גליון 2064 מתאריך 23 במרץ 1977

ח״ב לוב ה א לי א ב

ד״ו לא יהיה

להתחמק מבקשות עיתונאים בנושא זה.

למיספר מצומצם של עיתונאים ניתנה
רשות לכקר ככלא, אך רק אחרי שהוברר
מראש כי דיווחם יהיה אוהד את שירות
כתי־הסוהר.

עוד ח״ב 7
בקרב מקורביו של משה דיין נפוצה השמועה כי
הוא יוותר על הצגת מועמדותו ברשימת מיפלגת
העבודה לכנסת. אין כל סיכוי ששמו של דיין יונלל
בקרב העשיריה הראשונה של המיפלגה.

ת ו 1ונןיך

נוכח האכזכה מן המפלה שנחל כוועידה
האחרונה של המיפלגה, עשוי דיין להודיע
כי אין הוא רואה את עצמו מועמד לכחירות
לכנסת הכאה.

הקרב עד ! הוד
מישרת שגר•!־
דוויקטור שם־טוב
שר־הבריאות ויקטור שם־טוב, שהודיע למיפלגתו על
אי־נכונותו לכהן קדנציה נוספת בממשלה, עשוי גם
שלא לבה; כח״ב בכנסת הבאה.

לא מן הנמנע שלוויקטור שם־טוב תוצע
מישרת שגריר כמדינה גדולה, והוא ייאות
לקכל הצעה זו ולו רק כדי להינפש מן
המתחים והלחצים שכהם היה שרוי כשנים
האחרונות.
איש מפ״ם נוסף, ח״ב דב זכין, עשוי גם הוא לזכות
במישרה דיפלומטית. אם לא יקבל זכין במרכז
מיפלגתו את הרוב הדרוש לו כדי שיוכל להיכלל שוב
ברשימת המועמדים הריאליים של מפ״ם ברשימת
המערך, תבקש מפ״ם לשלבו בשירות־החוץ.

תבעו בחירות
חדשות בדייש
יוצאי עדות־המיזרח ונציגי עיירות־הפיתוח בד״ש,
המאוכזבים מתוצאות הבחירות הפנימיות במיפלגה
והסבורים כי נפלו קורבן לקנוניה של גושים,
שהתאחדו כדי לקדם את אנשיהם־שלהם, עומדים
לתבוע את ביטול הבחירות הפנימיות ועריכתן מחדש.
בראש תובעי עריכת הבחירות עומד מנהיג הפנתרים
הציוניים, ויקטור תייר. תייר טוען כי בבחירות
הפנימיות בד״ש צריכים להשתתף רק אלה שנרשמו
עד ה־ 10 בפברואר, שכן רק אלה הם חברי ד״ש
באמת. אחרי תאריך זה נרשמו קבוצות וחמולות
באופן סיטוני, שעיוות את יחסי־הכוחות האמיתיים
במיפלגה.

אין כל סיכוי שתכיעה זו תמומש. ראשי
ד״ש אינם מוכנים להודות כי נפלו קורכן
לגולם שיטת הכחירות המייוחדת, שנוסה
כמיפלגתם לראשונה.

פרישה מד״ש
בח 1רה ל״עבורה״
סידרת מגעים מתנהלת בימים אלה בירושלים, בין
מזכיר־המחוז של מיפלגתשזעבודה, עוזי ברעם, לבין
קבוצת פקידים בכירים שפרשו ממיפלגת־העבודה,
הצטרפו לד״ש והתאכזבו מן התנועה החדשה.

הפרישה המייועדת של אותה קבוצה
עתידה להתרחש עם גכור המתח במערכת־הבחירות,
ואנשי העכורה מצפים שהיא
תזכה כתגובות־שרשרת.

החדשות בטלוויזיה
בימים אלה-מתנהלת ברשות־השידור מערכה כבדה
בין שלושה מועמדים עיקריים, על תפקיד מנהל־מחלקודהחדשות
של הטלוויזיה שאותו עומד לפנות
דן שילון. שלושה המוצעים למילוי תפקיד זה הם
טוביה סער, המשמש כיום כדובר מישלחת ישראל
באומות־המאוחדות, כתב רשות־השידור בוושינגטון,
ובעבר עורך התוכנית מוקד, אלי ניסן, והפרשן
המדיני של הטלוויזיה יעקב אחימאיר.

כהוגי רשות־השידור נוטים להאמין, כי
המועמד הוודאי מכין השלושה הוא אלי
ניסן, שמינויו יזכה ככירכת הוועד־המנהל
של הרשות, המעוניין בניסן, מתוך ידיעה
שמחלקת־חדשות בהנהלתו תרוסן ותהפוך
כלתי־מזיקה.

התנועות הקיבוציות
שיתוף־הפעולד. בין שלושה הזרמים הגדולים בתנועה
הקיבוצית יתהדק בקרוב. נוסף על האיחוד הצפוי
בין איחוד הקבוצות והקיבוצים לקיבוץ־המאוחד, יגבר
השיתוף בין שתי תנועות אלה לבין הקיבוץ־הארצי של
השומר־הצעיר.

התנועות הקיבוציות הקשורות למערך
מתכוונות להוות מישקל-נגד יוני לעמדות
הניציות שמייצגת כמערך תנועת-המושבים,
אשר מזכירה שנבחר מחדש, ח״כ אברהם
זילכרכרג, הוא כעל ריעות יוניות כאופן
אישי.

שפירא -שופט מחוז י
השופט הראשי של בית״מישפט־השלום בתל־אביב,
חיים שפירא, עומד לקבל מינוי כשופט בבית־המישפט־המחוזי.
שפירא, כבן ,40 קיבל את המינוי השופט
הראשי בתל־אביב רק לפני כשנתיים, וכבר הצליח
להתפרסם כמישפטן ושוחר־צדק מובהק. הוא עשה את
תקופת־ההתמחות שלו במישרדו של עורך־הדין
חיים צדוק.

כראש המאבק המתנהל לרשת את מינוי
שופט־השלום הראשי כמקום השופט
שפירא, עומדים השופט הוותיק כורים
רפפורט ושופט־המעצרים אריה אכן־ארי.

ז״טז״-הדודר1ם
חודרים לתד־יאביב
כנופיה בינלאומית מוסיפה לעסוק בהפצת דולרים

בודקים עסקות

80 שד סגן ראש־

חשודות ב״אגרקסקו״

עיר שוחרר ממעצר

שתי עסקות הקשורות בחברת הייצוא החקלאי של
ישראל, אגרקסקו, נחקרות עתה במוסדות שונים.

יצחק (״צ׳צ׳ה״) אנצילכיץ׳ ,כנו כן
ה6-צ של סגן ראש־עיריית נתניה מסיעת
המערך, דויד אנצילביץ׳ ,שהיה
עצור תקופה ממושכת כחשד כי החזיק
ניירות-ערך כשווי של חצי־מיליון
ל״י החשודים כגנובים מפניה כנק
דיפקונט כרמת-גן, שוחרר ממעצרו בערכות.
בעיקכות
מעצרו של אנצילכיץ׳ הכן
נחקר כפרשה זו גם עורך־דין נתנייתי
ידוע. מפקד מישטרת נתניה, רכ-פקד
קלמן בורנשטיין, עשה מאמצים גדולים
לשמור את דבר המעצר כסוד,
ומשום כך לא זכה הדבר בפירסום.

אחת החקירות מתייחסת למפקחי ייצוא
פרחים, שכביכול פסלו ייצוא מישלוחי־פרחים
לחו״ל כטענה שאינם ראויים
לייצוא, ושיווקו אותם הפרחים עצמם כאופן
פרטי לכורסת הפרחים בהולנד.
בדיקה שנייה נערכת ביחס לנציג אגרקסקו באיראן,
המטפל ביצוא דגי־הכסיף לשם. בקרב מגדלי הדגים
בארץ נטען, כי ניתן להרחיב את ייצוא דגי־הכסיף
לאיראן בשיעור ניכר אלא שאנשי אגרקסקו, מסיבות
בלתי־ברורות, מבקשים מונופול על ייצוא זה רק דרך
סוכניהם, ומונעים בכך הכנסת מטבע זר למדינה
בסכומים של מיליונים.

ש ר־וז מי שטרה
הבר הבטחתו
למרות שהתחייב מפורשות, מעל מסך הטלוויזיה,
לאפשר ביקורי עיתונאים בכלא אשקלון, שם נמשכת
לסירוגין שביתת־הרעב של האסירים הביטחוניים,
מונע שר־המישטרה שלמה הילל ביקורי עיתונאים
בכלא. לדוברו של שר־המישטרה ניתנו הנחיות

קדאב השלם

תחדק השיתוף בין

השופט הראש

חה״ל מבצעת
מהנדסי חכרת־המים הישראלית
תה״ל״ ,משלימים כימים אלה את
זבודות-הפיקוח על בניית סכר
ה!זמוקם והולך בפיליפינים בממדים
אינם נופלים מאלה של סכר אסואן
במצריים. את המימון לבניית הסכר,

מזוייפים בכמויות גדולות בתל־אביב. בשבוע שעבר
עצרו בלשי המישטרה גבר ואישה שקנו מוצרים
בכל־בו שלום בדולרים מזוייפים. השניים עמדו לצאת
לאחר־מכן לחו״ל.

התוכע המישטרתי הצליח לשכנע את
השופט אריה כן־ארי לפנות את האולם
מקהל כשעת הדיון על הארכת מעצרם של
כני-הזוג שנתפסו כ״כל-כו שלום׳ ,,כדי
לשמור את הדבר כסוד, אולם שכח לכקש
מכית־המישפט להוציא צו־איסור־פירסום
לגכי העניין.

״הנמרה משפם״
מפרסמת ספר
רמונדה טאוויל, העיתונאית הערבית מראמללה,
שהתפרסמה בכינוי ״הנמרה משכם״ בעת שעמדה
בשעתה בראש הפגנות הנשים שם, עומדת לפרסם
ספר־זיכרונות על שנות־חייה תחת הכיבוש הישראלי
בגדה המערבית. רמונדה, ילידת עכו שנישאה לערבי
תושב רמאללה, השתחררה רק לפני כחודשיים ממעצר־בית
ממושך שהטיל עליה המימשל הצבאי בשל
פעילותה הציבורית והעיתונאית.

השבוע היא עומדת לטוס לניו־יורק, כדי
לחתום הסכם עם כית הוצאה־לאור
אמריקאי ידוע עד פירסום סיפרה. הספר
של רמונדה עומד לשאת את השם ״הכית,
המולדת והמעצר״.

לכל אלה
ש אי פשת לנ1

לתינת ג ם בע 1נת 19*77
מסי ! גיעוראל

בית •נספאר

־׳ 1111111 1
ה עו ל ם הז ה 2064

גרסזם מלניק/רבאלטיוא

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תל־אביב,
רחוב גוירדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־ידואר . 136 מען מברקי :
״עולמפרס״ .מודפס ב״הדפוס החדש״ כע״מ, תל־אכיב, רחוב כן*
אביגדור. חפצה :״גד״ כע״מ. גלוסות :״צינקוגרפיה כספי״ כע״ם .
העורך הראשי: אורי אכנרי. המוציא לאור: העולם הזה כע״מ.

מדי שבוע מצלמים צלמי העול!
הזה מאות תמונות. רק חלק קטן מהן
זוכה לפירסום מיידי, בגיליון המופיע ב אותו
שבוע. גורלן של שאר התמונות
המצולמות הוא לגניזה בארכיון המערכת.
שב מצ 5ות רבנות התמונות המצטברות
להזדמנות להתפרסם.
הזדמנות מעין זו נקרתה לנו השבוע.
בוועידת מיפלגת העבודה לפני שלושה
שבועות, צילמו צלפי העולם הזה עשרות
סירסי~צילום. ועידה מעין זו היא בבחינת
חגיגה לצלמים. היא נותנת להם אפשרות
בלתי חוזרת לעקוב מקרוב, במשך שעות
ארובות, אחרי הריכוז הגדול ביזתר ב מדינה
של אישים ודמויות־ציבוריות.
שם ניתן לארוב להבעות הפנים המייר
חדות של דמויות אלה, לקלוט אותם ב עדשת
המצלמה גם ברגעים שבהם אין
הם, מחזיקים פאסון׳ ומציגים את התדמית
שהיו רוצים שתהיה להם בציבור.
טל תופעה זו, של הפער בין התדמית
המלאכותית של הפוליטיקאים ועסקני
המיפלגות בפי שהם מופיעים על מסך
!.טלוויזיה וגצילועי־העיתונות, לבין דמו תם
במציאות׳ עמד לפגי שבוע העיתונאי
נתן דונביץ /במדורו הטור שלי בהארץ.
בתב נתן דונביץ׳ ,בין השאר :״אבא
אבן, לפשל, מנוסה ומשופשף בראיונות־טלוויזיה•
בחיותו שר־החוץ, לחץ על ה טלוויזיה
לבוא ולצלמו, בוקר וערב. מול
המצלמה היה תמיד סמל השקט והשלווה.
אך לוא צולמו רגליו, מתחת לשולחן, בעת
הראיון — היתד, התמונה שונה לחלוטין.

משהו מזה ניגלה בדיווח המצולם של ה טלוויזיה
הישראלית מוועידת מיפלגת
העבודה בהיכל התרבות.
״אחד הצלמים תפס את מר אבן בשעה

שב 88 את ציפורניו בעצבנות. שניות אח דות
של תצלום נזה עשויות, או עלולות,
לשנות תדמיתו של מדינאי. מה גס, ש במקרה
של מר אבן, תפס צלם אחר את
מר אבן מזווית לא מחמיאה, מלמטה למע לה.
כלומר: דגש חזק על הסנטר הכפול,
שמר אבן, לרוע מזלו, הניעו ללא הרף.
אילו היה מר אבן אחד המועמדים לרא־שוודיהממשלה,
היו שני תצלומים אלה
מחסלים חלק ממניותיו.״
למקרא דבריו אלה של דונביץ, נזכר
צלם העולם הזה פטר פן, בי הוא יכול
להמחיש את דבריו של דונביץ׳ בצילומים.
היו אלה חלק ממאות התצלומים שצילם
בוועדיה ושלא פורסמו. עתה יש עילה
לפרסם לפחות חלק מהן, ולוא רק להמ חשת
תיזה שהועלתה בעיתון אחר.
ואם נכונה האימרה שתצלום אחד יכול
לומר יותר מאשר אלף מילים — קל
לחשב מה אומרים ששת התצלומים של
אבא אבן, המאזין לדברי הנואמים בוועי דת
העבודה, המתפרסמים בעמוד זה.
גית־המישפט העליון של ארצות-
הברית פסק בתחילת חודש זה החלטה עק רונית
המרחיבה את ממדי הפירוש של
מושג חופש־ד,עיתונות הקבוע בחוקה ה אמריקאית.
לאור הוויכוח שהתנהל בחו דשים
האחרונים בישראל — בעיקבות ה־

פירסופים בפרשת אשר ידלין — על חופש
העיתונות המופרז והמוגזם כביכול, הנוהג
בישראל, כדאי לעמוד על אותה החלטה
של גיהמ״-ש העליון בגדולה בדמוקרטיות.
הנושא שעמד לדיון בפני ביודהמיש-
פט האמריקאי היה זכותם של אמצעי־התיקשורת
לדווח על מישפטים פליליים
בהם מעורבים עבריינים צעירים, שהם ב בחינת
קטינים מבחינת החוק, כולל פיר־
8ום שמם ותצלומיהם של קטינים אלה.
הפרשה מגיעה להכרעת בית־המישפט
העליון של ארצוודהברית אחרי שבית־המישפט
העלית של מדינת אוקלהומה פסק
כי עיקרון המישפס הפתוח, שאמצעי-
התיקשורת רשאים לדווח על כל המת רחש
במהלכו, אינו חל על מישפטיהם של
עבריינים־צעירים. בית־המישפט של אוק להומה
קבע כי אפילו מישפטים פומביים
פתוחים של עבריינים צעירים הם בבחי נת
מישפטים סגורים שצו איסור־פירסום
שמות ותמונות הנאשמים בהם, חל אוטו מטית
על העיתונות.
גית־המישפט העליון של ארצות־הברית
ביטל החלטה זו. הוא פסק, בהמשך להח לטות
קודמות במישפטים אחרים באותו
נושא, כי העיתונות חופשית לדווח על כל
מידע המגיע במישפט פתוח, אפילו אם
הוא קשור בקטינים.
חודשים מיספר קודם לכן, בחודש יוני

אבא אבו מבוסס ציפורניו ומיטיב את משקפיו בוועידת העמדה
1976׳ קבע בית־אמישפט העליון של אר-
צות־הברית, שבדרך כלל אין שופטים
רשאים להוציא צדאיסור־פירסום לעיתו נות
אפילו אם הוא נעשה במאמץ להב טיח
לנאשמים פישפט הוגן על־ידי מניעת
פירסום לפני המישפס.״
פסקי־דין אלה של בית-המישפט העל יון
של ארצות־הברית מוגדרים בעיני פר שני
המישפט האמריקאים כמיועדים ל הסיר
כל ספק בדבר זכותה של העיתו נות
לפרסם את בל מה שנודע לו בבתי-
מישפט פתוחים, כולל מידע הנוגע לקטי נים,
לרבות שמותיהם ותצלומיחם.
לקורא הישראלי צריו להיות עניין ב החלטות
אלה. כי בישראל, במסווה של
שמירת זכויות־הפרט, מתגבשים והולכים
כמד, חוקים המיועדים להגביל את הופש ר,עיתונות
ולהצר את צעדיה. הצעות-דחוק
לאיסור שמות עצורים בטרם סישפטם
ולשמירת צינעת הפרט, הם דוגמאות מוב הקות
לכך.
בעוד שבמדינות דמוקרטיות בעולם מר חיבים
את וזופש־ו־,עיתונות ומסירים מ־עליה
בהדרגה מיגבלות מיושנות, הרי ב ישראל
מסתמנת נסיגה מדאיגה בתחום זה.
לעומת הדמוקרטיות המערביות החותרות
למתירנות מירבית בתחום חופש-ד,עיתו נות׳
קיים בישראל תהליך מדאיג הפוך —
בכיוון של החמרות והגבלות.

אבא אבו תופס את דגלו, בודק אצבעות וקופץ את ידיו בוועידת תעבוזה

ה עו ל ם הז ה 2064

לגבר של כל אשה

118 שה?
לכל א
לאשה האינטימית

בשמי־העילית של

דגלון

״פאב״־ תכשירי העילית
לכל גבר, בכל מקום ובכל עיסוק...

£א 01_0 0נ< 808

בושם
— 68 3 0 4 7 6 1.01100־8 0 8 481
מי־גילוח
5 8 8 4 7־8 0 8 0 6 0 0 0 8 4 ^ 1
דיאודורנט —

מהפבה בשיחות חש*ומ{ של משר חשמל בית
החד מ

תמר בי שול
ואפיה־תדיראן

199ד•
לחודש

אאאווואז

החל ס:
2 7 5ל

לחודש

טדויזיה

תדי־ראו

החל מ
3 8 0ל י״ 1

לחודש

^ //תדיראן ־
המזגן החסכו
ה חל מ• סונל״י

ל חו ד ש

החל מ

220ל

יי י

לחודש

דגמי מכונות הכביסה
פאר תוצרת 5א51£1\/1£
הקונצרן הגדול בגרמניה.
כי_ס 2מנס ראן ^ ה מו שלם׳.

!תדיראו 400־ מ!7רר ה ה צל ח ה

ה מ7ץ פיא ה מ שוכלל
פריזר תדיראן

01.61 041.

מוגן בפני חלודה. ניתן להשגה ב־ 5צבעים.

^^~קדון~נ~תנת~לך
זו התכנית המאפשרת לך לקבל מכשיר״חשמלי״ מעת־ה~בת7אים״ נוחים
האפ שרו ת לשכור אתה מוצ רלת קו פ ה של ע ד 24 חודשים כאשר בד מי ה שכירות ל א יחול כל שינוי לרבות
ה תיי ק רו ת מחיר המוצר, העל או ת במיסים או פיחותים. ניתנת לך ה בויו ה בתו השנתיים לקבל המוצר לבעלותך,
כ שהפיקדון י שמ ש תמורה סופי ת לרכישת המוצר. הנך זכאי בתום השנתיים להחזיר המוצר ולקבל פיקדונך
בחזרה ב תו ספת ״ 507מ ה פי ק דון לז כו ת ך( למעט טלויזיה ותנור) .׳

השס חזיואן חירושו: אינו ת א הויו ת שוו מ
מיפי תדיראן ת ל אביב: קרליבך . 27 טל 285151 .ירושלים: שמאי , 9ט ל .234867חיכ הנ כ ר מאירחוף ,5טל . 511232-3 .באר שבט החלוץ 28ו, טל .36565 .נתניה: שטר הגיא , 1טל 38428 .

ה עו ל ם הז ה 2064

גליון ״העולם הזה״ שיצא־לאור לפני • 25 בניב בדיור״ הגיא
את ם יכום מירוץ־האופנועים ״שועלי־שמשוף׳ לזכר יחידת הקומנדו
של חטינת ״נגעתי״ כמלחמת־השיחרור, שכמה ממייסדי המערכת
לחמו ג שוחתיה. פ־ , 1936 גמהלד ״המרד הערגי הגדול״* ,תחת
הסיסמה שהתווה משה שרת כל נוסע, כל ארגז ממען
כאניה עכרית — אכן לגניין״ כנו את נמל תל־אכיג כבוגד
16 שנים נטל הנמל חלק פעיל כמאבקי הישוג. לאהד קום המדינה
הפך נמל תל־אכיכ למוזנח וחסר תעסוקה מלאה. ככותרת :
״אתמול: חלום העתיד — היום: נחלת העבר ף״ כדקה מערכת
השבועון את הצדדים והסיבות שהביאו לשקיעת נמל תל־אבי־כ.
בגליון ״העולם הזה״ לפני • 25 גנים, הכיא צוות כתבי השבו עון׳
סקירות על המתרחש כארצות־הברית ובאוסטרליה כמדור

25 20

״כעולם״ ואת תיאור תככי השילטון כמצרים ובאיראן כמדור
״כמרחב״.
כשער הגליון, יהודה ענן, מנצח מירוץ האופנועים ״שועלי
שמשון״ .כשער האחורי של הגליון, תמצית מצולמת של הצגת
״אילוף הסוררת״ לוויליאם שקספיר, כפי שהועלתה על־ידי שחקני
תיאטרון ״הבימה״.

הס יבוב־השלישי בדרקרב בין בן־גדויון ובגין * חגי אשד,
אליהו חסין, שמואל אלמוג וון הורוביץ פורשים סמנים

העם
ס פו רטעת׳ ק מיס
המדינה כולה ישבה בזירת־ענק, חזתד,
בהצגה הגדולה הראשונה של מלחמת-
שוורים.
הספורט העתיק, שהובא לספרד יחד עם
תרבות האיסלאם על־ידי המארוקאים, זכה
בהצגת־הבכורה הישראלית שלו לביום
מדוייק, לפי כל כללי המקצוע. הפר החי רות
,׳ שרזה בשנים האחרונות, התפרץ
לזירה, כשהוא זועם וזועף, מוכן לקרוע
לגזרים כל הסכם לשילומים עם גרמניה,
ולזכות, תוך כדי כך, לתשואות מצד קהל
הצופים. אולם משנעצר לרגע והתבונן
מסביבו, החל מהרהר. כי בזירה עמד מחנה
גדול של לוחמי־שוורים מוכנים לזכות
בתהילה בספורט זה.
אולם השור לא יכול היה לסגת. בהתאם
לכללי המשחק, נפתח המאבק בתהלוכה
ססגונית של כל לוחמי־השוורים הפוטנ ציאליים:
מזכירי ההסתדרות, שרי הממ שלה.
מפקדי המשטרה עברו מסביב לזירה,
מנופפים בדגלים מילוליים ומחייכים אל
עבר מעריצות יפות. אחר החלה ההתגרות
המסורתית: באנדילורוס ירו בו חיצים
מילוליים, פיקאדורים רכובים על סוסים
עיתונאים, הרגיזו אותו בחניתות מאמריות,
טוואדוס הפיחו את זעמו בעזרת דגלים
אדומים. הכל היה מוכן לשלב הסופי,
האמיתי: הופעתו של המאטאדור עצמו,
דוד בן־גוריון, שעליו היה להרוג את השור
המיוגע בתנועה זריזה אחת.
השוד עצמו, פיקח מבני גזעו, הבין
היטב את הנעשה. אולם המאטאדור ה מומחה
לא הותיר לו ברירה. אם ייסוג,
ייהפך למטרה לבוז וללעג של קהל הצופים.
אם יסתער קדימה, ייכנס ישר למלכודת.
ליל מנוחה. היה זה הסיבוב־השלישי
של הדו־קרב בין דוד בן־גוריון ומנחם
בגין. כמו בשני המקרים הקודמים —
עניין אלטלנה ופרעות הכנסת — התקיף
בי. ג׳י. את יריבו שעה שזה נמצא באמצע
התנופה, ללא יכולת לעצור בעד עצמו.
אחד הביוגראפים של יוסף סטאלין שם
בפיו את האימרה ששיא תענוגותיו הוא
להטמין מלכודת לאויב וללכת לישון ב שלווה,
בידעו שאין לאויב ברירה אלא
להיכנס לתוכה. אם טעמו של ראש הממ שלה
דומה, יכול היה ללכת, השבוע,
לישון במנוחה.

העברית* .לא היו אלה שמועות שווא.
שני הגופים מצאו מכנה משותף: מלחמה
באימפריאליזם הבריטי והשפעה אידיאו לוגית
שמאלית על חלק מצעירי הלח״י.
בין צעירי שני הפלגים, שהכירו אז איש
את רעהו, היו חגי אשד** איש לח״י,
ומרדכי נסיהו קומוניסט־עברי. שניהם
נזדמנו יחד כעבור זמן מה, ביחד עם
רבים מחבריהם, בשורות מפ״ם, וניגשו
במשותף להקים תא של סטודנטים מפ״מיים
באוניברסיטה העברית, בה למדו.
כשקם ד,תא ונתגבשה בו קבוצה של 7
צעירים (ביניהם אליהו חסין ממפקדי
גבעתי, שמואל אלמוגי קריין קול
ישראל ודן הורוביץ בנו( ,ומסגננו)
של מנכ״ל האוצר נתבררו שתי
עובדות: בחוג החדש מעטים ״אנשי מפ״ם
גזעיים״ (ותיקי השומר הצעיר, או אנשי
סיעה ב׳) ,ודיעותיו חורגות במידת מה מן
הקו המפ״מי האדוק. כשהגיש מרדכי נסיהו,
הוגזדהדיעות של הקבוצה, כתב־יד ל *
קבוצה שהתפלגה מן המפלגה הקומוניסטית
הפלשתינאית (פק״פ) של אז
ודגלה בקומוניזם ׳לאומי.
** כיום יועץ־הסברה ליו״ר הסוכנות
היהודית יוסף אלמוגי, ובעבר מעורכי

*** כיוס אחד מהוגי הריעות של תנו עת
העבודה.
כיום יועץ־מיוחד לשר־החוץ, יגאל
אלון.
בעבר מנכ״ל רשות השידור.
מרצה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה
העברית בירושלים.
דויד הורוביץ, לשעבר נגיד
בנק ישראל.

ספרית פועלים, חשבה זו שהוא אפיקורסי
מדי, ושלחה אותו לאישור לפרופסור ה אנגלי
היימו לוי, התיאזרטיקן של המחנה
הקומוניסטי במערב. הפרופסור אישר ש־כתב־היד
אינו אפיקורסי מדי, והמליץ על
פירסומו.
אולם במרוצת הימים קנתה לה האפי קורסות
אחיזה מסוכנת יותר בין אנשי
החוג. הם החלו מסתכלים פחות ופחות
בגנרליסימו סטאלין, יותר ויותר באנשים
שחלמו על הקמת כוח שלישי בעולם :
נאהרו בהודו, טיטו ביוגוסלביה, וביוואן•
בבריטניה. התנגדות מפ״ם למענקים האמ ריקאיים
לא מצאה חן בעיניהם. הם סברו :
השתעבדות מפ״ם לגוש הסוביאטי היא
״אוריינטציה של מלחמת העולם השלי שית״.
החדר
לא קלט. משך חדשים רבים
ישבו השבעה, והחלו חולמים בסתר על
הקמת מפלגה חדשה. בינתיים נוצר סביבם
חוג גדול יותר שלא בא דווקא משורות
מפ״ם. קשה היה להם לבדוק את מספר
אוהדיהם בקרב הסטודנטים, מסיבה פשו טה:
החדר בו התאספו לא יכול היה
לקלוט יותר מ־ 35 איש.
אולם לפני שהתבשלו הלבבות להחלטה
סופית, קרה משהו: דויד ליפשיץ, איש
לאחדות העבודה התפלג ממפ״ם** (העולם
הזה )748 והתווה קו שדמה במידת־מה לקו
הקבוצה. הם החליטו להצטרף אליו, והו דיעו
במיכתב למזכירות מפ״ם ש״אין אנו
י אניווארן (ניי) ביוואן, ממנהיגי מפ לגת
״הלייבור״ הבריטית בשנות ה־ם,4
שהחל ככורה, וסיים כשר בממשלה.
** ועבר לסיעת מפא״י ביחד עם ח״כ
חנה למדן.

תאריך 20.3.52 :
מוצאים עוד מקום במפ״ם״ .אף כי לא
בכל הדיעות הם תמימי־דעים עם ליפשיץ,
ומבחינה אישית רב המרחק בגיל ובמסורת,
קיוו השבעה כי: משקלם הרעיוני יגבר
במפלגה החדשה, ויצליח להפכה לבסיס
להתפתחות חדשה.
למחרת הודיע על המשמר: אנשי הק בוצה
סולקו משורות מפ״ם.

אנשים
* המרצה לאידיש באוניברסיטה ה עברית
דו 3סד] /שהתפרסם לאחרונה
כמאסף בדיחות ש־ 1001 מהן כינס בספר
קערת הצימוקים, מתכונן לחזור ולאסוף
בדיחות לקערת־פרי חדשה. הפעם 1001
בדיחות נוספות בקערת אגוזים. אולם לפני
כן נאלץ לגלות, במלאת לו 50 שנה,
מניין רכש את נימתו הבדיחותית. המקור :
יום הולדתו שחל בפורים.
* בהגיע צירה הראשון* של ישראל
לבראזיל, מפקד ירושלים
שאלתיאל גילו לו יהודי ריו דה-
ז׳אבירו את רוחב ליבם (זכיסם) :כבמקרהו
של ציר ישראל במדינה השכנה, ארגנ טינה,
ד״ר יעקב צור, החליטה גם
הקהילה היהודית המקומית לערוך מגבית־פנימית,
לשם רכישת ארמון־הדור, למשכן
הצירות.
* למיכאל קומי׳ ,מנהל מחלקת
חבר העמים הבריטי ומחלקת המוסדות
הבינלאומיים במשרד־החוץ היתח תלונה:
מיום עלותו ארצה (לפני חמש שנים) לא
הצליח להתעסק בתחביבו: הדייג.

אלוף דוד

* שעה שממשלת יוגוסלביה החליטה
למסור פסל משה רכנו מתנה לממשלת
ישראל מצא בית־החרושת הרמת־גני
אורלוגין, שימוש נוסף לשיש: שעון-
שולחן עשוי אבן שחם שחורה ושיש חום.
מלבד ממשלת ישראל שאל חדר ישיבו תיה
נשלח השעון החדש, זכה לו גם
נשיא המדינה ד״ר חיים וייצמן.
* אמר דוד כן־גוריון שהחל מבקר
לאחרונה בתיאטראות, ליגאל מוסינזץ,
מחבר תמר אשת ע ר :״הפעם אין לי
טענות אליך!״ ורמז בכך להרצאה בת
שעתיים שנתן ובה מתח ביקורת קטלנית
על בערבות הלגב שלא מצא חן בעיני

* רעייתו של ראש־הממשלה פולה
כן־גוריון, היתד, גלויית־לב אף היא,
במסיבה לראש מינהל ההענקה האמריקאית
לישראל, כרום מק־דניאל, והודיעה לו
באהדה: לפנים שלך תווים יהודיים טיפו סיים

מיפתוח מירד ה שבעה
בתקופה האחרונה של מלחמת המחתרת
ה״פורשת נגד המשטר הבריטי נפוצו
שמועות על נישואין מוזרים בין שני
גופים שהיו לכאורה, רחוקים אחד מהשני :
לוחמי חרות ישראל והמפלגה הקומוניסטית
* שמקובל לכנותו בארץ ״המאורעות

** שמו באותה תקופה היה שרתוק.
** שריד מאותה תקופה מצוי ב שיר:
״למרחקים מפליגות הספינות — אלף ידיים
עובדות ופורקות — תכלת מלמטה ותכלת
מעל — אנו בונים כאן נמל, כאן נמל !״
הפורשים״ — כינוי לכל המחתרות
מלבד ה״הגנה״.

״העולם הזה״ 751

מיווץ..שועד 1שמשוו

האופנוען יהודה ענן, שהגיע ראשון
במירוץ־האופנועים על שס ״שועלי
שמשון״ ,שנערך בחסות מערכת העולם הזה, קיבל את הגביע מידי מלכת־היופי מיכל
הראל, מבלי שיזכה לקבל ממנה נשיקה. הוא התנחם בנשיקת אשתו, מריס, כשהגביע בידו.

* אותה תקופה, היו מרבית קשוי־החוץ
של ישראל במעמד ״דה יורה״ ולא
״דה פאקטו״ ,כך שנציגי ישראל, היו
בדרגות של צירים, ולא שגרירים.
** מפקד ירושלים, בעת המצור, שנהג
להלך עם ״אות ירושלים״ תלוי על סרט
כחול״לבן על מזהו.
*** הפסל מצוי כיום ברשותו של
מוזיאון ישראל.
חמש שנים מאוחר יותר, הטריח
בן־גוריון עצמו, ובא להצגת הבכורה של
״זרוק אותו לכלבים״ של מוסינזון, שנועד
לשסות את הציבור ב״העולם הזה״ בעצם
ימי ״פרשת עמוס בן־גוריון״.

בכוח האינרציה מוטב
לזוז קדימה תוך־כדי
הפעלת כל השרירים,
כל הזמן. זוהי תקופה
בה מוטב לחשוב, הרבה,
לפני כל צעד.
ואומנם, אם כך תעשה
ולא תירתע מן המסקנות
המפתיעות שתסיק
— תגיע רחוק.
השבוע — אין סיכויים
להעלאת-שכר או להכנסה גדולה יותר.
צפה לחופשה מפתיעה בימים הקרובים.

הגירעון הכספי לא מוצא
השבוע פיתרון. בכ לל,
יהיה זה שבוע איטי,
חסר־קצב וקצת
.משעמם. זה לטובה:
נצל אותו לאגירת כוח
לקראת הבאות, מאחר
והחודש ידרוש את כל
כושר הניתוח האינטלקטואלי
שלך, בתוספת
למידה לא מבוטלת
של אומץ־לב. עד כמה שתוכל, הת־רחק
מאלימות והתרכז בצד העיוני של
החיים. בת־שור — אהבה גדולה — ומכתתחיל
בסוף שבוע זה איבה להאיר את דרכך. זהו תחילת האושר.

המצב מעורפל ביותר ;
אל תמשיך לגשש באפלה
— אלא דרוש
הסברים, ותבע ביצוע
החלטות שיעזרו לך
ולסובבים אותך לצאת
מן הסבך. אם אתה
ממונה על אחרים —
מוטב שהשבוע תהיה
פחות קשוח, ויותר
נוח, גם צעד מסוג זה
יגרום לתזוזה מועילה לעניינך. בת תאומים
— הזנחת לאחרונה את נושא הופעתך.
את ודאי אינך יודעת, שהופעתך
החיצונית היא כרטיס-הביקור שלך.
באם את יפה — נצלי זאת היטב!

אל תיתפסי לדאגה ולמצב
רוח כשתבחיני ביום
רביעי בגוון החיוור
המרחף על פניך וברגישות
המוזרה שאת
חשה כלפי הסובב אותך.
דעי לך שהרגשה
זו תחלוף מהר. נסי
ליהנות מהרגשה זו,
אך שילטי בעצמך ואל
תתני לאיש לנצל את
ריגשותיך האימהיים השופעים חום ואהבה.
אם היכרותכם קצרה, דחי לכמה
ימים את החלטתך בקביעת יחסך האמי תי
אליו, למרות שברור לך רצונך בו.

נתונה

1 1ו>ג.גיו 3י
רכילות המגיעה
מנע מזה וכן איו
דך גיסא מסוכן
ונדיבת־לב. אל

מאזנ״ם

העננה הגדולה שעלתה והוסרה מעליך,
עדיין מאפשרת לך
לזוז כמלוא החופשיות
הרצוייה לבני מזל עקרב
אופיניים. על כן דע
לקחת את הכל בשקט,
בשלווה יחסית
וללא חיפזון. זהו שבוע
של תיכנון ושל זיכרון,
22ב או ק טו ב ר
שבוע של ביצוע עבודת־
22 בנו במבר
חוץ ולא של עבודת־בית.
ידידים יפקדו את ביתך בקרוב.

עקת

אלה ימי״שיא אס ברצונך להגשים תוכ־ניותיך.
בשבוע הבא
עלול להיות מאוחר
מדי. בת קשת: קשר עם
אדם בעל קומה גבוהה
הופך בהדרגה לחיוני
עבורך. הזהרי לא להיתפס
במקום בלתי־מת־אים.
אס יש לך התחייבויות
כספיות — שמור
23 בנו במבר ־
20בדצמבר
על שלא יעברו את הי׳
מותר,
וסלק את כל ה־חובות
אשר יש לך עד סוף השבוע.

ן ןש 11

לא אגיד לך להשוויץ,
אבל קצת פירסומת עצמית
צנועה לא תזיק
בכלל למעמדך. ואומנם,
השבוע הוא המתאים
ביותר לעסוק בעמדתך
הציבורית או ביחסיך
עם הסביבה. פרשה נש כחת
עלולה להטריד
אותך, בן בתולה, בצורת
מיכתב, מימסד, או
מהרחוב. אי־אפשר להילהתעלם
מזה: אבל, מאילהגיב
בזעם. היי שקולה
תרבי לצאת ביחידות.

התועלת שבהידברות
אני מסכים בהחלט לשאיפה של כל
איש־ציבור (כולל אורי אבנרי, כמובן),
להידבר עם הצד שכנגד. השאלה הגדולה
היא, אם יש במגעים אלה משום תועלת
לקידום העניין. אין זה סוד כי בעיקבות
המאורעות בלבנון נחלש מעמדו של אש״ף
כצד במשא־ומתן. אם להתייחם לעמדתה
המוצהרת של ארצות־הברית, שהיא אחד
השושבינים העיקריים לשיחות דנבה, אין
כל נטייה במימשל שם לכלול את אש״ף
כמישלחת בוועידה, זאת מתוך אינטרס
אמריקני ברור — אש״ף הוא גוף פרו־סובייטי.
כמו־כן
עלי לציין, שלמרות ששומעים
מדי־פעם התבטאויות מתונות באש״ף, הרי
תמיד אחרי הצהרה כזו, באה הצהרה מנוג דת
מצד מנהיג אחר באותו אירגון.
למה, אם כן, משלים אנשים טובים, ה חפצים
בשלום־אמת, את עצמם? הרי כל
מאמץ בכיוון זה נועד מראש לכישלון.
אנקורי אברהם, תל־אביב

אט״אט, מתחילים מאמציך המהוססים
לשאת פרי. דאג שלא יקלקלו לך את
העניינים, ועוד יותר
— שאתה עצמך לא
תקלקל לעצמך, מתוך
שינאה עצמית. זכור
שלא רק אתה אדם
עם כבוד עצמי. בת
גדי: הוא אוהב אותך,
אבל אם תלכי
בדרך שהחלטת, כלפיו, להפסיד אתעשוייה
אותו. כסף ממקור
שלא חלמת עליו אי״פעם יגיע לידיך.

לא לנסוע !
שום טיולים ! השבוע מעבר לזה — הכאב עדייו לא פג וקשת
לך לשכוח: נסה לפחות
ללמוד לקח. ואם יצאת
בשלום מן הסבך הקודם
— זכור ש נכונו לך
עדיין פיתולים רבים,
עד שתראה את האור. או חדשה, פרנסה חדש,
מקום ־ עבודה
עשויים להרים את ה מוראל.
קניות קטנות

מוכיחות את עצמן —
בתנאי שלא תעשי חובות. היי סבלנית.

עצבים חזקים ! זה מה שאתה צריך
השבוע. שב על אחוריך וחכה. השתדל
לא לקפוץ מעל לקור_
קבן.
השתמש במה
שיש לך. אחרת תגיע
למצב ממנו לא תצא
בקלות. חסוך לשעת
צרה. כי היא עומדת
בפתח. ומי הוא החכם,
אם לא זה הרואה את
הנולד ! בת דגים: לך
19׳ ־בפברואר
20 במרס
מראים הכוכבים שבוע
של אהבה והפתעות.
אך המונח ״אהבה״ איננו בהכרח חיובי.

פטר בשל מעשה כזה של אשתו. מדוע
רבין אינו מתפטר?
אפרים כץ, בת-ים
#הוא כבר התפטר. הוא אינו יכול
להתפטר שוב ממטשלת־מעבו.
מה קרה לכם, בהעולם הזה, שלא הצלח תם
לגלות לפני הארץ את חשבון הדולרים
של לאה רבין באמריקה? האם אהדתכם
ליצחק רבץ במאבקו נגד שימעון פרם
הביאה אתכם לחפות על מה שקורה ב־מישפחתו?!
מדוע אין אזרחי ישראל יכו לים
לבחור לעצמם מנהיגים שיהיו נקיים
מכל הפאשלות המאפיינות את מנהיגינו?
אליהו סיטון, רמת-גן
אחרי שקראתי בהארץ את הטרגיקומדיה
שהתרחשה מאתרי־ה,קלעים של פרשת חש־בון־הבנק
של ילאה רבין, בין סופר העי תון
— שביקש הבהרות — לבין ״יועץ-

למה לא אתם?
פרשת חשבון הדולרים שהחזיקה רעיית
ראש־הממשלה, לאה רבין, בארצות-הברית,
היא שערוריה לאומית. בכל מדינה מתוק נת
אחרת היה ראש־הממשלה נאלץ להת־

ארץ יושביה אמדה
אני מתחיל לחשוב /
שאולי הגיע הזמן /
לסגור את העסק /
שצריך לקום ולארוז /
ולמה דוקא אני /
צריך להיות האחרון /
שיסגור את הדלת /
לעזאזל הנימוס /
שתשאר פתוחה.
אני מתחיל לחשוב /
שאם היתד, לי אניד/ ,
הייתי נח שגי /
תולש חת״כת־סביבה קרובה /
מלון עבדי־עגרי /
ומפליג.

גאוותך הרבה מונעת
ממך לבקש טובות או
להסתבך בקנוניות. זכור
כי השבוע מילת־הקסם
היא טיפוח־קשרים. לכו,
גם אם תתקשה להתגבר
על גאוותך, למד לפחות
להחזיק את פיך נעול.
אס הס רוצים להיטיב
עימך — תן להם לעשות
זאת, ואל תידחה
הצעות העשויות להיות מכריעות לגביך.

תתפלא על שכל־כך הרבה אנשים מתקשים
להבינך. הצרה איתר, שאתה נמנה על ה־
״זאבים הבודדים״ ואינך
מרבה לשתף לאחרונה
את הקרובים לך בבעיות
המעיקות עליך באמת.
צפוייה לך השבוע
פעילות הקשורה
בעבודת־כפיים. מעשהו
של אדם יקר לך יכאיב
לך למרות שלא התכוון
23בספטמבר -
22ב או ק טו ב ר
לכך. תצטרכי לעודד את
בן זוגך בפעילות, שבסופו
של דבר תביא אושר לשניכם גס יחד.

מכתבים

מלחמות ׳חבות עברתי /
מלחמות קיום אמרו /
אני מתחיל לחשוב /
שרק מכו ת אותן מלחמות /
אנו קיימים /
ושאם לא היו מלחמות /
אפשר היה לסגור את העסק/ ,
עסק?
אני מתחיל לחשוב /
שזהו עסק — לשלוח פלוגה לעמק /
זוהי מן השקעה /
של טוח קצר או ארוך /
או אולי עובר ושב/ ,
האם חושבה אותה, שאתמול /
סגן צעיר אבדה /
שהיתד, זו רק מניה.
אני מתחיל לחשוב /
שיפה חברה וחוקיה /
ובתי סהר לגנבים /
אך להם צריך לארח חברה /
גם ספר החוקים /
וכמה מחוקקים.
אני מתחיל לחשוב /
שילדים קטנים חושבים /
שטוב למות בעד ארצנו /
ולמה לא לחיות — ׳בעד?
אני מתחיל לחשוב /
מיהו יהודי /
אתה, אני, אנטישמי /
נרדף או רודף עצמו /
האם צריך אני /
סבה טובה, לד,שאר /
במקום בו נולדתי /
יהודי ישראלי אירופאי /
איזה מן פצול אישיות /

אני מתחיל לחשוב /
שכבר אין דרך /
ושאולי צריו לסגור את העסק.
אני מתחיל לחשוב /
שאם כל אשם — לקיר יעמד /
גם לי — יהיה שם מקום ׳נכבד.

רז רז,

תל־אביב

ראש־הממשלזדלעגייני-עיתונות״ ,דן פתיר,
הייתי מייעצת לרבץ לשנות את שם התפ קיד
ל״היועץ לעבודה על העיתונות״.
שרה המאירי, חיפה
אני לא מבין מה ההתרגשות מחשבון-
הבנק של לאה רבץ בארצות־הברית. עם
נסיעות׳ כה תכופות לאמריקה, מי יכול
להסתדר עם ההקצבה הרגילה של 450
דולר, ועוד להביא מתנות לכל השרים
שנשארים בארץ; בסך־הכל אשד, פרק טית.
מי אמר שהנשים אינן מעשיות?
איתן דומבינסקי, תל-אביב

הבום שהפך דבומרגג
במדור פורום העולם הזה (העולם הזה
)2052 כותב יוסף דוריאל על כך ש״סימר
רים שונים מתהלכים על הדרך שבד, הת קבלה
החלטה כה גורלית — כמו פתיחת
המילחמה על המרחב האווירי של מצרים.
החלטה שעמדה בהרבה מעל לסמכותם של
המטכ״ל ושר־הביטחון, אבל התקבלה ו אושרה
ללא תוכנית הכרעה.״ ממשיך דו־ריאל
וטוען :״אין זה חשוב אם ההחלטה
נתקבלה בין שתי כוסיות־ויסקי במסיבת־קוקטייל,
על סמך הורוסקופ שהודפס בעי תון,
או על-ידי זריקת קוביה.״
בהקשר זה, מן הראוי להביא גירסה נוס פת
שלא הובאה מעולם בעיתונות הישרא לית,
אבל פורסמה בספר מאלף שראה
אור לא־מכבר. אני מתכוון לספר אצבע
אלוהים, סודות המילחמה בטרור, מאת ה־עתונאי
אורי דן, שיצא בהוצאת מסדה.
אני חושב שכדאי שהעולם הזה יפרסם
גירסה זאת ברבים, כדי שהציבור בארץ
יידע מהו תהליך קבלת הכרעות גורליות
במדינה. וכה נכתב בספר:
״עם התגברות מלחמת ההתשה נערכו
דיונים ביחס להכנסתו של חיל-האוויר ל מערכה
כתשובה לארטילריה המצרית רבת-
העוצמה. השאלה היתד, אם לתקוף מטרות
אסטרטגיות במצרים. פשיטת צד,״ל המוצל חת
ששיתקה את תחנת הכוח בנאגע חא־מאדי,
הראתה עד כמה מכאיבה פגיעה
שכזאת למצרים. שר־ד,בטחון דיין, ראש
אג״ם עזר וייצמן ואהרון יריב נטו לתמוך
בהפצצת יעדים אסטרטגיים. הם לקחו ב חשבון
שלאחר שישראל תבצע הפצצה
כזאת בעומק, עלולים להתערב הסובייטים
בהגנת שמי מצרים. אולם זה היה סיכון
מחושב — כשהדגש הוא על כך שהרוסים
עלולים להתערב, אבל רק אחרי שישראל
תבצע את ההפצצה האסטרטגית. הרמטכ״ל
בר־יליב ומפקד חיל־האוויר מוטי הוד העדי פו
לדחות ולהמתין משום שטענו, כי חיל־ה
עו ל ם הז ה 2064

מכתבים

הפוליטיות של פרס אינן תואמות את
השקפותיכם, אבל מכל המנהיגים שנשארו
לנו פרס הוא המנהיג הישר, ההגון והכן
ביותר שניתן לסמוך עליו.
הייתי מציע לכם לחדול מלטפם עליו,
שכן לא ירחק היום וגם אתם תגיעו ל מסקנה
כי רק שימעון פרם הוא שיכול
להושיע את המדינה.
מ. קירשנר, לוד

האוויר עדיין אין לו מלוא האמצעים ל בצע
זאת — ועדיף גם לחכות למשלוח
״פנטומים״ מארה״ב.
״והנר״ למרות כל זאת יצא לפתע חיל האוויר
וביצע ״בומים״ מעל ביתו של
נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר בקאהיר
פעם, פעמיים. וכן הפציץ מטרה בעומק.
״מד. נתברר? נתברר שבאחת השבתות
יצא מפקד חיל־האוויר, מוטי הוד, לבקר
את שכנו לרחוב בצהלה — שר הבטחון
משה דיין. בשיחה ביניהם סוכם על ה־
״בום״ מעל ביתו של נאצר. הוד הביא
לישיבה את ההצעה בצירוף אישור שר־הבטחון.
והחליטו אם כן לבצע את ״הדבר
הקטן״ הזה — למרות, שכאמור, קודם לכן
הוחלט לדחות את הפעילות בעומק מצ רים.
ה״בום״ היה כה מוצלח, שמיד המשי כו
במבצעים נוספים — עד להידרדרות
הגדולה של ההפצצות לעומק, שהביאה
כידוע את מומחי הטילים והטייסים הסוביי טים
למצרים, חידדה את מלחמת ההתשה
עד להפלת ה״פנטומים״ על ידי הטילים
בשפת התעלה — ואילצה את ישראל ל קבל
את הפסקת האש על בסים יוזמת
רוג׳רס.
״ה,בום׳ הפך, אם כן, לבומרנג.״
מאלף, לא?
3נימין קורנבלום, נתניה

ה עו ל ם הז ה 2064

הח״ב המתיז ביותר

שר־ביטחון פרס
ההגון ביותר

פרס בעיגיים
למיקרא העולם הדה, נדמה לי לפעמים
שאתם מחפשים לכם בכל פעם קורבן-
תורן: פעם היה זה משה דיין, שעליתם
עליו ללא הרף והאשמתם אותו בכל מיני
האשמות, החל מהתרועעות עם נשים וכלה
בשוד־עתיקות. עכשיו, כשדיין ירד מגדול תו,
מצאתם לכם את שר־הביטחון שמעון
׳^רס להיטפל אליו. יכול להיות שעמדותיו

אם כי כבר ״סגרתם״ את שלב התחרות
על התואר ״הח״כ המרגיז ביותר״ — כדאי
להפליל־ בין חברי־הכנסת המרגיזים ביותר,
לא פחות — ולא יותר, אלא את יושב־ראש
הכנסת, ישראל ישעיהו, שהוא, כ־הגדרתי
,״עבד־נרצע״ של סיעת ״המערך״
בכנסת. אורי אבנרי, היד. הקורבן מם1 .
של נרצעות זו בעת ששירת אותנו ,״הבוח רים,
בכנסת השישית והשביעית. מד. דעת כם?
אפשר עוד לצרף את שמו?
ד. אכניאל, ירושלים

ממחר טוב יותר
מה קורה פה? עד אנה נגיע בג׳ונגל
שבו אנו חיים? צריך להתרומם ולקום מ אותה
בירא־עמיקתא שבה שקענו. אנשים
עוברים ממחנה למחנה תוך איבוד כל
פרופורציה, מוסר והומאניות. דואר לא

מגיע, אווירונים לא יוצאים, חברת־החשמל
רוצה לעשות לנו חושך בעיניים, והפסיכו לוגים
את כל השאר. נשבר לנו. כיצד
מחוללים את הנס של יצירת חברה הוגנת
שכולנו נתפאר בה?
מעניין אותי לדעת מה אפשר לעשות
כדי שממחר יהיה טוב יותר לתושבי הארץ.
אולי נקום אנו, הנשים, כגוף אחד, ונראה
להם הגברים. ואני אינני פמיניסטית.
אסתר הס, רמת־החייל

וייצמן אמר
אני מרבה לקרוא בכתבים על קורות
התנועה הציונית וארץ־ישראל, ובכל פעם
מופתע מחדש ממה שמתגלה לעיני. בקונ גרס
הציוני ה־ , 1937 ,20 התבטא הד״ר
וייצמן :״אמרתי זאת לחברי הוועדה ה מלכותית:
אלוהים הבטיח את ארץ־ישראל
ליהודים, והבטחה זו היא מיסמכנו החשוב
ביותר.״ אין ספק שבית־הדין האזורי בהאג
לא יקבל מיסמך זה כהוכחה.
בסיפרו של יהודה באואר, דיפלומטיה
ומחתרת, קראתי בין השאר כך טען
מלקולם מקדונלד (שר־המושבות הבריטי)
כלפי היהודים, כי אל להם לזלזל בעוצמת
ההתנגדות הערבית הכוללת היום גם את
ארצות ערב. הערבים הם רוב, הם בעלי
הארץ זה זמן רב, ואי אפשר, אף לא מוצ דק
יהיה, להשתמש בכוח להטיל עליהם
(המשך בעמוד )10

נוו -ו - 11־

בשביל מי שמבין
אץ זו הפתעה1
1975

1976

מכוניות ״ תו ״ הן הנמכרו ת ביותר
ב 9 -ארצות ה שו קהמ שו ת ף.

