גליון 2054 מתאריך 12 בינואר 1977

׳מחיר 8.00 :ל״י

(כולל .0ע.מ).

מספר 2054

תוגו 1ן ־ ך
שחדל ונח ל מ ענ ק
א מ רי ק אי
ל פני ה ב חי רו ת
מקורביו של הנשיא הנבחר של ארצות־הברית,
ג/ימי קארטר, טוענים כי באחרונה מופעלים עליהם
לחצים מצד הלובי הישראלי בוושינגטון לאישור
מענק או הלוואה מייוחדת לישראל, זמן קצר
אחרי שקארטר יושבע כנשיא.

הכוונה היא לסכום כסדר־גודל של חצי
מיליארד דולר, נוסף על סכום של
מיליארד ו־ 300 מיליון דולר הנקוב
כהצעת־־הסיוע לישראל שהכין עוד מימשלו
של הנשיא פורר.
לטענת אנשי קארטר, טוענים השתדלנים כי סכום
זה עשוי לסייע למיפלגת העבודה לשמור
על שילטונה בבחירות הקרובות — דבר שיקל
על האמריקאים להשיג הסדר. לא ניתן היה
לברר מי יזם את ההצעה לאמריקאים, ובשם מי היא
הוגשה לאישור לאנשיו של קארטר.

ברס מנ סהל קנו ת
א ת קציני״ הקבע
ידיעה מוזרה ששודרה השבוע בשידורי־ישראד,
פורשה כתעמולת־בחירות ישירה של שר־הביטחון
שימעון פרם, המנסה לרכוש את ליבם של רבבות
משרתי צבא־הקבע. על־פי אותה ידיעה עומד
שר־הביטחון לאשר העלאת משכורת בסו של 600
ל״י ברוטו לכל אנשי צבא־הקבע, וכן להעניק
למשרתי־הקבע הלוואות עומדות בסכומים של רבבות
ל״י, באופן יחסי למיספר שנות התנדבותם לשירות.

כיוון שהדיונים כנושא זה נמשכים
מזה זמן, הרי עיתוי הפירסום דווקא עתה
והבלטת חלקו של פרס כו, הם תכסיס
שקוף שנועד להציג את שר־הכיטחון
כמי שדואג לרווחתם של אנשי צכא־הקכע.

מי לחמה פני מי ת
ב מו ק ד
המאבק הפנימי הסמוי כתנועת מוקד
הגיע לשיא חדש, עם פירסום מודעה של
ראול טייטדבאום, מראשי מק׳׳י, נגד
גילוי־דעת שעליו חתמו מאיר פעיל
ובמה מחבריו. גילוי-דעת זה כא להגן
על המגורשים מן העיר העתיקה כירושלים,
וחתמו עליו אישים רכים ממחנה־השלום.
טייטלבאום, שהיה בעצמו קומוניסט ותיק, תוקף
את פעיל ואת החותמים האחרים על כי הסכימו
לחתום על גילוי־הדעת יחד עם אנשי רק״ח,
ולמעשה הוא מייחם לפעיל אדישות לגורל
לוחמי־החופש בברית־המועצות. זה־מכבר נפוצו
שמועות במוקד, כי אנשי מק״י, השולטים
במנגנון התנועה, מבקשים להחליף את פעיל
בחבר־הקיבוץ רן כהן.

מדוע שו ת ק ידין*
מסת מן רו בלפרס
במרב!
מיפלגתהע בו ד ה
מקורביו של ראש־הממשלה יצחק רבין מודאגים,
נוכח העריקה הגוברת והולכת מקרב אלה שהיו
נאמנים לו בעבר במיפלגתו, למחנהו של
שר־הביטחון שמעון פרס. כמה מתומכיו המושבעים
של רבין, שאיש לא פיקפק בנאמנותם לו,
מסתייגים ממנו בעיקבות האירועים האחרונים
במיפלגה. וחלקם אף מצהירים בגלוי כי יתמכו
בפרס כמועמדם לראשות־הממשלה.

אף כי לא נעשה סקר כקרב חברי המרכז,
מעריכים עתה גם כמחנהו שד רכין,
כי לפרס יש כיום רוב מוחלט של תומכים.
טיעונם שד התומכים החדשים כפרם :
״מוטב כישלון למיפדגה עם שימעון פרס,
מאשר קטסטרופה עם יצחק רבין.״

הר צחבפא רי ס

כתנועה הדמוקרטית לשינוי הובעה
תמיהה על כך שהתנועה שתקה לחלוטין
נובח הבעיות החמורות שהתעוררו
כפרשת עופר.
מכיוון שהתנועה מרבה לדבר על חשיבותם של ענייני
פנים, החלפת השיטה וטיהור המדינה, בולטת
שתיקה זו כפליים. מניחים כי ידין החליט לשתוק
מטעמים תכסיסיים, כדי שלא להרגיז אף אחד,
ויש בתנועתו החוששים שמא זהו תקדים
של העדפת תכסיסים על עקרונות.

• שצאלח נרצח על רקע מידחמה כין
גופי־סתר אלג׳יריים, מכיוון שהיה קשור
כגוף אופוזיציוני באותה ארץ.

אורי די יו וי ס פ עי ל
בחוגים פלסטיניים הובע חשש לגבי פעילותו של
אורי דייווים, ישראלי שהיה מקורב לחוגי מצפן,
והתומר בגלוי בחזית־הסירוב הפלסטינית בתעמולה
נגד הסדר־שלום ישראלי־פלסטיני.

קיימת סכרה כי דייווים מתכוון לפעול
באירופה נגד המגעים הישראלים־
פלסטיניים, שמטרתם היא להביא את
אש״ף אל שולחן המשא־ומתן לשם שילוכו
במאמצי השלום.

גו ש״אמוני שו מר
בקרוםוב עו פרה
אנשי גוש־אמונים נחלצו באחרונה לעזרת אנשיהם
בהתנחלויות קדום ועופרה שבשטחים המוחזקים.
נטל השמירה בלילות ביישובים אלה הכביד על
המתנחלים, שכל אחד מהם נאלץ לשמור מיספר
שעות בכל לילה. גוש־אמונים אירגן את אנשיו,,
שהחליטו לשחרר את המתנחלים מהשמירה בלילות.
מתנדבים יוצאים לילה־לילה להתנחלויות אלה,
כדי לשמור שם.

יוייייייויייייי

רמאף
ז...הי רו ת:

מוו חו הבצדם
המערכת

אלמוני פונה לאחרונה לאנשים שונים
ומציג את עצמו בצלם מערבת
״העולם הזה״ ,פטר פן. הוא מציע
לאנשים שונים הצעות תמהוניות. הוגשה
נגדו תלונה למישטרה. כל מי
שהאיש פונה אליו, מתבקש לסייע באיתורו.

עו בדחד תי
ב ר שי מהעצמ אי ת?
ח״כ העבודה, הרב מנחם הכהן, עשוי לצאת בראש
רשימה עצמאית לבחירות לכנסת. תהיה זו
הרשימה של העובד הדתי.

הצלחתו הרכה של מנחם הכהן בבחירות

רב-ן מנע הספד
שדצ -צ׳ ל עו פ ר

רצח הפעיל הפלסטיני מחמוד צאלח בפאריס נשאר
בגדר תעלומה. עד כה הועלו בפאריס שלוש השערות:
• שהרצח קשור בשיחות שהתנהלו בפאריס בין
נציגים בכירים של אש״ף ובין ראשי המועצה
הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני. ידוע כי
צאלח היה קרוב לחזית־הסירוב, והתנגד לשיחות אלה.
נפוצה הדיעה כאילו נרצח בידי פלסטינים,
כפרובוקציה, כדי שאפשר יהיה להאשים בכך את
המתונים, הרוצים לשתק כביכול את הקיצוניים.
סברה זו היא בלתי־סבירה לחלוטין.
• שנרצח בידי קבוצה יהודית קיצונית,
הקשורה או שאינה קשורה בגוף ישראלי, כאקט
של קנאות לאומנית חסרת־תכלית. במיקרה זה
נבחר צאלח במיקרה, מפני שעבד במוסד
גלוי והיה מוכר.

להסתדרות, שכהן קיבל כ 40-אלף קולות,
מעודדת אותו לכסות את מזלו כרשימה
עצמאית לכנסת.

מישפחתו שד שר-השיבון אברהם
עופר הביעה את מישאלתה כי ראש
עיריית תל־אכיב, שלמה (״צ׳יצ׳ ״)
להט, יהיה בין מספידיו של השר
בהלווייתו, נוסף על הספדו של ראש*
הממשלה יצחק רכין .״צ׳יצ׳ ״ היה
שבנו וידידו של עופר. מכיוון שההל
ווייה נוהלה על-פי כללי הטכס הממלכתי,
הקבועים מראש, ביקש ״צ׳יצ׳ ״
היתר מייוחד להספיד את עופר, נוסף
על רבץ. מלישבת ראש-הממשלה נתקבלה
תשובה שלילית על הבקשה.

מינוי ללא מי ברז
ב מי שרד־ החקל או ח
מינויה של רות טובי, כיועצת המישפטית
של מישרד־החקלאות, שנעשה ללא מיכרז,
מעורר התמרמרות כקרב עובדי המישרד.
העובדים טוענים כי טובי, שכבר כיהנה בתפקיד
זה בתקופת השר חיים גבתי, חוחלפד, אחרי
שנכשלה בו. אולם שר־החקלאות אהרון אוזן
מינה אותה מחדש לתפקיד, בעיקבות הקשרים
האישיים ביניהם עוד מתקופת כהונתו כסגן־שר־החקלאות.
לא מן הנמנע שכמה מעובדי המחלקה
המישפטית של המישרד יפרשו על רקע זה.

מחירי ה פו ר מיי ק ה יעלו יצרני הפורמייקה כישראל, מיפעלי
״עץ־לבוד״ ו״ספך, ביקשו ממישרד*
המיסחר-והתעשייה העלאת-מחירים
כשיעור של בעשרה אחוזים.
הסיבה לבקשה היא התייקרות הפורמייקה בחו״ל;
שם מקבלים היצואנים הישראלים תמורה
יותר מאשר ממכירות בישראל.
התייקרות הפורמייקה והלבידים, שחלה בכל
אירופה, להוציא את גרמניה, וכן גם בארה״ב,
מקטינה את מישלוחי הדאמפינג של לבידים לאירופה,
בגלל ההתייקרויות בשוק הפנימי.

גדולה י י

ושוב אתכם !

גבישי

אוהבי הקפה שהתגעגעו ל 18 קראט,
הקפה המופלא של עלית,ישמחו בודאי
לשמוע כי 18 קראט יכול לעלות שוב
על שולחנם וניתן למוצאו על מדפי
הסופרמרקטים וחנויות המכולת
גרם.
בצנצנותשל 200

שתו ותהנו מ• 18 קראט קפהנמס גבישי,
טעים וריחני כמו קפה טרי ומוכן מיד
כמו קפהנמס.

טוב לי עם קסה

7זגיב1

נגלי מ/׳וז א

״העולם הזה״ .שמעון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תל־אביב,
רחוב גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136 מען מכרקי :
״עולמפרם״ .מודפס ב״הדפום החדש״ כע״מ, תל־אביג, רחוב כן־
אביגדור. הפצה :״גד״ בע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ בע״ם .
העורר הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאור: העולם הזה כע״מ.

כמה הערות אישיות בשולי מד.
שנכתב ובוודאי עוד ייכתב בעיתון זה,
על הטרגדיה של שר־השיכון אברהם עופר.
קודם כל: ההלם.
עיתונאים הם עם מורגל להפתעות. ההפתעה
היא לחם חוקו של העיתונאי. וכל
הפתעה, יוצאת־דופן ומדהימה ככל ש תהיה,
מחסנת מפני זו הבאה אחריה, האמורה
להיות מרעישה עוד יותר.
ולמרות זאת, היה בידיעה על התאבדותו
של אברהם עופר כדי להכות בהלם גם את
היותר מחוסנים שבינינו.
ההלם, במשמעותו הספרותית ולא הרפואית,
הוא הגדרת התגובה הרגשית לדברים
המתחוללים במפתיע, שלא כמצופה,
ושיש בהם כדי לערער את תמונת־העולם
שבתוכנו ואת ההגיון הפנימי של ההתרחשויות.
במעשה
התאבדותו הפר אברהם עופר
את כללי המשחק האנושי המקובלים בחברה
החופשית. כללים אלה מכתיבים ל־שליח־הציבור,
הנושא במישרה ממלכתית
בכירה, את דרכי התגובה על הביקורת האישית
והציבורית שהוא חייב לעמוד בה,
יום יום ושעה שעה. עופר, מסיבות שלקח
עמו אל הקבר, התעלם מנורמות התגובה
המקובלות במקרים כגון זה.
הוא העדיף לשתוק ולא להגיב כלל
כאשר הועלו נגדו האשמות מפורטות ופורסמו
בהרחבה, בצירוף תעודות ומים־
מכים המאשרים אותן. הוא הפגין מידה
מופרזת של לא־איכפתיות, של ביטחון-
עצמי שגבל בזילזול. יותר משחיתה זו
התנהגות של אדם הבטוח בצדקתו, היא
איפיינה אדם היודע שלו לא יאונה כל
רע. אם רצה בדרך זו לתסכל את מבקריו,
ייתכן והצליח בכך במידת מה.
ואז, בשיאה של הדרמה, ערב מה ש אמור
היה להיות הקליימקם של הפרשה
— הוכחת חפותו לעיני כל, או להיפך —
הוא פרש ממישחק־החיים הזה. כמו אמר :
תמשיכו לשחק אותו בלעדי.
אין תגובה בלתי נצפית מעין זו צריכה
לגרום לבחינתם והערכתם מחדש של כללי
המשחק הדמוקרטי עצמו. כשם שאיש לא
היה מעלה בדעתו להעמיד בסימן שאלה
את הצורך בקיומו של מוסד מבקר־המדינה
— אם היה שר כלשהו נוטל את
נפשו בעקבות פירסום מימצאי־הביקורת
שלו — כך אין בפרישה טראגית זו של
עופר כדי לערער את תפיסת תפקיד העיתונות,
כפי שמנסים עתה כמה אנשים
היסטריים לעשות.
אבל סימני השאלה האנושיים, וההלם
שהצליחו לגרום, עדיין תקפים וקיימים.

הנקודה השניה מתעוררת לשמע
ההספדים שנישאו בעקבות המעשה הטראגי.
מכל
הדברים הכנים והנרגשים שנאמרו
על אברהם עופר אחרי מותו, יש משהו
צורם בחלק מהדברים שנאמרו בשבחו.
אופייני הוא שאלה שאמרו אותם, והם
רבים, לא חשו בסתירה הפנימית שבדברים
אלה.
אני מתכוון לאותם תיאורים שחזרו ונשנו
בפי המספידים, מעל דפי העיתונות,
ברדיו ובהזדמנויות פומביות אחרות. אלה
ציינו את עופר לשבח כ״אדם שעשה רק

טובות,״ ש״הירבה לעשות מעשי־חסד״ ד
ש״הושיט עזרה לאנשי כל המיפלגות והזרמים.״
אלו
הן תכונות תרומיות וחיוביות מאוד,
שצריך להעלותן על נם — כשמדובר בנדבן
פרטי. לא זה הדין באיש־ציבור.
אברהם עופר לא עשה חסדים — והוא
עשה הרבה דברים שניתן להכלילם בקטגוריה
זו — על חשבונו הפרטי. הוא לא
״עשה טובות״ או ״הושיט עזרה״ מרכושו
הפרטי. כל מה שעשה והמצויין לשבחו
כ״טוב ונעלה,״ עשה בכספי הציבור ועל
חשבון הציבור.
זהו לב הבעייה. זוהי בדיוק נקודת
המחלוקת בין אלה הסבורים שהתנהגותו
של אברהם עופר בתפקידיו הציבוריים לא
הלמה ניבחר־הציבור, לבין אלה העומדים

עימות גלוי. לכותבת שורות אלה היתד, הז דמנות
להיווכח בכך אישית, כאשר הוזמן
לעימות טלוויזיוני עם הנ״ל. נעניתי ברצון,
ברגע בו הועלתה ההזמנה באוזני.
אחר־כך הסתבר שהעימות בוטל בשל סי רובו
של אותו ח״כ אמיץ להופיע בעימות
פומבי כזה.
יחד עם מורו ורבו, ח״כ שמואל תמיר,
היה אולמרט מראשוני הטרמפיסטים על
פרשת עופר. אם העיתונות מילאה בנושא
זה את תפקיד כלב־השמירה, שנביחותיו
היו מיועדות להפנות את תשומת־הלב ל־הסגת־הגבול
הציבורית של שר בישראל,
תפס ח״ב אולמרט עמדה של קרציה על
גב הכלב.
אישית, הוא לא תרם לחקירת פרשיות
עופר ולא היה מעורב בהן. בכל אופן,
לא באלה שעלו עתה על הפרק. אחר־כך,
תוך התעלמות זדונית ומכוונת מהעובדה
הבסיסית שכתב העולם הזה הגיש במיש־טרה
שורת תלונות אישיות נגד עופר, כדי
לגרום לחקירה ממלכתית מוסמכת בהאשמות
שהועלו נגדו, העמיד פני תם בכנסת
וגילה את אמריקה כשהודיע על מידע
שבידו על חקירת המישטרד, בנושא. וזה,
אחרי שהעיתונות כולה פירסמה על כך
עוד לפני כחודשיים.
היה זה אופייני כשהסתבר, אחרי מותו
של עופר, כי אולמרט אישית נהנה מאחד
ממעשי החסד של משרד־השיכון, כשקיבל
הלוואת־שיכון מעבר למה שהיה
זכאי לה.

אץ כעולם הרכה במות מכובדות
יותר מאשר ״הבימה הבינלאומית״ של ה עיתון
הפאריסי לה נזונד. מיטב מדינאי
העולם שמחים להופיע ולהביע בו את די-
עותיהם, ביודעם שהן תהיינה מונחות ל מחרת
היום על שולחנם של ראשי־מדינות
רבים ברחבי העולם.
כמה מדינאים ישראליים זכו בעבר ל הופיע
מעל במה זו. בכל פעם הזדרזה ה־

• • 6 1976־זנ1ודו(0£ — 31 )^6€6וז? 096 2 — 1 0

6ח 7 £ >0ן — 7

0 / 6ח ׳0א 0ח־ז / 6ח ;

? 0111: 110 1 6 0 1 6 0 1 6 0 ! 0 6 0 0 0 1 6

6011:6 151061 6! 10.1 .?.
81־וסק

! 9 6 7 , 16 ! 0 / 1 0 0 0 6 5 116 0 0 /* 6 0 ( 16 1! 1 0 6 1 6 ( 16 ! 9 0 1 6ן11110001:6

(1036416

6יסף

! 0055/ 910046

163161060( :

0 0 6 ! 1( 0 0 ( 1 0 0 ( 0 X0 1 1 1 0 0 ( 0 0

0 0 0 0 /5

1316X6

006

1/7700560 5 0 .

005

1115( 0 1 1 6,
( 0 0ץ 0 ׳ 0

! 16ץ 5

416

!1( 61( 111

110160! 0 ׳0 0 1

0 )1 0 1 0 4 0 X0 1 6 1 0 6 0 1 6 0 3 6 0 4 1 4

4005 166116 ,

30165(1016006.

(011

316101616

3011( 13 0 6

)1 0 0 1

104636040006

10 0 6 5 / 5 /0 7 1 0 6

6116 6

מאמרו של אבנרי כ״לה מונד״
״מעולם׳לא היו הסיכויים טובים יותר..,׳
נפעמים מול שפע ״המעשים הטובים״ שעשה,
מבלי להבין מה פסול בהם מבחינת
המוסר־הציבורי.
ייתכן שגישה זו היא שהביאה את שר־המישטרה,
שלמה הילל, למסקנה, אותה
ביטא עוד לפני התאבדותו של עופר, לפיד.
״כשמונים עד תשעים אחוז מהאשמות שהועלו
נגד עופר אין להם כל אחיזה פלילית.״
ההבדל המהותי בין שר־המישטרה
לבין מבקריו של עופר נובע מנקודת ההשקפה.
משום
כך, הייתי אני נזהר מלהלל ולשבח
את המת במעשים שאפשר לפרשם
גם בדרך אחרת. ודאי היו לאברהם עופר
תכונות ומעשים טובים אחרים, שבזכותם
בלבד הוא זכאי להלל.

דלכסון ז, אד ההיכט הלא סימפאטי
ביותר של הפרשה.
את התפקיד המאוס ביותר בה, מילא
חבר־הכנסת אהוד אולמרט, אותו רודף-
סנסציות חסר־מעצורים, השבוי בתאוות
הפירסום משולחת הרסן שלו.
באופן אישי, ולא רק ציבורי, הוא תופעה
מסלידה. איני מדבר רק על הילת אומץ-
הלב הציבורי שהוא מנסה להתהדר בה,
בעוד שלמעשה אינו אלא פחדן החושש מ
עיתונות
הישראלית לצטט את הדברים
בהרחבה׳ להתייחס אל הפירסום כאל מאו רע.
בעבר
הופיע אורי אבנרי פעמיים בעיתון
זה. לפני כ־ 15 שנים פירסם לה דונד
סידרת־מאמרים שלו על בעיית הפליטים.
אבנרי הציג אז לראשונה תיזה, שזכתה
מאז להסכמה כללית בין חוקרים רציניים :
שבעיית הפליטים הפלסטינים לא נוצרה
ב־ 1948 באשמת הערבים (כפי שטוענת
התעמולה הישראלית) ולא באשמת הישראלים
(כפי שטוענת התעמולה הערבית),
אלא היתד, בעיקרה תולדה של מציאות
המילהטה עצמה.
לפגי 11 שנים, באשר הדהים הנשיא
התוניסי חביב אל־בורגיבה את העולם ב־יוזמת־השלום
שלו, פירסם לה מונד, במדור
״דיעה חופשית״ (המקביל למדור
״בימה בינלאומית״) מאמר של אבנרי שקידם
בברכה את יוזמת בורגיבה. עתה
מותר לגלות, כי מאמת זה תואם מראש
בשיחה סודית משולשת, שבה השתתפו
מדינאי תוניסי בכיר מאד, איש לה מונד
ואבנרי.
השבוע פירסם לה נועד מאמר נוסף של
אבנרי, הפעם במדור ״בימה בינלאומית״.
כמו בפעמים הקודמות, לא מצא אף כלי-

תיקשורת ישראלי אחד לנכון להזכיר עוב דה
זו. המאמר הופיע ביום האחרון של
שנת — 1976 באותו יום שבו נערכה בפאריס
הפגישה בין האלוף (מיל ).מתי
פלד והנציג הבכיר של אש״ף, שהודעתם
המשותפת גרמה להדים בינלאומיים כה
רבים.

״לה מונד״ הכתיר את מאמרו של אב־נרי
בכותרת ״למען הסדר בין ישראל ד
אש״ף שיושג בדרך של מישא־ומתן״ .הוא
הציג את ׳המחבר כ״חבר־כנסת לשעבר, העורך
הראשי של השבועון העולם הזה
ואחד ממייסדי המועצה הישראלית למען
שלום ישראלי־פלסטיני. לפי העיתונות הישראלית,
הוא היד, אחד מארבעה אישים
ישראליים שקיימו לא־מכבר מיפגשים עם
נציגי אש״ף בפאריס.״

להלן תוכן המאמר:

בשום רגע, מאז ,1967 לא היו סיכויים
בד, טובים לשלום בין ישראל והפלסטינים,
כמו עתה.
הטרגדיה הלבנונית הולידה, בדרך
פאראדוכסלית׳ מצב שהוא לטובת הסדר.
בתוך אש״ף, קיימת עתה מרות ללא־עירעור
של פתח. למעשה סולקה אל־צעי־קה,
הכפופה לסורים. מצד שני, אירגוני
חזית הסירוב איבדו בל השפעה, אחרי
שהמילחמה ׳(הלבנונית) חשפה את אי־כושרם,
ומלוא מעמסת המילחמה נפלה על
שכם הצבא של פתח. יתר על כן, אש״ף
אינו חש שהוא חייב חוב כלשהו לברית־המועצות,
שלא נקפד, אצבע למען הפלס טינים
בשעת מצוקתם הקשה ביותר.
אי־הצלתתו של הצבא הסורי, למרות
עליונותו הכבירה, להשמיד את המהות
הפלסטיניים, הגבירה בלי ספק את ביט חונו
העצמי של אש״ף. מצב־רוח זד, יעזור
לתנועה הפלסטינית להיפטר מן הסיסמות
והשיטות שאבד עליהן הכלח, שנולדו בימי
החולשה והייאוש. התפתחות זו תוביל
את ״הזרם המרכזי״ של הפידאין לאמץ
לעצמו יעדים מציאותיים. כבר עתה מחייבים
המנהיגים העיקריים את הקמתה של
מדינה לאומית פלסטינית, בגדה המערבית
וברצועת־עזה. פירוש הדבר — הכרה
הדדית בין ישראל והמדינה הפלסטינית
העתידה.
נדמה כי מאורעות לבנון תרמו גם ל התפתחות
ההשקפה הישראלית. כל הישראלים
שקיוו להשמדת אש״ף בידי הסורים
נוכחו לדעת שייעד זה אינו ניתן
להשגה. ממשלתו של מר רבין מתעקשת
עדיין שלא לשנות את עמדתה, אך הולך
וגדל מיספר הישראלים המתחילים להבין
כי תהליך השלום מחייב את השתתפות
אש״ף. י האמריקאים, שהעניקו את תמיכתם
לימין הנוצרי הלבנוני, לסוריה ולישראל
במהלך מילחמת־ד,אזרחים, הבינו גם הם,
בלי ספק, שד,תיקווה להשמדת אש״ף היא
מיקסם־שווא.
כך, בפעם הראשונה בתולדות הסיכסוך
המיזרח־תיבוני, כל הצדדים העיקריים
ו(ישראל, מצריים, סוריה, אש״ף, ערב־הסעודית
ונסיכויות המיפרץ) מוכנים לקבל
בחיוב מזמר, אמריקאית למען חיסול
הסיבסוך. ממשלת ישראל לבדה מתנגדת
להשתתפות אש״ף במשא־זמתן. אולם ניתן
לקוות כי ברגע שממשלת ארצות־הברית
תקבל את ההחלטה המתבקשת ב עניין
זה, יילכו היסודות המציאותיים ב ישראל
בעיקבותיה ויקבלו את הדבר. גם
ראש־הממשלה, מר רבין, יגיע בוודאי ל מסקנה
כי יש לשלם מחיר זה כדי לשמור
על יחסי הידידות בין ירושלים וושינגטון׳
שהם בעיניו חיוניים לישראל.

על כן נדמה לי שהגיעה העת ללכת
בדרך זו.
אין ספק שמוטב היה לקיים משא־ומתן
ישיר בין ממשלת ישראל ובין אש״ף׳ על
בסיס של הכרה הדדית, לשם השגת דו-
קיום בשלום בין שתי מדינות ריבוניות,
אשר ירושלים יכולה לשמש להן כבירה
משותפת.
אם אין משא־ומתן ישיר כזה אפשרי,
יש צורך לחפש הסדר כולל בז׳נבה. יש לי
סיבות טובות להניח כי אש״ף מוכן ל השתתף
בוועידה זו, אם יוזמן. השתתפו תי
בז׳נבה, בהסכמת ישראל, תהווה הברה
הדדית דרדפאקטו. יהיה זה צעד לקראת
השלום, ששני הצדדים מייחלים לו.

*5551012553
הודות לאימונו של הציבור, וכתה ״דפקו״ במקום הראשון בשני משאלי דעת־קהל
ל שו ת .1977״רסקו״ תמשיך לעשות הכל כדי שתהיה מרוצה.
בדאי לך לבדוק את אפשרויותך להחלפת דירתך הישנה בדירת ״ רסקו״ חדשה
בכל מקו שתבחר ברחבי הארץ.

פנ ה היו לסו׳ ״רסקו׳,
תל־אביב • חיפה • ירושלים • אשדוד • באר-שבע

על ר ס קו אפשר לסמוך !

יום ראשון הוא יום טוב במיוחד, בבל
הקשרים שלך עם המין
הגברי. תוכל להסת דר
לא רע ב עס קי ם השבוע
א ם תרסן א ת נטייתך
הטבעית ללחו ם על
דברים ק טני ם שאין
ולה
ם חשיבות יתירה,

ורק מרגיזים אותך. ה י
2ב ני ד ע -
שבוע, נס ה לחפש לך
10באפריל
ת חו מי ם חדשים לעי סו
ק בזמן הפנוי שלך.

!]1111

בת־זוגך מאוכזבת ממך.
דע כי הדרך הטובה ביותר
הוא להגיד את
האמת ישר בפרצוף.
שתף בחוויותיו את האנשים
הקרובים אליך.
ישנם כל הסיכויים להחזירה
לחיקך. אתה עומד
בפני תקופת רגיעה. נגמרו
ההסתבכויות שלך
ברוב השטחים. הישמר
השבוע מהחלטות עסקיות חפוזות.

שינוי מ קו ם עלול לשבש ב מקצ תאת
תוכניותיך הרומנטיות, אך הוא יביא
תועלת רבה במישור
המיקצועי. יהיה עליך
להיאבק עם בן זוגן
על השקפותיך בנושא
חיוני. הי ה סובלני ו מתחשב,
אך דע לעמוד
על שלך. נצל הי טב
א ת היתרון ש רכשת
לאחרונה במי שור
הפיננסי. אל תבט לי
א ת רצונך מפני
רצונו, אםאת רוצה שיכבד אותך. למדי
לעמוד על שלך, ב מיוחד כשהצדק עימד.
בת ת או מי ם, אל תשמעי ל קול אדונך.

!!*ומיס

כמו בכל שנה, תיווכח
גם השבוע כי שום
דבר לא בא לך בקלות.
אתה נדרש לא אחת
להשקיע מאמצים שאינם
עומדים בשום יחם
לתוצאות. בני מזל מאזניים
שעיסוקיהם קשורים
בידיהם, יהיו ברי־מזל
יותר. ילדים שייוולדו
השבוע יצטיינו בעתיד
בבריאות מעולה ובאינטליגנציה מטל לרמת
של גילם. מאורע הקשור באיבוד ידיד יעיק
עליכם השבוע. בן מזל מאזניים עשוי להצטיין
השבוע בספורט ולזכות להישגים.

מאזניים

כל מה שסמוי ומעורפל
עשוי למשוך א תכם
השבוע ל ח קור או תו.
א ם הנטייה תגרור
א תכ ם ל קרי א ת שירים
ספרותית, ולביקורת ניהא. אך א ם תיס חפו
לעירפול־חושים שבא
כתוצאה משתיית משק
ה אלכוהולי, מוטב
שתנקטו באמצעי זהי רות.
כוכב-הלילה הפעיל בי מי ם אל ה
הוא הגורם ה א חר אי להצלחה הברוכה
של פעילויותיכם היצרניות המבוצעות על
החמה. לבוש
ידכם ל א חר שקיעת
דרמטי-ציורי ישפר הרגשתך הפנימית.

111111

הצרות קטנות, אבל הן קיימות: מוטב
שתרסן את כעסן הטבעי
ועוד יותר את
נטייתך להשתעמם ממצבים
ידועים ובדוקים.
קח את עצמך, פעם
נוספת, לידיים: זת לא
מזיק לעולם. ידיד בן
מזל דלי יפתיע אותך
לטובה, אך אם אתה
מחפש שלווה, בלה בחברתו
של ידיד אריה.

המשבר הכספי אליו נקלע עיסקך, ישפיע
בצורה קשה על
מצבך הכספי האי שי.
בקשר לכך, היזהר
מלעשות מעשים נמ הרים,
עליהם אתה
עלול לה ת חר ט מ או חר
יותר• אל תתבייש להו דות
באוזני ידידיך כי
מצב עיסקך גרוע. לעו ט
ת־זא ת, אל תעז לנסות
לחפש מוצא מ הסבך
בין הכפרפים לך.

עבודתך

הנוכחית הינה קשה וחסרת
תוצאות כאחד. דבר זה
מחייב שינוי הגישה מחד,
ויתר רצינות מצי־דך
לנושא בכללו מאידך,
גם שינוי כללי של
סידרי חייך יביא לכך
שמצבך ישתפר. בשטח
הרומנטי, עוד לא היה
שבוע מוצלח יותר עבורך,
בת בתולה. מעט
יוזמה והכיבושים יקנו
לך שם של זאב נוראי.

עכשיו הזמן להקדיש
את כל תשומת־לבך
ואת כל מאמציך לעבודה.
אס לא — אתה
עלול גם להפסיד או1זי־י

לגמרי. סוף השבוע
ובייחוד יום ה׳ מבי([!1111
אים
את התוכנית הגדולה
שלך לנקודת־השיא.
מאז ואילו שוב לא תו־י

לשנות דבר, ולכן
מוטב שתתכנן הכל בקפידה. אם את מנהלת
רומן עם גבר נשוי, הפסיקי אותו.

מכתבים צעד חיכוכי מאד

די לרדוה נרדפים1

קראתי בעיתונבם את ׳מאמרו של יעקב
חלפון (העולם הזה ,)2052 שאותו אתם
מגדירים כיועץ־הסתרים של ראש־הממשלה
לשעבר. חלפון טוען, כי אילו הוא היה
ליד רבין, רבין לא היה עושה מהלך כה
מטופש כמו זריקת שרי־המפד״ל מהממשלה.
לצערי, הרי גם בתקופה שחלפון
היה יועץ לדאש־הממשלה, עשה יצחק
רבץ לא מעט צעדים מטופשים, אם כי
לא מבחינת מערכת הבחירות.
אי-אפשר לבחון כל צעד ומעשה של
ראש־הממשלה רק על פי התועלת שיביא
בבוא היום בקלפי. ראש-ממשלה הוא מנהיג
המדינה ולא רק מנהיג מיפלגה, הצריך
לשקול כל מעשה שלו על־פי שיקולי
הבחירות. יכול להיות שהמהלך של רבין
יביא לו נזק, ואולי אף יגרום לאיבוד
כס ראש־הממשלה. אבל מבחינת החינוך
לאזרחות טובה, אני ׳סבורה כי היה זה
צעד חינוכי ממדרגה ראשונה.
כרפה הרדיץ, ירושלים

לכבוד האדונים חיים צדוק, שד־המיש*
פטים, ושלמה הילל,
שר־המישטרה. הנדון
:״סמים משכרים״
.נשבע אני
בתורה כולה, בנביאים
ובכתובים,
שאם לא תחדלו מלרדוף
את הנרדפים,
לא תהיה לכם
ולצאצאיכם אחריכם
תקומה עד עולם.
נצח ישראל לא
ישקר.
רייפר

הספד מוהדם מדי
בעיתונכם (העולם הזה )2052 מיהר אורי
אבנרי להספיד את הכנסת התשיעית ככניסת
״הגרועה ביותר שהייתה למדינה,״ וזאת
באותיות קידוש־לבנה מתחת לתמונה המתארת
את מושב הכנסת. ברור שהוא
התכוון לכניסת השמינית, אם כי תחזיתי
היא שקביעתו ביחס לכנסת התשיעית
בכל־זאת תהיה צודקת.
צ• רובין, חולון

מעות כעירום — חזור
בקשר עם הכתבה אודות הופעתי בעירום
במחזה אקווס בתיאטרון הקאמרי (העולם
הזה ,)2053 אני מבקשת להבהיר כי את
תמונות־העירום שפורסמו בכתבה לא אני
מסרתי, והן פורסמו בעיתון מבלי שידעתי

אדריכל רפאל רייפר, תל־אביב

חכמים כמורוד

נציגי תנועת מוקד הציעו לנשיא־ד,מדינה
להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על
ה״כ יצחק בן־אהרון. אני מניח כי מי
שהגה את הרעיון במוקד ,׳ואלה שאימצוהו,
ודאי התמוגגו מנחת־עצימית יוסברו כי הם
עושים מעשה מתוחכם ביותר. הנה, שולפים
אנשי האופוזיציה משמאל את איש מיפלגת
העבודה, אשר אינו מקובל על הנהגת
מיפלגתו ,׳ומציעים אותו לתפקיד ראש-
הממשלה. כך מביכים את מופלגת העבודה
ובעיקר את מפ״ם, שותפתה למערך.
אלא שהדברים נראים כך רק למראית-
עין. במבט שני, קצת יותר מעמיק, נראה
הצעד של מוקד בבית־הנישיא בגימיק
שהכניס את מוקד למילכוד־עצמי. כל-כך
למה 7
מוקד מצהירה כי היא קמה כאלטרנטיבה
סוציאליסטית לממשלת־ישראל, למערך
ולמישטר השורר בעטיים. היא נתונה
בוויכוח ׳לוהט במייוחד עם מפ״ם בנושא
״המאבק מבפנים״ ,נושא אשר התחבב
מאד על אנשי מפ״ם עם חלוף השנים.
לטענת מוקד הפך ״המאבק מבפנים״

שמן הטוב טוב מאוד;
על כן אל חשש ! אתה
יכול לעשות דברים שנראים
לן, אולי, רעשניים
מדי. בת גדי, ה שמלה
ה ארוכה הצבעו נית
היא, השבוע, דווק
א זו שתבטיח א ת
הצלחתך ברבים. אל ה
הרגישים לאלרגיות ול-
מחלות־עור, מו טב ש לא
יצאי השבוע למרח קי ם. אלו העומ דות
להינשא — מוטב להן לדחו תאת
תוכניתם לזמן־מה. וחלקם הצעיר יותר
— לזמן בלתי״מוגבל. כי עוד ה עתיד
גדול, והוא די ורוד, למעשה.

מצב רוחך העגום נותן
את אותותיו ביחסך לבאים
איתך במגע. הם
אינם יודעים כי יש לך
סיבה מוצדקת מאוד
להיות ממורמר ועצבני
ולכן הם גס אינם
מוכנים לשאת את התפרצויותיו
או לשמוע
את גערותיך. ביחס לעבודתך,
בחרת בדרך
הנכונה. היית נכון לוויתורים, מבלי
להשפיל את עצמך, אז תצליח.

היא או הב ת או תן —
רבה אי תן —י או הבת
או תן. וזה מ ה שקובע.
על כן אל תתח שב בסערות
ק טנו ת. א ת,
בת״דגים, פנקי או תו
א ם הוא מתקצף: זה
חלק מן העניין. עס קיך:
ת חזי ת ורודה,
בתנאי שלא ת תל הב
ולא תעשה דברים נח-
פזים. בריאות: ככה״ככה. אתה יכול לש-
מור על עצמך. החורף עדיין לא עובר
ו המזלו ת עויינים א ת ריאותיך השבוע.

אמירה ורוני סכוטקה
בלי גילוי־עריות
על כך לפני הפירסום. כמו כן אבקש לציין
כ־ אין אני מתכוונת להמשיך ולהופיע
בעירום במחזות אחרים או בבמות אחרות,
וגם לפני הופעתי במחזה אקווס היו לי
לבטים רבים אם להופיע בעירום או לא.
אמירה פולן, תל-אביב
בכתבתכם על אמירה פולן ציינתם כי
שם בעלה הוא רוני פולן. כמו-כן כתבתם
באותה כתבה כי היא בתו של שחקן
האוהל לשעבר, יוסף פולן. עכשיו תסבירו
לי, חכמים שכמותכם, איך ייתכן שבעלה
ואביה נושאים אותו שם־מי׳שפחה? או
שמא התחתנה אמירה עם בן־דודה, או
אחיה, ועברה בכך, לא עלינו, על חטא
של ׳גילוי-עריות ! 7
כני גורדמן, תל-אביב
• פולן הוא, כמובן, שס־נעוריה של
אמירה, ושם־מישפחתו של אביה. שם־
נישואיה של אמירה הוא סבוטקה, שאותו
קיבלה מבעלה רוני.

עלה־תאנה מפוקפק אשר אינו מצליח
לכסות על הסחף האידיאי והפוליטי שלקתה
בו מפ״ם. לעומת מוקד טוענת מפ״ם, כי
״המאבק מבפנים״ טרם מוצה, ועוד לא
הכל אבוד במיסגדת התיקווה כי הממשלה
והמערך יעלו את ישראל על המסלול של
התפתחות סוציאליסטית.
עתה, באים נציגי מוקד ומעניקים למפ״ם,
ברוב חיוכמתם, נימוק יקר-פז. לאותם בוחרים
פוטנציאליים ־של מוקד מקרב חברי
הקיבוץ־הארצי ושמאל־מפ״ם, תאמר עתה
הנהגת מפ״ם: אפילו מוקד נתינה אישור
לכך כי ״המאבק מבפנים״ טרם מוצה. אם
אנשי מוקד מצאו לנכון להציע את איש
מיפלגת העבודה לראשות־הממשלה, אות
היא כי יש לעשות כל מאמץ להישאר
בפנים ולסייע לאותם כוחות במיפלגת
העבודה, א־שר גם אליבא דנצייגי מוקד
ממשיכים להחזיק את הלפיד הסוציאליסטי
וראויים להרכיב ממשלה בישראל.
יתר על כן, בן־אהרון יוכל לעמוד עתה
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 2054

השתתפי במבצע פפאף לחו״ל
חברת פפאף מזמינה שש נשים לנסיעה הינם לחו״ל — לביקור במפעליה בקרלסדוהה — גרמניה המערבית לתקופה של שבוע ימים
הבקור יכלול כרטיסי טיסה קבוצתיים הלוך ושוב לפרנקפורט, נסיעה ברכבת לקרלס רו ההוא רו חבמ לון( פנ סיון מלא) .בבקור
כלול — סיור ב מפעלי פפאך, הד רכה מיו חדתב שיטות ח פי ר ה וסיור מאו רגן באיזור. כן יותר לך זמן ח פ שי לבלוי ולקניות.
אלה סיו ר י תלוו ה מלוו ה י שראלי מט עםל. ט או בה בע״מ. סוכני חברתי פפאף בארץ.
בל קונה של מבונת התפירה פפאף בתקופת המבצע — 28.2.77 לל( 1.1.אחת מתיך ל דגמי מכונות התפירה

הביתיות ״זיג־זג״ המשווקות בארץ) באחת מן החנויות המפורטות מטה, תובל להשתתף בהגרלה.

דר שי מן ה סו חראת גלוית ההשתת פו ת ב״ מבצע פפאף — לחו״ל״ .ו מל אי בה א ת בל הפ ר טי ם הנדר שים.
השלימי את הסיסמה •׳מבצע לחו״ל״ ושלחי מייד (אין צורך בבול) .על הגלויו ת ל הגי ע
למ שרדי ה חב ר ה עד ל ת אריך . 15.3.77
ההגרלה תערך ב־ 30.3.77 במ שרדי ה חב ר ה בנוכחות רו״ח ה חב רה וה פ ר סו מ אי — ־ובה תוכרזנה
שש הזו כו ת בפרס.

שבוע
•מים חינם בחו״ל כולל טיסה

שנים :
אחריות

7דגמים

של מכונות תפירה ביתיות־ זיגזג מעולות
פפאד מסורת ארוכה של 115 שנות יצור מכונות תפירה
סו כנו ת רא שית לישראל; ל. טאוב ה בע״לו, רח׳ לילנבלום 15ת ״ א
מפיצים: תל־אכיכ: כל־ביו שלום (ליד הקופה המרכזית) .ברגמן, בן יהודה .10 מרכז מכונות תפירה, בית לחם .8סלון מהיר, בן יהודה .16 יפו: מהנדס נח הרשנזו
רזיאל .12 קופליאנסקי, שד׳ ירושלים .113 חיפה: מ .טרויב, החלוץ .55 שישה באואר, שפירא ,13 אחים ורצקי, יפו .44 ירושלים: אזולאי אלברט, הנביאים .68 הרש ישרא
שטראוס .23 רוזנברג, אבן ישראל .5רמת־גן: ריגר נחום, קריניצי .2בני־כרק: מאיר יוסף, עקיבא ,41 ליבוביץ שמואל, ירושלים .35 נתניה: הנריך אברהם, שטמפג
.4פרקש יצחק, קראוזה .8חולץ: רדיו אביגדור, סוקולוב .120 כאר־שבע: אברהם קמנמן, פסג׳ אוניקו. א .א. אלקטרוניקה, העצמאות .48 הופמן, ההסתדרות 14
דימונה: פיליפ יצחק, שוק דימונה, דימונה .443 ירוחם: סוריה רוני, מרכז מסחרי. יגנה: יעקבסון, מרכז מסחרי. אשקלץ: ברזילי ניסים, הרצל .39 רמלה: חי
יולזרי, הרצל .73 לוד: חג׳ג׳ ,הרצל .49 בית שמש: שטינברג מנחם, מרכז מסחרי. מכריה: קובי נפתלי, רהיטי פאר — מול קולנוע גיל. קרית־שמונה: קרייזל מש
מרכז מסחרי. פרדס־כץ: סלון שעשוע, דרך ז׳בוטינסקי .114 כפר־סכא: סלון מהיר, וייצמן .50 קרית״אתא: סלון אורלי, מרכז מסחרי. כרמיאל: מושוני וורה, מו
מסחרי — על יד המשטרה. צ 9ת: ע .בוכניק, ירושלים .75 קרית־מוצקץ: פלג טלוויזיות בע״מ, שד׳ השופטים ,12—13 רמת־השרץ: בדי־אופנה, סוקולוב .41א

— 1ז1ורד_11ל1ש_1ב^נב^0-בב__

מכתבים!

מ• אומר שבלתי אפשרי לרכוש די ר הי

עם הסק
הבינלאומי הראשון
תגיעו עד ל־
250,000ל״• ויותר.

דירה

90.000

(המשך מעמוד )6
מול הציבור המתלבט אם להצביע מוקה
בפוזה דבת־יוקדה של אחד שהוצע על־ידי
מוקד לראשות־הממשלה. ואם הוא אומר
שאין להצביע מוקה הרי יש לשקול את
דבריו ברצינות.
אינני יודע איזה פורום מוסמך של מוקד
דן בהצעת מועמדותו של בן־אהדון לפני
שהובאה לפני נשיא המדינה. ברור לי כי
לא היה זה פורום שבו התרכזו חכמי
מוקה וחבל. יש במוקד ריכוז בלתי-מנוצל
של אנשים נבונים וחכמים. אולי בכל-
זאת ייעזרו בהם בעתיד, לפחות עד יום-
הבחירות, פשוט כדי לעבור את אחוז
החמימה.
גדעון ספירו, ירושלים

פסים סכים לו
הייתי מציע לשנות את דגל מדינת
ישראל בצורה שבמקום שני הפסים הכחולים
העוברים בו באמצע, יקיפו הפסים

בליגת המתפרעים, אף קבוצה לא תרצה
יותר להתפרע.
נפתלי ל,צורין, בת־יס

אי־תרבות בהיכל
מה שראו עיני בשבוע שעבר ב״היכל-
התרבות״ רחוק מאד מלהיות תרבות. היה
זה בעת שנערך שם קונצרט ת״זמורת-
׳הנוער הסימפונית מאסקם (אנגליה) .הקונ צרט
נערך בחסות האגף לתרבות־נוער
בעיריית תל-אביב, שסגן ראש־העייד יצחק
ארצי עומד בראשו. זה היה ביזיון אחד
גדול.
בקהל היו בני־גוער רבים, תלמידי בתי-
הספד וימועדוני-הנוער בעיר, שם הפיצה
העיריה חלק מהכרטיסים במחיר סימלי.
לכאורה, פעולה ברוכה לקידום תרבות
הנועד בעיר, אך מישהו שכח שכדי להביא
נוער לקונצרט מוסיקה קלאסיית, יש להכינו
היטב מראש, ניכר היה היטב באותו קהל
צעיר, שהוא לא עבר הכנה כזו.
הרעש ביציעים היה רב, נערים שוחחו
ביניהם, הסתובבו באולם, אכלו ומחאו
כפיים באמצע הנגינה. לקראת הסיום היתר,
נהירה רבה החוצה, למרות שראוי לציין
שהתוכנית כללה קטעים קלילים הנקלטים
היטב גם אצל מי שאיינו מורגל בהאזנה
למוסיקה.
אין ספק שאילו היה האגף־לתרבות
מעביר הנחיות מתאימות, והמודים היו
מנחים את תלמידיהם ויושבים עימם באולם׳
היה הרושם שנשאר אצל אותם
110 נגנים צעירים מאנגליה, על הנוער
הישראלי — חיובי.
ביתוכניה נכתב, בין,.השאר :״חברי ה-
תיזמורת התכוננו רבות לביקורם הראשון
בישראל ...ומקווים ללמוד משהו מן המסו רת
והמיבנה החברתי של עם ישראל״.
האומנם בדרך זו?
? •5קולן, חולון

תופעה חיובית

הכחולים את הדגל מסביב. אנחנו זקוקים
לדגל יפה יותר, עליז יותר, שמח, יוצר,
שיהיה לנו תמיד שמח.
ישראל פוני, רמת-גו
• לבקשת הקורא פוגל, הכין הצייר
פרי כמה רעיונות לדיגלי־לאוס עליזים.

אני רוצה לנצל את דפי עיתונכם כדי
לשלוח ברנה חמה לספן־השלום אייבי נתן,

הכדורגל כדגה

אנחנו נחסל את ה 71׳7וים !
כמהפע מי ם ני סי תלהפטרמהז׳ וקיםולא
הצלחתילאחר חי טוי שלנו, אנו מחס לי םאת
הז׳ו קי םוהחרקיםואתמקבלתת עו ד ת
א ח ריו ת ל שנה.
מודיעין 18ר״ג, טל5 .־6־ • 790114 אילת, טל 3012 .־.059
היתר משרד הבריאות . 21 :רש׳ עסק 181/75

אי תן עמיה הדגרתגזזי 7ןים
קבל ת מודעות לכל העיתונים
במחירי המערכת

אינני סבור שכתבכם, שנתב על ההתפרעויות
בשכונת גיבעת־אולגה, בעקבות
פיזור קבוצת הכדורגל המקומית (העולם
הזה )2052 ירד לעומק הבעייה. במקומות
כמו גיבעת־אולגה הכדורגל הוא הרבה
יותר מספורט או תחביב. זהו דבק המלכד
ומחבר את כל אנשי הקהילה המקומית.
יש מעט מאד דברים משותפים לתושבים
בגיבעת־אולגה. מילבד השירות במילואים,
׳תשלום מס־ההכנסה והפגישות בבית־הקול־נוע
המקומי. הם זקוקים למשהו מיוחד
להם, שיאפיין את שכונתם ושייתן להם
מעט גאווה מקומית על השתייכותם למקום.
כאשר לוקחים מהם סמל מלכד כזה,
אין פלא שהם מאבדים את עשתונותיהם
ומגיעים עד לידי התפרעות אלימה.
י. חפץ, חדרה
אינני מסכים עם החלטת ההתאחדות
לכדורגל להעניש את קבוצת הפועל
גיבעת-אולגה ולפזר אותה למשך העונה,
בגלל אוהד-נדורגל שהתפרע באחד ממיש־הקיה.
לדעתי, במקום לפזר את הקבוצה
ולסבן בכך את המשך פעילותה, מן הראוי
שההתאחדות לכדורגל תקים ליגה של

שהצליח במשימתו לחצות את תעלת-
סואץ. לדעתי, אייבי נתן הוא אחת התו פעות
החיוביות ביותר במדינה, ועל הפוליטיקאים
ועסקני המי׳פלגות ללמוד ממנו
כיצד פועלים למען רעיון ללא טובת־הנאה.
אני סבורה שעל מדינת־ישראל לעשות
מאמצים ולהפעיל לחצים כדי שבשנה
הבאה יוענק פרם נובל לשלום לאייבי נתן.
דפגה פאר, תל־אביב

טעות לעולט צודקת
את הכותרת הבאה מצאתי באחד הימים
בידיעות אחרונות. הכותרת היא בסדר,
אבל שימו־לב למה שנכתב מתחתיה.

