גליון 2051 מתאריך 22 בדצמבר 1976

על הוצאות־הבחירות של מיפלגות חדשות,
כמו זו של ייגאל ידין, שתוכל להוציא
סכומי־עתק, אס תצליח לגייסם כצורת
תרומות או הלוואות.

ה ב חי רו תבהסתדרות

ת1)! 1ן>ך
גו לדהבראש
ר שי מתהמערך
במיפלגת העבודה מסתמנת נטייה להציב את גולדה
מאיר בראש רשימת המערך לבחירות הבאות,
גם אם יוכרע עוד קודם־לכן מי יהיה מועמד המיפלגה
להרכבת הממשלה אחרי הבחירות — יצחק רבין
או שימעון פרס. אנשי העבודה סבורים, כי הצבתה
של גולדה בראש הרשימה תתרום לדימוי של
מיפלגת עבודה מאוחדת וכי היא עשוייה למשוך
קולות, למרות הידיעה שלא תשתתף בממשלה הבאה.

את רשימת המערך יסגור, ככל הנראה,
יו״ר הכנסת, ישראל ישעיהו, שכנראה
לא יהיה עוד ח״כ ככנסת הכאה.

עמוס עירן מכין
מס ע רביו ב א רה״ ב
מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה, עמום עירן, יצא
לארצות־הברית עוד בסוף השבוע שעבד, לפני שפרץ
המשבר הממשלתי, כדי להכין את ביקורו של
ראש־הממשלה יצחק רביו שם. לאור קביעת מועד
הבחירות המשוער לחודש מאי הקרוב, נראה כי ביקורו
של רבץ בארצות־הברית מתוכנן לסוף פברואר .1977

אולם עתה מסתכר כי לאור ההתפתחויות
יהיה על עירן לשכנע את מימשל הנשיא
קארטר להזמין ככלל את רכין. אם אומנם
יצליח כמשימתו זו׳,עשוי ביקורו
של רכין כארה״כ להיות פתיחה למערכת
הכחירות שלו.

ט לי ה עשו להצטרך
ל פ עי דו ת פולי טי ת
לא מן הנמנע כי דמות צבאית הרואית
נופפת עשוייה להשתלכ כחיים הפוליטיים
כמדינה. המדובר הוא כאלוף (מיל).
ישראל(״טליק״) טל, המכהן כיום כיועץ
מייוחד לשר־הכיטחון. אם יעריך טליה
כי אין סיכוי למימוש שאיפותיו כתחום
הכיטחוני, הוא עשוי להיכנע ללחצים
המופעלים עליו מזה זמן־־מה ליטול חלק
פעיל כחיים הפוליטיים.
אם יחליט טליק לעשות צעד זה, הוא
יצטרף למפ״ם. כמידה ומפ״ם תחליט על
הליכה נפרדת לכחירות, היא עשוייה להציכ
את טליק כמקום השני כרשימה.
בחוגי מפ״ם מקווים כי גם הפרופסור חיים בן־שחר,
נשיא אוניברסיטת ת״א, יסכים להצטרף לרשימת מפ״ם.

עסקני המיפלגות הגדולות מתכננים
את העלאת ״יחידת המימון״ ,שעל־פיה
נקכע הסכום שתקכל כל מיפלגה, המייוצגת
ככנסת היוצאת, מקופת המדינה.
כיום עומדת היחידה על כ־ 400 אלף לירות לכל ח״כ,
כך שהמערך יקבל כ־ 20 מיליון ל״י, הליכוד כ־15
מיליון ל״י, וכן הלאה( .ח״כ שפרש לבדו מסיעה,
כמו בנימין הלוי, יוכל לקבל מימון זה רק אם
יעמוד בראש רשימה חדשה).

מכיוון שכל המיפלגות הגדולות ושטות
רגל, יש להן אינטרס משותף להעלות את
הסכומים האלה. מה-גם שאין כל הגכלה

ב ש בי עי בפברואר
מישפטו של אשר ידלין יתחיל בשביעי בפברואר
1977 והוא ייערך בפני השופטת המחוזית
הדסה בן־עיתו בתל־אביב.

-א לי בי להפרת חונן*

המישפט ייערך מדי יום, כדי לסיימו
כמהירות, על מנת שהגילויים שיחשפו כו
לא יהיו קלף נגד מיפלגת העכודה
כמערכת הכחירות.

אם תתקבל הצעה זו, יוכלו המיפלגות הגדולות
להפר בגלוי את חוק מימון המיפלגות, המגביל בצורה
דראסטית את הסכומים שניתן לבזבז בבחירות
לכנסת. הגבלה זו שימשה, בשעתו, צידוק לקבלת
החוק למימון הוצאות־הבחירות של המיפלגות
מקופת המדינה.

ייפוור״ב״ ייצג א ח

לא מן הנמנע כי המערך יחליט לקיים את
הכחירות כהסתדרות כאותו מועד כמו
ההחירות לכנסת.

מכיוון שאין שום הגכלה כזאת, חלה
על הוצאות הכחירות כהסתדרות, תוכלנה
המיפלגות הגדולות להוציא סכומי־עתק,
שתהיינה מכוונות ככיכול לכחירות
כהסתדרות, מעל להוצאות המכוונות כגלוי
לכחירות לכנסת. הכוחר לא יוכל, כמוכן,
להכחין כין שתי מערכות־הכחירות.

גרו מיקו הציע ב גי ש ת
גו לדה -ב רזינ ״ ב

הימין ב ט לוויזי ה
תוכניתה של הנהלת הטלוויזיה ליזום שתי תוכניות
סאטיריות מקבילות, שבאחת מהן יצחקו ה״שמאלנים״
על אנשי הימין ובשנייה ילעגו ה״ימניים״ לשמאלנים,
קורמת עור וגידים.

על-פי ההצעה המתגבשת עתה נראה,
כי מערכת תוכנית הסאטירה הימנית תורכב
כולה עד טהרת אנשי ״מעריב״.

בראשה יעמוד, ככל הנראה, איש מעריב יוסף
(״תומי״) לפיד, ויטלו בה חלק עורך מעריב שלום
רוזנפלד, הפיליטונאי אפרים קישון, הקאריקטוריסט
דוש וכן רות בונדי, רעייתו של המראיין רפאל
בשן מידיעות אחרונות.
כמועמד אפשרי לתפקיד רכז מערכת הסאטירה

ה בנ ס ת ^ שי א

פרט שנשמר עד כה בסוד:

כאשר נפגש אכא אכן עם אנדריי גרומיקו
כז׳נכה, כסוף ,1973 הציע שר־החוץ
הסובייטי פגישה כין גולדה מאיר וליאוניד
כרז׳נייכ, כמחווה של התפייסות.

בדר בי ב ב דו דסל
הכנסותיה של קכוצת הכדורסל של
מכבי תל-אביב, שהיתה השבוע המארחת
של דרבי הכדורסל כינה לכד
קבוצת הפועל, מסתכמות בכ 400-אלף
ל ״י, הסכום הגבוה כיותר שנרשם אי*
עם כמישחק-כדורסל מקומי. זהו
סכום הגדול אף מהכנסותיה של מכבי
תל־אכיב מכל אחד מן המישחקים
כמיסגרת גכיע-אירופה לאלופות.
הכנסה גדולה זו נרשמה מאחר שמחירי
הכרטיסים לדרכי הושוו למחירי
הכרטיסים למישחקי אליפות אירופה
שד מככי.
מנהלי הפועל תל־אביב חוששים,
שכמישחק-הגומלין, שהכנסותיו תש-
תייכנה להם, לא תהיינה ההכנסות כה
גבוהות.

התנאי שהציג גרומיקו: שישראל תצהיר על נכונותה
לפנות את כל השטחים המוחזקים תמורת שלום.

10הבאס רי ה פי ד סו בי ם
ע ל הי דדאש כנזי 7
מסע־הפירסום המאורגן בכלי־התיקשורת, והמופנה
כלפי הילל אשכנזי, מי שהיה בשעתו סמנכ״ל
מישרד־השיכון ומנכ״ל מישרד־הקליטה, על שחברה
בבעלותו ובבעלות אשתו זכתה בעבודות ממישרד־השיכון,
הוא בעל רקע מיפלגתי פנימי. העיתוי
לפירסום והיקפו מוזרים ביותר, כיוון שהפרשה
כולה פורטה בהרחבה בדו״ח מבקר המדינה לפני
כשנה, והעיתונות כולה עסקה בה כבר אז.

נראה כי הפרשה הוצאה מקיכרה והוחזרה
לחיים כמטרה לפגוע בדימויו של אשכנזי —
על רקע המאכק הפנימי הנערך כתוך
מפ״ם לקראת הרככת רשימת המועמדים
של המיפלגה לכנסת הכאה.

אשכנזי, איש מפ״ם, מתמודד על מושב בכנסת
עם הה״כ הנוכחי אליעזר רונן. מקורביו של אשכנזי
חושדים כי תומכיו של רונן הם שפירסמו מחדש
את הפרשה הישנה. לא מן הנמנע שאנשי אשכנזי
יפתחו במיתקפת־נגד, יביאו לפירסום פרשיות
שבהן קשור ח״כ רונן.

מיהי האי שיות
ה ב כי רהשבתה

מסע־ שו ד מי פלג חי
ע ל קו פתהמ דינ ה *

משפטי דלין

אחת התעלומות שהעסיקו השכוע
את אזרחי המדינה, היתה זהותה שד
האישיות שכתה היתה בין הטופי
מטוס ״אייר פראנם״ כאנטכה. החידה
התעוררה כעיקבות פירסום סיפרם
של העיתונאים איתן הכר, ישעיהו כן
פורת וזאב שיף על מיכצע אנטכה,
שכו תיארו כיצד מנסה אישיות אדמונית,
ששמה לא הותר לפירסום —
אך שהוגדרה ככעלת עבר ביטחוני
עשיר — לשכנע את ראש־הממשלה
שלא להמר עד חיי החטופים.
פיתרון החידה: החטופה שכה מדוכר
היא כתו של מי שהיה מנהל הכור
הגרעיני בדימונה
11 המקבילה, נוקבים בשמו של יעקב אגמון.

מדו עזעם
הרמט ביי ל *
הודעתו הנרגזת של הרמטכ״ל, רב־אלוף מרדכי
(״מוטה״) גור, שלפיה לא שיתף צד,״ל פעולה עם
כותבי הספר טיסה ,139 המתארת את פרשת אנטבה,
ואשר לפיה גדוש הספר, כביכול, תיאורים מסולפים,
נעשתה תוך ״ירייה־מהמותן״.

מסתבר כי מוטה רגז על תיאור אחת
מישיבות הממשלה המופיע כספר,
שם נכתב כאילו לא נטל כה חדק. כתוצאה
מכך הורה לפרסם ידיעה המפריכה את
הכעת התודה של מחכרי הספר כפתח
סיפרם, לצה״ל ,״על שיתוף־הפעולה.״
הכחשתו של מוטה מוזרה, ולו רק לאור העובדה
שהתמונות המופיעות בספר לא יכלו להתפרסם
ללא שיתוף־פעולה מצד צה״ל.

י ע קו כ׳ התחרט :
ד א רו צהדשחק 1
בעיקבות שידור הטלוויזיה על הסרטת סירטו של
מנחם גולן על מיבצע אנטבה, שגילה כי שר־התחבורה
גד יעקובי הסכים לשחק בסרט את
עצמו, התחרט השר.

הוא הודיע למפיקים כי הוא מכקש להוציא
את צילומיו מהסרט מחשש פן יושם ללעג.

1 4708נ<

2רמקולים • 4וואט יציאה
להאזנה לפני השינה(ו01ז^ 5\~1וס/אס 3^10 1
החלטה ט״י כפתור אחד בלבד

118181

8״ 1 1״

סרסזם נז לני לו/ו פ אי טיראו

או רי שמח -בית

׳שפאר

פרסוםד״ר

יעקבסון

ה עול ם הזה 2051

— 501110 חשנס

חזה

זיהו האוויר בהסתדרות

״החבר מטיס בא לזהם את האוויר בהסתדרות,״
אמר החבר יצחק בן־אהרון, בעת שסיימתי את דברי,
בחבר הוועד הפועל, בישיבה הראשונה אחרי בחירתי
לתפקיד זה.
החבר יצחק בן״אהרון היה המזכיר הכללי של
ההסתדרות והחבר מסיס, אנוכי, היה נציגה הנבחר
של סיעת־מיעוט, שצברה 1.4אחוזים מהקולות לוועידת
ההסתדרות בשנת •1969
זעמו של המזכיר הכללי פרץ, מפיו של האוראקול
מגבעת־חיים, שעה שהקשיב לדברי בנושא מימון המפלגות
ההסתדרותיות. אמרתי, שמפלגות המיעוט מהליכוד
ועד רק״ח תקבלנה את ההקצבה המוקצבת להן בעוד
שהמפלגות המיוצגות בוועדה המרכזת — העבודה,
מפ״ם, הליבראלים העצמאיים והפיקציה המפא״יית
של העובד הדתי — תקבלנה גם את ההקצבה השוטפת,
בהתאם למשקלן האלקטוראלי ונוסף על בד תקבלנה
מליונים של ל״י בצורת משרדים, טלפונים, מישרות
והוצאות שוטפות של אלפי הפקידים המפלגתיים, ש-
שובצו במנגנוני ההסתדרות, חברת־העובדים, קופת-
חולים׳ ״הפועל״ ,מועצת־הפועלות והנוער־העובד.
מאותה עת, בשנת 1972 התחלתי ״לזהם״ את
האוויר להסתדרות עד לפרישתי מהוועד־הפועל, בחורף
,1974 המשכתי לעבור עבירות חמורות על חוק־כנוביץ
נוסח״בן״אהרון: הבאתי, כהצעות לסדר־היום, בזו אחר
זו, את פרשת השימוש הבלתי ציבורי בכספי ההסתדרות
לבנין בתי״פאר במסגרת ״שיכון עובדים״ ,הביזבוז הראוותני
של קופת־חולים השקועה בחובות וגרעונות עד
צוואר, המעורבות הבלתי דרושה לחברי ההסתדרות של
״חברת העובדים״ במאות ואלפי חברות־ענק שלחברי
ההסתדרות אין כל שובת הנאה טה״בעלות״ עליהן.
דרשתי לקבל, בחבר הנהלת חברת״העובדים, את
המאזנים והדינים והחשבונות הכספיים של ״החברה״
ושל החברות שהיא מחזיקה בבעלותן ובהנהלתו• תבעתי,
בחבר ״הוועד המפקח״ של קופת-חולים, לקבל את
רשימת החובות וסעיפי הכיסוי של הקופה. בעשרות
ההצעות לסדר היום, התלונות למבקר ההסתדרות,
הבירורים בוועדת הביקורת המרכזית, הפניות לבתי-
המשפט המחוזיים, היתה התשובה אחידה :״אין בל
בסיס לתלונה, לתביעה, לבירור, להצעה, לבקשה...״
המשיב, היה תמיד המזכיר־הכללי של ההסתדרות, החבר
יצחק בן־אהרון.

עכשיו, יושב החבר אשר ידלין במעצר חקירה. החבר
צבי רבטר, שנחקר במשטרה, מועסק כיועץ ומפקח של
קופת־חולים, כשתיקו נסגר/לא נפתח. המשטרה ומוסדות
הביקורת של ההסתדרות חוקרות בפרשיית ״שיכון
עובדים״ ואת החבר אברהם עופר. אפילו גיוס כללי
למחלקת החקירות הכלכליות של המשטרה, של מאות
ואלפי רואי חשבון, עורכי דין וצבא של חוקרים ובלשים
לא יביא לניקויין של אורוות הרקולס ההסתדרותיות.
היכן החבר יצחק בן-אהרון ו בפעם האחרונה כשעקבתי
אחרי צאתו ובואו של הצדיק מגבעת-חיים,
קראתי בעתונות העברית בי ביקר בליסבון ונפגש עם
מנהיגים סוציאליסטיים של פורטוגאל. היכן החבר
אהרון אפרת ז החבר יהושוע וושצ׳ינה ז החבר יהודה
יודין ! הרב מנחם הכהן ז החבר אהרון הראל? החבר
נתן אלמוזלינו! החבר רפאל בן שמחון! — כל אלה
(עם אחרים) היו חברי הוועדה־המרכזת, בעת שהחברים
אשר ידלין, צבי רכטר, אברהם עופר (עם הרבה אחרים)
עשו כבתוך שלהם בקופת־חולים, ב״הפועל״ ,בחברת
העובדים, ב״סולל־בונה״ ובמאות ואלפי החברות והמפעלים
ההסתדרותיים האחרים. בל אלה היו חברי הוועדה
המרכזת והצביעו יחד עם סיעותיהם, כעדר ממושמע
של כבשים נכנעות, להוריד מסדר היום את ההצעות
שהבאתי כדי לדון במבול השחיתותיות, אי הסדרים
העדר המסמכים, הדו״חות וההסברים למתרחש באימפריה
הענקית של העובדים השכירים במדינת ישראל.
שהאל הכל יכול של מפלגת העבודה, שם את בן־אהרון
וחבר מרעיו להגן עליה מפני מזהמי האוויר, נוסח
אלכס מסיס וסיעת העולם הזה כוח חדש.
בשנים 1972-3הבאתי לידיעת מזכיר ההסתדרות
ומבקר ההסתדרות כי החבר צבי רכטר ואתו אחד
ממנהלי ״סולל-בונה״ בשם ארנר, חברים ומנהלים בשורה
ארובה של חברות, שבעלי המניות שלהן הן חברות
הרשומות בוואדוז• לוטה לתלונותי היו העתקים ריש-
מיים ומצולמים מגנזי רשם־החברות בירושלים אצל
משרד״המשפטים. בבל פעם ענה לי החבר יצחק בן-
אהרון, או מבקר ההסתדרות החבר שלמה שטנגר,
בשמו של הנביא מגבעת־חיים, כי ״אין בל בסיס״ או
״אין בל הצדקה״ או ״אין כל ביסוס״ לתלונותי.
כשנחשפה פרשת השטרות הכפולים של רכטר —
רוזנבוים ואחרי שהוברר ש״סולל״בונה״ ,רבטר וואדוז
הם שמות נרדפים — כתבתי שוב למזכיר החדש של
ההסתדרות, ירוחם משל, ושאלתי אותו האם לא. הגיע
הזמן לחקור את מבקר־ההסתדרות בכבודו ובעצמו, או
פשוט לפטרו — קודם בל — בגלל חוסר מיומנות
מקצועית. כיצד יתכן, כתבתי, שחבר מן השורה של
הוועד-הפועל, ללא מנגנון חקירות ואמצעים, יכול היה

למצוא את המסמכים הרישמיים של שותפויות־וואדוז
של רכטר־ארנר ואילו מבקר־ההסתדרות, בראש המנגנון
שלו, לא מצא את העדויות והמסמכים המרשיעים
בעצמו וגם לא אימת את המסמכים שהומצאו לו ע״י
מזהם האוויר ההסתדרותי.
ירוחם משל התחבא מאחורי ראש לשבתו, ששלח
כל מיני מכתבי-תשובה מתחמקים. חזרתי ושלחתי את
העתקי מכתבי ותשובות המזכיר הכללי אל המזכיר
החדש של חברת-העובדים, החבר אפרים ריינר, ידידי
משכבר הימים — אין תשובה.
אחרי מילחמת יום־הכיפורים דרש העם את ראשו
של משה דיין. יצחק בן״אהרון היה אחד מראשי הדורשים
דין צדק, חקירה, תוצאות, מסקנות. הוא צדק.
משה דיין טען בי אין לו אחריות מקצועית על פעולות
ומחדלי צה״ל, למרות שהיה שר חבטחון — האם
יטען יצחק בן־אהרוו טענות דומות, בעת שיובא לדין
על מעשיו ומחדליו שלו בעת שכיהן כנביא הזעם (ונגד
הזיהום) של ההסתדרות הכללית ומעמד הפועלים ז
יצחק בן״אהרון הוא הנאשם מספר אחד בגליון
האישום שיש להגיש נגד ההנהגה הממונה — או הנבח^-
רת כביכול — של ההסתדרות ושלוחותיה: בחירתו
כמזכיר ההסתדרות, כשליחה של סיעת אחדות העבודה,
הותנתה בהפרדת תפקיד המזביר־הבללי מתפקיד מזכיר
חברת־העובדים. זה היה התנאי-בל-יעבור של ראש
מפא״י־דאז השר פנחס ספיר המנוח.
יצחק בן״אהרון ישבע שבועת שקר, אם יאמר
במשפטו שלא ידע מדוע נתבע להסכים — והסכים —
להפריד את תפקיד המזכיר (ההסתדרות) מתפקיד המזכיר
(חברת־העובדים).
ראשי מפ״ם וראשי חטיבות אחדות העבודה ורפ״י
בהסתדרות שותפים לפשע, ממש בשם שבן־אהרוו הוא
הנאשם הראשון — גם הם ידעו שאשר ידלין מונה
(״נבחר״) לתפקיד מזכיר חברת״העובדים כדי שהמפתח
של הקופה ישאר בידי נציגו של הכל-יכול פנחס ספיר,
שהעביר את שרביט חמלובה עם מפתח הקופה לנציגו
הבל יכול, עלי אדמות, יהושוע רבינוביץ.

אנחנו, חברי ואנוכי, המשכנו לזהם את האוויר
בהסתדרות גם בשנת .1973 מן העתון נודע לנו על
מינויו של החבר אשר ידלין לתפקיד יו״ר מרכז קופת-
חולים. באותה עת כבר לא היה ידלין, בשבילנו, דמות
מן העתונות והראדיו. אשר ידלין, מזכיר חברת״חעוב־דים,
היה בשבילנו — ובשביל חברים רבים אחרים של
הוועד״הפועל — המזכיר השחצן של חברת״העובדים,
שהיה יושב על בימת הוועדה המרכזת בעת ישיבות
הוועד־הפועל, קורא בעתון בעת הישיבה, מפריע בקול
רם לדברי המשתתפים בוויכוח, מסתכסך בגלוי ולעיני
האולם בולו עם המזכיר הכללי של ההסתדרות.
היה זה אשר ידלין שכרת ברית ״תיאום״ עם התאחדות
בעלי־התעשיה, עם לשבת התיאום של המעסיקים,
עם נציגי המעסיקים והמעבידים, עם טשרד-האוצר,
עם הבנקים, עם הממשלה — נגד האינטרסים של חברי
ההסתדרות, שחברת העובדים שלהם הופקדה בידיו
הבל יכולות ונותקה מהמזכיר הכללי והוועדה המרכזת
של הארגון הגדול ביותר בטדינת״ישראל.
פנינו לבית־המשפט המחוזי בתל-אביב וביקשנו להוציא
צו״מניעה, שיאסור על בניסתו של אשר ידלין לתפקיד
יו״ר מרכז קופת-חולים. בעת שהגשנו בקשה זו,
בביתו של השופט אליהו מני, במוצאי שבת של קיץ
, 1972 קיננה בליבנו ההרגשה, שבאה לכלל ביטוי
בתצהירים שאורי אבנרי ואנוכי הגשנו בשבועה לתיק
בית־חמשפט, שידלין נשלח לקופת-חולים (תפקיד שהוא
לכאורה פחות בערבו מתפקיד המזכיר הכללי של חברת
העובדים) לא כדי להבריא את החולים המנויים ב״קו-
פה״ אלא להשתמש בקופה עצמה באמצעי נוסף למימון
מפלגת העבודה ושלוחותיה, כקרן־הברזל של אלה,
שההשגחה העליונה (ספיר—רבינוביץ—בן-אהרון—חזן)
הפקידה אותם לשמור על האוויר הנקי של ההסתדרות,
המדינה ומימסדיהן.
תוך כדי הבירור המשפטי של בקשתנו, נודע לנו כי
הקואליציה הקדושה של המערך־גח״ל (חברי גח״ל
מיוצגים במרכז קופת-חולים למרות שלא שותפו בוועדה
המרכזת של ההסתדרות) שינתח את תקנות ״הקופה״
בדי למנוע את איושם מחדש של הוועידה, הוועד המפקח
והמרכז. מתוך קריאה ב״הארץ״ (מאמרו של אמנון
ברזילי ״איך נולדה השיטה״ מראשון בנובמבר ש.ז).
נודע לי לראשונה, כי אחרי שבית המשפט המחוזי
(השופט דבוריו) פסל את השיטה הפסולה של שינוי
תקנות הקופה וציווה על הרכבת המוסדות מחדש על
פי תוצאות הבחירות להסתדרות בשנת ,1969 כינס אשר
ידלין ועדת ״מומחים״ ובה תיבנן (וביצע) את ההשתלטות
המוחלטת שלו (ושל שולחיו) על קופת״חולים, בדי
שיובל לרושש ולבוז את הקופה החולה לטובת מפלגתו
ושותפיה לשלטון.
בל זה היה ידוע במובן לוועדה המרכזת של ההסתדרות.
צדיק-מפ״ם, החבר אהרון אפרת, חיה יו״ר המרכז
לשרותי רווחה של ההסתדרות ובתפקידו זח חיה ממונה
על קופת״חולים. חבריו למפלגה היו שותפים לבל פעולותיו
ומעשיו של אשר ידלין ועגשיו הם בוודאי תובעים

את חלקם (למפלגה, לא לכיסיהם הפרטיים חס ושלום)
מתוך בל העיסקות והסכומים שלא ידעו עליהן מלכתחילה.
צדיק
אחר, מי שהיו לו זכויות רבות במאבק חמזויין
של יהודי פולין, הפארטיזן סטיפן גראייק, ידע לעמוד
איתן ובקומה זקופה נגד המתנכלים לעם היהודי,
כשאלה היו מזויינים בטנקים, במכונות יריה, בגסטאפו
ובתאי גאזים — קומתו של הלוחם ללא חת, שחה
ונפלה, בפני מזימותיו האפלות של היו״ר. הצנחן לשעבר,
שצנח מעבר לקווי האויב במלחמת העולם השנייה,
יואל פלגי — ראש המשק של קופת חולים, נאלם דום.
למי הם רוצים לספר שלא ידעו, שלא ראו, שלא
שמעו — אם אמנם בך היה, הרי בוודאי ובוודאי שיש
לפטר את כולם, להעביר את רובם לפנסיה מוקדמת
ואת חלקם יש להעמיד לחקירה יסודית ובנראה גם
למשפט, בתום החקירה.

9י 1
אבירי האוויר הצח של ההסתדרות הכללית ידעו
מלכתחילה כי מוטב להם שלא נשב במחיצתם הטהורה
והזכה• רק בעקבות החלטתם של בתי המשפט הממלכתיים
הורשינו להיכנס לדלת אמותיהם של הנביאים
מגבעת״חיים (בן־אהרון) ועיו״השופט (אהרון אפרת)
ולתפוס את מקומותינו בקודש-הקודשים של הנציגות
הנבחרת של מעמד הפועלים השכירים של מדינת ישראל.
מה שמצאנו בהסתדרות הפחיד אפילו אותנו עצמנו.
הייתי חבר ההסתדרות מגיל ,18 חניכה של תנועה חלוצית
(השומר־הצעיר) חבר קיבוץ, חייל במסגרת ״הפרחת
שממות״ (חוות הגדנ״ע באר-אורה) — אף פעם לא
תארתי לעצמי, עד במה מופקר העובד השכיר, חבר
ההסתדרות, לשרירות ליבם של עסקנים מפלגתיים,
מושחתים וקהי-חושים, עד שסיימתי את נאומי הראשון
בוועד־הפועל וחזרתי לבסאי, כשהמזביר״הבללי שולח
מאחורי את אימרתו המפורסמת :״שמענו את החבר
מסיס, שבא לזהם את האוויר בהסתדרות...״
חברי ההסתדרות הרוצים שארגונם ייצג אותם בנושאים
הפשוטים והחיוניים של הגנת רמת חייהם, רווחתם
בחווה ובעתיד, קרנות הפנסיה שלהם ותנאי עבודתם
במקומות עבודתם — צריכים לעשות הכל כדי שקופת-
חולים תעלם ותולאם במסגרת שרות רפואי ממלכתי
כללי וכולל ובדי שחברת־העובדים (שאינה ״חברה״
אלא אגודה עותמנית בעלת מניות וחזקה במאות ואלפי
חברות שונות) תהוון את רכושה האדיר ותחלק את
מניותיה לכל חברי ההסתדרות, במסגרת של רי-ארגון
מיידי.
כדי לטהר את האוויר בהסתדרות, יש להקים וועדת
חקירה מישפטית, עם מנגנון חקירה ומנגנון לגביית
עדויות פומביות וסודיות, בדי שוועדה בזו תביא את
מסקנותיה — בתום חקירה ארובה יסודית וממושכת,
בפני כלל חברי ההסתדרות ואת מיטצאיה תמסור למנגנון
התביעה הכללית והמשטרה.
מי שהיה חבר בוועדה המרכזת של בן־אהרון —
ידלין, אינו ראוי שייצג יותר את חברי ההסתדרות• כל
חברי הוועדה המרכזת, בחווה ובעבר, צריכים להתפטר
או להיות מפוטרים מכל תפקידיהם הציבוריים, עד
לסיום החקירה. מי שהוא היום חבר כנסת או שר —
צריך להתרחק ולהיות מורחק מתפקידו עד למסקנות
המוסמכות של חקירה שכזו.
אשר ידלין, צבי רכטר, אברהם עופר וכל מי שהחקירה
הנוכחית, עוסקת בו, ימצאו אשמים או זכאים
בפני בתי דין מוסמכים — לכל אלה אין כל קשר, כיום,
עם התפקיד הקשה המוטל על חברי ההסתדרות :
טיהור האוויר בה וחיסול מקורות הזיהום של המשק
והארגון ההסתדרותי.

אלכם מסים, נ־ו־יודק

שחנא...

פרסום פלד. מעמר. סרברס

שוב סידרו אותך עם תוצרת חוץ.

יש אנשים כמו שתא החושבים שכל מה שמתוצרת חוץ
הוא טוב..אגשים אלה לרוב טועים, וזה לא נעים ...אתה,
אל תהיה שרגא! קח לדוגמא שטיח ״כרמל״ :זה ענין
בטוח־ זו ההשקעה הנבונה והכדאית ביותר. אין חוכמות
והתחכמויות־ איכות בינלאומית ממדרגה ראשונה,

יצוא

תג הצמר
הבינלאומי

אחריות מלאה של היצרן...
הרגמים החדשים ממש משגעים...
קנה נכון ובטוח בבית מסחר מוסמך של שטיחי
כרמל־ מבחר שטיחים אוריינטלים, מגוון שטיחים
מודרניים ומשפחת ״כרמקירלקיר״.

כרמל £
שטיחי

שגרירי ישראל בתבל

מכון התקנים

הקניה הטובה

אחריות כרמל ביותר המוצר הנבחר

ו־ז־דר־ז

בליון ״העולם הזה״ שיצא ליאור ליפני 25 שנה בדיוק, חמשיר
להיות כלי מבטא ל״מרד־הימאים בכתבת מיפרט הביאו
כתבי השבועון את תיאור כל שהתרודט כחזית הימאים. ובין
ודטאר נכתב ב״העולם הזה״ :״היה זח השבוע השחור ביותר
בתולדות מדינת ישראל. יותר מכן, היתה זאת נקודת־מיפנה
כדמותה של המדינה: זו הפעם הראשונה קמו מאות ואלפים
אזרחים, רבים מהם באופן ספונטאני, להפר אתי החוק, לתקוף
את שומריו ; זו הפעם הראשונה התייחסו רבבות, ואולי מאות
אלפים, אל הפרת חוק זו באהדה גלויה ...מאז ההפגנות הגדולות
** לא היו עוד בארץ מהומות
של הספר הלבן וחוק־הקרקעות *
כאלה, שלבשו צורה של מרי אזרחי. ביום ה־ 1305 לכינון המדינה
שוב עמדו זה מול זה: השלטון, חבוש כוכע פלדה ונושא אלה,
והאזרח, הנפער, בטוח שחוק הצדק סותר את חוק חטדינה...
הימאים הרגישו שכאן ההזדמנות הראשונה לבטא את האכזבה
הגדולה המכרסמת כלבם זה שנים, מאז פשטו את מדי צח״ל
כתום המילחטה. הם רצו, בהכרה או שלא כהפרה, להפגיז את
מחאתם נגד רוח המדינה שלא מצאח חן בעיניהם מעודה...״
מישטרת חיפה נשמעה לתביעתו של מזכיר מועצת פועלי
חיפה, יוסף אלמוגי והכינה עצמה לפריצה אל האוניות
שהיד מוחזקות בידי המורדים, וכד תוארה הפריצה על־ידי כתבי
״העולם הזה אף כי העיר היתה מוכנה, באה צפירת
האזעקה הצורמת משתי הזמניות כמהלומה. במשל שעדת לא
הפסיקה הצפירה.אף לרגע. כמו ביטי־הביניים, שעה שצילצלו
הפעמונים בעיר הנצורה, קראו הנאבקים לעזרת האנשים שמנגד,
על החוף, אשר מפאת הטופוגרפיה של העיר יכול כמעט כל
אהד לעקוב אחר הנעשה בנמל אשר לרגלי ההר. היה זה מחזה
שהתאים כולו לימי־הכיניים, על סולמית ההסתערות וחתיגרות
בגרזנים ובקילשונים. לולא היה כה טרגי, ייתכן שיכול היה
להזכיר תמונות הוליוודיות, לקוחות מסרט שודדי־יס.
״שני רבי־החובלים, אייק על גשר, תל־אביב׳ ופרוידנטל
על גשר, רימון׳ ,לא זזו מן המקום המיועד לרב־חובל כשעת
קרב, שעה שהתנהל הקרב האכזרי שלא היה כדוגמתו גם בימי
ההעפלה. איש אינו יודע מה עכר ברגעים אלה לנגד עיניו של

אייר״ האיש שעמר על גשר הפיקוד של, יציאת אירופה
תש״ז׳* בימי הקרב עם האנגלים. הוא ראה את אנשיו
נאחזים אל המעקה שעה שסילוני־מים אדיוי־עוצמה ניתזו עליהם
מסירת חכבאים ואשר תחת חיפויים ניסו השלטרים להציב
סולמית ולטפס על המעקה. השוטרים שהגיעו אל המעקה
הושלכו לתור הים הצונן. ימאים רטובים הסתערו על הסולמות
בגרזנים ...כאשר נטש? הימאים את המעקה, חתבצרו בחדר־המכונות
ונערכו להתגוננות של ייאוש במקום זה, אשר רק
מעבר צר הדביל אליו, היד כל הנתונים למצדה חדשה. היה
ברור שהשוטרים יצטרכו להפעיל נשק חם. ואז נתן אייק
את הפקודה להפסיק את המאבק, אחר שהשוטרים הבטיחו
להם ירידה בכבוד ויציאה חופשית...״
המאבק האלים נגד השוטרים התנהל גם בשערי נמל חיפה,
כאשר אלפי צעירים התגודת שם והביעו את מחאתם למשטרה
ואהדתם למורדים.
״העולם הזה״ שהופיע לפני 25 שגה הקדיש, מלבד ל״מרד
הימאים״ ,כתבת־ענק מתורגמת מכתב־העת האמריקאי רב־התפוצה
״קוליירס״ תחת הכותרת ״המילחמה שאיננו חפצים
בה״ .הכתבה ת ה במלחמת־עולם־אטומית, שבה הפכה ישראל
בסים אווירי של המערב. מכאן ממריא גייס אמריקאי שהוטל
עליו לצנוח בהרי אוראל ולהשמיד את מאגר פצצות האטום
של ברית־המועצות. את כתבת ״קוליירס״ ניתן להשוות לכתבת־תחקיר
תמה, שפורסמה שנה קודם־לכן ב,,העולם הזה 687
בשער הגיליון, תמונתם של הזמר רישארד אינגר ובחירת־ליבו
יהודית שימלחאור. הזמר אינגר ערף כאותם ימים סיבוב־הופעות
באתן, במהלכו פגש את יהודית, ונפשם נקשרה כעבותות
של אהבה.

אלמוגי כובש בעזרת המישטוה את אוניות־המוודים *
חזית אטומיו: 1 11׳שואל? * ב ן־ג וויו 1נג ו ווציונות!
נ וסח אגו ־יקה * פייס ביוו ויופיי : 1 01נפר

העם

הגרל 1ח

הנ ציב העליון החדש

ה פ ״ ס ה מפייס

גל־קור עבר את המדינה הביא בכנפיו
מעט שלג והרבה, הרבה גשם.
הוא ניראה באוד שתה מאד לאזרחים
השונים. לוותיקים, שהסתגרו בדירותיהם,
נכנסו למיטה, מאזינים לרדיו ושקועים
בעיתוניהם, היה פירושו אי-נוחות — ניתוק
קווי־טלפונים, התנעה קשה יותר של מכו-
ניות־ההדר. לבני המעמד השני, באוהלי
המעברות, הופיע בדמות מיפלצת שהעיפה
אוהלים, שילחה צמרמורת בעצמות ילדים
ונשים. הקור חשף את המעמדות האמיתיים
של היישוב: המעמד הוותיק, המבוצר מאחרי
קירות בתיו, והמעמד־החדש, המציץ
מבעד לחורים ביריעות האוהלים הישנים.
אולם גם הגשם לא הפריע להתרחשויות
הרגילות, שיצרו מיסגרת ברורה למדי של
התפתחות. השליח הכלכלי האמריקאי (שכונה
על־ידי מפ״ם :״הנציב העליון החדש
הגיע לארץ. מרד־הימאים הגיע
לשיאים חדשים ורוויי־דם. באמריקה
התכנסה הוועידה שבאה לדרבן את יהודי
אמריקה למאמץ כספי מחודש למען ישראל.
בארץ תקע דויד בך גוריון מסמר נוסף
בארון־המתים של התנועה הציונית, בבטאו
בגלוי את אשר חושבים רבים מאד מבני
הארץ: תנועה ציונית אשר מנהיגיה אינם
מוכנים לנטוש את הפספורטים האמריקאים
הירוקים שלהם ולהשתקע בארץ, אינה
תנועה ציונית כלל, אלא לכל היותר אגודת-
ידידים דולרית.
האזרח הקופא מקור מצא בעיתוניו רק
ידיעות מועטות שהיה בהן כדי לחמם
את הלב.

לפני כשנה וחצי, כשחזר ישראל רוקח,
ראש עיריית תל-אביב, מביקור בצרפת,
נולד המיפעל. בפאריס ראה פאריסאים
מצטופפים ליד קיוסקים קטנים המפוזרים
ברחובות, קונים כרטיסי־הגרלר, של לוטרי
נסיונל (הגרלה לאומית) .הוא שיכנע את
מועצת העיריות״׳ שאפשר לבנות בהכנסותיו
של מיפעל עממי. מעין זה בתי-
חולים מודרניים, לשפר את מצב האישפוז

* עיתוני מפ״ס ומק״י ״על המשמר״
ו״קול העם״ דיווחו תוך מגמת עשיית הון-
פוליטי.
** תקנות בריטיות ערב מלחמת העולם
השניה, שהגבילו את רכישות הקרקע וההתיישבות
היהודיים בפלשתינה (א״י).
כיוס יו״ר הנהלת הסוכנות היהודית.

הנציב העליון, היה הסמכות הבריטית
העליונה בארץ בתקופת המנדט.

* על עלילותיה כתב הסופר היהו־די־אמריקאי
ליאון יורים את סיפרו ״אכסו׳
דוס״ שהוסרט.
** היום ״מרכז השילטון המקומי״.

שהפך ירוד מאד עם גידול האוכלוסיה,
מבלי להזדקק לתקציביו הזעומים של מיש-
רד־האוצר 20 .העיריות במדינה הקימו
את ״מיפעל הפיס לאישפוז על-ידי הרשויות
המקומיות״ ,בשינויי עיקרון קלים
בסידרי־ההגרלה לגבי הלוטרי נסיונל. בעוד
•שבצרפת קובע סוס-מירוץ זוכה את המיס-
פד היסודי של מחזיק כרטים־ד,הגרלה, ובשעת
ההגרלה זוכה אותו אדם רק לאחר
שמיספר סידרת המישנה מוצא מתוך הקלפי,
הועמדו על בימת אוהל שם, תל-אביב,
בהגרלה הראשונה של מיפעל־הפיס, שתי
קלפיות, שמאחת מהן נימשה מיספר יסודי
ומהשניה 100 מיספרי סידרות־המישנה
(העולם הזה .)730
המיפעל, שנקרא בשם פיס, שמקורו הארמי
הוא פיוס, יפייס לדעת מארגניו
את הציבור הרחב בזכיות, לאחר שהציבור
יפייס את הרשויות בסכומים אשר עד
הנה הגיעו להכנסה של 463,950 לירות,
!מהן 134,000 לירות סכום הזכיות של 41

שיטפונות במעברה בחורן? 1951
המיפלצת שחשפה מעמדות

_ ״העולם הזה״ 738
תאריך 20.12.51 :
אלף כרטיסים שעלו בגורל. כך שברשות
העיריות נשאר סכום של 329,950 לירות
לאישפוז, מתוך הסידרה הראשונה.

מ סך החול
התרפ סו ת מ״נחרת
השבוע עבר מרכז הכובד של המרחב
מאיסמעיליה וטהראן לפאריס, בירת צרפת.
במרכז התנהלו הדיונים בעצרת או״ם״,
ובשולי דיונים אלה נערכו ועידות־מישנה
ופגישות צדדיות אישר חשיבותן לא נפלה
מזו של העצרת.
התנגדותה של ישראל לדיון במצב השורר
בצפון־אפריקה לא היה בה משום
הפתעה. בעיני הערבים היה זה צעד המתבסס
על הגיונם־הם — הקובע כי ישראל
והערבים חינם ישני מחנות אוייבים ללא
כל מכנה-,משותף. בפי תועמלניהם היתד,
זו הוכחה לכך כי ישראל אינה מעוניי׳נת
בשום התקרבות עם הערבים.
גם הכרזתו של אבא אבן באמריקה,
כי ישראל אינה רואה בעין יפה את ביטול
החוזה האנגלו־מצרי על־ידי מצרים, באה
לעודד דיעות אלה. הכרזתו פורשה כמעשה
התרפסות לאנגלים״ ,הגבירה את הדיעה
כ׳ באיבתה לערבים תתמוך ישראל במיש־טר
קולוניאלי שהיא עצמה לחמה בו.

אנשים
• אמר עיתונאי יהודי בוושינגטון,
אחרי שאושרה המיפרעה הראשונה של•
26 מיליון דולר, על חשבון ההענקה לישראל
:״ דוי ד כן ־ גו ריזן צריך לשנות
את הברכה היהודית המקובלת, המוציא
לחם מן הארץ,׳ לנוסח ע ד כני״ ״ יותר:
,המוציא לחם מחוץ־לארץ׳.״
0עוזי התל-אביבי הגיב, ב־מדורו
היומי בהא רץ, על יציאת שר-התח-
בורה דוד צבי פינקס לאדצות־הברית
לפני שיישב את שביתת הימאים והסביר,
בין השאר, את ההבדל בין שר־תחבורה
(ישראלי) לדחליל :״דחליל יודע לגרש
ציפורים, שר־תחבורה — לא.״
• שדמה ב ר ־ ש בי ט, שחקן הבימה
העוסק זה זמן ברעיון הקמת אגודת הרזים
(שלהם הוא תובע זכויות מיוחדות) ,סיפר
השבוע מה היתד, ההזדמנות שהניעה אותו
לשאוף להצטרף להבימה :״כשישבתי בגיל
13 באולם פתח־תיקוואי, וחזיתי בהצגת
בת יפתח, לא התלהבתי במיוחד אך בכל־זאת
פוצצתי שקית פיסטוקים מנופחת באמצע
ההצגה, ברעש גדול. ואז איים עלי
אבי , :אני אף פעם לא אקח אותך אל
הבימה׳ מתוך כוונה להמרות את פיו
החלטתי שאם איני יכול לבוא להבימה,
אבוא לפחות עם הבימה!״
• אורחי-הכבוד של מו רי ם פי ש ר,
ציר ישראל בפאריס, תמהו לראות בדירתו
רישום ענק של אשד, עירומה, כשגבה
מופנה לצופים. יותר תמהו כשמצאו על
שולחן קטן, ליד אותו שירטוט, מונח
בהבלטה יתירה ספד תנ״ך.
* העצרת נערכה בפאריס.
** במלחמת־העולס כיהן אבא אבן כ־קצין־אינטללג׳נס
(מודיעין) בריטי במצרים.
*•• חידוש לשוני של מערכת ״העולם
הזה״ למילה עד־כאן, שהפך אחר כך ל־
״עדכן״.
״ ״ עמוס קינן במדורו ״עוזי ושות״.

״העולם הזה״ ,שבועון החרשות הישראלי. המערכת והמינהדה: תל־אביב,
רחוב גורמן ,3טלפון 24338)5־ .03 תא־דואר 10*5מען מברקי :
״עולמפרס״ .מודפס ב״הדפוס החדש״ בע״מ, תל־אכיב, רחוב בן־
אביגדור. הפצה :״גד״ בע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ כע״מ .
העורך הראשי: אורי אבנרי. המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.

מי שהעלה ולו לרגע קט בדעתו,
שמישטרת־ישראל אינה מישטרה רצינית,
טעה טעות יסודית ויהיה עליו, ככל הנראה,
לבקש על כך מחילה.
רק בשבוע שעבר טען העולם הזה
( ,)2050 כי החקירה ׳שערכה המישטרה בפרשת
ניצב־מישנה ארמנד לוי, ראש מח לקת
החקירות במישטרת מחוז תל־אביב,
לא היתד, אלא בדיחה של חקירה. וכבר
הזדרזה המישטרה לתקן את עצמה ולערוך
חקירה רצינית ויסודית בפרשה.
לאלה שאינם בקיאים בהשתלשלות העניינים,
כדאי לחזור עליהם כאן בקיצור.
$לפני כשנה עלו במוחו של מפקח
המישטרה בני פירסט, ראש מחלק המוסר
במדור המרכזי של מישטרת מ חו /תל־אביב,
חשדות מוזרים. היה זה אתרי ש התברר
לו שהוא אינו מצליח בפשיטותיו
על מועדוני־הקלפים במחוז. בכל מועדון
שאליו הגיע גילה, כי הקלפנים הס תלקו
בעוד־מועד, כאילו על־פי אזהרה
מוקדמת. כיוון שהאדם היחידי שידע מראש
על תוכניות הפשיטות שתיכנן היה
מפקדו באותה עת, סגן־ניצב ארמנד לוי,
חשד פירסט כי יש קשר בין לוי ־ילבין
בעלי מועדרני־הקלפים.
• המפקח פירסט העלה את חשדותיו
בפני מפקד המחוז, ניצב דויד עופר. זה
התעלם מהא־שמותיו. בתגובה הודח פירסט
ממשרתו, העלאתו־בדרגה התעכבה, והוא
נשלח למלא תפקידים מישדדיים חסרי־חשיבות.
8באחרונה
הועלו ההאשמות גגד אר־מנד
לוי, שהפך בינתיים ראש מחלקת־החקירות
של מישטרת מחוז תל־אביב,
בפני ראש מחלקת החקירות ישל המטה
הארצי, ניצב יעקב קדמי. הוא החל בודק
אותם.

* לפני שבועיים פירסם העולם הזה
את פירטי החקירה הנערכת נגד ארמנד
לוי.
!׳ $למחרת הופעת גליון העולם הזה הודיע
דובר המישטרה לעיתונאים, כי מונה
קצין־בודק לבז־יקת ההאשמות נגד ארמנד

רציני יותר של הפרשה: מי הדליף את
הפרטים עליה להעולס הזה 7
זאת לא בדיחה, זוהי עובדה. מישטרת־ישראל
מינתה קצין־בודק מיוחד, שעליו
הוטל לחקור ולגלות מי מסר מידע ל״
העולם הזה בפרשת החקירה נגד ארמנד
לוי, ומי מדליף להעולם הזה חומר פנימי
של המישטרה.
לקצין־הבודק החדש ניתנו סמכויות בל־תי־מוגבלות
לחקור את כל מי שהוא רוצה
או חושד בו, אפילו אם יהיה זה בעל דרגה
בכירה ביותר במישטרה. במהלך החקירה
נחקרו כבר עשרות בלשים ואנשי היחידה
המרכזית של מישטרת מחוז תל־אביב.
לנו, במערכת העולם הזה, ניתן רק
לקוות שהקצין הבודק לא ישתמש כלפי
השוטרים והבלשים׳ הנחקרים על־ידו, בכמה
משיטות החקירה המקובלות על
לזמישטרה. יהיה זה קצת לא נעים לגלות
שבלשים נחקרים על־ידי שוטרים בעזרת
מכות חשמל, או הלקאות באברי־המין.
חוץ מזה, זה לא יישמר בסוד. מישהו
ידליף את זה ישוב להעולם הזה. ואז יצ טרכו
למנות שוב קצין־בודק. וחוזר
חלילה.

תחת הכותרת ״חינוך • לגזענות״
התפרסם בשבוע -שעבר (העולם הזה )2050
במדור במדינה, סיפור על המתרחש בין
כותלי בית־הספר התיכון הדתי־ברחובות,
שם הונהגה הפרדה עדתית בין התלמידים

ס06 ף ם]5ף113ט,ם
]0ה! 2,שס 113ש1ז!@£ס 9 0מ ד0ז!5

נס גדול היה פה
קד לשמור על שער בית־הספר מפני מחבלים,
פקד עליו לסלק את העיתונאים
ולמנוע מהם כל אפשרות לישוהח עם התלמידים.
ואומנם, אותו הורה, אב לאחת
התלמידות, בשם חיים, פתח מייד במיב־צע
הברחה של התלמידים והתלמידות ש ביקשו
לשוחח עם אנשי הננולס הזה**.
״התרחקו מהם !״ צעק השומר ,״הם ירי
עילו את נ-שמותיכם ! סופכם לגייהנום !״
לשומע מן הצד נדמה היה -שהוא נקלע
לסצינה מציד־מכשפות בימי־הביניים.
אחרי סיום הלימודים, ביקש צוות
העולם הזה להיפגש עם התלמידים מחוץ
לכותלי בית־יהספר. אלא שבינתיים, כך
הסתבר, הספיק המנהל להזהיר ולאיים
על כל התלמידים.
הם חששו לדבר. אחד מהם גילה כי ה מנהל
עבר בין הכיתות, הרביץ בתלמידיו
פרק בדמוקרטיה שימושית .״למען ישמו הטוב
של בית־הספר,״ אמר להם ,״אני אוסר
עליכם לדבר עם כתבי העולם הזה.״
:מעניין יהיה לשימוע כיצד יעבירו מורי
בית־הספר התיכון הדתי ברחובות לתלמידיהם
את -שיעורי האזרחות, שבהם יצי
טרם־ לספר להם, כנדרש על ידי משרד-
החינוך, על התפקיד שממלאת העיתונות
בחברה דמוקרטית.

חנוכה עכשיו.

קשיי קליטה וקשי־תפיסה

האשכנזים — כ-ישרונייס

1יו ]^11־ > 1יו
שחוומשיבש׳זן ידו!

