גליון 2059 מתאריך 16 בפברואר 1977

בליב;/׳\ו א

7וביב2

אותו מביע דיעות בכמה נושאים שנויים
במחלוקת במדינה בחריפות ובמקוריות.
ואז הסתבר שהקשר הקבוע הכמעט יחי די
שיש למהגר מסוגו עם הארץ, הוא
באמצעות הדיווחים השבועיים של העולם
הזה.
זוהי תופעה שנתקלנו בה לא אחת. אלפי
ישראלים השוהים בחו״ל מסיבות שונות,
כמו אלפי יורדים שניתקו כל קשר
אחר עם הארץ, מעדיפים לעקוב אחדי
המתרחש במדינה דווקא באמצעות העולם
הזה.
״העולם הזה הוא העתון היחיד שאינו
ו רק מספר לי מה קורה, אלא עושה שיהיה
איכפת לי מה קורה,״ הסביר אחד אחד
מהם. וזהו אילי ההסבר הקולע ביותר לתופעה.

,,העולם
הזה״ ,שבדעון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תל•
אכים, רחום גורדון ,3טלפון .03*243386 תא־דואר . 136 מען מברקי :
״עולמפרס״ .מודפס ב״הדפוס החדש״ בע״מ, תל־אכים, רחוב כן־
אביגדור. הפצה :״גד״ כע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה כספי״ כע״ט .
העורך הראשי: אורי אכנרי * המוציא לאוד: העולם הזה כע״מ.

כעשרים ואחת השנים האחרונות,
מאז הצטרפתי למערכת זו, נפלאה היתר
בעיני דמותו של אדם שריחפה תמיד במערכת.
למעשה לא היתד זו דמות אלא
שם בילבד. שמו של שלמה הררי.
הוא היה צריך להיות, על פי האגדה,
אחד האבות המייסדים של שבועון זה,
שעקבותיו נעלמו אי־שם בראשית ימי
העתון במו קצין סיפון שנסחף לים בעת
סערה.
והנה, בשבוע שעבר, הוא הופיע והתייצב
במשרדי המערכת חי ונושם. איש גדול

את המכתב המרגש הבא קיבל נו
השבוע מהמזרחן אהרון כהן,
איש קיבוץ שער־העמקים:
למקרא הדברים על המסיבה הצנועה
שערכתם למנכ״לכם אברהם (״אלברט״)

והנה למדתי לדעת מהנאמר במסיבה
הנ״ל, כי ״מנווט ספינת השבועון בים הגועש
של המציאות המשקית במדינה״ ,כי
״ליבו של העולם הזה, אותה משאבה שאינה
פוסקת לעבוד אף רגע והמאפשרת
חיים ופעילות לכל תא ותא בעיתון״ —
הוא אברהם סיטון. קראתי את המסופר על
חייו ופעלו ושמחתי לגלות עוד ״משוגע
לדבר״ בארץ הזאת, בה כמעט שום דבר
בר חשיבות מייוחדת לא נוצר ע״י אנשים
״נורמאליים״ .הריני מצרף איפוא את ברכתי
ליובלו ומאחל לו כוח להתמיד במילוי
תפקידו, אותו העדיף, כנראה, על פני
עבודות אחרות, אולי מכניסות יותר, או
קלות יותר. אברהם סיטון — כה לחי!

אני רוצה להכין אותך לקראת מיב־צע
חדש עליו עומד העולם הזה להבריז
בשבוע הבא. זהו מיבצע כסא הזהב.
כסא הזהב, בעיצוב אמנותי מיוחד, עתיד
להיות הפרס שיעניק העולם הזה לאישים
נבחרים שייבחרו במישאלים מיוחדים בין
קוראי העולם הזה.

רב אחרי שהעתון עבר לידי המערכת ריח״
דשד. מידיו של אורי קיסרי. הררי הפך
למנהלו הראשון של העולם הזה. תוך
זמן קצר הוא הצליח להעניק לשבועון
תנופה בלתי רגילה בתחום המינהלי, כשהוא
יוזם מיבצעים עתונאיים ופירסומים שהיו
לשם דבר בתחילת שנות ה־50׳.
התנופה שהעניק הררי להעולס הזה
הפכה אותו כמעט לאימפריה עתונאית
זעירה, במימדים של המדינה. ב־ 1955 כבר
יצא העולם הזה לאור לא רק בעברית,
אלא גם באנגלית, אידיש וספרדית.
הררי סבר שלמהדורה הספרדית של
העולם הזה צפוי עתיד מזהיר בקרב
יהדות דרום־אמריקה. הוא יצא לשם כדי
לייסד את מערכת ההפצה והמינויים.
״תחילה זה הלך מצויין,״ הוא בזכר,
.,עד לעימות הראשון שלי עם המימסד.
מחוגי השגרירות הישראלית הופצה השמועה
שזה עתון של ביגדים. זה היה
מספיק בשביל הקהילה היהודית במכסיקו.
תוך זמן קצר הופסקה הזרמת המודעות
לעתון והמינויים ביטלו את חתימותיהם.
המהדורה הספרדית של העולם הזה פש טה
את הרגל.״
בדרכו חזרה לארץ נתקע שלמה הררי
בארצות־הברית .״פשוט לא היה לי אז
כסף לחזור לארץ.״ הוא נשאר בפלורידה,

פרם־ ״כיסא הזהב״
לא רק לטובים

הררי כמדי שוטר 1052
במקום תאונות־דרכיס
מימדים. כמעט ענק. ועשרים ושתיים השנים
שנעדר היו כלא היו. כאילו היה
איתנו כל הזמן, מעורב בכל עניין ובעיה,
שמח בשמחותנו וכואב את כאבנו.
זה אותו פרופסור שלמה הררי שדעתו
על בעיית היורדים והירידה פורסמה בש בוע
שעבר במדור פורום העולם הזה.
הררי בן ה־ ,51 יליד גרמניה, עלה לארץ
בנעוריו. אחרי קום המדינה, כשסיים את
שירותו הצבאי, הצטרף למישטרת־ישראל.
הוא שרת כקצין מישטרה תחת פיקודו של
עמום בן־גוריון במטה הארצי. בין שאר
תפקידיו כיהן גם כקצין הסברה לענייני
תאונות־דרנים של מישטרת־ישראל.
בתוקף תפקידו זה חיפש שיטות חדשות
להגביר את תודעת הבטיחות בדרכים.
בין השאר ביקש תסריטים לסרטי הסברה
והדרכה .״שלחו לי כמה סופרים ידועים,
הוא נזכר .״הם כתבו לי תסריטים על ציונות,
מצדה ותקומה. ראיתי אז שהם לא
כותבים בשפה של בני-אדם. היה רק עתון
אחד שכתב בשפה הזאת. העולם הזה.
אז התקשרתי אל אורי אבנרי,.׳
תוצאת אותה התקשרות היתה, שאחרי
שהפיק את הסרט שביקש עבור המישטרה,
פשט הררי את מדיו והצטרף למערכת
העולם הזה. זה היה בשנת ,1952 זמן לא

פרוספור הררי 1077
תנופה שנקטעה באיבה
התגלגל ללימודי פסיכולוגיה, הפל לפרופסור
לפסיכולוגיה, המכהן כפרופסור מן
המניין באוניברסיטת סאן־דייגו.
הוא פירסם במרוצת השנים כמה ספרים
בתחום הפסיכולוגיה החברתית ושורה ארוכה
של מאמרים בעיתונות המקצועית. הוא
מוזמן לשאת הרצאות באוניברסיטאות שונות
ברחבי העולם, מאוניברסיטת טוקיו
ועד אוניברסיטת בר־אילן.
במשך 22 השנים מאז הפך ״יורד״ למעשה,
שומר הררי על קשר עם הארץ. הוא
בא לבקר מעת לעת. אבל הקשר ההדוק
ביותר שלו הוא באמצעות העולם הזה,
אותו הוא קורא מדי שבוע בשבוע זה 22
שנה.
אישית, הופתעתי ממידת בקיאותו במתרחש
בארץ בתחומים שונים, החל מספורט
וכלה בפוליטיקה. היה זה תענוג לשמוע

סיטון(העולם הזת )2054 בהגיעו לחמישים,
ברצוני לשלוח לו — ולוא גם באיחור
מה — את ברכתי.
כעוקב זה שנים רבות אחר התפקיד
שממלא ״השבועון המסויים״ בחיים הציבוריים
והפוליטיים שלנו, וכיודע במקצת
מה פירוש הוצאת במה פוליטית קבועה
בלתי־תלויה, במדינתנו ובמדינות אחרות,
הנני תוהה לא־אחת: כיצד מתקיים ופועל
בהתמדה, בדייקנות ובצורה מרשימה כלבד
שבועון אשר כזה, ללא כל תמיכה
ישירה או עקיפה מצד המימסד הישראלי,
או של אחת משלוחותיו הרבות, הגלויות
או הכמוסות?
ראשי העולם הזה יודעים יפה במה
חלוקים אנו בגישות־יסוד לבעיות כציונות,
סוציאליזם, תנועת־הפועלים בארץ
ועוד. באחת ההזדמנויות נדפסה אפילו ב־העולם
הזה עצמו השקפתי הנחרצת, כי
כשם ש״בלי תיאוריה מהפכנית לא תיתכן
פעולה מהפכנית אמיתית״ .כך בלי הש קפה
ציונית, חלוצית, סוציאליסטית, לא
ייתכנו מאבק על בנייתה הבריאה של
החברה הישראלית, על חינוך הנוער ועל
עתידו של העם היהודי — מאבק שבלעדיו
לא היה קם וקיים כל שקם וקיים
כאן עד עתה ובלעדיו אין טעם ואיו עתיד
ארוך־טווח אף להצלחות גדולות בהווה.
לדעתי, כאן בעצם עיקר ההבדל שבין גישה
פראגפאטיסטית, לבין גישה רעיונית
(אידיאולוגית) יסודית, כוללת.
עם זאת יודעים אתם גם עד מה מעריך
אני את תרומת השבועון למאבקים בהם
אנו שותפים למערכה, כבעיות ישראל
והאזור, כמאבק למען השלום — המאבק
הפוליטי העיקרי בישראל של ימינו —
כמאבק נגד הריקבון, השחיתות והצביעות,
האוכלות כל חלקה טובה שבארצנו ומערכות
כיו״ב. לא אחת נתתי ביטוי פומבי
להערכת זו ובאחת ההזדמנויות אף כתבתי,
כי בלי העולם הזה נוף העיתונות
הישראלית היה מאבד מידה ניכרת מחיותו.

אין מה לדאוג. אין לנו כל כוונה להקים
מיפעל מתחרה לתחרויות הפרסים
המסחריים והאמיותיים למיניהן שהתמסדו
כבר במציאות הישראלית. תחרות כסא
הזהב תיערך במישור הציבורי־מפלגתי־פוליטי,
שמשום מה. נותר מקופח בתחום
הפרסולוגיה הישראלית.
המיוהד במיבצע זה יהיה בכך שבמקום
מועמדים מצטיינים שיועמדו לשיפוט הקוראים
והצבעתם, יעמדו הפעם לבחירה
דווקא אלה הנכשלים, שאין להם כל סיכו־ותיקווה
לזכות בפרס אחר.
מדי -שבוע יפורסם במיסגרת המיבצע
שאלון מיוחד ונפרד. בכל שבוע יתבקשו
הקוראים להשיב, באמצעות השאלון, ולהצביע
על אישים ואנשים שהשיגו היש גים
יוצאי־דופן בתחום פעילותם.
למשל: הנואם הגרוע ביותר בכנסת.
או: חבר־הכנסת האלמוני ביותר. או :
איש־הציבור הפטפטן ביותר. או: מגיש
תוכניות הטלוויזיה הגרוע ביותר.
דווקא בימים אלה, כששפע של דברי
שבח וקילוסים על מנהיגים ועסקנים שוטף
כגשם זלעפות את הציבור, יכולה תחרות
מעין זה להציב את הדברים בפרופורציות
האמיתיות שלהן.
כמובן שאין לקחת את הדברים יותר מדי
ברצינות. כל הכוונה היא לערוך מעין תח־רות־יופי
שבה תהיה המוכתרת לא דווקא
היפה שבין המועמדות כי אם המכוערת
ביניהן. ואולי תוכל תחרות מעין זו להכניס
קצת עליצות והומור באווירת הרצינות
הנוראה המאיימת לשטוף אותנו.
פרטים נוספים בגיליון הבא, שיכיל גם
את השאלון הראשון במיסגרת תחרות
כסא הזהב.

מר עדין

שוב יצירת מופת חדשה
של עלית:
רוזמרי מר־ עדין ממולא,
המצטרף לרוזמרי חלב ממולא, הידוע, ממשפחת מאיסטרני
שוקולד רוזמרי שווה באיכותו לכל שוקולד
מעולה מחו״ל־וזול ממנו בכ.500/-
שוקולד רוזמרי מר-עדין או חלב מיוצר על־ידי
עלית בידע שוויצרי.
רוזמרי-למי שמחפש משהו מיוחד בשוקולד.

פ ר סו ם ד-ריעקב סון

שהקים בכנסת, חתמו קודם־לכן על הסכם סודי עם
צעירי המפד״ל בראשות זבולון המר.

השניים שלא פרשו, ח״כ אהרון אכו־חצירא
ודויד גלס, מנס ״ל מישרד-הדתות,
קיכלו הכטחות כתובות כי אם תצטרף
המפד״ל לקואליציה הכאה אחרי הבחירות,
ישוריין עכור אחד מהם תיק בממשלה.

פ רי שתהכ הן -
תוטוןיך
הדויי ח הסוד
של ו אל ד ה ״ ם
הדיווח הסודי של קורט ואלדהיים על מגעיו עם
מנהיגי הארצות הערביות:
• אנוואר אל״סאדאת רוצה בשיתוף אש״ף
בוועידת ז׳נבה, כמישלחת נפרדת שוות־זכויות עם
שאר המישלחות הערביות.
• חאפז אל־אסד מציע מישלחת ערבית משותפת,
שתכלול את אש״ף. אולם גם הוא עומד על כך
שבמישלחת הכללית תהיינה תת־מישלחות, בעלות
זהות לאומית ברורה. אחת מאלה תהיה נציגות
אש״ף.
• יאסד עראפאת רוצה בהזמנה רישמית
לאש״ף, אך לא איכפת לו באיזו מיסגרת פורמלית
יתבצע הדבר. הוא אמר שהוא מוכן להכיר
דה־פאקטו בישראל, תמורת הזמנה שתהווה הכרה
דודפאקטו באש״ף.
• יצחק רכין מתנגד לשיתוף אש״ף בכל דרך
ובכל צורה שהיא. אולם ואלדהיים סבור כי עמדה
קיצונית זו באה כדי להוציא את האו״ם מן
המישחק. ייתכן שיודיע לסיירוס ואנס יכי ישראל
עשוייה להגמיש את עמדתה בעניין זה, אם
הדרישה לכד תבוא מטעם ארצות־הברית.

מרס מפיץ עורכין
חו מ ך במגע א ש״ף
אחת ההוראות ממטה פרס ל״יונייטד פרס״
בעיתונות: להפיץ כי יצחק רבץ ויגאל אלון נתנו
בחשאי את חסותם למועצה הישראלית למען שלום
ישראלי־פלסטיני, וכי המגעים עם אש״ף מתקיימים
באישורם ובעידודם. אנשי פרס יודעים, כמובן, כי
טענה זו כוזבת לחלוטין.

מאמרים כרוח זו פורסמו כעת־וכעונה•
אחת ככמה עיתונים, ובראשם מאמר •צד
מתי גולן כ״הארץ״ ושד שמואל שגב
ב״מעריב״ ,שהופיעו כאותו יום וכימעט
כאותו נוסח.

עובדה שלא הוזכרה במאמרים: הח״כ שיצא
בתמיכה הנלהבת ביותר במגעי המועצה עם
אש״ף היה יוסי שריד. שהצטרף למחנה פרם.

פרס מנ ס ה

תרגילשדהע בו ד ה
כקשתו של ח ״כ מנחם הכהן, ממיפלגת
העבודה, להכיר כו כסיעה עצמאית של
העוכד־הדתי ככנסת, אינה אלא תרגיל
של מיפלגת העבודה המיועד לזכות כקולות
של בוחרים דתיים שאינם רוצים להצכיע
כעד המפד״ל ואינם מוכנים להצביע
כעד המערך.
הכהן ניצל את הסעיף בחוק־מימון־המיפלגות —
שהוכנס בשעתו במייוחד לחוק נגד סיעת העולם
הזה, אחרי פרישתו של שלום כהן ממנה —
הקובע שלמרות שח״ב בודד הפורש מסיעה אינו
יכול להוות סיעה עצמאית, הוא יקבל מימון
מפלגות כאילו היה סיעה כזאת, אם הוא עצמו
יעמוד בראש רשימה חדשה שתתחרה בבחירות.
רשימה כזו תיחשב כחדשה, לכל דבר מבחינת
כל החובות. אבל עם זאת יקבל הכהן מיקדמה
של כ־ 400 אלף ל״י. במטרה לנסות למשוך את
הקולות שהצביעו עבור רשימת העובד־הדתי
גם בבחירות להסתדרות. אחרי הבחירות הוא יצטרף,
כמובן, למערך.

בי קו רתעל מנ כ ״ ל
הבי טו ח־ הל או מ
ל שעבר
מבקר המדינה בודק עיסקת־קרקעות
שבביצועה היה קשור מנכ״ל המוסד לשעבר, ראובן
(וולקוב.

מדוכר על רכישת קרקע ככאר־שכע
לפני מיספר שנים, לצורך הקמת סניף
הכיטוח־הלאומי כדרום. הקרקע נרכשה
מהכרת ״ש!פרסל״ כמחיר גכוה מכפי
שהעריך אותו השמאי הממשלתי.
הפרשה כבר הועברה לשר־העבודה משה ברעם
לקבלת תגובת המישרד. עד כה לא נעשה שום
שימוש בשטח־האדמה שנרכש.
המנכ״ל הנוכחי של המוסד לביטוח־לאומי, רפי
רוטר, טען כי מדובר בקרקע שנרכשה ממינהל־מקרקעי־ישראל,
וכי התוכניות להקמת בית
הביטוח־הלאומי בבאר־שבע נמצאות בידי מע״ץ. עד
להקמת המיבנה החדש נרכש מיבנה מוכן, בסכום
של 2מיליון ל״י, ליד התחנה המרכזית בבאר־שבע.

וולקוב עצמו טען, כי רכש את הקרקע
משום שזו היתה ההצעה היחידה
המתאימה, וכי הערכת השמאי הממשלתי
לא היתה סכירה.

לנטרלאת אלון
אנשי מטהו של שימעון פרס ערכו גישושים
בניסיון להציע ליגאל אלון לכהן כשר־ביטהון
בממשלה המייועדת של שימעון פרם. כתמורה
מבקשים אנשי פרס מאלון שלא יתערב במאבק
על ראשות־הממשלה ולא יתמוך ביצחק רבץ, מתוך
תיקווה שבכך ייסחפו למחנה,פרם כמה מאנשי
הקיבוץ־המאוחד ואחדות־העבודה.

הכטחח זו היא חסרת-כסים, שכן כקרב
מקורביו של פרס שוררת אחדות-דעים,
שאם ייקרא הוא להרכיב את הממשלה
הכאה, הוא מתכוון לכהן הן כראש-
ממשלה והן כשר-כיטחץ, למרות הצהרותיו
המפורשות שלא יעשה כן.

מדוע בגדו
אנשי רפאלץ
שני הצעירים בסיעת רפאל במפד״ל, שלא פרשו
עם יצחק רפאל ולא הצטרפו לסיעה העצמאית

ה אוני ב ר סי ט ה
מדור־הרמאויות של מישטרת מחוז
י תד״אכיכ פתה כחקירה עד המתרחש
באוניברסיטת תל-אכיב. החקירה תיערך
כנושאי התקשרויות האוניכרסי־טה
עם ספקים וקבלנים פרטיים כשנים
האחרונות, וכהשדות לעבירות-
מירמה מסוג שטרם נחקר כארץ.
את החקירה עורך פקד יצחק ראובני.
כמקכיד לחקירה זו תתנהל חקירה
מישטרתית וצבאית, שתבדוק חשדות
לזיופים ודעדויות־שקר כפרשת
חקירתו של דניאל כרמן, שהואשם
על ידי האוניברסיטה כשורה שד עכירות
מידמה. החקירה הצבאית, שעליה
יפקד ראש מצ״ה, תתמקד כפר שת
החקירה-הצכאית המכויימת נגד
כרמן. ובחשדות בכדים לעבירות ש*
ז כוצעו עד־ידי חוקריו כאותה חקירה,
שחלקם נחשף מעל דפי ״העודם הזה״.

סעדה ב ק הי ל ה
הי הו די תבמלבורן
הקהילה היהודית כמלכורן סוערת
סכיכ פרשת היעלמם של כ-ט 75 אלף
דולרים אוסטרליים (שיבעה וחצי
מיליון ל״י) מקופת הקרן־הקיימת באוסטרליה.
למרות הניסיונות להשתיק
את הפרשה, כדי שלא תגרום להפסקת
תרומות יהודים לקרן, הפך
העניין לנושא-ויכוח מרכזי כקהילה.
צעד חסר־תקדים כהקשר זה עשה
צ׳ארלס ירדני, יורד מישראל שעמד
כ־ ±6השנים האחרונות כראש הקרן־
הקיימת כמלכורן. הוא פירסם מודעה
בעיתונות היהודית, שכה הצהיר כי
כל השמועות המתייחסות אליו כהק שר
זה הן חסרות-כסיס וכלתי־נכונות
לחלוטין.

ג די־ א ת ״ למפ רי ס
הו ראתהרמטכ ״ ד
תחנת־השידזר הצבאית, גלי־צה״ל, הפרה הוראה
מפורשת של הרמטכ״ל, שאסר ריאיון דמויות
פוליטיות בתחנה, החל מה־ 15 בינואר, עוד לפני
כניסת ״חוק 100 הימים״ לתוקפו. במיסגרת איסור
זה נפסלו בין השאר לשידור ראיונות עם שר־החינוך
אהרון ידלץ בענייני חינוך, וגם הקלטה
של יגאל אלון במיסגרת תוכנית על נאצר, שנעשתה
עוד לפני שנתיים.
אולם האיסור שהוציא הרמטכ״ל אינו חל, כנראה,
על שר־הביטחון שימעון פרס. שני מישדרים על
״שיה חיילים עם שימעון פרס״ שודרו, בניגוד
להוראת הרמטכ״ל.

לפני השידור הועכדה ההחלטה על כך
ללישכת שר-הכיטחון כצירוף להוראת
הרמטכ״ל, כדי שפרס יידע על קיומה של
הוראה כזו. ההחלטה שיצאה מלישכת
השר היתה: לשדר, למרות האיסור.
נראה שפרס החליט •טהוא אינו דמות
פוליטית.
הכוונה היא להפוך את המקום לאכסניה
קכועה לאמנים וללהקות, כמו להקת
המחול ״עינכל״ :שהביעה ככר את
הסכמתה העקרונית לעכור לאתר־התיירות
החדש.

מאמן נבחרת
הכדורגל ־ המד ווח
הבלעדיעדמשח קי ה
מאמן נכחרת-הכדורגד הישראלית, דויד
שווייצר, אסר על כדורגלני הנבחרת
לשמש ככתכים שד מדורי הספורט כעי׳
תונות הייטראלית, ולדווח להם מחו״ד על
מישחקי הנכחרת שם.
המאמן עצמו הפך המדווח הבלעדי לציבור
מישחקי הנבחרת, כיוון שהדיווחים נעשים תוך
התקשרות טלפונית של עיתונאי־הספורט אליו.
כך הכשיל שווייצר את העיתונות הישראלית
כולה. להוציא את העיתון הארץ, בכך שגרם
לפירסום כאילו מישחק נבחרת ישראל בבנגקוק
היה נגד נבחרת תאילנד, בעוד שלמעשה היה
זה מישחק נגד נבחרת העיר בנגקוק.

הכעייה הופכת קריטית ביוון שהעיתונים
נמנעים מלשלוח, מטעמי חיסכון, בתכים
למסעות הנבחרת במו כעבר.

כתוצאה מכך נשאר המאמן המדווח הבילעדי, מבלי
שתהיה ביקורת עליו עצמו.

פר ה ג פן
במדור ״בך הם אומרים״ נפלה לפני שבועיים
טעות מצערת. בין פסוקי״השבוע הובא פסוק
של עורך ״על המישמר״ ,מארק גפן, שהכיל התקפה
על השר ישראל גלילי. האמת היא הפוכה :
הפסוק הנדון נכתב במאמר של אריה יערי שפורסם
ב״על המישמר״ ,ומארק גפן הזכירו רק כדי
לשלול אותו ולהתנגד לו.

עו ל ס הריהוט
עבר לסלסה !?,

1977

? תו ססת

^רסום ארנת +א?!/

כד ה רו כשתב חו דשפב רו א ר,
מ ר הי טי הפלסטיק הנ ה ד רי ם
שלג 1לןתוכה
בהפתעת יו פי תעק :

יו עצת יו פי ש ל לון-ר 1 0
תבקרב בי תךבכלמקום בארץ,
ביו םובשעה הנו חי םלך -
ותע ני קלך ייעו ץמק צו עי
ל ט פו ל ב עו רולט פו חהחן.
ואם הרוכש הו אהגבר -
יוכל להטביר ז כו ת זו לב ת זוגו...

תלוייה
ל בי ת, למשרד
לחדר הילדים
לחדר ה מ תנ ה
ולבל מטרה .

מבחר רחב של רהיטי פלסטיק
ל בי ת, למשרד, ל מו סדולמפעל.
עי צוב ח די שבצב עי םמר הי בי ם.
ר הי ט• הפלסטיקשל גו ל ן
מיו צ רים מ חו מרפלסטי מיו ח ד
העמידבפנישריטות, חמריניקוי,
חו ם, קו רור טי בו ת.

תלזייה
ש מו שעם מגי רו ת
מדפי ם

או מ חי צו ת

לילדים7
ב 2-גבהים ״י־״
לה צבה טל
״כסא מבוגרים׳

עי צו ב
ו רי הו ע

המפעל: קבוץשערהגולן, ד.נ. עמקהירדן, טל0 6 7 - 5 0 8 0 2 / 3 .
משווקע ״ימוצריתכןבע ״ מ .

ה עול ם הז ה 2059

תי-אביב: רחוב הארבעה ,6טי ; 266115 .רחוב פינטקר , 50 טי; 280586 .
שייב — רחוב אבן גבירוי ; 14 רחוב פרישמן פינת דיזנגוף, טי; 263446 .
ייברמן ישראי, רחוב הקישו! 25 פינת מטי ח, טי ; 825486 .י. מגנהיים, רחוב
הביך ג׳ורג׳ ,29 טי ; 222048 .הוייווד, רחוב אבן גבירוי ,94 טי; 230971 .
ירושייב: רחוב היני המיכה ,9טי ; 221697 .כי בו הומינר, בכר מנורה,
טי ; 22647! .חיפה: מוצרי תכן, הנמי ,40 טי ; 660911 .רחוב הרצי ,11
טי ; 662377 .גרינברג, החיוץ ,57 טי ; 665109 .שיווק ״שגב״ ,קרן היסוד 84
כרמיאי: דיור , +
עכו: ניגו יייד, מרכז מסחרי רסקו;
(טביניד; ).
נהריה :
איזור הגייי: קיבוץ שער הגוין ;
מרכז תעשייה זעירה ;
עזר נסים, רחוב המייסדים , 20 טי ; 522272 .כפר־סבא: רחוב ויצמן ,78
טי ; 25825 .חדרה: אוקראיניץ, רחוב הנשיא ,65 טי ; 22690 .נתניה: רחוב
שמואי הנציב ,9טי ; 28743 .רמת־גן: רהוב קריניצי ( ,59 פנת הרואה)
טי ; 723005 .פתח־תקוה: התינוק, רחוב הברון הירש ,28 טי ; 912271 .בגי־ברק
; נווה, רחוב רבי עקיבא ,65 טי ; 788710 .חויון: רהיטי ארמון, ככר
ויצמן ,6טי ; 845349 .יוד ; מטבחי ערד, רחוב הרצי , 1טי; 964457 .
ר חובות: פקאן דו, רחוב הרצי , 185
ראשון־יציון: רחוב רוטשייד : 43
טי ; 955508 .קרית־גת: כהן יוסף, שד׳ יכיש ,5טי ; 93233 .באר־שבע: מוצרי
תכן, רח׳ קק״י ,39 טי ; 39123 .איית: מטבחי טופז, שד׳ התמרים , 133 טי.3839 .

ככוח״ההרגל
כוח־האהבה: שניהם
מושכים אותך לפסים
בהם התרגלת ללפת,
בעבר, גם שעה ששברת
את הראש בנתיבות
הללו עצמם. במילים
אחרות: אתה עלול 111111 להיפנס לאחבה בלתי־
21 במ רס -
20 באפריל
נוחה, בלתי״פוריה, מ-
תספלת — ולהיפנס
אליה עם הראש והרגליים. זיכרי שהאיש
שפגשת בדרך אינו כפי שאת רואה
אותו — זאת אומרת, אם את בכלל
מסוגלת לחשוב. לבשי אדום או ורוד.

אל תיתפסי לדאגה
ולמצב רוח כשתבחיני
ביום שישי בגוון החיוור
המרחף על פניך
וברגישות המוזרה שאת
חשה כלפי הסובב אותך.
דעי לך שהרגשה
שוו
זו תחלוף מהר. נסי
ליהנות מהרגשה זו,
1 21 נאפר״ל -
0׳גבמ אי
__ אך שילטי בעצמו ואל
תתני לאיש לנצל את
ריגשותיך האימהיים השופעים חום ואהבה.
אס היכרותכם?וצרה, דחי לכמה ימים את
החלטתך בקביעת יחסך האמיתי אליו,
למרות שהכל ברור לך ואת רוצה בו.

הקסם האישי שלך
יסייע לך להיחלץ ממצב
מביך. הדימיון
הפורה בו חנן אותך
מזלך עלול להיראות
השבוע בעיני אנשים
מסויימים בהפרזה בתפיסת
המציאות. עליך 11 אותיס
;£1ב מ אי ־
להישמר מלהיות אכזר
( 20 ביוני
כלפי אחד האנשים
הקרובים אליך ביותר.
אכזבה ריגשית תימוג ותיראה שונה.

אם אתה פקיד או עובד
מאנשים הנראים לך
יכול. בייחוד בימים
ד׳ עד ף. אם אתה
מסובך עם החוק —
זהו שבוע רע מאוד
להחליט החלטות מיש־פטיות.
מצד שני, אס
אתה שוקל רומאן —
מאזנ״ס
אל תפחד. קודם כל,
הוא לא יהיה רציני.
ושנית, הוא יהיה נעים
ומלא הפתעות. בת
מאזניים ; נסי לא להיות עיקשת מדי

מחזור העיסוקים החדש
מתחיל ברגל ימין. קח
עצמך בידיים; הימנע
מחולמנות־יתר ומדיכאון
חסר־תכלית —
ותמצא שאתה יוצא בהדרגה
מן הבוץ, אף
מבלי שתצטרך לקבל
החלטות גורליות כל21
ביוני -
20 ביולי
שהן. הפגישה אליה נכספת,
תתקיים, אך תתאכזב•
לעומת זאת צפה למיפנה רומאנטי.

סה 11

המזלות דווקא לא
חיוביים, אבל כוחותיך
האישיים כה עצומים,
בגלל צירופם של שתי
פלנטות שחוסות עליך,
שאם תתאמץ ותשקיף
על העבר ועל העתיד
בעין רגועה תתגבר על
כל מיכשול. אל תא 21
ביולי -
21ב או גו ס ט

מיני לו: הוא התכוון
למשהו אחר לגמרי, כסף אחר לגמרי. למשהו ואת
בא — ואתה מפסיד אותו שוב,
בגלל שגיאתו חסרת-הזדון של ידידך
הקרוב ביותר. אל תטיל בו אשם.

במישור חיי האהבה
שלך, בתולה, יחולו
שינויים מרעישים. אל
תידחי בגסות את מוח־רך
הנלהב, למרות שאינך׳׳
חשה כלפיו כל
משיכה. תני לזמן לע1111111
שות
את שלו; או
שהרגשתו תשתנה בכל
זאת, או שהוא יתייאש
* ממך. בן בתולה, למרות י
אופייך הנוח, אתה נוטה להתפרצויות.

הרמה של אגיטי פדס
אנשי שימעון סרס הגדירו את פגישתו
של ראש־הממשלה, יצחק רבץ, עם נשיא
חוף־השנהב, הוסואה־בואני, כ״טריק של
בחירות.״ אינני יודע מר, ד,יתד, סיבת
הפגישה בין ה-שניים ומה גרם לעיתוי
הפגישה. אבל אם אנשי פרס מתייחסים
אליה כאל תכסיס־בחירות, זה מעיד רק
על רמתם. האם הם סבורים כי פגישה של
רבין עם נשיא חוף־השנהב ת-שסיע על
מישהו מבין צירי ועידת מיפלגת העבודה
לשנות את עמדתו, ולבחור ברבין כמועמד
לראשות הממשלה במקום בפרס?
אז שמא הם סבורים שהלק ניכר מ
ימים
קשים; אך טובים עוברים עליך.
אתה יודע זאת, אבל
אינך מסוגל עדיין להעריך
את מלוא״המא-
מץ הדרוש ממך. משום
כך, פזר את האחריות
ואת העבודה על-פני
כל ימות־השבוע. אל
תשקיע את כל אונך
וזז :*1ן11 גתוע 0ביום אחד, ואת כל
$ 5 8 1 3 6כספך בנקודה אחת.
אתה תחליט מה עדיף.

הזעזוע שעברת בתחילת החודש מוסיף
לתת את אותותיו. אולם לא די לח שוב
על מה שהמצב
עושה לך — אתה
חייב גם לעשות משהו
כדי לשנות אותו מצב.
זכרי שאת יכולה לי פול
בפח, בייחוד עם
בן מזל אריה. אל תהססי
לנתק את הקשר
לפני שיהיה מאוחר
מדי. בגד בצבע זהוב
ירומם את מצב-רוחך.

פלירט לא־מחייב, או רומן>אהבהבים קצר
ומרגש, צפוי לך, בת ד ל׳ .לקראת סוף
ה שבוע, או בתחילת השבוע
הבא. השותף
לפלירט או לרומן יהיה
גבר אשר ראית בו עד
כה רק ידיד ותו־לא,
ואשר בתקופת ליבלוב־האהבה
שלכם נידמה
יהיה לך כי זהו האביר־על־הסוס־הלבן
לו את
ממתינה כל השנים. בשטח
העסקים — אין
חדש. ההצעה שקיבלת משונה, אך הפרטים
הכלולים בה הם נכונים ומדוייקים.

השבוע עליך לשים קץ לבטלנות. כמה
זמן תוכל עוד לשבת ולחלום בהקיץ,
ומבלי לעשות אפילו
את אותם דברים המוגשים
לך על מגש ה כסף
ז זהו שבוע מצויין
לתיכנון לטווח קצר
ובינוני ; בעוד שנו-
עיים־שלושה תוכל לעבור
למעשים, ובקצב
נימרץ ובלתי״רגיל. הק פד
על סילוק מיכשו-
לים מן הדרך, ושלם
חובות קטנים וטורדניים. אך היזהר בן
דגים: מתחרה מסוכן עלול לצוץ.

שבין שתי המילחמות האחרונות, ויודעים
מהי הסיבה האמיתית לחורבן ולהרס בעיר
קונייטרה, חרה לי מאד -שעדת ״מלומדים״
שהידע שלהם בנושאי צבא מוטל
בספק, ניסו לסלפה.
האמת לא תמיד נעימה לאוזן. ובטח
שלא לעין, אך זו אינה סיבה להתכחש
לה כפי שעשו אותם מלומדים בתוכנית-
הטלוויזיה של ליל־שבת (מיפגש — הקולנוע
כבלי־תעמולה).
במשך שש שנים שימשה קונייטרה
שדה״אימונים צה״לי ללוחמת שטח בנוי.מאות יחידות התאמנו בחבלה על בתי
העיר, כפי שעשו זאת גם באחד הכפרים
בצפון הגולן ובעיר קנטארה •שעל גד**ת
הסואץ.
זה שהיו בכל סילחמות צה״ל לוקחי-
שלל ובוזזים — זוהי עובדה •שאין להתכחש
לה, בהיותה נכונה ומדוייקת. לכן, כל
המלל ששפכו משתתפי אותו ״מיפגש״
לא היה אלא תעמולת־נגד בשיטות עלובות.
אריה
כלם, צפת

כדם ואש

למרות העובדה שאסור לך לסמוך על
אלה המציעים לך
הצעות מפתות, השבוע
יתחיל תהליך שיקום
כלכלי, לאלה מכם שהיו
שקועים בצרות כספיות
רציניות. בייחוד טוב
סוף השבוע ובמיוחד
יום ה׳ .יום ו־ אינו מתק
שוו
אים לרומאנטיקה: יש
} 2בנובמבר -
בו יותר מדי השפעות
20 בדצמ בר
תוכל אך עוינות.
להמר על מוצאי־שבת, בשטח האהבה.

ט טו ע_־ ט

מצביעי הליכוד יתמכו מעתה במערך,
בגלל פגישה זו?
עצם השמעת הטענה על ״תכסיס בחירות״
הוא זילזול בציבור הבוחרים. האם
באמת סבורים פרס ואנשיו שזה מה שיש פיע
על בחירתנו? אילו היינו כושים
נבערים בג׳ונגל האפריקאי, אולי היה בפגישה
זו כדי לקבוע את עמדתו. אבל
כמו שמבול הנאומים של פרס בימים
האחרונים אין בו כדי לשכנע איש, ככה
גם לא פגישתו של רבין עם הופואה-
בואני. אז תפסיקו לעבוד עלינו, בבקשה.
אכנר ;אמן, תל־אביב

אנחנו עם נבחר ! וזה הפסוק :״ארץ-
ישראל משני גדות הירדן !״ ולא רק ארץ־
ישראל השלמה. כל המנהיגים בעבר, מימי
הרצל ואילך, שהגשימו את הרעיון עד
לתקומת המדינה — יישר כוחם. מי שמכיר
את תורת ז׳בוטינסקי, לא יחלוק למי
שייכת כיברת־אדמה זו. אנחנו תלויים ב־ארצות־הברית ובחסדה לכל אורך הדרך.
הם מנסים להכתיב לנו את החיים ואת
הממשלה. ולא יעזרו כל ההתנחלויות וה1
הפגנות.

בדם ואש כבשנו את האדמה הזאת
ונחזיק בה, ובזכות האמונה הזאת: בדם
ואש יהודה נפלה — בדם ואש יהודה
תקום. עוד יתחלפו ממשלות בארץ, ו־יתחלפו
שרים, והליכוד וגוש־אמונים יתנו
את הטון במדינה.
כ. פ* ,מיאסי, פלורידה אוה״ב

;;כורה כסאר^ופאג
סוף־סוף, אחרי הרבה שנים •שבהן נילחם
העולם הזה לבדו נגד שוד־העתיקות של
משה דיין, מצטרפים גם אחרים למאבק
זה. עתה, כשמשה דיין אינו כבר שר־הביטחון
ואינו מהווה איום על חברי-
הכנסת. ,נמצאים גם ח״כים אחרים שתובעים
דין־וחשבון על מעשי ההפקרות שלו.
אני מקווה שלקח זה תלמדו: אסור להפסיק
מאבקים ציבוריים. לכן, המשיכו לח
העיתונות
אינה תחליף
אינני יכול להסכים לדעתו של אלי
תבור במיכתב העורך לקורא (העולם הזה
,)2058 בק-שר לפרשת תת-אלוף חיים ירון.
עם כל הכבוד לעיתונות, ולהעולם הזה
ביכלל זה, עדיין אין היא מהווה תחליף
לבית־המישפט. ואם בית־המישפט קבע כי
חיים ירון הוא זכאי, גם עליכם לקבל
זאת. פסק-הדין של בית־המישפט הוא המילה
האחרונה בכל מישטר דמוקרטי, ואין
העיתונות יכולה לשים עצמה מעל לבתי־המישפט.
יהושע
טאוויל, חולון
• העולם הזה לא חלק על פסק־הדין,
אלא הבהיר כי בית־המישפט לא הפריך
את העובדות שפורסמו בעיתונות, אולם לא
מצא בהן כוונה פלילית שהיה בה כדי
להרשיע את ירון. העולם הזה לא התיימר
גם לשים עצמו מעל לבית־המישפט, אך
גם ביקורת על פיסקי־דין היא לגיטימית
בחברה דמוקרטית.

ציפית לתמיכה
מזה כמה גיליונות אני נתקל בתופעה
מעניינת: אינכם מפסיקים ללעוג ולבוז
לתנועה הדמוקרטית לשינוי, ולאנשים המצטרפים
אליה. דווקא מצד עיתון כמו
העולם הזה ציפיתי לתמיכה בסיכוי הראשון
שנוצר מזה שנים רבות להחליף
את השילטון במדינה. במשך שנים הייתם
אתם אלה שנלחמתם נגד מישטר מפא״י
ומיפלגת העבודה, תיארתם את כל הריקבון׳
שב־שילטון. והנה עתה, כשסוף־סוף
מתלכדים אזרחים משכבות רבות בניסיון
ליצור מערכת פוליטית חדשה, אתם מתנגדים
לה. נפלאה היא מבינתי!
א. צלינקד, ראשון־לציון

האמת הלאינעימה
כרבים אחרים ששירתו בצה״ל בתקופה

שוף את מעלליו •של שודד־העתיקות עד
אשר תיאלץ המדינה להעמידו לדין על
כל מעשיו הפליליים.
אפרים דדי, תל-אביב
. ..אם וכאשר, אחרי מאה ועשרים
שנה, ייאסף משה דיין אל אבותיו, אין
מתאים יותר מאשר לקבור אותו בתוך
סארקופאג. אולי בחלקת הקבורה שבדיר
אל־בלח.
ח:ה עזרא, בת-ים
זוהי שערורייה מעוררת צמרמורת. פיק-
פקתי עד כה בכל מה •שכתבתם על העתיקות
של מ-שה דיין, אבל פרשת זד
סארקופאגים (העולם הזה )2056 היא מדהימה.
המשיכו בדרככם זו.
מ. חי, ירושלים
געוואלד! מה אתם עושים? אתם רוצים
שגם משה דיין יתאבד? !
אלי נפתלי, תל־אביב

תיכן אתת?
האם אתה ירא מן המחר /או מן האתמול
אשר עבר / ,או שמא אינך ירא
בכלל, משוס דבר?
(המשך בעמוד )8

מוקדמות

מכתבים

האס הז* סדזן^ן?
413 040 החמימה

של,ה$0ף י

(המשך מעמוד )6
להגיב / ,אינך מרגיש, אינך שואל, אינך
משיב / ,אתה אדיש, אינו הושב על
התקציב מיליון, מיליארד דולרים
במטבע־חוץ / ,לקופת המיפלגות הפותחות
במירוץ / .באוצר המדינה אין כסף —
זה לא תירוץ.
מי יעלה, מי יירד, מי יתפוס את ה־שילטון
/ ,מי יהיה ראש־ממשלה ויתן

א 1תנושני

ההחמצה הגדולה

עליה. ב כ׳ וחירי

הצלב בפירסומת ״אות משמיים״ כחו״ל וכארץ
הצלב הפך לכלב

הטון / ,מי יצעד בראש מודם להוביל
הצאן / ,מי יביא את השלום ויפרוץ את
המחסום /של דגירה על השמרים והמשך
הקיפאון / ,מי יהיה האחד, היחיד, הגאון?
אינך בוכה, אינך צוחק, אינך מכה על
חטא / ,אתה קבור שם עמוק, אינך רוצה
לצאת / ,אתה רק נושף וקצת נושם מעת
לעת / ,אתה פשוט בעולם אחר — עולם
האמת /אתה מת
שמואל אילץ, תל־אביב

מיכתב גלוי לחבר שירד
רבינוביץ מעלה כל בוקר את המיסים /
ועמך ישראל יושבים ומקטרים / ,ה־

י אינני יודע אם הצנזורה לסרטים בארץ
היא שתבעה לסלק את הצלב ולצייר
במקומו כלב. אבל כלום אין בכך עלבון
לבני הדת הנוצרית, שייווכחו כיצד הופך
הסימן הקדוש שלהם במדינת היהודים
לחיה בזויה?
משהגת, באר־שבע
י• השינוי לא נעשה על פי הוראת
הצנזורה, ואין לחפש שום ניסיון לפגיעה
בדת הנוצרית. צילו של הכלב הוא לגיטימי,
ונובע מעלילת הסרט.

עיתונים כותבים על מצב של אבטלה /
על ׳שביתות על איפלציה, על כלכלה
חולה / ,אחרון הצדיקים מתכונן לסגור
את האורות /ולי ולכולם נמאס פה
לחיות.
חבר שלי נטושה ברח לו לתפוצות /
לאחר שניסה בעצבות את כל השיטות/ ,
נבחן כבר בכל המילחמות, המצבים והניסיונות
/והגרף השלילי מראה רק כישלונות
/ .וכך, לאט־לאט, נמאס לו לחיות.
כאן במדינה הופכים עולמות /עדת
נמושות נדחפת לקראת הבחירות
פרס, כנאצר ,״מחכה לרבין״ ,ומכה מתחת
לחגורה /ורבין על פרס — משתין בקשת
גדולה / .עמך ישראל יושב לו וצוהל /
מול חורבן־בית־שלישי שעומד להתחולל.
צכי סולומון, פתח־תיקווה

מי צייר את הצל
לא־מכבר הוצג בארץ סרט־האימים אות
משמיים. בפירסומות ובמודעות שהופיעו
בארץ בעת הקרנת הסרט, הופיעה תמונת
ילד שצילו הוא צל של כלב. והנה, לא־מכבר
נזדמן לי לראות מודעה לאותו סרט
בחו״ל. המודעה הייתה דומה די!מיון מפליא
לזו שפורסמה בארץ, מטעם אזתה חברת־סרטים.
אלא שבמודעה היה צילו של הילד
צלב, ולא כלב.

לא יכולה להיות הגדרה אחרת מזו, ל*
תוכנית־היוקרה הטלוויזיונית השעה השלי-
(המשך בעמוד )12

בהזדמנות: סאוע1באגים!
האם אתה אדם בן־תרבות ואנין־טעם? האם אתה ״הולד עם הזמן?״ האם
אתה גאוותה של מדינת ישראל? האם יש ברצונך להימנות עם שמנה־וסלתה
של החברה שלנו?
אם־כך, השג לד סארקופאגים מצריים אלגנטיים, משוחזרים ושמורים היטב.
אוצרות ארכיאולוגיים מקוריים ואמיתיים של המיזרח־התיכון, שימיהם
כימי משה רבנו.
סארקופאגים שנחפרו בידי חיילי צבא־ההגנדדלישראל ברצועת־עזה, תחת
פיקוחו האישי של שר־הביטחון־הלאוסי לשעבר. שהועברו תחת שמירה לוחצת
אל ביתו הפרטי. אין אפשרות של זיוף או של החלפה במוצרי־פלסטיק.
אחריות לשנתיים.
השקעה יקרה־מפז.
אוצר שהוזכר פעמיים ב״שעת השאילתות״ בכנסת.
אוסף שלם שניקנה על־ידי מנהל אגף־העתיקות במישרד־המיסחר־זהתעשייה
עבור מוזיאון ישראל בירושלים !
יוכל לשמש לרעייתך כעציץ־פרחים נאה בסלון. יעניק לחדר־המגורים
בביתך את האווירה הישראלית הנאותה. ילדיך יוכלו להשתמש בו בדוגיות
לשיוט בחופי הארץ. מקור־־עניין עשיר לבקיאים ברזי התנ״ך 1596. .הנחה
לתיירים אמריקאיים המשלמים בדולרים או בהמחאות־נוסעים.
הזדרזו ! פן תאחרו ! נותרו רק פריטים ספורים, בחתימת־ידו של שר*
הביטחון לשעבר. אל תהססו !
נא לפנות: משה הארכיאולוג, צהלה, או ישירות למישכדהכנסת בירושלים.
יוסן ז שריק, תל־אביב

כעת מחירים מיוחדים בכל חנויות בג ד־ עו ר,
ת ל אביב: ככר אתרים 0 .־ 10.00 עד .20.00-ביום שעו׳ כו 09.00-עד,13.00-בשבת מ 20.00-עד.23.00-
וחיסול דגים.׳ 10 העתיקה 10.00-0,עד3.00-ו 20.00-0 ,עד.24.00-ביום שעו׳ 0־ 10.00 עד3.00-ו,בשבת 20.00-0עד.24.00-
״אסתעומירת דיזנגוף 09.00-0,190 עד3.00-ו 16.00-0.עז.19.00-ניום ששי 09.00-0עד.13.00-
רה נן יהודה 08.00-0,104 עד 16.00-0,13.00-עד,19.00-ביום ששי 09.00-0עד3.00-ו.
•רונטלים: רח׳ הסלך ג׳ורג׳ , 60 סלון הסלכים 09.00-0 ,עד 0,13.00־ 16.00 עד.19.00-ביום שישי 09.00-0עד־3.00ו.
סצסה אנו טור; רתעין רוגל 08.30-0,5עד7.30-ו,כיום ששי 08,30-0עד4.30-ו.
חי פ ה: רח׳ נורדאו 0,5־ 09.00 עד 16.00-0,13.00-עד9.00-ו,כיום ששי 09.00-0עד5.00-ו.
אי ל ת: מרכז תיירות חדש 0 ,־ 10.00 עד3.00-ו 0 ,־ 17.00 עד־, 21.00 ביום שיש׳ 10.00-0עד־4.00ו.
מנדלהעסק: רת נגד עור 0 ,־ 08.00 עד־8.0׳0ו,ב*ום ששי מ 08.00 -עד4.00-ו.

ה עול ם

הזה 2059

טיו ד

מדב רי ע

רגלי לפיסגת ג׳בל מוסה. לאחר ביקור בסיפריה,
טיול מדברי עם אגד.
חדר הגולגלות ובכנסיה של סנטה קטרינה
אגד־תיור מזמינה אותכם לטיול נהדר לדרום
נוסעים דרך ואדי נאצב לדהב ולנביעות לרחצה
הרחוק.
בתכנית בלעדית לאגד־תיור, תוכלו לבלות 4ימים בים־סוף ומשם לאילת ללינת לילה במלון פאר
בן 4כוכבים. בבקר עורכים סיור באילת,
נפלאים ״על גלגלים״ בתנאי לוקסוס מלאים
במוזיאון הימי ובעיר וחוזרים לת״א לעת ערב.
ובלווית מורי דרך מנוסים שיהפכו את הטיול
הנסיעה-באוטובוס תיירים ממוזג אויר
לחוויה תרבותית ומרתקת. כדאי שתקרא על
ובאוטובוס מדברי מיוחד.
המסלול ותירשם עוד היום לטיול הקרוב.
אירוח מלא-שלוש ארוחות מלאות ביום מהן
בכל יום ה׳ יוצא אוטובוס תיירים משוכלל
שתיים חמות.
וממוזג אויר מת״א ונוסע דרך אילת לשרם־א־מ
חיר 175-דולר — 1,889.ל״י.
שייך. למחרת יוצאים משארם ונוסעים דרך
הרשמה-בכל סניפי אגד תיור ואצל כל סוכני
א־טור ונווה פיראן למינזר סנטה קטרינה.
הנסיעות ברחבי הארץ.
הלינה בין כותלי המנזר העתיק היא חוויה
מיוחדת במינה. עם הנץ החמה יוצאים בטיול

מ ה פכ ה ב שיטות ח שי ומ! של 1x10חשמל בית
וברת ת די ר אן מ פ עי ל ה
*ראשונה בי ש ר אל א ת
ז כני תההחדשה
:יראי *־ן ־

הגו רי ד ^ון

והי שיטתשכירות -מכירה ,
מו באמריקה, שיתרונותיה
ו בו ל טי םהם :
אתה בו חרלראחד, או יו ת ר,
מן המוצריםהמעוליםשל
ת די ראן
אתהמקבל מי דאתה מו צ ר
ל בי ת ר־

מזגן ת די ר אן החס כן
החלמ 0ו 3ל״י
ל חו ד ש

אי /־ ך ו רי ני ריי ־ א!
מינחד לזוגו ת צעירים

אתהזכ אי ל ר כו שאת
ה מו צרלצמיתותבתום
24 חו דשיהשי מו שבו ־
ו רי ר אי /־ ן

־* ־יירא!

