה שיותר שטוח
וחלק. הורדתי הגלגלים כדי למנוע פגיעת
הכנפיים במים -מה שעלול היה לגרום
להתהפכות. המטוס נגע שלוש נגיעות במים
ונעצר. אז הרגשתי את המים בפעם
הראשונה. תירצה פתחה את הדלת, ושמעתי
את קולה לראשונה. היא שאלה:
,אפרים, מה לעשות עכשיו?׳ אמרתי לה:
״המטוס על המים. תעמדי על קצה הכנף
ותחכי עד שננפח את הסירה
תירצה :״היה שקט. יצאתי מהפתח והלכתי
לכנף. המטוס צף, ועד שלא התמלא
במים לא שקע. הגלים היו גבוהים מאד.
היה חושך מוחלט והים סער. כשאני חושבת
על זד. עכשיו, אני רואה לנגד עיני
קירות של מים• אבל אז לא היתד, לי
ברירה. עמדתי על קצה הכנף וחיכיתי.״
היו אלה רגעים רבי־משמעות לגבי ארבעת
הנוסעים. עתה, אחדי שהמטוס נחת
על המים בשלום, היו תלויים בחסדיה
של סירת-ההצלה הקטנה שאמורה היתה
לשאת אותם על פני הגלים.
על מה שהתרחש ברגע שבו נופחה הסי-

בכוח לסירה. אמרתי למוטי , :עכשיו תנוח,
רק תנוח. תחזיק את הסירה, תנוח שלוש
דקות, ואז נמשוך אותך בכוח פנימה.״
וכך היה. הסירה היטלטלה, ארבעתנו עלינו
עליה וישבנו אחד על השני. תירצה כל
הזמן פחדה מדבר אחד. היא פחדה שנתהפך.״
הארבעה
שהו על הים עשרים שעות
רצופות. היה להם קשר־עין עם החוף,
אולם עובדה זו השפיעה על כל אחד מהם
באופן שונה:
תירצה :״זה נתן לי הרגשה שאני איכשהו
מחוברת לקרקע.״
אפרים :״זה היה רע, כי החוף הלך
והתרחק. אני הייתי אופטימי, תירצה הייתה
אדישה. עשרים שעות לא דיברנו. ניסינו
לאתר את כיווני הרוח, ישבנו ועשינו
הערכה לגבי המרחק מהחוף. דאגנו לשי-
ווי־משקל. היו גלים גבוהים מאד. הסירה
התמלאה במים והתחלנו להוציא מים עם
הנעל של יוסי, שתירצד, לקחה אחר־כך
למזכרת. אחרי השעתיים הראשונות הגיע
הליקופטר שבא לחפש אותנו. והסתלק.
זו היחד, אכזבה נוראית. לי זה היה אחד
הרגעים הכי קשים. ראיתי שוויתרו עלינו,
כאילו לא האמינו שנצא חיים.

תירצה :״הרגשתי זיפת. כעסתי על
הצרפתים המטומטמים וקיללתי אותם ב-
קול רם.״
האנשים ישבו בסירה ושתקו. מדי פעם
שאלו זה את זה שאלה שנועדה, בעצם,
לעודד את השואל יותר מאשר את הנשאלת
״אתה בסדר שהפכה במשך
השעות הסיסמה הפרטית שלהם. פעם הציע
מישהו להפוך את דלת הסירה למיפרש.
מישהו אחר הציע לשחות לחוף. ואז בא
השלב שבו החלו להקיא.
בתחילה לא היה נעים. האנשים שהיו,
רק לפני שלוש שעות, כימעט זרים זה
לזה,׳ התנערו חיש מכל גינוני־ה,נימוס.
מספר אפרים :״שואלים אותי, :איך הר גשת
כשהיית צריך להקיא לפני שני אנשים
שאינך מכיר טוב ובחורה?׳ אבל
זה לא היד, רע. משתי סיבות: האחת :
הרגשתי הקלה, והשנייה, זה חימם את
המים הקפואים שבתוכם ישבנו.״
וזה לא הסריח? אפרים :״במצבים כאלה
אתה מגיע לדרגה של תת־אדם: זד,
להקיא, זה לעשות פיפי כשמישהו יושב
לידך.״
תירצה :״עניין הפיפי היה נושא לשיחה.
כל הזמן האצנו זה בזה , :חבר׳ה,
תעשו פיפי. בתחילה עשינו כי היה צורך.
אחר־כך פיתחנו טכניקה מיוחדת, הקאנו
והשתנו חופשי.״
אפרים :״צריך להבין. לא היינו בלבוש
חם, היינו רטובים מכף־רגל ועד ראש,
היינו חייבים להתחמם. בזמן ההוא עדיין
חיכינו שמישהו יציל אותנו. כמה אוניות
עברו, ואותתנו להן, אבל לא דובים ולא
יער.
״במשך כל 20 השעות אסור היה לזוז.
רגליים נחו על רגליים. מדי פעם בדקנו
שהאצבעות לא קפאו. תירצה היתד, נהדרת.
היא היתד, חופשיה לגמרי, בלי פאניקה.
היו רגעים קשים. ניסיתי בדיחה,

אבל היא לא התקבלה טוב. השתדלנו
שלא להירדם, כדי שלאי נקפא והגוף לא
יתנוון.״

ההצלה
ה מופל א ה
¥ ¥למהחש כו ארבעת האנשים שהי-
2טלטלו משך עשרים שעות על גלי הים
הסוערים, כשהם רטובים עד לשד עצמותיהם,
יושבים בתוך סחי וקיא, משתדלים
להקיא ולעשות את צרכיה,ם פעמים
רבות ככל האפשר, על־מנת להתחמם, שלא
לקפוא?
אפרים :״חשבתי רק על דבר אחד. חיכיתי
שיבואו להציל אותנו. חשבתי על
הרגעים שבהם אשב בבית ואספר מה
קרה. ניסיתי לשחזר מה קרה באוויר.
בדקתי את עצמי. הייתי אופטימיסט, לא
יצא לי לחשוב על מוות. ידעתי שיבואו
לחפש אותנו עם עלות הבוקר.
תירצה :״הרגע הכי קשה שלי היה
בשבע ורבע, כי בשבע עלה האור ובשבע
ורבע עדיין לא באו לחפש אותנו,
ואז היתד, לנו, שיחה. חשבנו שחמישה
ימים נוכל להחזיק מעמד בלי מים ובלי
אוכל. במשך כל אותן שעות ארוכות
נעשיתי ריקה, לא חשבתי, לא פחדתי
מכלום כי לא היה ממה לפחד. נמנמתי,
שאלתי שאלות טכניות. רק דאגתי שמא
הסירה תתהפך.״
אפרים :״לא הגענו למצב של ייאוש.
אחרי יומיים בים היינו מגיעים לזה.״
בעשר־ושלושים הופיע מטוס־סיור. אח רי
חצי שעה של חיפושים, משלא מצא
אותם, הסתלק. הארבעה קיללו את הצרפתים,
ואפרים חשב לעצמו שטייס ישראלי
לא היה חוזר לבסיסו כל עוד לא מצא
(המשך בעמוד )40

קולנוע שחקנים השחקן ה צר פ תי כיו תר
בדיחה הילכה בצרפת לפני מילחמת־העולם
השנייה, סביב דמותו •של ז׳אן גא־בן,
מי שהיה אז כוכב־ר,קולנוע מיספר
אחד שם. גאבן, כך נאמר, מכנים לכל
חוזה שהוא חותם, סעיף המתנה את מותו
בסוף הסרט. כך הוא יכול להבטיח לעצמו
את שמירת תדמיתו הרומנטית.
מאז חלפו שנים רבות. דימויו של גאבן
השתנה ללא הכר, ומן הצעיר הק-שוח
בן העם הפשוט, החורק שיניים מול עולם
ומלואו, מתקומם נגד כל הסובב אותו
ונאבק עד נשימתו האחרונה, הפך גאבן
ישי-ש נוקשה, בטוח־בעצמו, יציב כסלע,
מקפיא יריביו במבט מעיניו הכחולות השקועות
בין קימטי פניו, ושפתיו הקמוצות
מעידות על החלטיות נחרצת. כאשר
נפטר, לפני שבועיים בגיל ,72 אחרי ש במשך
50 שנה ניצב מול המצלמות, הלך
לעולמו בדיוק כפי שחי — במצח נחושה
ובמבט צלול. שום חוזה לא יכול היה
להבטיח לו מוות נאה יותר, ושום חוזה
לא יכול היה לדאוג להספדים נלהבים
יותר: כל העיתונות הצרפתית הסכימה
פה־אחד שהוא היה האישיות הבולטת
ביותר שנותרה לקולנוע שם.
לשדם את המיסים. מי שלא התייחס
מעולם בקדושה יתירה לעניין זה,
היה גאבן עצמו .״אני עובד כדי להבטיח
לעצמי זיקגה שלווה,״ נהג לומר .״אם
אני עדיין משחק, הרי זה משום שאני
רוצה לקנות עוד כמה פרות, ולגמור לש פץ
את החווה, וכדי שיהיה לי כסף לשלם
את המיסים,״ אמר בהזדמנות אחרת, תוך
כדי שהוא מסביר, בפעם המי־יודע־כמה,
שחוותו בנורמנדי יקרה וחשובה לו הרבה
יותר מכל תפקיד בקולנוע .״אני משתדל
לעשות כל מה שנדרש ממני על הצד הטוב
ביותר, ואחר־כך להסתלק מהר ככל
האפשר מך המקום,״ אמר פעם לעיתונאי
ששאלו לסוד שיטת־המישחק שלו .״אם
בכלל בחרתי להיות שחקן, הרי זה משום
שהסתבר כי נעים יותר לראות ישבנים
חשופים של חברות־לעבודה, מאשר לעבוד
עבודת־כפיים.״
ז׳אן גאבן או, כפי שנולד, ז׳אן־אלנד
סיס מוגקורז׳ה, ראה את אור העולם ברובע
רושואר המפוקפק למדי בפאריס,
ב־ .1904 אביו, נגר שהתמחה בייצור גל-
גלי־כיכרות, זנח את מיקצועו כדי להופיע,
תחת השם ז׳וזף גאבן, כזמר על הבימה
הקלה. אמו, סוחרת־נוזיות, הפכה אחרי
נישואיה בדרנית בבתי־קפה. ז ׳אן ושלוש
אחיותיו גדלו אצל סבתם, שהשתדלה כמיטב
יכולתה לספק לצעירים את החום
הביתי, שעה שההורים נמצאו תמיד ב-
סיבובי־הופעות.
הישככים החשופים. מגיל צעיר
למד הנער לדאוג לעצמו ולזכויותיו בת קיפות
ובכוח־הזרוע, בסביבה שבה היו
אלה התכונות האנושיות החשובות ביותר.
הוא עבד כבנאי, פועל שחור, מחסנאי.
מגיל 15 סייע בפועל בכלכלת המישפ־חה,
אבל על מישחק עדיין לא חשב .״בכל
פעם שראיתי את אבי לומד תפקידים
בעל־פה, הייתי מחליט מחדש שזה לא
בשבילי. שינון טכסטים לא פיתה אותי
כלל וכלל...״
אבל בגיל 19 הוא בכל־זאת השתכנע
לנסות. אביו לקח אותו בידו, הוביל אותו
למנהל הפולי ברדר ואמר לו :״תראה
אם אתה יכול להוציא ממנו משהו.״
לישבנים החשופים היה, ללא־ספק חלק
נכבד בהטיית ליבו של הצעיר אל הבמה•
הוא החל להופיע כניצב, תפקידיו
גדלו במיקצת עם הזמן, והוא קיבל תם-
קיד באופרטה בשם שלוש נערות עירו ־
סווז, לצד מי שהיתר -אשתו הראשונה,
גאבי בראסה. הוא ניסה כוחו בשירה (תוך
חיקוי שקוף למדי של מורים שוואלייה),
זכה להופיע בצילה של מיסטנגט על
בימת מולן רוד, החל מפלס לעצמו דרך
בג׳ונגל של כוכבי האופרטה כאשר, ב־שנת
,1930 נחטף על־ידי אולפני־הקולנוע
שזה-עתה החלו מפיקים סרטים מדברים
הגאגגסטר הקלאסי. בין אם ה•
קולנוע משך אותו משום שלא צריך
היה ללמוד תפקידים ארוכים בעל־פה (די
ללמוד סצינה אחת בכל פעם) ,ובין אם
היתה זו המשכורת שפיתתה אותו, מכל
מקום, עובדה היא שמאז נכנם לאולפן-
סרטים, חזר גאבן אל הבמה רק פעם אחת,
ב־ ,1949 כדי להופיע במחזה של מנרי
ברנשטיין בשם הצמא.