שער ״העולם הזה״ ב״כמחנה״

תלמידות ״הכיתה המיזרחית״ ככיה״ס חתיכון־הדתי ברחובות

מנהל פפר מסלי, עתונאים

התלמידים, המורים והמנהל, ולשמוע את
דעתם בנושא. תחילה ניגשו הכתב, עופר
קוך, והצלם, שילמה סתר, לחדרו של המנהל.
כאשר גילה המנהל את זהותם ואת
מטרת ביקורם, הוא נתקף בהלה, הורה
להם לעזוב מייד את שטח בית־הספר.
פפר גייס לעזרתו את ההורה ד,מופ־

לוי, וכי זה מצא כי אין כל יסוד לההא-
•שמות•
! 8בשבוע שעבר פירסם העולם הזה את
פירטי החקירה של הקציו־יהבודק, תת־ניצב
רפאל יעקובי. היתר, זו פארודיה
על חקירה, שכן היא גזן רכה במהירות־שיא
על ידי אדם ־שהיה בשעתו מעורב
בפרשה עצמה. ההודעה על זיכויו של
ארמנד לוי מהחשדות נגדו נמסרה עוד
לפני שחקירתו של יעקובי הסתיימה.
זה היה מצב העניינים באמצע השבוע
שעיבר, כאשר הופיע גליון העולם הזה.
דאז, השתנה המצב לפתע בתכלית.
המישטרה החליטה להתייחס לפרשה
ברצינות. היא החליטה לחקור אותה בשיטתיות
וביסודיות, לא לנוח ולא לשקוט
עד אשר יימצאו האשמים.
אלא שהיתר, זו חקירה חדשה לחלוטין.
היא לא נערכה נגד ניצב־מי־שנה ארמנד
לוי, ונושאה לא היה האשמות השוחד ו־שיתוף־הפעולה
עם אנ-שי העולם־התחתון,
שהועלו נגדו. במקום נושאים ׳שוליים טפלים
אליה, החליטה המישטרו! לחקור היבט

הלומדים באותו בית־הספר עצמו•
בסיפור -שפורסם לא באה לידי ביטוי
השערורייה שקדמה לפירסומו. מן הראוי
לספר אודותיה מעט, ולו רק כדי להטיל
אור על אישיותם והשקפותיהם של מחנכים
בישראל.
בין המידע הזורם ללא־הרף למערכת,
הגיע גם סיפור על הפרדה עדתית הקיימת
בכיתות י׳ בבית־הספר התיכון הדתי
ברחובות. הורי יאחד התלמידים- ,שהם
בני עדות המזרח, קבלו כי באופן תמוה יש
בבית־ספד זה כיתה המורכבת יכולה מ ילדים
אשכנזים וכיתה אחרת, המורכבת
כולה מביני עדות־המיזרח. מנהל ביתד,ספר
.,ירמיהו פפר, טען שהדבר נעשה
לטובת התלמידים, כיוון שעל פי המחקרים
כל בני עדות־המיזרח הם נח-שלים וקשי־קליטה
ומוטב שילמדו יחדיו כטעוגי־טי־פוח.
הן רי התלמידים, רובם ותיקים בארץ,
סננרו שזוהי אפלייה עדתית טהורה,
ללא שום נימוקים חינוכיים.
חוליית־כיסוי נשלחה לבית־הספר על
מנת לבדוק את המצב מקרוב, לשוחח עם

כעיתון חסר תודעה חגיגית, אין העולם
הזה נמנה עם העיתונים המנסים לשמש
עבור קוראיהם תחליף ללוח־-שינה. עיליעול
בכרכי העולם הזה אינו מזמן הרבה פגישות
עם חגי ישראל, בעוונותינו.
משום כך שמחנו שביטאו! חיילי צה״ל,
במחנה, עשה השנה את העבודה במקומנו.
הוא היה השמש שהדליק עבורנו את נר
חנוכה.
במדור הסאטירי שהכינו לגליון חנוכה
שיל במחנה מזכירת המערכת, סרן אביבה
ויינגרטן, צייר־המילואים יעקב קמחי וה כתב
הצפוני מנחם גולן, הם יניסו להמחיש
כיצד היה כל עיתון ישראלי מתאר, בסיג־נונו
המיוחד, את פרשת נס החנוכה.
אליבא דבנזחנה, היה העולם הזה מופיע
בתקופת המכבים כשעל שערו נזירה מחזיקי׳
בגר בעל צורה פרובוקטיבית מאד
לנזירות. הכותרת מעל תמונת השער מכריזה:
שמש מעל בתפקידו ! המישטרה :
הנר הרביעי והשביעי משתפים פעולה.״
(ראה ציור).
היינו יכולים אולי להמציא על עצמנו
פארודיה יותר משעשעת. אבל גם זו
לטובה. העובדה ששמו של ה-שבועון ה־ ־
מסויים נזכר בפירסום רישמי ־סל צה״ל
היאי כלשעצמה. ,חידוש גדול ׳ומהפכני.
חנוכה היה תמיד חג של גיסים.
חג שמח.

העולם הזה 2051

את בידים טובות
רק אצל
סוחר מורשה
נשאת רוצה לרכוש תנור בישול ואפיה טוב, תנור״בלרס״.
חשוב שתוודאי כי מוצגת בחנות תעודת סוחר מורשה מטעם ״בלרס״
אז ...א תי 1דעת
שאת בידים טובות.
לא כל חנות ראויה
לאמון של
מפעלי׳״בלרס״
ולאמתך, ולכן מעניקה
״בלרס״ תעודות
תינו סוחר מורשת
לאותם סוחרים אשר
למכירת תנורי
ראויים לתת לך
יעוץ הוגן ושרות מסור.
נשאת נכנסת לחנות
חפשי את התעודה
אחריות מפעלי ״בלרס״ ניתנת
לרוכשי תנורים מתוצרתם
של״בלרס״!
רק באמצעות הסוחרים המורשים

תעודה

בלום

!07113
יגול תניו׳ נישול ואפיה י

י-תסייה נמילו ו*ו טוה דיס ו.י,ימו.

3לד 0

התפר האופה לך מחמאות!
•׳לב-שחוז פרסים מ ־ מ *

מכתבים

1וית דאו־ בו

תודה

וכל להביא

הערכתנו ותודתנו הגדולה ביותר עבור
עזרתכם.
רמוגדה ודאוד טאוויל, רמאללה
• רמונדה טא־וויל
היא העיתונאית
הפלסטינית הלאומנית
ברמאללה,
שהמימשל הצבאי
הטיל עליה מעצר־בית
במשך יותר מחודשים. שלושה היא
שוחררה ממעצרה
בשבוע שעבר,
בעיקבות מאבק ציבורי
שנוהל למען
שיחרורה, בין השאר
גם על־ידי מערכת העולם הזה.

תקדים חשוב

פרס

בשמי ובשם שני פועלי התעשייה הצבאית
שהושעו מעבודתם בעיקבות מאבקם
המיקצועי, מרדכי מויאל ויהודה מיזרחי,
אני רוצה להביע
תודה על כתבתכם
בעניין המתרחש בתעשייה
הצבאית
(״עבדים בתעשייה
הצבאית״ — העולם
הזה .)2048 אני
שמח להודיעכם כי
שני העובדים הנ״ל
החלו לקבל שוב את
משכורתם, ובכל נוצר
תקדים חשוב
לגבי יחסי־העבודה
ח״כ כהן
בתעשייה הצבאית.
איו לי ספק כי הקיפאון בנושא זה נשבר
תודות להדים שהיו לכתבתכם.
ח״כ. מאיר כהן, חיפה
• ח״כ מאיר כחן, איש הליכוד, נטל
על עצמו, כעורך־דין וכעמקן־ציבורי, לנהל
את מאבקם הציבורי של שני פועלי
התעשייה הצבאית שהושעו מעבודתם.

של 1 9 , 0 0 0ל
י ס גדיל יחיד בסך 19.000 ליי י 1גרל
ים חמישי ה־ 30בדצמבר 1976בשעה 5.10 אחה־צ
|ןכל המאזינים ל ת כני ת ״הזיבה ה מ או שר״
זסות תשלבת נדפעלי ״טמפו״ ה מ שו דרת בגל ב .
ישע לי ךלע שו ת הוא ל ש לו ח גלויה לחברת ״טמפו״.
זור התע שי ה חולון. עם ש מך. כתבתךומספרה טל פון
תמצא לידו בעתה שידור. ול ה שלי ם את ה סי סמא:

׳יטר פ לו ס של גם הגדולים גמדים לעומתו״.
ד רז במש לו ח הגלויות וזכור
19.0ליי מ חכי םלך ־ מ תנ תתברח

19x6

טר פ לו ס של ״טמפו״ גם הגדולי ם גמדים לעו מ תו.

כירסום עד לעצמות

סטילה ,
שע1ה לך
עיניים

מבחר כתבי־עת
לגברים!:
אטסאחסק

הפצה בלעדית
סוכנות סטימצקי בע״מ

2.880ל״י
כדי לראות בדיוק
מה עושה סטילה,
יש לי. טריק״
פשוט: אני
מטפטפת טיפה י
כחולה רק לעין1

אחת. ואחרי
שתי דקות אני מביטה בראי.
את ההבדל בין שתי העיניים,
(ממש פלא),
קשה לתאר במלים.

בלבד

תעלה לו מודעה
בגודל עמוד

בכל בתי ה מר קחת

8.95ל״י (ללא מ,ע.מ).

רעוו&ס ה1ה

מנהיג מפ״ם, מאיר יערי, פירסם באחרונה
את המישפט הבא, בחוברת המערך
מיגוון :״אם ינצחו בבחירות הקרובות
אנשים מסוגו של יורם ארידור,
הם יתנפלו על המשק ויכרסמוהו עד
לעצמות.״ מוזר שמישפט זה רואה אור
דווקא בימים אלה.
חמישים שנה ויותר מוצצים יערי וחבר
מרעיו את לשד הארץ והעם הזה, והפרשיות
שבהן מעורבים אנשי מיפלגת הע בודה
והמערך, שלמפ״ם יש חלק בהם,
בחלקן הגדול טרם נחשפו. אך די אם נצביע
על הפרשיות האחרונות, שכן אותרו.
חברי־הקיבוץ לשעבר, אשר ידלין ואברהם
עופר ובני־מישפחותיהם, מצצו ומוצצים
עד היום את לשד המדינה. גם
גיזבר קופת־חולים ומר אליסון ממולל בונה
לא טמנו ידם בצלחת, שלא לדבר על
מה שעשו חבר קיבוץ גיבעת־חיים, יוסף
ענבר וחברו התל-אביבי יהודה ליליאן, ב-
התאגדות־ר,ספורט הפועל.
ומה בקשר לקיבוצי תנועתו של מאיר
יערי עצמו? שם אין שומעים כלל על
החובה לשלם מס־הכנסה. אך לזה, כמובן,
יש שם שונה, ואין זה נראה בעיני מאיר
יערי כהתנפלות על המשק וכירסומו עד
לשד העצמות.
משה קשת, תל־אביב

האור הגדול לא יבוא
לא מכבר אמר עמום קינן על כנס
בית־השיטה :״האור הגדול כבר לא יבוא
מבית־השיטה. היא ודומיה התעשרו מעבודה
שכירה ומהפער.״ והוא ממשיך
וחולם על היום שבו ״יגורשו״ הקיבוצ ניקים
״כואבי החמר״ אל הרחובות הקרים
והאכזריים, אל הגשם, שם יתחילו לכאוב
באמת.
אין בכוונתי לסנגר על כנס בית־השיטה.
אין הוא ראוי, לדעתי, אפילו להתייחסות.
אני רוצה להגיב רק על תגובתו של עמוס
קינן, שעוררה בי בחילה. לעמוס. קינן יש
מכונית-בתיבה. הוא יושב ומתחיל לתקתק
ומספר לנו אגדה. באגדה יש ״קיבוצניקים
שמנים ועשירים״ ו״עסקונה שמטפחת אותם.״
ומצד שני יש עמוס קיננים לבושי-
בילואים, שגדלו ברחובות קרים ואכזריים.
באגדה יש קיבוצניקים ״כואבי דה-לוקס״

ויש עמוס קיננים צרובי-קור ומצומקים
מרעב.
האגדה מסתיימת בחלום. חלום על היום
שבו יגורשו הקיבוצניקים לרחובות הקרים
והאכזריים, שם יכאבו באמת. כמו עמוס
קינן. חה-חה-חה.
הרצל צלילן, קיבוץ צאלים

היו שני זוגות
״אם כתבו בעיתון שאחותך זונה, לא
יעזור לך להתרוצץ ברחובות ולצעוק שאין
לך פלל אחות.״ לכן, אין טעם לדעתי,
להעמיד דברים על דיוקם ולתקן את הסילופים
בכתבה על הדיווח שלי לגבי נסיעת
משלחת המישמרת הצעירה של מיס־לגת
העבודה לגרמניה (״ביזיון המישלחת״
— העולם הזה .)2049
כעיתון המתיימר לעסוק גם בדברים
רציניים, ניתן היה לצפות, שתתעניינו
גם בלבטים האישיים שלנו אם לנסוע
בכלל: במה שהגרמנים אמרו לנו: במה
שאמרנו אנחנו להם: בביקור שלנו ב־ברגן־בלזן
ועוד ועוד. בסך־הכל היו ל־מישלחת
שלנו צדדים חיוביים ושליליים,
ואם מישהו היה טורח לדייק — המאזן
הוא חיובי. לדעתי .,המישלחת שלנו עש תה
עבודה טובה.
מה ׳שכמובן מרגיז אותי הוא, שמישהו
מבין היושבים בישיבת הוועדה לקישרי-
חוץ של המישמרת הצעירה, מצא לנחוץ
למסור החוצה תמונה מעוותת ומסולפת.
לנו, הצעירים, יש ביקורת חריפה על שרי
ממשלה שמדליפים. מסתבר שיש בינינו
לפחות אחד שאינו טוב מהם.
ולסיום, לא מתקבל על הדעת שאני אמ ליץ
לצרף שתי זונות למישלחת. הניסיון
שלי גרוע. במישלחת שלנו היו שני זונות...
גיל
ליכני, קיבוץ ראש־הניקרה
• זו אינה טעות דיקדוקית. הקורא
ליבני אכן מתכוון לזונות ממין זכר, שנכללו
לדעתו במישלחת האחרונה של ה־מישמרת
הצעירה של מיפלגת העבודה לגרמניה.

מגפחים
את רביגוביץ,
העולם הזה, כמו עיתונים אחרים במדינה,
שוגה שגיאה מרה בכך שהוא מטיל
את האחריות על המדיניות הכלכלית הכושלת
של הממשלה על שר־האוצר, יהושע

רבינוביץ׳ .עצם הטלת האחריות עליו מנפח
אותו מעבר לממדיו הטבעיים. שכן,
יהושע רבינוביץ׳ לא היה מעולם כלכלן
גדול. לכל היותר הוא יכול היה לעשות
חישובים של סיכויי בחירות במפא״י בשעתו.
וגם בכך, כפי שהוכח בבחירות
האחרונות לעיריית תל־אביב, נבשל.
מי שאחראי למדיניותה הכלכלית של
הממשלה, הוא שאחראי גם למדיניותה
הביטחונית או החברתית. זהו בראש וראשונה
ראש־הממשלה, יצחק רבין. הוא
הנושא באחריות העליונה. הוא לא יכול
לחמוק מאחריות בזאת ולטעון כי אין לו
מה לעשות נגד רבינוביץ /אם רבינוביץ׳
׳אינו שר־אוצר טוב שיחליף אותו. ואם
אינו עושה זאת, הוא אחראי בדיוק כמוהו
למה שקורה בתחום הכלכלי במדינה.
מאיר. השכל, ירושלים

הובחה רן גמדגית?
הערתו של אלי חבור במיכתב העורך
ה עול ם הזה 2051

מכתבים
לקורא, באשר לידיעד. על המשך כד,ונחו
של מוטר. גור כרמטכ״ל (העולם הזה ,)2049
שבד, הקדים העולם הזה את שאר חעתזנים
היא לדעתי קנטרנית וילדותית, בנוסח
״אני הייתי ראשון.״ העולם הזה אינו זקוק
להוכחות־ קטנוניות מסוג זה.
מיכאל כרשינסקי, חיפה
• אולי לא עבור הקורא ברשינסקי.
אבל לא מעט קוראים זקוקים להוכחות
מסוג זה.

ז״ד רוצח?חזור
מכובדי, מאז נפקד שמי. מדפי שבועוג־בם,
חלה ירידה מצערת ברמת מדור הסאטירה.
הוא ארוך, משעמם וחסר־טעם. מן
הראוי להחזירני למקומי ויפה שעה אחת
קודם. ד״ר מלכיאל זוארץ, ז״ל.
המלביה״ד, בשם המנוח הדגול :
כני כהן, פתח־תקווה

כוס-קפח באגטכה
מול קולנוע מקסים בתל-אביב פתחו בית-
קפד, חדש, והעניקו לו את השם ״קפה
אנטבה.״ אני מבין את האסוציאציות ששם
זה מעורר, כדבר הקשור בגבורת
צד,״ל. אבל קדמו לאנטבה שמות רבים
אחרים שבהם הוכיח צה״ל את תושייתו.
מדוע שלא יפתחו גם ״קפה קיביה,״ ״קפה
כפר־קאסם,״ ״קפה דיר סוויר״ או אפילו
״קפה ביירות?״ וכך נוכל לטייל ולשבת
בין זיכרונות חיים של העבר הצבאי המפואר
שלנו.
נחום חסדאי, תל־אביב

סמכותו של עמידרור
מזה זמן אני עוקב אחרי רשימותיו
״הצבאיות־מיקצועייות״ של פרשנכם בנימין
עמידרור. ברצוני להעמיד את מהימנות
הביקורות הקטלניות שביקר עמידרור
את כל מלחמות צד,״ל (עצמאות, קדש,
ששת־הימים, כיפורים) ,חלק מחילותיו
(חרמ״ש, שריון, חי״ר וצנחנים) ומרבית
מפקדיו (היחידי שזכה בשבחים הוא אריק
שרון בהקשר למיבצע הצליחה ״אבירי לב״
במלחמת יום־הכיפורים) .לכן, מיספר שאלות
לי אליך עמידרור :
י • האם דרגתך הצבאית (סא״ל) ,וזמן
שירותך בצבא, נתנו לך, לדעתך, כלי
חשיבה וביקורת טובים יותר משל כל האלופים
זרגי־ד,אלופים שאותם קטלת ברשימותיו?

באיזה בית־ספר גבוה לאסטרטגיה
צבאית בעולם למדת, והיכן ניתנה לך ההכשרה
שמאפשרת לך לנתח קרבות וצבאות?

האם רשימותיך עברו חוות־דעת
של מומחה צבאי ברמה גבוהה?
• 1האם קיבלת תגובה חיובית, והסכמה
עם הנחותיך (בחלקן לפחות) ,ממפקד
בכיר כלשהו?
קל מאד, עמידרור, לעמוד מן הצד ול בקר.
אין זו חוכמה גדולה לנתח קרבות
אחרי שהתחוללו, ואין זה •צודק רק לש לול.
אני מאמין שמפקדי צה״ל שבם
פגעת ואותם קטלת, רוצים לענות לך.
בטוחני שכל אחד מהם מסוגל, מבחינה
מיקצועית ואינטלקטואלית (כן, גם גונן
להשיב על טענותיך אחת לאחת ולסתור
את רוב קביעותיו בצורה מוחלטת. העניין
הוא ׳שאין הם מורשים לעשות זאת
מבחינת החוק, וחבל.
זוהר המנחם, ומת-גן
• אין צורך להעלות את בנימין עמי־דרור
בדרגה. הוא רק סרן(מיל .).גם לידל־הארט,
גדול הפרשנים הצבאיים בעת החדשה,
היה רק קפטן בדרגתו. עם זאת לומדים
אלופים ורבי־אלופים בצבאות רבינד
את פרשנויותיז וניתוחיו הצבאיים.
למיקרא רשימותיו של בנימין עמידרור
מתעוררת השאלה: האם לא די דשו כבר
במילחמת יום־הכיפורים? האם צריך לח זור
שוב ושוב על אותם פרקים אומללים
של מילחמה זו, לנתח אותם באיזמל הביקורת
ולהכאיב מחדש לכל אלה שנפגעו
מאותה מיילחמה? לדעתי, העם רוצה לש כוח
את מה שאירע במילחמת יום־הכיפו־רים,
ואתם עושים שגיאה שאתם מעוררים
את הבעייה שוב ושוב בצורה כימעט מא-
זוכיסטית.
ירון שורק, תל־אביב
אני מתפלא שעיתון כמו העולם הזה
מעורר דווקא עכשיו את בעיית הוויכוח
(המשך בעמוד )12

^ 1*5]1

ויי _

8 1 3

53 1

השקט וזכה במשכנתא בבואך לישראל
התכנית מיועדת לתושבי חו״ל ולישראלים השוהים בחו״ל, החושבים על עליה או חזרה ארצה.
השקע בתכנית, בשיטה קלה ונוחה, סכומים
חודשיים לפי יכולתך (מ־ $20 לחודש) .בהגיעך
ל־ $ 5,000 הנך רשאי להפסיק ההשקעה החודשית.
תקבל תשואה נאה 47 עד ־ 77 ריבית שנתית
מצטברת — בהתאם לאורך התקופה).
למבטל השתתפותו בתכנית בעודו בחו״ל:
השקעותיך, קרן וריבית, יוחזרו לך בדולרים לפי
דרישתך.

לעולה או לתושב חוזר, מובטחת משכנתא בריבית
של ־ ,97 ללא הצמדה. כעבור 5שנים מהצטרפותך
לתכנית — משכנתא כפולה מהשקעתך ; כעבור 3
שנים משכנתא בגובה השקעתך. זאת בנוסף
לזכויותיד לסיוע אחר לדיור.
המעוניין יוכל להמשיך לחסוך בישראל בלירות
ישראליות, כשתקופת השקעתו בחו״ל נזקפת
לזכותו,
מודעה זו איננה מהווה הצעה לציבור להשקיע בתכנית הדל.

לקבלת תשקיף פנה אל:
<1ח9396 83ז?)10א 361־16)3110* 181
1<,־ו0 6א 6,גוח6ע( £זח 800 3600
. 10017, 11.8 א
761. )202( 697-5020.

ט פ חו ת

1<1זיזי ״ יוחעווזי׳ייייי־״י• י ׳ י

השבוע ! שום טיולים ! לא לנסוע !
1זוע שעברת בתחילת החודש ממשיך
1ת את אותותיו. או־לא
די לחשוב על
שהמצב עושה לך
אתה חייב לעשות
אתה יכולה ליפול ב—
בייחוד עם בן
|ל אריה, אותו תם־
באקראי ותחשבי
י 2בחרס -
20באפריל
לבלתי סימפטי
1חילה. אל תהססי
)זק את הקשר לפני שיהיה מאוחר
לאמנים שבוע רע, רע מאוד.

השבת יביא לך את הכוח להגשים
__ א ת תוכניתך הישנה ורבת
ההיקף. לעומת
זאת, התעלם מן התככים
הבזויים והקטנו־וייס
של כמה מן הסו(

בבים אותו: הם לא
שוחרים את טובתך. אל
תעשה עסקים ביום ב׳
כי ביום זה תיתקל בקשיי
״קומוניקציה. הישמרי
מעקיצת עקרבות.

ניע נפלא מחכה לך, בייחוד ביחסיך
?ולפיט ומשתפרים
בת־זוגתך שהחלי־להיות
בסדר אי-
קבל אותה בזרד
:פתוחות. במישור
פיננסי הכל מתנהל
דורה. המשיך לבזבז,
זה בין כה וכה עד
לזכות בבת אחת

20 ויחי
דכום ניכר של כסף.
|משך לעבוד בנאמנות
!מסירות. הבוסים שלך מעריכים את
לך, בת תאומים, מצפה שבוע ש־לו
רצוף תענוגות. נצלי את זה היטב.

תדל לא להציק לחבריך לעבודה, כי
בעתיד הקרוב מאוד
תזדקק לכל רצונם הטוב.
היחסים המתוחים

עם בן זוגך ישתפרו בעקבות
פגישה בלתי
צפויה עם ידיד קרוב,

אותו לא פגשת זמן רב.
אל תיקח על עצמך
!ן!111
סיכונים מיותרים בענייני
כספים, ואל תיכנס
להרפתקאות־נפל
ננסיות, ותשתדל מאוד מאוד לא לבזבז.

וז־זוגך נמצאת במבוכה נוראה, ואולי
פילו במשבר. ממש מוזר שלא הצלחת
בחין בכך עד כה.
י לנסות לחלצה מצבה
הקשה, אותו

א מתאמצת להסיר
ממך, אל תסתער
׳יה חזיתית, כי אם
1זר באיגוף ממושך,
ו ביצוע פעולות הטכך
והסחה

^יע אל היעד בעזר־ _ נ**ג 1יז ס

ממש, ויחד תלבנו
ז המצב. אם׳ לא תפעל למען זוגתך,
זשבר עלול לפרוץ החוצה כבר הש־ע,
ביום שלישי או ביום רביעי.

דש חזה ומלא התנגשויות המתחיל בשבוע
אלים, ממש. אל
תריב, למען השם :
אתה יכול לגרום לאדם
לא שלילי ביותר נזק
רציני מאוד• ואל תיכנס
לתאונות: אתה
עשוי לגרום לאסונות,
]111111
מבלי להתכוון לכך.
אבל אין ספק שלא תוכל
להימנע מכל מיני
סיכסוכים אישיים, בשור
הכלכלי, האישי והאינטימי. ייתכן
מישפט לא סימפאטי, שאפשר לפתור
ן בעזרת הבנה והתחשבות. גלה הש־ע
הבנה והתחשבות בזולת ! זה כדאי.

בכלל לא יזיק לך, אם תתכן בקפדות
עיסקי — ותשמור את

את המשך פועלך ה-
תוכניותיו לעצמך בל^

בד. אם אתד. זקוק לכסף
— קוב משפחד.
או אפילו אשה מבוגרת
עדיפים על ממון מבחוץ,
שמוגש לך לכאורה
תוך כדי הטרדות
קטנות יותר. אם 1דז^חן ך^יי*״
רצונך באהבתו — מוטב
שתתענייני, לכאורה, גם באחרים.

פגישה עם דמות מן העבר הרחוק מעיבה
על חושיך ומעוררת
את דמיוך. נצל
זאת לעתיד: לחלום,
ליצור, לתכנן תמורות

בחייך ויצירה מסוג
אחר לגמרי. אם את
בין היוצרים, אל תיכנעי
לריגשות־יאוש או
לדיכדוך, זהו עניין של
/־ 1 .או>ן י 11ו.ר
? /ויודמנר
זמן, לא של אופי. התקשר
טלפונית עם אדם
שאתה׳מכיר ושאינך מייחס לו חשיבות
רבה: הוא יעזור לך בשטח מאוד חשוב
לך. טל בני עקרב להיזהר מנסיעות פתע.

מאז]״0

סחת

בסך הכל, נכנסת לתקופה טובה מאלו מ שקדמו לח. אם את
רווקה — אין הרבה
סיכויים שתשארי בודדה,
השבוע או שתהיי
רווקה, בעוד חודשים
מועטים. בן קשת: הי שמר
מהוצאות ניכרות,
ח שת
העלולות להיגרם על-
ידיי צעד פזיז או על-
ידי ליאות ממחשבה.
מצד שני, מעולם לא
היית כל-כך אקטיבי. צאי לטייל הרבה.

מכתבים
(המשך מעמוד )11
סביב צליחת תעלת־סואץ במילחמת יום-
הכיפורים. הוויכוח הזה בין רב־אלוף
(מיל ).חיים בר-לב ואלוף (מיל ).אריאל
שרון, היה ומינו יותר ויכוח פוליטי מאשר
צבאי. האם כדי לנגח את בר־לב ואת
מיפלגת העבודה יש צורך לחזור לפרשה
י• ארגמן, גבעתיים

עולס הסוד
בקשר לפרשת רכישת מניות חברת פיאט
האיטלקית על-ידי שליט לוב, חושבני שיעניין
את קוראיכם גם הרקע לפרשה זו.
המידע על כך פורסם במיספר עיתונים
איטלקים, ותמהני שהעיתונות הישראלית
לא הגיבה על כך.
ובכן, עוד לפני שנחתמה העיסקה הלובית
עם פיאט, באישור ממשלת איטליה,
נערך הסכם בין נשיא פיאט, ג׳אני אניאלי,
לבין קרלו דה־בנדטי, המייצג חוגים ימניים
באירופה ושהוא בעל בתי־חרושת ך-
מיפעלי־תעשייה רבים באיטליה. אניאלי
מכר לבנדטי י 1070 ממניות חברת פיאט,
תמורת מיפעלי-התעשייה שלו.
אחרי זמן־מה גילו בלשי חברת פיאט
כי קבוצה מסויימת מחפשת להשיג שליטה
במניות חברת פיאט. הם גילו שמאחורי דה
בנדטי עומדים אנשי־הון יהודים בעולם,
וגם בישראל. בנדטי גורש מהנהלת פיאט,
אך הצליח לשמור בידיו חלק מהמניות
שברשותו. נראה שאניאלי חשש מהש תלטות
יהודית על חברתו, והגיע להסכם
עם שליט לוב, מועמר קדאפי, למכור לו
מניות בחברה במחיר הגדול פי־ארבעה
משוויין.

עמדתי להתהדר ׳ולספר שיבחי יצירתי כפי
שאחרים אולי היו׳ עושים כך. לא עלה
על דעתי, שתשובה מעין זו תתפרש בצורה
מעוותת כזו של עורך ״נמר של
נייר״.
עתה, באשר לשאר הסילופים :
<• אינני מנכ״ל בית־הסופר, כי אם
מנהל, ומעלי ממונה הנהלה ציבורית. דן
עומר מבקש להאדיר את תפקידי, כדי
להוכיח לקוראיכם ששילטון רב נתון בידי
— אולם העובדה היא, שכל מנגנון־הקבע
•של המוסד ה״אדיר״ הזה, שהנני משמש
מנכ״לו, כביכול, מתבטא בשני עובדים
קבועים, שאחד מהם הוא כותב מיכתב זה.
#דן עומר כותב, כי ״פרופ׳ יוסף דן
מנצל את אכסניית בית־הסופר לערבים
סיפרותיים לסיפרי־מחקר שלו על החסידות.״
ברצוני להדגיש, כי אחת ממטרות
בית־הסופר — לערוך ערבי־סיפרות
עם הופעת יצ-רות חדשות, וכן ערבים על
נושאים הקשורים לסיפרות. בין כ־( 40 ארבעים!)
ערבי־סיפרות, נערך גם ערב לכבוד
חמישה ספריו בענייני סיפרות של
פרופ׳ יוסף דן, אשר הופיעו באחרונה.
במשך חמש שנות פעילותו של בית־הסד
פר, שבו נערכו למעלה מ 300 ערבי
ספרות, לא נערך לכתיבתו של פרום׳ דן
אלא ערב זה בלבד!
י• המשורר מנפרד וינקלר הדריך בסדנה
לכתיבה יוצרת בבית־הסופר במשך
( 8שמונה !) פגישות בלבד — בשנת
תשל״ו. אם כך, כיצד אפשר לכתוב שהנני
״נותן לחמו.״ זאת ועוד, באותה שנה
הדריכו בסדנאות לכתיבה יוצרת, בדומה
לוינקלר גם היוצרים הבאים: מנחם בן,
יהודה עמיחי, אורי ברנשטין, יצחק שלו,

זה לא יהיה נוח במיוחד. אבל אם אתה
רוצה, אתה יכול להסתכן.
כאב־הראש הריג-
עי, הצרות בטווח־קצר,
הפגישות עם שונאיך —
כל אלה שקולים, אם
רק תדע להתמיד על-
ידי ההישגים הרציניים שתפתח וכוח־הרצון
על־ידי עצם התפנית.
מיקרה נעים ובלתי-
צפוי עלול להתגלות,
אם לא תיזהר, כתגלית של איבה אישית
או של קינאה מקצועית. אל תראי לו שאת
נפגעת מהתנהגותו. התעלמי מעלבונות.

גל חדש של הצלחות פינאנסיות כן ךך ע י-
מו התמוטטות כוחותיך.
אל תהסס ליטול
חופשה קצרה, לצאת
לאוויר השדה, להכיר
אנשים חדשים — אבל
מצד שני, לא תיכנע
לנטיותיך הטבעיות ל־״
חסל את ההווה כדי
להתמסר למחר מעורפל.
בת דלי — פגישה
!3בפברואר
מיקרית תביא אחריה
אהבה גדולה ממושכת ומאושר תמאוד.

תיווכחי לראות שהוא מוכן לבוא לקרא תך
ולגלות הבנה בכל
הנוגע לך. הוא לא
יוכל להסתיר את
מבוכתו כשתבחיני שהוא
נמשך אליך. יום
שישי הוא יום השיל-

שעולה על רוחך, אפילו
לקבל את חיצייך
השנונים. אל תספרי לו על הידיד החדש.

עכשיו, במקום שהאיטלקים יחששו שכתוצאה
מעיסקה זו תפסיק ישראל לקנות
מכוניות פיאט, כדי שלא לסייע בעקיפין
לקדאפי, דווקא ישראל היא החוששת שהאיטלקים
לא ימכרו לה מכוניות פיאט.
עולם הפוך.
נ. אריאל, כפר־סבא
עד כה פירסמה חברת פיאט את מכוניות
החברה בישראל בשם: יפהפיאט.
עכשיו, אחרי שחלק ממניות פיאט נרכשו
בידי קדאפי, יכולה החברה לעשות פיר־סום
למוצריה בנוסח :״קנו קדאפיאט!״
אסתר קידשנכוים, חולו!

אין פנס מוסרי
בעיתונכם (העולם הזה ,)2047 במדור
נמר של נייר בעריכתו של דן עומר, נתפרסמה
כתבה בשם ״נפוטיזם״ ,המכוונת
נגדי ונגד השופטים, אשר זיכוני בפרס
ירושלים לסיפרות יפה על־שם ש״י עגנון.
הריני טוען, שהכתבה מלאה סילופים
זדוניים, חצאי־אמיתות ופרשנות, שכוונתה
להשמיץ אותי ואת השופטים.
עיקר הטיעון נגדי הוא, שהנני משתמש
בבני־מישפחתי (בתי) ,ובשלטון שניתן בידי
(מנכ״ל בית־הסופר בירושלים) ,כדי
להעניק לעצמי זכויות יתר.
תחילה ברצוני להתייחס לראיון בחדשות
ירושלים. העורך הראשי ובעל־העיתון
פנה י אל בתי, שהיא רכזת המערכת מזה
כשלושה חדשים בלבד, שתראיין אותי,
מפני שלדעתו טוב הדבר שעיתון ירושלמי-
מקומי יספר לקוראיו על סופר שזכה בפרס
ירושלמי. תימכיוון ׳שאני סובר, שיש
עניין לקוראים בראיון של בת עם אביה
על יצירתו — הסכמתי. אינני רואה בכך
פגם מוסרי, שהרי לא בתי קן בעת את
מדיניות העיתון. אף זאת, אין בכתבה מי-
לות־שבח לעצמי, כי-אם העלאת הירהו־רים
על כתיבה בכלל ועל כתיבתי שלי.
בתשובתי לשאלה מדוע זכיתי בפרס עג-
נון, הפניתי את המראיינת לשופטים, ולא

אהוד בן־עזר, אהרן אפלפלד, דויד שחר,
יוסף מונדי וריצ׳לד פרבר.
!• דן עומר מלגלג על נימוקי השופטים
(אגב היו שלושה שופטים, ולא שניים,
כפי שמשתמע מדברי ד.ע ,.וההחלטה נתקבלה
פה אחד, כפי שפורסם) ,בהם נאמר,
כי ״ספרו של שמאי גולן מהווה הישג
חשוב להתפתחות הסיפור העברי הקצר.״
פיקפוקי־לגלוגו של ד.ע. מבוססים על
העובדה, כדבריו, שפרופ׳ גרשון שקד בספרו
גל חדש בסיפורת העברית מתעלם
מיצירתי.
טיעון זה מגוחך מכמה סיבות: ספרי
בריחות למרחקים קצרים, שזכה עתה בפרס
עגנון יצא לאור לפני שינה בלבד,
ואילו ספרו של פרום׳ שקד — לפני )!(6
שנים. ובוודאי שנכתב גם קודם להופעת
ספרי מותו של אורי פלד. ואם פרופ׳ שקד
התעלם משני ספרי הקודמים, מטעמים
השמורים עימו, הריני חייב לציין, שסופרים
ומבקרים אחרים לא התעלמו מהם,
ואף לא מספרי המאוחרים.
אינני סופר עלום־שם ש״פתאום״ זכה
בפרס. עובדה היא שכל ספר שלי זכה
בפרס, מהם שניים בעילום שם, ובשום פנים
ואופן לא בזכות היותי מנהל כלשהו.
מורה הייתי כל אותן שנים, ואף־על״פי-כן
זכיתי לביקורות טובות. בסיכומו של דבר
נפל דן עומר קרבן להומצה אישית נגדי,
והוא העלה אותה על הכתב מבלי לבדוק
את אמיתות העובדות.
שמאי גודן׳ ,ירושלים
• דן עומר מעיר :״אין מה להעיר.
המיכתב מדבר בעד עצמו.״

מי היה האסיר ץ
כשקראתי את הקטע על יצחק בן־אהרון,
במדור ״אנשים״ (העולם הזה ,)2050 נזכרתי
במעשה. החיילים היהודים בצבא הבריטי
שחזרו מהשבי הגרמני בתום מיל-
חמת־העולם השנייה, שוחררו מהשירות
(המשך בעמוד )14
רל וורדידד

לצערנו אתה נאלץ להמתין בתור
כי לאוטובוס לא נותנים להתקדם בלי תור.
אתה ממתין בתור? גם אני ממתין, האוטובוס שלך.
אני ממתין בתור הארוך לרמזור, כאשר צי אדיר של מכוניות פרטיות
מקיף אותי מכל עבר וחוסם את נתיב הנסיעה שלי.
די בפקק תנועה אחד כדי לעכב אותי, ועוד עשרות אנשים הממתינים
כמוך, בתחנות.
באוטובוס אחד נוסעים יותר אנשים מאשר בעשרות מכוניות פרטיות.
למרות זאת לא ניתנת לי כל זכות קדימה.
הפתרון? -נתיבים חופשיים לתחבורה הציבורית, כנהוג בערים הגדולות
בעולם. נתיבים מיוחדים אשר רק אוטובוסים נוסעים בהם.

כך לא תאלץ להמתין לי זמן רב בתחנה שלי•

בר נהנה כולנו מנסיעה מהירה וטובה יותר_ .

הפתרון: נתיבים חופשיים לתחסרוז הצבורית.

המזגן היחיד בארץ שאינו קופא מקור בתנאים מיוחדים בחודש דצמבר
מה קורה למזגן אויר רגיל כאשר ה־טמפרטורה
יורדת מתחת ל־ 7מעלות ו
בדרך כלל הוא מתכסה קרח ומפסיק
לפעול דווקא כאשר הוא נחוץ ביותר !
זה קורה במזגן אויר רגיל אך זה לא
קורה במזגן אויר ״זהר״ שאינו מזגן רגיל :
מהנדסי המפעל רב־המוניטץ (אשר חגג
בשנה שעברה 50 שנה לפעילותו בישראל)
התקינו במזגן ״זהר״ גוף חימום המופעל
הווור־ ת

הז ה 1

ע״י טרמוסטט. גוף חימום זה נכנס לפעולה
כאשר הטמפרטורה יורדת אל מתחת ל־7
מעלות, וכך נמנעת הצטברות קרח על
המזגן.
המזגן של ״זוהר״ הוא היחיד בארץ
המצויד במתקן כזה ו״זהר״ מספקת אותו
ללא תוספת למחיר המזגן. ובחודש דצמבר
הנחה נוספת: הובלה חינם לכל חלקי
הארץ.

הפופולריות ההולכת וגוברת של מזגני
אויר כמכשירי הסקה, קיבלה ״דחיפה״
גדולה כאשר פירסם מכון התקנים הישראלי
סקר המוכיח כי חימום הבית ע״י
מזגן הוא שיטת ההסקה הזולה ביותר
פרט לפיירסייד. וכאשר מחירי הנפט והסולר
עולים מדי פעם, אין פלא שאנשים
עוברים למזגנים מה גם שזהו המכשיר היחיד
הפועל במשך כל השנה ומקרר את

הבית בקיץ.
יותר ויותר מזגני אויר מותקנים בבתי
ישראל לאחר שהישראלי נוכח כי מיזוג
אויר אינו עוד מותרות כי אם הכרח באקלים
שלנו. כבענף מכונות הכביסה, תנורי
הבישול ודודי החימום — כך גם
בענף המזגנים כובשת לה ״זהר״ את מקום
הכבוד הראוי למכשירי האיכות שהיא
מייצרת.

מכתבים
(המשך מעמוד )12
הצבאי שיחדור של חופשה. כלומר, נוסף
על מענק חד־פעמי ומערכת בגדים אזרחיים,
הוסיפו לקבל משכורת צבאית ונחשבו
כחיילים לכל דבר. חוקי הצבא
הבריטי עדיין חלו עליהם, כולל איסור
להשתתף או לנאום באסיפות פוליטיות,
ובייחוד באסיפות-
מחאה של היישוב
נגד השילטון הבריטי.
לתוך
הקלחת של
הפגנות המחאה נגד
השילטון הבריטי
נקלע יצחק בן-
אהרון, שחזר מהשבי.
זכורני שהוא
השתתף באסיפת־מחאה
המונית ש התקיימה
במדרגות
של קולנוע מוגרבי
כן־אהרון הוא בתל-אביב.
נשא נאום חוצב־להבות
ומלהיב, כידו הטובה של טריבון
עממי.
אחרי האסיפה נעצר בן־אהרון על־ידי
הבריטים ונכלא במחנה הצבאי בסרפנד.
שם עמד להישפט בפני בית־דין צבאי,
באשמה שבתור קצין בשירות צבאי נאם
באסיפה פוליטית.
זכורני שהסעתי אח עורך־דין חוטר-
ישי לצריפין לפגישה עם בן־אהרון, כדי
להכין את הגנתו משפטית.
אחרי הרבה שאלות וחיפושים הגענו
למחנה קטן ובו שני צריפי־עץ בלבד. תא־המעצר
עבור בן־אהרון אולתר בצריף-
בידוד לחולים במחלות מידבקות. את בן-
אהרון מצאנו בעצור יחידי, לבד באחד
משני הצריפים הריקים, שקוע בשיחה עם
קצין בריטי צעיר. מסתבר שלפי החוקה
הצבאית הבריטית, קצין בדרגתו של העציר
חייב לשבת עימו בכלא ולארח לו
לחברה עד לסיום מישפטו.
אינני זוכר היום מה היו תוצאות המישפט
הצבאי שנערך אז. נדמה לי שהמישפט
ביכלל לא התקיים, ובקול דממה דקה שיחררו
את בן־אהרון ממעצרו. ברם, בדרכי
חזרה לתל-אביב הרהרתי, ואני מהרהר
עד היום הזה ומטרידה אותי השאלה: מי
היה העציר משניהם? בן־אהרון, או הק צין
הבריטי שחוייב לשבת עימו?
יופן? פליגלמן(כנפי) ,תל־אביב

?רקס הפרעושים
אני מודה לכם על תשומת־הלב במדור
אנשים וברצוני לתקן ארבעה שיבושים :
א. מרדכי הורוביץ החל כותב את ספרו,
קרקס הפרעושים, עשר שנים לפני ש־הכרתיו.
ב .אין אנו פעילים בשום מיס־

סיגריות״טיים״
נמכרות יותר
מכל יתר הסגריות
גם יחד, ויש סיבה
טובה לכן־-
סיגרית״טיים״
באמת טובה

תמידבתמונה

דונק מייצרת סיגריות איכות למעלה כ 7־ 4 0שנ ה

נעמי שמר ומרדכי הורוביץ
לא לאומנית, לא קנאית
גרת פוליטית, וגם לא בתנועה למען א״י
השלמה. ג .אינני קנאית. ד .אינני לאומנית.
אקווה
שקרקס הפרעושים יזכה לתשומת־לבכם,
גם כחדשה ספרותית, והפעם בלי
שיבושים, בבקשה.
נעמי שמר, תל־אביב

ה עול ם הז ה 2051

המתכון שד האחים 111־11־ דהסרטת

ני צחנו ב או טבה

ך* ודם כל צריכים לבחור באנשים הרעים.
\ /מניין לוקחים אותם?

אין בעיות.

אל התור למטוס אייר־פראנס בנמל־התעופה של אתונה
מצטרף גבר גבה־קומה, בעל פנים שחומות. פנים
של רוצח. עיניים של רוצח. רואים מייד.
פעם הוא היד. אינדיאני וקירקף את הלבנים הטובים.
זה היה, כמובן, כשעוד היה מותר להסריט סרטים בנוסח
״האינדיאני הטוב היחידי הוא האינדיאני המת.״
כיום אסור להסריט סרטים כאלה, כי באמריקה רוצים
לראות אינדיאנים טובים, המנושלים בידי הלבנים הרעים,
קלגסי חיל־הפרשים של ארצות־הברית.

לכן הועבר האינדיאני הרע למחלקת הערבים
הרעים. הערבי הטוב היחידי הוא הערכי
המת.

ויש גם הישראלי־הישראלי. קצת מטומטם. קצת מגוחך.
הרבה גיבור. רב״ט בשיריון, או משהו. הוא רוצה
להתנפל על הס״ס ולמות כגיבור, אבל הוא רק מדבר,
ובסוף הוא נהרג מרוב טימטום מכדורי המצילים. מגיע לו.
ד האשה הגיבורה. הזקנה.

דורה בלוך.

מניין לוקחים אותה?
מסרט של סטאלאג? לא, אין שם כאלה. מוטב לקחת
סרט אנגלי.
הנה היא, האשד, בעלילה של אגאתה כריסטי. ואולי

* ש ערבי רע. דרושה גרמניה.
מניין לוקחים גרמניה רעה?

נו כאמת:

> איפ ה בכל פירטי הוליווד אפשר
משהו הדומה לממשלת ישראל?

אין טעם לנסות. צריכים להמציא ממשלה חדשה.

הם יושבים, ומרימים את הידיים כשאומרים להם
(תמיד פד,־אחד, כי זאתי ממשלה שכזאת!) ופונים אל
הפריים־מיניסטר בלשון ״אדוני ראש־ד,ממשלה, אני

כך עושים בבית הלבן. לפחות בגירסה ר,הוליוודית.

ומניין לוקחים פרייס-מיניסטר ישראלי ץ

הייתי כלבתו של הקולונל שולץ. עכשיו אני
כלבתו של באדר־מיינהוף.

ף שראלים. מניין לוקחים ישראלים?
׳ אם אין ישראלים, לוקחים יהודים, יהודים
יש בשפע.
כמה סרטים עשתה הוליווד על גטו ורשה, על אוש־וויץ,
על סלקציות, על ״לילה וערפל״ ,על גירוש יהודי
צרפת, על הצלת יהודי דנמארק, על בוכנוואלד, על דכאו,
על אכסודוס, על אנה פראנק?
שם יש יהודים בשפע. אפשר לקחת אותם כמו שהם,
ולקרוא להם ״ישראלים״ .איש לא ירגיש בהבדל.

אז הנה הם. כולם, כולם.

היהודי הפותח בקריאת שמע ישראל, ברגע שהוא
רואה את קצץ־הס״ס, סליחה — את המחבל האינדיאני,
כלומר — את המחבל הערבי.

שמע ישראל, אדוני אלוהינו, אדוני אחד.

היהודי המראה את המיספר על זרועו. כן כן, הייתי
באושוויץ. שום דבר לא השתנה.
והיהודי עם הזקן והמשקפיים הרועד מפחד, המתכחש
למוצאו, הרוצה להציל את עצמו, המופל ארצה
במהלומת־אגרוף אדירה של הנאצי הערבי, הפורץ בבכי
מרוב בושה על שהתנכר לעמו.
אל תבכה, יהודון מיסכן, זה יכול לקרות לכל אחד
בסרט הוליוודי.

פרסור בין בחדר ־ המילחמה

השיירה הארוכה־ארוכה של יהודי-גטו מיס*
כנים, ההולכים לעבר גורלם אחרי שנעשתה
הסלקציה, כמו שהלכו תמיד, אל מדורות ה-
אינקוויזיציה, אל מיקלחות־הגאזים של אוש
וויץ, אל אולם בית-הנתיבות של אנטבה. אד
תם היהודים, אותם עלוכי-הנפש, אותם כבשים
ההולכות לטבח. רק שהפעם קוראים להם ישראלים.

למצוא

ככה. לוקחים תריסר יהודוניס, עם ובלי
זקנים, עם ובלי כיפות. קצת מצחיקים, קצת
מטופשים, אך כולם בעלי לב יהודי חם.

המיפלצת הבלונדית היא המפקדת. כשהיא מאיימת
בתת־מיקלע, כל הגוף הסכסי שלה הופך קת של תת.
.כשהיא קוראת בשמות של יהודים — כהן, לוי, רוזנבלום,
מאיר — היא יורקת את המילים, כפי שהיא עשתה
בסרטים הקודמים, כשד,יתד, עדיין החיה הרעה של בר־גן־בלזן.

אפשר לעשות? זה בדם.

^ כשיו באה הבעייה האמיתית.

בלונדית. עיניים כחולות סאדיסטיות. ואיזה
פה: די לראות את הפה, כדי לדעת שזוהי רוצחת
מטורפת, נערת הס״ס, אחת שהאהילים
בביתה עשויים מעורם של יהודים.

מאז עבר דור. כיום הוא נער בכנופיית
כאדר־מיינהוף. עדיין עם נקיפדת-מצפון בודדות.
נגזר עליו להיות נאצי ולרצוח יהודים.

שום מנהל-ליהוק אינו צריך לחשוב פעמיים.
ליז: אליזבת טיילור-טוד-פישר־ברטון-
ורנר (ועוד אחדים באמצע) .מתנה מן השמיים.

קירק דאגלם, כמובן. הוא כבר עשה זאת
בהמון סרטים. שיעשה זאת עוד פעם, למען עם
ישראל ותיפארתו בעולם.

לוקחים את אחד ממאות סירטי־הסטאלאגים ששרדו
במחסנים ללא שימוש, מאז מילחמת־העולם השנייה. מוציאים
מתוכו את הקאפואית הרוצחת, זו שמצליפה בשוט
בבנות העירומות בסצינות האירוטיות, הסאדו־מאזוכיס־טיות,
המוסוות כסצנות של זעם על האכזריות הנאצית.

1קודם כל, דרושה יידישע מאמע. היסטרית. שמנה.
מטורפת מרוב דאגה לבתה החטופה. פרה אמיתית, בעלת
לב יהודי חם.

ולידה הבעל המרוד. זה שאמר שאסור אף פעם לנהל
משא־ומתן עם טרוריסטים. אבל זה היה כשחטפו את
הבת של השכן. זה לגמרי אחרת כשחוטפים את הבת
שלו עצמו. אז הוא מוכן למכור את המולדת כדי
להצילה. ככה זה אצל אבות יהודיים, בייחוד כשהם נשואים
לאליזבת טיילור.
איפה לוקחים אחד כזה, שידפוק על השולחן של
הפריים־מיניסטר?