מכוניות ״ תו״ תו פ סו ת גם ב שנ ת
76אתהמ קו ם הראשון במכירות.

1רנ1

1רנ1

. 2פיאט

. 2פורר

. 3פורר
.4אופל+ווק׳סהת־

. 3פיאט
.4אופל+ווקסהרל

. 5פולקסוואגן

.5פולקסוואגן

.6אוסטיו+מוריס

.6פיג׳ו

.7סיטרואן

.7סיטרואן

. 8פיג׳ו

. 8אוסטיו+מוריס

. 9טי מקה

. 9סי מקה

(המשך מעמוד )9
שילטון מהגרים זרים. דרישתם למעמד של
עצמאות -מדינית אינה נופלת מדרישת עמים
ערביים אחרים.״ אלד, הם דברים אקטוא ליים
גם בשנת . 1977
אליעזר סוסדנץ, נהריה

הפסילה פסולה
בדף תשקיף הופיעה ידיעה על התנגדו תם
של־מיספר חברים ערבים לבחירתו של
מוחמד ותד כמועמד מפ״ם לכנסת (העולם
הזה ,)2062 -״עיימות פנימי בין ערביי

יש מתנגדים למועמדות זו, ויש המחיי בים
אותה. לעומת מיכתב -המתנגדים, ש פורסם
ברבים, יש פניות של חברים רבים
התומכים בוותד. מועמדי מפ״ם נבחרים ב מרכז
המיפלגה, בהצבעה חשאית, ולכל
אחד הזכות לבחור ולהיבחר. דבר אחד
צריך שיהיה ברור לכל -מתמודד במיפלגה
זו או אחרת: למתנגד לכל פסילה שהיא
על רקע אישי. לכן, גם פסילה זו — פסולה.

לטיף דורי,

מרכז המחלקה הערבית במפ״ס, רמת־גן

מהוויות ההיפר-מרקט
חברת תנובה הביאה לארץ בקול תר-ועה
גדולה להיט חדש — היפר־-מרקט. שוק
מודרני נוסח חולל, מהיצרן לצרכן. גם אני
נפלתי קורבן לתחינותיה של אשתי, ו־ *
יצאתי לנסות את הבשורה החדשה. העיק רון
הוא פנטסטי, הקונה -מגיע לשוק עם
מכוניתו, חונה סמוך לדוכנים, עובר עם
עגלתו ובורר בין ערימות הסחורה המגיעה

111בחס כון ו ב תכ ויו ת !1111x 1
בני תשה קרסו״

תליאביב, סל * 33241 .ירושלים, טל * 224491 .חיפה. טל$10296 .

סטילה ,
עושה לך
עיניים

היו לי בעיות עם
העיניים. הנהיגה בדרבים המאובקות
הרגה אותי,
האבק והשמש
לא נתנו לי
מנוחה. אבל, מאז שגיליתי
את סטילה, נפקחו לי העיניים.
שתי טיפות —
והעיניים רגועות, רגועות.

או תי רצי ת —
קנ ה לי
בו ש ם
סניו רי ט ה

.,סניורמוה״
בושם האיכות הספרדי.

£־5£1\ 10311

בכל בתי המרקחת

ת! טדמםלח ״ ל

4ביוז־ סניס 11001־ 0

היישר מהשדה. במקום לשמוע את קריאות
התגרנים הוא נהנה ממוסיקה מרגיעה, ו העיקר
— חוסך את מחיר התיווך ומשלם
פחות.
ומד, במציאות י מגיעים אל -מיגרשי-
החניה הדחוסים, שלא תוכננו מראש ל קלוט
את כמות המבקרים. עגלות -חסרות
ועם ישראל, המורגל בסובלנות הדדית,
עורך התכתשויות על כל עגלה מתפנית.
בתוך אולם דחום מצטופפות מאות עקרות־בית
הנדחקות זו אל זו, הבעל רץ אחרי הן,
נוהג את העגלה בידו האחת ובשניה
גורר את הזאטוטים. עגלה מתנגשת בעגלה,
פקקי-תנועה האופייניים לגוש דן, ובכל
המהומה מתרוצצים עובדי ההיפר-מרקט
עם המלגזות ומיכלי הסחורה.
התור בקופות הוא כאורך הגלות, תנובה
— -החליטה, כנראה, לחסוך במיספר הקו־פות
הרושמות, והחשבון הסופי מוכיח שאת
פער־התיווך שילשלה החברה לכיסה, מבלי
לשתף בו את עקרות־הבית. לא, רבותי,
שוק הכרמל עדיין לא פשט את הרגל.
היזהרו מניסיונות מרים.
או רי כנימץ, ראשון־לציון

ריבית קצוצה

באחרונה נתבשרנו בכל תרועה רמה, על
פשיטות של אנשי־מישטרה בצירוף עם
אנשי ההוצאדד-לפועל, במטרה לעצור חיי בים,
בהתאם לפקודות־מאסר לגביית חו בות.
אחד הנימוקים הוא להעלות את מו סר
התשלומים.
כיושב־ראש האגודה לשיקום מישפטי
(הל״ם) ,שבין שאר ייעודיה שיקום אסירים
ומניעת פשיעה, עלי להתריע על צעדים
אלה, הגורמים לחייבים להיכנס ללחצים
כספיים. רובם מנסים לגייס כספים באמצ עות
השוק־השחור, בריבית קצוצה והרס נית
ולעיתים אף במעשי־פשע כגון גניבות
ומעילות• חייבים שאין באפשרותם לשלם
ה עו ל ם הז ה 2064

מכחכים
לברך. אני פירסמתי מדי־פעם דעות על
נושאי דת ואמונה, והעולם הזה היה העי תון
היחידי שפירסם את דברי בצורה
מכובדת, למרות שדיעותי׳ו בנושא זה ידו עות
היטב.
כ. ביני, טבריה

מיידית את חובותיהם, ישנים כל השבוע
מחוץ לבתיהם ומשפחות שלמות נהרסות
מכך. נושים שבעבר הסכימו להסדרי־תש־לום
נוחים לחייבים, הקשיחו לפתע את
עמדתם.
אזרחים רבים מבקשים מיפלט מהחובות
באמצעות פשיטת־רגל, בעוד שהאינטרס
הציבורי הוא מניעת התמוטטות כלכלית
של החייבים. נושים רבים, המגלים שלמרות
הפעולות החוקיות הנמרצות לא תמיד הם
מקבלים את כספם, פונים לגבייה אלימה
של העולם־התחתון.
צבי גלוקסטן, תל-אביב

לנו אין השפעה

כי,נפח הכלוכים

למראה תמונותיהם של הח״כים העליזים
אהוד אולמרט ויוסי שריד, שהתנדבו ב מסיבת
סיום הכנסת השמינית, להתחרות
בפיצוץ בלונים (העולם הזה ,)2063 לא
יכולתי שלא להיזכר בכתבה שפירסמתם
לפני יותר משנה אודות מעלליו של הח״כ
הבלש אהוד אולמרט, זהכתרתם אותה ו אותו
בתואר ״׳מנפח הבלונים״.
בהקשר זה אני יכול רק לחזור על דיברי
חז״ל, שאמרו :״איזהו חכם — הרואה את
הנולד!״ ואם היה מי שלא הבין מדוע
הענקתם לאולמרט את התואר ״מנפח
הבלונים״ ,עכשיו הוא בוודאי מבין.
:יפים מאיר, תל־אביב

אהוד אולמרט מנפח בלונים כמסיבת מיום הכנסת (״העולם הזה״ צ)206
כיסוי במציאות —

פירסום מכובד

ברצוני להגיב על דיברי הקורא אנצ׳ו
מאיר, שקבל על פירסום תעמולת הבחירות
של רק״ח בעמודי הפירסום בעיתון ( ה עו ל ם
הזה ,)2058 מדור מיכתבים).
לדעתי, מי שמתנגד לקומוניסטים צריך
לראות בעין יפה גישה ליברלית כזו. בכך
אנו מוכיחים שיש לנו רוח אחרת מאשר
להם.
אני חושב שהעולם הזה יכול לרשום
לזכותו את חופש־הפירסום, ועל כך יש

ביחס לכתבה ״מחסום מול ההר״ (העולם
הזה ,)2061 ברצוני לציין :
!• סידרי התנועה ומיקום המחסומים
נקבעים על־ידי גורמי הביטחון (צה״ל,
מישטרה) במקום, ובהחלטותיהם נשקלים
האספקטים הביטחוניים והבטיחותיים עבור
ציבור המבקרים באתר כשלנו, כגורם עיס־קי,
אין כל השפעה בהחלטות אלו.
ברצוני להבהיר כי בעלייה לאתר החר מון
אין אפשרות מעבר דרך נווה־אטי״ב,
ולמעשה כל המבקרים עוברים דרך מיסעד־תו
של המתלונן וכמו־כן מיסעדות דרוזיות
אחרות המפוזרות בדרך העולה לאתר. רק
החל משעוודהצהריים המאוחרות, כש־המבקרים
יורדים מהאתר, הם עוברים ב־מישקנו,
כך שנושא זה מאוזן לחלוטין.
•:מחירו של כריך באתר החרמון שש
לירות ולא — 11.ל״י כפי שטען המתלונן.
אגב, ארוחת־צהריים באתר החרמון עולה
— 25ל״י, בעוד שאצל המתלונן מחירה
הוא כפול.
!• יחסינו עם שכנינו הדרוזים מושתתים
על כבוד הדדי, ואנו נעשה הכל כדי שזה
יימשך גם בעתיד.
דב אלכסנדר, נווה־אטי״ב

פופאי אמיתי

כותרת הכתבה על אהוד אולמרט (״העולם הזה״ )2006
— לכותרת הסימלית

מתו אתה בא?

החלה ההרשמה לכפר הנופש אשקלון.

צפיתי בסירטו של הבמאי מנחם גולן,
מיבצע יונתן. מבלי להתייחס לטיבו של
הסרט ולרמתו, עלי לציין שהופעתו של
שר־הביטחון שימעון פרס בסרט גרמה
לי להעריץ אותו. מסתבר, כי כל מה ש־
(המשך בעמוד )13

הרשם עכשיו 1תוכל
אנו מכריזים על פתיחת
לבחור את ימי הנופש
עונת הנופש והחזיות 1977
הרצויים לך במ שך העונה.
בכפר הנופש אשקלון.
להתראות.
דאו. מיד להבטיח
פרטים והרשמה:
לעצמך מקום בליל הסדר
בכפר הנופש אשקלון.
הבלתי נשכח בכפר.
טל 24195/6 :־ 051 במ שרד
״הסתור״ ובסוכנויות הנסיעות
ברחבי בארץ.

ה עו ל ם הז ה 2064

ר מקול היוקרה
תו צרת דניה
דג 1120

0 £א א ם 1\ 41א 01*088 0 ¥ £

3£ 10
־ 24 01 יד 4ז
מעגל אלקטרוני
המתפקד כמפלג
הספק 50
צלילים אורגינלי
תחום תדרים:
תוצרת דנמרק
1500—20,000112

יבואן בלעדי: אשר קיידן בע״מ ירושלים טל 02/32086 .

£א 00

ירושלים: א .מ. אלקטרוניקה, אבן־ישראל ; 5צור אלקטרוניקה, הגידם ; 1אבי יפה ״אולפני
הקלטה״ ,רבינוביץ • 5תל־אכיב: סטריאו־קיט, פינסקר ; 61 אל. אם. מערכות, בוגרשוב • 22
חיפה: פטריאו־יטירי, הרצל ; 59 בית הסטריאו, הנביאים • 10 קריות: הקיט והתקליט, קרן היסוד
,21 סביניה • רפת־ ג ן: סטריאו־קיט, ביאליק • 32 פתח־תקוה: טכנוער, מוהליבר • 16 כפר־סבא:
כל קיט, ויצמן • 72 עפולה: אחים שטראוכלר, תחנה מרכזית • באר־שבע: מרכז המוסיקה,
קק״ל 197

נציג מכירות ארצי: אשר הופמן טל 04/510305 .

ייצוג חבר ת אשר קיידן בע״מ, יבואן בלעדי של רמקולי ״פירלס״ בארץ
בתערוכת ״סול 77״ על-ידי ״אל. אם. סטריאו״ רחוב בוגרשוב 22 תל־אביב.

מכתבים
(המשך מעמוד )11
חשבנו על פרס עד עכשיו אינו נכון וכי
הוא, למעשה, דאיש שחחליט באומץ־לב
ובהעזה, בניגוד לדעת כל שרי־הממשלה,
על ביצוע מבצע אנטבה. יצחק רבין היה
הססן ופחדן, ורק שימעון פרם הוא פופאי
אמיתי.
אני מציע שלרגל תגלית מרעישה זו
יקבל שימעון פרס, הגאון הצבאי, דרגת־

לבקשתי? האם עלי לומר להם שלימוד
ציונות הוא לימוד לשם לימוד, ולא לשם
הגשמה? האם עלי לנסות לספק אותם
באמתלה שעלייה לישראל מייועדת אך
ורק לחלכאים־ונדכאים מארצות המצו קה,
אך לא לאלה •שנידונו להיות אומללים
בארצות השפע? כיצד אסביר לילדי ש־
״לשנה הבאה בירושלים״ הוא רק שיר,
ולא תפילה כנה? האם תשמחו אם ילדי
יתרחקו מהיהדות רק בגלל הנסיבות ש
תחרות
״כיסא הזהב״ הוכרזה מטעם מערכת ״העולם הזה״ על-
מנת לציין או ת ם שאינם יכולים לקבל כל פרס או ציון־לשבח עבור
הצטיינות בתחום־פעילות כלשהו.
רשאי להשתתף ב תחרו ת כל קורא אשר ימלא אתה טופס המת פרסם
להלן, וישלח אותו במעטפה, או מודבק על-גבי גלויה, על-פי
הכ תוב ת: מערכת ״העולם הזה״ ,תיבת-דואר 136 תל-אביב, עבור
תחרות ״כיסא הזהב״.
מדי-שבוע יוגרל פרס בסך 200ל״י בין משתתפי ה תחרו ת של
אותו שבוע.
התחרות השלישית במיסגרת המיבצע היא על ה תו אר:

ה ח״ כ רו דףה פי ר סו מ ת

--גזור ושלח --
לכבוד תחרות ״כיסא הזהב״
ת. ד ,136 .ת״א

פרס מצביא אנטבה
לתת לו עיטור־גבורה
ייצוג מצה״ל או עיטור־גבורה, בזכות אומץ
ליבו והקרבתו.
יהושע שטרן, תל־אביב

תנו לנו לעלות;
באוקטובר של שנת 75׳ ,פניתי לשליח
הסוכנות היהודית בטורונטו שבקנדה (מר
יצחק שגיא) ,כדי לברר את סיכויי להת קבל
כעולה חדשה בישראל. מפאת היותי
בעלת מצב מישפחתי לא־כל-כך מבטיח
מבחינת סדר־העדיפויות המקובל (גרושה
עם שלושה ילדים) ,פעל השליח על־פי
התקנות הרישמיות, כפי הנראה, ומשך
את העניין בשיחות נוספות עימי, שעל
אף היותן בלתי מעודדות, לא נשברה
רוחי. בדצמבר 1976 הגשתי בקשה ריש־מית
לעלייה לישראל.
המתנתי בסבלנות רבה לתשובה, דבר
שאילץ אותי לוותר על תוכניות •שונות
ובעיקר כשהיה מדובר על תוכניות לטווח
ארוך. במילים אחרות: הייתי חצויה ל שניים
במשך כל התקופה ההיא, ליבי
במזרח ואנוכי בסוף מערב. זו היתה בהח לט
ציונות שלא במרכאות, עד כמה שזה
נראה אולי מגוחך ולא־ייאמן.
מאז העליתי את הרעיון בפני ילדי, הם
אינם מפסיקים לשוחח על כך עם חברי הם,
ויום־יום הם מאיצים בי להביא להם
תשובה בקשר לגורל הבקשה. בעצם, הם
כבר מתייאשים וחושדים -שהקרב נגמר
בכישלון, בפרט מאז נודע להם שבקשתי
הועברה לטיפולה של ועדה מייוחדת.
על אף כל הטילטולים הנפ-שיים האלה,
העקשנות עדיין מאיצה בי להאמין ש״חוק
השבות״ הקדוש, מקודש עד כדי כך שלא
מצב מישפחתי ובוודאי לא מצב כלכלי,
צריכים להיות עילה להפרתו.
נהירים לי קשיי הקליטה של כל עולה
בישראל, גם אם שפר עליו מזלו מבחינה
כלכלית, ונהירות לי שיבעתיים הדרכים
העקלקלות הנכונות לעולה מסוגי (גם אם
אוותר על כל הלוכסוס) .אך גמרתי אומר
להמשיך לחשוב על ישראל כעל ארצי
ומולדתי, כפי שלימדונו וכפי שעדיין מ למדים
את ילדי בבית־הספר העיברי ב טורונטו.
ה־שאלה
הנשאלת עתה היא: איך עלי
להסביר לילדי את היעדר האוזן הקשבת
ה עו ל ם הז ה 2064

בהן אני נתונה? שופטים — שפוטו!
אנט שירלי־ דיאמונט, טורונטו, קנדה

אני מציע כזה את
כמועמד לתואר הח״ב רודף הפירסומת
אני סכור בי האיש ראוי לתואר זה מהסיבות כדלקמן:

מושב־לצים
מה יש להם לחגוג? על מד. הם שמחים
וצוהלים כל־כך? מי נתן להם לחשוב
שהפגרה שנכנסה היא מאורע חגיגי ו ראוי
לציון שכזה?
המסיבה שערכו חברי־הכנסת השמינית
לעצמם בחאן הירושלמי ( ה עו ל ם הזה ,)2063
היתד, נקודת סיום כושלת, לכנסת כושלת
עוד יותר, וכאשר מסתיים מיפעל כושל
אין ראוי לציין זאת בקול תרועה רמה.
האם שאלו חברי־הכנסת את עצמם,
כולם ביחד וכל אחד לחוד, מה תרמו הם
לשיפור המצב בארץ בארבע השנים ה אחרונות?
איזה חוקים הם הביאו עלינו
ואיזה שאילתות הציגו, כמה ממשלות
כושלות הם הפילו וכמה -שרים חידלי־מעש
העיפו?
אילו היו מציגים לעצמם שאלות אלה,
ואחרות, ומנסים להשיב עליהן בכנות,
היו בוודאי מגיעים למסקנה שעדיף לח מוק
מבניין הכנסת בהיחבא, ולא לערוך
הצגת־סיום לעיני המצלמות.
פיכחם אכיגד, חיפה
סוף־סוף רואים את הכנסת בהרכב מלא.
מילא, אם לישיבות הם לא מופיעים —
לפחות למסיבות הם באים בהמוניהם. וזה
מעורר בי מחשבות נוגות, שאולי הם בכ לל
לא היו צריכים להיות ח״בים מל כתחילה
— אולי רק חלטוריסטים באיזה
באר, או רכזי־תרבות באיזה סניף של
תנועת־נוער.
חיה מילצ׳ץ, תל-אביב
הבהרה בשער האחורי של גיליון העולם הזה
2063 התפרסמה הכותרת ״היינו נערותיו
של ג׳ו סטאשר״ ,המתייחסת לכתבה ש פורסמה
באותו גיליון ושבה תוארה פרשת
ידידותן של הלן קול ובי׳לי גורביץ עם
סטאשר המנוח. כדי למנוע אי־הבנות,
מובהר בזאת כי לא היה בכינוי ״נערות״
כדי לייחס כל משמעות אחרת ליחסי-
הידידות שהיו קיימים בין ג׳ו סטאשר לבין
השתיים, כפי שהם מתוארים בגוף הכתבה.

מערבת ״העולם הזה״

שם כתובת :
עיר חתימה:
בתחרות שהוכרזה בגיליון 2062 על תואר

הנו א ם

ה 0גשו 1מ

ביו ת ר

ה ת חלקו מרבית קולו ת הבוחרים בין עשרה אישים, בשיעורים הבאים:
• הרמטב״ר, רב־אלוף מרדכי (״מוטה״) גור (״חוזר בתקליט על כל
המליצות המפוצצות שאמרו כבר כל הרמטכ״לים שקדמו לו,״ כדיברי רות כהן, מרחוב
הקישון 15א׳ ,נצרת עילית) — 37 ,מכלל הקולות.
• ח״כ אורה נמיר (״מדברת בטון אחיד ללא כל גווני קול, נשמעת כמו
מורה בבית־ספר עממי ומשתמשת במליצות שחוקות,״ שמשון בדגל, אחד-העם ,5
חוליו) — 370 מכל המשתתפים בתחרות.
• ח״כ אבא אכן (,,את שפתו ולשונו אי-אפשר להבין כלל, ובמקום תשובה
מקבלים שאלה״ — אילנה ביברשטיין, ת.ד , 1718 .חולון) — 470 מהקולות.
• ח״כ יוסף תמיד, איש הליכוד (״מדבר בקצב איטי ומצליח להפוך גם
נושאים מעניינים לחסדי־תוכן,״ דוד אלנסקי, כ״ט בנובמבר ,29 בת־ים 470
$ח״כ ישראל קרגמן — ראש ועדת־הכספים של הכנסת (״בעל לכסיקון
מוגבל של כמה מאות מילים עבריות, כשהקשר בין המישפטים שלו רופף.״ דן גראור,
שפרינצק ,30 פתח־תיקווה 770
• שר־ האוצר יהושע רכינוביץ (״מסתכל כל הזמן על נעליו כשהוא
מדבר,״ צמח סודרי, אשטרום ,2513/40
אשדוד 1370
• ח״ב יוחנן באדר (״מגמגם,
מהסס, מדבר בלחש וללא רצף הגיוני,״
יצחק קליין, החשמונאים , 11 תל־אביב) —
157.
9 0שר־ העבודה משה ברעם (״ מ ר בה
להשתמש במליצות נבובות, בעל או־צר־מילים
זעיר, חסר כושר־ביטוי, מח שבות
בלחי בהירות, נובח במקום לדבר,״
אסתר בנבנישתי, ירושלים 1770

• שר־ החינוך והתרבות אהרון
ידלין (״מונוטוני, בעל מחשבה איטית,

נבוך, ומדבר בנוסח מיצוות אנשים מלו מדה,״
צבי כדורי, חיפה 3470

אי-לזאת מוכרז בזאת שר החי-
נון והתרבות אהרון ידלין כזוכה
בתואר ״הנואם המשעמם ביו תר״
,בתחרות ״כיסא הזהב״.

שר־ החינוך אהרון ידלין

בהגרלת הפרסים השבועית במיסגרת המיבצע זכה הקורא אלברט ואנונו, מרחוב
החולות 55 ביבנה בפרס של 200ל״י.

בטלויזיה הגדולה שלך אפשר להסתכל :
•מתוך הכורסא בסלון.

בטלויזיה הקטנה שלנו אפשר להסתכל:
•מתוך הכורסא בסלון.
•מתוך המיטה החמה.
•בחדר הילדים.
•במטבח.
•בתוך המכונית.
•במרפסת.
•בגינה.
•בפיקניק.

הה עוד לא הכל.
בוא לאולם התצוגה של נשיונל
ברח׳ אבן גבירול 18ת״א, או לאחת
החנויות המובחרות, וראה את העיצוב ,
השכלולים והתמונה החדה בטלויזיה
הקטנה שלנו. אחר כך כבר לא תרצה
להסתפק במה שמציעה לך הטלויזיה
הגדולה שלד.
1131101131 צעד קדימה אל המחר. 0 165 01 1/31811511113060100. .ח3ח0ח3זנ)@1116ז^ 160)1)11053ח0 3וח 350ח3ק31 רו0ו31ע1

ה עו ל ם הז ה 2064

1הנראה כמו..ניקו ראשי׳ ,אבד 1ה רציני

* * עולם דא כלט היעדרה של התוכנית ניקוי ראש
כמו השבוע. כי רק היא היתר. יכולה לתאר כראוי
את התגובה הישראלית הרישמית על קבלת־הפנים, שבה
נפגש הנשיא ג׳ימי קארטר עם נציג אש״ף באדם.
קארטר מושיט את היד. הפלסטיני מרים את ידו.
רגע דרמאתי. שתי הידיים מתקרבות זו לזו. האם דן
תיפגשנה? היכן? האם זה יקרה במחצית הדרך, אך
שמא זזה נקודת־המיפגש לכאן או לכאן?

יד לוחצת יד. מי לוחץ יותר? האם ידו של
;׳ימי היא הלוחצת את היד המחבלת, או שה
פלסטיני הוא הלוחץ את ידי ח;שיא 7

פיתרון זה צריך לבלול את ש ני היסודות :
נסיגה ישראלית לגבולות ה 4-ביוני ,1967 עם
שינויים קטנטנים מוסמכים, והפיכת גבולות
אלה לגבולות של שלופ-אמת, הפתוחים למעבר
כני־אדם וסחורות.

קוראי העולם הזה בוודאי לא יתקשו לעכל את ה רעיון.
פיתחנו אותו בעמודים אלה במשך עשר שנים.
השמעתי אותו בכנסת למחרת מילחמת ששת־הימים:

עד שבסוף (״אולי אחדי שמונה שנים״)
תחזור ייטראל לגבולותיה. הגבול יהיה פתוח.
סחורות, תיירים, אזרחים ואמנים ינועו אנה
ואנה, ותיווצר מציאות כמו באירופה המערבית.

כך מוסיף ג׳ימי קארטר אלמנט שלישי, שהוא
/מרכיב חיוני בתמונה כזאת.

סידורי ביטחון.
ג׳ימי לקח סיסמה ישראלית (״גבול ביטחון״)
כחן אותה היטב והכניס כה תוכן ממשי.

זה שווה עשרים דקות •טל פארודיה. זה
שווה רכבות מילים של פרשנות רצינית ככלי-
התיקשורת של ישראל.

בסלאנג הישראלי ,״גבולות ביטחון״ הם גבולות של
כיבוש. לרוב משמש מושג זה הסוואה פשוטה לשאיפה
של סיפוח שטחים. במיקרה הטוב ביותר זהו מושג מעורפל־בכוונה,
שבא לרמוז על כיבוש צבאי ניצחי, תוך מתן
זכויות כלשהן לאוכלוסיה הנמצאת בשטח הכבוש.
בא ג׳ימי, בחן את המושג והחזיר לו את משמעותו
ההגיונית.

את העובדות ה להיפגש
במעמד
הפגישה, אין זו
הכרה. אבל זוהי

כמחווה פשוט וכלתי־אמצעי הודיע ג׳ימי
קארטר: יש כעייה פלסטינית. יש עם פלסטיני.
יש אש״ף. יש נכונות אמריקאית להתמודד
עם עובדות אלה.

״גכול־כיטחון״ אינו יכול להיות זהה ל״גכול
מדיני״ — שהרי אחרת, לשם מה המילה ״ביטחון״
7משמע: הגבול המדיני יבול להיות כמקום
א׳ ,והוא נוקשה וקבוע ואילו הגבול הביטחוני
יבול להיות במקום כ׳ ,ולהיות נייד.

ך* יכלל׳; ,ימי קארטר הפתיע בימים האחרונים.
6הפתיע, הדהים, הרגיז, עודד, דיכא.
קארטר הוא עדיין חובבן. המילים נפלטות לו מן הפה,
ולא תמיד ברגע הנכון ובצורה הנכונה. אך מי שמצרף
יחד את כל ההצהרות, את כל פליטות־הפה, את כל
היריות מן המותן, את כל התשובות הספונטאניות לשאלות
של עיתונאים, מסתבר לו שלנשיא החדש יש קונספציה
חדשה.
לא חשוב אם זו באה לו מזביגנייב בז׳ז׳ינסקי, או
מעוזרו ויליאם קוונט, שהוא מומחה לבעיות פלסטיניות
דווקא. לא חשוב אם קיבל את גישתם של אחרים, או אם
גיבש לעצמו גישה משלו.

מה מצוי בין שני הקווים? משהו המבטיח את ה ביטחון.
בעיני ממשלת ישראל, התשובה ברורה ואחת :
צה״ל. אומר ג׳ימי: יש אפשרויות רבות — בסיסים זמ ניים
של צה״ל, יחידות ישראליות־ערביות מאוחדות, כוח-
שלום בינלאומי, סידורי־ביטחון טכניים, תחנות־האזנה כמו
בסיני, ועוד ועוד. את האמצעים האלה אפשר לגוון בזמן
ובשטח. מה שטוב במקום אחד, אולי אינו מתאים למקום
שני. מה שטוב בשנה הראשונה, אולי לא יהיה טוב
בשנה השמינית.

התמונה הכללית היא של תקופת־מעכר,
שכה יהיה קיים מרחק כין הגבול המדיני וגבול-
הביטחון, עד שייווצר השלום הסופי — אותו
שלום־אמת ששוב אינו מחייב סידורי־כיטחון,
מפני שהמציאות תהפוך אותם למייותרים.

החשוב הוא שלעיני ג׳ימי קארטר עומדת
כרגע תמונה של פיתרון לבעיות הסיבסוך ה־ישראלי־ערכי.
וחשוב •שהוא משרטט תמונה זו
כגלוי, כשורה של הודעות מיקריות־ככיבול, ו־פליטות־פה
שאולי אינן נפלטות במיקרה.

ממשלת ישראל מנסה להתחמק מעובדה זו. מירושלים
באות הודעות ארגעה, הסחה ואף אטעייה. יום אחד
מתרגזים פומבית -למחרת היום נרגעים רישמית.

אך התמונה מצטיירת והולכת, ומוטב להתכונן
כה היטב.

מ עם סיפר לי הלורד קאראדון, המדינאי הבריטי
הוותיק, כיצד הוא חיבר את הנוסח המקורי של
החלטת מועצת־הביסחון .242
באכסדרה של בית־מלון בניו-יורק פגש, בזה אחר זה,
בנציג ישראל ובנציג מצריים. הוא הציג לשניהם את
אותה השאלה: מהו הדבר האחד החשוב לכם מכל? אבא
אבן ענה: אנחנו רוצים בשלום רישמי ובהכרה במדינת־ישראל.
המצרי אמר: אנחנו רוצים בנסיגת ישראל מן
השטחים שכבשה.

חלד קאראדון וחיבר מיסמך, העומד על
שתי רגליים: הכרת הערכים בקיומה של ישראל
והסכמתם לשלום רישמי — והסכמת ישראל
לנסיגה. בך נולדה 42צ, המשמשת מאז כסיס
מוסכם לכל המאמצים להשגת־השלום.

(כעבור שנים הודה קאראדון באוזני כי המיסמך
כולל מחדל חמור. ההתעלמות מן הבעייה הפלסטינית,
שאותה לא הזכיר אז איש משני הצדדים, מנעה את
הגשמת עקרונותיו).

עכשיו כא ג׳ימי קארטר, והולך כדיוק כאותה
הדרך.

הוא שאל את שני הצדדים: מהו העיקר שבו אתם
מעוניינים? הערבים אמרו: נסיגה מכל השטחים המוח זקים,
והקמת מדינה פלסטינית. הישראלים אמרו: שלום
אמיתי, רישמי ומעשי.

כא ג׳ימי קארטר ואמר: או-קיי. זהו זה. י והי גישתו החדשה של ג׳ימי קארטר, על רגל

1אחת. ליתר דיוק: על שתי רגליים.
הוא אמר: אנחנו צריכים להגיע לשלום כולל, שישים
קץ לסיכסוך.

תמורת כל חתיכת־שדום, תינתן התיכת־שטח,
ודהיפך.
ככל שתתקרב ישראל לגבולות ה־ 4ביוני, כן תגבר
מציאות־השלום בפועל, ולהיפך.

פה מול פה. מה קורה לפיו של ג׳ימי? האם הוא
נשאר קפוא? האם יש עווית כלשהי בזוויות? האם יש
רמז של חיוך? ואולי רק טיק עצבני, שאין עליו שליטה?
האם הפלסטיני חייך, ציחקק, צחק? ואולי רק ליגלג?
האם ספק־חיוך זה של ג׳ימי יכול להשתוות לחיוך
המלא, השופע, שהעניק הנשיא זה־עתה לחיים הרצוג,
נציג ישראל? האם נמדד ההבדל בין שני החיוכים ב מילימטרים
של מרחק בין שני קצוות־הפה?

אך גם מיליוני מילים לא יעלימו
פשוטות: נשיא ארצות־הברית העז
רישמי עם נציג אש״ף. הוא יזם את
הכרה באש״ף. אין זו גם התחלה של
ההתחלה של ההתחלה.

של דיו־קיום.

קרטר אימץ לעצמו גישה זו. הוא אומר: תחילה
נחתום על הסכם־שלום, שיפתור את כל הבעיות. ההסכם
יקבע כי הגבול בין ישראל והעולם הערבי יהיה פתוח
ובטוח. יהיה זה גבול ה־ 4ביוני, עם שינויים קלים.
אחר-כך נקבע לוח־זמנים. הוא יכול להיות נוקשה
או גמיש.

קארטר ורביו: על שתי רגליים
שלום־אמת תמורת נסיגת־אמת. או: נסיגת-
אמת תמורת שלום־אמת.
ממשלת ישראל מיהרה להודיע שהיא מסכימה לרעיון
הגבולות הפתוחים, ומברכת עליו, אבל היא מתנגדת
מכל-וכל לנסיגה לגבולות ד,־ 4ביוני.
דוברים ערביים מיהרו להודיע שהם מסכימים לרעיון
הנסיגה לגבול ה־ 4ביוני, ומברכים עליו. אבל הם מתנגדים
לכינון שלום מוחלט מיידי.
סימטריה נהדרת. זו אומרת: אני מסכימה לגוף, אך
לא לראש. ואלה אומרים: אנחנו מסכימים לראש, אך לא
לגוף.

אך הצעתו של קאדטר היא שדמה. היא
פשוטה והגיונית מפני שהיא שלמה.

הרי רעיון יסודי זה, בא רעיון שני. גם הוא מוכר
\ 1היטב לקוראי העולם הזה, מפני שהוא נולד לפני
שנים רבות בעמודי עיתון זה.

כאשר יישבו שגרירים ערביים בירושלים, ושגרירים
ישראליים בבירות ערב; כאשר ינועו בני־אדם באופן
חופשי בין קאהיר, תל־אביב, שכם ודמשק; כאשר יפרח
המיסחר בין חיפה וריאד; כאשר תופיע התיזמורת הפיל הרמונית
הישראלית בבגדאד ותיערך בבלומפילד התחרות
הבינלאומית בין ניבחרות־הכדורגל של ישראל ואלג׳יריה
—_מי יהיה זקוק אז לכוח־שלום בקלקיליה?

ץ והי תמונה מתוחכמת, נבונה וחכמה( .ואולי איו זה
| נאד. להשתמש במילות־תואר מופלגות כאלה, שהרי
תמונה זו גובשה לראשונה על־ידי העולס־הזה).

הסר כה רק אלמנט אחד: פיתרון הכעייה
הפלסטינית.

קארטר מבין זאת היטב. נדמה שעדיין אין הוא מוכן
להתחייב בעניין זה, כל עוד לא נוצרו היחסים הנאותים
בין ארצות־הברית ואש״ף. אבל הוא חכם וכן מכדי
שיתעלם מן הבעייה.
על כן אומר קארטר, שלא ייתכן פיתרון לסיכסוך
בלי פתרון הבעייה הפלסטינית. על כן הוא עשה את
המחווה של לחיצת־הידיים, כאיתות ברור למועצה ה לאומית
המתכנסת בקאהיר. על כן חזר שר־החוץ שלו
שוב ושוב על הקביעה שארצות־הברית תכיר באש״ף
כאשר זה יכיר בישראל.

עם הוספת הקד הזה לתמונה, היא •שלמה.

זהו רעיון השלום כשלבים..

כאשר המציא הנרי קיסינג׳ר את הרעיון של שלבים־
לקראת־שלום, הצגנו אנחנו רעיון נגדי, שהוא היפוכו
הגמור: שלום־שיבוצע־בשלבים.
לפי קיסינג׳ר, אי-אפשר להשיג לפי־שעה הסדר כולל.
לכן כדאי להתקדם ״שלב אחרי שלב״ ,לפתור דברים
קטנים, ולדחות בינתיים פיתרונות גדולים.
לפי תפיסתנו, מוכרחים להשיג קודם ־ כ ל הסדר
כולל, אך אין צורך לבצעו בדלילה. אחרי ששני ה צדדים
הסכימו ביניהם על כל פרטי השלום הסופי, הם
יכולים להיות סבלניים לגבי הביצוע ולהגשים את הדברים
בנחת, שלב אחר שלב, בלי פחדים ובלי סיכונים מוגזמים.

כל שלב שיתגשם יכשיר את הקרקע לשלב
הבא, יגביר את האמון ההדדי וייצור מציאות

י 1י

ך * בה נהיה זהירים. רב המרחק ביו תמונה של
1 1חזון, לבין הגשמתו במציאות — בייחוד כאשר מעו רבים
בדבר האינטרסים של מעצמה גדולה. קארטר עדיין
לא השיק את הספינה של יוזמת־שלום זו, ורבים ישתדלו
לטרפד אותה אחרי שתפליג. גם אצלנו.
אשלייה מסוכנת היא לקוות שהשלום יבוא כולו על-ידי
כפייה מבחוץ. בלי מחנה־שלום ישראלי חזק, שיהיה
מסוגל להשתתף בהכרעות, להשפיע על הרכב ממשלת
ישראל ומדיניותה, לא תצלח שום יוזמה זרה.

אך דבר אחד ניתן להיאמר ככר עתה :
הוא כסדר, ג׳ימי זה. הוא תפס את העניין מהר.
עם בל פליטות-הפה שלו, הוא על הדרך הנכונה.

א 1בונ 1־ י

מ־ ונועו! ווו
לאנשים הנכונים!

777
הברנדי הלאומי שהוא בינלאומי.

ביודס־ח ש; 11* 14 ין שם ו ן

האמריקאית ער הנשים המפורסמות ביותו בישראל? יצחק שדמה

ראש־ד,ממשלה
רבין ושר־המישטרח
חילול השתתפו השבוע ׳בכנס
הפדרציה הספרדית העולמית
שהתקיים בתל־אביב. העיר
רבץ :״אני מבין שאני האש כנזי
היחיד בסביבה.״ העיר לו
עוזר שר־המישטרה, כרוך
לשם :״עם כל הכבוד, גם
אני נמצא פה.״
1באותו כנס נזכר אחד
הצירים מן האנשים שהשתתפו
בפעולות המחתרת בעיראק כי
שר־המישטדה לא נימנה תמיד
עם בית הילל דווקא. בתקופה
שבה עשה ׳בשליחות בעיראק
היה כינויו המחתרתי של הילל
״שמאי״.
:שגרירות צרפת בישר אל
ניצבת חסרת־אונים נוכח
בעייה בלתי־צפוייה. בסוף ה חודש
מגיע לישראל שר־החוץ

בודה עדייו סופרו בשבוע ש עבר
במיזנון הכנסת. אחד מ אלה
סיפר על אחד מחברי
נשיאות הוועידה, שטען כי זר־קורי־הטלוויזיה
מסנוורים אותו
וכי אינו יכול לראות את הח ברים
באולם ומשום כך הוא
דורש לכבותם. התערב ח״כ
מרדכי סורקים ואמר :״לא,
בשום פנים ואופן לא ! אני סו בל
ממיחושי־גב, וד,זרקורים
מרפאים לי את הכאבים. כבר
מזמן לא חשתי טוב יותר.״
! 0הסופרת האמריקאית
ג׳ראדדין שטרן שהתה ב ישראל
לפני 15 שנים, וכתבה
ספר על נשים. עתה חזרה ל כאן,
כדי לערוך מעקב אחר
אותן הנשים שעליהן כתבה
אז. הסתבר לה כי כולן כיום
עקרות־בית אפורות ולא־מענ־יינות.
משום כך החליטה לב־

גולדה מאיו

ראש״הממשלה לשעבר, נכנסה לוויכוח
חריף עם יצחק רביו בתום הקרנת
הסרט מיבצע יונתן, שבה נכחו שניהם. גולדה הציעה לרבין :״תצא
אתה ראשון,״ אבל רבין חלק כבוד לגולדה :״לא, תצאי את
ראשונה אתה ראש״ממשלה,״ אמרה גולדה לרבץ ,״לן מגיע
לצאת ראשון.״ אבל רביו עמד בתוקף על כך שגולדה תצא לפניו.
״מה העקשנות הזאת, יצחק תמהה גולדה. רביו נשבר. הוא יצא
ראשון, תוך שהוא פולט :״את ועקשנות — זה אף פעם לא הלן !״

מרד, ד,עיתונאים דני רובינ שטיין,
אכרהם תירוש ו שלום
קיטל, שהכינו מערכו נים
מייוחדים לכבוד האירוע.
מייד כתום הופעתו של טוביה
צפיר קם קהל החוגגים על רג ליו
ומיהר לעזוב את המקום,
לא איפשר לשלושת העיתונ אים
להפגין את כישרונם הקו־מי־סאטירי.

8גם
כתב־הטלוו״זיה חיים
גיל לא היה מרוצה מן ההת פזרות
החפוזה. לכתבה שהכין
ליומן השבוע חסר לו, גימיק/
הוא ניגש אל חברת הכנסת
שולמית אלוני ואמר לה:
״בואי נרקוד.״ אלוני, שהבינה
כי ריקודה יונצח בטלוויזיה,
הסכימה מייד, וכך התקבל על
המסך הקטן הרושם כאילו חב־

משה קול

שר״התיירות, השתתף במסיבת־הסיום של הכנסת
השמינית, לשם בא בחברת אשתו. קול
התמוגג מנחת כשהחקיין טוביה צפיר ציטט את דיברי מזכירתו,
כפי שרואיינה בטלוויזיה ושאמרה שאין מילים בפיה להביע את
הערכתה לשר שלה ערב התפטרותו יחד עם אנשי סיעתו מהממשלה.
אחר״כך, כשעבר טוביה לחקות את קול עצמו, הרצינו השר ואשתו.
מזרחי כרמל $
לדקני וא׳*ת לציון ״נרו! •/קב,

החדש של צרפת לואי ד!ה־גרנגו.
יחד עימו תגיע קבוצה
גדולה של עיתונאים צרפתיים.
מה שהשגרירות לא הביאה ב חשבון
הוא, כי בסוף החודש
חל חג־הפסח וכל בתי־המלון
בארץ כבר מלאים עד אפס
מקום, ואלה שבירושלים בכלל
זה. עתה מנסים אנשי השגרי רות
למצוא עבור העיתונאים-
המלווים מקומות איכסון ב בתים
פרטיים.
0 :בהקרנות פרטיות של
מיבצע יונתך, סירטו של מנ חם
נול]; ניראה שר־הביטחון
שימעון פרס בסרט, כשהוא
מנהל דיאלוג עם האלוף יקד־תיאל
(״קותי״) אדם, ראש
אג״ם. פרס צולם מן הגב, ותח תיו
נתן את התשובות לקותי
החקיין טוכיח צפיד. אלא
שסצנה זו לא תוקרן לפני הק הל
הרחב. היא עוררה גיחוך
כה רב מצד כל מי שחזה בה,
עד שהמפיקים החליטו לחתוך
אותה מן הגירסה הישראלית
של הסרט, על־מנת לשמור על
כבודו של שר־הביטחון. לעו מת
זאת, בגירסה האנגלית של
הסרט מדבר שימעון פרם עצ מו,
בקולו־שלו.
! סיפורים מוועידת־הע־

תוב ספר חדש. הפעם על נשים
ישראליות מפורסמות. משנו דע
הדבר, החלד, מתנהלת תח רות
פרועה בין הישראליות ה חושבות
עצמן מפורסמות, כדי
להיכלל בסיפרה של שטרן. הן
החילו מציפות את חדרה שב מלון
בצילצולי־טלפון, וידי מז כירתה,
נמלאו עבודה. שטרן
החליטה לראיין את כל אלה,
החושבות עצמן מפורסמות ומ עניינות,
ומתוך הראיונות ׳תיב חר
את הנשים הידועות וה מעניינות
ביותר ותכלול את
סיפוריהן ביסיפרה, העומד לצאת
לאור בארצות־הברית בעוד
כשנה.
8כשצולם ח״כ יחודח
כן־ מאי ר איש המפד״ל בחב רת
ח״כ מוקד מאיר פעיל
עבור כתבת־הטלוויזיה שתיא רה
את מסיבת־הח״בים בחאן
הירושלמי, ביקש במפורש כי
במידה שהכתבה תשודר בליל־השבת,
תופיע בה כותרת המו דיעה
כי היא צולמה ביום־חול.
הטלוויזיה לא כיבדה את בק שתו
של הח״כ. בליל-יהשבת
האחרון הופיע בן־מאיר על
המסך הקטן, ללא כותרת ש־תכריז
יעל חפותו.
! באותה מסיבה התאכזבו

גילה אלמגוו

מגלמת תפקיד של פרוצה בסרט־טלוויזיה
שצילם בירושלים הבמאי
דני וולמן. אחד מלקוחותיה של גילה בסרט הוא ״דודו ראש־העיר״,
אחת הדמויות הידועות והססגוניות ביותר בירושלים. דודו, עובד
הטלוויזיה, שאיש אינו יודע את שם־מישפחתו — להוציא את
הפקידה במחלקת״התשלומים, שנשבעה שלא לגלות את שם־מיש־פחתו
לאיש, מתנדב תמיד להצטלם לטלוויזיה. דודו מכונה בתואר
״ראש העיר״ כיוון שהוא מנהל את ענייני הבוהמה בירושלים.
ה עו ל ם הז ה 2054

די־הננסת קמו לרקוד בתום
המסיבה. ואילו האמת וזיתה
שהיחידים שרקדו היו גיל ׳ו אלוני.

8ח״ב יחיאל לקט הוא
הח׳׳ב שכיהן בתפקידו פרק-
זמן קצר יותר מכל ח״ב אחר
בכנסת השמינית, אחרי שנק רא
משליחותו בארצוודהברית
לתפוס את מקומו של שר־השי-
כון אברהם עופרי שעה ש לקט
בילה בנעימים ׳במסיבת־הסיום
של הכנסת בחאן הירו שלמי,
החליט ד״ר מיקלוש
גלמן, מנהל מחלקת־היולדות
בבית־החולים ביקור־חולים ב ירושלים
כי אשתו של לקט,
רותי, תלד בניתוח קיסרי. רק
בתום המסיבה התבשר לקט,
שהוא כבר אב לשתי בנות, כי
!נולד לו בן במישקל של אר בעה
וחצי קילוגרם. הגיב האב
המאושר :״אני רואה שלברית
הוא יבוא כבר עם ילקוט.״
1 המערכות״ ,הגורסת שמערכות
ביורוקראטיות יכולות ללקות
בטירוף בדיוק כמו אנשים פר טיים.
הראשון שפנה אליו אח רי
הפירסום היה אשר ידלין,
שאמר לו :״זה מעניין מאד.״
! 8באותו ערב התלוצץ
שאול ביבר כי ראה מודעה
של הקרן הקיימת על נטיעת
יער בהרי־ירושלים. הכותרת
היתה, לדבריו :״יער הקדו שים
— מחזון למציאות.״
1במיזנון הכנסת ערכו תח רות
׳ניחושים, מיהו אוחו ח״כ
שבכתבה עיתונאית סופר כי
הוא מביא כריכים מהבית ל-
מימון הכנסת. הסתבר כי
הח״כ החשדן אינו אלא ח״כ
הליכוד ידידיה כארי.
81 בעלי מימון
אשר הוכרט ואשתו
ווה, מיהרו בשבוע שעבר לה גיש
את חשבונותיהם לח״כים,

הכנסת,

האם
היה יונחו! ונין סומו עוד מאיו יערי
נצה״* ?7מי בנה ביום החבסוותו שו נן־
>וויוו?*מוועק1וא נ>ין דעו׳..וווו׳ ודגי״
״ש: הליכוד טוענים שאינכם־אלא מהדורה
,.הוא לא יהיה רמטב״ל׳
חדשה של טפא׳׳י...
הפרשן־ר,מדיני שלמה נקדימון, ברשימתו ״אנ טומיה
של התמודדות״ ,משווה בין הקאריירות
של ראש־הממשלה יצחק רבין ושר־׳הביטחון שימי
עון פרס בשנות ה־50׳ ,תוך שהוא מציג את
עויינותו של בן־גוריון כלפי ראש־ר,ממשלה ה נוכחי

,,רכין אכן היה קצין בעל יכולת טיקצועית
מעולה. עוד במילחמת־השיחרור, אך הוא לא
היה, נקי׳ לגמרי מפעילות פוליטית, גם כאותם
ימים. רכין צמח בסופו־של־דכר כפלמ׳׳ח, שבו
הדוקטרינה הפוליטית היתה חלק כלתי־נפרד מן
התפישה הצבאית. ראשי מפ״ם, שחתרו לקיים
את הפלמ׳׳ח כ,צבא מעמדי ופועלי׳ ,נתקלו כידו
הקשה של כן־גוריון, שפירק את המטה הנפרד
של הפלמ׳׳ה ושילב אותו כצה״ל. מרבית מפקדי
הפלמ׳׳ח פרשו מצה׳׳ל כאורח מופגן, לפי הנחיית
מפ״ם, היחידי שנשאר כצה״ל ולא הלד עם חבריו
היה יצחק רבין.
״אולי בתגובה על הביקורת שמתחו עליו חבריו
לפלמ׳׳ח, על אשר לא הלד עימהם, גילה רבין
את נאמנותו לכור־מחצכתו הפוליטי ב רי ד כלתי־שיגרתית.
הוא נהג ל מוח לצמרת מפ״ם, שהיתה
מקיימת דיונים שוטפים כנושאים ביטחוניים צבאיים,
מידע והערבות כנושאים אלה. מנהיגה ה ישיש
של מפ״ם, מאיר יערי, גילה ל א־ מכבד
פרשה פלתי־ידדעה זו בקאריירה של הפין, באומרו
, :הוא היה המקור היחידי שנותר לנו
בצבא׳.
״קשה לדעת אם בן־גוריון ידע או לא ידע
על כף, אבל הקונפליקט כין רכין לבין כן־גוריון
על רקע זה התגלע בשילהי ,1949 כשנערף בנם
ארצי של הפלמ׳׳ח. על קציני צה״ל נאסר להש תתף
בכנס׳ אף רכין הפר את ההוראה וקיבל
נזיפה מן הרמטב״ל דאז. לימים פיפר הרמטכ׳׳ל
רב־אלוף מרדכי מקלף, בראיון עם ד׳׳ר מיכאל
בר־זוהר, כי באשר ׳הציע לכן־גוריון למנות את
רביו לסגן רמטכ׳׳ל הגיב הזקן בזעם , :כל עוד
אני שר-כיטחון, הוא לא יהיה רטטכ״ל
(ידיעות אחרונות)

רבין 1ח.ע עמוק לליבז
של בן־גוריון
וימינו אהרון בוק

היועץ־המישפטי־לממשלה, השתתף בשבוע
שעבר בהלווייתו של השופט המחוזי זאב
צלטנר. בעוד שהמישפטנים ובני־חמישפחה של המנוח הצטופפו סביב
קיברו, התבודד ברק מאחרי אחת המצבות, הסתתר מצלמים.
! 8גם כתב ידיעות אחרו נות,
יחזקאל אדירם, שהוא
יו״ר סניף תנועת החרות בחו לון
ואחד המתמודדים על מקום
ריאלי ברשימת הליכוד לכנסת,
נאלץ לערב שימחה משפחתית
בחייו הפוליטיים. בעת שהופיע
בהרצאה לפני חברי תנועתו
ברמת-חן, צילצל הטלפון בדי רה.
סגדראש־עיריית תל־אביב,
יגאל גריפל, הודיע לו כי
אשתו כורעת ללדת. אדירם
נטש את האסיפה, מיהר להו ביל
את אשתו לבית־החולים,
שם ילדה לו את בנו השני,
שהוא ילדו הרביעי במיספר.
נבהל ח״כ הליכוד דויד לוי,
שהוא אב לעשרה ילדים, כש אמר
לאדירם :״אני מקווה
שאתה לא מתכונן להתחרות

81 בתוכנית בירה ומצב
רוח של יעקב אגמון, סיפר
המהנדס יוסף דוריאל על
התגובות שהגיעו אליו לפני
שנים, כאשר פירסם לראשונה
את התיאוריה שלו על ״טירוף
ה עו ל ם הז ה 2064

הודיעו כי אינם סומכים על
איש מאחר שיש ח״כים־לשעבר
שחייבים להם כסף עד היום,
עוד מהקדנציה הקודמת.
! 8מועדון אל מאצ׳ו שב יפו
העתיקה הפך, מאז החלו
מבקרים בו שחקני-הכדורסל
של מכבי תל-אביב, למקום ש באופנה.
בשבוע שעבר הגיעה
לשם גם הדוגמנית-שחקנית-
משוררת אירים דווידסקו,
בחברת ידיד בלתי־מזוהה. אי רים
ובן־זוגה נתבקשו, על-פי
מינהג המקום, לשלם מייד עם
קבלת המשקה הראשון. דווי־דסקו
!נעלבה, קמה, לקחה את
בן־זוגה ועזבה את המקום ב הפגנתיות.