השנים הראשונות בקולנוע לא היו זוהרות
ביותר, עד שנפל לידי הבמאי ז׳ול־יין
דוביבייה. בעזרתו של זה קיבל את
התפקיד הראשי במאוי שאפדלן (,)1934
ובעזרתו נוצר הדימוי האופייני של גאבן
באותם הימים: הקשוח שנופת נשמתו על
מיזבח הכבוד והאהבה — בלה באנדרה,
הוא היה רוצח שכיר המסתתר בליגיון
הספרדי (הצבא של פראנקו לפני שנודע
לשימצה) ,בפפה לה מוקז היה הגנגסטר
הקלאסי של הקולנוע הצרפתי, השולט בעולם
התחתון עד שהוא עוזב את מקום-
המיבטחים שלו, הקאסבה, כדי לצאת
בעיקבות אהובתו אל העולם ״האחד.״
דוביבייה היה זה שהעניק לו ממד נוסף,
גבן העם העקשן הבלתי־מתפשר בהחמרה
האמיצה, סרט אופייני לתקופת
ה״חזית העממית״ הפוליטית בצרפת, שבו
נוטלת קבוצת פועלים את היוזמה לנהל
מיפעל אחרי שבעליו חיבלו בו (לסרט
הכינו שני סיומים שונים. באולמות של
בני־ר,טובים המיבצע נכשל, באולמות העממיים
הוא הצליח) .גאבן, כפועל ש־

— 1935 עם לוקאס ז׳ירדדו ב״פפה לה מוקד״
הגאנגסטר הנצחי

— 1934ז׳אן גאכן עם ג׳וזפין גייקר ב״זיזי״
הצרפתי הנצחי
פניו מסותתים היטב, וסנטרו ההחלטי נעול
בהבעה בלתי־מתפשרת, מצא עצמו בין
האלילים של הקולנוע הצרפתי, האיש
שכל אשד -חלמה אודותיו בלילות, וכל
גבר התקנא בו בימים.
נוכחות איתנה. סידרת ההצלחות
שבאה עד לפרוץ מילחמת־העולם השנייה,
לא הותירה עוד כל ספק: גאבן היה הגיבור
האמיתי של התקופה. הוא היה נהג
הקטר -שאינו יכול לשלוט בעצמו, בגירסה
המצויינת -של רנואר לסיפדו של זולה
החיה שבאדם; הוא היה הטייס הפרול טארי
בסרט מפורסם עוד יותר של רנואר,
האטלייה הגדולה (סרט זה ובשפל לפי
גורקי, של אותו הבמאי, היו שתי דוגמות
יוצאות־דופן לכך שאינו חייב למות
בגלגל האחרון) ! הוא היה העריק המאוהב
שנרצח על־ידי ביריון בסוף רציף
הערפילים, בשל אהבתו לעניה היפות של
מישל מורגאן (ידידות אמיצה קשרה את
השניים מאז); והוא היה הפועל שהשליך
עצמו מן הקומה העליונה של בניין גבוה
בסוף השחר עולה לאחר שהרג את האיש
שנטל ממנו את אהובתו. בכלל, דומה כי
קשה להעלות על הדעת את הריאליזם
הפיוטי של הקולנוע הצרפתי לפני המיל-
חמה, ואת הצלחותיהם של מארסל קאר׳
נה וז׳אק פרוור׳ ללא נוכחותו האיתנה
והיציבה של גאבן בתפקידים הראשיים.
רומן עם דיטרי!־ .עם פרוץ מילה־מת־העולם
השנייה הספיק גאבן להופיע
בעוד סרט אחד בצרפת ואחר-כך, כרבים
מחבריו־למיקצוע, יצא לחפש מיפלט באר-
צות־הברית. הוא יעשה -שם שני סרטים חיוורים
למדי, אבל הספיק לפתח רומן סוער
ורב־פירסומת עם מרלן דיטריך, רומן
שנפסק זמנית כאשר התנדב לצבא ה צרפתי
-שירת על מיכלית ואחר־כך כתותח!
בתיל-השיריון של גנרל לקלרק,
שצעד בראש צבאות הברית כדי לשחרר
את פאריס.
עם תום הקרבות הסתבר, שגאבן נראה
לפתע שונה. הקמטים החלו׳ חורשים את

פניו, שיבה זרקה בשערותיו, ומשהו הש תנה
כנראה גם במיבנה הנפשי שלו.
מארסל קארנה, שעימו זכה בהצלחות גדולות
כל־כך לפני המילחמה, ניסה לשכנע
אותו להופיע בשערי הלילה יחד עם מרלן
דיטריך. גאבן סירב (לדיברי קארנה
היתד, זו דיטריך ששיכנעה אותו לעשות
כן, משום שסברה כי תפקידה אינו חשוב
די הצורך) ,ותחת זאת הלך לעשות עם
ידידתו את מרטין רומניאק, סרט שתוצ אותיו
היו שנואות עליו כל־כך, עד שסופר
עליו כאילו קנה בעצמו את העותק
השלם היחידי שנותר ממנו, כדי להש מידו
סופית.
גאבן ניתק בסוף הסרט את יחסיו עם
דיטריך, שאותה לא שב עוד לראות עד
סוף ימיו. ובו־בזמן החלו עבורו שבע
שנים רזות, יחסית .״כל החברים הקטנים
שלי עשו כמיטב יכולתם כדי להצר
את צעדי,״ סיפר. היתד -זו התקופה שבה
ניסה ישוב את כוחו על הבמה, ובה נישא,
בפעם השלישית והאחרונה, לדוגמנית
תמירה מבית האופנה לאמון, כריסטיאן
פורנייה, שילדה לו את שתי הבנות והבן,
ילדים שבהם חפץ כל־כך ולא זנה להם
בשני נישואין הקודמים.
העיקש והרגזן׳ .זו היתד, התקופה
שבה החל רוכש את קרקעותיו בנורמנדי.
״ראיתי איך מתמסמס הכסף, חברים־לעבו־ס

1940 גאבן עם מישל מורגן כ״ספינת גרר״
הידידות הנצחית
ה עול ם הז ה 2048

דה סביבי התפלשו בבוץ, והחלטתי שאד־מה
היא העניין היחידי שעליו אפשר להיש ען
באמת,״ אמר. והוא המשיך לרכוש
קרקעות ולהגדיל את חוותו, גם כאשר
עלתה שוב קרנו בקולנוע, הפעם בדמות
שונה, בשלה .,ומלאת ביטחון עצמי, כגנגסטר
הוותיק באל תגעו בכסף זה של
ז׳אן בקר. מאז הפך הסמל של צרפתי
המבוגר, העיקש׳ הרגזן, הזקן שיודע מה
הוא רוצה ויכול להכניע את הצעירים
הנמרצים ביותר המעזים לעמוד בדרכו,
מפקח־המישטרה שלעולם אינו מאבד את
עשתונותיו (הוא גילם את מגרה) ואשר,
למרות גילו, אינו חושש להשתמש באגרופיו,
או הפושע הנבון והמנוסה, שכל
מיבצע שלו הוא מלאכת־מחשבת. כמה
מסרטיו הוכיחו שהוא מסוגל לא רק לשחק
את עצמו בצורה משכנעת מאד, אלא
לשטן עיניים כ חולו ת
הילדה בבית שבמורד השדרה
(לימור — ארצות־וזברית :
זהו מותחן געל יומרות פסי כולוגיות
חובקות עולם ומלואו: ילדה בעלת עיניים תכולות
ושיער מלאכי טומנת בחובה את הזרע האכזרי המסית,
המדיח והרוצח. אבל לא זו בלבד שתום מופלג למראית״עין
מכסה אצלה על יכולת של רצח״בדם־קר, זהו רק מסווה
להשלכות על העולם האנושי היום בארצות־הברית —
עולם זעיר-בורגני הרודף מיעוטים באשר הם מיעוטים —
איטלקים, יהודים או סתם מהגרים, חברה המקיאה מתוכה
את יוצאי־הדופן, ויוצאי״הדופן הבאים להיפרע ממנה.
העולם הזעיר־בורגני של העיירה האמריקאית הטיפוסית
מגולם בדמותה של אלכסיס סמית, הגברת המושכת בחוטים
של חיי העיירה ותושביה, ומחפה על בנה, שהוא סוטה־מין
מסוכן, בכוח ממונה והשפעתה במקום. לתוך אותו עולם
סגור, שבו יכולים אנשים בעלי עמדות־כוח לחפות על
סטיותיהם מבית, באה חזרה, ילדה מוזרה, עצמאית, המתנהגת
כבוגרת לכל דבר, בדמותה של ג׳ודי פוסטר (הלוליטה
החדשה של הבד האמריקאי, המוכרת כבר מנהג מונית),
ומערערת את ביטחונם העצמי ושאננותם של השכנים.
ילדה־אשה זו, שחונכה על-ידי אביה להיות נאמנה לעצמה
בלבד, מוצאת את עצמה בעימות מסוכן עם הזעיר־בורגנות,
עם עולמם של המבוגרים המושחתים־לכאורה, כשהיא מתנקמת
בהם לפי מיטב כישרונה ושכלה המפותח מעבר לגילה.

פוסטר וג׳קובי — סימליות מיותרת
כל התיאוריות הללו, של ניקמת המיעוט הכישרוני (היא
לומדת עיברית מתקליטים, וזוכה בהערת־ביקורת מפי אחת
הדמויות שבסרט, בדבר המינהגים המוזרים של בני-עמה
היהודים) ,היו יכולות להיות יפות מאד אילולא נוצלו,
כמצופה, לצורך עלילת-מתח מלודראמתית למדי, העמוסה
בהרבה שאבלונות שיטחיות.