ד * רוש עוד רוצח נאצי? מייד!
פעם הוא יהיה נער בהיטלר־יוגנד, רוצח מבולבל,

עם קצת נקיפות-מצפון בין רצח המוני אחד למישנמו.

הוא משיכמו ומעלה, אדם עליון מוקף תת
אדם. הערבים והנאצים עלובים לעומתו. ובינינו
לבין עצמנו, גם היהודים עלובים( .ששש.) 1
ף בינתיים, בישראל --

וכדי שאיש לא יטעה, מחזיק הרוצח בידיו תיבה,
ועליה כתובת ערבית. כך עושים הטרוריסטים הערביים
תמיד. הם נכנסים למטוסים המייועדים לחטיפה, כשבידיהם
חבילות הנושאות כתובות ערביות בולטות. שיידעו.

מה. מפקד ליגיון־הזרים באלג׳יריה. השריף של צהרי־יוס.
מישהו כמו בוגארט. לא דירק, כמובן. האמפרי.

זו שניהמה את הילדים בסרט על האנגלים מסינגאפור,
שנפלו בידי הערבים, סליחה — היפאנים.

היא נהדרת. היא נוגעת ללב. היא יודעת
לנחם. לחייך ברגעים הכי נוראים. להתגרות
במנוולים. הזקנה האנגליה הניצחית, גיבורת
אלף סרטים.
זה בסדר. דורה בלוד המקורית, זיכרונה,־לברכה, הייתה
בעלת דרכון בריטי. בהשוואה לזיופים האחרים בסרט,
זהו זיוף קטן.

לאה. נא להודיע למחלקת ד,ליהוק. דרוש איי
1די אמין.
פילד־מארשל דוקטור אידי אמין דאדא.

זה תענוג אמיתי:

כבר מזמן אסור בהוליווד להראות 100£11ז \ 1אמיתי,
בזוי, מגוחך, עלוב־נפש, רברבן, פחדן, שקרן, רוצח,
רמאי, קוף שירד זד,־עתה מן העץ.
מי שינסה להגניב כושי כזה לסרט כלשהו באמריקה,
מוטב לו להתאבד. העיתונות תרד עליו בפראות. הסטודנטים
ישברו לו את החלונות ואת העצמות. הנשיא עצ מו
יצטרך להתנצל.
אבל במקרה זה, זה מותר. הכל שונאים את אידי
אמין. אידי אמין הוא באמת מגוחך. את הכושי הזה מותר
להשמיץ, ברוך השם.

אז לוקחים את הכושי ממאה סרטים גזעניים
נשכחים, מלבישים אותו במדי פילד־מארשל,
וכל אחד יכול להתמוגג באורגיה של
גזענות צרופה, במצפון שקט.
אבל למען הזהירות כדאי להכניס גם כושי טוב. הרופא.
נא לשלוח גם כמה עשרות כושים, שיהיו חיילים או־גנדיים.
אין צורך שיהיה להם פרצוף, או כל תכונה אנושית
אחרת. הם רק צריכים לד,הרג, כמו זבובים. זבנג וגמרנו.
למי איכפת?

64 גבי הקפטן הצרפתי אץ בעייות.

הוא לבן, הוא אירופי. הוא נוצרי. הוא גיבור.

אפשר לקחת אותו מכל סרט שהוא. הבלש הפרטי
מאלף סירטי־בלשים. הקפטן האנגלי בג׳ונגל של בור
לוקחים
מין ילד מגודל. פרצוף של בן .25 אחד כזה
שמתלבט. מרגישים מייד שהוא היה בעצם צריך להיות
מפקד טאנק בסרט על יום־הכיפורים, אבל אין ברירה.
הוא לא יודע מד, לעשות. אין לו תוכנית. הוא נכנע
למישפחות ההיסטריות ומחליט לנהל משא־ומתן. או־טדטו
הוא יהיה מוכן להיכנע לטרוריסטים.

איזה מזל שיש שימעון פרס. או, בלשון ה סרט,
שי־מון פה־ראס.

ימעון פרם הוא נהדר. הוא קשוח. הוא אנושי.
* 7הוא גבר. הוא חלום ארוטי של כל אשה.

בקיצור, הוא ברט לאנקאסטר.

איך שהוא דוחף את מוטה גור, זה שהיה מפקד־חטי־בה
בארמיה של פאטון ומפקד־שייטת בקרב של מידוויי !
איך שהוא מבין את יוני נתניהו, ומתדיין עימו על גורל
העם היהודי! איך שהוא מגבש את התוכנית, ומכריח
את רבץ הצעיר לקבל אותה! איך שהוא שומר על קור-
רוחו בשעה שהקרב מתנהל בייבשת הרחוקה!

איפה אריק שרון: איפה ייגאל ידין: עם
איש כזה בראש הרשימה, יקבל המערך בבהירות
הבאות 98 מנדאטיס על-בטוח :
ך* ״מרצדם״
י 1טים נקברו.
הביתה. היהודים
הקפטן הצרפתי
סרט הבא.

השחורה עשתה את שלה. הטרודים-
ההרקולסיס טסים בשמיים הכחולים,
בתוכם מתפללים ושרים שירי־מולדת.
מבליט את סנטרו הגברי ומתכונן ל
זהו
.״ניצחון באנטבה״ .יצירת־הפאר של
״האחים וורנר״.
בקטעים הטובים ביותר שלו, זהו סרט מביך.
בקטעים הבינוניים, הוא מגעיל.
בקטעים הנותרים, הוא מעורר רצון עז להקיא.
סרט גזעני, אנטי־שמי. סרט המבזה את האדם היש ראלי,
את העם היהודי, את ממשלת המדינה. תערובת
מבחילה של סטריאוטיפים פרימיטיביים: יהודים עלובים.
גרמנים סאדיסטיים. ערבים רצחניים.

סרט שאין בו אף רגע אחד של אמת אנושית,
אף לא ניצוץ אחד של רגש אמיתי.
סרט ציני, שפוברק תוך כמה שבועות כדי לעשות כסף.

על-פי אימרתו של צ׳רצ׳יל :״מעולם לא עשו
אנשים כה רבים כסף כה רב על חשבונם של
גיבורים כה מ ע טי ם...״

1 1ד 7מ
חסך מלמד ל2

א 7ל7

מיסה 139 של ״א י יר -פ רנ ס ״ עומדת להמר יא. עמי ותמי
הא והב יםנוסעים לבל ות ירח-דבש באירופה. הם ציפו
לסיול זה בכיליוןעיניים וה נ ה מתגשם חלומם .

ג מו ס x1 ^ 031

\ח ₪חח^

״ ממגעא/גג * ד מ ״ |

פו רסטר

י עיזו !;׳

מ י /טופגד . -ברא ז ׳ ו מ 0 £ן
נ( צ א0 /

כשנוחת סו ף־ סו ף המטוס לאחר תלאות א ר וכ ו ת מוצאים עצמם החט ופ ים \

המסכנים בליבה של אפריקה השחורה והפרימיטיבית .

תיקוותם האחרונה של בני -הערובה הא ומ ללים או בדת. כ ש מו פיעהרודן
המטורף א יד י אמין ו נושא בפניהם ״נאום קבלת -פנים ״ .

חיי החטופים הכל וא ים בבית דהנתיבות קשים מנשוא. הם סובלים מיחס גרוע מצד שוביהם ומתפללים
לרגע בו י י גמ רהסיוט .

ראש ממשלת ישראל ושר הבטחון עוקבים
מקרוב אחר מהלרי האירועים בפרשה.

ישראל ישעיהו מכחיש :״אני
לא משחק את אידי אמין כ.מיבצע אנטבה !״
6בארץ שוהה עתה כתב

הטלוויזיה האיטלקית מיכאל
לוכראנו, המנין תזכנית-טל-
וויזיה על ישראל. במיסגרת
תוכניתו זו ריאיין בשבוע שעבר
את ח״ב מנחם בגין בבניין
הכנסת. במקום שהו גם אנשי
הטלוויזיה הישראלית, ששוחחו
ביניהם. מנחם בגין יניסה להשתיקם
באומרו :״אלימלך רם,
אגי מבקש ממך לא להפריע
לקולגים שלך.״ השיב לו רם:
״חבר־הכנסת בגין, לא רק שלא
אפריע לקולגים שלי, אני לא
אפריע גם לך.״ אחרי שדיקלם
לכל הכתבים הזרים את הטקסט
המוכר, בנוסח :״אתם רואים
את החלונות האלה? עד לפני
כמה שנים יכלו אוייבינו להפגיז
את בניין הפרלמנט דרך החלונות,״
היה בגין ׳מרוצה מעצימו
עד-כדי-כך שפנה שוב אל אלימלך
רם ואמר לו :״מה דעתך
שנערוך אותו הראיון גם עבור
הטלוויזיה הישראלית? זה יגזול
בסך-הכל שש דקות ממהדורת
מבט.״
לאנשים הנכונים

9ראש עיריית תל־אביב,
שדמה (״צ׳יצ׳״) להט, ערך
עם סגניו סיור־ביקורית ברחוב
דיזנגוף בתל-אביב, כדי לעמוד
על מצב הניקיון והמידדבות
ברחוב, שאותו הוא מגדיר
נ״טיילת של כל תל-אביב.״
בתום שלוש שעות סיוד, כש עייפו
רגליו של ראש־העיר,
התיישב יחד עם פמלייתו ללגום
קפה בקפה רוול. תוך כדי כך
ניגשה אל דאש־העיר חתיכה
זוהרת ופנתה אליו ישירות:
״אולי תסתור לי את הבעייד,
שלי ותמצא לי סוף־סוף דירה?״
צ׳יצ׳ מדד אותה ׳מכף ריגל ועד
ראש, והשיב לה אילו הייתי
יכול למצוא לך דירה, זה היה
פותר גם את הבעייה שלי!״
0גם מנהל שירותי העירייה
בעיריית תל־אביב, תת־אלוף
(מיל ).פינחס להג, התגלה
כמי שמעריך יופי נשי. למבק רים
שהתפעלו מחינניותן של
שתי פקידות לישכתו, גילה
פעייה כי העביר אותן לעירייה
כרמל מזרחי

מיקבי ואעוון לעי 11
הכרון יעקב

ישראל ישעיהו

יו״ר הכנסת, שאחרי שנודע על הופעתו תחיה בסירטו של מנחם
גולן מיבצע יונתן כבר תוצע בתור מועמד לפרס כינור־דויד, מגלה
באופן כללי התעניינות ערה בחיי האמנות במדינה. בשבת האחרונה ביקר בתערוכת מגילת־זכויות־האדם
של האמן האוסטרי אריק באואר בגלריה תוראל, הוזמן לחתום את שמו על קיר החתימות
שבגלריה (משמאל) .אחרי שחתם לשביעות רצונה של נכדתו לילך, אמר ישעיהו :״זה יהיה רעיון טוב,
לעשות קיר כזה גם בכנסת.״ ישעיהו, שהגיע לתערוכה בחברת רעייתו, בתו נעמה ונכדתו (מימין) ,פסק,
אחרי שעיין בתמונות :״התמונות יפות, אבל הצרה היא שלמגילת זכויות האדם של האו״ם אין ערך.״

ממיפקדת קצין תחזוקה ראשי
של צה״ל, שם כיהן עד לפני
חודשים ספורים .״אז למה לקהת
אתך רק שתיים?״ שאלו
אותו .״מה אפשר לעשות?״
השיב פעייה לשואלים ,״כאן זה
מקום־עב׳ודה אזרחי !״

9שר־הסעד, זבולון
המר, מוצף בבקשות לסייע
בהקמת מועדוני־נוער ומועדונים
קהילתיים בכל מיני שבו-
נות־עוני ועיירות־פיתיוח במצו-

.קה. יום אחד, כשפקעה סבלנותו
של השר, העיר :״הבעייה בארץ
היא שחושבים שאם יקימו
מועדוני-נוער, כל הזונות תתחלנה
לסרוג וכל הסרסורים
יתחילו לשחק שח.״
9המפכ״ל היוצא של ה־מיש&דה,
שאול רוזוליו, נשאל
יום אחד מדוע אין מרגישים
כמעט בנוכחותה של המישטרה.
רוזוליו השיב על השאלה בבדי-
וזה .״יהודי אחד,״ סיפר ,״ראה

ליאורה לפידות ״ -קאוין דונסקי

משלוש דוגמניות ותיקות שהשתתפו
בטכס הצגת בושם חדש, בשם ״ג׳ונ־טו״
במיסעדת ״תל־אביב הקטנה״.

שהשתתפה גם היא בטכס,
לבשה לצורך האירוע תחתונים
וחזייה ועטפה את גופה בצעיף מימי סבתא. גם הדוגמניות
האחרות הופיעו בלבנים בסימון שנות העשרים, מילבד ליאורה
לפידות, שהעדיפה כותונת על תחתונים וחזייה.

מודעה בעיתון שבישרה , :כלב־מישטרה
למכירה.׳ הלך האיש
לפי הכתובת במודעה, והופתע
כשהציעו לו לקינות כלב פקינז
מיניאטורי, .אבל במודעה היה
כתוב שזה כלב־מישטרה,׳ התמרמר
האיש, .זה בסדר ׳,הרגיעו
אותו, ,הוא שוטר־חרש.״׳

91 גם לשר-האוצר, יהו שע
רביגוביץ׳ ,היו בדיחות

אקטואליות, למרות מצבה הכלכלי
של המדינה, המוגדר בפיו

חניתה צנ טנו
אם לילדה בת 1$טופפה גם היא
עטופה אך ורק בצעיף, והציעה
את הבושם החדש שהוגדר כחושני.
ה עו ל ם הז ה 2051

אנשים
כ״יקאטאסטרופאלי״ ,בפגישה עם
פקידי מישירדו סיפר להם ריבי-
נוביץ׳ את הבדיחה הארחונה
המהלכת על מס־ההכנסה: חסידה
אחת שהגיעה לארץ, ראתה
שורד, של צבים משתרכים בתור
למטוס שעמד לצאת מנמל-
התעופה בן־גודיון. שאלה אותם
החסידה לאן הם טסים. השיב
לה אחד הצבים :״יש לנו
בעייה. לי יש ביית. לאשתי יש
בית. לבני יש בית. לנכדי יש
בית. אני לא יכול להסביר
למס־ההכנסה מניין יש לנו כל
כך הרבה בתים. אני יורד
מהארץ.״ המשיכה החסידה לסייר
וראתה דב בוכה. כששאלה
אותו מדוע הוא בוכה, השיב
לה :״לי יש פרווה. לאשתי
יש פרווה. לבתי יש פרווה. אני
לא יודע להסביר למס-ההכנסה
מניין לקחנו כל כך הרבה
פרוות. אנחנו יורדים מהארץ.״
אמרה החסידה לעצמה :״אוי
ואבוי ! איך אסביר ל׳מס-ההכנסה
שאני מבלה כל שנה חצי שנה

היה מוכן לרדת לירוחם רק
בגלל שישעיהו פותח -שם סניף-
דואר. ישעיהו לא התבייש,
אילץ אותנו לשכור אנשים
מיוחדים שילחצו על ריק ביהב־זקי
מצלמות, העיקר שהציבור
יחשוב שמצלמים את השר
לעיתון.״
! 8במיסדרונות הכנסת כבר
החלו מתבדחים על הופעתו של
ישעיהו בדמות עצמו בסרט.
אחת הבדיחות במיזנון הכנסת
אומרת :״ישעיהו כבר הכחיש
שהוא מופיע בסרט בתפקידו
של נשיא אוגנדה — אידי

אמין!״

8 :ביקורם של כוכבת־הקולנוע
ליז טיילור ובעלה
ג׳ון וורנד בלישכתו •שיל ראש־הממשלה
יצחק רפין בשבוע
שעבר, עורר התרגשות
רבה בקרב עובדי הלישכה.
בייחוד התרגש מזכירו הצבאי
של ראש־הממשלה, תת־אלוף
אפריים (״פריויקה״) פורן,

שולמית אלוני

שהיתה אחת הקרואות בתערוכת
ה״ארטותק״ של דן בן־אמוץ, גילתה
סקרנות בלתי־רגילה לגבי המוצגים, בדקה אותם מקרוב תוך
מישוש וחיטוט בקרביהם. אחרי פתיחת התערוכה צירף בן־אמוץ
מוצג נוסף: מזרק ממולא כמוסות צבעוניות, שנותר מתערוכתו
הראשונה, ושהוחרם בשעתו על-ידי חמישטרה בחשד שהוא ממולא
בסמים. אחרי בדיקה של שלושה חודשים החזירה המישטרה
לדן את המזרק. הוא מציג אותו עם חותמות המישטרה ופתקי
הזיהוי שלה, ועם כתבת העולם הזה על החרמת המוצג.

בארץ וחצי שנה בחיוץ־לארץ 1״
וגם היא ירדה מהארץ.
י) 8ראש עיריית האמבורג,
הבע אולריך קלאוזה, המבקר
עתה בישראל, הוא גבר
צעיר בן 39 ומרשים מאד
בהופעתו. לפני כשבוע ערכיה
לכבודו השגרירות הגרמנית
אשת־יחברה
מסיבת־קיוקטייל,
ידועה, שנכחה במסיבה, שתתה
כנראה מעט יתר על המידה,
ניגשה אל קלאוזה ואמדה לו:
״אתה ראש־העיר הכי יפה בעולם.״
ראיש־העיר לא נבוך,
ובאיפוק גרמני הצביע על אשה
שעמדה לידו ואמר לה :״תכירי
בבקשה. אשתי.״
! 8הופעתו של יו״ר הכנסת
ישראל ישעיהו בכתבת־הטלוויזיה
של אורי גולדש טיין
ליומן־השבוע, שעסקה
בעשיית סירטו של מנחם גולן
על מיבצע אנטבה -עוררה גיחוכים
אצל רבים. מי שלא
צחק, היה איחד מוותיקי משרד*
התקשורת שנזכר :״זה לא
מצחיק. נשיו״ר הכנסת עושה
צחוק מעצמו זה עצוב. כשישעיהו
היה שר־התיקשורת, הוא
היה מכריח אותנו להשיג צלמים
לכל מיני אירועים שבהם השתתף.
אבל שום עיתונאי לא
ה עול ם הז ה 2051

יונה יהב

שנשאר באופן מייוחד בלישכה
כדי לקבל את פניה של ליז.
אולם כשסוף־סוף הגיע הרגע
המצופה, התנהג פרויקה כתלמיד
נבוך שנתפס בקלקלתו.
בניגוד למנכ״ל מישרד ראש־הממשלה,
עמום עירן, לא
ביקש להכיר את הכוכבת אישית׳
אלא נעץ בה מבט נבוך
ומיהר לצאת את הלישכה.
כשנשאל על־ידי אחת הפקידות
— שסיימה גם היא את עבודתה
זמן רב קיודם־לכן, אך נותרה
יחד עם ראש־הלישכד״ א לי
•מייזרחי, יועם כל שאר הפקידות,
כדי לחזות בליז — מה
דעתו עליה, השיב כשהוא סמוק
כולו :״אה! בארץ יש לנו
חתיכות הרבה יותר יפות
ממנה.״
! 8מכל ח״כ אחר, שהצביע
בעד הצעת אי־האמון
בממשלה שהגישה החזית הדתית
התורתית, זכתה ח״כ
שולמית אלוני בקריאות
הנלעגות ביותר: ח״כ המערך
חביב שמעוני כינה אותה
בשם :״הרבנית שולמית אלוני,״
ואילו ח״כ מנחם הכהן
אמר לה :״חבדת־הכנסת אלוני,
ברכיותי ואיחולי לך על כניסתך
לחופה בנישואים אזרחיים וקא-
חוליים עם האגודה.״ אמר ח״כ
מפ״ם מאיר תלמי :״כידוע
לנו, שולמית אלוני היא, שו-
מרת־שבת׳ מיסודה.״ על כל
אלה השיבה אלוני עצמה,
בנאום שנשאה כדי להסביר
מדוע היא מצביעה אי־אמון
בממשלה :״זה לא מפני שקניתי
לעצמי שטריימל בימים אלה.״
קרא לעברה ח״כ המערך דוד
קורן :״אולי לא קנית, אבל
ביטח יש לך אחד בבית.״
באשר שיסע ח״כ
ידידיה כארי בכנסת את
דבריו של שר־הפנים, ד״ר
יוסף בורג, ושאל אותו
שאלה בעניין שאילתה
שעליה ענה כמה שבועות קודם-
לכן שר הבריאות ויקטור
שם־טוב, השיב לו בורג:
״אתה שואל את שר־הפנים מה
ענה שר־הבריאות. אז בתור
סי שהיה שר־הדואר, אני רוצה
לענות לך שאינני מוסמך לענות
על שאילתה שאינני יודע
מה תוכנה.״
( 8לוחם יחידת־הקומנדו
101 המפורסם, יצחק (,״הקטן״)
ג׳יבלי, שהוא נהג יאגד ב־מיקצועו,
מיונה באחרונה לתפקיד
קצין־ביטחון בתחנה־המרכזית
בתל־אביב. שמע זאת
אחד מידידיו, ובירכו על שזכה
בתפקיד כזה בתחנה החדשה
של העיר .״לא,״ תיקן איותו

הלכה בעיקבותיו של מארק שאגאל, שערך
בכיכר־הניצחון בפאריס את תערוכת
ה״ : 20 הוא הציג שם 20 מתמונותיו, במשך 20 דקות. הציירת
היפה ערכה תערוכה שלה קראה ״תערוכת השעה״ .היא הציגה
בבית־הסופר בתל־אביב תערוכה של ציוריה הסוריאליסטיים,
במשך שעה אחת בלבד. כל היצירות שהוצגו בתערוכה היו תמונות
מאוספים, כשאורחי התערוכה הם הקניינים שרכשו את תמונותיה

וחל תימור

ג׳יבלי ,״אני עובד בתחנה־המרכזית
הישנה.״ ״אם כך,״
אמר לו הידיד ,״אתה יכול
לישון בשקט. זה ג׳וב לכל
החיים !״
₪דרישת־שלום אחרונה
ומעודכנת מפניג ה גולן נ היא
גרה עכשיו בליוס־אנג׳לס, בסביבה
הכי טובה — בוורלי
הילס. הטיסה לאמריקה באה
לה כאפתעה. סיוכן־שחקנים מ־לאס־וגאם
שלח לה כרטיס.
היא עשתה שם חיים משוגעים.
כבר בשבוע הראשון עשתה
סרט־פירסומת לטלוויזיה, ראיון
בטלוויזיה וראיון ברדיו. אחרי
שלושה •שבועות, שבהם היא

שעשה לו שם ב״עייצעס גיבער״ (נותן־עצות) אחרי שהיה יועצס
יושף אלמוגי ומשמש כיום כיועצו של שר־התחבורה גד יעקובי,
התל־אביבית של הציירת החיפאית אהובה שרמן (במרכז) .יהב, שבא עם
שנתיים רעיה (מימין) ,יעץ הפעם לידידים, בחינם, אילו תמונות כדאי

של טדי קולק,
הגיע לתערוכה
חברתו מזה
להם לרכוש.

הכירה המון אנשים, נתן לה
סוכך השהקנים כרטיס נוסף —
הפעם ללוס־אנג׳לס, כי שם יש
לד, סיכויים רבים יותר. גם
ישם היא הכירה המיון אנשים,
וכולם היו נורא נחמדים אליה
והיו ׳מוכנים לעזור ליה. במסיבות
היא הכירה את הלמיוט
ברגר, פרנקו נרו, ומי לא.
היא גם הייתה ביגאלה משעממת
אחת יחד עם לייזה מיינלי,
פדל ;יזמן ועוד. אבל בינתיים
היא לא יכולה לעבוד, כי אין
לה רשיון־עבודה. בסך־הכיל היא
נורא מאושרת שם, כי ״,אמריקה
היא מקום משגע, הכל באן
יותר מיהר מאשר באנגליה, ויש
הרבה יותר אפשרויות.״ אגב,
שני התקליטים שהקליטה באנגליה
׳נגנזו, לדבריה, מפגי
שהחברה שעשתה אותם לא
היתה די חזקה כדי להשקיע
את המאמץ הדרוש ליצירת שוק
עבורם. השבוע היתד, לה ארו־חת-צהריים
עם היארולד רו
גי נ ס, סופר הלהיטים. היא
כיפרה לו שהיא כותבת ספר,
והוא נורא התלהב וביקש לקרוא
כמה פרקים. ככה היא
אומרת.
! 8במלון דן שוהה בימים
אלה מורים כץ, הטוען כי
הוא הצייר המהיר ביותר בעולם.
כדי להוכיח את דבריו צייד
את חזית המלון התל-אביבי,
בציבעי־שימן, תוך שלוש דקות.
׳ 8מנכ״ל רשות־שמורות־הטבע
וח״כ לע״מ, אלוף (מיל).
אברהם יופה, ביקר השבוע
בתערוכת פסליו של דן כן־
אמוץ. אולם יותר מאשר את
המוצגים, סקר יופר, את היפה־טיות
שבאו לחגיגית פתיחת
התערוכה. הוא לא רק התבונן,
אלא גם יניסה לחזר איחר כפה
מהן. ידיד של אחת הנערות
שיופה ניסה לחזר אחריהן קרא
לעברו :״תפסיק, יא נואף!״
השיב לו יוסד, בו־במקום :״עד
שלא יובילו אותי בצורה אופקית,
אני לא אפסיק ! ״

תחווות חח״
חיש פחה
ה עי דו: אשר ודליה שוב יחד

פילו גאון מחזאי־האבסורד לא יכול
היה לדמיין מחזה יותר משונה מזה.
כלפי חוץ היתה זו הצגה של אידיליה
מישפחתית, הלקוחה כאילו מציור אימפרסיוניסטי.
המישפחה המאושרת סעדה בצוותא.
זה ליד זה, כשהם מחייכים וקורנים
מאושר, ישבו האב, אשר ידלין, אשתו
דליה, עומרי, הבן בן השבע־עשר וחצי
והבת ענת, בת ה .24-על ארוחת־הבוקר
הם נישקו זה את זה, שלחו ידיים מלטפות
האחד לעבר השני, צהלו, צחקו וגיחכו.
אפילו כאשר הצטרפה למיפגש המיש־פחתי
החם המאהבת, עורכת־הדין טליה לבני,
לא הופרעה האידיליה המישפחתית.
היא התקבלה בחמימות על־ידי האשה ועל־

ידי הבנים. כולם פיזרו חיוכים ונראו מדו-
שני־עונג כשאב המישפחד. אשר ידלין,
נשק לאהובתו לעיני כל.
היה משהו פאתטי בחגיגד, המישפח־תית
הזו. שכן, היא לא נערכה בחיק־הטבע,
על הדשא בצל עצי חורש ירוקים.
היא התקיימה בליבו של היכל־המישפט
התל־אביבי, במיזנון צפוף והומה אדם, הרוחש
ככוורת דבורים. היא נערכה כשחגורת
בלשים לבושי־אזרחית מקיפה את השולחן
הקטן שבמיזנון בית־המישפט, מסביבו
הסבה מישפחת ידלין.
היה זה בשבוע שעבר, בעת שאשר יד־לין,
לשעבר יו״ר מרכז קופת־חולים, הו־
(המשך בעמוד )23

ן בחיק המישפחה: ידלין עם אשתו, בנו, בתו והמחות 1ת,קודן מאושר באשו המאהבת

כשש]׳ בלשים מאחוריו משותת ידלין עם טליה, מעיין מהורהר בעיתורערב כשסביבו

מצטרפת לשולחו, מעניק נשיקה לערד טליה לבני, מור חיוכה של ׳אשתו דירה

אור אבנר

מדווח:

נו הדובים מובילות
הנשיא אנוואר אל־סאדאת כן לחלוטין
בשאיפתו העזה להסדר־שלום. הדבר נובע
מראייה מפוכחת של המציאות המצרית עצמה•
הכלכלה המצרית הרוסה. ההיקוות
לשיקום מהיר, תוך זרימת הון זר למצ ריים׳
בעיקבות מילחמת יום־הכיפורים, נתבדו•
יותר ממיליון נפש מיתוספים מדי-
שנה לאוכלוסייה המצרית, כתוצאה מריבוי
טבעי דוהר הרה־אסון.
קיימת במצריים אי־שביעות־רצון רבה.
ההרגשה היא שהאוריינטציה הפרו־אמרי-
קאית לא הניבה פירות כלכליים מספיקים.
יתר על כן, ומסוכן עוד יותר: קיימת תסיסה
רבה בקרב הצבא המצרי, מכיוון שהאמריקאים
לא סיפקו לו את הנשק המובטח,
במקביל לאספקת הנשק לישראל.
סאדאת משליך עתה את כל יהבו על
קלף אחד: הסדר־שלום שיושג במהלך שנת
,1977 בהנהגה אמריקאית, אשר ייראה כאישור
לנכונות מדיניותו מאז יום־הכיפורים
ואילך. סאדאת יודע כי הדבר לא ייתכן
אלא בהשתתפות אש״ף.
אם תתבדה תיקווה זו, לא תהיה לסא־דאת
ברירה אלא לנקוט צעד דרמאתי בכיוון
הפוך: מילחמה הרשה בשנת ,1978־
ויהא המחיר אשר יהא.

כשבועות האחרונים היתה לי ההזדמנות לעייד כמה ביקורים
חטופים באירופה. בביקורים אלה שוחחתי עם שורה של אישים —
מדינאים אירופיים מן השורה הראשונה, אישים פלסטיניים ומנהיגים
ערכיים אחרים — ביניהם אישיות ערכית ככירה אחת (לא־פלסטי־נית)
שיש לה מעמד מייוחד כקרב הגורמים המקורבים לחזית־הסירוב.
המידע שאספתי כשיחות אלה, נוסף על שיחות עם אישים זרים
שביקרו כישראל ועם מנהיגים בשטחים המוחזקים, מהווה מעין פסיפס
מודיעיני, הנותן תמונה מעודכנת של ההתפתחות כמרחב כשעה זו.
תמונה זו מורכבת כולה ממידע ממקורות ראשונים — מקורות החסד
מים לפני דיווח עיתונאי רגיל.
המסקנה הנובעת מתמונה זו, מרשימה: זו הפעם הראשונה כהיס טוריה
של המרחב, מאז ,1948 מובילים כימעט כל הגורמים החשובים
כמרחב ככיוון אחיד, ביחד או במקביל, כשכל אחד מהם פועל על-פי
האינטרסים של עצמו.
הכיוון הוא: לז׳נבה. היעד הוא: הסדר־שלום כללי, הבולל מדינה
פלסטינית לצד ישראל, תוף הברה הדדית.
ב מועמד קדאפי הוא אדם אימפולסיבי.
אך הוא מושפע מאד מנשיא אליג׳יריה,
ויש להניח כי בשעת ההכרעה יקבל אף
הוא את הקו שייקבע באלג׳יר.
קדאפי כבר הכין את עצמו לכך, ובאחרונה
החל טוען בזכות מדינה פלסטינית
בגדה וברצועה — פיתרון שהוא שלל אותו
עד כה בשצף־קצף. כדי לחפות על תפנית
קיצונית זו, נימק זאת בטענה השאולה
ממנחם בגין: שהמדינה הפלסטינית תשמש
בסים להמשך המאבק נגד ישראל. זוהי
דוגמה מאלפת נוספת לשיתוף־הפעולה
בין הקיצוניים שמשני עברי החזית.

סעודיה
עם עלייתה לדרגת מעצמה כלכלית עולמית,
הפכה ארץ מידברית זו מרכז שני
(ואולי אף ראשון) של העולם הערבי.
המישטר המלכותי הסעודי רוצה, קודם
לכל, לקיים ולבצר את עצמו. משום כך
הוא נושא את דגל האנטי־מהפכנות בעולם
הערבי, וקשריו עם ארצות־הברית הם
העובדה המדינית המרכזית בריאה
סעודיה רואה בתנועה הפלסטינית את
הגורם המתסיס והמסוכן ביותר בחצי־האי
ערב. מנוי וגמור עימה לעקר את הגורם
הזה על־ידי כינון מדינה פלסטינית בגדה
וברצועה, שבה יתרכז ויתנקז כל המרץ
הפלסטיני. הסעודים משוכנעים שעם הקמת
מדינה זו, יחדלו הפלסטינים בכל הארצות
האחרות להוות גורם מהפכני פוטנציאלי.
אחרי
רצח המלך פייצל, שהיה קנאי דתי-
לאומני (רצח מיסתורי, המקבל בדיעבד
משמעות מעניינת, על רקע זה) הפכה עתה
סעודיה הכוח המרכזי בעולם הערבי הדוחף
להסדר־שלום ישראלי״פלסטיני.
סעודיה מנהיגה את גוש הנסיכויות שלאורו
המיפרץ הפרסי — כוויית, בחריין,
קאטאר, האמירויות המאוחדות ועומאן. כל
אלה מעוניינות לחסל את הסיכסוך עם ישראל׳
ביגלל דאגתן הגוברת למראה ההתעצמות
הצבאית הכבירה של איראן. האיום
האיראני חמור בעיניהן לאין־שיעור יותר
מן האיום הישראלי, ועל כן הן מחפשות
פיתרון מכובד לסיכסוך זה, הנראה
להן כנחלת העבר, בעוד שבעיית איראן
היא נחלת העתיד.

שהוא בוגד בעניין הערבי ונועץ סכין בגב
העם הפלסטיני. התמיכה של אש״ף ב-
מאמצי-השליום חיונית, על כן, לסוריה.
תחילה ניסה הנשיא חאפז אל-אסד להפיל
את המנהיגות הנוכחית של אש״ף, ולהפוך
את הגוף הזה לגרורת סוריה. בכך ניסה
להבטיח מראש שהמדינה הפלסטינית, כא־שר
תקום, תהווה אף היא גדורה סורית, כחלק
מסוריזדרבתי.
מאמץ זה נכשל לחלוטין ביגלל כוחו
הבלתי־מעזרעד של יאסר עראפאת באש״ף,
והכישלון הסורי בשדה־הקרב מול הצבא
של פתח. השובה לא פחות, ואולי אף יותר,
היא ההתנגדות הטוטאלית של סעודיה
לרעיון סוריזדרבתי, והתמיכה הבלתי-
מעורערת של סעודיה בעראפאת, המקובל
על ריאד כמנהיג מתון, לא־מהפכני ולא-
ראדיקלי.
על רקע זה באה ההתפייסות של סוריה
עם מצריים, וההשלמה ההדדית בין אסד
ועראפאת.

מילחמת לבנון הגבירה את תאבון המיש-
טר הסורי להגשמת האידיאל הנושן של
כדי לקיים את שילטונו, נאלץ המלך
סוריה־רבתי, אך היא גם הוכיחה את חוסיין להתחבק עם אסד. ירדן נחלשה
מיגבלות הכוח הסורי. סוריה מוכרחה ביותר במישיחק הפנים־ערבי, ולמעשה
לקבל את מרות סעודיה, מטעמים כלכליים. מתעלמים הכל מקיומה. המלך נאלץ לוותר
סוריה, כמו מצריים, רואה את הברית על האיש החזק של מישטרו, זייד אל-
עם ארצות־הברית כמנוף להגשמת שאי ריפאעי, שלא היה מקובל על הסורים.
פותיה, והיא מוכנה עתה לקבל הסדר־שלום הוא מקווה לתמרן את יחסיו עם סוריה
עם ישראל, תחת חסות אמריקאית. ברור כך שיקבל ממנה את מירב התמיכה, מבלי
לה שלא תוכל להעז ולהתקדם בדרך זו להשתעבד לה לחלוטין.
בלי שיתוף־פעולה עם אש״ף, כי אם־לא-כן
למלך חוסיין אין עוד כל תיקווה לקבל
יחשוף המישטד הסודי את עצמו להאשמה ץ בחזרה את הגדה המערבית, ואין אף גורם

אלג׳יריה. עיראק משקיעה מאמצים עצומים
בשיקום פנימי ׳ובבניית חברה חדשה, ומבחינה
זו היא עולה בהרבה על מצריים
וסוריה.
אלג׳יריה ועיראק קשורות זו בזו בקשרים
אמיצים, למרות החתול השחור שעבר
ביניהן ביגלל הסיכסוך על הסהרה הספר-
דית־לשעבר( .בסיכסוך זח תמכה עיראק
במארוקו, ביגלל סיבה אידיאולוגית. נראה
היה לשליטי בגדאד כי הזכות המארוקאית
על הסהרה דומה לזכות העיראקית על
פוירדיסתאן, ועל כן תמכה עיראק במגמת
האיחוד, למורת רוחה הרבה של אלג׳ידיה,
שקופחה בהסדר זה).
אם תתמוך אלג׳יריה בפייתרון־שלום,
תקבל עיראק קו זה.

רציני אחד בעולם המאמין שהדבר עדיין
אפשרי. אולם המלך מקווה שהמדינה הפלסטינית,
לכשתקום, תיאלץ להדק את יחסיה
עם ירדן, מטעמים כלכליים וגיאוגרפיים.
תיקווה זו עשוייה להתבדות אם יהיה
למדינה הפלסטינית גבול פתוח עם ישראל
— וזוהי אחת הסיבות לכך שהפלסטינים
עצמם דורשים גבול פתוח כזה.

הואדי בומדיאן הכריז, כי יקבל כל
פיתרון שאש״ף עצמו יחליט עליז, גם אם
אינו לרוחו. אין זו הכרזה מן השפה ולחוץ,
אלא עמדה עקרונית בסיסית ביותר.
היא נובעת מן הרצון האלג׳ירי להתרכז
בענייני פנים ׳ולשקם את הארץ, הטרודה
בבעיות רבות.
לכן, אף כי בומדיאן אינו חסיד של
מדונה פלסטינית בגדה וברצועה, ושל
הסדר־שלום עם ישראל, אין שמץ של
ספק בכך שפיתרון זה, אחרי שאש״ף יאמץ
אותו לעצמו, יזכה בתמיכה אלג׳ירית
מוחלטת.

העמדה העיראקית הקיצונית נובעת
ממילחמתה המסורתית בסוריה, סבה שולט
פלג ישל מיפלגת אל-בעת שהוא עויין
לימישטר אל־בעית העיראקי. אולם הגורם
המכריע לגבי עיראק הוא רצונה להתרכז
בענייני-פנים — רצון המקביל לזה של

בעבר היתד! ארץ זו חלוצת הרעיון של
שלום ישראלי-פלסטיני. אולם הנשיא חביב
אל־בורגיבה הוא אדם הפכפך, יוקשה לחשב
את מהלכיו מראש. כיום הוא חולה מאד,
ולמעשה אין שילטון תוניסי ממשי, המסוגל
לקבוע קו עקרוני חדש.
!(באחת השיחות ׳נודע לי מה הסתתר
באמת מאחרי יוזימת־השלום המפורסמת
של בורגיבה בשנת ,1965 כאשר השמיע
ביריחו ובירושלים העתיקה את הקריאה
למען הכרה בישראל ושלום ישראלי-
פלסטיני. ימים אחדים קודם־לכן ביקר
בורגיבה אצל גמאל עבד־אל־נאצר בקאהיר.
בשיחה אינטימית גילה לו המנהיג המצרי
שהוא הגיע למסקנה שעל הפלסטינים
לכרות שלום עם ישראל ולהקים מדינה
משלהם לצד ישראל. ביורגיבה התלהב
מן הרעיון, ובצורה האופיינית ליו השמיע
מייד הכרזה דרמאתית, על אדמת פלסטין,
שגרמה לסנסציה עולמית והפכה אותו
דמות בינלאומית. הוא שכיח להזכיר כי
זהו רעיונו של עבד־אל-נאצר, והפקיע את
זכיוודהיזצדים לעצמו. עבד־אל־נאצר התמלא
חימר, על כך, ואחרי כמה ומים של
זעם חרישי ציווה על כלי-התיקשורת
המצריים לפתוח במיתקפת-מחץ טוטאלית
על בורגיבה. בכך נסתיימה היוזמה, שהיתה
עשוייה למנוע את מיליחמת ששת־הימים).

כתוצאה ממילחמת לבנון שולטת עתה
הנהגית פתח באירגון זה יותר מתמיד,
ומנהיגותו של יאסר עראפאת בו בלתי-
מעורערת.
מינוי וגמור עם כל הכוחות הקובעים
באש״ף להשתתף בוועידת ז׳נבה, בצורה
שתהווה הכרה דה-פאקיטו בישראל, ולקבל
את הפיתרון של מדעה פלסטינית בגדה
וברצועה. הוויכוח על כך כבר נסתיים
למעשיה.
לעומת זאת מתנהל בצמרת אש״ף ויכוח
על הדרכים להשגת מטרה זו. יש אגף,
המייוצג על-ידי שיר-החוץ האש״פי פארוק

תמו 1ו ח מחי׳ מי שבחח
קאדומי, המבקש להעניק לברית־ד,מועצות
מעמד מרכזי בפיתיון זה. אגף שני, הנתמך
כנראה על־ידי עראטאת עצמו וצמרת פתח,
מאמין כי הדבר ניתן להשגה רק בעזרת
ארצות־הברית, והוא מבקש על כן לרכז
עכשיו את מלוא המאמצים בכיוון זה.
המועצה הלאומית הפלסטינית (הפרלמו ז
•סל אש״ף) עומדת להתכנס בקאהיר כדי
לאשר מהלכי •שלום. היא נדחתה מחודש
דצמבר לחודש ינואר או פברואר, כי
עראפאת מבקש — כמינהגו מאז ומעולם
— לגבש קונסנסוס מקיד־אל״קיר, לפגי
שהוא מכנס את המוסד הרישמי. ה-סבועות
הקרובים יוקדשו להשגת קונסנסוס זה.

קבוצת האירגונים המכונה בשם יזה איבדה
את מרבית כוחה והשפעתה בעיקבות מיל-
חמת לבנון, שבמהלכה התרכזו כל הכוחות
הפלסטיניים בצבא ובמינהל של פתח.
האירגון של אחמד ג׳בריל התפלג וכימעט
התחסל. ג׳ורג׳ חבש, החולה קשה, יודע
כי אידגונו אינו יבול להרשות לעצמו
להישאר מחוץ לאש״ף, ועל כן עליו להצטרף
לקונסנסוס הכללי, אולי תוך קבלת
כמה הנחות מילוליות.
חשוב לא פחות: חזית-ד,סירוב תלוייה
במדינות הערביות ד,״שמאליות״ — לוב,
עיראק ואלג׳יריה. כאשר אלה יקבלו את
תוכגיודהשלום, לא תהיה לחזית־הסירוב
בדירה אלא לקבלה אף היא.
הדבר יוסבר באמצעות תיאוריה שתקבע
כי רק במדינה פלסטינית יוכל השמאל
הפלסטיני להיאבק על דמות החברה הפלסטינית,
ומשום כך יש׳לחייב את הקמתה.

כך נראה כי כל העולם הערכי
משתתן! כימעט כולו כמיצעד לעכר
ז׳נבה והסדר־שלום -אם כי מתוך
אינטרסים שונים, כקצב שונה, ו תוך
הדגשים וניסוחים שונים.
הדכר משפיע גם על הגורמים

ארצות־הברית מושפעת גם מן העובדה
שקיים עתה קונסנסוס כלל־עולמי לגבי
דמות השלום, שיבטיח את קיום ישראל
ואת הקמתה •של מדינה פלסטינית.

ב רי ת־־ ה מו ע צו ת
רבים חוששים כי תהליך מדיני, שיישא
את הגושפנקה האמריקאית הבילעדית,
ימריץ את הסובייטים לחבל בו. אולם
אישים ערביים ואחרים המקורבים למחשבה
הסובייטית טוענים שאין ממש בחשש זה.
לדבריהם, ברית־המועצות אמנם תשתדל
להבליט עד כמה שאפשר את חלקה בהשגת
ההסדר (בעיקר על־ידי כינוס ועידת־ז׳נבה,
שבה היא מכהנת כיושבת־דאש, לצד
ארצוודהברית) .אולם ענייני יוקרה לא
יפריעו למוסקבה, לדעתם של מומחים אלה,
לתמוך בהשגת הסדר-שלום, וזאת ביגלל
ראייה ארוכת־טווח של האינטרסים שלה.
הסובייטים משוכנעים כי אין לשום גורם
ערבי שמאלי סיכוי כלשהו לנחול הצלחה,
כל עוד נמשך מצב־המילחמה. רק כאשר
ישרור שלום, כשכל עם ערבי יתפנה
לטפל בענייניו החברתיים והכלכליים,
תיפתח הדלת לתקומתו של שמאל ערבי,
שעליו תוכל ברית־המועצות לבנות בעתיד.

(המשך מעמוד )21
בא לבית־המישפט לשם הארכת מעצרו,
אחרי שפרקליטות המדינה הגישה נגדו
כתב־אישום.
כלפי חוץ המשיך אשר ידלין להציג את
ההצגה של האדם הבטוח בעצמו, המאמין
בחפותו, ניסה ליצור את הרושם כי
הוא קורבן חף־מפשע של איזו עלילה זדונית,
שאין הוא יודע מדוע נחתה עליו.
גם אשתו דליה, החיה ממנו בנפרד זה
עשר שנים, הוסיפה נופך משלה להצגה
זו. דליה, בתו של מי שהיה בשעתו מפקד
ההגנה, אליהו גולומב, הצליחה לרכוש
אהדה ציבורית לא מעטה כשפירסמה מיב־תב
פומבי נגד מה שנראה היה לה כעשיית
עוול לבעלה. עתה הביאה לבית־המישפט
עותק מהתרגום העברי לספרו של
היינריך בל, הכבוד האבוד של קתרינה
בלום.
את הספר הביאה דליה לאשר, כדי שיקרא
בו בתא־מעצרו וישאב אולי עידוד מכך
שאין הוא היחיד ״הנרדף״ בידי העיתונות.
דליה אף כתבה לבעלה הקדשה

מישטר רקוב, בעד שיטה, המתקיימת כב
שנים רבות — שהיו בה טובות־הנא־שימוש
לרעה בכספי ציבור, ניצול עמ
דות למען מיפלגות ומוסדות — שהו
היה חלק ממנה, בעצם היותו חלק ממג
גנונה, אם גם ניסה להילחם בה בדרכי
שונות. אם צריך הוא להכות על חטא
הרי על כך: על היותו שותף למצב ההס
תאבות שאליו הגיע המימסד ושאינו יכו
להתנער ממנו.״
צריך לקרוא דברים אלה מיספר פע
מים על מנת להאמין שאכן נאמרו. פי
רושם: אשר ידלין חף מפשע. מי שאש
הוא המישטר הרקוב, המסואב והמושחת
שאשר ידלין המיסכן ניסה להילחם ב
בכל כוחותיו ולבסוף נפל לו קורבן.
אולם זה עוד לא הכל. ממשיך אהרון
מגד ומספר בעיקבות פגישתו עם דליה
ידלין :״לדליה יש הרבה סיפורים על
כך — איך הוזרמו, בדרכים לא כשרות
כספים, במיליוני לירות, מתקציבים מדיניים
או ציבוריים, למטרות אחרות, ששר
זה או אחר, מנהיג זה או אחר במיפלגה

המיפנה החשוב ביותר חל בשקט, בעמדה
הישראלית. השבוע הוא התפוצץ בקול

עד כה היוותה ממשלת ישראל המיכשול
העיקרי בדרך למשא־יומתן להסדר כולל,
ביגלל אי־נכונותה לשתף בו את הפלסטינים
,׳והחשש מפני המשבר הפנימי •שיהיה
כדוד בהסדר שעל פיו תצטרך ישראל
להחזיר את השטחים המוחזקים.
שיקול זה השתנה באחרונה. יצחק רבין

טליה, אשר ודדיה
לוחמים בנזישטר הרקוב
הפגנתית שאשר, שהרגיש את עצמו כגיבורה
של דרמה גדולה, דאג לקרוא אותה
בקול־רם :״הכל בלום בקתרינה בלום!״
המישפחה העליזה הסבה על כוסות קפה.
אשר ידלין, במראה מטורזן, כשהוא לבוש
במיקטורן משובץ צעקני, שהפך לתילבו־שת
הקבועה שלו בהופעותיו המישפטיות,
נופף בידיו, התלוצץ וצחק בקול.

גם היא
באצילים

האחרים, הממלאים תפקידים חשו כים
כתהליך זה :
א ר צו ת ה ב רי ת׳

מאז 1954 לא היתד, לארצות-הברית
עמדה כה מכרעת בעולם הערבי כמו עכשיו.
כל הגורמים הערביים המרכזיים — סעודיה,
מצריים, סוריה, ירדן ואש״ף — מוכנים
לקבל את החסות האמריקאית להסדר
מדיני.
יהיה זה טירוף גמור מצד ארצות־הברית
אם לא תנצל מצב חד־יפעמי (ואולי חולף)
זה כדי ליצור סטאטוס קוו חדש, שיבצר
את מעמדה ויבטיח לה את המשך זרם
הנפט הערבי, שבו היא תלוייה כעת תלות
הגוברת והולכת מדי שנה בשנה.
כל הגורמים הערביים משוכנעים כי
הממשלה האמריקאית החדשה אכן תיגש
במרץ למלאכה זו. עוד לפני הבחירות
השמיע זביגנייב בדז׳ינסקי את דעתו החד־
׳משמעית, כי יש לפתור את הבעייה הפלס-
טעית תוך הבטחת קיומה •של ישראל.
סעודיה רמזה על תיקווה זו, בצורה
שכללה איום מסווה־בקושי, כאשר הודיעה
השבוע שהיא מעלה את מחירי הנפט ב-״50/
בילבד, ומקווה לתמיכה מדינית אמריקאית.

