גליון 2058 מתאריך 9 בפברואר 1977

לראשות הממשלה. אם ייבחר שמעון פרס כמועמד
המיפלגח, יופיע דיין ברשימת המיפלגה לכנסת
וייתן לפרס את מלוא תמיכתו.

אם ייקרא פרס להרכיב ממשלה, הוא לא
יצרף את דיין לממשלתו, אכל קרוב
לוודאי שיעניק לו תפקיד ממלכתי בכיר —
ככד הנראה שגריר־נודד למשימות
מייוחדות.
לעומת זאת קיימת אפשרות סבירה שמשה דיין
יעזוב את מיפלגת העבודה אם ייבחר יצחק רבין
כמועמדה לראשות הממשלה. דיין יטען אז
כי מצע המיפלגה אינו תואם את השקפותיו,
וככל הנראה יצטרף לתנועה הדמוקרטית לשינוי
של ידין.

רביו ה כ רי ע בענייו
גו פתראשד חוסיין
פעולה נמרצת מאחרי־הקלעים, בעלת ממדים
בינלאומיים, שבמרכזה עמד הסופר עמום קינן,
איפשרה את הבאת ארונו של המשורר ראשד
חוסיין — שניספה בדליקה בדירתו בניו־יורק —
לישראל, וקבורתו בכפר־ימולדתו, מוסמוס.
מכיוון שחוסיין היה בסוף ימיו חבר המישלחת
של אש״ף באדם, היו צפויים הקשיים הרגילים
במיקרה זה. אולם נוצרה מעין הסכמה אילמת
בין ממשלת ישראל לבין אש״ף להוציא את העוקץ
הפוליטי מהעניין, ולהתייחס אליו כאל מיקרה
אנושי רגיל.

אומנם, על־פי חוקת המיפלגה החדשה
יהיו זכאים לבחור ולהיבחר רק הכרים
שנרשמו למיפלגה עד העשירי בפברואר,
אולם לנכי משה דיין יימצא, ככל הנראה,
הסדר מייוחד, אם ירצה להופיע כרשימת
המיפלגה לכנסת.

אגף ־ ה ע תי קו ח
מפ שץ־ ד ח פווו עלד!
אגף העתיקות והמוזיאונים במישרד־החינוך־

להתפטרותו של אלוף (מיל ).מאיר עמית מתפקיד
מנכ״ל כור, אין כל קשר להחלטתו לפרוש
ממיפלגת העבודה ולהצטרף לתנועה הדמוקרטית
לשינוי. ניסיונו להציג את התפטרותו כחלק
ממאבקו הפוליטי אינו מדוייק ביותר.

עמית הכין מיכתב התפטרות מ״כור״
ככר לפני כשנה, על רקע המיכשוליס
שהוצבו כדרכו להכנסת שינויים
כקריית־הפלדה. בכר אז התבטא באוזני
ידידים קרובים ואמר, כי הוא מחפש
דרך להסתלק מניהול הקונצרן האדיר.

עמית הסביר אז, כי הוא מבקש לפרוש מפני
שתחזיות מומחי כור מעידות על כך שתקופת
הגידול וההתפשטות של הקונצרן הגיעה לקיצה וכי
עתה צפויות, כהגדרתו של עמית ,״שבע שנות רזון״
לכור. גם אילולא החליט לנטוש את מיפלגת
העבודה, קרוב לוודאי שהיה מחפש אמתלה אחרת
להתפטר מניהול הקונצרן.

מה יע שה ד״ן*
בחוגים שונים קיימות הערכות שונות לגבי עתידו
הפוליטי של משה דיין. אין מחלוקת על כך שדיין
יחליט על צעדיו הפוליטיים הבאים בהתאם להכרעה
שתיפול בוועידת מיפלגת העבודה על המועמד

עוד לפני שהמינהל אישר את ההחכרה
השתלטו במה מחברי הוועד על הקרקעות
המבוקשות, עיבדו את השטח, זרעו בו
חיטה ונטעו בו גפנים בדי לקבוע עובדות
כשטח.
מחיר האדמות באיזור נע בין 6000ל־ 8000ל״י לדונם,
והשתלטותם של חברי הוועד על כאלף דונמים
מסעירה עתה את הכורמים, העומדים לפתוח במאבק ״*
נגד חברי הוועד שלהם.

סגן־ניצב סמי נחמיאם, שבא לשורות המישטרד,
מחיל־ד,מודיעין של צה״ל, נחשב כאחד הקצינים
המחוננים ביותר של המטודהארצי, וזכה בד,ערכה
רבה כאשר ערך חקירה ראשונית בפרשת ידלין
ובפרשות חשובות אחרות.

מת פלד

עמית א ת ;כוו־״*

מחלוקת קשה עלולה לפרוץ בקרב אגודת הכורמים
סידון־גזר, שבה מאוגדים בעיקר כורמים מאיזור
רחובות, סביב טענות כאילו חברי ועד האגודה
השתלטו על אלף דונמים קרקע באיזור ומשתמשים
בהם למטרותיהם הפרטיות.
אלפי דונמים של קרקעות המוחכרות לכורמים ין סביב תל־גזר מוחכרות לכורמים מרחובות ונס־ציונה.
באחרונה ביקש ועד האגודה ממינהל־נזקרקעי־ישראל,
שלו שייכות האדמות, לחכור אדמות
נוספות בקירבת התל עצמו.

סגן־ניצב סמי נחמיאם, קצין־המודיעין
הראשי של המטה הארצי של המישטרה,
יועלה לדרגת ניצב־מישנה. הוא יקבל
מינוי כראש המחלקה לתפקידים מייוחדים
של המטה הארצי, כמקומו של ניצב־מישנה
מיכאל בובנר, העומד לעלות
לדרגת תת־ניצב ולק^׳ד מינוי חדש
כמישטרה.

חרם טו ט אלי ע ל

מדוע נוטש

די דתלגור

רא ש לת״ם

התנאי היחידי של ממשלת ישראל היה שהתשלום
עבור העברת הגופה ישולם בישראל.

פלד, אשר יצחק רבץ הגדירו זה־עתה, בשיחתו
עם נשיא חוף־השנהב הופואה־בואני, כ״ידידו האישי״,
נתקל בחרם מן הסוג שהוטל בעבר על אורי
אבנרי וישראלים אחרים.

עועדוו־״תקרק עו ת

סגן־ני צבס טי !וו טי אס

אחרי התייעצויות עם נציג אש ״ף כאו״ם,
זהדי מרזי, מצד אחד, ומנהל מישרד
ראש־הממשדה, עמוס עירן, מצד שני,
סודר העניין כדרך השיגרה, באמצעות
עורך־דין ישראלי כניו־יורק והקונסוליה
הישראלית. נראה כי האיש שהכריע
היה יצחק רכין עצמו, שביקש למנוע
שערורייה בינלאומית.

שגרירות ישראל בוושינגטון הטילה
הרם טוטאלי על מסע־ההרצאות של האלוף
(מיל ).מתי פלד, יו״ר הוועד־הפועל של
״המועצה הישראלית למען שלום ישראלי*
פלסטיני״ .לצודד זה גוייסו כל שלוחות
המימסד היהודי, הדתי והחילוני, ברחבי
אמריקה.

לעבוד במחיצתם. הוא טוען, בהופעותיו הפומביות,
שאין הם שונים מראשי מיפלגת העבודה, אם לא
גדועים מהם.

1א 0רהפ עי לו ת
והתרבות ממשיך לחפות על שוד העתיקות של
משה דיין, תוך הסתמכות על הטענה האבסורדית
שלפיה אין בידי האגף כל עדויות על חפירות
בלתי־חוקיות של דיין בעת היותו שר־הביטחון.
תשובה ברוח זו ניתנה השבוע על־ידי אברהם
איתן, מנהל אגף העתיקות והמוזיאונים לשורת
שאילתות שהגיש יו״ר ועדת־החינוך־והתרבות
של הכנסת, אברהם כץ, שהתייחסו לפרשת גניבת
הסארקופאגים על־ידי משד, דיין מן החפירות
בדיר אל־בלח, ולשיפוצם על חשבון המוזיאון.

איתן התחמק מן השאלה אם מחזיק דיין
כפריטים בעלי ערד לאומי וכספי, ובן
לא השיב ישירות על השאלה, אם שיחזר
מוזיאון ישראל סארקופאגים עכור דיין.
״ לעומת זאת אישר כי המוזיאון רכש
סארקופאגים מדיין כסוף שנת .1971
כתוצאה מהיתממותו והתחמקותו של
מנהל אגף־העתיקות, הגיש ח״כ כץ שורת
שאילתות חדשה, שכה הוא מבקש לדעת
אם ידוע לאגף ! ;עתיקות או למוזיאון
ישראל מניין וכיצד הגיעו הסארקופאגים
לידי דיין.

פו לי טי ת כ״מעו־יכ״
עורכי ד,צד,רון מעריב אסרו פעילות פוליטית על כתבי
עיתונם מאה ימים לפני הבחירות, בדומה לאיסור
המוטל על עובדי־המדינה.

מאחר שרכים מעובדי העיתון מזוהים
כצורה פוליטית ברורה, ביקשו עורכי
״מעריב״ לשמור על התדמית
האובייקטיבית של העיתון, הוציאו הוראה
הקובעת, בין השאר, שכל מי שרוצה
לעסוק כפעילות מיפלגתית חייב לצאת
לחופשה לדא תשלום עד אחרי הבחירות.

כמו כן נאסר על עובדי העיתון ליטול חלק במערכת
הבחירות תמורת תשלום.

ה לי כו ד מיי חל
ל שי בתא רי ק
מנהיגי הליכוד משוכנעים בי אריק שרון
יחזור אליהם כימים הקרובים וישוב
לתפוס את מקומו הקודם בצמרת המיפלגה
הליברלית.
הליכוד סבור כי הסיכויים לכך גדלו עתה, אחרי
שהסקרים האחרונים הורו על ירידה בסיכוייו של
אריק בבחירות. מאידך, מייחלים מנהיגי הליכוד
לשיבתו של אריק, שעשה להם צרות רבות בעבר,
כדי לחזק את הליכוד מול מיפלגת־ידין־תמיר.
לעומת זאת מוסיף אריק עצמו לבקר את ראשי
הליכוד בחריפות בלתי־רגילה, טוען כי יעדיף
לפרוש כליל מפעילות פוליטית מאשר לחזור
הכתבות בסידרת השלישית הרשימה
״הפקולטה למדעי השחיתות״ ,העוסקת
במתרחש מאחרי״הקלעים של. הפקולטה
לאמנויות באוניברסיטת תל־אביב, אינה
מתפרסמת בגיליון זה מסיבות טכניות.
המשך הסיררה — בגיליון הבא של ״העולם
הזה״.

של משדר־הביטחון.
יפת נפגש עם חיים ירון עצמו לפני
שפירסם מילה אחת אודותיו. ירון סרב
כמעט לדבר עם יפת, היפנה אותו למפקד
חיל־האוויר, האלוף בני פלד.
רק אחרי שכל הפרשה על כל היבטיה
נחקרה ביסודיות; רק אחרי שנאספו ה״
מיסמכים והעדויות המאשרים את העובדות
שבה, רק אז חשף העולם הזה לראשונה
את שערוריית השחיתות במשרד־הביטחון
ובמחלקת הציוד של חיל־האוויר.
היה זה ב־ 19 במארס .1975 חיים ירון
8לא היה הדמות המרכזית בפרשה. אבל
״ הוא היה הדמות הבכירה ביותר הקשורה
בה. בעקבות פירסומי העולם הזה נכנסה
גם המישטרה האזרחית לתמונה. היא פתחה
בחקירה משלה, תוך שיתוף־פעולה
עם מצ״ח ח״א ועם מבקר העולם הזה.
כתוצאה מחקירות אלה הועמדה שורה
שלימה של אנשים לדין. מנהל מדור
״העולם הזה״ .שבועון החדשות הישראלי. המערבת והמינהדה: תר־ הרכש עבור חיל־האוויר במשרד־הביטחון,
אביב, רחוב גורדון .3טלפון 43386צ־ .03 תא־־דואר . 136 מען מברקי: יואל מירון, הואשם והורשע בנטילת שו ״עולמפרם״
.מודפס כ״הדפוס החדש״ כע״מ, תל־אכיב. רחוב כן־ חד ונדון לשש שנות מאסר. סגנו, מיכאל
אביגדור. הפצה :״גד״ כע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ כע״מ. היטמן, נדון לחמש שנות מאסר. רב־סרן
העורך הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאור: העולם הזה בע״מ. מאיר בן־אהרון, איש מחלקת הציוד של
חיל־האוויר ופיקודו בעבר של ירון, שאני
מצהיר במלוא האחריות ומוכן שימש כעד־מדינה נגדו, פוטר מהצבא בלהוכיח
זאת בכל פורום שהוא: מעולם דרגת טוראי אחרי 24 שנות שירות.
לא נערכה בעיתונות הישראלית חקירה
מישפטו של התעשיין אמנון אבני, עדיין
כה יסודית ומדוקדקת כפי שנערכה בפר תלוי ועומד. עוד יותר מזאת, התעשיין
שה בה היה מעורב חיים ירון. היתה זו יוסף מהרשק, בעל מפעל התכוף לייצור
אין כיום משימה פופולארית יותר חקירה שהתנהלה תוך זהירות ואחריות מיכליות בחיפה, הורשע על ניסיון לשחד
נישראל מאשר לתקוף את העיתונות.
מירבית, מעל ומעבר לנדרש בקוד המחמיר את חיים ירון ועל שיחודו, באותו מישפט
מאז התאבדותו של שר־השיכון אברהם ביותר של איזו אתיקה עיתונאית שהיא. בו יצא חיים ירון זכאי.
עופר, הפכה העיתונות שעיר לעזאזל לבל
תחילת חקירת העולם הזה בפרשה באה
כל גילויי ופירסומי העולם הזה
תחלואי המדינה וצרותיה. אפילו כמה
מהעיתונאים עצמם נסחפו בבכחאנליה
היסטרית זו של הכאה־על־חטא ונסיון
לצוד מכשפות במקום שאינן כלל.
על הגל העכור הזה ניסה לרכב בשבוע
שעבר תת־אלוף (מיל ).חיים ירון,
לשעבר ראש מחלקת ציוד בחיל־האוויד.
שמו של חיים ירון פורסם לראשונה
בציבור לפני כשנתיים, כאשר נודע כי
זמן קצר אחרי שעזב את תפקידו בחיל־האוויר,
הצטרף כמנהל לחברת סוכני־הנשק
של האח:ם מילצ׳ן, ממנה רכש
ציוד צבאי בתוקף תפקידו בחיל־האוויר.
כמה חדשים אחר־כך, כאשר חשף העולם
הזה את שערוריית השחיתות והשוחד ב־חיל־ד,אוויר
(העולם הזה )1959 הוזכר
גם שמו של חיים ירון בהקשר זה.
הסתבר אז כי רוב עיסקות השוחד הגדולות
בין ספקים פרטיים לבין אנשי מש רד
הביטון, התרחשו בתוך המחלקה ש־היתר.
תחת אחריותו ובפיקודו. התעו־.
רדו חשדות לגבי טיב היחסים בין ירון
לבין כמה מהמשחדים של אנשי משרד־הביטחון.
בעקבות
המידע שנאסף על ידי העולם
הזה נפתחה חקירה בפרשה הן על ידי
יחידת המשטרה הצבאית החוקרת של
חיל־האוויר והן על ידי המישטרה האזרחית.
כאשר הסתיימה החקירה הוגשו
כתבי־אישום נגד החשודים. גם בגד חת־אלוף
חיים ירון הוגש כתב־אישום.
ירון 48 הואשם כי קיבל -שוחד משני
אנשים שהיו בעלי חברות שסיפקו ציוד
לחיל־האוויר. אחד מהם, התעשיין יוסף
מהרשק, הועמד יחד עמו לדין.

משפטו של חיים ירון התנהל בבית-
הפישפט המחוזי בתל־אביב, בפני השר
׳פטת הדסה בדעתו. בחודש אוקטובר
1976 הסתיים המישפט. חיים ירון זוכה במזוכה
תת־אדוף (מיל ).חיים ירון
דין. הוא יצא זכאי וחף מפשע בכל ההאלינץ׳
לעיתונות
שמות שהועלו נגדו. דבר זיכויו פורסם
בעיתונים בהבלטה.
אולם חיים ירון לא קיבל את סיפוקו כתוצאה ממידע שהגיע אלינו מקצין חיל־ בפרשה נתגלו כנכונים עד האחרון בהם,
הנפשי מזיכויו. בשבוע שעבר הוא פתח האוויר. היה זה מידע מדהים, על פיו הס בבתי־המישפט בהם נערכו 1המישפטים.
במסע מאורגן נגד העיתונות, באמצעות תבר כי מחלקת־הציוד של חיל־האוויר
הפרשה כולה היתה דוגמה קלאסית,
העיתונות. בעת ובעונה אחת הופיעו ב מקבלת ציוד בטחוני חשוב, באיכות ירו הראויה לשמש כאות וכמופת, לשיתוף
שני הצהרונים כתבות שפרטו את הסבל דה, תוך מערכת יחסים מוזרה וחשודה פעולה של כל המערכות בחברה לשם ביהנפשי
הרב שעבר על חיים ירון בעת בין היצרנים, אנשי הרכש במשרד־הביט־ עור נגע שחיתות שפשה באחת הנקודות
שהתנהל המישפט נגדו.
חון ואנשי המחלקה. הועלו חשדות של הרגישות ביותר לביטחונה. העיתונות, וירון
לא הסתפק גם בכך. שלושה חו תשלומי שוחד ומשוא־פנים.
בראשה העולם הזה, מילאה בפרשה תפדשים
אחרי שזוכה מצא לנכון לתקוף את
העולם הזה היקצה אז אדם מיוחד — קיד ראשון במעלה, בכך שדחפה לבירור
העיתונות. הוא האשים כי עשו בו לינץ׳ חוקר העולם הזה באותם ימים, זאב יפת — מישפטי שלה, ולבדיקת ההיבטים הפליבאמצעי
התיקשורת.
שהקדיש שבועות רצופים לעבודה בלע ליים שבה.
זיכויו של חיים ירון בידי בית־המישפט דית על חקירת פרשה זו בילבד. כאשר ; סבל אישי מסוג זה מ נאלץ לעמוד
היה צריך להיות סוף פסוק לפרשה. האיש הלכו והצטברו המימצאים בידי יפת הוא ווייס ירון, אינו מצדיק אחרי כל זאת את
עבר תקופה ארוכה של סבל וסיוטים, נקט בצעד חסר־תקדים: הוא שיתף את ד,טענה כי העיתונות עשתה בו מישפט
שבאו עליו בתקופה בה התרחשו טרגדיות שילטונות צה״ל במידע שאסף, עוד לפגי $יגץ׳ .במקרה זה ההיפך הוא הנכון: חיים
נוספת בחייו.
שפירסם מילה אחת על הפרשה.
ירון ואותם עיתונאים שנרתמו לפרסם את
אולם חיים ירון עצמו הוא האיש שלא
יפת שיתף פעולה עם חוקרי המישטרה דבריו תוך בורות ואי ידיעת או הכרת
רצה להסתפק בזיכויו. הוא שעורר את הצבאית של חיל־ד,אוויר. משרד־הביטחון ה׳פדשה, הם שעשו את מעשה הלינץ׳ —
הפרשה מחדש. משום כך אי-אפשר להש לעומת זאת, שהתבקש על ידי יפת לבדוק לחבריהם העיתונאים ולעיתונות כולה.
איר ללא תגובה את ההאשמות החמורות, את מימצאיו הגיב כעבור זמן קצר לא כדאי
להבהיר במקרה זה את הדברים
אך חסרות הבסיס שלו, בדבר הלינץ, קונית: המימצאים חסרי־שחר. רק כעבור עד הסוף, כדי להסיר ספקות, אפילו אם
כביכול שערכה בו העיתונות. יש להעמיד חודשים ארוכים הסתבר כי בתי־המישפט עלול הדבר לגרום סבל מחודש לתת־את
הדברים על דיוקם, ללא רגשנות.
קיבלו את ממצאי העולם הזה ולא את אלה אלוף ירון. בפסק־דינה המלומד, המפורט

והמנומק, המשתרע על פני 32 עמודים, לא
הפריכה השופטת בדעתו את העובדות
שפורסמו בהקשר לחיים ירון. אם העניקה
לו זיכוי, היא עשתה זאת על סמך הפירוש
המישפטי שנתנה לעובדות אלה.
אינני רוצה לד,כנס כאן לפילפולים
מישפטיים. אבל כמה ציטטות מפסק־דינה
של השופטת יש בהם כדי להבהיר מדוע
זוכה תת־אלוף ירון. קבעה השופטת:
כל עוד לא הוכח שום קשר בין המתנות
הללו ובין התפקיד שמילא ירון, אין קבלתן
מהווה עבירה פלילית אפילו אם אבני הוא
ספק של משרד־הביטחון.
הלכת פסוקה שאינה שנויה במחלוקת
היא גם זאת, שאפילו אין המקבל מתכוון
לקבל שוחד הרי הוא עובר עבירה אם
הוא יודע שהנותן מתכוון לתת שוחד,
כלומר, שמה שניתן, ניתן תוך צפיה לתמורה
הקשורה בתפקידו של המקבל...
שוכנעתי שמהרשק מצירו שלח את המתנות
והציע את הרשמקול (לירון) לא
בתמימות ולא מתוך כורח המוכתב על
ידי נוהג, אלא מתוך כוונה לזכות במשוא-
פנים. ולכן אני מרשיעה אותו.
עכשיו עלי להסביר כיצד ייתכן שאותן
המתנות שהן שוחד מצד הנותן, אינן שוחד
מצד המקבל: כבר אמרנו שאם המקבל
יודע את מטרת המתת הרי הוא אשם,
ואם אנו יודעים היום את מטרת המתת
כיצד זאת לא ידע זאת ירון? הוא לא
ידע משום שלא היו גלויות לפניו כל
העובדות הגלויות לפנינו כיום.
...בסיכום, למקרא כל דבריו של ירון
מיד אחרי מעצרו, הן בתמליל והן בעדותו
בבית־המישפט, התרשמתי כי צדק מפקד
חיל־האוויר שהכיר אותו והיה ממונה
עליו במשך שנים, כאשר חיווה דעתו
שבטיפשות נהג כאשר לא החזיר את המתנות
שקיבל, אבל אין הטיפשות מצביעה
על שחיתות ועל טיפשות אין אדם נדון
בפלילים. לכן החלטתי לזכות את תת־אלוף
חיים ירון מכל העבירות שיוחסו לו.
חשוב לציין עוד כי השופטת קבעה
שבמידה רבה היה חיים ירון קורבן לפיקו דו,
רב־סרן מאיר בן־אהרון, שהעליל
עליו וניסה לסבכו כדי שיוכל להפוך ל־עד־מדינה
נגדו מבלי שיועמד לדין בעצמו.
דומני שהדברים בפסק־הדין מדברים בעד
עצמם. צריך להיות הרבה יותר מטיפש
לבוא ולטעון על סמך פסק־דין כזה כי
העיתונות ערכה מישפט לינץ׳ בחיים ירון.
רק בית־המישפט הוא שהיה מסוגל לקבוע
אם במעשים שעשה היה היבט פלילי או לא.
1 1 1
עד באן מדובר בצד הפלילי של
הפרשה, בה זוכה חיים ירון כליל. קשה לומר
את אותם דברים גם על הצד הציבורי
שלה.
הדברים החמורים שנחשפו בבית־המיש־פט
על מה שהתרחש במחלקת הציוד של
חיל־האוויר ובמחלקת הרכש של משרד-
הביטחון, מתייחסים כולם לדברים שארעו
במחלקה שחיים ירון היה ממונה עליה. אם
לא ידע דבר על מה שהתרחש שם אצל
פיקודיו מתחת לאפו, זה מזכה אותו מ בחינה
פלילית. אבל מבחינה ציבורית הוא
עדיין נושא באחריות.
בהתקפתו על העיתונות הביא חיים ירון
לדוגמא את התקפת העיתונות עליו בקשר
למעבר החד שעבר מחיל־האוויר לסוכנות
הנשק של האחים מילצ׳ן. כהוכחה לחפותו
וטוהר כפיו ציטט את החלטת
הוועדה הציבורית למתן היתרים לפי חוק-
שירות־ר,ציבור, שלא מצאה כל דופי בנסיבות
פרישתו.
העובדה שניתן לחיים ירון היתר —
וגם הכשר בדיעבד — לבצע מעשה פסול
לפי כל קנה־מידה ציבורי, אינה הופכת
את צעדו זה לכשר. הוא לא עבר על
החוק. אבל אין זאת אומרת שהחוק היה
בסדר. עובדה היא, שבימים אלה משגים
את החוק כך שבעתיד לא יוכלו קציני
צר,״ל, האחראים לרכש ציוד מסוכני־נשק
פרטיים, לעבור מיד אחרי שיחרורם לשירותם
של אותם סוכני־נשק.
באחד הראיונות עמו אמר חיים ירון:
״איך עלילה מטופשת כזו, יכולה להצליח
ולעבור מערכת שלמה, שהלכה שולל אח רי
עלילה? לקחו איש צימר, הפשיטו
אותו עירום בלי שיבדקו מה מאחרי הטענות.״
מבלי
להיסחף לרגשנות המופרזת של
ירון, ומבלי לפגוע בזכויותיו בשירות הביטחוני,
השמעת דברים אלה כש לעצמי׳
ופירסומם הם העלילה המטופשת.

אוירה אינטימית ומקסימה בין חומו ת
יפו העתיקה

ערב ערב
מיטב אמני
י שראל

פיאנו שח
0 0 1 £ $ו ^ !וקץ? 6 4 1 1 0

להזמנת מקומות טל 826255 .
רח׳ שבועון הבורסקי ,3׳ 10 העתיקה(א״והגלויות!

הלבושות

רגש

מצאת גגר אנהי שנו־תן
לך יחם עדין וחם !
הוא עוזר לך לפתור
את בעיותיך ; חינך
מתגדרת בגעייה אחת
ומזניחה דברים ה עשויים
להסב לך אושר
רב. שמחה שמצאת
במקום עבודתך
ו 2במרס -
20באפ רי ל
החדש, תפיג את דב־אונך
כליל. סעי לחופשה
קצרה עם בני ביתך. הקדישי להם
את מלוא תשומת ליבך ותבואי בעתיד על
שנרך. מישהו מבני משפחתך יצטרך
לטיפול רפואי — עזרי לו. שימרי על
יופיך: הוא כרטיס הביקור שלך.

0וו1

לא שבוע אידיאלי. סכנה
גדולה אורבת לנוסעים
למרחקים קצרים
או ארוכים. עייפות גדולה
תגרום לו לומר דברים
שלא התכוונת לה־הגיד.
אל תתחרטי על
דברים אלה. חיפזון בתחום
העיסקי יגרום ל1
21 כאפריל -
0׳גבמ אי
סיבוך רציני ביותר.
השתדל לתקן את ה־טעות.
מריבה עם בן־זוג תביא לפירוד.

שוו

האינטליגנציה שלך אי נה
מוטלת בספק. זו
דווקא הסיבה שקשה
להבין מדוע אתה מתקוטט
איתה כל שני
וחמישי. כדאי לך להקדיש
השבוע
זמן הרב \(׳011)11
למחשבה, תיננון
21ב מ אי ־
עתיד והסקת מסקנות,
20 ביו ני
מה שיהפוך אותך לאדם
מאוזן יותר. כדאי
שתפסיק לצפות כל ערב בטלוויזיה ותצא
פעם בשבוע לאוויר צח. בת תאומים, כל
העתיד לפנייך. אם החץ עדיין חסר, הרי
זה רק משום שאת לא רצינית בחיפושים.

נתקפת במחלה ממנה כה חששת. טפל
בה מייד. התערבותו התקיפה
של ידיד בענייניך
המקצועיים מחבלת
בתוכניותך לטווח קצר.
אל תתרתח. הסבר לו
בעדינות, כי יש לך אישיות
משלך ומשאלות
משלו. בימים אלו יהיו
בחיים הסנטימנטליים
תהפוכות רבות לחיוב
ולשלילה .׳ אל ייאוש.

חוו1נ״0

מיבצע שאפתני מדי עשוי להכניסן לסבך
מסוכן, ממנו לא תצא בקלות. פקח עיניים
והישמר. השבוע
צפוייה לך מתנה ואולי
אפילו ירושה. בכל אופן
צפה למאורע שיגדיל
את רכושך בצורה
בלתי צפוייה. אל תערב
אנשים זרים בשי-
חותיך הסנטימנטליות.
הינך יותר מדי גלוי
במה שקשור לענייניך
הפנימיים. אל תקפוץ

על העיסקה שהציע לך בשבוע שעבר.

קשת

תיתכן תמורה רצינית במצבן, אם תדע
לפעול במהירות. היא תביא לן יתרונות
רבים שיהוו כף מאזניים
לדרכן בעתיד. אל
תזניח את חשבונותין,
השתדל להמעיט במשחקי
מזל ולחרבות
קצת בחישובים. פגישה
מיקרית שתזדמן
לך בסוף השבוע במקום
ציבורי, תסתיים
21 בדצמ בר -
במקום אינטימי. דע
19 בינואר
לנצל אותה עד תום.
אל תהיי קשוחה כל־כך ביחסייך איתו.

בימים הקרובים אתה
עלול להיקלע לבעייה
קשה. הקשורה איכשהו
בים, או במים. מערן
כללי, על קשר ישיר
בין מיס רבים וסכנה
הצפוייה לר או למישהו
מקרוביך. הבדידות הו
2בי וני
20 ביו ל י
חברתית שגזרת על עצמך
לא תביא לך שוס
תועלת. אינך יכולה לברוח ממנו ולהימנע
מלפגוש בו בכל מחיר. אזרי אומץ, ושובי
י להיות נערה חברתית ונעימה, כבעבר.

פרשה אינטימית המציקה
לך זמן רב
עשוייה להתבהר ל-
פתע, לגרום השלכות
שתהיינה לחן השלכות
חשובות על חייך הפרטיים.
גורלו של
בעל״חי קטן אליו הינד
קשור מאוד עלול לג!1ג
ביו לי -
21באוגוסט
רום לך דאגה רבה. הימנע
מהימורים השבוע.
אל תיתן לרגשות הקינאה לשלוט בך.

אריה

במישור חיי האהבה
שלך, בתולה, לא יחולו
שינויים מרעישים.
אל תידחי בגסות את
מחזרך הנלהב, למרות
שאינן חשה כלפיו כל
משיכה. תני לזמן לעשות
את שלו; או שהרגשתו
תשתנה בכל
זאת, או שהוא יתייאש
מסך. בן בתולה, למרות
אופ יו הנוח, אתה נוטה להתפרצויות.

שמו

הביקורת שמתחו עליך שונאיך, היתה
למרבה הצער, מוצדקת בחלקה. השבוע
יהיה עליך לתקן את
המעוות. עשה זאת, בקפדנות
וביעילות, ויוקרתו
המיקצועית והאישית
תרקיע שחקים. בחיי.
האהבה שלך אין
שינוי — אתה פאסיבי
בזמן האחרון, ואין סיכוי
שתשתנה דווקא השבוע.
הצלחה חלקית
עשוייה ליפול בחלקך
אם היא תיטול את היוזמה
לידיה. דע רק לא להפריע לה.

מה זה, בן דלי 7היום זו, מחר אחרת 7
מוטב שתשחק ברידג׳ במקום להתפרפר.
כמו־כן, הגיע הזמן שתמצא
לך עבודה מכניסה
ותשתחרר מן התלות
בגורמים חיצוניים.
זה יעזור לך ללא
צל של ספק. בת דלי—
את חביבה וסימפטית,
אבל איפת הפילפל 7
20 בינו א ר -
פעם היית אחרת ; אבל
18בפב רו א ר
אל ייאוש — הכוכבים
צופנים עבורו עתיד
לא רע בתחום המיקצועי ובתחום האישי.

ווי

לא ! הדרך הנכונה אינה להגיד הכל ישר
בפרצוף בשבוע זה. אף לא למקורבים
אלין. כל הסיכויים שתרצי
לנצל את החופש
המתקרב ובא. אל תעשי
זאת. התאפקי ושבי
בבית. כדאי, לעומת
זאת, לנסות להכיר
אנשים חדשים. זה ישתלם
לכם. עיסקה טובה
מצפה לך בעתיד
הקרוב — קחנה בשתי
ידיים, זו הזדמנות !

וניס 1
מכתבים שודד״הימ המודרני
ברצוני להתייחס לכתבתכם על סמי
פלאטו (העולם הזה .)2052 כל היחס המבהיל
שבו זכה פלאטו הוא מגעיל וחסר־טאקט.
אותו אדם, שתרם למדינת־ישדאל
כל-כך הרבה מכספו (ואין זה משנה אילו
כוונות היו לו) ,האם זה היחס שמגיע
לוז! צחוק הגורל הוא שדרשו ממנו
ערבות הנאמדת בסכום של עשרה מיליון
ל״י. האם אלה שחרצו זאת ביקשו להשתעשע
בכספו ! 7אני מקווה שלמרות הכל,
ישראל לא תפנה עורף לסמי פלאטו.
רעיה חדידה, תל-אביב
אסור לנו להסגיר את שמואל (״סמי״)
שרון־פלאטו, גם מסיבות עקרוניות־מצפו-
ניות וגם מסיבות תכליתיות.
האם הוא טיפוס שלילי י כנראה, כן.
האם עבר עבירות
כנראה,
בארץ 7
לא. ייתכן ועלינו
לעזור לממשלת-
צרפת לגבות את
אשר הוא חייב לה,
אם חייב! להסגיר
— בשום פנים !
ישנם חוקים יבשים,
נכון. אבל החוק
הוא דבר יחסי
(פרט לעשרת־הדי- שערכיותן ברות
מוחלטת) .אך קיים
גם חוק קדום יותר,
״זואולוגי״ יותר,
והוא ״לא תנשוך את היד המאכילה״ או
״אל תירק לכוס שממנה שתית.״
מעודי לא ראיתי את סמואל שדון-
פלאטו, ולא היה לי כל מגע עמו. אבל
סימפטיה יש לי כלפיו, סימפטיה לא־כל-
כך כשרה, אני מודעת לכך. הוא נאה,
מבריק, חצוף. יש לו אשד, יפהפייה ואלגנטית,
הוא היה. ילד עני מפולין, הוא ניצול
השואה, הוא כעין שודד־ים מודרני. בקיצור,
הוא נמר ולא כבש או ארנבת. נמר
מפואר, אוהב חיים ואמנות! נסו נא
להשוותו לאתם־יודעים־מי, שמעילותיו
אפרפרות, קטנוניות גם בסכומים גדולים,
בקיצור ״מריחות מהסתדרות״ .תנו ל״נמר״
לשבת אצלנו ללא פחד־יהסגרה, ונצא
נשכרים, לא רק מבחינה חומרית.
מרים כת־אברהם, ירושלים
פלאטו שרון לא יוסגר לידי
ממשלת־צרפת — משחררי
אבו דאוד. למימון הוצאות ה־פירסוס
בעיתונות מתבקשים
לתרום איש כפי יכולתו.

0.010/0מן ההכנסה החודשית שלו נטו.
אלונה גולן, נוה־רזס
• הסכום של 0.40ל׳׳י, שצורף למיב־תבה
של הקוראת גולן הועבר לתעודתו.
המישפט שאותו שירבב, בטעות או ש לא
בטעות, סמי שרון־פלאטו, לדבריו, בראיון
לתוכנית מבט בטלוויזיה (יום שני
ה־ ,)31.1.77 הסגיר את כוונותיו.
פלאטו אמר, באותו ראיון, שמדינת
ישראל חייבת להגן על יהודים פטריוטים
שמרוב רצון לעזור למדינה עברו על
חוקי ארצם והסתבכו.״ במילים פשוטות:
מדינת ישראל צריכה להיות שותפתם״
לפשע של אי־אלו גנגסטרים ברמה בינלאומית,
ש״ניאותו״ להלבין חלק מהונם
באמצעות השקעות בארץ. מדינת ישראל,
אליבא ד׳מסייה שרון, חייבת לחלץ את
טיבור רוזנבוים מצרותיו, את מאיר לנסקי
מרודפיו, ועוד שורה של ״אישים״ מסוג
זה שלדאבוננו הרב נימולו בשעתו.
אידן אוסטרוב, צה״ל
בעבר כבר נענתה ישראל לבקשת ממשלה
זרה והסגירה אזרח זר שמצא כאן
מיקלט. אני מתכוון למאיר לנסקי, שכולם,
אפילו העולם הזה, פסקו שהוא גאנגסטר
בינלאומי, שסמי פלאטו הוא לעומתו כיבשה
תמימה. והנה, מה קרה: הסתבר שההר
הוליד עכבר. לנסקי כלל לא הועמד לדין.
הוא חופשי והוא יכול להתיישב בכל מקום
בעולם, אפילו בישראל. אז בואו לא נהיה
צדיקים יותר מהאפיפיורים, ובייחוד כש מדובר
ביהודים עם כסף שאינם ממהרים
כל-כך, בימים אלה, לזרום לישראל.
משה קופפר, רמת-גן
לא קשה לנודש מה סיבת הכתבות האוהדות
שמספקים אמצעי התיקשורת (ובראשם
הטלוויזיה) לסמי פלאטו־שרון. הפזילה
לכספו ולתרומותיו — ברורה.
אך שומה על אנשי מישרד־המשפטים,
היודעים את המצב המישפטי כמות שהוא
ומשוחררים מריגשנות ציבורית (מאופיי נת
על־ידי בורות טיבעית) המשווה את
עניין אבדדאוד לעניו פלאטו־שרון, להכריע
כפי שמחייב החוק.
מ. י ,.עורך־דין, תל־אביב

האומנם שיגאת־עמים?

ללא כל קושי מיוחד זיהיתי עצמי ברשימתו
של חנוך מרמרי ״שינאת עמים״
(העולס הזה .)2056 הוא הציגני שם כמי
ש״תקרית אישית משעשעת שאירעה לה
בצרפת נראית בעיניה כקונספרירציה צר־פתית־ערבית
נגדה, וכל זאת בשל המיט־ען
הריגשי שיש לה נגד צרפת שהטילה
עלינו אמברגו וכו.,
ובכן, כלפי צרפת תמיד היה לי יחס
מורכב, מאז שנת תרפפ״ו, וזאת ללא קשר
את המודעה הנ״ל גיליתי בשימחה רבה עם אספקת המיסטרים, המיראדים, דה-
באחד מעיתוני־הערב. בלי כל קשר לווי גול, אבו־דאוד וכיוצא באלה. מצד אחד
כוח בנושא אי־הסגרתו של אבו־דאוד ל ארץ יפהפיה, פאריס המעטירה, אוצרות־אמנות,
אוצרות גבינות, שלא לדבר על
חוויות מסוג אחר המזומנות לפרובינציא־לית
כמוני. ומצד שני — יחס אנטיפתי
של הצרפתי ברחוב כלפי התייר שאינו
דובר את שפתו. השוביניזם חינו שם־דבר
ואינו צריך הוכחה, והתקרית ה״משעשעת״
ושבה הייתי מעורבת לא היתה אלא ציון
נוסף בדרך העינויים של התייר דובר האנגלית,
הנישבה ביו הצרפתים שברחוב.
תקרית זו, שנבעה מטעות אנושית,
מובן שחיזקה את האנטגוניזם שלי כלפי
הצרפתי הקטן. מצידי — שישלחו לנו את
כל המיראדים שבעולם. זה לא משנה את
אי־הנוחות שאני חשה כתיירת עצמאית
בעיר־האורות; ביקרתי
לפני זמן־מה
בקפריסין, מדינה
שבאחרונה לא גיל תה
כלפינו ידידות
מופרזת (ראה ההצ בעה
באו״ם בנושא
ישראל, טוב לדעת שאדם בישראל מוצא הציונות) ,ולא יכול עצמו
מוקף אנשים הששים לעזור, וממה תי שלא לחוש שם
אהדה כלפי העם
רים לבקש תרומה כספית מהציבור כדי
להושיט סיוע לאח בצרה. אני מבקשת עצמו. ללמדך שלא
בכדי ״שונאים״ או
להעביר דרככם ליוזמים הברוכים סכום
של 0.40ל״י (ארבעים אגורות) .סכום זה ״אוהבים״ עם. זה
מהווה ס/־ 0.01 מההכנסה החודשית שלנו עניין של כימיה,
נטו (והבעל, ברוך־השם, איש צבא־קבע כמ שכתוב בסיפרי-האהבה.
ולא הולך בטל).
אלא מה 7כאשר את כוללת בפיליטון
אני מוותרת החודש על מסטיק לילדים שלך על צרפת מיפגש עם ״ערבי רע״
(המותרות האלה כדי לקחת חלק במסע־ — את מזמינה לעצמך את זעמו של חנוך
ההצלה למען מר פלאטו. אני מאוד מקווה, מרמרי אוהב־הערבים — ללא אבחנה. ומה
שיום אחד (ולפי המצב הכלכלי בארץ עושים כאשר פוגשים, בחשכת הלילה, בברור
לי שיום זה אינו רחוק) ,כשאהיה דמות מאיימת, מגעילה, המפליטה קללות
אני בצרות, יזכור מר פלאטו איך חשתי ועושה תנועות מגונות — והדוברת ב־לעזרתו
ויעביר אלי בשימחה וברצון מיקרה ערבית 7האומנם אין גם ״ערבים

מכתבים
רעים״ בעולם — כשם שיש ״נורווגים
רעים״ ו״אסקימואים רעים״ ן
כבעלת־מלאכד. אני יודעת, שקל מאד בכתיבה
פיליטוניסטית לפרש עובדות בצורה
הנוחה לך. ואני רוצה להביא לידיעתו
של מר מרמרי, כי חברת אייר פראנם
נטלה באחרונה פיליטון שלי ׳שכתבתי,
בעצם, נגד פאריס והשוביניזם הצרפתי
— ופירסמה אותו, כמות־שהוא, כמודעת־פירסומת.
תמר
אכידר, תל־ אביב

ספיני־כילוח בהיפל-התרגות
שוב הוכיח אריק איינשטיין, שלמרות
היותו זמר מהשורה הראשונה בשדה־הזמר
היישראלי, הריהו רחוק מלהיות ראוי להופיע
בפני קהל.
קשר. להגדיר את יחסו לקהל, אך הוא
גובל בזילזול. דוגמה לכך ניתנה בהופעתו
בהיכל־התרבות (מוצאי־שבת ה־7ד,)29.1.
בתוכניתו ״אנשים אוהבים לשיר״.
מול קהל של 3000 איש, ששילמו 45
ל״י לכרטיס, הוא לא התבייש להכריז באמצע
המופע שהערב הוא בחסותה של
חברת סכיני״גילוח מסויימת. מובן ש־מאחרי
ההכרזה עמד שיקול כספי נכבד.
אך שיא הפאשלה היה בעת •שאירעה
תקלה טכנית, והמיקרופונים חדלו לפעיל•
במקום לאלתר בו־במקום שירה בצי

! 3 0 6׳! 01
ץ 01ס ג 4 1ח ו

בור או משהו דומה, נמלט אריק מייד
אל מאחרי־הקלעים׳ כשבעיקבותיו נסים
כל אנשי הלהקה המלווה — כעכברים
׳מאונייה טובעת.
חלק ניכר מהערב בוזבז על תיקון התקלה
ועל הפסקה, כך שהרפרטואר •שהוגש
לקהל היה דל בכמותו. כדאי לאריק
לחדד את זיכרונו, וללמוד את הלקח שלימד
הקהל את חברו אורי זוהר באותו
היכל, לפני כמה •שנים. האם רק בעזרת
עגבניות ניתן ללמד אמנים •שאין זה מש תלם
לשים את האינטליגנציה של הקהל
ללעג?
שדדי שגב (חואר) ,חולון

ההפרות -רצח או חוצפה?
לא ייתכן לעבור בשתיקה על דבריו
של ח״כ גרוס מהחזית הדתית התורתית,
אישר האשים בכנסת, בעת הדיון על חוק-
ההפלות, את ח״כ שולמית אלוני בנבזות
שאין לה אח ורע — ברצח ילדים, אשמה
המזכירה את הנאצים ושותפיהם. ומתי מאשים
אותה גרוס במה שהוא מאשים? זמן
קצר אחרי שחברו־לסיעה ח״כ לורנץ,
דרש את הגבלת חופיש־העיתונות עקב האשמות
פרובוקאטיביות ולשון־הרע...
זכורים לנו היטב, ועדיין מהדהדים באוזנינו,
איומיו וזעקותיו של ח״כ-לשעבר
מ״החזית התורתית״ ,לפני מיספר שנים,
בעת הדיון בניתוחי־מתים :״דם יישפך !״
זכורה לנו גם דרישתו של יושב־ראש הכנסת
דאז ,,ראובן ברקת ז״ל, מאותו ח״כ
כי יתנצל, וזכור לנו סירובו של הח״כ
למלא את דרישת היושב־ראש(!) והצהרתו
בפומבי כי לא איכפת לו להינזף על־ידי
היושב־ראש, כיוון שישהה באותו זמן ב־חו״ל...
הדעת
אינה מסוגלת לעכל את החוצפה
ללא שיעור ומידה ואת הרמיסה ברגל
גסה של זכויות האדם. ומידי מי? מידי
סיעה הלוחמת כדי להישאיר בחורים צעירים
מאנשי־שלומה בבית בעת מילחמה,
כדי שאני ושכמותי נצא ליהרג עבורם.
סיעה שתמכה בחטיפת הילד יוסל׳ה שוח־מאכר
מידי הוריו — מאשימה אחרים
ברצח ילדים.
שאול פרידלר, קריית־שמואל,
חיפה
ה עול ם הזה !055

X 110
לאחר חגלוח

לאחר הרחצה

הסוכן בישראל: בלמון בע׳־מ
המפיצים: חברת נן רית בע־־ג׳ו

501/011£

מכתבים
תעיתוגיט התעלמו מן הנישול
כשקראתי את הכתבה על אופן פעולתה
של החברה לשיקום הרובע היהודי בעיר
העתיקה (״ליהודים בלבד״ ,העולם הזה
,)2055 הפועלת בגיבוי מלא של הממשלה,
לא יכולתי להשתחרר מכמה מישפטים
שלימדו אותי עוד בימי בית־הספר :
״...מדינת־ישראל תשקוד על פיתוח הארץ
לטובת כל תושביה ...תקיים שור
יון־זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אז רחיה
בלי הבדל דת, גזע ומין ...ותהא
נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות־המאוחדות.״
אז, אמרו לי שזוהי מגילת־העצמאות
שהיא נר לרגלי האומה. איזו
רוח כיבתה את הנר ז
נכי צלניקר, באר־שבע
שוב הצטיינתם בחשיפת האמת במערומיה.
בכתבה על ׳נישול ערבים בעיר העתיקה,
במקום שבו נכשלו מרבית עיתו־ניד,
ה״חופשיים״ של מדינת ישראל, מילאתם
אתם את החלל הריק. מילבד שני עי־תוני־בוקר
שנתנו כיסוי (אם כי לא בולט
במיוחד) לנושא, העדיפו כל השאר לש מור
על שתיקה. כל זה, בשעה שבעיתוני
העולם (בהם ד,וושינגטון פוסט והניז־יורק
טיימס) זכה הנושא בסיקור נירחב.
ההד המעניין ביותר לפרשה הגיע דווקא
מהחברה לשיקום הרובע היהודי עצ מה.
מסתבר שבסדום נותר עוד צדיק
אחד, בדמותו של אדריכל החברה ק.
רוזנקוביץ. אותו אדריכל ירושלמי אמיץ
פירסם מיכתב, באחד מעיתוני־הערב, ובו
הביע הסתייגות מפעולות חברתו.
יהושוע מירזן, ירושלים

מיכוגב גלוי לר!ובי ניב
לקובי, עירוני מבטיח ויפה, שלום!
תבין, סטיריקון־צמרת, לא איכפת לי ש-
על־מנת לקבל צ׳ק פעם בחודש אתה
ממלא מיכסת מילים על אנשי ימין, קיבוצניקים,
ערבים, נהגי־מוניות ותרנגולים
עם נוצות טווס. אגב, למרות סטיותיו ה־חולניות
מקיבוצניקים — גילית ידע רב
בנושא, שכנראה ניישאב מאחת האנציק־לופדיות־לילדים
או בשיחת־רעים באחד
מ״מרתפי־הבוהמר,״ .אגב נוסף —.רציתי
לציין שאת הידע עליו שאבתי בצורה

ו1וויונ 1111 לץ מונ1

יור1ד מדי פירסום?
כקורא ותיק של העולם הזה ועם כל
הכבוד לו, קשה לי להבין מדוע עלי לש לם
8.00ל״י עבורו, בשעה •ש־ 12 מתוך
51 עמודי העיתון הם פירסומת, כשבאחד
מהם אפילו תעמולת בחירות של רק״ח
(העולם הזה .)2055 מבין אני, אומנם,
שהפירסומת הינד, חלק מהרווח שלכם,
אך הדבר לא צריך לבוא על חשבון הקורא.
ואם
הזכרנו בחירות, ברצוני לאחל לסי עת
העולם הזה ולאורי אבנרי הצלחה בבחירות,
מתוך תיקווה שנראה אתכם בכנ סת
הבאה.
אנצ׳ו מאיר, צה״ל
• אחוז עמודי הפירסוס בד,עולם הזה
הוא מהנמוכים הנהוגים בעיתונות הישראלית
257־ 207 מכלל עמודי השבועון.
להשון אה: בעיתון יומי אחוז
שטח הפירסום הוא כ־־ 357 בממוצע.
אין העולם הזה מטיל הגבלות פוליטיות
או אחרות על המפרסמים. כל גוף מיסחרי
או פוליטי־חוקי, רשאי, תמורת כספו ועל
אחריותו, לפרסם ככל העולה על רוחו.
פגיעה בכלל זה חינה פגיעה באחד מער־כי־היסוד
של הדמוקרטיה.

יישר־כוח ליגאל לביב

65.-די ניבו

שמעתי את הראיון שלך ששודר ברדיו.
אנא, המשך בדרכך ואל תיבהל מאיומים.
רק המושחתים והנגועים הם המסוגלים
לאיים עליך. ההגונים והישרים ימשיכו
לתמוך בך ולהעריך אותך.
אילו היו צומחים עשרים עיתונאים
כמוך לפני מיספר שנים — לא היינו מגי עים
למצב שאליו הגענו. חזק־ואמץ, ותבוא
על הברכה.
אברהם ש ,.טבריה

להשי1בח]1י1ת נל־ב1
1חו1יות מנצרי בית
שיהק ״״י ן / 1 1לזק מוצרי עזר לבית בע״מ

מהו — מנצלים כל במה אפשרית כדי
לפתוח פה, כאילו היו מילון למדעי הקיבוץ.
אגב (רביעי — לא?) ,ציטטתי די
במדוייק את מאמרך הנלהב נגד הקיבוצניקים
וקיבוץ (העולם הזה ,2054״הצעה
בלתי־מחייבת לשלילת תארים מחייבים״),
רק שיניתי את הנושא. פלאגיאט? אתה
פשוט חומר נהדר להשראה.
״מיסטר שיעמום מבריק,״ אתה יכול
לענות, לקרוע, לרדת, להשמיץ את מי
שבא לך. אך אל תעשה זאת שוב נדוש,
כי זה פשוט חסר־טעם, בעיקר עם ״שני נות״
כשלך.
גבי זוהר, עברון
ברצוני להתריע בפניכם על הרמה הירודה
של המדור הסאטירי. לדעתי הוא
מתחת לכל ביקורת, מה־גם שהוא פוגע
בקוראים, שכן כדי ליהנות ממנו צריך
להיות דביל מושלם.
אנא, החזירו לתחיה את דוקטור זוארץ
ז״ל הזכור לטוב. כולנו מתגעגעים אליו.
מיכאל כרשיגסקי, חיפה

דח׳ מוהליגר • 16 פתח תקות • טל 908902 .

גוח בכמה שגיאות
מ.ד״ן

אנחנו נחסל א ת הלוקים!
כמה פעמים ניסית להפטר מ וזז׳ וקים ולא
הצלחת? לאחר חיטוי שלנו, אנו מחסלים את
הז׳וקים והחרקים ואת מקבלת תעודת
אחריות לשנה.
מודיעין 18ר״ג, טל5 .־6־ • 790114 אילת, טל 3012 .־.059
היתר משרד הבריאות . 21 :רש׳ עסק 181/75
איננו עווי ח

הדברת מזיקים

דומה, אם כי בעיקרו מאנציקלופדיה
חקלאית ומשיחה במרתפי החווה המקומית.