8בחוגי העיתונאים מת לוצצים,
כי כאשר שמע הכתב
המדיני של הארץ, מתי גולן,
שהיה מתומכיו הנלהבים של
שר־הביטחון שמעון פרם ל-
ראשות־הממשלה, שמועמדו הפ סיד,
נאנח ואמר :״לכל הרו חות,
שלוש שנים של כתיבה
אובייקטיבית הלכו לאיבוד!״

בפרק נוסף ומסודרת מאמריו של. מיכאל בר־זוהר,
על שנות ׳ההכרעה הגורליות של בן־גוריון,
הוא מתאר מערכת־יחסים שונה בין ראש־המט־שלה
דאז לראש־הממשלה 1בהווה, בפי שזו באה
לידי בוטו י שעה שבן־גוריון החליט• ,ב־63׳,
להתפטר מתפקידו :
״יותר מכל הפניות נגע לליבו ביקורם -ה פתאומי
של ׳האלופים יצחק רביו ומאיר עמית.
הם ׳הופיעו בביתו לפנות ערב. רביו היה נרגש
כיותר. הוא סיפר ל,זקן׳ בי הודיע על התפטרותו
לאלופי צה״ל, ו,כולם נדהמו׳ .אהד האלופים
אמר ש,זה אסון׳ .רביו הדגיש ש,אין הצבא
מתערב במדיניות, ואינו מהווה גורם ואסור לו
ללחוץ׳ ,אכל הוא, רואה בכד אסון. שלוש ה שנים
הקרובות׳ ,אמר רבין, ,יהיו קריטיות לעס
ישראל. האם נצליח להרתיע את האויב? ייתכן
שתקום אחדות עמי־ערב ונעמוד כמילחמה חמי״
רה׳ .רביו חשש ש,בלעדי כן־גוריון יהיה קשה
מאד לצבא. יאבדו כל אמון׳.״
בהמשך ׳מספר ד״ר מיגאל בר־זוחר על אותר,
פגי,שד לימים סיפר הזקן, שבאותה שיחה פרץ
דבין בבכי. רכין, מצירו, הודה שהיה נרגש
כיותר, אך לא עד פדי דמעות. עיון ביומנו של
כן־גוריון מגלה, שהוא היה זה שהתרגש עד
דמעות ממה שאמר לו יצחק רכין, .דבריו נגעו
עמוק לליבי,׳ כתב ביומנו, ,ובקושי החנקתי ריג־
(ידיעות אחרונות)
שותי ודיטעותי.׳״

אמנון רובינשטיין
מעניק מחילה
עורכי מדור הסאטירה של שבועון על־המישמר,
חותם, יעקוב לזר, יהושע סובול והלל מיטל-
פונקט, מנסים לשעתד את פרוס׳ אמנון רובינ שטיין,
מראשי ד״׳ש, בכהונת שר־המישפטים
בממשלה שתקום לאחר הבחירות :
״ש: מר רובינשטיין, מדוע טפ״ם תוקפת את כם
בחריפות רכה כל -כ ך?
״אמנון: היא תתקוף, אנחנו נהדוף, יש עימנו
אנשי־צבא עתירי ניסיון וידע כתחום זה. אני
מכין את מפ׳׳ם וסולח לה.

״אמנון: הליכוד יכולים לטעון מה שהם רוצים.
אנחנו, מצידנו, לא נעשה שום מהלר העלול
להתפרש כאילו אין אנו סולחים להם. מכינים
וסולחים.
״ש: המעיד מכנה אתכם, סופרמרקט׳...
״אמנון: אנחנו מבינים גם אותם. מכינים
א-תם ואפילו מוכנים לסלוח להם. לסלוח ולהכין
— זו סיסמתנו.
״ש: יש הרגשה בציבור כאילו אין לכם כאמת
מה להציע.
״אמנון: לגבי הציבור מחילתנו נתונה מראש.
אתה יכול למסור לציבור במלוא האחריות שסלחנו
לו. סלחנו, ואנחנו מבקשים שיחזור ה ביתה.

העם אינו נוטה כאחרונה...
״אמנון: נטיותיו של העם ידועות לנו, ובכוונתנו
להעכיר ככנסת חוק שיגלה סלחנות מפ ליגה
לגבי נטיות אלה. כשלב זה אנחנו מכינים
את העם ונשתדל לסלוח לו כמידת האפשר.
״ש: כ,ויקרא׳ פרק ט׳׳ד נאמר , :כה אמר
השם׳.
״אמנון: אשם או לא אשם, גם לו אני סולח,
גם לד, לכולם, תנועתנו תפרסם מודעה שבה
יפורטו סידרי הזמנים בהם אעניק את מחילתי
לקהל מאמיני, ברחבה לפני ביתי. רק אמור להם,
דבר אחד לא אהיה מוכן לסלוח. אם יהרסו לי
את הדשא. רק לא את הדשא!
(חותם — על־הנזישנזו)
״רדד מהדשא...״

יורשו של ז׳סטינסקי
מנהיג מפ״ם, מאיר יערי ,׳במאמרו ״נאחזים
בקליפה וזורקים את התוך״ ,תוקף את סיגינין
הצגת הדברים כפי שהזוא מקובל על הכתבים
המדיניים של היומונים, תוך שהוא ׳מכריז על
מינהגו להלך עם יריביו ״בלא כעס ובלא משוא-
פנים.״
כהוכחה לכך, מציג מאיר יערי את יחסיו עם
ח״ב מנחם בגין .,סגד,ע הליכוד :״כד נפגש אני
בכנסת אפילו עם מר בגין, איטר על תורתו ו תוכניותיו
הנני ׳מותח את הביקורת החריפה כ יותר.
בגין אומנם, עד גיל ,15 נימנה עם חניכי
השומר־הצעיר, אכל הצטרף אחר־כד ל,ביתר׳
והפר יורשו של ז׳כוטינסקי. כ שיפ-לב לעברו
הקצר בתנועתנו, היה הוא נוהג לברד אותי
בשם, נדרי ודכי׳ .אד לא טעיתי בו, ביודעי
נאמנה, בי, רומן׳ זה נגמר אצלו בגיל .15״
(עד־המישמר)

פסוק, השבוע
יגאל ידין, על ביטול תוכניתו ״חדשות
ועתיקות״ בטלוויזיה :״הממשלה חוששת
לא רק מחדשות, אלא גם — מעתיקות.״

מאיר עמית, על הבחירות בתנועתו:

״כל שיהוק בד״ש זוכה מייד בכיסוי מיחבי ב טלוויזיה
הממלכתית שלנו.״
ח״כ יצחק רפאל :״:אני;מאמין במצפון ה חברים
ובאחריות התנועתית, שיעמדו נגד יכל
הקנעיות.״

לילי שדון, רעיית מנהיג שלומציץ:

״אם המדינה תישאר — גם הכישרון ־טלי יישאר.״

נשיא ארצות־הכרית ג׳ימי קארטר

ליצחק רצץ :״האם אינכם מסוגלים להבין
כי גם לנו יש ׳אינטרסים מסויימים שאנו חייבים
לשמור עליהם?״
הסאטיריקן ב. מיכאל על הנ״ל :״ההא
נתן לנו אלף שנים, וגבולות בני־,הגנה, וגבולות
מישפטיים, ומהות השלום, ותחנות־אתראה, ואפי
שרות הגנה מעבר לגבולות, ואפשרות גבולות
מעבר לוהגינה, ועוד ועוד ועוד.״

ג׳ון רודס, מנהיג המיעוט הריפדב־ליקני
ככית־הנבחרים האמריקאי, על
נשיאו :״תוך חודשיים הוא השניא את עצמו

על יותר מדינות משהצליחו מרבית הנשיאים
תוך ארבע שנים ...בסך־הכל זוהי שואה.״
ח״כ חיים לנדאו :״אני יוצא לארצות־הברית
בדי לנסות לתקן את העיוותים של חאש
הממשלה יצחק רבץ.״
מזכ״ל ההסתדרות ירוחם משל :״ועוד
קצת נראה, שאם־כ׳י המצב רחוק מכך שיוכל
להיות ורוד, גם אינו כה שחור כמו שנדמה
לעיתים.״
העיתונאית הדה בושם :״אבל אם ה עצמאות
הנשית אמורה להירכש באוננות וסיפוק
מהיר ובטוח, הרי זו עצמאות עקרה מאד ; ואם
פירושה !של המהפכה הפמיניסטית גילוי האוננות
— הרי יזו ׳תגלית לא־תדשה ולא־מלהיבה.״

זוהי מצוקה נפשית בעיקרה. ונוסף לכך אין בהש וואה
מן האמת, כמצויין לעיל, אלא מן הדמאגוגיה,
ולפרופסור־חבר כדאי שיקפיד על אמירת אמת,
אחרת הסטודנטים עלולים שלא להאמין לו יותר.

הצהרה בי:

הצהרה אי:

פ רו פ סו ר איננו גננת
זה היה פרופסור משופם, או שמא לא היה משופם.
היו לו מישקפיים מוזהבים או אולי הרכיב עדשות־מגע.
הוא עישן פייפ, או שלא עישן ורק מצץ סו־כריות־מנטה.
בכל אופן, הוא ניראה פרופסור וגם
נשמע פרופסור. לרגע קט צצה בלב העם השאלה
איזה סקטור הוא מייצג, את הסקטור הבכיר או
שמא דווקא את הזוטר? אך הדרת־פניו המשופמת
והממושקפת והממוקטרת סילקה חיש־קל את הס פק:
הוא מהבכירים. זה היה נציג הסגל האקדמאי
הבכיר, אשר העמיד את קהל בוהי־הטלוויזיה, ובתו כם
גם כותב העמוד, על חומרת מצבו המעמדי.
אמר האיש בערך כך: תראו איך נפרצה מערכת
השכר ואיך התמוטטו כל אושיות הסדר הציבורי,
שפרופסור־חבר (הוא מהבכיר, אתם רואים) עם
תשע שנות ותק מביא הביתה רק מאה לירות
יותר מגננת עם ותק שתים־עשרה שנה ...וכאן
באה פאוזה אשר איפשרה לעם לעכל את גודל
המהלומה ולשאול את עצמו ״האומנם? הייתכן?״
הייתכן כי פרופסור־חבר, שאל העם את עצמו,
יחזור הביתה מיום־עבודה מפרך ויביא משכורת
כמו של גננת? איך יוכל להיישיר מבט בפני ילדיו
הרכים, כשהוא מניח על השולחן כל ראשון־לחודש
בקושי שלושת־אלפים ומשהו. מה יאמר לקטנים?
כיצד יתרץ את המחדל? איך יוכלו ילדיו לזקוף
את קומתם בכיתה עם אבא עלוב שכזה? איך
יוכלו להשוויץ שאבא שלהם פרופסור, אם הוא
מרוויח כמו כל גננת בורה ועמת־ארץ שכל עיסו קה
איננו אלא בקליעת ראפיה עם תינוקות זבי־חוטם
וחסרי תואר־ראשון. והלא הוא כבר פרופסור-
חבר, ולא סרופסור־מישנה או סתם מתרגל עלוב
מהסגל הזוטר.
זעמו של הכותב הלך וגאה בו נגד הגננות המש־חיתות
כל חלקה טובה ברדיפתן אחרי הממון,
והוא החליט להתקיפן בחריפות ולגנותן גינוי
נמרץ. החל בגננות הזוטרות וכלה בגננות בכירות,
גננות שהן בוגרות סמינארים, והן ידועות בזכו־יות־היתר
שלהן: רכב ואש״ל וטלפון וסיפרות־מקצועית
וקרנות־ תגמולים ומענקי השתלמות ו־שנות־שבתון.
גננת בכירה אינה מרצה, כידוע, יותר
משתים־עשרה שעות בשבוע ולכן יש ביכולתה
לקחת שתי מישרות בגן אחד ובנוסף לכך לעשות
חאלטורות. להרצות בשכר, לפרסם מאמרים בעי תונות
היומית והמיקצועית, להופיע ברדיו ובטלווי זיה,
להשתתף בכינוסי גננות בינלאומיים כנציגות
הגנים שלהן. איזו זכות יש לגננות הללו להרוויח
כמו פרופסורים־חברים השקודים על מלאכתם עם
סטודנטים פעוטים; ביום שרים להם שירים על ניק יון,
ועם ל־לה גוזרים להם ליצנים מצלופן לחג־הסורים.
אלא־אם־כן
בילף הפרופסור בדברו אל מול האו מה,
ולא המים הם שהגיעו עד הנפש, אלא הגננת
הגיעה עד לאחוריו האקדמאיים של הפרופסור, וזהו
מקור העלבון הצורב. לא שמענו מן הפרופסור
החבר על מצוקה כלכלית, שכן להרוויח כמו גננת

התעעה0 .

שו פ ט
איננו
גנ ב

תוצאו ת ההגרלה

גם לשופטים יש בעיות עם המשכורת והם רוצים
כפול. איך זה יכול להיות, ישאל מחר בטלוויזיה
שופט ממושקף או משופם, שכל מפצח־כספות או
שודד תהנות־דלק מביא הביתה פי־חמש ממני?
הרי אני אקדמאי ועורך־דין ושופט, יאמר אותו
שופט, והוא סתם עבריין ללא כל השכלה פורמא לית.
אני דן אותי למשכורת כפולה, יאמר השופט.
אני מחוקק לי משכורת נוספת, יאמר חבר־הכנסת.
אני מוסיף לי מאה־עשרים אחוז, יוסיף מנכ״ל
המישרד הממשלתי.
כמי שרואה את עצמו אוהד של צד אחד בלבד
במישחק הכלכלי שלפנינו, לא נותר לכותב אלא
לצעוק :״השופט מזונה!״ ואם לא די בכך, הוא
מוכן להוסיף את חלקו השני של הביטוי, הדן במ צבה
המישפחתי של אשתו.

הצהרה ו:,.

מנ ה ל הוא מנהיג
במתח רב הקשיב הכותב לתוצאות ההגרלה שנער כה
השבוע בתנועה הדמוקרטית לשינוי, ואף העתיק
לפינקסו את הניחוש הנכון, כפי ששודר בחדשות
ביום ר. היו לו שלושה־עשר ניחושים נכונים,
זמלא־עליצות הוא חש למישרדי התנועה כדי לת בוע
את חלקו בפרס הגדול. אלא שלאכזבתו הרבה
התברר לו כי יותר ממחצית אזרחי המדינה ניחשו
נכונה את התוצאות, וביניהם גם הנבחרים עצמם.
אגב, כמו בכל לוטו ראוי לשמו, היה גם כאן
מיספר נוסף, והמיספר הזה הוא הפנתר הציוני,
שנכלל אומנם בסגל המורחב, אבל נשאר שם בודד

פרופסור עני

כמו גננת־תועה בכינוס של פרופסורים־הברים.
הכותב קרא בעיון את עמודו מן השבוע שעבר,
שבו עסק בתחזית מישחקי הליגה לשינוי, והוא רואה
לעצמו, כמו כל פרשן ראוי לשמו, גם לסכם בקצרה
את התוצאות :

שופט רעב

בעשירייה הפותחת נכללים ארבעה משפטנים,
שלושה מנכ״לים־מלידה, תעשיין, כלכלן וכמובן
.ארכיאולוג. חמישה מהם מגוש דן ( 2מהרצליה),
3מירושלים, אחד מנהריה ואחד ממעגן־מיכאל.
כולם וואספים. ניצחון מוחץ של העיר על העיירה,
של האשכנזים על האחרים, של הצברים על המ הגרים.
תבוסה מוחצת של בוזגלו ואבוטבול. המ נהלים
הפכו עתה לנבחרים, ועושים דרכם במעלה
הטבלה, אל ההנהגה. כשהם ינהיגו, לא יהיו שופטים
עניים ופרופסורים־חברים רעבים ותעשיינים מזי־מסים.
אז יהיה בסדר.

הצהרה די:

אי כ ר
הוא

שוב ממשמשים ובאים חיים שכאלה, והפעם כימ־עט
הפתעה. מודיעים כי התוכנית הקרובה תעסוק
באשה מבוגרת, איכרה שורשית מנס־ציונה. הכו תב
כימעט שהתמלא נקיפות־מצפון קלות על
שתקף זד. לא מכבר את התוכנית על חוסר הגיוון
שבה ועל היותה בבואה ואנדרטה לביטחוניסטים
למיניהם, ולא רק בענייני ביטחון כי אם גם בענייני
רוח. והנה, סוף־סוף תוכנית שעוסקת בסתם אדם,
באשה אלמונית וקשישה, חסרת כאריזמה ציבורית
ובלי צ׳יזבאטים ובלי סליקים ודחילקים וקח קצת
שמאלה ושבור ימינה.
ואז מודיע המבשר כי אותה גברת מנס־ציונה
היא במיקרה אם לטייסים ולמפקדי־טייסות, והיא
במיקרה מכונה גם ״אם הטייסים״ על שום קירבתה
הפיסית והרוחנית לטייסים ולמטוסים מאז הסטיר־מנים
ועד המוסטגגים. ומי יהיו אורחי־התוכנית, אם
לא טייסים ומפקדי־ טייסות אשר יספרו צ׳יזבאטים
וסליקים ודחילקים על שבירות ימינה ולקיחות שמא לה
ועל בזזזזזזים וטזזזזזז וטטטטטטם ודינגאדינג.
כנראה אלה הם באמת החיים, מה לעשות. בוווווום.

תעשיין צמא

מנכ״ל אומלל

רעש־אדמה מחריד באוסטרליה -
בי ת־ הכנס ת המרכזי ב מלבורן נסדק קשה
בית־ספר יהודי התלכלך

• בית־שימוש יהודי נסתם

חרב זלוצק התחלק באמבטיה

• בית־זונות יהודי נדפק

• הרב פלוצק ;חתך בגילוח • הרב קלוצק קיכל מכה מחלון

70,000 איש נהרגו׳ רבע מיליון נפצעו ויותר ממיליון בני־אדם נותרו ללא קורת־גג בעיקבות הרעש מאדיר

בוקר טוב ילדים דבילים

ודכיט החמודים ־
שובבים ועוקצני
שמחנו מאוד כשהגיע לידינו ״שמיניתון״ — עיתונם
ההיתולי של בוגרי הכנסת השמינית — שראה אור לרגל
סיום המחזור.
העיתון נחמד ועליז, ערוך בטוב־טעם וברוח־שובבית
והוא סוקר בראי עקום ובחיוך בצד את הכנסת ה שמינית.
בין
השאר מצאנו לקט מחוייך של ״אימרות היושב־ראש
ישעיהו־צה־טונג״ כפי שנאמרו במליאה, אימרות-
כנף קלילות ועקיצות״שובביות במדור ״קריעת״ביניים״,
בדיחות שסיפרו הח״כים במיזנון תחת הכותרת ״מפי
הח״כ ואף פליטות־פה משעשעות שנאספו ב״מחנה
פליטות״.
לא נעדרים גם הפיזמונים הסאטיריים העוקצניים
שאחד מהם, על״פי השיר הידוע ״רוצי שמוליק״ ,מתחיל
במילים ״רוץ חבר־כנסת הכיסא קורא לך ושולח אלף
חתימות...״
יש גם עקיצות־אישיות היתוליות על-ידי הדבקת
שמות שמות סרטים ידועים לשמות הח״כים — ולמשל :
ח״כ דוד לוי — זעם בעיניים, ח״כ ישראל קרגמן —
איש המרתון, ח״כ אהוד אולמרט — נימפומן ממין
זכר, ח״כ פסח גרופר — באפלו״ביל, ח״כ חיים לנדאו
— בראש מורם חלק ב׳ ,ח״כ ישראל ישעיהו — קידמת
עדן, ח״כ מרדכי בן־פורת — איש״ההפקר, ח״כ ציטה
לינקר — לה-במבינה, ח״כ גאולה כהן — סחף־חושים,
ח״כ מרשה פרידמן — אהבה ואנרכיה, ועוד.
בעיתון גם תמונות מצחיקות מהטיולים השנתיים,
שבהם עושים הח״כים פרצופים וקרניים זה לזה, וכמו״כן
תמונות רבות מנשף־הסיום המוצלח ובהן תחרויות
פיצוץ־בלונים, חקייניות, הורדת״ידיים היתולית, תיז־מורת
בצורת, נשיפות-קמח פרה־עיוורת, מחבואים, תופסת,
קלאס, דוק ומישחקי״חברה משעשעים נוספים.
אכן, ח״כינו החמודים הם שובבים ועוקצנים ובתוך
עמם המטומטם הם יושבים.

שרט הדש הגיע לארץ. קוראים לו ״שבע
יפהפיות״.
המפיץ אומר שהוא רוצה להקרין לכם אותו
כדי שתהנו ותח שבו ובל זה.
אבל אנחנו תמיד על המשמר בשבילבם, כדי
שלא יקרינו לכם שום דבר רע שיבול לבלבל
או לקלקל אותכם.
כי אתם הרי ילדים דבילים, ואתם לא
מסוגלים להבדיל בין טוב ובין רע.
לכן ביקשנו מהמפיץ שיראה לנו קודם את
הסרט ואנחנו נחליט אם הוא טוב בשבילכם.
כי אתם הרי ילדים דבילים שלא יודעים מה
טוב בשבילכם.
אנחנו, לעומת זאת, הכמים ונבונים ויודעים
מה טוב בשבילכם.
ובאמת כ שאנחנו ראינו א ת הסרט מאוד
נהנינו וחשבנו וכל זה.
אבל מיד גם ראינו שאתם, ילדים דבילים,
לא תבינו א ת הסרט ולכן לא תחנו ולא תח שבו
ובל זה.
כי אנחנו הרי חכמים ונבונים ואילו אתם

הדוד

מש חקת

בשש המפקח על הנייטיבס
במועצת הוד מלכותה
המועצה לביקורת סרטים ומחזות
(הצנזורה)

צנזור החכם רסרב -הלב רראה שהילדה ה ק סנ ה

בבובה שלא

בד-בה שכן

בסך הכל ילדים דבילים, ואנחנו מוברחים עלפי
החוק להגן עליכם.
לכן החלטנו לאסור על המפיץ להקרין לכם
א ת הסרט, בי אנהנו רוצים רק טוב בשבילכם,
ילדים דבילים.
גש לא היה עוזר אם היינו מודיעים, למשל,
שהסרט הוא לא טוב ועשוי להזיק לכם.
כי אתם בל־כך דבילים וילדותיים ומפגרים
שגם א ת זה לא הייתם מבינים.
אז אתם לא תיראו א ת הסרט, ותאמינו לנו
שכך יותר טוב בשבילכם.
וגם בבהירות כדאי שתישאלו אותנו מה
להצביע, כי א תם הרי ילדים דבילים ואתם לא
יודעים מה טוב בשבילכם.
אנהנו תמיד יודעים מה טיב בשיבילכם ואנחנו
תמיד לשרותכם.

מתאימה לה

מתאימה לה -כ י

בכלל -מך ד

הדוד

צנזור

נותך

והדבידית

הדוד

לילדה

רוצהשיהיה לה

סוב

בל פו ר מבהיר :״ ביתלאומי ״ ליהודים -
דירת־חדר בשיכון לזוגות צעירים
הקלה בירושלים • צהלה בתל־אביב • רוממה בחיפה • שיכון ד׳ בבאר־שבע
תגובות מעורבות בחונים ממשלתיים • תגובות מעורכות בפיתה גשטייקיות עירוניות
משקיפים חלוקים בהערכותיהם

יוסף מרכיב משקפיים

יצחק החליק על בננה

• האחות ריבה לובשת חלוק • דן מעריך את רות

על במת ננס־הייסוד של..שלי״ ־ ראול טייטלבוים, ר־ו יעקב אתון, ד ו נעמי קיס,

^ שעה שתיים בלילה אמר עמוס קינן
פסוק שגרם לרעמי־צחוק. הבוטות
כבר הורמו, האווירה היתה מרוממת.
אמר קינן :״ב 1969-האמנתי באיחוד
בוחות־חשלום, וזה לא קם. ב״ 1973 הא מנתי
באיחוד מחנה־השלום, וזה לא קם.
הפעם לא האמנתי בזה אף לרגע, וזה
כן קם. מסתבר שבפוליטיקה אסור להאמין
במשהו, אם רוצים שזה יקום.״
ואבן, שש שעות לפני-בן, באשר התאספו
עשרים המשתתפים והשושבינים
במישרדו של לובה אליאב, לא היה בי ניהם
אחד שהיה בטוח פי האיחוד יקום.
רבים מן המשתתפים התייאשו מן האפשרות
הזאת. כל אחד מחם היה, בוודאי,
מוכן להתערב 1נגד 5שלא ייצא דבר
מן הישיבה.

משנת ,1973 שנכשל. גם הפעם חיו ה בעיות
קשות, וניראה שאין להן פיתרון.
לובה אליאב, שהוצע במנהיג המחנה,
סירב בהחלט להציג את מועמדותו לכנסת.
היה קיים פער רב בין תפיסותיה
של תנועת העולם הזה, שתבעה כי תקום
חזית״שלום פלורליסטית, ללא תווית
שמאלית רדיקלית, לבין ׳תפיסותיה של
מוקד, שביקשה להקים חזית בעלת אידיאולוגיה
סוציאליסטית מובהקת. לא
היה ברור גם כיצד לשלב במאמץ זה את
הפנתרים, אחרי שפלגים מתנועה זו הצטרפו
לגופים אחרים, מד״ש ועד רק״ח.
הפגישה זומנה לשעה .7.30 בשעה 8.30
עדיין לא התחילה. האווירה היתה רגועה
ונינוחה — אולי מפני שאיש לא תלה
תיקוות רבות בתוצאות• אך הכל ידעו
שמה שלא יקום הערב, לא יקום כלל —
כי לוח-הזמנים שוב לא איפשר עוד בל
דחייה. בשעה 10.00 עזב אחד המשתתפים
העיקריים, והלן לישון .״לא ייצא
מזה בלום ״.העיר .״זח רק חוג-בית מעניין.״

קרה בין 8.30 בערב ו 1.00-אחרי

רגע
^ י השיחות למען הקמת מחנה״שלום
^ מאוחד בבחירות אלה נפתחו כבר
לפני חודשיים, וחן התנהלו בעצלתיים.
ריחפו עליהן זכרונות הניסיון הדומה

ב רג ע האחרון ק ס ..שלי ־ חזי ת נו חו ת־ ה ש לו םשת תיי צבלב חי רו ת

! *י חי דיו

כי ע 1אלו

! 1ע ! ה 1נ י ביוורא? 1

1 111*1ך | 1עמוס קינן, שהיה אחד הפעילים העיקריים להקמת מחנה־השלוס
י 1 ^ 11111111 המאוחד, יחד עם ד״ר יעקוב ארנון, נעמי קיס, בועז עברון, חיים
ברעם, דן ביתן, פרופ׳ אבישי מרגלית ואחרים, בשיחה עם יעקב אגמון, בפתח כנס־האיחוד.

ומרת השדות

יפה ירקוני, שזכתה, בניגוד לרצונה, בתואר ״זמרת
חמש המילחמות,״ הופיעה בבנם כדי לנצח על שירה־בציבור
של שירי־שלוס והלהיבה את הקהל. אחריה קרא עמיקם גורביץ קטעים מהתנ״ך.

אהווו פינחסי, מתי פלד, מאיר פעיל, מיכה מיימון, לובה אליאב, אווי אבנר וא. זיכרוני
חצות, כאשר הוזעק שליח מייוחד להביא
בקבוקי־משקה, שאיש לא חלם לה כינם
מראש ז
היו אלה שעות ארוכות של דיונים,
כאשר הפיתרון התקרב ורחק חליפות,
לוגה אליאב נאבק עם עצמו, הקשיג
להפצרות, העלה הצעות ולבסוף נעתר
לתביעתם המאוחדת של כל הנוכחים
שיתייצב בראש. היו רגעים דרמתיים, היו
רגעים של התפרקות, אך הכל הבינו שה שעון
מתקתק, וכי צריכים להחליט לכאן
או לכאן.
הגיע רגע האמת. ואז, לפתע, נתברר
כי בליבם רצו כל הנוכחים שהאיחוד
יקום, וכי ידעו שאם לא יקום יהיה זה
חטא לא-יכופר. דברים שלא זזו במשך
חודשיים, ואף לא במשך ארבע השנים
שקדמו לכן, התפתחו לפתע בקצב דר-
מאתי. איש לא הבין אין בדיוק זה קרה,
אך פיתאום הושלך הס בחדר המישרדי,
ובידי לובה אליאב היה מיסמך כתוב
בכתב־יד, מוכן לחתימה.

..הסנמגו ...הסנמנו...״
^ יה זה מיסמן פרוזאי, ללא מליצות
1 1וקישוטים, שאמר במלים פשוטות
ותכליתיות מה שהיה צורך לומר :
״אנו החתומים מטה, התאספנו בלילה
של יום חמישי, כ״ז אדר תשל״ז17 ,

כנס הי ישו

היה. מאולתר. בשעות הקטנות של
ליל־השבת נחתם ההסכם להקמת
מערך־השלוס, מבלי שאיש התכונן לכך. בליל־השבת עמדה להת
נחו

סעדיה
מרציאנו, ממייסדי
תנועת הפנת־
1הצטרף למחנה בשיחה עם רן כהן.

קיים הוועידה של תנועח־מוקד. ברגע האחרון הוחלט ״להפקיע״
לכמה שעות את הוועידה, להופכה לוועידת־ייסוד מאולתרת.
אליאב מסכם את הכנס, שבו נאמו פעיל, אבנרי, מרציאנו ופלד.

במארס ,1977 והחלטנו להקים מחנה
שלום ושיוויון חברתי, משותף ומאוחד,
שיילך לבחירות לכנסת התשיעית, להסתדרות
ולתנועה הציונית.
״הסכמנו כי שם המחנה יהיה ״שלי״
(שלום לישראל, שיוויון חברתי לישראל).
״הסכמנו כי בראש המחנה יעמוד
אריה (״לובה״) אליאב.
״הסכמנו כי ארבעת הראשונים ברשימת
המחנה לכנסת יהיו ( )1אריה אליאב
)2( ,מאיר פעיל )3( ,אורי אבנרי,
( )4סעדיה מרציאנו•
״הסכמנו שד״ר יעקוב ארנון, בהתייעצות
עם רביעייה זו, יסדר את המשך
הרשימה.
״הסכמנו כי שלושת הראשונים ברשימה
יכהנו בכנסת לא קדנציה שלמה,
אלא יפנו מקומם, בדירוג, לבאים אחריהם
ברשימה.״
חתמו על המיסמך, בו״במקום, כל הנוכחים:
לובה אליאב, ד״ר יעקוב ארנון
(מי שחיה מנכ״ל האוצר) ,אהרון
פינחסי (עורך״דין ירושלמי, מוותיקי
מיפלגת־העבודה, מראשי העדה הבוכא-
רית בארץ) ,מאיר פעיל, סעדיה מרציאנו
(ממייסדי תנועת הפנתרים השחורים,
יחד עם חבריו מיכאל מיימון, דויד סווי-
(המשך בעמוד )34

אין חד״ש תחת השמש
מה יש, ובעיקר־מה אין־ברשימת ד״ש
חצי שנה ״איימו־ עלינו בדמוקרטיה של ד־ש.
שאין כמוה בכל העולם.
חצי שנה -מחכים לתוצאות ־ המתח הרג אותנו.
ולבסוף -ההר הוליד עכבר.
אין חדש תחת השמש.
נבחרו ־ כל המוכרים והמפורסמים.
נבחרו ־ כל אנשי המימסד.

נבחרו

־ כל ה־לשעברים־ :חברי כנסת לשעבר.

נבחר!

מנכלי־ם לשעבר. אלופים לשעבר. שופטים לשעבר.
־ כל נציגי אפקה. צהלה, הרצליה פיתוח
ורחביה ־ שכונות היוקרה של חליאביב וירושלים.

נבחרו נבחרו ־ נציגי ערי הפיתוח ושכונות המצוקה.
נבחרו ־ נציגי הגליל, הנגב. אזורי הספר והעימות.
נבחרו -נציגי ההתישבות העובדת. ובעיקר ־ ההתישבות החדשה.
נבחרו -נציגי מקומות עבודה ואיגודים מקצועיים.
נבחרו ־ נציגי הדור הצעיר.
נבחרה ־ במקום ריאלי -אף אשה אחת.

-במקומות ריאלים ־ נציגי עדות המזרח והעליות החדשות.

לכל אלה ־ אין סימן וזכר ברשימה. הם. פשוט. נמחקו ממפת הייצוג.
תוצאות הבחירות בד־ש. חשפו סוף סוף,את פרצופה האמיתי של הרשימה:
עתה. אין עוד ספק כי זו רשימה המייצגת אך ורק שכבה מעמדית. דקה ויחסנית.
ביום הבחירות יתברר שד יותר. כי לד־ש אין כל שרשים בשכבות עממיות רחבות.

ה מעדר

מפלגת העבוד ה 11-פ״ ם

שמואר חמ י ו
ת נס ם ומ נ
ברגע ש?חרון על
ד״ש 1 ,בקנוניה

מתוחכמת הצליח להשתלט
על התנועה

יי* ,א: ולדה מיפלצת:״ צהלו אנ־
* שי התנועה־הדמוקרטית־לשינוי ב בוקר
יום השישי האחרון, כאשר נודעו
להם לראשונה תוצאות הבחירות הפנימיות
שנערכו במיפלגה .״חששנו פן תיוולד מים-
לצת,״ התוודה מנכ״ל כור לשעבר, אלוף
(מיל ).מאיר עמית ,״אבל הסתבר שהיה
זה פחד שווא.״
ואומנם למראית עין נראה הרך הנולד
נורמלי למראה.
כמו אבות המסתובבים ליד חדרי־הלידה
והוזים בדמיונם הפרוע שנשותיהם תלדנה
להם ילדים עם שני ראשים, שני זוגות
ידיים או עין אחת במצח, כד חששו גם
ראשי ד״ש במשך היומיים שחלפו מעת
שהסתיימו הבחירות ועד שנודעו תוצאו תיהן.
החשש
העיקרי היה פן הדמוקרטיה תש תולל
והם ימצאו את עצמם בתנועה עם
ראשים אלמוניים, או ראשי חמולות ש ישתלטו
על התנועה. מבחינה זו הופג
חששם בעת שנודעו תוצאות הבחירות. ה-
חמישיה הראשונה, שנבחרה לעמוד בראש
רשימת ד״ש לכנסת, הלמה להפליא את כל
ציפיות ראשי התנועה. היא לא היתה
שונה מהחמישיה שהיתר. ממונה לעמוד
בראש הרשימה אילו נעשתה הבחירה בידי
ועדת־מינויים.
בראש הרשימה נבחר לעמוד מנהיגה,
הפרופסור יגאל ידין. אחריו באו, על פי
הסדר: הפרופסור אמנון רובינשטיין, איש

שינוי; ראש המוסד למודיעין לשעבר,
מאיר עמית; שמואל תמיר, מנהיג המרכז
החופשי ומאיר זורע, ראש מינהל־מקרקעי־ישראל
לשעבר.
עד כאן נהגו בוחרי ד״ש על פי כל
הציפיות מהם. הם לא העלו לחמישיה ה ראשונה
שום דמות חדשה ורעננה. היה
ברור שבין כל מרכיבי התנועה הדמוקר טית
הוסכם מראש מה יהיה סדר המנהיגות
בצמרת. איך בוצע הדבר כדי שגם ה מחשב
יפלוט הרכב כזה בסדר מעין זה —
זה עדיין לא ברור.
עד כמה היה הדבר צפוי מראש ניתן
ללמוד מהעובדה שביום הבחירות דאג
דובר התנועה לצרף צלמים לחמשת ה מיועדים
למקומות הראשונים בילבד, כדי

שיצלמו אותם בעת הצבעתם.
אולם אם כי למראית עין היתד. הרשימה
שנפלטה מהמחשב, יומיים מוקדם מהצפוי,
בריאה ויציבה, הסתבר תוך זמן קצר כי
שמחתם של ההורים והמיילדים היתד. מו קדמת
מדי. הרך הנולד נולד אומנם עם
ראש חינני, העונה לכל הדרישות של
תנועה ימנית בעלת תדמית הגונה ומכובדת
— אלא שבגופו היה מעוות לחלוטין.
מיפלצת, מסוג זה שחששו ממנה לא
נולדה. אבל נולד יצור שהדיבוק כבר
שוכן בקירבו מרגע לידתו.
בחינת תריסר המקומות הראשונים
ברשימת מועמדי ד״ש לכנסת, כפי ש נבחרו
על ידי יותר מ־ 20 אלף חברי ה תנועה,
מצביעה על שני סוגי משמעויות.

1ז! \ 1ך 1ק בוחרת של ד״ש מתייצבת לפני אחת מוועדות־הקלפי של התנועה
11 !# 1 ^ 1111 בתל־אביב, כדי להצביע בבחירות הפנימיות שנערכו במיפלגה זו
בשבוע שעבר. בעלי זכות־הבחירה היו רשאים להצביע גם עבור בני־זוגם. תוצאות
ההצבעה לא העלו לחמישיה הראשונה שוס דמות חדשה והיא כללה את כל מנהיגי הצמרת.

מעטפה ובה רשימת מר

עמדים לכנסת משול-

שלת לתיבת־הקלפי בקלפי של אור־יהודה.
כל בוחר סימן בטופס מיוחד את מועמדיו.

האחת מהן היא הגלויה והברורה לכל. ה שניה
היא הנסתרת. שתי המשמעויות גם
יחד לא היו בבחינת מחמאה לתנועה ה חדשה
שנולדה על ברכי היומרנות לחולל
שינוי ותמורה.

שיטה מסלפת
ו מ עוו ת ת
** הכהינה הגלויה הסתבר ששיטת ה ]
/בחירות החדשנית והמקורית, הסופר־דמוקרטית,
אותה הנהיגה ד״ש, היא ל מעשה
שיטה אנטי-דמוקרטית קיצונית ה מאפשרת
את ריכוז הכוח והשליטה בידי
רוב מקרי היכול להיווצר על ידי קנוניות
ותככים ומונעת כל ייצוג מקבוצות מיעו טים
בעלות־מישקל. השיטה, פרי המצאתם
של פרופסורים, היא אולי יפה מאוד בתי אוריה,
אבל במציאות היא שיטה מעוותת
ומסלפת מאין כמוה, שכל ועדת-מינויים
ממונה או נבחרת עדיפה עליה.
בשיטת הבחירות היחסית המקובלת,
יכול כל פלג לזכות בייצוג בהתאם למשקלו
היחסי בתנועה. למשל, גוף או קבוצה שהיו
מצליחים לרכז 10 מחברי ד״ש סביבם,
היו זכאים, ובצדק, לתבוע לעצמם את
המקום העשירי ברשימת מועמדי התנועה
לכנסת. השיטה המתוחכמת, האולטרא-
דמוקרטית, פועלת, ככל שהוכח על ידי
תוצאות הבחירות בד״ש, ביעילות רק ל גבי
מנהיגי הצמרת, הנהנים מאימון כל
הפלגים והשכבות. החל מהמקום השביעי
ברשימה והלאה החל עיוות וסילוף של
פני המיפלגה. כך קרה שאף אשה או
נציג עדות לא הגיעו למקום ריאלי ב רשימת
מועמדי ד״ש, אפילו לפי חישובוהים
האופטימיים ביותר לגבי מה שעשוי להיות
מקום ריאלי ברשימה.
אישים בודדים, שלא הצליחו לגבש סבי בם
חמולות וקבוצות לחץ, נותרו חסרי-
סיכוי להבחר. ואפילו מנהיגי חמולות דוג מת
שלמה אליהו או טובה סעדון, ש מפניהם
חששו כי ישתלטו על צמרת ה תנועה,
לא זכו לייצוג המשקף את כוחם,
מפני שלא כרתו בריתות ולא עשו קנוניות
עם אחרים.
עד כאן המשמעות הגלויה של הבחירות,
שאפילו מנהיגי ד״ש לא ניסו להסתיר את

המנצח

י (מחשך מעמוד )23
אכזבתם ממנה.
אך קיימת משמעות סמויה — חמורה
יותר מזו הגלויה לעין. עליה ניתן לעמוד
רק תוך בחינת השתייכותם והתפלגותם
של עשרה המועמדים הראשונים ברשימת
ד״ש, או שלושה־עשר הראשונים ברשימה.
אז מסתבר כי התנועה הדמוקרטית לשינוי
נפלה קורבן לא רק לשיטת־בחירות מסלפת
ומעוותת. היא נפלה גם קורבן לקנוניה
שאיפשרה לפוליטיקאים משופשפים וממו־לחים
להשתלט עליה.
התופעה הבולטת ביותר בתוצאות הבחי רות
בד״ש היא הייצוג הגדול, מעל ומעבר
לכל פרופורציה למישקלם היחסי בתנועה,
של אנשי המרכז החופשי של שמואל
תמיר. בקרב 35 אלף החברים הרשומים
בד״ש יש רק קרוב לאלפיים שהיו בעבר
חברים מוצהרים של המרכז החופשי, ועברו
עם תמיר ממרכזם לתנועה החדשה. הם
מהווים רק 6,ל 6מחברי התנועה.
אפילו אם ניתן להניח כי כל אלפיים
חברי המרכז החופשי, עד האחרון בהם,
השתתפו בבחירות הפנימיות, הם עדיין
מהווים רק 0׳ל 7.5מכלל 27 אלף הבוחרים,
שלטענת אנשי ד״ש נטלו חלק בבחירות.
והנה מסתבר, כי גוף קטן מעין זה
הצליח להציב שלושה מנציגיו בעשיריה
הראשונה של המועמדים: שמואל תמיר
במקום הרביעי, עקיבא נוף במקום השמי !׳
ני, ואסף יגורי במקום העשירי.
אולם זוהי טעות אופטית. שכן, כיום
כבר ברור וגלוי כי אישיות נוספת ב תנועה
הדמוקרטית לשינוי כרתה ברית
עם תמיר, ולמרות שלא נמנתה בעבר עם
אנשי המרכז החופשי, ניתן בהחלט לשייך
אותה היום אל מחנה שמואל תמיר. זהו
ח״כ הליכוד לשעבר בנימין הלוי.

הטר מפי ס טי ם
השתלטו
ך< הלוי, שהצטרף לתנועה הדמוקר-
/טית לשינוי כאישיות פרטית, לא היה
כל סיכוי תיאורטי להיכלל בעשיריה ה ראשונה
של מועמדי ד״ש ולחלוף על
פני כמה מהפעילים והוותיקים של
אנשי שינוי, שסיפקו לתנועה את התשתית
הרחבה ביותר שלה. רק צירופו לרשימת
המומלצים של אנשי המרכז החופשי, תוך

לא שמואל תמיר ולא שמואל טולידאנו
יכלו לקוות להישגים מרשימים אילו היו
היו פועלים בנפרד, איש־איש עם קבוצת
תומכיו. אולם ביחד, תוך הידברות מוקדמת
של ״שמור לי ואשמור לך״ — שאנשיך
יצביעו עבורי ואנשי יצביעו עבור אנשיך
— השתלטו שני השמואלים למעשה ו בפועל
על ד״ש.
מה שקרה הוא שלקואליציית תמיר־טולידאנו
יש כעת 50 בעשרת המקומות
הראשונים — חמישה נציגים. ואילו ב־13
המקומות הראשונים יש לה כבר שבעה
נציגים, רוב מוחלט המבוסס על שני ה נבחרים
הדרוזיים, אסאד נגיב שפיק וזיידן
עטשי, אנשי טולידאנו שמוקמו במקומות
ה* 12 וה־. 13
זוהי, למעשה, המיפלצת האמיתית שהולידו
הבחירות הפנימיות של ד״ש. הן הביאו
לאוויר העולם את אחד היצורים הפוליטיים
המוזרים והמעוותים ביותר שידעה המדינה
מעודה: קבוצה של פושטי־רגל פולי טיים׳
שלא היה להם כל סיכוי לזכות אפילו
במנדט אחד אילו עמדו לבחירת ה ציבור,
הצליחה לתפוס טרמפ על גבי
תנועה של חובבנים פוליטיים ולהשתלט
עליה כליל.
במדיגה העם
ר עושי כ 1ל ם
פרשת חשבון הדולרים ש7
7א,ה רבץ — חשפה שוב
את העובדח שבישראל יש
שיבבה שהיא מעל לחוק
לא היה עוד ביקור ממלכתי אחד של
יצחק רבין בארצוודהברית, בתוקף תפ קידו
כראש־ממשלה, שלא הסתיים בפאש לה.
כל ביקור כזה נועד, בין השאר, להא דיר
את שמו וסמכותו של ראש־הממשלה
ולשפר את תדמיתו. אולם תמיד מצליח
רבץ למעוד את אותה מעידה קטנה וחם-

ברור שמבחינת הרבינים לא היה ה־
• ח שבון מיועד להברחת מטבע-זר, או ל צבירת
כספים בלתי־חוקיים בחו״ל. ההסבר
שנתנה לאה רבץ לפרשת חשבון הבנק
שלה בוושינגטון היה משכנע בכנותו. היא,
ובעקבותיה גם ראש־הממשלה עצמו, שנהג
אבירות מופלגת והתחלק עם רעייתו ב אחריות
למעשה, טענו כי החשבון נפתח
עוד בתקופת כהונתו של רבץ כשגריר.
לא נסגר אחרי חזרתו לארץ, כדי שישמש
לחיסול חשבונות וחובות מאחרים.
״לא הייתי מודעת למשך הזמן של קיום
החשבון,״ אמרה לאה רבין ,״אבל במחשבה
לאחור אין ספק כי הזמן היה ארוך.״ היא
הורתה מיד על סגירת החשבון, והעבירה
את אלפיים הדולרים שהיו מופקדים בו
כתרומה לאגודה לילדים אוטיסטים, שהיא
עומדת בראשה.

עילית של
מיליונרים
£5הרכב זה של רשימת מועמדי ד״ש
1/תהיה חשיבות ראשונה במעלה מייד
אחרי הבחירות. איש אינו משלה את עצמו
שד״ש תצליח בבחירות עד־כדי־כך שיוטל
עליה תפקיד הרכבת ממשלת ישראל ה באה.
אולם, סביר בהחלט שאותם חברי-
כנסת שייבחרו מטעמה יוכלו להוות את
לשון־המאזניים, ולהכריע בין הקמת ממ שלה
בראשות המערך או ממשלה בראשות
הליכוד.
בקרב עשרה המועמדים הראשונים ב רשימת
ד״ש יש כיום רוב בעד קואליציה
עם הליכוד. מול תומכי שיתוף־הפעולה עם
המערך (יגאל ידין, מאיר עמית ושמואל
טולדאנו) יש בעשיריה הראשונה שישה
התומכים בשיתוף־פעולה עם הליכוד (אמ נון
רובינשטיין, שמואל תמיר, מאיר זורע,
עקיבא נוף, בנימין הלוי, אסף יגורי).
כתוצאה מכך מתגבש ציביונה של ה תנועה
הדמוקרטית לשינוי כתנועה ד,נמ־

הרבינים מתחת לתמונת הרכינים

כמו כל עם ישראל

ראשי ד״ש מודיעים עד תוצאות הבחירות *
פרחים בדש, עצב בלב

הסכם להליכה משותפת בתנועה ובמוס דותיה,
הם שהיקנו לו את המקום התשיעי.
כך, מבחינה רישמית, הצליחו 7.59)0
מבוחרי ד״ש להכניס ס׳ל 40 של נציגים
לעשיריה המובילה.
איך הם עשו זאת?
כיום אין כמעט כל ספק, לפחות לא
לראשי ד״ש שבדקו את נתוני המחשב
בקפדנות, כיצד אירע הדבר. מסתבר כי
אנשי המרכז החופשי עשו יד אחת עם
אחת מקבוצות הכוח החזקות ביותר ש הצטרפו
לד״ש. זוהי הקבוצה המיוצגת על
ידי היועץ לענייני ערבים לשעבר במישרד
ראש־הממשלה, שמואל טולידאנו.
טולידאנו, שנטש את מיפלגת העבודה
כדי להצטרף לד״ש על בסיס אישי וזלג-
טארי כביכול, הוא אישיות ערמומית
בהרבה מכפי שניתן לחשוב. הוא הביא
עימו לד״ש נדוניה נכבדת: היתד. זו
רשימה של כארבעת אלפים דרוזים, ה י
מונהגים על־ידי ראשי החמולות שלהם וה מצביעים
בהתאם להוראותיהם.

צאת בין השוליים הימניים של המרכז ל בין
הימין הקיצוני ממש, כשלחסידי ארץ-
ישראל השלמה רוב מכריע בעשיריה ה שלטת.
תחת
סיסמת השינוי והדמוקרטיה הרכיבו
לעצמם בוחרי ד״ש צמרת אריסטוקרטית,
שלא זו בילבד שאין בה פנים. חדשות, אלא
שהיא מייצגת את העילית שבעילית ש בחברה
הישראלית. כל עשרה הראשונים
ד,ם אשכנזים (להוציא את שמואל טולדא-
נו) ,בני המעמד העליון במדינה, כשלפחות
ארבעה מהם ידועים כמיליונרים (ידין, רו בינשטיין,
תמיר וורטהיימר).
כך קרה, שכבר במעשה הממשי הראשון
שעשתה ד״ש היא סתמה את הגולל על
כל מה שביקשה לייצג. כי הדבר החדש
הראשון שעשתה יצא גרוע יותר מכל
שיטה ישנה של המימסד הקיים.
מימין לשמאל: שמואל תמיר, יגאל
ידין, מאיר זורע, אמנון רובינשטיין, מאיר
עמית וסטף ורטהיימר.