מצבה
לנ סיך

ז׳אן ;אכן ב״הנשיא״
האדמה היא העיקר

גם לחרוג מעל ומעבר לדמות זאת.
מוסד כפני עצמו. הוא הצחיק
כליגיונר־בדימוס שגבו מקושט בכתובת-
קעקע של מודיליאני (בסרט שהטוויזיה
הישראלית שידרה, במיקרה, יום לפני
פטירתו) ,והאפיל על כל חבורות הצעי־ריס
שהופיעו לצידו, כולל אלן דלון (בחבורת
הסיציליאנים) .בשנים האחרונות
הפך מוסד בפני עצמו, איש שתפרו עבורו
תפקידים, זכותבי־דיאלוגים כמו מישל
אודיאר ואחר־כך פאסקל ז׳ארדן כתבו
שורות מפולפלות במייוחד עבורו.
אבל הוא עצמו נותר איכר בנשמתו.
״לא שכחתי שנולדתי בן העם הפשוט,
ואני עדיין כזה,״ נהג לומר .״כשאגמור
לשחק, אקדיש את עצמי לרובה ולכלבים
שלי.״ הוא נפגע עמוקות כאשר האיכרים
הנורמנדייס הפגינו, לפני 10 שנים,
על אדמותיו והאשימוהו ב״צברנות״ .בן
שכונות העוני לא יכול היה להבין את-
התנגדותם לו, כי הרי כמוהם ידע מה
ערך הקרקע, ואם צבר אותה היה זד, רק
מתוך הערכה אליה. כל מה שהוא צבר,
צבר למען ילדיו .״אם ירצו למכור אחרי
מותי, זה עניינם,״ נהג לומר .״אני נאלצתי
להתחיל בלי מכנסיים. הם, לפחות,
יכולים להתחיל את החיים עם כל הקלפים
החזקים בידיהם.״ ובמחשבה זו, הלך
בשלווה לעולמו.
תדריך חובה ל ר או ת:
תל־ אביב: מארש הניצחון, כל אנשי
הנשיא, להיות או לא להיות, זוגות
נשואים, מזימות, קן הקוקייה, לילות
כביריה.
חיפה: מזימות, אנשים יפים.

תל -אביב

מארש הניצחון (אסתר,
איטליה) :הבמאי השמאלני מארקו בלו־קיו
מצליח לנתח את הפאשיזם כך׳ שקשה
לראותו כמיקשד, שלילית מאוחדת וחלקה
לחלוטין. הוא עושה זאת באכזריות וב־מלודראמתיות
מוגזמת, כשהוא מכה את
העין בתמונות חסרות־רחמים של גברים
המתמוטטים בעולם הנוקשה של הצבא.

התמים (גורדון, תל־אביב, איטליה)
— סירטו האחרון של
לוקינו ויסקונטי הוא מצבה מוזרה
למדי, למי שהיה אחד היוצרים החשובים של הקולנוע
האיטלקי בדור שלאחר מילחמת־העולם השנייה. סרט זה,
המבוסס על סיפור מאת גבריאלה ד׳אנונציו, הסופר הנערץ
על הפאשיסטים האיטלקיים, מנסה בעת״ובעונה־אחת׳ ל-
.המחיש את ד׳אנונציו, להציג את תורותיו ולהוקיע אותן
גם־יחד.
התוצאה היא מין שעטנז שבו מגיעות תכונותיו של
ויסקונטי, כפי שהצטיירו בכל סרטיו האחרונים, לידי שיא.
הסיפור מלודרמאתי להפליא: אציל הרואה עצמו עומד
מעל ומעבר למוסר הבורגני, ומנהל רומן עם בת״מעמדו
בידיעתה המלאה של אשתו, אינו יכול לשאת את הרעיון
שאשתו הרתה לגבר אחר.
מאחרי סיפור זה חוזר ויסקונטי לתאר את אצולת
המאה שעברה בכל הדרה וגינוניה, ואם־כי ברור שמדובר
במעמד השרוי בתהליך של ריקבון, אי-אפשר שלא לחוש
את התפעלותו של הבמאי מעצם האסתיות והעדנה של
גיבוריו הנידונים־לכלייה.
אולם, מצד שני, סובל הסרט מכמה ליקויים תמוהים.
למשל, הליהוק. ג׳יאנקרלו ג׳אניני וסטפאניה סאנדרלי, ש-

ג׳יאנוני ואו׳ניל — ניון ן מיותר
התמחו בתפקידים עממיים מאד, נאלצים לפתע להעמיד
פני אצילים, והדבר קשה עליהם ביותר. שנית, יחסו של
ויסקונטי לנשים (שאותן לא אהב במיוחד) ,מתבטא בעצם
העובדה שגם הגברת סאנדרלי וגם ג׳ניפר או׳ניל שובות
את העין פחות מאשר בסרטים קודמים.

ל חסידי
ה שדי ם
תחייתו של פיטר פראוד
(אורלי, תל־אביב, ארצות־הברית)
— חסידי האותות משמיים,
השדים, הרוחות, גילגולי הנשמות ושאר מדעי המיסתורין,
יכולים שוב לשמוח: עוד תעלומה המיועדת להם בלבד,
מוגשת ברוב הדר ופאר בסרט זה של ג׳י לי תומפסון.
מעשה בפרופסור צעיר שסובל מסיוטים נוראים ובלתי-
ברורים. הוא עובר טיפול אצל חבר-לעבודה, מומחה ל-
פאראפסיכולוגיה, שמגלה חיש״מהר כי מדובר כאן בגילגול־נשמות.
הפרופסור הצעיר אינו אלא גירסה חדשה של מי
שחי לפני כמה עשרות שנים בחלק אחר של ארצות״הברית.
המשך הסרט, המשלב בלי-הרף את סיוטי הפרופסור
עם השלבים לגילוי העבר או, ליתר דיוק, לחשיפת גורל
עצמו בגילגול הקודם, מוביל את הגיבור לעיירה בניו-
אינגלנד, שם הוא מגלה את מי שהיתה פעם רעייתו ועתה
היא כבר אשה מבוגרת, ואת בתו, נערה יפהפייה, שבה הוא
מתאהב מיד.
הדרך שבה מובילים הבמאי והתסריטאי מאקס אחרליך
(שעיבד סיפור מקורי משלו) את העלילה, משאירה מעט
מאד ספקות לגבי מה שעומד לקרות, מאחר שהסיוטים
הופכים, שיגרתית למדי, תחזיות מדוייקות של המציאות.
מאידך, מי שמצפה למצוא כאן רמזים דקים לתורות־

או׳ניל וסאראזין — גילגולים מיותרים
דת נסתרות, או מצפה אפילו לטבילה בתוך תסביכי-אדיפוס
מתבקשיס״מאליהם (גילגול נישמתו של האב, חמתאהבת
בבתו-שלו) ,עשויים להתאכזב משום שהסרט, למרות הנושא
שלו, הוא שקוף לחלוטין, ואין למצוא בו דבר מלבד מה
שמוצג ישירות על הבד.

שנ פ לו לי ם

בוגרט זוכה בשוק
בחלל משרדו של איש העסקים הצעיר 28 צביקה קליפר — עומד
תמיד ניחוחם המשכר של הבשמים הטובים והנודעים בעולם.
צביקה קליפר, הוא דור שני של משפחת ייבואני ויצרני בשמים
ותכשירי טיפוח לנשים ולגברים.
אביו המנוח, משה קליפר, העביר 1־ 1936 את עסקיו לישראל ומאז,
במשך 40 שנה, מביאה המשפחה
לישראלי את מיטב יצירותיהם של
הגדולים והנודעים ביצרני הבשמים
בעולם ; ״בית לנוף׳ מפרין
(הבשמים ״ארפז״ ו״״ויה־לנון״
לנשים, אפטר שייב ומי טואלט
לגברים) ,״וורט״ ,״תשה״ (מדם
ומסייה רושה) ,״ואן פטו״ ,״קו־טי״
ו״מבלה״.
לקראת חנוכה והשנה האזרחית
החדשה מביא לנו צביקה קליפר
להיט בינלאומי חדש (אשר עשה
חייל באירופה ובארה״ב) סידרת
תכשירי טיפוח לגברים הנושאת
את השם ״בוגרט״ על שמו של
המפרי בוגרט האגדי.
בסידרה ; ״אפטר שייב״ ,״מי
טואלט״ ,קצף לאחר גילוח (חידוש
בלעדי של בוגרט) ,סבון ודיאודורנט.
עתון
כלכלי בארצות־הברית,
הכתיר את הצלחת בוגרט בכותרת

800££8

ז ^800

״הגחתי לעצמי
לצנוח״

(״בוגרט״ זוכה בשוק).
צביקה מאמין ובטוח גם ביכולתו
לזכות בשוק.

...ושוב
הבנק הבינלאומי
הראשון-ראשון!

תוכנית החסכון החדשה

ה תכני תהקצרה
היחידה, ה צ מוד ה
גם לדולרל כי
השער הר ש מי.

בוא אל
הבנק הבינלאומי הראשון
המנזי

מבחר גדול של תמונות ופלקטים של
גדולי הציור המודרני והקלאסי —

קי בלת חשבון,
אנ א, פרע או תו

הדבקה מקצועית של פלקטים ו־תמונות.

הקדם .
״לוטוס״ ,ת״א, רח׳ אלנבי 101
מ הל קחה1וג1ויי

(המשך מעמוד )37
ניצולים. הארבעה נואשו. אוניות עברו
בסמוך לסירה אך לא הבחינו בה. מטוס-
סילון חלף בשמיים. גם הוא לא ראה את
קליפת־האגוז הזעירה שניטלטלר, בין הגלים.
היתד.
זו אוניית־משא אלג׳ירית שגילתה
את הארבעה. במאמצים על־אנושיים
אותתו לספינה, שרקו במלוא הנוח ב־משרוקיות
שהיתר. צמודה לחגורות־ההצ-
לה שלהם. יוסי הבטיח לכולם כי אם יינצלו
יקח אותם לבלות לשבוע בהוואי על
חשבונו• ״אולם,״ כמו שאומר אפרים,
״באותו מעמד אפשר היה להוציא ממנו
הכל.״ תירצה עדיין פחדה שהסירה תתהפך
וביקשה מהאנשים, שקמו ממקומם
מרוב שימחה, להתיישב.
כשהבחינו בכתובת הערבית על הספינה,
אמרו :״אוי וי,״ אך אחר־כך חשבו:
״מילא, לפחות אחרי חודש נגיע הביתה.
העיקר שנצא מזה. בו־זמנית החליטו שיז-
דהו כאזרחים בריטיים וישמידו מיסמכים.
כולם עשו כן מלבד אפרים הריאליסט,
שהחליט להיפטר מן המיסמכים רק ברגע
של הכרח.
המלחים הערביים שזיהו את סירת־ההצ־לה
רצו לגשר, והשליכו חבלים. במאמצים
עליונים תפסו הארבעה בחבלים ובשארית
כוחותיהם הגיעו לסולם. תוך שעה
היו כבר על ד,אוניה.

