גליון 2065 מתאריך 30 במרץ 1977

יגאל ד בי ב פותח בחשיפת

העיקרי של ישראל, והנוגעות לקומיסיונים
שישולמו לגורמים שונים כאותה תקופה
כקשר דעיסקות שנעשו עם מישדד־הכייטחון
הישראלי.

ממערכתהב חי רו ת
מנהיג חרות, ח״כ מנחם בגין, עלול שלא להופיע
בכל הופעה פומבית במערכת הבחירות לכנסת
התשיעית, אם לא תחול הטבה דראסטית במצב
בריאותו.

למרות שעל-פי תחזית רופאיו הוא יוכל
לעזוב את כית־החולים שבו הוא מאושפז
כעור כשבועיים, הוא יהיה חייב, בפי
שנראה עתה, כמנוחה נוספת כביתו,
•שתמנע ממנו את האפשרות להשתתף!
באסיפדת-עם ובאירועים פומכיים אחרים.
בגין אושפז בבית־החולים איכילוב אחרי שחש
עייפות מרובה בשובו ממסע בחו״ל. תוך כדי
אישפוזו החמיר מצבו, כאשר התגלה אצלו מה
שהוגדר על-ידי רופאו, הד״ר אליהו לוריא,
כ״התכווצויות כלי־הדם ההיקפיים באיזור הלב.״

כהוגי הליכוד חוששים, כי אם לא יחלים
בגין עד לשיאה של מערכת הבהירות,
עלול הדבר לפגוע כסיכויי הליכוד, המציב
את בגין כאלטרנטיבה לראשוודה&משלה.

ה ר ביוי ם חייבים
ל מ סו ר ע דו ת
ב מי שטרה
פרשת חשבון־הבנק במטבע־חוץ שהחזיקה רעיית
ראש־הממשלה, לאה רבץ, בוושינגטון, מסתבכת
והולכת. לאה רבץ פנתה אומנם לאוצר והציעה,
מרצונה, לשלם את הכופר הנדרש מבעלי חשבונות
במטבע־חוץ ללא רישיון, אולם על־פי הנוהג
המקובל אין האוצר יכול לחסל את הפרשה
על־ידי קבלת הכופר.

ההליכים המקובלים הם, שעד תשלום
הכופר יכולה להמליץ רק המישטרה, אחרי
•שהיא חוקרת כעניין, גובה עדויות
מכעדי־החשכון ומחתימה אותם עד
ערכות כספית.
באחרונה הופעלו הליכים אלה לגבי מתווכת־הקרקעות
חווה ארליכמן, מי שהיתה ידידתו של אשר
ידלין, שבעת החיפוש שערכה המישטרה בביתה
נתגלה כי החזיקה מטבע זר בסכום של כמה מאות
דולרים. המישטרה גבתה ממנה רק באחרונה עדות
לגבי המטבע הזר שנמצא ברשותה, והחתימה
אותה על ערבות עצמית בסך אלף ל״י.

מאחר •שראש־הממשלה קיבל עד עצמו
שותפות לאחריות לחשבונה של אשתו,
תצטרך המישטרה, ככד הנראה, לגבות גם
ממנו עדות כפרשה, לפני שתעביר את
המלצתה למישרד־האוצר לסגור את התיק
בתשלום כופר, ודא כהגשת תביעה.

חשש משי

ישראלב מי שפטדא סו
חוגים ישראליים בצרפת חוששים משירבוב שמה
של ישראל במישפטו של מי שהיה גיזבר חברת ייצור
המטוסים של מרסל דאסו, הרווה דודוואתר, העומד
להיפתח השבוע בפאריס. דה־וואתר מואשם כי מעל
בסכום של שישה מיליון פרנקים (כ־ 12 מיליון ל״י)
מכספי יצרן־המטוסים היהודי מרסל דאסו.
הוא רמז כבר, כי בעת מישפטו הוא עתיד להאשים
את דאסו בהעלמות־מס ובהונאת ממשלת צרפת.

קיים חשש כי דה־וואתר עלול לחשוף בכית
המישפט גם פרשיות, הקשורות כתקופה
שכה היה מרפד דאסו ספק־המטוסים

״איננו צריכים הפגנות של הורים שכולים מול
מצודת־זאב,״ טוענים המתנגדים לדיין.

דוייח מבקר ־ המדינה

אין חנינה לבעלי

י פו רסםערבהב חי רו ת

ההון ה ש חו ר

מבקר־המדינה עשוי לספק, שלא מדעת, חומר־תעמולה
למיפלגות האופוזיציה נגד המערך, כאשר יפרסם
את הדו״ח השנתי שלו שלושה שבועות לפני מועד
הבחירות לכנסת.
דו״ח מבקר־המדינה מונח על שולחנה של הכנסת
מדי שנה ב־ 27 בחודש אפריל.

בגין *יונדר

העלול ליצור דימוי שלילי לליכוד,
אם יימנה כין מנהיגיו.

כיוון •שהכנסת השמינית בכד פוזרה,
קיוו ראשי סיעת המערך בי המבקר ידחה
את פירסום הדו״ח שדו עד לסועד כינוס
הכנסת התשיעית• ,שבן על־פי החוק אין
לפרסם את הדו״ח כד עוד לא הונח על
שולחן הכנסת.

אולם הד״ר נבנצאל הכריע בעד פירסום הדו״ח
במועדו. הוא יישלח לבתיהם של ח״כי הכנסת
ויישמינית, ויפורסם במועד. בדו״ח העומד להתפרסם
כלולות כמה פרשיות, העלולות להוות נשק נגד

היועץ ה מי שפט׳
הו דהלח קו ר
אתה מי שטרה
היועץ־המישפטי־לממשלה, הפרופסור
אהרון ברק, העכיר לפרקליטות המדינה
לבדיקה את הגילויים שהתפרסמו
כשבועות האחרונים מעל דפי ״העולם
הזה״ לגבי קצינים בכירים כמישטרת
תל־אכיב. ההוראה עד ביצוע הבדיקה
ניתנה למרות •שקצינים בכירים
כמטה־האדצי ומפקד מחוז תד־אכיב
טענו, בי לא נמצאו הוכחות כלפי
הקצינים שנגדם הועלו חשדות בי
קיימו קשרים עם אנשי העולם־התח־תון.

המערך
בימיה האחרונים של מערכת הבחירות.

שיבער חייבים
ד ־ 2 2אלך בוחר
לא מן הנמנע שבכנסת התשיעית יכהנו
עד שיכעה ח״כים דרוזים, כעוד שלכל
כני העדה הדרוזית כישראל ביחד יש כ־22
אלף בעלי־זכות־בחירה.
עד כר, הוצבו כבר במקומות, הנחשבים כריאליים,
שני דרוזים ברשימת ד״ש (שפיק נג׳יב ועלי יוסוף
זיידאן); השייך ג׳עבר מועדי ברשימה הערבית
הקשורה למערך ! נאסר א־דץ ברשימת הליכוד וסמיח
קאסם ברשימת רק״ח.
נוסף על אלה תובעים שני נציגים דרוזיים,
כמאל מנצור וכמאל קאסם, מקומות ריאליים בין
מועמדי מיפלגת העבודה, ועבד קדוש בין מועמדי
מפ״ם ברשימת המערך לכנסת.

לעומת ייצוג דרוזי מכובד זה עשויים,
כמיקרה הטוב כיותר, רק שלושה מוסלמים
להיבחר לכנסת התשיעית.

התנג דו תבח רו ת
ד צי רו ף ד״ן ד דיבוו־אנשי
חטיבת לע״ם בליכוד, הנמנים ברובם עם
פורשי רפ״י־לשעבר ותומכיו של משה דיין, מנסים
לשכנע את חבריהם מתנועת החרות להסיר את
התנגדותם לאפשרות הצטרפותו של משה דיין לליכוד.
בניגוד לצמרת תנועת החרות, הסבורה כי
הצטרפותו של דיין לליכוד עשוייה להוות כוח־משיכה
אלקטוראלי, מתנגדים אישים מן השורה השנייה
לצירופו של דיין.

הם טוענים כי שמו של דיין עדיין מזוהה
עם מחדלי מילחמת יום־הכיפורים, דבר

נציב מם־ההכנסה, אליעזר שילוני, דהה את
הצעתו של אורי אכנרי להעניק חנינה
חד-פעמית לכל כעלי ההון השחור,
כתנאי שיצהירו עד ההון שבידם ויתחילו
דיטלם עדיו מס־אמת.
שילוני טען, כי רק מי שטרם נתפס בעבירה ויגיש
הצהרת־אמת חדשה, לא יעומד לדין, בתנאי שישלם,
רטרואקטיבית, את כל המס המגיע ממנו.

אי שיות בבירה
שהסתבכה -ד חו פשה
אישיות בכירה בשירות המדינה, שנחשדה לפני
כחודשיים על־ידי המישטרה בפשיעה כבדה
(העולם הזה ,)2055 נוקתה אחר־כך מחשד והוחזרה
לתפקידה, נשלחה עתה לחופשה.
הפרשה התעוררה מחדש אחרי שתיק החקירה,
נגד אותה אישיות כבר נסגר.

הגורם לכך היה פנייה של עיתונאי לשר
בממשלה, הממונה על אותה אישיות.
היתה זו החלטתו האישית של השד,
להוציא את העובד הבכיר של מישרדו
לחופשה, ולהעבירו כתום החופשה
לתפקיד אחר.

