גליון 2057 מתאריך 2 בפברואר 1977

ר המחיר 8.00 :ל״י(*ילל

מספר 2057

שנה 41

י״ד שכם תשל״ז2.2.77 ,׳

הרפאות של המוזיאון ומאיזה תקציב
נלקחו הכספים לשיפוץ הסרקופאגים של
דיין.

תו ב עי ם מ!־! לוו ת ר
עלג 9ש 0ר תו
מ ה אוני ב ר סי ט ה
פרס חו ש ש
מלח צי ה ב רון
שר־הביטחון שימעון פרם עושד. כל שביכולתו כדי
לשכנע את הברון אדמונד דדדרוטשילד להביא לביטול
התביעה בז׳נבה נגד הבנקאי טיבור רוזנבוים.
רוזנבוים, שהבנק השוויצי שלו פשט את הרגל, הועמד
לדין בעיקבות התלונה שהגיש נגדו הברון רוטשילד
בפרשת כספי החברה לישראל.

פרס חושש כי אם וכאשר יועמד טיבור
רוזנבוים לדין, עלולות להיחשף במהלך
משפטו פרשיות בלתי־נעימות, העלולות
לפגוע בעתידו הפוליטי. כין השאר קייס
חשש שבמישפט ייחשפו פרטים עלומים על
קרן חשאית שניהלה רפ״י בחו״ל, באמצעות
הבנק של רוזנכוים.

רפאל 111111

ל פ רו ש פנזמירו*!
שר־הדתות לשעבר, יצחק רפאל, עשוי שלא להציג את
מועמדותו לבחירה בקרב חברי מרכז המפד״ל, כאשר
אלה ייקראו לבחור את מועמדי המיפלגה לרשימה
לכנסת.
אנשי רפאל רומזים כי הוא עשוי לנקוט צעד זה אם
תתקבל תביעתו שמועמדי המיפלגה ייבחרו במרכז
שלא על־פי יחסי־הקולות הנוכחיים, בעיקבות
ההתארגנות החדשה של הסיעות, אלא בשיטת ״כולם
בוחרים את כולם.״

במיקרה זה יבחר רפאל לעצמו מוצא של
כבוד, ויודיע על הסרת מועמדותו, בתיקווה
שבכך יקל על בחירתם של אנשי סיעתו
לפי כוחם היחסי במיפלגה.

ב ד אנשי פרס
כתב ה״טיים״ בישראל, דודו הלוי, יצא
לחופשה חלקית מעבודתו, כדי לרכז את
המערכה לבחירתו של שימעון פרם כמועמד
מיפלגת העבודה לראשות־הממשלה כקרב
צירי ועידת מיפלגת העבודה.
שמואל בהט, איש הוועדה־המרכזת של ההסתדרות,
עושה אותה העבודה במישור ההסתדרותי. תמיכתה
של תמר אשל, יושבת־ראש מועצת־הפועלות, בפרס,
מושפעת לא במעט מן הסיכוי שהיא תכהן כשרה
ראשונה בממשלתו של פרם, אם ייבחר כראש־הממשלה.

ועד ח ־ ת תי ניר ת ח קו ר
ש ערוריי ת
הסרקופא גי ס
שערוריית הסרקופאגים הגנובים של משה דיין,
ששופצו על חשבון המדינה במוזיאון ישראל, שנחשפה
על־ידי העולם הזה 2056 תשמש נושא לחקירת
ועדת־החינוך־והתרבות של הכנסת.

ראש הוועדה, ח״כ אברהם כץ, כבר הגיש
למנהל אגף־העתיקות שורה של שאילתות
המסתמכות על המידע שפורסם בגילויי
״העולם הזה״ .בין השאר נשאל מנהל אגף־
! העתיקות, אברהם איתן, אם נכון שמוזיאון ישראל
משפץ את עתיקותיו של דיין, ואם דיין משלם עבור
השיפוץ, וכמה.

שאלות נוספות שהופנו אל איתן היו אם כל
אזרח יכול לשפץ את עתיקותיו במחלקת

רקטור אוניברסיטת ירושלים, גדעון שפסקי,
פנה אל הפרופסור ייגאל ודין הנמצא בשנת
שבתון לצרכי מחקר, וביקש ממנו לוותר על
משכורתו האוניברסיטאית.
העתק המיכתב שנשלח אל ידין נשלח לשר־המיסחר־והתעשייה
חיים בר־לב, בתוקף תפקידו כראש מטה־הבחירות
של המערך. בר־לב היה האיש שעורר את
הצד האתי שבהמשך קבלת משכורת מהאוניברסיטה
תוך פעילות פוליטית. ידין לא ויתר מרצונו על
המשכורת, ועתה ביקשה האוניברסיטה ממנו שיעשה
זאת.

מי כ רז ע ל ניכסי
13־ 1תל״ח
מנהלי קרן תל־חי עומדים לפרסם מיכרזים למכירת
נכסים שברשות הקרן. הכספים שתקבל קרן תל־חי
ממכירת רכושה במיכרזים אלה יעברו לידיו של ועדי
הנאמנים, המורכב מנציגי הקרן ומנציגי הנושים.
ועד־הנאמנים יחלק את ההכנסות בין נושי חרות.
הסיבה לצורת המכירה הפומבית נעוצה בקשיים
במכירת נכסים במצב הקיים בשוק. אופי המכירה
החשאי שנקטו אנשי הקרן עד היום, בשל החשש
מעיקול כספי המכירה על־ידי הנושים, היקשה על
מכירת הנכסים עוד יותר.

המיכרזים הראשונים יפורסמו כשבועות
הקרובים, ויכללו מיגרשים ומיכנים שהיו
בבעלות ״קרן תל־חי״ עד היום.

ח קי רהנגדה חו ס ר
ה ס תיי מהפח פו תו
מפקד מישטרת מחוז תל־אכיב, ניצב משה
טיומקין, זיכה השבוע מכל חשד את ניצב־מישנה
ארמנד לוי, ראש מחלקת־החקירות
של מישטרת מחוז תל־אביב, בעיקכות
חקירה שהטיל עליו מפכ״ל המישטרה.
נגד לוי הועלה חשד כאילו קיבל הלאה בסך של
כמאה־אלף ל״י מבעל מוסך באזור, שבו נתגלו על־ידי
המישטרה במה מכוניות גנובות. בעיקבות המידע
שהגיע למישטרה, הוטלה הבדיקה הראשונית בפרשה
על ניצב־מישנה מיכאל בוכנר, ראש המחלקה־לתפקידים־מיוחדים
במטה־הארצי של המישטרה.
בשלב שני הוטלה החקירה על מפקד מישטרת מחוז
תל־אביב. מסקנתו של טיומקין היתר, כי אין כל בסים
לחשד, וכי ההאשמות היו פרי עלילה שהופצה על־ידי
העולם־התחתון, במטרה להכפיש את שמו של ארמנד
לוי.

ה עו ל ס ־ התת תוו תשר
א ת הי חי דההס מוי ה
עיקוב ממושך של אנשי העולם התחתון בתל־אביב,
הביא לחשיפתה של יחידת־הבילוש הסודית ביותר
במישטרת מחוז תל־אביב — היחידה הסמויה. אנשי
העולם־התחתון הצליחו לזהות במה מאנשי היחידה,
ואף לפענח את הצופן של שידורי האלחוט הסמויים
שלהם ברישתות־הקשר המיוחדות להם.

פרטים על החשיפה נודעו לבלשי היחידה
המרכזית של מישטרת מחוז תל־אביב
בעקבות מעצרו של יצחק ברגמן, חברו של
גד (״שץ״) פלוס, העצור בחשד של רצח.
במכוניתו של ברגמן גילו הבלשים מכשיר־קשר
שבאמצעותו ניתן לעקוב אחר הגל
המיוחד של היחידה הסמויה.

עקב גילוי זה עומדת היחידה לפני התארגנות מחדש,
החלפת מכוניותיה ושינוי הצופן שלה.

מי כ רז ־ ה פי ר סו ם
הגדול ביו ת ר

חברת־הפירסום ״שיפרין־נעמן״ זכתה
במיכרז־הפירסום הגדול ביותר במדינה.
המיכרז היה של התעשייה האווירית על

ת פו רסםת גו ב ה
ל ט ענו תתא ״ ל ירון
ההאשמות שהטיח השבוע תת־אלוף
(מיל ).היל־־האוויר חיים ירדן בעיתונות,
יזבו בתגובה מתאימה. תת־אלוף
ירון, שנגדו הוגשו האשמות של
קבלת שוחד בעת כהונתו כחיל*
האוויר, זוכה על־ידי בית-המישפט.
כשבוע שעבר הוא פתח במסע יזום
בעיתונות והעלה טענות חמורות, בץ
השאר נגד עיתץ זה, על החקירה שנוהלה
בפרשתו. תגובת ״העולם הזח״
על טענות אלה תפורסם בגיליון הבא.

תקציב פירסום בסכום של מיליוני ל״י.

דו ב ר ־ ה מי שטרה
י ח קו ראת
סו דו תהא מזונ ס
דובר מישטרת־ישראל, ניצב־מישנה שמואל צחי, עומד
לצאת לברזיל כדי ליטול חלק בחקירות שם. אולם
חקירותיו של צחי לא תהיינה מישטרתיות אלא
מדעיות. הוא הוזמן על־ידי מכר, העובד בחקר נהר
האמזונס, להשתתף במחקריו.

צחי הכחיש את השמועות שלפיהן עומדת
נסיעה זו לחתום את תקופת שירותו
במישטרה. הנסיעה תהיה כמיסגרת חופשתו
השנתית.

כי ס ר־י ד-זנגו ף
כ דו ח ־ פירםום
עד להשלמת עבודות השיפוץ בכיכר־דיזנגוף בתל־אביב,
שיימשכו מיספר חודשים, עומדת עיריית
תל־אביב להפוך את הכיכר ללוח־פירסום ענק. הכיכר
הוקפה בגדר עשוייה לוחות־עץ, שישמשו כלוחות־פירסום
שעליה יודבקו מודעות של המיפלגות
לבחירות.

במחלקת־הפירסום של העירייה צופים
הכנסה של רבבות ל״י לחודש משטח
הפירסום החדש שנוצר ככיכר.

טיונר

מגבר 40 וואט הספקיזק
פטיפון אוטומטי
סטריאו •ט״פ מפטותמטראו
זוג רמקולים 630־ 55

בואו לראות לחוש ולשמוע מוסיקה באולמי התצוגה של סוני

ת״א מגדל שלום, רח׳ אחד העט .9טל. ו5 24 3

״העולם הזה׳׳ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהדה: תל־אביב,
רחוב גורדון ,3טלפון 43386צ־ .03 תא־דואר . 136 מען מברקי :
״עולמפרס״ .מודפס ב״חדפוס החדש״ כע״מ, תל־אביב, רחוב כן
אביגדור. הפצה :״גד״ בע״מ י גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ בע״ט
העורך הראשי: אורי אכנרי המוציא לאור: העולם הזה כע״מ.

ודאי זכורה לך תגובתו הנזעמת של
מנכ״ל מישרד־החינוך, אלוף (מיל ).אלעד
פלד, כאשר חשף העולם הזה ()2032
לפני כחצי־שנה את שערוריית מילגות־הענק-להשתלמות
שאירגן לעצמו.
פלד נקט אז דרך בלתי־שיגרתית כדי
להשיב על ההאשמות שהעלה העולם הזה
נגדו. העולם הזה האשים את פלד בכן־
שבעזרת הקשרים שנבעו מתפקידו כ־מנכ״ל
מישרד-החינוך, סידר לעצמו שתי
מילגות, משתי קרנות נפרדות, שהעניקו
לו סכום של כחצי־מיליון ל״י לשנה־הש־תלמות
אחת בארצות־הברית.
שבועיים אחרי הפירסום שיגר פלד מ־ניו־יורק
לכל ידידיו בארץ מיסמך אפולוגטי.
הוא לא הכחיש בו את גילויי העולם
הזה, ולא ניסה להפריכם. הוא רק
ביקש להסביר מדוע, לדעתו, מגיעות לו
מילגות בסכום של כחצי־מיליון ל״י לשנה,
ומדוע אין בכך כל פגם ציבורי.
כדאי לקרוא היום מחדש כמה קטעים
ממיכתבו זה של פלד, שבו כתב בין השאר:
אני מניח שאולי אף אתה, כמרבית
הציבור בארץ, משקראת ושמעת על
״השערורייה״ וה״שחיתות״ של מנכ״ל
מישרד־החינוך־והתרבות אלעד פלד חשבת
(ואפשר שאולי אם אני הייתי במקומך
הייתי חושב כמוך הנה, גם הוא בנופלים.
השחיתות, האוכלת בל פינת טובה
בארץ, הגיעה גם אליו.״ להבהרת נקודה
זו מתכוון מכתבי. רבים מידידי יודעים
כי אין לי כל נכסים (פרט לביתי
בירושלים) ,וכי כל עיסקותי הכספיות הסתכמו
במשיכות־יתר חודשיות בבנק ובציפייה
לתשלומי, הפרשים׳ שונים, שיכסו
את ה,חורים׳ של משכורת מנכ״ל נזיש־רד־ממשלתי
ושל שכר אשתו העובדת. הנכס
היקר ביותר שהיה לי, היה שמי הטוב
וכבודי ...אני נלחם עתה על שמי הטוב
ועל כבודי וכן על ידידותך, החשובה לי.

״אני משוכנע שהעובדים הבכירים
בשירות הציבור, לרבות מנכ״ליס,״ ממשיך
פלד את מכתבו, זקוקים להשתלמות, לא
פחות ואולי אף יותר מעובדים־זוטרים.
עובדים־בכירים אלה הם עתירי־ניסיון ומותשים
מעבודה קשה ומלחצים ציבוריים.
דווקא הם זקוקים לריענון, למילוי מצברים
ולחידוש ידיעותיהם במידע מעודכן.
...בחרתי באוניברסיטת קולומביה כמקום
השתלמותי, לאחר התייעצות עם
ידידים ומומחים הבקיאים בנושאי השתל־מותי,
ולאחד שהתברר לי כי בארץ טרם
התגבשו תוכניות לימודים מתאימות בנושאים
אלה. נימוק נוסף שמנע ממני
לפנות לאוניברסיטה ישראלית היה רצוני
שלא לפנות לכל גוף שעשוי היה להיזקק
במישרין או בעקיפין לשרותיו או
להחלטותיו של מישרד־החינוך־והתרבות,
שאני הייתי מנהלו־הכללי.
פניתי, איפוא, אך־ורק לגופים לא־יש־ראליים,
וקיבלתי תשובה חיובית ממיספר
קרנות ...אני משוכנע גם כיוס כי לא
היה כל טעם־לפגם בפנייתי אליהם, אף
כי חשבתי, שמכובד יותר היה אילו הייתי
יוצא להשתלמות במלוא משכורתי והו־צאותי,
כמקובל בצה״ל לגבי קצינים המשתלמים
בישראל ובחו״ל.
ועתה, לטענה לגבי גובה המילגות.

לנגד עיני עמדו התחשיבים שהינחו את
צה״ל לגבי משתלמיו בחו״ל ואת נציבות
שירות״המדינה ומישרד־החוץ לגבי עוב־די־מדינה
הנמצאים בזזו״ל. לפי תחשיבים
אלה, למישפחה בת שלוש נפשות ולמשך
14 חודש, התחשיב של הוצאות משתלם
של צה״ל מגיעות לכ־ 48,840 דולר ...חשבתי
לתומי כי תחשיב זה הוא המתאים

תלמות, היה על הצד הגבוה.״
זהו ביטוי עדין מאד לקביעה כי הוצאותיו
של פלד היו מופרזות ביותר.
בדיקה שערכו אנשי מבקר־המדינה העל תה,
כי הסבריו של פלד בקשר להוצאות
הדרושות למיחייה בארצות־הברית ולגבי
״הנורמות המקובלות״ היו מטעות —
שוב, אם לנקוט לשון־המעטה.
על־פי תחשיביו של פלד הוא נזקק ל־30
אלף דולר לתקופה של 14 חודשים. בדיקת
מבקר־המדינה העלתה כי אנשי צה״ל
היוצאים להשתלמות בארצות־הברית מקביים
אומנם סכומים של בין 20ל־ 26 אלף
דולר לשנה דמי־מיחייה, אולם סכומים
אלה חייבים במס־הכנסה. כלומר, נותרים
לרשותם רק בין מחצית לשני־שלישים מסכום
זה. מאחר שהוצאוודהמיחייה של
פלד מומנו באמצעות הכספים שקיבל מ־קרנות־מילגות,
הוא לא היה חייב במס.
לפיכך ניסיונו להציג עצמו כמי שחי לפי
התחשיב המקובל היה בבחינת אחיזת-
עינים וניסיון להוליד שולל.
בלשון דיפלומטית חיווה המבקר את
דעתו, כי יש להניח שפלד לא יוציא את
מלוא סכום המילגות שקיבל וכי יוכל
להחזיר את הסכום העודף לקראת גמר
תקופת השתלמותו. ואומנם, הסתבר כי
פלד, שרק לפני מיספר חודשים טרח להסביר
מדוע כל דולר שקיבל דרוש לו כדי
לקיים את עצמו בארצות־הברית, מצא
לפתע אפשרות לפנות אל אחת הקרנות
שהעניקו לו מילגות* ,ולהודיע לה כי
מוותר על 7000 דולר מההקצבה.
אני סבור כי מסקנות מבקר־המדינה,
והעובדה שאלעד פלד נאלץ להחזיר 70
אלף ל״י מהכספים שקיבל, מהווים עדות
מספקת לצידקת המאבק הציבורי שבו פתח
העולם הזה בנושא זה.

מאכר, ציבורי אחר של העולם הזה
הגיע אף הוא השבוע אל סיומו. כמו
בפרשת אלעד פלד, כך גם כאן, הסתבר
כי העולם הזה היה לצד הצדק.
במהלך ההתפרעויות שארעו אשתקד ב יהודה
ובשומרון נאלץ צה״ל לפזר לא
פעם הפגנות בכוח הזרוע.
באחת ההפגנות האלה נהרגה גם לינה
נבולסי בת ה־ ,17 בת לאחת המישפחות
הנכבדות בשכם. ההודעה הלאקונית של
דובר צה״ל סיפרה כי לינה נהרגה כתו צאה
מ״יריות באוויר״ ,במהלך ההפגנה.
הפעם ביקש העולם הזה לחקור את
הפרשה ביסודיות. כתב העולם הזה מרסל
זוהר יצא לשכם, ערך חקירה יסודית

מנכ״ד־משתלם פלד

קבע מכקר־המדינה במסקנותיו:

״הסכום שעמד לרשותו של מנכ״ל מיש-
רד־החינוך אלעד פלד להוצאות־מיחייד.
בארצות־הברית, בעת שהותו שם להש

דובר־ביטחון
לביא

המילחמה על הכבוד האבוד
לחישוב תקציבי ואישור הקרנות, הבקיאות
בתנאי החיים בניריורק, שימש לי
ראייה נוספת להערכתי.
אני מתקשה בפירוט החשבונות, שמא
אראה קטנוני ומצטדק. לצערי, עלי לעשות
זאת. מצפוני נקי, והכרתי בצידקת
מעשי מלאה. אני בטוח כי פעלתי׳.כהלכה
במיסגרת התנאים והנורמות המקובלות.
פניתי למבקר־המדינה כדי שיבדוק -את
מעשי ויפסוק לגביהם.
עד כאן, הקטעים העיקריים ממכתבו של
פלד.
מבקר־המדינה אומנם נענה לבקשתו זו
של פלד, והשבוע פירסם את מסקנות הבדיקה
שנעשתה בפרשת המילגות של
פלד, על־פי בקשתו. המסקנות אינן מג-
חילות לאלעד פלד ניצחון במילחמה על
כבודו ועל שמו הטוב, שעליה הכריז.
ההיפך הוא הנכון.

לינה נבולסי. בית־המישפט הצבאי גזר על
החייל ארבעה חודשי מאסר על־תנאי ואלף
לירות קנם — אותו עונש שהטיל באותו
שבוע בית־מישפט אזרחי בתל־אביב על
הזמר אריק איינשטיין, שהואשם באחזקת
מאית הגרם חשיש.

שני האיזכורים לעיל מציינים את
סיומן המוצלח של מאבקים ציבוריים שנפתחו
מעל דפי העולם. הזה. אולם אינני
מתיימר ליצור את הרושם כי העולם
הזה הוא קבלן להצלחות בלבד.
שיטת ״אפס הליקויים״ טובה אולי ל-
תעשייה־האווירית, אבל קשה מאד לייש מה
בעיתונות. טעויות וכישלונות בפיר-
סום מידע מיידי הם כמעט בלתי נמנעים.
אבל דומני שהגינותה של עיתונות
נמדדת במידת נכונותה להודות ב־שגיאותיה,
לתקנן ולהתנצל עליהן. כי
הטעות, כבר נאמר, היא אנושית. וגם
כתבי העולם הזה הם בסך הכל רק אנשים.
בשבוע שעבר נכשלנו בטעות מעין זו.
במדור במדינה, תחת הכורת כל המדינה
קרקס, פורסם בשבוע שעבר (העולם הזה
)2056 סיפור על שרשת צילומו של שר־הביטחון
שמעון פרס עבור הסרט מיבצע
אנטבה של מנחם גולן. חלק מהפרטים
שפורסמו באותו סיפור היו בלתי מדדי-
קים. אחרים היו בלתי נכונים ונבעו כתוצאה
ממידע מוטעה.
אני משתמש במדור זה כדי להעמיד
את הדברים על דיוקם:
לא שמעון סרס הוא שביקש ממנחם
גולן לצלמו עבור סירטו. בעת שצולמו

,,אין אפס ליקויים״

קורבן נבולסי
הריגה תוך רשלנות
ופירסם את מסקנותיו: לינה נבולסי לא
נהרגה כתוצאה מיריות באוויר שנורו תוך
כדי פיזור הפגנה. היא נורתה במדרגות
הקומה השנייה של ביתה בידי חייל שרדף
אחריה אל תוך חצר הבית.
כל עיתוני ישראל פירסמו רק את
גירסתו הקצרה והחד־משמעית של דובר
צה״ל. העולם הזה היה העיתון היחיד
שערך חקירה עצמאית משלו בפרשה ופיר־סם
את מסקנותיה שהיו שונות לחלוטין
מהחקירה שערך צה״ל, כביכול, בפרשה.
למרות זאת נפתחה חקירה נגד החייל.
הפרקליטות הצבאית, החליטה לתבעו לדין.
בשבוע שעבר פסק בית־מישפט צבאי
בשכם את פסק-דינו. הוא הרשיע את החייל
באשמת הריגה מתוך רשלנות של
* המילגות הוענקו לאלעד פלד על־ידי
קרן ואן־ליר וקרן וולף.

השרים האחרים עבור הסרט שהה שר־הביטחון
בחו״ל. רק אחרי שחזר לארץ פנו
אליו ממישרדו של גולן וביקשו לצלם גם
אותו כשהוא נכנס לבניין מישרדו. שר־הביטחון
נתן את הסכמתו לכך וצולם.
באותה הזדמנות צולמו גם חלק משחקני
הסרט כשהם נכנסים, מפות ותוב־ניות
בידיהם, אל לישכת שר־הביטחון.
באותו מעמד נכח גם דובר מישרד־הבי־טחון,
נפתלי לביא.
בניגוד למה שפורסם לא מנע לביא את
צילומיו של השחקן יהורם גאון, המגלם
בסרט את דמותו של סגן־אלוף יונתן
(״יוני״) נתניהו ז״ל, בטענה, כביכול, כי
יוני לא הביא מעולם מפות אל שר־הבי־טחון.
לביא גם לא ביקש להצטלם במקומו
של גאון וממילא לא צולם, כפי
שפורסם בטעות.

השתתפיבמבצעפפאףל חו ״ ל
חברת פפאף מזמינה שש נשים לנסיעה חינם להו״ל — לביקור במפעליה בקרלסרוהה — גרמניה המערבית לתקופה של שנוע ימים
הבקור יכלול כרטיסי טיסה קבוצתיים ה לון ושוב לפרנקפורט, נסיעה ברכבת לקרלסרוהה וארוח במלון (פנסיון מלא) .בבקור
כלול — סיור במפעלי פפאף, הדרכה מיוחדת בשיטות חפירה וסיור מאורגן באיזור. כן יותר לך זמן חפשי לבלוי ולקניות.
אל הסיור יתלווה מלווה ישראלי מטעם ל. טאובה בע״מ, סוכני חברת פפאן! בארץ.
כל קונה של מכונת התפירה פפאף בתקופת המבצע ( 1.1.77 — 75,2.77 אחת מתון ד דגמי מכונות התפירה

הביתיות ״זיג־זג״ המשווקות בארץ) באחת מן החנויות המפורטות מטה, תוכל להשתתף בהגרלה.
דרשי מן הסוחר את גלוית ההשתתפות ב״מבצע פפאף — לחו״ל״ ,ומלאי בה את כל הפרטים הנדרשים.
השלימי את הסיסמה ׳•מבצע לחו״ל״ ושלהי מייד (אין צורך בבול) .על הגלויות להגיע
למשרדי החברה עד לתאריך .15.3.77
ההגרלה תערך ב־ 0.3.77נ במשרדי החברה בנוכחות רוי׳ח החברה והפרסומאי — ובה תוכחנה
שש הזוכות בפרס.
שבוע יחים חינם בחו״ל כולל טיסה הלון ושוב ואירוח מלא 1

7דג מי ם

של מכ 1נו ת תפירה ביתיות־ זיגזג מעולות

פפאד מסורת ארוכה של 115 שנות יצור מכונות תפירה
!כנות ראשית לישראל; ל. טא1בר.בע״מ,רח#לילנבלום 15ת״א

מפיצים: תל־אכיב: כל־בו שלום (ליד הקופה המרכזית) .ברגמן, בן־יהודה .10 מרכז מכונות תפירה, בית־לחם .8סלון מהיר, בן־יהודה .16 יפו: מהנדס נח הרשנזון, רזיאל .12
קופליאנסקי, שד׳ ירושלים .113 חיפה: מ .טרויב, החלוץ .55 שישה באואר, שפירא ,13 אחים ורצקי, יפו .44 ירושלים: אזולאי אלברט, הנביא־ם .68 הרש ישראל, שטראוס .23
רוזנברג, אבן ישראל .5צפת: ע .בוכניק, ירושלים .75 קרית־שמונה: קרייזל משה, מרכז מסחרי. טבריה: קובי נפתלי, רהיטי פאר — מול קולנוע גיל. כרמיאל: מושוני
וזרה, מרכז מסחרי — על־יד המשטרה. עכו: מדד, רח׳ העצמאות .19 עכו העתיקה:׳ אחים עובד, סלח א־דין .14/21 קרית־אתא: סלון אורלי, מרכז מסחרי. קרית־מוצקין :
פלג טלוויזיות בע״מ, שד׳ השופטים .12—13 נתניה: הנריך אברהם, שטמפפר .4פרקש יצחק, קראוזה .8כפר־כבא: סלון מהיר, וייצמן .50 רמת־השרון: בדי אופנה,
סוקולוב .41 פתח־תקווה: סלון ראובן, בר־כוכבא .1דמת־גן: ריגר נחום, קריניצי .2בני־כרל : ,מאיר יוסף, עקיבא ,41 ליבוביץ שמואל, ירושלים .35 פרדם־כץ: סלון
שעשוע, דרך ז׳בוטינסקי .114 חולון: רדיו אביגדור, סוקולוב .120 כת־ים: סלון הוד, בלפור .48 רמלה: חיים יולזרי, הרצל .73 לוד: חג׳ג, הרצל .49 בית־שמש: שטינברג
מנחם, מרכז מסחרי. יכנה: יעקבסון, מרכז מסחרי. איטר,לון: ברזילי ניסים, הרצל .39 רימונה: פילים יצחק, שוק דימונה, דימונה • .443 ירוחם ; סוריה תגי, מרכז מסחרי.
אילת: אלקטרוניקה גלוברמן.
ר. ווור-רז

רזה

לפחי׳

חצרה איתך סעל-אף
יכילמך הרבה, אמה
משלה עצמך בשטו יות,
מובן ל חלו ם במ
קו ם לעשות, לוותר
ב מ קו ם להתמיד. אין
טעם לרצות דברים ש אין
מנ סי ם להגשים.
לכן — גבש לך קו,
ונס ה לשנות א ת חלו ק
ת הזמן שלך ואת
מערכת־עסוקיך, מיו ם א׳ ואילך. א ם לא
תעשה בן השבוע — לא תוכל לצאת
מהבעיות בכלל, הצבעים הבחירים ה ם
נושאי מול בשבועות הקרובים, ויש טעם
להמר עליהם. אך יש להיזהר טמיספר . 5

שוו

נסיעת קצרה ושיג־רתית
לכאורה, בעניי נים
הנוגעים לעבודתך
או לבעייה מ שפחתית
כלשהי, עשויה לזמן
לך פגישה מרגשת עד
מאד. אםאתה רווק,
אתה עשוי לפגוש ה שבוע,
לגמרי ב מיקר ה,
א ת אשתך לעתיד. עם
זא ת אל ת תפ תהלהא ריך
א ת שחותך במ
קו ם, מכיוון שרק הפתעה ת ק סו ם לה.

נסיעתך ה א חרונ ה ל-
חו״ל רק גרמה לירי דה
בהערכת האנשים
הקרובים אליך. נסיו־נותיך
הנואשים לשפר
את תדמיתך הציבורית
עולים ב תו הו. בגלל ה בדידות
אליה הכנס ת
את עצמך. חו ס ר הצל
ח ה בענייני-מין יאפיין
א ת השבוע לגביך
ויגרום לך עוגמת נפש. תכירי אישיות אינטלק
טו אלי ת מעניינת שתעזור לך רבות.

רגש־הנקמנות לא יעזור
לך, ועלול אף להתיק
לתוכניותיו לטווח
רחוק. מכתב שיגיע
אליו ביום ב׳ ,בת בתודה,
יכעיסך כל־כך, שמוטב
כי תשקלי ימים
]111111
אחדים את תוכנו, בטרם
תנקטי פעולה או
תשגי תשובה, לכאן

או לכאן. לעומת זאת
אין ספקשאפשר לנצל את השבוע הזה
לשקוד בו מחדש את כל הבעיות הכספיות
והמישפחתיות שלך לאור הגילויים
עליהם לא ידעת קודם לכן. אל תנהגי בצורה
בזבזנית — כי את עלולה לסבול.

מ קו ם סגור בו
בים, יאפשר לך

111111

תבלה בשבועות הקרולחשוב
ולעשות מאזן
מ סכ ם של חייך. המס קנו
ת שתסיק ממאזן
זה יעזרו לך לשפר א ת
תנאי חייך בעתיד. לך, מצפים עקרב,

ק שיים כלכליים. על״
ידי עבודה מאומצ ת יש
לך סיכוי לצאת מקשיים
אלה. אל תי-
כנעו, היל ח מו, למרות
שהקרב נראה אבוד.

אתה עלול השבוע להיתקל בקשיים טכניים,
ולשגות באי־אלו
נקודות מישניות בחשיבותן,
אך אס תחליט
סוף־סוף לקחת את
העניינים לידיים, לא
יעמדו כל אלה בדרכך
אל ההצלחהד את חפירות
הראשונים תוכל
לקצור כבר בסוף שבוע

זה. בת קשת — את
כד־כך מפחדת להסתבך,
שאת מחמיצה הזדמנות פז.

הבטחה שקיבלת —
תתגשם. תקבל, כנראה,
מתנת שהתייאשת ממנה.
ודווקא מבן מזל
אריה, ממנו לא ציפית
לכלום. התנהג בחביבות
לבת־זוגך, זה ישתלם
לך בסופו של חשבון.
הרבה במסעות מחוץ
למקום מגוריך ובזבז
את מה שהרווחת. אין
לך מה לדאוג לעתיד. כסף ימשיך לזרום.
אם אתה בהיר־עור, עליך להיזהר השבוע
בשטח הבריאותי ; אך לכהי־עור צפויה
הרפתקה בשטח הבידורי והחברתי.

מאזנ״ם

המצב הביטחוני אינו
צריו להשפיע על תוכניות
העבודה היומית
שדך, אל תדיר שינה
מעיניך בגדל סיבות הקשורות
בניהול המדינה.
השתדל להתייחס
יותר בכובד ראש למתרחש
סביבך. משהו לא
נעים יקרה בחוג המיש־פחה
שדך. דווקא לקראת
סוף השבוע תזכה במעט נחת רוח —
זכייה כספית קטנה, מתנה יקרה, או משהו
דומה. גבר עימו היית קשורה, ינתק יחסיו
איתך. אל תתייאשי, כעבור זמן יחזור.

אס ׳לא תיזהר בעבודתך,
כספי גדול, או אולי אף
אובדן מישרה. העייפות
הטיבעית שאתה שרוי
בה מצטרפת לכך, ואתה
תהרהר אס לא כדאי
לעזוב את הכל. אל
תעשה זאת בלי שיקול
דעת מדוקדק. יום ב׳
הוא יום נוח לאהבהביס
חדשים. אד תתלהב.
הפסיקי עם הנטייה לגברים
נשואים. תחליטי מה שאת רוצה.
הגיע הזמן, קחי עצמך בידיים, ועשי דיאטה.

בעייתך העיקרית השבוע, ת הי ה איך
לשמור על שלוות נפשך, נוכח התק ריו ת
הפוליטיות האחרונות.
לא יהיה זה עבורך
השבוע הטוב ביותר.
הרבה לכתוב ובמייוחד
ענה על מכתבים. תוכנית
או ת ה תיכננת לבצע
מזמן _ אין סיכוי
שתתגשם. אך אל
ייאוש, ה חיי ם לפניך.
היזהר בנהיגה בלילה.

מכתבים גיום־חוכה־להתנדבות
קראתי את הידיעות בעיתונים, ולא
האמנתי למראה עיני :״מאתיים־אלף חברי
תנועות־הנוער גוייסו לפעול למען הקרן
לביטחון.״ לא פחות ולא יותר. הרי
זה מה שהיה צפוי מראש. תחילה דובר
על קרן בהתנדבות, והנה עכשיו כבר
מגייסים את הנוער להתנדב. ולאיזו מטרה?
״כדי להגביר את הרכש הצבאי ל־צה״ל.״
עוד מעט תחליף קרדהביטחון
את הקופסה־הכחולה של הקרן־הקיימת. ב־גני־ד,ילדים
ובבתי־הספר יחייבו את כל
התלמידים להביא בל יום שישי לירה

שהדת אינה לה אלא קרדום לחפור בו.
גיורא אדפגדרי, מיגדל-העמק

אותה הנכרת כשינוי האדרת
קדחת הבחירות מתנהלת כבר מאחרי״
הקלעים בכל עיצומה. עסקנים ומיפלגות
מנהלים ציד־נפשות בכתב ובטלפון, למשוך
קולות. בתל־אביב מגוייסים כבר מאות
אנשים בשכר, שעושים בהכנות לילות
כימים.
והאזרח, שעומד מהצד, אדיש לכל
הקרנבל שנערך סביבו, אינו יודע מה
טומן בחובו העתיד הלא־רחוק. במערך
מכרסמים איש את רעהו שני ה״ביסמרקים״
גולדה +גלילי, ומנסים להשליט סדר
מבפנים. הנה קם גלילי ומכריז לפתע,
קבל עם ועדה, שהוא מוכן לוויתורים
טריטוריאלים בכל הגזרות, רק כדי שייכון
השלום המיוחל. מתכוננים להגיע עם
פרוגראמה מוכנה לוושינגטון, כי בהם
תלוי עתידנו — כך סבורים.
הלוואי שאתבדה, אולם יש לי חשש
שנציגי המיפלגות החדשות, המשנסים
מותניים למילחמת־הבחירות, יתאכזבו
מרות, כי דומני שנקבל את אותה הגברת
— בשינוי האדרת.
מאשה פדרמן-הלפרין, רמת-ג1
המתח מצליח

0*11 בויות לחוזים

צה״ל — אמיתי או מזוייח?
לביטחון, ובטח יפחידו אותם שאם לא
יביאו את הכסף, לא יהיה מי שישמור
עליהם בלילה.
אולם את כל השיאים שבר מנהל קרן
״ההתנדבות לביטחון״ ,משה גלבוע, שבפגישה
עם מליאת מועצת תנועות־הנוער
טען שאיסוף הכספים לקרן הוא ״פעולה
חינוכית ציונית״ ,וכי התרומות לקרך
הביטחון נעשות ״כאות־הזדהות עם צה״ל
ומערכת־הביטחון.״
לאן הגענו? עד איפה הידרדרנו? הופכים
את מערכת־הביטחון לערך עליון,
ערך חינוכי וציוני שיש לחגד את הנוער
עליו. ואחר־כך עוד מתפלאים שהנוער
נעשה ציני ובורח מאידיאלים. אם קרן-
הביטחון זה האידיאל והמטרה של תנו-
עות־הנוער כיום, מה הפלא שבורחים
מהן?
עכשיו אני מצפה שהצעד הבא יהיה
שצה״ל יערוך מיצעד של טנקים ברחובות
הערים, כשהטנקיסטים יקשקשו ב־קופסות־התרמה
כדי לאסוף כספים ל״קרן־
הביטחון בהתנדבות־חובה״.
אפרים ילץ, תד-אביב

טלית שאינה תכלת
מה שקורה עכשיו במפד״ל מזכיר לי
את גירסא דינקותא שלמדנו משעורי־התל-
מוד, על ״דרשניים שאוחזין בטלית, זה אומד
כולה שלי וזה אומר כולה שלי.״ גם
יוסף בורג וזבולון המר מצד אחד, וגם
יצחק רפאל מצד שני, טוענים כי הנדהם
האוחזים בטלית המפד״ל. אלא שלמרבה
הצחוק אין זו טלית שכולה תכלת.
דומני שהציבור בישראל צריך לדאוג

שמחתי לשמוע ביומן חצות של גדי־צה״ד,
את הכרזתו של קצין צד,״ל :״אנו
צבא אמיתי!״! פשוט חששתי תמיד שצבאנו
מזוייף, והנה באה ההכרזה המהימנה —
ובבת־אחת התבדו כל חששותי. אך לא
רק המרואיין היה נבוב באימרותיו. הצטיין
בכך גם כתב התחנה הצבאית, שהדגיש
חזור והדגש שהוא יושב על נגמ״ש, וכדשוחח
עם המפקד בקשר־הפנים של כלי־הלחימה,
ממש מרשים ומעורר הערצה !
במהלך הכתבה הרדיופונית, ששודרה
בתום תרגיל עוצבתי של צה״ל, ידע
הכתב לספר שכל פגיעה של השריונאים
היא ״בול״ ושהם, השיריונאים ״הוכיחו
רמה גבוהה ועמדו בכל המשימות המסובכות
שהוצבו בתרגיל.״
אגב, לי לא זכור שאי־פעם הסתיים
תרגיל צה״לי בכישלון. אז לשם מה,
לכל הרוחות, כל הפיטפוטים חסרי־התוכן
הללו?
אני, לתומי, חשבתי שליקחי המלחמה
האחרונה עודם זכורים.
גיא שמר, חיפה

להתפוצץ מצחו?
״מצע המערך והליכוד ידברו על שיל־טון
החוק. מציאות: המערך אחראי להרס
שלטון החוק. השמאל תומך בשביתות
חוקיות והימין בהתנחלויות בלתי חוקיות.״
זהו
קטע מתעמולת הבחירות של ״התנועה
הדמוקרטית לשינוי״ .קראתי והתפוצצתי
מצחוק ! שימו־לב לפיסקה האחרונה,
האומרת השמאל תומך בשביתות
בלתי־חוקיות והימין בהתנחלויות בלתי־חוקיות.״
קשה להעלות על הדעת תייש־

הבט סביבך ותראה, בעצם כי טובי. חכה
ליום שבת כדי להתחיל
לפעול — ביום אי
או ב׳ .אל תיתן לאחרים
לתחוב את אפס
לענייניו. אל תרבה בויכוחים
ואל תתריס
בהם שאתה הצודק —
גם כשזה יהיה כך, ברוב
ימות־השבוע. מאידך,
אל תחמיצי אף
פגישה מעניינת, בת
דלי ואל לך להסס להיות היוזמת.
41 4 4
מגיא לשיאו — ואתהבח חל ט לא
לנצל א ת ימיך בצורה הולמ ת.
תן לעצמך ללכת —
אבל אל ת הי ה חלש-
אופי. שמור על ברי אותך,
ואך תקלקלאת

הקשרים עם ידידיך ה תז
אמי
תיי ם. אתה
ד קק להם, והם שוח-
רים א ת טובתך. ני תוק
כאוב חופך, בסוף ה שבוע,
לעילה לא לק ח
ת על עצמך ה ת חיי נוספו
ת — ובצדק. אל תיכנס
או ל הת חייבויו ת ל טווח ארוך ;

לכך שאומנם יתחולל הפילוג במפד״ל,
ולו רק כדי -שכל אחד מהמחנות יגשים
את איומו לחשוף גילויים על יריביו.
כדאי שנשמע מה יש לבורג והמר לומר
על רפאל, ולרפאל לומר עליהם. כי דבר
אחד בטוח: שני הצדדים צודקים במה
שיש לומר האחד על השני. ומן הראוי
שפעם אחת ולתמיד ייח־שף פרצופה ה אמיתי
של אותה מיסלגת־צביעות־יהודית.

פובת־מילים יותר עלובה מזו. הם מניחים
את זה לפנינו ואומרים: בתיאבון.
אבל אנחנו זוכרים שמנהל מטה־הבחי-
רות של הסופרמרקט הזה, מאיר זורע,
השתתף — בעת היותו ראש מונהל־מקר־קעי־ישראל
— בכנס שאירגן גוש־אמונים
בגליל (דבר האסור לפי התקינות של השירות
הממשלתי אז מי, לעזאזל, תומך
בהתנחלויות בלתי־חוקיות?

חב חבים
עכשיו קיראו את הפיסקה הפותחת את
המודעה הזו, והתפוצצו מצחוק בדיוק
כמוני. אבל יחד עם זה, אני מודה שנעלבת
.,מה הם חושבים, שאני כל־כך מטומטם

הרצל צדיק,

צ מ ״ג

א ח ריו ת

צאלים

חגציכיט בנרו
מאחר שידוע לנו כי עיתונכם דובר
אמת ובי הינכם למען הצדק, ברצוננו
להביא לידיעתכם כי הננו במבוכה רבה :
שלושת נציגינו במועצת העירייה הכניסו
אותנו לפליאה רבה כאשר בגדו בנו.
בחרנו בהם, הצבענו עבורם, והם פנו לנו
עורף והסתלקו ככלנתרים. מה עושים י
אנחנו רוצים שיחזירו לנו את קולנו, את
הצבעתנו, ולכו אנו מבקשים את עצתכם.
חיים קסטוריאנו, בת־יס

מא 6 1 9 ^ 6 6 1 1*31176 240
ה א תינ

שכבש

אדהב

ו אי רו ב ה

ב א מינו תו

כ׳ום חדש ללביב
לאחר המאמר ה״מאלף״ על חיים יש ראלי
ו״פשעיו״ המזעזעים( ,העולם הזה
,2053״הצדיק והפרוטקציה״) הוחלט ביחידתנו
להמליץ על העברתו של יגאל
לביב לעיתון אצבעוני.
עוזי טיטדבאום, צה״ל

טילחמת הליצנים
אני מתפלא על אורי זוהר׳ שהחליט
להיחלץ לעזרת ראש הממשלה יצחק רבץ
והקים את את״ר (אזרחים־תומכי־רבין).
אם באמת חפץ אורי זוהר ביקרו של רבין,
היה עליו לדעת כי התייצבותו הפומבית
לצידו רק תזיק לו. שכן, עם כל הכבוד
לאורי זוהר הוא ידוע כבדרן וליצן.
אורי זוהר הוא ליצן כישרוני, אבל
זה הופך את המלצתו להתייצב לצד רבין
למעשה־ליצנות. משום כך אני מאמין

חברת הצמיגים
מהגדולות בעולם

רפאל זיתוני
חבבע־מ(י שראל)

ייאונירויאליי

גאה להציג
בפני ציבור הנהגים
לאחר שנים
של מחחר ופיתוח,
את הצמיג
האידאלי העונה
על כל הדרישות אשר
נהג מצפה מצמיג :
• היגוי
• יציבות
• עמיפה
• עצירה
• הסבון מירב׳ בדלח
•אחריות עיב

ניתן להשגה נבל
מום ני הצמיגיס בארץ

סעעל הג ל
סעבצ מיג
אוני רוי צ ל
תוצאות בדיחת הצמיגים לפי הירחון האמריחא׳
( )1976 אסנ/נרד&ס&סת

(ראה טבלת השוואות)

ששת הצמיגים

חא 41ץ?0וואט
וא£1ז5שם\7)?£
?^151ץ?0וואט
חא^1זגז4£זוז4זס0
ו?£11 ווק
ק410 זטם
4£זסז0£5ם ו?ו8
|ו£111ר^101
?ו\£/צסס 00

עצירה בכביש יבש

ו1נ)יוז 45
96.6
100.0
94.4
98.7
92.4
87.7
86.8
88.5
89.6

עצירה בכביש רטוב

11ק1ד! 60ו1קווו 45
100.0
95.5
91.9
93.8
95.8 100.0
93.8
92.6
83.6
90.3
89.2
86.1
94.9
85.6
87.5
89.7
85.9
90.3

11 נן1ח60
100.0
97.1
98.7
86.6
93.9
94.4
91.8
89.8
85.8

פניות ננבי ש וטוב יבש

96.9
100.0
95.5
96.9
98.4
96.9
96.9
95.5
91.8

95.6
94.9
95.6
94.9
100.0
91.4
92.8
93.5
89.2
נסיעה בזיג-זג

!יקוד נלן־י

97.9
100.0
97.5
95.0
98.6
99.2
95.2
96.1
89.0

682.5
677.7

677.6
658.5
657.2
644.9
644.0
640.6
621.6

אורי זוהר
פרובוקציה?
שכל מה שעושה אורי זוהר לטובת רבין,
אינו אלא פרובוקציה של שימעון פרם.
ועכשיו צריך רבץ, כפעולת־תגמול, לארגן
את יעקב בודו, דודו דותן וגדי יגיל
כדי שיתמכו בפומבי בפרס.
עדי זלוטקין, חיפה

קיגנ-קונג בראי ה5סים ולוניה
מיכתבו של הקורא משה גוטליב, ש פורסם
לפני שבועיים במדור זה (העולם
הזה )2055 כתגובה על •שובו של קינג־קונג
החדש אל מסכי הקולנוע בקרוב (״המלך
קונג״ ,העולם הזה ,)2054 ראוי להערכה
מיוחדת, ונאה עשיתם שמצאתם לנכון
לפרסמו כלשונו.
ברצוני לציין כאן, שאנשים רבים ברחבי
העולם שותפים כיום לאותה הרגשה,
שיש בנוחו של הקולנוע האמנותי
להפיח חיים גם בדמויות שהן בובות
למעשה, ולגרום להתעוררות אנושית שהיא
מעבר לתפיסה המקובלת עלינו. בכל
מיקרה ״מוזר״ שכזה, שלחלק מהאנשים
ייראה בלתי־מתקבל״על־הדעת, יש לחפש
את הסיבה ליסודות המיתוספים, שלא בהכרח
נראים או נתפסים ישירות על־ידיגו
באופן מודע.
כיום אין עוררין על כך שאת השפעתו
העצומה של הסרט קינג קונג המקורי יש
לזקוף לזכותו דבילעדית של המלחין ההד
(המשך בעמוד )10

אנחנו נחשל אתה;׳71 וים!
כמה פעמים ניסית להפטר מהז׳ וקים ולא
הצלחת י לאחר חיטוי שלנו, אנו מ חסלי ם את
הז׳וקים והחרקים ואת מקבלת תעודת
אחריות לשנה.

פתוח לארוחות ערב
הירקון 270ת״א, טל 449806 .

מודיעין 18ר״ג, טל5 .־6־ • 790114 אילת, טל 30x2 .־.059
היתר משרד הבריאות . 21 :רש׳ עסק 181/75
אי תן

ע 71״ ח

ה 1י !3ר

ובממד.

המוצר הנבחר ל,97
י ק ר חנרתי שמי״׳

הקניה הטובה ביותר 1977

דירוגמקררח שמלי

בענף מקרר תוצרת הארץ.
__המרכז למחקרים שימושיים.
המקום בדרוג שם החברה

ראשון אמקור
־ | פרידמן ,
שלישי תדיראן

כוללתוצרת חי׳י

אחוז הקולות 1459־*י ^ מחדירוג

71.8

חט ו צל
א מ קוו
גינרלא ליו•
ווס טינ ג ר ״ אוז
אחרים אין העדפה

פ רי ד מו

10.4

ת די ר או

אחר

100.0
ם ח״כ

מספרים אלה מדברים בעד עצמם.
ב 2-משאלי דעת הקהל:
״המוצר הנבחר 977ו״
״הקניה הטובה ביותר 1977״
הציבור חזר ובחר במקרר אמקור.
אין לו תחליפים, אין לו מתחרים
בטיב ויעילות, מבחר וחידושים,
עם נסיון של 29 שנים .

1 0 0 .0 9 ,

2משאלים מסקנה אחת:

111

ביחיד

מספר1

חוברת הסברה ״חיסכון בחשמל ותיפעול נכון של מקרר ביתי״ ניתן לקבל בסניפי אמפא,לשכות הייעוץ וסוחרים מורשים.

האם נר שמתלת בני תהחס כון של א מ קו ר? • פ ר טי ם ב סניפי אמפאו סו ח רי ם מו ר שי ם

1ה היה :113 091103 שהיה
גליון ״העולם הזה״ שיצא לאור לפני 25 שנים בדיור״ הגיש
ככתבת־ענק את דיוקנו של יצחק דווידוביץ׳ תחת הכותרת
״דיוקנו של צעיר גז הארץ״ .יצחק בן ה־ 17 זבה ב״פרס
העולם הזה״ כשל תושייתו ואומץ־ליכו, כביצוע מעשי־מופת י
כיום השישי של המבול. ככתבה מפורטת כמדור ״הים״ הביאו
כתבי השבועון ספיחים מ״מרד הימאים״ והמישפט שנערף.למנהיגי
המרד, שעה שחכרת־השייט הלאומית מפרכת להעסיק את
המורדים בטענ _3הפורמאלית שתלוי ועומד נגדם תיק פלילי.
כגליון ״העולם הזה״ לפני 25 שנה הביאה מערכת השבועון

25 99 /
במצריים, תורכיה וברית־

בתכות־תחקירה שעסקו בנעשה
המועצות.
בשער הגיליון הכדורסלן יצחק רובינשטיין מקבוצת מבכי
היפה.