הגיע למסקנה שלא יוכל לנהל מע-
רכת־בחירות על רקע פנימי, חברתי
וכלכלי, וכי הסיכוי הטוב ביותר שלו
להישאר בשילטון תלוי בכך שיוכיח לציבור
שהוא מסוגל להביא שלום ולשמור
על הידידות עם ארצות־הברית.
כשם שגולדה מאיר לחצה לקיום ועידת-
ז׳נבה ערב הבחירות ב־ ,1973 כן מעוניינת
עתה הנהגת המערך בכינוס ועידת־ז׳נבה
לפני הבחירות •של .1977 היא יודעת כי
הפעם לא תקבל זאת מבלי לשלם מחיר,
כיוון שאי־אפשר לכנס את הוועידה מבלי
לשתף בה את אש״ף בצורה זו או אחרת.
עתה, אחרי גירוש זבולון המר וגרו-
ריו מן הממשלה, יהיה הרבה יותר קל
ללכת לז׳נבה, למצוא פיתרון לבעיית השתתפותם
של הפלסטינים ולעשות לפחות
צעדים משמעותיים ראשונים בכיוון לד,ס־סדר־שלום
כולל (ראה עמודים 25־.)24
הניצים במערך מאמינים שאין מה לחשוש
מפגי הוועידה, שהרי זו לא תגיע לסיכומים
לפני הבחירות, ואחרי הבחירות ניתן יהיה
לפוצצה.
אולם כאשר תתכנס •ועידת־ז׳נבה, יהיה
ברור לכל הגורמים כי הברירה פשוטה
ואכזרית: התקדמות משמעותית לקראת
שלום ב־ ,1977 או מילחמה ב.1978-

ולס האידיליה המישפחתית לא
\ 1נשארה מוגבלת לתחומי מיזנון בית־המישפט.
כעבור יומיים היא פלשה גם
אל עמודי העיתונות, כשהסופר אהרון
מגד פירסם בדבר, במדורו יומנו של אזרח.
ראיון־שיחה עם דליה ידלין, שלא יהיה
אלא מהדורה מילולית מורחבת של סצינת
האושר המישפחתי בבית־המישפט.
בראיון זה חשפה דליה ידלין מעט
מהיחסים המוזרים השוררים בינה לבין
מי שנחשב באופן רישמי כבעלה.
סיפרה דליה לאהרון מגד, שבימים שהיא
ובעלה היו חברי קיבוץ חמדיה, היה
הוא חבר קיבוץ שדות־ים :״אין בליבי
מרירות כלפי אשר. יחסי ידידות עמוקים,
כבוד הדדי ואמת שררו בינינו שלושים
שנה והם קיימים גם היום. גם
הילדים מקשרים בינינו וזה הרבה מאד.
אני חושבת שההפסד הוא של שנינו,
שאין באפשרותנו לחיות יחד. יש לי אמון
כלפיו ואני בטוחה שהוא גם מאמין בי.״
מגד הסופר אינו מסתיר את התפעלותו
מהתייצבותה של דליה ידלין לצד
בעלה במצוקתו .״שתיקתה העקשנית...״
הוא אומר ,״סירובה המוחלט להיגרר לקדחת
הרכילות הסובבת את הפרשה מכל
צד, נראו לי כמעשה אצילי, שאולי הוא
מורשת הגזע המחמיר עם עצמו, של מיש-
פחת גולומב־שרת, שהיא בת לה. גם הפרת
השתיקה החד־פעמית שלה ...היתד, בה,
בעיני, משום אותה אצילות, עצמה.״
אלא שבאותה נשימה עצמה, יודע איש
המוסר אהרון מגד לספר, בעקבות שיחתו
עם דליה ידלין :״דליה מודעת לכך
היטב — אשר משלם בעד מכשלות של

רצו ביקרן.״
אבל דליה, בצורה אצילית מאד׳ כנאה
לבת גזע גולומב-שרת־ידלין, אינה מפרטת.

ארץ־ישראל
ה אובד ת
ך * יא אינה מספרת מאין נודע לה
י 1״איך הוזרמו, בדרכים לא כשרות,
כספים במיליוני לירות, מתקציבים מדיניים
או ציבוריים למטרות אחרות.״ אבל
היא יודעת. במילים אחרות: יש בידה
מידע על עבירות פליליות חמורות מאד
שנעשו במדינה על-ידי אנשי צמרת, שרי
ממשלה או מנהיגים מיפלגתיים, אבל היא
שותקת. אותה דליה ידלין, המודעת כל
כך, כפי שגילתה לא מכבר במיכתבה ה פומבי
ליועץ־המישפטי, לזכויות האזרח,
צריכה היתה להיות מודעת גם לחובותיו.
בין שאר חובות האזרח קיימת גם החובה
לדווח למישטרה, או לשילטונות
מוסמכים אחרים, על כל עבירה על החוק
ומעשה־פלילי שעל ביצועו נודע לו. אבל
דליה ידלין, המודה כי היא יודעת על
ביצוע מעשים כאלה, בסדר גודל של
מיליונים רבים, מעדיפה לשתוק. בגלל
האצילות.
או שמא לא נועדו דבריה אלה, אלא
לאיום ואזהרה כלפי האנשים שבצמרת,
שלפתע ״נמסו — כל אחד ונימוקו עימו.״
הילולת השימחה לאיד, שליוותה את
פרשת אשר ידלין בתחילתה, היתד, אולי
מוגזמת, אבל בהחלט מובנת. היא היתד,
תוצאה ישירה מהשחצנות וו־,אנטגוניזם של
אשר ידלין בעת ששלט בכיפה.
מה שלא ניתן להבין זה את בכחאנליית־הרחמים
על ידלין המתארגנת עתה ואת
הפרשנות החדשה שמעניקים עתה למושג
האצילות: אציל הוא מי שיודע על מעשי
שחיתות ועבירות פליליות על החוק
ומחריש; אציל הוא גם מי שיודע כי
המישטד הוא רקוב, מסואב ומושחת, אך
אינו מתקומם נגדו ומעדיף להיטמע בו.
היתד, פעם בארץ שיכבה שכונתה ״אצולת
ארץ־ישראל העובדת.״ מה שנותר ממנה
הוא רק אצולת ארץ־ישראל האובדת.

אלי תכור

במדינה
העם
מ ה כי לאתהממשלה 2
האם היו אלה מטוסי
האפ ,15-או כתב של עיתון דתי,
שגרמו?התפטרות הממשלה?
בדברי־הימים שעוד יכתבו, יהיו ודאי
עוד חילוקי־דיעות לגבי מד, שגרם בדיוק
לנפילת ממשלת יצחק רבץ, אחרי 928
ימי בחונה.
לכאורה גרמו לכך מטוסי הא2־ 15 האמריקאים
הראשונים, שהגיעו לישראל כמה
שעות מאוחר יותר מכפי שתוכנן. אמר על
כך הסטיריקון מאיר עוזיאל :״ד,אפ־ 15 הוא
מטוס יותר מהיר ממהירות הקול, אבל יותר
איטי ממהירות כניסת השבת.״ ואילו עזר
וייצמן פסק :״ד,אפ־ 15 הוא מטוס יירוט
כה מעולה, שהוא מסוגל ליירט ולהפיל
אפילו ממשלה.״
באופן מעשי, האיש שגרם להתפטרות
ממשלת רבץ השבוע הוא ישראל קצובר, הכתב
הצבאי של יומון פועלי אגודת־יש־ראל,
שערים,
סיכה טיפשית. קצובר, אדום השיער,
המשמש גם כמזכיר הפרלמנטרי של פועלי
אגודת־ישראל, הוא הראשון שהיה מודאג
מכך שטכס קבלת פני המטוסים, עלול לגרום
לו לחילול השבת.
המטוסים אומנם עמדו להגיע לפני כניסת
השבת, אבל קצובר דאג איך יחזור בזמן
ממקום הטכס לביתו, לפני כניסת השבת.
נרגש טילפן קצובר למפקד חיל־האוויר,
האלוף בני פלד, כדי שזה יפתור את
בעייתו. פלד השחצן, סרב אפילו לדבר
עימו. ייתכן שהוא האיש שגרם בכך לנפילת
הממשלה.
קצובר, שנעלב מחוסר התייחסותו של
האלוף פלד אליו, מיהר להזעיק את הרב
קלמן כהנא, מנהיג פא״י, כדי שזה יתריע
נגד חילול השבת. בשלב זה היה
צה״ל מוכן כבר להטיס את קצובר במסוק
מייוחד לביתו. אבל היה כבר מאוחר.
מכאן ואילך התגלגלו הדברים ככדור־שלג
שלא ניתן לעצרו. ייתכן שהסיבה
להתפטרות הממשלה היתד, טיפשית, אבל
טיפשות, לפעמים, יכולה להועיל יותר ממעשי
חכמים־בעיני־עצמם.

מי פ לגו ת
א רוכ ההדרךלקלפי
כף נראית התמונה
בראשית מערכת
הבחירות 1977 ,
במפתיע, ללא הכנה מוקדמת, נכנסה
המדינה, לעידן הבחירות.
בראשית השבוע ניראו הבחירות רחוקות.
ד,ן הסתמנו באופק, אך הזמן לא
דחק. בסוף השבוע, עמדו הבחירות בשער,
וכל המיפלגות פתחו בהכנות קדחתניות
לקראתן.
זו היתד, תמונת ההיערכות השבוע,
בראשית המירוץ:
• המעיד: אין כימעט ספק כי
יצחק רבין יעמוד בראשו, וכי ישתדל
ללכת לבחירות כמי שמסוגל לפעול למען
השלום, מבלי לוותר על ביטחון המדינה.
ברור גם כי המערך לא יתפלג. מפ״ם
לא תפרוש, כאשר מיפלגת־ד,עבודה תבסס
את מערכת־ד,בחירות שלה על נושא השלום.
מה גם שפרישת מפ״ם מן המערך
בנסיבות הקיימות, תתואר, בידי מתנגדיה,
כסלילת הדרך לפני הפאשיזם והתמוטטות
תנועודד,עבודה.
• הליכוד ייכנס לבחירות במצב
קשה. התחייבות חרות להחזיר השנה קרוב
ל־ 20 מיליון ל״י לבושיה תחבל קשה במאמץ
הכספי. אולם הליכוד יתארגן כרגיל
ויילד לבחירות תחת דיגלו של מנחם
בגין, שיתריע כי המערך של רבין מביא
לחלוקת־הארץ מחדש. כמו המערך, יהיה
גם לליכוד אינטרס למקד את הבחירות
בנושאי השלום וארץ־ישראל השלמה.
#המרכז החופשי נמצא במצב הקשה
ביותר. כמו תמיד, טעה שמואל
תמיר בעיתוי מהלכיו *.אץ לו כל אפ•
בפעם שעברה פרש תמיר מחרות
בדיוק לפני מילחמת ששת־הימים, שהכניסה
את גח״ל לממשלה.

שרות להתחרות עם ייגאל ידין, והוא
עשוי להישחק כליל בין הליכוד לבין ידץ.
משום כך ינסה תמיר באופן נואש להצטרף
לאחד הגופים החדשים או לל״ע, אך
איש אינו מתלהב לקבלו.
• הדתיים, על כל מיפלגותיהם,
ינהלו את מערכת־הבחירות באופן שיגרתי.
החשש העיקרי שלהם יהיה מפני איבוד
קולות לטובת המיפלגות החדשות.
הפרישה מן הממשלה לא תעזור ל-
מפד״ל.
י• ל ״ע נמצאים אף הם במצב קשה
ביותר, ביגלל החשש של איבוד מרבית
קולותיהם לידין. לכן היו הל״ע מעוניינים
לפרוש מן הממשלה לפני הפיכתה לממ־שלת־מעבר.
הם מוכרחים לנהל את מע-
רכת־הבחירות כמיפלגת־אופוזיציד״ ולשם
כך הם מעוניינים לקלוט את שולמית
אלוני, מתוף תיקווה שזה יעניק להם
תדמית חדשה יותר, מול ידין.
• ר״צ פשטה את הרגל מכל הבחינות,
רוב קולותיה יעברו לידין. אין לשולמית
אלוני סיכוי רב לעבור את אחוז-
החסימה. רשימת ידין אינה מעוניינת לקלוט
אותה, מפני שנודעה כאישיות שאי־אפשר
לשתף עימד, פעולה. תיקוותה האחרונה:
להצטרף לל״ע, שם תוכל לקבל
את המקום השלישי ברשימה.
• רשימת ידין היא הנעלם הגדול.
אם יצליח רבץ להעביר את מאבק־הבחי־רות
לענייני חוץ, יאבד ידץ את רוב
קלפיו. סביר להניח כי במהלך המערכה,
מכאן ועד ליום הקלפי, תאבד הרשימה
בהתמדה את הילת־ד,חידוש שלה. השאלה
היא מה יישאר לה בסוף הדרך. בעייתה
העיקרית: הבסיס החברתי הצר שלה.
למעשה זוהי רשימח־רפורמה של המעמד
העליון, וספק אם הדבר יאפשר לה לחרוג
מהישג צנוע של 4—5מנדאטים•
• רשימת שרון היא נעלם גדול
שני. בניגוד לידין, לא גיבש אריק אף
את תדמית רשימתו והרכבה, וברגע זה לא
ברור איזה מין רשימה היא תהיה מבחינת
תוכנה, צורתה ואופן־פנייתה אל
הציבור — אם תהיה זאת רשימה אישית
של אריק, מיגוון רחב של דיעות או
רשימת אישים בלתי־תלויים. רק אחרי שיתברר
דיוקן הרשימה, ניתן יהיה להעריך
את סיכוייה.
• סיעת אליאב לא תתייצב לרשימה
לבדה. אם לא תקום רשימה רחבה,
שתלכד את כל מחנה השלום, קרוב לוודאי
שאליאב יפרוש מן החיים הפרלמנטריים.
חברתו לסיעה, מרשה פרידמן, שנבחרה
לכנסת ברשימת ר״צ, עשוייה במיקרה זה
להתייצב לבחירות לבדה, בראש רשימה
פמיניסטית, כדי. לעשות נפשות לרעיון.
• מוקד יופיע, קרוב לוודאי, לבדו
— אף שינסה להקים חוג של תומכים,
כדי לשפר את תדמיתו. למרות שמוקד
מרבה לדבר על איחוד כוחות השמאל,
ספק אם הוא מעוניין בכך באמת, מאחר
שמטרתו היא להתחבר, בסופו של דבר,
עם כוחות מן המערך — דבר שאינו אפשרי
בבחירות אלה. בתוך מוקד יש מאבק
על המקום הראשון ברשימה, כשאנשי
מק״י, השולטים במנגנון המיפלגה, תומכים
במועמדותו של רן כהן. המאבק חשוב
עלול להיות מר, כי איש אינו מאמין ביכולתו
של מוקד להשיג שני מנדאטים,
ואין ביטחון שיעבור את אחוז־החסימה.
@ העולם הזה -כוח חדש יפעל
למען הקמת איחוד רחב, אם לא יצליח
מאמץ זה, יופיע ברשימה עצמאית, כדי
למלא בכנסת הבאה תפקיד דומה לזה
שמילא בכנסת הקודמת.
הפנתרים מפולגים בין שלוש
מגמות — ימנית, שמאלית ומרכזית. אחדים
מעסקניהם היו רוצים להבטיח לעצמם
ייצוג על־ידי הצטרפות לגוף שמאלי
רחב יותר, אך יריביהם טוענים, בצדק,
כי בוחרי הפנתרים לא יצביעו בעד רשימה
שבראשה יעמדו אשכנזים, ושלא תהיה
עדתית טהורה. מה גם שהציבור בשכו־נות־העוני,
שאליו פונים הפנתרים, אינו
שמאלי ורחוק מרעיונות־שלום. כרשימה
עצמאית אין לפנתרים סיכוי לעבור את
אחוז־החסימה.
• רק ״ ח תגבר ברחוב הערבי. אם לא
יצליח המערך להקים ברגע האחרון רשימה
ערבית עצמאיודכביכול• רק״ח תנסה למשוך
אליה אישים שאינם חברי המיפלגה,
כדי ליצור לעצמה תדמית רחבה יותר
בציבור היהודי, אך ספק אם תמצא לכך
שותפים שיוסיפו לרשימה מישקל משמעותי.

שמש נטתה לשקוע בליל-השבת,
י ) כאשר אמר הרמטכ״ל, רב־יאלוף מרדכי
גזר׳,את המישפט שהיכה גלים :״מדינת-
ישראל עם האף־ 15 היא מדינה אחרת!״
אמר — ולא ידע מה הוא אומר.

מעולם לא התאמת מישפט במהירות
כה רכה ומדהימה. כי מאותו
רגע עצמו אכן הפכה מדינת־ישראל
מדינה אחרת.

וזאת בצורה שאיש מן הנוכחים, וביכללם
ראש־הממשלה, לא חלם עליה באותו רגע.

שרשות שו אידיוטיזם
ך* ימו הרכה תהליכים השובים בחיי
^ המדינה, גם זה התחיל בשרשרת של
עניינים של מה־בכך, כשאיש מן המשתתפים
בהם לא הבין לאן מובילה התנהגותו.
ראש־ד,ממשלה, יצחק רבץ, החליט לקיים
טכס צה״לי-ממלכתי לכבוד בואם של
המטוסים החדשים, שכל אחד מהם עולה
יותר מאוניברסיטה, בית־חולים או בית־ספר
מקיף.
היתד, זו החלטה תמימה. כמו החלטות
רבות, צמחה גם זו על רקע הסיכסוך-
התחרות בין יצחק רבץ ושי,מעון פרס.
פרם החליט שהמטוסים יתקבלו בטכס
צנוע וסודי. סיבת ההחלטה: פרס ידע כי
לא יימצא בארץ בעת המאורע.
ביגלל אותה סיבה עצמה החליט יצחק
רבין, ברגע האחרון, שהטכס יהיה גדול
ופומבי. אי-אפשר היה לעמוד מול הפיתוי
לקיים טכס כזה כאשר חתן־ד,שימחה יהיה
הוא עצמו, בעוד ששר־ד,ביטחון נמצא הרחק
מעבר לימים.
מישחק תמים זה התקיים סמוך לכניסת
השבת. אילו חשב על כך מישהו פעמיים,
אפשר היה גם לקיימו ביום א׳ .איש לא
היה בודק בקפדנות מתי בדיוק נגעו הגל גלים
לראשונה באדמת־הקודש. אבל איש
לא חשב על הסתבכות אפשרית. במדינת־ישראל,
מטוסי-קרב קדושים מן השבת.

כאשר נודע כ״ הטכס גרם — או
עלול היה לגרום, כמאט,ץ של דימ־יון
— לחילול שכת, התעוררו השאלות
השיגרתיות: איד, למה,
הכיצד. אך איש לא היה עושה מזה
עניין גדול — לולא שולמית אלוני.

עם כניסת שנודד,בחירות, נמצאת אלוני
במצב נואש. התיקוות הגדולות, שנקשרו
בה ערב הבחירות האחרונות, התבדו.
כחברת־ד,ממשלה, היתד, מגוחכת. כחברת־כנסת,
היתד, עלובה. סיעתה הקטנה התפלגה
פעמיים. עם הופעת ייגאל ידין ותנועת-
שינוי בזירה, היה ברור כי לא תהיה בקרוב
אלא אפיזודה פוליטית שחלפה. בייאושה,
מוכנה אלוני, להיאחז בכל קש כדי להשיג
מעט פירסומת אישית בכלי-התיקשורת.
השיטה הבדוקה: לעשות צרות.
כאשר החלו הדתיים הקיצוניים למרמר
על חילול-השבת שהיה כרוך — כביכול
— בטכס קבלת המטוסים, ראתה אלוני
הזדמנות לעצמה לחטוף כמה שניות בטל וויזיה.
היא מחתה על חילול השבת. הטיעון
שלה היה בגדר אידיוטיזם טהור. אך הפעלול
הצליח: הגנתה של אתיאיסטית מושבעת
כמוה על השבת היתד, ידיעה פיקנטית,
והביאה להקרנת דיוקנה על המסך הקטן.

גם אלוני לא יכלה

לנחש מה

יצחק רפאל
בור כרה ויחפרהו

תהיה התוצאה של התעלול. כאשר
נוכחו הדתיים הקיצוניים לדעת כי
גם אלוני הצטרפה למחאתם, הם
הגישו הצעת אי־אמון ככנסת. חש
כונם: אם אלוני מתנגדת לחילול
השבת, ותצביע נגד הממשלה, לא
יוכלו אנשי המפדי׳ל להצביע כעד
הממשלה, מכלי להביך את עצמם
כעיני בוחריהם.
וכך היה. כאשר הגיעה ההצעה להצבעה,
נגררו אנשי השמאל, וביכללם רק״זז ומוקד,
אחרי הצעת אי־האמון של איש פועלי-
אגודת־ישראל קלמן כתנא, אחד הח״כים
הקיצוניים ביותר של ארץ־ישראל השלמה.
צעירי המפד״ל תימרנו את מיפלגתם והשיגו
החלטה להימנע. יצחק רפאל, שביקש להציל
את יוקרתו היורדת במיפלגתו, ניצל את
ההזדמנות באופן ציני כדי להופיע כאיש-
המצפון הבלתי-מתפשר. דק יוסף בורג,
שהוא פיקח יותר, ראה את הנולד והצביעבעד הממשלה.
הימנעות המפד״ל היתה בגדר חוצפה
תהומית. היתד, זו התגרות גלוייה ביצחק
רבץ. לא רק מבחינה !מישפטית, אלא גם
מבחינה מוסרית-ציבוריית דרושה מידה
גדושה ישל עזוודמצח למי שנמנע מלהביע
אמון בממשלה שהוא עצמו חבר בה.
אולם רפאל וצעירי המפד״ל היו בטוחים

בחוצפתם. הם היו משוכנעים שרבין יצטרך
לבלוע את הצפרדע, שהממשלה תמשיך
להתקיים ושהם יוסיפו לשבת בנוחיות
בכסאותיהם.

הם לא הכינו שהם נכנסים למלכודת.

איססוטגיה
של טניס
!^ צחק ו־בין הוא אדם סגור מאין כמוהו.
מעטים מאד מכירים אותו מעבר להיכרות
שיטחית וחיצונית.
לרוב מכריו, וביניהם חברי הממשלה,
רבץ נראה כאדם הדוחה החלטות, שאינו
יוזם ׳שינויים ׳מפליגים, המסתפק במציאת
פיתרונזת מעשיים קטנים לבעיות המעשיות
הקטנות של יום־יום.

זהו רכין של פרשת קדום, של
הבעיות הכלכליות, של חוסר־השי־נוייט
כמיכנה הממשלה.
אולם מתחת לרבץ זה חבוי רבין אחר.
זהו איש המתמודד עם בעייה שאי־אפשר
עוד לדחותה, המנתח אותה מבלי להתייעץ
עם איש, המקבל החלטה קיצונית ונועזת,
והמבצע אותה במהירות מדהימה.

זהו רכין של ששת הימים ואני
מכה.

במשך כמה שבועות ישב רבין לבדו,
וניתח את הבעייה הבוערת העומדת לפניו :
איך לעבור את תקופת־הבחירות מבלי
לאבד את שילטונו במיפלגת־העבודה ואת
שילטון מיפלגת־העבודה במדינה.
בעיני הציבור, ניראה רבץ בשבועית
אלה כאדם חסר־ישע, הנגרר לתודיאסץ,
ששימעון פרם עלול לגזול בכל רגע את
המנהיגות בימיפלגת׳ו, או שבגין, ידץ ושרון
עלולים לגזול ממיפלגתו את כוחה בכנסת.
אבל באותו זמן ישב רבין בחדרו, ותיבנן
לעצמו בסודי־סודות איסטראטגיה מחושבת
היטב. ריק פה ושם, בשיחות פרטיות וב־ראיוניות
לעיתונאים זרים, הפליט העדה
שמתוכה ניתן היה להבין את כיוון מחשבותיו.
אולם איש כימעט לא שם לב לכך.
האיסטראטגיה של יבין היתר. להעתיק
את הוויכוח לענייני חוץ, באמצעות שורה
של מהלכים מדיניים דרמ׳אתיים שהוא עצמו
יעמוד במרכזם, כגון פגישה עם הנשיא
החדש בוושינגטון, כינוס ועידת דגבה,
פתיחת משא־ומתן משמעותי למען שלום
(ראה עמודים .)22—23

לאורך כל המהלכים המתוכננים
התכוון רבץ להחזיק כיוזמה, לשלוט
ככדור, להלום כו מהלומות מפתיעות
לכיוונים כלתי־צפויים —
כמד כמישחק־הטנים.
כאשר ישב ותיכנן מהלכים אלה, ביצבצה
במוחו — בהכרח — שאלת המפד״ל. מה
יהיה אם תנסה המפד״ל לחבל במהלכי
השלום, שעליו התכוון לבסס את מערכת-
הבחירות שלו ו איך יוכל לכלכל את מעשיו
בוושינגטון ובז׳נבה, כאשר זבולון המר
יושב בממשלה וגורר אחריו את שני
חבריו ז
השאלה עלתה באופן מעשי, בחודש
שעבר, כאשר איימו שני שרי הל״ע לפרוש
מן הממשלה. רבין התייחס לאפשרות זז
בשיוויון־נפש* ,שהפתיע את בני־שיחז.
הם לא יכלו להבין את חשבונו. אילו
פרשו הל״ע אז, היתה נותרת ממשלה בעלת
רוב של 63ח״כים. בממשלה זו היתד.
למפד״ל עמדה של סחיטה מוחלטת, כי
הם יכלו להפילה בכל רגע.

היה ברור שרכין אינו נבהל מאפשרות
זו. להיפך, כבמה שיחות נתקבל
הרושם שהוא אף מקבל אותה
כברכה.

לא קשה היה לנחש את החשבון ־שלו.
׳אילו היתד. המפד״ל מפילה את הממשלה
במצב כזה, ביגלל התנגדותה למהלכי-
שלום, היה רבץ יכול להתייצב לפני הציבור
כמדינאי שוחר־שלום, המבקש ייפוי־כוח
להמשך מאמציו. המערכה היתה מתנהלת
אז כולה על ענייני-חוץ, ובינתיים יכול
היה לנהל את המשא-והמתן בשם ממשלת־מעבר,
המשוחררת מזבולון המר רשות׳.
באותה עת עדיין לא חלם דבין על
האפשרות *שהמפד׳׳ל •תפרוש מן הממשלה
על עניין *של מה־בכך, כמו טכס צה״לי.
אבל כאשר נמנעה המפד״ל מן ההצבעה
בכנסת, הבין רבץ מייד כי הנה נוצר המצב
שהוא ייחל לו: על־פי החוק ניתן היד,
לסלק את המפד״ל מן הממשלה באופן
אלגנטי, ולנהל בתקופודהמעבר את המשא־והמתן
לשלום בלי וטו של זבולון המד.

לולא חוצפתם המונומנטלית של
אנשי המפד״ל, כיטחונם־העצמי ה אווילי
וזילזולם ברבין, הם היו מרגישים
שהם נכנסים למלכודת.
אולם מילכד יוסף בורג, שהריח
משהו, לא הבין איש מהם מה קורה.
רפאל ציני מדי, והמר פשוט

מדי, מבדי שיכלו להכין את המתחולל.
גם הפרשנים ושאר המומחים
לא הכינו מה מתרחש כמוהו
של רכין.
במידה מסויימת, דמה המצב לזה שנוצר
במאי ,1967 ערב שעתו הגדולה של ה-
רמטכ״ל רבץ. במשך שנים חלמו אלופי
צה״ל על מצב שבו יכניס גמאל עבד־אל-
נאצר את צבאו לתוך חצי־האי סיני, שם
ניתן יהיה לד*,שמידו בקלות. צה״ל לא עשה
דבד~כדי לגרוד את !נאצר להרפתקה זו
— אך כאשר הכנים נאצר את צבאו לסיני,
הבינו רבץ וחבריו מייד כי הוא נכנם
למלכודת* ,ופעלו בהתאם לכך.

רבץ לא יבול היה לתכנן את מהלכי
המפד״ל. אך באשר עשתה
המפד״ל מה שעשתה, לא היה
צריך להתלכט. היה ברור לו כן-
רגע כיצד להגיכ.

סויגית נר ווקרביס
י * ל־ ידי פעולתו המהירה •והנמרצת,
? הפך רבין במכה אחת את כל הקערות
על פיהן, וטרף את כל הקלפים.
הדבר התאים בדיוק לאיסטראטגיה *שקבע
לעצמו קודם־לכן. על כן לא היתד, זו
הרפתקה אימפולסיבית, כפי שנידמה לרבים,
אלא סיכון מחושב.

כמו מיכצע צבאי הבנוי כהלכה,
השיג גם מיכצע זה שורה של יעדים
שונים, במישורים שונים, וגרם
לאנדרלמוסיה ואי-כיטחון כמחנה
יריביו.

בין השאר יגרם המהלך לתוצאות הבאות :
!• רבץ נטל את היוזמה לידיו. זהו,
כשלעצמו, יתרון עצום בכל מערכה, צבאית
או מדינית.
• הוא שינה לחלוטין את דימויו בעיני
הציבור, הוכיח שיש לו התכונות •החביבות
על הקהל הישראלי. הדבר התבטא בתגובות
בנוסח •״הוא גבר,״ ״הוא עשה שרירים,״
״יש לו ביצים.״ שינוי היחס לרבץ, שהחל
בפרשת אנטבה, התקדם עוד יותר.
• סילוק המפד״ל •מן הממישלח הוא
מעשה ׳פופולרי •כשלעצמו, בעיני רזב־רובז
של הציבור השימחה לאידם של שרי ה-
מפד״ל היתה כללית.
• רבץ הבטיח לעצמו חופש־פעולד,
מוחלט במישור שבו הוא רואה את המפתח
להצלחתו בבחירות — מהלכי־השלום, ועידת
ז׳נבה, היחסים עם ממשלת קאר׳טר. טיהור
הממשלה מן הסוכנים של גוש־אמונים הוא
כשלעצמו הישג שלא יסולא בפז.
!• הוא הביך את המיפלגות האחרות,
שנמצאו כולן בלתי־מוכנות(״עם המיכנסיים
למטה,״ בסלאנג ההמוני) להתמודדות. המים*
לגות החדשות נמצאו מגמגמ׳ות ונבוכות.
חרות מסובכת בבעיותיה הכספיות, הל״ע
נמצאו במצב מגוחך.

• הוא הקדים את הבחירות,
דבר שיהושע רכינוכיץ תבע אותו
כל העת, מפני שאין כיכולתו להחזיק
את המשק כמצב תקין עוד חודשים
רכים.

• 1על־ידי הקדמת הבחירות פטר רבין
את עצמו מן הצורך לבצע ניתוח שרבים
תבעו ממנו: לפטר את דבינוביץ ולמנות
הנהגה כלכלית חדשה. גם הנהגה כלכלית
•כושלת יכולה להבטיח מצב כלכלי משביע-
רצון במשך כמה חודשים, לפי המתכון
הבדוק של פינחס ספיר המנוח.

• וההישג האחרון — שהוא
אולי.העיקרי: כמיכצע מפתיע זה
השיג רבץ יתרון מכריע על שימ-
עון פרס.
בשבועות האחרונים השיג פרס בהתמדה
יתרונות על רבין. הוא וסוכניו עבדו קשה
כדי לרכוש עמדה אחר עמדה במנגנון
המיפלגה. אנשיו הפיצו את הסיסמה :
״חמיפלגה בראשות רבין תנחל תבוסה
בבחירות _,הימיפלגה בראשות פרס תנצח
בבחירות.״ רבים החלו משתכנעים בסיסמה

איליו ניתן לתהליך זה לצבור תאוצה
גוברת במשך כימעט שנה, תוך כדי עריכת
בחירות במיפליגה •וכינוס הוועידה, יכול
היה פרם לגבור על רבין. אולם המהלך
הדרמאתי של רבץ, השיפור המהפכני של
דימויו והקדמת הבחירות* ,שיבשו את כל
החשבונות האלה.
במצב שנוצר, אין המיפלגה מסוגלת
כלל להפיל את רבין. כי פיטוריו מראש
הרשימה כעת, פירדשם הבעת אי-אמון של
המיפלגה בממשלה שלה־עצטה, ובאדם
* בשיא המשבר, כאשר אימת־השמדה
נפלה על המדינה, פירסס העולם הזה (,1551
מיום )24.5.67 כתבה תחת תננתרת ״נאצר
נכנם לתוך מלכודת.״ לרבים נידמה אז
שהעיתון לקה בטירוף.

שניווט את הממשלה למצב הנוכחי. מהלך
כזה יבטיח את מפלת המיפלגה בבחירות.

כעת אין לאנשי המיפלגה ברירה
אלא להתלכד עתה סביב רבץ,
מי מרצון ומי מאונס, וללכת אחריו
אל הבחירות. קשה לנחש,

כחנוכה ,1976 מה תהיינה תוצאות
הבחירות — אולם ברור כי
במהלכיו האחרונים שיפר יצחק
רבין השבוע במידה מכרעת את
סיכויי מיפלגתו — ואת סיכוייו
שלו עצמו.

במדינה

תמונות ופלקטים ממבחר הציור המודרני
והקלאסי — הקישוט התרבותי
והנאה לדירתך ובהישג ידך!
המתנה המקובלת לכל הזדמנות !

עי תונו ת
ה ס קו פ שהוחמץ
הכתב המדיגי ;ידה
דשרי חמפד״ל כי
הם עומדים דהיזרק —
אכד עיתוגו דא
האמין לידיעה

״לוטוס״ ,ת״א, רח׳ אלנבי 101
(מול בית־הכנסת הגדול)

2.880ל״י

בלבד

תעלה לו מודעה
בגודל עמוד
ב־העו&ס
דמה

* ובלבד שלא ישולם לזוכה סבים
הפרסים העולה על סך מיליון ל״י.
יום ה׳ — המועד האחרון
ל מסירת ה טפסים

טשה לן־מנהגקבוט-
מלא טוטו בכל שבוע!
המועצה להסדר הר,׳מודם נססורס

בשעות הבוקר של יום הראשון השבוע,
כאשר עמדו שלושת שרי המפד״ל להיכנס
לישיבת הממשלה בה עמד יצחק רבין
להודיע להם על סילוקם מממשלתו, הם
נטלו לידיהם את עמודו הראשון של רד
צהרון ידיעות אחרונות.
מילבד׳*רפח׳ישהשתמע לשני פנים, שהופיע
בדבר, לא היתד. באף אחד מיומוני
ישראל ידיעה על צעדו המתוכנן של רבין.
אבל שרי המפד״ל קיוו למצוא ידיעה כזו
בידיעות אחרונות.
היתר. להם סיבה טובה לתיקוותם. ערב
קודם לכן, במוצאי־שבת, צילצל אליהם
שלמה נקדימון, כתבו המדיני של העיתון,
הידוע במקורות המידע המהימנים שלו.
היה זה נקדימון שהודיע לשרים הדתיים
על צעדיו המתוכננים של רבץ, ואף ביקש
מהם תגובות ראשונות.
משום כך, הופתעו יוסף בורג, יצחק
רפאל וזבולון המר, כשבמקום כותרת ראשית
על צעדו הצפוי של ראש־הממשלה,
מצאו בעמודו הראשון של ידיעות אחרונות
ידיעה פושרת בחתימתם של נקדימון ואריה
צימוקי, הסופר המדיני הירושלמי, שגרסה
:״רבץ לא ינקוט בשום צעדים \ ״
התימה על ידיעה הסופה. לרגע
חשבו שרי המפד״ל שמא חזר בו רבץ מכוונתו
או אולי טעה נקדימון הפעם. אולם
כשנכנסו לפגישה הדחויה עם ראש־המנד
שלה, הסתבר להם שהיה זה העיתון שטעה.
איך יכול היה עיתון להחמיץ סקופ כה
סנסציוני שהיה בידי כתבו, ולא לפרסמו?
התעלומה פוענחה רק בערב.
הסתבר כי לעורכי הלילה של העיתון
הגיעו שתי ידיעות שהתייחסו לאותו נושא.
האחת היתד, של נקדימון, השנייה של
צימוקי.
נקדימון מסר מידע לפיו יתבע רבין
משרי המפד״ל לפרוש מהממשלה. צימוקי
העריך, כנראה, על סמך מידע מיגאל אלון,
שלא היה מעודכן, כי רבץ יחזור בו
מכוונותיו.
עורכי החדשות העדיפו את הערכתו של
צימוקי, אולם כדי לא לקפח את נקדימון,
החתימו גם אותו על הידיעה שסיפרה סיפור
הפוך לחלוטין מהסקוס שהיה בידו.

נקמה ב מנ כ ״ ל

״כדי לקב? מפתח
7חדרי־הגוהיות ש?
לישפת־העיתוגות בת״א —
יש רהניש בקשה
בכתב בידדטזים :״

באירופה, כמו בישראל,
ילדים ומבוגרים
אוהבים, לאכול אח
מעדו החלב -דני״

על כל גביע ׳נול -דני״
מוט בע תאריך המציין
את טריות המוצר.

העעסש 1 1עשהא 1ת 1בי׳1ל)(1ת>
61ז 3כ 0 - 1ץ 0ז 6

מזה כמה ימים מופיעה מודעה, באנגלית,
על לוח־המודעות בלישנת-העיתונות-ד,ממשלתית
בתל-אביב, המיועד לכתבי־החוץ.
וזה תוכנה -סל המודעה :
במטרה לזרז את העברת יתרת הפעילות
ישל ׳לישכת־העיתונות-הממשלתית מתל-
אביב לירושלים, הוחלט כי ההל מן האחד
בינואר 1977 יישמרו כל המפתחות להדדי-
השירותים בלישכת־העיתונות של תל־אביב,
בירושלים. אלה המשתוקקים להש תמש
סמפתחות אלד, יפנו בנתב, בשלושה
העתקים, אל החתום: מטה בירושלים, תוך
ציון השעה שבה יידרשו המפתחות.
אם תאושר בקשתם, יישלח הספתח לתל-
אביב, אבל עליו להיות !מוחזר לירושלים
ללא כל דיחוי. בשום פנים ואופן אין לשמור
מפתח לחדדי-ד,שירותים למשך הלילה
בתיל-אביב.
כל הדרי־הנוחיות בלישכת־העיתונות ב-
תל־אביב יישארו נעולים כל זמן שהם
לא בשימוש.
בחתימה שמתחת להודעה זו הופיע שמו
של הד״ד מירון מדזיני, רא־ש לישנת
העיתונות החדש.
הוראה אמיתית? תחילה התייחסו כת-
בי־החוץ שקראו את המודעה לתוכנה כאל
(המשך בעמוד )29
העולם הזה 2051

הפרופסור הקים תנועה דמוקרטית ודודנו שותפו עושה תנועה מיזוחית
ומטיל אבנים לעבר צלם עיתונות

הדודני ם
חנינשנרח
ם ירצה פעם הפרופסור אמנון
\ £רובינשטיין, ממנהיגיה •של התנועה
הדמוקרטית לשינוי, לצאת להפגיות־מחאה
ברחוב, הוא לא יצטרך להרחיק לכת כדי
למצוא מועמד מתאים לאירגונן. יש לו
אחד כזה במישפחה.
זהו דודנו ושותפו בחברת האחים רובינשטיין.

לפני שבועיים נחשדו אחיו הצעירים
של הפרופסור יחד עם אביהם, הקבלן
הוותיק והנודע אהרון רובינשטיין, בהעלמת
הכנסות ממס־ההכנסה ובהברחת מט־בע-זר
לחו״ל. השבוע הוכיח בן אחר ל־מישפחת
הקבלנים המסועפת כי כוחו רב
לו ביידוי אבנים, בגידופים ובתנועות מרמ זות
מאד המכונות, משום־מה ,״מיזרחיות״.
הצרות ׳•מפקדו באחרונה את מי׳שפחת
רובינשטיין, והפירסומים הבלתי־פוסקים
בעיתונות אודות חקירות המישטרה נגדה,
לא קטעו ולא הפסיקו את פעילותה הכלכלית
הענפה של המישפחה. אדרבא. נראה
כי המצב רק דירבן אותם מבני־המישפחה
העוסקים בפעילות הקבלנית, ליתר יוזמה.
הנה, למשל, ליד -מכונת רמת־אביב
בתל־אביב, במקביל לכביש הראשי של
חיפה—תל־אביב, יש לחברת האחים רובינשטיין
שטח-קרקע גדול לבנייה.
זוהי אחת הרזרבות הבודדות שעוד נותרו
לבנייה בשכונת־יוקרה זו. למרות קירבת
הסיגרשים לכביש הראשי, רבים הקופצים
לקנות שם דירות. ולמרות האטת הפעילות
בענף הבנייה בארץ, מבקשת חברת רובינשטיין
לבנות דוווקא שם, ודווקא עכשיו.
אלא שלרוע המזל קיים מיכשול אחד,
המונע בעדם להמשיך בפעילותם הבונה
והיוצרת באיזור זה. בתוך ה-מטח שלהם
יש חלקת־קרקע, בשטח של כשני דונם,
שאינה שייכת להם והקוטעת את הרצף
לעבר צלם העולם הזה, בתנועה המוגדרת כ״מיז־ של איזור-הבנייה המתוכנן שלהם.
מזית״ ,עושה בנו הבכור של הקבלן יהודה רובינזוהי
חלקת־הקרקע המשתרעת מסביב
שטיין, שהוא אחיו ושותפו של אהרון רובינשטיין בחברת האחים רובינשטיין. הבן הוא
למיבנה ערבי ישן ששרד ב״מכונת רמת־אביב,
ליד הכביש הראימי, עוד מתקופת
דודנו של אמנון רובינשטיין, מראשי תנועת שינוי, וכיום מראשי התנועה נזדקורטית.

אצבע משולשת

ה> <11| \ 1ך בניו של הקבלן יוזודה
1 #1 11 רובינשטיין, דודניו של הפרופסור
אמנון רובינשטיין. העובדים יחד
עם אביהם בעיסקי הקבלנות שלו. בתמונה.
נראה האח הבכור מטיל אבן לעבר צלם
העולם הזה, כשהאח הצעיר מסתתר אחריו.

בינשטיין לבין יעקב אפשטיין, ניסה למצוא
את שביל־הזהב כדי שיגיעו ביניהם
לעמק־השווה.
״כשלא עשינו עסק,״ מספר אפשטיין,
״התחיל רובינשטיין לאיים עלי. יגאל
גריפל בעצמו שמע את האיומים שלו.״
אלא שהדברים לא נשארו בגדר איומים
בילבד. לפתע, החלו מופיעים במיג־רשו
של אפשטיין שוטרים ופקחים שרשמו
לו דו״חות על הפעלת עסק ללא־רישיון.
כל מיגרשי מכירת הרכב המשומש בעיר
פועלים ללא־רישיון. בשעתו, כאשר רצתה
העירייה לסלק את בעלי־המיגרשים
מתוך העיר אל פרבריה, היא שיסתה בהם
את המישטרה, שרשמה להם דו״חות
שבעיקבותיהם נאלצו לשלם קנסות כבדים.
אפשטיין היה-מן הראשונים שסגר
את המיגרש שהיה לו בקרן הרחובות אבן־
גבירול—בלוך בתל־אביב, העתיק את עסקו
לדרך חיפה, למקום המרוחק.
״ארבע שנים לא ראיתי כאן שוטר
לרפואה, שירשום רפורט. פיתאום, אחרי
העסק עם רובינשטיין, התחילו להו־

(המשך מעמוד )27
המנדט הבריטי. פעם היה שם בית־חולים
ערבי לחולי־נפש. במשך שנים רבות, אחרי
קום המדינה, עמד הבניין הישן בשיממונו.
עד שלפני כשמונה שנים רכש אותו סוחר-
המכוניות התל־אביבי יעקב אפשטיין, והקים
בי ובחצרו מיגרש לסחר במכוניות משומשות.
כדי
לרבע את שטח מיגרשו ולגדרו
היה אפשטיין זקוק לכיברת־קרקע, בשטח
של כ־ 240מ״ר, ליד המיגרש שרכש. חלקה
זו היתד, שייכת למיגרשיהם של האחים
אהרון ואברהם רובינשטיין.
כיוון שאהרון רובינשטיין לא תיכנן באותה
תקופה לבנות באיזור זה, הוא הסכים
להתיר לאפשטיין להשתמש בחלקת־אלזהים-
הקטנה שלו -שליד הבית הערבי הישן,
ללא תמורה, מילבד תמורה של הסכם
ג׳נטלמני.
״היה בינינו הסכם,״ מספר אפשטיין,
״שכאשר ארצה למכור את המיגרש -שלי,
תהיה לרובינשטיין האופציה לקנות אותו
ראשון מידי״.

״הם מפעיר־ם
נגדי לחצים נדי
שאוותר על המיגוש!•-׳

״הרובינשטיינים רוצים
לתת לי תמורת חמיגדש,
דירות בעוד 5שנים !״

במשך כשמונה שנים חנו מכוניותיו
המשומשות של אפשטיין על אדמתו של
רובינשטיין, מבלי שאיש טען נגדן דבר.
אולם באחרונה הופרעה השלווה ששררה
באיזור שקט זה.
אהרון רובינשטיין, בשם חברת האחים
רובינשטיין, פנה אל אפשטיין והציע לו
לרכוש מידיו את הקרקע, כפי שדובר
בשעתו. החברה, שבמניותיה מחזיק גם
הפרופסור אמנון רובינשטיין, מראשי התנועה
הדמוקרטית לשינוי, רוצה לבנות
שורת בתים במקביל לכביש חיפה. כדי
שתוכל לעשות זאת עליה לרכוש כמה
חלקות־קרקע שאינן שייכות לה. אחת
מהן שייכת ליעקב אפשטיין.
לאפשטיין אין כל עניין למכור את
מיגרשו. על כל פנים, לא במחיר ובתמורה
שמציעים לו הרובינשטיינים.

ך שהם התחילו להציע לי למי
?ן ~ כור את המיגרש,״ מספר יעקב
אפשטיין ,״הם דיברו על לשלם תמורתו
משהו בסדר־גודל של שניים וחצי מיליון
ל״י. אבל לא במזומן. מה שהם מוכנים
להציע בשביל המיגרש זה שש דירות
בבתים שהם הולכים לבנות כאן —
שאותן אקבל רק בעוד חמש וחצי שנים.
איזה מין עסק זה? מה אני, פראייר?
מה אני אעשה עד אז? איפה אשים את
המכוניות שלי?״
כשנוכחו האחים רובינשטיין ובניהם כי
אפשטיין מתעקש, הם פנו לעזרת מתווך.
היה זה סגן ראש עיריית תל־אביב, יגאל
גריפל. הוא ערך פגישה בין אהרון רו־

הא 1 1111 0 ׳] 1ל11ל1

יואב רובינשטיין, בנו של הקבלן אב-
י-י 111 #11 #11111111 רהם רובינשטיין מחברת האחים רובינשטיין,
מיישם את השטיין שבשמו (שטיין — אבן, באידיש) במציאות. יואב נראה
כשהוא מיידה אבנים לעבר צלם העולם הזה, שבא לצלם אותו בעת הריסת הגדר במיגרש.

פיע השוטרים ולעשות רפורטים. ובעיק־בות
השוטרים באו הבולדוזרים.״
נראה כי האחים רובינשטיין ובניהם
החליטו להעניש את אפשטיין, ליטול מ־מיגרשו
את השטח בגודל של 4x20
מטר השייך להם. כיוון ששטח זה היה
מגודר, מוקף בעמודי־חשמל והשלט של
המיגרש התנוסס מעליו, הם באו עם דח פורים
ופועלים, כדי למנוע כל התנגדות.
על המלאכה ניצחו שני בניו של אברהם
רובינשטיין, יואב ורמי. כאשר הגיע
למקום גם צלם העולם הזה, כדי לצלם
את מלאכת ההריסה, נתקפו השניים זעם.
יואב רובינשטיין לא הצליח לרסן את
זעמו המשתולל. תחילה החווה כלפי הצלם
תנועות ״מיזרחיות״ גסות. כשזה לא
הועיל, החל מיידה בו אבנים כבדות,
כשהוא מלווה אותן בחרפות וגידופים.
למזלם של שני הצדדים, אין יואב רובינשטיין
מיטיב לקלוע. כשנואש ממאמציו
לפגוע בצלם, הסתלק מהמקום.
״הם באו למקום עם אנשי ההוצאה-
לפועל,״ מספר אפשטיין .״נתתי להם את
החלק שלהם בחזרה. בבקשה — אם הם
רוצים להרוס — שיהרסו. אבל הם לא
יכולים להכריח אותי בכוח למכור את
האדמה שלי!״
כשניסה כתב העולם הזה לקבל את
תגובת האחים רובינשטיין לפרשה, נטרק
הטלפון בפניו.
האחים רובינשטיין, ידועים כבעלי יד
חזקה והשפעה, אבל ספק אם במקרה של
אפשטיין הם פגשו באיש הנכון, כדי
לנסות לשכנעו בכוח. זוהי, אולי, הסיבה
לכך שיודעי־דבר סבורים כי הפרשה לא
הסתיימה השבוע, ויהיה לה עוד המשך.

הבולדוזר של האחים רובינשטיין הורס את שילסי מיגרש המכוניות של אפשטיין

במדינה
(המשך מעמוד )26
בדיחה. מישהו אף !מיהר להסירה מלוח-
המודעות, זמן קצר אחדי שנתלתה. אולם
כמו במטה־קסם היא חזרה והופיעה שם
כל אימת שנתלשה.
כתוצאה מכד החלו נמה מכתבי־החוץ
בישראל מהרהרים, שמא זוהי הוראה אמיתית
.״בישראל,״ טען אחד הכתבים הזרים
למיקרא המודעה ,״שום דבר כבר לא
יפתיע אותנו.״
כמה כתבי־חוץ אף טרחו לצלצל ללישכת*
העיתונות בירושלים, כדי לברר אם תוכנה
של המודעה אמיתי. אחת מסוכנויזת־החד־שות
אפילו העבירה ידיעה על המודעה
המוזרה ברשת הטלקס שלה.
מובן שהיתה זו הודעה מפוברקת. היא
באה לבטא את זעמם של כמה מעיתונאי-
החוץ בישראל כלפי מנכ״לה החדש של
לישכת־העיתזנות, הד״ר מירון מדזיני.
מדזיני 44 בנו של מי שהיה מנהל לישכת־העיתונות
1של הסוכנות היהודית בירושלים
עוד בשנת ,1929 כיהן במשך תשע שנים
כמנהל לישכת־העיתונות בירושלים.
כאשר מונה באחרונה לתפקידו החדש,
נקט מדיניות של העברת מרכז־הכובד של
לישכת־העיתונות־הממשלתית לירושלים.
נתבי־החוץ, השוהים רובם בתל־אביב, נקמו
בו על מדיניותו החדשה בצורת המודעה,
החוזרת ומופיעה מדי־יום־ביומו על לוח־המודעות
של מדזיני בתל־אביב, הפעם
בחתימת ״נדו סאפיינס״ (נ1ו המבין).
כותבי המודעה מקווים שמישהו אומנם
ישלח יום אחד לירושלים בקשה ב־שלושה
העתקים, כדי לקבל מפתח לחדרי־הנוחיות
של לישכת־העיתונות בתל-אביב.