ה טלוויזי האחר אי ח
דהפסדב קו רי א ה
בין שאר ההסברים לכישלונה הצורב של נבחרת
הכדורגל הישראלית, שהפסידה לנבחרת קוריאה
הדרומית בסיאול בשיעור של 3:1ואיבדה, למעשה,
את הסיכוי להשתתף במישחקי הגביע העולמי
בארגנטינה, הועלתה גם האשמה נגד הטלוויזיה
הישראלית, כמי שסייעה בעקיפין להפסד הישראלי.
ערב יציאת הנבחרת לסיאול ביקש מאמן הנבחרת,
דויד שווייצר, לקבל מן הטלוויזיה הישראלית
את הסרט שהכיל את מישחקה של הנבחרת נגד
נבחרת קוריאה הדרומית ברמת־גן, ושהסתיים
בתוצאת תיקו. שווייצר ביקש להציג את הסרט לפני
הסגל, ולהדריך אותם על־פיו כיצד לשחק בסיאול.

אולם הטלוויזיה חזרה כה מהסכמתה
למסור את הסרט להקרנה כפני הנבחרת,
כשל התחשבנות שיש לה עם ההתאחדות
לכדורגל כנושא תשלומים עכור זכויות
צילום מישחקים.

רק בבוקר יום המראתה של הנבחרת לסיאול,
הסכימה הטלוויזיה לשחרר את הסרט להקרנה. שווייצר
חזה בו לבדו, מבלי שיוכל להציגו בפני כדורגלני
הנבחרת ולהסביר להם את שגיאותיהם ואת חולשות
היריב, כפי שהשתקפו בסרט.

נ מ שכ תהט רג די ה
במשפחת יוטה ששניים יופה 11 הטרגדיה במישפחת
מבניה נהרגו תוך שבועיים, טרם
נקטעה. שבט בני יופה שטרם התאושש
ממו
ממותם הטראגי של סגן־אלוף
יוסי יופה ואלוף־מישנה עמיר יופה,
יוביל השבוע לקבורה את שאול יופה.
שאול יופה, אחיהם הצעיר של ח׳׳כ
אברהם יופה ואורי יופה (אביו של
עמיר ז״ל) ,שהיה חבר קיכוץ השו-
מר-הצעיר יקום, נפטר ביום דד8שלישי
השבוע באופן פתאומי.

י י ״״ ייייו

לכ>!אלה
טנאיפטנר! לו1
להינת בם בטנות 1977
נ01י 1ביטנראל.

בית יונמיאר

ברעים סלגיק/רפאל מירא!

בי תישפאר

ו1־ר 1ת 1ר 111־ 1 1ד*11 118 דר1
גליון ״העולם הזה״ שיצא־לארר לפני 25 שנים בדיו? ,הקדיש
כתכה־מרכזית לביקור כתכי־השכועון ככפר קלנסוואה, בכותרת :
״העולם הזה הולד לכפר ערבי״ .הכפר קלנסוואה ניבחר על־ידי
המערכת כאופייני לעשרות בפרים שנשארו בישראל, והוא לא
נפגע במהלד מלחמת־השחרור ,״העולם הזה״ סיקר השבוע
לפני 25 שנים את ההכנות לוועידת ״הציונים־הכלליים״ (כיום
״ליברלים״ ב״ליכוד״) שהיו באותה תקופה המפלגה השניה
בגודלה במדינה.
בגליון ״העולם הזה״ לפני • 25 טניס, סוקרו מהלכים שונים
במלחמת קוריאה, ופעילותה של ארצות־הברית כיוון, במגמה
לעורר את השתלטות האופוזיציה־היטנית. כן תוארו פעילויות
ה״ועדה למניעת פעולות אנטי־אמריקאיות״ באדצות־הברית, בראשות
הסנטור ג׳ו מק-קארתי.

9 /ע 1*10 25
כשער הגליון, שהופיע הפעם בצבע אהד (שהור) כאשר
מתחתיו הכתובת ״באשמת הזנחה ממשלתית מופיע גליון !ה
בתכנית מיוחדת״ ,הדגימה נערה אלמונית את אופנת־הצנע של
אביב .1952 בשער האחורי של השבועון, בכותרת ״שניים יצאו
לקרב״ הובאו צמדי קריקטורות וצילומים של הקריקטוריסט
האמריקאי הנודע ממלחמת־העולם ה־ ,2ביל מולדן, באשר
הצילומים מציגים מניין שאב את רעיונותיו.

עתוני הממשלה :״לגדוע את היד הזדונית״ של מפלגת
הפאשיזם היהודי * הגניבה הספרותית של אלכסנדר פן

העם
הר״בס ט אג לאב ער
גבורת השבוע היתד, ההפגנה.
היתה זאת חיה משונה: פרצופה הש תנה
לפי אופי המסתכל. בעיני אחדים
היתר, כולה אצילה: ביטוי לזעם העם,
הצלת כבודו. בעיני אחרים היתד, מפלצת
איומה: הדרקון המכוער של ההשתוללות
הסאשיסטית.
תחילה היא היתד, חיה קטנה למדי, רגילה
למדי. מנחם בגין שמלחמתו נגד השילומים
הגרמניים (שסיכוייהם נראו ה שבוע
רחוקים למדי) החזירה משהו מזוהר
המאבק העממי לתנועתו. בגין החליט לע רוך
עצרת גדולה של מחאה. במיטב ה־סיגנון
החרותי קרא להמונים ״לקום נגד
התועבה שכמותה לא היתד, בדברי ימי
ישראל׳ /למחות נגד ״הסוחרים בדם
אחינו״.
עתוני הממשלה התייחסו לדבר ברצינות
עצומה, קראו להמונים ״לגדוע את היד
הזדונית״ של ״מפלגת הפאשיזם היהודי״.
אט אט התחממו שני הצדדים ותחת
מטר של מהלומות ומהלומות־נגד מילוליות,
הפכה ההפגנה במרוצת הימים למע שה
לאומי גדול, נקודת מפנה היסטורית.
אחדים ראו בחלום בלהות את ״המיצעד
לרומא״ של מוסוליני, האחרים ראו בדמיונם
את שריפת הרייכסטאג המפורסמת
של היטלר אשר בעזרתה השמיד את אוי ביו
החפים מפשע*.
התוצאה: ביום הגדול בערו הלבבות
מכאן ומכאן, היתד, אבן אחת מספיקה כדי
לפוצץ את חבית הנפץ של שנאת האחים.
* את המפלגה הקומוניסטית הגרמנית,
נאשר הנאשם העיקרי היה דימיטרוב מנהיג
המפלגה הקומוניסטית הבולגרית, ש כיהן
כמזכיר הקומינטן, ארגון המפלגות הקומוניסטיות
העולמי.

אולם שום דבר לא קרה.
שום רייכסטאג לא בער. שום יד אל
מונית לא המטירה אבנים. לא הפכה את
רחוב אלנבי לשדו! קרב רווי־דמים. ה־
״סכינאים של מפא״י * לא יצאו מבני־גיהם,
להגן על רומא אשר שום מוסוליני
לא התקרב אליה.
ודווקא לכן נראית כל הפרשה כחידה
סתומה. לשם מה נערך מירוץ ההסתה?
לשם מה סיכן אריה נבון את שמו.הטוב
בשורת קריקטורות בלתי־נעימות שפיארו
את הקירות יחד עם כרוזים לוהטים? ההסבר
היחיד המתקבל על הדעת, למחרת
המאורע: מנהיגי מפא״י החליטו לעזור
למנחם בגין, לפלס את הדרך למסע נצחונו
ע״י מבצע פירסומת יעצום שהוציא רבבות
אזרחים מבתיהם, ועלה למדינה כמה אלפי
לירות.

טי1ל*השלאצבע
באחד התיקים של מינהלת נמל תל-
אביב מונח ציור יפהפה: מזח מבריק
יוצא הרחק לתוך הים, ליד רציף ארוך
מתנוססים מחסנים נרחבים, אניות גדולות
נכנסות ויוצאות. איש לא ינחש את האמת
הכתובה מתחת לציור: נמל עמוק־מים,
תל־אביב. והרחוב המוביל ישר אל כניסת
הנמל הוא לא אחר מאשר רחוב אלנבי.
הציור, בתוספת תכנית של כמה מאות
עמודים, הוזמן בשעתו, בימי התקוות ה גדולות,
אצל חברת הנדסה ניו־יורקית.
איש ממנהלי הנמל בתל־אביב לא פיקפק
כלל שאם יוקם נמל עמוק־מים שני (מלבד
חיפה) יוקם בעיר הגדולה ביותר בארץ.
אולם כאשר ראו מתכנני הממשלה את
התוכנית פרצו בקריאת תדהמה. מה, לצו*
מטבע לשון שטבע בגין לפלוגות
״הסדרן״ של הפועל.