אתה מו גן מפניכלהתיקרות
ו מ פני כלהעלאהבמסערר־מו
ס ף, מכלהעלאהב מי סוי
אחר או פיחות •

־* רייראן

אתהנ הנ המש רו ת
ומאח ריו תבמשךשנתיים
( עלחש בו ןתדיראן ) ־

ר ני ־יראן

י ק רי התכנית :
תהמפקידפיקדון, עדש לי ש
מ חי ר ה מו צ ר, ומשלםד מי
כי רו תחודשיים. בתום
; חו ד שי ם -ה מו צרשלך!
זהרש אי להחזיראתהמכ שי ר
קבלאתה פי ק דון ב חז ר ה
זים נא לב במקרה כז ה ^ אתהמקבל גם
וספת בגוב השל ^ 5 0א ח רי שנ תיי ם)
זעט טלוויזיה ותנור)

דאי /־ ך

רכי שה של מכ שירי חשמל ביתיים הו פכת
לאחרונה לב עי הקשהב מיו ח ד עבור זוגות
צעירים. חברת ״ תדיר אן״ ה חלי טהלהקלעל
זוגות צעירים ב רכי ש ת״ מקררההצלחה -
תדיראן .״400מ כונ ת כ בי ס ה ״סימנס״ .תנור
א פי ה ו בי שו ל -׳ ת די ראר , 77 או מזגו או מקלט
הטלוויזיה ה מ שוכ לל ביותר מ תו צרת גרמניה
המער בי ת. לכל המוצרים ה ל לו מובטחים
ה ש רו ת וה אחריו ת היעילים והמהירים ביותר
בארץ. אין ל ש כו ח, ש מו צ ר טוב הוא טוב
באמת אם מאחוריו פירמה גדולה ו חז ק ה
כדוג מ ת״ ת די ר אן״ .זאתע לי ךלדעתכש קני ת
מכ שיר ש ל ״ ת די ך אן״ קני ת מכ שיר ש תי הנ ה
מ מנו ״על באמת

סימנם -מכונתהכ בי ס ה
מ תו צרתה קונ צ רן הגר מני
הענק - 51£/*\6^ 5סי מנס .
כי סימנס -תדיראן
זה מו שלם.
החלנו

3 8 0ל׳׳י

ב ת כני ת

ל חו ד ש

האספקה מיי די ת וה שרות מיידי ו ת מי די !

החלמ

199ל״י
ל חו ד ש

יי ר אן

ת די ר אן - 4 0 0מקררההצלחה

כד אי לךרקעל פי ת כני ת ״כדאי תדיראן״
ת כני תשרקמעצמהתע שיי תי תבהיקף
בינל או מי כ ת די ר אן יכול הלה צי ע לר !
כדאי לך לפנות עו ד היום אל אחדמב תי
המסחר המור שי םמטעם תדיר אן !
סניפי חדיר אן: חל-אביב: קרליבך 7נ סר. י5ו85נ •רושרים: שמאי? סל.

234847

חיפה: ככרס אי רהוף .5מל• 511232-3

באר ־ שבע: החרוץ 28ו. סר 34545 .

הננודנז

הז ה 2059

היוצר שק עד הגול!

בעיקבות התאבדותו של השר עופר ז״ל, החלו מגמות
״פשיסטיות״ להתפשט בקרב הציבור הישראלי,
כאשר המגמה המסתמנת היא: הסתת ציבור הקור אים
נגד עיתון כמו ״העולם הזה״ ,ומאידך גקיטת יוזמות
פרלמנטריות במטרה להצר את צעדי העיתונות
החופשית.
מאמרו של מר זלמן חן, בירחון ״רמזור שהוא
עיתון הסטודנטים והמישמרת הצעירה במיפלגת״העבו־דה
— מחודש ינואר ,1977 מורה על מגמה זו. לפיכך
מצאתי לנכון להגיב על דבריו של זלמן חן, שאינם מא פיינים
את כלל החברים הצעירים של מיפלגת העבודה.
החבר זלמן חן כותב, בי המדיה הינה גולם שקם
על יוצרו. בכוונה-תחילה ציינתי את מועד הפירסום של
דבריו אלו, לא רק כדי להפנות את הקורא לתוכן
המאמר אלא כדי להזכיר לו, כי גם כיום — בשנת
— 1977 קיימים אנשים המתגעגעים למישטרים שבהם
שולטים ״דמוקראטורים״ ן מישטרים שבהם השילטון
מוחזק בידי גבחרים שהינם היותר נבונים והיותר מסורים
לתפקידם, מבין כלל האזרחים. מישטרים שבהם
השילטון פועל ללא כל הפרעה ועושה כטוב בעיניו.
פרט לאחת בארבע שנים, שאז עליו להתייצב לפני הצי-
בור שאינו יודע — או יודע מעט שבמעט — מכל פעולות
נבחריו במשך ארבע השנים האחרונות. לכן, אותם
נבחרים מוצאים את עצמם שוב במקומם ה״טיבעי״.
זוהי האידיליה הנחשקת על-ידי ז. חן. אך אוטופיה זו
אינה מתרחשת, כיוון שכלי התיקשורת חברו יחדיו
כדי להרוס ולנתץ, ולכן אנו נראים כפי שאנו נראים.

וכך רואה זלמן חן את המדיה :״התיקשורת ההמונית
ערערה למעשה ...את שיווי־המשקל שבתוכו פועל
השילטון — כסמכותה העליונה של חברה מאורגנת
(המדינה).״ והוא מוסיף התיקשורת ההמונית מערערת
את הבסיס שעליו עומדת הדמוקרטיה, את האמון
בתבונתם, כושרם, אחריותם ומסירותם של הנבחרים.״
אכן, התיקשורת ההמונית ״מנערת״ את השילטון,
אולם אין היא מפרה את שיווי־המשקל שבתוכו פועל
השילטון, כיוון שמעולם לא היה שיווי״משקל שכזה.
הדמוקרטיה מבוססת על איזון בין שלוש הרשויות,
כאשר כל רשות משמשת בלם כנגד חברתה. בפועל,
איזון שכזה מעולם לא היה. מאז ומעולם חלש השיל-
טון בצורה אבסולוטית על האזרח, וכאמצעי־נגד —
אחרי מהפכות ושפיכות־דמים, הוקמו בתי־המחוקקים
שנועדו להוות בלם לכוח השילטון.
מבט על ההיסטוריה מורה, כי למרות הכל השיל-

טון חזק יותר משאר הרשויות. אנו עדים למצב שבו
בית־המחוקקים אינו מצליח לעמוד בציפיות אשר תלו
בו, ויהיה זה ״הבית״ המוצלח ביותר, הריהו מוגבל
באמצעיו, בהשוואה לשילטון.
כך נוצר חלל באותו איזון אוטופי שבין הרשויות,
נוצר חוסר״שיווי-משקל, ולאותו חלל חדרו כלי התיק-
שורת ההמונית. לא יהיה זה מוגזם לקבוע, כי תפקיד
הביקורת והפיקוח האפקטיבי על השילטון עבר לידי
כלי-התיקשורת, והם״הם הבלם האמיתי לכל ממשל.
גם אם נצא מתוך הנחה היפותטית, שלפיה המדיה
והעיתונות ״מצלמים״ לאזרח רק את התמונה המתנהלת
בבית-המחוקקים, דהיינו מעבירים לידיעת הציבור
ארג המתרחש בכנסת, וכמובן את פעולת השילטון
כפי שהיא מועברת על־ידי קומוניקטים רישמיים, מה
היה קורה במיקרה כזה ן האם השילטון היה נענה
לדיברי״ביקורת המוטחים בו, בכנסת, ואכן דואג לשי פור
הדברים, או שמא קורה — כפי שקורה כיום —
שחולפים חודשים עד אשר שר עונה לשאילתה. מניין
היו חברי״הכנסת שואבים את האינפורמציה, כאשר אין
בידיהם אמצעים כלכליים לחקור בפעולות השילטון !
ובל נתעלם מסיבות פוליטיות, המונעות מח״כ זה או
אחר, לחקור בפעולות שילטוניות ונימוק זה כוחו יפה
גם לנבחרים שבאופוזיציה.
הבה ונשווה את המצב ההיפותטי, כפי שתואר,
למציאות הקיימת כיום, שבה התיקשורת ההמונית פועלת
במקביל למוסד המחוקקים ומזינה אותו ואת הציבור
הרחב בכל אותה אינפורמציה, אשר אילמלא כלי-
התיקשורת לעולם לא היינו יודעים אותה. האם מישהו
מאיתנו מוכן לוותר על זרם מידע זה, ולהסתפק בפירורי
הודעות רישמיות של השילטון ז !
קשה שלא להתרשם כי זלמן חן חי את הטראומה
של התאבדותו של השר עופר ז״ל. כשלעצמי, איני ב-
דיעה כי אמצעי״התיקשורת הם שדחפוהו לשים קץ
לחייו. עם מותו של עופר ז״ל, נקברו עימו סודות רבים,
שאולי גילויים היה שופך אור על מניעי מעשהו. אך
מוכן אני להרחיק לכת, ולומר כי גם אם לעיתונות היה
חלק באותן,ידיים סמויות שדחפוהו למעשהו, הרי גם
או אסור לזכור רק את הצללים, והאורות שבממלכה
השביעית רבים מן הצללים. נסתפק בכך שנזכיר את
גילוי פרשיות״השחיתות כגון פרשת צור, בן״ציון ,״נתיבי
נפט״ ,ופרשיות אחרות, אשר עסקו באזרח הממוצע.
ממשיך זלמן חן ומסביר לקורא, כי המדיה מערערת
את בסיס הדמוקרטיה, כיוון שהיא פוגעת בכושרם,
תבונתם ומסירותם של הנבחרים. ככל שאני מנסה, הריני
מתקשה להבין תיזה זו. מדוע זה פירסום דיברי״בי

שבם הז ה
נגד !.ציד המכ שפות״

אם נקבל כהנחה שהאשמות — ברובן הגדול —
שהועלו נגד השר אברהם עופר המנוח — פורמלית
מבוססות הן, יהיה מן הראוי להלביש מדכאות כפולות
על ״אשמות״ אלו, כי סוף כל סוף מדובר בערכים
חומריים, כלכליים או פיננסיים, אשר אינם קובעים
את מצבנו בזירה האזורית והעולמית, ואת גורלנו
לחיים או למוות.
אברהם עופר ז״ל אומנם פעל פה ושם בניגוד לסעיפי
החוק, אך הוא לא גזל ולא שדד משחו ממישהו, ולא
קיפח או נישל את מישהו, אלא .:הוא הירשה לעצמו
— כרוב הטובים והרבים האחרים — לקחת קימעה
מהרכוש הציבורי שהופקד בידיו. אך בעיקר לא למענו
אישית, לא כדי להעניק יתרונות ונכסים לו עצמו, אלא
כדי לעשות טובות לאחרים. ולמען המנגנון המיפלגתי
שלו חיה נאמן.
החיטוט הקטנוני הזה בפרטים חסירי-ערך — יחסית
— הינו מסליד ומצער. האם, למשל, התעצמות והתבססות
תעשיית הנשק הקונוונציונלי המהדהדות בכל פינות
העולם ובאזורנו, והתרחבות והשתלטות המיסחר
בו ברחבי העולם, כדי לקדם, למעשה, את האפשרויות
של ביצוע מעשי-טבח טוטאליים ומהירים יותר באוכלוסיות
בני-אדם, אינן מהוות פשע נגד האנושות, העולה
בחומרתו ובחשיבותו אלפי מונים על זה של עבירות
כלכליות איזה״שהן?
האם פישעם של אלה המכריזים אצלנו ש״אין
להכיר בישות הפלסטינית ואין לנהל מו״מ עם אש״ף
פרט מאשר בשדה הקרב״ ,ועל־ידי כך להקריב ולהפקיר
למעשה את חיי כל הבנים, הבעלים, האבות והנכדים
שלנו על מיזבח המילחמח המתמדת עם העולם הערבי
העצום הסובב אותנו — אינו חמור ומזעזע לאין ערוך
מ״פישעו״ של זה שנטל דירה, נתן דירה או העביר דירה
וכיו״ב? ! האם נראה פועל פשוט בקטיף כעבריין,
אם הוא לוקח סל תפוזים הביתה ומחלק אחר-כך
לקרוביו וידידיו ז הרי זה טיבעי ואנושי מאד ; יש
בתופעה זו משום התחשבות בזולת (באדם העובד) ,גילוי
של רצון טוב ועזרה הדדית.
ה״חטאים והפשעים״ של אברהם עופר חינם מאותו
סוג. במיסגרת תפקידו עברו תחת ידו לא תפוזים, אלא
מאות ואלפי דירות — אז האם אין זה טיבעי ואנושי,
אם הוא העניק כמה טובות או הנאות בתחומו זה
לקרובים וידידים טובים ! האם כל אחד ואחד בכל
ענף מענפי המשק, בכל מיפעל ומיקצוע שהוא, אינו
נוהג בצורה דומה? מהו, אס-כן, הבסיס ההגיוני-מוסרי
היחסי או ההשוואתי (לא החוקי־פורמלי היבש) למיצוי
קפדני ואכזרי של מידת הדין לגבי איש בודד זה או

אחר (עופר או ידלין) ,כאילו הוא ורק הוא אשם מאד
בכל? למה לרדת לחייו של אדם בודד זה או אחר,
ולהועיד לו גורל של שעיר־לעזאזל !
הצרה היא שאיבדנו את חוש הפרופורציה הבריא
והמפוכח. אנו שוקעים בביצה מצחינה של קטנוניות
עיוורת — על־ידי היטפלות לתופעות חריגות טפלות
ושוליה* מאד — (כגון הענקת עדיפויות או הנחית
בדירות או טובות-הנאה אחרות למקורבים) — תוך
זניחת הטיפול העיקרי והנמרץ בבעיות מרכזיות וגורליות,
כגון גורל השלום בינינו לבין הערבים, כאשר
מעל לראשינו מרחף האיום של התפרצות מילחמה
טוטאלית נוספת, הרת-שואה לנו, בין מדינות ישראל
וערב, בעיית זיהום והרס הסביבה ומקורות המים וכו׳.
אומנם יש פסול בנוהגים הנפוצים והמקובלים
האלה (של הענקת זכויות״יתר או זכות־קדימה למקורבים)
,שעקב ההסתבכות בהן,איבד עופר את חייו —
אך יש לחפש את הסיבות לנוהגים אלה בשיטה,
במישטר, באורח״החיים, בהשקפת־עולם מקובלת אך
חולה, בגישה אופנתית מסולפת מיסודה, טועה ושלילית
לחיים, ולא באיש יה או אחר המשובצים בתוך המימסד
של המערכת המבריקה מבחוץ אך המרקיבה מבפנים.
לא יהיה זה מופרז לומר שלמעשה כולנו —
כימעט בלי יוצא-מן-הכלל — אשמים ברדיפה עיוורת
ומשעבדת אחר עגל־הזהב, ובהשלמה בפועל (אם לא
תמיד להלכה עם אורח״החיים ורמת״החיים המעוותת
אך המקובלת לפי הצו של האופנה האווילית והמכוערת.
כך שזה בלתי־הגיוני ובלתי־הוגן כאחד להתלבש
על איש זה או אחר (אם זה ידלין, או עופר, או רבבות
האחרים המוסתרים בצל וצופים על המחזות של המיש־פטים
הסנסציוניים בשקט ומהצד) ,ו״לעלות עליו״
באמצעות כלי״התיקשורת ומנגנון החוק כדי לחסלו
חברתית, ציבורית, פוליטית — או אף פיסית !
צר מאד וחבל מאד שבגלל עניינים פעוטים ושוליים
אנו מסיטים את מרכז״הכובד מהעיקר, ממוקד הבעיות
התובעות את מיטב כישרונותינו, מרצנו, משאבינו והת״
לכדותנו.
ישאל נא את עצמו כל אחד הסבור שהוא הינו
״חלוץ המערכה נגד השחיתות ובעד הצדק״ :״האם
ן*ני עצמי הנני — עקרונית ומעשית — שונה ויותר
טוב? האם אני עצמי לא החלפתי את הג׳יפ הפשוט
והצנוע שלי במכונית פרטית מהודרת, כאשר אך הצלחתי
להעלות את הכנסותי?״
דווקא ״העולם הזה״ — כגוף הדוגל בעקרונות

קורת על הנבחרים, הינו עירעור הדמוקרטיה ן ומהי
הדמוקרטיה האמיתית, אם לא חופש הביטוי והכתיבה,
של הנבחר ושל האזרח ז כולי תמיהה, מניין שואב
החבר חן את אמונתו כי הנבחרים הם היותר נבונים,
והיותר מסורים שקיימים בציבור?
האם העובדה שהם נבחרו לתפקידם, פירושה שהי-
נם אכן נבונים ומסורים ן טול קורה מבין עיניך, וראה
את העובדות בשטח. ההיסטוריה של אומות העולם,
ושלנו, אינה שזורה תבונה וחוכמה של הנבחרים. אדם
שנבחר יכול להיות מסור לתפקידו, אך זה כשלעצמו
אינו עושה אותו הנבחר לנבון ובעל תבונה מדינית. למה
שואף חן ז למצב שבו תפרסם העיתונות סיפורי חברה
ונימוסים, וכל זאת, כדי שלא להפריע את עבודתם
המאומצת של הנבחרים. וכך, כעבור ארבע שנים נמצא
את עצמנו לפני שוקת שבורה.

למרות החיוב שבפעולת כלי־התיקשורת, כפי שהובא
במאמר זה, אין להתעלם ממיספר בעיות :
• מהי דעת הציבור? האם כלי־התיקשורת נותנים
ביטוי לדעת הציבור, או שמא הם יוצריה?
• האם קיימת אפשרות, כי אמצעי״התיקשורת
יוליכו את הציבור, בכוונה־תחילה, נגד או בעד עניין
מסויים, וזאת עקב אינטרסים אנוכיים של העומדים
בראש כלי־התיקשורת?
על השאלה הראשונה ניתן להשיב בשאלה: מה
קדם למה, הביצה או התרנגולת ז ברור שקיים היזון
חוזר בין הציבור ובין כלי-התקשורת, וזה מזין את זה.
הבעייה החריפה היא, מה יקרה אם כלי״התיקשורת
ינצלו את מעמדם לרעה. ואכן, תופעה כזו בהחלט עלולה
להתרחש, ומי יודע אם זה לא קרה עד כה.
מן הראוי להדגיש, כי האפשרות שכל עורכי העיתונים,
וכל עורכי החדשות ברדיו ובטלוויזיה, יעשו יד
אחת כדי לצאת במסע ציבורי נגד אישיות זו או אחרת,
הינה קלושה. באמריקה, שבה אין, כימעט, גבול לחו-
פש־העיתונות, הרי רק במיקרה של ניכסון, ורק בשלב
הסופי של הפרשה, יצאו כל כלי־התיקשורת יחדיו —
נגדו.
לסיכום, איני רואה במדיה גולם שקם על יוצרו.
אלא נכון לקבוע כי אנו, האזרחים, בכל המדינות ה-
דמוקראטיות שבעולם, הקמנו צורת שילטון — היותר
טובה משאר צורות השילטון שאני מכיר — אך, עקב
ההתפתחות העצומה שאירעה בעולם במאה האחרונה,
אנו מתקשים לפקח ולבקר את פעולת השילטון. על רקע
זה יצרנו את המדינה, אשר רבים רואים בה את ״כלב-
השמירה״ של האזרח, כל זמן שהאזרח מחזיק ברסן
של אותו ״כלב״.

עו״דדבאטשט ״ ן, בפר ־ סבא

פוליטיים חיוביים — היה צריך להצניע את האינפורמציות
על פגמי הנוהג של עופר בשטח הכלכלי-פיננסי
— במטרה להציל ולקרב (או לפחות לא לפגוע)
אישיות מרכזית (שלא רבות כמותה בישראל) ,שדגלה
בהתנגדות לזרם העכור והמסוכן השולט עדיין כיום
במימסד השלטוני הישראלי ובקרב הציבור היהודי
הרחב בישראל.
מותו של אברהם עופר ז״ל הוא, לכן אבידה כבדה
למדינת ישראל ובבחינת אסון — לטווח הארוך —
לציבור היהודי בישראל שגורלו ועתידו תלויים על בלימה
בידיהם של מדינאים ושליטים הולכי-בתלם קטנים,
החסרים את כושר הראייה לעתיד הלא״רחוק.
אברהם עופר לא מצא מוצא אחר ממצוקתו מאשר
שליחת יד בנפשו, מכיוון שלא היתה לו ההכרה המלאה
והברורה שההאשמות שיוחסו לו הינן בעצם פחותות־ערך
ובלתי״רציניות. במילים אחרות: לא היה לו ביטחון
מלא שאי-חפות מבחינה חוקית-פורמלית אינה
יכולה לסתור חפות מבחינה אנושית-מוסרית
ולכן לא היה לו הכוח הנפשי לעמוד בעוז נגד
כל מאשימיו ולהשיב מלחמה שערה באופן נמרץ ותקיף,
כ פי שהיהצריך לעש ות .
ועתה, מה יילד יום?
האם נמשיך ץ לשחות ולבחוש בביצה המצחינה שבה
אנו ממוקמים להנאתנו, ונמשיך להשתדל לחסל אחד
את השני, תוך התעלמות שאננה מהסכנה הפטאלית
המאיימת באופק? או שנתיישב בדומיה, נהרהר ארוכות
ונערוך לעצמנו חשבון־נפש המוביל למיפנה, למסקנות
המצריכות כנות אמיצה בלתי־רגילה.
שומה עלינו לגלות את מוקדה ועיקרה של האמת,
ולהודות בטעויותינו המצערות מאד.
האם לא עכשיו הזמן (חמישה לפני השעה 11
הגורלית) לכל הגופים הקטנים, והאישים שהם בעלי
אידיאולוגיות כלליות ומנוגדות אך מאוחדים בנושא
הדרך להשגת השלום — להתאחד במערך או בגוש
משותף, לשם הליכה לבחירות הקרובות לכנסת —
לא למען יוקרתם והקאריירות שלהם־עצמם אלא למען
המטרה העליונה והראשונה במעלה הנ״ל — למען
עצם קיומו של העם היושב בארץ הזאת?
אברהם עופר כבר לא יוכל להשתתף בגוש כזה —
אך זיכרו חייב לעורר הירהורים של חשבון נפש־וביקו־רת-עצמית
קשה, ולהצית ניצוץ של עידוד, תיקווה
וחובה בלב החברים־להשקפה האחרים הפזורים בכל
הזרמים, הסיעות, הגושים, האירגונים והמיפלגות.

שלום 1מיר, אמירים

מנתבים

ם ה אוהבים 1>1£יד

(המשך מעמוד )8
שית, שעסקה בנושא הירידה מהארץ.
ימול חומר־גלם מעולה, שהוגש בשני
סירטונים מחיי היורדים בארצות־הברית,
מול אין־ספור בעיות וגושאים־למחשבה,
מול דמויות שונות של טיפוסי יורדים,
ישב צוות אימפוטנטי לחלוטין. לבד מ־שאבלונות
ודיעות ״קלאסיות״ בנושא בוער
שכזה — לא היה כל ניסיון להתמודד
ולתקוף את הבעיה מנקודות לא־שיגר-
תיות. בראש הצוות ישב מנחה, שמלבד
היותו פוטוגני לא יתרם מאומה לטובת
העניין. אותו מנחה, ירמיהו יובל שמו,
כמדומני, יחזר כל הזמן על דיעותיו־שלו,
המייצגות את ״הקו הרישמי״ בנושא, ובלם
כל נטיה לסטות מקו זה.
חבל על הכישרון שבוזבז בהכנת הסיר-
טונים באמריקה, וחבל שנושא כה רגיש
ובעל חשיבות אקטואלית ממדרגה ראשונה
הושאר לטיפולם של חובבים.
נחמיה אריאלי, רמת גז

פרצופה של הציונות
הצל״ש ־שהענקתם לכתבת־הטלוויזיה על
פינוי המישפחות בירושלים היה במקומו,
אך את הצל״ג הייתם צריכים, ללא ספק,
להעניק למשתתפי אותו קטע בתוכנית
השבוע. כי אם היו מקרינים אותה התוכנית
בעצרת האו״ם, לקראת ההצבעה
על הציונות בגזענות, ומתרגמים את דיב-
רי האלוף גבע ומישפחת מנהל בית־הספר
הדתי שרואיינה — היה הגינוי שם חריף
עוד יותר.
לרגע התקשיתי להאמין שאכן יהודים
בישראל (ואנשים במישרות מכובדות) הם
הדוברים. היו אלה סיסמות גזעניות במלוא
מובן המילה, שיכלו להתאים באותה המידה
לרודזיה, דרום־אפריקה או ארצות-
הברית של ימי העבדות.
הגדיל לעשות אותו הורה שנימק את
התנגדותו לשכנות ערבית בכך שנוכחות
שכנים כאלה גורמת לבנו לאחוז באקדח-
הצעצוע ולצאת למירדף...
לאן הגענו?
אכיפה לשם, ירושלים

נירוי עצפים סיפרותיים
מדורו הסיפרותי של דן עומר, נמר
של נייר, ניחן בסגולה לגרות את קצות
העצבים הסיפריותיים, הנמצאים בדרד־כלל
תחת השפעה היפנוטית מול כוחן הרב של
המילים, שאצלו — הפכו כימעט אומנות
סופיסטית.
אולם אשמח להעיד על עצמי, שגם אם
לא תמיד אני מסכים עם קטילותיו, גורם
לי מדורו תאווה מוסברת לקרוא ולהתעניין
בסיפרות ובאישים המוזכרים במדורו
(ראה אריה זקס, בלה אלמוג והלוליין
בקירקס־הפרעושים) .ואם בזאת הצליח,
הרי זהו הישג שלא כל אחד יכול להתברך
שאול כהן, חולון

טעות לעולם צודקת
מצורף בזה קטע של עיתון הארץ מתאריך 27 בינואר .1977
במישפט המודגש על ידי בקו, מופיעה

ג׳עברי: מדינות־ערב התרשלו
בפתרון בעיית הפליטים
סיגריות ״ טיי ם׳׳
נמכ רו ת יו ת ר
מכ 7יתרה סיג ריו תגםיחד
ויג׳וסיבהטובהלכך ־

ה שיי ך ג׳ עברי הי האת מו ל או ר חי שיל יו שבראשהכנסת באי־־הי
צ ה רי םבמש כן המסת. ב א רו סההשתת פי ס גן יז״ ר ה כנ סתי ז
ח ס רי הסנפתתמאדא בו ר בי ע, ג׳ אבר מי ע די, אמיל גפראל דין, בוזה־ק
צ ב, דויד קו רן, שיה חי ץ י. א לון, שרהמשט דז י ש. הלל, סנ כ ״י
משרדראשהממשלהע. ע רן, ב .גו ר א רי ה, מ׳׳ מ יי עץלענייניע רבי!

סיגרית ׳׳ טיי ם ״ באמתטובה
חוה

בחול לבן

מו ש ם ״.

דובק מיי צרתסיגר יו ת אי כו תלמעלהמ ־ 4 0שנה.

:״ ,אמרג־עב י ה דב־
:ק שי ם ש לי םמכיבדיה:
כי ל ם״ ,סיי ס ה או רחא

״הארץ״27.1.77 ,
המילה ״התחשלו״ במקום ״התרשלו״ —
פליטת קולמוס, הנושאת בחובה טעות
״פרוידיסטית״ של הבחור־הזעצער.
צפי לוטן, חדרה

ה עול ם

הז ה 2059

^ שאתה מגיש לציבור צרור של
^ רעיונות, לעולם אינך יודע מראש
איזה מהם ילהיב את דימיונו וירכוש את
ליבו בן־רגע.
כך קרה לי בשבוע שעבר, כאשר הצגתי
לציבור ולכלי־התיקשורת תוכנית בת 204
הצעות מעשיות לכינון ״ישראל אחרת״.
הייתי בטוח שמכל סעיפי התוכנית —
המשתדלת להשיב על רוב השאלות העומדות
ברגע זה לפני המדינה — תזכה
בתשומת־הלב הרבה ביותר ההצעה לבחור
את ראש־הממשלה בבחירות אישיות וכלליות,
בנפרד מן הכנסת, ולהסמיך אותו
למנות -שרים ולפטרם. כי זוהי הצעה לפי־תרון
אחת הבעיות האקטואליות ביותר
המסעירות את המדינה בשעה זו.
לתימהוני עוררה את תשומת־הלב הרבה
ביותר דווקא הצעה אחרת — אחת מני
רבות שנועדו לשמש חלק מ״אמנה חברתית
חדשה״.

האם אנחנו רוצים להיות עם של עבריינים?
קה. משהו רקוב כממלכת דנמארק.
איך הגענו לזה ז
ך עים לחיטוב שכל מעלימי־המם הם
^ אילי־הון ציניים, קפיטליסטים רודפי-
בצע, נבלים המוכנים להרוס את מדינתם
תמורת חשבון סודי בבנק שווייצי.
אין לנו מחסור בכאלה. הם טופחו ופונקו
באופן שיטתי על־ידי המישיטר הקיים
במדינה. צמרת המימסד היתד. מעוניינת
ליצור מעמד כזה ולהעניק לו כל טוב,
כדי להצטרף אליו. ציבורים שלמים שוחררו
מתשלום מס־אמת ״,אם בגלוי, אם
במסווה של סידורים מיוחדים.
אולם כשם שלא כל בעלי־ההון הם ספסרים
מושחתים, ורבים מהם הם אנשי-
ייצור מסורים המשלמים מס־אמת — כך
אין זד> נכץ שכל מעלימי־המם הם קפיטליסטים
ובעלי־הון.

זוהי ההצעה כוס׳ ,105 כת 39
מילים :״ייקבעו נורמות כלכליות
התואמות את המוסר הציבורי.
יבוטל המישטר הכלכלי המכריח
אזרחים הגונים להיהפך לעבריינים.
יוכרז על חנינה כללית
חד־פעמית על עבירות כלכליות,
מן הסוגים שנפוצו כציבור הרהב
כתוצאה מן השיטה הנוכחית,
וייקבעו עונשים דראסטיים על
עבירות אלה בעתיד.״

להיפך: מרבית מרמי־המס במדינה
הם אזרחים ״קטנים״ ,המעלימים
כמה לירות פה וכמה
לירות שם. וחלק לא-מבוטל מן
ההון השחור, המתגלגל במדינה,
שייך לאנשים מן השורה, פנסיונרים,
עובדים, פועלי-כפיים.

אף על אחת מ־! 203 ההצעות האחרות
בתוכנית לא קיבלתי תגובות כה רבות
כפו על זו.

הפועל המסיים את עבודתו הרישמית
במוסך, וההולך לעבוד עבודה נוספת וסודית
במוסך אחר. הרופא המקבל חולים

נראה שהיא נוגעת באחד העצבים
הרגישים והחשופים ביותר של
החברה הישראלית.

הדמגוגים אומרים: הבה נוריד את רמת
המיחייה. נהדק את החגורה. אל נרשה
לעובד הישראלי דברים שהם מובנים-
מאליהם לעמיתו האיטלקי או האוסטרי.
אך מכיוון שדמגוגים אלה נותנים יומיום
דוגמה אישית של ביזן גוז ראוותני, אין
לדיבריהם מישקל.
כך נאלץ האזרח לעבוד בעבודה נוספת,
שאותה הוא מעלים מעיני שילטונות־המם,
ממילא יורד פריון־העבודה שלו. כל הסטנדרטים
יורדים. תחת עבודה טובה תמורת
שכר טוב, ניתנת עבודה גרועה תמורת
שכר גרוע.

אין העובד יכול לכבד את עבודתו,
ובמילא גם לא את עצמו.
המוראל יורד. חדוות־היצירה נעלמת.
אחד המרכיבים העיקריים
שד איכות־החיים, שד טיב חיינו
היומיומיים, משתבש ומתכער.

היא מבקשת לבצע רפורמה כללית במערכת
העבודה, השכר והמס. לשתף את
העובדים בהצלחת המיפעלים, להחזיר להם
את גאוותם, לאפשר להם להשקיע את
מיטב מירצם בעבודה אחת.

אבל גם אם תבוצע רפורמה
כזאת, תישאר בעייה מעשית: מה
לעשות כהון השחור שנוצר בעיק
בות השיטה הקיימת !
אין אומדנה מוסכמת לגבי היקפו. אין
ספק שהוא מגיע לעשרות מיליארדים, ולפי
אחת ההערכות הוא מגיע לכדי שליש
מכל המשק הישראלי. חלקו נמצא בשווייץ
ובוואדוץ, חלקו הרב מתגלגל בארץ, פועל,
מתרבה, מתרחב, משחית, מרקיב. כמו
סרטן, הוא פושט בכל אברי הכלכלה והחברה.

לחסל אותו, לפני שהוא יחסל
אותנו.
כמו עם כל הבעיות המעשיות, ניסיתי

ך ל המשק הישראלי, וכל החברה
הישראלית, התאימו את עצמם למציאות

ך* דמוקרטיה בנויה על ההנחה שן
1רוב בני־האדם הם אנשים הגונים,
ישרים ובעלי רצון טוב.
מישטר דיקטטורי יכול לסמוך על חיילים
ושוטרי-חרש, בתי-סוהר ומחנות־ריכוז.
מי שאינו מקבל את הכללים שנקבעו
על-ידי הדודנים, נשלח לסיביר או
לדאכאו.

המישטר הדמוקרטי אינו יכול
לתפקד אלא כשקיימת הסכמה
כללית, מרצון, לקבל את מרות
החוק, הנקבע על-ידי נציגים נבחרים.

הוא אינו יכול לוותר על בתי-
מישפט ובתי־סוהר, אך אלה קיימים בו
רק כדי להטיל מרות על קומץ של חריגים,
״סוטים״ ,אנשי־שולייס.
בניין כזה מסוגל לעמוד במיבחנים חמורים.
אך אין הוא יכול להחזיק מעמד
כאשר מתפורר המלט המדביק את נידב-
כיו: אותה הסכמה כללית לשמור על
החוק.

האור האדום נדלק כאשר האזרח
הרגיל, הנורמלי, האיש מן השורה,
מתחיל להפר את החוק
באופן שיטתי.
כי אז נבקעת החומה ונפרצת לפני
הרוחות הרעות של התוהו־ובוהו, האנארכיה,
הרודנות, האיש על הסוס הלבן, ה מנהיג
המשופם המבטיח ״להשליט סדר״.

צורת השפם אינה חשובה.

שכרו של העובד הייטראלי נופל
בהרבה משכרו של עמיתו בצרפת,
בגרמניה, בבריטניה, שלא לדבר
כלל על ארצות-הכרית — למרות
שרמתו האישית והטכנולוגית אינה
נופלת מזו שלהם.

על הנחה זו מבוססת התוכנית
שהגשתי השבוע.

ך* ישראל של ,׳ 77 הפרת-ההוק היא
׳ ^ נורמה חברתית מקובלת.
איני מתכוון רק לחוקים פליליים, שהפכו
זודמכבר חוכא ואיטלולא, והנשארים ב־סיפרי־החוק
רק ביגלל קנוניות קואליציוניות
עכורות. כמו, למשל, החוק השולל
מן האשד. את הזכות המוחלטת להפסיק
הריון בלתי־רצוי לה, החוק האוסר יחסים
בין גברים מבוגרים או בין נ-שים מבוגרות,
החוק האוסר מכירת בשר־חזיר, ושאר איסורים
מגוחכים מסוג זה.

אני מתכוון לחוקים הנוגעים לחייו
היומיומיים של כל אדם בישראל:
חוקי המס והמטבע.
אין כל אפשרות לנחש כמה אזרחים
במדינה מרמים אה מס־ההכנסה, אבל אני
מעז לומר שהם עולים במיספרם על אותם
שאינם מרמים. והמיעוט של הלא־מרמים
מורכב, בעיקרו -מאותם שפשוט אין להם
הזדמנות לכך.

כאשר מדינה שלמה מפירה את
חוקי-המס שנקבעו על-ידי נבחריו
— מוכרחה להיות לכך סיבה עמו־
תדפעחיח בביתו, ואינו נותן קבלות. הירקן בשוק.
שאין לו תיק במישרדי־המס. השרברב,
המצהיר על עשירית ׳מעבודותיו והכנסותיו.
המורה, הנותן שעורי־בית אחרי שעות
הלימודים. העיתונאי, העוסק מן הצד ביח־סי־ציבור.
הפקיד הממשלתי, המנהל בבית
את החשבונות של מיפעל קטן. המהנדס,
העושה כמה עבודות מן הצד. השוטר,
הפושט את מדיו והולך לעבוד בסדנה של
אחיו.

ועוד ועוד ועוד. כולנו מכירים
אותם. כולנו נפגשים עימם על כל
צעד ושעל. הידידים שלנו. ה*טכ־נים
שדנו. ואודי אנחנו עצמנו.

זרח נורמלי אינו אוהב להפר את
\ 1החוק.

כשהוא עושה זאת, אין הוא
מרגיש בנוח. הוא חושש •טמא
ייתפס. מכרסמת בליכו ההרגשה
המטרידה שאינו בסדר.
אם כן, איד נוצר מצב שבו עם שלם
הופך לציבור של עבריינים י

יש לכך סיכות רבות. אך לכולן
קודמת סיבה אחת, ודי בה :
אזרח רגיל במדינת-ישראד אינו
יכול כדל להתקיים אחרת.
בחברה תעשייתית מודרנית משתכר
עובד כדי מיחייתו בעבודה אחת, במשך
שישה ימים בשבוע (ובחברה טכנולוגית
מפותחת, כמו הישראלית, די בשבוע־עבו-
דה של חמישה ימים ).תמורת עבודה הוגנת,
הוא מקבל שכר הוגן, המספיק כדי
לקיימו ברמת־המיחייה המקובלת לגבי
אדם כמוהו (שהרי כך נקבעת אותה רמת־מיחייה)
.אם הוא רוצה להתקדם במהירות,
לעבוד לבית יותר נאה, לרכוש מכונית
שנייה, לנסוע עם מישפחתו לחופשה בחוץ
לארץ, הוא נעזר במשכורתה של אשתו.

בישראל

אין

הדבר

אפשרי.

שילטונות־המס מתייחסים אל כל אזרח
כאל עבריין, אלא אם כן הוכח הד,יפו.
מערכות השכר והתפוקה מותאמת לנתונים
ירודים, וכמוה הנורמות הציבוריות.
נותנים המחאות למוכ״ז, אין דורשים קבלות,
מעריצים את מעלים־המס המצליח,
מרחמים על הרמאי שנתפס.
לכאורה, זהו מצב אבסורדי. הרי איננו
משלמים מס לרודן זר ואכזר. אנו משלמים
אותו לעצמנו — לצבא המגן על חיינו,
למישטרה השומרת על ביתנו, לכבישים
שבהם אנחנו נוסעים, למוסדות הסוציאליים
המבטיחים לנו קיום כלשהו לעת זיקנה.

כאשר שכננו משלם פחות מן המגיע
ממנו, נאלצים אנחנו לשלם
יותר. בסופו •טל דבר, כל המרמה
— את עצמו הוא מרמה.
באחד מספריו, יופי של מילחמה, שם דן
בן־אמוץ בפי רואה־חשבון תיאוריה זדונית:
שכל השיטה הזאת הומצאה על-ידי
מוח גאוני ומעוות, שרצה להפוך את כל
אזרחי ישראל לעבריינים. כאשר לכל אזרח
יש מצפון רע, הוא מישלים עם שילטון
גרוע. כאשר לכל אחד ניתן לגנוב קצת,
משלימים הכל עם הגנבים הגדולים, המחזיקים
בידיהם את השילטון. באשר כל
אזרח מחזיק קצת הון שחור בכספת או
באיגרות צמודות, אין איש מעז לתבוע
את עשרות המיליארדים שנגנבו סמנו,
המהווים את ההון השחור הכבד.

איני סכור שמישהו תיכנן זאת
כך. אבל זוהי המציאות.

ך* אנטישמים אמרו שאנחנו עם של
| | רמאים, והם ניבאו שמדינתנו תהיה
מדינה של גנבים.
אני משוכנע שאיש ראיתנו אינו רוצה
לקיים נבואה זו. יש במדינה מאות אלפי
מעלימי-מס. שהיו מברכים את היום שבו
היה ניתן להם לחדול מלהיות עבריינים.

להתמודד עם בעייה זו באופן מעשי. בלי
אידיאולוגיה, בלי מליצות, בלי השש מפני
הצעת דבר שהוא בלתי-פופולרי, אבל
נחוץ.

אני מציע להכריז על חנינה חד
פעמית להון השחור ולבעליו, גדולים
כקטנים.
אני מציע להבטיח את הצלחת החנינה
בשתי שיטות :

ראשית, להטיל על הכסת, היוצא
מן המחתרת מס גלובלי אחיד
כשיעור * .33.3זה פחות מהמס
שהעלימו בעליו, והדבר ישמיט תמריץ
לגילוי ולהלבנה. אך זה מבטיח
שהחברה תגבה חלק הוגן
ממה שהועלם.
שנית, להבטיח שמכאן והלאה
יופעל החוק במלוא החומרה, בלי
רחמים, ושיוטלו עונשים דראסטיים
על מבצעי עבירות כלכליות
כעתיד.
הכספים שייגבו יממנו את הצרכים החברתיים,
שאינם באים על סיפוקם כיום.
וגביית מם־אסת להבא תאפשר את הורדת
שיעורי־המס.
היתרונות הכלכליים והחברתיים ברורים.
אך חשוב מהם היתרון שקשה למדוד אותו :

שהאזרח הישראלי יוכל להסתכל
בדאי, מכלי להתבייש בעצמו
ובמדינתו.

מדוע רעד יהושע רבינזביץ? האם הוא
סובל ממחלת פארקינסון או לוויוסון?
לאנשים הנכונים!

הוא שתמיר לקח איתו את מז
כירתו
הצמודה, נורית חפץ,

777
הברנדי הלאומי שהוא בינלאומי.
שלמה הילל

בשולחה שנערכה בכפר אבו״שנאן בין שתי החמולות הדרוזיות,
נשאו השרים שלמה הילל ויגאל אלון את נאומיהם
בערבית, כאשר הם קוראים את הנאומים מן הכתב. לאלון היו קשיים בהבנת הטכסט שלו, והוא
נעזר בתיקונים שביצע למענו הילל, המיטיב מאלון לשלוט בערבית. בסיום נאומו טרח אלון לשגר
ניחומים למלן חוסיין, על מות אישתו עאליה, אלא שאת החלק הזה של הנאום נשא דווקא בעיברית.

כרמל $מזרחי
מייזב• ראשון לציו! יזכרו! ״>קכ

! 8הפרופסור פינחס
אבינני מן האוניברסיטה העברית
הודיע, בשבוע שעבר,
בקפה סענזון בירושלים, כי
בבחירות הקרובות יתמוך ברשימה
הבדואית. כאשר נשאל
מדוע, השיב :״כי הקך ואים
יישארו בדואים גם אחרי הבחירות.״

8עם הכרזתו של ח״כ
יוסי שריד על תמיכתו ב־
*טימעץ פרס כמועמד לתפקיד
ראש־הממשלה, אמר יו רם
פדי, העומד בראש מטה-
ההסברה של יצחק רבץ:
״שריד הצטרף לאש״ף.״ כשנשאל
למה כוונתו, השיב:
״אוהדי שימעון פרס.״
81 פירסום הידיעה כי דני
קורן, עוזרו של שר־החוץ
יגאל אלץ ויחיאל >״חי*
ליק״) גוטמן, עוזרו של שר־המישפטים
חיים צדוק, עומדים
בראש קבוצת צעירים ב־מיפלגת־העבודה
הפעילה למען
בחירתו של יצחק רבין,
גרם לגוטמן צרות צרורות. השר
שלו נזף בו קשות, וטען
כי בתור עובד־מדינה אין לו
הזכות להתערב בבחירות הפנימיות
במיפלגת־העבודה, או
להביע את דעתו לכאן או לכאן.

8בפגישה סגורה שקיים
שר־הביטחון שימעון פרס עם
קבוצת צעירים מתומכיו, חברי
מיפלגת־העבודה, גילה כי
שם הספר אותו הוא עומד להוציא
לאור בשבועות הקרובים
יהיה מדיניות זה עניין
של אמונה. באותה פגישה,
שבה נכחו יותר מחמישים
איש, לא היתד, אף בחורה
אחת• כשהעידו על כך לשר,
הגיב :״מה אני יכול לעשותו
הבחורות אוהבות את רביו!״
! 8עם הצטרפותו של ח״כ
הילל זיידל לסיעת הליכוד,
נערכה לכבודו מסיבה במישר-
די הסיעה שבקומה החמישית
בבניין הכנסת. בירך אותו ח״כ
יגאל כהן, שאמר :״תמיד
השתוקקתי שיהיה לנו ח״כ ה־
40 במיספר בכנסת, כיוון שארבעים
הוא סימן לבינה.״

לחש ח״כ דויד לוי באוזני
ח״כ ידידיה כארי :״יגאל
כהן באמת זקוק לשכל.״
81 באותה מסיבה קבל
זיידל על שביתודהדואר, וטען
ששביתה כזו לא התקיימה
בארץ מאז תקופת המנדט. תיקן
אותו יחיאל קדישאי,
מזכירו של מנחם כנין:
״מזמן התורכים.״ התערב בגין
והעיר :״מה אתם רוצים? בי־גלל
שביתת־הדואר לא הגיעו
צווי־הריתוק אל השובתים.״
! 8דמותו הסימפטית של
כתב־הטלוויזיה בכנסת, אלימלך
רם, נעדרה השבוע מן
המיזנון ומאולם המליאה. הסיבה:
אביו של רם נפטר, ובזמן
שהוא ישב שיבעה החליף
אותו בתפקידו הכתב עמירם

במדור למיקצוע כתב :״חבר*
כנסת״ ,ובמקום המיועד לכך
רשם :״שכיר זמני״.
81 בבניין הכנסת טוענים,
כי הנזק היחידי, שנגרם עם
פרישתו של שמואל תמיר
מחברותו בכנסת והצטרפותו
לתנועה הדמוקרטית לשינוי,

שהיתה ללא־ספק האשד, היסה
ביותר בבית, ושאלוף (מיל).
עזר וייצמן אמר עליה פעם :
״כל רגע שהבחורה הזו עומדת
הוא ביזבוז.״
! 8וייצמן חגג את החלטתו
להפקיד את סירסום מע־רכת־הבחירות
של הליכוד בידי
הפירסומאי אליעזר זזו״
רבץ, בעל חברת דחף, במסיבה
שנתקיימה בביתו של
אוריאל לין, מי שהיה מועמד
הליכוד לבחירות בעיריית
חיפה ושאשתו, יהודית היא
מעובדותיו הבכירות של ז׳ור־בין.
במהלך המסיבה התפאר
וייצמן כי הצליח סוף־סוף לפטר
את ח״כ יצחק מודעי ואת
אליהו אלישר, ראשי
מחלקת ההסברה בליכוד, מתפקידיהם.
אלא שיום אחרי
אותה התפארות חזרו השניים
לעבודתם.
! 8לאותה מסיבה הוזמנו,
בצד אישי-ציבור, גם עיתונאים
רבים, ביניהם מנהל-הט-
לוויזיה ארנון צוקרמן, מנד,ל־הרדיו
חגי פינסקר, עיתונאי
הארץ יאיר קוטלר,
כתב-ה,טלוויזיה, רון כן־ישי
ואחרים. בלטה קבוצת עיתונאי
ידיעות אחרונות שכללה את
שני העורכים, נח מוזס ו-
דב יודקוכסקי, ואת העי תונאי
גידעון רייכר. לעומתם
בלטו בהיעדרם עיתונאי
מעריב. העיר על־כך עזר וייצ־מן
:״היום זו המסיבה של
הלוח הכפול. בשבוע הבא נערוך
מסיבה ללוח 4״.
8לפני שהספיק לכהן כ-

ניר.

81 בדיון שהתקיים בכנסת
על הירידה נאמה ח״כ שולמית
אלוני• במהלך נאומה
החלה אלוני מצטטת. כשנשאלה
את מי היא מצטטת, השיבה
:״איך קוראים לו ...הר־מטכ״ל:
לשעבר חיים ...חיים...״
מיד נשמעו קולות מכל עבר :
״בר־לב!״ אולם אלוני נזכרה
סוף־סוף בשמו של הרמטכ״ל,
ותיקנה :״לא, לסקוב.״
! 8נאום־הבכורה של ה־ח״כ
החדש יחיאל לקט, בכנסת,
היה ארוך מן המקובל.
למרות זאת לא הפסיקו יו״ר
הישיבה, ח״כ יצחק פרץ, והניח
לו לדבר עד שסיים. רק
כשירד לקט מדוכך הנואמים
העיר לו פרץ :״אני רוצה להגיד
לך שנהגתי בך לפנים משורת
הדין, ונתתי לך לדבר יותר
מהזמן שיועד לך. בפעם הבאה
לא תיהנה מהפריביליגיה הזאת.״

לקט שהיה עד עתה
ראש שליחי-העלייה בצפון-
אמריקה, חזר ארצה לצורך תפקידו
החדש עם אשתו המצפה
לתינוק, ועם שתי בנותיו. בשלבי
התארגנותו הראשונים
הלך לפתוח חשבון בבנק. הפקיד
הוציא טופס והחל ממלא
אותו. במדור ״מקום העבודה״
כתב הפקיד ״הכנסת״.

רועי ברקן

נולד, בשבוע שעבר, במזל טוב לשחקו־הקולנוע
יהודה ברקן ולאשתו נילי.
ברקן, שהשתוקק יותר מכל לבן זכר, טוען כי הוא האדם המאושר
בעולם. גם פולט, בתה בת ה־ 4של נילי מאושרת, והיא כבר
משפרת לאחיה הפעוט על שילגייה ושיבעת הגמדים. ביום השלישי
שעבר בשעה 8.00 בבוקר נחוג טכש ברית־המילה של רועי, ושעתיים
לאחר־מכן טש אביו הטרי לארצות״הברית, כדי להיות
נוכח בבכורה האמריקאית של שירטו לופו בניו־יורק.
העולם הזה 2059

אנ שי ם
מזכי ל המרכז החופשי, מצא
אסף יגורי את עצמו בד״ש.
עורי, שהיה השבוי הישראלי
בעל הדרגה הבכירה ביותר
(סגן־אלוף) במילחמת יום־הכי-
פורים, הופיע השבוע בהרצאה
במעונות הסטודנטים בירושלים,
מטעם מפלגתו החדשה.
ביו הסטודנטים היה גם סטודנט
ערבי מכפר־קאסם .״איך
אפשר להצביע בעד מיפלגה
שאחד ממנהיגיה הוא איפקה
שדמי, מהאחראים לטבח כפר-
קאסם?״ שאל. יגורי השיב לו :
״שדמי זוכה ע״י בית״מישפט.

