גליון 2050 מתאריך 15 בדצמבר 1976

כ״ג כסלו תשל״ז15.12.76 ,

חקירת המישטרה כפרשיות-השחיתות של
אשר ידרין, כעת שכיהן כיו״ר מרכז קופת•
חולים, העלתה חשדות מכוססים שידלין לא
החל בתעלוליו הפליליים רק כקופת־חולים,
אלא עוד קודס־לכן, בעת שכיהן כמזכיר
חברת־העוכדים ושלט על תקציבי מאות
מיליונים. ככל הנראה, כבר בתקופה זו החל
תובע קומיסיונים ותשלומי־שוחד עבור
עיסקות שונות שהיו כתחום שליטתו.

מי & חי ף
פ רו פ סו ר נודע

ראשי העבודה בהסתדרות ינסו להימנע
מחיטוט בעברו של ידלין כחכרת־העוכדים,
מתוך חשש שחקירה כזו עלולה לפתוח
תיבת־פנדורה שתטיל צל כבד על
ההסתדרות כתקופת שילטונה המוחלט של
מיפלגת העבודה בה.

ח שוד
ב ע בי רו ת

המישטרה לא חקרה פרשיות אלה, כיוון שבאותה
תקופה לא היה אשר ידלין עובד־ציבור במובן החוק.
בניגוד לקופת־החולים ההסתדרותית, אין חברתי,עובדים
נהנית מתקציבי הממשלה, ועובדיה נחשבים
כעובדי חברה פרטית.
המישטרה תוכל להיכנס לחקירת פרשיות אשר ידלין
בחברת־העובדים רק אם תגלה ההסתדרות, באמצעות
חקירה פרטית משלה, עבירות של ידלין ותגיש נגדו
תלונה רישמית במישטרה.

דיות

מישטרת מחוז תל־־אביב חוקרת קובלנה
פרטית שהוגשה נגד אישיות אקדמית
מפורסמת ביותר. המדובר הוא כפרופסור
בכיר באוניברסיטת תל־אביב החשוד
בעבירות פליליות של זיוף, מידמה, גניבה,
פריצה באמצעות סוכנים והעלמת מיסמבים.
באשר יתגלו פרטי הפרשה, היא תעורר
תדהמה גדולה כעולם האקדמאי הישראלי,
בייחוד כשל מעמדו הרם של הפרופסורד

פרסי אגוף
א ת רבין
שימעון פרם עשוי לנקוט אותה שיטה של
אריק שרון: לאגוף את יצחק רבץ על־ידי
נקיטת קו מתון יותר כלפי השתתפות
הפלסטינים בוועידת ז׳נכה.
את הצעד הראשון כבר עשה פרס, כאשר הודיע כי
הוא תומך בהשתתפות הפלסטינים במישלחת ערבית
מאוחדת. ייתכן כי בקרוב יעשה פרס צעד נוסף
וינקוט בעניין הפלסטיני עמדה מפורשת יותר, אם
יתגבש במיפלגת־העבודה גוש משמעותי שיתמוך
בשינוי היחס הישראלי, ברוח ״נוסח יריב״ ,האומר
שישראל מוכנה לנהל משא־ומתן עם כל גוף פלסטיני
שיכיר בישראל. רבין מתנגד לכך בפירוש.

ההסתד רו תתתבע

ח קי רהעלעב רו
ש ל מי כהטלמ ון
הידיעה כי מיכה טלמון מועדף על-ידי שר
החקלאות, אהרון אוזן, לרשת את תפקיד
מנהל מינהל-מקרקעי-ישראל כמקומו של
אלוף (מיל ).מאיר זורע, הדליקה אור אדום
אצל חוגים הקשורים במינהל, ואלה החלו
באיסוף חומר על פרשיות הקשורות בעברו
של טלמון.
טלמון היד, בשעתו מנהל מחוז הדרום של מישרד־השיכון,
והאיש החזק של מפא״י בבאר־שבע. הוא
הסדיר לעצמו ולקבוצת משקיעים ממיפלגתו את רכישת
מלון נאוח־מידבר בתנאים מייוחדים, תוך העדפתם על
פני אחרים. כאשר חזר למינהל־מקרקעי-ישראל, אישר
לקבוצת פאן־לון רכישת קרקע למלונות מאיש־הנבלים
הבינלאומי ג׳ו נאצר, מבלי שישולמו בביצוע
העיסקה מיסי שבח והעברה. הפרשה עוררה בשעתו
סערת־רוחות, כיוון שאיש לא הבין מדוע
העדיף טלמון את שתי הקבוצות המפוקפקות. טלמון
היה גם אחראי להקצאות קרקע לכמה קבוצות של
יזמים מחו״ל, לתוכנית מפוקפקת של בניית בית שני
ליהודים מחו״ל, אשר הסתיימה במכירת בתים
לישראלים.

ה ב חי רו תבהסתדרות
-רקב ־ 9 7 8ו

ל ח קו ר מעשי ידלין

אל תתייחס באמון להחלטות שנתקבלו,
כביכול, לקיים את הבחירות בהסתדרות
ביוני .1*377

ב חבר תי־־ ה עובדיס

ידיעות אלה מופצות מטעם ירוחם משל, מזכ״ל
ההסתדרות, המאמין כי מיפלגתו לא תובל להדיחו אם
הבחירות בהסתדרות תיערכנה לפני הבחירות לכנסת.
משל גם מאמין, כי על רקע מישחקי־המילחמה שלו
עם יהושע רבינוביץ יוכל לנחול הישג בבחירות.

ההסתדרות תתבע לערוך חקירה לגבי פעילויותיו
הבלתי־חוקיות של אשר ידלין, בעת שכיהן כמזכיר
חברת־העובדים ההסתדרותית בין השנים 1975־.1962

ה חרי מו מ סי ב ה
מסיכת־פאר האמורה להיערך על-
ידי אירגון העובדים האזרחיים כצה״ל
>אע״צ) לכבוד מזכיר האירגון, לרגל
פרישתו מתפקידו, תוחרם על־ ידי ועד
העובדים העיתונאיים כגלי־צה״ל.
המסיבה צריכה להתקיים במלץ
״פאל״ כתל־אביב, והיא כוללת תוכנית
אמנותית עשירה וכיבוד למאות
מוזמנים. על־פי הערכה תעלה עריכת
המסיבה רבבות ל ״י. העובדים העיתונאיים
בגלי־צה״ל כתבו למזכיר החדש
של אירגון עובדי צה״ל, חיים
הברפלד, בי לדעתם חורגת המסיבה
מגבולות הטעם הטוב .״משום הערכתנו
את מר ניוכיץ׳ ,היינו חפצים
לחגוג את פרישתו כאירוע צנוע יותר,
ההולם את השעה,״ נאמר במיבתב ה מסביר
את היעדרותם העתידה.

אנשי צמרת המיפלגה משוכנעים כי בל
כחירות על רקע כלכלי והכרתי, כהסתדרות
ולכנסת, ימיטו שואה על המיפלגה, ועל-כן
מנוי וגמור עימם לקיים את הבחירות
כהסתדרות אחרי הבחירות לכנסת, שאותן
הם מקווים לנהל על רקע מדיניות-חוץ.

מביים תתנגדל שי תו ף
עם ק בו צו תהשמאל
גם אם תחליט מפ״ם, בוועידתה הקרובה,
לפרוש מהמערך ולהופיע כרשימה עצמאית
בבחירות הכאות, אין סיכוי בי היא תסכים
לשתף פעולה עם קבוצות שמאל אחרות,
כמטרה להקים ליכוד שמאלי שילכד את
כל מחנה השלום.
כל הגישושים שנעשו עם אנשי מפ״ם מצד גורמים
שונים, העלו, כי אלה אינם מוכנים לכל שיתוף־פעולה
עם המחנה היוני, מתוך טענד, שלמפ״ם יש
אידיאולוגיה עצמאית, סיגנון משלד, וייחוד שאינה
רוצה לאבדו.

הסירוב המפ״מי מבוסס, למעשה, על תחזיות
שלפיהן, באילו, אם תלך מפ״ס ברשימה
נפרדת, היא עשוייה לזכות גם בקולות
שניתנו כעבר לרשימות שמאליות קטנות,
במו מוקד והפנתרים השחורים.

א ש תו שלה מז כי ר
ה ה טרפה דמסע ה שר
אשת מזכירו הצבאי של שר־הביטחון, תת־אלוף אריה
בראון, שהיא שותפה בחנות לצרכי־חשמל בפתח־תיקווה,
יצאה לארצות־הברית כדי להצטרף שם למסע
עם בעלה, המצוי בפמליית השר.
מסתבר כי מזכירו הצבאי של שר־ר,ביטחון לא יחזור
לארץ בתום מסעו הרישמי של שימעון פרס בארה״ב.

הוא ימשיך לסייר עוד כמה שבועות ברחבי
אמריקה יחד עם אשתו, במה שמוגדר
ב״מסע הרצאות״ עבור המגבית.

מכריו של בראון מצפים בקוצר רוח לדיווחים על
הרצאות אלה, כיוון שבעבר היתד, ידיעתו של בראון
בשפה האנגלית בסיסית בילבד.

ו 7ישל חו ת
מ־ 2 0מ דינו ת
לוו עי דתרק״ ח
משלחות של מיפלגות קומוניסטיות מכעשרים מדינות,
תשתתפנה בוועידת רק״ח שתיפתח ביום רביעי.

שמונה מישלחות תבואנה ממדינות
קומוניסטיות: ברית־המועצות, מונגוליה,
גרמניה המזרחית, פולין, צ׳בוסלובקיה,

ר מונ ד ת טאוויני
שו חררה
מאסר-הכית הממושך של העיתונאית
הלאומנית מרמאללה, רמונדה
טאוויל, בוטל.
הצעד נתאפשר אחרי שנשמרה יוקרתו
של המושל הצבאי, על-ידי החלטת
ועדת-העירעורים שאישרה בדיעבד
את הטלת מאסד-הבית, אף
שלא היה לו תקדים בתולדות המימשל
הצבאי בגדה. מייד אחרי קבלת המלצה
זו, קרא המושל הצבאי של
רמאללה לרמונדה, והודיע לה על
ביטול הצו.
הונגרי 1 ,
תהיינה של מיפלגות קומוניסטיות מארצות
המערב, בולל נציג של המיפלגה
הקומוניסטית האמריקאית, שהוא ג׳ק קלינג,
חכר מערבת הירחון היהודי ״ג׳ואיש פרם״.

ברית־חמועצות תייוצג בוועידת רק״ח על־ידי מישלחת
בת שלושה חברים, שבראשם יעמוד אלכסנדר
אקסיונוב, חבר הוועד המרכזי של חמיפלגה
הקומוניסטית של ברית־ד,מועצות, שהוא גם מזכיר
שני של המיפלגד, הקומוניסטית של ביילורוסיה.

רק״ ח מ שו ה
יחסהל ציווי ם
בראשי־הפרקים שהוכנו לקראת ועידת רק״ח נקבע
יחסה של המיפלגה לכל התנועות הפוליטיות הפועלות
בישראל. בין השאר נקבע בהן, שתנועותיהם של
ייגאל ידין ואריק שרון ״מהוות סכנה למעמד
הפועלים, ולחירויות הדמוקרטיות.״

השינוי המשמעותי הבולט כיותר, אולי,
כראשי־פרקים אלה הוא נכונותה של רק״ח
לשתף פעולה גם עם גורמים ציוניים,
במאבקם לשלום .״בתנאים של ישראל,
החלוקה המכרעת אינה כין ציונים לבין
קומוניסטים,׳ ,אומרים ראשי־הפרקים
שיאושרו כוועידה .״יש ציונים הנוקטים
עמדה נכונה לגבי נושא פוליטי או חכרתי
קונקרטי. מכאן האפשרות לפעול לאחדות־פעולה
ללא הבדל השקפה אידיאולוגית.״

מאחר שמצעה הרעיוני של רק״ח זוכה בבירכתה של
המיפלגה הקומוניסטית של ברית־המועצות, ייתכן כי
סעיף זד, מרמז על שביתת־נשק ביחסה של ברית־המועצות
לציונות.

>1141:011

טרי! כאילו נטחן
בזה הרגע!

ברגע שאתם פותחים קופסת קפה טורקי
של עלית,עולה מתוכה ניחוח ארומטי של קפה
שכאילו נטחן בזה הרגע. הסוד, קפה טורקי עלית
ארוז באריזת ואקום הרמטית השומרת את האיכות העשירה
של הקפה,טריה עד רגע השתיה ממש.

טוב ל• ע הסורק• עול
קפה טורקי של עלית באריזת ואקום 200 גר; באריזת ואקום 150 גרי ובאריזת צלופן הרמטית 100 גר:

מכתבים

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערבת והמיכהדה: תל־אביב,
רחוב גורדון ,3טלפון 43386צ־ .03 תא־דואר . 136 מען מברקי :
״עולמפרם״ .מודפס כ״הדפוס החדש״ כע״מ, תל־אכיב, רחוב בן־
אביגדור. הפצה :״גד״ בע״מ י גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ בע״מ .
העורך הראשי: אורי אגנרי. המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.

בימים האחרונים גדושה העיתונות
בידיעות על הקשיים הכספיים שאליהם
נקלעה חברת השיכון ההסתדרותית,
שיכון עובדים. הידיעות יודעות לספר
כי החברה, שאינה חברת־בניין אלא חב-
רה קבלנית, המזמינה בניינים אצל קב״
לני־מישנה ומוכרת אותם, הסתבכה בחובות
בסכומים המתקרבים ל־ 200 מיליון
ל״י, בשל קשיי נזילות ובגלל אי־יבולתה
למכור אלפי דירות שנבנו על־פי הזמנתה.
שיכון־עובדים היא חברה הסתדרותית.
אין לחשוש לגורלה הכספי. בניגוד לקבלנים
פרטיים, אין להניח שהיא תפשוט
את הרגל. הממשלה וההסתדרות יזרימו לה
את הכספים הדרושים. כספי־ציבור, כמובן.
אולם, לאור המצב החמור שאליו נקלעה
החברה, אי־אפשר שלא לקשר בינו
לבין צורת ניהולה.
שורת המאמרים המתפרסמת מזה שישה
שבועות בעיתון זה והחושפת את
מעלליו של שר־השיכון כיום, אברהם עופר,
בעת שכיהן כמנכ״ל שיכון־עובדים,
מציירת תמונה עגומה מאד לגבי מה
שהתחולל בחברת־השיכון הגדולה ביותר

בארץ. מלבד פרשיות של שחיתות אישית,
שבהן מעורבים אברהם עופר ובני-
מישפחתו, מתעוררים ספיקות חמורים
גם לגבי כל צורת הניהול של החברה ״שיגוי״ חייבת הסבר
בתקופת כהונתו של עופר כמנכ״לה.
בקשר לידיעות שהתפרסמו בעיתונים
וממלכתית,
יש מקום לחקירה ציבורית
על חקירתו של הקבלן אהרון רובינשטיין
כדי לבדוק מה חלקן של שיטות הפרו־בידי
חוקרי מס־ההכנסה, שגילו, לטענתם,
טקציוניזם, וההנחות הניכרות במחירי המיסמכים
המוכיחים כי רובינשטיין ובניו
דירות — לבני־מישפחתו, קרוביו, ידידיו
החזיקו שלא כחוק מטבע־זר בבנק בשווייץ
ואנשי־שלומו
של עופר — במצבה הכס
(העולם הזה ,)2049 מתעוררת מאליה הפי
הרעוע של החברה כיום.
שאלה בדבר הקשר בין רובינשטיין האב,
ההאשמות החריפות שמעלה העולם הזה
לבין בנו הפרופסור אמנון רובינשטיין, ממדי
שבוע נגד אברהם עופר, היו מס ראשי תנועת שינוי.
פיקות בכל מדינה אחרת כדי להדיח
פירסמתם את דבריו של הפרופסור האדם
זה מתפקידו. שכן, מחריד לחשוב
נכבד, כי הוא היה רק שותף־שקט בחברה
שאדם שניהל בצורה כה מושחתת את
של אביו בארץ ולא ידע על מעשי אביו
חברת־השיכון ההסתדרותית, ממונה כיום
ואחיו. אין שום סיבה לפקפק בדברים אלה
על מישרד־השיכון הממלכתי. עופר, וחב של אמנון רובינשטיין, שיושרו האישי איריו
בממשלה, בוחרים בשיטה של התנו
מוטל בספק. אולם קיים היבט אחר
עלמות מהאשמות העולם הזה, מתוך של הפרשה, שלדעתי טעון בירור ציבורי.
תיקווה שהציבור יעבור עליהן לסדר-
תנועת שינוי טענה כל הזמן כי היא
היום והן יישכחו. אם אומנם הם סבורים -מממנת את פעולותיה בעזרת כספי תרוכך,
הם טועים טעות מרה. חלפו הימים מות, וכי היא מוכנה להציג את רשימת
שבהם יכלו אנשי־ציבור מושחתים לצפצף התורמים בפני כל. מן הדין שהתנועה תצא
על דעת־הקהל ולהמשיך במעלליהם, כאי עתה בהכרזה פומבית, שבה תגלה אם אומנם
היו אהרון רובינשטיין ושני בניו האחרים,
אחיו של הפרופסור, בין התורמים
לתנועת שינוי.
אם אכן מומנו פעולותיה של תנועת
שינוי, בין השאר, בכספיהם, חייבת התנועה
הסבר לציבור כיצד היא מתכוונת
לנהוג בכספי תרומות של אנשים הנחשדים
בכך שהונו את שילטונות מס־ההכנסה.
האם כספים אלה הם כשרים? האם בדעת
התנועה להחזירם לתורמים, או שמא להעבירם
לידי שילטונות מס־ההכנסה, כחלק
מהמס שאולי (וזאת יפסוק כנראה בית-
המישפט) הועלם מהם?
על כל פנים, שתיקה בנושא זה מצד
ראשי תנועת שינוי, אינה מכובדת. העובדה
שהם התמזגו עם התנועה הדמוקרטית
של ידין, אינה משחררת אותם מהחובה
להסביר את טיב מקורות הכנסתם מלפני
המיזוג.
יגאל זילברשטיין, בת־ים

טול?ורה!

שלטי מישרדי המכירות ״שיכן״ על בניין ״שיכון עובדים״
על ראש הגנב —
לו לא קרה דבר.
אלא שהאדישות וההתעלמות מפיר-
סומי העולם הזה הם הצגה שמעל-
פני השטח בילבד. מאחרי־הקלעים, בחשאי׳
מנסים כל הקשורים בפרשיות אברהם
עופר לטשטש עיקבות, ולהעלים הוכחות
כדי שבבוא השעה, כשייתבע עופר
למסור דו״ח על מעשיו, ייקל עליו להתחמק.
דוגמה לכך ניתנה בשבוע שעבר.
היה זה כאשר החל העולם הזה לבדוק
את פרשת חברת מכירת־הדירות
שיבן, שבבעלותו של שמואל (״סאמק״)
ינאי, מידידיו הקרובים של עופר. למרות
ששיכודעובדים היא בעצמה חברת־מכי-
רות, היא העניקה לשיבן זכות למכור את
דירות־היוקרה שהיא בונה באילת ותל-
אביב, תמורת רווח של 109 ממחיר
הדירות.
כאשר נודע לאנשי שיכון־עובדיס על
חקירת העולם הזה בנושא, הם ניסו לטשטש
כל הוכתה. בין השאר, הם הורידו
שלטים, שהיו תלויים על גבי בנייני-
הענק שבונה סולל־בזנה עבור שיכון־
עובדים בצומת רמת־אביב—אפקה. היו
אלד. שלטים שהכריזו, כי ניתן לרכוש
דירות בבניינים אלה באמצעות חברת
שיבן. כאשר הוסרו השלטים, סברז מו־רידיהם,
כי בכך ימנעו מהעולם הזה
להוכיח את טענותיו.
היתה זו טעות מצידם. שכן הבניינים
עם השלטים צולמו עוד לפני שבועיים,
בטרם החלה החקירה. כאשר הוסרו השלטים,
שעות ספורות אחרי שנודע לאנשי
שיכון־עובדים על התעניינות העולם
הזה בנושא, הייתה זו רק הוכחה שעל ראש
הגנב בוער השלט.

בניין ״שיכון עובדים״ ללא שלטי ״שיכן״ שהוסרו
— בוער השלט

בעיתונכם (העולם הזה )2048 הוזכר שמי,
כמי שקיבל טובות־הנאה מאברהם עופר ב־מיסגרת
חברת ש יכוך עובדים. אני מצהיר
בזה שאינני מכיר את אברהם עופר, מעולם
לא פגשתי בו וספק אם הוא מגלה
התעניינות כלשהי בי.
הטיעון כאילו עופר מצא לנכון להעניק
לי דירה כדי למצוא חן בעיני אגשי חוג־לשילוב
במיפלגת העבודה, היא אבסורדית.
אנשי חוג לשילוב נמנים עם יריביו הבול טים
של מר עופר, ומטיחים כלפיו ביקורת
חריפח.
ויינמן לגופו של עניין, לא היה צורך בצילומים
דרמאתיים של תעודות-נישואין וחוזי־התקשרות
עם ש יכוך עובדים. בעת ההרשמה
למיפעל זוגות־צעירים במיסגרת ההסתדרות
בגבעתיים, היה כל חטאי בכך ש למרות
היותי נשוי למעלה משבע שנים,
עדיין גרתי עם אשתי ושני ילדי בדירה
שכורה. פניתי לשיכון־עובדיס בתום־לב,
הסברתי את מצבי וקיבלתי אישור לרכישת
דירה. הדירה נקנתה במחירי ,1971
וכאשר מכרתי אותה בשנת ,1975 עלה
מחירה פי 2,5לא בגלל ספקולציות, אלא
בגלל שינוי במחירי הדירות שהיו נחלת
הכלל.
דני וינמן, גבעתיים
• טענותיו של הקורא וינחן אינן מש־
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 2050

שלא
יסב רו

׳׳לו ק שן״
ב חנויו ת ש טי חי ם מ סויי מו תמב טי חי ם
לד ״הנחות״ ,״מתנות״ .״אחריות״
ו׳׳הוזלות״ מדו מו ת.
אתה מחפ ש מ שהו אחר.
לפרק ש ק לי םבתים יש סגנון מכירה
אחר. אצל פרק ש ק לי םתמצאמבחר
ע צו ם של ש טי חי איכו ת הכוללים,
ביו השאר, דג מי םבלע דיי ם של ש טי חי
כרמל מ תו צרת ישראל.
״המתנה׳׳ הי חי דהשתקבלא צלנו הי א
ה ש טי ח ה טו ב ש קני ת, ב מ חי רי ם
הנ מוכי ם ביו תר ב ארק( .דוגמא: ש טי ח
הנ מכר ב מ קו מו ת מ סויי מי םבמ חי ר
הנ ח ה מדו מ ה של 2,900ל׳׳י, תרכו ש
אצלנו, ללא הנ חהב־ 50ו 2 ,ל״י).
פרק ש ק לי םבתיםמ עני ק לך א ח ריו ת
א מי תי ת על כל ש טי ח היו צאמפתח
חנו תו!
ש טי ח לא קוני ם כל יום; ש טי ח קוני ם
אצל מי שמא חוריו 7ו שנו ת שרו ת
ומסחר הו ג ן ־ פרק ש ק לי םבתים.

מ רכז בינלאומי ל שמיחים

פרץ

עוקלים
שדי העצמאות 64 טל 865180 .

כזיו׳ ם םם:1
62,000ל

סחריודו :13
79,950ל

חברהישרא לי ת ל מו בי לי ם בע״ מ
חיפה: רחוב הנאמנים ,5—7של 510246 .־.04
תל־אביב: המסגר ,62 טלפונים 36537 ,35882 :־.03
סוכנויות משנה: חיפה: ש .קרביץ, רח׳ הרצל ,92 טל 664885 .־.04
רמת־גן: רחוב ז׳בוטינסקי ,47 טל 732270 .־.03
ירושלים: ינאי ,4טל 231328 .־.02
פתח־תקוה: כהן את מילר, בר־כוכבא ,39 טל . 911159 .נתניה: רח׳ הרצל ,47 טל 30815 .־.053
באר־שבע :״החלק״ ,דרך חברון (ע״י מוסך כרמלי) ,טל 36663 .־.057

גליון ״העולם הזה״ ,שיצא לאור לפני 25 שנה בדיור״ המשיר
לסקר את ״מרד־הימאים״ ,ובעיר,ד את מאמצה של הנהגת ההסתדרות
להביא את מזבירות־המישנה של הימאים ״ לחתום על הסכם
משפיל. נערכו פגישות של נציגי הימאים עם יוסף אלמוגי,
שליט פועלי חיפה (שפינה את הימאים :״אויבי המדינה״)
ומזכיר ההסתדרות מרדכי ־ נמיר **.
באשר שביתת־הימאים נראתה אבודה, השתנתה התמונה
כולה: האיגודים־המיקצועיים בצרפת ובאיטליה הודיעו שלא
יתנו יד להפרת השביתה, ולא יפרקו מיטענים מאוניות ישראליות
בנמליהם. ממש באותו יום הגיעה לנמל חיפה האונייה ״תל־אביב״
,ואנשיה התבצרו על סיפונה. מן האונייה ירד יצחק
(״אייר!״) אהרנוביץ, לשעבר רב־החובל של ״יציאת־אירופה״
(״אכסודום״) ,כאשר בלב הימאים מקננת התיר,ווה שהשילטונות
״לא יעיזו להגיד שאייר, הוא חבלו ואויב־האומה״.
ביום ה־ 30 של השביתה התכנסו בחיפה ובתל־אביב עצרות־עם
המוניות לתמיכה בימאים. הכל ידעו שרר, איש אחד יבול לשים
קץ לשביתה, האיש שהמדינה משלמת לו משבורת כדי שהאוניות
תפלגנה כסידרן: דויד צבי פינקם שר־התחבורה, שערק
ממילוי חובתו עוד כיום הראשון לשביתה, והסתתר במישרדו.
פינקס מצא לנכון לצאת ביום ה־ 31 לשביתה למם ע־הסברה ב־

ארצות־הברית — מינהג המזכיר את יורשו, גד יעקובי.
נוסף לסיקור ״מרד־הימאים״ השבוע לפני 25 שנה, איפשר
״העולם הזה״ פיתחון־פה ליצחק יוסף, מראשוני העולים מתת־היבשת
ההודית, על הסיבות שהביאו את יהודי הודו לשוב
לפזורה. במקום אחר באותו גיליון פורסמה כתבת־תחקיר מצולמת
שעסקה במילחמת־קוריאה תחת הכותרת ״מישחר, כמוות״ ,וכן
כתבה מצולמת שעסקה בזמרת הייזל סקוט, שביקרה כארץ.
בשער הגיליון הופיעה תמונתו של הסופר מירד שיף, שפירסם
השבוע לפני 25 שנה את סיפרו ״שמעון צהמרא״ ,ספר ששיף
החל בכתיבתו עוד בזמן שירותו כמילחמת־העצמאות, כאשר
בכוונתו לשקף את הדור העברי החדש, יכולתו, חולשותיו וסיכוייו
לקיום. גיבור הספר הוא בנם של יהודי וערביה, שבעד
לעיניו.ניתן ללמוד את שורשי התפתחותו ואי־פתרונו של ה קונפליקט
היהודי־ערבי בארץ־ישראל. בכתבת־השער הובאו תול־דות־חייו
והרפתקותיו של מירד שיף.

התפטרותו הסונית של אמיד שמורק מבקר־הסוכנות *
מחלתו של נשיא המדינה ח״ם 1״יצגו * נאום התקציב
של <ן ל• ע זר קפלן * מחזהשל אהרון מגד ,
ה מ צי גאן 1ד ור תשיתנער ימה שד סמרטוטית

העם
בל השאר החווירו

במשך שבוע ימים ישבו אזרחי המדינה
ליד 120,000 מקלטי-הרדיו, בערים, במושבות,
בקיבוצים ובמעבדות, והמתינו כמה
פעמים ביום לשידורי־החדשות (בחצי תריסר
לשונות) ,ציפו לידיעה: מצב בריאותו
של הנ שי א״״.
פה־ושם נודע כי מוסדות ציבוריים
מסויימים נקטו בסתר אמצעי־זהירות, על
כל מיקרה. אולם מעולם לא חיכה היישוב
בדאגה רבה כזו להטבת מצב בריאותו של
אדם, כאשר חיכה עתה.
לעומת דאגה גדולה זו החווירו כל שאר
המאורעות: תקציבו החדש של שר־האו־צר
(ראה הנושק) ,הוויכוח העקר על מאור עות
מחנה־ג׳למי, ואף הודעתו של הד״ר
אמיל שמורק, השופט שהוחרם על־ידי ה גנבים
שהתפטר סופית מתפקידו. רק
המרד הימי הגדול, שנכנס לשבוע החמישי,
הוסיף לעורר רגשות סוערים.
אחרי הרבה מאד זמן שוב הרגיש האזרח
את עצמו עומד פנים אל פנים עם ההיסטוריה
הגדולה. סימני השחיתות והתנצחות
המיפלגות נראו קטנוניים ומכוע רים
אף יותר מן הרגיל. היה דרוש המשבר
בחייו של האיש הדגול, כדי להחזיר
מעט חוש של פרספקטיבה לאנשים הקטנים.

המשק*
משיח
ר בו ב עד דו ל ר
שר־האוצר, אליעזר קפלן׳ נשא בכנסת
את נאום־התקציב שלו שבו הרחיב, מיל-
בד פירוט עובדות כלכליות, גם על גור*
אחרי גיוס המזכירות הבכירה של
הימאים לצה״ל, תיפקדה מזכירות המישנה
שלהם.
** מאוחר יותר שר־העבודה, שגריר
בברית־המועצות וראש־עיריית תל־אביב.
*** מנהיג מפלגת ״המזרחי״ (ממרכיבי
המפד״ל).
חיים וייצמן.
ד״ר אמיל שמורק, מבקר הסוכנות
היהודית, פירסם דו״ח על גניבות ושחיתות
בין כתלי הסוכנות, ועורר בכך את
השערוריה הכלכלית הראשונה בתולדות
פישעי הצווארון־הלבן במדינת ישראל.

מים מוסריים ומדיניים. הוא הבהיר למעט
הח״כים דבר אחד: מטבע זר מרובה (ובעיקר
דולרים) עתיד לזרום למדינה,
יבריא את המשק יחד עם מאמץ והקרבה
מצד התושבים.
שר־האוצר החליט לצאת במסע לספיגת
עודפי הכספים מהאוכלוסיה, כדי להמעיט
בכך את לחץ הצרכנים על המיצרכים המעטים
הנמצאים בשוק. לשם כך הוא יסתייע
בהגדלת מיסי־העקיפין ; קביעת שער
גבוה יותר, מתאים יותר למציאות, לדולר,
שבו נרכשות הסחורות המייובאות;
עידוד הגדלת הייצור על־ידי הנחות במס־ההכנסה
הבאה מעבודת שעות נוספות;
הנהגת עבודה קבלנית, שהצמיד את השכר
לפריון־העבודה, ולבסוף: איזון שלושת
התקציבים (רגיל, פיתוח וביטחון)
מבלי להשתמש יותר בהדפסת שטרות-
כסף, תוך מניעת הזרמה נוספת של כספים
ילידי ציבור רב-אמצעים ומעט־מיצרכים.

חיאטרו
ח בו ר ת 1ועד מתלבט
אי־שם בערבה 47 ,ק״מ מצפון לאילת,
יושבים שלושה צעירים ישראלים ועולה

חדש, עובדים מעט ומתלבטים הרבה. ל-
כושר־ההתלבטות שלהם אין כל גבול של
זמן. :הם קמים בשש בבוקר ומתלבטים,
מאזינים לסערה קרבה ומתלבטים. הם מתלבטים
במקום לישון בלילות.
על מה הם מתלבטים? בעייה נוראה,
מזעזעת, עומדת בפניהם: האם על מרים
לחזור לקיבוץ צפונה, או להישאר במקום?
מרים עצמה (שושנה רביד) אינה מקלה
על ההתלבטויות. להיפך, אילו היתה חנה
רובינא נתקלת בגדוד שלם של מאהבים
שקספיריים שאיבדו עצמם לדעת, לא היתד,
זועקת זעקות מרות יותר מאשר צעירת-
קיבוץ זו, שחברה מת מזמן.
מרים אינה מתלבטת יותר מאשר יונה
(שלמה בר־שביט) ,בעל העקרונות הנעלים
והפראזות השוטפות, השוכח את כל
העקרונות (אד לא את הפראזות) כשבאה
חברתו חנה (מרים זוהר) ומסתבכת בעים־
קי־אהבה (אפלטונית למדי) ,למורת־רוחם
של דן (מישה אשרוב) חברו, המתלבט
בדרך־כלל בפינה כשאגרופיו קמוצים, וגיורא
(שמוליק סגל) ,הפולט בין התלבטות
להתלבטות דיברי־חוכימה נושנים.
בבית־משוגעים זה של מתלבטים ישנו
גבר אחד: רסקין (נחום בוכמן) ,שיש לו
ייעוד בחיים ופילוסופיה: ליהודים אין דם,
גם לישראלים אין דם, והוא מסיק מסקנה
ישיש להקים עם חדש בנגב.
תסכיו־ התסכיכים. קשה להבין מה

״העולם הזה״ 737
תאריך 13.12.51 :
הניע את אהרן מגד לכתוב מחזה זה״.
מוסר־ההשכל היחידי הנובע ממנו הוא:
הדור הצעיר כולו אינו אלא ערימה של
סמרטוטים, והיחידי שמעט דם זורם בעורקיו,
הוא גבר בן ,50 איש העלייה־השנייה.
דומה שמחזה זה הינו חלק של ריאקציה
נפשית גדולה. מאז מילחמת־השיחרור סבל
הדור הצעיר מתסביך של עליונות. יונה־דן־מרים
של אז היו צעירים גיבורים, ש-
זללו כדורי־סטן לארוחת־בוקר ופיגזי־מרג־מות
שלושה אינטש לצהריים, מיגרו כמה
גדודי־אוייב בהיסח־הדעת, והקימו איזו
מדינה בשעות הפנאי.
אחרי נחשול זה של הולכים בשדות ומסתובבים
בערבות הנגב** ,החל נחשול
הפוך. תחת תסביך־העליונות בא •תסביך-
הנחיתות. הדור הצעיר אינו שווה מאומה,
המעטים הטובים הם דווקא הזקנים (שקוראים
להם סיומקה) .הקו השווה בין שתי
האופנות הוא שיונד־דן־מרים, אנשי ה־פלמ״ח
והקיבוץ, בעלי הבלוריות המתבדרות
ברוח, נשארו ריקים וטהורים מכל
עומק. הקו השני השווה: שאין להם כל
דימיון למציאות.

אנשים
• שעה לפני המריאו לארצות־הברית,
שהה מנהל מישרד־האוצר ויועצה הכלכלי
של הממשלה, דוי ד (״דורי ק״) הו רו־כי
ץ, במסיבה שנערכה לכבודו על־ידי
הוצאת שוקן לרגל הופעת ספרו, בשליחות
מדינה נולדת, המתאר את חבלי־הלידה של
ישראל, ערב דד 29 בנובמבר 1947 בלייק־סאכסס.
אמר גר שו ם שולן] ,עורך הארץ:
בעוד 20 שנה יכתוב הורוביץ ספר חדש,
בשליחות החבית הדנאידית. בכך רמז לאגדה
היוונית, שלפיה נענשו הדנאיות על-
ידי האלים למלא חבית־חסרת־תחתית במים.
הכוונה הברורה: חבית המשק הישראלי,
שמילאה מיליארד דולר, שעברו דרכה
כאילו חסרה תחתית.
• אפילו שלמה לביא, הח״כ המפא״י
הצנוע מעין־חרוד, חבר ועדת־הכלכלה של
הכנסת, החליט להודות באינפלציה הדוהרת:
כח״כ שהתנגד לגובה משכורת ה-
ח״כים, נהג להחזיר, מדי חודש 20 ,לירות
לאוצר־המדינה. אך מאז היבחרו לכנסת
השנייה, צימצם את הסכום והעמידו על
10 לירות.
עדה מיימון, הח״כית המפא״ית,
הידועה כשותפתו של שלמה לכיא בהתנגדות
לגובה משכורות הח״כים, ואחות
שר-הדתות הרם יהודה לים הכהן
מימון, קראה בסבך קריאות־ביניים בכנסת
לעבר מאיר וילנר, ח״כ מק״י :״אתה
אפס !״
• מועדון אלהמברה שבעיר גראנאדה,
ספרד, שחבריו מתמחים באיסוף חפצים
בעלי חשיבות היסטורית, פנה לדויד
בן־גוריון בבקשה לקבל את אחת מ-
מיגבעותיו המשומשות. כיוון שההזדמנות
האחת שבה חובש ראש־הממשלה מיגבעת
היא בתפילת יום־העצמאות בבית־הכנסת
ישורון בירושלים, ומאחר שהיו לבן־גוריון
רק שלוש הזדמנויות לחבוש את המיגבעת
והיא טרם בלתה, נענה המועדון בשלילה.
* בדרך לאילת — במאי שרגא פרידמן
— תיפאורה מרסל יאנקו — הבימה.
** הכוונה להוא הלך בשדות מאת
משה שמיר ובערבות הנגב ליגאל מוסיד
זון.

שב בשקט, בייחוד
יום א׳ זה לא כדאי
להטת בן בגלל רצונך
הטבעי לבלוט. גם ה־פירסומים
האחרונים
לא עשו לך דווקא טו בה.
מוטב שהתרכז בענייני
הלב ובענייני־
21 בוירט -
כספך. במישור היצי20ב<יו!ו׳ל

— אתה ממשיך
לחוש בבצורת ניסויי־מת,
אך השינוי תלוי בך. אם א ת רוצה
בהישגים, דחי זאת לכשתראי מצב בן-
זוגך. בן טלה — כדאי לך לה מר השבוע.

!1(11

_שווו

נסה השבוע

השבוע צפוייה לך
פעילות קשה מן הרגיל,
וגס בלתי ־ שיגרתית,
ממש כמו בשבוע שעבר.
יהיה עליך לאסוף
את כל כוחותיך, הפיזיים
והנפשיים, כדי לעמוד
במשימות שיוטל
עליך לבצען, אם תדע
להתגבר על חולשות
קטנות שלך — תצליח.
לאנוס את עצמך לא לבזבז.

חשדות מכוערים שהשמיעו
באוזניך שכניך
הצעירים, אינם
מבוס סי ם, ומצוי בהם
גרעין עלוב מאד של
אמת. אך הנזק כבר מאמץ נגרם ; עשה
עליון ל ת קנו, ב טר ם אבוד המצב יהיה
לחלוטין. זה ילמד
או תך להבא לקח, ש לא
להאמין לכל בדותה המושמעת באוז ניך,
ולטרוח לאמת דברים, בטרם תגיב.

העבודה בוערת ויש אפילו תוצאות די
מפתיעות לעבודתך, אבל ההמולה שאתה
מקים סביבך, מחשידה
אותך שאתה מדבר יותר
על העבודה מאשר
מבצע אותה. הדבר היחידי
שבולם ומרסן אותך
היא בעצם שותפתך
המצביעה בפני ך ל
הזמן על נקודות התור}
2בספטכזנר י
פה שלך. יש הרבה
22״באוקטובר
הגיון בדבריה. בן מאזניים
— צא לנופש.

יוס א׳ פותח פרק חדש
במאבק המיקצועי או
האישי. אם אתה תדע
להסתכל מסביב לפני
שתקפוץ, לשקול את כל
האפשרויות ולא להיכנס
להתנגשויות עקרות
— יש לך סיכויים
מצויינים להרחיק
לכת. פגישה עס
נערה בהירת־שיער תוביל
אותך לבחירה מביכה. תצטרך להחליט׳
ומהר: אחרת תפסיד הזדמנות רומנטית
גדולה מאד. בת סרטן לבשי בהיר.

איני מכיר הרבה שבו עות
טובים יותר למצוא
מרגוע בטבע, באנ שים
חדשים, ובדברים
יפים. זהו שבוע שצריך
להיו ת מוקדש חצי״,
חצי: לעבודה ולבילוי,
בייחוד ל הס ת כלו ת, בי ו

קור בתערוכות וכיוצא
( 2ביוד* -
יי; ו: אוגוס ט
בזה• א ם תשקיע א ת
כל הזמן לאחד משני
תמשיך

ה ת חו מי ם — תינזק.
לדאוג — תגרום נזק לז קו קי ם לך.

אתה נמצא שוב בנקודה
שאתה שונא —
אבל לה אתה זקוק כדי

לפעול כמו בן־אדם : תוקפים בקו ־ הגנה.
אותו חזק, וחזקה שתדע
כיצד לפעול כדי
11(1111
להשיב מילחמה־שערה
או למנוע את פני הרעה.
בת בתולה: חברה
קנאית עלולה לקחת
אותו ממך. אך אם הוא חשוב לך באמת
ואת מעדיפה אותו, תזכי לברנש מתוק.
לבשי צהוב.

(המשך מעמוד )4
נות את העובדה שחברת שיכוו־עובדים,
בהנהלתו של אברהם עופר, עברה על החוק,
בכך שהעניקה לו שיכון במיסגרת תוכנית
השיכון לזוגות־צעירים, למרות שלא היה
זכאי לכך על־פי החוק. המיפעל לשיכון
זוגות צעירים מסובסד בכספי המדינה. זוגות
רבים אחרים, שנשואים שנים רבות
יותר ממר וינמן, מתגוררים בדירות שכורות
ואינם מצליחים להגיע לדירה. ספק
אם הם היו זוכים שחברת שיכון־עובדים

מדוע מתאמץ רבץ לדחות את הבחירות
ככל האפשר, תוך הנחה שבמשך השנה
שתעבור עד הבחירות, ימותו — אי הפריץ,
או הכלב, או הוא בעצמו.
לדעתי היה על יצחק רבין לפנות אל
האומה בגילוי״לב, ולומר: אגי רוצה להיפגש
עם סאדאת, אבל איגי יכול לעשות
זאת בגלל זבולון המר, בורג ורפאל. לכן
אני נאלץ לפזר את הממשלה, ולהכריז
על בחירות חדשות מייד. תנו לי מנדט
לפגוש את סאדאת ולהידבר עימו פגים־

יהיה עליך לרסן יצר מ סויי ם על מנ ת
להגיב כראוי על מילים או מעשים של
אחרי ם. אל תידבק ב חלו
מו ת אבודים —
אתה מבזבז א ת זמנך
י הי ה
ללא תועלת.
עליך ליטול א ח ריו ת
במצבו של בן״מיש־פחה
קשיש. קצת יותר
גמישות לא תזיק לך,
במייוחד כשתצטרך לעסוק
ביותר מפעולה
אחת בעת ובעונה אחת.

הבעייה העומדת במרכז השבוע, בן־קשת,
היא בריאותך. כל אשר תעשה לשיפורה
— מצויין. כל אשר
תעשה העלול לפגוע
בה — מסוכן מן הרגיל.
גש לרופא, לבדיקה
שיגרתית. ואל
תזניח את פוליסת־הביטוח
בגלל הצלחתך
1ןשח
העיסקית י והאמנותית.
נכונו לך הפתעות גם
במישור הפיננסי, אך
היזהר ממס־הכנסה

מכתבים

לא. הדרך הנכונה אינה להגיד א ת הכל
בפרצוף. אף לא ל מקורבו ת אליך ביותר.
עם חברות א ת חייבת
לנהוג דיפלומטיה. על״
אף שזה שנוא על בני-
הגדיים, שינאת־מוות.
גם עם זרים: בייחוד
והמספ קי ם
הבוסי ם
עבודות חייבים להבין
לרוחך, ולעדנת״חושייך
— א ת צריכה להבינם.
בת גדי — עיסקי ב בספור
ט. זה שבוע

המצב מעורפל ביותר ; אל תמשיך לגשש
באפלה — אלא דרוש הסברים, ותבע ביצוע
החלטות שיעורו לך
ולסובבים אותך לצאת
מן הסבך. א׳ס אתה
ממונה על אחרים —
מוטב שהשבוע תהיה
פחות קשוח, ויותר
נוח, גס צעד מסוג זה
יגרום לתזוזה מועילה
לעניינך. בת דלי —
הזנחת לאחרונה את נושא
הופעתך. את ודאי
אינך יודעת, שהופעתך היא כרטיס״הבי״
קור שלך. .אם את יפה — נצלי זאת !

כמו בשבועות האחרונים, הבעיות המרכזיות
שלך הן: חוסר-כסף ושיעמום. במישור
הפיננסי. אין
רגיעה. מוטב שתתחיל
לחשוב על חריגה קי צונית
מ עיסוקך — או
אי-עיסוקיך — הרגי לים.
א ם לא תשנה א ת
המצב, אתה עשוי להי תקע
לצמיתות. במיבת
הרומנטי, שור דגים,
אין עוד טעם
רב לרומנים הקצרים
ו הקלי ם. שמא תחשבי על משהו קצת
יותר רציני ז מצד שני, דוו קא האד ם
המדבר הרבה, איננו מ ת אי ם לך כלל.

פגישת רכין־סאדאת
בגלל המר, בורג ורפאל
תעבור על החוק בגללם, לולא היו מצויירים
בקשרים טובים. על כך שנעברה כאן
עבירה, אין מחלוקת. חילוקי־דיעות יכולים
להיות על הסיבות שהביאו את חברת
שימדעובדים להעניק למר וינמן דירה
שהוא לא היה זכאי לה על־פי החוק.
כשקראתי את כתבתכם על החשדות החדשים
נגד ראש־עיריית גבעתיים, קובה
קרייזמן (העולם הזה )2048 הייתי בטוח
ששוב, ידו של דני וינסן בדבר. דני וינמן
הרי ידוע כאחד ממתנגדיו החריפים ביותר
של ראש־העיר, וכמי שחשף לא פעם את
מעשיו בפומבי והוקיע אותו, בין השאר,
אם זיכרוני אינו מטעה אותי, גם מעל דפי
העולם הזה. משום כך היתה פליאתי רבה
כשבאותו גיליון עצמו מצאתי גם פירסום
המטיל כתם בדני וינמן עצמו. מה שמוכיח
שגם אלה המתקוממים נגד עוולות ציבוריות,
אינם תמיד טלית שכולה תכלת.
מבלי לנקוט עמדה לגבי מעשיו של ראש־העיר,
הייתי מבקש לומר למר וינמן :״טול
קורה מבין עיניך!״
חיים א ,.גבעתיים

י!ו גזעני מור,ע
במחצית חודש נובמבר השגה נקראתי
לשירות־מילואים בהג״א. כמקובל, בתחילת
השירות. מופיעים לפגי המגוייסים קציני-
מישטרה ומרביצים תורה על המצב ה אקטואלי
במדיגה.
הפעם הופיע לפגייו אדם שהציג את
עצמו כקצין־מישטרה מיפו בשם ״גתך.
דבריו •של קצין זה היו כה קיצוניים ב״
לאומגיותם — הייתי אומר באגטי־ערביו־תם
— עד חלחלה .״אני לא מכיר ערבים
טובים ורעים,״ אמר ,״בשבילי יש רק
יהודים. כל השאר הם גייס חמישי.״ אולי
כדי להיות •שלם עם עצמו׳ סיפר כי היו
גם יהודים •שמכרו ינשק לערבים.
לא אכגס כאן לפרטים גוספים. השאלה
היא: האם אין ״חיגוך״ מעין זה של
הציבור מוביל ל״אללה ירחמו״ ,דוגמת
,1956 ולהתנהגות שלמרי־החוק ביום-
האדמה במארס 1976י ראוי שכל החרד
לעתידה של המדיגה יוקיע את הקו הגזעני
האיטי־ערבי בארצגו.
ד. זיסר, תל־אביב

אל-פנים, כדי להשיג סוף־סוף הסדר של
שלום.
אני בטוח שאם רבין היה עושה זאת,
היינו זוכים תוך כמה חודשים לראות את
תמונותיו, כראש ממשלת־ישראל, לצד
נשיא מצריים אנואר סאדאת. ואם תרצו
— אין זו אגדה.
יעקב בדשי, ירושלים

כלי מיככסיים
אנא, הרשו לי להיחלץ לזעקתו של ראש־הממשלה
יצחק רבין, שהואשם בכך ש נתפס
כשמיכגסיו מופשלים למטה על־ידי
ועידת ראשי מדינות־ערב בריאד, בהתפיי־סות
סאדאת־אסד, בהצבעת ארצות־הברית
במועצת־הביטחון יחד עם הערבים נגד
ישראל בקשר לשטחים הכבושים, על־ידי
מיתקפת־השלום •של סאדאת ועל-ידי נכונותם
של ראשי אש״ף להכיר בישראל.
אין זה גכון. יצחק רבין לא לבש אף
פעם מיכנסיים, מאז הפך ראש־הממשלה.
יוסף שריק, תל־אביב

בית־כלא אהד גדול
בזמן האחרון אינני יכולה לפתוח גיליון
של העולם הזה מבלי להיתקל בו בגילוי-
•שחיתות הדש. אגי מעריכה מאד את התעוזה
ויכולת־החשיפה שלכם, אבל אינני

הכפפה של סאדאת
אם יצחק רבץ לא היה כבול על ידי
שותפיו הקואליציוניים, אין ספק שהוא היה
מרים את הכפפה שזרק לי סאדאת. מה
שקורה היום הוא שזבולון המר הוא שמחזיק
את רבין בביצים, ומונע ממנו כל
היענות ליוזמת-שלום. אינני מבין, לכן,

מבינה מה החוכמה בגילויים האלה. די
לפתוח את ספר־יהטלפונים ולבחור כל שם
מיקרי, כדי להיווכח• ,שלא נותר אדם ישר
אחד לרפואה. אחד מרמה את מס־ההכנסה,
(הן ושך בעמוד )10
העולם הז ה 2050

חו ר ף 1977
וג םהסרוגיםשלנורכלטקס
עו!וו״ 0מ ח 1טי; צמרמעורב
מי 1ב אי םמאט לי ה
ב * #בו ת מ עו ל ה

601־ 101 ססו־זח

צ 0 1 ) 6ד ו 14ח

מכתבים
(המשך מעמוד )8
השני את מעבידו, השלישי נוסע באוטובוס
במחיר כרטיס של לירה ועשרה כששווי הנסיעה
הוא שלוש ל״י, הרביעי נותן צ׳ק
בלי כיסוי, והחמישי סתם שודד בנק,
השיטה הנהוגה במרעה הזאת מאז הקמתה׳
הפכה את כולנו לעבריינים. כיוון
שכך, אולי כראי להכריז על המדינה כולה
כעל בית־כלא אחד גדול. לכם לא יהיה
אז מה לגלות, ותוכלו להתמסר לכתיבה
על עניינים מרתקים יותר מאשר פרישיות
שחיתות.
רינה סלע, ראשורלציח

כגסת עליזה

^ ^ פרם
של 1 3 0 0 0ל
פרס גדול יחיד בסך 19.000ל״י יוגרל
ביו חמישי ה 30-בדצמבר * 197 בשעה 5.10 אחה־־צ
בין כל המאזינים לתכנית ״הזוכה המאושר־בחסות
תשלבת מפעלי ־־טמפו״ המשודרת בגל ב׳.
כל שעליך לעשות הוא לשלוח גלויה לחברת ״טמפו־׳.
איזור התעשיה חולון. עם שמך. כתבתך ומספר הטלפון
שתמצא לידו בעת השידור. ולהשלים את הסיסמא:

לעומתוי
״ליטר פלוס של גם הגדולים
גמדים ל עוג
ודי ג מ די ם
הזדרז במשלוח הגלויות וזכור
19.000ל״י מחכים לך -מתנת חברת|

6א19

ליטר פלוס של ״טמפו״ גם הגדולים גמדים לעומתו

ה סי ב ה

ה אבז־ירוי ת ע1נ!״נז

קיים בארץ לפחות שבועון אחד —
העולם הזה — המגלה מאז־ומתמיד עיר־נות
לגבי השחיתות אשר פשטה במדינה,
החל מהמועלים הקטנים ועד לדגים הגדולים׳
שישבו ליד שולחן הממשלה. מה
שאין. כן בעיתונים האחרים, החוששים
לפגוע, חס־וחלילה, בציפור־נפשם של גוני
בי הממון הציבורי, פן יבולע להם. טוב
שקיים צוות עיתונים בהעולם הזה, החושף
פשעים כלכליים כאלה, למען יידע הציבור
לאן זורם כספו.
כן־ ציון כר־ גיד, גיבעתייס
כל מי שרק חושב את עצמו ראוי לרוץ,
להיבחר או לעמוד בראיש רשימה — כבר
הציג את עצמו ואת מועמדיו. והנה, דווקא
מי שחולל את המהפכה הגדולה ביותר
בכנסת, על־ידי שעורר אותה מתרדמתה
(אורי אבנרי) ,בושש ריכבו לבוא.
גדי גולדמן, תל־ אביב
צחקתי בליבי לאידם של כל חברי-
הכנסת המתלוננים על -שהכנסת הפכה משו תקת,
משעממת וחסרת עניין וחיים, לא רק
לציבור אלא גם להם־עצמם. הם פנו ליו״ר,
ישראל ישעיהו, כדי שהוא יפעל כדי להכניס
חיים לכנסת. רבותי חברי־הכנסת,
טעיתם בכתובת. לא ישראל ישעיהו יציל
אתכם. רק איש אחד מסוגל להכניס חיים
בכנסת ואפילו לערוך בה סקנדלים. זהו
אורי אבנרי — הפרלמנטר מיספר אחד של
ישראל. אפילו אם אינכם מסכימים לדיעו־תיו,
החזירו אותו לשם ותראו איזו כנסת
עליזה תהיה לכם.
יער,כ גדלר, תל־אביב

כמה לירות טובות
לפי דעתי, החומר שהעולם הזה מביא
בקשר לערבים, אש״ף והפלסטינים, הוא
רב מדי ולא מעניין רבים מהקוראים. לכן
כדאי להביא יותר חומר על הנעשה בארץ,
אם על השחיתויות בכל השטחים, ואם על
הרכילות בקרב הבוהמה שזה מעניין מאד
את הקוראים. תודה לכם גם על ההמלצות
בקשר לניירות־הערך. תודות לכם הרווחתי
כמה לירות טובות. הייתי מציע לכם להפוך
מדור זה לקבוע, ולעקוב אחר הניירות
שאתם מציעים ולהמליץ מתי למכור ומתי
לקנות.
יופי גורן, חיפה

ירון הטלוויזיוני
עד מתי ניאלץ לסבול מדי יום חמישי
בטלוויזיה את אווילותו של המראיין, ה־גאון־התורן
של הטלוויזיה, שמאז הקמתה
ועד היום היא ניסיונית? האם גם זה
ניסיון לגדל יש־מאין? התוכנית עלי
כותרת היא טובה, כשלעצמה. יש תים־
אורה, יש קהל שמשלם את כל חצאי-
האגרה. אבל דדשחקן הראשי גרוע. אדם
ששואל ניצולי תאוגת־מטום מתי תהיה
התאונה הבאה שלהם, אינו ראוי להופיע
על מסך הטלוויזיה. האם יש כאן מקום
לבדיחות־הדעת או לעג־לרש? מכל מקום
נראה לי, שיש להוריד ירון טלוויזיוני
מעצבן זה, לטובת הציבור הצופה.
עמי כספי, תל-אביב

דון־רן ישוט מחמם את הלב
ברצוני להביע באמצעות עיתונכם את
תודתי והוקרתי לאיש המישמר־האזרחי
צבי פיסקל, אשר גילה רוחב־לב ונדיבות
אישית רבה כלפי בשעה 3.00 לפנות-
בוקר, בעת שהיה על מישמרתו באחד
מרחובות תל־אביב. תודה על עירגותך,
קשישי, מסתבר שישנם עוד דון־קישוטים
בימינו, וזה מחמם את הלב.
פ. סטפנסקי, אזור

מת לאולימפיאדה
בחובב־שחמת ותיק, התפלאתי מאד שלא
מצאתם לנכון לסקר את אולימפיאדת ה־שחמת
שנערכה באחרונה בחיפה. זה היה
מאורע שקשה להגזים בחשיבותו הלאומית,

אונידין ״ התקפביי

הואפחד רזן

הפירט בארגמן
הרפתקא״־נ רומנטיקה וצחוק

דובה שאו
זונב״ב בוז ^ ל ד

(׳ר־י עזק-ן -מלתעות׳)

פי ט ר בזי ל

£8£א\ 0 0 /ט 8

להתגהג כמו עופר!