אלוף(מיל ).יצחק שדה קורא לתמיכה ישראלית במאבק
חמצ וי נגד הבריטים בשאץ * ב ן־גוריון מציע:
״נער א 1נערה לתפקיד וא0וו־הממשלה׳
העם
״!חרוז טוב!״
העיתונים היו מדולדלים, כיאה לעיתונים
במדינה שראשיה אינם מחמיצים כל
הזדמנות כדי להביע בפומבי את זילזולם
בתפקיד העיתונות. אולם הידיעות שנדחסו
לתוך שני העמודים היו מרעישות.
שוב נזכרו מיליון ושבע־מאות אלף אזרחי
המדינה כי חיים הם באי קטן, אשר
גלי המהפכה המרחבית מכים בו מכל עבר.
365 קילומטרים מפרידים בקדאוויר בין
חיפה ואילת 290 .קילומטו״ים מפרידים בין
תל־אביב ואיסמעיליה. אולם היה נדמה
כי הקירבה אינה רק גיאוגרפית: באים־
מעיליה טיילו ״כלניות אדומי-כומתה
ברחובות העזובים, כשאלפי צעירים, משכילים
ונבערים, שהרימו לפני שנים על

נס את אליהו חכים ואליהו בית־צורי *
מחקים עתה את מעשיהם בממדים שהיו
בלתי־אפשריים בארץ־ישראל.
רק מעטים בישראל הבינו את קירבת
המאורעות במצרים למהפכה שהולידה את
עצמאות ישראל. רבים מבין רודפי ה״כל-
ניו״ ברחובות תל-אביב שמחו לנצחון ה־
״כלניות״ ברחובות איסמעיליה, אף שהציעו
להשתמש בהזדמנות זו כדי לתקוע (בעזרת
הבריטים) שאבריה בגב המצרים
הלוחמים
בעירבוביה זו של מחשבות מבולבלות
נשמע קול אחד, שעורר למחשבה. האיש
שחינך דור של מפקדי פלמ״ח, ביניהם
האלופים מכי־המצרים אליו משמעון) אבי־זץ,
קרא לתיחום חדש של מחשבה ורגש.
כתב יצחק שדה:
״אומנם אנו במצב מילחמה עם מצרים,
ואיננו במצב מילחמה עם בריטניה. בכפ־פות־משי
מהלך עתה בינינו לא מושל
בריטי, אלא איזה בא״כוח ...בריטים בסו־אץ,
הרי זו סכנת־תמיד לישראל ...מצרים
חופשית עשוייה להיות בעלת־בריתגו. המצפון
הציוני־הסוציאליסטי אומר לי :
ובחרת בטוב. טוב לנו — מה שטוב לסובב
אותנו.״

מנהל חטיבת־המזון במישרד־המיסחר־והתעשייה
* ,אבינועם הלוי, עיין במחקר
המכון האמריקאי להדרכה תזונתית, מצא
שהגאות בתאונות העבודה במיפעלי־תע־שייר,
היא בשעות הצהריים והבוקר. הפועל,
הנאלץ להפסיד כמה שעות בנסיעה,
אינו מספיק לסעוד בביתו ולהכין צידה
לדרך. עם הנהגת המיטבחים במיפעלי-
התעשייה, ירד מיספר תאונות־ז!עבודה בשעות
אלה למינימום.
אולם נראה שמנהל חטיבת־המזון לא עיין
.במחקרים אחרים, הקובעים-שסבל או עו־בד־בניין,
זקוקים ל־ 6000 קלוריות ומעלה
ליום. על כן הוא הקציב לעובדי נמלים,
בניין, מיפעלי-יציקה, עד ל־ 3300 קלוריות
ליום שאספקתן, לאור מצב המזונות בארץ,
מוטלת בספק.
הנגב קשה רהיווו מפא״יניק
״קשה להיות מפא״יניק!״ נאנח בחור
שחרחר, והעיף מבט מקטרג בהרי אדום
התלולים שלא הניעו עפעף .״כשעושים
עוול למישהו אחר, הרי יכול הוא לקלל
את הממשלה ואת המיפלגה. אבל את מי
יכולים להאשים אנחנו ז״ ,בבל זאת מצא
אותו מפא״יניק את מי להאשים.
הסיפור החל בדצמבר ,1950 כשירדו 25
איש לעברונה, השוכנת בקילומטר ה־14
מצפון לאילת, והקימו מיצפה חקלאי (מעין
חוות־ניסיונות) במקום. ירידה זו היתר,
מלווה בהמולה: עיתוני מפא״י ״* הכריזו
על המעשה הגדול, ולא שכחו להזכיר שה *
שהיה ממונה על ביצוע הקיצוב באספקת
המזון בארץ באותס ימים.
•• היומונים :״דבר״ ,״הדור״ והשבר
עון ״אשמורת״.

יורדים דרומה הם קבוצה של שח״ל*,
הניסיון של מפא״י להקים תנועה חלוצית
משלה. לעומת זאת נתנו עיתוני האופוזיציה•׳
פומבי לעובדה שאנשי שח״ל
קיבלו משכורת טובה: שכר של 2.300
ל״י לכל יום במקום (כולל שבתות) בתוספת
כלכלה חינם, הוצאות נסיעה הביתה
ותשלום עבור ימי הנסיעה עצמה.
״משכו אותנו כאף!״ משך כמה
חדשים התנהל הכל כשורה. המיצפה עבד,
הוסיף פרטים חשובים למחקר הצמחייה
בערבה. אולם התיקוות הגדולות שהיו
קשורות בשם עברונה נכזבו. במקום לא
נמצאו מים בכמות מספקת לאחזקת יישוב־קבע,
ושיקולי־ביטחון הכריחו להעבירו.
למקום ירד שימעון מקלר, מרכז המיצ־פות
במישרד־החקלאות, בן למישפחה יב״
ניאלית ואיש מחלקת־ההתיישבות של הסוכנות,
בעל משק בירקונה, שעבר לעבוד
במישרד־החקלאות כדי לטפח את ד,מיצ־פות.
מקלר הבטיח, לאחר בירור עם צעירי
השח״ל (שמנו 18 בחורים ושתי צעירות)
שהקבוצה כולה תתנהל ביוטבתה
(היא עין ראדיאן) בקילומטר ה־ 41 מצפון
לאילת.
מאותו רגע החלה פרשה סתומה. טוען
איש השח״ל :״מישרד־החקלאות והסוכנות
משכו אותנו באף. על סמך הבטחתם
החזקנו מעמד עוד חצי־שנה בתנאים קשים,
ולבסוף אמרו לנו שלום, ומסרו את המקום
החדש לנח״ל—.
אומר שמעון מקלר, לעומת זאת: הצבא
התנגד להחזיק במקום היאחזות צבאית,
אזרחים שאינם עובדי הצבא. הייתי בסל-
זאת עומד על דרישתם של אנשי שח״ל,
אילו היו באמת מתחייבים להתנחל במקום
לצמיתות• אבל הם רצו להתחייב רק לש*
שירות חלוצי לישראל.
** ״קול העם״ (נזק״י) :״על המיש־מר״
(מפ״ם הבוקר״ (ציונים כלליים) ;
״חרות״ (חרות).
**• שנוסד קרוב לאותה תקופה.

תאריך 31.1.52 :
נח אחת נוספת, ולהשאיר את החלטתם
הסופית למועד מאוחר יותר.״

חי אטח
ל א־־ כ ל־ כךב שו ט
בימי שקספיר היו מציבים שלטים על
הבמה לאמור :״כאן בית״ ,״כאן ירח״,
״כאן עץ״ .בתיאטרון הישראלי משתמשים
באמצעים עדינים יותר, אך לא פחות יעילים.
אם הופיע על הבמה צעיר המדבר
והמתנהג כאידיוט, סימן שהוא צבר. אם
הוא. מקלל באיטלקית, סימן שהוא שירת
בבריגדה. אם הוא שייך לעוד כמה צעירים
וצעירות מאותו הסוג השרים ורוקדים
בכל שעות היום והלילה, סימן שזה
קיבוץ.
גיבעת־רעים הוא קיבוץ כדה, שאליו
באה אילנה (בתיה אוסטרובסקי) ,עירונית.
היא לובשת שמלה אדומה וצובעת את
שפתיה. אילנה מיואשת, מפני שלנוער אין
אידיאלים והוא מושחת. היא לא רואה מה
שהצופה התמים רואה, שבקיבוץ יש נוער
לא־מושחת שיש לו אידיאלים. המחזאית
מקבלת על עצמה לפקוח את עיניה בשלוש
מערכות ממושכות•״.
המכשיר של המחזאית לצורך זה הוא
חנהל׳ה^ (אינה כרמל) ,ג׳ינג׳ית הדואגת
לכלל האנושות. היא מוצאת במכבסה פתק
של צעיר המודיע שיאבד עצמו לדעת. אך
שכח לחתום. חנהל׳ה מחפשת את המתאבד
הצעיר, מפשפשת בעיסקי זולתה,
אומנם אינה מוצאת את המתאבד, אך
מתנחמת במוצאה במקומו חתן.
גם חיי־האהבה של אילנה מסתדרים בהתאם
לניחושים של הצופה הפיקח. עוד
במערכה הראשונה ברור שאילנה וגבריאל
המשורר (יעקב בן־משה) יזדקקו חיש מהר
לחדר־מישפחה. במערכה השלישית לא
קורה דבר שלא יכול היה לקרות בנוחיות
במערכה הראשונה•
כאשר חנהל׳ה משכנעת לבסוף את המשורר
שלא־כל־כך פשוט לכתוב מחזה
על הקיבוץ, היא נותנת לצופים תזונה
למחשבה.

אנשים
מחק רי ם הצו־יכים עיון

• בסמינר של איחוד הקבוצות והקיבוצים

(המפא״יי) הופיע ראש הממשלה, דויד
בן־גוריץ ושיבח את יעילותם של האנ
76,000
פועלים שקיבלו עד עתה תוספת
מזון של העובדים עבודה גופנית קשה,
יקבלו מעתה את תוספת, המזון בצורת
ארוחות חמות במיפעלים שבהם הם מועסקים.
ההסבר הרישמי: הפועל המקבל
תוספת מזון אינו נהנה ממנה בעצמו, אלא
מתחלק במיצרכים עם ילדיו ואשתו.
* כעבור תקופת זמן, הפכה מערכת
״העולם הזה״ את ״מעשי המופת״ למסורת.
** כינוי שהודבק ליחידות־הצנחנים
הבריטיות, ששהו בארץ בתקופת סוף־המו־דט
הבריטי.
*** מישפטס של חכים ובית־צורי, שימש
פתיחה להתעוררות הנוער המצרי לעצמאות,
והותיר את רישומו בקצינים שביצעו,
בהמשך , 1952 את המהפיכו? המצרית.

הצעה שהוצאה לפועל ב״ 1956ב־
״ברית המשולשת״ ישראל־בריטניה־צרפת,
שקדמה ל״מיבצע קדש״.

שים הצעירים. אחר שבחו את אלופן ציה״ל
הצעירים, הציע הצעה של ממש :״אילו
הצעתם לי נער צעיר או נערה לתפקיד
ראש הממשלה, הייתי מודה לכם!״
י• תוך 3 .ימים ריכזו ארבעה שחקני
הבימה עצמם לשני זוגות נשואים. הראשונים:
שושנה רביד ושרגא
פרידמן. אחריהם רות זקהיים ועזריה
רפפורט. נישואיו של הזוג השני
שנערכו בכרמליה החיפאי, הצטיינו בהופעה
שלא היתד, כלולה בתוכנית: פריצת
אחד מקירות האולם על־ידי אוטובוס שחר
שבור־בלמים. למאות הנוכחים לא אירע
דבר, אולם שני סרני צה״ל, מנוסעי האוטובוס,
נפצעו קל.

עזריה ורות רפפורט
בצל הבלמים —

שרגא ושושנה פרידמן
— ריכוז שחקנים

* היאחזות הנח״ל בעין־רדיאן הפכה
יוטבתה של היום, שהיא קיבוץ פורח.
** צריפים וירח — מאת שולמית בת־דורי.

מנתבים
(המשך מעמוד ^ )7
ליוודי מקם שטיינר, שכתב לפרט פנטסיה
מוסיקלית. מוסיקה זו נחשבת כיום כציון
לידתה של המוסיקה הדרמאתית בסרטים
של תחילת שנות השלושים. בעידן
הקולנוע נחשב. שטיינר, בצדק, במניח
היסודות של הלחנת מוסיקה בסרטים,
ובלעדיו — שום קינג־קוגג לא היה זוכה
באריכות־ימים ובזיכרונות כבמיקרהו של
הקורא גוטליב.
אגב, המוסיקה המקורית לסרט קינג
קונג זכתה בנגינה ובהקלטה מחודשים
בבכורה שנערכה בלונדון באוקטובר האחרון,
שהיה לי הכבוד להשתתף בה.
לדעת הכל זכה הביצוע החדש להרקיע
שחקים באופן שלא ניתן היה להשיגו
בזמן ייצור הסרט. רק עתה ניתן לומר,
בכל הכנות, שיצירתו המונומנטאלית של
מקס שטיינר זכתה בפירוש ובהתגלות מלאים,
וההנאה תהה מושלמת לאלה שיתמזל
מזלם להאזין לה באמצעים המודרניים ה עומדים
לרשותנו.
ד״ר שמואל שטרנכרג, נס־ציונה

דיקורי בטגהופן !
אוי לנו ואבוי
שאשכנזיה תפתח
בטן. כתבתכם על
פון (העולם הזה

לנו אם לזה הגענו:
לנו בית־ספר לריקודי-
רקדנית־הבטן ריקי חל־
,)2055 היתד, משובבת

ריקי חדפון
הסוד מהטלוויזיה

מנטול

מרעננ ת ועדינה בכל ע ת ובכל עונה
תערובת אמריקאית * בטעם מנטול רענן * קינג סייז פילטר * תוצרת דובק

עין וחדרי־בטן לצלילי בטהובן, או שמא
התבלבל כתבכם וחשב שהכוונה היא ל־בטנהובן

חיים לכד, ראשון־לציוו
הרקדנית ריקי חלפון שהתפרסמה ב־עיתונכם
נראתה לי מוכרת מאיזה מקום.
האם היא לא הופיעה פעם בטלוויזיה י
נורית צכיאלי, רמת־גן
• כן. היא היתה אחד הסודות ב׳
תוכנית זה הסוד שלי.

טעות לעולם צוך ר!ת
בידיעות אחרונות מתאריך ה־ 9בינואר
מצאתי כתבה זו, שגרמה לי לחשוב ברצינות
על התגייסות מחד־ש לשורות צבא

נושא זה בצה״ל. וחיי טרם
נקבע סמל. זהו החיל ׳הש לישי
שהוקם אחרי מלחכות
יום־הביפורים ובעקבות לק חי
המלחמה. קדמו לו חיל
הההשוקה.וחיל המודיעין.
״י^5ידחזיל. השלישות ה־

החובה או קבע או הג״א, העיקר להגיע
בסוף לחיל הנזכר בה. כמו שאומרים :
אין כחיל התחשוקה ל״רמת״ המורל.
ג בי ל בי א, ירושלים

להיבחר ביוון העתיקה למישרה ציבורית,
היה הולך אל ה״אגורה״ ,כיכר־השוק. שם היה נואם
לפני הציבור ומבקש את אמונו.

כך פעלה הדמוקרטיה הראשונה.

השתמשתי בדוגמה זו לפני שנים, כאשר דנה הכנסת
בהצעה להקים בישראל טלוויזיה. רבים מן הח״כים
התנגדו לכך. חסידי בן־גוריון זכרו את התנגדותו לכלי
זה, שבו ראה תיבה של שוטים. אנשי חרות התנגדו לו
אף הם, בחששם שמא ישמש מכשיר בידי מיפלגת־השילטון.
באותו
דיון בכנסת הייתי החסיד הנלהב ביותר של
הטלוויזיה. הזכרתי את דוגמת האגורה, ואמרתי שהטלוויזיה
מחזירה את ימי הדמוקרטיה המקורית. כל מועמד
יופיע בטלוויזיה ויגיע באמצעותה אל כל בוחר. הבוחרים
יראו במו־עיניהם את כל המועמדים, ישמעו מה בפיהם
ויוכלו לבחור ביניהם, כיאה לאזרחים בני-חורין, בעלי
דיעה עצמאית.

הייתי נאיבי.

עתה מתברר יותר ויותר כי הטלוויזיה אינה יוצרת
מגע בלתי־אמצעי בין המועמד והבוחר. להיפר: הטלוויזיה
יוצרת מגע אמצעי. היא־עצמה עומדת באמצע, בין
המועמד והנבחר. אין המועמד רואה את הבוחר, ואין
הבוחר רואה את המועמד• .שניהם רואים רק את אמצעי־התיקשורת.

ניקח דוגמה שנייה מיוון העתיקה: הבוחר דומה
עתה לאיש במשל המפורסם של אפלטון. המשל מתאר
אדם הנמצא במערה ואינו יכול להסתכל החוצה. הוא
רואה רק את קיר מערתו, שעליו מוטלים הצללים של
האנשים המסתובבים בחוץ. נדמה לו שצללים אלה הם
המציאות.
על מסך הטלוויזיה מופיעים צללים — צללים מעוותים,
מפוברקים. עכבר יכול להיראות כמו אריה, ופיל יכול
להיראות כמו גץ ק.

כין הצללים האלה נדרש האזרח לבחור.

ף שתי מערבות־ הבחירות הקודמות מילאה ה־
^ טלוויזיה תפקיד מישני בילבד.
שום מיפלגה לא תיכננה את מערכת־הבחירות שלה
על־פי הטלוויזיה. תרומת המסך הקטן למערכה הצטמצמה

להפסיק לברבר, להתחיל לדב רי
יומן אירועים, זכה בגינוי רישמי של ייו״ר ועדת־הבחירות
המרכזית. האיש הפוליטי המרכזי בתוכנית מבט התפטר
׳מתפקידו והפך למחרת היום יועץ בכיר של ידין.
אותה שעה קיים בטלוויזיה חרם או כימעט־חרם על
כל המיפלגיות החוץ־פדלמנטריות האחדות, מילבד מיפלגתו
של אריק שרון, שגם היא מיפלגה טלוויזיונית בעיקרה.

לעיני הבוחר הישראלי נשקפת עתה תמונה
שכה קיימות שלוש וחצי מיפלגות — המערך,
הליכוד, ידין ואריק. את התמונה הזאת יצרה
הטלוויזיה. אחרי שנוצרה על המסך, היא קורמת
עור ונירים כמציאות.

החיים הולכים אחר המסך. מך שנאמר עליו שהוא
גדול, הופך גדול — כי האנשים רוצים להיות עם הגדול.
מי שנגנז על המסך, עלול להיגנז גם במציאות — כי
רק אנשים חזקי־אופי במייוחד מוכנים להיות עם המעטים.

כל עיוות זה של פרופורציות אינו התרומה
העיקרית של הטלוויזיה למערכת־ביחירות זו. יש
תרומה נוספת, חשובה ומסוכנת עוד יותר.
הפילוסוף של אמצעי־התיקשורת, מארשאל מק־לוהאן,
טבע את הסיסמה :״כלי־התייקשורת הוא המסר.״

כלומר: כלי־התיקשורת אינו מכשיר מכני,
המוסר מידע. המידע מתאים את עצמו לאופי
כלי־התיקשורת המוסר אותו, ער בדי כך שמהות
הבלי משנה תובן הדברים.

תדברו על רעיונות. זה לא טלוויזיוני. דאגו
ל״אירועים״ שאפשר לצלם אותם.
מה זה ״אירוע״? פצצה ברחוב. איחוד. פילוג. הושעה
לפני נשות הדסה. הלווייה. פלוני מצטרף. הפגנה עם
שפיכוודדמים.
מה זה ״לא-אירוע״? אסיפת הסברה, שבה מסבירה
תנועה ברצינות איך היא מתכוונת לפעול כדי לקרב
את השלום. גיבוש תוכנית להצלת המדינה. רעיון מפורט
לשינוי סדדי־השילטון.
מיפלגד, שאינה בשילטון אינה יכולה ליצור אירועים
לגיטימיים. אין היא נפגשת עם נשיא ארצות־הברית, אין
היא מקבלת מיסדר של צה״ל. היא צריכה לפברק
אירועים.

וכך, כרגע זה, יושבים כמה ממיטב המוחות
כארץ ואינם חושבים על הדרבים להצלת
המדינה, לשינוי פניה, לשיפור איכות־החיים
בה. הם חושבים על המצאת תעלולים ופעלולים
טלוויזיונים.

ובצדק. שהרי אם לא יעברו את מחסום הטלוויזיה,
הם לא יתקיימו. וגם התוכנית המדינית והחברתית המזהירה
והצודקת ביותר לא תעזור למיפלגה שאיננה.

ך* ל זה שונה מאד־מאד !מתמונת האגורה היוונית.
^ זוהי אגורה, שבה יש סלקציה של מועמדים.

למשל: אותה ידיעה עצמה, הנמסרת ביומון, ברדיו
ובטלוויזיה, הופכת למעשה לשלוש ידיעות שונות, ביגלל
צורת־ההגשה בעיתון (כותרת, מיקום, ניסוח) ,ברדיו
(גימת־הקול, שיבוץ) !ובטלוויזיה (הצד החזותי).
חשוב עוד יותר: שלושת כלי־התיקשורת יבחרו
בשלוש ידיעות שונות, על פי התאמתן לאופי המייוחד
של כל אחת מהן. הטלוויזיה תבחר בחומר המתאים
להגשה חזותית, הרדיו יבחר בחומר המתאים להגשה
קולית, העיתון יבחר בחומר המתאים להגשה בדפוס.

צריכים להכין את המהות המייוחדת של

בעיקרה בשידורי־הבחירות הגלויים, שחולקו על־פי המפתח
המיפלגתי.
כמו כל דבר בישראל, פועל מפתח זה על־פי העיקרון :
העשיר צריך להיות עשיר יותר, העני צריך להיות עני
יותר. מיפלגה שיש לה, צריכה לקבל יותר. מיפלגה שאין
לה, אינה צריכה לקבל כימעט כלום.
המערך דיבר במשך שעות על גבי שעות. הרשימות
החדשות והקטנות דיברו עשר דקות. מכיוון שכימעט
כולם היו משעממים, זה לא היה חשוב.

זה היה כעבר הרחוק, לפני יותר משלוש
שנים. אפשר לחשוב על בך רק כנוסטאלגיה.

ף* ביהירות של 15(77 ממלאת הטלוויזיה תפקיד
^ דומיננטי — תפקיד שהוא הרסני ומסוכן דווקא
משום שרוב העוסקים בכך אינם מודעים לו.
ניקח את התופעה הבולטת ביותר של השנה: מיפלגתו
של ייגאל ידין. היא כל־כולה יצירת־כפיה של הטלוויזיה.

אפשר לומר: זוהי מיפלגת-הטלוויזיה הראשונה
שקמה כישראל.

אין זה מיקרה שהסנונית הראשונה של תופעה זו,
אמנון רובינשטיין, היה חביבה של תיבת־התמונות.
רובינשטיין הוא אדם רב־צדדי, גם פרופסור וגם עיתונאי-
פרשן. אבל המוני בית־ישראל הכירוהו במשך שנים
רבות ככוכב הבידור האינטלקטואלי בטלוויזיה. הוא נכנם
לכל בית בישראל כמנחה התוכנית בומראנג, שם הופיע
כמנחה, כאינטלקטואל המפשר בין המחנות בכל שאלה,
כא־ש סביר ומתון שיש לו מה לומר על כל נושא, בנועם
זבשיקול־הדעת.
כאשר התגבשה בלבו של ייגאל ידיו התשוקה לקאריירה
פוליטית, הבטיח לעצמו קודם־כל תוכנית טלוויזיונית
על עתיקות. כך הופיע בכל בית בישראל, מדי חודש,
במסווה של פרופסור סימפאטי, שקול, ידען, חכם
ולאומי. תוכנית זו נמשכה עד השבוע האחרון, כאשר
הציג בה ידין את אחד מפעילי מיפלגתו, עובד־זוטד
במוזיאון, כ״מומחה לגילוי זיופים ארכיאולוגיים.״

למן הרגע שיצאה לאוויר העולם, היתה
המיפלגה החדשה מתואמת עם הטלוויזיה.
היתה לה לידה טלוויזיונית, ללא צירים. מיטת
הלידה היתה תוכנית ״מוקד״.

מאז קיימת ונושמת המיפלגה החדשה באמצעות
הטלוויזיה. כל גיהוק וכל שיהוק של ידידתמיר־רובינשטיין
זוכה בסיקור. כל אדם המצטרף לתנועה מופיע בה
בהבלטה. כל מסיבת־עיתונאים שלה הופכת בה למאורע.
תשדיר־שידות ארוך שלה, ששובץ בתוכנית השבוע —

הטלוויזיה, כדי לעמוד על ההשפעה הכבירה
שיש לה על עצם מהותה של הדמוקרטיה הישראלית.

פני כמה שבועות הואילה הטלוויזיה להעמיד
/לרשותי כמה שניות מזמנה היקר־מפז, כדי להודיע
על החלטתי להתייצב לבחירות.
למחרת היום פגשתי ידידה .״היית אתמול מצוייז ו״
אמרה בסיפוק.
״מה מהדברים שאמרתי מצא חן בעיניך?״ חקרתי.
״אה־אה־אה גימגמה הידידה. לא היה לה מושג
מה אמרתי.

כל מי שהופיע אי־פעם בטלוויזיה מכיר
חווייה זו. ראו אותך, התרשמו ממך כך או
אהדת, לא שמעו(או שמעו ואין זוכרים) מילה
ממה שאמרת.

המומחים מייעצים למרואיין איך להתלבש, איך לשבת,
איך להתנהג, איך להרים ולהוריד את קולו, איך להשתמש
בידיים ובגבות־ד,עיניים. ובעיקר: לא להגיד כלום.
במובן רחב עוד יותר זה נכון גם לגבי מיפלגה.
כבר ראינו את ידין, תמיר וחבריהם עשרות פעמים
על המסך הקטן, במהלך מערכת־בחירות זו. בכל ההופעות
האלה לא אמרו מילה משמעותית אחת על הבעיות
העומדות, כביכול, להכרעה. השטחים. אש״ף. תקציב־הביטחון.
מס־ההכנסה. בוררות־חיובה. דת־ומדינה. אינפלציה.
אבטלה. לכל היותר — כמה מילים סתמיות,
בירבורים קוסמטיים •של יחסי־ציבור.
אם כן — מד, היה תוכן ההופעות האלה בטלוויזיה?
מתאחדים עם ״שינוי״ .הלוי מצטרף. הכוהן מצטרף. לא
מתאחדים עם ל״ע. נפגשים עם שרון. מתאחדים עם תמיר.
ישיבה של ההנהלה. הופעה לפני סטודנטים. מכניסים
את המיקטרת לפה. מוציאים את המיקטרת מהפה. לא
מתאחדים עם שולמית אלוני. מרכיבים ממשלה.

לאמריקאים יש מילה קולעת אחת לבל הפעילויות
האלה :

המיפלגה המוצגת בטלוויזיה יותר מכל שאר המיפלגות
ביחד, המיפלגה שהטלוויזיה היתד, המיילדת והאומנת
שלה, עדיין לא אמרה אף מילה משמעותית אחת על
הבעיות שיקבעו את גורלה של המדינה ב־שנים הקרובות.
שאלות של חיים ומוות, דם הבנים ורעב הזקנים.
ואין זה מיקרה .

ך* כלי הוא המסר. הטלוויזיה יוצרת את המהות.

| ן המומחים אומרים לכל המיפלגות :

מועמד ידיו: המצאה של הטלוויזיה?
מישהו קובע מ י יופיע וינאם בה, ומי ל א. מי ייראה
בה כענק בגובה של שמונה מטרים, ומי ייראה בה כגמד.
זוהי אגורה שכל המופיעים בה הם אילמים־הרשים,
המזיזים רק את השפתיים, מנענעים באוזניים (אם הם
מסוגלים לכך)! ,מרקדים ומקפצים, מבלי לומר דבר.

אם זוהי דמו-קראטיה, אוי לדמום ואוי ל•
קראטום :

ך אם זהחייב להיזת כך? האם זוהי גזירה
1 1משמיים, שם שולט אל טלוויזיוני בעל אנטנה?
הטלוויזיה הישראלית מלאה באנשים טובים, בעלי
רצון טוב, כישרון. ותחושה דמוקרטית נורמלית, המסורים
לעבודתם. הצרה היא שרובם עדיין לא תפסו את השפעת
הטלוויזיה על מהות המישטר. הם נגררים בעצמם אחרי
המכשיר המופקד בידיהם, תחת שישתלטו עליו.
אם איננו רוצים שהטלוויזיה תהפוך אחד הקברנים
של הדמוקרטיה הישראלית, גולם הקם על יוצרו —
יש לעצור תהליך זה.
הטלוויזיה יכולה להיות אגורה, זירה להתמודדות
חופשית של ריעות ורעיונות. אין היא חייבת להיות
תיבת־שוטים, שבה מתמודדת מיקטרת ימנית עם מישקפיים
שמאליים. אפשר לדבר בה ברצינות על שלום ומיל-
חמה, שחיתות ועוני, תוך מתן הזדמנות שווה לכל
הדיעות לשכנע את הציבור.

הציבור רוצה לדעת. הוא רוצה שיתייחסו
אליו כאל בוחרים אחראיים, ולא באל אוסף
דבילים. טלוויזיה טובה יבולה — וצריבה —
להתייחס אליו כך.

לאנשים הנכונים!

7 7 הברנדי
הלאומי שהוא
בינלאומי.

״איסר הראל יביא המון קולות לתנועתו שד
״גאל ידיו -את כל הקולות המוקלט׳!״
8יום אחד אחרי שידור
התוכנית חיים ׳שכאלה באה
יולדה מאיר לבניין הכנסת,
כדי להשתתף בישיבת הוועדה
המדינית של המערך. בדרכה
לביזנון, כשהיא מלווה על־ידי
סגן־יו״ר־הכנסת יצחק נכון,
פגשה גולדה בשר־המיסחר-
והתעשייה חיים בר״ לבי שהשתתף
בתוכנית״הטלוויזיה, ואמרה
לו :״חיים, ראיתי אותך
אתמול בטלוויזיה והיית פנטסטי
!״ בר־לב הנרגש מיהר
ללחוץ את ידה של ראש־המטשלה־לשעבר,
ואמר בקול
מגמגם :״ואת ...היית נהדרת,
אבל אצלך זה הרי טיבעי.״
השיבה לו גולדה :״אני נורא
פחדתי. הוא (הכוונה לעמוס
אטינגר, עודך ומנחה התוכנית)
אומנם התבלבל כמה
פעמים יוטעה ילא אחת, ובייחוד
בילבל את -שתי הפגישות שלי
עכו המלך עבדאללה, אבל לבסוף
יצאה תוכנית לא-רעה.״ התערב
ח׳יכ אברהם מלמד, ואמר:
״הדיונים המוקדמים אם לשדר
את התוכנית או לא, גרמו לכך
שכולם יישארו בבית ויחזו בה.״
הגיבה גולדה. :״נו, זו היתד,
קנונייה שתוכננה במייוחד ביני
לבין האופוזיציה.״
8ימים אחדים לפני ש בתוכנית־הטלוויזיה הופיעה חיים
שכאלה אודותיה, הש תתפה
גולדה מאיר בכנס של
תלמידי־תיכון בירושלים, ואמרה
להם :״מדוע נוסעים אנשים
כל־כך הרבה פעמים לחו״לי
מי צריך את זד? ,אין מקומות
יפים בארץ? התערב המנחה,
העיתונאי גירעון רייכר:
״העם רואה ־שההנהגה מרבה

ביום שבו הצטרפו לכנסת
שלושת היח״כים החדשים
מטעם סיעת הליכוד, ציטה
לינקר, חיים קאופמן, וה-
רמזי אמד נאסר־אד־־דין,
הורמה לכבודם כוסית במיש־רדי
הסיעה שבקומה החמישית
בבניין. ח״כ ידידיה כארי
ביקש את רשות הדיבור, ואמר :
״היה לי הכבוד להכיר את
שלושת הח״כים מקרוב, ובייחוד
אחד מהם.״ רחש עבר בקהל,
ומבטי הכל הופנו לעבר ח״כ
לעקר, שהסמיקה עד תנוכי-
אוזניה. אולם בארי מיהר לתקן
את עצמו, ואמר :״אמרתי אחד,
לא אחת.״
81 גם ראש סיעת הליכוד,
ח״ב מנחם כגין, נשא נאום-
ברכה, שבו יאמר לשלושת ה-
ח״כים החדשים :״אני רוצה
להגיד לכם, שהמעשה הטוב
היחידי ששלושת הפורשים —

בנימין

כרמל

מ׳ קבי רא׳*ח לזניון וזני ח ״>קכ

[11 ^ 1171 1 1 1 11 השזוף ובעל השפם הג׳ינג׳י, הפך ב א חרונ ה
1 1 / 1 |# 1 1 4 1א חד האנ שים המצולמים ביותר ב מדינה,
מבלי שאיש יידע בעצם מיהו. קמה הוא המלוו ה הקבוע של גולדה
בעת ה א חרונ ה, נלווה אליה גם ב הלוויי תו של השר עופר (בתמונה).
מס תבר כי קמה, שהוא מושבניק וחבר פעיל בתנועת המו שבים,
הוא קרוב-מי שפחה של גולדה, הנשוי לבת״אחותה. בכל פעם
שהוא מזדמן לתל-אביב הוא נוהג לבקר אצלה ולארח ל ה לחברה.

לנסוע, והוא מחקה אותה״״
נזעקה גולדה :״לא תמיד צריך
לקחת דוגמה מההנהגה !״
׳ 8מי שהיה מזכירו של
חיים וייצמן, נשיאה הראשון
של מדינת ישראל, יגאל
קימחי, סיפר בשבוע שעבר
כי בדרך־כלל היה וייצמן מתנגד
לתרומות ולהתדמות. הפעמים
היחידיות שבהן תרם,
סיפר קימחי, היו כאשר הגיעו
אליו מידי המיליונר האמריקא־דואי
ליפסקי צ׳קים מגוחכים
על סך 15 סנטים, שאותם היה
מקבל כדיווידנדות על מניות
שלו.
! 8בתוכנית־רדיו שאירגנה
מכירה־פומבית למען קרן-
ההתנדבות לבטחון ישראל, וש אותה
הינחה מני פאר, הציע
אריק שרון למכירה פומבית
אר פקודת־היום המפורסמת ־שלו
לאוגדתו ,־שבה הודיע כי הוא
מתפטר מן הצבא מאחר ־שנבחר
לכנסת. במהלך השידור עלה
על גלי־האתר אדם שהציג
עצמו כמשה עמירם, חייל
של אריק באוגדה. הוא ביקש
לרכוש את הפקודה ב800-
ל״י. כשעבר את ה־ 1500ל״י
גייס לעזרתו חבר ששירת אף
הוא באוגדה, ושניהם יחד הגיעו
לסכום של 2300ל״י. אולם
את פקודת־היום רכש לבסוף
בעל־מיסעדד, תל־אביבי, ששילם
תמורתה 4000ל״י טבידיותקי-
לין. רק בתום התוכנית נודע,
כי אותו משה עמירב שאריק
רצה מאד שירכו־ש את פקודת-
חיום, לא היה אלא דובר רשות׳השידור.

מזרחי

הלוי,

שמואל

תמיר
ועקיבא נדף עשו
במשך כל הקדנציה שלהם, היה
לאפשר ל-שלושתכם להיכנס אל
הכנסת.״
81 הח״כית החדשה של הליכוד,
ציטה לעקר, ישבה
ביומה הראשון בכנסת באולם־
המליאה מתחילת הישיבה ועד

המטיאור החדש של ה א מנו ת המודרנית, שקנה

א ת פירסומו העולמי בכיסוי שטחים עצומים
1׳0 11

ביריעות פלס טיק ובדים סינ ת טיי ם, הגיע לביקור קצר בישראל.
בסיו םאחת ההרצאו ת הציע לו א חד ה מאזינים לארוז א ת בניין
הכנס ת בירושלים, כי במילא לא ירגישו בחסרונו. כריסטו חייך,
והשיב :״קוד ם תגמרו עם הבחירות, אחר-כך נוכל לדבר.״

! 8ח״כ אכרהם מלמד
פגש בראש תנועת שלומציון,
אריק שרון ,׳ואמר לו :״אריק,
מה קרה לך? .למילחמת יום-
הכיפורים היית מלך, עכשיו
אתה מלכה!״

משהד״ן

של דגם־אופנה ישראלי זה,
שעוצב בידי ה אופנאי הישראלי
גדעון אוברזון עבור חברת
״ניבה״ ,ושאותו מדגימה ה דוגמנית
אני ט ה לייין. נר א ה
כי הדפסי העיגולים ה שחורים
הגדולים שעל הבד, הםש הולידו
בליבו של אוברזון א ת
הרעיון ל העניק למערכת ה מודפס
תאת שמו של שר-
חביטחון־לשעבר. אגב, אני ט ה
עזבה לא-מכבר א ת הארץ,
א חרי שנפרדה מבעלה ה מ הנדס,
מתגוררת עתה עם שחקן-
הקולנוע הגרמני הארדי קרוגר.

אנשים

סופה, כשאינה קמה ממקומה
אפילו פעם אחת. כאשר העירו
את תשומודליבו של ח״כ
מנחם בגין לעובדה זז, אמר:
״לאט־לאט, תנו לה זמן, היא
עוד תלמד שהעבודה האמיתית
מתנהלת במיזנון.״
! 8ראש מחלקת־ההסברה
של הליכוד, אלוף (מיל ).עזי
וייצמן, היה משועשע מכני-
סתה של ציטה לינקר לכנסת
כח״כית הליכוד. אמר וייצמן :
״עכשיו, כשיש לנו כבר צ׳יטה
מה שחסר זה רק טרזן !״
! 8בוועדת־הכספים של הכנסת
נדונה ההצעה לשתף
עובדים בהנהלות, והוצגו שתי
עמדות, האחת שטענה כי צריך
לשתף עובד אחד, והשנייה

היתד, מדוייקת. סיפר גולן כי
הפרופסור אמנון רובינשטיין
פנה אליו כדי שיקבל את
התפקיד. גולן השיב לו ׳שקודם-
כל על רובינשטיין לקבל את
אישורו של עורך הארץ, גר שום
שוקן .״ידעתי, כמובן,
עשוקן יסרב,״ סיכם גולן,
״וכך נפטרתי מן הצורך לתת
אר, דעתי על העניין.״
! 8קברניט אל-על אורי
יופה טוען, כי הוא משוכנע
שהפרופסור ייגאל ידין יזכה
ברוב מכריע בבחירות הקרובות.
וכל זאת׳ אליבא דאורי,
׳מפני ש״המדינה נמצאת כל-כך
עמוק באדמה, שרק ארכיאולוג
יוכל להציל אותה.״
! 8הסבר מקורי אחר להצ־

היום שנו א״ם נו־גוויוו ונ סו את ״גאו
יויו * הנוונ 0וו שהחרים ונצח אזז הסימן
* שיו סאס־ו׳ של מנהו ביתיהסבו מצרי
ה לי ל ה בז בערה
אלט לנ ה
ד״ר מיכאל בר־זוהר, במאמרו על סף
מילחמת־האזרחים, מביא פרקים מתוך הטרילוגיה
שלו בן־גוריון, תוך הצגת כמה פרשיות ממילחמת*
השיחרור ומשנותיה הראשונות של המדינה. אחד
הפרקים שהדיעות עליו חלוקות עד עצם היום
הזה, הוא סיפור אוניית־הנשק אלטלנה. בין
השאר כותב בר־זוהר על המתרחש במטה־הכללי :
״כל, גדולי הדור׳ ,מפקדיפ-ככירים של צה״ל,
ישכו על כיסאות לאורך הקירות. איש לא פצה
את פיו. כתווך הסתובב דויד כן־גוריון, כ,ארי
כסוגד׳ .פעו היו זעופיב והוא צער מקיר אל
קיר, הלוך ושוב, ידיו לפותות מאחרי גכו והוא
ממלמל לעצמו ...כן־גוריון סער, .איפה ייגאל?׳
צעק לפתע. ייגאל ידין לא היה כאותו רגע באולם.
,אם ייגאל איננו פה,׳ שאג הזקן בחרון, ,אשים
איש• אחר בראש הצכא
תמונה אחרת. נגולה בלילה, על סיפונה של
אלטלנה, שבערה אחרי שהופצצה:
״כאותו לילה האזין עם שלם בדריכות לנאומו
של מנחם בגין, ששודר בתחנה החשאית של
אצ״ל. כמשך שעתיים דיכר בגין, ויניד בדי נאומו
איבד את השליטה על עצמו, פרץ כככי־תמרורים,
השמיע גידופים בלפי כן־גוריון, ,הכסיל הטיפש
הזה׳ שזמם, מזימה׳ לרצוח אותו נפש. הוא טען
ש,אלטלנה׳ הופגזה מתיר מגמה להרוג אותו,
את בגין עצמו, .במה אווילים הם י׳ קרא במיקרופון,
.נניח שהייתי נהרג ...רכבות אחרים היו
באים במקומי ונושאים מחדש את הדגל. אותנו
אין משמידים. אנו מברזל נוצרנו.״
(ידיעות אחרונות)

לנצח את הסר טן
ש הקר ח ת הנוצצת שלו התפר |

סמה בישראל הרבה לפני זו

1111/111

של טלי (״קוג׳אק״) סאב אל א ס, הוא בעל שאיפות פוליטיות
מרחיקות״לפת. לפני כארבע שנים ני ס ה לרוץ ברשימה בבחירות
לעיריית תל־אביב. ל קר א ת הבחירות הקרובו תלהסתד רו ת ה קי ם
את רשימת רע״י — רשימת אובדים יצרניים. אול ם בין בחירות
לבחירות הוא מופיע גם כשחקו״קולנוע. עתה הוא מ שחק בשומר־ראש
בסר ט הישראלי ״בוא נפוצץ מיליון״ .ה שחקן י הוד ה ברקן,
המופיע ב אותו סר ט, ושעליו נכתב בשבוע שעבר במדור זה בי
שערותיו נחרבו בעת ההסרטה, העיר :״אני רק מ קוו ה ש־בעיקבות
הפירסו ם לא יחשבו שמייק גולדשטיין זח אני ! ״

שגרסה כי יש לשתף בה שני
עובדים. שאל ח״כ המערך
אהרון אפרת :״למה שניים?״
השיב לו ח״כ אליעזר
רונן :״כדי שישמרו זה על
זה.״ אמר ח״כ הל״ע יצחק
גולן :״או ! סוף־סוף אני מבין
בשביל מה היו לנו ישני שרים
בממשלה.״
81 רבים תוהים מה, למשל,
עושה ח״כ העבודה מטילדה
גז, מי -שהיתר, מפעילות רפ״י
בכנסת. אולם איש אינו מטיל
ספק בהערצתה העיוורת ל דויד
כן־גוריון. כאשר נשאלה
גז מדוע היא מתנגדת
כל־כך לחוק ההפלות החדש,
השיבה :״אילו בן־גוריון היה
חי, גם הוא היה מצביע נגד.״
גז היא אחת משתי חברות-
הכנסת שהכשילו את הצעתהחוק
להתרת הפלות מלאכותיות
-שהגיש אורי אבנרי לכנסת
לפני שמונה שנים.
81 כשירדה חברת-הכנסת
שולמית אלוני מעל דוכן
הנואמים באולס-המליאכה עצרה
אותה עמיתתה גאולה
כהן- ,שהיתה נגד חוק ההפלות
המלאכותיות, והחלה מתווכחת
איתה. אלוני לא נעצרה, ואמרה
לה תוך שעברה על פניה :
״באמת, גאולה, הרי כולנו
יודעים שאת לא חכמה.״
[ 8הידיעה על הניסיון לגייס
את כתב ה,אך ץ מתי גולן
לתפקיד הדובר של התנועה
לשינוי (העולם הזה )2056 לא
הווולח הזה ^7ח9

לחתו האפשרית -של הפרופסור
ייגאל ידין בבחירות יש לסופר
עמום (מיכאל שלי) עוז:
״ידיו הוא ארצ׳י באנקר. הוא
יקבל את הקולות של כל
הארצ׳י באנקרים במדינה.״
8דיעה אחרת של עוז על
ידין :״הוא הגנרל נגיב של
התנועה. אם יגיע לשילטון,
יבוא אחריו נאצר.״ מי זה
יהיה? מנודש עוז :״אולי (האלוף
מיל ).מאיר זורע.״
! 8הלצה המתהלכת בקרב
העיתונאים :״שמעת? אי פ ר
ה ר אל הביא לייגאל ידיך המון
קולות — את כל הקולות
המוקלטים.״
! 8בימים אלו החל הבמאי
הצעיר יקי יושע בצלומי סרטו
השני סוסעץ על פי ספרו
האוטוביוגראפי -של הסופר יו רם
קניוק. כשעסק בליהוק
השחקנים חיפש יקי אשד, שתתאים
לאחד התפקידים החישובים
בסרט: אמו של הגיבור,
עמינדב סוסעץ. לגמרי
במקרה פגש בביתו של קניוק
את אמו שרה עליה מבוסם התפקיד.
בו במקום הציע לה
לשחק את תפקיד עצמה. המחנכת
בת ד,־ ,73 נראית צעירה
מכפי גילה, התלהבה להצעה.
מי שפחות התלהב היה
בנה הסופר שלא הסכים בשום
אופן לשתף את אמו בסרט.
במקום שרה קניוק תגלם את
דמותה השחקנית מרים ברנ
שטיין
־בהן.

מיסמך אנושי נדיר הביא העיתונאי דב גול־דשטיין,
ששוחח עם המדען פרופסור סעדיה
עמיאל בבית־החולים, אחרי שזה עבר ניתוח

להוצאת גידול סרטני במוח. עמיאל ניהל יומן
במשך השבועות שחלפו מאז גילו את הסרטן
במוחו, ובו כתב :
״הכל נקרע. הבל נפרם לי. הנה, הנה התמונה,
אני רואה אותה, היא •טלמה, היא כאן ...אני
רוצה לתאר אותה, אני רוצה לספר מך אני
רואה, הנה ...והיא נקרעת, נגזרת לחתיכות,
והחתיכות נשמטות ממני ...רגע ...תנו לי להחזיק
...אני רוצה את התמונה ...אני רוצה לספר
לד מה אני רואה ...אין תמונה ...נקרעה ...והגז־דים
נשמטים ...קטנים, קטנים, זעירים, נעלמים...
היום היה לי יום נורא ...סלח לי שאני כזה היום,
סילחו לי כולכם ...אני נאבק ...אתם רואים שאני
נאבק ...היום היה לי יום קשה מאד: אתמול
סיפרו לי שזה לא נגמר. שהניתוח לא פתר את
הבעיות. שיש צויד כהקרנות. שיעבירו אותי
לתל־השומר ויקרינו על המוח שלי. כלילה רציתי
להתאבד. כפעם הראשונה כימי חיי מאסתי בחיים.
לא רציתי להיאבק. לא היה לי כוח. רציתי
לגמור ...טוכה היתה אתי. כל הזמן היא אתי.
ביקשתי ממנה, שהיא תעזור לי להתאכד. לא
יכולתי לעשות זאת לכדי. גם לשם כד לא היה
לי כוח. התחננתי לפניה. היא לא אמרה שלא
תעזור לי. חיא לא ניסתה לשכנע אותי. יש לה
דרכים נרטלה. היא אמרה רק מילה אחת: ביחד.
והיא חדרה, המילה הכודדת הזאת, אל תוך המוח
המנותח, אל התאים החיים. ביחד? היא ואני? !
היה כה כוח רב כמילה הזאת ...איזו עוצמה
(מעריב)
מרגיעה...״

סוד הקסם של ה מנ היג ה
אהרון מגד במדור יומנו של אזרח, מגיב
ומעלה על הכתב, את ההתרגשות שעברה עליו
למראה תוכניודהטלוויזיה חיים שכאלה עם גולדה
מאיר, ראש־הממשלה לשעבר, והוא כותב בין
השאר :״נאמר שיש כה, גדולה אנושית ומוסרית׳
(קיסינג׳ר) ,שיש כה, מזיגה של שכל ורגש׳,
•טיש בה ביטחון, כוח־החלטה, אמונה גדולה,
גאווה יהודית, עצכי-כרזל, כוח הנוכע מנסיון־
חיים עשיר (דיניץ, כר-לב) ,שהיא אשה ואם
עבריה, חזקה ומאוזנת, שופעת חום והבנה (אסתר
עיני, הבת והבן) ,ועוד ועוד...״
חיים שנאתיה הזכירו למגד, את נוכחותה של
גולדה מאיר בכנס אירגון הפרטיזנים ואסירי
המחנות שנערך בתל־אביב, והוא כותב :״כלשון
העממית שלה, הזרועה אנקדוטות, סיפורים
מנסיון־חיים עשיר, אירוניה, פופוליסטית׳ ,ביטחון,
חום — עשתה גולדה מכל הקהל הרחב הזה

מישפחה אחת, מישפחה יהודית מלוכדת, יושבת
סביב שולחן אחד כ,שלוש סעודות׳ עם דג־מלוח
ככוש, הלה וקצת וודקה, והיא הדורשת לפניה,
והיא הנותנת לה את הרגשת האחדות הפנימית
כלפי ...כלפי בל העולם שמבחוץ, העולם, הגויי׳,
שבעצם הוא עויין, אוייב, מסוכן, וצריך להתלכד
כדי להישמר מפניו, להתגונן, להתקיים...״
מסיים אהרון מגד את מאמרו :״נזכרתי כערב
ההוא כששמעתי כ,חיים שכאלה׳ את דברי אחותה
של גולדה עליה, כשאמרה שהיא, חד־צדדית,
חושבת במסלול אחד, אינה מסוגלת להיכנס
לנעליו של היריב ולראות גם את הצד ׳ שלו.׳
ואולי דווקא זהו סוד הקסם של המנהיגות
הישנה: ראיית הדברים כאופן חד־משמעי, כאמי תות
פשוטות, אפילו פשטניות, של הכרח הקיום,
כמו לחם ומים, כשכל, הלבטים האינטלקטואליים׳
וראיית, הצדק מכל צדדיו׳ — הם מותרות...״
(דבר)

״הימים הרא שוני ם
של ה חו ד ש
עבד אלמגיד מוחמר טה הוא מנהל בית-ספר
יסודי במצרים. עוד לפני שפרצו המהומות בארצו
ישב וכתב שיר סאטירי שמילותיו מדברות בעד
עצמן: שעה ששומעים שההמונים יוצאים אל
הערים הגדולות במצרים כדי להפגין כנגד העלאת
מחירי מוצרי־היסוד והשירותים, קשה מאד
להתעלם מכך ששורות אחדות בסאטירה משקפות
מצב דומה במדינה שכנה לארץ הנילוס. תרגום
השיר התפרסם בשבוע שעבר בתרגום חופשי
לעיברית של הכתבת לעניינים ערביים סמדר

פרי :

/אי־אפשר
/לא אובל
אלא-אפ-כן
/ישבתי...
ומחסיר —

הוי הימים הראשונים של החודש
לנכא מה אתם צופנים בכנפיכם.
לשמוח בפרוטות המעטות שבידי /
אהיה בטיח שהחליפו את דמותן.
,כותב מיספרים ומוחק גורע
׳ובוחר לעצמי את הרע כיותר...
קבצן מאוס כא לחפש אות* /מוכר הגבינה
והקצב התדפקו על דלתי /אמרתי לבני-כיתי :
הסתירו אותי אם ישאלו עלי /אימרו להם :
הלד לכלי שוב.
שמא תאמר: הגזמתי — האם י־ט כדכרים
אלה כדי להתפאר? /חמור צעיר אוכל ממה
שהאל מעניק לו כרוב חסדו /הוסף לכך כוס
אחת שממנה לגמתי /מעט תה ...ואולי
סיגריה /וחצי כיבר-לחם להיטיב כה את
נפשי / .אך גם אותם גזל ממני הספסר המוכר
כשוק־שחור.
חוי חמור צעיר — אל תאמר נואש אם מוצצים
את דמד /הרי איכר רוצה לסכוא עד להקיא /
חמור צעיר, ישועתך תבוא אם לא תקרא
עיתונים /ולא יטפטפו לד ״חדשות״ כל היום.
נכון, ייט אלפים המצליחים לכלכל עצמם ועוד
יותר /הם גונבים ...בולם מכירים את הגנבים/...
פועלים מאחרי־חקלעים — ומשחיתים להמוני
העם את העקרונות הטובים /שעליהם התחנכו /
לאן הם הולכים? /הרי העם הולד בעיקכותיהם...
(עד המישמו)

פם וקי השבוע
• ראש־הממשלה יצחק רבץ :״תנועת-
ידין היא אחד מעופות העונה ...רוכל שבקושי
יכול לנהל חנות־מכולת ומתיימר לעשות סופר־מארקט.״

שר־החקלאות אהרון אוזן :״רביו
טרי יותר מכולנו, אי־אפשר לבוא אליו בטענות.״

• שר־המיסחר־והתעשייה חיים כר־

ל כ :״ראש־הממשלה לא הוכן לתפקידו. את
נסיונו ׳ רכש תוך השתפשפות בתפקיד, ועל זד,
אנו משלמים.״

• ח״כ אכא אכן אחרי שיחת־תיאום
עם שמעון פרס על כריתם עד יצחק
רבץ :״עתה נשאר רק לצוד את הדוב ולחלק
את עורו.״

• ;*ויד ״על המישמר״ מרק גפן על
ייטראל גלילי :״אמן ניסוחי התרמית.״
• משה שמיר במיכתב־גלוי לנשיא־המדינה
:״אדוני הנשיא: הידוע לך, כי סוריה

היא אשור?׳׳

• הבדרן דודו טופז בערב־הראיונות

שלו ״טנדודו״ :״ראש־הממשלה רבין היה על
תקן של ארבעה שרים: שרי הדתות, התיירות, הסעד
והפנים. כיוון שרצה להיות בסדר בכל התפקידים,
הציע לבנות בתי-כנסת לתיירים נתמכי־סעד
שהם תושבים ארעיים. אבל ראש־הממשלה,
התנגד.״

טריק די מ אגוגי:

שבוע

שמ ירת

מיפרט ל

יי׳״ *י יי ים•״׳ליס— נ רו

הנה לפניכם שוס טריק דמאגוגי שפל. אוסף קיטעי־עיתונים שגזר
הכותב במגמתיות מתוף עיתונות יום ו׳ האחרון. הקולאז׳ הנ״ל בא
להציג את הטענה חסרת־הכיסוס־־המדעי בי לחיות־הכר יש ייצוג הסברתי
נרחב כקרב האובלוסיה ואמצעי־התקשורת. הרכה יותר מאשר למפונים
מן הרובע היהודי.
אם יקום האדם האבזר שינסה לפגוע כאחד מטורפי־ארצנו, תצא
זעקה גדולה ומרה מאת הזואולוגים, ואנשי הגנת־הטכע, וועד הגנים
הלאומיים, והאגודה להגנת כבוד חיית־הטדף, והארגון הציבורי למניעת
הכחדה, ובמובן התנועה לאיכות הסביבה. שהרי מספרן של חיות הטרף
הילד ומידלדל באורח מדאיג, ואנו עלולים להגיע בקרוב למצב שבו לא
נובל לחזות כנמר המשוטט לו חופשי כטבע האהוב.
זה חיה יבול להיות כאמת עצוב ונוגע־ללב, אילו אותם החוששים
לעתיד האקולוגיה והזואולוגיה הסיסטמאתית היו מגלים גם מידה דומה
של התעניינות כאדם ההולך ונכחד מסביבתו (איזה מישפט דמאגוגי,
איחס ).דוגמת המישפחות הערכיות האחדות שמפונות מבתיהן ברובע
היהודי, למען כני׳־אדם טובים יותר. אלא שהעיתונות העוסקת בפינוי
הרובע מביאה רק הצהרות קורקטיות מאת המבצעים על אי־הנעימות
ההכרחית הברוכה בביצוע האקט האקולוגי הזה.
ויש רק לקוות שהדיירים החדשים של הרובע היהודי יהיו אנשים
בעלי לב חם ויאהבו את ארצנו על בל החי והצומח אשר כה, ובמיוחד
לא ישחיתו נמרים. תודה.