רת־חשיבות ההופכת הצלחה לכישלון, לפ חות
בעיני דעת־הקהל.
מודע לחוקיות זו, נזהר יצחק רבץ ב ביקורו
האחרון שלא לעשות אף אחת מ־השגיאות
שהכשילוהו בעבר. ביקורו ה ממלכתי
אצל הנשיא קארטר נראה כבר
כמהלך מוצלח של תעמולת בחירות, כש־ג׳ימי
החייכן הצהיר בפני רבץ הצהרות
ששום נשיא אמריקאי אחר לא הסתכן בהן.
אולם עוד בטרם הסתיים ביקורו הרשמי
של ראש־הממשלה הצטברו בזה אחר זה
המאורעות שהפכו גם את הביקור הזה
לפאשלה.
תחילה היה זה מיבצע ההשתלטות של
בני כת המוסלמים־החאנפים על בניץ בני־ברית
בוושינגטון, שהסב את תשומת־הלב
מביקורו של רבץ. אחר־כך באו הצה רותיו
המפתיעות של קארטר בזכות ה מולדת
לפלסטינים, שעמדו בסתירה למה
שציפה ממנו רבץ. ואם לא היה די בכל
אלה, הסתיים הביקור באקורד המצלצל
של חשיפת חשבון מטבע־החוץ שהחזיקה
רעיית ראש־הממשלה, לאה רבץ, בבנק
ניישונאל בוושינגטון.
אחריות משותפת. היה זה כתב
הארץ בארצות-הברית, דן מרגלית, שחשף
את העובדה שבבנק ניישונאל בוושינגטון,
המשרת את פקידי השגרירות הישראלית
שם, מצוי חשבון על שם לאה רבץ, ה קיים
שם עוד מימי כהונתו של יצחק
רבץ כשגריר ישראל בוושינגטון.
לא עוד, גילה מרגלית, אלא שבעת
הביקור האחרון בוושינגטון, ביקרה רעיית
ראש-הממשלה בבנק וביצעה פעולות בנ קאיות
בחשבון זה.
מבחינת החוק היבש מהווה עצם הימצ אות
חשבון כזה ישל מטבעיחוץ בבנק זר,
ללא אישור ופטור רשמי של האוצר, עבי רה
על תקנות ההגנה (כספים) בחוק ה ישראלי,
המיועדות להבטיח שאזרחים יש ראלים
לא יחזיקו שלא כחוק מטבע-זר
בבנקים בחו״ל.
* באסיפת הבונדס בנידיורק, שנערכה
בביקורם הממלכתי האחרון שם.

תנוסה סלחנית. היו גורמים שדאגו
לנפח את הפרשה כדי לנגח באמצעותה
את תדמיתו של רבין כראש־ממשלה. הג דיל
לעשות מכולם הניו־יורק טיימס• ,ש־ה״שווה
את הפרשה לפרשיות ידלין ועופר.
אולם דווקא בישראל היחד, התגובה סל חנית
יותר. יריביו של יצחק רבץ שמחו
לאידו. אבל הציבור נטה לקבל את ה פרשה
כטעות אנושית של רעיית ראש־הממשלה,
שביצעה עבירה טכנית על החוק
ללא כוונה פלילית.
גישה זו נבעה מהעובדה שהמעשה ש יוחס
ללאה רבץ לא נראה חריג, אלא חלק
מהשיטה הקיימת בישראל. במדינה, המק ציבה
לכל ישראלי היוצא לחו״ל כמות
מטבע זר המספיקה לו בקושי למחייה
של ׳שבוע, מניחים הכל כי כל ישראלי
היוצא לחו״ל הוא בחזקת מבריח מטבע
זר. ואם כולם נוהגים כך, בהסכמה כללית
של עבירה על החוק, אין כל סיבה להת רגש
אם גם ראש-הממשלה ורעייתו כפו פים
לאותה שיטה.
אין זה סוד שכל אזרח ישראלי היכול
לעשות זאת, מחזיק מטבע זר בחו״ל,
ולוא רק לצרכי הוצאותיו בעת נסיעותיו
בחו״ל. בעניין זה נהגה אשת ראש-הממ־שלה
כמו כל עם ישראל. היא לא היתה
יוצאת מהכלל אלא חלק מהכלל.
אולם היה היבט נוסף לפרשה. קיימת
בישראל שכבה שלימה של אנשי שררה
ובכירי המימסד הסבורה שהיא נמצאת
מעל לחוק ושספר החוקים החל על כל
אזרח רגיל, אינו חל עליהם. במדינה ש אינה
מתרגשת מכך שמי שהיה פעם שר־הביטחון
שלה מפר את החוק ושודד עתי קות
אין שום סיבה להתרגש כשמסתבר
שרעיית ראש-הממשלה הפרה אף היא את
החוק, בעבירה מוניטארית טכנית.
לגבי לאה רבץ ניתן דק לציין, שהיא
לא ביקשה להינות מהחסינות ממנה נהנים
עברייני החוק האחרים בצמרת ויש להניח
שהליכי החוק המקובלים -במקרים מעין
(המשך בעמוד )28

במישלחת ערבית משותפת, כדי להקל על
ישראל. איזכור החלטת עצדת האו״ם מה ווה
רמז ישל הכרה בישראל — שהרי כל
החלטות האו״ם מכירות בקיום ישראל.

הנאומים היו
חוצב״רהבות ־
אך בסובם
ניתנה רעואנאת
הסמכות לנהר
מו״מ עם ׳שואל

ההחלטה 242 שד מועצת
הכיטחון מתעלמת מן העם הפלסטיני
ומזבויותיו הכדתי־ניתנות ד־עירעור.
לכן דוהה המועצה החלטה

ניסוח זה בא לומר כי אין אש״ף דוחה
את ההחלטה 242 מפני שהיא מכירה ברי בונות
ישראל ובשלמותה הטריטוריאלית,
אלא רק מפני שההחלטה אינה מכירה
בקיום העם הפלסטיני. מאותה סיבה מב קשת
המועצה להשתית את ועידת־ז׳נבה
על החלטת העצרת, ולא על .242

• המועצה מאשרת את החלטתו
של אש ״ף להמשיך• כמאבק המזו־יין
...המאכל, כשטחים הכבושים
על כד צורותיו, מהווה את ההודייה
העיקרית של המאכל
מן ההן נובע הלאו. נרמזת כאן שלילת
הטרור מחוץ לגבולות הארץ. נרמז גם כי
הפגנות ומרי אזרחי יכולים לבוא במקום
הטרור.

11X11111? ! 1
>< משך ימים ארוכים הפציצו עי-
^ תוני ישראל את הציבור בכותרות־זוועה.
הם סיפרו כי ראשי אש״ף תבעו
את השמדת ישראל, כי יאסר עראפאת
נאם נאום קיצוני, וכי המועצה הלאומית
הפלסטינית, שהתכנסה בקאהיר, התמוגגה
באורגיה של שינאה צמאה־לדם.
לבסוף נעלמו הזיקוקין־די־נור, שכך
האבק, נתבררה התמונה האמיתית. היא
היתד. שונה לחלוטין מן הנוף המיפלצתי
שצוייר לעיני הקורא הישראלי המבוהל.
נסתבר כי כימעט שלא היה קשר בין מבול
הכותרות של שטיפת־המוח, לבין המציאות
שהתגבשה במושב המועצה.

מים מך-הם יכום של המועצה,
שחור על-גכי לכן, היווה צעד חשוב
קדימה כדרכו של אש״ן! ממעמד
שד אירגון קנאי קיצוני למעמד של
גורם מדיני אחראי, המסוגל והמוכן
לנהל משא־ומתן להסדר-
שלום.

5משימות
ך* דרך לא היתה קלה. מי שהקשיב
1 1דק לנאומים חוצבי־להבות, או ניזון
מהדלפות של דוברי האירגונים הקיצוניים
ביותר, יכול היה לקבל את הרושם ש־יאסר
עראפאת נכשל במשימתו.
מה היתד, משימה זו?
מזה זמן התגבשה בצמרת אש״ף (ובעיקר
בצמרת אירגון פתח, המהווה את
המיפלגה העיקרית באש״ף) ההכרה שיש
לנהל משא־ומתן לשם הקמת מדינה פלס טינית
בגדה וברצועה, לצד י-שראל. ברור
לכל כי מדינה זו יכולה לקום רק תוך
הסכם עם ישראל. כדי להגיע לכך, רוצה
צמרת אש״ף להגיע לוועידת ז׳נבה — כצד
שווה לישראל ולמדינות־ערב.
מאחרי־ד,קלעים, במגעים סודיים וגלו־יים־למחצה
עם מדינאי העולם, בגישושים
בורשינגטון ובמגעים הרצופים של מנהיגי
אש״ף עם המועצה הישראלית למען שלום
יש ראלי־ פלסטיני, פעלו עראפאת ושליחיו
בכיוון זה. הבשורה שבפיהם היתד, אחי דה:
כדי לשכנע את ההמונים המתוסכלים
והממורמרים של העם הפלסטיני, לקבל
קו זה, דרושות מחוות. כל מחווה יש ראלית,
שתפתח פתח של תיקווה להקמת
מדינה פלסטינית, תסייע להנהגה להשיג
רוב גדול יותר לקו זה. כל מחווה אמרי קאית
באותו כיוון תשמש מכשיר בידי
המתונים, במאבק נגד הקיצוניים.
כל המגעים האלה היו אומנם על דעת
צמרת אש״ף, אך לא היה לכך ייפוי־כוח
מטעם המוסד הפרלמנטרי — המועצה הל אומית•
בלי ייפוי־כוח כזה, לא יכול ער־אפאת
לפעול בגלוי ובצורה חופ-שית. ה מגעים
עם המועצה הישראלית, למשל,
הוכחשו מדי*פעם •בחצי־פה, ביגלל סיבה

על סדר-היום של המועצה הועמדו, על
כן, נקודות מעשיות. לעראפאת לא היה

עניין במיסמך אידיאולוגי, כגון אמנה
לאומית חדשה או מתוקנת. הוא היה
מעוניין בייפוי־כוח ממ-שי לכמה קור־פעולה

* להסכים?לכת לוועידת ז׳נ־כה,
שבה יישבו נציגי אש״ף פנים־
אל־פנים מול נציגי ישראל;

; 9לבטא מידה מינימלית של הכרה
מעשית בישראל, כדי לאפשר הליכה ל*
ז׳נבה ;

• לנהל כז׳נכה, ובמיסגרות
אחרות, משא־ומתן מעשי להקמת
מדינה פלסטינית בחלק מן הארץ.
כלומר: כגדה המערכית וב־רצועת-עזה.

לקיים מגעים עם גופים ישראליים,
המסוגלים להעביר את הצעות אש״ף ל ידיעת
ממשלת ישראל. כלומר: המועצה
הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני.
להפסיק את פעולות־הטרור ברחבי
העולם, ולצמצם את הפעולות האלימות
לשטחים המוחזקים.

נ^צת ובין
ך* איטר התכנסה המועצה, נידמה כי
נעשה הכל כדי לסכל משימה זו של
יאסר עראפאת.

אך לא זו כילכד שלא כאה מצד
ממיטלת ישראל שום מהווה, שיכלה
להפיח תיקווה בלב האגן!
המתון של אש״ף, אלא להיפך:
ערב הוועידה הכריז יצחק רכין,
כדרכו חזרה מוושינגטון, כי ישראל
לא תנהל לעולם משא־ומתן עם
אש ״ף, גם אם אש״ף ישנה את
הקו שלו לחלוטין.
הצהרה זו שפכה -שמן על מדורת האגף
הקיצוני ביותר באש״ף — ואין ספק כי
לכך התכוון רבין. הוא היה מעויניין ש־אש״ף
ייצא ממושב המועצה בדמות קי צונית
ביותר.
לשם אותר, מטרה, אסר השילטון הצ באי
הישראלי את נסיעתם •של אישים מן
הגדה והרצועה למועצה בקאהיר. נאמר
להם שאם ייסעו לשם, לא יורשו לחזור.

מאחר *טידוע כי אישים אלה
שייכים כרוכם המכריע לאגן! המתון,
ברור כי צעד זה נועד לשלול
קולות חיוניים מאגן! זה, בהתמודדות
עם האגף הקיצוני.
אולם עראפאת קיבל סיוע מחושב מ כיוון
אחר. ג׳ימי קארטר- ,שקיבל בלי ספק
דיווח מהימן על המתרחש בקאהיר, הש מיע
במהלך מושב המועצה כמה הצהרות
רבות־מ-שמעות על הצורך ב״מולדת ל פליטים
הפלסטיניים״ ,והדגיש כי לא יית כן
שלום בלי פיתרון לבעייה הלאומית
הפלסטינית (ראה הנדון).

כניגוד לרכין, רצה קארטר לחזק
את האגף המתון, והוא הצליח
בכך.
כאשר התכנסה המועצה, פרצו ממנה

הדים של נאמת קיצונית. הישיבות היו
סגורות, אך אנשים שונים, ובראשם דוב רי
האירגונים היותר־קיצוניים, דאגו ל הדליף
החוצה קיטעי נאומים. ברור כי
הימים הראשונים הוקדשו לחגיגה של
מליצות קיצוניות. המטרה הברורה -של
עראפאת: להניח לכולם לשפוך את לי בם,
להמטיר אש וגפרית על אוייבי העם
הפלסטיני (סוריה, ירדן, ישראל) ,לתת ל כולם
הרגשה טובה -של קנאות לאומית.
אך כל אותה עת התנהלה הפעולה ה שקטה
מאחרי־הקלעים. היה צורך לחבר
מיסמך שייתן לעראפאת את -שהוא מבקש,
תוך שמירת אחדות המחנה ושיכנוע הקי צוניים
להתפשר על ניסוח. כמו תמיד
במוסד כזה — החל בוועידת מפא״י וכלה
בוועידות המיפלגה הקומוניסטית הסוביי טית
— הושגה המטרה על־ידי שילוב הח לטות
מעשיות מתונות עם מליצות קיצו ניות.
רבים
סברו כי עראפאת יצטרך לשלם
מחיר כבד, בצורת נוסחות קיצוניות, כדי
להשיג את מבוקשו.

אך המיסמך הסופי, המכיל 15
החלטות, הפתיע דווקא ככיוון ההפוך.
היה כו מיזער של מליצות
קיצוניות, וכימעט כל מטרותיו של
עראפאת הושגו במלואן.

15 הנקודות
ך* נקודות העיקריות של המיסמך,
1 1בהשוואה למיסמכים קודמים של המו עצה
הלאומית ושל אש״ף ביכלל זה, הן:

• ״המועצה מחליטה על המשך
המאכק להשבת הזכויות הלאומיות
של העם הפלסטיני, וכראש וראשונה
זכותו להגדרה עצמית ולהקמת
מדינהעצמאית על
אדמתו הלאומית״.
זוהי התקדמות משמעותית ביותר. ב־מיסמך
מיוני 1974 דיברה המועצה על
״שילטון לאומי״ ,כדי להימנע מן הצורך
לדבר על ״מדינה פלסטינית לאומית״.
הסיבה: מדינה לאומית היא ההיפך ה מוחלט
מ״מדינה דמוקרטית חילונית״.
הנוסח ״על אדמתו הלאומית״ הוא ההי־פך
מ״בכל הארץ״ .זוהי הסכמה מפורשת
לחלוקה. היא לא הותנתה, במיסמך זה,
בתנאי שזה יהווה רק שלב להגשמת יעד
רחב יותר.

• ״המועצה מדגישה את זכות
אש״ף להשתתף כצורה אוטונומית,
ועל בסיס של שיוויון, בבל
הוועידות וככל המאמצים הכינ•
לאומיים, הנוגעים לעניין הפלסטיני
ולסיבסוך הערכי-ישראלי ...בהתאם
להחלטה 3236 משנת 1974
של עצרת האו״ם.״
זוהי הצעה ברורה להשתתף בוועידת
ז׳נבה, שהיא ועידה של שלום עם ישראל.
״מעמד אוטונומי״ אינו זהה עם ״מיישלחת
נפרדת״ ,ויש כאן רמז לנכונות להופיע

• ״המועצה מדגישה את החשיבות
של המגעים והתיאום עם
הכוחות הדמוקרטיים המתקדמים
היהודיים, כמולדת הכבושה ומחוצה

זה היה, אולי, הסעיף הקשה ביותר,
באשר הוא מאשר את המגעים עם הגור מים
הישראליים, שהוכחשו לא פעם. כדי
להשיג זאת, נעשה ויתור מילולי לקיצו ניים
ולא דובר בסעיף זה על ״ישראל״,
אלא על ״המולדת הכבושה״.

נוסח ההחלטה מאפשר להנהגת
אש״ף לנהל להכא מגעים גלויים
עם המועצה הישראלית, שהיא
גוף ציוני, ישראלי-פטריוטי, מוצ־

עואפאת צוהל
** ילכד מיסמך 15 הגקודות המע־שיות,
נתקבל גם מעין מצע תיאורטי,
שבא בעיקר לספק את האירגונים הקי צוניים.
אולם
חשוב יותר מכל מצע תיאורטי,
הוא מה שהתרחש אחרי הגשת ההחלטות.
התגובות העידו על האופי והכוונה הא מיתית
של 15 הנקודות יותר מכל ניסוח
מילולי. בין השאר :
4החזית העממית לשיחרור פלסטין,
אירגונו הקיצוני של ג׳ורג׳ חבש, הצביע
נגד ההחלטות. לעומת זאת הצביעו כל
שאר האירגונים המשתייכים ל״חזית ה סירוב״
בעדן — הישג דיפלומטי חשוב
של עראפאת, שהושג במחיר כמה מליצות
קיצוניות. עראפאת הצליח לבודד את חבש
לחלוטין.

עראפאת עצמו פירש בו־במקום את

הנקודות, כדי להוסיף עליהן את הדברים
המפורשים החסרים בהן. הוא הכריז ש זהו
מצע ״גמיש ומתוך, המאפשר לו
לנהל את המשא־והמתן שלקראתו הוא
חותר.

• עראפאת הכריז :״אנו תומכים
ככל החלטות העצרת הכללית
של האו״ם טנתקכלה מאז שזכינו
כמעמר ש 7משקיפים כאירגון זה.״
מכיוון שאין אף החלטה אחת של
האו״ם שאינה מבירה בקיום ישראל,
הרי יש כאן מעין הכרה בישראל.
בישראל
לא זכה כל זה בתשומת-
ונלי־התיקשורת הממשלה רבה. לב החליטו מרא-ש שישראל זקוקה לאש״ף
הקיצוני, אש״ף שאי־אפשר לדבר עימו ו לנהל
עימו משא־ומתן. וכך, למרות כל
הסימנים ההפוכים, הם חזרו על נוסחה זו
שוב וישוב, תוך התעלמות מן העובדות.

בעיתוני ישראל פורסם המיסמך
החיטוב רק כאופן חלקי, וכעמודים
נידחים. אך העיתונים הרציניים כעולם
תיארוהו כהרחבה, בצעד
גדול לקראת הסדר ישראל־פלס
טיני.

מציצים

כך נראה שעו־הברזל הלבן הגדול בפתח חצר־המעצרים של היכל־המישפט
בתל־אביב. מעבר לשני החרירים הזעירים מצטופפים עשרות
בני־מישפחה וידידים של האסירים, בתיקווה לראות את יקיריהם בדרכם לבית־המעצר.
התמונה צולמה מתוך חצר־המעצרים, ונראים בה המנעול הגדול הסוגר על השער ומציצה.

,׳היה בסדרי
צועקת דינה לחברה
שבאחד מחדרי־־המעצרים של בית־המישפט.
צעקותיה היו מהולות בדמעות.

**•ער־ הברזל הגדול שמאחרי היכל־
* /ה מי שפט בתל־אביב נפתח בחריקת־בריחים
צורמנית פעמים רבות ביום.
מכונית־האסירים, הלא היא ה״זינזנה״ ה מפורסמת,
מפליגה לאיטה בשביל הצר,
ויוצאת לכיוון דרום תל־אביב .״הסיפורים
האמיתיים של בית־המישפט מתרחשים
כאן, לא באולמות המישפטים, לא בחדרי־המעצרים
ולא במיסדרונות הארוכים,״ טו ענים
עורכי-הדין. ומי כמותם בקיא ב סיפורים
האנושיים המזעזעים לעיתים, ש מאחרי
הכרוניקה היבשה בעיתונים.
דינה, שסירבה לגלות את שם־מישפחתה,
המתינה שעות ארוכות מאחרי שער־הברזל.
מבעד לחריריו צעקה מדי פעם
לעבר השוטרים שפסעו בחצר הפנימית:
״מתי כבר מוציאים אותו 1מתי?״ בשמו
של חברה היא אינה צריכה לנקוב. כאן
מכירים אותו כולם, בדיוק נשם שמזהים
אותה, ממתינה ליד השער, הצבוע לבן,
בכל פעם שהוא נעצר באשמות שונות
ומשונות ומובא, בפעם המי-יודע-כמה, לפני
שופט-המעצרים המוכר לו היטב.
עברו האחורי של בית־המישפט בתל־אביב,
הוא הצד הלא־מוכר שלו. מאחרי
השער, המכונה ״חומת הדמעות״ או ״שער
הצדיקים״ ,מסתודדות מישפחות שלמות,
חברות, אהובות, נשים, ידידים, מכרים.
״מעצר של בן־אדם זה, שוק׳ רציני בשביל
המישפחה שלו,״ אומרת בלה דמארי, ש אחיה
נעצר בחשד שהשתתף בשוד מזויין,
הובא לפני שופט־מעצרים וייאלץ לבלות
את השבועיים הקרובים בתאי־המעצר ה צרים
שבאבדכביר.
״בטח שבאים, כל מי שמכיר. מנסים
להכניס סיגריות וקצת אוכל. את האוכל
בבית־המעצר אי־אפשר לאכול. מנסים לתת
לו שמיכה. השמיכות של אבו־כביר מלאות
כינים וכל מיני ברחשים. השוטרים כמובן
לא רוצים לתת להכניס לעצורים שום דבר,
ואז מתחילה המילחמה.״ כך מספרת אשד,
קשת־יום בת ,27 המטופלת בשני ילדים,
שגם אותם הביאה איתה ״שיראו את אבא.
מי יודע מתי יראו אותו בפעם הבאה.״
דמילחמה הגדולה מתחילה עם קריאת
הצופה־התורן, המציץ דרך־קבע מבעד ל חרד
בשער .״הוא מגיע!״ מכריז הצופה.
וכולם נוהרים, נדחפים ונלחצים אל שני
החרכים. הפעם מופיעים בחצר הפנימית
של תאי המעצרים מאיר ומיימון סוויסה.
בלילה הקודם נעצרו באשמת גניבת מכו נית.
השופט, שלפניו התייצבו וטענו כי
הם חפים־מפשע, החליט להאריך את מע צרם
בשיבעה ימים.
אחד הממתינים, קוקלן, מצהיר :״אני
מיהוד, אני עבריין, חבר של סוויסה!״
הוא ממהר אל החרך, מסלק מדרכו את כל
הנמצא בקירבתו ומתחיל לצעוק לעבר ה אסיר
שלו :״אתה צריך משהו 1ה־העורדדין
כבר בא אליך? יש כאן אוכל.
תפוס מקום בפינה של הזינזנה ונדחוף
לד את השקית עם האוכל!״

111ך 11י 11
111/1111 1 /
1 1 1 \ 11|/
יותר מחמש שנים, והוא נהג־הזינזנה
״פתחתי את השער הזה כבר אלפי

הסמל הוותיק שמש משמש כאיש־הליווי ה־מישטרתי
של היכל־המישפט בתל־אביב זה
הוותיק ביותר. כאן הוא פותח את השער, כדרכו.
פעמים,״ הוא מצהיר ,״גס כשעצרו את ידלין.״

מאיר סוויסה, המובל כבול באזיקים ו מלווה
על-ידי שני שוטרים, מספיק עוד
לצעוק, לפני שהוא מועלה על הזינזגה:
״תשיגו לי עורכי־דין טובים, זונות! אתם
נשארתם בחוץ! אל תשכחו אותי!״
סמל יהודה שמש, נהג-הזינזנה הוותיק,

צועד גאה ומשופם, ופותח את השער ב איטיות
מרגיזה. אחר־כך הוא חוזר אל
מכונית־האסירים שלו, ומפליג באיטיות מ־חצר-המעצרים.
ההתנפלות
הגדולה מתחילה. כולם רו צים
לראות, לגעת ולדבר עם האסיר

היה לי חבו

אשה זו, שחברה נעצר, מתייצבת ב״פוזה״ מול שער
חצר־המעצרים של היכל־המישפט. מרבית הממתינים ליד
השטר חוששים מצלמים, ומתחבאים מפניהם בחדר־האשפה, הסמוך לחצר־המעצריס
והמפיץ צחנה נוראה .״אנחנו בלאו־הכי חיים בזבל, אז מה זה משנה אם יש גס ריח?״

נר אזוח חמישי
נ יש ו אד נעצ ו
בעם בחי״- 1ועידית־להתנסות
נחו!״ת
״שער הצדיקים״
,תנו לצאת!־

צועק אסיר היסטרי, שהוצא
מחדרי ׳המעצריס בהיכל,המיש־פט
בתל־אביב, אחרי שהשופט החליט להאריך את מעצרו ב־14
ימים נוסף ל־ 14 שכבר היה עצור. את אצבעותיו ניסה להוציא
״מתי אפשר לבוא לבקר באבו־כביר.״
האסירים, או העצירים עצמם, נראים
האומללים ביותר בהמולה הגדולה שסביב,
הנמשכת בדרך־כלל למן השעות הקטנות
של הלילה ועד לשעות־הצהריים. כששמע
אבי ארגז 30 קבלן־בניין, על מעצרו של
ידידו בלילה, ידע שבית־המישפט למע-
צרים הוא המקום לחכות לו. הוא הגיע
כבר בשעה חמש בבוקר, כיוון שלא ידע
שהאסירים מתחילים להגיע רק בשעה
שמונה .״אבל העיקר,״ הוא אומר ,״דיברתי
איתו שלוש פעמים. כשהוא בא, באולם-
המישפטים, וכשהוא יצא. הבאתי לו אפילו
שקית־אוכל.״
בשער הזה לא עוברים צדיקים גמורים.
אבל לפי הסטטיסטיקה, כל אזרח חמישי
במדינת ישראל נעצר לפחות פעם אחת
בחייו. מן הסתם הוא מובל לבית־המישפט,
מבלה שעה קצרה בחדר־המעצר הטחוב של
ההיכל, מתייצב לפני השופט־התורן, וב רבים
מן המיקרים מובל אחר כבוד אל ה־זינזנד״
המסיעה אותו לבית״המעצר.
המימרה ״זה לא נעים, אבל גם לא
נורא,״ אינה מרגיעה כאן איש. זעקות
הנשים והצעקות החנוקות הפוקעות ב גרונות
הגברים מול שער חצר־המעצרים
מעידות על האמת כאלף עדים.

מבעד לרשת דלת הזינזנה, בתיקווה לגעת בידו של אחד מידידיו,
שביקש להעביר אליו שקית מזון, בלא הצלחה. מראה האסירים
המוצאים מן הכניסה המוצנעת של בית־המישפט מעורר תמיד
התקהלויות של בני־מישפחה וסקרנים. צידם: שדמה פתר !

מנסה לתת קוקלן, שהצהיר :״אני מיהוד ועבריין
ידוע.״ ליידו, מציץ מבעד לחריר הקטן שבשער חצר־המעצרים,
ארמנד סוויסה, ש א חיו׳ מ איר, נעצר כחשוד בגניבת רכב ומעצרו הוארך.
חמתו של קוקלן על השוטר פרצה אחרי שזה ציווה עליו לחדול מן הדו־שיח הצעקני.

למעצר

מכונית־האסיריס עוזבת
את וזצר־הנועצרים בכיוון
בית־המעצר באבו־כביר. המכונית יוצאת
לשם כארבע פעמים מידי יום ביומו.

שלהם. ההמולה אדירה. הזינזנה מפלסת לה
דרך אך בקושי בין המוני האנשים, הנית־לים
עליה מכל הכוונים. המאושרים מצלי חים
להחדיר לתוכה שקית־מזון, או חפיסת
סיגריות קנט (״כי לאסיר מגיע סיגריות
קצת יותר טובות,״ מסביר קוקלן הבלונדי).
המירוץ נמשך לעיתים גם אל תוך תל-.
אביב. הזינזנה עושה את דרכה אל בית-
המעצר באבו־כביר, שם יבלו האסירים את
הימים הקרובים — ולעיתים אף יותר מ ימים
בילבד.
הקרובים נעזרים במוניות, ברכב פרטי,
לפעמים אפילו מגיעים ברגל. העי.קר ש-
האסיר התורן לא יחשוב ששכחו אותו, או
שמתכוונים להפקירו.

״יחס שווה
לכול ם״
***וטרי הליווי של בית־המישפט ראו
כבר אסירים רבים .״אבל הכי אנחנו
שמחים,״ אומר שמש ,״זה כשיש אסירים
מפורסמים. עברו אצלי, בזינזנה, הרבה
גדולים. ידלין, קימחי, זה מבנק בריטניה,
איך־קוראים־לו — בן־ציון משהו. כאן יש
יחס שווה לכולם. לא משנה אם הוא חשוב
או לא. רק מה, אם יש חשוב אז באים
צלמים ואחר־כך גם אותנו רואים בעיתו נים.
את התמונות שלנו, יחד עם הגדו לים.״

גם בני־מישפחות המנסים ליצור
קשר עם אנשי הליווי המישטרתי, מת ייעצים
איתם כעם בני־סמכא, בעניינים
הקשורים ב״איזה עורך־דין לבחור,״ ו-

בדוד לני

צעירה זו, שידידה נעצר והובל
במכונית־האסירים, המכונה
״זינזנה״ ,אל בית־המעצר באבו־כביר, מנסה לשוחח איתו דרך
החלון האחורי המרושת של המיניבוס המישטרתי. היא הספיקה

לצעוק אליו, לפני שהתרחקה משם הזינזנה, כי היא תגיע לבית
המעצר באבו״כביר יחד עם ידידתה, שתערוב לשיחרורו במידה
שישוחרר .״כדי לשחרר בערבות,״ הסבירה אחר־כך ,״צריך מישהו
עם עבודה קבועה והכנסה קבועה. הבאת את החברה שלי.״

פלעץ>ם ״)£1ק-אט$״

השבוע

מינימום הבוס הראשון

1,000,000

דגמי 1977 הגיעו ! 1
* מצלמות 0י׳1־\ 1<.01 <[1 0
עם ובלי עדשות, הגיעו ! !
+מסכי־הקרנה לאור־יום,
״רפלקטה־גרמניה״ הגיעו ! !
* סרטים צבעוניים 400א.ס.א.
הגיעו ! !
פתוח והגדלות צבעוניות על־ידי
המעבדות הגדולות ביותר בארץ !
צלומי־פספורט בן רגע ! !
מכירה — החלפה — קניה.
בימי שלישי סגור כל היום.

פ ו 2ו- 1ברונד
חי פ ה, ר חו בהחלוק זב

מינימום כלל הפרסים

2,000,000י
יום ה׳ — המועד האחרון
למסירת הטפסים

עשהלך מנ הג קבוע
מלא טו טו בכל שבו ע 1

המועבר. להסדר הר,ימו 0 *1בססווט

במדינה
(המשך מעמוד )24
זה ימוצו כנגדה כמו:נגד כל אזרחי ישראל.
אחדות מזוייפת. יותר מאשר העבי רה
עצמה סיקרנה את אזרחי ישראל ה שבוע
המשמעות שהיתה לה בהתמודדות
בין יצחק רבין לשמעון סרס.
לא היה עוד יספק בכך שפרשת החשבון
של לאה רבין התגלתה על רקע המאבק
על השילטון בין פרס ורביו. היו אלה
אנשי שמעון פרס שדאגו להדליף את ה ידיעה
על הימצאות החשבון של לאה רבין
בבנק בוושינגטון, כשהם ששים לסבך את
ראש-הממשלה בפרשה ׳נוספת שתפגע ב יוקרתו
ובסמכותו.
.היתה זו עדות: נוספת לכך, מה מצפה
למדינה בשנים הבאות, אם שני יריבים
אלה, פרם ורביו, ייאלצו בעל כורחם לשתף
פעולה בהנהגה ולשחק את האחדות ה-
מזוייפת.

מישפט השופט שהחמיר ו 1ם ה צדק

יש לאן ללכת!
• ספרים משומשים •
• ספרים מיוחדים •

ג כי

חציר! היה מטרתו
העזיוגה — אך הוא היה
גם פיזוסוף, אוהב־אמגות
וזוחם זזכויות־האדם
״הפטיש החזק.״ כך כינה השופט המ חוזי
יצחק שילה את עמיתו, נשיא בית־המישפט־המחוזי
בתל־אביב, פרופסור זאב

רח׳ כן־יהודה 28
תל ־ אביב

שופט צלטגר
פילוסופיה מייוחדת

י שהתנגד להסדרי הביניים עם מצרים
הוא לא שלי לא שלד לא שלנו
30י שראה ברביו אוייב השלום והלר עם הליכוד,
והמפד״ל בקואליציה של ״שבת״ כדי להפילו
הוא לא שלי לא שלר ולא שלנו
30י שבשבילו שלום אמת אינו כולל
את ירושלים השלמה כבירת ישראל
הוא לא שלי לא שלד ולא שלנו
30 שמדבר על הבנה עם ערביי ישראל
ולא מצא לנכון להציג נציג ערבי אחד
ברשימתו במקום ריאלי
הוא לא שלי לא שלד ולא שלנו
הוא נגדי, נגדך, נגדנו

עם מפס במערך הכח הממשי לקידום השלום!

(ולדימיר) צלטנר, שהלך לעולמו בסוף
השבוע שעבר.
צלטנר, שהיה בן 68 במותו, נודע כ שופט
נוקשה שרבים חששו מפניו. עבר יינים
פחדו מפני העונשים הקשים שנהג
לפסוק. פעמים גזר עונשים כפולים ב חומרתם
מאלה שגזרו עמיתיו. עורכי־דין
יראו להידיין בפניו. לא אחת הכלים פרק ליט
לעיני לקוחותיו, ולא הניח לו להו סיף
לטעון בבית־המישפט.
גם הקהל באולם־המישפטים ידע את
נחת־זרועו. רק לפני חודשים אחדים עלה
ישמו לכותרות, אחרי שהורה לעצור תל מידה
בת , 16 אחרי שהתלחשה עם חברתה
באולם־המישפט.
מישמעת צבאית. לפני שלוש וחצי
שיים ציווה על אנשי הליווי המישטרתי
של היכל־המישפט לעצור טלפנית •סל
הבניין, שסירבה לתת לו קו. כשניבנה
בניין מוזיאון תל־אביב, הסמוך להיכל־המישפט,
ציווה השופט צלטנר להפסיק
אס העבודות בשעות הדיונים המישפטיים,
בטענה שהרעש מפריע. כשסירבו הפועלים
לעשות כן, הוציא צווי־מעצר נגדם ונגד
הקבלן, שניהל את העבודה במקום.
גם סטודנטים באוניברסיטת תל־אביב
הכירו היטב את השופט הנוקשה, המח מיר,
בעל הלשון החדה. המישמעת בשעו־ריו
היתד, צבאית ממיס, והוא נהג להת פאר
לפני הסטודנטים הצעירים בפקולטה
למישפטים, שם לימד, בחינוך הפרוסי ה קשוח
שקיבל בילדותו, בגרמניה.
ידידיו המעטים ניסו להסביר תכונה בו לטת
זו של קשיחות באופיו ובהתנהגותו
של השופט, בעובדה שלמד בתנאים קשים,
בבתי״ספר שנודעו בעולם כולו במיש־מעת־הברזל
ששררה בהם. הוא נולד אומ נם
בקייב. אולם בהיותו בן שנה עקרו
הוריו מעיר־מולדתו לברלין. הוא למד ב גימנסיה
ההומאניטסית, ואחר־כך באוני ברסיטות
ברלין, לייפציג והיידנברג, וכן

הלווייתו שד צלטנר*
50 שנוח מישפט
בסורבון בפאריס.
אולם אישיותו של השופט צלטנר הי תה
מורכבת ביותר, והיו בה פנים רבות מ אלה
שנודעו ברבים. ואולי דווקא במור כבותו
זו יש כדי להסביר את הקשיחות
שבה נתפרסם .״האיש הזה היה פילוסוף,״
אומר עליו פרופסור דניאל פרידמן, דיקן
הפקולטה למישפטים באוניברסיטת חל־אביב
.״צלטנר היה בעל תרבות עמוקה.
הוא לא היה רק מישפטן יבש.״
מרצה לציור. בטכס הלווייתו, ש נערך
ביום השישי האחרון, נזכרו מוקי־ריו
בכל אותם פרטים קטנים־לכאורה,
שנסתרו מאחרי הדימוי המפחיד שיצר
לעצמו. עורך־דין ותיק נזכר כיצד, לפני
שנים אחדות, כאשר הלך להאזין להרצאה
מלווה בשקופיות על הציור המודרני, נד הם
להיווכח כי המרצה אינו אלא השופט
צלטנר.
עורך־הדין יצחק טוניק, נשיא לישכת
עורכי־הדין, ניסה להסביר את הפילוסו פיה
המייוחדת שהנחתה את חייו ודרכו
של צלטנר, שונא־הפירסומת המושבע.
״הוא השקיף על החיים מספירות גבו הות,
אחרות,״ אמר טוניק .״הוא ראה את
הדברים בפרספקטיבה של היקום. השקפתו
הפילוסופית היתה: אפסותו של האדם,
לעומת רוחניותו.״
צלטנר מעולם לא טרח להסביר את
עצמו, או את מעשיו. לשוחח עם עיתו נאים
נעתר רק בתנאי שיעבירו אליו את
שאלותיהם בכתב. והוא היה גם משיב
בכתב, ביובש, בקיצור נמרץ.
שופט ותיק, עמיתו של צלטנר במשך
28 שנים סיפר כיצד הצליח, רק כעבור
שנים רבות של עבודה משותפת, לגלות
כי ״מתחת לחזות החמורה והקפדנית הס תתרה
נפש רגישה, אדם חם ופתוח, בעל
אינטליגנציה מופלאה ואופקים רחבים.״
כנים מאומצים. בשעתו אימץ צלט־נר
שני בנים. תמיד הקפיד לשמור את
הדבר בסוד, כשם שמעולם לא גילה כי
היה נשוי שלוש פעמים. אשתו אלפרידה,
בנו מיכאל — המשמש מרצה למישפטים
באוניברסיטת תל־אביב — ובתו, אראלה
גונן, היו מן המעטים שזכו להכיר את
האיקז, שנודע בקשיחותו, כפי שהיה ב־נעלי־הבית.
נשיא
בית־המישפט־העליון, הד״ר יואל
זוסמן וקודמיו בתפקיד, שימעון אגרנט
ויצחק אולשן, לא הצליחו להעלים את
הדמעות שביצבצו בעיניהם. הם היו אולי
בין המעטים שידעו על העוול שנגרם
לאיש שכל חייו היו מוקדשים למילחמה
בעוול.
בשנת 1952 מונה צלטנר כממלא־מקום־
שופט־עליון. אולם, לא חלפו חודשים
ספורים והוא הוחזר לבית־המישפט־המחו־
* על רקע היכל־המישפט בתל־אביב.
בין נושאי ארונו שו־המישפטים חיים צדוק
(בנויגבעת־פרווה).

זי בתל־אביב. בשעתו עורר הדבר גל •של
ליתושים וניחושים. ידוע, כי המינוי כ־ממלא־מקום-שופט־עליון
הוא אך שלב קו דם
לקבלת מינוי בבית־המישפט־העליון
עצמו. אולם בחוגים בכירים במישרד־המישפטים
החליטו כי צלטנר הוא אדם
״קשה מדי״ מכדי להיות שופט־עליון.
מאכר[ לזכויות. צלטנר בלע את הג לולה
בשקט, ללא כל מחאה. על עקרונו תיו
לא ויתר. מעטים בילבד ידעו כי שנא
מישפטים סליליים בכל מאודו. אולם, הנ סיבות
הביאו לכך שהפך שופט לעניינים
פליליים, וישב בדין בעשרות פרשות שוד
ורצח. במישפט המפורסם של עמום בן־
גוריון נגד ״שורת המתנדבים״ החליט, כי
דיוני בית־המישפט יינדשכו מבוקר ועד
לילה, בניגוד גמור לשעות־העבודה המ קובלות
בבתי־המישפט. אז גם הכנים
חידוש בבית־המישפט השמרני: תחת רי שום
הפרוטוקול בידי מתמחה או מזכירה,
הנהיג הפעלת דיקטאפון, שלתוכו היה
מתמצת את טיעוני הפרקליטים.
צלטנר ישב בדין גם במישפטו׳ של
יהושע בן־ציון, מנכ״ל בנק ארץ־ישראל —
בריטניה, המרצה כיום עונש־מאסר. בין
העבריינים הוא נחשב כ״-שופט הגרוע
ביותר״ ,וכאשר הובא ארונו להיכל־המי-ש־פט,
נכחה •שם גם נציגות של אנשי העו־לם־התחתון.
נושא
נוסף שעליו לחם צלטנר כל חייו
היה זכויות־האדם. הוא ייצג את מדינת
ישראל בעומדו בראש המישלחת לדיוני
ועידת האו״ם לזכויות־האדם, שהתקיימו
בטהראן אחרי מילחמת ששת־הימים. ב אותו
מעמד ניהל התנגשות מילולית חרי פה
עם הנציג הסובייטי לוועידה, האשים
את ברית־המועצות ביחס עויין ומתנכר
ליהודים היושבים בתוכה.
אורים־ותומים. גם אחרי מילחמת
יום־הכיפורים נשא השופט צלטנר את קו לו
ברמה בנושא זה, בוועידת אנזנסטי,
ודבריו על מעשי־הזוועה בבתי־הכלא ב סוריה•
,שם ישבו אז שבויים י-צראליים,
עוררו הדים בעולם כולו.
שר־המישפטים, חיים צדוק, חזה בטכס-
ההלווייה ממרחק־מה, בצד א-שתו. בשעתו
זקף הוא לזכותו של צלטנר את ההאטה
הניכרת שחלה בפשיעה החמורה באיזור
המרכז, תודות להחמרתו בעונשים.
עוזריו ומזכירותיו של השופט יודעים
לספר, כי בשבועות האחרונים גילה מרץ
רב מן הרגיל, ועשה ימים כלילות בעבודה
על השלמת מאמרים אחדים, מחקרים ו־פיסקי־דין
.״חייבים להשלים את ספר
חוזי־הקבלנות,״ אמר לאנ-שי לישכתו. ו אלה
אומרים :״כעת, נדמה לנו, הוא נהג
כאילו ודש שקיצו קרב.״ את הספר על
חוזי־הקבלנות לא סיים, אולם השלים בו
את אחד הפרקים המסובכים ביותר.
בני־מישפחתו מספרים עליו כי אהב ,
לכתוב, ונהג לבלות בעיסוק זה שעות
רבות, אל תוך הלילה. ספריו בנושאי ה־מישפט
נחשבים היום כאורים־ותומים לכל
סטודנט ופרקליט צעיר.
״הוא היה אדם צעיר שאהב אנשים
צעירים,״ אמר עליו השופט שילה. אך
רוחו הצעירה לא עמדה לו. בבוקר היום
שבו נפטר עמד לשפוט צעיר תל־אביבי,
שהואשם בשוד אשה קשישה בבת־ים,
לפני חודשים אחדים. כאשר הגיעה הי דיעה
לאוזני הצעיר, ודאי נשם לרווחה.
השופט הק־שוח, האיש שעסק במיישפט 50
שנים רצופות ואף זכה על כך בפרס־ישראל
בשנת ,1971 לא היה עוד.

בריאות
די״מוצץ״ שהתפוצץ
הידיעה המרעישה על תינוק
ירושלמי שנחנק מבליעת מוצץ
— נתגלתה׳ כתוצאה ישירה
של ״טלפון שבור״ כוזב
הידיעה שהתפרסמה באחד מעיתוני־ה־צהריים,
בשבוע שעבר, עוררה בהלה מיי דית
בקרב האמהות בישראל, ובייחוד בין
אלה שהן תושבות ירושלים. בידיעה סופר
על תינוק ירושלמי שנחנק למוות, עקב
בליעת מוצץ מתוצרת החברה הספרדית
ואווי.
ובעיקבות הבהלה באו המעשים. בעלי
בתי-המרקחת ועובדי חנויות הכל־בו ה גדולות
בירושלים ידעו לספר על עשרות
טלפונים בהולים של אמהות, שביקשו לב רר
אם המוצץ שקנו באחרונה הוא מאותו
סוג של המוצץ ה״קטלני״ שעליו נכתב.
סיפור הטרגדיה שנתלווה לידיעה ה עיתונאית
— על התינוק ! שנחנק בשכונת
עיר־גנים בירושלים, הרעיד לבבות רבים.
(המשך בעמוד )52

גםהזי7
מושב המרכז ומושב הוועידה הארצית יתקיימו בסידרם, בהתאם
להזמנות שנשלחו להכרים.

המועצה הארצית
תתכנס ככית־סוקולוב כתל־אביב, כיום הרביעי3 ,צ במארס, כשעה
.17.00
עד סדר־היום: אישור הקמת מחנהשלי וקביעת הסדרים
לבחירת מועמדי, התנועה לכנסת ברשימת מחנה שדי.

הוועידה הארצית
תתכנס ככית־סוקודוב כתל־אכיב, ביום השבת 20 ,במארס, כשעה
11.00 בוקר. על סדר היום:
.1המצב המדיני לאור החלטות המועצה הלאומית הפלסטינית.
יפתח: יוסיאמיתי
.2בחידות — ׳77 דו״ה על הקמת מחנה •טלי ואישור הכרזת
האיחוד.
יפתחו:אורי אבנרי
אמנון זיכרוני
.3בחירת מועמדי תנועת העולם הזה לכנסת, כמיסגרת רשימה
שלי.

חוגי־בית ואסיפות
של תנועת העולם הזה (שנקבעו לפני הצטרפותנו למחנה שדי)

• הרצלר
כיום א׳ 27 ,במארס, בשעה ,10.30 ככית־הנוער, שכונת נווה־ישראל,
עם עורך־הדין אביאורן .
• כ אר־ שב ע

כיום ג 20 /במארס, באוניברסיטת בן־גוריון, בשעה ,13.00 הרצאה
של אורי יא כנדי.
כשעה 22.00 כאותו יום, בקפה־נדריה בית־הדקד, רה׳ הפלמ״ח,
חוג פתוה עם אוריא בג ר י.

מחנה עולי -
שלום לישראל
שוויון חבות׳ לישראל

מטה הבחירות
ת. ד ,46109 .תל־אכיב
המטה המרכזי —
מטה האירגון —

מטה הסברה

מטה לשכונות —

ועדה מדינית, בספים, ייעוץ משפטי.
רח׳ אידלסון ,15 תל־אביב
טל 298024 .־296261 / 03־03
אסיפות, חוגי־בית, כרטיסיות, אירגון יום הבחירות, התפקדות.
רח׳ טרומפלדור , 24 תל״אביב
טל׳ 283684־290978 / 03־03
וחומר־הסגרה.
לישכת הדובר, קשר עם כלי התקשורת, מודעות, פרסומים
רח׳ גורדו! , 5תל־אביב
טל׳ 242194־243386 / 03־03
הסברה, א י רגו 0
רח׳ ישעיהו , 2ירושלים( .מס׳ טל׳ יפורסם בקרוב)

מטות מקומיי
תל־אביב — רח׳ בוגרשוב ,60 טל׳

חיפה — רח׳ הרצל ,59

ירושלים — רח׳ יפו , 218

באר־שבע — דרך השלום , 20

בת־ים — שד׳ ירושלים ,33
רמת־גן — רח׳ הרצל 73
נס״ציונה — רח׳ ביאליק ( 5בחצר)
חדרה — רח׳ הרצל 65
חולון — אחד במאי 6

280807־03
662478־04
533980־02
71030־057
868971־03

תוג׳ בית
בדי להביא את דברו אל כל שכבות הציבור, מעוניין מחנהשלי לערוך חוגי־בית
במיספר הרב ביותר, בבל רחבי הארץ. בל מי שמובן לקבל על עצמו לארגן חוג־בית
— בבל מקום, בבל שפה שהיא, בפני בל ציבור — מתבקש להתקשר עם מטה
האירגון תל־אביב טלפון .)03(290978

גדו ר המדינה נטל! חלק באירוע

** נהם גו לן שיחק אותה שוב. הוא
)* 1הצליח להעמיד את המדינה כולה על
הראש בפירסום רעשני לסירטו מיבצע
יונתן, על הלהיט של צה״ל, מיבצע אנטבה.
הוא גם הצליח להכניס לסירטו את מרבית
חברי־הממשלה, ובראשם ראש־הממשלה
יצחק רבין ושר־הביטחון שימעון פרם. ו אם
לא די בכך, הוא אפילו הצליח להביאם
לבכורת סירטו, שהתקיימה בקולנוע שחף
שבכיכר אתרים ביום החמישי שעבר.

הצגת־הבכורה לוותה בפירסומת רעשנית ל
מצידו של גולן. גם עיריית תל־אביב הוסיפה 1
נכבדה לפירסומו של הסרט. היא סירבה לאש
הקרנתו בבית־הקולנוע החדש, בטענה כי זו
קיבל רשיון־הפעלה וכי סידרי־הביטחון בו לא נ
מגוחך היה, לכן, לחזות בראש־עיריית תל
שלמה (״צ׳יצ׳״) להט עומד על בימת הקולנו
מפואר, ומתנצל על שכימעט פינצ׳ר את ה
המיסחרי שהפך ממלכתי, ואשר בו נטלו חל׳
מיהו מי בישראל.

( ! 71ל 1 1111ן| 171ה 1ד ך

כך מכונה מנחם גולן, המפיק והבמאי אשר
הצליח להטריף את כל המערכות ולהביא את

ראשי המדינה להצגת־הבכורה של סירטו מיבצע יונתן. שחקניו של גולן טוענים כי הוא
מסוגל לעקור עצים ולהזיז הרים עבור סרט שלו. הצגת הבכורה היתה יומו המאושר ביותר.

^ יייץיןו 0 ^ 1וןן ! ן היו גס הם אורחים בהצגת־הבכורה. צ׳יצ /שכימעט פינ־צ׳ר
את האירוע כשסירב להעניק רישיון לקולנוע שחף,
עלה על הבימה לפני הקרנת הסרט, והתנצל. הוא גם הסביר לבמאי מנחם גולן מדוע נגרמו
הבעיות. אשתו זיווה נהנתה מאד. גס יו״ר הכנסת, ישראל ישעיהו, היה מרוצה.

תת־אלוף דן שומרון, שעמד
ה 1 1ך 1ך 1 $ 1 3 171
מאחרי מיבצע־אנטבה, הצטנע
# 1 1 1 1 /1 1
1111ב 11
מאד לעומת כל האח״מיס שקישטו את הבכורה. הוא בא לבוש
בבגדים אזרחיים, נשא בזרועותיו את בתו בת החמש ענת, ונלוותה

אליו אשתו־לשעבר,
לפני שחזה בו, הודו
ענת טענה :״אתה
שהתגרשו לפני שנ

שוב הצליח מנחם גולן להוכיח כי הוא
מיקצועי עד לשורשי שערותיו. הבולדוזר
האנושי הזה, שבתום ההקרנה עמד על ה בימה
והודה לקהל כשדמעות חונקות את
גרונו, הצליח להביא לבכורה את ראש־הממשלה
יצחק רבין ואשתו לאה בפעם
השנייה, אחרי שכבר ראו את הסרט בניו־יורק
(ראש־הממשלה טען אז, כי הופעתו
של יריבו, שימעון פרס, בסרט, היא שע רורייה)
; את נשיא המדינה ואשתו נינה
שהגיעו אחרונים ושנפרש לכבודם שטיח
אדום; את יו״ר הכנסת ישראל ישעיהו,
שהוכיח גדלות־נפש ובא לפרמיירה למרות
שחלקו בסרט קוצץ ; את שר־הבריאות
ויקטור שם־טוב; שר־החינוך אהרון יד־לין
; שר־המיסחר-והתעשייה חיים בר־לב ;
שר־האוצר יהושע רבינוביץ ואפילו את
גולדה מאיר, שהודתה כי עדשוודהמגע
שלה מקשות עליה צפייה ממושכת במסך-
הכסף המרצד.