פף עוד יותר את אוכלוסיית הארץ?
המתכננים נטלו את מפות הארץ בידיהם,
החלו ממששים את קו החוף מדרום צפונה.
תחילה נתקלה אצבעם באקן קלון, אחד החופים
היפים ביותר במדינה כולה ועיר
נמל מאז שחר ההיסטוריה. אולם הרעיון
נפסל מיד: אשקלון קרובה מדי (כ־13
ק״מ) לגבול אמור הכיבוש המצרי. האצבע
זזה צפונה, נעצרה בשפך ואדי סוכריר
(מול גן־יבנה) שם הקימו הגרמנים בימי
מילחמת העולם הראשונה בסיס סודי ל צוללות
ובמילחמת העולם השנייה הקימו
שם הבריטים בסים משלהם.
הפשרה: באמצע. כשהגיע התכנון
לשלב זה פרץ סיכסוך גדול בין מצדדי
תל־אביב למצדדי סוכריר. הטענה בעד
סוכריר: היא קרובה יותר למחצבי ה עתיד
בנגב, תאפשר פיזור אוכלוסיה. ה נימוק
בעד תל-אביב: כמעט כל הסחורות
לדרום הארץ מיועדות לה, הובלתם מ־סוכריר
המרוחקת 28ק״ס, תעלה בצמיגים
ובנזין.
בחפשם פשרה טיילה אצבע המתכנן
צפונה, מצאה מקום שהוא כמעט בדיוק
באמצע, בין סוכריר לתל־אביב. המקום:
שפך ואדי רובין, מול נס־ציונה. ושם נש ארה
האצבע.
אולם אנשי תל־אביב טרם התייאשו.
תקוותם: הנימוק בעד הקמת הנמל בעיר
הצורכת את מרבית הסחורות המובאות
ישכנעו בסופו של דבר והציור היפה
יהפוך למציאות.

דרכי אדם

שלו ש ה אוחזי במחזה
לפני חדשיים ישב המשורר השחרחר
וד,ממושקף משה אלימלך (שם־עט: מ.
גיורא) עלעל בבטאון מק״י תמורות. כא שר
נתקל במערכה הראשונה מתוך המחזה
כולם כאחד שהופיעה מעל לחתימתם של

״העולם הזה״ 752
תאריך • 27.3.52 :
המשורר אלכסנדר פן ושחקן־הבימה צבי
בן־חיים, לפי עדותו זרם ״הדם אל לחיי״.
הסברו הנירגש של מ. גיורא :״זיהיתי
בעלילה את המחזה חבלנים שחיברתי ב שנת
.״1949
תוכן המחזה: גדעון, חבלן־צבר באיזור
שכונת־התקווה מבריח מכונת־ירייה שוואר־צלחה
מתחת עיני הבריטים מחפשי־נשק
ד,פוצעים אותו ביד שיש לקטעה, לאחר
החלמתו מגלה גדעון הגידם כיסופים ל-
שדות־הקרב, ואינו מוצא מרגוע עד שהוא
נוטל חלק בפריצת הדרך לירושלים. תוך
בצעו פעולת־חבלה בדר!י לירושלים נהרג.
מ. גיורא סיים את קריאת המערכה ה ראשונה,
פנה למזכירות אגודת הסופרים,
ותבע לסייע לו בעמידה על זכויותיו. כי
לדעתו של גיורא הגיעו בן־חיים ופן אל
מחזהו בדרך פשוטה למדי: בן־חיים, ידי דו
של גיורא, התלהב מהמחזה, הציע ל העלותו
על קרשי הבימה. אחר קריאה
ראשונה דחתה ההנהלה את המחזה ושני
הידידים החליטו לשפרו. כיוון שנתן (הטור
השביעי) אלתרמן סירב לבצע אח השיפורים,
הועבר המחזה למשורר הקומוניסטי
אלכסנדר פן (הידוע מהופעותיו בציבור כ שהוא
ממוגף ולובש חולצה רוסית שחורה).
אולם גם אחר שיפוריו של פן נדחה ה מחזה
.״ומאז״ אומר גיורא ״לא שמעתי
על המחזה עד אשר ראיתי אותו בתמורות״.
למשורר; ,יידת. גיורא פנה באמצ עות
עורך־דין אל פן ובן־חיים, איים ב הגשת
משפט, התפשר עמהם לבוררות,
אולם תוך כדי המשא־ומתן יצאה־לאור
חוברת בעטיפה תכלת כולם כאחד, כשעל
כריכתה מופיעים שמותיהם של פן ובן-
חיים זה תחת זה.
הספר הובא כמוצג לפני שופט השלום
הראשי אליעזר מלחי שהוציא פקודת חיפוש
ותפישה של כל העותקים הקיימים.
לשכת הפירסום קדם, מפיצת כולם כאחד
מסרה כמה מאות טפסים, אולם אלכסנדר
פן עצמו היה פחות נלהב, והתנגד לשוטר
שבא להחרים את עותקי הספר בביתו וניכנע
רק כאשר הופיעה ניידת משטרה.
חומר כעל־פה. אותו זמן ישב צבי
בן־חיים בדירתו שבשכונת הבימה, עיין
בכולם כאחד, הטופס היחיד שנשאר ב רשותו
אחר ההחרמה המשטרתית. היה זה
הטופס אותו קיבל בחתימת ידו של שותפו
הסיפרותי, אלכסנדר פן.
אמר בן־חיים, הקורא למ. גיורא מלבד
ידיד גם תלמיד :״כל העניין הוא בדותה
בלתי מוצלחת״ .נוסחו של בן־חיים: ה רעיון
של המחזה, הוא בן־חיימי מוקדי
והוא השקיע בו הרבה מאות שעות עבודה
יחד עם מ. גיורא. יתר על כן: הטיותות
של תמונות המחזה צריכות להימצא, לפי
סברת ברחיים, אצל גיורא.
מסביר בן־חיים, המייחס את רעיון ה מחזה
ואת עיצוב דמויות גיבוריו לדברים
ששמע מפי חיילי מלחמת־ר,עצמאות ול-
יומן־ד,מלחמה שדות פלשת : 1948״אלכסנ דר
פן אפילו לא ראה את החבלנים. הוא
(פן) קיבל ממני את החומר לכתיבת כולם

כאחד בעל־פה״.
אנשים חולנית הנמל לתדאביב

היראות הנמל עמוק־המים שתוכנן להיבנות בתל־אביב. החברה
האמריקאית טפטן־טיפטס־אבט שתיכננה את הנמל על פי הזמנת

שירותי הנמלים במשרד־התחבורה, תיכננה להקימו מול השטח
בו נמצאים כיום כל מלונות הפאר של תל־אביב, כשהכניסה
הראשית אליו. היא דרך רחוב אלנבי. בקצה הימני של הציור
נראה מקומו המתוכנן של נמל יפו. הנמל הוקם לבסוף באשדוד.

* ערב צאתו לארצות־הברית שלח
המשורר זלמן שניאור מיכתב קצר ל ראש
עירית נתניה, עובד בן־עמי:
״לא תדרוך עוד כף רגלי בעיירה שלו
לאחר כל מה שקרה״ .המקרה (לפי נוסח
המשורר) :תמורת הרצאת שניאור ב נתניה
הובטחו לו 50ל״י, שולמו 45
בלבד, באיחור של שבועות מספר.

ולס! הקדר

קפה טורקיה
פרסום ד־ר יעקבסוו

ה עו ל ם הז ה 2065

11111111

ייצרלייי.
רפיום רטיס

גישגדמוצק טלק־מגושם

הבושם המקורי
שכבש בסערה
את ]שורדהטולם.

£א £ 0 0 £ 0 0ן * 8 1א 0

— £01^£מ£יז 1!£ $0110ח^0 9 /
£01 0 1 * 1 0ח £ק 811£

אריזות־־חג מהודרות -בפרפומריות ובבת• הפל־בו

ה עו ל ם הזה 2065

.מיי טיע׳הא עגי ט
״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה :
תל־אביב, רחוב גורדון ,3טלפון 24,5386־ .03 תא־דואר . 136
מען מברקי :״עולמפרס״ .מודפס ב״הדפוס החדש״ בע״מ, תל•
אביב, רחוב בן־אביגדור י הפצה :״גד״ בע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה
כספי בע״מ. העורך הראשי: אורי אבנרי. העורר: אלי
תבור. עורך תבנית: יוסי שנון. עורכת כיתוב: נורית יהודאי .
ראש המינהלה: אברהם סיטון. המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.

אשר לפיו היה ברור מדוע רצתה המער כת
לפגוע בו.״
אם תיטיב לעיין בציוריו של דוש מלפני
25 שנה, יסתבר לך שההאשמות הישנות
מצלצלות דווקא כחדשות. העולם הזה הו אשם
אז בכך שהוא פועל כ״סוכן הער בים״
,בהטעיית הנוער, בכנעניות, ברדי״
פת־סנסציות, בחיקוי זול ובשיעבוד ל־מיפלגה
כלשהי. אותן האשמות ,־שבינתיים
נוספו להן עוד כהנה וכהנה, הן אלה
המוטחות בפנינו מדי שבוע בשבוע עד
עצם היום הזה. שום דבר לא השתנה.
ציורו של דוש אקטואלי היום בדיוק כפי
שהיה לפני 25 שנים.
אבל לא רק הציור. ביום־הולדתו השני
של העולם הזה, סיים העורך את מכתבו
לקורא בפסוקים הבאים :״כשהופיע גיליון
,651 הראשון של מערכת זו, התנחמו
אוייבי עיתון זה בנחמה אהת. הם אמרו:
היום הם צעירים וסוערים, יש להם רעיונות.
אבל נחכה כמה חודשים. הרעיונות
יאזלו, ההצלחה תעביר אותם על דעתם,
הם ״יתברגנו״ ,ישקטו על שמריהם, יקנו
לעצמם קרייזלריס ודירות בצפון תל-
אביב. ואז יהיה העולם הזה עיתון ככל
עיתון אחר, ושלום על ישראל...