הטבע

והנוף

הגנת חיות

דדג *.

הבה

י־״ ־יי ת הנז ועדות. לציבור־ הרחב*

־ייקילק :״פעולות פינוי נשפ מו ת 55

גקום רואהבהכרחש ל
מתבצעות בכל
מע צער על פינוי המשפחות אך
*מרכוזה דאהרונר של סועצוז העיריד, הגיב ראש הזדי מל
משפחות ערביות מל י־ידמיד מי,׳ ליי״י י 6״ ז־ה?׳>די,ייינ יבי י; ׳

ריו ^

׳יייי* יי-י 6י״״ ני*־ה*1רימ^׳{

אתא שרי לא אוחבת את נו ס
חנור מרמרי

אמא שלי לא אוהבת את שמ עון
פרס, והיא גם הודיעה שאם
הוא יהיה המועמד של המערך
לראשות-הממשלה, היא לא תצביע
בשביל העבודה. וזאת הצהרה
חשובה מפי אמא שלי, מפי שהיא
מצביעה מאז-ומתמיד בעד ה מערך.

אמא שלי לא-בל-כך מעניינים
הניסוחים וההגדרות במצע
המיפלגה, והיא סומכת על האנשים
האחראיים שהם כבר יעשו

אנשים נחמדים
העולם מלא אנשים נחמדים.
מדי פעם תופס מישהו את הכותב
ולוחש באוזנו :״שמע, זה הפאשיסט־הלאומן־הפאנאט,
שאתה כל-כך שונא
אותו, הוא בעצם דווקא בחור די נחמד
כשפוגשים אותו. יש לו אשד, נהדרת,
והם חיים כל־כך יפה ביחד והבית
שלהם מרוהט בטעם, והוא בחור שקט
וחי בצניעות וממש אדם חביב ומלא-
חוש־הומור.״
אומר הכותב ״אז מה.״
והמישהו ממשיך ואומר :״ולמה ל עזאזל
אתה כזה תוקפני וקיצוני, הרי
גם אתה בעצמך (כלומר — הכותב)
דווקא בחור די נחמד וגם האשה שלך
בסדר והבית שלך מסודר בטעם וגם
אתה אדם צנוע ומלא הומור.״
ושוב מרכין הכותב את ראשו ב ביישנות
ושואל ״אז מה.״
והמישהו עונה :״באמת כולכם
בחורים כל־כך נחמדים, אז למה לכם
לאכול אחד את השני. הרי בעצם, מ תחת
למעטה הקשוח כולכם נערים
רכים ורגישים וחמודים. תחיה אתה,
ותן לחיות לאחרים.״
וכאן שותק הכותב שתיקה מביכה,
ואחר־כך הולך הביתה ומחליט לכתוב
בכעס רב שהוא יודע ובטוח ומאמין
שהעולם מלא אנשים נחמדים, צנועים

ובעלי־טעם־טוב. ואולם, ולמרות זאת,
ממשיך הכותב לתעב את כל האנשים
הנחמדים־כמוהו, אבל פאשיסטים לאומנים
ופאנאטים, גם אם הם יודעים
לצחוק מבדיחה יבשה או לגמור בקבוק
אקסטרא.
גם אין בכוונתו של הכותב לחפש
בחורים טובים בארץ, או אנשים מנומסים,
או סתם דמויות חיוביות ולא
מעניינות. הכותב ימשיך לחפש דווקא
את הלאומנים הנחמדים ואת הגזענים
הצנועים ואת הפאנאטים בעלי הטעם-
הטוב ואת הפאשיסטים הביישנים וימשיך
לשנוא אותם ולהילחם בהם
בכל כוחו, למרות שגם הוא בעצם
בחור נחמד וביישן. אין אחוות נחמדים.
גם היטלר המנוח היה נחמד אל הכלב
שלו ואדון גרינג היה אבא טוב ל שמונת
ילדיו. וגם אלה שהלכו למה*
נות־ההשמדה בפקודתם ניסו לפני־כן
לרהט את בתיהם בטוב־טעם ולאהוב
את ילדיהם.
הכותב איננו בחור טוב או רע, וגם
לא חבר של אף אחד בגלל בעיות
ריהוט משותפות או השקפה דומה על
המצב בליגה, ויש בכוונתו להמשיך
להיות תוקפני וקיצוני על אף שהעולם
מלא דברים נחמדים, חיוביים ובלתי־מזיקים.

מה שצריך. אבל לדבר אחד
היא לא מוכנה, ש״האנשים ה אחראיים״
יהיו אנשים שהיא
מתעבת.
ובענייני תיעוב יש לאמא שלי
אינסטינקטים בריאים מאד. והיום,
בתקופת הטלוויזיה, היא
גם לא צריכה להתאמץ וללכת לאסיפות
ולחוגים כדי לראות את
המועמד שלה. היא יכולה לבחור
אותו מבין כולם, כשהוא מופיע
על המסך הקטן, מאופר וכבד-
ראש.
כשאמא שלי מסתכלת לשמעון
פרס בעיניים, ומקשיבה לסימון
החלקלק ולחיוך המאופק ולמי לים
המעורפלות, היא אומרת
״אגי לא מאמינה לו.״ וזהו. עכ שיו
הוא כבר יכול להגיד מה שהוא
רוצה, כלום לא יעזור לו אצל
אמא שלי.
אבל זה עוד לא הכל• שמעון
פרס הצליח להרוס את עצמו סו פית
בעיני אמא שלי כשהבטיח
לה שבממשלה שלו תהיה אשה.

ייתכן שבענייני תכנית אלון עוד
אפשר לעבוד על אמא שלי, אבל
בענייני אשה בממשלה כבר לא.
,,מיהו פרס שיבטיח לנו אשה בממשלה
!״ שואלת אמא שלי,
״אחרי שהיה שר בממשלה ש-
אשה ניהלה אותה.״ ״מה הוא
רוצה,״ היא אומרת ,״לקנות אותי
בטריקים זולים ! ״
ומכיוון שאמא שלי לא מאמינה
לשמעון פרס בכלל, וגם לא
מאמינה לו שהוא משחרר נשים
או משהו, היא לא מוכנה לספוג
את העלבון הזה; שהוא יזרוק לה
עצם, וייתן לאשה אחת להיכנס.
אם צריך נשים בממשלה, שיהיו,
אבל להבטיח מראש אשה אחת,
זאת ממש חוצפה.
בקיצור, עכשיו עומדת אמא
שלי בפני קרע עם מיפלגת ה עבודה,
והמיפלגה מוזהרת בזה
שאם לא תתלכד תחת מועמד כלשהו
שיהיה אמין יותר בעיני
אמא שלי, יהיה עליה לשאת בתוצאות.

דתשדירשירותלכחול ־ לבן :
עצורי למה לך להשתמש בכספם של משקיעים
זרים. משקיעים זרים מביאים כסף זר
וגורפים את רווחיר.
השתמש בכספם של תורמים יהודיים.
הידעת כי יש בארץ תורם יהודי אשר

ל י מבוקש על גניבת ארבע ־ מאותמו פראנק מן הגויים, והוא יכול לתרום הרבה
למענד...

ארבע׳

מיליון...
-דה סבו

מגמה מעורבת בחוק עגלות סומי־הנשק החוש

קובי ניב

האמה היא שאני לא מבין בלום בבלבלה.
אין לי מושג איז ה מניות כדאי
ל קנו ת השבוע, ואני לא יודע מה מצב
ההצמדה של איגרות״החוב ל מו ס ר בתב זה
או א חר.
מה שבן, ראיתי לא מזמן כו תר ת בעיתון
שמישרד״הבטחון עומד להגביל א ת
העמלות שמקבלים סובני״הנשק לשני
א חוזי ם בלבד. ו הנ ה, בבור בלבלי מו חל ט,
ניראו לי הידיעה וההחלטה וההגבלה
בסדר גמור, ובמעט שעיסיתי ב הנ אהאת
עורפי הק שה למישמע ההישג ה מוסרי־חברתי״בלבלי.
בימעט.
כי ב או תו ערב ראיתי טלוויזיה.
ושם, בתוך קופ ס ת -ה פל אי ם, ניס ה איש
ק טן ובלבלי ממישרד״הביטחון ל הסביר
א ת גודל ההישג.
וככל שהאיש הבלבלי הק טן הסביר א ת
ה חו ק יותר טוב, בך ניראה לי העסק
יותר רע.
מישהו שאל א ת האיש חבלכלי-ביטחו-
ני מה היה היקף העמלות עד בה, וה
לקראת
מישטו תלת־פלוגתי
בוקר טוב.
את בעיותיה של ישראל יש לתקוף בשלושה
שלבים הדרגיים: אלף — איבחון
הבעיות לרוחבן, בית —י ניתוח הבעיות
לעומקן וגימל — תקיפת הבעיות לגופן.
כל בעיות ישראל ניתנות להגדרה מדו-
ייקת לצרכי תקיפה בשלושה תיחומים עיקריים:
אלף — התיחום החיצוני של בטחון
ישראל. בית — התיחום הפנימי של כלכלת
ישראל וגימל — התיחום הפנימי של מיש־טר
ישראל.
תיחומי הבעיות האלו — בטחון, כלכלה
ומישטר — תלויים האחד בשני, השני בשלישי
ולהיפך. מצבו בשטח של כל אחד
מהמרכיבים קובע את מצבם בשטח של
המרכיבים האחרים. לכן, כל שיפור בנתוני
אחד מהשלושה יביא מיד לשיפור שני
הנותרים ולשיפור דראסטי במצבו בשטח
של המרכיב הכולל, היא מדינת ישראל.
מתוך שלושת המרכיבים רק אחד יכול

להימצא כולו בשליטתנו. לבטחון ישראל
יש לצערי שותפים רבים מדי בעולם.
לכלכלת ישראל אין תקומה ללא יהדות
ארצות הברית. רק משטר ישראל נמצא
כולו בשליטתנו הבלעדית. משטר ישראל
הוא הבטן הרכה של בעיות ישראל ואותו
יש לתקוף ומיד.
וכדי ליצור משטר שהוא אלף — דמו-
קראטי, בית — יציב וגימל — בריא, יש
להכריז בהקדם האפשרי על מישטר בן
שלושה גורמים בלבד — שמאל, ימין ומרכז;
שלושה גורמים חזקים שייצרו את
האיזון הבריא בין דמוקרטיה פעילה ויציבות
מישטרית.
המערכת המפלגתית־דמוקרטית תחולק
לכן לשלוש פלוגות; פלוגה אלף תו —
פלוגת השמאל, פלוגה חית למד — פלוגת
הימין ופלוגה דלת שין — פלוגת המרכז.
כל קצין יתפוס את מקומו באחת הפלוגות.
זוז!

תואר הסוהר
בזמן האחרון, אולי בגלל שיש בחירות, שומעים את קולותיהם
של כל מיני מפלגות. בתוכן בולטת מפלגה אחת המעניקה לעצמה
בשלל מודעותיה את תואר הטוהר לשנת הבחירות השוטפת.
לדעתם הצנועה הם הדבר הטהור והנקי ביותר שהיה לעם ישראל
מאז הספונג׳ה האחרונה בבית־המקדש שחרב. וכל זה בגלל שהם לא
מקבלים, עדיין, כסף ציבורי על-פי החוק למימון מפלגות.
בכל מודעה שלהם הם משוויצים שהמודעות שלהם לא ממומנות
בכספי החוק למימון מפלגות. וזה, לדעתם, מה שעושה אותם
לטהורים כל כן.
המפלגות האחרות מושחתות, כי הם מממנות את המודעות
שלהם בכסף ציבורי. הם טהורים, כי הם מממנים את המודעות
שלהם בכסף פרטי. זה ההגיון הדמוקרטי המשונה.
יכול מאוד להיות שהחוק הקיים למימון מפלגות טעון שיפור
ושינוי. יכול להיות שכמות הכספים גדולה מדי. יכול להיות שדרך
חלוקתם אינה הוגנת. יכול להיות עוד שש־עשרה דברים• אבל דבר
אחד לא ברור לי —
מדוע מודעה הממומנת בכספי ציבור, שהציבור יודע מה מקורו,
היא מושחתת, ואילו מודעה הממומנת בכסף פרטי, שהציבור אינו
ידוע מה מקורו, היא שהורה.
אני, בהגיוני המטומטם, פשוט חושב שהמצב הוא קצת הפיד —
מפלגה המקבלת כסף ממקור ציבורי גלוי הרבה פחות מושחתת
ממפלגה המקבלת כסף ממקורות פרטיים מוסתרים.
טוהר-מידות זה לא להגיד מי לא מממן את המפלגה. טוהר־מידות
זה להגיד מי כן מממן את המפלגה. שחיתות זה לא שהציבור
ידע מאין בא הכסף. שחיתות זה שהציבור לא ידע מאין בא הכסף.
כי יש עוד אספקטון אחד — מי שמקבל כסף מהציבור ישרת את
הציבור. מי שמקבל כסף משלושה או חמישה אנשים פרטיים ישרת
את אותם שלושה או חמישה אנשים.
וזה ששלושת או חמשת האנשים הללו קרויים פתאום ״טוהר
מידות״ זו רק תוספת צביעות צבעונית למנת השחיתות הרגילה.

איש ה ק טן א מר שאין לו מושג, אבל
הוא מנחש שמדובר במיליונים. אף א חד
לא שאל איפ ה הכסף, והאיש הכלכלי לא
א מר שאין לו מושג. אחר״בך הסביר ה איש
הביטחוני שלמדינה לא נגרם נזק
כלכלי, בי העמלות מ שולמות על-ידי ה מוכרים,
שהם לא אנחנו, ולא על־ידי ה קוני
ם, שהם כן אנ חנו. לעומת זא ת,
הסביר הלא ה האיש הק טן, עד עכשיו
היו העמלות בין שישה לשישה־עשר א חוזים
ומעתה הן יוגבלו לשני א חוזי ם בלבד.
בזה, הוסיף האיש הכלכלי, ת ח סו ך המדינה
הרבה מטבע זר, שכאמור לא בוז בז
קוד ם. מישהו שאל במה, והאיש ה ביטחוני
אמר שאין לו מושג, אבל הוא
מנחש שמדובר במיליונים. עוד מישהו
שאל איך יי ח סך הכסף, והאיש ה ק טן
הסביר שמאחר שעכשיו העמלו ת מוגבלות
לשני א חוזי ם בלבד, הרי שמעתה יעבירו
סוכני״הנשק אתי תרו ת העמלות, שמעל
ל או ת ם שני א חוזי ם, לקופ ת־ ה מדינ ה ובזה
ה חיסכון. חשבתי שמישהו ישאל

איך בדיוק זה יתבצע, אבל לפתע נעלם
האיש הביטחוני״בלבלי והבל חזר ל חיו ת
חיים יבין יפה וטוב.
ואני מודה, שאפילו בתור בור כלכלי,
ניראה לי העניין קצת מוזר. שהרי עד
עכשיו אף אחד לא ידע מי קיבל כמה
ואיפה בכלל הכסף, והנה פ ת או ם הכל
יהיה בסדר, וסוכני־הנ שק העלומים יע בירו
א ת הכסף ח מי ס תורי היישר לקופ ת-
המדינה. ה ם פשוט יתייצבו במישרד-
האוצר ויפקידו א ת כל הכסף שמעבר
לשני ה א חוזי ם ה מו תרי ם. כי הרי חו ק זה
חוק.
נו, באמת. יש גבול אפילו ל ת מי מו תי
הכלכלית.
וא ם הייתי מבין בכלכלה הייתי או מר
שיש מגמה מעורבת של שקר, מירמה
ואחיזת״עיניים ב חו ק עמלות סוכני־הנ שק
החדש.

מילים גסות
לפני איזה שבוע הופיע באיזה עיתון איזה כתבה על איזה נושא שנוי-
במחלוקת באיזה אוניברסיטה.
במיסגרת אותה כתבה טענו דוברי האוניברסיטה ו/או אגודת הסטודנטים
שסטודנטים מסויימים התנהגו לא בסדר, כי הם הזמינו ואף הביאו ציבור לא-
סטודנטיאלי לאירועים בקמפוס האוניברסיטאי.
ניסיתי לחשוב מה זה אומר ״ציבור לא־סטודנטיאלי״ .מי זה בכלל ״ציבור
לא־סטודנטיאלי״ .מה הכוונה ב״ציבור לא־סטודנטיאלי״.
ההסבר הוא פשוט למדי — ״ציבור לא־סטודנטיאלי״ הוא כינוי לצורכי העיתון,
לצ׳חצ׳חים, פרענקים, ערבושים ושאר חלאות־המין־האנושי שמקומם לא יכירם
בקרב או ליד ציבור כן־סטודנטיאלי. אבל בעיתון זה לא יפה לכתוב שהסטודנטים
המסויימים הללו הכניסו לקמפוס צ׳חצ׳חים מטונפים, פרענקים מסריחים, ערבו-
שים מלוכלכים ושאר חלאות, אז במקום זה כותבים ״ציבור לא־סטודנטיאלי״.
״ציבור לא־סטודנטיאלי״ הוא פשוט כיסוי מסריח בעדינותו לגזענות מסריחה
בגסותה.
וזה באמת מתאים לגזענים המסריחים האלו לחשוב ש״קום״ או ״זין״ הם
מילים גסות, ואילו ״ציבור לא־סטודנטיאלי״ הם מילים עדינות.

קלצחפש יותר טו ב !
כ רינ צו ק בי חדפל !
לו ש פ לי ק ד מו ק ר טי ה !
טו הרע מי דו תגלנמפ !
חו מו סעלהכיפאק !
עמי ותמי א מינו ת !
ניקיון־סק• ל פני
וג ס אחר כלא רו ח ה !
חו ק 1סדדפסחכרפס !
שו 1י!ן־זסויוח לחו לי ח ה !

אנחנו טהורים — המודעות
שלנו לא ממומנות על־ידי
הציבור.
אנחנו זכים — המודעות שלנו
ממומנות על־ידי תעשיינים
אלמונים.
אנחנו נקיים — אנחנו לא
נשרת את הציבור.
אנחנו חפים — אנחנו נשרת
תעשיינים אלמונים.

לשינו

דבררק״ ח

השאלה המרכזית השמדת (11
בבחירות לכנסת ה־ 9היא:

לשלום צודק ויציב
או למלחמה קטלנית מקודמותיה
עוד לא היו אפשרויות כה גדולות להשגת השלום, כפי
שקיימות כיום.
אולם מדיניות הממשלה והליכוד הימני הקיצוני,
התובעים /בגירסות שונות, סיפוחים טריטוריאליים ושוללים
את זכותו של העם הערבי הפלשתינאי להקמת מדינה עצמ אית
בצד מדינת ישראל — היא המונעת את כינון השלום
והיא העלולה להביא למלחמה ישראלית-ערבית חמישית,
עקובה מדם מכל קודמותיה.
השלום אפשרי. כל המדינות הערביות השכנות לישראל
והרוב הגדול באש״ף מוכנים לשלום צודק וריאלי עם מדינת
ישראל ותובעים את ביצוען של החלטות מועצת הבטחון
והעצרת הכללית של האו״ם, המכירות, כידוע, בזכות קיומה
הריבוני של מדינת ישראל, בגבולות ה 4-ביוני . 1967

תו כני ת צו דקת — משום שהיא מכבדת את זכויות
כל העמים והמדינות באזורנו, ללא יוצא מן הכלל, ואת
אינטרס השלום והבטחון במזרח-התיכון ובעולם.
תו כני ת רי א לי ס טי ת — משום שהיא מביאה
בחשבון את יחס-הכוחות בעולם ובאזור ואת הפרספקטיבה
של ההתפתחות.
תוכנית השלום המוצעת ע״י מפלגתנו מושתתת על
ביצוען של החלטות מועצת-הבטחון ( )338 , 242 ושל העצרת
הכללית של האו״ם בעניין המשבר המזרח-תיכוני והשאלה
הפלשתינאית.

רעה צו ר או לי גלס
1ו 4א ץ זוו *[ 6
יצירת ציפורניים בשיטה מהפכנית
באמצעות חומר בלעדי שאינו
מזיק לציפורניים ושומר עליהן
רחוב שרת 38ת״א, טל 456762 .
פתוח בין השעות 09.00—18.00

קווי ה 4-ביוני 1967 יהוו גבולות השלום. ישראל
תוציא את כל כוחותיה מכל השטחים הערביים
שכבשה במלחמת יוני . 1967

תכובד זכותו של העם הערבי הפלשתינאי להגדרה
עצמית ולהקמת מדינה עצמאית בצד מדינת
ישראל.

יובטח פתרון צודק לשאלת הפליטים הפלשתי-
נאיים, בהתאם להחלטות האו״ם, המכירות בזכו תם
לבחור בין שיבה למולדתם לבין קבלת פיצויים.

תכובד הזכות של מדינת ישראל ושל המדינות
הערביות לקיום ריבוני ולהתפתחות בתנאי שלום
ובטחון.

המפלגה הקומוניסטית הישראלית מציעה לעם ישראל
תוכנית-שלום צודקת וריאליסטית, פתרון של הסיכסוך
הישראלי-הערבי והשאלה הפלשתינאית.

25.1.1977
ת״א, ת״ד 26205

והרי התוכנית :

יובטח חופש שייט לישראל, כלכל המדינות, ב-
תעלת-סואץ ובמיצרי טיראן.

כל הצדדים יבטלו כל טענה של מצב לוחמה ויכבדו
את הריבונות ואת השלמות הטריטוריאלית של כל
המדינות באזור ואת זכותן לחיות בשלום בגבולות
מוכרים ובטוחים, חופשיים מאיום או משימוש
בכוח.

ערובות בינלאומיות בחסות האו״ם ובהשתתפות ברית-
המועצות וארצות-הברית ומדינות אחרות — הן ההגנה
האיתנה ביותר על השלום והבטחון של ישראל, של המדינה
הפלשתינאית העצמאית שתקום ושל כל המדינות הערביות
באזור.
תנאי השלום יעוגנו בהסכמים בעלי אופי של חוזים.

המפלגהה קו מוני ס טי ת הי שרא לי ת
המחלקהלפר סו םולהסברה

גיטרות * אקורדיונים אורגנים כלי־נשיפה *
תופים
* מיתרים השאלה +מפירה 4
תיקונים

גינזטוג מוסיקה
אלנבי ( 48 ליד רח׳ גאולה) ת״א,
טל 57773 :־03
נוסד ב־1940

חסוך

כסף!

ספרים יד שניה !
אנו מוכרים, קוני םומ חליפי ם ספרי
לימוד, ספרי

קרי א ה וספרי א מנו ת

בכל השפות.

״ לוטוס ״
תל־אביב, רח׳ אלנבי 101
(מול בי ת״הכנס ת הגדול)

ו ה גי ד ה
תובעי לפטר את א ס

גהתקפה חריפה על מנכ״ל החברה־המשלתית״למדליות־ולמטבעות
יצאו השבוע,
בשיחה עם עורך מדור וה, סוחר-
המטבעות הגדול בארץ יהושע עוב
דיה /וכן בעליה ומנב״ל החבר ה ״קי-
דום־ופיתוח ״,שהיא קונ ה המטבעות ה גדול
בארץ.
עובדיה סבור כי אבני נוהג ללא כל
מדיניות, מציף א ת השוק בכ מויו ת בלתי-
מוגבלות מצד א חד, וגורם לספס רו ת פרו עה
במדליות שרק הוא יודע כמה מהן
יונפקו. הוא עצמו חייב עתה לבנ קי ם
סכו מי ם כבדים בגלל המשבר ה ח מור בענף
המדליות. הוא מודה כי ה מ חי רי ם
שתא סוחרי־ה מדליות — שהוא יושב-

יו״ר סורקים
הכל בגלל הרעש
הראש שלו — מפרס ם, אינם נכונים, ו גבוהים
בהרבה ממחירי השוק.
כך, למשל, מציע התא בפירסו מי ם ה מופיעים
כ חו מר מערכתי ב״הארץ״ מדליות
תיירן־מצטייו ב מ חירי ם של 43 עד
45 אלף לירות, בעוד עובדיה מוכן לש-

,האם קר השופט?1

שורה של בק שות לבית־המי שפט ה עליון
שהגיש שלמה אבני נגד השופט
חיים אילתי שהיה ב ת קופ תו היועץ
המישפטי של עיריית גיבעתיים ואשר
פעל, לדעת אבני, עם עורך־הדין צבי
דירה,
טמיר בקנוניה שגזלה מאבני
נידחו עד כה על-ידי השופטים. אבני
הגיש בי מי ם אל ה תביעה למישטרה נגד
השופט איל ת, על עדות־שקר.
הבירור בבית-המי שפט העליון בא לא חר
שורה של דיונים בבתי־המי שפט ה נמוכים
יותר. עיקר הפרשה דרישות של
עורך־הדין צבי טמיר (שותפו של רובר־טו
אהרון מפרשת ״מדיקל-סנטר״) ש־הסתיעו
ב חיי ם אי ל ת בקשר להליכי רכישת
דירה על־ידי אבני בגיבעתיים. אבני
טוען כי הדרישות גרמו לו לאיבוד ה דירה.

מנכ״ל
ובעלי חברת ״קידוס״ופיתוח״,
יוסף אמיר /האיש שעשה יותר מכל
אחר לקידו ם ענף ה מדליו ת בארץ, מא שים
אף הוא א ת אבני בהרס הענף• הוא
סיפר כי פרץ סי כ סו ך בין חברתו לבין
החברה המ מ שלתי ת על תנאי־הת שלום
לגבי הנפ קו ת של מדליות. מאז שנת
1964 חיה חוזה בין אבני ל״קידום״ ,שלפיו
יכלה ״קידום״ לקבל מכל הנפק ה
חדשה 300 מדליות ו־ 1000 מטבעות-
זיכרון ב הנ ח ה של ס/ס .30ל א חר ביקור ת
חריפה של מבקר המדינה על הסכם זה,
הו קמה ועדה לב חינת ה חוב ה בראשות
מרדכי סורקיס, יו״ר מועצת-המנה-
לים של החברה הממ שלתית. אמיר מ ספר
כי שעה ש הוקמה הוועדה א מר לו
סו ר קי ס שהכל בגלל הרעש בעיתונות וכי
אין ל אמיר צורך לחשוש מן הוועדה כל
עוד עומד הו א, סו ר קי ס, בראשה. או ל ם
מועצת־המנהלים של החבר ה ה חלי ט ה
לבטל אתה חוז הואתה הנ חו ת הכלולו ת
בו, ו״קידום ״ דרשה לקבל 900 מדליות
ב הנ ח ה של ס/ס , 30 לפי ה חוז ה שבוטל.
עורך־הדין של ״קידום,״ ארנולד
שפאר, פנה אל היועץ־המישפטי של
החברה הממ שלתית, יצחק טוניק, ב-
מיכתב, ובו ביקש כי הוויכוח י תנהל ב-
בית־המי שפט ולא על-ידי בורר כפי שהעדפת
בית״המישפט
מחייב ה חוז ה.
נו מק ה בגלל פומביות הדיון, שיפצה א ת
הפירסו מי ם השליליים
״קידום״ על
שנעשו בגלל מבקר־ה מדינה.
אמיר סיפר, כי לפני שקיבל אתה-
מיכתב שהודיעו על ביטול ה הנ חו ת, בא
למישרדו מנכ״ל החברה המ שלתית יצח
ק אבני, ו הר א ה לו א ת נוס ח ה מיכתב
העתיד להי שלח אליו• המכתב כלל פיסק
ה שבה נתבקש אמיר לוותר על כל
תביעות מן החבר ה עם קבל ת ה מי קד מו ת
ששילם על חשבון המדליות. אמיר ה ת קשר
עם סו ר קי ס טלפונית ודן עימו על
הצפוי, מבלי לספר לו שאבני יושב מולו,
ו סו ר קי ס א מר לאמיר כי הוא מחפש
א ת אבני כבר שעתיים ואינו מצליח למצ או.
א מיר טוען כי עד עתה לא קיבל
תשובה מן החברה על תביעתו שהעניין
יתברר בבית״המישפט, וכי הוא עומד על
דרישתו לקבל א ת 900ה מדליות במחיר
כולל ה הנ ח ה, ששווייה 888 אלף לירות.
גם א ם יפסיד אמיר בתביעתו וייאלץ
לרכוש א ת 900ה מדליו ת בעוד כמ ה
שנים, ב תו ם ההליכי ם, ישלם בעתיד א ת
המחיר של חיום, וירוויח א ת הפרשי המחיר
והריבית. עד כה לא דרשה החברה
מ״קידום״ ל הפקיד אתה סכו ם ש אינו
שנוי במח לו ק ת בבנק, להבטחת
הת שלום ב תו ם הסיכסוך. דרישה כזו
יכולה להק טין א ת דיווחי הע תק הצפויים
ל״קידום״ ב תו ם ה סי כ סוך המישפ-

ה בו רסה

קרקע ר״משביו המרכז,״ אריה בחורף
71׳ מינון

לם מכ סי מו ם 30 אלף, ובתשלומים• עובדיה
סבור כי אבני הרס א ת הענף
ומסרב עתה לעזור לו. לדעתו יש פוטנמדליות
בחו״ל,
ציאל עצום ל מכירת
ואבני אינו עושה דבר לנצלו.

״המשביר המרכזי״ ביקש לפני כשנה
הק צאת 150
ממינהל-מקרקעי-י שראל
דונם מול שטח ה״ק אונ טרי-קל אב״ ב-
תל-אביב, להקמת היפרמרקט• כאשר
קיבל מנכ״ל ״המשביר,״ יהודה כספי
/א ת המלצות שר־המיסחר״והתעשייה
חיים בר־לב ו שר-החקלאות אהרון
אוזן ׳ נ תקל בהתנגדות עזה של מנכ״ל
המינ הל, מאיר זורע. זה ה א חרון סי רב
ל הק צו ת ק רק ע ללא״מיכרז, ולא עזרו
כל הלחצים של מוסדו תההס תדרו ת.
עתה, עם ה תפטרו תו של זורע מן המיג-
חל, נפתחה חדרך — ו״המשביר״ עומד
לקבל א ת הק רק ע ללא מיכרז.

מניות חברת־הבי טוח ״ אריה״ הגיעו
לרמה של 550 תוך כמ ה שביעות מאז
המלצתי עליהן. לדעתי הן עדיין מ הוו ת
השקעה כדאית, שכן החברה תחלקה שנה
דיווידנד ביד נדיבה ביותר.
גם מניות בנק ״איגוד״ כד איות למש קיע
המצוייד בנשימה ארוכה, שכן ה בנק
ראה רווחים שהם בין הגבוהים במערכת
הבנק או ת.
לעומת זאת הייתי בורח כל עוד נפשי
בי ממניות חברת ״ עסיס״ או מוכר
שורט. לחברה ח ס רי ם כיום כ 80-מיליון
לירות כדי להיחלץ מן הבוץ, ואין
סיכוי שמישהו יתן לה סכו ם זה. מכירת
מיפעל״המיצים שלה ל״פרדס״ הי ת ה רק
כטיפה בים, ואין לה קונ ה לשטח המיפ-
על ברמת־גן.

מכוניו ת ה דיז ל

א>ך נסע

כו ב שו ת את ה שו ק

זמ>ר לחו׳ל?

האמ רי ק אי ת
חברת ״פולקסוו אגן״
הכניס ה לשוק מכונית מדגם ״רביט״ עם
מנוע-דיזל, הצורך גלון א מרי ק אי א חד
ל־ 50 מייל. חברת ״ג׳נראל מו טור ס ״ הו דיעה
כי בדגמים של שנת 1978 תכניס
מנוע״דיזל לכל דגנ 1י ״אולדסמוביל״ ו-
״שברולט.״ הסיב ה היא ההתפת חו ת בייצור
מנועי-דיזל למכוניות״נוסעים, ה עומדים
בדרישות זי הו ם־ ה אוויר האמרי ק
איו ת שהן הגבוהו ת בעולם. מנוע״הדי-
זל ח סכוני יותר ממנוע״בנזין, בשיעור של
250/0לפחו ת.
השנה מכרו ״מרצדס״ ו״פז׳ו״ כ־25
אלף מכוניות-נוסעים עם מנוע-דיזל בא
מרי ק ה, לעומת 13 אלף בשנה הקודמ ת.
היצרנים האירופים מובילים בפיתוח
מכומכוניות־הדיזל
.״וולוו״ הכניס ה
נית עם מנוע-דיזל מתוצרת ״פולק סוו א-
גן.״ ״אלפא״רומיאו״ מוכרת דגם ״ג׳ו-
ליה״ עם מנוע פרקינס של ״מסי-פרגו-
סון״ הבריטית, וגם ״ב.מ.וו.״ עובדת
על דגם דיזלי.

בדיקה שערך מזכיר חברת־העובדים,
אפרים ריינר, לגבי נסיעתו של
רהם זמיר, מנכ״ל החברה ״מח שבים
בעיקבות

הס תדרו תיים,״ העלתה
המלצות מב קר־ ההס תדרו ת הורה מזכיר
חברת־העובדים ב״ 5באפריל 1976 על
חברת של העברת החבר ה לני הולה
״תיעוש״.
ב־ 13 באפריל ב או תו חודש יצא זמיר
לחו״ל לשלושה חודשים. הנסיעה וההק-
צבה של מטבע זר מומנו על-ידי החברה
שהוא ניהלה. זמיר קיבל משכורת במשך
שהותו בחו״ל לפי חוזה בינו לבין
החברה, שקבע כי מגיעה לו חופשה-
בשכר של חודש בשנה•
כל עוד שהה בחו״ל נבצר ממזכיר
חברת״העובדים לממש אתהחלטת והמ לצת
מבקר ההס תדרו ת• אך מייד עם
שובו הוחל בהליכי פירוק החברה. מז כיר
ההס תדרו ת, ירוחם משל, שהוא
יושב״ראש חברת־העובדים, פעל עם קבלו
את המלצת המבקר, לביצועה המהיר.

מח 1ירי ביטודו־־רכב
החיפזון, הרשלנות וקלות־הרא ש שבהם העבירה הכנ סתאתה חו ק החדש
לביטוח חובה ברכב, גרמו לא רק ל ה תיי קרו ת הביטוח מעל ומעבר לכל מה ששוער
ת חיל ה. מס ת בר כי חברי־הכנס ת לא נתנו דעתם ל הי ב טי ם נוספי ם של ה חו ק,
המעשירים עתה א ת קופו ת חברות־הביטוח•
כך, למשל, אין ב חו ק החדש כל סעיף בדבר מה שיעלה בגורל תשלומי ביטו ח-
החובה ששולמו על מכונית שהורדה מהכביש, או בשל ת אונ ה של ״אובדן כללי״
(טוטאל לוס) או בשל סיב ה א חר ת. מ א חר שלא נאמר ב חו ק דבר על כך, החליטו
חברות״הביטוח שאין מחזירים לל קו חאת בי טו ח־ ה חוב ה ששילם, כשם שאין מחזירי ם
לו א ת דמי הבי טוח המקיף של הרכב כרכוש.
זוהי, כמובן, ה חל ט ה שרירותית ו מ חו סרת היגיון. מדוע צריך בעל-רכב שהורד
מהכביש ואינו נוסע יותר, לשלם לחברו ת־ הבי טו ח עבור סיכוני צד שלישי ! אבל
בכל מ קו ם שאפשר לקחת — לו ק חי ם. בעל״רעב שיגיש תביעה ניסיונית נגד חברת-
הביטוח שלו ויתבע ממנה ל החזיר לו אתת שלומי־החובה עבור רכב שאינו עוד
בשימוש — יזכה בתביעה ללא כל ספק. אבל חברות״הביטוח סו מכו ת על כך
שהאזרחים אינם מ מ הרים אל בתי־המי שפט כדי לממש א ת זכויותיהם•

גדלהה כנ ס ה
הנקייה מהודיי ם בשנת הכנס ת מגדלי הודים לבשר
1975/74 גדלה במידה ניכרת, ב 49-אגו רות
להודי חי.
בשנת 1974 הי תהה הכנ ס ה 1.32 לי רה
להודי שנמכר לסי טונ אי ב־ 6.24 לי רות,
ובשנת 1975 הי תהה הכנ ס ה 1.85
לירה להודי שנמכר לסי טונ אי ב8.89-
לירות. מימצאים אל ה העלה המכון לח קר
ריווחיות המ שק ה ח קל אי בדו״ח
על ריווחיות גידול הודים לבשר.
הגידול העיקרי ב הו צא ה היה בריבית,
לירה מכל הכנ ס ה להודי לעומת 68
אגורות בשנת . 1974 גם ההוצאו ת לתשו מות
הישירות (מזון וכו׳) גדלו. ההוצאה
היחידה שנשארה ללא שינוי היא לעבי־דה
שכירה — 2אגורות לכל הודי.

גרסטנר התפטר

מניהול ״אמגת״ מניהול התפ טר
עוזי גרסטנר
מיפעל ״אגמת״ של קבוצת ״אמפא״.
ת ח תיו מונה ניטים צורי, שהיה מנהל
המיפעל קוד ם. גרסטנר עבר ל עס קי ם
פרטיים, בעיקר כסוכן של חברות זרות.
ה תפטרו תו נובעת מרצונו להקדיש א ת
זמנו ל עס קיו הפרטיים, בעוד שב״אמגת״
יש לו רק אחוזי־בעלות ספורים.

לא כ ד אי ל אגו ר
מי^ שיטפונות
חישוב בשיטת התמ חיר מראה, כי אין
הצדקה להקמת מיפעלי איגום מי-שיט-
פונות, באשר שיעור הת שואה להון ה מושקע
הוא 5.80/0שעה שמחיר ההון
למשק הלאומי הוא 8למס קנ ה זו
מגיע המכון לחקר ריוו חיו ת המשק ה חקל
אי, במחקר מיוחד של מאיר חיים
ו צ בי רון. אול ם, א ם המ שק החקל אי
אופ טי מלי,
יצליח לפעול לפי תיכנון
יהיה שיעור הת שואה לה שקעה 10.3
הגבוה מ מ חיר ההון למשק הלאומי.
הסקר מגיע למס קנ ה כי כדאי להמ שיך
בה שקעות כאל ה, רק בהנחה־ שמחיר אלא ההון למשק הלאומי אינו ״/״8
פחות מכך, בגלל האינפלציה ויכולת ה מדינה
לגייס הון צמוד במחיר של עד
״/״ 4לפני ט ס.

התנצרות לפני האחיות
בשבוע שעבר פור סמה במדור זה ידי עה
על נסיעת ה א חיו ת לקונגרס ב טו קיו.
שורוול ה סיו ם של הידיעה ליגלגו על
ה א חיו ת שיש לאל-ידן כיו ם לנסוע ל טוקיו,
וכי ודאי תגרומנה לשביתה נוס פת
כדי ל כ סו תאת הוצאות הנסיעה.
שורות אל ה לא נכתבו על-ידי עורך מדור
זה, נוספו לידיעה ש ה תפרסמה בלי ידי עתו.
העורך מתנצל לפני ציבור ה א חיו ת,
הראויו ת לשכר גבוה מזה שהן מקבלו ת.

מישדדהת״וות מתע מכירת ״ביקעת־׳היוח״
מישרד״התיירות הודיע על התנגדותו למכירת מלון ״ביקעת הירח״ ב איל ת
למשקיע חיים (״סם״) אורמן. בעלי־המלון, יוסי סיני וקבוצת ורדי /מכרו
או תו לאורמן במחיר נמוך ביותר 9 ,מיליון לירות, ואורמן החל כבר לנהל א ת המלון.
עתה מתברר כי אורמן עשה ה סכ ם חשאי עם סיני, שלפיו ילחץ להוררת ה מ חיר
ואחרי ה עי סק ה יפצה או תו אורמן. אחרי ח תי מ ת החוזה סירב אורמן להיזכר בהסכם.
מישרד״התיירות סירב כבר לפני שנים לאשר לאורמן הקמת מלון בחיפ ה, בגלל
עברו ה מ פו ק פק בניהול ע ס קי ם בישראל וקנדה, שאליה ירד ומשם ברח חזרה
ארצה מבלי לשלם חובות. אורמן הוא ידיד אישי של ח״כ משה ורטמן, שסייע
לו לעקוף א ת מישרד־המיסחר״והתעשייה בי חסלהקמת ממגורות במימון ממלכ תי.
מישרד״חמיסחר־והתעשייה גילה כי אורמן ה קי ם חברה פי ק טיבי ת ב דלוו אר׳,ו ה ציג ה
כחברה זרה שאינה שייכת לו• א חרי שהתגלתה ה תר מי ת מסרב מי שרד-המיסחר-
והתעשייה לממש אתה חוז ה שחתם, ל מ רו ת לחצים כבדים מצד ורטמן•

אריאל•

לה ולי-הסבון לאוהבים להיות יחד.
ב 3-צבעים ובניחוח מיוחד

חדשמעץ הזי ת

ף מה אנחנו!
^ בנ חי רו ת של , 1965 כאשר פרצנו
בפעם הראשונה לזירה הציבורית, בלי
אירגון, בלי תקציב, זכינו ב־ 14,124 קולות,
שחיוו כ״ 1.20/,אחוז. ה ם נתנו לנו
מנדאט אחד. ארבע אחרי
בבחירות של , 1969
שנים של פעולה מאומצ ת בכנס ת, זכינו
ב 16,853-קולו ת, שהיוו כ־ 1.30/0אחוז.
הם נתנו לנו שני מנדאטים.
בבחירות של 1973 זכינו ב״10,469
קולו ת, שחיוו כ״ס/ס 0.7א חוז, וכך איבדנו
א ת הייצוג שלנו בכנס ת.
קשה לדעת מה גרם לכישלון זה. יש
להניח שהיו לכך גורמים שונים — ה הל ם
של ה מיל חמהן הרצון להפיל א ת הממ שלה
בכל מחיר, אפילו בעזרת הליכוד ;
הופעתם של מתח רי ם חדשים מימין ו משמאל,
שאמרו כימעט א ת או תו הדבר
(ר״צ ומוקד) ן ה תווי ת ה שמאלנית
שהודבקה לנו, ועוד. אול ם אין ספק
שאחת ה סיבו ת העיקריות, א ם לא ה סיבה
העיקרי ת, הי ת ה זו: א חרי שמונה
שנים של ה תבל טו ת סיעתנו בכנס ת,
סברו בוחרי ם רבים שנוכחותנו שם היא
מובנת מ אלי ה. הי ה נדמה להם שהבחירה
היא בין המועמד השני או השלישי
שלנו ובין המועמד הראשון של רשימה
א חר ת. ה ם אמרו לעצמם (כפי שסיפרו
לנו לאחר-מכן לא פעם מקו מו של
אבנרי ב כנ סתב טוח. אז בוא ניתן שאנס
גם למישהו אחר״.
גורם ז ה אינו קיי ם הפעם. ב מקו מו
קיי ם עתה הגורם ההפוך.

..מחסום

האימה,

שה מאד להעריך א ת כוחנו ה-
| /ריאלי ברגע זה.
ה מו מחה מס׳ 1בארץ לסטא טי ס טי ק ה
של בחירות, חנוך ס מי ת, כתב לפני
שלושה שבועות ב״הארץ 7.1.77 שיש
לרשימתנו א חוז א חד של ה קולו ת.
הדברים נכתבו לפני שביכלל ניגשנו
בפועל למערכת-הבחירות, אחרי שלוש
שנים של אי״פעילות תנועתית מכוונת.

משום כך הי תהזאת קביעה מעודדת.
השבוע פירס ם ״ידיעות א חרונו ת״ א ת
התוצאו ת של מישאל. נאמר בו כי למו
קד יש ברגע זה כ אחוז אחד, של״ע
ור״צ ירדו אל מתחתלא חוז -ה ח סי מ ה,
וכי ״ א חרים״ מ חזי קי ם במנדא ט אחד.
ביררתי אצל בעלי המי שאל, מי הםה-
״אחרים״ ,ונ מ סר לי כי רשימתנו מח זיק
ה בשני־שלישים של א חוז זה, זה-
פנתרים ה שחורים בשליש אחד.
זוהי תוצאה מעודדת, מפני שהנשאלים
לא נשאלו לגבי רשימות מ סויי מו ת, אלא
כל נשאל רשם בעצמו א ת הרשימה ח־רצוייה

מובן שתוצאה זו אינ ה מ תיי מר ת לה יו
ת מ דויי ק ת, מכיוון שכל הנתוני ם לגבי
רשימה, שיש לה פ חו ת מחמי שה א חוזים,
מו טלי םבספקסטא טי ס טי. בכל
זאת מעניין שיש עכשיו ארבע רשימות
— ל״ע, מוקד, ר״צ והעולם הזה —
א חוז -ה ח סי מ ה,
המס תו בבו ת ב קירב ת
כאשר ה הבדלי ם ביניהם אינ ם משמעותיים.
זוהי,
על כן, המפ הבראשיתה־מיבצע
שלנו. מ שימתנו היא לפרוץ א ת
המח סו ם הזה — א חוז־ ה ח סי מ ה -י
ולהמשיך משם בדרכנו.
מבחינה מיספרי ת, נראה כי אין זו
משימה כל-כך נוראה. עלינו לחזור ל אחוז
שהשגנו כבר פעמיים בעבר, ולעלות
אך בכ מהמ או ת קו לו ת על מיספר-
הקולו ת שבו זכינו ב•1969-
אבל יש כאן תופעה שאפשר לקרוא
לה ״ מ ח סו ם ה אי מ ה ואו ת ה צריכים
לשבור.

עדרגד אחת
דווקא
^ דם חכם, שאינו נמנה
עם אוהדינו, א מר לי השבוע כמ ה
מילים שיכלו ל היו ת סי סמת המיבצע
כולו :
״אין לכם כל בעייה לשכנע חצי מיליון
אזר חי ם שסיעתכם חסרה בכנס ת.
חבעייה שלכם היא לשכנע 18 אלף בוח רים
להצביע כדי שהסיעה תהיה

חזית השלום
בדי להזים ידיעות כוזבות וכלתי־מדוייקות שהופיעו בכמה
בלי־תיקשורת, מודיעה תנועת העולם הזה :
כעיקכות קריאתו של אורי אכנרי להקמת ״חזית שלום״,
מנהלת התנועה משא־ומתן עם ;ורמים ואישים שונים בדי לברר
את האפשרות להגשמת הצעה זו.
לא התנהל בל משא־ומתן. עם רק״ח.
תנועת העולם הזה הציעה להקים חזית של גופים ואישים,
שיתאחדו על כפיס של תובנית־שלום, ושתסתפק בשאר התחומים
כתובנית־מינימום מעשית, בעלת מגמה ליכרלית־סוציאלית. התנועה
הציעה שאופי זה של הרשימה יבוא לידי ביטוי כשמה,
במצעה וכהרבכה. היא התנגדה להקמת רשימה בעלת אופי
שמאלני־ראדיקלי־עדתי. על לד מתנהל ויבוה• ,טטרם הגיע לידי
סיכום.
מבחינת הרבב הרשימה הציעה תנועת העולם הזה שבראשה
תעמוד אישיות מוכרת, המוסמכת על הכל. במועמדים לבך הציעה
התנועה את ח״ב לובה אליאב, האלוף (מיל ).מתי פלד או אישיות
ככירה מסויימת אחרת. אף אחד משלושת האישים האלה לא
הביע, לפי יטעה, את הסכמתו לבך.
התנועה הסכימה שבמקום השני כרשימה יופיע נציג מוקד,
ובי אורי אבנדי יעמוד כמקום השלישי. כן הציעה הצעות לשיבוץ
אישים נוספים.
כשעת מסירת הודעה זו עדיין נמצאים המגעים בעיצומם,
והתוצאה תלוייה בהחלטותיהם של התנועות והאישים האחרים.
תנועת העולם הזה חותרת לסיכום חיוכי של המגעים בהקדם.
א 3ייכשלו, היא תופיע בבחירות כרשימה עצמאית.

כנ ס

פ עי לי

א ר צי

יתקיים כיום הרביעי, ה־ע בפברואר ,1077 בשעה ,20.00 כבית
סוקולוב בתד־אכיב. לבנם מוזמנים כד הפעילים שהתפקדו
במיפקד, ובן פעילי התנועה כמערכות־הבחירות הקודמות.
בל האוהדים המוכנים לעזור, ושלא מילאו עדיין את טפסי־המיפקד
שצורפו ל״העולם הזה״ או שפורסמו בעיתונות היומית,
מתבקשים לעשות זאת באופן דחוף. נם חברי התנועה ואוהדיה,
שהשתתפו כמערכות הקודמות, מתבקשים לעשות זאת, בדי
לאפשר עבודה יעילה שד המטה. מי שרוצה להיות פעיל, ואין
לפניו טופס־מיפקד, מתבקש לשלוח ביוזמתו גלוייה למטה־הבחירות,
ת.ד ,130 .תד־אכיב. אנא, אד תדחה זאת! הזמן
קצר, האמצעים מועטים ועזרתו דרושה !
בכנסת״.
אין כימעט בר״דעת במדינה ה מפ קפ ק
בכך שסיעת העולם הזה בכנ ס ת השישית
והשביעית הי ת ה מבחינה פרלמנטרית
הסיע ה ה טוב ה ביותר שהיתה בכנסת,
מאז קו ם המדינה. אנשי חרו ת
מודים בכך לא פ חו ת מאשר אנשי ה מערך.
אין
גם בעיית להוכי ח שלא נמצא
תחליף לסיעתנו בכנ ס ת הנוכחי ת, וש א
ח ת הסיבו ת לשיממון
זוהי לפ חו ת
ששרר ב כנ ס ת השמינית.
הבעייה גם אינה בתוכן פעולתנו.
היא דברה, בעבר, אל מו ח ם וליבם של
רבבות רבות של בוחרים• כאשר נפרסם,
בעוד כמ ה י מי ם, תוכני ת מפור ט ת לפ4
עולתנו ב כנ ס ת הבא ה, היא תענה בלי
ספק למי שאלות הלב של אזר חי ם רבים
— לא של ״/ס , 80 ולא של ס 50 אך
בוודאי של ס 10 לכל הפחו ת. ה תוכנית
תכלול תשובות מעשיות ו מדוייקו ת לבעיות
קיו מנו הלאומי והאישי .׳
אר חי ק לכת ו או מר שאין גם בעייה
לשכנע א ת הבוחרי ם שאנחנו מ תכווני ם
למה שאנחנו או מ רי ם, ושאין אנו מפב-
ד קי ם ״מצע״ ערב־הבחירות, כדי לשכוח
או תו למחרת היום. למען רוב ההצעות
האל ה כבר פעלנו בעבר, ב שמונה שנות
פעולתנו הפרלמנטרית, והציבור יודע כי
נשארנו נ א מני ם לעצמנו.
אי־אפשר לא מר זאת בבי טחה אף על
אחת מן הר שימות החד שות, שצצו לאח רונה•
האם יכול מישהו ל היו ת ב טו ח
מה ייצא מה ן ! באיזו מידה תדבקנ ה
ב הב ט חו תי הן * מה ת הי ה רמת פעולתן
הפרלמנטרית ב כנ ס ת הבא ה ן
כל הבעיות האלה אינן קיי מו ת לגבינו
— ל פ חו ת לא כלפי הבוחרי ם הפוטנציאליים,
שאליהם אנ חנו פונים.
יש בעייה אחרת לגמרי.
היא מורכבת כול ה משש מילים פשו טות
:״מניין לי שלא אבזבז א ת קולי?״

הפחד המשתה
^ ראנקלין דלאנו רוזוולט א מר
פעם, בנ או ם מפו רס ם :״אין מפני
מה לפחד, אלא מפני הפחד עצמו.״
הוא ה תכוון לו מר: הפ חד הוא המר•
פה א ת הידיים. אפשר לפתור א ת הבעיות,
כשיש רוח אי תנ ה. רק הפחד עצמו
הופך א ת הבעיות לבלתי-ניתנות״לפית-

רוו•
אזר חי ם טובים אינ ם רוצים לבזבז א ת
קו לו תי ה ם. ה ם רוצים שקולו תי ה ט יש פיעו.
זה בסדר, וכך צריך ל היו ת.
אבל ב מי קרה שלנו נוצר מעין פארא־דוכס.
יש הרבה יותר מ־ 18 אלף אזר חי ם
חרוצים, ברגע ז ה, שסיעתנו תיכנס לכנס
ת, והמעדיפים או ת ה על פני סיעו ת
אחרות• א ם אזר חי ם אל ה יצביעו בעדנו,
כל בעיית א חוז ״ ה ח סי מ ה אינ ה קיי מ ת.
אבל אםכמה אלפי ם מבין אזר חי ם ולכחד אלה י ת חילו לחשוש, לפ קפק
שמא ל א נעבור אתהא חוז, הםבע
צמםיגרמולכך שפחדם זה

יתאמת.
הדבר ח מור שבעתיים, מפני שאנחנו
נתק לי ם הפעם במח סו ם מ סוג אחר —
מ ח סו ם כלי־התיקשורת• ה טלוויזיה כימ-
עט סגור ה לפנינו, בעודה מלאהבה מול ה
ל טוב ת ייגאל ידיו• ברוב העיתונים •המצב
דומה. ישנה מגמה ברורה ל ס תו םאת פי
הרשימות ״ ה ק טנו ת״ ,להת על ם מקיומן,
לנפח א ת הב אלוני ם של הרשימות ה-
פרוטקציונריות, שכלי״התיקשורת מציגים
או תן כ״גדולות״.
ה מול ה זו יכולה להגביר אתה ספק
אצל רכי־הלב. העובדה שאין רשימתנו
מ מל אהאת העיתונים במודעות-ענק,
מכיוון שאינה מ קב ל ת תרומות״ענק מ-
מיליונרים וגם לא מימון״בחירות מ קופת
ה מדינה, יכולה להגביר אתהספ קו ת.
הספק הזה — הוא האוייב הגדול
שלנו במערכה זו. עלינו להתגבר עליו.