בכורה ארצית
גקולנוע ״אלנב ,״ ת״א 4.30 - 7.15 - 9.30
1י **1־״יד־־״ץ זד^וזוו וז—ר זז

אינני מסוגלת לתפוס את האטימות של
שרי־הממשלה, כאשר החליטו לקצץ את
ההצמדה בקיצבאות למישפחות מרובות־ילדים.
אף אחד משרי הממשלה הזאת אינו
אב למישפחה מרובודילדים. עד כמה ש ידוע
לי אין לאף אחד מהשרים יותר משניים,
אולי שלושה ילדים. אז מה הפלא
שהם לא מבינים מה זה לגדל חמישה
או שמונה ילדים בבית?
גלוריה אמסלם, אשדוד
...אם הממ-שלה לא תשנה את החלטתה לקצץ
בקיצבאות־הילדים, לא תהיה לנו
ברירה אלא לנהוג כמו שנהג השר אברהם
עופר לגבי בניו — הוא לא המתין שהם
יקבלו קיצבאות מהביטוח־הלאומי או מ־מישרד־הסעד,
אלא נטל ישר מכספי הציבור־והעשיר
אותם• האם רוצה המנדשלה ש כולנו
נלך בדרכו של עופר?
ג. פינחסי, דימונה

הייצוגית והספורטאית. הוא ריתק אלפי
אנשים במשך שלושה שבועות. העיתונות,
דובה־ככולה, סיקרה את המאורע, וחבל
שהעולם הזה לא נטל חלק בכך.
משה כנעגי .,רמת־גן
9דווקא בשל הכיסוי העיתונאי הנרחב
שבו זכתה האולימפיאדה, נמנע מהעולם
הזה לחדש דבר בנושא זה. עס זאת שלח
העולם הזה חוליית כיסוי לסיקור האולימפיאדה,
ורק בשל התנאים המכבידים לא
היה הסיקור ברמה הנדרשת. כך שהערתו
של הקורא כנעני היא שח, אבל לא מת.

הארס לא ימנע
בחוסר רצון אך בלית־ברירה נאלץ אני
להגיב על דבריו של דן עומר, הכלולים
במאמרו ״נפוטיזם״ (העולם הזה ,)2047 אין
לי שום כוונה להתפלמס עם דן עומר,
אך גם לא אוכל לעבור בשתיקה על ההש מצות
חסרות־השחר, שהטיח נגדי, כי הרי
ה עו ל ס הז ה 2050

מנתבים

שתיקה במיקרה זה פירושה הודאה בנכונותן.
במאמרו
נמר של נייר (העולם הזה
— )2036 מאמר מכוון נגד מאזניים —
הוא מכנה אותי ״המשורר העברי מנפרד
׳וינקלר״ ,כמובן באירוניה על שמי הלא־עיברי,
כי הרי רק אותי הוא מכבד, בין
שאר המשוררים המבוקרים, בכינוי ״המשורר
העיברי״ .גישה זאת ראויה לאיש
מהחוגים הקנאים הלאומניים ביותר ולא
לאיש השמאל, דן עומר. והנה לא עברו
שלושה חודשים, והפכתי לפתע ״המשורר
הרומני מנפרד וינקלר״ .בשני המיקרים,
כמובן בהתאם לכוונות ולדרישות הנושא
ולא מתוך גישה אובייקטיבית. אינני יודע
אי־אלו מיצירותי בשפה הרומנית קרא דן
עומר, אך לי לא ידועה אפילו שורה אחת
בשפה הרומנית מפרי־עטי. מובן שהעובדה
שמשורר רומני, שהיה לפני שלושה
חודשים משורר עיברי ונמצא מיספר שנים
בלבד בארץ (לפי טענתו) ,ישמש כשופט
פרס־עגנון, היא כשלעצמה מגוחכת. לא
אתפלא איפוא אם באחד הימים אהפוך גם
משורר סיני או הוטנטוטי, כשהדבר יתבקש
לצורך כתיבת מאמר־השמצה.
ומן הקל, אל הכבד. כשדן עומר מכנה
אותי ״אחד מרוחות־הרפאים של הסיפרות
העברית / ,אין לזה כל חשיבות. אך כשהוא
פוגע בשמי הטוב, הופך העניין רציני ביותר.
ברצוני לצטט מילה במילה מדבריו
של דן עומר :״המשורר הרומני, מנפרד
וינקלר, שעלה לפני שנים מיספר ארצה,
פרנסתו הספרותית מקורה בסדנה ללימוד
שירה־לנוער המתנהלת בבית־הסופר.
נותן־לחמו הוא שמאי גולן.״
אלה דברי דן עומר, והנד, העובדות:
אין לי שום טובת־הנאה, ואינני מתפרנס
מבית־הסופר ואינני מכהן בתור מדריך סדנה
לנוער, אלא להפך, בשנה זו הורחקתי
מן הסדנה, בעוד ששאר המדריכים נשארו.
גם בשנה שעברה, שבה עשיתי כמדריך
הסדנה במשך טרימסטר אחד, לא
היתה ״ידו של נותן לחמי״ רחבה ביותר.
השתכרתי בכל שנת הכספים 1975 מהדרכה
בסדנה — 1680ל״י ברוטו, ולאחר
ניכוי מס הכנסה 1120 ,ל״י נטו.
אם דן עומר סבור לזכות בפירסום על-
ידי השמצות ומאמרי־ביקורת נטולי כל
רמה, אוכל להבטיח לו, כי הוא מחטיא
את המטרה. דבר זה לא יזכה אותו בשום
דריסת־רגל בסיפרות העיברית, אלא רק
בפירסום זול ומפוקפק מאד, בעוד שלקור־בנותיו
המושמצים, בחלקם לפחות, מובטח
מקום כזה. לאחדים אפילו מקום מכובד.
ולא ארסו של דן עומר ימנע זאת, למזלנו.
מגפ רד וינקלר, ירושלים

כדי לכתוב ב מדי סון _ עליך
להיו ת ה אד םהמת אי ם ל מדיסון.
הכותבים ב מ די סון ברחבי העולם,
הם האנ שי ם שאינם מסתפ קי ם
בפחות ממנו.

עט היוקרה
העט הי חי ד עם תעודת
א ח ריו ת לכל ה חיי ם בכל
העולם.
ע טי ם עפרונות ומערכות
כסף או זהב.
מ די סון — ני תן ל ח רי ט ה

ל מטרות שי.
מ די סון — ה מ תנ ה לאנ שים
שא תה רוצה להביע לה ם
א ת הערכתך.
להשיג בחנויו ת ה מו ב חרו ת

0נ/א׳.סג£

כולם אוכלים חרא
אני פונה אליכם, אורי, קובי, חנוך,
ירמיה וכל אותם אשכנזים יפים ש״איכפת
להם״ :עשו לנו טובה ורדו מעלינו !
לא דורשים מאיתכם מאומה. אל ״תעזרו״
לנו, אל ״תשפרו״ אותנו, אל ״תעלו את
רמתנו״ לרמתכם. פשוט: עיזבו אותנו.
כי אתם בקושי עוזרים לעצמכם, בקושי
מסתדרים עם עצמכם — ואתם מסרבים
בתוקף להודות בכך. עובדה: כולנו אוכלים
חרא במדינה הזאת. אחד אוכל אותו
בקצפת, בווילה שלו, והשני בחדר אחד
עם מיטבחון.
נכון, לכם איכפת. כואב לכם ורע לכם
בנשמה. ואז אתם משתוללים מבלי לדעת
למה. לשיא העליבות והגיחוך הגעתם
לאחרונה במחזה קריזה, בדיון הטלוויזיוני
עליו ובהשתקפות הדברים בכתבה בהעולם
הזה (.)2047
בזעמכם הקימותם דחליל חדש, חסר
צורה אך בעל צבע — ״אשכנזים״ ,ועליו,
על עצמכם ובשרכם, אתם יורקים בשצףקצף.
אתם לא מבינים למה, אבל תתפלאו
— אנחנו מבינים. רק ספרדי מסוגל להבין
שאתם עצמכם נגמרתם ב־ .1945 הוציאו
לכם את הלב. עד עתה יצא לי לשמוע
רק אשכנזי אחד שידע לומר ש״המחדל״
היה לא ב־ 1973 אלא ב־ .1943 עד יומי
האחרון אזכור בלבי את דבריו של חייל,
ממוצא עיראקי, שאותם אמר במעוז
בתעלה, לפני מותו :״איפה, איפה עוד
מיליון יהודים?״
היה זה דווקא מחזאי ממוצא ספרדי,
ניסים אלוני, שידע לומר את הדברים
בצורה סובייקטיבית במחזהו הגדול,
הצוענים של יפו. כי שרידי הצוענים
באו ליפו. והקימו בה מדינה. למעשה הם
אינם חיים, אלא גוססים גסיסה אחרונה.
(המשך בעמוד )12

501\ 1ו ס ^ו

ן\501 וס^\ /טוב מן הטוב ביותר
עטי — חכרה למסחר כע׳׳ט — רח׳ פרץ 17ת״א, טל.)03(611833/4/5 .

• 9וי ע ־

1x7 * 1 .

מי/י $

^[ 1י1
״ 11״ א ליי
כקולנוע בכורה ארצית
ת״א — 4.30—7.30—9.30

0נצבעים __רק למסס־יס
העו ל ם הז ה 2050

מכ ת בי ם
(המשך מעמוד )11
דב גדול, שחור ומאיים, עומד בדד ומטיל
את צילו ותובע את חובו. למדינה יש
פרצוף בהתאם. כולבו אוכלים חרא. אבל
אנחנו אוכלים יותר מכם. אך הדבר
האחרון לו אנו מצפים מכם הוא ״עזרה״.
אז, רדו מאיתנו !
עמיאל לדי, פקיד, רמת־גן

יו תר איכות ו־ז־ו^ יו ת ר עצמה} 0111(3111:ז*ו=>0ו)
* 1תדצ לי לי ( 5ח >0ן$מ-ץ<:וזו1ן<׳ד) 1
פרוי ת עיוותי }ח 0ו*^)0110

לא רוצים לעזור!
הריני לפנות אליכם ולהודות לכם על
כך שפירסמתם בעיתונכם את בעייתי
הכאובה (״מישפחת איוב, גיבעת אולגה״,
העולם הזה .)2044 אחרי פירסום הכתבה
פניתי שוב אל לשכת־הסעד בחדחה. הנ״ל
עשו אצלי ביקור־בית, ואמרו כי יטפלו
כבעייתי הכאובה ובילדי הנכים, אך לצערי
לא עזרו לי בשום דבר.
כמו־כן פניתי אל מר קוסטליץ מעיריית
חדרה, והנ״ל מסר לי כי יבוא לביקור-
בית. לאחר מיספר ימים שלא הופיע,
פניתי אליו בשנית ותשובתו היתד. כי
אפנה לעיתונאי שכתב עלי, וכי אינו מוכן
יותר לעזור בשום פנים ואופן.
כידוע לכם, מצבנו בכי־רע. אבקש את
עזרתכם בנדון, ואולי דרככם יעזרו לי.
אברהם זעפרן, גיבעח־אולגה

בדיחה עצובה
קראתי את כתבתו של קובי ניב ״להרוג
אותם כשהם קטנים״ (העולם הזה .)2045
לדעתי, קובי, אתר. חסר כל רגש הומניטארי.
פירוש דבריך הוא טבח בעם הערבי,
פשוטו־כמשמעו, ואפילו כבדיחה זה כבר
לא מצחיק. לא רחוק בהיסטוריה ביצעו
הנאצים מה שאתה מציע לעשות לעם
הערבי. כל אם רוצר, שבנה יחיה, בין אם
היא אם ערביה או אם יהודיה. אני מאד
מקווה שאתה בודד בדיעותיך ההרסניות.
תפסיק לכתוב בדיחות עצובות כאלה.
א. רם, לוחם בצה״ל (צנחנים) ,צה״ל
• עוד יותר עצוב שהקורא הצנחן
לא הבין שהמדובר בסאטירה. לתשומת־לב
קצין חינוך ראשי בצה״ל.

זילזול לא מקסיס

רא ש
מגנט•

£זוק\/ם
פ ט פוני ם

מג ב ר -מקלט
X 1 0 1 1־ 1 1 3 1 0 1 3 1 1 / 1 0 1

בואו לראות לחוש ולשמוע יותר סטריאו בחוויו ת המובחרות 1באולם הצלילי קרליבך 27ת א
לקביעת פגישה נא לצלצל טל

285151/243 בין השעות 10-1

16-18

בעיתונכם (העולם הזה )2045 מתחת
לכותרת ״אחרי שהרסו את תל־אביב מקימים
אותה מחדש בניסיון לחדש את
רוחה״ התפרסמה כתבה על מיסעדה חדשה
כמקום מקסים.
עם כל הכבוד וההוקרה כלפי האדריכל
אריק סמית, על הבניין המקסים שהקים,
אין לזלזל באחרים, שעזרו לו בהקמת
מקום מקסים זה, מבין אלה הפסל יערי
המרגיש בזילזול כזה. כדאי לציין כי ביום
שביקרו בגלריה שלי האדריכל ובעל-דד
בית, הם בקשו שאייעץ להם על דברי
אמנות שאני מייצר, שיתאימו לבניין בסגנון
תל־אביב הקטנה. אני הראיתי להם
ברצון ויעצתי להם בדבר עציצים גדולים
סביב הבית, וגם עמודים למרפסת ועמודים
לכניסה, וברצון קבעתי להם מחירים נמוכים
ונוחים וסיפקתי להם את כל הדברים
בזמנו, והכל בתנאי ׳שגם שמי יוזכר בשלט
אחרי גמר הבניין המקסים הזה, והם
הבטיחו לי חגיגית ששמי יופיע.
צר לי שהם לא עמדו בהבטחתם, ואינני
מבין את פשר הזילזול הזה. לפי דעתי
אין זה הוגן.
מאיר יערי, פסל, תל־אביב

טעות לעולט צודקת
חיפ ה: ככרם איר הוף .5ם ר 511212 - 3 .באר -שבע: ה ח לו ץ 8ב . 1ס ל36585 .

נתניה ; רח׳ שער הגיא . 1ם ר 8 .נ 384

פרסום פלד.

תמונו ת ופלק טי ם ממבחר הציור ה מודרני
והקלא סי — הקי שוט התרבותי
ו הנ א ה לדירתך ובהישג י דן !
ה מתנה ה מ קובל ת לכל הזדמנות !

״לוטוס״ ,ת״א, רח׳ אלנבי 101
(מול בית־הכנסת הגדול)

יוקרה.
המילה המתאימה יותר מכל לתצוגת החורף
הבינלאומית באיוניר. איכות גבוהה, מבחר עצרם
ואופנת לונדון, פרים, רומא ותל־אביב, הופכים
אח הקניה לחויה שאסור לך להחמיץ.

איווי!

הטטם הטוב 1* 1111 פנה

חיסר. דן כרמל (ס תוח רצוף מ־ 8בבקר עד רו ב לי ל ה).
בתי ה או מ ה הראויים לאחונן.
תל־אביב: דיזנגו ף ( 129ס תוח רצוף מ־ 8בבקר עד 7בערב) אלנב׳ , 31 הילטון.

ישיש נמצא
בושות הנוסע
תושב תל־אביב, בן ,25 גע־

צי בשבת׳ בנמל-התעופה בף
גוריון, דקות ספורות לפני ש עמד
לעלות על מטוס ללונדון.
על גופו נתגלו שתי סוליות-
חשיש ממין משובח__ .
״ידיעות אחרונות״20.11:76 ,
ועל כך נאמר: אל תשליכנו לעת זיק-
נה, אפילו בשעת נסיעה.
חסי שרייכר, בת־יס
רותי גודדהגן, תל־אביב
אולי זמיר, פתח־תיקווה
• ועוד 27 קוראים שטרחו לשלוח למערכת
טעות־דפוס זו.
העול ם הזה 2050

ף* זה שבועיים אני מתהלך כשאני מזועזע.
י קיוויתי שמישהו אחר יגיד מה שיש להגיד. רציתי
להתחמק מחובה זו.

אכל איש לא עשה זאת. איש לא העז לבטא
את החשש הנורא, העולה מתוך הדברים.

פעם היה קיים אליל בשם משה דיין. היו מוכנים
לסלוח לו כל מעשה־נבלה, למחול לו על כל מעשה חסר-
אחריות, לפרגן לו כל מעשה־שחיתות.
כתוצאה מכך גרם משה דיין לאסון לאומי.

האם נעביר עכשיו את היחס הזה לייגאל
ידין?

ף* אחד באפריל 1974 פירסמה ועדת־החקירה הממן
^ לכתית דו״ח ביניים על מחדל יום־הכיפורים.

היא נקראה ״ועדת־אגרנט״ .אך בל ילד
ידע שזוהי ״ועדת ידין״.

שני השופטים בוועדה, שימעון אגרנט ומשה לנדוי,
הם מישפטנים ללא ניסיון צבאי או פוליטי כל״שהו. מבקר-
המדינה, יצחק נבנצאל, הוא אדם פיקח, המתאים את עצמו
לדעת הרוב. גם לו אין יסיון צבאי. על חיים לסקוב יש
דיעות שונות, אף אחת מהן אינה טוענת שהוא חכם גדול.

ידין עשה
בי רוחו שלו
הביניים, גם
נכתב כפועל

כוועדה כבתוך שלו. היה ברור
מרחפת על כל שורה של דו״ח
עם סעיף זה או אחר כדו׳׳ח
על־ידי מישהו אחר.

ידין הוא אדם אינטליגנטי. הוא מחונן במוח מתוחכם.
יש לו נסיון רב בדרג הצבאי הגבוה ביותר.

הוא מוברח היה לדעת כי דו״ח הוועדה
היה גיבוב שד שטויות, פשוטו במשמעו.
כל מי שהכיר אותו שאל את עצמו, באותם ימים :
מדוע?

ן* ו״ח הביניים, שאושר כעבור שנה בדו״ח הסופי
> של הוועדה, הסתכם במסקנה אבסורדית :

ששני האנשים האחראיים כיותר במדינה,
ראש־הממשדה ושר־הביטחון, אינם נושאים
כשום אחריות לאסון יום־הביפורים, ובי האחריות
רובצת בד-בולה, ובאופן כידעדי, על
הרמטכ״ל ובמה קצינים אחרים.
מסקנה זו נעטפה במעטה של פילפולים פורמליס־טיים,
אך היא היתד, ברורה לכל אדם ברחוב.
הדו״ח הטיח האשמות אישיות בוטות בפני דדו, גורו־

דיש ואלי זעירא. אך היו בו רק דברי יועם ושבח למשה
דיין ולגולדה מאיר. נצטיירה תמוגר, של קבוצת קצינים
מופקרים וחסרי־אהריות, שהפילו בפח את השרים הישרים.

אחרי כד מידחמה אבודה נוטים הגנרלים
לטעון כי הפוליטיקאים ״נעצו סכין בגם הח יילים״
.ועדת־ידין הטציאה אגדת הפוכה :
החיילים הם שנעצו סכין כגכ הפוליטיקאים.
משה דיין, הדיקטטור הכל־יכול של ענייני-ד,ביטחון
עד לבוקר יום־הכיפורים, תואר בדו״ח כאזרח תמים, שלא
התערב בענייני הצבא. גולדה מאיר, הצארית של ממלכת
ישראל, תוארה באשה חסרת-ישע, שהיתר, תלוייה כולה
בהערכות המדיניות הכוזבות של הגנרלים.

אי־אפשר היה להתחמק מן השאלה: מה
הביא אדם אינטליגנטי כמו ידין למסקנות
תמוהות כאלה ז

ף* מסקנות של ועדת־ידין גרמו, בפועל, לתוצאות
• • הפוכות.
אין בעולם כולו ציבור סבלני יותר מאשר הישראלי.
הוא מסוגל לבלוע כימעט כל דבר. אך עיוות־האמת בדו״ח
ידין היה כה גס ובולט, עד שהביא להתקוממות הציבור.
הסערה הספונטנית שקמה בעיקבות פירסום דו״ח־הביניים
טיאטאה מן הבמה הציבורית את גולדה ודיין.

כד תמה הפרשה. אך השאלה הגדולה נותרה
בעינה. איך הגיעה ועדה כה מכובדת
למסקנות כה מעוותות? מה היו המניעים ז

שני השופטים היו, בוודאי, אובייקטיביים. מבקר-
המדינה לא הנהיג את הוועדה. חיים לסקוב אמנם חב
חוב גדול למשה דיין, שהרים אותו מאשפתות ונתן לו את
תפקיד מבקר קבילות החיילים. אך הכל הבינו כי מוקד
התעלומה הוא ייגאל ידין.

איזה אינטרס היה לפרופסור להגן על גולדה
ודיין? הרי לא היו לו שום אמביציות פוליטיות.
הוא היה רחוק מן התככים המיפלגתיים.
הוא ישב כקרן־פינה ועסק בארכיאולוגיה.
בלית ברירה נאלצו להאמין כי ידין פעל מתוך
אידיאליזם מסולף, מתוך אמונה שאסור להגיד למדינה את
האמת בשעה כה קשה.

הגילויים על פעילותו החשאית של יגאל ידין
מטילים צל בבד על תפקיד! בהערת אגרנט
כאשר ניתחתי את דו״ח הביניים למחרת פירסומו,
תחת הכותרת ״העיוות״* ,העליתי את השאלה והשבתי
עליה ברוח זאת :
״בסופו של דבר אין מנוס מהצגת השאלה: מה קרה
לוועדה? שמא היה בלב חברי־ד,וועדה חשש מוטעה מפני
תוצאות עבודתם? שמא חששו כי מסקנות נוקבות כלפי
הממשלה ושר־ד,ביטחון יגרמו לתוהו־ובוהו במדינה? אם
כן, הרי קרתה כאן טעות פאטאלית. דו״ח זה הוא מחדל
חמור, המשך למחדלי יום־ד,כיפורים אני סבור שיש
להחזיר את הדו״ח לוועדה.״
אולם גם אחרי שכתבתי את הדברים, הוסיפה השאלה
לנקר במוחי. האינטואיציה אמרה לי: משהו חסר• חסרה
חולייה בשרשרת ההגיונית, חסר מגיע סביר למעשה.
והנה, לפתע הוא נמצא, באיחור של שנתיים וחצי.

פיתאום הכל מתבהר — ובצורה מזעזעת
למדי.

^ פני שבועיים הופיעה במעריב כתבה על תולדות
/מיפלגתו החדשה של ייגאל ידין, פרי עיטו של
אברהם תירוש, הכתב לענייני מיפלגות.
בכתבה אין מובאות רבות מפיו של ידיו עצמו. אך
לעיתונאי מיקצועי, היודע לקרוא כתבה עיתונאית, ברור
כי כל המידע החשוב במאמר בא מפיו של ייגאל ידין עצמו.

פרופסור לארכיאולוגיה, בעל עבר מפואר, ללא אינטרס
פוליטי ואישי כלשהו. עתה ברור ההיפך הגמור היה נכון.

באותה שעה ככר עסק ידין בחשאי כ-
תיבנון קאריירה פוליטית פעילה לעצמו. שותפו
לתוכניות אלה היה החבר השני כוועדה,
חיים לסקוב, האיש שבעזרתו השתלט ידין
על כל עבודתה.

ערב הקמת הוועדה הציע ידין את עצמו לתפקיד
של שר בממשלת גולדה מאיר, שהחבר המרכזי בה היה
משה דיין. גולדה לא דחתה את בקשתו עקרונית, אלא
רמזה לו שהדבר בא בחשבון רק במועד מאוחר יותר.
למחרת היום(!) הוצע לידין לכהן בוועדה — ולשמש,
למעשה, במדריכה הצבאי והמדיני.

כלומר: האיש שקיבל על עצמו את תפקיד
השופט הצבאי והמדיני של ממשלת־ישראל
וצה״ל ככר יכול היה לקוות כי כתום מלאכתו
יצורף! לממשלה — אם גולדה מאיר תעמוד
כראשה, ומשה דיין יכהן כה.
יתר על כן: הוא חלם גם על אפשרות של הקמת
מיפלגה עצמאית, ושיתף ביוזמה זו, לאחר מכן, את נושא-
כליו הראשי של משה דיין. זאת אומרת: הוא לקח
בחשבון את האפשרות שמישה דיין יהיה שותף במיפלגה זו.

העובדות המתגלות ככתבה מטילות אור
הדש לגמרי על דו״ח-הכיניים (וממילא גם על
הדו״ח הסופי) של ועדת־ידין.
הנה הגילויים העיקריים (כל ההדגשות הן שלי):

• ״לפני למעלה משלוש •טניס״ — כלומר,
כראשיתצ 7ו — 1 5קיים הפרופסור ייגאל
ידין מיפגיטים סודיים לשם הקמת ״תנועה
פוליטית חדיטה בישראל, שמגמתה המוצהרת
היא להגיע לשילטון.״
• ״מעורבותו החלה, לפי עדות עצמו, כמה שבועות
לפני מילחמת יום־ד,כיפורים.״
• ,״כבר אז חשבתי שבתחום זר( ,של פוליטיקה

פנימית) אצטרך להיות אניעצמיפעיליותר ,
אם כי לא חשבתי עדיין על הקמת תנועה פוליטית,׳ גילה
ידין למקורביו.״
(ברור שלא גילה זאת ״למקורביו״ ,אלא לעיתונאי
שריאיין אותו. המישחק הזר, עם ״מקורבים״ דימיוניים
הוא אחד המינהגים המגעילים ביותר של אנשי המימסד
הקיים, ומוזר להיווכח באיזו מהירות מסתגל נביאה־־,שינוי
למינהגים עכורים אלה).
6״באותה תקופה, שקדמה למילחמת יום־הכי-
פורים, נפגש ידין עם, שניים־שלושה חברים קרובים׳,
שאינו רוצה לנקוב בשמם. נראה כי המדובר ברב־אלוף
(מיל ).חייםלסקוב ובאלוף (מיל ).מאיר זורע, אשר
ניסו להשפיע עליו שייכנס לחיים הפוליטיים ויקים
גוף חדש.״

סו ד.

העובדות

האלה

נשמרו כ

יומיים אחרי הפסקת־האש כ-
מילהמת ידפ-הכיפורים פנה ידין אל ראש־הממשלה
דאז, גולדה מאיר, ו...הציע את שרותיו
לתפקיד ממלכתי. ידין התכוון להיות ש ר
הממונה על משא־ומתן לשלום.׳׳

** וכן מאליו כי אסור היה לייגאל ידין לקבל על עצמו
את תפקיד חבר־הוועדה.

• ״הגברת מאיר השיבה, כי בעוד כשלושה חודשים
יתקיימו בחירות כלליות, ומשום־כך אינה יכולה
להתחייב לפני ידין שיינתן לו תפקיד כלשהו.״
• ״ למחרתהיום התקשר אל הפרופסור נשיא
בית־המישפט העליון דאז, שימעון אגרנט, וביקשו להצטרף
לוועדה...״

הוא לא יכול היה לשפוט ממשלה, שהוא עצמו ביקש
להצטרף אליה ולקבל בה תפקיד אחרי יום־ד,כיפורים
ולפני מינוי הוועדה.
הוא לא יכול היה לשפוט את גולדה ואת דיין, כאשר
הוא קיווה שגולדה תצרף אותו לממשלה אם תישאר
בשילטון, ו/או שמשה דיין ישתף עימו פעולה בהקמת
מיפלגה חדשה.

• במשך כל תקופת ההכנות להקמת התנועה
החדשה מילא כהן ח״כ מרדכי כן־פורת
תפקיד מכריע. כן־פורת הוא חסיד-שוטה •טל
משהדיין, משרתו ונושא-כליו כמשך 24
•טעות כיממה. היה ברור לכל כי הוא פועל
כמשקיף וככא-כוח של דיין עצמו.

ד ילויים אלה מעניקים בדיעבד משמעות ברורה להת-
^ נהגותו של ייגאל ידין בוועדת־ד,חקירה.

הם מספקים את המניע.

כאשר קמה הוועדה, האמין הציבור כי ידין הוא
* העולם הזה ,1910 מיום .9.4.74

אדם הגון היה
בנסיכות אלה.

חייב לפסול את עצמו

מסתבר עתה כי הצטרפותו של ידין לוועדה
היתה שערורייה. ואילו השערודיה שד
המסקנות, שהיתה גלוייה גם קודם לבן, מקבלת
עתה ממדים חמורים ללא־שיעור.

ף* עלמת עובדות אלה בתקופת כהונתה של הוועדה
י • היתד, בבחינת גניבת־הדעת והונאת־ד,ציבור. היא
נוגדת את כל כללי המוסר הציבורי.

אדם האשם כהתנהגות זו אינו זכאי להו פיע
על במה ציבורית.

יומרתו, לשמש כראש המאמץ הלאומי לטיהור המדינה
ולהחייאת המוסר בה, גובלת בעזות־מצח.

אריזבת ט ״לו ו היא עדזח ב1,,ח־ינ
מאושה פרידמן..הח״כית הזווקוד
! 8גולדה היא מועדון־
לילה, הרצל הוא מחזה בברודווי,
ואלון הוא שמו של
מוסך שבו מדברים עברית —
כל זה כמובן, בניו־יודק, העיר
העיברית הגדולה בעולם. דיין
הוא שם סרט שיבויים בידי
אוטו פרמינג׳ר, ורק חיים
הרצוג הוא בינתיים שגריר
ישראל באו״ם בילבד, מבלי
שאף בית־קפה, מועדון־לילה
או חנות־תכשיטים יטלו את
שמו בהשאלה לשימוש מיסחרי.
אבל אחרי הופעתו האחרונה של
הרצוג ברשת סי־בי־אס, יש
להניח שחברתימחשבים אמריקאית
תשאל את שמו לשירותיה.
שכן, הוא הפגין כושר
חשבוני יחידי־במינו בהופעתו
זו, .״ישראל נחלה ניצחון גדול,״
הסביר השגריר החרוץ בטלוויזיה,
בהתייחסו להצבעה במליאת
העצרת, כשרק 14 מדינות
הצביעו נגד ההחלטה להקים
מדינה פלסטינית בשטחים ה מוחזקים.
ואז ערך הרצוג תרגיל
חשבוני יחיד במינו :״באו״ם
הברות 145 מדינות 70 .מהן הן
קומוניסטיות, גרורות או ערביות,
ומדינת־ישראל אינה מתחשבת
בהן. משיבעים־וחמש המדינות
הנותרות, רק 28 מדינות,
כולל ישראל, הן מדינות
דמוקרטיות, וארבע״עשרה מדינות
כאלה הצביעו נגד ההח לטה...״
ועל זה נאמר: עוד
ניצחון כזה ואבדנו.
לאנשים הנכונים

׳ 9 1אישיות פוליטית לשעבר,
שפרשה מפעילות, נשאלה
באחרונה אם אין בכוונתה
להצטרף לתנועתו הדמוקרטית
של הפרופסור ייגאל ידין.
השיב האיש בסיפור :״יצחק
גן־אהרון היה לוטנאנט ב־חיל״ההפרים
הבריטי במילחמת־העולם
השנייה, וישב בשבי

אריק שרון

נוהג להירגע ממסע״הבחירות האינטנ סיבי
שבו פתח, הרבה לפני האח רי ם,
כשהוא מ שחק שחמת במישרדי תנועתו החד שה, שלוטציון. כלי
ה שחמת שבהם הוא מ שחק ה ם כלים מפלס טי ק תוצרת הארץ,
שהמלך מעוצב בהם בצורת מגן־דויד ו ה מלכ ה בצורת חנוכיה. ראה
או תו א חד מ חסידיו עם כלים אל ה ואמר לו :״ אתה צריך ל החליף
את כלי האוייב. לא ייתכן שתשחק נגד כלים יהודיים. המלך של
היריב צריך ל היו ת בצורת חצי־סהר, ואילו ה מלכה בדמות שחרזדה.״

הגרמנים במשך ארבע שנים,
עד .1945 כשחזר מהשבי לארץ,
פגשו אותו ידידיו בנמל חיפה
ומיהרו לבשר לו כי בשנות,
היעדרו מהארץ חל פילוג בין
מפא״י ואחדות־ד,עבודה. בו־במקום
ביקשו לדעת מפיו לאיזה
פלג הוא עומד להצטרף.
השאלה הראשונה ששאל בן-
אהרון היתה :״אל מי הצטרף
נמירובסקי 1״ נמירובסקי לא
היה אלא מרדכי נמיר, מי שהפך
לימים שר בממשלת י-שראל
וראש־עיריית תל-אביב, והיה
בר־ם לוגתא גדול של בן־אהרון.
כאשר בישרו לבן־אהרון שנמיר
הלך עם מפא״י, השיב בן־׳
אהרון :״אז אני הולך לאחדות-
העבודה״ .כששאלו את האישיות
מהו הנמשל, השיבה :״אם זרו
>אלוף (מיל ).מאיר זורע)
הלך עם ידין, מקומי לא יהיה

777 בהנדי
בינלאומי

כרמל מזרחי

נזיקגי ו א עזון לז^יון
וזכרו} יעקב

אריאל זילבו

הוא א חד מכוכבי״הזמר הגדולים
שידעה המדינה מעודה, ולכן הוא
מרשה לעצמו לנהוג בקפריזיות בעת הופעתו בונופניתו רוצי שטוליק.
אריאל מ פ סיק מדי״פעם אתה מו סי ק אי ם ה מלווי ם או תו, ומעיר
להם על אופן נגינתם. בשבוע שעבר ה חלי ט אריאל, כי נמאס לו
לשירת א ת רוצי שמוליק, באמצע השיר נטל א ת החצוצרה והרביץ
קטע״ג׳אז, שפל קשר בינו לבין הל הי ט מיקרי ב ה חל ט. אול ם
ה ק הל דרש א ת רוצי שמוליק, ואריאל זילבר נאלץ לתת או תו.

1במסיבה שערך עורך-
הדין אליהו גיצלטר, ראש
אגודת מכבי תל־אביב, לכדור-
סלני האגודה, השתתף גם ח״ב
משה דיין, ה״יקמיע״ של
קבוצת הכדורסל. דיין ניצל את
ההזדמנות, גילה כיצד מגיבה
אשתו, רחל כורם, באותם
מישחקי־כדורסל -סל מכבי תל-
אביב שבהם היא נלווית *״אליו :
״היא כוססת במהלך המשחקים
את ציפורניה, ולפעמים היא
אפילו מתפרעת בשאגות.״ רחל
נעצה בדיין מבט־תוכחה, ואז
מיהר דיין לתקן את עצמו:
״זה רק במישחקים — בבית
היא דווקא בסדר.״
! ויכוח פומבי פרץ בין
עורכת דבר, חנה זמר, לבין
מבקר־הקולנוע של עיתונה,
זאג! רם־ נוף, סביב השאלה
אם היה ראש־הממשלה, יצחק

דכין, צריך לארח בלישכתו,
בביקור רישמי, את כוכבת־הקולנוע
אליזכת טיילור.
טען רב־נוף :״האס נשיא אר־צות־הברית,
נשיא צרפת או
מלך ספרד היו נוהגים כך י
לדעתי, הרצון לארח כוכבות
מבטא לא רק סקרנות אישית,
אלא גם גישה קרתנית.״ אגב,
רב־נוף טען כי אין זו הפעם
הראשונה שבה מגלה רבי!
קרתנות מעין זו, ואמר :״ב־
1965 היתה כאן סופיה לורן
לצורך צילומי הסרט יהודיה.
רבין, אז הרמטכ״ל, והאלוף
אכרה פ יפה, היו מלוויה של
הכוכבת בסיוריה בארץ — וזה
ניראה לי מגוחך.״ טענה נגדו
הנה זמר :״צריך להביא בחש בון
שמדינת ישראל זקוקה
ל,הסברה׳ כאוויר לנשימה ...יש
בעולם מיליוני אנשים שרצוי
להביא לתודעתם את קיומה
של ישראל, והם. מתעניינים
באליזבת טיילור או בלייזה
מינלי, ולא בהגות ובפוליטיקה.
חוץ מזה, אליזבת טיילור היא
יהודיה כשרה בתוקף גיור,
ושמה בישראל עליזה ב/״
1אגב, זאת לא היתד,
צרתו היחידה של יצחק רבין
השבוע. אחרי שחתנו, אכרהם
כן־ארצי, נפצע קשה לפני
שלושה -שבועות בתאונת־דרכים
בסיני ושוכב מאז ללא־הכרה,
חסתבר כי גם מצב בריאותה
של בתו, דליה, הנמצאת בחודשי
הריון מתקדמים, אינו
תקין, והיא התקבלה למירפאה
להריונות בעלי סיכון גבוה.
היא מאושפזת בתל־השומר,
אותו בית־חולים שבו מאושפז
בעלה.
81 גיליון־סטנסיל מודפס
הועבר בשבוע האחרון מיד ליד
בבניין הכנסת, והעלה חיוכים
רבים על פני כל מי שראה
אותו. הגיליון היה דף־עבודה
(קול־שיט) של סירטו של מנ חם
גולן על• מיבצע אנטבה,
והיתד, בו רשימת השחקנים
שהשתתפו בצילומים באותו יום.
כך היה כתוב בדף: דן שומ
רון
-אריק לכיא. יוני
יהורם גאון, שוקי -אפי דיין. יצחק רכין -
סטאטיסט, שימעון פרם —

סטאטיסט.
! 8מי שהיה קצין־צנחנים
ראשי ופקד בפועל על פשיטת
צה״ל באנטבה, תת-אלוף דן
שומרון, אינו מרוצה ביותר
מהפופולאריות הרבה שבה הוא
זוכה ׳ כשהוא מונצח, בגודל
טיבעי, בלא פחות משלושה
סירטי־קולנוע, בינתיים. מה שגורם
לאי־שביעות-הרצון של
דו -שומרון הוא השחקנים שנבחרו
כדי לגלם את דמותו.
אמר שומרון לעיתונאית נעמי
רון ז ״כל זה נראה לי מגוחך.
אם זה לא היה רציני מבחינתי,
הייתי צוחק על כל העניין.
שמעתי שאריק לביא משחק
אותי. אני לא חושב -שהוא
בכלל יכול להבין אותי, גם לא
דרך הסברים -של אנ-שים אחרים.
אני מרגיש שלא בנוח שהוא
משחק אותי. מבחינתי, זה
אפילו קצת מעליב. לעניין של
צ׳רלס כרונסון אני לא
־מתייחס ברצינות. אני כבד
מדמיין לעצמי את יהורם גאון
במטוס, בתור יוני- ,שר את
תזה.,חזה מה שדן שומרון
לא ידע, הוא שאם העניין כל-
כך איכפת לו, הוא יכול למנוע
שיימוש יבשמו בסרטים- .שום
מפיק-קולנוע אינו רשאי להשתמש
בשמו של אדם חי, אם
זה מתנגד לכך.
! 9בדיון שנערך בכנסת על
החברה לישראל ב׳ ,הזכיר ח״כ
העו ל ם הז ה 2050

בו עז מו א ב בנשימה אחת את
שרי-האוצר פינ חספ פי ר וי
הו שער בינו בי ץ׳ .כשסיים
מואב לנקוב בשמו ־של ויבינו־ביץ
/נשמעו מייד קריאות
ממעט חברי־הכנסת שנכחו באולם
:״ייבדל לחיים ארוכים.״
ח״ב הליכוד יג א ל הו רו בי ץ
מיהר להוסיף לקריאות אלה :
״אבל לא כשר־האוצר !״
י ח״כמארשהפ ריד מן
זכתה השבוע בהתעניינות
רבה מצד צלמי־הטלוויזיה שנכחו
בבניין הכנסת, וזאת למרות
שלא נאמה ולא עשתה
כל מעשה מייוחד. הסתבר שהיה
זה לבושה של דיח״כיית שעורר
את תשומת־ליבם של הצלמים.
היא באה לכנסת כשהיא לבושה
במיכנסי־ג׳ינס !משופשפים, והולצת־קטיפה
מהוהה גזורה
בזנבות, שנראתה כקרועה. בו־במקום
זכתה מאדשה מסי צוות
הטלוויזיה בכינוי :״הח״כית ה־זרוקה.״
1סמנכ״ל
המוסד לבטיחות
וגהות נפת לי ע מי דן
חזר מהשתלמות מיקצועית באירופה,
כשבאמתחתו סקרים
ומחקרים לרוב. יותר מכל,
סיפר, התפעל בסיורו מהיחס
הרציני והקפדני כלפי המתרשלים
באמצעי־בטיחות בעבודה.
כך, למשל, נכלאו באחרונה
בצרפת שלושה מנהלי־מיפעלים
לשמונה חודשי־מאסר כל אחד,

ד ו אי ש

שגרירה החדש של
או ס טרי ה בישראל
היה אורח־הכבוד ב פ תי ח ת תערובת־תחריטיו של ה א מן
האוס טרי אריק בראוור בגלריה תוראל. השגריר הוזמן
ל ח תו םאת שמו, והפתיע א ת כולם כ שחתם בעיברית.

יו״ר שלומציון״ ,דיבר שעה
ארוכה שבסופה אמר לו אחד
הנוכחים :״אני לא מבין למה
אני צריך לבחור בך ולא בייגאל
ידין. לא הסברת את עצמך,
ולא הצדקת את הקמת תנועתך.״
השיב לו שרון :״אם כך, לא
הבנת שום דבר ממה שאמרתי.״
האיש לא נשאר חייב, והשיב :
.אם לא הבנתי, סימן ־שאתה
לא יודע להסביר.״ גם שאר
הנוכחים טיפסו על אריק בשאלות
שעליהן לא מצא תשובות.
בסיומו של הערב אמר אריק
למנהל מחלקת־הטלוויזיה שנכח
במקום, דן שילון :״הערב
נכשלתי.״ ואילך בעל־הבית,
אל״מ פרסבורגר, נזף באורחים
על שלא קיבלו יפה את האורח.
גם לילי שרון לא היתד, מרוצה
מכשלון חוג־הבית הראשון ש.ל
בעלה בירושלים, וטענה 1גד
הנוכחים :״לא הייתם מנומסים
אל אריק.״

האטה מוס׳

(מימין) רעייתו הנאה של השגריר, בא ה גם היא
לפ תי ח ת התערוכה עם שני ילדיה ה ק טני ם, לו קאס
וברברה. השגריר הציג א ת מי שפחתו לפני הנוכחי ם, ואז פנה אל ברברה טאופר
(משמאל) ,נספ ח ת־ ה תרבו ת של השגרירות ה או ס טרי ת בישראל, וא מר: כעת יש
לנו בשגרירות שתי ברברות, ברברה (מוסי) ק טנ ה, וברברה (טאופר) גדולה״.

בתו של במאי הקולנוע השוודי
1 \ 1ך!
אינגמר ברגמן, שעברה, י חד עם אבי ה,

\1111
להתגורר בגרמניה, ערכה א ת הופעתה הפומבית הרא שונה,
כדוגמנית־עירום, בפירסו מ ת לתכשיר־יופי חדש. לצידה הופיע
במודעה אלכסנדר בלינג, בנו של דובר ממ שלת גרמניה. ה ם נמרחו
במ שחת בוץ, בה נהגו להשתמש האינדיאנים, והמופצת עתה
כתכשיר״יופי באירופה .״אני מרגישה רעננה כמו אפרסק בנוצות
אווז,״ תי אר ה אנ האת הרגשתה אחרי שהורידה אתה מרי ח ה.

על שהתרשלו בנקיטת אמצעי־בטיחות
וגרמו לתאונות קטלניות
במפעליהם. עמידן לא
גילה אם הוא מתכוון ליישם
עונשים מסויג זה גם בארץ.
81 חוג־הבית הראשון ש קיים
מנהיג תנועת שלומציון
האלוף (מיל ).אריאל (״אריק״)
העו ל ם הזה 2050

שרון בירושלים, נערך בביתו
של איש־העסקים אל״מ (מיל).
שמואל פרפניורגר. למקום
הזדמנו אנשי־צבא, טייסים ו-
אנ־שי־טלוויזיה, ובהם מנהל ימח־לקת-החדשות
דן שילון והבמאי
יגאל לוסין. אריק,
שבא לחוג־הבית בחברת אשתו
לילי, שזכתה כבר בכינוי ״סגן-

8יו״ר הנהלת בנק הפועלים,
יעקב לווינסון נסע
בשבוע שעבר במחלקה הראשונה
של מטוס אל־על לניו־יורק.
משך כל שעות הטיסה
ניסה קברניט המטוס, לשווא,
לדובב את הבנקאי ולהציל מ פיו
באילה ניירות כדאי להש קיע.
לווינסון היה טרוד משך
כל הטיסה עם מחשב־כיס קטן
ורשימות, ולא שעה למאמצי
חלק מהנוסעים לשוחח עימו.
גם כשהוגשו לו משקאות חרי־ ׳
פים ללא הגבלה, כמקובל במחלקה
הראשונה, סירב. אחת
הדיילות לא התאפקה לבסוף,
ושאלה את לווינסון מדוע אינו
שותה. השיב לה הבנקאי :״פעם
הגשתם ויסקי לראש־הממשלה
— והוא שתה אותו. ראיתם איזה
עניין יצא מזה.״
! 8שני כנסים מעניינים ביותר
התקיימו בשבוע שעבר
בתל־אביב. האחד: כנם של
קברנים יהודיים מכל העולם,
והשני — כנס של קצבים יהודיים
מכל העולם. בפתיחת הכנס
של הקברנים נפרם הקשר
בעניבתו של עמוס קינמון,
מנהל האגודה לפיתוח התיירות
בתל־אביב, מכיוון שידו נתונה
בגבם, ביקש מאחד הנוכחים
שיעזור לו לענוב את העניבה
מחדש. השיב לו הלה :״בסדר
גמור, אבל קודם תשכב !״ כש שאל
קינמון הנדהם מדוע עליו
לשכב, השיב האיש :״חביבי,

אני קברן. אני רגיל להלביש
אנשים רק כשהם שוכבים.״
! 8הממונה על ההגבלים
העיסקיים במישרד־המיסחר־וה־תעשייה,
עורך־הדין מרדכי
הורוביץ, התקנא באשתו, ה-
פיזמונאית נעמי שמר, החל
מושך בעט ובשבוע הבא עומד
להתפרסם הרומן הראשון מ־פרי-עטו,
שייקרא קיוקס הפרעושים.
הורוביץ הוא מפעילי
התנועה למען ארץ־ישראל השלמה,
ובהשראתו הפכה גם
אשתו לקנאית־לאומנית.
81 מפקד כלא רמלה, סגן-
גונדר פרץ חיות, סיפר הש בוע
על מאמצי סוהריו להילחם
בהברחת הסמים לכלא. בין
השאר סיפר על אסיר, שמצא
דרך מקורית ביותר להבריח
חשיש. הוא קשר את אצבע
החשיש בחוט אל אחת משיניו
ושילשל אותו אל קיבתו. בכל
פעם שעלה הרצון מלפניו, היה

מעלה את החוט, מגלגל לו סי-
גריית חשיש ומחזיר את האצבע
הנותרת לקיבה. רק אחרי
חודשים ארוכים ומאמצים רבים
הצליחו הסוהרים לעלות על
ה״טריק״ המקורי של האסיר.
8עיריית תל־אביב מתכוננת
בהתרגשות לקראת השינוי
הדראסטי שעומד להתחולל
בחודש אוקטובר הבא בכיכר
דיזנגוף כאשר תושלם התוכנית
לבניית הכיכר מחדש, שבה
הוחלט השבוע. האחראי על
הביצוע של שיפוץ הכיכר, סגן
ראש־ר,עירייה דוד שיפמן,
נרגש יותר מכולם. השבוע אמר
לראש-העירייה שלמה (צ׳יצ׳)
להט :״כשיגמרו לשפץ את
הכיכר, ננשום כולנו לרווחה.״
ענה לו צ׳יצ׳ :״בשבילנו זה
יהיה או יום אוקטובר, או ספטמבר
השחור.״ חנוכת הכיכר
החדשה מייועדת להיות מיבצע
הבחירות הראוותני ביותר של
צ׳יצ /לקראת הבחירות הבאות.

אפרים ב ר אוו

(שני מימין) וחבריו ל טי ס ה
ה מפור סמת שבה נפל מ טו ס
הצ׳ירוקו ארו לים — תירצה ידידיה, יוסי קי מ ל (באמצע) ומוטי
לוי (מימין) ע סו קי ם, מאז ניצלו, בפס טיבל של חגיגות־הצלה.
אחרי שחגגו בבית ידידם הקבלן שמעון קדם בתל־אביב, חגגו
בשבוע שעבר בבי ת ם של אי ש־הטלוויזיה דן בירון ואשתו שרי רז,
ואילו בשבת ה א חרונ ה ערכה שושי, א חו תו של הניצול יוסי קי מל,
תושב לונדון, מסיבה ענקית לכבוד הארבעה, במיסעדת״חפאר
קאסה דל סול שעל כביש גהה, הארבעה, שניראו נ הני ם מאד
מת שומת־הלב שחבריהם הקדי שו לחם, הב טיחו להיפגש ב מ סיב ה
הבאה, שבה יבוא על עונשו רפי גורן, איש שגרירות ישראל ברומא
ש התיי חס א לי ה ם בצורה מבישה מייד א חרי ה מ צל םמהת אונ ה.