״אולם אדם שיבקר במערכת היום, לא
ימצא בה בורגנים רבים. הוא ימצא בה
קבוצה של בחורים צעירים, רציניים למדי
אך גם מבינים בדיחה, הסבורים שהוטל
עליהם תפקיד והמשתדלים למלא תפקיד
זה כמיטב יכולתם.״
כאשר הוותיקים בינינו סוקרים כיום
את המערכת, הם נוכחים שוב שהיא מבו ססת
ברובה על קבוצה של צעירים נלה בים,
כתבים וצלמים, העושים כמיטב יכול תם
ללכת בעיקבות כל אלה שעברו דרך
עיתון זה במרוצת השנים שחלפו, להמ שיך
את דרכם ולהעניק לעיתון את ציב־יונו
הייחודי.
איני חושב -שיכולה להיות מחמאה גדו לה
מזו לעיתון• ,שדברים שנאמרו עליו
ביום־הולדתו השני, יהיו יפים באותה
מידה גם ביום־הולדתו ה־.27

לפני עשרים דטכע שנים בדיוק,
ביום החמישי הראשון של חודש אפריל
,1950 עמדה קבוצה של בחורים צעי רים
ליד מוכר־העיתונים שניצב על מדרגות
קולנוע נזוגרבי בתל־אביב. באותם
הימים היה קולנוע מוגרבי מרכז העיר
וליבה. שם נערכו מרבית אסיפות־העם וההפגנות
ההמוניות. ליד השעון שבכיכר
הקולנוע נקבעו מרבית פגישות האוהבים
שבעיר.
אולם באותו יום התעניינה אותה קבו צת
צעירים דווקא בפעילותו -של מוכר־העיתונים
שעל המדרגות. הם עקבו בעי ניים
תוהות ובהתרגשות רבה אחר האנ שים
— נער לבוש חאקי, פועל מזדקן
בביגדי־עבודה ואשד. מפורכסת — שניגשו
אל מוכר־העיתונים, שילשלו לידיו סך
70 פרוטות ונטלו לידיהם את גיליון
העולם הזה.
היה זה גיליון מם׳ ,651 הגיליון הראשון
של שבועון זה שהוצא לאור במתכונת
חדשה ועל־ידי מערכת חדשה. הצעירים
שעקבו אחר מכירתו של גיליון זה על
,מדרגות קולנוע מוגרבי לא היו אלא חברי
המערכת החדשה, שביקשו לראות במו*
עיניהם כיצד מתקבל הרך הנולד שיצרו
על־ידי קהל הקוראים.
מאז ועד לגיליון הנוכחי חלפו 27 שנים
ו־ 1414 גיליונות. אך ההתרגשות הכרוכה
בהוצאתו לאור של כל גיליון חדש של
העולם הזה, טרם חלפה. כאשר ייצא גי ליון
זה מבית־הדפוס אל מוכרי־העתונים,
ודאי יימצאו לידם כמה מחברי־המערכת
הצעירים שיעקבו בהסתר, כבדרך־אגב,
אחר אלה הממהרים לרכשו כשצבע הדפוס
עדיין לא יבש על עמודיו.
אין אנו נוהגים לחגוג את ציון יום־
הולדתו של העולם הזה במתכונתו החדשה
— הנוכחית — במסיבות או בטכסים.
לכל היותר מספק מועד זה אמתלה להי עצר
לרגע מן המרוצה המטורפת קדימה
ולהביט בחטף אחורנית, אל כמה מציוני־הדרך
בעברו של עיתון מייוחד־במינו זה.
המעקב שהנהגנו בשנה האחרונה, באמ צעות
מדור מייוחד, אחר דמותו ותוכנו
של העולם הזה לפני 25 שנה גרם לנו
השבוע, ביום ההולדת ה־ 27 של העולם
הזה, להיווכח כיצד נחוג יום־ההולדת ה שני
של העתון.
הוא צויין אז בשני אופנים: במיכתבו
של העורך לקורא, ובעמוד קאריקטורות
מיוחד שצייר צייר־המערכת דאז, קריאל
(״דוש״) גרדוש, שהוקדש כולו לדמותו
של העולם הזה בעיני יריביו.
דוש נתן ביטוי גראפי הומוריסטי להא שמות
ולטענות שרווחו בציבור כלפי
העולם הזה. בהקדמה לעמוד הקאריקטו־רות
שלו, המובא בזה במלואו, נכתב אז :
״לא עבר כימעט שבוע אחד משך השניים
האחרונות שלא הוטחה בפני העולם
הזה האשמה כלשהי. כל מי שנפגע ממשהו
מצא כינוי חדש, גילה את הסוד הגדול
על פרצופו האמיתי של העולם הזה,

.העולם הונד ביום הולדתו השני בפי שניראה בעיני יריביו בציוד של חש

תחילת שלב חדש בשטחי
ההתעניינות׳ בו
תגלה עניין עמוק בפילוסופיות
העוסקות
בנסתר ובדתות קדומות׳
צפוי לך לקראת
סוף שבוע זה. קונפליקט
בכל הקשור 1 .ווו 11
לעניני כספים יטריד
21במרס ־
20באפ רי ל
אותך רבות׳ אולם
אל תדחה את החלטותיו
לעתיד הרחוק. בשטח הרומנטי
צפויות בסוף השבוע פרידות בין זוגות.

השבוע צפויים לך?ושרים
אמיצים עם?!בוצות
ועם חברות. בימים רביעי
וחמישי תתחוור לך
פירושה של ידידות
אמיתית, וזו תפתח בפניך
שערים חדשים ומעניינים
שהיו זרים
לך עד כה. בראשית השבוע
צפוי לך לחץ ומתח,
אך אלה ישפרו
דווקא את יכולת העבודה שכה חשובה לך.
נצל כל עיכוב בקי־דומך
המיקצועי, כדי
לשפר את יכולתך ולפתח
את כשרונותיך.
עדיפות לפעילות אינטלקטואלית
תשתלם
לך הרבה מאד. צפוי
לך הידוק קשרים עם
מיגוון של אנשים ש־
21ב מ אי -
20 ביוני
בקירבתם אתה מעוניין.
במידה ואתה עומד
להשקיע כספים בעסק חדש —
בדוק היטב את הצדדים הקשורים בו.

11 אות>0

צפויים לך שינויים בכל הקשור למקום המי
גורים שלך ולחינוך ילדים. תקבל החלטה
חד משמעית בנושא הקשור ליחסיו האישיים,
ויהיה בזה משום
פתרון לקונפליקט
ממושך. בשטח הרומנטי
— התלהטות פתאומית
שתדעך באותה
מהירות בה התחילה,
ותותיר משקע של אכזבה
ומרירות. בת מאזניים
— הזהרי מבן התאומים
שנכנס לאחרונה
לחייך ומסרב לצאת
מהם. ערכי את הקנייה שעליה כה חלמת.

מאז1״מ

פעילות מוגברת בשטח הריגשי תגזול
ממך את מרבית זמנך בתחילת השבוע.
נושאים חדשים יכבשו
את תשומת ליבך
לקראת שבת, וישפיעו
על יחסיך עם הקרובים
לך. אל תקבל
החלטות חשובות, ב-
יחוד בכל הקשור לעניינים
רשמיים ומשפחתיים,
ואל תשזע>ר11
זו,גע1
,ן*= *1נה הרגלים ישנים ו3253636
בדוקים.
עקרבית —
הכוכבים אומרים שיהיה זה אחד
השבועות הנפלאים עבורך, מכל הבחינות.

עקת

ע 1׳— 1ג.ג—

חנזירטור — כחוץ או מיותר?
מאמר־הניתוח של הפרשן הצבאי בנימיו
עמידרור (העולם הזה ,)2064״מי
אחראי לטירטור בצה״ל,״ היה נחוץ, אך
עם זאת עלי לחלוק עליו בכמה ׳נקודות.
כמסקד-זוטר בצה״ל של היום, עלי לציין
שעניין חוסר־הגיבוי של דרגים גבוהים,
הנובע מניתוק אותם קצינים בכירים מבעיות
היוט־יום שיל המיש״קים והקצינים
בדרג הנמוך — נכון.
למעשה זוהי בעייה לאומית — ניתוק
ההנהגה מהלך־הרוח אצל האזרח הקטן,
שאינה פוסחת אף על צה״ל. אך לא זו
הבעייה העיקרית ! מניתוח עשרות מיקרי-
טירטור, שהכרתי באופן אישי, התברר לי
מעל לכל ספק ששורש הטירסור היינו ב-
אי-יכוליתו של מפקד־זוטר יחסר דימיון
ושאר־רוח, ובדרך־כלל גם מתוסבך במידה
זו או אחרת, להתמודד עם הבעיות ש מציב
לפניו תפקידו הפיקודי/הדרכתי.
לכאורה, אשם באמת אותו מפקד שבש טח
— הוא הסאדיסט, הוא המתעלל. אך
כאן בא מר עמידרור, ועוזר לנו לנתח
כיצד הגיע אותו מש״ק לאן שהגיע וה אמת
הבלתי־נמנעת, הן מנימוקי בעל
המאמר והן מעצם ידיעתי את המצב —
היא שצה״ל הוא שהביא למצב זה. ההכש־

תיאלץ לבוא לידי מסקנות חד משמעיות
בקשר ליחסיך עם בני משפחתך וידידים
קרובים. שקול היטב
את כל הנתונים, ואל
תערב רגשות בהחלטו־תיך.
השבוע אתה פתוח
לגילויי רגשות וקשירת
רומנים, אך אל לך לנהוג
בחופזה. קיימים
סיכויים רבים להגשמת
הנסתרות.
שאיפותיך
} 2בנו במבר ־
20בדצמבר
בת קשת — הבצורת

הרומנטית תימשך. נצ־לי
את הזמן להידוק קשרי הידידות שלך.