נגד הזר ם
^ יך ! הדבר תלוי במידה רבה מאד
\ £בגברים ובנשים המשוכנעים בחשי בות
פעולתנו. כמה הדברים :
שאלתי בראשית
אנחנו ז
אול ם חשובה עוד יותר השאלה: מ י
אנחנו?
היינו, ונשארנו, חבורה של אנשים ה רגילים
ל שחות נגדהזרם, שאינם
רוצים ל היו ת קורבנו ת חסרי-רצון של
שטיפת־המוח הכללית, המוכנים ל ה תייצב
י חידים מול חוג של ידידים וחב-
רים־לעבודה וחברים־לנשק ולא מר: אתם
טועים !
לולא היינו כאל ה, לא חיינו מ קי מי ם
תנועה זו מלכ ת חיל ה, כאשר הארץ כולה
צ חק ה לנו, ולא היינו זוכים בניצחונו
ת של 196$ו . 1969-לולא היינו כ אל
ה, לא היינו מתאוששים א חרי הכיש לון
של . 1973 לולא היינו כ אל ה, לא
היינו מרי מים א ת ראשנו עתה.
מפני שאנחנו כאל ה, אנ חנו יכולים
להתגבר על המיכ שולים, שהיו מדכ אים
א ת רו ח ם של הולכי־בתלם. אנ חנו יכולים
לשבור אתהמ חסו ם•
איך ז עלי-די כך שנרים א ת קולנו,
איש־איש בחוג שלו, ונכריז: חנה אנחנו.
אל ה דיעותינו. זו הי תוכניתנו. עזרו לנו.
הצטרפו אלינו.
יתכן שבהמולת הבחירו ת לא נשכנע
הרבה אנ שים חדשים בצידקת מיל חמת-
נו. אבל אנ חנו יכולים לשכנע א ת או ת ם
המא מיני ם בצידק ת מי לחמ תנו, שעליהם
להצביע בעד הרשימה, ושאז י היו קולו שלא
היחידים

קולו ת
תי ה ם
יתבזבזו במערכת-בחירות זו.
ה 14,124-שהצביעו בעדנו ב־ ,196$וה-
16,835 שהצביעו בעדני ב״ , 1969 לא התחרטו
אף רגע א חד על הצבעתם• ה ם לא
היו צריכים להתביי ש, כמו אחרי ם, כאשר
חזו במעשי סי עתם.
בסופו של דבר, זו הי המשמעות ה א
מי תי ת של המיצווה: לא לבזבז א ת
המול.

במדינה העם מדינה #שתטה
עבריין־מס
היפר לגיבור-לאומי

במועדון־הלילה עומאר כייאם ביפו, שר
הפסנתרן יואל שר מדי־לילה שיר עיברי
חדש, הנושא את השם ״בלדה לצדק הצרפתי
החדש.״ ואלה מילות השיר:
יום אחד המרצח /אבו־דאוד זה הדגול
/עם מישלחת התארח /במולדת של
דה־גול. אך לפתע, שוד ושבר ! /מגיעה
המישטרה /ואת אבו־דאוד הגבר / ,לבית־סוהר
גררה.
פזמון חוזר:
1נשיר שיר למדינת צרפת /מקום בלי
צדק ובלי מישפט /תשתה קצת נפט, יא
דיסקר דסטן /את סמי פלאטו לא ניתן !
הפטררדולר מנצח /בצרפת הנאורה/ ,
ופאריס את הרוצח /מהכלא שיחררה. זה
נשמע אולי טיפשי / ,אך זה הצדק החדש
; /אבו־דאוד יצא חופשי /וסמי
פלאטו מבוקש ! -
וכך למדנו, עמיתים /על המישטר ב־אליזה
/על חוקי הצרפתים / ,והמוסר־השכל
מזה / :בפאריס להיות רוצח זו
בעצם פרנסה /אך אבוי למתווכח /עם
פקידי מם־הכנסה !
מי משלם? כשהוא מסיים לשיר את
השיר מציג יואל שר את מחבריו :״את
המילים כתב יהושע גרנות, ואת המנגינה
יואל שר.״
״ומי משלם?״ נזרקה לעברו השבוע
השאלה, מפי הפיזמונאי דידי מנוסי שנכח
במקום.
שר המזוקן הסביר כי הוא־עצמו שילם
עבור מילות השיר לגרנות, עובד תנובה
הכותב מעת לעת בשבועון לאשה. אולם
לא עברו חמש דקות, ומי נכנס למועדון
אם לא סמי פלאטו בכבודו ובעצמו. בסיום
הערב חזר שר ושר את הבלדה מחדש.
היה זה שיאה של היסטריה חסרת־היג-
יון, שהפכה את סמי פלאטו, שממשלת

חו ק

מיוחד

העניק ד״חבוה
לישואר הטבוח
מפליגות נוי
למשוך הוו
ולמעשה שימשח
החברה צינור
דהזומת נסב׳
המדינה ושבת
מיבלגות העבודה

מנכ״ ל מי כאל צו ר

ז דוו שוי ם

דרך

ואחץ -ו תי א בי ב
ך) פני חודשיים הגיע לז׳נבה ראש 1/ממשלת
ישראל, יצחק דבין. העיתונות
דיווחה בהרחבה רבה על פגישותיו עם
ראשי האינטרנציונאל הסוציאליסטי, שהתכנס
שם, ושאליו בא רבין.

פגישה אחת שד ראש־הממשדה
הישראלי נותרה עלומה. היתה זו
פגישתו עם הברון אדמונד דה־רוטשילד,
שכא לז׳נכה לא ללמוד
הילכות סוציאליזם, אלא לנסות לשכנע
את רכין למנוע את פירסום
הדו״ח שד מכקר־המדינה על
״החכרה לישראל״.
בפגישה טען הברון כי פירסום הדו״ח
יפגע בחפים־מפשע, וכי תהיה זו עוולה
לפרסם את הדו״ח. רביו השיב כי מבקר־המדינה
הוא עצמאי ואין הוא, רבין, יכול
להתערב בשיקוליו.

מבוקש פדאטו
סמי גיבור־ישראל
צרפת ביקשה השבוע רישמית את הסגרתו
לידיה, גיבור לאומי בישראל. המול״
טימיליונר, שמצא מקלט בישראל, דאג
להבטיח לעצמו מראש תומכים ליום סגריר.
אבל ספק אם גם הוא עצמו האמין
שיהפוך בעיני רבים גיבור ישראל.
אגודות ציבוריות אלמוניות התארגנו
כדי למנוע את הסגרתו. אישי־ציבור, דוגמת
ראש־עיריית תל־אביב שלמה (״צ׳יצ״׳)
להט, שנהנו מתרומותיו הנדיבות, לא
היסו לצאת בהכרזות פומביות למענו.
יש נימוקים רבים וטובים לטוענים נגד
הסגרתו של סמי פלאטו לצרפת, כמו
לאלה המבקשים להסגירו. מוסדות המיש־פט
של המדינה הם שצריכים להכריע בפרשה.
אבל אין שום סיבה לכך שמדינה
שלמה תשתטה ותהפוך עבריין־מס לאליל־ההמונים.

מקור
כפיר כמישדד ראש-הממ-
שדה אישר את קיום הפגישה, אך
טען כי לא דוכר כה על הדו״ח.

הפנייה של הברון לראשיהממשלה באה
בשיאו של מאמץ ממושך למנוע, בכל
מחיר, את פירסום זידז״ח. למעשה הגיש
עורך־הדין ארנולד שפאר את מימצאיו
למבקר עוד לפני שנתיים וחצי, אולם
פירסומם עוכב בגלל הליכי המישפט נגד
צור. רק באפריל 1976 הסתיימו ההליכים
המישפטיים, והמבקר היה פנוי לפרסם את
הדו״ח.
הטיוטה הראשונה של מימצאי שפאר
שונה בהרבה מן הדו״ח שפורסם עתה:
+שפאר קבע במייסמך המקורי בצורה
מוחלטת, כי העיסקה המימונית של החברה
לישראל והקבוצה הגרמנית היתה סיבובית,
ויש בה עבירות על החוקים בגרמניה
ובישראל.
י• שפאר קבע כי לא רק מיכאל צור,
אלא גם חברי מועצת־המנהלים של החברה
ידעו על העיסקה הסיבובית לפירטי-
הפרטים, והביא שורד ,־של תקדימים להוכחת
אחריותם המישפטית של חברי ומועצת־המנהלים
לעיסקה זו, וכן לאחריותם ה
פלילית.

המימצא החשוב של שפאר
היה כי לפי סעיף 15 דחוק מבקר־המדינה
חייב המבקר למסור את
המימצאים ליועץ המישפטי לממשלה,
כגדל החשד לעבירות פליליות
שהתגלה כבדיקה.
• כן תבע שפאר את החלפת המנהלים,
ביגלל אחריותם למה שקדה, וכן ביגלל
סיכסוך־האינטרסים בין המוסדות הכספיים
שלהם לבין החברה לישראל.

״פרשת
רוטשילד״
** בקר״המדינה ישב שלוש ישיבות
עם נציגי החברה ליישראל על הטיוטה
הראשונה. עמדת הברון רוט־שילד היתד,
כ־ על בסים דו״ח כזה אין הוא מוכן
להיכנס לוויכוח ולענות בכלל לשאלות.
כאשר שונתה הטיוטה, הסכים הברון להשיב
בכתב לטענות, ואחרי מאמצים רבים
ריכך המבקר את הדין־וחשבון לנוסחו
כיום.
גם הנוסח המרוכך לא מצא חן בעיני
הברון, שאיים בחיסול ההשקעות שלו ושל
ידידיו בישראל. הוא גם דרש מיצחק
נבנצאל עצמו שלא יפרסם את הדו״ח.
נציגיו ניהלו מגעים עם חברי-כנסת, כדי
שוועדת־הכנסת לביקורת המדינה תמוז
את הדין־וחשבון. כאשר נכשלו גם ניסיונות
אלה נערכה הפגישה עם רבץ, שאף
היא לא הועילה.
כל מי שקורא אח הדין־וחשבון של
מבקר־המדינה יכול להיווכח בנקל כי
לשיבור רוזנבוים יש עניין רב בפירסום
הדו״ח, המטיל אחריות על הברון רוטשילד
ושאר המנהלים בחברה.

אם לפני הדו״ח היתה הפרשה
קרויה פרשת צור-רוזנכוים, הרי
עתה הפכה לפרשת רוטשילד.

הברון ידע היטב כי גילוי פרשת חליבתז

את החברה לישראל תפגע בו קשות, מה
גם שעבר שורה של עבירות פליליות
ועבירות על חוקי ניירות־הערך באמריקה,
ביגלל ההסכם שעשה עם מיכאל צור (ראה
כתבה בעמוד .)22
היום כבר ברור, כי הניסיונות לחנוק
את הפרשה עלו בתוהו, והיא הופכת לפרשת
ידלין־עופר שנייה, כאשר צפויים עוד
גילויים מסמרי־שיער על הקנוניה להונאת
מדיגת־ישראל ושילטונות גרמניה. התיאור
המלא של קנוניה זו ,־שבה לקחו חלק
שר־האוצר לשעבר של מדינת־ישראל,
פינחס ספיר! יושב-ראש בנק האיגודים
המיקצועיים של גרמניה, ולטר הסלבאך,
(שהוא גם חבר מועצת המנהלים של חברת־ההשקעות
של רוטשילד, יישרופ, המחזיקה
במניותיו בחברה לישראל) וכן בנקאים
ישראלים נודעים, יבוא בכתבה נפרדת
בשבוע הבא. הפעם נעסוק בהוכחת הודעתו
של הברון, שצפויים גילויים על העברות
כספים מן החברה לישראל למיפלגות יש ראליות.
מהודעה זו חזר בו הברון במהירות
הסילון, והכחיש כי אמר אותה, אולי מפני
שהובהר לו כי ניתן להמציא גילויים דומים
גם לגבי עסקיו שלו, ולגבי הדרך שבה
ניהל את החברה. אחרי הכל, הקבוצה
הגרמנית הוציאה את נציגיה ממועצת־המנהלים
של החברה, ומסתפקת בשליחת
עורכי-דין לקבלת דיווח וקבלת הדיווידנד,
כאשר הברון עושה בחברה לישראל כבתוך
שלו. החברה לישראל הוקמה בתוקף חוק
מיוחד שנתן לה פטור מלא ממסים ל־90
שנה. היה עליה לגייס בזמן קצוב הון
של 30 מיליון דולר. משלא הצליחה, נעשה
גיוס בדרך ״סיבובית״ על ידי קבוצת
משקיעים גרמנית.

בחקירתה כעיקכות. מעצרו שד
מיכאל צור, מנב״ל החברה, ניסתה
מישטרת ישראל לגלות לאן הלכו
שני סכומי כסה. האחד הוא בסד
404 אלף דולר, השני בסך 48 אלף
דולר. המישטרה לא ידעה כי קיי מים
עוד סכומי־כסף גדולים, שהלכו

למקום לא-ידוע: האחד כסך שד
700 אלף דולר, השני כסך 900 אדה
דולר, ושלישי מ!־ 48 אלף דולר
נוספים.
לפי מימצאים ראשונים, אין לי
ספק כי חלק־הארי שד סכומים אלה
הניע אל מיפלגת העכורה כישראל.

לאן נעלם
הכסף!

ך* סכומים האלה נעלמו בשנים 1971
1 1ו־ .1972 והם הוצאו מן החברה לישראל
בנימוק של קומיסיון על גיוס ההלוואות
הסיבוביות. הלוואות אלה אורגנו על־ידי
פינחס ספיר, אישית, ועוד אישים -שעסקו
שנים רבות בגיוס כספים למיסלגת העבודה.
הגופים שהסכומים כאילו ניתנו להם לא
היו זכאים כלל לקבלם, ולא היתר. כל
סיבה, ולוא הקלושה ביותר, לתת להם
את הכספים.

ככד־זאת הסכימו מיכאל צור וראשי
״החכרה לישראל״ לשלם את
הסכומים האדירים הללו, כאילו
תמורת השגת ההלוואות הסיס־-
כיות, כאשר הם־עצמם ידעו היטכ
כי מקור ההלוואות הוא האוצר שד
מדינת־ישדאל, וכי אין כד צורר
לשלם עמדות על גיוס הכספים.

את זהות האנשים האלה, במידה שן הם
יסכימו לכך.

עדות זו עומדת כסתירה למינד
צאי מבקר־המדינה, שטענו כי יעדו
הסופי שד הכסף לא הוכהר עד
תום, שכן כדור כי אפשר היה
לכפות על דומכרגר לגלות מי קיכד
את הכסף. עד כל פנים, מקורות
מהימנים מסרו כי הכספים הלכו
לגורמים שעניינם היה כהשגת מימון
דמיפדגת העבודה כל השנים.
חברה בוואדוץ
,ך* סכום השני -שאותו חיפשה חמישי
1סרה הוא 48 אלף הדולרים ששולמו
להברה בוואדוץ בשם סוסייטה דה ז׳ראנו
אדה קונסייל טכניק (חברה לערבות ולייעוץ
טכני) .הסכום הוא מחצית האחוז של 9.2
מיליון דולר, סכום ההשקעה במניות החברה
לישראל בפעם השנייה (בפעם הראשונה
גוייסו 7מיליון דולר) .על השקעה זו הסכימו
לתת עמלה של אחוז לחברת רולה ב־לוכסמבורג.
רולה נתנה מחצית מחלקה
לחברה הוואדוצית. החברה הוואדיוצית
קיבלה את הכסף ללא כל סיבה, ואף היא
לא היתר. קשורה בשום צורה בהשגת
הכסף. חקירה -של הפרשה יכולה להבהיר
מי קיבל את הכסף באמצעות החברה
הוואדוצית הזו, ומי קיבל את כספי רולה
הלוכסמבורגית.
הסכום השלישי הוא של 700 אלף דולר.
סכום זה הוא חלק מהפקדה של מיכאל
צור להבטחת ביטוח להלוואות לגרמנים
לחברה לישראל. הסכום הכולל היה
צריך להשתחרר בתום הביטוח, בשנת
.1983 אז היה הסכום, בצירוף הריבית,
מגיע ל־ 2.9מיליון מארק, או 1.4מיליון
דולר כיום. על הסכום הזה לא דיווח צור
לחברה לישראל, ולמעשה הוא נועד לשימושו
של גורם לא־ידוע, כאשר ישתחרר.
אחרי פיצוץ הפרשה גילתה החברה לישראל
את העיסקה, וסיכמה עם הקבוצה הגרמנית
על חלוקתו ל-שני חלקים שווים, מחציתו
לחברה לישראל ומחציתו לגורם הבלתי-
ידוע- ,שיוצג על-ידי הקבוצה הגרמנית.
הסיבה האמיתית שבגללה שילמו הגרמ נים
לצור 2.5מיליון מארק כפיצוי, שיהפכו
בעוד שש שנים ל־ 1.4מיליון דולר, אינה
הבלוף של אי־יכולת־ההשקעה באוניות,
אלא שונה לגמרי. צור, בעזרת פינחס

ההסכם היו צריכים דויד גולן, מנכ״ל
הבנק לסחר-חוץ, ושותפיו לגיוס הכסף,
לקבל עמלה של 60/0מההון המגוייס
(ברור כי גולן קיבל את העמלות עבור
הבנק -שהוא ניהל) .והנה הסכים גולן
לוותר על 50/0מן ד-,עמלות ולהסתפק באחוז
אחד בלבד. מה קרה ליתר ד׳־? 50/0

מ שקיע דומברגר

מתוך מבול. הגידסות השונות של המעורבים
בפרשה, מבצבצת האמת העירומה.
הסכום של 404 אלף דולר, ששולם לחברה
הלוכסמבורגית רולה; הושג בדרך הבאה :
צור קיבל מן הקבוצה הגרמנית בדצמבר
!970 סכום של 2.5מיליון מארק, כפיצוי
על אי־אפשרוודהשקעה של כספי החברה
לישראל באוניות. מתוך סכום זה העביר
צור 1.2מיליון מארק- ,שהם 404 אלף
דולר, לחברת רולה בלוכסמבורג. הנימוק
היה כי הסכום נועד לפצות גורמים על
ביטול עסקים שעמדו לעשות עם הקבוצה
הגרמנית, ושבוטלו ביגלל ההשקעה בחברה
לישראל.
הסבר זה מפוקפק. ראשית, מיכאל צור
העיד כי קיבל, אישית, מסכום זה 70 אלף
מארק. שנית, במאזן החברה לישראל לסוף
1971 יש הערה 11 המוסרת כי הסכום
שולם כקומיסיון על מכירת מניות -של
החברה לישראל. אגב, בתשקיף־החברד,
שפורסם בניו־יודק נקבע, כי אין משלמים
כל עמלות על הנפקת המניות (סעיף 11
בתשקיף האמריקאי, מיום .)30.12.70
מי היא חברת רולה שקיבלה את הכסף

בעדותו לפני החוקרת דנה שיריזלי אמר
נציג הקבוצה הגרמנית, יוסף דומברגר,
כי חברת תלה אינה שייכת לו או לשותפו
צדרבאום, או למישהו מן הקבוצה הגרמנית,
אלא שימשה כנאמן למי -שקיבל את

הכסף.
החוקרת שואלת: האם רולה עשתה
דבר כלשהו בגין עיסקת המניות, או
תיווכה ביניכם לבין החברה לישראל?
תשוכה: אינני יכול לענות בביטחון,
אבל נראה לי שלא. דולה לא תיווכה בין
הקבוצה הגרמנית לבין החברה לישראל,
לא השיגה הלוואות.
שאלה: האם תוכל לפרט מיהם האנשים
שהיו צריכים לקבל את הפיצוי
שהזכרת, ומאיזה רקע באו?
תשובהנ אנחנו מוכנים לגלות לכם

המבקר צחק וביצאד

! 2מיליון
דולר

מקא גו לן
ספיר, גייס מימון של 20.5מיליון דולר
לגרמנים- ,שאותם יכניסו כהלוואות בחברה
לישראל. בכך חסך להם את הצורך לגייס
סכום זה כהלוואה בשוק האירודולר. כיוון
שכספי צור-ספיר באו מאוצר מדינת-
ישראל, הם ניתנו בריבית נמוכה יותר
מא-שר הריבית באידודולר. הפיצוי שנתנו
הגרמנים לצור בא כנגד הפרשי הריבית
על מימון האוצר למימון האירודולר, ופיצוי
זה מהווה הוכחד. ניצחת כי האוצר מימן
את ההשקעה בחברה לישראל. אלא שכרגיל
אצל ספיר וראשי מפא״י, נוצל המימון
הזול -של האוצר, והפרשי הריבית הועברו
באמצעות תרגילים מחוכמים של צוד
לחברות ואדוציות ולוכסמבורגיות, שהעבירו
את הכסף למימונה של מיפלגת-
העבודה. אחדי •שהתגלתה הפרשה קוצץ
הסכום למחציתו, כך -שמיפלגת-ד,עבודה
תיהנה בעוד -שש שנים רק מ־ 700 אלף
דולר. עוד 700 אלף דולר תקבל החברה
ליישהאל.
הסכום הרביעי הוא 900 אלף דולר.
סכום זה מייצג 5מ 18-מיליון
הדולר שגוייסו בהוך מניות לחברה. לפי

^ עדות שמסר דויד גולן למישטרה
^ ( 28.12.74 לפני רס״ר סרור, במישרדי
הבנק לסחר־חוץ בתל־אביב) הוא אמר :
״בדצמבר 1970 באו אלי נציגי הקבוצה
הגרמנית צדדבאום זלב, וביקשו את הקטנת
העמלה לאחוז אחד, בני!מוקים שיש להם
שם הוצאות יותר מאשר ח-שבו, וביקשו
מהחברה לישראל שתשתתף בחלק מהוצאות
אלה. אך מר צור אמר להם: במידה
שאנוכי אוותר על חלק.״מבקר־המדינה מוסר בדין־וחשבון -שלו
(עמוד ,)36 כי ״העמלה שהיתר, צריכה
החברה לישראל לשלם תחילה לבנק תמורת
המימון היתד 60/אולם. נוכח שינויים
באפשרויות ד,ד-,שקעה היא ירדה לאחוז
אחד.״
השינויים הם שצור גייס את הכסף
מן האוצר, ואת ההפרש של - 50/0שילמו
הגרמנים במיסגרת מם -שכונה בעדותו
של גולן ,״הוצאות יותר מאשר חשבון.״הפרש זר, שולם למאן־דהוא, ונראה כי
שולם לאותו גורם שקיבל את כספי חלה
והחברה הוואדוצית.
הסכום החמישי, של 48 אלף דולר, שולם
לרולה, והוא מחצית השנייה של האחוז
שעליו ויתרה. כזכור העבירה רולה מחצית
זו לחברה הוואדוצית, אולם היא עצמה
לקחה סכום זהה.
סל-הכל הסכומים שהועברו למימון
במיפלגת־הקשורים
גורמים של העבודה
הוא 2.1מיליון דולר — סכום
נכבד לכל הדיעות. מקורו -של סכום זה
הוא בעיסקה הסיבובית המפורסמת, שבה
מימנו גורמים ישראלים את ההשקעות
בחברה לישראל. על עסקות אלה אמר

בית־המישפט־העליון לעירעורים, בדחותו
את עירעזרו של מיכאל צור באפריל 1976
(בהרכב של השופטים מ. לנדר, ח .כהן
ומ. לציוני) :

״כאשר למניפולציות הפירטי
כיות שהמערער נקט לשם עזרה
למשקיעים הגרמנים כדי שיוכלו להערים
על התחיקה הפיסקלית כארצם,
יש לקוות שבין יתר הלקחים
אשר יופקו מפרשת מיכאל צור,
יוכן שהיושר העיסקי אינו ניתן
לחלוקה ושלהבא לא יוכל איש לטעון
שהמטרה של קידום עסקיו של
איזה מוסד ציבורי מקדשת אמצעי
תרמית והערמה שכאלה.״
דו״ח המבקר קובע במפורש, כי האחריות
על עסקות אלה נופלת גם על הברון
ושאר חברי מועצת־המנהלים, כך שההג דרות׳
החריפות •של בית־המישפט־ד,עליון
לגבי מיכאל צור תופסות גם לגבי יושב-
ראש מועצת־המנהלים, הברון רוט-שילד,
וחבריו לדירקטוריון.
מי שיושב עתה ורואה בהנאה את
המתרחש, הוא טיבור רוזנבוים, שד,תמו־טטות
הבנק •שלו גרמה לפתיחת תיבת-
הפנדורה שתחתיחה מי י־שורנה, עתה
קיימת פרשת רוטשילד, ולא פרשת רוזני
בוים בלבד. דו״ח המבקר יצא כמה חודשים
לאחר מתן פסק-דין -של השופט המחוזי
שלמה לובנברג, שלא זכה בפירסום רב,
ואשר בו ביטל השופט מכל־וכל את ההליכים
נגד רוזנבוים. השופט הגיע למסקנה
•שכאשר הופקדו כספי החברה לישראל
בחברת איי־סי־טי במקום בבנק אי־סי־בי
(שניהם של דוזנבוים) ,לא היה יסוד לטי-
בור רוזנבוים להניח כי יש פגם בהפקדות
אלה. כיום ברור, כי לא היד, הבדל בין
ההפקדות בבנק לבין ההפקדות בחברה
איי־סי־טי.
רוזנבוים מתכנן תלונות פליליות נגד
הברון בכל רחבי העולם על מעשיו בחברה
לישראל, כשם •שהברון רדפו בשווייץ
ובישראל. התמודדות בין השניים יכולה
להביא לדבר אחד: גילויים נוספים לאזרח
הישראלי, הלמד מדי־יום על מע־שים מפוקפקים
נוספים של השולטים בו וחזלבים
את כספו לעסקות מיפלגתיות.

אחו׳ שאושרו

ה 1וד מלפנ

שנתיים,׳חייבת המישטרה להיכנס לעניין

ל שו ר ת התעלומות, האופפות את
החברה לישראל, נוספה השבוע תעלומה
נוספת: מה בדיוק אמר הברון
אדמונד דה־רוטשילד, ומה הכחיש שאמר?
ומה גרם להתפרצות־הזעם שלו בעיתונות
וברדיו על מבקר־המדינה, הד״ר יצחק
נבנצאל, שנתן גושפנקא ממלכתית לגילויים
שפירסם העולם הזה על המעשים הפליליים
של הברון בחברה לישראל עוד
באפריל? 1975
גילוי ותוצאה
י* שתלשלות העניינים בפרשת ה!
1חברה לישראל היא חזרה על מה שקרה
בפרשיות רכטר, ידלין ועופר. תחילה מגלה
העולם הזה את השחיתות, עובר זמן עד
שהגילויים מתאמתים על-ידי מוסדות ממלכתיים,
נפתחת חקירה רישמית והאשמים
עומדים לדין ונושאים באחריות.

הברון רוטשילד חושש כי עתה
יקרה דכר דומה גם כעיקבות ה־דין־וחשכון
של מכקר־המדינה, שהוא
דו״ח מתון ומצונזר, לעומת
הדו״ח הראשון שנכתב עוד לפני
הצי שנה.
הקירה בזו, אם יורה עליה היועץ
המישפטי לממשלה, הפרופ־שור
אהרון ברק, תוביל להעמדתו
לדין של הברון דה-רוטשילד, על
מתן שוחד למיכאל צור, מנם״ל
״החכרה לישראל״ ,וקכלת טובות־הנאה
כספיות מן החכרה תמורת
השוחד שמיכאל צור קיבל.
עיסקת השוחד נחשפה על־ידי העולם
הזה ( )1965 באפריל ,1975 ועתה היא מתפרסמת
על-ידי מבקר־המדינה. אולם פיר־סומי
המבקר הם חלקיים, וכוללים רק את
מתן טובת־ההנאה למיכאל צור על-ידי
הברון. אין המבקר כולל משום מה, בדין־
וחשבון שא את ההטבות שקיבל הברון ממיכאל
צור כתמורה.
אין תימה שכאשר שמע הברון על פיר־סומי
המבקר, התפרץ באוזני כתבי שידורי
ישראל וטען כי יגלה שמיפלגות קיבלו
כספים ממוסדות של החברה לישראל, ושל־עורך־דינו,
אמנון גולדנברג, הציעו נציגיהם
של חברי־כנסת שימנעו את פירסום
הדין־וחשבון של המבקר, אם הברון יבטל
את התלונות נגד טיבור רוזנבוים בשווייץ.
למעשה, הדין־וחשבון של מבקר־המדינה,
שהתבסס על חקירה של עורד־הדין הירושלמי
ארנולד שפאר, היה מוכן לפני שנתיים
והצי. מאז ועד היום הוא לא פורסם.
לפני שבועיים נאמר במדור ״אתה והלידה״
של העולם הזה כי מבקר-הדינה גונז את
הדין־וחשבון הזה. נאמר בידיעה שחברי־כנסת
מסיעות המערך והמפד״ל הבטיחו
למבקר־המדינה את בחירתו לתקופה נוספת
(שאליה נבחר לפני חודשיים) אם לא יפרסם
את הדין־וחשבון. נאמר גם כי הדין־
וחשבון כולל האשמות חמורות ביותר על

יושב־ראש מועצת־המנהלים של החברה
לישראל, הברון אדמונד דה־רוטשילד, וכל
חברי מועצת־המנהלים.

מייד עם הופעת ״העולם הזה״
החליט המבקר, הד״ר יצחק נבג־צאד,
לפרסם את הדין־וחשבון. הוא
פורסם תוך ימים אחדים.
אוויל גמור
דין־ וחשבון מתאר את חברי מועצת!
1המנהלים של החברה לישראל כחבורה
של שוטים וטיפשים, שהולכו שולל על־ידי
המנכ״ל, מיכאל צור. לפי הדרך שבה
ניהלו את החברה, אין הם ראויים לנהל
כל חברה ציבורית בישראל.

הצרה היא שכולם ממשיכים בתפקידיהם
גם ב״הכרה לישראל״
וגם כחברות האחרות, שהם מנהלים
אותן.
הדמות הקומית ביותר היא מרדכי לימון,
דולר, לא דווח —י לא בתשקיפים הבאים
ולא במאזני החברה.
הברון לא היה סתם משקיע (החברה שלו,
שקנתה מניות קרויה ישרופז, אלא יושב־ראש
מועצת-המנהלים של החברה.

אי-הדיווח שדו, והעמדת־הפ•
נים כאילו יש דו מניות כ־ 4מיליון
דולר כאשר כפועל עדיין דא
שידם עבורן, היא הונאה חמורה
כיותר לא רק לפי החוקים האמריקאיים,
אלא נם דפי חוק-ניירות-
הערך הישראלי:
עבירה תמורה אחרת של הברון על חוקי-
ניירות־הערך של ארצות־הברית וישראל,
היא. החוזה׳ שעשה עם מיכאל צור, לפיו
ישלם לצור 25 אלף דולר לשנה תמורת
ייעוץ פיננסי של צור לחברות האחרות
של הברון. חוזה כזה בין מנכ״ל החברה
ליושב־הראש חייב להיות מדווח לבעלי־המניות,
וגם או ספק אם הוא חוקי. התקשרות
זו יכולה להפליל את הברון גם
בישראל וגם בארצות־הברית. ניתן לטעון
כי בגלל מוזה זה לא דיווח צור לבעלי־המניות
על אי־התשלום תמורת המניות,
וניתן יהיה גם לטעון כי בגלל חוזה זה לא
גבה צור כדרוש, מן החברות הפרטיות
של הברון, שכר־דירה תמורת חדרי מישרד
שהוונוו! לישו אד השכירה להם!

גילויי ״העולם הזה״ 30.4.75 :
עכשיו מאשר המבקר
ממלא־מקומו של הברון בניהול החברה,
שנהג כאוויל מוחלט ואיפשר לצור לגנוב
את עשרות מיליוני הדולרים שגנב. גם יתר
חברי מועצודהמנהלים אינם מצטיירים באור
חיובי, מילבד יעקב ברין, שלפחות
ניסה לחקור ולברר מה עושה צור עם הכספים.

לגבי
יושב־ראש מועצת־המנהלים של
בנק לאומי לישראל, ארנסט יפת, אומר
המבקר שהוא התפטר מן החברה כמחאה
על דרך הניהול של מיכאל צור, אולם שלח
במקומו את ברוך יקותיאלי, ובכך הקהה
את מעשה ההתפטרות. המבקר מעיר, אגב,
כי טיבור רוזנבוים נהג שלא כחוק בכך
שלא גילה לחברה לישראל שהוא בעל
חברה ואדוצית, שקיבלה הפקדות ונתנה
הלוואות רבות לחברה לישראל לצרכי
העיסקה הסיבובית המפורסמת. אולם ה־

מ ב?ן ר ₪די 1וו
מימצאים מעלים
י 1יי1

ער..החנוה וישואד
עורך־הריו א רגו ל ד שפ אר, הגי* ל מבקר
ה מיינ ה, יי׳ר
את מימעאי בדי ק תו על מ עו רגו מ ס וא
ח ריו תםקל חברי מועעת״המנהלים • ל
״החברח לי קר אל״ ל עי ס קו תי הבת קו פ ת
מי כאל צור. שפאר קיבל א ת הבדיק ה
ממבקר-המדיצה, אחרי ק ה תבר ך — תוך
בדי ב די ק ת עי ס קי ת הגניבה — בי לא
תמיד חיה מיכ אל עור לבדו א חר אי ל-
עיקקות•
מב קר -ה מדינ ח מ סרב לפרסםאת מים•
צאיו ק ל קפאר, ל מרו ת הזמן חרב קעבר
מ אז הנ קתס. חחקבר קני תן הי ה בי
ה מב קר רוצח ל הב טי חאתב חיר תו ל תפקידו
מ הד ק, דבר קנעק ה לפני כמה
קבועות. עתה אין סי בהקת מנ ע מן
ה מב קר א ת פיר סו ם ה מי מ צ אי ם .,כדי
שהציבור יידע מי מ מנ הלי ״ה חבר ה ל-
י קר אל״ א חר אי לגניבות הגדולות, ו מי
אינו ראוי לקמ ש מנ חל ב ה.

יצחק נבגצאל,

גילויי ״העולם הזה״ 10.1.77 :
לאחר שבוע החליט המבקר לפרסם
מבקר אינו אומר דבר לגבי העובדה שגם
יפת לא הודיע על היותו בעל עניין בחברת
לוכסאינבסט, שהילוותה שמונה מיל יון
דולר לתאגיד של רוזנבוים לצורך
מימון החברה לישראל.
העיסקה הסיבובית מתוארת על־ידי המבקר
בשפה רפה. עיקרה מימון ההשקעה
בת 30 מיליון הדולרים בחברה לישראל
על־ידי קבוצת ריגר הגרמנית. מסתבר כי
מקור הכספים היה בנופים ישראלים: חב-
רה לוכסאינבסט של בנק לאומי לישראל
הילוותה שמונה מיליון דולר. היא קיבלה
את הכסף׳ בשנת 1972 מחברת הספנות
צי״נז, שהיתר, בבעלות החברה
לישראל. חברת אוסלוט השייכת לקבוצת
בנק הפועלים, הילוותה 20.5מיליון דולר
למימון החברה לישראל, באמצעות הקבוצה
הגרמנית. בשנת ,1972 עת הילוותה אום־

לוט את הכסף, קיבל בנק הפועלים מאוצר
המדינה אשראי של 20 מיליון דולר בלי
לנמק את הצורך לכך למבקר־המדינה (דין
וחשבון שנתי מספר ,25 עמוד .)80

מסתכר כי סכום שד 28 מיליון
דולר מן ההשקעות כ״חכרה לישראל״
באו מישראל עצמה, וככך
יש עבירה על ״חוק החכרה לישראל״
,המחיים כי ההשקעה תבוא ממקורות
זרים, ודא מישראל עצמה.
בכך יש גם הונאה של מוסדות ישראליים
וגרמניים ביחד, שהונו את ממשלת
גרמניה המערבית ואיפשרו על-ידי ההונאה
קבלת הטבות מס־הכנסה בגרמניה, להשקעות
הסיבוביות בישראל.
טוגות הנאה
* * ל הצעת השוחד של הברון כותב
2 1מבקר־המדינה, בדין־וחשבון המייוחד
שלו, כי בידי צור מכתב של חברת פרו־נזוטקס,
השייכת לברון רוטשילד בשווייץ,
שלפיה קיבל ממנה דמי-ייעוץ בסך 25 אלף
דולר לשנה, במשך חמש שנים, החל באפריל
,.1973 צור טען כי נתן ייעוץ בקשר
להשקעה באירופה.
המבקר סבור כי על חוזה זה בין יושב־ראש
מועצת המנהלים למנכ״ל היה צריך
לדווח למועצת־המנהלים. הברון הסביר כי
לא דיווח, כיוון שההסכם לא נכנם לתוקף
ולא נעשה כל תשלום לפיו.

האמת היא כי צור ייעץ לברון
כהתקשרותו עם הקבוצה הגרמנית,
ושתי הקבוצות בונות מרכז
גדול כמונטה־קרלו. הסיבה שצור
לא קיבל את התשלום המגיע דו
היא שפנה דרואה־הדדטכון עוזי
שטייגכרג, וביקש את חוות-דעתו
איך לקבל את התשלום כלי לשלם
עליו מס-הכנסה בשום ארץ.

הכנת חוות־הד^ת השתהתה, וכאשר פרצה
סערת רוזנבוים נשכח העניין. הברון
טוען כי כאשר דרש צור, אחרי מישפטו,
את השכר המגיע לו, נענה כי חעיסקה
במונטה־קרלו לא קשורה בפרומוטקס, ולכן
אין הכסף מגיע לו לפי החוזה. הברון ניצל
את העובדה כי העיסקה במונטה־קרלו
נעשתה על-ידי חברה אחרת שלו.
אבל הברון לא שכח לקבל מן החברה
?ישראל, תודות לצור, טובות־הנאה רציניות,
שעליהן אין המבקר מדווח, משום־מה.
הברון קנה מניות בחברה לישראל, לפי
התשקיף משנת .1972 הוא חתם על הרכישה
בספטמבר 1972 והיד, עליו, לפי התשקיף,
לשלם 25 במזומן, ואת היתר בשלושה
תשלומים שווים, תוך תשעה חודשים.
בפועל שילם הברון במזומן רק ־,107
ואת היתר שילם רק באמצע שנת .1974
על העובדה כי עד אמצע שנת 1974 לא
היו לברון מניות בארבעה מיליון דולר כפי
(המשך בעמוד )32

במדינה

אסזנות נ7יש?דר ש ד? דדה
אידי אמץ גיכא אסוגות
?משתתפי סירטי אנטבה,
ואלה מתרחשים כזה אחר זה
עובדי הברת יויד־המיזחז עמדו נדהמים
נוכח המחזה. גגו של המיבנה הענקי
קרס לפתע, והתנפץ על הריצפה בקול
רעם אדיר. טונות של פלדה ובטון שהיוו
את גגו של ביתן 27 שבמיגרשי־התערוכה
בתל־אביב, הפך עיי־חרבות תוך שניות
ספורות. הם לא ידעו מהי הסיבה לאסון
הפיתאומי. הם לא שמעו על קיללתו של
אידי אמין דאדא.
הקללה החלה מתגשמת בנובמבר שעבר.
השחקן האמריקאי שחום־העור גודפרי
קמברידג׳ החל מגלם את דמותו של אידי
אמין בגירסתם של האחים וורנר על
מיבצע-אנטבה. הוא לא סיים את הופעתו
בסרט. תוך כדי צילום אחת הסצינות מת
באופן פיתאומי, מהתקף־לב.

קמכדידג׳

נביעות־קיץ בל השונה
כפור נופש ־ מרכז צלילה

פינץ׳

אלה שמתו

75ק״מ דרומית לאילת על חוף ים סוף

נצלו את המהירים הקיימים ;יד — 1.3.77 ליחיד כחדר זוכי
לינה וארוחת בוקר — 76.80ל״י • חצי פנסיון — 118ל״י • פנסיון מלא — 159ל״י
בתוספת 15 שרות 8מ.ע.מ.
סירת זכוכית, דייג, מגרשים וציוד לטניס וכדורסל. ציוד צלילה קל (שנורקל, מסכה וסנפירים) ,סירות, סרטים

דדא תוספת תשלום

סיורי מדבר למעיינות עין־פורטגה ולסנטה-קתרינה

קורסים לצלילה יפתחו בתאריכים הבא-ס :
6בפברואר * 0במארס * 20 בפברואר * 20 במארס

פרטים והזמנות: כפר הנופש נביעות, דואר אילת — טלפונים 3667 :־ 6191 ,059־059
או במשרדי ארקיע וכל סוכני הנסיעות

נ בי עו ת עיץ כל ה שנה
הגג שקרס כ״ייריד המזרח״
— ומי הבא בתור?

עוד בעיצומם של צילומי ההפקה הראשונה
של המיבצע. ,התנבא אידי אמין דאדא
בי השחקנים המשחקים בסרטים אלה ימותו
כולם במהרה. הוא ניבא גם צרות שונות
ומשונות שיבואו על ראשי המפיקים והמדינות
שסייעו להם. כל מי שקרא את דבר
הנבואות שהתפרסמו בעיתונים, לעג לשליטה
כבד־הגוף של אוגנדה פעם נוספת.
אבל נבואותיו החלו מתגשמות בזו אחד זו.
שורת הפיצוצים שאירעה בבתי־קולנוע
שהציגו ברחבי אירופה את סירטי אנטבה,
היתד, רק רמז לבאות.
פיטר פינץ /אשר גילם בסירטה של
חברת ׳פוקס, הפשיטה על אנטבה, את
ראש־ממשלת ישראל יצחק רבין, גפטר
גם הוא באופן פיתאומי מהתקף־לב, זמן
קצר אחרי שיצא הסרט אל המסכים ברחבי
העולם, לפני כשבועיים.
קיללתו של אידי אמין פגעה לא רק
בשחקנים. רק לפני ימים מיספר עלה באש,
באורח מיסתורי, אולם־קולנוע בדרום-
אפריקה. היד, זח בעיצומה ישל הקדנת־
(המשך בעמוד )24
הוווד.ח...נ:זה ,36:7ד

במדינה
(המשך מעמוד )23
הבכורה של אחד מסיוטי אנטבה. סיבת
הדליקה לא הובררה עד היום.
קללה מיסתדרית. עוד לפני שמגידי־העתידות
והמאמינים בכוחות עללטיבעיים
החלו שואלים את עצמם מתי תפגע הקללה
המיסתורית בהפקתו הישראלית של מנחם
גולן — זה קרה.
מנחם גולן הסריט את מרבית הסרט
מיבצע יונתן במיגרשי-התערוכה שבצפון
תל־אביב, השייכים לחברת יריד־המיזוח.
הצילומים נערכו באחד הביתנים הגדולים
ביותר בשטח, שהפך למשך ׳ימים רבים
לבניין הטרמינל של אנטבה. אותו ביתן.
הוא שגגו קרס באורח מיסתורי לפני ימים
אחדים.
מהנדסי העירייה אינם מאמינים, כנראה,
בכוחו המאגי -סל אמין. לדיבריהם, הסיבה
לקריסת הגג, שרק בדרך נס לא נפגע בה
איש, פשוטה בהרבה.
בשל תיכנון הנדסי גרוע, או במלל
ביצוע רשלני, החל הגג שוקע כבר לפני
זמן רב. במרכז הגג נוצרה והלכה מעין
״בטן״ שהדאיגה את עובדי היריד. מי־הגשמים
החלו מצטברים על גגו של ביתן
27 זמישקלם העיק על המיבנה הפגום.
לפני ימים אחדים נכנע הגג לעומס
המים. המישקל העצום גרם לפיצוץ ה־
״בטן״ ,והגג התמוטט. מישקל־יתר הוסיפה,
כנראה, קיללתו •סל אידי אמין דאדא.

די עו ת
ח״ס ארוכים ואכזר״ס

ייעץ״הסתרים לשעבר
ש? ראש־הממשזה קורא
לרכין לוותר על
ההתמודדות עם פרב
הזעזועים והתנודות שאירעו השבוע במפה
הפוליטית הפנימית במדינה, האפילו
על המתח הביטחוני בגבול הצפון, שנוצר
עם התקדמותו של כוח־השיטור הערבי בדרום
לבנון, אל מעבר לקדהאדום שמתחה
ישראל.
למרות שהצהרות קיצוניות משני עברי
הגבול עלולות היו ליצור את הרושם כי
עומדת לפרוץ מילחמה חדשה, המשברים
בתוך מיפלגת השילטון במדינה ניראו
חמורים יותר.

יועץ־לשעכר חלפון
״רבץ צריך לוותר לפרס!״
פרישתה של קבוצת מנכ״ל כור, מאיר
עמית, ממיפלגת העבודה והצטרפותה ל-
ד״ש, הברית שהתהדקה בין שמעון פרס
לאבא אבן, התייצבותם של ראשי ״המוסד״
* לשעבר נגד המימסד, כל אלה
בישרו רעידת־אדמה גדולה המתרגשת ו•
קיצור שמו של המוסד המרכזי למודיעין,
אירגון־הגג של קהיליית־המודיעין.

באה. אולם ההפתעה הגדולה מכולן היתד״
אולי, זו של יעקב חלפון.
יועץ־הסתרים לשעבר של ראש־הממש-
לה יצחק רבין, שפרש ממיפלגת העבודה
כדי לסייע במאבק הבחירות של אריק
שרון ומצא את עצמו מיותם פוליטית,
הביע תמיכה רישמית במועמדותו של
שימעון פרס לראישות־הממשלה.
היה זד. שינוי־עמדה קיצוני. שכן, במשך
תקופה ארוכה היה זה יעקב חלפון
שניהל מאבק חשאי — וגלוי — במטרה
לחסום את דהירתו של פרס אל כס ראש-
הממשלה.

אחיו׳ שזנה -חוו העדנה ־ נד*ות המיועדת
רזוגות־צעירים, ונועח׳ הלוואות ודניעותה -
ממשיך ח״ נ אורמדס להתגודד נדיד ה שנודה

על הסיכות שהביאוהו לשינוי
עמדותיו, סיפר השבוע חלפון :

אילו הייתי ממשיך להיות גם כיום יועצו
של יצחק רבץ, הייתי מייעץ לו עתה,
במצב החדש שנוצר במיפלגת העבודה,
לוותר על ההתמודות שלו עם שימעון
פרס על המועמדות לראשות־הממשלה.
אסון גדול יותר טוב שרבץ ילחץ את
היד לשמעון פרס עכשיו, ויאחל לו הצלחה,
מאשר שילחץ לו את היד אחרי
שיתברר לו שהמיפלגה העדיפה את פרם.
שני דברים מתרחשים עכשיו במיפלגת
העבודה. כל אחד מחפש •שם סיבה לעזוב
את מחנה רבץ ולעבור למחנה של פרס-
אבן. אלה שלא עושים זאת, מחפשים סיבה
טובה לעזוב את המיפלגה. איש אינו
מחפש סיבה להמשיך להישאר במיפלגה
ולתמוך ברבין כראש־ממשלה. ולא מדובר
בסתם חברים מהשורה, אלא בחברים מהשורה
הראשונה. במצב כזה אני צופה ל-
מיפלגת העבודה אסון גדול בבחירות.
אם רבין אינו רואה כיום שלצירוף
פרס־אבן יש כבר עתה יתרון בולט עליו
ועדיפות בתמיכה בוועידת־המיפלגה, הרי
זה רק מפני שהוא ניזון ממידע שמספקים
לו כל מיני לחשנים. אילו היה בודק את
המצב בעצמו, היו מספיקים לו שלושה
ימים בלבד כדי להיווכח מה המצב באמת.
חרוב ככר מובטח• רבין לא צריד
להאזין לכל הלחשושים והניחושים שמשמיעים
לו. יש לו מוח אנליטי די חזק
כדי להעריך מה כוחו היום. ולטובתו, הוא.
צריך למנוע מאבק על ראשות הממשלה.
הרוב של שימעון פרס כבר מובטח,
כך נראה לי. אבא אבן יחזיר אל מחנה
פרס את כל אלה שבפעם שעברה העדיפו
את יצחק רבין בגלל ספיר — אלה ש־היטו
אז את הכף לטובתו של רבץ. והעובדה:
כל הזמן שומעים על אנשים העוברים
ממחנה רבץ למחנה פרס. עוד לא
שמעתי על מישהו מהמחנה של פרס שעבר
למחנה של רבץ.
משום כך חייב רבין להגיע למסקנה שעליו
לוותר על ההתמודדות. הוא צריך
אפילו להחליט שלא להיות חבר בממש לה
הבאה. שיהיה רק חבר־כנסת, קדנציה
אחת. שלוש שנים הוא יצטרך עכשיו לנתח
וללמוד את כישלונותיו, כדי שיידע
מה לעשות בשנה הרביעית. אחרי הקדנציה
הזו, אם יפיק את הלקחים הנכונים,
הוא יוכל להיות האלטרנטיבה לפרס. פשוט
לא יהיה אז מישהו אחר מלבדו.
קיים הבדל גדול בין המאבק הקודם שניטש
בין רבץ לפרס, לבין המאבק הנוכחי.
אם רבין היה מנוצח אז, הוא היה
יכול לקבל זאת בקלות. הכל בא לו מהר
ופתאומי. במהירות הוא עשה את המעבר
מתפקיד שר־העבודה לתפקיד המועמד
לשר־הביטחון, ומשם לתפקיד ראש־הממ־ישלה.
יציאה
מכובדת עכשיו הנפילה
יכולה להיות מהרבה יותר גבוה.
רבץ נפגש כבר עם כ־^״סד מהתומכים
הפוטנציאלים שלו במרכז המיפלגה. הוא
צריך לדעת לאן נושבת הרוח. אומנם,
שימעון פרס אומר? 1־^ 60 מחברי המרכז
הבטיחו לו לתמוך בו וגם ברבץ תומכים,
ס/ס .60 אבל את שימעון פרס ירמו רק
^ ,40 ואת רבץ ירמו ,־/ס 80 מאלה שנתנו
לו את תמיכתם.
היום אץ לעסקן במיפלגת העבודה שום
סיבה להזדהות עם הרוב, אבל להצביע עם
המיעוט. כל אלה שמזדהים עם הרוב יצביעו
בעד הרוב, והרוב היום הוא לצד
פרס. לכן אני מייעץ לרבץ לוותר על ההתמודדות.
החיים
הפוליטיים שלנו במדינה הם
ארוכים ואכזריים. הם ארוכים מפני שאין
מהפכות, והם אכזריים מפני שהם ארוכים.
אם רבץ יבין אמת־חיים פוליטית
זאת ויפרוש מהמירוץ עם פרם, זו תהיה
היציאה המכובדת ביותר שאליה הוא יכול
להגיע במצבו העכשווי.