איכפת לי שאתז( מרוויח כסף בצורה
לא כשרה (הוויכוח אינו על האיכות
כל עיקר) ,גם לא איכפת לי שאתה חי
בחברה אכסקלוסיבית האוסרת כניסה לבני
מעמדות אחרים (ציטוט לא איכפת
לי גם שאתה שייך, מן הסתם, לחלק מה נוער
העירוני שהוא אדיש, מטומטם, שמן
ושבע מבין כל מיגוון הנוער העירוני,
ואתה מאלה המיועדים לתפוס מישרות
רמות־שחיתות (נגד כל אלה היום אתה
כותב) באיזה מישרד מפואר — או למלא
טור אווילי באחד מעיתוני־הערב המבוססים,
בסוף כל שבוע. מצידי, את תווית
ה״עיתונאי״ שלו אתה יכול להדביק על
הווספה או המיני־מיינור ה״גיזעי״ שלך.
מה שמאד איכפת לי, זה שאתה מתפרנס
ממילים בלי שום בדיקה אם מה ש עומד
מאחריהן נכון. אולי מקינאה, מרה
שחורה (שותה? מעשן?) ותסביכים של
ילד־חוץ או מישפחה שלא נקלטה בקיבוץ
והחלה קאריירה מפוארת אחרת.
זה, בערך, מה שיש לי נגדך ונגד ההכללות
המטופשות וחסרות-הביסוס שלך, ונגד
אותם בני־עיר שמבלי להכיר קיבוץ

בגיליון העזלם הזה ,2056 במדור ״במדינה
— מיפלגות״ ,תחת הכותרת :״החגיגה
מתחילה,״ נכתב בין השאר :
״...דוקטור גידעון אביטל, יושב־ראש ה־חברה־להשקעות
של בנק דיסקונט
נוח בשבע שגיאות.
המדובר במר גירעון ארהרד, כלכלן
בחברה להשקעות של בנק דיסקונט ונציגה
בדירקטוריונים של כמה חברות-
בת. הוא וגידעון אביטל (שניהם אינם
דוקטורים) ,היו פעילים בשינוי וכעת ב־ד״ש.
מיכאל
ברגר, ירושלים

הקצין שילם
באחד הגיליונות של העולם הזה פורסם,
כי מפקד המחוז הצפוני של המישטרה
לשעבר, ניצב שימעון אשד, לא ישלם
את דמי־המינוי השנתיים עבור הירחון
חדשות המישטרה, וכי על כך הוא עלול
להיתבע לדין.
נתבקשנו על־ידי מר אשד עצמו לבדוק
את הנושא, ומסתבר כי הוא שילם
את דמי המינוי כדת וכדין. פשוט, בגלל
טעות של המחשב, המדפיס את כתובות
המינויים, נשתרבב שמו של מר אשד
במקום הלא־נכון, ועל הטעות הזאת עמ דה
מינהלת העתון עוד באוגוסט 1976
ושלחה את התנצלותה למר אשד.

יואל ישראלי,
עורך ״חדשות המשטרה,״ תל־אביב
ה עו ל ם הזה 2058

177110311/111? 01770

]וץ ו־ו^זך ןף{8ו/8ו

י5י?!5

הפסיקו לרדת ונד היורדים•

צפיתי בתוכנית הטלוויזיה השעה השלישית, שהוק דשה
לבעיית הירידה והיורדים והיא הרתיחה את דמי.
כמי שמכונה ״יורד״ וכפרופסור לפסיכולוגיה באוניבר-
שיטת סאן־דייגו בארצות״הברית, הרגיז אותי לראות
ארבעה אנשים יושבים באולפן הטלוויזיה ומאוננים,
כשרק אחד מהם הוא שפוי. ואינני יודע אם הדברים
בתוכנית אווילית זו נבעו מטימטום או מרוע״לב.
איוולת היא ליטול את כל היורדים מישראל ולכרוך
אותם בסנדוויץ׳ אחד. מאות אלפי היורדים מישראל
מאז הקמתה הם ציבור גדול של אנשים, שונים
זה מזח באישיותם, בטבעם, ברקע שלהם ובבעיותיהם
הנפשיות והחומריות. הם נבדלים זה מזה במוטיבא-
ציות שגרמו לעזיבתם את הארץ.
אינני מתכוון לפרסם כאן מחקר על בעיית היורדים
והמוטיבאציות לירידה. אני רק רוצה להעיר כי להציג
את כל היורדים כמי שרק סיר-הבשר והתנאים הכלכליים
או רמת-המחייה בארצות־הברית הם שדחפו אותם
לרדת, היא שטות ממדרגה ראשונה. הבעייה אינה
זו של רמת־החיים בישראל. חבעייה היא של איכות-
החיים.
כשאני מדבר על איכות״תיים אינני מתכוון רק לרע-
שנות, צעקנות, חוסר-הנימוס, העדר-חאדיבות ושאר
תכונות שליליות המאפיינות את הישראלים. אני מתכוון
בעיקר לחוסר היחס לזולת.
מבחינה זו החברה הישראלית היא חברה אכזרית.
יש לי בן שנולד בארץ וגדל בארצות״הברית. הוא כיום
ד״ר לפסיכולוגיה באוניברסיטת ברקלי. הוא גבוה מהרגיל.
בארצות־הברית זח לא היווה כל בעיה לגביו. כאן
בארץ, כשבא לביקור והסתובב ברחובות, הסתכלו עליו
והיפנו מבטים אחריו. הוא ספג שפע של הערות מעליבות.
לישראלים
יש בוז לכל דבר חריג. הם לא אוהבים
אנשים שמרכיבים משקפיים. גם לא שמנים. גבוהים
במיוחד גם הם אינם מתחבבים בנקל. יש בעברית יותר
כינויי-גנאי לאנשים יוצאי-דופן מאשר בכל חברה אחרת.
בארצות־הברית קיים הכלל של, חיה ותן לחיות׳ .בארץ
הנוהג המקובל הוא להכנס לנשמת השני.
הישראלי, ולא כל שכן הזר המנסה להשתלב בחברה
הישראלית, חש כל הזמן שהוא נמצא תחת ביקורת
מתמדת, שיש מערכת שלימה של ציפיות ממנו שהוא
חייב לעמוד ממנה, שהוא צריך לתת כל הזמן דין־וחש-
בון, למלא התחייבויות ולשאת באחריות בלתי פוסקת.
זוהי מערכת לחצים שלא כל אדם, ויהיה ציוני נלהב,
מסוגל לעמוד בה מבחינה נפשית.
טעות היא לראות בכל יורד בוגד או ״נפולת של
נמושות״ ולהקים חייץ בין היורדים למדינה. רובם הגדול
של היורדים קשורים קשר אמוציונאלי חזק מאוד
לארץ. אין שום סיבה מדוע שמדינת-ישראל לא תנצל
רגשות אלק ותנתק את הקשרים עם היורדים.
ישראלים לשעבר אינם הקבוצה האתנית היחידה
החיה בארצות-הברית. הם גם לא הקבוצה הגדולה ביותר•
כמעט כל מדינה בעולם מקיימת קשר, באמצעות
נציגיה הרשמיים ולא באמצעות שליחים, עם אזרחיה
לשעבר. והמדובר גם בארצות שמעבר למסך־הברזל.
רק מדינת־ישראל מעדיפה להתעלם מהמאגר האנו שי
העצום ובעל ההשפעה העומד לרשותה, ומבכרת על
פני היורדים שהגיעו למעמד והשפעה בחברה האמריק
אית
— שליחים חסרי כל מושג וידע, או את יהודי
ברוקלין וברונכס.
אני לוקח דוגמא מעצמי. אני ישראלי שעזב את
הארץ לפני 22 שנה ו״ירד״ .עשיתי קאריירה אקדמית
ואני יודע שאני טוב. אבל את הקשר שלי עם הארץ
אי אפשר לקרוע לעולם. זה מתבטא באלף ואחת נימים
קטנות. אני, למשל, מעריץ גדול של קבוצת כדורגל
מקומית בסאן־דייגו ושל קבוצת כדורסל מלוס אנג׳לס.
אבל אני לא יכול לישון בשקט ביום ראשון אם אני
לא יודע מה עשתה בשבת האחרונה בית״ר ירושלים.
לא ראיתי כדורגל בארץ מזה עשרים שנה. את בית״ר
ירושלים לא ראיתי בחיי. בכל זאת אני עוקב במתח
אחרי משחקי הליגה הלאומית בארץ, כאילו יש להם
השפעה ישירה על חיי.
מה שאני מתכוון לומר הוא שתוכנית טלוויזיה כמו
זו שהוקרנה במיסגרת השעה השלישית, תוכנית שטחית
ומטעה, משיגה מטרה הפוכה מזו שהתכוונה לה בכך
שהיא ממקדת את הבעייה על רמת״החיים הגבוהה
כביכול שבה חיים היורדים בארצות״הברית היא עלולה
לדחוף יותר אנשים לרדת.
הטעות היסודית הזאת קיימת גם בבסיס התכנית
להחזרת יורדים לארץ. מנסים למשוך אותם חזרה
לארץ תוך הבטחה שיזכו כאן לרמת־חיים דומה ליו
שחיו בה בארצות־הברית. לא זה מה שיחזיר את היורדים•
לא רמת־החיים מעניינת אותם. מעניינת אותם
איכות״החיים.
מכאן אני מגיע לבעייה השניה הקשורה ביורדים.
רבים מבין היורדים הגיעו להישגים ניכרים בחב־רה
האמריקאית, רכשו לעצמם השפעה ומעמד. אבל
הם מנודים ומוחרמים על ידי ישראל ונציגיה הרשמיים.
הם הולכים כשאות קין טבוע על מיצחם, בעיני הישראלים
ואיש לא רוצה לשמוע אותם. אולי זה מקל
על מצפונו של מישהו לכנות אותם כ״נפולת של נמושות״
.אבל הדחיה הזו אינה מועילה לישראל. אני
בטוח ששיעור גבוה יותר של יורדים יחזור לארץ אם
תהיה כלפיהם מידה גדולה יותר של רצון•טוב.
ישראל יכולה לנצל את היורדים הנשארים באר-
צות״הברית למטרות הסברה ותעמולה של העניין הצודק
שלה. אני חייתי מציע ליצור באופן סלקטיבי קשר
עם היורדים בכל קהילה בארצות־הברית, להקים ועדים
של ישראלים לשעבר ולרן נום אותם לפעולה למען ישראל
וההסברה הישראלית. הם יהיו יותר יעילים מכל
השליחים ויהודי ברונכס, שהדיבורים על ישראל רק
מספקים להם הוכחות על גבריותם.
דווקא המחנה הגדול הזה של היורדים, שחוששים
פן יוציא את דיבת הארץ רעה, יכול לסייע לתעמולה
ולהסברה הישראלית יותר מכל גוף אחר.
הבעייה של ההסברה הישראלית היא שהיא חד-
צדדית, רואה הכל בצבעי שחור ולבן ומציגה את ישראל
כטלית שכולה תכלת, שאין בה רבב. זה היה טוב
כל זמן שאין תעמולה נגדית. עכשיו זה הפסיק לעבוד.
כל השיטה הזאת התגלתה כפסולה, מבחינה פסי-
כולוגית־תעמולתית, אחרי מילחמת קוריאה. כאשר חזרו
האמריקאים שהיו בשבי הקוריאנים, כשהם שטופי-
מוח, ניסו להפעיל עליהם שטיפת-מוח נגדית של אמרי-

17717 031017* 01770
והרי ה חד שו ת

אני מרחמת על שדרני הרדיו והטלוויזיה שלנו. באמת.
אני מרחמת עליהם כשאני מקשיבה לחדשות,
שעליהן הם חוזרים ללא־הרף. המיסכנים ! אני בטוחה
שהם פיתחו לעצמם מעין חסינות נפשית מפני ה״חד-
שות״ האידיוטיות לחלוטין שהם נאלצים לקרוא לתוך
המיקרופון בקול חמור ורציני, כפי שזה נשמע.
מפני שכשאני מאזינה לנוסח הקבוע והמוכר (שעליו
חוזרים מדי יום ביומו, בגירסות שונות ומשונות) :
״המהנדסים דורשים הטבות נוספות בטענה שביז-
בזו שנים על רכישת השכלה גבוהה הם דורשים —
אחרת ...ינקטו סנקציות. או שביתות !
כשבחור או בחורה צעירים ממשיכים בלימודיהם
כדי להיות למהנדסים, רופאים או ארכיטקטים, כבר
מעצם העובדה הם הפיקו טובה גדולה, מכך שהיה
ביכולתם להרחיב את השכלתם בכיוון להשגת ייעודם.
מכל מקום: אם אתה בוחר בכך בתור
מיקצוע, זה חייב להיות ייעוד.
אולם, אין צורך לומר שהעובדות שונות. הצעירים
שלנו לומדים בעיקר למען השגת מעמד שהוא, למובן,
התוצאה הישירה מלימודיהם. וגם מפני שכיום קל
יותר להשיג מישרות משתלמות בעזרת תואר אקדמאי.
כפי שאני רואה זאת: הלימודים הם הטבה גדולה
כשלעצמם ! רופא או מהנדס מרוויחים, מטבע הדב-
רים, יותר מאחות או משרברב (אף שייתכן שאני טועה
במיקרה האחרון. ובכל-זאת, המהנדס עובד בסביבה
נוחה, ידיו נשארות נקיות והוא נהנה מסופי־שבוע ומ-
חופשות, מה שקשה לומר על שרברבים) .וכיוון שהם
מרוויחים יותר (אותם אנשי־מיקצוע בעלי״התארים),
אינני מבינה מדוע יש להעניק להם ״פיצוי״ נוסף על
שנות לימודיהם.
אני מבינה את דרישתם לתוספת כסף לשם קניית
ספרים, הנחוצים להם לשיפור רמתם המיקצועית וללי-

קניזציה. זה לא עבד. תעמולה חד-סיטרית עובדת למשך
זמן מסויים לגבי קהל מצומצם ומטומטם. אני בטוח
עמיתי, הפסיכולוגים המקצועיים בארץ משתגעים בוודאי
למראה הטימטום שבתעמולה הישראלית.
תעמולה חד־סיטרית עובדת כשאין אפשרות לחיות
מושפע מתעמולה נגדית. כדי להתגונן מפני התעמולה
הנגדית יש לספק מידע דו-צדדי, ובכך להעניק מעין
זריקת״חיסון מפני התעמולה הנגדית. צריך לומר דברים
בזכות הצד השני מבלי לשנות את הקו העיקרי שרו צים
להחדירו.
הערבים למדו זאת. ישראל לא. משום כך מאבדת
ההסברה הישראלית יותר ויותר את השפעתה וכוחה.
משום כך מתחילים יותר ויותר יהודים וציונים לפקפק
בצידקת העניין הישראלי. היום זה עומד כבר בפני מפולת
— לא אצל הגויים, אלא אצל העם היהודי. היום
כבר צוחקים כששומעים את המסבירים הישראלים.
הערבים, ובראשם נשיא מצרים, למדו היטב את
שיטות התעמולה החדישה. הם מדברים הרבה בשבחיה
של ישראל, בזכות הישגיה הסוציאליים והקידמה החב רתית
שבה. בצורה זו קל להם יותר להיראות שקולים
ומאוזנים בעיני קהל שומעיהם ולהמשיך במדיניותם.
הייתי סולח למדינת״ישראל לוא היתה שולחת לאו״
צות״הברית מסבירים ותועמלנים מוכשרים ומשכנעים.
אבל מה שהיא עושה כיום הוא שהיא מרחיקה אף את
יהודי ארצות־הברית, עם כל המיטען של הרצון חטוב
שיש להם כלפי המדינה, מאמונה בצידקת ישראל.

פרופסורשלמה הררי,
סאן־ד״גו. ארן גות־הבר׳ת
פרופסור הררי 51 ,יליד גרמניה, היה בשעתו
קצין במישטרת ישראל, לפני שפרש וחיתמנה
לראש מינהלת העולם הזה. בשנת 1955 יצא את
הארץ ופנה ללמוד פסיכולוגיה בארצות־הברית.
הוא פירסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים
בעיתונות המקצועית.

מוד התגליות האחרונות — ספרים מסוג זה הם יקרים
מאד. אני מבינה תוספת״שכר על עבודה הנעשית בשעות
או בימים בלתי־מקובלים. אני בהחלט בעד תארים כגון
״יקיר ירושלים״ וציונים־לשבח על הצטיינות בעבודה.
אך הדרישה לתוספת הטבות רק בגלל ש״ביזבזת״ שנים
על לימודיך, זו נראית לי אבסורדית.

קחו, למשל, אמן. האמן, כדי שיוכל לזכות בזכות
לקרוא לעצמו ״מיקצועי״ ,חייב לסיים קונסרבטוריון
או בית״ספר לאמנות או בית-ספר למחול. פעמים הוא
נזקק לשמונה שנים של עבודה קשה מאד, הן גופנית
והן נפשית. ואחרי שסיים את לימודיו (אמן, אגב,
לעולם אינו ״מסיים״ דבר כאשר הוא רואה עצמו
מוכן להופיע, הוא חייב להתחיל להילחם — ואני מתכוונת
למילחמה של ממש — במשך זמן רב, לפני שנק־רית
לו ההזדמנות הראשונה להופיע לפני קהל אמיתי.
ומה על האמנים המיקצועיים הכישרוניים האחרים,
אלה שאינם פוגשים ב״גבירת-המזל״ ן גם הם עובדים,
כמובן (לא תמיד הם עובדים מבלי לשאול שאלות.
הם מתמסרים לעבודתם באותה אהבה שהיא, לעיתים
כה תכופות, חד-צדדית. האם הם תובעים ״חטבות״
תמורת השנים שהקדישו ללימודיהם ולשיברון־הלב ן
מה על שנות הלימודים הארוכות של אלה, רבותי ז
מה על החרדה, נדודי״השינה, הזיעה, המאמץ, העצבים ן
האם רק עובדי הצווארון״הלבן, אלה העובדים כדי לחיות
ולאכול, כדי ליהנות מחייהם במלוא המותרות
האפשריים, האם רק הם זקוקים באמת להטבות ולהכרה
במעמדם במונחים של כסף, ועוד כסף ! 1
אינני מבינה זאת, ואני מסרבת להבין. ואני מודה
בקיומו של סיוט הממלא את ליבי חרדה: שיום אחד
(ישמרנו השם יום אחד אפתח את הרדיו, ואשמע
את הקריין מודיע :״צח״ל הכריז שביתה !״ חלק יקר
זה של האומה שלנו, צה״ל, נותר — בינתיים — יחידי״
במינו ב״מרובעותו״ .צה״ל עדיין לא הגיע לרעיון המב
ריק
שהוא יכול לאיים עלינו, על-ידי דרישת ״הטבות״
נוספות בגלל סיכון חיים. רק הוא עדיין עומד מן הצד
ומתבונן בחברה שלנו, המפונקת עד לבלי״הכר.

אירנהגטרי, חל־אביב

ה־ 11)^ 548 של נשיונל אינו
יודע חוכמות.
אם לא תכוון את
כפתור העוצמה
שלו לדרגה
מתקבלת
על הדעת,
הוא ירעיש
את אוזניך בעוצמה אדירה של
3.5וה
-וזה עלול להיות לא נעים.

אבל ה־ 548ל) 11 יודע גם
להיות נחמד.
משובח,
יש בו רדיו
טייפ קסטות משוכלל עם מנגנון
עצירה אוטומטי, מיקרופון פנימי,

אם מתחשק לך להתידד אתו,
בוא לאולם התצוגה של נשיונל,
ברח׳ אבן־גבירול 18ת׳׳א,
או לאחת החנויות המובחרות.
ידבר אליך, יאזין
ה־548
לך וישעשע אותך.
ועם תכונות אנושיות כאלה,
אל תתפלא אם הוא עוד יגרום לך
להתאהב בו.

מיקרופון פנימי.

רמקול ענק בקוטר 18ס״מ ועוד
שכלולים ופעלולים.
11211101131 אריאלי

צעד קדימה אל המחר.

18 £1*011-10.וח6ט*6 0? 1^ 81$ווו 8ח<3ח 8זנ• 1ו)!#ז #6 8וחו 0זח0 8וח 8*0ח 8וז 0ו) 8א

באקראי גילה ראש אגו ההדרכה
נצה״ל, ה א רו ו אברהם רותם
(משמאל) עד החלמה מהפ כנית
שהתקבלה בחשאי ־
להעביר את הדגש בצ היל
מ האי נו תיו ת ל נמו תיו ת,
בניגוד לתפיסה המקובלת
התיכמן, אלוף טמיר(מימין)

תתעונינציה ש 1צחז
£5פגי ימים ספורים, ב־ 3בפברואר, מסר סופרו
/הצבאי של הארץ דברים שהשמיע, בפגישת כתבים
צבאיים, ראש מחלקת־ההדרכה (מה״ד) במטכ״ל, אלוף
אברהם רותם.

״כצה״ל הגיעו למסקנה,״ אומר ראש מה״ד
״כי יש לשים כיום דגש על הכמויות. כמקום
לטפח אלמנטים אחרים שד איכות החייל, כפי
שעשינו כעכר, עלינו לפעול עתה יותר כהקמת
יחידות חדשות.״
לפי כל שהיה מקובל על עם ישראל ועל צה״ל עד
כה, לפי המוסכמות הרלוונטיות בעולם הרחב, וגם לפי
עניות דעתי, מגלמים דיברי ראש מה״ד ומבטאים גישה
מוטעית לחלוטין, המבוססת על אי־הבנת בעיית האיכותיות,
אופיה ויחסה לכמותיות. התוצאות הבלתי־נמנעות
של החידדשים שבישר, יהיו החלשת צה״ל, הרחבתו לרעה
של הפער הצבאי בינינו ובין מדינות ערב, והזמנת
•שואה צבאית פוטנציאלית, בכל מלחמה עתידה (בעיקר
אם לא תתרחש בעתיד המיידי) .כל זאת, אפילו נבין
ונפרש את הביטוי ,״לשים את הדגש על הכמויות״ באופן
המתון, החלקי וההדרגתי ביותר.

כדכרים שהשמיע ראש מה״ד טמון חידוש
מהפכני — ולא רק לגכי מקוכלות־היסוד התיאורטיות
•טל צה״ל, אלא גם כיחס לכיוון־
ההתפתחות הכללי, המקוכל ככד צכאות העולם.

ובראשם כמדוסה צע״י (צבא עבר־הירדן ,״הלגיון״ לשעבר)
.אף עושים בפועל, להשיג יתרונות איכותיים, גם
במחיר ויתור על הישגים כמותיים,
כלומר, בעוד שצבאות ערב ככלל, חותרים ומבקשים
להגדיל את מי־שקלה והשפעתה •של האיכות בם לעומת
הכמות, פונה צה״ל ללכת בדרך ההפוכה — זו של הדגשת
הכמות במקום האיכות. לכן, מנקודת־הראות של כיוון
ההתפתחות אין צה״ל ״החדש״ עומד אפילו בקו אחד
עם צבאות ערב, אלא מוריד עצמו, בכוונה וביודעץ,
למדרגה נמוכה יותר, שבה שוררים מושגי התפתחות
״תת־ערביים״.
הדברים שהשמיע ראש מה״ד הם, קודם לכל, תמוהים
מאד. לשומע ידמה, כי לרשותנו מאגר פוטנציאלי גדול
של משאבי כוח־אדם ואמצעים. אבל עד עתה נמנענו
מהקמת צבא •של מיליון חיילים, רק מפגי שלא החשבנו
דיינו את הכמות ו״הדגשנו״ מדי את האיכות. אולם אם
נאמין לדברים שמ-שמיעים השכם והערב דובריו המום־

בנימין עמי דרור

יתירה מזאת, הם מלמדים כי מכאן ואילך מתכוון
צה״ל ללכת נגד ההיסטוריה המודרנית כולה מגד אותו
הגיון־התפתחות, שכל החברות בנות ימינו מקבלות אותו
כמושכל־ראשון מובן־מאליו ונוהגות על־פיו ללא עירעור
וללא יוצא־מן־הכלל. כל העולם וכל הצבאות פועלים ומת*
אמצים ללא הרף ״לשים את הדגש״ על האיכות — וצה״ל
הוא הצבא היחידי בהיסטוריה המודרנית, שמתוך בחירה
ובדיעה צלולה מתעתד להעביר את הדגש אל הכמויות.

מכים של צה״ל. מן הרמטכ״ל ומטה, הרי לא רק המאמץ
להגדיל מירבית את ממדיו הכמותיים של צה״ל
נעשה כבר מזמן כדבר מובן־מאליו וראשון־במעלה, אלא
גם שמאמץ זה מוכתר בהצלחות. בכל מיקרה, ברור כי
משאבי כוח־האדם הלאומיים מנוצלים כבר במלואם, או
כימעט במלואם, וגם שינויי אידיאולוגיה דראסטיים, מן
הסוג •שמבשרים דיברי ראש מה״ד, אין בם כדי להבטיח
כי מאותם שלושה מיליוני יהודים, ועוד קומץ מיעוטים
לויאליים, יופקו יותר לובשי־מדים מאשר עד כה.

אם וכמידה שדיכרי רותם מכטאים את המדיניות
הצה״לית, הרי כמונחים מיזרח־תיכו־ניים,
יש לומר כי המטכ״ל הנוכחי של צה״ל
גמר אומר — ומותר להניח שככר, החל כפועל
ממש — לגרום לתהליך, שאין לכנותו אלא
״תת־ערכיזציה של צה״ל.״

עוד יותר קשה להימלט מתחושת הגיחוך
שבהכרזה שממנה משתמע כי יישום כן שלושה
מיליונים מתעתד לבסס את עוצמתו הצבאית
על ״הדגשת״ הכמות, שעה שהאוייב, בפועל
וככוח, נשען על מאגר של יותר מ־0ט 1מיליון,
כגיבוי עוצמתן הכלכלית של ארצות־הנפט.

ירידה בכוונה דגדוגה נמוכה

יחליט המטככ״ל ויחדש כחפצו, לא יהיה בידו לעולם
להקים ״יחידות חדשות״ יש מאין אלא, לכל היותר,
לנקוט חלוקה־מחדש, יעילה יותר, של כוח־האדם הקיים
— כלומר, ליזום שיפור איכותי מובהק בתחום מע־הל
וניצול משאבי כוח־האדם, במישור הלאומי ובתוך
צה״ל גופו. שיפור כזה נחוץ כבר מזמן, ודווקא עליו לא
נתבשרנו.
משונה עוד יותר העובדה, שלפחות מן הכתוב בעיתונים׳
אין להבחין בכל אי־נוחות מיוחדת אצל ראש מה״ד,
למרות שעד עתה היינו רגילים לשמוע ולקרוא את
ההיפך הגמור ממה שאמר — ורק את ההיפך הגמור -
במייוחד מפי דובריו ונציגיו המוסמכים של צה״ל,
כמו, לדוגמה, אלוף אברהם טמיר.

ך* עוצמה וכושר־הכיצוע הצבאיים נוצרים ב!
| פעולת־גומלין •של מרכיבים כמותיים ומרכיבים איכותיים.
צבאות ערב, לעומת הצבאות ה״אירופיים״ של
חברות מפותחות יותר מתבססים־בפועל, במידה רבח־ביחס,
על הגורמים הכמותיים. הדבר נעשה מאונס ולא
מרצון; ושאיפתם הקבועה, המיושמת גם בפועל במידה
המירבית האפשרית — בצורת ״שימת הדגש״ בבניין
הכוח, בחינוך ובאימון — היא לשפר ללא־הרף, וככל
שרק ניתן, את האיכות. גופים צבאיים ערביים מסויימים,

האלוף טמיר הוא ראש אגף התיכנון (אג״ת) .זהו
אחד מחמשת האגפים במטכ״ל (לעומת מה״ד, שהוא
רק מחלקה בתוך אגף) .במיסגרת ייעודו המוגדר אמור
אג״ת לעסוק, בין השאר, ב״אידיאולוגיה״ הבסיסית ו־ארוכת־הטווח
•של ״בניין הכוח״.

היכן האינות והיכן הנמות
6פחות לכאורה, ולפי חלוקת־התפקידים הכתובה,
/הרי ממקור זה, יותר מכל אחר, עלינו ללמוד היכן
ומדוע מושמים הדגשים העקרוניים בבניין כוחו של
צה״ל. בחוברת מערכות — שהיא פירסום צה״לי, וכמדו מני
באחריות מה״ד — מיולי 76׳ ,כותב אלוף טמיר כך,
על ״איכות מול כמות״ :״הבעייתיות של מציאת האיזון
הנכון בין איכות לכמות בבניין עוצמתה הצבאית של
ישראל באה לידי ביטוי ב־ 28 שנות קיומה •של המדי.ה
(המצויה) במשך כל תקופה זו ...במילחמה ממושכת
אחת (בה) ,ניצחנו במערכות הבודדות בכוחהאי ־
כות ...צה״ל השכיל לנצל ולטפח את המרכיב האיכ
ות י, ולאזן את הפער הכמותי על־ידי בניין עוצמה
צבאית ניכרת גם באמות־מידה בינלאומיות.״

בנתחו את בל מילחמות צה״ל מבחינת היבט
כמות־מול-איכות, מראה אלוף טמיר ומדגיש,
שאכן כל נצחונותינו הצבאיים באו ״ככוח האיכות״
— וגם כיום־הביפורים ״היה זה יתרו-
ננו האיכותי שהכריע את הכף״ לעניין
״איכות וכמות כעתיד יחסי ישראל-ערב״ קובע
אלוף טמיר, כי בהתבוננות לכל מילחמה עתידית
״חייכת ישראל להביא כחשבון שני גורמים
דומיננטיים״ — ושניהם ״איכותיים״.
האחד הוא, ש״הא־סימטריר, בכוח־אדם בין ישראל
לשכנותיה הערביות תלך ותגדל לרעת י־שראל.״ השני,
•שכדי להבטיח את יעילות צה״ל גם בנסיבות אסטרטגיות
גרועות יותר ,״י־ש לגייס טכנולוגיות מודרניות״ ,אשר
״גם בעתיד תהיה הפעלתן ...תלויה באיכות כוח־האדם
שבידיו הן יופקדו.״
לפי האלוף טמיר, המסקנות שעל צה״ל להפיק חן, ש־

״המרכיב האיכותי היה מאז-ומתמיד, וימשוך
להיות גם כעתיד, הנדבך העיקרי כבניין צה״ל.
הוא הדרך היחידה( ):להתגבר על הפער הכמותי
ההולך וגדל כינינו וכין שכנינו הערכים...
על רקע התחזית שלפיה יגדל כעתיד עוד יותר
הפער הכמותי כיחסי־הכוחות כין ישראל והעולם
הערכי, חייכת ישראל לפעול ליצירת
פערים לטוכתה במישורים אחרים טיפוח איכותו
של הלוחם הישראלי, תורת לחימה בלתי-
שיגרתית ומערכות־נשק המנצלות טכנולוגיות חדישות —
אם את כל אלה ישלב צה״ל בצורה נכונה הוא יוכל
להתמודד בהצלחה מול עדיפות כמותית ערבית ולנצח
בכל מילחמה עתידה.״
(המשך בעמוד )34

״איתי רוצה לשמוע הסבריו!״ אמרה גולדה מאיר
לאדו ו (מיל ).צבי זמיר, וסרקה את הסלבון בבניו 1
לאנשים הנכונים!

777
הברנדי הלאומי שהוא בינלאומי.

8ראש המוסד לשעבר
אלוף (מיל ).צבי (״צביקה״ז
זמיר, שהצטרף בשבוע שעבר
יחד עם ״קבוצת עמית״ לתנד
עה הדמוקרטית לשינוי, טען
השבוע בי לא נועץ עם גול ׳,
דה מאיר לפני שהחליט. על
צעדו, ביוון שלא היה לה כל
סיכוי לשכנע אותו. מה שזמיר
לא סיפר הוא שערב פירסום
החלטתו הוא טילפן לביתה של
גולדה, שבתקופת כהונתה כ
ראש־ממשלה העניקה לו גיבוי
מלא, חיפתה על כל כישלונותיו
כראש־המוסד .״אני רוצה
להסביר לד מדוע החלטתי להצטרף
לד״ש,״ אמר זמיר לגולדה
בטלפון .״אתה לא צריד
׳והסביר,״ השיבה לו גולדה,
״אני לא רוצה לשמוע.״ זמיר
שחש כי נולדה זועמת עליו,
ניסה לסייס אותה, הציע לבוא
לביתה כדי לדבר עימה פנים
אל פנים, .״אל תבוא! אין צורך!
אינני רוצה לשמוע את
הסבריו !״ השיבה לו גולדה,
וטרקה את שסופרת־הטלפון.
׳ 8ראש־הממשלה יצחק.
רכין הופיע במרכז המישמרת
הצעירה של מיפלגת העבודה
ונשא את דבריו. תוך כדי נאומו
הפוליטי אמר רבץ :״תש מעו,
אני יודע שתי בדיחות
לא-נורמליות על המיפלגה הדמוקרטית
לשינוי אבל לא אספר
לכם אותן.״ הנוכחים צעקו
אליו :״ספר לפחות אחת!״ אך
דבין חכך בדעתו ולבסוף אמר :
״לא, זה לא יפה. אספר אותן
אחר־כך, באופן פרטי.״
מי שהכתירה את שמ עון
פרס בתואר ״ראש־ממש-
לה״ עוד לפני. שהוחלט על כך
במיפלגת העבודה היתד. ת״כ
הליכוד גאולה כהן. בעת הדיון
על הציונות שהתקיים במליאת
הכנסת אמרה כהו ,.לדבריו
של ראש־הממשלה
שימעון פרס.״ מייד פרצו ה־

עמוס עין! מזרחי כרמל
מ׳ ׳זבי רא׳״ון י ציוו יזכרזן י׳ג ק ^

שמעון נו ס

שאינו מחמיץ שום הזדמנות להופיע
באירוע פומבי כלשהו, ולא חשוג
לכבוד מה, הבליח להפוך גם מאורע תרבותי כמו משיבת־הסיום
של הירחון הסיפרותי ״קשת״ ,לאסיפת־בחירות. אלא שספק אם
התיפאורה הפעם הלמה את תוכניותיו של פרס. המסיבה נערכה
במוזיאון תל״אביב, ופרס נאלץ לנאום מעל גופה החטוב העירום
של עלמה מפוסלת בקומפוזיציה, שעוררה גלי צחוק בין המאזינים
לו. אמר אחד מהם :״פרס יהיה מוכן להופיע אפילו באסיפת
נודיסטים, העיקר שיהיה שם צלם.״ העיר לו שכנו :״ואם יהיו
שניים הוא יהיה מוכן להתפשט.״ קיצוני מימין הסופר א. ב .יהושע.

ערן את אחת מהופעותיו
הפומביות הראשונות אחרי
פציעתו במסיבת״הסיום שנערכה השבוע לירחון
הסיפרותי ״קשת״ ,שאותו ערך הסופר אהרון
אמיר במשך 18 שנים. עוז נפצע לפני כחצי שנה
בתאונת״דרכים, שכב תקופה ארוכה בבית־החולים
במצב קשה. הרופאים שטיפלו בו הגדירו את הח למתו
המהירה כנס. הוא נשאר פגוע רק בבירכו.

איתן איתן

המשורר הלאומני שזכה
בפירסום בעת שהופיע
במיסגרת תוכנית־הטלוויזיח ״טנדו״ לפני כשנתיים,
בה השמיע דיעות לאומניות קיצוניות, הגיעו ל-
מסיבת״הסיום של ״קשת״ במצב״רוח עליז. תרמה
לכך גם השמפניה שהירבה לשתות. כאשר עלה
פרס לנאום במסיבה, הוא הוצג כ״כבוד שר״הביט־חון״
.צעק איתן .״איזה כבוד 1איזה ביטחון ז״

נוכחים באולם המליאה בקריאות,
וח״כ המערך ע די א מו ר
אי צעק לעברה :״יודעים
שאת רוצה את פרס כראש-
ממשלה, אבל אין צורך להכניס
זאת לפרוטוקול !״
8הסיפור הבא הגיע ממקורביו
של שמעון פרם. אלה
טוענים כי נסיעתו בת 20השעות
של ראש־הממשלה לז ׳נ־בה,
כדי להיפגש שם עם ראש

ממשלת חוף השנהב הו פו א ה ־
כדאני, נועדה לצורך יסוד
תנועת שת״ר, שפירושה :
״שחורים למען רביו״.
חברודהכנסת שו שנ ה
ארכ די ־ א ל מוז דינו מודעת,
ככל הנראה, לעובדה שסיכוייה
להיות חברת־כנסת בקדנציה
הבאה קלושים, ועל כן היא
מנצלת כל רגע מן הקדנציה
הנוכחית. כשביקשו חברי וע-
דת־הבחירות מהסיעות לפנות
אר חדריהן בבנין הכנסת עוד *
לפני תום הקדנציה, כדי להת חיל
בהכנות לבחירות, הזדעקה
אלמוזלינו :״אולי אתם רוצים
שעבודת הכנסת תתקיים בחוץ,
בתוך אוהלי־סיירים 1״
! 8את דעתו על מנהיג הליכוד
מנ חםכגץ הביע מנ היג
מפ״ם, י ע קו ב חזן :״החבר
מ אי ריע רי טען שבגין
אינו דמגוג והקים לו מתנגדים
רבים. אני טוען שיערי צדק.
בגין בהחלט אינו דמגוג, הוא
סתם סהרורי !״
׳ 8ח״כ המערך ז׳ א ק
א מי ר, איש דימונה, השתתף
באסיפת טרום־בחירות שה ת-

קיימה בעירו. אמר לו אחד ה־נאספים
:״מיפלגת העבודה
היא סופרמרקט של רעיונות.״
השיב אמיר :״אולי העבודה
היא סופרמרקט של רעיוניות,
אבל לעומת זאת ד״ש היא
כלבויניק של אישים, וכולנו
יודעים מה תפקידו של הכל-
בויניק בחדר-אוכל בקיבוץ.״
! 8במיזנון הכנסת הסבו לארוחה
ח״כי הליכוד ז ד מן שו־ג
ד וי חז קאלפ דו מין, לידם
ישבה ח״כ המערך חיי ק ה
ג רו ס מן שניסתה, לשווא, לצוד
את עינו של המלצר. אמרה
גרוסמן :״אני יושבת פה בודדה
וגלמודה והמלצר לא בא.״
אמר לה שובל :״אגחיניו אי-
תך!״ השיבה גדוסמן :״אבל
אתם אוכלים.״ התערב פלד
מין :״טוב, זה בגלל שאנחנו
קפיטליסטים.״
׳ 8משהו מצחיק קרה למנהיג
הפנתרים, שדדם כ הן,
בדרכו לשידור בטלוויזיה. כהן

הוזמן להשתתף בדיון על הק-
ימת חזית־שלום לקראת הבחירות,
אולם רבע שעה לפני •
התחלת השידור החי הופיעה
בבניין הטלוויזיה קבוצה של
עסקני הפנתרים. הם נכנסו לוויכוח
חריף עם כהן, תבעו
ממנו להימנע מלהשתתף בתוכנית
בשמם. כאשר סירב

כהן להיענות להם! ,גררו אותו
חבריו לאחד תחדרים ונעלו
את עצמם יחד עימו. עורכי-
התוכנית הנדהמים לא ידעו מה
לעשות, אך כמה דקות לפני
השידור יצא כהן מן החדר
חיוור ומזועזע, ומיהר להודיע
בשידור שלא ישתתף בשום
תוכנית להקמת איחוד של יכו־חות-שלום.

8מסתבר כי הפרופסור
א מגון רז־כיג שטיין הוא
איש מרחיק־ראות. השבוע סיפר
האדריכל דו ב סגל, בעל
הפאב ל־שעבר, כי עיתונאי זר
סיפר לו, עוד לפני ־שנה, שרובינשטיין
אמר לו. בראיון :
ה עול ם הז ה 2058

אנשים
״תן לי אלוף, ואני אהפוך
את המדינהנ״
מ אי ר
0מדוע פרש
ע מי ת ממיפלגת העבודה ן
טען האדריכל אלישע ג ת :
״הוא הצטרף לד״ש מפני ששם
הבטיתו למנות אותו כמננ״ל
כור !״
0האם הפכה אילת מאורת
הימורים? בהחלט כן, טוען
מדריך־התיירים מייק סטו־לוכיצקי,
ומספר :״ישבתי
שם במיסעדה מיזרחית ודיברנו
על הימורים. בעל־יהמקום הרים
טלפון, התקשר עם מועדון של
רולטה בלונדון וביקש אה ה־קרופייה
לשים סכום של כמה
לירות על מקום מסויים. הוא
שיחק זמן־מה, ולבסוף הרוויח
300 לי״ש.״
81 שיוויון גמור שורר ב-
מישפחתו של אורי זוהר.
כאשר הגיע תור אשתו לשמור
על בית־הספר שבו לומד הבן,
אכשלום, החליף אורי את
אשתו בדיוק במחצית הזמן.

רשות־השידור,
מנהל 1 יצחק ליבני, הגדיר את
מישדרי־השירות המשוררים ב

:־ששימש משך שנים רבות
כצנזור על סרטים ומחזות ב־מישרד־הפנים,
מה היו הסרטים
הטובים ביותר -שראה,
לדעתו, בחייו. תשובתו של
גרי, שהתיימר כל השנים להיות
בעל ידע והבנה באמנות
הקולנוע :״סיפור הפרברים,
זהו סרט אמריקאי, שהוא הסרט
הכי גדול שהם עשו עד עכשיו
...והטוב, הרע והמכוער,
שם גיליתי את השחקנים הגדולים.״

מיקרה בלתי־נעים ארע
לשחקנית הירושלמית רחל
רביד. היא היתה אמורה לגלם
את דמות א-שתו של שייקח
אופיר בסיירטיו של הבמאי
צגחם גולן על אנטבה. ה-
אשה בסרט אינה יודעת כי
בעל הנחטף, מאחר שאמר לה
שהוא יוצא למילואים בעוד
שלמעשה נסע לחו״ל עם מזכירתו,
שאותה מגלמת בסרט
הדוגמנית חלי גולדגברג.
רחל הוזמנה ליום־צילומים באולם
בני־ברית, לסצנה שבה
מבקשות מישפחות החטופים להחליפם מראשי־הממשלה
תמורת אנשי־פידאיון ערביים.
מכיוון שידעה שאינה אמורה

גורדה מאיו מוח האחווניס עור התנועה
נ3י שאני הנוח׳ אותה״ * צינורות מקיבוץ
או מר מרחביה לירדן * עופר ה׳ה יתום מגיל צעיר
רבין בשבי השיטה
בסקירה המדינית השבועית שלו, מנתח יוסף
חריף את הקיטוב המתרחש בימים אלה בין המר־כיבים
השונים של מיפלגת העבודה, ואת השוני
הגילי בפריסת הכוחות התומכים בין שני מועמדי
המיפלגה למישרת ראש־הממשלה. חריף מבסס את
הערכותיו על קביעה שקבעה ראש־הממשלה לש־עבד,
גולדה !מאיר, עם פרישתה־מאונס באפריל
,1974 כאשר אמרח :״יחיו כחירות, יבוא דוד
חדש. אנו גומרים. אולי אלח הם ימיח חאחרו־נים
ישל התנועה כפי שאני הכרתי אותה״.
במהלך מאמרו מנתח יוסף חריף את הבסיס
המיפלגתי שעליו מתבסס שילטונו של יצחק רבין
וקובע, בין השאר :״כדי לתמוך את יתדותיו,
הלך רכין גי רד הקלאסית, אכל זו כדיוק הדרך
שהובילה אותו להתמודדות שהוא ניצב לפניה
כיום. הוא סכר — ואפשר שיועציו יעצו לו איד
לכבוש כסערה את המיפלגה — שאם ימשוד
לצידו את אנשי־המפתח כמיפלגה הרי שהמיפלגה
כביסו. וכד הגיע לחשבון פשוט: מחוז ירוש־לים
יש לו, מפני שמשה ברעם, האיש החזק כירושלים,
בממשלתו. תל־אביב יש לו מפני שיהוי^
רבינוכיץ איתו. תנועת־המושבים• ,שהרי
אההן אוזן איתו. חיפה לא היתה לו, אכל אין
דכר, .ניתן לאלמוגי הכרות בממשלה׳ — אמרו
— ,והוא יהיה איתנו.׳ (כד נולד הרעיון לעשותו
שר יחד עם היותו ראש־עיר) .אכל כשזה לא
הלד (מפני ששר־המישפטים חיים צדוק טירפד
את המהלד) לא התייאשו, עשו אותו ליו״ר הנהלת
הסוכנות — והנה, גם חיפה איתנו׳.
״לא חלף זמן רב, וכמיכחן־הכוח הראשון
התברר כי מה שיש לו — אין לו. רכין איש־המחר
כנה את יסודות כניינו על אנשי־האתמול.
מתחת לפני השטח צמח, כפי שגולדה קראה לכך,
,דור הדש׳ שאין להם, לאותם האנשים החזקים,
שליטה עליו. פתע נתברר לו, ליצחק רכין, כי
אלה שהוא כיקש להיעזר על־ידם — זקוקים
(מעריב),
לעזרתו...״

סיפוח כלכלי

דידי מנוסי, התעשיין חיים בסרגליק,
1 0 1 7 1 1 1
הגרפיקאי חובב ברוני ואיש התיירות

מייק סטולוביצקי היי השבוע בין חונכי המסעדה החדשה ״מיני
דראגסטור״ ,שהוקמה על חורבות ״אצל ג׳קי״ ,שהיה בשעתו אחד
המרכזים החברתיים של תל״אביב. המיזללה החדשה, שהיא סניף
של ״מאנד׳יס־דראגסטור״ ,מתוכננת לעורר מחדש את האיזור.

טלוויזיה במישדרי-שדותים, ואמר
:״בכל פעם שיש סישדר-
שירות, אני מנצל זאת והולך
לשירותים.״
בשבוע שעבר הוחל בצילומי
הסרט סוסעץ על-פי
יכפרו האוטוביוגרפי של יורם
קגיוק ובבימויו -של יקי
יד צ ע. לתפקיד עמינדב סוס־עץ
נבחר אלכם אנסקי. אלא
שבתום כמה ימי־צילומים הח ליט
ייושע כי אנסקי אינו מתאים
לתפקיד, הפסיק את הצילומים
ועתה הוא מחפש ישחקו
אחר לתפקיד הראשי.
! הזמרת אילנח רובי־נ
א חגגה את יום הולדתה ביום
החמישי האחרון, במסיבה
אינטימית שערכה לכמה מידידיה
הקרובים, בהם •במאי-
הקולנוע אפי דיין ורעייתו,
פפיקת-הטלוויזיה אחרונה.
כשנשאלה אילנה •מדוע הזמינה
למאורע אנשים מעטים כל-
כך, השיבה :״קיים גיל שבו
אשה מפסיקה להכריז על גילה
הזמנתי רק את אלה היודעים
בת כמה אני. לא רציתי
לגלות לאנשים -שלא יודעים,
את מה שעומד מהיום ואילך
להיות הסוד שלי.״
! בדאיוו־רדיו בשידורי7
ישראל נשאל השבוע לוי גרי,
רד רו רר־ רד רד ז־ רו

ססתו׳

לדעת שבעלה נחטף פנתה אל

נערת התסריט יטרח כדגר

ואמרה לה :״אני חושבת ש זאת
טעות. אני לא צריכה להיות
כאן!״ נערת-התסריט שאלה
את במאי־המישנה, בו עז
דווידסון, שהחליט -שרחל כן
צריכה להצטלם בסצנה. כשראה
הבמאי הרא־שי של הסרט
מנחם גולן את הסצנות, נזעק
:״מה עושה פה רחל
רביד 1״ מייד הוחלט שרחל
תופיע בסרט כניצבת. כך איב־דד
רחל את תפקיד אשתו של
אופיר.
! השדרן דורי בן־ זאב
הוא איש רדיו פופולרי הידוע
בבדיחות הרדיופוניות שלו.
אלא שלא כולם אוהבים את
ההומור של דורי. בייחוד, כך
מסתבר, לא אוהבים זאת הממונים
עליו. לפני כשנתיים
יפוטר דודי מרשות־ה-שידור וטען
אז כי האחראית עליו,
דרורה כן־ אבי פיטרה אותו
כיוון ש״הטעם -שלה במוסיקה
נגמר בתקופת דוריס
דיי.״ לפני כשבוע הושעה
דורי מעל המיקרופון בגדי
צה״ל, מפני שהפך את שיר
הרעות של חיים חפר, אשר
נכתב לזיכרם של חללי ה-
סלמ״וזז, במילחמת־ד,עצמאות ל־
״שיר הריהוט״.

אל המגמות־הכלכליות המתרחשות ב״שטחים
המוחזקים״ של הגדה־המערבית ורצועת־עזה, מתייחס
דני רובינשטיין במאמרו ״הכסף בורח. מן
השטחים״ ,שם הוא מפרט את המגמות הניגודיות
בהם. מצד אחד קיימת בריחת מוחות וממון מה־גדה־המערבית
אל נסיכויות־הנפט, כאשר בולטת
ביותר היא העברת כספי מישפחת אנואר נוסייבה
(מי שהיה שר־ההגניה במימשלת־ירדן) המושקעים
שם בפרוייקטים של בנייה. מהצד האחר ישנה
הרווחה היחסית, שעוברת על הגדו׳,־המערבית.
את סיבותיה של גיאות זאת !מפרט רובינשטיין :
״התוצר הלאומי בשטחים המוחזקים עלה כשנים
1968 עד 1973 כקצב מדהים של 18 אחוזים
בשנה, ורק מ 4-ז 19 ניכרת כו ירידה• אד גם היום
זהו קצב מהיר למדי, המגיע לממוצע של כ־8
אחוזים כשנים שלאחר מילחמת יום־הביפורים.
״אין ספק שהתקדמות מהירה זו היא תוצאה
ברורה מצירופו של המשק בשטחים המוחזקים
למשק הישראלי• .טר־הכיטחון הקודם, מ*טה דיין,
הינחה מדיניות מכוונת של יצירת יחידה כלכלית
אחת מהשטחים המוחזקים וממדינת ישראל. התוצאה
של מדיניות זו מצביעה על מספר מגמות
כלכליות ופוליטיות. עצם הטלתן של חומות־מכם
בדטותפות ואחידות על השטחים המוחזקים ויש ראל
יוצר, שוק מ-טותף׳ פנימי.
״לא פעם מתירים הירדניים מעכר של סחורות
ישראליות מובהקות, ולפני שנתיים פורסם בעיתונות
הערבית כהרחכה על הזמנה מירדן שכללה
עשרות טונות של צינורות פלאסטיק מבית־הח־רושת
״פלסים״ שבקיבוץ מרחביה. הזמנה זו בוצעה
באמצעות שורה של מ-טאיות, שעשו דרכן
(דבר)
ישירות ממרחביה למיזרח־הירדן...״

בית־דין שדה
דבי עופר, אחיו של שר־השיכון אברהם עופר,
אושפז בבית־החולים אחרי שנודע לו על התאב דות
אחיו• השבוע, במלאות 30 למותו של אחיו
הספיד אותו דב במילים הבאות :
אברהם, שקראו לו כומק, אחי הצעיד ממני
כימי דור, הועלה על־ידי לירושלים, כהיותו כן
— 12 כשנות השלושים למאה זו. יתום מאם
ומאב, גדל בכית אחיותיו הבכירות. הכית היה
בית פועלות רל־הכנסה והוא השלים את פרנסתו
והוצאות לימודיו בעבודות זמניות, כגון עוזר
במכולת, מתלמד כחשמלאות ופועל בניין. על אף
שבא ממערכת חיניד נחותה ובשפה זרה — התלבט
ככית־הספר שעל־יד הסמינר ככית־הכרם

בכשרונותיו הטבעיים ומוריו לא פסקו מלשכחו.
הוא היה נער מלא עליצות וחדוות חיים ובי
קוריו ככיתנו ומשחקיו עם ילדינו הקטנים גרמו
לנו חוויה כלתי נשכחת. שמחת החיים שכו ופע־לוליו
המקוריים כמשחק שכו את לבנו. אברהם
היה מטבעו טוב לב, אהב את משפחתו ואת הכריות.
היה נהנה לעזור לזולת. במקרים שהגיע
לידי כעס, זה היה משום שהרגיש הסר אונים
למלא את מבוקשו של המבקש.
עם נפלו של אברהם עופר ז״ל, עכרו מלח מות
היהודים (ועמן המדינה) לסמטה אפלה, שמי
יודע, אם נוכל להיחלץ ממנה בדור הזה.
ככר עתה, שבועות ספורים אחרי האסון, מו פיעים
סימני הטשטוש. המערכות השונות מכות
״על חטא״ על חזיהן של האחרות ומתנערות
מאחריותן. זה לא יעזור. רמו השפיר של אברהם
תובע לשנות כיוון, לערוד חשבון נפש, לחדול
מעריכת כתי־דין של שדה• כי כית־דין של שדה
הוא שנערך לאחי אברהם כגמול על יושר לבו
(דבר)
ומסירותו.