1סיפור אחר מגלה בי
השחקנית שושיק שני, נמו-
כת־הקומה, ישבה על שלושה
כרים.
1בדיחת השבוע בכנסת:
שר־האוצר יהושע רכינו-
כיץ הולך כשידיו רועדות.
שואלים אותו :״מה קרה, יש
לך פארקינסון?״ משיב רבי-
נוביץ :״לא, לווינסון.״
! 9איש־העסקים חיים
היי אינו ידוע בנדיבות־ליבו
דווקא. משום כך נדהמו ידידיו
כשתרם לאיל״ן מאות שתילי
עצים בט״ו־בשבט. שאל את

!גו 1רים

איו מצא שמעון נוס את האשם במחדל
מירחמה ׳ום־הניפוו׳ם * איו לא
ואה שמעון פוס הרוגים בגדה המעובית

מ שה דיין נ בי א ה שלו ם
על הצהרותיו של ח״ב משה דיין לפני תלמידי
בית־ספר מקומי בממפיס, טנסי, בארצות־הברית,
כי תוך שנה עשוייד, מצרים להקים שגרירות
בתל־אביב, התייחס מאמר־המערכת של הארץ :
״מידע כזה, אף שהוא משמח מאד, מן
הראוי שיימסר בעוד מועד גם לגורמים ׳המוס מכים
בתל־אביב, אם לא בירושלים. שכן עניין
של מה־ בכך כמו הקמת שגרירות, אי־אפשר שלא
יופיע בהצעת תקציב המדינה ל־78׳ ,ויש יסוד
להניח שסעיף כזה אכן לא נכלל בהוצאות מיש-
רד־החוץ. שלא לדבר על כך שקיומה של כהונה
קוסמת זו של שגריר בקהיר יכול היה למנוע
כמה וכמה עריקות מעציבות מן המערך לטובת

״מר דיין ׳הוא אוצר בלום של נבואות. הוא
יודע שתוך שלושים יום (בינתיים נותרו 28 יום
בלבד) תפתח ארצות־הברית ביוזמת השלום יכי
תוך שנה יש סיכוי שיושג. ואם מר דיין אינו
מוצא לנכון לבוא אל השילטונות, כדאי אולי
•שהשילטונות יבואו אליו. רצוי לשלוח אליו
לאלתר שגריר מיוחד שיילך אחריו מבית־ספר
מקומי אחד למישנהו (וכי היכן נמסרות הודעות
מדיניות חשובות י) וירשום מפיו את לוח־הזמנים
של השלום. יש לשער שבהמשך הופעותיו יגלה
גם מתי תקום השגרירות הסורית אצלנו, ומה
יהיה גורל ׳הגדה ומה יהיה סוף־סוף עם ירושלים.
ומי יודע, אולי הוא עוד ׳ינבא גם ידו של מי
תהיה על העליונה במירוץ לראשות הממשלה, וזה
(הארץ)
כיום המידע היקר מכל.״

אבא אבן ל או רי זוהר :

אביב גנן

בנם בן השלוש״וחצי של המשורר יהונתן
גפן ואשתו נורית, הוא בדרך־כלל ילד
עליז ושמח. אך בימים אלה עצוב אביב הקטן. אביו, יהונתן, לקח
את ברוך, החתול הפרטי שלו ושל אחותו, שירה, בדי לזווגו עם
ידידה. אבל ברוך נבהל מכלב גדול שראה בחדר״המדרגות, וברח.
אביב מבקש ממוצאו הישר של ברוך להשיבו, ומבטיח בי חנ״ל
יבוא על שכרו. בינתיים, עד שיימצא ברוך, הוא מפיג את עצבונו
בטיגריה מן המאפרה בבית חוריו, שעדיין אינם מרשים לו לעשן.

חוץ מזר, הייתי רוצה שסטודנטים
יהודים במדינות־ערב
יוכלו לשאול שאלות כאלה שם
ביחס לרצח יהודים.״
סופרו המדיני של הארץ,
מתי גולן, סיים את
חקירתו במישטרה בקשר ל-
הדלפת מיסמך-רוזן. הוא נפרד
מחוקריו בלחיצת־יד והפטיר
:״להתראות במיסמך הבא.״
1צילומי
הסרט של
מנחס גולן על מיבצע אנטבה
הסתיימו לפני שבועות אחדים,
אולם סיפורים על מה
שקרה על בימת הצילומים של
הסרט מוסיפים לזרום, בייחוד
על היחסים שנוצרו בין השח קנים,
ועל ״גניבת״ סצנות. אחד
הסיפורים מגלה כי גולן צילם
סצנה, שבה ניראו כל החטופים
במטוס נמים את שנתם.
המצלמה חלפה על פניהם של
הנמים. איש לא זע ממקומו.
אולם כשהתעכבה המצלמה על
השחקן ראובן (״בריותו״)
כר״יותם, התמתח זח והסתיר
בזרועותיו את פניהם של
השחקנים, שכניו-למושב המטוס.
העולם
הזה 2059-

היי ידידו, ראש עיריית תל-
אביב שלמה (״צ׳יצ׳״) להט:
״מה פשר הנדיבות הזו?״ השיב
היי, בעל חברודהרהיטים צים־
עץ :״זוהי השקעה לטווח רחוק.
אני נוטע בשביל שאוכל אחר-
כך לייצר רהיטים.״
1התפוח אינו נופל רחוק
מן העץ. עגת, בתם בת ה־18
של השחקן חיים טופול ורעייתו
גליה, התגייסה לצבא
ומשרתת בצוות הווי נח״ל. גם
הוריד, שירתו בלהקת־הנח״ל,
שם הכירו זה את זה.
1השחקדלשעבר מרדכי
(״פופיק״) ארנון, גורם בעיות
לאשתו־לשעבר, ענת• פופיק
הפך רב אדוק, המדקדק במיצי
ווה קלה כבחמורה, ומבלה את
ימיו ולילותיו בישיבה בירושלים
ובעשיית נפשות לתורה.
פעם בשבוע בא פופיק לרחובות,
לבקר אצל שני ילדיו,
שנולדו בתקופה שהיה עדיין
שחקן הולל וחילוני. פופיק מרביץ
בילדים תורה, אוסר עליהם
לאכול אוכל בלתי־כשר ומנסה
להעניק להם חינוך דתי בניגוד
לרצון אמם, המגדלת אותם.

במדורו
״פרופיל״ מציג העיתונאי אהרון בכר
29 שאלות לבדרן אורי זוהר, יוזם תנועת ׳התמיכה
במועמדות יצחק רביו לראשות־הממשלה.
בין שאר דבריו, סיפר אורי זוהר על סגישה שהי־תה
לו עם ח״כ אבא אבן :
״מי י אבא אבן י בוא אני אספר לך משהו
יפה. פעם כשעוד הייתי הולך למסיבות, הייתי
במסיבה אצל אבא אבן. היו המון אנשים, והוא
ישב כמה רגעים על־יד כל שולחן. ראיתי אותו
מתיישב, אמרתי לעצמי, יש לי שאלה לשאול
אותו• .השאלה היתה: למה לא מיישבים את
הפליטים י זה הצ׳אנס שלנו. בלי פוליטיקה, בלי
כלום. לתת להם מקומות־עבודה, להושיב אותם,
לפתור את הבעייה. אז הוא ענה לי על זה , :אה־בה־מה,
אני באמת לא יודע.׳ אמרתי לו , :מה
זאת אומרת י הנושא לא עליה בממשלה?׳ אמר :
,כן, כ־כן, כ־ן ,׳הועלה כמה וכמה פעמים. ואנ־צידדתי
— ואינני יודע מדוע לא עושים זאת.׳
חשבתי אז שזוהי תשובה דיפלומטית. היום אני
יודע שהוא אמר אמת ! הוא באמת לא יודע. וזה
בדיוק מה שאני טוען — לא חשוב האיש, חשובה
(ידיעות אחרונות)
הדרך שמאחרי האיש.״

פר ס זורה מל ח
על הפצ עי ם
השר־לשעבר, משה כרמל ,׳הקדיש מאמר
לאימרה שהשמיע לא־מכבר שר־הביטחון שמעון
פרס, בה טען כי ״לא מילחמת יום־ביפור היתד,
המחדל, אלא הרגשת העם אחרי המילחמה —
היא ׳המחדל.״ מגיב על כך משה כרמל :
״הנה אותר סוף־סוף, אחרי •יותר משלוש
שנים, האחראי האמיתי למחדל של מילחמת יום־
הביפודים, זה שנתקף בפיק ברכיים ובפחד —
העם. הוא־הוא שנושא על כתפיו ועל מצפונו
את המחדל שהיה ; ולא היה מחדל זולת זה שהעם
אחראי לו ...דברים מוזרים אלה, שאני מתקשה
להשיג על שום־מה בכלל נאמרו ואיזו
מטרה חיובית חם יכולים לשרת, עשויים לגרום׳
חלחלה למי שחי אז מקרוב את המילחמה הקשה
הזו, ולמי שלמד את נסיבותיה לאחר שנסתיימה...
האומנם ראוי הוא, העם האמיץ והמיוסר הזה, בי
יצליפו עתה כד על פניו, יבזו אותו ויוקיעו אותו
על פיק־כרביים פחדנות?׳׳
ומסיים משד! כרמל :״צר על מעשה נמהר זה
של זריית חופן־מלח על פצע עמוק שלא הגליד
עור. וכל זאת — ללא טעם, ללא פיכה, ללא
(דבר)
הצדקה.״

פרס זורה חול ב עיניי ם
״על־פי החלטתו הכילעדית של שר־הכיטחון
שימעון פרס,״ קובע הד״ר אברהם שטרנברג,
״נכנסנו לעידן חדש •של התמודדות על תפקיד
ראש־הממשלה.״ כיוון שכך, מוצא הד״ר שטרג־ברג
לנכון להעלות שורד, של פרשיות הקשורות

בשימעון, שכן ״זה שניב רבות מציקות לכותב
•שאלות הכרוכות כדרכו ובמעשיו, וזו הזדמנות
נאותה לבקש תשובות עליהן.״
בין השאר מבקש שטרגברג תשובה לבעייה
הבאה :״לפני פחות משבועיים הקשבתי לשידור•
חדשות בטלוויזיה בשפה הערבית. כין ודשאר
נמסר בו על הופעת שר־הכיטחון במועדון, בית־המהנדס,׳
שם דיבר כין השאר על מהומות־הדמים
האחרונות במצרים, ואמר בערד כף :
,גם אצלנו, ביהודה ובשומרון, היו מהומות, אכל
כאן לא נהרג אף אדם אהד.׳
״נדהמתי, אד חשבתי •שאולי זו פליטת־פה
אומללה• ,שעלול להיכשל כה גם פוליטיקאי זריז
כיותר, השולט היטב בלשונו. אולם ביוון •שלא
קראתי ולא •שמעתי על הכחישה או על תיקון
לדיברי •שר־הביטחון, לא נותר לי אלא לראות
בהודעתו לפני קהל המהגדסים זריית חול כעיני
הבריות ...יושר ואמת הם מסימני ההיכר של
דמוקרטיה אמיתית ול,סיגנון׳ יש רק חשיבות
מישנית. האמינות היא הקובעת, בסופו •של דבר.״
(דבר)

צחוק ה הי ס טו רי ה
ד״ר מיכאל בר־זוהר מספר באחד מפרקי סיפרו
הבא על דויד בן־גודיון, העומד לראות אור בקרוב,
על הצעה •שהגיש שר־הביטחון השני של
מדינת־ישראל פינחס לבון, אשר אומצה מאוחר
יותר על־ידי יריביו, שניצלוה על־מנת להדיחו:
״לא רק עסקני מפא״י. גם הרמטכ״ל ׳היוצא,
מרדכי מקלף, הזהיר את בן־גוריון מפני. לבון.
בן־גוריון שאל אותו גלויות , :למה אתה לא.
רוצה את לבון?׳ מקלף הסביר לו כי אין ללבון
,שום יחס לחיילים׳; והוסיף כי לבון הוא איש
,מסוכן׳, .הפעם אמר לי לבון שצריך להתחיל
לסכסך בין האמריקאים לבין הירדנים ברבת־עמון
על־ידי חבלות.׳ לאחר זמן ראיתי בדברים
אלה מעין התחלה ל,פרשת לבון׳ ,כלומר לבון
חשב כבר אז על פעולות כמו אלה שבוצעו בקהיר.
ויכוח אחר בינינו הי׳ה בקשר להטיית ערוץ
הירדן. הירדנים עסקו אז בבניית תעלה בצד
שלהם. אמר לי לבון , :בלילה נפוצץ את התעלה
וכל הירדן יזרום לצד שלנו.׳ אמרתי לו :
,לבון, לא גונבים נהר. אתה תפוצץ ותמשוך
את הנהר לצד שלך, אז גם הם יפוצצו וימשכו
את הנהר לצד שלהם. צריך למצוא דרך לבצע את
העבודה.׳
״לבון לא ויתר .״כדי לבנות את התעלה
שלנו,״ אמר, ,צריך לתפוס גם את הגדה השנייה.׳
שאלתי , :ומה לעשות כדי שהירדנים לא יפריעו
י׳ לבון הציע אז להשתמש באמצעי־מילחמה
כדי לסלק את הירדנים מהאיזור לגמרי. ראיתי
(ידיעות אחרונות)
בו אדם מסוכן ביותר...״

פסוקי ה שבוע
• העיתונאי ישעיהו כן־סורת, בצ־

טטו פקיד בכיר :״כל מיני פישפשים, עסקנים
למיניהם, שרק אתמול לא חיו חולמים להסתופף
במחיצת ראש־ו־,ממשלה ו/או שר־הביטחון,
מסתובבים עכשיו אצלם, בתחושה מופגנת היטב
שבחירת ראש־הממשלה הבא תלוייד! רק בהם.״

• ח ״כ שולמית אלוני עד תנועתה :
״מול ה׳סופרמרקט׳ של ד״ש, ר״צ איננה אלא
,בוטיק /אבל, בוטיק מובחר׳.״

• שר־העבודה־והסעד משה כרעם:

״מי הוא, אחרי ככלות הכל, מאיר ע מי תי מורה
ההוראה של תנועת־העבודה? ברל כצנלסון?״

• עורכו הכלכלי של ״הארץ״ אב רהם
טל, כמאמר עד הישגיו של שימעון
פרס כזמנו כשר־ התחבורה והדואר:

״סילוק לסקוב, והסבת שם מישרד־הדואר (למיש־רד־התיקשורת).״

שר־החוץ יגאל אלון :״הביטוי קו-
צר־רזח אינו מקובל עלי גם כשאני קצר־רוח.״

• מאריו סוארש, ראש־ממשדת פור
טוגל
:״הסוציאל־דמוקרטיה היא אדמיניסטרציה
של הקפיטליזם באמצעים אלגנטיים.״

• חכר־הבנסת

אברהם זילברכרג:

״פוליטיקאי דומה לתרנגולת. הוא חייב להטיל כל
יום ביצה. אם כמה ימים הוא לא מטיל ביצים,
מוציאים אותו לשחיטה.״

• ההומוריסטן אפרים קישון על

פרשת הסגרת שמואל פדאטו־שרון :״אכן,
הגיע הזמן, שארצנו תיהפך לשווייץ של ההון
היהודי השחור. אנחנו זקוקים להון הזה, שיצטרף
לאחיו המקומי המפותח להפליא.״

• יצחק ליכני,מנכ״ד רשות-השי
דור
על צופה־ הטלוויזיה המצוי :״זהו אדם
עייף. קצת בלתי־רגיש. מה הוא מבקש מהטלוויזיה?
גירויים. הטלוויזיה, אכן, שולחת גירויים.״

מי שכנות = ש אנ ני ם

ו ^4האנ 9מן ה. משופצת ומפוארת בדיוק ממול התפאורה של

חומות העיר העתיקה נ קו דהאווירהאוריינטאלית עם מי&^חאירופאי כשר
נקודה לכאן מובאים אנשי רוח מכל רחבי העולם כולל הארץ פ סי קכדי לשאוב
השראה מהחזיונותהאורקוליים של מיגדל = דוידוסביבתונקודה
אף אחד לא משלם נ.קודה

שבועילם^על חשבון העירי ׳ ה ץ ייכתבו

משהו חיובי על העסק שלוש נקודות לפחות כמה עמודיפוליו שלוש נקודות

עמוד פוליו מס־ : 1

עמוד פוליו מס־ : 4

מישכנות־שאננים פסיק אנטיקה משופצת ומפוארת
בדיוק ממול התיפאורה של חומות הע־ר
העתיקה נקודה אווירה אוריינטאלית עם מיטבח
אירופאי כשר נקודה לכאן מובאים אנשי־רוח מכל
רחבי העולם כולל הארץ פסיק כדי לשאוב הש ראה
מהחזיונות האורקוליים של מיגדל־דויד וסבי בתו
נקודה
אף אחד לא משלם נקודה יושבים שבועיים על
חשבון העירייה פסיק אולי יכתבו משהו חיובי על
העסק שלוש נקודות לפחות כמה עמודי פוליו שלוש נקודות יושב שם איזה סופר אמריקאי נקודה יושב גם
צייר סיאמי פסיק גם במאי בלגי נקודה כולם ספוגי
השראה נקודה אם לא היו ספוגי השראה פסיק
לא היו משלמים להם את האירוח נקודה גם יש ראלים
חשובים מתארחים שם נקודה אומרים שקי־שון
ישב שם כדי לקבל קצת מוזה שלוש נקודות
כנראה אין לו בבית תנאים מספיק טובים כדי
ליצור שלוש נקודות
הסיאמי מצייר קופים פסיק דווקא לא רע נקודה
אולי עכשיו יצייר גם יהודים נקודה פעם ישב שם
סול בלו וכתב חיבור על ירושלים פסיק אחר־כך
זכה במדליית־זהב בסיפרות חופשית והוכיח לאבות
העיר שההשקעה כדאית נקודה עכשיו השיגו סופר
אמריקאי חדש פסיק. גם הוא ממוצא יהודי נקודה
גרפומאן לא קטן נקודה מסוגל כנראה להוציא ארבעים
חמישים עמוד ליום על הדברים הלא מעניי נים
שקורים לו נקודה יכול לעשות טיול של שע תיים
לשוק בעזה פסיק ולהשפיך על זה חמישה־שישה
עמודים כמו כלום עם ריח הדגים בשוק וכל
השטויות הרגילות נקודה
מספיק לו סיור מאורגן של שבועיים כדי לכתוב.רומן
שבע־מאות עמוד על דברים שלא קרו
לו ועל ארצות זרות ועל אנשים שלא מכיר קו
מפריד ממש כמו ליאון יורים נקודה האמריקאים
אלופים בייצור אינסטנט סיפרות כמו גם אינסטנט
אכסוטיקה ודברים אחרים נקודה אם סופר הולך
לקיוסק לקנות סיגריות פסיק הוא מוציא מזה את
המכסימום קו מפריד גם לוקח קבלה בשביל מם־
הכנסה וגם כותב נובלה קצרה לעיתון על מה שאמר
לו הקיוסקאי כשקיבל את העודף נקודה הזכיר לי
קצת את חיים גורי נקודה
גורי כותב בעיתון שביום שישי צילצל אליו
ברטוב ואמר לו משהו נקודה מה איכפת לי מה
אמר ברטוב לגורי ביום שישי סימן־שאלה האם שיחות
הטלפון שעושים סופרים חשובות יותר משל

עמוד פוליו מס־ : 2
סתם אזרחים סימן שאלה אולי ברטוב חייג לגורי
בשביל להוציא קטע למדור שלו אבל גורי השיג
והדפים קודם נקודה אתמול צילצל אלי רעי ועמיתי
קו״ף נו״ן ושאל אם הגיעו הצ׳קים פסיק אז
מה יש סימן־שאלה אני כותב על זה בעיתון סימן- שאלה כמו כל סופר נסעתי שילשום באוטובוס קו מפ ריד
סופר חייב להכיר את העם סימן־קריאה לנהג
היתה יד אחת והוא החזיק בהגה פסיק ועישן סי
נני
מצטרף לד״ש נקודה גם גורי הודיע שלא הצטרף
לד״ש פסיק אבל אליו ברטוב כן צילצל כי
ברטוב לא ידע שמי שרוצה להיות הנשיא חבא חייב
להיות בקואליציה שהרי איד אפשר להיות סופר קו
נטוי נשיא אם אתה באופוזיציה סימן־שאלה
ומי שכותב ספרים והוא בקואליציה חייב לכתוב
על הריחות של שוק-הדגים בעזה ועל האוויר
הכחול של ירושלים ועל אכסודום פתח סוגריים
סליחה פסיק את זה כבר כתב יורים סגור סוגריים ועל
מי שמצלצל אליו או מדבר איתו באוטובוס נקודה
אתמול שאל אותי הבן של המכולת את מי אתה
אוהד ואמרתי לו את רבין אז הוא אמר אבל בכדורגל
את מי סימן־שאלה אמרתי לו את בית״ר אבל
בעצם לא איכפת לי לא מבית״ר ולא מרבין כי
התוצאות של הבחירות לא ישנו כלום בדיוק כמו

גריה פסיק ובאצבע הקטנה טען את אקדחו מקף
ככה זה בישראל נקודותיים הביטחון נותן אותותיו
בכל נקודה בספסל האחורי ישבה אשה עם סל
ואחד פראייר עישן וכולם צעקו עליו נקודה באו־סישקין
עלה קו״ף נ דן שגם הוא נוסע באוטובוס
פעם בשבוע כדי להכיר את העם וישב על ידי
נקודה שוחחנו על אוננות בגיל־המעבר ועל תס ביך
אדיפוס נקודה אמרתי לו שתמר אבידר כעסה
עלי שכללתי אותה בקטע שינאת־עמים שכתבתי
לפני שבועיים פסיק וגם קראה לי אוהב־ערבים נקודה
פתח
מרכאות אוהב ערבים סגור מדכאות זה
כניאה מין כינוי גנאי כמו אוהב־פועלים בעיני
תעשיין או אוהב־הומוסכסואלים בעיני רב צבאי
או אפילו אוהב־נשים פסיק שגם הן מיעוט דפוק
נקודה איד אפשר לקרוא לי אוהב ערבים כשכמה

עמוד פולי! מס־ : 3
מחברי הטובים הם דווקא יהודים פסיק ואני לא סו בל
את המלך חאלד סימן־שאלה
בכל אופן המשכתי לחכות ׳לטלפון פסיק אבל
ברטוב לא צילצל נקודה אף אחד לא שאל אותי
אם אני מצטרף לד״ש ולכן אני מודיע בזאת שאי
התוצאות
של כדורגל נקודה חשבתי לצלצל לברטוב
ולספר לו על כך אבל צילצלתי לקו״ף נו״ן והוא
אמר לי שהוא מוכר את האוטו ומתכונן לרוץ לנשיאות
נקודה קו״ף נו״ן שונא אמריקאים ולכן השי טה
שלו במסע הבחירות היא דווקא לירוק לאנשים
בסופרמרקט בפרצוף נקודה אמרתי לו אין לך סיכוי
והוא אמר דווקא יש כי כולם מזוכיסטים אבל
לדעתי סמארק לא מתקבל יפה בטלוויזיה וכולם
יצביעו בשביל גורי נקודה או בשביל יורים נקודה
או בשביל ההוא ממישכנות־שאננים נקודה
הטלוויזיה באה לעשות סרט על הסופר שבא
לכתוב ספר על הריחות של שוק־הדגים בעזה
נקודה בעצם הטלוויזיה באה לעשות סרט על עצ מה
נקודה ראו שם את הכתב יותר מאשר את
הסופר נקודה בעצם פסיק הכתב לא פחות סופר
מהסופר נקודה שניהם פסיק גם הכתב המראיין
וגם הסופר המרואיין פסיק רוצים להיות נשיא המדי נה
פסיק אבל לג׳וב הזה יש כבר מועמדים בטוחים
יותר נקודה בדיוק כשחיים גיל צילצל לסופר
האמריקאי פסיק צילצל גורי לברטוב נקודה ולגורי
שכותב על ברטוב יש סיכוי יותר טוב להיות נשיא
מאשר לחיים גיל שכותב על צייר־קופים סיאמי
נקודה קו״ף נו״ן צילצל אלי שוב אבל זאת היתה
טעות פסיק הוא התכוון לצלצל לעי״ן אל״ף נקודה
אחר־כך צילצלו ומישהו ביקש את סאלון אנאבל
נקודה אמרתי שכאן מישכנות־שאננים פסיק אולי
אהיה מזה סופר נקודה
מישכנות־שאננים פסיק אנטיקה משופצת ומפו ארת
שלוש ׳נקודות רגע פסיק נעשה זאת שוב
נקודותיים מישכנות־שאננים פסיק אנטיקה משופצת
ומפוארת פסיק סופר אמריקאי פסיק במאי בלגי
פסיק צייר סיאמי פסיק כתב־טלוויזיה עיברי פסיק
נשיא יהודי פסיק מוזה פסיק מוזה שלוש נקודות

בית אומה
דנו ונדכה
כי כולנו
נוודאוקים

קובי ניב

בכל פעם שאני נתקל, בעצמי או באחרים, בפופולריות
העצומה של סידרות טלוויזיה כמו ״פול-
דארק״ ,״עני ועשיר״ ,או ״בית ארמה״ ,אני מתמלא
פליאה — למה בעצם?
למה אנחנו כל־כך רתוקים ומלאי־עניין בפירטי
עלילותיהם של דמויות עשויות נקודות־אלקטרו־ניות
החיות בתוך תיבת־עץ? האם חייהם המפוב־רקים
של אנשים מפוברקים מעניינים יותר מחיי
הבשר־והדם הממשיים שלנו?
אני לא חושב כך. אלא שאנחנו לא רוזנים ולא
נסיכים ולא בנקאים ולא -שופטים ולא עשירים ולא
קפטנים. אנחנו סתם אנשים. וחייהם של סתם אנשים
לא מעניינים אף אחד. כי ככה החליטו אנשים שהם
לא סתם. ואם הם לא סתם, הרי שזה גם לא סתם
שהם החליטו שאנחנו וחיינו 0ת.ם לא מעניינים. כי
מן הסתם אנשים לא סתם לא אומרים סתם דברים.
ומה שהכי יפה זה שאנחנו מקבלים את זה.
ולכן, בגלל שחייהם של סתם אנשים לא מעניינים

אותנו, והיות שאנחנו בעצמנו סתם אנשים, הרי
ברור לחלוטין שחיינו שלנו לא מעניינים אותנו.
וכך אנחנו ישובים אל מול הטלוויזיה וצופים
בחייהם הכל־כך מעניינים של אנשים אחרים, תוך
שאנו מבכים את מר גורלנו הכל־כך לא־מעגיין.
ובאמת, איך אפשר להשוות. אם, למשל, אצלנו
במישפחה מת מישהו במילחמה, הרי זה ממש לא
מעניין לעומת מותו הקרבי של הבן השני למיש־פחת
ארמה. מה גם שאצלנו זה דם חנטארישי ואצ לם
זה קטשופ אמיתי.
וכך לאורך כל הדרך — אהבותינו הפשוטות
מחווירות לעומת אהבותיהם הנאצלות של ג׳ורדאש
ופולדארק. אסונותינו הקטנים הם כחגבים למול
האסונות הכבדים הפוקדים את מישפחת ארמה. מיל־חמתנו
העלובה לגמור את החודש היא לא־כלום
בהשוואה לאפשרות המדהימה שפולדארק יאבד את
מניות המיכרה. מותנו שלנו הוא כאין וכאפס כנגד

מותו של טומי ג׳ורדאש. האכזבות שלנו משעממות.
הטרגדיות שלנו מגוחכות. הרצונות שלנו הם שטויות.
אנחנו וחיינו משעממים. אנחנו וחיינו מגוחכים.
אנחנו וחיינו הם שטויות.
וזה כנראה מה שנקרא טלוויזיה במעגל סגור —
אנחנו מתיישבים מול הטלוויזיה כאנשים סתם הבאים
לצפות בחייהם של אנשים לא סתם, ואנחנו קמים
מהטלוויזיה עוד פחות אנשים סתם ממה שחשבנו על
עצמנו לפני שראינו את האנשים הלא סתם.
ואולי החיים שלנו פשוט משעממים בגלל שאנחנו
יושבים כל הזמן מול הטלוויזיה ומסתכלים בחייהם
של אחרים.
כי אם זה ימשיך ככה, הרי בסוף נשב כולנו מול
הטלוויזיה ונראה סרט על אנשים שיושבים מול הטלוויזיה
ורואים סרט על אנשים שיושבים מול הטל וויזיה
ורואים סרט על אנשים שיושבים מול הטלוויזיה
ורואים -המשך בשבוע הבא.

888951

פרק ב׳

לו ח שלזוהר
פרק א

להלן תקציר פירקי חייך הקודמים:

פרק א׳ — מעוני לעושר
למרות שנולדת למישפחה רגילה אתה מחליט
שאתה לא תהיה סתם אחד — אתה תהיה מישהו.
בשורה של מאבקים, חיפושים, קרבות, שמחות, אסונות,
אהבות, מיתות, הימורים, עבודות, זונות, משברים,
ממזרים, מחלות וכל מה שצריך אתה מגיע
להיות מישהו (בתמונה) — בנקאי חובק-עולם, קפטן
קשוח, טייס אמיץ, איש-עסקים מצליח או נהג״טי-
רוצים ללא־חת. העולם פרוש לרגליך, אבל ...המשך
בשבוע הבא.

פרק ב׳ — מיופי לטופי
עכשיו אתה חי חיים טובים, עשירים ומלאי״עניין,

אך אתה חש בריקנות איומה ואתה משתוקק למלא
אותה בתוכן — אתה מחפש אהבה. אלפי יפהפיות
בלונדיניות (בתמונה) חולפות במיטתך. משורה של
מאבקים, חיפושים, קרבות, שמחות, אסונות, אהבות,
מיתות, הימורים, עבודות, זונות, משברים, ממזרים,
מואלות וכל מה שצריך אתה יוצא שבור, רצוץ והרוס.
עולמך מתמוטט בין אצבעותיך. אין דבר — המשך
בשבוע הבא.

פרק ג׳

פרק ג׳ — ממוות ל אסון
מצד אחד אתה גבר מצליח. מצד שני אתה גבר
שבור. אתה נקרע בין אהבתך להצלחתך ובין תאוותך
לאהבתך. אחרי שורה של מאבקים, חיפושים, קרבות,
שמחות, אסונות, אהבות, מיתות, הימורים, עבודות,
זונות, משברים, ממזרים, מחלות וכל מה שצריך אתה
מחליט לכבוש את אהבתך. אתה מתייצב לדו״קרב גורלי
כשאהבתך צופה בחלון (בתמונה) ומצפה למנצח.
מה יהיה ז — המשך בשבוע הבא.

פרק ד׳ — מקינ א ה לשינאה
הכל בסדר. ניצחת. אבל האם הגעת סוף־סוף אל
פיסגת החלומות! לא. אתה ואשתך עוברים שורה של
מאבקים, חיפושים, קרבות, שמחות, אסונות, אהבות,

פרק ד׳
מיתות, הימורים, עבודות, זונות, משברים, ממזרים,
מחלות וכל מה שצריך ויוצאים מחוזקים באהבתכם
ובאמונתכם (בתמונה) .אתם מתיישבים מול הטלוויזיה
לראות את סיפורם של אנשים שעברו מעוני
לעושר, מיופי לטופי, ממוות לאסון ומקינאה לשינאה.
אין סוף. המשך בשבוע הבא.
(הערה משמחת: כל התמונות בעמוד זה נלקחו
ממודעות־פירסומת ציבעוניות בעיתונים מחוץ״לארץ).

נשיונל מוכרת יותר טלויזיות ניידות מכל המתחרות יחד

מ ס קנ ה: נשיונל הקני ה הטובה ביותה
מן המסקנה שבכותרת אתה יכול
להסיק מסקנה נוספת:
כדאי גם לך לרכוש טלויזיה ניידת של
נשיונל.
הניידות של נשיונל מיוצרות על פי
טכנולוגיה מתקדמת ביותר, בקו ייצור
חדיש ובבקורת איכות קפדנית.

עובדה זו מבטיחה לך לא רק תמונה
חדה וברורה ביותר, אלא גם שכלולים
רבים אותם לא תמצא בטלויזיות אחרות:
מסך מיוחד לוויסות האור
( 0111x5ן<־1>.תוד) ,מתקן מיוחד לסינון
הפרעות חשמל ועוד.

אם גם אתה רוצה להיות בתמונה
בוא לראות את מבחר הדגמים ושלל
הצבעים של הניידות של נשיונל
באולמי התצוגה ברח׳ אבן גבירול 18ת״א
ובחנויות המובחרות.
אחרי הכל כשמדובר בטלויזיה —
התמונה קובעת.
1131101131 צעד קדימה אל המחר

0וז<:1י* 1*0 0 0 *1113 £1־ 0 5 0 רח 3ח ג) ח 3ז( 0 1ו* 1סזס 111 0 0 *1011:0וז 0 3וח(*נ<1ח 3יז .31ז 0ו11

העולם הזה 2059

מה מכעיס את בן־שוזר
האס דע ה אוז 1ר
ונד עי ס קו ת
!,החברה לי שראל ״ *
השר גידעון ה א תני נשא, ב־ 7בחודש
זה, הודעה אישית בכנסת, וזה
לשונה :
״בדיון על דו״ח מבקר המדינה בענייני,
החברה לישראל׳ שהתקיים בכנסת
ביום , 2.2*77 אמרה חברת״הכנסת שילו
״החברה
לישראל•״
בעדות שנתן יוסף דומביגי; מראשי
הקבוצה הגרמנית, ב־ 14 בדצמבר , 1973
לפני רס״ר המישטרה מוריס סרור,
הוא אמר :
״בצלאל לב התקשר עם מר דוד
גולן, שבא אלי למינכן והציע לי להשקיע,
ב,חברה לישראל׳ ,כי היא מתאימה
מבחינת החוק הגרמני למיבנה המיסוי.
בפגישותינו הרבות, הן בארץ והן בגרמניה,
ניהלנו משא-ומתן בעיקר עם מר
צור, וזה היה במחצית הראשונה של
.1970 במשא״ומתן השתתפו בעלי־מיקצוע
רבים, כמו מר גירעון האוזנר, שהיה
עורך־הדין של החברה.״

הפרופסור חיים בן-שחר, יושב״ראש
הוועדה שילדה את הרפורמה במיסים,
התעורר לפני ימים אחדים וכתב מאמר
נזעם החתום בשמו ב״הארץ״ ,בו יצא
בחריפות נגד עיוותים ההורסים את ה רפורמה.
עד כה טרם התריע בן־שחר
על הרס הרפורמה במאמר מסוג זה,
ונראה כי הדבר שהרגיזו וגרם לו לכתוב
את המאמר היה באמת הרסני.
המאמר, הגדול בהיקפו, אינו מזכיר
אף במילה אחת את חוסר־היכולת של
מס־ההכנסה לגבות מס״אמת מאותם המשלמים
מיסיס. המאמר אינו מטפל כלל
ב־ 80 אלף עצמאיים שאינם משלמים כלל
טיסים. הוא לא מטפל כלל בהון השחור
האדיר, שמבחינת מס־ההכנסה אינו קיים
המאמר אינו מטפל כלל בבדיחה ששמה
מילוי״ספרים על־ידי עשרות אלפי
עצמאיים וחברות, המחזיקים את קופותיהם
פתוחות, אינם רושמים את ההכג-
סות ואינם משלמים מס״ערך־מוסף. בקצרה
— המאמר אינו נוגע כלל בחלק
ההורס את המדינה ואת הרפורמה —
מעלימי מס״ההכנסה.
מה, אם״כן, הורס את הרפורמה לדעת
הפרופסור הנכבד ו ובכן, העובדה שכמה
שכירים מקבלים הוצאות שלא לפי ה רפורמה•
זה, לדעתו, מה שהורס את

נשיא בן־שחר
עני ועשיר
המשק.
פעם, לפני שנים רבות, היה בן־שחר
מארכסיסט וסוציאליסט. הוא למד אז
את החוק, הגורס כי ההווייה קובעת את
ההכרה. מה שאירע לו ממחיש שוב את
נכונות החוק הזה.

חד שות מכלא מעש״הו
רבים צפויים להגיע לכלא מעשיהו,ולכן כדאי לדעת קצת על תנאי-החיים
שם. מסתבר, כי מי שנכנס לכלא זה
לכמה חודשים, הרי זה לגביו תחליף
לבית״הבראה. המקום נקרא ״מחנה״,
ולא כלא. האסירים קרויים דיירים. בבוקר
הם הולכים לעבוד, עד הצהריים.

המיפעל נסגר ־
ח ״כ אלוני

ווגבקשים ערבויות

הוצאת־לעז?
מית אלמי על חקיקת החוק הנודע
ל,חברה לישראל׳ לאמור, ואני מצטט :
,קיווינו שהמיפלגה הליברלית העצמאית
תתנגד לזה, אבל הואיל שהעורך״דין היה
מי שהיה חבר״חכנסת גדעון האוזנר,
ולאחר״מכן שר בממשלה, שטיפל בדברים
ובוודאי ידע על העיסקות האלה, הרי
ל״ע, שעמדו על מישמר שילטון החוק,
גם כן הצביעו בעד החוק המייוחד הזה.׳
בדברים הנ״ל כרכה חברת-הכנסת אלוני
הוצאת לעז על סיעתי וגם עלי. היא
מייחסת לי כלשונה, בוודאי׳ ידיעה על
מה שהיא מכנה, העיסקות הללו׳ של
,החברה לישראל.׳
״ואלה העובדות: כאשר החזקתי ב-
מישרד של פרקליט בשעתו, הייתי אחד
משני עורכי״הדין הישראליים של, החברה
לישראל׳ .לא חיה לכן, כמובן, כל קשר
לעמדת סיעתי לגבי החוק. אישית לא
השתתפתי לא בדיונים, ולא בהצבעות על
החוק. לא היה לי כל מגע לעיסקות
של הפקדות הכספים של, החברה לישראל׳
ואין זה א,ף מתפקידו של עורך-דיו
של חברה לעסוק בכך.״
המישפט החשוב ביותר הוא, כמובן,
הצהרתו של האוזנר כי לא היה לו כל
מגע עם עיסקות הפקדות-הכספים של

משבר חמ 1ר כקונפקציה תעשייני ההלבשה שרויים במשבר
חמור ביותר. מרבית המיפעלים מחזיקים
במלאי גדול של בגדים, בעיקר שמלות,
שאינם מצליחים למכור• ניסיון להציע
את המלאי לחנויות בקונסיגנציה נידחה
על-ידי החנות, המבקשת להיפטר מן
המלאי שלה. המיפעל מציע שימלה ב״70
לירות ופחות, מחיר־חפסד גמור עבורו,
רק כדי שיוכל למכור את המלאי ולממן
רכישת בדים לעונה הבאה.
בקרוב עתיד להתחולל בענף, גל של
פשיטות-רגל, שיחמיר עוד יותר בגלל
התייקרות חומרי־חגלם, הטימון ושכר־העבודה.

האוזגר
הודאת־שווא?
העדות קובעת כי האוזנר השו1תף ב-
משא-ומתן עם הגרמנים על דרך השקעתם
ב״חברה לישראל״ .השתתפות זו
היא, לפחות, מגע עקיף עם עיסקות של
הפקדות הכספים, שכן, כפי שגילה כיום
מבקר״המדינה, כל השקעותיהם של הגרמנים
היו פיקטיביות, והיו למעשה
הפקדות של ״החברה לישראל״ אצל הגרמנים,
כדי שיחזירו את הכסף כהלוואה
ל״חברה לישראל.״
נראה כי הכחשתו של האוזנר אינה
מדוייקת ביותר•

״מר״ וקיווה!תנוזו

לפני כשבועיים הובאה לפני ועדת-
הכספים של הכנסת בקשה של האוצר
לאשר ערבות של ממשלת ישראל להלוואה
של כ״ 18 מיליון לירות למיפעלי
תימנע, שנסגרו מזמן• ועדת הכספים
סירבה, כמובן, לאשר את הבקשה, ועתה
נשאר ״הבנק לפיתוח התעשייה״ ,שנתן
בשעתו את ההלוואה, ללא ערבות להח זרת
הכסף.
ההלוואה האמורה ניתנה בתחילת
, 1976 כאשר ההפסד־בפועל של המיפעל
היה 93 מיליון לירות. תאריך אישור
ההלוואה על-ידי הבנק היה סוף דצמבר
,1975 בעוד שעל סגירת המיפעל הודיעו
ב 3-בינואר .1976 מטרת ההלוואה, כפי
שצויין בטפסי ה״בנק לפיתוח התעשייה,״
היא הרחבת המיפעל. נוסף להלוואה
עוד מענק ממשלתי של 9.2מיליון לירות•
בדו״ח של הבנק נקבע, כי למעשה כבר
בוצעה כל תוכנית ההרחבה שעבורה
מבקשים את ההלוואה האמורה. מנכ״ל
הבנק, יהודה גיל, יצטרך להסביר
עתה לבעלי-המניות מדוע נתן כסף ללא
ערבויות.

חדשה לריסוס ב103 קי 0
בעלי־מניות בחברת ״כנף״ יוזמים
הקמת חברה חדשה לריסוס במסוקילז.
שם החברה ״כנפים־לנגב,״ ובעלי, מניותיה,
יהיו נוסף על בעלי ״כנף״׳,גם המושבים
בדרום. כמנהלים בחברה החדשה
יכהנו אריה ארמון, מנכ״ל ״כנף״ ,וחיים
פטקין, סגן יושב-ראש המועצה
האזורית אשכול, שיהיה יושב-ראש מו-
עצת־המנהלים של החברה החדשה. אגב,
פטקין מועמד גם לניהול מועצת-הירקות.
כיום מצוי הריסוס במסוקים בלעדית
בידי חברת ״מסוק׳ ,השייכת ל״כיט-
אוויר״ שהיא בבעלות קיבוצים ומושבים.
המונופול של ״כימאוויר״ על הריסוס
במסוקים גרם למחירים גבוהים לריסוס,
ומשום כך החליטו המושבים בדרום
להקים חברה מתחרה. מעניין לציין כי
עם התומכים בהקמת החברה החדשה
נמנה גם דב שטיינברג ממושב תימורים,
שהוא יושב-ראש ועדת-הביקורת של
״כימאוויר״.

מי שטוען שהוא דתי הולך להתפלל ב-
בית״הכנסת, לומד גמרא עם הדיין־לשעבר
חיים סגל, שנידון למאסר על מתן המה־אות
ללא-כיסוי• עיקר הדיון בבית״הכנ-
סת׳ בניצוחו של סגל, נסב על השקעות
בבורסה, וסגל משמש יועץ פיננסי ראשי
לכולם. ההשקעות נעשות באמצעות חור-
אות המועברות לבורסה על״ידי מבקרי
הדיירים.
אחרי״הצהריים ניתן לשחק כדורסל,
לעסוק בהתעמלות או להשתזף על הדשא.
האוכל מצויין, ומופקד עליו הטבח חיים
בלאס, שהיה בעל המיסעדה ההודית
״סיטאר.״
לדיירים ניתן ייעוץ משפטי מעולה
חינם מטעם עורך״הדין צבי סתי, שנשלח
למאסר על עיסקת שוחד המוניות.
במקום גם ספריה עשירה ביותר, וייעוץ
בקריאה מעניק מיטי פרידמן מ״נתיבי
נפט,״ העסוק כל העת בקריאת ספרות
מיקצועית בענייני נפט. הבידור במקום
תופס מקום חשוב, בניצוחם של אשר
שרף ואברהם ניניו, לשעבר מתיאט-
רון ״הבימה״• ניתן לראות טלוויזיה או1
לקרוא, עד השעה עשר בערב. פעם בשבוע 1
יש סרט, והביקורים חופשיים. לנוחיות
ולהעסקת הילדים הבאים לבקר התקין
הדייר ישראל ד^׳ד סוסים מבטון,
שיפר את חזות המחנה בפסלים נאים
מעץ וכן עשה ריצוף אמנותי למיבני
הציבור.
במקום מצויים כמה דיירים שהעדיפו
לשבת ולא לשלם את הקנס שהוטל
עליהם. חיים בלאס, למשל, נידון לשנה
מאסר או ל״ 200 אלף לירות קנס תמו״
רתח. בכל יום ישיבה הוא מרוויח, אסכן,
כ־ 700 לירות. אסיר אחר, ששון
שבמאי, נידון לרבע־מיליון לירות קנס
או לשמונה חודשי מאסר תמורתם. הוא
יושב בשימחה.

4מיליון עלהמל אי

מנכ״ל גיל
בלי ערבות

רכישות הבשר על-ידי עודד ארז,
מנהל מרכז-המסחר של מישרד-המיסחר-
והתעשייה, הביאו כבר לרווח של 4
מיליון דולר למדינה. ארז ראה לפני חצי
שנה כי צפוייה התייקרות מחירי הבשר
בתחילת , 1977 ורכש כמויות נכבדות של
בשר קפוא, מילא את מחסני הממשלה
ביותר מעשרה אלפי טון, שעבורם שילם
כ־ 1100 דולר הטונה• עתה התייקרו המחירים,
והגיעו כבר ל 1400-דולר הטון.
ארז הספיק לקנות לפני חודשיים עוד
כחמשת אלפים טון במחירים הישנים,
ואלה יגיעו ארצה בתוך החודשיים ה קרובים
מארגנטינה, אוסטרליה וקוסטה־ריק
העם
מחסנים מלאים בבשר קפוא, ניתן
לנהל משא-ומתן על הרכישות הבאות
ביתר עוצמה. בחודש הקרוב תבוא ארצח
מישלחת״בשר ארגנטינאית, לחתימת ה חוזה
החצי-שנתי החדש עם ממשלת
ישראל.

111311ע 11241111110ס ת ״ ח
במחירה המיוחד של ה־104 1 6

88.200 0 .5 2 5

י * כולל מסיםוללאמ. ע .מ|.

ל י * ללא מ סי ם

אתה מקבל גם א ת היתרונות של ה ־204
ב דג ם 104 0 1 6מנו ע מ שוכלל ה שווה ב עו צ מ תו לזה של ה־ , 204
ה ה צל חההמסח רי ת של פיג־ו מז ה וו שנה. מנו ע זה בנ פ ח 24 וו ס מ״ק
צוייד ב שיפורים ס כניי ם להגבר ת כו שר ביצועיו.
ב דג ם 104 0 1 6מו שב א חורי מתקפלה מגדיל אתנפחתאהמט ען
מ־ 275ל־ 078ו דצמ״ק, פגו שים ב טי חו תיי ם י צו קי םורח בי ם ו פנ סי ם
רא שיים מל בניי םוח די שי ם.
ל 104 0 1 6 -דלתח מי שי תרחבהה מו פעלתע׳־י בו כנו ת פני או מ טיו ת
ומשטחהעמסהנ מו ך בגובה ( 5ס־ ממהקרקע, ל ט עינ ה נו ח ה.
ל ח סכון ב הו צ או ת -ה־ 04והחדשה מו פ על תבדלק ( 8ומס פי ק לה 6,4
ליטר כדי לדהור ססו ק״מ ב 0קמ״ ש!
בנו ס ף לכל אלה יש ל 104 0 1 6 -החדשהאת כל הי תרונו ת שהיו לה ב שני ם קו ד מו ת, א שר הפכו או ת ה לגדולה שבק טנו ת:
עיצוב מ הו ד ר ונו חו ת א מי תי ת, ת או צ ה, ג מי שו ת ויכולת תמרון, יציבות רבה הו דו תלמערכתה מי ת לי םהמ צויינ ת
ואביזרי ב טי חו ת ל הגנ ה מירבי ת של הנ הג ו הנו ס עי ם.

שבחבורה

פיג׳ו 104 החד שה. עליך לנסוע בה ־ כדי להעריך אותה.
סוכנויות: ירושלים מוסך גסנר, איזור התע שיה טל 521221 - 2 .חיפה אוריאל כהן, רח• אלצכי ,51 טל,521161 .
המפיץ הבלעדי: דוד לובינסקי בע־מ. תל אביב רח שונצינו , 15 טל,33214-6 .
,516822 רכב ה צפון בע״מ, שדרות הכרמל , 8טל .518228 .נצרת מישל וזוהיר סרוג י, מרבו הוזעשיה החדש, טל .$4651- 56866 .חדרה קל־נע שיווק רכב בעייני, הרברטס מו א ל , !5ט ל ,25689 .שכם עומר
כליפא, רח׳ פייסל, טל .1894 .רמ אללה ניכון*•אל-מצרי״ אל בי רה, איזו ר התע שיה, טל .1657 .ב אר שבע מוסך אכ ספרס, א סו ר התע שיה, טל .78292 .ראשון לציון מוסך ישרתו!״ רח• הרצל ,41 טל.
־ .949481 אשקלון אלבי ושות סוכנו ת לרכב פיג ו רח׳ צה״ל ,16 טל .5163 .כפ ר סב א מוסך פוספלד טל.20161 .

האם 1חוץ לצה״ל
טנק מתוצרת הארץ *
ך* יווחים עד פיתוחו של טנק ישר!
אלי מקורי החלו להופיע בעתונזת
(הזרה, כמובן) כבר לפני שנים. אז כונה
הטנק צבר (נזכר גם הכינוי ״בן־גוריוך;
אבל דומה שהמדווחים הזרים סרסו את
המילה ״פנטוריון״ — כינויו קצר־הימים
של הסנטוריון המשופר ״הישראלי״— ,
אשר הושתלו בו רכיבים רבים של הפטון
האמריקאי).

אודם הדיווח שהופיע עתה נ ־
פתכ-העת הצבאי האמריקאי ,״ה כוחות
המזויינים״ ,הוא הספציפי
והמפורט כיותר שפורסם עד כה.
כטאון זה יודע דם פר כי שם הטנק
הישראדי החדש הוא ״מרכבה״ ו מפתהו
הוא אלוף (מיד ).ישראד

מדינודישראל, שצרכיה עצומים ומיג-
בלותיה רבות וחמורות, נדרשת לתפקד כמעצמה
— ולא מרצון, אלא מהכרח —
כשלרשותה משאבים של מדינה קטנה.
לכן, כמו במקרה של פיתוח מערכות־נשק
אחרות — מטוס־קרב, סטי״ל, תותח מתנייע
ואפילו רובה־שירות — השאלה ,״האם
דרוש טנק ישראלי?׳ /וכן התשובה לה
מורכבות וגם בעייתיות מאשר במדינות
יצרניות־נשק אחרות.
דבר ראשון נחוץ לקבוע מה תהיה, בעתיד
הנראה לעין ובטווח שאליו אפשר
וצריך לתכנן (הוא טווח ״הדור הבא״ של
אמצעים) חשיבותו של הטנק בלוחמת-
היבשה בזירתנו. או, האם ישמור בעתיד
זה לפחות על מעמד של מערכת־נשק מרכזית
וחיונית.
שאלה זו מתעוררת בעיקר לאור השפעתם
האפשרית של כמה נעלמים טכנולוגיים
הנמצאים בשלבי פיתוח, כמו: מוקשים ומערכות
זריית־מוקשים חדישים* כניסתם
לשירות של אמצעים ״חכמים״ ,מסוג פגזים
הנורים מרחוק ומכוונים למטרה באמצעות
קרן־לייזר המוארת על ידי צופה קדמי
; ואפילו רק שיפורם וגידול כמותם של
אמצעי הנ״ט המוכרים לנו כעת — שיפור
ביצועי תחמושת נ״ט של תותחים ומטו־
(״טילי
לים: כניסתם לשירות של
נ״ט״) מדור שני ושלישי ! ואולי יותר מכל,
הופעת מסוק התקיפה החדיש, החמוש ב־טנ״טים
של דור שלישי, מסוג ״שגר ושכח״
(״סאגר״ ,המונחה ידנית׳ מייצג את

קרקע וינוע מעליה.
חשיבות בירור זה נעוצה בכך, שאם
אמנם חזוי כי כבר תוך שנים ספורות,
נאמר, שנתיים־שלוש יהיה הרכב־הקרבי-
המשוריין היעיל ובר כושר־ההכרעה על-
קרקעי (ואין לומר ,״אווירי במקום זוחל
קרקעי, הרי מוטב שנמשיך איכשהו
עם הטנקים הקיימים, תוך שיכלולם ככל
הניתן.
לא כדאי שנבזבז את מאמץ הפיתוח
ונתח כה גדול ממשאבינו, על דור נוסף
של טנק מקובל־בעיקרו, שנדון לגרוטאות
בעוד פרק־זמן כה קצר. נזכור גם את טבע
האדם: מי וסק כעת כפיתוח

טנק מקוכד חדש, ייטה, כמעט כ הכרח,
למצוא כל נימוק ותירוץ ל הצדקת
ההחלטה והמעשים, ואפ שר
שאף כמחיר התעלמות מכתו בות
ברורות שעל הקיר.