• :6א רכים היו הזוגות הצעירים, ש/זכו
לקבל דירה באחד מבתי־האבן
הגבוהים, הבנויים אבן ירושלמית, שבשכונת
תלפיות־מיזרח ליד ארמון־הנציב
בירושלים.
אלפי זוגות צעירים שנרשמו לתוכנית־זוגות־צעירים
1975 בירושלים• ,שבמים־
גרתה בנתה חברת שיכון עובדים את
השכונה, נענו בשלילה. ואץ זה פלא. שכונת
תלפיות־מיזרח עתידה להפוך בשנים
הקרובות אחת ה־שכונות הנאות ביותר בבירה.
משום כך, רבים היו המבקשים.
ורבים עוד יותר היו אלה שנידחו, בטענה
:״אין די דירות.״

זו היתד. גם הסיבה לכך שלדיירי הבית
מיספר / 107א ניראה מוזר שבקומת־הקרקע
של ביתם שוכן לו בשלווה מישרד פרטי
של חברה לביצוע עבודות הנדסיות, בע״מ,
אלינסקי את יגודי. הסתבר שדירת״הקרקע
הנאה יועדה מלכתחילה לשמש דירת־מגו־רים
רגילה, לזוג צעיר. אולם אותו זוג
צעיר, שהיה בין המעטים שבקשתם לקבל
דירה במקום וגם הלוואה לרכישתה נענתה
בחיוב, מעולם לא התכוון לגור בה.
בהסכם שנעשה ונחתם ב* 30 בדצמבר
,1974 נכתב כי בדירה בת
שלושת החדרים, בישטח של 75מ״ר בערך,
תתגורר מי־שפחה בת שש נפשות — מיש-

! 1 111י | 111 |1 7ן שבה מתגורר חבר־הכנסת אהוד אולמרט (מסומנת
1 1 1 1 ^ 11111 1 1 1 111 בחץ) ,יחד עם מישפחתו המונה שש נפשות, ברחוב
הבנאי בשכונת בית־הכרס בירושלים. לדירה זו עבר אולמרט בדיוק במועד שבו היה
אמור, על־פי החוזה עם חברת פרזות, לעבור לדירה בשיכון־לזוגות־צעיריס בתלפיות.

פחתו של חבר״הכנסת הצעיר אהוד אול־מרט.
סעיף (9ג) בחוזה שנחתם בין אול-
מרט 31 שהוא גם עורך־דין במיקצו־עו,
נאמר במפורש כי ״השכרת הדירה
בשלמותה או מסירת החזקה בה או השימוש
בה, טעונות הסכמה מראש ובכתב
מאת החברה. החברה תתן את הסכמתה
אם הרוכש ימציא אישורים מאת המינהל
ומאת הבנק, אם הרוכש נעזר על־ידי משכנתה,
על הסכמתם בקשר לכך.״ אין
להניח כי חבר־הכנסת הצעיר, אחד הלוח מים
האופוזיציונריים החריפים ביותר בשחיתות,
שסיים לפני שנים לא רבות את
לימודי המישפטים שלו, לא קרא את
הפיסקה המגבילה הזאת.

וגש־ וריס
נולד * בברזיל, נכד לעורך־הדין
שלמה כהן־צידץ ובן לבתו עורכת-
הדין מרגלית גוה ולבעלה, יעקב, הנמצא
בברזיל בשליחות מטעם משרד־החוץ.
שמו של הבן הבכור טרם הגיע
לאוזניו של הסבא כהן־צידון.
מונ,ה • לתפקיד סגן הצנזור הראשי
לעיתונות ותיקשורת, סגן־אלוף יצחק
שני 40 שהועלה עם מינויו לדרגת
אלוף־משנה ויהיה סגנו של תת-אלוף
ולטר כראץ, הצנזור הראשי, תפקיד
שהוא חדש בצד,״ל. שני, יליד הארץ, שירת
בחטיבת גולני, נפצע במיבצע קדש
וקודם •שמונה, לפני ארבע שנים, כמפקד
השכרה כניגוד לחוזה
ך* חודש מארס 1975 נסתיימה בניית
^ הבית, ודייריו החלו נכנסים לדירותיהם.
רבים מהם נשמו לרווחה.
באותה עת פג תוקף הוזה־השכירות של
מישפחת אולמרט, על דירה ברחוב ברכיהו
6בירושלים, ששיטחה זהה לזה •של
הדירה שהשיג, בלא מעט עמל, בשיכון״
לזוגות־צעירים. תמורת הדירה ה-שכורה
שבמרכז שכונת בית־הכרם בירושלים, שילם
אולמרט 750 לירות בחודש לבעליה,
הדוקטור איתן•
אולם שלא כמרבית הזוגות הצעירים,
תחת שיעזוב את דירתו השכורה. ויעבור
לחדשה, העדיף אולמרט לחפש דירה אחרת
בשכירות חודשית, ובמקביל השכיר
את דירתו בשיכון־לזוגות צעירים, שאת
מחירה שילם בעזרת הלוואות •שונות, לחברה
הקבלנית, שבעליה מתגוררים בשכונת
תלפיות־מיזרח ומובן •שאלה קפצו
מייד על המציאה — מישרד ליד הבית.
״ אולמרט, יחד עם אשתו עליזה (,)30
המשמשת כעוזרת־מחקר בנושא מחלות
פסיכיאטריות במושבי עולים, עבור אוניברסיטת
ברקלי בארצות־הברית, וארבעת
בנותיו, עברו להתגורר ברחוב הסמוך ל זה
שבו היתה דירתם השכורה הקודמת.
עבור דירה בקומת־הקרקע, ש-שיטחר, גדול
בכ־ 10 ממ״ר מזה •של הדירה שלו שב־תלפיות־מיזרח,
ומיספר החדרים בה זהה,
משלם כיום אולמרט כ־ 800 לירות לחודש.
אלינסקי את יגודי בע:׳מ נדשלמים לאול־מרט
עבור דירתו כ־ 700 לירות לחודש.
״השכרתי את הדירה אחרי שהוברר
לי כי ממדיה אינם מאפשרים לי ולמיש־פחתי,
המונה שש נם־שות, לחיות בה בתנאים
סבירים,״ הגיב השבוע ח״כ אהוד
אולמרט .״קניתי את הדירה כמו כל זוג
צעיר אחר בישראל, אך אני, שלא כמרבית
*הזוגות הצעירים, אב לארבעה, ומשום כך
ה־שכרתי אותה ואני גר בדירה שכורה,
השישית במיספר שלנו מאז נישואינו לפני
שש שנים.״
אולם דבריו של אולמרט אינם מ תייקים
ביותר. למעשה הגיש חבר-
הכנסת, שבאחרונה פרש מן המרכז־החופ״
שי של שמואל תמיר והצטרף לליכוד,
שתי בקשות לקבלת סיוע לדיור. הראשונה
הוגשה ב־ 27 באוגוט ,1973 במים־
גרת התוכנית לזוגות־צעירים .1973 כבר
אז היו לבני־הזוג אולמרט שתי בנות :
מיכל• ,שהיא כיום בת חמש, ודנה בת
הארבע. לצורך אימות הפרטים שמסרו
אף ביקר בביתם חוקר פרטי, משה עמית,
שציין בחוות־דעתו כי הדירה השכורה
ברחוב ברכיהו היא ״דירת שלושה חדרים
די מרווחת. תנאי הדיור מצביעים על
רמת־חיים מעל לבינונית בהחלט.״
במארס 75׳ הודיע מישרד־השיכון מחוז
פרזות לבני־הזוג אולמרט, כי הם צברו
600 נקודות ובהתאם לכך ישולבו ברשימה
לתוכנית־זוגות־צעירים.
אהוד ועליזה אולמרט לא ניצלו את
זכאותם. תחת זאת הגישו בקשה נוספת
לקבלת סיוע לדיור, במיסגרת תוכנית-
לזוגות־צעירים ,1974 שהוגשה בחודש ינואר
75׳ .גם אז התגורר אולמרט בבית״
הכרם, באותה דירה, אלא שבינתיים הת עשרה
מישפחתו בבת נוספת, ואשתו היתה
בחודשי הריונה האחרונים.
באותה תקופה נקבע, כי מחירה
של כל דירה בשכונת תלפיות־מיזרח,
מאלה שנועדו לאכלס את הזוגות הצעירים
שנרשמו לתוכנית־זוגות־צעירים ,1975 יהיה
150,000 לירות. אולמרט היה זכאי, כמו
כל זוג צעיר אחר, להלוואה של 65,000
לירות. את מותר הסכום היו צריכים בני
מישפחת אולמרט, כמו כל זוג אחר, להש לים
ממשאביהם ומקורותיהם שלהם.
ואז נפתחה תיכתובת ממושכת בין אול־מרט
לבין מישרד-השיכון בירושלים תחילתה
במיכתב שהפנה ליחידדדלזוגות-צעי־רים,
ועדת־העירעורים במשרד־השיכון, ב־
שני תפקיד חדש בצה׳׳ל

111111/171 1 1 1 * 1 7 1ד 11 השייכת לחבר־הכנסת אהוד אולמרט בשמנת
י * תלפיות־מיזרח, ליד ארמון־הנציב בירושלים.
#111 11 1 111
אולמרט השכיר את הדירה (מסומנת בחץ) לחברה קבלנית לעבודות הנדסיות, ומקבל
תמורתה כ־ססל לירות לחודש. נימוקו של אולמרט הוא שמפאת שמחה, הקטן לצרכיו,
של הדירה הוא אינו יכול להתגורר בה יחד עם אשתו וארבעת ילדיו.
5ביוני 75׳ .במיכתב זה עירער אולמרט
על הגבלת זכאותו ל־ 600 נקודות בלבד.
את בקשתו לניקוד גבוה יותר נימק אול־מרט
:״הנני אב ל־שלושה ילדים, ועל
אף משכורתי אין באפשרותי לגייס סכומי-
כסף נוספים כדי לכסות את ההפרש בין
סכום ההלוואה המאושר לי כעת, לבין מחיר
הדירה המוצעת לי. הנני נשוי חמ*ש שנים,
ובקרוב מאד תפקע תקופת הזכאות •שלי.
לצערי, אם לא אקבל את ההלוואה המבוקשת
אהיה נאלץ לוותר כליל על רכשת
הדירה, ואפסיד גם את זכאותי לסיוע
במיסגרת התוכנית־לזוגות־צעירים.״
חודש לאחר־מכן החליטה ועדת העירעו״
רים המחוזית לדחות את העירעור ,״מאחר
שעירעורך אינו מתבסס על נימוקים המצדיקים
שינוי ניקוד,״ כפי שכתב מאיר
עמיר, מנהל יחידת־זוגות־צעירים בחברה
הממשלתית פרוות, שאירגיד — ,ממישר־דיה
ברחוב בן־יהודה בירושלים — את
מיפעל הסיוע לזוגות־צעירים.
הכוח שבתפקיד הח״כ
ך 5באוגוסט 1975 העלה אולמרט,
^ במיכתב לחברת פרזות, נימוק נוסף
לבקשת ההלוואה .״מכוח תפקידי כחבר־כנסת,״
כתב ,״הנני נאלץ באופן שוטף
להשתמש באחד מחדדי הדירה השכורה,
שבה אני גר, כחדר עבודה וקבלת קהל.
משום כך, אין חדר זה נכלל במיסגרת
חדרי־המגורים של מישפחתי.״ על יסוד
טענה זאת ביקש אולמרט שיוגדל מיספר
הנקודות •שלהן הוא זכאי, ויקבל הלוואה
גבוהה יותר מ־ 65,000 לירות.
ועדת־העירעורים התכנסה בפעם נוספת,
והחלטתה היתה, בהתאם למיכתב מן
ה־ 21 בספטמבר : 1975״בקשתך להחשיב
גודל הדירה כ־ 2חדרים במקום 3
חדרים, כיוון שחדר אחד מ־שמש כחדר-
עבודה, הועלתה לדיון בוועדה העליונה
לנושא זוגות־צעירים, והוחלט לדחות את
בקשתך. הנימוק לדחייה: החדר המשמש
במשך היום כחדר־עבודה, יכול לשמש
כחדר־מגורים בשעות •שאינו משמש כ־מישרד.״
חבר־הכנסת
הנמרץ החליט לפנות לגור
מים
בכירים ועוד יותר, תוך הסתייעות
בקשריו בתוקף תפקידו. סגן־המיהל־הכל־לי
של מישרד־השיכון, דויד אלפנדרי,
במיכתב שהיפנה אל מיכה קנת ממישרד
פחות, קבע כי אולמרט יקבל הלוואה
נוספת •של 25,000 לירות עבור רכישת
הדירה. מתן ההלוואה הנוספת סתר את
הוראות מישרד־השיכון• ,שקבע כי ״לא
יינתנו שתי משכנתאות, הן במיסגרת תוכנית
הסיוע לזוגות־צעירים, והן בכל מיס־גרת
אחרת,״ כפי •שפורסם בחוברת שהופצה
בין זוגות צעירים באוגוסט 75׳ .אול-
מרט כבר קיבל הלוואה בסכום של 65,000
לירות, ולפיכך לא היה זכאי להלוואה נוספת
אילמלא, כמובן, התערבותו של סגן-
המנהל־הכללי •של מישרד־השיכון, שבדרך־
כלל אינו מאשר הלוואות -מסוג זה לזוגות
צעירים.
אולם גם לאחר־מכן לא עבר אול-
מרט לדירה שאותה השיג אחרי מאמצים
רבים. הוא מעולם לא התכוון לעבור
לתלפיות־מיזרח, אלא להחזיק בדירה שלו
שם כרכוש• רק אחרי •שהוסבה תשומת-
ליבו לכך שהוא עובר על סעיף בהסכם,
אחרי שכבר השכיר את הדירה לחברה הקבלנית,
דאג לקבלת האישורים המתאימים
מ־שני הבנקים שהילוד לו כספים
לרכישתה. טוען אולמרט:
״לא קראתי את הסעיף הקטן בחוזה,
המחייב את קבלת האישורים המתאימים.
וגם עתה אני חייב לציין׳ כי לדעתי זהו
סעיף מגביל שאין לו שום זכות קיום
בחוזה, הואיל שהחברה קיבלה ממני את
מלוא התמורה עבור הדירה. איני סבור
שיש בכך משום ניצול־לרעה של זכות
כלשהי •שקיבלתי כדין. אילו הייתי מנצל
את קשרי כחבר־כנסת כדי לזכות בטי־בות־הנאה,
לא הייתי נאלץ לרכוש את
הדירה בתלפיות.״
בין אם נכונות טענות-הנגד של הח״כ
אם לאו, הרי העובדות, כפי שהן, מצביעות
על כך שאולמרט לא נהג כפי שאמור
איש־ציבור להתנהג. גם אם אין
בחריגים שחרג משום עבירות פליליות
חמורות, הרי כאישיות ציבורית המשמיעה
קולה נגד השחיתות במדינה, היו במעשיו
של אולמרט פגמים אסתטיים רבים, לפחות
בכל הנוגע לעיסקי דירותיו.

מאיר דורון 1

בסיס הצנזורה בתל־אביב, היה קצין־
מודיעין, סיים את לימודיו באוניברסיטה
וכיום הוא אחראי על הטיפול השוטף
של צנזורת עיתונות, רדיו וטלוויזיה וכן
על צנזורה של ספרים בנושאים ביטחוניים.
בצעירותו היה שני אלוף הארץ
בריצה לנוער, וכן כדורסלן מצטיין ב־הפועל
תל־אביב.
נחוג • בביתו שבניו״יורק, יום־הולד־תו
ה 90-של ארתור רובינשטיין, הפסנתרן
המהולל יליד פולין, שהצהיר כי
למרות השנים הרבות שהוא מנגן בכל
רחבי העולם ,״כשאני מנגן יצירה כלשהי
בפעם ה־ ,150 היא יצירה חדשה לגבי.״
רובינשטיין, הנחשב כאחד מגדולי ד,פסנ-
תרים בהיסטוריה של המוסיקה, הוא כיום
כימעט עיוור לחלוטין, מנגן רק יצירות
שהוא זוכר אותן ללא תווים.
נהוג • בניו־יורק, בביתו המכיל עשרה
חדרים בסנטרל-פארק, יום הולדתו הלל
של המורה לתיאטרון והבמאי המפורסם
לי שטרסכרג, העומד בראש
האקסורס סטודיו, אולפן-השחקנים שאליו
נוהרים תלמידים מכל קצווי העולם ואשר
תלמידידשחקניו זכו עד כה ביותר מ־30
פרסי אוסקר. ביניהם: אווה גארדנר,

אל פאצ׳ינו ואלן בורסטיין.

נחוג • במיסעדה תל־אביב הקטנה
שבצפון תל־אביב בר־המיצווה של אביב
נעמן, בנם של עדית, בעלת־טור בידיעות
אחרונות ואל״מ (מיל ).יטלמה
געמן, ממנהלי המשביר המרכזי ולשעבר
נספח צה״ל בגרמניה. לבר־המיצווה הזמינו
הוריו של אביב עיתונאים, אישי-
משק וכלכלה, הפכו אותה לאירוע חברתי.
נישאו • בהוליווד, כוכבת הסרטים
הפורנוגרפיים לינדה לאוולייס (,)26
אשר התפרסמה עת כיכבה בסרט השערורייתי
גרון עמוק ולארי מרצ׳יאנו ()33
במאי סרטים פורנוגרפיים, שהוא גם אבי
תינוקה של לינדה בן שלושת החודשים.
התאבד • ביריה בביתו בנתניה
איטר הלפרין 52 מי שהיה מנכ״ל בנק
קופת־עם עד לפני שבועות אחדים, עת
התמזג הבנק עם בנק לאומי, משום שחשד
כי מחלת כיב־הקיבה שלו היא סרטנית
וקרוביו מעלימים עובדה זאת ממנו. תחילה
מסרו קרובי־המישפחה ההמומים כי
הלפרין לקה בהתקף־לב, שנבע בין השאר
מחילוקי־הדיעות שהיו לו עם מנהליו. אד
לם הסתבר כי הדיכאון הנפשי שבו חיה
שרוי בחודשים האחרונים נבע ממחלתו,
שלדיברי מקורביו לא היתד, ממארת כלל.

ז 5--י

פשוט לא נמצא במדינה שום רב שיסכים
לחתן אותם .״אתם מופיעים ברשימה
השחורה,״ הסביר להם כל רב שאליו פנו
בבקשה שישיאם כדת משה וישראל.
אבל כל השאר היה רגיל כימעט לחלוטין.
היחד. ישם כתובה, שאותה כתב וקרא
קבל עם ועדה החתן, שהיה לבוש בביגדי
חול ונעול סנדלים. היתה שם כוס, שהתנפצה
לאחר שני ניסיונות. היה יין. נאמר
קידוש. נאמרו גם כל הברכות, והעדים
חתמו כדין. והעיקר, היה גם רבע-עוף,
כמו בכל חתונה יהודית כשרה.
״פשוט החלטנו שלמען עצמנו, ולמען
הילדים שיהיו לנו, כדאי לצאת למאבק,
אפילו שהוא כל־כך מייגע וארוך מן
הגלות,״ אמר שימחה, העובד כמורה ל היסטוריה
ולתנ״ך באחד מיישובי הגליל.
״נמאסו עלינו הריצות בין רבנים, רבנויות
ובתי־מישפט, ואירגנו לעצמנו טכס־נישואין
אזרחי־דתי-פרטי. אז מה אם אין רבי״

האשה שכימעט
הפילה ממשלה
ך ץ חילתיה של הפרשה בפגישה מיק•
* רית, בחודש אוקטובר .1972 מרגנית
29 אם צעירה לבת, עברה להתגורר
בבית הוריה, יוצאי גרמניה, שהחזיקו משק
;חקלאי נאה ביקנעם, המרשבה הייקית
הוותיקה. שבועות אחדים קודם־לכן החליטו
היא ובעלה לשעבר ׳,שימעון לוי, להתגרש.
עד אז התגוררה בדימונה, ובקשת־הגירו-
שין הוגשה לבית־הדין הרבני בבאר־שבע,

המורה לתנ׳ו

ולהיסטוריה בבית־הספר התיכון באחד מיישובי הגליל,
שימחה שרון, אשר ביקש להינשא למרגנית, איתה
הוא חי למעלה מארבע שנים, אולם נתקל בחומה של המימסד הדתי, אשר קבע כי היא
אסורה לו. שימחה וממיזית שרון החליטו להינשא בטכס־נישואין אזרחי דתי פרטי.
הצפונית יקנעם, דברים מוזרים נוספים,
שאינם אופייניים לחתונה רגילה.
בחתונתם של שימחה ומרגנית לא נכח,
למשל, רב. זאת, למרות ששני בני־הזוג
החייכניים הם יהודים כשדים למהדרין.

במקביל לעזיבתה של מרגנית את ביתה
הקודם.
ביקנעם הכירה את שימחה שרון, גבר
נאה, בוגד האוניברסיטה העיברית בירושלים
שהוריו, יוצאי פולין, הם מראשוני
יקנעם. שימחה התגרש חודשים אחדים
לפני כן מאשתו נעמי, שעברה להתגורר
בחיפה עם בנם.
״התאהבתי במרגנית ממבט ראשון,״
מודה שימחה .״לה זה לקח קצת יותר זמן.״
והיא מוסיפה :״החלטנו להתחתן מייד

אביו של שימחה שימחה שרון ; מרגנית ;
בנס המשותף גיל (נול ברכיה) ; הבת מיכל
וידידתה טלי. עומדים: ידידי המישפחה
ואחד העדים, דן עשת (שני מימין).

ההורים חוקיים

הוריהם, שלנון באיו!

ח תינוק

המישפחה ל״י

בא ואפוא שלי חוקיים !״ צהל
שרון בן השלוש. אביו שימחה
( ,)38 רחב־הכתפיים ונעים ההליכות, עמד
תחת החופה, הניף את ההינומה השקופה
מעל פני אשתו מרגנית, שהיתר. לבושה
בשימלה לבנה מעוטרת בריקמה ציבעו-
נית, ואמר לה, תוך שהוא עונד טבעת על
אצבעה :״הרי את מקודשת לי!״
לא בכל יום זוכה ילד להיות נוכח
בחתונת הוריו החוקיים. לא בכל יום נערכת
חתונת הורים בנוכחות בנם המשותף. והיו
שם, בחתונה שנערכה על הדשא הירוק
שלפני הבית הראשון שהוקם בעיירה

לא בכל יום יכו ליס

צהל גילי בן השלוש, בנס המשותף של מרגנית
ושימחה שרון, אולם לכל ההמולה והצהלה בבית
הוריו לא שס לב במיוחד, העדיף לחבוש קסדת אופנוע, לרכב על אופניו ואפילו לעשות
צידם: פי ט ר פן !
פרצוף חמוץ לצלמים שעטו עליו בעת טכס־הנישואין.

אחרי שאקבל את הגט מבעלי.״ תחילה
גרו בני הזוג בצריף ישן, שאותו שכרו
מאחד: מוותיקי המקום. מאוחר יותר עברו
לבית נאה, ששימש בעבד כבית השומרים
ביקנעם.
לא חלף זמן רב ומרגנית נכנסה להריון.
״לא ידעתי איך אפשר לזרז את קבלת
תעודת הגירושין,״ מספר מרגנית, שעבדה
כמורה בבית־הספר היסודי ביקנעם .״בגלל
כל המחשבות האלה הגעתי לרב יצחק מאיד
חרל״פ, רבה •של יקנעם. סיפרתי לו •שאני
מבקשת לזרז את קבלת התעודה, מפני
שאני בהריון. לא רציתי שהילד יהיה
ממזר.
.״הרב הציע לי לכתוב מכתב לבית הדין
הרבני בבאר־שבע, ולספר את האמת.״
באותה תקופה שהה שימיחה בשירות־מילואים
ממושך, ומרגנית אכן פירטה
בימיכתב ארוך וגלוי את בעייתה. עוד
קודם־לכן, ב־ 11 בדצמבר 1973 קיבלה את
הגט ונתבקשה לחזור לבית־הדין בבאר-
שבע ב־ 24 בינואר ,1974 כדי לקבל את
התעודה הרישמית.
״היום אני מצטערת שלא יכולתי להמתין
קצת יותר,״ היא מודה. כאשר קיבלה את
התעודה בתאריך המייועד, חשכו עיניה
ועיני שימחה, שהמתין לה על מדרגות
בית־הדין בבאר־שבע, שבו בילתה ימים
ארוכים בדיונים מייגעים לפני רבנים-
דיינים. בתחתית התעודה, במכונת־כתיבה
שונה, נדפסה הפיסקה שגרמה, לאחר־מכן,
צדות כה רבות לבני־הזוג שרון :״האשד,
אסורה לבעלה, ולבועלה •שימחה שרון
מיקנעם.״

אין ספק שפיסקה זו הוספה לאחר שנתקבל
המיכתב המרגש ׳שכתבה מרגנית
לרבנים. לאחר פניות לרב הראשי, שלמה
,גורן ולרבנים אחרים פנה הזוג שרון —
שכן מרגנית החליפה את שם־מישפחתה
לקראת הולדת הילד — לעורך-ד,דין אמנון
זיכרוני.
הפרקליט פנה בעתירה לבית־הדין־הגבוה־לצדק,
שיודה לבית-הדין הרבני למחוק
את ד,פיסקה המגבילה. ואומנם, בג״ץ הכריע
ברוב דיעות כי על הפיסקה להימחק, כאשר
בעד ההחלטה חתמו ממלא־מקום־נשיא
(המשך בעמוד )32

!חונה בוזצו

ה י ך 1ך 1 111111ו ה את ההינומה התקינה הכלה, מרגנית שרון
11 1111ע 1-1 ׳1י י )29( 1המנומשת מווילון לבן שמצאה אצל
אחת משכנותיה. את החופה אילתרו החברים בעזרת המפה, המונחת בדרך־כלל על
שולחן בסלון הבית. בתמונה למעלה מימין: תעודת הגירושין של מרגנית.

הציבו ידידי המישפחה מעל לראשיהם
של שימחה (במרכז, קורא
מתוך הסידור) ומרגנית (משמאלו, פניה מוסתרים בהינומה לבנה).
מימינם אורי אבנרי, שנכח גם הוא בנוכס־הנישואין האזרחי

הראשון מסוגו. בתמונה מימין: בני־הזוג מתנשקים אחרי ששמחה
שם טבעת על אצבעה של אשתו ואמר ״הרי את מקודשת לי.״
הטכס נערך בחצר הבית, במתכונת של טכס־נישואין דתי רגיל,
ונכח בו גם פרקליטם של בני־הזוב עורך־הדין אמנון זיכרוני.

מורים מתחזים. מעשי נ ונדות ורמאות
תם חלק מהמתרחש מאח ו ׳־הקלעים
שר חחוג־דקודנוע בבקווטה ראמנויות
באוניברסיטת ת־־א, שעלילותיה יכולות
להתחרות בסרט־נשע או סיפור ביזיוני

11ו11״ת
0011111

הדיקן השתקן

פרופסור משה לזר, דיקן הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת
תל־אביב, שסירב להתראיין, להשיב על שאלות
ולענות על הטענות שהופנו אליו על־ידי כתבי העולם הזה. בד־בבד התגלה לזר
כדברן מופלג בראיון עיתונאי, עס עמנואל בר־קדמא, שנועד להללו ולשבחו.

** טלפון צידצד כמערכת העולם
| 1הזה בשעת לילה מאוחרת. היה זה לפני
שבועיים, בערב שבו עמדה הכתבה הראשונה
בסידרת כתבות זו לרדת לדפוס.
מעברו השני של הקו היה אהרון אקסל־דוד,
מורה בחוג לקולנוע בפקולטה לאמי
נויות באוניברסיטת תל־אביב. בשיחה עם
העורך ביקש אקסלרוד לדחות את פירסום
הכתבה, בטענה שהדבר יגרום נזק רב
לפקולטה לאמנויות, למוריה ולתלמידיה.
אקסלרוד ביקש לעכב את פירסום סידרת
הכתבות, בדי שיוכל להסדיר פגישה עם
פרופסור משה לזר, דיקן הפקולטה לאמי
נויות. עד אז סרב לזר להיפגש עם אנשי
העולם הזה או להשיב לשאלותיהם.
בקשתו של אקסלרוד נשקלה ונענתה בחיוב.
אקסלרוד לא התקשר שנית. תחת
זאת הופיעו תוך שבוע אחד בעיתונות שתי
רשימות שנועדו להקדים תרופה למכה
הצפויה של הפירסומים בהעולם הזה.
תחילה פורסמה כתבת שבח והלל לפרופסור
לזר, במוסף ידיעות אחרונות. לא
ניתן שום הסבר מדוע מתפרסמת כתבה זו
דווקא עתה.
ערב הופעת הפירסום הראשון בהעולם
הזה, פורסמה במפתיע ידיעה מוזרה ב־הארץ.
היא סיפרה על תביעה שהוגשה ע״י
האוניברסיטה נגד מורה־לשעבר בחוג לקולנוע,
בפקולטה לאמנויות, דני ברמן.
הידיעה המשונה שפורסמה בהארץ, סיפרה
על גילוי ״ליקויי נוהל בפקולטה לאמנויות
בתל־אביב״ ,אשר את האשמה בהם תולה
האוניברסיטה בדני ברמן, שכביכול הונה
ורימה את הפקולטה ואת האוניברסיטה
בשורה ארוכה של עיסקאות שבהן הוציא
מן האוניברסיטה כספים במירמה. הידיעה
לא היתה נראית מוזרה כלל אילמלא פרט
קטן אחד. הסקופ העיתונאי המסעיר,
שפורסם בשבוע שעבר, התייחס לפרשה
שהתרחשה לפני ארבע שנים תמימות. כתב־התביעה
שהארץ בישר עליו לקוראיו כ חדשה
הוגש לפני כשלוש שנים, וידיעות
על כך הופיעו אז בעיתונות.
הידיעה הסתיימה בהערה, שבעיני הקורא
התמים נראתה תמוהה :״הנהלת האוניברסיטה
גורסת כי הפרשה תמה ונשלמה
לדידה, כי תוקנו.הליקויים. כמו־כן טוענת
האוניברסיטה כי אין כל קשר בינה לבין
העובדה שדיקן הפקולטה, פרופ ׳ משה

לזר, יוצא לשבתון. הוסבר כי מר לזר
סיים חמש שנות עבודה, ויציאתו לשבתון
היא עניין שבשיגרה אקדמאית.״
השולחן המיסתורי
ף* כתב־התביעה האזרחית, שאת
^ 1דבר קיומו גילה הארץ במפתיע
מופיעה, ,בין השאר, האשמה נגד דני ברמן,
המתייחסת לשולחו־אנימציה שאותו רכשה
האוניברסיטה לפני ארבע שנים. שולחן זה
לא תיפקד במשך תקופה ארוכה, בשל
שינויים רבים שהוכנסו בו מייד אחרי
רכישתו. היו אלה שינויים אשר הוכיחו
כי יוזמיהם חסרים מושג קלוש בנושא
האנימציה.
האוניברסיטה האשימה את בניי ברמן גם
כישת השולחן ולהכנסת התיקונים המשונים
בו הם פרי יוזמתו של דני ברמן,
אשר הונה אותה בכך שהציג עצמו כמומחה
בנושא האנימציה, וכי למרות הסבריו של
המודה לאנימציה הגיע השולחן כשהוא
פגום. ברמן מואשם גם בכך שהביא את
השולחן בעצמו, והתקינו במקומו המיועד
ללא רשות האוניברסיטה, ועוד לפני שנערכו
בשולחן הניסויים הדרושים.
בכתב־ההגנה שהגיש עורך־הדין צבי
פומרוק, מכחיש דני ברמן את כל ההאשמות
הללו וטוען כי אין לו שמץ של
אחריות לנזק הכספי שנגרם לאוניברסיטה
עקב עיסקת שולחן־האנימציה.
את האחריות לשינויים שנעשו בשולחן
האנימציה תולה כתב ההגנה בפרופסור
לזר עצמו, שנתן יד חופשית לביצוע השינויים
לפרופסור זכארי שוורץ, המומחה
של האוניברסיטה לאנימציה.
האוניברסיטה האשימה את דני ברמן גם
בהתחזות כדוקטור וכמהנדס. בכתב־ההגנה
טוען ברמן כי מעולם לא היה מורה בפקולטה
לאמנויות או חבר סגל וכי הוא
בעל הכשרה הנדסית המוכרת בחו״ל.
בית־המישפט הוא שיצטרך לפסוק עם
מי משני הצדדים נמצא הצדק. אבל עצם
הגשת התביעה מצביעה על פרשיות מוזרות
בפקולטה לאמנויות.
פרשה שלא הגיעה לבית־המישפט, אבל
החמורה אולי יותר היא זו של הפרופסור
זכארי שוורץ, כיום ראש החוג לקולנוע
בפקולטה.

פרשת מינויו של זכארי שוורץ כראש
החוג לקולנוע באוניברסיטה לוותה בשע־רוריה
הקשורה בשמו של הבמאי האמריקאי
הנודע דון ריצ׳רדסון, שביים סדרות*
טלוויזיה ידועות כמו בוננזה, אדני, משימה
בלתי־אפשוית ווהסניגורים. זכארי שוורץ
ודון ריצ׳רדסון הגיעו לארץ בעת שהוקמה
הפקולטה לאומנויות, ופרופסור לזר מיהר
לצרפם לפקולטה כמורים בחוג־לקולנוע.
שמו של ריצ׳רדסון נוצל היטב לצורך
הקמת החוג, אך כאשר הגיעה השעה
לממש הבטחות שניתנו לו על־ידי הפרופסור
לזר בדבר תואר אקדמאי, לא עמד
הדיקן בהבטחותיו וריצ׳רדסון נאלץ להתפטר,
תוך שהוא מטיח בפרופסור לזר
האשמות חמורות על דרך ניהולו את
הפקולטה.
לפני שעזב את הארץ, בעיקבות אותה
פרשה, טען ריצ׳רדסון כי לזר ידע ואף
הוזהר בדבר רכישות חשודות בפקולטה,
אך לא נעשה דבר בקשר לכך.
כשעזב דון ריצ׳רדסון את הפקולטה, נסללה
הדרך לפני איש-אמונו של הפרופסור
לזר, זכארי שוורץ.

כאשר הביא הפרופסור לזר את זכארי
שוורץ בשנת ,1972 זצירפ 1לחוג־לקולנוע
כמרצה לאנימציה, הוא הציג אותו כמומחה
עולמי לסרטי אנימציה וכמי ששימש שנים
רבות כמנהל אמנותי באולפני וולט דימני
בארצות־הברית. בראיון לעיתון מעריב,
ב־ 18 באפריל ,1974 מסר לזר ״דברים
הנאמרים על אחריותי המלאה,״ ובין השאר
ציין כי ״מר שוורץ הוא מומחה לאנימציה,
ועבד 12 שנים באולפנים של וולט דיסני.
הוא יצר בעצמו אחדים מסרטיו המצויירים
החשובים של דיסני.״
בפקולטה לאמנויות יכול אדם להתמנות
כפרופסור באחד משני המסלולים: מסלול
אקדמאי רגיל ; מסלול־נלווה, אשר בו יכולים
אמנים, יוצרים, במאים -י כל שיטחי
האמנויות, להתמנות לדרגת פרופסור על
סמך הישגיהם בשדה האמנות שבו הם
עוסקים ומיומנותם המיקצועית. תהליך
המינוי ארוך ומסובך ביותר. הדיקן
פונה לרקטור בבקשה למנות ועדת־מינויים
לאדם מסויים, מדרגתמרצה
ומעלה. הוועדה צריכה לכתוב מיכתבים
למומחים בתחום המיקצועי של המועמד

ירו תמיוחדת

(בדרך־כלל לחו״ל) ,ולפנות לשלושה עד
חמישה מומחים ידועים ולקבל את חוות־דעתם.

התשובות, יחד עם הדו״ח, מגיש
הרקטור לוועדת־מינויים אוניברסיטאית,
שבה נציגים מכל הפקולטות, וזו מחווה
דיעיה. במיקוח של דרגת פרופסור, לדוגמה,
חייב הדבר להיות בלוויית חומר כתוב
לפני מליאת חברי הסנט, כאשר תולדות־חייו
של המועמד, חוות־הדעת, הביקורות,
התשובות ודו״ח הוועדה מופצים בהעתקים
לכל חברי סנט האוניברסיטה.
מורים שונים בחוג טענו כי פרופסור
לזר הונה אותם, החתים אותם על המלצות
למינויו של זכארי שוורץ כפרופסור וכי
ראש־חוג, ולא מסר להם קל חומר־רקע
עליו. טענתם היא שלזר הצהיר לפניהם
כי בדק בקפידה את הרקע, הניסיון, המיומנות
והקרדיט האמנותיים של שוורץ, וכי
האיש אכן מתאים לתפקידו הרם. אחד
המומחים, שהתעניין וביקש לבדוק את
תיקו האקדמאי של שוורץ, גילה כי
עברו האקדמאי והאמנותי של זכארי שוורץ
לוטה בערפל.

בלון ששמו
זכארי שוורץ
ולס, גם מומחה זה לא יכול לפעול
על־פי מימצאיו, מחמת שילטון הטרור
שבכוחו שולט לזר במורים ובמרצים הכפופים
לו בפקולטה שלו. הפחד מפניו, הוא
גם מה שגרם למורים אלה לבחור בזכארי
שוורץ כראש־החוג לקולנוע פה־אחד, למרות
שבחירת ראש־חוג נעשית בדרך־כלל
באופן דמוקרטי, על-ידי הצבעת כל המורים
בחוג, ולמרות ששוורץ לא ידע אף מילה
אחת עברית.
זכארי שוורץ עצמו מעולם לא טרח
להכחיש את דבריו של הפרופסור משה
לזר עליו, אולם פרטים אחדים בביוגרפיה
שלו סותרים את דברי לזר.
בעיתון החוג לקולנוע של האוניברסיטה,
קלוז־אפ, שבו נתפרסמו ביולי 1973 תול־דות־חייו
של זכארי שוורץ וראיון עימו,
נאמר, בין השאר :״זכארי שוורץ שימש
שנים רבות כמנהל אמנותי באולפני וולט
דיסני, והשתתף בעשיית שמיה ושבעת
הגמדים 1937 וינקן, בלינקן ונוד (;)1938
פינוקיו 1939 פנטזיה 1941 בנזבי
( )1942 וטליסה בארץ־הפלאנוז (.)1951״
לפי פירוט זה, עבד שוורץ באולפני דיסני
14 שנים תמימות.
בראיון שנערך עימו טען זכארי שוורץ :
״...עבדתי זמן קצר באולפן קטן, ובו למדתי
את כל הפרטים הקשורים באנימציה, ולאחר
זמן קצר נזדמן לי לעבור לאולפני דיסני.
כשהגעתי לאולפן מצאתי את כל הצוותים
עסוקים בהפקת שלגיה ושיבעת הגמדים,
והם היו זקוקים באופן חמוד ׳לאנשים
חדשים ...במשך סוף־שבוע אחד פיתחתי
י הנק ולבוה למדעי השחיתות
שנכנס אז לתפקידו כמזכיר הפקולטה
לאמנויות, וכמובן הפרופסור משה לזר
עצמו. זה היה עוד בסוף שנת .1974
איש מאותם בעלי־תפקידים־בכירים לא
התייחס לפרשה ברצינות. בתגובה: מבקר־האוניברסיטה,
גדליהו פלג, סירב לטפל
בעניין עד שהמישטרה תסיים את טיפולה
בפרשת דני ברמן ,׳ולא היה מוכן להסביר
את הנימוק המשונה. אהרון דורון, סגן־
נשיא האוניברסיטה, טען כי הנושא הוא
בתחום טיפולו של הרקטור. ואילו הרקטור
עצמו, הפרופסור שלמה סימונסון, מילמל
במבוכה תידוצי־התחמקות שקופים, ושוחח
אומנם עם הפרופסור לזר על העניין. התוצאה
היחידה מאותן שיחות היתד, פיטוריו
של המומחה שהעז לחשוף את הפרשה.

רעיון שנמסר לי, וכשהצעתי אושרה,
הפכתי למנהל־אמנותי.״
לאור כל אלה ערך אחד המומחים לקולנוע
בחוג מחקר פרטי משלו, הקרין לעצמו
את כל סרטיו של וולט דיסני שנזכרו
בתולדות־חייו של שוורץ כאילו עבד בהם,
אך לתמיהתו הרבה לא מצא אף באחד
מהם כותרת שתעיד על השתתפותו של
זכארי שוורץ בעשייתו. כמדכן לא מופיע
שמו, בשום מקום, בספר הגדול ביותר
העוסק ביצירתו של דיסני, שהוא אינדקס
מפורט ביותר.
כיוון שכך, שלח אותו מרצה ב־ 9באוקטובר
1974 מיכתב לאולפני וולט דיסני,
ובו ביקש להבהיר למענו את התעלומה.
במיכתב־התשובה שנתקבל מן האולפנים,
נאמר :״זכארי שוורץ הועסק באולפני
וולט דיסני מ־ 19 באוקטובר 1936 עד ה־13
באוגוסט .1940 במשך מרביתה של תקופת־זמן
זו הוא עבד כ־ח[3ץ ן 0111ץ( 1.3כלומר,
צייר הרושם את הדמויות ומתאים אותן
לדרישות הבמאי) .בתקופה קצרה בשנת
1940 עבד במחלקת הסיפורים. הכותרת
(קרדיט) היחידה שקיבל אי־פעם היתד,
כמנהל־אמנותי בקטע שוליית הקוסם מתוך
הסרט פנטזיה.
מתוך מיכתב־התשובה של אולפני וולט
דיסני מסתברים כמה דברים: זכארי שוורץ
עבד שם פחות מארבע שנים, ולא 14
כטענתו בקלוז־אפ. הוא היה מנהל-אמנותי
רק של קטע בן 20 דקות מתוך סרט שלם,
ובהקרנה חוזרת של הסרט שנערכה בארץ,
הסתבר שגם בקטע זה היה אחד מתוך
שלושה ״מנהלים־אמנותיים״ ,והאחרון שבהם
לפי הסדר. שמות השניים הראשונים
מופיעים באינדקס המלא של יוצרי סירטי
וולט דיסני. שמו של זכארי אינו נזכר
שם כלל.
אישור נוסף שהמציאו אולפני וולט דיסני
לאלה שהתעניינו שמא בתוקף עבודתו כ־איש־עימוד
היתר, לשוורץ גישה לעיצוב
האמנותי של הסרטים, היה גם הוא חד־משמעי.
לאנשי העימוד אין שום סמכויות
מעבר למה שתובע תפקידם.
נרעש כולו מגודל התרמית, פנה אותו
מומחה לאישים בכירים באוניברסיטת תל-
אביב וסיפר להם על תגליתו. רשימת
האישים שנודע להם ״סודו״ של זכארי
שוורץ כוללת את האנשים הבאים: אהרון
ששר, שהיה אז מזכיר הפקולטה ;
הפרופסור שלמה סימונסון, שסיים אך
בימים אלה את תפקידו כרקטור ד,אוניברסיטת;
אלוף (מיל ).אהרון דורון, שהיה
אז סגן נשיא האוניברסיטה! גדליהו פלג,
מבקר האוניברסיטה ; שמעון לב־ארי,

המיברק
של המפיץ
ך* יולי ,1975 נכנם גם מפיץ הסרטים
^ מיכאל שווילי לתמונה. שווילי שיגר
אז מיברק אישי לנשיא האוניברסיטה שאך
זה נכנס לתפקידו, הפרופסור חיים בן־שחר.
המיברק נשלח מתוך תיקווה שבן־שחר,
שהיה אז בשיא הפופולריות שלו לאחר
שעמד בראש ועדת־הרפורמד;-במיסוי, יעשה
דבר־מה להבראת המצב בפקולטה לאמנו-
יות באוניברסיטה. המיברק נוסח במילים
ישירות ובוטות, כמינהגו של מיכאל
שווילי :
׳״נשיא נכבד,
״כאיש־קולנוע מובהק שפעל שנים רבות
בענף הקולנוע בישראל, וחרד לעתיד
הענף, ברצוני להבהיר כמה נושאים המדאיגים
אותי:
• על סמך מה קיבל ראש החוג
לקולנוע בפקולטה לאמנויות, מר זכארי
שוורץ את התואר פרופסור באוניברסיטת
תל-אביב?
• איזה מומחים לקולנוע קבעו את
כישוריו של שוורץ לשמש ראש חוג-
לקולנוע 1
• מי בדק את מהימנות העובדות
המופיעות בתולדות־החיים שנמסרו לתיק
האקדמאי של הנ׳׳ל ואף פורסמו בעיתון
קלח־אפ מם׳ ? 1יש בידי מיסמך האומר
ההיפך מהאמור שם. אני תמה כיצד אדם
כשוורץ, אשר מצהיר בעיתון הנ״ל דברים
לא־נכונים ואשר לא ידוע לי שפורסמה
מצידו הכחשה, נמצא בשירות חשוב באוניברסיטה
וקובע גורל מורים אחרים ותלמי־

זכ א רי שוו ר ץ שי מ ש שני ם רבו ת כ מנ הלא מנו תי ב או ל פני וו ל ט די סני וה שתתף ב ע שי ת
״ שלגי הושבעת הג מ די ם 1937 ,וינ קן, ב לינ קן ו נו ד 1938 ,פינו קיו 1939
״ פנ טזי ה 1941 ,ב מ בי ״ 1942 ,ו ״ ע לי סהבארץהפל או ת 1951 ,ב תחיל ת שנות
הארבעים הי ה בין מי ס די ״ י ו. פ י. איי ״ .ו ב שנו תהח מי שי ם עסק ב ב מוי ס רטי פ ר סו מ ת.
ביום הו א מ שמ ש ב אחד מ מו רי החוג ל קו לנו עוט לויזי ה ב אוני ב ר סי טתתל -א בי ב.

אוטו -ט - 1ביוגראפיה

הביורגאפיה הרישנזית של זכארי
שוורץ, ראש החוג לקולנוע וטלוויזיה
באוניברסיטה (למעלה) ,טוענת כי הוא שימש, כביכנל, שנים רבות כמנהל אוונותי
באולפני וולט דיסני בהוליווד והשתתף שס בעשיית סרטים משך תקופה של 14 שנים.
אולם בארכיוני וולט דימני (מיכתב למטה) ,מופיע זכארי שוורץ כמי שהועסק באולפנים
פחות מארבע שנים, שברובן עבד כצייר־דמויות ובחלקן במחלקת התאמת הסיפורים.

זנאוי שוורץ

שעבד באולפני וולט דיסני בתפקיד שולי.
כאשר עלה לארץ, צורף על־ידי הפרופסור
לזר לחוג־לקולנוע תוך כדי דחיקת רגליו
של הבמאי הנודע, דון ריצ׳רדסון. בשנו?
1973 התמנה כראש החוג לקולנוע, ואף
זכה בתואר פרופסור־חבר־נלווה. לפרופסור
שהתיימר להבין באנימציה היתה יד בשורת
הקניות המוזרות שבוצעו בפקולטה.

4 54 1116 ¥7514 0181167 5411410״ץ10 קתז 38 6״י 811:5״!28011817 5011
118 10081 04 411686״ט ם 0040561 19; 1936 40 .608081 13, 1940.מ1101
16£ 111116 111 1940 116׳1ג04146)1 88 8 1870114 111811, 1(01 £01 8 1״! ¥6818, 116
88 88 118 01117 £681016 £11111 016411

>811111601 .ן 6ם 83 111 1116 51017״ !

0 1 0 6 1 6 1 ׳ 8 .6.11016111106״ 8621116111 0£פ 116ש״ 811 6 1 1 01160101 0 0

) 1940(.

40 700.ק111 86 0£ 1161״! ס 8110מ£011 ם ג 6 1118111118ק1 110

^310061617 701118,

ג10 רמ 5

.מ \ 71<1גכנ

184״610111

דים־לעתיד.
9נודע לי, כי אנשים בתפקיד בכיר
בחוג־לקולנוע, כמו מדכז־החוג מר ארנן
צפריר, ניצלו את מעמדם ומכרו לאוניברסיטה
את הציוד הפרטי שלהם באלפי
לירות, דבר שלא ייעשה. ברצוני לדעת
אם יש אמת בשמועה זו.״
על מיברקו של המפיץ שלחה האוני ברסיטה
תשובה מזורזת, שהגיעה לידיו
חמישה ימים בלבד אחרי ששלח את
מיברקו. בתשובת האוניברסיטה נאמר :
״בדקנו בקפדנות את הנקודות החשובות
שהעלית במיברקך המפורט. נמצאנו למדים
כי בכל המיקרים הנזכרים נהגו הגופים
המוסמכים בהתאם להליכים האקדמאיים
והנוהלים המקובלים באוניברסיטה.
״על כל פנים, הרשה נא לי להודות
לך על שטרחת להסב את תשומתזליבנו.
על החתום: צבי אייל, דובר אוניברסיטת
תל־אביב.״
את המיברק הזה לא ראו חברי סנט
האוניברסיטה מעולם, בנימוק שמיברק
מסוג זה, שכותב אדם פרטי, אינו מעניינם
כלל. דובר־האוניברסיטה, יחיאל בן־צבי,
טוען בתוקף כי הפרופסור בן־שחר אכן
קיבל את המיברק וטיפל בו. מכאן שהתשובה
נכתבה על דעתו של נשיא האוניברסיטה.
העולם הזה לא קיבל תשובה בנושא
זה מנשיא האוניברסיטה כשם שלא
נענה על שאלות רבות שהוצגו לאנשי
אוניברסיטה בכירים.
אנשי האוניברסיטה הטילו חרם על מתן
מידע על כתב העתון שניסה לקבל תשובות
לשאלותיו הרבות. המזכירות סירבו
לקשר את הכתב עם האישים שעמם ביקש
לשוחח. לשיא הגיע הרקטור, הפרופסור
שלמה סימונסון אשר טרק את שפופרת־הטלפון
בצורה בלתי־אקדמאית לחלוטין.

כך עוזרים
לחבר
^ משך הימים הספורים שחלפו בין
^ קבלת המיברק באוניברסיטה לבין התשובה
שקיבל מיכאל שווילי, לא טרחה
האנויברסיטה לבדוק את תוכן המיברק, כפי
שמעולם לא טרחה לבדוק את כישוריו של
זכארי שוורץ, ה״מומחה״ לאנימציה. כל
בדיקה היתה מערטלת אותו מייד מן
האיצטלות שבהן התהדר לשווא, בחיפויו
של פטרונו, הפרופסור משה לזר.
נוסף על חשיפת פרשת זכארי שוורץ,
ציין מיכאל שווילי במיברקו פרשה
נוספת הקשורה בפקולטה לאמנויות,
שבה מעורב אחד האנשים המרכזיים
בפקולטה: ארנן צפריר, מרצה
לקולנוע, נתמנה כמרכז־החוג בשנת .1975
צפריר הוא בין היחידים ממורי החוג המגן
על הפרופסורים לזר ושוורץ מפני טענות
המורים האחרים, היוצאים נגדם מפעם
לפעם. יש לו סיבה מצויינת לעשות זאת.
למרות שנמתחה ביקורת על המחלקה
בענייני קניית ציוד, הצליח צפריר למכור
לחוג את ציוד־ההסרטה הפרטי שלו, שכבר
התיישן, וזאת בידיעתו ובאישורו של דיקן
הפקולטה, פרופסור משה לזר. כך, למשל,
הצליח למכור לחוג לקולנוע בשנת 1975
את מצלמת־הקולנוע המיושנת שלו. זוהי
מצלמת 16מ״מ מסוג.י 5/1בעלת ״בלימפ״
(תא־תהודה כבד ׳ומסורבל להשתקת רעש
המצלמה) ,אשר אינה משמשת את אנשי־הקולנוע
בעולם זה יותר מעשר שנים.
כאשר הוצגה המצלמה לפני מורי החוג
לקולנוע, לא נאמר להם כלל כי בעיסקה
כלולה גם רכישת ה״בלימפ״ ,שמחירדשלו
בלבד כמעט והכפיל ממחיר המצלמה
עצמה. הפורים, שהוסבר להם כאילו המצלמה
תינתן לחוג כתרומה או במחיר אפסי,
הסכימו לקבלה ׳ולעשות בה שימוש בהס־רטות
שאינן משולבות בהקלטת קול, שהרי
ללא ה״בלימפ״ יוצרת המצלמה רעש חזק
שאינו מאפשר הקלטת־קול סימולטנית בעת
הצילום.
המצלמה אומנם נקנתה מידי ארנן
צפריר, אך המורים, לא ידעו על החלק
הנוסף, שנכלל בעיסקה ללא ידיעתם. בעת
המכירה הוסף מחירו של ה״בלימפ״ לעיס־קר״
וצפריר הצליח להיפטר ברווח גדול
מן הציוד המיושן ששכב אצלו כאבן שאין
לה הופכין.
מחיר הקנייה היה כמאה אלף לירות.
באותו מחיר אפשר היה לקנות, אז,
מצלמת־קולנוע חדישה וטובה.