י1שח

צפויה לך התפשטות בפעילות
חברתית ומשפחתית,
שתביא קידום
לקריירה שלך.
ילדים וקרובי משפחה
יביאו לך תועלת רבה.
אם תבוא לידי החלטה
— אל תניח לרגשו־׳
תיך להשתלט, במיוחד
אם המדובר בעסקים מבחינה ובשותפויות.
רומנטית — אור ירוק למציאת בחירת לבך.
בת אריה — אם תמ שיכי
לצפות שהדברים
יתרחשו מעצמם במישור
הרומנטי — הרי
שצפוייה לך ציפיה
ארוכה מכפי טעמך.
עליך לקחת את הנימים
לידיים, ולזרז
את ההתרחשויות. בייחוד
עם הוא ביישן.
צפויים לך שינויים בשטח
הקריירה, המביאים סייפוק רב.
אתה עשוי להיקלע לנסיבות
מוזרות בשטח
הכספי, ותיאלץ להישמר
מאוד. השתדל להימנע
מחתימות מחייבות
בראשית השבוע,
ואל תשתתף בויכוחים
שלא יביאו לך תועלת.
22ב א 1ג 1ס ס -
צפויות הפרעות בברי22ב
ספטמבר
אות בסוף השבוע, ועליית
מתח נפשי כתוצאה
משיחה גלויה עם אדם הקרוב לך
מאוד. בשטח הרומנטי השבוע — בצורת.

נתונה

יופעל עליך כוח חזק, ותדרש ממך הרבה
חכמה בניהול פעולותיך, בייחוד בכל הקשור
בחייך הציבוריים
והמקצועיים. בעקבות
ההצלחה לה זכית לאחרונה
צפוי שינוי
מקום מגורים לך, או
לאדם קרוב מאוד
אליך. בת גדי — ההתקדמות
לה את מצפה
לא תגיע השבוע,
21בדצמבר ־
19 בינו א ר
אך אל ייאוש, אם תמשיכי
במאמץ אותו את
עושה, יבוא הכל על מקומו בשלום.
אל תסמוך על עצותיהם של אחרים. הפעל
אור האינטואיציה שלך, ואל תפחד לאחר
״לא״ .אם יש לך ספקות
כלשהם, בעיקר בעסקות
הקשורות בקניות,
מכירות ומסחר,
דחה את ההחלטה. כל
דחיה כזאת היא לטובתך.
בת דלי — .את
מאמינה בו יותר מדי,
ומסרבת להסתכל לאמת
בפנים. במקום להיות
תלוייה בו מכל הבחינות,
נסי לגלות יותר עצמאות בדרכך.

ון ן*־זמ*
סוף סוף הגיעה ההצלחה
לה ציפית זמן
כה רב, נישואייך. אולם
דעי לך, שרק עתה
האתגרים מתחילים ויהיה
עליך לעמוד בעוז
רב כנגדם. חשבי
על כל נקודה לפני שאת
מחליטה לפעול.
19 בפברואר
20 במרס
צפוי לך יום נעים בתחילת
השבוע, בו
תחוש שאין לך אפשרות להשפיע על המתרחש,
אך לא תצמחנה ממנו תוצאות
חמורות. גלי חיבה וסובלנות כלפי ה אהובים
עליך, ואל תחמירי בשיפוטין.

בחינוך — אפסי. כך משתמע מהתבטאות
זו, על כל פנים. איש לא יוכל למנות
את כל אותם אלפים ומאות־אלפים של
חיילי צה״ל בתקופות שונות שנשברו,
התייאשו ואיבדו כל מוטיבציה לתפקד כ לוחמים
עקב השפלתם או מה שנראה להם
כמשפיל. להתווכח עם חייל אסור למפקד,
אך לשוחח ולהסביר לאחר מעשה, ולהביא
את החייל להבנה מה בכלל דורשים ממנו
— זה לא יגרע במאומה מכבוד המפקד.

ר ג ,.צה״ל

מהפירסומים על מישפטי־הטירטור ש היו
באחרונה, נדמה היה לי לרגע שהמדובר
בצבא ההודי, הסודני, או המצרי
רחמנא־ליצלן. אין כאן כל מקום לפרש נות,
כי מאומה לא ירגיע אם היודעת ש בנה
עלול ליפול לידיו של סאדיסט בדמות
מפקד, והמודעות במיסגרות השחורות
״נפל במילוי תפקידו״ המגדירות גם התאבדות,
יעידו כאלף עדים על התוצאות.
רמי כירמן, תל-אביב

5לוף אמיתי
קיימת מכונת יחסי־ציבור אדירה, המציגה
את ד״ש כתנועת איכפתניקים מקורית.
מכונה זו הצליחה להטעות את כלי-
התיקשורת בכל העולם החופשי, וזה אומר
דרשני ! לייצר בלוף כזה עולה הרבה כסף,
ועוד הריבה יותר — חוצפה. לא קשה
לנחש איך גילו כתבי הטלוויזיה והעיתונות
של המערב תנועה ספוטאניית זו!
עתונאים ישראליים, מתומכי ד״ש, הם
שמכרו ״לוקש״ זה לעמיתיהם הזרים.
מה שיותר מצער, זה שכתבים אלו לא
הבחינו בדימון שבין רובינשטיידידיו ל התארגנויות
הפשיסטיות של שינות ה־20
וה־ .30 מלבד היטלר, מוסוליני, פרנקו ׳ואחרים
מימשו את האידיאולוגיה הקור־
׳פורטיבית שעמית־ידידרובינשטיין הול כים
לחבר עליה וריאציה. אך אל חשיש —
אלה שבאמת רוצים שינוי, לא יצביעו
בעד אוסף של טרמפיסטים, מיליטאריס טים,
קצינים־בדימוס ובעלי-הון מפוקפ קים.
אורי אבנרי ותנועת העולם הזה הם
היחידים הנלחמים בעד עקרונות דמוקר טיים
ושפיות־דעת לאומית, והאל הטוב,
הוא לבדו יודע שדווקא בגלל זה, הם הפ סידו
ברגע של טירוף לאומי-קיבוצי.
אברהם קופל, אנטוורפן, בלגיה

רא״ל (מיל ).נכד רא״ל (מיל).
רה הניתנת למפקד־זוטר במיקרים רבים
שיטחית, ובמיקרים אחרים אף גובלת
ברשלנות פושעת.
כבסיסי־הדרכה לא מעטים מתפקדים
מפקדים שכישלונם ברור מראש, כי הם-
עצמם חיילים גרועים. הם עוברים קורס
חפוז בן מיספר ימים או שאינם עוברים
כלל קורס, וכבר ־למחרת פועלת עליהם
מערכת לחצים הדורשת מהם להכשיר
חניכים בקצב מוגבר — ״כי צה״ל זקוק.״
התוצאות ידועות לכולנו. חלקן כתוב
בדיברי ימי מיל׳חמת יום-הכיפורים.
י. מ ,.צה״ל
יהיה פעם בצה״ל בסיס אימונים מרכזי
לטירונים (בין השנים ,)1952—1949 שבו
קויימה כל פקודה גדולה כקטנה. הסיג־נון
היה חריף ; השפה, לעיתים, היתד, רחוקה
מלהיות נקיה. אבל החיילים התאמנו,
פקודות בוצעו ללא עוררין, ההופעה היתה
נאה והמוראל ׳גבוה. ילא היו טירטורים
מהסוג המעסיק את בנימין עמידרור (העולם
הזה )2064 ועמיתיו. בסיס זה הושמץ
כ״מורשת הוד־מלכותו,״ אף שכטירון באותו
מחנה, אני חייב לציין שהבסיס ל חיילות
שקיבלתי שם, עמד לי במשך
שנות שירות ארוכות.
צה״ל חייב, לדעתי, לצמצם את מיספרהפקודות, אך את הנותר חייב הוא לקיים
בכל מחיר, תוך נקיטת כל הסנקציות ה־נ/ישפטיות
והמישמעתיות העומדות לרשו תו.
אם יסתבר לחייל, מיומו הראשון, ש הוא
נכנס למיסגרת שבה קיימות נורמות
מוסכמות, הוא יסתגל אליהן ללא צורך ב־טירטורים
משפילים. ביוצאי־דופן יש לט פל
בדרכים יוצאוית־דופן.
משה אייזגברג, חדרה
צר לי על מר עמידרור, המרשה לעצמו
להתייחס בביטול לעונשי טירטור משפי לים.
במאמרו ״מי אחראי לטירטור ב־צה״ל״
הוא קובע איסוף 220 בידלי-
סיגריות הוא בדיחה, לא עונש ובוודאי
לא התעללות ...מקבורת הברדאק עדיין
לא מת איש מר עמידרור הוא אולי
קצין כישרוני ופרשן מבריק, אך ניסיונו