דהתכו1ן דעווש וחוק
י ן סור שנחזור על הסגיאה הקלאסית
הקוטבית, דוגמת זו שעשו הגרמנים
במלחמודהעולם השניה: הם השקיעו
משאבים מדעיים וחומריים עצומים בפיתוח
אמצעים למלחמה הבאה — טילים
באליסטיים ,״טילי־שיוט״ (וי ,)1-מטוסי־סילון
מכל הסוגים, טילי נ״ט (הם שפיתחו,
למעשה, את ״הדור הראשון״) ,פצצות-
מונחות וכיוב׳ .אך קודם שיכלו אלה להגיע
לכלל ייצור המוני ואפקטיבי, הכריעו בע-
לות־הברית במלחמה, באמצעות הדור הקיים
של כלי־הנשק תוך שיכלול מתמיד
של גירסותיו ושל מרכיבים ורכיבים בודדים.
הפעלתם
המאסיבית של האמצעים הקיימים
על ידי האנגלו־אמריקאים מנעה ועיכבה
את פיתוח האמצעים המתקדמים
יותר של הגרמנים. הדוגמא הבולטת ביותר
הייתה הפצצת־הד״שמד על מרכז פיתוח
הרקיטות הגרמני בפינאאמונדה, שערכו
מפציציו הכבדים של הרא״ם (חיל־האוויר
הבריטי).

בתנאינו, הלקח הוא, שאסור לנו
להתכונן היטב ללחימה כשדה•
הקרב של העתיד הרחוק — תור
הסתכנות והפסדת כל מלחמה ש

| 171 ^ 111ץ!_ן*ל| גילגולו הסופי של טנק השרמן הוותיק והטוב, שהופיע לוא־
5 /1 *1שונה בקרבות אל־עלנויין לפני 35 שנה. צה״ל הרכיב בו 111י תותח בן 105מ״מ צרפתי ומנוע דיזל. במילחמת יום־הכיפורים עוד לחם טנק זקן זה
בהצלתה רבה בטינקי טי־ 62 מתוצרת סובייטית הן בחזית המצרית והן בחזית הסורית.

טנ ק. ב חו ד-ל בן 7
דז״דור הראשון״ :״טאו״ המונחה אוטומטית
— באמצעות השארת הכוונת על המטרה
— הוא דור שני: בדור־השלישי
נמצא טילים כמו ״הל־פאייר״ האמריקאי,
שעדיין לא נסתיים פיתוחו, המתביית עצמית
על מטרתו, ומכאן ״שגר ושכח״).

מסוק־התקיפה מאיים על מעמד
הטנק משני כיוונים — הן במערכת
נ״ט יעילה, קטלנית וגמישה,
והן — חשוב יותר לעניננו _ כ־

תפרוץ כדור הנוכחי, עקב הפיגור
שנגרם כגלל החלטתנו לדלג על
״דור־כיניים״ ולפתח מיד את ״הכא
אחריו״.
גם בזאת כבר התנסינו, אם כי התוצאות
לא היו, למזלנו קריטיות. כוונתי, למשל,
לחיל־הים, שכבר קודם מילחמת ששת־הימים
החל להתכונן לדור הסטי״לים, אבל
עד שהסתיימו הפיתוחים וההצטיידות נאלץ
לתפקד באמצעות כלי־שיט נחותים משל

מאח

בנימין ע מי ד רז ר

מגלם טוב ומתקדם יותר של אידיאת
״עוצמת האש הניידת והמוג•
נת (כשריון)״ .אפשר גם בי כעתיד
הלא־רחוק תגרום תפוצתם של
מערכות הנ״ט הקרקעיות, המבוקרות
על ידי אמצעי חישה, איתור
וכינון מתקדמים וגם ממוחשבים,
ל״קיפאון״ טאקטי, שיגביל את התנועה
והתימרון כשדה־הקרב, כמו
שהגכילום, כמלחמת־העולם הראשונה,
מכונת־היריה וגדר-התיל,
וכפי שאז חזרו התנועה והתימרון לשדה-
הקרב משירש הטנק את הפרש, כן יישבר
הקיפאון העתידי, משיינתק הרק״מ מן ה־

האויב. אמנם נראה שכאן לא היו טעות או
התמהמהות כמו אילוץ הכרחי, שהכתיב
נטילת סיכון מחושב. אבל מצב דומה ב־מימד
האווירי או היבשתי, היה עלול ל גרור
תוצאות שליליות חמורות ביותר.
דוגמת חיל־הים מאירה את שאלת החלטת
פיתוח אמצעים חדשים מצד היבט הזמן:
גם ההחלטה הנכונה תהיה חסרת
ערך, אם לא תתקבל — או לא יוחל בהגשמתה
— בזמן הנכון.
ההיסטוריה של הטנק גדושה ראיות אין-
ספור לכך. הטנקים הראשונים, שהיו בריטיים,
הופיעו באמצע מלחה״ע הראשונה.
אבל עד סיומה לא עלה בידי הגרמנים ל
פתח
ולהכניס לשירות טנקים משלהם: ו־
״גנרל טנק״ הפך הגורם הבודד החשוב
ביותר, בהטיית כפות המאזניים של אותה
מלחמה לרעת גרמניה הקיסרית.
במלחה״ע השניה התחלפו היוצרות. בריטניה,
מולדת הטנק — וגם מולדת לוחמת-
השיריון, כולל טכניקות ״הבזק״ (בליץ) —
דרכה במקום ואף נסוגה בשנות ה־30׳ בגלל
שמרנות המימסד הצבאי, ובעיקר עקב
חסכנות מסורתית ומופלגת בהוצאות צבאיות,
האופיינית להיסטוריה הבריטית
בין מלחמות. בארה״ב היה הקיפאון עמוק
עוד יותר. רק גרמניה ורוסיה האוטוקרט־יות
התכוננו היטב למלחמה.
בסוף המלחמה נראו כוחות הטנקים בצבאות
השונים כך: בראש הובילו הגרמנים,
עם הטנקים רבי־העוצמה והמשוכללים
ביותר (פנתר וטייגר) .כמעט בקו אחד
עמם נמצאו הרוסים, עם ט־( 85/34 כלומר,
הגירסה בעלת תותח 85מ״מ, שבה נית־קלנו
בששת־הימים — ואפילו במלחמה האחרונה)
ועם סטאלין 3הכבד (אשר סיים
את הקריירה ב־67׳ ,ברפיח).
הצבאות המערביים פיגרו הרחק מאחור :
האמריקנים סיימו את המלחמה בדיוק עם
אותו שרסן, שעמו נכנסו אליה: והבריטים,
כבר מסוף 42׳ באל־עלמיין נשענו גם הם
על השרמן, מפני שדגמיהם החפוזים והמטולאים
פיגרו בהתמדה אחרי הצרכים
ואחרי טנקי האויב. הגרמנים היו היחידים,
שעלה בידם לפתח בתוך המלחמה טנקים
עדיפים חדשים־בתכלית (הם הפנחר והטיי־

גר) ,וגם להכניסם לשירות במהלכה, בכמויות
משמעותיות. אבל עמוד־השדרה
שלהם היה, בכל זאת ,״סימן 4״ ,שתוכנן
קודם המלחמה, ורק תוגבר בהתמדה, ב־חימושו
וגם בשריונו, במהלכה.
הבריטים פיתחו את הצ׳רצ׳יל, אבל
חימושו היה חלש מכדי שיהווה משקל-
נגד לאויביו הגרמניים. הטנק המערבי היחיד
שבזמן הפלישה לאירופה׳ היה מסוגל
להתמודד ביעילות עם הטנקים הגרמניים
החדישים היה פיארפליי הבריטי — .שרנזן
אמריקאי, שהותקן בו תותח הנ״ט הבריטי
המצויין 17 ,פאונדר ( 76.2מ״מ) .תותח
השרמן האמריקאי בקוטר זהה (שהיה ידוע
אצלנו כ״מ־ 1״ וגם חימש את הסופר־שרמן
המקורי) תוכנן כ״תותח פלא״ ,אבל הכזיב.
רק בסוף המלחמה ממש הופיעו הטנקים
המערביים הרציניים החדשים — פרשינג
האמריקאי, שהיה אבי שושלת טנקי ה־פטון
וקומט הבריטי, אשר ירד מן הבמה
מיד אחרי המלחמה, עם הופעת הסנטוריון.

הבסיס הוא
טנקיהמערכה העיקרי
יף י נלל הזנחת פיתוח טנקים בשנים
שקודם המלחמה, נגזר על האמריקאים
והבריטים ללחום בה לכל אורכה עם טנ־
(המשך בעמוד )30

1 21

שאלה אחרת היא מדוע הסכימה
הפרקליטות להגיע לידי הסדר עם ידלין.

השלל -בידי מי?
ומנם מקובל שהפרקליטות מגיעה
להסכם עם נאשם, כדי שיודה בחלק
מכתב־האישום תמורת הוויתור על השאר.
יש לכך לא פעם הצדקה — כדי לחסוך מזמנם
של הפרקליטות ושל בית־־המישפט.
או כדי להשיג הרשעה גם כשאין הפרקליטות
בטוחה ביכולתה להוכיח את כל פירטי
כתב־האישום.
ך* מהלך חקירתו של אשר ידלין,
1ביום שבו הודה באשמה, שאלת אותו
פרקליטת מחוז תל־אביב, ויקטיוריד, אוס־טרובסקי־כהן,
מה פשר המחאות מסויימות
שהוצגו בבית־המישפט.
ידלין הביע, בליגלוג־מה, תמיהה על כי
התביעה אינה מבינה את העניין.
הפטירה הפדקליטה ברוגז :״מר ידלין,
אני יודעת שאני רואה כאן רק את הקצה
של החומר!״

בל מי שנכח כבית־המישפט, ו•
חז , ,בדו־קרב שהתנהל בין ידלין
לבין הפרקליטה והשופטת, ידע
כי רק קצהו של הקרחון מתגלה
באולם הצדק.

תיבת־טדווה
ך • תעלומה הגדולה היתה: מדוע
1 1עשה ידלין השבוע מה שעשה י מדוע
הסיח בפני חבריו ומיפלגתו, האשמות
שיכלו להמיט עליהם אסון ביום־הבחירות?
הכל היו בטוחים שיקרה ההיפך. כבר
שבוע לפני היום הדרמאתי נודע בין
המקורבים לפרשה כי אשר ידלין הסכים
להודות בחלק מן ההאשמות, תמורת הסכם
עם הפרקליטות לבטל את שאר ההאשמות,
ולהקל בעונ-שו. מפד,־לאוזן אף נמסר כי
הוסכם לתבוע רק תקופת־מאסר של-
שנתיים.
השמועות ניראו כה בטוחות, עד כי ח״כ
שימחה ארליך, מנהיג הליברלים בליכוד,
עשה מעשה בלתי־זהיר מאד. יום לפני
ישיבת בית־המישפט כינס מסיבת־עיתו-
נאים, גילה שנעשתה ״קנונייה״ עם ידלין,
וכי המטרה היא לסתום את פיו ולמנוע
ממנו לגלות חומר. מביך על מיפלגתו. למזלו
של ארליך לא פורסמו הדברים. העיתונאים
הששו, בצדק, מפני פירסום שיש בו ביזיון
בית־המישפט.
אותם עיתונאים באו לאולם בית־המשיפט,
כשהם בטוחים שהישיבה כולה תארך דקות
מעטות: ידלין יודה בחלק מכתב־האישום,
•שאר סעיפי־ד,אישום יבוטלו, ייאמרו כמה
מילים על אופיו של ידלין ועל חומרת
העונש, והעניין יסתיים בגזר־דין קל־יחסית.
לתדהמת
הכל, קרה משהו אחר לגמרי.
ידלין עלה על דוכן־העדים ומסר עדות.

נראה שהיה זה כניגוד דמה שדובר
בין הצדדים. בי בהפסקה פנתה
פרקליטת-המחוז אל פרקליטו
שד ידלין, שלמה תוסיה-פהן נשוא
הפנים, ושאלה אותו בזעם מדוע
הרג מן המוסכם והעדה את ידלין
על דוכן־העדים.
מדוע עשה זאת ידלין? הדבר נשאר
בגדר תעלומה.
ייתכן שגבר בו הרצון ״לטהר״ את עצמו
(לפי מושגיו -שלו) ,וליצור את׳הרושם שכל
הכסף שקיבל הלך למיפלגה, ולא לכיסו
הפרסי — דבר -שאינו בטוח כלל. ייתכן
גם שרצה פשוט להתנקם בחברים, שלדעתו
הפקירו אותו.

אם קיוו מנהיגי מיפלגת־העבו
דה שעם כריתת הסכם כין הפרקליטות
ובין ידלין ייסתם הגולל
על הפרשה ויימנע המשך החקירה,
הם טעו. אשר ידלין פתח את
תיבת־פנדורה.
1111.11 11 2 2

אך המצב שונה לגמרי במיש־פט
כמו זה של ידלין — באשר האינטרס
הציבורי מחייב את חשיפת
האמת בולה, וכאשר גילוי האמת
חשוב. אף יותר מהרשעת ה־נאשם.

מבחינת
המוסר הציבורי, לא חישוב כמה
שנים יישב אשר ידלין בבית־הסוהר —
אם בכלל. חשוב לאין־ערוך שיתגלה סוף-
סוף כיצד פעלה השיטה -שבאמצעותה
הועברו, במרוצת השנים, מאות מיליונים

(ואולי מיליארדים) של כספי הציבור לקופות
המיפלגות.
הסכם־ההזדאה הוא בלתי־מובן לחלוטין,
מבחינת התביעה. הנימוקים •שהעלו נציגי
התביעה, כשיחות בלתי-פורמליות, היו כי
אין לתביעה די חומר לביסוס כיתבי-אישום

נוספים וכי יהיו קשיים בהוכחת כתב-
האישום׳הנוכחי. אך אילו רצתה התביעה
באמת־ובתמים לחשוף את כל האמת, היה
עליה לנסות להרשיע את ידלין בכתב־האישום
שהוגש, ולהמשיך לחקור את שאר
העובדות, מתוך הנחה שבמשך הזמן ייאסף

-,העולם הזה ׳ קובע :
• שהודאת אשר ידדין ככית־המישפט מאשרת, במישרין ובעקיפין,
את בד העובדות שחשף ״העולם הזה״ בחקירתו היסודית והממושכת
ש ד ״ פרשתידלין ״.
• שהודאה זו מאשרת בעקיפין גם פרטים מרכזיים של מימצאי
״העולם הזה״ בפרשת אברהםעופרז״ל.
• שהודאה זו מפריכה לחלוטין את הטענה הזדונית, כאילו ערך
״העולם הזה״ מישפטלי נץ ׳ באשר ידלין, או ש״עיתונאי מושחת״
ניהל נגדו ,״ונדטה״ ,כפי שאמר ידלין בהופעתו השחצנית בבית-
המישפט. היא מפריכה גם את דיברי אשתו, באילו דומה פרשת ידלין
לפרשת דרייפום.
• שפרשת ידלין מגלה ש יט-הכדלית של שחיתות ציבורית
ופרטית, שהשתלטה במדינה בתקופת שילטונם שד דויד כן־גוריון, לוי
אשכול וגולדה מאיר. אסור שהודאתו החלקית של ידלין כבית־המישפט
תסתום את הגולל על חקירת שיטה זו, בשם שאסור היה
להניח להתאבדותו •טל אברהם עופר ז״ד לסתום את הגולל על הסתעפויות
הפרשה שהיתה קשורה בשמו.
• שאחת המסקנות מפרשת ידדין ועופר היא ש״חוק מימון המיפל־גות״
לא נודד אלא בחדק ממעשה -הונאהמונומנטלי, וכי
אחרי קבלת החוק נמשכו במלוא התנופה כל שיטות הסחיטה, המירמה,
השוחד והגניבה לצורך מימון מיפלגות אשר החוק נועד, כביכול, לשים
דהן קץ.
!.העוד ה 1ה״ תובע :
• לפתוח בחקירה פלילית נגד שר־האוצר יהושע רבינוביץ,
שר-החינוך אהרון ידלין, מר דויד קלדדון וכל האנשים שהיו קשורים
כמערכת-הבספים שד מיפלגת־העבודה בתקופה הנדונה — וכן נגד
הגופים שהוזכרו על-ידי ־ידלין בהודאתו, כגון מיפלגת-העכודה, קופת־הודים
,״שיכון עובדים״ ,״כור״ (או חברת־הכת שלה ,״אי.אם.אל.״).
• להסיר לצורך זה לאלתר את חסינות השרים וחברי-הבנסת,
הקשורים בעניין.
• למנות ועדת ־ חקירהממלכתית, עד-פי חוק־ועדות־החקירה,
שתחקור את הצדדים הכלכליים, הציבוריים, המיפדגתיים
והפוליטיים שד פרשת ידלין ועופר.
• לכלול בוועדה זו, בחבר, נציג שד ״ העולםהזה ״ ,שחשף
לבדו את שתי הפרשות האלה, וכן להיעזר בחוקר ״העולם הזה״ ,יגאל
לביב, ובפרקליט ״העולם הזה״ ,אמנון זיכרוני, כחברי צוות ועדת
החקירה.
• להטיל עד ועדה זו, בין השאר, לגדות את הכספים שהועברו על
ידי אשר ידלין ואברהם עופר ז״ל לגופים מיפלגתיים — ולהבטיח
שכספים אדה יוחזרו להסתדרות ולשאר הגופים שמהם נגנבו.
• להטיל עד ועדה־זו לברר מהי האחריות האישית הציבורית
— להבדיל מאחריות פלילית — של האישים השונים הקשורים בפרשה,
וכיבללם המנהלים שד הגופים הכלכליים שהוזכרו במהלך החקירה —
ההסתדרות ,״סולל-בונה״ ,״בור״ ,״שיכון עובדים״ ,ועוד.
• להטיל עד ועדה זו דברר כיצד השתמשה מיפלגת-העבודה בכספים
הגנובים שהועברו אליה בדרך שחורה — ואם הוצאו כספים
אלה בדרך שחורה, בניגוד דחוק, תוך הסתרתם מעיני מבקר־המדינח
ומחוץ למעדכת־הספרים החוקית של המיפדגה.
• להטיל על הוועדה לחקור את מערכת־המימון שד בל המיפדגות
במערכת־הבחירות האחרונה, וביכלד זה מיפלג ות -הא ופוז יצ יה ,

תוך בדיקת ההוצאות הממשיות שהוציאו.

די חומר להגשת כיתבי־אישום נוספים.
תחת זאת הלכה התביעה בדרך קלה של
הסדר, שבו הודה ידלין בחלק מן ההאשמות.

נמחקו מכתב־האישום — הסעיפים
המרכזיים של קבלת 30 אלף
דולר ממרדכי אדיסון, מנכ״ל החב-
רה־לעבודות־חוץ־ונמדים של ״פו־לל־כונה״
,וכן קבלת שוחד מחווה
ארדיכמן בעיסקת המירפאה בתל־ברוך.
התביעה גם ויתרה על הגשת
כיתבי־אישום נוספים כעתיד, ופירוש
הדבר כי כספי ה״מדיקל סנר *,
טר״ 800 ,אלף דולר, יישארו בידי
גונביהם.
אילו נחקרה בבית־המישפט עיסקת 30
אלף הדולר, היא היתד. יכולה להביא
לחשיפת מנגנון שלם של העברת כספים
למימון מיפלגת־העבודה. ידלין עצמו גילה
בבית־המישפט איך סיפר לו קודמו־בתפקיד,
משה סורוקה המנוח, כי מימן
את. מיפלגת־העבודה באמצעות תשלום
מנופח לסולל־בונה, שהעבירה את ההפרש
למיפלגת־העבודה. הקופה הסודית בשווייץ,
שעליה שלט אליסון, שימשה למימון עיס־קות־שוחד רבות, ולא רק לראשי-ממשלות
זרים. אליסון עמד לספר לבית־המישפט
כי נערכו עיסקות רבות בינו לבין ידלין,
וכי העביר מדי-פעם כספים למימון עיס-
קות של מיפלגת־העבודה.
ההסכם בין התביעה לנאשם קובע, כי
ידלין ימסור את גירסתו לגבי פרשת אלי-
סון ליועץ־הם ישפטי-לממשלה, שיחלים לאורה
אם להגיש בתב־אישום. זהו נוסח
מוזר- ,שכן ידלין יכול היה למסור את
גירסתו בבית־המישפט, ולהניח לשופט
להחליט אם להאמין לו.
העבדת תפקיד השופט ליועץ־המישפטי-
לממשלה, כחלק מעיסקת הודאה, פירושה
שייתכן שלא יוגש כתב־אישום נוסף על
דבר שבו הודה ידלין.

תחמה ו..אות״
ייויתו של י ד לין ניתנה בניגוד
> ,לרצונה של התובעת וגם ד-,שופטת,
הדסה בן־עיתו, ניסתה מפעם בפעם להפסיקו.
אולם הוא חש, כנראה, צורך להוכיח
כי הכספים שלקח כ-שוחד נלקחו עבור
מיפלגת־העבודה, ולא לשימושו האישי.
לדבריו, הביא למיפלגה ״מיליונים״.
השוחד •שקיבל מעורד־הדיו חיים גושן,
שבו הודה, בסך 80 אלף לירות היה,
לדבריו, חלק ממסכת המיליונים שהביא
למיפלגת־ד,עבודה. הצהרה זו של ידלין,
בלי הוכחות, נשארת בבחינת הצהרה, ובצדק
אמרה פרקלייטת מחוז תל־אביב כי
דברים אלה לא הוכחו, בי הכספים שלקח
הם שוחד פשוטו־כמשמעו — ועליהם דרשה
עונ־ש מרתיע.

* .,העולם הזה ,,מגרה מה שידו! ניסה ונסות בבית המשפט
* מי הם הגופים והשמות שהוזנו! עדידו, ואשו התובעת אמוה
שאינה יודעת מ הם
* הקשו בין הודאת 1ודין והתאבדותו שר אברהם שפו

אין סיבה לפקפק בדבריו של ידלין עיל
כך שעסק בהבאת כספים למיפלגת־ד,עבודה.
ידוע לי, ממקור ראשון, כי בהיותו מזכיר
חברת העובדים סידר שמתווך־הקריקעות
יהודה בלומרוזן יקבל דמי־תיווך על עיסקה
של קרן הפנסיה מיבטחיס, ותמורת זאת
גבה מבלומרוזן 1500 לירות תרומה לביטאון
מיפלגת־העבודה, אות. ידלין גם נתן
לבלומרוזן קבלה של הביטאון על הסכום.
בקבלה, אגב, נרשם שם התורם כ״מר
רחן״•
ידלין גילה בבית־המישפט כי ראשי
מיפלגת־העבודה דרשו ממנו לעסוק בגיוס־כספים
למיפלגה. הוא עשה זאת בבחירות
של שנת ,1969 ובבחירות של שנת .1973

כאן הפסיקה אותו הפרקליטה,
ואמרה כי אין רצון לפתוח פרשיות.
ידלין
לא הגיב על דבריה, והמשיך :
״אני מסרתי את כספי גושן למיפלגה.
הם נמסרו בתל־אביב, לפי בקשת יושב-
ראש מטה הבחירות ושר־האוצר כיום,
יהושע רבינוביץ. הכסף נמסר לזאב ויינר,
גיזבר המיפלגה. הכספים נמסרו לגיזברות
המרכז, לפי בקשת מזכיר־המיפלגה דאז,
אהרון ידלין* .הסכומים שאני דאגתי
שייכנסו למיפלגה הגיעו למיליונים. אני
לא מציע לבית־המישפט להיכנס לכל הדרך.
האנשים שקיבלו את הכסף לא התעניינו
מהיכן הוא בא, וודאי לא ידעו במיקדה

השופטת -שאלה במה עזר, האם בכסף?
וידלין השיב כי לא בכסף, אלא שהסדיר
לגושן דירה בשיכון עובדים, והוא הרוויח
עליית מחירה. פרשה זו שתיאר ידלין
מאשרת את גילויי העולם הזה על עיסקות
״הזוגות הצעירים״ של אברהם עופר, שבהן
תואר כיצד ניתן עופר לבתו של גושן דירה
בתנאי זוג־צעיר, למרות שלא היתד, נשואה
כלל, וטרם התגייסה בצבא.

היתה זו עבירה על החוק שעליה
מעמידים לדין, ועתה תיאר ידדין
עיסקה זו ככית־המישפט.
חלק אחר, שנשאר סתום לרבים, הוא
הסברו למיכתב שכתב ב־ 1972 לחווה אר-
ליכמן, כשזו היתד, באמריקה. במיכתב הוא
מספר לה כי העיסקה בירושלים מתקדמת
יפה, וגושן עומד לגמור את העיסקות.
הוא הסביר לתובעת כי חווה ביקשה ממנו
״שיעזור לה לעשות עיסקה שאינה נוגעת
לקופת־חולים, וגושן היה מעורב בה מטעם
הצד השני. כא״שר נסעה לאמריקה היא
חששה שמא גושן ינהג עימה שלא כסדר,
ופנתה לידלין בבקשה ״שישמור על האינטרסים
שלה.

זה מה שניגלה לכית־המישפט.
הסיפור שמאחרי המיכתב הוא סיפור
עיסקת נווה-יעקב, ולא כמיק

רה נזהר ידלין מאד שלא להשוה
יותר מדי. בעיסקה זו שילמה חכרת
״שיכון עובדים״ .5צ מיליון
לירות מעל למחיר, תמורת קרקעות
שרכשה מערכים. מבצעי ה
עיסקה היו אברהם עופר וחיים גו•

ידלין קיבל חלק משכר־הטירחה שקיבל
גרשן על העיסקה הזו. נראה כי רוב שאר
הכסף נתן גושן לעופר, לפי עדות גושן
במישטרה. עופר טען, בימיו האחרונים,
כי נתן את הכסף למיפלגה למימון הבחירות.
כל הפרשה תוארה בהרחבה בשבועון
זה. וביכלל זה העובדה שחווה ארליכמן
חששה מגושן, וביקשה מידלין כי ישמור
עליה.

הקשו ,.011 נור
רק סתום אחר הוא פתק שהגיש
י * פרקליטו ״של ידלין לבית־המישפט.
היה זה פתק שכתב מזכיר המיפלגה דאז,
אהרון ידלין, אל אשר ידלין ,׳ובו השאלה
או הקבילה שצריך להימסר למיפלגה סכום
של 70 אלף לירות מגוף הקרוי אי־אס־אל.
כאשר שאלה השופטת את התובעת מה
(המשך בעמוד )34

ערים לטובת ידלין: מאיר עמית ומארק מושביץ *

גם אחרי הבחירות, לדבריו, היה צורך
בכסף לכיסוי חובות הבחירות. הוא לא
היד, היחידי שהביא כספים. עימו היו עוד
אנשי-מפתח, כולם בעמדות־מפתח במשק
הציבורי וד,הסתדרותי, שעסקו בהתרמה
ובהשגת כסף למיפלגת־העבודה. הוא, אישית,
עסק בהתרמה עבור מחוז תל־אביב.
גם לבחירות לכנסת וגם לבחירות לעירייה,
וגם באופן ארצי למרכז המיפלגה. כפי
שהוא אוסר זאת..
כאן יש צורך לרענן את הזיכרון. עסקני
מיפלגת־העבודד. שיקרו ביודעין בטלוויזיה.
ובעיתונים, כאשר טענו כי הדברים קרו
ב,,תקופת המעבר״ בין שיטת המימון הפר-
טיזני, מ״תרומות״ ,ובין הנהגת המימון
הממלכתי.

זהו שקר גס, שגם שר־החיכדך
נתפס דו בהודעתו ככנסת.

המימון הממלכתי נכנם לתוקפו כבר
בבחירות בשנת — 1969 והפרשיות שידלין
מתייחס אליהן אירעו בבחירות 1973
ואחריהן.
אמר ידלין בביודהמישפט :
״השנתי מיליונים למיפלגת־העבודה, בשנים
1973ו־ 1974 ואחרי זה. בדרך־כלל,
לפני הבחירות, הלחצים היו גדולים מאד
על כל אלה שעסקו בעניינים, ואחרי
הבחירות היה צורך לכסות את הגירעונות.
הכסף של גושן הלך ברובו לתל-אביב,
דרך גיזבדות מחוז תל-אביב. חלק דרך
קרן יוליש, קרן שהייתי פעם יושב־ראש
שלה, ואחד כן גושו היה יושב־ראש שלה.
זה, לפי בקשת מזכיר־המיפלגה. קיבלתי
את הכסף מגושן במיספר פעמים. סדי־פעם
הייתי מוסד את הכסף, לפי דרישת הנוגעים
בדבר.״
משמאל: הפרקליט, שלמה תוסיה־כהן.

זה (של גושן) .במיקרים אחרים ידעו.
השמידה יעל חולרמימוך מיפלגות היא. תפקידו
של מקבל־הכסף, ולא שלי. עד היום
לא שמעתי -שמיפלגת-העבודה עשתה משהו
נגד חוק-מימודהמיפלגות.״

באן התערבה השופטת הדסה
כן־עיתו, ושאלה אם ההתדמות
היו פורמליות, ואם נרשמו היכן
שהוא. ידלין השיב כי זה לא
מעניינו שד כית־המישפט, אך השופטת
חייכה אותו להשיב.

ידלין המשיך ואמר :״מרגע שנכנסתי
לתפקידי בקופת־חולים, בנובמבר ,1972
החל הלחץ עלי על־ידי העוסקים בעניין,
פינחס ספיר, יהושע רבינוביץ ודויד קל-
דרון, שאעשה דברים. הם לחצו עלי שאעשה
דברים בקן פת־חוליס ובמוסדות אחרים
שהייתי קשור עימם. אני גתתי את הכסף
כתרומות, והיה ידוע שזה קופת־חוליס,
בדרך זאת או אחרת. זה ניראה לי הוגן
יותר ממה ׳שעשה קודם סורוקה.״

׳רזיו עונו
ן * ודאתו של ידלץ כללה כמה עובדות
׳ 1 1ושמות, שאיש בפית־המישפט לא
הבינם.
כך, למשל, הצהיר כי יחסיו עם חיים
גושן החלו בשנת ,1971 כאשר היה יוצא
ובא בבית ׳פינחס ספיר כעסקן של עיירות־הפיתוח.
ידלין אמר כי הכירו דרך ספיר,
ודרך מנהל שיכון עובדים (אברהם עופר
המנוח) הוא עזר לגושן לרכוש דידה לעצמו
ולבתו.
כפי שהצהיר :״,היו לי אפשרויות בשיכון
עובדים ושיכון ופיתוח ועזרתי להרבה
אנשים.״
* שהוא בן־דודו של אשר ידלין.

׳ולין חולו למעצר בתום ׳שינת נית־הגשנט 1

חוזאסיז
8נ שודדי
תעתיהוח

3. 1^0. 176. 0412)16511175
()1959
(?) ב0011018 -9 £5
€0116011012 711 04(1412
.א 1:0קק.

1 0 0 §. 301 0,62 :

x 11111101 : 0 ,3 7 01.ז§1 3 0121 .
6 116-016ס 6101 1 0ק0 6 0 0 1 : 1710

לעג המקרה: משה דיין נושא הרצאה מל דקע מאזני־צדק.
במשך שנים רבות, בהם שדד עתיקות באין
מפריע, יכול היה דיין להרשות לעצמו ללעוג לכל. לא מכבר התוודה משה דיין בעת
ראיון בניו־יורק־טיימס, כי במקום מנהל אגף העתיקות, היה אוסר את עצמו.

השודד הצוחק

המאשים

דני פינקוס, קצין
מישנורה לשעבר שהפך
לאחד מגדולי סוחרי העתיקות בישראל.
בתזכיר שהגיש לכנסת הוא מאשים
את עובדי המוזיאונים במסחר פרטי.

זהו קטע ממאמרו

הארכיאולוג הנודע, פרופסור דאן פרו, בו מתוארים מימצאים מאוספו של משה דיין.
פירוש המילה הצרפתית ״קלנדסטיך׳ המופיעה בשורה העליונה, הוא בהקשר זה, לפי
מילון לארוס :״חשאי, בלתי חוקי ובלתי מוסרי״ ,שהיא הגדרת החפירות מהם נלקח
המימצא שבאוסף דיין. הכותרת מציינת גם בקברים מספר 8—9נמצאו הפריטים
המתוארים במאמר הנמצאים באוספו של משה דיין. סימן השאלה מעמיד בספק קביעת
זו, שכן הוא מסתמך על מידע מפי דיין עצמו שאינו איש מקצוע שניתן לסמוך על דבריו.

יך ץ ״כ משה דיין, לשעבר שר־הביטחון
• י של מדיגת־ישראל, הוא ׳מגדולי שודדי
העתיקות במדינה.
קביעה זיו אינה טעונה הונחה. היא מן
המפורסמות. בהזדמנויות שונות הודה משה
דיין עצמו כי זוהי אחת מחולשותיו האי־
6 0 0 . 6 3 0 . 3 6 16־ \ 1051 13 £21? 3 )16 <£׳05511311ג 1
שיות, שאין הוא יכול להתגבר עליה. יחד
עם וידויים מסוג זה, היה משה דיין מוסיף
־65 11116־0161016 16 § 606131 ^ 405116 0 3 ( 730 311011: £1
גם כמה הערות בוז ולעג לממונם על
31601601 0115 53 0011601:100 3 0 1 3 )115^ 0511100 ; 5 0 0־1
שמירת חוקי העתיקות במדינה. משהו
מהסוג :״אם הם חושבים שעשיתי משהו
61 £ 6 1 5 0 0 0 6 1 £0111 16 0101611616 3 0 0 1 6 0 )1׳2\ 20 1־10161
לא בסדר• ,שיעמידו אותי לדין.״
משה דיין ידע כי איש לא ישיב להת־
£ 6 0 1 6 0 1 0001111306 3 3 1 1 0 6 1 1׳ 311601100 5 0 1 06־3 131
גרותו ולא יעמיד אותו לדין. הוא יכול
היה לצחוק וללגלג ככל העולה על רוחו.
\ ! 65 160161016016015 ¥ 0 0 1 30551 3 0 ? 1 0 1 £ 361נ 5116.
גם כאשר ניהל העולם הזה: במשך שנים
ארוכות מאבק ציבורי !ממושך, מעל דפי
• 01 016 51§ 0 3 1 3 10101^)1131601601 13 )1 6 0 0 0ף ¥ 3 )110
העיתון ומעל דוכן הכנסת, בשוד־העתיקות
הגילוי של משה דיין! ,חיפו עליו והתייחסו
אליו בסלחנות.
11״711111ן 1ל 1ד ד הארכיאולוג דאן פרו מודה במחקרו למשה דיין על
1 11111 / 11 1111 שאיפשר לו לראות את המימצאים שנטל (שלא כחוק)
תלונות שהגיש הסופר דן בן־אמוץ
מקברים עתיקים בבן־שמן, גבעתיים ואזור. פרו מודה גס לפרום, ידין, שסייע לו בתעודות.
במישטרה נגד שוד־העתיקות של דיין,
טופלו בצורה צינית. תיקי החקירות נסגרו
כך. על הדיעות לפני שש שנים.
׳תוך זמן קצר מ״חוסר הוכחות״ .שרי החינוך
בכל מדינה מסודרת אחרת היו מביאים
צריך לזכור שדיין מכר את העתיקות
והמישפטים של המדינה, נאלצו להתחמק
בניסוחים מעורפלים משאלות. נוקבות ש אדם מסוגו אל בית־המישפט, מעמידים
הגנובות למוזיאון־ישראל בעת שכיהן כשר-
הוגשו להם על ידי סיעת העולם הזה אותו לדין — למרות כל הזכויות ההיס הביטחון בממשלה. בעזות מצח ובחוצפה,
טוריות שלו — שופטים אותו בחומרה על
שדד משה דיין את רכוש המדינה פעמיים :
בכנסת בנושא זה.
אפילו העיתונות, הממהרת להאשים כל שוד וגניבת רכוש האיומה. אין שום הבדל,
פעם כשודד־עתיקות, בעת שבזז קברים
פקיד זוטר שסרח, התייחסה אל משה דיין לא פלילי ולא מוסרי, בין שוד-עתיקיות עמיקים בחפירות בלתי-חוקיות, ופעם
בנושא זה. בסלחנות מופלגת. זוהי אולי לבין שוד־כסיפות בבנק, או גניבת יהלומים.
כסוחר-עתיקות שמכר שלא כחוק עתיקות.
אבל במדיגת־ישראל התחמקו השילטו -גנובות כדי להעשיר את קופתו הפרטית.
גם הסיבה שחלק ניכר מהציבור נטה
למחול למשה לדיין על פשעיו אלה. שוד -נות ממילוי חובה אלמנטרית זו של שוויון
ההוכחות שהיו חסרות כל הזמן, כביכול,
העתיקות שלו נראה בעיני רבים כמעין בפני החוק תוך טענה ש״אין הוכחות נגד נמצאו לפתע, למדות הכחשותיו של דיין
תחביב תרבותי־חינוכי, שיש בו פה ושם משה דיין.״
כאילו מה שמכר לטוזיאון־ישראל לא היו
השבוע הסתבר סוף סוף כי יש הוכחות אלא כמה שברי חרם שקנה מבדואים בסיני
התנגשות או התחככות עם החוק היבש.
נגד גישה זדיעה יזו לחם העולם הזה למעשי השוד, הגניבה וסחר־העתיקות הבל ורצועת־עזה.
במשך שנים רבות. דיין אינו ארכיאולוג תי חוקיים שלו. בעקבות גילויי העולם הזה
עתה• ,משנמצאו ההוכחות, הגיע סוף
חובב, טען העולם הזה. הוא שודד־עתיקיות )2057—58( ,אושר עתה כי עוד בשנת ,1971 סוף הזמן להסיר את חיוך הבוז והלעג
שניצל את חיילי ורכוש צה״ל למטרה זו. בעת שמשה דיין כיהן כשד-הביטח׳ון, הוא של משה דיין. גם הוא חייב לתת את
הוא גם סוחר־עתיקות בלתי מוסמך, שהפך מכר סארקופאגים מחפירות בלתי חוקיות הדין על מעשי השוד והגניבו שלו.
את שוד־העתיקות שלו למיכרה זהב להת שנערכו בדיר־אל־בלח שברצועת־עזה ל-
העלמת עין והטמנת הראש באדמה
עשרות קלה ולעשיית רווחים בסכומים של מוזיאודישראיל, תמורת הסכום של 55 ממעשי הפשע של משה דיין בתחום
מיליוני ל״י, מבלי לשלם מס־הכנסה אלף ל״י. היה זה סכום נאה ומכובד לכל העתיקות היו אפשריות במשך שנים רבוה

1סורסוו נמצאה ההוכחה ו שוו המיליונים שו משה ד״ן -
ונחשבה הסינה שב ג דו ה חינו עריו ואשי המוזיאונים
ו אגו העתיקות -ה עוסקים בעצ מם במי סה ו פרט בעתיקו ת
מסיבה פשוטה אחת.
הממונים על ביצוע חוקי־העתיקות במזיגה,
אנשי המוזיאונים לעתיקות ואגף-
העתיקות הממשלתי, העלימו עין ושתקו
ממעשי הוואנדאליות של דיין, לא רק מפני
שחששו ׳ממעמדו, השפעתו ונקמתו. הם
עשו זאת, בחלקם, משום שגם הם עברו
על החוק כמוהו.

שומרי ה חו ק
עברו על ה חו ק

** תה מסתבר כי ראשי מוזיאונים,
> עובדים בכירים ואנשי אגף־העתיקות,
הם בעצמם אספני עתיקות באופן פרטי
וסוחרים בעתיקות. להם יש עניין ישיר
כי יימשך מצב של הפקדות בתחום גילוי
וסחר־העתיקות בארץ. התעשרותו של משה
דיין מסחר־עתיקות בלתי־ח׳וקי היא גם
התעשרותם שלהם.
בשל זהות אינטרסים נוצרה מעין ברית
בין הממונים מצד אחד על שמירת חוק
העתיקות לבין השודדים מהצד השני.
הפרשה נחשפה ועלתה על ׳סדר־היום
הציבורי בעקבות גילויים חדשים של
העולם הזה שפורסמו בשבועות האחרונים.
היו אלד. גילויים בפרשת עיסקת הסארקו-
פאגים השדודים ׳מחפירות דיר-אל-בדח,
שעשה משה דיין עם מוזיאון־ישראל.
העולם הזח גילה לראשונה כי דיין לא
רק מכר סארקופאגים גנובים למוזיאון,
אלא שאנשי המוזיאון הסכימו לשחזר
עבורו, על חשבון הציבור, כמה סארקופא-
גים שנותרו באוספו הפרטי, ושמחירם
מאמיר ועולה מדי שנה בשנה.
הפעם לא נותרו עוד גילויי העולם הזה
בתחום זה כקול קורא במידבר. היה זה
ראש ׳ועדת־החינוך של הכנסת, איש הליכוד
אברהם כ״ץ, שנטל על עצמו את היוזמה
לבקש תשובות מאגף־העתיקות שבמשרד־החינוך-יוהתרבות
על ההאשמות שהעלה
העולם היזה.
מנהל אגף־העתיקות הממשלתי, אברהם
איתן, ניסה להתחמק מהשאלות הישירות
שהציג לו כ״ץ. הוא חשיב תשובות בלתי
ענייניות תוך התחמקות שקופה ומבזה.
כ״ץ לא ויתר, המשיך ללחוץ על איתן,
תבע תשובות ברורות ומפורשות. כך קיבלו
למעשה גילויי העולם הזה בפרשה אישור
רשמי.
היוזמה של כ״ץ זכתה לכיסוי נרחב
בעיתונות הישראלית. זו התעלמה כסו
בעבר מכך שהפרשה כולה, מתחילתה ועד
סופה. ,נחשפה בידי העולם הזה. אברהם
כ״ץ רק קפץ על הסום שסיפק לו העולם
הזה, תוך ידיעה ישכל מילחמה בשחיתות,
אפילו המושחת הוא משה דיין, היא פופולארית
בימים של ערב-בחירות.
תוך כדי •כך נחשפה •החוליה שהיתר.
חסרה כל הזמן כדי להביא את דיין לדין
ולהאשימו כשודד־קברים וכגנב. סוף סוף
נמצא אישור רשמי לכך שמוסד ציבורי
קנה ממשה דיין עתיקות גנובות. זוהי
עבירה מפורשת על חוק-העתיקות המנדטורי
הנוהג בישראל.
פרק ז׳ ב׳חוק־העתיקות, סעיף ,25 קובע
כי ״לא יסחר אדם בעתיקות אלא אם כן
יש לו רשיון סוחר שניתן על ידי המנהל״.
משה דיין אינו בעל רשיון סוחר, ולכן
אסור לו למכור עתיקות.
בפרק ר לחוק, סעיף ,22 נקבע כי ,״כל
אדם שאינו בעל רישיון הניתן על פי
סעיף 25 והוא סוחר בעתיקות, יואשם
בעבירה ויהיה צפוי למאסר ששה חודשים״.
׳פירושי החוק (חילק א׳) קובעים כי סוחר
הוא ׳מי שעוסק במיקח ומי׳מכר של עתיקות
לצרכי מסחר. הגדרה זו חלה על עיסקת
המכר -של דיין, מה גם שהיא אינה היחידה.
חנויות העתיקות ברחבי העולם,
בישראל וחו״ל ,׳מלאות בעתיקות שנמכרו
על ידי משה דיין. במשך שנים פירסם
העולם הזה ידיעות על מיסחר העתיקות
הבלתי־חוקי של דיין.
העובדה כי קונה העתיקות מדיין היה
מוזיאון־ישראל, באישור אגף־העתיק׳ות בשנת
,1971 היא שערורייה לאומית ׳חסרת-
תקדים. שכן, חפירסומים המדעיים של
טרודה דותן, שחקרה את האנתרופואידים
מדיד־אל־בלח, מגלים כי אחרי שהיתגלה
בית־הקברות הקדום שם, ניסו היא וחבריה

הארכיאולוגים להגיע למקום. אולם צה״ל
מנע זאת מהם בתירוץ של מתיחות בטחו־נית.
רק בשנת 1972 התיר לה שר־הביטהון
משה דיין לחפור במקום. החפירה גילתה
רק אנתרופואיד אחד. אולם פירסומיה
קובעים כי קודם לכן הוצאו מן המקום
50 אנתרופואידים (סאדקופאגים בפי העם).
דיין מסר למוזיאון־ישראל לשיפוץ 13
אנתרופואידים. היכן נמצאים היתר? המוזיאון
שילם ליו ׳בשנת 5000 1971 לירות
עבור כל ערימר. של שברי אנתרופואיד,
באשר המוזיאון משקיע חמש שנות עמל
של עובדיו בשיפוץ השברים. המוזיאון

ישראל ועתיקותיה. בין העורכים, אגב,
נמנה גם ייגאל ידין. הספד מכיל מאמר
של הארכיאולוג הנודע ז׳אן פרו, על
גלוסקמאות וארונות־קבורה מבן־שמן(עמוד
.)46 פרו כותב כי מימצאים אלה מן התקופה
הכלכוליתית חם העתיקים ביותר בעולם.
במאמריו הוא מודה ״למר משה דיין שנתן
לי רשות לסייר ולצלם את הפריטים שהוא
אסף ׳ושיחזר, בסבלנות רבה, יוכן את
הערותיו שרשם בזמן שגילה את המימי
צאים. אני מודה למר אברהם בירן מנהל
אגף־העתיקות שנתן לי את התיק של
המי׳מצאים בבן־שמן. לשניהם אני מודה.״

11531001.־ 101־)ס 711.1£011010ז 0ץ \ 13־310 0011001100 01ע 1ז? 10 1110ז
0110ז 0 13ס! 0 <100־11130^ 31
1110 151301־ 01ז 0ז1? 1 ? 0110155100 10 ? 0611511 1110 5031, 80 )1 10 1^105110ח 0ז? 1115ז10
11501101.
11115 ? 111111031100.ו111ע\ 1115 3551513000 10 0000001100ז, 16 ם ז 15310ת10

קורק ומגידו! :

חותם נדיר ביותר (למעלה
משמאל) המצוי באוספו הפרטי
של טדי קולק, ראש עירית ירושלים׳שהוא גס יו״ר מוזיאון
ישראל. המאמר מודה לקולק שאיפשר לחוקר לבדוק את החותם

וכן כלולה בו תודה לאוצר מוזיאון־ישראל, יעקב משורר,
על העזרה שהגיש בפירסוס עבודה זו. למטה: קטע מהמאמר
המוסר כי מימצא מסוייס מצוי באוספו הפרטי של מרדכי מגידון,
מנהל מוזיאון הארץ. והבעת תודה למרדכי מגידון על עזרתו.

.ץ 11ם 000ז 1<01ז13ת 1110
1? 10.ם3א? 011015510010 ? 111(11511111150־0 111301)3101׳*ו 10 נם 110 10׳\ 1ע^ 61.61021)1)100, 701־2 0011001100 01

דייו

גלוסקמה ששדד משה דיין מקבר
עתיק. היא נמצאת באוספו
הפרטי ומתוארת בפרוטרוט במאמריו המדעיים
של הארכיאולוג הצרפתי דאן פרו.
גס אם חל חוק התיישנות על פשעי השוד
של דיין, עדיין רשאית המדינה להחרים
את הרכוש העתיק השדוד הנמצא בידו.

קנה לעצמו ,9שניים החזיר לדיין חינם
ובעד תיקונם לקח עוד שני סארקופאגים
לגנזיו. בידי דיין נשארו אם כך 50 פחות
13 שנתן למוזיאון ועוד 1ש׳טרודה דיו׳תן
גילתה, דהיינו 36 אנתרופואידים ששוויים
לפני 6שנים היה 5000 לירות האחד כאשר
הם -שבורים.

ה הו כ חו ת
פור ס מו בכ תובי ם

^ ד אנשי אגף־ העתיקות ומוזיאון-
^ ישראל ידעו מהיכן גנב דייו את
האנתר׳ופואידים. זה לא הפריע להם לעשות
עימו עיסקיה בלתי-חוקית. אחרי הכל, אם
ירשב־ראש מוזיאון־ישראל, טדי קולק, עוסק
באוסף פרטי ומחזיק ברשותו תכשיטים
נדירים ביותר מביית־הקברות בדיר־אל-
בלח (העולם הזה ,)2058 למה יימנעו גם
העובדים האחרים של המוזיאון לעשות
עיסיקות מוזרות ובלתי־חוקיות?
מי שסבור כי פירסיו׳מיה של טרודה דותן
הם הפידסומים המדעיים הראשונים שגילו
את מעורבותו של דיין בשוד־עתיקות,
טועה טעות מרה. הספר רב־היוקרה ארץ־
ישראל, כרך על שם פרופסור א.ל. סוקניק
המנוח, אביו של ייגאל ידין, יצא לאור
בשנת 1967 על ידי החברה לחקירת ארץ-

׳תודה זו של פרו מגלה כי ראה הוכחה
מכרעת לכך שדיין חפר בעצמו את הגניבות:
הוא רשם כארכיאולוג רישום מדעי
מה שהוא גונב. רישומים אלה נמסרו
לפירוט והם הוכחה שדיין גנב את הגלוסקמאות
מבן־שמן שהן העתיקות בעולם.
תודה רשמית ׳ופומבית זו מגלה שוב
את שיתוף־הפעולה שבין השודד דיין
למנהל אגף־העתיקות דאז אברהם בירן,
כמו השיתוף בשנת 1971 בין דיין ליושב-
.ראש המוזיאון, טדי ק׳ולק.
׳פרו ממשיך במאמרו ומרעיף תודות על
משה דיין על שנזכר וזיהה את הקברים
ואת סי׳מוני׳הם 5 .גלוסקמאות כלכוליתיות
וכחצי תריסר כדי־קבורה נלקחו מן הקברים,
שוחזרו בידי ׳משה דיין. פרו מביא
צילומים של הגלוסקמאות הנדירות מאוספו
של דיין.
מאמרו של פרו, שהופיע בשנת 1967
מכיל את כל ההוכחות לכך שמשה דיין
׳חפר בעצמו את המימצאים הנדירים הללו.
אהבתו לבתי-קבמת עתיקים לא החלה
בדיר־אל־בלח בה שדד קברים מתקופת
הממלכה החדשה במצריים ( 1300 לפני
הספירה).
הוכחה נוספת לפעילותו הפושעת של
דיין מצויה במאמר אחד של ז׳אן פרו
בחוברת עתיקות משנת ( 1961 חוברת מספר
.)3המאמר מספר על קבר שהיתגלה
באזור בשנת . 1957 באותו מקום, אגב,
נפגע דיין ונקבר כאשר עסק בחפירת
עתיקות בלתי־חוקית כמה שנים לאחר מכן,
וכמובן לא הועמד לדין.
פרו כותב במאמרו כי מרבית הקברים
במקום נהרסו על ידי שודדי-עתיקות. והוא
כותב :״סידרה שלמה של חלקים מקברים
אלה שבאו מאותו מקום נאספו על ידי
אלוף ׳משה דיין.״ מתחת למאמר כותב
פרו בהערה :״אני מודה לאלוף משה
דיין שנתן לי חופש לבדוק את האוסף
שלו ולפרסם את׳הגלוסקמאות הכלכוליתיות
וכן על התעניינותו האישית בבית־הקברות
הקדום של אזור שעזרה לי רבות לטפל
באתר. אני מודה באותה ׳מידה לפרופסור
ייגאל ידין שהראה לי מייד את המיסמכים
הנוגעים למקום וכן למנהל אגף־העתיקות
זאב ייבין.״
השיטה שוב חוזרת על עצמה: השודד
עוזר לארכיאולוג יחד עם ראש אגף-
העתיקות ועם ייגאל ידין ששתק ולא דיווח
לשלטונות על שוד־העתיקות.
באותו מאמר (בעמוד 13 של החוברת),
נכתב :״־שיחזור זה של הגלוסק׳מאה הכל-
כוליתית מאוסף משה דיין בא מבני־ברק.
אני מודה במיוחד למשה דיין, שנתן לי
את הרשות לפרסם את התמונות של
גלוסקמה יזו מבני־ברק.״
כאשר נשאל משה דיין לפני שבוע,
על ידי כתב שידורי־ישואל בנידיורק,
מהיכן רכש את האנתרופואידים מדיר-אל-

יבליח, השיב כי קנה אותם מערבים. גם
טדי קולק אמר כי קנה את התכשיטים
שנשדדו מאתר זה מערבים בשוק. אולם
בבני־ברק ובאזור לא היו ערבים. ודיין
אינו יכול לטעון כי הגלוסקמאות מבני-
ברק או אזור נרכשו על ידו מערבים.
חוברת אחרת של הארכיאולוגים, ישראל
׳אקמפלוריישן דוונאל, משנת ( 1975 מספר
,)4מספרת על שתי כתובות של רעמסס
השני שהיתגלו בציורה הבאה :״כשהחלו
לסלול דרך דרומית לעזה, בדיד־אל־בלח,
נמצאו שתי כתובות עם כתב יתדות. האחת
מצויה באוסף ראובן הכט בחיפה והשניה
באוספו של משה דיין כתובות נוספות
כאלו נמצאו גם במקום בו גנב דיין אתי
האנתרופואידים בדיר-אל־בל׳ח.
הכתובות הן מתקופת רעמסס השני,
תקופת יציאת מצריים. מסתבר כי אשקלון
היתה באותה תקופה מרכז מרידה נגד
(המשך בעמוד )26

נזגניבה

זהו אנתרפואיד שנמצא
בחפירות בדיר־אל־בלח.
משה דיין גנב כחמישים מסוגו, בעת שכיהן
כשר״הביטחון, מכר חלק מהס למוזיאון
ישראל. עתה מיתמם דיין וטוען כי קנה
את העתיקות מהבדואים כ״שברי חרסים״.