הסיוד השנתי לרודוס, למכסיקו ולנד השאו
מי לא שמע על רפי שאולי, מי לא
שמע על שרפי הוא בחור טוג, מ ק סי ם,
מצליח. מי לא שמע שהוא ח תיך ועשיר
ו היה נשוי למאנדי ה מפורס מ ת. מי לא
יודע שיש לרפי כמ ה ובמה מועדונים
ומיסעדות. מי לא שמע על המיסעדה
החדשה שפתח ברודוס. מי לא שמע על
טיס ת העיתונאים לרודוס. מי לא קרא
א ת שירי ה ת היל ה ז

מה חדש
אצל יהדות רודוס
יוברר מראש: איו לכותב העמוד שום
עניין עם רפי שאולי, ואינו מכירו כלל.
ייתכן כי ר׳פי זה הוא או מנ ם בחור טוב
מ ק סי ם ומצליח, כפי שכתוב בעיתון.
אין לכותב טענות נגד שאולי על שפתח
מיסעדה ברודוס, גם לא נגד הטסת
שיבעים ישראלים עליזים (״אחינו ה טייס
— סע מהר״) לרודוס, לחגוג אתפ תי ח ת
המיסעדה. להיפך, בכך הראה שאולי א ת

כישוריי הלא״מבוטלים ב ת חו ם יחסי״הצי־בור,
והוכיח שהצלחה היא באמת עניין
של מקוריו ת. אבל יש ויש לכותב טענות
קהל־החוגגים
נגד ה ס מר טו טי ם שבכל
הזה. העיתונאים.
א ת הפסטיבל פתחה כתבת״החברה של
ידיעות אחרונות, ממ שתתפות המסע ה היסטורי,
אשר הביאה א ת רשמיה על
פני עמוד שלם, ובו עמדה על סגולותיו
של שאולי כבחור טוב, מצליח ומק סי ם
היתה פ תי חתה מאורע חשוב חרבה יותר
ותיארה א ת המיסעדה הנ פתחת כאילו
מפ תי ח ת איזו פיצריה בהמבורג על־ידי
ישראלי או הונגקונגי או תרנגולת. היא
הגדילה לעשות ואף הביאה א ת רשמיה
מן ה ק היל ה היהודית ברודוס — ק הי ל ה
שנגאלה סוף־סוף משיממונה על־ידי עי־תונאית־אנתרופולוגית
ה מו טסת על״חשבון
חונכי־מיסעדות.

גם שאולי בנבי אים
גם שייקספיר בחור טוב
מובן כי המסע לרודוס זכה בכיסוי
נכבד ברוב מדורי החברה (אם־כי עיתון
אחד, שכתביו לא הוזמנו, לא עמד משום-
מה על חשיבות המאורע) ,ולכך התרגל
הכותב ואפילו לא ראה בכך עניין יוצא־דופן.
היה זה דווקא מיכאל אוהד, מעי-
תונאי־התרבות הבכירים בהארץ, שהפך
א ת העניין לבלתי״נסבל. אוהד, כך מתברר
(מוסף הארץ )10.12 נטל גם הנא חלק
בטיול השנתי.
מיכאל אוהד, אשר ממלכתו משתרעת
למן שקספיר ו או סקר ויילד ועד אבי
טולידאנו ויהונתן גפן, סטה לפתע מנוהגו
הקבוע ל ס קור א ת ענייני המוזות, ויפירסם
כתבה על א חד שהוא בחור טוב, מ ק סי ם
ומצליח. שני עמודים המוקד שים לשאו־לי־מטיס״החוגגים.
מישדר־שירות ושיו-
ת היל ה לאיש ולמיסעדותיו. גם שאולי
בנביאים.
שאולי, כאמור, אינו משרת״ציבור ו
רשאי
לחגוג כרצונו. או הד כן. או הד יכול
ל טוס לרודוס כאוות-נפשו ועל חשבון
מי שלא יהיה. רק שלא ישלם אתה תמורה
לכך בשני עמודים שאני קונ ה
( 3.50ל״י בערב־שבת).

על הקשר בין
ק הי לתאק פו ל קו
ו עובדי־ ה ת חזו ק ה
וכאן כדאי להזכיר שלא רק מיסעדנים
הם ב חורי ם טובים. גם חברות״תעופה
ל או מיו ת מל או ת בבחורים טובים ומק סי מים.
גם אל־על חנכה קו, ואירגנה לכבוד
העניין טיול שנתי למכ סי קו ובו השתתפו
מעצבי-מדיניות לצידם של מעצבי דעת-
הק הל. גם השר היה שם. גם בכירי
העיתונאים.

חתונה כדת וכדין

טכס־חתונה בעיירה קטנה בצפון הארץ.
הטכס נערך בביתו של הרב המקומי. הרב גר בדירה
בת שלושה חדרים עם אשתו וששת ילדיו. כאשר הגיעו
בני הזוג לחדר־המדרגות, שאלו אותם הילדים המשה קים
בחצר :״אתם באתם להתחתן או להתגרש?״ ואהר כך
הובילו את הזוג אל דירת הרב. כשפתח הרב את
הדלת הכניס את הזוג ואחר פנה לגרש את ילדיו מחדר־המגורים.
בחדר־המגורים
של בית הרב מקלט־טלוויזיה, ספה
כפולה, כורסה וארון סיפרי־קודש. על הריצפה מפוזרים
צעצועי־פלאסטיק, של הילדים. במיטבה מדיחה אשת־הרב
כלים של ארוחת־הצהריים.
בני הזוג חיים יחדיו באחד המושבים הסמוכים.
שניהם נמצאו זמן רב בתהליכי גירושין מבני־זוגם
הקודמים. עכשיו הם באים סוף־סוף להתחתן. הם לא
רוצים לעבור שוב את חוויית החתונה באולם, עם
מלצרים מרקדים וריבעי־עוף ודודים ודודות ורב מלוקק.
הם באו להתחתן אחת־שתיים — כדי להיות מישפחה
חוקית ולהוליד ילדים חוקיים.
הרב הושיב את בני הזוג על הספה הכפולה המת קפלת,
ביקש עשר לירות וקרא לאחד מילדיו. הוא
נתן לילד את הכסף ואמר ״רוץ תביא בקבוק יין.״ הילד
שאל אם הוא יכול לקנות גם במבה. הרב אמר ״בסדר,
אבל רוץ כבר.״
ילד אחר שלח הרב לקרוא ליצחק, משה, שלמה,
יוסף, שאול, עזיז, חיים ושלמה השני, כדי שיהיה מניין.
הילד המורגל בתפקידו יצא מייד לדרך.
הילד הראשון חזר עם היין והבמבה. את היין שם

על השולחן ואת הבמבה לקח ויצא. תוך חצי שעה
התאספו בחדר הרב יצחק, משה, שלמה, יוסף, שאול,
עזיז, חיים ושלמה השני — המניין. היה צפוף קצת
בחדר ושאול דרך על ברווז־צעצוע שהיה מוטל על
הריצפה. הברווז עשה ״געעע״ בקול של ברווזי*
צעצוע.
הרב יצא אל המיטבח והביא כוס פלאסטיק שאיבדה
את שקיפותה. היין נמזג לכוס. יוסף, יצחק, שלמה השני
ומשה החזיקו בחופה והטכס החל. במהלך הקידושין
הוציא הרב מכיסו מטפחת, שהיתר. מקומטת ופריכה
מחמת הסמארק וביקש מן הכלה למשוך במיטפחת.
אחר משך גם החתן, והברית נכרתה. כוס היין נדבקה
לאצבעות ובקושי עברה מיד ליד. שאול, שלמה, עזיז
וחיים עשו הקפות. כולם שרו ״קול ששון וקול שמחה.״
לבסוף איחל הרב מזל־טוב, העניק ליצחק, משה,
שלמה, יוסף, שאול, עזיז, חיים ושלמה השני את שכר
טירחתם, והחבורה יצאה חדר המדרגות שבו צעקו
הילדים ״נו, איך היה?״
עוד זוג בא בברית־הנישואין כדת משה וישראל.
הכותב מביא סיפור זה שסופר לו מפי הזוג עצמו,
ומקדישו לכל חברי־הכנסת מן הקואליציה והאופוזיציה
אשר הורידו, במאמץ מסדר היום משותף, את הצעת־חוק
הנישואין והגירושין תשל״ו — הצעה שהיתה
מאפשרת למעוניינים בכך, ולאלה שאינם כשרים על־פי
ההלכה, להתחתן בנישואין אזרחיים.
איך שלא יהיה, הרוויח מזה הבן האמצעי של הרב.
כל טכס נישואין הלכתי שווה לגביו לפחות חבילה
במבה.

הכותב מ מ תין בקוצר״רוח ל סי כ סו ך
העבודה הבא בין הנ הל ת אל־על ובין אנשי
ה ת חזו ק ה. הוא ממ תין לרגע שבו יובא
עניינם לבוררות בפני ה טלוויזי ה, מול
עיני העם. שימו לב, צופים יק רי ם, וזיכרו:
ראש מערכת מבט־לחד שות היה בין ה טסי
םלמכ סי קו, שלא על ב סי סחס כונו תיו
האישיים. מעניין איך י תיי חסל הנ הלת
החברה שאירחה או תו כה יפה.
מי שראה א ת האגדה הידועה כל אנשי
הנשיא, זוכר בוודאי אתה איו ם הטלפוני
שקיבל וודוורד־רדפורד. א ם לא יירד מה־

מי היה נשיא אר ה״ב
אילו הזמין כתב
ה״וושינגטון פו ס ט ,,
א ת ריצ׳רד ני ק סון
לבר-מצווה של הבן שלו
עניין — כך נאמר לו — ינ ת קו לו א ת כל
הק שרים בבית הלבן .״איז ה קשרים ז״
שאל וודוורד.
הקול בטלפון דיבר על הק שרים הא מיצים
השוררים בין העי תונ אי ם והשיל״
טון, בין העי תונ אי ם והצבא, בין העי תונ
אי ם והתע שייה, בין העי תונ אי ם וחב־רו
ת־הפירסום, בין העי תונ אי ם ו המיסע-
דנים.
א-פרופו קשרי עיתונאים וצבא: כאילו
לצורך כתיב תהמא מר זכינו בהדגמה איך
יכול ה מי מ סד להעשיר א ת העי תונ אי ם
שלו. מדובר באינפורמציה הבלעדית שהעניק
צה״ל לשלושה כ תבי ם צבאיים, מ חב ריו
של עוד סיפר על מיבצע אנ טב ה. אינפורמציה
פי ק אנ טי ת בדבר ח מרצדס השחורה
ה מי ס תו רי ת — אינפורמציה השווה
ללידות, מאר קי ם ודולרים בחשבון שכר-
הסופרי ם של אל ה.
כאשר חוצה כיבשה אתה קו הירוק,
מפרס ם דובר צה״ל הודעה רשמית בעניין
כי זוהי אינפורמציה הנוגעת לכל העם,
אבל המרצדס ה שחורה היא מ תנ האקסק
לו סיבי ת לעי תונ אי ם המצטיינים. מעניין
מה יתנו הזוכים המאו שרים ב ת מור ה

ממי קיבלו
הכ תביי ם הצבאיים
מרצדס שחורה
ומה יתנו ב ת מו ר ה
כל זמן שעיתונאים יזמינו לבר-מיצוות
שלהם א ת השרים שאת מישרדיהם ה ם
וכל זמן שעיתונאים
א מורי ם לכסו ת,
יאכלו, ישתו או י טו סו על חשבון אל ה
שעליהם יכתבו — אין מ ה לצפות מהם:
לא אינפורמציה ולא ביקור ת ולא ״בלב-
השמירה של ה ד מו קר טי ה״ ולא בבל״ת.
כדאי רק לזכור זאתכ שקור אים או ת ם,
ולא לקחתאת העניין יותר מדי ברצי נות.
תודה.

כך נולדו
יורים

פעם אחתהם בוכים מצער על הרש הטבע ופעם אחת
הם בוכים מאושר על בניין הארץ.
כי יורים ובוכים או ה בי ם מאוד א ת הטבע ואת הארץ.

ובוכים

עוד כשהיו בהכשרה א מר זאב שבלי כוח לא י קו ם
כאן שום דבר ושונית השכימה אי תו, אבל א מר ה שבלי
מושר לא יישאר כאן שום דבר וזאב השכים איתה•
לכן, החליטו, יקראו לבנם הראשון ״יורים״ ויחנכו
או תו לירות, ולבנם השני יקראו ״בוכים״ ויחנכו או תו
לבכות.

כשיורים ובוכים הולכים להתיישב באיזה מ קו ם הם,
כמו כולם, מ שלקים משם א ת אלו שישב׳ שם קוד ם.
אבל יורים ובוכים, להבדיל מכולם, הם עקרונית
נגד זה שישלקו א ת אלו שישבו קוד ם.

אחת לשנה יורדים יורים ובוכים לביקור בשכונת־עוני
או בהצגת-מצוקה ועולים משם מזועזעים וכואבים.

וכד היה.
אלא שבערב, כשחיה יורים חוזר מאימוני־הירי,
חיתה שוניח, שהאמינה שבלי מושר לא יישאר כאן
שום דבר, מל מדת א ת בנה גם לבכות.

״מהיכן העוני ז״ שואלים עצמם יורים ובוכים בכאב.
״מאין ה מצוק ה שואלים עצמם יורים ובוכים בעוני.
״מאיפה הכאב !״ שואלים עצמם יורים ובוכים ב מצוקה.
״מנין הזעזוע שואלים עצמם יורים ובוכים בזעזוע.

ואילו כשהיה בוכים חוזר בערב מאימוני־הבכי, היה
זאב, שהאמין שבלי כוח לא י קו ם כאן שום דבר, מלמד
א ת בנו גם לירות.

המון שימני־שאלה נוקבי ם יש להם, ליורים ובוכים.

יין יצאו יורים ובוכים אל החיים.

יורים ובוכים אפילו נושעים לפעמים להפגין למען
זכותם של אלו ששולקו לחזור ל אד מתם. אחר־כך חוזרים
יורים ובוכים ל אד מתם לזרוע ולקצור.
בכל פעם שיש מיל חמה מתייצבים יורים ובוכים
ראשונים אל הדגל, כי כך חינכו או ת ם.

בפער החברתי

כי ח ם זורעים בדימעה וקוצרים ברינה — בוכים
ויורים.

הם לו ח מי ם כאריות, טשים כנשרים והורגים ללא־חת
.״יורים ובוכים ה ם מיטב הנוער או מר תמיד
המפקד אחרי הקרב.

בצבא הכיבוש
יורים ובוכים מתנגדים לכיבוש ובגלל זה הם או ה בי ם
לשרת בצבא הכיבוש.
יורים ובוכים או ה בי םאת זה, כי בערים הכבושות
הם יכולים לירות ולבכות כאוות־נפשם.
הם יורים כי לא רוצים או ת ם שם.
הם בוכים כי לא רוצים או ת ם שם.

עושים מחאה

הם יורים כי ה ם בוכים. ה ם בוכים כי הם יורים.

יורים ובוכים הם לא טמבלים ולכן, כשהם רואים
שהמצב הוא לא־כל־כך טוב, הםמ חלי טי ם לעשות
מחאה כדי שהמצב י הי ה קצת יו תר טוב.
אז יורים ובוכים מתכנ שים ומודיעים שהמצב לא
כל כך טוב ושככה אי־אפשר יותר.
אחר״כך ה ם הולכים הבי ת ה, אבל המצב ממשיך
להיו ת לא־כל־כך.
אז יורים ובוכים מתכנ שים שוב, ומודיעים שהמצב
לא״כל־כך טוב ושצריך לעשות משהו.
אבל ב תו ם ח מיל חמה חוזרים יורים ובוכים הבי ת ה
וכותבים שירים ושיפורים וחוברות ושפרים על הרע
שבמילחמה והלא־יפה שבהרש והנורא שבהרג.
כי כך חינכו או ת ם.

אחר״כך ה ם הולכים הבי ת ה, אבל המצב ממשיך.
אז יורים ובוכים מתכנ שים שופית ומכריזים שהמצב
הוא לא״כל״כך טוג ושככה אי״אפשר יו תר ושצריך
לעשות משהי ולכן ה ם מציעים ל תמוך, תוך השתייגות
כמובן, במצב הנוכחי, כי אחרת המצב י הי ה גרוע יותר,
ועדיף מצב נוכחי לא״כל״כך טוב על יפני מצב לא״נוכחי
הרבה יותר גרוע, והם מפר שמים עצו מת־מחאה ה קו ראת
ל תמוך בכל״זאת במצב הנוכחי.
ומייד נ הי ה המצב לא״כל־כך נורא
הביתה.

והם

הולכים
בממשלה בממ שלה מצביעים תמיד יורים ובוכים לפי צו
מצפונם, אך תמיד, כ שמתקבל ת ההצעה ה הפוכ ה, אין
להם ברירה אל א לבצע או תהב שלמותה.

יורים

ובוכים

״איננו משכימים לאף מילה ב ה חל ט ה ,״ או מרי ם
יורים ובוכים לעיתונאים ,״אך ניל ח ם עד מוו ת להגשמתה.״

במערות
טורקלין

אבל יורים ובוכים אינם צבועים. ולכן כל ליל ה,
לפני השינה, ח ם משמיצים אתהה חל ט ה כדי שיהיה
להםלמ חר הכוח להמשיך ולבצעה.

תמיד, כשהורשים א ת מערות טורקלין כדי לבנות
ב מ קו מ ם שיכון, נמצאים יורים ובוכים ב מ קו ם ובוכים
פעמיים.

בידם האחת יורים ובוכים יורים, ובעינם
יורים ובוכים בוכים.

האחת

וזה כל־כך יפה לראו תאת יורים ובוכים יורים
ובוכים, יורים ובוכים, ,יורי ם ובוכים.

תיינס-האופנ
ככל אופו סתר
הג״נס האופנתי של ־ביתן הוא שם דבר
בעולם כולו.
חליפות, שמלות, חצאיות,
בעיצוב אפנתי חדיש, וצעיר
מאפשרים לך לרכוש מערכת לבוש מודולרית

המותאמת לכל אירוע ולבל עת.
להשיג בחנויות ההלבשה שבקרבחך,
בשקם במשביר לצרכן !בכל בו שלום

פרסום אבנת

העולם הזה 2050

אתה

ו ה גי ד ה

סמנכ״ ד הסק מסר עדות
שקר ולאיש לא איכפת
פסק-הדין שניתן באחרונה בעניין
אפרים אגרון וחברת ״פאן-לון״ ,זכה
בפירסום מקוטע בעיתונות. עיון בפסק-
הדין המלא מגלה עובדה מדהימה: סגן־
המנהל-הבללי של ״בנק המיזרחי״,

מפקח מסר
לא רואה
אריה פייגשטיין, מסר בבית-המישפט
עדות-שקר הדבר נכתב במפורש בפסק-
הדין, אך לאחר-מבן לא קרה דבר.

המישפט דן בהאשמתו של אברון כי
לא רשמו בסיפרי החברה הכנסות מריבית
על פיקדונות ב״בנק המיזרחי״ סניף
חולון, שנוהל על-ידי פיינשטיין. בית-
המישפט מצא, בי בסיפרי הבנק נרשמו
ההכנסות מריבית לטובת ״פאן-לון״ ,אך
הדבר לא דווח לחברה עצמה, שלא ידעה
על הכסף — 244 אלף לירות _ ולא
רשמה אותו בספריה.
תוך כדי מתן פסק״הדין קבע בית-
המישפט כך :״ייאמר מייד, כי עד במה
שמדובר במיסמבי הבנק והעדים עובדי
הבנק ...התרשמותי הברורה והעגומה
היא כי סיפריהם ומיספריהם של השלושה
ועדותם, ובמייוחד זו של פיינש-
טיין וזו של אליעזר זיברניו, לאו-
דווקא עדות-אמת היא.״ ובמקום אחר
קובע בית-המישפט שוב :
״מנחל סניף הבנק, עד־התביעה פיינש-
טיין, יתגלה במהלך עדותו הגמישה...
אך החמור מכל הוא שתוך בדי בך נשתבחה
ממנו חובתו כבנקאי לשמור אמונים
גם ללקוח, ולקיים את הקשרים
עימו ולנהל את חשבונותיו ביושר ובהגינות.״
הדברים
ברורים: לאו־דווקא עדות
אמת, עדות גמישה, אי-קיום חובות בנקאי,
אי-ניהול ספרים ביושר ובהגינות.
ואדם זה הוא סגן-חמנהל״הכללי של הבנק
הרביעי בגודלו במדינה.
היכן המפקח על-הבנקים, במחילה?

חוקרים הלוואה ל״תדאביב הקמנה־מישרד״התיירות
פתח בחקירה לגלות כיצד ניתנה הלוואה של 70 אלף לירות
למיסעדה החדשה ״תל-אביב הקטנה״ .הלואות כאלו ניתנות רק לעסקים בעלי
רשיון, וההלוואה ניתנה על סמך הצהרה כי המיסעדה היא בעלת רישיון חוקי של
מיסעדה ובן רשיון־בנייה כחוק. פירסום במדור זה לפני שבועיים גילה, בי המיסעדה
חסרה רישיונות אלה. מישרד״התיירות מסר, כי אם יוכח שאבן אין למיסעדה הרשיונות
הדרושים, המסקנה היא שהוצאו כספים בטענות-שווא, והיועץ־המישפטי של
המישרד יתבקש לטפל במיקרה.
גם חבר״הבנסת ידידיה בארי פנה למישרד״התיירות, וביקש לברר מדוע
נותנים הלוואות למיסעדות שאין להן רשיון חוקי.
המיסעדה .״תל-אביב הקטנה״ שייכת לקבוצת משקיעים שאירגן המיסעדן רפי
שאולי 50 .אחוזים של ההשקעה הם של פושט-רגל לשעבר בשם אליעזר (״פיאפש״)
בראון. בראוו עזב את הארץ לפני עשר שנים, אחרי פשיטת-רגל, נשאר חייב בספים
רבים. הוא חזר ארצה לפני שנים אחדות הביא עימו כמאה אלף דולר שאותם
השקיע במיסעדות ובעסקים אחרים. הוא עוסק גם בסחר מכוניות, ונעצר על־ידי
המישטרה בחשד של הונאת לקוחות על־ידי זיוף מדי-המרחק של המכוניות•
נגד המיבנה של המיסעדה הוצאו כמה צווי-הריסה בבתי-מישפט בתל-אביב,
כיוון שנבנתה בניגוד לחוק. ראש״עיריית תל-אביב שלמה להט, המפגין תקיפות
בהריסת מיבנים בשכונת־התיקווה, לא היסס לבקר בפתיחת המיסעדה בצורה
מופגנת, ולסטור בכך על לחיי עובדי העירייה שלו, הנלחמים בבנייה הבלתי־חוקית
בעיר.

ה בו רסה
עוים עין ע ד
או צרלחע עו ״ ה

מניית בנק ״אוצר לתעשייה״ ראויה
לקנייה. בנק זה שייך לקבוצת ״בנק-
לאומי״ .ניתוח יחסי ההון והרווחים של
של הבנק העלה, בי מכפיל הרווח למחיר
המניה הוא פחות מחמישה — יחס
נמוך, בהשוואה לשאר מניות קבוצת
״בנק לאומי״ .חדי־עין שמו לב גם לבך
שהון הבנק נמוך ביותר ביחס למחזור
עסקיו, ואין ספק בי בתקופה הקרובה
יצטרך הבנק להגדיל את הונו באורח
ניכר, תוך מתן חטבות נאות לבעלי-
המניות הקיימים.

״לופטהנזה
תתחרה ב״קאל׳
חברת־התעופה ״לופטהנזה״ הקימה
חברה־בת לטיסות-צ׳ארטר למיטעני•
אוויר. החברה החדשה תפעל בכל קווי
חברת״האם וגם בישראל. פעילותה תהווה
התחרות ישירה בחברת ״קאל״ ,הטסה
כיום בעיקר בקו ישראל״גרמניה.
חברה-בת אחרת של ״לופטהנזה״;
״קונדור״ ,המטיסה נוסעים בטיסות-
צ׳ארטר, תחל לטוס לישראל באחד באפריל
השנה, בטיסות עבור חברת
״נקרמן״.
הקו הישראלי של ״לופטהנזה״ הטיס
בשבוע שעבר את הנוסע ה־ 50 אלף ב-
מיספר השנה. מאז תחילת פעילות החברה
בישראל בשנת 19$$ועד היום, היא
הטיסה 1.8מיליון נוסעים.

היורדים ומס־ההכנסה
באחרונה נתקלים במיספר גדל והולך
של ישראלים המצהירים על כוונתם
לחסל את עיסקיהם ולרדת לכמה שנים
לחו״ל• המשותף לכולם הוא שעיס-
קיחם היו סולידיים, התנהלו בדרך הישרה,
תוך ניהול ספרים מלא ותשלום
כל המיסים המגיעים מהם. לאחר מיצוי
טענותיהם ובדיקתן, מתקבלת התמונה
הבאה :
קיימות בארץ שתי מערבות של עסקים•
האחת: עסקים הגונים וישרים,
מנהלי ספרים, הן בגלל ההיקף והן בגלל
אופי הבעלים. לידה קיימת מערבת מקבילה,
של עסקים אפורים או שחורים,
שאינם מנהלים ספרים בלל או משתמטים
מכל רישום. לדוגמה: חנות גדולה
באלנבי, כמו ״איווניר״ ,מנהלת ספרים
כדין וכדת ומשלמת כל מס נדרש• באשר
באים אליה פקידי-השומה, הם נכנסים
למישרד מסודר ומרווח, מקבלים בוס
קפה וספרים מנוהלים בסדר. קל להם
ונוח להם לעשות שומות לחנות כזו, והם
באים אליה כסדר מדי שנה, וגובים ממנה
את המכסימום לפי החוק.
ליד חנות זו פועלים דוכנים למימכר
בגדים, במקום קבוע ובגלוי. הם אינם
מנהלים ספרים, אין להם מישרד מרווח.
כאשר באים פקידי-השומה, הם נזקקים
להגנה מפני תקיפה, אינם נענים כלל,
ולא מוצאים את ידיהם ורגליהם במערכת
המכירות של הדוכן. התוצאה: הדוכן
משלם סכום שהוא פרי פשרה בין
הגובה לבעל הדוכן, ורחוק מרחק רב
מן השומה הנבונה.
דוגמה זו מאפיינת מה שקורה במשק
כולו. המערבת החוקית והישרה משלמת
בחוק, ורווחיה מועברים לאוצר לפי החוק
— בעוד המערבת המקבילה, השחורה,
צוברת רווחים שחורים המאפשרים
לה להשתלט על המערכת הישרה. מי
שיעבור ברחוב אלנבי, למשל, יראה כי
כימעט כל החנויות החליפו בעלים• הבעלים
הראשונים מכרו את העסק בי לא
יכלו להתחרות בכסף השחור.
מבחינה לאומית, היזמים ההגונים מאבדים
את הרצון לייצר ולהרוויח, יורדים
מן הארץ• את מקומם תופסת חלאת
העם היהודי מכל הגלויות. כל הנזרקים
מגרוזיה, איראן וארצות אחרות
מוצאים כאן גן-עדן לעיסקיהם, פורחים

ומשתלטים לאט־לאט על המשק•
המכשיר הלאומי המרכזי היכול למנוע
תהליך זה, הוא מנגנון מס-ההכנסה. מנגנון
זה אינו גובה את הכספים מן המערכת
השחורה בשל סיבות רבות ושונות.
מתוך 23$אלף עצמאיים בעלי תיקים,
הגישו רק 122 אלף דו״חות. השאר עוברים
על החוק, ואין מי שיכפה עליהם
את קיומו. יש עוד לפחות מאה אלף

נציב שילוגי
לא מגיב
עצמאיים שאינם רשומים בשום תיק• בחמש
השנים האחרונות חבים העצמאיים
והחברות הרשומים סכום השווה ל $-מיליארד
לירות, שהוא ב״ 50 אחוזים מן
הגבייה הצפוייה אצלם. למחצית הנישומים
כימעט טרם נערכה שומה לשנת
.1973
הדרך היחידה להתגבר על הבעייה, המסכנת
את קיום המדינה, היא הפיכת
נציבות מס״הכנסה ליחידה בעלת עדיפות
לאומית, וגיוס בוח־אדם לשורותיה תוך
תשלום שכר גבוה בהרבה מן המשולם
כיום.
אם לא ייעצר התהליך של גבייה מה-
מסודרים והזנחת המשק השחור, תימצא
המדינה בעוד שנים ספורות ללא כוח-
האדם האיכותי הדרוש לה מול אויביה.

הפסד מלא

לא כדאי לבנות
רב־קומות

הצגתו של יינתן כרמיו ,״אל תדרוך
על עץ־הזית״ ,שהוצגה ב״פלייהאוז תיא-
טר״ בניו-יורק, הוכרזה כהפסד טוטאלי.
השווי הנקי של ההכנסות לפני החזר ההשקעה
הוא 127 אלף דולר. כל משקיע
חוקי יקבל בחזרה אחוז אחד על כל
2420 דולר שהשקיע בשואה הזו. פרטים
אלה מסר ה״ווראייטי״ מן ה־ 1בדצמבר.

״רובינשטיין ושות״׳ בונים עתה בתי-
מגורים על מיגרשים בשדרות דויד המלך
בתל־אביב. הקרקע נמכרה לפי חישוב
ששווייה ב־ 13 מיליון לירות. על המיג-
רשים, בשטח של 6דונם, תקים החברה
120 דירות בבתים בני שש קומות• הניסיון
של רבי-קומות ב״הדר״וייצמן״,
לימד את החברה כי לא בדאי לבנות
רבי־קומות בגלל הזמן הרב העובר עד
לקבלת אישורי־בנייה. ההשקעה בקרקע
כה יקרה, עד שמוטב לבנות פחות, אבל
מייד, לפי תוכניות קיימות, מאשר לקבל
תוספת דירות.

לכרמזן

נמה מקבר
ונטר מקופת־חידיס?
בזמנו פורסם באן לראשונה, בי קופת-
חולים של אשר ידלין מסרה לחברת
״קים״ של צבי רכטר את הפיקוח על
הקמת והרחבת בית״החולים של קופת-
חולים בבאר-שבע. השבוע נודעו פרטים
על הסדרי־התשלום בין שני הגופים, והם
מעוררים תמיהה רבה.
הכלל הוא שתמורת תיאום ופיקוח משלמים
באחוזים מהיקף העבודה, כאשר
האחוזים יורדים כשהיקף העבודה עולה.
אולם בבל מיקרה, אין משלמים תמורת
פיקוח יותר משלושה אחוזים מהיקף
העבודה. במיקרה של רכטר, נחתם חוזה״
פיקוח שלפיו הוא מקבל סכום קבוע של
ב־ 100 אלף לירות לחודש, בלי קשר להיקף
העבודה. אם משווים את הסכום
הקבוע להיקף העבודה — שהוא מכסימום
2מיליון לירות לחודש — הרי
שהוא מקבל חמישה אחוזים.
חריג בולט ביותר.

~ .קונטיננטר,
בקשיים נ סנ ״ ם
״בנק קונטיננטל״ של חוזה קליין
בשווייץ (לשעבר בנק ״סוויס-ישראל״)
הפסיד ב־ 40 מיליון דולר בהסתבכות
״אמריקן טראסט״ בניו־יורק• הפסד זה
מצטרף להפסדים כבדים שהיו לו בעיס-
קי בנייה בבלגיה ובעיסקי ברזל, שנאלץ
להצהיר עליהם במאזן לשנה הקודמת.
ההפסד הכבד החדש מקשה על הבנק
ביותר, וקיימת מגמה של הוצאת
פיקדונות ממנו. על רקע זה התנהל
משא־ומתן למכירת הבנק בשווייץ ל-
״בנק לאומי״ ,שקנה את הנכסים הכספיים
והאחרים של ״אמריקן טראסט״.
ל״בנק קונטיננטל״ בנק בישראל בשם
בנק ״סוויס-ישראל״.

עס״ח״ן לאשר אפשר
שיהיה זה פשוט כבר מחר...
דברים שנראו ר חו קי ם כל כך הםעתהב הי שג
ידך: טיול לחו׳־ל, ריהוט חדש, רכב ק טן מ של ך
ואולי מלתחה שלמה חד שה ...כל אלה ק רו בי ם
מאד א ם יש לך ח שבון ״ח׳ ולאשה ״
ב די ס קונ ט.
ב״ח׳־ןלאשה ״ א ת חו סכתב־ 2ו ת שלו מי ם
חוד שיי ם שווי ם ( 100ל״י ו עד 2000ל׳־יבחודש).
לאחר 12 חו ד שי ם ה בנ ק י מסור לידיד א ת כל
הכסף שחסכת ועוד הלוואה ב תנ אי ם שאין
כדוג מתם.
והנה ס כו ם גדול (עד 44,000ל״י) עו מ ד
לר שותך. ב מיו חדלמ טרה שכל כך רצי ת בה...
ה כנ סי לאחדמ סני פי בנ ק די ס קונ טופת חי
ח שבון ח סכון ״ח״ןלאשה ה די ס קוג ט אי ם
יתנו לך ג ם שי ק טן ונאה).
נצלי א ת שנ תהא שה ב בנ ק די ס קונ ט, זוהי
ה שנה שלך.
שאלי בסניפי בנק דיסקונט גם על תוכנית החסכון
?׳ ס כ ! 0( 1ל , /ע ל לשכות
״יתרון לכל אשה; על
הקשר לנשים, ועל חוברת המידע ״וזאת על אשתך לדעתי.

>זא\!3וז
בבנה דיסקינס
מ די ס ק ^׳ ג/
לשירות חצו״!

ז ;וסקי שחורי ב״מרצדס״ השחורה

מכונית ה״מוצחך 220ד שחוטסה ב״הרקולס״ במיבצע אנטבה, בסרט (למערה) ובמציאות (למטש
ן י< משך חצי שנה, מאז פשיטת צד,״ל
לאנטבה, נותרה תעלומה אחת הקשו־רה
במיבצע בלתי מפוענחת.
היתה זו הגדת מכונית המרצדס השחורה.
כבר
למחרת הפשיטה לא היה זה עוד
סוד, שמלבד כלי־הרכב הקרביים ־שנטלו
חלק בפשיטה, אחרי שהוטסו לשדר,־התעו־פה
של אנטבה בהרקולסיס של זזיל־האוויר,
השתתפה במיבצע גם מכונית אזרחית
אחת.
אולם בין שאר ״הסודות״ ־של המיבצע,
שצה״ל מנע את פירסומם ברבים, הוטל
מסך של מיסתורין ואיפול גם על פרשת
הגזרצדס, וכך נותרו פתוחות השאלות:
לשם מה נועדה המכונית? למי היא היתד,
שייכת ז מה התפקיד ־שמילאה בפשיטה?
העיתונות הזרה, שד,לחישות אודות ה־מרצדס
הגיעו לאוזני כתביה, מיהרה לפרסם
את הסוד הכמוס. תחילה היה זד,
העיתון הגרמני, בילד צייטונג, שפידסם
ראשון על השימוש במרצדס בידי חיילי
צה״ל. עיתון הערב הגרמני טען כי המכונית
נועדה להטעות את החיילים האו-
גנדיים בשדה,־התעופה של אנטבה, וליצור
בקירבם את הרושם שנישיאם, אידי אמין,
הוא שבא לבקר בשדה,־התעופה. לשם כך,
סיפר העיתון הגרמני, חופש חייל צד,״ל
במדיו של אידי אמין והושב ליד נהג
המכונית.
במרוצת הזמן פשט הסיפור ברחבי העולם
ופורסם כמעט בכל גירסה שהתפרסמה
אודות מיבצע יונתן. גם כל מפיקי הסרטים
הזרים, קיבלו את סיפור המרצדס כעובדה
שאין לערער עליה, הכלילו בין אביזרי
ההסרטה שלהם גם מכונית מרצדס שחורה
מדגם 220 די ,.שתופס באחד ממטוסי
ההרקולס ותיטול חלק בפשיטה המצולמת.
(כמו בתמונה למעלה הלקוחה מתוך הסרט
הפשיטה על אנטבה ־של חברת פוקס).
וכך יכלו אזרחי ישראל לקרוא ציטוטים
מכל מקור בעולם וללעוג לדימיונם הפרוע
של הגויים. שכן, בישראל לא פורסם
דבר ממקורות מקומיים על פרשת הנורצדס
לעיתונות הישראלית לא ניתן אפילו להתייחם
לפירסומים מעיתונות חוץ או לרמוז
אם יש בהם אמת או לא.
(המשך בעמוד )38

בנק זה לא רק כסף. בנק זה קודם כל ־ אנשים. אנשים הנותנים
שרות ולקוחות עם חשבונות. חסכונות. משאלות ולפעמים גם
תלונות. המצפים לקבל שרות. רעיון השרות ליווה אותנו מיום
שפתחנו. בתחילת המאה. את משרדנו הראשון ביפו. שם קבלו
את פני הלקוחות בניחותא על ספל קפה תזרקי. מאז גבר הקצב.
גדלו העסקים. חמשת הפקידים של הסניף הראשון גדלו לצוות

המונה שמונה אלפים עובדים, צוות המשרת אותך ב315-
סניפינו ברחבי הארץ וב־ 35 משרדינו שמעבר לים. הכסף היה
ונשאר חומר הגלם של הבנק. אך המוצר הוא השרות. מאז
1902 ועד היום. בזמנים קשים ובימי רווחה, אנו עומדים לימין
לקוחותינו ומשתדלים ל שרת אותם ברוח המסורת של בנק
לאומי, מסורת השרות.

פרס 1ם א. טל

םקוה 1) 7וקנ 0ו

העול ם הזה 2050

האס יש

שריק

4א היה זה מיסמך מצוחצח וחלקלק,
€פרי עבודתם של אנשי יחסי־ציבור,
אשפי ניסוח. הדברים היו מסורבלים, כאילו
נכתבו בכבדות, תוך התלבטות וחיפוש־מילים,
על־ידי אדם המבקש לבטא מח שבות
שהן חדשות לגביו.
ואכן, המיסמו ״גישה חדשה בהסדרי־השלום.
מאת: אריאל שרוך, שנקרא בפי
האלוף (מיל ).במסיבת־עיתונאים השבוע,
היה סימן־דרך בהתפתחותו של אריק ־שרון.
לא עוד האיש שעמד ליד מנחם בגין מול
עצרת־המוגים דמגוגית, לא עוד האיש שהופיע
כגואל זכמדשיע במיבצעי־ההתנחלות
ההיסטוריים של גוש־אמונים.
מי הוא, אריק שרון ה״חדש״ ? מה הוא
רוצה 1

כשהוא צוהל, מתלבט ומוחה זיעה מפניו, טו ש אריק שוו!

מ שא-ומתן
עם אש״ף

דברים הנאמרים במיסמך אינם
יי 1כה חדשים, כפי שנדמה לשרון —
אבל הם חדשים מאד לגבי שרון עצמו.
כי כמה מן הרעיונות המבוטאים במיסמך
הם נכסי-צאן־ברזל של תנועת־השלום הישראלית,
והם חלק מביקורתה הבסיסית
על מדיניות מבושלות אשכול, גולדה ורביו.
בצורה שאינה משתמעת לשתי-פנים אימץ
לעצמו שדון את העקרונות הבאים :
*:ניהול משא־ומתן ישיר עם כל הגורמים
הערביים ,״כולל הפלסטינים״ .בתשובה
לשאלה הוסיף בעל־פה כי הוא כולל
בכך את אש״ף. בנקודה זו תואמת גישתו
של אריק את מינשר המועצה הישראלית
למען שלום ישראלי־פלסטיני. כמוה, הוא
רואה בפיתרון הבעייה הפלסטינית את לב
הסיכסוך.
• קבלת ההצעה של הופעת מישלחת
ערבית מאוחדת, שתכלול את אש״ף, בז,־
נבה. הצעה זו הועלתה על־ידי אנוואר
אל־סאדאת כדי לסלק את המחסום בדרך
לז׳נבה על־ידי מציאת פיתרון לבעיית ההשתתפות
של אש״ף. מביירות הודיעו
כתבים זרים כי אש״ף נוטה לקבל הצעה
זו. דובר י־שראלי באו״ם דחה את ההצעה,
ואילו שימעון פרם, באחד מנאומיו ב־ארצות־הברית,
קיבל אותה. יצחק רבץ,
לעומת זאת, חזר השבוע על הדרישה שהפלסטינים
יהיו חלק מהמישלחת של ירדן
— דרישה שהיא בלתי-אפשרית לחלוטין.
שדון הוסיף:נימוק מקורי מ־שלו לחיוב ה־מישלחת
הערבית הכללית: מישלחת כזאת
תשקף את הקונסנזוס הכל־ערבי, ועל כן
יהיה ערך כל־ערבי להתחייבויותיה•
יעד המשא־ומתן הוא הסדר כולל,
שיתבטא בחוזה־שלום.
0ביצוע חוזה־השלום ייעשה בשלבים,
עד להשגת מצב סופי של מציאות־שלום,
שאותו מגדיר אריק כ״לא עוד סכנת״
מילחמה״ .נובע מדבריו כי בין נקודה א׳
(חתימת חוזי-השלום) ובין שלב ב׳ (יצירת
מציאות־השלום בפועל) יהיו שלבי-ביניים,
שבהם תחזיק ישראל בשטחים שונים החזקה
ביטחונית, גם אחרי שהריבונות המדינית
עליהם תוחזר לערבים.
כדוגמה לכך נותן אריק את שארם־אל-
שייך ,׳שאת הריבונות עליה מוכן אריק
להחזיר למצרים במיסגרת חוזה־השלום,
בתנאי שהמצרים יחכירו אותה לישראל עד
ליצירת המצב של ״לא עוד סכנת־מיל־חמה״.
בשביל
אריק. הנקודה העדינה ביותר
היא בעיית ההתנחלות היהודית בש טחים
המוחזקים — בעייה שלגביה הוא
התבלט בעבר באגף הקיצוני ביותר.
ניסוחו של סעיף זה, בניגוד לשאר הניסוחים,
מעורפל ביותר :״יהודים וערבים
(המשך בעמוד )24

את תוכנית השלום שלו, כשאשתו לילי משתתפת בהבעותיו |

אריק חדיש
חיו בכל חלקי ארץ־ישראל. לשיקולים
ן־מוגרפיים של נוכחות או התיישבות יהד
דית או ערבית לא יהיה מישקל מ־שמעותי
בסו״מ על הסדרי־השלום והתוויית גבולות
ד,שלום.״
משתתפי מסיבת־העיתונות התרשמו כי
וכוונתו של אריק היא לצילום המצב הקיים׳
כך שההתנחלויות היהודיות ימשיכו
להתקיים תחת ריבונות ערבית, כשם ש־ן
ערביי ישראל חיים במדינת־ישראל.
החולשה העיקרית בתוכניתו של אריק
1שרון טמונה בדברים שאינם נאמרים

אין בה שום התייחסות לגבולות המו
דינה׳ ונראה כי בעניין מרכזי זה מוסיף
1גם אריק ללכת בעיקבות תביעתה של
| גולדה מאיר ש״לא לשרטט מפות״ .אולם
[יהיה קשה לכל אדם רציני — ערבי ויש־
|ראלי — לקבוע את יחסו לתוכנית, בהי-
|עדר מפה כזאת.
בנקודה אחת חלה, כנראה, תזוזה קם־
1רעת בעמדתו של אריק שמן — אם כי
[ הדבר לא נאמר בכתב, אלא בעל-פה ביל[
בד. הוא דיבר על מדינה פלסטינית שתכן
לול שטחים בגדה המערבית — בניגוד
גמור לדבריו בעבר, כאשר דיבר על
מדינה פלסטינית ממיזרח לירדן בילבד.
בקווים כלליים שירטט אריק בעל-פה תמו-
[ נה של מדינה פלסטינית משני עברי הן
ירח׳ בתנאי שהגדר, המערבית של הירדן
|תהיה בשליטה ביטחונית ישראלית. את
הירדן הגדיר כגבול־ד,ביטחון של ישראל.
הוא שלל לחלוטין את קיומה ־של מדינה
| פלסטינית נפרדת, בין ישראל לבין ירדן.
הצדה היא שתוכנית כזאת אינה נבדלת
עקרונית מדבריו הסתומים ״של ייגאל ידין
(״מדינה יהודית דמוקרטית״) ,מתוכנית
אלון ומן התוכנית המשוערת של יצחק
רבין. מי שאינו מסכים למדינה פלסטינית
עצמאית בגדה וברצועה, בנפרד מירדן,
אין לו על מ ה לדבר עם אש״ף — גם
אם הוא מוכן לדבר עי מו, אם ירדן
תצורף בסופו של דבר למדינה הפלסטינית
או לאו — זהו נושא הנוגע לפלסטינים
ולירדנים בילבד, ואינו מעניינו של שום
| פוליטיקאי ישראלי.
הדיבור על ״גבול הביטחון״ שעל הירדן
הוא סתמי מדי, כי הוא בא לחפות על
מגמות שונות מדי. יש הרואים בכך הסוואה
לסיפוח הגדה דה-פאקטו.

להגיד ״כ (״

לסאדאת
ך ־ יגדד גקודדת סתומות אלה, ניתן
לפסול את גישתו החדשה של אריק
רק כשינוי האדרת, שבה מתחבאת אותה
הגברת. בעיני הסבורים כך, אין אריק אלא
סיפוחיסט יותר מודרני, המסוגל לעטוף
את המגמות הישנות של הליכוד בהגדרות
התואמות יותר את הלך־הרוחות בארץ
ובעולם.
אך ייתכן מאד שהגדרה כזאת אינה צודקת׳
וכי אריק שרון נמצא, באמת ובתמים
בדרך לגיבוש גישה חדשה, המאפשרת
קונסנזוס לאומי בדרך אל השלום.
תיקוותו זו מתחזקת לאור תגובתו על
דברי־השלום של הנשיא אנוואר אל־סאדאת
— תגובה הזרה לגישת תנועת־השלום ה ישראלית.
טוען
אריק: אם סאדאת באמת מתכוון
למה שהוא אומד, הרי ״יש לקבל בחיוב
את גישתו, ולא לדקדק בפרטים, בשלב
אם סאדאת אינו מתכוון למה שהוא
אומר, אלא מדבר בשתי שפות — גם אז
יש ללכת באותה דרך, ביגלל שלוש
סיבות :
• להגיע להידברות ישירה עימו, כדי
להכריח אותו להגיד דברים מפורשים
ולחשוף את הכפילות שבדבריו.
• להכריח את סאדאת ללכת בדרך החיובית
של דבריו, אפילו אם לא התכוון
לכך ברצינות.
• לנצל את החלק החיובי של דברי
סאדאת, אף בניגוד לרצונו ולכוונתו שלו,
כדי להשפיע על המוני העמים הערביים ולהביאם
להשלמה עם קיום ישראל.
גישה נבונה זו מעידה על האינטואיציה
הפראגמאטית של אריק שרון גם בשטח
המדיני, והיא מחזקת את הדעה שהוא
עבר מרחק רב בדרך לגישה של שלום.
חישוב כי בניגוד לידין ושהד, מבין אריק
שרון כי במרכז מערכת־הבחירות יעמדו
ענייני השלום — ועל כן הקדיש את הופעתו
הפרוגראמאטית הראשונה לנושא זה.
,״גישתו החדשה״ של אריק שרון עדיין
סתומה מדי, מכדי לאפישר הענקת תווית
חדשה לבעליה. אך היא מהווה צעד גדול
׳קדימה בהתבגרותו המדינית של אריק
שירון, וייתכן שהיא פותחת לפניו אופקים
חדישים.