משה מאור
(המשך הסידרה בגיליון הכא)

כדורסלן מנב ת ־א, שגבוה השבוע ער
ארובת ספוד, מסבו ער הניצחון הגדור

וי א!
אכל ה
מדיטציה לכיני המישיחק

אותה

נזיק,־ ברקוביץ נראה כאן בהפסקת
הנזישחק בין ריאל
מדריד למכבי תל־אביב, כשהוא מבצע תרגילי־מדיטציה, כדי להרגיע את עצמו לקראת
המחצית השנייה. את תורת המדיטציה למד מיקי בעת שהותו בארצות־הברית, ער לפני
חמישה חודשים, שם הופיע ולמד באוניברסיטת לאס־ווגאס. צילם: שלמה סתר
מאת

קי ברקוביץ
מוצאי יוס החמישי. השעה .20:30 רחובות
ערי ישראל ריקים מאדם. דממת כפר.
אפילו כלב לא ניראה משוטט ברחוב,
כל בית ישראל התכנסו בסלוניהם,
דרוכים לקראת שריקת־הפתיחה. הטלוויויה
משנסת מותניה לתציג פרק נוסף בסידרת
סירטי־המתח הפופולריים ביותר שלה,
והפעם דווקא מתוצרת הארץ. אולסי פרי
( )2.10 קופץ לכדור הביניים — פתיחה מול
הספרדי לואיס פראדה 2.05 והדראמה
מתחילה.
** בב־י תל־אכיב נגד ריאל, מדריד.
1*4המתה משגע אפילו אוהדים שלווים.
על המיגרש נראים האמריקאים של מכבי
מתוחים פחות, בהשוואה לישראלים. במהרה
מתעוררת השאלה: מה קורה למיקי בר-
קוביץ? הוא מבריק, אבל רק לפעמים.
י מיקי קלע 11 נקודות: ,והוכיח רק שמץ
מיכולתו. ניתן היה להבחין בנקל שהלה־סומן
המקומי מתרגש כשהכדור בידיו.

מה, באמת, קרה לבחורי
סיפר השבוע מיקי :״האמת היא שהתרגשתי
עוד לפני המישחק נגד ריאל
מדריד. ולא רק אני, כימעט כל השחקנים.
״,בשעה 12.30 התכנסנו, כל הקבוצה,
לאכול במיסעדה אולימפית, מול ההתאח-
דות־לכדורגל. אכלנו די הרבה. החבי׳ה
היו מתוחים, ניסו להפיג את המתח וראו
שזה לא הולך. דיברו על ריאל מדריד.
רלף קליין חזר על כל מיני הוראות.
סיפרו קצת בדיחות, אך מצד ־שני היה
ברור שאנחנו עומדים לפני מישחק קריטי.
כל עיני המדינה היו נשואות אלינו. כל
אחד נראה קצת מהורהר. פה אין בלופים,
אפילו שחקנים מנוסים הראו סימני ׳התרגשות.
״לקראת
השעה אחת בצהריים התחלנו
להתפזר, אבל לא לפני שרלף קליין שינן
באוזנינו שוב ושוב ישכל אחד חייב לתת
את הכל. יצאתי מהמיסעדה ונסעתי לקחת

מיקי ברקוביץ מתוח, מנגב זיעה >1כ1יו, קולע בהתקפה מתפרצת לסל של ריאל,

תקיעה גדולה

מיקי ברקוביץ נראה בתום הנזישחק נוטל חצוצרה
של אחד האוהדים, בדי להשתתף במקהלה. מיקי, שב־17
בפברואר ימלאו לו 23 שנים בלבד, עשוי להינשא בחודשים הקרובים לחברתו, שלי.
ה־ 17 בחודש יהיה היום ההיסטורי שבו תתמודד מכבי תל־אביב נגד צ.ס.ק.א. מוסקבה.
ן* את שלי, חברתי. ניסיתי להירגע ~איתה,
וגם זה לא הלך. ראו אותי אנשים ברחוב
׳ואיחלו לי כל מיני איחולים, .שלא תעשו
בושות כימו בפעם שעיברה ,,אמר לי גימנ־זיסט.
הרחוב כפה עלי את המתח. לא
הייתי מסוגל להשתחרר ממנו. חזרתיהביתה.

״כמו במחלקה
צבאית 1״

^ יפיתי להירדם קצת. לא ד.צ-
/ /ליחתי. פתחתי את מערכת הסטריאו
שלי, קצת לשכוח מהכול. להיות רק עם
עצמי. סגרתי את המערכת ושוב ניסיתי
להירדם. ישנתי שעה, והתעוררתי בשעה
ארבע. המתח כבר הרקיע שהקים. ירדתי
מהבית, התחלתי קצת לטייל. לקראת
השעה חמש עליתי שוב הביתה. נכנסתי
לעשיות מיקלחת ולהתכונן לערב. בשעה
•שבע נסעתי להביא את הורי (אין להם
רכב) למישחק. גם שלי הצטרפה.
״לא רק לפני המישחק ממש חשבתי
על הירידה בכושרי, אלא בכלל לעתים
קרובות בזמן האחרון. האמת היא, שאני
עסוק בעסק החדש שלי (חברה לשיווק
מוצרי־ספוריט) שאליו נכנסתי בשותפות עם
טל בדודי. הייתי רוצה להתאמן מדי בוקר,
אבל אני לא יכול. רובצים עלי חובות.
אני נקרע, למעשה. בין הביזנס לכדורסל.

פשוט אין לי זמן. אם הייתי במקום האמריקאים
בקבוצה, הייתי הולך כל בוקר
להתאמן בקליעה. מרבית האמריקאים
במכבי קמים בצהריים והולכים לים. הם
חיים מהכדורסל, אני לא ! אני אפילו עובד
עבודה פיסית. אריזות.
״דקות אחדות לפני שבע־ושלושים נפרדתי
משלי, ומהורי. ב־ ,19.30 כל הקבוצה
בחדר־ההלבשה. נכנסתי לחדר-ההלבשה,
לקול מטר של קריאות־עידוד.
״בחדר־ההלבשה הקבוצה דומה קצת
למחלקה צבאית. כל אחד מקבל את הציוד
האישי שלו מאמנון, האפסנאי שלנו. רלף
קליין. מעביר הרצאה טאקטית קצירה. כל
אחד יודע כבר את ׳תפקידו בעל-פה, אבל
קליין חוזר שוב ושוב. הוא מסביר בעזרת
לוח וגיר. אני, כמובן, לא עליתי בחמישייה
הפותחת. את זה כבר ידעתי ימים אחדים
לפני-כן. ברודי עלה במקומי. רלף אמר
לי בכל־זאת, שכשאני אעלה לשחק אני
צריך לשמור על בראבנדר, הכוכב ה0פ־רדי־אמריקאי
של דיאל מדויד,
״שמונה וכמה דקות, ואני עולה למיגר־ש.
הריצה והקליעות לסל מפיגות את המתח.
עליתי בהרגשה שהערב אנחנו מוכרחים
לנצח. איך בדיוק, לא ידעתי. מה שידעתי
זה שאנחנו דק הולכים לתת פייט לא-
נורמלי. וזה יהיה הסוף שלנו אם נפסיד.
עשינו יותר מדי בושות נגד האיטלקים.
״לפני כדורש•,פתיחה הסתכלתי על מוטי
ארואסטי ו־שוקי •שוורץ. ההתרגשות אחזה

האוהדים משתוללים
אוהדי משתי
צה בגביע־אירופה, נראים בתמונה כשהם מעודדים את
לא ידע שימחה כמו זו שפרצה בתום המישחק בין

גם בהם. עוברים אחד על־יד השני ותוקעים
כף. ואז המישחק נפתח. ישבתי על הספסל,
דרוך כמו קפיץ.
לקראת אמצע המחצית הכניס אותי
רלף קליין, לשחק. עכשיו, לא חשבתי
על כלום. לא יעל החבר׳ה, על המישפחה
או על יותר ממיליון הצופים שחוזים בי.
אם הייתי חושב על כל הדברים האלה,
הייתי מקבל התקף־לב. ריק שמעתי את
הקהל. נידמה היה לי שהוא כאילו דוחף
אותי. לקראת סוף המחצית הראשונה
קלעתי שתיים, ארבע נקודות, ואמרתי ב־ליבי,
:זה היום שלי.׳ ואז, שתי החטאות
ושתי לריצות פזיזות, ומצאתי את עצמי
בחוץ. שוב אותה ההרגשה. שוב אותה
ציפייה לקבל צ׳אנס לעלות למיגרש.
ההפסקה הצילה: אותי. מחשבה אחת רצה
במוחי: למרות שריאל מובילה בהפסקה,
אנחנו יורדים מנצחים. הרגשתי שהראש
שלי יותר מדי עמוס. כמד, שניות לפני
המחצית השנייה ביצעתי תרגיל־מדיטציה.
״במחצית השנייה רלף קליין, העדיף,
רוב הזמן, לתת לטל לשחק במקומי. הייתי
קצת פזיז, אולי ביגלל המעמד וביגלל
הביטחון שאבד לי בקליעה לסל. קלעתי
רק 11 נקודות. שריקת־הסיום הוציאה את
כל המתח החוצה. עוד לא ראיתי כזה
קרנבל, כזה קהל מתפרץ. הכל התרחש
באופן ספונטאני. מישהו הרים אותי על
הכתפיים ואמר לי לתקוע בחצוצרה. לא
חשבתי פעמיים. כולם היו שיכורים, ולא

מכבי תל־אביב, שהתאכזבו מרה
הופעותיה האחרונות של הקבואליליהם.
היכל־הספודט מעולם
מכבי תל־אביב לריאל מדריד.

מיין. ירדו לחדר־ההלבשה מחייכים, צוהלים.
התרגשנו עד כדי כך, מהתוצאה
( ,)85:94 שהתחלנו להתנשק בינינו. רק
השמפניה היתד, חסרה. מי חלם שננצח את
ריאל מדריד בהפרש של ודשע נקודות ! 1

;,זה יהיה
היום שלי!״
ף׳ ן־לילה הפגנד שוב לאלילים.
׳#/י ב^ישחק נגד מובילג׳ירג׳י וארזה
גידפו וקיללו אותנו. עכשיו כולם מדי>מים
אותנו על הכתפיים. מיד־אליהו המשכנו,
עם החברות, למלון פאל• ,שם סעדנו יחד
עם כדורסלני ריאל מדריד. הספרדים עשו
רושם של מפסידים בכבוד, אך די יהיו
״שקועים באירועי המישחק• ,שהוציא אותם
מהמשך המאבק על שני המקומות הראשונים
של ׳בית הגמר. שם כבר הייתה
שמפניה. שתינו, אכלנו. סוף־סוף קרענו
להם את התחת. אני מתכוון לקריעה פסי כולוגית.
ריאל אכלה אותה! מכזה מישחק
אפשר ממש להשתגע.
,״עכ-שיו, עם האוכל בא התיאבון. ב־17
בחודש זה נפגוש את הרוסים. לפני כארבע
שנים הייתי שותף לניצחונה של, ניבחרת־הנוער
על הרוסים. אני לא־כל-כך חושש
מהם. ה־ 17 בפברואר הוא יום־הולדתי.
ביום המישחק אהיה בן .23 זה חייב להיות
היום •של מכבי. זה חייב להיות היום שלי !״

קליעת־עונשין ונישא על הכתפיים |
מסס ציפורניו, צוהל להצלחת חבריו, קולע

ה ש בו עעדה

מינימום הנדס הראשון ר

1250.000י

מינימום נרו הפרסים

3,000.000ל
(כולל העברה)

יום ה׳ — המועד האחרון
למסירת הטפסים

עשה לן־ מנהג קבוע-
מלא טוטו בכל שבוע!
המועצה להסדר ההימורים בספורט

לדכר על כוס
כוא קפה:
אורי אכנרי יקיים כיום
היטבת הקרוב. ה־ 5בפברואר,
משעה 11.00 עד
יטעה 13.00 כצהריים, חוג
פתוח כקפה־גלריה ״סוף
השדרה״ ,שדרות רוטשילד
140 תל־אביב (ליד
״היכל התרבות״).
הוא ישיב לשאלות על
הכוונות, הרעיונות והתוכניות
של סיעתנו ככנסת
הכאה.
אם אתה מעוניין להציג
את השאלות המטרידות.
אותך, לברר, להקשיב —
אתה מוזמן.

למרות הסל!
מחיר הפירסנם וטל עמוד

8 1 0 1 1 :1בזר .

היא ר ק

(המשך מעמוד )27
בית־המישפט-העליון יואל זוסמן, והשופט
אליהו מבי, ונגדה הצביע השופט יצחק
כהן, שהוא אחיו של חבר־הננסת קלמן
כהנא מאגודת־ישראל.
לא עבר זמן רב מאז פירסום החלטת
בית־הדין־הגבוה־לצדק, והתארגנה קואליציה
דתית בראשות שני הח״כים הצעירים
של המפד״ל, יהודה בן־מאיר וזבולון
המר, שאיימו כי בתגובה על החלטה זו
תעזוב המפד״ל את הקואליציה הממשלתית
ותגרום בכך לנפילת ממשלתו של יצחק
.רביו. גם הרבנים הראשיים, שלמה גורן
ועובדיה יוסף, מיהרו להביע את התנגדותם
להחלטה.

(המשך מעמוד )22
•שהוא טען, לא הוצהר בישום מקום.

העד חתם
כצו מצפונו

(כולל העברה)

לפגוש את אוו
אבנו׳

חתונה בלי ר ב

ן ^ ןןלחקוראחהב רון

3,360ל

יוו

ך• סעדה שקמה כהוגי הדתיים גרמה
1 1לכך שהיועץ־המישפטי-לממשלה יורה
על דיון נוסף בבית־המישפט־העליון, בהרכב
חמישה דיינים, במטרה לבטל את
ההחלטה הקודמת. אולם למרות שהתסריט
היה כימעט מתוכנן מראש ובני מישפהת
שרון השלימו עם העובדה שאת מותר
חייהם יבלו כזוג שאייננו נשוי בנישואין
דתיים, ובנם יהיה ממזר, הפתיעו ה שופטים.
החלטת הבג״ץ השני היתד״ כי יש
למחוק את הפיסקה מתעודת הגירושין.
״לא עזרו הריצות ונסיונות־השיכנוע,״
מספר שימחה בחיוך מר .״אף אהד לא
הסכים להיות רב בחתונתנו, אז החלטנו
שאם אין אנו לנו — מי לנו.״
בהדרכתם של חוגים דתיים מצמרת
המימסד הדתי, שהתנגדו לגישתם הנוקשה
של הרבנים הקיצוניים, למד שימחה שרון
להכין חתונה לפירטי הפרטים. הוא השיג
כתובה, שבה נרשם כי הסכום -שישלם
אם יחליט אי־פעם לעזוב את מרגנית,
יהיה 18 אלף לירות. חופר, הכינו ידידי
המישפחה מארבעה מוטות שאליהם חיברו
מפה, המקשטת בדרך־כלל את סלון הבית.
הוכנה גם בום עטופה במיטפחת שהונחה
על מירצפת ,״כדי שהדשא לא יפריע לי
לשבור אותה במכה אחת,״ התלוצץ שימחה.
כדי למנוע כל טענות בעתיד, בחר
שימחה ב־שני עדים דתיים. אחד מהם, חיים
רוזנפלד, אמר בעת שחתם על הכתובה :
״אני אדם דתי, ואני חותם על פי צו
מצפוני.״ העד דרשני, דני עשת, קרא בעת
החופה את הברכות שבדרך־כלל קורא
הרב. עודכי־הדין אמנון זיכרוני ואביגדור
פלדמן ערכו עם בני הזוג חזרה גנרלית.
לקול מיצהלותיהם של גיל ומיכל ( )6הבלונדינית,
בתה של מרגנית מנישואיה
הראשונים. לקול נביחות הכלבים• ,שנאספו
להריע להתקהלות הגדולה נערכה החתונה.
את כוסית היין, שעליה בירך שימחה,
הגיש לו אורי אבנרי, שנאבק שנים רבות,
גב בתקופת ישיבתו בכנסת, למען נישואין
אזרחיים .״אולי הנישואין האלה יביאו
להכרה שצריכים לאפ-שר נישואין אזרחיים
בארץ,״ אמר אבנרי .״לזוגות שאינם יכולים
להתחתן בנישואין דתיים, כמו •שימחה
ומרגנית שחיים יחד כבר -שנים רבות ושום
רב לא מסכים לחתן ביניהם, וגם לזוגות
שאינם רוצים, סכל מיני טעמים, בני־שואין
דתיים.״
כשביקשו הצלמים סשימחה •שינשק לאשתו
הטרייה על שפתיה, הוא חייך ואמר :
״אנחנו לא ילדים קטנים. אנחנו מכירים
מזמן. כבר עברנו את השלב הזד.,״ לבסוף
נכנע, ונשק לד, קלות על לחיה וצווארה.

מתי יבוא
ולס טבס־החתונה עדיין איננו
\ * י0וף-פסוק במאבקם •של בני־הזוג, והם
מודעים לכך היטב. באמצעות פרקליטם
הם מתכוונים לפנות לבית־הדין הרבני
האיזודי בחיפה• ,שיכיר בנישואיהם .״בקשר
לכך איננו משלים את עצמנו,״ אומרת
מרגנית.
ולמרות •שאין זה סופה •של דרך־הייסורים
המיותרת- ,שנכפתה על בני־הזוג •שהוריהם
נרדפו על-ידי הנאצים ואשר נולדו כיש־ראלים- ,שירתו בצבא ומחנכים את ילדיהם
על ברכי המסורת, היה בה בחופה משהו
שחימם להם את הלב.,״עכשיו הילדים יודעים שיש להם הורים
חוקיים. מה לא עושים למען הילדים ולמען
אושרם?״ אמר שימחה, ואחד הידידים
שלגם כוסית אחת יותר מדי ,׳הוסיף :״עושים אפילו את תרגיל הנישואין הזה.״

אי-הדיווח, והופעתו כישיבות ה חכרה
כמייצג מגיות כארבעה ביל־ >
יון דולר. היא הונאה חמורה שד
תקנות ניירות־הערך כישראל, וגם
כאמריקה (בה הופצו מניות ״החכרה
לישראל״) .הברון יבול היה
לעשות זאת רק בגלל החיפוי שקיבל
ממנכ״ל החכרה, מיכאל צור,
שעימו עשה את ״הסבפ-הייעוץ״.
מיכאל צור גם הסכים כי מישרדיו הפרטיים
של הברון ישוכנו בחדרים של
החברה לישראל. תמורת השכרה זאת לא
גבה את ד,שכר כנדרש. על השכרה זו לא
דווח למועצת המנהלים או בתשקיף החברה,
כדרוש בחוק. גם עיסקה זו התאפשרה רק

פרקליט גולדגכרג
הצעה בשם ח״כיס
תודות לנכונות מיכאל צור לשתף פעולה
עם הברון.
הייפלא כי הברון חושש מחקירה
מישטרתית של מה שקרה בינו לבין
מיכאל צור? הייפלא כי הצהיר שהציעו
לעורך־דינו — גניזת דו״ה המבקר, אם
יבטל את התלונה שלו נגד רוזנבוים ב־שווייץ
— וכי הצעה זו באה מחברי־כנסת
•של המערך והמפד״ל• ,שחששו מגילויים
במישפט רוזנבוים על העברת כספים ל־מיפלגותיהם

אגם, הכרון לא דייק. אד עודד
דינו אמנון גולדנברג באו כהצעה
כשמם שד חכרי-בנסת. ההצעה
אמרה כי חכרי־הכנסת ידאגו שוועדת
המישנה לכיקורת־המדינה
תמנע את פירסום הדין־וההשכון,
לפי סעיף המאפשר זאת כמיקרה
שד פגיעה כארצות ידידותיות (לפי
סעיף זה נגנז כזמנו דו״ה המבקר
עד עסקי השוחד של מיכאל צור
באפריקה) .ק־ שלא המבקר היה
צריך למנוע את הפירסום, אלא
חכרי-הכנסת.
רק אם תחקור המישטרה, לפי הנחיית
היועץ המי־שפטי לממשלה, את מעשי הברון
רוטשילד, וחבריו למועצת-המנהלים, בעסקי
מיכאל צור, ואת מיסמכי רוזנבוים על
מימון המיפלגות בישראל, אפשר לטהר את
האווירה, כשם שרק חקירה מלאה בפרש יות
ידלין ועופר תרפא את המוגלה שם.

יגאל לביב

שיחר

זיונים בחדשות ובעתיקות

פי ר סו מ ת
!1תחי עוגח ה 3־רס1מת

הרוצח האכזר לפת את גרונה של
הנערה התמימה. אצבעותיו התהדקו סביב
צווארה. ואז...
מכונית, מרצדס שחורה החליקה ונעצרה
באיטיות מול פתח הווילה ההדורה. גבר
יפה־תואר, לבוש בהידור, יצא מתוכה
ופתח את דלת המכונית לפני יפהפייה
אכסוטית .״מה היית רוצה עכשיו יותר
מכלי״ שאל אותה בקול ארוטי מפתה.
היפהפייה העיפה בו מבט חשקני, ובקול
רווי תשוקה השיבה מייד :״אבקודכביסה

זוהי, בערך -החווייה שבה מורגלים צופי
הטלוויזיה במדיינות שבהן נהוגה פיר־סומת
מיסחרית בטלוויזיה. סירטוני־הפיר־סומת
קוטעים את רצף ההקרנה ברגעים
המותחים ביותר! ,־בשעות־השיא של ה צפייה
בטלוויזיה. הסיבה. לכך פשוטה :
המשלמים בעד הפירסומת מעוניינים ש־מיספר
גדול ככל האפשר של צופים יצפה
בפירסומת למוצריהם.
בימים האחרונים, נוכח הפירסומים על
דיוני הוועד המנהל של רשות־השידור,
עשוי היה להיווצר הרושם כי הפירסומת
המיסחרית עומדת אף בשעריה של הטלוויזיה
הישראלית. הידיעות על הרוב שנוצר
בוועד־המנהל בעד הנהגת פירסומת
בטלוויזיה, עלולות היו להטעות. שכן, עד
לשידור סירטוני־פירסומת טלוויזיוניים עדיין
רחוקה הדרך.
לא רשות־השידור, על גופיה השונים,
היא הסוברנית להחליט אם תהיה פירסז״
מת בטלוויזיה או לאו. הממשלה היא שצריכה
להחליט על כך, והיא חייבת לקבל,
להחלטה כזו, את אישור הכנסת. ספק אם
אכן יימצא בעתיד הקרוב רוב להעברת
חוק כזה.
התקציב קוצץ. אלא שבינתיים, שוב
התלקח הוויכוח הציבורי הישן, בשאלה

קול בעד

עוז

נגד

אם נ*תן לעצור את חדירת הפירסומת
לטלוויזיה הישראלית.
״לדחות — אולי. לעצור בשום אופן
לא.״ בכך מודה אפילו אלי תכין* ,שהוא
ואריאל ויינשטיץ היו שני חברי הוועד,
מסיעת הליכוד, שהצביעו נגד ההחלטה
המאשרת שידורי־פירסומת בטלוויזיה,
שנתקבלה על־ידי הוועד־המנהל
של רשות־השידור בשבוע שעבר. תבין
הודיע אומנם כי יערער על ההחלטה לפני
הממשלה, אך הוא מסכים שקשה להביע
התנגדות עקרונית לנושא. הוא אומר שאם
הפנייה אל האוצר להגדלת תקציב דשות
השידור לא תיענה, לא תהיה ברירה אלא
להנהיג שידורי-פירסומת.
יצחק לימי, מנכ״ל רשות־השידור,
משוכנע כי האוצר לא יעמוד בנטל של
50 מיליון הלירות הנדרשות כתוספת
לתקציב הרשות. בשנים האחרונות לא
עלה, לדבריו, תקציב רשות־ד*,שידור אלא
בסכום אחוזי תוספת־היוקר, ובשנה האחרונה
אפילו קוצץ. במצב כזה תוכל הטל וויזיה
רק לדרוך במקום, ולא יעבור זמן
רב עד שתתחיל לסגת.
״אותי לא מעניינת פירסומת,״ אומר
ליבני .״אותי מעניין רק מה שישודר בטלוויזיה
בשלוש השנים הבאות. ולדעתי,
הכרחי שישודרו לצד התוכניות הקנויות
יותר תוכניות מקוריות שיופקו בארץ,
ולא רק באולפן. טלוויזיה המשדרת
הוו רדת

וזז ה

ך* ומית־׳,הטלוויזיה האחרונה של
4 1הפרופסור יגאל ידין בסידדד. חדשות
בעתיקות, הוקדשה לזיזפי-עתיקות. אבל
התוכנית עצמה לא היתד, נקייה מזיופים,
שצדמו עין ואוזן לא פחות מאלה שבהם
עסקה.
תחילה הוצגו לפני הצופים הסרקופאגים
(ארונות־,מתים עשויי אבן) ששדד משה
דיין מאתר־הקבורה העתיק בדיר-אל-בלח
(העולם הזה ,)2056 אשר שוחזרו עבורו
במחלקת הרפאות (מתחרז עם שמאות)
של מוזיאון ישראל. הפרופסור טרודה
דותן, שהופיעה בתוכנית הסבירה, בחיוך
סתמי, כי מרביתם של ׳סרקיופאגים אלה
נמצאת ב״חפירות לא-סדירות ובלתי-
כשירות.״ לא היא ולא הפרופסור ידין,
מנחה התוכנית, מצאו לנכון לגלות לציבור
מי היה השודד שביצע את החפירות
הבלתי־חוקיות.
באותו שבוע פורסם בעיתונים, כי
לקראת הבחירות הקרבות והולכות ביקש
הפרופסור ידין להכין לעצמו תרופה לקראת
כל מכה אפשרית. הוא פנה גם אל אגף־
העתיקות, וביקש •שיינתן לו אישור כי
כל עיסקה שביצע במיסגרת האגף היתה
כשדה וחוקית.
לא פורסם אם האישור אכן ניתן לידין.
אבל אפילו יש בידו אישור כזה, הרי
עצם החיפוי שהוא ממשיך להעניק לשודד־העתיקות
משה דיין הוא בלתי־כשר מבחינה
ציבורית.

אמר, בין השאר :״יחידה במינה היא
אבך המישקל שנתגלתה לפני זמן־מה
בעמק-יזרעאל, ועליה השם העברי שמע...״
העורך, כמו אביגד, לא ידע אז שהאבן
מזוייפת. עורך זה של. קדמוניות, שנכשל
בדיוק כמו הפרופסור אביגד בזיהוי הזיוף,
הוא, במיקרה, הפרופסור ייגאל ידין עצמו.
אבל קל יותר להכות על חטא על חזם
של יריבים־למיקצוע.

ן* קטע אחר בתוכניתו סיפר ידין על
^ הפסל מעפולה שפיסל ראשי־אבן
שנמכרו כעתיקות. בין השאר ר,וחשד אותו
פסל בכך שהוא האחראי לזיוף אבן־
המישקל העתיקה שנתגלתה בשעיתיו בעמק־יזרעאל.
כאן
עדך ידין מעין התחשבנות מיקצו־עית
עם אחד מעמיתיו, הפרופסור נחמן
אביגד. ידין ציין בתוכנית — בלעג, מבלי
לנקוב בשמו של אביגד — בי ״חוקר
נודע מאד״ פירסם את אבן־המי־שקל הזו
שהיא, בעצם, מזוייפת.
מה שידין שכח לציין הוא שפירסום
תגלית אבן־המישקל נעשה על־ידי אביגד
בירחון קדמוניות (*שנה ב /חוברת מס׳ ,2
תוכניות מתוצרת־חיוץ בהיקף כר, גדול,
עושה מעצמה חמ1ר.״
זמן לעשות פיפי. תשובתו של ליב*
ני לכל הטוענים לוולגריזציה ולתת־התר־בות
שבשידורי־הפירסומת היא, כי בעוד
שהפירסוימת ׳ניתנת לשליטה על-ידי תקנות
ופיקוח חמורים, הרי על תת־התרבות
שבחשיפת הציבור לשעות-שידור ארוכות
של מוצרי תרבויות זרות אין כל אפ־שרות
לפיקוח.
על הטענה כאילו תביא הפירסומת ״ל צריכה
ראוותנית ולהגברת הפערים,״ כ־דיברי
חברת-הכנסת אסתר הרליץ, משיב
ליבני כי על־פי מחקרים שנעשו בחו״ל,
אין הפירסומת מגבירה את הצריכה אלא
משנה את כיוונה בלבד. כלומר, הצרכן
יקנה מיצרך שאותו התכוון לקנות בלאו-
הכי* ,של חברה אחת במקום את זר• ,של
חברתה.
יצחק קול, מנכ״ל של אולפני הרצליה,
אומר בעניין זה :״אני נגד הצביעות של
העיתונות, המאיימת בהגברת הצריכה ומציירת
לנו את הפירסומת בדמות אש מדאי
על המסך. ומה על כל המאבקים בין
הלוח הכפול ולוח שמונה? זד, לא מגביר
את הצריכה ז״ הוא שואל .״ובסך־הכל,
מה כל־כך מייוחד בפירסומת 1זהו דבר
שקיים בכל העולם. חוץ מזה, כשמראים
את גולדה ארבע •שעות רצופות בטלוויזיה
אני רוצה גם זמן לעשות פיפי.״
לא ככל העמים. לעומת קול בטוח
הסופר עמוס עוז, כי עם ישראל אינו
ככל העמים• עמדתו של עוז כלפי הפיר־סומת
היא שלילית קיצונית .״בניגוד לאנגליה
או צרפת,״ הוא אומר ,״אין לנו
די כוח התנגדות למה שפירסומת עלולה
לקבוע במוחות האנשים.״ לגבי הציבור
הישראלי, המתייחס לטלוויזיה ברצינות
תהומית, מהווה הפירסומת, לדעת עוז, סכנה
של ממש העלולה להביא תוצאות הרסניות.
השאלה
היא מה יהיה על הפרוייקט המפואר
•של החדרת התרבות הישראלית ל ראשו
של הצופה הי־שראלי, אם ירצו המפרסמים
(מה שסביר להניח •שאם יקרה)
לפרסם את מוצריהם דווקא בעת שידורן

״ראש גודיאה״ המזויין!
— למה לחפש בחוץ?
.)1969 אך לא רק אביגד כתב באותה
חוברת דברים על אבן־המישקל. גם עורך
קדמוניות הקדים לפירסום דברים, שבהם

של תוכניות קנויות, שפופולריותן בדוקה
והזוכות בצפיית-שיא, ולא בתוכניות היש ראליות
שעליהן לעבור עוד דרך ארוכה
עד שתגענה לרמה נאותה ולמיספר צופים
גדול .״למפרסמים לא תהיה שום השפעה
על סוג התוכניות שבהן יפרסמו,״ משיב
יצחק ליבני בביטחון גמור. אולם דומה
•שמנכ״ל רשות־השידור מיתמם מעט בנושא
זה. ייתכן שלמפרסמים לא תהיה השפעה
על תכני התוכניות הפדשודרות, אך לזמני״
השידור ייקבעו תעריפי־פירסומת, והמפרסם
יהיה רשאי לבחור את הזמן ועקב
כך גם את התוכנית שבד, יפרסם.
עוגת הפירסומת עדייו לא נאפתה, אך
המאבק על נתחיה מצוי כבר בעיצומו.
הפירסומת -לרועץ. טוען שמר יהו
רזניק, מנהל פירסזם שפט :״הפיר־סומת
היא לרועץ לנו, ממש כמו לעיתונות.״
הסתייגותו של רזניק נובעת מן
החש־ש שרשות־ד,שידור תקים חברה מונופוליסטית
שתטפל בשידורי־פירסומת בטלוויזיה,
כפי *שעושה זאת חברת רגיי ברדיו.
במידה •שחלקם של הפירסומאים בחברה
זו יקופח, הם עלולים להפסיד מכך .״העיתונות
יכולה להיאבק יותר,״ אומר רזניק.
״הם יכולים לפרסם דברים •שלא יהיו
לרוחה •של הטלוויזיה, ובזה כוחם. לנו
אין הכוח הזד.,״
אולם לא רק הפירסומאים והעתונות נאבקים
על העוגה. חברי אגודת המפרסמים
רוצים אף הם נתח. אף הם עדיין מתייחסים
לפיריסומת בטלוויזיה בזהירות ובחשדנות,
תוך גישוש ותהייה.
מיכאל ׳טטראוס, המנכ״ל הצעיר של
מיפעלי שטראוס וידשב־ראש אגודת־ד,מפרסמים,
מצדד בפירסומת .״בארץ חופשית
— יש לתת לתחרות חופשית להתקיים״
,הוא אומר.

מאח רי המסך
חלימה ^אירודזיון
בשבוע שעבר נפלה סוף־סוף ההכרעה.
ישירו •של אלדד שרים יהיה השיר, למילים

ף* המשך , 1תוכנית הובאו דוגמות
,מרתקות לזיופים ארכיאולוגיים המוצגים
כמוצגים אותנטיים במוזיאונים
׳גדולים ׳וחשובים בעולם. אי־אפשר היה
שלא לזהות את נימת הליגלוג וד,שיימחה־לאיד
בדברים שליוו את הצילומים.
למרבד, הצער התעלם ידין מזיוף נוסף,
שהוצג בשעתו כמוצג במוזיאון. וזאת,
משום שהוא הוצג במוזיאון ישראל.
בשעתו הוצג על־ידי מוזיאון ישראל,
כתגלית מייוחדת־במינד( ,ממיטב האמנות
השומרית המאוחרת — 2100 לפני הספירה
לערך) ראיש-פסל עשוי דיוריט. הייה זה
ראשו של מושל ילג*ש, שנקרא ״ראש
גודיאה״ (פירסום בקטלוג !מיוזיאון ישראל
מס׳ ,6תשכ״ה).
הפסל, שנחשב כאחד האוצרות של
מוזיאון ישראל, הוצג במשך שינים באולם
מיספר 2במוזיאון, עד שנתגלה כי אינו
אלא זיוף, והוא הוסתר במהירות במחסנים.
המעניין הוא שראש הפסל נרכש בשעתו
עבור המוזיאון על-ידי התורם הנודע
פרידריך מאן (שעל שמו נקרא היכל
החרבות בתל־אביב) ,באמצעות קרדיהתר־בזת
ישראל־אסדיקה.
מומחי־ד־,ארכיאולוגיה של הקרן, שזהותם
עדיין אינה ברורה, הם שיעצו למאן לרכוש
את המוצג עבור מוזיאון ישראל. חבל
שהפרופסור ידין התעלם דווקא מזיוף
מפורסם שהתגלה בבית, והעדיף ללעוג
למוזיאונים מפורסמים בחו״ל. אין כל
סיבה להתכחש לעובדה שאפילו מומחי-
עתיקות י־שראליים גדולים יכולים להיכשל
בזיהוי זיופים. אין זו בושה גדולה כל־כך.
הבושה היא בכך שמחפשים את הפגמים
רק אצל האחדים.

*של ערכה כלנמן, האהבה היא שיר
לשתיים, שאותו תזמר אילנית בלונדון,
בערב הגדול של האירוויזיון •שייערך שם
ב־ 2באפריל. להכרעה זו קדמו שבועות
ארוכים *של דיונים ומאבקים בין מלחינים
ידועים, שנלחמו על הזכות הנכבדה הזו —
ייצוג ישראל באירוויזיון. השלושה שנות־

מלחין שרים
דילמה ופשרה

רו בסיבוב האחרון היו המלחינים יאיר
רוזנכלוס, אלדד שרים ורוני וייס.
רחנבלום היה הראשון •שנפל. בזירה
נותרות שרים ווייס. כיוון •שהזמן •שנותר
בין ההכרעה לנסיעה התקצר והלך, היו
השניים בדילמה מי מהם יכין את חליפת-
הייצוג שבה יופיע באירוויזיון. דילמה
אומנם היתד״ אך החלטה — לא. מספרים
כי לבטוף החליטו השניים על פשרה, של פיה
יתפור אלדד שרים את המיכנסיים
ורוני וייס את המיקטורן •של חליפת־הערב
היקרה.

־זי! * 1*1*11

להלן לו חהמ חי רי ם ה מו סכם
ל ־ 7ד. ג 4 30.1.77

במדינה

משרד החקלאות

״שיצעק קצת לאנשים בעינייס,״
אומר מקס מ?כח, בע? חגות
בכיכר״המדיגה, שהציב שיט
במתכונת אמריקאית ומצדד
בבחירת פרס במועמד
לראשות הממשלה

לצרכן לק״ג
בל״י

2.75
עגבניות
4.15
גזר
4.80
פלפל קליפורניה
2.40
כצל יבש
2,80
כצל יבש ארוז בשקיות של 1ק״ג
3.60
תפוא״ד מיכול החדש
4.00
תפוא״ד ארוזים באריזה של 2ק״ג

ירקות

הירייה הראשונה במאבק בין שמעון
פרס ליצחק רבין על המועמדות לראשות
הממשלה, נורה מחוץ למיפלגה. היוזמה
לכך לא באה מצד אישיות בתוך מיפלגת
העבודה, ואף לא מצד אישיות פוליטית
כלשהי.
היה זה מקס מלכה, בעל חנות לתקליטים
ומערכות־סטריאו, שהניף על חנותו
כרזה מאירת־עיניים בעד בחירתו של

פירוח
5.30
תפוחים זהוב גודל 6
תפוחים זהוב גודל 6ארוז בשקית 2ק״ג 5.70
5.90
תפוחים זהוב גודל 6.5
תפוחים גרנד אויר מבוקר עמק גודל 4.30 6
תפוחים גרנד אויר ארוז 2ק״ג גודל 4.70 6
4.30
תפוחים גרנד אויר מבוקר הר גודל 6
תפוחים גרנד אויר מבוקר עמק גודל 5.20 6.5
תפוחים גרנד אויר מבוקר הר גודל 5.60 6.5
5.60
אגסים מזן ספדונה גודל 5
5.85
בננות

ת לי א בי ב
!!ומעון מרס בסטריאו

במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של הסופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.

— 8י08י>*31-

מקבילה, לתמיכה בפרס?״ מקשה מקס,
ומוסיף :״לא הספיקו שלוש שנים עם
הרבין הזה י היחידי שיכול ללכד את השורות
במערך כיום, עם נסיונו ועם הגישה
שלו — הוא פרס. נוסף לכך, בוא נגיד
שאני לא־כל־כך יונה. לא הייתי רוצה
שלובה אליאב יהיה בראש המדינה. אני
מעדיף את פרם.
״בעצם, דיין עדיף על כולם,״ הוא מסביר
,״אבל דיין אינו איש־צוות• אני לא
מאמין שהוא יכול להסתדר עם כל אנשי
מפא״י. הוא מקובל עליהם פחות מפרס,
ולכן לא הייתי ממליץ עליו לראשות הממשלה.
פרס, לעומת זאת, מקובל על מפא״י
ויכול לקבל שיתוף פעולה טוב מהם.״
בנושאי מדיניות חוץ וביטחון קרוב
מקם, לדבריו, יותר לפרס. הוא, למשל,
תומך בגוש־אמונים ,״אבל רק אם יפעלו
באישור הממשלה ולא בצורה פרטיזנית.
״בקשר למעמדה של ירושלים, לא משנה
לי כל־כך מי יהיה ראש העיר, ערבי או
יהודי, העיקר שיהיה חופש לכל הדתות.
המדיניות של י״ד העיקרים, כפי שנוסחה

הדרים אשכוליות — בתפזורת וארוזים
תפוזים — בתפזורת וארוזים
לימונים

2.40
2.90
4.10

פטמים קפואים בשקיות

מיני תנועוף (עד 1.1ק״ג העוף)
גודל ( 1עד 1.450ק״ג העוף)
גודל ( 2עד 1.6ק״ג העוף)
גודל ( 3מעל 1.6ק״ג העוף)
בשר הודו ללא עור וגידים

12.96
12.13
11.39
10.32
22.22

ע 3ת

1.04 +

1.78 +

דגים

כסיף כסיף בפרוסות של חצי ק״ג
קרפיון חי

9.50
18.20
15.15

76 אג׳
1.46ל״י
1.21ל״י

יתכנו שינויים במשך השבוע

ועד לשלום צודק ביו ישראל
והארצות העדביות

כמו באמריקה

אביב

ביום ראשון 6.2.77 בשעה $.30 בערב באולם ״בני ברי ת׳/
רח׳ קפלן , 10 תל־אביב

פיתון בעל־ פ ה
על מה דנו בכנס כוחות השלום במוסקבה?
ימסרו: ח״כ,תופיק טובי, נתן ילין מור

הרם בתים וגירוש תושבים ערביים מהעיר העתיקה
בירושלים -למי מועיל י
פרופסור דניאל עמית
הפותח: יצחק זמלר

הציבור מוזמן

כרזת הפירסומת שד שמעון פרס
פרס לראשות הממשלה, והפך את המאבק
הסמוי על הכיסא מיספר אחד בעבודה
למאבק ציבורי גלוי, בגוסח שיטת־הבחי־רות
הססגונית בארצות־הברית.
״ברגע שהתחילו לדבר על התמודדויות׳
עלה לי בראש לשים את השלט. אם
יפנו אלי, אעשה פעילויות נוספות. בינתיים
יהיה בקרוב שלט נוסף, על הבוטיק
השני שלי,״ אומר מקם.
הצעיר השחרחר בן ה* 29 נולד בקריית־שמונה,
סיים את בית־הספר הטכני של
חיל־האוויר, התגייס לצה״ל ושירת משך
שנה בקבע כאלקטרונאי בחיל־האוויר. עם
שיחרורו פתח מעבדת־טלוויזיד, ביפו. לפני
כשנתיים עבר לאיזור־היוקרה של כיכר
המדינה בתל־אביב ופתח שם חנות
למערכות־סטריאו ותקליטים. העסקים פרחו׳
ובסמוך לחנותו הראשונה פתח מקק
בוטיק לביגדי־אופנה. בשתי החנויות הוא
הושיב יפהפיות שתשבענה את דרישות
הלקוחות. הוא עצמו מסתובב בין החנויות,
מנהל את העסקים ומתעמק בבעיות הפוליטיקה
הישראלית.
תנועה מקבילה .״אם אורי זוהר
תומך ברבין והקים את את״ר (אזרחים
תומכי רבין) ,אז-מה רע להקים תנועה

על־ידי גלילי והיא מקובלת על רביו
ופרס כאחד, כך •שבנושא זה אין לי כלום
נגד רבץ.״
פרס נקי לגמרי .״אבל לעומת זאת
אפשר לשים לב כמה המערך ירד מהיום
שרבץ נכנס, לפני שלוש שנים. אין מדי־ניות־פגים
ברורה, אנשים לא יודעים לקראת
מד, הם הולכים, ואף אחד לא קם
ומסביר להם את זה. הסקרים בציבור מורים
על יתרון ברור לפרס. אבל אף אחד
לא קם וצועק, ובסופו של עניין הרי המועמד
נקבע במרכז מיפלגודהעבודה, עם כל
ד״פוילע־שטיקים׳ שלהם וד,קנוניות. אני
לא חושב ששמעון פרס היה מעורב אי-
פעם ב,פוילע־שטיק׳ הזה. מבחינה זו הוא
נקי לגמרי.״
את המפלגות החדשות של ידין ואריק
שרון שולל מקס לחלוטין. לדעתו, אריק
הוא מצביא טוב, מצויץ אפילו, אבל לא
חומר לראש־ממשלה, ולידין אין הניסיון
הפוליטי שיש לפרס. ניסיון כזה, חשוב
מאד שיהיה למועמד לראשות הממשלה.
״ביו כד ובין כך,״ אומר מקם ,״ההתמודדות
תהיה בתוך מרכז-המפלגה. אבל
שיצעק קצת לאנשים בעיניים, לגרוע זד,
לא יגרע.״

במדינה
ד ר בי ח ״ ם
ו>ה קרר. לגודר ה

גולדה אכלה עוף,
דיברה והתרכזה
בדזמגית — וקיבתה
התקוממה

מיזנון הכנסת היה ריין כימעט לחלוטין.
השעה היתד, מאוחרת, הדיון בחוק ההפלות
המלאכותיות התמשך, ההצבעה התקיימה
בשעה 8.30 ונדחתה לקריאה שלי-
שית. ישיבת הוועדה המדינית של מים״
לגת העבודה שהתקיימה במישרדי הסיעה
שבבית הסתיימה, וחברי הוועדה הסתלקו
לבתיהם.
ליד אחד השולחנות במיזנון הכנסת יש בה
ראש־הממשלה לשעבר, גולדה מאיר.
לידה הסבו סגן יו״ר הכנסת אברהם גי״
בלבר, השר ישראל גלילי, חברות־הכנסת
שושנה ארבלי־אלמוזלינו ואורה נמיר, והכתבת
לענייני.מיפלגות של שידורי ישראל,
שרה פרנקל.
גולדה אכלה עוף צלוי בתיאבון רב,
ותוך כדי אכילה הזחה באוזני היושבים
לידה, ובעיקר באוזני הכתבת לענייני מפלגות,
על מה שאמרה שעה קלה קודם-
לכן לעיתונאים שפגשה בבניין הכנסת.
היא תקפה בחריפות את העיתונאי אדיה
אבנרי אשר התרברב, בתוכנית־הרדיו בירה
ומצב־רוח שבה רואיין על-ידי מנחה
ומפיק התוכנית יעקוב אגמון, כי ״סחב״
מיסמכים מעל שולחנה של ריבקה אל־נתן,
מי שהיתה רעייתו של שר״האוצר המנוח
פנחס ספיר, והשתמש בהם מאוחר יותר

1 3 0 6־ 1 | :1 0 1

גולדה כ״חיים שכאלה״
כעס — טל מיז

לצורך כתיבת הספר על ספיר. גולדה רתחה
מזעם, וקראה :״אתם, העיתונאים,
הנכם בעלי־המיקצוע היחידים שאני מכירה,
שאינם מתייחסים בכבוד למיקצוע
שלהם! רופא לעולם לא היה מעז להתגאות
בכך שנהג שלא בהגינות בחולה שלו.
יתירה מזו, רופא לעולם לא היה נוהג
בחוסר־הגינות כלפי חוליו!״ אותה שעה
לא ידעה גולדה, כי דקות אחדות לאחר־מכן
תדזקק היא־עצמה לרופא.
כגלל ההתרגשות. מרוב התרגשות,
אגב שיחד, תוך כדי אכילה, החלה גולדה
משתנקת ומשתעלת. איש מן המעטים ש ישבו
ליד השולחנות הסמוכים עדיין לא
שם לב למתרחש אצל גיבורת התוכנית
חיים שכאלה שהוקרנה ערב קודם־לכן בטלוויזיה.
ליד שולחן סמוך סעד דן פתיר,
יועץ ראש־הממשלד, לענייני עיתונות, והיה
טרוד באכילה. שולחן אחר היד, מאוכלס
בחברי־הכנסת מטעם הליכוד חיים לנדאו,
גאולה כהן והח״כית החדשה ציטד, לינקר.
לפתע החווירה גולדה, רכנה נוכחה וד,קיאה.
שרה פרנקל מיהרה לטפוח על גבה,
לנסות להקל עליה, היא קינחה במפית את
פניה של גולדה. חברת־הכנסת אלמוזלינו
רצה למיטבח והביאה בקבוק־סודה, אורה
נמיר אחזה בידה של גולדה, וגיבלבר
וגלילי ניראו נבוכים לחלוטין.
התקרית כולה לא נמשכה יותר מדקות
(המשך בעמוד )38

5 0 1 / 011 £

האד רי כ לי ת הי שרא לי ת ה עו מדתבראש
צוות־התיכנון של עי ריי ת ביו־יורק לו חמת
ל ש מי ר ת צביונה ה הי ס טו רי של תדאביב ־
וצפו״ד למינוי רם מטעם מי משלקארטר

ן ה כינו החדשה

1נבחרה מבלי להביא את האפשרויות לן
הכרעת הציבור. רחל סבורה כי אפשר
| לפתור את בעיות התחבורה בעיר בלעדיה.

אשת החנוה

במשך שנות שהותה בניו־יורק
כבשה לה רחל רמתי מעמד
חברתי בצמרת העיר, והיא נמנית עם פורום מאה הנשים החשובות
בארצות־הברית ומיודדח עם מדינאים, אנשי־רוח וכוכבי־סרסיס.

בתמונה היא נראית (מימין) בפתיחת תערוכת־התכשיטים של
רחל גרא (באמצע) ׳,בחברת ישראלית נוספת היושבת בארצות־הברית,
ניבה קיסלה (משמאל) ,הנשואה למיליונר אמריקאי.
רחל זכתה בפרס על תיכנון הרובע ״איטליה הקטנה״ בניו־יורק.

^ מא, קיפלתי את הפרס:׳׳

העי ו ״ה

הישנה של תל־אביב,
ברחוב ביא־ליק,
נחסמה בפסיפס אמנותי של נחום
גוטמן, המסתיר את כל הכניסה היפה של
הבניין כפי שנשקפה להולכים מקצה הרחוב.

/ /י * מעברו האחר של קן הטלפון ה־טרנס־אטלנטי
ישבה, בדירתה המהודרת
שבמרכז העיר גיו־יורק, רחל רמתי, יש־ראלית־אמריקאית,
המשמשת כאדריכלית
הראשית בעיריית ניו־יורק.
שעות אחדות קודם־לכן הודיעו לה כ־זכתה
בפרס החשוב ביותר בתחום האדרי כלות
באמריקה, המקביל לפרס האוסקר
של הקולנוע. הפרס ייתן לה על תיכגון
הרובע ״איטליה הקטנה״ בייו־יורק.
בימים אלה, כשהגיעה לארץ, יפה ומאושרת
מתמיד, גילתה עד מהרה שתל־אביב,
העיר שבה גולדה, גדלה ומתפתחת
מצד אחד, אולם נפגמת מצד שני. ומה
שחמור הרבה יותר — מאבדת את עברה.
רחל מודעת לכך ש״אורח לרגע רואה
כל פגע״ ,ושכאחת המגיעה מחו״ל בערך
אחת לשנה, קל לה למתוח ביקורת, אך
בכל־זאת היא מתירה לעצמה לעשות זאת.
יש לה הזכות לכך. במשך יותר מעשר
שנים טיפסה, ברוב עמל, בכל שלבי ההיררכיה
האדיכלית בניו־יורק, עד שזכתה
לעמוד בראש צוות־התיכנון של המטרופו־

הכינו הרוסה

״היתה לנו כיכר עם היסטוריה ועכשיו הופכים אותה
לעורק־תחבורה,״ אומרת רמתי .״מצד אחד הופכים
את דיזנגוף לחד־סיטרי, ומהצד השני מזרימים אליו יותר תנועה, במקום לפתח את
הרחובות שמסביב. לא כל דבר צריך להרוס בגלל המכונית. המכונית היא רק כלי תחבורה.״
לין הענקית. יתירה מזו, רחל תיכננה שני
פרוייקטים אדירים שזכו בשפע של תיש־בחות
ברחבי העולם.
אחת מעבודותיה המונומנטליות היא פיתוח
ותיכנון הרכבת־התחתית החדשה של
השדירה השנייה בגיו־יורק. לא־מעטים מתושבי
העיר מכרו את מכוניותיהם כי
״פשוט יעיל יותר כיום לנסוע ברכבת-
התחתית,״ לעדותם.