י— שודדיהע תי קו ת —
(המשך מעמוד )25
השלטון המצרי בארץ כנען והמצרים דיכאו
את המרד במאמצים רבים. באף מוזיאון
ישראלי אין כתובות נדירות מסוג זה
המנציחות את מאורעות אותה תקופה.
גל יון מספר ,4משנת 1973 של ישראל
אקספלוויישן דורנאל מספר גם על חותם
נדיר ביותר של מעשיהו בן־ישעיהו, המצוי
באוספו הפרטי של טדי קולק. זהו חותם
שהיה שייך למישפחה נכבדה מראשי הבית
הראשון. במקום שתעמוד במוזיאון *שקולק
הוא היושב־ראש שלו, היא נמצאת באוספו
הפרטי.
בעיה זו של ראשי ועובדי מוזיאונים
שהם גם אספנים, סוחרים ויועצי־עתיקות
פרטיים, חמורה במיוחד. כאשר טדי קולק
רואה עתיקה השווה רכישה, האם יעדיף
לרכוש אותה עבור המוזיאון שהוא היושב־ראש
שלו או לאוספו הפרטי ן כיצד יוכל
להפריד בין ־שתי הישויות שהוא מגלם,
זו של אספן סרטי וזו של יו״ר מוסד
ציבורי?
בעיה זו לא באה על פתרונה בהצעת
הוק־העתיקות החדשה בה דנים עתה
בוועדת־החינוך של הכנסת. בהצעה יש
חורים רבים. ניסיון לסתום את הפרצות
עשה סוחר־העתיקות־דני פינקוס, שהגיש
תזכיר מפורט ליושב־ראש ועדת־החינוך,
אברהם כ״ץ.

עובדי ציבור
כ אספני ם פרטיים
א רק קולק, אלא מרבית הפקידות
/הבכירה של המוזיאונים ואגף־העתיקות
אוספת עתיקות, קונה ומוכרת אותם, וכן
משמשת כיועצת לסוחרי־עתיקות. מפליא
שעובדים בכירים במוזיאון־ישראל, למשל,
כרפי בדאון, ממליצים לפני קונים רק על
חנות העתיקות של צדוק או החנות של
מומג׳אן בירושלים. בדאון מרבה לשהות
בחנויות אלה, וקשר זה תמוה ביותר.
בראון הוא גם אספן־עתיקות נלהב ביותר
וככל אספן לא יהסס להחליף עתיקות אצל
סוחרים. ודאי שסוחרים שהוא ממליץ עליהם
בפני קונים יתייחסו אליו יפה לכשירצה
להחליף או לרכוש עתיקה כלשהי.
להיכן יכולים להידרדר הדברים אם לא
יקבל ח״כ כ״ץ את הצעות פינקוס, אפשר
לדאות במקרה של מנהל נזוזיאון־הארץ
כתל־אביב, מרדכי מגידון.
חוברת ישראל אקספלוריישן דורנאד
משנת ( 1974 מספר )3/4מספרת במאמרה
של ורדה זוסמן מאגף־העתיקות על שלושה
כלים דמויי־חיות (סופומורפים) .המאמר
מספר כי אגף־העתיקות רכש כלי אחד
כזה וכי בארץ מצויים עוד שניים כאלה :
האחד במוזיאון רוקפלר והשני באוספו
הפרטי של מרדכי מגידון מנהל מוזיאון
תל־אביב. המאמר מציין כי כלים אלה
נדירים ביותר. מגידון עומד באותה דילמה
כמו טדי קולק, כאשר עליו לרכוש עתיקה.
האם ירכשנה עבור אוספו הפרטי או עבור
המוזיאון של העידיהי
אבל מגידון הוא גם מוכר־עתיקות, ואפילו
לעירייה. ניסים שאלתיאל, כיום מנהל החב׳
לפיתוח יפו־העתיקה וקודם מנהל אגף-
האירועים בעירייה, אישר כי האגף קנה
כלים עתיקים כדי לחלקם כשי לאורחים
רמי־מעלה. הכלים נבחרו ונרכשו על ידי
המומחה של העיריה, מרדכי מגידון. פעם
אחת שילמה העיריה ישירות לסוחר המוכר,
וביתר הפעמים היו התשלומים ישירות
למגידון. שאלתיאל הסביר כי כנראה ־שילם
מגידון לסוחרים והעיריה החזירה לו את
ההוצאה. אבל עובדה היא כי מנהל מוזיאון
עירוני מוכר גם עתיקות לעיריה המעסיקה
אותו. מגידון עושה גם עיסקות אחרות
של מכירת עתיקות לאספנים פרטיים.
הסדר הטוב והניהול התקין אינם עולים
בקנה אחד עם התנהגות מסוג זה של
עובד־ציבור.
כדי לשים קץ לשוד־העתיקות והמיסחר
בהן על ידי מ־שה דיין ודומיו חובה להפעיל
את החוק לא רק כדי להטיל עונשים.
חוק־העתיקות הקיים מקנה לשר־ד,חינוך-
והתרבות את הזכות להחרים כל עתיקה
שמוצאה גילה׳ אותה בניגוד לחוק או
להשאירה במקום הימצאה.
מרבית העתיקות המצויות בידיים פרטיות
הגיעו לשם בניגוד לחזק. שר־החינוו
יכול להחזיר לרשות האומה את עתיקותיה
ומורשתה הרוחנית. אגף־העתיקות יכול
לפעול נגד גנבי עתיקות. שתיקה כלפי
שודדי ובוזזי עתיקות מביאה לגניבת כספי
הציבור בדרכים אחרות. כי מבחינה מהותית
אין כל הבדל בין הגניבות •של מיכאל
צור ואשר ידלין לבין אלה של משה דיין.

ומותו של קאו״ויסס שאבחן וחסו־מעצווים, וב־ינכרים .
ו הרו פיוסומת, שכל האמצעים נשרים בעיניו להשגת מטרתו
^ תחנת־הרככת הישנה של יפו
^ מרכז צה״ל את החומר ההיסטורי
שלימים ישמש את מוזיאון צה״ל, לכשיוקם.
זהו המקום בו נשמרים כלי־רכב מכל
המלחמות, כלי־הנשק שהיו בשימוש צה״ל
וצבאות האוייב וחומר בעל חשיבות ארכיונית
והיסטורית אחרת.
באחד החדרים בתחנה הי־שנה הוקם חדר.
המוקדש לרמטכ״לי צה״ל. כל אחד מה-
רמטכ״לים לשעבר התבקש בשעתו למסור
למוזיאון חפצים אישיים, מזכרות, תעודות
ואביזרים אחדים ששימשו אותו בעת כהונתו
כרמטב״ל. לכל רמטכ״ל יש שם מדור
בעל ייחוד אישי.
לא מכבר ביקר במקום שר־הביטחון
שמעון פרס. הוא ערך סיור מקיף בתערוכה

להיות מיספר שניים. כך החל שמעון פרם
לטפח את פולחן הביטחון כדי ־שיבוא במקום
פולחן צה״ל, את מושג ,,מערכת־ד,ביטחון״
כבעל חשיבות רבה יותר מהצבא, הפך
את עצמו לנביא פולחן־הרכש. פולחן זה,
שהגיע לשיאו בשנים 1954—1956 התבטא
בסיסמה שפשטה אז :״אין ביטחון בלעדי
הרכש — ושמעון פרס הוא נביאו.״

***אפתנות

קטנונית עד לידי

ו חולניות זו באישיותו של פרס, באה
לידי ביטוי בשורה ארוכה של טכסים בהם
השתתף בתוקף תפקידו בצה״ל. תמיד שאף
להוכיח כי תפקידו, כמנכ״ל משרד־הביטהון
ואחר־כך כסגן שר־הביטחון חשוב יותר

העבודה לראשות־הממשלה הוא מנסה, מזה
כמה שנים, ליצור לעצמו תדמית חדשה:
של איש מתורבת, נעיס-הליכות, בעל
נימוסים חברתיים מופלגים, ישקול ומפוכח,
אחראי ובעל חזון, מתון והחלטי. הוא
לובש על פניו מסכה יפה וחייכנית.
זוהי מסכה שיש בה להטעות ולהוליך
שולל רבים וטובים. מאחרי המסכה נשאר
אותו אדם עצמו * :שמעון פרס רב־הגכלים,
תככן ערמומי, קארייריסט חסר־מעצורים,
שקדן כרוני שאינו בוחל בשום אמצעי,
פסול ככל שיהיה, כדי להגיע אל מטרתו.
מן הראוי להזכיר מעט את עברו ואת
דרכו של ־שמעון פרם, ולוא רק כדי לרענן
את הזיכרון לגבי מה שפרס — בעזרת
רשת סוכני התעמולה הענפה שלו (״יוניי־

האס ה״וו קווו
ובחדריה ובעינו החדה הבחין מייד מה
אינו כשורה בתצוגה ההיסטורית. כל
רמטכ״לי צה״ל הונצחו שם. אבל מה עם
שרי־הביטחון של המדינה? מדוע להמעיט
מערכם וחשיבותם לביטחון המדינה לעומת
הרמטכ״לים?
וכך, תבע פרם לצרף גם את שרי־הביטחון
של מדינת־ישראל לתצוגה. דוד
בן־גוריון היה מיוצג שם ממילא, כמקים
צה״ל. משה דיין נמצא שם כרמטכ״ל.
כדי למלא אחר הוראתו של פרס ולהנציח
את ״־שרי־הביטחון״ היה צריך להקים רק
מדור •שינציח גם את שמעון פרס. אנשי
מוזיאון צה״ל מילאו את ההודאה.
ילדי בתי־הספר, שהם עיקר המבקרים
במקום, יכולים לראות עתה במדור על
שמו של שמעון פרס תמונות רבות מתקופת
כהונתו כמנכ״ל משרד־הביטחון, בעיקר
לצידו של דוד בן־גוריון. הם יכולים לראות
שם כל מיני אלבומים וחוברות שקיבל
במתנה בסיוריו ולהתרשם עד מה רבה
היתד, חשיבותו של פרס בצה״ל. מה שהם
לא יוכלו לראות שם הם המדים וקסדת־הפלדה
של שמעון פרס מתקופת שירותו
בצה״ל. כי כאלה לא היו לו מעולם.
תסביך הנחיתות הגדול ביותר של שמעון
פרס, שהוא אחד הכוחות הדוחפים ומריצים
אותו קדימה, נובע מכך שהאיש המתיימר
להזדהות עם ביטחון־המדינה, תקופה ממושכת
יותר מכל אדם אחר בישראל, לא
שירת מעולם כחייל באיזה צבא שהוא.
הוא לא לבש מימיו מדים של חייל ולא
החזיק רובה ביד, אלא בתוקף תפקידו
כסוחר־נשק.
תסביך זה, המתמשך לאורך כל הקאריירה
של שמעון פרס, גרם לו לא פעם למבוכה
והתבטלות. דאז החל את הקאריירה -שלו
כסוחר־נשק במשרד־הביטחון, כראש מש-
לחת־הקניות ־שיצאה לניז־יורק ערב פרוץ
מילחימת־העצמאות, הוא התחכך תמיד
במדיהם של אלופים ומפקדי־גיייסות.
כיוון שלא היה חייל בעצמו ואנשי הצבא
רכשו לו תמיד בוז וטינה, הוא ניסה להוכיח
כי תפקיד סוחר־הנשק חשוב לא פחות
מזה ־של החייל, כיוון שהוא האיש שנותן
בידי החיילים את הכלים הדרושייו לניהול
המילחמה.
היעדר הילת הזוהר של מצביא ולוחם
בביוגראפיה האישית שלו, לא חדל להטריד
את פרס מעולם. הוא לא השלים עם מצב
זה, עם תווית הג׳ובניק שהודבקה בו ועם
העובדה שבכל הקאריירה שלו נאלץ תמיד

מזה של הרמטכ״לים. הוא תבע ועמד על
כך לעלות אל הבמה ראשון ולדבר אחרון,
בניגוד מפורש לכל כללי הטכס.
תביעתו של פרם לשבץ גם אותו בגלריה
של רמטכ״לי צד,״ל היא אולי השיא של
יצר ההתבלטות וההתחיילות של האיש
שלא לחם בחייו מעולם. היא גם המשקפת
את התו הבולט ביותר באישיותו של
האי־ש, התובע עתה לעצמו את כתר
ראשות־הממשלה: ההתחזות בתדמית שיק-
רית ומזוייפת.
זוהי כמעט בדיחה מאקברית ששמעון
פרם הפך עתה לנושא דגל השינוי והתמורה
במיפלגת־העבודה. שכן, מכל מנהיגי מיפ־לגת־העבודה
הוא אולי השריד האחרון

תסביך
נ חי תו ת
של ג׳ובניק

לדור המידבר ההולך ונגמר. הוא לא היה
שייך אומנם ל״דור הנפילים״ של האבות
המייסדים שהנהיגו את המדינה בשנותיה
הראשונות. אבל בשמשו •וכנושא כליו של
אחד מהם הוא הזדהם יותר מכל מנהיג
קיים אחר של מיפלגת-העבודה בתככים
הפוליטיים הבזויים ביותר.
כעסקן מיפלגתי מנעוריו הוא היה מעורב
אישית במעשי נכלים פוליטיים. הוא אולי
הנציג האחרון של השיטה הביטחוניסטית
והמיפלגתית שאת מחירה משלמת עתה
המדינה יום יום בפרשיות השחיתות הנח שפות
בזו אחר זו. הוא עצמו קשור בצורה
ישירה בפרשיות מיסתוריות של קרנות
מיפלגתיות סודיות בשווייץ, שהיו שייכות
לרפ״י שהוא היה ממנהיגיה. כאשר ייחשפו
יום אחד פרטי שערוריה זו, עלול פרס
למצוא את עצמו כאחת הדמויות המרכזיות
שלה. וזו תהיה פרשה שלא תיפול בחומרתה
מפרשת ידלין.
את כל זה מנסה שמעון פרס להסתיר
ולהשכיח. בדרכו אל מועמדות מיפלגת־

טד־פרס״) השתולה בכל אמצעי התיקשודת
— מנסים להשכיח.
מעטים מצירי ועידת מפא״י שנערכה
ב־ 1946 ועודם בחיים יזכרו את המראה
המרנין, כיצד חיבק מנהיג נורדוניה, פינחס
לבון, בחור צעיר מקבוצת אלומות שבגליל
התחתון. שמעון פרסקי(פרס) היה אז חבר-
קיבוץ בן ,23 העסקן הצעיר ביותר במזכירות
מפא״י וחבר מועצת חבר־הקבוצות.
לחיבוקי לבון זכה כאות הערכה על העבודה
הטובה שעשה למען מפא״י בשורות הנוער
העובד, בו שימש כמזכיר. אלא שיחם אבהי
אוהד זה של אחד מראשי מפא״י ההיסטורית,
לא מנע משמעון פרס, כעבור כמה
שנים, לנעוץ סכין בגבו של לבון, בתקופת
העסק־הביש והפרשה ־שהפכה ל״פרשת
לבון״.
לא קל היה לבחור בגילו לחדור אל
הצמרת הפוליטית של אותה תקופה, בה
התבצרו אנשי העליה השנייה. אלא ששמעון
פרס לא היה ככל הצעירים בני גילו.
אלה חשבו כי העיקר הוא ליישב את הארץ
ול־שבת בלילות מסביב למדורות הפלמ״ח.
ואילו הוא ידע מה באמת חשוב לעם
וליישוב, וגם לו עצמו, ליישב את הכיסאות
במוסדות־הציבור.
אין ספק כי ־שמעון פרם נחון כבר אז
בכישרונות רבים. הוא ידע לדבר, להשפיע,
לקנות ולמכור. המילים היו מאז ומתמיד
נשק חשוב באשפתו. היה זמן, שאביו
אפילו חלם כי בעזרת מילים אלה יהיה
בנו סופר או משורר בישראל. באחת
הביוגראפיות של שמעון פרס מסופר כיצד
הלך אביו, סוחר העצים, יצחק פרסקי אל
בן־עירו חיים נחמן ביאליק ובידו דוגמה
־של השירים שבנו חיבר. שמעון היה אז
בן 11 בלבד, ילד שזה עתה עלה מן העיירה
זישניבך, שבפולין, שם היה מורהו לעברית
יהושע רבינוביץ, כיום שר־האוצר. הביוגראפיה
של פרם אינה מספרת מה היתד,
דעתו של ביאליק על שיריו. אבל שמעון
פרם לא גדל כאיש-עט, למרות שבכל
הזדמנות הוא מנסה להציג את עצמו
כאיש־רוח, חובב ספרות ותיאטרון.
נעוריו של שמעון פרס דמו בכל לכל
ילדי תל־אביב באותה עת. הוא לא התבלט
במיוחד בבית־ספר בלפור, וגם לא בצופים
הקשישים, אותם היה מבקר לעיתים. כאשר
המשפחה החליטה שעליו ללכת בדרכי
אביו, המשיך ללמוד בבית־הספר התיכוני
למייסחר (מאוחר יותר גימנסיה גאולה)
ולא עשה רושם מיוחד על חבריו ומוריו.

אינם תמיד נשכחים. בשנה שלאחר מכן
יכול היה פרם להתענג ולהינפש על־השבון
העם היושב בציון והשולח את עסקניו
לוועידות בחו״ל. שמעון פרס בן ה־ 23 היה
הציד הצעיד ביותר בקונגרס הציוני הכ״ב
שהתכנס בבאזל. שליחות לאומית זו היתה
אות לבאות, כאשר שמעון פרם -נועד לסובב
את כדור הארץ ללא הגבלה.
השידוך הגדול, בין שמעון פרס לבין
מערכת הביטחון, בא בשנת .1947 פעולות
המחתרת גברו והלכו, הבריטים העבירו
את ההכרעה על גורל הארץ לידי האו״ם.
דויד בן־גוריון, שעד לפני זמן קצר התעניין
בבעיות פוליטיות יותר מא-שר בענייני
ביטחון, קיבל לידיו את ההכנות לקראת
המילחמה המבצבצת באופק. הוא הקים את
בסיסו בבית האדום שברחוב הירקון בתל-
אביב, קרא ללישכתו בשם לישכת אדמוני.
את העבודה המעשית בלישכה זו עשו
אנשים כמו ישראלי גלילי, שאול אביגור
ולוי אשכול. כדי לדאוג לפרטים היומיומיים
היה דרוש להם מזכיר. הם קראו לשמעון
פרס. הקאריירה הביטחונית שלו החלה.
פרס היתמנה כראש משלחת־הקניות
שיצאה לנידיורק ערב ־הקמת המדינה,
הוכיח את עצמו כסוחר ממדרגה ראשונה.
משך תקופה קצרה לאחר מכן, היה קשור
ישירות עם חייל לוחם, כראש שירותי חיל-
הים. אולם דויד בדגוריון מיהר להחזירו
למישרד־הביטחון, הפעם כראש משלחת
המישדד בארצות־הברית.
שנות העסקנות לא הוציאו ממנו את
חלום ההשכלה, והוא ניצל את שהותו
בארצות־הברית ללימודים בבית־הספר החדש
למחקר סוציאלי בנידיורק, הקשיב
להרצאות במינהל ציבורי, באוניברסיטת

הארווארד.
הוא נשאר שם עד לביקורו של דויד
בן־גוריון בארצות־הברית, ב .1951-ואז חז־ארצה,
כמיישנה למנהל־הכללי של מיישרר-
הביטחון. העבודה בצילו הישיר של ביג׳י
החלה. וכעבור שנה כבר היה מיהל-כללי
של מישרד־הביטחון.
ך* חד כתקופה זו ניתנה לציבור הרחב
) \ ההזדמנות להכיר את שמעון פרם.
אט־אט נתגלתה דמותו: דמות של כמעט־צבר,
אשר יאכל קנוניות מיפלגתיות במסדרונות
בעת שחבריו אכלו פלאפל ברהב.
ניכרה בו תכונה האופיינית לאנשי מנגנון :
תמיד דבק לאדון. וכאשר דבק — היה
זה ללא סייג, לכל אודך הקו.
כאשר הפך להיות ילד השעשועים של
דויד בדגוריון, החל מצטט את דויד בך
גוריון. ביג׳י תקף את הציונות י פרס

רק על מדריכו בנוער העובד, אלחנן
ישי, עשה הנער רושם רב, ובהמלצתו
סודרה לשמעון סטיפנדיה ללמוד בכפר-
הנוער בן־שמן. לימים גמל פרס הסד למדריכו,
הפך אותו לאחד המרכזיים באנשי
מישרד־הביטחון.
משם פנה פרם אל קבוצת אלומות,
בגליל-התחתון. כמו דויד בן־גוריון מאוחר
יותר, היה גם שמעון פרם רועה־צאן. חברי
המשק עדיין זוכרים אותו כבעל שאיפות
עזות, המתגנדר בנוצות אינטלקטואליות.
באלומות מספרים עד היום את הסיפור
על היום בו יצא הרועה פרס למרעה,־
עם עדר הפרות של המשק כשהוא מחזיק
מתחת לבית־שחיו ספר קריאה רציני.
עברו שעות והעדר לא חזר לרפת. החב-

ע ס קו
מפלגתי בזוי
מגיל צעיר

המרכזי. הוא בא במגע גם עם ־שליחים
שעסקו בענף אחר של התנועה החלוצית :
היו אלה_העסקנים המיפלגתיים.
׳״הימים היו׳ימי המאבק בתוך מפא״י,
בין מפא״י כפי שהיא כיום ובין סיעה בי,
שאחרי גילגולים רבים הגיעה לגילגולה
הנוכחי: מיפלגת אחדות־העבודה. מאבק
דומה התחולל גם בתוך הנוער העובד. אלא
ששם היתד, ידה של סיעה ב׳ על העליונה.
מפא״י חיפשה דרך לתיקון המצב.
הגיזבר הפעלתן מאלומות, בעל כוח-
השימוע, עורר את תשומת־ליבם של
עסקני מפא״י. הם החליטו לנסות את כוחו
בתוך הנוער העובד. עדיין היה זכור להם
כיצד אירגן פרס בהיותו בבן־שמן מחתרת
מפא״יית בתא הנוער העובד במקום, שהיה
נוטה לפני כן כולו לסיעה ב׳.
הבחירה הוכיחה את עצמה כמוצדקת.
׳תוך ארבע שנים, בהן שימש כמזכיר מטעם
מפא״י בהנוער העובד, שינה פרס את כפות
המאזניים. אם היה בתחילה מזכיר מפא״י
יחיד בתוך מזכירות שכולה שייכת לסיעה
ב׳ ,הרי בוועידת הנוער העובד שהתקיימה
בשנת ,1944 זכתה רשימתו של שמעון פרס
לרוב קולות על רשימת נציג סיעה ב/
על כן בא חיבוקו הפומבי של לבון בוועידת
מפא״י ב־.1946

רים שיצאו לשדה לבדוק מה קרה לרועה
ולעדרו מצאו את הפריות מכלות את חלקת
הגזר בגך הירק ואת הרועה האינטליגנטי
ישן בצילו של עץ, כשהספר הפתוח מגן
על פניו כמגן מפני הזבובים.
כגיזבר הקיבוץ הצליח פרס הצעיר יותר
מאשר ׳כרועה בקר. בעבודתו החדשה
ניתנה לפרס הזדמנות להוכיח את יכולתו
במשא־יומתן וביצירת קשרים אישיים מועילים.
הוא לא הכיר רק את הגיזברים
האחרים ואת פקידי הבנקים והסשביר

ת 1945 ף יתה שנה גורלית
בחייו של שמעון פרם. בשנה זו הוא
נשא לאשר, את סוניה גלמן בתו ״סל מנהל
הנגריה בכפר־הנוער בן־שמן, שילדה לו
שלושה ילדים. בשנה זו התנסה בחוויה
מסוג אחר לגמרי: יחד עם קבוצה של 14
אנשי פלמ״ח יצא למסע לאילת. בדרך
הזרד, נאסרו כל ה־ 14 על־ידי הבריטים
ופרס נידון ל־ 14 ימי מאסר. כך שלא נכון
כי לא מילא כל חלק במאבק של בני
דורו נגד הכובש הבריטי.
אלא שהשירות והסבל למען המולדת

יו מיו ת
אי שיות
ללא כי סוי

מיהר לחזור על התקפה זיו, ביתר חריפות,
בפני ציוני ניו־יורק, במעיהם הם. ביג׳י
מדבר יעל או״ם־שמום י פרם חזר אחריו.
אחת מאגדות מישרד־הביטחון מספרת
על מסיבה אחת, המסיבה השנתית של
עובדי המישרד. בגן־הקריה קם דויד בן-
גוריון ונשא את דבריו, בהדגישו את
חשיבותם ישל ״פגזם״ ודברים דומים. קם
אחריו שמעון פרס, והחל סוקר את פעולות
המישרד בשנה שחלפה, והנה, לאפתעת
כולם, ביטא את המילה פגזים באותו יניב
המיוחד לבן־גוריון, היינו :״פגזם״ .דק
למחרת, כאשר העירו לו על כך, הסביר
לכולם שהיתר, זו פלייטודפה מיקדית, כלל
שלא מרצון.
מוז הפלא, איפוא, ש-שמעון פרס נודע
אז. ברבים כ״קול אדוניו ד׳
יתכן שאילו התאמץ וניצל את כישרו־נותיו
האישיים, היה שמעון פרם מצליח
לכבוש לעצמו עמדה עצמאית משלו. אולם
הוא גילה מוקדם מאוד כי הרבה יותר
קל לנסוע בטרמפ במרכבתם הרעיונית
והמעשית של אחרים. בייחוד שאחרים אלה
הם הבוסים של המדינה. כך, למשל, הוא
נוהג להציג בכל הזדמנות את עצמו
כ״תלמידו של ברל כצנלסוך. אולם כבר
מן הרגע הראשון, בו הבין לאיזה פסגות
יכולה להעלותו הדבקות באדון מסויים,
התחיל גם להבין ימה הסכנה בכך, שהוא
!תלוי בהם יותר מדי, הוא תפש כי ברגע
שהאדון ייעלם — ייעלם גם הוא. או,

לכל הפחות, יבוא קץ לאמביצייות שלו.
לכן, כבר מההתחלה, בד בבד עם השירות
לאדוניו, קבע לעצמו מטרה ברורה: ליצור
לעצמו בסים פרטי משלו. את הבסיס לא
יכול היה לבנות על רעיונות, כי מעולם
לא פיתח סגולה זיו. נותר לו רק המנגנון,
אותו הכיר היטב. הוא ניצל כל מישרה,
כקרש קפיצה למישרה גדולה וחשובה יותר.
בשיטתיות מפוכחת הסתער על דעת
הציבור, רדף אחדי כותרות בעיתונים
כאילו היה כוכבונת מתחילה בהוליווד.
השם שמעון יפרם הפך לשמעון פירסומת.
שמעון החל אז לשתול סוכנים בעיתונות
היומית, השומרים לו אמונים עד עצם היום
הזה.
ככל שגבר •ביטחונו האישי, וככל שמעשיו
זיכו לגיבוי מלא של דויד בן־גוריון, התרחב
מעגל נסיונות ההשתלטות שלו. במיוחד
בחר לעצמו את יחסי־החוץ של המדינה.
שמעון יפרם ראה את עצמו כרא־ש מישרד־חוץ
שני, ישווה בזכויותיו ובסמכויותיו
למישרד־החוץ הרשמי, שבראשו עומדת

כ שר־תחבורה
קיבל מתכות
מ״אגד״

גולדה מאיר. המצב הגיע לידי כך- ,שלפני
הבחירות של שנת 1959 הודיעה גולדה
מאיר, כי לא תשוב למישרדה, ואכן לא
שבה עד אשר הבטיח לה בן־גוריון חגיגית
כי ירסן את שאיפותיו הדיפלומאטיות של
שמעון פרם.
מיקרה מגוחך במיוחד, שהתפתח כתוצאה
מהתערבות זו בענייני חוץ, היה קשור
במכירת נשק משומש של צה״ל למדינה
דרום־אמריקאית מסויימת. פרס התעלם
מקיומו של מישרד־החוץ עד כדי-כך, שלא
מצא -לנכון אף להודיע לו על העיסקה.
הפרשה נודעה למישרד־החוץ דק כאשר
נאלץ המטוס לנחות נחיתת־אונס יבאל-
ג׳יריה, שם נעצר בידי השלטונות הצרפתיים
שחשדו כי הוא מבריח נשק
למורדים.

ן תהילת 1956 העיב ענן קטן את
זוהר הרקיע של שמעון פרם. היה זה
חלקו בפרשת לבון. כלפי חוץ, לא הראה
פרס כל סימן של דאגה או הירהור בקשר
לכך. אולם הוא ידע כי פינחס לבון לא
סלח לו את מעשהו, כי אם להיפך: הוא
מבצר את העמדה ממנה יגיח בהתקפת-
נגד. העמדה: ההסתדרות הכללית.
על כן יצא פרם לתקוף את ההסתדרות.
בהתעטפו בגלימת הלוחם למען ״׳ממלכתיות״
,הצליף בעקרונות המקודשים ביותר
של ההסתדרות — כמו קיום קופת־חולים ינפרדת — שמהם שואבת ההסתדרות את
כוחה הכספי והאירגוני. לבון לא שתק.
המילחמה שהתפתחה הסתעפה אל תוך
מפא״י עצמה, פרם, דיין וחבריהם פרשו
למעשה מחייה הסדירים -של המיפלגה,
הקימה סיעה משלהם, סיעת הצעירים,
שתפקידה העיקרי היה להצליף בהנהגת
המיפלגה: היא יכלה לפעול בתקיפות, כי
ידעה שמאחורי גיבה עומד דויד בן־גוריון
וכן המנגנון האדיר של בילוש, הפחדה
ולחץ -שהמדינה הפקידה בידיהם.
זו היתה גם הקבוצה שהציעה בשעתו
לבן־גוריון לערוך פוטש במדינה, לפזר
את הממשלה ולהכריז על שילטון יחיד
לשעת־חירום כדי ״לפתור את בעיות
המדינה.״

^ רכה בוץ דב* בשמעון פרם במהלך
1 1הקאריירה הפוליטית שלו.
כיום, כשהוא ליובש את מסכת איש־המוסר
הקפדן וחמור־הסבר, נוטים לשכוח
הרבה מהפרשיות ששמעון פרם היה יקשור
אליהן בעבר בטבורו. זוכרים רק את הציור
שהסכים לקבל במתנה מאגד, כשכיהן כשר-
התחבורה, ואת שיגשוגה המפתיע של
קריית גיגי, שכונת המגורים שיבנה אחיו,
הקבלן גרשון (״גיגי״) פרס ברמת־אביב
שנהנה מחסינות למרות שעבר לא פעם
על החוק.
אולם ה״געשפטים״ -של פרס התחילו
הרבה יותר מוקדם.
ב־ 1951 עם שובו של שמעון פרס
(המשך בעמוד )34

סי פו ו ההצלחה ש תאתר התצוגות

תובבו באווירה משפחתית ובמצב רוח
מרומם. טלי גולדברג הבלונדינית ודינה
ברנה קצוצת השיער — שתי הדוגמניות
היפהפיות שהחלו לעבוד עם קליק רק
בשבוע האופנה אך כבר השתלבו במשפחה
— איציק רוסו — איש־המכירות יפה־התואר
של המפעל, ליזה אארפלוט, השוודית
המתולתלת בת ה־ 27 העובדת יחד
עם יהודית בעיצוב הדגמים, קניינים מכל
רחבי תבל וסתם סקרנים שבאו להתבסם

באווירת הקרנבל שבלטה שם כל כך על
רקע שיגרת שבוע האופנה.
את הקולקציה לשבוע האופנה הכינו
יהודית וליזה בשבועיים של עבודה בקצב
מטורף של 18 שעות ביממה, כשדני עושה
הכל כדי לא להרגיז את אשתו .״כשאני
רבה עם דני זה לא יוצא טוב״ מתוודה
יהודית .״רזיתי ארבעה קילו״ אומרת ה־אופנאית
החתיכה ״אבל עכשיו אני מאושרת.
אנשים באים, מתפעלים וקונים וקונים.
זה שווה את הכל.״
דני ויהודית עדיין המומים מההצלחה
שנחתה עליהם בפתאומיות כזו ומתוכנית
היצוא שהתנפחה למימדים כה בלתי צפויים,
אך אין להם ספק שינמדו בה. הם
מהווים שניהם את סיפור ההצלחה התורן
בעסקי האופנה הישראלית.
מלבד סיפור ההצלחה התורן, השתתפו
בשבוע האופנה הארבע עשר עוד מאה
ואחד יצרנים, שהוכיחו פעם נוספת כי
ישראל התבססה כבר היטב במפת האופנה
הבינלאומית. האופנה הישראלית חרגה מתחום
החובבנות וביצעה כניסה מפוארת
ומקצועית, לתחום העסקים הרציניים.

אופותסחוט
> 1ן 11י| ״ 1 *1ן 1ד ך|| 1׳11ץ *|ף| עשויה להיות אחד הלהיטים של אופנת הייצוא
11 11111 1 1 ! #11 הישראלי, כפי שהוצגה בשבוע האופנה הישראלי
שנערך במלון הילטון. בתמונה: קיטי ממון מדגימה חליפת ספורט המתאימה לכל אלה
שחלמו להיכלל בניבחרות פולו, קריקט או רוגבי. נעלי ההתעמלות הס חלק מהחליפה,
מה כד נכנס כאן״ שאל ה־הקניין
הצרפתי כשהוא בוחן בהתפעלות
הליפה בהירה, עשויה משני
חלקים.
,״ארבעה סמרטוטי־ריצפה״״ ענתה לו
ברצינות הבלונדית הנאה שעמדה מזלו.
הקניין נדהם לרגע, אחר־כך חייך ואמר
״זה נפלא, הוסיפי את זה להזמנה״.
הנערה שעתידה להלביש את נשות פאריס
בחליפות וז׳קטים עשויים מסמרטוטי־ריצפה,
ובעוד הרבה דגמים מקוריים מאד,
שובי עין ולב שעוצבו כיד הנוסטאלגיה
המופלאה בסיגנון בגדי תל־אביב הקטנה,
היא האופנאית יהודית מור, התגלית האח רונה
;של שבוע האופנה הישראלי ה־14
במיספר שנערך במלון הילטון בתל-אביב.
יהודית בעלת העיניים הכחולות הענ קיות,
שהחלה את הקאריירה האופנאית
שלה כמעצבת־אופנה בכמה בוטיקים דיזג־גופיים
ידועים, החליטה לפני שלוש שנים
לפתוח עסק משלה. כיוון ששמחת החיים

והמרץ הבלתי נדלים שלה דוחפים אותה
להפוך כל דבר להפניגג, רצתה יהודית
שבית־האופגה שלה יהיה גם בית־תה, מקום
מפגש חברתי ומקום ייצור ומכירה של
תכשיטים ואביזרים מקוריים. אלא שביש־רון
ודמיון פורים כשלה אינם יכולים
להשאר אנונימיים לזמן רב. ההצלחה גילתה
את יהודית כעבור זמן קצר וכל תוכניות
בית־התה והתכשיטים כרעו ונעלמו
תחת זרם ההזמנות לדגמיה שהציף אותה.
יהודית, שהעסק גדל עליה באופן מהיר
ובלתי צפוי נאלצה לגייס לעיסקי־האופנר,
גם את בעלה דני .״הוא לא הבין שום דבר
באופנה, אבל אני לעומת זאת לא יודעת
עד היום איך הולכים לבנק,״ היא צוחקת.
דני הוא, אמנם איש־עסקים ממולח, אך
בחדר־התצוגה של קליק, שהיווה מוקד
משיכה עיקרי בשבוע האופנה, שררה אווירה
של קרנבל עליז יותר מאשר של עסק
ממוסחר.
בין הדגמים הצבעוניים והמקוריים הס־

(מימי!)׳ ו!
ג׳רי מליץ (במרכז) והדגם המז
שמלה לבנה נטולת כתפי

המרהיבות בשבוע האופנה הישראלי

1 1 1 *111111 11 * 17111 0יןךן הטירוף האחרון של האופנה: חליפה וחולי
11 11! 1 ^ 1111 11 ! #1111 צה עשויים מסמרטנטי־ריצפה ומעוטרים
במקלעות חבלי פישתן. זוהי רק אחת הדוגמאות לרעיונות המבריקים והמקוריים של
מלכת־הספונג׳ה יהודית מור, שכבשה את שבוע האופנה גס בדגמים רכים ורומנטיים.
בפתח ההילטון קיבלו את פני הבאים
נערות בשמלות שעוצבו בשחור לבן על
ידי האופנאי מספר אחד של י ישראל —
גדעון אוברזון. הלהיט שעורר את התלהבותם
של הקניינים מחו״ל היה מעיל מרופד
מבד מבהיק ועמיד גשם- ,שנראה מנדש
במו ה״דובוך של חיילי צה״ל.
לאה גוטליב, מלכת בגדי החוף והים של
ישראל, עשתה זאת פעם נוספת. היא
הציגה קולקציה מקסימה של בגדי־ים וחוף
בצבעים מרהיבים מהסוג המתפשט מדי

שנה כמו מגיפה בכל חופי העולם.
מה ישאיפיין את שבוע האופנה הפעם,
מילבד שלל הדגמים החדשים והמקוריים,
היתה הצפיפותדלכמה מהמציגים לא נמצא
אפילו מקום בחדרי הילטון הדחוסים. דורין
פרנקפורט, למשל, שכרה סוויטה במלון
פלאדה הסמול, ערכה שם את תצוגתה.
תריסר יצרנים אחרים מצאו פיתרון
אחר. הם המתינו עד לנעילת שבוע האופנה
הרשמי, פתחו השבוע שבוע אופנה נוסף
במלון רמאדה קונטיננטאד.

זהו שמו של דגם מרהיב זה של קאפטן חנף אוורירי.ושקוף
המיועד בעיקר לייצוא. נערות ישראל אינן להוטות כל כך
אחרי בגדי־חוף, אולם בחו״ל זוכים מוצרים ישראליים אלה להצלחה יוצאת־דופן בעיקר
בזכות העיצוב והמיבחר. שמלת־חוף זו מחירה אינו נופל מזה של שמלת־ערב.

פרח שמש

טנק כחול ־ לבןי

המשך מעמוד )21
!ים, שהיו נחותים־עד־נחותים־מאד, טנק־
!ול־טנק, לעומת יריביהם הגרמניים.
העובדה שלמרות נחיתות זו לא נכשלו
נגות־הברית אלא ניצחו טמונים לקחים
!רבה, אבל אין היא מענייננו כאן. רק
וציין, שהשפעה מכרעת נודעה לכך, שב-
זחום פיתוח עוצמת־האוויר שרר בעיקרו
כל דבר מצב הפוך, לטובת האנגלדאמרי־
[אים.
דגמי־הבסיס של טנקי סנטוריון וגם
!טון של ימינו נועדו ללחום בשדה־הקרב
כל מלחה״ע השניה, נגד פנתר וטייגר
!גרמניים. עולם המושגים והתפיסות ה־זכנו־טקטיים,
הטקטיים, האופרטיביים י־זאיסטרטגיים,
אשר בתוכו ולפעולה בו
!ותאמו ותוכננו, הוא זה אשר שרר בזירות
!עיקריות — ובעיקר אירופה והמזרח־
־!תיכון — של אותה מלחמה במחציתה ה־כניה.
מאז לא שופרו הטנקים הללו באופן
:סיסי, אלא רק במרכיביהם: במערכות-
!משנה העיקריות (כלי־נשק, בקרת־האש,
כנוע, תמסורות); או בפיתוח והחלפת רכי־
:ים בודדים מסויימים, בתוך אחת ממער־
:ות־המשנה.

מסתבר, כי כל עוד הטנק הוא
אמצעי־דחימה מסתער קרקעי —
כלומר, כל עוד יהיה זוחל על הקרקע,
חמוש כתותח ונועד ללחימה
בכינון ישיר — לא יתקדם הטנק
אל>מעבר לקונספציה הבסיסית של
סוף מלחה״ע ה־ : 2הטופוגרפיה
היא שתגביל אותו וגם את האויב ;

רק פעם אחת — עם הכנסת הצ׳יפייטן
במקום הסנטוריון.
האמריקאים והגרמנים עדיין לא החליפו
את מודל־הבסים שלהם עד עתה. רק בימים
אלה מתקרב לסיום פיתוח טנק גרמני
חדש, והאמריקאים עומדים רק כעת להחליט,
איזה טנק חדש יירש את הפטון.

ואולי יותר מכל, יש מקום לשא לה
זו אצלנו: לחץ הצרכים, מכאן,
ומיגבלותינו, מכאן, גרמו שבישראל
יושגו השיאים של עדכון טנקים
ישנים, ברק־ החלפת מרכיבים

השרמן זזזקן והטוב שופר עד לרמה כזו,
שאפילו ביום־הכיפורים היה ביכולתו להתמודד
עם הטנקים הרוסיים החדישים, בשתי
החזיתות. בצפון גזרת התעלה הביסה
יחידת שרמנים מ־ 51 והיכתה אחור כוח
עדיף מספרית של טנקי טי־ — 62 שהיו
אז טנקי־השירות המתקדמים ביותר שבגוש
המזרחי (טי־ 64 כבר הופיע בצבא האדום,
אך רק במספרים מוגבלים).
חשוב ורלוונטי יותר הוא עדכון הפטון
הישן, נז־ ,48 אשר נלחם לראשונה בצה״ל
בששת־הימים. תותחו המקורי, בן 90מ״מ
הוחלף כאן בתותח 105מ״מ בריטי (אשר
אצל האמריקאים יימצא רק במודל ט־60
של הפטון) .כן הוחלף מנועו, ממנוע בנזין
לדיזל, בצד שיפורים אחרים. בסיכומם,
נעשה מ־ 48 שלנו שווה־ערך בעיקרו
לפטון מ־.60

גולת הכותרת הייתה שיפור ה
שחיקה
מהירה וגדולה מדי של עוצמת
הטנקים, רק בתנאי שיחול שיפור מרחיק״
לכת בתכונות ההגנה הבליסטית (מפני פגיעת
קליעים) של הטנק.
בעייתיותו של שיפור זה לובשת צורה
מורכבת ביותר מפני שהתחמושת הנגד־טנקית
הקלסית — קליע קשה, החודר את
השריון (ח״ש) — התעצמה מאד בגירסו־תיה
החדישות ואילו תחמושת ״המיטען
החלול״ לא רק השתפרה, אלא גם נפוצה
במימדים ובמגוון שלא נודע כמותם ב־
.1945

לצורך זה ככר אין די כשיכלול
ובחיזוק הטנק הקיים כצורתו, אלא
יש צורך לתכנן מחדש, מיסודה,
את ״קליפת הטנק״ כולה וגם את
ארגון חללו הפנימי.
הדברים האחרונים גם מסבירים, למה לא
כדאי ולא מספק, הפתרון של פיתוח ״חצי״
טנק״ .נסיון כזה עשו האמריקאים, לאחר
שהוציאו (עם הגרמיים) כ־ 8שנים עקרות
לתיכנון יורש הפטון. התוצר שהתקבל,
״מ.ב.ט.־70״ (ר״ת של ״טנק מערכה עיקרי
לשנות ה־70״) נפסל על ידי הקונגרס
האמריקאי, מהיותו יקר ומתוחכם מדי.
אז פיתחו האמריקאים עבור הפטון מ־60
צריח חדש לגמרי, שבמקום תותח 105
בריטי, נשא מערכת של תותח־טיל שי־ליילה.
אבל הטנק ״החצי־חדש״ לא היה
הצלחה גדולה: המודל הבא של מ־ 60 שב
לצריח ולתותח הי-שנים: ועכשיו ייבחר
טנק המציג דגם־בסיסי שלם חדש, שהוא

לתוך העשור הבא, כבר מכינות גרמניה
ובריטניה פרוייקט משותף, המיועד ליצור
בעבורן את טנק שנות ה־.90

סיס״ ונש מבוקבקיס
^ מנם השקפות ומעשים אלה אי-
נם צריכים להיחשב תורה משמים.
כבר ראינו לא אחת בהיסטוריה הצבאית
ש״ההסכמה הכללית״ הצבאית פיגרה אחרי
ההתפתחויות, ולעיתים רק שיקפה וביט־אה
את מגמות השמרנות וגילמה את הפיגור.
אולם
אזהרה זו כוחה יפה לעתיד היוצר
רחוק. כשנים הקרובות -כלומר,

לפחות עד אמצע העשור הבא —
אין נראה יורש או תחליף הולם
ומלא לטנק. האפשרות היחידה להכחשת
קביעה זו טמונה כפרי
צת־דרך מהפכנית כלשהי, שעדיין
לא אירעה, או שלא פורסמה. לכן,
כל צבא צריך לדאוג לעצמו לטנק
מתאים ; ומשמע הדבר לכל צבא
מודרני — לטנק חדש, אשר צריך
שיימצא כשירות פעיל ובמספרים
משמעותיים וג, לים, בבר כסוף ה עשור
הנוכחי.

באופן עקרוני, אמנם רצוי שאת כל
אמצעי־הלחימה שלנו, ובמיוחד את העיק ריים,
נייצר בארץ. הסיבות ידועות ומו־בנות־מאליהן.
אבל במעגל יחסי־הגומלין
וההשפעות ההדדיות, שבין הצרכים, מי־

ה סנ טוויוני ם ־ טנק ה ט עו נ ה הבריטי הוותיק הנו שא עדיין ב עו ד

והוא יידרש להיות מסוגל להעסיק
|וגפ להשמיד מטרות שונות — ב-
!אופיין, במקומן ובעיתוי הופעתן
]— תוך קיום יכולת של תנועה ואש
מגוונים ומירכיים, משך פרק־יזמן
ממושך ככל האפשר.

זה, בתוך קופסת־שריון, שתהיה קטנה
1וקלה ככל..שניתן, ועם זאת תספק הגנה
;מירבית למה שבתוכה, ומול סוגי־החימוש
השונים שיופעלו נגדה. כמובן שהפתרון
הסופי יכול להיות מושג רק. בדרך של
פשרות — וכל צבא ממשיך והולך, פחות
1או יותר, לאורך אותו ״קו־פשרה״ אופייני,
שעוצב אצלו בסיום מלחמת־העולם האח־
!רונה, או מיד אחריה וכלקחיו ממנה.
השוני היחיד שחל מאז — והוא מש־
!מעותי לעומת סוף המלחמה, בעיקר לגבי
׳הרוסים והגרמנים — מתבטא בביטול
הקטגוריות של טנק ״כבד״ ,״בינוני״ ו־
|״קל״ .כל הצבאות מתבססים, מזה שני
עשורים, או שלושה, על סוג אחד והוא
,/טנק המערכה העיקרי.״ (הסיווג לפי
משקל איבד מזמן כל משמעות: טי־62
,הרוסי חמוש תותח גדל־קוטר, או ״כבד״,
|משל טנקי פסון מזנטוריון הישראליים שילחמו
בו, והכבדים ממנו במשקלם הכללי :
50ו־ 53 טון, מול ; 40 אבל תותח 105מ״ם
לנו, מול 115 לאויב).
בחינת הנעשה בתחום הטנקים, מתום
מלחה״ע השניה עד עתה, מעלה מיד את
השאלה, לשם מה נחוץ בכלל טנק חדש־בתכלית
י ולמה לא נלך בדרך הכבושה והכללית׳
של התבססות על מודלים בסיסיים
קיימים, תוך שיכלול מתמיד של
מרכיבים בם? שהרי, בכל התקופה הנזכרת,
החליפו הבריטים את מודל־הבסיס

״סנטוריון״ :מלבד שיריונו החיצו ני
הוחלפו למעשה בד מרכיביו הראשיים
2000 -חדקים חדשים בסך
הכל, מלכד שינווים וניתוחים כתובה.
יתר-על-כן, מחצית החלקים
החדשים, וכעיקר המנוע והממס־רות,
היו אמריקאיים — מה ששדד
מן המשפרים את היתרונות
היחסיים, שבהחלפת חלקים מאותו
מוצא. כסיכום נוצר טנק, שמבחינה
כמותית היו ביצועיו, ככל
תחום, לפחות בפולים מן ה״סנטור־יון״
שנרכש. כיוון שהפלדה המקורית
המשובחת והעבה נשארה,
הצטמצם כל המחיר ככף השלילה.
רק בתוספת 2טון כמשקל הכולל
-כלומר, לנזק אפסי.

תיכנזן מחוש
ולים אלה הפכו את הסנטוריון
לבן־תחרות — ומכמה בחינות, לעדיף
— לעומת הטנקים הרוסיים החדישים, כולל
טי־( 62 השמדת חטיבת טי־ 62 במארב
שלחוף האגם המר, ב־ 14 באוקטובר נעשתה
על טהרת הסנטוריוניס).
אבל נהיר וברור כי הגענו לקצה־הדרך,
ולכל היותר, נשאר לנו מדווח קטן ביותר
לשיפורים: מודלי־הבסיס הקיימים לא
יישאו שיכלולים משמעותיים נוספים ; וחשוב
יותר — ודאי הדבר כי בשדה־הקרב
ההולך ומתעצב כבר עתה (ואשר באוקטובר
73׳ וגם בוייט־נאם ראינו רק את דג־מיו
הראשוניים ,״הפרימיטיביים״) תיתכן
הקניית שרידות סבירה לטנק, ות־מנש

אשר יירש, אחרי יותר מ־ 30 שנות־שירות,
את שושלת הפטון.
שיכלול ועידכון משמעותיים נוספים של
הטנק שיתאימוהו לשדה־הקרב של שנות
ה־80׳ יושגו, אם כן, רק באמצעות טנק
חדש.