במדינה העם
אין אפס
איך ״:גב״ יבין
את ההצגה של
ח״אפ 15-״ מפרס
תוכנן תחילה

בסודיות

הטכס כולו
מוחלטת.
שלושת מטוסי הקרב מדגם א ,15 3ה ראשונים,
שעמדה לקבל ישראל מארצות־הברית,
היו אמורים להגיע בחשאי לישראל
ביום השישי האחרון, לנחות בשדה־תעיפה
צבאי אי-שם, מול קבוצת מוזמנים קטנה,
שהושבעה מראש לשמור את כל שיראו
עיניה בסוד.
למרות שהעיתונות הבינלאומית היתה
גדושה בידיעות על תחילת משלוח מטוסי
האפ־ 15 לישראל, החליט שר־הביטחון, שלא
כהרגלו, לא לעשות רעש מהענין,
להניח למטוסים לנחות בשקט ללא כותרות

או מצלמות.
היתד. לפרס סיבה טובה להורות על כך.
באיזה שהוא מקום חל שיבוש בלוח־הזמנים,
והגעת המטוסים נפלה בדיוק בעת
שהותו בארצוודהברית. אם שימעון פרס
לא יכול להיות נוכח בטכס ולזכות ב־פירסום
הכרוך בו, זוהי סיבה טובה בהחלט
להטיל איפול על הטכס כולו.
רבץ קיבל החלטה. אלא שברגע
האחרון נודע הדבר ליועציו של ראש־הממשלה,
יצחק רבין. אלה, ובראשם יועץ-
העיתונות של ראש־הממשלה, דן פתיר,
פעלו במרץ כדי לבטל את גזירות הפירסום
שהותיר אחריו שר־הביטחון לרמטכ״ל.
כך אירע, שברגע האחרון הוזמנו לאירוע
המרגש גם עיתונאים שאינם כתבים צבאיים,
עיתונאים זרים, ואפילו, רחמנא
ליצלן, צלמים וצוותי־טלוויזיה.
לרבין מצידו היו סיבות טובות לבטל את
ההוראות שהשאיר פרם אחריו: הוא אמור
היה להשתתף בטכס הראוותני, מבלי הצורך
להתחלק בהילת הכבוד והפירסום
עם שימעון פרם.
אולם אפילו ראש־ממשלה אינו יבול לבטל
במחי-יד אחת את פקודותיו של שר-
הביטחון. גם אחרי שהסתיים הטכס, ל עיתונאים
הותר לרשום רשימות ולצלמים
לצלם צילומים — בעיקר כאלה שיצחק
רבין מופיע במרכזם — עדיין סירבה ה צנזורה
להתיר את הדיווח על הטכס.
וכך בערב שבת, עדייו יכלו אזרחי
ישראל לקבל דיווחים על בוא המטוסים,
״ששינו את פני המדינה וצה״ל״ כדברי
הרמטכ״ל, רק ממקורות־חוץ. רק למחרת
היום, בהשפעת עצותיו של דן פתיר,
הפעיל רבין את מלוא סמכויותיו כראש־ממשלה
וקיבל סוף סוף החלטה חשובה:
פירסום הטכס ונוכחותו בו.
כנסת אותם זה מצחיק 1

תרגיז פיזפוזיסטי ש?
שולמית אזוגי הפך
את הכגסת?קירקס
מה שהתרחש בחלם, על פי אגדות הצדיקים,
הוא כאין וכאפס לעומת מה שמתחולל
בכנסת ישראל. אפילו פליטוגאי
התוכנית הטלוויזיונית ניקוי־ראש, לא יכלו
להמציא סאטירה כה נוקבת על ביתי
המחוקקים הישראלי וחבריו, כפי שנבחריו
הציגו אותה בעצמם.
אם ציפה רבץ לתגובה נרגשת משימעון
פרס על שגנב ממנו את ההצגה של נחיתת
הבכורה של מטוסי האפ־ ,15 באה התגובה
המוחצת מכיוון בלתי צפוי, משם לא ציפתה
לכאורה כל סכנה — מצידה של ח״כ
שולמית אלוני, האתאיסטית המושבעת, הלוחמת
נגד כל כפייה־דתית.
היתד, זו דווקא אלוני שנתנה את ליבה
לכך, שטכס קבלת פני מטוסי־הקרב התערב
בטכס קבלת פני־השבת המלכה וגרם,
אוי לאותו אסון נורא, לחילול שבת. רק
כישרון פילפולי מהסוג הזה בו ניחנה שולמית
אלוני יכול היה להסביר מדוע פגעה
עובדה זו בציפור נפשה.
המדינה שבויה בידי אנשי הכפייה־הדתית,
טענה אלוני. לא ייתכן שכל העם
יהיו חייבים לנהוג כרצונם כשזה נוח להם,
אך לחזות בחילול שבת רשמי, בו נוטל
חלק גם ראש-הממשלה, כשזה נוח לשותפי

רבץ מציץ אל תא־הטיים של האפ*15
שר־הביטחון אסר —

רבץ והרמטכ״ד עם טייסד האמריקאי של ה־אפ־15
— ו ראש ־וזממשלה התיר
הדתיים בקואליציה. בתור התחכמות של
רגע, היה זה רעיון לא רע. אלא שאלוני
עצמה לא התייחסה לדבריה כאל בדיחה.
גם לא הדתיים.
הצגה?}לובה. וכך, מכל הנושאים
והמשברים שהמדינה שקועה בהם עד
צוואר, נולדה בין־לילה חזית רחבה שמטרתה
להפיל את ממשלת רבין על רקע
חילול־השבת הממלכתי בבסיס חיל-האוויר.
היו ודאי הרבה חברי־כנסת שאותם זה
הצחיק. אבל מול הצגה עלובה זו, שעל
בימתה קפצו כל רודפי הפירסומת למיניהם,
יכלו אזרחי המדינה רק לבכות.
כי בישראל אסור לספר בדיחות. בדיחות
יכולות להפוך למציאות, ואפילו להפיל
ממשלות.
הממשלה הדוו״ד. ב מקו ח תונ ה
אנשיו של קארטר
התחמקו משמעץ פרס
במו מפגי מגיפה
לבוש בגדי חתן יצא שר־הביטחון שמעון
פרס לארצות־הברית, נכון לפגישה
עם הכלה ומישפחתה — המימשל החדש,
ההולך ומוקם עכשיו על־ידי הנשיא ה־ניבחר
של ארצותיה,ברית, ג׳ימי קארטר.
יועציו של פרם תיכננו עבורו את המסע
הנוכחי לארצותיו־,ברית כפתיחה רשמית
של המירוץ בינו לבין יצחק רבץ
לתואר המועמד לראשות־הממשלה של
מיפלגת העבודה. פרס קיווה שהוא יהיה
הנציג הישראלי הרשמי הראשון שיתקבל
על ידי קארטר, עוד לפני שזה ייכנס
רשמית לתפקידו בבית־הלבן.
לא רוצים לעזור. פרם התקבל אומנם
בכבוד מלכים, לפחות כאילו היה כבר
רא־ש־ממשלתה הבא של ישראל. הוא זכה
ב־שבחים בלתי רגילים שהורעפו עליו
בפומבי. הגדירו אותו כאיש ״כישרוני, נמ

מסור״ ועוד שפע של תוארים העשויים
להגביר את חינו בעיני הבוחר
הישראלי. אלא ־שכל קבלות־הפנים והשבחים
באו מצידן של גוויות פוליטיות —
אנשי מימשלו היוצא של הנשיא פורד.
עכשיו, כשהם אורזים אח מיזוודותיהם,
הם יכלו לומר גם, אילו התבקשו לעשות
זאת, ששמעון פרס הוא המשיח, או שמאז
דויד מלך ישראל לא קם מנהיג כמותו
לעם ישראל. רק בישראל עדיין מייחסים
חשיבות לדברים מסוג זד, היוצאים מפי
אנשים דוגמת שר־ההגנה רונאלד רמפס־פלד,
שסיים את הקאריירה הפוליטית שלו
למשך ארבע השנים הקרובות. בארצות־הברית
יש עתה לדבריו הד ומישקל בערך
כמו למנהיגת סניף הדסה בסנטה־פה.
לעומת זאת נכשלו כל מאמציו של פרס
להתקבל על ידי אנשים העומדים למלא
תפקידים בכירים במימשלו של פורד,
וזאת למרות כל השתדלנות עבורו.
שר־החוץ המיועד של ארצות־הברית,
סיירוס ואנס. דחה פעמיים פגישות שנקבעו
לו עם פרם ורק אחרי לחצים כבדים
הסכים להיפגש עמו.
מלכתחילה קיוו פרם ושתדלניו ׳שיוכל
גם להיפגש עם ג׳ימי קארטר עצמו, ובכך
להקדים את הפגישה המתוכננת בין קאר״
טר לרבין, בעת ביקורו הקרוב של רבץ
בארצות־הברית. קארטר לא דחה את פרס
אישית. הוא רק הודיע שאין לו כוונות
לפגוש כל מנהיג זר לפני השבעתו —
מה ־שלא הפריע לו להיפגש, למשל, עם
ראש־ממשלת איטליה, ג׳וליו אנדריוטי.
ב־שלב זה היה פרם מוכן להסתפק אפילו
בפגישה עם סגן־הנשיא המיועד, וולטר
מונדייל. אלא ישגם זה סירב לראות אותו.
דיווחו השבוע משקיפים מוושינגטון:
אין ספק כי ההתחמקות של אנשי קארטר
מפגישות עם פרס היא מכוונת ונעשתה
בהשראתו ובעצתו של ד,נרי קיסיינג׳ר,
מזכיר־ד,מדינה הנוכחי. למימשל האמרי קאי,
לא זה של פורד ולא זד, של קארטר,
אין כל עניין לסייע לפרס במירוץ שלו
נגד רבין על ראשות-ר,ממשלה.
העו ל ם הז ה 2050

ובבוטיק של בגד עור ביפו העתיקה
תוכלי לערוך קניות בל יום עד 12 בלילה.
זה הזמן לבקר באחד הבוטיקים האחרים של בגד עור:
ת ל אביב: ככר אתרם 10.00-0,עד,20.00 -ביום ששי 0־ 09.00 עד,13.00-כשבת מ־ 20.00 עד־.23.00
וח׳מזלדגים,יפו העתיקה 10.00-0 ,עד3.00-ו 2000 -0 .עד־ ,24.00 כיום ששי 10.0 0 -0עד3.00-ו.בשבת 20.00-0עד.24.00 -
״אסם עור:רוז דיזנגוף 09.00 - 0,190 עד3.00 -ו 16.0 0 -0 ,עד9.00 -ו.בי1ם ששי 09.00-0עד־ 3.00ו.
רח־ בן יהודה 08.00- 0,104 עד 16.00-0 ,13.00-עד9.00-ו,ביום ששי 09.00-0עד3.00-ו.
•דוו! 1לים0 :צפהאכוטור, רח׳עין ר1נל 08.30-0 ,5עד7.30-ו.בי1ם ששי 08.30- 0עד4.30-ו.
חיסה: רח׳ נורדאו 09.00-0,5עד3.00 -ו,ס 16.00-עד־ 9.00ו,ביו 0ששי 09.00-0עד5.00 -ו.
מג ד ל הו 1מק:רח־ בגד עור 08.00 -0 ,עד8.00-ו,ביום ששי 08.00 - 0עד.14.00-
| 6ז 3נ 0-1ץ 0ז 3

העו ל ם הז ה 2050

ואש־הישינה
הוציא במיומה
מיליוני דוו ת
מקרן סביו
באמצעות ח־ 3
עז נה
וראש עיד״ת
גיבעת״ם
(בתמונה משמאל)

ה משותף לחבר־הכנסת עדי יפה,
1לרב אליהו שרם ולראש־עיריית גיב־עתיים,
קובה קרייזמן 1שלושתם מעורבים
בחקירה מישטרתית ענפה, שהעלתה כבר
הוכחות לגבי הוצאת כספים במירמה מ־
,אוצר המדינה על־ידי הרב ישרם, בעזרתם
של קרייזמן ועדי יפה, אם־כי טרם הוכח
שהשניים ידעו כי הם עוזרים להונאה,
וייתכן שעשו מה שעשו מתוך תמימות.
על כל פנים, מחלקת־החקירות של מיש־טרת
ישראל, בראשות ניצב־מישנה בנימין
זיגל, סבורה כי לפניה חשיפה של

קנוניה־לדוגמה, שכמוה רבות במערכת הישיבות
בישראל, החולבות את אוצר המדינה
באמצעות מה שקרוי קרן־החינוד
על שם פינחס ספיר ז״ל.
הרב אליהו שרם הוא חבר הרבנות הראשית
לתל־אביב—יפו, ומשמש כראש
ישיבת תורה והוראה. אחיו, יוסף שרון,
הוא יושב־ראש מועצת־המנהלים ־של חברת
שיכון ופיתוח, וקודם־לכן היה מנכ״ל
מישרד־השיכון. אחיו השני, אברהם, הוא
ראש ישיבת פורת יוסף בירושלים ובתל־אביב
הגדולה מבין הישיבות הספרדיות

בישראל.
הרב אליהו ־שרם חי מאז־ומתמיד בצי־לו
של אחיו אברהם, ראש ישיבת פורת
יוסף, שנודע בכל רחבי העולם הספרדי,
פיתח רשת ענפה של: תרומות לישיבות
שהוא מנהל, ונהנה גם מסיוע נדיב של
המפד״ל ומישרד־הדתות.
לרב אליהו שרם היה חבר טוב .,אמיל
חמוי שמו, מפעילי שירותי־הביטחון בארץ
ושליח המוסד בעיראק שנים רבות.
חמוי נפטר לפני שנה. בשנת 1972 הפגיש
חמוי את שרם עם ניסים גאון, איל־

הכספים היהודי מ־שווייץ שהוא ממוצא ספרדי,
אשר החליט להיכנס לרשימת העושים
למען ישראל ובני עדת הספרדים.
חמוי היה באותה עת גבאי בית־הבנסת
בית־אל בגיבעתיים, והפגיש את הרב שרם
גם עם ראש עיריית גיבעתיים, קובה
קרייזמן.
שרם !שיפגע את גאון לתרום להקמת
מרכז לימודי תורני על שמו, ובפברואר
1973 נחתם הסכם בין שר־האוצר דאז
פינחס ספיר, ראש־עיריית תל־אביב דאז
יהושע רבינוביץ, מנכ׳׳ל מישרד־החינוך

ה ס * זרילאסני

קגלז י סוד אבוביג־יו.-

מוי•
1 118111מ 6

ג>יז ג *יזי

־*י מ.ל

הישיבה והנאמנים

מראה כללי של ישיבת תורה והוראה בתל־אביב,
מול בניין הסינרמה, כאשר בחזית
בולטים השלטים עם שמות התורמים השונים להקמת המרכז הישיבתי של הרב אליהו

שרם. בתמונה למעלה נראים (מימין לשמאל) הרב אליהו שרם, ראש עיריית גיבעתיים
קובה קרייזמן, וח׳־כ עדי יפה, האחראי לקרן־החינוך של ספיר. השלושה מבקרים במרכז
הישיבתי הנבנה, ומעיינים בתוכניות־הבנייה. חקירת המישטרה בפרשה נמצאת בראשיתה.

כולל מימון הקצבת המטבע הזר בסו 450
דולר. העלות לישיבה היתה 10 אלפים
לירות בקרוב. הרב שרם טוען כי קרייזמן
סייע לו בהתרמות, אם־כי לא הצליח
להראות אף דולר אחד •שהגיע כתוצאה
מכך. לאותה נסיעה קיבל קרייזמן הקצבה
נוספת, של 5000 לירות בקירוב, מעיריית
גיבעתיים, כיוון -שטען כי בנסיעתו בחן
פרוייקטים שונים עבור עירו• ואכן, עם
שובו סיפר כי ראה את מיתקני התברואה
של ניו־יורק, ומצא כי הם גדולים יותרמאלה של גיבעתיים
נסיעה זו• ,שממונה על־ידי הישיבה,
יכולה להיות מוסברת כמסע לאיסוף תרומות
שלא עלה יפה, וכלא־קישורה בעזרתו
של קרייזמן לשרם להוציא כספים במיר־מה
מעדי יפה ומאוצר המדינה.
אולם בימים אלה התברר, כי הישיבה
שילמה לקובה עוד סכום של 4200 לירות.הרב שרם טוען כי הסכום נועד לרכישת
דולרים נוספים לאותה נסיעה •שהיתה,
כאמור, בשליחות הישיבה לשם התרמה.
כיוון -שההקצבה החוקית מומיה על־ידי
הישיבה, נתבקש מזכיר עיריית גיבעתיים,
משה שטרן, לברר אם העירייה המליצה
באוצר להקצות לקרייזמן הקצבה נוספת.
התשובה היתד• ,שלילית. שאלה נוספת שהופנתה
באמצעותו לקרייזמן העלתה, כי
בהמחאה האמורה לא נרכשו כל דולרים,
אלא השתמשו בה להוצאות אחרות.
מכאן •שקרייזמן קיבל 4200 לירות מן
הישיבה למטרה כללית, לא־מוגדרת- ,שלא
היתד, קשורה בנסיעתו בשליחות הי־שיבה.
מדוע נתנה העירייה תשלום זה לקרייזמן?
האם הוא היווה תמורה לעזרתו של קרייז־מן
לישיבה באוצר י

הישיבה שידמה
רקובה ק ו ״זמן
4200 ריווח
רקנ״ת דוראויס
אורם קובה
השתמש בנסו
ר צורים אחוים-
המישטרה רואה
בנו שוחד
אליעזר •שמואלי וניסים גאון. לפי ההסכם
נתנה עיריית תל־אביב שטח קרקע
מול הסינתזה, להקמת המרכז התורני.
ניסים גאון התחייב לתרום בעצמו 500
אלף דולר, מאח אלף דולר בכל שנה,
ולהביא לכך שאחרים יתרמו עוד 250
אלף דולר. הממשלה, מצידה, התחייבה
לתת דולר כנגד דולר, במיסגרת קרן־
חעוך של ספיר ,׳שנתנה למוסדות דולר
מענק על כל דולר תרומה שהשיגו.
הסכם זה חשוב מאד, שכן רק לתורמים
המאושרים על־ידי הקרן הזכות לקבל
דולר כנגד דולר. בימים אלה, למישל, התלוננה
יושבת־ראש הנהלת ויצ״ו בישראל,
איה דינשטיין, על שהקרן מסרבת להכניס
למיסגרתה תרומה ישל 250 אלף דולר ש הביאה
לצורך הקמת גני־ילדים.
מוסד המצליח להיכנס לקרן, נהנה מהטבה
נדיבה ביותר: על כל דולר תרומה
שהוא מוכיח לאוצר כי קיבל, הוא מקבל
מתנה של דולר מקופת המדינה.
הרב שרם ניגש במהירות לבניית הישיבה,
והכספים החלו זורמים כמים. אך
מה שקרה בפועל הוא -שקצב הבנייה והוצאת
הכספים היה מהיר מקצב כניסת התרומות,
ונראה כי הרב •שרם החליט ליצור
כמה תרומות בעצמו. אם, למשל, היה
מגיע סך •של 50 אלף דולר מניסים גאון,
היה הרב מוסיף עוד כמה אלפי דולרים
ממקורות אחרים, מכניס לקופת האוצר —
באמצעות בנק — אישור על המרת סכום
של, נאמר 57 ,אלף דולר, מקבל 57
אלף דולר כנגד הסכום שהכניס•

אי שורים
מן הח״כ
** כיין באו הדולרים שהוסיף י הרב
* ) 8״שרם טוען כי באו מתורמים אחרים.
אולם מה יפריע לו לקנות דולרים שחורים
בשוק השחור, להפקידם בבנק כתרומות,
ולקבל עליהם מענק בהתאם י הרב
עצמו מספר כי הציעו לו לעשות דברים
כאלה, אך הוא סירב בכל תוקף.
אין כל ערבות שמוסדות אחרים לא
ניצלו פירצה־קוראת־לגנב זו. כל מה שהיו
צריכים לעשות זה להמציא תורם־
קש, לרכוש דולרים בשוק השחור, להעביר
באמצעות תורם־הקש את הדולרים
כ״תרומה״ ואז היתד, קרן ספיר מזכה
אותם באותו סכום דולרים במתנה.
באותה שיטה ניתן כמובן להחזיר לתורם
פיקטיבי את ״תרומתו.״
תרגיל אחר נעשה על ידי הרב שרם ב־מיקרה
אחר, שהוכחות עליו מצויות בידי
המישטרה. כאשר הגיעה תרומה מניסים
גאון בסך 50 אלף דולר, הצליח שרם
לקבל מעדי יפה, האחראי כלפי האוצר על

ה ר אליהו שרם
קרן־החינוך, אישורים כפולים — כאילו
מדובר ב־ 50 אלף דולר כפול שניים. הוא
קיבל כנגד תרומה אחת זו פעם אחת
ממישרד־החינוך 210 אלף לירות (בשנת
,)1972 שהופקדו בחשבון־הבנק -של הישיבה
בסניף ״שיינקין •של בנק דיסקונט,
ופעם שנייה קיבל ממישרד־ד,חינוך, על
אותה תרומה, עוד 210 אלף לירות ,שהופקדו
בבנק קופת־עלייה ברחוב נחלת
בנימין. בחשבון מיספר .1960
הוצאת־כספים כפולה זו לא היתד, מתאפשרת
ללא אישורים •של עדי יפה• ,שרק
אישוריו לאוצר משחררים כספים לישיבות.
מדוע נתן עדי יפה אישורים למעשים
כאלה? לכך עדיין אין תשובה, ועדי
יפה עצמו טען, כי הוא מכיר את הישיבה
רק באופן כללי ביותר. הרב שרם מכחיש
כאילו קיבל תרומה כפולה, וטוען כי
מעולם לא קיבל כספים ממישרד־הדתות.
אולם בידי המי-שטרה הוכחות לכך שהוא
משקר.
תרגיל נוסף -של הרב נעשה עת קיבל,
לפני כשנתיים-שלוש, מן האוצר סכום
של כ־ 700 אלף לירות, מבלי שהוכנסהתמורתו תרומה בדולרים. גם הקצאה זו
ניתנה על סמך הוראות של עדי יפה,
ואנשי האוצר• ,שנתבקשו לפני -שבוע להסביר
את ההוצאה הזו, וכן את ההוצאה
הכפולה הקודמת, טרם גילו כיצד קרה
מה שקרה.
מדוע גילה עדי יפה רוחב־לב שכזה
כלפי הישיבה •של הרב שרם ן ככלות הכל,
בישראל ישיבות רבות, ולגבי האחרות
טרם נמצא חומר המוכיח כי קיבלו כספים
במירמה בשיטות כאלה. ובכן, האיש
שקישר בין הרב •שרם לבין עדי יפה,
והיה נציגו הנאמן בקרן ספיר ובאוצר,
הוא ראש עיריית גיבעתיים, קובה קרייז־מן.

הישיבה
שילמה
לקרייזמן
ן * דייז מן א י ״ ידוע כדתי במייוחד,
{ /והישיבה האמורה מצויה בתל־אביב
ולא בעירו, אם־כי סניף שלה היה פתוח
כמה חודשים בשנת 1974.במיסגרת בית
הכנסת ביוז־אל ברחוב טייבר בגיבעתיים.
קרייזמן עבד קשה למען הישיבה. הוא
כתב מיכתבים כדי ללחוץ על האוצר ועל
עדי יפה, בא בשליחויות •של שרם אל
עדי יפה ואל ראשי האוצר, בעיקר אחרי
•שיהושע רבייוביץ התמנה כ-שר־האוצר.
לכאורה, הקדיש קרייזמן את מיטב זמנו,
ללא תמורה. כדי לעזור לשרם במיסדרו־נות
האוצר ואצל יפה. אבל רק לכאורה.
שכן בשנת 1974 קנתה לו הישיבה
(העולם הזה )2048 כרטיס־טיסה לארה״ב,
במדינה אורחים
ה הז ד מנו ת ה!אחדו 1ה
״אפ 7א יתחיל
בדטא־ומתן לשלום,
יבכו על 3ך
הבגים והכם דים
העיניים הכחולות של המדינאי הקשיש
התכווצו בהבעה •של כאב :״האם הישראלים
אינם מבינים •שזוהי ההזדמנות האחרונה?
•שאם לא יתחיל ב־ 1977מ־שא-
ומתן רציני לשלום, יבכו על כך הבנים
והנכדים?
״האם לא ברור לישראלים כי כל קיומם
תלוי בהשגת השלום? •שלא יוכלו לחיות
לאורך ימים על החרב?״
לא כדאי לזכור. ההתפרצות היתה
מרשימה דווקא משום •שבאה מפי אדם,
הרגיל לעטוף גם את הערותיו הרציניות
ביותר במעטה של הומור קליל, כיאה
ללורד בריטי.
לורד קאראדון, לשעבר ראש המישלחת
הבריטית באו״ם ומנסח ההחלטה 242 של
מועצת־הביטחון, בא לביקור קצר בארץ.
אחרי שיפגש עם נ־שיא מצריים, אגוואר
אל־סאדאת, ועם ראשי השילטון החדש
בעמאן, עבר את הגשר כדי להיפג-ש עם
כמה אישים ישראליים ועם ראשי־הערים
החדשים בגדה.
גם הפעם ד,ירבה הלורד הקשיש, שכיהן
לפני כימעט • 50 שנה כקצין־מחוז בשכם *,

לחצים להפסקת
__ ה ח קי ר ה
ך* אשר גוף משלם לראש־עירייה כמה
^ )זלפי לירות ללא הצדקה מוחשית וחוקית,
הרי זה חשד לשוחד. זכאשר ראש־העירייה
מסדיר עבור גוף זה את ענייניו
באוצר, יש כאן עבירת שוחד ברורה ושלמה.
מה־גם
•שבאותה עת, סמוך לנסיעתו
ולקבלת התשלום בסך 4200 לירות, עזר
קרייזמן לישיבה בדבר נוסף. הוא כתב
מיכתבים והמליץ בעל־פה אצל עדי יפה
ורבינוביץ, כי יתנו לישיבה 2מיליון לירות
מיקדמה על חשבון תרומות שיובאו.
זיהו הסדר הנוגד את ההסכם -שנחתם בשעתו׳
ואת תקנות קרן־ד,חינוך. אולם תקנות
לחוד וקנוייות לחוד, והאוצר השיג
אישור מוועדת־הכספים של הכנסת, כי
לישיבה נחוץ הכסף בגלל שהחישה את
קצב הבנייה. הסכום ניתן לה.
הסבר זה של האוצר הינו -שקר גס.
הכסף הוכנס מייד, לחשבון לזמן ארוך
בסניף המרכזי •של בנק המיזרחי, ולא
־שימש לתשלומים דחופים לקבלנים. פשוט
הוציאו מן האוצר 2מיליון לירות במירמה.
אולם הכספים ששילם הרב שרם ל־קרייזמן
לא היו הטובה היחידה -שע-שה לו.
יום אחד בא. אליו קרייזמן וביקש טובה
עבור ידידו הטוב, יעדי יפה. לדבריו, יש
עיתונאי בשם דויד לדרמן, עורך •של
ירחון בשפה האנגלית הקרוי ישראל מגזין,
הממומן על־ידי מישרד־החוץ והסוכנות.
לדרמן זה ביקש לנסוע עם אשתו
לשיקגו, וכדאי -שהישיבה תעוזר לו- ,שכן
הוא ידיד טוב של עדי יפה וספיר. הרב
•שרם לא היסס, קנה שני כרטיסי־טיסה
לשיקגו עבור לדרמן ואשתו.
חקירת המישטרה בפרשה זו נמצאת עתה
בראשיתה. גיבוריה הם הרב -שדם• ,שהוא
כבר בצרות, קובה קרייזמן — שיצטרך
לתת הסבר טוב להמחאה •של 4200 הלירות
•שקיבל, וח״כ עדי יפה- ,שיצטרך
להסביר כיצד הוצאו באמצעותו מיליוני
לירות במירמה מאוצר המדינה. ואולי,
בעיקבות הפרשה, יבדוק האוצר את כל
מקבלי הדולר־גגד־דולר, וידרוש הוכחות
לכך •שהתורמים אכן קיימים, והתרומות
אומנם ניתנות — לפני שמפזרים את
כספי משלם המיסים.
מפני חקירה כזו כבר החלו ראשי־הישיבות
חוששים. הראשוך לציון, הרב
עובדיה יוסף, פתח בלחצים להפסקת החקירה
בישיבה -של תורה והוראה, אולי
מ-שום שבנו למד בה, אולי מסיבות אח רות.
האוצר, החייב להשיב על שאלות
המישטרה, אף הוא רוצה מאד בסגירת
התיק, וברור כי קובה קרייזמן יעשה הכל
להפסקת החקירה, העלולה להביא להוכחות
כדי העמדתו לדין.

לורד קאראדון
״יבכו על כך הבנים והנכדים...״
בהלצות קלילות (״לאדם בגילי לא מעניין
העבר, אלא רק העתיד. נ־שאר לי כל־כך
מעט עתיד — אז כדאי •שיהיה טוב...
ביושבו בביתו -של אליהו אלישר, נשיא
המועצה הישראלית למען שלוס ישראלי־פלסטיני,
אותו הכיר כששירתו -שניהם בממשלת
המנדאט, סיפר לכמה אורחים
על מסקנותיו בסיורו הנוכחי. בין השאר :
9נשיא מצריים פועל למען ה-שליום
במלוא הרצינות. הוא זקוק לכך, כי לא
יוכל להחזיק מעמד לאורך זמן, אם לא
יתרח-ש משהו ב־ . 1977 אם לא יושג השלום
בשנה זו, תקרה התפוצצות נוראה.״
• ירדן לא תפריע להקמת מדינה פלסטינית,
בידעה -שאותה מדינה תצטרך ממילא
למצוא קשר כלשהו עם ירדן .״המלך
אמר, :לא ישראל ולא ירדן רשאיות להגיד
לתושבי הגדה המערבית מה יהיה
עתידם• הם צריכים להחליט על כך לבדם.׳
המלך דבק בעמדה זו.״
• על אירופה, ובראש־ובראשונה בריטניה.
ליטול יוזמה לפתיחת מהלכי״שלום
חדשים. אין להשאיר זאת לאמריקה בילבד,
כי יוזמה אמריקאית בילבדית עלולה לעורר
התנגדות סובייטית. על בריטניה להגיש
בחודש מארס הצעת־החלטה חדשה למו־עצת־הביטחון,
שתאפשר את חידוש ועידת-
דנביה, בהשתתפות הפלסטינים.
• אסור להשאיר את ברית־המיועצות
בחוץ, כי בחוץ היא תגרום לצרות.
(המשך בעמוד )28
• אז נקרא בשם יו פוט, ועל שמו
קרוייה ״כיכר פוט״ בנתניה, העיר שהוא
עזר לייסדה.

יגאל לכיב

סגן ראש עיריית תדא בי ב חצ ה דתיות אמרגן
צות אותן ניהל. הוא נדון לארבע שנות
מאסר. ככל הנראה ריצה רק שמונה חודשי
מאסר. שכן, מאחר שהחזיר חלק מהכספים
שבגניבתם הורשע והתנהגותו בכלא היתד,
משביעת־רצון, הוא זכה בשיחרור מוקדם.

* * אז שנת 19)55 מייבא האמרגן ד־
•ייז ישראלי, יעקב אורי, לארץ משב־רוח־קריר
בימי הקייץ הלוהטים. זוהי להקת
מחליקי הקרח, הולידיי און איים, שהפכה
במרוצת השנים לחלק מנוף הבידור היש ראלי.
ללהקה, המופיעה בקביעות בהיכל־הספורט
ביד־אליהו בתל־אביב — המקום
היחיד בארץ בו ניתן להתקין את משטחי
הקרח שלה — יש קהל מעריצים קבוע.
מדי שנה נוהרים כרבע מיליון איש, מכל
חלקי הארץ, לחזות בהופעותיה.
בתום הופעתה האחרונה של להקה, ב־קייץ
השנה, ביקש אורי כמנהגו, מהנהלת
היכל־הספורט, לשריין לו תאריכים להופעת
הלהקה בקייץ .1977 להפתעתו זכה בתשובה,
כי חברת היכל הספורט, השייכת לעירית
תל־אביב, אינה יכולה להתחייב

סגן־ראש־עיר גריפד

אמרגן אורי

במקום זבל — חתיכות

במקום קרח — אצבע משולשת

לגבי קיום המופע המבוקש, כיוון ״שטרם
גובשו התוכניות לקייץ הקרוב.״
הדבר נראה מוזר. שכן, רק לאחרונה
פירסם מבקר עירית תל־אביב את מימצאי
הביקורת שלו על חברת היכל הספורט, ובנוסף
לשאר הליקויים והמיגרעות שחשף,
טען גם כי ההיכל אינו מנוצל כראוי.
המרצע יצא מהשק תוך זמן קצר.
הולידיי און אייס הוא המופע המסחרי
המצליח ביותר הנערך בהיכל־הספורט,
חוץ ממשחקי הכדורסל במיסגרת אליפות
אירופה של מכבי תל־אביב. נראה שהנהלת
ההיכל התקנאה בהצלחתו המסחרית של
אורי, החליטה להפוך בעצמה לאמרגנית,
לייבא להקת מחליקי־קרח בכוחות עצמה.
הרעיון התגבש במוחם של שניים: סגן
ראש עיריית תל־אביב יגאל גריפל, המשמש
כיושב־ראש חברת היכל־הספורט, וגרשון
פורמן, מנכ״ל היכל־הספורט. כיוון שהחברה
המנהלת את ההיכל, השייך לעיריה,
מאורגנת כחברה פרטית, היתד, פעילות
שלהם גם כאמרגנים, מזכה אותם בטובות
הנאה לא מעטות. למשל, נסיעות לחו״ל
על חשבון ההיכל, כדי לסקור מופעים ולחתום
חוזים.
ואומנם, אחרי שדחו את אורי, יצאו
גריפל ופורמן לווינה, שם ערכו עיסקה עם
מנהל להקת החלקה חדשה, שהוקמה רק

עתה והמכונה בשם אייס גארד. הם לא
ראו את הופעת הלהקה. הם גם לא בדקו
מי האנשים העומדים מאחריה, אבל כדברי
גריפל ״נתתי את המילה שלי״ וכך הפך
סגן ראש־העיר את עצמו גם לאמרגן.
דיווחים שהגיעו מאירופה סיפרו כי הופעות
הלהקה, שזה עתה הוקמה, נוחלות
כישלון חרוץ.
אבל עוד יותר מזה: הסתבר כי מנהל
הלהקה, עימו ניהלו גריפל ופורמן את
המשא־ומתן ואשר לו נתן גריפל את מילתו,
אינו אלא נוכל לשעבר. זהו תום
סקאלן, אזרח קנדי, שהיה בשעתו נשיא
הליגה הלאומית של ספורט הוקי הקרה
בוונקובר.
ב־ 1973 נשפט סקאלן זה והורשע על
גניבה בסך 3מיליון דולר, מכספי הקבו

אחרונה החדיט סקאלן לארגן ל/עצמו
להקה דוגמת הולידיי און אייס.
הוא רכש מכונות ישנות ליצירת משטחי
קרח להחלקה, והחל את הופעות להקתו
בלינץ שבאוסטריה. כבר בהופעות הראשונות
התקלקלו המכונות והיה צורך לבטל
מופעים.
כאשר הובאו כל הפרטים האלה לידיעתם
של גריפל, פורמן ושאר חברי הנהלת
היכל־הספורט, שהם חברי מועצת־העיר,
הם התכנסו לישיבה מיוחדת. בתום אותה
ישיבה הם החליטו לקיים את ההסכם עם
להקת הנוכל ולדחות את בקשתו של יעקב
אורי לאפשר לו להשתמש בהיכל־הספורט
להופעותיה של הולידיי און איים.
כאשר ניסה אורי להסביר למנהלי היכל־הספורט
כי עיריית תל־אביב נוטלת על
עצמה סיכון עצום, אם תפסיד כספים בהופעות
הלהקה שתייבא, השיבה לו עורכת-
הדין ניצה קונשטאט, ממחלקת היועץ-
המישפטי של העיריה :״היכל־הספורט היא
חברה פרטית — מותר לנו הכל!״
כנראה גם להמר על כספי משלמי ה־מיסיס
לעיריית תל־אביב.
הביקורת החמורה של מבקר־העיריה על
צורת הניהול של היכל־הספורט, לא הרתיעה
את מנהלי החברה. עתה הם עומדים
להסתבך בפרשיה נוספת. כל עוד היה
מדובר במנכ״לו של ההיכל, גרשון פורמן,
לא היתד, בכך פליאה.

נובל־לשעבר סל,אלן
ארבע שנות מאסר

אולם התפקיד שממלא בפרשה יגאל
גריפל, שהוא נציג ניבחר במועצת העיריה,
הוא תמוה ביותר. שכן תושבי העיר בחרו
בגריפל לנהל את בעיות האשפה והבינוי
בעיר ולא להפוך לאמרגן שיד,מר על כספי
המיסים שלהם.
אורי לא קיבל את הגזירה שגזרו עליו
גריפל ופורמן. באמצעות עורך־הדין יהודה
מוריץ הוא הגיש עתירה למתן צדעל־תנאי
נגד עיריית תל-אביב ונגד חברת
היכל־הספורט. הוא ביקש מבית־המישפט
העליון לחייב את העיריד, להשיב מדוע לא
תשכיר לו את היכל־הספורט לצורך הצגת
הולידיי און איים בחודש מאי ,1977 ומדוע
לא תימנע לערוך בעצמה מופע החלקה.
טען האמרגן יעקב אורי בבקשתו לצו־על־תנאי
:״העיריה אינה רשאית. להתחרות
עם הגורמים השוכרים אצלה את
היכל־הספורט לצורך ניהול עסקים. ניסיונה
לעסוק בעצמה בהבאת מופעים המתחרים
עם לקוחותיה הוא דבר פסול ונוגד
את כללי ההגינות והיושר החלים על
מוסדות ציבור.״
לא מן הנמנע כי במקום רקדניות יפהפיות
המחליקות על הקרח יצטרכו השנה
תושבי תל־אביב להסתפק בתחליף ה מפוקפק
של פרנסי עירם המחליקים ומועדים.

מדינ ה
(המשך מעמוד )27
מעט עתיד — אז כדאי שיהיה טוב...״
צעירים וחדשים. כיומיים שבהם סייר
בגדה המערבית, זכה הלורד בכמה מיקל-
חות קרות. נסתבר לו כי קם דור, שלא *
ידע את יו פוט.
ברמאללה הקשיב באדיבות לנאומו של
כריף חלף, ראש־העירייה התקיף, בן ה־,38
שהאשים את בריטניה בכל הצרות שפקדו
את ערביי פלסטין בדורות האחרונים. חלף
שלל כל אפשרות של הופעה עצמאית של
נציגי הגדה בוועידת ז׳נבה, קבע כי אש״ף
הוא הכתובת היחידה לכל אוכלוסיית הגדה.
ייתכן
מאד שהוא נהנה לשמוע את דבריהם
התקיפים של המנהיגים הצעירים.
כפי שאמר יום לפני כן, בחברה יהודית:
״בגילי נחלש הזיכרון, וזד, טוב. הכרתי י
את כל גדולי העולם, ואני מוכן לשכוח
אותם. אני רוצה להכיר אנשים צעירים
חדשים.״

מדיניות
ע הפני אלהעבר
הוויכוח התגהל ער
המפל, והתעלם מן העיקר
כרגיל, התנהל הוויכוח בישראל על הטפל,
תוך התעלמות גמורה מן העיקר.
עשרות מאמרים נכתבו על הנושא :
האם היה זה נבון מצד מישרד־החוץ להגיש
הצעת־החלטה ישראלית לעצרת ה־או״ם
י מישלחת־ישראל ביטלה את הצעתה
זו אחרי שהעצרת קיבלה שורה ישל
תיקונים, ששינו כליל את תוכנה.
המחייבים טענו כי התכסיס עזר ליש ראל
להציג לעולם את עמדתה. השוללים
סברו כי היה זה מעשה מביש, מאחר
שישראל נאלצה לחזור בה מהצעתה (ראה
להלן).
אולם ויכוח זה היה מישני, חסר־מש־מעות.
שתי הטענות היו חסרות־משמעות,
כי התכסיס כולו לא עורר בעולם תשו־מת־לב
כלשהי, לטובה או לרעה.
חזרה לאתמול. תוך כדי כך נשכח
לגמרי העיקר: תוכנה של ההצעה.
ישראל הציעה לכנס מחדש את ועידת־ז׳נבה,
בהשתתפות המוזמנים המקוריים
(ישראל, מצריים, ירדן וסוריה) בילבד,
ועל־סמך הבסיס המקורי (החלטת מועצת
הביטחון ,242 שהתעלמה מקיום העם הפלסטיני).
היתד,
זו הצעה שהתאימה, אולי, לשנת
,1971 או אפילו .1973 אולם אז התנגדה
ישראל לכינוס הוועידה, אחרי הפתיחה
הראוותנית. ההצעה מופרכת לחלוטין בסוף
,1976 כאשר נוצר קונסנזוס עולמי
מאוחד בדבר הצורך לשתף את הפלסטינים
בכל משא־ומתן להסדר במרחב, וממילא
גם בוועידת ז׳נבה.
קונסנזוס זה בא לידי גילוי נוקב, כאשר
נאלצה ישראל לבטל את הצעתה,
וכאשר האו״ם כולו תמך בהצעת־ההחלטר,
המצרית.
בצורה זו הודיע העולם, וביכללו אוה־דיה
המושבעים ביותר של ישראל, שעליה
להיפרד מן העבר ולהתמודד עם ההווה.
בלי תשובה ישראלית סבירה לבעיית
השתתפותם •של הפלסטינים ׳ בתהליך השלום,
תישאר ישראל מבודדת לחלוטין
במישפחת העמים.

מ־שחק־ם א סו רי ם
איד בודדה ישראל
את עצמה ואת
ארצות-הברית — בצודה
שתעלה לה ביוקד
לדברי הדוברים הרישמיים הצוהלים,
היה זה מעשה מהפכני ונועז: בפעם ה־יאשונה
בתולדות ישראל היא הגישה
הצעת-החלטד, לעצרת האו״ם.
טענה זו עצמה היתד, אופיינית לחו־סר־הרצינות
זלחובביות של התרגיל כולו.
כי אין היא נכונה מבחינה עובדתית.
ישראל הגישה במרוצת השנים שבע הצי
עות־החלטה לעצרת.
אחת מהן אף היתד, בעלת משמעות
היסטורית. ישראל, היא שהגישה בשעתה
את הצעת־ד,החלטה ששמה קץ למילחמת
קוריאה.
הדבר לא היה אז בגדר הרפתקה חובבנית,
אלא נבע מהידברות ממושכת
(המשך בעמוד )32
ה עו ד ס הז ה 2050

המי שט ו ה שוב חוקות את עצמה -ותוך שיא חדש
החקירות במישטות ודא שהוחשד נת שווח נברים

בדיחה של
מחלקת הסיור במטה הארצי, כבודק יחידי בפרשת ההאשמות
נגד ניצב־מישנה ארמנד לוי, המכהן כיום כראש
ענף־החקירות של מישטרת מחוז תל־אביב.
וראה זה פלא — מה שלא הצליחה המישטרה לעשות
במשך שנה תמימה, הצליח תת־ניצב יעקובי לעשות תוך
ימים ספורים. הוא חקר את הפרשה, ברצינות, ביסודיות,
לאורך ולרוחב, לעומק ולגובה, על כל צדדיה ועל כל
היבטיה. ותוך פרק־זמן זה הוא גם הצליח להגיע למסקנה
השקולה והמבוססת: שניצב־מישנה ארמנד לוי חף מכל
פשע, ואין כל יסוד לחשדות שהועלו נגדו על־ידי פיקודו
לשעבר. הללויה!
אין צורך להסביר מה פשר החריצות והזריזות שאחזו
לפתע במישטרת ישראל.

חנויו ת
לגבי המפכ״ל היוצא של המישטרה, רב־ניצב שאול
רוזוליו, היה זה עניין של יוקרה. ערב פרישתו, שואף
רוזוליו להשאיר מאחוריו ליורשו מה שצריך להיראות
כאירגון מישטרתי יעיל וטהור. כל גילוי העלול לפגוע
בדימויה של המישטרה ולהציג את אחד מקציניה הבכירים
כמעורב במעשה שחיתות, מהווה פגיעה אישית בו.
וכך החלה מכונת הטישטוש פועלת במלוא הקיטור.

ח קי ר ה
ב מ הירו ת הבזק

$ווד כיום הרגיעי בשבוע שעבר, בשעות ה*
* צהריים, פחות מ־ 24 שעות אחרי הופעת גליון
העולם הזה, צילצל דובר מישטרת ישראל, ניצב־מישנה
שמואל צחי, לעיתונאים במערכות העיתונים וברשות־השידור,
ביקש להשמיע באוזניהם קומוניקאט רישמי
של המטה הארצי.
תוכן ההודעה: לכל ההאשמות והחשדות נגד ניצב־מישנה
ארמנד לוי, כסי שפורסמו בהעולם הזה, אין שחר.
לא נמצאה כל הוכחה כי ארמנד לוי קיבל אי־פעם שוחד
מאנשי העולם־התחתון, או שמסר מידע מישטרתי מוקדם
(המשך בעמוד )36

] 11ך י ן תת נ צב רפאל עקוב
י* י שמונה כקצין־בודק יחידי
ייייי|#י
לבדוק את החשדות שהועלו עד ניצב־מישנה ארמנד
לוי, ראש מחלקת החקירות של מישטרת מחוז תל־אביב.

על צורת החקירה המזורזת, אמר דובר המסה־האוצי של
המישטרה :״החקירה החלה ביום שישי (ה־ 3בחודש) והסתיימה,
חלקית, ביום רביעי 8.12 וסופית למחרת. במהלך
החקירה שוחח הקצין הבודק עם מיספר אנשים.״

^ מעט שנה חלפה מאז התייצב המפקח בני פירסט
לפני מפקד מישטרת מחוז תל־אביב, ניצב דויד עופר,
כשבפיו חשדות כבדים ביותר.
פירסט, ראש מחלק־המוסר במדור המרכזי של מישטרת
המחוז, שבין שאר תפקידיו כלול גם תפקיד ניהול המצוד
על מועדוני ההימורים והקלפים שבעיר, טען באוזני מפקדו
כי דברים מוזרים מאד מתרחשים בתחומו. בכל פשיטותיו
על מועדוני־ההימורים הוא מגלה כי המשתתפים במישחקים
בהם נמלטו בעוד״מועד, כאילו מישהו הזהירם מראש מפני
הפשיטה הצפוייה.
פירסט, קצין מסור ונאמן, טען באוזני עופר כי הוא
חושד שקיימת דליפה מתוך המישטרה למועדוני הקלפים
וההימורים. פירסט גם לא הסתיר במי הוא חושד כמקור
ההדלפה. הוא חשד במפקדו, ראש המדור המרכזי אז
(כיום היחידה המרכזית) סגן־ניצב ארמנד לוי (העולם הזה
— 2049״קשר הקלפנים״).
המפקח פירסט ביקש מניצב עופר לחקור את הפרשה.
הוא לא היה היחידי. קצינים אחרים ביחידה המרכזית, וכל
שוטרי ובלשי מחלק־המוסר, חיו באותה הרגשה שמישהו
מסדר אותם מאחרי גבם.
חשדות מסוג זה היה צורך דחוף לבדוק. אולם במשך
שנה תמימה כימעט שלא מצא ניצב דויד עופר לנכון
להתייחס לחשדות והאשמות אלה. הוא לא הקים ועדת*
חקירה. הוא לא מינה קצין־בודק. הוא אפילו לא העביר
את הטענות שפורטו בפניו לידיעת הממונים עליו במטה־הארצי.
משך שנה שלמה לא נעשה דבר בתחום זה.
והנה, לפתע, בשבוע האחרון, גילתה מישטרת ישראל
זריזות בלתי־רגילה וחריצות מופלאה בחקירת הפרשה.
ביום הרביעי בשבוע שעבר מינה מפכ״ל המישטרה, רב־ניצב
שאול רוזוליו, את תת־ניצב רפאל יעקובי, כיום ראש

בתחילת השבוע שעבר נודע במישטרה, כי העולם הזה
חוקר בפרשת תלונותיו של הקצין פירסט נגד ניצב־מישנה
לוי, שבגללם הודח פירסט מתפקידו והועבר לתפקיד
מישני, חסר־חשיבות. היה אחרי שכתב העולם הזה ביקש
תגובות רישמיות מן הגורמים המוסמכים במישטרה, על
הפרשה.
ראש ענף החקירות במטר*,הארצי, ניצב יעקוב קדמי,
שאליו פנה העולם הזה, ידע כבר במה המדובר שכן
במקביל, הועבר גם אליו המידע בדבר חשדותיו של
המפקח פירסט שטושטשו בידי עופר,.קדמי ביקש מכתב
העולם הזה לעכב את הפירסום בדבר החקירה נגד ארמנד
לוי .״העניין מאד רציני, ואני מתייחס אליו במלוא הרצינות,״
אמר קדמי .״הבירור הראשוני שערכתי בעניין
הראה שהעניין אינו פשוט, ויש לחקור את הפרשה
ביסודיות. לא נוכל לסיים את החקירה לפני יום השישי
השבוע (יום השישי האחרון).״
אלא שאת אשר לא היה מסוגל ראש מחלקת החקירות
לחקור במשך שבוע ימים, הצליח ראש ענף סיור לפתור
תוך שעות ספרות, ללא מאמץ. כי בינתיים התפרסם גיליון
העולם הזה, ובו הגילויים על החקירה המתנהלת נגד
ארמנד לוי.
הפירסום היכר, את צמרת המישטרה בתדהמה. רבים
מן הקצינים הבכירים לא ידעו כלל על הפרשה. לאוזני
אחרים הגיעו רק שמועות, והם סירבו להאמין כי אכן
מוטלים חשדות כה חמורים על קצין־מישטרה כה בכיר.
מרגע ואילך זה שוב לא היה חשוב בעיני צמרת ה*
מישטרה להגיע לחקר האמת, ולבדוק מה מידת הביסוס
בהאשמות שהוטחו נגד ניצב־מישנה לוי. המטרה היתד,
אחת: למנוע כל פירסום נוסף, ולהמשיך במלאכת ה־טישטוש.

ט!הר לו

1י י ״1 *1י ליז טיילור ובון וורנר בחברת ילדיהם המשותפים. משמאל לימין:
/ 11י י< 1מייקל וויילדינג וליזה טור, ילדיה.של ליו; אחריהם מארי וורנר,
בתו של ג׳ון המחזיק בידו את נכדתה של ליז, נעמי, המוחזקת בידה השנייה בידי
אמה ג׳ו, אשתו של מייקל. לליז עוד שני ילדים, בן, בשם כריסטופר ובת מאומצת, מריה.

הגונח האירוסין

של ג׳ון וורנר וליז טיילור, אחת התמונו ת הדיש־

מיות הבודדות שפורסמו על־ידס. לליו ולג׳ון,
שנישאו בכנסייה, אין תמונות מחתונתם. ליז התעקשה שאת החתונה תצלס קרובת־מישפחתה,
שהיא תלמידה לצילום, אך זו נתגלתה כתלמידה גרועה, וכל הסרטים נשופו.

ירח דבש

ללילה אחד חגגו ליז וג׳ון ווונר במיסעדוז־הפאר מישכנות
שאננים, בתחילת הערב הצליחו להיות זוג היחידי במיסטדה,
רק מאוחר יותר ׳נתמלא המקום בתיירים אמריקאיים, שנדהמו לגלות את הכוכבת המפורסמת
יושבת סמוך אליהם. משך כל הערב ליטף הבעל את גב אשתו, ונשק לה ללא־הרף.

ף* עיקבות כדיקה יסודית ומעמיקה,
שכללה צפייה בת המש דקות רצופות
בעיניה של כוכבת־הקולנוע האחת ואין
שנייה לה אליזבת (ליז) טיילור־הילטון־
וויילדינג־טוד־פישר־ברטון שוב ברטוך
וורנר, אפשר להישבע עם יד אחת על הלב
והשנייה על ספר התנ״ך: אין לה עיניים
סגולות ! ציבען נע בין ירוק לכחול, והן
אולי השריד האחרון ליופי שהיה לאגדה
אך מה לעשות, נעלם עם השנים. אולי כהה
צבען? אולי השתנה? אולי הוא סגול
בימים ראשון, חמישי, שישי ושבת? מכל
מקום, בימים שני, שלישי ורביעי הוא אינו
סגול כלל !
בואה של אליזבת טיילור לארץ הכניס
למצב של מילחמה את כל כתבי וצלמי
העיתונות בישראל ,׳שהתנסו בשנה שעברה
בחווייה הקשה של סיקור ביקורו של הזוג
אקס־ברטון־טיילור.
אלא שהשנה, בניגוד לאשתקד, אין רוח שים
מיסדרונות הקומה השלישית במלון
המלך דויד בירושלים המוני עיתונאים.
גם העובדה שהגברת וורנר השנייה והאדון
טיילור השישי בחרו לצורך ירח־הדבש
שלהם את מערכת החדרים 329־ ,328 אותה
מערכת ששימשה בשנה שעברה לירח-
הדבש של ליז וברטון טרום נישואיהם
השניים, אינה מרגשת איש.
שניים־שלושה צלמי־עיתונות יגעים מסתובבים
ב,לובי׳ המהודר של המלון אנה־ואנה.
רק שישה אנשי־הביטחון הקשוחים
שהופקדו, ללא צורך, על שמירת חדריה
של הכוכבת, מתרגשים בכל פעם שהם
מבחינים בצל של אדם מתקרב אל הדירה,
מתנפלים עליו כמוצאי שלל רב והודפים
אותו לתוך המעלית.
טיילור וורנר אינם מבזבזים את זמנם.
מנמל־התעופה נסעו במהירות של 60 קילומטר
לשעה (שבה מפקידה טיילור לנסוע),
ישר למיטה.
רק כחלוף שעות ארוכות מואיל הזוג
המלכותי לרדת מחדריו. מעט תיירים סקרניים
ניצבים בשורה ונועצים בהם עיניים,
מעט הצלמים מצלמים. ליז, שמנה מאד,

חודש

ליז מימין: יפהפייה
שהעניק לה ברטון1 ,
זעירה, משמאל ליז בשבוע שעבר, עייפה, שמנה,
ביער־המאתייס של הקרן־הקיימת־לירשאל. אחרי
מאופרת מאד, לבושה בגד שחור מסורבל וחבושה
טורבן תואם, נשענת על בעלה החדש
באותו אופן שבו נשענה על ברטון, שנה קודם־
לכן. הנהג הקשוח והחשוב־ליום־אחד של קק״ל,
שהועמד לרשות הזוג, מסרב לגלות את יעד
נסיעתם. ככלות הכל, לא בכל יום הוא הופך

נושאי הדגל

ליז וורנר על רקע דגל ארצות־הברית שהתנוסס על
גבעות נס־הרים בעת טכס נטיעת העצים שבו נטלו חלק.
וורנר הוא איש־מימשל אמריקאי נודע, ששימש בתקופתו של הנשיא ניכסון כשר־הימיה,
ואילו הנשיא ג׳ראלד פורד מינה אותו לתפקיד של יר׳ר הוועדה לחגיגות המאתיים.

ליז מראה לוורנר את חומות ד,עיר
העתיקה, לעדותו של הנהג, השניים אינם
חדלים לפלוט אנחות־התפעלות.
אולם כל אלה עדייו כאין־וכאפס לעומת
מה שמחכה להם במישכנות שאננים: שטיח
אדום וטור של מלצרים נרגשים. הם מובלים
אחר כבוד של שולחן מואר באור
נרות מהבהבים. הצלמים והעיתונאים נשארים
בחוץ. כתבת וצלם של עיתון עשיר
נכסים למיסעדה, על חשבון העיתון. זה
לא עוזר להם. ליז וג׳ון יושבים עם הגב
אליהם, הוא מלטף ללא־הרף את גבה ונושק
לה מדי־פעם. ירח־דבש אמיתי.

ואש־הממשלה

יצחק רבין כורע כדי להזיז את כיסאו בתנוחה
הדומה להשתחוות, בעוד הכוכבת עוקבת אחריו
בדריכות. רבין קיבל את ליז ובעלה בלישכתו והיה נבוך מאד. עד שוורנר שבר את
הקרח כשהזכיר לו שנפגשו קודם־לכן בוושינגטון, בעת שרבין שירת שם בשגריר.

ב חור ה עם
תודעת־ מוסר

הממת ומפתה, עונדת יהלום בן 33 וחצי קאראט
זמרנה מתוך סירטה הלפני־אחרון מוסיקת־לילה
עם שקיות מתחת לעיניים, בעת נטיעת העצים
זכס הנטיעה נפגש הזוג עם ראש־הממשלה.
ן גתף לסוד חשוב כל־כך. אולם בירושלים,
אפשרויות מעטות. מחברים אחד ועוד אחד,
־.תשובה: מיסעדת מישכנות שאננים.
צלם ממולח מחנה את מכוניתו מאחרי מכוניתם
1ל הברטונים — סליחה, וורנרים — המכונית
ינה נדלקת. האם חיבלו בה אנשי־הביטחון 1

64 גברת לא נוח* בעל־המיסעדה מזדרז
/לספק לה כריות, כואב לה הגב, למיס־כנה.
היא נפלה מגבו של סוס בחוותו בת
12 אלף הדונמים של בעלה, שר־הימיה־לשעבר
בממשלת ארצות־הברית.
בעל־המיסעדה מזכיר לליז שסעדה פד,
כבר בעבר, והיא אומרת :״או, נכון, היה
פה גם איזה שר בממשלה.״ הבעלים מזדרזים
להוריד תמונה מעל הקיר, ולהראות
לה את השר שעימו סעדה בפעם הקודמת.
אך אוי לאותה פאשלה! מרוב התרגשות
שכח המארח כי בתמונה מצולם לא רק
שר־המיסחר־והודנשייה חיים בר־לב, אלא
גם האדון השחקן ריצ׳ארד ברטון. ליז
מהנהנת בראשה ומזדרזת להחזיר את זד
התמונה לבעליה. הגברת המעודנת כימעט
שאינה מתפקדת בעצמה. היא זקוקה לעזרה
מכל עבר. גם כשהיא יורדת לשירותים
תומכים בה הבעל ומלצר.
נערי־הביטחון ממשיכים לשחק בקשו־חים.
הזוג מסיים את ארוחתו, הצלמים
מצלמים. ליז ובעלה מסכימים לעמוד על
מקומם למיספר צילומים, לתדהמת אנשי-
הביטחון הלובשים פרצופים נפגעים, כאילו
רימו אותם.
(המשך בעמוד )34

לו הוללים השותלים

וורנר עוזר לטיילור לנטוע עץ היסטור
על גבעות נס־הרים, בפארק המאתיים,
אחד הפרוייקטים שהוא היה אחראי להם במיסגרת עבודתו כיו״ר הוועדה לחגיגות
המאתיים. ליד שני העצים שנטעו הוורנריס יוצב שלט שיכריז על־ידי מי הס ניטעו.