גולת־הכותרת של עבודתה בניו־יורק,
הפרוייקט שזיכה אותה בפרס הגדול,
היא תיכנון הרובע ״איטליה הקטנה״ ש במרכז
העיר ניו־יורק — .האיזור ״ שבו
צולם הסרט הסנדק — ליד הצ׳יינה*
טאון .״כשחשבנו כיצד לתכנן את המקום
הזה, המאוכלס ברובו הגדול על־ידי איטלקים,
אירגני קודנדכל את התושבים
המקומיים,״ מספרת רחל .״זהו המקום

שלהם, וזכותם לקחת חלק בהחלטה איך
הם רוצים לחיות ובאיזו סביבה. המגמה
שלנו היא לעשות את העיר הרבה יותר
הומנית. אין לשכוח כלל חשוב אחד :
תהליך קבלת ההחלטות אינו חשוב פחות
מן ההחלטה עצמה.״ כלל־הברזל הזה אינו
קיים, לדעתה בישראל.
״בביקורי האחרון,״ היא אומרת ,״הדבר
שחרה לי ביותר היד, מה שעוללו לכיכר־דיזנגוף.
הכיכר הזו היא אולי אחד הדברים
שעוד מייצגים את תל־אביב הקטנה
שמנסים היום לחקות. מצד אחד מוכרים
גלויות של הכיכר הפתוחה לשמיים עם
הבתים העגולים והמרפסות המעוגלות, ומהצד
השני הורסים. אנשים אמרו לי ש ביצעו
את השינויים מבלי להתייעץ עם
התושבים, מה שמוכיח על גישה של
חוסר־ביטחון. הכיכר היא נישא חשוב דיו
כדי שהעירייה תציג לפני התושבים את
האלטרנטיבות העומדות לרשותה. תארו
לכם שהיו לוקחים את שער־הנצחון בפאריס
ומחליטים להזרים עליו תחבורה.
הרי היו מתחוללות שם הפגנות סוערות !
היתד, לנו כיכר עם היסטוריה, ויש לכבד
אותה.
״כיכר־דיזנגוף היתד״ בשבילי ובשביל
רבים אחרים, פיסת־ארץ שיש לשמור
ולחזק, ולכל מי שישאל איתי איד תעבורנה
המכוניות, אשיב ללא היסוס: כי־כר־דיזנגוף
חייבת להיות מרכז להולכי־רגל,
ולא צומת תחבורתית. את התנועה
צריך להזרים ברחובות אחרים. ייחודה
של תל־אביב היה, וכדאי שיישאר, כעיר
של הולכי״רגל, כמו שעשו בהצלחה בכיכר
אתרים.
רחל מציעה שגם ׳ בארץ, בדיוק כמו
שנהוג בארצות־הברית, ייוועצו בתוש־

תלויהבית״ביאליק^, מידפסת מפתחת העירייה את איזור
ומצד שני מתעלמת מן המירפסות היפות
של כיכר העירייה ומשאירה אותן חלודות.
ענת ,״אבל בתוך חלקת־הבנייה שלהם.
אחדים מחוקי הבנייה בניו־יורק המשפרים
את איכות החיים, למשל, מחייבים
את הקבלנים לשתול לפני הבית עץ, כל
שלושה מטרים. לאנשים אין יחס לדברים ציבוריים, אבל אם אזרח יטע עץ במו־ידיו
טיבעי שהוא גם ידאג לו. כל קבלן
חייב להקציב חצי־אחוז מתקציב הבנייה
שלו ליצירה אמנותית כלשהי שתייפה את
ד,מיבנה, דברים הטובים לעיר וטובים לדיירים.״
ברחוב
דיזנגוף, למשל, סבורה רחל שהתרחשה
תופעה מעניינת. לדעתה :״החנויות
היפות והקטנות של הרחוב, התחלפו
בחנויות־אוכל ושינו בכך את אופי
הרחוב. חבל, שהעירייה סוגרת את הרחוב
לתנועה בדיוק ביום השבת, כשכל העם־
(המשך בעמוד )38

^ 111ייייי ״8

וחוב בוסט ווס

ביפו הוא, לדעת רחל רמתי,
אחד הרחובות המעניינים
בתל־אביב רבתי, כשבמרכזו הבניין המאורך בעל המירפסות
התלויות, מסוג אלה המהוות גורם־משיכה לתיירים בספרד. סיר־

פסות הבית הזה חלודות ומזוהמות, וכך גס החנויות שמתחתן.
בתמונה למטה: איזור דרוס תל־אביב מוזנח, על חשבון פיתוח
צפון העיר. לנווה־צדק ולשכונת שבזי רואה רחל רמתי עתיד
גדול .״אלה איזוריס שצריך לשמר בזכות ההיסטוריה שלהם.״
בים וישתפו את האוכלוסיה בהחלטות פרנסי
העיר .״בדומה לנעשה בניו־יורק,״
היא אומרת ,״הייתי מחלקת את תל־אביב
לאיזורים, תוך הענקת תיכנון עצמאי לכל
איזור ואיזור. בכל איזור יש להקים גוף־
תיכנון קהילתי. הגוף הזה מורכב מ־50
אזרחים מתנדבים הנבחרים על־ידי ראש־העיר,
ולהם זכות הבעת דיעה בהחלטות
הנוגעות לאיזור־מגוריהם. כך הם מקבלים
את ההחלטה יותר בהבנה, כי זה ידוע,
שמבחינה פסיכולוגית אנשים בדרך־כלל
אינם שבעי־רצון מתיכנון של אחרים.
״כך יוצא שהעירייה נמצאת במגע מתמיד
עם התושבים, ונראית בדיוק כפי
שהאזרח הקטן היה רוצה לראות אותה.
להיות אדריכל, זה קודם־כל לשרת את
האדם הקטן.

הנחה במיסיס
ליוזמי שיפור
,ך* עירייה חייכת לעודד את הא-
1 נשים ליפות את העיר,״ היא טד

דמיון ומעוד 1x2

תל־אביב, אולי משוס שקבוצת תיכנון העיר
חייבת, לדעת רמתי, להיות על טהרת
אנשי־מילצוע, ללא כל שייכות פוליטית.

הרמה שד רמתי ו י

במדינה

(המשך מעמוד )57
קים סגורים. אז למי זד. מביא תועלתו
״אם העירייה כבר סוגרת רחוב לתנועה׳ (המשך מעמוד )35
אז אפשר לעשות משהו כדי שבעלי*
שעשו ספורות, אולם עד שהנוכחים -תפסו מה
החנויות ירצו לעזור לעירייה, כמו
בניו־יורק, וזה לאפשר להם באותו יום, קורה, דומה שחלף נצח. לפתע החלו מל־למשל,
להוציא את הסחורה החוצה על צרי המממן להתרוצץ כמטורפים. הם פתהמדרכה
בדוכנים קטנים ונאים, כך ש חו חלונות, ביקשו להקל על הגברת הזקנה.
אחד הסדרנים הוזעק לקרוא לרופא־החנויות
יקבלו. תנופה כלכלית
והרחוב הבית, אולם הרופא עזב את מירפאתו.
יקבל אופי יותר חזק. אין שום סיבה
שלרחוב דיזנגוף לא יהיה תיכנון בעל הוחלט להזעיק פרופסור מהדסוז.
גולדה התנגדה, טענה שהיא מרגישה
אופי מסרים.״
הדברים אשר, לדעת רחל רמתי, טוב יותר. ואכן, כעבור זמן־מה התאוששה, אחד להדגיש בתיכנון הערים בארץ, הוא ובעזרת חברות־הכנסת נמיר ואלמולינו, יש השילוב בין האמנות לאדריכלות. היא יצאו את המממן, ונלקחה אל חדר־המנד
נעזרת בדוגמה נוספת מתיכנון הרובע חד, הסמוך. הפרופסור הוזעק בכלמאת,
והגיע במהירות הבזק. בעל המיזנון נשאל
״איטליה הקטנה״ :״יש שם רחוב חנויות
קיר על־ידו מה אכלה הגברת מאיר שגרם לה
מאד מיוחדות, וביניהן היה קטע של
להקיא. הסתבר כי המזון היה תקין, אולם
אטום ששבר את רצף החנויות.
אחרי העובדה שראש־הממשלה לשעבר אכלה
הכל, לא נעים ללכת ליד קיר אטום.
לאחד ודיברה בוממנית, תוך התרגשות גדולה,
כיצד פתרנו את הבעייה? פנינו
גרמה לה לתקלות בעיכול. הפרופסור ציהציירים
הגדולים של אמנות דפוטו־ריא־הקיר
ווה על גולדה ממחה מוחלטת, ורשם לה
ליזם, וביקשנו ממגי שיצייר על
תרופות.
הריק חנות בגדול אחד־לאחד על כל
כל אותה עת ישבו ח״כי הליכוד ליד
פרטיה, בצורה שתיתן למבקר הרגשת
רציפות. ואכן, התוצאה הוכיחה את עצ שולחנם ולא משו ממקומם. רק כשהסמה
תדתי-משמע. גם יצירה אמנותית אט תיימה התקרית, פנה ח״כ חיים לנדאו אל
רקטיבית, וגם שמירה על אופי הרחוב. שרה פרנקל, שסערה את גולדה במסירות,
״אני משוכנעת שעל־ידי תמריצים ניתן ואמר לה :״כל הכבוד! הצלת את חיי
להשפיע על חיי עיר,״ ממשיכה רחל. האומה.״
״בניו-יורק, העירייה מוותרת על תשלום
מיסים לתושבים בעלי־יוזמה המעוניינים
להשקיע את הכסף הזה בשיפור מראה
הבניין שלהם. גם בפאריס הורידה העי הסוד האחרון
רייה מתשלום המיסים לתושבים שצבעו
גיבור השירות החשאי
וקישטו את מקומות מגוריהם.
״מדוע, כשבונים בתל־אביב שכונה חדשלמה
עמיר שגפטר
שה כמו תוכנית ל ,,היא נראית כמו כל
איזור אחר בתל-אביבי תארו לכם את
בשבוע שעבר —
הילדים שנולדים שם, גדלים, ו:ל מה שיש
אך איש לא חבפים להקצות
להם זה רמת־אביב ושיכון ל /למה יהיה
להם להתגעגע ל״ היא שואלת.
לו חלקת־קכר
בעירייה, לדעתה. חייב להיות גוף תיב־
״למה הם עושים לו את זה?״ לחשה
מני שאינו פוליטי בלבד, אלא מורכב
מאישי־מיקצוע ואזרחים נבחרים. פולי לאה (״לילה״) עמיר בגרון חנוק, ולא יב־טיקאים
יכולים להצביע בעד או נגד לה לעצור בעד דימעותיה. בני המיש־תיכנון,
אבל על התוכנית חייבים האנשים פחה, מישפחתו של גר־הצדק שלמה עמיר,
שעבד שנים רבות עבור שירותי־הביטחון
לחשוב בראש פתוח.
הישראליים ונפטר לאחר שורה של הת״
מינוי חדש קפי־לב, לפני שבועיים, לא יכלו להסתיר
את כעסם. המתח ניכר בבירור בפניהם,
והיתד, להם סיבה טובה מאד לכך.
מטעס קארטד
שעות אחדות לפני שאמור היה להיערך
טכס־ר,קבורה של עמיר, שהיה מוכר
ך* חל רמתי היתה רוצה לראות ב־ יותר בשמו־מלידה, אחמד עבדאללד, זוט,
תל-אביב, כמו בניריורק, את הישן לא נמצאה עבורו חלקת־קבר בשום בית*
והחדש משתלבים זה בזה .״במקום להרוס קברות בירושלים.
את הישן ולבנות עליו חדש, למה לא
כיור כדת וכדץ. עבדאללה זוט אומלשלב?״
היא שואלת, ומבקשת ממתכנני
תל-אביב לשמור על משמת העיר, כי נם נולד כערבי, לפני 51 שנים, בכפר
״בתל־אביב קיימת סכנה שכל הרבעים קולוניה שליד מוצא-תחתית, אולם עוד
הישנים ייעלמו. יש בתים כמו, למשל, מגיל צעיר קשר את גורלו ועתידו בעם
בשכונת נווה־צדק, עם ארכיטקטורה נהד היהודי, התגורר והתחנך בבית מישפחה
רת מלפני שלושים, ארבעים, חמישים יהודיה בירושלים, ובהתבגרו הצטרף לשישנה
ויותר, הנמצאים בסכנת הריסה. במ רותים החשאיים.
שנים ארוכות פעל למען ובשם מדינת
קום להתעסק רק בפיתוח דברים חדשים,
יש להקדיש יותר תשומת לב למה שקיים. ישראל בארצות ערב ובעולם כולו. רוב
״בעיריית ניו-יורק קיים חוק המגן על פרשיותיו ומעלליו נותרו עדייו חסויים,
בניינים שקיימים יותר מ־ 30 שנה, והם וגם עובדת היותו איש השי״ן־בי״ת ניש־בעלי
היסטוריה מסויימת הקשורה בחיי מרה בסוד כל השנים, עד ליום מותז.
ב־ 1960 חזר עבדאללה לארץ, יחד עם
העיר או המדינה. לעירייה שמורה הזכות
להפקיע את הנכס לצורכי שמירה בלבד.״ אשתו ושני בניו, שאחד מהם משרת כיום
רעיון אחר שמביאה איתה־רחל, לקישוט בצד,״ל. הוא התיישב תחילה ברמת־גן,
העיר, הוא פיזור פסלים בנקודות שונות. ושם נפלה החלטתו להתגייר, ולגייר גם
״בניו־יורק פנינו לקבוצה של פסלים מה את כל בני מישפחתו.
מאז, נקרא עבדאללד, זוט שלמה עמיר.
שורה הראשונה,״ היא מספרת ,״וביקשנו
מהם להשאיל לעירייה את יצירותיהם. את פרנסתו מצא בתחנת־דלק ובמיסעדה
העירייה התחייבה לטפל בנושא ההובלה שהקים בנווה־אילן, על הכביש הישן ירווההצבה.
הקבלנים שבשיטחם נקבעו הפ שלים—תל-אביב. פעמים אחרות בשנים
סלים חוייבו לשלם את דמי־הביטוח, וה האחרונות נאלץ להיעלם מביתו שבאבו־פסלים
נהנו ממנה גדושה של יחסי־ציבור.״ גוש, מחשש להתנכלות מצד שליחי סוב־בארצות־הברית
הפכה רחל דמות ידועה נות־הביון הירדנית, שהוציאו צו להרגו
ופופולרית. היא נמנית כיום עם פורום לאחר ששהה שנים אחדות בירדן וכנראה
מאה הנשים החשובות באמריקה, ונפגשת ״נשרף״ שם על-ידי המודיעין הירדני.
העדה הכורדית הסכימה. אולם כל
מדי כמה שבועות עם אותו פורום כדי
לדון בעניינים שברומו של עולם. כך, הסיפור המופלא הזה כנראה לא נגע כלל
למשל, התיידדה עם מראיינת־הטלוויזיה לרבנים הירושלמים. סדר זה סדר. רבני
ה,יקרה׳ ביותר בעולם, ברברה וולטרם, עם העדה האשכנזית, הממונים מטעם ועד
אריקה יונג, מחברת רב־המכר פחד־ גבהים, העדה על בית־ד,קברות האשכנזי, סירבו
להקצות חלקה לקבורת גר־הצדק. גם רבעם
מדינאים, וכוכבי־קולנוע ותיאטרון.
אולם ההפתעה העיקרית שלה לידידיה ני העדה הספרדית לא הסכימו להקצות
הישראלים עדיין שמורה באמתחתה. רק לו מקום בבית-ד,קברות של עדתם.
רק שעות ספורות לפני המועד המתוכלמקורבים
שבידידיה היא מספרת שנשיא
ארצות־הברית, ג׳ימי קארטר, הודיע לה נן של ההלווייה יכלו בני מישפחת עמיר
כי היא עתידה להתמנות בקרוב לתפקיד לנשום סוף־סוף לרווחה. רב העדה הכורבכיר
לענייני תיכנון ערים בארצות־הברית. דית בירושלים הסכים להקצות לנפטר חל-
כך תהיה רחל הישראלית הראשונה, אם קת-קבר נאה בבית־ד,עלמין של העדה הלא
היחידה, שהגיעה אי־פעם לתפקיד רם* כורדית, המשקיף גם על תחנת־הדלק של
עמיר. מקורבי המישפחר, מספרים כי גם
מעלה בבית הלבן.
יצחק תוראל
(המשך בעמוד )42

וך דפכי שנה הכירו רק מעטים,
> בעיקר לובשי מדים, את שמה.
!ביום־העצמאות האחרון היא הפכה בין-
לילה לאורחת בכל בית בישראל. במפתיע
הוצע למיקי קם, בררנית אלמונית בת ,21
בוגרת להקת הנח״ל, להנחות את חגיגת־הזמר,
המופע הטלוויזיוני היוקרתי של
יום־העצמאות. בעיני האיילה הענקיות
שלה, בגופה הגמלוני המתנשא לגובה של
174ס״מ, בחיוכה השופע קסם אישי ׳ותום
נעורים, היא חישמלה את כל הצופים בה.
אחר כך נעלמה מיקי קם אל מרתף
מועדון־התיאטרון התל-אביבי, שם הופיעה
כמעט מדי ערב עם רביעיית בנות
נזועדון־התיאטוון בהצגת עוד לא נגעו
בי. למרות *שכל המבינים שפגשו בה ניבאו
לה עתיר גדול ומפתיע כשחקנית, ומדת
ובדרנית, נעלמה מיקי קם מהנוף הבידורי.
כשתחזור אליו בשבועות הקרובים, כשהיא
מככבת בסרט הישראלי החדש סרט
וארוחת־בוקר, עשויה מיקי קם להפתיע
אפילו את חסידיה ומעריציה המושבעים.
בפעם השניה תוך שנה אחת היא תממש
את סיפור סינדרלה במציאות הישראלית.
השחקנית האלמונית, ילידת קיבוץ מנרה,
תכבדש לעצמה ללא עוררין גם את התואר
של כוכבת הקולנוע מספר אחד של ישראל.
הימור בלתי מקובל
^ הימור היה 1כל הקופה או לא כלום.
( 1זהו הימור בלתי מקובל בתעשיית־הסרטים
הישראלית, בה נוהגים ללכת רק
״על בטוח״ :עלילות עבור המכנה המשותף
הרחב ביותר, שנוסו בהצלחה בעבר :
כוכבים שהצדיקו את עצמם בעבר כשוברי-
קופות ומושכי-קהל.
זו אולי הסיבה לכך שאין מיבחר של
כוכבים מנצנץ בשמי הקולנוע הישראלי.
הסיכון הכספי הוא גדול מדי כדי להמר
על שחקנים צעירים ובלתי ידועים, אפילו
הם נראים כמוכשרים בצורה יוצאת־רופן.
כשמחפשים שחקנית לסרט ישראלי חדש,
צצים -מאליהם שמות מוכרים כמו אלה של
גילה אלמגור או יונה אליאן. מי מוכן
להניח שגי מיליון ל״י על שמה של טי-

אבל במקרה זה לא היו הרבה ברירות.
סרט וארוחת־בוקר, היא קומדיה רומנטית
המספרת על משבר השנה הראשונה בחיי
הנשואין של זוג ישראלי צעיר. גיבוריה
היו צריכים להיות שחקנים בשנות העשרים
המוקדמות שלהם.
לגבי התפקיד הגברי בסרט לא היו
היסוסים רבים. דורון תבורי, שחקן תיאטרון
באר־שבע, התגלה כבר במיבחני־הבד
כדמות הקופצת מתוך המסד החוצה. המצלמה
אהבה אותו והוא גילה נוכחות מק סימה
על הבד. הוא עתיד להיות אובייקט
להתאהבות של מרבית הצופות.
התפקיד הנשי היה פרובלמטי יותר.
עשרות שחקניות ניבחנו לתפקיד. אף אחת
מהן לא השביעה את רצון הבמאי, אלפרד
(,,פרדי״) שטיינהרדט והמפיקים. פרדי
הלך אז לדאות את מיקי קם בהצגת בנות
מועדון־התיאטרון. הוא יצא מאוכזב .״היא
אולי כישרון גדול,״ פסק על מיקי קם,
״אבל לא בשביל קולנוע. היא ליצנית,
לא שחקנית.״
בכל זאת לחצו עליו לעשות לה מיבחן-
בד. פרדי לא היה שבע־רצון. מיקי נראתה
שונה לחלוטין מהדמות הנשית, שעל
כתפיה מוטל התפקיד הראשי בסרטו. מיקי
עצמה לא נראתה להוטה כל כך לקבל
על עצמה תפקיר ראשי בסרט קולנוע
עלילתי.
נל הניסיון הקולנועי שלה הצטמצם
עד אז בהופעה אפיזודית בתפקיד־מישנה
בגבעת חלפון אינה עונה של הגשש
החיוור. היא לא התבלטה שם ככישדון
קולנועי שיצוד את עיני ציידי־הכישרונות.
מיקי לא ראתה גם את עתידה בתחום
הקולנוע .״חלום חיי הוא להשתתף במחזמר
שבו אוכל להפגין את כל כישורי,״ התוודתה
פעם בראיון אישי ,״אני רוצה לשיר,
לשחק ולרקוד. אבל במחשבה שנייה נדמה
לי שאני רוצה חיי משפחה שקטים עם
בעל, בית וילדים.״
לקראת שני יעדים אלה הכינה את
עצמה: היא תיכננה את חגיגת נשואיה
ואת נסיעתה עם בעלה המיועד ללמוד
משחק בארצות־הברית. ואז נפלה עליה
לפתע ההצעה לשחק תפקיד ראשי בסרט.
פרדי הציע לה את התפקיד בלית ברירה.
פשוט לא נותרה לו מועמדת אחרת
מלבדה.

מבדונית אלמונית
בל ה ק! 7צבא;׳ת
תחנו ר מיקי קם
לכוכבת חדשה
בקולנוע הישראלי
כל שחקנית מתחילה חולמת על הרגע
הזה ביו יציעו לה תפקיד ראשי בסרט
קולנוע עם ההזדמנות להפוך לכונבת בין-
לילה. אבל מיקי לא נראתה׳להוטה. בסתר
ליבה חששה אולי מהסיכון הנדוד בניסיון
כזה עבורה בשלב זה של הקאריירה שלה.
כישלון בתפקיד היה מהסל את סיכוייה
לקאריירה קולנועית בעתיד.
נוכחות מחשמלת
** כרו כמה ימים של דחיות והיפו-
> סיס עד שגם מיקי קם החליטה להמר.
על עצמה.

י״דתה טי נבת

שלה, היא הצליחה להיכנס לעורה במק צועיות
מעוררת הערצה. היא אחת ההפתעות
הגדולות שאירעו לי בחיים. מוכרחים
לאהוב אותה. היא לא משאירה ברירה
אחרת.״
רק דבר אחד לא הצליח פרדי לעשות:
לשכנע את מיקי להתפשט ולוא רק כדי
לצלם גב חשוף או קצה חזה שלה. מיקי,
בת התערובת לאב פולני ולאם ממוצא
עיראקי, נשארה נאמנה לעקרונותיה בנקודה
זו עד הסוף. לא להתפשט, אפילו
׳תמורת ההילה ־של כוכבת. היא מצליחה
לכבוש את קהלה בכוח אישיותה וקיסמה
בלבד.

שלושה פרצופים
0מופיעה מיקי קם

חת־בוקר. בו היא מככבת בתפקיד הראשי. מיקי
וליצנית בטיבעה, חסרת כל הכשרה של מישחק
אולם ההימור הגדול ביותר היה של
זוג המפיקים, אלן ואיילין פלאנס. הם
אולי לא ידעו אפילו את גודל ההימור
ואת הסיכון הכרוך בנך, שכן הם היו
עולים חדשים מארצות־הברייתד
עד לפני חמש שנים היה אלן פלאנם
החייכן ונמוך־הקומה בעל בית־חרושת
משגשג לייצור מינלי הובלה למוצרי
תעשייה במדינת ניו־יורק. בצד ניהול
בית־החרושת שלו הוא זכה גם בתפקיד
ציבורי נכבד, נבחר לעמוד בראש הפרוייקט
לקידום ופיתוח תוכנית הלימודים בטל וויזיה
הלימודית של ארצות־הברית כולה.
הוא הגיע לישראל עם אשתו לראשונה
בעקבות מיליחמת ששת־הימים. השניים
ירדו מהמטוס והתאהבו בארץ .״לא הביננו
איו בילינו תקופה כל כך ארוכה מחיינו
בארצות־הברית, נשכה ברור שישראל היא

מאלה שבהם
בסרט וארו־היא
חקיינית
דרבואתי או

קולנועי. תפקידה הקולנועי הראשון היה תפקיד מישני קטן
בסירטם של הגששים, גיבעת חלפון אינה עונה. אולם התפקיד
הראשי שהוענק לה, כשהיא משחקת בו לצידו של שחקן אלמוני
כמוה, דורון תבורי (בתמונות למעלה) ,יהפוך אותה לכוכבת.

המקום יבו היינו צריכים לחיות מאז ומעולם,״
אמר אלן בן ה־.48
לקח להם עוד ארבע שנים לממש את
החלטתם, לחסל את עסקם המבוסם ולעלות
לארץ. יחד עם אשתו איילין, מורה במק צועה,
פתח אלן בארץ אולפן להפקת סרטי
טלוויזיה בשיטת הווידיאו. את סרט הקול נוע
הראשון שלו רצה להפיק עוד לפני
שלוש שנים, על פי תסריט מתח שכתב
איסר הראל. אבל מילחמת יום־ד,כיפורים
שיבשה את תוכניותיו. עד שהחליט להמר
על סרט וארוחת־בוקר ועל מיקי קם.
״החלטנו שזהו זה,״ מספר אלן ,״סוף סוף
היה בידנו סיפור אנושי, אמיתי, על
אנשים צעירים, המשקף את המציאות
הישראלית ובעיותיה. השחקנים היו.הימור.
אבל אינך יכול לעסוק בסרטים אם אינך
מהמר.״

בשבועות הבאים יסתבר באיזו מידה
זכו הפלאנסים בהימור שלהם. אולם לגבי
דבר אחד אין עוד ספק: בסרט וארוחת־בוקר
נולדה כוכבת חדשה לקולנוע היש ראלי
— ׳מיקי קם. היא אינה נראית
כיפהפיה זוהרת או כבובת חרסינה מדקלמת.
אבל יש לה נוכחות מחשמלת על
הבד והיא יוצרת מייד הזדהות רגשית.
פרדי שטייגהרדט, במאי הסרט, הופתע
יותר מכל אחד אחד למראה התגליית
הקולנועית שנולדה בסרטו .״כבר ביום
הראשון לעבודה,״ סיפר פרדי ,״הבחנתי
׳שמיקי היא משהו מסוג אחר, שלא הזיתי
מראש. היא באה כל יום מוכנה לצילומים.
בלי גינונים של כל כוכבת. היא התייחסה
ברצינות עילאית לעבודה. אפילו שלא
הזדהתה תמיד עם הדמות שהיא משחקת
בסרט, השונה בטבעה ובמיזגה מאלה

בלי עירום ,״;ך־צדי:״

שסיימה את צילומיה בסרט, היא נערה
ביישנית, שלא היתה מוכנה לצילומי עירום.

נמשכת הירידה בקנית מקווים
מתוצרת חוץ..אמקור׳ מוציא וגם
חרש להחלפת יבוא בחוצות האוץ
גהציגן א ת הדגם החדש א מקור 1900 נו־פרוסט, מסרו הנ הלו ת א מקור־אמפא
על המגמה המעודדת של צמצום הדרישה למקררי יבוא.
הנתונים הם: ב־ 1974 יובאו 18,000 מקררים 15,000 — 1975 ,מקררים,
וב־ 1976 לפי הערכה תסתכם המכירה ב־ 12,000 מקררים. אך גם מכירה
זו מ הוו ה עדיין הוצאה נכבדה ומיותרת במטבע זר — כ־ 5מיליון דולר לשנה.
חלק הארי של ה מקררי ם ה מיוב אים הם בשיטת נו־פרוסט (ללא כפור)
ובקיבולת גדולה. כדי ל ס תו ם את הפירצה שבין תוצרת הארץ לתוצרת חוץ),
הוציא א מ קו ר באפריל א שתקד א ת המקרר הגדול בעל 2הדל תו ת —
א מקור , 2000ס 81<1ץ נ 525 51<1€ 1ליטר, וכעת הוא מוציא א ת הדגם השני
בגדלו לאחריו — א מקור 490 1900 ליטר בשיטת ״נו־פרוסט״ .ע״י כך
יוכל גם או תו חוג קונים מ סוי ם המעדיף א ת שיטת נו־פרוסט על פני
שיטת הקירור הרגילה — ל קנו ת מקרר מתוצרת הארץ.
כותרת המודעה המציגה א ת הדגם החדש היא ״בשורה רעה לתוצרת חוץ״.
יש בכך בטוי לצפיה שציבור הצרכנים יעדיף א ת הדגם ה מקו מי שמשתווה
בטיבו ובשכלוליו לתוצרת העולמית. יתר על כן — גם בדגם זה מופעלת
שיטת ״קולד קיפ״ ה מב טי חהכ־ 25$חסכון בחשמל בה שוואה לדגמים
מקבילים מתוצרת חוץ.
א מקור 1900 נו־פרוסט מו תאםלמתח הח שמל ולתדירות הזרם ולתנאי
הטמפרטורה והלחץ השוררים בארץ. מחירו לצרכן — 12,500.ל״י (בלי

קולנוע סרטים
המצחיק! שעליה מ! המחתרת
עולם הקולנוע מכיר בדרך־כלל שלושה
סוגי הומור: ההומור המעודן, ההומור
המפוקפק, וההומור של מל ברוקס. זה
האחרון נחשב, תחילה, על־ידי מבקרי־קולנוע
רגישים ואיסטניסים, דווקא כמי
פוקפק למדי, בעיקר נוכח פליטות־האוויר
הקולניות שבאו עקב זלילת שעועית ב־אוכפים
לוהטים (לידיעת כל מי שלא
ראה את הסרט, האוויר לא נפלט מן הפה),
או אחרי ההתפעלות מן ד״שוואנצשטיקר״
המרשים של המיפלצת בפרנקשטיין הצעיר.
אלא
שמסתבר כי מעקמי־האף למיניהם
נאלצים להשפיל ראשיהם בצינעה, ולהסכים,
פשוטו כמשמעו, שברוקס מהווה קטגוריה
בפני עצמה. ואם עלה בידי איזמל־

האולפן, ישם הוא מסביר לבום הזמני
(זהו השם הרישום על דלתו של הבוס) את
הרעיון הגאוני: הוא יפיק סרט אילם,
ויגייס לצורך זה את כל הכוכבים הגדולים
של הוליווד. הבוס, שאותו מגלם סיד
סיזר (מי שהיה הבום האמיתי של מל
ברוקס במשך 10 שנים בטלוויזיה) ,כשהוא
נתון לסירוגין בהתקפי־לב, למראה המאזנים
; בהתקפי־אימה, לאפשרות שכיסאו
ייגזל ממנו, או בהתקפי־זעם על החוצפה
שברעיון, נכנע לפיתוי שטמון ברשימת
הכוכבים, ונותן את הסכמתו.
חכרת־ הנפט השולטת. מכאן מתחיל
מירוץ כפול. מל פאן ועוזריו רודפים
אחר הכוכבים הגדולים, ואילו הוועד־המנהל
של חברה בשם אנגאלף אנד דיבאור
(בתרגום עיברי: בלע וזלול, אולם השם
האנגלי דומה להפליא לזה של גולף אנד
ווסטרן, חברת־הנפט הבולטת באולפני
פאראמונט) עושה כל מה שביכולתה להכשלת
הסרט, שפירושו הכשילת האולפן,

כרוקס, פלדמן ודה לואיס כ״סרט אילם״
ילדות ברחובות ברוקלין

11 01211 0
4,**00,000 די ן
בכל ה&רלה ן

הפרס הראשון 1

בסל שסע 1

המנתחים הקר והקפדני של הביקורת לנתח
היטב כל־כך את שני סרטיו הראשונים
(המפיקים ו 12 הכיסאות) עד שהם מתו
•בקופה, הרי דבר לא יכול היה עוד לעצור
את אוכפים לוהטים ואת פרנקנשטיין הצעיר,
לא אבירי הטעם הטוב, לא אבירי
הצינעה הגיזעית (בדיחות אתניות נחשבו
בהוליווד, להבדיל מישראל, כרעל לקופה),
ולא אבירי המיבנה הקלאסי של הקומדיה,
יכלו לעצור את הנחשול האדיר של ההמונים
שדהרו לראות את סרטיו של ברוקס.
ומאחר שתעשיית הקולנוע מאמינה ש־
״קול ממון כקול שדי״ ,והיא מוכנה תדיר
להעניק הזדמנות אחת נוספת למטורף ש הצליח
פעם, הפך ברוקס לנער־השעשועים
של •עיר־הסרטים, והקהל הרחב שגילה את
ההומור המייוחד שלו פנה למועדוני־הקול־נוע
כדי לראות את סרטיו המוקדמים, אשר
הפכו למעין יצירות־מופת מחתרתיות.
להציל אולפן. כל זה בא להסביר את
העובדה שמל ברוקס יכול להפיק בהוליווד
של היום סרט שאין אומרים בו יותר
ממילה אחת, ומשום כך קוראים לו סרט
אילם, ולא זו בלבד -שהדבר התאפשר
לו, אלא שהוא אף הציל אולפן־סרטים
מכובד מציפורני דדשמאים. ומי -שרוצה
לדעת מה בדיוק הוא עשה עוד, יכול
ללכת לראות את סרט אילם המתאר את
מהלך העניינים. לא־בכדי מכריזה הכותרת
האחרונה בסרט (כי בסרט זה יש, כמו
בסרטים האילמים של תור־הזהב, כותרות
במקום דיאלוגים) שהסיפור שהוצג זה־עתה
היה סיפור אמיתי.
אמיתי, או כמעט אמיתי• גיבורו של
הסרט, מל פאן (מל ברוקס) הוא במאי
שיצא מן האופנה יחד עם הסרט האילם ;
מאז צלל לתוך בקבוק־משקה וכא-שר יצא
ממנו, אחרי 30 שנים או יותר, החליט
שהגיע הזמן לשוב )<ל מאחרי המצלמה כדי
להציל את אולפנו היקר והמידרדר. לבוש
לפי מיטב אופנת הפלייבוי של ,1936 נוהג
במכונית־ספורט מורגן שהיתה הזעקה האחרונה
לפני שעשו את חלף עס הרוח,
מלווה בשני נושאי־כלים מצחיקים עוד יותר
ממנו (מרטי פלדמן יפה־העיניים ודום
דה־לואיז העגלגל) ,יוצא פאן אל מי-שרדי

פיר פיזר -המפיל, האמיתי
נכנע לפיתוי
קנייה

שפירושו פשיטת־רגל, שפירושו
כדאית לחברה.
ובכן, אולי אין זה התיאור המפורט
והמדוקדק ביותר של המצב שבו היתה
נתונה חברת פוקס המאה־העשריס בתחילת
השנה שעברה, אולם עובדה היא ש־סירטו
של ברוקס היה בעצם זה שהוציא
אותה מב1ץ כלכלי עמוק מאד (יחד עם
סרט אחר, משעשע פחות, בשם אות
משמיים) .עובדה היא -שברוקס עשה באמת
ובתמים סרט אילם, והוא אכן השיג
כמה מן הכוכבים הגדולים ביותר של
הוליווד, לתפקידי־אורח לפחות. ברט ריי־נולדס
מככב בפארודיה מבריקה על עצמו
ועל פולחן ההערצה־העצמית של הכוכב
הגברי שבאופנה ; לייזה מינלי נאב־העולם
הזה 2057

קת עם שלושה אבירים חגורי־שיריון לפני
שהיא מצליחה להביו מה בעצם רוצים
ממנה! פול ביומן עורך מירוץ מטורף על
עגלות־נכים ממונעות ! ג׳יימס קאן נאבק
עם שק־אימונים לאיגרוף ועם קרון מתנדנד,
ואילו אן בנקרופט (הגברת ברוקס
במציאות) עולה על כולם במחול טאנגו
סוער, ישבו, עיניה מחוללות לכל הכיוונים
בווירטואוזיות המעמידה בצל אפילו את
מר פלדמן המהולל.
ילדות בכרוקלין. מי שהספיק כבר
להתרגל להומור אחוז־התזזית של ברוקס,
לעווית האוחזת בסרטיו למן הרגע הראשון
ואינה מניחה להם עד לשניה האח רונה,
ולקצב הרצחני שבו ניתכות הבדיחות
על הקהל, לא יופתע מהצלחתו של
•שאמר
מרט אילם. הריברוקס הוא זה
פעם, כי לא כל כל הבדיחות יכולות להיות
מוצלחות, אבל אין צורך לדאוג ,״בסרטים
שלי יש מספיק, ואם אחת אינה מוצאת
חן בעיניכם אין דבר, אתם מוזמנים לעלות
בשניה הבאה על זו שבעיקבותיה.״
מה הופך את ברוקס מצחיק כל־כך?
לדבריו, הילדות ברחובות ברוקלין, העובדה
שבהיותו הצנום מכולם צריך היה
להילחם באחרים באמצעות מילים, במקום
במהלומות! הרצון העז למצוא תמיד חן
בעיני הכל׳ בתוספת, וזאת אסור לשכוח,
הניסיון העצום שרכש ב״בורשט סירקויט״,
אותו מעגל נפלא של בתי־הבראה יהד
דיים שבהרי הקאטסקילם, שבו השחיזו
בדרנים, ליצנים וקומיקאים יהודיים רבים
את כישרונותיהם לפגי שהגיעו לגדולה
(ג׳רי לואיס ודני קיי מהווים שתי 1וגמות
בלבד).
ב״בורשט סירקויט״ פגש ברוקס בסיד
סיזר ,״והעובדה שהסתדרנו כל־כך טוב
בינינו דחתה את תחילת הקאריירה שלי
כבדרן למשך 10 שנים,״ הוא מספר. הכוונה
לאותן 10 שנים שבהן כתב ברוקס,
ייחד עם כמה מטובי ההומוריסטים של אמ ריקה
כיום (ביניהם וודי אלן וניל סיימון),
את החומר לתוכנית ההומוריסטית הטלוויזיונית
המצליחה של סיד סיזר.
כשהורדה התוכנית מעל המסך הקטן,
בא משבר בקאריירה, ובעיקר בכיסו של
ברוקם — שנפתר, זמנית, עם הופעת
סידרה של תקליטים על יהודי בן אלפיים׳
המתראיין בכלי־התיקשורת המודרניים•
ברוקס היה היהודי בן האלפיים !
קארל ריינר, עוד אחד מניצולי תוכניתו
של סיזר, היד, המראיין, וההומור שלהם
היה כל־כך אבסורדי עד ־שאפילו לא נמצא
מישהו שיחקה אותו כראוי.
קדחתנות מטורפת. את צעדיו הראשונים
בקולנוע עשה ברוקם, לדבריו,
אחרי •שהסתבר לו כי ״כיישרונותיו נחנ קים״
על המסך הקטן• ,שם הצליח בינתיים
לשבור שוב את הקרח בסידרת־ריגול פא-
רודית בשם גט סמארט, שאותה כתב עם
באק הנרי (התסריטאי •של הבוגר ומי ש הופיע
בתפקיד הומוריסטי ראשי בהתרוממות
של מילוש פורמן).

נושא־כלים מרטי פלדמן
מצחיקן יפה־עיניים

א>ךלה צלי ח
בעס קי ם
ינקי דודל דנדי (פריי, תל-
אביב, ארצות־הברית) — עוד
שרט מלפני 35 שנים, הפעם
מוקדש לד מו תו של מי שהיה קי ס ר הבמ ההקלה בברודוויי
של ת חיל תהמאה, ג׳ורג׳ אמ. קו ה אן. ה סר ט, שנעשה בשנה
שבה מ ת קו ה אן, הוא אחת מאו תן ביוגרפיות הוליוודיות
מן האס כו ל ה הישנה, ששיבצו פבי חיי ם ק טני ם עם סצנות
מו סי קליו ת, פרי יצירתו של נושא הביוגרפיה. ב מיקר ה
זה, העובדה שקוהאן היה מלחין, מחבר, זמר ורקדן, לכל לפלוש
סי פקה לבמאי מייקל קורטיז הזדמנות
ה ת חו מי ם הללו.
מדרך הטבע נשען הסר ט בראש וראשונה על שני
נתונים: האחד — שיריו ואישיותו של קו ה אן, השני —
אי שיותו, כישרונו ומרצו הבלתי־נדלה של ג׳יימס ק א מי,
המגלם או תו (לפי ב חיר ת קו ה אן עצמו) על המסך• הנתון
הראשון מנוצל רק בחל קו. שיריו של קו ה אן זוכים בטיפול
אוהב, ומיבחר קטעי יצירתו הוא ב ה חל ט ייצוגי ומסביר,
אפילו באוזני מאזין של סוף שנות ה־ ,70א ת הצלחתו
העצומה. מצד שני, אישיותו, אםלהא מין לסיפורי האח רי ם
על קו ה אן, הי ת ה רבגונית הרבה יותר, לטוב ולרע, מכפי
שנוטה הסרט לרמוז. אול םהה צל חה ה מל א ה ביותר היא
בבחירתו של קאגני ל תפקיד הראשי, זהו אולי היחידי בכל

ג׳יימס קגני — מרץ בלתי־נדלה
שחקני הוליווד, שתגובותיו המוגזמות נראות תמיד טיב-
עיות, שעצם הצבתו לפני מצלמה ממלא אתהמסך בכ מויו ת
עצומות של אנרגיה. הוא שר, רוקד ומ שחק וכפי שאיש
לא עשה זאת לפניו או אחריו.

ה אנ ס ת ולא
רצחת?
ליפסטיק (הוד, תל־אביב, אר-
צות־הברית) — לכאורה, זהו
סרט על בעייה כאובה: עשרות
אלפי נשים נ אנ סו ת מדי־שנה במדינת קליפורניה (לא רק
שם, אבל הסרט מדבר על המצב בחלק זה של העולם),
רק חלק ק טן מהן מעז לצעוד בנתיב הי סורי ם שבו כרוכה
כל תלונה למי שטרה, ורק אחוז מיזערי מן ה אנ סי ם המוא שמים
כ חוק, נמצאים חייבים בדין• למעשה, ז הו סר ט-
שירות לדוגמנית היקר ה ביותר בעולם. מארגו המינגוויי ה מ
קוו ה, כנראה, ל הר חיב בדרך זו א ת אופ קי ה המיקצועיים.
התוצאה היא כישלון, משתי הבון ינות. אם ל ה תיי ח ס
לסרט כאל מינשר נגד מערכת חו קי ת שאינה מייח,סת
חשיבות מספקת לביזוי כבודה של האשה, הרי מה שקורה
כאן הוא ביזוי נוסף: עיקרו הוא סצינת אונ ס שאם אינ ה
רי אלי ס טי ת (הגברת המינגווי היא בעלת נתונים גופניים
כאלה, במה שנוגע לגובה ולרוחב כתפיים, עד שקשה לקבל
א ת כניעתה ה מ היר ה ל אנ ס שאינו נראה ביריון כלל) ,יש
בה די הצצות לעבר ה אנ טו מי ה הנשית והס טיו ת המיניו ת
האפשריות ב מי קרה כזה, כדי לספק גירוי לצופים בעלי
נטיות מ ת אי מו ת.
אשר לגברת המינגוויי, היא ללא״ספק יצור נאה ביותר,

הברקותיו הפכו כבר שם־דבר בין חובבי
הקולנוע: המחזמר אביב עם היטלר
שמעלים שני גיבוריו בהמפיקים; הכושים
הבונים מסילה במערב־הפרוע, מכוסים
זיע ה ו מז מ רי ם, ב מקו ם •שיר דת ומחאה,
פיזמון מפוכח וסאטרי של קול פורטר!
הסוסים הצוהלים בכל פעם שהם רואים
את קלורים ליצ׳מן בפרנקנשטיין הצעיר
ומאדלן קאהן הפריג׳ידית הפורצת בזמר-
אדירים למראה ה״שוואנצשטיקר״ של פיטר
בויל.
אם כל אלה ניראו מצחיקים, סרט אילם
עשוי להיראות מצחיק עוד יותר. הבדיחות
ממ־ש נוזלות מן השרוול. עוברים ליד
מיסעדה שבה מגישים אוכל מפולפל, ו הנה
אדים נפלטים מפי כל היושבים
בפנים. שלט מכריז על טיפול במחטים
למרפא, ומן הפתח •שמתחת לשלט יוצא
אדם מחייך מאוזן לאוזן. הוא מפנה את
הגב, וזו( מכוסה כולו ...מחטים. הוועד״
המנהל של אנגאלף אנד דיבאור מתבונן
בדיוקנה של אלילת־מין (בדנדט פיטרס,
קומיקאית מבטיחה הדומה להפליא ל״
מאדלן קאהן, השייכת רישמית לקבוצת
״מטורפי ברוקס״) ,והנה השולחן שסביבו
הם יושבים מתרומם אט־אט מעלה. כן
הלאה וכן הלאה.
גידופים מנומסים. ואם הצחקות אלה
פועלות על כל צופה •שהוא׳ הרי גם כאן,
כבסרטיו הקודמים, מכוון ברוקס הלצות
רבות מספור לאלה שהם באמת משוגעים
לקולנוע. מי שהכיר היטב מערבונים נהנה
ייתר מאוכפים לוהטים, מי •שהכיר

מארגו המינגוויי— חלומו של כדורסלן
שכל שחקן־כדורסל היה שמח להימצא ב מ חיצ ת ה ( ה אחרי ם
יגיעו לה בקושי עד הכתף) .אול םבמה שנוגע ליכולת-
המי שחק שלה, זו מוגבלת לכ מ ה העוויות-יסוד, שמהן
קשה לה מאד לחרוג•

את סירטי בורים קארלוף מיקרוב• ,שאב
הנאה כפולה מפרנקשטיין הצעיר, ומי •ש מתמצא
בתעלולי הסרט האילם ובמיבנה
הכלכלי והחברתי של עיר־הסרטים, ימצא
כאן הברקות ־והלצות אין־ספור. החל מן
ההבדל שבין הקללות שניתן להבחין בהן
היטב, בתגועות־ה־שפתיים של השחקנים,
המתורגמות לגידופים מנומסים בכותרות,
וכלה בברנדט פיטרס היוצאת במחול דרום־
אמריקאי לוהט מתוך בננה, להזכיר את
הבננות ׳הלוהטות •של כרמן מירנדה.
ובכך תרם ברוקס יותר מכל לקומדיה
הקולנועית המודרנית. לא זו בלבד ש־מעייך
ההמצאות־שלו עולה על גדותיו, ך-
שסיגנונו הקולנועי הולך ומתעדן מסרט
לסרט (עבודת־המצלמה של פול לוהמן,
הצלם •של רוברט אלטמן, מצטיינת בגמישות,
ברגישות ובשטף) .יותר מזה, הוא
אולי הראשון המכוון את סרטיו לאנשים
שיש להם התמצאות יסודית בקולנוע. לפיני
כן, היו אלד, רק המשוגעים של הגל־החדש
בצרפת, שהעזו לדבר בסירטיהם על
סרטים אחרים, וגם כך נחשבו כחריגים י מסוכנים.
בדוקס, והצלחתו הגדולה, באים להוכיח
•שהקולנוע הוא באמת אמצעי־ביטוי עצמאי
ומבוסם׳ ,בעל עבר משלו, הרגלים
מגונים משלו, וקהל׳ עצום המכיר גם את
העבר וגם את ההרגלים. המיליונים שחיו
במ-שך •שנים בתוך העולם הקסום של הסרטים,
אשר ניראה להם לעתים ממשי יותר
מזה של שכונת־מגוריהם, מבינים היטב
את מל ברוקס, כשהוא נע ונד בתוך עולם

זה. ועצם העובדה שהם נוהרים לראות
את סרטיו, מהווה תעודת־בגרות לברוקס
עצמו, ובו־בזמן גם לעולם הקולנוע כולו.

ת ד רי ך
חובה לי או ת
תל־אביכ — בארי לינדון, דמי־כיס,
להיות או לא להיות, זוגות נשואים.
חיפה — זוגות נשואים, התפוז המכני,
קן הקוקיה, כל אנשי הנשיא.
ירושלים — דוקטור סטריינג׳לאב, אנשים
יפים.

תל-אביב
.**.ן* *,כארי לינדדן (דקל, אנגליה)
— עלייתו ונפילתו •של ריקא אירי במאה
ה־ ,18 מבויימת בסיגנון מזהיר על־ידי
סטנלי קובדיק׳ תוך שמירת עקרונות הסיפורת
של אותם הימים ומוסר־ההשכל
•של הימים •שלגו, ובתוספת יופי חזותי
בלתי־רגיל.
זוגות נשואים (צפון, צרפת)
— גבר ואשה •שאינם נשואים זה לזה,
מוצאים דרך לאושר בפשטות ובאומץ
המעוררים קינאה. האמינות •של הסביבה
•שבה הם חיים, ושל האנשים החיים לצי־דם,
מעניקה לסרט גוון אנושי המחמם
את הלב, כשמישחקם של מארי־כריסטין
בארו וויקטור לאגו מהווים חלק גדול מן
ההצלחה.

במדינה
(המשך מעמוד )38
הסכמה זו, של הרב הכורדי, נתקבלה רק
לאחר מאמצי־שיכנוע רבים.
לקהל הרב, שמילא את בית־הקברות ופסע
אחר ארונו של איש־המיסתורין ב־אחר־צהריים
של יום שישי שטוף־שמש
לפני שבועיים, שעות ספורות לפני כניסת
השבת, לא נתגלה אף שמץ מן הפרשה
שהסעירה את בני מישפחת עמיר מאז
מותו של יקירה. פרשה זו עלולה היתה
להגיע לממדים של שערורייה גדולה עוד
יותר אילמלא הסכמתו של הרב הכורדי.
שכן, טכס הקבורה היה עלול להידחות עד
אחרי צאת השבת, ואז היתד. בכך עבירה
על אחד מדיני קבורה.
לאה עמיר ובניה ניצבו לבסוף ליד הקבר
הפתוח, ולא הזילו דימעה. הם רגילים
לשמור סוד.