(מול בית־הכנסת הגדול)

פרים נ ״דוס ע כ דו בספיד אימים.
אל כל אחד מאתנו נצמדו שביים. הם
התייחסו אלינו כאל אנשים הנמצאים על
סף המוות. יוסי היה חצי מעולף. תירצה
איבדה את הכרתה.״
תירצה :״אני זוכרת רגע נעים, כאילו
עד אז החזקתי מעמד. ברגע שהגשתי
שאני בידיים של מישהו עזבתי, הנחתי
לעצמי לצנוח.״
אפרים: שאלתי את הקפטיין מאיין ולאן,
הוא אמר לי, :מאלג׳יר לסאבונה.׳
בחיים שלי לא שמעתי על מקום בשם
סאבונה, אבל ברגע ששמעתי שהאוניה
אינה מפליגה לאלג׳יר הייתי מבסוט.״
הערבים הפשיטו את הארבעה מביגדיהם
והניחו אותם בתוך שמיכות חמות. תירצה
מצאה עצמה עטופה בחמש שמיכות,
ומעליה עומד ערבי ומעסה את גופה. היא
היתד, בתחתונים, והערבי התחנן לפניה
שתשתה תה ירוק ותפשוט את התחתונים
הרטובים כדי להתחמם. הוא היה עדין
מאד, וכיסה את מערומיה בשמיכה כשהוא
מסתיר את עיניו.
על אופן טיפולם של המלחים הערבים
בהם אין בפיהם מילים. הם גילו לערבים
כי הם ישראלים, אך זה לא היה
חשוב. אלה טיפלו בהם, לפי דבריהם, כפי
שרק ערבים מטפלים באורחים. מאוחר יותר,
כשנפלו לידי הישראלים, לא נותר
להם אלא להתגעגע אל הערבים שהצילו
את חייהם.
ואכן, כשהגיעה הספינה לסאבונה ציפתה
לארבעת הניצולים סוללה של צלמים
ועיתונאים. מייד נלקחו לבית־החולים, לבדיקות.
ליוסף קימל, בעל הדרכון הבריטי׳
ציפו בסאבונה אשתו וידידתה, תוך
שעה הוסדרו ניירותיו והוא טס לבריטניה•
אשתו מסרה לשלושת הישראלים
הנותרים את כרטיס־ד,אשראי שלה, והם
ניסו להתקשר עם השגרירות הישראלית,
שבניגוד לשגרירות הבריטית לא טרחה
כלל לדאוג לשלום נתיניה.
המזכיר הראשון של -שגרירות ישראל
ברומא, רפי גורן, הציע להם לטוס למי-
לאנו׳ והבטיח שהניירות יוסדרו. הם הציעו
את רומא, כי מ-שם חשבו לטוס לתל-
אביב.

מסע־התלאות
האמיתי
ך* הגיעם לרומא ניגשו ישר לשגריר
רות. הם היו לבושים בבגדים שהעניקו
להם הערבים מספינת־המשא, ולא היה עי מם
כל כסף מזומן לבד מכרטים־האשראי.
כאן החל עבור שלושת הניצולים מסע ד,תלאות
האמיתי, שנחיתת־האונס ועש רים
השעות הנוראות על הים מחווירים
לעומתו. מספר אפרים :״היה קור־אימים.
יצא אלינו איש־ביטחון ולא נתן לגו להי
כנס
פנימה. חצי שעה חיכינו בקור, לא
היו עלינו תעודות והוא לא האמין לנו
שאנחנו ישראלים וניצולים. גם תעודת
עובד חברת־התעופה שברשותי לא שיכנ־עד,
את איש-הביטהון ז!אני זה אני. ולא
שכלי־התיק-שורת לא הודיעו עלינו. כל
העיתונות והטלוויזיה עסקו -בסיפור הצלתנו.
״אחרי
שעה שקפאנו בקור, הכניסו
אותנו אחד־אחד, וכאן נתקלנו באנטיס־טיות
נוראה וחד־משמעית מצידו של המזכיר
הראשון, רפי גורן. לא היה נאה
לו שהתפרצגו פנימה. הוא דיבר )גלינו
לא יפה ונעלב כשביקשנו ממנו, כאזרחי
ישראל ׳שקרה להם אסון ושכימעט נטרפו
בים בתאונת־מטוס, עזרה ומעט כסף כהלוואה.
הדרכונים לא היו מוכנים. שעות
ארוכות אחרי שהגענו לשגרירות, הגיעה
תשובה מהארץ שהדרכונים לא יהיו מוכנים
עד שלא נמסור פרטים נוספים.
ראינו שאנחנו נתקעים בלילה ברומא.
אמרנו לרפי גורן שנשר,ה במלון הולידיי
אין, שהוא מלון מעולה אבל לי, כעובד
חברת־תעופה, יש בו חמישים אחוז הנחה,
ואפשר היה לשלם בו בכרטיס־ד,אשראי
שברשותנו. כשהוא שמע הולידיי אין, הוא
אמר בסרקאסטיות, :חוץ מהולידיי אין
אין כבר מלונות ברומא ז׳
״אחר־כך הודיע לנו שהדרכון יעלה
לנו כסף, פלוס קנס של 100 אחוז. אמרנו
לו שאין לגו כסף, אלא־אם־כן הוא מוכן
שנשלם בכרטיס־זזאשראי שבידינו. הוא
סירב. אמרנו לו -שאין לגו כסף לאכול.
במסעדות לא קיבלו את כרטיס־האשראי,
וגם נהגי־המוניות לא הסתפקו בו. הוא
זרק לנו 10 אלפים לירטות ואמר, :לכו
לאכול.׳ עשרת אלפים לירטות מספיקות
בדיוק לכוס מיץ, ואולי גם לסנדוויץ׳.

״מוטב להיות
יתומים״
ף* אינו שהלך עוד יום ושאין עם
/ /י מי לדבר. השגנו את מיספר־טלפון
של שר־החוץ יגאל אלון וטילפנו אליו לירושלים.
אשתו, רות, ענתה לטלפון ומוטי
שוחח איתר, שעה ארוכה. אחרי שעה היו
לנו דרכונים.
״באותו בוקר הלכתי לסגן מנהל אלי־טליה
ברומא, מר פיליטו, שאת בתו הצלתי
לפני פלישת התורכים לקפריסין. תוך
שתי דקות הוא הסדיר לנד כרטיסי־טיסה,
ונתן לנו כסף. קודם־לכן הודיע לי רפי
גורן כי לא נקבל את הדרכונים אם לא
נשלם עבורם בכסף, וכי לא מעניין אותו
איך נשיג את הכסף.
״ביקשתי שיסדיר לי ראיון עם השגריר.
הוא סירב, וראה בכך חוצפה גדולה.
בכלל, טען שאנחנו מטרידים אותו וכי
איננו ניצולים יחידים בשטח, .יש, תודה
לאל, עוד ניצולים.׳ כך אמר.
״הלכנו לקחת את הדרכונים מהשגרירות.
פיתאום רפי גורן אומר לנו, :תוכלו
לקבל דרכונים רק מד-,שגריר, מר ששון.
עכשיו פיתאים היה לשגריר זמן בשבילנו•
הלכנו לבית של השגריר, שהסתבר
שהוא לא־כל־כך רחוק מעצם.
״נכנסנו לבית המפואר, עם כורסאות־הקטיפה
האדומות וכל טוב על השולחן,
והשגריר ניג-ש אלינו עם חיוך מאוזן לאוזן
ואמר , :אני שמח לראות אתכם חיים,
עקבתי אחריכם מהרגע שניצלתם ׳.מוטי
לא התאפק ואמר, :קודם לא היה לך
זמן בשבילנו, פיתאום יש לך זמן?׳ השגריר
ענה , :פעלנו מאחרי הקלעים, ורפי
גורן עבד כל־כך קשה.׳ כאן לא יכולתי
להתאפק ואמרתי לו, :האמת היא שאין
לנו זמן ואתה מעכב אותנו.׳ הוא ביקש
שנשתה קפה. סירבנו. ביקש שנשתה
לחיים. סירבנו. מוטי ותירצה סירבו ללחוץ
את ידו, ואילו לחיצת־היד שלי היתה
הרגע הכי קשה שהיה לי בחיים מבחינה
מצפונית.
״אנחנו לא רוצים להשמיץ. אין לנו
בזה עניין. אבל ההרגשה שלנו, כשנכנסנו
לשגרירות ישראל ברומא, היתד, כאילו
אנחנו טפילים ! כאילו אנחנו מטרידים
את אורח־חייהם השגרתי של הפקידים,
שמתפקידם בעצם לעזור לנו כשאנחנו
בצרה.״ ומוסיפה תירצה :״לא נעים להש מיץ
את אמא, אבל עם אמא כזאת, מוטב
להיות יתומים.״
וכ-טאומרים לה שלמרות הכל היה להם
מזל מהשמיים, היא משיבה :״היה לנו
מזל מאפרים, לא מהשמיים.״

שרית שי
העולם הזה 2048

בתור תל-אביבית הייתי אומרת
שזה אולי שיא הפארדוכסים.

הזדמנות לקלוט

רק דברים טובים

מה אתס יבולים לרבות עוד מאחת שיחיא בת 16 יימי׳
מתולתלת, נחמדה, מחייבת וצוחקת המון, לוקחת הבל
בקלות, מקווה תמיד לסוב, חסרת תסביכים למיניהם, געלת
יכולת תבנה ומחשבה, וגם בזאת שנוהגת להעביר ביקורת על
עצמת ועל הבלל!
אני בגיל 16 וחצי, לא חיו לי אכילו הצי מהמכונות
שתיא מוצאת בעצמה. גס חיום, עם כמה שנים טובות ייתר,
אגי לא בטוחה שיש לי. אבל אם אתם רוצים לדעת עליה
* עוד — בבקשה, יש לח, ל> ,)1/48 המון מה להגיד על עצמה,
ירק דברים טונים.
״אני די חוצפנית ומאד דוגרית, במעט בלי חשבון.
כשציין, אף גימדת עם החבר. והבי חשוב, לדעתי, היא שאני
אוחבת חברח. לא מסוגלת לחיית לבד* תמיד מוכרחה ״ג*
ריס וחברות, כדי לדבר, לצחוק וכשצריך — גס לריב.
״יש לציין שאני נמשכת ייתר לחיצוניות יפה ומקווה
למצוא שהפנימיות יפה יותר. אך ברוב המקרים, בכי שצו*
בחתי לדעת, דווקא חיצוניות מבוערת היא בעלת או *8טיב
ייפה. אז אם אמת חושב שתצליח לעניין אותי, אז, מ בבר..״
בדאי שתמהר ״1
אם בגיל 16 וחצי היא בזאת, מאיו לעצמכם אין היא
תחיה כשתהיה בת .16 אצי במקומכם הייתי משקיעה בה
אסימון, שתצלצל-באשר תחדל להיית קטינה.