״שיגוי אצל וז שכך
בראיון שערך יאיר קוטלר עם ח״כ אהרון
יריב, ראש המכון למחקרים אסטרטגיים שליד
אוניברסיטת תל־אביב, הוא שאל לגבי דיעותיו
של יריב בשאלות הניצבות ברום עולמה של
החברה הישראלית. בין השאר השיב יריב :
״רק מנהיגות חזקה מאד ונאורה מאד- ,שתהיה
מוכנה ליטול על עצמה סיכונים פוליטיים כקבוצה
וכיחידים, עשויה לקדם את השינוי. ב-שיחות
עם יחידים ועם קבוצות נוכהתי, בי באשר מדברים
על הצורד בשינויים בהכרתנו, מתכוונים
לשינוי אצל׳ השכן. מתקבל אצלי הרושם שהמצב
דומה למעגל שבו עומדים כל תושבי המדינה וכל
אחד מצביע על זה שלידו ואומר אני אכן כיעד
שינויים, אבל קודם־כל אצלך. ייתכן כי כמצב
הקיים גם קבוצה של מנהיגים, כפי שהגדרתיה,
לא יהיה בכוחה לחולל את השינויים ורק נסיכות
חמורות יותר, אשר יזעזעו את החברה,
יאפשרו לקבוצה כזאת לחולל את השינוי. היסטוריון
ידוע בדברו על מנהיגות, אמר , :האינסטינקט
אינו מורה־דרד להתנהגות פוליטית. מנ היגות
מעולה חייכת תמיד להופיע כנושאת רעיו נות
שמגלמים אידיאלים, ואין זה חשוב מהם
מניעיה לכד. כל ההישגים הגדולים כאמת כהיסטוריה,
לא היו תוצאה של הערכה מפוכחת של
הנסיבות הפוליטיות, אלא תוצאה של הגשמת
(הארץ)
עקרונות...״

פסוקי ה שבוע
• חיים כר־לד, ראש מטה־חבהירות של
מיפלגת העבודה בספרו על שלושה ההילוכים של
מיפלגתו לקראת הבחירות :״אין כמו קאדילאק
אמריקאי פשוט וחזק, בעל שלושה הילוכים. רק
החלשים צריכים פטנטים והילזכיס נוספים.״
• יהודה גוטהלף, מעורכי דבר, בכנס התמיכה
בשותפות בין שימעון פרס ואבא אבן:
״מאז מרד גטו וארשה מתמודדת מפא״י בתוך
עצמה, ומאז אינני יכול להצביע בעד פרם ואנשיו.״

אלוף (מיל ).מאיר עמית: על ד״ש :
״ד״ש איננה להקת־בידור הגורמת הנאה של רגע
וכאשר יוצאים מן האולם שוכחים הכל.״

• הנ״ל כתוכנית הרדיו ״הטור ה
שבועי״
5״לא היה לי עד עכשיו מה לומר —
אז לא אמרתי.״
• הנ״ל :״אינני שוכח לרגע שאני עוזב
עכשיו את סיר הבשר והולך לישימון הגדול של
הפוליטיקה !״
• הסטטיסטיקאי הניד שמית :״תנו־עת־ידין
היא תניועת־ימחאה רבתי. ההיסטוריה של
תנועות אלה מוכיחה שהן דועכות לאחר זמן.״
• לוי נרי, לשעבר הצנזור על סרטים ומחזות,
בראיון־רדיו :״הצנזורה רק מגינה על האמנות.״

העיתונאי אהרון ככר :״בד״ש יש
היום יותר אנשי רפ״י משהיו אי־פעם ברפ״י.״
• הסטיריקאי יהונתן גפן :״,חדשות
בעתיקות׳ זו המיפלגה שלי, המיפלגה שלכם.
תאמינו לי שיש לנו ממשלת־מעבר נפלאה. תאמינו
לי, שלא מגיע לנו יותר מזה.״
• מנהל בית־ ההארחה בקיבוץ איילת־השחר,
שאירח בשנת 1973 את מושל ג׳ורג׳יה
ג׳ימי קארטר, במיברק ששיגר לקארטר אחרי השי
בעתו כנשיא :״שמח שאחד האורחים שלנו נבחר
כנשיא ארצות־הברית.״
• ח״ב מרדכי כן־פורת :״׳העם הזה
אוכל יותר מדי ביצים, סוכר, חמאה, בשר ובכלל.״

עוד יום שקט בחייו של הגזען הביישן
ומעשים־טובים עד הצהריים. ובינוניים נטלה
הגזענית הביישנית את סליה והלכה לשוק,
לקנות דברי-מזון טעימים ומזינים, ובזיל-
הזול — שכן ידעה לעמוד על המקח במבוכה
ובביישנות בדרכה.
הגזענית הביישנית שבה לביתה עמוסת-
סלים, והחייל האדיב שפיטרל ברחוב הניח
לרגע את רובהו ואלתו, וסייע בידה להכניס
את המזון המשובח אל המטבח. היא הודתה
לו בחביבות וכיבדה אותו במשקה מרענן.
עם ערב שב לביתו הגזען הביישן, נשק
לאישתו באהבה ושניהם הסמיקו במבוכה
קלה. בולם הסבו לשולחן והגזען הביישן בחן
את שלושת ילדיו החמודים אם היטיבו לשנן
את תלמודם. אחר השכיבו את הקטנים
לישון במיטותיהם החמימות, והגזענית הביישנית
ליטפה בחיבה את ראשיהם הרכים
והתמימים, והיטיבה את השמיכות לבל

יתקררו.
התנור דלק בביתם של הגזענים הבייש נים
והפיץ חום נעים. הגזען הביישן ישב בכורסתו
הרכה ועיין בספר מדעי. הגזענית ה ביישנית
סרגה לקטן סוודר צהוב עם דוגמה
של דובי שמצאה בירחון־הנשים. הלבנה עלתה
על ארץ אבותיהם והפיצה אור חיוור
וענוג. ופרט לצעדיהם הרכים של השומרים
המזויינים שבחוץ, היה הלילה שליו ורוגע.

הגזען הביישן קם בבוקר, פתח את החלון,
ושאף מלוא־ריאותיו אוויר-הרים צלול. ה שמש
האירה על-פני נוף ארצו מרהיב-העין
שנשקף מן החלון, והוא נחפז אל המיטבח
שם הכינה לו אשתו, הגזענית הביישנית, את
ארוחת-הבוקר. שלושת ילדיו החמודים, שני
בנים ובת, כבר הטבו לשולחן, והקטן פיטפט
כל מיני שטויות והצחיק את כולם.
אחר-כך יצא הגזען הביישן לעיסוקיו,
ובירך בביישנות ובחביבות את הפועלים שהשלימו
את התקנת הביוב החדש בחצר. גם
הפועלים בירכוהו לשלום ושניים מהם אף
הושיטו לו יד ועזרו לדחוף את מכוניתו ה צנועה
והחסכונית, שהלבה לה הבטריה. בקצה
הירידה הכניס הגזען הביישן למהלך
שני והמכונית נדלקה. הוא נופף בתודה לשלום,
והפועלים חזרו לביוב. הדיירים הקודמים
בביתו הנאה והמשופץ של הגזען הביישן
לא הקפידו על תנאי התברואה, לצערם
של הגזען הביישן ובני-מישפחתו הנקיים והמסודרים.
אשתו
הטובה והצנועה של הגזען הביישן
הובילה את ילדיהם החמודים אל גן המיוחד
לילדי-גזענים ואל בית-הספר לילדי-ביישנים,
שם למדו רק גזענים ביישנים חביבים ונח מדים.
שם ישתעשעו וישחקו וילמדו תורה

כיצר התחלת

לחבב את דלי!

פעם חשב כותב־העמוד שיש חשודים אפורים
ויש חשודים זוהרים. היום חוזר בו הכותב מדיעה
זו, מאחר ששוכנע כי כל מי שנחשד בעבירות
מידמה וגניבה ושוחד מגיע לאבדכביר, גם אם
הוא דמות ציבורית. והוא יושב באבדכביר עד
המישפט כמו כל עארם קטן.
הציבור שלנו שונא גנבים ולא סובל רמאים.
אם יש דמות ציבורית החשודה באי־נקיון־כפיים,
יורד עליה הציבור ברצח. והחשוד עצמו הופך
נושא לבדיחות מרושעות, חבריו בוגדים בו, לילדיו
צועקים ״אבא שלכם גנב״ ,בקיצור, חיים קשים.
אין חשודים זוהרים.
בעצם יש אחד. ואולי זאת הסיבה שהכותב
החל לפתח ריגשי הערכה והזדהות עם מר־גורלו
של אשר ידלין. שכן באחרונה הגיע לארץ הסופר־חשוד
הראשון בעבירות מירמה וגניבה, הלא הוא
מר פלאטו.
לזכותו של ידלין ייאמר שלפחות לא ברח
לארץ אחרת מאימת המישפט והטיל עליה את
בעיות הסגרתו. אבל בעוד שהמוני בית ישראל .
חותמים על עצומות ברוח החירות, השוויון וזכו־יות־האדם,
שלא להסגיר את פלאטו לשופטיו, הרי
שידלין לא זכה אפילו למפגין אוהד אחד, לבד
מאשתו, שגם לה סתמו מייד את הפה במיכתבי־זעם.
בעוד שרוח טוהר־המידות השוררת בציבור
הורתת על דיגלה את המלחמה בשחיתות, ממשיכה
רוח זו לתבוע את הפיכת ישראל למדינת־מיקלט
לכל עבריין־כלכלה יהודי, בתנאי שלא פעל ב ישראל.

לאשר
ידלין אין כפי הנראה חמישה פספור טים,
ואין מאחוריו תנועה עממית שפועלת לשיח־רורו
ממעצר (שכן סופר־חשודים משתחררים בער בות)
.הוא סתם עציר אהד, והכותב, שי ש_ לו
נטייה מוזרה להזדהות עם דפוקים, התחיל לראות
בו צדדים חיוביים. בין ידלין ופלאטו מעדיף הכו תב
את ידלין. הוא משלנו, גם אם הוא לא טוב.
ואולי תהיה זו ניקמתו המתוקה של אבו־דאוד.
הוא ישאיר דווקא את פלאטו׳ב שבילנו.

בבית ספר ללימוד־נהיגה תלויה הכרזה הבאה :

ל ים ד י לנה ו ו.
,על אוטומאטית
תיראי איך מתחשבים בנשים וגנבים ורוצים להקל
עליך בדי שכשתקבלי רישיון לא יצעקו לך הנהגים
ברמזור :

ליא בלן שנו
פועל יהודי

בקשנו• שגריריהו -ד י
וחזיר יהון־י
ומל •ו ה •יהו !ד י •ב•ר •פית•,
,ושו ..פ ט, יהו. ד י
1ושו -ח ט. יהו. ד י
וחייל יי ה ו. ד י, ב -ט יל י ת ,-

ו^ריץ י הו די
ועציץ

י .־ 1י

יהודי

ובנקאי

אישה. למיטבוו
ובשתחזרי מהקניות, ותחני בזהירות את האוטומא טית
ותיזהרי לא לדפוק את הטמבון ולא לעלות על עץ
ולא להבנס לויטרינה של הבית־מרקחת, יגיד לך בעלך :

יהוךי עם קרדיט ,

:ו -ג יפ ב •.יהו •ד י
וארנב י הודי

ונביאיהודי עט

יאללה,
תפתחי את הרגליים
וייעשה לך מיספר על״הכיפאק ויפרוק את המיבלים
ואחרי שיגמור יגיד לך :

עכשיו תעשי בוס תה
ובשביל להבין בוס תה את לא צריבה גז אוטומאטי.
במיטבח את מסתדרת עם גז רגיל.

פלוריה.

•• ל •יהו יד י
•אן: ליא דא נ ו •בק יש נופוע
מלישפת-עבודה הכללית ,

פ י זא מרנוי•נ •ביא
רק פועלערבי
־*לעשיות עבו זד ה ע זרב י ת .

י די ד ה לאמריקה

בעד

אתם רוצים בריכת-שחייה בחצר...
אתה חולם על מכונית א מ רי ק אי ת...
את שואפת שבעלך ירוויח דו ל רי ם...
אתה חפץ בפטיפון או קטא פוני...
אתם רוצים שילדיכם ידברו אנג לי ת...
אתה מת להיות ג׳ימי קרטר...
אתה רוצה מדיח-כלים או טו מ טי...
אתם חולמים על טלוויזיה ציבעונית. ..

הכל בהישג ידכם
באמ רי ק ה!
כל מה שאתם רוצים! כל מה שאתם
חולמים! כל מה שאתם שואפים! תוכלו
להשיג

באמ רי ק ה!
אירזו עוד היום את המטלטלים —

רדו עוד היו םלאמ רי ק ה!!
נכון׳ גם באמריקה לא בולם מצליחים. אבל באמריקה
מי שמצליח — יש לו הכל. ובאמריקה גם מי
שלא מצליח יש לו מכונית אמריקאית וטלוויזיה ציב-
עוגית בל היום והלילה.

ומה עם ריגשות האשמה!
זאת אכן בעייה. ישראל עושה כל מה שביכולתה
כדי לטעת כיורדים ריגשות־אשמה. עצם שם־הגנאי ״יורדים״
,להבדיל מסתם ״מהגרים״ ,מוכיח את כוונת
זריעת האשמה באנשים הללו.
יתרה מזאת — קוראים להם ״נמלטים מן המערכה״.
קוראים להם ״עריקים״ .קוראים להם ״בוגדים״.
ומסע־התעמולה הזה באמת מצליח. היורדים מתנצלים,
מתחמקים, מבטיחים לחזור, מסבירים, מתביישים,
אומרים שזה זמני, מדברים עיברית עם הילדים,
טוענים שרק אוספים כסף; מצטדקים, נותנים חינוך
ציוני, מתרצים — מלאים עד גדותיהם בריגשות אשמה
איומים.

אך האם ריגשות ה]אשמה הללו
מו צד קי ם!
מאיזה הר הם יורדים! מאיזו מערכה
הם עורקים! באיזה רעיון הם בוגדים!
וכאן באות מיד שבע תשובות מוחצות בצורת ז׳
העיקרים של בל המערכים :
״מדינה־יהודית״ ,״הגשמת־הציונות״ ,״בית־לאומי״,
״עצמאות-מדינית״ ,״בטחון־האומה״ ,״הקץ־לאנטי-
באשריקד.

לקמסר

חיוך

יותר

רחב

לבנותמ אש ר

בררנסון

הוא

טוסרוז

יותר

סוב

ו שיניים

ירת

הןלרניןור• ז
חוז מזה נ׳ רלס
מאריק

לביא.

שמיות״ ו״אתה-בעצמך״.
זה**הרי ידוע.

אבל, באמת, למה לכם ללכת מפה !
חכו קצת ועוד תיראו שפה יהיה אמריקה.

א מ רי ק ה יהודית.
אולי זה יקח עשר שנים, אולי עשרים,
אולי חמישים — אבל בסוף תהיה פה אמריקה.
אנחנו כבר בדרך הנכונה.

הנה, הטלוויזיה למשל. למרות שעדיין אין לנו
צבעים, הרי כבר עכשיו מציגים בכל יום שישי יהודי
סדרות אמריקאיות. חיים קרונקייט קורא חדשות טדי
יום. יש אפילו עיבוד עברי, הקרוי ״תשע בריבוע״,
לתוכנית טלוויזיה אמריקאית.
בתל-אביב בבר בונים שנים את מיאמי ביץ׳ לאורך
החוף היס״תיכוני. זה עדיין לא זה, אבל העיקר הוא ו שאנחני בדרך הנבונה.
בקרוב אפילו יחוקקו בארץ חוק נגד פירסומת לעישון.
ממש במו באמריקה.
גם יש בבר בארץ כמעט את כל המכשירים האפשריים.
רק חסר עדיין טלפון עם לחצנים במקום חוגה
ויהיה לנו ממש הכל. בדיוק במו לאמריקאים.
הקיבוצים הולכים ומתארגנים יותר ויותר במתכונת
של חוות אמריקאיות, יותר ויותר במו שצריך. בשנים
הבאות גם יקומו פה קומונות שיתופיות ניסיוניות כמו
באמריקה.
עוד מעט גם יבטלו את ההסתדרות ויארגנו את הפועלים
בצורת איגודים מיקצועיים יעילים, כמו באמריקה.

האוכל שלנו אנחנו כבר אוכלים במו האמריקאים
— במהירות, ביעילות, בעמידה, עטוף בפיסות
לחם. אלא שבדי לשמור על ייחודנו היהודי, אנחנו
אוכלים אותו בפיתה עברית, ולא בלחמניות אמריקאיות.
אבל העיקר הוא שאנחנו בדרך הנכונה.
בפוליטיקה הפסיקו כבר המפלגות להתווכח על
שטויות כמו אידאולוגיות ואיזמים למיניהם. עכשיו הוויכוח
הוא על העיקרון, על העיקר — מי יהיה ראש־ממשלה
טוב יותר, חזק יותר, גבוה יותר. כל מועמד
מתייצב בגלוי לפני הציבור והעם הוא שיכריע מי דומה

באפריקהחסכוניותה רב י. יותרארוכות מאשר אלו
שבישראל. המכוניות באסריקה גם יותרס חי רו ת
סאשר בישראל. נאסריקהלכלפטיפון יש סיניסום
,רך 8דסקוליםואילו
בישראל ס ק סי סו ס 4
צ * 1~ 14ו צ4ו־| 1X1

רמקולים. באמר יקה

יש לכל 1סכונת
וסן

14 צל

ן ״ ז ו׳ סזקן _1
1פ 1־ צ 14צ £ר [><1

דפיילה עם 2
י דיו ת. באסדיקה׳ק
יש בטלוויזיה

המוז 183 צבעים ואילו
בהראל יש ר ק 2צבעיםש 1 -
סהם הואנכללשחור .

ו׳ע 8ף[

יותר לקרטר — רביו או פרס או ידיו או וייצמן או
שרון.
וזה עוד כלום — עוד תיראו שאחרי הבחירות
תחולק ישראל לאזורים או לפלבים או לסטייטס, בירושלים
תשב הממשלה הפדרלית ובראשה ראש״ממשלה
עם סמכויות של ׳נשיא, או להיפך, ואז באמת יהיה
אמריקה.
בתאטרון מעלים בבר עתה מחזות אמריקאים שתורגמו
לעברית או שנכתבו היישר בעברית. צוות סופרים
שוקד על כתיבתו של ״מילכוד 11״ .תעשית הקולנוע
מפיקה עשרות סרטים אמריקאים דוברי עברית.
לכל בנק קיביני יש קיבינימאט ואקסקיוטיב מנג׳ר
וסיילסמן.
ויש לנו אפילו את המערב הפרוע שלנו — קאובויס
לבנים, שבירבת האל על ראשם, מתנחלים במערב השומרון,
מגרשים את האינדיאנים המקומיים וזוכים
לתהילת עולם. לא יקח הרבה זמן וכל האינדיאנים
המקומיים יתגוררו בשמורות והכל יהיה בסדר, כמו
באמריקה.

כל אלו ועוד הם ההבטחות שבהן
מנשים לקנות את הישארותכם בישראל.

הא מנם! — האמנם יתגשם ה חלו ם!
האמנם יתקיימו ההבטחות ! האמנם יתמ מש
החזון!

ה א מנ ם ת הי ה פה א מ רי ק ה!

עכשיו אפשר חיה להביא אלף שלושים ושמונה
סיבות, שש מאות וחמש עשרה ניתוחים קלים ועשרים
ואחת ניתוחים מעמיקים מדוע לא יבולה להיות פה
אמריקה.

אבל מה זה משנה !
אפשר היה גם להסביר בפשטנות שפשוט קשה
לעשות אמריקה בתקציב של ביאליסטוק.

אבל מה זה משנה !
אפשר חיה גם להביא דוגמאות מהחיים, במו אותה
תוכנית טלוויזיה אמריקאית, הקרויה כאן ״תשע בריבוע״
.נכון, יש לנו בדיוק אותה תוכנית, אבל בכמה
הבדלים — באמריקה היא בצבעים (להבדיל משחור-
ואיןבכלל מה להשוותבין

הדולר הלידה
האמריקאי הישראלית

ח ת יי

לבן) ,מלאת קצב (אף אחד שם לא מתחיל ב״זה מזכיר
לי סיפור״ ושוכח לגמור את הסיפור) ,מצחיקה (גם
כן להבדיל) ,מיקצועית (כל מילה כתובה מראש ע״י
צוות מיוחד ; בל משיב בנוי כסטראוטיפ — החל מה־אינטלקטואל
הממושקף והשנון, להבדיל משלמה׳לה
בר־שביט, וכלה בבלונדינית היפה והמטופשת, להבדיל
מחנה׳לה מרון) ,היא משודרת יוס״יום (ולא רק היא,
יש באמריקה אלפי תוכניות דומות) ,והעיקר העיקר —
המנצח זוכה בפרסים ענקיים (באלפי דולרים, להבדיל
ממאות לירות).
אפשר היה להביא עוד מיליון דוגמאות בדי להוכיח
שבעצם הכל כאן חיקוי עלוב וזול של המקור.

אפילו היה החיקוי מושלם והזיוף מעולה
ואיש לא היה מרגיש שפה זה ישראל ולא
אמריקה — אז מ ה!

בשביל מה לכם החיקוי —
אירזו עוד היו םאתהמטלט לי ם!
לכו היישר אל המקור
רדו עוד היו םלאמ רי ק ה !!!
היזהרו מחיקויים !
כאן שוב תבוא מיתקפת ז׳ העיקרים הידועה, הבאה
בעיקרה בדי לרמוז שבבל זאת הרי פה אתם נלחמים
ומקריבים את נפשותיכם ומתים למען ושוב אותם ז׳
עיקרים.

עזבו שטויות ! שימו ז׳ על ז׳ העיקרים!
השתחררו מרגשות האשמה!
הרבה יותר טוב לחיות באמריקה למען
מכונית אמריקאית וטלוויזיה צבעונית ופטי-
פון אוקטאפוני — מאשר למות בישראל למען
מכונית אירופאית וטלוויזיה בשחור-לבן
ופטיפון סטריאופוני.

אירזו עוד היו ם! אתהמטלט לי ם!
רדו עוד היו םלאמ רי ק ה!!!
ואולי, אם כל אלו שרוצים שיהיה פה אמריקה
יסתלקו מפה, אפשר יהיה לנסות לעשות כאן משהו
אחר.

גוד לאק שיהיה לכם !

וברתת די ראןמפעילה
׳ ר א שונ הבישראלאת
נ כני תההחדשה

:יראי ל־ךתדיואן
1הי שי טתש כי רו ת -מ כי ר ה,
מו באמ רי ק ה, שי ת רונו תי ה
ובולטים הם:
אתה בוחר לן־ אחד, או יותר,
מן ה מו צ רי םהמ עו לי םשל
תדיר אן
אתהמקבל מי דאתה מו צ ר
ל בי ת ר-
בוראי 7־ ך ריני־יי־ אן
אתה זכאי לרכו שאת
ה מו צר ל צ מי תו ת ב תו ם
24 חו ד שי ה שי מו שבו -

מזגן ת די ר אן החס כן
החלמ• סובל׳י
ל חו ד ש
מייחזד לזוגות צ/וירים

רכישה של מכשירי חשמל ביתיים הופכת
לאחרונה לבטיה קשה במיוחד טבור זוגות
צטירים.חברת״תדיראך החליטה להקל טל
זוגות צטירים ברכישת ״מקרר ההצלחה -
תדיראן .״400 מכונת כביסה ׳׳סימנס״ ,תנור
אפיה ובישול-־תדיראך , 77 או מזגו או מקלט
הטלוויזיה המשוכלל ביותר מתוצרת גרמניה
המטרבית.לכל המוצרים הללו מובטחים
השרות והאחריות היטילים והמהירים ביותר
בארץ. אין לשכוח,שמוצר טוב הוא טוב
באמת אם מאחוריו פירמה גדולה וחזקה
כדוגמת ״תדיראך. זאת טליך לדטת כשקנית
מכשיר של ״תדיראו״קנית מכשיר שתיהנה
ממנו ״טל באמת״...

בדאי >*ן־ ובוריורא!

אתה מוגן מ פני כלהתיקרות
ו מ פני כלהעלאהבמסערר־מ
וסף, מכלהעלאהב מי סוי
אחר או פיחות

יכ*־אי זרך י־גריראן
אתהנ הנ המש רו ת
ומאח ריו תבמשך שנ תיי ם
( עלח שבון ת די ראן ) ־

בדאי #־ן־ דנזריראן
:יקרי ה ת כני ת:
!תה מ פ קי ד פי ק דון, ע ד שלי ש
ומחיר המוצר, ו מ של ם ד מי
!זכירו ת חו ד שיי ם. ב תו ם
2חו ד שי ם -ה מו צרשלך!
תהר שאי ל ה חזי ראתה מכ שיר
;־קבל אתה פי ק דון ב חז ר ה
צנים נא לב במקרה כזו/אתה מקבל גם
נוספת בגנבה של ל 50 .אחרי שנתיים)
׳מטט טלוויזיה ותנור)

סימנס -מ כונ תהכ בי ס ה
מ תו צרתה קונ צ רן הג ר מני
הענק $וא - 51£^£סימנס .
כי סימנס -תדיראן
ז ה מו שלם.
החלמ

ל חו ד ש
בתכנית האספקה מיידית והשרות מיידי ותמידי !

החלמ•
1 9 9ל״י
ל חו ד ש

החלמ

220ל״י
ל חו ד ש

באי ן ־ נבדיראן

תדיראן 400־ מקרר ההצלחה
המקפיא המשוכלל
כד אי לךרקעל פי ת כני ת ״כדאי תדיר אן״
ת כני תשרקמעצמהתע שיי תי תבהיקף
בינל או מי כ ת די ר אן יכול הלה צי עלך !
כדאי לך לפנות עו ד היום אל אחדמב תי
המסחר המור שים מטעםת דיר אן !
סניפי תדיראן :

תל-אביב: קרריבך 7ד סר :85151 .ירושלים: שם אי 7סל 234847 ,

חיפה: ככר סאיררוף .5טל. נ־5גנו 51

באר-ענבע: החרוץ .128 סר<5<5 .נ

* למשקיעים נרים ניתנו באקשישים אדירים בצורת הקלות־מס על
נסו שהם לא תשקיעו
* למיפלגת העבודה הועברו מיליונים עבור קומיסיונים שלא היו
ולא נבראו
* !שריהאוצר פינחס ספיר מימן עסקות אלה מכספי1אוצר בעזרת
הכנסת, שהניחה לדמות את עצמה
ך • שאלה היחידה שנשארה עדיין
1 1פתוחה, לאחר הדיך וחשבון של מבקר
המדינה בפרשת החברה לישראל, היא :
מה היה מקור הכספים שהשקיעה הקבוצה
הגרמנית בהברה.
מבקר־המדינה טוען כי הגופים היש ראלים,
שהילוו את הכספים לקבוצה הגרמנית
לצורך השקעתם בחברה לישראל,
טענו כי מקורם של הכספים בחו״ל ולא
בישראל. גם בית־המישפט העליון, בפסק-
דינו בעירעורו של מיכאל צור על הרשעתו,
קבע כי לא הוכח שמקור הכספים
היה בישראל.
שאלה זו של מקור הכספים לא נחקרה
מעולם על־ידי המשטרה או גורם אחר
כלשהו, אם־כי עורך־הדין ארנולד שפאר,
בחקירה שערך עבור מבקר־המדינה, הגיע
למסקנה חד־משמעית כי מקורות הכספים
היו בישראל. מסקנה זו לא פורסמה על-
ידי מבקר־המדינה, המעלים גם את חומר-
החקירה של עודך־הדין שפאר. למבקר-
המדינה הוסבר, כי פירסום החומר יכול
לגרום לשואה בקנה*,מידה ענקי.

ראשית, אם יוכח שמקור הכספים הוא
בישראל, הרי כל ההטבות שניתנו לחברה
לישראל היו בלתי־חוקיות, ויש לחסל את
החברה ולגבות אתי כל ההטבות חזרה.
שנית, יש להעמיד לדין את כל אלה מראשיה
-שידעו מה מקור הכסף, וברור כי
הבנקאים שאירגנו את העיסקה הסיבובית
ידעו גם הם מהו מקורו, והם שותפים
בקנוניה להונאת מדינת ישראל וגרמניה
המערבית גם־יחד. המדובר באישים בכירים
העומדים בראש מערכת הכלכלה בארץ,
ונקל להבין מה יכולה להיות התוצאה
של סידרת מישפטים -שתיערך להם.

להלן מתפרסמת לרראשונה ההוכחה
הניצחת, כי מקור הכספים
היה כאוצר של מדינת-ישראל ובי
הם ניתנו עד־ידי שר האוצר פינחס
ספיר לבנקים ישראלים, שהעבירום
באמצעות הכרות ואדוציות ולוב־סמכורגיות
לקבוצה הגרמנית, תוך
גביית עמדה של 2.1מיליון דולר,
שהועברה חזרה בדרכים עקלקלות
לצורר מימון מיפלגת העבודה.
(אירגון העמלות והעברתן למיס־דגת
העבודה תוארו כרשימה הראשונה,
שנתפרסמה כשבוע שעבר).
הסיבוב הראשון

״הברה לישראל״ הוקמה באוגוסט
,1968 1 1ובמאי 1969 אישרה הכנסת
הצעת חוק מייוחד שנקרא חוק-החברה־לישראל,
אשר העניק לחברה פטור מלא
מכל מס ל* 30 שנה בתנאי שתגייס, תוך
שלוש שנים, הון מניות נפרע של 30
מיליון דולר ושלפחות ס/ס 80 ממנו יבואו

הודעת הסירוב ניתנה זמן קצר לפני תום
דצמבר ,1970 המועד האחרון, לפי החוק
הגרמני, שבו צריך היה לבצע את השלב
הראשון של ההלוואה כדי שתזכה בהקלות-
המס.
מיכאל צור ובעלי-ה,ימניות עמדו לפגי
אפשרות של חיסול ההברה והעיסקה כולה.
היה עליו לגייס הלוואות עבור הקבוצה
הגרמנית בכל מחיר. הוא התקשר עם
ידידו הטוב ד״ר טיבור רוזנבוים.

;עשה הסדר שלפיו הפקידה ״החכרה
לישראל״ 8מיליון דולר אצל
רוזנכוים, שהילווה אותם לקבוצה
הגרמנית, שהילוותה אותם חזרה
ל״חכרה לישראל״ .זו היתה העים
קה הסיבובית הראשונה, שנעשתה
בחיפזון בדי לעמוד בדוח־הזמנים.
במהלך שנת 1971 שקד מיכאל צור
על פיתרון יסודי של ההלוואות, כדי
לגייס את יתרת ההלוואות הדרושה
וכדי לעשות הסדרים שלא ייחשפו לפני
שילטונות מערב־גרמניה. מפני השילטוגות
הישראליים לא חשש צור. על הדרך שבה

, 11/ 12/1970ז 1״*03- ? 1/ 12- ׳1618
רייזיגס 1,18 2119101י ״• 121 זמיזז 61 .
חסו+בחסקחס:. 131-361 3ח 0 *3א 661 1(002100 יח

מבוצעות ההלוואות דיווח לחברי מועצת-
המנהלים בצורה גלויה, המופיעה אף בפרוטוקולים
ריישמיים.

הלוו א ה
^ עצמית

11.ח^.וי׳ 6פג;> מ1:־:הו! • 81 ׳ 8111.8^•,111׳)111/801111. *338*>.8801ג׳
מ* 0*1 1וז 16מ1׳1מו 100*8 8*6 70 *0ח80ן״ 9.61/8^638 1׳ 1ח1338י
01 יי;)•86*3 31 1,3*31011013 3!063 100>•*.ס 168ס* 8יא*
5 *61381111 56*312100 *3 61 *3131<6
£8*81*3 3501 .-5*310ח
^ 33 * 11 יק ח *333ן<ז*301 די

ההוכחה לקנוניה הברברית הגוויה בהורדות המזינה
ממקורות שמחוץ למדינה * .שלוש השנים
עמדו להסתיים ביוני .1972
באמצע שנת 1970 הגיע גיוס הכסף
למבוי סתום. החברה גייסה רק 16 מיליון
דולר, ולא יכלה להשקיעם כי לא היה
ביטחון שתוכל לגייס את ההון המינימלי.
מיכאל צור מונה כמנכ״ל החברה כדי
להצילה ולגייס את הכסף.
צור נפגש עם דויד גולן, מי שהיה
מנכ׳׳ל הבנק לסחר חוץ- ,שקישרו עם קבוצה
יהודית־גרמנית שהציעה לגייס את
ההון הדרוש, תוך ניצול הקלות בחוקי
מס־ההכנסה הגרמניים. החוק הגרמני איפ־שר,
למי שמשקיע בתנאיו הון מניות והלוואות
שמקורו שלא בארץ שבה מש*
אחד משלושה הח״כים שהצביעו נגד
החוק היה אורי אבנרי.

קיעים, החזרי־מם שאיפשרו השקעה ־של
יותר ממחצית הסכום על חשבון מס־ה־הכנסה
הגרמני.
באוגוסט 1970 נחתם הסכם בין החברה
לישראל לקבוצה הגרמנית- ,שלפיו היא
תשקיע 15 מיליון דולר בהון־הסניות, וכן
תתן הלוואה של 34 מיליון דולר. החברה
לישראל לא היתד, זקוקה כלל להלוואות,
אולם הן היו הסוכריה שהפכו את ההשקעה
במניות כדאית מבחינת הקלות מם־
ההכנסה בגרמניה. ללא ההלוואות לא היה
כדאי לגרמנים להשקיע במניות.
תחילה היתד, הכוונה לגייס את ההלוואות
בגרמניה מבנקים, אולם הללו חיתנו
את מתן הכסף בערבות של ממשלת גרמניה
נגד סיכונים פוליטיים. החל משא-
ומתן ממושך עם ממשלת מערב־גרמניה,
שבסיומו היא סירבה לתת את הערבות.

^ הלוואה של רוזנבוים, שמקורה היה
\ 1הפקדה של החברה לישראל, הוחלפה
בהלוואה של חברת־בת של בנק לאומי בשם
לוכסאינווסט, בסך 8מיליון דולר, מיום
.16.12.71

15 מיליון דולר באו מהפקדה שד
״החכרה לישראל״ כהכרת ״צים״,
שהיתה כבעלות ״החכרה לישראל״
.״צים״ הילוותה את הכסה
ל״לוכסאינווסט״ 2 .מיליון דולר
נוספים היו הפקדה ישירה של
״החכרה לישראל״ ב״לוכסאינ
ווסט״ ,שהעכירה את הכסף לבנק
של רוזנכוים, שהידווה חזרה ד
״חכרה לישראל״ רדך הקבוצה ה גרמנית.

כאן הלוואות קבוצת בל״ל. הלוואה
סיבובית גדולה אחרת באד, באמצעות חברה
בשם קומטרפין, הרשומה בויואדוץ,
שהעבירה 5.5מיליון דולר כחלקה בסיבובים.

מקור
מרבית הכסף הוא העמדות
שגבוי צור והקבוצה הגרמנית, ו־הילוו
אותן הזרה ל״חברה לישראל

קבוצה שלישית של הלוואות, בסך
20.5מיליון דולר באה מחברה בשם
אוסלוט הרשומה בוואדוץ והשייכת לקבוצת
בנק הפועלים. הלוואות אלה ניתנו לפי
הסכמים שנעשו מ־ 27.12.71 ועד .21.7.72
כיצד גוייסו סכומים אלה?
(המשך בעמוד )36

_ 1 17

א רי אלי

אתם עומד• לצידו תמיד.

האס תוכלו ותנ 1ד דענווד בבר?
ילדכם מאושר ואינו יודע
דאגה. יש מי שדואג לו. אתם
ההורים מספקים לו היום את כל
צרכיו. ומחר?

״דן חסכן״ -תכנית החסכון
לילדים המעניקה לילדכם, בנוסף
למתנות ופרסים רבים גם הרגלי
חסכון טובים.

מחר ילדכם יגדל ואתו יגדלו
צרכיו. החל בילקוט ביה״ס וכלה
בלימודים באוניברסיטה וברכישת
דירה. לאורד כל הדרך יהיה ילדכם
זקוק לעזרתכם. לאורך כל הדרך
בנק הפועלים עומד לצידכם. עם
מגוון תכניות חסכון המלוות את
ילדכם ומאפשרות לו להגשים את
התכניות שלו.

״חסכון לתיכון״ -התכנית
באמצעותה תוכלו לממן את לימודי
התיכון של ילדכם בלא שהדבר
יכביד עליכם.
״חסן לחייל״ -ת כני ת החסכון
הבלעדית של בנק הפועלים אשר
מאפשרת לחייל שלכם להשתחרר
מהצבא בבטחון.

״חסן להשכלה גבוהה״ -הדרך
הקלה בה יוכל ילדכם לממן את
לימודיו באוניברסיטה או בטכניון.
״מטמון לדירה״-תכנית
החסכון אשר תאפשר לילדכם
להקים בית משלו.
כבר עכשיו כשילדכם עדיין
בתחילת הדרך והכל עוד לפניו,
אתם יודעים שיש גם מישהו
שיעמוד מאחוריו. לאורך כל הדרך.
בבנק הפועלים.
*בתאום עם הרשות המקומית.

ב! 7ן הבועלים§

השבוע. הופיע המיסמך שינחה את מערכת־הכחירות של רשימת
העולם הזה לכנסת התשיעית: תוכנית בת 204 סעיפים, שהוכנה על־ידי
אורי אבנרי בחודשים האחרונים.
בהקדמתו מסביר אבנרי את טיבו של המיסמך :
אין זה מצע״בחירות, במובן המקובל של מושג זה בישראלי
המצע חמיפלגתי המקובל הוא אוסף של מליצות ומישאלות־לב, שחובר על־ידי
מוטחים ליחסי־ציבור כדי לרכוש את לב הבוחר חתמים. הוא נשכח למחרת יום־
הבחירות. אין הוא מחייב איש. זהו שטר בלי כיסוי, שאינו ניתן לגבייה בשום
מישרד של הוצאה״לפועל.
מיסמך זה מכיל תוכנית מפורטת לשינוי פני המדינה. הוא מורכב כולו מהצעות
מעשיות. כימעט בל סעיף מסעיפיו יכול — וצריך — לשמש נושא לחצעת״חוק של
סיעתנו בכנסת הבאה. כל ההצעות יחד מצטרפות לתמונה כוללת — תמונתה של
ישראל אחרת.
אין מיסמך זה פרי המאמצים המתוחכמים של תועמלנים מיקצועיים, שנשברו
על״ידי מיפלגה בדי לרכוש את לב הבוחר. חיברתי תוכנית זו, תוך התייעצות עם
עמיתי, פעילי תנועת העולם הזה, אך על אחריותי האישית. תוך כדי חיבורה התעלמתי
לגמרי משאלות כגון ״האם זה ימצא חן בעיני הבוחר ז״ איני בא לסבר את
האוזן, אלא לעורר את המחשבה.
רוב ההצעות הכלולות בתוכנית זו לא נולדו היום. העלינו אותן ונאבקנו למענם
בכנסת השישית והשביעית. רבות מהן היו בלולות בנאומים, בהצעות לסדר״היום
ובהצעות־החוק הפרטיות של סיעתנו בכנסת ובוועד הפועל של ההסתדרות. אחרות
הועלו מעל דפי ״העולם הזה״ ,במרוצת מאבקו הרצוף והממושך. שאר ההצעות
הן פרי הניסיון להתמודד עם האתגרים החדשים העומדים לפני המדינה והחברה
הישראלית.
איננו מבטיחים דבר שלא קיימנו אותו בעבר. איננו משנים את הכיוון למו
שבשבת״רוח. איננו מקימים סופרמארקט חדש, וגם לא בוטיק אופנתי.
זוהי פנייה אל האזרח הרציני, הרוצה שיתייחסו אליו באל אדם אחראי, מבוגר
ובעל מחשבה עצמאית. האזרח שאינו רוצה ללכת בתלם. האזרח המוכן לשחות
נגד הזרם.
ממנו אנחנו מבקשים את האמון והכוח הדרושים כדי להמשיך במאבק בכנסת
התשיעית.

בניליונות הכאיס יופיעו כמדור זה קטעים מן התוכנית. להלן הפרק
הדן כענייני מימשל ומישטר:

א. מישטר חדש
. 1חו קהכ תובה
תוגשם הפרדה גמורה של שלוש הרשויות במדינה, במיסגרת חוקה כתובה ומשוריינת,
שתבטיח את זכויות האדם ואת תקינות המישטר.

. 2שני בתי־פרלמנט

{ י 1ו

אבנר׳
לדיון מחודש. היא תהיה מורכבת מן האישים הבולטים ביותר במיקצועות השונים,
בתוקף מעמדם האישי או בתוקף תפקידיהם, ותבטיח שיקול ענייני״מיקצועי, בדרג
גבוה של מומחיות, נוסף על השיקול הפוליטי של הכנסת.

.6ב חידו ת כלליו ת לרא שות-הממ שלה
בראש הרשות המבצעת יעמוד ראש־ממשלה, שייבחר בבחירות אישיות, ארציות,
כלליות וישירות. הבחירות לראשות־הממשלה תיערכנה במחצית תקופת״הפהונה של
הכנסת, והוא יכהן במשך ארבע שנים. לא זכה אף מועמד אחד במחצית מקולות
הבוחרים, ייעיד יייד שבוע סיבוב שני, שבו יעמדו לבחירה שני המועמדים שזכו
בקולות הרבים ביותר בסיבוב הראשון. לא יובל אדם להיבחר פעם שלישית לתפקיד
ראש־הממשלה.

הרכבת הממ שלה

הכנסת תמשיך להיבחר בבחירות כלליות, ארציות ויחסיות, בדי שבל הזרמים הציבוריים
והרעיוניים ימצאו בה ייצוג הולם. חוק באדר־עופר יבוטל. תינתן לבוחר
האפשרות להשפיע על ההרכב האישי של הסיעות בכנסת, על־ידי בחירות מוקדמות
במיפלגות.

ראש־הממשלה יהיה חופשי להרכיב את ממשלתו, למנות שרים ולפטרם. הממשלה
לא תהיה כפופה להצבעות״אמון של הכנסת. מינוייו של כל שר, המתמנה על״ידי
ראש־הממשלה, יהיה טעון אישור של ועדת־הבנסת המוסמכת לאותו נושא. הוועדה
תחליט אחרי חקירה מקפת של כישורי חמועמד. תבוצע רפורמה כללית של מיבנה
המישרדים הממשלתיים, ללא התחשבות באינטרסים מיפלגתיים. יבוטלו מישרדים
מייותרים, כגון מישרד־המישטרה, מישרד־הדתות, מישרד־התקשורת, מישרד״הסעד,
ועוד. תפקידים הקשורים זח בזה, או הקרובים זה לזה, יקובצו תחת גג מישרדי
אחד, כדי למנוע כפילויות, לחסל ביזבוז ולקצץ בביורוקרטיה. יוקמו מישרדים חדשים
הדרושים לתיפקוד יעיל של הממשלה, כגון מישרד לרווחה חברתית, מישרד ליחסי
ישראל—ערב, מישרד לענייני נוער וספורט, ומישרד למדע וטכנולוגיה.

.4ס מ כויו ת ה כנ ס ת

8בית־מי שפט לענייני חו ק ה

הכנסת תהיה אחראית על החקיקה, המיסוי ותקציב המדינה, ותפעיל פיקוח יעיל
על פעולות הרשות המבצעת.

בית״המישפט העליון יהיה מופקד על ביצוע החוקה, ויהיה מוסמך לבטל חוקים,
החלטות ותקנות של הכנסת ושל הממשלה, אם ימצא שהם נוגדים את החוקה. עד
שתתקבל חוקה, ישמשו עקרונות מגילת״העצמאות בחוקה זמנית ובית־חמישפט יחיה
מוסמך לבטל מעשי חקיקה ושילטון הנוגדים עקרונות אלה.

הרשות המחוקקת תחיה מורכבת משני בתי־פרלמנט: הכנסת ומועצת״המדינה.

. 3ב חירו תיח סיו ת וב חירות מו ק ד מו ת

. 5מועצת ה מדינה
מועצת״המדינח תחיה גוף ממלכתי מייעץ עליון. היא תהיה מופקדת על ביקורת
החקיקה, ותהיה מוסמכת למנוע חקיקה חפוזה על-ידי החזרת הצעות־חוק לכנסת

7ד -תוכנית לישראל אחרת
קרא את התוכנית. השום עליה. אם היא נראית לך, דאג
שגם ידידיף, מכריך, חכריד לעכודה או ליחידה, יקראו אותה
ויתווכחו עליה.
אתה יכול לקכל כל מיספר של עותקים הדרוש לך. סנה
לת.ד ,136 .תל־אכים, או למטה־הכחירות, טלפון — )03( 24 33 86

ונשלח לד את החוכרות.

9חיבור ה חו ק ה
הכנסת תמנה תוך חצי שנה מועצת״חוקח, בת 61 חברים, ותטיל עליה לחבר תוך
שנה טיוטה של חוקה שלימה. הטיוטה תובא לאישור במישאל־עם כללי וארצי,
ותיכנס לתוקפה עם אישורה. לא אושרה הטיוטה במישאל־עם, תמונה מועצת״חוקה
חדשה ויחזור התהליך.

. 10 נשיא ה מדינה
נשיא המדינה יעמוד מעל לשלוש הרשויות. הוא ייבחר בישיבה משותפת של הכנסת
ומועצת״המדינה, ותפקידו יהיה ייצוגי, כסמל האחדות של המדינה.

. 11 פי קו ח על המיפלגות
יוחק חוק״מיפלגות שיעניק את חופש המאבק המדיני לכל מיפלגה, יבטיח בה את
הדמוקרטיה הפנימית ויאסור על המיפלגות לעסוק בפעילות כלכלית, לקיים שרותים
סוציאליים, אגודות ספורט ומיפעלים אחרים שאינם קשורים בהתמודדות מדינית
ורעיונית.

119

במדינה
העם
האדם השליש 3ויג 3ה
איש אש״ף 81:
?כנישה בין רבין
וכשיא חדף״השנהב

המידות אירגנו את פגישת־הצמרת, בין
השאר בביתה של תמר גולן, כתבת מעריב
שהתגוררה בבירת חוף־השנהב והפועלת
כבר מזמן למען הפגשת ־שני האישים.
בפגישה זו העלה הופואה־בואני את דבר
פגישותיו עם סארטאווי ועם אליאב, הזכיר
לחיוב את המועצה הישראלית למען
שלום ישראלי־פלסטיני, ביקש לשמוע מפי
רבין את דעתו על •שיתוף אש״ף בוועידת־ז׳נבה.
הוא הסתמך על השדר של עראפאת,
שהביא לו סארטאווי, וביקש תשובה.
ערב הפגישה חזר סארטאווי לז׳ינבה.
הוא שהה בעיר השווייצית במשך כל
שעות הפגישה, נשאר בה גם אחרי שרבין
טס בחזרה. איו ספק שהנשיא האפריקאי
דיווח לו על התוצאות.
שני חדקי המישוואה. אין פירושו
של דבר •שרבין מסר מידע בלתי־גכון
כאשר טען כי טס במטרה ׳לשפר את יחסי
ישראל-אפריקה.
זאת היתה מטרתו — והיא היתה שוגה
מזו של נשיא חוף־השנהב. אלא ש־שני
היעדים קשורים זה בזה.
נשיאי חוף־השנהב וסנגאל הם שני ראשי
המחנה הפרו־מערבי ביב־שת השחורה.
אך גם הם נאלצו לנתק את יחסיהם עם
ישראל, בעיקבות ועידת המדינות האפרי־קאיות
•שבה הוחלט על ההינתקות מישראל
כמחאה על יחסה לבעייה הפלסטינית.
חידוש היחסים בין ישראל ומדינות־אפריקה
ייתכן רק אם תחול תזוזה כלשהי
ביחסה של ישראל לאש״ף — וזאת היתד,
הצעתו של הופואה־בואני. יצחק רבין.התייחס
רק לחלקה הראשון של המישוואה —
ואילו בעל־־שיחו השחור שם את הדגש
דווקא על חלקה השני.

״תרגיל בהירות!״ פסקו מרבית העיתונאים,
כאשר שמעו לראשונה על טיסתו
המפתיעה של ראש־הממשלה לדנבה, כדי
להיפגש שם עם נשיא חוף־השנהב, פליכס
הופואה־בואני.
הקאריקטוריסט של הארץ, זאב (פרקש),
אף צייר את רבין בצורת טיל, הטס לקראת
הנשיא הכושי. את הטיל כינה
שביט — 3על־־שם הטיל שביט ,2־ששוגר
בנוכחות דויד בן־גוריון ושימעון פרם
ערב הבחירות לכנסת החמישית.
יצחק רבין הכחיש, כמובן, נימרצות את
הידיעה. לדבריו נועדה השיחה כולה ל־חילופי־דברים
על יחסי ישראל־אפריקה.
אולם שתי הגירסות גם־יחד לא היו
נכונות. הפגישה גוזמה על־ידי הנשיא האפריקאי,
והיתד, לה מטרה יחידה: להביא
לראש ממשלת־ישראל שדר מטעם יאסר
עראפאת.
איש וגוף. לפי הגירסה הרבינית, שוחחו
שגי המדינאים על יחסי ישראל־אס־ריקה.
רק במיקרה צצו בשיחה שני שמות:
זה של מנהיג אש״ף, הד״ר עיסאם סאר־טאווי,
וזה של מוסד ישראלי, המועצה
הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני.
לפי תיאורו של רבין, לא ברור איך עלו
־צמות אלה, ובאיזה הקשר. יכול היה
להתקבל הרושם כאילו נזכר הופואה־בואני
בשמות האמורים באקראי.
אולם הקשר לא היה מיקרי כלל. כי
המנהיג הפלסטיני והגוף הישראלי, הם
שהביאו לפגישת שני ראשי־השילטון.
סארטאווי, מנתח־לב פלסטיני שרכש לו
שם בארצות־הברית, והנמנה עתה עם
מקורביו של עראפאת. קיים בשבועות
האחרונים פעולה דיפלומטית קדחתנית
בארצות־הברית ובאירופה. תחילה ביקר
באמריקה, בלוויית המומחה הפלסטיני סב־רי
ג׳רייס׳ חניך האוניברסיטה העיברית
(ראה עמוד ,)30 והכין שם את הקמת מיש־רד
אש״ף. לאחר־מכן נפגש, יחד עם ח״כ
לובה אליאב, עם נשיא סנגאל, המשורר
לאופולד סנגור. משם המשיך לווינה, נפגש
שם עם. הקאנצלר האוסטרי, ברונו
קרייסקי.
לכולם הביא אותה הבשורה: נכונותו

ב־ 11 בדצמבר 1976 ניתן האות. בשעה
חמש וחצי בבוקר עברו סוהרי כלא אשקלון
כדרכם בין תאי האסירים, והחלו מארגנים
את חלוקת ארוחת־הבוקר1לתאים. הפעולה
היתה שיגרתית, והתנהלה בסדר מופתי
ותחת ציות מלא מצד האסירים שהתייצבו
ליד מיטותיהם, כמדי בוקר. אולם בוקר

של אש״ף להשתתף בוועידת־השלום בז׳״
נבה, כדי למצוא פיתרון לסיכסוך.
שדר בהול. בדרך מווינה לפאריס
עבר סארטאווי בז׳נבה! ,נפגש ־שם עם נשיא
חוף־השנהב. כמה ימים לפני־כן נפגש הו־פואה־בואני
עם לובה אליאב בפאריס.
על תוכן השיחה ניתן ללמוד מן ההמשך.
עוד באותו יום שלח הנשיא האפריקאי
•שדר בהול ליצחק רבין, ביקש להיפגש
עימו באופן דחוף. רבין שלח ללא דיחוי
את עוזרו, אלי מיזרחי לפאריס. שליחי
המנהיג האפריקאי והפקיד הישראלי גדל־

ה־ 11 בדצמבר הביא עימו שיגרה חדשה
בכלא גדל-המידות, המשמש מאז 1969כ־

כלא למחבלים שפוטים.
האסירים סירבו, כאיש אחד, לאכול את
ארוחת־הבוקר שהוגשה להם בתאיהם. ימים
אחדים קודם־לכן הציגו תביעות אחדות, ש הועברו
לשילטונות הכלא, ומשם דווח
עליהן מייד לשירות נציבות בתי־הסוהר
בירושלים. האסירים הביטחוניים דרשו —
כנראה, בין השאר, על־פי הוראות שהועברו
אליהם מחוץ לכלא — שיכירו בהם כב־
(המשך בעמוד )29

ך• מסוק ה:דוד ;חת אי-שם, ליד
1 1מיפקדת יחידה צבאית ברמת־הגולן.
מתוך המסוק הגיחו שר־הביטחון •שמעון
פרם ואנשי פמלייתו.
אנשי היחידה הצבאית היו נרגשים מאד.
לא בכל יום זוכה יחידת צד,״ל לביקור של
שר־הביטחון. לא היה זה ביקור־פתע מיקרי,
אלא ביקור שתוכנן מראש וכל אנשי
היחידה הגדולה התכוננו לקראתו ימים

רבים.
אזור המגורים של היחידה צוחצח ונוקה
בהקפדה. מחסני היחידה אורגנו מחדש. כלי
הנשק צוחצחו והוברקו יותר מתמיד, כמו
החיילים עצמם. גם מפקדי היחידה הכינו
את עצמם לביקורו של השר, הם הכינו
הרצאות, מלוות מפות ודיאגרמות, כדי ש־ייקל
לשר להבין את הסבריהם המיק-
צועיים.
ואז באה האכזבה הכללית. השר עבר
ביעף על פני מגורי החיילים, חייך בכל
פעם כשהצלם שנילווה אליו כיוון את

מהזילזול הציני בכבודם ובכבוד הצבא.
זוהי רק דוגמה אחת לדרך בה מנצל
•שמעון פרם את צד,״ל למטרותיו הפוליטיות
האישיות. יש דוגמאות נוספות רבות,
שלא כולן ניתנות לפירסום. אין לתמוה
על כך.

חיילו ת חוב ה
בשירות ת ע מולה
** אז נכנס שמעון פרס למישרד־הבי-
טחון כשר, הוא הכין את עצמו לקראת
הרגע הזה. לעיתים נדמה כי הוא בנה
מחדש את מישרד־ד,ביטחון כדי שיהיה בידו
מכשיר רב־עוצמה כזה בתקופה הגורלית
בה ייצא להתמודדות על כס ראש־הממשלה.