11 1י 111111ן ״ 1 111 מישפחת דיין באה בייצוג
| מלא. משה בא עם אשתו
\ 1 111 1 111 111 רחל, ולא הרחק ממנו ישבו בתו יעל ואמה רות בחברת אהרונה,
אשתו של אסי דיין, שגילם בסרט את דמותו של שוקי, סגנו של

יוני הלוקח את הפיקוד כאשר זה נפגע. אותו שוקי הוא במציאות
בעלה של נורית גפן, אחותו של יונתן ודודניתו של אסי. ליד
אסי נראית, בהופעת־בכורה לאחר שנגמלה מן הסמים, השחקנית
מונה זילברשטיין, יפה כתמיד ובחברת מחזר חדש כתמיד.

וזה עוד לא היה הכל. מישרדו של
מנחם גולן הוצף, לפני הבכורה, בקריאות
טלפוניות ובבקשות של אח״מים וכאלה
החושבים שהם אח״מים למיניהם, שממש
התחננו לכרטיסים. אלא שמקומות היו רק
,700 ונוסף על חברי־ממשלה, חברי־כנסת
ועסקנים שהפגינו נוכחות פוליטית, צריך
היה להזמין לבכורה גם שחקנים.
ואלה באו בייצוג מלא׳.שייקר, אופיר
עם אשתו לידיה ; גילה אלמגור עם בעלה
יעקוב אגמון; ,גבי עמרני; ראובן בר מתם
;׳ שושיק שני ואריק לביא; יהורם

ה שע שיג

שנעור במסורת שר

־ומה
את לא נדקו.
יזביב

ורוע

דיין שהביא אתו את כל חמישפחה, כולל
האשה אהרונה, האב משה דיין ואשתו רחל,
האם רות דיין והאחות יעל. היתה שם גם
מונה זילברשטיין, יפה כתמיד בלוויית
מחזר חדש כתמיד. ואילו הדוגמנית חלי
גולדנברג באר, עם צעיר מתולתל ש־העדיף,
מייד עם תום ההקרנה, ללכת ר ביתה,
ושלח את חלי לבלות לבדה במוע־
(המשך בעמוד )34

ש חקגיו ת ׳ הקולנוע ״ ג,״״
סרט ורותי גולן (בתו של גולן במציאות) המגלמת בסרט את
בתה, שמחו לפגוש זו את זו בהצגת־הבכורה. שושיק, בחולצה

זירי. דן, שלא חילק קומפלמנטים לשחקני הסרט
ן במבוכה כי אריק לביא משחק אותו טוב. ואילו
ודן שומרון הכי טוב בעולם.״ דן ומירי שומרון,
וים, שבו באחרונה לחיות תחת קורת־גג אחת.

ד ך (1 1ך י 11
[ 4 1 4 1 1
שמואל פלאטו־שרון
מקום גס הוא היה

של המדינה, הנשיא אפרים
קציר וראש־הממשלה דר
גולדה מאיר, שאינם אורחים תדירים בפרמיירות, נפגשו בזה
ובלחיצת־ידיים. גולדה הודתה בסוף הסרט כי מחתה דמעות.

|1ן ו! ך ! 1ך )| ק איש אינו יודע בזכות מה לכנסת המועמד
1 1 ^ 11 * 1קיבלו
ואשתו אנט הזמנה לאירוע הגדול. מכל
שם, החליף חיוכים אך לא לחיצות ידיים.

תקיעת־נר

בצבע טורקיז ובטורבן תואם זהרה כיאה לכוכבת־קולנוע, והיתה
מבין השחקנים שאלומות־אור האירו אותם לקול תשואות הקהל
מייר עם תום ההקרנה. שחקנים רבים, לעומת זאת, לא זכו בכל
תשומת־הלב ושמם לא הוזכר על ידי המנחה. צילם: פטר פן 9

7 1 1 1 1 1 1 7 1 1 8 1 8 1 1 1 1הסאטיריקאי אפרים קישון ב־י
י 1 1 1111111 1 1 #חברת אשת ראש־העיר זיוה
להט, המתגוררת בסמוך.לו בשכונת אפקה. קישט אמר, בשעתו,
כי ״טוב מנביא בעירו נביא הגר ליד ראש־עירו.״

בפעם השנייה, בהפרש של שבועיים, בין ראש־הממשלה
יצחק רבין לבין הבמאי מנחם גולן.
תקיעת־הכף הראשונה נעשתה בבכורה האמריקאית של הסרט, שהתקיימה
בניו־יורק. רבין ואשתו לאה הירבו להחמיא לשחקנים, במייוחד לאריק לביא.

הפרפר

של המיפק יורם גלובוס
היה הפרנט הבולט
ביותר בהצגת־הבכורה. יורם, שהתהדר בי
חולצת־מלמלה לבנה, התרגש עד דמעות,

במדינה

30 יח* $ר3אגז^ 1

]המשך מעמוד )29
לאחד מבתי־המרקחת אף הגיעה אם צעירה
ומבוהלת, שהתעקשה לבדוק במו־ידיה את
כל מלאי המוצצים, על־מנת לוודא ששום
סכנה אינה נשקפת לעוללה.
היחידים שפקחו עיניים תמהות למיקרא
הידיעה בעיתון, ולנוכח גל התגובות ה אדיר
שבא בעיקבותיה, היו עובדי מחל־קת־התברואה
בעיריית ירושלים ומהנדס־התברואה
העירוני, שלמה אלפי. אלה
ידעו כי כל דימיון בין הסיפור הסנסציוני,
כפי שפורסם בעיתון, לבין השתלשלות
העניינים במציאות — אינו אלא מיקרי
בלבד. גם דוברת מישרד־יהבריאות, דבו רה
גנני, החלה שואלת את עצמה כיצד,
בעצם, נופחה הפרשה לממדים מיפלצתיים
שכאלה.
גרגר־השלג הראשון במפולת האדירה
היה עירנותה של הרופאה הירושלמית ד״ר
לוסיר רוס. לפני חודשים אחדים קראה
בירחון הרפואי פדיאטריקט, המופיע ב־ארצות־הברית,
מאמר ישבו סופר על מיק רה
שאירע בניו־יורק, שם נחנק תינוק
בן חמישה חודשים מבליעת מוצץ מתוצרת
חברה ספרדית. שם החברה לא צויין כלל
במאמר. אולם, המאמר הדליק אור אדום
בראשה ישל הד״ר רום, והיא החליטה
לפקוח עין.
לפני כשלושה שבועות, בעת ביקור
שיגרתי בקריית־ארבע, הבחינה בפי אחד
התינוקות שבדקה שם במוצץ מתוצרת
החברה הספרדית נאווי. למרות שלא היתה
לה־ כל ודאות בכך, שאכן זהו המוצץ ה־
״קטלני״ שנזכר במאמר, חששה הרופאה
כי הוא עלול לסכן חיי תינוקות. וכך,
על־מנת להקדים רפואה למכה אפשרית,
פנתה למחלקת־התברואה העירונית, וביק שה
שייבדק המוצץ — שכמותו מצויים
בבתים רבים בארץ — כדי לברר את
מידת הסכנה הכרוכה בשימוש בו, אם
בכלל.

יהורם גאון מסכו
בראיון ברעד
ער אהבותיו -
וער נשואי!
^ ז הכחשתי שאני מתחתן. מה
/ /י י אני יכול לעשות? אני מתנצל.
התכוונתי אחרי החתונה לצלצל לכל אלה
שהכחשתי בפניהם, ולהזמין אותם אלי
להרים כוסית. בסך־הכל לא רציתי לשקר
או לעשות רע. רציתי חתונה שקטה, עם
חמישים בני מישפחה, קרובים וזהו. לא
רוצה עיתונאים, לא רוצה מעריצים, לא
רוצה רעש.״
ככל שהדבר ייראה תמוה — יהורם
גאון, בן 37 זמר ידוע ושחקדקולבוע,
סופרסטאר בקנה־מידה ישראלי, רווק מבו קש
עם אמא צמודה ושמועות מקיר אל
קיר — באמת אינו מבין למה זה מעניין
מישהו, שהוא מתחתן.
אבל זה מעניין ועוד איך. אחרי הכל,
המדינה כולה עקבה משך חמש־עשרה
שנים רצופות אחר הזמר בעל הקול ה קטיפתי,
מאז ימי התרנגולים דרך קזבלן
ועד רוזה רוזה. כימעט שאין אם בישראל
שלא חלמה על יהורם כעל חתן פוטנ ציאלי.
ילד־טוב־ירושלים, אוהב ;את אמא,
מנומס, נקי, מתלבש יפה, אינו מעורה
בחוגי הבוהמה, ביישן משהו, מצטנע, די־רת־רווקים
ברמת־גן ומכונית אמריקאית
צמודה. מישהו מכיר רצפט טוב יותר?
יהורם גאון נמנע בעבר מלהעניק ראיד
נות עיתונאיים. ואם העניק, נמנע מלתת
תשובות מדוייקות על חייו הפרטיים. תמיד
אמר :״זה מזעזע אותי, לדבר על ה בחורות
שאני יוצא איתן.״

חליפת־ג׳ינס
וגולף שחור
ף הנה, לפתע פיתאום, החלה נפוצה
שמועה כי יהורם גאון עומד להתחתן
עם צעירה חיפאית, תלמידת־תיכון. הסיפור
היה אבסורדי מכדי שאפשר יהיה להתייחס
אליו ברצינות. יהורם גאון, הרווק המוש בע,
עם גימנזיסטית בת? 17 זה לא נשמע
רציני.
העולם הזה היה העיתון הראשון שבדק
ופירסם את דבר תוכניות־הנישואין של
יהורם עוד לפני חודשיים, חודשיים אחרי
שהכיר את אורנה גולדפרב הצעירה.
העיתונים האחרים מיהרו לצטט, יהורם
גאון מיהר להכחיש, אולם בראיון מייוחד
שהעניק להעולס הזה הסכים יהורם לחרוג
ממינהגו, ולספר מעט על חייו הפרטיים
ועל החברה שלו.
הראיון נערך בדירתו הנאה, בת שניים
וחצי החדרים, השוכנת באחד הרחובות
השקטים של רמת־גן. על דלת הדירה אין
מצויין שם, גם פעמון־הדלת אינו פועל.
הדירה עצמה מרוהטת ברהיטים עתי קים,
עם הרבה כריות. על כמה מאלה
רקומים שמות של הצגות שבהן השתתף
גאון במשך השנים, כמו קזבלן וההצגה
שבה הוא משתתף עתה, פעם בשנה.
את הקירות מקשטות תמונות, וזו של
חוזה־המדינה, בנימין זאב הרצל, תופסת
מקום נכבד. בחדר־השינה תלוייה תמונה
גדולה של יהורם בן העשר עם זר על
הראש, שצולמה בחגיגת־הביכורים המסו רתית
של בית־ספר בית־הכרם בירושלים,
בו למד.
יהורם עצמו יושב בחליפת־ג׳ינס כחולה
ובחולצת־גולף שחורה, שונה לחלוטין מ כפי
שניראה בבכורת מיבצע יונתן. אז,
כפי שהוא אומר בעצמו ,״נראיתי כמו
מלצר. אבל מה אני יכול לעשות? היה
כתוב, תילבושת־ערב /אז שאלתי את
מנחם (גולן) מה העניין, והוא אמר:
,יהורם, אל תעשה בושות, תבוא עם עני בה.׳
אז באתי.״
הוא נבוך במיקצת, מחפש אחר המילים
המתאימות, ולבסוף מספר :״הכרתי את
אורנה לפני ארבעה חודשים, אצל חברים
בחיפה. זז היתר. מסיבה שקטה שהגעתי
אליה במיקרה. אחר־כך התראיתי איתה
עוד כמה פעמים, והחלטתי שאני רוצה
להתחתן איתה. זה היה בערך שלושה
חודשים אחרי שהכרנו. למה החלטתי ל התחתן
דווקא איתר? .קשה לי לומר. אולי

המוצץ הספרדי הקטלני

אף תינוק לא מת
במישרד־הבריאות התייחסו בחיוב ל־עירנותה
של הרופאה, והוחלט לערוך בדי קה
יסודית ואף להקפיא לפי־שעה את
ייבואו של אותו מוצץ מתוצרת נאווי,
עד שתוברר מידת הסכנה שבו. זו היתד,
השתלשלות העניינים האמיתית, כפי ש סופרה
בפי עובדי מחלקת-התברואה בירו שלים.
כיצד,
אם־כן, התגלגל הסיפור והגיע
לידיעת הציבור באורח כה מסולף ומעוות,
כעובדה מוכחת שהביאה בעיקבותיה טר גדיה
ירושלמית? הן עובדי מחלקת־התב־רואה
והן כתב העיתון שפירסם בילעדית
את הסקופ, מסכימים כי מקורה של ה טעות
בתחנות הרבות שעבר מיכתבה של
הד״ר רום. עד שהגיע אל העיתון, ב־
״טלפון ישבור״ ,נוספו אל המיכתב דיברי-
פרשנות ותוספות למיניהם, וכך לבש את
צורתו הסופית המאיימת.
כך נם קרה שתינוק שנחנק למוות בני ד
יורק, לפני שנה, מבליעת מוצץ מתוצרת
אלמונית, הפך לפתע תינוק ירושלמי ש בלע
מוצץ מתוצרת נאור ונחנק, בימים
אלה. ובכן, עתה ניתן סוף־סוף להרגיע
את האמהות המודאגות: לכל תינוקותיה
המוצצים של ירושלים — שלום. הסכנה
היחידה נשקפת להם, בינתיים, רק מ־חרושת־השמועות.

בגלל שהיא מוצאת חן בעיני. זו סיבה
מספיק טובה, לא ל יש בינינו אומנם הבדל
של 19 ישנים, אבל אני לא מרגיש ׳את
זה, וכנראה גם היא לא.
״אנשים שואלים אותי למה חיכיתי כיל-
כך הרבה שנים. אני יבכלל לא חיכיתי.
נכון שהופעלו עלי הרבה לחצים להתחתן,
מצד המישפחה ומצד בחורות שיצאתי
איתן, אבל זה פשוט לא יצא. עם אורנה
הרגשתי שאני רוצה, וזהו.

״אורנה היא בת 18 וחצי. לא מזמן סיימה
את לימודיה בתיכון, במגמה של ראיית־חשבון.
אביה קבלן, ואימה היא בעלת
המיסעדה הסינית טייוואן על הכרמל. היא
אינה עובדת, ובשנה הבאה היא מתעתדת
להתחיל ללמוד באוניברסיטה.
״בשלב מסויים הייתי צריך לבוא •אל
הוריה, שהם בני־גילי, ולספר להם על
מערכת־היחסים שלי עם בתם. אז עשיתי
את זה, והם קיבלו אותי לחיק המישפחה.
אחרת אולי לא היתה יוצאת מזה חתונה.
״אמא שלי מאושרת. האגדה שנוצרה על
יחסי עם אמי מכוערת מאד, למרות שאני
יכול להבין אותה. יש מצב ׳נתון של
מישהו שהוא בגיל שצריך להתחתן, אבל
הוא עדיין רווק. אז מתחילה חרושת-
שמועות בנוסח של, אמו לא נותנת לו.׳
לדעתי, אלה שאמרו זאת על אמי הם
בעלי דימיון קצת מצומצם. אף אחד לא
יכול לגרום עוול יותר גדול לאשה הזאת.
צריך להיות מטומטם, טיפש ואולי גם רע־לב
כדי להגיד שאשה בגיל של אמי אינה
רוצה שבנה יהיה נשוי. אשה צריכה להיות
מופרעת בשביל לרצות להחזיק את בנה
לצידה, ואמי היא בהחלט אשה חכמה
ונורמלית.
״אני יודע שאני אדם יחשוף, ואני נמצא

אורנה גולדפרב, כלתו של יהורם *און, לימין ואש־הממשדה בבמות..מיבצע יונתן

,את ח ח ענ״ו
xסתחש?

בהרבה פיות. מסתובבים עלי כל מיני
דברים, שליליים וגם חיוביים. היו זמנים
שהייתי עצוב בגלל זה. היום אני מאמין
שאני במצב שזה כבר לא עושה עילי
רושם. היו עלי אלף שמועות. ,אז תהיה
עוד שמועה אחת, מה איכפת יליד
״אני הולך להתחתן בבית־הכנסת ב ך
זכאי בעיר העתיקה בירושלים. זהו מקום
יפה שיש לי סנטימנטים אליו. כשהייתי
ילד סבי, שהיה ראש ישיבת בית־אל,
היה לוקח. אותי אליו. הוא גר אז ברחוב
היהודים, ולבית הזה אני מקווה שאורנה
ואני ׳נעבור עם הזמן.
״אני לא מתרגש באופן מייוחד, למרות
שזאת הפעם הראשונה שלי ואני כבר בן
.37 אורנה גולדפרב היא האשה שביד,
בחרתי. היא ;אשכנזיה, אבל עם קצת שטי־פת־מוח
היא עוד תהיה ספרדיה כהוגן.
בינתיים, אחרי החתונה, נתגורר בדירה
שלי. אני מקווה שזכותי להתגורר בבית
סבא, שביתו שברחוב היהודים רשום ב טאבו,
תתממש ונוכל לעבור לירושלים.״

אמא בכ ת ה
כל הסרט

ביו הכלה והאמא ״״•ס״גב?׳^בש
לבין כלתו, אורנה גולדפרב, בהצגת־הבכורה החגיגית של הסרט
״מיבצע יונתן״ שבכיכובו. היתה זו הופעתה הפומבית הראשונה

של אורנה לצידו של יהורם, אחרי שהכחיש נמרצות את הידיעה
שפורסמה לראשונה בהעולם הזה, שעל־פיה הוא עומד. לשאת
אותה לאשה. אורנה, בחליפת־קטיפה ירוקה, המתכוננת להתחיל את
לימודיה באוניברסיטה בשנה הבאה, נראית בוגרת מ־ 18 שנותיה.

ך ! ניגוד לשמועות, אורנה עדיין אינה
מתגוררת עם יהורם בדירתו, וכנראה
גם לא תעבור לשם עד אחרי החתונה. היא
מוסיפה ליגור בבית הוריה בחיפה, ומקיימת
עם החתן שלה קשר טלפוני מתמיד. היא
באיה אליו לרמת־גן רק בסופי־,שבוע.
בינתיים מסייע סיפור־אהבתם של יהורם
גאון ואורנה גולדפרב להוסיף עוד נידב ד
למסע־הפירסום הקולני של הסרט מיבצע
.יונתן, שבו הוא מגלם את דמותו של יוני.
יהורם מקורב מאד לאותה יחידה מובחרת
שביצעה את הפשיטה על אנטבה. הוא
הכיר את יונתן נתניהו באופן אישי.
אחת הסצינות המרגשות ביותר בסרט
היא זו שבד, פוקח יוני הפצוע את עיניו
לרגע, ומייד עוצם אותן שוב ; לנצח. מספר
יהורם :״בעת צילום הסצנה הזאת אירע
דבר־מה שריגש אותי במייוחד. לפי ה תסריט
הייתי צריך לפקוח עיניים, ומייד
לעצום אותן. והנה, כשפקחתי את העיניים
ראיתי לפני את היועץ הצבאי של הסרט,
תת־אלוף אברהם. ארנון, שהיה מקורב
מאד־מאד ליוני. הוא עמד שם ויחי את
הרגע, ובכה.
״בכלל, כל המעמד היה אמיתי ועצוב.
אמא שלי, למשל, בכתה כל הסרט. אצלה
זה מתערבב ביחד, גם מה שהיא רואה
בסרט וגם זה שאני הבן שלה. החברה שלי
בכתה לאורך כל הסרט, ואני חושב שיש
יופי בנאיביות שבה היא קיבלה יאת ה דברים
כמו שהם. בכלל, היא היתד, בשוק.
בסך־הכל בת שמונה־עשרה וחצי, זפיתאום
היא יושבת ליד רביו והוא משוחח איתה,
לוחצת ידיים עם הנשיא ועם גולדה מאיר.
בשבילה זה היה עניין גדול מאד.״

שרית ישי

משל

בטוח מביטוח

1מחנה אחד * ט

^ 6רמת גולן

(המשך מעמוד )21
סד. ועמירם שבח) ,פרופסור ג׳ו פוקס,
עמוס קינן, אורי אבנרי, יוסי אמיתי (חבר
קיבוץ גבולות, מיזרחן) ,חיים ברעם (בנו
של שר־ד,עבודה) ,פרופסור גידעון גילת
מחיפה, רן כהן (ועימר כמה מפעילי מוקד,
ביניהם דורון גלעזר, לב גרינברג, דן דרין
ודויד הייטנר) ,אלוף (מיל ).מתי פלד, ד״ר
נעמי קים (סוציולוגית מירושלים) ,בועז
עברון. אמנון זיכרוני ויאיר צבן, שלא
נכחו במקום, צירפו את חתימותיהם ל מחרת
היום.

(המשך מעמוד )31
דון, שבו התקיימה לאחר־מכן מסיבה רבתי.
מנחה הערב היד, גם הוא, כיאה לערב
כולו, כוכב נודע. חיים יבין, קריין הטל וויזיה.
בחליפה חומה, עמד על הבימה
המקושטת והקריא כתום הר,קרנה את שמו תיהם
של ברי־המזל מבין השחקנים ש־אלומת־אור
האירה אותם ושזכו לתשואות
מצד הקהל.

צבעים שונים

ונזקי התאונות
ח שבוננו
כחבר מועדון מ.ש.ל, יתוקנו הנזקי ם החצוניים במכוניתך
בגבול השת תפו תך העצ מי ת
בפוליסת הביטוח, ברשת של
ו 2מוסכים מור שים באזור המרכז.
ובנוסף לכך תהגה:
מבדיקת הכנה לססס במכוני הדרום• שלוש רחיצות רכב לשנה
ב״רחץ וסע״• יעוץ משפטי בנושא הרכב• השתתפות בפעילות
חברתית ענפה• השתתפות בהגרלת ״הנהג הזהיר״ של המועדון

חייג 456966־ 02 ונציג המועדון יגיע לביתר.

ך*ן שימחה היתה ספונטאנית. בקומו
( 1לברך, הסב אליאב את תשומת־לב ה חותמים
לעובדה שנעלמה מעיניהם עד ל אותו
רגע. על קירות חדר־עבודתו של לובה
אליאב תלויים תצלומים גדולים, המסמלים
את התחנות השונות בדרך חייו. איכשהו,
ישבו המסובים, במיקרר״ כך שסדר ישי בתם
תאם מאד את התמונות.
יעקוב ארנון, מנכ״ל מישרד־האוצר ל שעבר,
הקשיש בחבורה, בילה אח ימי
הכיבוש ההולנדי במולדתו ההולנדית, כש הוא
מחופש כפקיד־ממשלה הולנדי נוצרי.
הוא ישב במיקרה תחת תמונת אוניית־מעפילים,
זכר לימים שבהם היה אליאב
.פעיל בהעפלה.
סעדיה מרציאנו ישב במיקרד, תחת תצ לומו
של יהודי מארוקאי זקן, ארוך־זקן
וחרוש־קמטים, שסימל את התקופה שבה
היה אליאב פעיל בקליטת העלית.
עמוס קינן ואורי אבנרי ישבו במיקרו.
תחת תמונה שסימלה את הרעיון המרחבי
— תמונת החבל האיראני, שבו ניהל אלי אב
מיבצע גדול של פיתוח והתיישבות.
אבל לא היה צורך בתצלומים כדי ל הדגיש
את המיגוון הרחב של הנוכחים.
המחנה שקם אינו מיפלגד. חדשה, וגם
לא תנועה מאוחדת. זהו מערך של כוחות
פוליטיים, תנועות ואישים, בעלי צבעים
שונים. אנשי מוקד הם סוציאליסטים.
אליאב מגדיר את עצמו כסוציאל־דמוקרט,
על-פי ההגדרה האירופית הקלאסית. אנשי
העולם הזד. מגדירים את עצמם כליברלים,
בעלי תודעה סוציאלית. כמה מן האישים
שהצטרפו, כמו מתי פלד, הם אנשי ה מרכז.
אליהו אלישר, שהצטרף למחנה,
נמצא ימינה מן המרכז.
דווקא זהו מקור כוחו של המחנה החדש.
הוא מיקשה אחת רק בעניינים היסודיים
המאחדים אותו: התוכנית המעשית ל השגת
השלום והשאיפה לשיוויון חברתי.

חלוקת מקומות הישיבה סודרה כך ש השחקנים
הראשיים ישבו בין הא״חמים
במקומות המכובדים. כך, למשל, ישבה
אורנה, חברתו הצעירה של יהורם גאון,
לצידו של ראש-ד,ממשלה. הצעירה ההמו מה
ענתה בקושי לשאלותיו של רבין, ש ניסר,
להיות אליה נחמד. גולדה ישבה
לשמאלו של יהורם גאון ונראתה, במהלך
ההקרנה, כל־כך מרוכזת בסרט עד כי
נדמה היה כי נפלה עליה תרדמה.
והיו מנהיג תנועת שלומציון האלוף ב מילואים
אריק שרון ואשתו לילי, שאינם
מפספסים אף פרמיירה. והיה גיבור מיבצע
אנטבה תת־אלוף דן שומרון, שבא בבגדים
אזרחיים עם בתו ענת ואשתו־לשעבר מירי,
שאיתן חזר לגור באחרונה. בקיצור, כולם
היו שם.

מי לא
£4א היו החטופים עצמם ובני־מיש־
/פחותיהם, שלא לדבר על החיילים ש נטלו
חלק במיבצע המזהיר. אלה, כנראה,
לא היו זוהרים דיים לקשט את הפרמיירה
הנוצצת א־לד, הוליווד, שבהזמנה אליה
נכתב בפירוש :״תילבושת־ערב חובה.״
כתום הקרנת הסרט יצאו הנשיא וראש-
הממשלה ורעיותיהם ראשונים מן האולם
ומייד אחריהם מנחם גולן ואשתו רחל, עם
המפיק יורם גלובוס וכל השרים, ועלו ל-

בכל החזיתזת

אנחת נחסל את הז׳נקים!
כמה פעמי ני סי ת להפטר מהז׳ וקים ולא
הצלחת? לאחר חי טוי שלנו, אנו מחס לי םאת
הז׳וקי והחרקיםואת מקבלת תעודת
א ח ריו ת לשנה.
מודיעין 18ר״ג, טל6*5 790114 אילת, טל 3012 .־.059
היתר משרד הבריאות . 21 :רש׳ עסק 181/75

אי תן ע מי חי הדגרת מזי קי ם
קבלת מודעות לכל העיתונים
במחירי המערכת
מגחר גדול של תמונות ופלקטים של
נדולי האיור המודרני והקלאסי —
הדפק ח

מקצועית של פלקטים ו*

תמונות.

״לוטוס״,

ת״א, רח׳ אלנבי 101

(מול בית־הכגסת הגדול)
ס פירשם אידיאל
אבן גגירול 110 תל־אביב
(פינת אנטוקולסקי)
טלפון 227118 ,227117

הניח חופשית

כאן גם התשובה לשאלה: מניין
4י) מקווה המחנה החדש לקבל את רבבות
הקולות החדשים שהוא מייחל להם? ממי
הוא רוצה לנגוס?
התשובה היא: מכולם.
אנשי מוקד עומדים במאבק כפול —
נגד רק״ח, בשל צמידותה למוסקבה, ונגד
מפ״ם, בשל כניעתה למיפלגת־ד־,עבודה
בעלת י״ד העיקרים של ישראל גלילי.
לובה אליאב וחבריו פונים במייוחד אל
בוחרי מיפלגת־ד,עבודה. לרבים מאלה, ש אינם
רוצים להצביע בעד מיפלגד. של
שימעון פרס ומשה דיין, של תוכנית
גלילי, של המדיניות האנטי־פלסטינית של
יצחק רבין, יש עתה כתובת חדשה.
תנועת העולם הזד, פונה, מעצם מהותה,
אל קהל שוחרי השינוי והרפורמה. זהו קהל
ליברלי, המואס במימסד הקיים, שאימץ
לעצמו במרוצת השנים את רעיונות ה עולם
הזה, אך שלא היד, מוכן להצטרף
לתנועה קטנה ומבודדת.
הפנתרים פונים, כמובן, אל הקהל בשכו נות,
המבקש כוח שיילחם לשיוויון, אך
שאינו רוצה לתת את ידו לרסיסים עדתיים
המנהלים הסתה גיזענית. המחנה הרחב
שקם עתה, המאחד אשכנזים וספרדים ל פעולה
סוציאלית משותפת, יכול למשוך
ציבור זה.
זוהי חזית רחבה, בעלת אפשרויות רבות.
תירגום אפשרויות אלה לשפת ההישגים
המעשיים בקלפי תלוי בגורמים רבים —
החל ברוח־הקרב ובכושר־הפעולה של ה מחנה
החדש עצמו, וכלה במצב־הרוח ה ציבורי
ביום הבחירות.
את השם נתן למחנה זה לובה אליאב:
״שלי״ ,ראשי־התיבות של ״שלום לישראל״
וגם ״שיוויון לישראל״ .אפשר לומר גם
״שינוי לישראל״ ו״שפיות לישראל״.
קרא לובה, בהתלהבות :״שלי — שלך
— שלנו — של כל עם ישראל !״

עוזר־הבנזאי קן גלובוס, קרוב־מישפחתם
של נזנחס גולן ויורם גלובוס, הופיעה ל־פרמיירה
בשימלה בעלת מחשוף נדיב.
הרים כוסית במועדון הפיקוקס שבכיכר
אתרים. רק אחרי שנבחרי העם שתו את
הוויסקי שלהם הורשו השחקנים ושאר ה אורחים
לבוא בשערי המועדון, השוכן מעל
לקולנוע.
שם זרמו השמפניה כמים וד,נקניק כיין.
מנחם גולן רקד שייק עם בנותיו נעמי
ורותי, צ׳יצ׳ רקד עם צ׳יצ׳יתו, הזמרים
צביקד, פיק ועקיבא נוף רקדו עם אד,רונה
דיין, שרקדה גם עם אסי. הבמאי אוטו
פרמינג׳ר רקד עם העיתונאית מירה אברך
שהביאה אותו. רק יהורם גאון לא רקד.
הוא ישב כל הערב כמו ילד טוב בין
האמא שלו לבין חברתו הצמודה החדשה
והצעירה אורנה גלדפרב, הנראית מבוגרת
משמונודעשרד, שנותיה המוצהרות.
אחר־כך, בשתיים בלילה, כשד,וויסקי
אזל ורחבת־הריקודים התרוקנה, וכל ה שמנת
והסולת פרשו הביתה, יכול היה
מנחם גולן לנשום סוף־סוף לרווחה. היה
זה, ללא ספק, יומו הגדול ביותר.
ה עו ל ם הז ה 2064

ובכן, זה קרה. אחרי צירי״לידה קשים נולד, במזל
טוב, איחוד מחנה השלום והשיוויון. לין הנולד ניתן
השם ״שלי״ (ראה עמודים .)20-21
אצל רבים מחברי תנועתנו ואוהדיה, היתה התגובה
הראשונה התפרצות של שימחה: סוף־סוף ! שהחיינו !
אצל אחרים היתה התגובה הראשונה שונה לגמרי
— מבופה, פיקפוק, תדהמה, וגם התנגדות. חברים
מודאגים שאלו אותנו: למה? האם לא ניאלץ לוותר
על עקרונות הקרובים לליבנו ן האם לא נצטרך להנמיך
את קולנו, שדיבר עד כה בשפה כה ברורה ונוקבת ז
היו גם שאמרו בכנות :״אני מאמין שאורי אבנרי
חסר בכנסת, והייתי מוכן לפעול כדי להחזירו לשם.
אך מדוע אפעל למען רשימה, שבה הוא מופיע רק
במקום השלישי י״
לבטים ופיקפוקים אלה באו מפי אנשים שהם
אוהדים מושבעים לתנועתנו ולרעיונותיה, והם לגיטימיים
בהחלט. אשתדל להסביר כאן מדוע אני מאמין שאיחוד
זה הוא חיוני, ומדוע הפיקפוקים צריכים להיעלם.

נימוק זה לבדו די בו כדי להצדיק את האיחוד.
הוא מחסל פחד זה במכה אחת. הוא מבטיח ששום
קול לא יתבזבז, שכל קול, הניתן לשלום ולשיוויון,
יקבל את מלוא מישקלו.

אש המי ל תמה
שאלה אחרת, שחזרה בכל חוג־בית שלנו (וגם של
מוקד) ,בדייקנות של שעון, היתה: מדוע אינכם יכולים
ללכת יחד ז אתם מטיפים לשלום עם אויבינו הקיצוניים
ביותר, אך אינכם מסוגלים להגיע אף לשלום ביניכם
לבין עצמכם ! איך תדברו עם עראפאת, אם אינכם
מסוגלים לדבר איש עם רעהו ן
זהו היגיון פשוט ובריא, ואין נגדו כל נימוק.
אילו הלכנו שוב ברשימות נפרדות, אחרי שנה של
ישיבה-בצוותא ב״מועצה הישראלית למען שלום ישר-
אלי-פלסטיני״ ,היינו הופכים — בצדק — דמויות מגו־

קאריקטורה מרושעת

תחילה, הערה אישית-למחצה: אל נשכח לרגע כי
אנחנו הצענו איחוד זה, מאז נובמבר .1970
אז, לפני יותר משש שנים, פירסמתי ב״הארץ״
את המאמר ״מתקרב רגע האמת״ ,ובו קראתי לאיחוד
זה בדיוק. לא היתה תגובה. חזרתי על תביעה זו ערב
הבחירות של ,1973 והשקעתי שעות ללא־ספור במאמץ
להגשמתה. המאמץ נכשל.
כאשר אך הוכרז על הבחירות הנוכחיות, חזרתי על
דרישה זו בתוקף, ואף ניסיתי לשרטט קווים להגשמתה
במציאות הנוכחית. מה שקם השבוע דומה מאד ל-
שירטוט זה, מבחינת השם, התוכן, ההרכב התנועתי
והציוות האישי.
אני יודע שרבים האמינו כל העת כי אין זה אלא
תכסיס מצידי, וכי בעצם אני מעמיד פנים רק כמי
שרודף אחדות. אני מצטער אם גם כמה מידידינו נתפסו
לדיעה זו.
במשך שנים היו שדאגו לתאר אותי כאדם המתנגד
לאיחוד, כמין מאקיאוולי חורש-מזימות, שאינו מוכן
להשתייך לכל מחנה אלא-אס-כן הוא עומד בראשו.
לא הסכמנו בעבר לאיחוד למען איחוד, כאשר נדרש
מאיתנו לוותר על העיקר, על עקרונותינו הבסיסיים
בענייני שלום, רפורמה וצדק חברתי. לא היינו מוכנים
לקנות כיסאות במחיר בגידה בשאיפותינו. לי, אישית,
לא היה מעולם כל עניין לשבת בכנסת, אם פירוש הדבר
שלא אוכל לפעול שם על־פי אמונתי ומצפוני( .הוכחנו
זאת באחרונה שוב, כאשר עלה הרעיון שנשתף פעולה
עם רק״ח, תמורת מקום בטוח ברשימתה).
אולם הסיכוי להקמת איחוד אמיתי, מערך של
כוחות שבו נוכל לשמור על עיקרינו, קסם לנו תמיד.
הצעותינו בכיוון זה היו לא רק כנות — הן הביעו את
שאיפתנו העמוקה ביותר. וברגע שצצה — כימעט במפתיע
— האפשרות להקים מערך כזה, הושטתי לה את
ידי בלי היסוס של רגע.
לא היתה לי כל בעייה ״להסתפק״ במקום השלישי
ברשימה המשותפת. שהרי אני עצמי הצעתי מקום זה,
לפני כמה חודשים, כאשר העליתי את ההצעה להקמת
מערך־בחירות בבחירות אלה. המקום נובע מהערכה
מציאותית של הכוחות הקיימים במחנה-השלום, והיה
זה חטא בל-יכופר אילו הנחתי לשיקולי-סרק של כבוד
ויוקרה לחבל בסיכוי הגדול.
הייתי שלם עם עצמי כאשר הצעתי את ההצעה,
ואני שלם עם עצמי כאשר אני תומך בהגשמתה. אולי
זה ירגיז קצת את משמיצי, שכמה מן ההשמצות ה־
.חביבות עליהם ביותר הופרכו השבוע. הם יצטרכו
להמציא השמצות חדשות. אבל זוהי הבעייה שלהם.

הצלת קולות

אחרי הקדמה אישית זו, הנה הנימוקים העיקריים
בעד הקמת המחנה :
בעשרות חוגי־הבית, שבהם כבר השתתפתי במערכת-
בחירות זו, עלתה שוב ושוב השאלה המודאגת: האם
בטוח שתעברו את אחוז־החסימה ז האם אין סכנה
שאבזבז את קולי׳ ואעזור לליכוד, לד״ש או למערך י
אני בטוח שהיינו יכולים לעבור את אחוז״החסימה
בלי בעיות — לולא פחד זה. הפחד מפני אחוז-החסימה
היה גרוע מאחוז-החסימה עצמו. הוא עלול היה למנוע
מאלפי אוהדים מושבעים של רעיונותינו לתת לנו את
קולם, כדי שנוכל להגשימם.
אותם בוחרים פוטנציאליים קראו בסיקרי דעת-
הקהל בעיתונים (ולא משנה מהי מידת מהימנותם)
שאף לא אחת מרשימות״השלום תעבור את אחוז״
החסימה. הם היו עלולים לברוח בהמוניהם למיפלגות,
המובילות את המדינה למילחמה הבאה.

להיפך, כאשר יצרנו את תנועתנו ב־ , 1965 יש מאין,
רצינו בפירוש לאחד ליברלים וסוציאליסטים, על סמך
הצעות מעשיות לפיתרון בעיות המדינה, מבלי להניף
דגלים בעלי צבע זה או אחר. רצינו להקים גוף שיהיה
רחב למדי לבטא מימון רחב מאד של דיעות וגישות,
ושיהיה מאוחד בפעולה להגשמת הרפורמות הדרושות.
ואכן, באו אלינו, ב־ ,1965 אנשים מכל קצות ה במה
הציבורית. באו חברי קיבוצים של השומר־הצעיר,
יוצאי מק״י ועוזבי מפ״ם, ובאו אלינו רבים מל״ע
ומהמיפלגה הליברלית, ואחדים אף מחרות. ובעיקר :
אלפי אנשים בלתי״מיפלגתיים, שלא חיו פעילים עד
אז, ושהחליטו שאינם יכולים עוד לעמוד מנגד. מבחינה
זו נתמלאה מישאלתנו.
אולם לא נתמלאה מישאלתנו להרחבת המחנה
הזה מבחינה כמותית. אחרי הקפיצה הנחשונית הראשונה,
שהכניסה אותנו לכנסת (דבר שנחשב עד אז
בבחינת משימה בלתי-אפשרית) ,לא באה ההתפשטות
שייחלנו לה. המימסד וכלי״התיקשורת הצליחו לכתר
ולבודד אותנו, להקים סביבנו חומה של שינאה, ובמשך
שנים ארוכות לא הצלחנו לפרוץ אותה.
גם הפעם, אחרי כישלוננו בבחירות האחרונות,
התגייסה התנועה במלוא כוחה ומירצה לקראת הבחירות
החדשות. אלפיים איש התפקדו לפעילות, תוך
ימים אחדים 1500 .חתמו על טופס הגשת הרשימה
החדשה. אלפים באו לחוגי״הבית שלנו. ושוב, ראה זה
פלא, זהו אותו מימון רחב מבחינת המוצא המיפלגתי,
הגיל, המעמד, המיקצוע, האידיאולוגיה.
משום כך לא צריכה להיות לנו שום בעייה לגבי
ההשתתפות במחנה שבו מצויים סוציאליסטים כמו
אנשי מוקד, סוציאל־דמוקרטים כמו אנשי לובה אליאב,
ליברלים בעלי תודעה סוציאלית כמונו, ואף אנשי ימין
בעלי״מצפון כמו כמה מראשי ״המועצה הישראלית למען
שלום ישראלי-פלסטיגי״.
יש להניח כי לתנועה אידיאולוגית מובהקת, כמו
מוקד, הדבר קשה הרבה יותר.
יחד עם שותפינו במחנה זה, אנו פורצים מן הבידוד.
לא עוד רסיסים קטנים, לא עוד קבוצות ותנועות
קטנות. הפעם יש סיכוי של ממש להקים כוח פוליטי
שיוכל לא רק למתוח ביקורת, להתריע ולהזהיר, אלא
שיהיה צורך להתחשב בו בהכרעות ממשיות. זהו הסיכוי,
ולמענו זה כדאי.

מעבר להוודיח

אבנר׳ ,אליאב וזסזני בכוס־היסזד
חכות, טרף קל לפיליטונים של שוחרי חמילחמה וה־סיפוח.
היינו מרגיזים אלפים ורבבות של אוהדים
פוטנציאליים, שהיו מפנים את ראשיהם בבוז ונותנים
את קולותיהם לרשימתו של יצחק רביו. כך היו אובדים
קולות רבים, וחיו מזינים את אש המילחמה תחת
שיאדירו את אבוקת השלום.

חיים ומוות
אין ספק שקיימים חילוקי-דיעות גדולים וחשובים
בין תנועת העולם הזה, מוקד והכוחות האחרים שהצטרפו
למחנה. אין טעם לזלזל בהם, או לטשטש אותם.
אולם אנו מאוחדים כיום בעניין הנוגע לחיים
ולמוות: הדרך לשלום. אם השלום חשוב לנו, אם אנו
מאמינים באמת ובתמים כי הוא חשוב מכל דבר אחר
בחיי המדינה — איך זה נניח לעניינים פחות חשובים
לפלג אותנו במערכת־בחירות הרת״גורל ! אילו כך נהגנו,
מי היה יכול להאמין להבא לכנות דברינו ן
מאחדת את הכוחות האלה גם השאיפה העמוקה
לצדק סוציאלי, ליתר שיוויון, למישטר הומאני יותר.
אומנם, במישור זה אנו מדברים בלשונות שונות, ובידינו
דגלים אידיאולוגיים שונים. אולם נכון גם שכימעט
בכל הכרעה מעשית, על עניין מעשי העומד על סדר
חיום, היו תשובותינו שוות או דומות. בשתי תקופות״
כהונה בכנסת, ובשתי תקופות־כחונה בהסתדרות, לא
היה כימעט אף מיקרה אחד שבו לא הצביעו נציגי
הכוחות האלה ביחד.
לתנועת העולם הזה קל יותר להתמודד עם בעייה
זו מאשר לתנועת מוקד, למשל.
כי אנחנו לא היינו מעולם תנועה ״אידיאולוגית״.

ושיקול נוסף, שאין להמעיט מחשיבותו.
עוררנו תיקוות גדולות בעולם ביכלל, ובארצות הערביות
בפרט. גרמנו לכך שיאסר עראפאת יוכל להעז
ולקום במושב המועצה הלאומית הפלסטינית ולהצהיר
בפה-מלא, כפי שעשה השבוע, שהוא תומך אישית במגעים
עם כוחות״השלום הישראליים.
למגעים האלה הלכנו יחד. מול מנהיגי אש״ף ישבתי
יחד עם לובה אליאב, מתי פלד, מאיר פעיל, יעקוב
ארנון והאישים האחרים׳ שהצטרפו למחנה החדש.
בכל השיחות האלה שאלו בעלי־שיחנו: מה כוחו
של מחנה״השלום הישראלי ז מה תעשו בבחירות הבאות
! לאילו הישגים תגיעו 5
ידענו שאין אלה שאלות-סרק. לבעלי-שיחנו חשוב
להוכיח לחבריהם כי אנו מייצגים כוח חשוב, הגדל
והולך. ככל שיגבר כוחנו, כן יתעודד מחנה היונים
שמעבר לחזית.
איך היינו נראים, אילו הלכנו לבחירות אלה בכמה
רשימות קטנות, מפולגות ומפוצלות? מה היתה התוצאה
במחנה הפלסטיני, אילו נסתבר ב״ 18 במאי כי
כל המחנה הזה לא עבר את אחוז־החסימה, או עבר
אותו אך בקושי ז
גם שיקול זה מחייב אותנו להתאחד, להשקיע
את הכל במאמץ משותף ונמרץ, להשיג ביום־הבחירות
הישג אשר יכה גלים בעולם ובארצות השכנות. זוהי
חובתנו, ואל לנו להשתמט ממנה.

הארמגיה השלישית
אנחנו יצורים רציונליים. שיקולי-חהיגיון צריכים
להכריע לגבינו.
שיקולים אלה מובילים כולם בכיוון אחד — בעד.
משום כך הלכנו למערך זה בלב שלם, ונעשה כמיטב
יכולתנו כדי שיהפוך עובדת-קבע במפה הפוליטית.
צירפנו את חטיבתנו לאוגדה, בעלת כושר-לחימה
גדול הרבה יותר. נקווה כי בהמשך הדרך תהפוך האוגדה
לארמיה, שתביא את רעיונותינו אל הניצחון.
חארמיה השלישית, שתתייצב מול הארמיה של שוחרי״
הסיפוח והארמיה של אובדי-הדרך.

אור א ס רי
1 35

אוהד ארמוני שר קבוצת הנועל ומת־גן, משקו בהבעות בניו את

הראש שמתחת ונתר
^ גלי־זיעה נטפו מפניו של דלף
\ | קליין 44 מאמן מכבי תל-אביב.
המתח לקראת סיום המישחק מול הפועל
רמית־גן ( 87:108 למכבי תיל־אביב) נתן בו
את אותותיו.
עם שריקת־הסיום לא יכול עוד קליין
לשאת את המתח העצום, והוא שלח ״אצ בע
משולשת״ לעבר אריה מליניאק, מאמן
הפועל רמת־גן, כאומר לו :״דפקנו אתכם
עד העצם ! טיפסתם לי על העצבים !״
עשרת אלפי הצופים שנשארו יושבים
במקומותיהם גם אחרי שריקת״הסיום, ציפו
לראות את ג׳ים בוטרייט וחבריהם נישאים
על כפיים! .אך להפתעתם, דווקא רלף קליין
היה גיבור הניצחון. הוא זה שהבטיח ל קבוצה
את כתר־האליפות בפעם השמינית
ברציפות.
רלף קליין היה זה שנישא על כתפיים
יותר מכל כדורסלן אחר. כל מי שעמד
בדרכו לחדר־ההלבשה טפח על שיכמו
והעניק לו נשיקת־תודה.
״הניצחון של מכבי,״ אמר שמואל יע־קובסזן,
מאמנה של הפועל תל־אביב, אשר

שימש כפרשן־הרדיו במישחק ,״היה ניצ חון
טאקטי. רלף קליין, בניהול נכון, ניצח
את מליניאק חסר־ד,ניסיון.״
לאיש לא זכורה עונה כה מוצלחת ל מכבי
תל־אביב כמו זו הנוכחית. זאת,
למרות העובדה שבשנים האחרונות לא
השתנה סגל כדורסלניה באורח בולט.
מאמנה של הקבוצה ומי ׳שגדל על ברכיה,
מנתח את הסיבות להצלחת השיא של מכבי
תל־אביב העונה.

אומר רק! קליין:

״אחד הכללים בכדורסל הוא, שאם מאמן
רוצה שקבוצתו תצליח הוא זקוק לשני
שחקנים טובים, שיאיישו לו את שני ה תפקידים
המרכזיים בקבוצה: שחקן־ציר
ומרכז־המישחק.
״במכבי תל-יאביב היו תמיד בעיות של
מציאת שחקן־ציר. לפני תחילת העונה,
זה מה שהיה חסר לנו. ואז הגיע אלינו
אולסי פרי, ושינה את יכולתה של הקבוצה
בצורה בולטת. התמזל מזלנו, שמצאנו
שחקדציר שהוא גם ריבאונדר טוב וגם
קלע טוב. אולסי פרי הוא מציאה כשרה.

אי-אפ^ר היה למצוא כדורסלן טוב ממנו,
בכסף שהיה לנו.
״אני לא אומר שלא היו לגו שחקנים
אחרים על הכוונת. אבל פשוט, למכבי
אין מאות אלפי דולרים לקנות כדורסלנים
כמו, למשל, בוב מורס ממובילג׳ירג׳י וא רזה.
מציאת כדורסלן טוב, במחיר נמוך
יחסית — זו היתה המשימה העיקרית
של ההנהלה והקבוצה גם יחד.
״הצלחת הקבוצה העונה נבעה גם מ עלייה
בכושרם של כדורסלנים בקבוצה.
ג׳ים בוטרייט שמר על אחוז קליעה גבוה
ביותר. בעבר היתד, לי איתו בעייה: הוא
לא היה משחק חזק בהגנה. ואילו השנה
הוא הפך ריבאונדר מיספר שניים (׳אחרי
אולסי פרי) .אילו היה לבחור הזה יותר
כוח פיסי, הוא היה מגיע לדרגה של בוב
מורס.
״לו סילבר, העונה, למרות שנפצע ב מהלכה,
שמר על יכולת די גבוהה. הוא
כדורסלן עם הרבה ידע. הוא יודע לשמור,
ויש לו מסירות יוצאות־מן־הכלל. את סיל-
בר, בוטרייט, ברודי, מנקין ופרי לא צריך

ללמד כדורסל. את העבודה הם יודעים. רק
צריך להגיד להם, :חבר׳ה, אני רוצה ש תשחקו
ככה ולא ככה׳.
״נוסף לאולסי פרי שקיבלנו העונה,
קיבלנו בחזרה את מיקי ברקוביץ, שלא
שיחק בעונה שעברה. היום מתברר, שבכל
מישחק שמיקי הצטיין בו (עם צ,ס.ק.א,
זבריובקה ברנו, מאס פילס מאליו והפועל
רמת־גן) ,הקבוצה היתד, בכושר מצויין.
מיקי הוא פוטנציאל עצום. יש לו תכונות
גופניות יוצאות־מן־הכלל, יש לו שליטה
ומהירות מלידה. הבעייה אצלו היתד, רק
פזיזות וחוסר־אחריות. לפעמים הוא הע דיף
את התנועה היפה על-פני הקליעה או
הפריצה לסל בצורה הפשוטה. אני משוכ נע,
שמיקי הוא עוד צעיר ( )23 ונמצא בקו
עלייה. אני מאמין שאם הוא ימשיך בצורה
הזו, הוא יהפוך אחד הטובים באירופה.
״האמת היא, שהצלחה זה דבר די מור כב.
קשה לי להגיד, שביגלל מיקי ברקוביץ
ואולסי פרי הגענו לשיא. מתוך ניסיוני
האישי, אני נוכח לדעת שלמכבי תל-אביב
היו גם שחקנים אמריקאים מצויינים וזה

מכבי ת״א, ולו קליין, קופץ, מוחא, מריע וניצחון ונישא ער כתפ״ם

וכדורסלן במכבי תל־אביב שעולה היום
לשחק, אין לו בעיות שאפשר למצוא אצל
כדורסלנים אחרים בקבוצות שוניות. ה הנהלה
מביאה את הכדורסלן לידי כך
שבשעת המישחק, כל מה !שבראשו זה רק
ההצלחה. והלוואי שלי, כשהייתי כדורסלן
במכבי, היה רק חלק מהתנאים של היום.
הכל השתנה, מקצה אל קצה. אני לא
מתערב כמה צריך לתת לכדיורסלן מסויים,
וההנהלה לא מתערבת בשיקולים המיק־צועיים
שלי. זהו מצב שקשה למצוא
שכמותו בקיבוצה אחרת בישראל.
״העונה מתאמנים במכבי כימעט בכל
יום. ייש כדורסלנים שמתאמנים פעמיים
ביום. וכשאריה דווידסקו לוקח כדורסלן
לאימון־בוקר, הכדורסלן יופל מהרגליים
בסוף האימון. אני נזכר בשנים עברו ב מכבי:
מי חשב על אימון בכל יום? כש אני
שיחקתי (בשנות ד60 התאמנו פע מיים
בשבוע. היום, השחקנים במכבי מש קיעים
יותר זמן בעבודה, מפני שהם
מקבלים משכורות שאפשר לחיות מהן.
״בכל המרכיבים של הצלחת הקבוצה,
אני רואה את הקהל שלנו כגורם מכריע.
אחרי כמה שנות אכזבה במישחקי גביע־אירופה,
כשהקבוצה לא היתד, מסוגלת לע בור
אפילו את חצי־הגמר, הקהל חש תיס־כול.
השחקנים הרגישו שהם חייבים, אחת
ולתמיד, לפצות את הקהל.
י ״אני, אישית, מכיר אוהדים משוגעים
של מכבי, אוהדים ׳שמוציאים את הנשמה
כשאנחנו משחקים; האמת היא שכשאנחנו
מפסידים, קשה לי להביט להם בעיניים.
מגיעה להם קצת נחת, לפחות עד החורף
הבא. לא הייתי יודע מה לעשות, אם היינו
מפסידים את הכתר להפועל רמת־גן.״

מתנו!!