פירשם אידיאל
אבן גבירול 110 תל־אביב
(פינת אנטוקולסקי)
טלפון 227118 .227117

חניה חופשית

ה מ 11י
קיבלת חשבון,
אנא, פרע אותו
בהקדם .
מ חל ק ת המנויים

בנית־המשכט, לעיני השופם
הסתער השוטו על האזרח
ניסה לגדוד אותו החוצה בבות לאחד שחשד בו ב* שזחס עס ע צ מו ^ עז ג ד
קבוצות מתפרעות. לליגה זו יועברו כל
הקבוצות ששחקניהן, או אוהדיהן, מתפר עים
במיגרשים. לליגה כזאת עשויה להיות
השפעה מרסנת ומחנכת. שכן, אוהדי קבוצה
לא יעזו להתפרע נגד שחקני או אוהדי
׳קבוצה אחרת בליגה זו, כיוון שידעו שגם
אלה מסוגלים להתפרע נגדם. החוק שיש לוט
בליגה זאת יהיה חוק מאזן־האימה.
ותאמינו לי — אחרי שנה של מישחקים

לאן הגענו? נבר אסור לבנאדם לשוחח
עם עצמו? עוד מעט יאסרו אצלנו גם
בגלל מחשבות שחושבים, ולא רק בגלל
דברים שאנשים מדברים עם עצמם.
חיים ידצקי, תל־אביב
• הכותרת, כפי שמסתבר מגוף הידיעה,
התכוונה לומר כי השוטר חשד באזרח
ששוחח ״עם עצור,״ ולא ״עם עצמו.״

1ה היה 0511191ש 1ה שהיה
גליון ״העולם הזה״ שיצא לאור לפגי 25 שכה, הקדיש כתבת־כותרת
לראש־עיריית חיפה, אבא חושי. הכתבת השתרעה על
חמישה עמודים, כשהיא מלווה בתמונות המפרטות את סדר־יומו
של ראש־העיר, והצגת תוכניותיו לעתיד * .הסיכה לכתפה :
שטירת עקרון האופייקטיפיות־העיתוגאית של המערכת, שדנה
ברותחין — פשפועות שקדמו לכף — מעשים שונים פחיפה,
כימי ״מרד הימאים״ .אירוע שהסעיר אתי הרוחות כמדינה,
השבוע לפני 25 שנה היתה הפגנת־ענק נגד השילומים, שנערכה

כיתשלים מול בניין הכנסת (ראה: העם) ,אירוע שזכה כדיווח
מהימן בשבועון.
בשער הגיליון: ראש־עיריית חיפה, אפא חושי.

בועות השילומים ביוושלים. גאולה כהן מטיחה ס ד שנודה:
..נאצים! גסטאפו האם חוקקה הכנסת חוק האוסר
לשנות אח התת * חפיזמון שנמחק מ״דיבוי הכנסת׳
העם היה על מה לבכות

״אש!״ פקד הקצין בקול נרגש. אחד
משלושת השוטרים שעמדו על גג בניין דד
כנסת*״ הרים את הכלי. כדור גדול, שזינב
מאחריו זנב־אש מסתלסל, ככדור־נותב
אדום, נורה לעבר מחסוכדהתייל שנפרץ.
ההמון לא הבין ברגע הראשון במה
יורים אליו, ונרתע. אולם לחץ השורות
האחוריות דחף את הראשונים קדימה, מעל
לגדר־התייל ולעבר השוטרים החבושים
כובעי־פלדה ומצויירים במגינים ואלות
(אחדים מהם במסיכות־גאז) ,שנסוגו עד
לסימטה המקיפה את בניין הכנסת.
הקליע פגע בגבו של צעיר שחרחר,
נהדף ממנו והתפוצץ בקול־נפץ עמום. האנשים
מסביב הביטו בתימרת־עשן קטנה
שעלתה מפצצת־הקרטון, גדלה במהירות
והפכה ענן סמיך. אז קרה דבר בלתי-
צפוי: הענן החל נע באיטיות בטוחה לעבר

עלילות המערב־ הפרוע. לפני בניין
הכנסת, לימין ההפגנה, מצאו המפגינים ב״
מיגרש מלאי טיבעי של תחמושת בלתי־אוזלת.
המיגרש שימש עתה למטרה ש הזכירה
את מיטב עלילות המערב־הפרוע.
אבנים ירדו במטר על בניין הכנסת, ניפצו
חלונות ופינו בכך דרך לגאז המדמיע ש חדר
לאולם־המליאה, והדמיע את עיני הד
ח״כים — שהיה להם על מה לבכות. כי
המחזות שהוצגו בתוך אולט-המליאה לא
היו נאים מן המחזות שהוצגו בחוץ על־ידי
הבוחרים.
500 השוטרים הבלתי־מזויינים שניצבו
מול ההמון — שמיספרו הגיע, לפי אומדנים
שונות, ל־ 10.000 ,5000ו־— 15.000
הסתערו, בפקודת קציניהם, אולם נאלצו
לסגת כשנמעכו כובעי־הפלדה שעל ראשיהם
והדם החל זורם. חמתם גברה והלכה,
וכשתפסו כמה מן המפגינים ניסו לעשות
בהם שפטים, אולם נמנעו מעשיות זאת
כשקיבלו פקודה חמורה לכך מפי קציניהם.
אור מפדל־אימה. בסכנה חמורה
ביותר עמדו המכוניות של הח״כים ואזר חים
מן־המניין, שחנו בקירבת־מקום. מכוני״

שוטרים יצאו ללוות אל בית-המאסר את
400 המפגינים שנעצרו.
לא כל פרש. למחרת היום קיבל רוב־רובה
של האוכלוסיה את הידיעות על המהומות
בשלילה אינסטינקטיבית. אם הכנ סת
אינה מחוסנת מפני הפגנות־פרא —
אמיתיות או מבויימות — היכן הגבול?
גם בין שוללי רעיון המגע לא נמצאו רבים
שהתייחסו באהדה כלשהי למחזה המכוער
של נציגות העם הנדחקת בפינה אחת של
אולמה, כשרק נציג ערבי בודד (רוסטום
בוסטוני הצעיר, איש מפ״ם) נשאר יושב
ליד החלון המנופץ, וחבר־כנסת שני,
מפ״מי, מקבל עזרה מידי חבר־כנסת שלישי,
רופא צ׳כי.
בכל מקום שם נפגשו אזרחים, הם ניסו
לברר לעצמם מי האחראי להשתוללות חדשה
זו. אין ספק שבמידה רבה אשמה בכך
דמגוגיה מכוונת, לא טהורה ביותר, שניצ לה
את סערת הרגשות הטראגיים המתעוררים
בלב רוב תושבי המדינה, יוצאי
אירופה, מדי היזכרם במה שקרה לקרוביהם
המושמדים. בחברה אשר יותר ממחצית
תושביה שכלו קרובים, או ישבו ב
שוטרים
מסתערים על המפגינים נגד השילומים מגרמניה
פצועים 160 :׳שוטרים 60 ,מפגינים
בניין הכנסת והשוטרים שנערכו להגנתו.
הקהל הגדול, ברובו המוחלט מורכב
מצעירים בני שכונות־הספר הירושלמיות,
בחלקם נאמני מנחם בגין ובחלקם צעירים
הששים אלי־קרב מבלי לבדוק יתר־על־המידה
בציציותיו, שמחים להזדמנות הנדירה
לצעוק את הצעקות המסורתיות
(״לא --ניב — נע --ה בוז —
ל — ממ — שלה!״) ולהחזיר ימים־כקדם
למנדט, החל זולג דמעות שהלמו את תוכן
הסיסמות הטראגיות על השואה שהיו תלויות
מעל ראשיהם. מעטים מן ההמון הבינו
את אופן פעולתו של הגאז, שאינו משפיע
במישרין על העיניים אלא חודר מבעד
לאף ומפעיל את בלוטות־הדמע, שיפשפו
את עיניהם (והגבירו את פעולת הגאז),
במקום לסתום את אפיהם במיטפחות.
״נאצים! גסטאפו!״ צעקה גאולה כהן,
השדרית התימניה יפת־התואר של לח״י
לשעבר שהתקדמה בשורה הראשונה.
* שנתיים מאוחר יותר, ביקרה מערכת
״העולם הזה״ את מנגנונו של חושי
בסידרה ״חושיסטאן״.
** הכנסת שכנה אז בבית ״פרומין״ ,ברחוב
המלך ג׳ורג׳ בירושלים.
••• בתחנת־השידור של לח״י.

תו של אהוד אבריאל, מנהל מישרד ראש־הממשלה,
היתד, קרובה ביותר למפגינים ש חדלו
להבחין בין מכוניות פרטיות, שמ שות
של חנויות ואף הטילו אבנים לתוך
דירות. צעיר חסון ומשופם זינק מתזד
בניין הכנסת זחל לפי מיטב כללי אימוני־השדה
אל המכונית, התיישב כפוף בין
שמשותיה המנופצות, והחזירה בדהרה
מסוכנת במהלך אחורי אל הביטחון היחסי
של החניון. בת־מזל פחות היתד, מכונית
של חברת־ד,מוניות נשר, שנפלה קורבן
לעודף המרץ של כואבי-השואה, ונהפכה
על צידה. העזין שנשפך מתוכה נזל על
הכביש היורד לעבר מלון עדן* והוצת
במיקרה על־ידי פצצת־גאז מדמיע, התלקח,
והאיר את הרחוב האפל (בשעה )19.00
באור אדמדם מטיל-אימה, כרקע מתאים
למחזה המביש שהוצג אותה שעה ברחוב
ובכנסת.
כשהתפזרה ישיבת הכנסת, בשעה ,22.00
נערכו מסביב לבניין עשרות מיפקדים של
יחידותיו־,משטרה, כאשר התוצאות 140 :
שוטרים פצועים (לעומת 60 מפגינים) .ה*
בזמנו שימש מלון ״עדן״ ללינת מרבית
חברי־הכנסת שהיו באים מחוץ לירושלים.

עצמם
במחנות־ההשמדד״ אין סוס דמגוגי
טוב יותר. אולם לא כל פרש יעלה בלב
קל על סוס כזה.
סיכום השבוע: המדינה זינקה זניקה
נוספת במידרון ההתפרקות והד,חנוונות,
שמקורן במישחק האפל של המיפלצות
המיפלגתיות.
פשעים שני זוגות 1עד״ם
כשהגיעה לפני שנה וחצי משפחת פס־טינגר,
האב, האם ושלוש הבנות, מבודפסט
לירושלים, השתכנה בבית בשכונת מוס-
רדה, בשכנות הבלתי־אמצעית והבלתי-
נעימה של הלגיון הערבי. יום אחד נאלצו
לצאת מדירתם דדך החלון שבחצר כדי
להימלט מכדורי חייליו של עבדאללה.
לאה, הבכורה בת ה־ ,18 היתד. היחידה
שלא החווירה מפחד :״לי לא יכול לקרות
כלום,״ אמרה, בד,יזכרה בזמנים של הכיבוש
הנאצי בבודפסט. לכן הרגישו עצמם
בני פסטינגר בגן־עדן כשעברו, לאחר
נסיון מוסררה, לכפר מלחה שבגבולה
הדרומי של ירושלים, השתכנו בבית נטוש

״העולם הזה״ 741
תאריך 10.1.52 :
על ראש גבעה.
לאה, שעבדה בירושלים, עשתה כל ערב
דרכה הביתה, קיצרה אותה בעוברה על
רכסי הגבעות שבין בית־וגן למלחה. בחבית
חלודה ליד בית-וגן החזיקה שני זוגות
נעליים. זוג טוב לשימוש בעיר, זוג ישן
לעבור בו את הסלעים בדרכה הביתה,
כששיר על שפתותיה למגר את הפחד. בערב
שנעלמה, ליווה אותה הברה שעמדה להינשא
לו, עד החבית, חיכה שתנעל את
נעליה הישנות, אמר לה שלום וחזר לעיר.
25 יום לאחד מכן, נמצאה לאד, במערה
הדחוקה שבעה קילומטר מהדרך בה היתד,
רגילה לעבור, כשהיא חנוקה, סימני התעללות
בגופה, ונעליה הטובות על רגליה.
ההסבר הרשמי: מסתננים. השאלה בפי
אנשי ירושלים: למה יסכנו עצמם מסתננים
בסוחבם בחורה אל המערה כדי להסתירה.
תגובת המשפחה: השבוע ארזה חפציה,
עברה לגור למקום שלישי, בטוח יותר,
בית־הכנסת בבית־וגן .״כל רכושי הן שתי
בנותי שנותרו לי,״ אמר יהודה פסטינגר
בקול חנוק ,״לא אפקיר את חייהן.״

אנשים
!• קבוצת מורים מאנשי השומר הצעיר
הוציאו לאור סיפורים מן המיקרא, תקציר
התנ״ך, השמיטו בו את שם האלוהים, ועוררו
בכך סערת־דוחות בחוגים הדתיים,
להם שימשה ח״כית חירות, אסתר רזי־אל־נאור,
פה בכנסת. שאלה :״האם
מותר לשנות את ספר התנ״ך י״ השיב
שר־ד,חינוך, פרופסור כן־ציץ דיג־בורג*
:״מותר. אין חוק בכנסת האוסר
זאת !״
!• זלמן שזר. עייף מדיוני התקציב שנמשכו
לילה שלם, קיבץ סביבו ח״כים
מביני־דבר באחד המיסדמנות, זד,ירצה
לפניהם על במד, סוגיות תלמודיות. ח״כ
דתי שעבר במקום ניגש, והציע למי שהיה
שר־החינוך-והתרבות הראשון בממשלת
ישראל, את כיפתו לכיסוי ראשו, שעה
שזה דן בדיברי תלמוד.
ן• משה סנה, שיצא באמצע דיוני התקציב
לנשף האמנים הירושלמיים, שנערך
ערב ראש השנה החדשה, חזר במציב־רוח
מרומם. כשפגש ראשון בדרכו, את שר ד,חוץ
משח שרת, שאת דיעותיו אינו
מחבב במיוחד, שכח סנה את חילוקי־הדי־עות
ביניהם, וטפח לו בהנאה על השכם.
• 1באחת מהסתייגויותיו של תופיק
טובי, ח״ב מק״י, מהצעת התקציב, נטה,
לפתע, מן העניין, וציטט פיזמון הנפוץ
לדעתו בין התלמידים היהודיים:

טוטו, טוטו,
בל הערכים ימותו .־
כאיזה יום 7כיום שכת:
כאיזה חודש ז בחודש שכט:
סגנית יו״ר הכנסת, חנה למדן•*,

סירבה להכיר בשיר, והורתה למחוק אותו
מתוך דיברי הכנסת.
!• אחרי שלייכלה ויים פיש גיבור
נטורי־קרתא, זכה בהיתר־יציאד, מן הארץ,
עמד לקבל גם אשרת־כניסה לארצות־הברית.
אולם כאשר ביקשה השגרירות האמריקנית
תעודת־יושר מן המישטרה, ל אישור
האשרה, לא קיבל וייספיש את
התעודה. הסיבה: בעוברו את הגבול לירדן,
הוא עבר עבירה פלילית, ועל כן
אינו זכאי לתעודה.
* שיעבר את שסו מאוחר יותר לדינור.
*׳ ח״כית של מפ״ם שעברה לסיעת
מפא״י.
** שר־החוץ של נטורי־קרתא.

עמ״ח״ןלא שה אפ שר
שיהיה זרי פ שוט כברמחר

דברים שנראו ר חו קי ם כל כך הםעתהב הי שג
ידך: טיול לחדל, ריהוט חדש, רכב ק טן מ שלך
ואולי מלתחה שלמה חד שה ...כל אלה ק רו בי ם
מאד א ם יש לך ח שבון ׳׳ח׳ ןלאשה ״
ב די ס קונ ט.
ב״ ח־ ןלאשה ״ א ת חו סכתב־ 2ותש לו מי ם
חוד שיי ם שווי ם ( 100 ליי ועד 2000ל״יבחוד ש).
לאחר 12 חו ד שי ם ה בנ ק י מסור לידיך א ת כל
הכסף שחסכת ועוד הלוואה ב תנ אי ם שאין
ב דוג מתם.
והנה ס כו ם גדול (עד 44.000ל״י) עו מ ד
לר שותך. ב מיו ח ד למ טרה שכל כך ר צי ת בה...
ה כנ סי לאחדמ סני פי בנ ק די ס קונ טופת חי
ח שבון ח סכון ״ח־׳ןלאשה ה די ס קונ ט אי ם
יתנו לך גם שי ק טן ונאה{.
נצלי א ת שנ תהאשהב בנ ק די ס קונ ט, זוהי
ה שנה שלך.
שאלי בסניפי בנק די ס קונ ט גם על תוכנית ה ח סכון
,על ל שכות
כ !0( 1 ס יתרון לכל א שה; עלה קשר לנ שי ם, ועל חוברת המידע ״וזאת על אשתך לדעת״.

0 \ 11ז
ה א 3י \ ה

בבנה

דיסק\נ ׳0

לשירות מצו״ן

- 1111

ך* קאריקטוהה המושלמת היא מען
1שזדידיו של אמן. בכמה קווים של
עיפרון היא אומרת יותר מאלפי מילים.
אתה מעיף בה מבט, ואומר זהו!
כזאת היתר, הקאדיקטיורה של זאב -שפורסמה
יומיים אחרי הלווייתו -של אברהם
עופר ז״ל.
היא הראתה ענן של תנינים, הממטירים
מטר של דמעות על הציבור, המתחבא מתחת
למיטריות.

ז הו:

^ תנין המצוי הוא חיה בלתי־סימ־
1 1פאסית מאד. הוא מכוער, הוא רצחני.
הוא שוכב בלא תנועה, ולפתע הוא מזנק
במהירות הבזק ׳וטורף את קורבנו. כאשר
הוא זולל אותו, הוא מזיל דמעות. בגני־חיות
רבים מוצבים שלטי־אזהרה מייוח־דים
לפני בריכת התנינים.
הפוליטיקאי המצוי אינו חיה יפה יותר,
וגם לא סימפאטית יותר. הוא יכול להיות
אכזרי מאד, כאשר דרוש הדבר לקידום
הקאריירה שלו. הוא מזיל דמעות, כאשר
הוא טורף את מתחריו — העשויים להיות
ידידיו הטובים ביותר.

הר]1יגי

שום ספן לא היה מסוגל להתאים
את מיפרשיו לכיוון חדש של הרוח
כזריזות רכה יותר.

הם מיהרו אל ביתו של עופר, כדי לנחם
את המישפחה. הם שפכו דמעות —
דמעות אמיתיות — בהלווייתו. הם גילו
כי האמינו כל העת, בביטחון מוחלט, ב־חפותוו
הגמורה של עופר.
וכל אחד עשה מהר־מהר את החשבון
כיצד יוכל הוא להרוויח קצת מן המאורע
הטראגי — כמה דקות בטלוויזיה, כותרת
יפה בעיתון, חיזוק מעמדו במיפלגה.

וכל הזמן טיפטפו הדמעות. טיפ־טפו.
טיף־טף.

י* שה לדעת למי מגיע כתר אליפות!
/הדמעות בנחל התנינים.
האם לשלמה הילל, שהתפאר השבוע

ועתה שופך שימעון פרס את הדמעות
המלוחות ביותר על קיברו
של אברהם עופר.
} יאמר־נא הדבר בבירור, כדי למנוע
כל אי־הבנה: המהלכים הפורמליים של
השילטונות עד למותו של עופר תאמו
את הכללים התקינים במדינת־חוק.
המישטדה ושירותי-הביטחון לא הופעלו
כדי להשתיק את העיתונות החופשית ולהשתיק
את הפרשה, כפי שקרה בתקופת
דויד בן־גוריון.

הזרועות הכלכליות לא הופעלו
כדי להעלים ולהסתיר את העובדות,
כמו כימי פינחס ספיר.
העיתונות החופשית (ובראשה העולם
הזה) מילאה את חובתה, בפדסמה את
המידע שהגיע לידיה. לא הטחנו האשמות

ילו •צמע אברהם עופר אף עשירית
א מן ההספדים הנרגשים שהושמעו אח\1

מותו, הוא לא היה מתאבד.
אילו שמע מפי עמיתיו שהם מאמינים
ב! ללא־סייג, שהם מוכנים להתייצב לימינו
בטוב וברע, שהם מוכנים לשאת
באחריות עבור שיטותיו ומעשיו — כי אז
לא היה מצמיד את האקדח לפיו.

יכול אדם לעמוד בלחצים, גם
כאשר הוא חושש מפני הכאות,
וחש שמתרגשת עליו צרה גדולה.
אך הוא יכול להישכר, בהרגישו
כי חכריו נוטשים אותו, שמיפלגתו
מסלקת אותו -שנוצר סכיכו
שטח־הפקר ריק ונורא.

אני סבור כי ז ה אשר הכריע את
עופר. לא ההאשמות, לא הפירסומים, לא
חקירת המישטרה, אף לא הסכנה. שמא
הוא יצטרך לעמוד למישפט.

אלא התגלית הפיתאומית שחבריו
הטובים כיותר הם פוליטיקאים
מן הזן המצוי.

תגלית מוזרה, כשלעצמה — שהרי עופר
עצמו היה פוליטיקאי בכל רמ״ח אבריו.

ן* כל זה השתנה ברגע שנתקבלה
^ הידיעה על התאבדותו.

במהירות הכזק — המהירות האופיינית
כל־כך לתנין המבחין כ-
טרך -שינוי הפוליטיקאים כיוון.

תוך שניה הפך עופר — עופר המנודה,
עופר המוחרם — לעופר הקדוש, עופר
האהוב.
הפוליטיקאי המצוי מצטיין בחוש נדיר
בכל הנוגע לתנודות דעת־הקהל. הוא מבחין
בשינוי ברייגשותיו של הציבור, כשם
.שהתנין מבחין בשינוי זרם המים בביצה.
ברגע שמת עופר, ידעו הפוליטיקאים כי
הלך־הרוח של הציבור עומד להשתנות
— -והם מיהרו להתאים את עצמם למצב־הרוח
החדש.

וכעיקר — היא מנצלת את ה־התאכדות
כדי לפתוח כציד־מכ
שפות נגד העיתונות, להטיל עליה
מורא ופחד, ולנסות לסתום את
פיה כהוקים חדשים.

ין צורך להעסיק חוקר כדי לדעת
מ י מעוניין בציד־מכשפות זה, המתנהל
בהשראת צמרת המערך והממשלה.
חברי הממשלה מעוניינים בה, כדי להסיח
את הדעת מן התפקיד העגום שהם
מילאו בימיו האחרונים של אברהם עופר.
זהו התרגיל של ״תיפסו את הגנב.״

זהו היעד לטווח הקצר. אכל יש
יעד מסוכן הרכה יותר, לטווח
ארוך.

יותר מזה: מצכ זה מאיים על -
שיככה שלמה של פרוטקציונרית,
הניזונים משיטות השחיתות. הוא
מאיים על כעלי המיליארדים של
ההון השחור, שודדי המדינה וחוט־סיה,
שגדלו כחממה של השיטה.

אך מוכן שלא עלה על דעת איש
מעמיתיו לעשות זאת — אז.

כי א ז זה לא היה פופולרי. א ז אפשר
היה להסתבך. אז אפשר היה להינזק ממחווה
חברית פשוטה כלפי עופר.
חבריו נמלטו מפניו, כמו מפני מצורע.
ראשי המיפלגה טיכסו עצה איך להיפטר
יממנו. הוא לא שותף בדיונים שהביאו לנפילת
הממשלה. הוא לא מונה כיו״ר
מטה־הבחירות של המ״פלגה.

קיים חשש סביר מאד שהמיליונים הגנובים
האלה הועברו על־ידי עופר לקופת
המיפלגה. הפסקת החקירה מצילה את ה-
מיפלגה, אך הדבר משאיר בעינו את
החשד שעופר לקח כסף זה לעצמו — אותו
חשד שנגדו התקומם עופר יותר מכל.

עם התפוררות השיטה של פינחס ספיר
המנוח, נחשפות והולכות פוישות של שחיתות
והסתאבות לכל אורכה של המערכת.
המישטדה והש״ב ישוב אינם עומדים לרשות
מלאכת הטישטוש וההפחדה. שוב
אין ריכוז של כוח כלכלי־פוליטי, המאפשר
תימרונים של העלמה. שיטות השיחוד
והסחיטה- ,שסתמו פעם את פיהם של רוב
העיתונים, שוב אינם יעילים כפי שהיו.
מצב זה מאיים על המיפלגה, ששיטות־המימון
הפליליות שלה, בעבר (אם אכן זה
עבר) ,עלולות להתגלות במערומיהן.

אך כעוד שדימעתו של התנדן
אינה אלא פרי רפלקס גופני, הרי
דימעתו של הפוליטיקאי היא פרי
הצביעות המתחסדת, אחד ממכשירי
עבודתו.

היא ניצלה את ההתאכדות כדי
לשים קץ לחקירה — וכך מנעה
את גילוי האמת על יעדם הסופי
של המיליונים שנעלמו אי-שם כדרך
כין ״שיכון־עוכדים״ וכין הערכים
המרומים, שמכרו לה את
קרקעותיהם.

הק אריק טור ה של זאב ב״הארץ״

בכך שהוא הדליף לעופר מידע סודי על
מצב החקירה נגדו, ושהטיל על שוטריו
לסיים את החקירה בהקדם — ובכך הפעיל
עליהם לחץ פוליטי בלתי־חוקי?
(אילו היה בזה שמץ של אמת, היו
צריכים להדיח את הילל לצמיתות מ־מישדד־המישטרה.
הקאריירה של כל שוטר
תלוייה איכשהו ב*שר, ואם השר נותן הוראה
המתפרשת כמחווה של ידידות כלפי
חשוד או נבדק או נחקר — הוא מפעיל
ביודעין השפעה בלתי־הוגנת על השוטרים
כדי להביאם לידי פעילה בתפקידם).
האם מגיע הכתר ליצחק רבין, שניצל
את המעמד הטראגי ליד הארון כדי לקבוע
פסק־דין בפרשת עופר — פסק־דין בלתי*
מוסמר, בלתי־רציני ובלתי־אמין בעליל?

ייתכן שהכתר מגיע דווקא ליריבו,
שימעון פרס. זה התעלה, הפעם,
לשיא הדש. הוא הצליח ליצור את
הרושם שככל אשם רכין, שלא ידע
לטפל כמצב כראוי.

כוללניות ומעורפלות. דיברנו על פרשות
מוחשיות וממוסמכות. חשפנו את עצמנו
למלוא חומרתו של חוק-לשון־הרע. אילו
סבר עופר שאנחנו ממציאים עלילות, יכול
היה לתבוע אותנו לדין בכל רגע — והוא
לא עשה זאת. העמדנו לרשותו את עמד
דינו לפרסום תשובה מפורטת — והוא
הבטיח לעשות כן.
יגאל לביב פעל מעבר לנדרש מעיתונאי
הדבק במשימתו, כאשד מסר את החומר
למישטרה כדי שתבדוק היבטים פליליים
אפשריים.

המישטרה חקרה את הדכרים
כרצינות, כקצכ מהיר הרכה יותר
מכפי שהיא נוהגת לחקור אזרח
רגיל, למרות המיכשול העומד
לפניה כאשר נושא־החקירה הוא
שר בעל-חסינות.

הממשלה לא העניקה לעופר תעודת-
טיהור, כשלא היתד. מוסמכת לעשות זאת.
עד כאן פעלה הממשלה בסדר גמור —
כממשלה. הטענה נגדה — לגבי שלב זה
— אינה במישור הממלכתי, אלא במישור
האנושי. חבריו של עופר לא יכלו ולא
היו צריכים לחפות עליו מפני חקירה.
אבל הם יכלו — והיו צריכים — להעניק
לו יחם אי־שי בשעת מצוקתו.

עוד מהדהדים באוזני הדברים שאמר לי
אברהם עופר 16 ,יום לפני התאבדותו.
אז טען כי הגורם העיקרי הרוצה באובדנו
והמפיץ שמועות נגדו, הוא שימעון פרם.
פרס ודיין, אמר, הם תלמידיו של דויד
בך גוריון, שלא התווכח מעולם עם יריב
תחת זאת התנכרו לו, ונראה כי
פוליטי, אלא השמיץ אותו, הכפיש את
התנכרות זו היא ששכרה את השמו
והעליל עליו עלילות.
הוא הרחיק לכת וסיפר, כי נודע לו איש.
ימפי אדם מוסמך (בלי ספק בכור שיטרית
המנוח) ,שכבר למחרת רצח חיים ארלד
זורוב ידעו בן־גוריון וחבריו שרוצחיו ** שעת ההתאבדות והלאה חדלה
היו ערבים — ושהם ביימו בזדון ובדם קר 1* 1הממשלה מלתפקד כשילטון תקין
במדינת־חוק.
עלילה שפלה נגד זאב ז׳בוטינסקי, והאחבריה
נאחזו היסטריה. הם הפיצו ידישימו
את הרביזיוניסטים ברצח. כזוהי,
עות חסרוודשחר על חקירת המישטדה.
לדיברי עופר, שיטת פרם.

לכל אלה השליך אברהם עופר, על־ידי
מותו העצוב, עוגן־הצלה.

תה מתהפכת הקערה על פיה. או
כך, לפחות, נדמה לציידי-המכשסות.
סופו של אברהם עופר זיעזע את הציבור.
הוא מגיב כפי שציבור אנושי צריך
להגיב. הוא חי את הימים האחרונים, הנוראים,
של אברהם עופר. הוא מרחם על
אדם, שלא ראה לפניו מוצא אחר מאשר
הבריחה אל המוות.

את הרגשות האלה, הטיכעיים
והאנושיים כל-כך, מבקשים עתה
ציידי־המכשפות לנצל כדי להגן
על כל מי שעלול להיחקר מחר
על פרשות שחיתות, על ניצול
לרעה של שררה, על שוד כספי
הציבור והעלמת מסים, על החזקת
הון שחור והשכונות כשווייץ.

העיתונאים והשוטרים, הלוחמים בשחיתות,
הם המנוולים. הם אספסוף של לינץ׳,
הם אנשי זדון ורעש. להם צריכים לסתום
את הפה. אותם צריכים להעמיד אל עמוד
הקלון.

ואז יהיה, סוף־סוך, שקט כמדינה
הזאת. אפשר יהיה להמשיך
כמו כימים הטוכים של ספיר, עד
שהמדינה תירקב מכפנים.

ך* תרגיל הזה לא יצליח,
! 1ציבור הישראלי. מפוכח
כבר יותר מדי. הוא לא יניח
ריגשותיו הכנים למען החייאת
הרסה את המדינה.

כמובן. המדי.
יודע
לסלף את
שיטה ש
אכרהם
עופר היה כעצמו קורכן
של שיטה זו, שגידלה ושהרגה
אותו.
אם יש לקח המזדקר מעל לפרשה טראגית
זו, הדי הוא זה: שיש לשים קץ.
לשיטה הזאת ולשרש אותה לצמיתות, כדי
למנוע קורבנות כאלה מחר.

וכל דימעותיהם של כל התנינים
לא יועילו. איש לא יאמין שזהו
גשם־כרכה.

ייגאל ידין נ שלח לשירותי הגברים אך הז.יע
לאנשים הנכונים!

777
הברנדי הלאומי שהוא בינלאומי.

ל שירותי הנשים ־ כי הוא עיווד־צבעים
! 0הפרופסור ייגאל ידיך
הירצה באחרונה לפני סטודנטים
באוניברסיטת חיפה. בתום
הרצאתו ביקש לגשת לשירו-
תים, ונאמר לו כי הדלת הכחולה
היא •של שירותי הגברים.
אולם למרבית התדהמה
נכנס מנהיג השינוי דווקא בדלת
האדומה, של ״שירותי הנשים.
מייד יצא ונכנס׳ סמוק
כולו, אל שירותי הגברים. לסטודנטים
הנדהמים הסביר
אחד ממלוויו, כי ידין הוא
עיוור־צבעים.
׳ 0שופט-הכדורסל יעקב
(״יענקלה״) טורם עובד בעיריית
תל־אביב כעוזרו •של
מנהל רשות־החנייה. בשבועות
האחרונים החלה רשות־החנייה
במיבצע ״חיסול-ח״שבונות״ עם
עברייני־חנייה, שאינם משל מים
את קנסותיהם. בין אותם
שלא שילמו את הקנסות מצויים
כמה ״שחקני־כדורסל, ו־טורם
נוהג לגמור את חשבונות
העירייה איתם אחרי המיש־הקים
שבהם הוא שופט, במיס־גרת
הליגה הלאומית בכדורסל.
כך למשל, מסר לשמואל
(,מולי״) אביישר, שחקן הפועל
ת״א, הודעת־תשלום ל־דו״ח־חנייה
תוך כדי מישחק־כדורסל,
ונזף במוטי א ת
עמוד
הראשון את תמונתו-שלו
יחד עם שר־האוצר המנוח, ושלחם
למי ״שהוא חפץ ביקרם.
היחידי שסירב לקבל את הספר
היה ח״כ יצחק מודעי,
מנכ״ל חברת ובלון ,״שהחזיר
את הספר אל ההוצאה עם
פתק בזו הלשון :״אני מחזיר
את הספר בתודה( .א) קיבלתי
אותו כבר במתנה( .ב) קניתי
אחד( .ג) ׳שלושה ספרים על
ספיר זה באמת יותר מדי.״
! 0בטכס בחירת המוצר
הנבחר ,״שנערך בשבוע שעבר
מטעם ידיעות אחרונות, בירך
בעל העיתון, גוח מוזס, את
ראש עיריית תל־אביב, שלמה
(״צ׳יצ׳״) להט, שהעניק את
חסותו לטכס .״אני מקווה שאין
בזה כדי להביע את דעתי הפוליטית,״
אמר מוזס ,״אבל
אני מקווה שגם בישנה הבאה
יהיה צ׳יצ׳ איתנו כראש־העירייה.״
בדבמקום שלח ל עברו׳
צ׳יצ׳ קריאת־ביניים :
״מה •שמדאיג אותי הוא שאותו
הדבר בדיוק אמרת לפני שלוש
שנים ליהושע רבינוכיץ!״
01 באותו מעמד נכח גם
מנהל שירותי־העירייה •של
עיריית תל-אביב, תת-אלוף
(מיל ).פינחס (״פינייה״)
להב. מוזס, שהבחיך בו ב

סיי מו

היתה אחתה או ר חו ת בתערוכה שערכה
התכ שיטאית רחל גרא בניו-יורק. היא
מדדה מיספר תכ שיטים, ולבסוף בחרה לעצמה ענק דמוי ורד.
מ א חר שעוררה ת שומת-לב כללי ת והצל מים עטו עליה לצלמה,
חשבה הכוכבת כי זכ ת ה בתכ שיט ביושר, והרפתעה כאשר נת בקשה
על-ידי רחל גם לשלם עבורו, ו אמר ה לח :״צ׳קבח תי מ ת
ידה של אליזבט טיילור י תקב ל בכל מ קו ם בהערכה הראויי ה.״

בא עם בנו, שאולי וייצמן, הישוב בכיסא 1!
111ך
גלגלים, לטכס ברית־ה מילה שערך העיתויי

נאי אלי לנדאו לבנו, יריב. הי ת ה זו הופעתי הראשונה של שאולי
בציבור מאז נפצע קשה בתאונת-דרכים. גם כאן, כמו בבי ת-ה חולים
שבו אושפז, לא משה מצידו ידידתו הצמודה ה מטפל ת בו ב מסירו ת,
שולי. עזר הגאה, הודיע לכל ידידיו כי הוא מ קוו ה שהם
יתח תנו ב מ הר ה, מכיון שהם מ תיי ח סי ם זה אל זו כמו בעל ואשה.

:רמל $מזרחי
נד קשי ואשת לזניין וזנדון * /ק ב

אפטי זבשוקי שוורץ, שחקני
מכבי ת״א, על עבירות-
החנייה שלהם — גם זאת תוך
כדי מישחק-כדורסל שבו שפט.
! 0כאשר הוציא העיתונאי
אריה א מרי לאור את סיפרו
על פיגחס ספיד, רכש
המיליונר סמואל (״שמואל״)
חמש־מאות
פלאטו־שרון,
עותקים מן הספר, הדביק ב
אמצע
נאומו, הקדיש לו חלק
ניכר מדבריו, תוך שהוא מביע
את שימח תו על כד שגם להב
נוכח בטכס. קרא לעבדו פיג־ייה
:״מה זה? אני המוצר הנבחר
היום ן״
01 אגב, ראש־עיריית תל-
אביב, שפיקח אישית על עריכת
טכס ההלווייה של שר-
השיכון אברהם עופר, שיצא

מבית־העירייה, לא ישכח גם
את היו״ר־לשעבר של מרכז
קופת־חולים. כאשר נודע לו
כי אשר ידדין אושפז בבית-
החולים בילינסון, מיהר צ׳יצ׳
לשלוח לו זר־פרחים ענקי —
דבר שלא עשו ידידיו וחברי-
מיפלגתו ־של ידלין לשעבר.
כאשר אחד מחברי מועצת
עיריית תל-אביב מתח ביקורת
עד כך שראש־העיר שולח פרחים
לעסקן ציבורי הנאישם בפלילים,
הצטדק צ׳יצ׳ :״לא
׳שלחתי לו זיכוי -רק פרחים.״

כתב הטלוויזיה האמריקאית
לח״כ
בישראל
סי׳בדאס.
אריה (״לובה״) אליאב,
חברדמנוער ״של עופר, וביק-ש
אותו לתת הצהרה בעניין ההתאבדות
למהדורת־החדשות.
לובה שאל את הכתב :״כמה
זמן אתם נותנים לי?״ השיב
הכתב :״ 30 שניות.״ השיב
לובה :״כל-כך הרבה זמן?
אני מבין ששר בישראל צריך
דמות שלא כדרך הטבע כדי
שאני אקבל שלושים שניות
בטלוויזיה האמריקאית.״

01 המזל שיחק השבוע
ליו״ר לשעבר של איגוד ה-
פירסומאים אורי אמת, ש נסע
בשעת־לילה מאוחרת יחד
עם בני־מישפחתו במכונית דד
אאודי החדשה שלו בכביש יק-
נעם—זיכרון־יעקב. לפתע נתקל
בעדר של פרות תועות על
הכביש, לא הספיק לבלום, הרג
שתיים מהן וריסק את מכוניתו.
מבט ראשון על בני־מישפחתו
המכוסים דם גרם לו להלם.
אך במבט •ישני התברר לו כי
הדם הוא של הפרות, וכי בגי־המישפחה
יצאו כולם ללא
שרוטה. כיאה לחניך תנועת
הצופים, הציב אבנת לפידים
מורכבים מהול ובנזין משני
צידי המכונית ההרוסה, כדי
להזהיר את הנהגים האחרים
בכביש, וכיוון את התנועה עד
בוא המישטרה וחברת-הגרירה.

0ימים אחדים אחרי הזעזוע
שנגרם עם התאבדותו של
עופר החלו צצות הבדיחות הראשונות.
הפיזמונאי דירי
מנוסי טוען, כי יומיים אחרי
ההתאבדות טילפן הבמאי מנ חם
גולן אל המישפחה, ורכש
את זכויות ההסרטה.

01 מייד עם היוודע דבר
מותו של אברהם עופר, טילפן

׳ 0חבר־הכנסת אליעזר
רונן חזר, מלא חוויות, מביקור
שערכה ועדודהכספים בבסיס
חיל-הים באילת. בין השאר
׳סיפר הח״כ המפ״מי :
״טסנו לאילת במטוס דקזטה
של חיל־האוויר. החום היה ללא
נשוא. לפתע הציץ אחד
הח״כים, שאינני רוצה לנקוב
בישמו, מחלון הדקוטדו, הצביע
•ליי שני המרחפים (פדופלורים)
של המטוס, ואמר, :אני לא
מבין למה הוונטילטורים נמצ אים
מחוץ למטוס, במקום בתוכו

01 כוכבת־הקולנוע א לי״

א1111י ם
זבת >״ליז״) טיידור אומנם
עזבה את הארץ לפני יותר מ־הורש,
בהברת בעלה החדש
ג׳ון ודינר, אולם במלת
המלך דויד בירושלים עדיין
מהלכים סיפורים על הכוכבת
האגדית. אחד מאלה יודע לספר
כי נוסף על עשר מיזוד
דותיה של הכוכבת נמצאה ב־מיטען
האישי שלה גם עגלת־
:נכים, למיקרה הצורך. בסיפור
אחר נאמר כי ביום האחרון
לשהותה בישראל, נשמעו לפתע
צעקות מחדרה :״אני
מתעוורת! אני מתעוורת !״
בעלה יצא החוצה וצעק ל-
אנשי־הביטחון שבמלון שיד
עיקו מייד את מזכירתה של
ליז, סאם שיין. למרות חודשי
הריונה המתקדמים מיהרה
זו לרוץ במדרגות אל מישרד
המלון- ,שהזמין עבור ליז רופא-
עיניים נודע. הרופא בדק את
עיניה של טיילור, איבחן עוו־רון
זמני כתוצאה ממתח ׳ועצבים,
וציווה עליה מנוחה מוחלטת
במשך כשש שעות, באפילה
גמורה. אחרי שלקחה
ארבעה כדורי-ארגעה נחה, כ־מיצוות
הרופא, חזרה הראייה
אל עיניה היפהפיות של ה־טיילור.

0כשנסעח עם בעלה לביקור
במצדה, וסופר לה סיפורו
של המקום, התרגשה עד דמעות.
אחד האנשים במקום הגיש
לה, כשי, את סיפור מצדה
בספר מהודר. היא עילעלה בו
דקות ספורות. לבסוף מצאה
את מבוקשה, לקחה את בעלה
הרחק מכולם, עמדה בעזרתו
על ראש צוק, וקראה, כשהיא
מניפה את ידיה אל הרי יהודה
:״הו הרי ירושלים, בי־נשבעתי,
שנית מצדה לא תיפול

כיצד עותה ומת־הח״ם נשנה שד משנו
נלכד? האם ננוא השוום תשסתו
שואל נ , .ליגההמונית ״ ?

רק לפני חודש מונה

ח״ב הליכוד הצעיר יצחק
פרץ, איש דימונה, לתפקיד
סגדיושב-ראש הכנסת, במקומו
של ה״כ גן־ ציון קשת. ה-
ח״כ הספיק למלא פעמים אחדות
את תפקיד היושב־ראש בישיבות
הבית, אולם לפני כשבוע
לקה בהתקף־לב בביתו
שבדימונה, ואושפז. רבים מ־הח״כים-
,שתיכננו לנסוע לדימונה
במאורגן ולבקרו מייד
אחרי ישיבת הכנסת ביום הרביעי,
נאלצו לדחות את נסיעתם
בשל הלוויית שר־השיבון.
! 0טרמפ על חשבון השעון
תפס בשבוע שעבר ח״כ משה
שחל, שהוקצבו לו על־ידי
יושב־ראש הישיבה, ח״כאמ רח
ם ניכלבר, עשר דקות
בילבד כדי לשאת את דברו.
שעון־הכנסת הורה כל העת על
השעה חמש וחצי. ח״כ שחל
דיבר ודיבר, והשעון לא זז.
לבסוף התעורר ח״ב גיבלבד,
ושלח את סדרן הכנסת אל
השעון. זה הסיט את המחוג לשעה
-שש. אז ביקש גיבלבר
משחל שיסיים את דבריו. זה,
מרוצה מן הזמן שהרוויח,
כיים ברצון, אולם לא ירד מעל
הדוכן. בתוקף תפקידו כסגן-
היו״ר, החליף את גיבלבר ,שיצא
מייד אל המיזנון.
! 0פיתגם ישן אומר כי
כאשר אדם שם בכוס עינו,
הוא אומר את אשר עם ליבו.
במסיבת־חתונה של אחד מכתבי
הטלוויזיה בחצר הירושלמית,
ד,ירבה הכתב בעל הדיבור
האיטי, חיים גיל, בשתייה.
הוא עלה על כיסא והכריז
באופן דרמאתי, תוך
הצדעה במועל־יד :״אני פא-
שיסט ! אני פאשיסט ישראלי
מצוי !״

1ס גד 1ר היה פה
הפרשן הכללי, אברהם טל, מנסה לפענח את
החידה, כיצד עלתה לה רמת־חחיים במדינה
בשנת ,1976 מבלי להתחשב במאזן־התשלומים.
במאמרו ״נס כלכלי ופישרו״ כותב טל :
״לאמיתו של דכר אין כאן שום נס אלא —
כבכל מעשה־קפמים — הצגה חלקית של עובדות.
שתי העובדות הרלוונטיות ביותר שלא
הוצגו, הן הירידה בצריכה הציבורית הביטחונית
ב 12 ירידה שהתבטאה בעיקר כהקטנת
הייבוא, דבר •טלא גרם באורח ישיר לצימצום
הגרעון ודטוטף) ,והקטנת שיעור ההשקעה במשק.
״כדי להבין את התהליך יש לחזור לדימוי
המסורתי של עוגה לאומית, המורכבת מם ך־הכל
התוצר הלאומי כתוספת הייבוא: אלה המשאבים
העומדים לחלוקה, וב־ 1976 לא הל כגודלם (ובגודל
העוגה) שינוי של ממש. כאשר בודקים כיצד
חולקו המשאבים כמשך השנה, מוצאים כי החלק
שהוקצה לצריכה פרטית וציבורית־אזרחית —
גדל (וזו תרומה להעלאת רמת־החיים) ; החלק
שיועד לצריכה ציבורית־ביטחונית — קטן ; וכן
קטן החלק שהופנה להשקעות
את הפשר לכך מוצא אברהם טל בשני הגורמים
הבאים 1שמערכת הביטחון לא ספגה
השנה משאבים באותה כמות כאיטתקד ; לכן אפשר
היה להקטין את הייבוא הביטחוני, ולהשתמט
בחלק מפוטנציאל הייצור הכיטחוני־המקו־מי
— לייצוא )2 .שהמשק הפריש להשקעות
פחות מאשר ב־ 5ז ,19 לכן מ-טאבים, שבימים
כתיקונם היו משמשים להרחבת תשתית המשק,
שימשו למטרות אחרות (ייצוא או צריכה
(הארץ)

האם לעולם
״עם לבדד ישכון״?
בשאלה, ד,אם נוצרה בארץ זהות משותפת
ליהודים ולערבים, דן דגי רובינשטיין במאמרו
״המלכודת הדו־לאומית״ ,שבו יהוא מספר על
פגישה שהיתר, לו עם ח.ל ,.אחד ממנהיגי הפלס טינים
בשנות ד.־30׳ וד,־40׳ ,המתגורר כיום ב־מיזרח־ירושלים.
כותב רובינשטיין על דיברי בן־
שיחו :
״כאשר הציג בפני את •טאלותיו לא הבינותי
תחילה כמה מדובר. הוא יטאל בצורה בנאלית
למדי אם יש נכונות כמדינת־ישראל להגיע ל הבנה
ולהסדר אמיתיים עם מדינות האיזור, ואיזה
תפקיד תמלא ישראל בחלק. זה •טל העולם...״
ובהמשך דבריו אמר ח.ל מדינות ועמים
מאורגנים בעת החדשה בגושים איזוריים. ישני
מדינות אפריקה, מדינות הגוש המיזרחי והקו־מוניסטי,
מדינות השוק המשותף, ארצות אמריקה
הלטינית ועוד. ישנו גם גוש מדינות המיזדח־התיכון
וישנה נאמנות לאיזור ולקבוצת מדינות,
מעבר לנאמנות הלאומית המצומצמת. שאלתו היא
אם החברה היהודית כמדינת־ישראל נכונה
להיות חלק מהמיזרח-התיכון.
״המילחמות ייגמרו ביום מן הימים. האם ישראל
תצטרף, למ׳טל, לליגה הערכית? לדבריו,
אין זה עניין פוליטי בלבד. הנה, לנדטל, נהו גות
ככל המיזרח־התיכון בחינות־בגרות אחידות.
מי שעובר בחינות אלה בחרטום יכול להתקבל
לאוניברסיטה בבגדד ובדמשק וכן הלאה. יש
הרבה מוסדות משותפים לכל מדינות האיזור ויש
נושאים מדיניים, שכל המדינות במיזרח־התיכון
נוקטות בהם עמדה פוליטית אחידה באו״ם
ובמוסדות בינלאומיים אחרים. רצונו היה לדעת
אם מדינת ישראל היהודית והציונית תוסיף לשמור
בקנאות על אופיה המסוגר והמבודד — כפי
שאנו נוהגים לצטט :״עם לבדד ישכון״ — או
שהחברה היהודית תהיה פתוחה יותר, סובלנית
(דבר)
וגמישה...״

האם מתפתח ניתוק

מגלמת את ה תפקיד הראשי בשרט היש־

ראלי החדש דודה קל אר ה, כשלצידה מגלם
י* * י ״י ייי
אתאחדה תפ קידי ם המרכזיים מאיר פנינגשטיץ. השבוע חגגו
השניים, יחד עם כל צוות ההסרטה, א ת סיו ם צילומי הסר ט
באחד ה די ס קו ט קי ם בתל־אביב. פנינגשטיין, המוכר בכינויו ״פוגי״,
הוא מתופף לשעבר בלהקת כוורת שהפך שחקן־קולנוע, ועומד
להשתתף בקרוב גם בסידר ה טלוויזיונית חדשה שתופק בארץ.