הרב־אלוף לשעבר חיים בר־לב, ראש
מטה־הבחירות של מיפלגת העבודה, הידוע
יותר כמי שהקים את קו בר־לב ה מפורסם
— שניבנה בידי קבלני-עפר ב מטרה
להציל את חשבונות־הבנק שלהם,
יותר מאשר יאת חיי החיילים — כינה את
מיפלגתו של הרב־אלוף לשעבר יגאל ידין
״מיפלגה של גנרלים־לשעבר, המייצגת
שיכבת־עילית מצומצמת״ (האם הוא הת כוון
לקבלני קו בר־לב לשעבר?).
בר־לב הודה, באותו פירסום, שהציפיה
למה שתעשה מיפלגתו של ידין, הורגת
אותו. למרות שאהדתי אינה נתונה אף
לאחד משני הנגרלים־לשעבר, אני מודה
ומתוודה שאני מזדהה יותר עם המתח של
בר-לב.
יוסק שריק, תל-אביב

מי כתס?
קצת בגרות ורצינות לא היו מזיקים
לכותב הרשימה ״מילחמת ד״ש ׳בד״ש״
(העולם הזה ,)2062 ומכיוון ששמי הוזכר
בסוף אותה כתבה, יורשה לי להבהיר: ה כתב
ידע בוודאי שלמועמד ניתנו 110
מלים בלבד (מה היה הוא כותב על עצ מו?)
ומשום כך בחרתי לתת תמונה כללית.
׳נדמה לי שכל מי שטרח וקרא את שנאמר
בטכסט שלי קיבל תמונה מאוזנת למדי.
במעט המלים שכתבתי על הצורך ב-
תיגבור עובדי מס-ההכנסה, גלומים רעיונות
אחדים כיצד להכניס עוד 2-3מיל יארד
ל״י לקופת המדינה, ויש עימי עוד
רעיונות מעשיים אחדים.
גד כננזל, רחובות

היכן הרסן?
חתקפותיכם שלוחות־הרסן על התנועה
הדמוקרטית לשינוי (ד״ש) ,עוברות את
גבול הטעם הטוב וגובלות, לדעתי, בשיג־אה
עיוורת. לדעתי עלול העולם הזה לאבד
את האהדה הרבה שרכש בעמל רב, ב-
(המשך בעמוד )10
ה עו ל ם הז ה 2065

ג ו 7ןמם 11דןו

לםדו ב ב ׳ 1 1

מפעלי גולן מגישים לך
מיגווו רחב של ריהוט פלם

לכי בו ד, לשתייה, ל מ זו ןולבלמטרה

לחדרי הסלון, המידים, ה מ טבח נה שרותים .
עיצוב חדי ש, מבחר צבעים • ניתן לרחיצה
ו ע מיד ב פני חו ם, קו ר, ד היי ה וחמרי ני קוי.
ר ארון שרו ת
פרסום אב 1ת

*7חדרי שרות, מטבח
או מרפסת .

ארון אמבטיה
טם מדפים
ומיכל כביסה יוצא,

ארון ״לכל
לחדר הכביסה
או למרפסת.

ספריה לחדר טבורה | ,נ
למשרד, לחדר ילדים .

ארון לנעליים
וכלי צחצוח .

׳1^X 11

ת ל -אגי ב: רח׳ ה ארבעה ,6טל ; 266115 .ו ח׳ פינ סקר , 50 טל ; 280586 .שילב —
טל ; 263446 .ליב ר מן י שראל,
רה׳ אבן ג בי רו ל ; 14 רח׳ פ רי ש מן פינ ת דיזנגו ף,
טל ; 825486 .י. כגנ היי ם, רח׳ המלך ג׳ורג׳ ,29
רה׳ ה קי שון 25 פינ תכס לון,
טל ; 222048 .הוליווד, ר ה׳ אבן ג בי רו ל ,94 טל ; 230971 .ירו שלים: רה׳ ה לני
המלכה , 9טל ; 221697 .כל בו הו מינ ר, ככר מנו ר ה, טל ; 226471 .חי פ ה: מו צ רי
תכן, הנמל ,40 טל ; 660911 .רה׳ הרצל , 11 טל ; 662377 .ג רינב רג, החלוץ , 57
טל ; 665109 .שיווק ״ שגב״ ,קרן הי סוד ( 84פ ביני ה) ; עבו: כ לבו לילד, מרכז
מסחרי ר ס קו; כ ר מי א ל: דיו ר , +מרכז תע שיי ה ז עי ר ה; איזו רהג לי ל: קיבוץ
שער ה גו ל ן; ; הריה: עזר נסים, רה׳ ה מיי סדי ם ,20 טל ; 922272 .כפ ר־ טכא :
רח׳ ויצ רן ,78 טל ; 25825 .חדרה: אוק ר איניץ, רה׳ הנ שיא ,65 טל; 22690 .
נ תני ה: רה׳ שמו אל הנ ציב , 9טל ; 28743 .רמת־גן: רה׳ ק ריני צי ( ,59 פנ ת הרואה)
טל ; 723005 .פתה־ ת קוו ה: ה תינו ק, ר ה׳ ה ב רון הירש ,28 טל ; 912271 .בני־ כרק :
נווה, רה׳ רבי ע קיב א ,65 טל ; 788710 .חו לון: רהיטי אר מון, ככר וי צ מן , 6טל.

מ טב חי ערד, רה׳ הרצל , 1טל ; 964457 .ר א שון־ ל ציון :
; 845349־ לוד :
רוט שילד ;43ר חו בו ת: סקאן דו, ר ה׳ הרצל , 185 טל ; 955508 .ק רי ת-ג ת: כהן יוסף,
, 39 טל; 39123 .
שד׳ לכי ש , 5טל ; 93233 .גאר־ שבע: מוצ רי תכן, רה׳ קק״ל
טל.3839 .
אילת: מ טב חי טופז, שד׳ התמרי ם , 133

מכתבים
חנות המתנות הגדולה כיותר בארץ־
תצוגה במח או ת מיוחדות
לכלי בית,קרמיקה, זכוכית,נצרים,עץ, אהילים, תמונות,
צעצועים, בוטיק לבגדי נשים

300״ ו

וזה נווד
לא הכל...

(המשך מעמוד )8
גילוי פרשיות השחיתות. מתוך ה״גגד״
עולה ד,״בעד״ .עצוב מאד לראות את אורי
אבנרי 1ותן יד להמשך ישילטון המערך
ושיטתו המפורסמת, שיטה שנלחם בה
במשך שנים רבות בלהט רב.
וכך, במדורו הסאטירי (העולם הזה
)2063 בפיסקה ״התנועה היהודית לשינוי
הניהול בגוש דן,״ תוקף חנוך מרמרי את
העובדה שמרבית מועמדיה של ד״ש לב הירות
הפנימיות הם אקדמאים. אכן, ב ישראל
מצטיירת ההשכלה כדבר שיש לג־נותו,
עוד חלק משטיפת־המוה של מפא״י,
כאשר עסקנים ללא השכלה מתאימה נלק חו
מאחרי המחרשה ,״קיבלו את דין התנועה״
והלכו לנהל את המדינה כדרך ש מנהלים
מכבסה בקיבוץ.
האם זה מה שרצה הכותב לד,׳שיג? כך
הונהגה המדינה במשך שנים, וכך נראה
הפרצוף שלה. חבל לראות את העולם הזה
מידרדר לרמה נמוכה זו.
שטיינברג דן, קריית־מוצקין

לאה רבץ, צור וידלין
הופתעתי לשמוע כאן, במיסגרת תוב־נית־ד,חדשות
המשודרת מדי ערב ומיועדת
ל״נמושות״ השוהות בארצות־הברית, על
הודעתה של רעיית ראש־הממשלד, לאה
רבץ, בדבר אי־ידיעתה את החוק החל
על אזרחי המדינה בעניין החזקת חשבו נות
במטבע זר בחו״ל. ואני, לתומי, חשב תי
שמישפחת ראש־הממשלד, מעודכנת
בחיי היום־יום במדינה. כדי למנוע אי־נעימות
להבא, רצוי היה להעביר את
בני־מישפחותיהם של ראשי־הממשלד, לע תיד
קורם מזורז בנושא חוקיה העיקריים
של המדינה.
הצעתי לכל ד,״צורים״ וה״ידלינים״ ל מיניהם,
המאכלסים את ״בתי-ז־,הבראה״ בישראל
להצטרף להודעתה של הגברת
רבץ, להודות באי־ידיעד, כנ״ל, להרים תרומה
לאגודה כלשהי ולהשתחרר מעונש.
בטוהר, אני שיימצאו מטרות נאותות לכסף
השחור, שילבין לפתע לשביעות־רצונם
*של כל הצדדים.
מרים טלבי, אליזבת, ארצות־הברית

מי רצח את הפדורנל הישראלי?
הפסדיה המחפירים של נבחרת ישראל
נגד קבוצות אסיאניות שבעבר נוצחו ב נקל,
הם הריבית שאנו משלמים כעת
עבור ירידת ערך הכדורגל כספורט, והפיכתו
לענף שבו שולטים האלימות חסרת*
הרסן, ד*,שוחד יוד*,שחיתות.
זה שנים מידרדר ענף־ספורט זה, עד
•שהגיע לשפל המדרגה. מי שמכבד את
עצמו לא הולך היום לאיצטדיוני־הכדורגל

רח״ דיזנגי ף , 224ת ל אביב, טל 231013 .
(פתוח ללא הפסקה בין הששת)19.00-09.00 :

הקץ
דג׳וקים
בהגרלת הפיס סך הפרסים

4 $מיליון ל י
חיסול חרקי הבית
עם אחריות לשנה
תל־אביב — 450264־03
457895־03
אשקלון — 23019־051
ירושלים — 226618־02
חיפה — 712342־04
באר־שבע — 30192־057
טבריה — 50488־067

בפיקוח אגרונום.