אבל פתרון זה הוא, כמוכן, ממושך
יותר משיפור טנק קיים —
מה שמחזיר אותנו לשאלה, אם עד
שיפותח טנק חדש וייכנס לשירות
כמספרים הנחוצים, לא ירד הטנק
ממעמדו, כדק״מ הדומיננטי ; ואם
כך, שמא מוטב דנו להסתפק בטנק
הקיים ולרכז את המאמץ כהבנת
האמצעים שיירשו את הטנק.
ההנמקות לתשובה רבות ומורכבות, אבל
היא עצמה פשוטה: לפחות כיום, מקובל
על כל הצבאות בעולם, שרמת הפיתוח
של מסוקי־הלחימה לסוגיהם, ושל מערכותיהם,
עדיין איננה כזו, שמותר לראותם
בשנים הקרובות, כמחליפיו של הטנק. וזאת
על אף שברור כי מסוקי־הלחימה יצטרפו
לרשימת אוייבי־הטנק וגם ישאפו להפוך
לקטלנים שבהם. לכן, אף ארה״ב, שהיא
המובילה בתחום המסוקים, רואה הכרח
דחוף לפתח מיד טנק חדש — למרות
שדווקא אצלה, מפני הפסד השנים שבלאו־הכי
נגרם עקב נסיון הנפל של מ.ב.ט.־,70
רב הפיתוי לדלג על דור נוסף של טנק
מקובל, אם רק הדבר מותר. בוודאי כך
אצל מדינות אחרות, שמשאביהן מוגבלים
מ-של ארה״ב וקמצנותן בענייני הגנתן גדולה
יותר.
אבל, עוד טרם ניכנס לשירות הטנק הגרמני
החדש (ליאופרד ,)2ובעוד הצ׳יפטיין
הבריטי מיועד לתפקד ביעילות גם עמוק

מדיהם ודחיפותם, סיכויי הרכש, אפשרויות
הייצור וסדרי־הקדימויות הצבאיים (שהם
חלק מן הביטחוניים, שהם חלק מן הלאומיים)
,אי־אפשר לקבוע, שפיתוח או ייצור
עצמיים עדיפים תמיד על רכש מבחוץ.
חלק חשוב — לעיתים מכריע — מהצדקת
ההחלטה, לרכוש בחוץ או לייצר
בבית, הוא תמיד רטרואקטיבי: החליטו
לייצר בארץ, והמוצר הוכח כיעיל, לא
יקר מדי וניתן לייצור בקצבים וכמויות
הנחוצים — ההחלטה היתה נכונה. אבל
אם בזבזנו זמן ומשאבים לייצר אמצע־,
שאיננו טוב ממה שיכולנו לרכוש בחוץ,
או שיתרונו השולי איננו מצדיק את ההשקעה
ואת אבדן הזמן — ההחלטה היתד,
מוטעית.

חיוניות הטנק לצה ״ד היא כה
רכה, והסיכויים לרכוש טנקים חדשים
וטובים כחו״ל, כמועד ובכמויות
ההכרחיים הם כה מפוקפקים,
עד שנחוצים נימוקים טובים כמיוחד,
לבסס עליהם את ההתנגדות
לייצור טנק ישראלי של שנות ה-
0א. אבל, כאמור, את התשובה הסופית
נוכל לקבוע רק אם אחרי שיושלמו פיתוח
וייצור הטנק ונראה איזה כלי.קיבלנו
ומה שילמנו עבורו — אם נשלם — ב־מ־מאבים,
בזמן ובאלטרנטיבות אחרות,
שאבדו או שצומצמו: וגם זאת, רק בתנאי
שייודעו במידה מספקת הנתונים והנסיבות
הרלבנטיים.
עד אז, נוכל להסתפק בתקווה, שעצם
הדיווח האמריקאי על מרכבה נכון —
ושכאשר ייחשף הטנק לציבור, לא נצטער
על המוגמר ולא נבכה את מחית, אלא
נוכל לברך עליו ועל תועלתו.

במדינה העם שיא החוצפה

יורד ומשתמט מטיף
מוסר ציוני
לאלוף צח״?

הישראלים ידועים בחוצפתם. אך בתואר
שיא־החוצפה החזיק השבוע אדם, שדווקא
חדל זה־מכבר מלהיות ישראלי.
בוושינגטון הרחוקה כינס השחקן תיאו־דור
ביקל מסיבת־עיתונאים, ישבה תקף
בחריפות ועידה שנערכה שם מטעם איר-
גון הקווייקרים (״הידידים״) .הוא טען כי
זוהי ועידה אנטי־ישראלית, מפני שהוזמן
לנאום לפניה נציג של אש״ף — סברי
ג׳ריים, ערבי ישראלי מכפר פסוטה בגליל,
חניך האוניברסיטה העברית שעבד
כעורך־דין בחיפה, שעבר לאחר מכן לביירות
והפך שם מומחה של אש״ף לענייני
ישראל. ג׳ריים ידוע כאחד מראשי אגף־
השלום באירגון הפלסטיני, פירסם את
דעותיו בזכות שלום עם ישראל באומץ-
לב, בעיתונות הערבית.
החוד האמיתי של דיברי ביקל לא היה
מכוון, כמובן, נגד הקווייקרים או נגד
ג׳רייס, שלא הורשה כלל להיכנס לארצות־הברית.
הוא היה מכוון נגד אישיות
ישראלית, שהופיעה באותה ועידה. היה זה
האלוף (מיל ).מתי פלד, יו״ר הוועד הפועל
של המועצה הישראלית. למען שלום
ישראלי־פלסטיני.
נגד הופעתו של פלד גוייס המימסד
היהודי בארצות־הברית כולו, על־פי פקודת
השגרירות הישראלית בוושינגטון. מסי-
בת־העיתונאים של ביקל לא היתד, אלא
חלק ממערכת שיטתית זו, שכללה הפגיות
בפתח הוועידה, הצהרות־גינוי ועוד.
מיפלט לנבל. בכל־זאת היה משהו
מייוחד בהופעתו של ביקל דווקא.
ביקל הוא יורד ומשתמט. אביו היה
עסקן קופת־חולים. הוא־עצמו נודע בארץ
כשחקן התיאטרון הקאמרי, עם הקמתו,
לפני מילחמת־העצמאות. אחרי קאריירה
קצרה ומוצלחת בארץ, המיר את הצלחתו
בקאריירה זרה. הוא עבר לארצות־הברית.
לא חזר להילחם במילחמה. בהדרגה הפך
יהודי מיקצועי, שחקן של תפקידי־שמאלץ
יהודי. הוא הפיק רווחים לא מעטים מן

הלוויו ת
** 11 ודה 3וח

כמותו הפך ראשד חוס יין
חמשורד הלאומי חראשון
ש 7חעם הפלסטיגי
כל עוד חי דאשד חוסיין, הוא היה
דמות שנויידדבמחלוקת__ .
המשודר עדין־הנפש מכפר-מוסמום*הקטן
במשולש לא השתבץ בשום סיסגרת. הוא

היה זה מיפגן פוליטי אילם, מרשים
בדממתו. אולם היו שרצו להפכו מיפגן
פוליטי גלוי. בין אלה בלט תופיק זיאד,
ראש עיריית נצרת, איש רק״ח, שנשא
נאום חוצב־להבות על הקבר. עזרו לידו
חצי תריסר משוררי רק״ח, שקראו משיריהם.
התייצב מולם עמוס קינן, שפעל
להבאת הגופה ארצה מניו־יורק, ושהיה
היחיד שנאם בעיברית .״ראשד היה איש-
האמת,״ אמר לאלפים ,״והאמת היא שלא
יהיו חיים לבני -שני עמינו בלא שלום
בינינו.״
מסוק ממעל. מסוק חג מלמעלה,
כנראה כדי לדווח למטה אלמוני על ה

ביו של ראשדכה לוויי ה *
מכל קצוות פלסטין

של ראשד חוסיין
על קיברו הפתוח

בני מופמוס ליד קיברו הפתוח של ראשד חדסיין
— התאחדו כל בני עמו

זמר* שחקן ביקל
קאריקטורה של פטריוט
הסנטימנטים של יהודים תמימים לישראל.
באחרונה הופיע בתפקיד מבייש ומבחיל,
בתור היהודי הניצחי, בסרט ניצחון באנטבה.
כאשר
איש כזה מרים את קולו נגד
אלוף בצה״ל, חייל קרבי מימי הפלמ״ח,
לוחם בשלוש מילחמות, חבר המטכ״ל של
מילחמת ששת־הימים — הרי זה שופך
אור על הרמה המוסרית של המערכה כולה.
המשתמט מטיף מוסר ציוני לאלוף, היורד
המשחק תפקידי־גבורד, בנכר מגנה ישראלי
שוחר־שלום — זוהי כימעט קא-
ריקטורה.
כפי שאמר הוגה״דעות בריטי: הפטריוטיזם
הוא המיפלט האחרון של כל נבל.
ה עול ם הזה 2059

היה לירי מדי בעיני עמיתיו הפוליטיים,
פוליטי מדי בעיני עמיתיו המשוררים. רק״ח
זעמה על התבטאויותיו האנטי־קומוניסטיות
•(״הקומוניסט אינו כמו אדם אחר. הוא
רובוט.״) מ-שרתי השילטון כעסו על לאו־מניותו.
אנשי אש״ף לא בטחו בו בשל
עצמאותו, מתנגדי אש״ף לא בטחו בו בשל
נטייתו לא־ש״ף (העולם הזה .)2058
אולם ברגע שנטמן באדמת כפרו, על
צלע הגיבעה המשקיפה על כביש ׳ואדי-
עארה, הפך ראשד חוסיין למשורר לאומי
של העם הפלסטיני — משוררו הלאומי
הראשון בדור זה.
מיפגן דומם. קהל האבלים עמד בגשם,
כרע בבוץ. הוא כיסה את צלע הגיבעה.
היו ישם לפחות חמשת אלפים איש, ואולי
זדשרת אלפים. הנשים עמדו מרחוק, מחוץ
למעגל האבלים, כנהוג בהלווייה מוסלמית.
הם באו מכל כנפות הארץ, שהערבים
קוראים לה פלסטין. לצד אלפי בני מוסמיוס
ושכנותיה, עמדו אבלים מן הגדה המערבית
ומרצועת־עזה. ראשי־ד,עיריות של רמאללה
וטולכרם עמדו לצד אנ-שים שבאו מעזה,
שלא הכירו את ראשד אישית. הם שוחחו
עם ראשי המועצות המקומיות מן הגליל,

מתרחש. שום שוטר לא נכנס לכפר-
מוסמוס. נכבדי הכפר הבטיחו מראש כי
ההלווייה תהיה שקטה ובלתי־פוליטית, אם
השוטרים לא ייכנסו ולא יחממו את האווירה.
ואכן, השוטרים נשארו למטה, בכביש,
שלשני צדדיו עמדו המכוניות לאורך
קילומטרים, זו מאחרי זיו.
אחרי האזכרה, שנמשכה שעות, התכנסו
בני־מישפחתו וידידיו של ראשד, ערבים
ויהודים, בבית המישפחה כדי לטכס עצה :
כיצד להנציח את זיכרו ולפרסם את כל
כתביו.

ד ר כי אד ם
חזדה למיר**?1
״ תנו 7יעשר עזי ם כ די
7שקםאת חיי ,״ מבקש
ח אז רחהב רו בלמ מי שר
החכרה הישראלית
״הפיתרון הכי טוב בשבילי זה לחיות
רועה. כל מה שאגי רוצה זה עשר עיזיה.

רק שיתנו לי צ׳אנס להתחיל להשתקם,
במשך הזמן כבר אכנס למסלול״.
נחמן פרקש הבורח הניצחי נמצא, לדבריו,
על פרשת דרכים בחייו .״אני כבר
בן 41 ואני נמצא במצב נואש מבחינה
כלכלית. אין לי אמצעי קיום ואין לי עבודה.
מצד שני, אף אחד לא שוכח לי ש הייתי
עבריין ושאני כעת משוחרר על-
תנאי. כל מה שאני רוצה זה שיתנו לי
דרך ללכת בה.״
הוא מתגורר כיום בכפר הטבעונים אמירים,
יחד עם אישתו גאולה ובנו יעקב
(סו) ,שחזרו אליו לפני שלושה חדשים.
המשפחה מתגוררת בצריף דל בירכתי הכפר.
תושבי אמירים אינם שבעי רצון מן
השכן הישן־חדש. הם אינם מקבלים את
סו לגן־הילדים, נמנעים מכל מגע חברתי
עם משפחת פרקש .״אני חושב שהם מתכוונים
לזרוק אותי גם מפיסת הקרקע הסלעית
שלי״ ,צופה פרקש את העתיד.
״חשוב בשבילי להיות רועה כי ככה הכי
בטוח שאמנע ממריבות עם אנשים. אני
לא רוצה את זה. כשלבן־אדם אין קיום
הוא מידרדר. אני כבר מרגיש שאני מתחיל
להידרדר במחשבות שלי. השילטון
בארץ בוגד בי ולא נותן לי צ׳אנס להתקיים
בכבוד. אבל אני לא רוצה להסתבך
עם החוק יותר. יש לי משפחה שאני צריך
לדאוג לה״.
האיש שפנה אל הדת היהודית לאחר
חיים סוערים וגדושי נפתולים מוצא צידוקים
נוספים לבקשתו .״המנהיגים מדברים
על התורה ועל המוסר, אבל תראו מה קורה
פה. היום אין אף רועה יהודי אחד!
כל מי שרועה עיזים או כבשים אלה בדואים,
דרוזים וערבים. הרי מושג הרועה
הוא בשרשי המסורת היהודית. מי היו כל
נביאי ישראל אם לא רועים י אני לא אומר
שאני נביא או משהו כזה, אבל בעצם
זה שאהיה רועה, אוכל להגן על רעיונות
היהדות, רעיונות החופש, רעיונות שהיהודים
שוכחים אותם היום״ .אלא שמסתבר
שאין זה כל כך פשוט היום להיות רועה
יהודי במדינת-ישראל.
חנוק בגן עדן ״מה שאני צריך זה
רק עשר עיזים,״ מפרט פרקש את בקשתו.
״אני רוצה עיזים שחורות, אלה עיזים ש־מסתפקות
במועט — כמוני, ולא צריכות
טיפול מיוחד. אני חושב שהן תטפלנה בי
יותר מאשר אני בהן* כבר שמחי עין על
כמה עיזים שחורות אצל הבדואים בסביבה
והם מוכנים למכור לי״.
עז טובה עולה בסביבות 700ל״י. בסך
הכל הוא זקוק לסכום של 7000ל״י כדי
להתחיל בדרך חדשה ולהשתקם, הפעם
אולי באופן סופי. בינתיים מנסה עורך-
הדין צבי לידסקי, המטפל בעניניו של פר־קש
שנים רבות, להשיג תרומות או הלוואות
מהמוסדות המתאימים, אך פרקש אינו
בוטח בהצלחת הנסיון.
״גם למדינה כדאי שאני אהיה רועה.
אם אני עולה להרים עם העיזים, אני כבר
צופה עבור המדינה. כל עולה חדש מקבל
פה את כל התנאים הכי נוחים, אבל לא
(המשך בעמוד )34
* נראה מתעלף בעת נאומי־ההספד.
עורך־הדין עלי ראפע מיהר לתמוך בו.

וידויה של דוגמנית־וזצמות

מדוע אני שובת אתבע(
** יא ללא ספק המלבה של המלכות,
ן ן הדוגמנית הידועה והטובה ביותר בארץ.
היא יושבת לה בצמרת הענף ומשקיפה
מלמעלה למטה.
קארין דונסקי החלה את הקאריירה המזהירה
שלה בשטח הדוגמנות בגיל מאוחר
יחסית ולגמרי באקראי. עד היום
רבים אינם יודעים מי היתר, לפני שהפכה
למפורסמת. קיימות סברות רבות ביחס
למיקומו המ-שוער של גילה ויש השערות
שונות לגבי מקום לידתה המדוייק.
משנולד לפני כישנה, בערב חג־המולד,
בנה נואל, רעשו העתונים ואפילו הרדיו
והטלוויזיה טרחו להנציח את המאורע. כי
כשנכנסה להריון אחרי שלוש־עשרה •שנות
נישואין עקרים היתד, זו ידיעה מפתיעה.
כיום, ארבע־עשרה שנים אחרי נישואיה
לשלמה דונסקי׳ עומדת קארין דונסקי
בפני פירוד מבעלה. לפני כשנתיים, כשנכנסה
להריון, אותו תיכננה כפי שהיא
מתכננת כל דבר אחר בחייה, התחוללה
בה מטמורפוזה. קארין, המרובעת־ד,שמרנית
פקחה את עיניה לראות את העולם
במשקפיים אחרים. למרות הריונה ולמרות
הולדת בנה גמלה בה ההחלטה לשנות את
חייה ויהי מה. אולם כדרכה שלה היא לא
נטשה את הכל באופן ספונטאני אלא תיב*
ננה צעד־צעד, שלב־שלב.

מ סלול
ב מ קו ם פסנ תר
ן* יא ;ו לד ה לפני שלושים ושבע
1 1שנים בעיר סופום בגרמניה כקארין
קלוצקה, בתם של אב ממוצא שבדי ואם
ממוצא איטלקי.
העיר נכבשה על-ידי בנות־הברית וסופחה
לפולין. רוב משפחתה נשלחה למחנה
ריכוז. אמה שחיתה אז בהריון הוח־באה
אצל משפחת גויים. אביה הוסתר על
ידי זוג אחר. כשנולדה קארין היא הופרדה
מאמר, ונמסרה למשפחת גויים עד גיל שנה
וחצי. בתום המילחמה עזבה המישפחה את
גרמניה ונסעה לשוודיה. בגיל 7עלתה
ארצה.
המשפחה התגוררה בחולון. קארין היתר,
ילדה רזה שלא דיברה. עברית וסבלה מ־רגשי־נחיתות
איומים. הילדים בבית־הססר
כינו אותה ״דג מלוח״ והיא לא הצליחה
ליצור קשרי חברות עמם. תחת זאת התמסרה
ללמוד נגינה בפסנתר. רק בגיל
תשע, אחרי משבר של השפה העברית הפכה
לתלמידה מצטיינת. אולם עדיין היתד,
ילדה רזה עד אימה.

עם הבעל והילד

דוגמנית־הצמרת קארין
דונסקי עס בנה נואל
ובעלה שלמה, מיד לאחר שילדה. בתמונה למעלה מימין נראית
קארין עם בנה נואל בן השנה, כיוס. שבוע אחרי לידת בנה

לצבא לא גוייסה בגלל משקל ד,נמוך. חיא
המשיכה ללמוד נגינה בפסנתר והתפרנסה
מהוראת מתמטיקה ואנגלית בשעורים פרטיים.
חיי חברה לא היו לה. היא היתד,
בחורה סגורה ועדינה שלא קרבה אליה
איש ואיש לא התקרב אליה. כשהיתד, בת
23 הציעה לה חברה של אחיה להחליף
את הדוגמנית הידועה ג׳ון בארון בבית
החרושת תלווה מודל לתקופה בת חודשיים.
קארין סרבה. עולם האופנה והזוהר
היה רחוק ממנה. היא היתה לבושה בשמרנות
ומעולם לא איפרה את פניה. היה זה
אחיד, ששכנע אותה כי בדוגמנית־בית תש־תכר
יותר מאשר כמורד, בשיעורים פר
הפתיעה
קארין את כל מכריה כשחזרה לדגמן על המסלול. עתה
מגלה קארין כי עוד לפני שנכנסה להריון גמלה בה החלטה לעזוב
את בעלה. היא ממשיכה את נשואיה רק למען הילד, מתכוונת
להתגרש ברגע שהתנאים שלה יאפשרו לעשות את הצעד הזה.

טיים. כך החלה את עבודתה בבית־ד,חרושת.
חודש אחרי תחילת עבודתה נערכה
במקום תצוגת־אופנה• קארין התגלתה כבעלת
כישורים טבעיים, העתונאים גילו
בה עניין וצלם־ד,אופנה מולה הרמתי הזמין
אותה לצילומי ניסיון. מי שגילה בה עניין
גם כן היה בנם של בעלי המפעל, שלמה
דוגסקי. הוא היה הגבר הראשון, לטענתה,
•שגילה בה אי־פעם עניין. כעבור שנה היא
גישאה לו.
כיום, ארבע־עשרה שנים אחרי הנישואין
היא אומרת :״הכרתי אותו במפעל, הוא
היה הבן של בעל בית־החרושת, בחור
אמיד ובן עשירים ויחד עם זאת עניו.

הוא לא היה מהחתיכים הקלאסיים אבל אני
לא חושבת שלצד אשד, נאה צריך להיות
אפולו. לשלמה היד, אינטלקט טבעי וראש
מצויין. הייתי בת 24 ויחסית מאושרת.
מההתחלה הוא העריך אותי ולא היתנה לי
תנאים. אחרי אותה תצוגת־אופנה במפעל
של הוריו התחילה הקאריירה שלי לרוץ.
העתונים היו מלאים בתמונת שלי. הופעתי
באינסוף תצוגות־אופנה. באתי הביתה
והחלטתי: אני מוותרת על הפסנתר למען
המסלול. אמא שלי לא סלחי לי עד היום
את זה.
״שלמה, לעומת זאת, הבין אותי. מרגע
שהתחלתי לעבוד והפכתי עצמאית הייתי

קאוין דונסקי :
לבד. כל מה שרציתי עשיתי. היה ברור
לגו כשהתחתנו שאני אמשיך לעבוד. היה
ברור לנו גם שלא יהיו לגו ילדים. כי
כך אני החלטתי. אני חושבת שאהבתי את
שלמה באופן ילדותי, לא מבוגר. ההתפכ חות
שלי הגיעה לא ברגע שהכרתי מישהו
אחר — אלא ברגע שלא מתר לי יותר
כבוד אל בעלי. אשד, כמוני צריכה גבר
שיהיה מעליה, שיהיה חזק ממנה, כי אני
אשה חזקה מאד.
״ואז, קצת לפני שנכנסתי להריון הכרתי
את העולם מהצד האחר שלו. התוודעתי
אל גבר שפקח לי את העיניים,
שהוציא אותי מהעולם בו חייתי. את ההריון
שלי תיכננתי עד לפרט האחרון. זה
היה עניין של עיתוי. ייתכן שאם לא
הייתי מתכננת את ההריון שלי מראש
הייתי עושה ילד לגבר הזה ולא לבעלי.

קשר עם נשים
ו הו מו ס כ סו א לי ם

דיך להכין,״ מוסיפה קארין ו־מספרת
.״אנשים תמיד חושבים
שאנחנו הדוגמניות מכירות המון גברים
ושוכבות עם כולם. זה לא נכון! בעבודה
שלנו אנחנו בקשר או עם יגשים, או
עם הומוסקסואלים. לא שיש לי משהו נגד
הומוסקסואלים. אני חושבת שהם הכי
טובים במקצוע. אבל אני לא יכולה לקיים
איתם יחסי־מין.
״האמת היא שאם יש צופה גברי אחד
בתצוגת־אופנד, אנחנו מאושרות ועושות
את כל התצוגה למענו. אבל את האיש
לא הכרתי דרך הדוגמנות. למרות שהוא
התוודה באוזני כי עקב אחרי הצילומים
שלי במשך שנים ארוכות.
״את הרומן שלי איתו התחלתי כשהייתי
בהריון. הוא שמר עלי במשך כל ההריון.
לי ולשלמה יש הסכם. תמיד אמרנו שאם
נבגוד אחד בשני או אם יהיה לנו רומן
נספר על כך זה לזו כדי שהרכילות לא
תכנס הביתה בדלת האחורית.
״אז סיפרתי לבעלי על הגבר שבחיי.
הוא הבין. אפילו דיבר אתו בטלפון וקיבל
הודעות בשבילי. כי אני לא יכולה להם״
תיר כשאני אוהבת בן־אדם. להיפך, לא
איכפת לי שכל העולם יראה אותי איתו.
המקצועיים מתראים פעם בשבוע בשביל
לעשות אהבה. אבל אני אשד, של רומן
אהבה אמיתי. רציתי לתת גושפנקא רשמית
ופומבית ליחסים ביני לבין האיש שלי.
ומצד שני לא רציתי שמישהו יצלצל לבעלי
ויגיד לו , :תשמע ראיתי את אשתך
פה ושם עם זה וזה.׳ אז סיפרתי לו. הוא
אמר שהוא ציפה לזה כל השנים ולא ידע
דק מתי זה יקרה. הוא גם הודה שזה קרה
באשמתו.

המראה החדש של קאדי! ^

חשאית עס גבר, מחוץ לנזיסגרת נשואיה, פיתחה קאוין דונסקי
בגיל 37 לא רק אישיות חדשה, אלא גם מראה חדש לדמותה רבת
״צריך להבין: אני בן־אדם שאוהב לתת
אבל גם לקבל בחזרה. אי־אפשר לחיות
עם בן־אדם כשאין הערכה •הדדית. בבית
שלנו אני מרגישה ׳שאני המנהלת, אני
נושאת את החיים על כתפי. נמאס לי ! אני
רוצה שיורידו את העול הזה ממני, ש־יפנקו
אותי. אני רוצה להרגיש שאני לא
מסוגלת יותר ולהיות בטוחה שמישהו יעשה
את העבודה בשבילי.
״במשך כל החיים המשותפים שלנו היו
הרעיונות שלי, ההחלטות היו שלי והביצוע
היה שלי. למה נהיה לי טוב עם אותו
איש שפקח את עיני? אולי מפני שהוא
יותר מבוגר ממני ואומר לי מה לעשות.
פתאום נשמעתי לו, פתאום צעקו עלי, הדריכו
אותי, אמרו לי מה לעשות. ולהפתעתי
אני אהבתי את זה.
״בחיים שלי לא קרה לי שלא חזרתי
הביתה בלילה. יש לי תרבות ויש לי חינוך.
יש לי כבוד אל עצמי בגלל הגישה שלי.
אני בן־אדם ששומר על המיסגרת. אבל
כעת היחסים ביני לבין בעלי הם די מצחיקים.
כבר שנתיים אנחנו גרים באותו
בית וחיים בנפרד. היחסים בינינו אינם
מציאותיים. כשנתקנו את הקשרים פחדתי
שבעלי יאלץ אותי לעשות דברים שאיני
רוצה. אבל הוא בסדר. יש לו כבוד אלי.

הגוונים. כאן, בתמונה של צלמה האישי, סמי בן־גד, היא נראית
במראה החדש שלה: גבות מגודלות ושיער אסוף אה לה מרגו
המינגווי אותה פגשה בעת ביקורה בארץ. בתמונה למטה מימין :
קאריין בדמות הפאס־פאסאל בתילבושת משנות השלושים.

״אני בורגנית קטנה. אני לא מסוגלת לא
לחזור הביתה. אני לא מסוגלת לקחת את
הילד שלי ולהסתלק. יש לי בית מלא רהיטים
עתיקים שאספתי משך השנים נשקני־תי
בזיעת־אפי. אני לא מוכנה לוותר עליהם,
על הבית כן, לא איכפת לי איפה
אגור, אבל על מה שיש בתוכו איני מוכנה
לוותר בשום פנים ואופן.
״אם לא אחזור לילה אחד הביתה זה
יהיה מתוכנן. בשום פנים ואופן לא ספונטני.
אנחנו לא רוצים להתגרש עם כל
החנטריש והלכלוך. למען הילד אני חיי בת
שתהיה לי סבלנות, כי אני לא רוצה
שהוא יפגע. בינתיים אנחנו גרים תחת
קורת גג אחת. ברגע שנוכל להעניק לילד
את המקסימום מכל הבחינות, מישהו
מאתנו יעזוב את הבית.
״בעלי שלמה הוא אדם לא בריא. היו
לו שני התקפים רציניים מאד. ההתקפה
הראשונה באה אחרי מלחמת יום־הכיפורים.
הוא היה אחראי על רשימת נעדרים ב־רמת־הגולן
וראה איך הלכו חברה בגלל
חוסר־אחריות. כשבא הביתה לחופשה הוא
היה מוזר מאד והתנהג באופן יוצא־דופן.
הוריו ואני אשפזינו אותו. קיבלתי את
זה קשה מאד, מה גם שהיה לנו מפעל
שהתמוטט בגלל זה. ההתקפה השניה באה

עליו כשהייתי בהריון. עד היום אני לא
יודעת מה גרם לה. זה התבטא בכך שהוא
הרגיש פתאום שהוא מוסיקאי ומשורר.
״עכשיו זה לא מעניין אותו בכלל שהוא
הוציא ספר שירים. אני אפילו לא זוכרת
איך קוראים לספר. התביישתי בזה מאד.
ידעתי שהספר לא נכתב כתוצאה מכיש־רונות
בלתי רגילים שהתגלו בו פתאום,
אלא בגלל המחלה שחלה בה.
״אני אשה מתוכננת מאד. במצב שלי
כרגע זה רע מאד ואני מודעת לזה. יש לי
אחריות גדולה. כל אשד, במצבי לא היתה
מתחשבת בבעלה׳ היתד, לוקוות את הילד
והולכת. אבל אני יודעת שהילד הוא
הדבר. הגדול ביותר ששלמה עשה בחיים
שלו. לי יש קאריירה והוא תמיד חי בצל
שלי. תמיד הוא היה בעלה של קארין.
לבוא ולקחת לו את ההצלחה היחידה שלו
זה לא פייר. אני לא מסוגלת לעשות את
זה. אז אם הוא מבקש ממני לחכות עד
שהילד יגדל קצת אני אחכה. אני מקווה
שלא אתאכזב מהקורבן שאני מקריבה וש בסופו
של עניין, כשנתגרש, אז איש לא
יסבול מזה, לא שלמה לא הילד ולא אני.״
עד כאן סיפורה של קארין דונסקי. סיפור
עצוב נוסף של טרגדיה אישית מאח רי
עולם הזוהר.

ה איש מאחר־ המסכה
(המשך מעמוד )27
.מארצות־הברית ארצה, הוא פגש באחיו
גרשון שהיד. מחוסר מקצוע. בהתאם למסורת
המישפחתית של האב, סוחר העצים,
שהחדיר לבניו את סודות העסקים הטובים,
החליט גרשון שאם אחיו הפך סוחר־ינשק,
הוא יהיה לתעשיין.
בחודש דצמבר 1951 הוקם המיפעל התעשייתי
הראשון של גרשון (״גיגי״) פרס,
התעשיין בן ה־ .23 משקיע הון בשם נתן
כהן מניו־יורק, שעמד בזמנו בקשרים עם
שמעון פרס, בעת שזה ניהל את מישלחת
הקניות של מישרד־הביטחון בארצות-
הברית, החליט להקים בישראל תעשיית
גבישים. כהן ייצג חברה אמריקאית ידועה
בשם אולטרמר אינטרנשיונל.
חברה זו נוכחה לדעת שיש מקום בישראל
למיפעל גבישים. מישרד־הביטחון
לבדו צרך כמויות גדולות של גבישים
עבור מיקליטיו ומישדריו. נתן כהן חיפש
שותף מתאים לעסק, ואז נמצא שותף
מצויין, בדמותו של גיגי פרם בן ה־,23
הסר הנסיון, שהקשר היחיד *שלו עם
מכשירי־קשר, בעת שירותו עם מישלחת
מישרד־ד,ביטחון בפאריס.
כך נוסדה חברת תדיר, מיפעלי הגביש
של נתן כהן וגיגי פרס. מטרת החברה
המוצהרת היתר : .לייצר, לאסוף, לרכוש,

לתקן ולהתקין, להרכיב, להביא ולסחור
בתוצרת גבישים, חומדי-מילוי והטענה של
מצברים עבור מישדרים ומיקלטים ובתוצרת
מכשירים דומים.
ההון־ד,יסודי הרשום שר החברה היה
5000ל״י בסך־הכל. גרשון פרם מונה
כמנהל החברה. לא עברה שנה אחת,
והסתבר שההון־ד,יסודי אינו מספיק. לשם
כך גוייסו משקיעים חדשים. נערכה חלוקת
מניות חדשה. עתה הופיעו בין בעלי־המניות
גם שרה פרסקי ושדשנה דקל
(אליגון).
נכונותן *של שתי הנשים להשקיע מכספן
במיפעל חלוצי ראוייה להערכה. אולם אין
להניח שהן רכשו מניות במיפעל הצעיר
רק מפאת רוחן החלוצית. קרוב לוודאי
שקיוו לרווחים, באופן טבעי. היתד, צריכה
להיות להן ידיעה על סיכויי הרווחים של
המיפעל. שכן שרה לא היתד, אלא אמם
*של גרשון ושמעון פרס, שבאותה שנה
בדיוק הפך למנהל־הכללי של מישרד־הביטחון
; ואילו שושנה דקל היתר, אשתו
1של אפרים דקל, מראשי הש״י, ידידו הקרוב
של שמעון פרם, ושותפו במישלחת הקניות,
ויורשו במינהל אגף חיל־הים במישרד־הביטחון.
לעובדה
שחברת תדיר שימשה אותר,
שעה אחת הספקיות של מישרד־ד,ביטחון,
וניהלה עם המישרד עיסקות מיסחדיות,
לא היה שום קשר לכך שאמו ואחיו של
ד,מישנה למנהל־הכללי ; ואשתו של פקיד
בכיר אחר במישרד־הביטחון ניסנו בין
בעלי המניות של החברה.
כעבור שנה, ב ,1953-כשעי׳סקי חברת
תדיר התרחבו, הצטרף לבעלי־החברה איש
נוסף ממישרד־הביטחון, שמואל אבא שפירא,
ידיד. נוסף של שמעון פרס, ואיש
מי״שלחת־הקניות שלו.
ב־ 1954 אירע משהו שהביא לעצירת
התפתחותה המהירה של חברת תדיר. היה
זה כשפינחס לבון התמנה למישרת שו־הביטחון
במקומו של דויד בן־גוריון. כש הגיע
לבון למישרד, הוא לא הסתפק בקבלת
הנח״ות ותדריכים מפי המנהל־הכללי. הוא
בדק את כל ענייני ועיסקות ד,מישרי. יום
אחד העיד פינחס לבון באוזני מנהל׳־
הכללי, שמעון פרם, הערות ביחס לעובדה
שהמישרד מנהל עסקים עם חברה שעל
בעליה נימנים בני מישסחתו וידידיו.
ואז, באורח פלאים, החלו עיסקי חברת
תדיר לרדת. המשקיעים שוב לא ראו
סיכויים לרווחים ולהתאוששות. מעניין,
שבאותה תקופה החלו חתידותיו של פרס
תחת פינחס לבון, שד־הביטחון.
לדברי שמעון פרם עצמו באותה תקופה,
נופחו שותפי חברת תדיר באי־כדאיות
המיפעל, והחליטו למוכרו, אולם לא מצאו
קונים למניותיהם, למרות שהממשלה הז

רימה
הלוואה בסכום של 45 אלף לירות,
המפעל לא התייצב.
רק ב־ 1956 זכו המשקיעים לקבל בחזרה
את כספם, כאשד לעזרתם נחלצה חברת
כור ההסתדרותית. האיש שהחליט על
הרכישה היה מנהל כוך, אהרון רמז, ידידו
של שמעון פרס. כך קיבלו ידידיו ובני-
מישפחתו של שמעון פרם את כספם
חזרה, מכספי ההסתדרות.
*שמעון וגרשון פרם, שניקלעו למצב
מביך בעיקבות פירסום הפרשה, ניסו
להתגונן נגד הביקורת הציבורית בטענות
מפוקפקות. שמעון פרס טען כי אמו ואחיו
עזבו את חברת תדיר עוד בשנת .1953
אולם הרישומים ברשם־החברות הוכיחו כי
דק ב־ 1956 התקבלה החלטה בחברת תדיר
שאישרה את העברת מניותיהם של שותפים.
רק ב־ 1957 הועברו כל מניות החברה
לידי כור וסולל־בונה.

** וד כטרס שככה הסערה סביב
עיסקות גרשון פרס עם מישרד־הביט־חון,
שבהנהלת שמעון פרס, התפוצצה פרשה
חדשה: פרשת מוביליה.
גיגי פרס הגיע לחברת ייצור הבוכנות
מוביליה באפריל ,1958 אחרי שחיסל את
כל עסקיו עם תדיר. מוביליה היתד, חברה
שנוסדה ב־ 1950 על-ידי בעל־הון יהודי
שווייצי בשם ד״ר מכס קימחי מציריך.
המפעל הוכר כמיפעל חיוני למשק המדינה,
אך הביא רק הפסדים לבעליו. מפעם
לפעם ניסה ד׳ ר קימחי להבריא את המפעל,
שנימנה על הספקים של מישרד־הביטחון,
ושינה את הנהלתו. באפריל 1958
אף מינה את גרשון פרס, כחבר הנהלת
המפעל, אלא שכהונה זו נימשכה חצי
שנה בלבד.
גם כהונה זו לא הועילה. המיפעל הכזיב,
ובראשית 1961 עזב קימחי את הארץ בכעס
רב ושב לנהל את חברותיו השוויצ־יות,
הרשומות במדינת־הננס ליכטנשטיין.
אך לפני שעזב את הארץ החזיר קימחי את
גרשון פרם להנהלת המיפעל.
התברר ששיקולו היה הפעם נכון. חברת
נזוביליה החלה לפתע משגשגת ומכניסה
רווחים. החברה בהנהלתו של גרשון פרס,
ניהלה עסקים עם מישרד־הביטחון, שחת־השר
שלו באותה עת היה שמעון פרם.
בראשית אוגוסט 1961 אמר שמעון פרם
באסיפת־בחירות של מפא״י ״אז מה רוצים
ממני? שאנתק יחסים עם חברה רק
משום שאחי מנהל אותה?״ .טענה שלגופה
הדהימה יותר מחשיפת העובדות עצמן.
! י רשיות אלה ראויות להיזכר דוו•
קא בשעה ששמעון פרס מנסה להגשים
את חלום חייו: להפוך לראש ממשלת
ישראל.
המסכה היפה והמחייבת שהוא לובש על
פניו מתכוונת להסתיר את כל מומיו ופג־מיו.
גם את העובדה הפשוטה שלמרות כל
הפירסומת הרעשנית הוא לא הצליח לשקם
את משרד־הביטחון מההריסות שהותיר
אחריו דיין. הוא רק הסב אותו למנגנון
המשרת את האינטרסים הפרטיים שלו.
מאחרי המילים היפות של שמעון פרס
מסתתרת שממה רעיונית ופראזולוגיה נבובה
בילבד. אבל בשעות מצוקה ולחץ נוטים
גם אנשים הגונים לטפח אשליות.
כך היה כאשר העם האמריקאי בחר ב־ריצ׳ארד
ניכסון כנשיא, בסחף הקולות הגדול
ביותר שידעה ארצות־הברית בעת
האחרונה. היה זה אחרי שבמערכות בחירות
קודמות נכשל ניכסון כ״טריקי דיקי״
וכאיש ״שאף אחד לא היה מוכן לקנות
ממנו מכונית משומשת.״ ברגע מסויים
נשכח לו עברו. הבוחרים הוטעו לחשוב
כי טריקי דיקי השתנה בשל המסכה החדשה
שלבש על פניו ושהישוותה לו תדמית
חדשה.
פרשת ווטרגייט הוכיחה כי היה זה
מקח טעות. כשהיכתה המפלגה הרפובליקנית
על חטא בחירתו של ריצ׳ארד ניכסון
כמועמדה לנשיאות, היה כבר מאוחר מדי.
יש דימיון מסויים בין ניכסון לפרס לא
רק בצורה החיצונית. אלא גם באופי ובמבנה
האישיות. אם אינם רוצים שפרשת
ניכסון תחזור על עצמה במהדורה ישראלית
במקרה של שמעון פרם, חייבים צירי
ועידת מפלגת־העבודה המתכנסת בשבוע
הבא, לפני שהם בוחרים את מועמד מפלגתם
לראשות־הממשלה, להביט היטב היטב
בפניו של שמעון פרס ולשאול את עצמם:
האם הם מוכנים לקנות מאיש כזה
מכונית מיד-שניה, על סמך המילה שלו
בילבד?

עו שוו 1

(המשך מעמוד )23
פירוש הפתק, ומהי ההברה
השיבה התובעת כי אינה יודעת.
אי־אס־אל היא חברה למימון, בבעלות
בנק האיגודים המיקצוע־ים הגרמני (ס/ס)80
< .)20 גוף זה קיבל הכרה
ובבעלות כור (70
מפינחס ספיר *שר־האוצר כמיפעל מאושר,
הפטור ממיסים. מרבית רווחיו ניתנו לקרן
פרץ נפתלי, המממנת את אוניברסיטת תל־אביב
ואת קח־התרבות ־של תל-אביב.
רווחים אלה הגיעו לעשרות מיליוני לירות.
אי־אס־אל,

חלק מעיפקי ״אי-אפ-אל״ היה
בנותן הלוואות למיפלגת־העבודה,
והיו פעמים שהמיפלגה היתה חייבת
ל״אי-אם־אל״ 20 מיליון לירות,
ללא ריבית. הפתק של אהרון יד־לין
התייחס למימון זה. בצורה זו
יש קשר בין ידלין ובין ״כור״ ,ש־מנכ״לו,
מאיר עמית, נבח בבית-
המישפט והעיד לטובת ידלין —
דבר מוזר למדי מצד מנהיג התנו;
,,לשינוי.

קרן סתומה אחרת היא קרן יוליש,
שהוזכרה על־ידי ידלין. היא הוקמה על
שם משה יוליש, שהיה האיש מיספר שניים
בכור, דשפרש ממנה כאשר מונה מאיר
עמית כמנכ״ל. הקרן הוקמה על־ידו בעודו

האשה, דליה *
בחיים, עת היה גיזבר מיפלגת־ד,עבודה,
לפני צבי רכטר. זוהי קרן שאספה תרומות
למימון המיפלגה.

הקצוות הבודדים של הקרחון
הגדול של מימון המיפלגות יכולים
רק לגרות את הסקרנות לגבי מה
שהיה עתיד להתגלות, לולא ההסכם
עד חיסול החקירה.

כי נוסף לפתק הבודד שהוצג בביתר,מישפט,
יש בידי אשר ידלין פתקים רבים
נוספים. שיש בהם כדי להפליל אישים
רבים במדינה. עיסקת החבילה שנעשתה
עם ידלין מנעד, את פירסומם, לפי שעה.
היא גם מנעה הצגה נודסטופ של ידלין
בבית המישפט עד לבחירות.
אולם גם הודאתו של ידלין יש בה
כדי מתן אישור לשורה ארוכה של האשמות,
שפורסמו כאן. כך, למשל, הודאתו
בגירסת גושן לגבי מתן שוחד, מחזקת את
דיברי גושן לגבי אברהם עופר. גם הרמזים
שרמז על עיסקת נווה־יעקב ומתן הדירה
לגרשן ולבתו, מחזקת את פירסומי העולס
הזה בנושאים אלה.

גילוי האמת בבית־המישפט נידחה,
לפי שעה. אם יורה היועץ
המישפטי־לממשלה להגיש כתב
אישום בעניין אדיסון, עוד יתברר
חלק ממנה. אס יחליט היועץ-
המישפטי לחקור רישמית את התלונה
שהגשתי נגד מיפלגת העבודה
כעיקכות התאבדותו של
עופר, על קבלת כפפי נווה־יעקב,
תתברר האמת כחלקה המכריע.
יגאל לביב י
צילומים: פיטר פן ושלמה סתר
* עם עורך ג׳רוסלם פוסט, ארי ראט,
שהעיד לטובת ידלין״

תמרורים
נולדה • לכתב־הצבאי של הטלוויזיה,
נחמן שי, ולרעייתו, בת ראשונה,

נועה.

התגרשו. בפאריס, במאי־ד,קולנוע
המפורסם רוז׳ה (ברבארלה) ואדים (,)49
ואשתו הרביעית, שחקנית־ד,קולנוע קת״
דין (״קתי״) שניידר 33 אחרי ארבע
שנות חיים משותפות כאוהבים ושנת־נישואין
אחת, שהולידה בן משותף. ואדים
היה נשוי בעבר, בין השאר, לכוכבת הסרטים
הסכסית בריז׳יט בארדו (.)40
נ ״ב דור •׳כשחקן־הקולנוע הטוב ביותר
לשנת 1976 מטעם מועדון וראייטי הבריטי,
סר דורנס אוליבייה 69 על גילום
דמותו של פושע־מילחמה נאצי בסרט
איש הנוראתון. בפעם הראשונה ב־ 25 השנים
של חלוקת פרס זה, זכתה בפרס שח־קנית־הבימר,
הטובה ביותר אשתו של שח־קן־השנה,
ג׳ואן פלאורייט־אוליכייה
( ,)58 על הופעתה במחזה המועלה בימים
אלה על במות לונדון.
מונה. לתפקיד ראש־הטכס במישרד־החוץ
של ארצות־הברית, אודאן דדבל
( ,)31 יהודי מפיטספילד במדינת מסצ׳וסטס,
אשר למרות גילו הצעיר כיהן כבר כשמונה
שנים בתפקיד רא־ש־עיריית פיטספילד,
והיה מרצה בהארווארד. למרות היותו
רפובליקני מינה אותו ג׳ימי קארטר לתפקיד
תחת שירלי טמפל־בלק, שבילדותה
היתד, שחקנית־קולנוע.
מונה. לתפקיד ראש סוכנות־חביון־
המרכזית של ארצות־הברית (סי-איי-אי)
אדמירל סטאנספילד טרנר 54ש למד
יחד עם נשיא ארצות־הברית שמינהו
לתפקידו, ג׳ימי קארטר, באקדמיה של
חיל־הים באנאפוליס ושימש כמפקד כוחות
נאט״ו בדרום־אירופה. טרנר, שקארטר אמד
עליו כי הוא יהיה ג׳דרג׳ מרשאל הבא,
נבחר לתפקידו אחרי שהמיועד הקודם
לתפקיד, תיאודור סורנסן 50 מי
שהיה עוזרו של הנשיא קנדי, ויתר על
מינויו בגלל התנגדות חריפר, בסנאט.
אושפז • בבית־חולים במארוקו שח־קן־הקולנזע
ג׳ין (הקשר הצרפתי) הקמן
( ,)36 אחרי שנפצע עקב נפילה מסוס במהלך
צילומי סרט חדש, צעד או תמות,
שבו הוא מגלם דמות קצין אמריקאי המשרת
בליגיון־הזרים הצרפתי בשנות ה־
20׳ ,באתר הצילומים ליד ראבאט. ד,קמו
נפ$ע בגבו, והוא מתאושש במהירות.
נהרגה • בהתרסקות מסוק של חיל״
האוויר הירדני ליד העיירה אנטפילה בדרום
ירדן, המלכה עאליה, אשתו הש־לישית
של המלך. הירדני חוסיין, שניש־אה
לו ב־ 1972 אחרי שהתגרש מרעייתו
הקודמת, הנסיכה מונה ממוצא אנגלי.
עאליה 29 היא בת למישפחת טוקאן
משכם, שאביה היד, שגריר ירדני והיא
ילדה לחוסיין שני ילדים, הנסיך עלי ()3
והנסיכה עאייה 1נולדה בקאהיר,
למדד, באוניברסיטת אלכסנדריה סיפרות
ערבית ואנגלית, ונחשבה כאשר, היפה
ביותר מבין נשותיו של המלך הירדני.
נהרג • בעת מילוי תפקידו, סגן דכ
שמעון כהן 24 בנו של ח״כ הליכוד
מאיר כהן, בשבוע שבו מלאו ארבע
שנים לרציחת דודו, ברוד כהן, איש
־שירותי־הביטחון הישראליים שנורה למוות
בספרד על־ידי אלמונים בעת מילוי
תפקידו. כהן היה חניך העתודה האקדמאית
ובוגר הטכניון בחיפה בפאקולטה
להנדסה תעשייתית, התגייס לצד,״ל לפני
שנתיים כקצין ושירת בחיל־המדע.
נפטר. מהתקף־לב פתאומי מבקר־האמנות,
הצייר וד,מרצד,־לאמנות יואב
בר־אד 44 בנו של המציל המפורסם
מחוף גורדון בתל־אביב, אהרון (״אהרוג-
צ׳יק״) כר־ אל ( )74 ואשתו הראשונה
שולמית. היה מרצה לאמנות פלסטית
ולעיצוב תלת־ממדי בפקולטה לארכיטקטורה
בטכניון, ייצג את ישראל בבייאנלה
בפאריס ב־ 1959 והיה מבקד־אמנות של
ידיעות אחרונות, הארץ, גלי־צה״ל וכתב־העת
עכשיו.
נפטר. בבית־ד,חולים רמב״ס בחיפה,
לאחר מחלה, אהרון־וולטר ליג־דגשטהאוס
72 אחד ממנהיגי יהדות
גרמניה ביישראל ומי שהיה שנים רבות
ראש סיעת גח״ל במועצת עיריית חיפה.
היה אביו של שופט־השלום מיכה ליג״
דגשטראוס, אשר ב־ 1939 נפגש בשם
הקהילות היהודיות בגרמניה עם אדולף
אייכמן וניהל עמו מו״מ• ,שנכשל, בקשר
לעליית יהודי גרמניה ואוסטריה לארץ-
ישראל. עלה לישראל באותה שנה והיה
ממקימי בנק־ישראלי־לתעשייה בחיפה והצפון
ומראשי התאחדות־בעלי־התעשייה.
ה עול ם הזנז 2059

במדינה
(המשך מעמוד )31
חושבים על אגשים עם בעיות שחיים בארץ
הזאת ארבעים שנה. אני לא מבקש
דירה ואוטו עם מספר לבן, זה לא בראש
שלי. אני לא צריך את זה. אני רוצה
לחיות בתוך הטבע. אני רוצה לגדל את
סו בתוך הטבע ולקחת אותו איתי למרעה,
כי בעיר הוא כבר הספיק להתקלקל.

נחמן פררקש
עזה האהבה לעז

״אני מעמיד את המדינה במיבחן. תארו
לעצמכם שאני העולה המאה אלף ואחד
מרוסיה (ואני לא מתכונן לעזוב את הארץ
הזאת) ,וכל מה שהעולה החדש הזה רוצה
זה עדר עיזים קטן. אבל לנחמן פרקש לא
שוכחים את העבר שלו. שיפסיקו להשתמש
בעבר שלי נגדי, מספיק, גמרתי עם זה.
אני גר במקום כל כך יפה שאני אוהב
אותו, שזה ממש אבסורד שאין לי אפשרות
קיום. זה כאילו אני יושב בתוך גן־העדן
— אבל אני חנוק.״
ייתכן שמדינת ישראל תנסה הפעם להתמודד
עם האתגר שהציב פרקש בפניה.
עוזר שר־החקלאות יפת עוזרי הבטיח כי
פניית פרקש תישקל במשרד־החקלאות, ברוח
אוהדת. סוף סוף יותר זול למדינה
לספק לפרקש עשר עזים מאשר לשכן אותו
בבית־כלא.