ה כנ ס ת
דבראלה קי ר !
נדבנות מופרזת של
כמה ס״כים, תעלה
למשלם המיסים
חצי מיליון ל״י
קשה לדעת מה בדיוק עושים אותם
ח״כים, הנבחרים מדי פעם להיכלל במיש־לחות
הפרלמנטריות היוצאות לחו״ל.
הם, כמובן ,״מייצגים״ את ישראל ו״משם־
רים את תדמיתה.״ אלא שכל הכינוסים ה־בינפרלמנטריים
אינם אלא מועדון־נסיעות
אחד גדול, שנועד להצדיק טיולים בחו״ל
של חברי פרלמנט משעממים.
אולם לפחות במקרה אחד, הוכיחו חברי
מישלחת פרלמנטרית ישראלית, כי הם
לא ביטלו את זמנם לריק. היו אלה ה־ח״כים
מלמד, פת, שחל ושכטרמן, שסיירו
באירופה כאורחי הפרלמנט האירופי המשותף.
המיליונר
הציע לממן. בעת ביקורם
בשטרסבורג שבצרפת, מקום מושב הפרלמנט
האירופי, הם התלהבו כל־כך מקב-
לת־הפנים שנערכה לכבודם, עד שבו במקום
החליטו להודות למארחיהם. הם ביקשו
להעניק להם מתנה.
לא על חשבונם, חלילה. על חשבון מש־לם־המיסים
הישראלי. הם הודיעו כי ישראל
תממן הקמת קיר דקורטיבי בבניין
הפרלמנט האירופי.
איש לא עירער על כך, עד שהגיע החשבון
לכנסת. הסתבר שהקמת הקיר, שביצועו
הופקד בידי הפסל הישראלי יעקב
אגם, החי בפאריס, תעלה כחצי מיליון ל״י.
רק כשנודע על כך, התעורר ח״ב לע״מ
זלמן שובל, הציע לבטל את המתנה. נימוקו
לא היה כלכלי. לטענתו, אגם הוא
יורד ולכן לא נאה כי דווקא הוא ייצג את
ישראל על קיר הפרלמנט האירופי.
גם ח״כים אחרים היו בדעתו של שובל,
אבל מנימוקים פינאנסיים .״זהו ביזבוז!״
טענו במיסדרונות .״זו הוצאה מיותרת של
מטבע זר,״ אמרו אחרים.
המחאות היו לשווא. השבוע אישרה
ועדת־הכספים של הכנסת את ההוצאה
במטבע־חוץ, אחרי שדחתה הצעה שאיש־העסקים
הישראלי, סמי פלאטו, המפיץ בעולם
תכשיטים שהם מיניאטורות של פסלי
אגם, הוא שיממן את המתנה.
״מי שמבטיח — צריך לקיים,״ פסק יו״ר
ועדת־הכספים ישראל קרגמן, ושיכנע את
חבריו.
העולם הזה 4:.051ס

המגינה האחרונה שנ ש טה נין ח
בניית ציפורניים מלאכותיות לפי צבע

הצעקה האחרונה

ציפורניים מלאכותיות לכל דורשת, גם לנערת
ישראל אירית לביא (משמאל) ולדוגמנית אווה
מלמן (מימיו) .אירית טוענת כ עובדת היותה עקרת־בית מונעת מחנה לגדל ציפורניים.
ך וספות הציפורניים -התאחדו י
~ נמצאה תרופה בדוקה אשר תשים קץ
לכל הכיסופים, הבושות וריגשי־הנחיתות.
אולי גלאס ורעה צור נשבעו, בשם כל
הקדוש להן, לגאול את הכוססות מצרותיהן,
ולהתקין להן ציפורניים לתפארת.
ציפורניים תותבות, שתתאמנה בדיוק
לאצבעות. ציפורניים תותבות שאותן אי־אפשר
לכסוס אפילו אם רוצים, כיוון שקיימת
סכנה פשוט לשבור את השיניים.
נשמע מטורף? ובכן, לא־כל־כך.
רעה (כמו לאה) צור היא אשד. צעירה
שיש לה הכל בחיים: דירה נאה, כלים
נאים, בעל נאה וילדים נאים. ואם לא די
בכך, הרי בתוקף היותה אשת סיים באל־על

יש לה גם נסיעות חינם לחו״ל, והיא
לובשת רק מה שלובשים בלונדון, פאריס,
רומא וניו־יודק. אבל נזה, אין לה ציפורניים.
יומה עושה בחורה שיש לה הכל אבל
׳אין ל.ה ציפורניים? נוסעת לארצות־הברית,
כי שם, בארץ האפשרויות הבלתי־מוגבלזת,
אפשרי הכל .־וכך, בעזרתה של ידידתה
הטובה ביותר, הגיעה רעה למכון המתקין
ציפורניים לכוססות כרוניות. רעה התלהבה

יש להן ציפות
מן הרעיון עד־כדי-כך שמיהרה ללמוד
אותו, ובו־ברגע נשבעה להביא מזור לכל
אחיותיהן בציון.
כמו שהגיעה תל־אביבה רצה אל חברתה
הטובה, הכוססת הנודעת אולי גלאס, שהיא
.מנהלת גלריה ואשתו של סוחר אמיד,
מכרה לה הרעיון. אולי נדלקה. תוך יום
אחד שכרו השתיים מקום, תוך יומיים
קנו את הזיכיון מידי החברה בארה״ב, תוך
עשרה ימים נשלחו אליהן החומרים, ותוך
שבועיים נפתח הסאלון החדש.
רעה ואולי הפכו בן־לילה הצעקה האחרונה
של תל־אביב. זמרות, שחקניות, נע-
רות־זוהר, דוגמניות וסתם נשים החלו
מתדפקות על דלתן בהמוניהן. מהו סודן?

פורצלן עם
נייר-כסף

ה ! ך 1ל ך ויקי, כלב הפודל של ה־
- 1 11 מיליונר סמי פלאטו ואשתו
אנט בא למכון עם הביבי סיטר שלו, הילה.
היא רצתה להתאים ציפורניים לעצמה.

ך* ד הגוססות למיניהן מכירות אותו
^ רגע מביר שבו נועץ מישהו את מבטו
באצבעותיהן, ומסיט אותו מעליהן בדחייה.
לאולי ולרעה פיתרון בשיטה אמריקאית
פשוטה: על הציפורן הן מושחות פורצלן
עמיד וחזק, אחר־כך הן מהדקות עליו
נייר־כסף יגזור בצורית ציפורן, ועליו מושחות
שיכבה נוספת של פורצלן. אחרי
שהחומר התייבש הן משייפות את הציפורן
המלאכותית, ומושחות בלכה.
אולם, הפרינציפ הוא שלא להשתמש
בציפורניים מלאכותיות עד קץ כל הימים
יוכו׳ ,אלא לסייע לגדל את הציפורניים
הטיבעיות ׳ולהיגמל מן הכסיסה. במשך הזמן
צומחת הציפורן, ואז יש לבוא שוב. הציפורן
המלאכותית היא בלתי־כסיסה, ולכן קיים
סיכוי שתוך פרק־זמן של חודש ימים לערך
תצמח לכוססת הכרונית ציפורן טיבעית.
התקנאו בעלות הציפורניים המטופחות

אשת הגיבור

מירי שומרון, גרושתו של גיבור אנטבה תת־אלוף דן שומר
היא אחת הנלהבות ביותר מן הציפורניים המלאכותיות. מ
נהגה לכסוס את ציפורניה עד זוב דח. כעת היא מתהדרת בציפורניים מלאכותיות צבוע
בצבע ורוד וטוענת שהלשעבר שלה חושב שזה איום ונורא, כי הוא אוהב נשים טבע

וינות תל־אביב:

לבנות שוקולד מנטה מסטיק. מימין
לשמאל: ירדנה ארזי, לאה לופטין
ורותי הולצמן־ברק. השלוש, המקפידות באופן מייוחד על הופעתן
נוטה לכססנות, כססה. עכשיו היא מתהדרת
בעשר ציפורניים ארוכות-ארוכות, משוחות
בלכה אדומה כדם.
גם נערת־הזוהר ציפי לווין איבדה את
ציפורניה. בעיקבות אימהותה. ציפי, הכס־סנית
מטיבעה, הצליחה סוף־סוף לגדל
ציפורניים, אולם אז נולד בנה ניל, וכדי
שלא לשרוט אותו נאלצה לגזרן. מאז כססה
באופן שיטתי, עד שאימצה לעצמה ציפורניים
תותבות.

אולם המאושרת שבחבורה היא, ללא
ספק, מירי שומרון, גרושתו של תת־אלוף
דן שומרון, הגיבור הבינלאומי התורן. מירי
מעידה על עצמה שכססד, תמיד ״עד לבשר״,
ומעולם לא האמינה כי אי-פעם תראה
ציפורן אצבעותיה. היום היא מתהדרת בציפורניים
ארוכות, צבועות בלכה ורודה.
ומה אומר על כך הבעל-לשעבר? אומרת
מירי :״הוא אמר, פיחס׳ .הוא אוהב נשים
טיבעייות.״

המושיעה

רעה צור, שלמדה
את שיטת בניית
הציפורניים בארצות־הברית והביאה אומטפלת
כציפי לווין.
תה לישראל,

בבעלות ד,ציפורניים הקצוצות, שתחת לטרוח
שעות ארוכות על גידול וטיפול ושיוף
וטיפוח, הולכות אל אולי ורעה ויוצאות
עם אותה תוצאה תוך -שעה אחת. מה
עושות אלה ז גוזזות את ציפורניהן, ובאות
אל השתיים בדרישה: רוצות ציפורניים
מלאכותיות בצבע שיתאים י לעיניים או
לשימלה, באורך שיתאים לטבעת ולבעל.
אולי ורעה מקבלות את כולן בחדוות־יצירה,
מורחות פורצלנים, מחלקות קפה
וסופגניות, והשימחד, בעיצומה. מכונן הקטן
הפך מקום־מיפגש חברי שמדי בוקר נוהרות
אליו כל אלה שאינן נאלצות לעבוד למחייתן,
והנשבעות שהן רוקמות, מבשלות,
סורגות, מדיחות כלים ׳ואפילו שורטות
בעזרת הציפורניים התותבות שלהן. ומי
שלא מאמין, שישאל את שימעון ברק,
בעלה שליחתי הולצימן משלישיית שוקולד
מנטה מסטיק.
רותי, יחד עם חברותיה לשלישייה
ירדנה ארזי ולאה לופטין, ביקשו
לצבוע להן את ציפורניהן החדשות בצבע
סגול, כגון ד,שימלח שלבשו בפסטיבל הזמר.
רותי מעידה על עצמה כי היא כוססת
כרונית, המחזיקה אצבע בפה באופן קבוע.
כעת היא מאושרת, ואומרת :״אנשים מש תגעים!
ממש לא מאמינים שאני עם
ציפורניים. העסק הזה הוסיף לביטחון העצמי
שלי, ולכל הופעתי החיצונית.״
וירדנה ׳מספרת :״יש לי כבוד לציפורניים
שלי, אבל הן חסרות קלציום, נשברות
ומעולם לא הצלחתי לגדלן. הופעתי החיצונית
חשובה לי מאד, והעובדה שציפורני
פגומות תמיד הפריעה לי נורא. כעת אני
כל הזמן מדברת עם הידיים, שאנשים יראו.״
נערת־ישראל לשעבר, אירית לביא, היא
כיום עקרת־בית מסורה ואם לשניים. היא
מעידה על עצימה שעבודוודחבית לא איפשרו
לה לגדל ציפורניים, ומכיוון שהיא

לא על היופי

לבדו תחיה האשה, כי אם גם על ציפורניה. כך סבורות
נערת־ישראל לשעבר אירית לביא (למעלה) ,ונערת־הזוהר
שהפכה אשת־עסקים ציפי לווין(משמאל) .השתיים טוענות כי החלו־לכסוס ציפורניים בעיק־בות
אימהותן ועבודות הבית, התביישו להצטלם וללחוץ ידיים, כעת נפתרו כל בעיותיהן.

השערוריות מצטברות במישטות ת״א

11111111111
!!!1שמוח

ה 1דח 11
^ ני מז כהאת הנאשמים מן
האישומים שיוחסו להם בכתב־האי־שום,״
אמר השופט המחוזי שמואל קר
ארט, וסיים בכך את קריאת הכרעת־הדין.
באולם בית־המישפט המחוזי בתל־אביב
קמה, מהומה. אנשי הפרקליטות מיהרו אל
לישכתה של עורכת־הדין ויקטוריה אום־
טרובסקי־כהן, פרקליטת המחוז, כדי לבשר
לד, את החדשה המרעישה. קציני מיש־טרה,
וביניהם בלשי מחלק־הסמים של
היחידה המרכזית, קפאו נדהמים במקומותיהם.
אחד מהם רץ לתא־ד,טלפון, וצילצל
למפקד מישטרת מחוז תל־אביב .״הם זוכו!״
קרא לתוך השפופרת .״השופט לא
האמין לדדון ! אנחנו לא תופסים איך זה
קרה !״

את ר,הרואין, עצר את הנאשמים, חקר אותם
ועל סמך דו״ח הפעולה שלו, והעדויות
שהציג כאילו נלקחו מן הנאשמים, הוכן
כתב־ד,אישום. עדותו של הצייד דדון בפני
השופט קוארט אמורה היתה להיות
מעין ריצת־הניצחון רץ־המראתון.
אך הבלש דדון עשה הפעם הכל כדי
להוכיח לבית־המישפט, שאין להאמין לכל
מה שטען בעדות שמסר במישטרה
לגבי תפיסת ד,הרואין.
הוא היה כל כך אומלל ועלוב, בעדותו
הפעם, עד שהצליח להביא את השופט
קוארט לידי המסקנה שנתגלו בעדותו
סתירות חמורות.
״אני סבור שלא ניתן לסמוך על עדותו
של דדון לגבי שאלות מכריעות,״ אמר
השופט.
מה גרם להתנהגותו המוזרה, אם לנקוט
לשון עדינה, של הבלש אליהו דדון
בבית־המישפט? החוקר הנמרץ, שלא חסך
דבר כדי להביא לתאי־המעצר אנשי־בוה־מה
תל־אביביים ודוגמניות, כשנתגלו אצלם
גרמים ספורים של חשיש, סגר במו־ידיו
פרשת־ד,רואיו גדולה, שהכמות ש נתפסה
במהלכה עלולה היתה להביא למותם
של רבים, בעתיד הלא־רחוק.
עם שמיעת הכרעת־הדין, בחודש זה, מי׳-
הרה פרקליטת מחוז תל־אביב ,־עורכת־הדין
אוסטרובסקי־כהן, לפנות למפקד מחוז
תל־אביב של המישטרה, תת־גיצב משה
טיומקין, כדי לבשר לו על הופעתו המשונה
של הבלש דדון בבית־המישפט. הודעה
נוספת הועברה לפרקליט המדינה,
ולידיעתו של הירעץ־המישפטי־לממשלה.
תת־ניצב טיומקין כבר הורה שיצלמו עבו רו
את מאות העמודים של הפרוטוקולים
והעדויות •של הפרשה אשר בה העיד דדון.
קשה לתביעה לפנות לבית־המישפט־העל־יון
כדי להגיש ערער. וכי למה עוד יש
לצפות, כאשר השופט מכריז כי אינו
מאמין ואינו מקבל את גירסתם של אנשי-
המישטרד, י

ה מוו ת הלבן
חוגג

ואעוהמחלק: הוא נתקו
אולם, לא רק קציני ואנשי־המישטרה
שנכחו באולם המישפטים חשו כאילו סטרו
על פניהם. גם השופט קוארט לא העלים
את ריגשותיו על הדוכן שלו, כאשר נאלץ
להזכיר את שורת השקרים והסתירות ש נתגלו
בעדותו של רס״ל מחלק־הסמים
אליהו דדון, בפני בית־המישפט.
הפרטים המוזרים שמסר הבלש איש
היחידה המובחרת, אליהו דדון, לפני השופט
קוארט, הם שהביאו לכך שאחת
הפרשות הגדולות של תפיסת הרואין, בשווי
של כמיליון וחצי לירות (כמות שיו
152 גרם) ,הסתיימה בבית־המישפט בלא*
כלום. אלי דדון, צייד סוחרי־הסמים, גרם
לכך שהתיק ייסגר והפרשה כולה תיקבר
סופית.
כולם ציפו להופעתו של הרס״ל דדון
בבית־המישפט בביטחה ובשלווה — כולם,
אולי חוץ מן הנאשמים. עד לאותו רגע
היתה הפרשה ברורה לחלוטין. דדון תפס

32 ••1

ך* יצד, כעצם, החלה פרשת תפיסת
152 הגרמים של אבקת ״המוות
הלבן,״ וכיצד הגיעה לסיומה האומלל
וחסר־התוצאות בבית־המישפט, בסיועו רב־הערך
של הבלש אליהו דדון?
בשעות הצהריים של ה־ 27 בפברואר
השגה, נכנסו הרס״ל אליהו דדון וחוליית־הבלשים
שלו לדירה ברחוב קהילת עדן 5
בכרם התימנים בתל־אביב, כדי לערוך שם
חיפוש. ביד־ השוטרים היה צו־חיפוש,
בעיקבות מידע חשוב שקיבלו, על אודות
כמות גדולה של הרואין המוסתרת באותו
בית.
הצייד נשא פרי. בתוך גרביים. שנמצאי
במגירת ארון־בגדים בחדר־ד,כניסה של
הדירה, גילו דדון ואנשיו 152 גר׳ הרואין
1.9 .גר׳ חשיש נתגלו במגירה בחדר־השינה,
ועוד 21 גלולות מטאדון נתפסו
על־ידי השוטרים בתוך בקבוק פלסטיק.
נמצאו במקום גם שלושה מישקלות קטנים
לשקילת כמויות חומר זעירות. כמו כן
נעצרו במקום עזרא חבורה ( )60 ובנו חיים

הסניגור: הוא הוכיח שהדס״ ו ש יקד
( .)33 הם הואשמו בהחזקת סמים מסוכנים
בדירתו ־של האב.
נאשם שלישי, אליהו חן (כליפא 30
הואשם בנסיון לקנות סם מסוכן מחיים
חבורה, הבן, שהוא נשוי ואב לארבעה ילדים,
וא־שר טס ללונדון 11 יום לפני הפשיטה
המפורסמת של צייד־סוחרי־הסמים
אליהו דדון. חבורה הבן שהה בלונדון
כחמישה ימים, משם נסע לאמסטרדם, וחזר
ארצה ב־ 24 בפברואר ,1976 שלושה ימים
לפני החיפוש שערך מחלק־הסמים בדירתו
של חבורה האב. הבן הגיע, לדבריו,
מאירופה לנמל־ד,תעופה בן־גוריון עם חמש
מיזוודות, אך פקידי־המכס ־שיחררו לו בו־במקום
רק מיזוודה אחת. התביעה הגישה
— כפי שציין השופט קוארט — כמוצג
את חוות־הדעת שלפיה אמסטרדם היא מר-
כדר,שיווק באירופה של ההרואין מן הסוג
שנתפס בדירתו ישל חבורה האב.
התביעה טענה על פי חוות דעת זו, ועל
יסוד שהותו הקצרה של חיים חבורה באמסטרדם
— ימים אחדים לפני שנתפס
;.סם בדירה — כי חבורה הבן הביא את
ד,הרואין, והטמינו בדירה. הפרקליטות מוסיפה,
כי חיים חבורה התגורר לפני נסיעתו
לחוץ־לארץ בבית אביו, בכרם־ד,תימנים.
אני
מאמין — קבע השופט קוארט —
כי הנא־שם חיים חבורה מתגורר אומנם

ברחוב בורלא ,16 אך ברור שהוא מבקר
תכופות, כמו אחיו, בדירת אביו בכרם־
התימנים.
בעדותו אמר רס״ל דדון, כי כאשר התקרב׳
במהלך החיפוש, לארון שבו נתגלה
ההרואין, הבחין כי חיים חבורה מזיע, מחוויר׳
מגרד את זקנו. לדבריו, העידו סי מנים
אלה על התרגשות .״אולם לדעתי״—
הדגיש השופט — ״אין בכך פלא, גם אילו
היה חף מפשע.״
כאשר גילה דדון את ד,הרואין בגרביים,
התכחש חיים חבורה נמרצות לכל זיקה
אליו או ידיעה אודותיו. הוא אמר לדדון
שאינו רוצה לדבר, וביקש להתקשר עם
עורך־הדין וגמן. דדון העיד כי הנא־שם,
חיים חבורה, אמר לו שבנוכחות עורך־
הדין, יספר הכל, ויציע לפרקליט לעשות
עיסקה עם המישטרה כדי שלא יעצרוהו
ולא יעמידו אותו לדין. דדון הסכים כנראה
להזעיק את הפרקליט, אך נראה שזה
לא אותר ומשום כך לא הופיע.

ך* נאשם מס 2 .בפרשת הר,רואיו,
1 1עזרא חבורה, הוא בן ,60 שוטר
לשעבר, וחבר הגנה. ותיק בתקופת המנדט,

הוא העיד כי בארון, שבו נמצאו הגרביים
עם ההרואין, יש רק בגדים וגרביים
שלו ושל אביו, וכי את המישקולות מצא
שם, לדבריו, כאשר עבר לגור בחדרו.
משה חבורה סירב להשיב לשאלה למי
שייכות הגרביים שבהן ימצא ההרואין.
״אינני מוכן להגיד אם אני יודע או אינני
יודע של מי הסמים שנימצאו בדירה. גם
אבי וגם אחי חפים מפשע. נאמר לי —
״הוסיף — שאני רשאי שלא לענות אך
לא שאגי רשאי לשקר.״
התובע, נציג הפרקליטות, הסביר כי
לא הוגש אישום דומה נגד משה בגלל
המידע הסודי שקיבלה המישטרה, ומשום
שרק בעת המישפט נשמעה הטענה ש משה
חבורה מתגורר בבית ״שבו מדובר.

ס תי רו ת
על ס תי רו ת

תרס״ל: שקריו בעדות *רמו חיכו׳ הנאשמים

כיום פקיד מצטיין במחלקת הגבייה של
עיריית תל־אביב ויושב־ראש ועד שכונת
כרם־התימנים. הוא סיפר שזימן פגישה
של ועד השכונה למטרת לוחמה בסמים,
עם רב־פקד ארזה ממישטרת תל־אביב.
קצין־מישטרה זה העיד בדבר המיפגש
הזה, שהתקיים בדצמבר ,1975 נציגי הוועד
ועזרא חבורה העלו בפניו את בעיות הסמים
בשכונה, וביקשו את עזרת המישטרה.
לעזרא חבורה לא היו הרשעות קודמות.
חבורה האב ובניו שותפים במיסעדה
מעדה שבכרם־התימנים, וכל הבנים עובדים
בה. להיים חבורה ולאחיו צדוק מיס-
עדה נוספת בכרם־התימנים. לכל הבנים
היו מפתחות לדירת אביהם, והם נהגו
להיכנס אליה יום־יום כדי להנפש ולהתרחץ
בהפסקות בעבודתם במיסעדה. עזרא
חבורה טען שלא ידע כלל על הסמים המסוכנים
שנימצאו בביתו, וסיפר כי אחרי
מות אשתו, בשנת ,1975 הידרדרו יחסיו
עם בניו עד מאד• אמר כי הם מתייחסים
אליו בזילזול, וכי עם בנו חיים אינו מדבר
כלל.
הנאשם מם 3 .בפרשה היה אליהו חן.
בכתב האישום נאמר ״מהוא ניראה מתקרב
לביתו של עזרא חבורה בעת שנערך בו
החיפוש, וניסה לקנות סם מסוכן מידי חיים
חבורה הבן. חן הכחיש טענות אלה בתוקף!
,וטען שהזדמן בקרבת הבית ב־

מיקרה, לאחר שסעד במיסעדה. בחיפוש
שנערך על גופו נמצאו שטרות בסך 5900
ל״י, ושיקים.
מאוחר יותר, אחרי החיפוש בבית, הגיע
האח משה חבורה. לדיברי דדון, הוא ידע
כבר על מציאות ההרואין בבית. משה חבורה
פנה אל אחיו, חיים, ואמר לו בנוכחות
אלי דדון :״מאז שאמנו נפטרה, הבית
פתוח וכל אחד. נכנם.״ דדון ראה בכך
התערבות בחקירה וניסיון להשפיע על
חיים, והורה לעצור אותו.
למפקח דני מרח אמר חיים חבורה :
״שהוא ומישפחתו — ידאגו למצוא את
האדם שהלשין עלי, ולחסל את החשבון.״
בעדותו הכחיש חיים חבורה כל קשר
עם הסמים, ובתשובה לשאלה בחקירה נגדית
אמר :״אינני יודע אם הסמים שבבית
הם של אבי או של צדוק. בכלל איני יודע
של מי הם.״ האח משה חבורה העיד, כי
הוא התגורר תמיד בבית הוריו שבכרם-
התימנים, והציג את עצמו כחובב בילוייס
(כעין פליי־בוי) .כאשר נערך חיפוש בדירתה
של אחותו ארנונה, בבית־ים, שם
התגורר אז משה, נמצאו בדירה חשיש,
נשים מפוקפקות ותמונות פורנוגרפיות.
משה חבורה היה עצור משך כשלושה
שבועות, אך לא הועמד לדין. לדבריו
יעץ לו עורך־הדין שלו שלא למסור הודעה.

השופט קוארט לא ניראה מרד
צה מהסברו זה ״של התובע. הוא אמר:
״נראה לי שהראיות מחשידות לא פחות
גם את משה חבורה.״
הקש ששבר את גב הגמל בפרשה, היה
איש־הבולשת אלי דמן. אמר השופט
קוארט :״פרשה בפני עצמה היא עדות
רס״ל אלי דדון. הוא נראה להיות חוקר
מוכשר ונימרץ, אך אינו מדייק בעדותו
ואינו מהסס להתאימה לצורכי המישפט.
״רס״ל דדון,״ כתב השופט בהכרעת-
הדין ,״טען כי הנאשמים חיים חבורה ואליהו
חן הובאו למטה־המחוז ביחד עם
החומר, וכי חומר זה נשקל וניתנות תוצאות
השקילה, וכי הוגש דו״ח־שקילה נפרד,
אשר משום־מה לא נמצא בתיק החקירה.
דדון אמר בדו״ח שלו, כי רשם
אותו לאחר החיפוש בדירה הנדונה ולא
אבה לסגת מאמירה זו בחקירה נגדית.״־
לעומת גרסתו של דדון, העיד השוטר דו־תן
(מאנשיו של דדון) ,כי ראה את דדון
כותב את הדו״ח בחדר מחלק־הסמים אחרי
החיפוש.
פרקליטי הנאשמים, עורכי־הדין משה
אלוני, חיים קאזיס ואליהו קידר, שענו
כי הבלש דדון שיקר באומרו בעדותו כי
רשם את הדו״חות בבית הנדון (ביתו של
עזרא חבורה) ואף הרחיקו לכת, ואמרו,
שהדו״ח נרשם מאוחר הרבה יותר, בחודש
מארס .״אני מקבל טענה מרחיקת־לכת
זו,״ הדגיש השופט.
״נתגלו סתירות רבות מאד,״ שב השופט
והדגיש ,״בין הכתוב בדו״ח לבין הודעת
דדון ועדותו. אני ער לכך שרס״ל
דדון נחקר. חקירה נגדית ממושכת ומוח צת
על־ידי שלושה עורכי־דין, וכי באחת
הישיבות היה עייף לאחר מיבצע במיש־טרה.
אולם עם זאת, איני יכול להתעלם
מכך שהוא הסתבך בסתירות רציניות. נית־גלו
סתירות חמורות באשר לגירסה לגבי
המקום שבו ניראה הנאשם מס( 3 .אליהו
חן) .בראשונה המקום שבו פגשו דדון,
והמקום שבו שוחח איתו לגבי האירועים.
במקום אחר סיפר דדון, כי ראה את
אליהו חן עולה במדרגות המובילות ל־חצר־הבית
ואז היפנה אחד השוטרים את
תשומת־ליבו.
״במקום נוסף אמר שאליהו חן עמד
אז ליד שער הבית, והיה עדיין ברחוב.
שאלת המקום שבו ניראה הנאשם אליהו
חן לפני שפנה אליו דדון (כדי להציע לו
לקנות סמים כפיתוי) חשובה מאד,״ הדגיש
השופט, נוכח טענת הנאשם כי עבר ליד
הבית רק באקראי.
גירסה זז אינה נשמעה סבירה. אם דדון
התכוון, כדבריו, לביים הצעה למכירת
סמים, הגיוני היה לנהל מו״מ על כך
בחצר הפנימית, ולא בחוץ. לא בנוכחות
הקהל אשר התאסף בינתיים.

אין ראיות
מ ס פי קו ת
ין הסתירות הרכות,״ כתב
> //השופט ,״שבהן הסתבך דדון, בולטת
הסתירה באשר לנסיבות תפיסת כספו
של הנאשם אליהו הן. דדון אמר שבהיותו
בחוץ ערך חיפוש על גופו של
נאשם זה, ותפס את כספו על גירסה זו.
על כך חזר גם בעדותו הראשית. אולם
כשהוברר לו שסמל שטרן תפס את הכסף
בתוך הדירה, תיקן דדון את גירסתו. כן
אמר שלא היה לו זמן לספור את הכסף

וחשש מהאשמת־שווא בדיעבד על חסרון
כסף (ולכן החזיר את הכסף לאליהו חן)
זהו תירוץ צולע ובלתי-מהימן תוך ניסיון
כושל ליישב סתירה דיברי השופט.
ושוב האיר השופט סתירה חמורה: דדון
העיד שהמטבע הזר ( 700 דולר) נתפס
בארון שבו היה גם ההירואין. וזאת, בניגוד
לאמור בדו״ח עצמו, שהכסף נתפס
בחיפוש על גופו של הנאשם חיים חבורה.
דדון עמד על גירסה זו בחקירה נגדית.
בישיבה אחרת, לאחר ביקורו של בית־המישפט
בדירה הנדונה, אמר :״אתמול,
לאחר הביקור, התחזקה דעתי ששטרות
הכסף לא נתפסו בארון אלא על גופו של
נאשם. אתמול כנראה טעיתי.״
״לא אוסיף,״ אמר השופט קוארט :״לצטט
סתירות בגירסת דדון. בסיכום, אני
סבור שלאור האמור לא ניתן לסמוך על
עדותו לגבי שאלות מכריעות בלי סיוע
ממשי. סיכם השופט :״בכל הנסיבות האלה,
למרות חשד רציני, אין לדעתי
ראיות בטוחות ומספיקות להרשיע את
הנאשם חיים חבורה בהחזקת הסמים.״
הוא זיכה גם את אביו של חיים. ואת
אליהו חן.
כך נחשפה שערוריה נוספת בסידרת
השערוריות האחרונות המתרחשות במיש־טרת
מחוז תל־אביב, אך היא איננה האח רונה.
ושוב
עלה ניצב־מישנה ארמגד לוי
לחדשות. אחרי שהוחשד בשיתוף־פעולה
עם אנשי העולם־התחתון, טוהר, במיבצע־בזק,
בידי ידידו וחברו־לעבודה־לשעבר,
תת־ניצב רפאל יעקובי. והנה, לא עבר זמן
רב וקמה שערוריה חדשה במישטרת תל־אביב.
פקד
טליו. ראש מחלק־הבילוש של הי חידה
המרכזית, גילה כי ברשותו של בנו
של הבוס שלו, ארמונד לוי, מצויה מכונית
סאב, ובה מנוע גנוב. פקד טליו עצר
מיספר צעירים החשודים בהחזקת רכוש
גנוב, ותוך חקירה זו הגיע למכונית ה־סאב
של בנו של ארמונד לוי. הקצין לוי
ביקש מאחד השוטרים שלו, שאביו הוא
בעל מוסך, להעביר את מכונית הסאב
טסט, אך כיצד ניתן לבצע דבר זה, כאשר
המנוע הוא גנוב? לא ברור כיצד הגיע

ואש־חחקיוות: חבו חשוד
המיוע אל בעלה החדש, וכיצד הוא קנה
אותו.
הסביר פקד אבינועם כהני, דובר מיש-
טרת ת״א :״מכונית הסאב הצהובה שהוצ אה
למכירה על־ידי בנו של ארמנד לוי,
נחשדה, יחד עם 12 מכוניות כגנובה. אח רי
בדיקה התברר כי היא בסדר.״
קצין אחר החי בחרדה בשבועות האחרונים,
הוא פקד איזידור סלוק, ראש
מחלק־הסמים, הממונה על הבלש אלי דדון.
חוקר מישטרתי בדק את החשדות שהועלו
על־ידי קצינים אחרים כלפי סלוק, על
כך ששיחרר עצור לפני יותר משנה, תמורת
סכום של 5000ל״י.
על פרשה זו הגיב דובר מישטרת־יש־ראל,
ניצב־מישנה שמואל צחי :״החקירה
נגד פקד סלוק טרם נסתיימה!״

מרפד זוהר ;

במדינה
די עז ת
חידון השסע

מי הם אזה ההוזים
את כישלונם 5ק• שפרם
זה או אחר זא התבצע
כמצופה ץ

500ל י הומה
ומשתיק קול׳
מיום
״ 1חימום,מזגן האוירהוא הזוז
בין המכשירים החשמליים
הרגילים״ .וחעריב)26.11.76
רכוש גם אתה א ת המחמם
החשמלי הזול ביותר.
המבצע יס תיים ב סו ף החוד ש.
נצל עתהאת ההזד מנו ת י

* מ ש תי ק -ה קו ל מו ת קן ב סוגי ם מסויימים ש ל מזגני
אלקטרהומ חירו ה רגי ל 160.-ל״י.

מבין מבחרה מזגנים של אלקטרהתמצאאתה מזגן
המת אי ם בדיו קלד רי שו תי ך!
לאלקטרה מזגני ״חלון־ שחלקםה חי צוני ע שוי
אלו מיניום ל מני עתח לו ד ה,
או מזגני ״סיילנטאייר־ ,הני צ בי ם על ה רי צפה
כר הי ט מ הו ד ר, וניחן להת קי נםגםבחד רי ם
ללא קיר חיצוני. לבחירתך
מזגני אלקטרהב מי דו ת עו צמה שונות.
לקירור ו ח מו ם או ל קירור בלבדל פי ד רי שתך.
לפר טי ם תייג: ת״א , 39721 ירו שלים , 224750
חי פ ה ,640009נ תני ה ,33306באר־ שבע , 72211

מ עי לי ם
ז ־ ק טי ם
לגבר 1ת 1לגברים

זייק לי סו ר נעים
תל-ץ וביב,רח לורגטיו . 17•19 טל. 8249 78 .

להשיג בחנויות המובחרות

מי אמר על מי, או מי יכול היה לומד
על מי את הדברים הבאים :״כמה מקברניטי
הדיפלומטיה שלנו סבורים, כי את
מעמדנו הבינלאומי הרעוע אפשר לשפד
בהבלי־פה ובלהטוטים (גימיקים) .יתר על
כך, ובכך עיקר הרעה: גם לאחר מעשה
הם תולים את כישלונם בזאת -שפרט זה
או אחר לא התבצע כמצופה, ואין הם
רואים כי גם אילו התנהלו הדברים כפי
שרצו, גם אז, בסופו של דבר, היו יוצאים
מוכים ושבר הרגע — אילו גם היה כזה
— היה יוצא בהפסד הקבע.״
הדברים אומנם נשמעים מבולבלים וחם-
רי־בהירות, אבל הם יכולים להתאים להפליא
לכמה ממנהיגי ישראל בעבר. משה
דיין, למשל. את מי, יותר ממנו, הולמת
ההגדרה של איש התולה את כישלונו, ואת
כישלון המדינה כולה, בכך שפרט זה או
אחר לא התבצע כמצופה? ראה מילחמת
יום־הכיפורים.
אבל לא. הפעם משה דיין הוא החד
חידות, והאישים שאליהם היפנה את חיצי
ביקורתו הם — כשידיעות אחרונות משמש
לו אכסנייה אחרי התפגרות ביטאונו הפרטי
— ראשי הקונגרס היהודי וקברניטי מדיניות
החוץ הישראלית, המנסים להצדיק
את כישלונותיהם האחרונים. ולשפר את
מעמדה של ישראל בהבלי־פה ובגימיקים.
חבל רק שמשה דיין שכח לספר, במאמרו,
מי היה המורה הגדול של שיטה זו ומי
הנהיג אותה גם במדיניות הביטחון הישראלית.
לא נעים, אבל זה שוב היד, משה
דיין.

בילו ש כ מי בצעג בו ר ה
״איני מוזה בהדרי
בז תמונות, זא של הרצז
וזא של סטאלין:״
— טוען מאיר יערי
במאמר מלא שצף־קצף תחת כותרת
אלוהים, לשילטון בחרתני יצא מנהיגה־לשעבר
של מפ״ם, מאיר יערי, כלפי תנועתו
של יגאל ידין, רעיונותיה והרכבה האנושי.
את עיקר התקפתו הטיח יערי במאמר
שפירסם בעל המשמר, באיסר הראל, לשעבר
הממונה על שירותי־הביטחון :״סביב
למתנשא לשלוט נתארגנה כבר מעין, ממשלת
צללים /ומקום נכבד תופס בה איסר
הראל מיודענו. מבין הכתבנים שהתגייסו
לפארם ולרוממם בעיני הציבור, נמצא עתה
כתב של ידיעות אחרונות, אורי פורת
שמו, הרואה בבילוש שנעשה ׳אי-אז על־ידי
איסר הראל עם השתלת מכשיר־האזנה
בחדרי, מתחת לשולחני שבמרכז־מפ״ם,
ממש מיבצע של גבורה ...אם כל כתבי
ידיעות אחרונות מצטיינים במידה כזו של
אמינות התורה עם דרך־ארץ /אינני מקנא
בעיתון הזה כלל.
״האם כתב כזה בן־זמננו חייב לדעת,
כי איסר הראל שפט את אהרון כהן חבר
קיבוץ שער־ד,עמקים בפומבי, עוד לפני
שהועמד למישפט ו האם הוא חייב לדעת
שמעל במודה,כנסת התאוננו על א. הראל
גם מנהיגי הציונים!-־,כלליים, אף שרים
לשעבר (ממיפלגת הליבראלים) על שגם
להם תקע, אייסר הקטן׳ מכשירי-האזנה?״
בהמשך דבריו טוען מאיר יערי כלפי
אורי פורת :״עכשיו נמצא לו, לאיסר
הקטן, כתב הקושר לו כתרים על שום
שהוסיף לזר־הדפנה שעל ראשו את העריקה
הסופית מתנועת־ד,עבודה. אותו כתב איננו
נרתע אפילו משקר גס, והוא מספר כי
על כותל חדרי במרכז־מפ״ם התנוססה אז
תמונתו של סטאלין, ,שמש העמים /ולא
משום שקיימתי את הציווי, לא תעשה לך
פסל וכל תמונה אלא מטעמים שנראים
לי כסבירים, איני תולה בחדרי ואף לא
בדירתי כל תמונות, לא של בנימין־זאב
הרצל ולא של מארקים, ולא־כל־שכן של
סטאלין...״

סינורו האישי שד
מונטאנו הג דו ל
שהניס מונ ע
ע יר ום ב אי שו ר
הצחורה ־
והמישטדה עצרה
אותו ואת שחקניו
^ ני אקרע את השמיים מהארץ !
> //אני אהפוך עולמות. הכנסתי כאן
את כל רכושי, אני שותת־דם, עלילות־שווא
שלא היו דוגמתן כך, במיבטאו ההונ גרי
העסיסי, צעק מונטאנו לתוך שפופרת־הטלפון,
שלא חדל לצלצל בביתו שבתל-
אביב, ביום הראשון השבוע. על הקו היי
עורך־הדין שלו, אנשי מישרד־הפנים בירושלים,
ידידים, אמנים ושותפים.
אלי רוזנטל, בעל מישרד־ה,הפקות מרו־טנו,
במאי-כוריאוגרף־אמרגן, נעצר יחד עם
שיבעת שחקניו בתום מופע־המין, הפנינו
,2000 שאותו העלו במועדון •ששימש בעבר
כבית־תה, ברחוב אלנבי סמוך לרציף ה1־
ברט סמואל.
רוזנטל הגיע ארצה ב־ ׳1948 על סיפון
האוניה אלטלנה מהונגריה, שם נספתה
מישפחתו בשואה. הוא התגייס לצד,״ל.
השתחרר, עבד כפועל־בניין בסולל בונה.
ואחר־כך הופיע בתיאטרון דו־רה־מי. מאוחר
יותר יצא לחו״ל, שם למד בין השאר
כוריאוגרפיה ובימוי, הסתובב בכל אירופה
משך יותר משש שנים, ותוך כך
הופיע כזמר־שחקן.
לפני 13 שנים חזר ארצה ופתח, עם
עוד שותף, את מישרד־האמרגנות מור
טאנו, שם שדבק בו גם ככינוי.

להלן סיפורו האישי של ״מוני
טאנו הגדול׳ /בכתבו ובלשונו :
״ההצגה זה מין פנטסיה. מאד־מאד קשה
לביים דבר כזה, שגם יהיה אמנות בזה,
גם ישביע את רצון הקהל, וגם את רצון
הצנזורה. זה ממש הליכה על מעקה,
ועשיתי כל מאמצים שלא להתחלק.
שלוש פעמים הזמנתי אני את המועצה
לביקורת סרטים ומחזות. הם היו, ואישרו.
ויכוחים היו כמובן, אבל באנו לידי סטאטוס
מסויים, אמרנו זהו זה, וקיבלתי אישור.
אחרי מה שעשו ב־( 77 הכוונה למופע
הו—היא—הוא במועדון 77 בתל־אביב)
ובמקומות אחרים, אז לא רציתי להכשיל
אנשים ולא את עצמי. אם אני הזמנתי את
הביקורת, הרי שאני לא מעוניין להתפספס.
פתחנו את המסך ביום חמישי. ביום
שישי היו שתי הצגות. מלא וגדוש, אנשים
מבסוטים.
אתמול היתד, הצגה ראשונה. באמצע ההצגה
באו שני שוטרים, ביקשו להיכנס.
שותף שלי אמר להם בבקשה, ההצגה פתוחה
לכולם. בסוף ההצגה, מבלי שהשניים

״אני לא מסובסד כמו הבימה או הקאמרי, לכן אזי הולך עם הזמן...
יצאו בכלל, צצה כל הסריה: עשרה שוטרים
מצוחצחים ומבריקים כמו מיצעד יום-
העצמאות, צועדים בסך ביו הקהל ועוצרים
את השחקנים. הייתי למעלה בחדר־חשמל,
פיתאום שותף שלי קורא לי לקצין,
שהציג עצמו כמפקח־מישנה באבו.
ראש־ממשלת ישראל לפחות.
כשקראו לי, אליו, ואני מציג את האישור,
אזל לו כמעט הדם מהפנים, הוא לא
האמין שיש כזה. הוא אומר לי תבוא למרחב,
פה אני לא רוצה לדבר אתך. אני
אומר לו זה משאיר לי טעם מר בפה.
מזכיר לי ארץ קומוניסטית. אם אתה עוצר
אוטו בכביש, הוא מראה לך רישיד
נות, אתה אומר לו בוא למישטרה? זה
דבר אלמנטרי ביותר. קודם תברר אם הכל
בסדר, לא י הוא לא היה קודם בהצגה.
זה לא שבא, ראה, התרשם. הכל מוכן
מראש. לקחו כל הצוות, השחקנים — ל־מישטרה.
אמרתי
בשביל מה השחקנים? אני לוקח
את כל האחריות על עצמי. אני הבמאי,
אני המפיק של ההצגה, הכל עלי. אני לא
מתכחש לכלום, למה להטריד אנשים י מה
להם ולכל העניין הזה? טוב, זה לא עזר
כמובן. עם שתי ניידות לקחו את כולם
למישטרה.

מי קובע
מ ה מו ת ר!
^ ז פה נותרה השאלה, מי בארץ קו־בע
מה מותר, מה לא, לכל הרוחות?

מדינת

מ שרד הפנים
המועצה לבקורת סרטים ומחזות
לכבוד

סר ה. רוזגטל ,

רחרבבורוכוב , 34
ו! ל -אביב

הי ת ר הסחזה סאת

ידיכסלרת * ל ״ז
ת אריו -נ 1 2 7 6 4

ם ם׳ 0ח 12/7 6 /

מו ת ק של
ב חורו ת

תיק סס׳ ם ב/ 15/

הפג יבב 2000
א לי

המתרגם

רוזנטל

שיוצג ן -י מיאם רון הפקרת

בשסה העברית

סונסגד

מתר להאגה במדינת ישראל. בתנאים הבאים:

ר״ב הסנסס רסאושר.

סחם,

יו־ר המועצה

^ו 1 1ך 1״ 11 ״ 11111 \ 1המועצה־לביקורת-סרטים־ומחזות במישוד־הפניס,
\* 11 11111 1י 1 1 1 1י • שכמה מחבריה צפו במופע־העירום של מונטאנו,
נתנה לו היתר להציג את המחזה המכונה הפנינג ,2000 אחרי שהסכים להסיר מהמחזה קיט־עי
ארוטיקה עם צלבים. למרות אישור מישרד־הפנים, הסתערה המישטרה על ההצגה,
בתום המופע שנערך במוצאי־שבת האחרונה, עצרה את כל המשתתפים ואת המפיק,
לקחה אותם למעצר. הם שוחררו בערבות אחרי שהואשמו כי ביצעו מעשה־תועבה בפומבי.

ענ עיי ם ונ
האם זה המועצה־לביקורת־סרטים-ומחזות
בראשות הדוקטור שהם, או סמל־מישטרה
מחורבן או קצין יכול לקבוע מה מותר,
מה לא? שיגידו. אם ראש־הממשלה — אז
אני מזמין אותו. אני רוצה להיות חוקי.
המישטרה, האנשים האלה שהיו אתמול,
הם לא היו נוכחים בחזרות, הם לא היו
כשהיתה המועצה, איך הם יכולים לקבוע
מה מותר ומה לא? בזמן החזרות כל הזמן,
ובזמן הביקורת־סרטים־ומחזות, היה נציג
המישטרה כל הזמן. רס״ל טימור שהוא
סגנו של בך דור, האחראי למוסר במרחב
תל־אביב, היה בכל החזרות והוא היה
גם בפרמיירה. הוא אישר את זה, וראה
שזה בסדר, ושום דבר לא קרה.
השאלה שלי: למה לא שלחו את אותו
בן־אדם שהוא יביע את דעתו אם אנחנו
חרגנו או לא? מסקנה שלי, שהמישטרה
פה רוצה לקבל פירסומת על הגב של בו־אדם,
שלא מוכן להיות מרובע. יש אנשים
שראו מופעים שיש בחו״ל, ולעומתם
זה ממש תינוקי. למה אדם לא יכול להת־בטות
בארץ? אם אני לא בסדר, אל
תנו לי רישיון. אבל להעליל עלי דברים
שלא היו? שהיה מישגל אמיתי על הבמה?
אחרי
זה נאלצנו להחזיר כסף של
אנשים שבאו להצגה שנייה, מקיבוצים
ומושבים בארץ. יותר ממאתיים איש. כמעט
שפירקו לנו את הדלתות שמה, רוצים
לראות את ההצגה. במישטרה לקחו לנו
עדות, ושיחררו אותנו בערבות עצמית של
1000 לירות.
אני רוצה לדעת, למה אין התאמה בין
המועצה לבין המישטרה? האם לבן־דור,
שאחראי על המוסר, האם זה לא בסמכותו
לבקר ולראות אם זה לא בסדר?
האם יש התחרות גם במישטרה, אחד אוכל
את השני? לפי איזה קריטריון?
אני רואה פה פשוט הכשלה והתנכלות

מצד המישטרה, והתפרעות של מפקח־מיש־נה
באבו שאמר לנו :״סגרנו את מועדון
,77 נסגור גם אותכם.״ השאלה שלי אליו
היתה האם מצפונו נקי, שהוא שולל את
לחמם של שמונה מישפחות, אנשים שעשו
חזרות חודשיים וחצי והשקיעו את כל כספם
והונם? ״מה איכפת לי,״ היתד, התשובה
שלו, וכמובן שלא איכפת לו, המיש־טרה
תתן לו אולי עוד פלאפל על הכתף.

ישראל

בית הגי׳

זהו. הקטע מתוך הצגתו של נזונטאנו שהרגיז את
השוטרים שצפו בו. בקטע נראות שתי ״יפאניות״
עירומות רוכבות על גבר עירום, כשברקע שרועה עור בלונדית עירומה לרפואה. השוטרים
טענו שבקטע זה יש משום מגע מיני שהוא בגדר תועבה. מאחר שהמיש־טרה
היא רשות נפרדת, לא מעניין אותה ההיתר שנתן מישרד־הפנים להצגה.
מונטאנו, מפיק ההצגה ומביימה, טוען שלא היה כל מישגל אמיתי על הבמה.

** מיבצע גדוד: עשרה שוטרים
מצוחצחים, מבריקים, הולכים לכבוש
את קאירו(קהיר) ! הפחידו את הקהל, פאניקה.
ורק באים לעצור כמה שחקנים.
שיילכו לתפוס גנבים. שיחפשו את המצי תים,
את אלה שמציתים מועדונים, אותי
הם מחפשים? אדם שיש לו רישיון ביד?
אותי זה קל מאד למצוא.
עד חמש בבוקר מחזיקים אותנו שם.
עד שהקצינים חזרו מהשריפה בפלאז׳ה.
הכל היה מבושל ומוכן. מפקח באבו עם
ה״בובע מעייסעס אחרי שהוצאתי לו את
הרשיון שהיה איתי(זה היה העתק, האוריגינל
בבית) הוא חיפש בניירות איזושהי
תחבולה. בהתחלה הוא ראה את ההעתק
של האישור, אז הוא אומר לי איפה האוריגינל.
רצתי להביא את האוריגינל מהבית,
עם המעטפה מהמועצה לביקורת, אז הוא
איבד את צבע עורו והמציא מישגל לפתע.
אם קצין־מישטרה לא רואה טוב, שיקנה

מישקפיים אופטיות. כל איש־מישטרד, רואה
עצמו מלך כאן! מוציאים אותי מדעתי,
לא ישנתי כל הלילה.
כמובן שההצגה בנויה על סכס. אני לא
אומר שמניחים תפילין בהצגה. זה כתוב
במודעות שזה הופעת סכם. אבל קיבלתי
רישיון, ובלי רישיון לא הייתי פותח את
הדלתות.
אני לא מסובסד כמו הבימה והקאמרי. ,
ואני לא יכול להעלות מה שהם מעלים
ולהפסיד. לכן אני הולך עם הזמן, אני
מעלה מה שהולך בחו״ל. אני לא חושב
שאנשים בחו״ל הם פחות מוסריים מאשר
בארץ! גם שם יש דתיים,־ אדוקים לא
פחות מנטורי־קדתא. שם בחו״ל יש רק
מישגלים, כאן יש גם אמנות. יש מישחק.
אצלי עובדות מותק של בחורות׳ .קח את
תמי: אצלה זה אתגר להתפשט. אני מציג
בפני הבחורות אתגר: אתן צועקות על
זה שהמוסכמות קובעות לכן איך להתלבש
ומה לעשות, אני נותן לכן הזדמנות
להוכיח את מה שאתן חושבות ...להראות
את כל המודרני שלכן ...חוץ מזה,
הם לומדים אצלי. מה שלומדים שלוש
שנים, אני נותן להם על קצה המזלג. והם
משקיעים את כל הלב.
ברחתי משם, מהונגריה. למה ברחתי
משם? יש לי רכוש שם. כי אני רוצה
להיות בארץ חופשית. אז תתנו לי את
החופש שלי! לא רוצה עוד פעם סטאלי־ניזם
פה! אני אוהב את הארץ הזאת, זה
האמת. בכל המילחמות השתתפתי. באחרונה,
ביום־כיפור, הייתי קצידבידור. שותת
לי הלב לראות דברים כאלה.
אני אבקש פיצוי מלא על הפאשלה הזו!
על קילקול שמי הטוב, ועל ביטול ההצגות.
התקשרתי לשולמית אלוני ולעוד כמה
חברי־כנסת של חרות. אני רוצה לדעת מי
הבעל־בית בארץ הזו, מי קובע דברים, אם
זו ארץ דמוקרטית או טוטאליטארית !״

משרד החקל או ת

1X1

^צנמיאל\ 1

להלן לוח המחירים
המוסכם
ל־ 24.12.76 - 19.12.76

במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של הסופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.
לצרכן לק״ג
ירקות
3.60ל״י
עגבניות כדוריות

4.65
עגבניות מזנים פחוסים

2.50
גזר

2.90
פלפל קליפורניה 99 תפו״אד מיבול החדש — מיבצע חנוכו 3.60

3.90
תפו״אד ארוזים באריזה של 2ק״ג

ב שי רו ת ״ ה אזר ח קיץ״
הברונית רוטשילד
משתפת״פעודה עם
משתף־פעולה צרפתי

מי שפט

הדרים

הצתהחב רי ת
אשכוליות תפוזים טבוריים ושמוטי
לימונים

2.10
2.55
4.05

13 111ת פטמים קפואים בשקיות
מיני תנועוף (עד 1.1ק״ג העוף)
גודל ( 1עד 1.450ק״ג העוף)
גודל ( 2עד 1.7ק״ג העוף)
גודל ( 3מעל 1.7ק״ג העוף)
בשר הודו ללא עור וגידים

13.90״ 1.10 +ל״י
12.13״ 9 7 +אג׳

11.39״ 91 +

10.32״ 83 +
22.22״ 1.78 +ל״י

דג כסיף
כסיף בפרוסות קפוא במגש של 1/2ק״ג
קרפיון חי

ה ת פז צ חז

איל־ההון הצרפתי הרסאנט, ד.וא אחת
הדמויות הידועות לשימצה בצרפת. הוא
לא הורשע מעולם על כך בבית־המישפט,
אולם הוא ידוע כמי ששיתף פעולה עם
הנאצים, בעת כיבוש צרפת במילחמת־העולם־השניה.
הרסאנט,
שבשל שליטתו בעיתונות הימין
הצרפתית דבק בו הכינוי ״האזרח קיין
הצרפתי,״ נהנה מתמיכת הימין המתון.
לאחרונה זכה משתף־פעולה לשיתוף
פעולה מכיוון בלתי צפוי. מוניק דה-
רוטשילד, בתו של הברון ג׳יימס דה־רוטשילד,
נטלה על עצמה את מערכת
יחסי־הציבור של הרסאנט.
מוניק כפופה ישירות ליד־ימינו של הר־סאנט,
ז׳אן־מארי באלסטר, שהיה בשעתו
איש הוואפן־ס.ס. הצרפתי.
הידיעה על כך עוררה כבר סערת-רוחות
בקרב הקהילה היהודית בפאריס. אבל הרוטשילדים
אינם נרתעים מכך.