ערכו הממשי של הדולר. למרות הקיפאון־למע־שה
בהכנסות המגבית (ההכנסות פיגרו אחר שיעור
האינפלציה) דרשו קהילות מקומיות וקיבלו
הקצבות נוספות מכספיה. שתיים או שלהט הפסיקו
את, מגכית־החירום׳ שכל כספיה קודש לישראל.
מערכת הפיקוח מתקופת ספיר המנוח על
עבודת המגבית הידלדלה ולמעשה נעלמה. את
המפקחים שולחת המגבית להרצאות ברחבי אר־צות־הברית

״ראשי אירגונים כמימסד היהודי, שבעבר
ראו כהשקפות ישראל בנרטאים מסויימים צו
מגכוה, נהגו השנה אחרת. הניסיון להכתיב מישראל,
בעזרת מאכס פישר, מדיניות בשאלת ה-
״נושרים״ מכרית־המועצות נחל כישלון. יושבת־ראש
ההנהלה הציונית בארצות־הכרית יצאה
לסיור פרטי במדינות ערב על־אף בקשות חוזרות
ונשנות של נציגים ישראליים ; יו״ר ועידת הנשי אים
התקוטט להנאתו עם נציגי ישראל מעל דפי
(דבר)
העיתונות

״פיע־פוע
על שפת־היאור״
העיתונאי הוותיק • ,גבריאל שטרן, במאמרו
״פינג־פונג של, הדסה׳ על שפת־היאור״ עוסק
במיכאניזם של תקופת־המעבר, מחרם ערבי טו טאלי
על יהדות־העולם, לעמדה של פתיחת דו־שיח
בין מדינות־ערב ליהדות־העולם. כסנוניות
המבשרות את האביב, מתאר שטרן את ביקורה
של מישלחת, הדסה׳ בקהיר, דמשק ורבת־עמון :
״דווקא אצלנו חששו, כי נשות, הדסה׳ הן
,תמימות׳ מדי ונפלו קורבן למלכודת הנוראה של
״התקפת־השלום״ הערבית. כבר אבא אבן ניחך
בראיון רב־עניין ב״אל־אנכא״ את עצם המושג
״התקפת-שלום״ כאילו יוזמת הנשיא סאדאת היא
דבר •טיש לפחד ולהתגונן בפניו, במקום לבחון
אותה במציאות של ז׳נכה. דווקא החוגים
המתיימרים להכיר את ה,מנטאליות הערכית׳
צריכים לדעת, כי יוזמת־השלום המסועפת הזאת
הרבה מדי מסוכנת לבעליה מבחינה ערבית־פנימית
מ־טיכולה להיות רק סתם תכסיס מחו כם,
כדי למצוא־חן אצל הנשיא־הניבחר של אר־צות־הברית.
ונניח אפילו שתחילתה בא המסע
הדיפלומאטי ״שלא לשמה״ — הדי בסופו עשוי
להיות לשמה• יושב לו פרופ׳ שלמה אבינרי
(שנהפד לאחרונה ל״עד־מלכה״ של ג. מאיר)
ואומר לא בלי־צדק, שאת תהליך־השלום אי־אפשר
למדוד ב־טעון־עצר. אד חוששני, כי מי
שמלווה את התהליך כיטפיכת קיתונות •טל ליג־לוג,
כאילו כל זה אינו אלא להטוט כיחסי צי־כור
— כנראה במומו של עצמו פוסל. והלוואי
ואתבדה. אמנם אין למדוד בשעון־עצר, אבל
שומע אני למרבה הצער והחרדה עוד שעון מתקתק
— והוא פצצת־השעון של מילחמה. אותו
צריך — ובטוחני: ניתן לעצור על-ידי זירוז
רב־מסלולי של תהליכי־דדטלום. ואחד המסלולים
החשוכים בתהליך זה הוא ההתגייסות המזורזת
של גורמים יהודים וציוניים — כמו, הדסה׳ הפועלים
על־פי הכנתם והכרתם למען •טלומה וביטחונה
של ישראל...״
ומסיים גבריאל שטרן :״אם הללו המסוגלים
לפרוץ פירצה, ולו רק זעירה, בחומת־האיבה —
מגיעה להם לא חיטדנות והסתייגות, אלא
(על המשמר)
ברכה.״

פסוקי השבוע
• נשיא־ מועצת־ העיתונות ד״ר יהד
שע רוטנשטרייך :״אני סבור שהעיתונות
חייבת לדווח על כל מה שקורה. היא אינה יכולה
להשתיק עובדות וחשדות, אך אינה צריכה
להפיץ שמועות.״

• העיתונאי מתי נולן, בצטטו פקיד

בין ישראל ליהדות

בכיר :״בכל שבת — גברה בי ההרגשה שמטרת
הזעקתי לרמת־אביב היא להפיג את שיעמומו של
ראש-הממשלה.״
• שר־החקראות אהרון אוזן :״אינני
חייב דבר לאיש. אלה שהייתי חייב להם מתו
(אשכול וספיר אינני בכיסו של אף אחד —
לא של רבין ולא של פרס.״

על הפחתת נכונות יהדות ארצות־חברית והעולם
לציית באופן עיוור להנחיות הבאות אליהם
ממדינת ישראל, כותב מוושינגטון נחום ברנע,
במאמרו ״המשבר הפנימי פוגע במעמד ישראל״ :
״יהודי ארצות־הברית תרמו השנה לישראל
פחות מאשר בשנה שעברה, בחישוב המבוסם על

(הבית בוער — והשעון ממשיך לתקתק).
• צביה בן־שלוס, כתבת על המשמר, על
הפסדה של קבוצת־הכדורגל של הפועל תל־אביב
בדרבי למכבי :״אין אלוהים בשמיים ! ואם יש —
אז גם הוא אוהד של מכבי!״

ארצות־הברית?

לשעבר,

גולדה

• ראש־ הממשלה
מאיר :״די שטוב ברענט און דאר זייגער גייט״

? 1 *111111 111711*1 ^ 11 שושנה עופר, אלמנת שר־השיכון המנוח ומנהלת
11 #1111 11 111 #1 \ 11 מעון־יום בשכונת־התיקווה, נתמבת על־ידי. קרוב!
מישפחה; קצין בשיריון, ועלידי כלתה רחל, אשתו של בנה הבכור דן. שושנה החזיקה
| מעמד ליד הקבר הפתוח אך בקושי, ראשה התנדנד והיא עמדה על סף עילפון.

המפכ״ל ותשו

רב־ניצב חיים תבורי, המפכ״ל החדש של מישטרת
ישראל, בחברת שר־המישטרה שלמה הילל, שהיה
ידידו האישי שד עופר. הילל הגיע אל עיריית תל־אביב שעה ארוכה לפני טכס
האשכבה. מייד עם תום הקבורה ניגש השר לקבר והשליך אבנים ועפר, על־פי המינהג.

* 1דליה, רעייתו של אשר ידלין, שאושפז יום קודם

י ׳ י ההלווייה בבית־החולים — לאחר שחש ברע עם

היוודע לו דבר התאבדותו של ידידו עופר, השתתפה גס היא בהלווייה. נציגה אחרת
של ידלין היתה ידידתו, טליה ליבני, שבניגוד לפגישה הלבבית שהתקיימה בינה לבין
האשה החוקית שבועות אחדים קודסילכן, במיזנון בית־המישפט, לא ניגשה הפעם לדליה.

גולדה והמלווה

במעיל חוס ובמיטפחת אפורה, הגיעה גולדה מאיר,
אוייבתו הגדולה של אברהם עופר, להלווייתו. יחד
איתה היה גבר בלתי־מזוהה, שהחזיק כל העת בידה. גולדה לא הוציאה הגה מפיה משך
כל זמן ההלווייה, ובעת. טכס הקבורה ניצבה מן הצד, רחוק מעט ממישפחת האבלים.
משמאל: חברי־הכנסת לובה אליאב, יוסי שריד ועמום הדר. צילם: פטר פן !

ממלכתיותעופר: רביו, משל, ברעם, יעקוב• ,הילל ופוס נפרדים מחבר
להלוויות של
דמילניגודארונו
קו ד מו ת, לא הפ־בה
זו של שר־השיכון אבר ה ם עופר לאירוע חגר תי,
שבו נפגשו אישי ציבור אל ה עם אל ה ב חי בו קי ם ובלחי־צות״ידיים•
הפעם נפגשו הבל במבט מושפל ובמנוד־ראש
נוגה. בגיין עיריית תל״אביב, שבו ה ת קיי םטקט האשכבה,
היה דומם כליל, למרו ת מ או ת האנ שים שמילאוהו.
יום קודם־לבו התקשר שר״המישטרה, שלמה הילל,
ראש ועדת־השרים לענייני טבט, עם ראש עיריית תל-
אביב שלמה להט, והודיעו בי על״פי בק שת המי שפחה
י ת קיי םטכסה הלוויי ה של השר המנו ח בתל־אביב.
הוא ביקש מצ׳יצ׳ לאפשר א ת העמדת הארון ואת
קיו ם טכס־הא שכבה ברחבת היכל״התרבות. אול ם צ׳יצ׳
התעקש לערוך אתהט כס בבניין העיריה, בהזכירו
להילל בי עופר היה, בזמנו, טגן״ראש״עיריית תל־אביב.
בימה מוגבהת מייו חד ת לצלמים הועמדה ליד מ קו ם

מושב המי שפחה, מול הארון• אול ם משנודע הדבר לבני
מישפחת עופר, הודיעו לשר״המישטרה בי ה ם מבק שים
שיימנע מהם בל קשר עם העיתונות במשך טבס״האש-
בבה ו ה הלוויי ה. על־פי הור א ה מגבוה הועברה בי מ ת
הצלמים ל מ קו ם מרו ח ק מאד, שמטנו לא ניתן בלל
לראות א ת המי שפחה או א ת הדוכן עליו עמד ראש־הממ
שלה יצחק רביו ל שאת הטפד.
בני מ שפחת עופר היו מלוכדים מאד ביו מ ם העצוב.
שלושת הבנים, דן, קובי ונדב, שתי הבלות, מיכל ורחל,
ו ה אל מנ ה שושנה, ה חזי קו זה בזה ולא הירפו לרגע.
שושנה בי סתהאת עיניה במי שקפיים ב הי ם, וראשה
התנודד מצד אל צד. קובי ודן בהו בחלל. נדב השפיל
ראשו ונשך א ת שפתיו ואילו מיכל, אשתו של קובי4
מיררה בבכי כשהיא נשענת על כתף בעלה.
מ אחורי המי שפחה עמד ח״ב לובה אלי אב, ידידו-

מנוער של עופר, ו חי בקאת כתפיה של שושנה.
השרים הגיעו בזה אחר זה. ב ת חי ל ה הילל, אחר-
בך שם־טוב, ועמדו בצד כמתביי שים ל ה תבל ט.
רק בשעה שתיים וחצי אחרי״הצהריים הגיע ל מ קו ם
רא ש־הממשלה, מלווה על-ידי אשתו לאה. מייד א חרי הם
הגיעה גולדה. רק א חרי שהבן, קובי, א מר קדיש,
הגיעו גם נשיא המדינה, אפרים קציר ושר״הביטחון.
מול עדשות ה מצל מות ועיני קהל האבלים הרב,
שבא ל ח לו ק כבוד אחרון לעופר, לבשו פניה ם של ה שרים,
הח׳׳כים והעס קני ם קדרו ת ויגון. מעבר לאבל על
מותו של ידיד, שעבר עימם כיברת״דרך ארוכה, ניתן היה
לחוש א ת הבעת מ חר ט ה.
באילו חש בל אחדמהם, שהוא נושא ב אחריו ת,
ק טנ ה כבל שתהא, על הדרך בה בחר עופר לשים
קץ לפרשתו.

אשתו ובניו של אברהם עופו מור קיברו המתכסה נש ל צ ידם מישמו־הננסת

דן בן־אמוץ נכנע ללחצים
של ממשלת המעבד

משרד החקל או ת

ל ה לן לו חהמ חיר׳ ה מ 1ס כ
ל ־ 9 .1 7 7 - 14.177
במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של הסופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.

בגלל הלח צי ם של ממשלתהמ עב ר, ת ע רו כ תו
ה אנ טי־־ אינ פ ל ציוני ת תי שארפ תו ח ה עד סו ף ינו א ר.
מו רי ם, מ חנ כי ם, ו עדי־ עו בדי ם ו די פ לו מ טי ם
מוז מני םלק בו עטל פוני ת מו עדל בי קו רי ם מ או רגנים.
ליו

ה מ כי רהה פו מ בי ת ל מוז מני םנד חי ת
ה נ עי ל ה.29.1.77 :

לצרכן לק״ג
בל״י
2.90
עגבניות
3.40
גזר
4.45
פלפל קליפורניה
2.80
כצל יביט — ריכרסיד ובית אלפא
3.10
בצל יבש ארוז בשקיות •טל 1ק״ג
3.60
תפוא״ד מיצוא החודש (חדש)
3.90
תפוא״ד ארוזים באריזה של 2ק״ג

ירקות

גלריה דלסון־ריפטר, סימטת מזל אריה ,24 יפו העתיקה,
טל.832786 .

פירוח
5.00
5.60
4.30
5.20
5.30
5.80

תפוחים זהוב גודל 6
תפוחים זהוב גודל 6.5
תפוחים גרגר גודל 6
תפוחים גרגר גודל 6.5
אגסים מזן ספדונה גורל 5
כ ׳ :נות
הערה:

כדור הזהב
של הפיס

תפו חים גרגד וזחוב גודל 6ארוזים ב שקיות של 2
ב־ 30 אג׳ יותר לק״ג.
הדרים אשכוליות
תפוזים טבוריים ושמוטי
לימונים

2.10
2.55
4.05

ע 1 3 1ת פטמים קפואים בשקיות
מיני תנועוף (עד 1.1ק״ג העו!?)
גודל ( 1עד 1.450ק״ג העוף)
גודל ( 2עד 1.6ק״ג העוף)
גודל ( 3מעל 1.6ק״ג העוף)
בשר הודו ללא עור וגידים

12.96
12.13
11.39
10.32
22.22

1.04 +ל״י
97 +אג׳
91 +אג׳
>3 +אג׳
1.7* +ל״י

9.50
18.20
15.15

76 +אג׳
1.46 +ל״י

הסכום המיועד
השבוע בפיס
לסר כל הפרסים

3,844.000י ־
דגים בסיף
בסיף בפרוסות של חצי ק״ג
קרפיון הי

מפעל הפיס

1.21 +ל״י

יתכנו שינויים במשך השבוע
חייגני טלפון או טו מ טיי ם
זכרון ל 40-מספרים.
3,990ל״י בלבד, כולל התקנה ואחריות
מ.ג.ע. בע״מ, תל-אביב
טל. 268623 , 266847 .
חיפה :

תן טרמפל חיי ל

כל-שרד, טלפון . 04-514391

ירושלים: מנון־סובר, טל. 02-234994 .

אלברט ד סטלזן ושות נעם

ה ם ניסו הבל: נישואין,גירושין, חוזה זמני
עד שגילו אתמסקס...

סרטו של גורמן פנמה
מוסיקה:
ג׳ורג׳ בארי

אליוט גולד
דיאן קיטון פול סורבינו
ב קו מדי ה ה מברי ק ה

שבוע 2

יו ר

>=ו =0ו —ו_ו1עע1_1_. 1ו/\7י״1

״נישואין
!7למבוגרים
|חברת הסרטים ״ברוט״ שהביאה לנו את הקומדיה הנפלאה״אהבת החיים״ עושה זאת שוב בסרט עטור התשבחות: על תנאי׳

ת ה!י

ה גי ד

איך מגחסדים א ת
המחלקה של !יגל
מחלקתח קירו ת הונ א ה במי שטרת
תל״אביב, ברא שותו של ניצב״מישנה
בנימין זיגל, גוועת. בי מי ם הא חרוני ם
התפטרו ממנה טובי חוקרי ה, כמו מפ־קח״מישנה
שי מיטל, מפ ק ח אורי
מקובסקי, מפקחת־מי שנה שרה
וקס, סמל אורי ארנון ו אחרי ם. ה ם
פורשים בעצם ימי ה ת היל ה של המח לק
ה שחשפה א ת פרשת ידלין, והם
צודקים.

ניצב־מישנה זיגל
אין ציוד

3מיליון לדיין
משה דיין עצבני בי מי ם אל ה, כו תב
השבועון ״הוליווד רפורטר״ ( 16 בדצמבר).
אם יממש הבמאי אוטו פרמינג׳ראת
האופציה שלו לזכויות על סיפרו של דיין
״אבני דרך,״ יקבל דיין סכו ם נוסף של
300 אלף דולר.

עושר מלות־השח
כאשר ה ת קיי מ ה בישראל אולימפיא דת
ה שחמת, הזמינו היז מי ם — איגוד-
ה שחמת הישראלי — מדליות עבור המ נצחים,
כמקובל. הוזמנו מדליות זהב,
כסף וארד.
כמקובל, חול קו מדליות־זהב לכל מיני
אישים, כמו חבר הכנ ס ת עדי יפה, שר-
החינוך אהרון ידלין, ראש״עיריית חי פה
ירוחם צייזל ועוד.
כאשר חי ל קו אתה מדליות, ידעו כבר
המארגנים כי א חרי ה אולי מפיאדו ת ה קוד
מו ת ה חל מי ס חר ב מדליות הללו.

תקן המחלקה הוא 120 איש, או ל ם
מצויים בה רק כ 50-חו ק רי ם, מהם לא
יותר מ־ 10 חו ק רי ם בעלי״רמה. חו קר
מעולה לא יבוא למחלקה בגלל תנאי־השכר
הגרועים שבה וחוסר״האפ שרות לה
תקד מו ת מעל דרגת רב־פקד• ה סיב ה :
מישטרת ישראל ס תו מהב שוטרים ותיקי
ם שאי״אפשר לפטרם, ואין תקן להע־לאות־בדרגה
של הכישרוניים. נוסף לכך
קיי מ ת איבה ע מוק ה מצד המי שטרה ל-
אקאדמ אי ם החד שים הב אי ם ללמד א ת
המישטרה ל חקור.
המחלקה של זיגל ח סר ה ציוד מינימלי•
אין לה חדרי עבודה ו חקיר ה. מיש-
רדיה שוכנים מעל ה מו סך המרכזי של
המי שטרה, ורעש ה תי קוני ם והמנועים
מחבל בכל ח קי ר ה. כאשר ניסו, לפני
כמה שבועות, להק לי ט בחשאי שיחה בין
אשר ידלין לאחד ממבקריו, הכניסו ם
לחדר שבו הו טמן מכ שיר־הקלטה. כעבור
כמ ה שניות התברר כי מבעד לקירו ת
החדר ה ד קי ם חודרים קולו ת ה מו סך,
הקו מפ רסור ורעש מכונות״הכתיבה של
הכתבנית מן ה קו מההתח תונ ה, וכל ה קולו
ת הללו לא איפשרו אתה קל ט ת
ה שיחה.
לכל המחלקה כולה מכ שיר־הקלטה
אחד (דגם ״סוני״) ,שאינו יעיל ואינו קולט
היטב. אין לה כל ציוד־עזר אחר.
כדי לקבל רכב לצורך ח קיר ה יש ל חכו ת
שלושה שבועות בתור.
הייפלא כי חקיר ה של תי ק אורכ ת
בממוצע חצי־שנה ל חו קרי כך יכולה
המחלקהלח קו ר ב מקביל 30 תי קי ם ל-
חצי־שנה, שהם אך טיפה בים ה תי קי ם
הנערם אצלה• המח סו ר בכוח־אדם גורם
לכך שרק עתה, למשל, חו ק רי ם פרשיות
הק שורות בידלין כמו עי סקת השוחד
ברון ובות שבה קשור ערבלין.
נוסף על כל אל ה אין במחלקה איש־אירגון
טוב. זיגל הוא חו ק ר מעולה, הוא אול ם הוא אינו אדמיניס טר טור.
מנהיג, לא ראש־מטה. נורמן פייט,
רואה־חשבון במיקצועו, הוא חוקר מעולה
אול םהסתכסך עם עמיתיו בגלל
חי ס פו סו ורדיפ ת-ה אמ ת שלו. שני ראשי
מדורי־החקירות, ראובן ויינשטיין ומאיר
רוזנברג, אינם מסוגלי ם לנהל
ולארגן חקירות• רוזנברג מונה ל תפקידו
אחרי עשרים שנות הדרכה ואין לו כל
ניסיון ב חקירו ת.
מה שנחוץ למחלקה בדחיפות הוא
ראש־מטה מעולה, ציוד״עבודה הכרחי ו תו
ספ ת של 120 חוקרי ם. הווה או מר —
תקציב• הפיר סו ס שניתן לפני כמה חו דשים,
כאילו הזרימו למחלקה תקציב
ל מ טרו תאלה, נשאר בגדר פירסום בלבד.
אם לא ייעשו דברים אל ה ב הקד ם, ה מ
חלקהתתחסל מעצמה. ואולי זוהי,
בעצם, המשרה.

הבורסה

האנשים מאחד
מעצר המיוחסים
..ישיאו אנסנרס׳
וסיבוי־ה צרירה
שמואל ויונתן לנדסמן,
איל־כספים ישראלי חדש עלה באחרו נה
על מ טו סהה צל ח ה הבינלאומי.
אל מיכאל, שעד כה עשה כסף רב מ־בתי-ספר
לבגרות וללימוד״שפות, עבר ב אחרונ
הלהפ קו ת בינל או מיו ת של ספרי ם
ועיתונים. הוא היזם ו א חד ה שותפים של
בארצות-הברית,
של העיתון הישראלי
״ישראל אכ ספרס.״
העיתון נדפס, לדיברי מיכאל ולדיברי
מנהלו בישראל, ניסן גן-מיר, ב״50
אלף עו תקי ם. הוא מופץ בכל הערים הג־
דני שוב
הוציא בית-המי שפט בתל-אביב
צו־איסור־פירסום מוזר ביותר, וכך פיר-
סמו כל העתונים כי נעצרו שני א חי ם
קבלנים על עבירות מס״ הכנס ה, בלי לנקוב
בשמם. כיוון שהאיסור הוטל רק
לזמן מוגבל ורק לגבי א חד מהם, הרי
ש מו תי ה ם:
בעלי רשת חברות גדולה וענפה וביניהן
״לנבר א חי ם לנד ס מן רשאן,״ ״מחצבי
לנבר,״ ״שותפות ל.א.ש שותפווז
לנ-כח,״ ועוד.

השניים ה תפר ס מו בעת פרשת שיי•!
קה ירקוני, שכן היו שותפים לחבר ה
א חר ת שייבאה ציוד על חשבון מישרד־!
הביטחון והוזכרה לגנאי על־ידי מבקו[
המדינה בדיו־וחשבון שלו.
הם הציעו לשייקה ירקוני לשמש כשלט
ל עי סק ה, מכיוון שהם עצמם נפסלו
על-ידי מישרד-הביטחון ביגלל פרשה קודמת.
שייקה סירב וקיבל לידיו א ת כל
ה עי סק ה, תמורת תשלום, ועל כך ה תנהלה
אחר-כך בוררות.
השניים היו גם שותפים של הקבלני ם
הידועים מירושלים, מישפחת ברזאני.

אונגר־ תו ב ע
מיכאל

גן־מור

א ת פונטי

עסקים בחו״ל
דולות באמ רי ק ה וקנדה. באמצע החודש
יופץ העיתון באמצעות חברת-ההפצה של
ה״ניו-יורק״טיימס,״ ב־ 900 נקודות־מכי־רה
בעיר ניו״יורק•
בעיתון החדש הושקעו עד כה 250
אלף דולר, וכל המ שקיעים מימשו א ת
האופציות לרכישת המניות במלואן. המניות
מתחל קו ת בין שמונה בעלים, כא שר
ה א חוז הגדול ביותר בידי ה א חד הוא
* . 12 העיתון נמכר ב״ 30 סנ ט באמצע
השבוע, וב־ 50 סנ ט ביום השישי. הבעייה
שלו היא מודעות, שכן גופים ישראלים
מז הים או תו עם יורדים, ואינם רואים
בו צינור-קשר לי שראלים בחו״ל. מישרד-
הביטחון, למשל, מפ רס ם מודעות ליש ראלים
ב א מרי קהב״הצופה,״ ולא ב״יש־ראל
אכ ספרס.״
דניאל מיכאל הוציא לאור לפני כמ ה
חודשים מדריך־צלילה מהודר לים־סוף,
שהוא יחידי-במינו בעולם כולו. במד ריך
הושקעו 350 אלף לירות, ו הוא הודפס
עד כה ב 17-אלף עו תקי ם. הוא גם
מ קי ם עכשיו כפר־צוללנים בשארם אל-
שיך, ובו 60 חדרים.
מיכאל השקיע מיליון לירות במדריך

קורט אונ

המפיק הישראלי לשעבר
גר, מי שהפיק בשנת 1964 בישראל א ת
הסר ט ״יהודית״ עם סופיה לירן, תבע
בי מי ם אל האת קרלו פונטי. אונגר,
שהוא בעל דרכן גרמני המתגורר בלונדון,
הגיש שם א ת התביעה, על סך 150 אלף
דולר, בגין הפ ק ה משותפת. אונגר טוע!
בתביעה, כי לא קיבל תמורה לעבודה
משותפת בסר ט ״הבית הטוב ביותר בלונדון.״
לבית-המי שפט נמסר כי השניים
עשו ה סכ ם בעל-פה בשנת , 1967 בנוגע
להפקה המ שותפת.

דומה על איי בהאמה, שייצא לאור בתוך
ארבעה חודשים. עתה הוא מכין ביש ראל
ל הדפס ה ספר שייקרא ״ ק ח או תי
ב מי ם ,״ שיהיה מודפס על פלס טיק, או תו
ייק ח הצולל עימו ל מי ם ובאמצעותו יז הה
א ת החי ב מעמקי הים.
עיסוק נוסף שלו הוא ״ ה מכוני ם הא מרי
ק איי ם לשפות,״ שבהם לומדים 2000
תלמידים וכן הוצאה של ירחון־מטבעות
בשם ״שקל.״

הכי מפוארת ב־ 170 אלף לירות
יבואני״המכוניות מצאו פירצה ב חו ק, ומוכרים עתה אתה מכוניו ת המפוארו ת
ביותר, כמו ״שברולט אל-ק א מינו״ או ״ אולדס מוביל-קופ ה,״ ב מ חיר של 170 אלף
לירות ב מ קו ם 250 אלף. איך ה ם עושים זאתז הכל חוקי.
ה מ כס מגדיר משאית כרכב שמשקלו יותר מ 2.5-טון, ומשאית מ שלמת רק ־278
מכס לעומת מכס על מכונית פרטית, שהוא * .47 מה עושים יבואני ״אולדסמוביל״
ו״ אל-קאמינו״ ! מכניסי ם למכונית מנוע כבד וגדול יותר (הצורך יותר דלק) ,מוסיפי ם
לוחות־ברזל למ שקל, וכך שוקל הרכב בבואו ארצה יותר מ 2.5-טון, ומשולם עליו
מכס כמו על משאית.
כיוון שכלי-רכב אל ההם מי ס חריי ם מבחינת ה חו ק, לא איכפת לקונ ה כמה הוא
מוציא על דלק.

7לסו לחודש

מדליית־שח ׳64
רווח נאה
למדליות של האולי מפי אדה ה קו דמת
( ) 1964 אין מחיר כלל, בגלל נדירותן.
ידוע כי מייד אחרי תו ם האולי מפי אד ה
קנ ה סו חר חיפאי מדליית־זהב מאחתה-
מישלחות, ושילם ת מור ת ה 25 אלף לי רות.
מכאן
שכל אחד מן המכובדים ששמותי
ה ם הוזכרו לעיל קיבל מתנ ה בשווי
של 25 אלף לירות כיום, ושווי זה יוכפל
טדי שנה.

שני טיפים למ שחקי ם בו רס ה: הרא שון
נוגעת למנייה של חברת ״פוליגון״
העומדת ל הנפיק מניות חדשות
לציבור תוך כמ ה חודשים. שער מניותיה
של חברה זו עלה כבר בחוד שים ה א חרו נים,
אול ם קרוב לוודאי כי בחוד שיים
הקרובים צפויה בשעריה עלייה נו ספ ת,
שתסתכם ב״* 20 לערך.
הה שקעה השנייה היא בשיטרי־הון של
״בנק המיזרחי,״ סדר ה רביעית (על תט עה
במיספר הסידרה !) באמצע החודש
יודיע הבנק על הפרדת השטרות לאיג״
רות-חוב ואופציות בשער של א חד לשי שה
( 300 אג״ח 50 ,אופציה) .מי שירכוש
שטרות אל ה בשערם הנוכחי ( )133 יזכה
ברווח נאה.

״אולדסמוכיל קופה״
כמו משאית

לגברים בלבד
לגברים כמו שנשים אוהבות

דיאודורנט לגבר בלק טבק חדש

זיאודווננז

חרסידז רלד ר1ן*\דל>\רור וודרדנו

ועדודחקיוה

שובם נורה
וחקוו את הדקו
שר שנו בבושה
גם אחו׳ מותו

וביו: מסו רשפו מיוס חסו

הילל: העביר את התיק לאחדים

ש ביד המישסוה
ו חומו נד
רחקו ואת אנ שי
״שירון עובויס״
ומיבוגת הענווה
ער דונם שר
המיריונים שנערמו

נמינתנו האחהן
הניע עונו את

צוום: צינה שהחסירה תיבמו בכלום

תצא לאוו.־־ ללא
הקידה תישאו
האמת גנוזה ונצח

לין, העלתה כי הוא לקח לעצמו ולמתוו־כים
רק חצי-מיליון לירות. היתר ניתן על־ידו
לאברהם עופר, במזומן. כך גבתה
המישטרה לפניארבעהחודשים ,
עדות בכתב המוסרת כי שר־השיכון אברהם
עופר קיבל 2מיליון לירות מכספי
החברה שאותה הוא ניהל.

אר טיכעי היה בי התלונות נגד
עופר תימסרנה לצוות של זיגל,
שיכול היה להביא להצלחת החקירה.
אולם נראה כי מי שהורה שלא
למסור את החקירה לצוות זה, לא
רצה בהצלחתה.

דיווח לעופר
בשעת הבדי ק ה
חקירה נמסרה לצוות בראשות ראו(
1בן מינקובסקי, מהמעולים בחוקרי ה־מישטרה
בתחום הפלילי. מינקובסקי חוקר
מצטיין, אולם חסר 1ניסיון וחושים
בחקירות כלכליות. סגנו היה סגו־ניצב ד
עורך־הדין יורם גונן, קצין־התביעות הראשי
של המישטרה, שאף הוא חסר כל ניסיון
בחקירות כלכליות מסובכות, כחקירות
ידלין ועופר. למסור למינקובסקי חקירה
מסוג פרשת עופר, הרי זה כמו לתת תיקון
מכונית־מירוץ יקרה לאמן־שחמת בינלאומי.
מי שעושה זאת, יודע מראש כי
המכונית לא תתוקן.

עם חלפון

אברהם עופר במיפגש נויפלגתי. משמאל למעלה: עסקן מיפלגת
העבודה דאז, יעקוב חלפון. השבוע שלח חלפון מיכתב לשר־המישפטים
חיים צדוק, ובו הציע למסור מידע על עיסקת הקרקעות של נווה־יעקוב.

ף* חילה היה נראה שממשלת רבין
4 1היא בסדר. דרך הטיפול בפרשת אברהם
עופר ז״ל, כפי שנמסרה לפירסום,
הראתה ראש־ממשלה איתן בדעתו שיש
לנהל חקירה כחוק, בלי אפלייה בין אזרח
לאזרח. היה נראה שכך נהגו גם בפרשת
החקירה של אברהם עופר.

אודם כשנמוג עשן הסיגריות,
שריחף כחדר־הממשדה, ותוכן ה־

וחיים גושן, יהיה הצוות של בנימין זיגל,
-ולא זה של מינקובסקי.

ההוראה של שר־המישטרה שהחקירה
לא תוטל עד הצוות של
זיגל, מוזרה כיותר; .ושאי התלונה
היו כלכליים. מחלקתו של זיגל
הוקמה כמייוחד לחקירות כלכליות.
היא טיפלה בפרשות מיכאל
צור, יהושע כן־ציון, אשר יד

דרך אחרת, תפתח בחקירה.״
מרגע שנודע לדרגים הבכירים על עדות
גושן לגבי עיסקת נווה־יעקוב וחלקו של
עופר בה, הם הבינו כי יש לעשות הכל
כדי למנוע חקירה בנושא זה.

ראשית דכל, פרקליטות מחוז
תל־אכיב קיבלה הוראה מגבוה
להפסיק לטפל בהכנת בתכ-אייטום
נגד ידדין כנושא עיסקת נווה־יעקב.
כ 7חומר החקירה ועדויות
גושן כנושא זה הועברו לירושלים,
לצמרת הפוליטית של מישרד־המישפטים.
על-ידי כך הבטיחה
הצמרת הפוליטית של מיפלגת
העבודה כי במישפט ידלין לא תיחשף
עיסקת נווה-יעקב.

אחרי שהובטח הדבר לגבי מישפט יד-
לין, היה צורך למנוע את הפיצוח כתוצאה
מן התלונות שהגשתי. הדרך היתד. שלא
לחקור את גושן, ולחקור בשיטחיזת ככל
האפשר את יתר הסעיפים.
עצם העובדה כי גושן נתן עדות רק ב-
31 בדצמבר, כימעט חודשיים מהיום שבו
מסרתי את שמו ופרטי העיסקה לניצב
קדמי, מעידה על הדרך שבה נוהלה החקירה.

כשנקרא גושן להעיד, ביום
האחרון של עבודת הצוות, היתה
ההנחה הכללית והצפייה שד הצוות
כי לא יאמר דבר. שכן עובדה
היא שהיועץ המישפטי לממשלה
מסר לראש־הממשלה כי ימסור
לו כ־ 31 כחודש, כשעה צ כ
צהריים, את סיכום הדיווח.

הצוות חסר הניסיון והכלים הדרושים
לחקירה כלכלית, חסר גם
את כל החומר שנאסף ככר בחקירות
ידלין על־ידי צוות זיגל. צוות
מינקוכסקי התחיל הבל מאפס, לא
יכול להיעזר בתיקים ובעובדות
שנאספו כזיכרון הצוות של זיגל,
העוסק מזה חצי-שנה כאותן פרשיות
עצמן.

ברק הודיע זאת לרבץ בשעה 10 בבוקר.
אולם בינתיים באה עדותו של גושן, שאיש
לא ציפה לה, והפכה את הקערה על פיה.
ברק דיווח לראש־הממשלה באותו יזם,
בשעה 6בערב, כי יש חומר חדש, וברצון
ברק לדווח עליו בנוכחות שר־המישפטים
זשר־המישטרה.

נוסף על כך היו לעופר כל הכלים לעשות
הכל להכשלת החקירה — אם רצה
בכך. כשם שצוות ידלין הוכה קשות על-
ידי הטעות בשיקול של היועץ־המישפטי
לממשלה, שמנע את מעצרו ואיפשר לו
השמדת הוכחות וחומר חיוני, כך נעשתה
טעות חמורה יותר כאן.

ההמתנה הממושכת של הצוות, עד שנחקר
גושן, מעידה על הרצון למנוע את
הצלחת החקירה. הצוות לא טרח אפילו

ישיבה הגיע לעיתונות, נחשפה
תמונה שונה לחלוטין. הסתבר ש•
ראש-הממשלה וכמה שרים עשו
את הכל בדי לחבל כחקירה, לטר־פדה,
ולמנוע את גילוי האמת ב־עיקכות
התלונות שהגשתי.

לין ועוד הרכה מיקרים, ובהצלחה
רכה. המקום הטיכעי לחקירת תלונות
כלכליות, כמו תלונותי נגד
עופר, היה במחלקתו של זיגל.

יתר על כן, החשדות נגד עופר התעוררו
כתוצאה מגילויים בחקירות ידלין. שורה
ארוכה של תלונות שהגשתי נוגעות לעיסר
הפולי טי ק אי ם קות משותפות של קופת־חולים ושיכון־
עובדים, שרובן נחקרו כבר על־ידי הצוות
קבעו מי י ח קו ר של זיגל במיסגרת חקירת ידלין. אך טיבעי
היה כי אותו צוות ייעזר בחומר שכבר
ך* עירעור הראשון של תמונת רבץ, יש ברשותו לגבי התלונות נגד עופר.
התלונה המרכזית נגד עופר, בעיסקת
1 1הלוחם בשחיתות, בא בידיעה של
נווה־יעקוב, אף היא נחקרה ונתגלתה במעריב
10.1.77 שזה לשונה:
פרשת ידלין.
״ראש־הממשלה, יצחק רבין, גילה בממשלה
כי אברהם עופר ביקש שהצוות
עיסקת נוווו־יעקוב נוגעת לרכישת כ־המישטרתי
שיבדוק את התלונות נגדו 150 דונם קרקע על־ידי שיכון־עובדים, הלא
יהיה אותו הצוות שעסק בחקירתו של חל בשנת 1972 ועד שנת .1974 הקרקע
אשר ידלין. ואכן, המישטרה נענתה לבקנרכשה
תחילה באמצעות המתווכים יעקוב
שתו זז של אברהם עופר, ובראש הצוות
פאר וחווה ארליכמן. מטעם ש ינון־ עובדים
הבודק עמד ניצב־מישנה ראובן מינקובס־ פעל, כקונה וכמשלם, עזרך-הדין חיים
קי, ולא בנימין זיגל.״
גושן (ראה עמודים .)22—25 כל הצ׳קים
מיכתבו של היועץ־המישפטי לממשלה, לתשלום נחתמו על־ידי אברהם עופר, מג-
הפרופסור אהרון ברק, אל ראש-הממשלה,
כ״ל החברה דאז, ויהודה בן־חזרץ, הגיז-
מוסר כי ״על דעת שר־המישטרה הזרה בר. הצ׳קים נרשמו לפקודתו של גושן,
ראש אגף־החקירות שהבדיקה תיעשה על -ששילם למוכרים במזומנים.
ידי צוות של קצינים, בראשותו של ראש
באמצע הרכישות נסעה חווה ארליכמן
מחלקת־החקירות במטה הארצי, ניצב־מיש־ לאמריקה, ומשחזרה, אחרי חצי־שנה, מצנד.
ראובן מינקובסקי. צוות זה מנה ארבעה אה כי גושן הוציאה מן העיסקות והחל
אנשים.״
עובד עם מתווכים אחרים. כאשר נחקרה
פירושו של גילוי זה:
חווה במישטרה בפרשת ידלין, מסרה גם
הדרג הפוליטי־מיפלגתי הכתיב על עיסקת נווה־יעקוב וטענה שבעיסקה
למישמרה מי יחקור את התלו זו רומתה שיכון־עובדים. מחלקתו של זיגל
י*•? יי• ייוי! •,יי••• יוייזזח יידיי מצאה כי בסיפרי ש יכוך עובדים נרשם כאילו
שילמו תמורת הקרקע שישה מיליון
שכן יכול אני לתבוע עתה כי הצוות לירות, בעוד שהמוכרים קיבלו רק 3.5מילשיבדוק
את תלונתי החדשה נגד מיפלגת־ יון לירות. ההפרש, גילו אנשיו של זיגל,
העבודה וחברת שיכון עובדים, על גניבת נשאר אצל גושן.
2.5מיליון לירות משיכון־עובדים עבור
חקירה של גושן, במיסגרת חקירתו המיפלגת־העבודה,
באמצעות אברהם עופר כללית והפיכתו לעד־מדינה נגד אשר יד-

מכאן כי דאש־המנדטלה דיווח
לעופר על מהדף החקירה, וזח יכול
היה לעשות הכל לסבלה, אם רצה
ככ ד•

כל זה בניגוד גמור לדברי ברק, במיב־תבו
:״אין מוסרים לנוגע בדבר פרטים
על תוכנה של בדיקה אלא לאחר סיומה.״

מדוע לא
נחקר גושן?
וכדה תמוהה נוספת, המעוררת
׳ ג שאלות לגבי כל החקירה, היא העובדה
שגושן מסר עדות רק ביום השישי,
ה־ 31 בדצמבר.
יש לזכור כי עדות ראשונה של גושן
נגד עופר נגבתה ארבעהחודשים
קודם־לכן ושהיועץ־המישפטי לממשלה ידע
עליה. כל דרגי המישטרה, שידעו על עדות
זז, וכן היועץ־המישפטי לממשלה, פעלו בניגוד
לסעיף 53 של פקודת סדר־הדץ
הפלילי, האומר כי ״נזרע למישטרה על
ביצוע עבירה, אם על־פי תלונה ואם בכל

דרישה זו מוכיחה שלדעת ברק
נתגלו כעדות גושן פרטים חמורים
כיותר, המחייכים ישיכת-חי-
רום בהרכב זה.

השנוע נשתנתה התמונה מן הקצו? אל הנוצה -
והתנור שנעשה הנר נדי למנוע אה החקירה
במיכתבו של ברק לראש״הממשלה
הוא מוסר :״ראש צוות־החקירה דיווח
באזרח שוטף על מהלך הבדיקה לניצב
יעקב קדמי ,׳והאחרון מסר דיווח שוטף
לשר־המישטרה ולי. אני מצירי דיווחתי
לך ולשר־המישפטים, מעת לעת,
על מהלך הבדיקה.״
אין בידי כל הוכחות לכך ששר־המיש־טרה,
שלמה הילל, ידידו של עופר, מסר
לו על מהלו החקירה. אולם בהודעתו
בממשלה אומר ראש-הממשלה עצמו כי
נפגש עם עופר ארבע פעמים במהלך הבדיקה׳
וכי הבהיר לו את עיקרי הדברים
בכל הנוגע לבדקיה, וכן כי ״עופר ידע את
הבעיות שעמדו לבדיקה, והוא אכן ידע את
המצב במשך כל מהלך הבדיקה.״

לקבל את עדותו הקודמת של גושן אצל
זיגל, זזה בילבד מראה מהי רצינות החקירה
שנערכה.
גם כשהוזמן גושן, נעשה הדבר כלאחר
יד, ביום ששי, בהנחה שאולי לא יבוא
העד. לאנשים שידעו כה יפה לאיים על
עדים בפרשת ידלין ניתנה שהות של
עיסקה חשודה אחרת, הנחקרת על-ידי
המישטרה, היא רכישת־הקרקעות הגדולה
בירושלים, בשכונת נווה־יעקב מעבר לקו
הירוק. כאן שילמו כ* 6מיליון לירות,
באמצעות מתווכים, לערבים שמכרו שטחינו
והכל ללא קבלות• מדובר ב*150
דונם שנרכשו בדצמבר 1972 על־ידי שיכון
עובדים ב־ 40 לירות למטר׳ ואילו
בעלי הקרקע קיבלו רק 15 לירות למטר.
על העיסקה חתום חיים גושן, עורך־הדין
המעורב בעיסקות־השחיתות של ידלין,
ואברהם עופר, כמגכ״ל החברה.
בעיסקה היו מעורבים כמה מתווכים בין
שיכון עובדים למוכרים• אחד מהם הוא
אריה פרסמן ,־טבח לשעבר בצה״ל. שהן ך
מתווך ועשה מיליונים בעיסקות כאלו. השני
הוא בנו •של זאב שמיר, שהיה באותה
ער. עם ראש אגף־הכספים של שיכון עובדים.
יותר
מששה שבועות כדי להשפיע על גושן,
ולמנוע עדות מרשיעה שלו.
כיום ברור כי לעופר דווח באותו
יום שישי גורלי, כי הכל הסתיים לטובתו.
מבשלי החקירה הכינו את סגירת התיק
בצורה שתיראה חוקית ורישמית, תוך הכנת
מיתקפת־נגד על כותב שורות אלו ועל
מאשימיז של עופר.

מי שהיה צויר לחקור ־ ניגל(מימין) ,מינקובסקי(באמצע) וסגנו גונו
לפי התיכנון שלהם, היד. ברק מיסר
ביום הששי סיכום הקובע כי אין ממש
בתלונותי, וביום הראשון היתר. נפתחת
מיתקפת־הנגד הגדולה. בחקירת עופר לא
חזרו השילטונות על הטעויות שנעשו בפרשת
ידלין, והכל הוכן ובושל כדבעי.
הכל, פרט להופעתו של גושן, שמסר
עדות בניגוד לכל הציפיות. כמו המתאגרף
בסרט צ׳מפיון, שהוסכם כי יפסיד
במערכה, והוא מפתיע בנוק־אאוט.

__ מה נ א מר
ב שיחות ה סו דיו ת
וי* מ תו של גושן כה היממה את מתב־ז
ע נני הזיכוי של עופר, שהיה צורך לכנס
את הישיבה המבוהלת בבית ראש-ד,ממש לה.
מבוהלת, שכן היועץ־המישפטי הבהיר
היטב למשתתפיה כי בעבירות-שוחד די
בעדות של שותף, וכי עורד־הדין גושן הוא
שותף ועדותו יכולה להתקבל לבדה.
מתכנסי הישיבה עסקו בבעייה החדשה
שנוצרה: איך להתפטר מעופר. שכן ברור
היה לנוכחים שהמשך החקירה יביא להליכת
עופר בעיקבות ידלין, עם תוצאות
חמורות הרבה יותר.

אין ספק כי כחקירה זזיה עופר
מעיד שאת הכסף הגנוכ נתן ל־מיפלגת-העכודה,
למימון מערכת
הכחירות.

בשיחתו האחרונה עם אורי אבנרי ו־עורך־הדין
אמנון זיכרוני חזר עופר כמה
פעמים על כך כי לא לקח כסף לעצמו.
ח״כ שולמית אלוני מסרה בשידורי ישראל
כי עופר אמר לה שכספי נווה־יעקוב הלכו
למימון הבחירות של מיפלגת-ד,עבודה.
עדות כזו של עופר מובילה ישירות לראשי
מערכת הבחירות של אז, ובראשם יהושע
רבינוביץ, מנהיג הגוש ואיש־הכספים של
אז. מישפט כזה של עופר, עם עדויות כאלה׳
בנוסף למישפט ידלין, כמוהן כמפלה
בטוחה של המערך בבחירות, וזאת היה צורך
למנוע בכל מחיר.

היה

כדור לראשי

מיפלגת•

פונית, של עופר עם שלמה הילל.

אך כרור לחלוטין כי כעיקכות
שיחות אלה החליט עופר לשלוח
יד כנפשו. משום כך פשוט לא יכולים
התיאורים האידיליים, שנמסרו
אחרי האסון, לשקף את האמת.
ראש־הממשלה גילה אחר־כך, בחצי-פה
שאמר לעופר שאין בכוחו להבטיח את
הפסקת החקירה. משמע: מישאלה זו הושמעה.
ניתן על כן לשחזר במידה רבה של
סבירות את אשר אירע בשיחות אלה:

הוכהר לעופר כלי ספק מהי
חומרת העדות של גושן, העלולה
להכריח את היועץ המישפטי ל־כקש
את הסרת חסינותו והעמדתו
לחקירה ולמישפט.

כשביקש עופר שהמיפלגה תבהיר שהכסף
הגיע אליה, נענה כי המיפלגה תכחיש
טענה זו בכל תוקף, כך שהיה נשאר הרושם
שהכסף נלקח על־ידו לשימושו האישי.
עופר ראה כי הוא צועד אל הכלא, ה־מישפט,
מופקר על־ידי חבריו. הוא דאג
לבני מישפחתו. אז אחז באקדח.
אין כל מקום להשוואה בין עופר
לאשר ידלין. עופר עצמו, בשיחתו עם אב־נרי
וזכרוני, אמר כי אילו ידע בשעתו
על מעשי ידלין, לא היה מתייצב לימינו.
את עופר ניתן להשוות לצבי רכטר, שכמוהו
כעופר עסק במימון המיפלגה מכספי
הציבור, ולא ראה בכך פסול. רכטר פוטר,
אך איש לא ייחס לא שחיתות אישית,
שיש עימה קלון.
בישיבת הממשלה אמר השר שימעון
פרם כי מפליא שחוקרים תלונות של עיתונאי,
שכל תלונותיו עד כה התגלו כחס-
רות־בסיס. פרם מנותק גם בעניין זה מן
המציאות.
בשנת 1966 חקרתי והגשתי, יחד עם
עורך הנגולם־הזה, אורי אבנרי, תלונה נגד
מנכ״ל סולל־בתה, צבי רכטר — שפוטר
מתפקידו כאשר התלונות אומתו. אשר
ידלין שנגדו הגשתי קובלנה, מואשם ב־בית־המישפט.
אולם
בעוד ששר־הביטחון, שאין לו
מושג על מה שהוא מדבר, יכול להשמיע

שד הפרופסור כרק לראש־המבד
שלה :״אין כחומר שנאסף לגכי
נדכאים אלה כדי לכסם את ה חשדות
שהעדה מר דכים.״
אני הגשתי למישטרה, ופירסמתי מעל
עמודי העולם הזה, טענות מפורטות על
כשלושים מיקרים, שיש בהם חשד לביצוע
עבירה פלילית. כל מיקרה לווה בפרטים
מלאים, במיסמכים, בשמות ובכתובות.

ה ח קי ר ה צריכה
להימ שך!
^ די לתת תשובה שתספק את הציבור
^ ותניח את הדעת, חייב היועץ המישפטי
לפרסם הודעה מלאה, שתכלול את הפרטים
הבאים :

• לגכי כד מיקדה לחוד —
האם נערכה חקירה מקיפה, האם
ניגכו עדויות מכד האנשים שהיו
מעורכים כפרשה, האם נכדקו ה
מיסמכים שפירסמתי והמיסמכים
שכתיקי החכרה {

כל זה יש, כמובן, לפרט, כדי שניתן
יהיה לעמוד על טיב החקירה ואמינותה.

• האם הגיעה המישטדה, ככל
מיקרה ומיקרה, לכלל מסקנה שהעובדות
שמסרתי אינן נכונות
(והיועץ אינו אומר זאת או
שהסיקה שהעובדות כשלעצמן נ כ\
נות, אולם אין כהן עכירה פלילית*
למשל: אם יש חשד של שוחד, יכול
להיות כי מנכ״ל חברת שיכן!־ עובדים אינו
עובד־ציבור במובן הטכני של החוק, ועל
כן אין להעמידו לדין על קבלת שוחד.
אולם במיקרה זה מוטלת החובה על ההסתדרות,
ועל חברת שיכון־עובדים, לדאוג
להחזרת הכסף ממי שקיבל אותו שלא כחוק.

האם יש בחומר עכירות על
המוסר הציבורי או חוקת ההסתדרות,
אף שאין בו, לדעת המיש-
טרה, עבירה פלילית?
בהעדר הודעה מפורטת ומוסמכת כזאת

ברור כי למיפלגת־העבודה יש עניין
חיוני לסתום את החקירה בנקודה זו
— כדי שלא תוביל אליה. אם קיבלה את
המיליונים, הרי היא ביצעה עבירה על כמה
חוקים, וביכללם חוק מימון המיפלגות.

יש כאן סתירה מהותית כין
מישאלתו של עופר ז״ל ומישפה־תו,
ש״חפותו תצא לאור״ ,וכין האינטרס
של מיפלגת העכודה, שהאמת
תישאר קכורה עמוק כאדמה.

האינטרס
של מי עדיף? של המיפלגה,
של מישפחת עופר, של הציבור?
טענתו של פרופסור ברק, שאין לנהל
חקירה פלילית נגד אדם שנפטר, נכונה
כולה. נימוקיו משכנעים וצודקים. אולם
הדבר חל רק על חקירה פלילית במובן
המצומצם של המילה, ונגד עופר בילבד.

השבוע הציע אורי אכנרי מוצא
מן הסכך הזה: להקים ועדת
חקירה ציבורית, כראשות שופט,
כדי שתמשיך כהקירת פרשת
עופר.

ועדה כזו תהיה משוחררת מן המיגבלות
של סדר־הדין הפלילי. היא תוכל לגבות
עדויות מכל אדם, מבלי להיות כפופה לדי״
ני־הראיות. היא תוכל לחקור, למרות ש עופר
עצמו נפטר. היא תוכל להגיע לחקר
האמת, ובעיקר להשיב על השאלה המכרעת:
מה קרה למיליונים שנעלמו בעיס־קות
שיכון־עזבדים?
אפשר להגיע לכך גם בדרך אחרת. רמז
עליה הפרופסור ברק עצמו, כאשר הגניב
לסוף חוות־הדעת את הפסוק רב־המשמעות
הבא :״למותר לומר שבמיקרים שבהם
נוגעת הבדיקה — אם מתחילתה ואם בשל
עובדות המתגלות במהלכה — בעניינם
של מיספר אנשים, אין בפטירתו של אחד
מהם כדי להביא להפסקתה לגבי אחרים,
והבדיקה תימשך ככל שהדבר דרוש לעניינם.
במיקרה הנדון היה, איפוא, על
המישטרה לבחון את החומר שנאסף בבדיקה,
כדי לקבוע אם נתקיים התנאי
האמור להמשך הבדיקה.״

זהו הפסוק הקוכע ככל חוות־הדעת.

לונה 2/

.7שיכון

מר כדי לכסס חשדות
שלא העלה מר לכיס *

אחרים,

עיבדיס״רכשח ב אס צ עוח־ עורו

בעיסקות אדו
הטגנמים נשאר
שולמו בידי

סכומים גבוהים
נציגי

שיכון

התלונה המקורית

היין

חייםגושן שסחים באזור

במזומן

עופר נקרא אל ראש-הממשלה ואל שר־המישפטים.
איש מילבדם אינו יודע מהו
תוכנם המילולי של הדברים שנאמרו בשתי
שיחות אלה, ובשיחה שלישית, טל
וללא
רי שום.

נו ה־יעקב בירו שלים

יש חשד סבירכיחלקמן

עובדים,

למעלה נראה קטע מ־מיכתב־התלונה
המקורי
שהוגש לסישטרו! ביום ,29,11.76 שגרם לפתיחת החקירה בעניין

העכורה כי חקירת עופר ומישפט
— פירושם סוף הקאריידה שלהם
עצמם וסוף שידטונס.

עופר. מימין: קטע מגליון העולם הזה מיום 17.11.76 שתיאר את
עימקת־הקרקעות של נווה־יעקוב. שים לב לתאריכים: רק כעבור
כחודשיים הוזמן עורך־הדין חיים גושן למישטרה להעיד בפרשה זו.

מליצות ריקות ככל העולה על רוחו, בהתאם
לנוהגו מאז ומעולם, הרי היועץ־המיש־פטי
לממשלה, שהוא אדם רציני, אינו
יכול להסתפק באמירה סתמית.