למשל, הוא הכניס את נאמניו מ־רפ״י
לשעבר לתפקידים ומישרות במיש־רד־הביטחון
. .במקרים מסויימים חולקו ל־

אלדדוט

בתי־סדהר
ה א סי רי ם עדיין ר ע בי ם
זמרות הכירסומיס חרישמייס
נמשכת זה יותר מחודשייס,
כאופן חלקי, שכיתת־־הרעס
ש? אסירים ביטוחגיים
בכתי״כזא־בארץ

נד אנש־ ובין

עדשת המצלמה. הוא נפגש עם מיפקדת
היחידה והאזין בקוצר רוח לדברים ולהר־צאר•
,שנישאה בפניו.
אחד מעוזריו של פרם ניגש אל המפקד
המרצה ולחש לו :״תקצר, תקצר, אין זמן!״
כך הסתיים הביקור באותו חטף בו החל.
•שמעון פרס ופמלייתו טיפסו אל המסוק
והמריאו.
הם לא חזרו לתל־אביב. יום סיורים ארוך
ציפה עדיין לשמעון פרס. אלא שהוא לא
היה קשור כלל בצה״ל. את ביקורו הקצר
ביחידה הצבאית ברמודהגולן ניצל פרס
כדי לערוך סיור בחירות ותעמולה ביישובי
הגליל. אלא שהסיור נעשה במסוק צבאי
של צה״ל, שהדלק שלו נכלל בתקציב-
הביטחון.
לא היתה זו הפעם הראשונה והיחידה
בה ניצל פרם את צד,״ל לצרכי מערכת
הבחירות הפרטית שלו נגד ראש־הממשלה
יצחק רבין. בהתאם לתוכנית שנקבעה
מראש בקפדנות, אין לאחרונה כמעט יום
בו לא עורך פרס סיור משולב בצד,״ל,
באירוע ביטחוני כלשהו ולצורך מערכת
הבחירות הפרטית שלו. מסוקים של חיל-
האוויר מטיסים אותו. לכאורה אין בכך
כל פסול, שכן תחילת הסיור קשורה לתפקידו
כשר־הביטחון. אלא שסיורים אלה
אינם אלא תירוץ, שנועד לנצל את צה״ל.
כל מעייניו של פרס כיום מרוכזים בנושא
בלעדי אחד: ההתמודדות הפרטית שלו עם
רביו על מועמדות מיפלגת העבודה לרא-
שות־הממשלה.
כמה מפקדים בכירים בצה״ל, שהבחינו
בכך שהם משמשים רק אמתלה לפרס ל־צרכי
הפירסומת האישית שלו וסיורי הבחירות
של פמלייתו, כבר הביעו התמרמרות
על כך, נעלבו עד עומק נשמתם

אנשים תוארים, שלא הסתתר מאחריהם
שום תוכן, כמו תפקיד היועץ המדיני, שהוענק
לאשר (״ארתור״) בן־נתן.
•שורה שלמה של אנשים המועסקים ב־מישרד־ר,ביטחון,
כמו משה נצר, נפתלי
לביא, ארתור בן־נתן ואחרים, אינם עוסקים
כלל בענייני המישרד. כל תפקידם
הוא לנהל את מערכת הבחירות של פרם.
הם עושים זאת על חשבון תקציב־ד,ביטחון.
בכמה
מיקרים אין הם מקבלים אפילו
את המשכורת הממשלתית המקובלת, אלא
מועסקים על־פי חוזים מייוחדים המבטיחים
להם משכורות הגדולות פי שלוש
או ארבע מהמשכורות הממשלתיות המקובלות
של אנשים בתפקיד מקביל להם
בשירות הממשלתי.
על כך ניתן לטעון כי גם שרים אחרים,
כולל ראש־הממשלה, משתמשים בתקופת
הבחירות בעובדי לישכותיהם
ומישרדיהם כדי לקדם את ענייניהם ה אישיים
והמיפלגתיים. ההבדל הוא רק
אחד: אצל פרס הוחדרו אנשים למישרד־הביטחון
ונקבעו להם תפקידים מדומים
אך ורק לצורך ומטרה זאת.
עוד יותר מזאת. בכל^מישרד ממשלתי
אחר כמעט בלתי אפשרי להגדיל את תקן
העובדים. כל בקשה לקבלת עובד נוסף,
ויהיר, זה זוטר ביותר, חייבת לקבל אישור
של ועדה בינמישרדית בראשותו של
שר־האוצר. הוועדה מקפידה מאד על
קבלת עובדים חדשים, מאשרת בקשות
רק אחרי ויכוחים ארוכים.
מישרד־ד,ביטחון פטור מהגבלה זו.
שכן, מישרד־הביטחון יכול להוציא הוראה
לצד,״ל לספק לו מיספר בלתי מוגבל
של חיילות לעבודות פקידות במיש-

ניתן ללמוד מהפיפור הבא. לא מכבר
פירסם אחד העיתונים תמונה בעמודו הראשון
בה נראה יצחק רבין. בעמוד פנימי
פורסמה תמונה בה הופיע שמעון פרס.
אנשי פרס טילפנו אל עורך העיתון, מחו
באוזניו על ״ההפלייה״ ,תבעו כי יישמר
איזון עדין בין שני המועמדים.

__ רב-נכלים
עס ״ קסם אישי״
^ נשי פרם מכחישים את הטענה
כי הם מאורגנים במטה הפועל למענו.
אולם המטה קיים ופועל במלוא הקיטור,
כשהמטרה מקדשת את כל האמצעים.
ארבעה שועלי־תעמולה ותיקים ניצבים
בראש המטה. אלה הם דוברו הצמוד של
שר-הביטחון, נפתלי לביא, ודובר התע־שייה־האווירית
אלקנה גלי, איש רפ״י ותיק,

כדי לנסות ליצור משקל נגד מול המכבש
העצום שמפעיל פרם.
לפני כשבועיים נקרא יורם פרי,
נציג מיפלגת העבודה במערב־אירופה ונציג
המיפלגה באינטרנציונל הסוציאליסטי,
לחזור לישראל בתוך יום אחד.
פרי בן ה־ ,33 נשוי ואב לתינוקת בת
שיבעה חודשים, נקרא על־ידי ראש־הממ־שלה
יצחק רבין, כדי לעמוד בראש מטה-
ההסברה שלו לקראת ההתמודדות הקרובה
על תפקיד ראש־הממשלה.
פרי לא היה פנים חדשות לגבי רבין.
בהתמודדות הקודמת בינו לבין שמעון פרס
הוא נימנה עם הקבוצה הקטנה שכללה
את דוב צמיר ועוזי בר־עם, אשר עזרה
לרבין. בר-עם עבר עתה למחנה פרס.
פרי, צבר דור חמישי בירושלים, הוא
בוגר בית־הספר התיכון שליד האוניברסיטה
העיברית. בשלוחה התל־אביבית של
האוניברסיטה העיברית סיים בהצטיינות
את למוד הב.איי. שלו במדעי־המדינה

שותפים אבן ופרס
למה לרבין מותר?

גידם 1911־

ו* 18 שוח 1ז

במי,

^ 1 ן1ד1ור ! 1רדרררז־זזדוזו

רה וזאת ללא צורו לקבל אישור מאיזו
שהיא ועדה. ואומנם, חיילות רבות
מועסקות במישרד־הביטחון כפקידות.
מאחר שמישרד־הביטחון מגויים כיום
כולו למילחמת הבחירות של שמעון פרם
בראש־ר,ממשלה, משתמע מכך שבעקיפין
מנצלים פרס ואנשיו את צה״ל, תוך
העסקת חיילות בשירות־חובה, למאבק
פנים מיפלגתי.
אי אפשר לעקוב אחרי עבודתה של
כל פקידדדחיילת במישרד־הביטחון כדי
לדעת באיזו מידה היא מועסקת במיל-
חמת התעמולה של פרס. אולם ידועים
מיקרים בהם השתמשו בחיילות למטרות
שליחות ואיתור אנשים, כדי להעביר
אליהם חומר ממישרד־הביטחון. החיילות
שעשו שליחויות אלה לא ידעו כי בתוך
המעטפות שהן נושאות לא נמצא חומר
ביטחוני חסוי, אלא חומר הקשור למערכת
התעמולה האדירה שמנהל המטה
לבחירת שמעון פרס לראש־ממשלה.

__ -חזרה
לשמעון פי ר סו מ ת

י 6פ;י שבוע ערן־ שר-הביטחון שמי
• עון פרס סיור במיתקני-ההתראה האמריקאיים
באיזור החייץ בסיני. כמו חצי
תריסר אירועים אחרים ביום, בהם נוטל
עתה פרם חלק, כדי להציף את אמצעי-
התיקשורת בתמונות וידיעות אודותיו,
נוצל גם אירוע זה לפירסומת אישית עלפי
כללי הסיגנון של שמעון־פירסומת.
פרס לא הזמין להיתלוות אליו לביקור
זה את הכתבים הצבאיים. הוא בחר קבוצה
מצומצמת לכיסוי האירוע בטלוויזיה
ובעיתונות. כד למשל, הוזמן לסיור הכתב
הצבאי של מעריב, יעקב ארז. לעומת
זאת לא הוזמן הכתב הצבאי של
ידיעות אחרונות, איתן הבר.
אנשיו של פרם הדביקו לאיתן הבר,
למרות כל הכחשותיו, תווית של ״איש
רביו״ .משום כך העדיפו להזמין לסיור

ת*זזתי 1 1־

איש יונייטד־פרם אחר בידיעות אחרונות.
היה זה אילן כפיר, כיום כתב ידיעות
אחרונות בלונדון.
כפיר הושאל על-ידי עיתונו למשך
כשנה לעבוד במישרד הדוברות של פרס.
כשחזר לעיתונו המשיך להיות שם איש
אמונו של פרם. כך, למשל, פורסמה השבוע
תמונה שצולמה בעת ביקורו האח רון
של פרס בלונדון. פרס נראה בתמונה
יושב על ספסל בפארק וקורא עיתון כ־שמארבעה
עברים מסוככים עליו ארבעה
״אנשי־ביטחוך. אחד משומרי־הראש של
פרס לא היה אלא כתב ידיעות אחרונות
בלונדון, האמור לדווח לעיתונו דיווחים
אובייקטיביים, בין השאר גם על פרס.
אנשי פרס ניצלו את שהותו של כפיר
בחופשה בארץ, הזמינו אותו לכסות את
הסיור של פרם במיתקני ההתראה האמריקאים
בצורה ״אובייקטיבית״ .כדי שלא
ייוודע לקוראים כי דוברו לשעבר של פרס
הוא שכתב את הכתבה, הסתפק הפעם כפיר
בחתימה אנונימית.
אפיזודה זו היא רק דוגמא אחת מיני
אלפים שיש בה כדי להצביע כיצד פועל
כיום המכבש הגדול המכונה ״המטה לבחירת
שמעון פרם״ .זוהי מכונה משופשפת
ומשומנת היטב, שיש לה שלוחות רבות
השפעה בכל אמצעי־התיקשורת. מעולם לא
התגלתה יונייטד־פרס — סוכני פרס בעיתונות
הישראלית — בשיא עוצמתה והשפעתה
כמו בשבועות האחרונים, כאשר
הופעלה המכונה במלוא הקיטור.
אין כמעט יום בו לא מתפרסמת תמונה
של פרס בעיתון. אין חולף יום בו הוא
אינו מופיע בטלוויזיה. אין אירוע פומבי
שיחמיץ. לא רק זאת. המכבש המופעל על
העיתונים דואג לפירסום כתבות ורשימות
אוהדות על פרס במטרה ליצור את הרושם
שהרוב לבחירתו בוועידת מיפלגת
העבודה כבר מובטח. ההנחה היא
שהמהססים נוטים תמיד ללכת עם הרוב,
וכך יוכל פרס לזכות גם בקולותיהם, אם
רק יצליח ליצור את הרושם שהמינוי כבר
מונח בכיסו.
לאיזו רמה של לחצים יורדים אנשי פרם,

נד אנשי פרס
שנטל חופשה מעבודתו כדי להתמסר ל פעילות
למען פרם. לידם עובדים הסופר
מיכאל (״מיקי״) בר־זוהר ו״היועץ המדיני״
ארתור בן־נתן. פנים חדשות בצוות הם
של דודו הלוי, סופר טייס בישראל ושל
ח״כ מיכה חריש.
בעזרת צוות ענק של עוזרים, חורשים
אלה את כל הארץ, מנהלים מערכת־תע־מולה
לבחירתו של פרס, שאינה נקייה
תמיד מהפחדות, לחצים, והבטחות. אחת
ההלצות האחרונות שפשטו בחוגי המים־
לגה מספרת, כי אם אומנם ייבחר שמעון
סרס לראש־ממשלה וייאלץ לקיים את כל
הבטחותיו לשרות, תכלול ממשלתו לפחות
128 שרים, כחציין הן נשים.
המשימה האחרונה שהטילו על עצמם
כל אנשי פרס היא: להפגיש אות! אישית
עם כל אחד מכשלושת אלפים צירי ועידת
מיפלגת העבודה, בתקופה הקצרה שנותרה
עוד עד לכינוס הוועידה. הם משוכנעים כי
המפקפקים והמהססים לא יוכלו לעמוד בפני
״הקסם האישי״ של פרם ותוך פגישה
אישית עימו ישתכנעו כי הוא האיש המתאים
לראשות־הממשלה.
אולם השימוש הציני שעושה שמעון
פרס בצה״ל, תוך הפרת פל כללי ההתמודדות
המקובלים, מעורר ספק אם האיש
אומנם הישתנה. מאחרי התדמית השקולה
והמפוכחת שהוא מנסה ליציר לעצמו בשנים
האחרונות, מסתתר עדיין אותו רב־נכלים
פוליטי, שאפתן חסר מעצורים, ש שום
מיכשול לא יעמוד פדרכו להשגת
מטרתו.
מול המטה המאומן והמנוסה של כל
אנשי פרם, ניצב מטה של תומכי רבין,
שאורגן בחופזה בתקופה האחרונה בילבד

וסוציולוגיה. את תואר האמ.איי עשה באוניברסיטה
העיברית בירושליים, שוב בהצטיינות,
כשעבודת־הגמר שהגיש היתה
בנושא :״הליכי הגיבוש של עילית חברתית
חדשה בישראל של קציני צבא־הקבע.״
כיום הוא שוקד על לימודי הדוקטורט
שלו בלונדון, בסוציולוגיה פוליטית.
אשתו ובתו נשארו עתה בלונדון, והוא
מתגורר בעת שהותו בתל-אביב במלון
הקאונטרי קלאב, ואילו בשהותו בירושלים
הוא מתאכסן במלון מוריה. אולי משום
כך פשטו שמועות כאילו מטהו •של רבין
שוכן במוריה בעל חמשת הכוכבים. פרי
מכחיש זאת מכל־וכל, ואומר :״התחלנו
בפעילות לקראת ההתמודדות בשבועות
האחרונים, ומ-שום כך עדיין לא הספקנו
לארגן מטה. למעשה מתגוררים במלון
מוריה כמה אנשים עובדי לישכת ראש־הממשלה
שהם תל־אביביים, כמו יועץ־
ראש־הממשלה לענייני־עיתונות דן פתיר,
ומנכ״ל מישרד ראש־הממשלה עמוס עירן.
כעת גם אני מתגורר שם, ולכן פשטו שמועות
כאילו שכרנו מישרדים במקום. לשמועות
אלה אין כל יסוד.״
למעשה החלו אנשי רבין בהתארגנות
באיחור, בעוד שפרס עסק בכך
מאז כניסתו למשרד־הביטחון. היה זה
אולי מפני שרבין לא האמין עד
הרגע האחרון ־ששמעון פרס אכן יגיש את
מועמדותו, וגם בגלל שהוא לא חשב שההתמודדות
תגלוש לרמה של שכר־מכר על
קולות. הוא חשב שהיא תהיה על בסים
של התמודדות אידיאולוגית. אלא שהמאבק
גלש לפסים של הבטחות ושיקולים אינטרסנטיים
מאד של אנשים כמו אסתר הר־ליץ,
שלפתע הודיעה מעל־גבי העיתונות
(המשך בעמוד )24

היום שבו
וא מת השבועי בניו־יורק, כאשר
ין | הציתה הסיגריה שלו את מיזרן מיטתו.
הוא נחנק לפני שהספיק להגיע אל
הדלת, ומת בדרך לבית־החולים. קרוב
לוודאי שהיה שתוי באותה עת.
אלה הן העובדות היבשות.
אך ראשד חוסיין לא מת השבוע. ולא
העשן הוא שחנק אותו.

אחי ראשד מת לפני הרכה־הרכה
זמן.

הנשים דדו
64 פני שנים רכות סיפר לי על קו/רות
אותו יום. התיאור נחרט בזיכרוני.
כשאני עוצם עתה את עיני, אני רואה
את התמונה לפני, כמו ביום שבו עמד
ראשד מולי, צעיר גבוה וצנום, וסיפר לי
את הדברים בקולו הרך.

אולם ראשד עמד במריו. המום ונרעש
הסתובב ברחובות. הוא ידע שהמיט אסון
על דודו, המוכתר, שהיטיב עימו כל חייו,
ואולי גם על כל כפרו. אבל הוא היה איש
גא, אידיאליסט, משורר שהתחנך על בירכי
השירה הלאומית הערבית, הסוגדת לכבוד
ולגבורה.
לבסוף, אחרי שעות רבות, הגיע לביתו,
בכפר הקטן והעני שעל כביש חדרה—
עפולה.
כאשר התקרב לבית, שמע מרחוק זעקות
נוראות. הוא החיש את צעדיו, באימה גוברת.
כשעמד בדלת, נתגלה לעיניו מחזה
מחריד.
נשות המישפחה רבצו על הארץ, קרעו
את בגדיהן ופלטו זעקות מקפיאות־דם.
הגברים ישבו בצד, דוממים ואבלים.
״מי מתו״ זעק ראשד.

״אתה הרגת אותנו:״ השיכה

אורי אסרי

: 1885 עס עברו! ואבנוי בהפגנה נגד הפקעת אדמות

עוד בבית־הספר התיכון בנצרת נודע
רא־שד כמשורר. שיריו התפרסמו בביטאונים
ערביים קטנים. גם לשילטונות, ש ידעו
כל פרט על כל ערבי בישראל, היה
ידוע כי הצעיר מכפר מוסמום, אחיינו
של המוכתר, כותב שירים.
באחד הימים, באמצע -שנות ה־ ,50 הוזמן
ראשד אל מישרד המושל הצבאי .״*שמעתי
שאתה כותב שירים יפים,״ אמר המושל
בטון אבהי .״בעוד כמה שבועות חל יום־
העצמאות של מדינת־ישראל. אני אערוך
קבלת־פנים לנכבדים הערביים במשולש.
אני רוצה שתכתוב -שיר יפה לכבוד מדי״
ית־ישראל, ושתקרא אותו במסיבה.״

ראשה הוסיין היה אדם רגיש —
אולי האדם הרגיש כיותר שפגשתי
כימי חיי. הוא נעלם עד לעימקי
נישמתו .״איני כותכ שירים לפי
הזמנה:״ השיכ כגאווה זועמת.

:1885 בוועידת־יסוד תנועת העולם הזה בתדאביב

המושל לא הרפה ,״תראה, אתה בחור
צעיר ממישפחה טובה. עזור לנו, ולא תתחרט.
זה יהיה כדא -לך, ומישפחתך תצא
נשכרת.״ ובסיגנון קצת יותר מאיים :״אח רי
הכל, כולנו אוהבים את המדינה, לא
סן? אתה בוודאי תרצה להביע את אה־בתך

״אני מתנגד לממשלה ולכל כלה שהיא
עושה!״ התרתח ראשד הצעיר .״הממשלה
גזלה את אדמות כפריו! הממשלה מונעת
ממני לנוע בארץ שלי בלי רישיון־תנועה !
עצם קיומו של המימשל הצבאי מסמל את
דיכוי המיעוט הערבי בישראל ! ואתה רוצה
שאני אכתוב -שיר למען המימשל ה צבאי?
אתה חושב שאני זונה ך״
המושל עבר לפסים אחרים. הוא איים
על ראשד שאם-וסרב למלא את הפקודה,
כל מי-שפחתו תסבול. הוא לא היה צריך
לפרט. באותם הימים, ימי-הזוהר ישל ״ה־מימשל
הצבאי״ ,פאר יצירתו -של מישטר
דויד בן־גוריון, היה כל ערבי תלוי, לשבט
ולחסד, ברצונו הטוב של המושל, אף
בעניינים הקטנים ביותר. מישפחה ערבית,
שהמושל רצה להענישה, לא קיבלה רשות
לקנות טרקטור, בתה לא נתקבלה לסמי־נר־למורות,
הבן לא קיבל עבודה, הבנק
לא נתן לה הלוואה, רי-שיונות־התנועה -שלה
נשללו. במיקרים קיצוניים נאסרו הבנים
ונשלחו למעצר־מינהלי, ללא מישפט וח קירה׳
כח־שודים בפעילות חתרנית.

אחת הגשים .״אתה רצחת את ה־מישפחה:
כולנו אכודיט:״

הסתבר כי המושל שלח שליח אל ביתו
של ראשד חוסיין, הודיע לאבי־המישפחה.
כי ראשד נתגלה כשונא המדינה, וכי ה־מישפחה
כולה תצטרך לשאת בעונש שהוא,
המו־של, יצטרך להטיל עליה, כדי
להרתיע מישפחות אחרות •שבניהן בוגדים.
בעוד
הנשים מכפילות את זעקותיהן,
לקחו הגברים את ראשד הצידה, והחלו
מדברים על ליבו. האם הוא יודע מה הוא
עושה י האם ברור לו שהוא מוריד אל
קיברו את דודו, שהקריב למענו כה הרבה
,־שגידל אותו כבנו־חביבו, שנתן לו
בית אחרי שמישפחתו עברה, בפרוץ מיל־חמת
,1948 מחיפה אל כפר־מולדתה?
האם כך יגמול לו ראשד? האם אינו
מבין כי המי-שפחה תיהרס, שהמושל הצ באי
ירושש אותה ויביאנה אל סף־רעב
תוך כמה שבועות, שכל בני־המישפחה
יאבדו את פרנסתם ואת מישרותיהם, שיהיו
כלואים בכפר מבלי יכולת להרוויח
פת־לחם אף בכפר השכן?
רא-שד חוסיין נקרע בין נאמנותו למיש־פחה,
לתרבות המעניקה סמכות עליונה
לזקן־המישפחה, לבין נאמנותו לעצמו, לאידיאלים
-שלו, למצפונו. לבסוף הוא נכנע.
בידיים רועדות רשם כמה, מילים של
שיר, שהובאו מייד אל המושל הצבאי.

כאותו יום מת האשד חוסיין.
הוא נשאר כחיים עוד עשרים שגה
— אכל כדיכו נשא דיכאון •כחור
משחור, דיכאון שחנק אותו כחכל־תלייה
המתהדק אט־אט.

ועקת האדמה
ך* פר מוסמוס: הכפר האחרון ב־כביש
למגידו, כמה עשרות בתים
משני עברי הדרך. כשהכרתי את ראשד,
היה זה כפר קטן מאד, דל מאד. הג׳יפ
שלי עלה אך בקושי במעלה המידרון,
בדרך־לא-דרך, על פני טרשים וסלעים,
אל הבית שבו גר ראשד.
היה זה בית מרווח, היפה ביותר בכפר,
כי ראשד היה שייך לאריסטוקרטיה הכפ רית.
דודו יכול היה להר-שות לעצמו לש לוח
את הצעיר לבית־הספר התיכון בנצ־

רת• ,שם גר בחדר •שכור, כשהוא
ומסוגר רוב •שעות היום וכותב -שירים
לאחר־מכן קיבל עמדה כמורה בכפר שכן
•שאליו הלך מדי בוקר כמה
ברגל. בימים ההם (וגם כיום, פחות
יותר) היה זה העיסוק האפשרי
לצעיר ערבי משכיל בישראל. עיסוק
היה כולו תלוי בחסדי המושל הצבאי,
החשד הקל ביותר בקומוניזם או
נות די היה בו כדי להביא לפיטורין
דיים.
כפר מוסמום היה דוגמה למצבם של
ערביי ישראל בימים ההם. רוב אדמותיו,
וביכללן כל אדמותיו הטובות, נגזלו ממנו,
באמצעות חוקי־האדמה המתוחכמים של
דויד בן־גוריון• ,שנועדו לקחת מן הערבים
את האדמות ולהעבירן לקיבוצים ולמושבים
יהודיים.
האדמות הטובות •של כפר מוסמוס היו
בעמק־יזרעאל, בשטח •שנכב-ש עוד בראשית
המילחמה על-ידי צד,״ל. אולם מום*
מום עצמה לא נכבשה מעולם. היא הועברה
לישראל על־פי הסכם •שביתת־הגשק
עם המלך עבדאללה. משמע, ביום הקובע
היה הכפר עצמו בשטח הערבי, ואילו
אדמותיו הטובות היו בשטח היהודי. עלפי
חוק, הופקעו כל האדמות האלה. נותרו
למוסמום רק אדמותיו הגרועות יותר,
בוואדי ערה. הכפר הפך עני.
רא-שד גדל, כאשר בליבו זעקת האדמה.

:1965 ואשד1מתרגם דיבר עד במיעופט ציבורי עד הפקעת אדמות,׳!אודם..מוג וני

תית הראשונה שקמה בישראל נקראה
אל־ארד (״האדמה״).

הכמיהה לאדמה בחלד עולמו
של בל צעיר ערכי, כן גילו של
ראשד חוסיין, יחד עם העלכון ה־צורכ
שהיה ברוך כצורך לקכל
רישיון־תנועה כדי לנוע כארץ שכה
נולד, הפחד היומיומי מפני פיטורין
מן העבודה היחידה שיבול
היה לקכל, המורא מפני המושל הצבאי,
ההרגשה הכללית שאין לערכי
חלק כישראל.

שלא תהיה כפופה לשום מיפלגה, אף לא
למיפלגה הקומוניסטית. הדבר עורר מייד
חשד בלב המימשל הצבאי.
בינואר 1958 התכנס כנם של משכילים
בקולנוע אנזפייר בנצרת. כל הנואמים נזהרו
מלדבר גלויות, אך הרמזים היו
רבים. היו אלה ימי־הזוהר של גמאל עבד־אל־נאצר,
שהפך אליל־ההמונים בכל רחבי
העולם הערבי. גם בכנס הגצרתי נאמרו
דברים סתומים, שיכלו להתפרש כהבעת
תמיכה בגיבור הלאומי הערבי, שהתעמולה
הבן־גוריונית קראה לו בשם ״הרודן
המצרי״.
מייד מלאה העיתונות הישראלית המודרכת
בדברי־התקפה מכוונים על הכנס
הלאומני המסוכן. גם מק״י נמנעה מלהגן
עליו. המימשל הצבאי פעל במהירות ובתקיפות,
שלל את רשיונות־ו־,תנועה •של
המשתתפים, איים בפיטורי המורים שלקחו
בו חלק. היוזמה נחנקה מייד. העולם הזה
היה הגורם היחידי במדינה שהגן עליו
ומחה נגד פעולת המימשל הצבאי (העולם
הזה .)1061
כתב העולם הזה -שסיקר את הכיס סיפר
לי על תופעה מייוחדת־במינה שנתגלתה
בו: צעיר כפרי אלמוני, חובש כפייה,
שקרא בו שיר שהצית את הלבבות .״כדאי
להתעניין בבחור הזה,״ אמר הכתב ,״זהו
משורר אמיתי — המשורר הראשון שנולד
בקרב ערביי ישראל.״

שאלתי לשמו. הכתב הסתכל ברשימותיו
.״קוראים לו ראשד הו•
סיין 1״ אמר.

ביקשתי להיפגש עימו. כעבור כמה ימים
ראיתיו לראשונה. בעיקבות הפגישה כתבאולם
ראשד חוסייו לא היה שונא־יהו־ תי את הרשימה הראשונה שהופיעה על
דים. להיפך, הוא למד עיברית והיטיב ראשד חוסיין בעיתונות הישראלית.
היא נשאה את הכותרת :״בן אסיה אנולדעתה
מיהודים רבים הממלאים תפקידים
בכירים בישראל. הוא תירגם את שי ׳כי!״ כשאני קורא עתה את הדברים,
רי ביאליק לערבית, ואת שיריו •שלו־עצמו בגיליון הישן של העולם הזה 1066 אני
לעיברית. הוא יכול לנצח אותי בנקל בכל נדהם מן הקטע האחרון של המאמר:
״(•שני שירים של ראשד חוסיין) יחד
ויכוח על אחד־העם ותורתו. בעודו עומד
בשתי רגליו על קרקע כפרו ותרבותו הל מסמלים את התהייה העמוקה שבלב הדור
אומית, השתוקק לחברה יהודית, התווכח הערבי הצעיר בישראל, החי ללא שרשים
בלא-הרף עם חברים יהודיים, התאהב ב במציאות כלשהי, בין הבטחות ישראליות
נערה יהודיה — ובסופו -של דבר נקרע בין וגזרות המימשל הצבאי, בין שידורי קול
שתי חברות, בין שתי אהבות, כשהערבים ערב ושידורי ישראל.
״רבים מבני גילו של רא-שד בחרו ב*
שוב אינם מתייחסים אליו כאל ערבי -שלם,
ואילו היהודים רואים בו נטע זר בקירבס. פיתרון קל, עברו את הגבול לירדן ולמן
הדילמה הזאת לא היטתחרר מצריים. אחרים, כמו ראשד, סירבו לנטוש
את אדמת אבותיהם, ועודם מקווים להשמעולם.
תלב
בחיי ישראל. אולם הם יוכלו לעשות
זאת רק כערבים, בעלי גאווה לאומות.
לז רו עו ת האוייב
-,לרוע המזל, אין ממשלת ישראל יודעת
!ך* ברתיו לפני 18 שנים, ברא-שית מד, לעשות בדור ערבי חדש זה, שגאוותו
הלאומית מתגבשת והולכת יותר מאשר ב.1958

באותם הימים נע-שה ניסיון ראשון לייסד כל ארץ ערבית. השילטון אינו מבין אותו,
בישראל במה תרבותית ערבית עצמאית, חושד בו ואף חושש מפניו. תחת שיהפוך

צעירים כמו ראשד חוסיין לשותפים במדינה,
הוא עושה הכל כדי לדחפם בהדרגה
לזרועות האוייב.״

ניבאתי, ולא ידעתי את אשר
אני מנכא.

ת-נוקת 1טו ש ה
ני השירים שהזכרתי באותה כתבה
ץ* סימלו את כל דרכו של ראשד.
הראשון- ,שהצית את הלבבות בכנס נצרת,
היה שיר לאומני:
״מן אסיא אנא י (מאסיה אנוכי
ארץ הדם והתיקווה / .ארץ הגיבורים,
המורדים כסיסקי־דין ההיסטוריה! /ארץ
החום, בור מחצבתם של ״טרוריסטים״/ 1
מולדת המורדים בשילטון וכאלוהיו/ .
בן אסיה אנוכי, כן אפר האש, בן להכות
האהבה...
״עודני זוכר את היום, בו הושטתי את
ידי לעולם אדם אנוכי, קומו וברכו־ני
צוחקים היו .״כן־הטירוף
כף בינוני עבד בן־עבד, שתוק
...היום הט עומדים כתור לנשק את ידי...״
היה זה שיר־הלל לעולם השלישי ול-
!מנהיגותו של ג׳ווהארלאל נהרו ההודי,
בעל־בריתו של גמאל עבד־אל־נאצר. וידוי
לאומני נרגש, שביטא את הגאווה
הערבית המחודשת, אחרי מפלת המדינות
הקולוניאליות במיבצע־סיני.
השיר השני, שהופיע בצד הראשון,
היה בעל אופי שונה לחלוטין. ראשד הק דישו
לרופא יהודי, הד״ר בכר, בעיקבות
סיפור שקרא בהעולם הזה ( )1062 על הילדה
סיניה.
סיניה היתה תינוקת בדואית נטושה,
שנאספה על־ידי חיילים ישראליים במידבר
סיני, בעת מיבצע-קדש. רופא יהודי
טיפל בה ואימץ אותה״ .כתב ראשד:
״סיניה ! איגף תינוקת יחידה ! /את
סמל לרבים, מובי־באב! /את הטיזרה,
המאמין והכופר / ,פניו מגואלות כדם/ .
סיניה — אילו הסכים המוות /לקבל או תי
ככופר — אני מסבים י
״...הוי לפיד שואת־המילחמה ! הוי צמח
שרכש את לב האהבה ! /מי את? באיזה
שביל /מחפש אכיף את התיקווה? /
אותף! את אימף! את חלומו /שברח
ממנו כשדה ז /אולי היית לו תינוק יחי די
/אולי הוא מת ללא מענה / .ייתכן
שעודנו משוטט /מחפש תשובה לשאלה?
״...אם ישאלוף :״מי אמד?״ /עני
כ-טימחה אמי האהבה שבלבבות /
ומישפחתי דרי־האוהליס...״
ר לאחו־נזכן החליטו השילטונות להעבירה
לידי נזישפחה ערבית ישראלית
עשירה, כדי שתגדל בין בני־עמה.

היה זה הימגון דשדום, והוא
הוקדש לאיש יהודי.
יותר מכל אדם שהכרתי, יכול היה
ראשד חוסיין להוות גשר חי בין הלאומיות
הערבית לבין המציאות של ישראל. אולם
בישראל של , 1958 כמו בישראל של , 1976
לא היה הדבר אפשרי.
הוא היה אז בן .22 ערבים רבים אחרים,
שהתקוממו נגד המציאות בישראל,
הצטרפו למק״י, המיפלגה הקומוניסטית
שקדמה לרק״ח. ראשד מאס בקומוניסטים.
״אסיר להאמין להם,״ אמר .״הקומוניסטי
אינו דומה לשום אלם אחר. הוא רובוט.
הוא חושב לפי קו שאחרים משרטטים
עבורו.״ הוא ר,ירשה לי לצטט פסוק זה
בשמו.
כאשר גולדה קבוצה פוליטית ערבית
לאומנית, פרו־נאצרית, התקרב אליה. היתד,
זו קבוצת אל־ארד, ראשיה הזמינו
אותי פעמים רבות -כדי להיוועץ בי על
כיוונה של הקבוצה. בהתייעצויות אלה
פגשתי לא פעם את ראשד הצעיר, שהכל
כיבדוהו בשל כישרונו השירי, אף שלא
היה ביסודו אי-ש פוליטי. הוא תמך בכל
לב בעצה שנתתי למארחי: להכריז בפה־מלא
על הכרתם במדינת־ישראל, ולקרוא
לברית בין התנועה הלאומית הערבית
ובין ישראל של מחר, שתהיה פרו־אסיא-
תית ומובנה להשתלב בעולם השלישי.
עוד לפני -שהוכרע הדבר ירד על הקבוצה
מלוא כוח־המחץ של השילטון. עיתונה
נאסר, רשימתה לכנסת הוצאה אל מחוץ
לחוק, כמה מחבריה נשלחו למעצר או
למאסר, אחרים השתתקו. אחד ממנהיגיה׳ ,
חביב אל-קהווג׳י, נאסר, גורש והפך איש
המודיעין הסורי בדמשק, האיש שהדריך
את אודי אדיב. אחר, בן דורו -של ראשד,
סטודנט למישפטים ב-שם סברי ג׳ריים,
סיים את לימודיו באוניברסיטה העברית,
:נאסר, כתב ספר על ערביי ישראל, נטש
את הארץ, הצטרף לאש״ף, הפך המומחה
מם׳ ! 1של יאסר עראפאת לענייני ישראל,
נתמנה באחרונה כראש מישרד אש״ף בוושינגטון.

ראשד
נשאר כישראל והתנדנד
כין העולמות.

בספטמבר 1961 קרה מיקרה שזיעזע
את היישוב הערבי בישראל, וגרם למהומות
החמורות ביותר שאירעו בו עד
ליום־האדמה מלפני שנה.
שלושה צעירים ערביים ניסו לחצות את ,
הגבול לרצועת־עזד .,הם נורו למוות בנסיבות
חשודות. הגופות הוחזרו למיש־פחות
בארונות חתומים. המי-שפחות פתחו
את הארונות, ונחרדו ממה שראו. הגופות
היו במצב נורא — ייתכן שמחמת היריות,
ייתכן שמחמת עינויים. קהל האבלים הש־
(המשך בעמוד )30

ןסרסמפ רו

למוות ההכחשות וניסיונות־הטישטוש -התבזו שדים בסוט

שמעון נוססונוסטאו

(המשך מעמוד ז)2
שהיא עוברת לצידו -של פרס, מבלי שאיש
טרח לציין שגם בפעם הקודמת היא היתד,
לצידו והצביעה עבורו.
״בכלל, צריך להבין בין המצב בשטח
לבין המצב בתחום הלוחמה הפסיכולוגית
שמנהלים אנשי פרס.״ אומר
פרי :״דב בן־מאיר הודיע שהוא מצטרף
אל פרס וזכה בשלושה טורים בעיתונים.
הרי גם בהתמודדות הקודמת הוא היה ל-
צידו. מדוע אנשי פרס מובהקים כמו חבר
מועצת עיריית תל-אביב נחום רז, שהיה
רפ״יסט מושבע, או מרדכי סורקים ואברהם
וולפנזון, חבר מועצת פועלי־חיפה, שהיו
כולם אנשי פרם ועברו לצידנו, אינם זו כים
בשלושה טורים כאלה?״

שלושה די מויי ם
__ לפרס

שחקן בראון

שחקן פרם

שחקן יעקוכי

בעיקבות אידי אמין

החייל האמיתי היחידי

להציל את הכבוד

ך. מ דינ ה כולה בזה ולעגה לשרן
1התחבורה גד יעקובי, אחרי ששודרה
תוכנית הטלוויזיה בה התגלה כי יעקובי
הסכים לשחק את עצמו בסרטו של מנחם
גולן על מיבצע יהונתן.
יעקובי נסגע עד עומק נשמתו מהתגובה
הנלעגת. הוא שלח מיד הודעה למפיקי הסרט
בה ביקש להוציא את הקטעים בה
הוא משחק את תפקיד הגיבור, גד יעקובי.
בתוכנית הרדיו מיקרופון פתוח התנצל השר
והסביר :״נכון שצילמו אותי, אבל. לא
ידעתי בדיוק במה המדובר ...כשהתברר לי
שצולמתי לסרט מסחרי דאגתי שיוציאו את
הקטע מהסרט.״
,כשנשאל באותה תוכנית איך הוצא הקטע
החשוב שלו מהסרט, השיב גד תוך
קריצה שובבה :״קצת בהסכמה ...קצת
בלחץ, אבל הם הוציאו.״
כאשר יוקרן סרטו של מנחם גולן בשבועות
הקרובים על מסכי ישראל, יסתבר
לצופים כי לשר בישראל אין כל השפעה.
למרות כל תחנוניו והפצרותיה סרבו מפיקי
הסרט להוציא את הקטע בו משחק יעקובי
את עצמו. כאשר יופנו אליו חיצי הביקורת
יוכל יעקובי להתגונן ולהיתמם כי לא ידע,
כי הוליכו אותו שולל או כי הקטע שלו
היה כל כך חשוב, שבלעדיו, לא ניתן להבין
בכלל את מהות הפשיטה על אנטבה.
מה שברור הוא שגד יעקובי אולי מתבייש׳
אבל יצר הפירסום והמישחק שלו
חזק יותר מהבושה. כמו שאמר אחד מעוזריו
הקרובים :״עד שלא נסדר לו חדר
באולפני הרצליה, הוא לא יירגע!״

יעקובי יימצא בחברה טובה. הוא יופיע
לצידם של שני שרי ממשלה נוספים, שגם
אצלם יצר הפירסום העצמי חזק מכל רגש
בושה או כבוד עצמי. האחד מהם הוא
שר־החוץ יגאל אלון, המופיע בתפקיד מיש־ני
קצר. והשני הוא, כמובן, שר־הביטחון
שמעון פרס המתמודד עם צ׳ארלם ברונסון
וברט לאנקסטר על תפקיד הסופרסטאר של
אנטבה.
לפני שלושה שבועות פירסם העולס הזה
את סיפור צילומי הביזיון של פרס עבור
סרטו של גולן. אנשי פרס נרעשו מאוד.
לא מהופעתו של פרס בסרט חלילה, אלא
מהדיווח על צורת הצילום. דוברו של שר־הביטחון,
נפתלי לביא, מיהר להכחיש
את הדברים שפורסמו.
כל מי שיחזה בסרט המוגמר יגיע למסקנה
המיידית כי דובר שר־הביטחון עשה
ניסיון להטעות, אם לנקוט בלשון המעטה.
צילומיו של פרס בסרט מדברים בעד עצמם.
נשם שאמר אחד המפיקים :״מאז אידי
אמין לא היטיב מנהיג פוליטי לשחק את
עצמו כמו פרס.״
הבדיקה הנוספת בפרשת הביזיון העלתה
את העובדות הבאות.
אנשיו של פרס חזו בהקרנת הסרט ה־כמעט־מוגמר
של מנחם גולן. הופעתו של
יעקובי בסרט לא הרשימה ולא הדאיגה
אותם. לעומת זאת הם נבהלו מהקטע בו
נראה יגאל אלון בסרט, כשהוא מודד על
מפה בעזרת סרגל את המרחק מת״א לאנטבה.
הציבור עלול לחשוב אולי שאלון
הוא שר־הביטחון. בו במקום תבעו ל־

הכליל גם את פרם בסרט, כדי שהעולם
כולו ידע מי הממונה על ביטחון ישראל.
וכך מצא. שמעון פרם זמן להתפנות מבעיות
הביטחון של ישראל, כדי לקבל יום
צילום בסרט -של גולן. הוא לא צולם, כפי
שניסה דוברו ליצור את הרושם, רק כשהוא
נכנס למשרדו. הוא שיחק כשחקן
הוליוודי מקצועי בקטעים נוספים בלשכתו.
מי שצורף ברגע האחרון לצילומים, שלא
לפי התוכנית, לא היה נפתלי לביא, כפי
שפורסם בטעות. היה זה מזכירו הצבאי של
שר־הביטחון, תת־אלוף אריה בראון, ש תאוות
הפירסום שלו אינה נופלת מזו של
הבוס שלו.
בסרטו של גולן מופיעים מאות חיילים.
אבל החייל האמיתי היחיד בסל הסרט הוא
תת-אלוף בדאון• ,שבפירסומת לסרט יאוזכר
ודאי כ״גנראל האוטנטי בראוו,״ דבר העשוי
למשוך את צופי הקולנוע האמריקאים,
למשל. בראון היה כל כך להוט להצטלם
בסרט המסחרי, עד שהיה מוכן לנסוע ל ביתו,
לשלוף מהארון את מדי הקייץ שלו
וללבוש אותם בעיצומו של הסרט, כהוראת
הבמאי, כדי שהופעתו תראה אוטנטית יותר.
אנשי פרם לא הסתפקו בהפיכתו של
שרם לשחקן קולנוע. הם ניסו גם לסלף
את ההיסטוריה. פקידים בכירים שחזו ב־גירסות
השונות של הסרט בעת העבודה,
הבחינו בשינויים מוזרים שנעשו בו. כך,
למשל, מופיע בסרט השחקן עודד תאומי
בתפקיד דן פתיר, דובר ראש־הממשלה.
פתאום הסתבר כי הגירסה הראשונית בה
הוא אומר שהחלטת הממשלה להכנס למשא־ומתן
עם המחבלים התקבלה פה אחד, שונתה.
בגירסה השניה ניתן להבין כי היה מי
שהסתייג ממנה ולא הצביע.
בנקודה אחרת שונה התמליל בצורה
כזאת, שניתן יהיה לצופים הנבערים להבין
שפרם לא היה מרוצה מתוכנית הפשיטה
הראשונה וכמומחה־צבאי נודע ובעל שם
נתן פקודה להכין תוכניות חדשות. מובן
שסילופי ההיסטוריה האלה תוקנו לבסוף
כתוצאה מלחצים נגדיים שהופעלו על גולן.
למרות הכל יוכלו הצופים בקרוב
לראות את שמעון פרס בסרט חושב,
מודאג, מתכנן ומחליט. הוא משחק את
תפקיד שר־זעיטחזן האמיץ, נחוש ההחלטה
והחכם. הצופים יוכלו רק להצטער ״אין
לישראל שר־ביטחון כזה כמו בסרט.
שניים שלא הסכימו לשחק את עצמם
בסרט, למרות ההפצרות והלחצים של מנחם
גולן, ראויים להערכה על שעמדו בפני הפיתוי.
היו אלה ראש־הממשלה יצחק רביו
והרמטכ״ל מרדכי(״מוטה״) גור.
גור דחה עשרות פניות שהופנו אליו
בנושא זה .״אני לא מצטלם לסרט !״ פסק
החלטית ולא ניתן היה לשנות את החלטתו.
לרבץ ארב גולן פעמים רבות בלישכתו,
ניסה לשכנעו להסכים להצטלם עבור סרטו,
בין השאר תוך הטענה ש,פרס הצטלם כבר,׳
זה לא עזר. רבין סרב לרדת לרמתו של
פרס. גולן נאלץ לשלב אותו בסרטו תוך
שימוש בצילומים תעודתיים שצולמו בעת
נאומו של רביו בכנסת.

סרבני־צילום גור ורבץ
המפיק ארב במיסדתן

ך 5דיברי פרי מנסה פרס ליצור שלושה
/דימויים בעיני הבוחרים: האחד —
שהוא יונה, ולצורך זה ח-שובה לו הצטרפותם
של אבא אבן וח״כ אברהם זיל־ברברג
; השני — שהוא בעצם אי-ש מפא״י
ההיסטורית ולא איש רפ״י, והשלישי —
שהוא איש הצעירים, ומשום כך חשובה לו
הצטרפותם של חברי־הכנסת מיכה חריש
ויוסי שריד. כשאלה נשאלים כיצד הם
יכולים לפעול יחד עם פרס, הם משיבים:
״מה יש? לרבץ מותר היד, להיות עם פרס
בממשלה אחת, ולנו אסור?״
אומר פרי פרס מנסה ליצור רושם
שהוא נכס אלקטורלי. הוא אומר, :גם אם
אתה חושב שרבין טוב יותר, פרס יביא
למיפלגה יותר קולות.׳ זה אינו נכון. פרס
אומנם פופולארי בקרב הציבור, אבל לא
בציבור תומכי המערך. הוא פופולארי
בקרב ציבור בוחרי הליכוד, ואילו בקרב
בוחרי המערך רבץ הוא הפופולארי.״
כאשר הגיע יורם פרי ארצה, גילה כי
דוב צמיר החל כבר בעבודה. למעשה
אין כלל מישרדים למטהו -של רבץ. צמיר
יושב בתל־אביב, במרכז המיפלגה, לא הרחק
מן החדר שבו מנהל מיכה חריש את
המאבק למען פרס, ואילו יורם פרי יושב
בחדרו •של דן פתיר, יועצו של רבין,
בלישכת ראש־הממשלה בירושלים.
עיקר עבודתם -של צמיד ופרי, העומדים
בראש המאבק למען רבץ, נעשה באמצעות
הטלפון. הם כימעט שאינם מש תמשים
בחומר כתוב. עוזרים לידם, בץ
השאר, חברת־הכנסת אורה נמיר, הפעילה
בעיקר בין החברות בקבוצת נענו״ת וה מקדישה
-שעות ארוכות לשיחות ולשיב־נוע!
נציג ראש־הממשלה בצפון, צבי אל־דרוטי,
ורא־ש־עיריית צפת נחמיאס, פעילים
בצפון הארץ.
פעילים אחרים למען רבין הם אלי מוי־אל,
סגן שר־התיקשורת הפעיל בקרב בני
עדות המיזרח! חברת־הכנסת נוזהת קצב,
שאף היא פועלת במיסגרת שיכנוע בקרב
העדות ! שר־החקלאות אהרון אוזן פעיל
בקרב חברי המושבים, ואילו בקיבוצים
פעילים מאד מזכיר איחוד-הקבוצות־וה־קיבוצים
מוסד, חריש, ומזכיר הקיבוץ־
המאוחד יעקב צור.
עיקר פעולתם של אישים אלה מתבטא
בשיחות עם אנשים. עליהם מוטל
לאתר מי תומך ברבץ ומי לא. לטענת
אחדים מן הפעילים, העבודה הפעם
קשה במייוחד. חלק גדול מחברי המיפלגה
מנסה להסתיר את דעתו האמיתית, או
אינו אומר אמת, חלק אחר אומר שתי אמיתות.
המומחה הגדול ביותר בנושא, מי
שהיה איש של בן־גוריון ושימש, למעשה,
כאיש־הקשר בינו לבין המיפלגה, שרגא
נצר, טען כי 8070 מהחברים -שכבר הודיעו
במי יבחרו — מ-שקרים, למעשה.
אולם המאבק על הכיסא, ככל -שהוא
נראה כלפי חוץ, כמאבק הוגן, חורג לעיתים
מכללי־המישחק ד,הוגנים. צבי ארצי,
יו״ר ועד עובדי הוועד־הפועל, טילפן ל יורם
פרי ואמר לו :״אנשי פרם חוטפים
אותנו.״ כאשר ו-.שאל על־ידי פרי מדוע,
השיב :״ישבתי במיזנון הוועד־הפועל ומחיתי
על עמדת מפ״ם ועל מיסמך גלילי.
למחרת מצאתי את -שמי בעיתון, כתומך
בפרס. גם קלמן ביאלר, מזכיר מועצה
פועלי רחובות, מצא את שמו בר-שימת
המשתתפים בפגישת תומכי רבין שהתקיימה
בביתו של אבא אבן. לדבריו, מעולם
לא היה שם והוא איש רבץ מובהק.
אומר פרי :״ההבדל בין שיטת־העבודה
של פרם לבין זו של רבין הוא בכך שפרסמבטיח הרבה הבטחות, ואילו רבין הוא
עיקבי. פרס מדבר על עצמו ואילו רבין,
שהוא ביישן, מדבר יותר על הקו המדיניועל תוכניותיו לעתיד.״

ך* תנועה הדמוקרטית לשינוי טרם
ו 1הגיעה לשילטון, אבל היא כבר החלה
תורמת לשינויים מרחיקי-לכת — בעיקר
בהיסטוריה של מדינת-ישראל ובביוגראם־
יות של כמה מן ה״מנהיגים״ המצטרפים
לשורותיה. שכן, בין אלה יש כמה הנושאים
על גבם קופה של שרצים, שלתנועה
דמוקרטית הדוגלת בשינוי יהיה קשה מאד
להתפאר ולהתברך בהם.
אחד מאלה הוא אלוף־מישנה (מיל).
יששכר (״איסקה״) שדמי. בשבוע שעבר
הוא היה אחת הדמויות המרכזיות בקבוצתו
של מנכ״ל כור מאיר עמית, שפרשה
ממיפלגת העבודה והצטרפה לד״ש.
העיתונים הזכירו אותו בנשימה אחת עם
מפקדים בכירים אחרים בצה״ל, ודור שלם
שאינו מכיר את עברו של איסקה שדמי,
ודאי התרשם מן העובדה שעוד גנרל אחד
מצטרף למיפלגת הגנרלים.
אבל בכל־זאת קיימת בעייה. היא מתעוררת
כאשר יש צורך להציג את מנהיגי
ד״ש החדשים לפני הציבור, כפי שטרח
לעשות הצהרון מעריב בגליון ערב־שבת
האחרון שלו. תחת הפסבדונים גדעון צור
כתב אחד מעורכי מעריב, משה דק, מא-
מר־ניתוח ארוך על התופעה של המנכ״לים
והסמנכ״לים המתייצבים בתור כדי להסתפח
לתנועתו של ידין, כינה את התופעה
״מהפכת המנכ״לים״ .׳
דק־צור הציג לפני הציבור את אלה
המתיימרים לשאת ברמה את דגל השינוי
והתמורה במדינה. בין השאר היה צריך
להציג גם את איסקה שדמי.
ללא בושה, וללא נקיפות־מצפון, הציג

על זוכו העדים

אלוף־מישנה יששכר (״איסקוז״) שדמי
מעיד במישפט נאשמי טבח כפר־קאסם.