מי שטרה
המארב הפרוע
השוטרים ירו בנמלט —
ופך נפתחה שרשרת
ש? אירועים מוזריס
,״עצור, או שאנחנו יורים!׳ קראו השוטרים
אחרי האיש, שקפץ מחלון הבית
ברחוב הרב קוק בנתניה, ונמלט במורד
הרחוב.״ זו היתר, הגירסה המישטרתית
לגבי פציעתו של העבריין הנמלט מנחם
יוסף, אשר ברח לפני כשבועיים מכלא
יונה, שם היה עצור כארבעה חודשים
כשהוא ממתין׳למישפטו. גירסת המיש־טרתה
פורסמה מייד אחרי המיקרה וכללה
שפע של פרטים אשר בדרך־כלל אין דוברי
המישטרה ממהרים לספק לעיתונאים.
האומנם הזהירו השוטרים את מנחם
יוסף י האומנם ירו יריוודאזהרה באוויר,
כפי שמחייבות ההוראות? האומנם כיוונו
את היריות הראשונות רק לרגליו של
הבורח?
על כך חולקת מישפחתו של מנחם יוסף.
לגבי שני הכדורים שננעצו בגבו אין
מחלוקת — רק מילימטרים ספורים הפרידו
בינו לבין המוות.
לטענת קרוביו של מנחם יוסף. שחקרו
את הפרשה, הוא קפץ מן הקומה השנייה
בבית־הדירות שבו הסתתר, היישר לרגלי
השוטרים שהקיפו את הבניין בכוחות
מתוגברים. הללו מיהרו להפעיל את ניש־ר
עו ל ם הזה 2059

קם, וירו בו מטווח של מטרים אחדים.
ההידרדרות הצפוייה. דרכו של
מנחם יוסף אל הפשע היתד, מובטחת
מראש. מנחם 25 נשוי, שוחרר מצה״ל
חודשים ספורים אחרי גיוסו בשל סעיף-
עצבים. בחוות־הדעת של פסיכיאטר בכיר
הומלץ לאשפזו לטיפול ב״בעיות אישיות
חריפות״ ,וכן לשם גמילה מן הסמים
שלהם השתעבד. אולם כל נסיונות המישפ־חה
לאשפז את מנחם, שהסכים לדבר מרצונו
ואף רצה בו, נכשלו. התירוץ שניתן
על-ידי מוסדות האישפוז היה :״אין מקום״.
את בעיותיו ניסה מנחם לפתור בעצמו.
שלוש פעמים ניסה להתאבד, בצורות שונות.
אך נכשל גם בכך. חוות־הדעת הפסיכיאטרית,
המלצות הרופאים, תחנוני
המישפחה, ניסיונות־ההתאבדות של מנחם
— בכל אלה לא היה, כנראה, די כדי
לאשפז את הצעיר ולנסות לשקמו.
הוא הידרדר לפשיעה, וכד אף מימן
את הסמים שלהם נזקק. נערכו מיספר
ניסיונות לסדרו בעבודה, והוא אומנם עסק
תקופה מסויימת בליטוש־יד,לומים ובמסגרות,
אלא שלא החזיק מעמד במקומות-
העבודה ושב להסתבך עם החוק.
סיוט הכלא* מנחם נעצר לפני ארבעה
חודשים, יחד עם עוד עשרה חשודים
אחרים בשורה של התפרצויות (ולא ״לפני
שבועות מיספר״ ,כפי.שפורסם) .בחקירת
המישטרה לא הודה בעבירות שיוחסו לו,
והועבר לכלא יונה. מישפחתו לא קיבלה
הודעה כלשהי על המעצר והכליאה.
לפני שלושה שבועות נמלט מן הכלא,
אך מישטרת חיפה הצליחה לאתרו בנתניה
ימים ספורים אחרי בריחתו, והבניין שבו
הסתתר הוקף בכוחות־מישטרד, גדולים.
כאשר חש האסיר הנמלט כי הוא נתון
במלכודת, קפץ מחלון הדירה שבה נחבא.
אנשי המישטרה טענו, לאחר־מכן, כי
״ראו בידו חפץ חשוד וחשדו שהוא חמוש,
וקראו לו לעצור וירו יריד, אחת באוויר.
כשלא נענה, ירו לעברו.״
מישפחת האסיר טוענת כי הירי היה
מיידי וללא כל אזהרה. לדיבריהם, לא זו
בילבד שהבורח נורה. אלא שהשוטרים
אף התנפלו עליו ובעטו בפניו אחרי ששכב
כבר מתבוסס בדמו. הוא הועבר לבית־החולים
הילל יפה, בחדרה. אך גם במיקרה
זה לא קיבלה המישפחה כל הודעה. היתד,
זו עובדת-ניקיון בבית־ד,חולים שצילצלה
למישפחה, לפי בקשת הפצוע, והודיעה
להם.
העיתון שדיווח על המיבצע המישטרתי
ידע לספר כי העצור ״נותח ויצא מכלל
סכנה.״
אולם, לדיברי רופאי בכיר שטיפל במנחם
יוסף, לא נערך כלל ניתוח, ולאחר שיקול
רפואי הוחלט להשאיר את הקליעים בתוך
גופו .״הפצוע קיבל את הטיפול שהיה
צריך לקבל. לא היה לחץ מישטרתי מכל
סוג בטיפול בו,״ אמר הרופא. הוא ציין כי
בחבלות שניכרו בפניו של מנחם יוסף
טופל על הצד הטוב ביותר.
אחיו של הפצוע נתקלו בקשיים מוזרים
כאשר באו לבקרו בבית-החולים. לאחד
מהם לא ניתן כלל להיכנס לחדר ואילו
לשני, שערך ביקור פרטיזני ודיבר עם
אחיו, לא ניתן לשוחח עם הרופא המטפל,
וכן נאסר עליו לצלם את אחיו• .
חמישה ימים אחרי שנורה, הועבר מנחם
יוסף לכלא רמלה, ואותו רופא מסר כי
היה מסוגל ללכת, ומצבו איפשר לטלטלו.
גם על העברתו לכלא רמלה לא קיבלה
מישפחתו הודעה רישמית, והדבר נודע
להם רק כשבאו לבקרו בבית־ד,חולים.
אחד האחים נסע לבקר אצלו בכלא רמלה,
אולם אחרי שקיבל את אישור־הכניסה,
נמנע מהביקור, בטענה כי העצור איננו
מסוגל לרדת לחדר־ד,ביקורים בשל מצבו.
הקצין הכחיש* הסבר אחר לביטול
הביקור בכלא רמלה סיפק, לטענת המיש־פחה,
קצין־מישטרה במרחב חיפה. הקצין
טען כי הגיעו לאוזני המישטרה שמועות
כאילו עומדים ידידיו של מנחם יוסף לחלצו
מכלא רמלה. בשל חשדות אלה נאסרו
הביקורים אצלו. בשיחה עם כתב העיתון
הכחיש אותו קצין כאילו אמר זאת למיש-
פחה.
כמקובל במיקרים שבהם פותחים שוטרים
באש, נערכת עתה חקירה מישטרתית
בנסיבות ד,מיקרה, ומימצאיה יועברו למטהר,ארצי
של המישטרה. בשיטה שבה
המישטרה חוקרת את עצמה, אין צפויות
הפתעות מרעישות בתוצאות החקירה ב־מיקרה,ו
של מנחם יוסף — הן.כבר נמסרו
לעיתונות ביום שבו נורה.

השבוע

מינימום הנדס הראשון
600.000ר י

מינימום נדל הפרסים
1.200.000ל־יום
ה׳ — המועד האחרון
כמסירת הטפסים

עשה ל ך מנ הג ק בו ע־מ
ל א טז טו בכלש בו ע!
המועצה להסדר ההימורים בספורט

משרד החקל או ת

להלן לו ח המחיר ה מו סכם 1
ל ־ 13.2.77 - 18.2.7 7

במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של הסופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.

לק״ג
רקוח עגבניות
עגבניות באריזה של 2ק״ג

בצל יבש
בצל יבש ארוז בשקיות של 2ק״ג
תפוא״ד מיבול החדש
תפוא״ד ארוזים באריזה של 2ק״ג

לצרכן
בל״י
2.50
2.90
3.15
3.40
3.80
3.60
4.00

פי רו ח

5.50
6.10
4.50
5.40
5.60
5.25

תפוחים זהום גודל 6
תפוחים זהום גודל 6.5
תפוחים גרנד גודל 6
תפוחים גרנד גודל 6.5
אגסים ספדונה גודל 5
כגנות

הערה תפוחים מזנים זהוב וגרנד גודל ,6ארוזים
בשקיות של 2ק״ג נמכרים ב־ 40 אג׳ יותר לק״ג.
הדרים אשכוליות בתפזורת וארוזות
תפוזים בתפזורת וארוזים טמפל לימונים
פטמים קפואים בשקיות
מיני תבועות (עד 1.1ק״ג העוף)
#*1ודל ( 1עד 1.450ק״ג העוף)
גודל ( 2עד 1.6ק״ג העוף)
**1ודל ( 3מעל 1.6ק״ג העוף)
כשר הודו ללא עור וגידים

2.40
2.90
4.90
4.10

דגי ם

כפיף

כסיף בפרוסות
קרפיון חי

קפוא1/2

12.96
12.13
11.39
10.82
22.22

1.04ל״י
97 אג׳
91 אג׳
83 אג׳
1.78ל״י

10.50
23.00
16.11

84 אג׳
1.84ל״י
1.29ל״י

ייתכנו שינויים במשך השבוע

מיקי קם דורון תבורי
סרטוארוחתבוקר בסרטו הצבעוני של פרדי שטיינהרדס

זאב ברלינסקי מרים גבריאלי אשר צרפתי טליה שפירא
במדינה מיעוטי ם
ר? דא לעד 3י 0
הלקוחות הערבים היד
נכנסיס לפית״הקפה
לשתות קפה — והבעלים
היה מזמין מייד את
המישטרה כדי לנרשם
בלשי היחידה המרכזית של מישטרת
תל-אביב זינקו, לפני כשנתיים, מתוך
מכונית הקורטינה הלבנה. על המידרכה,
ליד בית־הקפה שברחוב בן־יהודה ,7
המתין להם בעל בית-הקפה, אברהם
משאט 40״הם בפנים — עיצרו אותם !״
אמר הגבר השחרחר, בעיברית במיבטא
צרפתי־מיזרחי.
״אמרתי להם לעזוב את בית־הקפה,״
התלונן באוזני השוטרים ,״אך הם התיישבו
סביב השולחן וביקשו שאגיש להם קפה.״
״לקום ! להרים את הידיים ! להסתובב
עם הפנים לקיר ציוו הבלשים על ארבעת
הגברים שישבו סביב השולחן. הם
ערכו חיפוש על גופם של ארבעת הלקוחות
של בית הקפה, אך לא מצאו דבר.
למרות זאת עצרו אותם. אחרי חקירה
..קצרה במטה המחוז שוחררו ארבעת הער בים,
שכל חטאם היה בכך שביקשו לשתות
קפה בבית־הכפה של אברהם משאט.
ניסיון להשתלט. ב־ 19 בנובמבר
1975 מסר אברהם משאט עדות במישטרה,
ובה נאמר :״מאז מילחמת. יום הכיפורים
מתיישבים אצלנו בבית־הקפד. ערבים מ־בני־המיעוטים
שהם גם סרסורים ובעיקר
סוחרי־סמים, והפכו את המקום למישרד
לסחד־מכר. ניסיתי להשתלט על המצב
הזה בכוחות עצמי ,׳ולגרש אותם על־ידי
זה שהוזמנו ניידוודמישטרה וביקורים שיל
המדור המרכזי, וכן מנענו מהם מתן שירותים.
אנחנו מגרשים אותם, ושוב חוז רים
ובאים בני־מיעוטים אחרים.
״אתמול בשעה שתיים בצהריים פניתי

מקום ציפורי. אברהם משאט טען
באוזני חוקרי המיישטרה כי אינו יכול
לזהות את הקול -שאיים עליו בטלפון, אך
אמד שהאיש דיבר במיבטא ערבי. על
סמך דבריו הגישה המישטרה כתב־אישום
נגד מוחמר נאשף ( )31 מטייבה, על שאיים
על בעל בית־הקפה בפגיעה בגופו שלא־כדין.
בעדותו
במישטרה אמר אחד העצורים
הערבים :״ישבתי ושתיתי תה. חמו נכנס
וישב. סיתאום ניגש אליו בעל בית־הקפה
ואמר לו, :אני לא רוצה שתשב אצלי.׳
חמו השיב לו , :אני כן אשב פה. זה מקום
ציבורי, ואתה •לא ׳תמנע ממני לשבת פה.׳
בעל בית־הקפה התחיל להתעצבן ולצעוק,
תפס מאפרה וזרק על השולחן.״
האישום נגד מוחמד נאשף התברר לפני
שופט־השלום אהרון כהן. המישטרה ביק שה
מן השופט שירשיע את מוחמד נאשף,
אך העד המרכזי שלה, אברהם משאט, לא
טען בבית־המישפט שהלקוח הערבי שלו
איים עליו, אלא אמר רק שמישהו איים
עליו באמצעות הטלפון.
פרקליטו של נאשף, עורך־הדין עוזי
בכר ממישרדו של עורל-הדיו דרור מקרין,
טען, שבעצם אין במה להא-שים את נאשף,
מלבד בכך שישב לתומו בבית־הקפה של
אברהם משאט. השופט זיכה את מחמוד
נ אש ף, מחוסר הוכחות.

ד רכי־ חיי ם

לו• שווה?*ליון

פועל הניקיון מצא
׳100 אלף לירות ומסרן
למישטרה, והוא טוען:
״אני לא משוגע:״
מאה אלף ליריות, אפילו בימים של פיחותים
ליליים זאינפלציות דוהרות, עדיין
מהווים סכום שניתן לעשות בו שימוש.
ומה עושה בנאדם השקוע לו בטירדותיו
היומיומיות, והוא פוסע ברחוב כשראשו

ש בו ע

״מוגרבי״ ״אורגיל״ ״דגניה״ ״עצמו ן״ ״סבוי״ ״אסתר״
תול־אביב

י רו ש לי ם

הרצ לי ה

חי פ ה

חו לון

נ תני ה

״ קיו״ ״רמת־יוסף״ 1״ היבל ״ ״אשדוד׳ ״הדר״ ״ראשון׳׳
באר־ שבע

ב ת־י ם

! פתח ־ ת קו ה

א ש דו ד

גבע תיי ם

ר א של״ צ

פועל ניקיץ יעקב לוי
אוצר בשוק בצלאל
לקבוצה שמנתה ארבעה איש מבני־המי־עוטים
בבקשה שיעזבו את המקום. אחד
מהם מוכר לי בכינוי, חמו /ועד כמה
שידוע לי הוא ערבי-ישראלי אשר ישב
זמן־מה במעצר בחשד לרצח השומר מחולון
ושוחרר לאחר שלושה חודשים.״
שותפדלעסק של משאט, חיים קרויזמן,
הוסיף בעדותדשליו במישטרה :״לא פעם
צילצלנו למישטרה למדור המרכזי, אשר
מבקרים אצלנו ועורכים חיפוש אצלם (אצל
הערבים שיושבים בביודהקפה) ,ומגרשים
אותם. אולם הם חוזרים לאחר־מכן. בזמן
האחרון, כשאני ושותפי אברהם משאט
פונים אליהם ומבקשים אותם להסתלק,
וכן מונעים מהם ׳הגשת משקאות, הם
מאיימים שיפוצצו את העסק ויפגעו בנו.״
יומיים אחר־כך מסר אברהם משאט
למישטרה :״היום בשעה 20.30 בערך
צילצל הטלפון בבית־הקפה שלי. הרמתי
את השפופרת, והודיעו לי שיזרקו פצצה
לבית־הקפה. הודעתי מייד למישטרה, וכעבור
כמה רגעים הופיעה ניידת. כעבור
חצי שעה עברו ברחוב שני החשודים
שאני מכיר( .באופן זה נעצרו שני ערבים,
מלקוחותיו של בית־הקפה).

רכון ועיניו נעוצות במידרכה למצוא איזו
מציאה קטנה, ולפתע הוא רואה מעטפה
עבה שממנה מבצבצים מול עיניו היגעות
שטרות־כסף למכביר?
תופס הבנאדם את עצמו חזק וממהר
לפינה שקטה, יסופר את הכסף ומגלה שהאוצר
של ׳שלום עליהם לא היה סתם סיפור,
אלא בדיוק כדבר הזה קרה גם לו.
מן הסתם ימהר אותו אלמוני להישאר
באלמוניותו, יאו לנסוע לוונצואלה, או לגמור
לשלם סוף־סוף את המשכנתה על
הדירה. מה שבטוח, או כימעט בטוח, הוא
שלא ימהר למישטרה להסגיר את אוצרו
הקטן.
כי היום, למצוא אדם ישר הוא בהחלט
משימה מסובכת. ומי שמוצא מאה אלף
לירות, וגם איננו בדיוק עשיר, וגם פוסע
ישר עם מציאתו אל תחנתחהמישטרה הקרובה
— זהו, אין ספק, אחד מרבבה.
״לא נפל די בורג״ .יעקב לוי הוא,
מן הסתם, אחד הישרים הבודדים שעדיין
נותרו לפליטה. לוי 50 פועל-ניקיון בשוק
בצלאל יליד רחוב אלנבי בתל־אביב,
מצא אוצר קטן, וזה שהוא מסר אותו
ה עו ל ס הז ה 2059

מייד למישטרה, והיד, פשוט בגלל ש״אני
בנאדם ישר. כל בני ישראל צריכים להיות
ישרים,״ כדבריו.
׳ואם הבשורה הזאת תיכתב שחור על
גבי לבן בכל העיתונים, יבוא יעקב לוי
על סיפוקו. הוא רוצה שכולם יהיו ישרים
ועתה, לאחר שהוכיח את יושרו־שלו, הוא
כבר יכול לדרוש זאת מכולם.
זזה סיפור האוצר, מפי מוצאו :״יום
אחד, לפני איזה חודש או יותר, אני
מטאטא אשפה ברחוב, ליד שוק בצלאל,
איפה שאני כל יום מחמש בבוקר עד
שתים־עשרה בצהריים ולפעמים גם קצת
יותר. פיתאום מתחיל לרדת גשם, וכל
האנשים בורחים שלא להירטב. אני לא־כל־כך
מהר בורח, כי אני צריך לשמור
על העגלה שלי ופח־האשפה וד,מטאטאים.
אז איך שאני אוסף את כלי־העיודה שלי,
אני רואה תיק מפלאסטיק של גברת, עם
שרשרת בצבע כסף. אני מתכופף להרים
אותו, פותח אותו — ולא. מאמין למה
שהעיניים שלי רואות.
״מה זה כאן? אנשים זורקים כסף ברחובות?
איפה אנחנו חיים? בארץ־הכסף.
הארנק הנפוח היה מלא כסף. בחיים שלי
לא ראיתי כל־כך הרבה כסף. וגם שיקים
וניירות אחרים שבטח שווים כסף. חשבתי:
,בטח יש שם איזה חמשת־אלפים לירות,
אולי ששת־אלפים.׳
״אבל אני, לא היה משנה לי כמה כסף
יש שם. אני רצתי ישר לטלפון ואמרתי
למישטרה שמצאתי ארנק עם איזה חמשת־אלפים
לירות. אפילו בחלומות שלי לא
יכולתי להאמין שהשוטרים יבואו להגיד
לי שהיה שם 95 אלף לירות. מה זה, אנשים
השתגעו?״
כשהודיעו אנשי המישטרה, לאחר ספירה
מהירה, כי בארנק נמצא סכום של קצת
יותר מ־ 95,000 לירות, לא יכלו עובדי
מחלקת־התברואה של עיריית תל־אביב להירגע.
הם הקיפו את לוי, ודרשו שיספר
שוב ושוב כיצד נפלה המציאה הנדירה
בידיו.
״מזל גדול״ .יעקב לוי, העובד כסו־על־ניקיון
זה כשנה וחצי, לא התרגש מן
המהומה שקמה סביבו. את סיפורו גולל
עוד עשרות פעמים מאז המיקרה, ואפילו
לא חשב על האפשרות שחבריו בעבודה
רואים בו ״קצת מטורלל,״ על שהחזיר
מייד את הכסף ״ועוד את כל הכסף,״ כ־דיבריהם.
הוא
רואה מזל גדול בעצם העובדה
שהכסף נפל דווקא בידיו .״אני לא סתם
גנב,״ מצהיר יעקב, הלבוש בגדים דלים
ומעי׳ל־רוח כהה, ומיישר את שפמו ללא־הרף
.״איי מצאתי — החזרתי. לא חשוב
מה אחרים אומרים. לא נפל לי שום
בורג בראש. המזל לא שיחק לי כל־כך
בחיים, אבל הנה המציאה הזאת זה הרי.
מזל גדול. כמה אנשים כבר מוצאים מאה
אלף לירות ברחוב?״
מזלו של יעקב לוי מעולם לא האיר
לו פנים. הוא נולד בגיברלטר. הוריו התגוררו
קודם־לכן, במארוקו אולם העדיפו
לעבור לגיברלטר שד,יתד, תחת שלטון
בריטי, משקשו עליהם החיים בקזבלאנקה.
כשהגיע לארץ, ב־ ,1956 היה כבר נשוי
לאשתו מרים ( )45 ואב למרדכי 27הנשוי
כיום ואב לבנים משלו. בני־המיש־פחה
התמקמו, בעזרת ידידים שהגיעו לארץ
לפניהם, בבית ישן הקיים עוד מימי
התורכים, ברחוב בן־זומא ביפו .״המקום
היה נטוש, ולכן לא היו לנו בעיות להיכנס
לכאן,״ נזכר יעקב, שהפך בעל־מכו־לוז.
תעודה
מראש־העיר. אחרי הולדת
שימעון 18 המשרת עתה בצבא והבת
יונה 17 פשט יעקב את הרגל .״העסק
של המכולת פשוט לא הלך,״ הוא מספר.
הוא הפך פועל־טכסטיל בלתי־מיקצועי ועבד
במיפעל קטן ליד יפו יותר מ־ 11 שנים.
אבל גם ובעבודה זו לא השתלב ולפני שנה
וחצי, אחרי שהפך מיקרה־סעד, עבר לעבוד
בעיריית תל-אביב, כפועל־ניקיון ב־מישרה
חלקית, המשתכר כ־ 1650 לירות
לחודש ברוטו.
הדירה הקטנה, בבית המט־ליפול, מסודרת
היטב. על הקירות טפטים, והריהוט
איננו דל ביותר, הקישוט היחידי
על קיר הסלון הקטן, המשמש גם חדר-
שינה, הוא מגילת־הנייר שהוענקה לו על־ידי
ראש עיריית תל־אביב, שלמה
(״צ/יצ׳״) להט .״בתעודה כתוב על המעשה
שעשיתי כשהחזרתי מאה־אלף לירות,״
מסביר יעקב בשמץ של גאווה, .״אני אשים
אותה במיסגרת־זכוכית, שכולם יראו ויל מדו.״
!בעלת
הארנק נתגלתה מאוחר יותר.
היתד אסתר פרץ הקשישה, שאספה את
(המשך בעמוד )45
ה עו ל ס הזה 2059

א ס פו תהסברהמטע מו ק ד המועד ד16.2.77 /
ד16.2.77 ,
ד16.2.77 /
ה׳17.2.77 ,
שישי 18.2.77 ,

הארוע
ב״מכבי הצעיר״ ,רמת השרון
תיכון ״ברק״ ,תל־אביב
בקיבוץ נצר סירני. עימות
חוג בית בכפר סבא
בקולנוע מירון, חיפה

פתיחה חגיגית
של מערכת הבחירות
ע מ דו ת מו ק ד
בבחי רו ת 1977
שבת.77 .ל19.
א20.2.77 /
ג22.2.77 /
ד23.2.77 /
חוג חוג חוג חוג

ה24.2.77 /
שבת 26.2.77 ,

בית, תל־אכיב
בית ברחובות
בית ברחובות
בית בירושלים

המשתתפים
ח״כ מאיר פעיל
יאיר צבן
יאיר צבן
אריק שרון
ח״כ מאיר פעיל
ד״ר צבי קוליקובסקי
נציגי מוקד בוועה״פ:

יאיר צבן
אליהו דרוקמן
רן כהו
רן כהן

כנם אזו רי, אשק לון

י אי ר צ בן

בנ ס סטודנט
ותל מי די תיכון

ח״כ מאיר פעיל
רן כהן

בוגרשוב ,60 תל־אביב

לשלום ולתמורה סוציאליסטית
רחוב טרומפלדור

תל־אביב. ת.ד־

. 46112

טלפונים:

283684,290978

לתל מי דו תי:
רחל יסטרוב
ליאורה לפידות
מלי דונס
מירי זמיר -מלכת יופי
דליה לביא
תמי כן־ עמי -מלכת מים
הנה אורדן — נערת ישראל
שרית דמיר -מלכת מים
שרה חזקוב -מלכת מים
׳רוקי הדניגמן -מלכת מים
אירים כן
נאווה עצמון
כילהה גיא
דנה כץ
הרלט כן־רוכי
יהודית ארדיטי
רעיה זיסקינד
אילי מגד
הני איטה
גילה מסיקה
אשרדממנובהצלחהבש בו ע
ב ר כו ת מ-
ה או פנ ה, הרבה
מו רתכםל דוג מנו ת

לאה פלט שר
לך הנאהוהתמירה נו ע ד מי ק ־
צו עהדוגמנות .

לפנות לקביעת ראיון ,267682 אבן
גבירול ,50 תל־אביב.

היתומה הבוואית
שנאספה נסיעות
קו ב מ־בצע־סוש
מנהרת, נעסו 20
שנה, מאבק עס
בני חמישפחה
שאימצה אותה ער
ירושת המיליונים
של האב המאמץ

ך 1ך מיניה השתלבה אך בקושי
• בחיים בכפר באקה אל־גר־ביה(
.בתמונה: מול ביתה שבכפר) כעת
היא מנהלת מאבק מישפטי עם מישפחתה.

סיניה 1956

תמונה זו צולמה זמן קצר אחרי שהובאה סיניה, והיא
בת שנתיים לערך, לביתו של הרופא הירושלמי הד״ר
אלברס בכר, שביקש לאמצה לו לבת ולהפוך לאפוטרופסה. תמונת הילדה הבדואית
חסרת־השיניים ליוותה את הסיפור האנושי המרגש ביותר. שנילווה למיבצע קדש.
צבאי עמום חיילים
ך ומנדקאר
1/דהר, בסיור שיגרתי, על דרך־העפר
המובילה מבודד־,־המידבר תמידבמידבר
סיני, לעבר ונחיל. הדבר היה יומיים לפני
תום מיבצע קדש .1956 לפתע הבחין אחד
החיילים בתנועה חשודה על אחת הגבעות.
המכונית נעצרה והחיילים קפצו מעליה,

בבית־היתומים

מת שהתה סיניה בבית־יתומיס בירושלים,
לו אחרי שהוחלט כי תועבר למישפחה מרבית.

התפר סו ל מ רג לו ת

הגי בעה

והח לו

מטפסים עליה במיבנה קרב.
מראש הגבעה נפתחה עליהם אש־רובים
מקוטעת. החיילים השיבו אש. כעבור דקות
אחדות השתרר שקט על הגבעה. סיפר
אדגר הירשביין, צלם צבאי שנילווה אל
הפטרול :״בשטח ישל 15 מטרים מצאנו
שבע גופות של חיילים מצריים. מתחת
למכונית שניצבה על הגיבעה התגלתה
לעינינו תמונה זוועתית. נערה בדואית
כבת ,16 לבושת שחורים ורעולת־פנים,
היתד, מוטלת שם בפישוק־אברים. היא היתד,
מתה. בידה היתד, הבילה לבינה. לאור פנס
קטן נפתחה ההבילה. מצאנו בתוכה ילדה
קטנה, בבת שנה, עטופת סמרטוטים. היא
היתד, היה. לראשה הייתה מחרוזת ישל מט-
בעות־פסף מצריות.״
לחיילים לא נותר אלא לקחת את הילדה
עימם, להמשך הפטרול. הם עטפו את התינוקת
בשמיכה, הישקו אותה תה ממותק,
והקזמנדקאר המשיך בדהרתו אל תוך ה^
לילה.
שעתיים
ל׳אהר־מכן חזרו החיילים לבסיסם
באילת. הם העבירו את הילדה ל-
בית-חולים־שדה הקרוב. הרופא־התורן, הדוקטור
אלברט בכר 35 רופא בבית-
החולים הדסה בירושלים, בדק את הילדה.
כאשר הסיר מעליה את הסמרטוטים גילה,
לתדהמתו, כי הילדה, שהתנהגה כל הזמן:
בשקט מופתי, פגועה בכדור שחדר לחזה.
נערך צילום־רנטגן, וממנו הסתבר כי
כדור של תת־מיקלע חדר לאחת מריאותיה.
אחד המנתחים, דוקטור רומנוב, ביצע בה
ניתוח מיידי. התברר לו כי הכדור, ש־

גיבורה עולמית

ציור זה הופיע על שער השבועון הצרפתי ראדאר
בשנת ,1956 אחרי שהתפרסם הסיפור על אודות
הילדה שנאספה על־ידי חיילים ישראלים בסיני, שהרגו את אמה, נערה בדואית
כבת ,16 במהלך קרב יריות עם חיילים מצרים יומיים לפני תום מיבצע קדש.
חדר לריאה, לא ד-זיק לה. תאים ר,חלו
נרקמים מסביבו!וסוגרים עליו. המנתח החליט
להשאיר את הכדור במקום־מושבו בריאה.
הבעייה
שהתעוררה מייד אחר־כך היתד: ,
מה לעשות בילדה. הדוקטור בכר החליט
לאמצה לו כבת. בו־במקום ניתן לילדה
שם: סיניה.
כאשר סיים את שירות-ד,מילואים שלו
חזר הדוקטור בכר לביתו כשהוא נושא

שתי חבילות: הקיטבג והתינוקת. אשתו
ובתו ריבה ( )8פתחו את הדלת וצהלו
לקראתו :״אבא, מה הבאת לנו? ״הרופא
הציג לפניהן את סיניה המחייכת ואמר:
״זה מה שהבאתי!״
סיפור קצר זה, תחת הכותרת ״סיפור
השבוע״ ,הופיע במדור במדינה, המילחמה,
ב־ 21 בנובמבר ,1956 חודשים ספורים אח רי
מיבצע קדש (העולם הזה .)997 הוא
הפך. את הילדה הבדואית, בת השנה לערך

הטרגדיה השגיח שר

(איש לא ידע מהו גילה המדוייק) לגיבורה
עולמית.
תמונותיה התפרסמו על שערי שבועונים
ברחבי העולם. סיפורה נדפס כמעט בכל
עיתון, בכל מדינה. בחיוכיה עשתה סיייה
את אשר לא הצליחו לעשות נאומים פא־ציפיסטיים
רבים. היא נטלה מן הלוחמים
את עוקץ האיבה, הזכירה להם כי הם
מעבר לכל, בני־אדם, שקשיחותם נמסה
למראה עיניה השחורות של ״האוייבת״ הפעוטה.

היכן היא כיומו מיהי סיניה של
1976ו

״אמי האהבה
שבלבבות !״

ך• אסופית שיני־ היוותה מקור־הש־
1 1ראה למשורר הערבי־ישראלי, ראשד
חוסיין, שמצא את מותו בניו־יורק בשבוע
שעבר.
״מיניה ! אינך תינוקת יחידה,״ כתב, בשיר
שלו קרא מיניה, חודשים ספורים אחרי
שקרא את סיפורה ,״את סמל׳ לרבים, מוכי
כאב! /את המיזרח, המאמין והכופר/ ,
פניו מגואלות בדם / .מיניה — אילו הסכים
המוות /לקבל אותי ככופר — אני מסכים !

״הוי לפיד שואת המילחמה ! הוי צמח
שרכש את לב האהבה ! /מי את ו באיזה
שביל /מחפש אביך את התיקווה י /
אותך ! את אמך ! את חלומו /שברח ממנו
בשדה! /אולי היית לו תינוק יחידי /
אולי הוא מת ללא מענה / .ייתכן שעודנו
משוטט /מחפש תשובה לשאלה?
״...אם ישאלוך :״מי אמך?״ /עני ב־שימחה
אמי האהבה שבלבבות /
ומישפחתי דרי האוהלים...״
את שירו זה!הקדיש ראשך לדוקטור בכר
ולרעייתו, שאימצו להם את סיגיה כבת.
שעו את ישמר. לרות כדי שלא תהיה יו־צאודדופן
בין חברותיה, לכשתגדל כסי
שהסבירו ואז. העולם הזה דיווח, ב־ 5בפברואר
14 ,1958 חודשים אחרי פירסום
סיפורה של סיניה לראשונה, כי היא החלה
כבר מפטפטת בעיברית. עורה השחום הפך
בהיר יותר, ומעיניה נעלם המבט הפראי
הנפחד.
הד״ר אלברט בכר הממושקף החליט
לסיים את המיצווה ישבה החל, וביקש להתמנות
כאפוטרופוס לילדה. אולם בכר לא
היה היחידי שרצה בבת־המידבר. בכפר הערבי
טייבה שבמשולש קם חאפז אל-
נאשף, בעל־קרקעות עשיר, ותבע את האסופית
המוסלמית לעצמו.
בינתיים חלה התפתחות דרמאתית בפרשתה
שיל תתי־סיניה. מישרד־הסעד ביטל

סיניה 1977

מיניה היא כיום צעידה ערביה מוסלמית נאה, מודרנית,
המתגוררת עם אמה־המאמצת, ראסיימה, בכפר הערבי
באקה אל־גרביה שבמשולש. היא בת ,21 וטוענת כי זיכרונותיה מעברה הס מוגבלים
ביותר, למרות ש״קיים משקע כבד בלב, שצריך לחיות איתו כל החיים,״ לדבריה.
:את בקשתו של חיד״ר בכר להתמיות כאפוטרופוס.
סיניה הוכנסה למוסד ליתומים
בירושלים. הילדה הקטנה, חסרת-
הזהות, לא היתד. קיימת, למעשיה באופן
רישמי מאחר שלא היו לה תעודת-לידה,
תליוש־רישום, שם־מיישפתה או שאר מים-
מכים ונתונים המשבצים את האדם למקומו
׳בחברה המודרנית, הוסיפה לחיות
כבחלל ריק• ,בציפייה שיימצא בית.
צו ההיגיון הורה להעביר את הילדה
המוסלמית לידי מישפחה ערבית• ,אולם
עובד סוציאלי של מישרד-הסעד, שביקר
בכפר טייבה, הגיע למסקנה כי מישפחת
אל־נאשף איננה מתאימה לאמצה. אל-
נאשף, מצירו, לא מיהר לוותר. הוא סנה
לבתי־מיושפט, ויצא למאבק ציבורי.
במישרד־הסעד החלו מצטערים על ש־סיניה
לא הוחזרה למצרים, יחד עם כל
השבויים המצרים שהוחזרו לארצם אחרי
מיבצע קדש. סיניר. המתינה במוסד עד
שיוחלט בדבר עתידה.

;;הילדים
לעגו לי!״

^ ׳ 1 1 1רו9א א צבאי
111אמץ
אילת, בעת מיבצע קדש ב־ ,1956 הובאה אליו סינית (בתמונה:
מחבק אותה בביתו בירושלים) פצועה מכדור שחדר לריאתה.

המאמץ הערב

פארס חמדן, אחד מעשירי
הכפר הערבי באקה אל־גרביה
במשולש ומי שהיה ח״כ מטעם הרשימה הערבית של מפא״י בכנסת
השנייה והשלישית, זכה בסיניה אחרי מאבק מישפטי וציבורי.

ת כל הפרשה הזאת אני לא
/ /י זוכרת בכלל,״ אומרת סיניה כיום,
סשהיא בת ,21 שערה השחור הארוך אסוף
על עורפה. עיניה — עדיין, כמו בכל
התיאורים מלפני עשרים שנה — גדולות
ושחורות, חיוכה חושף שיניים צחורות
והיא מדברת עייברית שוטפת. היא נראית
ככל נערה ערביה מודרנית, לבושה כצו
האופנה ואפילו מעט איפור על פניה.
״אני רק יודעת שהגעתי לכאן, לכפר
באקה אל־גרביה שבמשולש,״ היא אומרת,
״ושאבא שלי הוא פארם חמדן, שנפטר
׳לפני עשר שניט. ושאמא שלי היא דאס־מייה,
אחת מנשותיו.״
אולם מעבר להצגת הדברים הפשוטה,
בדיבור חד ומהיר, נתונים חייה של סיניה
(המשך בעמוד )40

הטרגדיהה שני השל סיניה
(המשך מעמוד )39
כיום בדראמה אנושית שיכלה, ללא קושי,
להוות נושא לסרט מרתק ומרגש.
״אני יודעת שאני באיזה מקום סמל
למשהו,״ אומרת סיניה .״כשהייתי ילדה,
כל הילדים קראו לי, סיניה׳ ולעגו לי שאינני
בת הכפר. ושפארס חמדן הוא לא אבא
שלי. לאט־לאט, מגיל שמונה ואפילו קצת
יותר מוקדם, התחילו להגיע אלי פרטי
מידע לגבי מה שקרה לי, לגבי העבר
שלי.״
סיניה בת השלוש הפכה הגיבורה הראשית
במאבק־האיתנים בין מישפחות ערביות
רבות שביקשו לאמצה, לחנכה ול־גדלה
כבת. לבסוף זכה בה חבר״הכנסת
הערבי פארס חמדן, מעשירי הכפר באקר,
אל־גרבייה ,׳שהיה ח״כ מטעם הרשימה הערבית
של מפא״י בכנסת השנייה וה־שלישית.
חמדן,
שהחזיק מדורי־דורות במרבית הקרקעות
באיזור הכפר, היה תשזדילדים,
למרות שהיו לו שתי נשים, ראסמייה ד
פאטמה. עקב מעמדו הרם ברחוב הערבי
הוסכם, לבסוף, להעביר את סיניה, שבינתיים
נשכח שמה העוברי, רות, לרשותו.
לכפר הערבי, שבו כעשרת אלפים תושבים,
המשקיף אל הרי יהודה, הגיעה
סיניה בהיותה בת ארבע לערך. היא זכתה
בחדר מרווח בבית גדל־המידות, הבנוי
בסיגנון ערבי, במרכז באקה אל־גרביה.
ראסמייה לקחה אותה תחת חסותה. האם

ן היום יותר מתמיד, אינך יכול להרשות לעצמך לקנות
1קסטות זולות וגרועות רק בעלות שם ״מפוצץ״
:קנהקס טו ת ״ אגפא ־ גברט ״ להקלטהוהאזנהמושלמתברמהמק צו עי ת.
| צ מי דות ׳ ח ל קי קי. תחמוצתהב רז ל מ סו ד רי םבמבנה מי וחד ( בלע די
; לאגפא -גברט ) !0וח 3הץ 0ר1191־ 6 8 1ק 73המאפשריםנאמנותמוחלטת
לצלילים, מ 6-ועד 10.000הרץ. קופסאותמתבר גו ת, ב ש לו שהצב עי ם,
| צ הו ב, כ תו ם, סגו ל, ל מיון והפעלהקלהומהירה.

״מי הי ת ה
אמא שלי \ ״

60 1־ 0מחיר חוחל^ ־ 2 4 .5 0 .ל ״ י 9 0־ 0מחיד מונזלו^ ־ 3 3 .5 0 .ל ״ י

דרוש אותן בחנויות הסטריאו,
החשמל והתקליטים, 0 וברשתות השקם

והמשביר לצרכן.

* למערכות סטריאו לרשותך קסטות
וח0־וו1ס60־)34, 546־ 031׳!):וח3חץ 0 0־1־?61

סיניה (משמאל) פורים 1858
״מזל כמו בסיני״

הכף שבקפה

יש תקום נ פל א להפגש בו
אחר -הצהר״ם: סברה קופי-שזפ.
נעים להיות בסברה קופי-שופ,
להנו תמקפה טרי ומעונות טעימות;
משרות מעולה ומאוירה מקרבת-לבבות.
סברה קו פי -שו פ-
מקום שתענוג ל שב ת בו בחברה.
>| 0י€04406 / 4

מלון דן תל-אביב, מלון דן־נרמל חי פ ה,
מלון המלך דוד,ירושלים.

בחיפה. מדי!שבוע נהגה לבלות יומיים או
שלושה בבית הוריה המאמצים. בשאר
ימות השבוע ישנה בפנימיה של המנזר.
היא התיידדה עם ילדות ערביות למדה
לרקוד, ובלימודיה עלתה על הממוצע.
מותו החטוף של חמדן גרם קרע במיש־פחתו
הענפה העשירה. הבית הגדול שבו
התגוררו הכל בשלווה ובנוחות ניטש ונת־רוקן
מרהיטיו. הגן הגדול הוזנח ובריכת־השחייה
שבמרכז החצר הרחבה, לא טופלה
עוד. שתי הנשים חיו בנפרד, בבתים אחרים
שהיו שייכים לחמדן. ואז פרץ סיב־סוך־קרקעות.
מן החריפים הזכורים בכפר,
השליו בדרך־כלל.
אחדים מבבי־המישפחה טענו כי מיניה
אינה בת המישפחה, ומשום כך אינה זכאית
להיות אחת היורשות. אחרים, בראשות
ראסמייה, שטיפלה בסיניה כל השנים, טענו
כי כבתו של חמדן זכאית סיניה למחצית
הקרקעות לפחות.
סיניה עצמה יעזבה את בית־הספר ב־מינזר
בחיפה. היא חזרה לכפר שבו עברו
עליה שנות ילדותה, והמשיכה בלימודים
במגמה ההומאנית בבית־הספר ה־תיכון
בבאקה אל־גרביה. היא התגוררה,
אז כהיום, עם ראסמייה בבית שהיה שייך
לאחד מבני-יהמישפחה ונמסר לאם, שהיא
כיום בת .50
הדיונים המישפטיים הממושכים שבהם
נאלצה גם מיניה להיות נוכחת, גרמו לכך
שתבין הכל. מסביר סעיד א־רוטאח, המשופם
והחביב :״פארם היה עדיין צעיר,
ולא חשב על צוואה. הוא מת מהתקף־לב
ולא דאג לעתיד. אם תזכה סיניה במה שמגיע
לה, לדעתי, אז היא תהיה מיליונרית.
אבל יש כאלה בין בני מישיפחת חמדן
שעינם צרה בה. רק אחרי מאבק מיישפטי
ממושך ומייגע זכינו בתעודה מבית־המייש*
פט, המכירה בסיביה כיבבתו של פארם
והיא תישאר בתו עד סוף ימיה. סיניה
גם קוראת לו, אבא׳ ,למרות שהיום היא
כבר יודעת על עברה את הכל.״

הישגיה, פאטמה! ,אימצה לעצמה מאוחר יותר
בת מוסלמית יתומה, פרן, שהיא כיום
חברתה הטובה ביותר של סייניה ובת גילה.
״בבית,״ היא נזכרת ,״קראו לי ס׳אנדי.
רק אחרי שנים התחילו כולם לקרוא לי
סיניה. את הרופא שהציל את חיי אני בכלל
לא זוכרת. הייתי מאד רוצה להיפגש איתו,
אבל אין לי מושג איפוא אוכל ׳למצוא
אותו היום. גם את תקופת ביית היתומים
אינני זוכרת. פעם הראו לי תמונות, ש צולמו
באיזו חגיגה שהיתר. שם. כנראה
עברתי עיר גיל ארבע יותר מדי מכדי
שאוכל לזכור כל דבר.״

״היא ת הי ה
מיליונרי ת! ״
ך* רום־מישפחה שד פיניה, סעיד
\ /א־רומאח, מורה לטבע בביודהספר התיכון
בבאקה אל־גרביה, מלווה את האסופית
שצורפה אל מישפחתו, מיום הגיעה אל
הכפר .״החלטנו אז במי־שפחה שבגיל יותר
מאוחר ,16 ,אולי יותר, נספר לה הכל,״
הוא נזכר,״אבל נאלצנו לעשות את זה הרבה
יותר מוקדם. הפרטים התחילו להגיע
לאוזניה של מיניה כבר בגיל שמונה ואפילו
לפני־כן. לא נותרה לנו ברירה. סיפרנו
הכל. אמרנו ליה שאלה הן העובדות
ושהיא צריכה להשלים איתן.״
׳אולם הגילוי הקשה, שגרם לסיביר. הלם
לא־קטן, החריף עיור יותר מסיבה נוספת.
בשנת 1966 נפטר פארם חמדן בהיותו בן
,50 וסיניה אז בת ,12 תלמידה במיינזר

ת בית־הספר התיכון סיימה
סיניה בציונים טובים. בשנה האחרונה
היא יושבת בביתה, הספיקה ללמוד
נהיגה בעיר חדרה הסמוכה, ולעבור את
מיבחן הנהיגה כבר ב״מכה״ הראשונה.
היא מתגעגעת יאל חברותיה בחיפה, ומפעם
לפעם נוסעת לימים אחדים אל אחת מהן,
המתגוררת בעכו. היא מתגעגעת גם לריקוד׳
ומספרת כי השתתפה בילהקת-המחול
של בית־הגפן בחיפה ואף הופיעה עם הלהקה
בפסטיבל הזמר הערבי שנערך ב־בנייני־האומה
בירושלים לפני שלוש שנים.
״אני מעדיפה חיי עיר,״ היא מספרת,
ואומרת שאת עתידה היא רואה כמורה
או כרואת־חשבון. בינתיים היא טרודה
בהתרוצצויזת בין עורכי־דין ובין: דיינים,
וזוהי מילחמת־קיום קשה לגבייה. שכן, אם
לא תזכה בחלק מירושת אביה המאמץ,
היא עלולה ׳למצוא עצמה מושלכת ברחוב,
ללא פרוטה וללא מישפחה. את הכסף הנחוץ
לה להוצאותיה היא מקבלת מראם־
מייה, שלה היא קוראת ,׳אמא׳.
״בהתחלה הייתי בוכה הרבה בלילות,
כי ידעתי שראסמייה היא לא האמא האמיתית
שלי,״ היא מתוודה בעיניים עצובות
.״אחר-כך הבנתי, שבעצם אין לי
אמא אחרת. עסשייו אני באמת אוהבת
אותה, אבל שואלת את עצמי לפעמים,
מי היתיה האמא הבדואית שלי י״
על השיר שהקדיש לה המשורר ראשד
חוסיין לא שמעה, אבל היא מבטיחה למהר
ולחפש אותו, ורק מקווה ש״היוא לא יזכיר
לי יותר מדי את העבר. מספיק שאני
נזכרת בכל הסיפורים על איך שמצאו אותי
ליד אמי.,יונקת משדיה, או בתוך חבילה
לבנה. קשה לחיות עם מישקל כל־כך כבד
בלב.״
סיניה היא כיום צעירה ערביה מודרנית,
שהשתחררה מעול המסורת הישנה.
התינוקת, שעמדה במרכזה של טרגדיה
אנושית שהרטיטה לבבות בכל רחבי תבל
ומוסיפה לעמוד במרכזה של טרגדיה מסוג
שוך! ,.אחרי מות אביה־מאמצה. הטרגדיה
של אז הותירה בה רישום כבד, שקשה
אומנם לגלותו במבט ראשון, אך הוא חבוי
במעמקי עיניה.
״טרגדיה אחת מספיקה בחיים,״ אומר
בן־הדוד, המורה לטבע. ומיניה, שאינה מוכנה
לגלות אם כבר יש לה חבר, אומרת
חרש :״אני רק רוצה קצת מזל, כמו המזל
שהיה לי אז בסיני.״

מאיר דורון
ה עול ם הז ה 2059

זה חושיו
בטירי־נתו -
וזה נגמר
בחירי ז ש

;£111111111 111. 1 ...111*1

מי שאינו שר, חבר־כיסת,
^ //א לו ף, מפכ״ל, מנכ״ל, פקיד בכיר
או קצין בכיר — מתבקש לרדת מהבמה !״
שאג הכרוז. איש לא מש ממקומו. שוב

פוסט־מווטס

לכבש דרוזי עורך ניצב־מישנוז
דויד פרנקו, מפקד מרחב הגליל,
שנאומו היה הקצר ביותר. הוא האיש שעמד בראש ועדת־הפיוס

׳העיקו זהצטלס ^ 8 .
בבהלה יו״ר הכנסת ישראל ישעיהו באוזנו של שלמה
הילל, כאשר ביקש המנחה מן הצלמים לעזוב את הבמה.

ושוב התחנן מנחה הטכס וחזר על בקשתו.
אך איש מבין הנכבדים ובני־מישפחותיהם
לא ירד מעל הבמה. כל אורח שהגיע
לטכס הסולחה ביקש לתפוס לו מקום על
בימת המוזמנים, שדמתה לקופסת ׳סרדינים
דחוסה.
עוזרים, יועצים ופקידים למיניהם, הכל
הפעילו את מרפקיהם החסונים והצליחו
להסתנן לבמה תוך ויכוחים ותרגילי־הת־חמקות
מן השוטרים שניסו לשווא, לשמור
על הסדר. שהרי לא בכל יום מזדמן להם
להתחכך עם שרים לעיני אלפי בוחרים.
הבוחרים עצמם, משתתפי ואורחי הסולחה
הדרוזית, ישבו במקומותיהם בשקט מופתי.
הם חיכו לטכס־הסולחה בין מישפחות
מישלב ואל־שייך.
לפי כל כללי המסורת הובאו המישפחות
אל הבמה כשהן מלוות על־ידי האורחים
רמי־הדרג ביותר. שתי החמולות ישבו,
לראשונה מזה שנות דור, זו מול זו באווירה
נינוחה, תוך החלפת לחיצות־ידיים
הססניות לקול תשואות בני הכפר.
בהמ-שך הטכס נקראה מגילת־השלום ש עליה
חתמו בני המישפחות, חברי ועדת־הפיוס
והאורחים הנכבדים. נציגי שתי
החמולות נשאו דיברי־פיוס, והמגילה הועברה
למישמרת לידיו של עמוס עירן,
מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה.

י׳1 י) 1*1רן רפאל (רפול) איתן, אלוף פיקוד
11 לא הירבה לאכול, למרות הררי 1 המתובל ובשר הכבש שהוגש, ולא תרם אף
אחת לקדחת הנאומים שתקפה לפתע את

אשר, לאחר משא־ומתן שארך כשנה, הצליחה להשכין שלום בין
בני שתי החמולות היריבות. מולו יושב ניצב אריה איבצן, מפקד
המחוז הדרומי, שהתכבד אף הוא בקובה בנוסח דרוזי.

הצפון, האורז מילה
הכל.

חקירה יסודית

בקרביו של הכבש עורך
עמוס עירן, מנכ״ל
ישרד ראש־הממשלה, שהעלה על נם את חלקם של ׳

הסולחה סיפקה לאורחים הזדמנות מצו־יינת
לשאת נאומים מליציים על נושא
השלום, ואיש מביניהם לא החמיץ את
ההזדמנות לתרום את חלקו הצנוע. הגדילו
לעשות השרים שלמה הילל ויגאל אלון,
שנשאו את נאומיהם בשפה הערבית, אלון אף שיגר, בהזדמנות זו, את תנחומיו למלך
הוסיין על מות אשתו, עאליה.
סיום טכס-ה״סולחה הרישמי היווה את
האות להתנפלות האדירה על המזון. כיד
הדרוזים הטובה עליהם נשחטו כבשים,
ובשרן נערך על הררי אורז מתובל בצנוברים
ובשיקדים. כל נשות הכפר גוייסו
למשימה הנכבדה, וה־שולחנות העמוסים
התרוקנו והועמסו מחדש שוב ושוב ב־מהלך
הכרה.
ואז, על בטן מלאה, התפנו נכבדי אבו-
סנאן לטפל באחד הסעיפים הבלתי-כתובים
של הסכם השלום. שתי החמולות, ונכבדי
העדה הדרוזית, חתמו על בקשת חנינה
לשניים. מבני חמולת אל־שייך, שנידונו
למאסר־עולם באשמת רצח •שביצעו במהלך
אחד ממיבצעי ניקמת־הדם. שיחרורם •של
שני אסירי העולם שיקרה, כמקווה, בקרוב,
יהווה את השיא בתהליך הפיוס והשכנת
קיבל שר־המישטוה שלמה הילל, שזכה גם במנתו של שד־השלום
בין שתי החמולות — גם־אם שיהחוץ
יגאל אלון, שלא נשאר לסעודה. הילל הוצף
קוליהם של השרים הממליצים יהיו ־שיקולי
במטר של בקשות ולחצים לשיחרורם של אסירי־העולס בני מישפחת אל־שייך.
בחירות דווקא.
1 . 41

מנה נמלה

קולנוע סרטים הרצח במינכן

האם תוכלו לשלם
0,000ו ל״י שכר לימוד
לשנה בתיכון ב־<>$0ו?
הודים יקרלבו,
שנת לימודים־ במיכון עולה בוזשל״ז >1976171כ~ 4,500ל׳־י.
התוכלו לשלם; בשנת 1980 יותר מ״ 10,000 ליי?
אתם מודעים ודואגים לעתיד ילדיכם ויודעים שהשכלה תיכונית היא
המינימום הנדרש ׳להשתלבות בחיים ובחברה.
אגו, כהורים, יודעים, כי שכר הלימוד הוא חלק מההוצאות עבור ילדינו
בבית המפר העל־יסודי.
אנו חיים בעידן הצמודים.
לכם, ההורים־החוסכים,
יש הזכות להצטרף אל

ך־ו^בזו־חבו

הלהיטות לשחזר אירועים בולטים על
מסכי קולנוע וטלוויזיה, בצורה דרמטית,
כששחקנים תופסים את מקום הדמויות
החיות עדיין, ושנטלו חלק באירוע, הפד
לצו האופנה. מניצולי תאונת המטוס בהרי
האנדים שאכלו את חבריהם כדי להי-שאד
בחיים, יועד לעיתונאים שחפרו ברפש כדי
לפוצץ את שערורית ווטרגייט, הופך כל
דבר שבכותרות, לנושא מומלץ עבור הדרמה
המדסרטת.
מכאן ההתנפלות על פרשת אנטבה, ומכאן
סרט טלוויזיה אמריקאי, המוצג באירופה
בבתי קולנוע, בשם 21 שעות במינכן,
שנושאו, כמובן, רצח הספורטאים
הישראליים באוליפיאדת .1972
עדויות מהימנות. להבדיל ממיבצעי
אנטבה המצולמים, שהצטיינו דווקא בחיפזון
שבעשייתם ובשטחיותו של המחקר
שקדם לעשיר, זו, נמשכה ההכנה על 21
שעות במינכן זמן רב. הוארד פאסט, מי
שכתב את אחי גיבורי התהילה ואת ספר־טקוס,
סופר אמריקאי בעל שם, בילה חודשים
ארוכים במינכן וניסה להרכיב יחד
תמונה כוללת של ההתרחשות הטראגית

הוא נתקל בדלתות נעולות רבות, הוא
פגש בגירסאות שונות ומשונות של אותו
הסיפור, הוא ניסה לאמת פרטים פעם
ופעמיים בטרם הסכים לקבל אותם כעובדות,
והעדיף שלא לומר שום דבר מחייב,
על אותם אספקטים של הפרשה, שבהן לא
ניתן היה לה־שיג עדויות מהימנות.