רשיון משרד הבריאות .15

פרס ראשון

7 5 0 .0 0 0ל י
קנה לד כרטיס ובוא

בשבתות, כי הוא לא יראה שם ספורט אלא
יגלה את הישראלי המכוער בהתגלמותו.
האחריות למצב זה רובצת על עסקני־הספורט,
שנתינו ידם לתופעות שליליות
ולא ריסנו אותן מבפנים ; על השחקנים
והאוהדים האלימים ששכהו ירוה ספורטיבית
מהי, ועל מוסדות התאחדות הכדורגל
•ושריד•,חינוך, שלא הטילו עונשים מרתי עים.
ירון
אלוני, חולט

ניתן להם לעלות
מיכתבד, של הקוראת אנט״שירלי דיא־מונד
(העולם הזה 2064 מדור מיכתבים)
אינו משקף נאמנה את פירטי הטיפול בבקשה
כפי שנבדקו בתיק שברשותנו.
שאלון העלייה מולא בטורונטו שבקנדה
ביולי .1976 אז הביעה הגברת דיאמונד
את רצונה לעלות לישראל ולהיקלט בקי־ה
עו ל ם הזה 2065

--בוץ. שליחנו בקנדה העביר את הבקשה,
כמקובל, אל. התנועה הקיבוצית. התשובה
היתה שלילית.
הגב׳ דיאמונד, כך נרשם בתיק, החליטה
לנסות להפעיל קשרים אישיים. משהוברר
סופית שבגלל מצבה המיוחד לא תוכל
להיקלט בקיבוץ ההגשה, בדצמבר אותה
שנה, בקשה לעלייה לארץ ולקליטה מחוץ
לקיבוץ. שליחנו, שהעביר את המיכתב,
ציין שהגברת דיאמונד ״׳מבקשת לעלות
בקיץ 1977 למרכז־הקלייטה החדש באש דוד-
,שייפתח ביולי השנה. בישיבה של
ועדה בינמשרדית סוכם לאשר את עליית
האם והילדים, וסומנו דדכי־הקליטה. דיווח
הועבר לשליחנו בטורונטו, קנדה, בתחילת
מארס השנה. מתוכן המיכתב נוכחנו לדעת
כי הגב׳ דיאמונד מודעת לקשיים המיו חדים
שנמנו לה בדרך לקליטתה בישראל,
ואנו בטוחים כי מודעות זו כשלעצמה
תעזור להתגבר עליהם.
י. דומיניץ, מישנה למנכ׳׳ל טחהעלייה
של הסוכנות היהודית, ירושלים

שיגאת חיגם?

קראתי בשאט־נפש את דברי ההשמצה
של קובי ניב נגד בני־הקיבוצים ״השבעים
והמטומטמים״( .העולם הזה ,2054״הצעה
בלתי־מחייבת לשלילת תאורים מחייבים״).
ודאי הגיעו הרבה תגובות זעם על כך
למערכת. אודה על האמת, יש לפעמים
״שקרים מוסכמים׳׳ גם בתנועה הקיבוצית,
איננו מלאכים, רק בני־אדם. אבל לכנות
בני־קיבוצים ״מטומטמים המתהדרים בנוצות
של טווס,״ ״שבעים 5,״לא איכפ-
ודים״ ן
אני יכול לספר ׳מקיבוצי־שלי, שבני-
הקיבוץ המטומטמים שלנו, עובדים יום־
עבודה קשה מאד בבננות, בפרדם ובמת־נה.
נדשעות־המנוחה שלהם יוצאים רבים
לעזור ׳ולהדריך בנים נחשלים במושבה
השכנה, מיגדל — ולא עיל־מנת לקבל פרס.
יש אצלנו חברה, אחות במיקצועה, שעוזרת
וטורחת למען מישפחות עניות, הקימה
מועדון לנוער משוטט במיגדל (לאחר הר בה
התרוצצויות במוסדות שונים) ,וזכתה
בכינוי ״המלאך הטול״ .לה ולשבמותה

ראש ־ הממשלה ושריו כמלכוח ־ הכביש
רבות התבזיתי בימי חיי. נשפטתי לא פעם על תקיפה. חברתי לליסטים
ולזונות. התגלגלתי שיכור בביבים. רן שלא ניתן לומר שאני טלית שכולה
תכלת. גם בי יש מן ״הגעגועים לחופש״.
ובכל זאת, אם ישאלוני בימים אלה היש דבר בזוי וקרתני יותר מאשר
להופיע בתוכנית ״חיים שכאלה״ (אלה הם חייך) ,או בצילום כנציג ד״ש בין
שמואל תמיר ואמנון רובינשטיין (פרופסור) ,כשפרופסור ידיו מחייך ברקע —
הייתי אומר :״יש להופיע בסרט של מנחם גולן.
אצלו הכל זוכה לפרופונציה מליאה. אצלו ראש״ממשלתנו ושריו נראים
כמלכות־הכביש (״אל תשחק רולטה בחיי ילדינו ויוני נתניהו ז״ל נראה
כקזבלן שיפצח מייד עם גסיסתו בשיר רוזה, רוזה, רוזיה לעיני נוסעי המטוס
המשוחררים.
ניחא, תפקידם של פרצופי־דלעת אלה, הקרויים שחקנים, הוא להתחזות
ולהתבזות ועל כך מפוצים הם בכסף מלא. אך שרי ממשלתנו — וכי לא די
שמתבזים הם יום־יום במיקצועם — האם צריכים הם להתבזות חינם לעינינו
בצבעים טיבעיים, לקחת לחמם ולגרום להלנת שכרם של שחקנים ן איני מבין.
ואולי פה המקום לצטט מהשיר בפרוזה של המשורר הצרפתי אנרי מישו
״המלך שלי״ (בתרגום חופשי שלי) :
״בחלום הלילה, צר אני על מלכי, לאיטי מתרומם ומולך את ראשו/ .
שנית חוזר הוא אל כוחותיו ושוב אני מתנפל עליו ומולק גרונו / .אני מנערו
ומנערו כעץ שזיפים זקן וכתרו רועד על ראש / .למרות הכל הוא מלכי,
אני יודע זאת והוא יודע זאת / .וזה בטוח לשנינו שאני בשירותו...״
ושוב הצליח מנחם גולן להפוך חלום למציאות, ואני בוש ונכלם.

יגאל תומרקין,

מעז הכותב לקרוא ״שבעים ומטומטמים״ י
יש ודאי גם ביקורת מוצדקת, אך מכאן
ועד להכללה כללית בהשמצות — רב
המרחק. נכון -שטוב לנו ואנו שבעים,
אך מדוע ל אי יש רמת־חיים. סוף־סוף
חלפו ימי העלייה השנייה. אך אנו מתפר נסים
מעבודה ישרה ולא מספסדות ושוחד,
ובכלל, איני רואה עדיין, למרות כל הטוב,
את התורים הארוכים של הבאים להצטרף
לקיבוץ. בסך־הכל מהווה התנועה הקיבוצית
כ־ 40/0מכלל האוכלזסיה — האם על
זה יצא קיצפו •של קובי ניב? דווקא
התנועה הקיבוצית היא עדיין אחת מנקו־

תל־אביב

דות־האור המעטות בחיי הארץ הזאת.
רבים וטובים בבנינו נפלו במילחמות על
קיומנו, הרבה מעבר לפרופורציות של
כמותנו באוכלוסיית הארץ. שינאת השונ אים
אותנו — שינאת־חינם היא.
ש. יניב, קיבוץ נימסר

מתלבשים על הבוהמה
כבר פעמים אחדות כתבתם על כך ש השוטרים
מעדיפים ״,לעלות״ על אנשי
הבוהמה התל־אביבית, במקום לתפוס את
הפושעים האמיתיים, הגדולים.
אני לא-כל-כך מסכים עם דעתכם, כפי

שהובעה בכתבות. איש־בוהמה שכותבים
עליו, רואים אותו בעיתונים במדורי־ה-
חברה, ומצלמים אותו לטלוויזיה, צריך
לשמש דוגמה לכל בית בישראל.
ואש הוא רוצה לקחת קצת נאפם, אז
שיקח גם את הצ׳אנס שיעצרו אותו. אם
עוצרים איש־בוהמה והדבר מתפרסם, כ מובן,
בכל העיתונים, אנשים יחשבו פעמיים
אם כדאי לקחת את הצ׳אנס ולהס תכן
בקניית ועישון סמים.
חוץ מזה, הירידה שלכם על רס״ר אלי
דדון ממיפלג הסמים של מישטרת תל-
אביב היא הרבה יותר ממוזרה. לדעתי,
הוא מבצע את תפקידו על הצד הטוב
ביותר, ותפיסת מישלוח ההרואין שהובא
מהמיזרח־הרחוק ונתגלה בראש־&ינה לפני
כמה שבועות, מוכיח זאת פעם נוספת.
אני לא מאמין שהוא עוצר אנשי־בוהמה
רק בשביל הפירסומת האישית שלו.
הלוואי שהיו לנו הרבה שוטרים כמו
דדון, ופחות מסוממים כמו יושבי נסית.
אלי,הו בן־דוד, בני־ביק
איך שהם מרחרחים סביב אנשי הבוהמה,
איך הם ״מתים׳׳ לתפוס מישהו
״על חם״ .איך הם חוגגים כששמם מופיע
בעיתונים ליד שמם של אמנים ידועים.
איך הם מטורפים מההצלחה של עצמם!
כי בסך־הכל, למה להם להתאמץ עם
כל הגדולים, הפושעים האמיתיים, סוחרי-
הסמים? למה כל זה -שווה ז בשביל ידיעה
על שני טורים בסוף העמוד הלפני־אח-
רון? בטח שלא. יותר טוב לעבוד בדיזנ־גוף,
ולעלות על האנשים שבאמת מענ יינים
את הקהל שלהם.
תשואות לדדיון. תשואות לכל החבר׳ה
שלו. מה לא עושים בשביל פירסומת?
חוץ מזה, באמת מציאה גדולה 10 .
גרם חשיש אצל שמול׳יק קראום י שני
יגרם חשיש אצל אורי זוהר? ממש מציאה
גדולה. זה שווה את כל השנים הקשות
של מירדף אחר הגנבים האמיתיים.
כה־לחי למישטדת ישראל.