3ר 1ח
תפוחים זהוב גודל 6
תפוחים זהוב גודל 6.5
תפוחים גרנד אלכסנדר גודל 6
תפוחים גרנד אלכסנדר גודל 6.5
תפוחים אורליאנס גודל 6.5
תפוחים אורליאנס גודל 7
אגסים מזן ספדונה גודל 5
אגסים מזן ספדונה גודל 6.5
בננות

4.80
5.60
4.30
5.20
5.40
5.70
4.80
6.25
6.80

במדינה

9.50

18.20״ 1.46 +ל״י

15.15״ 1.21 +

׳תבנו שינויים ב מ שך השבוע

פטרוצ׳ילי הישראלי
ביקש לזכות
את לקוחו, ומצא
את האשמים האמיתיים
דלת מישרדו של עורך־הדין יורם מוש קט
נפתחה בסערה, ולתוך החדר פרצה
צעירה שחרחורת וצנומה. בצעדים נמרצים
ניג*שה אל שולחנו, הניחה עליו תיק עם
מיסמכים ואמרה לו :״עזרא אחי חף־
מפשע ! אתה מוכרח לעשות משהו !״
עורך־הדין הביט בצעירה, שעיניה נצצו
בכעס, וידע שאינו מתלהב כלל לעזור,
למרות טענתה שלקוחו חף־מפשע. כי עז רא
צור־חיים בן ה ,21-מפתח־תיקווה, הורשע
כבר, ונידון על-ידי בית־מישפט בעיר
זו לעונש־מאסר של שלושה חודשים.
כתב השופט קרניאלי בהכרעת הדין:
״הנאשם גרם ב־ 1בדצמבר, בשעה ,21.00
נזק ללוח־הפירסומת של קולנוע סטודיו,
וכן גרם נזק לטפטים ולמנורת־הניאון.
בעל־הקולנוע, חיים לוטן, העיד כי הגיע
למקום מייד כשפרצה האש, וראה את
הנאשם עומד לבדו ליד לוח־הפירסומת, ו
הפתעה
לאמא

־וסי שאל־תיאל,
העובד
עס אביו זה 20 שנה, מכניס את אמו
המופתעת, חנה, לאולם הקאונטרי קלאב,
שם ערכו לה בניה מסיבה בנוסח תוכנית
הטלוויזיה הפופולרית, חיים שכאלה.

קהל החגיגי שמילא את אולם-
י 1הנשפים של הקאונטרי קלאב בתל-
אביב, היה נרגש ביותר. לא בכל יום
מזדמן להיות שותף לחגיגה כמו זו
שבא לחגוג, ולא בכל יום הוא שותף בסוד
כמוס שמח כל־כך.
האולם המפואר קושט במיוחד, על הבמה
ניגנה תיזמורת, ומלצרים טרודים
מיהרו למלא את צלחותיהם וכוסותיהם של
האורחים שוב ושוב.
הוויסקי ניגר כמים, ובכמויות־המזון האדירות
די היה כדי להשביע שכונה שלמה
במשך שבוע. עוגת־מרציפן ענקית הוצבה
ליד פירמידה מרשימה בנוייה ממיטב פי-
רות העונה. מתח חשמלי עבר בקהל. הרגע
הגדול כמעט שהגיע.
באותה שעה, במרחק 10 דקות נסיעה,
בבית רב־מיפלסי בשכונת אפקה העשירה,
טרחה חנה שאלתיאל, אשד, נאה כבת 55
על התיסרוקת שלה. בעלה, דניאל, סוחר-
דלק אמיד ובעל צי מיכליות, זירז אותה.
הם עמדו לצאת לחגוג את חגיגת מלאת
25 שנה לנישואיו של ידידם יעקב שרון,
ממנהלי חברת דלק. בנם יוסי, העובד
מזה עשרים שנה בצד אביו, המתין להם
כשהוא אמור להסיעם למסיבה.
אולם בהגיע הזוג לאולם הקאונטרי
קלאב ניצבו המומים בפיתחו. אורות הזרקורים
מוקדו עליהם, והתיזמורת פצחה
במארש־החתונה. רק אז הסתבר לשאל-
תיאלים כי הם הוזמנו, בעצם, למסיבה
של עצמם, במלאות 40 שנה לנישואיהם.
בני-הזוג הנרגשים הועלו על הבמה
ונשקו לבנם, לכלתם נעמי ולשלושת
נכדיהם ארי, צביקה ואלי. המנחה, שמואל
(״שמיל״) שי, בירך אותם לרגל המאורע.

__ האם

נתקפה הל ם

ערד מושקט ואשתו
כמו פטרוצ׳לי
בידו קופסת-גפרורים. אומנם,״ כתב השופט
,״לא ראה בעל־הקולנוע את עצם
פעולת ההצתה, אך היה ברור לו לפי הנסיבות,
כי הנאשם — הוא שהבעירה.״
הרשעות קודמות. עדי-ההגנה ב-
(המשך בעמוד )38

ן * ה היית רוצה ברגע זה יותר
//יי• מכל דבר אחרי״ שאל שמיל את
חנה שאלתיאל הנרגשת, והיא ספקה כפיה
להשיבה :״הייתי רוצה לראות את הילדים
שלי. אבל הם בחו״ל.״
אך כשיש כסף, הכל אפשרי. מאחרי-
הקלעים הגיח לפתע הבן הבכור, משה,
סגן־נשיא של אחת מחברות-ההשקעות הגדולות
ביותר בארצות־הברית. יחד איתו
היו אשתו גילה ושלושת ילדיהם דן,
מירב וסימון.
חנה שאלתיאל נתקפה הלם ודניאל,
בעלה, פרץ בכי קורע־לב כשיחד איתו
בוכה הקהל כולו. חנה רק מילמלה :״אילו
רק הקטנה היתד, פה.״ וראה זה פלא —
הכסף הביא גם את ד,״קטנה״ ,בת־הזקו-
נים עדינה, עם בעלה הצרפתי מישל ושתי
בנותיהם, סנדרין ומרטין. האם הנדהמת
מיהרה אל ילדתה, החיה בפאריס,
אך מרוב בילבול לא ידעה את מי לחבק
קודם — אותה או את נכדותיה.
על הבמה התחולל מחזה קורע־לב, ה־מישפחה
המאוחדת מזילה דמעות־שליש,
הקהל הצטרף בקול, שמיל שי מחה דימעה
בסתר. משך דקות ארוכות התחוללה הדראמה
שהרעידה לבבות, עד ששמיל
לקח את העניינים לידיים ומסר את רשות
הדיבור לבן הבכור, משה, שמרוב התרגשות
נעתקו המילים מפיו. רק אחרי
שנרגע הצליח להגשים עבור הוריו את
חלומם של כל ההורים בעולם, ואמר להם :
״כל מה שאני יכול להגיד לכם הוא ש נתתם
לנו, כל החיים, את הדבר החשוב

מסינה נונ ע מיליון די עונו בנייה שר
חוה ודניאל שאלתיאל רונו אונסים שנות נישואיה
ביותר: אהבה. לא למדתם פסיכולוגיה
ולא קראתם דוקטור ספוק, אבל ידעתם
לגדל אותנו ברוח של אידיאלים ואהבת
האדם.״

ספרדי נשא
אשכנזיה
** אותו רגע שבו תם נאומו הנרגש של
הבן ועד לשעות הקטנות של הלילה,
התנהלה החגיגה ברוח של תוכנית־הטל-
וויזיה חיים שכאלה, כשבדבזמן מוקרנות
על הקיר שקופיות ממאורעות בחיי הזוג.
חברים עלו לבמה, ואחרי שהשמיעו את
קולותיהם סיפרו סיפורים, קראו שירים,
דיקלמו. אחד טרח ומצא את מתנת החתונה
שקנה לו שאלתיאל לטכס נישואיו,

אביו. מאז נשא אשד. והוליד בנים, אך
עד עצם היום הזה הוא מתגורר באותו
בית שבו גרים הוריו, בשכונת אפקה ב־תל־אביב.
הבת
עדינה בת ה־ ,29 שנישאה למישל,
יהודי צרפתי, רוקח במיקצועו, הלכה אחר
בעלה לצרפת .,שם נולדו שתי בנותיהם,
שהמילים היחידות שהן יודעות בעברית
הן סבתא וסבא.
אולם הבן המצליח ביותר של מישפחת
שאלתיאל הוא, ללא־ספק, הבכור, משה,
עורד־דין במיקצועו, שנסע לארצות־הברית
עם אשתו גילה לפני עשר שנים, ולמן
הרגע שבו דרכה כף־רגלו בארץ האפשרויות
הבלתי־מוגבלות, שיחק לו המזל.
כיום הוא חולש על אימפריה פיננסית,
ויכול להרשות לעצמו לממן ללא ניד־עפעף
מסיבת־ענק כמו זו שאירגן להוריו.

סיי ס!

לפני 40 שנה

חנה ודניאל שאלתיאל ערב נישואיהם,
כשהם מטיילים במו־רד
רחוב אלנבי. הזיווג בין האשכנזיה לספרדי היה אז סנסציה.
שנים רבות קודם־לכן, אחר כתב שיר
תפארת והלל, וכל זאת — לכבודם של
שני אנשים מיוחדים החיים יחדיו זה 40
שנה בעושר ובאושר.
דניאל שאלתיאל עלה לישראל ממצרים,
בגיל .14 יחד עם מספר חברים שכר
ספינת מבריחי־חשיש, שהיתה בדרכה ללבנון
והתכוונה לעגון בנמל תל־אביב.
אולם המבריחים ה״מסטולים״ הגיעו כמעט
לכל נמל במיזרח־׳התיכון, מלבד זה של
תל-אביב. לבסוף טבעה הסירה, ושאלתיאל
וידידיו הגיעו לתל־אביב בשחייה.
דניאל עבד כפועל בפרדס. והתפרסם כמתאגרף
במכבי תל־אביב. הוא ודאי היה
מגיע רחוק, אולם למזלו הטוב — או
הרע — שבר בוהן, ותחת שיעזור לעצמו
החל עוזר לספורטאים מתחילים. בו בזמן
החל מתבסס כסוחר־דלק, אחרי שעבד
כשכיר של חברת־דלק מנדטורית.
את חנה, אשתו, שעלתה ארצה מפולין
ושכל משפחתה הושמדה בשואה, פגש
במיסעדת שבה נהגו שניהם לסעוד מדי-
יום. היא וזיתה אז עוזרת לרופא־שיניים,
הוא סוחר־דלק מתחיל. היא היתר אשכנזיה,
והוא ספרדי. הוא עשה את הצעד הנועז
ונשא אותה לאשה. למזלו לא היתד. לו
מישפחה בארץ, כך שלא היה מי שיתנגד
לשידוך. זאת, מאחר שבאותם ימים ראתה
העדה הספרדית בעין רעה נישואי ״תערובת״
עם אשכנזים. בדיוק ביום־השנה
הראשון לנישואיהם נולד בנם, משה, וכעבור
שנתיים נולד יוסי. ואילו עדינה,
בת־הזקונים, נולדה אחרי עשר שנים.
לפני עשרים שנה נכנס יוסי לעיסקי

ל 1 1111י׳ 1 ״1ו! 1ן ״ 111 |*1חנה ודניאל שאלתיאל (קיצונים מש־מאל)
כפי שצולמו לפני כארבעים שנה

בתמונת מזכרת של תל־אביב הקטנה. תמונות מעין זו הוצגו במסיבה הגרנדיוזית.

חנה ודניאל שאלתיאל במסיבה לכבוד 40 שנות נישואיהם,
שנערכה לכבודם השבוע. חנה מציגה בגאווה
את המתנה שקיבלה למאורע: שעון עתיק ששווייו 90 אלף ל״י.

מיבצע הכנת המסיבה ארך חצי־שנה.
משה החליט שיובל הארבעים
של הוריו ייחגג כחגיגה לאומית. ראשית
חוכמה שכר את שירותיו של המנחה
שמואל שי, שיחד עם יוסי איחר ידידים

שעל

גילה, אשתו של הבן משה,
החי עתה בארצות־הבריח,
חשבונו נערכה החגיגה היקרה.

מימים־ימימה של האב דניאל שאלתיאל.
נוסף על התיזמורת, שהורכבה ממיטב
המוסיקאים בארץ, ונוסף על המנחה, הופיעו
במהלך הערב לפני קהל החוגגים
גם הבדרן דודו דותן וצמד הפרברים.

העוגה

עוגת־מרציפן ענקית,
שעליה התנוססה הכתובת:
חיים שכאלה — ארבעים שנה.

במאי־הקולנוע יגאל שילון נשכר, על
מצלמותיו, צלמו ואיש־הקול שלו, כדי
להסריט את המאורע החגיגי. ואם לא די
בכל זה, הרי אשת יחסי-הציבור מירי
בן־יוסף נשכרה במיוחד כדי להביא את
פירטי החגיגה לידיעת הציבור. שכן בעיני
יוסי ומשה היה זה אירוע לאומי.
לא כל האורחים יכלו להגיע למסיבה,
שנמשכה עד לשעות הקטנות של הלילה.
ידידו הקרוב של משה, תת־אלוף אביגדור
(״יאנוש״) בן־גל, בעל האוזניים הבולטות,
אמור היה לעמוד מאחרי־הקלעים ולהגיד
את הטכסט הבא :״קראת לי אוזני־חמור,
אבל היית לי כמו אמא.״ אלא שיאנוש
לא פעל כמתוכנן. הוא ובני־מישפחתו חלו
בחזרת, וכדי שלא להדביק את השאל-
תיאלים ואורחיהם העדיף להישאר בבית.
שני האחים שאלתיאל, לבושים ב־חולצות־מלמלה
בצבע לבן, מיכנסיים
שחורים מעוטרים בפס־סאטן, פאפיונים
שחורים ומעילים לבנים, הסתובבו בין
האורחים כתרנגולים מטורזנים. אך המאושר
מכולם היה משה. החגיגה הגדולה
עלתה לו 250 אלף לירות, והוא הטיס
לישראל על חשבונו גם את מישפחתה
של אחותו. בדרכו משיקאגו התעכב בפאריס,
ואסף את המישפחה, שנסעה היישר
מנמל־התעופה בן־גוריון למלון בתל־אביב.
משה טוען כי זה היה שווה, להשקיע
כל גרוש במסיבה. אולם הוא לא הסתפק
בכך. הוא העניק להוריו מתנות יקרות־ערך,
על מנת להביע את הערכתו להם.
האם קיבלה שעון פאטק פיליפ מסוף המאה
השבע-עשרה, ששוויו 90,000 לירות
ושצורפה אליו שרשרת־זהב בשווי של
16,000 לירות. האב קיבל שעון זהב
בשווי של 20,000 אלף לירות. כל אחד
מן האורחים קיבל מתנה יקרת-ערך.
אולם משה שאלתיאל אינו מודאג בשל
ההוצאות הקטנות הללו. שיחת־טלפון אחת
שקיבל מארצות־הברית במהלך המסיבה
כיסתה לו, לדבריו, את מחצית ההוצאות.
והוא היה בטוח כי תוך יום־יומיים לכל
היותר, יכסה גם את המחצית האחרת.

המתנה

סוחר־הדלק דניאל
שאלתיאל עונד בהנאה
את המתנה שקיבל מבנו לרגל חגיגתו.

1 37

לע שיר

במדינה

(המשך מעמוד )37
מישפט טענו, כי ראו את הנאשם ציר_
חיים מגסה לכבות את הדליקה, אך ה
שופט התרשם דווקא מדיבריהם של ילדיי
התביעה. משום כך קבע :״העבירה שבה
הורשע הנאשם היא עבירת ביריוגות מוב־הקת.
היא דבר *שיש לשרשו, לאור יי׳
נעשה בזמן האחרון בארץ הזאת. הנאשם,
שהוא חייל, נהג כאן בצורה לא-איכפתית
*שעלולה היתד, לגרום נזק גדול משגרמה׳
ורק בנם לא אירעו אסונות. לנאישם הרש־עות
קודמות: נסיון־גניבה, אחזקת רכוש
גנוב והסגת־גבול פלילית.״ השופט קר
ניאלי נענה לדרישת התביעה, והטיל על
עזרא שלושה חודשי־מאסר בפועל.
עורך־הדין מדשקט •שמע את הדברים,
עיין במיסמכים, הביט בדבורה, אחותו
של עזרא, שהמתינה לתשובה, ואחרי היר־הורים
אמר :״בסדר, אגיש את העירעיר״.
הדבר היה בסוף חודש יולי השגה.
מוישקט ניגש לעבודה. הוא עבר שוב על
עדויותיהם •של עדי־התביעה במישפט, ו־התרכז
בדבריו של בעל־הקולנוע, חיים
לוטן, שאמר במישפט :״בדצמבר 1971
הייתי בעל בית־קולנוע סטודיו בפתה־תיקווה.
עברו מאז שנתיים. אינני יכול
באחד מימי סוף השבוע הופתעו תושבי יפו למראה ״הפגנה״ ״גלבוע״ ו שרגא לשלטון ! ״
לזכור בדיוק מה קרה אז. מישהו דלק ליד
עליזה וססגונית שמשתתפיה נשאו כרזות כגון ״גלבוע רק בעת העתונות את כבשו
שפניו
״שרגא״
הכוונה היתה לאותו
דלת־הכניסה לקולנוע. ראיתי אש. באותו
165ל״י ו״לא רק לע שירים...״
חוץ תוצרת עם אותך סידרו ששוב
כ״שרגא האחרונה זמן עמד הנאישם ליד האש. היה לגו ברור
היו אלה אנשי פרסום פלד שיצאו לצילום פרסומת לשטיח החדש
ז בו דווקא נזכרו למה
*שהוא הצית אותה וגרם את הנזק. הכל
של כרמל — ״גלבוע עד מהרה הצטרפו אליהם עוברי אורח
ותלמידי תיכון וכולם יחד קראו בהתלהבות קריאות בזכות ״שרגא״ הוא במציאות נורברט צלם הפרסומת שיחד עם משה הצביע על כך״.
כולם... הנוכחים לשמחת
״ההפגנה״ על ניצחו
שביים, עמר לעומתו טען עד־ההגנה אפרים פתאל:
״זהו מקום־מיפגש קבוע שלנו. אני לא
ראיתי את עזרא שורף •שם, להיפך. ברגע
•שראיתי אותו מנסה לכבות את ה־שריפה,
רציתי לעזור לו. יכול להיות שמישהו
אחר שרף. מדי־פעם מתפתחים ויכוהים
עם בעל בית־הקולנוע. מר לוטן יודע שאנחנו
נכנסים לפעמים בלי כסף.״
למצוא אה האשם. העיד יובל עו־פר
:״ישבנו על הספסל. פתאום פרצה
אש. עזרא רצה לבבות אותה. הוא היה
אתי, ישבנו על הספסל במרחק שמונה
מטר מהלוח. אני יודע שהוא לא שרף.״
עד־ההגנה השלישי, עמום יעיש :״עזרא
לא שרף את לוח־ד,מודעות. הוא ניסה
לכבות. אני לא הייתי ניגש לכבות. עזרא
היה היחידי שניגש לכבות את הלוח. הוא
ניסה לכבות עם הידיים ועם החולצה.
בגלל זה הוא פה.״
ובכן, אמר עורד־הדין מושקט לעצמו,
אם לצאת מהנחה שלא עזרא צור־חיים
הוא שביצע את ההצתה, כי־אז עשה זאת
מישהו אחר, וכדי להוכיח את חפותו
של עזרא, יש למצוא את האשם האמיתי.
הוא נסע לשוחח עם הנאשם, שריצה
באותה עת מאסר שמונה חודשים על עריק
ת, בכלא מגידו. אחרי שיחה ארוכה
פלט עזרא לפתע כי ההצתה בוצעה על־ידי
שני חבריו שהיו עימו ליד הקולנוע בעת
המעשה: אהרון צוברי ועמוס יעיש. אך
מייד אחרי פליטת־הפה, סירב להמשיך
בדבריו.
!מושקט נעזר בחקירתו על־ידי דבורה,
אחותו של עזרא, ויחדיו איתרו את צובר׳
החייל, ולאחר־מכן גם את יעיש. הפרקליט
הזמין את השגיים לשיחה, שבעיקבו־תיה
הסכימו לגלות למישטרד, את האמת.
החברים הודו. עורך־הדין פנה לפרקליטות
מחוז המרכז ולמישטרת פתח־תיקווה,
וביקש להזמין את יעיש וצוברי
לשיחה, ב־ 26 באוקטובר השנה. או עד
ליום העירעור בבית־המישפט, ה־ 24 בנו*9
שלגיה
נזכננת הכביסה הקטנה היחידה:
במבר, לא טרחה המישטרה להזמין את
השניים לחקירה המבוק־שת. הם אומנם
רנקיזן ולסט רי לי ז צי השלהכב סי ם !ה חיתולים.
הנזרתיחה את הכבסים עד ״: 100
התייצבו במישטרה וביקשו למסור עדות,
לעמידות ואמינות לשנים ארוכות.
הע שויה כולה פלדת אל־וזלד (נירוסטה):
אך החוקרים דחו אותם וסירבו לקבל את
העדות, בטענה שהתיק נסגר ואין טעם
המצוידת באגיטטור מ שו כ לל המסתובב
לפותחו מחדש.
לכביסהמושלמת ולנקיון מיר ב׳.
במהירות ש ל 1400 סל־ד:
רק כתוצאה מהתערבותו של בית־המיש־ל
שרות אמין ולחל פי ם מקוריים ללאהגבלה.
המיוצרת בי ש ר אל:
פט שלחה המישטרה את יעיש ואת צוברי
לפני השופטים המחוזיים שדנו ביעירעור.
בלעדית עבור
1*1לגיר. מיוצרת במסעל :
הם סיפרו כי הם־עצמם הציתו את לוח־המודעות
שליד הקולנוע, אך עשו זאת
1— 1פלדותעין ־ חרודמאוחד
כמישחק, לא בכוונה להזיק. הם טענו כי
לא חשבו שעזרא צור־חיים יישלח לפלא
בגלל המעשה, ומשום כך לא סיפרו דבר
תל אניב רח חשמונאים 9ו , 1ט ל?5031213
קודם־לכן.
לשלושה השופטים המחוזיים, מכס
שלגיה מכונת הכביסה הקטנה שכל הקטנות האחרות באמת קטנות לעומתה.
צ׳רנובילסקי, חיים בנטל וחיים ארליך,
לא נותר אלא לפעול לפי בקישת התביעה,
שבעצמה דרישה לקבל את העירעור ולזכות
את הנאישם•
אך יעיש וצוברי לא נעצרו. הם הלכו
הביתה.

ך הקטנה
המרתיחה

הזדרזו י לכבוד ה חנוכ ה -עדיין במחיר היו•!!!

ה עו ל ם הז ה 2051

)! הגי ד ה

אשר ידלין וחברת־העובדים
כתב־האישום נגד אשר ידלין טוען, בי אחותו, שרה הרי, קיגלה 30 אלף
דולר מן ״החברה לעבודות חוץ ונמלים״ (״סולל־בונה״) ,לפי הוראה טל מנב״ל
החברה מרדכי אליסון. הכסף הוצא מחשבון בשווייץ והועבר בדרכי״מירמח לישראל,
כדי שחברה־בת אחרת של ״טולל־בונה״ ,״אמ״י״ ,תקבל עבודות״תיכנון מקופת-
חולים.
בדיקה שנערכה העלתה, כי החשבון בשווייץ אינו רשום על שם ״סולל־בונה״,
וכי שולמו ממנו במשך השנים מאות אלפי דולרים כשוחד לגורמים רבים ושונים.
בעדותו במישטרה סיפר מרדכי אליסון כל זאת, וכן אמר בי נערכו עוד עיסקות בינו
לבין ידלין.
השאלה המתעוררת היא, מה עושה המפקח על מטבע זר באוצר, דב קנטרו־ביץ,
מול הגילוי בי לחברה ישראלית יש חשבון בדולרים בשווייץ, שממנו משלמים
שוחד ללא פיקוח, במו בפרשת ״לוקהיד״.
שאלה שנייה היא, מה עושה חברת־עובדים, בעלת ״סולל-בונה״ ,בענייו זה ן

לחקוד את מונופול ״איי. ב .,אם.״
ממשלת ארצות־הברית התקינה תקנות
מיוחדות, בדי למנוע שליטה מונופוליסטית
של חברת ״איי.בי.אם.״ בשוק
המחשבים, בידעח את הסכנות הרבות
הטמונות בהשתלטות זו. התחרות
שהממשלה האמריקאית מעודדת הביאה
להקמת חברות-ענק, המציעות בארה״ב
ציוד חליף לציוד של ״איי.בי.אם.״ ,בבל
הקשור למערכות העזר למחשב. מערבות
אלה, מחירן כמחצית ממחיר התקנת
המחשב בולו. בישראל הן מוצעות
על־ידי חברת ״י.פי.י.״ ,המנסה זה שנים
לחסוך לאוצר עשרות מיליוני דולרים
במטבע זר, על-ידי מבירת ציוד חליף
לציוד ״איי.בי.אם.״
הציוד הזה בולל כונני תקליטים מגנטיים,
כונני סרטים מגנטיים, מערבות-
זיכרון למחשבים, מערבות־הדפסה, ו־מערבות־תיקשורת
מסוגים שונים• בשנתיים
הראשונות לקיומה של ״י.פ.י.״
מכרה החברה למישרדי-ממשלה שונים
ציוד חליף לציוד ״איי.בי.אם.״ ב־60
איר לעקור
את מאשים אליסון

יו״ר משל

התקציב?

בלי תגובה

האם ביקשה מ״סולל-בונה״ הסברים מלאים על החשבון, התשלומים ששולמו ממנו,

דרכי הפיקוח הציבורי עליו !
שאלה שלישית: מה עושה הרשות לניירות ערך באוצר מול הגילוי כי לחברת
״סולל־בונה״ חשבון בשווייץ, שממנו בוצעו תשלומים בהיקף אדיר, ובל זה אינו משתקף
בסיפרי החברה בישראל ז
בחזרה לחברת״העובדים. בעדתו במישטרה מסר עורך־הדין חיים גושן, בי
שילם לאשר ידלין 15 משבר״הטירחה שקיבל מעבודות שידלין נתן לו. הסבם זה
החל עוד באשר היה ידלין מזכיר חברת־העובדים, ונמשך באשר ידלין היה בבר
בקופת־חולים• בתב-האישום אינו כולל את הפרק על חברת־העובדים, כיוון שאז
לא חיה ידלין עובד בתאגיד המספק שירותים לציבור, במובן החוק, ולכן לא היה
הכסף שקיבל בגדר שוחד. אולם חברת״העובדים היא צד נפגע, שכן ממנה הוציא
ידלין במירמה סכומים גדולים מן הנחוץ לתשלום לגושן. חברת״העובדים חייבת
להתלונן במישטרה, ולתבוע את הכסף. ללא תלונה מצידה לא תפעל הפרקליטות
נגד ידלין וגושן בעניין זה. לגושן יש בסף. מדוע לא יחזיר את מה שלקח מכספי
חברת העובדים לבעליו ז
האם מוכן יושב״ראש חברת־העובדים, ירוחם משל, לתבוע את הכסף, וכן
הסברים מ״סולל״בונה״ על חשבון־השוחד בשווייץ ז

הבורסה
מה קורה
לריווח
״סולל בונה״
הידיעה בי מכספי ״סולל-בונה״ שולם
לאשר ידלין שוחד בשיעור של 30
אלף דולר (ראה ידיעה אחרת במדור
זה) מוסיפה עניין, במאבק המתנהל על-
ידי בעלי-מניות של ״סולל-בונה״ נגד החברה.
קבוצה של בעלי-מניות, בדוגמת
יעקב לווינקוף, פנתה אל הנהלת
הבורסה לניירות ערך ולרשות לניירות
ערך, ותבעה לחייב את החברה לקיים
את הבטחותיה בתשקיף שהוציאה.
מסתבר בי החברה מכרה בשנת 1963
מניות במחיר של >/ס , 150 ולפי תשקיף
שבו הבטיחה לקוני המניות כי תחלק
מדי־שנה לפחות ></ס 20 מן הרווחים העודפים,
לאחר תשלום דיווידנד הבכורה.
דיווידנד־הבבורה שמשלמת החברה הוא
״/״ 25 רווח למניה. עד כה טרם החליטו
הנהלת הבורסה והרשות לניירות ערך
מה לעשות בנושא.

בלוס־אנג׳לס גרה בחורה, ישראלית-
לשעבר, העובדת לעת-מצוא כעיתונאית,
ושמה יהודית סלומון. היא במיקרה
ידידה של במה מפיקי״סרטים בישראל,
ומטפלת בהם ביאות בבואם לקליפורניה,
וגם דואגת להם ולסירטיהם. בארה״ב.
הידידים החליטו לעזור לה, במקובל
בישראל, על חשבון ממשלת ישראל.
ביוון שמישרד־המיסחר-והתעשייה אינו
יכול לתת סתם בסף לבחורה, ואפילו
היא נחמדה, שבן הוא כפוף לחוקים

פניות
בכתב מלוות בדוגמות לרוב, שנשלחו
אל מנכ״ל האוצר, הועברו לקבורה
בוועדה לאוטומציה באוצר, שלא
מצאה עד היום זמן להשיב על הפניות.
דוגמה לביזבוז כזה היא חברת ״אל-
על״ ,שרכשה מ״איי.בי.אם״ ציוד-עזר ב-
800 אלף דולר, למרות ש״י.פי.י.״ ,הציעה
אותו ציוד ב 500-אלף דולר. אגב, ב-
חברות״תעופה אחרות, המעוניינות לחסוך
בכסף, פועל ציוד בזה שהציעה
״י.פי.י.״ תלונה של החברה למבקר ה פנימי
של ״אל־על״ לא נענתה עד היום.
מישטרת ישראל ביקשה לרכוש מער-
כות־זיכרון, פנתה ל״איי.בי.אם״ ול״י.פי.י״
וקנתה, במובן, את ההצעה היקרה יותר.
״תנובה״ הקימה חברה מיוחדת למחשבים,
שהשקיעה בשני מיליון דולר
במחשבים של ״איי.בי.אם.״ ״י.פי.י״ הציעה
למכור את מערבות-העזר האלה בחצי
מחיר, לחסוך בחצי מיליון דולר
ל״תנובה״ .אולם נראה בי ל״תנובה״ אין
סיבה לחסוך, גם בעמלות״התיווך שהיא
גובה מן הצרכנים, והועדפה ההצעה
היקרה יותר•
באילת מלון ״קאראוואן״ באילן* ,של בן*
ציון טפקטור, ישקיע ,4מיליון לירות
בהוספת 40 חדרים על ה־ 80 הקיימים.
מישרד-התיירות אישר את תוכנית ה השקעה,
שבביצועה יחל בקרוב• המלון
פועל בתפוסה של יותר מ 90*-כאשר
40 חדרים מושכרים בחוזה שנתי לקבוצות
סקנדינביות.
המלון יפתח בקרוב גם מועדון־לילה
מיזרחי בשם ״הגמל המחייך״ ,שיציע
לתיירים בידור בנוסח אלף־לילה״ולילה.
המלון הוא בן 3כוכבים.

המלונאים דורשים
שינו דירוג התמריצים התאחדות המלונאים דורשת מן האוצר
הוספת שתי דרגות לדרגות הנהוגות
כיום לתשלום תמריצי־ייצוא.
כיום, יצואן אשר הערך המוסף שלו עד
25 אינו מקבל בל תמריץ. התמריצים
ניתנים לפי ארבע דרגות של אחוזי ערך
מוסף, כאשר המכסימום ניתן לעושה
יותר מ 66 ערך מוסף.
המלונאים רוצים בשתי דרגות נוספות,
האחת ליצואן של 6670 עד ס,760/
והשנייה ל׳/0״ 76 עי ס ,860/כאשר ה־המכסימום
יהיה ליצואן של יותר מ-
* .86 ביוון שהמלונאים רואים עצמם בדרגה
של 90 הם מקווים להגדיל את
חלקם בתמריצים, שיהיו השנה 6מיליארד
לירות.
אגב, בימים אלה אישר האוצר הקמת
מבון לעידוד התיירות, שיפעל בהשתתפות
בל גורמי התיירות בישראל. המכון
הוקם לאחר מאבק ממושך של המלונאים.

מיליון
לירות, וחסכה בכך לפחות 50
מיליון לירות נוספות שהיו צריכים לשלם
אילו ניקנה הציוד ב״איי.בי.אם.״
עצמה.
כשנוכחו ראשי ״איי.בי.אם.״ כי נשקפת
סכנה למונופול שלהם בישראל, במו
באמריקה, הפעילו את המרפקים והקשרים
בשיטות שלא היו מעזים להפעיל באמריקה,
והתוצאות לא איחרו לבוא :
פרט למישרד־הביטחון, חדלו בל הגופים
לקנות ציוד חליף, ומעדיפים לשלם
מחיר כפול במטבע זר ל״איי.בי.אם״ !
הגוף העיקרי המבזבז בך את כספי
האוצר הוא האוצר עצמו, באמצעות ה-
מרבז-למיבון־משרדי ושירות-עבודות-ממו-

שר בר־לב
בלי פיקוח
מצחיקים של מיכרזים וביקורת ציבורית
של הכנסת על הוצאותיו, הוסדרה
העיסקה הבאה: מישרד-המיסחר״וה-
תעשייה יקציב 12 אלף דולר לשנה לאיגוד
מפיקי־הסרטים, והאיגוד החליט
להקציב 12 אלף דולר ליהודית סלומון.
בך משלמת המדינה כסף לידידה של
במה מפיקים, והבל בא על מקומו בשלום.

מלונאי
ספקטור
בלי לאות

צל׳ ש
סרט כן ואנ/יין
לציפי טרופה 30 במאית הסרט
מדלן, שהוקרן בשבוע שעבר במיסגרת
יוס של חול. מדלן עקב בצורה רגישה
ומרתקת אחר יום אחד בחייה של עולה
מארצות־הברית, זמרת יפהפייה שחורת־שיער,
החולה בסרטן, אשר למרות שני
הניתוחים הקשים והטיפולים המייסרים
שהיא עוברת, אינה נכנעת ואינה מגיחה
לצל המוות להעיב על חייה ועל חיי
מישפחתה.
הסרט הצליח להמחיש בכנות ובאמינות
פיסות־חיים מחייה גדושי הפעילות וה יצירה
ישל מדלן ולשקף את אישיותה העשירה
והמורכבת, את סקרנותה לכל הסובב
איתה, את חיוניותה ואהבת־החיים העצומה
שלה — כל זאת, ללא ניסיון להתעלם
מריגעי הכאב והמצוקה הפיסית והנפשית
׳שבצד שימחת־החיים.
ציפי טרופה שמרה על האיזון העדין
שמגע גלישה לעבר מלודראמה האורבת
בדרך־כלל לנושא מעין זה. זהו פירטה
הארוך הראשון •של ציפי טרופה בטלווי זיה
הישראלית. היא בעלת תואר דוקטור
לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת מישיגן,
עובדת בטלוויזיה הישראלית פחות משנה,
כבמאית־מורשה (שלא במשכורת חודשית)
ומרוויחה, לדבריה ,״משכורת־רעב״.
סרטים ׳נוספים משלה ניתן יהיה לראות
בחודשים הקרובים, במיסגרת תוכניות עלם
ועלמה.

חינם -
חף חימום נ 1סף.
חינם -
הובלה בכל הארץ
חינם -
ביקור ויעוץ טכני.
טכנאי מזגני אויר זהר יבחר בביתד ללא כל התחייבות מצדך. דזזמן
אותו טלפונית. תל־אכיב: אולם תצוגה ומכירות, רח׳ ליפסקי , 1
(ככר המדינה) טלפון •4505 96,4580 80 :ירושלים .22 65.19 :חיפה :
.66 83 49/0באר־*טבע 7 70 10 :

משב־ רו ח רענן

היחיד בארץ
המצז־ר
בגוף חימום נוסף

לתוכנית מוקד מן השבוע •שעבר• ,שבה
ריאיינו שימן ןון טסלר וני סי ם מיש־עד
את רא־ש־עיריית תל־אביב, שדמה
(״צ׳יצ להט. במידבר הצחיח של תוכניות
מוקד, היתה תוכנית זו כמשב־רוח
רענן, לא בזכותם •של המראיינים, אלא
דווקא בשל אישיותו הטלוויזיונית של
המרואיין.
צ׳יצ׳ נתן בתוכנית זו שעור־לדוגמה
כיצד צריך להתראיין בפני מצלמות הטלוויזיה.
חייכני, כן, ישיר ומקבל אחריות,
הצליח צ׳יצ׳ להדוף את כל׳התקפותיהם
של המראיינים ואפילו להביכם ולהוציאם
מכליהם. הוא לא עישר. זאת בתוכן דבריו,
אלא בצורתם.
מישעל וטסלר ניסו לתקוף את צ׳יצ׳
ב-שתי גקודות־התורפה שלו כראש־עירייה:

ל ח 1ו 1ח

למנ

קפיאת המזגן!
למזוג אויר עועועושפושקט
התנצלות
שיפוצים ושינויים

אני דיח״מ

ג ׳ולן י אללן ין

לפני האמרגן

מתנצל בזאת

דני פלץ,

על כי בשעת ריתחה, התפרצתי במשרדו
והעללתי עליו אשמות שוא חסרות כל יסוד

בדירות ועס קי ם

ואני מבקש בזאת את סליחתו על כך.

בני ה, חשמל, נגרות,
צבע, ת רי סי ם, ריצוף

ג׳רקי ארקין

ח ר סי נ ה, ט פ טי ם,
אינסטל צי ה

צפויי עץ אורן
— 150.ל״י למ״ר
כו ל ל צבע לזור 2000
סוגיר בע״מ

מרואיין להט
שיעור לדוגמה

הי ק ר

אריה וינטל

חברה לשיפוצים
ובנין
רח׳ רבנו תם ,14ת״א,
טלפון 238356 :
שעות 4עד 7בערב

ל א בינו

במלאת לך 70 שנה

מאחלים לך או שרוא רי כו תימים

א שתך, ילדיך ונכדיך

אי־קיום הבטחותיו ערב הבחירות, לדאוג
לשכזנות־העוני ולהשליט חוק וסדר בעיר,
צ׳יצ׳ גילה בקיאות מופלאה, אפילו
לגבי ראש־עיר, בחומר. לכל שאלה היתרי
לו יותר מתשובה אחת. בביטחון, מופרז
לעיתים, הוא דיבר •שוטפת, ירה צרורות
שחיפו על המחסור־בתחמושת שלו. בקבלו
על עצמו אחריות ובשולפו תירוצים לרוב
מתוך השרוול >״לא אניח לאמלל בני־אדם
ביגלל ביורוקרטיה״) ,הצליח לרכוש אהדה
אפילו בחיפויו על מחדלים.
אפשר היה להשתתף רק בצערם של
המראיינים, שצ׳יצ׳ הצליח לנווטם לחוף
שלו. למרות שההצגה הייתה •שדופה, היה
ה עול ם הזה 2051

מי־שחקו של השחקן הראשי מבריק.
צ׳י־צ׳ עצמו הודה אחרי הראיון :״יותר
קל להסביר אי־עשייה, מאשר לעשות.״

על הג ל
המר מדונה לאח 1ר ה

אהוד מנור ב״שידווי־ישואד־ ואלכס אנסקי ב״גלי צ ה ־ר
מגישים תוכניות מסוג הדש, העושות מצב־ווח על הבוקר

מנכ״ל רשות־השידור, יצחק ליכני,

אינו מסתדר טוב ביותר עם שעונו. נראה
שיש לו חילוקי־דיעיות תכופים עם השעון
באשר לשעה המדוייקת. השבוע נגרם
לו בשל כך מפח־נפש לא מועט.
ליביי הוזמן לשידור חי בתחנה הצבאית
שהוא היה פעם מפקדה — גלי צה״ל. הוא
עמד להיות מרואיין בתוכנית שלושה
לפני אחת, המשודרת מדי־יום בשעה ,12.45
ובה מראיין איש־התחנה שני אורחים בענייני
אקטואליה.
ביום החמישי האחרון עמד סגן מפקד
התחנה, צבי שפירא, לראיין בתוכנית
את ליבגי ואת העיתונאי יוסף (״תומי״)
לפיד. כאשר הגיעה •שעת־ה־שידור, טרם
נכנסו השניים לאולפן. צביקה הורה להשמיע
תקליט, בתיקווה ־ששני המרואיינים
יכנסו בינתיים לאולפן.
זהו נוהג מקובל בשידורים חיים מעין
אלה. עיתונאי אחר, הידוע בהרגלו לאחר,
הוא כתב מעריב אורי דן. כשהיה מוזמן
לשיחות היות ברדיו, ידעו מראייניו
מראש שהוא עתיד לאחר בין חצי -שעה
לשעה, נטלו על עצמם את הסיכון והודיעו
על השתתפותו בתוכנית מראש. הוא
לא א־בזב אותם מיעולם. לפעמים היה מגיע
לאולפן שלוש דקות לפני סיום שידור

לאכול ע יתו נין ם
^ הוד מנור, מגיש־התוכניות והפיזי
מונאי הפופולרי, אוהב להאריך בשינה
בבוקר, עד שעה מאוחרת. למדות זאת,
פעמיים בשבוע מכוון השעון־ה,מעורר שלו
לשעה 04.30 לפגות־בוקר. מי -שמצליחה
להזניק אותו בשעה זו מבין השמיכות
החמות אל תוך צינת השחר היא תוכנית-
הרדיו החדשה, המשודרת בגל הקל• ,שבה
מגיש אהוד פעמיים בשבוע קיטעי־עיתד
נות מעניינים ומגוונים ושירים סביב נו־שא
אחד.
.הרעיון לתוכנית נולד סמוך ללידתה •של
רשת ג׳ .״יום אחד ישבתי לפגי המיקרופון
הפתוח והיתה לי הרגשה שאני מדבר אל
עצמי,״ מספר אהוד בעל החיוך הכובש.
״כולם ברחו לרשת ג׳ .האמת היא שאני־עצמי
עושה אותו הדבר,״ הוא מתוודה
ומצחקק בחביבות, כילד מבוייש .״היה
אתגר להניע את המאזינים לשוב ולהאזין
לרשת ב׳.״
מלבד זאת רצה אהוד, שעד אז הגיש
תוכניות־מוסיקה בשעות הצהריים או הלילה
המאוחרות, לעבור לשעת־שידור נוחה
יותר .״מחמיא מאד כשאנשים נשארים
ערים במייוחד כדי להקשיב לך, אבל זהו
קהל יקטן יחסית, ומסויים מאד. אני רציתי
לעבור לקהל אחר, ולתחושה אחרת של
שידור,״ הוא אומר.

הראשיות אינו מתעכב כדי שלא להציק
למאזינים, שלדעתו, כבר הספיקו לקוראן
עד השעה עשר בבוקר.
הקטעים האהובים עליו בעיתונים, שמהם
הוא גם מרבה לצטט, הם הטורים
האישיים, מיכתבים למערכת, מדורים סאטיריים,
כותרות חדשות הספורט, או סתם
קטעים פיקחיים .״אני יכול לקרוא קטע
מראיון עם ברגמן על סירטו החדש, כותרת
מחדשות הספורט (שם יש הכי הרבה
פנינים) ,בדיחות ממדור אנשים בהעולס
הזה, או קטעים מדף תשקיף, שבתחילה
נמנעתי ממנו אבל כשנוכחתי -שכל דבר
המתפרסם שם הנא קליעה בול, התחלתי
לצטט אותו בהרחבה.״
אחרי בחירתו -של ג׳ימי קארטר כנשיא
ארצות־הברית, התפרסם באחד העיתונים
ראיון עם רעייתו, רוזלין, שבו הודיעה
הגברת־הראשונה־ילעתיד כי היא מתכוננת.להביא
עימד, לבית הלבן את מכונת-
התפירה שלה, זילהמשיך לתפור עבור בני-
מישפחתה, כדרכה. אהוד מנור ליווה את
הידיעה בהנחה שרוזלין קארטר תשב לה
בבית הלבן ותפזם לעצמה ״תופרת אני
ותופרת

אלכם, מצידו, מסרב להתייחס לכל השוואה
לגיטימית בין שתי התוכניות.
השעה היא חמש לפנות־בוקר. בחוץ,
חשוך למחצה. צילצול השעון המעורר
מקפיץ אותו מן המיטה, ישר לאמבטיה.
מעט מים חמים יפתרו את בעיית
הקור. אך הברז הצחיח ד,מחרחר מוכיח,

שיטת הבחירות בארצות־הברית הוצגה
בתוכניתו דרך הידיעות על אודות מיל-

שדרן מנור
— כפול שניים

מנפ״ל ליבני
עונש לדוגמה

התוכנית — אבל מספיק להשמיע לפחות
את קולו.
צביקה -שפירא לא היה סבלני כל־כו.
כשחלפו חמש דקות ותקליט וחצי, וליבני
לא הגיע לאולפן, הוא הורה להמשיך
לשדר תקליטים ועזב את האולפן. דקה
אחר־כך הגיעו למקום ליביי ולפיד, הופתעו
כשלא מצאו את שפירא באולפן.
כשהסבירו ללייבני ששפירא עזב את
האולפן במחאה על איחורו, שכח זה לרגע
שהוא אינו עוד מפקד התחנה, פקד :״תגידו
לפרימדונה שתחזור לאולפן !״ אבל
צביקה לא חזר, ומגכ״ל רשות השידור לא
יכול היה לבשר להמוני המאזינים מה
שהיה לו להודיע להם באותו יום.

מאח רי המסך
מ חזו ת 1מ ד וזימה
הטלוויזיה הישראלית עתידה לחולל בקרוב
שערוריה שתגרום זעזוע עמוק בקרב
חלק נכבד מצופיה. סיבת ההלם הצפוי
היא תוכנית בידור מתוכננת ב־שם בערוגות
החשק והאחראי לרעיון ולעריכת החומר
אינו אלא המנחה הממושקף -של
התוכנית התמימה שרתי לך ארצי — דן
אלמגור. התוכנית אמורה להיות סידרה
* -של שלושה (אם תהיה הצלחה, יהיה גם
המשך) .מחזות־זמר וזימה, שהם אורגיה
אמיתית (ללא מרכאות) של שירי אהבה
(המשך בעמוד )42
ה עול ם הז ה 2051

שדרן אנסקי
בוקר טוב —
ביום שידור התורנית, המועברת בשידור
י־שיר, מתחיל יומו של אהוד ד,מ־ג׳ונגץ
בשעה ,0500 בקריאת כל עיתוני־הבוקר.
הוא מעדיף את השידור של יום
הרביעי בשבוע, מפני שאז מגיע לידיו גם
גליונו החדש של העולם הזה .״אילו
יכולתי, הייתי מצטט רק את העולם הזה,״
הוא מתוודה, וזה כלשעצמו הוא חידוש
גדול בשידורי־ישראל.
הוא מסמן על גבי העיתון את הידיעות
שיקרא, ובציד! מציין לעצמו את הפו־אנטות
והבדיחות העולות בראשו בהקשרן.
הוא אינו מאלץ את עצמו להלצות.
אם אין — יעדיף לשתוק. הוא גם אינו
מתרכז בתחום מסויים של ידיעות. הקו
היחידי המנחה את בחירתו הוא העניין
שבהן. הוא אוהב ידיעות מייוחדות־במינן,
אך אינו מחפש את הפכים הקטנים דווקא.
״ידיעות מהסוג של, אדם נשך כלב׳ אינן
מעניינות אותי,״ הוא אומר.
לעיתים הוא מעדיף קטעים דווקא מתוך
המאמרים הגדולים, כדי לתת למאזיניו
מעין תסקיר מוקדם (פרוויו) .על הכותרות

חמת השמלות שניהלו ביניהן נשות הסנטורים.
הצד
המוסיקלי •של התוכנית מתרכז
בכל פעם סביב נושא אחר, וגם בכך רואה
אהוד את עצמו כשליח־ציבור הבא להציל
את הקלאסיקה של הפופ מסכנת השיכחה.
,חבל לשכוח מוסיקה יפה כשל קול פור-
טר או ג׳ורג׳ גרשווין- ,שהיא עדיין הפופ
היפה ביותר שנכתב עד כה.״ הוא מסביר.
אהוד אוהב את התוכנית, ועל־פי תגובות
המאזינים, אף הם אוהבים אותה.
כמעט אידיליה. אלא שלכל טיטוס היתוש
•שלו. היתוש׳של אהוד מנור הוא תוכנית
מקבילה •שהחלה רצה בגלי צה״ל, כחודשיים
אחרי זו -שלו, בהגשתו השרמאנטית
לא פחות של אלכם אנסקי.

^ ין לי שום דבר נגד אלכם עצמו.
הוא נחמד ואני אוהב אותו מאד.
אבל הרעיון של התוכנית גנוב ממני, וזה
מה שמרגיז,״ אומר אהוד מנור.