מעריב את שדמי במילים הבאות :״הוא
היה חבר קיבוץ ומפקד מוכשר בצד,״ל,
אך נאלץ לצאת את הקיבוץ כאשר נוצרה
סביבו מעין רתיעה •של הסביבה, והוא
הרגיש כאילו המנגנון אילץ את הצבא
להעמידו לדין על תקרית שאירעה בימי
מיבצע־קדש, שהוא חושב שאיננו אשם
בה.״ חד־וחלק, וטהור ונקי.
ספק אם אי־פעם נעשה בעיתונות הישראלית
ניסיון כה גם לשיכתוב ההיסטוריה,
לשטיפת־מוחו של הציבור ולטי-
הורו של שרץ.
כי ״התקרית שאירעה בימי מיבצע-
קדש,״ אשר איסקה שדמי ״חושב שאיננו
אשם בד״״ לא היתה אלא מעשר,־ד,זוועה
הנורא ביותר שאירע בתולדות המדינה
מיום הקמתה: טבח כפר־קאסם ערב מיב־צע־קדש
ב־^ ,1956 שבו נטבחו בדם קר
44 גברים, נשים וילדים, במבואות הכפר
הערבי.
יששכר שדמי לא היה בין הנאשמים
שהועמדו לדין כאחראים על ביצוע טבח
כפר־קאסם.
הנאשמים במישפט הצבאי, שנפתח כשנה
וחצי אחרי מיבצע-קדש, היו אנשי
גדוד מישמר־הגבול, בפיקודו של רב־סרן
שמואל מלינקי, שסופח ערב המיבצע לחטיבת
צד,״ל שמפקדה היה אלוף־מישנה
יששכר שדמי.
היו אלה חיילי מישמר-הגבול שירו בזקנים,
בנשים ובילדים שאיחרו לחזור
לכפרם אחרי שהוטל עליו עוצר, ערב
תחילת המילחמה. אבל כולם העידו במיש־

איו הבנה אחויות
מוסרית דטנח
ד! נ 1ואביותו
שבוצע בתולדות
המזינה ־ ו״תקוית
ב מי ב ס קוש״ -
בביוגואביה שד
אד״ מ שש נ ו
(..אי׳סיקה״) שדמי

פטם שהם ביצעו מה שביצעו ברוח ההנחיות
שהורדו אליהם ממיפקדת־החטי-

אחרי שבית־המישפט הצבאי גזר תקד
פות־מאסר ארוכות (שלא בוצעו בפועל)
לשמונה מהנאשמים, ושלל מהם את דרגותיהם,
הועתקה תשומת־הלב הכללית של
אזרחי המדינה מן הנאשמים אל אלוף-
מישנה שדמי.
כי בפסק־דינו כיוון בית־המישפט הצבאי,
שבראשו ישב אז השופט בנימין
ד,לוי (חברו של איסקה •שדמי בתנועת
ד״-ש) ,את חיצי ביקורתו כלפי איסקה,
קבע במפורש כי הוא האיש שחרג מסמכותו,
הוציא את הפקודה הגורלית שגרמה
במישרין לרצח.

צחוק גדול
ו קנ ס של גרוש
^ אשר ניתן פסק־הדין, באוקטובר
^ ,1958 לא נכח איסקה שדמי באולם
בית־המישפט. כאשר השופטים מצאוהו
שם ם־למעשה ברצודבכוונה-תחילה, לא יכול
שדמי להתגונן. במיקרה — או שלא ב־מיקרה
— הוא עמד באותה עת בראש
מישלחת־לימודים צבאית, שנשלחה על־ידי
צה״ל ללמוד שיטות חדשות בהפעלת חיל-
רגלים.
אולם איסקה שדמי הופיע כעד במישפט
רצח כפר־קאסם. במשך,ן זמי-שה ימים רצופים
הוא עמד על דוכן העדים, ניסה
לתלות את מלוא האשמה ברצח על צווארו
של פקודו, להתחמק מכל אחריות. ב־פסק־הדין
נאמר במפורש כי אלוף ימישנה
איסקה שדמי שיקר בעדותו.
יששכר שדמי 55 היה חבר קיבוץ
שדות־ים (קיסריה) של ד,קיבוץ-המאו-

חד, בנו של אלוף־מישנה חנן שדמי, מי
*שהיה ראש בית-הדין-לעירעורים של צד,״ל
וראש המוסד־לביקורת של מפא״י.
בצה״ל היה שדמי ידוע כבעל סיגנון-
דיבור בוטה וחריף. באזכרה שנערכה לא
מכבר לחללי כפר־קאסם, סיפר הפרופסור
אריה זקם, שהיה חניך בקורס קצינים עליו
פקד שדמי, על מעשה שאירע בקורס.
אמד החניכים נהרג בתאונה. שדמי אסף
את החניכים ואמר להם :״אני שמח שהוא
נהרג. זה ישמש לכם לקח לשמור על
חייכם !״
זה היה גם סיגנון־הדיבור -שלו כלפי
רב־סרן שמואל מלינקי ביום שבו נפתח
מיבצע־קדש.
בישיבת־התידרוך, ערב המיבצע, ביק-ש
מלינקי לדעת מה יהיה גורלם של הכפריים
בכפרי המשולש, שיחזרו לכפריהם
מבלי שיידעו כי בכפריהם הוטל עוצר
פיתאומי .״אללה ירחמו !״ טבע אז איסקה
את הסיסמה, הטבועה מאז כאות־קין על
מצחו .״בלי סנטימנטים,״ אמר.
שלושת -שופטי בית־המישפט הצבאי קבעו,
לאחר־מכן, פד-,אחד: הטלת העוצר
על כפרי המשולש היתד, בלתי-חוקית.
שדמי לא היה רשאי כלל להטיל עוצר.
מייד אחרי פירסום פסק־הדין במישפט
כפר־קאסם, התעוררה תביעה ציבורית רחבה
ותקיפה להעמיד לדין גם את אלוף-
מישנה איסקה שדמי, על חלקו ואחריותו
לגבי טבח כפר-קאסם. אין סילוף גס יותר
מאשר לטעון כי ״המנגנון אילץ את הצבא
להעמידו לדין.״
כי בשעתו כתב למרחב, יומון הקיבוץ-

משום כך, גם כאשד זיכה בית־המישפט
את שדמי מאחריות פלילית לרצח, לא
היה פירוש הדבר זיכויו מבחינה מוסרית.
אבל איסקה שדמי צחק מאוזן עד אוזן.
הוא הניף מזל הצלמים שעטו עליו מטבע
של גרוש אחד, שבית־המישפט הטיל עליו
לשלם כקנס. היתד, זו לא רק פגיעה
מזעזעת ברגש ובטעם הטוב. היתד, זו גם
הוכחה לאטימותו של האיש ולחוסר־ה־יכולת
שלו לחוש ולהבין את הטרגדיה
המחרידה של פרשת כפר־קאסם.
למחרת מתן פסק־הדין תבע היומון
הארץ, במאמר ראשי :״אם ימשיך אל״מ
שדמי בשירותו הצבאי, יתקבל הרדשם ש לקצין
גבוה מותר לנהוג בחוסר־אחריות
לגבי חיי־אדם. אם, למזלו, לא יגרום
חוסר־אחריות זה לקורבנות ממש, יהיה
הקנס שיוטל עליו 10 פרוטות, והוא אף
יזכה בהמלצה נלהבת להמשכת שירותו.
יצירת תקדים כזה אינה משרתת את האינטרסים
של צר,״ל. על השילטונות הצבאיים
להסיק מסקנה חמורה יותר מחיובו
של אל״מ שדמי משהסיק בית־המישפט...
רצוי ששירותו בצה״ל יופסק.״

שגי ק צוו ת
לתנועה אחת
*** ירותו של שדמי בצד,״ל לא הופ*
/סק. הוא גם לא נודה על־ידי קיבוצו,
ולא היה קורבן של ״,רתיעת הסביבה מפניו״
כפי שהוא מנסה להציג זאת עתה.
להיפך. בישיבת מרכז מיפלגת אחדות־

המנהיג תחדש

איסקוז שדמי כפי שהוא נראה היוס, אחרי שנפצע
קשה בתאונת־מטוס אחרי מילחמת יוס־הכיפוריס.
איסקה, הנושא עליו את אות־קין של הביטוי האומלל ״אללה ירחמו !״ נרתם עתה
לפעילות פוליטית במיסגרת התנועה הדמוקרטית לשינוי מתעתד להיות אחד ממנהיגיה.
המאוחד, שאיסקה שדמי נימנה עם חבריו :
״אין לנו ספק כי הוא (איסקה) עצמו יתבע
את העמדתו לדין ללא כל התחמקות!״
מי-שפטו של שדמי נפתח בסוף ינואר
.1959 שופט בית״המישפט המחוזי בתל-
אביב, נתן קנת, גויים לצורך זה לצה״ל,
ישב בדרגת אלוף־מישנה כאב־בית-הדין.
לידו שימשו כשופטים אלופי־ד,מישנה אהרון
דורון, אז מפקד־הנח״ל, ויעקב פרי.
מתחילת המ-שפט שפע איסקה שדמי
חיוכים רחבים לרוב. לא היתה זו הפעם
הראשונה שבה חייך במהלך הטרגדיה.
בעת מישפט אנשי מישמר־הגבול, עלו
על דוכן העדים אבות שראו במו־עיניהם
כיצד נרצחים ילדיהם! נערות שהסתתרו
מתחת לגל גוויות שעה שהשוטרים ירו
בגוססים המוטלים על הארץ, גברים ש נשארו
נכים לכל ימי חייהם. כאשר עלה
איסקה שדמי על דוכן־העדים הוא צחק
במלוא פה, צחוק של בים חון-עצמי, הכנים
לבית־המישפט נימה צורמת מאד.
היו לאיסקה, כפי שהסתבר, סיבות טובות
מאד לצחוק. בית־המישפט זיכה אותו
מאשמת אחריות ישרה לרצח, אולם
הרשיעו בעבירה טכנית של ״חריגה מסמכות״
,הטיל עליו את הקנס המגוחך
של גרוש (ע-שר פרוטות) אחד.
בית־המישפט לא יכול היה להתעלם
מעובדת־יסוד אחת • :שהרצח בוצע על־ידי
אנשים שהיו כפופים לסמכותו הפיקודית,
באיזור שהיה שייך לאיזור־ד,פיקוד שלו,
תוך ביצוע פקודת-עוצר שתחילתה היתה
בחריגה־מסמכות מצד שדמי.

העבודה הפסיק יצחק בן־אהרון את הדיונים,
כאשר. התקבלה ההודעה על פסק-
הדין במשפטו של שדמי. הוא הודיע על
כך לחברים, והם קיבלו את חיובו בקנס
של גרוש אחד במחיאות־כף.
בערב נערכה לכבודו מסיבה בקיבוצו,
שדות־ים. בין הנוכחים היה גם הרמטכ״ל
דאז, רב־אלוף חיים לסקוב.
איסקה, שנפצע קשה בנפילת מטוס בתום
מילחמת יום־הכיפורים, פוצה כיאות
על־ידי אותו המימסד שהוא רוצה עתה
לשנותו. הוא קיבל, בקבלנות, את התחזוקה
במחנות צד,״ל, הפך תוך זמן קצר
אדם עשיר.
אף שמץ מכל אלה אינו מוזכר בביוגראפיה
החדשה של המנהיג הפוליטי החדש,
איסקה •שדמי. טבח כפר־קאסם הפך
״תקרית במיבצע־קדש״ שאיסקה שדמי
״חושב״ שאינו אשם בה. שיחזודי ההיסטוריה
באנציקלופדיה הסובייטית הם כ־אין־וכאפס
לעומת טיהור השרץ שנעשה
עתה לאיסקה •שדמי.
כאשר איש כזה מתאחד בחזית פוליטית
אחת עם אלוף (מיל ).מאיר (״זרו״) זורע,
האחראי מוסרית לאירועי יום־האדמה, אפשר
בנקל להבין את הרקע המשותף של
השניים.
קשה קצת יותר להבין מה מחפש באותה
תנועה השופט במישפט טבח כפר-
קאסם, בנימין ד,לוי, שבפסק־דינו הביע את
דעתו, בעקיפין, לגבי אחריותו המוסרית
של איסקד, לטבח, בצורה שאינה משתמעת
לשתי פנים.

סיפרה השבוע ציפי 22 שהפכה בינתיים
הגברת בן־פורת, עם נישואיה לשוקי.
״היינו ידידים, והוא הכיר לי זוג חברים
שלו משווייץ. יום אחד ירדנו לים, ואז גם
הצטלמנו. אני בכלל לא ידעתי שהידיד,
שהיה ארץ עם אשתו, הוא צלם. היתד, לו
מצלמה כמו שיש לכל התיירים שמגיעים
לארץ ומנסים לצוד חתיכות בחוף שרתון,
שיהיה להם מה להראות בבית.״
וחייה של ציפי לוין נמשכו כרגיל גם

הטסט ו

שבעיקבות פירסומו התעוררה מחלוקת
מישפטית, ובו נראים ציפי
לוין וידידה השווייצי, וולטר, חבוקים על רקע שקיעה
בחוף שרתון בתל־אביב, לטענת ציפי, החזה, כפי שהוא
מופיע על הפוסטר, זוייף בידי יצרני הכרזה הפופולארית,
ך* נערה הכדונדית התמירה, בביקי-
1 1 1י כחול זעיר, שעמדה על שפת המים
בחוף שרתון בתל-אביב, משכה אליה
את מבטי הכל. ברקע שקעה השמש אל
תוך ים כחול רוגע, בשעת בין־ערביים
של קיץ .1971 את הצעירה חיבק גבר
גבוה, בעל תווי־פנים קשוחים, שהיה לבוש
בבגד־ים זעיר .׳סביב הזוג קיפץ צעיר
בלונדי, שלא חדל לתקתק במצלמותיו.
אפילו זאבי־החיוף הוותיקים לא יכלו שלא
להתפעל מבני-הזוג הצעירים היפים, שניצבו
במרכז מחזה־השקיעה המרהיב.
שנה לאחר־מכן פלטו מכונות־הדפום של

המישפחה 2צ £
בן השנה ניל (למעלה) ,ועם בעלה שוקי
בן־פורת (משמאל) ,שליווה אותה בכל
מאבקיה המישפטיים כנגד מפיצי הפוסטר.

המוצ ג יהמי שפט1

בפוסטר (מימין) אינו זה של ציפי לוין. בתמונה הצטלמה ציפי בתנוחה
דומה לזו שבה הצטלמה עבור התמונה שהודפסה כפוסטר. לטענתה
של ציפי ניתן לראות בבירור בתמונה זו שחזה אינו בולט ושופע.

אחד מבתי-הדפוס הגדולים בציריך שב-
שווייץ אלפי פוסטרים ציבעוניים, אשר
בהם נראתה צעירה בפרופיל ללא החלק
העליון של הביקיני שלה, כשהיא חבוקה
בזרועות גבר תמיר על רקע שקיעה זהובה
מעל ים כחול.
תוך חודשים ׳ספורים הפך הפוסטר אחד
השלאגרים הגדולים ביותר באירופה וב־ארצות־הברית.
הוא קישט יותר ממיליון
חדרי־שינה, סלונים וקירות מישרדים אכס־לו&יביים
בכל רחבי תבל. מכונות־הדפוס
יפלטו ללא-הרף עותקים נוספים, מבלי
שיצליחו לעמוד בביקוש העצום. רבים
החלו תוהים על זהותן של הדמווית המצולמות,
שבפוסטר ניראו רק צלליותיהן.
בעיקר עסקו החברות המפיצות בניסיון
לברר את זהותה של הנערה, העירומה-
למחצה.
הצעירה חשופת־החזה המצולמת בפוסטר,
לא הופיעה לפני כשבוע בבית-
המישפט־המחוזי בתל־אביב, שם היתד. הגיבורה
של פסק-ידין שניתן כעבור יותר
מארבע שנות דיונים. באולם־המישפטים
הקטן פסק השופט המחוזי, מנחם בייסקי,
כי התובעת לא תזכה בדמי הנזק שדרשה,
50,000 לירות, וכי עליה לשאת בהוצאות
המישפט, יותר מששת אלפים לירות.
מיליונים בעולם רואים אותה עשרות
פעמים ביום, בהתבוננם בפוסטר שבו היא

מצולמת. רק מעטים יודעים בי אין זו
אלא ציפי לוין הישראלית, דוגמנית, נע-
רת־זוהר ובאחרונה אשת־עסקים מצליחה.

״בריז׳יט בארדו
הי שראלית״
¥ה החל כיום קיץ חם בחודש
י יולי .1971 ציפי לוין נחשבה כבר אז,
בהיותה בת 17 בלבד, כאחת הצעירות
היפות של תל-אביב. אישור רישמי לכך
קיבלה אחרי שנבחרה כסגנית מלכת־המים
מטעם העולם הזה, בשנת ,1969 בהיותה
בת .15 גובהה, כ־ 1.78 מטר, ופניה הילדותיים
המעוטרים שיער בלונדי גולש
ועיניים גדולות, גרמו לכך שכל הצלמים
הרבים שעטו עליה לצלמה, לצורכי כתבות
בעיתון או צילומי-אופגה, יכנו אותה ,״ברי-
ז׳יט בארדו הישראלית.״
ואומנם, הצברית בג׳ינם המשופשפים,
בתו של קבלן־בידור תל־אביבי שיגעה
רבים מבחורי העיר בעוברה יום־יום ב־דיזנגוף,
בדרכה חזרה הביתה מתיכון-
עירוני י״א, שם למדה במגמה ההומניסטית
.״באחד הטיולים האלה בדיזנגוף,
ואני אוהבת לשוטט בדיזנגוף, פגשתי את
וולטר, צעיר שווייצי שהתגורר בארץ,״

שלי בעירום. נדהמתי! אף פעם בחיים
שלי לא הצטלמתי וגם לא אציטלם בעירום.
אצלי זה עיקרון!
״הלכתי לראות את הפוסטר, שהוצב
בבית הנייר מסדה בפסאג׳ של הקאמרי,
ונדהמתי עוד יותר. נזכרתי בצילום על
שפת הים עם וולסר ובגלויה שלו, אבל
ידעתי שהצטלמנו בבגדי־ים. והנה ראיתי
שעשו בי זיוף, והדביקו עלי שדיים של
אחרת.״
באותה עת כבר היתד. ציפי חברתו של
יהושע (שוקי) בן־פורת 26 וכשסיפרה
לו את הסיפור הוא מיהר אל בעליה של
החנות, יחיאל ׳בלט ודרש ממנו שיחדל

המישפט־המחוזי בתל־אביב נגד המפיצים,
כי יצרנית הפוסטר, חברת ויזארד את גניוס
בציריך, מפיצה אותו בעולם כולו .״בכל העולם
לא מכירים אותי ולא איכפת לי, אבל
בתל־אביב י שכולם יחשבו שאני הצטלמתי
בעירום ד מתרעמת ציפי. והיא מוסיפה
שייתכן שתתבע גם את החברה השווייצית,
שלא טרחה לשלם לה אף אגודה
אחת תמורת הופעתה בפוסטר- ,שנמכר
עד כה ביותר משני מיליוני עותקים.
ובעוד התביעה נכנסת. לרשימת התביעות
האזרחיות בבית־המישפט בתל-אביב,
הוגשה בקשה להוצאת צו האוסר על
הארי מילם ויחיאל בלט, בעלי החנויות
בית הנייר ברחוב החשמל ומסדה ברחוב
פרישמן בתל־אביב, להמשיך בהפצת הפוסטר.
השופט שימחה לוונברג גילך, בפעם
נוספת כי ציפי לוין ״היא נערה נאה מאד,
בעלת גיזרה יפה ותווי־פנים יפים. יצרני
הפוסטר עשו מעשה־זיוף בתצלום וזה,
כנראה, במגמה -שקופה להפוך את הפוסטר
לתמונה מגרה, בלתי-תמימה,״ כתב
השופט לוונברג בצו -שהוציא, וקבע כי

נערת הזוהר

הדוגמנית ובאחרונה אף אשת־העסקים, ציפי לוין (,)22
המתכוונת להגיע עד לבית־המישפט העליון כדי להוכיח
שחזה זוייף. בתמונה למטה היא נראית בעת צילומי־אופנה• בחוות־רכיבה ליד
לונדון, שם שהתה שלוש שנים עם בעלה, שלמד עיצוב־פניס. לאחרונה מתכננת ציפי
עסק חדש: הבאת נערות או־פר מבריטניה לישראל כדי לפתור את מצוקת העוזרות בארץ.

^אות בבירור שעל בגד־הים שלי שירטטו ציור של
ף ים בציבעי־מים,״ היא אומרת .״זה לא החזה שלי !
5ילו בגב אפשר לראות את רצועות בגד־הים שלי.
1הרגיז אותי בצורה נוראית, מכיוון שפתאום התחילו
מיני צלמים לטלפן אלי, לבית הורי, ולשאול אם
ן י מוכנה להצטלם עבורם בעירום. ואסור לשכוח
יתי אז קטינה, תלמידת תיכון, וניסיתי לבנות
מי תדמית מסויימת, שהיא לא בדיוק התדמית
הופיעה בפוסטר הזה.״

״מגמה
שקופה״

• ינתיים התגדר לציפי ולשוקי, שפנה לעורר!
הדין אוריאל גניהת אשר הגיש תביעה לבית־

מי1

הוא אוסר למפור, להפיץ או לפרסם את
הפוסטר בכל צורה שהיא.
אך החברה השווייצית לא שמעה, כנראה,
על הצו, והפוסטרים המשיכו לזרום
לארץ. בלט ומילס אומנם חדלו להפיץ
את הפוסטר, אולם חברה חיפאית קנתה
את הזכויות מן החברה בשווייץ, ותוך
חודשים אחדים נמכרו כמה אלפי עותקים
בחיפה, בירושלים ואף בתל״אביב, בחנויות
שונות למימכר פוסטרים.
ציפי הפכה המרכז הפיקנטי של תיכון
עירוני י״א, אולם קיבלה את הכל ברוח
טובה. בינתיים הספיקה לזכות בתפקיד
קטן, אך בולט, בסרט כץ וקראסו, שבו
הופיעה בביקיני קמצני. כמו-כן החליטה
(המשך בעמוד )28

11111111

משרד הפנ>כו
הו דעהבדבראפש רו ת עיון
בפנקסה בו ח רי םלכנסת
ובדברהרחבתז כו תהב חי ר ה,
ערר ובק שו ת
משרד הפנים מודיע לציבור :
א. פנקס הבוחרים לכנסת לשנת תשל״ו מוצג לעיון הציבור
בכל משרדי העיריות והמועצות המקומיות וכן בעשרים ואחת לשכות
מחוזיות ונפתיות לעליה ולמירשם, של משרד הפנים.

ב. ערר על אי היכללות בפנקס הבוחרים
מי שזכאי להיות כלול בפנקס הבוחרים לשנת תשל״ו, ולא בכלל בו,
יהיה רשאי להגיש לשר הפנים ערר מנומק בכתב. את הערר יש

להגיש עד ליום ז, כאדר תשל״ז (.)25.2.77
ג. בקשות ועדרים על אי היכללות כתוספת לפנקס הבוחרים
לשנת תשל״ו.
המשתייכים לקבוצות דלהלן ואשר ביום י׳ בטבת תשל״ז (,)31.12.76
היו אזרחים ישראליים והיו רשומים הם ומענם במירשם האוכלוסין
כתושבים, יקבלו עד ליום כ״ב בשבט תשל״ז 10.2.77 הודעה מאת
שר הפנים על הכללתם בתוספת לפנקס הבוחרים לשנת תשל״ו.
* מי שיום הולדתו ה־ 18 חל בין ט״ו באב תשל״ו 11.8.76 לביו כ״ט באייר
תשל״ז (.)17.5.77

הו״גיי

הז ה
כנס פעילי ארצי יתקיים ביום הרביעי, ה־ס בפברואר
,1077 בשעה ,20.00 בבית
סוקולוב בתל־אכיב. לכנס מוזמנים
כל הפעילים שהתפקדו במיפקד,
וכן פעילי התנועה במערכות־הבחירות
הקודמות. כל האוהדים
המוכנים לעזור, ושלא מילאו
עדיין את טפסי־המיפקד שצורפו
ל״העולם הזה״ או שפורסמו
בעיתונות היומית, מתבקשים
לעשות זאת באופן דחוף. גם חברי
התנועה ואוהדיה, שהשתתפו
במערכות הקודמות, מתבקשים
לעשות זאת, כדי לאפשר עבודה
יעילה של המטה. מי שרוצה להיות
פעיל, ואין לפניו טופם־מיפקד,
מתבקש לשלוח ביוזמתו גלוייה ל־מטה־הבחירות,
ת.ד ,136 .תל־אביב.
אנא, אל תדחה זאת: הזמן
קצר, האמצעים מועטים ועזרתך
דרושה !

בגירים שנהיו אזרחים ישראליים בין א׳ בניסן תשל״ו ( )1.4.76 לבין
י׳ בטבת תשל״ז (.)31.12.76
המשתייכים לקבוצות האמורות אשר לא יקבלו הודעה כאמור, יהיו רשאים
להגיש ערר לשר הפנים עד ליום ז׳ באדר תשל״ז 25.2.77׳
מי שקיבל הודעה, אמור, אך פרט מפרטי ההודעה אינו תואם את פרטיו
האישיים רשאי להגיש בקשה בכתב לשר הפנים, עד ליום ז׳ באדר תשל״ז
( ,)25.2.77 לתקן את אותו פרט הכלול בהודעה.
כמו־כן יוכלו הבוחרים שנתווספו לפנקס הבוחרים, בתוספת האמורה, לבקש
משר הפנים עד ליום ז׳ באדר תשל״ז 25.2.77 להוציא את שמם מהתוספת
של אזור קלפי שבה נכללו על פי ההודעה שיקבלו כאמור, ולכללם בתוספת
של אזור קלפי שבתחום ישוב אחר בו הם תושבים בהתאם להודעה שמסת
לפי חוק מירשם האוכלוסין.
עררים ובקשות כנ״ל ניתן להגיש בלשכות המחוזיות והנפתיות לעליה
ומירשם, על גבי טפסים מיוחדים המיועדים לשם כך.
על הפונים להביא עמהם את תעודות הזהות.
הלשכות לעליה ומירשם תהיינה פתוחות בכל יום בשבוע פרט לימי המנוחה
הקבועים וימי ו׳ בשעות העבודה דלהלן:
18.00 — 16.00

12.30 —8.30
ביום ששי ז׳ באדר תשל״ז ( )25.2.77 תהיינה הלשכות פתוחות לקבלת בקשות
ועררים בלבד, בין השעות .12.00 —8.30
להלן רשימת המשרדים המחוזיים והנפתיים של משרד הפנים :
המקום

הסלען

המקום

המען

אילת — רחוב חטיבת הנגב
נצרת־עלית — קרית הממשלה
אשדוד — מרכז מסחרי א׳
נתניה — רחוב רמז 14
אשקלון — מרכז נפתי
עכו — רחוב בן־עמי 9 הנשיאים באר־שבע — דרך
עפולה — רחוב הכנסת 4
חדרה — רחוב הנשיא וייצמן
פתודתקוה — רחוב הס 20
חולון — רחוב ההסתדרות 84
צפת — בית הממשלה
חיפה — רחוב חסן שוקרי 11
רחובות — רחוב בנימין 24
טבריה — רחוב זאבי אלחדיף 23
רמלה — רחוב הרצל 74
ירושלים — רחוב שלומציון המלכה 1רמת־גן — הרואה 10
ירושלים — רחוב אספזזני 4
תל־אביב—יפו — רחוב אחד העם 9
נצרת — בנין הרוסים (מוסקוביה)

המפקח הארצי על הבחירות

בוא לפגוש את אורי אבנר־בוא
לדבר על כוס קפה:
אורי אבגרי יקיים ביום השבת
הקרוב, ח־ 12 בפברואר, משעה
11.00 עד ׳ שעה~ 3700ד־בצהריים,
חוג פתוח כקפה־גלריה ״סוף השדרה״
,שדרות רוטשילד 140 תל־אביב
(ליד ״היכל התרבות״).
הוא ישיב לשאלות עד הכוונות,
הרעיונות והתוכניות של סיעתנו
בכנסת הבאה.
אם אתה מעוניין להציג את
השאלות המטרידות אותך, לברר,
להקשיב — אתה מוזמן.

ה חז ההא בו ד
(המשך מעמוד )27
להינשא לשוקי עם סיום לימודיח ולנסוע
אי תו ללונדון, שם התכוון ללמוד עיצוב־פנים.
״הייתי
צמודה לפוסטר 24 שעות ביממה,״
נזכרת ציפי .״לכל אחד הייתי צריכה
להסביר ולהראות שזה ציור, ולא החזה
שלי.״ היא נסעה ללונדון, שם נתקלה
פעמים רבות נוספות בפוסטר שבו היא
מצולמת. ואילו בארץ התנהלו בינתיים
הדיונים בבית־המישפט־המחוזי על מי-
מנוחות.

;/מה לה
כי תלין י״
!ף* לונדון,״ מספרת ציפי ,״עבדתי
/ /זמן־מה בדוגמנות. הופעתי על
שער הסאן הלונדוני, ובכלל הלך לי לא
רע. לא הייתי צריכה לרוץ יותר מדי
אחרי סוכני דוגמניות וצלמים, וקיבלתי
המון ג׳ובים. עד שהעדפתי לעשות ילד
וישבתי בבית איזה שנה עד שהוא נולד.
קראנו לו גיל, ובכלל לא ידענו שזה שם
ישראלי. רק אחר־כך, כששוקי גמר את
הלימודים והחלטנו לחזור לארץ, חיפש
אבא שלי ומצא שניל הוא שם מן התנ״ך.
זהו מין צמח קוצני שממנו עדשים צבע
כחול־כהה. אבא שלי פשוט התבייש קצת
מפני החברים שלו, שיש לו נכד עם שם
לא־ישראלי.
״,אני שכחתי מן המישפט, אבל שוקי
לא־כל־כך, כי הוא היה צריך לשלם ל-
עורך־הדין, שהשתתף בארץ בכל דיוני
בית המשפט ולא נשבר, למרות שזה ארך
יכל כך הרבה שנים. אפילו כשביקרתי בארץ,
פעמיים או יותר בשנה• ,שכחתי
ללכת לעורך־הדין, אבל הייתי בטוחה שיהיה
בסדר, ושאת הפוסטר הזה לא יפיצו
יותר בארץ.״
והנה, לפני שבועיים, ניתן פסק־הדין,
שהיכה את ציפי בהלם. השופט בייסקי
נכנס, בפסק־דינו, לעובי הסוגייה ״מהו
פוסטר?״ הוא קבע שלמתלוננת ״אין על
מה להלין,״ אלא על עצמה בלבד .״היא
ידעה יפה,״ קבע השופט ,״שהצילום אשר
נעשה מול פני השמש כוונתו ומטרתו
הברורה היא לקבל תצלום של צללית
בלבד, כלומר •שרק קווי הדמות המצולמת
בולטים, ואילו הדמות עצמה מופיעה בשחור
או בכהה.״
הוסיף השופט ושאל :״,ומשידעה כי
בתצלום תופיע רק צללית על כל האפקטים
שלה, וכן הסכימה כי תצלום זה יש מש
גם לפוסטר — מה לה כי תלין כעת,
גם אם הצופה תוהה אם צילום־עירום זה
ואם לאו?״
״אני מסכימה עם השופט במאה אחוזים,״
מגיבה ציפי ,״אבל אם בכל צילום
שלי, או של כל דוגמנית בארץ, יצטרכו
לחשוב אם יבולים לעשות מזה זיוף או
לא, אז אף אחת לא תסכים להצטלם.
אני טוענת שצריך לתת לאנשים לראות
וליהנות. אבל לשנות ולהונות? זה כבר
מוגזם.״

״י הי ה שמח
בבית־המי שפט״
**אז •טובם ארצה החליטו בני הזוג ב!-
^ז פו ר ת לעבור לתחום העסקים. היום כבר
לא איכפת לה ביותר מה היה בפוסטר,
ומה ראו בו. היא שקועה ראשה ורובה
בעיסקי הגרביים הפירחוניים שלה, שהספיקו
לשגע את תל־אביב, ובניל הקטן,
שהוא כבר בן שנה. בקרוב היא עומדת
לפתוח סוכנות להבאת מטפלות (או־פר)
מאנגליה, בשיתוף עם הסוכנות היהודית.
את הראשונה באלה היא כבר מחזיקה
בביתה. זוהי צעירה אנגליה יהודיה ש שמה
פאמלה, המטפלת בניל ומאפשרת
לציפי להמשיך לחיות את חייה כקודם —
כנערת־זוהר ישראלית בשעות הערב והלילה,
וכאשת־עסקים מצליחה בשעות היום.
שוקי גם הוא נכנס לעסקים, בשותפות
עם המיסעדן רפי שאולי.
למרות הכל, מתוך ״עיקרון קדוש,״ כדבריה,
אין ציפי מתכוונת לוותר בעניין
פוסטר־העירום .״ייתכן שאגיש תביעה נגד
החברה השווייצית,״ היא אומרת .״בכל
מיקרה אגיש עירעור. יהיה שמח בבית-
המישפט העליון,״ היא מבטיחה חגיגית.

במדינה

(המשך מעמוד )20
שבויי־מילחמה. בנוסף, קבלו על כך ש המזון
המוגש להם דל מן המקובל בבתי-
סוהר אחרים, על כך שהצפיפות בתאיהם
בלתי־נסבלת ( 30 אסירים בתא של שיבער,
מטרים מרובעים, לטענתם) ,ושהם כלואים
בתאיהם ־ותר נד• 22 שעות ביממה.
האסירים התאחדו! דרישות דומות
הועברו כבר לא אחת בעבר מכלא אשקלון,
אחד מבתי־הכלא התוססים וה״קשים״ בארץ,
כהגדרת מנהלו דויד דיסטלפלד. אולם
מדיניות הממשלה היתד, שלא להכיר במחבלים
הכלואים כבשבויי-מילחמה, תוך
ניצול סעיף באמנת ז׳נבה המשאיר מקום
לספק בכל הנוגע להגדרתו של שבוימילחמה
כאשר אין בנמצא גורם רישמי
התובע הכרה כזו.
על שאר דרישותיהם של האסירים טענו
אנשי נציבות שירות בתי־הסוהר, כי אלה
הם ״תנאים רגילים של אסיר.״ לטענתם,
אין האסירים הביטחוניים מקופחים בהשוואה
לאסירים אחרים, ישראליים.
האסירים הביטחוניים בכלא אשקלון לא
הסתפקו ׳בתשובות אלה. כך החלה שביתת
הרעב הארוכה ביותר בתולדות בתי־הסוהר
בארץ. כל האסירים הביטחוניים 372 ,במספר׳
ללא יוצא־מן־הכלל, המהווים מרבית
אוכלוסיית הכלא, סירבו לגעת במזון שהוגש
להם.
ההוראות הראשונות שהורדו מנציבות
בתי־הסוהר בירושלים קבעו שיש לשמור
את השביתה החמורה בסוד. אולם השמועה
עברה מפה לאוזן, וכן הגיעו ידיעות כי אל
השובתים באשקלון הצטרפו קבוצות רבות
של אסירים ביטחוניים בבתי־כלא אחרים.
דמה מסתירים אותם ז כשגברה
הסכנה כי אסירים יתעלפו, יאבדו את
הכרתם או אפילו יגוועו מרעב ומחולשה,
לא יכלה עוד הנציבות להעלים את דבר
השביתה. צוותים רפואיים הגיעו לכלא
אשקלון אחרי שהשביתה נכנסה לשבוע
השני שלה. אנשי צוותים אלה החלו מזינים
את שובתי־הרעב באמצעות צינוריות־זונדה,
וככל שחלפו הימים רב מיספר האסירים
שנזקקו להזנה נוזלית. סידרי המישמעת
בכלא אשקלון רפו, וסוהרים רבים נאלצו
לסייע לאנשי הצוותים הרפואיים לבצע את
הטיפולים באסירים. בבתי־הכלא האחרים
הצטרפו קבוצות חדשות של אסירים ביטחוניים
לשביתה מדי־יום, הן בלחץ חבריהם
והן בעיקבות השמועה על השביתה.
במקביל, כחודש לאחר פרוץ השביתה,
נפוצו שמועות בחוצות שכם, חברון ועזה
על מותם של אחדים מהאסירים. ראש
עיריית עזה, ראשד א־שאווה, אף פנה
למימשל הצבאי בעירו וביקש לברר את
השמועות על מותם של 10 אסירים לפחות.
השבועות גרמו, עד מהרה, תסיסה מסוכנת
ברחוב הערבי, בעיקר ברצועת עזה.
בשבוע השני של חודש ינואר נערכה בעזה
הפגנת־הזדהות גדולה עם האסירים השובתים,
שבמהלכה צרו נשים, קרובות־מישפחה
של אחדים מן האסירים השובתים, על בניין
עיריית עזה.
מישפחות שהגיעו לאשקלון לבקר אצל
קרוביהן הכלואים לא יכלו להיפגש איתם
ולו גם לשיחה קצרה. הסברה של הנהלת
הכלא :״האסירים אינם רוצים להיפגש
עם בני־מישפחותיהם.״
״אני בטוחה שהנהלת הכלא הסתירה
מאיתנו אנשים שמתו באמת,״ טענה אמו
של אחד האסירים הביטחוניים, שהפגינה
וצעקה בחצר הכניסה בחזית הכלא, משלא
התאפשר לה לראות את בנה, בביקורה
לפני כשבועיים.
החשאיות נמשכת. בכלא עצמו היו
אסירים ׳שנשברו. אלה נלקחו במהירות על-
ידי הסוהרים לאגפים נפרדים, שם בודדו
מעל חבריהם שהמשיכו בשביתה. אולם גם
מרביתם של אלה, לאחר ימי־מנוחה אחדים
וארוחות כסידרן, חזרו לשבות ׳והוחזרו
לאגפים הרגילים. בכלא אשקלון, לדיברי
המקורות, ממשיכים עתה בשביתה לפחות
100 אסירים ביטחוניים.
בבתי־הכלא האחרים היה דיכוי השביתה
קל יותר, בעיקר מאחר שהיא לא הקיפה
את כל אלה שאינם אסירים ביטחוניים.
אולם גם בכלא באר־שבע, שאליו הועברו
כמאה אסירים מכלא אשקלון בשבועות
האחרונים נמשכת השביתה, אם־כי בהיקף
קטן יותר.
הפירסומים הרישמיים קבעו כי השביתה
בכלא אשקלון נסתיימה אחרי 35 ימים של
סירובם של מרבית האסירים הביטחוניים
לאכול. אולם נראה כי היא נמשכת באותה
חשאיות שבה החלה — גם בכלא אשקלון,
שעקב העברות של אסירים ממנו נתמעטה

אלברט לבית השכנים, כשהוא אחוז היסטריה.
השכנים ביררו מה קרה והזעיקו
את המישטרה. אלבריט עצמו חזר לדידה,
התיישב ליד מרגרט המתבוססת בדמה
ומירר בבכי. עוד לפני שהספיקו השוטרים
להגיע לדירה החליט, כנראה, שחייו ללא
אהובתו אינם חיים, נטל ׳את. העוזי ושם
קץ לחייו.
כאשר פרצו השוטרים ואנשי המישמר־האזרחי
לדירה ומצאו בה את אלברט
כשהוא פצוע פיצעי־מוות, שוכב על העוזי,
מחבק את מרגרט המתה ומפרפר
פירפודים אחרונים.
הידיעה היכתה את •שתי המישפחיות
בהלם .״אמרנו לו שלא ייגרר אחריה,
כ• היא אשד, נשואה,״ קוננה אחותו של
אלברט. אביו ,״שהתאלמן זה לא מכבר,
סירב לעכל את הבשורה.
בבית מישפחת דהן ישבה אחותה של
מרגרט, לוסי, כשהיא מטושטשת מסמי־ד,ארגעה
שהוזרקו לה. היא היתד, המומה
לחלוטין.
״היא היתד, חתיכה לא רגילה,״ מילמל
בעל המיזנון הסמוך ,״חבל שהלכה.״

קורבן פדידה וכעלה*
הפיחרון היחידי —
אוכלוסייתו, וגם בין קבוצות של אסירים
ביטחוניים בבתי־כלא אחרים בארץ.
השבוע עומדת להיערך מול בניין הכנסת
בירושלים הפגנה, שאורגנה על-ידי ועד
הסטודנטים הערבים באוניברסיטה העיב־רית,
כדי למהות על הנעשה בבתי־הכלא
שבהם מוחזקים אסירים ביטחוניים.
מתארגנות גם פעולות אחרות שתכליתן
לעורר את דעת־הקהל, בעיקר בחו״ל1,
למתרחש בבתי־הכלא לאסירים ביטחוניים
בארץ. המילה האחרונה בפרשה זו עדיין
לא נאמרה.
אס1נ1ת מלכודת המוות
שלושה אחיס פעוטים מצאו את
מותם בדליקה ברפת.
המישטרה טועגת ; ״תאונה״ —
תאב חשכו? זועק :״הצתה!״
פשעים רומ־או !1ודייה ]?אשדוד
צרורות מתת־מיקלע
שמו קץ?חיי הגאהכיס
כקן חאהבה
שבמצפה-רמון —
מי רצח אח מי?
צרור־הכדורים שנורה ממחסנית העוזי,
החריד את שלוות הליל המידב־רי.
בעיירה הנידחת מיצפה־רמון רגילים
לשמוע קולות־ידי, מאימוני צה״ל ב־איזור.
איש מתושבי המקום לא ייחס
חשיבות מייוחדת לצלילים המוכרים.
הצרור הגורלי הראשון וצרוד-כדורים
נזסף, שנודה כמה דקות מאוחר יותר, שמו
קץ לסיפור-אהבה קצר וטראגי, שתחילתו
בא-שדוד כרומן לוהט וסופה בשבוע שעבר,
בנסיבות שעדיין רב בהן הסתום.
כדי להבין את אירועי אותו ליל־דמים
במיצפה־דמון, יש לחזור ארבעה חודשים
לאחור, ליום שבו החלו אלברט ׳(״בבר״)
אביטן ומרגרט פדידה (דהן) לצאת זה
עם זה. עד אותה עת היה אלברט בן ה־25
ידידה הצמוד של לוסי, אחותה היפה בת
ה־ ,21 של מרגרט. השניים אהבו, ואף
רקמו תוכניות משותפות לעתיד. אלא שתוכניות
לחוד, ומציאות לחוד. לפני כארבעה
חודשים זנח אלברט את לוסי
לטובת אחותה הצעירה. אז אף לא •שיער
עד כמה תהיה התפתחות זו גורלית לגביו.
אלבדט עלה לישראל בשנת ,1963מ-
צפון־אפריקה, והמישפחה בת תשע הנפשות
(שלושה אחים וארבע אחיות) התיישבה
ברובע א׳ באשדוד. עם תום לימודיו
בבית־הספר היסודי בעיר,׳ החליט אלברט
לצאת לעבודה. בין השאר עבד בעבודות־עפר
בסיני, ואצל קבלן במיצפה־רמון. ל־צה״ל
לא גויים. בהיותו בן 19 נשא
לאשה נערה פתח־תיקוואית בשם איווט
(יוכבד) ולזוג, שהתגורר באשדוד, נולדה
הבת לינדה. אלא שהנישואין לא עלו יפה,
ולפני שלוש •שנים התגרשו השניים. איווט
שבה לגור בשכונת עמישב בפתח־תיקווה.
שליחים של הבעל. גם מר-
גרט נישאה בגיל צעיר. הנערה, ש יופיה
היה מפורסם בשכונתה — שכונת
אשטרוס באשדוד — ומחוצה לה, עלתה
עם הוריה וחמשת אחיה ממרוקו בשנת
,1966 בהיותה בת תשע. היא היתד, נערה
מפותחת מכפי גילה, וכבר בגיל 13 נאלצה
אימה לכלוא אותה בבית על־מנת למנוע
ממנה לצאת עם בחור מבוגר ממנה. אך
המיקרה היגיע לידיעת המישטרה והאם,
עליזה, נשפטה ונקנסה.
מרגרט המשיכה לצאת עם גברים, ולי
בחתונתם.

קורבן אכיטן
— מוות בצוותא
הוריה כימעט שלא היתד• ,שליטה על
מעשיה. בגיל 16 התאהבה בצעיר מבני־מינה
בשם דויד פדידה. כעבור זמן קצר
נישאה לו, והשניים עברו להתגורר ב־מושבה.
אך הנישואין לא עלו יפה, ובני-
הזוג הירבו לריב. כעבור שנה חזרה
מרגרט אל בית הוריה באשדוד, אך ריש־מית
לא התגרשה. מעולם.
ואז אירעה ההיכרות עם אלברט, שהביאה
בעיקבותיה אהבה לוהטת •שלא
ידעה גבולות. בשל התנגדות בני־מיש־פחתם,
של שני הצדדים, לרומן נאלצו
השניים לעזוב את אשדוד ולנדוד ברחבי
הארץ.
בתחילה לא ידע אלברט שמרגרט עדיין
נשואה באופן רישמי. הוא תיכנן לשאתה
לאישה ויחד עימה חשב לעבור למיצפה־דמון
ולפתוח דף חדש בחייה. אלא שהמציאות
לא היתד, כה ורודה. בעלה של
מרגרט• ,שהוא בעל עבר פלילי וידוע
כבחור אלים, החל לוחץ עליה לעזוב את
המאהב. על גט לא הסכים כלל לדבר.
באחרונה חיו אלברט ומרגרט בחיפה,
ולפני שבוע הוכתה הצעירה מכות נמרצות
ונזקקה לטיפול רפואי. אולם היא סירבה
להתלונן במישטרה, ומקורביהם של בניד,זוג
יודעים לספר• ,שהיה זה בעלה, או
שליחיו, שהימר, ,מתוך סטרה לשכנעה
להיפרד מאלברט.
רומן בלי עתיד. אלברט החל מבין
שהרומן חסר־עתיד, אך לא יכול לנתק
עצמו מעל אהובתו יפת־התואר.
במיצפה־רמון התאכסנו השניים בבית
מישפחת לוי, ידידיו של אלברט.
הנסיעה למיצפה־רמון המבודדת היתה,
כנראה, ניסיון אחרון של השניים להימלט
מאיומי הבעל הקנאי. ליתר ביטחון הצטייד
אלברט בנשק חם, בתיקווה שבשעת
צרה יוכל להגן על עצמו ועל אהובתו.
האידיליה כבר לא היתה כה מושלמת.
כאשר הבין אלברט שהסתבך באהבה חס־רת־תכלית,
החל מטיח האשמות במרגרט.
המתיחות בין השניים גברה עד־כדי־כך
שמארחיהם דרשו מהם לעזוב את ביתם.
על רקע זה אירע הלילה הגורלי.
ביום החמישי שעבר יצאו בני מישפחת
לוי מן הבית והותירו בו את אלברט ו־מרגרס
לבדם. כעבור זמן קצר התפרץ

הכבאים פרצו את הדלת בכוח. לעיניהם
נגלתה גוויית תינוקת חרוכה, שנחה ב־מיטת־ברזל
קטנה. היתה זו זחידם בת
השנתיים. עוד לא הספיקו להתאושש מתדהמתם,
ומייד גילו בתוך העשן הסמיך
גווייה נוספת, על ריצפת החדר הקטן.
זה היה אחיד, של התינוקת, מוסר, בן הארבע.
גווייתו השרופה כימעט לחלוטין של
הילד הייתה מכוסה בסמרטוטים, צלחות־פלסטיק
וכיכרות־לחם.
מימי צינורותיו־,כיבוי התערבו בבוץ ו־באשפה,
במלבושים השרופים ובצרכי־המז׳ון
הדלים שנמצאו בחדר. עוד הכבאים עוסקים
במלאכתם ואברהם כץ, בעל הרפת
בפתח־תיקווה שבחדר הזעיר הסמוך לה
פרצה הדליקה, הודיעם כי עליהם לחפש
במקום גופה נוספת. במהרה נתגלתה גם
גווייתו •של עיסא בן השלוש, ילדם השלישי
של זוג הבדואים עמאש עטאללה בן ד,־,23
העובד כפועל־בניין, יואשתו סביחה בת
ד,־ ,22 העובדת בגידול פרחים.
אברהם כץ סיפר, בי ראה את הילדים
בשעות הבוקר. האש פרצה בסביבות השעה
11 לפני־הצהריים, כשהוריד,ם של הפעוטים
שהו מחוץ לבית, בעבודתם.
היים יותר אנושיים. עמאש וסביחיה
עזבו את כפרם, ג׳סר אל-זרקה, לפני שנים
אחדות, כדי, לדבריהם ,״למצוא חיים יותר
אנושיים במקום אחר בארץ.״ כך הגיעו
לפתח־תיקווה. סבם של הילדים שנשרפו למוות
עובד כשוטר מישמר־הגבול בעיר
ומתגורר בבית ישן בעיבוריה, ובעל הרפת,
אברהם כץ, הירשה לזוג הצעיר להשתמש
בחדר הסמוך לה למגוריהם יחד עם ילדיהם.
לא היה בהישג ידם למצוא מקום־מגורים
הולם יותר, והם הסתפקו בכך.
״אני עדיין חייב סכום של 5000 לירות
בערך לבית־החולים תל־השומר,״ סיפר
האב השכול ,״עבור הטיפול הרפואי שנתנו
לבת שלנו, שמתה בקיץ שעבר מ־דלקת־ריאות.״
עתה שכלו ההורים הצעירים
גם את שלושת ילדיהם הנותרים.
חוקרי־המישטרה טוענים כי סיבת השריפה
היתד״ כנראה, התפוצצות פרימוס
שנמצא בחדר .״נראה שאחד הילדים שיחק
בפרימום, ואז הוא התפוצץ,״ אמר חוקר
בכיר במרחב המרכז של המישטרה.
אך בפיו שיל עמאש עטיאלליה גירסה
שונה .״בפרימום לא היה בכלל דלק כבר
כמה ימים,״ הוא אומר .״חוץ מזה, קופסת־הגפרורים
היחידה שנמצאה בחדר היתד,
על ארון, בגובה 1.70מ .,בחדר לא היה
כיסא שעליו יכלו הילדים לעלות כדי להגיע
אל הגפרורים.״ לטענתו, אחרי הדליקה
גילה בחדר חבילת־קש שלא נמצאה בו
קודם־לכן.
מי נעל אותם • ״אני חושד שמישהו
הצית את החדר שלנו, עם הילדים בתוכו,״
הוא ממלמל בכאב .״היה לי סיכסוך עם
מישהו, אבל לא התלוננתי עליו במישטרה.״
המישטרה גם לא התחשבה, כנראה, בטענתו
שהחדר היה נעול כשהילדים בפנים .״בדרך־
כלל הם היו יוצאים מהבית, לשחק בשדה,״
הוא אומר ,״מי נעל אותם שם?״

־י י 1

(המשך מעמוד )23
תולל מזעם, העולם הזה ( )1255 ביקש
למנות ועדת־חקירד, רישמית לקביעת האמת
ולהרגעת הרוחות. הבקשה נדחתה,
כמובן, מישטר בדגוריון־דייו־פרס עמד אז
בשיאו.

פרות ותני
** שה דיין, שר־החקלאות, ליגללג על
!) זעם ההמונים ושאל :״האם על שר־הביטחון
להורות לכוחות־הביטחון לפתוח
להבא באש רק על פרות ותנים העוברים
את הגבול? צביעות היא מצד מי שמציע להנהיג
במישמרות־לילה על גבול רצועת־עזה
תקנות־שמירה של מיקשת־אביטיחים.״
ראשד חוסיין השיב על כך כדרכו, ב־מיכתב
גלוי מעל עמודי העולם הזה (,)1257
תחת הכותרת :״אנחנו לא אבטיחים, מר
דיין ,״
פתח ראשד:
״את מיכתכי לא אפתה כ•,צלום׳ ,מר
דיין. כי ככפרי אין •צלום.
״בכפרי ייצ מינדצל צבאי, הפקעת קרקעות,
נזילת אדמות הוואקף (ההקדש
המוסלמי) והרכה קוויזלינגים. מכין אלה,
מר דיין, תוכל לכוזור לד פתיחה למיכתכי
זה, כמקום המילה, שלום׳.״
בסיגונו העיברי המבריק, שרק כותבים
ישראליים מעטים יבלו להתחרות בו, סנה
ראשד אל הרמטכ״ל״לשעבר, שהטביע את
חותמו הציני על המדינה :

״אודם, אדוני, במו בכל הקומדיות,
ישנם תמיד שחקני־מישנה,
המשלימים את עבודת השחקנים
הגדולים. גם כמיקרה זה לא הפרו
שחקנים באלה. הם הופיעו בצורת
כתכי־עיתונים שונים. כמשך שבוע
שלם התנפלו על האזרחים הערכיים,
וקרעו אותם לגזרים. הם
הסיחו את דעת־הקהל מרקע המהומות.
הם לא הזכירו את התנהגותם
הרשלנית שד השידטונות.
הם דאגו, במאמריהם, ליצור אצל
קוראיהם רק רושם אחד ויחיד:
,הערכים מתמרדים, הערכים מסובנים׳
.עד שקראתי אותם מאמרים,
לא ידעתי שישנם כארץ
אוכלי־כשר ערכים...
״המצב השתנה, מר דיין. ובשם
שאסור די לנסוע כלי רשיון, אסור
לי עתה גם לשתוק. הסיכה: מאמר
מסויים שהופיע לפני שבועיים
בעיתון, הארץ׳ .כמאמר זה חולד
זכר המתים, והם הושמו ללעג. נדף
ממנו ריח •טל הסתה ושל זילזול
בערכו שד האדם.
״מאמר זה לא נכתב עד־ידי אחד
הכתבלכים. הוא חוכר עד־ידי אדם
שאינו זקוק למחמאה של הש״כ,
בדי להגיע ליעדו: אדם כעד השפעה
בממשלה ועל חלק ניכר מהציבור.
והלא כותב מאמר זה לא
היה אחר מאשר אתה, מר משה
דיין.
״ידוע לי, אמנם, שכבודו היה
מעורב בפרשה שזיעזעה את הארץ,
אך לא חשבתי לרגע ששר
בממשלת ישראל אינו יכול להתרומם
מעד דרמת־הבתיכה של
בתכלכים אומללים, על־ידי התחרות
בהם כמסע הסתה נגד חלק
מאזרחי הארץ...
״...האמת, מר דיין, היא שלכד
אחד מהבורחים סיפור משלו עד
מיקרי אפליה, דיכוי או עלבון. ליושבים
ככפרים יש מימשל צבאי,
הפקעת אדמות. ליושבים כערים
יש פירחח המקלל את מוחמד. שני
הצועק, :לך לנאצר:׳ ושלישי ששר
לו כזמן העבודה , :ערבי שחור
/עם ראש של חמור׳ .ואילו לחלק
אחר של הבורחים יש סיכות אישיות,
המתמזגות עם ההרגשה הכללית
של אפליה, דיכוי ועלבונות.
״הצעיר הערכי אינו — לאפ-
תעתך אודי — עגבניית מאניי
מייקר* .לצעיר זה יש גאווה —
דבר שכטה יצחיק אותך, אדוני
השר — ויש דו נידמה לי, עצבים...
״כבל זאת, מר דיין, יש כמאמרך
גם דברים משמחים. כי הוא מעיד
על השתקעות משמחת במישרד•
החקלאות, עד כדי בך שאדוני מתחיל
לערבב כין אבטיחים וכני

• שר־החקלאות משה דיין היה אחראי
אז לשערורייה כלכלית, כאשר נחל כישלון
מוחץ במיבצעו לגדל בארץ עגבניות מסוג
מאנימייקר.