אבסורד הוא להניח שאחרי כל
מה שקרה יסתפק הציבור כפסוק
סתמי כגון זה המופיע כמיכתכו

אין, משמעות לקביעת היועץ המישפטי —
לא לפני התאבדותו של עופר, ולא אחריה.
אגב, עיון מדוקדק בניסוח חוות-דעתו
של ברק מעלה שאלות מתוחכמות. למשל,
ברק קובע כי :״אין בחומר כדי לבסס את
החשדות שהעלה מר לביב.״

נשאלת השאלה: אולי יש כחו
ברור
לגמרי שאם נעלמו מיליונים, ואם
לא עופר לקח אותם, הרי יש אנשים אח רים
הנוגעים לפרשה — ונגדם יש להמשיך
בחקירה.

כדי לדחוף את המישטרה ככיוון
זה, הגשתי השכוע קוכלנה נוספת
ליועץ המישפטי ולראש אגף־החקי־רות
של המישטרה, הפעם נגד מיפ־לגת
העכודה הישראלית ונגד הכרת
״שיכון־עזכדים״ .כחרתי כגו פים
ולא כאנשים, כי המטרה היא
לחשוף את השיטה, ולאו־דווקא
לפגוע כאדם זה או אחר.
בסרט כל אנשי הנשיא, הדן בפעולת העיתונות
החופשית בפרשת ווטרגייט, חוזר
הפסוק :״לך בעיקבות הכסף!״

אני מציע למישטרה לאמץ פסוק
זה לעצמה. אם תלך כעיקכות ה כסף,
היא תחשוף את הפרשה כולה
— וכך, כין השאר, גם תתמלא
מישאלתו האחרונה של אכרהם
עופר.
יגאל לכיכ

1הו ה אי ששע דו תו מקע קוו תאתהמימסד

דרך־ ה דין גו שן הוא עד־המדינה
נגד אשר ידלין ונגד אברהם עופר.
שימרו עליו היטב!״ הוראה זו נמסרה
ביום החמישי שעבר על־ידי קצץ בכיר
במישטרת מחוז תל־אביב לחוליה, מייו־חדת
של !היחידה המרכזית, שנשלחה לביתו
של חיים גושן, ברחוב פינקס מיספר
50 בצפון תל־אביב.
די היה בהוראה זו כדי להבהיר את
החשיבות הרבה שמייחסת המישטרה ל־עורך־הדין
חיים גושן. מאז מסר עדות
במישטרה נגד ידלין ואף הסכים לשמש
אחד מעדי-ד,מדינה הראשיים במישפט נגדו,
הפך עורך־הדין התל־אביבי עב־הכרס
אחד האנשים השמורים במדינה.
פצצה נוספת הטיל לפני כשבוע וחצי,
אחרי שמסר, לדיברי חוקרי־המישטרה, את
העדות -שגרמה את המיפנה בחקירת השר
אברהם עופר. בעדות זו סיפר גושן ()53
על אודות עיסקת־קרקעות שנעשתה בין
חברת שיכון־עובדיס, לבין בעלי-קרקעות
ערביים, בשכונת נווה־יעקוב שבמיזרח־ירושלים.
על־פי
עדותו של גושן, ששימש מתווך
בעיסקה זו, הועבר חלק גדול מן הכספים,
שיועדו להיות משולמים לבעלי-
הקרקע הערבים, לידי עופר ששימש אז
כמנכ״ל החברה, ולידיו שלו. עדותו זו
של גושן היתר, גם הסיבה העיקרית לכך
שאיישי־צמרת בממשלה ובמיפלגת העבודה
ניערו את חוצנם מעופר וסירבו לפרסם,
למרות דרישתו, את תוצאות החקירה ה״
מיישטרתית עד לאותה שעה. ייתכן גם
שעדותו •של גרשן היא אשר גרמה, בסופו
של דבר — בעקיפין, כמובן — להחלטתו
של עופר לשים קץ לחייו ביום השני שעבר.
מאז
השבוע שעבר היה ביתו של גושן
נתון תחת שמירה סמוייה של היחידה המרכזית.
ביום החמישי •שעבר הוחלט, בדרגים
מישטרתיים בכירים, להפוך את
השמירה הסמוייה — גלוייה.
בני־ביתו ״של גושן קיבלו הוראה מפורשת
מן המישטרה שלא לפתוח את דלתם
לפני איש• אנשי היחידה המרכזית החלו
נראים במשך כל שעות היום והלילה
בכניסה לבניין־המגורים המהודר. גם בתוך
דירתו של גושן, שבקומה הרביעית,
הוצב בלש בבגדים אזרחיים אשר לא עצם
עין לרגע, ומבטו לא מש מעל האדם היקר
ביותר במדינה בימים אלה.
מי הוא חיים גושן אשר, לדיברי יודעי-
דבר, יש בכוחה של עדותו לגרום מהפכה י
מי האיש שהסכים לשמש עד־מדינה נגד
א־שר ידלין, ואשר עוד רבים חוששים מן
הרגע שבו יפצה את פיו?

״היה חינוך מייוחד שזכו בו רק הצעירים
הכישרוניים ביותר, שיועדו לגדולות בתורה
ובמעשים טובים.״
גם בדבר נוסף בלט צוקרמן, מהיר-
הדיבור ומלא־המרץ. כבר בתקופת לימודיו
בבית־הספר התיכון, ומאוחר יותר באוניברסיטה
של אלכסנדריה, גילה נטייה
״להיות ציוני,״ כהגדרת אחד מחבריו מאותה
תקופה. צוקרמן היה בין מקימי
אורגון ציוני חשאי במצרים, בסוף שנות
הארבעים, כאשר מלך בה המלך פאריד.
עלייתו לארץ, חודשים אחדים אחרי ש התפרסמו
הידיעות על נצחון צה״ל במיל־חמת־השיחרור,
היתד, קשורה בסיפור מרתק,
הזכור עד היום לרבים מוותיקי הקהילה
היהודית בעיר המצרית בעלת ה־אוכלוסיה
היהודית הגדולה ביותר באותם
ימים.
נזכר שמואל (״סמי״) עטייה, מראשי
הקהילה באלכסנדריה בימי המלך פארוק:
״הכרתי את שארל צוקרמן הקטן ואת כל
המישפחה שלו. הוא למד מישפטים באו־

המכונית.׳ המכונית הזאת לא היתד, שווה
יותר מ־ 15 לירות. ככה השגנו לצוקרמן
דרכון, וביום המחרת הוא כבר היה על
אונייה, שהביאה אותו לארץ־י־שראל.״

״גושו עשה
מה שרצה!״
ארץ־ישראל הגיע שארל צוקרמן
/בשנת ,1949 והוא בן .26 אולם הוא
לא הגיע לבדו. יחד איתו באה אשתו,
שד,יתד, בחודשי הריונה האחרונים. כבר
בימים הראשונים לשהותו בארץ החליף
את שמו לחיים גושן, ואף קיבל תעודת
עורך־דין, אחת הראשונות שהוצאו בארץ
אחרי הימלחמה.
כבר בתחילת צעדיו בארץ פנה לכיוון
הפוליטי, וירד עם אשתו ובתו התינוקת
לקריית־מלאכי, העיירה הדרומית שבאותה
עת, היתה בשלבי הקמתה הראשונים. בעיירה
שימש כנציג המיפלגה. לזכותו של

התד מי ת —
בכיוון העילית

פעיל ציוני
חשאי
ך* די לע מוד עד ד מו תו של איש-
^ המיסתורין, העומד במרכז החדשות
זה שבועות רבים, אולם למעשה אין איש
יודע מיהו, יש לחזור יותר מחמישים
שנים לאחור, לאלכסנדריה שבמצריים. בשנת
1923 נולד בעיר המצרית שלחוף
הים התיכון, שארל צוקרמן, אשר לימים
הפך חיים גושן.
מישפחת צוקרמן היתד, אחת המישפחות
המבוססות והאמירות באלכסנדריה בתחילת
המאה, בירור קצר בשושלת המיש־פחתית
מעלה, כי שארל צוקרמן הוא ב עצם
אשכנזי מדורי־דורות. סבו הגיע ל מצרים
בעיקבות פוגרומים שנערכו ביהודים
במיזרח־אירופה בסוף המאה שעברה.
האב, ויקטור צוקרמן, ניהל בית־מיסחר
גדול (מעין כל־בו) ברובע המוסלמי בעיר.
אולם בית חמישפחה שכן ברובע היהודי,
שם גדל והתחנך שארל הצעיר. את השכלתו
רכש בלימודים בבית־הספר היהודי-
חילוני, ומלימודים אחר-הצהריים אצל ה־רב
בן־תורד״ מרבניה הגדולים של מצ רים
.״החינוך אצל הרב בן־תורה,״ מספר
אחד מזיקני קהילת יוצאי מצרים בארץ,

של עורך־הדין הצעיר והדינאמי היתד,
מטאורית, אולם יש המוכנים להעיד שלא
תמיד עשה זאת בדרך הישרה.
י ראשית עסקנותו הפוליטית היתה במיס־גרת
התאחדות־יוצאי-מצרים בישראל. גושן
ניצל את העובדה שבגל-העלייה הגדול
השני ממצרים, ב־ ,1956 עלו גם אביו
ושאר בני מישפחתו והוא זכה, בעזרת
מקורבי אביו, בתפקיד יושב־ראש האיר־גון,
שמנה אלפים רבים של חברים. איר־גון
זה קיבל ממישרד־הקליטד, תמיכה כספית
שהתבטאה בעשרות אלפי לירות בשנה,
ואשר נמשכת עד היום.
מאז נבחר לתפקיד זה, ב־ ,1960 ועד
היום, הוא משמש כיושב־הראש של ד,ת״
אחדות־יוצאי־מצרים בישראל. על כך יש
מערערים, ולפני שנים אחדות נוצר קרע
באירגון על רקע שליטתו הבלתי־מעור־ערת
של גושן בו.
על כך מספר סמי עטייה :״בשנת 1964
החליטו אלפים מיוצאי מצרים בארץ לפרוש
מן ההתאחדות, בגלל גושן. הוא ישב
על כיסאו בלי בחירות, בלי ביקורת —
פנימית או של מבקר־המדינה — ועשה
בהתאחדות כבתוך שלו, תוך שהוא מנצל
אותה כדי לזכות במעמד במפא״י, כאילו
כל יוצאי מצרים בארץ עומדים מאחוריו.
״אז פרשנו, והקמנו אידגון־גג של כל
יוצאי מצרים בארץ ובעולם. המאבק על
תקציב מטעם מישדד־ד,קליטה, לאירגון־
הגג נמשך כבר יותר מעשר שנים. ב־
27.7.73 פנינו גם למבקר־המדינה, ושאלנו
למר, אין ביקורת על הכספים המועברים
מן הממשלה להתאחדות. התשובה היתה
שההתאחדות אינה נמנית עם הגופים הכפופים
לביקורתו של מבקר־ד,מדינר .,גושן
עשה עם הכסף מה שהוא רצה.״

עורר־הדין חיים גושן
ניברסיטת אלכסנדריה, ואחר־כך עבד אצל
עורכי־הדין היהודיים חיים חזן, אברהם
אברהמינו ופליקם בן־זקן. באותה תקופה
דיברו הרבה על עלייה לארץ־ישראל, ואחד
הפעילים בין הציונים החשאיים היד, צו־קרמן.
יום אחד באו אלי בבהלה ואמרו
לי , :המישטרה עומדת לעצור את צוקרמן,
כי שמעו על הפעילות הציונית שלו בקהילה.׳
״באותה
תקופה נח־שבה כל התארגנות
לעלייה לארץ־ישראל כדבר בלתי־חוקי,
ואני התחלתי להתרוצץ כדי להשיג לילד
אשרת־יציאה. היה איזה בחור ערבי ש הכרתי,
והא הבטיח לסדר את זה תוך
24 שעות. ואז פיתאום בא אלי צוקרמן
ואמר לי שאין לו כסף. אבל היתד, לו
מכונית קטנה, סינגר, אז אני אמרתי לו :
,אני נותן לד את מאה הלירות, תן לי את

גושן ייאמר כי הקים את קריית־מלאכי
כימעט במו־ידיו, ושכר עבודתו אכן היה
בצידה, הוא נתמנה ראש המועצה המקומית
הראשונה בקריית־מלאכי. אז החל גם ב יצירת
הקשרים החברתיים הענפים עם
צעירי מפא״י של אותה תקופה, ביניהם
אשר ידלין ואברהם עופר.
בסוף שנות החמישים החליט לעזוב את
קרייודמלאכי ולכוון את עיקר מירצו ל פוליטיקה.
יחד עם מישפחתו שהתרחבה
בינתיים, עם הולדת הבת תמר (״תמי״)״
הוא עקר לתל־אביב ופתח מישרד לעריכת
דין ברחוב מזא״ה, בשותפות עם עורך-
הדיו ליפשיץ.
כבר אז החלה בריאותו מתערערת. הוא
נהג לשאת עימו תרופות דרך־קבע, ו סבל
ממיחושים שונים, שבגללם גם לא
גויים קודם־לכן לשירות בצבא. התקדמותו

* 4עמדו של עורך־ הדין התבסס ו-
הלך לקראת סוף שנות השישים. הוא
רכש לעצמו דירה ברחוב דד,־האז בצפון
תל־אביב, ועיקר עיסקותיו כעורך־דיו היה
בתיווך עבור חברות שונות של המיפלגה.
הוא רכש לעצמו בצמרת המיפלגה ידידים
קרובים רבים, כמו שר־האוצר יהושע רבי-
נוביץ, ומי שהיה מזכיר מחוז תל־אביב
של מיפלגת העבודה, דב בן־מאיר.
באוזני ידידיו נהג להתרברב כי הוא
משתייך על העילית החברתית והפוליטית
במדינה אם כי, כך הסביר, הוא מעדיף
לעבוד מאחרי־ד,קלעים. גושן הסד אחד
הפעילים במחוז תל־אביב, נתמנה כיושב-
ראש ועדת־הקליטד״ ושימש כיו״ר קרן
למימון פעולות שונות במיפלגה באיזור
תל־אביב.
ב־ 1969 עמד בראש קרדהמימודלבחי-
רות לראשות עיריית תל־אביב. אז התהדקו
עוד יותר קשריו עם יהושע רבי־בוביץ׳
שהיה אז מועמד לראשות העיר
מטעם מיפלגת העבודה. במערכות הבחירות
ב־ 69׳ וב־73׳ היה פעיל בקתות־המימון,
עד כדי כך שכימעט זנח את מיק־צועו,
שבינתיים הפד לו עיסוק צדדי בלבד.
ב־ 72׳ העביר את מיישרדו לדירה נאה
ברחוב דיזנגוף ,3ושם ניהל מישרד ל־עריכת־דין
בשותפות עם עורך־הדין מרדכי
(״מוטי״) שורר, הניצב כיום מעברו האחר
•של המיתרס ומשמש סניגור לשרה
הרי, אחותו של אשר ידלין.
בשנים האחרונות צימצם גושן את חוג
לקוחותיו, ועיקר הכנסותיו היה מעיסקי־תיווך
עבור קופת־חולים וחברת שיכוך
עובדים• אז החל מפגין בפומבי את ה עושר
שצבר בשנים האחרונות. הוא נהג
להתגאות באוסף־התמונות הנדיר שבביתו
ששוויו, להערכתו שלו, יותר מ־ 150 אלף
לירות. ה,שיגעון׳ שלו בשנים האחרונות
היה מיכשור אלקטרוני, והוא נהג לשאת
עימו תמיד מכשיר-הקלטי. קטן מתוחכם,
ומכונת־חישרב ח״שמלית משוכללת.
נסיעותיו לחו״ל תכפו. אחד מאחיו מתגורר
בבריסל, ומכריו של גושן יודעים

נידוני קאהיר

עורך־הדין חיים גושן (שני מימין) בטכס הסרת־הלוט
מעל השלט שהסב את שמו של אחד הרחובות הראשיים
בחולון לשם ״נידוני קאהיו״ .את הטכס אירגן אירגון־הגג של יוצאי־מצרייס בישראל,

לספר כי לפעמים היה מודיע שהוא ״קופץ״
אליו ליומיים־שלושה. נוסף על בריסל
נסע בשנים האחרונות פעמים רבות לפאריס.
אך מרבית גיחותיו מן הארץ היו לתקופה
קצרה של לא יותר משבועות אחדים
ולעיתים אף ימים ספורים.
כסמל למעמד הגבוה שאליו הצליח
להגיע, רכש לפני שנים אחדות מכונית
דורג׳ דארט מפוארת ואימץ לעצמו מיק-
טרת יקרה לשיפור התדמית. לפני כשנה
רכש דירה מפוארת, שמחירה כמיליון לי רות׳
בבנייני הדר וייצמן שברחוב פנקס
בצפון העיר. הוא מתגורר שם עם אשתו,
העובדת בספריה האמריקאית בתל־אביב
ועם בתו תמי, המשרתת בצבא. דירתו
הקודמת, שברחוב דה־האז, הפכה מישרדו

החדש. אולם גם במישרד זה לא עברו
תיקים רבים, ועיקר עבודתו של גושן היה
בתחום המיפלגתי, הן כעורך־דין לצורך
תיווכים ועסקות שונים, והן בפעילות התנדבותית
למען המיפלגה.

״תנו לי
לצאת מ ה צל!״
* 6פ;י כש;ה השיא את בתו הבכירה.
/טכס־החתונה היה מפואר, ובין הקרואים
היו כל המי־ומי בצמרת הפוליטית
הישראלית וכן רבים מידידיו, עורכי-הדין.
כחבר מרכז מיפלגת העבודה צפו רבים
עתיד מזהיר לחיים גרשן .״רק חכו ותנו

בראשות שמואל עטייה (שני משמאל) ,שפרש מהתאחדות־יוצאי־מצרייס בישראל, אירגון
שבראשו עומד גושן זה יותר מעשר שנים. הפרישה נעשתה לאחר ריב ממושך, שבמהלכו
טען שמואל כי גושן מנצל את תקציב ההתאחדות, למימון הבחירות של מיפלגת העבודה.
לי לצאת מהצל,״.נהג לומר לידידיו. אולם
למרות המסיבות הרבות שערך, טכס־הני־שואין
המפואר של בתו והפגנת עושרו
כלפי חוץ, נשאר עורך־הדיו גושן, לעדות
מכריו, אדם מופנם.
גם בריאותו התערערה בשנה האחרונה.
את מכריו המשיך לכנות ״מרובעים״ ,והמ שיך
אף להתרברב בהישגיו. בין עורכי־הדין
התל־אביביים ידוע גושן כאיש קפדני,
שלעיתים הופכת דקדקנותו מרגיזה.
כאשר ביקשה פרקליטות מחוז תל־אביב
מלי־שכת עורכי־הדין לבטל את רישיונו
של גושן, ימים אחדים אחרי שהפך עד־מדינה,
היו שאמרו כי נעשה לו עוול כבד
מדי ,״שהרי הכל עשה למען המיפלגה.״
על־פי בקשת המישטרה הורה עורך־הדין

חיים

יצחק טוניק, יושב־ראש לישכת עורכי־הדין,
להפסיק את ההליכים לשלילת ריש־יונו
של גושן.
לפני ימים אחדים נפוצו שמועות כי גושן
איים להתאבד, אחרי שנודע לו על התאבדותו
של אברהם עופר. בתחילת השבוע
הועבר הוא, וכנראה גם שאר בני־מישפח־תו
עימו, למקום־סתר, שבו שומרת עליו
יחידה של בלשים.
״אם הוא יפתח את הפה, יפלו עוד הרבה
גדולים במדינה הזאת,״ אמר השבוע על
חיים גושן אחד מידידיו הקרובים. האיש,
שנסתר כל השנים מאחרי־הקלעים, החליט
לעלות על הבמה. אולם, אין ספק שהופעתו
היתד, שונה מזו שציפה לה.

מאיר דורון י

גושן

נגו ר ך -רין * נו ט ריון

א 4 £ו 6 0 5ואו * 4
דמו/ז־סא ז*ססע* 0

בנית הישן

של סורך־הדין חיים גושן, ברחוב דה־האזו בצפון תל־אביב.
הוא פתח באחרונה את מישודו החדש. למישרד זה
עדיין לא הספיקו הלקוחות להגיע, שכן גושן נעצר בינתיים והפך עד־מדינה נגד אשר
ידלין. בתמונה: אחת מעובדות המישרד אוחזת באחד התיקים הבודדים, הנמצאים
בטיפולו של גושן, עוד מלפני מעצרו. עיקר עבודתו בשנים האחרונות היה עיסקי־תיווך.

המ״ שוד החדש

אחרי שעקר עורך־הדין חיים גושן לדירתו המפוארת
החדשה שברחוב פנקס בצפון תל־אביב, העביר את
מישרדו מרחוב דיזנגוף, שם היה שותף למישרד עורכי־דין עם עורך־הדין מרדכי שורר,
ומיקם אותו בביתו הישן. ספק אם השלט, שהוצב בפתח הבית, והמכריז על גושן כעל עורך־
דין ונוטריון, יוסיף למשוך לקוחות, לאחר ההדים שבהם זכתה עדותו של גושן במישטרה.

ף• אחת השיחות האחרונות גפ ארי ס עם נציג
בכיר של אש״ף שאל אותי בעל־שיחי הפלס טיני :
מדוע אתם אינכ םמתאח די ם ן מדוע אין כל הגופים
והאי שים, המאוגדים תחת גג ״המועצה הישראלית
למען שלום ישראלי־פלסטיני״ ,מ קי מי ם מיפלגה משותפת,
כדי שתוכלו להשפיע על המדיניות של ממשלתכם!
לא היתה בפי תשובה.
שאלה זו חוזרת בעשרות שיחות, א סי פו ת ופגישות,
עם התחלת מערכת״הבחירות. מדוע לא נעשה נסיון
רציני ל ה קי ם חזית־שלום רחבה, שתתייצב בבחירות
לכנסת הבאה, ושתוכל ל הכניס לכנס ת סיעה גדולה
ומלוכדת !
הלוואי ויכולתי להשיב על כך.

רג עהאמת
ך• אשר הקמנו א ת רשימת העולם הזה — כוח
^ חדש ל קר א ת הבחירות של , 1965 באו אלינו אנשים
מימין ומשמאל, ליברלים ו סו צי אלי ס טי ם, על פי עקרו־נות״היסוד
בענייני חוץ ופנים שחרטנו על דגלנו.
ראינו בכך ה ת חל ה. א חרי ניצחוננו ח סר־ ה תק די ם
במערכת״הבחירות — הי ת ה זו הפעם הראשונה בתולדות

השלום. המ שא-והמתן נמשך ונמשך, ה ת קיי מו ישיבות
ללא־ספור, וה תו צאה הי ת ה אפס.
איני מתכוון לפרט ולנתח כאן א ת הדברים שאירעו,
כי אין לי חשק לפתוח פצעים שהגלידו ולעורר פול מוס

--מאת

אורי א ס רי
ישן. אגיד רק שני דברים ( :א) בכל שלבי הדיונים
היה לתנועתנו רצון כן ועז להגיע לאיחוד, ובכל שלב
הגישה הצעות שהיו סבירות לאור המצב( .ב) אני
משוכנע עתה כי כמ ה מן המ שתתפים ניהלו א ת המשא-
ומתן מתוך כוונה ת חילה להביא לפיצוצו במועד הנכון,
בצורה שתאפשר להם לגולל א ת הא שמה על אחרי ם.
התוצאה הי ת ה שכל רשימה ק טנ ה הלכה לבדה
לבחירות, ב תנ אי ם הק שים שנוצרו ל מ חר ת ה הל ם של
יום־הכיפורים. סיעתנו נחלה כישלון, אחרי שני ניצחונו תיה
המפתיעים בבחירות שלפני כן. רבבות בו ח רי ם,
שהיו מוכנים להצביע בעד מחנה־ שלום גדול ומשמעותי,
התייאשו והצביעו ״בכל זאת מערך״ — וכך נתנו א ת

קריאה לליכוד מחנה השלום בישראל
נצחים על הסכ סי סנו ת הנ כתה לני צול כו חו ת פוליסיי ם וליצור א ת האווירה רבו ת: הק מתמפ לג תהש לו ם הי ש ה
שיבה ל שיחות י ארינג, תו כניו ת הדרו שה ל שינ ה כיוון המימשד.
ראלית, גדול ה ו מגוונ ת, ש תלכד ב מ
תוכניו ת שונו ת נז ר קו ת ל חלל ו מוב־כיום
מפולגת. תגועת־ה שלום לע ש -שורותיה אתנל כו חות־ ה שלוס ל מ ען

המאמר ב״הארץ״ מיום :27.11.70 ומן זיאה ׳לחזיוחוומס
המדינה שמיפלגה חדשה לגמרי, שלא היתה ר סיס של
מיפלגה ישנה, נכנסה לכנס ת — קיווינו שתהליך זה
של התלכדות חדשה יימשך, וכי כך ת קו ם תנועה גדולה.
תיקוו תנו זו התבדתה. ייתכן שחיינו צריכים להא שים
בכך את עצמנו — אילו הצליח מישהו אחר
במשימה זו. אול ם כל מי שניסה לבצע משימה זו עד
כה, נכשל אף הוא.
לקר א ת הבחירות של 1969 התארגנה קבוצה של
שוחרי־תמורה, בעלי רצון טוב, ששמה לה למ טרה לאחד
את מחנה-ה שלום. התוצאה היחידה של מאמציה היתה
הקמתר שימת-רסיס נוספת, שלא עברה א ת אחוז־ה
ח סי מ ה, ו שקילקלה לפחו ת מנדאט א חד לרשימה
אחרת. אנחנו זכינו בשני מנדאטים.
ביום ה 17-בנובמבר 1970 פירסמתי בעיתון ״הארץ״
מאמר תחת הכותרת ״מתקרב רגע ה א מת״ .השקעתי
בו א ת כל ליבי והגיוני. לפי הנסיון, א מר תי, קשה
ל ה קי ם מחנ ה מ או חד ערב הבחירות, כי אז מתעוררים
כל היצרים, ה אינ טרסי ם, השיקולים האנוכיים והכי־תתיים,
המפריעים לאיחוד. אך הנה עברו הבחירות
לכנסת השביעית, הבחירות הבאות אינן צפויות אלא
בעוד שלוש שנים. עכשיו הזמן הנכון לפתוח במאמץ
רציני להקמת תנועת-שלום גדולה ומאו חד ת.
המאמר הציע הצעות מעשיות לגבי המצע והמיבנה
האירגוני. הוא הזכיר שתנועה כזאת תוכל ל הוו ת כוח
חשוב במדינה, ולהשפיע במישרין על דרך המדינה
ב תקופה גורלית ביותר.
ל מ חר ת הפירסו ם ציפיתי ב מ תיחו ת לא-מעטה ל תגובות.
ואכן הי ת ה תגובה מדהימה — חוסר-תגובה
מוחלט. רק אדם אחד, הד״ר גדי יציב, ראש רשימת-
השלום בבחירות , 1969 הודיע שהוא מוכן ל היר ת ם
למאמץ זה בלא-תנאי.
אני שואל א ת עצמי כיום: מה היה קור ה אילו
היתה תגובה אחרת 1האם לא הי ת ה תנועה רחבה
כזאת, אילו קמהב , 1970-משפיעה על מדיניות הממ שלה
ז אולי היתה יכולה למנוע א ת הידרדרות המדינה
אל הל או מנו ת העיוורת, שקצרה א ת קציר־הדמים שלה
ביום־הכיפורים !

המחדדהג דו ד
ך* מחדל ההיסטורי של מחנה-מ שלום באותן
1 1השנים הטיל א ת צילו על הבחירות של . 1973
בינואר או ת ה שנה 10 ,חודשים לפני הבחירות
הצפויות, ו״ 11 חודשים לפני המועד שבו נערכו הבחי רות
בפועל בעיקבות ה מיל חמה, כינסה סיעתנו בבניין
הכנס תאת הישיבה הראשונה למען איחוד כוחו ת

קולו תי ה ם לממ שלה שבלמה כל תזוזה ל קר א ת השלום
במשך שלוש שנים.
כתוצאה מכך נוצר בכנס ת התשיעית מצב שבו לא
היה שום ייצוג משמעותי למחנה-ה שלום כולו. הרשי מות
ה ק טנו ת שמילאו תפקיד כה מרכזי בכנס ת הששית
והשביעית היו חסרות״אונים בכנ ס ת השמינית. מחנ ה-
השלום הפך תופעת-שוליים בלתי־ח שובה.
ב תקופה קודר ת זו היווה השבועון ״העולם הזה״
נקודת־אור. הוא היה כלי־התיק שורת ההמוני היחידי
ששירת א ת עניין השלום, מול פני שטיפת־המוח הטו טאלי
ת במדינה. הוא הדריך במישרין ובעקיפין א ת
כל חלקי מחנה-ה שלום. העמדות, שהוא דבק בחן במשך
תקופה ארוכה לבדו, הפכו בינתיי ם נחל תהמ חנ ה כולו.

דד חד ש
ן* כ ל התקופה הזאת לא הרפינו אף לחודש אחד
1ממאמצינו למען איחוד מחנה״ה שלום — מאמצים
שאת רובם לא פירסמנו, כדי לא להרבות תיסכול
וייאוש. בשנת 1974ה ת קיי מ ה על גג ביתו של עמוס
קינן סידרה של עשרות פגישות, שאיש־המפתח בהן היה
מתי פלד, שעמד בבחירות 73׳ בראש מ חנ ה ״בכל זאת
מערך״ וה תאכזב במהרה מן הממ שלה. ה שתתפתי בכל
הישיבות האל ה, בצד חברים משינוי, ר״צ, מוקד, קבו-
צות־פרופסורים וקבוצות מן המערך• מותר לי לומר
כי הייתי אחד הכו חו ת הדוחפים להגשמת יעד האיחוד.
אולם המאמץ כולו עלה בתוהו, וכעבור כמה חודשים
ה תפרק ה החביל ה מ חו ס ר תכלית.
לעומת זאת הצליח מאמץ אחר, שגם בייזומו מילאנו
תפקיד חשוב ביותר.
במהלך 1974ו״ 1975 נפגשתי כמה פעמים באירופה
עם נציג בכיר של אש״ף — ה שיחות הראשונות מסוג
זה שנערכו אי־פעם. בעיקבות ה שיחות ה תפ רסמה, ב אמ צע
, 1975 קרי א ה של שלושה — יוסי א מי תי, עמוס קינן
ואנוכי — להקמת מועצה ישראלית למען שלום ישראל־פלסטין.
כעבור כמה חודשים, בסוף , 1975 בשלו ה תנאים
לכך, ואז קמה רשמית ״המועצה הישראלית למען
שלום ישראלי־פלסטיני״ ,גוף מרשים הכולל אישים המ ייצגים
מיגוון רחב ביותר של כוחות־ שלום.
אין ספק בכך שהקמ ת ״המועצה הישראלית״ היא
המאורע החשוב ביותר שאירע במחנה־ה שלום הישראלי
בשנים האחרונות, חשוב יותר מכל אשר התרחש בכנ ס ת
התשיעית. עם היפ תח ה שיחות הרשמיות בינה ובין
הנהגת אש״ף, היא פתחה דף חדש ב הי ס טורי ה של
הסיכסוך בן 100 השנים במרחב. ייתכן מאד שבאחד
הימים נוכל לקבוע שהקמ ת המועצה ופעולתה היו

התופעה הח שובה ביותר בישראל של . 1976
עם הקמת המועצה נקבעה גם עובדה, שיכולה
להיו ת לה משמעות רבה לגבי אי חוד מחנה־ה שלום.
בפעם הראשונה מאז שנים רבות נמצאו כל כו חו ת־השלום
הפעילים תחת גג א חד — והם הוכיחו במשך
יותר משנה שהם מסוגלי ם לפעול במ שותף.
הי שראלית אינה גוף מיפלגתי, ואין המועצה היא יכולה וצריכה להופיע בבחירות. כמהמח בריה
מ שתייכים למיפלגת העבודה, למפ״ם ולל״ע, והפי כת
המועצה לתנועה פוליטי ת, המ ש ת תפת בבחירות,
היתה דו חפ ת או ת ם החוצה.
אולם המועצה היא דגם של אי חוד מ חנה-ה שלו ם,
והיא גם הוכ ח ה חי ה לכך שמחנה זה מסוגל ל תפ ק ד
במלוכד. שייכים אליה כל הכו חו ת שצריכים ל היו ת
גופיס״מייסדים לתנועה פוליטית מאוחדת• ומכאן ה תי ק-
ווה הגדולה, הטבעית, ה מ תלוו ה לפעולת המועצה.
אול ם עד לי מים ה א חרוני ם לא נעשה שום נסיון
להשתמש בדוגמה זו כדי ליצור מציאות חדשה לקראת
הבחירות. נדמה שכטה כו חו ת עויינים רעיון זה מראש.
לפני שבוע הכריזה תנועת העולם הזה ב מ סי ב ת-
עיתונאים, על כוונ ת ה להתייצב בבחירו תאםלא
יקוםמחנהמאוחד. השמעתי ק רי א ה מן הלב
ל אי חוד זה.
בשבת ה א חרונ ההת קיי מ ה בגיבעתיים הישיבה הרא שונה
של גרעין מטה־ ה ב חירו ת של תנועתנו, ושררה
בה הסכמה גמורה — פה־אחד — שיש לעשות כל מאמץ
אפשרי כדי להביא להקמת חזית־שלום ר חבה. א ם לא
י קו ם הדבר, נתייצב למאבק לבדנו כדי למלא בכנ ס ת
הב א ה, בכוחו תינו הדלים, לפ חו תחלק מן המ שימה
שהיתה צריכה ליפול על שיכמו של מ חנ ה רחב יותר.

ה כו ח השל(!!•
ין ל י זמן ואין לי חשק ל שחק ב מי שח קים
\ 1ט כ סי סיי ם, מן הסוג הא הוב על פונקציונרים מיפ-
לגתיים שזוהי פרנס ת ם וזהו עי סו ק ם העיקרי.
אשתדל לומר כאן ב מילי ם פשוטות מהם, לדעתי,
התפקיד, הסיכוי והמיבנה של חזית־ה שלום האפשרית.
הכנ ס ת הבא ה תיבחר על רקע של ויכוח גדול על
בעיות השלום. ביום הבחירות כבר י הי ה המאמץ הבינלאומי
להשגת השלום בעיצומו• הוויכוח הגדול י הי ה
בין המערך, המגמגם על ״פשרה טריטוריאלית״ והמ תנגד
לשלום ישראלי־פלסטיני, ובין הליכוד, הדוגל בארץ-
ישראל ה שלמה והמתנגד, למעשה, לכל שלום אפשרי.
ר שימותיהם של ידיו ושות׳ מתיי מרו ת להופיע כ־
״כוח שלישי״ — אך זוהי יומר ה מגוחכת. כי לגבי
העניין המרכזי של חיינו — שלום ו מיל חמה _ אין
רשימות אל ה קיי מו ת כלל. היונים שבהן מגמגמות
עוד יותר מאשר רביו, והניצים שבהן אינ ם נבדלים מן
השוליים ה מטורפים של ה מ חנ ה הל או מני הקיצוני.
גוף פוליטי חדש, שאין לו מה לומר על ההכרעה
הגורלית העומדת לפני המדינה — א מו אל ט רנ טיב ה,
אלא רק חבורה נו ספ ת של ע סקני ם שואפי־שררה.
לעומת זאת יכולה חזית״השלום ל הוו תאת הכוח
השלישי ה א מי תי — כוח המייצג א ת הדרך השלישית,
האלטרנטיב ה הנכונה לדרכם של המערך והליכוד.
הכנ ס ת הבא ה תעמוד כולה ב סי מן המשא״ומתן לשלום.
קרוב לוודאי ש תקופ ת־כהונ תה ת הי ה קצרה.
א ם תתגבש בז׳נבה (ומחוצה לה) טיו ט ה של ה סכ ם-
שלום, י הי ה צורך ללכת אל העם ולערוך ב חירו ת חדשות
לפני ח תי מ תו. א ם לא יושג הסדר עד סוף , 1977 קרוב
לוודאי שתפרוץ מי לחמה נוראה ב״.1978
אול םבת קופ ת־כ הונ ה קצרה זו י חי ה ערך לכל
מנדאט בכנס ת. ההכרעות עשויות ליפול על חודו
של קול אחד. סיעה של חמי שה, או אף שלושה, חברי-
כנס ת, בעלי עמדה עקרונית ברורה ועיקבית, תוכל
למלא תפקיד חשוב ביותר, ואולי מכריע, במצבים מ סו-
יימים. א ם הממ שלה או מנ ם תלך לקראת הסדר, תוכל
סיעה כזא ת ל ספ ק לה א ת כוח״העזר הדרוש כדי להשיג
רוב. גם א ם לא תרצה ללכת בדרך זו, יכולה סיעה
ק טנ ה להפעיל עליה לחץ חזק בכיוון זה, כאשר הממ שלה
ת הי ה ז קו קהל קו לו תי ה.
בקיצור: סיעה כזא ת תוכל לא רק להתריע, אלא
גם להשפיע.
רשימה כז א ת תוכל לפנות אל הבוחרי ם שוחרי״
השלום של המערך ולומר להם (כפי שנאמר להם אנ חנו,
אם נצטרך להופיע לבדנו) :כ שאתם מצביעים בעד המערך,
אתם מצביעים בעד יונים וניצים, בעד רביו ופרס,
בעד אבן ודיין, בעד חבורה ס סגוני ת של אופו ר טוני ס טי ם
חסרי-עיקרון, שאין לדעת מה יעשו למחרת היום• א ם
תצביעו בעדנו, אתםב טו חי ם שקולותיכם ישרתו א ת
השלום. ה ם יעמדו לרשות המשלה, א ם זו תלך בדרך
השלום.
כמ ה מנ ד א טי ם יכולה חזית כז א ת להשיג בכנ סתי
קשה להינבא. הדבר תלוי בגורמים רבים — במצב״

(המשך בעמוד )32

במדינה

צעיו כר הסיעות?ושוו קשו רה ו חת המנהיגים הוותיקים

העם

. 1000 מתיר!־

ראש חו ל ה למיטה חולה

התביעה להסגרת אבדדאוד
היא צעד ראוותני
שתועלתו מפוקפקת
אפשר היה השבוע לשמוח בשימחתו של
ספו־השלום אייבי נתן, הוא הצליח להגשים
חלום ישן שלו: לחצות את תעלת-
סואץ בספינתו שלום, לאילת וחזרה.
אץ זה משנה אם עשה זאת תחת דגל
פנמה ובעזרת צוות זר, ללא אף ישראלי,
מלבדו. היה זה שייט הפגנתי — ובתור
שכזה הוא השיג את יעודו. כשלעצמו אץ
הוא משנה מהותית דבר. אבל כחלק ממאמץ
כללי לשינוי האווירה ביחסים בין
העמים הישראלי והמצרי, הוא תרם את
תרומתו.
כשאייבי עושה צעד הפגנתי מעיו זה —
אפשר וצריך להריע לו ולאומץ־ליבו. אבל
כשממשלה שלמה מבססת מדיניות ופעולות
על מעשי־ראווה הפגנתיים, אפשר רק
לנוד לה.
וזה מה שעשתה השבוע ממשלת־ישראל,
בניצוחו של שר־החוץ יגאל אלון, בפרשת
איש הפידאיון אבו־דאוד.
מילכוד חסר־מוצא. מעצרו של מו-
חמד דאוד אל סילוואני, מי שתיכנן ככל
הנראה ופקד על מיבצע טבח הספורטאים
הישראלים באולימפיאדת מינכן, נעשה —
על־פי מידע ממקורות־חוץ — תוך שיתוף
פעולה של שירותי-הביון הישראלי והצרפתי.
ההיגיון
שמאחריו, כפי שטען השבוע ה־ניו־יורק
טיינזס, היה לעורר מחדש את

אבו־דאוד
מי הצית את הפתיל?
דעת־הקהל האירופאית נגד אש״ף, לזהות
אירגון זה עם איש־טירור מובהק, כדי לתת
צידוק לסירובה של ישראל ללכת לוועידת
ז׳נבה עם אש״ף.
ממשלות פאריס ובון נקלעו לתוך מיל־כוד
חסר־מוצא. אין הן יכולות להיראות
כמי שמתעלמות מהחוק. מצד שני, הן אינן
יכולות לחשוף את עצמו למעשי טי-
רור וסחיטה נוספים, שהן ייאלצו להיכנע
להם.
בתביעת ההסגרה שלה לממשלת צרפת,
הכניסה גם ממשלת־ישראל את עצמה ל-
מילכוד. ברור מראש שלא צרפת ולא
גרמניה יסגירו את אבדדאוד לידיה.
כל המהומה בישראל אינה אלא צעד
ראוותני חסר־תכלית. בניגוד למעשהו החיובי
של אייבי, הוא גם חסר תועלת.
דווקא כשהולכים ונחשפים היסודות המתונים
באש״ף, ומתמשכת שביתת־הנשק
הבלתי רישמית בפעולות הטירור נגד יש ראל
— נקטה הממשלה בצעד של
ליבוי-יצרים וחימום האווירה, שיש בו כדי
להצית את פתיל פעולות־האיבה מחדש.
במקום להשאיר לגרמנים ולצרפתים
לצאת מהסבך החוקי, המוסרי והמצפוני
אליו נקלעו — מיהרה ישראל לתחוב גם
את ראשה למיטה החולה, כששיקולי־יו־קרה
מפוקפקים הם המניעים העיקריים של
ראשיה.
העולם הזה 2054

היה די בכך ששני
ך* אילו לא
^ מנהיגי המפד״ל, יוסף בורג ויצחק
רפאל, נזרקו על־ידי יצחק רבץ מממשלתו,
הם עמדו בסכנת סילוק מעמדה נוספת —
ממנהיגות מיפלגתם שלהם. הפוטש עמד
להיערך כבר לפני כשבועיים. שר־הסעד
לשעבר, זבולון המר, יחד עם חברו לסיעת
הצעירים, יהודה בן־מאיר, וצעירים נוספים
מסיעותיהם של בורג, רפאל וורהפטיג,
עמדו לבצע מהפכת־חצר שנועדה לסלק
את המנהיגות הקשישה של המפד״ל, ולהחליפה
במנהיגות צעירה ו״רעננה״.
עם ראשי הקושרים ניימנו גם ראש־עיריית
רמלה, אהרון אבו־חצירה, מנכ״ל
מישרד־הדתות דויד גלאס וסמנכ״ל ה־מישרד,
ישראל ליפל, ועוד עסקנים ואישים
שונים מכל הסיעות במפלגה. על־פי
התוכנית עמדה הקבוצה להתייצב לפני
רפאל ובורג, ולהציג להם אולטימטום :
להסתלק ממנהיגות המיפלגה מרצונם החופשי,
או להסתכן בפילוג, כשמרבית העסקנים
של הסיעות היריבות במיפלגה
יילכו יחד עם המר ובן־מאיר ויקימו מיפי
לגה דתית חדשה, שתשתף פעולה עם
גוש־אמונים.
על-פי התוכנית עמדו להציע לרפאל לכהן
כיו״ד המרכז העולמי של תנועת
המיזרחי, לבורג לשמש כנשיא אוניברסיטת
בו־אילן, ולזרח ורהפטיג לכהן כדיקן הפקולטה
למישפטים באוניברסיטה זו. אם
אכן היו השלושה מקבלים את התנאים
שיוכתבו להם, עמדה לתפוס את מקומם
הנהגה חדשה.
הצעירים זממו להציב בראש רשימת ה־מפד״ל
את הרב משה צבי נריה, בעל
הדיעות הקיצוניות, שאמור יהיה להיות
המנהיג שילכד את המיפלגה. זבולון המר
היה צריך להיות מיססר 2ברשימה, דויד
גלאס מיספר 3ואהרון אבדחצירה מיספר

בד־בבד עם -שרי המפד״ל הוותיקים,
תיכננו הצעירים לסלק •שורה שלמה של
אי־שים מסיעת המפד״ל הנוכחית בכנסת.
בין המיועדים להחלפה היו פינחס שיינמן,
יו״ר המועצה הדתית בתל־אביב, נציג
הקיבוץ הדתי שימחה פרידמן, ואי-ש המוסדות
הכלכליים אברהם מלמד.
תחתיהם היו צריכים לבוא בצמרת רשימת
המפד״ל הרב יוחנן פריד, כנציג גוש־אמונים,
הרב משה סלומון מצעירי סיעת
למיפנה של בורג, עורך־הדץ חיים בסוק
•והרבנית צופיה גורן, אשתו של הרב
הראשי שלמה גורן.
עם רשימה כזו, קיוו מתכנני הפוטש,
הם עשויים להציל את המפד״ל מן הסכנה
המאיימת עליה לאבד מכוחה בבחירות
הבאות, לרשימות ידץ, שרון, כהנא והליכוד.
מפד״ל חדשה, עם הרב נריה כמנהיגה,
עשוייה לזכות בבירכתו -של הרב
יהודה צבי קוק, ללכד את המחנה הדתי
כולו, ולזכות בתמיכת החוג האקדמי ה
יחסים
מרח ביי ם
פינחס ספיר תסדסטיג*

ההודעה הסגסציוגית ש7
מגהיג אש״ף, שהכחיש
את קאדומי,
גגגזה למעשה כישראל
הידיעה פורסמה ביום הראשון, בכמה
שורות, בתחתית העמוד. רוב הקוראים
לא טרחו לקראה. מי שעינו לא דילגה
עליה, קרא בחוסר־עניץ ידיעה סתמית ש אמרה,
כי ״דובר פתח, אבו־מאזן, המסייר
עתה בארצות המיפרץ, הכריז כי, אין אנו
מתנגדים לעיקרון של מגעים בין ישראלים
ופלסטינים.׳ את דבריו אמר בראיון
בעיתון הלבנוני אל אנוואר.״
גם הקורא העירני ביותר לא יכול היה
לנחש כי בכמה שורות אלה חבוייה פצצה.
״דמות מרכזית״ .ייתכן שעורכי-
העיתונים היו מתייחסים ביתר רצינות ל
דתי,
שנציגו, פרופסור זאב לב מן האוניברסיטה
העיברית בירושלים, הובא אף
הוא בסוד המהפכה.

__ אחרון
ה אינ טלק טו א לי ם
^ אשר הגיעו לאוזניו של יוסף בורג
^ בן ה־ 68 הידיעות הראשונות על ההתארגנות,
הוא העמיד פנים שהוא מוכן
לפרוש, אם רק יתאזרו יריביו בסבלנות.
הוא טען שהתקופה אינה מתאימה ל פרישתו.
כהוכחה לכוונתו לפרוש הביא,

את יצחק רפאל מעניין יצחק רפאל, וא
יוסף בורג מעניין יוסף בורג. לשניה
אין כל כוונות לפרוש, אפילו יישארו שני
הם במפד״ל לבדם׳ ללא תומכים ומסייעיב
אנשי־סיעותיהם הצעירים של בורג ז
רפאל, נטו להיענות לתוכנית המהפכה ש
הצעירים. האיום שהופעל עליהם הי
פשוט: אם לא •תצטרפו, תאחרו את ה
רכבת ותצטרכו להסתלק יחד עם בור
ורפאל ,״הזקנים״.
אלא שבינתיים אירעו כמה מהלכים ש
שיבשו את התוכנית לפוטש. ההחלטה ע
עריכת הבחירות המוקדמות היתה הגור!
העיקרי. לעיכוב התוכנית. המר ואנשי

•מנכ״ל גלאט ושר לשעבר רפאל
נזהפכת־חצר
כעדות, את דיברי אשתו הלוחצת עליו
לדבריו, לפרדס כדי לשמור על בריאותו.
בורג, הנוהג לדבר על עצמו בגוף שלישי,
טוען כי ״בורג הוא נכס שהמפד״ל
אינה יכולה לוותר עליו. הוא אחרון
האינטלקטואלים בסיגנון מערב־אירופה ב־מיפלגה
— יקה ממוצא גליצאי!״ י
כאשר נרמז גם לרפאל מהי התוכנית
המתגבשת בין הצעירים, הביע אף הוא
נכונות, כלפי חוץ, לקבל את האולטימטום
ולפרוש — אבל בתנאי שגם בורג וורהם-
טיג יעשו זאת בדזמנית. רפאל בן ה־63
טען כי ״לטובת המיפלגה,״ רצוי שהעברת
השילטון לצעירים תיעשה בצורה מודרגת
ומסודרת.
גם רפאל וגם בורג הבינו, כביכול, שטובת
המיפלגה מחייבת אותם לפרוש.
אלא שכל מי שסבר שטובת המיפלגה
באמת מעניינת אותם, טעה טעות מרה.

ידיעה, שנמסרה על־ידי סוכנות־הידיעות
הצרפתית, אילו ידעו מיהו האיש הקרוי
״אבו־מאזן״.
רק חוקרים מיקצועיים של עניינים ערביים
וקוראי העולם הזה יודעים כי בעל
הכינוי הזה הוא אחת משלוש הדמויות
החשובות והחזקות ביותר של אש״ף.
לפני שנה וחודשיים, בכתבה על סעיד
חמאמי, נתן אורי אבנרי תיאור מדוייק על
המגמות והזרמים בתוך אש״ף (העולם הזה
.)1995 דיווח אז אבנרי :״למעשה שולטת
כיום במחנה הפלסטיני שלישייה — שלושת
האבואים — אבו־עמאר, אבדג׳יהאד
ואבדמאזן ...אבדעמאר הוא יאסר עראפאת
עצמו ...אבדג׳יהאד הוא חליל וזיר, הכוח
המיבצעי של התנועה. ואילו השלישי בחבורה,
אבן־מאזן, ששמו האמיתי הוא מחמוד
עבאס, כימעט שאינו ידוע בחו״ל כלל.
אך הוא דמות מרכזית מאד בההנהגה, איש
האירגון והכספים.״
הפלסטינים הנפגשים עם ישראלים רגילים
לכנות את אבן־מאזן בשם ״פינחס
ספיר שלנו״ .כי אבדמאזן ממלא במו
עדיין
טוענים כי לא ביטלו את תוכניתם
•ובסך־הכל דחו אותה למיספר שבועות
בעוד זמן קצר, הם אומרים, הם יציגו אי
האולטימטום -שלהם: הסתלקות הזקני!
— או הקמת מיפלגה דתית חדשה ש׳
הצעירים וגוש־אמונים.
אולם פסק־הזמן הזה הספיק לרפאל ול
בורג, כדי להכין מיגננה. הם הצליח
לשכנע כמה מתומכיהם שלא לבגוד. ה
תירוץ לדחיית הפוטש על־הסף הוא: אי
זמן להתארגנות חדשה לקראת הבחירוו
הקרובות. צריך לשמור בינתיים על ה׳
•סטאטוס־קוו בין הסיעות במיפלגה, ולרוץ
עם הדגלים הישנים.
הצעירים טרם עיכלו את כישלון הפוטש
עוד בטרם נולד. הם עדיין מקווים שיווצר
מצב שייאפשר להם לסלק את בורג
רפאל וורהפטיג.
עצה המהפכנית של פתח (השולטת באש״ף)
את התפקיד שמילא ספיר בשיא כוחו בהנהגת
מפא״י. הוא האיש החולש על הכספים,
המרכז את המנגנון, המשפיע על כל
מהלך.
החינגה הגדולה. אבדמאזן מסר את
הצהרתו בבחריין, ב־ 4בינואר. היא פורסמה
בביירות ב־ 5בינואר. תאריכים אלה
הם רבי־משמעות.
ב־ 2בינואר קיימה המועצה הישראלית
למען שלום ישראלי־פלסטיני את מסיבת-
העיתונאים הגדולה, שבה נמסר על ההודעה
המשותפת שעובדה יום לפני־כן בפריס,
בפגישה מסכמת של אלוף (מיל).
מתי פלד ונציג בכיר של הנהגת אש״ף.
עוד באותו לילה הראה כתב צרפתי
לראש המחלקה המדינית של אש״ף, פארוק
קאדומי, ידיעה מסולפת של סוכנות רויטרס,
שבה נאמר כאילו הודיע פלד שאיש אש״ף
״חתם״ על ״הצהרה פרו־ציונית״ .קאדומי
מיהר להכחיש את ההודעה. ב־ 3בינואר
פורסמה ההכחשה בעולם.
(המשך בעמוד )28

קונג לבד, אחרי שראה את תמונתו מהגיר־סה
הקולנועית הראשונה, מודבקת מעל
מיטת בתו. הבובה (למטה) ,גובהה 16 מטר.