חסכונכם לתיכון צמוד למדד שכר הלימוד
הגבוה ב 50-אחוז מההצמדה ליוקר המחיה !
כדי למנוע דאגה גדולה מכם מחר, הצטרפו היום לתכנית היחטכון
לחינוך תיכון של ״גחלת״ מיסודה של עירית תל־אביב-יפו.

החסכון של ׳•גחלת״ מעניק לכם:
ישכר למוד. יהיה גובהו אשר יהיה (כיום 13,810ל״י בכתות י׳-י׳׳ב)
י ריבית גבוהה ו-ססו אחוז הצמדה
י מענק מיוחד• במזומנים 10 מהחסכון שלכם (בכתה ט׳)
י מענק לידה• זיכוי של 6תשלומים (כיום 246,-ל״י) ,שי עירית
תל־אביב-יפו, לרושמים את ילדיהם בטרם מלאה להם שנה
יביקוח חייטי להבטחת רציפות התשלומים, תמורת סכום קטן לשנה!
יפסור מכיס של כל ההטבות(ריבית, מענקים והצמדות) בהתאם לחוק\
״מענק גחלת לנכדים 100 .ל״י,כאשר החוסכים הם סבים וסבחוח.
גרו(עומד) ,גילת (מוטל עד הארץ)

45,000 חוסכים רשומים ב״גחלת״.

כך נרצח ויינברג

15,000 תלמידים -שכר לימודיהם בתיכון משולם ע״י ״גחלת׳׳

נצלו זכותכם להימנות על הצמודים של ״גחלת״!

למען הילד -חסכו ב״גדולת״

ג מו ל ח סכון לחינוך תי מן בע״נז
ה הו שמה־נכל לשכות המודיעין העירוניות וב־גחלתי־׳אלנבי ,91ת״א

התוצאה עובדה לתסריט, היא ד,וגישה
למישטרת מינכן ולראש העיר שם, אלה
הראו, מה שהיה כתוב, ומיראה הזדעזעו
לא מעט. כי רק אחרי הגירסה הרביעית
שהוגשה להם, ובה כל מיני תיקונים ש נדרשו
על ידם, הסכימו לשתף פעולה
ולאפשר לבמאי׳ ויליאם גרהם, לצלם בכפר
האולימפי ובחוצות מינכן, תוך סיוע מלא
של הרשויות ישם.
מה בדיוק שונה במהלך המשא־והמתן
הזה בתסריט קשה לדעת, אולם הסרט
נזהר מאד לא לקבוע עובדות נחרצות
בקשר לשום פרט שעשוי להיות מוטל
בספק, ולו הקטן ביותר.
יעילות וקצב. מה קרה במינכן, ידוע
היטב לעולם כולו. מעלתו של הסרט
הזה היא שהוא מתאר את השתל-שלות העניינים
בצורה כמעט תעודית (העובדה
שהוא צולם במקום, תורמת הרבה לתחושה זו) ,ביעילות ובקצב של מותחן טלוויזיוני,
מבלי לשפץ יותר מדי או לפאר
את חלקו של איש בתוך הפרשה פולה.
מאחר ואי־ אפשר היה לוודא פרטים על
מה שקרה בתוך הביתן הישראלי באותן
השעות, העדיפו פאסט וגרהם להתייחס
אל הקרבנות כאל קפוצה ולא כאל אנשים
בודדים, ויחס דומה יש גם למחבלים.
אומנם פרנקו גרו מגלם את מנהיגם ומדבר
כל הזמן ב-שמם, אבל הסרט משתדל שוב
ושוב להצביע על כך -שכל החלטה שלהם
העולם הזה 2059

היא החלטה קולקטיבית ולא יוזמה של
איש אחד בלבד.
הרבה נותר בערפל בסרט זה׳ אולי בשל
אותה קנאות לאימות העובדות של פאסט,
׳ואולי גם בגלל דרישותיו של שר־הפנים
הבאווארי ברונו מרק, שהיה מעורב אישית
בפרשה, ובארבעת הדרישות לשינוי התס-
ריט הסופי.

בכל אופן, עובדה היא שהתיאור המפורט
של הכנות אנשי ספטמבר השחור,
לפני שהתפרצו לכפר האולימפי, אין רואים
כלל, והסרט מעדיף לקבל את הגירסה
הגרמנית, הטוענת שבני הערובה נרצחו
על ידי המחבלים, תוך התעלמות מגירסה
נפוצה לא פחות, זו של המחבלים ושל
כמה מן המשקיפים, הטוענת שבעצם
כדורי הגרמנים שירו לעבר ההליקופטרים,
.הם שהרגו את הספורטאים.
מה שקורה בין שני הקצוות הללו, גראה
קרוב ככל האפשר לאמת הידועה כיום.
כך לפחות טענו מספר אנשי ביטחון ישראליים
שראו את הסרט. ומה שחשוב אולי
עוד יותר, שתוך כדי התפתחות הפרשה, 1 המתוארת בשיטתיות ישלב אחר שלב,
מצטייר לפני הצופה אותו מילכוד שבו
נתון היום העולם, כשהוא חסר ישע מול
כל האינטרסים הפועלים בו, גם כשב-

מפקד המחבלים (פרנקו נרו) ב״ 21 שעות במינכן״
התמונה המוכרת לעולם כולו
לפרשת

סד, האחת והיחידה האפשרית
מינכן.
ויליאם הולדן (המגלם את מפקד ד,מיש-
טרה, מנפרד שרייבר) ,אנטוני קוייל (כמי
שהיה מפקד המוסד אז, צבי זמיר) ,ריצ׳רד
בייסהרט (-שהקפיד על שיחזור תנועותאו
והתנהגותו של וילי בראנדט לפרטיהן)
או גיוארג מארישקה (שחקן גרמני ותיק
המגלם את האנם־דיטר גנשר, אז שר
הפנים של גרמניה, כיום שר החוץ שלה,
המבקר עתה במיזרח התיכון) ,מצליחים
לשלב את הביטחון העצמי הדרוש לכל מי
שממלא תפקיד רם ואחראי, עם תחושת
הייאוש של מי שמודע למילכוד שבו הוא
נתון, ואינו יודע בדיוק מה צריך לעשות
כדי לצאת ממנו. ובכך טמון הלקח העיקרי
של הסרט.

ת ד רי ך
חוב הלר או ת:

הססנותם של הגרמנים

רצונו להתנהג בצורה האנושית האפשרית
ביותר.
העולם במילכוד. הגרמנים, המהססים
ליטול יוזמה או לפעול בצורה מעשית,
משום אשמת השואה הרובצת עליהם ומגלים
אוזלת־יד ברגע המכריע. הממשלה
הישראלית מתעקשת בקשיחות שלא לנהל
משא־ומתן עם המחבלים, אפילו לא למראית
עין (את לקח מינכן למדו מיראה,
מאוחר יותר, בפרשת אנטבה) ,וסירובה
של מצרים לסייע בהצלת בני הערובה, אם
יוטסו אליה מגרמניה, מוגש בצורה בוטה
שאינה משתמעת לשתי פנים.
אשר למחבלים עצמם, המניע שדחף
אותם למעשיהם הולך ומיטשטש מול
הנסיבות המיידיות של המצב שלתוכו הם
הכניסו את עצמם, מצבו שבו הם צריכים
להמשיך עד הסוף, משום שלא הותירו
לעצמם כל דרך נסיגה, שלא תהיה עבו-
רם פגיעה חמורה בכבוד.
ואילו העולם ...לכאורה, נראה כאילו
הסרט מתעלם לחלוטין מן התגוובת של
העולם לימה שקורה במינכן. אבל במבט
שני -אולי דווקא אותם צילומים של
ספורטאים הממשיכים לרוץ ולקפוץ כאילו
דבר לא קדה, צילומים השזורים בתוך
התפתחות האירועים הדרמאטיים ברחוב
קוניולי, מוכיחים שבעצם העולם אדיש,
מתרגש אך ורק כשדברים נוגעים לו איטית
ומתייחס לכל השאר כתופעות מצערות
וחולפות.
כפי שאמר רץ מרתון בריטי, בסרט
תעובי אחר שנעשה על אוליפיאדה זו:
״אני התכוננתי שנים לקראת זה. ואיני
מוכן להניח לשום דבר שיסיח את דעתי
מן הריצה.״
חלק נכבד מן האמינות של 21 שעות
בנזינכן נשען על הדיימייון המפתיע שבין
כמה מן השחקנים לדמויות שפעלו בשטח.
ובששחקנים אלה ניחנו באישיות חזקה,
די להעמיד את המצלמה במקום הנכון
והצופה משתכנע כי אכן הוא צופה בגיר-
העולם הזה 2059

ן סרט אילם (דקל, ארצות־הברית)
— מל בתקס מתנזר בכוונה מ־דיאלוגים,
בסיפור על במאי המציל אולפן־
סרטים בכך שהוא מפיק עבורו סרט אילם.
הדבר המצחיק ביותר המוצג כרגע יעל
בדי: הארץ.
דמי ביס (סטודיו, צרפת) —
פכים קטנים מחיי ילדים, מאורגנים יחד
בסרט מלא חיבה והבנה לגיל הרך, המוכיח
בפעם נוספת עד מה מבין הבמאי
פרנסואה טריפו ללב הזאטוטים.
* * 1* 1זוגות נשואים (צפון, צרפת)
— גבר ואישה נשואים, אך לא זה לזו,
מוצאים לעצמם אושר מחייך, על רקע
אמין ביותר של הזעיר־בורגנות הצרפתית.
כנותם של מארי-כריסטין ביארו וויקטור
לאנו, בתפקידים הראשיים, מהווה תרומה
תשובה להצלחת הסרט.

ירו שלים :

תל־ אביב — סרט אילם, להיות או לא
להיות, דמי־כיס, זוגות נשואים, מרד הנעורים.
ירושלים
— נערת־הטלפון והבלש, אנס
שים יפים.
חיפה — זוגות נשואים, קידמת עדן.

;אמן גוטפרוינד נדחך. להליקופטר (שחקן פול סמית)

תל־אביב :

נערת הטלפון זחבלש (ירושלים,
ארצות־הברית — סרט מוקדם
יותר של אלן (כל אנשי הנשיא) פאקולה,
המתאר מערכת־יחסים מוזרה בין שתי הדמויות
שבשם הסרט, על רקע הפאראנויה
של העיר הגדולה. עם ג׳יין פונדה ודונלד
סאתרלנד.

טיול בא>
ה אל מוגים
אודיסיאה פולמזית (פאריז,
תל־אביב, איטליה) — לשם שינוי,
נאמן שמו העיברי של סרט
זה לתוכנו, לא פחות מן השם המקורי (באיטליה קראו
לו ״אוקיינוס״) .זאת משום שיוצרו, פולקו קויליצ׳י, באמת
התכוון למעין אודיסיאה של בן האיים הפולינזיים, היוצא
לוזפש אדמה שיביא לאי״האלמוגים שלו, ובה ישתול
את עץ הלחם והחיים.
קויליצ׳י במאי פסוודו־תיעודי איטלקי החוקר את
הימים והאוקיאנוסים השונים על פני כדור הארץ מזה 25
שנים, כשהוא משתמש בעלילה סכמתית כדי להקל על
הצגת מופלאות ומיסתרי הטבע, נקט שיטה זו גם הפעם.
מסעו של טאנאי, גיבור הסרט, על״פני אלפי מילין של
האוקיינוס השקט, מהווה הזדמנות להציג לא רק את
המיגוון העצום של נופים ימיים, חיות־המים ואיים רחוקים,
אלא גם להדגיש את השילוב המופלא שקיים בין אדם
שגדל בחיק הטבע, לבין הטבע עצמו. מעוף שחפים בשמיים,
או כיוון תנועתן של קבוצות דגים במים, משמשים לו תחליף
למצפן. מכשירים פרימיטיביים עשויים חיזרו יעילים בידיו
לא פחות מן הסכסטאנט המשוכלל של נווט מודרני. הוא
חלק מן הטבע, הוא מנין אותו, מתמזג עימו, נעזר בו
תחת שיילחם ויהרוס אותו.
תוך כך מגיש קויליצ׳י צילומים מרחיבים ביופיים, בין
אם מדובר בצילום תת-מימי (תחום שבו הוא נחשב כאחד
המומחים הגדולים בעולם) ,או בצילומים אוויריים עוצרי-
נשימה של הר־געש לפני התפרצות באיי פאפואה. אומנם,
הקטעים העלילתיים כביכול, כאשר מאנאי נקלע לידי

בן פולימיה -עץ הלחם והחיים
ילידים בפאפואה, שכמעט מקריבים אותו לאלת הר-הגעש,
או הפגישה עם ההולנדי התימהוני שנטש את החברה
ומתבודד על חוף עזוב, חם מאולצים *מקצת, בניסיונם
לכפות משהו ממבנה האודיסיאה של סיפור זה, ולהכניס
את מוסר־ההשכל הסופי בצורה ברורה יותר.
זאת, למרות שמוסר-ההשכל ברור ביותר. קויליצ׳י
מעמיד את האדם בתוך הטבע מול האדם נגד הטבע (הסרט
מסתיים בחינגה הצרפתית אחרי עריכת הניסויים האטומיים
באיי פולינזיה) ,ואין צורך לעמול קשה כדי לנחש
לצד מי ניצב הבמאי עצמו•

י י 01 151 • 9

מוכרחה להגיד לכם שזה נגע
לליבי, כל המיכתביס וקריאות
הטלפון המודאגות האלה שהתעניינו
בשלומי, ולאן נעלמתי
ומה קרה למדור שלא ראה
אור כמה שבועות. תודה לכולכם.
והנה אני כאן עם :

אבוי לטיפשים
( )1/59 שמתלוננת על החורף
״הקר והאיום הזה שמתמשך
ומתמשך בלי סוף.״
היא קלעה למחשבות ליבי
כשכתבה :״לפי ההתחלה הזו
את בטח חושבת שאני איזו
בתולה זקנה, שמנה ומכוערת,
היושבת בבית כל הימים והלילות,
סורגת סוודרים, רוקמת
גובלנים ומפות ומחכה בלב
חרד לאביבה המאחר לבוא.״
אז לא. זה לא זה .״הבעיה
שלי היא בדיוק הפוכה. אינני
בתולה זקנה, שמנה ומכוערת,
אלא שובבה גדולה בת ,16
שאפילו, אומרים עליה שהיא
יפה *למרות שאני לא מסכימה
עם זה כל כך. מחזרים
לא חסרים לי. אפילו יש יותר
מדי• אבל, כמו שאומרים, מרוב
עצים לא רואים את היער. כך
שהייתי מוכנה להחליף את כולם
באחד, יחיד ומיוחד.
״הייתי רוצה אותו נחמד,
אוהב להשתולל ולהשתגע ולא
לעשות חשבון עם מה שאנשים
אומרים ומרכלים. לעשות מה
׳שבא, כי זה הכי בריא. ואוי
ואבוי אם יהיה טיפש, כי אני
שונאת טיפשים.״ אמרה מה
שאמרה והתנופפה לה במחול
למנגינת ריקוד־עם. אבל לא
זה מה שישבור אותנו.

בלי רעיונות מקוריים
אינטרמצו טלגרפי,)2/59( :
אחרי חצי שנה ביו. אם. איי.
הענקית, היפה, הגדולה, נהייתה
פתאום קטנה עליו. אז ירד
לתל־איביב. באופן כללי הוא
,23/182 נאה ופתוח להצעות
מכל הגילאים, את כל ה״חוב־מות״
והרעיונות המקוריים שאנשים
נוהגים לכתוב במכתבים
למדור הזה הוא מציע ש החליפו
ביניכם, בלי לשתף
אחרים. אגואיסט.

ס.או.ם.
את קריאת הס.או.ס. הנואשה
הזאת קלטו האנטנות שלי מ־

״נשבר לי. אני כמו נר בודד
של חנוכה שנכבה לו השמש.
החברות נגמרות לי. הן נישאות.
ל״ג חורפים עצובים. בת
קשת. נמאס לי מכל הדון ז׳ו-
אנים שמחפשים טרף קל. נמאסים
עלי הפוחלצים השמנים,
הקרחים והזקנים אשר מציעים
את עצמם מעל מודעות השידו־חים
בעתון וברוב חוצפתם עוד
כותבים על עצמם ״נאה״ ובנדיבות
ליבם אפילו מוסיפים
לעצמם כמה ס״מ גובה ומורידים
מניין שנים משנותיהם.

אותי הם ממש מזעזעים...
״אז ככה. אינני מחפשת אחד
יפה־תואד, כי אם יפה-נפש,
היודע להבדיל בין בחורה כנה
ואמיתית לבין סתם פריחה (מה
יש, רק י*פריחות יש זכות-
קיום י) .נסיך חלומותי האלמוני
יכול להיות מושבניק /קיבוצניק
/עירוני /עזלה־חדש
/ותיק /רווק /אלמן ואפילו
גרוש +ילד בגילאים שבין

ל״אמהות

פולניות״
חורה ירושלמי והוא
יושב לכד. ובש ()7/59
מתחיל לחשוב למה זה
ככה, הוא מגיע למסקנות
הכאות נ ״מה שקורה זה,
שמעגל החכרה הולך
ונסגר. מי שלא מתחתן
מוצא את עצמו יותר
ויותר לכד. ואני יודע
שזה לא סו!ז העולם, כי
ככל שגה מצטרפות ל• כנות מעז
חמודות שהשתחרדו נד
ז מ רו
הצכא או סיימו תיכץ.
״הבטריה היא שזאני
לא כד כך מגיע למעגל
שדהן. אין הרכה זמן
להסתובב כמסיכות
קפיטריות למיניהן, כשאתה
סטודנט •שגם לוקח
את הלימודים ברצינות
כתקופת הבחינות.
״האמת היא שהדרישות
שלי הן גכוהות
למדי וזאת הסיכה שאני
משתדל לעקוף, אמהות שמסתובבות פולניות׳
חופשי כרחובות עם רשת
פרפרים ומנסות לצוד
שידוך טוב. זה המצב של
רפואן כן 24 המסודר כחיים
(אולי טוב מדי ):עד
כמה שזה נשמע אבסורדי.״

משנה לו כל כך
הגיל והצורה של אלה
שתכ תו כנ ה אדיו. העיקר
שתהיינה כנות ,1*1/22
נמוכות ויסות. ואם זה מה
שהיה חסר לכן כחיים עד
עכשיו, הוא שלכן.
.35—42 העיקר שיהיה הטיפוס
שלי. מוכן להסתכן ו
ולזה היא קוראת סכנה•

אחד המעולים
אם יש לך חולשה לבגדים,׳
זאת הצעה בלתי חוזרת עבורך :
בחור בן . ,28 נאה למדי 175 ,
ם״מ גובה נטו, המשרת עדיין
בצה״ל בשנת התנדבות ההולכת
להסתיים בקרוב הוא
( )5/59 שבחייו האזרחיים הוא
בעל מפעל מצליח מאוד לבגדי-
נשים.
איך זה הולך ביחד?

למי שצריכה הסברים —
יש! ״אחרי שהשתחררתי מהסדיר
הקמתי מפעל שכיום הוא
משגשג מאוד. כאשר ראיתי
שהמפעל יכול להמשיך ולגלגל
את עצמו גם כאשר איני תורם
לו 24 שעות ביממה, החלטתי
לגלות קצת אידיאליזם והתנדבתי
לשנת שירות בצה״ל.
למה עשיתי זאת? מפני שב־מקצועי
הצבאי אין מספיק
מומחים ואני אחד המעולים.״
מה שמתבקש עכשיו לשאול
זה, אם זה כל כך טוב, למה
זה כל כך רע? גם על זה יש
תשובה :״בתקופת שירותי
הכרתי אמנם המון בחורות,
חיילות, שכמה מהן נחמדות
מאוד. אבל כאשר מסיימים
תקופה צריך ליצור קשרים חדשים
ודרכך אוכל אולי להגיע
אל כאלה אשר כמעט בטוח
שלא הייתי מגיע בלעדייך.״
זוהי קריאת כיוון לכל מי
שנשאר בה שריד של רומנטיקה.
זה הוא טוען. והוא
מבטיח שיענה לכל מכתב, לא
חשוב ממי. וגם זה היום משהו.

היכן נעורי?
זאת כנראה העונה שבנות
ה־ 16 מתחילות להבשיל. אחרת
אני לא מבינה את ההצפה הזאת
של המכתבים מהן. קחו
את 6/59 למשל, המצטטת
מבוגרים שאמרו לה כי ״הנעורים
הם התקופה היפה ביותר
בחיי אדם.״ והיא זקוקה
למישהו שיוכיח לה זאת הלכה
למעשה. וכדי שלא יקנה חתול
בשק, הנה מעט פרטים :״בת
,16 נחמדה, עיניים שחורות
ושיער חום0 160 .״מ ו־48
ק״ג,״ כמעט כמו דינה ברזילי
מהשיר.
״הייתי רוצה מאוד לבלות
ולעשות חיים. הבחור אותו אני
מבקשת צריך להיות בין הגילים
,26—24 גבוה, נחמד, אינ טליגנט*
מעט, פעיל ועליז וזה
הכל.״
זה הכל? תתפלאי לגלות
חביבתי שזה קצת יותר מדי.

מיפגש־עיוור
על מיפגש־עיוור מוכן ללכת
( ,)8/59 אבל לא בעיניים עצומות.
יש לו להציע ״מצב רוח
טוב כמעט תמיד, נמשים על
הפנים, קפריזות ושגעונות.״
למשל, רחיצה לילית פתאומית,
או טיול ביחובות העיר בשתיים
לפנות בוקר. מסע עם

לי, הוא כבר מתחיל להתאהב

עכשיו, כשאתם יודעים כבר
הכל האחד על השני, זה יהיה
מיפגש־עיוור על הכייפאק.

בודד בלונדון
כמו בכל שבוע ביום חמישי,
רץ ( )9/59 לאוכספורד־סטיישן

פ לונ די ח מ עדיפ ה בלונדיני
המוזה נחתה ע 4/59 בלי אזהרה מוקדמת ויה מה
מיקרה :
״לאורך כל החוף ובשמיים מוצאים רק מוממו מיוקעת,
חול, צדפים ומים. שם על השלע יושבת בת שש־עשרה ומבישה
בשקיעה. היא שומעת לחשושי גלים מתלחלחים אלי חוף
ודבר מה קורא לה. לרוץ. הוא קורא לה. היא קופצת ומדלגת
מעל הסלעים, מרחפת על קרקע החול בקלילות, בג׳ינש
המשופשפות של השביעית.
״וקצת קר, כי פבר סתיו.
״והיא רואה את הנער. גבר שלח, תמיר וחסון, בעל
תלתלי זהב גדולים ועיני תכלת משגעות. היא ממהרת לק-
ראתו והנה היא מגיעה והופס — ישר אל בין זרועותיו.
והוא מחבק אותה בזרועותיו החסונות, מצמיד נשיקה למצחי•
ולשפתיה האדומות, פורע את שערה הבלונדיני ומביט
בעיניה החומות. והיא מכרנרת סביבו כילדה וחובקת אותו
בזרועותיה הקטנות.
״הוא חתיך והיא יפה. היא זה אני והוא זה אתה!
״ואם אתה חושב שחוץ מיופייך אתה יבול גם להציע
לי אופי טיב, שוובמה והבנה רבה, פתיחות לשמיעת בעיות
ושירים לפעמים; ואם אתה גר בתל״אביב וכיה אחד שיודע
לתת אהבה; ואם אתה יכול לסבול ואפילו לאהוב.אחת שהיא
ביופי של תנועת־נוער ; אם אתה נער בשמינית, תשיעית או
חייל צעיר ובכלל אינך תפוס — אז גלה את עצמך אלי.
״עוד דבר קטנטן: איני זקוקה באופן מייוחד לפרפרים
(כאלה יש לי הרבה) .פרפרים נולדו להיות חופשיים.״
אחרי כל זה היא מאחלת לאלה שינסו ״בהצלחה״ .וזה
מפני שבשלב זה היא לבד. והמאחר יתחרט.

הפינק פלויד אל תוך הלילה
בתוספת כמה סנדוויצ׳ים וכר.
מחפש מישהי שתהיה בראש
אחד איתו. שתהיה להם שפת־קוד
משותפת. כזאת שלא נבהלת
מהומור מקאברי .״ומעל
לכל היא צריכה להיות פקחית
ובעלה מוח אנליטי, כדי
שתוכל להיות משקל נגד רציני
למאבק אינטלקטואלי ורגשי
שיתפתח בינינו.״ וכשהוא כותב
שורות אלה, כך הוא מגלה

חינ תבסרס
לנ שו ם את הגלי ם בי רו ש לי ם
צריכה אותך ולא את הכסף שלך. לא את הוריך המפורסמים
והאמידים. צריכה שתהיה חכם וחושב הרבה. שיהיה
בך תום כמו בי, שיהיה בך רצון לחיים יפים וטובים יותר.
שתבין שגם לטייל בגשם בליל שישי יכול להיות יופי של
בילוי. או לטייל לאורך הים ולנשום את הגלים. או לא חשוב
מה שנעשה, העיקר שיהיה קשור בנו בלבד. שתבין שלהכין
ביחד אוכל בימים שתבוא לבקר כאן, יכול להיות יותר נהדר
מלשבת במסעדת״יוקרה ולבזבז רגעים יקרים של ביחד על
מבטים על בל יוצא ונכנס.
אשמח אם תאהב את הביטלס, את מתי כספי וטובים
אחרים. אבל זה ממש לא מה שישנה. ירושלים טובעת מעבר
לחלון הרטוב בכתום־ורוד ועוד מיליון צבעים. עוד מעט חושך.
צריכה לגמור את התרגיל בפיסיקה, ללכת לסופרמרקט, לגשת
למעבדה. צריבה להפסיק לעשן. וגם צריבה אותך. ואולי בעצם
רק אותך.
אם קלטת אותי עד פה, אז דע עוד כמה דברים: בת
. 21 סטודנטית. נראית ז שפוט בעצמך.
והכתובת היא: מכתבים לציפי, ת.ד ,136 .תל־אביב, עבור

מכתב פרס השבוע מזכה את שולחו בשי — חבילת תמרוקים
ומוצרי־יופי של חברת הדס בשווי של 200ל״י. הפרסים נשלחים
לזוכים בדואר.

אף אחד לא ממר את פפך כמוך
חוץ מאתנו־ 3033

בלונדון, כדי לרכוש את הגיליון
האחרון של העולם הזה .״ל־שימחתי
נוכחתי שעולם כמיג־הגו
נוהג: הכל כרגיל. אפילו
רחל המוחלת. וכשהגעתי ל־מדודך,
חשבתי: בעצם, למה

״ובכן, ישוב לי בלונדון
י־זדה מזה שיבעה חודשים,
ומת מגעגועים לארצנו. אז אם
מישהי תכתוב אלי, זה יגביר
את הקשר.
״כמעט בן ׳ ,23 לומד פה
קולנוע. מת על מל ברוקס והאחים
מארקם (הומור שיגעון)
וכן על וודי אלן. מת גם על
מוסיקה! .חצי מכספי מבוזבז
על קונצרטים של כל מיני
להקות. חוץ מזה אני לא יפה
במיוחד אבל מה, רגיש, כמו
שאומרים. אשמח לענות לכל
מי שתכתוב לי.״
ומי שטורחת בערב־שבת,
אולי יימצא לה מקום לישון
בלונדון בשבת.
מי כ ת בי ם ל פי ר סו םבס די ר
ישלהפ נו תלכ תו ב ת ״ מי ב־ .
ה בי ס ל צי פי״ ,ת.ד 136 .ת ל׳
א בי ב. מי כ ת בי םלמ כו ת בי ם
ב מ דו רישלש לו חבמעטפה
כ פול ה. עלהמעטפהה חי צו ני
תישלר שו םאתהכ תי ב ת
הנ״ ל. עלג בי המעטפהה פני
מי ת, מ בויי לתב בו ל של
55 אגו רו ת, ישלר שו םאת
מי ס פ רו ה סי דו רי של המכר
תב, ר צוי ב סי פ רו ת ק טנו ת,
ב פי נתהמעטפה.

!תכשירי יופי לזוכים במדור!

במדינה

(המשך מעמוד )37
מאה־אלף הלירות ׳נמשך שנות עמל ארונות
כדי לקנות דירה לננזז .״אני לא
1מכיר, את האשד, הזאת,״ אומר יעקב ,״היא
גם לא נתנה לי שום פרם על זה שמצאתי
לד, את הכסף. אני לא רוצה שום
פרם על זה. אני שמח שהיא מצאה הכסף
ותקנה דירה, או מה שהיא רוצה. אפלשלהבא תיזהר. לא כל יום מוצאים אחד
כמו אני שיחזיר הכל ׳ולא יבקש כלום
לעצמו.״
כשאומרים ליעקב לוי שהוא, אולי, האדם
הישר האחרון במדינה, הוא מיתמם:
״מה זה יזשר 1אדם ישר זד, קודם־כל אחד
שהוא ישר עם עצמו, כמו שכתוב בתורה.
אני שונא את כל האנשים שצועקים שצ ריך
להרוג את מרימוביץ (כוונתו לרבי״
נרביץ) בגלל שהוא עושה עבודה שלו והם
בעצמם רמאים גדולים, גונבים ולא משלמים
למס-הכנסה. יכולה להיות לנו יופי
של ארץ אם כולם יהיו ישרים כמוני.״
הייתי מחזיר מיליון. לו עצמו אין
שאיפות גדולות. ככל המתגוררים בבתים
של ״רכוש נטוש,״ מקווה גם הוא לנטוש
את דירתו. מדי כמה חודשים הוא פונה
לחברת חלמיש, ומבקש דירה מרווחת יותר
,׳במקום מכובד וותר .״אבל בשביל זה
צריך הבנאדם הרבה כסף, ולי לא היה
אף פעם יותר ממאה לירות בכים, חוץ
* מהשעה שמצאתי את האבידה הגדולה,״
הוא אומר.
הוא מקווה גם לקבל קביעות בעבודה.
״זאת לא בושה להיות עובד ניקיון,״ הוא
מתרעם .״זה פחות בושה מלהיות ידלין
או כל החברים שלו. אני רוצה להיות
עובד קבוע כדי שלא אהיה מיקרה־סעד
כשאהיה זקן. לא רוצה לחיות על הילדים
שלי. לא רוצה הרבה כסף, רק לחיות
כמו בנאדם. לא לפחד כל יום שיזרקו אותי.

לא מקרה שאני החזרתי הכסף.
הייתי מחזיר גם מיליון לירות אם הייתי
מוצא. הייתי מחזיר גם שתך־ונעל, ומברך
לעצמי, :כרוך מחזיר אכידה לפעליה׳.״
לא, הוא לא משוגע. והוא מצהיר :״אני
סתם בנאדם מאושר !״

קשקשת 2059

י¥11£11

ה 1ווב 0

2059

קשקשת 2057

• תפוס כפי יכולתך.
אבי כריח, ר׳ אונקלום ,1/11
שיכון בבלי, תל־אביב
• שניים אוחזין בטלית (אחד התייאש).

אחד ה״קופים״ המצריים עושה
שלום מעבר לתעלה.
שירי בן עמי, רח׳ יהודה
הנשיא ,36 נווה־אביבים, תל־אביב
׳ • אחרון הנושרים.
שלמה רשף, רח׳ מנדלשטם ,14
תל־אביב

א תי ב ר סי טאח!
כמו הגדולים

האם זוייפר תוצאות
הבחירות זאגודת־הסטודגטים
באוניברסיטת תל־אביב?

הקמפוס היה כמרקחה. בפיתחי כנייני
הפקולטות השונות ניצבו עשרות הפעילים
הסטודנטים, כשהם צדים כל סטודנט
מצוי ואף כאלה שאינם סטודנטים, וגוררים
אותו, לעיתים תוך שימוש בכוח
ממש, לעבר הקלפיות שהוצבו באולמות-
המבוא של הפקולטות השונות.
אותה שעה, ביום השלישי לפני כשבועיים,
נערכה על ד,דשא.,מול בניין מכסיקו
המפואר שבכניסה לאוניברסיטת תל־אביב,
הפגנה רבת־משתתפים, ברובם סטודנטים
ערבים מאנשי ועד הסטודנטים הערבים
באוניברסיטת תל־אביב. הם מחו בקול,
בעזרת רמקול־יד, נגד החרמתם על־ידי
מוסדות האוניברסיטה ואגודת־ד,סטודנטים
אשר, לדיבריהם, מייצגים סטודנטים יהד
; דים בילבד.
״לא רוצה להצביע״ .אולם, אין
לטעות ולחשוב כי ליום אחד החליטו הסטודנטים
באוניברסיטת תל־אביב לחרוג
מאדישותם. היו אומנם כמה עשרות של
פעילים יהודים רעשניים, ברובם מצעירי
הליכוד, שאינם סטודנטים בהכרח. היו גם
כמה עשרות פעילים ערבים רעשניים,
אשר בחרו ״כך סתם, לא במתכוון,״
י כדברי סיס ועתד, יו״ר ועד הסטודנטים
הערבים, ביום הבחירות באוניברסיטה,
כיום המתאים להפגנותיהם. אולם בסטודנט
המצוי, זה הממהר לעבודתו או לביתו
אחרי כל יום־לימודים, לא חולל ד,מיפ-
נה החריף באווירת השלווה הרגילה של
הקמפוס, כל שינוי.
״אין לי בעד מי להצביע. אני לא מכירה
אף אחד. כולם מהליכוד,״ טענה דליה,
סטודנטית שנה ראשונה בפקולטה למדעי-
החברה, באוזני צעיר שפנה אליה וביקש
שתצביע בעדו. מי שכבר השתכנע ונכנס
אל מאחרי הפרגוד, נתקל ברשימה ארוכה
של רובינ׳שטיינים, רבינוביצ׳ים ושפיראים,
(המשך בעמוד )46
ה עו ל ם הז ה 2059

הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
״קשקשת״ ,ת. ד ,136 .תל־אביב.

מנ חי גדול של תמונות ופלקטים של
גדולי הציור המודרני והקלאסי —
הדבקה

מקצועית של פלקטים ו־

תמונות.

מאוזן :
)1כהן־צדק (ר״ת 2עיר בארץ ;
)7כלי־חפירד )9 ; ,מבוקש, חביב )10 :
מהלך במישחק השחמת )12 :הקלף הגבוה
ביותר; )13 באר־שבע (ר״ת) )15 :אדמה
המצוייה בנגב ; )16 פחד, חשש ; )17
מתגלה ; )18 מילת־תנאי ; )19 צאצאה ;
)21 רקב ; )22 דלת בלי ראש ; )23 קידומת
צרפתית ; )25 מן המינים ; )28 נור ; )29
בירת טיבט; )31 בר־בטן; )32 בתחתית
הבית; )34 קידומת הולנדית; )35 כלי-
קיבול ; )36 מין אנדרטה ; )39 בגד־שרד ;
)41 תופס; )44 גדול בתורה; )45 חבל
בארץ ! )47 אין ; )48 מופע, באנגלית ; )49
לשד־העצמות ; )51 הפסקת־עבודה מכוונת ;
)53 מוצא; )56 סופר אמריקאי (ש״מ);
)57 שאין בו רבב! )60 מקום; )61 גורן ;
)63ז״ל; )64 דרום־אפריקה (ר״ת); )65
מיקווה־מים ענק ! )66 מנעול פטנטי ; )67
רבים כאלה ברכם ; )70 כיסא־כבוד ; )72
אבן יקרה; )75 בוא לכאן!) )76 קיבוץ
בגליל! )78 קול הפרה; )79 הוראה מפורשת;
)80 שקט מעמלו; )81 אביון; )83
מן הטעמים ; )85 מין עמדה צבאית ; )86
נושא למעלה; .487 קריאה! )88 ממלא־מקום
(ר״ת); )90 סוף; )91 יחידה בסולם
הצלילים ; )92 מטוס ישראלי חדש ! )95
בן־אדם; )96 בנו של שאול; )97 מחלקי
הפנים.

מאונך :
)1מין צבע אדום ; )3מן המתמודדים
על ראשות הממשלה (ש״מ) )4 :מכלי
השחמת ; )5מטבע צרפתי ; )6שופכין ;
)8דבר מוסף; )11 עסוקה )12 :חיבב
ביותר; )14 מחנק; )15 צואת עופות;
)20 חי לילי )21 :מילת־שאלה ; )24 שקט ! :
)26 מידת־יבש קדומה )27 :מבין; )28
מידת־שטח ; )29 מין אקדח )30 :יפעה ;
)32 מוט; )33 בוסתן עצי־הדר! )37 מאכל
מקובל בחנוכה ; )38 אותה החריב יהושע ;
)39 עלוב־נפש )40 :מספיק ; )42 מילת־ברירה
(הפוך); )43 יישוב ליד חיפה; )45
קודח ; )46 מין צמח תבלין ; )48 אחוריים ;
)50 גורה מן הקשת; )51 סככת השומר
במיקשה ; )52 שם דורכים את היין ; )54
מראה (הפוך 55 נינוחות ; )58 גוף
שלישי. רבים )59 :גוף שלישי רבות;
)62 תנומה קלה; )64 כלי-קיבול למים;
)68 לא־מתוחה; )69 הווייה; )70 אחו;
)71 סוף בלי זנב; )73 מבני נוח; )74
פיה לעישון סיגריות )76 :מין לוח־מתכת
דק ; )77 אם־הפנינה ; )79 התשוקה לשתות ;
)80 מין תכשיט לחוטם; )82 מעט מן
המעט; )84 גהה; )89 עיר קדושה למוס למים
; )90 עיר גדולה 93 נהר באיטליה ;
)94 מטבע יפאני.

״לוטוס״ ,ת״א, רח׳ אלנבי 101
(מול בית־הכנסת הגדול)

אנו מחפשים בתים חמים
עבור חתלתולינו החמודים
אגודת צער בעלי חיים

רחוב פלמד! ,30 יפו,
טל.827621 .

במדינה
משרד הפנ ען
הו דעה
אפש רו ת עיון
בפנקסה בו ח רי םלכנסת
ובדברהרחבתז כו תהב חי ר ה,
ע ר רי םובק שו ת
משרד הפני ם מודיע לציבור:
א. פנקס הבוחרים לכנסת לשנת תשל״ו מוצג לעיון הציפור
בכל משרדי העיריות והמועצות המקומיות וכן בעשרים ואחת לשכות
מחוזיות ונפתיות לעליה ולמירשם, של משרד דפנים.

ב. ערר על אי היכללות בפנקס הבוחרים
מי שזכאי להיות כלול בפנקס הבוחרים לשנת תשל״ו, ולא נכלל בו,
יהיה רשאי להגיש לשר הפנים ערר מנומק בכתב. את הערר יש

להגיש עד ליום ז׳ כאדר תשל״ז (.)25.2.77
ג. כקשות ועדרים על אי היכללות בתוספת לפנקס הבוחרים
לשנת תשל״ו.
המשתייכים לקבוצות דלהלן ואשר ביום י׳ בטבת תשל״ז (,)31.12.76
היו אזרחים ישראליים והיו רשומים הם ומענם במירשם האוכלוסין׳
כתושבים, יקבלו עד ליום כ״ב בשבט תשל״ז 10.2.77 הודעה מאת
שר הפנים על הכללתם בתוספת לפנקס הבוחרים לשנת תשל״ו.
* מי שיום הולדתו ה־ 18 חל בין ט״ו באב תשל״ו 11.8.76 לבין כ״ט באייר
תשל״ז (.)17.5.77
* בגירים שנהיו אזרחים ישראליים בין א׳ בניסן תשל״ו ( )1.4.76 לבין
י׳-בטבת תשל״ז (.)31.12.76
המשתייכים לקבוצות האמורות אשר לא יקבלו הודעה כאמור, יהיו רשאים
להגיש ערר לשר הפנים עד ליום ז׳ באדר תשל״ז (.)25.2.77
מי שקיבל הודעה, אמור, אך פרט מפרטי ההודעה אינו תואם את פרטיו
האישיים רשאי להגיש בקשה בכתב לשר הפנים, עד ליום ד באדר תשל״ז
( ,)25.2.77 לתקן את אותו פרט הכלול מהודעה.
כמדכן יוכלו הבוחרים שנתווספו לפנקס הבוחרים, בתוספת האמורה, לבקש
משר הפנים עד ליום ז׳ באדר תשל״ז 25.2.77 להוציא את שמם מהתוספת
של אזור קלפי שבה נכללו על פי ההודעה שיקבלו כאמור, ולכללם בתוספת
של אזור קלפי שבתחום ישוב אחר בו הם תושבים בהתאם להודעה שמסרו
לפי חוק מירשם האוכלוסין.

(המשך מעמוד )45
שהיו אמורים לייצגו בשנת־הלימודים הנוכחית,
ובזו שתבוא אחריה.
אהרי הבהירות -הונאות. אולם
בכל־זאת, ימי הבחירות היו ימי־חג באוניברסיטה.
ולא בגלל הבחירות, כמו בגלל
חופשת־הסמסטר הקרבה והולכת. השערורייה
הרצינית התחוללה רק אחרי שהוכרז
על סיום הבחירות 12 ,שעות אחרי התח־לתן.
היא התחוללה מאחרי הקלעים של
אגודת־הסטודנטים.
המעטפות הסגורות נאספו מן הקלפיות
והובאו למישרדי האגודה .״התוצאות
פורסמו עוד לפני שגמרו לספור את כל
הקולות,״ טען מנחם שיזף 21 סטודנט
שנה ראשונה בפקולטה למשפטים, אשר
העמיד עצמו לבחירה בפקולטה שלו כמועמד
בלתי-מיפלגתי, ואף נבחר.
לטענתו, ולטענת חמישה סטודנטים נוספים
שהגישו את מועמדותם לאגודה כבל-
תי־מיפלגתיים, נעשתה ״הערכה משוערת״
של תוצאות הבחירות, והועברה לקראת
שעת חצות ביום הבחירות למערכות כל
העיתונים׳היומיים .״אם היו מעבירים את
התוצאות שעות אחדות יותר מאוחר, הן
לא היו מתפרסמות בעיתוני-הצהריים, וזה
היה שובר את האגו• של ראשי אגודת-
הסטודנטים,״ טוענים שיזף וחבריו.
התוצאה היתה שעל-פי פירסומי אגודת-
הסטודנטים נבחרו לאגודה כ־ 40 נציגי הליכוד,
פחות מ־ 10 נציגי העבודה ומיפלגות
קטנות אחרות, ושני בלתי־מיפלגתיים
בילבד. הדבר העלה את חמתם של נבחרים
רבים. לטענתם סיפח הליכוד אל
שורותיו, שהידלדלו אחרי הבחירות האחרונות,
חברים בלתי־מיפלגתיים אחדים
וזאת כדי להציג, לפחות כלפי חוץ, לעיני
מטפחי הדור הצעיר של הליכוד, את הישגיהם
הבלתי־מעורערים, כביכול.
מיכתבים ללא תגובות. מנחם
שיזף ומועמדים בלתי־מיפלגתיים אחרים
החליטו שלא לשתוק. הם היפנו מיכתבים
אל אגודת-הסטודנטים, ולהם דרשו כי
תפורסם הכחשה על הפירסומים הראשונים
של תוצאות הבחירות, וכן שיפורסמו התוצאות
האמיתיות. לדיבריהם, יש לערוך
ספירה מחודשת של הקולות.
עד כה לא נענו מיכתביהם של הבלתי-

קי־צינור וחלקי־מנוע, י ׳שאותו צבעו באדום.
וכשתימיה ונשלמה המלאכה, הביאו
את הפסל אחר כבוד במכוניתו של מנהל
הישיבה, אל מישכן־הכנסת.
ארבעה תלמידים ׳נבחרו לייצג את תלמידי
הישיבה הדתית בעת מסירת הפסל
למישכן. הארבעה: ציון מרדכי, יואל בן-
משה, דורון דויטשר ונתן דומי היו גם
אלה !שעמלו על הפסל יותר מכל תלמידי
הישיבה האחרים. מספר יואל בן־משה:
״לפני שנה הגיע לישיבה מיכתב מלישבת
יושב־ראש הכנסת, ובו נתבקשנו להכין
מתנה לרגל יום־ההולדת של הכנסת. במקום
לתרום כסף ולקנות מתנה מבחוץ,
החלטנו לבנות אותה במדידינו. אחרי הכל
אנחנו ישיבה טכנית, ויש לנו האמצעים.
את הפסל הרכבנו מארבעת המיקצועות
הנלמדים בישיבה, כשכל אחד מאיתינו
תורם כפי יכולתו.
״כשתמה ונשלמה מלאכת בניית הפסל,
צבענו אותו באדום, שאלנו את מכוניתו
של המנהל והבאנו אותו לירושלים. בש בילנו
זה יום גדול. ישנה שילמה חיכינו
לרגע הזה שבו נראה את הפסל שלנו
במישכן הכנסת. כעת, כשאנחנו כאן —
ורואים את הפסל ליד הגובלנים המפורסמים
של מארק שאגאל, אנחנו ממש מתרגשים.״
התרגשות
גדודה. ואכן, הארבעה
התרגשו כתינוקות בני־יומם. הם הביטו
בפסל שוב ושוב, ולא חדלו לתמוה מה
היה אומר שאגאל הגדול על עבודתם,
אילו ראה אותה. בתמימותם היו בטוחים
כי הפסל יוצב דרך־קבע •ליד הגובלנים המפורסמים.
אלא שעוזר קצין־הכנסת, חיים
קומר, שקיבל את פניהם, הסביר להם
שפיסלם יוצב באחד המקומות האחרים
בבית. דבר זה לא פגם באושרם של אר בעת
תלמידי-הישיבה, שמרוב התרגשות
ביזבזו פילם שלם של תמונות, כשהם
שוכחים ללחוץ על המבזק. עד. שהציע
להם קצין מיישמר-הכנסת, מרדכי תירוש,
שליווה אותם, שישאלו את מצלמתו של
אחד מצלמי־העיתונות שישב ביציע הכתבים.
אחרי
שכילו הארבעה להצטלם ליד פיס־לם:
,נטל אותם מרדכי תירוש לסיור בבית.
הם הועלו לקומה החמישית, שבה

עררים ובקשות כנ״ל ניתן להגיש בלשכות המחוזיות והנפתיות לעליה
ומירשם, על ^גבי טפסים מיוהדים המיועדים לשם כך.
על הפונים להביא עמהם את תעודות הזהות.
הלשכות לעליה ומירשם תהיינה פתוחות בכל יום בשבוע פרט לימי המנוחה
הקבועים וימי ר בשעות העבודה דלהלן:
18.00 — 16.00

12.30 — 8.30
ביום ששי ז׳ באדר תשל״ז ( )25.2.77 תהיינה הלשכות פתוחות לקבלת בקשות
ועררים בלבד, בין השעות . 12.00 —8.30
להלן רשימת המשרדים המחוזיים והנפתיים של משרד הפנים :
המקום

המען

המקום

המען

אילת — רחוב חטיבת הנגב
נצרת־עלית — קרית הממשלה
אשדוד — מרכז מסחרי א׳
נתניה — רחוב רמז 14
אשקלון — מרכז נפתי
עכו — רחוב בן־עמי 9 הנשיאים באר־שבע — דרך
עפולה — רחוב הכנסת 4
חדרה — רחוב הנשיא וייצמן
פתח־תקוה — רחוב הס 20
חולון — רחוב ההסתדרות 84
צפת — בית הממשלה
חיפה — רחוב חסן שוקרי 11
רחובות — רחוב בנימין 24
טבריה — רחוב זאבי אלחדיף 23
רמלה — רחוב הרצל 74
ירושלים — רחוב שלומציון המלכה 1רמת־גן — הרואה 10
תל־אביב-יפו -רחוב אחד העם 9
ירושלים -רחוב אספהני 4
נצרת — בנין הרוסים (מוסקוביה)

המפקח הארצי על ה ב חי רו ת

מיפלגתיים ,״מצאנו עצמנו לפתע רשומים
כתומכי הליכוד,״ הם אומרים. מנחם שיזף
מבטיח כי אין זה סוף־פסוק במילחמות
הפנימיות באגודת־הסטודנטים.

כנ ס ת
נלת1ר. ב עזר ת השם
תלמידי הישיבה נתבקשו
להבין מתגה לבנסת —
והביאו פסל מקורי פרי־רוחם
שנה תמימה עמלו תלמידי הישיבה הטכנית
הדתית כפר־סיטוין על יצירת־ה״
פאר שלה קראו ״פסל העבודה.״ שנה
שלמה תיכננו, עמלו ובנו פסל עשוי מהל־

שוכנים מישרדי הסיעות, ופגשו בח״כ
מנחם בגין שיצא ממסיבה שנערכה לכבוד
הילל זיידל, עם הצטרפותו לליכוד. הם
נלקחו ליציע הכתבים, משם חזו כיצד
חבר־הכנסת החדש יחיאל לקט נושא את
נאומו הראשון בזכות שליחי־העלייה שהוא
עמד ׳בראשם בצפון אמריקה, עד להתמ־נוחו
כחבר-יכנסת. כמיביני-עניין העירו, כי
הח״ב החדש אינו מורגל בדיבור מעל
בימת הכנסת, ולכן ״איבד״ את קולו במהלך
הנאום. מאוחר יותר נלקחו למזנון
הח״כים, שם פגשו בחברי־כנסת ובחברי־ממשילה,
והוזמנו לכוס קפה ועוגה על
חשבון הבית.
היה זה יומם הגדול של ארבעת תלמידי
כפר־סיטרין, שהבטיחו — בעזרת השם —
להכין מתנה גם ליום־ההולדת הבא של
הכנסת.
ה עו ד ס

הזה 2059

כ די שלאל עו ררחשד של מזי מ ה פו לי טי ת. מעכבתה מי שטרה
את ח קי רתה נג ד שני ח ב רי ה מו עצהשה די חו את ראש־ העיר

אילמתי עשרות אלפי לירות שו־
חד לשני סגני ראש־העיר, אבוטבול
ושקל !״ הכריז בקול צרוד ׳הגבר הממושקף
והצנום שהופיע לפני חוקרי מחלקת הרמאויות
במישטרה. מאז אותו יום, ה־24
בינואר השנה, מתייצב ז׳ילבר בורקא כמעט
מדי בוקר במחלקת הרמאויות של מישטרת
תל־אביב, כדי לסייע לחוקרים לפענח את
הפרשה.
כימעט שבועיים חלפו כבר מאז היום
שבו התחיל בורקא לגולל את דבריו, וחוקריו
מילאו כבר עשרות עמודים של
עדויות ולקחו מיסמכים רבים ממישרדי