שבו מת ראשד חוס״ן
אדם. רק פגם אחד מוריד מערך
השימחה, אדוני, והופך אותה לטרגדיה.
כמקום להעלות — כתור
שר-החקדאות — את ערך האבטיחים
לערבם של כני־אדם, עושה
אדוני טעות קטנה, ומוריד את
ערכם של כני־אדם לערכם של
אבטיחים...״

לבוסת

*£ני זוכר את ראשד כפי שראיתיו
\ £באותן שנים. פעמיים בשבוע היד, בא
אלי הביתה, כדי ללמד אותי ערבית. ה־שעור
לא ארך מעולם יותר מעשר דקות,
בכל פעם היינו מסתבכים במחלוקת פוליטית
ומתחילים להתווכח בלהט — בעברית.
תוך כדי כך סיפר לי על אהבותיו.
מיש פחתו תיכננה להשיאו לקרובת־מישפ־חה,
אך הוא סירב מפני שהיתר, חסרת־השכלה,
ולא היה לו דבר משותף עימה.
הוא התאהב במורה ערביה בכפר אחר,
אך אהבה זו היתד, בלתי־אפשרית, ביגלל
הצורך בתשלום־מוהר וצרות אחרות. הרומן
היה כרוך בסכנת נפשות. הוא התאהב
בצעירה יהודיה מארצות־הברית, פסיכולוגית
שעבדה בעיריית תל־אביב, והחל
חי עימד, כדרכם של היהודים. הוא לא
יכול היה להחליט לשאתה לאשה, בניגוד
לרצון מישפחתו ולמסורת הערבית, אך
גם לא היה מסוגל לנטוש אותה.
התמונות רבות, הפסיפס עגום. האנאלפבטית האלזה ז 1- 1-
שיר ז • ז
אורינטלית,
אישה: ד:ד •
סתם • ז
אני: ז

ולכ&ב.
לקרא: • 1
יודעת •:י
אני לא - -
• ללמד כשנסעת
אהובי,
לכן,

•1י ד־

כי מי זה אמר שאהבה צך יכה מכתבים.
פעם גם אתה לא ה־עת לכתב.
לאהב.
ידעת•ד••יפה
ההם ז־ :ד
בימים־••1

והיום אתה יודע לקרא ולכתב!

תמונה א׳ :מסיבה של חברי־המער־כת
בתל־אביב. ראשד בא עם חברתו היהודית,
רוקד, שותה, משוחח. בחור משלנו׳
מקסים, איש־שיחה נעים, חביבן •של
הביות. לפתע הוא רואה שמישהו אחר
רוקד עם חברתו. הוא מזנק ממקומו כ־נשוך־נחש,
מפיל כיסאות, פותח בקטטה.
תמונה : ׳3מועדון צוותא בתל־אביב.
הוזמנתי לוויכוח על הבעייה הערבית. חלק
מן הקהל מתנגד ומתלהט. מישהו אומר
שלעולם לא ייתכן שלום בין ישראל והערבים.
ראשד יושב בקהל. בקול שקט הוא
אומר :״הגרמנים הרגו שישה מיליון יהודים,
ואתם עשיתם שלום עימם. הערבים
לא הרגו שי*שד, מיליון יהודים, האם משום
כך לא ייתכן עימם -שלום ד
תמונה ג :,ראשד חוסיין וסברי ג׳ריס
מלווים אותי הביתה. אנחנו מתווכחים.
סברי משמיע דיעות קיצוניות, מתלהב,
טוען שעל ערביי ישראל להקריב את עצמם
למען המהפכה הערבית. אני כופר
בתוקף במחשבה זו, אומר שרק בשלום עם
ישראל יש תקומה לעם הפלסטיני. ראשד
מנסה לפ-שר׳ תומך בגישתי. אנחנו עומדים
כך עד ה־שעות הקטנות של הלילה,
ברחוב בדיד,ודה, שני ערבים ויהודי.

איש מאתנו לא יכול היה להעלות
על הדעת כי סכרי ג׳ריים יהיה
כיום מן הימים אחד מראשי מחנה-
השלום בצמרת אש״ף בביירות, כעוד
שראשד יאמץ לעצמו את גישתו
הקיצונית.
בקייץ 1965 החלטתי להקים את רשימת
העולם הזה — כוח חדש לבחירות
לכנסת השישית. הצעתי לראשד את המקום
השני ברשימה. הוא סירב.

לשווא ניסיתי להלהיבו לרעיון.
הנה ניתנת לו הזדמנות גדולה :
להיות החבר הערכי הראשון ככנסת
שאינו זנב של המימשל הצבאי
ולא קומוניסט הרוקד לפי
חלילה של מוסקבה, אלא נציג גא
ועצמאי של הציבור הערכי כישראל.

ראשד היה שבור. חברתו חזרה
לאמריקה. הוא לא האמין עוד שיש לערבי
צעיר עתיד כלשהו במדינת־ישראל.
הוא החליט להגר לארצות־הברית, אך
הציע לי מתנת־פרידה: להישאר כמה חו
דשים
נוספים בישראל, כדי להשתתף בהסברה
למען רשימת העולם הזה ברחוב
הערבי — מבלי להיות מועמד שלה, מבלי
לקבל שכר כלשהו.
וכך, במשך כמה חודשים, פעל ראשד
למען הרשימה, בהתנדבות, ללא תמורה
כלשהי, לצידו של ערבי צעיר אחר, אף
הוא בן־כפר — אחמד מסראווה. עברנו
את היישוב הערבי לאורכו ולרוחבו ב־
״שיירות שלום״ ,כשאחמד וראשד נואמים
ברמקולים מתוך ג׳יפ פתוח, בכיכרו המרכזיות
של הכפרים. בבחירות הצביעו כאלפיים
ערבים למען הרשימה. ייתכן שהם
סיפקו את הקולות האחרונים שהיו דרושים
כדי לעבור את אחה־החסימה.
לא פעם שאלתי את עצמי מה היד, קורה
לראשד, אילו הופיע כמועמד שני ברשימה.
אין ספק שהיה מביא עימו את אלף
הקולות הנוספים, שהיו דרושים לנו אז
כדי להשיג את המנדאט השני, בימים
ההם ׳שקדמו, לחוק באדר־עופר.

האם היה ראשד מוצא את ייעודו
בחיים? האם היה הופך הדובר
האותנטי של ערביי ישראל — דובר
ערבי-לאומי, כעל גאווה עצמית,
הדוגל בשלום עם ישראל ז

דירה בגיו־ג רס
ך* וא עכר לארצות־הברית. מפעם-
ן ן בפעם הייתי מקבל ממנו דרישות־שלום•
.שמעתי שמשא לאשר, את חברתו
היהודיה, שאינו מאושר בנכר, שהוא מרוויח
את לחמו כמתרגם מעיברית לערבית
עבור מי־שרד הליגה הערבית.
ב־ 1970 הוזמנתי למסע־הרצאות בקאמ־פוסים
•של ארצות־הברית. עברתי את הארץ
מהארווארד עד פריינסטון, מג׳זן ד,ופ־קינם
עד ייל, ולבסוף הגיע הזמן להרצות
באוניברסיטת ניו־יורק, במנהאטן.
כאשר הגעתי למקום לא האמנתי למראה
עיני. כשליש מן האולם היה תפוס על־ידי
אנשי הליגה להגנה יהודית, צעירים
לובשי־מדים, תוקפניים, שוחרים־לטרף, ש הזכירו
לא מעט את אנשי פלוגות־הסער
מימים עברו. כשליש היה תפוס על-ידי
סטודנטים ערביים, שניראו תוקפניים לא
פחות. שאר באי-המקום היו שמאלנים מכל
הסוגים, ותיקי מילחמות־רחוב והפגנות
נגד מילחמת ויאט־נאם.

היינו גם ׳ידידים, מבינים איש לנפש רעהו.
גיפנפתי לו לשלום, והתחלתי לדבר.
בתום האסיפה ניגש אלי ראשד, שאל
אם אני מוכן לשוחח עימו. הלכנו לאכול
חומוס במיסעדה ערבית• .שתינו עראק,
הפלגנו על גלי הנוסטאלגיה, סיפרתי לו
על המתרדדש בכנסת, פירטתי את תוכניתי
להקמת מדינה פלסטינית בגדה וברצועה.
ראשד שאל אם אני מוכן להיפגש בביתו
עם כמה פלסטינים. הסכמתי בשימחה.
ראשד התגורר אז בגדה המערבית •של
הנהר האדסון, בניו־ג׳רזי. היינו צריכים
לבוא אליו בשעה •שמונה בערב, אחרי
הרצאה באוניברסיטת פרינסטון. כרגיל,
תעינו בדברך, והגענו אחרי השעה עשר.
כשנכנסתי לדירה הקטנה, שבה גר ראשד
עם אשתו, נעצרתי על הסף.
חדר־האורחים היה מלא צעירים, וכמוהו
הפרוזדור, המעבר לשירותים, חדר־המיטות,
המיטבח. היו במקום כחמישים
צעירים פלסטיניים מכל הסוגים — מיש ראל,
מירדן, מן השטחים המוחזקים, מכוויית
ומסעודיה, ממחנות־הפליטים בלבנון
ומסוריה, וכאלה •שגדלו בארצות־הברית.
המיגוון הטראגי של הפזורה הפלסטינית,
שהחלה להידמות כל־כך לפזורה היהודית,
הזדקר לעיני באופן חזותי, בדמותם של
צעירים אלה.
התווכחנו- .שעה• ,שעתיים, שלו-ש •שעות,
חמש שעות. זה לא היה ויכוח קר, הגיוני,
רציונאלי. היתד. זאת סערה של רגשות,
•שהציפו אותנו גלים־גלים — נאומי־אישום
חוצבי־להבות, דיברי״קיטרוג נגדיים, חי־לופי־דבירים
מרים על צדק ועל אי־צדק.

היה ברור די, כתום הסערה, כי
תביעה אחת גוברת כלב הפלסטיני
עד כל תביעה אחרת, גם על התביעה
לפיתרון, לחירות ולמדינה :
התביעה שישראל תודה ככך שנעשה
עוול היסטורי לעם הפלסטיני.
כמה מילים, מלב אד לב, חשוכות
יותר מכל תוכנית.

תחושת־העוול כמוה כרעל. היא מכרסמת
בלב, צורבת כחומצה. אולי לראשונה
ודשתי אז במוקד הריגשי של ה־בעייה,
וגם במוקד של הטרגדיה ששמה
ראשד חוסיין.

נפרדתי ממנו עד מיפתן דירתו,
כשעות הקטנות שד הלילה, בפרבר
כניו־ג׳רזי. לא ידעתי שזוהי הפרידה
האחרונה.

סיגריה 3ו^ 1ר ת

ראשד הוסיין ()11164
מתי נחנק
על הכל שלטו השוטרים, חמושים ומו״
כנים־לקרב, כשאקדחייהם נחים בנרתיקים
פתוחים, והמכשירים לדיכוי־מהומות מוכנים
בצד. הם ערכו חיפדש על גופו •של
כל נכים. קצין־מישטרה עמד באמצע האולם,
ודיבר בלי־הרף במכשיר אלחוט, בקול
רם שהיה כמוסיקת־רקע להרצאה.
כאשר נכנסה נערה שנשאה בידה חבילה,
זינקו לעברה שלושה שוטרים, חטפו מידה
את החבילה במהירות־הבזק ורצו החוצהכדי לבדוק את תוכנה.
המתיחות עמדה באולם כענן של עשן,
כימעט שאפשר היה לראותה בעין.

חשתי באירו אני נמצא כבית•
משוגעים. ואז נתקל מבטי בראשד.
הוא ישב כשורה הראשונה, כשהוא
מחייך את חיובו המכוייש.
כבר ידעתי שהוא עובד למען אש״ף,
והוא לא היה בטוח איך אתייחס אליו.
שמחתי לראותו. בים זה של טירוף נוכרי, ניראה לי כחלק מן הבית. אם
היינו מטורפים, היינו לפחות מטורפים
בצורה משלנו. אולי היינו אויבים, אך

^**מעתי ממנו מדי פעם. הידיעות
הפכו עצובות יותר ויותר.
ראשד התגרש מאשתו. הוא התמכר לאלכוהול.
גורלו הדביר אותו.
הוא ניסה את מזלו בביירות. יש •שם
שני מוסדות פלסטיניים רציניים, בעלי
יוקרה עולמית, לחקר בעיות ישראל. על
אחד מהם מופקד ידידנו המשותף מימי
הוויכוחים בתל־אביב, סברי ג׳רייס. ראשד
ניסה להתקבל, אך לא הצליח. הוא עבר
לדמשק, הציע להקים •סם מוסד •שלישי.
הוא נתקל בסירוב. ייתכן •שהתמכרותו לאלכוהול
היתד, גלוייה מדי. ייתכן שה משורר•
,שמעולם לא הצטרף לשום מינד
לגר. או אירגון, היה בלתי״תלוי מדי לטעמם
•של המוסדות הממוסדים •של התנועה
הפלסטינית.
הוא חזר לניו־יורק, קיבל מישרה זו-
טרת במישלחת של אש״ף באו״ם. לפני
•שנה נתקל בו אמנון זיכרוני• ,שהיה ב־סיור
בארצות־הברית. ראשד הזמין אותו
לדירתו, באמצע מנהאטן, דירה עלובה
בקומת־הקרקע, ישבה גר בחברת מוסיקאי
ערבי צעיר.
ראשד היה מר־נפש. הוא הפך קיצוני
מאד, החל כופר בזכות קיומה של י־שראל,
דוגל באוטופיה של חזית־הסירוב. אבל
הוא הסכים להופיע עם אמנון בערבי־ויכוח
•שאירגן אירגון יהודי, היה חביב
כרגיל, ישטוף געגועים לארץ.

את געגועיו הטביע באלכוהול,
תוך בדי עישון אינסופי •טל סיגריות
כשרשרת.

האלכוהול הנחית עליו את מכת־המוות.
איני יודע איך בדיוק מצא את מותו. אך
בעיני־רוחי אני רואה את התמונה: רא־שד
•שרוע יעל מיטתו• ,שיכור, מעשן בעצבנות,
נרדם. הסיגריה נשמטת מידו.
האש אוחזת בכלי־המיטה. ראשד מתעורר.
מאוחר מדי. הוא מנסה להגיע אל הדלת,
נחנק בעשן. הכבאים פורצים פנימה, מנסים
להחיותו בהנשמה מלאכותית. כעבור
כמה דקות חדל הלב מלכת.
כך מת גופו של ראשד חוסיין, הצעיר
ממוסמוס, המשורר העברי הראשון •שקם
במדינת ישראל, צעיר עדין־נפש, שלא
ידע לשנוא.

ליבו מת עשרים שנה לפני־כן.

טד* קו ד? אחראי ד עי סקה שנתנה דמשה דדן כ ס פי ם
ושירותים כניגוד ד חו? -והוא עצמו מחזי? בתכ שי טי םמאחר ־ ה ע חי קו ת שדיין שדדבשט חי ם ה מו חז קי ם

תבשיסיס הווציס
נדר אד-בלח
תכשיטי קורק

שים שנמצאו בדיר־אל־בלח והגיעו לאוספו
הפרטי של טדי קולק (למעלה) .הד״ר
טרודה דנתן, במאמרה בחוברת קדמוניות
מביעה את תודתה לשר־הביטחון משה דיין
ולטדי קולק, על שהעמידו לרשותה את וד
עתיקות והתכשיטים שנשדדו מבית־הקברות.

ך* שנ ת ; 111)58 ודע לד״ר טרודה
^ דותן, מן המכון הארכיאולוגי של האוניברסיטה
העיברית בירושלים, על מים־
צאים עשירים שנתגלו באיזוד דיר־אל-
בלח •שברצועת עזה. ביקור חטוף במקום
גילה לה כי המדובר בבית־קברות פלי־שתי
קדום, בסיגנון מצרי, המכיל אוצרות-עתק.
היא ניסתה לקבל רישיון משילטונזת צה״ל
לחפירה מדעית מסודרת, אולם בקשתה
נדחתה בנימוק שקיימת מתיחות צבאית

במקום. מאז פנתה כמה וכמה -פעמים בבקשה
לאפשר לארכיאולוגים להציל את
המקום, אולם רק במארס 1972 ניתנה לה,
הרשות לחפור שם. החפירות נמשכו בצורה
מסודרת זרבת־היקף עד יוני 1973
והן היו, למעשה, חפידות־הצלה.
כך גם קראה טרודה דותן למאמר הראשון
־שפירסמה על מימצאיה באתר :
״חפירות הצלה בדיר־אל־בלח״ .החפירות
שביצעה היו, למעשה, לעג־לרש, ונועדו
רק כדי לאסוף אישורים מדעיים למה
שהיה מצוי במקום. היה מצוי, כי בעת
ששילטונות צה״ל מנעו׳ מטריודה דותן ומן
הארכיאולוגים של מדינת ישראל לחפור
את העתיקות ולהעבירן למוזיאון, שם
יהפכו לרכרש העם, באותה עת עצמה
ניצח שר־הביטחון משה דיין ביד רמה
על שוד העתיקות מן המקום, תוך הרס
האתר שהיה, כפי הנראה, אחד הריכוזים
העשירים ביותר של מימצאים מצריים שנותרו
בעולם כולו.
אתר זה עולה ביופיו על כל מה שנתגלה
בקבר תות־אנודאמון, שבו גאה מצריים
ושאותו היא מציגה ברחבי העולם כפיסגת
התרבות המצרית הקדומה. בדיד אל־בלח
קיים אוסף הקברים וכלי־האמנות והתכשיטים
היפה ביותר, אולי, הקיים בעולם.
אוסף זה נגנב משם בניצוחו של משה
דיין, שהואיל ברוב טובו להעמיד חלקים
ממנו לבדיקה מדעית של הד״ר דוחן.
•שוד־העתיקות של דיר אל־בלח הוא
אחת השערוריות החמורות ־שאירעו אי-
פעם בישראל. זהו מיקרה •שבו •שר־הבי־טחון
-מנע ממישלחת מדעית להוציא מים־
צאים, גנב אותם בעצמו -ומכרם לשוק ה
פרטי.
זהו מיקרה שבו מסר שד־הביטחון
חלק ניכר מן הגניבה לתיקון אמנותי ומדעי
של עובדי מוזיאון ישראל. זהו מיקרה
שבו המוזיאון קנה מן השר חלק
מגניבותיו, בניגוד לחוק־העתיקות האוסר
על קנייה ומכירה שלא באמצעות סוחר
מוסמך — ואילו השר אינו כזה. זהו
מיקדה שבו יושב־ראש מועצת־המנהלים
•של מוזיאון,ישראל, טדי קולק, גם הוא
אספן־עתיקות ידוע ומפורסם, המחזיק ברשותו
חלק ניכר מכלי־הזהב •של׳דיר אל-
בלח שמקורם בגניבותייו של משה דיין.
אותו טדי קולק הוא גם שהורה למוזיאון
לתקן, על חשבון המדינה, את מלקוחו של
משה דיין.
במיקהה של דיר אל־בלח יש ל־

בצורה מרוכזת. חובתה •של המדינה היא
לשים יד על כל מה שנגנב. את הגניבה
אין בעייה להוכיח.

חנויו ת
ו או ס פי ם פרטים

* * ח ק רי ה של טרודה דותן• ,שפורסמו
בקדמוניות ובביטאון החברה לחקירות
ארץ־ישראל קובעים, כי בבית־הקברות של
דיר אל־בלח נמצאו 50 אנתרופואידים. כל
אחד מהם הכיל אוסף גדול של כלי־חרס,
פסלים ותכשיטים רבים מכסף ומזהב. ה־מישלחת
של דותן, שהגיעה למקום אחרי
•שצה״ל איפשר למשה דיין לשדוד את

1גמ ^0111מ0ם ג 101:קx£ 01ג:נ15

11148£ 11 3א

3 1.316ו ת 0ז 0065118 6ץ 01( 01)1 0 1 3־ 1111ת \1
1 ( 611 61-831311־ 11631ץ 16161מ 8101126 2\ § 6 0 6
( 11ז *£?011 זו* 11א11א11£1.1ק)

שסט&ז׳

ס* 101ו 11ז, 16ץ* 11ז 0ץ 1ם ט ׳*6ז> 61א

המאמר המדע

תצלום קטע ממאמרה של ד״ר טרודה דותן,
שפורסם בביטאון רב־היוקרה ישראל אקספלוריישן
ז׳ורנאל. המאמר מוקדש לאנתרופואידיס מתקופת הברונזה המאוחרת מבית־הקברות
שליד דיר־אל־בלח (למעלה) .בפתח המאמר, בפיסקה של הערות, מביעה המחברת את
תודתה למשה דיין על עזרתו בהמצאת המימצאים שנחקרו, ובעזרה שהגיש לכל מה
שקשור בפירסוס זה. גם מר קולק היה לעזר בקשר לכמה תכשיטים שפורסמו (למטה).

| 11ך 1ן ל | ך ״ ק ראש עיריית ירושלים, אשר גם לו מודה הארכיאולוגית ד״ר טרודה
1* # 1 |#דותן על שעזר לה, בעת פירסום מאמרה, עם חלק מהתכשיטים
1י 1י
שפורסמו במאמר ואשר מהווים חלק מאוספו הפרטי שהוא בעל ערך ומפורסם בעולם.
שילטונות אפשרות להוכיח את הגניבה
והשוד. שכן, למרות ־שמנהל אגף־ה־עתיקות
במישרד־החעזך-זהתרבות, אברהם
איתן, טוען כי אין לו הוכחה למקורן
של הגניבות המצויות ברשות ימשד. דיין,
שעיקרן 50 אנתרופואידים (ארונות-קבו-
רה מצריים) ,הרי מסתבר כי הד״ר טרודה
דותן, בבדיקות מדעיות •של מימצאי דיין,
קבעה כי מקורם בדיר אל־בלח, וכך קבעה
גם בדיקה נויטרונית בכור אטומי,
שאין להטיל בה כל ספק. אותו איתן היה,
אגב, עובד מוזיאון ישראל כאשר תוקנו
שם האנתרופואידים של דיין, והוא יודע
היטב מה -מקורם.
מימצאי דיר אל-בלח הם, אולי, אוסף־
העתיקות החשוב והיפה ביותר •שהתגלה

81). 81 . 0 3 ( 30 101• 1113 110131110§ 35515)31106ס! )655 86 ) 11101031 §1311111)16 יעא 6ס! 3915865ז1110נ110 31־: 1
) 1181103) 100.81). 7 8 01101ת § 600060 )6)1 \91) 8 1)5ח 1ו)1׳ 60ע131 30 )1 10) 1115 861? 10 6־ 1) 3010§ )1115 013)61ח1
11811586)1 86 ) 6)91)8 .ק 6^96116־ 861? 1)11 ) 6§ 3 ))110§ ) 86 ? 16065 01׳(835 3150 8660 §)63) 1
761 ^ 919 110196 3 . 019600 01־186 503) 385 3 1811)3816 ) 0 061 ) 61-83138 19111 86 ? 11811586)1 8 01

האתר, הצליחה לשים יד רק על אנתרו-
פואיד •שלם אחד. כל ודן זאר נגנבו על ידי
דיין 13 .אנתרופואידים׳שגנב נמסרו על-
ידו לתיקון במוזיאון ישראל.
עובדי המוזיאון עמלו משך המש שנים
תמימות על תיקון האנתדופואידים שלו,
שניתנו כתשלום למוזיאון תמורת תיקון
כמה אנתרופואידים אחרים (לדיברי טדי
קולק, הטוען כי מותר למוזיאון לעסוק
בעבודות־תיקון לפרטיים אחרי שכילה לעסוק
בתיקונים עפור עצמו ועבור מוזיאונים
אחרים).
אומרת טרודה דותן, במאמדיה הרבים,
על אוסף התכשיטים שהיה במקום :״החפצים
שנמזיאו הם מן האוסף העשיר ביותר
שהתגלה אי־פעם בישראל ...קשה למסור
סיכום מושלם, מאחר שהם התפזרו במוזיאונים,
חנויות ואוספים פרטיים.״
במחקריה שפורסמו מודה הד״ר דותן
למשה דיין, וכן לטדי קולק. על שהעמידו
לרשותה את מימצאיהם ואוספיהם מדיר
אל־בלח. אוספו של דיין היה -מצוי זמן רב
במוזיאון ישראל, במחלקת־הרפאות. הוא
(המשך בעמוד )32

תכשיטיםב די ר אל־־ ברח 8

שיחר

(המשך מעמוד )31

היה הי-חידי שהיתר! לו גישה ישירה ומיידית
לאתר, והוא היה השודד הראשון והעיקרי.
דיין הוא המקור לכל מימצאי דיר
אל־בלח הנמצאים כיום בחנויות או באוספים
פרטיים, בין אם מכר אותם ובין
אב החליפם — כמינהגו — בעתיקות אח רות.

מפורט

^ ד 1 1־ 1 1 1ן
הסכם מוזר כיו תר

השבוע

מינימום נלד הפרטים
1.000.000ד י

מינימום הנדס הראשון
500.000ד י
יו ה׳ — המועד האחרון
למסירת הטפסים

ע שהלך נ7נהג 7ן בוע-
נדלא טוטו בבל שבוע!

המועצה הסדרההימורים בססווט

השגעון האחרון

מל בדוקס

בהשתתטת: סיד סיזאר • הארולד נולד• רון קארי• ברנדט פיטרם
הפקה מייקל הרצברג נוז׳זיקה גיון מורים
ת ס רי ט מל ברוקם• רון קלרק• חדי דלוקה• בארי לוינסון
א ד. מ טי ח ושחל מרמ

גא ה להציג
קולנוע
יז א.ד.מ?\יון ושות געמ

נקודת מכירה של
העולםו 1:ה
כאיטליה רחל מרגליו ן שמופיע 3־15.2.77

בכורה ארצית
ש בו ע

תהיה פ :
^ 1ג\ 18 גז\\
מ02£
3 4מ 6י\¥13 113

161. 45 12 80
^50100

ך* תיקים הפנימיים של המוזיאון
ן | מגלים, כי תיקון האנתרופואידים נעשה
באורח מוזר ביותר. בתחילת שנת
1971 הביא דיין למוזיאון ערימה של שיב-
רי־ארונות. אנשי המוזיאון החלו בשיבוץ
ובתיקון מה שהביא. כעבור כשנה התבדר
כי ניתן יהיר, להרכיב מן תשברים 13
אנתרופואידים שלמים, .נחתם עם דיין
הסכם, שלפיו יקנה ממנו המוזיאון 9
אנתרופואידים במחיר של כ־ 5000 לירות
האחד. שניים יקבל דיין ויתן, תמורת
תיקונם, שניים נוספים למוזיאון.
הסכם זה מוזר ביותר. ראשית, דיין
אינו סוחר מוסמך, אסור לו למכור עתי קות
ואסור למוזיאון לקנות ממנו. זוהי
עבירה על פקודת־ר,עתיקות. ומפליא ש-
אגף־העתיקות הממשלתי, שידע על הסכם
זה, לא פעל למניעתו.
שנית, דיין מסד למוזיאון ערימה של
שברים. אנשי המוזיאון השקיעו חמש
שנות עבודה בתיקונם. עבודה זו נאמדת
בעשרות אלפי לירות לכל אנתרופואיד,
אך נוסף עליה עוד שילמו לדיין 5000
לירות תמורת השברים שנתן.
אם לזכור כי לפי החוק רשאי היה
אגף־ו־,עתיקות להפקיע מידי דיין את כל
האנתרופואידים, הרי הם כם0-כר זה, ש עשה
טדי קולק עם משה דיין בשנת ,1971
תמוה ביותר ומהווה גם עבירה על החוק.
מניין הגיעו לידי טדי קולק תכשיטים
מדיר אל-בלח? האם הם לא ניתנו לו
על-ידי דיין, עת הורה לתקן עבורו את
האנתרופואידים ן קולק מכחיש זאת בכל
תוקף. לדבריו, תיקון האנתרופואידים נעשה
כמקובל עבור פרטיים, ודיין שילם
עבור התיקון, או שמסר חלק מהאנתרו-
פואידים למוזיאון. קרלק אינו זוכר היטב.
.״המוזיאון תיקן כבר גם עתיקות. מאוספו
הפרטי של קולק עצמו,״ אומד יושב־ראש
המוזיאון. את התכשיטים קנה קולק בשוק
ביררשלים, במחיר מלא, וכל מה שמצוי
אצלו באוסף עומד לרשות המוזיאון. קולק
חוזר ומצהיר כי קנה את התכשיטים מדיר
אל־בלח בשוק החופשי במחיר מלא, בשנים
1968ו־ ,1969 ובשום אופן לא קנה
או קיבל אותם ממשה דיין. כן הוא, מצהיר
כי מעולם לא קנה עתיקות מדיין.
אוסף־ד,עתיקות של טדי קולק ידוע ומפורסם
בעולם כולו. יש אומרים כי ערכו
גדול מזה של עתיקות המוזיאון שקולק
הוא יושב־הראש שלו. כאשר נערכה, באמצע
שנת ,1968 באמריקה, תערוכה של
עתיקות ישראל בחסות ראש־ד,ממשלה דאז
לוי אשכול ושגריר ישראל באמריקה
יצחק רבץ, היו עתיקות מאוספו הפרטי
של קולק בין המוצגים שבאו ברובם ממוזיאונים.
ברשימת מוסרי המוצגים לתערוכה
מייוצגת יישראל קודם־כל על־ידי
מוזיאון ישראל, וסייד לאחר־מכן על־ידי
יושב־הראש ישל המוזיאון, טדי קולק.

האם ייפרדו
מ או ס פי ה ם!
ך* ד עתיקה, המצויה כיום באוסף
^ פרטי ואשר מקורה בישראל, היא
בלתי־הוקית. הבעייה •של אגף העתיקות
היא רק להוכיח זאת, אולם בהיותה בלתי-
חוקית אין ספק. כיוון שאישי צמרת המדינה,
ממשה דיין ועד בכירי עובדי מוזיאון
ישראל ואגף־העתיקות, כולל טדי
קולק עצמו, הם בעלי אוספי-עתיקות גדולים,
הם דאגו כי הוק־ד,עתיקות החדש
שהוגש לכנסת יכשיר את גניבות העבד.
זאת עושה הצעת־החוק באמצעות סעיף
הקובע כי תחולת החוק היא רק מתאריך
חקיקתו.
על ועדודו־,חינוך י, בראשות אברהם כץ,
לשנות את ההצעה ולקבוע כי כל עתיקה
•שבעליה לא יוכיח כי רכש אותה כחוק,
תימסר למוזיאון ישראל. בדרך זו ייאלצו
טדי קולק, רעו,משה דיין וכל שאד שודדי
העתיקות, להיפרד מאזספיהם ולהעבירם
לבעלות בעליהם החוקיים, מדינת ישראל.

מג ר שי ם ומגח־ שים

• לגיד סדן על תוכנית רגישה ומאוזנת
על גירוש המישפחוח הערביות מן
העיר העתיקה בירושלים, במיטגרת יומן־
האירועים השבוע. סדן הפגיש את המגורש
עם המגרש, נמנע בקפדנות מכל הבעת
דיעה אישית, אף במרומז. הלאומנות הקנאית
של מתנחלי־הרובע, ובעיקר של האשד,
הדתית המתייחסת באדישות מוחלטת
לגורלם של לא־יהודיים, הובאה בלי כחל
ושרק, בצד דברים סבירים יותר של טדי

קולק•

צל״ג
ת שי טו ח >וול גי בדס

• לכל מי שהיה לו קשר כלשהו ל־תוכנית־הטלוויזיד,
השערורייתית, ששודרה
בליל־השבת האחרון, על השפעת ד,תעמד .
לה בקולנוע, ובעיקר לשלושת המשתתפים
בדיון מפוברק, שקרני ואווילי — ישעיהו
גיר, חיים שקד ומשה ארד, שהשתמשו
בשיטות הפסולות ביותר של תעמולה
כדי לבקר ולהגיב על שיטות פסולות
של תעמולה.
בראשית התוכנית, שבוימה בידי אדיה
אורגד, הוקרן קטע מסרט־תעמולה נאצי,
היהודי הניצחי, שבו באה לידי ביטוי
מושלם השיטה של שר־ד,תעמולה הנאצי
יוזף גבלס: להראות בזה אחר זה עכברושים
ויהודים, כדי ליצור אסוציאציה
ביניהם.
אך עורכי התוכנית אימצו גם הם לעצמם
שיטה נאצית זו, בצורה כמעט קאריק־טורית,
כאשר הקרינו בזה אחר זה סרט
נאצי וסרט-תעמולר, סורי, כדי ליצור אסוציאציה
ביניהם. הסתייגותו של ישעיהו
ניר כי ״יש להבדיל אלף אלפי הבדלות
בין הנאצים לערבים,״ לא היד, בה כדי
לחפות על הקשר האסוציאטיבי שכבר נוצר
אצל הצופה.
שקר תעמולתי. הסרט הסורי שהוצג 1
בתוכנית כסרט באפטיסטי, הראה את חורבן
העיר קונייטרה. שלושת ד,״מתווכחים״
קבעו כדבר מובן־מאליו כי קונייטדה נהרסה
בקרבות מילחמת ששת־,הימים ויוסד,כיפורים.
האמת היא, למרבה הצער, ש בעניין
זה, צודקת דווקא התעמולה הסורית.
קוניימרה נהרסה באופן מתוכנן ושיטתי,
על־פי פקודה פושעת ומטופשת של
משה דיין, ערב החזרתה לידי הסורים.
חלק גדול מבנייניה עוד עמד על תילו בתום
מילחמת יום־הכיפורים, כפי שיודעים
היטב אלפי ישראלים.
תחת להודות בעובדה מצערת זו ולגנות
קטעים אחרים של הסרט הסורי (חילול
קברים ושילדי־מתים) ,הסתבכו המתווכחים
בשקר תעמולתי גס, שהפריד את כל שאר
טענותיהם.
המתווכחים גילו גם בורות וחוסר־ידע
בנושא שעליו התווכחו, כאשר טענו כי
האשד, הנוצריה שרואיינה בסרט הסורי,
נבחרה במייוחד כדי להשפיע על הצופים.
הושמעו הערות גזעניות, כגון ׳הציון כי
האשד ,״אינה מסוג הנשים (הערביות) שאנו
מכירים,״ ־מפני שהיא דוברת אנגלית
יסד, ונראית מטופחת. המתווכחים פשוט ,
לא ידעו שזו היתד, האשד, היחידה שהמשיכה
להתגורר בקונייטרה בכל שנות
הכיבוש הישראלי. לא היתד, אשד, אחרת.
ומשום כך לא היה כל מיבחר בידי יוצרי
סרט־התעמולד, הסורי.
נימה גזענית ניתן היד, לגלות גם בהערה
שהושמעה על כך שרופאים ערבים
״מרכיבים כפפות־גומי כדי ליצור דימוי
של מדען ערבי,״ יצור שלדעת שלושת
המומחים אינו קיים, כנראה.
שקרנות אופיינית. גם לגבי הסרט
הסורי על פרשת כפר־קאסם, הסתבכו המתדיינים
בשקרנות האופיינית לתועמלנים
מיקצועיים מן הסוג הגרוע ביותר. למרבה
הצער, נאמן הסרט הערבי בדייקנות קפדנית
לעובדות, עד כדי ציטוט מדוייק
מן החומר שהובא במישפט ואיזכור עונשי-
המאסר חמדוייקים (והמגוחכים) שהוטלו על 1 אלה שהורשעו בטבח.
מהימנות הסרט אושרה, עלי־די בנימין
ד,לוי, שכיהן כאב בית-הדין הצבאי שדן
את הרוצחים. ד,לוי התבקש על־ידי שגרירות
ישראל בפאריס למצוא פירכה או
סילוף בסרט-התעמולה הסורי, ולא הצליח.
שוב עטו שלושת המתווכחים על מציאה

ה עו ד ם הזה 2058

שנראתה להם כתעמולת־כזב ערבית. הם
התייחסו לקטע בסרט, שבו הוצג כיצד
נמכרות בתל־אביב בובות של ערבי תלוי,
שהקונה יכול להשתעשע בהן ולתלות
את הערבי שלו במדידיו. גם לקטע זה
התייחסו כאל המצאה דימיונית ומרושעת.
הם פשוט לא ידעו את העובדות הבאות:
בחודש מאי 1964 סערה המדינה כולה,
כאשר פורסמו בעיתונות הישראלית ידיעות
על אודות צעצוע ״הערבי התלוי״
המופץ בין ערביי ישראל. בידיעות שפורסמו
נאמר, כי אל שוק־הצעצועים הוחדר
צעצוע־זוועה בצורת בובה של ערבי חובש
כאפיה, שחבל כרוך לצווארו ומפרקתו
רצוצה. בעזרת משיכה קלה בחבל, נאמר
באותן ידיעות, יכול כל ילד לתלות ערבי
ולשבור את מפרקתו בשיטת עשה־זאת-
בעצמך.
עלפון לצופה. הסערה הגיעה אז עד
לוועדת-החינוך־והתרבות של הכנסת, שם
עורר אותה ח״כ משה קול. יועץ־ראש־הממשלה
לענייני-ערבים באותה תקופה,
רחבעם עמיר, אף שלח מיכתב למטה
מישטרת ישראל, תבע לאסור את מכירת
צעצועי־הזוועה.
רק במאוחר הסתבר שהיתר. זו מהומה־על־לא־מאומה.
הבובה מעולם לא נמכרה
בשוק הצעצועים. היא היתה בסך הכל
קישוט־קיר קטן בדמות בובת־עץ, של
שייך ערבי.
מאחר שהקישוט נועד לתלייה על הקיר,
הוא הותקן כך שראשו של השייך ניצב
מעל לגופו עשוי-העץ, בצורת צלב. המשך
הראש נועד לתלייה על הקיר באמצעות
חוט דק. במשך שלוש שנים נמכרה הבובה
מבלי שאיש יבחין במשהו חריג בה.
ואז גילתה עיתונאית שנונה את האפשרות
לשבור, כביכול, את מפרקת הבובה, ופתחה
במסע ציבורי נגד מכירת ״צעצועי־זוועה״
לילדים. פירסום זה איפשר לצבא שלם
של עסקנים בעלי מצפון רע, שמעולם לא
נחלצו לעזרת המיעוט הערבי, לפתוח במסע
תעמולתי שנועד להרגיע את מצפונם.
אפשר היה לצפות משלושה פרופסורים
שיכינו שעורי־בית, ולא יביעו דיעות ב־

ממלכתית, הכרה ואישור לקיומו הפוליטי
של האדם המופיע.
המאבק על זכות ההופעה הוא, על־כן,
חריף מאד, כשכל אחד מן הנוגעים לזירת
הבחירות מנסר, להשיג, בכל דרך אפשרית,
אישור זה למעמדו.
במחלקת-ד,חדשות משתדלים שלא לקפח
איש. חלוקה מדוייקת של זמני־שידור בין
אישים ומיפלגות אינה קיימת אומנם, אך
המחלקה מנוהלת היום בחופש ופתיחות
פחותים מאלה שהיו נהוגים בה לפני ש פרצה
קדחת הבחירות.

ל־!גץ יע ד מזל

מנהל חדשות שילון

כתב פוליטי רביב

איזון —

— בלוע־האוי

האנגלית, בעיקר בתרגומי חדשות. כך,
בסרט על התעמולה בקולנוע (ראה לעיל),
סבר המתרגם, משום־מה, כי 1-ת15561ג< סז
=316 1111ת פירושה: לפזר את השינאה
(צ״ל: להפיץ שינאה) .באותו שידור דובר
על אנשים שהם ;116 66§8מס §מר 166161
והמתרגם סבר, בתמימותו, כי הכוונה היא
ל״פוסחים על שתי הסעיפים״ (צ״ל: מתנדנדים
על הקצה, מהססים בשניה האח רונה
לפני קפיצתם).

זמן שבו אסור בתכלית להראות את פניהם
או להשמיע את קולותיהם שלי מועמדים
לכנסת על המסך הקטן, או מעל גלי האתר,
מלבד בשידורי־הבחירות. חוק נוסף,
שפרשנותו מורכבת יותר, הוא זה האוסר
לשדר כל ידיעה שיש בה אלמנט תעמולתי
כלשהו בתקופה של מאה וחמישים
ימים לפני הבחירות.
הפרת החוק כרוכה, כמובן, בהעמדה-
לדין של האחראים לדבר, על־פי המלצתה
של ועדודהבחירות המרכזית. ברשות-
השידור פורש החוק בדרך דיפלומטית;
בהנחה שהרשות אינה משדרת תעמולה
מעולם, אין חוק זה משנה דבר.
מיגבלה נוספת המעיקה על עבודת
מחלקת־החדשות בתקופה זו היא הסתירה
בין חוקי הבחירות הללו וחוק רשות־השידור
שאינו מוגבל לזמנים, ואשר בסעיף
מיספר ארבעה שלו נאמר, כי הרשות
תבטיח שבשידוריה יינתן מקום לביטוי
מתאים של השקפות ודיעות שונות הרוו חות
בציבור, וישודר מידע מהימן.
הגיבורים הראשיים. עימותים מסוג
זה עם ועדת־הבחירות המרכזית הפכו כבר
לחם־חוקה של מחלקת־החדשות. המחלקה
מקבלת מידע מגורמים שונים, דן שילון
או מישהו מאנשי ה,דסק׳ המדיני מחליט
כי אלה הן חדשות העשויות לעניין את
הציבור, ומחליט לשדרן. אולם כאן מסתבר,
כי הגבול בין חדשות לבין מה שנראה
כתעמולה הוא, בימים אלה, דק מן הרגיל
וקל מאד למעוד עליו.
הווירטואוזיות הרבה הנדרשת בצעידה
על חבל כה דק מושגת באמצעות הקפדה
על אי־מעורבות ואי־התחייבות כלפי גורם
כלשהו, כשהקו המנחה הוא היצמדות אל
ההתרחשויות עצמן והימנעות מהערכות
ומספקולציות.
הגיבורים הראשיים במערכה זו, מלבד
מנהל מחלקת־החדשות דן שילון ועורכי
מבס ויומן השבוע — חיים יכין ורם
עפ רון, הם אנשי ה,דסק׳ המדיני. הדסק,
המורכב בדרך־כלל מיעקב אחימאיד
הניצב בראשו ומשמש גם ככתב הממשלתי,
דן רפים, הכתב לענייני מיפלגות ואלימלך
רם הכתב הפרלמנטרי, תוגבר
עתה על־ידי ניסים מישעל, העוזר בעיקר
לדן רביב בתל־אביב ולעמירם ניר
בירושלים.
הכתב שנמצא בימים אלה בלוע הארי
ממש הוא דן רביב. בקצב־עבודה של שש־עשרה
שעות ביממה מנסה רביב להדביק
את קצב עבודתם של הפוליטיקאים, וגם
לשמור על רגישות עליונה; לברור לשידור
את המידע החשוב והמעניין מתוך
ים הפרטים הזורם אליו, ולהקפיד שלא
ידבק בו חלילה ריחה של התעמולה.
הגושפנקה הרישמית. במיקרים
רבים משמש דן הממושקף זירת־מאבק בין
העסקנים. חלק ניכר מן המידע הזורם אליו
בכמויות עצומות מגיע מאנשים המנסים
להיבנות על־ידי גרימת נזק לעמיתיהם
בזירה הפוליטית. לעיתים דומה מצבו של
דן לזה של תרנגולת המתבשלת בסיר־לחץ.
כדי לשמור על אמינות ומהימנות ולדעת
מהי רמת החשיבות שיש לייחס לפריט־מידע
זה או אחר, אם לשדרו או כיצד
להגישו, מקדיש דן את מרבית זמנו לקיום
קשרים אינטנסיביים עם אישים פוליטיים
שונים. אף פיסת״מידע אינה מגיעה לשידור
לפני שנבדקה.
מישקלם של שידורי־החדשות בטלוויזיה
הישראלית גדול מאד. נוסף על היותה ספק
החדשות העיקרי, קיימת בארץ רגישות
גבוהה לכל מלה הבוקעת ממקלט הטלוויזיה,
והופעה על המסך כמוה בגושפנקה

מאחרי המסך
בחידות בחדעו1ת
מהדורה ממוצעת של מבט לחדשות נפתחת
בימים אלה בכתבה על המתרחש
לקראת הבחירות הפנימיות במיפלגת העבודה,
חולפת על־פני היסוסיו של חבר
כנסת זר. או אחר איזו מיפלגה לעזוב
ולאיזו להצטרף כחבר טרי, ונחתמת בהצ טרפותו
של פלג נוסף מהפנתים השחורים
לתנועת ד״ש.

פוגת ״הערבי התלוי״ ופופות אחרות לתלייה על הקיר
הפרופסורים לא הכינו שעורי־בית

קשר לעובדות שאין להם מושג עליהן.
גינוי חריף מגיע גם לראשי הטלוויזיה,
לא רק בשל העובדה שהביאו לתוכנית
חשובה מעיו זו כסילים מנופחים ומרוצים־
מעצמם, אלא גם על החוצפה להמשיך
במסורת של ״לא-ויכוחים״ ,כששלושה
״מומחים״ ,המתווכחים כביכול ביניהם,
אינם מהווים אלא מקהלה״מדברת החוזרת
על הקו הרישמי — גם זו שיטה שעליה
היד. אמון הד״ר יוזף גבלם.
מאל״ף ועד ת״ו היתד. תוכנית זו עלבון
לאינטליגנציה של הצופר, הישראלי, התאימה
לרמה של סירטי-התעמולה הערביים
שהוצגו בתוכנית.

שירטון וז 3ור 1ת
• למחלקת התרגום של הטלוויזיה,
המפגינה מדי שבוע את בורותה בשפה
ה עול ם הזה 2058

דן שילון, שמחלקת-ד,חדשות בטלוויזיה
אשר בראשה הוא עומד היא אחת
הרגישות ביותר גם בימים כתיקונם, מצא
את עצמו מאז המשבר הממשלתי כשהוא
מתנדנד על קצה חודה של החרב המתהפכת
של הבחירות לכנסת התשיעית.
מיקום כזד, מהווה, ללא־ספק, מקור לסכנות
ואחריות גדולה, אך אינו נעדר אף
עניין והתרגשות. כל טעות קטנה עלולה
לתקוע את החרב בבשרו ולהקיז מדמו,
או לשמוט אותו לתהום הפעורה תחתיו
בדמותו של השופט אליהו מני, יושב־ראש
ועדת־ד,בחירות המרכזית, האורב
לכל פעולותיו.
הוראות מחייכות. התפטרותה של
הממשלה הפעילה מיספר הוראות-חוק, המחייבות
את רשות־השידור בכלל ואת
מחלקת־ו־,חדשות בפרט. תקופת שלושים
הימים האחרונים לפני יום הבחירות היא

אין מזל למשתתפות תוכנית־הטלוויזיד,
שירי זיכרון, שתוקרן ביום־ד,עצמאות הקרוב,
בצוות המקורי של התוכנית השתתפו
אריק לביא, גידי גוב, אילנה

רובינא, יהודית רביץ ומיקי קם.

אלא שמיקי נסעה לאמריקה, ותחתיה נבחרה
להופיע הזמרת אסתר שמיר. בשבוע
שעבר נפצעה אסתר שמיר בתאונת־דרכים
בשער־הגיא, כאשר מכוניתה התנגשה
בארבע מכוניות אחרות, והיא מרותקת
עתה למיטתה. את אסתר תחליף
־טלומית אהרן ומפיקת התוכנית, דליה
גוטמן, כבר קנתה לשלומית קמיע למזל,
ואמרה לה :״אני מקווה שזה ישמור
עלייך, ושנוכל לצלם את התוכנית בשבוע
הבא בלי שום חילופים.״

בעיטת־הפתיתה
בעיטת־הפתיחה עמדה לד,יבעט בשעה
שלוש בדיוק. השחקנים הסתובבו בעצבנות
על מישטח־הדשא הירוק, הכדור התגלגל
מיותם, הצלמים עמדו נכונים מאחרי
מצלמות מכוונות. אף נציגי המשפחות
השכולות המתינו בסבלנות. אך המנכ״ל
לא הגיע.
הדבר קרה ביום השלישי שעבר, עת
נערך בירושלים מישחק-הכדורגל המסורתי
לזכר חללי רשות־השידור, שבו מתחרים
מדי-שנה שחקני נבחרת הטלוויזיה למול
שחקני נבחרת הרדיו. מנכ״ל רשות־השידור,
יצחק ליפני, שעמד לבעוט
השנה את בעיטת־ד,פתיחה, ואף דאג להבטיח
לרגע היסטורי זד, כיסוי עיתונאי
וצילומי הולם, לא חרג גם הפעם מהנוהג
שהפך כבר כימעט סמל מיסחרי אצלו —
הוא איחר.
לאחר ציפייה ממושכת הוחלט שמנהל״
הרדיו, חגי פינסקר, יזכה בכבוד שיועד
למנכ״ל, ויבעט את בעיטת-הפתיחה.
ליבני, מצידו, הגיע — בדיוק בזמן להענקת
גביע־הניצחון לשחקני נבחרת הטלוויזיה.

בסדא 1מ׳
״הפעם לא יהיה זה מאבק אלא שעשועון,״
אמר חנוך חסון, ראש מחלקת־הבידור
בטלוויזיה, בחזרה הראשונה על
פסטיבל הזמר והפיזמון שנערכה לפני ימים
אחדים בתל־אביב.
זוהי, לדיברי חסון, גם הסיבה להעברתו
של הפסטיבל ממעמדו כאירוע המרכזי של
חגיגות יום־העצמאות, לקרנבל הפורים.
פסטיבל־הזמר הפך, במשך שנות קיומו
חלק בלתי־נפרד מן המציאות הישראלית.
רשות-ד,שידור, שניסתה לבטלו לפני כשנתיים,
נאלצה לבסוף להיכנע לדרישת
הציבור ולחדש את המסורת.
לפסטיבל־הזמר מסורת ארוכה של גילוי
ודחיפה-לפיסגה של זמרים צעירים ובלתי־ידועים.
אסתר עופרים, למשל, הגיעה
לפסטיבל בהיותה ילדה בת ,17 ושרה שם
לראשונה את שירו של שלמה אפני
״שאני איתך במחול״ .גם אילנית, הנציגה
הלאומית הכיימעט־קבועה לארווי־זיון,
החלד, את הקריירה שלה ב״שיר בארבעה
בתים״ של נחום היימן, שאותו
שרה בפסטיבל הזמר. עוד בין מתגלי הפסטיבל
שלמה ארצי, יגאל כשן וכמובן,
התגלית של הפסטיבל האחרון שהתקיים
לפני שנתיים — נתנאלה.
גם השנה מבטיחים מארגני הפסטיבל
גלריה נכבדה של פנים חדשות, של זמרים
בראשית דרכם. יופיעו בו הזמרת יהודה
רפיץ בת ה־ ,22 שהיא בוגרת להקת-
השיריון; אילנה אכיטל שנתגלתה בתוכנית
תשואות ראשונות; חדווה כהן,
הסולנית החיננית של להקת-השיריון ד
שלישיית־ההווי של חיל־האוויר, המופיעה
בהצלחה עם הזמרת דפנה.
במת הפסטיבל תאוכלס, בצד הזמרים
החדשים, אף בזמרים ותיקים ומוכרים כמו

דני גולן, דודו זכאי, נאווה כרובין,
להקת האחים והאחיות ואלי גורנשטיין.

התת־ ע ר ביו צי ה של צה״ל
(המשך מעמוד )11
מייד אחרי מאמרו של אלוף טמיר׳ מובאים
באותה חוברת מערכות דיברי תא״ל
יעקב אבן, בפרידתו מאוג-דתו, בנושא
״המנהיגות הקרבית״ .בסיכומים נאמר:
״דיברי ימי המלחמות מלמדים, כי יותר
מגודל הצבאות, רב מעוצמת כלי־הנשק...
הכריע את גורל הקרב כושר־מנהיגותם
של מפקדים. אותם שידעו לאמן גייסות
בתבונה, אלה שתיכננו את !מהלכיהם ב־חוכמה״־
.הם שנחלו ניצחון.״
אין צורך בציטוטים נוספים. את דיברי
האלוף טמיר זתא״ל אבן מצאתי בחוברת
המיקרית הראשונה, שאליה הושטתי ידי
כמותם בדיוק נמצא בכל מה ׳שאמר כל
אחד, מתש״ח ומבן־גוריון והלאה .״הדגשת״
האיכותיות נחשבה נכס-צאן־ברזל,
שכל מיבחן נוסף רק הוסיף לה טעמים
וחיזוקים חדשים.