** ה מפוגל עוד להפחיד את צופי־הקולנוע,
שהתנסו כבר בכל הוויות
האימה והחרדה שהמוח האנושי מסוגל
להמציא?
בתוך השנתיים האחרונות הם ראו את
רעידות־האדמה הנוראות ביותר, את השריפה
הגרנדיוזית ביותר, את מלתעות־הכריש
המזוויעות ביותר ועוד כהנה וכהנה
קאטאסטרופות, מחזות אימים ובלהות
מעוררי־חלחלה.
כדי להפעיל מחדש את מערכת־הסיוטים,
היה צורך לשלוף מן המגירה מחדש את
המלך קונג הזקן והטוב, בן 43 השנים,
המגלם — עבור כמה דורות, שגדלו על
ברכיו — את שיא האימה.
המלך קונג, הידוע יותר כקינג־קונג,
מיפלצת קופית בגובה של 16 מטרים ונד
מישקל של ארבעה וחצי טון, המוחץ מכוניות
כמו פיסטוקים ותולש את הרכבת
התחתית של ניו־יורק ממקומה — עומד

אחו׳ 43 שנים, חוזר קינג קונג, הג
לחזור בקרוב גם אל מסכי הארץ, אחרי
שברחבי העולם כבר חולל מחדש אותה
הסנסציה שגרם בתחילת שנות השלושים.
קינג־קונג החדש, של מפיק־הקולנוע
האיטלקי דינו דה־לורנטיס, אשר השקיע
בהפקתו 25 מיליון דולר, הוא איום ומטיל
אימה פי־כמה מקודמו, שנולד בהוליווד של
שנת ,1933 אך הוא אומלל באותה מידה
בכל מה שנוגע לחיי־האהבה שלו, הגורמים
למיליוני צופים ברחבי העולם להציף
את אולמות־הקולנוע בנחלים של דמעות,
למראה הגורילה הענקית הנופלת שבורת־לב
ממרומי מגרד־השחקים הניו־יורקי,
שם היא קוטפת מטוסי-קרב המנסים ליירט
אותה.
קינג־קונג המקורי, יציר־דימיונו של סו־פר־המתח
הבריטי אדגר ואלאס, הופק כסרט
בשנת 1933 בידי מריאן קופר. זהו
סיפורה של גורילה אימתנית המתגלה באי
נידח באוקיינוס השקט, מובאת על־ידי
חוקרי־טבע אמריקאיים לניו־יורק — וכמעט
שהורסת עיר זו כליל.
בניו־יורק. מתאהבת הגורילה עצומת־המימדים
בבלרינה בלונדית שברירית, ש־מישקלה
50ק״ג והיקף מותניה 54ם״מ
בילבד. אהבתו הבלתי־אפשרית של הגורילה
ליפהפיה הענוגה, ותשוקתו הבלתי-
מרוסנת אליה, מהווים את שיאו של הסרט
ואת עיקר כוחו המהפנט על קהל הצופים.
אינספור פרשנים הדביקו לסצינה, שבה
נוטל הגורילה את הנערה בכף־ידו, משמעויות
ארוטיות מרחיקות־לכת. לדעת הפסיכולוגים
מעוררת הסצינה, שבה מסיר הגורילה
את טלאי בגדיה של היפהפיה המפר-
פרת בין אצבעות ידו, מריח אותה ומלטף
אותה, את התשוקות הקמאיות ואת חדים־

ביעור במערכת עיתון

ראת הקרנת־הבכורה של קינג קונג בפריס, הובאה

אהבה תמימה

אוהב הגורילה את הבלרינה דקת־הגיז־רה.
ג׳סיקה לאנג, עברה במהלך ההסרטה
תלאות שהיו, לדבריה, מרתיעים כל נערה מיחסי־מין עם זכר כלשהו.

המיפלצתי, למסכים

תשוקה אלימה

ג׳סיקה לאנג, הדוגמנית
הפריסאית שנבחרה
לגלם את התפקיד שמילאה פי ריי לפני 43 שנים.

יונות הפרועים ביותר בליבות הגברים.
״זוהי אחת הסצינות האירוטיות ביותר
בתולדות הקולנוע,״ טוען אחד המבקרים.
״אהבתו של קינג־יקונג היא טוטאלית. הוא
יצור בעל ארוטיזם מושלם.״ לבד מארו־טיזם
ויזואלי זה, מדבר קינג־קונג אל
ליבו של כל זכר, המזדהה עם הקוף המבטל
במחי יד אחת את כל המיכשולים
העומדים בדרכו אל נושא תשוקתו, ומכניע
את טרפו באלימות.
כדי להפוך את הסרט, למרות מוטיבים
ארוטיים אלה, סרט לכל המישפחה, היה
צורך להטביע את העלילה בים של פעלולים
ותיפאורה ראוותנית, בשפע ניצבים
וטכניקה מתוחכמת.
מפיק הסרט, דינו דה־לורנטיס, המקווה
להכנסות בסך 100 מיליון דולר מסירטו,
לא חסך בהוצאות• סצינות־החוץ של הסרט
צולמו בהוואי, ברזיל, ארגנטינה, ניו־יורק
והוליווד. בעזרת צבא טכנאים, יער
של מנופים, להק מסוקים וצי ־של ספינות
פוזרו ערפילים ונוצרו סערות בים.
המנצח על פעלולי־ענק אלה היה ג׳ון
גילמין הבריטי, במאי הסרט המיגדל הלוהט,
שנעזר במומחים המעולים ביותר של
הוליווד. לצורך הסרט ניבנו שלוש בובות-
ענק של הקוף המיפלצתי. שרירי כל אחת
מהן עשויים גומי, ושערות פרוותן נלקחו

הסצינה האירו טית ביותר

השחקנית ג׳סיקה לאנג לבושת־הקרעים, מפרפרת בין זרועותיו של הגורילה שהתאהב בה
וחושק בגופה. בתמונה למטה: הגוף אדיר־הממדיס מוחץ את אהובת־ליבו בין אצבעותיו.

במסע יחסי־הצי־בור
שנערך לק־אחת
מבובות־הענק,

שגילמו בסרט את דמותו של הקוף המיפלצתי, לרחובות פריס. הבובה
מכוסת־השיער המופעלת בחשמל, והמתנשאת לגובה של חמש קומות,
הוצבה ליד הבניין שבו שוכנת מערכת השבועון הצרפתי פארי מאטש.

משער זנבותיהם של עשרת אלפים סוסים
מערבות הפאמפאס בארגנטינה. גופותיהן
של בובות־הקוף מונעות באמצעות חוטי־חשמל
באורך של אלף וחמש־מאות מטרים,
הפועלים במעדכת־עצבים. עשרות מטרים
של כלי־דם פלסטיים מוזנים באמצעות
משאבות הידראוליות, המפעילות את הפרקים
של שלד־הקוף, העשויים אלומיניום.
״קינג־קונג שלנו,״ אומרים יוצריו, קרלו
רמבלדי וגלן רובינסון ,״מסוגל להניע את
ידיו, לסובב את ראשו, לקפל את רגליו,
לגלגל את עיניו, לנפנף באוזניו, ללעוס
בליסתותיו, ללכת, להסתובב על עקביו,
להניע את אצבעותיו ב־ 16 צורות שונות
— ואפילו לחייך.״
לתפקיד אהובתו של הגורילה הענק,
אותו גילמה לפני 43 שנים השחקנית האמריקאית
פיי ריי, נבחרה הפעם הדוגמנית
הצרפתיה ג׳סיקה לאנג.
כל מה שנדרש מפיי דיי בזמנו היד,
להשמיע מיספר ציוצים של פחד, עובדה
שהספיקה לבנות עבורה קאריירה מפוארת
וארוכה של הופעות בסרטי אימים. אבל
ג׳סיקה נאלצה לעבור בסרט דרך יסורים
ארוכה. היא היתד, צריכה לשקוע בחולות
נודדים, לטפס על לועו של הר־געש ולהגיע
לפיסגתו של בניין המרכז המסחרי העולמי
בניו-יורק, הבניין הגבוה ביותר בעולם.
אבל זה ישתלם לג׳סיקה. בשנה הקרובה
היא עומדת להיות שהקניודהקולנוע הנערצת
ביותר בעולם.

; במדינה
(המשך מעמוד )25
גדולי העיתונים בעולם תקדישו לידיעות
אלה את עמודיה! הראשיים. בעיתונות
הישראלית נערכה חינגה סביב ההכחשה
של קאדומי, ואנשי ארץ־ישראל
השלמה מילאו את כלי-התיקשורת במאמרי-
שימחה. היו שסברו כי הנה הוכח סופית
שאנשי המועצה הם כסילים או שקרנים.
הכחשתו של קאדומי לא הפתיעה כלל.
כי קאדומי הוא כעת ראש האופוזיציה
הפרו־סובייטית באש״ף, והוא לוחם במג-
מת־הרוב, שאותה מייצגים האישים שקיימו
את המגעים עם המועצה הישראלית.
קאדומי נאחז בהודעה המסולפת כדי להנחית
מכה על יריביו. הוא הקפיד להכחיש
רק את הסילופים, אך בצורה שעוררה
את הרושם כאילו הוא מכחיש את
עצם קיום המגעים (העולם הזה .)2053
בעיקבותיו הלך האיש שלו בפרים, פונקציונר
נמוך־דרגה וחסר־חשיבות בשם עז־אל־דין
כאלאק, שלא שותף במגעים. כא-
לאק, הידוע כמקורב לחזית־הסירוב, הכריז
כי אינו יודע על שום מגעים — הודעה
נכונה, שאינה אומרת דבר.
לא עוד אלמוני. בשעות שלאחר-מכן
זימזמו קווי־הטלפון בין תל־אביב, פרים
וביירות. האנשים הקובעים בביירות איש רו
את ההודעה המקורית שחוברה בפרים,
קבעו כי קאדומי הכחיש רק את הסילופים,
והבטיחו כי תימצא דרך לפירסום הודעה
שתתן גושפנקה רשמית לאישים שניהלו
את המגעים בפריס.
הכרזתו של אבו־מאזן באה למחרת היום.
נאמר בה, כי פתח ״אינה מתנגדת״ לקיום
מגעים עם גוף ישראלי, הדוגל בשלום
חוזי בין ישראל והערבים, בהקמת
מדינה לאומית ריבונית לעם הפלסטיני,
ובשיבת הפלסטינים לארץ־מולדתם.
זוהי הודעה רבת־משמעות, מכמה וכמה
בחינות חשובות:
• היא לא באד, הפעם מפי אישיות אל מונית,
אלא מפי אדם שהזדהה בשמו.
• האיש הוא אחד משלושת הגדולים
של אש״ף ופתח, והוא בכיר בכמה דרגות
מעל לקאדומי. כאלאק הוא לעומתו
אפס.
• ההודעה נמסרה בארץ ערבית (בח ריין)
,ופורסמה בעיתון ערבי בביירות.
זוהי על כן ההצהרה הסמכותית והחשובה
ביותר שניתנה עד כה בזכות המגעים
של אש״ף עם המועצה הישראלית.
מדינה לצד ישראל• גם נוסח ההודעה
חשוב ביותר:
• מאחר שבאה יממה אחת בילבד אחרי
הודעתו של קאדומי, ואומרת את ההיפר׳
יש בה למעשה הכחשה־של־הכחשה.
היא מאשרת בעקיפין שהמגעים היו, ושהם
קויימו על דעת הצמרת העליונה ביותר
של אש״ף.
• הנוסח ״אין התנגדות״ נותן, למעשה,
גושפנקה מלאה למגעים לא רק בעבר,
אלא גם בעתיד.
• בהודעת פריס דובר על ״עקרונות
השלום המשתמעים מן המינשר של המועצה
הישראלית ...היכול לשמש בסים נאות
לפיתרון הסיכסוו מכאן נבעו פרשנויות
פרובוקטיביות, כאילו אישר אש״ף את ה־סעיף
הציוני שבמינשר. אבו־מאזן פירט
מהם העקרונות של המינשר המתקבלים
על-ידי אש״ף: שלום חוזי, מדינה פלסטינית
ושיבה לארץ.
״שלום חוזי״ מהווה, כמובן, הכרה בישראל.
משום
כך מהווה ההודעה צעד גדול קדימה׳
והיא עולה בחשיבותה אף על ההודעה
המשותפת מפרים, שגרמה לסנסציה
ישראלית ועולמית.
אישור מקאהיי. ואכן, שום מומחה
רציני, מחוץ לישראל, לא פיקפק עוד בחשיבותן
ובמשמעותן של ״פגישות פרים״.
בין השאר:
• פירסם לה מונד ביום ב׳ השבוע
מאמר גדול על פגישות אלה. הכתבה הוזמנה
במייוחד מידי המיזרחן הישראלי אמנון
קפליוק, השוהה עתה בפרים, ותופסת
שלושה טורים בעמוד השני.
• בגליון השבועון הקאהירי רוז אל*
יוסף מה־ 3בינואר, למחרת המסיבה בתל-
אביב׳ פירסס אחד העורכים, אחמד חנד
רוש, מאמר שבו תיאר בהרחבה את ״פגישות
פרים״ ,תוך איזכור ותיאור המשתתפים
הישראליים. חמרוש, שלא יכול היד,
לכתוב מאמר זה בלי אישורו של אנוואר
אל־סאדאת, בירך את אש״ף על קיום המגעים,
ותבע מיאסר עראפאת להמשיך בדדו

מנהיג־הולד לנדאו

מנהיג־נשאר כנין
רקוויאס לוותיקים
כל זה לא מצא אף את ההד הקלוש
ביותר בכלי־התיקשורת הישראליים.
כאשר הודיע איש־קשר של אש״ף לחברי
המועצה הישראלית טלפונית על הודעתו
של אבו־מאזן, כדי שאפשר יהיה
לפרסמה בישראל ללא דיחוי, הוא נענה
בפשטות: דאג שתפורסם בכלי־התיקשורת
הצרפתיים. רק כך יש לה סיכוי להתפרסם
בישראל.
ואכן, הפירסום הדל של הידיעה בעיתוני
ישראל בא מפי סוכנות־הידיעות הצרפתית.
אילו נמסרה לפירסום על־ידי המועצה
עצמה בארץ, קרוב לוודאי שלא היתד,
מתפרסמת בישראל כלל.

מיפ לג ו ת
המרפקיאדה

שיאו של תהליך
חילוף המישמרות
מסתמן בתנועת החרות
״דווקא המיפלגה המוגדרת בפי יריבותיה
כאיום לדמוקרטיה, היא המיפלגה היחידה
בישראל המקפידה למלא את הכלל
הדמוקרטי של קיום ועידה אחת לשנתיים,״
טענו השבוע בסיפוק עסקני תנועת החרות,
כשסיימו את ועידתם.
באורח מיקרי תוכננה הוועידה לתחילת
חודש ינואר, מבלי ידיעה מראש כי הבחירות
תוקדמנה. בדיעבד היא סימנה את
פתיחת ההתמודדות הבינמיפלגתית במערכת
הבחירות.
למרות שעיקרה של הוועידה היה במישור
הפרסונאלי, לא יכלו משקיפים חדי-
עין להתעלם גם מאי־אלו ניואנסים במישור
האידיאולוגי, אשר העידו כי משהו
משתנה גם במיפלגה דוגמאתית והומוגנית
מבחינה אידיאולוגית כמו תנועת החרות.
כך, למשל, יכלו להצביע על כמה התבטאויות
של מנהיג חרות, מנחם בגין, בנאום
הפרוגרמתי שלו בוועידה, המעידות
אולי על התפתחות בכיוון של גמישות
פוליטית גם אצלו .״אם טען בגין בנאומו
שגבולה של ישראל ייקבע, בתול סיני׳
ו,על רמת־הגולן /מבלי לטעון ל,רצף טריטוריאלי׳
— הרי שנכונותו לפשרה כבר
אינה רחוקה כל־כך מזו של מפ״ם,״ טענו
כמד, מהמשקיפים. למעשה, בתפיסתו הבסיסית
של התנגדות לוויתור על שטחי
יהודה ושומרון וסירוב להכרה בכל ישות
פלסטינית, לא חלה בבגין כל תמורה.
המשקיפים נטו לחפש בנרות ולמצוא
פתיחות בהחלטותיה של הוועידה. הביטחון
של אנשי המיפלגה ביכולתם לנצח
הפעם בבחירות את המערך, הוא שאיפשר
להם לקבל כמד, החלטות שבעבר נראו בלתי
מתקבלות על הדעת בחרות.
כך, למשל, התקבלה הצעה שחרות, תשקול
בכובד״ראש׳ את שינוי שיטת־הבחי-
רות. בקרב אנשי חרות, שהתנגדו בעבר
לכל הצעה לשינוי שיטת הבחירות, משום
שראו בה ניסיון שנועד להנציח את שיל־טון
מפא״י, מנשבות עתה רוחות חדשות.
גברה אמונתם שבבחירות יחסיות־אזו־ריות
הם עשויים לגבור על מועמדי העבודה
.״שפייזר לא יוכל לגבור בתל-
אביב על משד, ארנס,״ הם אומרים
״ולמשה ברעם אין כל סיכוי לגבור על
חיים קורפו בירושלים.״

רסנטיות או חוגים של יוצאי-ארצות מסויי־מות.
בהיעדר חילוקי-דיעות רעיוניים, הופכת
ההתמודדות לאישית טהורד״ כשמוק־די-הכוח
הם בעיקר הסניפים הגדולים.
מנהיגותו של מנחם בגין, הבטוח עתה *
בעצמו כשם שלא היה אף פעם, היא בלתי
מעורערת. באותה מידה אין עוד ספק
שאלוף (מיל ).עזר וייצמן תפס לעצמו את
המקום השני בהירארכייה, למרות עמדותיו
האופוזיציוניות לכאורה.
הפנים החדשות שיעלו על במת חרות,
אחרי הבחירות שייערכו במרכז, יהיו, ככל
הנראה, אלה של הפרופסורים יוסף רום
וראובן ירון, של תת-אלוף (מיל ).מוטקד,
ציפורי, של דובר המיפלגה אליהו בן־
אלישר, של מיכאל דיקסל, ראש ענף ה״
אירגון במיפלגה, ושל נציג הצעירים, עו״ד
רוני מילוא.
עתה, משהסתיימה הוועידה, החלה ה־מרפקיאדה,
כפי שמכונה מילחמת הדחיפות
בתור אל הצמרת. כיוון שהפעם נדמה לאנשי
חרות שהשלל האלקטוראלי שיפול בחלקם
יהיה גדול מכל פעם בעבר, רק טבעי
הוא שהדחיפות הן חזקות יותר.

ה פגנו ת

אשכבה למישפחה. גם החלטה שנועדה
להגביר את הדמוקרטיה בתוך ד,מיפ־לגה
היא משמעותית. בוועידה הקודמת, שנערכה
לפני שנתיים בחברון, התקבלה החלטה
שמרכז המיפלגה הוא שיבחר את
מועמדיה למוסדות החוץ, בניגוד לוועדות
המינויים שהיו קיימות בעבר. הפעם, נוספה
להחלטה זו פיסקה שהמרכז יבחר את
המועמדים ״באורח ישיר, אישי וחשאי״,
החלטה שהיא מהפכנית בחרות.
איד ייעשה הדבר? לשם כך נבחרה
ועדה שיהיה עליה לנסח את הפרטים הטכניים,
שיבטיחו בחירות דמוקרטיות, אך
גם מינויים של אישים שאין להם גב בסניפים.
אולם
מה שאיפיין יותר מכל את ועי-
דתה האחרונה של חרות היתד, העובדה
שזאת היתד, הוועידה הראשונה מאז קום
המדינה, בה הסתמן תהליך ברור של חילוף
משמרות בתנועה. הוועידה היתה למע
שכר
החוצפה להפגין

התושבים 3אס 5ו למחות
;כד מיפכע אקולוגי —
ומישטרת כפר־סבא
עשתה בהם שפטים
הפגנה־בדישיץ של תושבי שכונת נווה־רסקו
ברעננה הפכה, תוך דקות ספורות,
לשדה־קרב -שבו הפגינה המישטרה אלומות
שלא־לצורך, תוך ביצוע מעצרים מגוחכים,
שהדיהם עדיין מסעירים את אלף תושבי
השכונה.
•מזה תקופה ארוכה דורשים התושבים
את שיפור השירותים המינימליים בשכונתם.
בין השאר הם תובעים סלילת כבישים,
ובניית מידרכות ברחובות השכונה
החוליים, תוספת מיקלטים לשעת־חירוס,
שיפור שירותי התחבורה לשכונה, תוספת

מובה כרמלה בהן

עצורה אחוואל

סימן כחול בראש

הצעות־מגונות באבו־כביר

שה אשכבה למישפחה הלוחמת של האצ״ל,
ההפתעה הגדולה ביותר היתה הודעתו
של ח״כ חיים לנדאו, מי שנחשב כמיספר
שניים למנחם בגין, על פרישתו מהרשימה
לכנסת הבאה. היו שטענו כי צעד זה של
לנדאו לא היה אל טכסים שנכשל. הוא
קיווה, אולי, שיפצירו בו להישאר. כשהדבר
לא נעשה, נפל במלכודת שטמן
לעצמו.
בכך יצטרף לנדאו לכמה אישים בולטים
בחרות, יוצאי המישפחה הלוחמת של ה-
אצ״ל, שלא יופיעו עוד ברשימה: הד״ר
יוחנן באדר, בן־ציון קשת ויוסף קרמרמן,
מי שהיה האיש החזק של המיפלגה ואיש-
הכספים שלה, שאיבד את מרכז הכוח שלו
בסניף תל־אביב לטובת פרופסור משה
ארנס.
585 חברי המרכז החדשים שנבחרו בוועידה,
שיבחרו את מנהיגיה החדשים של
התנועה, מייצגים מוקדי־כוח מסוג שאינו
קיים בשום מיפלגה. בחרות אין סיעות אידיאולוגיות.
אין גם כימעט קבוצות אינט
ושיפור
התאורה הלקוייה, סידור קווי-
טלפון (בשכונה כולה רק חמישה טלפונים
פרטיים) ,בניית גן־ילדים חילוני והפעלת
מועדונים ומרכדקהילתי.
תביעות אלה ואחרות מהוות נושא להתכתבות
ולמגעים ממושכים, מזה זמן
רב, בין זעד־הפעולה -של השכונה לבין
מישרדי-הממשלה וראש־המועצה־המקומית
בנימין וולפוביץ. אולם בעיות אלה עדיין
לא זכו בטיפול הולם, והשכונה, שבעיבורי
רעננה, מוזנחת כפי שהיתה.
״דופקים אותנו סופית .״:כאשר
נודע לתושבים, באחרונה, כי בשכונתם
עומד לקום מיפעל לייצור מוצרי־יגומי,
קמה בה התנגדות חריפה למיפגע האקולוגי
הצפוי .״לא מספיק שהשכונה מתנוחת
לגמרי, עכשיו עוד הולכים לדפוק אותנו
סופית,״ אומר חבר־הוועד, שמואל כהן.
ועד־הפעולה של השכונה ביקש — וקיבל
— אישור לקיים אסיפודימחאה ברחבת ה-
מועצה־המקומית.
(המשך בעמוד )32
העולם הזה 2054

האיש שהיה צמוד נמשו
29 שנים למנהיג חוות ־ נפטר
ף עי צו מו שד הקרב על יפו, בחודש
אפריל ,1948 הציג אחד ממסקדי ה-
אצ״ל לפני מנחם בגין, אז ראש ״האירגון
הצבאי הלאומי״ ,בחור צנום, ואמר:
״בגלל כישוריו, החלטנו שהוא יהיה נהגך
הצמוד.״ מאז אותה פגישה, בתש״ח, לא
נפרדו דרכיהם של השניים, בגין ונהגו.
השבוע, בעת שניצב לפני קיברו הטרי
של יזסק׳ה, ושיחזר את 29 השנים המשותפות,
לא יכול מנהיג הליכוד לעצור
בעד דימעותיו, וקולו היה חנוק וחרישי.
שיירה ארוכה ליוותה את יוסק׳ה לדרכו
האחרונה. בלטו בה חברי-כנסת, ותיקי
אצ״ל, אנשי תנועת החרות, לוחמים ומפקדים
מאירגון האצ״ל, ורבים־רבים אח רים
שהכירוהו מדרכו לצד בגין.
לאצ״ל הגיע יוסק׳ה דרך חברות בתנועת
בית״ר, לשם לקחה אותו אחותו בגיל ,12
״כדי שלא ייצא לתרבות רעד״״ כדבריה.
בהיותו בן 17 ביקש יוסק-ה להתגייס
לצבא הבריטי. השנה היתר ,1941 ,והגרמנים
שלטו על רוב -שיטחה של אירופה,
אך לצבא גוייסו נערים בני 18 ומעלה

מתוך 12 מכוניות שנפלו שלל בידי האצ״ל.
״מאז,״ נזכר ח״כ מנחם בגין ,״היינו
ביחד. בלילה, בגשם, בקור, באסיפות, באזכרות,
בחתונות, בכל מקום היה יוסק׳ה
צמוד אלי, אני חושב שעברנו יחד מיליונים
-של קילומטרים.״
ב־ 1949 נשא יוסק׳ה לאישה את ברכה
בן־לוי, בת למישפחה טבריינית ותיקה
בארץ. אך את עיקר מירצו המשיך להקדיש
לתפקידו. בגין זוכר את האזכרה הראשונה,
במלאות שנה לכיבוש יפו 1949 כאשר
בני המישפחות השכולות זעקו ״אין לנו
לחם בבית!״ המדינה עדיין לא הכירה
בחללי האצ״ל והלזז״י, ולא הגישה להם
כל סיוע. אך יוסק׳ה דאג תמיד לקרובים
של אנשי תנועת החרות והאצ״ל שנפטרו
או נפלו. תמיד חיפש אנשים הזקוקים לעזרתו,
ולא חיכה עד שיפנו אליו.
ממשיך מנחם בגין :״אצלנו הוא היה בן־
בית. בשנות החמישים הראשונות,
כאשר אשתי ואני נעדרנו מהארץ תקופות
ממושכות, טיפל יוסק׳ה בבני ואפשר לומר
שהוא גידל אותם. הם אהבו אותו מאד.״

חתחניב

בלבד. יוסק׳ה זייף את גילו בתעודה,
ומצא עצמו ביחידת־תובלה בריטית ב-
מידבר־המערבי. הוא שירת במצרים וב-
לוב, ונתגלה כנהג מצטיין. לא אחת זכה
בפרס על רמת־התחזוקה הגבוהה של ריככו
הצבאי. כל אותה עת לא שכח את
זיקתו לאצ״ל, ו״דאג״ לפרק מכשיר־שידור
ממטוסים שיצאו מכלל פעולה, ולהעבירם
לארץ. מאותם מכשירים הקים האצ״ל את
תחנת־השידור הראשונה שלו ,׳ששימשה
תקופה ארוכה לשידורי־מחתרת.
עם יחידתו הגיע יוסק׳ה לאיטליה, בעת
כיבושה על־ידי בנות־הברית. הוא השתתף
בטיפול בפליטי השואה, וכשנסתיימה ה־מילחמה
השתחרר ושב ארצה. מייד עם
שובו חזר לפעילות באצ״ל.
באחד המיקרים הוביל משאית ובה רובים.
מיישוב חקלאי לתל־אביב. כדי שלא
לעורר חשד עטפו את הנשק בניילון וכיסו
אותו־ בערימת זבל אורגני. כשהגיע לתל-
אביב, לא ידע יוסק׳ה איך להיפטר מגללי
הבהמות. לבסוף שפך אותם בשכונת שפירא.
השכנים באו מייד בצעקות, ויוסק׳ה
הרגיעם בהסבירו ׳שהעירייה עומדת להקים
במקום גן ציבורי. חלף שבוע, חלפו
שבועיים, והתושבים הלכו לעירייה להתלונן
מדוע אין מקיימים את ההבטחה.
סופו של דבר היה שהעירייה נאלצה, בלחץ
התושבים, להקים במקום גן, הוא
המקום שבו ׳מצוי כיום שדרות הר-ציון.
בתום מילחמת השחרור המשיך יוסק-ה
לנהוג את מכונית החבר של בגין, אחת

במישכן הכנסת היה יוסק׳ה דמות מוכרת
ואהודה. התיידד מאד עם כל השרים, ה־חכ״ים,
אנשי־המישמר ושאר עובדי הבית.
ידוע היה שמי שזקוק לטרמפ או
לנסיעה דחופה, יכול לפנות ליוסק׳ה ונענה
ברצון, בלי הבדל לאיזו סיעה הש תייך.
מעולם לא יצא לנסיעה כשמכוניתו
ריקה — תמיד חיפש טרמפיסטים.
ביולי 1965 עלה יוסק׳ה לכותרות. היה
זה בסוף מושב הכנסת החמישית, בעת
ההצבעה על ״חוק מילווה הטלפונים״.
לפי החוק היה חייב כל אזרח בתשלום
מילווה ממשלתי בסך 400ל״י בעת התקנת
טלפון בביתו. בדרך זו התכוונה ממשלת
אשכול להוציא מן הציבור 12 מיליון ל״י
בשנה. איש לא פיקפק בקבלת החוק, וההצבעה
הייתה על הקריאה השלישית והאחרונה.
והנה התברר, לפתע- ,שמאזן-
הקולות שקול. בגין ביצע תרגיל־השהייה.
ושלח מייד את יוסק״ה, במכונית הדה־סוטו
לגייס עוד חבר-אופוזיציה אחד. יוסק׳ה
לא הכזיב — וחזר עם שניים. הסוף היה
שאזרחי ישראל חסכו 400ל״י, ותודות
ליעילותו של יוסק׳ה נפל החוק.
כמשך השנים הארוכות שבהן הסיע את
בגין לא ארעה ליוסק׳ה אף תאונה אחת.
הוא נודע כנהג מעולה, ידע לחלץ את
מנהיגו מהמון נלהב שנהג להקיפו באירועים
שונים, ותמיד נחלץ מסכנות ופגעים.
על המכונית שמר מכל מישמר, דאג למצבה
הטכני התקין, וידע לשמרה מפני

גלעדי את נסיונו הרב כנהג. הוא שירת
כנהג ביחידת־תובלה במידבר המערבי.

חיח 1 1 -ץ

המנהיג ויצילו

— יוסק׳ה עם מנחם בגין (מימין) ויחיאל קדישאי
(במרכז) ,מזכירו האישי של המנהיג באחד מהאי־רועים
הרבים שבהם ליווהו. י וסק׳ה, החל את דרכו עם בגין בעת הקרב על יפו ב־.1948

מחבלים שביקשו לכלות בה את זעמם.
בכל המילחמות נטל יוסק׳ה הלק. ב-
ששת־הימים הוא היה נהג־אמבולנם, ופינה
פצועים בקרב רפיח. במילהמת יום־הכי-
פורים היה עם האמבולנס ״שלו״ בחזית
הצפון, ופינה פצועים בקרב על החרמון.
אך למרות היותו ״שועל־קרבות״ ותיק,
הותירה בו מילהימה זו את רשומה. הוא
הזדעזע מדרך הטיפול בחללים, וסיפר על
כך לבגין, שפנה לראש אכ״א בנושא.
״ראותי במילחמה זו יותר דם מאשר
בכל המילחמות גם־יחד,״ סיפר אחר-כך
לבגין. גם העובדה שבן־אחיו, גידעון גלעדי,
קצין־שיריון, נפל בקרב, הותירה בו
חותם עמוק.
לא היו ליוסק׳ה תחביבים. תחביבו
היחידי היה בגין, כפי שהעידה עליו
אשתו. הוא היה מאושר בעבודתו, ראה
נחת בבניו ולא הירבה להתלונן, ונודע כל
השנים כאדם בריא שלא נזקק מעולם לרופא.

לפני כחצי-שנה. הוא החל הש ברע,
איבד ממישקלו, ונחלש מאד. לפני כחמישה
חודשים אושפז בבית־החולים אי־כילוב-
,שם אובחן אצלו סרטן בקיבה.
המחלה היתד, כבר בשלבים מתקדמים,
ויד הרופאים קצרה מלהושיע. הוא דעך
מיום ליום.
באחרונה אושפז בבית־ד,חולים על־שם
שיבא בתל־השומר, ישם נפטר במוצאי השבת
האחרונה, בגיל .53

המישנחה הלוחמת

— יוסק׳ה ,״הנשק בעל ידי הזהב״ מהאצ״ל,
שהשתתף בכמה מהנועזות שבפעולות
האירגון, חותם על הכתובה ביום נישואיו. ראשון מימין משקיף מנחם בגין הצעיר.

ידיד השרים

— יוסק׳ה כפי שהכירוהו הכל במישכן הכנסת. הוא היה
חביב על כל אנשי הבית, שרים, חברי־כנסת ועובדים,
בשל נכונותו לעזור תמיד, מעולם לא יצא לדרך בטרם מילא את מכוניתו בטרמפיסטים.

המישטוה טוענת ש״היועץ המדיני״ של תנועת״הפנתרים

^ 1־ 0131
הטתו למלנודת
ךדן ״ ן \ ו | מי שקרא לעצמו בעבר
1111 1 1.1אבי הכרמלי, נער־הזו־
1הר של הבוהמה הירושלמית, אוהב חתי!
כות מושבע ומגדוליס המבלים בבירה.

של אבי ברדוגו היתה תקופת

הזוהר של הפנתרים השחורים,
שבה אירגן הפגנות פרועות כמו זו שבתמונות, למעלה ומימין
למטה, שרפו הפנתרים שלושה ארונות־מתים ותמונה של גולדה

3 0 .1

ך! מלון ״הידטוך כירושלים, באחד
^ מערבי השבוע שעבר, נתפס צעיר
ובידיו מיזוודה שהכילה תכשיטים גנובים
בשווי של שני מיליוני לירות. בחברת הצעיר,
שהוא עבריין המוכר למישטרה, היה
באותה שעה עורד־דיו ירושלמי ידוע, שנעצר
אף הוא. זה, לערך, היה לשון הידיעה
ששודרה במהדורת־החדשות המסכמת של
הטלוויזיה באותו ערב, ונפלה על חוגי הבוהמה
והצעירים בירושלים כפצצה.
חרושת־השמועות שהחלה פועלת מייד,
ברחבי העיר, לא נמשכה זמן רב. במהרה
נתגלתה זהותו של עורד־הדין המיסתורי,
איש־הבוהמה הוותיק, ואף אלה שנדהמו
למישמע הידיעה שנעצר בחשד פלילי, לא
יכלו שלא להודות, לאחר־מכן, כי הדבר
לא בא להם בהפתעה גמורה. האיש היה
אבי ברדוגו.
ברדוגו הוא, אכן, דמות ידועה ביותר
בירושלים. דומה שאין בעיר ילד שאינו
מכיר אותו. כשהוא יושב באולם־קולנוע
הומה אדם וצוחק את צחוקו המהדהד, מייד
עולות קריאות מכל עבר :״אהלן, ברדוגו!״
אלא שהעובדה שהוא גם עורך־דיו, נוסף
על היותו עמוד־תווך של הבוהמה
העירונית ופרפר־מסיבות מוצהר, היתד, בבחינת
חדשות לגבי מרבית מיודעיו.
לא רבים ידעו שברדוגו עשה עשר שנים
תמימות בפקולטה למישפטים באוניברסיטה
העיברית, עד שקיבל סוף־סוף את התואר
הנכסף והוסמך כעורך־דין. רק לפני שנה
בא אל חבריו, הציג לפניהם בגאווה את

מאיר. מייד אחרי ההפגנה האשימו כוכבי שמש וראובן אברג׳יל.
מראשי הפנתרים, את ברדוגו ואת שלום כהן על כי גרמו לפרובוקציה
ובכך שהם האשמים העיקריים בשריפת הארונות בזמן ההפגנה.
אברג׳יל טען כי ברדוגו הוא פנתר לשם פירסומת עצמית.

תעודת־ההסמכה שלו. רק לפני כחודש ימים
פתח מישרד במרכז העיר, אך לא לפני
שהראה לידידיו ומכריו בקפה הבוהמה
טעמון את השלט של המישרד החדש.

ה ת על מו ת
מן המוצא
^ 1כי ברדוגו נולד בקריית־חיים שליד
חיפה לפני שלושים־ושש שנים, למיש־פחה
דתית מרובת־ילדים ממוצא מרוקאי.
עם בני מישפחתו הענפה נמנים רבנים דגולים,
מראשי העדה המרוקאית בישראל.
אבי גדל בתנאי-דוחק, והיה ילד בעייתי
שברח מבית־הספר ומן הלימודים ללא־הרף.
כאשר הפך נער, נימנה עם חברי ״קומנדו
ארמון״ החיפאי, אותה חבורה שאנשיה היו
נוער־שוליים שבילו את מרבית זמנם על
מעקות־הברזל מול קולנוע ארמון בהדר
שבחיפה. כבר אז התבלט כטיפוס מייוחד
ויוצא־דופן, ומשך תשומת־לב כללית.
הוא סיים את לימודיו בבית־הספר העממי,
ומשך תקופה מסויימת לא עשה
דבר. בהיותו בן 16 קיבל עבודה כפועל-
נמל, אך עובדה זו נטה תמיד להשמיט מן
הביוגרפיה האישית הרישמית שלו. רק אחרי
שהצטרף, בתקופה מאוחרת יותר, ל תנועת
הפנתרים־ד,שחורים, דלה פרט נש כח
זה מניבכי העבר, והחל מתפאר בו
כאילו היה בגדר תואר אוניברסיטאי
לפחות. לא שזהו תואר שיש להתבייש

בו, אלא שברדוגו השתמש בו, לנוחיותו,
כקרדום לחפור בו.
את שירותו הצבאי עשה ככלבן באחת
מיחידות צד,״ל, ואחרי שהשתחרר מהשירות
הצבאי עבד כסטטיסט בתיאטרון החי פאי.
אז גם שינה את שמו מברדוגו ל-
הכרמלי. מראהו ה,,אשכנזי״ החניף לו מאד.
הוא סיגל לעצמו מיבטא אשכנזי צברי
ואופן־דיבור מהיר מאד שקשה, לעיתים,
לעקוב אחריו.
המיפנה הגדול חל בחייו בשנת ,1965
כשהגיע לירושלים, תחנתו הראשונה היתה
בקפה טעסון, שיושביו כללו אז, רובם-
ככולם, אינטלקטואלים וסטודנטים. ברדוגו
אומנם השתלב ביניהם היטב, אולם בכך
לא היה לו די. תוך שישה חודשים עבר,
בכוחות עצמו, בחינות־בגרות אכסטרניות,
וחודשים אחדים לאחר־מכן היה לתלמיד
הפקולטה למישפטים.
הוא רכש לו ידידים במהירות מפתיעה,
נודע כמלך המבלים וקיסר החתיכות,
התבלט תמיד, היה ׳ מצחיק את ה־חבדה,
מעלה רעיונות, מארגן נישפי־סטו־דנטים
ומהווה את הרוח החייה של הקמפוס
האוניברסיטאי. אז עדיין לא היה בעל תודעה
פוליטית, ולמרות שהוציא לאור עי-
תון־סטודנטים בלתי־תלוי בשם דווקא, לא
הוקדש בעיתונו מקום נרחב לנושאים פוליטיים.
את העיתון הוציא ברדוגו ללא
רישיון — שלא ניתן לו, למרות בקשתו.
משום כך היה מחליף את האותיות, מדי-

החנינו וכוש גנוב שר מיליונים
פעם, ושם העיתון נע מדי שבוע בין דווקא
לוודקא.
באותה תקופה היה תושב קבוע של קפה
טעמון, וביתו שבנחלת־אחים הפך מרכז
חברתי. במוחו של ברדוגו אוהב־החברה
עלה רעיון. הוא החליט שאם כבר באים
אליו, למה לא לעשות מזה כסף? הוא
פתח את מועדון בכחוס מחדש, שינה את
הדקורציה, ועל אחד הקירות הדביק פוס־טר־ענק
של עצמו.
הוא היה אשף יחסי־ד,ציבור העצמיים.
הפך הדמות הידועה ביותר בבוהמה ובכחוס
הפך, תודות לו, מרכז חברתי ממדרגה ראשונה.
הוא החליף חתיכות כמו גרביים,
בילה עד לשעות הקטנות של הלילה, ושהה
בבוקר באוניברסיטה, אם־כי לא ביזבז את
זמנו על לימודים בטלים. כשנשאל פעם
מדוע אינו מסיים את לימודיו, השיב :״אני
אוהב להיות סטודנט.״

מן ה בו המה —
לפער ו מ צו ק ה
ולם כמו פל הדברים הטובים, גם
תקופת בכחוס הסתיימה. ברדוגו פתח
את בית־התה הצהוב, אבל הירושלמים אוהבים
לשבת בבית. אחרי תקופה מסויימת,
שבה המועדון פחות או יותר הלך, נאלץ
ברדוגו לסגור אותו ופתח תחתיו אולם
למישחקי־מזל.
אולם מישחקי־המזל הביא עימו קהל שונה
מזה שברדוגו היה מורגל בו. לא עוד
סטודנטים פסוודדאינטלקטואלים, לא עוד
חתיכות בוהמיות. היה זה נוער־פרברים,
חלקו עבריינים, שמילא את אולם בית־התה
לשעבר. ברדוגו החל משוחח עם בני-הנוער,
מתקרב אליהם. לפתע השתנה הבחור רד
״מאושכנז״ ,ב־ 180 מעלות.
הוא, שניסה כל חייו לברוח ממוצאו,
החל מדבר על בעיות של פער חברתי ושל•
מצוקה. הוא, שהיה ידוע כצעיר לא־רצי־בי,
שכל מה שיש לו בראש זה חתיכות
ובילויים, החל לפתע מגלה מודעות פוליטית
והתקרב אל סעדיה מרציאנו וראובן
אברגי׳ל, מייסדי הפנתרים־השחורים.
באותה תקופה חדל ברדוגו להתעניין גם
בחתיכות. הוא התאהב בצעירה בשם ג׳ו־

די, בתו של אמריקאי עשיר שעבדה באו ניברסיטה
העיברית כמרצה לאנגלית ול־סיפרות
אנגלית.
אבי הכרמלי שינה שוב את שמו לאבי
ברדוגו. הוא התמנה ״מזכירו הפוליטי״ של
שלום כהן, הסתובב בבניין הכנסת, למורת
רוחם הרבה של שליטי הבית שראו בדמות
פרועת־השיער וארוכת־הזקן דמות חריגה
בבניין. עבד עימו בכנסת במשך שנה
שלמה, כשהוא מכיר באופן אישי רבים מן
העומדים בראש המדינה( .עד היום משמש
ברדוגו, לדבריו, כמזכיר מדיני לסיעת הפנתרים
השחורים בהסתדרות, נוסע פעם
בשבועיים לעבודה בבניין הוועד־הפועל
שברחוב ארלוזורוב בתל־אביב).
כאשר פרש שלום כהן מן העולם הזה
והקים שבועון כושל בשם נוער ,71 היה
ברדוגו אחד_ מכתביו הראשיים. השבועון
החזיק מעמד חודשים ספורים, והרפור־
.טאז׳ה הגדולה ביותר שפורסמה בו היתד,
׳כתבה שתיארה את חתונתם של ברדוגו
וג׳ודי. תמונתו של החתן המאושר בחלי-
פת־קטיפה שחורה, חולצת־מלמלה ועניבת-
פרפר, כשהוא אוחז בידה של הכלה הבלונדית,
תפסה עמוד שלם, והכותרת הענקית
הכריזה :״ברדוגו מתחתן!״
ברדוגו, שבלחם בפער החברתי במרץ,
עבר להתגורר בבית־אבן יפהפה בשכונת
בקעה בירולים, שאותו רכשו למענם הוריה
האמידים של אשתו. על הבית שמרו
שני כלבי רועה־גרמני. חדר־האורחים הענק
נחצה על־ידי באר שמאחריו היה ה־מיטבח,
שטיחים ריפדו את הריצפה, אמבטיה
מפוארת שקועה בריצפח, גדולה כ־בריכת־שחייה,
היתד, האטרקציה העיקרית
של הבית.

שותפה חדשה
ל חיי ם
ך* ומה שעם נישואיו לג׳ודי נרגע
• מעט ברדוגו הפעלתן. אשתו היתד, טיפוס
שקט, יושב־בית והוא נאלץ להאט את
הקצב, כל אותה עת דחקה בו אשתו לסיים
את לימודיו באוניברסיטה, ולהיות סוף־סוף
לעורך־דין.
נפוצו עליו סיפורים רבים, בעזרתו ושלא

המנהיג

ברדוגו, כפי שניראה בתקופת היותו מזכירו המדיני של שלום כהן
ואחד ממנהיגי הפנתרים השחורים. הוא נולד כבן למישפחה מרוקאית
מרובת הילדים. עשה בגרות אכסטרנית בחצי שנה ולמד עריכת־דין במשך עשר שנים.
בעזרתו. אחד מאלה ידע לספר כי יש לו
בן בן 16 בארצות־הברית. הוא מעולם
לא הכחיש זאת, אם־כי לא גילה אם היה
אי־פעם נשוי לאם בנו, או לאו.
לפני שלוש שנים נולדה בתו, אולם
לג׳ודי נמאס לחיות בישראל. היא לא הסתגלה
לאורח־החיים, וגם לא לישראלים.
היא ביקשה מבעלה שייסע איתה לחיות
בארצות־הברית. הוא הציע לה שתיסע
היא תחילה, הבטיח להצטרף אליה ואומנם,
מאוחר יותר, כשבתו היתד, בת חודשים
אחדים, נסע. אלא שכעבור חודשיים חזר.
הוא לא הסתגל לאורח־החיים האמריקאי.
ברשותו נותרו הבית הגדול והמכונית, מדגם
פולקסוואגן.
ברדוגו מעולם לא טרח להתגרש מאש תו,
והוא עדיין נשוי לה. עוד בתקופה
שג׳ודי היתד, בארץ הכיר את חברתו, ענת
סראגוסטי, שנעצרה בשבוע שעבר יחד
עימו. כשחזר מארה״ב הפכה ענת בת ה־
,24 בתם של סוחר ירושלמי ואשתו הגננת,
חברתו הקבועה, עברה להתגורר
עימו בבית שבבקעה. מאז היא שותפתו־לחיים,
והוא שיתף אותה ברבים מעסקיו.
כשפתח לפני כשנה, בשותפות עם עמל
אביבי, בתם של נתיבה בן־יהודה והפרופסור
פינחס אביבי, את מועדון השוקת,
היתד, ענת שותפה שוות־זכויות בעסק.
השוקת לא הצליח למשוך אליו את
הקהל הנכון. משך תקופה מסויימת אומנם
שימש מרכז חברתי, אולם אז סגרה אותו
המישטרה בגלל היעדר־רישיון. ברדוגו
וענת נותרו מחוסרי־עבודה. באותה תקופה
התקיים פסטיבל בחוצות היוצר. ברדוגו
שכר עגלה, ויחד עם ענת מכר תירס לחוגגים.
הוא עשה, לדבריו ,״המון כסף״.

האםהת הפך
הגלגל

מועדון־הימווים

שבבית־התה הצהוב, בבעלותו של ברדוגו, הוא
שקירב אותו אל נוער־השוליים ואל הנוער
,העבריין, אחרי שבמשך שנים קודם־לכן התרחק מנוער זה והתערה היטב בחוגי הסטודנטים
של הבירה. ברדוגו פתח את מועדון־ההימורים אחרי שנאלץ לסגור את בית־התה.

^ ולס כל זה לא היה בו כדי לספק
את אבי, שהיה רגיל לפעילות שונה
סביבו. היתה זו, ללא ספק, אחת התקופות
הקשות בחייו. הוא הסתגר בביתו,
שקע בדיכאון, החליט שאינו אוהב עוד את
(המשך בעמוד )32

ההתחלה ״ ד

הבוהמה, כאשר בא לירושלים בשנת
,1965 אז עדיין היה פועל־נמל לשעבר.

י חז׳ת ה עלו ם י״
(המשך מעמוד )24
הרוח ביום הבחירות ; בהיערכות הכוחות
ה אחרי ם ; ביכולתנו להוכיח בפועל,
לפני יום הבחירות, את חשיבותנו הבינלאומי
ת ; בשילוב כל הכלים היכולים
לעמוד לרשות מחנה כזה ; ברצון הכן
של כל המ שתתפים להשקיע א ת מלוא
כוחם במאמץ המ שותף; בשיב ההנהג ה
וביכולתה לרכוש את לב הציבור ולר תק
את דימיונו.

ה ת חזי ת:
8־ 3מנדט
ן*>* ייתי אומר שבאופן מציאותי יכו!
| לה רשימה כז אתל קוו ת למינימום
של שלושה ול מכסי מו ם של שמונה מג־דאטים(
.המיספר האחרון תלוי באישים
ובאירועים מ סויי מי ם, העשויים לשנות
את ם דר־הגודל של המאמץ כולו).
מה יהיה המצע?
אני מציע שהרשימה תתבסס על מצע
״המועצה הישראלית למען שלום יש-
ראלי־פלסטמי״ ,שהוא מי ס מן ברור,
בהיר, מנוס ח בקפדנות, מעשי, פטריוטי
וציוני. כולנו השתתפנו בחיבורו, ו הוא
מחייב א ת כולנו.
בענייני־פנים יש להסתפק, לדעתי, בשורה
של עקרונות מו סכ מי ם, ולהשאיר
את השאר למצפונו של כל חבר ולהכרעות
מעשיות לגבי כל עניין שיעלה. בוודאי
א סור ל שחק עכשיו ב מי שחקי ם של
דוקטרינו ת ו״איזמים״ .כפי שכבר אמרתי
ב או תו מא מר משנת , 1970 צריך ל היו ת
מ קו םבמ חנ ה זה לליברלים מ ת קד מי ם
ול סו צי אלי ס טי ם דמוקר טיים. אין בו
מ קו ם ל קו מוני ס טי ם, ואין בו מ קו ם לקנ אים
לאומניים.
נותרת הבעייה הפרסונלית. ב חזי ת הק מה
ערב בחירות, מזדקרת בעייה זו תמיד
כמיכשול עיקרי (ועל כן קל יותר להקי
מ ה כשאין בחירות מסת מנו ת באופק).
איך מתגברים על צרה צרורה זו !
א ם מו ק ם מעין מערך, הדרך ה מ קו בלת
היא לקבוע א ת הרשימה על פי
סדר-הגודל של הכוחו ת המ שתתפים בבחירות
האחרונות. זהו הדבר שהצענו
בראשית המגעים ב . 1973-יש לשיטה זו
מיגרעות רבות, בייחוד כשמצטרף כוח
נוסף שלא השתתף מעולם בבחירות ושאין
לדעת מה גודל תרומתו.
א ם מו קמת תנועה חדשה, הדרך המ קובל
ת היא לקבוע א ת הנציגים הבכי רים
בדרך של בחירות פנימיות. זה
נראה יפה, אך יש לדבר מיגרעות רבות.
האנשים ייבחרו ב מיקריו ת, ואין כל בי טחון
שתצא מכך סיעה פרלמנטרית ה מסוגל
ת לפעול, תוך חלוקת״עבודה סבי רה
בין מו מ חי ם ל שטחים השונים• בח זית
הקמה ערב-בחירות, ושלא יהיו לה
הרבה אלפי חברים רשומים, שיטה זו
יעילה עוד יותר. אך אין לפסול או ת ה
מראש. כך נליות
חשוב.
מדים,

או כך, אסור לתת לבעיות פרסולעמוד
למיכשול בדרך ליעד כה
אני מוכן לומר זאת לכל המועוגם
לעצמי.