מי שפט
החל1ם זדעולאד*

אחרי שנבלא עד שברח
יתיך המילחמה ועז שקנה
מזון בצ׳קים ללא־ביסוי —
הוא חוזר הביתה?? ,וגרון
״שנה מאסר בפועל ושנתיים מאסר על־תנאי,״
פסק השופט קצרות, ועבר לטפל
בתיק הבא. על ספסל־הנאשמים נשאר
יושב אלן לאן ( )24 המום. כמי שחרב

הפעם כדי להתגייס לצה״ל, בנובמבר .1971
בתחילת שנת 1972 הגיעה פרנסים לתל־אביב
בעיקבות הבעל. הוא שירת אז ב*
רמת־הגולן, ומפעם לפעם היה קופץ הביתה
לתל־אביב, אל רעייתו. אך נראה שבמהרה
נמאס עליה רעיון החלום הציוני
והצבאי של הבעל. באחד הימים בא אלן
לביתו, לחופשה קצרה, ולא מצא את אשתו.
אחד ממכריו חס עליו, ומסר לו כתובת
שבה יוכל למוצאה. בכתובת שקיבל מצא
אלן את רעייתו בזרועות מאהב, גבר ממוצא
שווייצי.
פרנסים, שלא הסכימה ללדת ילד לבעלה,
מצאה אצל מאהבה השווייצי הגרוש
ילך מן המוכן, בן שש שנים. בתחילה
טענה לפני אלן כי הוא מפריע לה
לחיות את חייה, אך לבסוף עזבה את
המאהב וחזרה לחיק בעלה. כך החלה
תקופה ארוכה של פרידות ושיבוח חוזרות
ונישנות, עד שהוסקו המסקנות. השניים
התגרשו, פרנסים חזרה לאנגליה,
ואלן נשאר בישראל לבדו.
מילחמת יום־הכיפורים מצאה אותו בשורות
צה״ל, כשהוא משרת ביחידה הסמוכה
לבית־החולים תל־השומר. הוא ביקש
לצאת אל החזית, לסיני, אך בקשתו
נדחתה. הוא לא נכנע, וברח אל המילחמה.
בסיני הצליח לעלות על נגמ״ש ולעבור
לאפריקה. כתום המילחמה נשלח לכלא
הצבאי, על שערק לחזית.
צ׳קים ללא־ כיסוי. אז החלו צרות
מסוג חדש. מסיני הביא עימו הצעיר
הלונדוני רובה־צלפים עם טלסקופ, שאותו
מצא ליד קצין מצרי הרוג. כאשר שירת

המדענית היהודיה המנקה תוופת־ ,
פלא מצימחי הפאפאייה ביריחו

נאשם אלן?אן
החלום הישראלי
עליו עולמו. שני שוטרים ניגשו אליו,
והובילוהו מייד למרתף בית־המישפט בתל־אביב,
בדרך אל הכלא.
זמן־מה אחרי שהחל אלן מרצה את
תקופת מאסרו, הגיע לתל־אביב הקבלן
היהודי־לונדוני מונטגיו לאן. הוא ביקש
מעורך־הדין דרור מקרין, שיציל את בנו
מבית־הסוהר. אלן לאן הצעיר לא היה
פנים חדשות אצל הפרקליט. הוא כבר הציל
אותו פעם. מקרין הכין את עירעורו של
לאן הצעיר לבקישת אביו, והתייצב לפני
בית־המישפט־המחוזי בתל־אביב.
הוא לא הסתמך על פיסקי־דין מפורסמים
כדי להוציא את לקוחו מן הכלא. הוא
פשוט גילגל לפני השופטים את סיפור
קורותיו של אלן מאז הגיע לישראל.
הצעיר דק־הגזירה, בעל פני־הילד התמימים,
בא ארצה בשנת .1970 הוא ביקש
לראות מה זה קיבוץ ישראלי, ושהה כחודש
ימים במצובה שליד חניתה. משם עבר
לעבוד בתעשייה האווירית, ובשנת 1971
חזר ללונדון.
אשה גדולה. עם שובו הביתה הכיר
את פרנסים רום, מתכננת־אופנה מלאת-
חיים, והתאהב בה עד מעל לראשו. אך
אביו של אלן לא התלהב כלל מן השידוך.
פרנסים היתד, מבוגרת מאהובה בעשר
שנים תמימות. אך הבן לא שעה לאזהרות
האב, ואחרי שישה שבועות של אהבה
סוערת נישאו השניים. הכלה, אשה בשלה,
שמנמונת ועליזה, נשארה בלונדון בעודבעלה הצעיר הטרי נסע לישראל בשנית,

ביחידה שטיפלה בחללים. נוסף על הרובה
הביא עימו ציוד צבאי אחר. מרובה־הצלפים
נפטר לאחר שהניחו ליד בית־השימוש
בחצר היחידה, אך לבסוף נתפס בהדרו
ציוד צבאי. עקב כך הובא למישפט ביוני
1975 ונידון לשנת מאסר.
בעיקבות מישפט זה הגיע אביו של
אלן מלונדון, ופנה אל עורך־הדין. כתוצאה
מן העירעור שהוגש הופחת עונשו
של הצעיר במחצית.
האב חזר לאנגליה, הבן סיים את ריצוי
עונשו, והמשיך במסע־הרפתקותיו בארץ-
הקודש. לא היה לו כסף, וכדי לאכול
היה נכנס לסופרמרקטים ומשלם בהמחאות
חסרות־כיסוי. כך צבר סכום של
4,500 לירות ללא־כיסוי. הוא נתפס והובא
למישפט. לעורך־הדין מקרין לא נותר
אלא לגולל שוב לפני שלושת השופטים
המחוזיים, אברהם חלימה, איתמר פילפל
ואהרון אולסקר, את סיפור עלילותיו של
הבן האובד.
השופטים גילו השתתפות, אך דרשו שהאב
יכסה מייד את החוב בן 4,500
הלירות. האב היה בלונדון, וצריך היה
להתקשר עימו, אך השופטים התעקשו.
ללא כסף — לא יהיה שיחדור מן הכלא.
מקרין הוציא את פינקם־הצ׳קים האישי
שלו, רשם המחאה וחתם. לצ׳ק שלו היה
כיסוי.
השופטים מחקו את המאסר־בפועל שנפסק
לאלן, והוא הבטיח חגיגית לכולם
שיחזור הביתה, לאנגליה. חלומו הסתיים.

ך( קיד ־המודיעין בבניין הדואר ה-
* מרכזי בירושלים הרים את גבותיו בתמיהה,
ומייד פרץ בצחוק אדיר שזעזע
את אמות־הסיפים של הבניין המנדטורי
הישן שבו שוכן הדואר. במהלך הקאריירה
הארוכה שלו מאחרי דלפק המודיעין הוא
שמע כבר אנשים דוברים לשונות רבות
ובמייביטאים שונים ומשונים, אולם מעולם
לא שמע אשד, יהודיה, בעלת חזות אירופית,
מדברת ערבית שוטפת במיבטא הונגרי
כבד.
לא היתד, זו הפעם הראשונה שבה הצליחה
הדוקטור הבלונדית הביוכימיה להדהים
את סביבתה בשל שליטתה המוחלטת
בשפה הערבית. למעשה, זוהי ירק

אמינה אום ו 1ט״ה

אחת משש שפות שאותן יודעת הדוקטור
על־בוריין.
את הידע שלה בשפה הערבית החלה
הדוקטור, שנולדה לפני 63 שנים בסיגט
שבטרנסילבניה, רוכשת בהיותה בת .23
היא עלתה לישראל ימארץ־מזלדתה בשנת
,1938 כשבאמתחתד, תואר הדוקטור
שאותו קיבלה באוניברסיטת בודפשט. בשנת
1940 הגיעה הדוקטור לראשונה בחייה
ליריחו. אז, כשבאה למקום במיסגרת
של טיול, בחברת שני בחורים, עדיין לא
העלתה בדעתה כי ביקור־אקראי זד, יהפוך
כד, משמעותי בחייה.
היתד, זו יד המיקרד, בלבד שגרמה לה,
לדוקטור בילבול, לקשור את הייה עם

הבדואית שיחד עס בני־מישפחתה עובדת
במטעי־הפאפאייה של הדוקטור בילבול, מתגוררת
בצריף דל ליד המטע, מבשלת ארוחה לבעלה וילדיה כשהיא יושבת מל האדמה
בפתח ביתה. אמינה, בעלה וילדיה׳ משתכרים אצל הדוקטורה בילבול מך 750ל״י לחודש.

ד 31 שו0
נאנאייה

הדוקטווה
רח פאפאייה
בילבול, כפי שהיא
מכונה עליידי ערביי יריחו. למטה
משמאל: מטפסת על סולם, לקטוף את פרי
הערביים.
הפאפאייה בעזרת פועליה

מנופפת ה פא פאיות

הדוקטור רוז בילבול אוחזת בידה מכשיר
מייוחד שאותו בנתה בעצמה, ומורידה
מפרי הפאפאייה את הלאטקס, חלב־הפאפאייה המורכב מחמישה, סוגי אנזימים מפרקי־חל
בוני ם

שמהם

היא

מייצרת,

ל אזזר־מכן,

ב מ עבד ת ה

מי שחת־הפלא

שלה.

יכולתי להירגע מהמחשבה על הפאפאייה,
בייחוד אחרי שהרופאים אמרו לי שרק
בזכות העובדה שהצלחתי לעצור לאנגלי
את הדם ניצלה רגלו. תיכף למחרת הלכתי
לספריית האוניברסיטה העיברית, וחיפשתי
סיפדות על הפרי. לא מצאתי חומר, והייתי
מאד מאוכזבת, אבל המחשבה על הפרי
המייוחד הזה לא הרפתה ממני. ירדתי
ליריחו והתחלתי לשחק עם הפאפאייה
מאז, כבר 41 שנים, אני עוסקת במחקר
הפרי הזה, ורק כעת התחיל מחקרי לשאת
פירות.״

ידיהו, והיא מספרת :״יריחו היתד. כל־כך
יסה. בנגיסה לעיר דאיתי מטעי סאפאייה,
פרי טרופי הגדל בדרך־כלל בדרום-
אמריקה. כקוריוז קניתי שתי פאפאיות. מי
ידע אז שהפאפאייה ואני לא ניפרד עודי
״בדרך הזרה מיריחו החל עבורי מה
שנקרא בערבית, העושה של הפאפאייה׳,
ובעיברית סיפור־הפאפאייה. נסעתי ברכב
ישן מאד עם שני הבחורים, בדדד־לא־דרך
שהובילה ׳אז מיריחו לירושלים. פית-
אום שמענו צעקות קורעות־לב. נעצרנו,
באחד הסיבובים, לצד ג׳יפ הפוך שמתחתיו
שכב אדם. היה זה קצין בריטי בעל דרגה
גבוהה. רגלו היתד. חתוכה עד לעצם,
הפרי שמרפא
ונחלים של דם ניגרו ממנה. הייתי בטוחה
שרגלו נשברה. בעזרת שני הבחורים הרמן
אמ העור
ת .את הג׳ים. הדם נשפך נמו מברז וכיסה
את כל בגרי. זכרתי שכל פרי בתוכו הוא
ף אכן, מחקרה של הדוקטור בילבול
סטרילי, ללא חיידקים. רצתי אל הרכב
שלנו, הבאתי פאפאייה, שברתי אותה ביד 1החל מניב פירות, בדמות המישחה ה-
ושמתי על הפצע. אחד הבוחרים נידב קרוייד ,״נורמה קרם״ שאותה מייצרת החולצה,
וחבשתי את הבריטי. חשבתי ל דוקטור מחלב הפאפאייה. מישחה זו, כך
עצמי, :יחיה — יחיה. לא יחיה — אז מספרים, מחוללת פלאים בעורו של אדם.
הדוקטור מקבלת מדי שבוע מינתבי-תודה
אנגלי אחד פחות לא יזיק.׳
״אלא שהאנגלי חי, ועוד איך ! הבאנו מחולים רבים שנרפאו תודות למישחתה.
לפני חודשים אחדים פורסם בעיתונות
אותו לביודו!חולים על שם אוגוסטה ויקטוריה,
ונשהורדנו אותו מהג׳יפ שמתי לב ספורו של אחד מבניו של מי שהיד.
שקילוחי־הדם פסקו. חשבתי לעצמי , :מה אישיות בנירה במדינה, שאשתו שפכה
יש בפרי הזה, שעוצר את הדם? לא על פניו חומצה גופריתנית והוא אושפז

בבית־החולים. מאז סבל מכוויות חמודות,
קילופי-עור וכתמים. שימעה של הדוקטור
בילבול הגיע אליו, והוא סנה אליה ב־מיכתב.
היא שלחה לו דוגמה של זד
מישחה, ומאז הוא משתמש בה דרך־קבע.
בשבוע שעבר טילפן האיש אל הדוקטור,
והודיע לה כי הטיפול נשא פרי וכי
קילופי-העור חדלו להטריד אותו.
הדוקטור בילבול עצמה מצביעה על
פניה ואומרת :״תסתכלו עלי, אני נראית
בת? 63 הכל בזכות הפאפאייה.״
מאז אותו יום שבו ריפאה את הקצין
הבריטי ירדה הדוקטור מדי יום ליריחו.
עדיין חיים במקום תושבים ערבים הזוכרים
את הדוקטור הצעירה שמלפני קום המדינה,
והם אומדים :״היא היתד. היהודיה
היחידה שהיתר. לה מעבדה ביריחו בזמן
המנדט, והיחידה שיש לה כאן מעבדה
כעת.״
ביריחו מכירים אותה כ״הדוקטורה״ .כל
ילד יודע היכן שוכנת המעבדה שלה,
יחסיה עם הערבים טובים, והיא מספרת :
״הם מדברים אתי בצורה חופשית, מתייחסים
אלי כמו אל אחת משלהם. .אני
נותנת להם עצות בעניין כימיקלים. בכל
בוקר אני נוסעת לאחד המלונות בירוש לים,
ומביאה שאריות של לחמניות לילדים
שלא ראו לחמניה ׳בחייהם. אני עוברת
עם הרכב שלי ברחובות, והילדים צועקים
,עטני קעקע יא דוקטורד!,׳״
הדוקטור אוהבת את עצי הפאפאייה כמו
אם את ילדיה. לפני כחודש נטעה מאה
עצים חדשים בחצר בית המושל, והיא
מפקחת באופן אישי על צמיחתם. היא
מספרת :״הפאפאייה הגיעה ליריחו לפני
שמונים שנה מברזיל. בזו הגדלה ביריחו
יש פי 10 אנזימים מכל פאפאייה אחרת
בעולם, ופל זה בגלל שהעצים צומחים
בגובה של 400 מטר לפני הים, באקלים
טרופי יבש.
״כשהגעתי לכאן ב־ ,1940 הייתי חייבת׳
למצוא דרך להגיע אל הערבים. פתחתי
ביריחו ׳מירפאה, והחלטתי לנסות את ה-
הפאפאייה על הערבים. לא היו במקום לא
רופא ולא בית מרקחת. אמרתי להם ש אבדוק
כל אחד מהם ואתן לו רפואה
בחינם. לכל תרופה הוספתי אנזים של
(המשך בעמוד )44

^ דזקטורה פאפ׳־רי

(המשך מעמוד )43
פאפאייה, ופך למדתי את תפעולה הרפואית
של הפרי״.

בסוף 1946 ביקשו הערבים מדוק־טורה
רוז לעזוב את יריחו. המילחמה
עמדה בפתח, והדוקטורה השאירה ביריחו
את המעבדה -שלה על כל תכולתה, כולל
מיקרוסקופ ישן שמאז לא קנתה אחד
תחתיו.
אך היא לא התאבלה על האבידה זמן
רב. כמעט מייד מצאה ניחומים בזרועותיו
של סימון בילבול, יהודי עיראקי, מנהל
מחלקת המיזרח־ד,תיכון של חברה אמריקאית
גדולה- ,שהזמין אותה לצאת איתו
לסקי בלבנון.
בביירות נישאה לסימון בילבול ומאז,
ימשך 24 שנים רצופות, התגוררה בלבנון.
יאחר־כך פרצה מילחמת ששת־הימים.
רוז בלבול ידעה כי יריחו נכבשה על־ידי *
ישראל. היא ביקשה מבעלה לנסוע לביקור,
והגיעה ארצה דרך קפריסין. אז גמלה
בליבה ההחלטה לנסות לשכנע את בעלה
לעבור להתגורר בירושלים. ב־ 1971 הגיעה
המשפחה לישראל. המקום הראשון שאליו
נסעה רוז היה יריחו.
היא החליטה להתחיל, ויהי־׳מה, ליישם
את מחקריה הלמדלמעשה. בתחילה פנתה
למישרד־המיסחר-וד,תעשייה, אולם המסעות
בסבך הביורוקרטיה התישו אותה עד־כדי־כך
שהחליטה למכור את תכשיטיה,
ולהשקיע בפאפאייה את כספה שלה. היא •>
שכרה חלקת־אדמה ביריחו ונטעה פא-
פאיות על שטח בן ארבעה דונאם. יחד

בפעם השישית ברציפות
זו השנה השישית ברציפות
גובר טבק אוריגינל על יריביו וזוכה
באליפות ״המוצר הנבחר״ בין מוצרי
הטיפוח לגבר. כי טבק אוריגינל
מיוצר עבור גברים ע״י גברים.
טבק אוריגינל: אפטר שייב, קצף גילוח,
משחת גילוח, דיאודורגטים,
סבון יוקרה ועוד.

המדענית

?3בכ7

בבית המושל ביריחו. בחצר הבית נטעה
הדוקטור בילבול 100 עצי־פאפאייה חדשים.

קבלת מודעות לכל העיתונים
במחירי המערכת

מידת ולמדם
בודי חמין
1) 8יו
אידיאל בירסו
אבן גבירול 110 תל־אביב

חד״ר מ רדפי זידמן

(פינת אנטוקולסקי)
טלפון 227118 ,227117

הויסות ר**•

חכיה חופשית
חן טרמפ
ל ח״ל

עם חלקת־האדמה שכרה את שירותיהם
של אמינה אום עטייה, בעלה וילדיה,
מישפחה בדואית המטפלת בעצי הפאפאייה
וד,משתכרת מידי הדוקטור בילבול סך -של
750 לירות לחודש.
הערבים מעריצים את הדוקטור, המט פסת
בעצמה על סולמות גבוהים שלוש
פעמים בשבוע ומפיקה — בעזרת מכשיר
שבנתה בעצמה — את ד״לאטקם׳ של ה־פאפאייה,
שהוא מעין חלב לבן המורכב
מחמישה סוגי אנזימים המעכלים חלבונים. אחרי שהדוקטור מפיקה את הלאטקם,
היא מפרקת את האנזימים במעבדה. היא
גילתה כי אחד האנזימים, הנקרא פאפאין,
טוב לעור הפנים.
בתחילה השתמשה הדוקטור בילב-ול ב־מישחה
דק על עצמה. אחר־כך סיפקה
אותה למיספר ידידים, אולם עדיין לא
היתר, מוכנה לייצרה בייצור המוני.
אך אנשי־העסקים הגיעו אליה, והיא
מנהלת כיום משא־ומתן לייצור המישחה
לשיווק המוני. נוסף על המישחה לעור,
גילתה הדוקטור בילבול בי עלי־פאפאייה .
יבשים מרככים את השיער ומעניקים לו
ברק, וכיום היא עוסקת ביצירת שמפו
מיוחד לשיער.
את מוצריה היא מוכרת בבתי־טבע ובחנויות
הטיבעונים, אך לאט-לאט ובביטחה
מתחילים מוצריה לחדור גם אל בתי-
המרקחת.
היא מנצלת את פרי הפאפאייה עד תום,
יוצרת ממנו ריבות ומימרחים, משתמשת
בו כתה המרפא כאבי־בטן אולם בעיקר :
הוא משמש לה כריפוי בעיסוק, שכן ה־פאפאייה
הוא כל עולמה. וכשהיא עוברת
ברחובות יריחו, והילדים רצים אחריה
וצועקים ״יא דוקטורה פאפאייה, דוקטורה
פאפאייה !״ היא מעלה על פניה חיוך
רחב, ואין מאושרת ממנה בעולם כולו.

שרית ישי !

במדינה
ד ר כי אדם

קשקשת 2057

וזנויובץ

חווו

חו ה

הפעל את דינזיונך ונסה לנוצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
״קשקשת״ ,ת. ד ,135 .תל־אביב.

2057

אורח ששווה פחות

זח -25 שגים מתגלגל דויד פוסן
ברחובות וחי מקיבוץ נדבות —
ל?א כתובת
דנור כה או דפנות אדיה
דויד סוסו הוא קבצן חסר־בית. ב־16
השנים האחרונות הוא מתקיים מחסדי ה־עוברים־והשבים
בתחנות־האוטובוסים המרכזיות
בערי הארץ. הוא לבוש בלויי
4סחבות, אינו רואה בעין אחת, שומע בקושי,
שפתו היא שפת הרחוב ומגופו נודף
ריח המעיד כי המיקלחת אינה מן המותרות
שהוא יכול להרשות לעצמו.
סוסן עלה ארצה בגל העלייה הגדול
מצפון־אפריקה בשנת : 1952 הוא היה
אז רווק בן ,25 ויחד עימו עלה אביו(שנפ-
ן טר מאוחר יותר) .כשאר עולי אותה
התקופה נשלח דויד למעברה. היתד. זו
מעברת צמח, הסמוכה לטבריה. הוא עבד
כשכיר בעבודות חקלאיות, עד שחוסלה
המעברה• ביום חיסולה נפתח מסע־התל־י
י אות של סוסן ברחבי הארץ.
בתחילה נשלח לסוכנות היהודית בחיפה,
ומשם לצפת. בצפת לא מצא מקום־
מגורים, ויחד עם חבר מצא דיור זמני,
והחל עובד כצבעי. אחרי טילטולים, צעקות
ותחינות, סודרה לו דירת־חדר במושב
שפר. הוא החל מתארגן, רכש לעצמו ציוד
ביתי נוסף על מיה שהיה ברשותו עוד
! מארץ־מוצאו. דומה היה שמצא את מקומו,
אלא שביום בהיר אחד ישב מעבודתו
ומצא את דירתו פרוצה ושדודה. הוא
נותר חסר־כל. ברוב ייאושו נסע לתל־אביב,
גר בכרם התימנים והמשיך לעבוד
במיקציעו — הצבעות.
כבר אז סבל, סוסן משיגרון, מליקויי־שמיעה
וממחלת־עיניים. לפני כ־ 15 שנים
חלה הרעה ניכרת במצבו הבריאותי. הוא
י -אושפז בבית־חולים. ובצאתו אסרו עליו
הרופאים להמשיך לעבוד. מאז הוא מתגלגל
ברחובות, ומתקיים מקיצבת־סעד
זעומה.
אדם כמו כדורגל. הוא החל משוטט
בארץ, נסע לטבריה, ליצרת־עילית ואחר-
כך לבית־שאן. שם החל מקבץ נדבות,
תוך שהוא משנה מדי פעם את מקום-
עבודתו. עובר לתל־אביב, רחובות, חיפה
ולערים אחרות וחוזר חלילה.
אך דויד סוסו לא השלים עם מצבו
האומלל. הוא החל משגר מיכתבים ל־מוסדות־הסעד
הממלכתיים, לשרים, ל־ולמבקר־המדינה.
מישרד־ראש־הממ־שלה

המיכתבים ניסחו והדפיסו עבורו כות־בי־מיכתביס
מיקצועיים (מאלה היושבים
ברחובות מרכזיים בערים וליד בתי־מיש־פט)
,תמורת תשלום כמובן. בקשתו היחידה
היתה ישיימצא עבורו פתרון־דיור צנוע,
ושיתנו בידו את הכלים לחיות בתנאים
אנושיים, ככל אזרח במדינה. אלא יש־מיכתביו
התגלגלו ממישרד ממשלתי אחד
למישנהו, וכל מיתרון מעשי לא נמצא
למצוקתו.
כל אותה תקופה המשיך סוסו להתגלגל
ברחובות הערים, לישון תחת כיפת השמיים
בקיץ, ובמלונות זולים בחורף. מידי
פעם היה אוסף אותו אדם רחמן כלשהו
לביתו, או משכן אותו במיפעלו. כך
התגורר. זמן־מה במאפיה טבריינית וב־אכסניה
זולה ברחוב אלנבי בתל־אביב.
מצבו הבריאותי הידרדר והלך. הוא איבד
את כו־שר־הראייה בעין אחת, שמיעתו
,נפגמה והלכה, עורו צפד.
כך נמשך הדבר שנים ארוכות. סוסו לא
חדל לזעוק׳ולהתחנן לעזרה. הוא נשלח
ממישרד למישרד, עד שלפני כמה חודשים
הוכרה סוף־סוף זכותו לקבל דיור
על־ידי מישרד־השיכון, והוא קיבל דירה
בשיכון ד׳ בטבריה.
אך בכך לא באו תלאותיו לקיצן. הדירה
שקיבל ריקה, ללא כל פריט. אין
ובה מיטה או אפילו שמיכה, ולא אמצעים
לבישול.
״איך תישן, ואיך תשב, ואיך תבשל
ומה תלבש,״ הוא שואל בחוסר־אוגיס,
בייאוש מהול בזעם .״עולה־חדש •שבא לארץ
מקבל הכל! אבל אנחנו, שיש לנו 25
שנה בארץ, מגלגלים אותנו ממקום ל מקום
! עושים מאיתנו כדורגל !״

• אם אין אני לי — צילי לי.
אגיכ הן, רח׳ קפלן ,8חולון
!• הבחירות לכנסת התשיעית :
״רגע — עושים חושבים
עופרה מימון, רח׳
הירשפלד ,32 ראשון־לציון
!• הפיחות הזוחל צופה בעצמו בטלוויזיה.
סמדר
כלכר, רח׳ הס ,14
קריית־אתא
• אחד שעוסק בהרחבת אופקים.
שירי כן־ עמי, רח׳ יהודה
הנשיא ,36 נווה־אביבים, תל־אביב
• היפנוט עצמי.
ישראל לסינר, רח׳ אילת
,19 רמת־יוסף, בת־ים

מבחר גדול של ת מונו ת ופל ק טי ם של
גדולי הציור המודרני והקלא סי —
הדבק ה

מקצועית

פלק טי ם

ת מונו ת.

מאוזן :
.1מאותיות הא״ב האנגלי; .2מגדולי
הכובשים בימי־קדם; .7כעם גדול; .9
גן־חיות; .10 מחציתו של תוף אפריקאי;
.12 כולל; .13 מן השבטים; .15 במקום
ההוא .16 :במאי־קולנוע צרפת נודע (ש״מ);
.17 מתכשיטי הנשים בימי־קדם; .18 כן,
בספרדית; .19 בלוטת־הנקה 21 שייך ל־;
.22 מטבע יפאני; .23 נביאים כתובים
(ר״ת); .25 לשון־הרע; .28 מן ההודים;
.29 תפוז; .31 אפס כוחו; .32 חם במקיצת!
.34 בתוכך; .35 בתוכו; .36 עובד־אדמה;
.39 פרוסה; .41 סיפון; .44 עור מעובד; .45
לכאן 47 שגה בהזיות; .48 לבוש־שרד;
.49 אביון; .51 בעל־חיים קוצני; .53 מלאכת
יורדי-הים; .56 התמודדו ויכלו; .57
מתאים, ראוי; .60 שקע במים; .61 סיפור
ידוע של ש״י עגנזן; .63 עשוי־למחצה;
.64 היתמרו; .65 מילת־תנאי .66 בוא
הנה!; .67 סימלי־יחידה; .70 מרגיש; .72
שיעור; .75 מן הגפיים; .76 קיבוץ בהרי-
אפריים; .78 זאת; .79 כינוי; .80ר*שף;
.81 ישן .83 :מחוספס; .85 גלדיאטור.86 :
קיבוץ בעמק; .87 אציל בתקופת המיקרא:
.88 הביא בבריתו •של אברהם אבינו; .90
•שמא .91 :פתי; .92 ברור, בטוח; .95
חומת־מים; .96 פריד; .97 אחוריים.

״ לו טו ס״ ,ת״א, רח׳ אלנבי 101

מאונך• :
.1החריב את ירושלים ואת הבית
השני; .3כלי־מיתר גדול; .4מכינויי האלוהות;
• .5שער, בערבית; .6עיר לחוף
ים־המלח; .8מין גבינה איטלקית.11 :
ארץ; .12 נבל; .14 מירמה .15 :ששייך
לרקיע; .20 מתגורר; .21 חלוץ נעליך!;
; 24 כיוון ש־; .26 קבוצה דתית; .27
קיים, הווייה; .28 מילת־תנאי; .29 קורת־עץ;
.30 כתם; .32 עיגול; .33 סופר אנגלי
נודע (ש״מ) .37 :מגיבורות המיתולוגיה
הגרמנית; .38 צץ במפתיע; .39 מילת־שלילה;
.40 גוף; .42 מתכופף; .43 צייה;
.45 מתרחש דו־סיטרית בו־זמנית; .46מ־כלי־המיטבח;
.48 מלכסיקון הבקר; .50
מבני נוח; .51 מחלקי העין; .52 מצב בפוקר;
.54 מקל־כביסה .55 :תחבורה אווירית;
.58 לאן; .59 מילת־ברירה (הפוך);
.62״*שוק״; .64 מימטר .68 :סיום, פיניש;
.69 מצבת־זיכרון; .70 סוללת־הגנד, נמוכה
.71 :תשורה .72 :ישפריץ .84 :כלי-
•שייט קטן; .76 עולז; .77 מילת־חיוב; .79
פאלחה .80 :מידת־מישקל עשרונית; .82
צינה; .84 חסרת משמעות מייוחדת; .89
מדינה באפריקה; .90 חפירה עמוקה; .93
אס-הפנינה! .94 יבשה מוקפת ים.

(מול בית־הכנסת הגדול)

אנו מחפשים בתים חמים
עבור חתלתולינו החמודים
אגודת צער בעלי חיים

רחוב פלמח ,30 יפו,
טל.827621 .

,חברויות ועויגויות בתוך הקלחת הסיפרותית התל־אביבית מבוססות
על רעיון ן מוטעה שהסיפדות יוותר חשובה מן החיים ...אוני נזאד אוהב
את הארץ הזאת, ק שוד לנוף שלה ולשפה. אוי מאד לא אוהב מה שעשו
לארץ הזאת, מה שמגביר את הזרות שלי. את ההרגשה שאגי בחוץ״...

בדידות שמשמעותה עצמאות
המוטיבאציה: התאהבות
• אני רואה את עצמי כאדם מבחוץ. זה חוזר
לשנים המוקדמות שלי. בעצם גדלתי בבית שהערכים
שלו היו שונים מן הערכים של הסביבה. עצם העובדה
שאמא שלי לימדה אותי להקשיב למוצרט בגיל מוקדם,
עשה אותי זר לחברה שלנו מאחר שכל ביטויי התרבות
הגבוהה היו פסולים מבחינת הערכים של החברה הפטוודו־סוציאליסטית.
כל החיים שלי הם, מבחינה מסויימת,
גיחות כאלה מבחוץ אל החברה — עם הדברים שלי.
למשל, אני, מאד אוהב את הארץ הזאת, קשור לנוף
שלה ולשפה. אני מאד לא אוהב מה שעשו לארץ
הזאת, מה שמגביר את הזרות שלי. את ההרגשה שאני
בחוץ.
• הייתי תחת אש בשלוש׳ מתוך ארבע המילחמות
— וגם זו מין גיחה כזאת מהחוץ פנימה. ואולי זה דומה
באיזושהי צורה לגיחות אחרות שלי. למשל: אם אני
עושה הצגה כלשהי, או מפרסם ספר, זה גם כן מתוך
עמדה חיצונית וניסיון לחלק עם אנשים את מה שיש לי
בזהות הזרה שלי.
• אנשים לא מבינים כל־כך את מה שהם מכנים
ה״תדמית״ שלי. נראה שאני מבלבל אותם. נדמה להם
שאני הולד בכיוונים שאינם אחידים. אנשים אוהבים שאם
מישהו עושה דבר אחד, יוכלו למסגר אותו. אחר־כך,
אם הוא הולד בכיוון שאינו מתאים לתדמית, הם מתבלבלים,
ולפעמים עויינים. הם רוצים שאמן ייכנס לקטגוריה
של ״במאי תיאטרון״ ,״משורר״ ,או ״חוקר״ .מנקודת־המבט
שלי, לא קיים הבדל כלשהו בין הפעילויות השונות
האלה, מאחר שהמוטיבאציח היא אחת: התאהבות. למשל :
כתבתי ספר על סמיואל ג׳ונסון, שראה־אור באמריקה,
ועומד לצאת בנוסח עיברי. הספר מייצג חמש שנים של
אהבה והזדהות עמוקה עם המחשבה של אותו איש חכם.
• כשעשיתי הצגות של תיאטרון ימי־הביניים, המניע
למעשה היה שוב אהבה לציור, למוסיקה, למחול, לתרבות
השלמה הזאת של אירופה באותה תקופה, ורצון לעשות את
זה אובייקטיבי על הבמה. מאותה סיבה מצאתי את עצמי
לפני שנה בקירוב בצורה ארכאית של שירה, שקוראים
לה סונטות. כתבתי כחמישים סונטות במשך חודשיים,
בניסיון למצות את האפשרויות שלי, ובמקביל תירגם תי
הרבה סונטות מהמסורת הסימבוליסטית הצרפתית. הקדחת
הזאת היתר. גם-בן מעשה של אהבה. יחד עם זה, כל
העלאה של צורות וגם תכנים מתרבויות אחרות, ושל
העבר בכלל, היא מחאה אישית נגד הכיעור והסטריליות
של התרבות הישראלית, ולא רק הישראלית. החלק היחידי
של תל־אביב, למשל, שאני מרגיש בו בבית, הוא כרם-
התימנים, והטיילת ורחוב־הירקון. משום שהם גם־כן שאריות
של דברים שחלפו, אנרשיים. היום שדות־תעופה
מאד דומים זה לזה, והמלונות דומים, לכן, החווייה של
מסע שהיתר. פעם, היא נדידה. מסעות של אנשים הם
עכשיו מול מסד הטלוויזיה. והפינות של תל-אביב הן
מקומות בעלי ייחוד שמגרה אותך. הייחוד של מקומות
קשור בתרבות פחות ׳ אחידה מזו שאנו חיים בה. כל
הצגה או ספר, או צודת־חיים שאני בוחר בה, הם ניסיון
להביא את העולם הישן העשיר הזה אל תוך העקרות של
סיגנון־החיים שלנו בהווה.

קופטח של ״משוררים־ירושלמיים״
@ ירושלים, שהרגשות שלי כלפיה מהולים, היא
עדיין במובן שהזכרתי. למרות זאת, מבקר-סיפרות כן,
אבל לא נבון במיוחד, הכנים אותי לתוך, קופסה של
״משוררים־ירושלמיים״ ,ואפילו הרחיק-לכת וציטט מדברים
שכתבתי יחד עם דברים שכתבו חברים שלי, והציגם
כאילו כתב אותם אדם אחד ״ .יש לי רושם שיחיי־הסיפרות
בתל־אביב מתנהלים בצורה שגורמת לאנשים לאבד את
הכוונה דמאח~ 1של ניסינו קלדרון, שפווסס ב־

מבוססת על אהבה חזקה לאדם, שיצירותיו הן כמובן חלק
בלתי־נפרד מעצמו, ואינה קשורה לשיפוטים ביקורתיים
סיפרותיים. עם יהודה עמיחי, שהוא ידיד קרוב כבר יותר
מ־ 20 שנה — אני אוהב לשמוע מוצרט. אנחנו מקשיבים
למוסיקה על גל אחד. יהודה בוודאי היה מסכים לקביעה :
אלוהים הוא אחד שניסה להיות מוצרט ונכשל. אם כי
מצד שני, מחבר ספר ״בראשית״ השתמש בלשון ה־עיברית
באופן מקביל לצורה ישבה השתמש מוצרט בצלילים.

הקרביים
המכוערים של המציאות

אריה זקס 44 גדל בפרדס גן־חיים.
שירת בגדוד ה״ 5של הפל מ״ח. למד באוניברסי
טו ת: ג׳והנס חופ קינ ס, הארוורד, סורבון ו־קמברידג׳
.מכהן כראש החוג לתולדות ה תי א ט רון
ב אוניבר סי ט ה העברית בירושלים, וכמרצה
לסיפרו ת אנגלית.
ספריו 106 ) 1967 ( :ז 11116111§ 6ס)ג ת 5510ג? :
״זה הי ה יופי״(116 ) 1969ף65ז0ז§113110ו 116£1ז :
(הוצאת ״עכשיו״ )1973 ,ן ״פרדס״ (הקיבוץ
המאוחד .) 1976 ,תחת מכבש הדפוס :״ריקנו ת
החיים״ (הוצאת ״מגנס שקיעת חלץ״
(סיפריית פועלים) ,וב ה ת קנ ה: שירי ה חלו ם של
ג׳ון ברימן, ושישה יומני-מסע. א ת הדברים ה באים
אמר אריה זקס בתשובה לשאלות ״העולם
הזה״ :

חוש־הפרופורציה. חברויות ועוינויות בתוך הקלחת ה*
סיפרותית התל-אביבית מבוססות על רעיון מוטעה שהד
סיפרות חשובה יותר מן החיים. נכון שהחברים הקרובים
ביותר שלי בירושלים הם ׳משוררים, אבל חקירבד. שלי
להרולד שימל מבוססת הרבה יותר על כך ששנינו אוהבים
לשתות יין אדום בשמש בקיץ ולהסיר את החולצות,
מאשר מישחק של ״סלון־סיפרותי״ .הקירבה לדנים סילק •*
*• לאווירה זו מתייחס חתן פרס ״נובל״ , 1976 סול
בלו, בסיפרו ״לירושלים ובחזרה״ ,שם הוא מזכיר את

• לסאטירה מגיע מקום חשוב הרבה יותר משנוהגים
לתת לה בסיפרות העיברית החדישה. סאטירה היא צירוף
של חישיפה ופנטסיה. אין לי הגדרה ״מדעית״ לסאטירה,
אבל אני חושב שמהותה מתמצה במישפט של הסאטיריקון
הגדול ביותר, יונתן סוויפט :״אתמול ראיתי אשד, שפשטו
ממנה את העור, ולא תאמינו כמה שזה קילקל לה
את הצורה.״ הסאטיריקון חושף את הקרביים המכוערים
של המציאות, אבל הוא עושה את זה באמצעות בדייה
שהיא בעצם המצאה שירית, כלומר: באמצעות פנטסיה
ודמיון. ייתכן שבמצבנו הנוכחי רק הסאטירה בכוחה להתמודד
עם סיגנון. חיינו. יש בארץ כישדונות סאטיריים
מעולים: עמוס קינן, חנוך לווין וכותבי ״ניקזי-ראש״.
הם מצחיקים ומשמחים אותי. ב־ ,1968 מייד אחרי ה-
מילחמה־הטראגית, העליתי בבמת־השחקניס את השלום
על־פי אריסטופאנס, שהוא בעיקרו סאטירה. הדגשתי,
בעיבוד למחזה, את האשליות הפוליטיות האבסורדיות שהחלו
להיות נחלת־הכלל בישראל באותה תקופה.
• פיטר ברוק, ששוחחתי איתו רבות בתקופת ביקורו
בארץ, ציטט את סמיואל בקט וידי גרוטובסקי. בקט
ד,ישווה את היחס בין השחקן לקהל לאדם הטובע בים
כאשר אנשים ניצבים בראש צוקים גבוהים הצופים לים.
גם אילו היו מוכנים להסתכן ולהציל אותו, לא היו יכולים
לעשות זאת בגלל גובה הצוקים. גרוטובוסקי תיאר אותו
היחס (בין השחקנים לצופה) בדימוי אחר: השחקן ניצב
בראש גיבעה, ומצית את עצמו כמו נזיר בודהיסטי השורף
את עצמו לאות־מחאה. הצופים פזורים מסביב לגיבעה,
מבטיהם מופנים אל השחקן והם מוארים באש הזאת.
פיטר ברוק המשיך ותיאר אח עצמו כאיש תיאטרון ״יותר-
מעשי״ מאשר בקט וגרוטובוסקי. הוא תיאר את היחס
בין המבצע לקהל בדימוי שלישי: יש שני מעגלים על
מישור אחד, לא גבעות וצוקים. מעגל פנימי, ומעגל
חיצוני. באים אנשים וממלאים את ׳המעגל ״ד,חיצוני,
וממתינים לקבוצת אנשים אחרת שתמלא את המעגל הפנימי.
ומהו ההבדל בין שתי הקבוצות ן רק אחד, שממלאי
המעגל הפנימי הכינואתעצמם. ולמה
הכינו את עצמם? לנסות ולהרים קצת מעל לפני הקרקע
את המעגל הפנימי בצורה כזו שהמעגל החיצוני גם כן
יתרומם מעט מעל לפני הקרקע. לא הרבה, רק קצת.
פיטר ברוק הסכים אתי שהכישוף־התיאטרוני מתרחש
בימינו לעיתים רחוקות מאד. מאז עזב ברוק את הארץ
נעשיתי עוד יותר פסימי בדבר אפשרויות התיאטרון בחברה
שלנו. האמת היא שהכישוף-התיאטרוני תלוי בחברה
שהחווייה־הקהילתית בה היא נורמלית ויומיומית.
אצלנו, כל פרט מבודד מול מסד־הטלוויזיד, שלו, או בתוך
קופם ת־פח על צמיגי־גומי. החווייה־ר,קהילתית זרה לו ;
יותר ויותר. בחברה כזאת כימעט שאי-אפשר להתייחס
ברצינות לתיאטרון.

נביאי-תרבות דשים ׳
• אני מוצא את עצמי במצב רוחני פורה בעיקר
בשעת מסע. אחד התענוגות של מסע ממשי, כלומר מסע
למקומות שונים ולא מוכרים, הוא ניהול יומן. ניהלתי
כמה יומנים כאלה, וכעת צירפתי אותם לכלל ספר.
הספר יאחד מסע לסיאם ( )1968 עם מסע ככתב-צבאי
ל10 דט 6-עיד עם המימנדדהימי 1973 סיפרוידהמסעות

היא ז׳אנר גווע, כפי שמסעות של ממש ד,ם סוג־חווייה
שגווע. אולי הקסם האישי של ׳סיפרות כזאת עבורי הוא
אותו קסם שיש לסמטה. ההבדל הוא בכך, שבשעת מסע
אני הופך למצלמה. רושם את המראות החולפים בצורה
״אובייקטיבית״ ודוקומנטרית. הטריות והמיידיות של ההודיה
מבטיחים את תוקף הכתיבה הזאת. כשאתה קורא
ביומנים האלה כעבור שנים, אתה אסיר־תודה לעצמך
שלא בתת לדברים להישכח, וחש כאילו הזרימה הוקפאה
ותועדה.
• קשה לי להתייחס ברצינות למושג ״סיפרות
עיברית״ ככלל. הדירוגים השונים. של ״חשוב יותר״ ו־
״חשוב פחות״ אינם, מעסיקים אותי. שיר יפה בן כמה
שורות — ולא חשוב מי חיבר אותו — ראוי בעיגי ל-
תשומת־לב יותר מכל בנייני־העל הביקורתיים והתיאורטיים
שנביאי־התרבות דשים בהם. מעולם לא השתייכתי
למיפלגד. כלשהי, או לגוף מאורגן, חוץ מהאוניברסיטה,
שבה תלוייה פרנסתי. אני חושב שאי־תלות היא מצב
הכרחי ישל היוצר. בארץ, יותר מדי אנשים העוסקים בתחומי
היצירה קשורים בטבורם למיסגרות שאולי נותנות
להם הרגשת ביטחון, אבל אינן עולות בקנה אחד עם
תהליך־היצירה הממשי. אדם יוצר חייב לקבל על עצמו
מלכתחילה בדידות שמשמעותה עצמאות.
• תמיד אהיה אסיר־תיודה לנתן זך. גם מן הסיבה
הפשוטה שהיה זה הוא שפירסם לראשונה את שירי ב־יזכני
1966 כתב־עת למופת שהיה לגמרי בלתי-תלוי
בשיפוטיו הביקורתיים. סיבה שנייה להכרת־התודה הזו
היא שאילמלא זך, אולי לא הייתי מגיע אל ״סונטות
בית־הקסה״ של יעקב שטיינברג * ,שאולי מדבר אל ליבי
יותר מכל משורר עיברי אחר בו־דורו. אני מודה שעיקר
* ״מיבחר ליריקה ורשימות,״ מאת יעקב שטיינברג,
הוצאת ״דביר״.

הקריאה שלי הוא בלועזית. הסופר האנגלי האהוב עלי
ביותר מהמאה ה־ 20 הוא הסאטיריקון אוולין וו*״ .אני
אוהב מאד את חורתה לואים בורחס שסגישותי אייתו
היו לי חוויות עמוקות ביותר. אני זוכר שיחה בין בורחס
ללאה גולדברג, במיסעדת כהן ליד קולנוע אדיסון, על
הוויית ״החיים עם אמא״ .גם בורחס וגם לאה גולדברג
היו אז בשנות ה־60׳ לחייהם.

ת אוו ת־ חיי םות אוו ת־כיליון

אריה זקס
היינריך הימלר
יךו לזות ן חור 1ת

• לפני כשנה וחצי הייתי חולה אנוש. לכן אני
חושב שאני רואה את עצמי ואת חיי בצורה בהירה יותר
מאז. אני רואה בעצמי כוחוודמנוגדים של תאוות־חיים
חזקה, ותאוות־כיליון שהיא אולי חזקה לא פחות. המשוררים
שאני מתרגם אותם תוך הזדהות רבה מאד, הם שארל
ביודלר וג׳ון ברימן. אצל שניהם, בצורות שונות, יש אלכימיה
של יצר־ההרם. אצל בודלר, ההתעסקות במכוער
ובדיקדנטי — הופכת זהב שירי. אצל בדימן, המצוקה
העמוקה שהובילה לבסוף להתאבדותו בקפיצה מהגשר —
הופכת ליצנות נפלאה. גם בודלר וגם ברימן׳מיצו את
הפוטנציאל של האלכוהול עד לטיפה האחרונה. הסם
החוקי הזה יש בכוחו, כמובן, להרוס אדם. אך עם זאת
הוא מאפשר מצבי תודעה קיצוניים, שבהם האמת מוגדרת
הרבה יותר מא-שר במצב המפונה ״פיכחון״ .יש בשיכרות
צירוף מוזר של שפיות מוחלטת ושיגעון מוחלט. עצם
עבודת התרגום של המשוררים האלה הוא, לגבי, מעשה־יצירה
וביטוי אישי עמוק.
•* בעיברית ראה אור סיפרו ״קומץ עפר״ בהוצאת
״עס־מובד״.
•** לבורחס הוענק ״פרס ירושלים 1971 וספריו
״גן השבילים המתפצלים״ ו״דוקטור בתרי״ ראו אור
בעיברית.

לנ 1ת כנעלה
מכסות וו־ידים כחלים
ש? 1בות דוקום על השלסן
עור צן אר 1לפוי
מלן מט העל צלאררן ל׳אס־אס
הס^טר סנסוג? 9ודע
הוא נלאה וימו מורה אינטליגנטי
לכתות הן סוד
עיניו?חלות אפורות
משקפי נז^נם־גה נו?ן יים

תולעי תרבות

לפני שבועות ספורים זכו קוראי ידיעות אחרונות בתטל״ג
(תרגיל־טאקטי־ללא־גייסות) תרבותי׳ מטעמה של בלה אלמוג,
שהביאה תחת הכותרת ״על מצבו של הלוליין בקירקס הפרעושים״
פנים חדשות, למרכז תמונת־המחזור הקבוצתית של הסיס־רות
העיברית. גיבורה הסיפרותי של בלה אלמוג הוא מרדכי
הורוביץ, שסגולתו הבידורית היא היותו בעלה של המלחינה נעמי
שמר. סגולה שהעניקה לו מיקדמה שבה לא זכה סופר עיברי
כלשהו משך כל שנות המדינה.
במאמרה של בלה אלמוג ניתן
לעקוב אחר אופני הפעולה, ומט-
בעות־הלשון של מבקרי הסיס־רות
וזאת מבלי להתייחס כלל
לסיפרו של מרדכי הורוביץ. כבר
בראשית מאמרה, כותבת אלמוג על
תכונותיו הסיפרותיות של גיבורה :

כפי שהוא מעיד על עצמו,
הוא מאניאק ליהודים וליה דות,
וממשיכה בהצגת כישוריו ה־סיפרותיים
ללא כחל ושרק: כעשר
השנים האחרונות הסתתר
מחכרו של,קירקם הפרעושים׳
מאחרי התואר, הממונה
על ההגכלים העיסקיים
כמישרד המיסחר והתעשייה׳
והשקיף ממרום מיש-
רתו היכשה והכפירה על
הקירקס הרוחש שהתנהל
סכיכו
האצבע התותבתשל הח״כ
בחטף

בימים אלה ראתה אור חוברת 11 של הירחון
פרוזה, המוקדשת כולה לאמנות, סיפרות,
מילה, ציור, מושג. את החוברת ערך ג ד עון
עפרת. הדברים הבולטים בחוברת הינם ״הו־•
מאז׳ למרסל משאן״ ,אבי ״אמנות האובייקטים״
.מאמר מעמיק של המבקר האמריקאי
הארולד רוזנכרג, ורשימה של טום ודלף
תחת הכותרת ״על המילה הצבועה״ .כמוכן
מצויות בחוברת במה המחשות ציוריות של
הנושא המרכזי, כאשר בולטת ההדגמה הסיס-
רותית של הצייר יאיר גרכוז באוקטובר
67׳ הציג ח״כ יוסף שריד שאילתה בכנסת,
שבה טען בין השאר, כי הסופר כנימין
תמוז, ששימש בזמנו כנספח־תרבות בלונדון,
מסרב לשוב לישראל ופתח בנכר גלריה לאמנות.
בינתיים שב תמוז ארצה, ושריד נתבע
על־ידי נספח־תרבות לשעבר נוסף, אהרון
מגד, להתנצל על האשמותיו. בדבר מיום
18.1כתב שריד, והודיע כי ״בנימין תמוז
חזר ארצה ועל כן איננו יכול, בשום פגים,

כדי שקוראיה של בלה אלמוג,
יתפעמו מגאוניותו הסיפרותית של
הורוביץ, היא מספרת על האוטוריטה
החדשה, המחלקת ציונים ל-
סיפרות העיברית, וכותבת: הסו

האמריקאי הנרי מילר.
שקרא את אחד מפרקיו המתורגמים
של הספר, מעיד
על כותבו :״אני נפעם מן
הפרק שקראתי( ..שלוש נקודות
אצל בלה אלמוג) כתיכתו >של
הסופר) היא שלא מן העולם
הזה ...עכשיו, אחרי שהנרי מילר

בן ה־( 86 נולד ב־ )1891 הפך האב אלמוג הגדול והטוב-של הסיפרות העיב-
רית החדשה, ממשיכה בלה אלמוג: מה יש כו כ״קירקם

הפרעושים״ המהמם כל-כך ז וככן, לא נדון כמה שהפעים
סופד נודע כהנרי מילר. אכל קורא ישראלי
רניל ייכנס אל תיד הקירקס הזה כתמימות מירכית...
באמת, מה מפעים את הגרי מילר? ולזה מתייחסת בלה אלמוג
בהמשך כתבתה: היא מזדווגת עם מחצית העולם. כי־

ניהם כלכ כשם הקטור, המדביק אותה כפרעושים.
ובשאילנה נגועה כפרעושי־הכושת, מצית העיר
מתגדרת ...הנרי מילר, שהביא את מחצית העיר פאריס ב
ספריי
לאותו סוג של התגרדות, מגיב בנימוס רב לסופר המקורי
הורוביץ, ועונה ״אני נפעם מן הפרק שקראתי מה חבל שעל גופו
הקשיש של הגרי מילר משוטט עכשיו הפאראזיטוס־קולטוראליס.
שריד להיחשב יורד. מסתבר איפוא כי הוטעיתי
וטעיתי, ועל טעות זו אני מצטער ומתנצל...״
בדבריו אץ ח״ב שריד מציין על־ידי מי הוטעה,
ואינו מתנצל על ההאשמה הנוספת ש הטיח
בתמוז. בדבר מיום 21 בינואר מגיב
בנימין תמוז על התנצלותו של שריד, ושו
אל :״מדוע הוא עובר בשתיקה על ה,פשע׳
השני שלי?״ וממשיך :״ודב יוסי שריד עובר
בשתיקה על, אשמה׳ שנייה זו מפני שאינו

גי #גו מ ו

י כ דו רון

ש?מו מאלף
??ל אף
נעים־מדות
מצור ל!ו כהה
על חורון־^נים חולני
ש?תיו ס?רות צנע דקות מאד
לק?התלסב חיוכו המחמיר
ס?יב
ן ויות שיו
נחקזפות בק 1תי שורות נקלאות
שגלם לבנות? ,ליאות

רוצה להיחשף כליל, כמי שמוצץ אינפורמציה מן האצבע,
והאצבע תותבת התנצלותו — התנצלות־לחצאין —
גרועה בעיני מן ההאשמות התפלות שהטיח בי, כשם
שחצי־אמת גרועה משקר הסיבה להאשמותיו של ח״ב
שריד כלפי בנימין תמוז הוצגה במדור זה (העולם הזה,
)2021 תחת הכותרת ״הנקמה איחרה קצת״ :״מסתבר
שמקורה של חרושת־השמועות על ירידתו של תמוז
באדם שפירסם זמן־מה ביקורות סיפרות במוסף הארץ,
בתקופה שבה שימש בנימיך תמוז כעורכו. בשלב מאוחר
יותר מנע תמוז מאותו אדם להמשיך לפרסם ביקורות
במדורו. האדם טילפן אל מדיחו, ואמר לתמוז, :הנקמה
לא תאחר לבוא׳ .מאז חלפו כמה שנים, ואותו אדם הפך
עורכו של אחד מכיתבי־העת המסובסדים, וניקמתו בתמוז
אכן לא איחרה לבוא בחוגי סופרים קיימת תמיהה
רבה, לשאלה, מדוע נמנע ח״ב שריד לפרסם את
שם המקור שהיטעה אותו !• הגברת הדיכוי התרבותי
בצ׳כסלובקיה הביאה לפירסום כרוז ה״77״ ,שגרר בעיק-
בותיו מחאה עולמית של סופרים ידועי־שם, ביניהם חתני
פרסנובל כפול כלו, היינריך כל, ועוד דמויות
בנוף הסיפרותי הבינלאומי. השילטונות הצ׳כים נקטו בפעולת
תגמול, למרות גלי־המחאה בעולם התרבותי. חם
תבעו משישה אנשי־רוח צ׳כיים, ובתוכם המחזאי פאוול
קוהוט והסופר לודכיג ואצוליק לעזוב את אדמת
צ׳כיה. כל השישה דחו את ההצעה הנדיבה. עתה מצפים
לראות אם תעז ממשלת צ׳כוסלובקיה לגרש בכוח את
אנשי־הרוח שלה. נוכח גלי הסערה העולמית סביב ״אמנת
ה־77״ צפויים גילויי הזדהות ציבוריים גם בישראל.