העיתון הישראלי הראשון ליורדים באוצות־הבוית

?! ^ח5 8ס 1בו ס

ם וו

יום ששי — 10.12.76י*׳ת כסלו תשל׳-ז

גיליון מספר 1

טלפון 2090־)212(480

יך• ידיעה הראשונה שפורסמה בעתון ישראלי על בואם
ההתרשמות של הקורא, שטרם ירד, מגיליונו הראשון
1 1לישראל של מטוסי האפ־ 15 הראשונים, הופיעה כבר בגיליון
של הישראל אקספרס היא שהוא מכיל ידיעות למכביר, שיש
יום שישי שלו — לכאורה עוד בטרם נחתו שלושת המטוסים
בהן כדי להצדיק אצל היורדים את עובדת ירידתם מהארץ. אבל
בשדודהתעופה, אי־שם בישראל.
בכך אשמים האירועים עליהם מדווח העתוו ולא כתבי העתון
אלא שהיתה זו טעות אופטית בילבד. שכן הידיעה התפרסמה או עורכיו. לשם איזון יכולים הישראלים שנותרו בבית למצוא
בגיליון יום השישי של היומון ישראל אקספרס, שהחל את הופעתו
נחמה בידיעה המתפרסמת בישראל אקספרס על ״ישראלי שנרצח
בניו־יורק. בשל הפרשי השעות בין ישראל לאמריקה, הופיע

בניו-יורק.״
העיתון למעשה אחרי נחיתת מטוסי־הקרב האמריקאיים בישראל.
מגיליונות הראשונים של הישראל אקספרס נחטפו, על-פי
מי שרצה יכול היה לראות סמליות דווקא בעובדות אלה —
הדיווחים שהגיעו מארצות־הברית. כבר ביום השני הוגדלה
בעוד שמטוסי־הקרב, הנחשבים כטובים כיום בסוגם בעולם,
הדפסת העתון והוא הודפס ב־ 75 אלף עותקים.
נחתו בישראל, נחת באדצות־הברית העתון הישראלי הראשון
ואולי זה מפני שהוא מגיש לקוראיו שירות אחד, ששום
בעברית מאז גילה אותה קולומבוס. הדגש הוא כמובן על הישראלי
עתון ישראלי אינו מספק להם: את זמני הדלקת הנרות בניו-
ולא על העברי.
כפי שכתב הישראל אקספרס בגיליונו הראשון, הוא ״היומון יורק, לוס־אנג׳לם, שיקאגו ומונטריאול.
העברי השלישי הרואה אור באמריקה במאות שנות ההיסטוריה
של העיתונות העברית בצפון אמריקה, והיחיד מזה יותר מחמישים
שנה.״
היומון העברי הראשון בארה״ב, היום, הופיע לראשונה בניו־יורק
כבר ב־ 1909 ונסגר זמן קצר אחרי הופעתו. ניסיונות לחדשו
כבור ארבע שנים, נכשלו גם הם. לעומתו מחזיק הדואר, שהחל
את הופעתו כעתון יומי בעברית ב־ ,1921 מעמד עד היום. אלא
שמזה כמה עשרות שנים הוא הפך שבועון שתפוצתו אינה עולה
בתיה הספרית ה מפורס מת
על 5000 עותקים.
ממספרת בתיה ועליזה בת״א
ישראל אקספרס, שהחל את הופעתו הסדירה השבוע, שונה
נמצאת בניו־יורק
מקודמיו גם באופי הקהל אליו הוא מכוון. יותר מאשר אל
הקהילה היהודית בארצות־הברית הוא מיועד לקהילת היורדים
הישראלית שם, שהיא גדולה כיום דיה כדי לקיים טוב יותר 51101161 הזמנות בסלון
מיומון עברי אחד.
57111 51.ז6 ^ 68
טל 3995 :־753
הגיליון הראשון של הישראל אקספרס הכיל 20 עמודים והודפס
(באופסט) ב־ 50 אלף עותקים, שהופצו בניו־יורק עצמה במחיר

בבי ת8125 :־722
של 50 סנט הגיליון (כארבע וחצי ל״י) ,הוטסו גם לטורנטו,
מונטריאול ושיקאגו (שם נמכרו במחיר 55 סנט הגיליון) וללוס
אנג׳לם, בוסטון ומייאמי ביץ׳ ( 60 סנט הגיליון) .בהשוואה לעיתוני
יום השישי הישראליים המקוריים, המוטסים מישראל, שמחירם
מגיע ל־ 2.5דולר הגיליון, יכול היה הישראל אקספרס להוות
מכשיר לחיסכון ליורד הישראלי הכמד. לשמור על קשר חדשות
כתוב עם מה שהיה פעם ביתו.

בתיה בנ > ו ־יו ר ק

ך* וב הידיעות כגיליונו הראשון של הישואל אקספרס
1הן ידיעות המתייחסות למתרחש בישראל (בין שאר הכותרות:
״יריב צופה מילחמה נוספת עם הערבים״ ,״דאגה בישראל: המחבלים
שבים לדרום לבנון״ ,״המישטרה חוקרת חשדות נגד
שלושה מראשי הפועל״ או ״חיפה רוצה,לשים רגל׳ לתל־אביב״ —
בכדורגל, כמובן) .אילו היה היומון מופיע בישראל ספק אם
הקוראים היו מבדילים בינו לבין עתונים אחדים, מבחינת הרכב
הידיעות שבו.
בצורתו החיצונית הוא ערוך בצורה מקצועית (בידי אברהם
פז, לשעבר מעורכי עמודי החדשות של הארץ) ועולה לאין ערוך,
למשל, על היום הזה הכושל של משה דיין.
אולם מה שמייחד יומון זה אלו הן דווקא המודעות ולא
הידיעות.
כך, למשל, ניתן למצוא בו מודעה, גדולה של הספרית בתיה,
ממספרת בתיה ועליזה המפורסמת בתל־אביב, המודיעה ללקוחותיה,
שירדו יחד עמה, כי היא נמצאת בנידיורק ומקבלת לקוחות גם
בסלון שפתחה וגם בביתה. מודעה קטנה יותר היא של ״יורם
האינסטלטור״ מטורונטו המוכן לספק ללקוחותיו ״שירות של 24
שעות ביממה״ עם אחריות מליאה והצעות מחיר בחינם — מה
שמראה כי אינסטלטורים לפחות, אינם צריכים למהר לרדת
מישראל, שבה אינם נאלצים לעבוד 24 שעות ביממה וגם לא
להתחייב באחריות מליאה לעבודתם או להגשת הצעות־מחיר חינם.
מודעה אחרת לישראלים היושבים בטורונטו מבשרת כי כל
יום ראשון מעשר עד 11.30 בבוקר, מוגשת להם בתחנת־הרדיו
״דרישת שלום רדיופונית מישראל״ עם ״חדשות טריות מירושלים,
מצעד פיזמונים, רעיונות ופיליטונים.״
מודעות מסוג אחר מזמינות למועדון הלילה סירוקו של אריס
סאן בניו־יורק או למיסעדת המכבים ברחוב ה־ 47 במנהאטן,
שם מבטיחים ״אווירה ישראלית טהורה, מבחר מאכלים ישראליים,
מזרחיים ואמריקאים, סופגניות, לכיבוי וסביבונים בחנוכה
— חינם.״
חוץ מהמודעות והידיעות מכיל העתון גם ראיון ענק של יעקב
אגמון עם אריק שרון, כתבה של הפרשן הישראלי אריה חשביה
על ״החורף החם בגבול לבנון,״ ומדור רכילות של איש גלי צה״ל
אורי אלוני.
עתונאים ישראליים אחרים, שהיו אמורים לעבוד חלקית
בעתון, לשגר לו ידיעות ולפרסם בו מאמרים, לא הצטרפו. הללו,
שאמורים היו לבוא בעיקר מקרב עובדי עתוני הערב, נרתעו
בשל האיסור שהטילו עליהם מערכותיהם לכתוב לעיתון, כנראה
מתוך חשש שהוא עלול לפגוע בתפוצת מהדורותיהם ד,מוטסות
לאמריקה. במקרה אחד לפחות, מתכוונת עתונאית של צהרון
ישראלי להתמודד משפטית עם עיתונה, תוך טענה שחוזר-,
העבודה שלה אוסר עליה לעבוד בעיתונים אחרים בישראל, אבל
לא בארצות־הברית.

ו מסעדת מכבים 1
א 7 7ג * 1א *147 5 7 47111 5 7 1

* גלאט כסר

אוירה ישראלית טהורה
מבחר עשיר ומגוון של
מאכלי ישראליים,
מזרחיים ואמריקאי
שטרם טעמת בכל העיר
מחירי עממיים
לס טודנטים 10 0/0הנ חה

פתוח בימים :
ראשון עי חמישי מ 9בבקר עד 11 בלילה
9בבקר עד 2בלילח שישי מצאת חשבת __עד 2בלילה
בחג החנוכה יקבלו הסועדים אצלנו
סופגניות, לביבות וסביבונים — חינ ם!

להזמנת מקומות מראש טל 0226 .־575

יורם האינסטלטור

מבצע תיקוני אינסטליצח
עבודות חדשות ושיפוצים בתי פרסיים, בבתי חרושת ועוד.
שרות 24 שעות בימסח
הצעות מחיר חינם
אחריות מלאה

טל 461*1872

— טורונטו

זמני הדלקת
הנרות
4:10
בניו-יורק —
בלוס אגג׳לס — 4:24
4:23
בטורונטו —
4:00
בשיקאגו —
במונטריאל — 3:54

מודעות היורדים כ״ישראל אקספרס״

במדינה
(המשך מעמוד )28
מאחרי הקלעים. אחרי שכל הצדדים הסכימו
לסיים את המילחמה, הם היפשו
מדינה מתאימה שתגיש את הצעת־ההח־לטה.
הסינים לא רצו שתהיה זו מדינה
קומוניסטית. אחרי בירורים, הסכימו הכל
כי ישראל היא המועמדת הטובה ביותר.
ברגע האחרון התעוררה הבעייה ששש
המדינות הערביות, שהיו אז מייוצגות ב־או״ם,
לא רצו להצביע בעד החלטה ישראלית.
גם לכך נמצא פיתרון: חוטל על
נורווגיה להציע הצעת־תיקון חסרת-ערך.
אחרי שזו נתקבלה, הודיעו הערבים שהם
מצביעים בעד ״ההצעה הנורווגית״.
ההצעה הישראלית האחרונה הוגשה
לפני 16 שנים. אילו שאלו את עצמם
אנשי מישרד־החוץ, מדוע לא הגישה יש ראל
הצעד, כלשהי במשך 16 שנים אלה,
היו מגיעים למסקנה שהיתר, לכך סיבה
טובה מאד.
להצביע נגד עצמה. לפי הנוהל המקובל
באו״ם, יכולה כל מדינה להגיש
הצעת־תיקון להצעה המוגשת לעצרת.
הצעות־התיקון מובאות להצבעה לפני ההצעה
המקורית *.מכיוון שיש בעצרת
דוב גדול למדינות־ערב, מובטח מראש
שכל הצעד, ישראלית תתוקן בהתאם לרוח
הערבים לפני ההצבעה הסופית — וב־מיקרה
זו עומדת ישראל לפני הברירה
להצביע בעד הצעה •שתוקנה ברוח הערבים,
או להצביע נגד הצעה הנושאת
את שמד, שלד, עצמה.
אותם הכללים חלו גם על ההצעה ש הוגשה
החודש. אולם מישרד־החוץ, הנמצא
עתר, בידי חובבנים מסוגו של ה־פרופסור
שלמה אבינרי, לא העריך כראוי
את התהליך. ד,וא התפתה ללכת בדרך של
התחכמות. התוצאה חיתה כצפוי: ההצעה
הישראלית תוקנה לפי בקשת הערבים,
וישראל נחפזה להורידה מסדר־היום בר גע
האחרון.
המצרים הגישו הצעת־החלטה מתונה
ביותר, ש־שיקפה את הרצון העולמי הכללי
להגיע במהרה לז׳נבה, בהתאם לנסיבות
העכשוויות. ההשתתפות של אש״ף בוועידה
הוזכרה בהצעה המצרית רק ברמז,
אם־כי היה ברור שזוהי הכוונה המצרית.
לפני מישרד־החוץ עמדו שלוש אפשרויות:

להצביע בעד ההצעה המצרית,
• להימנע מהצבעה עליה,
!• להצביע נגדה.
האפשרות הראשונה היתד, הסבירה ביותר.
הצבעת ישראל למען הצעת־החלטה
מצרית היתד, פותחת דף חדש ביחסים בין
העמים במרחב, משפרת את האווירה לק ראת
המשא־והמתן, מפגינה באופן דר־מאתי
את רצון ישראל בשלום.
אולם איש לא הציע רעיון פה מהפכני.
לעומת זאת הציע ראש־המישלחת, חיים
הרצוג, להימנע מהצבעה.
גם הצעה זו נפסלה בירו-טלים. ד,מיש־לחת
קיבלה את ההוראה להצביע נגד ההצעה
המצרית. בו־זמנית הוגשה לארצות-
הברית התביעה שתצביע נגדה אף היא.
גיצחון פירהוס. היתד, זו החלטה
בלתי־נבויה ביותר. כי ההצבעה הישרא־לית
השיגה כמד, תוצאות שליליות :
!• ישראל הופיעה לעיני העולם כולו
כמי שמתנגדת לכינוס ועידת־ז׳נבה, וכמי
שמחבלת בסיכויי השלום, הנראים עתה
ורודים יותר מכפי שניראו אי־פעם.
!• ישראל נשארה מבודדת לגמרי, מול
העולם כולו, כאשר רק ארצות־הברית
מצביעה עימד״ באי־רצון בולט.
•שום מעצמה אינה יכולה להרשות לעצמה
לבודד את עצמה בעולם, ולהפגין ל עיני
כל שאין אף מדינה אחת התומכת
בה. זוהי הפגנת־חולשה, ששום מדינאי
אמריקאי לא ירצה להסתכן בה בפעם נום־

יתר על כן, מצריים היא כיום בעלת־הברית
העיקרית של ארצות־הברית בעולם
הערבי. ההצבעה האמריקאית, לצד
ישראל, היתה סטירת־לחי לנשיא אנוואר
אל־סאדאת וסעד לאוייביו, חסידי ברית־המועצות.
מבחינה אמריקאית, נגדה ההצבעה
לחלוטין את האינטרס של ארצות־הברית.

הידידים חטובים ביותר של ישראל
באו״ם• ,שהצביעו בעד ההצעד, המצרית,
אמרו השבוע בגלוי לנציגיה: זח לא יכול
להימשך כך.
* בהתאם לנוהל דומה, מובאות בכנסת
להצבעה ההסתייגויות להצעת־חוק, לפני
שהצעת־החוק עצמה עומדת להצבעה.

לביבות וסביבונים — חינם
העו ל ם הז ה 2050

מיבצעים
ה 311ה 3ומ*רוץ

עונוהווהלמחלקת הווויכ ! 11:ש ד

למיכצע החילוץ הכא
ניתן יהיה?שגר
ניצכיס הו?יוודיים
במקום את חיילי צה״ל
ישבת1הקרובה כבר יוכלו אזרחי ישראל
לחזות ב־ 18 בתי־קולנוע בארץ בגירסה
הקולנועית הראשונה של מיבצע אנטבה:
ניצחון באנטבה. הם יוכלו לראות מה
אמר בדיוק יצחק רבין לשימעון פרס בישיבות
הממשלה, ואילו הוראות נתן מוטה
גור לדן שומרון ויונתן נתניהו לפני ש יצאו
למיבצע. הם יבכו כאשר המחבלים
שבסרט יפרידו בין יהודים ללא יהודים
וימחאו כף לחיילי צה״ל שיפשטו מתוך
ההרקולסים.
אבל עצם ׳המיבצע, של הבאת הסרט
הראשון על אנטבה אל הבד, חמישה שבועות
בילבד אחרי שהחלו בהסרטתו, הוא
מיבצע מרשים לא פחות ממיבצע אנטבה
עצמו. ספק אם יש לו אח בהיסטוריה של
הקולנוע.
הסרט הופק בידי המפיק היהודי דייוויד
וולפר, וחברת האחים וורנר, שפרשה מ־תוכניתה
להפיק סרט דומה בישראל, פרשה
עליו את חסותה ומפיצה אותו. כך
הצליחה וורנר להגיע ראשונה אל המסכים,
דבר שלא היתר. עושה לעולם אילו דבקה
בתוכניתה המקורית להסריט בישראל.
בהוליווד הופק הסרט בידי ארבע צוותים
מקבילים במהירות שיא, כשלרשות
כל צוות עומד חדר עריכה נפרד. כאשר
נפטר השחקן הכושי שגילם את דמותו
של אידי אמין בסרט, לא הספיקה גופתו
להתקרר וכבר שודרה הודעה בטלוויזיה
של לוס־אנג׳לס שביקשה מועמדים אח רים
לתפקיד. פחות מ־ 24 שעות אחרי
מותו כבר נמצא לו מחליף, וזה סיים את
כל •הופעתו בסרט תוך 24 שעות נוספות.
שתי גאלות. וורנר החליטה לקיים,
בכל מחיר, את בכורת הסרט בישראל.
לצורך זה אורגן מיבצע מרשים בפני
עצמו. כדי להכין תרגומים לסרט ולהדפיסם
על 16 עותקים המופצים בארץ היו
נדרשים כרגיל ארבעה שבועות.
גלילי הסרט, מוקלטים על סרטי וידיאו,
הוטסו לישראל מייד אחרי עריכתם, כך
שניתן היה להכין את התרגום מראש, עוד

תנות (..עינוןע 1בוינ 1־ לתכנן
ל ס 1תמווה קוטג, של נן־מישפחתו

היועץ התישפט
צויר והחליט
^ חודש מארס ,1974 חודשים אחדים לפני שאברהם עופר
* התמנה כשר־השיכון, הוא רכש דירה נוספת.
למנכ״ל חברת שיכון־עובדים, השייכת להסתדרות והנחשבת
כחברת־הבנייה הגדולה בארץ, ודאי הי לו סיבות טובות לרכישה.
היתד. זו דירה בת שטח של 48 מטרים מרובעים ברחוב הבנאי
24 בבית־הכרם בירושלים, בקומה הראשונה ונחשבה כדירת־שני-
חדרים צנועה.
עופר שילם תמורתה סך של 66.8אלף לירות. אולם נראה
כי כספו לא היה רב עימו, שכן קיבל הלוואה לרכישת הדירה
מבנק אפותיקאי כללי, השייך לבנק לאומי, בגובה של 40 אלף
לירות — כשני־שלישים ממחיר הדירה. המשכנתה היא לשמונה
.שנים, בריבית לא־צמודה, כמובן, של !.1596
הבית ברחוב הבנאי 24 הוא אחד משלושה בתים דומים, שבנתה
שיכון־עובדים בבית־הכרם. בכל אחד מהם מצוייה דירה כמו זו
שרכש השר, אם־כי הדירות הדומות בשני הבתים האחרים קטנות
יותר. אחת הדירות המקבילות הללו נרכשה על־ידי אזרח
רגיל, בשנת .1972 שטח הדירה הזו הוא 43 מטר מרובע בילבד,
חמישה מטרים פחות מזו של עופר. בשנת ,1972 שנתיים לפני
שעופר רכש את הדירה, שילם הקונה האחר 66.800 לירות בדיוק.
גם הוא קיבל משכנתה. אבל בשיעור של 20 אלף לירות בילבד.

המסקנה: אברהם עופר קנה דירה כשנת ,1974
ושילם עכורה את מחירי שנת .1972 זוהי הונאת
החכרה שהוא עמד כראשה, הדומה למעשה שעשתה
מחותנתו, הנה פן, כדירה שרכשה באמצעות חתנה
דן עופר, כן השר, כפי שתואר ככתכות הקודמות.

יצחק רכין *
מחליף תוך שעתיים
לפני שהסתיימו צילומי הסרט• ביום ראשיו
השבוע הגיעה שליחה מיוחדת מהוליווד
שהביאה עמה את כל העתקי הסרט,
שמחירם מסתכם בכחצי מיליון ל״י. סוכן
וותר בארץ, אפרים גלעד, פיקח על הדפסת
התרגומים בשתי מעבדות מקבילות
וכך ניתן יהיה לקיים השבוע, עוד ביום
חמישי את שתי הצגות הבכורה העולמיות:
האתת לטובת ויצ״ו, והשנייה, זו שתיערך
בחיפה לטובת כדורגלן מכבי חיפה, ממן,
ששכל תוך שמעיים את אביו ואמו. כל
הכרטיסים, במחיר של 150ל״י הכרטיס,
אזלו למחרת הוצאתם למכירה.
נוכח יעילות כזאת ניתן עתה להציע
•שאת ניהול מיבצע החילוץ הבא אפשר
יהיה להפקיד כבר בידי המפיקים ההוליוודיים.

כפי שמגלם אותו אנתוני הופקינס
בסרט ניצחון באנטבה.
העולם הזה 2050

הדירות של
בן השר

** י שסבור כי בכך הסתיימה פרשת העזרה שעופר מעניק
לחבריו וקרוביו על חשבון שיכון־נמבדים, טועה טעות מרה.
בשנת 1972 קיבלה מחלקת התיכנון של שיכון־עובדים הוראה
לתכנן קוטג׳ בפתח־תיקווה, רח׳ דגל ראובן ,76 בשיכון המורים
אשר בשכונת נווה־עוז שנבנתה על־ידי שיכון־עובדיס. המחלקה
הכינה את התוכניות, שנמסרו לבוני הקוטג׳ ללא תשלום כלשהו.
שווי העבודות ששיכון־עובדים נתנה במתנה — 6000 לירות לפחות.
מקבל התוכניות היה אריה פלינר, בן־מישפחתו של אברהם
עופר. אולם בכך לא נסתיימו העיוותים. המיגרש שעליו נבנה
הבית ניתן לו ללא מיכרז, בניגוד לתקנון של נווה־עוז, שחייב
מכירה על־ידי מיכרז בילבד.
גיליון הרישום־בטאבו של הבית מראה, כי הוא ניבנה על
חלקה בת 585 ממ״ר, שהוחכרה לפלינר מחברת העובדים, וזד
רשומה על שם הקרן הקיימת לישראל. לפי חוזה־החכירה משלם
פלינר דמי־חכירה שנתיים בגובה 22 לירות לשנה (אין זו טעות-
דפוס: עשרים־ושתיים לירות לשנה!)
אסור היה להחכיר את הקרקע לפלינר, אלא במיכרז, אבל
שיכון עובדים, שבנתה את השכונה, קיבלה הוראות מעופר.
כדי לממן את בניית הבית הורה עופר לבנק משכנתאות
לשיכון לתת לפלינר הלוואה בסך 15 אלף לירות. אחרי הכל,
שיכון־עובדיס היא בעלת מחצית הבנק. הלוואה נוספת, של 29.5
אלף לירות, נתנה לפלינר חברת־הביטוח מיגדל בניין.
אגב, בנו של עופר, דן, שתואר בהרחבה בכתבות הקודמות
כמי שרכש בשנה האחרונה משיכון־עובדים פנטהאוז ברחוב לאה
,12 ושקנה לו עוד דירה בגיבעת־שמואל מחברת יבנה, ביצע עוד
כמה רכישות. הוא רכש משיכון־עובדים גם חנות במרכז המיסחרי
בנא׳ות־אפקה, ליד דירת־הגג שלו, בסכום של 350 אלף לירות,
אם־כי בתנאי־תשלום נוחים. כן ביצע שינויים בדירת־הגג שלו
באמצעות הקבלן חביב סמחיאן, שהיה מנהל-העבודה מטעם שיכוך
עובדים, ב־ 120 אלף לירות נוספות.

כן השר הוציא תור שנה מיליון וחצי לירות על
דירת־הגג שלו, הדירה כגיכעת־שמואל והחנות. כיצד
הצליח עורף־דין צעיר ומתחיל לצכור כסף* כה רכ,

כה מהר?
לאביו של דן עופר, אברהם עופר, וילה באפקה. לפני
ארבע שנים נעשו שיפוצים בווילה זו בסכום של 60 אלף
לירות. עופר שילם. רק 7000 לירות. הקבלן המבצע היה חברת
משה שקד מנתניה, שקיבלה בילעדית את בניית שכונת רמת־אפעל
עבור שיכון־עובדיס.
ומת־אפעל היא איזור וילות, ששווי כל אחת מהן כיום
כמיליון לירות. בשנת 1972 הפך המקום מבוקש מאד, והיתה לו
רשימת־ממתינים גדולה. מתוך רשימה זו בחר אברהם עופר, אי שית
60 ,איש, שקנו קוטג׳ים ב־ 120 אלף לירות האחד.
האחראי למכירות במקום, מטעם שיכון־עובדיס, הוא כלב
בורנשטיין. לו־עצמו ולקרוב־מישפחתו יש ארבעה קוטג׳ים ב־רמת־אפעל.
למנהל־המכירות של שיכון־עובדים, אז נחום שפון,
קוטג׳ במקום, גם לגיזבר החברה, יהודה בן־חורין. גם לארצי ויין,
קרובו של עופר.
פרשת טובות־ההנאה האישיות של עופר ושות׳ משיכוך
עובדים יכלה אולי להיסלח, אילו לפחות ניהל את החברה כמו
שצריך. אולם עופר השאיר אחריו חורבה, לא חברה. שש שנותיו
בשימן־עובדים הרסו את החברה ללא־תקנה, ומחליפיו כיום נאלצים
לאכול את מה שהשאיר מאחוריו.
המאזנים שפירסם היו מזוייפים ושיקריים. רק עתה תוקנו
כל המאזנים מחדש, כיאות ומתברר, למשל, כי בשנת ,1974 שנת
השיא והגיאות בבנייה בישראל, הרוויחה שיכון־עובדיס 1500
לירות בילבד.
גם רווח זה הוא פיקטיבי, שכן לא נלקחו בחשבון הפרשי-
הצמדה להלוואות של 30 מיליון לירות, המשולמים עתה.

מאזן החכרה לסוה שנת 1975 מראה הפסד של
25 מיליון לירות, על מכירות של 750 מיליון לירות
(המכירות כשנת 1974 היו 550 מיליון לירות).
החברה החזיקה מלאי של 4000 דירות, שעמדו ללא־נוע במשך
שנה וחצי. בשנת 1974 החל ההחברה, בניהולו של עופר, לבנות
7000 דירות חדשות ! מייד עם פרישתו והחלפתו ביורם רווין,
מי שהיה החשב הכללי באוצר, עברה שיכון־עובדים לניהול הגיוני.
בשנת 1975 החלה בונה 1000 דירות חדשות, ובשנת 1976 כמה
עשרות דירות בילבד. הפחתת הבנייה עורויה ריב קשה בין רווין
לעופר, שתבע בנייה מכסימלית, כדי שמישרדו יראה פעילות.
שימך עובדים סירבה להיעתר לו ומצבה, ככל שהוא קשה ע תה,
טוב יותר מזה של שיכון־ופיתוח הממשלתית, הכפופה לעופר
באופן מוחלט.

שפע של
עדויות מפלילו ת

* ¥ופר הצטיין כהוצאות עצומות על פירסומת, הוצאות
י ע אישיות, הגדלת המנגנון של החברה, קניות ומכירות של
קרקעות, כדי שיהיה ממה לחלק קומיסיונים. היום חייבת חברת
העובדים לשלם את פרי ניהולו הכושל, והמחיר יהיה מאות מיליוני
לירות, ואולי אף סגירתה של שיכון־עובדיס כליל.
בסידרת הכתבות על אברהם עופר פורסמו העובדות, שנמסרו
גם לצוות החוקרים המישטרתי, בראשות ניצב־מישנה ראובן
מינקובסקי. מבדיקה ראשונה של העובדות ברור, כי אברהם עופר
מעורב בעבירות פליליות, מכוח הוראותיו לתת דירות, שנועדו
לזוגות צעירים, למי שאינם רשאים לקבלן. עובדות אחרות, לגבי
חלוקת טובות־הנאה לבני־מישפחתו, כוללות, אף הן עבירות
פליליות. הצוות המישטרתי צריך לאסוף את ההוכחות, שמקומן
ומציאותן נמסרו לו על־ידי.
אין ספק כי הצוות יעביר את מימצאיו לידי היועץ־המישפטי-
לממשלה, אהרון ברק. ברק יצטרך בקרוב להחליט אם להורות
לפתוח בחקירה פלילית נגד שר־השיכון.

ככר עתה יש, כעין, עדויות מפלילות נגד עופר
יותר מכפי שהיו נגד אשר ידלין, כאשר הורה היועץ
המישפטי על חקירה.
יגאל לכיכ

במדינה צהל
צניעח עליכן, סו ת הח״ן

החיילות אולי תיראינה
מקושטות פחות — אף
תמשכנה לסחוב קיטבגים
אכזבה נכונה לנהגים בעתיד, לכל אלה
הנוהגים להסיע חיילות במכוניתם, כדי
להתענג על נוכחותן החיננית של בנות
הח״ן, נוסף על המיצווה.
קצינת ח״ן ראשית, אל״מ דליה רז, החליטה
להעדיף את הטבע על־פני הצבע,
והורתה להגביר את ההקפדה על הופעתן
החיצונית של החיילות בכל הנוגע לאיפור,
תכשיטים ולבוש, כדי להדגיש את רצינות
כוונותיה, ניתן לדבר פירסום נרחב בעיתונות.

למעשה, אין כל חידוש בהוראות
אלה. כולן בלולות בפקודות־מטכ״ל מזה
זמן רב. הפקודות אסרו, למשל, מאז־וט־תמיד
ענידת עגילים מתנדנדים, וקבעו שאלה
חייבים להיות צמודים לאוזן. תמיד
מותר היה לענוד טבעת אחת בלבד על
כל יד, ולהשתמש רק בלכה שקופה, ו־איפור־הפנים
חייב להיות עדין. גם את
אורך החצאיתמגדירות הפקודות באופן
מפורש — 0 12״מ מעל הברכיים.
בשנים האחרונות החלו נוהגים ליברליות
רבה בתחום זה, כצווי האופנה, וההגזמות
בלטו מכל עבר. עד שקמה אל״מ
רז ואמרה :״סטופ!״
אך מה אומרות על כד בנות הח״ו עצמן?
יותר מדי זוהרות. דינה בדדויד
היא שוטרת צבאית. ביום השישי האחרון
שמרה על הסדר בטרמפיאדה שבצומת
התחנה המטאורולוגית וכך, בין מכונית
למכונית, הספיקה לומר שלדעתה, החוק
הוא טוב .״,צבא זה לא דיסקוטק,״
הדגישה דינה הבת־ימית. ומה בדבר שתי
הטבעות שעל אצבעות אחת מידיה? ״את
זה אני אוריד,״ היא אומרת ,״כשהחוק
ייכנס לתוקפו.״

חיילת כורעת תחת משא הקיטבג
איפור קל ועדין —
צווייג משרתת בתפקיד־הדרכה בחיל־הא־וויר,
מזה כשנה בצבא. תוך המתנה לרכבת
הסבירה, שהיא רואה בחיוב את ההחמרה
ביחס להופעתן של הבנות .״החיילת
שייכת למיסגרת מסויימת,״ נימקה.
״עליה להקפיד להיות נקיה ומטופחת, אך
לא להרשות לעצמה מה שהיא מרשה
לעצמה במיסגרת אזרחית.״
עם תכשיטים זולים. סג״מ הניה,
חיפאית בהירת־שיער, היא קצינת ח״ן באחד
מבסיסי־ההדרכה של חיל־האוויר. דעתה
בנושא תקיפה יותר , :החיילות ניראו
עד עכשיו כמו ליצניות, עם תכשיטים זולים
ומזוייפים.״
על השאלה כיצד תנהג אם תראה אחת
החיילות שלה בציפורניים צבועות בלכה
אדומה, השיבה ללא היסוס שתורה לה
להוריד את זה. ואשר לאיפור? ״אני מחליטה
מהו איפור עדין בהתאם לטעם שלי,״

״לפי מינהגי הלבוש של כל אחת.״ לגבי
חצאיות היא אומרת ,״או שהולכים לפי
צווי האופנה, או שלא. כעת, לדוגמה, כשמכניסים
למדים חצאיות מידי, יש לייצר
נעליים מתאימות. כי עם נעל שטוחה זה
ייראה מגוחך.״
הפגנה של עושר. אך אחד הנימוקים
החשובים ביותר, מבין אלה, שהביאו להחלטה
לנקוט מדיניות מחמירה בנושא,
הוא עניין הפער החברתי, שדרך האיפור
והתכשיטים בא לידי ביטוי בצורה בולטת
ביותר.
עגילי־זהב, טבעות יקרות, אבני־חן, ענקי
צוואר, לכה ותכשירי־איפור, כל אלה עולים
בכסף רב, ובצד הטעם האישי מפגינים
גם עושר. לנקודה רגישה זו לא התייחסה
אף אחת מן החיילות שנתבקשו להגיב
בנושא.
לא הובא לידי ביטוי גם היבט נוסף,

חיילות עמוסות תיקים ותרמילים בדרכי הארץ
— ונשיות בלתי־צעקנית
״היא צודקת,״ אמרה החיילת שולה כנפו
על דבריה של קצינת חן ראשית .״הבנות
הן בזמן האחרון יותר מדי זוהרות, ונראות
כנערות־זוהר ולא כחיילות.״ שולה,
תוקובת קיסריה, המשרתת מזה ארבעה
חודשים ביחידת־הנדסה, טענה שלדעתה,
אין צורך להגזים בגווני לכה רועשים.
״תכשיטים אני דווקא כן אוהבת,״ הדגישה
,״אך אם יעמדו על כך חזק, אני
אוריד.״ והיא ׳תוריד בוודאי גם את שלל
השרשרות שעל צווארה.
אשר לחצאיות הוסיפה שולה, שנראתה
לבושה חצאית־מעי קצרצרה ,״אם קצינת
ח״ו רוצה שיילכו ארוך, שתעשה את החצאיות
בגיזרת פעמון או שאנל. עם החצאית
הנוכחית אי-אפשד ללכת ארוך. זה
נראה מצחיק.״
החיפאית המנומשת רב״ט גילה רוזנ־

אמרה הניה.
לדעת ציפי רוטנשטיין, אף היא חיפאית,
החיילות מזלזלות מאד בלבוש, ומג-
זימות באיפור. לכן צודק החוק. אך בפרט
שאינו לרוחה, זה הנוגע ללכה (ציפורניה
של ציפי צבועות בלכה אדומה) לא תהיה
לה, לדבריה, ברירה.
ציפי רובל מחדרה, מחייבת את ההקפדה
על אכיפת הפקודות. היא תצדיק את הקצינה
שתעיר לה אם וכאשר תעבור על
הפקודות הגם שאינה מסכימה עם פרטים
מסויימים, כגון האיסור׳ על ענידת שתי
שרשרות על הצוואר. פקודה זו אינה מוגזמת,
לדעתה, אך מאחר שזו פקודה —
תמלא אותה.
ציפי אינה צובעת את ציפורניה, כך
שפרט זה לא יפריע לה. בכלל, לדעתה,
לכל חיילת מפריע פרט אחר בפקודה, וזה

שהוכח במחקרים: שיעור הגניבות של
רכוש פרטי אצל חיילות גבוה מזה שאצל
החיילים. אין ספק שלהפגנת העושר בתכשיטים,
אביזרים ותכשירים, היה חלק
בכד•
וקיימת נקודה נוספת, שקצינת חן ראשית
כנראה לא נתנה עליה את הדעת.
אומנם, תבורך יוזמתה להחדיר מעט צניעות
בבנות הח״ן ולהפוך את הופעתן נשית
באורח נעים ובלתי-צעקני. אולם, מה על
המראה השכיח ביותר בדרכים, זה של
חיילות מסורבלות, בלבוש־חורף מגושם
(כולל מיבנסי־חורף, וירכית, ו״דובון״ גברי
למראה) ,הגוררות אחריהן חבילות, ו־קיטבגים,
ושקיות־ניילון ממולאות למיניהן?
אומנם, עם החלת החוק החדש יהיו מראות
אלה נלעגים פחות — אבל אם נשיות
— אז בבקשה, עד הסוף !

— ירח הדב ש השביע יי—

(המשך מעמוד .)31
למחרת, טכס נטיעת עצים בחורשת
המאתיים של הקק״ל, או־אז מסתבר כי
נוסף על היותו מר טיילור, הבעל האלגטי
השרמנטי הוא גם יו״ר הוועדה לחגיגות
המאתיים מטעם ממשלת ארצות־הברית.
הפעם נמצאת ליז במקום בזכות בעלה,
ולא להיפך. אך אלמלא היתד, זו אליזבת
טיילור, האם היו מגיעים לכאן כל אותם
צלמי־טלוויזיה, צלמי־עיתונות ועיתונאים
לסקר את האירוע? ספק רב.
הזוג המלכותי-למחצה מגיע. ליז בחליפה
אפורה, טורבן וצעיף סגולים, שמנה עוד
יותר מאתמול, נראית מבוגרת מכפי גילה.
נאומים של קק״ל, נאומים של הבעל, ובין
לבין אפשר לחטוף ראיון קצר. טריק מצחיק
של הטלוויזיה, וליז מראה את טבעת־נישואיה
לעם ישראל, הבעל אומר :״קיראו
לי איד שתרצו, רק אל תקראו לי מר
טיילור.״ מצחיק מאד. כולם צוחקים.
צלם סקרן שואל את ידידו :״מה יש
בה שנמצאו שישה גברים שהשתוקקו לשאת
אותה לאשה?״ צלם אחר, תוהה :״מדוע
נישאה שבע פעמים, האם פעם אחת אינה
מספקת? לצלם העולם הזה, שלמה סתר,
גירסה משלו :״ליז היא בחורה בעלת
תודעת־מוסר -גבוהה. בכל פעם שמישהו
רוצה לעשות איתר, את זה היא אומרת
לו , :רק אחרי החתונה ,.וכך כולם מתחתנים
איתר״״

כמו ילדה
וכמו אמא
רוחת־צהריים מצויינת אצל רפי
עדן, נכה־צה״ל שפתח מיסעדה ו־תחנת־דלק
בעמק־האלה. ליז מתרגשת
מהעובדה שהבחור איבד את שתי ידיו
במילחמה. מושיבים אותה בין יו״ר הדירקטוריון
של הקק״ל, יעקוב צור, לבין
בעלה. מסביבה נשים קשישות ובעליהן,
מפעילי הקק״ל. העיתונאים זוכים בכיבוד
ואוכלים ליד שולחן סמוך, אך׳הצלמים אינם
די חשובים, כמסתבר, והם אוכלים בשיטת
חטוף־ואכול, בקומה השנייה.
בינתיים אפשר לחטוף מילה עם מזכירתה
היפהפייה של ליז, שיין סאם, ששמה
האמיתי הוא שהאנה סאמיר, ערביה ילידת
ביירות הנמצאת בארצות־הברית מאז ילדותה,
והמשמשת כמזכירתה של ליז מזה
18 חודשים. בפעם הקודמת לא הצטרפה
אל ליז במסעה לישראל, כי אז עבר עליה
משבר אישי, אחרי שאיבדה את ילדתה
היחידה בת השנה, שנפטרה ממחלה. כיום
נמצאת שיין, שאינה נשואה, בחודשי הריון
ראשונים, והיא מעידה שהבוסית שלה
שומרת עליה לבל תתעייף, ושתאכל כהלכה.
״ליז
היא בן־אדם בלתי־רגיל. אנושית,
חמה, לפעמים היא כמו ילדה קטנה, ולפעמים
כמו אמא דאגנית,״ אומרת שיין, וממהרת
אל ליז הקוראת לה מן המכונית.
השיירה דוהרת ירושלימה, הפגישה
עם ראש־הממשלה נקבעה, בלישכתו,
לשעה ארבע. הצלמים והעיתונאים מגיעים
בזמן ועוברים בדיקה ביטחונית, נהגו של
ראש־הממשלה, תימני גיזעי בשם דמתי,
מתרגש. הוא כבר ראה הרבה מאד אנשים
חשובים במיסגרת עבודתו, אבל ליז טיי־לור
היא בכל־זאת משהו אחר. גם הגורילות
נראים נרגשים מתמיד. למרות שה־צלמים
יצאו יחד עם ליז מעמק-האלה,
הכוכבת מתאחרת. היא מרשה לעצמה איחור
בן 10 דקות. לא נורא. לפגישה עם
ראש־ממשלת דרום־אפריקה, ג׳ון פורסטר,
איחרה בשעתיים.
הכוכבת ובעלה מוכנסים לחדר־הממשלה.
ראש-הממשלה בחליפה בחולה חגיגית
נבוך, לא יודע בדיוק איך להתנהג. הוא
מורגל במדינאים, לא בשחקני-קולנוע. בינתיים
מסביר יועצו לענייני עתונות, דן
פתיר, כי רביו הטרוד הסכים לקבל את
האורחים לא בזכות הוד טיילוריותה, כי
אם בגלל בקשת הקרן־הקיימת־לישראל.
השיחה בין רבין לוורנרים מתנהלת בעצלתיים.
שאלות שיגרתיות בנוסח :״איך
עברה עליכם הטיסה?״ מצידו, ו״ירושלים
היא יפהפייה״ מצידם. וורנר מזכיר לרבץ
שפגש בו כשהיה שגריר בוושינגטון, מזכיר
לו איזו מסיבה קטנה בדירה קטנה.
ראש־הממשלה נזכר. השניים מרגישים כמו
בבית. בשלב זה מוציאים את הצלמים
והעיתונאים, ורבין נשאר עם אורחיו ביחידות.
הצלמים
והעיתונאים ממהרים אל המכוניות
ומבקשים מאנשי״הביטחון :״אל
תגידו לנו מה הם עושים היום בערב.
אנחנו לא רוצים לדעת!״
העו ל ס הז ה 2050

משחקי ההימווים
בקלפים של נ חוגלז׳
הנינחוח -מחוללים
שערה, למוות שהם
חלק בלתי נבדר
מהווי חייהם

שקרה הוא שהמאמן לא היה אז בחדר.
אילו היה, אני בטוח שהדברים לא היו
מגיעים לידי כך.״
כמה מוותיקי הניבחרת מאשימים ב־מידת־מה
את הצעירים שהיו, לדעתם, מקור
ההדלפה. חיזוק לכך ניתן למצוא בדבריו
של קפטן הניבחרת המשרת אותה מזה 10
שנים .״כל שחקן צעיר בניבחרת,״ מגלה
יצחק שום ,״מעוניין להראות שהוא מעורה
היטב בחיי הניבחרת. מתוך ניסיוני
האישי אני יכול להעיד, שזה אירע גם לי.
( כשהייתי צעיר, למשל, הייתי מעוניין לדעת
מה מדברים ועושים שפיגלר ושפיגל. כשחוזר
שחקן טרי וצעיר מהניבחרת לקבוצתו,
הוא מספר סיפורי־רכילות.
״חלילה,״ אומר שום ,״אני לא מנסה
להאשים את הצעירים. הרכילות היא דבר
טיבעי שלפעמים — כמו בפרשת מישחקי-
הפוקר — פוגעת בשחקן זה או אחר.
״היו זמנים,״ מגלה שום ,״שבניבחרת

ניבחדח הקלפנים
לו פ אס 1תעשד. פארול ! קח
ת זאו

את הקופח !״
קריאות מסוג זה, השייכות יותר ל תחום
מועדוני־הקלפים, נשמעו בשבת ה אחרונה
במיגרשי־הכדורגל בארץ. כמה
משחקני הניבחרת הלאומית, שאיכזבו את
קהל אוהדי קבוצותיהם, אף זכו בקריאות-
עידוד מסוג :״קדימה, יא קלפן !״ או ״פרצוף
פוקר!״
לא היה פלא בכו. כי בשבוע האחרון
נדמה היה שכדורגלני הניבחרת הלאומית
מיטיבים לשחק פוקר מאשר כדורגל. וייתכן
גם שכמה מהם מרוויחים במישחקי־הימורים
בקלפים יותר מכפי שהם מרוויחים
ממיקצועם ככדורגלנים. ובמקצוע
זה מרוויחים לא מעט.
מאז־ומתמיד ליוו הקלפים את שחקני
הכדורגל. זוהי דרך מקובלת, בארץ כמו
בעולם, להעביר את הזמן הפנוי במחנות
נופש ואימונים שבהם שוהים כדורגלנים.
במסעות בחו״ל, או בשעות המנוחה שלהם
במחנות האימונים, מקובל שכדורגלנים
מבלים יחד סביב שולחן הקלפים.
לא אחת בעבר אירעו שערוריות, כאשר
הסתבר שמישחקי־הקלפים נמשכו מעבר
לשעות המנוחה ונכנסו גם לשעות הקטנות
של הלילה. לא פעם הואשמו כדורגלנים
שנכשלו במיגרשים, כי איבדו את
מירצם וכושרם ליד שולחנות־הקלפים בלילה
הקודם.
ויחד עם זאת, חוללו הגילויים על מיש־חקי־ר,קלפים
של כדורגלני ניבחרת ישראל
במחנה־האימונים שלהם לפני שבועיים, בסדום,
סערה רבתי. לא היה זה מפני שמישהו
התרגש מהעובדה שכדורגלני הניבחרת
משחקים פוקר, או שהם מהמרים במיש־חקי־קלפים.
איש אינו מצפה מכדורגלנים
שיעבירו את זמנם בתפילה או בהאזנה למוסיקה
קלאסית. אבל הסכומים שעברו

מוטלה שסיגלו מכלן להטוטיקלפים לבני סודינוב!במחנה *1בחות הכדורגל
מיד ליד במחנדדהאימון של הניבחרת. הם
שהגדישו את הסאה.
הגילויים כי כדורגלן ניבחרת כמו מרדכי
שפיגלר הפסיד במישחקים סכום של 12
אלף ל״י, וכי כדורגלנים אחרים, כמו בנו
של מאמן הניבחרת, משה שווייצר, או

שפיגלד עם כדורגלן הניבחות במחזה בסדוס

שוער הניבחרת יוסף סורינוב ,״הרימו״
אלפי לירות במשחקים אלה, הם שעוררו
תגובות. חריפות, הן מצד העיתונות,והקהל
והן מצד עסקני־הספורט.

הצעירים נח שדים
__ בהדלפה
ך* די השערורייה נשמעו בשבוע ש-
ו 1עבר, הן בתוככי הקבוצות והן בקרב
כדורגלני הניבחרת, שהתכנסה שוב לפני
מישחקה נגד הפועל חולון, שבו גברה עליה
בתוצאה — .0:4
יצחק שום, קפטן הניבחרת, הגיב השבוע
על הפרשה :״אין ספק שזה היה
בבחינת חריג. אף אחד מהשחקנים לא
מצדיק את מישחקי-הפוקר. עד כמה שאני
חושב, הרי הסיבה העיקרית להשתלשלות
העניינים הזאת היא שהניבחרת היתה ב־מיסגרת
מחנה־ריפוי, ולא מחנה-אימונים
שהמישמעת בו חזקה יותר.
״תישעים אחוז מהשחקנים בניבחרת,״
אומר הקפטן הכפר־סבאי ,״משחקים קלפים.
ההוראה המפורשת היא שלשחקנים אסור
לשחק פוקר, כי מישחקי-הפוקר עלולים
ליצור מתחים מייותרים שאין להם מקום
בניבחדת.
״מכל הפרשה עשו סקאנדל. בניבחרת
לא משחקים כל יום פוקר, במייוחד לא
לפני מישחקים. שנית, אני חושב שהסכומים
שהוזכרו לא מדוייקים. אין ספק שזה
היה מחדל ׳של השחקנים ואני, כקפטן -לא
מוריד מעל עצמי את האחריות. מה גם
שלשחק פוקר׳ ,זה בניגוד להוראותיו המ פורשות
של המאמן, דויד שווייצר. מה

שיחקו בסכומים גדולים עוד יותר. אני
מתכוון, לפני שדויד שווייצר אימן אותנו.
השחקנים היו משחקים על. אלפי לירות.
ובאותם ימים היתד, הניבחרת בשיאה. אף
אחד לא ידע על זה, כי אף אחד לא ראה
צורך לספר לעיתונאים. ואם כבר ידעו
עיתונאים סודות כאלה, הם לא העלו על
דעתם שדברים אלה צריכים להתפרסם.
נראה שהיום יש כמד, אנשים שאינם רוצים
בטובת הניבחרת, ומנסים להשחיר את
פניה בכל הזדמנות.״ ,

אלה המבק שים
לפגוע

ך יגדל פרשת הקלפים,״ אומר
יצחק שום ,״נגרם לניבחרת נזק
חמור. רואים אותנו ברחוב ואומרים לנו:
,ניבחרת קלפנים׳ .אפשר לחשוב שבניב־חרת
בל הזמן משחקים קלפים. מישהו
טרח לדווח פעם על האימונים המפרכים
שלנו? בכל קבוצה בעולם משחקים קלפים.
כשקבוצת בורוסיה מינשנגלדבאך הגיעה
לישראל, ראיתי במדעיני שהשחקנים
שלד, משחקים קלפים. אף אחד לא
אומר להם למה הם משחקים ובאיזה מיש־חק
הם משחקים.
לפני כמה שבועות, כשגיורא שפיגל
הגיע עם קבוצתו לישראל, ראיתי את כל
השחקנים הצרפתיים משחקים קלפים. לא
בדקתי על איזה סכומים הם משחקים, אבל
אני משוכנע שגם אם הם משחקים על
סכומים גדולים יחסית, לא יעשו מזה רעש
גדול. כל אחד משחק על כספו־שלו. אבל
שוב, בסוג מסויים של מישחקי-קלפים
י (המשך בעמוד )36

1ני בחרתהקד פני ם

השבוע

מירמום הפרס הראשון

*מיליון ל״־
מינימום כלל הכוס)],

2.500.000

* וכלבד שלא ישולם לזוכה סכום
הפרסים העולה על סך מיליון ל״י.
יום ה׳ — המועד האחרון
למסירת ה טפסי ם

עשה ל ך מנ הג ק בז ע-
מלא טוטו בכל שבועי
המועצה להסדר׳ההימוריס בספורט

(המשך מעמוד )35
אסור לשחק, כי הדבר עלול ליצור מתחים
מייותרים.״
גם המאמן דויד שווייצר התבקש להסביר
את פשר מישחקי הפוקר. דומה שהמאמן
נפגע יותר מהפירסום שבו זכתה השערורייה,
מאשר מעצם הפרשה .״הסכומים שבהם
מדובר,״ אומר השבוע המאמן הל אומי
,״אינם נכונים, ומנופחים.״ את ׳עיקר
טענותיו משלח המאמן כנגד מיספר אנשים
המנסים לפגוע בניבחרת, העומדת
לפני כניסתה למאבק על כרטיס ההשתתפות
בטורניר־הגמר של הגביע העולמי.
הוא מתכוון בדבריו לאחד הצהרונים.
״אם היתד, פרשת הקלפים מהווה פירסום
ראשון שפגע בשמה הטוב של הניבחרת —
ניחא ! כנראה,״ הוא אומר ,״זוהי מגמה.
אבל מה שאני לא מבין, זה מדוע לא פור סמו
שערוריות שהתרחשו לפני שאני אי־מנתי
את הניבחרת? אם מישהו ישמע על
אלה, השערות יסמרו לו!
״החומר האנושי הנוכחי של הניבחרת״״
מדגיש שודיצר ,״הוא אולי הטוב ביותר
שהיה לה בשנים האחרונות. שיחקו פוקר
— אז מ הי! אני לא בא להגן עליהם,
כי לפני־כן הזהרתי את הבחורים שאני
לא רוצה לראות אותם משחקים פוקר.
הדגשתי באוזניהם, שיש כאלה הששים
לשמוע רכילויות מהסוג הזה. אבל בניב־חרת
לא משחקים רק קלפים. משחקים גם
שחמת, שש־בש ועוד כמה מישחקים עממיים.״
כאשר
נתבקש דויד שווייצר להגיב על
מעורבותו של בנו, משה שווייצר, בפר שת
מישחקי־הפוקר, השיב :״בני יקבל את
המגיע לו, הן כשחקן והן כבני. מה שאני
יכול להבטיח, זה שהשחקן הראשון ש יימצא
משחק פוקר, יורחק אוטומטית מה־ניבחרת

(המשך מעמוד )29
לבעלי מועדוני-קלפים. החקירה בעניין זה
נסתיימה ואלה הן המסקנות. הד־וחלק.
עוד באותו בוקר, בעיקבות פירסומי
העולם הזה, ביקשו כמה מכתבי העיתונים
תגובות על הפרשה הן מדובר מישטרת
תל־אביב והן מדובר המטר-,הארצי. איש
לא יכול היה לתת להם תשובה מוסמכת,
שכן אז עדיין לא היו כל מימצאים סופיים
בקשר לחקירה. אך זו הסתיימה במהירות
הבזק, תוך שעות ספורות, ודובר המישטרה
כבר יכול היה להרגיע ולנחם את כל המתעניינים:
החקירה הוכיחה כי אין יסוד
להאשמות.
למעשה ידע הדובר את תוצאות החקירה
עוד לפני שהסתיימה, שכן כפי שמסר
השבוע לכתב העולם הזוז, הסתיימה הבדיקה
סופית רק ביום חמישי בשבוע
שעבר.
שום עיתון לא נתן אמון בדיברי הדובר.
ההודעה המישטרתית נראתה כבדיחה לא-
מוצלחת. רק בתחילת השבוע הזה פירסם
אחל העיתונים ידיעה סתמית בדבר תוצאות
החקירה שנערכה נגד ארמנד לוי.
סיפר איש שידורי־ישראל מדוע לא נתן
אמון בהודעה :״לפני חודשים אחדים
ערכתי סיור עם יחידת־מישטרה, שיצאה
למצוד על מועדוני-קלפים. הקצין האחראי
על אותה יחידה סיפר לי, שלכל מקום
שאליו מגיעה יחידתו, מסתבר כי הקלפנים
ור,מהמרים הספיקו להימלט משם קודם־לכן
— כאילו על-פי אזהרה מוקדמת, .אין לי
ספק ׳,אמר אותו קצין (וזה לא היה בני
פירסט), ,שיש הדלפה ממקור מישטרתי
גבוה, המזהיר את הקלפנים׳.״
אבל די לבדוק את צורת החקירה ש נערכה
בפרשה, כדי להיווכח עד כמה הי-
תה שיטחית, ובלתי־מעררת־אמון.
האשמות כה חמורות, נגד נושא מישרה
כה בכירה במישטרה, מן הדין שייחקרו
בידי חוקרים אובייקטיביים ובלתי־תלויים,
מחוץ למישטרה. לא מכבר, כאשר נחשד
סמל־מישטרה בקיום יחסים עם פרוצה,
הובא עניינו לדיון בפני שלושה קציני־מישטדה.
אבל בהאשמות של נטילת שוחד
מאנשי העולם־התחתון, הסתפקה המישטרה
בבדיקה של קצין־בודק יחידי.
התפקיד הוטל על תת״ניצב רפאל יעקו־בי,
מי שכיהן בעצמו כראש מחלקת החקירות
במישטרת מחוז תל־אביב עד לפני
כשלושה חודשים, והוריש את תפקידו ל־ארמנד
לוי. יעקובי היה סגנו של עופר
בעת שהמפקח פירסט האשים את ארמנד
לוי. הוא היה שותף להחלטתו של עופר
שלא להתייחם כלל לתלונותיו של פירסט,
ולהעבירו מתפקידו. עתה, הוטל עליו התפקיד
לשפוט — בין השאר — גם את
עצמו ואת מפקדדלשעבר, דויד עופר.