מיב צ ע שי הדהד
113ולס
^ רשה לעצמי ל סיי ם באותן המי־לים,
שבהן סיי מ תי א ת מאמרי בנובמבר
, 1970 לפני שש שנים הרות־גורל
ומבוזבזות•
״אם נקבץ במיבצע א חד א ת פלגינו
בקאמ פו סי ם ובבתי־הספר התיכוניים, א ת
השמות המזהירים של אישי-חשלום בעולם
האקדמ אי והציבורי, א ת ראשי את הגשר שלנו בכנס ת ו בה ס תדרו ת,
ה א מנותי ת,
חברינו בעיתונות ובזירה
את כוחנו ה אינ טלק טו אלי והה סבר תי, וא
ת קשרינו הבינלאומיים המסועפים —
נוכל לבצע מיבצע רב-אירועים ומרשים את בממדיו, שיהדהד בעולם ושישנה
מ אזן־הכוחות בארץ.
״העולם מחכ ה לכך. הארץ ז קו ק ה
לכך• אין שירות רב יותר שבו יכולים
אנחנו לשרת א ת מדינתנו.״

יי בנתר מלסודדו יי
(המשך נזעמוד )31
ענת, והודיע לידידיו הקרובים כי הוא רוצה
למות.
אלא שאז, שוב התהפך הגלגל. ידיד
תל־אביבי הציע לו לפתוח בשותפות,
מישרד עורכי־דין. ברדוגו, בהתלהבותו האופיינית,
נרתם מייד למשימה. תוך חודש
ימים פתח מישרד נאה בן שני חדרים
מול קולנוע עדן בירושלים, שכר שתי
מזכירות, ולמרבית פליאתו החלו הלקוחות
נוהרים אליו. אבי ברדוגו הפך אדם חדש.
העיסוק במיקצועו, עבודתו המישפטית, כל
אלה מילאו את חייו. הוא חש שמתחיל
״ללכת״ לו, והחליט כי הוא אוהב שוב את
ענת, שעבדה בינתיים כמלבישה בסרט־הטלוויזיה
שצילם הבמאי דני וולמן בהש תתפות
תיקי דיין וצבי שיסל, בראש־פינה.
עם לקוחותיו של ברדוגו נימנה גם
משה ביבם, צעיר בלונדי יפה־תואר וגבה־קומה,
שהיה פנים מוכרות לאנשי מיש־טרת
ירושלים, אם־כי נעדר מן הארץ עשר
שנים. משה הוא בנו היחידי של הקבלן
הידוע שלמה ביבם, והיה ילד־התפנוקים
של הקבלן הספרדי שהיו לו רק בנות
בלבד. הוא גדל ברחוב איבן־עזרא, אחד
הרחובות המהודרים של רחביה, אולם עוד
בילדותו איכזב. למרות שאביו העשיר
העתיר עליו מכל טוב, נהג לגנוב, לפרוץ
ולשדוד, ואת כל שנות נערותו ובחרותו
בילה במוסדות לעבריינים צעירים ובבתי־סוהר.
לפני
כעשר שנים החליטה המישפחה
לסדר אותו בחיים, ומה שיותר רחוק. אחת
מאחיותיו, המתגוררת בוונצואלה, הביאה
עימד, לביקור בארץ צעירה יהודיה מקא-
ראקאס, הכירה לה את משה. השניים התחתנו,
ונסעו לוונצואלה. לפני כשנה חזר
משה ארצה. הוא היה אחד הלקוחות הראשונים
של אבי ברדוגו.
אלא שגם המישטרה שמה עין על ביבס
בן ה־ .35 למחלקת המודיעין של המישטרה
הגיעו ידיעות כי ביבס מחפש, באופן ישיר
ובאמצעות מתווכים, קונים לרכוש גנוב.
כתוצאה ממידע זה הושם מעקב על כל
צעדיו של ביבס. הבלשים הבחינו כי הוא
מבקר בקביעות בכתובות שונות, המשמשות
לו לצרכים שונים.

מי היה
״האנגלי״!
£5פני כשבוע נתפסו השניים, משה
1ואבי, במלון הילטון. הם חיכו לאיש
שהיה ידוע להם כ״האנגלי״ .בידיו של
משה נמצאה מזוודה שהכילה אלבומי־בו־לים
ומטבעות־זהב .״האנגלי״ הצליח להתחמק.
לטענת אנשי העולם־החחתון לא היה
האיש המיסתורי אלא איש־מישטרה אנג-
לו־סאכסי שהושתל על־ידי המישטרה ושימש
פיתיון. בחזית המלון, בתוך מכונית,
ישבה ענת סארגוסטי. השוטרים מיהרו לעצור
גם אותה.
חצי שעה לפני שנעצרו השלושה יצא
ביבס מהמלון — לטענת המישטרה, כדי
להביא את המיזוודה ובה הרכוש הגנוב.
בדרכו עבר בביתו של ברדוגו ואסף את
ענת. כאשר נשאלה ענת, על־ידי השופטים
שהאריכו את מעצרה, מדוע הצטרפה
אל ביבס, אמרה כי הלכה לפגוש את
החבר שלה, כפי שעשתה פעמים רבות
בעבר. כאשר נשאלה מדוע חיכתה במכונית
ולא עלתה לחדר שבמלון, הסבירה
כי ידעה שברדוגו יצא לפגישה עיסקית,
לא רצתה להפריע ומשום כך המתינה
במכונית.
המישטרה טענה כי יש דבר־מה חשוד
בעובדה שהצעירה ישבה במכונית בחוץ.
השופט השתכנע, וציווה לעצור אותה עד
לגמר החקירה.
כאשר הובא אבי ברדוגו לפני השופט,
טען כי לא ידע כלל שהרכוש במיזוודה
הוא גנוב. לדבריו, ביבם הוא בנו של
אדם אמיד, ואמיד בזכות עצמו, ולכן לא
חשד במאום, מה־גם שהוזמן רק לשמש
כמתורגמן וכיועץ מישפטי ללקוחו.
גם במיקרה שלו לא השתכנע השופט,
וציווה לעוצרו ל 15-יום. ברדוגו לא החזיק
מעמד. כאשר שמע כי גם ענת תשב
במעצר נשבר, ופרץ בבכי. כאשר חלפו
הוריה על פניו ביקש את סליחתם, על
שבתם הפכה מעורבת בפרשה ״שלא באש מתה,״
לדבריו.

במדינה
(המשך מעמוד )28
ראש־המועצה, וולפוביץ, קיבל בלישכתו
את נציגי המפגינים. אולם בעוד אנשי
הוועד שוטחים בקשותיהם לפניו, התפתחו
האירועים בחוץ בקצב מסחרר. שוטרי
מישטדת כפר־סבא, שהיו אמורים לשמור
על הסדר, החלו לוחצים לפיזור ההפגנה.
סיפר ראש ועד־הפעולה, עוזי כהן :
תוך כדי הישיבה עם וולפוביץ קרא לי
הקצין בן־לולו החוצה, ושם ראיתי חמישה
שוטרים מתנפלים במכות על אחי הצעיר,
חייל במדים, בגלל שרצה לשבת בתוך
בניין המועצה עד שנצא מהלישכה.
״שלמה צלניק, חוקר במישטרת כפר־סבא,
תפס אותי בכוח וצבט אותי חזק
ביד, בלי שאפשר היה להבחין בזה. הוא
אמר לי, :אם לא תודיע מייד על פיזור
ההפגנה, נעצור אותך ואת אשתך ותגיעו
לאבדכביר ,.אשתי, כרמלה, חטפה ממנו
מכה בראש, ועד היום יש לה סימן כחול.
״אתם תירקבו במעצר:״ ״הייתי
מוכרח להפסיק את ההצגה הזאת, ובאמת
הודעתי על פיזור ההפגנה. מייד לאחר־ימכן
תפס אותי השוטר צבי, ועצר אותי.
״במעצר, בכפר־סבא, הושיבו אותנו בחדר
קר, ולמרות שהודעתי להם שאני חולה
אסטמה, לא נתנו לי את התרופה. קיבלתי
התקפת־אסטמה, ורק אחר-כך הביאו לי
רופא שטיפל בי והחזיר אותי להכרה.
במעצר אמר לי הקצין חן, :אתה תירקב

״לידה באכו־כנב־יר.״ ״הבת שלי,
אילנה,״ מספר -שלום אחוואל ,״חזרה מ-
בית־הספר, ואיך שהיא ירדה מהאוטובוס
היא חטפה מכה בראש מהשוטר ויקטור
גייבלי. נסעתי אייתה למישטרה להתלונן,
ושם ראיתי את עוזי שוכב מעולף בגלל
האסטמה, ותיכף רצתי להביא לו את ה תרופה
שלו. כשחזרתי לתחנה, בשביל התלונה,
ראיתי פיתאום שעצרו את הבת
שלי. לקחו אותה לאבו־כביר, איפה שהזונות
והמסוממות והיא, רק בת ,15 היתה
שם עד למחרת בצהריים.״ הבת, אילנה,אישרה זאת והוסיפה :״זה היה נורא,
כל הלילה להיות עם הנשים האלה. ישבתי
כל הלילה במיסדרון ובכיתי. הן הציעו לי
כל מיני הצעות איומות.״
״להשתין: גד הרוח:״ יוסף חג׳ג׳
אינו מתגורר בנווה־רסקו כלל, ולמקום
ההפגנה הגיעו בדרכו לשלוח טופס-לוטו.
״פיתאום תופס אותי שוטר ואומר לי :
,אתה במעצר,״ סיפר יוסף .״הכניסו אותי
בכוח לניידת ובפנים, בדרך למישטרה,
היכו אותי בכל הגוף. עד היום אני סובל
כאבים. התנהגו אלי כמו לכלב. במישטרה
פחדתי להתלונן על המכות שקיבלתי בניידת,
רציתי רק שהכל ייגמר ויתנו לי
ללכת משם. פעם אחת אמרתי לשוטר ש עצר
אותי שאני חושב שכל העניין לא
בסדר, והוא אמר לי, :כל מה שאתה
אומר זה כמו לדרש תיו נגד הרוח.׳״
יוסף חג׳ג ,,ושאר העצירים שזכו בטיפול
נמרץ מצד שוטרי תחנת כפר־סבא במשך
חמישה ימים, מתכוונים להתלונן ולתבוע
פיצויים מן השוטרים שהתעללו בהם ללא
כל סיבה.

עסקי ם
ח!״ה ביש שמ״ס
רחבת בידדהכגסרדהגדוד
הפכה מיגדש־חנייח, והמשתמשים
מה מ7}7ים תרומות
נכם דות?מוסד הקדוש
מצד החזית, אומר בית־הכנסת הגדול,
שברחוב אלנבי בתל־אביב, קדושה והוד.
אולם צירו האחורי, הנסתר מעין, הניצב
ברחוב בעל השם הקדוש הר־סיני, הוא
מרכז־עסקים פורח, המנוהל על-ידי פרנסי
ההיכל באווירת חולין מוחלטת.
כחלק מעבודות השיפוץ שנערכו בבית-
הכנסת לפני כארבע שנים, הוכשרה רחבה
גדולה ובה ריצוף דקורטיבי. עיריית תל-
אביבי והמועצה הדתית, שמימנו את הפרוייקט
(אשר חסם, למעשה, את רחוב
הר־סיני כעודק־תנועה) ,הועידו את המקום
לאלפי המתפללים העלולים, חלילה וחם,
להישאר מחוץ להיכל ביימי חג ׳ומועד.
ראשי בית־הכנסת, שקיבלו את השטח
הענקי כמתנה משמיים, תפסו עד־מהרה
את האפשרויות הכלכליות העצומות הטמונות
בו. לא חלף זמן והנה, שוד ושבר !
— הרחבה המפוארת הפכה מיגרש-חנייה
בתשלום. הוקמה ״בוטקה״ לסדרן, הוצבו

עמודי־ברזל, נמתחה שרשרת כבדה —
והרי עסק מכניס ומשתלם ביותר בצורת
מיגרש־חנייה לתפארת.
חנייה תמורת תרומה. בעיסקי-
החנייה הפורחים בתל־אביב מוכרים מיספר
בעלי־אגרוף, שהשתלטו על מיגדשי־חנייה
עירוניים (יהודה הלוי, דואר אלנבי) ,וגובים
שם כספים תוך זילזול מופגן ב־פקחי־העירייה,
שחלקם מעלים עין מן המתרחש.
אך החניון שמפעיל בית־הכנסת־הגדול
עולה על כולם ברמת תיחכומו.
בית הכנסת גובה חמש לירות עבור
החנייה, אך לא תמיד אפשר למצוא שם
מקום פנוי. חלק גדול מן השטח תפום על-
ידי בעלי מינויים חודשיים (אנשי־עסקים
שמישרדיהם בסביבה) המשלשלים לקופת
ההיכל 200 לירות לחודש לפחות. כל הכספים
שגובה בית־הכנסת מלקוחותיו, חילוניים
כדתיים, מוגדרים כתרומה. מנהליו
יודעים להסביר, לכל המתעניין, כי התרומה
למוסד — מלבד היותה מצווה
מבורכת — מוכרת גם כהוצאה לצורכי
מס־הכנסה.
כך, למשל, ביקשה חברת רסקו, אשר
מישרדיה -שוכנים ברחוב הר־סיני, לשריין
לעובדיה הבכירים 15 מקומות־חנייה. בתמורה
לכך נאלצה ״לתרום״ לקופת בית-
הכנסת 16,500 לירות בשנת .1965 בשנה
שעברה, כנראה עקב האינפלציה הרצחנית,
שילמה רסקו לבית־הכנסת 27 אלף לירות.
תרומה, כמובן.
מי ישדם דו״חותזו. קיים רק פרט
אחד קטן, המעיב על האידיליה העיסקית.
החניון מתנהל ללא־רישיון, ומבלי לשלם
את המיסים המתאימים, ולמעשה איננו

גבאי חצרוני
תביעה מחוצפת
חוקי כלל, רחמנא-ליצלן. פרט פעוט זה
לא הפריע לגבאי בית־הכנסת, אברהם
חצדוני, להתפשט על שטח השייך לבעלי-
הבתים שברחוב הר־סיני, ולצרף גם אותו
לתחומי ממלכת החנייה הפרטית שהקים.
ב-שלב זה עורר עליו את חמתם -של בעלי
העסקים, אולם מרביתם המשיכו לרטון
בחשאי וקיבלו את הדין מגבוה, אולי משום
הכבוד •שהם רוחשים למוסד הקדוש
ולמה שהוא מסמל.
אך היו כאלה שלא ויתרו, ופנו לעיריית
תל־אביב. ראש אגף־הפיקוח בעירייה,
אריה קרמר, הורה לפקחי העירייה לרשום
דו״חות נגד בית־הכנסת, בא-שמת הפעלת
עסק ללא־רישיון, וערימת הדו״חות תפחה
לממדים עצומים. פשוט משום שפרנסי
ביתרהכנסת לא טרחו כלל לשלם את
הקנסות שהוטלו עליהם כחוק.
מיצודת כיטוד דו״חדת. באחד ה-
הניסיונות למציאת מוצא מן הסבך ה־בלתי־קדוש,
דרש מנהל רשות־החנייה,
יונה גמפל, כי בית־הכנסת יקצה חנייה
חופשית לפחות לבעלי השטח הגזול ול לקוחותיהם.
אולם
לא כך חשב הגבאי. הוא, מצידו,
חיכנן לנצל את ההסדר למטרות שונות

לחלוטין. מייד אחרי ׳שנתקבל הסכם זה
הופיע אברהם חצרוני במישרדי העירייה,
והודיע חד־משמעית כי יכבד אותו, בתנאי
שיבוטלו הדו״חות וההליכים המישפטיים
נ התלויים ועומדים נגד בית־יהכנסת על
ניהול עסק ללא רישיון.
אנשי העירייה דחו את האולטימטום
המחוצף, וההסכם בוטל. ההליכים המישם־
טיים, המתנהלים בבית־המישפט־העירוני
בתל-אביב מזה כשנה — נמשכים להם
בעצלתיים. אולם, אנשי ועד בית־הכנסת־הגדול
אינם נהנים מגיבוי מצד השותפים
הדתיים בקואליציה העירונית. חיים בסוק,
סגן ראש העיר ונציג המפד״ל בעירייה,
הביע את התנגדותו למיפעל המשגשג, ואמר
:״כל העניין הזה פוגע בכבודו של
בית־הכנסת־הגדול.׳״

האמת) של מישטרת מחוז תל-אביב —
בוטלו. המכונה הועמדה, בילעדית, לרשותו
של קצין בכיר מאד מן המטרה הארצי,
ראש המחלקה לתפקידים מיוחדים, ניצב-
מישנה מיכאל בוכנר.
השמועה, שהופצה על-ידי בלשי היחידה
המרכזית של מישטרת מחוז תל-אביב,
הקימה על רגליהם את מאות הבלשים
אנשי היחידה המובחרת. אחדים מהם, שלא
האמינו וסברו שזוהי מהתלה אכזרית, מיהרו
להציץ לחדר־הם וליגרף, ונפגעו. ל תדהמתם
גילו, כי תור הממתינים לפני
החדר מורכב מחבריהם־לעבודה, בלשי
מחלק־המוסר של היחידה המרכזית. אלה
הוזמנו להיחקר על-ידי הקצין הבכיר־מאד,
שבא במייוחד מן המטה־הארצי ־של המיש־טרה
בירושלים לשם עריכת חקירה סודית.

את משימת חקירת בלשי היחידה המרכזית
הטיל המפכ״ל עצמו על בזכנר.
בוכנר אינו חוקר קשוח. הוא ידוע כאדם
רגיש, עדין ותרבותי, המעדיף להשתמש
במוחו ולא בכוחו, אך החקירה היתה אכזרית
למדי. אחד הנחקרים פרץ בבכי
ורעד בכל גופו, כא־שר נחשד על-ידי
בוכנר כי הוא המדליף.
החקירה הסודית במכונת־האמת לא סיי עה
לקצין־הבודק. הוא נאלץ לשוב למטה-
הארצי בידיים ריקות, כלעומת שבא. אולם,
שבוע אחרי חקירת הפוליגרף הגיע לידי
העולם הזה מידע !חדש, חשוב ביותר, הנוגע
לשחיתות בקרב קצינים מסויימים
במטה מחוז תל-אביב.
אחרי בדיקת המידע על-ידי המערכת,
הועבר החומר לידיעת המפכ״ל החדש של
המישטרה, רב-ניצב חיים תבורי, בצירוף
בקשה: שהפעם יהיה הקצין הבודק אדם
אחר, לא אותו תודניצב מן המטה־הארצי
שביצע את חקירת־הבזק בעניינו של ניצב-
מישנה ארמנד לוי, ואשר טיהר אותו.
הבקשה נתקבלה.

עיתונות

£ 0081£ £ש !

>¥01*1113111161

141461*6ט( 1ן)1*1114
* 1111611 61161

£60560130561

1*6 £ 6 1 3 ¥ק • 211 161 *161111

* 0 6 1( 6 )11*0 ¥ 6 1 1 5 6 £01״ 0 8 3 1 5 1 4 6 0 5־ 611 61 * <1611 5 8 0 8 1 ) 6 £ 1 0 ) 1 6 0 ) 1 1 3 1 1 0ס ק 1*1*6 8ס11*1115 8 6 1 *5 6 0 8 ? 1) 1 6 0 )1 6 8 181*3 6 1 - 14
3 8 6 1 *8 ( 3 0 ) 0 1 )1 6 0 0 ? 3 0 1 ( 6 1 ( 0 1 6 1 1 6 1 5 6 0־188 £11) 14 £1
* 8 0 0 1 1131
1 )1 6 0

6 1 ) 61 *1 3 1 ) 6 1*׳011 ) 6 ¥ 0 5 0

0 1 6 )1 ? 3 0 1 ( 6 8

ז סו 01ז*1יז*נ.ז*) >1קיזס
זז 6זססווז חץ• •*1011 וחס•
ווחוסזסז<*0ז
*1* 10 ?01*11**4
*הו *ז*) 6 1זח )*ח*וחתו>ינ<)ח0ז*ן

( ) 110 ) 161ק 1

* 1) 1*0סח ז*)1ז*,ן 6*114* 6*0 1ח*ז״)**1ז0א • 1ז* 1*11ז116* ?0
ז*ז1 611*0. 0) 6*0 *1ז*ז*ע*ז *)*1וז יז) )4 9 4חוחח •11)1 6*10ח*נ*ח)5ח*׳\ 1ח****1ג 4ח*(< 101ז 60ח* 6ז0׳י 6ח<.11 1 *1661112
ז*? 4 6• ) 1116 4 111ז*זו* ה•* ח*ת)0׳י**01ק 61111) .ח 0*11 וחס חזז0ז*41ק •* 111 ?**1הו**1**6וזו* 1 1״ י*

* 061״) 0*04*11) .ח***15 גז!4 ) :ק ססן חוז

הסקופ שלא 13ר 0

תמונתו של עופר המת
כתוך מכוניתו — גגגזה
ונשמרת בכספת

מיגרש־החנייה בבית־הכנסת הגדול כתל־אכיב
שימוש מכניס ברחבת המתפללים
עזרה כלתי־צפויה. העזרה שלה
שציפו הנתבעים, אגודת בית־הכנסת־הגדול
והגבאי חצדוני, הגיעה דווקא ממקור בל־תי־צפוי
לחלוטין. בנימין נס, יהודי מ־מישפחה
חרדית המשמש כאחראי על מערכת
הפיקוח העירונית — הפתיע אפילו
את הבום שלו, אריה קרמר.
בעדותו בבית־המי־שפט ( )12.12.76 טען
נס :״ככל שהדברים ידועים לי, אין שום
מניעה או התנגדות מצד גורם כלשהו
בעיריית תל-אביב למתן רי־שיון לניהול
מיגרש-חנייה כחוק בחצר בית־הכנסת-
הגדול בתל־אביב.״ עדות תמוהה מאד של
עובד-עירייה שאמור היה, בתחומי תפקידו,
לדעת מהו יחסם האמיתי של מחלקת־התנועה
של העירייה ומנגנון־הפיקוח שלה
לנושא זה.
לפני ימים אחדים ערך השופט אליעזר
כהן ביקור במיגרש־החנייה, והתרשם במו־עיניו
מן העסק המכניס, שבעליו מנהלים
אותו ללא רישיון וללא תשלום המיסים
הנהוגים. תודות לתפקידו הרם, לא נתבקש
השופט להעלות תרומה לקופת בית־הכנסת.

מישטרה
ר.מ*וד אחר *..רון

המישטדה חקרה את
בדטיה כמכונת־חאמת —
אף רא גילתה מי חרזיף
7״העוד 8הזח״
כל החקירות במכונת הפוליגרף (מכונת-

ראש־המחלק, פקד בן־דור, פתח את האירוע.
הוא הוזמן להיבדק, ולא גילה כל
התנגדות.
״האם אתה מכיר את כתב הסולם חזה,
מרסל זוהר?״ נשאל.
״כן,״ השיב הקצין.
״האם נכון שמסרת לו את הפרטים שפורסמו
בעיתון (העולם הזה )2049 לגבי
ניצב־מישנה ארמנד לוין״
״לא נכון,״ השיב בן־דור.
״האם נכון שנפגשת עם העיתונאי?״
״ניפגשתי איתו, אך לא עכשיו. מזמן.״
״לא אתה סיפרת לו על ארמנד לוי?״
לחץ החוקר.
״לא סיפרתי לו על ניצב-מישנה ארמנד
לוי.״
״על מה ־שוחחת עם העיתונאי כשגפגשת
איתו?״
״נפגשתי איתו כאן, במישטרה. שוחחתי
איתו על אישור דובר המחוז בדבר תפיסת
בית־בושת.״
״האם אתה יודע מי סיפר להעולם הזה על
החשדות שפורסמו נגד ניצב־מישנה אר-
מנד לוי?״
״לא ידוע לי !״ טען הפקד בן־דור בתוקף.
הפוליגרף אי־שר* כי הקצין דיבר אמת.
המכונה אישרה גם, שכל בלשי מחלק־המוסד
שנחקרו ניאותו אופן, לא שיקרו.
השאלה נותרה קנינה: מי הדליף לכתב
העולם הזה את,ן׳פירטי החקירה שערך
הפקד בני פירסנן, לגבי החשד שמפקדו,
ניצב-מישנה לוי, קיבל שוחד ממועדוני-
ההימורים של העולם-התחתון?

הקול האלמוני שטילפן למערכת ידיעות
אחרונות בשעות אחר־הצהריים של יום
השני בשבוע שעבר, סירב להזדהות .״יש
לי ידיעה מעניינת בשבילכם,״ אמר ,״אני
רוצה בשבילה אלף לירות.״ כשניסו לח קור
אותו בטלפון, סירב האיש למסור פרטים.
רק כשהובטח לו שיקבל את הסכום
שביקש אם אומנם תתפרסם ידיעה על פי
המידע שלו, אמר האיש :״סעו מהר
לחוף תל־ברוך. יש שם משהו מעניין.״
צלם העיתון שלום ברטל, והכתבת אורלי
אזולאי, מיהרו לצאת לחוף תל-ברוך.
הם ראו שם את מכונית התלוו של שר־השיכון,
אברהם עופר, מוקפת שוטרים.
המישטרה הגיעה למקום כמה דקות לפניהם.
כאשר הבחינו השוטרים בצלם, הם מיהרו
לסלקו מהמכונית. אולם במהומה הכללית
שנוצרה במקום הצליח ברטל להתגנב
מן הצד השני. הוא הגיע עד לחלון
המכונית, צילם משם את עופר מקרוב,
כשפניו נשענים על• ההגה ומרקתו זב דם.
ברטל הספיק לצלם שלוש תמונות לפגי
שהשוטרים הסתערו עליו, החרימו את מצ למתו
ואת סרט־הצילום. רק שעות רבות
אחר־כך הסכימו להחזיר לו את הסרט.
באותו לילה היה בידי ידיעות אחרונות
סקופ נדיר: תמונה בילעדית של שר־השי־כון
שהתאבד, בתוך מכוניתו. אבל התמו נה
לא פורסמה. היא נגנזה בכספת של
המערכת. רבים מאנשי המערכת של העיתון
אפילו לא ידעו על קיומה.
תמונה מזן ןז?ן ת. אין ספק שכל עי-
תון־חדשות במערב היה מפרסם תמונה
מעין זו. בעולם שבו תמונות־זוועה הן חלק
בלתי־נפרד מהחדשות היומיות, כשהעיתו נות
והטלוויזיה מפרסמים ללא הרף מראות
של קורבנות אסונות־טבע, תאונות־דרכים,
מעשי־טירור וקרבות אכזריים — היתד.
תמונה מעין זו שצילם ברטל נחשבת כ־תמונת-חדשות
נדירה.
לא כן בישראל. הסביר העורך האחראי
של ידיעות אחרונות, דב יודקובסקי, מדוע
החליט לגנוז את התמונה :״זו תמונה ש צולמה
מקרוב מאד. היא מאד אכזרית, ומאד
מכאיבה.״
כמוה, אכזריות ומכאיבות היו גם המילים
שבהן תואר מותו של עופר. איש לא
העלה בדעתו שלא לפרסמן.

ישראלים בחו׳ ל הידבוצגיק הישראלי נטש את מכוניתו —
והיא חפפה שיחת־חיום בגודווניה הכותרות הראשיות של העמודים הראשונים
בעתוגי נורווגיה רעשו וגעשו.
מכונית פולקסוואגן לבנה מיסתורית העסיקה
אותם שבועות ארוכים, וגרמה להם
ממש לצאת מגידרם.
בחודש אוגוסט מצאה מישטרת העיר
ברגן, העיר הגדולה ביותר בנורווגיה,
מכונית פולקסוואגן לבנה בעלת לוחית־זיהוי
הולנדית שחנתה ליד מעבורת.

הידיעה עד טאוכה ב״כרמן״
קוריוז בכותרת ראשית
בירוד קצר העלה, כי הפולקסוואגן נטושה
במקום זה כחודשיים, ואיש לא בא לקחתה
מן המקום שבו חנתה.
מי זה טאוכהז׳ סיפורה של ה-
פולקסוואגן התפרסם, כמובן, בכל רחבי
נורווגיה, מאות אנשים טילפנו לעיתונים
ולמישטרה והעלו השערות לגביה. אחד
המטלפנים היה איכר נורווגי, שסיפר כי
צעירה ישראלית וצעיר הולנדי באו אל
חוותו, וביקשו עבודה בקטיף תפוחי-עץ.
הוא קיבלם לעבודה, אולם ביום שבו היו
אמורים להתחיל בעבודתם, לא הגיעו אל
החווה.
כאן החלה העיתונות משתוללת ממש.
המכונית המיסתורית והיעלימה של הצעירה
הישראלית נקשרו יחד. עיתוני נורווגיה,
הרגישים ביותר מאז פרשת לילהאמר,
החליטו כי הצעירה נרצחה על-ידי איר־גוגי־טרור
פלסטיניים, וכי המכונית שייכת,
בעצם, לידידה ההולנדי שנרצח אף הוא.
לתמונה נכנסה גם מישטרת נורווגיה, שבעזרת
האינטרפול גילתה כי המכונית שייכת
לצעיר ישראלי בשם גידעון טאובה,
מקיבוץ רביבים שבנגב.
כאן לא יכלה עוד העיתונות לכבוש את
יצריה. העובדה שהמכונית שייכת לקיבוצ־ניק
מישראל, היתד. האישור הסופי לכך
שמדובר בפרשת רצח מיסתורי — שאם
אירגוני־המחבלים אינם שותפים לו, הרי
רשת־סמים ישראלית בוודאי שותפה לה.
כעיטה למכונית. המישטרה המשיכה
לחקור, והגיעה למבוי סתום. חוקריה טיל־פנו
לישראל, לקיבוץ רביבים, אולם שם
נמסר להם כי השם גירעון טאובה אינו
מוכר לאנשי הקיבוץ כלל. בערב חג־המולד
טילפן עיתונאי נורווגי מן העיתון
השני בגודלו בנורווגיה, ברגן סטודנרה,
לקיבוץ רביבים, וביקש את גידעון טאובה.
לתדהמתו הגדולה קיבל אותו תוך דקות
ספורות. הישראלי לא ידע מה לו ולשיחת־טלפון
מנורווגיה, וכשאמר לו העיתוגאי
״המישטרה מחפשת אותך חודשים ואילו
אני מצאתי אותך בשעה,״ כמעט שנשמטה
השפופרת מידיו. הוא היה כה המום עד
כי סירב לשוחח עם העיתונאי.
כאן נכנס לתמונה חיים מם, כתבו הישראלי,
של הברגן סטודנדה, הוא נסע
לרביבים ודובב את גידעון טאובה. זה
סיפר לו כי נסע לטיול באירופה, ורכ־ש
בהולנד מכונית פולקסוואגן במאתיים דו*
(השמך בעמוד )34

במדינה

ה ש בו ע

מינימום הבוס הראשון

0 0 0 .0 0 0
(כולל העברה)

מינימום נרו חנוסיס

2 ,2 5 0 .0 0 0ל
ובלבד שסכום הפרס שיקבל
זוכה כפרס ראשון
לא יעלה על מיליון לירות

יו ם ה׳ — המועד האחרון
למסירת הטפסים

עשה לך מנהג ק בו ע-
מלא טוטו בכל שבוע!
המועצה להסדר ההימורים בספורט

(המשך מעמוד )33
לר. אחרי שנסע בה כמה קילומטרים התנפצה
השמשה הקידמית. הוא הוציא מאה
דולר נוספים על תיקונה, ובמעט הכסף
שנותר לו קנה דלק ונסע לנורווגיה. בדרך
״הלכו״ לו הבלמים. הוא התרגז עד־כדי-כך
שהחליט להמשיך לנסוע במכונית,
למרות הסיכון, עד שיאזל לו הדלק. כשהגיע
למעבורת ליד העיר ברגן אזל הדלק,
ולא היה בידו כסף לתקן את הבלמים.
הוא יצא מן המכונית, טרק את הדלת, בעט
בה בחוזקה והחליט לנטוש אותה לנצח —
אך לא לפני שקיבל, לדבריו, אישור ימן
השומר בתחנת־המעבורת להשאיר את המכונית
במקום.
מ תנ ה לעורך. כך הגיעה אל פיתרזנה
התעלומה -שהעסיקה את הנורווגים יותר
מכל דבר אחד בעולם. אולם הם לא
הסתפקו בכך. הם ה-שתוקקו לדעת מה
עלה בגורלם של הצעירה הישראלית
וידידה ההולנדי. חיים מס עלה
גם על עיקבותיה, והסתבר לו כי זוהי
עורפה צאנגן בת וד ,24 חברת קיבוץ
גיבעת־חיים איחוד, שהכירה בקיבוץ מתנדב
הולנדי והחליטה לצאת איתו לטיול
באירופה. משך כל אותה עת -שחיפשה אחריה
המישטרה, והעיתונות דיווחה כאילו
נרצחה על־ידי טרוריסטים, שהתה בנורווגיה,
אולם כיוון שאינה קוראת נורווגית
לא ידעה כי הפכה גיבורה של דראמה.
אשר לעבודה בקטיף תפוחי-העץ, בחווה,
שאליה לא הגיעה מעולם, הסבירה עורפה:
״פשוט לא התח-שק לנו לעבוד, אז לא
הלכנו.״
חיים מם מיהר לדווח לעיתונו, וצירף

שלים. התובע הוא ד״ר נדים קאסם, אף
הוא מכפר רמה, דודנו של כמאל. ד״ר *
קאסם הוא רופא המתגורר כיום בארצות־הברית,
ומתעתד לחזור ארצה בקרוב.
האם הוא רימה ¥הפרשה החלה ב־אמצע
שנות החמישים כאשר נדים קאסם,
אז סטודנט צעיר לרפואה, התגורר בירושלים
בג׳רנזן הוסטיס, והכיר שם את האל מנה
וילהלמינה מטוסיאן, ישישה חולנית,
בעלת בית בשכונת טלביה. נדים טיפל
בזקנה הערירית וקשר עימד, יחסי־ידידות,
שעליהם שמר גם אחרי שעזב את הארץ
ב״.1965
באחד מביקוריו של נדים בארץ, בשנת
,1971 הציעה לו הזקנה לקנות ממנה את
הבית בסכום סימלי של מאה אלף לירות ^
(שוויו היה אז כחצי־מיליון לירות) ,כאות־תודה
על טיפולו בה. מפאת קוצר־הזמן
הטיל נדים על בן־דודו, כמאל, לטפל בעניין
וכמאל, שחזר אז לארץ אחרי 12 שנות
היעדרות בשל שליחות מישרד־החוץ, אומ נם
קיבל על עצמו לרכוש את הבית עבור
דודנו.
מנקודה זיו בסיפור ואילך קיימים חיליו־קי־דיעות,
המתנהלים עד היום על פסים
מישפטיים בערכאות שונות. נדים קאסם
טוען, בבית־המישפט המחוזי בירושלים, כי
כמאל חמד את הבית, ותחת שימלא את
שליחותו, השתמש בתחבולות שונות ורכש
את הבית לעצמו.
לטענת התביעה הכין כמאל ייפוי־כוח,
המסמיכו לרכוש את הבית לעצמו או למכרו
כראות־עיניו, אלא שווילהלמינה מטו־סיאן
סירבה לחתום על ייפוי־הכוח עד ש
ייאמקור״
מציג ת כני תחס כון 1977

לרכישת סדרת מכשירים בהגנה בפני התייקרות
תכנית חסכון מקיפה, הבאה לאפשר את רכישת המוצרים
העיקריים של ״ א מ קו ר״ והכוללת את המרכיבים של שמירה
על מחיר המוצר (מחוץ למע״מ) ,חסכון חדשי, פטור מריבית
והנחות _ הוצגה במסיבת עתונאיות בבית סוקולוב.
מר שמעון אלמן, מנכ״ל אמפא, ציין כי התכנית עובדה
לפרטיה במטרה להקל על ציבור הצרכנים לרכוש מכשירים
חיוניי ם למשק הבית בהתחשב עם ההאטה הצפויה ב1977-
וחרף ההתייקרויו ת והפיחותים הבלתי נמנעים.
בהציעה שורה של הטבות לצרכן מהווה התכנית שנוי בסיסי
בתנאי השווק של הקונצרן. שמירה על המחיר של יו ם
ההזמנה מגינה על הצרכן בפני התייקרות צפויה של עד *35
בשנה של המוצרים.
עליו לשלם !/3במזומן ואת היתרה הוא חוסך ב 12-תשלומים
חדשיים ומקבל את המוצר אחר ששה חדשים. לנוחותו נעשו
סידורים לבצע את החסכון בסניפי כל הבנקים בארץ.
למשתתף בתכנית מוצע גם מסלול חסכון קצר יו תר של
6תשלומים ואז יקבל את המוצר בגמר 3חדשים.
בניגוד למקובל במבצע רכישה בתשלומים, אין ״אמפא״
זוקפת במישרין או בעקיפין ריבית לחובתו של הצרכן. גם
מרכיב זה בתכנית מהווה איפוא חסכון משמעותי. לכך
מתווספת הנחה ישירה על מחיר המוצר.
התנאי להשתתפות בתכנית היא רכישה של 2מבין 5
המוצרים העיקריים של ״ א מ קו ר״ :מקררים, מכונות כביסה,
טלוויזיות, תנורי בישול ומזגני אוויר.
גם כאן לא נעשתה הבחנה בין דגמים המבוקשים ע״י
הציבור לבין דגמים שהיצרן מעונין בדחיפתם. כל המגוון
של 50 הדגמים במבחר 5המוצרים הנ״ל עומד לרשותו של
החוסך — בין אם לפי אפשרויותיו הכספיות או בהתאם
לגודל דירתו.
מר אלמן מדגיש כי קונצרן אמקור-אמפא מקווה שהתכנית
תגביר את שיעור המכירות של כחול-לבן. ב־ 1976 שווקה
״ אמפא״׳ 75 אלף יחידות מהמבחר הנ״ל, בכלל זה כ-צ 4
אלף מקררים ומקפיאים. אך בעוד שבמכירת מקררי חוץ
מסתמנת ירידה וזאת בין היתר כתוצאה מפיתוח הדגמים
החדשים, אמקור — 1900 , 2000 הרי בשני מוצרים חשובים
אחרים תופסת עדיין תוצרת חוץ אחוז גבוה ובלתי מוצדק
לחלוטין 80* :מכונות כביסה ו־* 45 מקלטי טלוויזיה מכלל
המכירות מיובאים מחו״ל וכך ״ אוכלי ם״ מטבע זר ומסתכ־נים
בטיב השרות וברציפותו.
שילוב הרכישה של מוצרים אלה במכשיר החיוני ביותר
למשק הבית — המקרר, עשוי איפוא לעודד את המגמה
להעדיף תוצרת הארץ.
תכנית החסכון 1977 של אמקור נועדה במיוחד לזוגות
צעירים שהם הפוטנציאל הטבעי למכשירי בית אך היא
תשמש גם פנסיונרים וצרכנים ו תי קי ם השואפים לחדש את
הציוד המתישן שחל עליו כבר עיקרון המחזוריות.
בחישוב ממוצע יצטרך הצרכן לחסוך עבור 2מכשירים ביחד,
סכום חדשי הנע בין <*00ל״י — 500ל״י — מאמץ כספי
הוא בגדר יכולתם של חוגים שונים של צרכנים.

מיברק אל העורך, שהוא בעל מכונית
פולקסוואגן, בו הודיע לו כי גדעון טאובה
מוסר שהוא מעביר לרשותו את מכונית
הפולקסוואגן חינם־אין־כסף, וכי לפי מיטב
ידיעתו שני גלגליה הקידמיים של המכונית
הם במצב מצויץ, רשייסע בה לבריאות.
מיעוטים הגב
של כמאל

עורך חדין הדרוד חבתבך
כפרשיות מוזרות — א!־
החליט בבד־זאת לרוץ לבחירות
צל כבד מעיב על דרכו הפוליטית של
עורך-הדין כמאל קאסם, יועץ שר־המיס־חר-והתעשייה
לענייני תיעוש כפרי-יהמי-
טים. כמאל קאסם 44 דרוזי בן הכפר
רמה, מתכוון ״לרוץ״ לכנסת התשיעית, ולפי
דבריו הוא מעדיף לעשות זאת ברשימת
המערך — אם־כי בכפרו אין כלל סניף
של המיפלגה. ה״נדוניה״ הראשונה של
עורך־הדין הדרוזי למערך, היא כמה מאות
שמות של דרוזים, שביקשו, לדבריו להירשם
למיפלגת העמדה, והוא החתימם ב-
מיפקד שערך בכפר־מולדתו.
הצל המאיים עליו הוא תביעה אזרחית
בדבר הפרת שליחות, שבה מואשם כמאל
ברמאות ובמעשה־הונאה. זוהי פרשה מיש-
פטית סבוכה, על רקע רכישת בית בירו
הסכים
כמאל לרשום את שמו של נדים
כרוכש הבית בעתיד. משיושבו חילוקי־הדיעות)
שילם כמאל לישישה 80 אלף
ליריות, והבטיח לשלם עוד 20 אלף ל״י
בחו״ל במטבע זר — והעיסקה בוצעה.
מריבת הדודנים. הזקנה חתמה על
חוזה שהכין כמאל, והלה מיהר לרשום את
הבית בטאבו על שמו — בניגוד להסכם
עם נדים קאסם, שנעשה בעל־פה, תוך
אמון.
בשנת 1972 בא ד״ר נדים קאסם לארץ,
ובפגישה בין הדודנים תבע נדים את הבית
כפי שסוכם. סמאל לא התנגד למוסרו,
ובנוכחות עדים הסביר את מעשיו בדאגה
לגורל הרכוש שהיה עלול ליפול ילידי ה־אפוטרופסים,
אילו נפטרה הישישה לפני
ביצוע ההעברה. הוא דרש מנדים סכום של
101 אלף לירות, הסכום ששילם למטוסיאן
בתוספת הוצאותיו סביב הרכישה (כל זאת,
ללא תשלום אותם 20 אלף ל״י שהובטחו
במטבע זר).
כאשר השיג נדים את הכסף, שינה כמאל
לפתע את דעתו. הוא סירב להעביר את
הבית לרשות קרובו. התביעה הראשונה
נגד כמאל הוגשה עוד ב־ ,1974 והיתה משותפת
עם וילהלמינה מטוסיאן הישישה. הפרשה
נדונה בפני השופט יהודה כהן, שבפניו
מתבררת גם התביעה הנוכחית. בית-
המישפט דחה את התביעה על הסף, בעיקר
בגלל אותו הסכם בדבר התשלום במט-
בע־זר בחו״ל, אשר כמאל מכחיש את
היותו יוזמו — ואשר לבסוף כלל לא
הוצא אל הפועל.

במדינה

היורשים!התערבו. לטענתה של ויל- 4 הלמינח מטוסיאן באותו עניין, היא מעולם
לא חתמה במודע על חוזה שבו היא מעבירה
את הבית לבעלותו שיל כמאל קאסם,
והוסיפה כי הלה כנראה שירבב את החוזה
בין מיסמכים שונים שנהג להגיש לה
לחתימה: .ובהיותה עיוורת־ילמחצה הצליח
כמאל להוליכה שולל, ולרכוש את הבית
במירמה.
ד״ד נדים קאסם הוציא צו־מניעה ׳נגד
כמאל, שמכר בינתיים את גג הבית בסכום
שיל רבע מיליון ל״י, והוא מבקש מבית־המישפט
לעכב את ביצוע העברת הגג והבניין
כולו או, לחילופין, קבלת כל הכנסה
וטובת־הנאה שהפיק כמאל קאסם מן הי
רכוש שהשיג* .
לפני יותר משניה, נפטרה הישישה בשיבה
טובה, והמצב הסתבך עוד יותר. יורשיה
(ילדייו של בעילה מנישואיו הראשונים)
תובעים את הרכוש. נציגת המישפחה,
שלא קיימה קשרים כלשהם עם ׳וילהלמי-
נח, נתייניה שוודית ששמה מטוסיאן, דורשת
— באמצעות מנהל־העיזבון — את
רכושה ישל המנוחה, ומבקשת להפסיק את
הליכי מכירת הבית.
תביעת היורשים מתבררת עתה בבית־ד
המישפט העליון, בצורת עירעור על דחיית
תביעתה הישנה של וילהלמיינה מטוסיאן
בקשר לאותו חוזה, שחיוקיזתו נדחתה על
הסף. אומנם, כרגע מופנים חיצי היורשים
כלפי כמאל קאסם, בשל יוזמתו באותו
חוזה, אך גם אם יזכה בדים קאסם בתביעתו,
מתכוונים היורשים לתבוע את הבית
לעצמם. הם יטענו שכל ההסדרים בין המנוחה
מטיוסיאן ובין נדים קאסם אינם
תופסים, היות שלטענתם שיקר הרופא לזקנה
הערירית, לא טיפל בה כלל כפי שטען.
נדים קאסם עצמו ימציא, בהקשר זה,
את חליפת־המיכתבים ביינו לבין וילהלמי־נד״
ולטענתו יוכיחו אלה כי ההסכם בינו
לבין הזקנה היה כשר למהדרין ,׳והתבסס
על טיפולו המסור בה. .
נגד עורד־הדין הדרוזי הוגשה תלונה
בלישכת עורכי־הדין על התנהגותו בפרשה
זו, ואם יזכה ד״ר נדים בתביעתו יגיע
כמאל קאסם לפני הלישכה, שאותה הוא
מכיר היטב — בדרך בלתי־נעימה לחלוטין.
פרשות מוזרות היכרותו עם מוסד
זה החילה לפני שיצא לשליחותו מטעם
מישרד־החוץ (העולם הזה .)1087
בתחילת שניות החמישים למד כמאל מיש-
פטים באוניברסיטה העברית, התחבב על
מרציו ועל אנשי־צמרת. עם סיום לימודיו
התמחה בבית־הדין־העליון, והמשיך את
התמחותו בעבודה אצל עורך-הדין החיפאי
יעקוב סלומון, שם הסתבך במיספר פרשיות
בלתי־נעימות.
בסוף שנת 1955 הגיש אזרח חיפאי נגד
כמאל תלונה למועצה •המישפטית, על שמסר
ליריבתו המישפטית חומר חסוי שהוצא
מתיקי עורך־הדין סלומון. ברגע האח רון
חזרה בה העדה המרכזית בפרשה מעדותה,
וכמאל ניצל ממצב מביך ביותר.
זמן קצר לאחר־מכן, כאשר עסק בגביית
כספים מלקוחות המישרד, נהג לתת להם
קפלות זמניות, שחלקן נשא באופן מוזר
את הכותרת ״מדינת ישראל״ ,׳ושוב הוגשה
מדו תלונה למועצה המישפטית.
באותה תקופה התפוצצה פרשה ׳נוספת
בה היה מעורב כמאל קאסם. הוא ׳ניהל
מגעים עם המיפלגה הפרוגרסיבית, ערב
הבחירות לכנסת השלישית, והבטיח לארגן
עבודה רשימת־מיעוטים. כאשר נבדקו החתימות
הדרושות להגשת הרשימה, התברר
כי חלקן מזוייף. עורך־הדין סלומון הגיש
תלונה למישטרה ,׳והעניין הובא שוב לדיון
במועצה המישפטית. זו החליטה לבטל את
תקופת התמחותו של כמאל למשך שנה.
י כמאל עירער, אך בית-הדידהעליון אישר
את החלטת המועצה, ובכך חסם זמנית את
דרכו של הצעיר השאפתן אל הצמרת.
כבד־־זאת -לכנסת, להסתבכויות
אלה נוספה פרשיה, שבה הואשם כמאל
בהפרת הבטחת־נישואין לצעירה יהודיה
שהכיר ב־ .1958 הצעירה הפכיה עולמות והצליחה
להתגבר על התנגדות מישפחתה
לתוכניות הנישואין. עיל-ידי תלונתה הוציא
י כמאל אז ממנה וממישפחתה 2500ל״י •ב-
טעניות־שווא ,׳ולבסוף נעלם מבלי לממש
את הבטחותיו. גם במיקרה זה הוגשה תלונה
נגד כמאל במועצה הימשפטית.
בסיום אותה פרשה יצא כמאל קאסם
לשליחותו מטעם מישרד־החוץ, שממנה
חזר רק לפני כחמש שנים. בשובו התמנה
(המשך בעמוד )42

תוא1תן א ת * /י ה. אח

עסי׳ ,רב המכר של בכורה ארצית
בצבעי

מישימה

1א0ת. אתתתה ת;0רר א/תק

< ז״וסחק _ו_=€1ו 0ו-ו^\ 1_00ו^£ 5/דוז•
״ >1£ 5£4ו׳ ו0 11ו38 /

בקולנוע

״ אורלי ״ ודא

בשעות :

בקרוב :

ירו שלים

״ רוו ״

• חיפ ה

״ רון״

רק למבוגר ,

וצטס אז א מ

1 ב בית המסו. מ ספ ר 1

]311)1317 1977 155)16

בי שראל

^ ¥ 18311£ס 01,1מ

8 1 11181)16ס 01.

\ 311011) ))10 017׳}•8 )01

הפצה בלעדית
סטימצקי

מסג׳יסטיות יפהפיות
באווירה אקסקלוסיבית,
שרות מעולה, יחס אישי.
מיזוג אוויר מלא, נקיון למופת.
סאונה.
בזל 31 תל־אכיב, טלפון 233256
(ליד מככי־האש)
חני יה

בשפע .

פתוח: מ־ 09.00—21.00 רצוף
ובשבת. 10.00—19.00 :

היי
דוופשיה עם

שידור
האשה המעצבת
את פני
האומה ת

צלי׳ש
איזון עדין
הטמפון הקטן
שכבש
את העולם

• לאברהם?!ושניר עבור כתבתו על
פרשת התאבדותו של שר־השיכון אברהם
עופר, ששודרה בהשבוע — יומן אירועים.
קושניר הצליח, בפעם הראשונה, להגיש
את הפרשה בצורה עניינית וקורקטית, תוך
התייחסות מאוזנת לכל היבטיה, מבלי להיגרר
לרגשנות ולדרמטיזציה.
הצלחתו של קושניר התבלטה במייוחד
לנוכח כישלונו של עורך היומן, רס עב־רון,
שראיין באותו נושא את שר־המיש־טרה
שלמה הילל. עברון, שהוא איש
אמנות, אך חסר חושים פוליטיים, היה
עוד יותר קיצוני משר־המישטרה בהתייחסותו
לחלקם של אמצעי־התיקשורת בפרשת
עופר. הוא ניסה ללחוץ על הילל ולהוציא
מפיו, כמעט בכוח,׳ הודאה כי הגשת
תלונות במישטרה נגד אישים פוליטיים
יכולה להפוך מכשיר קבע לחיסול יריבים
פוליטיים.
הילל התחמק מלהשיב על טענה נואלת זו.
מה שרם עברון לא הבין ואינו יודע הוא,
שלא ניתן לגרום לשום חקירה או בדיקה
מישטרתית מבלי שהתלונה תהיה
מלווה בעדויות, מיסמכים, או ראיות אחרות
שלכאורה נעברה עבירה.

צ ל ״ו.
הפרזה מרושעת

ט מ טוני או -ב ה נו תני ם
לך הרגשת, ב ט חון וחופ ש.
תוכלי להתקלח,
לרקוד ול רכ ב על א פניי ם

לנערות ולב תולות
מתאימים במיוחד
טמפוגי או־בה מיני.
לטמפוני . 1>.ס מיני
בשר ספיגה ענק
כמו לטמפוני י> . 1ס
האחרים.