אבי ספנצר ,״מנהיג״
אוהדי הפועל רמת־גן,
נראה בתמונה כשהוא נבלם על־ידי שוטר
המונע ממנו לקפוץ לזירת היכל־הספורט.

ןיך 1 1י! 1ן חמישה הכדורסלנים הגבוהים במישחק (משמאל לימין)
1 \ 1ץ 111ך ן
• י 11 11 1 1ג׳ים בוטרייט, מטיב שלכטאר, אריק מנקין, רוני לנג
•יי 1י
ולו סילבר, מצפים בדריכות לכדור החוזר. במישחק בין מכבי תל־אביב והפועל רמת־גן,
היוו הרמת־גנים יריב שקול, תודות לשני הגבוהים, שלכטאר ולנג ולקלע חנן קרן.
בכל־זאת לא הלך. סטיב צ׳ובין, למשל,
לא השתלב מבחינה חברתית. מה שאמר
לו המאמן הוא לא תמיד ביצע. שיחק
בשביל עצמו. אולסי פרי הוא רק פחות
משנה במכבי, והוא מתנהג בבר כאילו
הוא משחק ארבע שנים. אני יודע שכמה
קבוצות באירופה בחנו אותו ולא רצו
לקחת אותו. באה מכבי, חתמה איתו על
חוזה, וגילינו אצלו תכונות מצויינזת.

תמורה
של נחת
ל ורם השום אחר הוא המישמעת
/ /ל • הטאקטית. לבצע הוראות של מאמן.

העונה הרגשתי במייוחד ׳שהשחקנים נחנו
אמון במאמן. קיים אמון הדדי. אני גם
מאמין בכמה שחקנים, המסוגלים למה
שאני מטיל עליהם לעשות או לעשות. אם
אני אומר, למשל, לאחד הכדורסלנים לש בת
על הספסל, אז הוא פשוט הולד לשבת,
בלי אף מילה. זה לא סוד, שבמכבי תל־אביב
היו בעבר בעיות של יחסים בין
שחקנים ומאמן. כללית, אני רואה את
הקבוצה בשעת מישחק כמו מחלקה צב אית.
חייב להיות אמון הדדי בין המאמן
והשחקנים. מכבי סבלה די הרבה_ביגלל
שבשנים עברו האמון הזה לא היה קיים.
דווידסקו(עוזר המאמן) ואני איננו מטפלים
בבעיות האישיות של הכדורסלנים. ו כאן
אני מתכוון להנהלת הקבוצה, שיש
לה חלק חישוב ביותר בהצלחת העונה.

ועשו על ג״ם

בהיכלי 1
יכל

זהו הרעשן המתכתי שכימעט גי ס לאסון הכלי הספורט ביד־אליהו, ביום הראשון האחרון. הכל
שחקן 1
המתכתי המאיים נזרק על־ידי אוהד רמת־גני ונפל סמוך מאד לג׳ים בוטרייט, זחקן
צילם: שלמה סתר
מכבי תל־אביב, שנעליו מצולמות בתמונה.

^ ) ש ע 1דזת

חווו

ו 1 1

ה הז ד מנו תהאח רו 1השדמ ״ ק
לא מזמן נערכה, במקום שאני לא יכו לה
בשום אופן לגלות לכם את כתובתו,
מסיבת־פיז׳אמות. כל אורח ואורחת שה גיעו
למסיבה היו צריכים לעטות עליהם
את מיטב ביגדי־השיגה שלהם. רק מייק
סטולובצקי, אחרון הפלייבויים של יש ראל,
הגיע בבגדים רגילים. כששאלו או תו
:״למה לא באת עם פיז׳אמה 1״ השיב
מייק לשואלים :״מצטער, אבל אמרו לי
לבוא עם הדבר שאיתו אני ישן — אז
באתי איתה !״ והוא הצביע על בת־לווייתו.
וכשראו אותה, סלחו לו הכל.
כי למייק, איש יחסי־הציבור של חברת״
נסיעות נודעת, יש דרך משלו להקדים
ולגלות את כל הפצצות המגיעות לארץ.
הוא פשוט מקבל עליהן דיווח מוקדם עוד
במכס בלוד. הוא מקבל את פניהן עוד
כשהן על המסלול, ולא משאיר שום סיכוי
לאחרים.
האחרונה שהוא הוריד מהמטוס והצ מודה
אליו מאז היא קרן בירמה, סוב־נת־נסיעות
יפהפיה מלוס־אנג׳לס׳ ,שהגיעה
ארצה לסיור מוקדם על־מנת לארגן לכאן
סיורים מאורגנים של חברת־נסיעות גדו לה.
ובאמת, כל מי שפגש את קרן יכול
להעיד שדבר כל כד צמוד, חמוד ונלהב
לא היה עם מייק כבר מזמן.
הנאמנות הזאת כל״כך נגעה לליבם של
חבריו הקרובים של מייק, עד שכל אחד
מהם החליט להרים תרומה: זה הבטיח
לתרום מקרר חשמלי, זה מכונת־כביסה,
זה טבעת־נישואין, וזה את הכוס לשבירה
מתחת לחופה — רק ישיזכו לראות את
השניים מתחתנים.
יש רק בעייה אחת. קרן היא בת הדת

ב>ת־המעץ אבה
אתם כבר יכולים להתכונן. אחרי הפסח,
בשעה טובה, כאשר ייגמרו כל העניינים
עם המצות, החרוסת והקניידלעך, מחכה
לכם חגיגה גדולה. ולא סתם חגיגה —
אלא הגדולה ביותר -שהמיזרח־התיבון ידע .
מעודו. ואלה שמעידים על כך, מוכרים
לי בדרך־כלל כמי שיודעים מה שהם מדב רים
— בכל אופן במה שנוגע למסיבות.
נכון שכדי ליטול חלק בחגיגה הגדולה
תצטרכנה להדרים עד אילת. אבל כמה
מאות קילומטרים לפה ולשם מה הם, ביני
לבינכם, בשביל חגיגה כל־כך גדולה י
ובכן, כדי לא למתוח אתכם יותר מדי,
אני מתכוונת לחגיגה הגדולה העומדת
להיערך בכפר -של רפי כדסדן- ,שמדרום
לאילת. סוף סוף, כשד,כפר — -שהפך כבר

קרן בירמה ומייק סטולוגצקי זרם הפרוטסטנטית. נכון שאחרי כמה שבו עות
בארץ היא טוענת שהמירה את דתה
לפרדיהודיה, והיא אפילו עונדת עדי עם
האותיות ח״י, מזהב, על צווארה אבל
לא זה מה שישבור את מייק.
חילופין דבר אחד ברור לי כבר היום: אם לא
תהיה זו קרן היפה שתצליח לשכנע את
מייק לוותר על חיי רמקותו העליזים —
אף אחת כבר לא תעשה זאת. השאלה
היא רק אם היא מעוניינת בכלל.
המזכירה הנצחית

דדיה גורן וח״כ זבולון המר
זרם הפוך

ג* 3 8

מי שבלטה יותר מכל אשד, אחרת בחגי״
גת־הסיום של הכנסת, שנערכה בחאן
הירושלמי לפני -שבוע, לא היתד, ח״כית
וגם לא אשת שר. היתה זו דליה גורן,
שצחקה בכל פה, שרה בכל גרונה והיתד,
אחד הגורמים שהפיחו רוודחיים במסיבה,
שאיימה תחילה להידמות לישיבה מן ה מניין
של הכנסת המשעממת ביותר.
דליה, אם עוד לא ידוע לכם, היא המז כירה
הסימפאטית של סיעת המערך ב כנסת.
אומריס עליה שהיא כמו טאפט
בכנסת, מכיוון שהיא נמצאת שם כבר
שלוש קאדנציות, וללא ספק תמשיך לכהן
בתפקידה גם בקדנציות הבאות.
את הקאריירה -שלד, כמזכירה התחילה
דליה עוד לפני -שנים, בעת -שכיהנה כאחת
ממזכירותיו של דויד כן־גוריון. אחר-
יכך, כשפרש בי־ג׳י ממפא״י והקים את
רפ״י, הלכה דליה אחר מזכירו של הזקן,
יצחק נכון, והיתה מזכירת סניף ירוש לים
של רפ״י. יחד עם רפ״י הלכה לכנסת
וכאשר שבה רפ״י הביתה, אל חיק מפא״י
ההיסטורית, הפכה דליה המזכירה הרא שית
של סיעת המערך.
חוץ מזה -שהיא עסוקה רובה ככולה ב־פוליטי*;
נשואה דליה לצלם־יהטלוויזיה
ג ׳קי גורן, ובין קדנציה לקדנציה הס פיקה
אפילו ללדת לו שני ילדים.
מה שקרה במסיבת הח״כים העליזה
הוא -שמי שהתלהב יותר מכולם מדליה
היה שר־הסעד לשעבר, זבולון המר.
היא זכתה בכבוד שלא בכל יום זוכה
לו בחורה בכנסת. המר נטש את מקומו
ליד ח״כ מאיר פעיל ועבר לשבת ליד
דליה.
אתם רק יכולים לתאר לכם איזו סנ סציה
היתד, זו בשביל החבורה היבשה
הזאת: שזבולון המר יעז לשבת בפרהסיה
ליד בחורה! אבל מכיוון שזאת היתד,
מסיבת־סיום, סלחו לו. ומד, שדליה ד,צ ליחה
עוד לעשות: היא הדביקה את המר
בהתלהבותה והביאה אותו ליד צחוק מת גלגל,
דבר שגם ותיקי הכנסת אינם זוכרים
שכמותו. לא אצל המר.

רפי נלסון כפעולה
זרם ישר
אחד מאתרי־ד,תיירות המפורסמים ביותר
של ישראל עומד לחגוג בקרוב את יום־ההולדת העשירי שלו, הוא עומד לקבל
את הדבר שהוא הסיבה למסיבה: מים.
נכון שיש לרפי גלסון בכפר שלו מים
ב-שפע. אבל רק עכשיו, אחרי הרבה מאמ צים,
לחצים ושידולים, חיברו לו את הכפר
לרשת המים, ויהיו שם מים חיים זורמים
לכל דיכפין. לכבוד המאורע המשמח הזה,
מתחילים כבר היום בהכנות. כל אילת
עומדת על הרגליים, והבדואים •של סיני
כבר מתחילים לפטם כבשים במייוחד בש ביל
המסיבה.
המים שיזרמו עכשיו אוטומטית לכפר
של רפי לא מייועדים לשתיה, כמובן, בש ביל
זה י-ש בירה. אבל רפי מתכנן להקים
על החוף שלו סככות מיוחדות, שבכל
אחת תהיה מיקלחת אישית. אפשר יהיה
לשכב בסככות האלה ולהשתזף בשמש,
ובכל רגע שמתחשק לפתוח את הברז ול התרענן
בקילוח של מים זכים וקרים.
לרפי נלסון עצמו יש עוד סיבה לחגוג.
בימים אלה הוא סיים גם את בניית הבית
הפרטי שלו. אלה -שזכו כבר לבקר בביתו
של רפי טוענים כי הוא אחד מפלאי העיר
אילת. אני לא רשאית, בשלב זה, לגלות
לכם את כל נפלאותיו של הבית. אבל
מד, שאני כן יכולה לספר לכם זה שרפי
התקין בו בירה — ומגדל בו דגי־זהב.
וזוהי רק ההתחלה. בי״ התוכנית הבאה
של רפי נלסון היא לנסות לגדל שרימפסים
(יעני חסילונים) בתוך מיתקני ד,בידה —
וזו כבר תהיה אטרקציה אמיתית.

הבטח י ה הכי,
או תן יה...

5א/1£ץ ^£ 8£
בחזרה יאהבה ישנה!...

הרבה דברים יפיס
מתחייים עם
חיוך עי השפת״ס,.
עם מבט
יתוך העיניים...
ועם מיס אדני!
-הבשם שיך

ס) 0ססס

יש משהו נשם בוגרט
.שנשים אינן •כויות
יעמוד בסניו
אפטר ש״ב,
מי טואיט,
דיאודורנט וסבון.

הבשמים שיש יך הזכות
יצפות יהם מבית ינון |
לנשים:או\/א\/1£1.4

מברים:ו^ו\/א* 1.חו 51£1א / 0ז

מ.קליפר
פרסום סלניק י הו די ם

שווק:

מסע־הצרב נגד ״הטיוטור, הוא מגוחו וחסו־בוונווציות * רא
הענישה היא שווש הועה ומקוו הבע״ח, אלא חוסו־המשמעת נצה״ר

מי אחראי לסיושו בצהי־ל
הרי מלחמת יום־ הכיפורים החליט מי שהחליט,
במערב ת־הביטחון, כי הגיעה השעה לשפר את
המישמעת בצה״ל. אבל, כמו שניתן לצפות מצבא מקורי
כצה״ל, כוונה התקפת־המישמעת לא כלפי מפיריה, אלא
בכיוון ההפוך — דווקא נגד אלה שלחמו לסכור במו־ידיהם
את גלי חוסר-המישמעת אשר, לפחות בתקופה
שמייד אחרי המילחמה, גאו מאד.
כך זכה הציבור, לפתע, לקרוא ולשמוע דיווחים
מפורטים על העמדתם לדין והענשתם של מפקדים זוטרים
— מש״קים וקצינים צעירים — אשד הואשמו והורשעו
ב״טירטור״ חייליהם, לרוב ביחידות או בבסיסים של
אימון טירונים. באחרונה שבכו הגילויים, אבל לא דעכו.
עדיין צצות ומופיעות נשמות טובות תורניות, שמתוך
חרדה, אמיתית או מעושה, ל״טובת בניגו שבמדים״,
מעלים על הגרדום העיתונאי את הטירטזר ואת עושיו.

בנימיו עמידרור
הפר שן הצב אי שדהשד הז ה

הפרשה כולה מלווה ככמה תופעות לא
נעימות, המעמידות כאור דא־מחניף את ה פיקוד
הגכוה של צה״ל ואת האחראים האזרחיים
למערכת-הביטהון. כבר אחרי עיון שטחי

• 1איסוף 200
בשעת מיסדר׳(!)
!• העברת אוהלים בלילה*
י• כתיבת מיישפט 2000 פעם (שנחשבה עוניש כבד
— אולי מפני •שהנענש היה אנאלפביתז
י• נשיאת אלונקות עמוסות אבנים לראש גיבעה,
לשם כתיבת המילה ״ברדק״ ,כיסוי הכתובת. בחול והכרזה
בקול, ש״קברנו את הברדק״ — הכרזה ללא כיסוי• ,שהרי
ידוע וברור כי הברדק לא נקבר, אלא חי ומשגשג
מאד !
!• אילוץ חייל *שיישא מיכל־מים ב״מסליול קשה״,
כאשר התובעת(!) טורחת לציין, כי הנאשם ומפקדים
אחרים ״התנכלו לחייל והתעללו בו, כיוון שעמד על
הזכויות *שמגיעות לו ולחיילים אחרים ...לאחר ויכוח
עקרוני עם מפקדו הסמל.״ אני מקווה ומשער כי אותה
גברת צעירה, אחוזת להט ההגנה על הזכויות, לא שכחה
לקבוע נחרצות, בשם הפרקליטות הצבאית, כי צה״ל
הוא גם — או קודם כל — מועדון־ויכוחים, בעיקר
״עקרוניים״ .כתוצאה מעונ*ש זה, כך נטען, לקה הנאשם

נ ו הח״רים שטודטוו
הפרו אח המישמעת
ואת הסדר הטוב

הבורק יא נסבו
הוא ח, ומשגשג
מאוו בצודל
ועוד יותר אחרי שנעמיק, קשה להכין על מה
הרעש הנורא.
האישומים, כפי שפורסמו, הם :
<• השכמה באמצעות הפיכת־מיטות, משיכת שק-
השינה או התזת מים קרים על פרצופו של הטירון, שצווה
לקום אבל מסתבר שיש לו השגות משלו בנדון, וקודם
שייצא ממישכבו החמים, אין ברצונו אלא לממש זכות
אלמנטרית של כל אזרח במדינה דמוקרטית, לשם ליבון
הסוגיה ובירורה, בסימפוזיון תרבותי ושקט, עם כל
מפקדיו הישירים — אישר, כמובן, כבר הקדימו לקום
ממנו ואולי מסיבה זו רוחם קצרה ;
#התייצבות בחגור מלא, לשם ריצת לילה בת
אחד ( )1ק״מ, מלווה ב״דחיפות״ של המ״כ, מפני הת חצפות
למ״מ אשר התבטאה, בלשונו התמימה של הטירון
הנענש, בכך ש״הערתי לו איזו הערה שהיא בזמן
האימונים״ ;

בידלי־סיגריות,

כעונש על עישון

הרמטכ״ל רב־־אלוף גור

בדלקת־ריאות וסבל כוויות בגופו(דומה כי נכונה הגירסה,
שנשא מיכל סולר, לא מים) .זה, כמובן, באמת לא נעים,
אבל דומה שהליקוי האמיתי היה במערך הטיפול הרפואי,
אלא־אם־בן לקה החייל בהצטננות, והסמל החליט שהשעה
כ־שרה לחדש את ״הוויכוח העקרוני״ ולא חדל, עד שווידא
כי אומנם התפתחה ההצטננות ונעשתה דלקת־ריאות.

^ ל העניין והמהומה מעמידים את צה״ל, הפרק ^
ליטות הצבאית — ושר־הביטחון, אשר הוא אשר
הורה להעמיד לדין קבוצה *של תי־שעה מפקדים בבסיס־׳
טירונים — באור מגוחך.מאד.
אך מעבר לגיחוך, וגרוע פי כמה ממנו, לא ניתנה
תשובה לשאלה — אשר מישום מה אף לא נשאלה —
אילו אמצעים ננקטו נגד הטירונים, על העבירות שעברו.
נזכור, כי אין אי*ש מכחיש, שכל אותם חיילים זכו
בטיפול מפקדיהם רק מפני, ולאחר, שהפרו את המישמעת
והסדר הטוב — וחילוקי־הדיעות נוגעים אך־ורק לשאלה,

אם תגובת המפקדים היתד. נכונה או מוגזמת.

חמור הדבר ומדאיג, שלא נעשה אפילו
ניסיון קלוש ובודד לקזז, ולו כמידת-מה, את
הרושם והאפקט המצטברים של האשמת והרשעת
המפקדים־המגיכים, על־ידי פעולות
דומות נגד עכרייני-המישמעת עצמם.
מחדל זה רק מחזק את החשד, שהמניעים
לפירסומת המוזרה, שלפתע פתאום ודווקא
עכשיו מזכים כה את תופעת הטירטור, יש בם
יותר משמינית של שיקולים אשר אינם כולם
ממין העניין. אכל לכך נשוכ כהזדמנות אחרת.

שלא כמו שניתן להתרשם ממסע־הצלב המגוחך וחסר-
הפרופורציות נגד ה״שירטור״ ,לא הענישה היא שורש־הרעה
ומקור־הבעייה, אלא חוסר־המישמעת, שהטירטור
רק מגיב עליה. בצה״ל, פקודה איננה צו אשר יש לבצעו
כלשונו וכרוחו, אלא ״בסיס לשינויים״ ועילה טובה
לדיונים ולפרשנויות.
המנייה חריפה בכל הרמות: ולאמיתו של דבר,
היא מחריפה והולכת ככל שהדרג גבוה יותר. אבל
לדרג הגבוה נקל לטמון ראשו בחול ולהתעלם ממנה,
מפני שלרוב לא ייתקל •בסירוב ישיר ובוטה. המפקד
הגבוה בא במגע עם קצינים או מש״קים (וכוונת המונח,
כל ״מפקד שאינו קצץ״) ,אשר בכל־זאת ע-שויים לגלות
יתר הבנה — והם פגיעים יותר לאיומים בסנקציות, משום
שיש להם יותר דברים לאבד.
ברמות הנמוכות יותר אולי אין השלכות האידיאולוגיה
המישמעתית ישל צה״ל חשובות וחמורות כמו בגבוהיות
מהן — אבל הן מוחשיות, ישירות ופיסיות יותר. הדבר
דומה — אם נערוך השוואה לתופעה לא־סימפטית אחרת
— להבדל שבין פשיעת הצווארון הלבן, לבין חוליגניות
ברחוב. מידמה או העלמות־מס אפשר כי, בחשבון סופי,
תהיינה מזיקות יותר לאין־שיעור, אבל פגיעתן באדם
הקטן הרגיל, תהיה עקיפה ואמצעית. הוא לא יחוש
הכרח להגיב עליהן באופן ישיר ומיידי כמו, למשל, עם
היטפלות ביריון לאשתו בתור לאוטובוס.

הישיר והאישי עם הדרגים הנמוכים ובעיותיהם.
שילוב זה של התקדמות, התבגרות וניתוק, יוצר —
באורח טיבעי׳ — לחץ גובר ויעיל יותר לנהוג בקונפור מיות
— כלומר, על-פי האידיאולוגיה המישמעתית הדיש־מית
של צה״ל — וגם מאפשר להיכנע ללחץ זה, מפני
שהטירון והפרובלמטיקה הכרוכה בו כבר מצויים ארבע
או עשר רמות מתחתיך.
המושגים המישמעתיים המקובלים עד היום בצה״ל
(בכללו, ובוודאי רישמית) הם ירושת הפלמ״ח — ומהווים,
בלא ספק, את חלקה הגרוע ביותר של מורשת זו, אשר
יקשה למצוא בה ׳(מבחינה צבאית) אפילו נקודה חיובית
אחת. אין בכך פליאה, משום שהפלמ״ח היה, ביסודו, גוף
חברתי־פוליטי (או אף מיפלגתץ־אזרחי, במהותו כמו
במטרותיו הסופיות. בפירוש ובכוונה ניבנה כמעין ״קיבוץ
לוחם״ .המי־שמעת הפלמ״חית היא, מיסודה, לא־צבאית
ואף אנטי־צבאית, המתאימה לקו תנועת־הנוער ולקיבוץ,
שבם נוצרה ומהם הועתקה. בה מעמדו היחסי של המפקד
לעומת פקודיו, הוא כשל מדריך בתנועה לעומת החניכים.

** וכן בי כבר בתש״ח, ואף קודם, לא ניתן היה
ליישם מושגים אלה כמות־שהם, ולא היה מנוס
מ״הידרדרות״ מסויימת לכיוון מישמעת צבאית נורמלית.
אבל התזוזה אירעה בעיקרה במעשה ובשטח, תוך שה תפיסה
הבסיסית נשארה, עקרונית, ללא שינוי.

בך נותר צה״ל נאמן, אידיאולוגית, ל״הפ־רדה
כין מישמעת מיבצעית ומישמעת מינהל-
תית״ ; ל״מישמעת מתוך הכרה״(להבדיל מזו
״הפרוסית״ המושתתת, כביכול, על בפייה
גרידא); ולשאר הסיסמות הנאיביות והתלו

הטירון. אינך יודע דבר ואינך שווה עדיין כלום: אבל
אתה מסוגל, כמוני, לכל, אם תעבוד מה •שעברתי אני
ותעשה כמעשי — ומכאן ,״מה ראיתם עשיתי — מהרו
עשו כמוני.״

ן* אשר רוצה הרמטכ״ל להעניש כפוף סורר,
^ עומדות לרשותו אלטרנטיבות רבות ומגוונות —
שכולן נוהליות ועל־כן תמיד חוקיות.
מצבו של המ״כ קשה הרבה יותר: הדחת תת־אלוף
מתפקידו, או אי־קידומו הן, בעבור הנפגע, עונש נורא:
אבל לגבי טירון אינן באות בחשבון ׳ובודאי שאינן
יעילות.

חנסות והטוטאדיות (היחסיות) נחוצות, כי
הטירון נכנס, או מובנם כעל־כורחו, לעולם חדש,
באשר קני־המידה •טלו שייכים לעולם הקודם,
השונה לחלוטין, ממנו בא. לכן אי-אפשר לסמוך
רק על הכנתו ורצונו הטובים — אם ככלל
ובמידה שנמצאים — אלא יש שגם נחוץ לאכוף
עליו מעשים ומושגים, שהם הכרחיים להפיכתו
לחייל יעיל, גם אם איננו מכין אותם, או איננו
נכון לקבלם.

המ״כ, וכן הם״מ והמ״ס, זקוקים למערכת־סנקציות
״גשמית״ ופיסית יעילה ומפחידה דיה
— לא־כל־כך לעשות כה שימוש, כמו כדי שיהיה
כידם, דשעת-הצורך, איום יעיד ואמין,
לשם אילוף פקודיהם לכצע את הפקודות הניתנות,
אפילו אינן לרוחם, ואפילו שכחו לשכנע,
או ניסו דהסכיר ולא הצליחו.
מערכת תומכת זו איננה מורכבת רק מבתי־סוהר או
מחדרי־מעצר. קודם להם, ותשוב מהם, הוא הגיבוי של
סולם־הפיקוד: כלומר, תגובתם של כל הממונים, לכל
גובה פירמידת־הדרגים, משייוודע להם כי החייל המובא

ה מו ש ס הוזש׳וזעת״ם
הוז(ן 1נוי 0עד היום נצה״ל
הם ׳חשת הפלמי ח

לפניהם לא מילא את פקודת המ״כ שלו לרוץ חמש
נגלות סביב מגרש המסדרים: או, שהתייצב לביקורת
כשנישקו אינו נקי למישעי. הממונים הללו חייבים
להתייחס למיקרים כאלה באותן מידת־חשיבות ופרו פורציה
שיש להם עבור המ״כ — כלומר, כאל הפרו ת סדר
חמורות, שאי-אפשר לעבור עליהן לסדר־היום אלא
נחוץ להגיב עליהן במלוא החומרה.
מצב־עניינים זה מקובל בכל צבא מסודר — ולצורך
זה, בכל גוף הירארכי המאורגן ופועל כיאות — כמובן
מאליו. אבל בצה״ל, כימעט איננו מוכר. מאחר שההבדל
בין הדרגים והדרגות בצה״ל אינו ״מעמדי״ אלא רק
ענייני ותיפקודי, נחשב המ״כ רק כמעין חייל־פלוס:
והמ״ט איננו נתפס כמי שהינו, קודם ומעל לכל, חבר
״מעמד״ הקצונה, אלא רק כ״מ״כ משופר״.
ממילא, ובדרך הטבע, הבעיות הנראות למפקד הזוטר
כמרכזיות וחשובות, מתקבלות אצל המפקד הגבוה באופן
שונה, ובפרופורציות ״האמיתיות״ -שלהן: כלומר, כבעיות
קטנות וקטנוניות, שקשה להתייחם אליהן ברצינות וקשה
עוד יותר לכבוש חיוך של סלחנות לטובת המ״כ או
הסג״ט הצעירים, שעושים עניין כל־כך גדול מדבר של
שטות. אומנם, אותו מפקד בכיר היה גם הוא, בימיו,
מפקד צעיר ואז הפך עולמות, למראה קסדה ללא רשת :
או כאשר הטנקים של מחלקתו לא עמדו מיושרים
כבפלס: ואף היה רותח מזעם אין־אונים, כאשר המושתן
בטירוניו תקע פרצופו, מול כל המחלקה המגחכת ,״לא
שאני לא יכול, ה־מ-פ-ק־ד, אני רק לא מעוניין.״ אבל
בינתיים התקדם מפקדנו, התבגר — וגם ניתק מן המגע

ך* רייטה ז* איננה יכולה להתמלא, משום שצה״ל
( חסר מפקדים זוטרים כאלה. האוטוריטה — לפחות
זו הנדרשת ממפקד צבאי זוטר, בעיקר ביחידה לוחמת —
היא פונקציה של גיל (פער גילים) ,ניסיון ויכולת עדיפים,
המתבטאים בהפגנה מתמדת ומרשימה (למשך התקופה
שבה נחוץ להרשם) עדיפות מיקצועית ופיסית בלתי-
מעורערת. בטירונות נדרשת הפעלת ״הדוגמה האישית״
בצורתה הפרימיטיבית, הגסה והטוטאלית ביותר: אתה,

העדר גינוי מספיק
ד71 בקד הזוסר והצעיד
הואהמאפ״ן את צהיר

לכן, הגם שאי־מילויה שד הוראת רממכ״ל
המור דאין־ערוך מ״סירוכ פקודה״ שד טירון
למ״כ, הרי האחרון, לא הראשון, הוא אשר
נתקל כהפרת־מישמעת כאופן ישיר, אישי ופיסי,
כצורת חייל המשדך רגליו ככוונה שעה
שצווה לרוץ: או המאחר כרונית לכל מיסדר
בוקר; או העונה למפקדו :״קפוץ לי:״

מיסגרת כזו היא, במידה רבה, רק העמדת־פנים חיצונית.
נקל לחשוף את האמת — כאשר צץ טירון פיקח או
בעל-קשרים, אשר עירנותו ל״זכויותיו״ גדולה בהרבה,
בדרך־כלל, מנכונותו לשאת ולשרת באמונה, והוא משכיל
להוציא את טדונויותיו מחוץ לאותה מיסגרת, אל המערכת
הצה״לית הכללית, באמצעות הגשת קבילות ופניות לגור מים
שונים. אז נוכחים הכל, מייד ובאופן ברור, כי
הנורמות המישמעתיות הקובעות באמת הן ״הפלמ״חיות״
וכי המפקד, שלפיהן ניתן לראותו ״נוקשה״ מדי, צפוי
כי יואשם — ובדרך־כלל גם יורשע — ב״התעללות״.
שאלה אחרת היא, למה גם באותן מיסגרות הנחשבות
— במושגי צה״ל — יותר ״נוקשות״ ,ואשר בן מקבל
כל מפקד זוטר גם גיבוי ממשי ולויאלי יותר מצד הממונים
עליו, בכל־זאת נזקקים המפקדים הזוטרים לטירטורים —
ולא פחות מאשר במיסגרות ה״רכות״ .התשובה היא,
שגיבוי הפיקוד הגבוה הוא ״תנאי הכרחי, אך לא מספיק״.
מחוץ — ואפילו קודם — לו, נדרש שהמפקד הזוטר יהיה
בעל סמכוות אישית כזו, עד שבכוחה לבדה, בתוספת
סיוע חיצוני מיזערי, יוכל להטיל את מרותו על הטירון,
או על החייל, שלפיקודו.

שות האהרות מסוג זה, ובכללן ״הכנת החייל״.
אכל כפרשנות החכרתית-השויונית, שמשמעה
כי אצל המפקד הגבוה, נודעים לחייל ולטיעוניו
מישקל ומעמד • טווי םוזהיםבעיקרם
לאלה של מפקדו.
לכן, אסור שיהיה המפקד הגבוה — בשונה מן הגויים
— נוטה מלכתחילה, ובדרך־כלל, לטובת המפקד הכפוף,
לעומת פקודיו.
כתוצאה, עשוי המ״כ או המ״מ, המביא תלונתו כנגד
חייל שלו למפקדו הגבוה יותר, למצוא עצמו לא רק
מחוסר־גיבוי, אלא אף נזוף בעצמו, על שדיקדק מדי
בקוצו של יוד: על שלא ״הבין״ את החייל: או על
שנחפז לנקוט דרכי-כפייה, במקום סדרות ארוכות של
הסבר ושיכנוע הגיוני, תוך פנייה מתאימה למצפונו האישי
ולערכיו הלאומיים, החברתיים והאחרים של כל אחד
מחייליו, גם כשאלה נסתרים היטב תחת שיכבה עבה
ופעילה •של חוצפה, בטלנות ואי־נכונות.
היעדר החשבה וגיבוי מספיקים למפקד הזוטר והצעיר
מצד הפיקוד הגבוה, הם המאפיינים את צה״ל למרות
׳שמנקודת־מבטו של הטירון נדמה, שכל ״המפקדים״ חברו
כגוף אחד נגדו וכל דרג גבוה מגבה עד הסוף את הנמוך
ממנו.
יש לומר כי קיימים בצה״ל בסיסי-טירונות ויחידות
שבם הסטנדרטים המישמעתיים נוקשים יותר — ועוד
כמדיניות פיקוד הבסיס או היחידה. אבל בדיקה מעמיקה
יותר של התופעה תראה, כי נוקשותה היחסית של כל

המ״כ בצה״ל — וכמותו גם סמל־המחלקה, הרס״פ
ואפילו הרס״ר — הם תמיד צעירים מדי, חסרי ניסיון
מספיק ולכן, בדרך־כלל, גם אינם מסוגלים לגלות אותה
עדיפות אישית מכרעת כלפי הטירונים, או החיילים,
אשר רק על-סמכה ומכוחה יוכלו ליצור וגם לקיים
אוטוריטה אישית חזקה דיה.
מן הקצונה הזוטרה לא ישאבו המש״קים — שהם,
לרוב, המצויים ב״קו־האש״ מול הטירון או החייל —
עוז או סיוע של ממש. בחינוכו, בהכשרתו, במושגיו
וגם ביכולתו, אכן מעוצב הסג״מ, תוצר בתי־הספר לקצי נים
של צה״ל, רק כ״מ״כ משופר״ :ודרגת הם ג״מ
מקובלת וגם נחשבת כ״סרדין (הטר״ש) שקפץ על הכ תף״•
לכן בצה״ל, האוטוריטה של הקצין הזוטר והצעיד —
שהיא פרובלמטית גם בצבאות אחרים, אבל מסיבות שו נות
— מועטת מכפי צרכיו הישירים והאישיים שלו,
ובוודאי שאין לו סמנה עודפים, להאצילם לנדש״קים שלו.
אוטוריטה אישית מספקת נחוצה למפקד הזוטר גם
כאשר הוא נהנה מגיבוי מלא של. כל הפיקוד ׳ולרשותו —
או מאחוריו — עומדת מערכת של סנקציות משכנעות,
המקנות אמינות לאיומיו. זאת, מפני שהמפקד הזוטר
נועד להכשיר חיילים לתפקידים ולא לשמש צינור להע-
נשתם.
חייל המוצא מיחידתו לטיפולם •של גורמים חיצוניים —
הפיקוד היותר גבוה, או מערכת השיפוט והענישה הצב אית
— מפסיד אימונים ונפסק תהליך הצטברות הניסיון,
הידע וההבנה המיקצועיים, שבלעדיהם לא יוכל לתפקד
כיאות. אין זה הפסדו של החייל בילבד, אלא הפסד של
היחידה — ובחשבון סופי של צה״ל בכללו.

הדרך האחת והיחידה למנוע הפסד כזה
בגלל בעיות מישמעתיות, היא הטיפול בבעיות
אלו וההתגברות עליהן בתוך היחידה, ותוך
כדי מהלכם השוטף של האימונים והפעילויות.
לצורך זה נדרש, שיינתנו למפקד הזוטר סמכו
יות־ענישה רכות ורחבות ככל •טרק ניתן, בדי
שיובל לטפל כעצמו, ובתוך מיסגרת יחידתו,
במירב הבעיות המישמעתיות.

אולם הנטייה הרווחת בצה״ל. אמה לעודד סמכויות־ענישה
של הפיקוד הזוטר (לעומת צבאות אחרים) ,אלא
להיפך. הטעם לכך הוא, כמובן, שהמ״ב או המ״מ בצה״ל
צעירים וחסרי־ניסיון ועל כן עשויים לנצל שלא-כהלכה
את סמכויותיהם — נימוק נכון בעיקרו, הסוגר את המעגל
ומחזיר אותנו לנקודת־ההתחלה ולמקורה העמוק והאמיתי
•של הבעייה.
י* ני לחצים חיוביים־בעיקרם תורמים, להחמ
ד ת הנושא. הלחץ האחד נוצר כתוצאה מדרי

מ* אחראי לט־רטור בצה״ל
י(המשך מענזוד )41
שות צה״ל המייוצגות ומוגדרות ספציפית
בהוראות הדרגים הגבוהים הנוגעים ל״
רמת־ביצוע גבוהה. מימושה של תביעה זו
מחייב שב^רק-הזמן הנתון, המוקצה לצור כי
כל אימון מסויים — שהוא תמיד קצר
מדי, או לפחות נראה כזה — יצליח ה מפקד
הזוטר לדחוס לחניכיו יותר חומר,
יותר ניסיון, ויטפח בם כל יכולת נדרשת,
במידה רבה יותר.
פירוש הדבר, מחד, לחץ גובר, המצמצם
עוד יותר את שיעור הזמן ותשומת־הלב
שיכול הפיקוד להוציא — או לבזבז —
על ״הבנת״ החייל ועל טיפול בחריגים או
בחריגות; מאידך, הגברת ההכרח להסדיר
כל בעייה מישמעתית בתוך היחידה ובתוך
מהלך האימונים, משום גידול הנזק וההפס דים
שבהוצאתם של הבעייה ושל החייל
הנוגע לטיפולם של גורמי־חוץ.
הלחץ החיובי האחר מתבטא ברמת ה מוטיבציה
והאחריות הגבוהה של המפקדים
הזוטרים ובדבקותם־במטרה. זהו אחד ה גילויים
הקבועים והחשובים ביותר של
אותה מוטיבציה חברתית-אזרחית, מצילוד
המצב, המאפיינת את החברה הישראלית
בהיותה מגוייסת, ודוחפת את צה״ל להי שגים,
למרות ועל אף מגרעותיו שגיאו תיו.
המפקדים הזוטרים בצה״ל מתייחסים,
ככלל, במלוא הרצינות לתפקידם, ואת הג שמתו
המירבית הם מקדימים לנוחיותם
הפרטית.

^ כה כי כן, מעמיד צה״ל, בחוסר (
1בושה, את המפקד הזוטר במצב בלתי-
אפשרי, בחינת ״תבן אין ניתן לעבדיך
ולבנים אומרים לנו עשו״ :דורשים ממנו
שיפיק חיילים טובים בזמן קצר ביחס,
אך באותה שעה מונעים ממנו, מלכתחילה
וביודעין, אתי האמצעים והאפשרויות ה משמעתיים,
הדרושים לכך. זאת, שעה ש דווקא
בצה״ל נזקק המפקד הזוטר מאד ל אלה,
משום שהאוטוריטה האישית שלו ב דרך
כלל איננה מספקת — ושוב, באשמת
צה״ל, מושגיו ושיטותיו ולא באשמת ה מפקד
הנוגע עצמו.

הנודאק המית וניס
ושנים -הכשיר סיבות
ועוזו והפסיד מיוחמות
המ״כ או ד,מ״מ הצעיר ניצב כך, כמעט
דרך קבע, בפני שתי אפשרויות מנוגדות:
בידו ללכת בתלם האידיאולוגיה המשמע תית
הרשמית — והמחייבת של צה״ל,
היפה ומועילה (אולי) לקיים משמעת אל מנטרית
בגן־ילדים או בתנועת־נוער, אבל
לא בצבא. זוהי הדרך הקלה והנוחה שהנוקט
בה איננו צפוי אף פעם לכך, שאיזשהו
בן־תפנוקים, הקרוב או המקורב לאחד ה גדולים
במלכות יזעיק שמים וארץ רק
מפני שהמ״ב השכים אותו בבוקר על ידי
שהפך את מיטתו; והגדולים הללו ידאגו
לכך שכל ״המערכת״ ,משר־הביטחון, ה כנסת
ועד המטכ״ל ייצאו חוצץ נגד רמיסת
כבוד־האדם של בחורנו.

האלטרנטיבה לדרך זו היא היפוכה
ן דהיינו, להפר ביודעין את
״החוק״ ,על ירי נטילתו לידיים,
כדי להבטיה את ביצועו הנאות של
התפקיד ולתת לצה״ל את החיילים
שאותם הוא דורש. דרך זו כרוכה
כנטילת סיכון ודאי, כדיעה צלולה,
שאחד ״הנפגעים״ יפעל כנ״ל, ו
צה״ל יעמיד לדין — וכמעט בטוח
שירשיע — את המפקד הצעיר עם
הכריו וממוניו הישירים. וזאת כתוספת
ביזוי פומבי, על ידי פרסום
נרחב כעתונות.
הפיקוד הגבוה של צה״ל יודע היטב
כי הבעיה קיימת וכי מזה 29 שנה, במקרים
אין־ספור מדי יום ביומו, ניצב כל מ״כ
וכל מ״מ צעיר בפני הדילמה, שלא ידיו
יצרור, ושאין בכוחו לחסלה או למנעה —
אלא שצד,״ל הוא שגרם אותה ורק צד,״ל
(כלומר, הפיקוד הגבוה) יכול לעשות ל צמצומה
או לניטרולה.
הפיקוד הג 3וה גם יודע בוודאות, כי
המוטיבציה החיובית, תחושת האחריות ו-
הדבקות־במטרה של המפקדים הזוטרים
מניעה כמה מהם, לסכן את עורם והכשרת

חניכיהם לתפקידיהם, מפני שאם לא יסתכ נו
כך, ימעלו בייעודם.
בירור הפתרונות לבעיה — שהיא, כא מור,
הדילמה הנכפית על הפיקוד הזוטר,
הרבה יותר משאלת זכויות החייל —
מחייב מאמר נפרד לעצמו.

אך כללית יש לומר, שצה״ד —
משמע, הרמטכ״ל — צריך להכיר,
כגלוי וכמפורש, באחריותו הישירה
לתופעת הטירטור; ובכך, שאם
אומנם ראוי להעמיד לדין מישהו
בגללה, הרי הוא, הרמטכ״ל מתאים
לבך יותר מן המ״ב המיטלטל בליל
גשם עם טירוניו, כמסע־אלונ־קות
שאיננו כתבנית.

ך • יוון שמסיבות שונות קשה להעמיד
^ לדין את הרמטכ״ל על כל מיקרה של
טירטור בצה״ל — ולוא רק משום שיצטרך
אז לבלות כל ימיו ולילותיו במישפט
רצוף אחד, נון־סטופ — ניתן וצריך להחיל
את האחריות הישירה לכל מקרה של טיר־טור,
לצרכי העמדה לדין; על דרגים נמו כים
יותר, אבל עדיין בכירים מאד, כמו
מפקד האוגדה או קצידהחיל הראשי, אשר
ביחידה או בבסיס המצויים בפיקודם אירע
הטירטור.
אף אחד מהללו לא יוכל להתחמק מ נטילת
אחריות ישירה זו, בטענת ״לא
ידעתי״ :כל אחד ואחד מהללו יודע ו בטוח,
בוודאות מוחלטת, כי הטירשור הוא
תופעה הכרחית — ועל כן קבועה —
בפיקודו. אם הפרקליטות הצבאית לא תפעל
כך, במצוות הרמטכ״ל — או שר־הבטחון
— יש לקוות כי הטירון־החכם הבא לא יס תפק
במפקדים הזוטרים, עבדי־הנסיבות,
אלא יפנה חיציו מעליהם, אל החוטאים
באחריות האמיתית.
אולי אז ייחלצו הרשויות הנוגעות ל בחינה
מחודשת, גלויה ואמיצה של התפי סות
המשמעתיות הנוהגות בצה״ל, במגמה
להחליף את המורשת הפלמ״חאית במשמעת
צבאית מקובלת, נורמלית — ויעילה יותר
לאין־שיעור ; ולחליפין, ועד אז — לפחות
להסיר את מעטה הצביעות המתחסדת ב נושא
הטירטור, להכיר בהיותו מחוייב ה מציאות
בנסיבות הנוכחיות וליצור את הכלים
המשמעתיים הנחוצים, שיאפשרו ל מפקד
הזוטר לתפקד ביעילות, בלא שימצא
עצמו משופד תמידית על קרני-הדילמה,
ונאלץ לעבור על החוק הצבאי, כפי ש הינו,
כדי להבטיח הגשמת מה שצה״ל
הטיל עליו.
כיוון שכבר פתחו במצוות הפרסום וה פרסומת
באמצעי-התקשורת, יש לומר
״גמור״ — אבל לפחות בכוון הנכון:
איסוף 200 בדלי־סיגריות הוא בדיחה, לא
״עונש״ ובודאי לא ״התעללות״ .אך עישון
סיגריה במיסדר הריהו מעשה של חוצפה
תהומית המעיד, כאלף עדים, על מצב
משמעתי רעוע ביותר, שעבר את גבולות
ההפקרות.

מקבורת הכרדאק עדיין לא מת
איש — אך הכרדאק המית רכים
וטובים, הכשיל קרבות ועלול גם
להפסיד מלחמות. טירון הגורר כדרך
קשה ג׳ריקן מים ער ש״כקושי
חי״ ייצא נשכר לפחות מצד תום־
פת-הכושר. אולם כן־יקיר, שמקבל
פקודות ובמקום לבצען כשלמות,
במהירות, בדייקנות ובחשק איננו
נוקף אצבע אלא משלח לשון ופותח
בויכוח ״עקרוני״ עם מפקדו, מהווה
— כעקרון — גורם שלידי כתכלית
המשבש את סדרי הצבא
ומהכל במאמץ היחידתי.
עד עתה הצליחו האחראיים לייזום ה משפטים
הנזכרים לחזק מאד את ידיהם
של עברייני המשמעת ולעודדם שלא יצייתו
למפקדיהם, אלא שישכילו למצוא — או
לפרק — ״מקרים״ טובים להאשמת כל
מפקד קפדן וטרדן ב״התעללות״ .מצד שני,
החמירה הדילמה של המפקדים הזוטרים,
גברו היסוסיהם ופחת בטחונם בעצמב —
ובודאי שגם אמונם ב״מערכת״ ובגיבויה.
יש לקוות כי מכאן ולהבא ידאגו הדוא גים
לאזן את כפות המאזניים ביחס הנכון.
זאת אומרת, שעל כל מישפט ״התעללות״
בודד, יוכלו אמצעי־התיקשורת לדווח ל קוראיהם
גם על כמה מישפטים, שאנשיה
החרוצים של הפרקליטות הצבאית עורכים
— לשם שינוי — גם למפירי־משמעת ול־פוגעים
בסדרים הצבאיים הטובים. ואל
נסתפק באיזושהי סטטיסטיקה יבשה. אלא,
הפרסומת הפומבית אשר תלווח כל אחד מן
המישפטים האחרונים, לא תפחת מזו שזכו
בה, עד כה, רק מישפטי נאשמי הטירטורים.
במדינה בתי״סוהר
אסידים כבד־ אדס
זו תהיה שביתת-האסירים
הגדולה ביותר שידעה
המדינה מעודה
האות יינתן ב־ 17 בחודשי הבא, אפריל,
בשעת־בוקר מוקדמת. מאות אסירים בכל
בתי־הכלא בארץ יקומו משנתם, כבכל יום,
ויעשו את הסיבוב היומי בחצר הפנימית
של בית־הכלא. אולם לארוחודהבוקר, ל־חדרי־האוכל,
יסרבו להיכנס.
שביתת האסירים הגדולה והמקיפה ב יותר
מאז הקמת המדינה, כבר מתוכננת
כימעט לפירטי־פרטיה. האסירים יתפקדו
כרגיל, יעבדו ויצייתו לפקודות, אולם
יסרבו לחלוטין לאכול במשך 24 שעות.
עשרות אסירים כבר הודיעו בכתב על
הסכמתם לשביתת־הרעב. מאות אחרים
הביעו הסכמה בעל-פה. השביתה, על-פי
כל ההערכות המוקדמות, תהיה מלאה.
מעשי-סדום. מאחרי אירגון השביתה
עובד גבר חביב, כרסתן וממושקף. צבי
גליקסמן ( )36 אינו עורך-דין, גם לא אסיר,

משקם גליקסמן
פרנסה בזמן הפנוי
ולמרות זאת הוא עומד בראש האגודה
לשיקום מישפטי, הוא הגוף שנלחם זה
שנים אחדות ״למען כל הנדכאים, החל שים,
המקופחים,״ כהגדרתו.
״הטענה העיקרית שלנו,״ מסביר צבי,
שבמיקצועו הוא סוכן־ביטוח ,״שבעטייה
החלטנו לארגן את השביתה המקיפה, היא
העובדה הסטטיסטית המפליאה שקרוב ל ספ
אחוזים(!) מכלל אוכלוסיית ישראל,
נעצרים באשמה כלשהי ועוברים דרך אחד
מבתי־הסוהר או בתי-המעצר בארץ.
״ולא רק זאת — לפחות 20 אחוזים
מבין העצורים מתנסים במעשי־זוועה בין
כותלי הכלא. מעשי־סדום הם עניין של
יום־יום בבתי־הסוהר היהודיים. ידוע לי
לפחות על שני מיקרי־מוות כתוצאה מ־מעשי־סדום.״

יותר משתלם ז לדיברי צבי
גליקסמן, המבוססים על מידע סטטיסטי
מדוייק, עולה למדינה כל אדם ששמו
נכנס לרשימה הפלילית של מחשב מיש-
טרת ישראל יותר משלושה מיליון לירות.
״אז השאלה היא,״ הוא קובל ,״מה מש תלם
יותר: להחזיק בין 100ל־ 150 אלף
אזרחים שחיים בשולי החברה, לוקחים
ולא נותנים, ולהוציא עליהם מיליונים של
לירות יקרות, או להקים בתי-מעצר נוחים,
בתי־סוהר מודרניים בסכומים של 3־2
מיליון לירות לכל היותר>.״׳
תוכניותיו של גליקסמן, העומד בראש
האגודה מבוססות על ניסיונות שגעשו ו הוכתרו
בהצלחה — בארצות רבות ב עולם.
כך, למשל, הציע הפיכת אולפני
ומעוני קליטה, העומדים כיום ריקים בגלל
הירידה במיספר העולים לארץ, ולהופכם
לבתי־סוהר פתוחים .״האסירים בבתי־סוהר
כאלה,״ הוא מסביר ,״יוכלו לעביוד במים־
עלים או במוסדות בסביבה, להרוויח ל־

מיחייתם ולחסוך לחברה כסף רב.״ הוא
מציע שהעונש המוטל על עבריין יחולק
לשלישים. בשליש הראשון לא יורשה ה אסיר
לעזוב את בית־הסוהר הפתוח. ב שליש
השני יוכל לעבוד מחוץ לכותלי
הכלא בעבודה מכובדת, שבצידה משכורת
שבעזרתה יוכל לקיים את עצמו ואף לעזור
למישפחתו, שנשארה מחוץ לכלא והיא
נצרכת־סעד. בשליש השלישי יוכל ה אסיר,
אם ירצה בכך, לעזוב את בית-
הסוהר. הוא יאורגן בסביבה חדשה, ויימצא
תחת פיקוח של קצין־מיבחן.
אסירים על הריצפה .״באותו בית-
סוהר פתוח,״ מבהיר צבי, יליד קיבוץ
גינוסר שגדל בשכונת־התיקווה ושימש,
שנים רבות, כמדריך חבורות־רחוב ,״יוכ לו
להתארח בני־המישפחות בסופי־השבוע.
כך, לפחות, יימנע ביצוע מעשי סדום.״
הצעה זו הועלתה על-ידי גליקסמן ה נמרץ
עוד אחרי מילחמת ששת־הימים.
לדבריו, דנו בה כבר כל ועדות־הכנסת,
אך דבר עדיין לא זז .״במקום זה,״ הוא
אומר בציניות ,״הוסיפו תקציבים לנצי בות
שירות בתי־הסוהר, לצורך הקמת גרי רות,
חומות ואמצעי־שמירה אחרים. ל אסירים
עצמם, לתנאי־חיים מינימליים עבו רם,
איש אינו דואג. בבתי-הכלא בארץ
יש אסירים שישנים על מיזרנים, המונחים
על הרצפה. בתאים המייועדים ל־ 12 אסי רים
דוחסים 40 איש, ולפעמים יותר.״
תביעה נוספת שמעלה צבי, עקב שיחות
ארוכות עם אסירים וביקורים ממושכים
בכל בתי־הכלא בארץ, היא להוציא ׳את
נציבות שירות בתי־הסוהר מרשות מיש־רד־המישטרה
ולהעבירה תחת חסות מיש-
רד־המישפטים או מישרד־ראש־הממשלה.
״כי הנציבות היא מאפיה,״ לדבריו.
עוד הוא תובע, בשם האסירים, חיסול
הדרגתי של הרישומים הפליליים. על־פי
הצעתו, אדם בעל תיק מישטרתי שלא
עבר במשך זמן קצוב, סביר -עבירה כל שהי,
יימחק מן הרישומים המישטרתיים,
יהיה זכאי לתעודת יושר וייהנה מן ה זכות
להתקבל לכל מקום־עבודה שהוא.
לבבות מאושר .״אם ההצעות הללו
לא יוקפאו בוועדות הכנסת הגוססת שלנו,״
אומר צבי ,״תרד הפשיעה ב* 60 אחוזים.
יהיו עוד 60 אלף משרתי־מילואים, עוד
עשרות־אלפים אזרחים משלמי־מיסים. יהיו
לנו חיים הרבה יותר נורמליים ונוחים.״
על פעולתה של האגודה לשיקום מישי
פטי יש בפיו של צבי מאות סיפורים,
על הצלחות וגם על כישלונות. מרבית ה מעמסה
על כתפיו הרחבות, ואת פרנ סתו
הוא מוצא כסוכן־ביטוח ״בשעות
הפנאי,״ כפי שהוא מתוודה. הוא אינו שח צן,
אך אין הוא יכול להסתיר את גאוותו
על עשרות הפרוצות שהחזיר למוטב, ועל
העבריינים התורמים כיום לאגודתו ממש כורתם
ההסתדרותית.
״הנה, לפני חודשיים,״ הוא מספר ,״טיל־פן
אלי בשעת־לילה מאוחרת בעל בית־קפה
בתל־אביב, .יושבת אצלי זונה אחת,
לא רוצה לעזוב,׳ אומר לי האיש. הוא
יודע שמיקרים כאלה הם בתחום שלי. לא
של המישטרה. מייד יצאתי למקום. איכסנו
אותה, בחורה צעירה בת 22 בשם ענת,
בבית־מלון בתל־אביב. למחרת בדק אותה
רופא, ומצא שהיא סובלת ממחלת־מין
קשה, נוסף על בעיותיה הנפשיות. בינתיים
גיליתי גם שהיא עזבה את ביתה, בעיירה
דרומית, והתקשרתי עם אביה.
״ענת אושפזה באר־יעקוב ואחרי ש נרפאה,
נפשית וגופנית, חזרה לעיירת־הולדתה.
היא סודרה בעבודה במישרד מכו בד,
והשבוע באה אלי להודות לי על
הכל. עמדו לי דמעות בעיניים.
״וזה הרי הסיפוק הכי גדול של הבן־
אדם — שהוא יכול לבכות מאושר.״

עסקנים
טו־מ 3עד דדים
40 אלף לירות הוצאו
כדי •טעסקגים יהגו
מטיול חורף לפורטוגל
.״זוהי שערורייה ממדרגה ראשונה! לא
אסכים בשום פנים לשלוח את השחיינים
לפורטוגל. זוהי הוצאת כספים מייותרת!״
כך הגיב יוסף טלקי, מאמן סגל מחונני
השחייה, כאשר נודע לו לראשונה, לפני
שבועות אחדים, כי ועדת־השחייה עומדת
(המשך בעמוד )46
ה עו ל ם הז ה 2064

לד״ ש
לאחרהב חי רו ת ה פני מיו ת
3ברכות 3שאלות

3ברכות

בחכה:

יפה שסיימתם את המלאכה, ותודה. עכשיו,
כל דבר אצלכם נראה בגודל טבעי. עשיתם
עבודה טובה, בניתם ראש גשר חדש׳
ן על השיטה החדשנית של הבחירות הפנימיות.
פרופסורים לסטאטיסטיקה עוד יחקרו את
סודותיה.
את העם בישראל לימדתם, כי לתורה החדשה
של ד״ש איו אחיזה במציאות הפוליטית
והחברתית שלנו.
ברכה: כל הכבוד, כל הכבוד שחשפתם עצמכם כמות
שאתם:
מועדון סגור של אנשי צמרת המנותק מן העם.