מעל לבל ספק, כי המים אזלו משום־מה.
אין שטיפת־פגים, אין ציחצוח־שיגיים. על
קפה אין בכלל מה לדבר. מתלבש בחופזה
(צריך להגיע לאולפן בזמן, כדי להספיק
לעבור על כל העיתונים לפני תחילת
התוכנית) .יורד למטה, וכבר מהמדרגה
האחרונה מגלה כי המכונית נעלמה• אין
ברירה, צריך להזמין מונית. מדרגות של
חמש קומות חולפות בריצה רק כדי לגלות,
לפני הדלת הנעולה, כי צרור המפתחות
נשאר בתוך הדירה. שוב ריצה ,־הפעם
למטה. בחוץ גשם •שוטף. מנסה לעצור
טרמפים. לשווא. ההחלטה נופלת על האלטרנטיבה
היחידה שנותרה — לרוץ
לאולפן ברגל. לאחר מירוץ מטורף נגד
מהוגי השעון, נגד הגשם, נגד הרוח הנושבת
בכיוון ההפוך, מגיע לאולפן, נוטף
מים במטריה במבול.
השעה שבע, בעוד -שבע דקות מתחיל
השידור. בפתח מקדמת אותו האחראית
על איסוף החומר, ומבשרת לו בייאוש :
״אל תשאל, העיתונים •של היום ...יובש
מוחלט, אין מה לקרוא...״
בא להטיח את הראש בקיר. אבל אלכם
אנסקי 36 מציע לצחוק. זוהי גם הדרך
•שבה הוא מיסה להנחות את מאזיני תוב־נית־הבוקר
הפופולרית •שלו ,7.07 המש לבת
פיזמונים וקיטעי-עיתונות .״הכל מצ חיק,״
הוא אומר .״לא צריך לחפש את
הבדיחות• הן פשוט מתגלגלות על כל
צעד ושעל.״
בבסיס התוכנית עומד הכורח שרואה
אלכם בצימצום ממדי החשיבות המים-
לצתיים שקיבלו שידורי מד,דותת־ר,חדשות
מאז מילחמת ששת־הימים, ולהשיבן
לפורופורציות נורמליות. אלכם רוצה להז־
(המשך בעמוד )46

י היי
׳חופשיה עם

(. הטמפון הקטן
שכבש
א ת העולם

(המשך מעמוד )41
וחשק, שאפילו הוגי המתירנות וחוזיה
היו מסמיקים לישימעם.
וכדי להבהיר במה דברים אמורים, הנה
לדוגמה תמליל אחד משירי התוכנית, העלולים
לגרום לכך שהמוני צופים יצלצלו
לטלוויזיה וישאלו :״הלו, זאת טלוויזיה ך״
לחדרך, הצבי, הביאני /מצוף שפתיך
השביעיני / .אפשוט בגדיך־נתפשיטיני/ .
אינק שפתיך — ותניקיני.
בלילה הזה נוסיף אהבה / ,כי עת דודים
הגיע ובא / .בתולה אני, אך כולי
להבה / .בוא, צוהר תעשה לתיבה.
אל תתעקש ואל תחשה / .בוא, הטעי־מני
מגיד הנשה / .כי טוב הגיד ומארז
קשה / .בוא אל חדרנו וישמח משה.
אלא שקולות הזעקה וחיצי הזעם שיישלחו
לעבר התוכנית ומחבריה יצטרכו, כנראה,
לשוב כלעומת שבו, שכן מחברי השירים
אינם אלא מוריה ורבותיה של השירה
העיברית, מניחי היסוד לתרבות העיברית
כולה, ומחברי סיפרי המוסר וההגות שלה.
התוכנית הראשונה בסידרה, המבוססת
בעיקר על מחברות החשק של עימנואל
הרומי, והנקראת חשק ונשק כי מחר
נזקין, כבר צולמה. האחראי להפקה הוא
המפיק חיים מדוכן, ואילו מלאכת הבימוי
הופקדה בידי חני מאוטנר ויש ראל
גוריון, שגם מופיע בתוכנית. שחקנים
אחרים הלוקחים חלק באורגיה המנומרת
הם ספי ריבלין, שלומית

אהרון, דוכי גד, עליזה רוזן, מוכ יח
צפריר, אבי פניני, נטע פלוצ-
קי, ששון גבאי, יפתח מוצר וצבי
בונדס.
ט מ פוני ארבה נו תני ם
לךה רג שתבט חון וחופ ש.
חו ב לי להתקלח,
לר קוד ולרכב על א פניי ם

חד ש! 1111111 לנערו ת ול ב תו לו ת
מ תאימים ב מיוחד
טמפוני או־בה מיני.
לטמפוני 0.11.מיני
כשר ספיגה ענק
כמו לטמפוני . 1>.ס
האחרים.

לה שיג ב ב תי המרקחת,
ב חנויו תכל בו, בשקם,
.בפר פו מ ריו ת
ו ב סופר מר ק טי ם.

חגיגת הזימה זהעגבים מתרחשת סביב
סיפור הדחתו של משורר יהודי טהור
ותמים על־ידי משורר מן הערלים, החושף
בפניו את סודות החשק המתוקים. תצעיר
המציץ והנפגע לומד את התורה במהירות
רבה, ועד מהרה עולה על רבו. ביטחונו
העצמי גובר עד־כדי-כך שהוא מהערב
עם מורו כי אין אשד. שתוכל לעמוד בפני
קסמיו, והוא-מתחייב לפתות אף את הנזירה
הנוצרית האדוקה והצנועה ביותר.
וזה עוד כלום. משוררי התקופה אהבו
לא רק לכתוב ׳שירי־השק, אלא גם להשתמש
בהם כבמה להתפארות בהצלחותיהם
האירוטיות האישיות, שכללו לא פעם מש כב
זכר, פיתוי קטינים ועוד מיני מטעמים
שגם מהם יזכו צופי התוכנית׳לטעום.
אפשר כבר לחזות מראש כמה הצעות
לסדר־היום עתידה תוכנית זו לעורר ב,
כנסת•

המסך
היועץ והמת רג ם
אחד המקורות הבלתי־נדלים לבדיחות-
הדעת בטלוויזיה הוא התרגום. חבויות בו,
לא פעם, פנינים של הומור כלתי־מודע.
כך, לפני שבוע, כאשר אמר אחד האנשים
על המסך הקטן ש״אין זה הזמן להספדים״
01161£117\ 111£$תירגמה הטלוויזיה
:״אין זה הזמן לזיכרונות״.
אולם לעיתים גורמה הבורות של המ תרגם,
שאינו יודע אנגלית, לשיבושים ש ישוב.
אינם מבדחים. כך קרה השבוע, בתוכנית
יומן השבוע, בתרגום ראיון שנתן
היועץ החדש של נשיא ארצות־הברית
לענייני ביטחון לאומי, זביגנייב בדדינסקי,
ליורם רונן לפני כמה חודשים.
בז׳ז׳יגסקי נשאל על שיתוף הפלסטינים
במשא־ומתן לשלום (ראה עמודים .)22—23
על כך ענה בדרך של קפנדריה: יש להבטיח
את קיומה וביטחונה של ישראל. על
כך יש הסכמה כללית בעולם. את ההסכמה
הזאת אסור 1? £ 0 \ 118£ון 1׳ 0 0 0על־ידי
התנגדות לפיתרון הבעייה הפלסטינית.
כוונתו
היתר. ברורה לגמרי: אם ישראל
תתנגד לשיתוף הפלסטינים במשא־ומתן,
היא תפגע בתמיכה העולמית בה
עצמה.
באנגלית, יש לשם־הפועל 0 0 \ 1־
£ 0 115£שני מובנים שונים לגמרי:
(א) להתפשר׳ (ב) לפגוע, לקלקל, לגרום
לקומפרומיטציה.
המתרגם הטלוויזיוני הנסתר אינו מכיר
את המובן השני, וגם לא הבין את לשונו
הדיפלומטית הזהירה של בז׳ז׳יינסקי. לכן
הפך את כווית היועץ על פיה, ונתקבל
כאילו אמר את ההיפך.
בתרגום העיברי נסתבר כאילו אמר
בז׳ז׳ינסקי שצריכים להבטיח את קיומה
וביטחונה של ישראל, ולכן אסור להתפ
ש ר בעניין הפלסטיני.

אוהדי בית־חספר התיכון ליידי דייווים,
מקבלים בתרועות ובחצוצרה את שחקני
בית־סיפרם, שנוצחו במישחק־הגמר של הבנים על־ידי כדורסלני אליאנס.

מידחסת
זץ צוצרות, רעשנים וכלי־הקשה לי
י מיניהם הריעו באמצע השבוע שעבר
בהיכל־הספורט שביד־אליהו. מכבי תל־אביב
לא היתה הגורם לבך. לא הפעם.
היו אלה תרועותיהם של חמשת־אלפים
גימנזיסטים, שבאו לעודד את ארבעת
הקבוצות שנטלו חלק בשני מ״שהקי־הגמר
בכדורסל, לבנים ולבנות, במיסגרת אלי פות
בתי־הספר התיכוניים.
דווקא מישחק־הבנות, שפתח את הערב,
היה המרתק מבין השיניים. הוא קדם ל-
מיישחק הבנים, שבו גברו כדורסלני אליאנס
על כדורסלני תיכון ליידי דייוויס —
.63:80
מישחק־הגימר של הבנות הפגיש את
תיכון עירוני ה׳ עם תיכון עירובי א׳ ולמרבית
הפלא, דווקא, החתיכות שבשתי
הקבוצות הן שהיו במהלך הערב הכיור־סלניות
המצטיינות במישחקים.
די להזכיר את איה בן־דויד בת דד 15
וחצי מעירוני ה׳ ,ואת ליאת שומכר בת
ה־ 17 מעירוני א׳ .שתיהן היו לגיבורות
הערב, והיוו את מרכז תשומת הלב של

תום המישחק, שבו הפסידה קבוצתה
לקבוצת עירוני ה׳ בתוצאה .70:71 :

חצוצרן מחריש אוזניים
שני מישחקי־הגמר בכדנרסל — בנים ובנות

כמה חצנצרנים נמצאנ ביציעים
במהלך הערב, שבנ התקיימנ
של בתי־הספר. התיכוניים בתל־אביב.

חסיגנון האמריקאי זוודו רגימנסיות
ההתמודדות הגדולה
שר תד אני ב
בין התיכוניסטים היא בכדו ר סל!

מעריצי הבו: ת
הבנות

ן ף 1111 איה בן־דויד.
1 1י 11 1תלמידת וזי־מאושרת
בתום המישחק.

דיאת שומכר, כדור־ה
ך 1ןךךן |
סלנית עירוני א׳
והפועל תל־אביב, נראית מודאגת בהפסקה.

בת הספר

ח הגימנזיסטיס של עירוני ה׳ ,הרעישו עולמות והיו לגו!*
רם חשוב בזכייתן של בנות עירוני ה׳ ,בגמר אליפות
התיכוניים בכדורסל, אשר נערך בשבוע שעבר.

הגימנזיסטים ביציעים: ,שהרעישו עולמות.
איה התמירה, זהובת־השיער, היא אחת
הדמויות הבולטות של בריכת גורדון.
העובדה שהיא מתנשאת לגובה של 1.80
מטר מסבירה, אולי, מדוע אינה מתרועעת
עם בני־גילה מן הגימנסיה.
דמות מוכרת נוספת היא ליאת שומכר,
שמיניסטית יפהפייה המשחקת בהפועל
לקבוצתה יותר
תל־אביב, אשר קלעה
ממחצית הנקודות. בתום המישחק, שבו
הפסידה קבוצתה על חודה של נקודה —
— 70:71 היא עוררה רחמים מצד היציעים.
התברר שלבנות אחדות משני בתי־הספר
יש כוונות להופיע בקבוצות־כדורסל
מאוגדות. אין ספק שהכדורסל הנשי בישראל,
הסובל זה שנים.מהיעדר כדור־סלניות
מצטיינות, עשוי בהחלט לקבל
בעתיד הקרוב תנופה חדשה.
דבר אחד בטוח: אם הגימנזיסטיות
לא תהיינה כדורסלניות־כוכבות, הן לפחות
תתרומנה את חלקן הנכבד למחזורי
החתיכות של ישראל.
גם בזה יש צורך.

171ע
בעידוד היכל־הספורט ביד־אליהו. נוסף לכלי־ נש יפה
היו ביציעים גס רעשנים ענקיים.

* ] 1י 11 תאומים קטנים (בתמונה למעלה) היו הקמיע המייוחד של ורד
** התיק, כדורסלנית של עירוני א׳ .אולם, בסיום המישחק התברר

ששני הזאטוטים לא הצליחו למנוע את ההפסד. בתמונה התחתונה אוהד קולני מאליאנם.

איה בן־דויד (קיצונית מימין) קוטפת כדור חוזר,
>כשלידה מנתרת ליאת שומכר, כוכבת עירוני א׳,
הדמויות הבולטות ביותר של בריכת גורדון.

קולנוע
סרטים

מן הבית הלבן
אל ה שחור

כ ל נזירות הנשיא

תישעה גלגוליו האינטי מיים
של פריץ החתול
(רויאל, תל־אביב, ארצווז-הברית)
— אחרי ההצלחה המיסחרית המדהימה של הרפתקות
פריץ החתול על מסך הכסף, החליט האיש שהפיק אותן
אז, סטיב קראנץ, שצריך לחלוב את הפרה ניתנת החלג,
ולהמשיך בהפקת הרפתקות נוספות של החתול החשקן,
התאוותן והאופנתי.
אלא שמי שביים את הסרט הראשון, ראלף באקשי,
לא שש להמשיך בשיתוף הפעולה• הוא עשה סרט בשם
עור שחום שלא הוצג בישראל, שעה שקראנץ השתמש
בכמה מן הציירים האחרים שעבדו בשבילו כדי להפיק
את האפופיאה הנוכחית, שבה פריץ נוטל שוב סמים, שוכב
עם כל חיות הגן, שותה לשוכרה ודוחף חוטמן לכל תו-
פעה־שבאופנה המזדמנת לפניו.
אשר לטכניקה של האנימציה, נדמה כאילו היא משוכללת
פחות מזו של פריץ החתול אשר השתדל כמיטב יכולתו
לשחזר, בציוריו, את אווירת שכונות העוני, לפי צילומים
מדוקדקים שנעשו תחילה• הפעם, ההתפלשות ברפש היא
שיגרתית יותר, וביקור אצל פילוסוף־אשפתות שהוא מתרומם
לעננים, הלכה ולמעשה, אחרי שהתגורר בפחי זבל,

פריץ החתול — מישגל מצוייר
כבר אינו אומר הרבה לצופים.
עם זאת, כל מי שרוצה בכל-זאת לראות את פריץ משגל
נערה פורטו־־ריקאית (מצויירת גם היא) ונהנה מעצם
העובדה שהוא יכול לצפות במשהו שטום וג׳רי לא העזו
מעולם לעשות, יכול למצוא את מבוקשו זה בסרט.

מיקרופונים כמקום

לדעת

תשמישי־

קדושה. הסיפור הוא בערך כזה: אם־
מינזר ישישה נפטרת, ועל ערש־הדווי
היא מבקשת להבטיח שיורשתה תהיה
שייכת לפלג השמרני, כמוה. הסכנה הנש קפת
ליור-שת הרישמית, אלכסנדרה, באה
משני כיוונים. מצד אחד, אחת מסוסות־המלחמה
הוותיקות של המיגזר, גרטרוד,
היטיבה למשוך בכל החוטים הפוליטיים ;
מצד שני, נזירה צעירה ששמה פליסיטי
(בעיברית — אושר) ,הדוגלת בשינויים
מרחיקי־לבת במיגזר ומפעילה חלק מהם
עוד לפני שהונהגו רישמית. כך, למשל,

להתבונן בילד
דמי כיס (סטודיו, תל-אביב, צרפת)
— פרנסואה טריפו חוזר אל
ימי נעוריו, אל סרטיו הראשונים,
השובבים ו־ 400 המלקות, בקיצור — אל עולם הילדות
והילדים. אלא שדברים רבים השתנו ב 18-השנים שחלפו
מאז, וביניהם גם גישתו של טריפו לתקופה זו של החיים.
אמנם, האהבה העצומה לילדות נשארת בעינה, החיבה,
האהבה, הסלחנות מאפיינים אותו גם היום, והמבט הרגיש
המצליח לקלוט בתגובותיו של ילד את מחשבותיו הכמוסות
ביותר, אולי אף התחדד. מצד שני, בימים הרחוקים
ההם דיבר טריפו על ילדות בגוף ראשון, תוך הזדהות מלאה
עם הילדים שבסרטיו. היום, נושא דבריו הוא מורה ובדרשה
לפני תלמידיו, ביום האחרון ללימודים, הוא מביע
בנאמנות את הגיגי-ליבו של טריפו עצמו, כשהוא מדבר
הפעם אל הילדים, ולא בשם הילדים.
מה שיש לטריפו לומר הוא שהיחס המעוות לילדות,
חוסר־האונים, או חוסר-העניין או חוסר הרגישות של
ההורים, כולם מותירים את עיקבותיהם על הצאצאים
הרכים, שלמרות הגיל והגודל הם בעלי רצון משלהם,
תשוקות ושאיפות משלהם, והתעלמות מכל אלה גובלת,
בסופו של דבר, בעיני טריפו, באפלייה.
אהבתו של טריפו לבני״מינו, תכונה נדירה כל-כך בקולנוע
היום, בולטת בכל תמונה בסרט, וכישרונו לעבוד עם

אולי משום שעיקר תעסוקתה הוא בתמרוקים,
נוהגת חברת ברוט פאברז׳ה,
בבחירת הסרטים שהיא מפיקה (זהו עיסוקה
הצדדי של החברה מזה כמה שנים),
להקדיש תשומת־לב גדולה מן הרגיל
למין הנשי• חיים אשל, הישראלי המנהל
את הצד הקולנועי של החברה, יכול
להצביע בסיפוק על גירסה חדשה של
הדה גאבלר שיצאה באחרונה אל השוקים,
עם גלגדה ג׳קסון בתפקיד הראשי, וכן
על התוכנית להסדטת חייה של ויקטוריה
ווהאל, הפמיניסטית שהציבה עצמה מועמדת
למישרת הנשיאות בארצות־הברית
בתחילת המאה, כאשד בתפקיד הראשי
מיועדת להופיע פיי דאנאווי.
אך קשה להעלות על הדעת סרט נשיי
מובהק יותר מזה שהוציאה החברה לאור
באחרונה, סרט שנקרא פעם אס המינזר,
ובגילגולו החדש יותר הוא נושא את
השם הרגלים מגונים. הסרט מבוסס על
רב־מכר בריטי בשם אם־המינזר מקרן,
כתבה אותו הסופרת מיוריאל מפארק,
ומאחרי מעשייה על מאבק־כוח לתפיסת
המישרה הראשית במייזר, הוא מהווה סאטירה
צורבת על פרשת ווטרגייט וכל
ספיחיה, כאשר את כל התפקידים של
הגברים בחיים, ממלאות הפעם נשים לבושות
בשחורים, גזירות.

אחד הגיבורים הצעירים של ״דמי כים״
ילדים ולהדריכם בצורה הנכונה, הופך את ההתבוננות
בזאטוטים לחווייה מרנינה, למרות שאין בסרט עלילה
אחת רצופה אלא זהו אוסף של תקריות, המובילות בדרך
עקלקלה, מגלוייה הנשלחת מילדה לילד עד לנשיקה
הראשונה בחופש שלאחר־מכן.

לא לפחד
ממפלצת
(תל-אביב,
היבשת השישית
תל־אביב, אנגליה) — אדגר רייס
בארוז לא היה הסופר האינטליגנטי
ביותר של המאה, כפי שגילו בוודאי כל קוראי טרזן,
ומכאן שגם סיפורו על יבשת שישית דימיונית, אינו מצטיין
בתבונה רבה. אבל, כידוע, התברך האיש בדימיון פורה
וזו, למעשה, גם מעלת ההרפתקה העומדת ביסוד סרט זה.
של בנות-
מעשהבצוללתגרמנית המטביעה אונייה
הברית, במילחמת־העולם הראשונה, ושובה כמה מאנשיה.
אחרי כמה הפיכות והפיכות־נגד של השילטון בצוללת,
היא מתגלגלת ללא-משים דרומה, ומגיעה למקום מיס-
תורי שאין גישה אליו, מקום שמבחוץ נראה כאי ענק שומם,
ואילו תוך חדירה מבעד למערה תת־קרקעית, מגיעים אל
תוך האי. אז מתגלה יבשת שבה ממשיכים לחיות עד עצם
היום חזה הדינוזאורים ואחיהם לתקופה, כאשר הנהר
הנשפך ביבשת זו, מוביל למעשה את מקור החיים.
כל זה העניק אפשרויות רבות למחלקת הפעלולים של
חברת לאיון הבריטית, ששיחזרה מיפלצות של תקופת-
האבן, בכל המרץ ובכל הקרטונים שעמדו לרשותה. ילדים
או צופים שאינם רגישים לתעלולי-קולנוע, אולי יתרגשו
מן המראה של המפלצות האדירות לכאורה, אולם במבט
שני צריך לציין שהן הבנייה שלהן, וחן התנעתן, אינן
מן המשוכללות ביותר• אשר לתורת קידום הגזע, כפי שהיא
באה לידי ביטוי בחוות־הדעת של איש תקופת-האבן הנשבה

אדית אכנס כ״הרגלים מגונים״
אם המינזר מתה

מיפלצת ומקלור — הדינוזאורים באים
על-ידי אנשי הצוללת, יש בהם מן ה״עומק״ ו״המקוריות״
שאיפיינו גם את טרזן.
אבל למי שחושק במעללים נוסח דיסני על מסך רחב,
ולא רק בשעה המוקדשת לכך בטלוויזיה, ואינו דורש יותר
מדי — עשויים לבוא על סיפוקם.

היא מנצלת כל הזדמנות כדי לעבור,
בחברת כומר צעיר, בקירבת הגורן.
אלכסנדרה, הנעזרת במישמר ותיק ונאמן
של נזירות התומכות בה, מ-שמר ש מצטיין
בנאמנות יותר מאשר בתבונה0. ,
מחליטה שעל־מנת להבטיח את כהונתה,
יש צורך דחוף להקליט את יריבותיה
ללא ידיעתן. מיקרופונים נשתלים לשם
כך בכל אביזרי־הקודש במינזר. וכדי ש־גרטרוד
המנוסה לא תהווה סכנה, היא
נשלחת מייד לכל מיני מישימות־ייצוג מעבר
לים, שם היא יכולה להתחבק עם
כושים ולהשכין שלום במיזרח־הרחוק.
תוך זמן קצר, כשהיא מצויידת בהקלטות
של פליסיטי הצעירה, שבהן היא
חרשפת את סטיותיה מן החוקה הקשוחה
של המיגזר, ובצילומים שלה בחברת הכומר
היישועי, במצב שאינו מותיר ספק
בקשר לעיסוקיהם באותו רגע, חשה אלב־סנדרה
את עצמה שולטת במצב.
על־מגת לחסל את יריבתה באופן סופי,
יוזמת אלכסנדרה פריצה לקיתונה, שם

לסוחטים) ,ואילו סוזן פנהליגון, המופיעה
בימים אלה על בדי הארץ ביהיבשת השישית,
מגלמת את רוח המרד במינזר.
כימיעט בתפקיד־אויח מופיעה, בתחילת
הסרט, מי שהיתר. אחת השחקניות הגדילות
של הבד והבמה האנגלית, דיים אידית
אוונם, כאם־המינזר ההולכת למות. ואכן,
זמן קצר לאחר סיום צילומיה בסרט, היא
הלבה לעולמה.
עתה נותר עוד לריאות אם המשל היד־שה
לעושי הסרט הזה להרחיק לכת יותר
מאשר איפשר השיחזזר כל אנשי הנשיא.
מכל מקום, מסתבר שלמרות היותה חברת
תמרוקים, יהיה הרגלים מגונים מוצר אחד
של חברת ״ברוט״ שילא יעלה ניחוח נעים
ביותר.

היא מקווה לגלות את מיכתבי־האהבה
הכמוסים שלה. המשימה מוטלת על שני
יישועים טירונים, הנתפסים בקלקלתם. ה״
מישטרה מוזמנת לחקור, אלכסנדריה מנסה
להשתיק את השערורייה, המישטרה מס כימה
לעצום עין להפנות את השנייה
לכיוון אחר, אלא שהידיעה הגיעה לעי־תונים,
שמגפחים אותה וגורמים לחקירה
כנסייתית פנימית.

אמצעי התיקשדרת לעזרת ה

נזירה.
אלכסנדריה מחליטה שאין מנוס
ממילחמה גלויה. היא גורמת לגירושיה
־של פליסיטי מן זימינזד ונבחרת בעצמה
כאם־המיגזר. נדמה כאילו ניצחונה מושלם,
כאשר פליסיטי פונה לכלי־התיקשורת,
מופיעה בתוכניית־טלוויזיה (המראיין האמריקאי
מייק דאגלס מופיע בסרט בתפקיד
עצמו) וחושפת את השערורייה.
מצד שני, שני היישועים הטירונים
מנצלים את הנסיבות ומנסים לסחוט כספים
מן המיגזר. כדי לשלם לשניים מוכרת
אלכסנדרה תשמישי־קדושה בחשאי, אולם
הבלדרית שנשלחת כדי להעביר את הכסף
נתפסת תוך כדי המעשה, כשהיא מחופשת
לגבר ועטורה שפם שלא היה מבייש את
גראוצ׳ו מארקס•
הפרשה מתפוצצת ברעש גדול. האפיפיור
שולח ועדת־חקירה לברר את העניינים,
אלכסנדרה מכחישה שידעה משהו
מכל מה שקרה סביבה, וההמשך ידוע.
יעל מגת להגביר את הסימליות שבסיפור
עוד יותר, העביר אותו המעבד רוברט
אנדרם (שהוא גם מפיק הסרט) מן העיירה
קרו שבאנגליה, שם התרחש במקור, לפי-
לדלפיה ״עיר האחווה הנצחית,״ והרמז
המשתמע מכך היה ברור לחלוטין לאמרי

ד רי ך
חוב הלר או ת:
תל־ אביב — להיות או לא להיות,
לילות כביריה, זוגות נשואים.
חיפה — בושם נשים.

תל -אביב

קאים שראו את הסרט.
ואכן, הוא התקבל בביקורות חיוביות
ביותר, לא במעט בזכות צוות השחקנים
שגויים לתפקידים הראשיים. אלכסנדרה
השאפתנית והניכסונית היא גלנדה ג׳קסון;
גרטרוד, שרת־החוץ המדלגת תמיד, היא

מלינה מרקורי; נושאות־הכלים של השליטה
הן ג׳רלדין פייג׳ (שבנה, מייקל
ליגדסי־הוג, מי שביים פעם את שיהיה
של החיפושיות, עשה את הסרט); אן ג׳ק-
סון וסנדי דנים (המגלמת את השלומיאלית
שנתפסת תוך כדי מסירת השוחד

לידות בכיריה (סינמה ,2
איטליה) — חלומות־הזוהר של יצאנית
קטניה ,־שאינם יוצאים אל הפועל, באחד
׳הסרטים הרגישים והיפים שעשה פדריקו
פליגי עם רעייתו, ג׳ולייטה מסינה.
זוגות גשואים (צפון, צרפת)
— מירדף אידיאלי אחר האושר,
באווירה חמה ומישפחתית ־של הזעיר־בור־גנות
הצרפתית. מישחק שובה לב של
מארי-יכריסטין בארו ווייקטור לאנו בתפקידים
הראשיים.

סלא כו ל עיתונים

לגבר או לאשהי
בעיר או בדרכים בין־עירוניות?
לפיקניק או לטיולי
למוסד או למפעל י
זקוק ל״סוס עבודה״
עם שלוש דלתות,
צריכת דלק כ8-וק״מ לליטר,
ומרווחת למרות שאורכה 3.20מ׳ בלבד י

(המשך מעמוד )41
כיר למאזיניו כי העיתונות, עם כל חשיבותה,
לא נכתבה באצבע־אלוהים .״זה רק
עיתון, ולא מישיחק בחיי־אדם,״ הוא אומר.
הוא מוסר את החדשות ואת כותרות
העיתונים בצורה שבה עשוי היה לשמוע
אותן מחברו, או לקלוט משיחת־שכגות על
ספל-קפה .״מדוייקות, אך לא חשובות,״
כך הוא מגדיר אותן. שעת־השידור מוקדמת.
מאזיניו עדיין עסוקים ברחצה, בגילוח
או בהכנת ארוחת־הבוקר. זהו מיג*
וון רחב מאד של אנשים, שהמכ׳נה־המשו־תף
היחידי ביניהם הוא העובדה שיש
להם באותו רגע טרנזיסטור פתוח, והם
מאזינים לו אגב עיסוק אחר.

קח אותה מסיעת נסיון חינם
חצוגה ומכירות: ת ל ־ אביב -טלקאר חב׳ בגג־נו רח• המסגר .64 טל.03-37538 .
.03 - 263925ירושלים -א. ברקוביץ רח־ ינאי ,4טל.02-225522 .
חיפה -טלקאר בע־ם רח׳ המגינים .53 טל 515392 0 4

ך• רוח זו, ובתוספת קסם אישי רב, מגיש
2אלכס את תוכניתו. הוא מנסה לדמיין
לעצמו אל מי הוא מדבר, וזה עוזר לו
לחדור לכתי מאזיניו ולהרגיש שם בבן־
בית לכל דבר. זהו, אולי, ההסבר לאינטימיות
הנוצרת יבינו לבין המאזינים. קולו
השליו והלטפני מקדם את המאזינים כש הם
מתעוררים משנתם ונכנסים לתוך נע-
לי־הבית. הוא מספר להם על מזג־האוויר
בחוץ, ומוסיף עצה מה ללבוש: האם לקחת
מעייל, או שמא תספיק אפודה.
ומה בקשר למטריה?
למי שרוצה מאד להיות נחמד מייעץ
אלכם להפתיע את אשתו, הישנה עדיין.
(״תרחיק ממנה את המקלט כדי שלא
תישמע״) ביארויחת־בוקר גדולה ויפה, והוא
אף מוסר הנחיות מדוייקות כיצד להכינה.
אחרי הפתיחה הוא פונה לעיתוני־הבוקר.
עובר בריפרוף על הכותרות, דואג לעדכן
את מאזיניו, אילה שהעיתון עדיין לא הגיע
לידיהם, בכל הנעשה, אך מתעכב רק על
קטעים בודדים הנראים לו מעניינים .״אני
מגסה להפוך את סדר הדברים. להעמיד
במרכז את הדברים הקטנים, שהם הדברים
המעניינים באמת את האנשים,״ הוא
אומר .״אותם• דברים שישמשו אחר־כך
חומר לשיחות באוטובוס, ברחוב, בעבודה,
על כוס־קפה .״איי לא עושה חשבון לריבונו
של עולם או לריבוינד. של ההיסטוריה.
הדרת הקודש של המילה הכתובה
או של זו המשודרת במהדורוית־החדשות,
היא מזוייפת. גם כל אותם עורכי־חדשות
העוטים חשיבות דרמאתית ביושבם מול
המיקרופון הפתוח, חוזרים לספר בנפלאות
אליזיבת טיילור בארץ הקודש, ברגע
שחמיקדופון נסגר.״ מפיו נשמעים הדברים
כסיפור המסופר בלשון של חולין.

הצגת בכורה עולמית
שבוע, אופיר׳ -״בן יהודה״ 1שבוע

תד״אביב

שגוע 2

שבוע 2

שביע ״אורך׳ -״אשל״ ״אוריון״ ״רמה״
באר־שכע 4 ירושלים
רמת־גן
שבוע

״עצמאות״
בת־ים

שבוע

״דוד״
הרצליה

שבוע

״היכל״
פתח־תקווה

שבוע 2
״אשדוד״ — אשדוד

שבוע

כפר־סבא

שבוע 2

״שרון״ נתניה שבוע

״תפארת״
ראשל״צ

שבוע
,תרבות״ — לוד
חיפה שבוע 2

סכויי״

שבוע

״מאור״
אשקלון

במדינה צנזור ה
אדה צנזור־יר. שו־אד !
ע 7סמף איזה טיעוניב
קוצצה
״הבננה השחורה?״
מהם השיקולים המנחים את חברי המו־עצה־לביקודת־ם
רטים־ומחזות, לאשר, לפסול
או לקצץ בסרטים העומדים להיות
מוצגים בפני קהל הצופים בארץ?
תשובה על שאלה זו ניתן לקבל מפרוטוקול
המועצה, שהתכנסה פעמיים בחודש
שעבר, על־מגת לדון אם להתיר להצגה
או לפסול את סירטו של הבמאי בנימין
חיים, הבננה השחורה.
המועצה התכנסה ב־ 22 בנובמבר. להלן
קטעים מתוך פרוטוקול הישיבה, שבה
השתתפו 15מ־ 21 חברי המועצה, בראשותו
של הד״ר מאיר שחם, ממישרד־הפנים.
גב׳ מישאל: הסרט הוא אידיוטי וחבל
לדון בו.
מר צ ב רי: הסרט מחייב דיון. טיבו
האמנותי של הסרט — מפוקפק, ויש להגיב
על התנהגותו של הבמאי. עם זאת,
הסרט לא פוגע ואפשר להתירו במגב־לה.

קרמר: כשהגויים רצו להציג
יהודי בצורה מגוחכת — הראו אותם כפי
שמוצגים בסרט. אבל אנו מרשים להציג
את עצמנו בצורה כזאת. לי זה מזכיר
את פולניה. כך הוצגו יהודים בתיאטרות
פולניים. ואני שואל אם אפשר להתיר את
הסרט הזה, שבו מציגים את היהדות הדתית
כך. כמו שאנו נזהרים מלפגוע בנוצרים,
כך יש להיזהר כאן.
ד״ר מרץ: מותר לנו להציג סאטירה
על עצמנו. מה שלא מותר זה לפגוע בערכים
דתיים. באן זה לא סאטירה, אלא
יש פגיעה בערבים דתיים. מציע לאסור
שתי סצינות — של המיקווה והחתונה.
ד״ר כהנא: אנו צריכים לנהוג לפי
ערך של הצנזורה, ולראות אם יש פגיעה
בחוגים שונים ׳שחברי המועצה מייצגים.
זה פוגע לפחות ב־&ל 20 של האובלוסיה.
יש לאסור את הפרט.
מר תבור: הצורה ישבה מציגים את
החוגים היהודיים היא כל־כד אבסורדית,
שהגורם שפוגע זה דווקא בבמאי ובמפיק.

^ הומור צץ מאליו ברגע קריאת הידי-
׳ 1 1עה, בזמן השידור, ועוזר לו להתגבר על
מכשלות ואיסורים שהיבם תוצאה בלתי-
נמנעת מצירוף של עיתון פתוח ומיקרופון
פתוח בשידור ישיר. ההומור קצת ציני,
אך לא תוקפני ולא פוגע, עוקצני אך לא
מורעל. י קריקטוריסטי אך לא מסלף עובדות.
המיקרופון פתוח והשידור חי, וצריך
להזהר שלא לשלח רסן.
כשהתפרסמה הידיעה על תקציב המדינה
— 124 מיליארד לירות — חישב אלכם
ומצא מה יהיה תקציב המדינה לדקר.
אחת, ואז •שידר למאזיניו פולונז קצר של
שופן, כשהוא מודיע להם — שהתענוג
עולה להם לא פחות — מ־ 2.5מיליון לירות
ישראליות טבין־ותקילין.
״זוהי הדרך היחידה לעכל סכום כזה,״
הוא צוחק. הוא נחמד בחיים לא פחות
מאשר מעל גלי־האתד. אולי אפילו יותר.
על הכית התוכנית אין אלכם עובד לבדו.
העזר־ביגדו היא חיילת בלונדית
מלאת־מרץ ששמה אריאנה מלמד. אריאנה
אוכלת עיתונים, ישנה עיתונים, חולמת
עיתונים ובעיקר אוהבת אותם. תפקידה
הוא לקרוא את כל העיתונים (גם עיתוני־החוץ)
המגיעים לביתה ביום שידור התוכ נית
בשעה 0230 לפנוית־בוקר. כשהיא
מגיעה לאולפן, בשעה ,0600 היא כבר
בקיאה בכל הנאמר בהם, מעדכנת את
,אלכם בתוכנם ושניהם יחד בוחרים את
הקטעים שישודרו.
אלכם מלא התפעלות מאריאנה .״היא
בחורה מייוחדת־במינה,״ הוא אומר .״לא
זקוקה לשינה, אינטליגנטית ובעלת מוח
חריף מאד. העיתונות היא קודש־דיקודשים
שלה, והיא מתייחסת לזה ברצינות תהומית.״

האיזון העדין שביחסם של השניים
האליה לעיתונות, עומדת התוכנית כולה.

החתן מנשק את שד בלתו
״המועצה נכנסה להיסטריקה !״
למשל פגיעה במישטרה — זה אידיו־טיזם
ולא פגיעה. גם הנצרות היא דת,
וראינו שבסיפורי קנטרברי ודקנזרון פגעו
בערכי הדת הנוצרית בצורר. חמורה יותר,
ולכן איני חושב שיש לאסור.
מר קב* ונקי: אנו מצנזרים את
האינטליגנציה שלגו. הבמאי לא מבין, ואין
ביו אינטליגנציה שתפגע. אם נאסור או
נוציא סצינות, ניגש לסרט באופן רציני
יותר. הסרט ימות מיתה טיבעית. נעשה
פירסום לסרט רק אם נאסור או ׳נקצץ.
מר תו רן: בעיני זהו סרט שהוא שיא
הקלוקלות. גם אני נפגע. ואיני רוצה לפגוע
ביהודים שלובשים שטריימל. אם נאסור
— נעשיר. פירסומת. לכן איני בטוח
שהסרט לא יחזיק מעמד. אנו לא יכולים
לאסור.
גב׳ פקטה: ברמה של הסרט אין
ה עו ל ם הו ה 2051

במדינה

מקום אפילו לדיון. אין בו אלמנט שיש
בו כדי לאסור את הסרט. ההדגשה שפוגעים
בדת אינה ממייקת, כי אין ממש
פגיעה. לכן, כמו כל סרט רע — עלינו
להתירו.
ד״ר שחם ן הסרט לא שווה את כל
הדיון הזה. כל אחד הביע את דעתו אם
רצה להתיר או לאסור• אין כל אלמנט
צנזורלי שיש לאסור. אני הרגשתי שיורקים
לי בפנים. האנטישמיות לאותו יהודי
מזוהם. מדוע אני בארצי צריך להרשות
זאת? יש הרבה סקטורים שרוצים לראות
זאת: הסצינה שבמיקווה עם נשים עירומות
ומצד שני גברים.
פונה גם למתירים וגם לאוסרים, אולי
זה לא-כל-כך קלוקל. אבל כדאי לחכות,
לחשוב שנית ורק אח״כ להחליט. היהדות
הדתית מצפצפת, אינה מתייחסת לכך,
אבל מבחינת הלאום זו יצירה ישראלית
שאפשר לכבדה. אנו יושבים כאן לא לש מש
כאוטומטים להחליט כן או לא. מציע
להמתין עם ההחלטה.
החלטה: המועצה מחליטה שכל חברי
המועצה יראו את הסרט.
הסיט צוחק על כולם. ב־ 29 בנובמ בר
התקיימה שוב ישיבת מליאת המועצה.

בל־ל״ד׳• קולור שג
לצביעת שיער מושלמת
לשמוש ביתי -מבית״וולה׳׳

קטע פסול ־מ״הכננה השחורה״
שיעור־זימרה במיקווה

17 גוונים מרהיבים
משחור עד בלונד בהיר

הפעם נכחו בה רק 14 מחברי־המועצה,
ואלה מסקנותיהם, לפי פרוטוקול הוועדה:
ד״ר מרץ: סאטירה אפשרית, אבל
כאן יש פגיעות בפולחן דתי, ובטכס דתי.
הסצינה במיקווה, לנדשל. דבר שני —
הדיבוק מלווה בלעג, זילזול וכר. סצינות
מפוקפקות עם ליווי של תפילות, צחוק
גדול מהאוכלוסיה. לכן, אם לא יוצאו
הסצינות האלה — יש לאסור.
מר קרמר: היסוד הסאטירי הוא
לגיטימי, אבל בסרט זה יש משום ביזוי
היהדות הדתית וזהו קריטריון שהמועצה
מתחשבת בו גם לגבי דתות אחחת. לכן,
לדעתו יש לאסור.
גם׳ מישאל: הגישה הזאת מוגזמת.
הדבר שאי־אפשר לקבל, אלו הן הסצינות
שמופיעות עם קיטעי־התפילה• פרט לזה
— בעד הגבלה.
מר שם* :מצטרף לדעתה של גב׳
גב׳ מישאל, התרשמתי שזו סאטירה. יכולה
להיות סאטירה על חיי-קיבוץ, אך לא
חושב שיש לאסור. נכון שיש פה ושם
דברים צורמים. לכן חושב שיש להוציא
איזה קטע אבל אין לאסור, אלא להגביל.
גם׳ פקטו: אני חושבת שהמועצה
נכנסה להיסטריקה. הסרט צוחק על כולם.
זה דיון לא אובייקטיבי.
ד״ר כהנא: החברים הדתיים נפגעים.
זה לא פגיעה ביהודים אלא בפולחן.
המיקווה ופו׳.
מר מליון: התרשמתי מהסרט למרות
שלא ראיתי. אפשר לשנות את הקטעים.
או להוציא.
מר צגרי: אין לפנות למומחים מבחוץ.
זה פתח לכך שהבר מועצה יביא
חוות־דעת של מומחה.

האריזה חכילה: צבע, חי־חחצן, כסיות
ויחידת ׳קרויטר־אציד׳(לשטיפה אחרי הצביעה)

שיער •סה אינו מקרה ע״וולה

בדור הזהב
של הפיס

ה עול ם הז ה 2051

1^ 61111(61׳ 1976

פרס ראשון
500,000ל ״י

פרס כדור הזהב
2001,000ל ״י
פרס ראשון
עשוי להצטבר ל :

סיכום :

א. לשלוח מיכתב לשר־המים חר־וה־תעשייה
ולהתריע על שסרטים קלוקלים
זוכים בתמיכה ובסופו של דבר עשויים
להיפסל.
ב. להוציא מהסרט את בל הסצינות
הפוגעות בערכי הדת היהודית. אם המפיץ
לא מוכן **וצאת הקטעים, הסרט ייאסר.

* 700,0100 יל״י

מפעל הפיס

גליון מיוחד ומוגדל
לראש־השנה האזרחי.
כולל בתוכו לוח־שנה
( 16 דפים).

הפצה בלעדית
סטימצקי

..מדינה !1וברית ־ הפלווו חופ שיתר
דאו 1יכל ה להיות סיסמת התנועה
הפמי !׳סטי ת שחברותיה 1ו ע קו ת:

,א 1חמ
מתישות
ף* •מכיל מה הן מפגינות למען
הפלה חופשית לכל דורשת?.מי
בכלל רוצה להכניס אותן להריון?״
כך הגיב רובו של הציבור, מייד אחרי
ההפגנה הפרועה שאירגנו נשות התנועה
הפמיניסטית בישראל, בעת כנס גניקולד

״לגמור פעם אחת
ולת מיד
עם ה קיפו ח
ה טו ט אלי
של הא שה ! ״
גים שדן בנושא ההפלות שהתקיים בחודש
יוני השנה.
נשות התנועה הפמיניסטית הצטיירו בעיני
הציבור כמעין אנדרוגינוס, ספק
גבר ספק אשה, נשים חסרות־חן, לבושות
בבגדים גבריים, מדברות בקול רם בליוו-
יית תנזעות־ידיים עצבניות, מעשנות בשרשרת
ומשתמשות במילים גסות בהפגנתיות
מכוונת. חברות התנועה הפמיניסטית
ניראו בעיני רבים כיצורים נעדרי־אסתטי-

קד ,.המקפידות במתכוון שלא לגלח את
בתי־השחי או הרגליים, ההודפות בגסות
כל גבר שמנסה להדליק להן סיגריה,
הטורקות את הדלת בפני גבר שמנסה לפתוח
אותה למענן. האומנם?
בדירה נאה בשכונת רחביה בירושלים
התכנסה בשבוע שעבר קבוצה של שמונה
נשים, חברות התנועה הפמיניסטית הירושלמית
. ,בניסיון להזים את הדיעות
הקדומות שיש לציבור נגדן.
גילן של הנשים שנכחו במקום נע
־ בין 25—35 שנים, כולן אקדמאיות בעלות
דיעות פוליטיות הנוטות שמאלה. וכולן,
ללא יוצאת מן הכלל, חדורות תודעה
פוליטית עמוקה של הצורך להביא לשינוי
מהותי ביחס החברה לאשה, ושל הצורך
להגיע לידי שיווי־זכויות מלא של הנשים.
בין -שמונה הנשים בקבוצה היתה גם
סאניפר סימינוביץ׳ בת ה־ 27 נשואה ואם
לילדה בת חמש. סאני היא המנהלת האדמיניסטרטיבית
-של שגרירות פנמה ביש ראל,
ודוקטורנטית לסיפרות דרום־אמרי-
קאית באוניברסיטה העיברית בירושלים.
היא גם התשובה של התנועה הפמיניסטית
ל״כל מה -שחשבת על הנשים הפמיניסטיות
עד שהסתבר לך שטעית.״ סאני

פמיניסטית לא פוי־מיניסטית

היא סאני ניסימו־ביץ
/המנהלת האדמיניסטרטיבית
של שגרירות פנמה בישראל. סאני היא יפהפיה׳מדהימה, הטוענת
כי הדיעה שהתנועה הפמיניסטית הורסת חיי־מישפחה נכונה בכל מאת אחוזים.
היא יפהפי׳ה מהממת, דקת־גיזרה, לבושה
בטוב־טעם ובעלת רעמת שיער בלונדי שופע.
היא מדברת בשקט, תנועותיה עדינות
וכל הופעתה אומרת נשיות.
בגיל 17 עלתה לישראל כי חשבה, לדבריה׳
שזוהי ארץ סוציאליסטית ואין צורך
לשאול אותה אם שינתה מאז את דעתה.
לפני כשבע שנים החלה מתעניינת בתנועה
הפמיניסטית האמריקאית, קראה את מאמריה
של סימון דה־בובואר הצרפתיה ואת
אס ,? 01111^ 0£ 8סיפרה של הפמיניסטית
האמריקאית בט מילאת. היא שוחחה
על ריגשותיה עם אנה וינוגרון, ילידת

בראזיל, נשואה ואם לילדים, פסיכולוגית
במיקצועה, השתיים מצאו שפה משותפת,
התקשרו עם ארבע נשים דרום־אמריקאיות
אקדמאיות אחרות, והחלו מקיימות מים־
גשים אינטלקטואליים.
בדזמנית פעלה בירושלים קבוצתה
של לאה צמל, עורכת־דין הידועה
בדיעותיה השמאליות הקיצוניות והמגינה
בדרך־כלל על מפירי־תוק פוליטיים.
לאה, הנשואה לאחד ממנהיגי מצפן ואם
לילד, התקשרה עם קבוצתה שר סאני
לפני כשנתיים ואז בעצם, נולדה התנועה
הפמיניסטית הירושלמית בהווייתה הנו־

בישומו

י ש סו ל

ס מ &ן וו

ח י 1וג\ תי

הפלה חופשית

דרשו חברות התנועה הפמיניסטית, בראשותה של
ח״כ מרשה פרידמן (שנייה משמאל) ,בעת הפגנה
פרועה שקיימו בכנס גניקולוגים שהתקיים במלון הילטון בתל־אביב. אותה הפגנה,
שבה נעצרו הח״כית וחברותיה, נחשבת עד. היום בעיניהן כפעולתן המוצלחת ביותר.

חברות התנועה הפמיניסטית, בעת ה־
1־1111־״1 0 * 1 1 1 1
| | 1 1־ין1
סמינריון להגברת התודעה המינית

ש 1111 111 1111 1 1 .1
שקיימו בקיבוץ גזר. במיסגרת הסמינריון שוחחו הנשים באופן חופשי על בעיות
של אוננות ואורגזמה. הסמינריון זכה בהצלחה עצומה בקרב חברות התנועה.

הסכים והבטיח שיטפל בעניין.
לסלי הייזלטון כותבת ספר :״קודם כל
באנגלית, כי אחרת אף אחד לא יתייחס
אליו,״ היא אומרת, בטון של עולה חדשה
שלמדה לדעת כיצד מתנהלים העניינים
בישראל.
מדוע אין הן עושות יותר? מדוע אינן
הולכות לשעורי־חברה של תלמידי בתי-
הספר היסודיים, כדי לנסות לשנות את
תודעתם של הילדים, כל עוד ניתן הדבר
להיעשות?
לאה :״אי־אפשר לעשות הכל בבת־אחת.
אנחנו לוקחות נושאים נושאים. בינתיים
יש לנו ועדה, שבודקת וחוקרת.״
סאני :״רגע אחד, אנחנו לא תנועה
פוליטית, אנחנו מחוץ למימיסד. אין לנו
אמצעים וכסף כדי להשתלט בשלב זה
על כל הנושאים. בינתיים אנחנו מנהלות
שיחות אישיות, עסוקות כל היום בשיחות
על התנועה, מנסות לגייס נשים נוספות.
נא לא לשכוח שלא נולדנו פמיניסטיות.
היינו צריכות להיאבק בתוכנו כדי להגיע
לתודעה הפמיניסטית.״
האין זה מוזר שחברות התנועה הפמיניסטית
משתייכות, רובן ככולן, לעילית
האקדמאית והחברתית? האין זה מוזר
שמרביתן נשות קאריירה, בדרגה כזו ש־כימעט
אין קיים קיפוח מיקצועי בינן
לבין הגברים? מדוע אין בין חברות התנועה
אמהות לילדים, מעוטות יכולת?