כולן חנטריש
זוהי הכרזת־מילחמה גלוייה
מצד ( )2/48 עליכן .״כל אלה
שכותבות אלייך הן חנטריש,״
הוא קובע, להסביר: כבר שנה
שאני מנסה להצוא מישהי שהיא
גם השהו — אבל עד היום
לא הצלחתי.״ הוא לא יעלה
בדעתו שאולי גם הוא אשם
בכך, לכן הוא ה שב ש״כל הה

פנויה להובלה

ל> )7/48 יש בעייה:
״אין אצלי קורלציה כין
הגיד הכרונולוגי והגיל
השכלי־רגשי. אני מרגישה
את עצמי צעירה כעשר
שנים לפחות. ואינני
כטוחה שזה תורם
למצב.
״לעיתים יש לי הרגשה
שכל הכחורים הנחמדים
ככר נשואים, אד
עדיין אגי מקווה לפגוש
אחד נחמד, פנוי ל הו•
כלה. שמא אעשה זאת
כאמצעותך נ זוהי משימה•
קשה אך לא כדתי
אפשרית, כי אם הגיעו
ככר לירח ולמאדים, אז
גם כעייתי תיפתר. כסך
הכל אני רו צ ה רק כחור
אחד. ובוודאי ישנו כאי•
פה אי״שם אחד חמוד,
טוב, נכון ומכין, אשר כמשך
עם שנות רווקותי
לא פגשתיו ואשר יתעניין
אודי להכיר מקרום
כהורה שחרחורת שמתנשאת
מ 17ס ׳׳מ מעד פני

עכשיו, כשכל המשאיות
האלה שוכתות כגלל
העלאת דמי-הכיטוח,
אולי יתפנו כמה מהנה:
גיס כשכילה להוכילה*

שהן רוצות זה רק לעשות סטטיסטיקה,
ולראות כמה סיבת־בים
תקבלנה. או שמישהו אחר
השיג אותי, איו שיש איזה שהוא
בחור מאחרי מיכתב של
בחורה.״ אחרי כל זה הוא החליט
שאם ההר לא בא אל מוחמר,
יילד מוחמר (ששמו הפרטי
במקרה זה הוא איתן) אל
ההר.
אז הנה הוא עומד לפניכן,
בגודל טיבעי ובמלוא מערומיו:
״חיפאי, סטודנט באוניברסיטת
חיפה, מטייל ומבלה בכל הארץ.
אוהב לצרף אלי בהורות לכל
מיני טיולים משגעים, כולל
צלילה, טיסה, דאייה והרבה
טיולים רגליים. גילי ,26 זגובהי
0 180״מ. לוקח את החיים בקלות
ומשתדל לנצל כל רגע
בצורה היפה ביותר. לפעמים
רומנטי, לפעמים קשוח, קצת
משוגע ולא יציב — אבל חביב
ונחמד. ספורטאי האוהב גם
בחורות ספורטאיות וספורטי-
ביות״ — ואת ההבדל אתן
צריכות למצוא בעצמכן.
אז אם את לא חושבת את
עצמו ל״חנטריש״ ,תני לו
להרגיש כזה.

נשמה חמה
מקם נורדאו בטח טעה באיזה
מקום, כשקבע את סיסמת
יהדות השרירים כ״נפש בריאה
בגוף בריא.״ שרירים, ברוך
השם, יש היום מספיק. מה שחסר
זאת הנשמה. ול־()3/48
יש סיסמה ליהדות הנשמה:
״נשמה חמה בגוף חם.״
אם זה נראה לכם, אולי תיראה
לכם גם היא עצמה, סטודנטית
בת ,23״נחמדה עם
חוש־הומור ומצבי־רוח משתנים
ועוד כמה פלוסים ומינוסים,
שמחפשת בחור רציני, עם יכו־לת_להקשיב
ונבונו ת להבין.״
חוץ מזה הוא צריך להיות
גם נחמד וגם מסביבות חיפה.

אם יש לכן נקיפות־מצפון
ומוסר־כליות על שלא עשיתן
עד היום שום דבר לקליטת
העלייה, הנה ההזדמנות שלכן :
( )4/48״צעיר אירופאי בן ,24
לבד בארץ, המרגיש מאד בודד.
אומרים שאני בחור נחמד,
אבל אני חושב שאני לא מתאים
לארץ. למה? כי עדיין לא
פגשתי ידידה מתאימה. מקווה
שבעזרתך אכיר אותה. הגיל
לא משנה כלל. היא יכולה אפילו
להיות יותר מסוגרת (נגיד
עד גיל )40 אבל נחמדה ומבינה,
כמו אמא, והעיקר. מתל־אביב.״
מיכתבי־התשובה
שלו אלייר
יהיו רצופי שגיאות, כמו הטיב־תב
שכתב אלי. אבל העיקר
שהוא כותב עיברית שאפשר
להבין, וכמו שהבנתי הוא גם
מצייר. ואם הבנתי טוב את
מסקנות ועדת־חורב, הרי שעד
שיקלטו אותו בדרכים המקובלות,
הוא יזדקן. הייתי רוצה
נורא להיווכח ש״קליטת עלייה״
אינה רק מליצה ריקה מ תובן.

מיכתבים לפירסום במדור
יש להפנות לכתובת ״טיב־תביס
לציפי״ ,ת.ד 136 .תל־אביב.
מיכתבים למכותבים
במדור יש לשלוח במעטפה
כפולה. על המעטפה החיצר
נית יש לרשום את הכתובת
הנ״ל. על גבי המעטפה ה פנימית,
מבויילת בבול של
55 אגורות, יש לרשום את
מיספרו הסידורי של המכר
תב, רצוי בסיפרות קטנות,
בפינת המעטפה.

וכשמתתי כבר לדעת איזה דבר
״שונה ומשונה״ היא מסוגלת
להעלות בדעתה, היא הפתיעה
אותי בהודעה :״מחפשת שד
תף־חבר לנסיעה לחו״ל, בקיץ
.1977״
היא אלמנה, בת ,38 פלוס
שניים. נחמדה .״וכזה אני רוצה
אותו :״גבוה, נאה ונחמד,
אוהב בילויים וחיים טובים במלוא
מובן המילה, בגיל שבין
,40—45 בעל אמצעים וכמובן
שיהיה פנוי בשבילי.״

סיכתב סרס
ייסורי אריה ה צ עי ר

נא לא להיבהל, ולקרוא עד הסוף את 6/48
״אני תאב את המוות. רק המוות יביא מדווה לייסורי
רוחי. היגון הנורא והעוצמה הפראית והנוראה של התאווה
יבלו את בל תבלת השמיים שלי ואת בל צבאותי. בל חיילי
רוחי וגופי מתים לאט־לאט בביליון מטריף שאין אחריו
תיקווה.
״סגן במילואים. הייתי׳סמ״פ בגדוד־שיריון לפני שנתיים.
ואז היה הנורא מכל. המוות היה טוב ממה שקרה לי. חיינו
בבדיקת ציר בגולן עם שני זחל׳׳מים. אני הייתי מפקד הסיור.
הסורים היו מנגד.
״הם ירו מיספר פגזים ממרגמה 81מ״מ, רק בדי להז״
ביר את קיומם. רק כדי להזכיר (אז) לעולם שהגבול אינו
טיול לחו״ל
שקט. אני הייתי באמצע: בין החלטה מדינית גלובאלית לבין
המזל המחורבן שלי. בצד היה הצדק. והיו החיים הטובים
אחרי שנתקלה במדורי ״בכל
שלי שלא התערבו ולא הושיעוני במצוקתי.
מיני דברים שונים ומשונים,
״הפגז הראשון התפוצץ ליד הזחל״ם הראשון, שבו עמדתי
שאנשים מבקשים ממך ודרכך,״
בעמדת־הפיקוד. רסיסיו התהחליטה
( )5/48 לנסות גם כן.
עופפו לבל עבר. היה רסיס
אחד שפגע בי בשפתיים. למעשה,
רובו בשפה התחתונה.
כווייה פעוטה בשפה העליונה.
אבל החיוך שלי נחתם
לעד. צרחתי, באב לי. נזרקתי
מעוצמת הכאב האיום לריצפת
הזחל. ראיתי את השמיים
הטובים מעלי. רציתי שזה
יהיה הסוף. ואז בא הפגז
השני. הוא התפוצץ במה מטרים
שמאלה מהפגז הראשון.
הרסיסים היו בבל מקום, במו
קודם. מזלי לא היה עמי עוד,
כמו קודם.
״שני רסיסים פגעו בגופי.
האחד ננעץ בירן הימנית
והיה כאב ריגעי. לא חשוב
כזה. הרסיס השני פגע ב-
אבר־המין שלי. בלומר, רק
בפין, בחלקו העליון, לא באשכים.
התשוקה קיימת. התאווה
קיימת. רק הביצוע
לקוי. באותו רגע התפללתי
שיבוא עוד רסיס, שיחדור לי
למוח ואמות.
״לפני שנתיים וחצי הייתי
סג״מ צעיר. אחר־כן סגן
צעיר וחתיד• חייתי יושב נ־בתי״קפה
ומחייך לשביעיס־טיות
ולשמיניסטיות שעברו
בדרך מבית״הספר. החיוך
שלי המיס את שארית חומות
המוסר של בנות נפלאות אלה.
אינני מחייך עוד לבנות. אני
רואה אותן בדרך מהגימנסיה
עם הג׳ינס המתוק הזח וליבי
תאב את המוות.
״אני רוצה קשר עם ה שביעיסטיות
והשמיניסטיות
הדבר הזה, שנראה כמו בוכת־שעווה או חרסינה, הוא יצור חי,
שלי, ציפי. זה הדבר החשוב
נושם, ואפילו סכסי, למרות שכפר הכל מלאו לו 11 שנה. זוהי
לי בבל החיים.״ שמו הפרטי
אווה יונסקו, הידועה בשס הכמה שלה, לרה וונדל, שהיא הלוליטה
הוא אריה. מבאן הכותרת.

התורנית של כרטי־המין האירופאים. אווה, כת לאב אמריקאי ולאס
גרמניה, השלימה לאחרונה את הופעתה כסרטו האירו טי של הכמאי
האיטלקי פיית מורג׳יה מלדושצנצה, בו הופיעה בעירום ובקטעים
אירוטיים. אמה, אירנה יונפקו, שהיתה שחקנית בעצמה, מלווה את
כתה על כמת הצילומים, אינה מגלה התנגדות לכצינות־המין כהן
משתתפת כתה :״כשהייתי אני כת — 11 שכבתי עם המורה שלי.
ולא תאמינו — זה היה הוא שחשש ממני.״ אחרי הצהרה כזאת,
אין לי כתרה אלא לפתוח את המדור גם לכנות .11

! אף אחד לא מכיר את פניך כמוך
חוץ מאתנו־

מכתב פרם השבוע ובכל
שבוע — מזכה את שולחו
בשי — מתנת חברת הדס,
בשווי של 200ד״י. הפרסים
נשלחים לזוכים בדואר.

וירי־ יופי לזוכי םבמ דו ר

קשקשת 2048
0511171ה 1ה

(המשך מעמוד )30
כמובן, באטלנטיק־סיטי. במוטל ישראל.
אוכל ישראלי, שירים ומחולות ישראליים,
תיזמורת ישראלית וכוכבים ׳ישראליים.
יוצאים ביום שישי, חוזרים ביום א׳ בערב
ואפשר עוד להספיק לבלות את
מוצאי יום ראשון בצוותא, שהוא כמובן
מועדון ישראלי.
עם ישראל חי, בניו־יורק.