עתיק: צה״ל יצר פונקציה מסויימת ; כעבור
זמן, התעוררו בעיות וצרכים חדשים,
שאותה פונקציה יכלה לפתור, או למלא,
אבל בתנאי שתעבור תהליך של -שינוי
ועידכון איכותיים. שינוי זה לא נעשה,
אלא הוקמה פונקציה חדשה לגמרי, לענין
הבעיות והדרישות הספציפיים החדשים,
אך על הישנה לא ויתרו; וכעבור פרק
זמן נוסף, שב התהליך ונשנה — ונולדה
פונקציה מקבילה שלישית. כתוצאה :

אוניו הנמות׳ של צה״ל

לא אסתכן מדי בקביעה, שלו היה מערך
״ההדרכה״ (כולל יצירת התורות) בצד,״ל
בנוי, מאורגן -ופועל על בסיס איכותי ולא
כמותי, יכול היה להפיק תוצרת רבה יותר,
בטיב ובמגוון עדיפים בהרבה, וכל זה —
בתמורה להשקעת הרבה יותר מחשבה,

אור כל אלה, קצת קשה להבין,
ת כיצד אפשר שלפתע יקום ראש מה״ד
ובאחת יהפוך על פיו את כיוון ההתקדמות
המסורתי של בניין הכוח בצה״ל — ויובן
כי אפילו אין כוונתו אלא רק ל״שינוי
דגש״ מן האיכות אל הכמות, הרי זהו
מהפך קיצוני.

קיימים כיום כצה״ד המון גופים
•טל ״תורה והדרכה״ .הם יוצרים
ג׳ונגל, שבולע המון אנשים ואמצעים,
אכל מפיק מעט מאד תוצרת
טדכה, או תוצרת ככלל: אלוה
רותם עצמו גילה כחודש שעכר,
כי ״התורה שבכתב״ של צה״ל
מלאה ״בקיעים וחורים רכים, ובמקרה
הטוב, אינה מעודכנת ומותאמת
לקצב השינויים.״

שהיו גרועים, או גרועים בהרבה, מאלה
שבם פעל צה״ל או שאותם הוא ראה,
ורואה, כמינימום להבטחת ניצחון.
נבהיר עוד יותר את הנקודה: יחסי-
הכוחות הכוללים ששררו בחזית הדרום
ביום־הכיפורים, ב־ ,7 ,6ו־ 8באוקטובר —
ובוודאי לאחר-מכן — היו צריכים לאפשר
לצד המגן, אילו היה, למשל, הצבא הגרמני
של מילחמת־העולם השנייה ולא צה״ל,
להכות שוק על ירך, במהירות וללא כל
קושי מייוחד, למרות -שה ופתע, את
הפלישה המצרית, תוך קיום השליטה המלאה
בקו הי-שן. בכל שלב ושלב של
המילהמה הספיקו יחסי-הכוחות שבם לחם
צה״ל, די והותר, להשגת הצלחה מלאה
במיגננה, או להבסת האויב במיתקפה. המניעה
האחת והיחידה היתה תמיד איכות
ניהולהלחימה (או, איכות המצ ביאות).

איכות-המצביאות
היתה האלמנט
המכריע — שחרץ לישלון או
הצלחה — מפני שהמשמעות הנכונה
ובת־החיטיכות •טל מושג
״האיכות״ ,לגבי כל צבא או גוף
צבאי, היא איכות הגוף המדובר
ככללו, כיטלמות אורגנית — או

שינויים כאלה, שהם באמת בנפשנו,
אי-אפשר להניחם שכך יתהוללו,
או שבאופן זה ייוודעו לנו.
לא רק אלוף רותם, אלא אפילו
הדמטכ״ל בעצמו, קטון מלקבל
כעצמו החלטה ששאלת נכונותה,
או אפילו רק מידת ואופן יישומה,
תשפיע כאורה מיידי, מכריע ושאינו
בר-השבה, על סיומה של כל
מילחמה אפשרית, בנצחוננו או במפלה
צבאית מוחלטת דנו.

בניגוד ן מור -ובוטה לדימויו •של צה״ל,
בחוץ וגם בעיני עצמו, היה צבאנו, כבר
מלידתו ,״כמותי״ יותר מא-שר ״איכותי״ד־הדבר
בלט — ובולט — באופן מיוחד,
בגישתו האופיינית של צה״ל, לפתרון בעיות,
בשאלות ובתחומים אשד כל צבא
(או גוף אחר) הנוטה ל״איכותיות״ של
אמת, מציע וגם בוחר להן דרכי-יפיתרון
איכותיות, כמו שיפור נוהלים, מיבנה או
אירגון ! הקניית הכשרה טובה יותר לפונקציונרים
הנוגעים או העלאת רמת המעורבות
והמוטיבציה שלהם! שינוי ועיד־כון
דוקטרינרי או של קריטריונים בבחירת
אנשים, שיבוצם וקידומם וכר. ב־מיקרים
ובמצבים כאלה, נטה צה״ל תמיד
— וכיום אולי יותר מאשר בעבר —
לפתור את הבעייה באמצעות תוספות כמותיות:
הקצאת תקנים נוספים של כוח־אדם
ואמצעים — ובדרך־כלל, תוך העלאה
בדרגות; בריאת מיפקדות ,״מחלקות״
ו״מדורים״ חדשים — גם תוך יצירת
הקבלות וכפילויות (וכפילויות־על־כפילו-
יות) ,ועם -שהיצורים החדשים הללו מתחילים
במהרה גם הם לבלוע ״תיגמר״
ולתפוח.ניטול. לדוגמא, את ״מחלקת ההדרכה״
שבמטכ״ל. אין הדבר ברור, מהו בכללהגוף הקרוי מה״ד- ,מהו ייעודו, לשם מה
הוא נחוץ ועל מה עומד בראשו קצין
בדרגת אלוף. שהרי בנקל ניתן להבחין
בכך, שבצה״ל מצויים גופים פונקציונליים
מקבילים וחופפים למה״ד. או שמא תאמר
(•וזו דעתי) ,כי אם נחוץ קיום -מה״ד, משמע
כי ההם מיותרים. כפילות ספציפית
זו נוצרה כמו שיכוב ארכיאולוגי בתל

״כבר מלידתו היה צה״ל,במותי׳ יותר מאשר, איכותי ,״
בורות אפשרית בכל הרמות
אבל רק חלק קטן (מאד, לדעתי) מסך־כל
המשאבים שהוקצו לו והמבוזבזים כעת בו.

צימצום האינות בכוס
ך יוון שכמה״ד עיסקנו, נוח להמשיך
בעומד בראשו.
הביוגרפיה של אלוף רותם מלמדת׳ כי
ביום־הכיפורים שימש סגן־מפקד-אוגדה.
אם יטול אלוף רותם את המיפקדה שבה
שירת — ואת גוף־השליטה ״הפרטי״ שלו,
כסגן־מפקד וישווה אותם לכל מיפקדה
מקבילה בכל צבא בעולם בטוחני כי ימצא
מייד (לאחר ניכוי התיפקודים ובעלי-
התפקידים שמצויים במיפקדות הזרות ולא
אצלנו, וכן להיפר) כי הגופים ה

״דיים גדולים כיטיעור ניכר מ
שווי-ערכם הזדים? וגם לא יתקשה
להבחין, כי המיפקדות כצה״ל
הן המנופחות שבעולם, שעה —
ובגלל! — שאיכות עבודתן(״עכו
דת־המטה״) היא הירודה והמפגרת
שבכולן (וראה ״עכודת־המטה״
של הרמטכ״ל ופיקוד-הדרום, כפי
שהשתקפה כיום־הכיפורים).

במה שנוגע לגופים הלוחמים וליחסי־הכוחות
בשדה־הקרב, אין בכלל מקום להשוות
את מושגיו של צה״ל — בעיקר
במיקרים שבהם פעל היריב כ״אוייב סביר״
— לאלה -של הצבאות וגופי־הצבא, שיצרו
וגם יישמו איכותיות מיקצועית אמיתית
ועליה ביססו את בניין עוצמתם ואת
הפעלתה. הצבאות הללו — במייוחד בולט
הצבא הגרמני של מילחמת־העולם השנייה,
בכל שלביה ובכל החזיתות — היו נכונים
להיכנס ללחימה, בהגנה כמו בהתקפה (בכל
הרמות) ,ביחסי־כוחות כמותיים לרעתם,

ב״מכונת־מילחמה״ — אהת. ובשלמות
כוללת זו, מרכיב האיכות
הבודד הראשוני והחשוב כיותר
הוא טיבהפיקוד, כבל הרמות
— וכעיקר, ברמה שהיא הגבוהה
כיותר, לגבי כל גוף צבאי
נתון.
בצה״ל אין אמיתה זו מוכרת, או מובנת.
מושג ה״איכות״ נתפס כולו כמצטמצם
לרמתם האישית של לובשי-המדים כפ
רטים, תוך התעלמות מכך שאיכות
״פרטית״ זו יכולה לבוא לידי ביטוי והשפעה
רק בכפיפות לאיכות הגבוהה והמכוונת
של המיסגרת — כלומר, לאיכותם
של הפיקוד בכלל ושל הפיקוד הגבוה
(המצביאות) בפרט.
יתר על כן, איכות הפרט המגוייס ל-
צה״ל היא ״אזרחית״ במקורה, ולגבי צה״ל
הריהי נתון קבוע- ,שאיננו בשליטתו או
באחריותו. לא־כן איכות הפיקוד והמצבי-
אות. זוהי איכות צבאית־-מיקצועית ייחודית,
שצה״ל איננו רק ממונה ואחראי לה,
אלא רק בתוכו יכולה היא להתהוות.
כיוון שהפיקוד בצה״ל, ובעיקר הפיקוד
הגבוה, אינו מוכן להבחין בליקויי עצמו
או באי־מספיקותו — -ואולי גם איננו מסוגל
מחמת רמתו המיקצועית־האינטלקטו-
אלית הירודה, אף להבחין בם — הוא
מצמצם את ה״איכ-ותיות״ לטיב רמתם האישית
-של מגוייסיו, ורק בתחום זה הוא
מבקש (או -מסוגל) לעמוד, או לדבר, על
שיפור או הדעה ב״איכות הצבא״.
השענותו זו של הפיקוד הצבאי הגבוה
על איכותם האישית ,״האזרחית״
,של המשרתים בצה״ל — כולל המפקדים
הגבוהים עצמם — במקום על
איכותם הצבאית־המיקצועית, יש לה על
מד; ליססוך: החברה והתרבות הישראליים

אחות אסור ־ ואי אפשו
** כשיו יכולים אגו להבין את דיברי
2אלוף רותם בפרופורציה הנכונה. ראשית,
אמירתו כי ״בצה״ל הגיעו למסקנה״
— ומשתמע, הגיעו עכשיו — ״כי יש
לשים כיום את הדגש על הכמויות,״ אין
בה כל חידוש מהותי, אלא רק אישור
למצב־העניינים שכבר שורר בו מקידמת־דנא.
שנית, צה״ל איננו חושב, או איננו
מבחין, בכל פרובלמטיקה איכותית בפיקוד,
ובעיקר בפיקוד הגבוה.

כוודאי שאין צה״ל סבור — ול דעתי,
איננו מסוגל להכין — כי
בעייתו איננה הכמויות שלרשותו
וגט לא טיב כוח־האדם הבא לשורותיו
כמו איכותו המיקצועית?
כלומר, איכות הפיקוד. שלישית,
צה״ל — לפחות צה״ד הרישמי, או
״צה״ל שהגיע למסקנה״ — איננו
סבור, גם לאחר יום-הכיפוריפ
(ואולי כמייוחד לאהד אותה
מילחמה) שנתגלעו בו ליקויים
יסודיים ככלל, ואיכותיים כפרט.

אלא, מה שהיה ויש הוא, בעיקרו, בסדר
גמור, ונחוץ רק עוד יותר — מאותו דבר.
דבריו -של ראש מה״ד, בהמשך -שיחתו
עם הכתבים, על ״העלאת איכות הלוחמים״
,אינם סותרים ואסור שיבלבלו. אין
מדובר שם אלא על •שיפור איכויותיו ה-
טכנו־טאקטיות של החייל או המפקד, וזוהי
איכות •שנכון ומתאים לראותה כ-
כמותית במהותה, כמו תכונותיו הטכנו־טאקטיות
של כל אמצעי־לחימה.
אבל ההבנה אינה מפחיתה מן החומרה
ומן הסיפונים ואיום התוצאות. האלוף
טמיר, וכל האחרים עד עתה (כלומר, עד
מה ששמענו מאלוף רותם) ,אומנם טעו
גם הם בהבנת משמעותה הנכונה של
האיכות הצבאית: ובזמן שהטיפו לאיכו־תיות,
חיו בצה״ל ״כמותי״ מובהק, ובודאי
גם תרמו וגרמו את חלקם בכיוון זה.

אינני יכול למצוא, או להעלות בדעתי
— מחוץ למיקדה של צורך בהכרעה לפתוח
במילחמה או לא! או לפתח נשק גרעיני
אם לאו, ועניינים דומים מסוג זה —
החלטה- ,שהיא כה מרכזית ומכרעת לביטחוננו,
כמו ״העברת הדגש״ בצה״ל מ־איכותיות
לכמותיות. אין הדעת סובלת,
שהכרעה כזו תיפול בתוך ועל-ידי צה״ל,
או אף מישדד־הביטחון. הממשלה, הכנסת
והציבור הרחב — אלה הם הפורומים אשר
בם צריכה השאלה להתלבן ולהיות מוכ רעת.
הרי לעומתה בטלים־בשישים, כהבל
קטנוני וחולף, שאלות שביתת עובדי־הרנטגן
או (אפילו) פרשת ידלין.
עתה, אחרי -שביררנו כי השינוי שעליו
בישר אלוף רותם איננו לחיוב, אלא כולו
דק לשלילה, צריך שנבדוק באופן ספציפי
יותר, במה המדובר^ .

כי הנזק הממשי בדברי• ראש
מה״ד איננו טמון רק בתוכנם, אלא
עוד יותר בעצם היטמעתם ובכך
שהם מקנים גושפנקה רישמית של
חיוב לליקויי-יסוד בסיסיים ומסורתיים
בצה׳׳ל, מחייבים את התפשטותם
המואצת וגורמים לאובדן
הסיכוי לתקנם או לחסלם.

יוצרים לוחמים־בכוח מעולים.
״לא בכדי,״ כותב אלוף ישראל טל,
״הלך והתפתח אצל הנוער -שלנו, בכורח
הנסיבות ההיסטוריות, דפום־התנהגות לאומי
של אנשי מילחמה.״ איכות ״אזרחית״
זו הקנתה לצה״ל עדיפות יחסית כה גדולה,
עד שהיתה -שקולה לא רק כלפי הכמויות
הגדולוחד יותר של האויב, אלא
גם אתנה את נחיתותם הצבאית־המיקצו־עית
היחסית של צה״ל, כמיסגרת, ושל
הפיקוד הגבוה שלו.

אבל שעה שבידיהם ובמעשיהם
שגו, הרי לפחות הכינו וגם קיבלו,
שמבחינה עקרונית ותורתית חייב
צה״ל להיות מושתת על האיכותיות,
ואחרת אסור לה וגם אי־אפשר.
התפיסה הבסיסית היתה
נכונה וגם רצויה, אף כאשר המעשים
חטאו לה וסתרו אותה.

ודאי שמצב־עניינים זה היה גרוע ושלילי
ביותר. אבל לפחות כל עוד נתקיים
הניגוד בין המעשים השוגים ותפיסת-
היסוד הנכונה נשקף סיכוי שיום אחד
יבחינו בסתירה — וגם יחליטו ליישבה
בכיוון הנכון.
דבריו •של האלוף רותם ביטלו את הסתירה
וחיסלו את הניגוד: צה״ל *טלו

יהיה מעתה לא רק ״כמותי״ ל מעשה,
אלא גם כעל תפיסת־ יסוד
״כמותית״ להלכה.

בצבאנו, המשולל אינטלקטואליות וגם
מקצועיות — ובוודאי את צירופם — חסרים.
בהכרח, הבלמים והאיזונים הפנימיים׳
המאיטים את קצב וממדי התפשטותן
•של שגיאות ויוצרים נוגדנים להן.
במייוחד כאשר מדובר בדרך• ,שהיא לא
רק ״חדשה״ ו״מקורית״ ,אלא גנן הנוחה,
הקלה והפשוטה ביותר. כך צפוי כי בשורת
דבריו שי? ראש מה״ד אכן תיושם פשוטה
כמשמעה: יבינו אותם כמקנים רשות,
ואפילו חובה, לפתוח בייצור ״ערימות״,
והאיכות לא חשובה ! ובמלים אחרות,
להתחיל בתהליך מואץ של ״תת־ערבי־זציה״
בצה״ל ושל צה״ל.

ראוי לאיוולת מסוכנת זו שתעבור
מן העולם ותיעקר תיכף משורשיה
וכליל. גם הגיע הזמן, שהרשויות
הנוגעות, ובכללן אמצעי
התיקשורת, יקדישו תשומת-לב
מעט יותר מעמיקה לצה ׳״ל ולמה
שמשמיעים. דובריו. עלינו להכין
ולקבל בי שגיאות, בורות וטעויות
המורות אפשריות אצל ממלאי-תפ-
קידים ככל הרמות וכבל המנגנונים
— ובצה״ל, לא פחות מכמייט-
רד-האוצר. לפחות כאן, תמצא הכנה
זו ביטוי קבוע, וגם נוקב ככל
הנחוץ.

בימים אלה יחל בית־המישפט בז׳נבה
לדון בתביעה של מאיר ( 7ל (י, לשעבר

בעל חברת״הספנות שהתמוטטה ״סומר-
פין״ .התביעה היא נגד כונסי־הנכסים של
מישפחת ויליאם רובמסין המנוח,
והיא נועדה לחייב את הכונסים להחזיר
להלוי 11 ציורים יקרים שהלוי ישלם
תמורתם כ־ 800 אלף פרנקים שווייציים.
שווי הציורים כיום הוא לפחות פי־שלו-

בפברואר , 1988 אחרי התמוטטות ״סו״
מרפין״ ,היה הלוי זקוק לכסף. נחתם
הסכם בינו לבין רובינסון, שלפיו מכר
הלוי לרובינסון את הציורים תמורת 473
אלף פרנקים שווייציים. להלוי שמורה
הזכות במשך שמונה חודשים לקנות חזרה
את הציורים במחיר ששילם, בתוספת ריבית
של ־ 77 לשנה וכן תוספיל סך של
65 אלף פרנקים. אם לא יממש את
האופציה, כך קובע ההסכם, יהפכו הציורים
רכושו הבילעדי של רובינסון.

לאן הולכות

רקונ מכרמחצית

ערבויות המדינה?

מלון. ועצ, ון״

הדין־וחשבון של החשב הכללי לסוף
מארס 1976 מגלה, כי יתרת הערבויות
של המדינה הגיעה לשורה ארוכה של
מוסדות פרטיים ומפלגתיים. קופת-
חולים לעובדים־לאומיים קיבלה 17.8
מיליון לירות ; קופת-החולים הכללית
— 3.8מיליון לירות ; האוניברסיטה
העיברית — 1.3מיליון לירות ; אוניברסיטת
תל-אביב — 6מיליון לירות ;
אוניברסיטת בר-אילן — 1.2מיליון
לירות ; אוניברסיטת חיפה — 10 מיליון
לירות ; אוניברסיטת בן־גוריון — 16
מיליון לירות; אירגון־אמהות״עובדות —
2.5מיליון לירות ; מלון ״הצפון״ בקריית
שמונה — 6.1מיליון לידות; קרן
הלוואות לסטודנטים — 28.6מיליון
לירות ; קרן פרץ נפתלי — 93.5מיליון
לירות.

בוסתן יפיץ באמריקה
בעל הוצאת-ספרים, מרדכי בוסתן,
מעתיק את פעילותו לארצות-הברית, שם
יעסוק בהדפסת והפצת ספרים ישראליים.
בוסתן מנהל עתה משא־ומתן עם מועמדים
לניהול הוצאת־הספרים שלו בארץ,
והוא-עצמו יישב בניו־יורק ויתמסר
לחברה החדשה שיקים.

סלל סגר ה את

תובע הלוי
רכישה —

ס — —3א ל

ה בו רסה

קונצרן ״כלל״ החליט לסגור את מיפ-
על סי״בי־אל באשדוד, בגלל ירידת ההזמנות
ממישרד־הביטחון. מחזור העבודות
ירד בשל כך מ 10.5-מיליון ל״י ל5.5-
מיליון• המיפעל היה שייך בשני־שלישיו
ל״כלל״ והיתר לשלושה מהנדסים שייסדו
אותו• המיפעל התמחה ביציקות פיברגלס
וייצר בין השאר בריכות־שחייה ביתיות.
שלושה המהנדסים מחפשים עתה
גורם שישקיע יחד עימם שני מיליון
לירות בפתיחת המיפעל מחדש, ללא

קרה

נ״מץ־רנוו״?

זה יותר משנה לא היה מה לדווח על
מניה זו, שירדה בגלל מילחמת יום־הכי-
פורים מרמה של 17 דולר המניה ל־2
דולר המניה. לפתע, בעשרה הימים הא חרונים,
עלו שערי המניה ל״ 3דולר, אחרי
שגורם אלמוני קנה יותר מ״ 60 אלף
מניות בבורסה של ניו־יורק, והוא ממשיך
לקנות כל העת. אותו גורם יוכל
לשים יד על כ־ 300 אלף מניות בבורסה
הניו-יורקית, מתוך מעל 1.5מיליון מניות
שהונפקו על-ידי החברה בשעתו.
מדוע התעורר עניין מחודש במניות
החברה ן נראה כי ההסבר נמצא
בחברה־בת של ״עץ־לבוד״ ,״תעשיות
לייזר״ ,שפיתחו מכשיר לניתוחי עצבים
ומוח, שזכה בחודשים האחרונים בפיר״
סום כלל-עולמי בעיקבות הצלחה מסחררת
בניתוחים בבריטניה ואיטליה.
בימים אלה מסיימת החברה משא-
ומתן מתקדם על חתימת חוזה עם חברה
בריטית גדולה, שתיטול על עצמה
את שיווק המכשירים בבריטניה, וכן עומד
להסתיים משא־ומתן מקביל עם חברות
אמריקאיות. מכשיר הלייזר האמור הוא
יחידי במינו ואין לו מתחרים. עתה, מש הביאה
אותו החברה לשלב של ייצור
תעשייתי, צפויה עליה בשערי המניות
שלה. כיוון שחלק מן המניות מוחזק בידי
ישראלים, כדאי שלא יתפתו לעלייה האחרונה
בשערים כדי למכרן, וימתינו לע-
ליויז נוספות•

כנקאי שוהם
— או הלוואה
אחרי מותו של רובינסון הגיש הלוי
את התביעה, בטענו כי רובינסון הבטיח
לו בעל־פה, בכל פעם, את הארכת ה אופציה.
לחיזוק דבריו צירף תצהיר של
מנכ״ל ״בנק כללי״ ,דויד שוהם, המאשר
כי לבקשת הלוי פנה בשנת 1975
אל רובינסון וביקש את מימוש האופציה,
מאחר שמצבו הכלכלי של הלוי שופר•
לדיברי שוהם ענה רובינסון כי הוא שמח
על השיפור, והוא מציע כי הלוי יתקשר
לז׳נבה* התצהיר אומר, משום־מה,

אליו
כי הכסף שקיבל הלוי היה הלוואה,
בעוד ההסכם קבע כי היתה זו מכירה,
לא הלוואה.
מאחרי התביעה מסתתרת פרשה מסובכת
ביותר. עורך־הדין של מאיר הלוי,
מקס מוזר, שהגיש את התביעה, היה
חבר הנהלת הבנק של רובינסון שהתמוטט,
והפסיד 1.5מיליון פרנקים בהתמוטטות.
נראה כי באמצעות התביעה
יקוזזו הפסדיו של מוזר. התמונות הן,
כיום, רכושה היחידי של אלמנתו של
ויליאם רובינסון.

פופס תובע מקופ״ח קניית
המלון ב שארם
מנכ״ל החברה״לפיתוח־מיפעלי-תיירות, שימחה פופס, הודיע להנהליי קופת-
חולים כי אם לא תרכוש את המלון בשארם־אל־שייך, שאותו חכרה ממקימיו,
קבוצת אמנון ברנס, הוא ימסור את המלון לכונסי״הנכסים*
מנכ״ל קופת״חולים לשעבר, אשר ידלין, חכר את המלון מקבוצת ברנס שה קימה
אותו, ומסרו מייד בחכירת־מישנה ל״סולל־בונה״ .קופת״חולים לא קיבלה,
בשעתו, את אישורו של פופס לחכירה, כך שפופס יכול לבטלה בכל עת. אחרי
שחכרה את המלון מקבוצת ברנס השקיעה בשיפוצים 770 אלף לירות. עתה היא
משתמשת בדמי-החכירה של ״סולל״בונה״ כדי להחזיר את הוצאות השיפוץ. כיוון
שמקימי המלון חייבים 2.8מיליון לירות לחברה של פופס, הוא דרש מקופת״חולים
כי תיקח על עצמה את המלון ואת החובות, או שהוא ימסור אוי המלון לכונס׳
הנכסים ויגבה את דמי״החכירה מ״סולל־בונה״ לעצמו.

ישעיהו ירקוני מכר את מחצית
מלון ״עציון״ באילת, לארי רב מ•
באר־שבע. מחצית המלון נמכרה לפי
הערכת שוויו המלא, ב־ 7.5מיליון לירות.
המלון הוקם על־ידי קבוצת ירקוני, עת
ביצעו באילת עבודות גדולות. הקבוצה
רוצה עתה למכור גם את המחצית ה שנייה.

״גיברוז׳
נפתח כזחדש
הנהלת ״סולל-בונה״ פתחה מחדש את
מיפעל ״גיברה״ ,שאותו סגרה לפני חודשים
אחדים. המיפעל נפתח אולם אינו
מייצר, והחברה רוצה להחזיקו לא-
מופעל, תוך המשכת תשלום המשכורות,
כדי להתחמק מפסק הבורר ההסתדרותי
שפסק פיצויים לעובדים בגלל סגירת ה-
מיפעל.
כמנהל המיפעל נקבע יעקב מינץ,
לשעבר מנהל-מוסך, החסר כל ניסיון בהפעלת
המיפעל החדש•

המלון ש ל טלמון
,מוא שםבהעלמת הכנסות מלון ״נאות־מידבר״ בבאר-שבע ומ נהלו,
זאב גוטמן /הואשם על־ידי
פרקליטות מחוז באר־שבע בהעלמת הכנסות
של שני מיליון לירות, וכן בהעלמת
מס־קניה בשיעור של 380 אלף
לירות•
אחד מבעלי־המניות של המלון הוא
סמנכ״ל מינהל-מקרקעי-ישראל, מיכה
טרמון, האיש המיוועד על-ידי שר־החקלאות
אהרון אוזן לתפקיד מנהל
המינהל• טלמון אירגן בשעתו, עם גוטמן,
את הקבוצה של מפא״י בבאר״שבע שרכשה
את המלון מכונס־הנכסים. הקבוצה
היא בעלת מלון נוסף בדרום הארץ, וכן
שורה של חברות הניזונות מעבודות ל־לא-מיכרזים
בהשפעה מיפלגתית.

מילחמת ביזיון הדולר שד רפפורט
איל־הספנות הישראלי־שווייצי ברון
רפפורט מנהל עתה מאבק נגד חברת-
הנפט הלאומית של אינדונזיה ,״פטרה
מינה״ ,על סכום של יותר מביליון דולר.
המאבק מתחולל בבתי״המישפט של שלוש
יבשות, וכל עוד לא יסתיים נתון מצבה
הכלכלי של אינדונזיה בסכנה, שכן ה בנקים
הגדולים מסרבים לממן <ן ת המדינה
לפני שיהיה ברור כמה תצטרך
לשלם לרפפורט.
רפפורט היה רב־סרן בצה״ל, עבר לש־ווייץ
בשנות הששים, היה פעיל באספקת
מזון ושירותים לאוניות. הוא נכנס בישראל
לשותפויות עם השק״ם במיפעל למזון
מוקפא, והחל לפעול באינדונזיה בשנת
,1966 כאשר הוקמה חברת״הנפט
הלאומית ״פטרה מינה״ ,וכמנהלה נקבע
גנרל אבנו סוטוהו.
רפפורט רשם חברה בגרמניה בשם
״ג׳נראל מאריטיים אנטרפרייז״ ,סיפק
מיכליות לחברת הנפט. הוא וסוטוהו
הפכו גם שותפים בעסקים. הוא הקים
בז׳נבה בנק בשם ״אינטר-מריטיים״ ,ובשנת
1967 נכנס סוטוהו להנהלת הבנק.
הוא חתם הסכמים על החכרת 15 מיכ-
ליות ענק ל״פטרה מינה״ ,ולדיברי ה-
אינדוזנזים עשה זאת תוך קנוניה שבאמצעותה
קיבלה החברה מחירי החכרה
מופרזים ביותר. על סמך חוזים אלה
הזמין את המיכליות במספנות גדולות
והפך לבעליהן. בשנת 1974 החל פוקד
מיתון את אינדונזיה, בעיקבות המיתון
העולמי, ודיווחי ״פטרה מינה״ ירדו. לחברה
לא היו האמצעים לשלם לרפפורט
עבור 15 המיכליות הגדולות ושאר החוזים
שעשו עימו.
בינואר 1975 קיבל רפפורט מן החברה
1600 שטרות שנועדו לתשלום בניו־יורק,
על הסכומים שהיו חייבים לו תמורת
החוזים ארבע חודשים לאחר-מכן קיבל
סוטוהו מרפפורט הלוואת אישית ללא
ריבית, ותשלומי־החזר של 2.5מיליון

דולר. רפפורט טען כי הסכום היה השקעה
בבנק שהקים סוטוהו, בשם ״פסי־פיק
בנק״.
לפני שנתיים נעצר סוטוהו, והמנהל
החדש של ״פטרה מינה״ סירב לפרוע
לרפפורט איי ההתחייבויות. רפפורט ה חל
בהליכים מישפטיים, שבהם זכה עד
כה• הוא תובע מאינדונזיה ביליון דולר,
או החזר המיכליות ועוד 260 מיליון
דולר• האינדונזים מסרבים לכל הצעות־הפשרה
שלו. בינתיים הוגשו נגד רפפורט
תביעות מצד מספנות שלהן הוא חייב
תשלומים, אבל אין צורך לדאוג לו. השטרות
שקיבל נמכרו כבר מזמן לבנק השווייצי
הענק יו״בי״אס והוא, אישית,
מחזיק בסכומי־כסף גדולים. באחד הבנקים
יש לו סכום מזומן של 65 מיליון
דולרים, על כל צרה.

ביליונר רפפורט

עיסקי־נפט

חברון זהשודידים
אנחם באים
איי ד

(המשך מעמוד )17
הגיוס נעשה מכמה מקורות. כך, למשל,
שילמה החברה לישראל 2.5׳מיליון דולר
למיפעלים הפטרוכימיים עבור תשלום
מיקדמה על חשבון רכישת מניות. סכום
זה הועבר ממיפעלים אלה, שהיו בבעלות
החברה לישראל, אל בנק הפועלים בלונדון,
שהפקיד באוסלוט כנגד הפקדותיה
לקבוצה הגרמנית. סכום אחר- ,של 9
מיליון דולר, הפקידה החברה לישראל
ישירות בבנק הפועלים בלונדון, שהש תמש
בו כביטחון לחברת אנסלוט על
הלוואותיה ..לקבוצה הגרמנית.

חלל, ניכר מן הכסך שגוייס בג־יכול
כחו״ל כא מן ״החברה לישראל״
עצמה, שעשתה כו סיבוכים
לצרכי עקיפת חוקי גרמניה
וישראל. אולם חלק ניכר מן הכסף
שגויים כהלוואות על-ידי הקבוצה
הגרמנית, לפחות 20 מתוך 35 מיליון
דולר, באו ישירות מאוצר מדינת
ישראל, כידיעת שר־האוצר
פינחס ספיר, שנתן את ידו להונאת
המדינה שהוא היה מופקד על
כספיה.

ספיד רי מה
אתה מדינ ה
דו״ח של מבקר־המדינה מיספר 25

,ישבת
שרות׳אגפא׳
בתל-אביב
לנוחיות לקוחותינו פתחנו לשכת
שירות חדשה בתל־אביב, ברחוב
גרוזנברג ( 25 ראה במפה, מול
החניון).
מסור את סרט השקופיות שלך או
את סרט הסופר ,8עד שעה 9.00
בבוקר, תקבלו מוכן ביום השלישי,
החל משעה 12.00 בצהריים.
יש לך מצלמה, מקרן שקופיות, או
מסרטה של אגפא פנה אלינו לייעוץ,
או למסירה לתיקון.
לשכת השירות שלנו פתוחה משעה
8.00 בבוקר עד שעה 3.00 אחה״צ
ברציפות.
תצוגה מתמדת לציוד להעתקת
מסמכים 0 ,ע3£ז\ )0 €וציוד מיקרו־פילים
ומיקרופיש.

עם אגפא
זה מצליח!

אנחנו באים אליך.

נצלי אתמה שהטבע מעניק לך

קר הפפ אי ה
,נורמה -קרם

מוצר איכות של

ד״ר רח בילבול
הפפאיה הגורם :

המכוסס על צמח

(£ח11ס€ק ש1נ!5!1ז\ת)1

קילוף בלתי נראה
* ניקוי פנים טבעי
* נורמליזציה (איזון) של העור
* מחיש הטיפול בקטמים ובפצעונים
* מתאים לבל סוגי העור
להשיג בבתי־ו!מרקחת ובפרמוריות מובחרות, וכן בכל״כו שלום.
מפיצים:

״פירסל״

בע״מ, רח׳ הירקון 152ת״א, טל.223777 — 229472 .

׳( 1 1לשנת )1975 מספר בעמוד 80 על
בנק גדול, הוא בנק הפועלים, שקיבל
׳מאוצר המדינה אשראי עד 20 מיליון
דולר משנת 1971 ועד ־שנת ( 1984 השנה
שבה היתד, צרכיה להסתיים העיסקה הגרמנית,
מבחינת מס־ההכנסה שם) .הבנק
לא פירט את הנימוקים לאשראי שקיבל.

אולם ההוכחה המכרעת לבואם
של הכספים מאוצר מדינת ישראל
מופיעה כמיבדק המתפרסם כזה
לראשונה. זהו מיכרק ששלה מזכיר
״החכרה לישראל״ ,כן־ציון בהנא,
אל מיכאל צור באמצעות ״צים״
בפאריס.
המברק הוא מה־ ,11.12.70 ערב חתימת
הסכמי הסיבוב הראשונים עם טיביור רוזג־בוים.
צור רצה לוודא, לפני עשוהו את
העיסקה הסיבובית עם רוזנבוים, כי יהיה
לו ׳ כיסוי לסיבוב זד, ולשאר הסכומים
•שאותם יצטרך לגייס בהלוואות מדומות.
הוא פנה אם־כן, ל־שר־האוצר פינחס ספיר,
ביקשו שיממן את הסיבובים שיעשה בעתיד.

המיכרק
מדווח, כזו הלשון :
,,דיווחתי לשר ספיר עד התקדמות
העיסקה הגרמנית. השר מבקש
למסור דך ש-ס /המיליון מוקפאים
עבורנו. הוא שולח לך כרפה עד
ההתחלה ומאחל שתשלים כהצלחה
את העיסקה. שכת שלום, כה־נא.
העתק לשר פ. ספיר.״
הסכום הנקוב במיברק 70 ,מיליון לירות,
הוא, לסי השער של אז 20 ,מיליון
דולר.
המיברק מוכיח כי השר ספיר לא
רק ידע על העיסקה הסיבובית. אלא
נם הבטיח למימנה מאוצר המדינה. מיברק
זה די בו לפתיחת חקירה רישמית לחשיפת
הקנוניה הגדולה ביותר שהיתר,
אי־פעם במדינת ישראל.

קנוניה זו עיקרה חקיקת חוק
ככנסת למתן המכות למשקיעים
זרים. הכסף• ,מסא כסיכול מן המשקיעים,
מקורו באוצר •טל מדינת
ישראל. אילו גייסו אותו המשקיעים
באירופה, כהלוואות רגילות,
היו צריכים לשדם יותר ריבית כסך
2.1מיליון דולר. בסף זה ניתן כשוחד
אישי לצור ולאחרים, וכעיקר
למימון מיפלנת העבודה.
זוהי תמצית עיסקת החברה לישראל,
מכאן עולה שכל גיוס ההון׳ הוא פיקציה,
שיש לבטל את חוק החברה לישראל,
ולגבות את הכספים שלא ניגבו ממנה
בגלל ההקלות במיסוי. יש להחזיר את
הכספים לאוצר המדינה, ולגבות ממיפלגת
העבודה כ־, 2מיליון דולר שקיבלה תודות
לעיסקות החברה לישראל.

כד העסקות הללו ויעד הבם ך היו
ידועים יפה לראשי ,,החכרה לישראל״
,וכיניהם יושם־ראש מו-
עצת-המנהדים שדה, הכרון אד•
מונד דה-רוטשידד. יש לחקור שנית
את מיכאל צור, את הכרון, ולמצוא
כמיסמכי החכרה את ההוכחות
הנוספות לאמור לעיל.
יגאל לביב !
ה עו ל ם הז ה 2058

בעיקבות כישלונותיה והיד ורוותה עומדת קבוצת הכדורסל
של הפועל תדאביב לפני המשבר החמור בתולדותיה

קביים. יעקובסון, המאמן העונה את הפועל
תל־אביב לראשונה, עומד לאמנה גם בשנה
הבאה. את האשמה למפולת הוא תולה
באי־מציאת שחקני־ציר הדרושים לקבוצה.

שרים וארבע שעות לפני שיצאה
קבוצת הפועל ת״א בדרכה לסאראייבו
שביוגוסלביה, שם נוצחה ביום השלישי
האחרון, כבר לא היתד, זו אותה קבוצה
שהיתה בפתיחת העונה. המשבר שאליו
נקלעה הקבוצה ימים מיספר לפני־כן נתן
את אותותיו. התל־אביבים התייצבו לד,ת-
מודות מול כדורסלני בוסנה סאראייבו,
כשסיכויים אפסיים.
את הרג-שתם של הכדורסלנים ביטא היטב
אביגדור מוסקוביץ, הקיבוצניק של הקבוצה
:״באתי להפועל תל־אביב עם הרבה
תיקוות. שחקתי עם שני אמריקאים (וקסמן
והורוביץ) שחשבו את עצמם לכוכבים
דק ביגלל שהם אמריקאים. באתי מקיבוץ
גיבעת־ברנר כדי לחפש אתגרים, אבל
לפעמים נשבר לי לשחק בהפועל תל-
אביב ולא רק לי, אלא גם לאחרים. אם
תהיה לי הצעה טובה יותר (ממכבי תל-
אביב) ,אני מוכן לעזוב את הקבוצה.״
דבריו של מוסקוביץ משקפים היטב את

מצבה של הקבוצה התל־אביבית העונה.
400 אלף לירות בקירוב השקיעה
העונה הפועל תל־אביב רק באחזקתם של
שלושה מכדורסלניה: לארי הורוביץ, בארי
לייבוביץ והענק קארי יוז.
נראה שבהפועל תל-אביב לא השתנה
דבר. כבר עתה נחרץ גורלה ברבע־הגמר
בגביע קוראץ׳ ,אחרי שלושה הפסדים
צורבים. גם מאזנה בליגה עגום למדי.

הורוביץ, אחת התיקוות הל
א רי
גדולות של הפועל תל־אביב.
לפי החוזה בינו לבין הפועל תל־אביב
היה אמור השחקן לקבל סכוס־כסף
העולה על 150 אלף לירות. הפציעה שאירעו
לו קיצרה את הרומן בינו לקבוצה.
גלוי בין הצעירים לבין האמריקאים והמאמן.
אין זה פלא שהאמריקניזציה הבל-
תי־מבוקרת נותנת היום את אותותיה.
אביבי. שכרו בהפועל תל־אביב מגיע לסכום
של 120 אלף לערך. אך ביכולתו המופלאה
לא היה די כדי לאושש את קבוצתו מן
המשבר הפוקד אותה בשנים האחרונות.

להופיע בגביע אירופה. לזכותו ייאמר, שבמידה
רבה תודות לו העפילה הקבוצה
לשלב רבע־הגמר. יוז הביע באחרונה רצון
להתגייר ולקבל אזרחות ישראלית.

היא מזדנבת אחרי הפועל גבת-יגור, מכבי
תל־אביב והפועל רמת־גן.
מה, באמת, קורה לקבוצה, שבשורותיה
מופיעים כדורסלנים־כוכבים כמו בארי
לייבוביץ, אביגדור מוסקוביץ, לארי הורוביץ
(בתחילת העונה) ,פינחס חוזז ו*
קארי יוז, שהובא לישראל במייוחד כדי
להופיע במיסגרת גביע־אירופהן
זה שנים משלמת הקבוצה את מחיר
הזנחת הנוער. בישנה שעברה פרץ מרד
והאמריקאים הכזיבו
ך* ראשית העונה צירפה הקבוצה
^ לשורותיה שני אמריקאים שעלו לה
הון־עתק. בין הקבוצה ללארי הורוביץ נחתם
חוזה, שלפיו יקבל הכדורסלן יותר
מ־ 150 אלף לירות לעונה. הורוביץ פתח
את העונה בצורה כושלת. בהמשך, כש־השתפר,
נפצע, ועתה סיימה עימו הקבוצה
את הרומן, במטרה לחסוך כספים לעונה
הבאה.
הענק קארי יוז ( 2.17מ׳) הובא לישראל
כדי להבטיח שהקבוצה תעבור את שלב
שמינית-הגמר, בגביע קוראץ. עבור הו
פעתו
בשלב זה, נגד קבוצת לה־מאן הצרפתית,
שילמה הקבוצה סכום של קרוב
ל־ 50 אלף לירות. כשניצחה הקבוצה את
לה־מאן, וכתוצאה מכך העפילה לשלב
רבע־הגמר, הוכפלה משכורתו. תיאורטית,
אם הפועל תל־אביב לא היתד, מעפילה
לשלב רבע־הגמר, קארי יה היה נמצא
היום בארצות־הברית, כשהקבוצה מפסידה
50 אלף לירות.
עם פתיחת העונה קיבלה הקבוצה את
אחד ממאמני־ד,כדורסל הטובים בישראל,
שמואל יעקובסון .־ זה, המדדה עתה על
קביים כתוצאה מתאונה שאירעה לו,
מחווה את דעתו על מצבה העגום של הקבוצה
:״המנייה שלנו היא שחקני־ציר.
יש לנו קארי יוז, אך הוא אינו רשאי
להופיע במישחקי־הליגה. כדי להצליח,
אנחנו נזקקים לכדורסלן ענק בעל שיעור־קומה.

לנו אומנם את סטיב וקסמן (העומד
לצאת את הארץ) ,אך הוא לא עמד בדרישות.
מה שמפליא אותי, זה איך הביאו
את וקסמן להפועל תל־אביב. על־פי איזה
קריטריונים הביאו אותו לפני שנתיים.
היום הוא בן .22 הוא הגיע.בגיל די צעיר.
לא היה לו בכלל ניסיון, כי היה שחקן-
כדורסל באחת הישיבות בארצות־הברית.
בינתיים החליט מי שהחליט, שיש לשח ררו.
אחת הסיבות המנחות היתד, שחבל
פשוט על הכסף, למרות שהוא לא נחשב
ככדורסלן יקר.״
קבוצת־הכדורסל של הפועל תל־אביב
בלעה כמה ״לוקשים״ רציניים בייבוא
כדורסלנים מארצות־הברית. בעשר השנים
האחרונות היא כימעט שלא הצליחה
לייבא ולו כדורסלן אחד שיצדיק את ה־תיקוות
שתלו בו (בארי לייבוביץ הגיע
להפועל תל-אביב רק בדרך־מיקרה).
בדרך־כלל, כתום שנד,־שנתיים היו ה-
כדורסלנים האמריקאים של הפועל תל-
אביב עוזבים הארץ. לעיתים קרובות למדי
נפלה הקבוצה בפח, לאחר שקנתה חתול
בשק. די להזכיר, בהקשר זה, את ד,כדור סלנים
ספייט, ווסט וקופם, שרק חלבו את
כספי האגודה ודחקו את רגלי הצעירים.
(המשך בעמוד )42

^ פשר לאהוב אותה, אפתור לתעב
\ | אותה, אפשר ללעוג לה ואפשר להעריץ
אותה, אך אי־אפשר להתעלם מ־מלי
גולד .־שכן הג׳ינג׳ית התמירה ..היא
מאותן בנות־מזל הנראות תמיד בכל מקום,
ובכל מקום רואים אותן.
שערה האדום־כדם של מלי פרוע בדרך־
כלל, תילבושותיה נועזות ויוצאות־דופן,
ואיפורה הכבד מכסה תווי־פנים עדינים
ועיניים אינטליגנטיות. היא אינה מרבה
בדיבור, וחושבת היטב לפני שהיא מנסחת
מישפט. יש לה צחוק מקסים, אבל היא
ממעטת לצחוק או לחייך.
הופעתה החיצונית מטעה בהחלט. מלי
נראית ומתלבשת כבחורה פרועה שאינה
עושה חשבון לאף אחד, אך בשיחה ב־ארבע־עיייים
מסתבר, כי מאחרי הדמות
החריגה מסתתרת צעירה רגי-שה ומשכילה,
בעלת עולם פנימי מרתק וידע רב ומגוון.
מלי, בניגוד לבחורות אחרות, יכולה
להרשות לעצמה את הופעתה המהממת.
אחרי הכל, היא שחקיית־קולנוע שקודם״
לכן היתד, דוגמנית. אלא שהיא אינה נר אית
ומתנהגת כך רק בגלל שתי עובדות
מישניות אלה. למעשה, מלי עצמה אינה
מודעת כלל לעובדה ׳שהיא מתלבשת באופן
שונה מכל האחרות או נראית מייוחדת
מאד ומתנהגת באופן בלתי־מקובל. כש שואלים
אותה על תילבושתה ועל הופעתה
החיצונית ואורח חייה, היא מרימה גבות
בתמיהה ופולטת :״אף פעם לא חשבתי
על זה. במה אני יוצאת־דופן ז אני מתלבשת
ומתנהגת הכי נוח שיכול להיות
בשבילי.״
מלי בת ה־ 25 נולדה בתל־אביב, לאב
ממוצא וינאי שהוא היסטוריון ופילוסוף
במיקצועו, ולאם ממוצא צ׳כי שהותה עק־רת־בית
מאז־ומתמיד.
את חוק־לימודיה עשתה בבית־הספר התיכון
האמנותי רננים, ולאחר־מכן בתלמה
ילין. מלי היפה אינה זוכרת את עצמה
כילדה יוצאת־דופן, להיפך. ככל ילדה טובה
למדה גם היא לפרוט על הפסנתר, אלא
שהיא לקחה את העניין ברצינות, ולמדה
משך 13 שנים רצופות אצל מורים ידועים,
בהם מנהל האקדמיה למוסיקה אריה ורדי,
ואצל המורה הידוע צבי קרן, שאצלו הש תלמה
גם בג׳ז ובאימפרוביזציה. לאלה המכירים
אותה שלא. מקרוב, מהווה
עובדה זו הפתעה, והפתעה נוספת מצפה
להם כשהם נכנסים לדירתה הבוהמית,
שאותה היא חולקת עם חברה, השחקן־
במאי אשר צרפתי.
את כתלי הדירה מקשטים ציורים מדהימים
מעשה־ידיה- ,שמהם נשקפים אנשים
| 11ך ט גיבורו של יותז קניוק
11111ט 1הולך לחפש את בית־החולים
שבו נולד, ומוצא שס זונה בדמותה
של מלי גולד, המשחקת בקביעות דמות זו.

זמרת ושחקנית, אבל כולם מכניס אותה

הזונ ה שד

הקודטע חישואד
בדמות פרפרים ופרפרים בדמות אנשים,
רובם בעלי עיניים עצובות.
למלי גולד לא איכפת שאין מכירים את
עולמה זה. ההיפך הוא הנכון. היא אינה
ששה לגלותו לזרים, וכימעט שאינה מספרת
עליו.

ן פרפויס בואש

כשהיא מציירת אנשים דמויי פרפרים
| (למעלה) ,ופרפרים בעלי אישיות משלהם.

הבמאי ראה
^ שסיימה את לימודיה התיכוניים,
שירתה בצבא, ואחר־כך החלה משתתפת
בהקלטות בליווי־אמנים ובערבי-
גת. באותה תקופה היתד, חברתו של השח קן
אריה מוסקונה. יום אהד הלכה איתו
אל הסוכנת שלו, רודיקה אלקלעי, הסוכנת
ראתה אותר, ומייד סידרה לה עבודה
כדוגמנית. מאז עסקה בדוגמנות ארבע
שנים רצופות.
מספרת מלי :״כשהתחלתי לעבוד כדוגמנית
היתד, לי מידה .34 זו מידה של
ילדים ומשום כך עבדתי בצילומי־פירסומת
ולא בצילומי־אופנה. עבדתי הרבה כדוגמנית
של בית־ספר לצילום. את עבודתי זו
אהבתי במייוחד. הייתי כולי לשירותם •של
התלמידים, שצילמו אותי מכל זווית אפשרית.
שם למדתי להשתחרר באופן מוח

מפחד המצלמות. תמיד הציעו לי להצטלם
בעירום אך לא הסכמתי. זה היה
הורג את הורי, וזה לא היה שווה לי.״
כיום חדלה מלי מעבודתה כדוגמנית,
והיא מגדירה את עצמה כשחקנית־קולנוע.
הפעם הראשונה שבה הופיעה בסרט היתד,
כשבאה לבקר את ידידה, מוסקוגה, על
בימת־ד,צילומים -של קזבלן. הבמאי מנחם
גולן ראה אותה, ונדלק. היא שיחקה בתפקיד
קטנטן, והתאהבה במדיום.
מאז עשתה מלי מיספר תפקידים בסרטים,
אולם תמיד אותה דמות עצמה :
הזונה.
את תקופת ה״זנות״ שלה החלה כש הופיעה
בסרט תיעודי שצילם אסי דיין,
והיא מספרת :״כשהזמינו אותי להשתתף
בסרט של אסי, באה אתי עוד שחקנית.
הבחורה היתד, בדילמה. זה היה סרט דוקומנטרי,
ואילו היא היתד, שחקנית. לבסוף
סירבה להשתתף ואיי זכיתי בתפקיד
שלה, שהיה גדול פי־כמה מן המקורי
שלי. האמת היא שגם לי עברה המחשבה
בראש, שאולי אני עושה שגיאה. אחר־כך
העברתי אותה. חשבתי שאם אני מעוני
יינת בכיוון הקולנוע, אני אשחק את
הזונה הכי טוב שאני יכולה. הייתי צריכה
לאלתר ויכוח עם שוטר, צילמו רק אותי
וזהו.״

מייד לאחר־מכן עבדה מלי תקופה מסו־יימת
כמלצרית בחצר של בני אמדורסקי,
שם פגשה בצעיר בשם עמוס גוטמן שגם
הוא עבד כמלצר. עמוס סיפר לה כי כתב
תסריט ובו יש לו תפקיד מצויין בשבילה.
מלי שאלה אותו איזה מין תפקיד, והוא
אמר לה :״זונה.״ שם הסרט היה מקום
בטוח, ואורכו 40 דקות. לדיבריה היתד,
זו הפעם הראשונה שנדרשה לשחק ממש.
היא מספרת :״התסריט מספר על בחור
עם בעיות התבגרות, שמתאהב בזונה הנראית
לו שונה מזונות אחרות. המון אנשים
ראו את הסרט, ובעיקבותיו קיבלתי
שני תפקידים נוספים בקולנוע. אמרו לי
שאני טובה מאד בסרט הזה, ושאני טיפוס
קולנועי. סוכנת־השחקנים לביאה הון, ש אצלה
הייתי רשומה -שנתיים, אמרה לי:
״אני לא יכולה לסדר לטיפוס כמוך סתם
תפקיד. בשבילך צריך לכתוב תסריט.״
האמת היא שבשביל תפקיד אני מוכנה
להשתנות, להפוך לאחרת, לצבוע -שיער,
להשמין, להסתפר, אבל בינתיים אני מבינה
שרוצים אותי כמו שאני.״
ואכן, בימים אלה מצטלמת מלי לשני
סרטים, ושוב — בתפקיד של זונה.
בסרט בוא נפוצץ מיליון היא מגלמת
זונה שתמורת 500 לירות עליה
להעסיק את האשמאי הזקן, אותו מגלם

רפאל קלצ׳קץ. בסרט סוסעץ משחקת מלי
זונה שגיבור הסרט, עמינדב סוסעץ, פוגש
בה כשהוא בא לדאות את. בית־החולים
שבו נולד ומסתבר לו כי המקום הפך בנק
ומשמש למקום עמידתה הקבוע של !מלי
הזונה. בעוד שבועות אחדים היא עומדת
להשתתף בסירטו של הבמאי דני וזלמן
האשה הפרוצה, ושוב — בתפקיד של זונה.