בתו של ידיו

אורלי עופרת, בתו של ראש התנועה הדמוקרטית לשי־
_נוי פרופסור ייגאל ידיו, היא אחת החברות הפעילות
ביותר בתנועה הפמיניסטית. אורל׳ טוענת כי המדע אינו מקדיש די כסף לפיתוח גלולה
למניעת הריון לשימוש הגברים. לדעתה, אמצעי־המניעה הטוב ביותר הוא עיקור הגבר.
כחית. בה־בעת התארגנו בחיפה ובתל-
אביב קבוצות פמיניסטיות נוספות.
פלי הייזלטון, רווקה גבוההת־קומה,
* הגיעה אל התנועה הפמיניסטית במים־
גרת עבודתה העיתונאית. לסלי, ילידת
אנגליה, הכינה עבור הטייס מגאזין שאותו
ייצגה בישראל, כתבה על נשים ישראליות.
במיסגרת זו נפגשה עם. נשות התנועה,
וכעבור שיחות אחדות עימהן הסתבר לה
שהיא חושבת ושומעת כמותן.
י עופרה קמר, העורכת הגראפית של עיתון
התנועה, תודעה, חיה בתודעה פמיניסטית
משך שנים רבות, אך לא ידעה כיצד
להוציא את הדברים מתוכה. היא נראית
כסמל התנועה הפמיניסטית כפי שרואה
אותו הציבור. לבושה בגדים גבריים, פניה
נקיים מאיפור ואינה מתהדרת בגינונים
נשיים. היא הגיעה אל התנועה דרך חברה.
גם דבורה אלמגור, בעלת ההופעה המעודנת,
הגיעה אל התנועה הפמיניסטית
אחרי שחיפשה מקום שבו תוכל למצוא
שפה משותפת כדי לפרוק מתוכה את
הרגשת הקיפוח באשה, שאותה נשאה עימד,
כל השנים.
* איש לא יוכל לומר על חגית בורר
שאין לה צורך להפגין נגד הפלות כיוון שאיש אינו מוכן להכניס אותה להריון.
חגית היא בהחלט ימה •שנקרא, חתיכה,׳
והיא מאפילה בנתוניה על חתיכות אנטי-
פמיניסטיות רבות. היא בוגרת החוג לסיפר
רות וללשון עיברית ועובדת למחייתה
כמתרגמת. לפני שלוש שנים חזרה מהולנד
עם רעיונות פמיניסטיים, ומאז שובה
חיפשה אחר נשים החושבות כמותה.
אורלי עופרת, בתו של הפרופסור ייגאל
ידין, תלמידת החוג לקומוניקציה באוניברסיטה
העיברית ומרכזת ארכיון הסרטים
#מוסד ואן־ליר, חזרה מחו״ל לפני חודשים
אחדים אחרי שהות של שנה בלונדון,
שם התוודעה אל חברות התנועה הפמיניסטית
המקומית. כששבה ארצה, הסתבר
לה באמצעות חגית בורר, כי קיימת תנועה
כזו גם בירושלים. מאז היא פעילה.
כששואלים את חברות התנועה הפמיניס
טית
מה הן רוצות, קשה להן לענות. הן
רוצות הרבה מאד, שהוא בסך־הכל דבר
אחד: שיוויון־זכויות מלא לאשה. או, כפי
שמגדירה זאת לסלי הייזלטון :״בקו כללי
— לגמור פעם אחת ולתמיד עם הקיפוח
הטוטאלי של האשד, בחברה.״
לסלי :״לי מפריע הכל. איי מרגישה
דפוקה! ואני רוצה שבתנועה שלנו תהיה
חברה כל אשד, המרגישה שהיא דפוקה
בגלל שהיא אשה.״
לאה צמל :״הפלה חופשית, וחינם !
מעונות־יום רצופים, חינם! שכר שווה
לעבודה שווה, לגיטימיזציה לכל צורת־חיים
אפשרית של גבר עם אשד, ללא
נישואין — אשד, עם אשה, גבר עם גבר.
הגברת החינוך המיני, אמצעי מניעה לגבר
וחינוך לא־מיני.״
למה הן מתכוונות באומרן חינוך לא-
מיני?
חגית :״כשאני פותהת את הטלוויזיה,
אני לא רוצה לדאות ילדות עם סינר
במיטבח כדמות לאמא, וילדים עם פטישים
ומסמרים כדמות לאבא.״
אורלי :״ביום־האם קישטו את אחד
הגנים בירושלים בתמונות של אמהות עם
מטאטאים ושל אבות חזקים שהולכים לעבודה.
נערך מחקר ביחס ליכולת־השיפוט
של הילד, והסתבר שהילדה היא תמיד
בכיינית, חלשה קטנה ונזקקת, ואילו הילד
הוא חזק, אמיץ וגיבור. נעשתה עבודת
אם.איי. על נושא העבודה, והסתבר שקיימים
44 סוגי עבודה לגברים, ורק 15 סוגי
עבודה לנשים.״
ך• תנועה הפמיניסטית נלחמת, כמון
1בן, בהפרדה הזו שבין האשה החלשה
השברירית והנזקקת לבין הגבר החזק, המסוגל
לפתור כל בעייה. חברות התנועה שואפות
ליצור מצב שבו בבתיה״ס ובגני־היל־דים
יחנכו וילמדו כי האשד, והגבר חד הם.
מה הן עושות לשם כך? לא הרבה, בינ תיים.
הן עסוקות בדיבורים יותר מאשר
במעשים. הן נפגשו עם שר-החינוד־ץ התר-
בות אהרון ידלין, והוא, כמובן, הקשיב,

ים אה :״אפשר להגיד שרוב הנשים
) בתנועה הן אקדמאיות. קל מאד להבין
מדוע אשה שיש לה רגל אחת בה/לחה,
מרגישה שהיא מצויידת בכל אותם דברים
המקנים לה שיוויון ויחד עם זאת אין
לה את זה.
״אנחנו יודעות לדבר, אנחנו יודעות
לכתוב, אנחנו לא מרימות ידיים מבעיות.
לפני חמש שנים ניסינו לעבוד בשכונות-
עוני. הייתי באה אל אשה, אם לעשרה
ילדים העובדת כמו עבד מהבוקר עד
קלילה ללא הפסקה, הרגשתי שאני יורדת
אליה כמו אלוהים מהשמיים. אבל היא
פחדה. נשים רבות הבטיחו שיבואו לאסיפות
התנועה, אבל אף אחת לא באה חוץ
מאשתו של פנתר -שחור, שהרגישה שאפשר
לשנות משהו. הלכנו אליהן שוב
ושוב, אבל הן פוחדות מהבעל.״
חגית, :״רוב הנשים חברות התנועה
קיבלו חינוך סותר. אשה משכונת־עוני
קיבלה חינוך חד־וחלק. אנחנו קיבלנו
חינוך משלה. אמרו לנו שאנחנו באמת
יכולות להצליח כמו הגברים, ויחד עם זאת
אמרו לנו שהאשה היא השניה במעמדה,
עזר כנגד הגבר. בעוד שאשר. מהקטמונים
חונכה כל ימי חייה שהיא צריכה ללדת
ילדים, לגדל אותם ולשרת את בעלה.
אף אחד לא אמר לה שהיא יכולה להשתוות
אל בעלה, או להצליח לפחות כמוהו.
״אנחנו- ,שגדלנו בבתים מתקדמים, קרועות
מבפנים בגלל הצביעות של החברה.״
לסלי :״בגלל שאנחנו יותר מוצלחות,
אנחנו יודעות שאם נגסה, נצליח לשנות.
רוב הנשים אומרות: נניח שאתן צודקות,
אבל מה אנחנו יכולות לשנות?״

״לא נולדנו
פ מיני ס טיו ת.
היינו צריכות
למצוא א ת
התודעה ב תו כנו! ״
אומרת הפמיניסטית אורלי עופרת :״הב־עייר,
העיקרית היא הדימוי שיש לנשים
בתנועה. חושבים שאנחנו נשים מכוערות,
שאינן מסוגלות למצוא בעל. שיש בינינו
הרבה לא־נשואות, שאנחנו תוקפניות, לא
מתאימות לתמונה האידילית -של האישה
בעיני הגברים. כשאנחנו מנסות לדבר עם
נשים אחדות ולנסות לגייסן לתנועה, מסתבר
לנו לא אחת שהן פוחדות מהסטיגמה
הזו שהוטבעה בנו, שאומרת, :הן לא-
נשיות.׳
חגית :״אנחנו לא חושבות שיש דבר
כזה, ,נשיות׳ ,בטבע הבסיסי הביולוגי.
החברה הגברית מוחה. על זה שאנחנו
חושבות כך, והוציאה את הנשים הפמיניסטיות
מהמישחק, ובכך היא מגינה על
עצמה. נשים החושבות כגברים הן מסוכנות
לה, לכן מוטב לומר שהן לא־נשיות, שהן
מכוערות, מיסכנות, מחפשות גברים, וכל
שאר הדברים המטופשים ־ שנאמרים על
חברות התנועה.״
קל מאד לזהות אשד, פמיניסטית. הפמיניסטית
תראה כל דבר מן ההיבט הפמי־
(המשך בענזוד )50

עו ועט מ ס:נ יט

חגית בורר, בתו של מנהל גימנסיה.

17111ך 1ך ן 1דבורה אלמגור, ה־
* י #1י ^ י י • עובדת כאחת המזכירות
בלישכתו של ראש־העיר טדי קולק.

והו >מר׳<
0* 1 1 1 0 0 1

אנחנו מ דגי שו ת ד 3וק 1ת

•יתד איכות וק-וו-ז •ו תו־ עצמה 001001ס{*3
* 1ת1־ צלילים (5ח 0ק-85ץ<:ח 06ן€׳ד) 1
ד 11ת עיוותים (רוסו1־!3 *01ס)

(המשך מעמוד )49
ני׳סטי־סוליטי שלו. נשים פמיניסטיות מכי
גייסות פוליטיקה לכל דבר, גם ובעייקו
ליחסים שבינו ובינה. הן מופנות להרחיי
לכת בדיעותיהן החד־משמעיות. הן •מוכנה
להרחיק עד־כדי־כך שהן מוכנות להרוו
את בתיהן ולהיפרד ממישפחותיהן למע
דיעותיהן.
סאני :״מאשימים את התנועה הפמיניס
טית בקילקול חיי־מישפחה. אני חושבו
שזה נכון: במאה אחוז.״
אורלי :״אחוז המתגרשות בין הברוו
התנועה גדל מאז שהצטרפו לתנועה. לימד
אשה שהיא צריכה להיות מאושרת או
יש לה שלושה ילדים ובעל שמביא מש
כורת הביתה, ופיתאיום מסתבר לה שי7
לה בעל, ילדים, בית, והיא בכל־זאת ל:
מאושרת. היא ממורמרת, וממררת את !חי י ילדיה ובעלה. למה?״
לאה :״אני משוכנעת שיש בבתי־החו׳

בת הטיים בישראל, טוענת :״אנחנו ל!
תוקפניות, אנחנו תקיפות ! וגס מוצלחות.

בואו לראות לחוש ולשמוט יותר סטריאו בחנויות המובחרות ובא 1לם הצלילי קרליבך 27ת א
ל קבי ט ת סגישה נ א לצלצ לטל 285151/243 בין ה ש טו ת 1־8 10ו־ 16

ח ל -אביב: ר ,רליבך . 27ט ל 285151 .ירושלים: שמא • 9ט ל 751847 .
סני פי ת די ר אן :
חיפה: ככרטאירהוף ,5ט ל 511232-3 .באר ־ שבע. החלוץ . 128ט ל 36545 .נתניה: ר ח ׳ שערהניא . 1ט ל 38428 .

פרסום פלד,

לא לכל ארץ ניתן להיכנס־1 בדרכון ישראלי.זאת 1
אך אפשר
לנסותהעולמי 1
באמצעות הדרכון בשפע שפות־עולם תבלשל 1
רשות שרות

(רש״ ת)

לגבר!!!
להנאה מושלמת אכר־מין נשי מלאכותי שלח המחאת דואר/צ׳ק על סך
— 50.ל״י לת.ד ,24004 .תל־אביב
ותקבל בדואר חוזר את המוצר
לכתובתך.
— סודיות מובטחת —

ת״ד ,20178ת״א־־יפו 61200 ,ן

קבלת מודעות לכל העיתונים
במחירי המערכת

פירשם אידיאל
אבן גבירול 110 תל־אביב
(פינת אנטוקולסקי)
טלפון 227118 ,227117

חניה חופשית

לים לחולי־נפש נשים רבות, שאילו ה׳
בתנועה לא היו מאושפזות שם.״

ד כמה מוכנות שלוש הנשים ד
נשואות מבין השמונה להרחיק לב
ברעיונותיהן הפמיניסטיים, בתור דלי
אמות שלהן?
סאני, אנה ולאה, שלוש הנשים הנש!
אות שבחבורה, מודות שקיימות בעיר!
רגילות כמו בבל מישיפחה, אולם לא
טוענת, ובתוקף רב, כי לה אין כל בעיוו
בנושא הפמיניסטי, ביוון שהיא נשוא!
לבעל שהוא פמיניסט עוד יותר ממנה
״הבעל שלי פמיניסט במאה אחוז,״ הי*
אומרת .״אנחנו מחלקים בעינו את עבוד!

״ מ א שי מי ם
אתה תנו ע ה

ב קי ל קו ל
חיי־ מי שפ חה
זה נבון ב־ ! 100$״
הבית שווה בשווה, רק פעמים הוא מתלוו
שהוא זורק את הזבל יותר פעמים ממני.
סאני, הנשואה ליבואן, מודה שלמדו
שבעלה הוא פמיניסט בדיעותיו, קשה למאה
ולא אחת מתעוררים ביניהם היסוכע
היא אומרת :״במו שקשה לנו לצא
מזה שאנחנו, הנשים, נחותות מהגבר*
כך קשה גם לגברים לצאת מזה. זד
תהליך איטי שיימשך זמן רב, לשכנ
את הגברים בצידקתנו. אבל סופנו לנצז
אם נתמיד. פרט לזה, ברור לגמרי של;
הייתי יבולה לחיות עם גבר שלא חושו

סוני בנושא הפמיניסטי. זה היה הופך
ות חיינו לבלתי־אפשריים.״
אלה הם נם דבריה של הנשואה השלי־שית
־שבחבורה, אנה :״במו שבחורה בעלת
זורעה פוליטית שמאלנית לא יכולה לחיות
נם אדם מגוש־אמונים, כך גם פמיניסטית

שווה־בשווה בעבודות הבית, יחד עם האשד.,״

ידכ אן, ה ב עיו ת שבינו לבינה.
* אך מה באשר לבעיות שבינה־לבינה
כמו, למשל, בעיית ההפלה המלאכותית,
שאותה דורשות הפמיניסטיות להעמיד בסטאטוס
של הפלה־חופשית־חיבם לכל דורשת?
יועדה
משותפת של ועדת־ד,שירותים־
הציבוריים של הכנסת וועדת־החוקה, ב־
׳*אשותה של ח״כ חיייקה גרוסמן, התכנסה
לדון בחוק לתיקון דיני עונשיו (הפסקת
הריון) ,תשל״ה .1975 הוועדה סיימה את
עבודתה בשבוע שעבר, וחברת-הכנסת
גרוסמן רואה בתוצאות הישג חשוב ביותר.

״גבר לא צריך
לעזור.
הוא צריך
לה שת תף
שווה־בשווה ! ״

הגרפיקאית

עופרה קמר
מודה, ני בין
חברות התנועה קיימות גם נשים לסביות.
לא יכולה לחיות עם אנטי־פמיניסט.״
חגית :״בכל הבתים יש לגבר הדר-
עבודה שהוא רק שלו, ואילו לאשה אין
!שום תחום השייך לה בילבד. אני מכירה
המון נשים שעובדות כמו גבר, ואין להן
פינה משלהן.״
אורלי :״עצם המונח, הגבר עוזר בבית׳
די בו. מה זה גבר עוזר בבית?
גבר לא צריך לעזור, הוא צריו להשתתף
ה היא
אומרת :״פעם אחת ולתמיד הצלחנו
לגמור עם האיסור הטוטאלי שהיה קיים
פה עוד מזמן המנדט, על הפלה מלאכותית.
הוועדה עשתה עבודה פורייה מאד. היו
דברים שהתקבלו, ודברים שלא התקבלו.
אני, למשל, הצעתי כי ב־ 12 השבועות
הראשונים של ההריון יש להפסיקו על־פי
דרישת האשה, אולם לא השגתי לכך רוב.
לעומת זאת סוכמו שיבער, קריטריונים
ליבראליים מאד להפלה מלאכותית, כשה־מתקדם
ביותר הוא זה של אשד, הנמצאת
בהריון ואינה נשואה.״

** ולם הישגיה של הוועדה שבראשו־
\ 4תה של ח״כ גרוסמן, אינן מרשימות
כלל את חברות התנועה הפמיניסטית. נהפוך
הוא. הפשרה שנעשתה, כביכול, רק
מרגיזה אותן.
אומרת לאה צמל :״אין לי מושג מה
קורה היום בחקיקה, אני רק יודעת שאני
רוצה הפלה חופשית, וחינם. אני לא רוצה
שום הגבלה, שום ועדה. אני רוצה שברגע
שארצה לבצע הפלה בגופי, אוכל לבצע
אותה. אם קובעים לי ועדה של שלושה
אנשים או שלושה וחצי, זה לא משנה לי.
אם יאשרו הפלה לאשד. שאבא ־שלה אנס

לבב מחלקת החסכון ,״טפחות״ בנק מ ש כנ ת או ת לישראל בט״מ.
ובד ,18060 .ירושליח

אבק שכם ל שלוח לי ט פ סי מיד ט והר שמה לתכנית

11 1¥1י ך 1 1ר זוהי התמונה המופיעה על שערו של ביטאון התנוטה הפמיניס־
] • 1 1 # 1 1 1 ! /טית תודעה. נשות התנועה טוענות, כי דווקא בשל העובדה
שהן כבר עס רגל אחת בהצלחה, ודווקא משוס שהן נשות־קאריירה המצליחות יותר
מגברים בתחומן, הן מבינות עד כמה גדול הקיפוח, וכי כלל לא קיים שיוויון־זכויות.
אותה או החבר שלה אנס אותה, ולא
יאשרו לי רק בגלל שכך אני רוצה, אז
מה זה כבר משנה בעצם?״
אומרת עופרה קמר :״כל זמן שהמפד״ל
יושבת בממשלה, כל תחיקה בעד נשים
תיפול. זו מילחמה עם הראש בקיר. מה
שחייקה גרוסמן השיגה הוא פשרה עם
אותו חוק שהיה קיים עד כה. אלא שבמקום
שבע ועדות לא־קבועות, תהיינה כעת
ועדות קבועות רבות יותר. המצב היה
,אבסורדי עד־כדי־כך, שהיתר, דרישה שבכל
יעדה יישב רב. מזל שזה לא עבר.
״הבעייה היא שאנחנו נתקלות באטימות
לא רק בממשלה או אצל הדתיים. הגרוע
מכל הוא אטימותם של הגינקולוגים. הם,

כפי הנראה, פוחדים להפסיד את מקודד,הכנסה
השחור שלהם. הפלה עולה כיום
2000 לירות נטו, קאש, לא בצ׳ק ובלי
קבלות. אמרה לי גינקולוגית :״תגידי שאת
רוצה זיון חופשי, לא הפלה חופשית.״
חגית :״׳זכותנו להחליט מה ייעשה
בגופנו. אם כואבת לי שן, לא יושבת
יועדה כדי להחליט בשבילי אם להוציא
אותה או לא. אני אתייעץ עם רופא כנ״ל
לגבי הפלה. אם אני רוצה הפלה, עלי
להתייעץ עם רופא ותיו-לא. זכותי להחליט
אם יהיה לי ילד או לא יהיה לי ילד.״
וכאן מגיעים. לבעייה נוספת המדאיגה
(המשך בעמוד )54

״טפחות 90,000״

כ תוב ת

בו ס רנו רנ

ב ו דן כזעוכ 1חנ>1וורנ דייו 11ד־*יו±1

ה עול ם הז ה 2051

הסופד שקרא לפועלי נמל־אשדוד לצאת ל״מהפכת־תרבות״ כתב:
...מצד אחד סטודנטים שחושבים על הכל הם צריכים להחליט
כעצמם ומצד אחד מארוקנים מסריחים ...קולותיהם הצווחניים של,
הנוסעים וזיעת הגופות המזוהמים. וריחות שהם פולטים. הבצלים
והשומים ...לא ראה משה אלא פנים שחורים ...פרצוף שאינך רוצה
להתקרב אליו כדי חמישה מטרים ...את העיניים הבולטות...

הבוטוב, הוע והמסונן־
ב. יד שחורה ו שיניים צ הובו ת

א .״העיברית ה מבוז ה״

בסיפרו החשבון והנפש שראה אור ב־ ,1953 והתיימר
להציג הצגה אופנתית, חיצונית ושדופה, את לבטיו של
דור תש״ח, וזאת מבלי לעורר כעס כלשהו מטעם המגמות
השלטוניות־ריכוזיות של אותה עת.
החשבון והנפש אוצר בקירבו כמה מפניני הסיפרות
הגזענית, שביכולת הצגתם הסיפרותית מגיע ברטוב למיצוי,
שבארצות מסויימות היה זוכה עבורן לפני כמה עש רות
שנים בכיבודים רבים.
אחד מגיבורי ברטוב, השב מיואש, באורח־חיובי, מ־מלחמת־השיחרור,
ומעלה החוצה את הגיגיו משוחח עם
אביו ואתה לד נהל מדינה - :התווה כרוך

כאשר חש היו״ר מאו, במחצית שנות השישים, בניצני
הניוון שהביאה הביורוקראטיה על סיו־העממית, הכריז
על ״מהפכת־תרבות״ ,באמצעותה ניסה לטהר את ארצו
מנגעים אלה. בישראל, כאשר סופרים שאיבדו את
התיקווה להערכה מגייסים את התמימים למאבק לא תמים,
הם קוראים למאבקם ״מהפכת־תרבות״.
בשבוע שעבר נפגשו כמה סופרים, ובראשם חנוך
ברטוב, עם פועלי נמל אשדוד, במיסגרת המאמץ המואץ
שהחל ב״כנס בית־השיטה״ .במהלך הפגישה פנה ברטוב
בקריאה נרגשת לפועלי אשדוד, וביקשם להטות כתף
ל״מהפכת־תרבות״ שבמהלכה יושבו למדינה ערכי־היסוד
שלה.
חנוך ברטוב אינו סופר צעיר החולם למען כינונה
של חברה מתוקנת בישראל. אומנם בפסח ,1972 במהלך
ועידת אגודת־הסופרים, כאשר הטיח בו מבקר צעיר, כי
הוא וחבריו, בני־דורו, איבדו את זכות־הדיבור שלהם
בענייני מוסר חברתי ותרבותי, בשל היותם מוזנים מכל
הטוב שיש ביכולת שילטון להעניק לסופריו. ברטוב לא
נותר חייב, והציג עצמו כמורד ונונקונפורמיסט ולא
כאיש־מימסד, הוא התעלם מישיבתו בגופים ציבוריים
רבים, ומכהונת נספח־התרבות * שמילא בלונדון, הוא
הטיח לעבר אותו מבקר מטח של כינויים לא־פרלמנט־ריים,
שבמהלכם, שגתה לשונו הלא־מימסדית, ובישרה
״כי תיקים שונים גלויים בפניו״.
ברטוב שלחם בבריגדה היהודית במלחמת־העולם ה־,2
נחשב כאחד מדובריו העיקריים של דור סופרי תש״ח,
ומכהן זה שנים בין בכירי עסקניו־הסיפרותיים. באחד
מריגעי־הכנות הבודדים במסכת יצירתו הסיפרותית, כתב
ברטוב על עצמו ובני־דורו הסופרים כולנו מרגי
שים
שהנענו למבוי סתום. איש מאיתנו אינו
כותב שורה אחת שראוי לקרוא לה סיפרות־אמת.
בעיקר פרוזה (החשבון והנפש 190 ,ובכן,
זה עניין ביולוגי פשוט. גמרתם את התפקיד,
שלחו אתכם לישון. מתה תקומה אחת ואיתה
מתים כל יציריה. האקלים השתנה. תנאי•
הטבע השתנו. בתנאים החדשים יוכלו להתקיים
רק יצורים שיסתגלו אליהם. איזו תועלת
היתה לבני תקופת הקרבון כאשר ישבו וסיפרו
כמה טוב וחם היה פעם, ועכשיו שהתרגשה
עליהם תקופת פרם, נעשה כל כך קרץ שום
דבר, הם קפאו כמו ילדים טוביס (שם.)125 ,
חשבון הכנות והנפש ־המחשבנת של ברטוב מגדירים
כי ״בתנאים החדשים יוכלו להתקיים רק יצורים שיסתגלו
אליהם וכנראה זו משמעות קריאתו לפועלי אשדוד
להיחלץ ל״מהפכת־תרבות״.
הערך ״מהפכה״ משתרע בצורות שונות, וברוח אחידה,
לאורך כל התבטאויותיו של חנוך ברטוב. למשל, בוועידת
אגודת־הסופרים שנערכה ביוני ,1966 בהרצאה שנשא שם
בכותרת :״סיפרותנו בין אתמול למחר״ הוא העלה את
ה״אני״ האישי וה״אני״ הלאומי, ה,,יהודי״ וה״ישראלי״
שלו, ואמר בין השאר הגנטיקה מלמדת, שאין

תקופה אותה תיאר בספרו ״ישראלי בחצר סט׳
ג׳יימס״

תנועת-יאוש כידו האדומה — אני לא יודע
לאן נגיע: מצד אחד סטודנטים שחושבים שעל
הכול הם צריכים להחליט כעצמם ומצד אחד
מארוקנים מסריחים.
איך אתה מעיז לדבר על יוצאי צפון־אפרי
קה, נתרתח האב, על אנשים שאתה מפקדם.
אבא, כל הכבוד לרגש הציוני שלד, אמר
נעמן, אכל אינני יודע מה היית אומד אידו
ניתן לך לנהל גדוד של ברנשים כאלה.
לא טוב, לא טוב, נאנח האב.)203-4

ח 1ורבר טו ב
חי שלא יהיו משוקעים בתאי־ היסוד של גופו,
כמו כסרטים מגנטיים, חיי הדודות שקדמו
לו ...ובהקשר זה הובילה אותו לשונו לקראת ה״מהפכה״,
והוא קבע הגיון־הציונות היה הגיון המהפי־כה,
שבשרשיה היתה שלילה מוחלטת של כל
מה שמכניסים היום תחת חופת ,,הרציפות״
ו״ההמשף וברציפות בלתי־מבוקרת כינס ברטוב
מתחת לגג מילולי אחד את ה״מהפכה״ ה״רציפות״ ו־ה״המשך״.
לקראת
סיום דבריו באותה ועידה, היה לברטוב להעיר
הערות על הלשון וההווי של אותם פועלי אשדוד, שלהם
הציע ״מהפכזדתרגותית נניח לנפשה את סיפ־

רותנו העלובה ונביט סביבנו. רק עיוור לא
יראה איד כובשת אומה שלימה את הלשון
העברית. לא רק ולא בעיקר בסוד חכמים ונבונים,
כי אם דווקא זו העברית המבוזה, של
הרחוב, שד הצבא, בתי-המישפט, עיתוני־הערב,
להגי-השבנות...

ייתכן שאומה שלמה כובשת את הלשון העיברית,
כמאמר ברטוב. וכאשר הוא טוען מעל בימת ועידת הסופרים
על ״העברית המבוזה״ ,הרי אם קיים סופר, הכותב
בעיברית, אשר ביזה שפה זו, הוא אחד. חנוך ברטוב !

מקטע זה ניתן ללמוד, בין השאר, כי המילחמה מאח דת
את העם הזה והסיפרות מפצלת אותו. וש״ציונות״
זה לקרוא למארוקאים ״יוצאי צפון־אפריקה״ ,ו״דור־המייסדים״
(הציוני) לא נתנסה בהודיה ״לנהל גדוד של

ברנשים כאלה...״
בניגוד לזרם קיים בסיפרות העברית, המתמסר ברובו
לתיאורים גזעניים של ערבים, הרי סיפרו זה של ברטוב,
עוסק בתיאורים גזעניים של יהודים שלא נולדו ביערות
פולין או בערבות אוקראינה.
החיים מתאכזרים׳לאחד מגיבוריו של ברטוב, והוא
נאלץ לנסוע באוטובוס, החושף את דיוקנו של הסופר
כגזען צעיר ירד כקו ארכעים־דאחת לשכונת

כית־יצחק, רק לעיתים רחוקות ירד כקו זה,
ששם ניתן לו בעיר ״אוריינט אקספרס״ עד
שום שמרובים בו הנוסעים כני עדות־המיזרח.
המכונית היתה צרה, מחוקת־צכע ומגודרת
מבפנים ומחוץ, קפיציה לאים ...אם נתייחס בסלח-

נות־מה ל״הומור המאקאברי״ (כמעט נתפתיתי לכתוב —
הומור־שחור) של ברטוב, הוא ממשיך ומתאר את אלה
שעל שמם כונה קו־האוטובוס בכינוי ״אוריינט אכספרס״:

...אם נותר בחללו של האוטובוס מקום מועט
פנוי מבני־האדם, באו קולותיהם הצווחניים שד
הנוסעים וזיעת הגופות המזוהמים, וריחות
שהם פולטים, הבצלים והשומים, דחקו מפניהם
בד שיורת של אוויר צח. משה עצר את נשימתו
ודיכא את רגש הכחילה שניתקף ...ונשאלת ה
שאלה
האם תיאור זה הוא מקורי, ופרי־עטו של חנוך
ברטוב, או שמא פלגיאט הלקוח מתוך פירסום כלשהו
מעשה ידי אחד כתבלביו של גבלס הגרמני, שבסיגנון זהה
תיאר את ה״יהודונים״ המסריחים ומדיפי ריח השום.
ומתוך התמונה הקבוצתית עם אשכנזי, פונה אל _
גיבורו של ברטוב אחד מנוסעי ״האוריינט־אכספרס״ :

...לא מכיר אותי ץ אמר הפרצוף. מכל הוויתו
לא ראה משה אלא פנים שחורים, שעל לחייהם
פשה זקן־כן־שכוע. יורד היה מן הלחיים חשקו

עות בחריצים העמוקים משני עברי פיו האפור
והיבש, מתפשט ומגיע עד לשורשי אוזניו ועד
לעורפו הפרוע. פרצוף. שאינן־ רוצה להתקרב
אליו כדי חעישה מטרים, חשב משה. על עורפו
של זה צווארון, שרוכדים שחורים מעלימים
את צבעו המקורי. מתחת לצווארון, ותלושה
הימנו, היתה כותונת עשוייה טלאים טלאים,
שבל אחד מהם אף הוא מאוחה וקיים כנם.
והנה בא ברנש זה ונתלה על צווארו והעתיר
עליו דברי חיכה וידידות ...האם אותו ״פרצוף״,
״זה״ ו״ ברנש״ הכופה עצמו על גיבורו של ברטוב, אינו
זהה בתיאורו לקריקטורה היהודי בדר שטירמר הנאצי?
אלא שברטוב מצליח להטעות את קוראיו, המתפתים
להאמין בדמות המתוארת, ואז מתברר כי הדמות בעלת
פנים שחורים ופרצוף שאינך רוצה להתקרב אליו היא ;

...נבון, ודאי ! הרי זה אותו כורדי הכיב, שהערים
את הצבא ולקח את כגדי־הקרב בשעת
שיחרורו כלי לשלם פרוטה לאפסנאות, זה
שסיפר תוך עמידה כתור את כל פרשת־חייו.
אלוהים אדירים: בשום אופן לא היה מכירו...
ומעניין האופן בו מאמץ ברטוב בהוכחת כישרונו ד,סיפ־

רותי לשם הכרת ״אותו כורדי חביב רק עכשיו
רואה את העיניים הגדולות, הבולטות, את
הגבות הסבוכות. אך איזה מראה לו היום,
עלוב שבעלובים: הצטמק, הקרי החשבט

והנפש9 289

וכאשר עוצר הנהג את ה״אוריינט אכספרס משה
נפנה ללכת ושלח שלום רפוי מבוייש, לבורדי.
זה הושיט את ידו השחורה, חרוצת הבקיעים
וחשף שיניים צהובות. משה נגע כידו ונחפז
לחמוק מן המכונית...

ג .״ סי פרו ת ת חנו ת הרכב ת״
לזכותו של חנוך ברטוב ייאמר, שניתן לחוש ביצירותיו
על טעמה של ״המהפכה־התרבותית״ שיש בכוונתו להטעימנו,
וכן שאינו שומר טינה ל״אוריינט אכספרם״ בלבד,
כך ש־ 22 שנד, אחרי החשבון והנפש, בסיפור שראה אור
במוסף־הסיפרות של מעריב בפסח 76׳ הוא מתרגם את
ר״גשותיו לעבר יהודי העיירה מאותו יום נהפך

ירוחם, בעינינו, הוא ואביו המגובנן ואימו
הקטנה, לתמצית הגלות — כאילו ישר מתוך
הסיפורים של יוסילי והירשלי, סיפורי קבציאל
וביסלון, כתריאלבקה ויהופיץ יצאו והתיישבו

מאת חנ 1ך בדם 1ב
ד$1.־ת סגך זל?

?זי נעא על?ערות־העד.
על אסל־לילז
!$־יך?1גך זלי$ .ז*ר כ,צאן,
עסק עד־לחם אך קיה קזח1ך ה
$ני *ריו־

??י לסד לי :״?וח?זן העך זל.
^לבו* ניקזא הוא $ת מ1ווף.
אינו, קולף״?
אינו נושא לי קזות 3ף ולי.
אוני.
לל?קזן יו ן צקתי
הוא 1ין די.
?!י?אער סה מעש נו?
אקח אותו. לסחרשות. לעמון י־ע;ין.
עם בקר אור. ו יוון

אלוהים

צאן ברזל

בראשית ברא יעקב אגם את השמים ואת הארץ: והארץ היתה
תוהו ובוהו וחושן על־פני ת הו ם ורוח יעקב אגם מרחפת על-פני
ה מי ם: ויאמר יעקב אגם יהי אור ויהי-אור: וירא יעקב אגם את
האור בי-טוב ויבדל יעקב אגם ביו האור ובין החו שך: ויקרא יעקב
אגם לאור יום ולחושך קרא לילה ויהי-ערב ויהי־בוקר יום אחד:
אופ״ארט
ויאמר יעקב אגם יהי רקיע בתוך ה מים ויהי מבדיל, בין מים
ל מי ם: ויעש יעקב אגם את-הרקיע ויבדל בין ה מים אשר מתחת
לרקיע וביו המים אשר מעל לרקיע ויהי-כן: ויקרא יעקב אגם
אופ-ארט
לרקיע שמיים ויהי־ערב ויהי-בוקר יום שני.

כמושבה. את כל הנרדפים, העלובים, המפוחדים
והמבוזים ראינו בירוחם השתקן, הנוגה,
שחרף הדלקת המתמדת בעיניו...
חנוך ברטוב, החל את דרכו הסיפרותית כמשורר.
אחד משיריו הראשונים היה ״שיר לברזל״ (ראה: גלופה)
שפורסם בגליון משא מס׳ 1מיום 19 יולי .1951 השיר
הוא שיר־הערצה ליוסף גורגשווילי ויסאריונוביץ סטאלין,
״שמש העמים ומאור האנושות״ ,דמות שקסמה לרבים
מסופרי ומשוררי •תש״ח. משך שנים, במיסגרת עסקנותו
הסיפרותית נוהג ברטוב, בדומה לבני־דורו כמשה שמיר,
תוך שמירה על ״מורשת סטאלין״ וסיגנון־החופש שלו,
ועל־כן מסקרנת השאלה: לאן ולמה מיועדת ״מהפכת־התרבות״
שהוא זומם?
את אחת הסיבות, ל״ירידתו אל העם״ של ברטוב
מגבהי מיגדל־השן שלו, דומני, תיאר פרופסור דן מירון
במסה שחיבר על סיפרו האחרון של ברטוב הבדאי,
בעכשיו, שם הוא כתב: רומאן ממוסחר-מפוכרק...

חנוך ברטוב מתכוון בעצם לקהל רחב ו,נמוך׳
יותר, לקהל קוראי הכתבות הנאראטיכיות (על
מרגלים, על אבות הציונות, על חולי הודג׳קינס,
על נאנסי קיסינג׳ר, ובו׳ וכו׳ כשכועוני יום ו׳).
למעשה, מתכוון הוא לא רק לקהל זה, אלא
גם לאפשרויות התפוצה העצומות המסתתרות
מאחוריו. כעוד הוא כותב את משפטיו העבריים
קורץ הוא ככל שני ושלישי שבהם למתרגם
האנגלי והצרפתי, למו״ל שפרנסתו על
סיפרות, תחנות הרכבת הרי חנוך ברטוב
כותב לאנשים, שאינם מחפשים כטקסט הכתוב
דבר זולת איזה שטף עיתונאי, קלות ודיגדוג
— פה ושם — של מילה לועזית, בתנאי שזו
מוכרת להם, ואינה מאיימת עליהם, חלילה —
כהרגשה של נחיתות...
ואכן, הצירוף הקסום הזה, של סופר בעל נימה ותיאורים
גזעניים +סיפרות המכוונת ל״קהל רחב ונמוך״ +
יצר־כתיבה המותאם לנוחיות המתרגם ללועזית, מעוררים
שאלות חמורות אודות מטרותיה האמיתיות של ״מהפכת־התרבות״
שברטוב חושק בה.
מסקרן לדעת מה דמות תהיה ל״מארוקאים״ ול״כורדים
החביבים״ ביצירה שבה ינציח את ״מהפכת־התרבוח״
שלו. כיצד ייקרא הספר בעיברית, וכיצד באנגלית. אם
׳לסיפרו פיצעי־בגרות הוא קרא באנגלית ״הבריגדה החמישית״
,מן הסתם ל״מהפכת־התרבות״ הוא יקרא בלועזית
״מילחמתי״.

אופ-ארט
ויהי־בוקר יום שלישי.
ויאמר יעקב אגם יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום
ובין הלילה והיו ל או תו ת ולמועדים ולימים ושנים: והיו למאורות
ברקיע השמים להאיר על־הארץ ויהי־כן: ויעש יעקב אגם את שני
המאורות הגדולים את-ה מ אור הגדול לממ שלת היום ו את-המ אור
הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים: ויתן או ת ם יעקב אגם ברקיע
השמים להאיר על-הארץ: ולמשול ביום ובלילה ולהבדיל בין האור
ובין החושך וירא יעקב אגם כי־טוב: ויהי־ערב ויהי־בוקר יום רביעי :
אופ-ארט
ויאמר יעקב אגם אופ ויהי ארט
ויאמר יעקב אגם אופ ויהי ארט
ויאמר יעקב אגם אופ ויהי ארט
ויאמר יעקב אגם אופ ויהי
ויאמר יעקב אגם אופ
ויאמר יעקב אגם
ויאמר יעקב
ויאמר.

המשורר והכלבים

אגם ודיין כתערובת אגם

אופ ויהי ארס

ויאמר יעקב אגם יקוו המים מתחת השמיים אל־־מקום אחד
ותראה היבשה ויהי־כן: ויקרא יעקב אגם ליבשה ארץ ול מקוה
המים קרא ימים וירא יעקב אגם כי״טוב: ויאמר יעקב אגם תדשא
הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו־בו
על״הארץ ויהי־בן: ותוצא הארץ דשא עשב מזריע למינהו ועץ
עושה־פרי אשר זרעו-בו למינהו וירא יעקב אגם כי־טוב: ויהי-ערב
־ימ 3מדד־־^יץ ךן ךד

בחטף

לקראת סוף חודש דצמבר, מתעתד עודד ל! וטל ר, מנהלה החדש של מחלקת-
הדראמה בטלוויזיה הישראלית לקיים, בדומה לקודמיו, שלושה ימי־עיון לכתיבת
דראמה טלוויזיונית. לצורך זה נשלחו הזמנות לכותבי דראמה־טלוויזיונית בפועל ובכוח,
באופן המעיד על מגמותיה המושרות של המחלקה, למשל, מבין ארבעה מחברי התוכנית
ניקוי־ראש, שזיכתה אשתקד את מרדכי קירשנבאום בפרס־ישראל, נשלחו הזמנות
לשני כותבים בלבד: כ .מיכאל ואפרים סידון, תוך הימנעות מכוונת מהזמנתם של
חנוך מרמרי (״2״) וקובי ניב (״3״) .בקיאים במתרחש במיסדרונות הטלוויזיה
טוענים, שהמניע לאי־הזמנת השניים נעוץ מן־הסתם בעובדה שהם סירבו ליטול חלק
בכתיבתה של סידרת־בידור־קומית־מישפחתית שאותה מתעתדת הטלוויזיה להפיק !•
פניו של המשורר ט(שרני) כרמי, שהיה אבור לקבל את מישרת עורך משא —
מוסף־הסיפרות של דבר הושבו ריקם, ואת מישרת העורך עומד לקבל אחד מכתבי
גיבורה של התוכנית הבאה חיים שכאלה שתוקרן בקרוב בטלוויזיה הוא דבר הסופר והמחזאי לשעבר יגאל מוסינזון, המוצא כיום את מחייתו מהמצאת פאטנטים.
מוסינזון, נתפרסם בזמנו ברומנים בעלי גוון ריאליסטי־סוציאליסטי כאל תקרא לי
שחור, אפורים נשק, בדרך ליריחו ודרך גבר. בזמנו ( )1957 חיבר מוסינזון את המחזה
זרוק אותו לכלבים, שבהצגת־הבכורה שלו נכח דויד בן־גוריון. במחזהו הטיף
מוסינזון לעשיית לינץ׳ בעורכי ״שבועון מסויים״ ,בחוגים,.שונים נשאלת בימים אלה
השאלה: אם ב״חיים שכאלה״ יוסר הלוט מעל פרק זה בחייו של מוסינזון • 1בימים
אלה מתארגנת פנייה לשר־החוץ יגאל אלץ מטעם עורכי כתבי־העת עכשיו וס/קריאה,
שמטרתה העברת עריכת כתב־העת המתורגם והייצוגי של התרבות־הישראלית אריאל
לידיהם. בהתארגנות זו תומכים הבולטים שבסופרים וכמשוררים במדינה.

אנחוו מדג־ע 11ת ד פו קו ת 1

קשקשת 2051
הפעל את דימיונו ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח ל 9י הכתובת :
״קשקשת׳ ,ת.ד ,136 .תל־אביב. חחג־דרות
הקולעות ביותר תפורסמנה,
ובעליהן יזכו בכרטיס כניסה זוגי
לקולנוע דרייב־אין בתל־אביב, קול־נוע־המכוניות
היחיד בישראל.

1X1*¥ 3 1

ד עו ל ם הז ה

קשקשת 2049

#תשובת צ.ס.ק.א. למכבי תל־אביב.

רוני
קניגסברג,

דרך הים ,125 חיפה
!• חיקוי ישראלי למיגדל־פיזה באיטליה.
טובה
דון, רח׳ התומר ,4
רמת־השרון, נווה־מגן
!• פנטהאוז ליונים.
רויטל חפץ, רח׳ ריינס ,5
הרצליה
• 1מתוצאות הקיצוצים: הכלוב ה חדש
של האריה בגן־החיות.
דדי תבלין, רח׳ גזר ,6
תל־אביב
• 1קליעה לסל של אולסי פרי.
משה ורצכרגר .,רח׳ ׳ההגנה ,6
בני־ברק

השבוע כדרייב־אין
בשעות 7.30 — 5.30

וולט דיסני
״הבריחה
להר הקסמים״
בשעה 9.30

״הכית כצל העצים״

אנו מחפשים בתים חמים
עבור חתלתולינו החמודים
אגודת צער בעלי חיים

רחוב פלמח ,30 יפו,

טל.827621 .

מאוזן :

מאונך :

.1צייר ישראלי נודע (ש״מ) .3 :צמד;
.1סוד! .2חזיר קטן! ז• סחוב! .9
שנף ! .10 הגיע ! .12 שוטר־גדודי (ר״ת 4מזמר; .5זית בלי סוף! .6זאטוט;
.13 שופט ! .15 מילת־שאלה לזיהוי ! .8 .16 אחד מהוריהם ; .11 איסוף נמרץ .12 :
קיבוץ -בארץ; .17 נקבת־כלאיים בין סוס מין כרוב ; .14 גם על שמו יש היום דולחמור!
.18 נרו יאיר (ר״ת); .19 זהב־ לרים ; .15 פיתקית ; .20 מפרנס .21 :
פרוויים ! .21 מונח בתורת־החשמל ! .22 סופו של כל טוב; .24 בתוכו; .26 גיבעה
בתוכם; .23 גדול בתורה; .25 דרך סלו קטנה .27 :יתכופף ; .28 מלכסיקון הבקר :
לה .28 ,ריקבון! .29 חביב ביותר .29 .31 ,עץ המתנוסס לתיפארה; .30 אדמת־רב־מג;
.32 זאת עושה הדוב; .34 משקה ישימון; .32 הנחש מתפשט ממנו בבוא
קל ; .35 ממשש ; .36 אשרה ; .29 מכשיר־ עיתו; .33 שליט; .37 מכינויי בירת ישעינויים;
.41 חבל בארץ; .44 בושם מיק -ראל .38 :רשע ; .39 זקן .40 :מספיק !
ראי ; .45 פרייר .47 ; .שרץ רב־רגליים ; .42 בסים; .43 חוברת למלאכת־יד; .45
.48״מופע״ באנגלית; .49 מילת־בריתז חבל־ארץ תעשייתי בגרמניה; .46 חושב,
(הפוך); .51 במקום שבעליה עומדים, מהרהר ; .48 שים עצמך על כיסא ! ,50
צדיקים גמורים אינם עומדים ; .53
גזירה ;; בזמן ההוא ; .51 גבוהה וזקופה .52 :סופו
.56 שפע של דיבורים ; .57 תחבושת
.60 אחת־שתיים ! .61 עיר חדשה בארץ ; של חודש יולי ; .54 אגם ; .55 שם ניתנה
.63 מבלה את הלילה; .64 חיבה גדולה: תורה לישראל .58 :רסיסי־לילה; .59 מט.65
מילת־חיוב; .66 תוספת, עוד; .67 בע יפאני; .62 השתאה; •64 הגיד; .68
עץ שחור קשה מאד; .70״כובע״ הבית:
.72 מב״ם ; .75 עלז ושמח ; .76 כף־מבשל־ תורת השקרנות .69 :עוף־טרף; .07 מתלים;
.78 רטוב במיקצת; .79 יהיר .80 :גורר! .71 גופ; .73 אביון .74 :מין אבן
בוסתן ; .81 פרוסה ! .83 מילת־שלילה ; י טובה .76 :הב ! .77 שגי עמודים .79 :
.85 החי על מרכולתו 86 תכשיט קדום הפסד ; .80 ספר .82 :לאלתר ; .84 איום
יקר־ערך .87 :זמן ; .88 מילת־שלילה ;
.90 רומס ; .91 מילת־קריאה ; .92 כנף־ לגבי הבאות; .89 מן האימהות .90 :מין
עוף ; .95 מילת־בקשה ; .96 אל פרסי: אבן יקרה .93 :תבואה ; .94 טרי ללא
התחלה.
.97 מתווי־הנגינה.

(המשך מעמוד )51
את נשות התנועה הפמיניסטית: אמצעי־המניעה.
לסלי
:״קיימים כרגע 15 מרכזים הפועלים
כמרכזים לתיכנון־המישפחה. אבל
תישעים אחוזים מהנשים אינן יודעות
שקיים דבר כזה. יותר ממחצית מהנשים
משתמשות במישגל נסוג כאמצעי־מניעה.
ואני כבר לא מדברת על חוסר הסיפוק
המיני של האשד. ממישגל כזה. האשד.
מסוגלת להסתבך בהריון בקלות, וצריכה
לעשות הפלה. אין טעם בחוק אם אין
הסברה מינית, ואמצעי־מניעה שצריכים
להינתן חינם.
לנשים הפמיניסטיות הצעות משלהן למניעת
הריון. אחת מאלה היא אמצעי־מניעה
לגבר. אומרת אורלי :״עיקור הגבר הוא
הדבר הנפוץ ביותר באנגליה כיום. קיים
אפילו מועדון של גברים שעיקרו את
עצמם. הם עונדים על עניבתם סמל קטן,
כדי שהנשים תרגשנה חופשיות להזדיין
איתם. זהו הדבר הבריא ביותר שנעשה
בעולם, כאמצעי־מניעה שאינו מזיק לאיש.״
לסלי :״הבעייה היא שבארץ זה כמעט
בלתי-אפשדי. יש רופא אחד בחיפה שעוסק
בעיקור גברים, אך הוא מכדש מחוסר-
עבודה. לגברים הישראליים יש פחד נוראי
מסירוס למרות שכמובן, עיקור אינו סירוס.״
ויש
להן הצעה נוספת, לחברות התנועה.
במקום שהנשים תיקחנה בכל בוקר או
בכל לילה את הגלולה, תעלינה קילוגרמים
עודפים על מישקלן, תחושנה בחילה, תם־
בוך נה מהקאות והגרוע מכל, תהיינה בהיסטריה
שמא שכחו לקחת אותה, הן מציעות
שדווקא הגברים יקחו את הגלולה.
אורלי :״בכל הנושא של אמצעי־מניעה,
במיסגרת פעילותן השוטפת דואגות חברות
התנועה למניעת שימוש בגופה של
האשד. כבאמצעי־יפירסומת. הן נלחמות ב-
אפליות בתחום העבודה, ומילחמתן הנוכחית
היא במרכזת־הטלפונים הבינלאומית,
שאינה ׳מעסיקה נשים בשעות הלילה למרות
השכר הגבוה שמשולם בשעות אלה.

ך וסף על פעילותן הציבורית, עסו־
^ קות חברות התנועה בפעילות בתוך
התנועה. כך אירגינו באחרונה סמינר להגברת
התודעה המינית, שהתקיים בקיבוץ
גזר.
בסמינר השתתפו ארבעים נשים, וכן כמה
מחברות הקיבוץ. הסמינר נפתח בתרגילים
בקומוניקציה לא־מילולית. הנשים נתבקשו
ליצור מעגל ולהביט זו בעיני זו, לגעת
זו בזו, למשש וליפול זו בזרועות זו.
הן מודות שבתחילה חשו הויסר-נוחות,
אך לאט־לאט השתחררו והצליחו לבצע
את התרגילים ללא מבוכה.
מאוחר יותר השתחררו עוד יותר, בעז רת
יין, גיטארה ושירה, וחזו בהצגת תיאט־רון־בובות
שבו הומחשו חמש מצינות קצרות
על נושאי הווסת, האוננות, הנישואים,
הדימוי־העצמי והלסביות. בתום ההצגה
אילתרו סצינות משלהן. כך הצליחו
המשתתפות להשתחרר, לספר על חוויות
האוננות והאורגזם של עצמן וכן על בעיו־תיהן.
קשה
להניח שנשים רגילות, שאינן חדורות
תודעה פמיניסטית, היו מגיעות למצב
שבו תשוחחנד. על פרטים אינטימיים כל
כך עם חברותיהן. ההנחה היא שלגברים
קל יותר לשוחח על ״דפיקות״ ועל ״אוננות״
.אולם זוהי אחת ממילחמותיד. של
התנועה הפמיניסטית: אם לגברים מותר,
על-אחת־כמה־וכמה לנשים.
אחדות מחברות התנועה הפמיניסטית בירושלים
הן לסביות. באותו סמינר שנערך
בגזר, דנו הבנות גם ביחסה של התנועה
הפמיניסטית ללסביות. מובן שהיחס הוא
חיובי, שכן אחת ממילחמותיה של התנועה
היא למתן לגיטימיזציה לכל צורת־חיים
משותפת. קיים גם קשר מסרים בין האגודה
לזכויות הפרט (המאגדת בתוכה הומוסכסו־אלים
ולסביות) ,לבין התנועה הפמיניסטית.
הלסביות שבתנועה ביקשו מן החברות
להתייחם לבעיותיהן הספציפיות, התקיים
ויכוח עד כמה בעיותיהן אומנם חשובות
בסולם העדיפויות ,׳והתנועה הגיעה למסקנה
שיש בעיות דחופות יותר.
כימעט כל חברות התנועה תימימות־דעים
ביחס לאידיאולוגיה שלה. כימעט שאין
קיימים ויכוחים רציניים באשר למהות
התנועה. השאלה העיקרית היא האם לנקוט
פעילות ראדיקאלית כדי להגביר את תודעת
התנועה, או אם לנקוט פעילות ראדיקא־לית
פחות.
מסכמת לסלי הייזלטון :״יש הבדל גדול
בין להיות תקיף, לבין להיות תוקפן.
המטרה שלנו היא להיות תקיפות.״