2048

הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
״קשקשת״ ,ת.ד ,136 .תל־אביב, ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

ק שק ש ת 2046

• מיגדל ל״יזה.
טלי כלום, רח׳ אנדרסן ,3
רמת־אביב, תל־אביב
• נישואין נוסח אינפלציה: הרי
את מקודשת לי בטבעות אלה.
שאול יהישלום, רח׳
אורלנסקי ,7פתח־תיקווה
• אצבע אלוהים נושאת את סיר־טי־ההקלטה
של פרשת ווטרגייט.
יוסי לן ,.מ״א ;2194584
ד״צ ב ,2182/צה״ל
• י פעם, כשללירח היה מישקל,
דבר כזה לעשות לא היה קל!
זיו הדס, רח, למרחב ,66 רמת־השרן ו
• תנו לי מישענת, וארים את
העולם !
יוסי יוגס, רח׳ קיטרוני
,10 פתח־תיקווה

השסוע כדרייכ-אין
בשעה 5.30
וולט דיסני

״פוליאנה״
דאוזן :
.1זזומת־מים; .2לויאליות; .7מועד;
.9מרה; .10 קריאודצער; .12 בן־אדם;
.13 קוסם; .15 מילת־קריאה; .16 כלי־נשק
נוח לטילטול; .17 סודות; .18 הברת-
קריאה; .19 מכשף; .21 מחייתו־יער; .22
משקה ביתי; .23 ארמדה; .25 סקלה באבנים;
.28 מרנן; .29 עושה חיים משוגעים;
.31 מעצב את הבצק; .32 למה י; .34 תנועתי
מים בים; .35 אבר־תנועה? .36 עשרת-
אלפים; .30 שמא; .41 מרחם; .44 מידת־לח
קדומה! .45 שובב; .47 סיגנון.48 :
מופע, באנגלית; .49 הווה, קיים; .51
תיקווה .53 :תרדמה קלה; .56 מן הגפיים;
.57 מצויים בכל רכס; .60 פלתי־מתורבת;
.61 שנף; .63 נרו יאיר (ר״ת); .64 מש משת
להוצאת גחלים מן האש; .65 נועם,
רכות; .66 אחוריים; .67 הנה, לכאן; .70
מתרחש; .72 ממוצרי-החלב; .75 צאצאיה;
.76 מיופה־כוח; .78 ככה ולא אחרת.79 :
מספיק! .80 מנעול פטנטי; .81 תמים;
.83 בהמת־משא טיבטית; .85 יוקרה; .86
מין אבן טובה; .87 מתווי-הנגינה; .88
בתוכם; .90 סוג .91 :קינה; .92 ההסתכלות
ותוצאותיה .95 :נודד; •96 סקרנות, חטט-
נות; .97 רך בצאן.

בשעות 9.30—7.30
צ׳רלם ברונסון

טאונף :
.1תחזית, צפיית העתיד; .3אתמול
בלילה; .4אדון; .5מאור קטן; .6סופו
של מזהם! .8טמונה, צפונה; .11 התעוררות;
.12 יופל; .14 כסות לרגל; .15
נמל־התעופה של לונדון; .20 חושב, שוקל;
.21 מתווי־ד,נגינה; .24 מטבע יפאני; .26
רגל ללא התחלה; .27 זז ממקומו; .28
רוח רעה .29 :אור גדול! .30 הברה;
.32 דאבון, אכזבה; .33 תבל; .37 שכונה
בירושלים; .38 צאצא; .39 זכר בבקר:
.40 שוקט מזעפו; .42 מונח בתורודהחשמל;
.43 סרבל־עפודה; .45 טיפשה .46 :ללא
כסף; .48 ישייר ל .50 !-כינוי; .51 ארוכה,
צרי; .52 מדווה, מחלה; .54 חרש־ברזל; .55
המאהב שלה; .58 מזמר; .59 מכינויי
האלוהות; .62 מאכל חיוני; .64 משמש
באתלטיקה־קלה; .68 נקבת האריה; .69
סיומת לרבות; .70 נורה מן הקשת; .71
בשבילי .73 :אביון, דל; .74 אילוץ; .76
נזכר לעיל (ר״ת); .77 מופיע פיתאום;
.79 נס קטן; .80 מעמסה; .82 מין בורג;
.84 ציבור הומוגני; .89 חומר המשמש
לחיזוק שמשות; .90 זה; .93 יחידת־שטח;
.94 סופה של סין.

במדינה

״שמיש אדומה״

1 1 1אנו מחפשים בתים חמיס 1
| עבור חתלתולינו
חחמודים 1
! אגודת בער בעלי חיים

דחוס פלמח ,30 יפו1,
טל.827621 .

הודו דאר צות־־ הס-וו
״יודדיס אתסץ
לאומגיס תהיו לגו!״
במיסעדת באבא בניו־יורק חוגגים את
חג־ההודייה האמריקאי. האמריקאי. מדי-
ערב חוזרת תחנת־ד־,שידור הישראלית כאן
ישראל על ההודעה המשמחת של המיסעדה
הישראלית, ללקוחותיה ד,ישראליים, בעיב־רית,
על תרנגולי־ההודו האמריקאיים, שישחטו
במיוחד לרווחתם ושימחתם של
הישראליים היורדים, הנושרים והנמושות,
שיודו בעיר הקודש היהודית ניו־יורק על
הגירתם לארצות־הברית.
עדיין לא יברור אם תחנת־ד,שידור הישראלית
תקרא ליורדים מארץ־הקודש
לחוג גם את חג־המולד, אך שופר התעמולה
הלאומנית של ממשלת ישראל בניו־יורק,
איבד כבר מזמן את חוט־השדרה שאולי
היה לו עם היווסדו.
שני ישראלים יורדים ,״
בהנהלתם של
נילי ינאי וחיים קינן, הפכה תחנת כאן
ישראל לקאריקטורח נלעגת של המישטר
בישראל, ושל המימסד היהודי בארצות-
הברית. התחנה פועלת על גלי הרדיו
של תחנת הפרוורטס, כלי־הביטזי של
מיפלגת־העבודה היהודית בארצות־הברית,
ומיעוט המודעות־בתשלום בה מעיד, כי
קרן סודית תומכת פה במישרין או בעקיפין.
הכנסותיה של התוכנית מפירסיום אינן
יכולות להגיע ליותר מכנ^ה מאות דולרים
בשבוע — סביר להניח כי הקלטות
הרדיו מקול ישראל בירושלים, והשימוש
החופשי והממושך בקווי-הטלפון >
מניו־ייורק לירושלים ובחזרה, ממומנים
מכספיו של משלם־המיסים הישראלי, המשלם
בדרך זו את הוצאות התעמולה של
׳ממשלת ישראל לנתיניה לשעבר, באר-
צות־הברית.
התכולולדת דו־דשעית. בארצות-
הברית, מדינה שבה הגיעו אמצעי-
התיקשורת, עיתונות, רדיו וטלוויזיה למידה
של -שלימות טכנית, ביצועית, לשונית
— מהווה כאן ישראל את נציג הפיגור
בתיקשורת ובהסברה של מדינת
ישראל. חיים קינן שולט קצת יותר בשפה
העברית מחברתו נילי ינאי, המתקשה
בקריאתם של טכסטים פשוטים ובסיסיים
ביותר בשפת מולדתה הקודמת.
אם מיוזמתם הפרטית או לפי תכתיב
של הקונסוליה הכללית בניו־יורק, מוסיפים
מנהלי־קרייני התחנה פרשנות מדינית
לחדשות החלקיות והמגמתייות. כך, למשל,
הכתירה נילי ינאי את הידיעה על
החלטת הוועדה המדינית של עצרת האו״ם
בדבר זכותם של העקורים מהשטחים הכבושים
לחזור לבתיהם, ברצועת עזר, ובגדה
המערבית, כ״החלטה אבסורדית״ ואת
הידיעות על הדיון בכנסת, בנושא
פגישותיהם של חברי המועצה למען שלום
ישראלי-פלסטיני, כ״פגישות עם נציגיהם
של אירגוני המרצחים...״
בזמן האחרון נוספו לחדשות (במיבחר
ימני-קיצוני של רם אורן, כתב ידיעות
אחרונות בתל־אביב) ולכתבות הסלקטיביות
של שידורי ישראל מירושלים, גם
שיחות-פרשנות של עיתונאים, בשמות
נכונים או מדומים, בעיברית, מארצות-
הברית. חיים הרציוג, שגריר ישראל ב־או״ם,
הוא אורח קבוע בתחנה, והידיעות
ממישרד דוברו תופסות בדרך־כלל מקום
מרכזי בה כשד,קריינים מתמוגגים מחוב־מתו
ותוקפנותז של האלוף־השגריר.
אחת המודעות המשודרות דרד־קבע בכאן
ישראל מבשרת על מועדון בצוותא,
המייועד לישראלים וממומן עיל-ידי הסוכנות
היהודית. זהו הקו המנחה של
מערכת ההסברה והתעמולה הממוסדת
לישראלים היורדים בניו־ייורק: יורדים
אתם? לאומנים תהיו לנו. מסיבות חג-
ההודייה האמריקאי הן הסממן הבולט ביותר
להתבוללות הדו־לשונית והדו-ילאו* -
מית, עיברית־אנגלית, ישראלית־אמריק־איוו,
שהממשלה בישראל מעודדת בקהילה
הענקית של היורדים בארצות-
הברית.
העולם הזה 2048

גליון ״העולם הזה״ ,שיצא לאיד לפני 25 שנה גרייה,
נקט עמדה לצידם של הימאים שמרדו במימסד ההסתדרותי.
עורף־השכועון נעצר, כעוון הדבקת כרוז ״?ריאת אחים
לימאים״* .מועצת פועלי חיפה, גייסה ״מתנדבים״ על־מנת
שיתפסו את מקומותיהם של המורדים על האוניות. שר־התח־כורה
שלח מאות צווי־תנועה לגיוסם המלא של הימאים ומנהיגיהם.
אכא חושי, ראש־עיריית חיפה, ו״היד ההזעה״ של מועצת
פועלי חיפה טען :״צריכים להילחם עד הסוף. יש ללמד
לקח, אחת ולתמיד, את כל אלה העלולים לחשוב כיום מן
הימים •שאפשר לשכור את ההסתדרות.״ חושי אף הרחיק לכת
וטען כי המרד כולו נעיד לפי הוראה קומאינפורמית**
מפורשת — וההוכחות היו כה סודיות עד כי לא היתה אפשרות
לפרסמן. טענה נוכפת של אכא חושי היתה: קיים אירגון בינ לאומי
להברחת סמים משכרים וסחורות אחרות. אירגון זה,
שהיו לו הכרים מבין הימאים, מסוכר אץ־־שהוא בכל העסק־ביש
— לדברי חושי.
נופף לדיווחים מ״מרד־הימאים״ ,השבוע לפני 25 שנה,
פירסם ״העולם הזה״ כתבת־עגק בלוויית תצלומים מאת יחיאל
בשן על השוק־השחור, תתת הכותרת ״המגיפה השחורה״ .כתבה
מצולמת נוספת היתה זו של דוד רוכינגר, ביום צלם ״טיים

111

מגאזין״ כישראל, על מיכצע־ראווה חינוכי של מישטרת ישראל
למניעת הפרת תקנות־התנועה. בכתבה זו היה רובינגר העיתונאי
הישראלי הראשון, שנסתייע בהכנת כתבתו בהליקופטר.
במדור המצולם ״במוקד״ הובאה תמונתו של יוסף הוניגמן,
לרגל התחדש מישפטו שבו הואשם בפשעים נגד האנושות.
כתבה נופפת כמדור ״המדינה״ עסקה בחניית־הכיניים של היאל-
מאר שאכט, אשף־הכספים של היטלר, בלוד, שהעניק ראיון
לעיתונאים ישראלים.
כשער הגיליון הופיעה תמונתה של רחל לוי, צעירה ירושלמית,
שעברה את מילחמת־השיחרור בניר־עם, מול הפלישה
המצרית. רחל, שנפצעה ושוקמה לאחר־מבן, על־ידי קכלת מיז־נון
מטעם מישרד־הכיטחון, ולא היה בכוחה לעבוד בו, החלה
לעבוד כ״הנערה המרחפת״ בהצגת יוקי והקוסם, ממופעי־הבי-
דור המקובלים של אותה עת.