התחלה
ב תו ר זונה
א, זה לא מתסכל אותה שהיא מבוק-
/שת לתפקידי זונות בילבד. אחרי הכל,
היא נמצאת רק בתחילתה של הקאריירה
שלה. בקרוב היא עומדת להשתתף בסרט

נוסף של עמוס גוטמן, הפעם בתפקיד
שונה לחלוטין. והיא משוכנעת שאחרי
שבמאי־הקולנוע יראוה בסרטים שבהם
היא משתתפת, הם ישתכנעו כי היא טובה
למדי לא רק לתפקידי זונות אלא גם
לתפקידים אחרים.
אך הקולנוע אינו התחום היחידי המעניין
את מלי גולד. בימים אלה היא
עומדת לבקר באולפן ההקלטות ולהקלייט
שיר בשם ״נן 1>0סז זת ¥3ץ״ ,של חברה־לשעבר
שלמה גרוניך ובעיבוד חדש של
אלדד שרים. על כך היא מספרת :״בחורף
הייתי בלונדון, הכרתי שם אנשים -שעושים
מוסיקה ובהם כמה מוסיקאים נודעים.
ניגנו ׳ושרנו. עבדתי על השיר של שלמה
גרוניך, והם נורא אהבו מה שאני עושה.
אחד;מהם כתב לי טכסט אנגלי לשיר והלך

פאם־פאטאל

מלי גולד בת ה־ 25 אוהבת ״למכור״ את עצמה כפאם־
פאטאל. היא לובשת בדרך־כלל בגדים כהים, והצבע ה־אהוב
עליה הוא השחור. היא מאפרת את עיניה באיפור כבד ומסתרק באופן משונה.
טוענת כי אינה מודעת לכך שהיא יוצאת־דופן, ואומרת :״אני עושה מה שנוח לי,״

החמימה ׳והפראית

כך מגדירה את עצמה מלי גולד הטוענת,
ובצדק, כי רוב האנשים אינם מכירים
אותה, ומייחסים לה כל מיני תכונות רק בגלל הופעתה החיצונית. מלי הירבתה להצטלם
עבור סטודיו לצילום, שם רכשה את ביטחונה ולמדה להשתחרר מאימת המצלמות.

עם ההקלטה למישרדי־הפקה. אבל עד שזז
׳משהו, עזבתי את לונדון.
,״בארץ עיבד לי את השיר אלדד שרים.
בשלב ראשון אני מוציאה תקליט־דמו
לרדיו. שמדליק צ׳יזיק רוצה שאני אקליט
על הצד השני של התקליט את רוצי
שמוליק, באנגלית, וכנראה גם נעשה זאת.

המטרה הסופית שלי היא להופיע בנגינה
ובשירה. קיימת תוכנית להקים להקה של
גיטארה־בס, גיטארה אקוסטית, פסנתר ותופים,
שישתתפו בה מוסיקאים ידועים
מאד, אנחנו מתחילים לעבוד על התוכנית
תוך חודש, אבל אני מאמינה באמונות
(המשך בעמוד )40

בוא נפוצץ מיליון

בעזרתה של זונה שמחירה 500 לירות לערב
מלמדת מלי -בסרט הנושא שם זה, בהשתתפות
יהודה ברקן וראובן בר־יותם. בסרט שוכר ברקן את שירותיה של מלי כדי להעסיק
את רפאל קלצ׳קין הקשיש. מלי שיחקה את הזונה, לדבריה ,״הכי טוב שהיא יכולה.״

התפקיד הראשון

של מלי בולד בקולנוע היה בסרט קזבלן, שם
גילמה את ידידתו של חברה־לשעבר במציאות,
השחקן אריה מוסקונה (איתה בתמונה) .מלי באה לבקר אצל מוסקונה על בימת־הצילומים,
נשאה חן בעיני הבמאי מנחם גולן, וקיבלה את התפקיד. מאז נדבקה בחיידק הקולנוע.

רו בעיקנוזו הטלוויזיה

פולדו־ק
חסיווה #דאו מוס מרבדי
גיוס הגישי נמסו

עכשיו אפשר י הי ה לדבר על

פולדרק

הזונ ה עול ה קו לנו ע
(המשך מעמוד )39
תפלות, ועד שהתוכנית לא תתבצע באופן
ממשי אני לא רוצה לדבר עליה.״
אמונה תפלה אחת שבה אין מלי גולד
מאמינה היא שחתול שחור מביא מזל רע.
שכן. בדירתם של מלי ואשר צרפתי מולכת יפהפייההקרויה בכיפה חתולה שהודה
פטצ׳יולי. החתולה אינה עושה !חשבון לאף
אחד פרט לאשר, המרעים עליה בקולו
וטוען :״בשביל זה אני כאן, בשביל
לחנך את החתולה הזאת!״ מה שאינו
נכון, כמובן, שכן אשר, המתגורר בדירתה
של מלי מזה ארבעה חודשים,
עומד להישאר בה ככל הנראה עוד זמן
רב. השניים החליטו להינשא. יהיו אלה
נישואיו השניים של אשר, והראשונים
של מלי.
גם סיפור־אהבתם של השחקן יוצא-
הדופן ושל מלי גולד הוא סיפור
.מייוחד־במינו. אשר מפציר במלי שתגלה
אותו, ואילו היא מהססת ואומדת :״אנשים
לא יבינו.״ לבסוף היא ניאותה לספר :
״הייתי רואה את אשר לעיתים קרובות,
ברחוב, אבל לא יצרתי סיטואציה שבה
גס הוא יראה אותי. יום אחד פגשתי ברחוב
בחור שסיפר לי שהוא גר אי תו
בדירה אחת. לא השבתי פעמיים, וביקשתי
את מיספר־הטלפון. צילצלתי, ואשר ענה.

קומ ת!
סרטים

פגי ש ה ננחוץ ד מי ס ג רוו
הקולנוע הצרפתי מצא לעצמו, באחרונה,
מקור״השראה אופנתי חדש, בספריו
של מפקח־המישטרה בדימוס רוז׳ה
בורדיש, שבהם הוא מספר על מעלליו במשך
עשרות השנים שבהן שירת את החוק
הצרפתי. סיפורו של שוטר, סרט שהפיק
אלן דלון, ובו הופיע יחד עם דאן־לואי
טרינטיניאן, היה מבוסס על סיפרו האוטוביוגרפי
הראשון של בורדיש. ואילו סיפור
אחר משלו, רנה המקל הפך גם הוא לסרט,
שבו מופיעים בתפקידים הראשיים מישל
פיקולי, ז׳ראר דפארדייה, והגברת המהוללת
מעימנואל, סילביה קריסטל.
רנה המקל — או בשמו האמיתי, רנה
בורדייה — פורץ־נוצץ שזכר. בכינויו זה
בשל מקל־ההליכה שבו התקשט והיה חלומן
של נשות פאריס לפני המילחמה, מעמיד
פני משוגע כשהוא נלכד על־ידי
מישטרת הכיבוש, ומאושפז במוסד. שם
הוא פוגש במפקח־מישטרה בשם מאר־

מאה: ויוסטון גר ה

גם בשאר ימי השבוע
הופיעו שני הספרים הראשונים
• ספר - 1עם׳ ; 176-1המחיר ־־ 16.ל״י (כולל מ.ע.מ).
• ספר 2עמ 308-177 המחיר — 16.ל״י (כולל מ.ע.מ).
במשן החודש הקרוב יופיעו שאר ספרי הסידרה בתרגום עברי.

הפצה,, :גד״
רח׳ צ׳לנוב 13ת״א, טלפונים 823701—820129 :

מישל פיקודי וז׳ראר דפארדייה
משוגעים בתחפושת

אמרתי לו שהוא לא מכיר אותי אבל
כדאי לו להכיר, והזמנתי אותו לבוא לדירתי.
הוא בא, ומאז אנחנו יחד.״ אשר
מודה כי זוהי הפעם הראשונה בחייו שבה
חיזרה אחריו בחורה בצורה בולטת כלבך,
ולדבריו הוא אהב זאת.
השניים מתעתדים להשתתף יחדיו בשני
הסרטים סוסעץ והאשה הפרוצה. באחרון
עומד אשד לגלם את התפקיד הראשי,
לצידה של גילה אלמגור. יחד עם זאת
הוא עסוק כרגע בחזרות על מחזר, בשם
הספר, בבימויו של מוטי סנדק. לצורך
הצגת המחזה הקים אשר את התיאטרון
האחר.
כששואלים אותו אם אשתו לעתיד תהיה
שחקנית בתיאטרון שלו.,׳משיבה מלי תחתיו.
:״תיאטרון זה בעייה. זה לא בראש
שלי. רק לעיתים רחוקות אני רואה הצגה
שמכניסה אותי לעניין. בזמנו הוצע לי
על־ידי השחקן־במאי ניקו ניתאי לשחק
תפקיד ראשי בהציפור הכחולה. אחרי שקראתי
את המחזה הסכמתי. עשינו חזרות,
אבל שבועיים לפני הבכורה נפטר אבי.
ויצאתי מזה. אני לא יודעת אם אני מעוג־יינת
להיכנס אליו.
״מה שבראש שלי זה סרטים, מוסיקה
ושירה, ואני חושבת שאת שלושת הדברים
האלה אני עושה על-הכיפאק, אפילו שמכניס
אותי, הזונה של הקולנוע׳ .זה
הכל שטויות. אני יודעת שכעבור כמה
סרטים אצא מזה, ואעשה תפקידים אחרים.״

שאן,
המעמיד אף הוא פני מטורף כדי
להינצל מציפורני עמיתיו הגרמניים, שלהם
הסביר בצורה קצת יותר מדי מפורשת
מה הוא חושב עליהם.
ידידים ושותפים. שני היריבים-
בעבר הופכים ידידים ושותפים. הם אפילו
חולקים ביניהם צמד־תאומות, עד שמגיעה
למקום העלמה קריסטל, בורגנית קטנה,
חביבה ומפוכחת, ההופכת הצלע השלישית
במשולש. הפורץ והמפקח נמלטים
מבית־המשוגעים. הראשון מנצל את חודשי
השיחרור כדי לספסר בסחורות האמריקאיות,
השני משתעמם עד שיתאפשר לו
לחזור לשירות סדיר במישטרה, ואילו הגברת
קריסטל פותחת בקאריירה משעשעת

ב...בית־פגישות. חודשי השיחרור הראשונים
חולפים, רנה שב לשגע את המיש־טרה
במיבצעיו הווירטואוזיים, מארשאן
מוצא עצמו שוב נאלץ לצוד פושעים,
כולל שותפו־לבריחה מבית־המשוגעים, ואילו
קריסטל מתקשה להחליט במי משניהם
היא מאוהבת באמת...
הסיפור הזה, שהיה במקורו סיפור אמיתי
עבר, למען האמת, שיפוצים ותיקונים 1
רבים בדרך לקולנוע, פשוט משום שהבמאי
פרנסים ז׳ירו, ומי שכתב יחד עמו
את התסריט, ז׳אק רופיו (שהוא במאי
בזכות עצמו) התעניינו פחות בעובדות
היבשות, ויותר במשמעות שיש לעובדות
אלד, בתוך הסרט. המשמעות שחיפשו רירו
ורופיו, היא הפגישה בין חוק לפשע
הווולח הזה ^ר!9

מחוץ למיסגרת העימות המקובלת ביניהם,
ומערכת היחסים האישיים המוזרה שיכולה
להתהוות בין שוטר לגנב, שהם אולי דומים
יותר משהם שונים.
ואומנם, התפקידים נכתבו תוך מחשבה
על השחקנים שגילמו אותם, ולא על הדמויות
ששימשו להם השראה. ז׳ראר דפאר־דייה,
שהוא יורשו החוקי והמקובל היום
של ז׳אן־פול בלמונדו על הבד הצרפתי,
מגלם את הפורץ הנוצץ; ומישל פיקולי,
שחקן בעל בגרות והעזה בלתי־רגילים,
מגלם את מפקח־המישטרה אשר תוך כדי
בריחה מן המוסד הסגור מתחפש לאשה,
ומציג רגליים ארוכות להנאת חלק נכבד
מן הצופים .״זה סתם שוטר רגיל,״ מסביר
הבמאי דירו ,״שניצב יום אחד לפני
מצב אנארכי, שעקרונית צריך היה להתנגד
לו ומעשית הוא שותף פעיל ליצירתו.
עובדה זו פוקחת את עיניו אל מציאות
שאינה כתובה בשום עלון־מישטרה.״
משולשים סורקי עול. דירו הוא
מעריץ ותיק של פיקולי, והוא השתמש
בו בסרט הראשון שעשה, המשולש השטני׳
קומדיה שחורה מאד על פרקליט ושתי
פילגשיו שרוצחים ומבתרים את הגופה
לחלקיה, בדי לטמון אותה בגינה ולהסתיר
את עיקבותיה מן המישטרה. הסרט זכה
בביקורות חיוביות בזמנו בפאריס, הוא
הוצג על־ידי איגוד מבקרי־הקולנוע הצרפתיים
בפסטיבל קאן, וייצג את צרפת
בסן־פרנציסקו.
ההומור של רנה המקל מאקאברי פחות,
אבל נראה שהאנארכיה מתוארת בו באהדה
גדולה לא פחות מאשר בסרט ה-

תן לו
.בשיניים
איש המאראתון (אלנבי, תל־אביב׳
ארצות־הברית) — בתסריט
הזה (שנכתב לפי ספר של התסריטאי
עצמו, ויליאם גולדמן) ,אפשר למצוא הכל: נאצים
נלחמים ביהודים 30 שנה אחרי השואה; פער בין שני
אחים, שהראשון שייך לדור שגדל במילחמת״העולם השנייה
והשני, לזה של תקופת מק-קארתי ן שירות חשאי המזלזל
במצפון ; יהודי חלש המתאמץ להוכיח עמידה במיבחנים
פיסיים ; אפסיות התרבות והידע מול נשק שלוף, ועוד ועוד.
זו, כמובן, מנה גדושה מדי לסרט מיסחרי אחד, ומשום
כן העדיף הטריומוויראט האחראי לאיש המאראתון (המפיק
רוברט אוונס, הבמאי ג׳ון שלזינג׳ר והתסריטאי גולדמן),
רק לדגדג את כל המרכיבים הללו, תוך היצמדות לשלד
של עלילת״מתח מורטת״עצבים: רופא״שיניים נאצי שעינה
יהודים בשואה (מי שרוצה, רשאי לחשוב שמדובר בד״ר
מנגלה) נאלץ לבוא לניו־יורק כדי להוציא מכספת בבנק
את היהלומים שהופקדו שם בסוף המילחמה. אולם ראשית
חוכמה עליו לענות עד־מוות סטודנט יהודי, אחיו של סוכן
חשאי, העשוי לדעת אם הגישה לבנק בטוחה או לאו. ובהיותו
רופא־שיניים, מפתח הנאצי שיטת־עינויים מקורית :
הוא קודח חורים בשיניים בריאות, ומי שיכול לעמוד בכך
ולומר שאינו יודע דבר, סימן שהוא דובר אמת.
התוצאה מסוגלת בהחלט לטפס על עצבי הצופים
(בעיקר אלה שאינם נהנים מביקור אצל רופא־שיניים) ,מה-

אוליביה והופמן— נאצי מחטט בשיניים
גם שמיבנה העלילה, כפי שהוא מוגש בסרט, מתבסס יותר
על האימה של כל רגע ורגע מאשר על התוצאה שאימה
זו יכולה להניב ברגע הבא. אי־הסבירות של הסיפור, שבו
רצון התסריטאי הוא המניע היחידי לתנועות הדמויות,
נחשפת כאן עוד יותר מאשר בסיפור המקורי, דווקא משום
שהיומרות מיטשטשסת לחלוטין ברקע.
הלורד חוזר למערב
הקרב על דרום דאקוטה
(אופיר, תל־אביב, ארצות־הברית)
— שובו של איש ושמו סוס,
גיבור סרט של אליוט סילברשטיין מלפני כמה שנים, מהווה
הזדמנות נוספת לעמוד על הניסיון שנעשה, בעזרת דמות
(ו, לנתח את היחסים בין מה שאפשר לכנות, העולם המתורבת׳
לבין, העולם השלישי /המייוצג במיקרה זה על-
ידי האינדיאנים של דרום־דאקוטה.
האיש״ושמו-סוס הוא, למעשה, לורד אנגלי שנפל בשבי
האינדיאנים בסרט הקודם, ואחרי ייסורים ותלאות רבים
נתקבל ביניהם כאחד מהם. בינתיים הוא שב לאנגליה,
ובסרט זה הוא יוצא לבקר שוב את בני עמו המאמץ. כאן
הוא מגלה שציידים לבנים, בשיתוף־פעולה עם אינדיאנים
בוגדניים, התעללו בבני־שיבטו וגירשו אותם להרים. הלורד
האנגלי מתקומם נגד העוולה, רוצה לתקן אותה מייד, אולם
האינדיאנים אינם מוכנים להיחלץ עימו למאמץ, או אפילו
לנקוף אצבע, עד שילמד מחדש לדבר בשפתם, לקבל את
מינהגיהם ולהישמע למסורותיהם. רק אז יוצאים הגברים,
הנשים והטף, ובהדרכתו של הלורד מחזירים לעצמם את
שנגזל מהם.

מישל פיקולי
בלש במדים
קודם. דירו יכול כבר, משום כך, לראות
עצמו כבעל חותמת קולנועית: אבי המשולשים
פורקי העול. ומאחר שאינו אלא בן
33 ביליבד, יכול התואר להיחשב לו ככבוד.

תדריך
חו בהלראות
תל״אכיב: סרט אילם, להיות או לא

להיות, דמי־כים, ינקי דודל דנדי, קן הקו־קיה,
כל אנשי הנשיא, זונות נשואים.
ירושלים: מארש הניצחון, צ׳יינה
טאון.
חיפהל כל אנשי הנשיא, זוגות נשו־איס.

ל ־ א גי ב
סרט אילם (דקל,־ ארצות־הברית)
— מל ברוקס מתנזר אומנם מ־דיאלוגים,
אבל סיפורו על אולפן־סרטים
שניצל בזכות הפקת סרט אילם אקטואלי
ביותר, מצחיק מאד וישעשע לא פחות מאוכפים
לוהטים ופרנקנשטיין הצעיר.
ינקי יודל דנדי (פריז. אר־צות־הברית)
— הביוגרפיה של ג׳ורג׳ מ.
קוהאן, קיסר־הבידור של ברודווי בתחילת
המאה, נהנית מעיצוב נמרץ ומבריק של
ג׳יימס קאנגי בתפקיד הראשי, מבימוי
מהוקצע של מייקל קורטיז ומצרור פיז־מונים
שליחם לא נס עדיין. הסרט הופק
ב־.1941
ה עו ל ם הזה 2058

ריצ׳ארד הריס — מדריך אינדיאנים
ביצירת אווירה, בעיקר בחלקו הראשון של הסרט. ריצ׳ארד
האריס מפיח בלורד האגלי אותה התנופה כמו בסרט
הראשון, אולם האירופיות של רבים מן הפרצופים הצבועים
באדום, וההסתפקות בחזרות על פולחני הסרט הקודם
ובעימותים שיטחיים בלבד של התרבויות, הופכים חלק
נכבד מן הסרט יומרני, יותר מאשר מעניין.

איירווין קירשנר (שביים את הפשיטה על אמטבה) ,משתמש
בסרט בתנועות-מצלמה אופקיות ארוכות מאד, ואיכות
הצילום של אוון (מגרש השדים) רויזמן מפליאה

* 1 1י *1

הי צ אני ת
ה צנו ע ה
פיתויים (פאר, תל-אביב אי טליה)
— איוולת מן הסוג הזה
לא היתה הולמת את סופיה
לורן ומרצ׳לו מסטרויאני אפילי בימים שהיו טירונים והופיעו
בקומדיות איטלקיות סוג ב׳ ,שכימעט שלא יצאו
את גבולות איטליה. לא כל שכן היום, כשלכל אחד מהם
יש כבר שם, דימוי קולנועי, ואם ירצו בכך או לאו,
יש להם גם התחייבות מסויימת כלפי הקהל שקונה כרטיסים
כדי לראותם על המסך.
זו היא אומנם קומדיה שאיבדה כל דמות וצלם קולנועי.
סופיה היא יצאנית הסוחרת בחדווה בקסמיה על
מידרכות רומא, ומאסטרויאני הוא גנגסטר שנוטל אותה,
למרות רצונה, תחת חסותו, ומעניק לה תואר של פילגש
רישמית. על-מנת להיפטר ממנו מסבכת אותו סופיה ב-
מעשה־רצח — או, לפחות, מנסה לעשות זאת.
כל מה שצריך חיה כאן להיות עליז הופך, תחת
ידו הכבדה של הבמאי ג׳ורג׳יו קאסיטני, מסורבל ומגוחך.
מסטרויאני משתדל להיראות כחקיין של ״בעל הצלקת״
בהעוויות גסות כל״כך, עד שלמתבונן לא נותר לחוש, למראהו,
אלא תערובת של חמלה ומבוכה. אשר לסופיה, היא
ללא-ספק אשה מרשימה ביותר, אולם מישחקי״התעתועים
שלה עם כיסוי טפח וגילוי טפחיים, הופכים את היצאנית
שהיא מגלמת בלתי״סבירה, בלתי-אמינה וצבועה, ממש

1 8 19$ 1ן 1 1 11 1י

לורן ומסטרולאני — הפרוצה והגנגסטר
כאילו חיתה מיליונרית מתעקשת לשחק תפקיד של משרתת
בהצגת חובבים.
וזה, בסופו של דבר, מה שקרה גם בסרט זה. כי אם
קארלו פונטי הוא מפיק הסרט, הרי סופיה היא הגברת.
ואם היא הערת, מותר לה לשחק את עצמה. אבל במה
חטא הקהל ן

ויי וויי

י יי וי יי

ודעעזחזז
וושינגטון פוסט

ה פו עלמ פו ל ת
(המשך מעמוד )37
המיקרה של סטיב וקסמן, למשל׳ מעורר
מיספר שאלות נוקבות: מי מביא את
הכדורסלן האמריקאי לישראל? מי נשלח
לראותו משחק. אם בכלל?
זה שהיה אחראי להבאתו של וקסמן
לישראל לפני שנה וחצי היה מזכיר הפועל
תל־אביב לשעבר, אדוארד סגל. בתשובה
לשאלה מי בוחר ושולח את הכדור-
סלנים להפועל תל־אביב, השיב סגל :״יש
לנו בארצוודמברית ידידים, ידידים שלי,
בעלי ידע בכדורסל. כשיש צורך בכדור-
סלן־חיזוק, אנחנו מטלפנים לארצות־הברית
ומבקשים לאתר אחד כזה לפי דרישתנו.״

הבעייה:
דור
הצעירים

1£1\1א 01\1אז־1\/14!;4

ד7וט>ן הופמן
לורנס אוליבקז
רוי שיידו־וויליאם
דיביין מרטה 7ן לר
סי־סושל גון שלזינגר עפ״י רבהמכישל וויליאם גולדמן
בכורה ארצית שבוע — 2״אלנגי״ ת״א ,״פאר״ חיפה
השפר בעברית. בהוצאת בימו-מודו-זמורה״ __

סטילה ,
שע1ה לך
עיניים
3 פתוח ל א רו חו ת ערב
הירקון 270ת״א, טל 449806 .
כדי לראות בדיוק
מה עושה סטילה,
יש לי ״טריק״
פשוט: אני
מטפטפת טיפה
כחולה רק לעין
אחת. ואחרי
שתי דקות אני מביטה בראי.
את ההבדל בין שתי העיניים,
(ממש פלא),
קשה לתאר במלים.

גיטרות * אקורדיונים
כלי־נשיפה * אורגנים
תופים
* מיתרים השאלה +מכירה +
תיקונים

בכל נ תי המרקחת

גינזבווג *וסימו

8.95ל״י (ללא מ.ע.מ).

אלנבי ( 48 ליד רה׳ גאולה) ת״א,
טל 57773 :־03
נוסד ב־1940

4יין שובתו של אדווארד סגל אומרת
2 1הכל. תחת למסתמך על ידידים, ש נכשלו
בעשר השנים האחרונות בהבאת
עשרות כדורסלנים להפועל תל־אביב, היה
צורך לשלוח את מאמן־הקבוצה או איש־מיקצוע
אחר, כדי שזה יעקוב מקרוב אחר
הכדורסלן, ויעשה לו את המיבחן עוד ב־ארצות־הברית.
שיטה זו נוקטת מכבי תל-
אביב. כיימעט מדי־שנה טסים המאמן דלף
קליין והמנהל שמואל מחרובסקי לאמריקה,
כדי לאתר לעצמם כדורסלנים.
יתר על כן: יהושע כצמן, האיש החזק
של האגודה, הסכים בתחילת העונה, שהקבוצה
תקבל אשראי גירעוני בסכום של
שלושת־ריבעי מיליון לירות בקירוב. מיל-
בד הכספים המוזרמים אליה מהכנסותיה.
משנוכח, לפני שבועיים (בעיקבות מהפסד
לגיבעת־ברנר/נען) שהסכום הגדול שהופרש
לקבוצה לא הועיל לה, הוא העלה
רעיון שיכול היה לחסל את מחלקת הכדורסל
סופית: לעשות ניסיון לאחד את
מפועל תל־אביב, והפועל רמת־גן.
הצעה זו נבעה משתי סיבות: האחת,
הבחינה הכספית ; השנייה, לאיים סוף־סוף
על עליונותה המוחלטת של מכבי תל-
אביב.
ראשי הפועל הגיעו, כנראה, למסקנה
שאין ביכולתם להחזיק קבוצת־כדודסל ב־כוחות־עצמם.
כצמן גיסה להציל את מאות
אלפי הלירות שהוצאו, בחלקן, לריק,
והוא היה זה שאישר את הוצאות־הכס־פיס
האסטרונומיות. רק אנטי־גאון פיננסי
מסוגל להעלות בדעתו שבעזרת איחוד ניתן
לבנות קבוצה מאוחדת וריווחית, ששנה
קודם־לכן הגיע גירעונה לסכום של
700 אלף לירות.
בראשית העונה דיברו בהפועל תל־אביב
על עונה מוצלחת יותר בהשוואה לשנים־
עברו. מחזיק תיק הפועל במועצת פועלי
תל־אביב, יהושע כצמן שוכנע, לאחר ויכוחים
רבים, שהקבוצה זקוקה לגיבוי כספי
מלא. כצמן, הדוגל ב״הידוק־ד,חגורה,״
השתכנע לבסוף.
האמצעים שהועמדו לרשות הכדורסלנים
לא נפלו מאלה שניתנו לכדורסלני מכבי
תל־אביב: אימונים ביד־אליהו; מחנות־אימונים;
ארוחות משותפות, כסף הם
מקבלים במועד, ולניבחרת הנהלה חדשה.
ההחלטה הבלתי־מוצהרת שהנחתה את
הנהלת מקבוצה מיתה ,,שהגיעה מעת לערער
סוף סוף את ההגמוניה המוחלטת של
מכבי תל-אביב בכדורסל הישראלי. המציאות
העמידה את הפועל תל־אביב במקומה.
אברהם פלדה, מנהליה של הקבוצה,
מודה בכישלון.
״אני מודה שההנהלה נכשלה,״ אומר
פלדה .״האמת היא שהיינו צריכים לתכנן
את מישחקיה של הקבוצה לקראת בניית
קבוצה לטווח של שלוש־ארבע שינים. מה
שכפו יעל המאמן והשחקנים הוא לנסות
להסתער על הכתר. זוהי הטעות. היינו
צריכים לתת צ׳אנם גדול יותר לצעירים.״
הצעירים בהפועל תל-אביב הם אחת
מבעיותיה הכאובות. הבולטים מביניהם
הם פינחס חוזז ודני ברכה. כדורסלן כמו
גור בן־דויד אינו מסוגל למצות את יכולתו
הגבוהה עקב שירותו הצבאי. שחקנים
אחרים כמו שמואל אבישר ומרק טורג־שיין
( )33 אינם מסוגלים לתרום לקבוצה
מה שהיא מחפשת. זמנם כבר עבר. ב־הפועל
תל־אביב אין יודעים מהי ״לחימה״
ראויה־לשמה. אי־האיכפתיות על ה־מיגרש
היא אחד ממאפייני הקבוצה בשנים
האחרונות.
מדוע אין הפועל תל-אביב הולכת ב־עיקבות
מכבי תל־אביב?
הסיבה פשוטה מאד. בהפועל תל-אביב
רוצים לחסוך כסף. הנזק שנגרם עקב כך
כפול ומכופל. הקורבן הוא דור הצעירים.

לא בכדי פרץ בעונה שעברה טרד של
צעירי הקבוצה. דני ברכה, כדורסלן הניב־חרת,
נשמע ממורמר עד היום :״אם היו
נותנים לי שיחרור, הייתי הולך היום.
הייתי אפילו מוכן לפדות את עצמי, לשלם
כסף עבור שיחרורי.״
המצב כיום בהפועל תל־אביב מדאיג.
מי שפוסק בעניינים המכריעים כמו. למשל,
כמר. כסף יש להפריש עבור כדורסלן
אמריקאי זה או אחר, הם האנשים שהוצג־חו
להפועל תל־אביב על־ידי מועצת הפועלים
מאיגודים מיקצועיים, מבלי שהיתר,
להם כל גישה לספורט ולחיבור גופני.
לבארי לייבוביץ, כוכבה של הקבוצה,
יש מה להוסיף בהקשר זה :״צריכים לחתור
דברים. בהפועל תל־אביב צריכים
להחליט (הכוונה לעסקנים של מועצת-
הפועלים) מה אנחנו הולכים לעשות העונה.
אם זה לבנות קבוצה, אז כעת
אנחנו לא במשבר. אם רוצים אליפות
ולהיות בצמרת, זה כבר משהו אחר.
כללית, אני חושב שצריכים ללמוד ממכבי
תל־אביב.״
כשמדברים על הצלחת הקבוצה או
נסיגתה אין ספק שבארי לייבוביץ הוא
מוקד הוויכוח. כך, למשל, כאשר נחלה
הקבוצה את ההפסד הסנסציוני לגיבעת־ברנר/נען
לפני שבועות אחדים, בארי
לייבוביץ טרם התאושש ממחלה.
רבים באים למישחקי הפועל תל־אביב
רק כדי לראות אותו. בקבוצה ומחוצה
לה, סולחים לו לעיתים קרובות על הפי
רות־מישמעת שונות. לא פעם נדמה ש־הוא־הוא
המאמן והקבוצה גם־יחד. לא־מכבר
פרץ סיכסוך בינו לבין המאמן יע־קובסון.
ליחששו שבארי ינסה להדיח את
מאמנו, אך יעקובסון מכחיש את השמועות.
בארי
לייבוביץ הוא הפועל תל־אביב,
והפועל תל־אביב היא בארי לייבוביץ.
האם זה טוב ובריא לקבוצה?
אומר המאמן יעקובסון :״אני לא אגלה
את אמריקה אם אגיד שבארי הוא כדור-
סלך גאון. אבל הוא לא כל הפועל תל-
אביב. ברור שיש לו תפקיד מכריע בקבוצה.
אני זוכר כשברודי היה בשיאו, גם
הוא היה כדורסלן שהקבוצה היחד, תלויה
בו בצורה מכרעת.״
אומר אביגדור מוסקוביץ :״בארי אומנם
סוליסט, אך הוא לא־כל-כך אנוכי, כפי
שהוא נחשב בעיני רבים• אני חושב שאנחנו
משלימים זה את זה. הבעייה של
הפועל תל־אביב איננה שחקני־החוץ. ה־בעייה
היא שחקני־ציר. למען האמת, אץ
לנו אף אחד כזה.״

לילבוביץ ממשיך לשגע
* £אביגדור מוסקוכיץ, הממשיך
/להתגורר בקיבוצו גבעת ברנד ומשמש
שם כעובד־מיטבח, יש מה להוסיף
בנושא האמריקאים :״כפי שאני התרשמתי
בקבוצה, הרי האמריקאים וקסמן והורוביץ,
היוו חבורה נפרדת בקבוצה. אי-אפ-
שר היד, לחוש באינטגרציד, בתוך ד,קבו־צה,
כאילו הם מנותקים ממנה. הם לא התייחסו
בכלל לישראלים. אני, אישית, לא
הרגשתי קשר ביני לבינם. הורוביץ טען
כל הזמן שלא נותנים לו מספיק כדורים.
הוא פשוט ניסה לתרץ את כישלונו. וקסמן, י
לעומתו, חלם כל הזמן על טיול לאירופה.
הוא התנהג כאילו הוא עושה טובה שהוא
משחק בד,פועל תל־אביב.״
בקבוצה כבר מדברים על העונד, הבאה,
אם כי סיכוייה במירוץ לכתר האליפות
טרם אפסו .״מבחינה חברתית,״ אומר
מוסקוביץ ,״דווקא מאז שהאמריקאים עז בו
את הקבוצה אפשר להרגיש את האווירה
החברתית. כעת כימעט שאין מחיצות.״
המאמן שמואל יעקובסון נושא את עיניו
לעונה הבאה, כשבכיסו מונח חוזה־ ז
עבורה לשנתיים נוספות. בהפועל תל-
אביב מבטיחים שאביגדור מוסקוביץ ימשיך
להופיע בקבוצה, ועוד מתברר, שקארי
ירז הביע את רצונו להתגייר ולהופיע בליגה
כשחקן מן השורה.
בארי לייבוביץ אינו מתלהב מן ההבטחות
של ״עונה חדשה,״ ״חיזוק״ ועוד אחרות
שלא עמדו במיבחן המציאות בעבר.
העסק שאליו הוא נכנס כשותף מרחיק 6
אותו במידת־מה מדאגותיה ד,״עונתיות״
של הקבוצה.
בארי הוא בן 32 היום. המצב האומלל
שאליו נקלעה הפועל תל־אביב אינו מפריע
לו להמשיך לכדרר, ולהציג סיגנון
משגע. האליל בעל פני הגיממיסט ממשיך
להותיר את מאכלסי היציעים פעורי פה.
השלם הזה 2056

1111,1ו * ח ״ 1 1י ^ 1ר ^ 1111ר1

כליון ״העולם הזה״ שיצא־לאור לפני 25 שכה בדיור! ,הביא
בתבה יוצאת־דופן בעיתונות העברית, הבתבה עסקה בחקירת
הרצח הראשון שבוצע באילת. בחקירה הואשם רוברט הרסון
כרצח אהובתו, מגי לפרי. צוות בית־מישפט־השלום התל־אכיבי,
בראשותו של השופט אליעזר מלחי * הוטס לאילת, וערף כמקום
את החקירה המישפטית הראשונה בתולדות אילת, שצולמה
ותוארה בשבועון.
מפאת התפשטותו של מאבק העם הטוניסי למען שיחרורו
מצרפת, בהנהגת הביב בורגיבה, אז מנהיג האיגודים־המקצועיים
בטונים — וביום נשיאה, הביא גליון ״העולם הזה״ לפני 25
שנים שתי כתבות שעסקו בטוניס: חאחת כתבת־ תחקיר והשנייה,

בדיקת יכולת הקליטה באדן של יהדות טונים, תוף איזכור מאמר
מערכת ב״האר־ל״ שפיקפק כבושרה של מדינת־ישראל לקלוט
יהודים אלה **.
כשער הגיליון: תמר רפפורט, מנערות־הזוהר של תל־אביב
כראשית שנות ה־50׳.
קנה שמוסדות המדינה הצעירה אינם
יכולים לסמוך על מומחים ישראליים בלבד.
היה צורך, לדעתו, בגיוסם של מומחים
בעלי־שם מכל ארצות העולם, כדי לשפד
את יעילותם של מישרדי־הממשלה השונים.
רב־אלוף דורי המליץ לפני ראש־הממשלה
על הקמתו של מדור לגיוס

״העולם הזה״ 745
תאריך 7.2.52 :

דוב וסו, שו־המיסחו־והתעש״ח
נצנזוו עד העיתונות * וחינו נערם
מרדכי אורן בביקורו במיח־ח אירופה?
השופט אליעזר מלחי בחקירה המישפטית הראשונה כתולדות אילת
לפני השערורייה

...העיתון הוא כלב־ד,שמירה של הציבור.
אין הוא מלאד מן השמים, הצודק תמיד,
ואין הוא גם תמיד סמל המוסר. אולם
עצם קיומו מגביל את השילטון הגבלה
המורה. במקום שקיימת עיתונות חופשית
לא ׳ייעשו בפרהסיה מעשים של שחיתות
והפקרות, לא תעשה הממשלה מעשים
רבים שהייתה עושה אותם אילו הי תה
בטוחה שלא יגיעו לאוזני ההמונים.
בארץ היתר. העיתונות מוגבלת מאז,
בי כימעט כולה היתד, שייכת למפלגות,
עובדה המבטלת כימעט לחלוטין את ממצפון
שלה. בכל־זאת עלה בידי הציבור להקים
ולקיים בחיים קומץ של עיתונים בלתי-
תלויים (חלקית או החלטית).
בזמן האחרון השמיעו שר־ר,ביטחון
בפומבי במה
ושר־המיסחר־והתעשייה
הערות על העיתונות, שהיו מעוררות בכל
מדינה אחרת שערורייה שד,יתד. קוברת את
הממשלה תחתיה. לא היו אלד, הלצות
סתמיות — שר־ד,ביטחון הוא שליט הצנזורה,
ואילו שר־המיסחר-וד,תעשייה ממונה
על ייבוא הנייר וחלוקתו.
איש מאיתנו אינו אוהב צנזורה, ולא
תמיד צודקת הצנזורה בהחלטותיה .,בכל-
זאת אין הצנזורה מסכנת כיום את חופש־העיתונות.
אין בה גם צורך. כי בארץ
שבה תלוי קיום העיתון בהקצבת־נייר
ממישלתית, קיימים אמצעים יעילים יותר
לסתום את פיו.
במשך החודש האחרון צומצמה אספקת
הנייר לעיתונים היומיים במידה שכימעט
חיסלה את תפקידם הציבורי הביקורתי,
ואילו השבועונים לא קיבלו נייר כלל. אם
הופיעו בכלל, היה זה תודות לסידורים
מסובכים שאינם יכולים להימשך לימים
רבים. איני רוצה לחלק כאן האשמות —
ייתכן שהשד הנוכחי ופקידיו, שהם חדשים
בתפקידם זה, אינם אשמים, וכי קודמיהם
גידלו את הבוסר המקהה עתה את שינינו.
אולם העובדה בעינה עומדת: מאיימת עתה
על כולנו סכנת־כלייה גמורה, סכנה שלא
היתד, עוד בחריפותה מאז קום המדינה.
מצב אפל זה הושחר השבוע עוד יותר
כישקם שר-המיסחד-וד,תעשייה בכנסת ואמר,
בתשובה לשאילתה של ח״כ אופוזיצ־
* שעמד במחצית שנות ה־ ׳60 במונז
שערורייה מישפטית, ונאלץ להתפטר
ממערכת המישפט.
** טענת הארץ היתה כי אין ביכולתה
הכלכלית של המדינה לכלכל יהודים
נוספים, ויהודי אמריקה לא ישלמו עבור
קליטתם של יהודים שיפקירו אח רכושם
בטוניס.
** דויד בן־גוריון ודוב יוסף.

יוני, כי הממשלה עומדת למנוע גם בעתיד
הבאת נייר בצורה שאינה עולה דוויזים*
למדינה, כלומר בדרך של ייבוא ללא
תשלום. דברים אלה נאמרו, כאילו, כתגובה
על פירסומה -של פיפרות ״פורנוגרפית״.
מסקנתם ברורה: האפשרות האחרונה של
אי־תלות בקבלת נייר, ולו גם במחיר
מופרז, תחוסל.
נוח לעשות דבר זה בחסות מילחימת-
קודש נגד פורנוגרפיה. עד כה לא חשש
איש כי הפורנוגרפיה, דווקא, מאיימת על
עתיד המדינה. אולם ברגע שמייסד,ו, ויהיה
זר, שר־השרים בכבודו ובעצמו, יקבל על
עצמו להחליט מה רצוי לפרסם ומה לא,
מה מוסרי ומה לא, מה מועיל ומד, מזיק
— ברגע זה הגיע ׳סופו של חופש־העיתד
נות, וסופה של הדמוקראטיה במדינה זו...
ייתכן מאד כי מהומות־הדמים בחיפה *י
ובירושלים ״ י לא היו מתחוללות, לולא
ירד ערך החוק בעיני הנוער. ייתכן שההמון
המוסת לא היה מטיל מצור על הכנסת,
לולא ירד ערך הכנסת בעיניו אחרי כפיית־המצפון
של חבריה. חופש־ד,ביטוי החוקי
יכול להטריד ולהרגיז — אולם תוצאות
סתימתו עלולות להיות מטרידות ומרגיזות
עוד יותר.

מומחים, שהחל מתארגן לפני כשנה כאחת
משלוחות אגף המדע. המדוד חינו עדיין
הצנוע וקטן־ד,הוצאות שבמדורי מישרד
ראש־הממשלד״ ומסתפק בשלושה מישדדים
בקונסוליות בניו־יורק, לונדון ופאריס.
במשך חצי השנה האחרונה הצליח
המדור לקשור קשרים ראשונים עם 348
אנשי־מדע ומומחים שהבטיחו לבוא לעזרת
המדינה (תמורת תנאי חיים ושיכון הוגנים,
שאותם מוודא המדור).
השבוע חגג המדור יובל קטן, בהגיע
ארצה המומחה ד,־ ,125 שנכנס מייד לתפקידו
במישרד־ד־,תחבורה.

^ו (ין יווו

אור השלחלצה
כשנפרד מרדכי אורן, איש קיבוץ
השומר־הצעיר מיזרע, אשר יצא לקונגרס
האיגודים־המיקצועיים (חפרדקומוניסטיים)
בברלין המיזרחית, בירכוהו כמה מידידיו
בקינאת־מה. לא לכל אזרח ישראלי ניתנת
ההזדמנות לחדור אל מאחרי מסך־הבדזל,
לראות שנית את ארץ־ד,ולדתו, ולבחון
באופן בלתי-אמצעי את התקדמות המיפעל
הסוציאליסטי בארצות הדמוקראטיה העממית.
השבוע הפכה קינאה זו דאגה חמורה.
עיקבותיו של מרדכי אורן נעלמו. אחדים
מבני־מיפלגתז התנחמו בתיקווה שאולי
שכה אורן לשלוח הודעה ארצה.
הדבר שהפך את התעלומה ממיקוה רגיל
לידיעה־רבתי, היד, נעוץ בעובדה שאורן
שייך למרכז מיפלגה המעריצה את ברית־המועצות
ואת ארצות הדמוקראטיה העממית,
מבלי ליהנות מהערצה מקבילה

מצידן. אוייבי מפ״ם רגילים להרגיז את
מנהיגי המיפלגה, ובעיקר את משה סנה*,
דובר האגף הפרו־סובייטי הקיצוני, בניחושים
קודרים ביחס למה שעלול לקרות
להם במיקרה שהסובייטים יגיעו לארץ,
וזאת בהסתמכם על מה ׳שקרה למנהיגים
שמאליים אחרים -שהתחרו במנהיגים קומוניסטיים
רישמיים. גורלו של מרדכי
אודן* ,,יהיה כאשר יהיה, מאיר הלצה
זו באור בלתי־הומוריסטי בהחלט.
אנשים אלוף יגאל אלון זכה בשיא נוסף :
הוא בעל מכונית־הנוסעים היחידה בבריטניה
הגדולה הנושאת מיספר ישראלי.
מקורה של מכונית האלוף־הסטודנט :
מתנת צה״ל למי שהיד, מפקד־הפלמ״ח.
אחרי שהמחסור בספרי-לימוד גבר
והלך, נמצא מושיע לשני פרופסורים
מהאוניברסיטה העיברית בירושלים: דויד
כן־גוריון- ,שעל סמך התערבותו האישית
נהג מישרד־האוצר כיוצא־מן־הכלל, והקציב
מטבע־זר לרכישת סיפרי היסטוריה וכימיה
שהיו דרושים לשני הפרופסורים.
* אותה שנה פירסס סנה׳ ספר שבו
גינה את הציונות ופרש ממפ״ס, ואחר־כך
הצטרף למק״י.
** אורן בילה קרוב לשלוש שנים
בכלא הצ׳כי, תזישפטו היה קשור בהדחת
הצמרת היהודית של המיפלגה הקומוניסטית
שם, ובהוצאתה להורג.
*** באותה תקופה טרס הוצמדה התוספת
(מיל ).לשמות אלופי צה״ל המ
שו חררי ם.

פ קי ד מדוש״!
מנהל מחלקת־האופנה שליד מישרד־המיסחר־ור,תעשייה,
לוין, עזב את תפקידו,
ופתח לו עסק פרטי. לפי השמועות היתד,
סיבת התפטרותו נעוצה בחילוקי־דיעות
בינו לבין השר הממונה עליו, דוב יוסף,
על רקע אופן ניהול המחלקה.
אולם ליודעי־דבר נראה היה שהיחסים
לא היו חריפים כל־כך למרות הכל. ההוכחה:
לוין עזב את המחלקה כשבידיו
רישיון לפתיחת חנות למוצרי־הלבשה
רישיון לרכישת בדים וגם רישיון לאשראי
לנקודות־הלבשה.

ה מו מחהה־ 125
עם שוך קרבות מילחסת־ד,שיחדור פשט
רב־אלוף יעקב דורי את מדי הרמטכ״ל,
ומונה כראש אגף המדע במישרד ראש־הממשלה.
זמן קצר לאחר־מכן הגיע למס*
מטבע זר.
** מרד הימאים.
*** הפגנות נגד קבלת השילומים.
כל פעולה שנעשתה במזון ובביגוד,
נעשתה בעזרת ריישיונות ממשלתיים,
ופינקסי־נקודות שחולקו לתושבי המדינה.

הרמטכ״ל, רב־אלוף לסקוב, במיסדר צה״ל
לפני הטיל.

במדינה

קשקשת 2058
הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
״קשקשת״ ,ת. ד ,136 .תל־אביב.

ז 1ש?1 ¥ 2ו1ו ל 1 0זו:1
תביעות וניל >1הרגזה אוזנ ר
7,,א התגגדתי דמיבצע
אגטבה,״ טוען השר
גידעון האוזגד, ודורש רחתוד
קטע זה מן הסרט

פסטיבל סירטי אנטבה עדיין חוגג. בעוד
סירטיהן של החברות המפיקות פוקס והאחים
וורנר כבר מוקרנים על מסכי־הכסף
ברחבי העולם, סירטו הישראלי של מנחם ש גולן עדיין מצפה בסבלנות לתורו; .
שני הסרטים הראשונים על הלהיט של
צה״ל לא הצליחו לסחוף את הקהל מעל
רגליו. הם גם לא הוציאו את הביקורות
מגידרן. ניתן לומר עליהם שהתקבלו
בשיתיזן־נפש, ככל סרט־פעולה אחר.
אולם דומה כי אדם אחה לפחות, ביש ראל,
אינו מתייחס אל אחד הסרטים הללו
באדישות. השר־בלי־תיק גידעון האוזנר
החליט שהוא לא יעבור על הסרט הפשיטה
על אנטבה, בהשתתפות צ׳ארלס ברונסון ץ ובהפקת חברת פוקס, לסדר־היום.

קשקשת 2056

• כפתור ופרח.
אכי הריח, רזד אונקלוס ,11
שיכון בבלי, תל־אביב
ס מכסיקאי ובנו שנדרסו על־ידי
מכבש.
דדי תבלין, רח׳ גזר ,6
תל־אביב
• חפיר של טלי ליד האסלה של
אבא ואמא.
כדור קוגן, רח׳ ארס הכהן ,22
תל־אביב
ן • מבקר־אמנות עומד נפעם מול
יצירת המאח.

־שדי

דרור גל,

קיבוץ החותרים
!• הביצה או ;התרנגולת (מבט מאחור).

האוזנר
״לא היה ולא נברא״

דוב טיבי,

מישכנות ,228 רכסים

מבחר גדול של ממונות ופלקטים של
גדולי הציור המודרני והקלאסי —
הדבקה מקצועית של פלקטים

תמונות,

״לוטוס״ ,ת״א, רח׳ אלנבי 101
(מול בית־הכנסת הגדול)

אנו מחפשים בתים חמים
עבור חתלתולינו החמודים
אגודת צער בעלי חיים

רחוב פלמח ,80 יפו,
טל,827621 .

מאוזן :

מאוגך

.1עבר! .2כינוי לשטן! .7זז! .9
ערוץ צר! .10 שופט! .12 עוף־טרף!
.13 רוצה לומר (ר״ת)! .15 הדרך הקצרה
ביותר בין שתי נקודות ! .16 עיר מפורסמת
באירופה! .17 תמורה! .18 נרו יאיר
(ר״ת)! .19 סוד כמוס! .21 גוף! .22
במקום הזה ! .23 קידומת צרפתית ! .25
מסלול! .28 מילת־שאלת לזיהוי! .29
חששן> .31 נישא ! .32 עליזות ! .34 זמן !
.35 כיוון ש־! .36 יחזיר! .39 רשע!
.41 אח! .44 סיום! .45 מהיר־כפיים!
.47 רפואה ! .48 תוך ! .49 לשד העצמות !
.51 טירוף זמני, בעגה המקובלת! .53 מן
השופטים! .56 ואקום! .57 חבל תעשייתי
בגרמניה! .60 נילווה אל העיקר! .61 גא־לופ
! .63 ברח ! .64 ההימורים בספורט !
.65 רמת־גן (ר״ת)! .66 מתגורר! .67
חופשי ! .70 שן הפיל ! .72 יגון ! .75
קריאת־צער! .76 תמונה! .78 הסר נעליך!
.79 אדון! .80 נהר באיטליה! .81
בית הציפור! .83 מטבע יפאני! .85 בירה
אסיאתית ; .86 החכם מכל אדם ; .87
ידית! .88 גוף שלישי רבים! .90 שן־
המפתח ! .91 קריאה ! .92 מועט ! .95
דא, בעברית! .96״אל יבנה 97 :
מסולם הצלילים.

.1עיר בלבנון! .3קישוט בבגד! .4
רקב! .5מספיק! ׳.6מידת־שטח! .8מושב
בצפון! .11 מין הגירה! .12 צאצא! .14
מישחק־ילדים פופולרי ! .15 סכין־קצבים !
.20 מין! .21 אחורי הגוף! .24 קריאה!
.26 מסייר! .27 מיקווה־מים ענק! .28
מסולם הצלילים ! .29 פינת המשולש !
.30 כפן ! .32 חומת־מגן ! .33 ידיעה !
.37 מיפעל־קיץ מחנאי של השומר־הצעיר !
.38 קיצור שמה של בירת ישראל! .39
נוכרי! .40 קידומת שפירושה של! .42
קוסם ! .43 עמק לרגלי הר־הזיתים בירושלים
! .45 נוגה ! .46 ציפור־שיר ! .48
נעלם ! .50 קול הצחוק ! .51 בירת וויילם !
.52 שמחירו רב! .54 אני אוסר! .55
טפיל מוצץ־דם ! .58 קידומת הולנדית !
.59 שקט! .62 הלא! .64 ציפור־שיר קטנה
! .68 נורה קטנה ! .69 אות־הניצחון !
.70 שנשמה באפו! .71 תאריך חגיגי ב חודש
שבט! .73 נור! .74 עצירה! .76
הוראה מפורשת! .77 בילבד! .79 תואר־אצולה
אירופי ! .80 גאל ! .82 לילה ! .84
מרכדקהילתי בארץ ! .89 אופי ! .90
ריחם! .93 מונח מלמעלה! .94 גוי בלי
ראש.

מייד אחרי שחזה בהקרנת הסרט שלח
האוזנר מיכתב אל מפיץ הסרט בישראל,
מיכאל שווילי, ובו מחה על הצורה שבה
הוצגה דמותו בסרט. כתב האוזנר במיכתבו
אל שווילי :״בסרט הנ״ל שאתה מפיץ
בארץ, כלולות ;תמונות המתיימרות לתאר
את ישיבת הממשלה שבה הוחלט על הפעולה
באנטבה. באותן תמונות הוצג כאילו
אני התנגדתי למיבצע, וכאילו התפתח כביכול
ויכוח ביני לבין ראש־הממשלה בעניין
זה, כאשר הוא תומך במיבצע ואני מוצג
כמתנגד לו, או מסתייג ממנו.
״דברים אלה הם כוזבים לחלוטין. לא זו
בילבד שלא התנגדתי למיבצע, ולא הם־ -
תייגתי משום פרט שבו, אלא להיפך —
תמכתי בו בממשלה בלב שלם. מה שהוצג
לגבי לא היה ולא נברא.״
השלכות חמורות, עוד טוען האוזנר
במיכתבו, כי הצגה כוזבת זו של עמדתו
יש לה בעיניו השלכות חמורות ביותר.
הוא דורש במפגיע משווילי להשמיט מייד
את הקטע האמור מן הסרט המוצג בארץ,
שאם־לאכן, הוא מאיים, ינקוט באמצעים ז
נוספים כלפי יצרני הסרט, מפיקיו, מציגיו
ומפיציו.
האוזנר לא הסתפק במיכתב ששלח לשתילי.
הוא שלח עותק שלו גם למפיקי
הסרט בארצות־הברית ולמפיציו. כן טרח
השר לברר באילו בתי־קולנוע מוצג הסרט
בארץ, ושלח עותקים ממיכתבו לשישה
בתי־קולנוע ברחבי הארץ, אשר מקרינים

את הסרט באולמותיהם.
המפיץ מיכאל שתילי מסרב להתייחס
למיכתבו של השר. הוא אומר :״אני רק
המפיץ. אני כמו חנות־מכולת. אני מוכר
לחם, לא אופה אותו. שלחתי לשר האוזנר
מיברק, והצעתי לו שיפנה אל מפיק הסרט
בארצות־הברית.״
ה עול ם הזה 2058