__ הפוקר
מיו תר בהחלט!

משרד החקלאות
111

ב די חהשדח קי ר ה

להלן דו חהמ חי רי ם
ה מו סכם
ל ־ 17.12.76 - 1 2 .1 2 . 76

במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של הסופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.
לצרכן לק״ג
רק ות
3.60ל״י
עגבניות כדוריות

4.90
עגבניות מזנים פחוסים

2.50
גזר

2.90
פלפל קליפורניה זז תפו״אד מיכול החדש — מיכצע חנוכה 3.60

3.90
תפו״אד ארוזים באריזה של 2ק״ג

66 ץ יערוריית מישחקי הפוקר מעוררת
שאלה עקרונית: האם בכלל בריא הדבר
לניבחרת, ששחקניה ישחקו קלפים?
ואם כן, באילו סוגים של מישחקים?
אמר אמציה לבקוביץ, שהיד, בלם הניב-
חרת עד אמצע שנות השישים, והמשמש
כיום כמאמן הפועל ירושלים :״אישית,
״אני לא שיחקתי קלפים. אחרים שיחקו
בזמני. מה שאני יכול להצהיר, זה שכש הייתי
מאמן ניבחרת הנוער, הכדורגלנים
לא שיחקו קלפים. עקרונית אין לי התנגדות
למישחקי־חברה, כולל מישחקי קלפים.
השאלה היא רק עד איזה סכומים — וכאן
בירות תפוחים זהוב גודל 6
תפוחים זהוב גודל 6.5
תפוחים גדנד אלכסנדר גודל 6
תפוחים גרנד אלכסנדר גודל 6.5
תפוחים אורליאנס גודל 6.5
תפוחים אורליאנס גודל 7
אגסים מזן ספדונה גודל 5
אגסים מזן ספדונה גודל 5.5
בננות

4.80
5.60
4.30
5.20
5.40
5.70
4.80
6.25
6.80

הדרים

אשכוליות תפוזים טכוריים (ושינגטון)
לימונים

2.10
2.55
4.05

ע 19 1ח פטמים קפואים בשקיות
מיני תנועוף (עד 1.1ק״ג העוף)
גודל ( 1עד 1.450ק״ג העוף)
גודל ( 2עד 1.7ק״ג העוף)
גודל ( 3מעל 1.7ק״ג העוף)
כשר הודו ללא עור וגידים

13.90
12.13
11.39

10.32

22.22״ 1.78 +ל״י

פלשי מיחלק המוסר מפשיטה על מועדון־קדפים

1.10 +ל״י
97 +אג׳

דגי

כסיף כסיף בפרוסות קפוא כמגש של 1/2ק״ג
קרפיון חי

9.50״ 76 +אג׳
18.20״ 1.46 +ל״י
15.15

__ 1חבנו שינויים במ שך השבוע

מי הדליף לעולם התחתון 7
לא משנה סוג המישחק. הנוסחה שלי היא :
כמה שיותר שעות פנאי — אך כמה ש פחות
כסף.״
נחום סטלמך, כדורגלן לשעבר, של הפועל
פתח-תיקווה והניבחרת, המאמן כיום
את קבוצת הפועל חיפה, אמר באותו הק שר
:״אני לא שיחקתי קלפים כשהייתי
בניבחרת. החבר׳ה שלי — אם שיחקו, שיחקו
רמי, אבל בסכומים קטנים. אני מתנגד
למישחקי-פוקר, כי הם מיותרים במיסגרת
של קבוצה. בקבוצתי, הפועל חיפה, משח קים
קלפים, אבל בשום פנים ואופן לא
פוקר !״

בעבר, בעת שיעקובי היה עדיין ניצב־מישנה
במישטרת תל-אביב, סירב המפקח
פירסט למסור בפניו עדות על החומר המצוי
בידו כנגד ארמנד לוי, וזה משום
שחשש לתגובותיהם של מפקדי מישטרת
מחוז תל-אביב. עתה חוייב פירסט למסור
עדות בפני יעקובי, בתפקידו כחוקר.
אולם אפילו היה יעקובי אובייקטיבי ולא
בעל נגיעה ישירה או עקיפה לפרשה ש אותה
הוטל עליו לחקור, כל צורת החקירה
הזו — בה חוקרת המישטרה את עצמה
ומחליטה אם היא טהורה או מושחתת,
פסולה מעיקרה.
העו ל ם הז ה 2050

טלוויזיה
צ ר״ ג

מ כו חלשבח

הציון־לגנאי השבועי מגיע הפעם לעורכי
התוכנית באה שבת, המייועדת להכניס
אווירה של קדושה וחג לבתי המאזינים
בלילות־השבת. הפעם שמו עורכי התוכנית
בפי השחקן מיקי ורשביאק אגדה חסידית
עם מוסר־השכל.
האגדה מספרת על יהודי שאדם חכם
לימד אותו את שפת־החיות, אך לא לפני
שהשביעו כי גילוי סודו לאחרים יעלה
לו בחייו.
באחר־צהריים אחד ישב היהודי בחברת
אשתו, על מירפסת ביתו, והאזין לשיחה
שהתנהלה בין החמור לפרה. כיוון שנהנה
מחוכמתם של בעלי החיים, צחק לעצמו
בקול רם. תמהה אשתו לסיבת צחוקו.
כיוון שלא הסכים לגלות לה את סודו,
נעלבה והתעלמה ממנו. אולם כשחזר הסיפור
על עצמו גם ביום המחרת, דחקה
האשד. בבעלה שיגלה לה את סיבה הצחוק•
לבסוף החליט היהודי כי טוב לו
מותו מלחצה של זוגתו, הבטיח לגלות ילה
את סודו למחרת היום. בעודו שוכב על
יצועו האזין לשיחה שהתנהלה בחצר ביתו
בין כלבו לתרנגולותיו. אמר הכלב: במקום
למות, היה על אדוננו להכות את
אשתו ולסתום את פיה. ראה היהודי כי
טובה העצה, וכך אומנם עשה.
מוסר־השכל לכל צופי ומאזיני הטלתי-
זיה הישראלית לכבוד שבת־קודש: גבר
המבקש להיפטר מצרותיו, להינצל ממוות
בטוח ולחיות חופשי ומאושר בגן־העדן
של חוכמת־החיים עד קץ הימים, כל שעליו
לעשות הוא לחבוט באשתו. וכל המרבה
הרי זה משובח.
היה זה סיום הולם לשבוע שבו הוגש
לראש־הממשלה הדו״ח על מעמדה של
האשה בישראל.

שדרנים

התוכני!1 1ת א תו וווה של ..עלי ס תר ת
המתישה א 11 כל ליקויין ת וחסרונותיה
וקוויאם לביזיון
השלכת הנצחית של התוכנית עלי כותרת,
השתקפה היטב בנשירת העלעל האחרון
שלה, בשבוע שעבר.
מי שרצה לדעת מדוע בא הקץ המהיר
(אך הזמני, לטענת מפיקי התוכנית) על
תוכנית־יוקרה זו של הטלוויזיה, די היה
לו לצפות בתוכנית האחרונה, שאיפיינה
את כל השלושים־ומשהו התוכניות שקדמו

כל אחד משלושת המרואיינים המרכזיים
בתוכנית איפיין היבט אחר של הכישלון
הנוצץ הזה, וכולם גם־יחד שיקפו את אי-
יכולתו של ירון לונדון להתמודד בצורה
אינטליגנטית עם החומר שבידיו.
כך, למשל, גרר ירון לתוכנית נער ישראלי
החי באוסטרליה, והטוען כי ניחן
בתכונות של כיפוף־מתכות על־ידי שיפ-
שופן בין אצבעותיו, בדומה לאורי גלר.
הנער האומלל ישב במשך דקות ארוכות,
שיפשף ושיפשף מזלגות ומפתחות, ולא
הצליח לכופף דבר מלבד את דעתם של
הצופים.
השאלה היא רק, מדוע היה צריך לשדר
קטע זה? סוף־סוף, אין מדובר בתוכנית
חיה, ואפשר תמיד לחתוך. אין זו חוכמה
גדולה להציג על המסך אנשים שאינם

מסוגלים לבצע דברים. די באחד כזה המופיע
בכל תוכנית שלי עלי־כותרת, וזהו
ירון לונדון עצמו.
בעת שריאיין את נציג הוועדה-לביקורתד
סרטים״ומחזות, בקשר לפסילת או אישור
סירטו הישראלי של הבמאי חיים מימין,
הבננה השחורה, ניתנה לירון הזדמנות של
פז להציג ככלי ריק נציג טיפוסי זה של
הצנזורה. האיש, מאיר שחם, איש מיש־רד־הפנים,
התגלה כשריד ממאה אחרת.
הוא הביע את דעתו כי רצוי שהצנזורה
תלווה את יצירת הסרטים הישראליים במדינה
מראשיתם, ולא רק תבקר אותם אחרי
גמר ייצורם. הוא גם התוודה שהוא
אוהב את מקצועו כצנזור, משום ש״אני
נהנה לתרום את חלקי לטובתו של הצופה.״
לונדון כמעט שלא התייחס לדברים אלה,
נתן לצופה להבין שצנזורה מסוג זו שמייצג
שחם היא מוסד לגיטימי הראוי להערכה
ואולי גם להוקרה, משום שהוא מציל
את הציבור מקיטעי-קולנוע ״נוראים״ ,כמו
זה שהודגם מתוך הבבנה השחורה.
בחלקה השני של התוכנית נתן לונדון
פיתחון־פה לגדול רודפי-הפירסומת של
הכנסת השמינית ח״כ אהוד אולמרט.
בשעתו לחץ אולמרט לנצל גם במה טלוויזיונית
זו לצורך ציד־המכשפות הפרטי
שהוא עורך. אז הציעו עורכי־התוכנית שמול
אולמרט יתייצב אחד מעורכי העולם
הזה. אולמרט ויתר על הרעיון. הפעם הוא
קפץ על הרכבת ממש ברגע האחרון, בעזרת
הצעת-החוק שלו לאיסור פירסום שמות
חשודים.
עצם הזמנתו של אולמרט להציג את
טיעוניו, מבלי להביא גם מישהו שייצג את
הדיעה הנגדית בנושא מעורר־מחלוקת זה,
כמוהו בנקיטת עמדה מצד עורך-התוכנית.
לונדון סבר, כנראה, שהוא-עצמו יוכל להוות
יריב שקול לאולמרט.
ואומנם, לרגע אחד הוא הצליח להביכו,

מרואיין אולמרט
שקרים גסים
כשהציג אותו כמי שעושה מעשים מהסוג
שנגדם הוא יוצא חוצץ. אבל לונדון אינו
שולט בחומר, וכך הניח לאולמרט הנפוח
להפריח בטלוויזיה שקרים גסים מסוג :
״בכל המיקרים שעסקתי בהם הורשעו האנשים
אחר־כך בבתי־מישפט ונשלחו ל-
בתי־סוהר,״ או :״עוררתי את דעת־הקהל
להתייחס בחומרה לפשע,״ כאילו עד שקם
אולמרט, היה הפשע אחד מהישגי המדינה.
גם טענתו של אולמרט כי ״גם סישטרת
ישראל שיבחה אותי,״ לא היתה אלא סילוף
האמת, מבלי שמראיינו יהיה מסוגל
לתקן את הדברים ולהעמידם על דיוקם
בפני הצופים.
עלי כותרת זכתה בגורל שהגיע לה
ביושר: היא מתה מוות טיבעי. ויש רק
לקוות שבמיקרה זה לא יזכו הצופים לח זות
בתחיית המתים.

המבין ־ ״כין
מה שקרה לשדרן חיים יכין, ראוי
בעצמו לשמש נושא לסרט־טלוויזיה. ה־בעייה
היא רק שאם יקרינו סרט זה, הוא
ייראה כסיפור מדע־בידיוני ולא כדבר ש אירע
במציאות.
ומעשה שקרה — כך קרה. בדרכו חזרה
מטיסת הבכורה של אל־על למכסיקו, ערך

שדרן יכין
איש ואבידתו

חיים יבין ביקור בניו־יורק. ואיך אפשר
להיות בניו־יורק מבלי לסייר במושבה
הישראלית הגדולה שם? גם יבין עשה
זאת.
בעת ששוטט באחד הבוטיקים הישראליים
בק״ק ניו־יורק, הבחין כי ארנקו ינעלם.
לדבריו הניח את הארנק, שהכיל
מטבע זר וכרטים־טיסה חזרה לארץ, בתוך
שקית־ניילון שנשא בידו. אך כייס זריז
הצליח לשלוף את חארנק גם משם•
יבין אמר קדיש על הכסף והארנק, ומצא
דרך לשוב חזרה לארץ. והנה בשבוע ש עבר
הוא קיבל במפתיע מיברק טלקס המו דיע
לו, לא פחות ולא יותר, כי ארנקו
אשר אבד לו, ובו כל סכום הכסף שהיה
בתוכו, נמצא — ועתה מבקשים להשיב
העולם הזה 2050

את האבידה לבעליה החוקי, אפילו אם
הוא נמצא רחוק, בישראל.
ואם תרצו — אין זו אגדה טלוויזיונית.
תוכניות דבינוביץ עלה מו ק ד
שר־האוצר, יהושע ר כינוכיץ׳ נמנה
עם האנשים שבכל פעם שהם מביטים במראה
הם רוצים לנפץ אותה — משום
שהיא מציגה אותם כמכוערים. זהו גם
יחסו כלפי הטלוויזיה. הוא אינו מצליח
להבין מדוע אינו מתקבל על מסך הטלוויזיה
כדמות אהודה וכובשת־לבבות. אין
לו ספק שרק התנכלותם הזדונית של שדרני
הטלוויזיה, השונאים אותו על שהוא
דורש מהם לשלם מס־הכנסה כחוק, היא
הגורמת לכך.
רק לפני שבועיים נזף רבינוביץ׳ כימ־עט
בכל שרי ממשלתו, על שהעזו להופיע
מול מצלמות הטלוויזיה ולהביע את דעתם
על הצעת־התקציב שלו .״זוהי בושה המשפילה
את כבוד הממשלה,״ הטיף להם
שר־האוצר, שחמתו בערה בו. אולם כל
זה היה כאין־וכאפס לעומת תגובתו על
התוכנית מוקד, ששודרה בשבוע שעבר,
אשר בה רואיין על־ידי אברהם קושניר
ורון בדישי.
מובן ׳שאת רבינוביץ׳ אי־אפשר לשדר
בשידור חי לאומה. משום כך נאלצו להקליט
את הראיון עימו מראש. אבל מסתבר
שהתוכנית צולמה בכל־זאת פעמיים.
לטענת דובר רשות השידור, משה
עמירב, נאלצו להקליט את הראיון בשנית,
כיוון שההקלטה הראשונה היתה גדושה
ב״שיבושים טכניים״ .אלא שהשיבושים
לא היו של הטלוויזיה, כי-אם של
המרואיין עצמו. רבינוביץ׳ התפתל בכיס או,
השיב בהיסוס ובגימגום לשאלות ש נשאל,
פזל דרך מישקפיו לעבר המצלמה,
והפסיק את הראיון כל כמה דקות כדי
לחטט בניירותיו, עד שאפילו אלה שאינם
נמנים עם מעריציו הגדולים של רבינוביץ/
טענו שתהיה זו בושה לשדר ראיון מעין
זה בטלוויזיה.
עשו עימו חסד, והקליטו את הראיון
בשנית, מחדש, עם אותן השאלות. הפעם
היה רבינוביץ׳ מוכן יותר. גם המראיינים,
שהבחינו במבוכתו של השר, שאלו בפעם

השניה את שאלותיהם בניסוח בהיר יותר
וחריף פחות.
למרות זאת לא היה השר מרוצה. כאשר
צפה בראיון המוקלט, שוב בערה בו חמתו.
״המראיינים ניסו להכשיל אותי,״ טען.
״לא דובים ולא יער,״ השיב רון בן-
ישי לשמע טענתו זו של השר. לדבריו,
היה זה צפוי שכך ייראה ראיון הנערך
שעה שכל המשק הישראלי נראה כמדמנה,
מסובך בסיכסוכי-עבודה וכורע תחת התמוטטות
מערכת השכר. במצב כזה אי-אפשר
לדון, בראיון מעין זה, בבעיות רגועות
של תיאוריות כלכליות.
אשר לטענתו של רבינוביץ׳ כי המראיינים
לא איפשרו ילו להציג בפני הציבור
את מדיניותו הכלכלית, מסביר בן־ישי:
״מגמתו של ראיון עיתונאי היא להתמקד
על מיספר נקודות מרכזיות של הנושא
שבו הוא עוסק, ולנסות לדון בהן לעומקן
ולא להקיף מרחבים אינסופיים. את מדיניות
הממשלה יכול שר־האוצר להציג בנאום
התקציב מעל במת הכנסת, ולא ב־מיסגרת
התוכנית מוקד.״
אבל ספק אם טיעונים מסוג זה ישכנעו
את רבינוביץ׳ .הוא סמודובטוח שבכוונה

עודד קפליוק
איש ושיברו

תחילה מעוותים את דמותו בטלוויזיה. רק
מעל מסך־הטלוויזיה, למשל, הוא נראה
ממושקף וקרח.

ניסיון איש
די מקובל שמפיק סירטי־טלוויזיה ישבור
את הראש בנושא שבו הוא עוסק.
קצת יותר נדיר הוא שכתוצאה מכך ישבור
גם את רגלו. אבל זה מה שקרה ׳למפיק-
במאי עודד קפליוק, בעת שעסק בהכנת
סירטו, המוקדש לשיטות־הגמילה של
אלכוהוליסטים בישראל. זהו הסרט שיוקרן
במיסגרת התוכנית מדע ודעת בעוד שבועיים
(.)29.12
נכון שבעיית השינרות בישראל אינה
כה חריפה כמו במדינות אחרות. בסך-הכל,
על־פי ההערכה, חיים בישראל כחמשת אלפים
שיכורים כרוניים. מיעוט יחסי זה,
וההיתר למכור אלכוהול לכל דורש, הם
שגרמו להיעדר המודעות לבעיית האלכו הוליזם
בישראל.
השתייה הכפייתית בישראל אינה נחלתם
של בני השכבות האמידות, אלא
דווקא (כמו כל הצרות) של בני השכבות
הנמוכות. דווקא במקומות שבהם נדרשת
כל אגורה כדי להאכיל פיות רעבים, הופך
הכסף ינהל המטמטם את החושים ומכלה
את הגוף.
קפליוק עקב, לצורך עשיית סירטו, אחר
קבוצת נגמלים מאלכוהוליזם במרכז הקהילתי
לבריאות־הנפש ביפו. שיטת הגמילה
המקובלת. במרכז זה מבוססת על
עיקרון של בית־חולים פתוח, כשהטיפול
בנגמל נערך בקרב קהילתו ולא בבית-
חולים סגור.
התוכנית תביא את סיפוריהם של במה
שיכורים ושל אשת שיכור! ,תעקוב אחר
נסיונוודהגמילה שלהם, שיחות הטיפול
ודרך ההרפייה והשיכנוע העצמי.
כ ד לעקוב אחר הסבל הכרוך בתהליך
הגמילה משתיית אלכוהול, נפגש קפליוק
עם גיבורי סירטו גם בבתיהם. מובן שהם
כיבדו אותו בפתיחת כמה בקבוקי-משקה,
ובשתייה משותפת כדת.
היין עלה לראשו של קפליוק. הוא חש
על בשרו מה פירוש היות שיכור. אחר-
כך הוא חש זאת בעיקר על רגליו. תוך
כדי סיחרור החושים מעד, ושבר את רגלו.

שוק אנטבה

חנה זמר בשבי הקונצבציה, עם
הרא ש ט גו 1בחו־־ל * הני תו ח
ששיחווא 1זיגאלאדון
איך השתנתה המדינה
בגלל שלושה מטוסים
הרמטכ״ל רב־אלוף מרדכי (״מוטה״) גור, יצא מגידרו בטכס
קבלת־הפנים שנערך ביום השישי האחרון, לשלושת מטוסי ה־אפ.־
15 הראשונים, שהגיעו לארץ .״עם האפ.־ ,15 ישראל היא
מדינה אחרת וצה״ל הוא צבא אחר,״ אמר הרמטכ״ל. על כך
הגיב בעל־הטור יואל מרכוס, במדורו נ.ב אם שלושה,מטום ים
שינו את צה״ל ואת המדינה ומהווים חג משולש לעמנו (כדברי
רביו) ,אפשר לתאר מה 247 מטוסים חדשים יעשו לנו. לא
מסיבה אחת, אלא שמונים מסיבות. לא שלושה, אלא ארבע מאות
נאומים. במקום אסיפות־בחירות, שכהן יצטרכו רכין וחבריו
לתרץ את בעיותיה של המדינה, את המצב הכלכלי ומצבנו
המדיני, יופיעו ראשי המערך (ונקווה שהפעם לא יקפחו את
אלון ולא יערכו את הטהסים כשפרם נעדר מהארץ) ,ויהללו את
הישגי היצרנים האמריקאים.

1מר

הרוגוג

״תם יבול להקשות ולומר שאם שלושה מטוסים היה בהם
בדי לשנות את פני המדינה ופני צה״ל, מצבנו היה צריך להיות
עד יום שישי כצהריים כבי רע. מי שלא רוצה להיתפס למחשבה
מעוררת חלחלה זו, מוטב שיאמין כי גם ביום ו׳ לא נשתנו פני•
המדינה. זו היתה ונשארה אותה מדינה קרתנית, מוטה.״ (הארץ).

היונים. הניצים זהיענים
במאמרה ״היען כסמל המדיניות הלאומית״ קובעת חנה זמר
כי התנועות־הפוליטיות החדשות, בדומה למיפלגות הוותיקות,
נתונות בשביה של השקפה המנותקת ממציאות מדינית כלשהי,
והיא ממחישה -זאת בהמשלת מעולם־החי :״על משקל עצתו
המפורסמת של אלכסנדר ינאי לשלומציון (לא של אריק שרון),
ניתן לומר עכשיו, כי -אין להתיירא מן הניצים הטורפים ולא
מן היונים החומות, אלא מפני היענים, הטומנים ראשיהם בחול.
ודווקא הסוג המסובן הזה של ציפורים פוליטיות הולך ומתאזרח
אצלנו...״
חנה זמר רואה את שורש־כל־רע באיבון האידיאולוגי, תוך
שהיא קוראת להכרעות הגדרתיות ׳ומגמתייות טרם הבחירות :
״...הזמן חולף ללא רחם. ואנחנו נעמוד אז (אחרי הבחירות),
מבחינת ההבנה הנפשית של הציבור, בדיוק במקום שעמדנו
בו בשבי הקונצפציה, עם הראש• טמון כחול. והשילטון עלול
למצוא את עצמו ככול כאזיקים של דעת־הקהל שיצר הוא
כעצמו כדבקות לנוסחאות, שמעולם לא היו ריאליות. אפילו
(דבר)
היו צודקות כצדק בהתגלמותו.״״

רב־אלזף עזית. אריאלה שרון
ושמואל גונן (ו.ן ר 1ד זשד )

וכיבשה על צבא האוייב, כיתרו כהצלחה את האדמיה השלישית
וכפו על האוייב הפסקת־אש. לאור זה, החליטו השבוע
הרמטכ״לית רב־אלופה עזית, וקצינת ח״ן ראשית אל״ם
דליה רז, לחזור לתקנים שהצעידונו לנצחון יום־כיפור
(על המשמר)

הטלפון השבור של הרצח.
במאמרו ״איך מחליט מישרד־החוץ״ מתאר מתי גולן את
הנוחלים שבעזרתם מתווה מישרד־החוץ את מדיניותו, ומפרט
שורה שלמה של נהלי־תיקשורת הפוגמים בפעולת המערכת.
לדוגמה מפרט גולן את נהלי־התיקשורת של השגריר באו״ם,
חיים הרציוג, המתמיהים לגבי אדם ששימש בעבר כמפקד חיל־המודיעין
של צה״ל :״השגריר באו״ם ידוע כאדם האוהב
לטלפן גם כאשר הנושא או המידע אינו מצדיק זאת. התוצאה
כמיקרים רכים, בילבול ומבוכה, באיטר אין איש יודע בוודאות
מי אמר מה ומתי...״
על סיגנון הצעת־ההחלטה הישראלית באו״ם מן השבוע

יריב

אלון

שעבר, וכישלונה, וליקויי־התיקשורת, מסביר גולן :״אם מדבר
השגריר ישירות עם השר, הולך חלק ניכר של המידע לאיבוד.
לעתים מתוקן הליקוי כהעלאת תוכן השיחה הטלפונית על
הכתב. אולם ברוב המיקרים זה לא נעשה. כתוצאה היה אפשר
להיווכח כשבוע שעבר, כאשד כמשך ימים רבים היו דיווחים
סותרים כרכר הדיווח או אי־הדיווח לארצות־הברית. על היוזמה׳כעצרת
האו״ם, ובעניין התייעצות שהיתה או לא היתה עם
ראש־הממשלה, והאם נתן ראש־הממשלה את הסכמתו למהלך
(הארץ)
הישראלי.״״

הגיתזח ששיחרו־ את
יגאל אלון מהמזעקות
אריה צימוקי כותב ב״השבוע המדיני״ על עימות מילולי
שנערך בין שר־החוץ לבין ח״כ מנחם בגין בוועדת־הכנסת
אודות מאמרו של אלון שפורסם ב״פוריין אופים״ .צימוקי
טוען, כי בעימות זה ניתן היה להבחין בדימוי חדש של השר :
״אנשי האופוזיציה, יריביו של אלון כידידיו, סיפרו, כי היה
זה אלון •טונה מזה שהכירו זה זמן רב. הוא הזכיר להם את
יגאל מימים עכרו — בהיר מחשכה, תקיף כהגנה על דיעותיו,
כשם שגם נימרץ כהשמעת ביקורת על דברי יריביו, וכראש
ובראשונה אמר אותם בהחלטיות.״״
ההסבר לתפנית זו בדימויו של אלון מוסברת, לדעת צימוקי,
בניתוח שעבר באחרונה שר־החוץ :״האנשים אשר נפגשו באחרונה
עם מר אלון, לאחר שיעבר בהצלחה ניתוח קשה, התרשמו
מודטוני שחל בגישתו, בהתנהגותו ובמידת הביטחון ׳העצמי
שלו ׳.ידידיו מספרים, כי הניתוח שיחרר את מר אלון ממועקה
(ידיעות אחרונות)
פיסית ופסיכולוגית״.״

על פקודת־המטכ״ל החדשה האוסרת מעתה על חיילות
צה״ל לצבוע ציפורניים -בלכה אדומה, אינה מתירה לענוד יותר
מטבעת אחת, והמגבילה את עגילי החיילות לגודל מיניאטורי
וצמוד לאוזן, כתבה זיווה יריב :״לאחר שלוש שנות תהייה
• מנכ״ל מנהל מקרקעי ישראל דשעכר מאיר
ובהייה וישיבה על המדוכה, ועדת־אגרנט, ותנועות־מחאה ונפי זורע, על הסיבה שמנעה בעדו לשנות את מיפלגת־העבודד, לת ממשלה ,״נתגלה לנו השבוע, סוף־סוף, מה גרם למחדל מבפנים :״לא ראיתי כל טעם. זהו גוף רקוב מבפנים׳ ואינך
יום־כיפור...
יכול לשנות ריקבון מבפנים. תולעת מוציאים מבחוץ...״
״היו אלה הטבעות שעל אצבעות החיילות שלנו, הצבע
9ח״כ אבא אכן על רשימתו של ידין: בועה שמוכרחה
האדום על ציפורני רגליהן, העגילים הארוכים על תנוכי אוזניהן, להתפוצץ.״
ושיער־ראשן הגוליט על כתפיהן...״
• ח״ב־לשעכר איפר הראל :״גולדה אמרה פעם,
״כגלל פריטים רעשיניים, מסוכנים, יקרים ונוצצים אלו, שהסתאבותה של מפא״י באה בשל ישיבתה הממושכת בשילטון,
לא הצליחו חיילות צה״ל האמיצות לכלום כיום הראשון והשני וטוב שתרד קצת לאופוזיציה.״
את הצכא הסורי והמצרי, וגרמו כמעט לחורבן בית שני.
* חלוץ תנועות־־המחאה מוטי אשכנזי :״המושג
רק אחרי שבוע, לאחר שאלופות הבחירות — אריאלה שרון, ,ציוני׳ משמש אך כעלה־תאנה להסתרת תהליכי הניוון והניוול
שמואלה גונן (גורודישה) ורפולה — השליכו מעליהן את הטבעות המעמיקים כסרטן בריקמתנו החברתית...״
והעגילים הנוצצים, ושרפו את חזיות התחרה והמלמלה שלהן,
* מזכיר מפ״ם מאיר תלמי :״מפ״ם אינה מתכוונת
יצאו חיילות צח״ל העשויות ללא חת בהתקפה נועזת כאוויר, כים להחליף את המערך !,מערכון׳ !״

פסוקי ה שבוע

(המשך מעמוד )21
היתד זו הצנזורה הביטחונית של צה״ל,
שבעזרת המספריים והעיפרון האדום, מנעה
כל פירסום בארץ על פרשת המרצדס.
הצנזורה אינה חייבת הסבר מדוע היא
פוסלת ידיעות מסויימות שאינן עוד בבחינת
סוד. אולם למי שהתעניין מדוע
מונעים מאזרחי ישראל סיפור כה פיקאנטי
כמו סיפור השתתפות המוצדס במיבצע
אנטבה, נמסר בסודי־סודות, שזהו סוד
ביטחוני כמוס. סי יודע, אולי בעתיד ירצה
צה״ל להשתמש שוב בפשיטותיו במכוניות
מרצדס שחורות. כל פירסזם עלול לגזול
ממנו את יסוד ההפתעה.
השבוע הסתבר כי כל זה לא היה אלא
בולשיט אחד גדול. שוב השתמשה מערכת־הביטחון
בצנזורה הביטחונית בצורה צינית,
כדי לשרת את המטרות הפרטיות של ראשיה,
פתאום חדל סיפור המדצדס השחורה
להיות סוד ביטחוני.
לא רק שניתן לספר עליו בי-שראל,
אלא שהצנזורה אף התירה את פירסום
תמונת המרצדס המקורי, שהשתתף בפשיטה,
כשהוא יוצא מתוך אחד התרקולסים
עם נחיתתם בישראל, כשבתוכו לוחמים,
שהשתתפו בפשיטה וניצלו את המושבים
המרופדים שלו כדי לישון בדרך חזרה
(ראה תמונה בעמוד .)21
מה קדה פיתאום, שהמרצדס שוב אינה
סוד?

גס מידע
הוא שוחד

** סתבר, שאיש לא חשב לרגע לש־עז
מור בסוד את פרשת המרצדס. כל
האיפול הביטחוני והפעלת הצנזורה במקרה
זה, נועדו לשמור את הסיפור לפירסום,
עבור אלה שהשילטון חפץ ביקרם.
תחילה היה זה טד אשלי, נשיא חברת
הסרטים ההוליוודית, האחים וורנר, שהממשלה
נתנה לו אור ירוק להשתמש בסיפור
המרצדס. היה זה בזמנים שבהם
קיוו ידידיו האישיים של אשלי בממשלת־ישראל,
שוורנד אומנם תפיק את סרטה
בארץ, תזרים מיליוני דולרים לקופת ה מדינה
ותשפר את תדמיתם הקולנועית.
היועץ המיוחד שמונה ע״י צה״ל לסייע
לוורנר, אישר לה להכליל בסירטה, ש אמור
היה להיות הגירסה הרשמית של
ממשלת ישראל, את פרשת המרצדס. זה
נעשה בשעה שעל העיתונות הישראלית
נאסר באיסור חמור לכתוב אפילו מילה
אחת משלה, בעניין זה.
ממשלת־ישראל, מערכת־הביטחון וצה״ל,
רשאים כמובן לבחור בעצמם, על פי שיקוליהם,
לאיזה סופרים או עתונאים למסור
מידע, ובתוכם עובדות שהן בבחינת
סודות המדינה. הם יכולים בצורה שרירותית,
מבלי להיות חייבים למסור דין־
וחשבון לאיש, להתיר לעיתונאים מסויימים
גישה למיסמכים רשמיים — אפילו אם
הדבר נועד למטרה פרטית ולעשיית רווחים
— ולמנוע זאת מאחרים. זכותם היא
גם לקבוע מי יכתוב את הגירסה הרשמית
על מיבצע אנטבה.
באותה מידה זוהי גם זכותו של ראש־הממשלה
לכתוב או לא לכתוב הקדמה
לספר מסחרי פרטי על מיבצע אנטבה,
דוגמת זה שכתבו שלושת העתונאים
ישעיהו בן־פורת, זאב שיף ואיתן הבר.
יכולים, כמובן, להיות חילוקי־דיעות סביב
מידת האתיקה העיתונאית שבמעשה זה.
שכן, קשה להניח שעיתונאי בכיר דוגמת
ישעיהו בן־פורת, שתפקידו, בין השאר,
לבקר *ת ראש־הממשלה, יהיה אובייקטיבי
לגמרי כשיצטרך לכתוב ביקורת כזאת,
בהתחשב בעובדה שאותו ראש־ממשלה
כתב הקדמה לספרו, נתן לו בכך גושפנקא
רישמית וסייע בהפצתו המסחרית.
במקרים מסויימים, גם אספקת מידע בלעדי
היא צורה מסויימת של שוחד.
כל זה נשאר עוד בתחום המקצועי של
היחסים בין המימשל והעיתונות. אולם
כאשר מפעילים השילטונות את הצנזורה
הצבאית על מנת למנוע פירסום מאחדים,
כדי לאפשר בלעדיות של פירסום לאלה
שהם רוצים ביקרם, זה הרבה יותר מאשר
פגם אסתטי. זהו שימוש ציני מכוער בסמכויות
שהעם מקנה לנבחריו, למטרות אישיות
ופרטיות.
זה בדיוק מה שקרה בפרשת העסקים
השחורים של מכונית הנזרצדס השחורה.
כל זמן שאנשים פרטיים ממסחרים את
מיבצע יונתן באנטבה, זוהי שאלה של טעם
טוב בילבד. אבל כאשר הממשלה, מערכת־הביטחון
וצה״ל נוטלים חלק ביצירת השוק
של אנטבה, ומתערבים כדי לקבוע את
מחירי השוק, הם יורדים לרמת הרוכלים.
העולם הז ה

2050

במדינה
פירסזם

גיוגגל הג ״וג די ם
חברת חי רו תי פירסומת
בשידור״ החממה?הפיק
כאופן עצמאים ובכך
תתחרה במפיקים
העובדים עכורה
הידיעה היכתה בתדהמה את חוגי מפיקי
הפירסומת לרדיו: חברת שירותי פירסומת
בשידור מתכננת הפקת קיטעי־פירסומת
באופן עצמאי.
מי שאינו מצוי בעיסקי הפירסום־באמצ־עות־הרדיו,
יתקשה בוודאי לעמוד על ה־סנסציה
שבגילוי זה.
החברה, הקרויה בקיצור שפ״ב, הוקמה
לפני 15 שנים, בעת שהוחל בהפקת קיט־עי־פירסומת
מולחנים לרדיו, הקרויים בעגה
המיקצועית, ג׳ינגלים׳.
משיקולים שונים החליטה רשות השידור
להעביר את כל נושא האירגון והפיקוח
על החומר המיועד לשידור לידי חברה
פרטית שהוקמה במייוחד לתכלית זו.
כדי שלא להגיע לידי עימות עם הנהנים
העיקריים מפירסום עד לאותה תקופה —
העיתונים היומיים — קיבלו העיתונים
ידיעות אחרונות והארץ חלק ניכר ממניות־ההטבה
בחברה, שחולקו חינם( .כמות המניות
שחולקה לכל עיתון כפולה ואף משולשת
מזו שקיבלה דשות־השידור).
בין בעלי־המניות האחרים נמצאים גם
משקיעים צרפתיים, שהביאו עימם ידע
מרדיו אירופה .1
הכנסות שמנות משפ״ב. את ההפקות
עצמן, כלומר את כתיבת הלחן והמילים
לג׳ינגלים, וכן את ההקלטות, מבצעות
ארבע חברות־הפקה פרטיות, העובדות
בשיתוף עם מלחינים, מעבדים ותמלילנים.
הג׳ינגלים המוקלטים מועברים לשפ״ב,
זזו מחליטה אם החומר ראוי לשידוד,
ומכניסה את קיטעי הקריינות (לשם כך
מעסיקה שפ״ב קריינים מהרדיו).
לפני זמן קצר החליטה החברה להרחיב
את תחום פעילותה, ולהתחיל׳ בהפקת ה־ג׳ינגלים
באופן עצמאי, כלומר לבוא במגע
ישיר עם המלחינים וכותבי-התמלילים, ולהקליט
את הג׳ינגלים לפי הזמנת הלקוח.
אלא שחברות־ההפקה הפרטיות, החליטו
לצאת למאבק נגד החלטה זו.
כצעד ראשון נשלח מיפתב אל מנכ״ל-
רשות־השידור, יצחק ליבני, ובו דרישה
להעביר את כל נדשא הבדיקה והאישור
של הג׳ינגלים לוועדה ציבורית.
לדעת אותם מפיקים פרטיים, יש טעם־
לפגם בעובדה שהגוף המשמש צינור בין
המפיקים לבין רשות־השידור, יהיה מפיק
עצמאי אף הוא, ויהפוך יריב מיסחרי של
אותם מפיקים האמורים לספק לו תוצרת.
באופן זה תוכל שפ״ב, לדעת המפיקים,
לעכב או אף לפסול ג׳ינגלים שלהם בתירוצים
שונים, ולהשיג תנאים נוחים יותר
ומחירים נמוכים יותר מיוצרי הג׳ינגלים.
מאחר ששפ״ב אף אחראית על מכירת
המקומות לפירסום, כלומר היא הקובעת
את שעת השידור של כל קטע־פירסומת
בתוך לוח המישדרים ואת התחנה שבד,
הוא ישודר, חוששים המפיקים שיתרון
זה שלה ינוצל למשיכת לקוחות וליצירת
תנאי־תחרות בלתי־הוגנים.
מנכ״ל שירותי פירסומת בשידור, איש־הרדיו
הוותיק משה חובב, פוסל מכל וכל
את טענות המפיקים הפרטיים. לדבריו יש
לשפ״ב זיכיון מטעם רשוודהשידור על
שידורי־הפירסומת ברדיו, ומסיבות שונות
לא הפיקה את הג׳ינגלים עד כה. יש,
לדבריו, כללים לשידורי-פירסומת, וכל
מפיק שיעמוד בקריטריונים אלה לא תוכל
שפ״ב לפסול את הפקתו. וגם אם תעשה
כן, הרי יש, לדיברי חובב, לפנימי לערער.
*״אך טיעוניו אלה של חובב~אינם משכנעים
את המפיקים. לדעתם, העובדה ש־חברה
כשפ״ב, שרווחיה לשנת 1975 הם*
חכמו ב־ 27 מיליון לירות, מעוניינת להיכנס
לשוק־ד,הפקות, שכל החברות העוסקות
בו מרוויחות יחד בסך־הכל כמיליון
לירות בשנה, מוכיחה שלא שיקולים עיס־קיים
טהורים מסתתרים מאחרי כוונה זו,
אלא כוונות מונופוליסטיות גרידא. לדעתם
מתכוונת שפ״ב לחסל- ,במשן־ השנים, את
מתחריה, ולהישאר מפיקה בילעדית בשוק.
העולם הזה 2050

קשקשת 2050

דנ ש ¥2

03x11:1

הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת:
״קשקשת״ ,ת.ד ,156 .תל־אביב. ההגדרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

ק שק שת 2048

• לד בכיוון הקץ!
ישראל לסינגר, רח׳ אילת ,19
רמת־יוסף, בת־ים
• שלט מחפש תורם.
יצחק גרוס, ת.ד ,3152 .בת־יס
• הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.

גיה
ומשה כן־נאים,

־ רח׳ ריינס ,5הרצליה
• היורד האחרון, שלא ישכח להוריד
את השלט.
ששון עוזר, רח׳ נווה־ישראל ,64/1
הרצליה
• לאיטרים הכניסה אסורה!
שלמה רש! ,5רזד מנדלשטס ,14
תל־אביב

השכוע כדרייב אין
בשעה 5.30

מאוזן :
.1אחורי הגוף ; .2מידבר, ציה ; .7אם־
הפנינה; .9מכלי־העבודד .10 ; ,מונח בתו-
רת־החשמל; .12 בית הציפור; .13 פלא;
.15 פתי; .16 במאי־קולנוע צרפתי נודע
(ש״מ); .17 לקוי, מקולקל; .18 תבלין
מיזרחי לקפה; .19 מכלי השחמט; .21
שמי ; .22 רך בצאן ; .23 מטבע יפאני ;
.25 צחוק קל ; .28 מספיק 29 שיפחתה ;
.31 מסולם הצלילים ; .32 שואג, רועם ;
.34 ראש, בערבית ; .35 כעם ; .36 שומר
בשער ; .39 שן הפיל ; .41 מביגדי־הקודש ;
.44 נסתלק מכאן!; .45 פואזיה; .47 רכן
על; .48 לא כבד; .49 בהשאלה: מרכז;
.51 ריסוק; .53 קיבוץ, איגוד; .56 מדינה
אפריקאית ; .57 מאבני החושן ; .60 ואקום ;
.61 בד ; .63 צווי־למחצה ; .64 אם כל חי ;
.65 עני! .66 שוטר־גדודי (ר״ת); .67
ראש־עיריית באר־שבע (ש״מ 70 מן
השבטים; .72 מגידולי הקיץ; .75 רוצה
לומר (ר״ת); .76 מסננת; .78 בן־אדם;
.79 בתוכו ; .80 רשע ; .81 מחודשי השנה
העברית; .83 תווית; .85 נעים ומסביר-
פנים; .86 סמוי, נעלם; .87 מכינויי האלוהות;
.88 ישן; .90 בר; .91 יחידה
במוסיקה; .92 בעל־ממדים; .95 גוף שלישי
רבים; .96 יישוב בסביבות ירושלים;
.97 עבורה.

מאונך :
.1ישועה, פדות; .3משום כך; .4
להבה; .5קריאת־יגון; .6עובד בית-
המרחץ; .8שכונה בירושלים; .11 רסיסי־לילה;
.12 קונספירציה; .14 יורד־ים; .15
התמצאות במצבים קשים; .20 טהור; .21
כלי־קיבול קטן לנוזלים; .24 נמל־תעופה
(ר״ת); .26 מצבת־זיכרון; .27 קרס; .28
מסולם הצלילים; .29 שר החקלאות וה־תיקשורת
(ש״מ); .30 הפסקה קצרה; .32
שמן־אדמה ; .33 חלק חשוב בכלי התיזמו־רת
; .37 מישחק־מילים המוני ; .38 ירביץ ;
.39 שנשמה באפו; .40 שוקל, מהרהר;
.42 מידת־משקל לנוזלים ; .43 כולנו כאלה;
.45 סוף, קץ; .48 לא חם; .50 פרוסה;
.51 פאלחה ; .52 משורר־השלום הישראלי ;
.54 פרח־נוי .55 :חיספוס; .58 עצם בפה!
.59 אות בא״ב העיברי ! .62 יו״ר הצנזורה
הפורש (ש״מ); .64 צרור; .68 צינור ל פליטת
עשן; .69 נהר באפריקה! .70
מחייתדיער; .71 מאור קטן; .73 קידומת
הולנדית ; .74 מחלקי העין ! .76 כלי-קיבול
לנוזלים ; .77 מאותיות הא״ב העיברי ; .79
ברירה; .80 מוכר בחנות; .82 כרם; .84
שקיבלה קט־פיטורין; .89 מרקיד, גדולה;
.90 ללא; .93 קידומת צרפתית; .94 אור
בלי התחלה.

וולט דים,ני
״יהלומים נוצצים
בלונדון״
בשעות 7.30—9.30
הקומדיה המקסימה

״ז׳ולייט וז׳ולייט״

? /7/77

ע דן בן־אמוץ

.,מאז שהתחלת, לעסוק באמ 11ת־פלאסטית. או לא נוגע במילים אני
מסתכל בתופעה זאובור: א1ת 1אדם שאומר מישפט מסריים. באיזו צורה
הוא מטה ראשו? מילים ומישפטים נרשמים בתנועות, טקסטורה !חומר״
השבוע נפתחת בגלריה דלסון־ריבטר, ביפו העתיקה, תערובת
ציוריו השנייה שלוץ בן־אמוץ, תחת הכותרת ״ארטותק 7 6״ .כן־אמוץ,
שבעשור האחרון הדהים את הסיפרות העיכרית בספריו ״לזכור ולש*
כוח״ ,״יופי של מילחמה״ ,״מילון עולמי לעיכרית״ ,״לא שם זין״

ו״קריעה תמה׳ /שב ומוסיח סי הוא אחת הדמויות הססגוניות והשנו
יות־במחלוקת כתרבות הישראלית. על עבודותיו כתחום הפלסטיקה,
ובתחומים אחרים ועל השקפת־־עולמו האמנותית, השיב דן כן־אמוץ
לשאלות ״העולם הזה״ ,בראיון מיוחד שערך עימו דן עומר :

) ׳ נו( חשחת ״ ח ס

ברוניוות לביקור ת!

• מדוע אתה גובה דמי־בניסה לתערוכה
שלך זו

מתי התחלת לצייר 7

יש לי תשובה על שתי רמות. אחראי לזה באופן
אישי איציק אלבלק מהטלוויזיה. ישבנו יום אחד בגלריה
הקטנה בירושלים, וראינו תערוכה שהיתה מוצגת שם.
איציק ביקר הרבה בבית שלי. ראה את הרהיטים. את
הדרך שבה אני תולה דברים על הקירות. ואז הוא אמר :
״בעצם אתה מצייר ומפסל כבר מזמן, אתה רק לא יודע
את זה, מפני שאתה תולה את זה בבית. בוא ונעשה ביחד
תערוכה.״ וככה סיכמנו. אבל עשינו כל אחד תערוכה

אצלי זה ענייו עקרוני. אדם שמשלם משהו, ויהי זד.
מחיר סימלי ביותר, מסתכל אחרת על התערוכה. הוא
מנצל את הכסף שאותו השקיע. התערוכה אינה ניתנת
לו בחינם. ראיתי פה ביפו אנשים נכנסים מהסימטה לגלריה,
באותו קצב הליכה כמו שהם הלכו בחוץ, והם הולכים
ועוברים את כל התערוכה ויוצאים החוצה וממשיכים
הלאה. אני חושב שמן הראוי היה שאני אחליף עם הקהל

אני רושם את מה
שאני רואה, את
המציאות שלי !

מיסחו טוב והוגן,
הוא דבר יצירה־בפני
עצמו !

לחוד, מפני שהוא גמר בזמן — ואני רק התחלתי להיכנס
לעסק.

חלק ממאמציו תמורת מאמצי. אני חושב שמגיע לי המינימום
עבור מיטב מאמצי.

• אדם יכול להיכנס לתערובתך ולרכוש
ציור 7
לא. ניסיתי לעשות משהו אחר, שונה מהמקובל
בגלריות בארץ ובחוץ־לארץ. אני חושב שהמחירים אשר
ציירים, אמנים ופסלים קובעים עבור עבודותיהם, הם
שרירותיים במיקרים רבים. אין אפשרות להסביר מדוע
אמן רוצה עבור הפסל הזה 5000 לירות, ומדוע הוא מוכן
להיפרד מפסל אחר, שהוא לא פחות טוב, עבור 3000 לירות.
אתה לא יכול להשוות כסף לשעות־העבודה שלו,
למחיר החומרים ולרעיונות. לכן חשבתי שהשיטה הצודקת
ביותר לקביעת מחירים היא: היצע וביקוש. שווהו
כמה זה שווה? למי זה שווה? תנור-אפייה הוא בעל-ערך
עצום לאופה, וחסר־ערך לסנדלר. אז כשמישהו מהקהל
בא ורואה משהו שאומר לו משהו, ופתאום יש לו איזו
רלוונטיות לקיום שלו, יכול להיות שזה בעל ערך עצום
בשבילו. לכן, במשך התקופה שהתערוכה תהיה פתוחה,
יש כרטיסיה של כל הפריטים, ואם מישהו מתעניין במחיר
של פריט מסויים — אומרים לו שהמחיר ההתחלתי הוא
המחיר ההתחלתי, בעיני, הוא בערך שליש מהסכום
שהייתי רוצה לקבל בשביל הפריט. אותו מישהו נרשם,
והוא מייד מוזמן למכירה־הפומבית שתיערך עם תום
התערוכה. במכירה — הסכום הגבוה ביותר זוכה בעבודה.

• האם אינך מנצל בגימיק את העובדה
שהתמחית כעריכת מבירות־פומביות 7
אני לא מתבייש בזה. אני חושב שמיסחר טוב, הוגן,
הגיוני ומבדר, הוא דבר יצירתי בפני עצמו. עשיתי הרבה
פעמים מכירות־פומביות. זה יהיה נחמד, לעשות מכירה־פומבית
של הדברים שלי.

+מה זה ״ארטותק״ 7

על אותו משקל של ״סיפרותק״ .כאשר ניסיתי להסביר
מדוע קראתי לספר ״קריעה תמה״ סיפרותק. שהכוונה
לאמצעים שונים באותו תחום. בסיפורתק זה היה: כתיבה,
מכונת־כתיבה, מכונת־דפום. אבל הגישות היו שונות,
החל מסאטירה, דרך הומור, טרגדיה, קיטש, גראפם
ולא חשוב מה. הכל במיסגרת של דפוס. ככה זה הכל —
וסליחה על הביטוי — במיסגרת של ״אמנות״ .אבל כאן
אני נזהר יותר, וקורא לזה ״עבודות בתחום הפלאסטי״.

זה עבודות שונות. דברים קלי-ערך לחלוטין, עם חיוך
והתחכמות, ודברים יותר רציניים, דברים כבדים.

למשל 7

יכול להיות שמה שאני קורא לו ״רציני״ ,הוא בעי ניך
קל-ערך לחלוטין. יש לי עבודה ממיסגרת עם פי-
תוחי־כסף שמצאתי בעיר־העתיקה בירושלים. לגמרי שבורה.
קניתי אותה והכנסתי לתוכה בובה שבורה. הראש
לחוד. הגוף לחוד. ואיזה פרח ישן ואיזו ריקמה של ״מרי
כריסטמס״ .זו עבודה רצינית מאד. זה אומר לי הרבה
מאד — ובעיקר, שאני לא רוצה למכור אותה.

• בספרים שחיברת כשנים האחרונות
דנת כבעיות עקרוניות של החברה הישראלית,
האם יש ייצוג לאותן בעיות כעבודותיך
הפלאסטיות 7
יש ייצוג, לא גדול. בתערוכה הראשונה היה ייצוג
של כמה דברים. תגובות למציאות בה אנו חיים. אחת
מהן, עבודה קטנה 10x 20 של דיסקיות־זיהוי של חיילים,
שבורות. באמצע היה צילום אחד. שנה העסק הזה לא
נתן לי מנוח. מצאתי בשוק, אצל סוחר־מתכות, חצי־שק
מלא בדיסקיות־זיהוי של חיילים. עם שמות, וזה מזעזע.
לתערוכה הזאת לקחתי ספסל של בית-הספר. חתך שלו עם
חלק מן השולחן. בצד אחד ניצבות שתי מסגרות, ובצד
האחר מין דפוס־שוקולד גדול, של ילד שרואים אותו
מאחוריו. במיסגרות מילאתי דיסקיות־זיהוי. אבל ישנם
חללים פתוחים שאין בהם דיסקיות־זיהוי. התון ושה המתקבלת
היא כמו חתך של כיתת ביודספר, או מה שנשאר
ממנה. מסוג זה של דברים יש עוד עבודות. קשה לי
להיזכר. יש לי 210 עבודות בתערוכה.