0 1 1 1 1 1 1

ימאים ::אמם*
זגזנהס * 1וימימנממי גידמת ו מזו ו*לזו-
א ת מהשניפשזנלואלודעהשוער1 ,ג1^ 7אתמטעלישכם-
! א ת שמתן־ שווזתיבם יצא! גחד המרצים ביבשה!הו&וסיס
אל צי האויב מ -
1א ת עצ׳נים ומלחים פשוסים, ימו חשו לצי יעו־אל שש*
וגלו על טי ימים #1

ת השקעים היום גסכסו־ שק שמר. כ״מס׳ ש6ממום
שבחה וחוו: בהשמי שוד ונ״טהך של *ויו״-
אוו. זו ב רי מ! ^־ב 10ה הקעוור* רכס במ שנ־יחמאם?
ו ה מל חמה, מ סרב• להאמין ל ע לי לו תאלה!
יות־ס אנו ר לתלם אוט?ל1נמו ודצשתית של גל ישו ממס^ ני לומלם*עעל
; מינות. שדת וומית, ננד פשטו של,. .גל.מיי הפלד׳;מ&־&ז לממני גאח זו, עד
\>:ן נדן דם םש של ״עשי עי מ ד -

אוו ם ו אי סלכס-

ה ת חז קו במלחמתכם !
.מגד, ליד •המו!*׳ רואים אתס את ספינותיכם פתיגם המשותקים # -ולס, הצי מכל גבל
! *בבליז עשר׳אתכם לא יניח מומנ ט ממני
,ל אי מעל צי ישראל קל יד• -ם תנדביס* ממכרת לחפרת אזעת ימאינג אש־ לא חזון י
• ומאת זאס״ת. ממם מזגם1
׳יסד מו ד ם •ההסצד מ ד ודיסס םהחאד אג -ם
תו כו-י ה סני אוו מ בו זרת

*על־התק־טזד מ מד ש ביד• סי הן החומיים וטל הספינות!
שת, מגר
אבדהם־גיגיו נפתלי מם
•,עמק שדה
וזייטז -׳ צ י *
י מ2

י. .־אורי. אמרי • קט*ן:צצר מיי ה ^ז מיז

׳ ^ מיסמר מאל

נמר : 1 ;.יל
תומזם מיגיז

.אגאקובגר

הכרוז שהזפץ בורא, חיפה וירושלים לתמיכה בימאים

...ישנה בארץ התמוטטות כללית של
ה- רצון ונשבר נהרס המוסר.
הקרבה העצמית, רצון ההתנדבות. איו זה
מיקדה שדווקא במיקוד, הימאים נתנו
למילה ״מתנדב״ פירוש־זנונים חדש, כשם־
נרדף לתואר ״מפר שביתה״ .כל התחדשות׳
כל צעד קדימה מתוך הבוץ והרפש
של התנוונות הנוכחית, חובה עליהם ל התחיל
מכאן.
נוח ביותר להגיד: אשמה הממשלה,
או אף: אשם המשטר. זה פותח אפיק רחב
להכרזות, החלטות, אסיפות זכינוסים.
* עורך ״העולם הזה״ נעצר ביחד עם
השחקן ״בומבה״ צור, והשניים שוחררו
בערבות של 50ל״י כל אחד, על־ידי
חצקל איש־כסית.
** קומאינפורם ארגון־העל של המיפ־לנות
הקומוניסטיות במיזרח־אירופה, בראשית
שנות ה־50׳.

אפיק לאן? למבוי סתום. שהרי אין הממשלה
גרועה מן הציבור שבחר בה וסובל
אותה. כיושבי עיר, כן ראשיה.
יש טענות רבות מאד אל הממשלה,
אל המ-ישטר כולו — על מדינאיו, מפקדיו,
סופריו, עיתונאיו, מחנכיו. כשהיו
צעירים שימשו דוגמה להקרבה עצמית,
להגשמה אישית. בתוקף סמכותם המוסרית
הזאת ביצעו מהפכה גדולה בחיי העם.
אז לא עמדו בראש, אלא הלכו בראש,
לא תבעו מאחרים את אשר לא היו הם
הראשונים לקיים בעצמם, על גופם. כל
זה מת — כי עייף הדור, אינו מסוגל
למאמץ־בתולץ.
במצב של התנוונות מוסרית, של ציניות,
של אובדן האמון, חייבת כל מהפכה
להתחיל בלב מחולליה.
היא תתחיל שעה שעשרים או חמישים,
או מאה צעירים בעלי חוט־שדרה, בעלי
״דם״ ,יכריזו: החל מן היום נהיה אנחנו
אחרים. החל מן היום נתבע מעצמנו, נקיים
בעצמנו — לפני שנבוא ונדרוש מאחרים.
במילים אחרות: המהפכה השנייה תתחיל
ברגע שתקום סמכות מוסרית חד
״העולם
הזה״ 735
תאריך 29.11.51 :

אין הממשלה גוועה מן הצינור שבחו
בה וסונד אותה״ * האם ניתן ב־400
שוווים להשביע מדינה שלימה?
ישראל רוקם תשלום מס אינו חובה
אלא זכות י 11 מורדים של שדה
שה, סמכות חלוצית חדשה. ברגע ש יימצאו
שוב צעירים, ויהיו גם קומץ
זעיר, שיהיו טהורים מן המגיפה הכללית
של שחיתות ורדיפה אחרי הנוחיות, הבצע
והמותרות.
יש צורך בסמלים הרשים, שלא יהיו
שוב ריקים מתוכן, שסביבם יכולים להתלכד
כיל הטובים והיפים, כל אשר יש להם
דם ועוד משהו — סמלים של מעשים,
של הגשמה עצמית, של הליכה בראש.
אפשר לומר שזוהי גישה רומנטית, אוטופית.
זו אמת. אולם מה נעשה — בדור
זה ובדור הקודם — שלא בתוקף הגישה
הרומנטית זהאוטופית?
אמת, אי־אפשר להביא המונים לנגב.
אך אפשר להביא את הנגב אל ההמונים.
העם הענק והנער
לא אסון המטוס של אל־ על שהתרסק
בשווייץ * ,ולא מילחמת־האחים בעין
חדור** ,הסבו את עיני הישוב שהיו
נשואות, במשך כל השבוע, אל הים.
אף בי רוב-דדבם של האזרחים הסתפקו
בתפקיד של צופים במאבק של דויד הקטן
בגויליית המשוריין, ידעו גם הם שתמונה
זו עלולה להיות לנקודת־מיפנה בתולדות
המדינה ההכרעה אם תשלוט
בה רוח הענק הפלישתי, או רוחו של הנער
הרועה שעזב את עדריו והלך לחזית.
בתנ״ך ניצח דויד. אולם למעשה לא
היה הדבר חשוב. גם אילו היה גוליית
עורף את הנער החוצפני, היה מעשהו
נשאר מופת לאחרים: עצם העובדה ש אפשר
בכלל לקום נגד הפלישתי, ולהתמודד
איתו, הוא שיצר היסטוריה.
* באותו שבוע התרסק בשווייץ מטוס
״אל־על״ .היחידי בתולדות החברה, מלבד
מטוס נוסף שהופל שנתיים מאוחר יותר
על־ידי מטוסי־יירוט בולגריים, מטל שמי
בולגריה.
** בעין־חרוד החלו מתנהלות מדי יום,
תיגרות־ידיים, ומאחריהן ניסיון של אנשי
מפא״י להשליט את מרותם על אנשי המיעוט
המפ״מי (אנשי אחדות״העבודה, שהיוו
ביחד עם השומר הצעיר את מפ״ס
הגדולה).
*** כיוס נוטים, חוקרי מדעי־החברה
באוניברסיטאות, לראות בדיכוי ״נורד־הימאים״
את סוף עצמאותו של דור תש״ח.

המשק
״מת נקבלבשר ״
טלפונאיות הצירויות הזרות צילצלו״ללא
הרף לאגף־המזון של מישרד־המיסחר־והתעשייה,
בבקשו תשובה לשאלה החוזרת
ונשנית :״מתי נקבל בשרי״.
שביתת הקצבים, הנמשכת זה שבועיים,
פגעה למעשה ירק בצירויות חוץ. הקצבים
ניצלו את בוא המישלוח של 400 שוורים
תורכיים, הכריזו על שביתה בדרשם את
העלאת מתח הרווחים.
אולם אגף־המזון לא נזדעזע 400 :השוורים
לא היו מספיקים אלא לחלוקה
מצומצמת לאיזור אחד בלבד. השוורים
נשחטו לצרכי בתי־החולים, וכשאזל הבשר
לא היה צריך. להיחפז לבוא לכלל הסדר
עם הקצבים.
הנפגעים היחידים בסופו של דבר: נציגי
ארצות הגוש־המזרחי, חסרי הדולרים.

אנשים ישראל

!• כשהתנגד חבר־הכנסת
רוקח להקלות מרובות מתשלום המיסים
העירוניים, הביע את דעתו, שלוותה ב-
חיוך־הסכמה של שר־האוצר, אליעזר
קפלן כי תשלום מס איננו חובה אלא
זכות. כאשר שאל אותו איש הפועל המזרחי,
אליהו גניחוגסקי מותר
לצטט אותך (כשידונו במיסי הממשלה)?״
לא נרתע רוקח והשיב :״כל דבר טוב שלי,
רשאי אתה לצטט!״.
;• אמר יהושע אייזיק אשל, לשעבר
סגן־אלוף בצה״ל וכיום מנהל מחלקת
המטעים של יכין, מוותיקי מפא״י
וגיסו של משה שרת כאשר השתתפו
בצערו על כך שבנו נמרוד אשל, מנהיג
המורדים, גורם צרות לו ולמיפלגתו :״עלינו
להכיר בזאת שקם לנו דור צעיר הדורש
תיקונים, ושיש להתחשב בו.״
* ואילו האלוף יצחק שדה העיר
על יחס ההסתדרות לימאים :״אבא המכה
את בנו כל יום, סימן שהוא אבא רע.״
אחר קרא יצחק שדה בדבר שיש לו וילה
בת 11 חדרים ביפו, הייד :״בוודאי לקחו
בחשבון גם את תאי האפרוחים בלול
שלי.״
אביו של העיתונאי רב גניחובסקי.

מילוי להסתער בראש מורכן אל תוך החרא. מבלי לדעת מי
חידבן כנגד מי. ולא באיזה צד כדאי לי להיתקע ...כל איש ואיש מתה
את עכבדיו מוראן מה לח שוב על שבועתם של האירים.
הנאמרת כשיד ימין מונחת על הקדושים ושמאל על אבר־הזכרות?