• לחיים גיל, על כתבתו בהשבוע—
יומן אירועים על ועידת חרות. בכתבה המצולמת
ניסה גיל להראות כי מאחרי החזות
הממורקת והחגיגית, המליצות והמילים
היפות, אחוות לוחמי האצ״ל והביטחון
כי הפעם יפול השילטון בידי התנועה
כפרי בשל — מסתתרת למעשה הקטנוניות
של העסקנים האפורים הנלחמים על
כסאות חסרי־משענות.
מול הדימוי הנוצץ של טכס־הפתיחה,
שנועד להצביע על הארמוניה, הציג חיים
גיל אוסף של מיפגשים קטנים וויכוחים
במיסדרונות ובקבוצות שוליות בוועידה,
בהם התבלטה רדיפת הכבוד והמעמד.
במקום המילחמה על רעיונות ועקרונות
הראה חיים גיל כיצד נערכת התמודדות —
בעיקר בין צעירי התנועה, יורשי ההוד
וההדר של התנועה הז׳בוטינסקאית —
בצורה קולנית ומכוערת.
תופעות מסוג זה שהציג חיים גיל
קיימות בכל מיפלגה פוליטית ולא רק בחרות•
הן חלק בלתי נפרד של החיים
הדמוקרטיים, למרות שיש בהן כדי לעורר
סלידה מצד המתבונן מהצד. הצגת החזון
החינוכי של תת־אלוף (מיל ).מוטקה צי־פודי
מול המציאות האנטי־חינוכית, כפי
שהתגלתה בשולי הוועידה, היתה הביטה
— לא בלי כוונת זדון — של תופעה
מעניינת ופיקאנטית כשלעצמה, אבל
לא מהותית בחיים הפוליטיים.

עדה לייזרוביץ ודיין
פחד מפני הצבע
ך• שביד מה איפור ז־ אני לא מל•
/ /כת־יופי,״ הגיבה גולדה מאיר,
כשעדה לייזרוביץ התקרבה אליה עם ה־פודריה
בידיה .״אני לא אעשה ממך 1ע־רת־זזהר,״
הרגיעה עדה את ראש־הממ־שלד,־לשעבר.
האיפור
הטלוויזיוני נועד רק להעלים
פגמים בולטים ולעמעם את מישטח הפנים,
המבריק עד כדי עיוות כשהוא מחזיר
את בוהקם העז של זרקורי-התאורה. ללא
האיפור, שתכליתו לבלוע את קרני־האור
המתיישבות ומבהיקות על מישטח השומן
והזיעה של העיור, עלול היושב באולפן
לסנוור את עיני הצופים בבית.
,אך ההסברים לא הועילו. גולדה התעקשה
.״מימי לא העליתי פודרה על פני,
ואין שום סיבה שעכשיו, בגילי, אתחיל
בזה,״ סיכמה בהחלטיות. רק צילומי התוכנית
חיים שכאלה בהשתתפותה, הצליחו
לשבור את סרבנותה הנחרצת. לקראת
תוכנית זו נכנסה בעצמה לחדר־האי־פור,
לחציה בחמימות את ידה שיל עדה,
והפקירה את פניה לענן הפודרה .״׳לא
איפרתי לה את העיניים,״ סיפרה עדה,
״ולא עשיתי לה עצמות־לחיים בולטות.
כי זוהי אישיות שכל העולם מכיר אותה
כמו שהיא, ויהיה מגוחך שפיתאום היא
תופיע לתוכנית מוקד או לחדשות כשהיא
נראית כמו נערת־זוהר.״
עדה, תמירה, מלאת־חן, לבושה בטוב־טעם,
חתיכה אמיתית, היא האשה שבידיה
האמונות נתונים, לשבט או לחסד,
פני האומה כולה. הכל בידיה כחומר בידי
היוצר .״אני מרגישה כמו פסל,״ היא
אומרת .״נותנים לי חומר, ואני מפסלת

עיר מלבורן שבאוסטרליה ואף הספיקה,
לפני שובה ארצה, לעבוד תקופה מסויימת
בטלוויזיה האוסטרלית. היא המאפרת הראשונה
שנתקבלה לטלוויזיה הישראלית,
ומשך תקופה מסויימת היתד, אף המאפרת
היחידה בה.

פרס — הדוד
מהט לוויזי ה ^

ך אל מצלמות הטלוויזיה עד
1 1ברת, בכל המיקרים דרך חדר־האי־פור.
כולם, מגדול ועד קטון, נכנסים
אליו ומפקידים את תדמיתם היקרה בידיהן
קלות-המגע של המאפרות.
הטיפול נעים, ורבים מתרעמים על מיש־נו
הקצר מדי .״מה, זה הכלי״ הם תמהים,
כשעדה מודה להם על ישיבתם הסבלנית
מזל המראה. האמיצים מבקשים הארכה.
בעלי־החלומות הנועזים מנסים להשלים
את ההנאה על-ידי שליחת יד לט־פנית
לעבר אחוריה של עדה היפה .״אני
מחייכת, מורידה את היד, ומזכירה להם
שזה לא חלק מהאיפור,״ היא מחייכת.
״לעיתים,״ היא מספרת ,״אני מרגישה
את העיניים עוקפות אחרי בתשומת־לב.
מסתכלים לי ישר לעיניים, ממשיכים לע־ *י
בר השפתיים, נשארים תקועים שם ...וכשהם
נתפסים בקלקלתם, הם מחייכים פית-
אום במבוכה.״ איש־ציבור, שעדה אינה
מוכנה לנקוב בשמו, העז אפילו לקום
בפיתאומיות מכיסאו, בשעות האיפור, ולחבקה
בסערה. עדה הנדהמת סטרה לו
בכוח, והבהירה את טעותו בלשון שאינה
משתמעת לשתי פנים. במצב האינטימי,
׳מטיבעו, שביו היא רכונה במרחק של
נשימה מפד המאופר, היא משתדלת לפתח
שיחה קלה, כדי להפיג את המתח.
עבודתה של עדה קשה, וכרוכה בנסיעות

מאח רי המסך
גדמניה האחדת שד בן־״ש•
ל ה שיג בבתי המרקחת,
ב חנויו ת בל בו, בשקם,
.בפר פו מ ריו ת
ובסופרמרקטים.

האם גרמניה של היום היא גרמניה
אחרת, או שמא זהו אותו נמר נאצי,
המסתתר במיקרה זה תחת פרוותו של
חתלתול י שאלה שהפכה כבר בימעט באנאלית׳
אחרי שגילגלו בה והפכו בה ידיים
בה רבות.
איש־הטלוויזיה רון כן* ישי, שחזר
לפני זמן קצר מגרמניה, בתום ארבע
שנות שירות טלוויזיוני שם, מצא אף
הוא את השאלה הזו מצפה לו על כל
צעד ושעל, והחליט לנסות ׳להשיב עליה.
נקודת־המוצא של רון בתשובתו, היא ההכרה
בי אין לשאלה זז תשובה מדעית
או אובייקטיבית. במאות רגל של סרטי-
צילום, שצולמו בתקופת שהותז ׳בגרמניה׳
ריכז רון מידע המנסה לחדור לניבכי
גרמניה, המיזרחית והמערבית גם־יחד שהן׳
לדבריו ,״יחידה אחת — וחובה, מב-
הינד, היסטורית, לראות זאת בך.״
מבוגר בגיל המתאים. רון מנסה
לצייר את גרמניה של היום במיכחולו
ישל ישראלי צעיר, שאינו נשלט על־ידי
אובססיה של זיכרונות השואה. למרות שאין
הוא מתכחש למעורבותו הריגשיית,
תוצאת חינוכו ופועל יוצא של הסביבה
שבה נולד זגדל, הרי לפי דבריו יהיה

עדה מאפרת את יוברט האמפרי
מיכתב־תודה מאמריקה
ממנו דבר־מה כרצוני.״ היא מקצרת חוטמים,
מאריכה ריסים, מדביקה אזיניים מזדקרות,
מגביהה עצמות-לחיים ומנמיכה
קרחות, מבליטה עיניים, מטשטשת פימות
כפולות, מעלימה קמטים מיותרים ומעמעמת
עיניים בורקות, הנראות על המסך
מרושעות (אחדים מאישי המימשל סובלים
מבעייה זו, אך שפתיה של עדה חתומות.
היא אינה מגלה שמות).
עדה החביבה למדה איפור־טלוויזיה ב
רבות
ובהיעדרזיות ארוכות מן הבית. הב־על,
עמום, ושני ילדיה, משתפים פעולה,
אך לא חסרות גם תקריות .״ביום־העבד
דה הראשון שלי אחרי הלידה השנייה,
הייתי צריכה להגיע לצילומי התוכנית
המבדיל,״ היא נזכרת .״המונית כבר עמדה
למטה וחיכתה לי, אבל מה לעשות,
המטפלת לא הגיעה. בלית־ברירה החלטתי
לקחת את ליהיא, שהיתר. אז בת חודשיים,
איתי לאולפן. כשהגיעה׳ השעה עשר, שעת

אכילת הפירות, הייתי באמצע העבודה.
איך אפשר להגיד סטופ ולהפסיק את העבודה
באמצע, כשכל דקה עולה מאות
לירות? לא ידעתי מה לעשות. נכנס הרב
צביאלי, מפיק התוכנית, ראה שאני בצרות
ואמר , :מה הבעיות? אני אאכיל
את הקטנה /אמר ועשה. הוא האכיל אותה,
אהר־כך הרים אותה על הכתף לגרפס,
השכיב אותה בעגלה ויצא לטייל איתר,
מסביב לאולפן, עד שגמרתי לעבוד.״
טיפולו של הרב צביאלי היה רק תחילת
דרכה הטלוויזיונית של ליהיא הקטנה.
היום, בגיל חמש וחצי, יש לה כבר ניסיון
פרלמנטרי עשיר. באחת הפעמים נקראה
עדה בדחיפות למערכת החדשות בתל-
אביב, כדי לאפר את שר־הביטחון. כיוון
שלא הספיקה לארגן בייבי־סיטר עבור
הילדה, לקחה אותה עדה איתר, לאולפן.
ליד,יא, שהעניין שיעמם אותה, איבדה
במהרה את סבלנותה והחלה מפריעה.
הפיתרון הגיע דווקא מידי פרס עצמו.
הוא הושיב אותה על. ברכיו, סיפר לה
סיפורים וחירשה לד, להשתעשע בעניבתו.
ליד,יא פשוט התאהבה בו -וכשנתקלו
בו בשנית, באירוע אחר, ניגשה המעריצה
בת החמש וחצי אל שימעון פרס, משכה
במיכנסיו וקראה :״אמא, אמא, הנה הדוד
מהטלוויזיה !״
ראש־הממשלד, ושר־הביטחון לא היו

שיחו־הקשר
שלו עם השואה תמיד באמצעות
מתווכים, מעולם לא קשר ישיר.
״אני מתייחס לשואה כיהודי ולא כדון
בן־ישי,״ הוא אומר .״יש מיטען כבד
של השואה הבנוי בתוכי, אך אינני שבוי
של ריגשות נקמה ותיסכול אישיים.״ המעורבות
שלו, במידה שהיא קיימת, היא
במישור הלאומי.
״בזמן שהותי בגרמניה,״ מספר רון,
״נסעתי הרבה ברכבות, ובאופן קבוע רדפה
אותי האסוציאציה של רכבות־המוות.
כשהייתי פוגש אדם מבוגר, כלומר בגיל
המתאים, לא יכולתי להימנע מהמחשבה,
מה הוא עשה אז.״
המשימה הלאומית השנייה שנטל על
עצמו רון בן־ישי והיא, לדעתו, חשובה
לא פחות: להפסיק את ההתנפלות והצביעות
הישראלית ביחסם לגרמניה ולגרמנים
.״מצד אחד מתייחסים אליהם כאל
פושעים נאצים, צמאי דם יהודי, מוקצים
מחמת מיאוס, ומצד •שני — סיפורם של
ישראלים — מכל השכבות — המגיעים
לגרמניה £וא תמיד סיפור התבטלות והתרפסות.
זהו מעין, ריקוד לפני הגביר/״
אומר רון .״מצד אחד קוראים להם נאצים.
ומצד שני נמרחים להם על ון סף.
יש לנו מספיק במה להתגאות, והחת־חנחנות
המתבטלת בפני אלי הכסף והיעילות
הגרמניים, היא מחליאה וחייבת להיפסק.״
דון מקווה כי הסרט יצליח להעמיד
דברים על דיוקם, ויהיה לעזר במשימה
הלאומית החשובה הזו.

שמפו קרם מט״לינג

דוד&ליזה
השלישיה הבלעדית המשלימה

חובבי הקולנוע -היכונו !

עם חנה זמר
שיפור התדמית
האנשים החשובים ביותר אשר עברו
תחת ידיה של עדה. כאשר ביקר בארץ
יוברט האמפרי, מי שהיה מועמד
הדמוקראטים לנשיאות ארצות־הברית,
איפרה אותו עדה לקראת הופעתו בתוכנית
מוקד. האמפרי המרוצה לא, שכח את
הטיפול הנעים, ובשובו לארצו שלח לעדה
מיכתב־תודה, בצירוף תמונתם המשותפת.
דיין פחד שמא ישנה הצבע את הבעתו,
1וברח מפני המאפרת החתיכה כמפני מגיפה.
בר־לב, בעל המישמעת הצבאית, התיישב
בצייתנות על כס־ד,עינויים, אך מעיניו
הכחולות נשקפו החשש והמתח.
פנחס ספיר דיבר עם עדה אידיש בל בד,
אך היה מרוצה למדי כשמרחה בגוון
כהה את כל שטה הקרחת שלו ואת אוזניו,
כדי להצר את פניו .״היתה לי המון
עבודה אצלו.״ נזכרת עדה .״ממש אי!
פרתי כדור עגול. זו היתה עבודה כמו
על שלושה פרצופים רגילים.״ פניו של
אבא אבן מצריכים אף הם עבודה רבה,
ומאמץ רב מושקע בדברים שיש להסתיר.
אחד
שהתנגד לעדה היה הרב משה
צבי נריה .״הוא התחלחל מעצם המחשבה
שאשר, תשים עליו חומר של נשים,״
היא מספרת .״אבל כיוון שהיינו מוכרחים
^ לאפר את פניו. ,שהבריקו מאד, ביקשתי
מד,חשמלאי שיגש וישים מעט פודרה על
אפו ומצחו ויטשטש, כדי שלא ירגישו.
אבל גם זה לא היה כל־כך פשוט. החשמלאי
היה צריך להסביר ולפרט מה זה,
ולשם מה צריך את זה. לבסוף השתכנע
נריה ואמר :״נו, טוב, כאשר אבדנו אבדנו.״

בטלוויזיה — כל העולם במה, כל
האנשים שחקנים וכל יום פורים.

טיפול חסכוני בכל וגי ה שיער
לכל המשפחה
ולכל טונות ה שנה י־

אחרי שהתוכנית בהמשכים השנים המופלאות
של הקולנוע הפליאה בשיממונה,
וגרמה אכזבה קשה לכל מי שציפה
לרוות מעט נחת מתולדות האמנות השביעית,
מכינה מחלקת־הבידור של הטלוויזיה,
בראשותו של חנון* חסון, תוכנית
קולנועית שבכוונתה לרומם את רוחו של
כל החובב קולנוע אמיתי.
התוכנית, שתיקרא מסך גדול — מסך
קטן תביא, אחת לשבועיים, אוסף קטעים
סביב נושא או פואנטה קולנועיים, שייבחרו
מתוך סרטים ישנים שונים.
כל תוכנית (באורך של שלושים דקות)
תספר סיפורם של חמישה נושאים ובהם
נושא מוסיקלי כלשהו. כך ניתן יהיה
לשמוע ביצועים שונים של שירים מתוך
סרטים שזכו באוסקר, קטעים שבהם מופיעים
שחקנים ידועים בצד ילדיהם, לקט
מהופעותיו של אמן־המתח אלפרד היצ״
קולן בסרטיו, או סצינותרבכי מפורסמות
מסרטים, כמו אלה של מרלון כרנדד
למשל, שמספרים עליו כי אינו חותם
חוזה לשחק בסרט אלא־אם־כן מובטחת
לו סצינת־בכי הגונה.
שיגעון חיוכי. הוגה הרעיון ועורכה
של התוכנית הוא הפיזמונאי ואיש־הרדיו
אהוד מנור, והעוזרים על־ידו במלאכה
הם יצחק שאולי, במאי ומפיק תוכניות
בטלוויזיה הלימודית ומגיש התוכנית הקולנועית
הצגה שלישית בגלי־צה״ל ואי
תן גדין הנאה, איש המכון־הישראלי ל קולנוע
ובוגר החוג לקולנוע ולטלוויזיה
באוניברסיטת תל־אביב.
התוכנית הראשונה, בבימויו של אלי
ריכנבך ועל רקע תיפאורה של אמיר
גדרכיץ׳ ,תצולם בתחילת פברואר ,1977
כתוכנית ניסיונית. אם תתקבל, תבואנה
בעיקבותיה עוד עשרים ׳ ותשע תוכניות.

ראה

הור או ת

ה שי מו שבהדרכתםשל
דו ד ו ליז ה

הנאום היקר כיותר
.הקטע היקר ביותר ששודר השבוע בטלוויזיה
היה הקטע במבט, שהראה את נאומו
של אלוף (מיל ).עזר וייצמן בוועידת
חרות.
בשל הסאנקציות של העובדים המינהליים
ברשות־השידור, שלא איפשרו הזמנת תחבורה
לצוות הצילום לשעות אחרי־הצוד
ריים, בהן נערכה הוועידה, נאלצה מחלקת
החדשות להזמין את המונית, שאמורה הי־תה
להוביל את סרט הוידאו המצולם מבניין
בנייני האומה לבניין הטלוויזיה —
מרחק כמה דקות נסיעה — כבר בשעה
שתיים בצהריים.
וכך, המתינה מונית מייוחדת, משעה
שתיים עד שעה שמונה בערב, כדי לנ סוע
כמה דקות ולאפשר את הקרנת נאומו
של וייצמן במהדורת החדשות באותו ערב.
במשך כל אותן שש שעות פעל מונה
המונית, רשות־השידור פרעה את החשבון.

ל ה שי גבפר פו מ ריו ת ה מו ב ח רו ת

ובב תי

המרקחתבכל רחב• האר נן
מ פי צי ם בל עדיי ם:

חברת אינ ט ר קו ממא שוו קבט״ ם
מ פי צי מוצר• ולה מום ון ודוד וליזה
משרדרא שי דו ד וליזה
פ דו ג , 5ת א ( ליד ^ מזהוד )

228346

היה הי ת ה תנועה שקראו לה ״הפנתרים
השחורים.״ תנועה או תנ טי ת, שצמחה
מל מטה, ואשר הביאה לראשונה
את בשורת העוני והאפלייה אל תורעתה
של מדינת ישראל ה עסו ק ה בהת שה וב־קבלנות־עפר.
וכמו בפל מיקר ה של תנו־עת״מחאה
א מי תי ת, היו קצת הפגנות
וקצת מכו ת וכל מיני דברים לא יפים
ולא נ חמדי ם, שמקומם לא יכירם במדי נה
אירופאית מכובדת וד מוקר א טי ת כמו
שלנו.
וכאשר הגיעה התנועה הז א ת אל או תו
קו אדום המפריד ביו ה חו ק לבין מחוץ־
ל חוק, החליטו הפנתרים ה שחורים לשחק
א ת המי שחק הדמוקר אטי, וכיאה
ל כן ה קי מו רשימה ורצו לכנס ת. וכש-
תנועה הופכת למיפלגה צריך מ קורו ת
מימון וצריך אנשי״מיקצוע, ופי ת אום היא
כבר לא או תנ טי ת כפי שהיתה. הפנ תרים
החובבנים נהיו למיקצוענים. לכנס
ת לא הגיעו, וגם תנועת-מחאה ה פ סי קו
להיות• למעשה כבר אז היו כל מיני
פנתרים, ולא ידעת בדיוק מי ה ם הפנ תרים
ה א מי תיי ם, כפי שאינך יודע היום
איזה מבין סירטי אנטבה הוא האנ טבה
האמיתי.
ושוב מגיעות הבחירות, ושוב מחלי טים
הפנתרים ה היס טוריי ם לרוץ לכנסת.
אבל עכשיו העניין עוד יותר מסובך:
יש פנתרים ציוניים ופנתרים כחול-לבן,
ופנתרים של רק״ח, ופנתרים של שלום
כהן, ואולי, כך מבשרים העיתונים, י היו
גם פנתרים של אריק שרון. מיפלגה־מיפלגה
והפנתר שלה, פנתר-פנתר וה מ
קו ם הריאלי שלו. איפה המאבק המ שותף
נגד הדיכוי המשותף, ונגד הגזענות,
ונגד הפער והעוני — כבר אף א חד

הפנתר ים השקופים
לא זוכר. היו ם עושים הפנתרים המיק־צועיים
התגנבות-יחידים לכנס ת. חלקל קו
אליציה, חלק לאופוזיציה — העיקר
לקבל איזשהו מנדט. העסק יכול להיראות
די מגוחך, לראו תאת הפנתר של
(מה זה פנתר
המיפלגה הליבראלית
חור ליבר אלז) מצביע נגד אחיו לשכונה
ולמאבק שהצטרף ל מו קד או לרק״ח.
עכשיו ה ם כבר נחמדים, א ת זה תוכל
בקרוב אפילו גולדה להגיד.
המימסד הטוב ו חדי מוקר א טי יבלע
את הפנתרים בצורה כל״כך אלגנטית ש לא
יישאר מהם זכר, חוץ מקצת נוסטאלגיה.
ייתכן שהפנתרים מלכ ת חיל ה
לא היו שונים מ״אירגון בעלי*הבתים,״
שמתכונן גם הוא לרוץ לכנס ת הקרובה.
וכשם שיש לצפות כי באירגון בעלי״הב־תים
יתגלעו ס כ סו כי ם אידיאולוגיים ב־.
ענייני מ הו ת השלום — סי כ סו כי ם אשר
עלולים לפלג א ת התנועה — כך קרה
כבר ב מיקר ה של הפנתרים. ענייני המ צוקה
נפלו לטובת ענייני החוץ והבי טחון.
אלא
שכאן נעוץ, לדעת כותב העמוד,
ההבדל העקרוני בין הפנתרים השחו רים
לבין אירגון בעלי״הבתים. משום ש הכותב
מוצא קשר ישיר ו הדו ק בין ה מתרחש
בשכונות־העוני ובין מדיניות ה חוץ
והביטחון — והק שר הזה מחייב
הליכה משותפת לבחירות לכנס ת כגוף
מאוחד לא רק בענייני ה מצוק ההמ קומיים,
אלא גם בשאר הבעיות העקרוניות

שבקיום המדינה. והדבר יוסבר להלן :
ראשית, קשה לכותב לדמיין פנתר
שחור שאינו סוציאליסט• המאבק של
מ א בק
הפנתרים הוא בראש-וראשונה
סוציאלי. פנתר שהוא איש היוזמה-ה״
חופשית ה מ הולל ת (קרי פנתרי הימין
והמרכז) יכול להת חיל כבר עכשיו למכור
עיתונים כדי להפוך מיליונר. חבל לרוץ
לכנס ת בשביל ז ה.
שנית, ק שה לדמיין פנתר שחור שאינו
מודע ל ח לו ק ה הדמוגרפית ה מו בהקת
שקיימת בארץ. וכנציג שיכבה הרוא ה
א ת עצמה מדוכאה, לא יבחין בדיכוי
שיכבה א חר ת, נמוכה יותר — כמו ערביי
ארץ־ישראל — ולא י סי ק מכך מ ס קנו ת
כלשהן. אולי י סי ק כי אפלייה בעניין
המוצא ו ה תרבו ת ה״פרענקית״ אינה גרו עה
מאפלייה בעניין הערבי, וכי יש יותר
מקו אחד משותף להן. ואולי גם יש
מ קו םלמ אב ק משותף.
א ם יש פנתרים שחורים שרואים
א ת עצמם דפוקים, אבל גם ל או מני ם
ואנשי היוזמה החופשית, ה ם צריכים
להירשם עוד היום לסניף ״חרות״ שבמקו
ם מגוריהם• א ם יתמידו בפעילות יגי עו
תוך פרק זמן סביר לכנ ס ת, אבל א ם
הפנתרים מחפשים ביטוי לשיכבה החו שבת
עצמה למדוכאה, והשווה לפחו ת
חמישהיעשר — א ם לא חמי שים — מנ דטים
בכנס ת, עליהם ל היו ת קודם־כל
מ אוחדי ם בעניינים היסודיי ם האלה —

סטודנטית ושמה תאווה
הרשימה שלהלן מובאת במקום, לפנות ל״מה
כואב״ או ל״כלבוטק״ ,והיא באה להתריע על חוסר
אמת בפירסום וכן על מבירת סחורה פגומה.
להלן פירטי המקרה: ביום שלישי ה־28.12.76
נכנם כותב העימוד בשעה 13.50 אל בית־ק,ולנוע
בפינת הרחובות הלל ושמאי בירושלים, במטרה לחזות
בהצגה יומית. שם הסרט היה ״סטודנטית ושמה
תאווה״ ,ולפי כל מודעות־הפירסומת ציפה לו סרט־מין
מהנה או — כמו שכתוב במודעות — ״סרט נועז
שכולו סכם ותאווה ...סטודנטית שבטכס היא כבר
פרופסור גם לפי התמונות שהוצגו מחוץ לקולנוע
ציפה הכותב לאוסף של סצינות־מין נועזות
ומשובבות־נפש.
בטרם יפרט הכותב את תלונתו, יצויין כי אבן
היו בסרט הנ״ל שפע של שדיים. היו שדיים גדולים
וקטנים, רוטטים וקופצים, וכן גם פיטמות לשדיים
הנ״ל בגדלים שונים ובצבעים ירקרקים
(מחמת איכות התמונה) .ועם זאת לא נעשו בשדיים
המוזכרים לעיל כל פעולות הקשורות בטכס ו/או
תאווה. למעשה ניראו סצינות־השדייים ההמוניות
כצילומים מתוך מיקלחת־החברות בקיבוץ, ולא היה
בהן יותר סכם מאשר במראה עזרת־הנשים של בית-
הכנסת תאיזורי, בתענית אסתר.
הכותב מתלונן, איפוא, על כי למרות ההבטחות
לסרט ״נועז״ היה הסרט פוריטאני, שמרני, וכי כמות
הסכם שבו דומה לזו שבסרט ״הגשר יעל הנהר
קוואי״ .ובכן, למרות אברי־ההנקה המרובים לא היה
זה סרט־מין — וגם אם אירעו מקרים אשר בהם

הסוציאליים ו הל א-ל או מני ם, שקשורים
כידוע קשר אמיץ לענייני חוץ־וביטחון.
א חר ת אין להם מה לרוץ בכלל.
המאמר הזה נכתב כדי לבטא א ת אכ זבת
הכותב על שלא יוכל להצביע בש ביל
איז שהם פנתרים בבחירו ת הקרובות.
זה באמת פי ספוס גדול. חבל. א ם
הפנתרים לא יוציאו א ת עצמם מהבוץ,
לא אריק שרון ולא שלום כהן ולא אף
אחד א חר יוציא או ת ם משם. וכל ענייני
הפער ימשיכו ל היו ת סי ס מ או ת כל זמן
שהמדינה תתקיים• ורק כשאיזו קבוצה
מליגה ג׳ תקבל רדיוס ישרפו צמיגים
וי ח ס מו כבישים• כי כדורגל זה באמת
גורם מלכד.

חנוך מרמרי

ניתן לשער כי ניערך אקט מן הסוג הנ״ל, הקפידה
המצלמה לעבור מייד בדיזולבים מרפרפים אל הנוף
המלבלב שמסביב. יתר על כן — דבר חשוב ולא
נועז כלל: כל הגברים בסרט, כולל המשתתפים
באורגיות הנועזות, היו לבושים בקפידה ממש כמו
יו״ר המועצה לביקורת סרטים ומחזות.
נוסף לעובדה שבסרט לא ניראה כל אקט מיני,
לאכזבתו של הכותב, וכן בנוסף ללבוש המסורבל של
הגברים המשתתפים, יש לציין כי הגיבורה, ששדיה
נראים לבל אורך הסרט על המסך (פרט למיקרה
מצער, כאשר עמוד הסתיר אותם) ניחנה, כפי הנראה,
בפלג־גוף־תחתון פגום, שכן מסיבה לא ברורה
לא נחשף חלק זה בכל מהלך ההקרנה. אם־כי ״סטודנטית״
בסירטי־מין היא מלה נירדפת ל״נימפומא־נית״
(שלא כמו בחיים) ,ואם־כי הסטודנטים שבסרט
מפגינים בעד ״פרידום״ ו״פרי לאב״ ,וקוראים ב־סיפרי־ארוטיקה
ומשוחחים אך ורק על סבם, הרי אותה
סטודנטית נועזת ושמה תאווה, שהיא גיבורת
הסרט, חסרה לחלוטין אבר־מין נקבי. גם כשהיא
נאנסת באכזריות ממשיכים השדיים להישאר בחוץ,
אם־כי אפילו בשיא האונס היא לבושה מיכנסיים,
גרביות ומגפיים. לדעת המתלונן, לבשה גם גאטקעם
ליתר ביטחון. ואפילו כאשר מתה התאוותנית בנסיבות
טראגיות (כקורבן לאהבתה) ,נשארו השדיים
חשופים לגשם, אם כי שאר הגוף היה מוצנע היטב.
בקיצור, סרט שהוא אכזבה לשוחרי הסכם הטוב
והבריא. והכותב שואל: עד מתי ניאלץ להשתמש
בתוצרת פגומה שאינה בהתאם לתקן? עד מתי?

אס. נאצ ריין ה יש פוגד-
לפני כשבועיים הוזמנתי
לפני כי ת ת תלמידי תיכון.

״להרצות״

באתי אל התל מידי ם ואמרתי להם,
כהרגלי, שאני לא ״ארצה״ להם, ואם
הם רוצים, שישאלו שאלות ושאני מוכן
לשוחח על כל מה שמעניין או ת ם.
בהת חל ה שאלו, כרגיל, כמ ה שאלות
טכניות על ״ניקוי ראש,״ כמו ״כמ ה
עלתה תו כני ת! ״ או ״למה דובי גל הפ סי
ק להופיע
אחר״כן נתקע הדיון.
היתה מבוכה. אני שתקתי, ואז ה ם
שאלו או תי ״על מה תדבר אי תנו ! ״
״על כל מה שאתם רוצים,״ עניתי.

ד־מעורב
משכונות עוני׳ ושכונות מ בו ס סו ת,
שאלתי ״למשל, פער מעניין או תכ ם ! ״
כמה צעקו שכן.
״או.קיי,.״ התעניינתי ,״למה זה מעניין
או תכ ם ! ״
ה ם לא ידעו להסביר. אף א חד לא
א מר שזה בעייה שלו אישית. אמרו שזה
בעייה של המדינה וכן־הלאה, פלטו
שאר סי ס מ או ת שקלטו מ מורי ה ם ועי-
תוניהם.
ניסיתי, בכל כוחי, לארגן אתה סי ס מאות,
לראו ת מה עומד מ א חו רי ה ם,
לשאול שאלות, ל ה טיל ס פ קו ת, לפ תח
משהו. שום כלום. התבצרות מו חל ט ת
מאחרי חו מתה סי ס מ או ת.

זה היה קשה מדי בשבילם. לא היה
להם על מה לדבר.
״משהו מדאיג או תכ ם ניסיתי לע זור.
מישהו
א מר שהמצב.
״מה לא בסדר במצב שאלתי.
מישהו א מר שהממשלה. מישהו א חר
א מר שאין ני מוסי ם. עוד מישהו א מר
שזורקים ניירות ברחוב. וגם הביורוקרט יה
הוזכרה.
ומבוכה.
וזהו. שוב הי ת ה שתיקה
״תראו,״ המשכתי בשלי ,״אני לא איז ה
חכם מיקצועי שיסביר לכ ם מדוע ה חיי ם
זה מלפפון ולא עגבניה, כדי שתבלעו
א ת תורתי החדשנית וה מז היר ה. אבל
אני מוכן לשוחח על כל דבר שתרצו
ונראה לאן נגיע.״
לא עזר.
ה חל ט תי בכל־זאת לדחוף לאיזה כיוון.
וכיוון שהיווה זו כיתה של בית-ספר

שאלתי, למשל ,״למה, לדעתכם, יש
פער ! ״
שוב צעקו כל מיני דברים. המשכתי
״זה מ היו ם, הפער ! ״
״לא,״ א מר מישהו ,״זה מזמן.״
״ אין זה נוצר!״ שאלתי או תו ,״זה
היה מי ק רי! זה היה מכוון! ״
״תראה,״ הסביר לי הנער ,״הא שכנזים
שבאו לארץ היו יותר מפו ת חי םמה ספרדים,
ולכן עד שלא נגיע לרמ ה שלהם
יהיה פער.״
חייכתי וחיכיתי לתגובות נזעמות על
דבריו. כלום.
״ אתה שומע מה שאתה או מר א מרתי
,״ אתה בעצמך או מר שהאשנכזים
יותר מ פו ת חי ם מ מן, אז מה אתה בכלל
רוצה ! ״
הי ת ה סערת-רוחו תקלה, צעקו עלי
שאני גזען ו אין אני או מר דברים כאלו
ומי אני חושב שאני ושאתבייש.
שתקתי נדהם.
ואז זרק מישהו לחלל החדר אתה־מישפט
״גם ב א מרי ק ה יש פער.״
צחקתי• ״אז מה שאלתי.
״כן, כן,״ ה סכי מ ה הכי תהבה תל הבו ת,
״גם ב א מריק ה יש פער.״
כאן השת תק תי סופי ת, וה שיחה המ שיכה
לכיוון איפה קני תי א ת הנעליים
ואם הייתי בצבא ואיזה קבוצה אני
אוהד ולמה ב א תי בכלל.
לבסוף ק מ תי, אמרתי תודה רבה וה
סתלק תי משם.
בבית, אחרי שנרגעתי, המשיך ה-

מישפט ״גם ב א מרי ק ה יש פער״ ל שחק
לי בתוך חלל הראש.
לפתע הס ת בר לי, שאחרי שהחלטנו
שאמריקה זה כל ה טוב שנוצר וייווצר
אי-פעם עלי אד מו ת, הרי ש אמריקה היא
גם הצדקה נפלאה לכל דבר רע שיש
פה. כי א ם יש כאן משהו רע ויש או תו
גם ב א מרי ק ה, הרי שזה סי מן שזה לא
רע, כי א ם להיפך — זה טוב, כי עובדה
שיש א ת זה ב א מריק ה.
גונבים גם ב א מריק ה ,״ יאמרו
הנגנבים.
אפלייה גם ב א מריק ה ,״ יאמרו
המופלים.
יאמרי

דיכוי גם
ה מדוכ אי ם.

ב א מריק ה,״

רוצחים גם
הנרצחים•

ב א מריק ה,״ יאמרו

ויכול ל היו ת שבדרך הז א ת יהי ה פה
ממש על הכיפ אק, ממש סבבה, ממש
א מריק ה.

הגעה בלתי-מחי י בת לשלילת תארים מחייבים
קיבוץ אחד, לא נגיד שמות, נמצא די קרוב לעיר
בישראל. במשך השנים גדלה העיר והתפתחה, עד
שמבחינה גיאוגרפית הפך הקיבוץ אחד מפרבריה.
אחר־כך התפתחה העיר עוד יותר, וממש ליד הקי בוץ
הוקמה שכונת סלאם רגילה של ערי ישראל.
תושבי הסלאם, שראו לידם קיבוץ עם דשא ובריכה
וכל־טוב, החלו להיכנס לקיבוץ, ליהנות משירותיו,
לדרוך על הדשא, לחבל, לגנוב וכר. חברי הקיבוץ
נתמלאו דאגה והתכנסו לאסיפה לדיון במצב שנוצר
וכיצד לפתור אותו.
אחת ההצעות, כך סיפר לי יוצא אותו קיבוץ של
השומר־הצעיר, היתד. לעשות גדר מחושמלת מסביב
לקיבוץ, כך שתושבי הסלאם לא יוכלו לחדור אל
מיבצר הסוציאליזם.
ההצעה לא התקבלה, לפחות בינתיים, אך עצם
העלאתה הוא העילה למאמר שיבוא כאן.

־* .01 דר ת

כי תמיד שאני מקלל את הקיבוצים והקיבוצני קים,
אומרים• לי האנשים ״מה יש לך נגדם?״
אז הנה אני אגיד מה יש לי נגדם :
לא איכפת לי שהם חיים ברמת־חיים גבוהה יותר
מכל שכונת־פאר (בסביון יש סכנה כשחוצים את
הכביש בדרך לבריכה. בקיבוץ — לא) .לא איכפת
לי שהם מעסיקים בבתי־חרושתם ושדותיהם עובדים
שכירים מעיירות־הפיתוח בסביבה (שהוקמו שם רק
כדי לספק ידיים עובדות לקיבוצים) .לא איכפת לי
שהם חיים בחברה אכסקלוסיבית האוסרת כניסה
לבני מעמדות אחרים (בתי־הספר האיזוריים הם ל־בני־קיבוצים
בלבד) .לא איכפת לי שהנוער הקיבוצי
הוא השמן, האדיש, המטומטם והשבע מבין כל קבו צות
הנוער (שהרי הם מיוצרים לצנחגות ופלחה
בלבז*).
כל זה ועוד הרבה דברים לא איכפת לי.

מה שכן איכפת לי זה נוצות־הטווס הצבעוניות
שהתרנגולים המפוטמים הללו מתהדרים בהן. מה
שאיכפת לי זה התארים המחמיאים שהם חולקים
לעצמם.
הם חיים בדיוק כמו חבורת חוואים עשירים, אם
לא למעלה מזה, אך הם קוראים לעצמם ״מתקדמים״,
״מיטב הנוער״ ,״פתוחים״ ,״סוציאליסטים״ וכו׳ בד,פ־קיעם
לעצמם, כמיטב שרירותם, את כל התארים הטו בים
הקיימים על אדמת ישראל.
אלו הגרים בסביון לפחות לא מתהדרים בכל מיני
תארים לא־להם. הם עושים כסף, הם חיים טוב —
כמעט כמו הקיבוצניקים. אבל להבדיל מהקיבוצניקים,
אין הם חושבים עצמם לטובים שבבני־האדם עלי
אדמות.
וזה, בערך, מה שיש לי נגד הקיבוצים והקיבוצ ניקים.

קולנוע
סרטים
מד קדייו בעקבות
הצער והחמלה
קורה, לעיתים, שעיון בראיונות שנותן
במאי בקשר לסרט מסויים שעשה, ההסברים
למניעיו והניתוחים העצמיים ־שהוא
מפרסם, יוצרים בעיני הקורא תמונה שהיא
עדיפה אפילו על הסרט עצמו. וכאשר
מדובר בבמאי אינטליגנטי, מהוקצע
ומנוסה כמו ג׳וזף לוזי, שהוא ללא־ספק
מן הבמאים החשובים של התקופה, עשויים
הכרזותיו, דיעותיו והאני־מאמיו שלו לשכנע
עד־כדי־כך, שאפילו סרטיו מתקשים
להתמודד עימם.
וזה, בערך, מה שקרה עם סירטו הח־

כנראה, פעיל־מחתרת, כנראה חביב־הג״
שים, אבל בלתי־ניתדלאיתור.
קליין כעיקכות קליין. חיפושיו של
קליין אחד קליין (הקאתולי אחר היהודי)
הופכים לאידיאה־פיקס, רעיון שאינו מניח
לו, למרות עצות פרקליטו, המצביע על
הסכנה הנשקפת לחיי הקאתולי, העלול
להיחשד בסופו ישל דבר כיהודי. אבל האיש
אינו מוותר. הוא מבקר אצל אביו
בשטראסבורג ומנסה להוציא מידיו מיס־מכים
המוכיחים את קאתוליותו. מסתבר
לו מעל לכל ספק שהמישפחה אמנם קא־תולית
מאז לואי ה־ ,14 אבל לפני־כן היא
באה, לפחות בחלקה, מהולנד ...ומדוע
היא היתד, שם, לכך אין מיסמכים ואין
ביירות. הוא ממשיך לרדוף אחרי ה״אני״
השני שלו, מגלה תמונה שעל־פיה נדמה
לו כי הוא מזהה את ידידתו של קליין,
שעל עיקבותיה עלה במועדון־לילה, ואחר
ז׳ודייט
סרטו ואדן יידון כ״מר קליין״
ממשיכה לאהבו למרות הידרדרותו

מחנה־האיסוף שד יהודי פאריס
כדי להיזכר בסאנטיאגו דה צ׳ילי
דש ביותר, מר קליין .״זהו סרט על האדישות״
,הכריז למי בפתיחת מינשר בשם
״רישומי עבודה״ שהופץ לעתוינות ובוודאי
יצוטט בהרחבה על־ידי כל מי -שיתייחס
לסרט .״מדובר כאן באי־האנרשיות של
אדם לחברו.״ ליתר דיוק, הכוונה היא
ל״אי־אנושיות של האוכלוסיה הצרפתית
ביחסה אל חלק מן המרכיבים אותה.״
מר קליין הוא סרט נוסף במסורת הצער
והחמלה, כינורות הנשף, לאקומב לוסיין,
ועוד כמה סרטים •שלא הוצגו בארץ (למשל,
שערי הלובר) ,המצביעים בצורה
•שאינה משתמעת ל-שתי פנים על האש מה
הרובצת על העם הצרפתי בשל התנהגותו
במילחמת-העולם השנייה. במיקרה
הטוב ביותר מדובר באדישות, במיקרה
הרע ביותר — בשיתוף־פעולה מפורש עם
האויב הגרמני, ברוב המיקרים, בניצול
אסונם של אחרים לטובה אישית.
עיתון של הקהילה היהודית. רו־ברט
קליין הוא צרפתי כזה. גבר נאה,
בגיל ה־ ,40 סוחר־אמנות הרוכש יצירות־מופת
מידי יהודים בזיל־הזול (היהודים
מוכרחים למכור הכל כדי למלט את נפשם,
ומאחר •שחל איסור על המיסחר
הרישמי, הם נאלצים למכור בשוק־הש־חור,
ובכל מחיר המוצע להם) .יום אחד,
אחרי שעשק ביעילות את אחד מספקיו,
מקבל קליין עיתון של הקהילה היהודית.
הוא מתקומם, מאחר •שידוע לו בי הוא נצר
למשפחה קאתולית, המתגוררת באלזס
עוד מימי לואי ה־ .14 כאשר הוא מתבונן
היטב בכתובת, מסתבר -שהעיתון
נשלח תחילה למען אחר, ומשם הופנה
אליו. הוא פונה למערכת העיתון ומבקש
לדעת את פשר הדבר• .שם הוא נענה
כי כל המסמכים, כולל רשימת המנויים,
נמצאת בידי שילטונות־הכיבוש הגרמניים.
רוברט קליין. בטוח־בעצמו, פוגה ל-שיל-
טונות ונתקל בחומה ביורוקראטית. ככל
שהוא חוקר יותר, מסתבר לו שאי־שם
קיים אומנם רוברט קליין אחר, יהודי,

כך במיפעל •שבו הוא משוכנע כי עבדה,
למרות שאינו רואה אותה אישית. סופה
של הרדיפה אחרי קליין מס ,2 .עשוי
להביא את קליין מם 1 .לאיבוד הזהות
שלו ...כימעט.
בקר המובל דטבח. בסופו של דבר,
הרבה ״נדמה״ ,הרבה ״כמעט״ ,הרבה
״אולי״ .לכאורה מותחן, כימעט במסורת
היצ׳קוקית, על אדם שחש את האשמה •שרובצת
על כתפיו ומנסה להשתחרר ממנה.
אלא שלהי, להבדיל מהיצ׳קוק, מסרב
לפתור תעלומות ולתת הסברים. הכל נשאר
במישור המופשט, וזכותו •של הצופה
להציג לעצמו כל פיתרון אפשרי. למעשה,
חוץ ממעמד־הפתיחה של הסרט, שהוא
אולי גם החזק ביותר בו, והמדגים בצורה
הנאמנה ביותר את דבריו של לוזי על

אדישות ואי־אנושיות, לוטה הכל בערפל.
באותה סצינת־פתיחה רואים אשה בגיל״
העמידה, העוברת בדיקות משפילות כאילו
היתד, פרה המובלת לטבח, בדיקות אלה
צריכות לקבוע בצורה מדעית את סיכויי
היותה יהודיה.
הכיבוש והאימה .״הסרט נמשך בשלושה
מישורים״ ממשיך ומסביר לוזי.
המישור הראשון, לגביו, הוא הסצינות
המכונות בפיו ״בלתי־ריאליות״ ,כלומי
אותן המראות את חייו של מר קליין ה־קאתולי
(את השני אין רואים כלל בסרט),
באווירת הידור מזוייף, בתוך עולמו הסגור
שבו אין חשים כלל במילחמה המשתוללת
סביב. בסצינות אלה, כך הצהיר לוזי
מלכתחילה, צריכים הצילומים להיות ארוכים.
שוטפים, חלקים. המישור השני, הריאלי,
הפורץ יותר ויותר לתוך הראשון,
הוא זה של מציאות הכיבוש והאימה
הכרוכה בה (הסצינות מתרחשות ברובן
מחוץ לכותלי דירתו המהודרת של קליין),
צריך להיות מוגש באורח כמעט־תיעודי,
בעריכה שתזכיר כימעט יומן־חדשות: ואילו
במישור השלישי ,״האבסטרקטי״,
כהגדרת לוזי, זה המתאר את פעולת המנגנון
הקאפקאי -של הכיבוש — מיש־רדים,
פקידים, ביורוקרטיה — צריכים
הצילומים להיות קשורים במיבנה חזותי
דומה -ולהתחיל מן הפרט אל הכלל.

שיתוף־ פעולה מלא. אכן. תוכנית

צורנית מפורטת לעבודה, ואם יש דבר
אחד ־שבו אין להטיל ספק, הרי זו השלמות
הצורנית של הסרט. אלא שמעבר לצורה
קיים התוכן, וכאן אי-אפשר להסתפק
אך ורק בעקרונות אסתטיים וניסיון
רב כאן יש צורך גם באתיקה, וזוהי הנקודה
שבה נכשלים כיום כמעט כל אלה
שרוצים מאד לעשות סרטים פוליטיים
מבלי לעסוק בפוליטיקה.
מר קליין מתרחש כולו בתקופה ממשית
מאד, הכיבוש הנאצי בצרפת. העלילה מובילה
בקפדנות של טרגדיה קלאסית אל
השיא — הגירוש הגדול של היהודים, ב־
,1942 מפריז למחנות־הריכוז בגרמניה —
גירוש שנע-שה בשיתוף־פעולה מלא של
המי-שטרה הצרפתית, האחראית אף לחלקו
המכריע -של הביצוע.

כלי טדאי צהוב. אבל לוזי מעדיף
להתעסק באבסטרקט .״לא שיחזרתי את
התקופה לפרטיה, משום -שהתכוונתי להראות
תופעה שהיא סימפטומית לכל התקופות,״
הוא מסביר. למשל, כל מגורשי
אותו יום נורא, נשאו את הטלאי הצהוב
במציאות. אצל לוזי, רק רבע מהם עונדים
אותו .״רציתי שהקהל ייזכר באותה ההזדמנות
גם באיצטדיון -של סאגטיאגו דה
צ׳ילי ובכל האיצטדיונים האחרים •ששימשו
למטרות דומות.״ מי שעוקב אחר ה*
ראיונות -שלו לעיתונות, מגלה כי כל דמות
ודמות בסרט תוכננה כבעלת עומק, רקע
מתאים, הסברים ופשר לכל התנהגותה,
ואילו למן הרגע -שהתוכנית עברה אל
הבד, הפך כל מה שמסובב את מר קליין,
לתעלומה.
ייתכן שפרקליטו יודע כי קליין שוכב
עם אשתו, אבל זה לא ודאי. ייתכן גם
•שהוא מנצל את הקשיים •שלו כדי לרפד
את כיסיו, אבל גם זה לא. נאמר בפירוש.
קליין מבקר בטידתה של מישפחה יהודית,
בתיקווה למצוא שם את כפילו, וכמי
עט •שזוכה בחסדיה •של בעלת המקום.
לא זו בלבד •שלא ברור מה בדיוק מניע
אותה לכך, אלא -שכל מה •שמתרחש באותה
הטירה לובש, בהדרכתו -של לוזי ובצילומיו
החלומיים •של ג׳רי פישר, אופי בלתי-
מציאותי, כך שכאשר מסתבר שהמישפחה
נעלמת לאחר־מכן, כימעט שמתחשק להאמין
•שלא היה זה אלא חזיון־תעתועים •של
הגיבור.
אי־וודאות. אפשר להמשיך בצורה
זו, ולדלות דוגמות מן הסרט עד אין סוף.
ואם יש מי שחושב ששמירת אי־הוודאות
שבה מוחזק הצופה לכל אורכו היא דווקאמעלה, ושהאקדח המפורסם התלוי על
הקיר בתחילת הסרט ואינו יורה עד לסופו׳
בניגוד לכללי הדראמה היסודיים ביותר
(האקדח, בלשון הדראמה, הוא אותו
גורם־מתח שמוצג בתחילתה וחייב לבוא
לידי פיתרון בסופה) מסמל את האיום ש־באקדח
זה (כלומר, האיום •של האדישות
ואי־האנושיות) גם בימינו אנו, אזי יש
לומר •שאפילו זה אינו ודאי.
להשתתף כצער היהודים. מה הרתיע
את לוזי מאמירת דברים מפורשים,
לפחות בנושא זה ו אולי עצם העובדה

דידון מול מרסל אומץ
ההכחשה במישטרה
הורולח הזה

שהיום אין זה באופיה להשתתף בצער
היהודים, והדבר עשוי להתפרש כאהדה
למדינת־ישראל, שבהחלט אינה הולמת
אינטלקטואל המכבד את עצמו? אולי זהו
4חש־שו של לחי להיות מזוהה עם עמדה
פוליטית מוגדרת כלשהי, אחרי שנשרף
בזמנו והצטרף, בתמימות, בהיותו נער,
למיפלגה הקומוניסטית — מעשה שבגללו
נאלץ אחר־כך לעזוב את מולדתו, ארצות-

הברית, שם הוכנס לרשימות השחורות •של
מקארתי, ולעבוד באנגליה. ואולי משום
שאינו רוצה לעורר רושם כאילו הוא
מכפר על מה שכינה, בעצמו ,״האנטישמיות
הסמוייה״ של מישפחתו, בארצות־הברית
(הוא נצר למישפחה אמידה מאד,
ממוצא הולנדי—גרמני).
מכל מקום, עובדה היא שלמרות ההתנגשות
המעמדית החוזרת על עצמה בכל
סרטיו הבולטים (המשרת, תאונה, המקשר,
א* האנגליה הרומנטית) הוא מסרב להזדהות
עם אידיאולוגיה כלשהי. הוא רואה עצמו
כממשיל מישלי־מוסר. מר קליין, לגביו,
הוא משל לחוסר־המוסר האנושי.
נפל כין הכסאדת. וייתכן מאד שב־סולינס
נעוצה עיקר בעיית הסרט. סופר
זה, הנוהג בדרך־כלל לשתף פעולה עם
קוסטא־גווראס (הוא כתב את האמריקאי)
הועיד גם את מר קליין לבמאי זה, ש סרטיו
נאחזים דווקא בעובדות מוחשיות
וחד־צדדיות. כשעבר התסריט, בהסכמתו
המלאה של אלן דילון• ,שהוא מפיק הסרט,
•4לידי לוזי, נוצרה ההתנגשות הבלתי־נמ־נעת
בין האידיאליסט האמריקאי שחי באירופה,
וממ-שיל מישלי־המוסר, לבין הריאליזם
הכימעט־תיעודי של סולינס. ה תוצאה:
הסרט נפל בין הכיסאות.
משהוצג בפסטיבל־הסרטים האחרון ב־קאן,
התקבל מר קליין בצוננים. אלן דלון
העדיף שלא להגיע לבכורה והביקורת

דז רפתקה
ושמה אנ טבה
הפשיטה על אנטבה (חן,

ארצות־הברית)
תל־אביב,
אנטבה ב׳ עולה על אנ טב ה א׳
מכל הבחינות: ראשית, שעה שהראשון, ניצחון באנטבה,
ניראה כטרט־טלוויזיה ח אל טורי ס טי הרי זה, השני, הוא
סרט־קולנוע לבל דבר. בה־בשעה שהראשון ניטה ל ח קו ת
בצורה עלובה א ת המציאו ת, מבלי לטרוח כלל ב ח קי רתה,
יוצא השני מן ה הנ ח ה שמאחר שהאמת ממילא אינה ניתנת
ברגע לחשיפה ב מלוא ה, מוטב להתבסס על הפירורים ה קיי מים,
לפתחםלסרט עלילתי רגיל, ולעזאזל המציאות.
הבמאי, אירווין קרשנר והתס רי ט אי, בארי בקרמן,
בנו סר ט״ הרפ תקו ת מיקצועי, על ט רו רי ס טי ם ה חו ט פי ם
מ טוס, על ממשלה ה מ תדיינ ת על דרבי״תגובתה, על מרשאל-
אופרטה הסוגד לעצמו, ועל פעולת״החילוץ עצמה, שנראית
לא פ חו ת דימיונית מכל פעולה הוליוודי ת א חר ת, מגונגה
דין ועד ל 12 הנועזים.
א ם הוא מר תק פחו ת מן הדוגמות הנ״ל, הרי זה משום
שקרשנר נאלץ, בשל הנסיבו ת, להקדיש זמן נכבד לדברים
שבפעילון הוליוודי הם שוליים (דיון ממ שלתי היה תמיד
משעמם יותר מפיצוץ גדרות״תייל, על ה מ סך הציבעוני).
אול ם עינו הקולנועית של הבמאי מורגשת בצורה שבה
הוא הבין א ת הופעת אידי אמין או הראה א ת יצחק רבין

(פיטר פינץ׳) צועד מחדר־הי שיבות ל א חר ההחלטה הגורלית׳
דרך מיסדרון קאפק אי, לעבר חדר״ה מילחמה.
אםלהת על ם מן העובדה שזה אינו סר ט על בעיות
ח טופים, ואפילו לא שיחזור או תנטי של אירוע, אלא
הרפ תק ה דימיונית — הוא לגמרי לא רע.