ועוד ברכה

ו עו ל

1ראש גשר למערך.

2שאלות
שאלהראשונה: האם תוכלו להסביר לעם מהו המכנה הרעיוני
המשותף למאיר עמית ולשמואל תמיר?
מי מביו הנ״ל יביא את השינוי? ואיד יעשה
זאת?

שאלה שניה:

תשובה 1
את השינוי האמיתי. המהותי. היסודי יביא הליכוד

יש וזו גח א סז! 1שואז 1111311 והחזיר את השזטח

שחקנים

שהיו

כ ב נודד
סילווסטר סטאלונה הוא הכוכב הלוהט
ביותר של השנה. רוקי, הסרט שכתב
ושבו הוא מככב, מועמד ל־ 10 פרסי אוסקר.
ואם לא די בבד, הרי הוא משיג
בימים אלה, בהכנסותיו, את כל הסרטים
האחרים של השנה באמריקה. לבחור ב תחילת
שנות ה־ 30 לחייו, שעד.לפני שנה
היה עדיין אחד האלמונים הרבים שהת־רוצצות
בין אולפני הוליווד כדי לקבל
תפקיד־מישנה כלשהו, זוהי עלייה מסח ררת.
ממש אגדה מסרט הוליוודי ישן, ש התגשמה
הלכה־למעשה.
״מה שהשתנה בעיקר, בעיני, הוא ה עובדה
שאנשים מתעניינים בפעם הראשונה
לדעת מי אני.״ וכשכלי־התיקשורת
מתעניינים, אזי עד מהרה יודע עולם ו מלואו
הכל. כבר סופר בהרחבה על מו צאו
הצנוע של סטאלונה, על מאמציו
ללמוד דראמה ולהתפרנס, על אותה פעם
שעבד כסדרן בבית־קולנוע וניסה להרוויח
קצת כסף מן הצד במכירת כרטיסים ב ספסרות,
עד שניסה למכור אותם למנהל
בית־הקולנוע עצמו. על העקישנות שבה

דחה אף את ההצעות המפתות ביותר
הוצעו לו עבור תסריטו, גם כשכיסיו
ריקים, עד שמצא מישהו שהסכים לא
לקנות את התסריט אלא גם להפקיד
ידיו את התפקיד הראשי.
לצאת מאלמוניותו ככוח .״רוקי הוא
סיפורו ישל מתאגרף אלמוני, המתקרב ל סוף
הקאריירה שלו, כאשר מזדמנת לו
האפשרות להתמודד עם אלוף־העולם. הוא
נכנס למישטר־אימונים בכל הרצינות, למ רות
שברור לו כי אין צל של סיכוי ש יזכה
במאבק.
״הבסיס לסרט היה, בעצם, המצב שבו
חשתי את עצמי, כשחקן,״ מסביר סטאלו־נה
את עקשנותו לקבל את התפקיד ה ראשי
.״ראיתי עצמי מגיע לגיל ,30 מבלי
שהצלחתי להשיג מאומה בקאריירה שלי.
הרגשתי שזה יכול להיות סיפור מעניין,
וזה נרקם בתוכי. אבל הייתי משוכנע
שאם הגיבור שלי יהיה שחקן, הוא לא
יעניין איש. לכן החלטתי להפוך את ה סיפור
שלי על פיו, ולהעביר אותו לעו לם
האיגרוף.״
לרוקי לא היה סיכוי לצאת מאלמוניותו,
מפני שאיש לא האמין בכישוריו. לסטא־לונה
לא היה סיכוי, משום שחסר היה
לו האמרגן שיתן את הדחיפה הנכונה.

סילווסטר סטאלונה ואשתו פשה
מצלמים אותה יותר נזדי

מ>בצע
מיבצע יונתן (שחף, תל״אביב,
ישראל) — גם סרט זה, כקודמיו,
לא יספק את סקרנותם של אלה
השואפים לראות מה באמת קרה בפרשת אנטבה. הסיפור,
כקודמיו, מדלג על הקטעים הרגישים, המהלכים המדיניים
לוטים בערפל, והמטוסים פשוט נוחתים להם באנטבה,
באין־מפריע וללא כל הסבר.
אומנם, הגיבורים כאן מדברים עיברית, וייתכן שעובדה
זו תעביר לחלק מן הצופים את ההרגשה כי אכן אחיהם
הם שנתונים בצרה על המסך, ולא להקת־שחקנים הוליוודית.
מאידן, מה שיש לשחקנים אלה לומר אינו שונה
במהותו ממה שנאמר בגירסות הקודמות. הנקודה המצפונית
היחידה, מני הרבות שאפשר לדלות בפרשה, מצטמצמת
שוב בעובדה שמארגני החטיפה הם בני האומה
הגרמנית, האחראית לשואה. עובדה זו מצוטטת בהבלטה
מיספר פעמים, אבל לא יותר מכן.
הסצנות המוצלחות ביותר בסרט הן סצנות הפעולה,
ומבין המוני השחקנים המשתתפים בו אפשר לציין לטובה
את קלאוס קינסקי ואת יהורם גאון שבחר, בתבונה, שלא
לחקות דמות קיימת, אלא להיות הוא-עצמו. מצד שני יש
כאן כל מיני עיוותים מוזרים — כמו, למשל, העובדה
שאידי אמין מבקר לראשונה אצל השבויים אחרי שהלא״
יהודים שוחררו, או שהמטוס החטוף ניראה מבחוץ כמו
איירבוס, ומבפנים בבואינג.

דיין, לביא וגאון: ה״הרקולס״ שבדרך
אולם שלומיאלי וחסר־טעם ביותר הוא שילוב פרצופיהם
של השרים השונים, שנוכחותם מייותרת, הבעות־פניהם
סתמיות, ותרומתם לעלילה אפסית. הם היו עושים
חסד גדול לעצמם ולסרט, אילו סירבו להתיר את כלילת
צילומיהם בו.

ר>גע>־הקסם
של מ עלי
נינה (גורדון, תל־אביב, איטליה)
— רוזנת שהיתה פעם המאהבת
הגדולה של תקופתה, יפהפייה
שאירופה כולה רבצה לרגליה, מבלה את ימיה האחרונים
במלון רומאי מרופט. חדרנית צעירה לומדת להכירה,
מקבלת רשות להיכנט לתוך עולם הזכרונות שבתוכו מבלה
הרוזנת את מרבית זמנה והופכת, בסופו של דבר, היורשת
של הזוהר הפנימי, של תשוקת החיים והתנופה הנפשית
שהיו הסוד האמיתי של יפי הרוזנת.
כל מי שאוהב את וינסנט מינלי ואת סרטיו (ביניהם
אמריקאי בפאריס וחיקוי לחיים) ,לא יוכל להישאר אדיש
לסרט זה, להידוק הפנימי הנדיר שלו ולאסתטיקה שב־עיצוב
כל סצנה, המגיע לשיא מייוחד במינו כשהחדרנית,
הרואה את עצמה משחקת את תפקיד הרוזנת בנעוריה,
מארחת בוונציה את הקיסר הגרמני.
גם כאן, כבכל סרטיו, מעמיד מינלי את עולם הדימיון
מול עולם המציאות ומעדיף את הדימיון. הוא חוזר ומתאר
את השיגעון כמיפלט ממציאות מכוערת, ואם תמיד אהב
לעסוק באמנים, כדמויות מרכזיות בסרטיו, הרי האמנות
של גיבורותיו הפעם, היא החיים עצמם.
מאידן, אין מנוס מלהורות שמינלי עשה כבר סרטים
שלמים יותר, שבהם הורגשו פחות התפרים המחברים
את נושאיו יחד, ובהם היו הדמויות מגובשות יותר מזו
של הרוזנת הישישה (אינגריד ברגמן) ואפילו מזו של החדרנית
הצעירה (ליזה מינלי) .והעריכה המחודשת, ה־

״כך, ערכתי הקבלות בין רוקי לביני,״ הוא
אומר .״הרהרתי, למשל, מה היה קורה
לי אילו נתבקשתי לפתע לשחק לצד
רדפורד או פאצ׳ינו? איך הייתי מחזיק
מעמד בחברה כזאת ז כך, בערך, חושב
גם רוקי, כשמוצע לו להתמודד עם אלוף־
העולם. הוא אינו שואף לנצח. הוא פשוט
רוצה להוכיח שהוא מסוגל לעמוד במיב־חן,
להישאר על הרגליים עד סוף הקרב.
ההפתעה הנעימה שציפתה לסטאלונה,
היתד, העובדה שאנשים כה רבים הזדהו
עימו ועם גיבורו .״אנשים פשוט רוצים
שישגיחו בקיומם, וכשהם מזדהים עם
רוקי, הם בעצם מזדהים עם מאווייהם
הכמוסים,״ אמר.
סימני העייפות שד ההצלחה. ה דרך
להצלחה לא חסרה, כמובן, ספקות.
כשנבחן כוכב־הכדורגל האמריקאי קארל
ואתרס לתפקיד אלוף־חעולם, ונתבקש ל הצטלם
בסצנת־מיבחן, רגז על שהשחקן
שעימו היה צריך להופיע באותה סצנת־ניסיון
היה עלוב כל כך .״אילו, לפחות,
העמידו מולי את מי שצריך באמת לשחק
את תפקיד רוקי,״ התלונן ואתרס, מבלי
שיידע ישר,־שחקן אשר מולו הוא סטאלונה
עצמו. וביום שבו החלו הצילומים, כשעבד
ליד מראה, התגנב הספק לליבו של סטא־לונה
:״האם אני שווה משהו, או שאני
רק משלה את עצמי?״ אבל למראה הבמאי
ג׳ון >״ג׳ו״) אבילדסן, שהכין בשקדנות
את הצילום הראשון, ידע שאין עוד דרך
נסיגה.
היום כבר מתחילה ההצלחה לתת בו את
סימני־ד,עייפות הראשונים .״אני חושש
שאני מתחיל להכיר את עצמי קצת יותר
מדי טוב, אחרי כל הראיונות האלה,״
מתלונן סטאלונה .״יש לי רושם שאני
מאבד משהו יקר, הזכות לחיים פרטיים.
איני רוצה שאשתי לא תוכל לטייל בנחת
ברחוב• מצלמים אותה קצת יותר מדי
בזמן האחרון, לטעמי.
״דבר אחד בדור לי״ הוא טוען .״אחרי
שאגמור עם כל הקירקס מסביב לסרט
הזה (הכוונה לרוקי) ,אני עומד להכריז
על הסגר, ולהינתק מן העולם.״ אבל אין
צורך לדאוג. מעריציו החדשים לא יצ טרכו
להמתין זמן רב עד שיראו אותו שוב
על הבד. הוא כבר מכין סרט חדש, עם
הבמאי נורמן (ישו, כוכב־עליון) ג׳ואיסון.

צנזורה
הצ 1ז 1רה הישראדית
ג? שתול לחש31

לייזה מינלי: העיניים של אבא
ברברית, של מפיקי הסרט, ודאי לא סייעה לשמור על רוחו
של מינלי.
למרות הכל, בזכות צילומיו של ג׳פרי אנסוורת, בזכות
התיפאורות של קולאסאנטי ומור, ובעיקר בזכות ריגעי־קסם
של מינלי, שבכל זאת נשארו בסרט, כדאי לאוהבי•
הקולנוע לראותו.

קשה להאמין, אבל זה קרה. הצנזורה
ראתה סרט — והבינה אותו. ההלם שב־חווייה
בלתי צפויה זו היה כה גדול, עד
שהתגובה באה אינסטינקטיבית: אסור
להציג את הסרט.
הסרט שבו מדובר קרוי שבע יפהפיות,
ככינויו של הגיבור הראשי בו. עשתה
אותו הבמאית האיטלקית לינה (סחף חושים)
ורטמילר. ואכן, כפי שקבעה הצנ זורה
בדייקנות רבה, הסרט מתאר את
תקופת־השואה, וכבוד האדם מושפל בו.
ה עו ל ם הז ה 2064

יש הסבורים ׳שהשואה אכן ביטאה את
השפל הגדול ביותר בכבוד האדם מאז
ומעולם, ומשום כך מוצאים שקשה לתאר
תקופה זו כמרוממת־נפש. הצנזורה היש־ראלית
סבורה אחרת. לראייה: תיאור ה שואה
והשפלת כבוד האדם הם שני המ ניעים
היחידים שהיא המציאה למפיץ
הסרט, כסיבות לפסילתו.
קיצונית, חריפה ותוקפנית. ב עצם,
לא צריך להתפעל ביותר מן ה עובדה
שהצנזורה הבינה את הסרט. הג ברת
ורטמילר מפורסמת כמי שאינה מסתירה
את כוונותיה בסרטים שהיא עושה,
ובשבע היפהפיות היא גלוייה עוד יותר
מבעבר. כל מה שיש לה לומר על הטבע
האנושי נאמר כאן בצורה בוטה וחריפה,
ומה שיש לה לומר רחוק מלהיות מחמיא.
האדם, בהתאם להשקפת־העולם של במ אית
זו, הוא רמש מתועב, המוכן לעשות
הכל על־מנת להי״שאר בחיים. הוא כזה
משום שהוא חי בחברה מעוותת, לפי
מוסכמות מגוחכות, עם אידיאלים אווי ליים,
מוטרד מבבואתו בעיני הזולת יותר

מאשר מן הניבט אליו מן המראה. זוהי
השקפה שאינה בהכרח מוצדקת, המעלה
לעיתים צחנה, אבל ודאי שעדיין אין זו
סיבה מספקת לאסור אותה.
פאסקואלינו, שבע יפהפיות, גיבור סיר־טה
של ורטמילר שעליו יצא קצף הצנ זורה,
הוא גנגסטרון־זוטר בנאפולי הטרום־
מלחמתית. כינוייו בא לו בישל ישבע אח יותיו,
האחת מפחידה מרעותה .,המפרנ סות
אותו מיגיע־כפיהן, ישעה שהוא מוס־קד
על צניעותן. יום אחד מסתבר לו ש 1
המכוערת
מכל האחיות, אלנה פיורד,,

(שהספיקה כבר להטיל חיתיתה על צופי־ן
הקולנוע
גם בסרטים מוקדמים יותר של
הגברת ורטמילר) ,״עובדת״ למען סרסור
מקומי. הכבוד המשפחתי מתעורר מייד
בחזהו של הפושע הקטן, בעל השפם ה־דון־דואני
והשיער הממורק. הוא מנסה
ללמד את הנבל פרק בהילכות מישפחה,
ומוכה על־ידי ביריוניו ישל זה. כדי למחוק
חרפה נוספת זו, נכנס פאסקואלינו בחצות-
ליל לדירת הסרסור, יורה בו למוות,
ומבתר את גופתו לחלקים קטנים שאותם
הוא מעמיס במיזוודה שריחה משגע את
כל כלבי השכונה.
סאדיסטיות קרה ומחושבת. הכ בוד
ניצל, אבל פאסקואלינו נלכד. הוא
נידון ל־ 14 ישנה, אבל מעמיד פני מטורף

ץ ונשלח למוסד סגור- .שם הוא מגיע כמעט
לדרגת עוזר־שרת, כשהוא אונם מטורפת
הקשורה למיטתה. הדרך היחידה שנו תרת
בפניי, כדי להציל את עצמו ,,היא
ההצטרפות לצבא. הוא מתנדב, אחר־כך
עורק, משום שלא איש כמוהו ימות סתם
בשדה הקרב. נלכד על־ידי הגרמנים יחד
עם ידיד, שעימו ערק, ושניהם נשלחים
למחנה־ריכוז.
וכאן מגיע אותו תהליך, שהרגיז כל־כך
את הצנזורה הישראלית — לשיאו.
כבוד האדם מושפל עד עפר בצורה גרא פית
ביותר, על־ידי נציגים של גזע על יון,
החשים שהם נושאים בחובם — לא
גדולה המובילה לשיאים, כפי שהיה רוצה
היטלר לשכנעם — אלא סממני ריקבון
המובילים אל הקץ. ומתוך רצון לסחוף
עימם הכל לתוך תהום הנשיה שאליה הם
מחליקים, מ־שתוללים הסוהרים בסאדיס־טיות
קרה ומחושבת .,תחת פיקודה של
סוהרת מטילת־אימים (השחקנית האמרי קאית
שירלי סטולר הפכה אב־טיפוס אח רי
סרט זה).
הפחד זקן? את אברו. אחד האסי רים,
המסביר לחבריו כי מה שקורה סבי-
ף בם הוא תוצאה של טירוף הסדר והאיר !
גון, ושתיקוותו היחידה של האדם היא
.,לחיות באנדרלמוסיה״ (מזכיר את אימי
רתו ישל קנדי, שטען פעם כי הדמוקרטיה
היא צורת־המיישטר הגרועה ביותר, פרט
ל ...כל צורות־המישטר האחרות) ,מתאבד
בבור־צואה כשאינו יכול לשאת יותר את
החיים במחנה־הריכוז. אבל פאסקואלינו,
שרצון־החיים הוא הנר האחד והיחידי
לרגליו, מאמץ בתוך גופו המצומק וניש־מתו
המפרפרת את כל מותר גברתנותו
הנאפויליטנית, ומחזר אחר הר־האדם הנשי
המופקד על המחנה. ומשום שהפחד הצ ליח
לזקוף את אברו של ״השרץ הנתעב״,
גומלת לו הנאצית בכך שהיא ממנה אותו
לקאפו, ומצווה עליו לירות בידידו הטוב,
או בעצמו. ברירה כזאת אינה קיימת כלל
אצל פאסקואלינו.
״קאנדיד״ מעוות ו מ עו ק ם. המיל- י חמה מסתיימת. ימן התופת הנאצית רדופת
צלילי ואגנר ומראות מבעיתים, ישב פאם־
קואלינו לנאפולי, ישם הצטרפו בינתיים
העולם הזה 2064

שש האחיות לאחות החלוצה, הן ניצבות
כולן על המידרכות, בפנים מפורכסים ו שמלות
ססגוניות, תי מן גם ארוסתו־לשעבר
של פאסקואלינו, שאותה עזב כא שר
החליט להקריב עצמו למען כבוד
המישפחה. ומה עכשיו?
פשוט מאד. פאסקואלינו נושא את ארו סתו
לאשה. והם יביאו לעולם המון יל דים
שינהגו כמותם: יקבלו כל מה ש ייגזר
עליהם, יתכופפו ברוח לכל כיוון
שתישוב, ויעשו כמיטב יכולתם להישאר
בחיים. ואולי משום שאבותיו של פאס־קואלינו
היו כאלה, וגם צאציו עתידים
לרשת את תכונותיו המופלאות, נראה
העולם כפי שהוא נראה.
אומנם, הגברת ורטמילר מעולם לא
גילתה התלהבות ממראהו של העולם, או לם
הפעם הסירה כל איצטלה של רומנ טיקה,
וכל גינוני־נימוסין. גיבורה, פאס־קואליגו,
הוא מעין קאנדיד של הזמנים
המודרניים, אך מעוות ומעוקם, המאבד
במהלך הסרט את כל האשליות הקטנות
״שהיו לו על עצמו, ומאחרי החזית השחצ נית
שהוא מנסה להעמיד בסוף, מסתתרת
ההשלמה עם האפסיות ״של עצמו.
ג׳אנקארלו ג׳יאניני, כוכבה הקבוע של
הגברת ורטמילר, נראה כאן, יותר מאי-
פעם, כעכבר אחוז־אימה, לכוד במלכודת
ענקית, מסובכת ומתוחכמת, שהוא אינו
מבין כלל את פישרה. הוא מתרוצץ בר,
כמטורף, דוהר אנה־ואנה, ומשלים בסופו
של דבר עם העובדה שאת הפשר לא
יבין לעולם•
תופת קפואה ומחרידה. בעזרת
הצלם טונינו דלי קולי (שצילם כימה מ סרטיו
היפים ביותר ״של פאזוליני) והמע צב
אנריקו דוב (פסל, שבחייו הפרטיים
הוא בעלה הפרטי של לינה ורטמילר),
עולות על המסך גירסות שונות של הג הנום
שאותו מקים האדם לעצמו עלי-
אדמות — מן האולם הענקי שטוף־האיר,
בתחילת הסרט ,״שבו ממלאות אחיותיי
של פאסקואלינו כסתות בנוצות, והאוויר
חם ומחניק, ועד לתופת הקודרת, הקפואה
והמחרידה של מחנה־הריכוז, דרך השאיל
המייוחדת־במינה ״של בית־המשוגעים.
זהו מעין קטלוג של אי־אנושיות האדם
לרעהו. ואם לינה ורטמילר היא חד־צדד־ת
בראיית העולם, ומגזימה, הריי היא לפחות
עיקביית והולכת בדרכה, בסרט זה, עד
הסוף המר.
אבל זו׳ כמובן, עדיין אינה סיבה לאסור
את הסרט. מה, בכל־זאת, הפחיד כל כך
אותו מוסד ימי־ביניימי ירושלמי, שאסר
את הסרט אחרי שהשלים בהנאה עם הצ גת
ההפרעות הפסיכו־פאתולוגיזת המטו רפות
של ״גמד״ דני, או עם המציאות,
המעיכות, הליקוקים והדיגדוגים שבחיי
נערה שוודית?
גן־ עדן טוטליטארי. ממיכתבה של
הצנזורה אל מפיץ הסרט, קשה להבין
את הסיבה. תיאור השואה והשפלת כבוד
האדם שאינו מצדיק את מעשה האיסור,
אלא־אם־כן מתקרבת המדינה למצב של
גן־עדן טוטליטארי, כלשהו, שבו דואג
האח הגדול לשלוות־הנפש של האזרח הק טן,
בכך שהוא מזין אותו רק במוצרים
״שאין בהם טעם או ריח, כדי שהמיסכן
הקטן לא יצטרך להתאמץ להפעיל את
תאי-המוח שבקודקודו (פעולה כזו היא,
כידוע, האויב הגדול של כל משטר טו טליטארי).
אבל
ייתכן גם הסבר אחר, והוא מתקבל
על הדעת, הרבה יותר, כשמדובר בצנזורה
הישראלית. אחרי התבוסה הניצחת ש נחלה
בפרשת שוער הלילה, כאשר ניסתה
לבטל את אי״שורו ״של הסרט בלחצם של
כל מיני אופורטוניסטים ״שמצאו הזדמנות
להעלות שמם לכותרות — ונכשלה, נז הרת
עתה הוועדה שיבעתיים. שבע יפה פיות
הוא סרט על השואה. המדינה נמצאת
בתקופת בחירות, כשכל נושא טוב כדי
״שפוליטיקאי ייאחז בו וימשוך אליו את
ת״שומת־ליבו ישל הקהל. אם יאשרו, את
הסרט, אולי יקומו שוב צעקות. אז הכי
בטוח לומר: לאו.
הביתה ! ולמי איכפת שהסרט הזה
זכה לסידרה ארוכה של ביקורות נלהבות
בעולם י שהוא יעורר פולמוס וויכוחים
(אבל לא איסורים) ,בכל מקום שבו הוצג,
ושהאקדמיה־ילאמנויות־הקיולנוע מצאה ש הוא
ראוי להיות מועמד לפחות לשני פרסי
אוסקר? ומי עדיין זוכר אותו עיקרון דמו קרטי
ישן שאמר, כי גם אם אינך מסכים
לדיעה מסויימת, תילחם עד״חורמה על
זכותה להישמע? לא הצנזורה הישראלית.
אחרת, היתד. מסיקה את המסקנות כבר
מזמן, והולכת הביתה.

ג׳אנקארלו ג׳אגיגי ושירלי סטולר כ״ 7יפהפיות
הצנזורה אסרה לשכב עם מפקדת המחנה

לעזוב, עם זה עוד יכולנו להסתדר. ה־בעייה
העיקרית היתה — היחס: יחם אל
אמא ואבא בעבודה, ואלי באוניברסיטה.
לא היה יחס אנושי, ובטח לא יחם של עם
שרוצה וצריך לקלוט עולים חדשים. אמא
באה כל יום מהעמדה כשהיא בוכה. אבא
לא בכה, כי הוא גבר, אבל גם הוא היה
רוצה מאד לבכות, במלון שבו הוא עבד,
מלון דביר בחיפה, הוא עבד טוב, כי
בעצם, כל מי שבא מרוסיה רגיל לנורמות־עבודה
גבוהות. היו מרוצים ממנו שם, עד
ליום שבו ניסר, לבקש תוספת למשכורת.
מאז החלו למצוא בו פגמים, להעליב
אותו ולפגוע בו בדרכים שונות.״
(מנהל מלון דביר סירב להשיב לשאלות
העולם הזה בדבר פרטים על איכות עבו דתו
של אביו של יורי, משה נאפוך. מנ הל
המיטבח במלון סיפר שנאפוך הוא
עובד מסור, וכי אין כל תלונות על טיב
עבודתו).
״אמא היתה חולה עם חום גבוה,״ נז כר
יורי ,״ושכבה כמה שבועות בבית, אבל
הרופאה בסניף קופת־חולים של ההסתד רות
התעקשה •שאמא תבוא למירפאה,
ולא הסכימה לבוא אלינו לביקור בית. ב סוף
הזמנו אמבולנס פרטי, לקחו אותה
לבית־חולים, ושם התברר שהיא זקוקה
לניתוח דחוף.
״פניתי לחבר־הכנסת בן־ציון קשת, ש
יורי
עולה

הייתי הולך לשם בכל שישי ושבת. היינו
משוחחים בינינו, מחליפים עיתונים יש ראליים
שהוגנבו על־ידי תיירים (בעיקר
זו הדרך ישל רק״ח וג׳רוזלס פוסט) ,וספ רים
עיבריים שהגיעו דרך ארצות־הברית.
אני זוכר שנפל לידי פעם ספר •של פרו פסור
אטינגר, היסטוריה של עם ישראל,
שעשה עלי רושם חזק.
״אני משתדל לא לעשות הכללות, אבל
אני חושש שהמציאות פה, בארץ, זה לא
מה שעליו חלמנו. במוסקבה לא היה לי
ערב אחד •שישבתי לבד. היו לי חברים,
חיי־חברה תוססים, תמיד ציפיתי בשימחד,
ליום המחר. עכשיו אני לבד, עם מיש־פחתי.
אין לי אף חבר אחד כאן, איש
אינו מתעניין בי ׳.כ ל יום שעובר נותן
לי הרגשה שעוד יום בוזבז, שאין תכלית.
זה כמו לחיות בגן־חיות — רק אוכלים
ירחיים, בלי תועלת.״
בקשתו היחידה כעת, היא שיאפשרו
למישפחה לוותר על הדרכון ן הישראלי,
ולצאת לנסות לבנות חיים חדשים במקום
אחר. הוא כתב מיכתב בעניין זה לראיש־הממשלה,
כממלא־מקום שר־הפנים, אך
בינתיים העניין נסחב .״ביקשתי שלא יע רימו
קשיים כעת, בסוף, ושיתנו לנו לעזוב
בשקט, לא כמו ברוסיה,״ אומר יורי .״אם
דמוקרטיה וחופש־הפרט — אז שיוכיחו
את זה!״

סינורו האישי של עולה צעיר
מרו סיו ת, ששבת רעב נ ורי לזנות
ברישיון־על״!ז -ויורד מהארץ מאוכזב

מרוס אנחנו יורדים?
ך* חלטנו שחייד הטובה ביותר
/ /י י לעזוב את ישראל, והגענו למסקנה
שלא יהיה מוסרי לעזוב את ישראל עם
דרכון ישראלי. אזרח של מדינה, חי בה.
אם אני לא מתכוון לחיות כאן, מדוע
עלי להצהיר בכל מקום שבו אשאל, שאני
ישראלי ו״ במילים אלה נפתח וידויו של
יורי נאפוך, עולה חדש מרוסיה שהח ליט׳
יחד עם מישפחתו, לרדת מן הארץ.
לא היה לו קל, לסטודנט בן ה׳ ,22 בעל
רעמת השיער, הדובר עיברית רהוטה ב־מיבטא
כימעט צברי, לספר על המניעים
והסיבות שהביאו את מישפחתו להחלטה
קשה זו. עצבנותו ניכרת בו היטב. הוא
מרבה למולל באצבעותיו, נע כל העת
על מושבו באי־נוחות, ומעשן בשרשרת.

״ ה הורי ם שלי
באו בגללי י״
ך* נעתי לישראל לכדי, לפני
/ /י * שלוש שנים,״ מספר יורי ,״וזר,
עלה לי בקשיים רבים, כיוון שלמדתי ב אוניברסיטת
מוסקבה מדעי המחשב, ו מייד
עם הגשת הבקשה לאשרת יציאה
זרקו אותי מהאוניברסיטה וגוייסתי ל צבא
האדום. יצאתי למאבק נגד הגזירה.
פתחתי בשביתת־רעב, פניתי לעיתונאים.
אמריקאיים, שביקרו בדיוק באותה תקופה
עם הנרי קיסינג׳ר במוסקבה, ולבסוף ני צחתי•
קיבלתי אישור לצאת את רוסיה
לבדי, תוך חמישה ימים. באתי ארצה;״
בתחילה לקיבוץ בית־אלפא ואחר־כך ל מעונות
הסטודנטים בחיפה, שם התחלתי
ללמוד היסטוריה כללית וסוציולוגיה. ה הורים
שלי הצטרפו אלי כעבור שנה,
״אמא התקבלה לעבודה במישרד, כ־־
כלכלנית. אחרי 20־שנות ניסיון בעבודה״
ברוסיה, אמרו לה כאן, :את לא יודעת.
כלום, ניסיון של רוסיה לא שווה שום
דבר.׳ אבא היה 25 שנים קצין בצבא:
הסובייטי, כאן הוא הצליח להתקבל כ-
מדיח־כלים במלון.
״אבל אני לא חרשב שזה מה שגרם לנר

שמעתי שהוא ראש ועדתי״הקליטה של
הכנסת. הוא •שמע, הבטיח •שיהיה בסדר,
ושלח אותי הביתה, .תרגיע את ההורים,
אני מטפל בעניין שלכם, יהיה טוב , ,אמר
לי. אבל כמו •שאופייני כאן בארץ, שכש־מבטיחים
לא תמיד. מקיימים — מאז לא
•שמעתי ממנו כלום. פניתי למעריב, רציתי
לספר להם קצת על קשיים של מישפחת־עולים
אחת, לפני שיהיה מאוחר מדי, הם
לא טרחו בכלל להשיב לי. כל הזמן אמרנו
לעצמנו , :זה עניין של זמן.׳ אבל הזמן׳
עבר, ושום דבר לא עזר.
״אני לא חושש מבעיות. להיפך, אני תר־שב
״שבלי בעיות אין טעם לחיים, אין
אתגר. אבל כאשר אתה וץ אה כל יום רק
בעיות ובעיות, אתה מתחיל לראות הכל
שחור. אני כבר לא זוכר מתי חייכנו
בבית.
״לי היתד. זו מכה, כשההורים הת חילו
לדבר על ירידה. התחלתי לדבר
על ליבם, להיאבק איתם, אבל הגעתי ל מסקנה
שמדובר פה בקיום של המישפחה.,
ובחיים של אבא ואמא •שלי •שהלכו ונג מרו׳
הלכו וכבו. לעצמי אני יכול להרשות
להתמודד עם קשיים, אבל להם התביישתי
לומר שימשיכו לסבול. הם לא היו ציונים
באופן מייוחד, ועלו ארצה רק בגללי.

״כמו ל חיו ת

בגן־חיות!״

ני עליתי מתוך מניעים ציוניים.
י החלטתי לבוא למרות שיכולתי ישר
מווינה להמשיך לאמריקה, או להישאר ב אוסטריה.
כרגע אנחנו חושבים על ירידה
לאוסטריה.
״לציונות הגעתי דרך ביודהכנסת ב מוסקבה.
היתה •שם מין אחווה מייוחדת.
אתה בא שם לבית־דזכנסת בחגים, רואה
את כולם ישרים יחד, מתפללים יחד, עומ דים
מול השוטרים ביחד, ואתה מרגיש
מין שותפות. זה מה •שגרם לבניית הש קפתי
על ישראל והיהדות. בית־הכנסת
לא היה מקום דתי. לגבי רוב האנשים
-שבאו לשם זו היתה נקודת־מיפגיש, ואני

במדינה
(המשך מעמוד )42
ל״שלוח לתחרות־שחייה בפורטוגל מישלהת
של שישה שחייני־נוער, שארבעה מהם
נמנים עם חניכיו המחוננים.
ימים ספורים אחרי סירובו של יוסף
טלקי לשלוח את הילדים לחו״ל — בטענה
שאינם בכושר בגלל עונת החורף —
קיבלו ארבעת שחייניו הנבחרים מכתבי־אתרעה.
במכתבים נאמר, כי שחיין שלא
יתייצב למחנה־האימיונים שנקבע לתאריך
ה־ 21 בינואר 77׳ ,לא יוכל להשתתף ב תחרות
הבינלאומית בפורטוגל, שנקבעה
לאמצע חודש פברואר. על המכתבים ש נשלחו
לשחיינים הצעירים היה חתום אב רהם
(״אברשה״) גינזבורג, המשמש כיושב-
ראש ועדת־השחייה בהתאחדות־לספורט.
התדר שד אנדשה. גינזבורג הוכה
בתדהמה, כא-שר נודע לו כי ארבעת המ חוננים
מסרבים ליטול חלק בתחרות הבינ לאומית.
היו לו סיבות טובות לכך. שכן,
לפי ה״תור״ בוועדת־השחייה, הכפופה ל־התאחדות־לספורט,
היה זה תורו לצאת
לחו״ל. לא בכדי לא השלים אברשה עם
רוע הגזירה.
תחת שישמע בעצתו של איש־המיקצוע
יוסף טלקי, ובתוך כך יחסוך להתאחדות
לספורט סכום של כ־ 50 אלף לירות, ביקש
אברשה גינזבורג לנסוע לחו״ל בכל מחיר.
מייד כשהתברר לו סופית שארבעת המחו ננים
לא ייצאו לפורטוגל, הוא צירף ל-
מישלחת השחיינים ארבעה שחיינים אח רים•
,שארבעת המחוננים הראשוניים עלו
עליהם בדרגה אחת או שתיים לפחות.
כל המעורה ברזי זעדת־השחייה הבין
במהרה את פשר צעדו זה של גינזבורג.
כי עוד לפני שהבטיח זה את מקומו
במישלחת השחיינים לחו״ל, הוא ניהל
מאבק עם אלי פרנק, נציג מכבי בוועדת-
השחייה, אשר טען שדווקא לו מגיע להצ טרף
למישלחת השחיינים בנסיעתה.
בתחרות הבינלאומית •שנערכה לפני כ חודש
ימים, בעיר ליסבון שבפורטוגל,
נחלו השחיינים הישראליים הצעירים כי שלון
חרוץ. אחרי שובם ארצה, בשיחות
עם עמיתיהם מסגל המחוננים, הסבירו
את חולשתם .״אנחנו לא בכושר,״ התוודה
אחד מהם .״עשינו ממש בושות,״ הוסיף
שחיין אחר בשיחתו עם השחיין המחונן
יורם כוכבי• ,שנשאר בבית בפקודת מאמנו.
העובדה שישראל השתתפה בתחרות עם
שחיינים משלוש מדיניות נוספות בלבד —
אירלנד, פורטוגל ושחייגים מספרד, הנח שבים
כסוג ב׳ דג׳ העניקה לישראלים
יתרון תיאורטי בצבירת המדליות, שכן
לכל מתחרה שלה היה סיכוי גדול ביותר
לזכות באחת המדליות הראשונות. אולם
ישראל סיימה את התחרות במקום •שלפני
האחרון. זו היתה הסיכה לכך שמרבית
מדורי-חספורט בעיתונים לא ציינו כלל
את התחרות.
עם שובם של השחיינים ארצה התברר,
מעל לכל צל של ספק, שהסכום בן 40
אלף הלירות הוצא לריק. שמואל ללקין,
מזכ״ל ההתאחדות לספורט, הנחשב נאייש
החזק של המוסד, טען כי ועדת־השחייה
החליטה, לפי הריטריונים משלה• ,שיש
לשגר את מ שלחת השחיינים הצעירים
לחו״ל.
אברשה גינזבורג, ששימוש בראש ה־מישלחת
לתחרות הבינלאומית הוסיף, כי
בתחילה הביע טלקי את הסכמתו העקרו נית
לנסיעה, וכי רק משנודע לו •שלא
ישמש כראש־מישלחת או כמלווה, החל

טוען שהנסיעה תהיה ביזבוז.
כעזרת הילדים. דבר אחד ברוד:
התחרות הבינלאומית שנערכה בליסבון
אינה מצויינת כלל בלוח תחרויות-יהשחייד.
הבינלאומי של שנת . 1977 מאמן בכיר,
שביקש להישאר בעילום־שם, טען גגד
דעתם של ללקין וגיבזבורג :״לעסקנים
בהתאחדות לספורט נרמה, שבעזרת היל דים
הם יהפכו את ועדת־השחייה לחב-
רת־נסיעות. אני לא מאמין שמאמן בר* -
דעת, המכיר את יכולתם •של השחיינים
הצעירים בעונת החורף שנחשבת כעונה
מתה, ישלח •שחיינים ישראלים לתחרות
בינלאומית. פה, בנסיעות לחו״ל, השיקול
של ועדת השחייה הוא רק שעוד עסקן
ייסע לחו״ל.״
פרשת הנסיעה לפורטוגל העמיקה עוד
יותר את הקרע בין טלקי לבין ועדת־השחייה.
לטלקי נמאס להילחם במימסד
הספורטיבי. יש לו נימוקים טובים לחשוד
שידם •של עסקנים בוחשת מאחרי מה •ש נראה
לו כמסע המכוון נגדו. חליפות־
(המשך בעמוד )50
ה עו ל ם הז ה 2064

משרד החקל או ת

להלן לוח המחירים 3019171

ו וח₪ו33

במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של הסופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.

ציורים • גרפיקה • פסלי ם
ספרי או מנו ת יו ד אי ק ה

9אגם*לובין*ארדון
זריצקי*פלדי*לבנון
ברגנספיקסו-גוטמו
קסטל• מירו• שאגל ,
אבל פו •דאלי• פרנקל
| מרסל ינקויבונהימוקדי
טיכו אנה•ואחרים...

י רק ות

תערוכת המוצגים
יום ראשון, שני, שלי שי
(חול ה מו ע ד פסח)
3עד 5באפריל
בין ה ש עו ת 1000-22,00
בגאלריה ל או מנו ת רוז
רח׳ פרי שמן 45ת ״ א

2.20

תפוחים זהוב גודל 6
תפוחים זהוב גודל 6.5
תפוחים גרגר גודל 6
תפוחים גרגר גודל 6.5
אגסים ספדונה גודל 5
אגסים ססדונה גודל 5.5
כגנות

6.00
6.60
4.80
5.60
6.00
7.10
5.25

אשכוליות — כתפזורת וארוזות
תפוזים בתפזורת וארוזים ממפל לימונים
ע | ןךן פטמים קפואים בשקיות

2.50
2.90
3.50
4.10

מיני תנועוף (עד 1.1ק״ג העוף)
גודל ( 1עד 1.450ק״ג העוף)
גודל ( 2עד 1.6ק״ג העוף)
גודל ( 3מעל 1.6ק״ג העוף)
בשר הודו ללא עור וגידים

12.96
12.13
12.39
10.32

מכירה פומבית
מנהל המכירה
כסיף כסיף כסרופות קפוא /2נ ק״ג
קרסיץ חי

* קטלוג התטרוכה טם אילוסטרציות
במחיר 20 לי־י
מקנה זכות כניסה לזוג באולם המכירה

22.22

1.04ל״י
97 אג׳
91א(׳
83 אג׳
1.87ל״י

דגים

מני סאר

3.10
3.50
3.40
3.80

הדרים

י1ם רביעי 6באפריל 1977
שעה 19.30
ב בי ת הרופא רח׳ הפט מן 1
עגבניות עגבניות באריזה של 2ק״ג
גז ר
כרוב לבן
כצל יבש ממשקי ערכה —
מבצע לחג הפסח
בצל יבש ארוז בשקיות
תפו״אד — מבצע להג הפסח
תפו״אד ארוזים בשקיות של 2ק״ג
חסה ערבית — מבצע לחג הפסח
הראש עד

פירוח

לצרכן לק״ג
בל״י
7.60
8.00
3.50
1.70

+ 10.50
+ 23.00
+ -16.11

84 אג׳
1.64ל״י
1.19ל״י

תן טרמפלחייל
ה עו ל ם הז ה 2064

פינ ת או כ ל
״זו די א קו ״

מערכת ישיבה ״ מתהפכת ״ ״ברץ׳

שול חו סלוני /ר, ח^ב

כסאנ דנ ד ה

מערכת
י שיב ה
יוסף מלך ה ש טי חי ם

עם מבחר

שטיחים

כסא או כ ל 112
מחלקתח שמל

״יעד

\ .רהיטים״ מבחר ענק
וריהוט מ שלים של נברשות
מודרניות
וקלא סיו ת חדרי שינ ה־ סיון חדרי שינה

א מ קו סאמפא

חדרי נוער וילדים

^מוננייי
ל97

61017£
^חסזסחט^/סוו-וססחטש

חסוך אלפי לירות
בוא ישר לבית מרס
היבואן הגדול בישראל

^1 41^3898111־ !<1י

תל -א בי ב, ה ר צל 58ו*רמת-גן.הרן נל 75

• ,000 סו מ״ר • 5קומות סחניהב שפע •מדרגות נעות • מו סי ק ת רקע • הספקה מיידית

* ה ו ועד לה ג נה על האדמות
* המ ועצ ות המק ומ י ות שלעראבה, סחינין ודיר ־ חנא
* ה ו ועד לפיתוחללאנ יש ו ל

אזרחי

ישראל. יהודים וערבים.

במלאת שנה ל ״ יוםהאדמה ׳,
הצטרפו לעצרת יהודית ־ערבית בכפר עראבה
יום ד ,30.3.77 ,שעה 3אחרי־הצהריים
בהשתתפות ראשי מועצות מקומיות ואנשי־רוח יהודים וערבים

למען דו־קיום ואחווה ביו שני העמים — יובטח השיוויון!
יופסקו הנישול וההפקעות!

!ש ש 1ש
כתובות להתקשרות: עו״ד חנא נקארה, רח׳ חורי ,23 חיפה. הכומר שחאדה שחאדה, שפרעם.

ה עו ל ם הז ה 2064

החזוץ
(טווח
שליפה נסיו

ץ ו הנערה שתמכור עבורנו את
; /י הרחת־לקום, ותהפוך אותו למעדן ׳ה פופולרי
ביותר ברחבי בריטניה הגדולה.״
ג׳ונתן קינגסלי, מחשובי הפירסומאים בברי טניה׳
ישב במישרדו המפואר שבריג׳גט-
סטריט בלונדון, ופסק את פסוקו.
הוא היה עייף. שלושה ימים רצופים
צפו, הוא וצוות עובדיו, באלפי שקופיות
של שבע־מאות צעירות יפהפיות, שמתוכן
היו אמורים לבחור את המאושרת שתיסע
לתוניס, ויתצטלם שם לסרט־פירסומת 1לטל וויזיה׳
שיפרסם את המעדן המזרחי המ תוק.

נתן קינגסלי בחר ביפה כפיר. הוא
רק לא ידע היה כי הבערה בעלת המראה
האירואסיאני, הגיזרד. החטובה והעיניים
השחורות הענקיות, היא בעלת דרכון יש ראלי׳
האוסר עליה את הכניסה למדינה
הצפון־אפריקאית.
יפה כפיר היא דמות מוכרת ביש ראל,
בעבר השתתפה בתחרויות־יופי וזכ תה
בתארי־מישנה. היא נולדה במרוקו,
ויחד עם מישפחתה מרובת־הילדים עלתה

המעדן המיזרחי המפורסם, שאותו
ך | 1ז! 11״ 0י| 1ן |׳ 1י/1
נבחרה יפה כפיר לפרסם במיסגרת
1 1ויוו 111
של סירטון־טלוויזיה שיצולם בתוניס. יפה נבחרה מבין שבע־

מאות מועמדות, אלא שלא ידעה כי הסרט יצולם בארץ הצפון־
אפריקאית. גם המפרסמים, שבחרו בה, לא ידעו כי ברשותה
דרכון ישראלי. הס מנסים להסדיר את כניסתה לארץ הערבית.

וכי היא לוחצת על בעלה — שחרא קבלן
להרכבת־תריסים — למכור את ביתם
הנאה שברובע הנדון, ולחזור לישראל.
״כאן אני יכולה להיות סופרסטאר, דוגמ נית
מפורסמת. בלונדון יש עשרות כמוני,״
אמרה לידידיה הקרובים.

אולם, דיבורים לחוד — ומעשים לחוד,
דברים אלה נאמרו כשהקאריירה של יפה
כפיר קפאה על שמריה. עתה, משקיבלה
זיריקת־מרץ וההצעות החלו זורמות אליה
בקצב מסחרר, מתחיל המירוץ־לצמרת של
יפה כפיר.

יפה כפיר, כפי שנראתה

לפני חמש שנים, כשהגיעה

לתל־אביב מעיר־מגוריה, עכו, לשם עלתה
עם הוריה, אחיה ואחיותיה, ממרוקו.
לישראל, והיא יאז בת שנתיים. כשבגרה
הגיעה לתל־אבייב, התערתה היטב בחברה
העירונית. חבירתה הטובה ביותר היתד,
הדוגמנית חני פרי.
לפני יחמש שנים יצאו השתיים לכבוש
את העולם. חיני היתד, נשואה אז לצעיר
בשם יגאל, ואילו יפה נישאה לצעיר בשם
אמנון מם. שני הזוגות השתקעו בלונדון.
בעוד חני משחקת אותה, נפרדת מהבעל
הצעיר וכובשת את עולם האופנה, זחלה
הקאריירה של יפה. היא אומנם הועסקה פה
יושם בתצוגיות-אופנה וכדוגמינית־בית ב לונדון,
אך את עיקר מירצה הקדישה
להגדלת מישפחתה, ילדה שני ילדים —
מלאני וגייא — בהפרש של עשרה ׳חוד שים
בין זה לזה.
בכל הריון עלתה ב־ 28ק״ג, אך מייד
אחרי הלידה ירדה בחזירה למישקל של 48
קילוגרם. עם מישקל כזה, וגובה המתנשא
ל־0 174״מ, אין פלא שעינו של צלם-
האופנה הנודע סטיב קימפבל צדה את ה יפהפייה
הישראלית, בעת שבאה לפלות
במועדון המפורסם טראימפם, מקום־הבילוי
החביב של האנשים היפים בלונדון.
היא הוחיתמה על חוזה שמן עם סוב־וניות־הדוגמניות
המפורסמת בוסטון, ועתידה
כדוגמנית מצליחה כמעט בטוח.
לפני כחודשיים ביקרה יפה בישראל עם
בנה. לחבריה סיפרה כי נשבר לה מלונדון,

לפוצץ אוו לונדון

חולמת יפה כפיר,
יחד עם הדוגמנית
הצליחה להגיע אל צמרת עולם הדוגמנות, ונחשבת כיום אחת
בעולם, הספיקה יפה כפיר להינשא לישראלי, אמנון מס

שיצאה לכבוש את העולם
חני פרי. בעוד זו השנייה
מחמש הדוגמניות הידועות
וללדת לו שני ילך״ינז.