והרמה השנייה 7

טיעון שטענתי לעיתים קרובות מאד, בספרים שאותם
כתבתי: כל אדם חושב יכול ליצור, אני באמת מאמין
שכל אדם שבאמת משתמש בשיכלו מסוגל ליצור, בתחומים
רבים מאד. ופה נכנסים בעצם להגדרה ״מה זה
יצירה וההגדרה שלי יותר רחבה מזו המקובלת. אני
לא חושב שיש מונופול אך־ורק לכתיבה, הלחנה, ציור
ופיסול. גם אדם שעובד בבנק יכול להיות יוצר. גם אדם
שיש לו חנות לכלי־תפירה. ההגדרה היא שכל אדם
שמזהה בכוח־שיכלו בעייה מסויימת — ומוצא לה פיתרון
בכוחות-עצמו — לא ייתכן שהוא ימצא את הפיתרון ללא
תהליך יצירתי. וזה היה הטיעון שלי בספרים האחרונים•
פתאום חשבתי, אם ככה, אז למה לא בפועל? ניסיתי,
וזה תפס אותי מאד. בסוף התערוכה הראשונה חשבתי
שגמרתי עם ההוכחה או עם הניסיון של הטיעודהפילו־סופי
הזה. עכשיו, לקראת התערוכה השנייה, יש לי הרגשה
שאני רק מתחיל.

אתה ממשיך לכתוב 7

מאז שהתחלתי לעסוק באמנות פלאסטית, אני לא נוגע
במילים. אני מסתכל בתופעה ואומר: אותו אדם שאמר
מישפט מסויים, באיזו צורה הוא מטה את הראש שלו?
מה החלל שנוצר אצלו בין היד לבין הראש? מילים ומיש־פטים
נרשמים אצלי בתנועות, טכסטורה וחומר.

• כיום המילים חודרות יותר ויותר לאמי
נויות־הפלאסטיות. זה קורה גם בעבודות שלך 7
אני לא מפריד ביניהם. אין אצלי תחום מוגדר, וגם
לא חוקים. כאשר משהו דורש מילה, הוא מקבל אותה.
למשל, בתערוכה הראשונה שיחקתי עם אותיות נחושת
ודפוס, מבלי שזה יגיד דבר מסויים. רק מילים, כצורה.

קיים תיעוד רב בתערוכה שלך.

שוב פעם, בתערוכה הראשונה הצגתי תעודות שונות
שאספתי במשך שנים ולא זרקתי. רשיונות־כניסה למחנות-
צבא. רשיון יציאה מהארץ — כי אדם בארץ דמוקרטית,
איזה מין מיזוודה של מיסמכים יש לו? והתחלתי לשחק
עם זה. הדריך אותי הרעיון שאדם חופשי במדינה דמוק רטית,
את ההוכחה לכמה שהוא חופשי תראה בכמות
התעודות שיש לו. כאשר הנחתי את התעודות על השולחן

שמפחיד אותי יותר מאשר השיגרה. בעיני, ד,שיגרה היא
מהסימנים הבולטים ביותר של הזדקנות ומוות.

• ובמה תעסוק כאשר תיגמר לך האכד
נות־הפלאסטית ז

זה נורא לא מטריד אותי, מפני שאחד הטיעונים שלי
הוא שאין גבול ליכולתו של אדם. ברגע שאתה גומר
דבר אחד — אתה יכול לגלות דבר שני. למה שאני לא
אעבור אחר־כך לסרטים ו

• לפני שנתיים היית אחוז ברעיונותיו
של ד״ר משה קרוי. האם אתה נזהר גם מפני
דבקות ברעיון אחד?
לא ראיתי את עצמי אף פעם כחסיד־שוטה של קרוי,
אם־כי זאת היתד, התגלות גדולה, הפגישה עם האדם. הוא
נתן ניסוח מוגדר מאד לתחושות ולרעיונות מעורפלים
שהיו לי עד לאותו רגע. תמיד הייתי ״אובייקטיביסט״
ואינדיווידואליסט, ופתאום מצאתי לזה נוסחה כאילו שהכל
נופל במקום. זו תגלית גדולה. אבל היו לי תמיד ויכוחים
עם קרוי על נקודות מסויימות שלא הסכמתי איתו.
היו לי הרבה ויכוחים על איין ראנד. היו בה דברים שלא
קיבלתי — וכל מה שהיא אמרה היה עבורו קדוש. עכשיו,
קיבלתי ממנו מיכתבים שהוא כתב ספר ובו הוא-מפריך
חלק גדול מטיעוניה של איין ראגד.

ותהיה מו״ל של הספר הזח

אני הצעתי לו, ואם נגיע להסכם כספי אדפיס את
הספר הזה ברצון רב. בינתיים אני ממשיך לראות את
סיפקה לדן בן־אמוץ את ההשראה לעיצוב פיסולי זה.
קרבי הבובה גדושים בקבוקי בושם ואילו היד היוצאת
מתוך חזה, אינה שייכת לפסל, צורפה לצורך הצילום.
ראיתי בהן חומריות, טכסטורק, אדום, קרטון, נייר, מקוון,
מגוהץ, מקופל, כתב בזה, כתב אחר — וזה הפד בשבילי
מישחק בקולאז׳ כזה. הייתי בטוח שמישהו יקנה את זה־לתלות
בבית־שימוש בתור צחוק. קנה את זה אליעזר
דורבין, ואני מקווה שזה יציל אותו עכשיו מהבוץ שבו
הוא נמצא. היה לי תמיד רספקט לז־ברים מודפסים, עם
ריח של זמן, ספרים ישנים, הכריכה של ספר ישן. אותו
הדבר לגבי תעודות, ניירות, תמיד ליקטתי ולא ידעתי
לצורך מה. והנה זה מוצא את מקומו. מצאתי תווית של
״יריד המיזרח״ מ־ ,1932 עם הגמל המעופף הזה. אני מרגיש
שיש לזה ערך של תעודת־זמן. בולים נשמרים על־ידי
אספנים, ותוויות נשרפות. ואם אתה מוצא תווית
מודפסת, יפה מאד, עם אותיות־זהב, מיניאטורית, קטנה,
במצב טוב — אז נדמה לך שזה אות של זמן, של תקופה.
היום לא תעשה תווית כזאת, מפני שאותה תווית מייצגת
ערכים אסתטיים של התקופה שבה היא נעשתה. זה תחילת
המאה. זה נימוסים יפים :״בבקשה גבירתי, תיכנסי
ראשונה זה לא מה שעכשיו.

• כיצד תגדיר את עיסוקו ככל השטחים
שהיתה דף יד כחם ץ

האמיתי. וזה יכול להיות אלומיניום, נחושת או עץ.

אין דבר שמפחיזו

אות׳ יותר
מאשר השיגוה ו

עצמי מבחינה מסויימת כקפיטליסט־נאור. לא סוציאליסט
ולא קרוב לחוגי־השמאל. וכאשר הייתי קרוב, הייתי קרוב
בגלל החברים שלי. מבחינה פילוסופית אני ״אובייקטי-
ביסט״ ,אלא אם כן יבוא מישהו ויפתח לי את הראש,
ויעלה טיעון הגיוני, ויוכיח לי איפה אני לא צודק. ואז
אני מוכן באופן רציונאלי לתקן את עצמי.

• מהם החומרים שבעזרתם אתה מממש
את. האמנות־הפלאסטית שרך ך

כאשר התחלתי לעבוד היו לי איזה 30 רעיונות ופרוייקטים
שרציתי לעשות, ושמביעים רעיון סיפרותי מסויים.

הגדרתי פעם את העבודה שבה אני עוסק, כשהייתי
צריך להגדיר׳ לעצמי: מי אני ן מה אני? ומה אני יושב
דווקא פה, ולא במקום אחר, וכך הלאה. אז הגדרתי את
זה כ״משקיף״ .אני משקיף על התקופה שלי. על המציאות
שלי. במקום הזה, כאן, עכשיו. אני רושם את מה
שאני רואה. מגיב על מה שאני רואה בתחום שאני מוצא
כיעיל ביותר, באותה נקודה. זה יכול להיות ״מיכתב למערכת״•
זה יכול להיות ספר, רשימה בעיתון, וזה יכול
להיות תווית קטנה. זה יכול להיות דיסקית־זיהוי שאתה
מדביק. זה משקיף שמסתכל על זירת־ההסתכלות שלו. ולכן
זה כולל קודם לכל את העניין של הזמן.

+אז מה הפיתוי שלף ז

• האם נלכדת כחומרים הפלאסטיים,
וניתקת עצמך לחלוטין מעיסוקים קודמים ץ

יכול להיות. ניסיתי לכתוב תוך כדי העבודה. קשה
לי לעבור משפה אחת לאחרת. תמיד הייתי עסוק בצורה
אובססיבית על נושא מסויים בזמן שאני עובד על זה,
ואז אני לא יכול לחשוב או להתרכז במשהו אחר.

• ובעתיד ז

אני משוכנע שאצא מתי־שהוא גם מזה. תמיד כשהרגשתי
כמו בערבי־ראיונות, עיתונות וכר, שאני יושב על
בטוח, ומה שאני לא אעשה בתחום הזה, זה יילך, והכל
בסדר, היתד, תזקפת אותי בחילה כזאת, והייתי אומר
לעצמי: רגע אחד. לעצור. לרדת ולהתחיל משהו אחר.
אחרת אגיע להסתיידות־ד,עורקים. אכנס לשיגרה, ואין דבר

אין לי גבול לחומרים. גם פלאסטיק, עד־כדי-כך שנתתי
״אישור״ אינטלקטואלי במרכאות לפירחי-הפלאסטיק. יש
לי שתי עבודות בנושא זה בתערוכה. האחת על ״פירחי־ארצנו״
שהיו מייבשים פעם. אז אמרתי אם זה מבטא
את ארץ־ישראל של שנות ד,־20׳ וה־ / 30 עלי לעשות
עבודה של פירחי-פלאסטיק מיובשים. לחצתי אותם מתחת
למיסגרת. עבודה אחת נקראתי ״פירחי ארץ־ישראל״
והשנייה ״פירחי מדינת ישראל״ .גם בגן שלי שתלתי
פרחים וביניהם קשרתי פירחי פלאסטיק. חברים באים
ונוגעים בסרח־פלאסטיק ובפרח אמיתי, הם רוצים לדעת
את ההבדל בין אשלייה לבין אמת.

• אתה לא משחק קצת את המישחק
האינטלקטואלי של הדבקת משמעות לכל דבר,
במו פירחי־פלאסמיק, אשלייה, אמת ובל
השאר ז
ראה, היו לי ויכוחים בתחום הזה לפני שעסקתי בתחום
הפלאסטי, עם עמוס איילון ועמוס קינן, ועם הרבה אנשים
בני דורי. כשהיינו עוברים בכביש והייתי אומר :״תראה
את המכונית הרקובה הזאת בצידי הדרך, איזה יופי,
תראה את הטכסטורה, את הצבע אלא שכולנו גדלנו
על ואן־גוך וסירה שנרקבת על שפת נהר. בצבעים של
ואן־גוך זה אסתטי ויפה. אז למה מכונית שנרקבת בצידי
הכביש איבה יפה באותה מידה? הסירה זה התקופה של
ואדגוך. והמכונית הרקובה הזאת היא מסימני־הזמן. לכן
התחלתי להילחם גם בעד הערכים האסתטיים של אנטנה
ודודי־שמש על הגגות — שמבטאים את הזמן. זה אנחנו.
להוריד אנטנות ולהסתיר חוטי־חשמל בתוך האדמה, זה
כאילו.לערוך ״מיכתב למערכת״ ,שכתוב עם השפה שלו,
עם השגיאות שלו, ואתה עושה לו שיפוץ וייפוי.

ללא ספק זה מצמצם. ללא ספק. אבל טווח־החיים
של מאמר בעיתון הוא קצר מאד. אם יש לכתיבה איזשהו
צידוק, זה קיים בספרייה. קוראים ספרים מפעם לפעם.
בתחום הפלאסטי התערוכה היא הצגה במשך חודש ימים.
טלוויזיה מורחבת בתוכנית שנמשכת חודש ימים. במיקרה
הטוב ביותר מישהו רוכש עבודה שלך, כדי שידידים יראו
את זה אצלו בבית.

מה יחסד לחומרים סינתטיים ז

איך אתה מסתדר עם

מבקרי־האמנות {

כמו עם מבקרי־הסיפרות. בתחום זה נעזרתי על־ידי
ניסוח־מוחלט של קרוי לתחושה הטיבעית שלי מאז שהתחלתי
לכתוב בכלל: אתה השופט האחרון לגבי יכולותיך,
וכל אדם לגבי יכולותיו־הוא. ברגע שאני מוותר על
הסמכות הזאת, שלי, לדון ולהעמיד למישפט על עבודותי,
הרי שהעברתי אותם לידי מישהו שאין לי שליטה לא על
שיכלו ולא על תרבותו. לא על תחום ערכיו וכן הלאה.
אני לא יכול לוותר מבלי שהחיים שלי יתמוטטו. כפי
שאני השופט האחרון לגבי מה טעים לי, ואיך אני רוצה
,לסדר את הבית שלי — ככה אני מוכרח להיות השופטהאחרון לגבי הספר שלי. זה לא אומר שהוא יצירה גדו לה.
אבל אני מעריך שזה מה שאני יכול לעשות. הדבר
הטוב ביותר שלי.

• בספרים ובמאמרים שלף הגעת ליותר
א5יטים. האם האמנות אינה מצמצמת את
המגע שלף והתפוצה שלף לאנשים ץ

הפיתוי של עבודה בתחום הפלאסטי הוא כל־כך גדול
לעומת הכתיבה, עד שקשה לי להשתחרר מזה. בכתיבת
ספר אין לך ההרגשה של הישג גמור. אתה מחלק את
ההרגשה על־פני דפים וימים רבים, שעה שבתחום הפלאסטי,
אני קם בבוקר ולוקח ליד חתיכת מתכת שנראית לי
כמו משהו, וברור לי שאם אציג אותה כך וכך, אשיג את
האפקט הזה והזה. כך, תוך שעתיים־שלוש, או חצי יום,
זה גמור, והסיפוק של הישג הוא יותר גדול. החיים שלי
בעבודה הם עכשיו הרבה יותר אינטנסיביים מאשר בכתיבה.
אני קם ב־ 7בבוקר ועובד עד 11 בלילה. אין לי
מושג של זמן.

חברים לספסל הלימודים

וריאציה על נושא שהציג דן בתערוכתו, שהיתה מורכבת
מדיסקיות־זיהוי במיסגרת שחורה. הפעם זהו
כיסא־שולחן של בית־ספר, המקושט בבובה ודיסקיות־זיהוי• .

• ובתחום הפלאסטי ץ

חרוזים המושחליס על גבי עמוד זה שהוא בעל צורה
פאלי. כמו שאר יצירותיו, גס זו מפתיעה בפשטותה.
מכל אלה ביצעתי אולי שניים. הרוב הגדול של עבודותי
מוכתב על-ידי החומר שבו אני נתקל. חלק מהחומרים
אספתי משך שנים. כשהייתי עוד בירושלים הייתי הולך
לסוחרי-הברזל, וקונה פחי מפתחות על המישקל.

• מה גילית בפסולת

תוך כדי העבודה וההליכה לבתי־מלאכה בחיפוש אחר
פסולת, אתה מגלה שהאוצר הבלום ביותר שיש במדינה
שלנו זד — ,פסולת בשפע. מבלי שבעלי האוצר הנהדר
הזה יהיו מודעים מה זה. הם לא יודעים שמה שהם מייצרים
ומוכרים זה פסולת, ומה שהם זורקים זה הזהב

אותו דבר לגבי החומרים. אסלת בית־ד,שימוש זו דוגמה
טובה ביותר. לגבי המבקר זה אותן אסלות בית־שי-
מוש שהוא גדל סביבן, ותמיד היה חרא מיובש על הפורצלן
וסירחון של שתן. לגבי, כאשר אני מנתק את האסלה
מההקשר המציאותי ושם צמחים בפנים, היא הופכת
דבר אחר לגמרי. אבל המבקר רואה את זה דרך ההתנסויות
שלו. אני מתייחם קצת בבוז לאותם אנשים שמתייחסים
ברצינות לביקורת. הם מסרו את הסמכות של שיפוט
שיכלם למישהו אחר, ומישהו אחר אומר מה טוב
בשבילך ומה רע בשבילך. זה כמו אדם שמזמין ארכיטקט-
פנים שיארגן בשבילו את הבית שלו. או כזה שמשפץ
את השפה שלו, כמו משפץ השפה העיברית בכנסת, שזה
קראקוז ממדרגה ראשונה.

• אבל את הספרים שלף כתבת בנורמות
לשוניות מוסכמות.

כן, ופה־ושם שברתי אותן מפני שחשבתי שזה לא
נורא. הרי הייתי מוכרח לכתוב באותה שפה שתהיה מובנת
על־ידי אותם אנשים שאליהם אני מדבר.

• בציור טוענים שרישום הוא קנה־־מידה
לבדיקת יכולת האמן. אתה רושם רישומים ץ

לא עוסק ברישום ולא מצייר. אני לא מספיק מבוגר
בשביל לצייר. אולי אני עוד אתעסק בזד, פעם. יש זמן,
יש זמן.

במדינה
עיתונות
ה ש לו םשל אצבעו!
מתי זהתהי? ב״בטיפת־מוח?
כל המקדים
הרי זה משובח —
סבור עייר העידון החינוכי
פעם סברו כי זוהי תכונה מייוחדת
לגרמניה הנאצית: לשטוף את מוחם של
ילדים קטנים בתעמולת־ארס פוליטית, זמן
רב לפני שיוכלו לעמוד על דעתם.
בינתיים חדרה שיטה זו גם למדינות
אחרות.
עד כמה היא פועלת במדינת־ישראל
הוכיח החודש אצבעוני, עיתון־ילדים הם־
ייועד לגילאי שש עד תשע. בגיליון חדשות
אצבעוני מיום ב׳ בכיסלו מופיעה, בראש
העמוד הראשון, הידיעה הבאה :
עם הפקק האוטומטי עול ציתור
גם את חשמלאית.
מתי מתפוצץ הפקק החשמלי ומשתררת חשיבה גמורה בבית?
בדיד כלל כשהבעל במילואים, כשהילדים באמבטיה,
או כשאת באמצע האפיה. ואז? אז מתחילה ההתרוצצות פנק
מברג, חוטים, נחת, גפרורים ומעל לכל עצבים בלי סוף.
עם הפקק האוטומטי של ציתור זה אחרת.
הפקק האוטומטי של ציתור -ציתומט 75 מנתק אוטומטית
את זרם החשמל במקרה של קצר חשמלי ועומס יתר. בהרמת
מתג בלבד מחברים חזרה את המתח החשמלי
ללא צורך בהחלפת נתיכים
בקשי את ציתומט 75 עם הנקודה האדומה המבטיחה לך
איכות אמינות ועמידה במבחני מכון התקנים הישראלי
ומבחנים בינלאומיים.

העולום עזל
סאד־ת
^שיא מצרים סאד־ו! אמר לקבוצה קזל
חברי ״קונגרס״ (כנסת) ;אמף מן אים,
שהוא מובן לעשות שלום עם ישראל
בתנאי שישראל תחזיר את סיני
למצרים,את רמת-הגו לן לסו-רחז
ותקים מז־יגה ערבית-פלעזתי^אית
בידדדה׳זשומרון,זק^בר דומה לזאב
המוכן לכרת >ן ךית שלום עם ס^בי
בתנאי שהצבי יכרת את קרניו,יסיר
את פרסותיו ויבנ״ס את ראשו ללע
הזאב חמורת המזחה שהזאב לא
לרעה...
יגע בו ;ד־*־

ישראלים בחו״ל
איד ה צ רי ח
הרצלל הי סשד
הרצל רצה — אך
זאת היתה אנדה

הנ חו ת גדולת
ו מ תנו ת !
הנך מוזמנת
לקנות שמלה אופנתית
עם כוס קפה וסופגניה
באווירה מיוחדת.

אצ ל

די1ה גלילה
אופצת נשים מקורית
רח׳־כצנלם ון ,150 גבעוניים•
פתוח, ימים :

יום ו׳ 8—1 :
יום ב׳ 8—12 :בלילה

לתיאודור בנימין זאב הרצל לא היה
קל להיכשל בעיר הציונית ביותר בעולם —
גיו־יורק. מה גם שבעיר זו רוב ההולכים
לתיאטרון, וכימעט כל מבקדי־התיאטרון
בעיתונים, הם יהודים.
אבל הרצל הצליח, בכל זאת, להיכשל.
המחיזה ׳שנשא את ישם חוזה־ד,מדינה, עלפי
סיפרו של העיתונאי הישראלי עמום
אילון, ירד מן הבמה למחרת הצגת־הבבו־דה,
אחרי שזכה בביקורות קטלניות, כיבד
עט חסריות־תקדיס.
אדם די מגעיל. כתב, למשל, המבקר
בעל השם היהודי (מארטין גוטפריד) ־של
ניו־יורק פוסט על המחזה :
״דבקות במשימה שאינה׳בבולה בשיקולים
תיאטרוניים ...אופרה בלי מוסיקה
ובלי מלודראמה ההפסקות) אינן מפסיקות
את זרם הפעולה והרגש, מכיוון ־שאין
כל זרם ישל פעולה ורגש הבמאי) היה,
למרבה הצער, נאמן לתמליל ההפסקות
בין הסצינות) קטלניות ...המיישחק חסר־חיים
כימעט כמו הכתוב ...השיח חסר־הש־ראה.
למען האמת, כשאינו נדוש, הוא
מורכב ממליצות ...אין ולא כלום בין
כוונות טובות ובין תיאטרון אמיתי.״
אם התכוונו המחברים — עמום אילון
והבמאי האמריקאי דורי שארי — להקריב
את הצלחתם על מיזבח התעמולה הציונית,
הרי השיגו את ההיפך הגמור מכך.
המחזה הרג קודם-כל את הרצל עצמו,
כתב אותו המבקר על ׳חוזה־המדינה, כפי
שהשתקף במחזה :
״(היתר, לו) קאריירה בלתי־מוצלחת, כ־העולם
הזה 2050

סופר ׳שהירבד, לכתוב קומדיות בינוניות...
הוא לא נראה אינטליגנטי ...ייתכן שהאיש
היה מעניין, אולם המחברים רק רומזים
על הנוורוזות שיכלו להסביר את חוסר־ה־יציבות
שלו הרצל) מתפתח מתיחכום
חלקלק לקנאות מנופחת. האיש חסר־קסם,
חסר־הומור. למען האמת, הוא די מגעיל.״
חינוך חינוך לגז ענו ת
בביה״ס -התיכון הדתי ברחובות
שתי ביתות י׳ — באחת
יוצאי אירופה ,,בע 7י רמה;״
ובאחרת יוצאי המיזרח
״להסתלק כולם מהשער, לא להתקרב
אליהם הם ירעילו אתכם !״ בצעקות
מבוהלות כאלה ואחרות, ניסו מורים אחוזי
היסטריה מבית־הספר התיכון הדתי (תד״ע)
ברחובות, להרחיק את התלמידים שהתגודדו
סביב אנשי צוות העולם הזה שבאו
למקום.
הפרדה בין הכיתות, תהילתה של
הפרשה לפני מיסטר שבועות. אביו של
אחד מתלמידי כיתה י, בתיכון הדתי,
שהגיע לאסיפת־הורים בבית־הספר, הופתע

מסלולי־לימוד, חלקם עיוניים וחלקם. מיק-
צועיים. אחוז גבוה מתלמידיו הם יוצאי
עדות־המיזרח, חלקם הגדול מתושבי השכונות
המקיפות את רחובות .״הקושי
העיקרי בחינוך הדתי העל-יסודי,״ אומר
יצחק אלישיב, המנהל הדינמי של מחלקת
החינוך בעיריית רחובות ,״הוא בכך שעיקר
הבנים הדתיים, ובדרך־כלל הטובים שבהם,
הולכים אחרי בית־הספר היסודי לישיבות.
אנו עדשים, שמיניות, כדי למנוע מצב
זה, אך אין הרבה אמעצים לכך.״ הוא
פירט אמצעים -שונים שננקטו בבית־הספר
תד״ע שבו מדובר, כדי להעלות את רמתו,
ולמשוך אליו תלמידים מאזורי-יוקרה.
אלישיב שולל הפרדה מן הסוג הזה
שבוצע בבית־ספר זה, באשר ״היא מתנגשת
באינטרס הלאומי שלנו• ,שהוא מיזוג
בני העדות השונות, ולא הפרדתם. יש
כאן התנגשות בין האינטרס האישי של כל
תלמיד והוריו השואפים לקדמו, לבין אותו
אינטרס לאן מי. אך העניין הכולל של מיזוג
הגלויות, חשוב בעיני מכל,״ הוא אומר.
על לוח־המודעות בבית־הספר תלוי עלון
של גוש־אמונים, המביא חדשות טריות
מן המתרחש בתנועה זו. מעשה זה מנוגד
לחלוטין לעמדת מישרד־החינוך כפי שהיא
מבוטאת על־ידי דובר המישרד, ישראל
כהן .״אנו אוסרים פעילות פוליטית בבתי-
הספר באופן מוחלט,״ הוא מדגיש.
אשד לעניין ההפרדה בין שתי כיתות י׳
באותו בית־ספר, סירב מנהלו למסור הבהרות
גם לדובר מיש*
רד החינוך. לטענתו,
את כל הפרטים ימסור
לממונים עליו במערכת
החינוך הדתי.

האשבנזים ביש־

רוניים. משיחות עם
תלימדי בית־הספר, התברר,
שקיימת אצלם
תחושת־קיפוח עמוקה.
תלמידות מכיתה י2 ,
— ״הכיתה המיזרחית״,
ביקשו ששמן לא יוזכר,
מחשש נקמה מצד
הנהלת ביה״ס. הסתבר
שלא זו בילבד שתל מידי
הכיתה מודעים
לחלוקה העדתית הברורה
בין כיתתם לבין
י׳ ,4אלא שהם אף
חשים בקיפוח מצד המורים
המלמדים אותם,
וביחס של איפה־ואיפה
.״פנינו למחנך
וסיפרנו לו על כך,׳
אומרת אחת התלמידות
,״אך הוא אמר
לנו לא לשים לב, כי
אין הבדל בין שתי הכיתות.״

אין הבדל,״
טוענת תלמידה אחרת
״אז מדוע העבירו שתי
תלמידות לכיתה השנייה
בתחילת השנה,
כשאחת מתוך השתיים
היא בתו של אחד המורים
בבית־הספר ! 1״
אחד התלמידים, שהוריו
הם יוצאי מרוקו
הוכיח, בדבריו, מה
פאול הבט בתפקיד הרצל
גדול כוחה של שטי-
תיחכוס חלקלק, קנאות מנופחת
פת־המוח בחינוך. הוא
לגלות שכל התלמידים בכיתה שבה לומד הסביר, שאכן, יוצאי אירופה הם יותר
בנו כיתה י׳ ,2הם יוצאי עדות המיזרה. כישרוניים, ובעלי רמה תרבותית גבוהה
לעומת זאת הוא גילה שבכיתה המקבילה, יותר .״הורינו באו מארצות ללא תרבות,״
י׳ ,4מרבית התלמידים הם ממוצא אירו הסביר בנימה מצטדקת. אך כשנשאל בפאי.
שתי הכיתות הן מהמגמה ההומניס מה, לדעתו, טובה יותר התרבות שהביאו
טית. האב המופתע שאל את מחנך הכיתה
יוצאי פולין לישראל — לא ידע להשיב.
״כיצד נוצרה החלוקה, אך הלה התחמק
תלמיד אחר שניגש לשוחח עם אנשי
מתשובה והיפנה את האב למנהל.
העולם הזה אחרי שעות הלימודים, ברח
המנהל, ירמיהו פפר, הסביר לאב שמח לפתע. התברר שאחת המורות, שסיימה
את עבודתה ויצאה כדי לנסוע הביתה,
קרים העלו כי הילדים יוצאי עדות־המיזרח
הם קשי־תפיסה, וסובלים מקשיי-קליטה. עשתה לעברו תנועה מאיימת באצבעה.
לכן, לטובת הילדים וכדי להקל עליהם, התלמיד נבהל והסתלק.
!הדובר התחמק. דובר מישרד־החינוך
הפרידו אותם כך שיהיו כולם באותה רמה.
אלא -שההפרדה הבולטת, גם אם בוצעה הבהיר, בהקשר זה, כי אין קיים כל איסור
לפי רמת לימודים, יצרה אבחנה עדתית לשוחח עם עיתונאים, ואין למנהל או
כה בולטת, עד שתלמידים החלו להתמרמר.־ למורים כל סמכות לאסור על התלמידים.
תיסכולים שונים, הקשורים בבעיות הפער שיחות כאלה.
על השאלה כיצד מתיישבת התנהגות
העדתי בישראל, החלו מתפרצים. קמה
התארגנות של הורים ממורמרים, אולם המנהל והמודים עם החינוך לדמוקרטיההנהלת בית־הספר היתד׳ איתנה בהחלטתה. שאותו אמור ביודהספר להחדיר בתלמידיו,
לא היתד׳ לדובר ישראל כהן תשובה,
;נלון גוש־אמונים. בית־הספר התי והוא התחמק מלהשיב עליה.
כון הדתי ברחובות הוא מוסד קטן, מבאלא
שקשה לדרוש ממנהל, שאינו מודע
חינת מיספר התלמידים שבו. יש בו מיספר לצורך במיזוג, שיבין אורחות הדמוקרטיה.
העולם הזה 2050

חד ש בי שראל !

גנו -וע ץ 31ו מ אנו -ב ״ונ רון-,
הסנוני ת הראשונה של התנועה לשיווי זכויות הגבר — 1יתכן — מכל מקו ם, ברור
דבר אחד — בנוף המוכר של נשים־יועצות־יופי השתלב גורם חדש ומעניין — גבר
המשמש כיועץ ומאפר בחברת ״רבלון״.
חידוש מעניין זה, שהוכנס לראשונה ע״י חברת ״רבלון״ ,עורר עניין רב וזכה ל ה צל ח ה
גדולה. מר ויק טור ספיר — שהינו בעל מיקצוע מעולה, הכניס רוח חדשה ב תד מי ת

טיפוח היופי. נשים רבות נותנות בו א ת אמונן ו מבק שות להנו ת דוו קא מ הדרכתו
ומעצותיו המקצועיות.
בת מונ ה המצורפת, הגבר המאפר של ״רבלון״ מעצב לאשה בכל־בו שלום א ת האיפור
החדש של ״רבלון״ .ס קרני ם מכל עבר נוהרים לראו תאתה סנס צי ה הבלתי־רגילה.

אנחנז נחסל את הז׳נ קי ם!
כמה פעמים ני סי ת להפטר מהז ׳ וקים ולא
הצלח תי לאחר חי טוי שלנו, אנו מחס לי םאת
הז׳ו קי םוהחרקיםואת מקבל ת תעודת
א ח ריו ת לשנה.
מודיעין 18ר״ג, טל6-5 790114 אילת, טל.059-3012 .
היתר משרד הבריאות .21 :רש׳ עסק 181/75

אי תן ע מ״ח

בית המסו. מספר 1 בישראל מיבחר יפהפיות בכל שבוע
באווירה אקסקלוסיבית.
שרות מעולה, יחס אישי.
מיזוג אוויר מלא, נקיון למופת.
סאונה.
בזל 31 תל־אביב, טלפון 233256
(ליד מבכי־האש)
חנייה

בשפע.

פתוח: מ־ 09.00—21.00 רצוף
ובשבת.10.00—19.00 :

קולנוע סרטים אודיסיאה ל ע 3ר
אחת הבעיות הקשות של כל היוצרים,
למיניהם, בקולנוע, היא הדימוי המודבק
להם, בשלב בלשד,ו של הקאריירה שלהם.
היצ׳קוק צריך להפחיד, פרד אסטר
צריך לרקוד זג־׳-ון ויין חייב לנצח. ובכל
פעם שאין נשמעים לחוק־הברזל הזה של
האמנות השביעית ומנסים, בבל־זאת,
לעשות משהו שאינו הולם את הדימוי המקובל,
מייד מצביע הקהל ברגליו (ההולכות
לסרט אחר) ,והילד הסורר חוזר בתשובה
בסירטו הבא.
פרט זה יכול, אולי, להסביר כמה מן
הבעיות שהיו לסרט בארי ל מ תן של
סטאנלי קובריק עם הביקורת ועם הקהל,
בכל רחבי העולם. קובריק הוא כיום
אדם ששמו הולך לפניו, בשל כמה תכונות.
ראשית — העניין העצום שהוא מגלה
בקורות המאה העשרים, ובמה שמאה
זו מכינה לקראת המאות הבאות.
מבאן סרטים כמו דוקטור סטריינג׳לאב,
אודיסיאה בחלל והתפוז המכני. שנית, משום
שהוא הצליח בכל פעם, בעבר, להדהים
את הצופים בסרטים המצטיינים בסרקאזם
קיצוני, דימיון חזותי חסר־תקדים,
או אלימות מסמרת־שיער.
כ עי ק כו תהמאהה ־ .18 ובכן מה
לו, ליוצר מסוג זה, ולאפום: שנכתב ב
חופשת
סקי באוסטריה

11 יום ב־^1ש0 ^81ם^ 3 — 8ימים בוינה
יציאה * 18.1.1977 :חזרה 1.2.1977 :
המחיר 4,250— :ל״י $ 299.00 +

יום ב-ס^מפסמוא — יומיים בוינה

יציאה 11.1.1977 :
המחיר:

חזרה 30.1.1977 :

4,100 -ל״י $ 289.00 +

יום ב־א£8ע^ 3 — 08£81 ימים בוינה

יציאה 11.1.1977 :

חזרה 25.1.1977 :

המחיר 4,100- :ל״י 4,660 +שיל. אוסטר.
בנוסף מבחר גדול של הצעות לחופשות סקי ב־

לפרטים מל אים פנו לסוכן הנסיעות שלכם או למשרדי

תל*אביב,רח׳ טרומפלדור ,12 טל 53535.

להשכרה י
בצפון תל״אביב
בשכר דירה חודשי

מרתף גדול
( 7 0מי׳מ<
ברחוב שקט
בסביבות קק״ל—דיזנגוף
מתאים למשרד, גלריה
או מחסן

כניסה מ ה חזי ת ס להתקשר בערב, טל 231091 .־03

מ• אומר שבלתי אפשר• לרכוש דירה*

11 הסק
הבינלאומי הראשון
תגיעו>1ד ל־
250,000ל״י ויותר. שז דירה

9 0.000

במאי סטנדי קוכריר,
כולם שווים —
מאה ד.־ ,19 ומתרכז סביב דמות דימיונית
שחיה במאה ה־ 18ו מה לו ולשימלות־המלמלה,
הטרקלינים האפלוליים וגינוני־ ,
החברה של הרוקוקו? וכיצד הוא מעז,
בכלל, להוציא מתחת לידיו סרט שהוא
מאופק ומרוסן עד־כדי־כך שהוא מבריח
הפעם את הצופה להתבונן בו מן הצד,
ולפרש לעצמו את אשר מתרחש על הבד,
במקום להגיח לו אפשרות של הזדהות עם
הדמויות, שהיא הרבה יותר נוחה ונעימה
לצופה הבטלן?
זיכרונותיו של בארי לינדון הוא סיפרו
הגדול הראשון של ויליאם מייקפים
תאקרי, מגדולי הסופרים של אנגליה במאה
הקודמת, המוכר בדדך־בלל במחבר
יריד ההבלים. כדוגמת יצירתו היותר־מפורסמת,
גם זיכרונותיו של בארי לינתן
הוא סיפור עלייתה וידידתה של 1
דמות בעלת ערכים מפוקפקים, בחברה ה בריטית
השמרנית. אלא שהזיכרונות...
כתובים בגוף ראשון, מכילים הרבה חוויות
של הסופר עצמו, שאהב הימורים ונשים
לא פחות מגיבורו, ולמרות זאת,
השימוש בשפה והביטויים ששם תאקרי
בפי בארי לינדון, אינם מותירים ספק
באשר ליחסו הסרקאסטי של הסופר ל־יציר־דימימו.
בארי
לינדון מתחיל דרכו בחיים כבן
אצולה אירית מרוששת, כאשר שמו הוא
עדיין רדמונד בארי. בעיקבות הסתבכות־אהבים
ראשונה ודו־קרב עם קצין בריטי,
הוא נאלץ להימלט מן הבית, ועובר שורה
ארוכה של הרפתקות, משרת בצבא
הבריטי במילחמת־שבע־השנים, נמלט מן
העולם הזה 2050

הבריטים ונופל לידי הפרוסים, שמכריחים
אותו להמשיך את המילחמה תחת דיגלו
של פרדריק השני. עם תום המילחמך, הוא
מתגלגל מתפקיד של מרגל פרוסי לתפקיד
שותפו של מהמר מיקצועי ברעמו,
מכיר בת־אצולה עשירה־כקורח שבעלה
נוטה־למות, נושא אותה לאישה ואף מקבל
רשות לאמץ לעצמו את שם־מישפח־תה.
מכאן שמו החדש: בארי לינדון.
הקיצכה השנתית. מרגע זה ואילו
מנסה ההרפתקן לפלס לעצמו דרך בספירות
העליונות: של האצולה הבריטית,
ומבזבז לשם כך את ממונה של אשתו
על ימין ועל ׳שמאל. הוא מפנק עד שיגעון
את בנו, שנולד מברית־ד,נישואין, ורוכש
לעצמו את שינאתו התהומית של
בנו־החורג, שנולד לאשתו מנישואיה ה
ליידי
לינדון ותינוקה ב״בארי -לינדוך
— שווה יותר. כל זמן שהיא חותמת

שחקנית מאריסה כרנזון
רק ליידי לינדון —
ראשונים. הוא משילה את עצמו שהוא בדרכו
מעלה, ואילו כל מעשה שלו מוריד
אותו: שלב אחד נוסף, אל ההידרדרות
הסופית, כאשר הוא עתיד לסיים את חייו
מדד וערירי, ועני, אחרי שהגדולה היתד,
כבר כימעט בכיסו.
כדי להבין מה ריתק את קובריק ל סיפור
זה, צריך אולי להתחיל מן הסוף.
זה אומנם קשה, כאשר מדובר בקהל ישראלי,
המנחש את הסוף חמש דקות לפני
שהוא מגיע: ,וקם על רגליו, אבל הפעם
כדאי להשתדל להישאר עד הסוף ולראותו,
משום שיש בסוף זה מפתח להבנת

שים, עשירים ועניים, מתו כבר מזמן,
ולכן היום הם כולם שווים.״
כולם שווים. כלומר, בל מה שנראה
בסרט הוא תמונתו של עולם. שלפני כל
ההגדרות הגיע לשיא של עידון, סיגנון
וגינונים. טאליראן, מי שהיה המדינאי
הערמומי והפיקוח ביותר, אולי, מכל אלה
שחיו בסוף המאה ה־ ,18 אמר פעם ש״רק
מי שחי לפני המהפכה, ידע פירוש נועם
החיים מהו.״ (בירנרדיו ברטולוצ׳י השתמש
בציטטה זו בשם סירטו הארוך הראשון,
שיש ביו קווים משותפים מסויימים?ובארי
לינדון) .והמהפכה הצרפתית, פרצה
כידוע ב־ .1789 קובריק מתאר את העולם
שקדם לו, עולם שעתיד היה ליהרם מכל
הבחינות, ומן המבט ישלו נראה כי עולם
זה; ,המתוכנן לכאורה להפליא, היה ראוי
בהחלט למה שצפוי ליו. ומוסר-ההשכל של
הסיפור, האומר שאין כוח בעולם הזה,
שבעזרתו אפשר להחליף באמת מעמדות,
מקבל את תשובתו בכתובת האחרונה.
האצילות, המעמד, הכוח לשלוט באחרים,
אחיזת־העיניים, השאיפה לגדולה, כל אלה
בסופו שיל דבר אינם שווים כקליפת־השום:
גדולים וקטנים, חזקים וחלשים,
כולם שווים.

המעורבות והמוזרות ביותר שבהן הוכתר
סרט כלשהו של קובריק עד היום. החל
ב״חווייה יפהפייה,״ דרך ״בריחה אידיאלית
מן המציאות״ וכלה ב״ארוך ומשעמם.״
ובשורה שלמה של טענות על ״חריגה
מן הסיגנון המקובל, ופלישה לתוך
עולם זר.״ רבות מן התגובות הללו העידו
שהצופים, ולעיתים גם המבקרים -,הסתפקו
במבט חטוף בקליפתו החיצונית
של הסרט, ולא טרחו לחשוב עליו שינית.

כמו גיינסבורו, הוגארת וריינולדס מצוטטים.
חזותית על כל צעד ושעל, והנטייה
הישנה של קובריק לצלם את סרטיו תוך
שימוש במקורוית־אור טיבעיים בלבד (שהוא
מגביר לעיתים את עוצמתם, אך לא
את כיוונם) מגיעה כאן לשיא, בסצינות
המפורסמות המוארות על־ידי נרות בלבד.
הבל אותנטי. אולם לא רק איכות
הצילום קובעת כאן. קובריק משחזר בדייקנות
חולנית־כימעט את טכניקות ה־

רייאן אז״ניד, ככארי דינדון
עלייתו ונפילתו של רדנזונד בארי

ליידי לינדון (מאריסה כרנזון) באמבט
מקורות טיבעייס וחריפות ההבעה
הסרט כולו. באחת התמונות האחרונות
בסרט, נראית ליידי לינדון גדשהיא חותמת
על הקיצבה השנתית הצנועה שהעניקה
לבעלה, כשאולץ לעזוב את אנגליה. על
ההמחאה רשום תאריך: השנה היא שנת
.1789׳ואת הסרט כולו חותמת כותרת המופיעה
על המסך והמכריזה :״כל הדמויות
שראיתם כאן, חיו בימי המלך ג׳ורג׳
ה־ .3כולם, טובים ורעים, חכמים וטיפ־העולם
הזה 2050

ק,ובריק והצופה. כל הדברים הללו
אינם נאמרים בצורה מפורשת .״צריך
להניח לצופים לגלות בכוחות־עצמם את
אשר טמון במיטה הדראימאתי, ואז ההתרשמות
שלהם חזקה הרבה יותר,״ הסביר
קובריק פעם. תיאוריה נאה, המעידה
על אמונה גדולה בצופים שעלולה לעיתים
להיות גדולה מדי. כמו, למשל, בבארי
לינדון, שהצליח לזכות בתגובות

אורות טבעיים כלבד. ואכן, אם
מדובר בקליפה החיצונית, אין ספק שהמושג
״חוריה יפהפייה״ הולם את בארי
לינדון להפליא. קובריק, איש שמעולם
לא כתב את הסיפור המקורי לאחד מ סרטיו,
אבל היה תמיד זה שכתב את התסריט
הסופי, ידוע כמשחזר פנאטי של
פרטים, מי שפנה למיפקדת חיל־האוויר
האמריקאי׳כדי לאמת את התיפאורה ב־דוקטור
סטויעג׳לאב, שיתף־פעולה עם
הרשות לחקר החלל לפני אודיסיאה בחלל,
יועבר על כל ירחוני העיצוב החדשני
לפני שהחליט על הצורה הסופית
של התפוז המכני. כך צלל במשך שנה
תמימה אל תוך המאה ד,־ ,18 על כל הפרטים
ההיסטוריים, הפוליטיים, האמנותיים
ואפילו הרכילותיים שלה (סצינה סרקאס־טית
קצרה מראה: את המלך ג׳ורג׳ מקבל
את פני אנשי החצר שלו בשחצנות אנוכית
אופיינית).
מה שהפיק מן המחקר שלו, בעזרת המעצב
הגדול ביותר של אנגליה ׳כיום, קן
אדם (שיעבד עימו גם בדוקטור ססריינג׳־
לאב) ,הוא תמונה של המאה דד 18
כפי שמאה זו ראתה את עצמה. ציירים

קרב של המאה ד,־( 18 שגם הן נעלמו כליל
עם פרוץ המהפכה הצרפתית) ,והוא לא
בנה אפילו תיפאורה אחת יחידה בכל
הסרט: זה צולם כולו בטירות ובארמו״
גות קיימים, כאשר ארבעה אתרים תורמים
יחדיו את המרכיבים למקום אחד בסרט
(כך למשל, הורכבו יחד צילומים
מארבע טירות לצורך תיאור מישכן מיש־פחת
לינידון) .ואישר לגינוני־הטכם של
התקופה. ,נלחם קובריק עם רייאן ארגיל
בסצינה מסויימוה כשהוא לבוש במדים
פרוסיים, שלא יגע בכובעו תוך כדי הצדעה
:״אחרת יימצא מטורף כלשהו ש התמחה
בתקופה בתוך הקהל, אשר יכריז
כי הסרט אינו אותנטי.״
מה שנתון יותר לוויכוח, הוא הסיגנון
הקולנועי שנקט קובריק בסרט. כל מי
שהתרגל, מסרטיו הקודמים, לזוויות־צי-
לום חריגות, תגועות־מצלמה מטורפות ודמויות
קיצוניות הקרובות לקריקטורה,
נדהם לראיות, קובריק שונה לחלוטין. המצלמה
משתדלת כאן לנוע מעט ככל האפשר,
תנועותיה מדודות ומתוכננות
להפליא, ולכן, באותן הסצנות הבודדות
(המשך בעמוד )46

קולנוע
(המשך מעמוד )45
שבהן היא מוחזקת ביד (התגוששות של
בארי בתחילת הסרט עם חייל בריטי,
ולקראת סופו, עם בגו החורג) יוצרים
תחושת מהומה והתרגשות גדולים הרבה
יותר מאשר בסרטים *שבהן החזקת המצלמה
ביד היא טכניקה שיגרתית. עוצמת
התמונות היא במיבנה שלהן, בתאורה שבתוכן,
ובחריפות ההבעה שלהן. במקום
מבול המילים של תאקרי, מקצץ קובריק
את הדיאלוגים עד למינימום, וסצנת־החי־זור
•של בארי אחר רעייתו־לעתיד, ליד
שולחן־קלפים, סצנה אילמת לחלוטין,
מביעה יותר מאלפי מילים.
העריכה, שהיתה תמיד אמצעי בידי
קובריק להכות בו את תודעת הצופה,
כאשר כל חיתוך בא להוות מהלומד. נוס

לתקיעת מסמר השליחות של הסרט
בעינו *של המתבונן, הופכת כאן אמצעי
חסכוני לקיצור דרכים, לתימצות של
רעיונות. קובריק מדלג בקביעות על שלב
או שניים, בכל פעולה בסרט, משתדל
להצמיד את הנקודות העיקריות זו לזו,
וכל מי שטוען כי הסרט ארוך מדי (למען
ההגינות יש לציין ,־שיש גם כאלה
הסבורים כי שלוש השעות שהוא נמשך
רק מעוררות את התיאבון) ,יש רק לעשות
סיכום של כל האירועים המתוארים
כדי לראות שהיו מספיקים, בדרך־כלל,
לקווי־עלילה של תריסר סרטים אחרים.
הניכור והמספר. במקום הגוף-
הראשון של תאקרי, משתמש קוב־ריק
במספר בגוף שלישי, שלא רק מק־שר
בין סצנה אחת למישנה, בסיגנון סיפורת

ו,רב כמידחמת 7השנים מתיר ״כארי לינדוך
שיחזור למופת
פורנוגרפיה צנועה
אין לעשות סרט פורנו ולהישאר
בחיים (אסתר, תל-
אביב, צרפת) — פייר רישאר הפך
בבר מטבע־עובר״לסוחר בקולנוע הצרפתי: קו מי ק אי שאימץ
לעצמו א ת דמות הצעיר הרגיש והנבוך, ה מס תבך תמיד
בשל אי״יבולתו לעמוד בפני אנשים בעלי רצון ודיעה חז קי ם
משלו.
הדמות הפכה קבועה בל־כך, עד שהמבדיל היום בין
סרט א חד לשני שלו, הוא שם הבמאי ה ח תו ם עליו. כשזהו
קלוד (המירוץ המטורף אחר הבצל) זירי, מובטח לצופה
מבול של דהירות מטורפות והרבה בדיחות המיועדות
לעין יותר מאשר ל מוח.
הפעם, הבמאי הוא ג׳ורג׳ (״גליה״) לאוטנר, במאי
מעודן יותר, המצליח להפוך א ת רישאר דמות בימעט־נורמלית,
ולהגיש א ת ההומור בצורה קצת יותר מ תו חכ מ ת,
כך שהעריכה והדברים שאינם נאמרים בסר ט, מצ חיקים
לא פ חו ת מן הגלוי לעין.
הסיפור, אודות במאי של סיר טי-פירסו מ ת השואף
לעשות סר ט עלילתי ראשון, ורואה כיצד תוכניתו הרגישה
והעדינה הופכת בהדרגה סר ט פורנוגראפי בידיו של מפיק
המתעניין אך ורק ב הכנ סו ת (מכל הסוגים) .כדי לסבך
קצת יותר א ת העניין, לבמאי יש ידידה שמתנגדת לרצונו
לעשות סר ט בכל מחיר, ויש לו גם שותף בכתיבת ה תסרי ט
המסרב ל ה תיר לו שינויים כלשהם. אבל ת שוקתו של
הגיבור לעשות סר ט גדולה מן ה א הב ה לידידה ומן הנ אמנו ת
לידיד.
מה שקורה לאחר־מכן יכול לתת לצופה מושג כלשהו
על הדרך שבה פועלת תעשיית ה סר טי ם הצרפתית, ומושג
כללי מאד על האווירה השוררת בחוגים שסירטי הפורנו

פייר רישאר — סרט בכל מחיר
הם שיגרה לגביהם. רישאר, כאמור, מאופק מן הרגיל,
ומשום כך יותר סימפטי. מיאו״מיאו, ה מגלמ תאת ידידתו,
מוכיחה שוב כי אישיותה המ שוחררת לחלוטין ורגישותה
הטיבעית ה ם נכס יקר לקולנוע הצרפתי. ז׳אן־פיאר מאריאל,
כמפיק המו שחת, מגלגל א ת קולו העמוק ב הנ א ה רבה
סביב מישפטים בעלי משמעות כפולה.
או מנ ם, לקראת המחצית השנייה מ ת חיל מעיין־ההש־ראה
של התס רי ט אי ם להתייבש, הבימוי דורך קצת ב מ קו ם,
והק הל עשוי להתרגז על שמבטיחים לו כל הזמן משהו
פורנוגראפי, אך בסויפו של דבר הסר ט צנוע ועצור יותר
מהרבה הפ קו ת מי ס ח ריו ת מן השורה. ומוטב לדעת זא ת
לפני שנכנסים לקולנוע, כדי שלא י הי ה צורך לזרוק בקבוקי
ם לאחר-מבן.
סקוחקיבו בנידמה־לי
חמישה בלשים לקינוח (מוג-
רבי, תל-אביב, ארצות־הברית) —
ניל סיימון, ה מחזאי שעשה הון
מן ה תי סבולי ם וההפרעות הנפשיות של בני הברך הגדול
ב א מריק ה, כתב הפעם, לשם שינוי, פארודיה על הסיפרו ת
הבלשית, המתרח שת בולה הר חק מן הברך. הוא נטל שני
גיבורים של אג א תה בריסטי (הרקול פוארו ו מי סי ס מארפל),
שני גיבורים של דאשיאל האמט (ס ם ספייד וניק צ׳ארלס),
הוסיף עליהם אתצ׳ארלי צ׳אן, שהיה מפורסם לא פחו ת
מהם, בשנות ה־30׳ וה״ 40׳ ,בפיתרון תעלומות ס תו מו ת,
והשליך את כולם לתוך טירה מיסתורי ת, שבה עליהם
לפתור תעלומת רצח שעדיין לא בוצע.
עקרונית, זח יבול להישמע משעשע מאד, מה־גם שלכל
אחת מן הדמויות הללו היה בזמן מן הזמנים גם עבר
קולנוע, הנלק ח בחשבון במיסגרת הפארודיה. פיטר פ אלק
מחקהאת האמפרי בוגארט כשזה שיחק אתסם ספייד
בנץ מ מ אל ט ה, דיוויד ניבן ומאגי ס מי ת מעלים זיכרונות של
ויליאם פאואל ומירנה לוי מסידר ת סירטי. האיש הדק
(לפי סיפרי ה אמ ט) ,אלזה ל אנ קסטר מעלה חיוך כ ה תגלמו ת
מאוחר ת יותר של מארגרט ראתפורד, שזכתה בערוב ימיה
ב ת היל ה בבלשית הישישה מי סי ס מארפל, ואילו ג׳יימס
קוקו, בהרקול פוארו, ובמייוחד פיטר סל ר ס, מלוכסן-
עיניים, כצ׳ארלי צ׳אן, נותנים פורקן לדימיונם מ א חר שהד גמים
ה מוקד מי ם לחיקוי, ב מיק רי ם שלהם, היו מוגדרים
פחות. ו אסור במובן לשכוח אתאלק גינס, המגלם א ת
הדמות הקלא סי ת של בל מו ת חן הגון — סוכן־הבית
שבמיקרה זה הוא גם עיוור.
בל זה יכול היה ל היו ת מבריק ו מ חוכ ם ביותר אילו,

קוקו לאנקסטר וממית — מצוץ מן האצבע
אחרי שהוצגה כל מערכת הדמויות, היה סיימון טורח
להמציא גם סיפור נבון ו מ תקבל על הדעת די הצורך, בדי
ל אחו תאת כל המרכיבים יחדיו. תחת זאת, הוא מסתפק
בסידרה של התחכ מויו ת ק טנו ת מסביב לד מויו ת, מכניס
לתוך העלילה חדרים כפולים, המצאו ת אלק טרוניו ת וחדרי-
תופת, שאין להם שום טעם והיגיון ונראים כולם גם־יחד
מצוצים מן האצבע, בדיוק במו הפיתרון ה מ פו קפ ק שהוא
מציע בסוף הסיפור. האיש שמושך, כביבול, בכל חו טי ה מי ס-
תורין הוא הסופר -שהפך־ שחקו טרומן (בדם קר) ק א פו ט ה,
הנראה שחצני, מאולץ ואנטיפאטי עד בדי כך שמוטב היה
אילו שב, בדחיפות, למבונת״הכתיבה שלו.