! ! 1ל1 1ה1 1ח 1ר^ ו 1ו 1״ ד

1111
זוז 111

רחיוח
111 1 1 #

א .״בור אחר מא שר בור השופכין...״
סמויאלי* בקט- ,סופר *ירי גולזד׳מרצון, המתגורר
צרפתית תפרסם בעולם בזנות מחזהו

בפאריס וכותב
ממתינים לגודו. לפרות שבקט זכה בשנת 1969 בפרס נובל
לסיפרות, הרי הוא ויצירתו עדייו נחשבים נבלתי־מפוע:־
חים. סיפרו מולד ראה באחרונה אור בתרגום פעולה
לעיברית.
הסיפור מתחלק לשני מונולוגים, האחד של מולד
עצמו, והשני של החוקר מוראן דאק.
מולוי, זקן ושכיב־מרע, שוכב במיטתו: אני פה בחדר
של אמא שלי. זה אני שגר בו עכשיו. אני לא יודע איד
הגעתי לכאן. באמבולאנם אולי, באיזשהו רכב בבל אופן.
עז ת לי. מעצמי לא הייתי מגיע ...מולד, שהוא נכה
ברגלו, כלוא במיסגרות של עולם תת־אירוטי לדבר
עלי אופניים ועל צופרים, איזו שלווה, למרבה הצער,
לא בזה העניין, אלא בזו שהוציאה אותי לאור העולם
דיד החדר של התחת שלה, אם זיכרוני עומד לי ...הוא
עסוק בהגדרת עצמו ועולמו תיד חיפוש בלתי־נלאה אחר
אימו החירשת־פלגמטית לבן, בתקופת האילוף, י ברגע
שהקשתי ארבע נקישות על קודקודה, תקעתי לה שטר
כסף מתחה לאד אי להוד הפה. תמים שכמותי! הלא
נראתה כאילו איבדה לגמרי אם לא את מושג המידה,
לפחות את היכולת למנות מעל לשתיים ...אך למרות
מצבה, חב לה מולזי את חייו ואת תהיותיו יודע אני,
שעשתה הכל כדי שלא יהיה לה אותי, פרט, כמובן,
לעיקר, ואם מעולם לא עלה בידה להפיל אותי, זה מפני
שהגורל הועיד לי בור אחר מאשר בור השופבין...
העולם החיצון, בעיניו של מולד, מקביל לבור־שופכין,
למרות הגדרת־החיים החיונית שלו להתפורר,
גם זה לחיות. אני יודע. אל תעייפו אותי ...וימתוך שיברי
זיכחונותיו וחוויותיו מסתבר, בי משך תקופת־זמן לא־מוגדרת
הי היי נוודות יחד עם אופניו, שעליהם רכב
למרות רגלו הפגומה, כשהוא משולל שורשים או שייכות
כלשהי מעולם לא הייתי אדם החלטי במיוחד, זאת
אומרת, הנוטל החלטות, כי אם אהד הנוטה להסתער
בראש מורכן אל וניד החרא, טבלי לדעת מי חירבן
בנגד טי, ולא באיזה צד כדאי לי להיתקע...
מולד מנסה ליצור רצף מזכרונותיו, ללקט את ההווי
שלו ושל אמו, של נדודיו והעולם הסובב את הכל. הוא
מלגלג על ערכי חעולם־המערבי, על מוסד ״המישפחה״ :
...כה זקנים היינו, היא ואני, היא ילדה אותי בהיותה
צעירה בשנים, עד בי לזוג שותפים זקנים דמינו, ללא
סבם, ללא קירבת מישפחה, נושאי אותם זיכרונות, אותן
טינות, אותה ציפייה לבאות. מעולם לא קראה לי בן...
אולי היא חשבה שאני אבא שלי. אני לקחתי אותה בתור
אטא שלי והיא לקחה אותי פתור אבא שלי ...מניסיונות
ההגדרה של מולוי בנושא קירבתו לאם, הוא עובר
לפרט את מיבלול בעיותיו וחוויותיו המיניות. בסרקאזם
מריר הוא מבטל את ערך המין, ואומר ואילו הורידו
לי במה אשכים באותה הזדמנות לא הייתי פוצה פה.
כי מהאשכים שלי, משתקשקים בחצי השוק בקצה שרוד
רזה, לא היה מה לסחוט יותר, עד •כדי שאף לא היה
• מולד, מאת סמיואל בקט, מצרפתית: הלית ישורון,
הוצאת: סיפרי סימן־קריאה 190 ,1976 ,עמודים.
שמו האמיתי סמיואל, ולא סמואל כפי שנהוג
לכנותו בארץ.
••• על הסיבה שעבר לכתוב צרפתית, כתב בקט:
...,משך שנים כתבתי אנגלית. אך האנגלית, בשל התחביר
הגמיש שלה נדיקדוקה, שכמעט אינו בנמצא, מאפשרת
כל העזה ומעכלת את הנסיונות לטבע את ספינת
הלשון. וברצוני לפוצץ אותה, להראות עד מה איני נותן
בה אמון. לכן חייב הייתי להחליף את השפה. הצרפתית
הינה בעלת מבנה דקדקני יותר, כלליה מכילים דקדקנות
בלתי־נפגעת. וכאשר אני כותב צרפתית ביכולתי לנפץ
את מיגבלות הלשון*...

ואפילו, אני חושב, סבתא שלי, אלמלא יד המקרה שרצתה
אחרת. תראו מי מדבר עכשיו על מקרה. ודא היתה זו
שערכה לי הכרה עם האהבה. היא נקראה בשם הרוגע
רות, אני חושב, אבל אינני יכול להבטיח שכד. אולי
נקראה ארית. היה לה חוד בץ הרגליים, אוה, לא פי
חבית, כפי שראיתיו בדמיון, אלא חריץ, ובזה הייתי
שם, ליתר דיוק, היא היתה שטה את אבד הזב,־ד ת כביבול
שלי, לא בלי קושי, אני הייתי דוחף וגונח עד שפלטתי
או עד שוויתרתי על זה, או עד שמיתה מתחננת כפני
להתקפל. משחק שמוקי, אם אתם שואלים אותי, וגם
מעיף, לטווח ארוף. אבל הייתי מתמסר לד בלב חפץ
למדי, כידיעה שזוהי אהבה, כד היא אמרה לי. היא
חיתה גוחנת מעל הספה, בגלל השיגרון שלה, ואני
הייתי משחיל לה מאחור. זו היתה התנוחה היחידה שיכלח
לסבול, בגלל הלוטכאגו שלה, בעיני זה נראה טבעי,
כי ראיתי איד הכלבים, והתפלאתי כשגילתה לי שאפשר
לנהוג אחרת ...כמד, מגוחך, ואבסורדי, נראה לאחר זזקטע
הזה, העיקרון של החוק המישפטי בעולם־ד,מערבי, העוסק
ב״בעילה שלא בדרך הטבע״.

ב .״ל מי טבח בא כלב״

מיואל בקט
לי חשק לסחוט מחם משחו, מתר השתוקקתי לראות
אותם נעלמים...
מילוי מספר לעצמו ספק־חוויות ספק־סיפורים כמו
על: שעון ששען מותח וקובר טרם מותו, ואשר גלגלה
המעוקמים ידברו מם אחד על אלוהים ועל משיחו בפני
התולעים ...וכשיחזור זיכרונותיו הוא נזכר כיצד דרס את
כלבה ד,נוטר,־למות של לוס, והיא מביאה אותו לביתר,,
על־מנת שימלא את מקומו של כלבה ד,מת. השנים עוברים
סידרת חוויות המעמידות באור מגוכך וביקורתי את
ההתבהמות המינית של האנושות המצוייר, בפער לעומת
האינטלקט בך שסולם־ד,ערכים המיני של החברה־המער־בית
זוכה להצלפותיו של מולוי: לא אוסיף איפוא אלא
הערות ספורות אלו, והראשונה שבהן הנה שלום היתה
אשה שטוחה באופן יוצא מן הכלל, מבחינה גופנית,
במובן, כמידה כזו שאף הערב, בשקט היחסי בלבד
של משכני האחרון, עודני תוהה אם לא היתה גבר, או
למצער, אנדרוגינוס. היה לה קלסתר עוטה פלומה קלה,
ואילי אני הוא המדמה שבד, לטובת הסיפור? מה מעט
ראיתי אותה, המסכנה, ומה מעט הסתכלתי בה• וקולה,
האם לא היה עבה באורח מחשיד? כך היא מופיעה לנגדי
היום. אל תתענה, מולד, גבר או אשה, מה זה כבר
משנה? אבל איני יבול שלא להציג בפני עצמי את
השאלה הבאה. האם יכלה אשה לעצור בי מחתירתי אל
אמא שלי?...
בהמשך חיפושיו, מחטט מולוי אחר פרשנותו לתחושות
ד,״אהבה חוץ מזה, ברשותכם, נניח לאמא שלי מחוץ
לעניינים אלה. אלא מישהי שיבלה להיות אמא שלי,

מולוי נמלט מביתה של לוס, בעוד יחיא מתנחמת
בישיבה ליד הקבר של כלבה הנוטר,־למות, שאותו דרס
מולוי. קבר הכלב הוא סיטואציה חוזרת ביצירתו של
סמיואל בקט. בפתיחת המערכה השנייה של ממתינים
לגרדו * קיים שיר הפתיחה, שהוא אירי במקורו, ואף
הושר בזמנו בארץ: למיטבח בא בלב /דג בו גנב /
סכין תפס אז הטבח /ואותו טבח / /בלבים רבים אז
באו /קבר הם חפרו /והקימו מצבה /וכתבו עליה / /
למיטבח בא כלב...
בחיפושיו אחר בית אמו נקלע מולד לשהייה מוזרה
על שפת־ים, שם הוא מצטייד במלאי של חלוקי־אבן
למציצה אבל אני קורא לזה אבנים. בן, בפעם הזאת
אגרתי מלאי נכבד. חילקתי אותן שווה בשווה בין ארבעת
הכיסים שלי ומצצתי אותן בזו אחר זו ...הוא ממשיך
ומדמיין שיחות בינו לבין אמו החירשת־פלגמאטית, דש
בבעייה שאינה נותנת לו מנוח: מדוע נטשה אותו
אמו ז מולד ממשיך בנדודיו־חיפושיו אחר אמו, ונקלע
ליער אפל, שהוא למעשה לעג לפגאניות אירופאית,
המושרשת ביצירות סיפרות רבות אחרות. סיפור נדודיו
מסתיים בדרך בלתי־מובנת, כשהוא במיטתו, מיטת אמו,
ואינו מסוגל אפילו לברר אם אמו חיה או מתה.

ג. מור אן ב עי ק בו ת מילוי
מוראן הוא חוקר, הנשלח על־ידי יודי האלמוני,
באמצעות גאבר, לחפש את מולד ולעזור לו. מוראן, יחד
עם בנו ז׳אק, מתעתדים לצאת יחדיו. קיים כאן אלמנט
פארודי על חסוכן־החשאי, הגיבור האמיתי של המאה
ה־ 20 בתרבות־ד,מערבית. טרם יציאה בוחן מוראן את
החיים הסביבתיים שלו, החל מסיר המתבשל בביתו :
...נזיד אירי. תבשיל מזין וחסכוני, קצת כבד לעכול.
כל הכבוד לארץ שאת שטה היליד לפניה ...אחר הוא
הולך לכומר לבדוק אם בנו התפלל בכנסיה, ולספר לו :
...שהתרנגולות שלי גרמו לי הרבה דאגות ובייחוד
התרנגולת האפורה שלי, שאינה רוצה להטיל יותר ולא
לדגור וזה למעלה מחודש ימים שהיא יושבת לה, מבוקר
עד ערב, עם התחת באבק, כמי כיום...
קודם יציאתו למשימה, עולה מוראן לנוח בחדרו :
...והנה בני נכנס מבלי להקיש בדלת. כעת, אם קיים
דבר שנוא עלי, הרי זה שנכנסים אל חדרי מבלי שדופקים
על הדלת. הרי הייתי יבול לעמיד בדיוק בעיצומה׳ של
אוננות, מול ראי הברוט שלי, אכן, אין זה מחזה מרומם
לנפשו של נער קטון, אב פעור מכנסיים, עיניו יוצאות
* הוצג בארץ בכמת גירסות כאשר הראשונה היא
מחכים למראל (תיאטרון זירה).