במדינה

חנות ה מ תנו ת הגדולה ביותר בארץ-
300״-י תצוגה במחלקות מיוחדות
לכל׳ בית,קרמיקה, זכוכית,נצרים,עץ, אהילים, תמונות,
צעצועים, בוטיק לבגדי נשים

ווה עוד
לא הכל...

(המשך מעמוד )42
המיכתבים בין המחוננים לבין ועדת־ה־שהייה
בדבר הנסיעה לפורטוגל — .מבלי
שיידע על כך — רק אימתו את חשדותיו
אלה. המאמן, שסולק מן ההתאחדות־ל־ספורט
על רקע מילחמתו בעסקני ההת אחדות,
טען באחרונה כי מיספר עסקנים
ינסו למנוע את נסיעת המחוננים לתחרות
הבינלאומית הגדולה, שתיערך בלוכסכד
בורג בחודש אפריל.
פרשת הנסיעה לפורטוגל הכעיסה גם
את הורי המחוננים. ההורים טענו, שתחת
נסיעות חסרות־תכלית ל חדל, מן הראוי
שוועדת־השהייה תשתדל לחסוך בכספים
כדי לבנות ברינה סגורה לאימונים באיזור
גדש דן.
מה שמתחשק לעסקן. בסוף השבוע
שעבר, כשהמחוננים קיימו אימון בבריכה

מאמן־שחיי־ח מלקי
לבנות בריכה סגורה

רח׳ דיזנגוף , 224 תל אביב, טל 231013 .

(פתוח ללא הפסקת בין הע 1ש ת)19.00-09.00 :
הקץ לגיוקים
בהגרלת הפיס סד הפרסים

4 $מיליון ל י
חיסול חרקי הבית
עם אחריות לשנה
תל־אביב — 450264־03
457895־03
אשקלון — 23019־051
ירושלים — 226618־02
חיפה — 712342־04
באר־שבע — 30192־057
טבריה — 50488־067

בפיקוח אגרונום.

רשיון משרד הכריאות .15

פרס ראשון
7 5 0 .0 0 0ל י
7ן נה לך כרטיס ובוא
לטכס ההגרלה

הפתוחה של מועדון ספיבק, תחת גשם
שוטף, אמר בזעם אחד ההורים, שבא
להחזיר את בגו הביתה :״למחוננים ש עתידים
לייצג את ישראל באולימפיאדת
מוסקבה אין בריכה סגורה ומחוממת בכל
אמור. גוש דן ! זו בושה ! בייחוד שאומרים
שאין כסף, אבל נוסעים סתם ל ח דל. הבן
שלי לא צריך לקבל התכווצויות־שרירים
מהקור, ביגלל שלאחד העסקנים מתחשק
לתפוס טרמפ לחדל ! ״
מיע 1פ ט

הפרט וביוו־המי שפט
״מאשימים את העיתונות בפגיעה
בחופש הפרט, אכל הפגיעה
החמורה ביותר נעשית
דווקא בבתי-המישפט 1״
צרור יריות פילה את דיממת הלילה,
ב־ 1באוקטובר אשתקד. שתי דמויות
נבלעו בריצה, באחת הסימטאות הסמוכות
לרחוב מרכז בעלי מלאכה בתל־אביב.
בלשי היחידה המרכזית של מישטרת תל־אביב,
שניסו לדלוק אחריהן, הפעילו את
אקדחיהם. פנסיהם הגדולים של הבלשים
בלבוש האזרחי, שהאירו את דרכם. ,גילו
כיתמי־דם רבים על המידרכה .״מישהו
מהם נפגע! אנחנו נתפוס אותם,״ אמר
אחד השוטרים בביטחון לחברו. שעה קלה
קודם־לכן נתקבלה במישטרת מרחב היר קון
הודעה על התפרצות לדירה ברחוב
מרכז בעלי מלאכה .20
בשעת־לילה מאוחרת התדפק גבר אלמו ני,
בשנות השלושים לחייו, על דלת דידתה
של אישה קשישה בדרום תל־אביב. כש־פתחת
את הדלת, ראתה לפניה גבר עייף,
שטוף־דם .״תני לי תחבושת,״ התחנן. את
המגבת הרטובה שהגישה לו האשה הידק
אל בילפו השסועה, ומיהר להתרחק מן
המקום.
ה עו ל ם הז ה 2064

עו״ד מאיר זיו וידידה
חדירה לתחום הפרט
מעצר מאותר. הבטחתו של איש
היחידה המרכזית לחברו, כי במהרה ייעצר
הפורץ שנפצע במירדף, לא נתקיימה. רק
ב־ 31 בדצמבר אשתקד נעצר קארמי מאג׳ד
( ,)40 פורץ בעל עבר פלילי עשיר, כודשוד
בביצוע אותה פריצה ברחוב מרכז בעלי
מלאכה.
היה זה אחרי שנתפס בידי שוטרים ו נעצר
ל־ 15 ימים, בחשד של ביצוע פריצה
במיקום אחר, ברחוב רישפון ברמת־אביב.השוטרים גילו צלקת בבירכיו ונזכרו ב־צרור־הירייוית
שפצע פורץ נמלט בליל ה־1
באוקטובר.
מאותו רגע ואילך התנהלה מילחמה
בין מאג׳ד, בעזרת פרקליטו מאיר זיו, לבין
המישטדה ושופט־המעצרים התל־אביבי,
אריה אבך ארי. עורך־הדין זיו טען בבית-
הימיישפט, בעת הדיון בבקשה להארכת
מעצרו של ימאג׳ד, כי אין המישטרה יכולה
לכפות עליו׳בדיקה של רופא מישטירתי.
״זוהי חדירה לתחום הפרט,״ טען הפרקליט
הצעיר באוזני השופט.
למרות זאת החליט אבן־ארי להאריך
את מעצר החשוד, ואף הוציא צו שהתפרש
כאילו צריכה המישטוה לערוך את הבדיקה
הרפואית אפילו בניגוד לרצונו של הפורץ.
סאג׳ד עצמו טען :״,אין לי מה למסור !״
הוא סירב להראות את הצלקת שבבירכו
לרופא, או להתייצב למיסדר־זיהוי רישמי.
כך החלה פרשת עירעורים ממושכת,
שהגיעה עד לבית־המישפט־המחוזי. עורך־
הדין זיו טען, והביא אסמכתות לדבריו,
כי הצו לבדיקת החשוד, בניגוד לרצונו,
הוא בלתי-חוקי ומהווה פגיעה חמורה
בחופש הפרט.
הוויכוח הקולני, שבקע סלישכתו של
השופט אבן־ארי והתנהל בינו לבין עורו־הדין
זיו, שימש ימים ארוכים לאחר־מכן
נושא־השיחה העיקרי במיזנון בית־המישפט.
לבסוף שוחרר החשוד אחדי 20 ימי מעצר,
מבלי שייבדק על ידי רופא.
,,החלטה מוזרה״ .פרקליטים רבים
טוענים, כי באחרונה היו מיקרים נוספים
של חדירה לתחום הפרט מצידו של השופט
אריה אבן־ארי. כך, למשל, הם מזכירים,
הוציא השופט צו שאסר על חשוד לקחת
טרמפיסטיות במכוניתו. זאת, אחרי שהובא
לבית־המישפט כחשוד בניסיון לאנוס
טרמפיסטית.

במיקרה אחר הוציא אבן־ארי צו, האוסר
על חשוד ללגום משקאות אלכוהוליים.
יעקב אלברדם ( )37 הובא לפניו כחשוד
בתקיפת אשתו שעה שהיה בגילופין.
בהקשר זה טען אז יומטוב זהב, עובד
הלישכה הסוציאלית המחוזית ביפו, כי
״החלטת השופט מוזרה מאין־כמוה. כיצד
ניתן לצוות על אדם להינזר משתייה?
בכוח החוק?״ דיעה דומה השמיעו גם
עורכי־דין ותיקים.
מי פוגע כחופש הפרט? .״מאשי מים
את העיתונות בחדירה לתחום הפרט
ובפגיעה בחופש הפרט,״ טען השבוע פרק ליט
תל־אביב נודע, שביקש שלא לנקוב
בשמו .״אבל, הפגיעה הכי חמורה בחופש
הסרט נעשית דווקא באולם־המעצרים של
בית־המישפט בתל־אביב.״
לדוגמה סיפר אותו פרקליט :״לקוח
שלי הובא למישפט לפני השופט אבן-
ארי. עוד לפני שנסתיים המישיפט והושמעו
נאומי־הסיכום של ההגנה והתביעה, לחץ
השופט על הכפתור שבקצה הדוכן שלו,
והזעיק את הליווי המישטרתי. הרי זה
כאילו הוא קבע שהנאשם יילך לכלא, עוד
ה עו ל ם הז ה 2064

לפני שנסתיימו ההליכים הפורמליים ה הכרחיים
של המישפט.
״ואכן, אותו נאשם נישפט לארבעה חודשי
מאסר בפועל, למרות שהתביעה בכלל לא
דרשה זאת. כשאמרתי את זה לשופט,
הוא סירב להגיב ורק חרץ, :אני כאן
השופט !׳״
על מיקרים אלה ואחרים הוגשו כבר
תלונות אחדות, בעל־פה, ללישכת עורכי-
הדין. בקרוב עומדים פרקליטים מסויימים
להגיש תלונות בכתב, לפרסם מאמרים
בנושא ולדרוש בירורים עם הנהלת בית־המישפט.
סיכם
אותו פרקליט תל־אביבי :״מה
שהמישטרה ובתי־המישפט אינם מסוגלים
לתסוס זה שכל אדם, אפילו הוא חשוד,
זכאי לסרב לשתף פעולה עם המישטרה.
אם הדרך לאכיפת החוק תהיה צווים
בלתי־חוקיים, מעצרים ממושכים ומכות־רצח,
נוביל את עצמנו לאבדון.״

לר יופי
שירי טיפוח,איפור ויופי מעולים לכל סוג׳ העור
להשיג בתמרוקיות המובחרות,
בשק״ם,המשביר לצרכו וכל בו שלום.
זלו בחוויות על ״מבצע ויחושון 1טח 8־ £5ס^
וזכו בפרסים והדרים.

דרבי־אדם
( סמת ״ ס +מ כ חו ל = ח ״ ם
פרור שגפלט שיתק את
גופו — הציורים שהוא
מצייר באמצעות פיו
גתגו טעם חדש?חייו
מחלקת החיילים יצאה לפעולת־אבטחה
שיגרתית בגבול הצפון. לפתע נפלט כדור
של אחד׳ החיילים, וננעץ בחלקו העליון
של עמוד־השדרה של יוסי זינגר, מאנשי
המחלקה. הוא הובהל ליבית־החיולים, ורק
אחרי מאמצים קשים מצד הרופאים, ניצלו
חייו. לבסוף, כאשר שבה אליו הכרתו,
בישרו לו את בשורת־האיוב.
העלם הצעיר, שופע־החיים, היה למ שותק
בידיו וברגליו. ההא רותק לכיסא־גלגלים,
לכל ימי חייו, כמעט ללא יכולת
לתפקד .״זה סוף הדרך,״ אמרו הכל, ויוסי
ימצא עצמו בתוך מציאות מחרידה, כו אבת ,זרה לו לחלוטין.
שנתיים היה מאושפז בבית־החולים, עבר
טיפולים ממושכים, וכשיצא, נחמתו היחי דה
היתד. ידו הימנית, שהחלה מתפקדת
מעט. הוא החל מנסה להסתגל, להתגבר
על תחושת החידלון וחוסר־האונים, למצוא
יטעם חדש לחייו. ואז החליט לעשות את
הבלתי-אפשרי — להפוך מנטל על סביבתו
לאדם יוצר.
מאמץ אדיר. החברים נדו בראשיהם
בספקנות. אבל יוסי נשך שפתיים, וגמד
אומר להילחם. בשנת 1966 החל מצייר,
אך ידיים לבצע זאת לא היו לו .״החלטתי
לצייר עם מה שיש,״ הוא מספר .״אם אין
ידיים — אצייר ביפה.״ במשך שלוש שנים
למד את הטכניקה, נעזר במכון אבני, וגילה
עולם חדש. שעות־ ׳וימים היה יושב ׳ומ צייר,
מחזיק את המיכחול בפה ובמאמץ
אדיר מחבר קו לקו.
״הרבה זיעה ודמעות ׳שפכתי כדי לגמור
כל ציור,״ מספר יוסי .״הציור בפה קשה
במייוחד. אני צריך להגיע לדרגת דיוק
מכסימלית, להזיז את הראש והצוואר ב מאמץ
עילאי, כידי להשיג קו שצייר רגיל
עושה בשניה.״
לפני שנים אחדות הגיעו לישראל נציגי
האירגון ׳הבינלאומי שיל ציירי פה־יורגל.
הם הופנו אל יוסי, וגילו בו כישרון מזהיר.
(המשך בעמוד )54

בו או נ ר 1ץ

גםאתה יבול.
גם אתה מסוגל לרוץ להנאתך ולהפחית
בכך ממשקל גופך. הריצה היא הפעילות
היעילה ביותר לשיפור הבריאות ולשחרור
ממתחים. מבצע צב׳ר(צעיר, בריא,
רענן) ־הכין למענכם חוברת מצויירת
ובה הדרכה כיצד לרוץ נכון בבית,
בשכונה ובחיק הטבע.
שלחו גלויה למבצע צב׳יר, ת.ד33311׳.
ודא, ותקבלו חינם את החוברת:
בואו נרוץ׳- .

...אידי אולוגיות ריאקציוויות בציבור יכולות ל שלול התפתחו ת
לש וויו 1לש ו ן איו ה חיר; מפ ימח מי ר־ המדקדק ־ םהמחטטים
בספרים עתיקי את הלשון החיה מעצבת החברה המשתמשת כה...

עיברית ישראלית
השפה העיברית היא יצור חי

למשל המילה ״קרב״ היא מהשורש ק־ר־ב, כלומד: לחיות
קרוב, מפני שבאותה תקופה היו בשעת־קרב ניגשים זה
אל זה. אבל היום בקרב בכלל לא מתקרבים זה אל זה.
המילה ״לבקר״ באה משום שאנשים הליכו לבקר בבוקר,
!ולא בלילה, כי לא היה חשמל ׳ולא היה אויר. אנשים היו
הולכים לבקר או ״לשחר״ בשחר. אז היום לא תוכל לומר
״לבקר״ ,מפני שזה מלשון ״בוקר״ ואתה בא לבקר בערב?
התלות האטימולוגית ׳מגוחכת, לעיתים.

׳ 9התפיסות בכל העולם על התפתחות הלשון אחרות
מאישר לפני 50 או 60 שנה, ובוודאי שגם אצלנו אנו
עדים לתופעה הזאת. התקופה הזאת, המאה ה־ / 20 היא
״עידן תיקשודת־ההמונים״ ,והתפתחויות עצומות י חלו
בכל הלשונות, גם לשונות בעלות ותק גדול ושנים ומסורת
של דיבור. על אחת כמה וכמה בעיברית, שהיא בעצם
העיברית־החדשה, שנולדה רק לפני 80—90 שנה, ועל־כן
התפתחותה מואצת ביותר וחלים בה שינויים עצומים.
הטהרניס אינם ׳מכירים בהתפתחויות האלה, ורואים בהן
השפעות לועזיות, חוסר למדנות, חוסר זיקה למקורות,
ויצירות וולגאריות שנעשו מבלי להתחשב בחוקי־הלשון.

י • לפני כמה ־שנים התחילו ליישב את ״חבל המשור״,
ואז יצא מישהו מהסוכנות היהודית וכתב בעיתונים
מיכתב שביו ביקש מהציבור שלא לומר ״הבשור״ ,כי
זה שם־פרטי של מקום, ואין להוסיף ה״א־הידיעה. כתבתי
לו שייסלח לנו מאד, אומנם התיכנ׳ון שלכם הוא דבר
חשוב, אבל היה התיכנון־הרא־שון בימי יהושוע בן־נון,
ושם כתוב ״הבשור״ — זאת־אומרת שמותיר. והיום מדברים
על ״חבל הבשור״.

• הדברים האלה נכונים במידה מיסויימת. תרגומים
כמו ״,ליל שישי״ במקום ״ליל •שבת״ לפי הרוח העיברית,
פסולים. אבל אם אתה אומר ״שבר את השיא״ ,אין בזה
שום פסול. בהתחלה זה נראה מוזר, ואחרי זימן מתברר
שאין בביטוי סתירה לרוח הלשון העיברית. אפשר לומר
״שבר את צמאו״ ,וגם ״שבר את ישיאו״.

טו הר־ ה שפה

י• העיברית היום, קודם כל מאפיין אותה השינוי
המתמיד. השינוי הוא כמובן בכיוון של התפתחות. כל
יצור חי מ־שתנה. העיברית החיה שבפינו משתנה, מתפתחת
בתחומים שיונים. מבחינת הסיגנון, רהיטות ההבעה.
מבחינת הרחבת אוצר־המילים, סטנדרטיזציה מסוייפת
של המיבטא. יש הבדל בין הגייתם של יוצאי עדות־המזרח,
המתיזים כהלכה את החי״ת והעי״ן לבין המיבטא
הרגיל, השורר, שאינו מבדיל בין ההגאים האלה. הכתיב
שהיה עד לפני נמה עשרות שנים כתיב־הסר, הולך
ומתמלא, וכבר נקבעו ליו כללים שלאט־לאט מאמצים
אותם בעיתונות ובסיפרות. מכל בחינה ובחינה, העיברית
מתקדמת וחלים עליה פחות או יותר חוקים של התפתחות
לשון. כך שלבטל את ההשפעה של לשונות לועזיות
אינו עולה בקנה אחד עם תפייסה של התפתחות־לשון.

9העיברית אינה •שפה טהורה. החל מתקופת־המיקרא,
ומכל תקופה ישיש לניו רשומות עליה, קלטה העיברית
מילים מאשורית, אכדית, ארמית, פרסית, יוונית ורומית.
יש לנו מאות מילים יווניות ודומיות ׳שאנחנו משתמשים
בהן היום, נאמר: ארנק, ספסל, תיק, הגון ועוד מאות
מילים כאלה. בתקופה האחר־יוונית והרומאית, העיברית
היתה נתונה להשפעת הערבית, זאחר־כך להשפעת לשוניות
אירופה. ההשפעה הזאת היא גם במובן המילולי של
קליטת־מילים, וגם במובן התוכני. תורגמו ביטויים, ואנחנו
יודעים על ביטויים בתלמוד כמו ״ניכסי צאן ברזל״
שתורגמו מילולית מהלטינית .׳תהליך זה נימשך גם בימינו.
אנו עדים למספד רב־ימאד של מילים לועזיות בעיברית,
ויחד עם זאת קיים תהליך של עיברור * מילים לועזיות,
וקבלתן בעיברית.

כאשר אין ענפים _ אין עלים
• מילחמתי העיקרית היא בשדה הלשון, ונישקי הוא
המילים. בשנים האחרונות נתפרסמתי בווייכוחי עם אבא
בן־דויד* .היינו יחד בצבא הבריטי, גמרנו יחד את
האוניברסיטה, ובמשך כ־ 20 שנה היינו יושבים יום־יום,
ודנים בלשון. בהרבה דברים דיעותינו היו שוות —
אבל בעניין התפתחות הלשון, לעיתים קרובות, היינו
חלוקים זה על זה בוויכוח קולני למדי. לדעתי, בן־דויד
אינו מביא בחשבון את גורם התפתחות הלשון. יש לו
דיעה — שהלשון בימינו משובשת ואינה מפותחת, ולכל
מה שאנו קוראים התפתחות, הוא קורא ״התפתחות״
בימרכאות ושולל את המהלכים החדשים בהתפתחות הלשון.
אין שום׳״ ספק שהעיברית שליו שורשיה מרובים, אבל
ענפיה מועטים; וכאשר אין ענפים, אין גם עלים, אין
נשימה, ואם אין נשימה אין נשמה. על־כן, לעיתים
קרובות העיברית שלו חנוטה.
בן־דויד אסר, למשל, ברדיו לומר ״ביום החמישי
הקרוב״ ואיש אינו יכול להבין מדוע. לדעתו, אם אתה
מספר ביום שני שאתה רוצה להיפגש ביום חמישי
עם פלוני־אלמוני, אתה מוכרח להגיד ״ביום החמישי
הבא״ .הוא אסר גם לומר ״המדובר״ בה״א־הידיעה.
הוא נלחם מלחמה־קשה במילה ״ביצוע״ ,מפני שהוא
מצא שהמילה ״ביצוע״ יש לה -במישנה הוראה אחרת,
ועל־כן הוא תובע להשתמש במילה ״עשייה״ .איסורו
נשען על מישענת קנה־רצוץ.

ידוע שהמילים מתפתחות התפתחות ענפה ורחבה,

* מחבר ״לשון מקרא ולשון חכמים״ ,אחראי על
לשון קרייני ״רשות השידור״ ומחבר ״מדריך לשון לרדיו
ולסלווידה״.

ד׳׳ר ראובן סיוון, יליד ירושלים, נוגר הגימנסיה
העברית ובית־המידרש למורים על־שם דויד ילין. עבודת
הדוקטוראט שלו עוסקת ב״צודות ומגמות בחידושי
הלשון בעיברית בתקופת תחייתה״ .סופר, עורן ומתרגם.
מרצה במיבללה על־שם דויד ילין בירושלים, חבר
הוועד״המנהל של האגודה הישראלית לבלשנות שימושית.
ניהל מדורי לשון בשירותי״השידור ופירסם
מחקרים ומאמרים רבים בענייני חינוך ולשון. ספריו :
״לקסיקון לשיפור הלשון מדריך הכתיב המלא״ ;
״על אובני לשון ימינו מבחר ניבים ומימרות״ ;
״המילון העליז אוצר מימרות שנונות״ ועוד.
לא רק בימינו, אלא גם ב־ 1700 השנים שבהן לא היתד,
העיברית שפה מדוברת, והייתה ׳סיפריות עצומה בלבד,
וביטויים -שונים קיבלו משמעויות הרבה יותר נרחבות,
כוללניות, מאשר בביטוי המקורי. אחת הטענות של בן-
דויד היא שביטויים רבים אנחנו מתרגמים מלשונות
אחרות. אבל למילה יש התפתחות, יש חיים, ואי־אפשר
לקבוע את התפתחותה של מילה לפי אטימולוגיה * בלבד.
* (ידיעת האמת שבמילה) חקירת שורשי המילים,
גיזרותיהן ויחסיהן למילים אחרות באותה לשון עצמה
או בלשון ׳אחרת ; תורת הדיקדוק של מילים וגיזרותיהן.

9רק אם שולטות אידיאולוגיות ריאקציוניות בציבור,
הן יכולות לשלול התפתחות־לישונית כזאת. באיטליה בימי
שלטון מוסוליני, בפולין, בגרמניה — ולא הייתי אומר
•שהלשון העיברית בהתפתחותה היא שמרנית. היא פתוחה.
לשון כמו האנגלית, שבה מיספר עצום •של מושגים,
מילים שונות, מכל ההיסטוריה של התפתחות־הלשונות
שנבלעו ולא נודעו כי באו אל קירבה של האנגלית.
אצלנו יש גורם חיצוני של שורש ומשקל שעושה את
המילים הלועזיות שאנחנו מקבלים בימינו, גיכרות במוצאן ק
הזר. מילים כגון פוליטיקה, מתימטיקה, היסטוריה, פילו סופיה,
פרופורציה וכן הלאה — אינן בנויות על־פי
הדגמים של השורש, מישקל, ובניין של הלשון העיברית
— ורק צורות כמו ״טילפך ו״פינטז״ או ״סיבסד״ משתע בדות
לדגם עיברי. אנחנו מקבלים אותן למרות שחלוצי
העיברית המודרנית, אליעזר בן־יהודה וחבריו, אסרו
אימוץ מילים לועזיות. אבל העמדה הנוקשה הזאת נתרופפה
כבר בימי העלייה ה־שנייה וכיום אנו מאמצים הרבה
מילים לועזיות. בתחילה היו הרוסית והלשונות ד,סלאביות ^
— מקור המילים הלועזיות ואנו עדים לכך גם בסיומות :
שלמילים כגון ״מתימטיקה״ ,״מוסיקה״ וכן הלאה. אנחנו
אומרים ״פרופורציה״ ,או ״קומבינציה״ ואלה, כאמור
סיומות סלאביות. לפעמים אנו מוסיפים ׳סיומות עיבריות,
מוסיפים יז״ד שהוא סיום עיברי של שמות־תואר. אנחנו
אומרים: פרוגרסיבי; רניטאבילי; ריאקציונרי וכן הלאה.

נוצרת ״ל שון־בינ מי ת״
9התהליך המאפיין של התפתחות העיברית בימינו
הוא מעשה גיבוש, כלומר, הלשון נעשית יותר ויותר
אחידה. הייתי אומר שהחופשייות להשתמש בעיברית
* תרגום מילה מלועזית לעיברית (בעבר השתמשו
ב״שיעבור״ או ב״עיברות״).

בדרך שכל אדם רוצה בה, מבלי שהוא יכוון ללשון
הסטנדרטית והמקובלת על הכל, הולכת ומתרופפת
והעיברית כיום, יחסית, סטנדרטית הרבה יותר. לא הייתי
אומר שעגנון יכתוב כמו משה שמיר או סופר אחר של
ימינו. אנחנו מדברים על לשודבינונית. על לשון־העיתונות
ושאר אמצעי־התיקשורת. הלשון־ד,פובליציסטית. למעשה
הלשון שאנחנו מדברים בה יום־יום ולא הלשון־הבלטריס־טית.
כלומר האמנותית, שמשתמשים בה בשיר, בסיפור
ובדימיון.
• לשוך הדיבור מבוססת על הסיפרות, והיא התחילה
להתפתח בהשפעת הסיפרות ויצרה לעצמה גם התפתחויות
משלה, ואחר־כך היא השפיעה על הסיפרות. המרחק בין
לשון־ד,דיבור ללשון־הסיפרות מצומצם, למשל, מאשר
בערבית. יש הבדלים. כאשר אדם כותב — הוא שוקל
ובוחר את המילים בצורה יותר אלגנטית מאשר בדיבורו
היומיומי. לשון־העיתונות, במובן זה, קרובה אל לשון־
הדיבור, ואיני יכול לעשות השוואות־סיפרותיות ללשון-
הסלנג המדוברת מאחר שאין כותבים בה. לשון־העיתונות
היא אחידה, כאשר אותם מונחים וצירופים מופיעים בכל
העיתונים. הסיפרות עומדת ברמה יותר גבוהה — הל־שון־
הבלטריסטית היא הרמה־העליונה של הלשון, הלשון-
הפובליציסטית היא ר,׳רמזדר,בינונית, וכפי שהגדיר אותה
פרופסור חיים רבץ ״הלשון־הבינונית״ והיא בעלת־רמה
באלגנציה שלה, בשלמות וגם באחידות שלה.
• יורם ברונובסקי, בסיפרו מסה על הלשון שיצא
לא־ימכבר, אומר שאולי המחמאה הגדולה ביותר לאקדמיה
ללשון העיברית תהיה באמירה שאין בה עוד צורך. הוא
התכוון לומר שהלשון כבר מתפתחת התפתחות טיבעית,
ואין צורך באיזה גוף עליון ומכוון, בייחוד שאנו עדים
לתופעה שפעמים האקדמיה דורשת דרישות מסויימות
והציבור בוחר אחרת. למשל, המילה ,,תייסכול״ שנתקבלה
בציבור והכל מקבלים אותה, המילה •נתקבלה על־ידי
ועדה, וכאשר באה ההכרעה באקדמיה לאשר את המונח
הזה, קמה צעקה ודרשו לדדשתמש במונח עיברי־ימקורי
״מפח־נפש״ או ״מפח״ לעניין ״תיסבול״ ,אלא שקביעת
האקדמיה לא נתקבלה על־ידי הציבור. אבל במיקרים
.אחרים, כשהיינו נוהגים לומר ,,כיסוי״ לעניין סיקור של
אירוע, האקדמיה הציעה שלא להשתמש במילה ״כייסוי״,
מפני שלטענתה זה תרגום מאנגלית, והציעה את המילה
״סיקור״ — והמילה הזאת מתקבלת יותר ויותר. לעומת
זאת, מילחמתה של האקדמיה במילה כמו ״גיבוי״,
המתורגמת מאנגלית, אינה מצליחה משום שהאקדמיה
הציעה מונח אחר ,״תימוכין״ ,שהעיתונאים והסופרים
אינם רוצים להשתמש בו.

• יש מילים המקובלות על הכל. אזכיר, למשל,
את המילה ״מתוחכם״ שעליה גאוותי, מכיוון שאני
המצאתי אותה. ואעידה לי עדים נאמנים את ח״כ אבא
אבן ואת אריה אורגד. הדי בלתי־ניתן לעבדר את המילה
סופיסטיקייטד ל״ספסטקטד״ ,ואז נתתי דעתי ששורש-
המילה מ״סופיה״־חוכמה, ובאתי למילה ״מתוחכם״ והמילה
התפשטה, והגיעה עד ל״נשק מתוחכם״ .סיפרתי את סיפור
המילה לתלמידותי, ואחת אמרה :״למה אמרת מתוחכם י
יכולת לומד, מחוכם׳.״ ואז התחלתי לגמגם, וקפצה
תלמידה אחת ואמרה :״חשבת על המילה, תחכמוני׳.״
ורציתי לתת משיקה לאותה נערה, מפני שלמדתי בבית-
הספר תחכמוני ומי יודע, אולי, מתחת לסף־התודעה,
המילה ״תחכמוני״ השפיעה על יצירת המילה ״מתוחכם״.

העברית בשנת 2000
• אחד התפקידים של הבלשן הוא לפזר דיעות
ואמונות טפלות, ובזה לכוון את התפתחות הלשון. אלה
שהם חסידים גדולים של ״התערבות״ בחיי־הלשון, סבורים
שלשון שהם אינם יכולים לרסן, שאינה מושפעת מהם
— היא לישון נפסדת, מוטעית ומשובשת. אבל לשון
אינה חיה מפי מתמירי המדקדקים, אלה המחטטים
בספרים־עתיקים שרק על־פי טופס לשונם צריך לנהוג.
את הלשון החיה מעצבת החברה המשתמשת בה על־כל
גווניה, ושום חברה אינה ממלכת־כוהנים וגוי קדוש.
אבל אלה הטהרנים זעופי־הפנים האלה, חוששים שמא
ייבטל הטעם לקיומם, ונאחזים בקרנות־המזבח בטענם
שהלשון החדשה הזאת, נפלאת היא מכל הלשונות החיות,
ושימושיה אינם אלא שיבושים, והשפעות שהיא מושפעת
מלשונות זרות אינם אלא תרגום. אם היה קורטוב של
אמת בהנחות האלה בראשית ימי תחייידהלשון, הרי
קורטוב זה משול לאפס בימים אלה. כל מי שפוקח את
עיניו, ובעיקר כורה את אוזניו, ללשון במהלכה בין שתי
נקודות במהלך הזמן — נוכח בעליל בכיוון המובהק
לסטנדרטיזציה, לנורמאליזציה, לאוצר־מילים ולסיגנון
עשירים יותר ומגוונים יותר, וחש שהאפשרויות להבעה
מדוייקת יותר ונאה יותר — היום.
• א סו ר לנו להביט על הלשון, ובייחוד על הלשון
העיברית, בצורה דסקרפטיבית, כלומר בצורה סינכרונית.
ודאי שהרשמים מצילום העיברית ברגע זה אינם כל כך
מעודדים, אבל אם אנחנו עושים צילום דומה של העיברית
לפני 30 שנה, ולפני 60 שנה, ולפני 90 שנה — אנו
רואים השתפרות מתמדת. הלשון עוברת תקופת־הרצה
והדברים נעשים יותר ויותר חלקים, יותר שוטפים וקול
(איש)
רוח

׳צאן ברזל

בדומה לפעולת־חפרשר, המתרחשת לאחר הפריית, תוקף את עם ישראל, ואחת
לכמה זמן ״המצפון־הלאומי״ שלו, המתגלם בדמות ״ואיוש־חרוח״ מיספיר 1של ה מדינה
— ס. יזהר.
פעם הוא מדבר על ״חינוך לערכים״ ,פעם אחרת על ״תל אל־זעתר״ ובשבוע
שעבר הוא טרח וירד וממייגדל־חשן, שאותו הקים •לעצמו בעמל רב, על־מנת להתיז
את מררתו המרתו על העם היושב בציון.
הפעם הטיח יזהר סמילונסקי (ס. יזהר) דברים כדורבנות על המשבר במדיניות־השבר
הממשלתית, ואמר: אכל הממשלה חייכת לדעת — כל ממשלה — כי עם לא
קונים כשום מחיר. וכי עם לא משהדים כשום שלמונים. וכי אם הפרט אסור כמתן
שוחד — הנהנת העם מתמוטטת וממוטטת עימד! ככד הכל
ירידתו הנוכחית של ס. יזהר על העם המושחת הזה, וקצפת המילים שבמהלכה
הוא טוען כי .,עם לא משחדים בשום שלמונים״ ,מלבד שאינה עומדת במיבחן שנות
המדינה, אינה •עומדת גם במיבחן ״אשי־הרוח״ שעטה יזהר על עצמו. לא משנה
אם טענותיו צודקות אי לא. ידיו אינן •נקיות מאותו ״שיחוד עם״ — והוא משולל
סמבות מוסרית כלשה,י לטעון את טענותיו.
שנים •רבות ישב ם. יזהר כנביחר־ציבור, בתבר־כינסת מטעם מפא״י, ויאחר־בך
מטעם רפ״י, והצביע עד אין ספור הצבעות־כלכליות, בתוקף הוראת ה״מצליף״
הסיעתי שלו, הצבעות שחלקן אינן מבו טל
ביצירת האקלים הכלכלי והתרבותי
של היום. חלקו האישי של יזהר בהת מוטטות
הנהגת העם, אינו נופל מן החמור
שבמעשי־השח״תות של המושחתים שביו
אנשי־הציבור במדינה•
מלבד אחריותדהאישית של ס. יזהר,
ואחריותו־הפרלמנטרית למתרחש כיום,
הרי בתוקף בך שהועיד עצמו לשמש
מעין ״מצפון־לאומי״ ,הוא מתעלם מכך,
שבמהלך תקופה, שבה נבחר לכהן כחבר־כנסת
מן המניין, בשכר־מלא, הוא השיג
באוניברסיטת
•מילגת־לימודים לעצמו הרווארד, ועבר •להתגורר בארצות־הברית,
בעוד משכורתו פחבר־כנסת ממשיכה
להשתלם לו בארץ.
רק והתמרמרות ציבורית רחבה הביאה
אותו לוותר על חברותו בכנסת.
בינתיים, מוטב שם. ייזהר ימחוק מעל
פניו את הבעת הצדק המתחסד, וישוב
ם. יזהר
להסתגר במיגדל־השן שלו, השוכן בינות
לפרדסי רחובות. שם הוא ילטף לו את
מורתו ומרחו

חים, ויותר ויותר אלגנטיים.
• אנחנו גם יכולים לשפוט על עתיד הלשון העיברית
על-סמך העבר. בלי שום ספק, אם אנחנו רואים את
התהליכים של התפתחות הלשון בעבר, ואפילו בעבר
הקרוב. אפילו ב־ 80—90 השנים האחרונות, הלשון התעשרה
בימיספר מילים גדול, ובאלגנטיות יותר גדולה של הבעה,
בהיווצרות מיבטא אופייני לעיברית הישראלית. הדברים
הולכים ומשתכללים, ואין סיבה שלא נאמין כי בשנת
,2000 למשל, התהליך הזה של התפתחות יילד ויגבר,
ואנחנו נגיע לידי יצירות סיפרותיות יותר משוכללות,
יותר מדוייקות בהבעתן. נגיע לידי דיבור יותר רהוט,
יותר ׳שוטף, יותר קולח, ונגיע לידי סיגנון עיתונות
יותר אכספרסיבי, יותר מגוון, יותר משקף את הלשון
בהתפתחותה.

ח דוו ת הבלשן
• אחרי מילחמת יום־הכיפורים כתבתי שלושה סיפרי
הומור. בגלל הימים הקשים של המילחמה, האווירה
המדכדכת שאיני רואה שהשתפרה בהרבה עד עכשיו,
חזרתי אל נטייה שאותה אולי ירשתי מאבא עליו-
השלום * .נדמה היה לי, ועדיין אני מחזיק בדעתי שההומור
הזה, ועצם זה שאנחנו יודעים לצחוק על עצמנו ולא
רק על חשבון הזולת, גם על החשבון של עצמנו —
הישראלים, הדברים האלה הינם מרפא לשפיות. או, כפי
שאמד אנרי ברגסון :״הצחוק — הוא הכוח המתקן,
המונע אותנו מלהיות בלתי-שפויים.״
• יהודים אוהבים להתלוצץ, בייחוד בימים קשים.
הרי אנחנו יודעים על הבדיחה הגלותית שכינס אותה
דרויאנוב** ,דווקא בימים הקשים בגלות מצאו היהודים
נחמודסודתא בבדיחות השונות, והתבדחו על חשבונם
ועל חשבון הגויים, וכל התופעות שמסביבם. נראה לי
שתקופה דומה לזו — ואני משתמש אפילו במילה ״גלות״
— היא אצלנו עכשיו בשנים האלה. בתור בלשן, שהלשון
נישקו, אני מוצא חדווה מסויימת בכך שאני יכול
להלביש מימרות לועזיות בלבוש עיברי מייוחד־במינו,
בהומור שאינו עולה בקנה־אהד עם בוז והתמרמרות.
ההומור בספרי אינו סאטירה — אלא חדווה.
* קדיש יהודה סילמן 1937—1880 משורר, סופר,
מורה והומוריסט, שהיה ידוע בציבור •של ארץ־ישראל
הקטנה.׳
** ״ספר הבדיחה והחידוד״ מאת א׳ דרויאנוב, הוצאת
״דביר״.

כריכות ספריו, ריאת מיבחר נאומיו כפי שהובאו ב״דברי הכנסת״ — ויהרהר קימעה
קודם שישחרר את חרצובות עטו, להוכיח עם שלם והנהגתו — במעל.

חיסול חשבונות

בחטף

מחברת מפורסמת, שספר חדש משלה
ראה אור באחרונה, כשהוא מעורר מח לוקות
רבות, פנתר. לחוצאת-חספרים שבד.
ראד. הספר אור, תבער. ממנה לפרסם את
פרשנותה־שלד, על הספר, כמבוא למהדו רתו
השנייה • אש״ף קיבל באחרונה
החלטה להקים מועצה מייעצת לתיאטרון
פלסטיני. בראשה יעמוד נשיא איגוד
הסופרים הפלסטיניים עאכדין כז׳יסו.
ההצגה הראשונה של התיאטרון הפלסטיני
תועלה בקרוב בכוויית, משם ינדוד התי אטרון
עד שימצא מקונדקבע במדינה ה פלסטינית
המייועדת • בימים אלה ראתה
אור חוברת חדשה של כתב־העת לסיפרות
עכשיו, ובה סיפור מאת יותם ראובני,
סיפור על רקע תש״ח של יורם קניוק
ויצירות נוספות • בחוברת החדשה של
כתב־העת נד/קריאה, העומדת לראות אור
יותם ראוכני
בקרוב, תתפרסם ״קטילה״ על המשורר
סיפור עכשיו
אשר ריי ך מאת המשורר יאיר הוד־ביץ.
ציפורי״שיר האמונות על המתרחש
בבורסת השירה העיברית, מצייצות שר,מדובר בחיסול־חשבונות של אנשי ס/קריאה עם
אשר רייך, אשר שיבש את תוכניותיהם בראשית שנה זו, כאשר שימש חבר ועדת־השופטים
להענקת פרס ברנר • סגירת כתב־העת קשת שבעריכת אהר דן אמיר
ואי-התמדת הופעתם של כיתבי-העת האחרים, הביאו להתארגנות של כמה יוצרים,
המתעתדים לפרסם כתב־עת חדש, בחסות אחת מהוצאות־הספרים. ייחודו של נ תב עת
זה יהיה בכך שיפרסם יצירות בילבד וימנע עצמו מביקורות כלשהן, מתוך כוונה
להתמיד בפירסום יצירות בעלי אופי נסויי ואוואנגרדי יותר מן המקובל בכיתבי־העת
הקיימים • קרן־התרבות ישראל-אמריקה תעניק בשבוע הבא למחזאי יעקובשבתאי
(נמר חברבורות, נתר בראש, הנבחרים על־פי אריסטופנם ) פרם יצירה בסך 30,000
ל״י. בעבר ניתנו פרסי היצירה של הקרן לפסל פינחסעשת, לסופר ע מו ם עוז,
למלחין סרג׳ יו נטרא ולצייר מיכאלד רו ק ס • .בימים אלה שוהה בארץ מישלחת־סופרים
בריטית, שחבריה מבקרים בישראל כ״שיבעה מבחירי סופריה של אנגליה.״
הסופרים הם: לו ר ד וי לי ס ; פיי ול דון ; כרנים דו כנם ; כ רי לכיינברידג׳ :
וי להלםט רוו ר ; מ לווין ברג׳ ם ו איי רי ס מו ר דו ק. למעשה, הגברת מורדוק היא
חברת המישלחת היחידה הנמנית עם ״בחירי סופריה של אנגליה.״

114-1

הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימות אשר
תעביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת:
.קשקשת־ ,ת. ד , 136 .תל־אביב.

(המשך מעמוד )51
״כולם אומרים שהם אוהבים את הציורים
שלי,״ הוא אומר ,״אבל אף איחד לא יודע
במה יזה עולה לי. יש אנשים נורמלים
׳שאינם מסוגלים לרשום פרח. פשוט בעזרת
ידיים בריאות• ,ואני חייב להביע את עול־ >
מי בציור מורכב, באמצעיות השיניים •וה שפתיים
בילבד.״
הוא מצייר רק בבית, לא על סמך ראיית
הנושא בעיניו. בביתו המקסים שבקדימה
הוא יושב בכיסא־ד,גלגלים, מול בד־הציזר,
ומעלה עליו את יצירותיו שמתמזגים בהן
דימיון •ומציאות.
יותר מהאחרים. חדר־עבודתו, שבו
הוא מבלה את מריבית שעותיו, נראה —
כשיוסי איננו בתוכו — כחדר רגיל בהחלט.
מיכחולים, קעריות, בדים, רגליות, כני־ציור
ומיסגרות, מנורה גדולה והמוני צב עים
פזורים בו. רק כשנכנס יוסי לחדר,
על כיסא־הגלגלים שלו, הוא הופך לחדר-
המאבק, החדר שבו מוכיח יוסי שהוא טוב *1

בדיוק כמו כל האחרים, אם לא יותר.
הוא תוחב את המיכחול בין שיניו, נוטל
מעט צבע ומורח בפיית הבד, גוחן, נוטל
צבע נוסף, מוסיף גוונים בהתאם לצרכיו,
ומערבב באמצעות פיו עד שמתקבל הגוון

3 קשקשת 2062

• רבינוביץ — במבט לעבר תו־ספות־השכר
לעובדי־הייצור.
מדיום סולומון, ת.ד ,441 .לוד
• מה שעשו ההורמונים לחלון־
הראווה של פנינה רוזנבלום.
יוסי ק. ודני ג ,.ד.צ , 1215 .צה״ל
• כרסו של אידי אמין.
הדר גלכרט, ח ד המייסדים
, 10 כפר־יונה
• השכנה מלמטה תולה כביסה.
דני נספר, שד׳ וייצמן ,45 נתניה
• ״אל תשאלי מה עשו לי בבדי קות
לגילוי סרטן־השד!״
דדי תגלין, רח׳.גזר ,6תל־אביב

צייר־ פה זינגר
תמצית החיים

5 ^ 2839
מסעדות אי ט ל קיו ת
תל״אגיב, ככר אתרים טל 288800 .
תל״אביב, ככר מלכי ישראל ,4
טל 263987 .
תל״אניב, רח׳ אגן״גבירול , 24
טל 266177 .

טל 221681 .
תל־אביב, דיזנגוף 93
חיפה, רח׳ הנביאים , 20 טל 640201 .
טל 252654 .
חיפה, ז־רן רופין

. 1עץ־נוי גבוה ממישפחת המישיים ;
. 5סידור־שיער 10 ישר 11 מחודשי
השנה העיברית 13 נוזל החיים 14
מבלה את הלילה 13 במקום הזה 16
תרנגול 18 בן־אדם ; .20 כלי־קיבול
גדול ; .21 מכורה ; .22 צאצא?־ .24 ; ,מין
מישחק־קלפים ; .25 שייך ל 26 בעל־שיאים
; .28 מיכסד, הפתח ; .30 מיזמור ;
.31 מישבן 32 עובד במספרה ; .34 יבחן,
עיין ; .35 חיבל עבה 38 יבקע ; .39 בת־קול
; .41 שאין נשמה באפו ; .42 יחידה
בכרם ; .43 גוי גדול ; .45 מונרך ; .47
מפני ש 48 צינה ; .50 עובד בבית־מרחץ
51 משיבטי ישראל ; .52 מידת־שטח
קדומה 54 יצהר ; .57 מתאים,
הולם ; .61 אדון ; .62 מוט דק ; .64 תנועת
מים בים ; .65 תם ; .66 מכלי־העבו־דה
; .67 עליך לדעת 69 החדשה 70
גץ 72 מן הבקר 74 עצם ; .75 עיר
גדולה ; .77 אבי אשתו ; .78 מלחין גרמ ני
; .80 דומה ל 82 שן הפיל ; .84
נויעם, רוך ; .85 מחבר ״מרג׳ורי מורנינג־סטאך
ו(יש״מ 87 כלי־קיבול ; .88 מין
ציפור המצויה ׳בארץ ; .90׳ניתן שכם ;
.92 מכשף ; .94 שקט, הס ; .95 סימן־
הכפל ; .97 מכניס בבריתו קזל אברהם ;
.99 ודי בלי סוף 101 מיניסטר 102
מסולם־הצלילים 103 תשלומים 104
עריריים.

. 1מקדים את הרעם ; .2קידומת הולנ דית;
.3כמו 57 מאוזן; .4בעל־חיים
איטי ; .6מכשיר־עינויים ; .7מטיל־רימון
; .8לא כבד ; .9מחכמי ישראל
בתקופת בית־שני 12 שכול 15 לבלר ;
. 16״שער 17 הוצי,א דבש מד,כוורת ;
. 19 נשבר בנקל ; .20 כינוי ; .21 מהסה ;
.23 חדר באונייה ; .24 בילבד ; .26 חתך
לשבבים ; .27 חומת־מים ; .29 מין אריג
המשמש לכובעים ; .30 מסימני הסתיו ב עצים
33 סליל 34 קייבוץ בגליל־העליון
36 כלי־קיבול לנוזלים 37 דו רון
; .40 בגד־שרד !(יהפוך 41 עלוב־נפש;
.44 ועוד, בנוסף (הפוך); .46
בשבילך ; .47 כלל הדברים ; ס ^׳נרתיק
החרב 50 ודאי, ברוד ; .53 ההוריקן הוא
כזאת ; .54 מין עשב־תבליו 55 לא
טעים 56 רקב ; .58 לאט־לאט ; .59
הרחק מכאן ! .60 דיבור ; .62 נפחת את
נשמתך ; .63 ילד בלי ראש ; .66 אפרוח
שלי ; .68 מין ציפור קטנה 71 ציר
הדלת ; .73 עגלון 76 מלחין גרמני ;
.77 מסימני הניקוד ; .79 בעל עובי מועט ;
.81 מושת על יכל אזרח 83 ציפור־שיר
קטנה ; .84 כינוי־חיבה ליחזקאל ; .86
מונח בתורת־החשמל ; .89 מכונית המיד בר
; .91 בהרת־קיץ ; .93 צאצא היחיד; ,
.95 הכלאה בין חמור לסוס ; .96 ממצבי
הת״ס ; .98 מחלקי הפה 100 מספיק ! ;
. 101 מופע, באנגלי 102 קידומת שמש מעותה

הרצוי לו. רק אחר־כך הוא מתחיל בציור
עצמו. כשהוא מצייר, הוא שרוי בריכוז
עצום, בעולם אחר .״קורה שלפעמים
אינני מצליח לצייר שבוע ויותר, ולפעמים
הכל בא לי בבת־אחת,״ הוא מספר .״באים
זיכרונות, דימיון, מיצבור עצום. אינני נח.
אני מסוגל לצייר יומיים רצופים, ללא
מנוחה, למרות הקושי העצום של החזקת
המיכחול בפה.
״בהתחלה היה קשה. בעצמי לא האמנתי
שאפשר להפיק מהפה תועלת ממשית. אבל
השרירים בצוואר ובפה מתחזקים, העניין
הופך קצת פחות מעייף, והציור נעשה
מדוייק יותר.״
המלאך הטוס. כתלי ביתו עמוסים
בציוריו. בחדרו של הבן, תומר, תלה את ;
הראשונים .״אלה היו ציורים פשוטים,״
הוא אומר .״זאת היתד, ההתחלה.״ אבל
היום •ניתן כבר למצוא את יצירותיו ב תערוכות
ברחבי העולם ובארץ. תדפיסיהן
הגיעו כבר כמעט לכל בית בישראל, על־גבי
גלויות, לוחות־שגה או כרטיסי־ברכה
לראש־השנה. רבים מתפעלים מהן, אך
רק מעטים מאד יודעים מה אדיר המאמץ
שהושקע בכל פרט, בכל קו זעיר, מה ז
רבות ד,־שעות הנדרשות לו להשלמתה של
תמונה יחידה.
אשתו, מירח, מחזקת את ידיו. היא ה מלאך
הטוב שלו. תמיד מוכנה להושיט
יד, לעזור, להקל .״אני קשורה לציורים
שלו קשר עמוק,״ היא אומרת .״כל ציור
שיוצא מכאן, זה כאילו לקחו ממני משהו.
כל ציור שהוא מצייר הוא חלק ממנו, ז ואני כאילו רוצה בו לעצמי.״
אומר יוסי :״הציור זה התמריץ שלי
להמשיך קדימה. זה העתיד •שלי. המיכחול
בפה והבד ממול, ואני כאן בכיסא־הגל־גלים.
זה כל מה שיש לי בחיים.״
ה עו ל ם הז ה 2064

הייתי ממלא
שקים בעצמי כדי
להכץ דירה לילדים,
אבל יש דרך
טובה יותר...
טפחות 90.000
לישראלים בחו״ל ולתושבי ארה״ב -תוכנית
דולרית מיוחדת ויחידה.
פרטים ב״טפחות״ ניו יורק, טלפון 5020־)212( 697

לדאוג לקורת גג בשבילך בעתיד-זה עיסוקנו היחיד.

בחרתי בתכנית ״טפחות 90,000״ של בנק טפחות, תכנית המציעה
תנאים מעולים:
חסכונותי צמודים ב־* 100 למדד, הריבית על החסכון גבוהה, ההטבות
פטורות ממס, והעיקר-לאחר 5שנות חסכון ב״טפחות 90,000״ אני
זכאי לקבל משכנתא בסכום כפול מגובה החסכון, בתנאים פנטסטיים.
החסכון והמשכנתא ב״טפחות 90,000״ מותאמים לרמת המחירים
וניתן ביטוח חינם להמשך החסכון.
נרשמתי ל״טפחות 90,000״ בדואר(שלחתי לבנק תלושממודעת
טפחות) וחסכתי טירדה, עמידה בתור וחיפוש מקום חניה.
כשאחליט לרכוש את הדירה אוכל להעזר בשרותי ״טפחות״,
שהוא בנק ממלכתי גדול ואמין, העוסק בכל הנוגע למימון דיור.

האם ינוד אום להיעלם בארץ מבל להשאיר ע ע(ן נוו