סרט עם
פי צו ל־ אי שיו ת

ג׳וזף לוזי מדריך את דירון
למען האבסטרקט

הצרפתית, שכעסה על שבמאי ביים
תסריט •של סופר לא־צרפתי, המתאר את
הצרפתים בביקורתיות רבה, והסרט עוד
מייצג את צרפת בתחרות הרישמית של
הפסטיבל׳ לא חסכו ממנו את שיבטם. אולי
אפילו הגזימו במקצת, כי אחרי הכל,
אי־אפשר להתעלם מידו של במאי גדול,
אפילו כשמדובר בפרטים כמו התפתחות
דמותה •של ז׳ולייט ברטו, יצאנית קטנה
בתסריט המקורי, שהפכה אשה פשוטה
שהיא הנקודה היציבה היחידה הנותרת
בחייו של קליין, וממשיכה לאהוב אותו
למרות הידרדרותו• .שלא לדבר על חושו
האסתטי המפותח של לחי. על תנועות־המצלמה
המתוחכמות שתיכנן, על היכולת
ליצור אווירה משכרת גם כשאינה מהווה
הלק אינטגרלי מן התמונה הכללית (הביקור
בטירתה של המישפחה היהודית הע־שירה,
נראה כתרגיל מוקדם ונפלא לקראת
הסרטת בעיקבות הזמן האבוד שאותה
מתכנן לחי מזה שש שיים).
ובוודאי אסור להתעלם מן היכולת הנדירה
של תיפאורן כמו אלכסנדר טראונר
(הדירה, ואירמה לה־דום של ויילד) ,המצליח
להפיח בהידור הזול שבדירת קליין,
באפרוריות המדכאת של המישרדים הממ שלתיים,
ובחלומיותה של הטירה בדיוק
את האווירה הדרושה, ועדשה בכך חלק
גדול ממלאכת הבמאי. ואי־אפשר לסיים
מבלי להזכיר את ג׳רי פישר, הצלם שעובד
עם לוזי מזה •שנים, אשר דאג להשתמש
בצבע בסרט זה באיפוק, בעידון ובאופן
כזה שהוא יוצר אווירה של •שחור־לבן
(לחי ופישר אומנם התכוונו תחילה
לעשות את מר קליין כך, אבל המפיקים
התנגדו) ,עם כל העוצמה הדרמאתית.

הרובה הישן (פאר, תל־אביב,
צרפת) — ז הו סר ט המייועד
לשלושה סוגי צופים: ה או ה בי ם
המתבגרים, חסידי ה אלי מו ת, והצרפתים. הראשונים ימצאו
בו מקור תי קוו ה מחודשת, כשיראו רופא בבד־גוף ומזדקן
המוצא אהבת״ אמת א חרי שנעזב על״ידי אשתו הרא שונה,
ועוד בד מו ת ה של רומי שניידר. חסידי ה אלי מו ת ישמחו
לראות ביצד רופא מסורבל זה מצליח, בכוח הרצון בלבד,
לחסל יחידה ק טנ ה של הצבא הגרמני (העלילה מתרח שת
במילח מ ת־ העול ם השנייה) .ואילו הצרפתים, א חרי גל שלם
של סר טי ם שתיארו או ת ם במ שתפי־פעולה, פחדנים או,
ב מיקר ה הטוב, סתם חסרי עמדה, יבולים סוף־סוף לנשום
לרוו חהל מר א ה גיבור א מי תי, בן העם הצרפתי, או הד
מ ח תר ת השונא נאצים בבל מאודו.
פיליפ נוארה, ב תפקיד הרופא הנו קםאת רצח אשתו
ובתו הוא א חד ה ש חקנים המשכנעים ביותר של הבד
הצרפתי. הצרה היא שכל ה מרכיבים ה א הב ה והזיכרונות
מזה, ו הנ קמהותכ סי סי ההמ סוב בי ם מז ה, מתנגשים ביני הם
עד־כדי־בך שבסופו של דבר מ ת קב ל הרושם, כאילו יש כאן
חיבור שרירותי של שני ס ר טי ם: א חד, הסוגד ל אלי מו ת
ללא אבחנ ה רבה בדרבים, להג שמתה (מי שירצה להבין
כיצד גובר הרופא על הגרמנים ומהםהתכ סי סי ם שהוא׳
נוק ט, יתק שה בכך מאד) ; השני, סיפור״אהבה רומנטי

נוארה ושניידר — אהבה ונקמה
הנשען בעיקר על איכות״צילומים בלתי־רגילה של א טיין
בקר, שימוש בפילטרים וב ת אור ה מפוזרת. נדמה כאילו
פס קל ז׳ארדן ( ה תסרי טי שהתמחה בכ תיב ת דיאלוגים לז׳אן
גאבן ב סר טיו האחרונים) לא הצליח למצוא די חו מר
לפיתוח אף ב א חד משני ה א פי קי ם הללו, ומשום כך חיברם
יחד, כדי להס תיר כבל האפשר א ת דלילותם.

עי בו ד
ב ל תי־ אפש רי
המלח שחזר מן הים (אורלי,
תל־אביב, אנגליה) — א ת יו קיו
מישימה, הסופר היפאני ההו־מוב
סב סו אלי שהתאבד בגיל , 45ב טכס־ ח אר אקירי מסור תי,
מתק שים בני התרבות המערבית לעכל• החו שניות הבוקע ת
מכתביו, החיפוש המת מיד אחר שלמות פיסי ת ורו חני ת,
ההרגשה שהמוות מ ת חי ל ברגע שבו האדם נולד ו הו א
ה סיו ם ההגיוני והטיבעי היחידי בדרך אל ה שלמות, הבדי־דות
הנוראה המפרידה בין אד ם לרעהו — בדידות שרק
היי סורי ם מצליחים ליצור מעליה גשר ארעי, כל אל ה
רעיונות שהפבוהו א חד הסופ רי ם הח שובים ביותר של
ה ת קופ ה, ועם זא ת, א חד ה ר חו קי ם ביותר מ תרבו ת המערב,
שלא זכה בפרס נובל ל מרו ת שהיה מועמד לקבלו במה
פעמים.
בל זה בא ל ה סביר מדוע המיבצע של לויס ג׳ון קארלינו,
תסרי ט אי שהפך ב מ אי, היה בלתי-אפשרי. ק ארלינו נטל
סיפור של מ שימה, עקר או תו מנמל גדול, כרך עצום ו הו מ ה,
לעיר״נמל ציורית ק טנ ה בדרום אנגליה, וני ס ה להעביר
א ת סיפור ה אל מנ ה, ה מל ח הנואל או ת ה מבדידותה (למר״
אית״עין) אחרי חמש שנים, ובנה, הרו אהב שניהם פוגעים
בשלמות תוכניותיו של הטבע, ל מלודר א מה מערבית, שבה
דיעות מעוותות של קבוצת נערים המדברים בצורה מעור־פלת
על קיו ם אדם־עליון, מתנגשות עם האושר האפשרי

חיילם וכריסטופרסון — פיסית ונפשית
ב ה חל ט של ה אלמנ ה הנאה ואהובה הח טוב.
מאחר שצילומיו של דאגלס ס לו קו מ ב נאים מאד, והנוף
האנגלי באמת ציורי, הרי ה מלודר אמ ההמתקבלת היא
סבירה, א ם אין נכנ סי ם לעו מק ה. בי התערובת של פרויד
(הבן מציץ ב א מו ה מ תעלס ת, בסידר ה של סצנות שפירסמו
א ת הסר ט מאד) וניטשה, אינה יכולה להס תי ר ב אנ א ליו ת
י ח סי ת של סיפור, שניטלו ממנו מרכיביו העיקריים.

במדינה

בן־־ארי א״ ברק
תל-אביב, רוז׳ בן־יהודה

181

¥6111.183 51.761.226291ח \/,1 8 1 8 6ו161

רשיון מס׳ 2 7 4 / 7 3 3/72

ח קירו ת שמירה אבטחה
חקירות ברמה גבוהה, מהיימנה ודיסקרטית
שמוש בציוד אלקטרו!׳ חדיש.

צי רכב מצויד באלחוט.
חקירות כלליות

בילוש

סקרים סודיים

בדיקת מהימנות
עובדים

סקרי בטחון
ומניעת גניבות

חקירות אישות

חקירות כלכליות
מצב עסקים

תיקי גרושין

הוכחות מסירת מיהע
כללי

שמירה ואבטחה

קבלת שותף
הערכת נכסים
איתור נכסים
איתור חייבים

קציני בטחון מאומנים שומרים
קשר 24 שעות
כיממה

במשר דנו תובללמ צו א אוון קשבתדבע ״ ח ך
בבלת 11 שאי שבת חו ם עיסוקינו.

ג. צוות המשרד עו מד ל ש רו תבם
ב״עו׳ןבלחי מחייב.
.3ציוד אלקט רוו׳ חדי ש ב שמו שינו
! להשברה לנו ש אי ם שונים.
.4מאגר מידע.
.5בנושא אי שות: אפש רו תלבדיקות סודיו ת
בקשרלבן זוג או ל צו ר ך תי קלה לי כי גירושין.

בן־ארי את ברק וח, בן־יהודה 181 תדאביב.
טלפונים.247583,226291 :
טלפונים לילה במיקרים דחופים 745153 :־882202 — 03־.03

(המשך מעמוד )55
כיועץ לשר־המיסחר־והתעשייה. זמן קצר
אחרי שובו לארץ, הסתבך שוב בפרשה
מביכה. למרות זאת, הוא אינו מסתיר את
כוונותיו להיבחר לכנסת ברשימת המערך,
כמתחרהו של שייך ג׳עבר מועדי.
כמאל קאסם עצמו טוען :״אין בעניין
הזה שום אספקט ציבורי. מישהו מנסה
להפעיל עלי לחצים לשם סחיטה. אני מתרשם
שהתובע, מתוך חולשת מצבו, מנסה
להפעיל לחצים, כי הוא יודע שהבחירות
מתקרבות. אין לי ספק שאזכה במישפט

דרכי אדם
הגט ע 1ד דליה

גרושתו ש 7אסיר
מאשימה את תמר קולק,
רעייתו ש? טדי קודק,
ראש־עיריית ירושלים,
כאחריות לגירושיה
״אשתו של ראש־העיר לקחה ממני את
בעלי ! היא הדסה את חיי !״ בהאשמה
יוצאת־דופן זו יצאה השבוע דליה ציון,
גרושה ואם לשני ילדים קטנים. את דבריה
היא הטיחה לעבר תמר קולק, רעייתו ־של
ראש עיריית־ידושלים.
תמר קולק ידועה כאשד, עדינת־נפש
המצטנעת מאחרי־הקלעים וכימעט שאינה
נוטלת חלק בפעילותו הסועדת של בעלה.
לעומת זאת, היא פעילה מאד באירגוני־צדקה
ובסיוע לנזקקים, ולא אחת הפעילה
את קשריה בתוקף היותה אשת ראש־העיר,
כדי לעזור לאנשים מוכי־גודל.
משום כך נראתה האשמתה של דליה
ציון תמוהה ומוזרה.
סיפרה דליה ציון, אשה בשנות הארבעים
להייה ,־שחרחורת ובעלת מראה מוזנח,
על התפתחות הפרשה המוזרה :
הבעל היסה .״עד שנת 1967 גרנו,
אני ובעלי, עם הוריו בירושלים, באותה
דירה. בעלי לא־כל־כך הסתדר איתם והיה
מכה אותי. יום אחד הוא בא ואמר לי
שהוא נפגש עם תמר קולק, אשתו של
ראש־העיר, כי אחותו עובדת במשק־בית
אצלה. הוא אמר •שהוא סיפר לה על
הצרות שלו, והיא יעצה לו שאני אלך
לרבנות וא־שקר, כי אתגרש ממנו אם
הוא לא יגרש את הוריו מהבית. התנגדתי,
ולא רציתי לעשות זאת. אבל הוא איים
עלי, והכריח אותי לעשות כמו שאשתו
של ראש־העיר אמרה.
״הלכתי לרבנות ושיקרתי, בלי ברירה.
מאז, היחסים •שלי עם בעלי השתנו לדעה.
אחרי אותה הפגישה עם אישתו •של ראש־העיר,
הוא התחיל להכות אותי ולגרום
לי לחבלות חמורות. ראיתי שכך אי־אפשר
להמשיך, והלכתי להיפגש עם הגברת
קולק בביתה. זה היה בחודש ספטמבר
.1975 אבל היא לא רצתה לדבר אתי.
״בינתיים,״ ממשיכה דליה ציון בסיפורה,
״כבר הפכתי אם לשני ילדים. בעלי היה
מכה אותי כל הזמן, ותיק־הגירושין שלנו•
עמד להתברר בפני בית־הדין, אף־על־פי
שלא רציתי להתגרש ואת התביעה לגט
הגשתי נגד רצוני.
,,לפני הגירושין הסכימה הגברת קולק
להיפגש אתי, ובפגישה זו היה גם העוזר
•של ראש־העיר, מונה ג׳ינאו. באתי לירושלים
במיוחד, כי בינתיים עזבנו את בית
הוריו ״של בעלי בירושלים ועברנו לגור
בשכונת מורשה ברמת־השדזן. בפגישה
אתי הבטיחה לי הגברת קולק •שברגע •שאני
אתגרש מבעלי, היא תעזור לי בהחלפת
הדירה ותעזור לי לעבור דירה מרמת־השדון
בחזרה לירושלים.
הכלות קשות .״כשנפגשתי איתם,
בדיוק יצאתי מבית־החולים מאיר בכפר־סבא,
שם הייתי מאושפזת אתרי שבעלי
דקר אותי ופצע אותי קשות בכל •חלקי
גופי. הייתי במצב קשה, וניתחו אותי
פעמיים. המישטדה עצרה את בעלי, ובית־המישפט
דן אותו לארבע שנות מאסר,
על החבלות •שהוא גרם לי. עכשיו הוא
יושב בבית־הסוהר.
״קיבלתי את הגט. ואני נתמכת כעת
על־ידי לישכת־הסעד ברמת־השרון. אבל
עכשיו, אחרי שקיבלתי את הגט ואני
נכה, ואין אף אחד שיעזור ל-י לטפל
בילדי, לא רוצה הגברת קולק לראות אותי
ולא לשמוע ממני. בגלל מילה אחת שלה
לבעלי, אני סובלת כבר עשר שנים.
העולם הזה 2054

במדינה

״אהבתי את בעלי, על אף כל הצרות

• שעשה לי. אבל אחרי שהוא נפגש עם
תמר קולק, חיי נהרסו. אני לא יכולה
נגדה. אני קטנה, ולה יש קשרים עם גדולי
המדינה. לה כולם מוכנים לשמוע ולעזור,
אבל לי לא.״
מול סיפורה התמוה של דליה, היתד,
בפי רעיית ראש־העיר גירסה שונה ל חלוטין.
אמרה תמר קולק:
מצב מעורר־רחמים .״אני כלל לא
מכירה את בעלה של דליה. לא היו לי
איתו שום קשרים, ואף פעם לא שוחחתי
עימו. אני אפילו לא מכירה אותו. אחותו
באמת עבדה אצלי במשק־הבית, זמן קצר.
נפגשתי עם דליה לאחר שהטרידה אותי
^ רבות, והאשימה אותי בהאשמות מגוחכות.
ריחמתי עליה ולכן דיברתי איתר ,.אך
היא משוכנעת שבגללי היא התגרשה
מבעלה. אין לדבר שחר.״
הוסיף, בהקשר זה, מונה ג׳ינאו, העוזר
הראשי למנכ״ל עירייודירושלים :״לפני
שנה שלחה דליה ציון מיכתב לראש־העיר,

חקירת
ה עוו! ס

היה

במתרחש בתונב
מוסד רעבו״ני ס צעירים בבח ־ ים גרמה
ל 11 0 7 11

* 11 ] 1ל 1
משן שאיש
בית

מוסד ״אדונים

הדחת כלים במיסעדות —

הושעה מתפקידו עקב התעללות בחניכיו
— זינק ועלה לתפקיד של מנהל מוסד
לנערים בעייתיים. הקידום היה מפתיע
ביותר, מה גם שללזסטיג אין הכשרה כל שהי
לתפקיד זה, וגילו הצעיר אינו מהווה
דווקא יתרון בעבודה מעין זו.
המוסד שוכן בשני מיבנים חד־קומתיים,
שהאחד מהם מיועד למגורים, והאחר מש מש
כמועדון, מישרד וזזדר־אוכל. המראה
עלוב וקודר: קירות מתקלפים, חדרים מזוהמים,
מיטות דו־קומתיות שמיזרניהן בלויים
והשמיכות קרועות ומצחינות. הגג
והקירות דולפים אחרי כל טיפטוף קל.
הנערים מועסקים בעבודות בלתי־מיק-
צועיות, מרביתם מועסק בשטיפת כלים ב־מיסעה־ת
סמוכות. הם נוהגים להחליף את
מקומות־עבודתם בתכיפות, אך סידורי ה כספים
קבועים ויציבים — המשכורת מועברת
ישירות ליצחק לוסטיג, שהוא גם
המנהל הפיננסי של המוסד. המנהל אמור,

מאשימה דליה ציון
״אשתו של קולל! גרמה לגירושי !״

ובמיכתב האשימה את רעיית ראש־העיר
באחריות לגירושיה. ראש־העיר ביקש ממני
לבדוק מה קורה.
״אחרי שאיתרתי אותה, הזמנתי אותה
למישרדי והיא סיפרה לי על כל הפרשה
מתחילתה. אמרתי לה, שכאזרח אינני
מאמין לה, אך אהיה מוכן לעזור לה.
מצבה עורר רחמים. ביקשתי ממנה שברגע
שתקבל את הגט, שתשלח לי מיסמך
המאשר שהבית שבו היא מתגוררת רשום
,על שמה, אבל היא לא הביאה. בכל־זאת
הפעלתי את קשרי, ושוחחתי עם חברת
פ רזות בירושלים. הם נתנו לי כתובות
של דירות שאליהן שלחתי את דליה.
״אמרתי לה שהיא תעשה סיבוב בדירות
ותמצא את הדירה המתאימה לה, והבטחתי
1שאני אעזור לה לסדר את עניין התשלומים.
1היא חזרה אלי, וסיפרה שמצאה דירה
במחיר של 180 אלף ליי.
י שערוריה כסופה., .היא טענה שהעירייה
חייבת לתת לה 50 אלף ל״י, מפני
שבגלל אשת ראש־העיר נהרסו חייה
ובגללה היא התגרשה. הפגשתי את שתי
הנשים, ובשיחה זו הוכח לדליה שכל
האשמותיה הן פרי הדימיון. תמר קולק
אמרה לדליה ציון בפירוש, כי היא ״לא
מכירה את הבעל.׳ למרות זאת ביקשה
ממגי הגברת ״קולק להמשיך לעזור לדליה.
< אך כשהועמדה תביעתה על עניין ד50.000-,
ל״י, לא היה טעם להמשיך לדבר איתה.״
מאז, החלה דליה בסידרה של הטרדות
ושערוריות בלישכת ראש־העיר. היא באה
לשם עם ילדיה, ומקימה צעקות.
בחג־הסוכות היא באה לסוכת ראש־העיר
ושם התפשטה, חשפה את גופה והראתה
לכל הנוכחים את הצלקות •שעל גופה.
אלא שדליה אינה מסתפקת בכך. היא
מצלצלת לתמר קולק ללא־הרף, מאשימה
יאותה בהאשמות שונות ומשונות.
בשבוע •שעבר נכנסו לתמונה גם חוקרי
מישסרת־ישראל. מנהל לישכתו של טדי
קולק, אהרון שריג, שלח מיכתב לתת-
ניצב אריה איבצן, מפקד המחוז הדרומי.
הוא ביקש ממנו• ,שמישטרת רמת־השרון
.תזהיר את דליה ציון כי תחדל להטריד
את רעייתו של ראש עיריית־יח׳שלים.

מוסד ״אלונים״ -מראה מכפנים
— שמיכות קרומות, קירות דולפים
• 6פני כשנה נסגר, באופן מחפיר,
/המוסד למיון ולאיבחון נוער עבריין
מיצפה ים ׳שליד סידני־עלי בהרצליה. נחשפה
שם פרשה של התעללויות אכזריות
בנערים, אשר הסעירה בשעתו את דעת־הקהל.
אחדים מן המדריכים, שינמצאו בל־תי־ראויים
לעסוק בעבודה זו, הושעו.
יאחד מאותם מדריכים מושעים היה יצחק
לוסטיג 24 אולם, מישרד־הסעד לא
הפקיר את יצחק לוסטיק לחרפת־רעב.
לפני כשנה חנך מישרד־הסעד מוסד
חדש !בשם אלונים אשר בו מוחזקים עבריינים
צעירים ביתנאי-פנימיה. המוסד שוכן
ברחוב חנה סנש 7בבת־ים והנערים,
שלרובם עבר פלילי ותקופות־מעצר מאחוריהם,
יוצאים ממנו בבוקר לעבודתם
וחוזרים ללון בו בלילות. מרבית הנערים
הם בני ,16 ובדרך־כלל מצויים במוסד
כ־ 10 נערים.
מנהל המוסד הזה חינו יצחק לוסטיג
בכבודו־ובעצמו. מדרגת מדריד חינוכי ש
-מראה
מבחוץ

בתוקף תפקידו, לשמור על כספם של הצעירים
הללו ולדאוג לכל מחסורם במזון,
ביגוד ,׳נסיעות ובילויים. אלא ש במרוצת
•הזמן אירעו מיקרים מוזרים ביותר.

א עובד

־^ל עלי בעיניים,״
** ספר מאיר, צעיר בן 17 בעל
1* 1עבר פלילי עשיר :״אני כבר 11
חודש כאן, ועד היום קיבלתי רק חולצה
ומיכנסיים, וזוג־נעליים משומשות .,לאן
התקציב של ההולך
כל הכסף של
מקום הזה? למה איציק (יצחק לוסטיג,
המנהל) מוכר לנו קופסת־סיגריות טייס
בארבע וחצי ליריות, כשהוא קונה אותה
בארבע לירות ועשרה גרוש •ז תראה את
* כסוכן.

האוכל שלנו: ביצה, חצי עגבניח, וחתיכת
גבינה צהובה לארוחת־בוקר• .הוא מקבל
מספיק כסף בשביל שנאכל טוב. איפה
כל הכסף הזה? מאוכל כזה אני לא יכול
לחיות, אני מוכרח לגנוב.״
בפי הנערים טענות קשות נגד המזון
הניתן להם. שמעון ע ,.גם הוא עבריין
צעיר ,׳נטל את ארוחת־הבוקר שלו ופנה
לתחנת־המישטרה הקרובה. תלונתו נרשמה
אי־שם, תוייקה ונשכחה. הוא אומר :
״אפילו מגבות בשביל להתרחץ אין לנו
כאן. גם מי שהיה לו סיכוי לצאת מהפשע,
במוסד הזה הוא כבר לא יכול. עם מנהל
כזה — אתה בטיוח נשאר בפשע.״ ׳
המנהל אף אינו חוסך שיבטו מחניכיו.
אחד הנערים, דויד ד״ התלונן במיש-
טרה לפני שבועות מיספר על היחס שבו
הוא זוכה במוסד. הוא הוכה קשות בידי
יצחק לוסטיג, וכימעט שנחנק למוות תוך
כדי ניסייונות־שיכנוע מצד המנהל שיבטל
את תלונתו. הנער ברח מן המוסד ולא
שב אליו עוד.
גם שלמה פ. בן ה־ ,15 ספג לפני
כחודש סטירת־לחי אדירה מידי מנהל
המוסד, ועד היום הוא סובל מכאבי-
אוזניים. יש לו גם תלונות נוספות :״אני
עובד יחד עם אריה א( .אף הוא חניך
במוסד) במיסעדה טריפולי, ליד השעון
ביפו. לפחות פעם בשבוע איציק נכנס שם
לאכול, לפעמים עם אשתו, ואחרי שאכל
הוא אומר לבעל־חבית להוריד את החשבון
מהמשכורת שלנו. למה? אני אף פעם לא
יודע כמה כסף מגיע לי מהעבודה שלי.
הוא עובד עלי בעיניים, אני לא יודע
לעשות חשבון כל־כך טוב...״
והוא מוסיף :״קיבלתי מלישכת־הסעד
בכפר־סבא 900 לירות בשביל בגדים. אי־ציק
נתן לי 100 לירות ואמר לי , :לך תק ינה•׳
זה יהיה ליפני חצי־ישנה. מאז לא קיבלתי
כלום, רק זוג־מיכנסיים לפני כמה
ימים.״
הנערים מתלוננים שוב ושוב על ההתעללות
בהם במיפלג הנוער, ובאוזני
מפקחי מישרד-הסעד. עד היום לא נעשה
דבר. אולם מדריכי המוסד ראו את שהתרחש
לנוכח עיניהם, אף יותר מכפי שראו
הנערים, והם החליטו להיכנס לפעולה.
אחד מהם פנה למיפלג־הגוער ביפו כדי
להתייעץ עם הממונים עליו. האחראי אליהו
לביא והחוקרת, דרורה אלמוג, הסבירו
כי עליו להתלונן באופן רישמי. זה היה
לפני שבועיים וחצי.
המדריך, שהבין כי לא נותרה בפניו
דרך אחרת לתקן את המעוות במוסד, הת־לונו•
הוא ומדריד נוסף הוזמנו לחקירה.
שבע שעות תמימות ישבו השניים ושפכו
את ליבם בפני חוקרי מיפלג־הנוער, והדברים
היו קשים ומרים. התקבל הרושם
כי הגה־הנה ׳תיעשה פעולה ממשית לטי-
הוד המוסד, אך שוב — מאום לא אירע.
לאחד המדריכים שחזר באותו ערב לביתו׳
ציפתה הפתעה בלתי־נעימה. הטל-
פון צילצל׳ וקול אלמוני אמר :״אם לא
תסתום את הפה, מישהו ישתיק אותך
לתמיד.״ נרעש כולו פנה הבחור אל אנשי
המיפלג, אך התעלומה נשארה בעינה.
בשלב מסויים קיבלו המדריכים את ה־ריישם׳
כי קיים לחץ סמוי מצד מישרד־הסעד
•להרגעת הרוחות. אולי היה זה מצד
אותו בעל־השפעה, שהזניק את יצחק ליוים־
טיג מדרגת מדריך מושעה עמום חשדות,
למישרת מנהל כל־יכול במוסד לנערים
(המשך בעמוד )44

^ 1מעון שאיננו בית

קשקשת 2054

(המשך מעמוד )43
הסרי-אונים? אי־הפעולה מצד אנשי־המישטרה
ניראה מוזר ביותר, שכן העדויות
שניגבו העלו חשדות בעלי אופי
פלילי מובהק לגבי יצחק לוסטיג. היו
אלה !עדויות שחייבו עריכת חיפושים ו־תפיסות־מסמכים
מיידית, וביצוע מעצר —
שלגביו רק נרמז למדריכים — באשמות
גניבה והונאה בעלות אופי חמור במייוחד,
בהתחשב בקורבגותיהן.
האם גילתה כאן המישטרה אוזלת־יד,
או שמא קיימות סיבות שבכוחן להסביר
את אי־הטיפול של מיפלג הגוער במתרחש
במוסד זה?
סגן־ניצב אליהו לביא, ראש מיפלג־הנוער
ביפו, מסביר את השתלשלות הענ יינים
:״נכון שבעדויות שניגבו יש חש דות
לאי״סדרים בניהול המוסד, שהם בע לי
אספקטים פליליים. ברור לי שהמוסד
אינו מנוהל כפי שצריך, אך היות שאינני
יודע בדיוק מהם הסידורים הכספיים
בין המנהל והחניכים, אין לי ביטחון מלא
שבוצעו בין כתלי המוסד עבירות פליליות.

הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
״קשקשת״ ,ת. ד ,136 .תל־אביב.

#מפה עם גבול אי־הביטחון שלנו.
דבורה מרגוליפ, רח׳ לייב
יופה ,6הרצליה
#הסמבטיון ביום־חול.
כת־שכע שיסד, ד.צ.
ת.ח ,2540/ .צה״ל
ו• מסרק שיצא לגימלאות.
יעקב פרץ, רח׳ ששת
הימים ,34 נתניה
!• דינוזאור — מנקודת־מבטו של
הקב״ה.
מירי ודני בן־דב, רח׳
מיבצע־קדש ,18 דאשון־לציון
#בדיקת א.ק.ג. של שרי המפד״ל
אחרי הודעתו של רבין.
שמואל כרמי, רח׳
וולפסון, פתח־תיקווה

מבחר גדול של תמונות ופלקטים של
גדולי האיור המודרני והקלאסי —
מקצועית של פלקטים ו
תמונות.

מאוזן

״לוטוס״ ,ת״א, רח׳ אלנבי 101
(מול בית־הכנסת הגדול)

1 אנו מחפשים בתים חמים
עבור חתלתולינו החמודים
אגודת צער בעלי חיים

רחוב פלמח ,30 יפו,
טל.827621 .

ה מנ ה ל :״ננ ק טו
צעדים נגדי״

קשקשת 2052

הדבקה

.1לאן?; .2בן־עיר! .7מילת-שלי-
לה! .9מחודשי השנה העיברית ; .10
רסים י־בוקר; .12 ממצעי־המיטה; .13 קוסם;
.15 מן ההורים; .16 מין קוף; .17
בירת פרו ; .18 מילת חיוב ; .19 נהר באיטליה
; .21 גדול בתורה ; .22 מסולם־הצלי-
לים; .23 קריאת־יגון; .25 מלא עובש!
.28 שוטר־גדודי(ר״ת 29 מין פדי טרופי!
.31 נזכר-לעיל (ר״ת); .32 תבונה,
חוכמה; .34 משאבת הגוף 35 כועס;
.26 קיבוץ בהרי-אפרים! .39 נישא! .41
כסף; .44 סכום שלוקח אדם מרעהו על-
מנת להחזירו! .45 ציפור קטנה; .47 גם
היא ארגז; .48 מידת־שטח; .49 מונח
בתוחדהחשמל ; .51 יין צעיר ומתוק שטרם
תסס; .53 גרעין; .56ח^זוך; .57
לשם, הרחק; .60 אן?; .61 סילקו; .63
נרדם ; .64 ארכיפלג נודע ! .65 מין אדמה
המצוייר. בנגב ! .66 בוא הנה 67 עבור
עליו במכוניתך!; .70 מזיק לבגדים; .72
זעפן! .75 נור; .76 נאיבי; .78 דר! .79
מסולם־הצלילים ! .80 שייך ל־; .81 עצם
בפה; .83 רשע; .85 ראש־ממשלה במיז־רח־התיכון
(ש״מ); .86 נפוץ! .87 קידומת
הולנדית! .88 זכר בבקר; .90 סיר
בלי מיכסה ! .91 רחמנא-ליצלן (ר״ת) !
.92 מילוי; .95 ברח; .96 מאכל אפוי
עשוי מקמח בלול בשמן ; .97 אלוהות.

מאונך :
.1שדה־תעופה המונצח באחרונה בסרטים
רבים; .3צלע במשולש ישר־זווית;
.4אדון(הפוך 5קרס ; .6קישוט לחו-
טם ; .8אתפלא מאד 11 שוכנת מאחרי
הגדר־הטובה ! .12 מונח בחיל־האוויר !
.14 ספר! .15 מארגן מופעי־בידור; .20
חוט בלי התחלה ; .21 מספיק 24 מטבע
יפאני ! .26 נועם, נוי ; .27 נהר באפריקה ;
.28 דורון; .29 מין כלי־נשק; .30 מילת-
סיום מקובלת במיזמורי־תהילים ; .32 גשם
קפוא! .33 סואן; .37 גם הוא השטן; .38
עיר קדומה במצרים! .39 ספח לך! .40
מלכסיקון הבקר; .42 נפח את נשמתו;
.43 מושבה לחוף הכינרת; .45 סיפור,
מעשה; .46 טועה; .48 מילת־ברירה; .50
שוקל ! .51 קונצרן ; .52 ראש־לישכה
(ר״ת 54 חישפו 55 בירת בורמה !
.58 מבלה את הלילה; .59 אילו; .61
מין ריקוד ; .64 מתוח מעל למים סוערים !
.68 מן השבטים; .69 מחצית ושתי; .70
תרופה! .71 כן, בספרדית! .73 כובע
הבית ! .74 מין ציפור ; .76 גיבעה קטנה !
.77 זז! .79 הוא גילה שמוצאו של האדם
מן הקוף; .80 וניל; .82 מלך העופות;
.84 מוצב בשדה, להפחיד ציפורים; .89
שם כולל לכל בעלי־החיים ממערכת חס־רי־החוליות
! .90 משמשת לחיזוק האוהל ;
.93 מכשף! .94 מכינויי האלוהות.

^ ל חו מ ר העדויות הועבר למר
ס • אברהם שיינפלד, שהוא הממונה
על המעונות בפישרד־הסעד. בידיו נמצאים
הכלים לבדיקה אם באמת התבצעו
במוסד עבירות פליליות מצד המנהל. ה חומר
הועבר אליו באותו יום שבו ניגבו
העדויות.
״לפי דעתי, יש לדאוג לכך שהמוסד
ימשיך לפעול ולא ייסגר, למרות שהוא
גרוע, וזאת — מפני שטובת הנערים צריכה
להיות לנגד עיני כל הנוגעים בדבר. אלא
שיש להחליף שם את ההנהגה. בכל אופן,
מר שיינפלד צריך לבדוק את העניין, ואם
יעלה בחקירתו עבירות בעלות אופי פלי לי
עליו למסור לי את החומר מייד, לצורך
הטיפול המישטרתי במוסד.״
ומה בפי המנהל, יצחק לוסטיג עצמו?
ובכן, הוא מודה כי אומנם ״לא הכל היה
בסדר במוסד• ישבתי עם הממונים עלי,
ולאור הטענות הקשות אומנם ננקטו צעדים
נגדי — ואני מקבל את הדין. לא
היה שום דבר פלילי בכל מה שעשיתי, ולא
נחקרתי כלל במישטרה. ניהול הספדים במוסד
היה בסדר גמור, לא לקחתי אגורה
מאף נער במוסד. את כל הפרטים האחרים
אפשר לקבל מהממונים עלי.״
לסיום הוסיף לוסטיג, במפתיע :״אני
רק מקווה שהנערים עצמם לא ייפגעו מ*
פירסום הפרשה. זה עלול להזיק להם

לסי ההסכם ביו אליהו לביא ממיפעל-
הנוער, לבין אברהם שיינפלד ממישרד-
הסעד, היה זה האחרון צריו לחקור את
הנושא, והשכלתו המישפטית היוותה אם-
מכתה טובה דיה כדי לתת ללביא את
האור הירוק, להתחיל בחקירת ההאשמות
הפליליות שהועלו נגד לוסטיג. לפי בקש תי
של לביא, ראש מיפלג־הנוער, עיכב
העולם הזה את פירסום הפרשה, כדי
לאפשר למישטרה ולחוקרי מישרד־הסעד
חקירה מדוקדקת של המוסד. הפירסום בעיתון
עוכב לשלושה שבועות.
אולם, חקירת מישרד־הסעד הסתכמה בבדיחה
אחת גדולה. איש מן המעורבים
בפרשה (נערים ומדריכים) לא נשאל כלל
לגבי מה שהתרחש בין כתלי המוסד.
החוקרים התעלמו לחלוטין מן ההאשמות
הפליליות שהועלו בעדויות במישטרה, והסתפקו
בקביעה שהיו ״אי־סדרים מינה-
ליים״ במוסד. בחקירת העולם הזה התברר,
כי בידי אחת מעובדות המוסד לשעבר
מצויים צילומי מיסמכים וחשבונות, אך ה חוקרים
לא פנו אליה.
גם הטיפול המישטרתי בפרשה היה מוזר.
אם הועלו האשמות פליליות נגד מנהל
המוסד, ואכן היו כאלה בשפע — היתד,
המישטרה צריכה לנהל חקירה עצמאית,
ולא להמתין לתוצאות הבדיקה האומללה
של מישרד־הסעד.
מכל מקום, אחרי התערבות העיתון ב־פרשה,
נעשה לפחות המינימום — סילוק
המנהל יצחק לוסטיג, ושיפור תנאי החיים
ואופן הטיפול בנערים במוסד.
לקח אחד חשוב למדו, כנראה אנשי
מישרד־הסעד בכל אופן. אחרי שהחלה
חקירת העיתון, חילקו אנשי המישרד ל עובדיהם
הבכירים מעין תגיות, ורק להם
תינתן להבא הרשות להיכנס למוסדות
מישרד־הסעד. הם אסרו באיסור חמור על
מדריכי המוסדות לאפשר ל״זרים״ לבקר
במוסדות מסוג זה.
דדר 1רו־*דז__ו.-ז רד

ו /שו־/ס

שאנס לבוגרת
בואו נראה מה אני יכולה
להציע לכן היום. אני שולחת
יד עפוק־עמוק אל תוך הסל,
שם נערמים מאות המיכתבים
הממתינים בתור, ו...הופ! זה
מה שהעליתי בתור 1/54
.״לא יכולתי. להתאפק עוד
למראה מדורך הנצחי. נכנעתי
ליצרי. הנה אני לפנייך: צעיר,
חייל בצהל. אך גיל לחוד —
ושכל לחוד. למרות שהכרתי
נעירות ועלמות־חן רבות, לא
התאימו אלה כלל לרמתי האיג־טלקטואלית.
ומדוע? פשוט
מאד, לגבי בחור העוסק בפילוסופיה,
אמנות, ציור, פוליטיקה,
שירה, סיפרות ותשרי-
דאות: לא יתאימו הללו. השיחות
המתפתחות עימן הן שי-
חות־סרק. לכן חפצתי תמיד
באשה בוגרת ממני, ולאוו-
דווקא לשיחות...״
שיהיה ככה. אז אם יש ביניכן
אשה אחת בוגרת, שרוצה
לאמץ פוליטיקאי-אמן־פילוסוף
וכיוצא בזה — הנה השאנס
שלה.

מראה נאה — בעייה
תראו מה זה מזל! מה אני
מוציאה עכשיו, כ( )2/54 אם
1ל א אחת בוגדת, על אמת,
בדיוק כזאת ש( )1/54 אולי
מחפש. אבל אם תקדימו אותו,
יכול להיות.
טוב, אז אם הזיכרון אצלי
עוד עובד. ,היא הפאציינטית
הגדולה ביותר שהיתה לי במדור.
בת ,58 אבל אחת כזאת
״שמרגישה כמו בת 35 מכסימום״
.ואם התעניינתם פעם
לדעת איך נראים החיים מגיל
? 58 אז בבקשה:
״אינך הקש האחרון. היו
ויהיו עוד קשים. אך מה לעשות,
ואיני מוצאת את מה
שאיבדתי?! לא אטריד אותך
בסיפורים אודות הגבר שאיבדתי.
זה לא רלוונטי. אני
מעוניינת להכיר גבר שיודע
להעריך וליהנות ממוסיקה, תיאטרון
וריקודים. עליו להיות
ביו ומם, עדין, נקי ואדיב.
״היות ואני ממוצא אירופאי
עליו להיות כזה, והכי חשוב
— שלא עבר את גיל ה־.50
חשוב שכוחו ואונו והונו יהיו
איתו. מהנכתב לעיל עליו להסיק
מהו אופיי ומה הן
תכונותי. השאר ייכתב בספר
דיברי ימי נישואינו. מראה נאה
הינו מעלה, אך לעיתים הוא
מהווה בעייה — כמו במקרה
שלי. דבר נוסף — עליו להיות
בודד. איני מתנגדת לבנים או
,בנות, אך בתנאי שיהיו נשואים
ושיגורו בבתיהם. גם לי
כאלה.״
הלוואי עלי, בגילה.

נחמד, כמו כולם
תראו סיגנון :״אזרח בן ,24
נחמד כמו כולם, לא פחות ולא

יותר, אין בעיות עם חברים
אי חברות, הכל סטנדרטי, ולכן
זו גם הסיבה לכך שאני מחפ-ש
קשר דרכך. אין לי דרישות
מיוחדות, רק תנאי אחד :
בלי חתונות בבקשה. מי ש מחפשת
חתונה, שתחכה עוד
כמה שנים. יכולות לכתוב אלי
מגיל 16 עד .160 בתודה
מראש.״
קאפקא כלב לעומתו. ואם
־יהו מה שחיפשתן, אז המיספר
שלו הוא (.)3/54

הכל — ולא כלום
״אני כל־כך לא יודעת איך
כותבים כזה מיכתב,״ כותבת
)4/54(.וממשיכה, בלי לדעת :
״לא יודעת מה זה שיעמום.
אבל לאחרונה התחלתי ללמוד
מה היא בדידות, וזה רק בגיל
( .24 נורא מוקדם, לא זה
לא שאני לא מכירה מספיק
אנשים. חס וחלילה ! אולי
זאת הצרה: אני מכירה יותר
מדי.
״פעם השתייכתי לחוג שאתם
קוראים לו, בוהמה.׳ אבל איפה
יש בוהמה בארץ, בחייכם?!
היום אני שייכת לאלה שנעלמו
מהנוף בעיר.
״אני לא אמנית, וגם לא
;:ירת־זוהר. סתם אחת שהיא
הכל — ולא־כלום. בת 24 עם
חיסיון של בת ,40 ומפותחת

ריגשית כמו בת .16 זה בדוק.
המון אהבות. המון אכזבות.
דמון הרפתקות והמון נדודים
(בעיקר בארץ).
.,אם אתה משוחרר מכבלים
ודיעות קדומות — אז נשמע
ממך. הכי חשוב שתסכים
לקבל אותי עם כל הקפריזות
והרגעים של הכל והרגעים
של כלום. מוכנה מראש לקבל

כותבים ״כזה מיכתב״ ,היא
מצלצלת לי ספצית אל״ף-
אל״ף.

רוצה לאהוב בצרפתית
לאינטליגנטיות אני יכולה
להציע ״סטודנט בן ,26 שנה
אחרונה ללימודים, לא גבוה
אבל נחמד ואפילו נאה. יודע

אם ( )5/54 מעניין אותך, יש
לו עוד הסבר קטן עבורך :
״לעולם אין שוכחים אהבה
ראשונה. אצלי היא היתד, בלונדית
בעלת עיניים כחולות.
היינו קטנים, אך עד היום לא
נמצאה זו שתדמה לד.,״ אם
להתמודד עם זיכרונות זה
האתגר בחיים בשבילך, מצאת
אותו.

הצנחנית־בפרעל

מיכתב פרס

מי שהתלהב מהצנחנית־בדי-
מוס שהופיעה לפני כמה שבועות
במדור זה, ודאי יחבב גם
את הצנחנית־בפועל ()7/54
ההולכת בעקבותיה. זה נכון.
מיכתבה של ההיא שיכנע את
הנוכחית שהיא לא צריכה
להמתין עד הפנסיה כדי להיעזר
בשירותי הטובים. אז היא
צנחה אלי בול.
״עדיין חיילת, בת ( 20 מינוס)
,גובה ממוצע, נאה, בקיצור:
נערה נחמדה שאוהבת
סרטים טובים וטיולים. משרתת
בצה״ל במרכז הארץ, עם אפשרות
ליציאה יום־יומית, דבר
היוצר ערבים פנויים שלא
מנוצלים כראוי בגלל המרחק
מהבית.
״אז אם אתה נחמד, גבוה,
אוהב חוויות והעיקר — מבין
ובעל נפש יפה, אנא כתוב
אלי. הזמן כבר יעשה את
שלו.״
ואל תשכח ללמוד לעשות
קודם גילגול.

עוות הנרקיס
פררר ...אני מתה מקור. ואם יש מישהו שיכול לחמם לפחות
את הלב, זהו מיכתכה של 6/54 שיש לי רושם שהיא מוכרת
לי מאיזשהו מקום. אם אני לא טועה, היא היתה ככר פעם
קליינטית כמדור, ואולי אפילו קיבלה גם פרס. אכל מה זה
משנה. היא הכוס־תה שלי, אז שיהיה לה לבריאות.
״התחילה עכשיו עונת הנרקיסים,״ היא כותבת ,״ואני מטורפת
עליהם. על ריחם. על לדכנם. ובכלל — אוהבת פרחים ואוהבת
שירים, ואוהבת יופי של טבע ואפילו להפריה בלונים. רוצה
שזה שיכתוב אלי, יאהב גם קצת. טיפ-טיפה, בסדר?!
״שיחבב קצת את ה,מיסה קריאולה׳ או את דוריוואל קאיטי,
או את אור־הנרות כשחושך.
״דורשת המון, אך יודעת גם לתת. דורשת שיהא בפניו גם
משהו מושך ומיסתורי כזה, ושיהיה באופיו פילפל צברי כזה,
ויודעת שיש עוד מן הסוג המשובח הזה, אכל הם מתחבאים.
״לא עומדת בפניכם מיקרה טראגי חסר־אונים. להיפד!
להיפר! אבל את ההסברים והפירושים נשאיר למיכתכים.״

מיכתב פרס השבוע — ובכל שבוע — מזכה את שולחו בשי
— חבילת מוצרי יופי מתוצרת חברת התמרוקים הדס בשווי של
200ל״י +מ.ע.מ. הפרסים נשלחים לזוכים בדואר.
נם אותך כזה. עוד בקשה
קטנה: שתהיה נחמד. וגבוה.
די! עכשיו אתה!״
בשביל אחת שלא יודעת איך

מי שאמר ש״שום דגר כמגע יא הוי!* לאיגוד,״ היה
יהודי חם. קחו את ל,לארק גייכד, שהלך לעולמו בשהייתו
עוד קטנות, אכל בטח הספקתם לבבות עליו כ״חלף עם
הרוח״ .אז מסתבר שהוא לא־בל־כך חלף. הנה קם לו
יורש, כדמותו של יוצא־חלציו, מירשה קארוון, כן ה־,24
היה כן שמונה בילכד בשאכיו־מולידו, המפתה מיספר
אחד כתולדות הקולנוע, הלך להביא. מול תמונתו של
גייכל, כשהיה כן ,20 אפשר למצוא קצת דימיון כיניהם,
אם מתאמצים. מירשה, שלמד דראמה כלונדון ועשה
בכר כמה סרטים באיטליה, עשה סוף־סוף סרט הוליוודי,
עם קנדים ברכן ורוכרט דה־נירו, הנקרא כשם ״שרון,
שרון״ .למה קוראים לו קראוון ולא גייבל? טוב, זה
כגלל שהוא לא היה כדיוק כן חוקי. אכל כשמסתכלים
עליו, אין כל מקום לספק מי היה המאהב של אמו.

חתי

קיץ ב סוו ד ר

א ם מיפתבה של ( )6/54 הוא טיכתב פרס, אז מיכ תבה של
( )8/54 הוא מיכ תב קלאס. א לו הי ם טוב לי השבוע, אםזה
ה חו מר שאני צריכה ל עסוק בו.
״מישהו א מר פעם שהעלים מ תי ם לפני שהם נוגעים בארץ.
מישהו א מר שהים יפה. מישהו אחרא מר שהצמות הבלונדיניות
שלי כבר ארוכות ו הוסיף שגם העיניים הפכו תכלת־בהיר.
״אני או מר ת שיש חורף בלב• שהים הופך כחול־שחור...
לבן־אפור. מישהו א מר לי ב שקט שהוא ב טו ח שבאביב אני
אשוב בחזרה. רציתי לומר לו שאני ב טו ח ה שלא. ולא יכולתי.
הוא א מר שכל ה או ה בי םמתרח קי ם בחורף. תוך הנאה מאזו־כי
ס טי ת, חשים א ת החורף לבד ואת הקור.
״רציתי ל הודו ת שקר לי באמת ואין לי מ ה לעשות נגד זה.
רציתי לומר שהשנה הז א ת הולכ ת לאיבוד מ הר כל־כן. אני
רואה א ת החוד שים הב אי ם מ תקצרי ם ואני כבר עוטה מעטה
ח א קי. ובין ה חורי ם אני מנ ס ה לגלות א ת עצמי.
״ה שחפים ריחפו הבוקר מעל הים וכמו חיפשו בין כל
הפגרים גם ח תיכ ה מגופי. ח ם לא יודעים שאותה ח תיכ ה שקעה
כבר מזמן והיא צפה ועולה רק ברגעים נוגים של זיכרונות.
״מישהו א מר שאחרי החורף תמיד בא האביב. רציתי לבכות
ולבקש מ ה אביב שלי שיקדים קצת. שיוציא ניצנים ופרחים
וקיטעי א הבו ת. שיראה קצת הבנה, האביב המטופש הזה שברח
לי פתאום ...בכמה שעות של ערב גשום אחד.״
גם היא שמה ל ב :״יש כבר המון נרקיסי ם, ורק אני עדיין
מתעק שת שלא ללבוש א ת הדובון ובתוך הסוודר השחור אני

שומרת ח תיכ ת קיץ דקה.

ואוהב להעניק לבחורה את
רועשת, הנערצת׳ ,ומחפש אהדה
שתסחיוף ותהיה חזקה־חזקה־חזקה(
.פרט טכני: בעל רכב).
אוהב את השפה הצרפתית וכל
מה שקשיויר לשירה בשפה זו.
״עכשיו עליה: העיקר —
בהירת שיער ותכולת־עיניים.
יפה ולא חתיכה (מה יש לך
נגד חתיכות, לעזאזל!) ,רוצה
ויודעת לאהוב. מישני: מאיזוד
ת״א מכיוון שאני שונא להתראות
רק בסופי-שבוע. שתהיה
אחרי צבא, ורצוי סטודנטית.״

מיכתבים לפירסום במדור .
יש להפנות לכתובת ״מיכ|-
רבים לציפי״ ,ת.ד 136 .תל־ !
אביב. מיכתבים למכותבים
במדור יש לשלוח במעטפה
כפולה, על המעטפה החיצר
נית יש לרשום את הכתובת
הנ״ל. על גבי המעטפה ה פנימית,
מבויילת בבול של
55 אגורות, יש לרשום את
מיספרו הסידורי של המכר
תב, רצוי בסיפרות קטנות,
בפינת המעטפה.