ישל המאה הקודמת, אלא גם דואג להוציא
כל עוקץ של התרגשות שלא־במקומה,
בהערות צוננות (לאחר הרפתקת־אהבים
ישל בארי עם בת־איכרים גרמניה, מבטיח
קול המספר שכדוגמת העיירות בסביבה,
גם ליבה *של נערה זו נכבש כבר פעמים
רבות לפני־כן) .על כך יש להוסיף את
העובדה שקובריק, נמנע מיצירת התרגשות
גם בתמונות שעל הבד, כאשר האיפור.
התאורה והתנהגות השחקנים, מצביעים
על כך *שברוב המיקרים קיים ניתוק מוח לט
בין התנהגות לרגשות, כפי שדרשה
האסתטיקה של המאה ה־( 18 יוצאים מן
הכלל הם מות בנו *של בארי, והדו־קרב
הסופי עם ביו החורג) .התוצאה המתקבלת
היא תחושת ניכור, המחייבת את הצופה
להגיב בשיכלו ולא בקרביו.
צלם־עיתונות. האותנטיות של הרקע
היתד, לסימן־ההיכר של קובריק למן
הרגע הראשון. קפדנות. הבימוי אופיינית
גם היא (עוד בסרט שעשה לפני 20 שנה,
החריגה, נאלץ סטרלינג היידן לחזור 50
פעם על סצנה אחת עד שהשביע את
רצונו של קובריק, ולרייאן ארגיל היו
בסרט זה טענות דומות) .מאז־ומתמיד
שאף קובריק להראות מערכת מושלמת
למראית־עין, המכילה את פגמיה בתוכה
(הצבא בשבילי תהילה, אמצעי־ההרתעה
הגרעיניים בדוקטור סטריינג׳לאב, המחשב
באודיסיאה בחלל, שיטת לודוביקו
להרגעת עבריינים בתפוז המכני, עולם
הנועם והעדנה בבארי לינדון) .ובהיותו
במקור צלם־עיתונות המודע לכל הצדדים
הטכניים של עבודתו, היוו סרטיו פריצות
דרך, מבחינה טכנית, בשימוש במצלמה,
בתאורה, ואפילו באירגון. ואישר לשימוש
ביצירות מוסיקליות ידועות (שיטה
שנוקט קובריק מאז דוקטור סטריינג׳־
לאב) ,בהדגשות למשמעות התמונה (השיר
עוד ניפגש מלווה פיצוץ גרעיני, ה״תשי־עית״
של בטהובן כרקע לחלומות־אלימות,
״הדנובה הכחולה״ מרקידה חלליות, או
מחול־סאראבגד של הגדל, בסרט האחרון,
ההופך למארש־אבל) ,אין היום איש ש ישווה
אליו.
לקראת נפודיאון. ואם רוצים באמת
לחטט בפירטי הסרטים, אפשר למשל
לציין *שבתחילת לוליטה מתקשט פיטר
סלרס בגלימה רומאית ומזכיר את ספר־טקום
(סירטו הקודם *של קובריק) ; ה־פטריה
האטומית בסוף דוקטור סטריינג׳־
לאב מבשרת את הנסיעה לחלל באודיסיאה
עינו של האדם החדש הנולד בסוף
האודיסיאה, מובילה היישר לעין של אלכס,
גיבור התפוז המכני, שעימה נפתח הסרט;
ואילו האורגיה החלומית שבה הוא מסתיים,
כאשר אלכס אונם בחורה לקול
מחיאות־הכפיים של קהל לבוש באופנת
המאה ה־ ,18 היא הרמז לבואו הקרוב של
בארי לינדון (או אולי של אותו נפוליאון
שמתכנן קובריק לעשות זה שנים, אך
טרם יצא לפועל).
ולבסוף, בארי לינדון הוא ביטוי נוסף
לפסימיות העמוקה של יוצרו. מזה שנים
הוא מראה בסרטיו אנ־שים המנסים לבנות
סביבם עולם מוישלם, המנסים להבטיח
לעצמם את המקום בצמרת בקונפורמיזם
או בנון־קונפורמיזם, וסוף כולם
להיכשל (התיקווה היחידה אצל קובריק,
היא באודיסיאה כאשר נרמז •שאולי
האדם החדש שייוולד יהיה מוצלח מן הדגם
הקודם).
׳ עלייתו ונפילתו של בארי לינדון הם
סרק נוסף בפרשה זו, עוד ביטוי למאבק
חסריתיקווה של אדם להצליח בעולם
פגום, מאבק שהוא, בסופו של דבר, כפי
שמכריזה הכתובת המסיימת, חסר־מש־מעות.
העולם
הזה 2050

קטלוג ארוס 76
הפתעות מדהימות נם למווסים ביותר...

איזון מיני באזורים האורגניים

ק טלוג ארוס 76
קטלוג ארוס 76 במהדורתו הצבעונית מיוחדת עשוי להפתיע גם את המנוסים/ות
ואפילו כאלה שנסיונם העשיר אינו מוטל בספק.
שפע אביזרים שיש בהם יותר מדמיון והעזה, מכלול תכשירים חדשים ושלל
הצעות ואפשרויות מדהימות, כולן בכדי לגרות, להנות ולספק יותר.

לגברים שאבר המין שלהם קטן, או שאינו מפותח די צרכו ואין לו השפעה על
האיזורים האורגניים של בת־הזוג, מביא ארוס פתרון מעשי ויעיל עם מיספר עזרי
מין חדשים. לדוגמא: כובעון מס׳ 0113 שהוא למעשה קונדום עשוי גומי קשוח
בחלקו החיצוני, וחומר אלסטי רך בחלקו הפנימי. הכובעון מאריך את הפין ב־5
ס״ט ומרחיבו ב־ 4.5ס״מ. השימוש בכובעון כזה יקנה לך הרגשת בטחון מחודשת,
רגישות נפלאה וסיפוק נהדר לבת זוגך.

כל אלו עם הסברים ותמונות המותירות גם קצת לדמיונכס/ן ״הפרוע״.
מחיר הקטלוג 5ל״י בלבד.

אהבה

להלן מספר דוגמאות על קצה המזלג...

אמצעי גרוי

אם אתה
״גומר״ מהר
אם אתה ״גומר״ מהר מסיבה זו או
אחרת כדאי לן לנסות את ה״טיימר״
קונדום נפלא ומיוחד במינו, בעזרתו תוכל
להאריך את זמן המישגל כאוות נפשך,
לספק את בת זוגתך ולהגיע לשיאים
חדשים שכמותם לי הכרת.
ה״טיימר״ הדוק לאבר המין ובתוכו
מישחה המכהה את רגישותך ומאפשרת
לך שליטה מלאה והרמוניה מושלמת ב־מישגל
מהנה.

עזרי מין
ופווטזוח לחידוש
חיי המין
ללוקים בזיקפה חלשה, מביא ארוס
בשורה מענינת בדמותם של אמצעי עזר
ב עזר ת ם

ת ת אפ שר

ח די ר ה

י צי ב ה

לפו ת

וקיום מישגל שיש בו כל הסממנים של
הנאה וסיפוק.
ללוקים בחוסר זיקפה מוחלטת, מציע
הקטלוג פרוטזות שלמות דמויות אבר
מין גברי עם אשכים המאפשרות קיום
אקט מיני שיש בו יותר מסיפוק מרגש
לבת הזוג.

רב־פעמ׳

ל הג בר ת ה מג ע

•ויון

המע >
עשרות תמונות, עשרות תנוחות, עשרות
צורות מישגל במדריך המצולם ממנו
אפשר ללמוד הרבה יותר כיצד עושים
זאת אחרים וכיצד באמת היית רוצה
לעשות אהבה בשניים.
אהבה בשניים בכריכה קשה עם נייר
משובח. שני כרכים של עשרות תמונות
מלוות בהסברים.

אם אתם מבקשים ריגוש חריף וחידוש
נועז ביחסי המין, בקשו את סידרת הקונדומים
המחוספסים של ארוס.

א מצעי מניעה

בסידרה מיוחדת זו, לפחות 12 סוגי
קונדומים עם קשקשים המיועדים לגרוי
חריף ומהנה של בת הזוג.

מסידרו־ו אי רו פ ה

בקשו לכם סידרה מעורבת ומובטח
שתהנו.

למישגל מהנה, מספק ובטוח מציע
קטלוג ארוס סידרה נפלאה של אמצעי
מניעה מהמבוקשים ביותר באירופה
לדוגמא: קונדום פספורם המאריך את
זמן הזירמה. הקונדום עשוי חומר עדין
ורך. הוא הדוק מאד לאבר המין ובתוכו
חומר מיוחד המגביר את הרגישות ואתה
גם את ההנאה.

מ מ רי צי
זיקפה אחד החידושים המעניינים ביותר בקטלוג
הוא מיתקן ״וי״ של ארוס. המיתקן
מיועד לעיסוי אבר המין והגברת ה־זיקפה.
מיתקן
״וי״ מעוצב בדמות פות נשי
לכל פרטיו עשוי ספוג רך וגומי מלטף.
השימוש במיתקן ״וי״ מרגש ומגביר
את בטחונך.

ויברטור, לעיסוי
ויברטור לאשה לעיסוי כל חלקי הגוף ובמיוחד לחלקים האינטימיים, לזרימת
דם תקינה והרגשה של שיחרור ורעננות. פין־ברטור, המכשיר המיועד להרחבת
אבר המין הנשי, לעיסוי פנימי מגרה ומהנה, להרחקת הצוננות וחששות לפני
הטישגל• ניתן בשלושה קוטרים 3.5 :ס״מ — 4ס״מ ו־ 4.5ס״מ.
פין־ברטור מיוחד דמוי אבר מין גברי לכל פרטיו, לעיסוי פנימי מהנה של הפות
ניתן בשלושה קוטרים 3.5 :ס״מ — 4ס״מ ו־ 4.5ס״מ.

לרשותכם מבחר מגוון ומעניין.

לגרוי חריף של הדגדגן והכניסה לפות,
מוצעים לכם בקטלוג ארוס סידרה חדשה
של אביזרים אפקטיביים,
לדוגמא :״טבעת אהגה סיני״
הטבעת מולבשת על קצה הפין שלך,
מלטפת ומגרה בחריפות את שטחה החיצוני
והפנימי של הפות, כשתנועות
המישגל שלך מרגשות את בת הזוג ומביאות
לשיא מושלם.
בסידרה זו כמה עזרי מין אפקטיביים
להגברת המגע, מהחדישים ביותר המיובאים
מחו״ל במיוחד עבור ארוס.

בואו יראות
בואו לראות מקרוב באולם התצוגה
והמכירה של ש.צ.מ. בע״ט ברחוב אבן
גבירול ,30 פסג׳ לונדון מיניסטור, טלפון :
( 263498 הכניסה לבוגרים מגיל )18 או
שילחו את התלוש הלוטה בזה ותקבלו
ישירות לביתכם את אשר בחרתם באריזה
אטומה ודיסקרטית.

— גזור ושלח

לכבוד ש.מ.צ. בע״מ
רחוב אבן גבירול ,30 תל־אביב, טל 263498 .
פתוח מ־ 8.30 עד 19.00 רצוף.
נא לשלוח לי באריזה אטומה :
.1קטלוג ארוס 76
ויברטור קטן לעיסוי אינטימי
ויברטור גדול לעיסוי אינטימי
6קופסאות טיימר להארכת המישגל
אמצעי מניעה מחוספסים, סידרה בת 6סוגים
.6אמצעי מניעה מיוחדים מסידרת אירופה סידרה מעורבת
בת 7סוגים שונים
6קופסאות אמצעי מניעה צבעוניים
אהבה בשניים, המדריך המצולם אודות הטכניקה
ותנוחות המישגל, שני חלקים
.9טיפול עצמי בבעיות המין, ספר חדש
בסך בסך בסך בסך
בסך

5ל״י
50ל ״י
80ל״י
65ל ״י
66ל״ו

בסך 70ל״י
בסך 65ל״י
בסך 80ל״י
בסך 45ל״י

סמן ב־* את המוצר בו את/ה מעוניו/ת. שלח צ׳ק או המחאת דאר
ותקבל את מבוקשך בדאר חוזר ובאריזה דיסקרטית. שם כתובת

אמצע>ם נועז>ם
גיל המכירה למבוגרים מגיל . 18

נתן ביסטריצקי. מחבר ״ימים ולילות־ שהסעיר את רוחות הנוער
היהודי בשמת העשרים והשלוש׳ .חוגג בימים אלה את יום הולדתו
ה־ .80 מבלי שמעריצ׳ 1בעבר. בתנועת העבודה. יבדכ1ה 1מעל בימת׳
הכנסת, כפי שע ש! לאורי צבי גרינברג. מ שורר הימין ן הקיצוני

אגדה ה״סומונה״ על ה הו

״ אר סנל של אי די או ת

למרות היותה חברה מתחדשת, הצליחה החברה־הי.ש־ראלית
לטפח מיתולוגיה במהלך התקופה שחלפה מאז
העלייה הראשונה. אחד המיתוסים, המרים ראשו מדי כמה
שנים, הוא זה של ״ביתניה״ ,המוצג בימים אלה על קרשי
תיאטרון חיפה, בגירסתו של יהושע סובול. ליל העשרים
הוא סיפורם של כמה צעירים וצעירות, המתייסרים על
פיסגת הר בגליל־התחתון, חולמים, אוהבים וסובלים כפרטים
וכעדה, ומנסים למצוא פדות לנפשם.
האגדה הלוטה במיסתורין, היא אגדת הלילה שבו התנצחו
על נשמות בני העדה שתי דמויות, מן הבולטות
בארץ בחמישים השנה שחלפו: מאיר יערי ודויד (״דולק״)
הורוביץ. האחד מנהיג מפ״ם והאחר, הנגיד הראשון של
בנק־ישראל.
ליל העשרים הוא הלילה האחרון של העדה, קודם
יציאתם להתיישבות במ;סורין. על הבמה נעות שמונה דמויות׳
המנסות לשחזר לעיני הצופה את אירועי ״מיתוס־ביתניה״
,מבעד לעיניו של יהושע סובול.
מוצאם של בני העדה מווינה ומגליציה, חלקם בעלי
השכלה גבוהה. הם חולמים על התיישבות.
בהדרגה מתפתח לו מחול-השדים הרוחני של בני העדה,
כאשר שני מוקדי־החשמל הינם אפרים (הורוביץ) ומשה
(מאיר יערי) .אט־אט נדלקת לה האש הווסטאלית, והנוכחים
כולאים עצמם בארוטיקה חנוקה.
רוחם של זיגמונד פרויד, קארל מארכם, ריכרד ואגנר
ואוטו וייניגר מרחפת בין בני העדה. משה (מאיר יערי)
מבשר על נישואיו, ומנמק את עמדתו אתה יודע
מה כוחו של הזוג? רוחו בחשיפה. שני כני־אדם חושפים
איש לעיני רעהו את כל המומים. כתפיים צרות,
חזה נפול, בטן רפה, עכוז שטוח, ירכיים גרמיות, דגלים
מחוטטות, זפרות עלובה, ערווה שקועה ומדולדלת...
קרירות סכסואלית, שפיכה בהולה ...זאת הסיכה שכל
ההיסטוריה, כל הדתות ואלוהים ככבודו־וכעצמו — מתנפצים
אליהם כמו מי־רגליים אל סלעי מגור
קרבה ומתפתחת לה ״סצינת־התפשטות״ ,מתנהלת המולה
מילולית על מערכת־יחסים בינו־לבינד״ ואחריה מגיע
תורו של ויכוח, מתפתח הקונפליקט בין משה לאפרים עד
לממדי קרע, כאשר משה תובע להמשיך את הניסוי במקום
ובמהלכו להמשיך לחדור לנשמות חבריו, ואילו אפרים
עומד בתוקף על כך שהגיע זמן הירידה מן ההר, ירידה
מגבהי החזון והמיתוס, אל אפרוריות היום השני.
המחלוקת עוברת עתה לאפיק של תפקיד האשה
במיסגרת עדה זו, ושיחרורה מנטל העבר. מרים, שהיא
רעייתו לעתיד של משה מתפרצת בהיסטריה, ואומרת
לנחמה בתולה סופרז׳יסטית רחם יש לך כתוך
הבטן? מוזיאון יש לד! ספריה אקדמית יש לך, ולא
רחם, ארסנל של אידיאות ולא רחם! זה מה שיש לך
(עקיבא מנסה לאחוז בה) אל תגע כי (אל נהמה) גוש־קרח
! ערווה יש לד? ואגינח יש לד ף מיסדרון של
אוניברסיטה יש לד, ולא ואגינה נחמה, שהיא
משוחררת יותר, משיבה לה, ולאחר חיטוטים מיניים
נוספים מסתיימת הסצינה במו תמונה רעה מתוך סרט
של אינגמאר ברגמן, אשד, בזרועות אחותה אני אוהבת
אותך ...תסלחי לי״-

ב .״ביד אחת פטיש ובשניה ספר
של ניט שה...״
ליל העשרים מסתיים כאשר משה, הנראה דומה למאיר
יערי, כעבור 50 שנה .,מציג סימני־שאלה לצופים. כבי
כינוי של אותה תקופה לפמיניסטיות, שלחמו ל־שיחרור־האשה.

בעבודת הדוקטוראט שלו על תנועת־הנוער היהודית
בגרמניה, כותב ד״ר חיים שצקר מהאוניברסיטה העיב־רית,
בין השאר לא לגאול את העולם יצאו צעירים
וצעירות אלה, אלא למצוא תקנה לעצמם, לנפשם.
ביקורתם ההכרתית לא נבעה כמסקנה של ניתוח החכרה,
אלא כמסקנת הניתוח של מועקתם הנפשית ...כבסיס
להבנה, מגדיר ד״ר שצקר את תנועת־הנוער הגרמנית
במילים המזכירות את שהתרחש בביתניה גודש של
חוויה קולקטיבית, מנהיגות נערצת מחד, ומחנה מציי תים
מאידך גיסא, עם מפגשי מנהיגים בהם ניצת הרצון
הכללי, לרוב כדיר הפתחפות אמוציונאלית קולקטי בית

אין ספק, שהפרט המתנשא מעל לכל שיברי-החוויות
של ״ביתניה״ הוא העימות בין שתי דמויות כמאיר יערי
ודויד הורוביץ, עימות בעל עוצמה של קרבדענקים. עימות
שסובול, מסיבות השמורות עימו, מגמדו בליל העשרים
ומסיטו לנתיבים אישיים לא-ענייניים, שעה שביסט־ריצקי,
במהדורה הראשונה של סיפרו, מציגו — אם כי
בכינויים סיפרותיים — כמאבק על דרך־חיים וכל הכרוך

״ליל ב ר תו לו מי או ס ״
ב קי לו מטרהח מי שי

נת! ביסטריצק ()1954
יכול, מערב אותם בחווייה שהתחוללה לנגד עיניהם,
משתיל להם עבר־הווה קולקטיבי.
מחזהו של סובול, בכוחו להיות מחזה־מופת בתיאטרון
הלאומי של סנגאל, או להיות מוצג בעשרות להקות
של מרכזים־קהילתיים־יהודיים בארצות־הברית, שם יוכל
לשמש פוסטר מזיל־דמעות מהול באבקת־מין, כאשר בסוף
כל הצגה ישלשלו הצופים כמה שטרות ירוקים לטובת
החלוצים הישראלים המתייסרים על ראשי גבעות בגליל.
כוונתו של סובול הימה לנתץ מיתוס. אך במהלך מחזהו
החל מזמר את זמירות המיתוס שהיה בכוונתו להכרית.
את המיתום של ״ביתניזד השמידו אלה שהיה להם
חלק בהקמתו. בהריסת המיתוס הזה החלו בקובץ ״קהיליי־תנו״
שבו השתתפו בני העדה, ושם הם מציגים עצמם
ללא כחל ושרק. למטרת עריכת הקובץ הזמינו בני העדה
את נתן ביסטריצקי, שבמהלך התקופה שבה ערך את
הקובץ חיבר את ארבעת חלקי סיפרו ״ימים ולילות״ *,
הממשיך ומנפץ מיתוס זה. סיפרו של ביסטריצקי עשוי
בכתיבה אכספרסיוניסטית, תוך תיאור מעברים ולבטים
מרומנטיקה לאפרוריות, והוא למעשה תיעוך סיפרותי של
ליבטי בני אותה קבוצה, כוחם, לבטיהם וחולשותיהם.
על־ידי פיתוח ריקעם של בני העדה, מציג ביסטריצ־קי
חתך של פלג יהודי מתוך תנועת־הנוער היהודית,
שנוצרה על־פי מתכונות של תנועת־הנוער הגרמנית.
* מהדורה ראשונה של ״ימים ולילות״ ראתה אור ב־
,1926 ואילו מהדורה ערוכה ומשוכתבת ראתה־אור ב־
״ספריית פועלים״ ב־ ,1940 תוך ייפוי קוסמטי לדמותו של
מאיר יערי ורעיונותיו.

׳הסברו של דויד הורוביץ לצמיחת המיתום של בי־
...תנועת
תניה, באוטוביוגרפיה שלו האתמול שלי :
ה״שומר הצעיר״ רואה כביתניה את עריסתה בארץ
ולא כן היא. ההווי הבעין דתי שנוצר בהשראת אווירת
הרזים של הנוף המשכר — נוף של צבעים מתחלפים
וחצאי צללים — היה רחוק מהוויתה של תנועה ציבורית
מדינית בלשהי ...ביתניה דמתה יותר למנזר מבודד של
כת דתית, למסדר אשר לו מנהיג כריזמטי ומערכת
סמלים משל עצמו ואשר פולחנו הוא פולחן הווידוי
בציבור, אותו וידוי המעלה לפעמים כזיכרון נסיונות של
מיסטיקאים דתיים להתמודד עם אלוהים ושטן ככת אחת...
היה זה גם שיא התלישות מן החיים הממשיים, על תל אותיהם
החמריות, מעין אסקפיזם אל חיק הסכל הרו חני
...באווירה דחוסה של מסדר נזירים ללא אלוהים
השקוע בחיפושים ׳וכיסופים ללא מצפן ...האווירה היתה
דחוסה ותובענית. כמסדר נזירי כיתניה שרר מחנק רוחני
שהוא נחלת כל כת מסתורית ומתכדלת. ניכרה בו גם
המתיחות הנוצרת בין אנשים המסוגרים במחיצתם הבל תי
משתנה. ללא הפריה רוחנית וחברתית מבחוץ, ועוסקים
בחטטנות נפשית הדדית שאינה פוסקת
מאיר יערי היה הכוהן הגדול, ואילו דויד הורוביץ
מרד בו ההתנגשות כיני לבין יערי הגיעה לשיאה
כשהגדרתי את תורת האירוטיקה כנאורוטיקה ולהוכחת
עמדתי הצבעתי על גילויי ההיסטריה ההולכים ומתרבים...
עלי לא פעלה הכריזמה. בפי ששיערתי מראש גרמה
מרידתי הגלויה להפיכתי מנון־קונפודמיסט גרידא למנודה
כחיי הקבוצה
הורוביץ פרש. נסע לבקר את הוריו בווינה. בינתיים
פורקה, ביתניה, ואנשיה השתלבו במיסגרות ״גדוד העבודה״
,וגרעין אחר של ״השומר הצעיר שומריה״,
אימץ לעצמו את ״תורת ביתנייה״ .הורוביץ מתאר את
פגישתו המחודשת עם רוח־ביתניה יערי נהג לפתוח
את השיחות כמבוא אייד של אלם, שאיש לא העיז להפסיקו.
אהרי שתיקתו זו, מורטת העצבים, היתה נפתחת
השיחה שכה התחלפו לסירוגין רגעי השתיקה, תוכחה
זועמת ווידוי אישי. אחרי דברי הפתיחה של יערי היו
קמים אחרים וממשיכים כווידוי כשהם חושפים את נבכי
נשמתם ...התמונה היתה ברורה: בשוטריה מתרחשת חזרה
מסוכנת וחמורה יותר של פולחן כיתניה. כל הסממנים
היו שוב כנמצא: בדלנות, תופעות היסטריות, תלישות

מן המציאות, שקיעה חטטנית ב״וולטשמארץ״ (״צער
העולם״) ללא תכלית
כעבור זמן החל יערי מאבד את משיכתו, ובין חברי
״שומריה״ בשלה אווירה של מרד, שהוא ליל־העשרים
האמיתי. כותב הורוביץ על אותו לילה ויעדי ואנשיו
הרגישו כתפיסה ההולכת וגוברת. ואמנם כאחר הערכים
התכנס הקיכוץ לשיחה מכרעת ...אחרי כמה מילים של
יערי, כהן ציין את סכנת הפירוד, ואחרי הדומיה הרגילה
כשיחות הווידוי דיכרתי אני. היה זה מאמץ, אחד הגדו לים
כחיי, לגייס את כל כוחות המחשבה והדיכור על
מנת לחולל זעזוע, שיפזר את ערפלי הרוח הנכאה של
נרווזה קולקטיבית. דכרי ארכו שעות ונשמעו מיד דממת
תמהון ותדהמה. כתב אישום כזה לא העיז להעלות עד
היום ההוא אף אחד מחברי הקיבוץ. האווירה היתה
דחופה. דמעות זלגו מעיני רכים, ואחרים עזבו את
האולם כזעקה תוף זעזוע עצבים נירוטי, אחרים רותקו
למקומותיהם ללא תנועה ...האשמתי את יערי ככד שהוא
משתף את הנערים והנערות האלה במחזה תעתועים
טרגי ותולש אותם ממציאות החיים, מכניסם בסוד פולחן
הבל של מסדר תמהוני ...תיארתי כיצד עומד הוא במרכז
המסדר כמנהיג וכהן גדול שהכל נכנעים לו ומשתעבדים
לרצונו. חאיטמתי אותו בפולחן מיסתודין, בחדירה לחיי
הפרט האינטימיים כיותר...
...יערי ענה בשקט, אם כי במרירות. הוא טען שאני
משתעשע בדמות אדם ומציגו כתופעה סיפרותית בצל
התמונה שיצרתי לעצמי, האשים אותי בעיוות הדין,
בהרס של עדה שהוא יצר וליכד באש קדושה של רוח
ומעשה כאחד. הוא השתדל לדבר בשקט, בהגיון, ללא
התפרצויות ...באמצע דבריו פרצה מפי טולק פפלנצר

וווו

״וווזה

מוטל אז כבול־עץ, בול־עץ הפולט זיעה לא־טהורה...
על ימים ולילות גמר ביאליק בעצמו את ההלל. הספר
הוא אחד הניסיונות הכנים, וגם המרתקים, של הסיפרות
העיברית, שכוחות־נעלמים סילקוהו מאופקי סיפרות זו.

ה. הזנב ת שלאחר ״ליל העשרים״

דויד (.,דולק״) הורוביץ

בישראל של מחצית שבות ה־ / 70 שבה משכתבים
חוויות למיתולוגיות, ומביאים את הכנסת לקידה בפני אורי
צבי גרינברג, המבקש להכרית את תרבותנו, מן הראוי׳
להשיב לימים ולילות את הכבוד הראוי לו. סיפור ביתניה
הוא סיפור של פרטים, קרועים בנפשם ורוחם, וכל ניסיון
להציג פרטים אלה כ״עבר־קולקטיבי״ של החברה הישראלית,
הוא ייפוי־של־מצבים. ריכוך דמותו של משה
בליל הפשרים, לעומת המציאות המרד, של ״ביתניה״ ו־
״שומריה״ ,מעמיד את סובול. כמחזאי־שירות של מאיר
יערי 50 ,וכמה שנים מאוחר יותר, וכפשרן יותר. ליל
העשרים הוא הצגת אשלייה ואי־אמת, שני קטבים: הקולקטיביזם
של אז לעומת האינדיווידואליזם של היום.
הצגת עולם המיטלטל בין ״הבעייה הציונית״ ל״בעייזד
המינית״ של השומר־הצעיר.
ערכו הגדול של סיפור ביתניה, הוא הצגת רקע ופירוט
תחושות של חומר־אנושי שהגיע ארצה עם תום מילחמת־העולם
הראשונה, ממרכז־אירופה (״עלייה שלישית״) ,הו־מר־אנושי
שאיכותו גבוהה מזו של ״העלייה השנייה״ ,ו־באמתחת
בני העלייה השלישית אידיאלים־חברתיים ש־נרמסו
על-ידי קודמיהם. בין דפי ימים ולילות ניתן לחוש
באידיאלים אלה, וברקע התרבותי של גיבורי הסיפור.
רקע שייתכן כי הוא זה שתרבותנו בהווה סובלת מחסרונו.
מחזה, או כל יצירת־סיפרות עכשוויים, הדנים באותה
תקופה, ולא קיים בהם תיאור המאבק של ״עלייה שנייה״

...מתניה דמתה יותר למינזר ממדד של כת דתית. למיסדר אשד לו
מנהיג 1כאריזמט

ואשר פולחנו הן א פולחן הווידו י הציבורי. המעלה

בזי׳כדון ניסיונות של מ יסטיקאים דתיים להתמודד עם אלוהים והשטן...״

צעקה — ״וידויו של שטן״ — והיא זיעזעה את המסובים...
דויד
הורוביץ מוסיף, שכעבור 45 שנים הגדיר באוזניו
אחד מדוברי ״השומר הצעיר״ את הלילה ד־יזה כ״ליל
ברתולומיאוס הקדוש״.

ד .״בול־עץ הפול ט זיעה
ל א״ ט הור ה
...השיחה נמשכה עד שעות הבוקר המוקדמות. בסיומה
נכנס יערי לאוהלו, קרע את דפי מאמרו ל״קהיליתנו״
וצער עם רעייתו לתחנת הרכבת בחיפה• הוא לא חזר
עוד לקיבוץ זה, שהיה לאחר מכן בית־אלפא ...בתל־אביב
יסד יערי קבוצת־עבודה קטנה והוא ...יצא משתיקתו רק
כעבור יותר משנה, כשפירסם את מאמרו :״סמליס
תלושים״ ,כמה קטעים ממאמר זה משקפים את המיפנה
החד והחריף שחל בעמדתו לגכי פרשת ביתניה והחזרה

יהושוע סובול

עליה בקילומטר החמישי
סיפור העדה, חיפושיה, ויכוחיה ומאבקיה הועלה ללא
כחל• ושרק בימים ולילות של ביסטריצקי. מאיר יערי שלו
הוא כנראה אלכסנדר צורי, הבולט בסיפור.
ימים ולילות (נוסח )1925 נפתח בירידת המספר והש־תקעותו
בעיירה ערבית, תוך לבטים והזיות בבית־חולים
בסיגנון מעט ברנרי. כאמור, הספר הוא אכספרסיוניסטי.
בחלקו השני של הספר מתחיל תיאור -המתרחש ב־
״גבעת אריה״ ,היא ביתניה. מן הראוי להדגיש שבולט
ההבדל המבוקר בין שני הנוסחים, כמו הקטע שלהלן,
שאינו מצוי בנוסח 1940 פעם יצא אהרונצ׳יק־חפילנטרופ
לטיול ביהודה והביא אתו גור־כלב בצקלונו ;
כלב־חצר רגיל, המוני, אד עיניו קטיפה שחורה־לחה.
מסר הפילנטרופ את הכלבלב לרשות ״הקומונה״ ,כדין,
ויאנה בשברון מתניים על ״הקומונה״ ,ימח שמה, הזוללת
את מיטב פרטיותו של האדם...
דומה שעוצמת תיאורו של ביסטריצקי לחוויית ״בית-
ניה״ ,כמו נשחקת בליל העשרים. תיאורי הבדידות־בצוותא
שלו, עוצמתם מעבר לתיאורים כלשהם רסיפרות העברית,
והם בנוסח זה בשעות ״הפגישות״ בצריף־הספריה,
עת ארבעים עלמים ונערות, המחונכים על דרכי־הביטוי
האחרונים של כל מיני סיפרות, דוממים כאבן על דרכים
מאובקות, וחנה יקום אחד ויכה באגרוף על הכותל, עד
זוב דם מן האגרוף או מן הכותל. או יפרוץ בבכי.
...כהפסקה הארוכה מאד, שהושלמה כתוקף הדובר, נדמה
שאילו יצורים זעירים, כעכברים, מתפשטים במהירות
מפנתו הצללית של אלכסנדר צורי לכל עבר, אצל ה מסובים,
והם מכרסמים חריט בשרשי נשמות ...לא קם
הכוח בשלושים ותשעה אנשים לזעוק זעקה אחת מתוך
קיפאון־הזוועה ! חדל אלכסנדר צורי עתה, שנתקבל
הקרבן, קרבן הוידוי כלתי־הצפוי, הנורא, רעדה באויר
נימה דקה נימת—ב המקרבת את האחים אשר ראו יחד
בערוות אביהם...
גם הקונפליקט המושתת על חחלטת נישואיו של
מאיר יערי ערכי בימים ולילות, לעומת הזולות שבה הוא
מוצג בליל העשרים ; ואומר אלכסנדר צורי איכה
נלד לחפור באדמתנו אחדי השמים החדשים ,־איכה נלך
להטמין את גרעין־בריתנו למיד חיק האדמה כדי שתצמח
ממנו חברתנו אשר נשבענו לה.״ איד נעלה לחרוש
ולזרוע ולהקים צריף ובית על אדמתנו ולנו עוד לא
נולד אף ילד אחד ועדתנו הולכת ערירית ...אלישע פרס
מטיח באלכסנדר צורי כל שעל ליבו ואותר אין
אוהבים, איד יאהבוד, אלכסנדר צורי? אתה מענה את
האנשים, אתה רק מענה את האנשים...
לאחר הטחת העלבונות עליו מגיע צורי למסקנתו :
...לפני עשרה רגעים הוטל הגורל ...אלהים דיבר אלי
בחלומי ...אלהים מדבר אליד ואתה כולד שטוף זיעה...
כד הירהרתי ...ענו לי בחלומי: קום וקדש את אדל...
אדל, אדל, אדל, צלצלו אלפי פעמונים בקרבי, ואנוכי
* הקילומטר ה־ 5בכביש צמח־טבריה שנסלל על־ידי
גדוד העבודה, שם חנו אנשי ״שומריה״.

** 1ל*וד?ן

ב״עלייה שלישית״ ,שהגיע לביטויו החריף ביותר בשבירת
״גדוד־העבודה״ ,הוא בבחינת כזב, או מיתולוגיה משוכתבת.
את השילוב בין הדמויות התוהות של ביתניה להווה,
השכיל לעשות פרופסור שמואל הוגו ברגמן, שעמד בזמנו
להצטרף אל אנשי ביתניה. ב־ 1972 כתב פרופסור ברגמן
איגרת למייסדי קבוצת ״חפצי־בה״ ,שבה התרכזו מרבית
אנשי ביתניה, לרגל יובל ה־ 50 לעלותם על הקרקע. ואת
חדלון הדור ופיחות־הערכים, מציג ברגמן בשאלה לבניהם:
בראש-חשנה, שעבר זה עתה, פירסם נחום
גולדמן ראיון ובו אמר , :כיום מחלקים מחדש את העוגה
של העולם. וזו הפעם הראשונה שבחלוקה זו משתתפים
כל חלקי העולם: הסינים, הכושים, הערבים — כל העמים,
שהיו עד כאן משועבדים׳ ומהי — שואל אני אתכם
— עמדתנו בכל התהליד הזה?
נראה שהתשובה היא שלילית. אבות אכלו בוסר ושיני
בנים תקהינה. הבנים הולכים לראות מעשה־אבות בדיל
העשרים בעמק נטול האידיאלים, שאליו ירדו הוריהם
מרום ההר והמיתוס.

מאיר יערי

אהרון חידה נפצע
ממוקש בגיל , 14
איבד שתי י דיים
וע י ן, והחליט
ל הי לחםב עו ל ם
באמצעות 1זציוו
לו לאן ללכת. הוריו התגרשו בהיותו בן
שבע, ושישה ילדיהם פוזרו במוסדות ובקיבוצים
שונים. אהרון עצמו הספיק
לשהות שנים אחדות במוסד הוד־השרו!
שברמת־השרון, לפני שצורף לבני־גילו ב־

ב הורצוויה בכותל

בתמונה זו, שצולמה אחרי טכס הבר־מיצווה
של אהרון ליד הכותל המערבי, הונצחה
הפגישה האחרונה שלו עם אביו (משמאל)
ואמן (מימין) .כבר אז היו הוריו של אהרון
גרושים, והוא נדד במוסדות שונים.

מקיבוץ להבות־הבשן, אוחזים בזבילי
פצצות־מרגמה, בעת טיול שערכו אחרי
מילחמת ששת־הימים במוצבים הנטושים
ררמוז־הגולן. באחד מטיוליו אלה נפצע.

דן כורת הילדים, תלמידי כיתה ח׳
• 1בקיבוץ להבות־הבשן אשר למרגלות
הרי־הגולן, העבירו מיד ליד את החפץ המוזר,
דמוי צלחת, שמצאו שעות אחדות
קודם־לכן, בעת הסיור שערכו במוצבים
הסוריים הנטושים ברמת־הגולן.
לפתע נשמע פיצוץ אדיר. הילדים התפזרו
בבהלה, תוך צעקות. במרכז החדר,
ששימש ככיתת־לימודים בקיבוץ, נשאר
שוכב על הריצפה אהרון חידה בן ה־,14
ילד־חוץ מן הנערים המתחנכים בקיבוץ ל לא
הוריהם ובהשגחת מישפחה אומנת.
הוא הובהל לבית־החולים, ושם התברר
כי החפץ שבו השתעשעו הנערים היה מוקש,
שהושאר באחד המוצבים הסוריים
אחרי מילחמת ששת־הימים ,״כדי להציל
את חייו של אהרון, יש לקטוע את שתי
ידיו,״ החליטו הרופאים. בנוסף סבל מ
כוויות
חמורות בפניו, ומעיוורון חלקי באחת
מעיניו.
שיבעה חודשים שכב אהרון חידה ב־בית־החולים
על-שם שיבא בתל־השומר.
במהרה ידע כי לא ישוב להיות ילד רגיל,
כפי שהיה עד אז .״ואז החלטתי להיות
ילד לא־נורמלי, ולהתחיל לצייר,״ הוא מספר.
אולם לצייר בעזרת פיו, כי ידיים לא
היו לו, לא יכול. וכך, שעות ספורות אחרי
שהורכבו שתי תותבות תחת ידיו, כבר
ניסה אהרון לצייר את ציורו הראשון.
״עצם השימוש בפרוטזות במקום ידיים
היה מסובך וקשה ביותר,״ הוא נזכר היום.
״לאט־לאט למדתי להשתמש בפרוטזות,
ואחר־כך לשלוט בתנועותי באופן מוחלט.
אז התחילו לצאת לי הדברים הראשונים
שאפשר היה לקרוא להם ציורים.״
כשעזב אהרון את בית־החולים, לא היה

ממוקש

נטוש.

אהרון באורח אנוש
קיבוץ להבות־הבשן.
״הסתובבתי בין המון מישפחות אומנות,״
מספר אהרון .״שהיתי אצל כל מישפחה
חודשיים, לכל היותר שלושה חודשים. לא
יכולתי לסבול את ריגשי הרחמים של כולם
כלפי. העובדה שציירתי ושהתחלתי
ללמוד במכון וזבני, עזרה לי להתגבר על
כל הקשיים האיומים של חיים לבד, ללא
הורים, במעבר תכוף מבית לבית.״

לא לקבלני
עפר
**ץ נ תיי םעכ רו עליו בגילגולים בבתים
שונים. אך מכל מקום, גם אם היה רחוק
מתל-אביב, דאג להגיע בוקר־בוקר למכון

אבני .״החלטתי להיות צייר ויהי־מה,״
הצהיר באזני חבריו ומוריו, שהשתאו ולא
חדלו לשאול :״השתגעת? צייר בלי
ידיים?״ אבל אהרון חידה הוכיח לכל כי
אפשר גם אפשר להיות גם צייר, וגם בלי
ידיים.
בגיל 17 החליט שדי לו מחיי הנדודים
בין המישפחות האומנות. הוא עבר לתל-
אביב, התגורר לבדו בדירה שכורה קטנה
ולמד ציור אצל הצייר דן קידר. לקיים
עצמו הצליח אך בדוחק, מקיצבת הנכים
שקיבל ממישרד־הביטחון, אחרי מישפט
ממושך בעיקבות פציעתו הטראגית .״עצוב
להיפצע בגיל .14 אם כבר להיפצע, אז
לפחות בצבא,״ הוא אומר בחיוך אירוני.
״אנשים שואלים, איפה נפצעת?׳ ומצפים
שאגיד שנפצעתי באחת המילחמות. אז

לפעמים אני באמת אומר שנפצעתי באחת
המילחמות.״
בדידותו הכפויה של אהרון הולידה
אצלו שינאה לאנשים, לעולם, ובעיקר
לפטרוני האמנות הקובעים מה יוצג כאמנות
ומה לא .״בגיל ,19״ הוא מספר,
״החלטתי לנסות להראות את ציורי הראשונים.
עד אז ציירתי מאות ציורים, רובם
רישומים. אז התחלתי להסתובב בין גלריות,
ואנשי־האמנות בקושי הצליחו להחזיק
את עצמם מלהעלות על פרצופיהם
הבעת־בחילה בגלל החצי השרוף של פני.
הם אמרו לי שהם אוהבים את הציורים
שלי, אבל הציורים לא מספיק מיסחריים
בשבילם.
״אני לא רוצה לצייר בשביל קבלני־בניין
עשירים. כל ציור עולה לי ביותר מדי

דמעות וצעקות, מכדי שאחשוב אם הוא
מתאים לסלון או לחדר־השינד. של איזה
קבלן־עפר או יהלומן עשיר.״
בעזרת התותבות מצייר אהרון חידד.
בעיקר ציורי־זוועה, שלדבריו מבטאים אך
מעט ממד, שיש לו בגד העולם. הוא מצייר
גולגלות ובני־אדם מעוותים, פרצופים
מבוהלים והרבה דם, אך גם תמונות־עירום
ודיוקנות דימיוניים. כיום הוא גר ברחוב
הירקון בדירה קטנה, המשקיפה אל הים
ואל מועדוני־הלילה לתיירים. את חדרו
ממלאים עשרות רישומים וציורים, חלקם
ממוסגרים וחלקם פזורים באי־סדר בחדר
הקטן.
״אני מצייר, כי הציור זה כל מה שיש
לי בחיים,״ אומר אהרון .״אני אמשיך לצייר
גם אם אנשים לא ירצו לראות את
התמונות שלי, וגם אם לא יסכימו להציג
אותן בגלריות. אני לא הושב שאני מבין
גדול באמנות, אבל אם הייתי מצייר מה
שמציירים כל מיני ציירים כאן בארץ,
הייתי יכול לעשות עשרה ציורים ליום.
זאת לא בעייה למרוח צבעים.
״אני מצייר מבוקר עד ערב, ולא חושב
אפילו על לגמור ציור אחד ביום. וזה לא
בגלל שאני נכה ומוגבל. התותבות שלי
משמשות אותי יותר טוב מידיים אצל
מישהו אחר.״
לפעמים חולפים כמה שבועות עד שהוא
משלים אחד מציוריו, כשהוא מתמסר לכל
פרט ופרט ומשלב כתובות מיניאטוריות
בתוך הציור.
למרות כל זאת, כשהוא רכון על שולחן-
הציור שלו, מעוותים פניו באורח מוזר.
המאמץ להפעלת התותבות בא מכתפיו, והדבר
גורם לו כאבים נוראים אחרי שעות
אחדות של עבודה רצופה.

בגדות
לא־נור מלית
^ חייםש לי לא היו נעימים,״ מס •
פר אהרון .״החל מהילדות, דרך
הפציעה וכיום, כנכד,־צייר. אנשים מפחדים
ממני, וכשהם רואים את ציורי הם

אנשים מעוותים

בציוריו של אהרון חידה מופיעות
דמויות מעוותות. הדבר מבטא,
לדבריו, את הקונפליקט שלו עם החברה הסובבת אותו .״זאת גם הסיבה
שבעלי־גלריות משבחים את רמתם של ציורי, אבל מסרבים להציג
אותם,״ הוא אומר ,״הם מפחדים, להם התמונות ניראות מעוותות.״

המלכה האחות

אית בתמונה בטכס הכתרתה כמלכת־המים השנה, בהיכל-
התרבות. אורלי ואהרון הופרדו זו מזה עוד לפני שנים,
בנעוריהם. ,נפגשו רק אחרי בחירתה של אורלי כמלכה.
לית, ואשר יתאר את חייו ה״לא-נומד
ליים״ ,כדבריו. באחרונה הוזמן להציג יחד
עם ציירים אחרים, בתערוכות שונות, וכבר
הצליח למכור אחדות מתמונותיו.
״החלום שלי,״ הוא אומר ,״הוא לערוך
בגלריה מכובדת תערוכה גדולה, שתיפתח
ביום שבו ייצא לאור הספר שלי על חיי.
אולי אז ייפסקו סוף־סוף המילחמות שלי
עם העולם, ואוכל בוקר אחד לקום עם
חיוך של אושר על הפנים.״

בלי ידיים

אהרון חידה מצייר בלי ידיים, תוך שימוש
בתותבות. למרות זאת, האנשים
שבציוריו, אף על פי שהם מופיעים כיצורים מעוותים ומכוערים,
זכו בזוג ידיים. בציור שאהרון קרא לו ״חופש״ ,הוא צייר
זוג ידיים של אסיר הלופת מתוך תאו את סורגי בית־הכלא.

מפחדים עוד יותר. כך, למשל, עמדתי ל התחתן
עם צעירה, וברגע האחרון מנעו
הוריה את הנישואין. בעלי־גלריות מתיח־סים
אלי כאל נכה. כולם אומרים , :אתה
כישרוני, אבל זה לא בשבילנו.׳
״אולי בגלל זה אני רואה את האנשים
מעוותים, וכפי שאני רואה אותם הם יוצ
ציוו
ואהבה

אהרון חידה אוחז בעט־הרישוס
שלו בעזרת התותבת שתחת ידו
השמאלית (למעלה) .הציור בעזרת תותבות גורם לו, לדבריו,
כאבים איומים. הוא תופס את עטיהרישוס במלקחי הפרוטזה שלו,
אבל הנעת היד בתנועות זעייות ומדוייקות גורמת לו יסורים.

אים בציורים שלי.״
לפני חודשים אחדים פגש אהרון לראשונה
בשתיים מאחיותיו, לאחר שנים ארוכות
שלא התראו. אחותו הבכירה, אורלי,
נבחרה בקיץ האחרון כמלכת־המים 1976
מטעם העולם הזה, ובעיקבות פירסומה התקשר
אליה .״הפגישה היתה נרגשת. דמעות,

חיבוקים וכל השאר. בינתיים גילינו עוד
אחות, רעיה, בת ,16 שגרה עכשיו אתי,
ולא נותר לנו אלא למצוא את שאר שלוש
אחינו כדי שנעשה איחוד מישפחות,״ אומר
אהרון.
מלבד הציורים החל בחודשים האחרונים
לכתוב ספר, שלו יקרא בגרות לא־נורמ־

עם החברה י ^

עמד להינשא. למרות נכותו היא היתה
נכונה להקים עמו משפחה ולהיות לו
ידיים. הס נפרדו על רקע אחר. בתמונה
הס נראים ביחד על רקע מיסגד אל־אקצה.

נביא התסווקות ויואר ששון דא הגיע,
אבל חסידיו עונו לכבודו הפנינג־ענק
אינו נצמד עוד לקו הגיאומטרי בעיצוב
תספורותיו. תחזיתו לשנת 1977 כוללת
מגוון רחב הרבה יותר של תספורות, הכוללות
אף הרבה תספורות קצרות ומסולסלות.
לישראליות
מקורזלות השיער הודיע
ששון כי ״מתולתל הוא יפה״ ,והכריז
שביתת־נשק במלחמה הפרטית שלו נגד
התלתלים. שיער טבעי ורך, המעוצב בהתאם
לנטיית השיער ולא נגדו, הוא אם
כן הקו המנחה בסגנון שנות השבעים
של וידאל.
יוסי אלבז ומורים פרץ, הנשיא וסגן
הנשיא של מועדון הספר המעולה, מארגני
התצוגה, הביאו את בשורת וידאל ששון
לרחוב הישראלי, באמצעות ספריו. אלא
שקשה להעביר בשורה כה מגוונת בזמן
של שלוש שעות וממרחק של כ־ 30 מטרים
או יותר. מריוס ניסה להסביר כי אין זה
לימוד ממש אלא מעין הפנינג וכי כאשר
נערכת תצוגה מעין זו באנגליה, נוהרים

אליה חסידי ששון באלפים ואז ברור שאין
לומדים ממש׳ אלא מתבשמים באווירת
הקודש בלבד.
חברת נציגי חברת וידאל ששון, בראשותו
של פילים רוג׳ר האלגנטי, מננ״ל
החברה באירופה, השקיעו כל מאמץ אפשרי.
הסבירו כל אחת מפעולותיהם על
ראשי הדוגמניות, שינו ללא הפסק את
זוויות הישיבה שלהן, ענו על שאלות
הקהל ובעיקר, הדגימו איך עושים ראשים
יפים.
פט לואיס, בלונדינית מקסימה כבת
עשרים וחמש, היתד, האשה היחידה בצוות
הספרים שהגיע מחו״ל. בלונדון משמשת
פט כמנהלת האמנותית של הסלון הוויראלי
בבונד־סטריט, אחד היפים והיקרים ברחובות
לונדון, כשמדובר באופנה. פט, אירית
במוצאה, החלה לעבוד כספרית בגיל
חמש־עשרה, ואילו אצל וידאל היא נמצאת
מזה שש שנים ולא תעזוב בעד שום הון
בעולם.

חשגשת 711 נל חואש
נעדת הישיבה

ביין, דוגמנית אנגליה, שהתאהבה בישראלי ובאה
אחריו לירושלים, מדגימה את יצירתו של הספר
האנגלי רוי, נציגו של וידאל ששון, שהתרשם ממראה בזזורי־הישיבות בירושלים.
ך ידאל ש שון הוא רב־אמן בינלאומי.
1הוא לא משחק אמנם על פני לוח
השחמת, אלא רק בשערותיהן של הנשים.
אבל גם זה כבר הספיק להפוך אותו
לאליל. כל מי שמחשיב את מה שיש על
הראש, ולא רק בתוכו, יודע כי וידאל
ששון, יהודי שהיה גם בישראל, ושעלה
לגדולה בממלכת המספרות של לונדון,
הוא מה שהחיפושיות הם בעולם המוסיקה,
או אינגמר ברגמן בשביל הקולנוע.
רק בתחום השיער.
היום וידאל הוא פירמה. די להצביע על
תיסרוקת, דימיונית. ומשוגעת של וידאל
ששון, כדי שכל אשד, אופנתית תהיה
מוכנה להפקיר את שיער ראשה בידי
ספרה, שיעשה לה אחת כזאת.
זאת הסיבה, שכאשר נערך בשבוע
שעבר הפנינג לכבודו של וידאל ששון
במלון הילטון בת״א, נהרו לשם לא רק
כל ספריות ישראל וספריה, אלא גם
המוני מעריצים ומעריצות שהשם וידאל
מעביר בהם רטט.
נציגיו של וידאל ששון (חמישה במספר)
נתנו קורס של שלוש שעות, בו הדגישו
והסבירו קווי תספורת מגוונים המותאמים
לסוגי שיער שונים.
וידאל ששון התפרסם בשנות החמישים
המאוחרות, כשחולל מהפכה באופנת התספורות,
בד בבד עם דריכת כוכבם של
הביטלס וחצאיות המיני. הוא הצליח
להכתיב לנשות העולם באותה תקופה,
את קווי התספורות הגיאומטריים. היום

שיעו נתור

הסימטרית

הקו החדש של עיצוב התיסרוקות של וידאל ששון, הנקרא
״התיספורת הסימטרית״ ,מודגם בתיסרוקת שהמאפיין אותה
הוא קו שר על״ המצח ושיער קצוץ מעל לקו האוזן. התיטרוקת עוצבה בידי ליסטר.

אחת הלקוחות של מריוס פרץ, שלמד
ספרות בפארים והשתלם באופן
אישי אצל וידאל ששון בלונדון, אליו ה!א נוסע להשתלמות
מדי שנה, הסכימה להתענות בתהליך ארוך, שבו נצבע שערה בצבע

כחול־זוהר, ומרביתו קוצצה ללא־רחם. אחדי שעברה החלקה במיב־רשת.
ניצבה בתיסרוקת נערית מול קהל משוגעי־התימרוקות שגדש
את אולם מלון הילטון, בהפנינג שהוקדש לכבודו של וידאל ששון.
וידאל עצמו לא הגיע לארץ, אבל תלמידיו יצגוהו בכבוד.