אזרח לא מן הבוהמה,

רמת־גן

*^הצביעו
3ייכבר היום!
זה הסיכוי
שלכם לזכות
בפרס ענ7ן!

סיס ה לאנגליה • שבוע באילת
ספרית גולן • סוף שבוע במלון פאר
ומאות חבילות שי ריחניות.

לאהבת ה חיי ם

כל משתתף זוכה בשי
חינם 5סכיני גלות 81*111
הקלפי שלדבתמרוקיה,
בשקם,
בהמשביר לצרכו
ובכל בו שלום.

35ם3

עיק.פ_לד יופי

טו סבחברת
סטודנטים

רק ב טי סו ת אי סטא
כל הנו ס עי ם
ס טו דנ טי ם
וכל ה ס טו דנ טיו ת
צעירות

ד דרו ש

,טיולי העוניים*

ס טו דנ ט,
דע א ת זכויותיך!
רק ב אי סטאי טו סו
גם א שתך וילדיך
במחירי ס טו דנ טי ם

סטודנט, אל תבריח מטבע לחר׳7
קנה ב אי סטא טי סו ת שכר פנים אירופיות
בזול ובמטבע ישראלי.

איסתא

רח׳ בן־יהודה ( 109פ,שדי בן־גוריון) טל 64/5:ו • 247 ירושלים -רח׳ אלישר ( 5׳בי קפה אלסקה) טל 225241 :
חיפה-בית הקרנות רח׳ הרצל (חדר )245 טל;669139

העו ל ם הזה 2065

השלו בוא יבוא !

הד׳׳ר עיפאם סארטאווי, שאמר את
כרים שיובאו להלן, הוא איש־אמונו של יאסר
עראפאת ומראשי אש״ף. הדסרים נמסרו על-ידו כטלפון מפאריס לוועידת ה״קווייקרים״ לשלוב
כוושינ טוןכ־ 12 כפכרואר .1977 הם כאו כמקום הנאום שאמור
שהתקיימה ״ ו ^ נ
במיזרה־התיכון!, 1

היה לשאת סכרי ג׳ריים, מומחה אש״ף לענייני ישראל, שלא קיכל אשרת־בניסה לאדצות־הכרית.
דבריו של סארטאווי לבשו כימים אלה חשיבות מייוחדת, כיוון שהשבוע הודיע יאפר עראפאת
כפומכי, מעל כימת המועצה הלאומית הפלסטינית, בי הוא, אישית, הטיל על סארטאווי לקיים
מגעים עם חברי ״המועצה הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני״ ,וכן מאחר שמישרד־החוץ
הישראלי, הפיץ השבוע ידיעה, כאילו פועל עיסאם סארטאווי בשליחות של לוחמה פסיכולוגית.
הדיעה הרווחת בימים אלה, היא שיש להביא את
המשבר במיזרח־התיכון לידי שיום מהיר. האיזור, המהווה
מאגר של משאבי״אנרגיה, חינו חיוני מדי ליציבות
ולשיגשוג הבינלאומיים, מכדי שיובל להישאר
לנצח בגדר חרב-דמוקלס האגדתית. הצורך הדחוף בפתרון
צודק ובר-קיימא הוכר כבר על״ידי הקהילה הבינלאומית
כולה, והפך מכנה״משותף בפוליטיקה ה בינלאומית.
אולם, למרבה הצער, עדיין אופף חוסר״
בהירות ניכר את מרכיביו הבסיסיים של פיתרון צודק
ובר-קיימא כזה. עד היום נדונו בפורומים בינלאומיים
שתי נוסחות: האחת מגדירה את מהותו של המשבר
המיזרח־תיכוני כוויכוח בין מדינות״העימות הערביות
לבין מדינת ישראל בשאלת גבולות, שטחים ערביים
כבושים וכל התוצאות ממצב של לוחמה הקיים בין
שני הצדדים: ואילו השנייה טוענת כי תביעותיהם
הסותרות של הפלסטינים והישראלים גם־יחד לגבי
אותה ארץ עצמה, הם שורש הבעייה. הנוסחה הראשונה
מניחה שניתן להגיע להסדר בין מדינות ערב לבין
ישראל על-ידי שיעבוד הפלסטינים לירדן, ואילו ה שנייה
עומדת על כך שניתן יהיה להשיג שלום רק אחרי
שהפלסטינים והישראלים יישבו את תביעותיהם הסותרות
בהבנה ובצורה מספקת, באמצעות פתרון שיתקבל
על דעת שני הצדדים ואשר יעניק לכל אחד מהם
מידה של ביטוי-עצמי הנדרשת על-ידו.
הנוסחה הראשונה, שהועדפה על״ידי הממשל האמריקאי
הקודם והמהווה את מדיניותה של ממשלת
ישראל הנוכחית, נך חית מכל-וכל על-ידי אירגוך השיח־רור
הפלסטיני. עמדה זו אינה מתבססת על עויינות
קיצונית כלפי השושלת ההאשמית, כפי שנוטים אחדים
מן המשקיפים לחשוב, אלא על חחלטתו הבלתי־מעורערת
של העם הפלסטיני לזכות בזכויותיו הלאומיות.
אומנם, נכון שהיחסים בין הפלסטינים לבין
ירדן היו מתוחים למדי בעבר, אולם נכון גם שהקשרים
בין פלסטין לירדן חם כה חזקים, כה היסטוריים וכה
עמוקים, עד שיעמדו בכל מתח שהוא ; הקשר המייוחד
שהתקיים תמיד בין פלסטין לבין ירדן יוסיף להישמר.
ובניגוד לתפיסה המוטעית הרווחת, אין כל חילוקי־דיעות
בין ירדן לבין אש״ף לגבי התנאים לפתרון צודק
ובר־קיימא. בהכרזתו הפומבית האחרונה, כפי שהובאה
על־ידי ה״פראנס סואר״ ב 4-וב 5-בפברואר, הדגיש
המלך חוסיין שוב ושוב כי לא יוכל להיות שלום באיזור
ללא הכרה מוקדמת והגשמת זכותו של העם הפלסטיני
להגדרה-עצמית. יש להניח, והדבר ייתכן בהחלט,
כי מדינת פלסטין הריבונית, אשר תקום כתוצאה מיישומה
של זכות זו, תקים מערכת־יחסים מייוחדת
מאד עם הממלכה ההאשמית.

בצד הנימוקים הפלסטיניים והערביים הסובייקטיביים
כנגד הנוסחה הראשונה, קיים אף נימוק אובייקטיבי
הגיוני המבטל אותה לחלוטין כאופציה בעלת־תוקף,
ומסיר אותה באופן -מוחלט מעל סדר״יומו של
כל פורום רציני. השלום לא יוכל להיות מושג ללא
הסכמתו ושיתופו של גוף פלסטיני יצגני חוקי ונבחר.
התנאים ההסטוריים, החוקיים והדמוגרפיים לשלום כה
סבוכים ופלסטיניים מטיבעם, עד ששום מדינה ערבית
לא תהיה מסוגלת — או אפילו נכונה — להיכנס לכל
מו״מ על שלום ללא השתתפות פלסטינית רישמית. בו.
יש להדגיש כאן, כי פלסטינים שאינם מאורגנים בגוף
כזה אינם יכולים לעשות שלום, ממש כמו כל הצדדים
האחרים בסיכסוך. מנקודת־ראות זו, ברור כי היות
אש״ף המייצג החוקי היחידי של העם הפלסטיני
וההכרה בו מצד כל מדינות ערב — וכן מצד 103
המדינות הלא-ערביות — היו התפתחות חשובה ומכריעה
שבילעדיה, כל שיחות על שלום אינן אלא בגדר
דיבורים ריקים. תפקידו המרכזי של אש״ף כאבו״הפינה
בכל יוזמת-שלום חוכר כבר כמעט על-ידי הכל, להוציא
את הממשל הישראלי. לאור זאת, ברור כי הצהרותיה
הפומביות של ישראל בדבר רצונה בשלום, עומדות
בסתירה לאי-הכרתה המוחלטת באש״ף.
ואולם, לשימחתם של השואפים לשלום, מדיניות
רישמית זו אינה משקפת את הרגשות האמיתיים ה שוררים
במדינה. חלק ניכר של דעת״הקהל בישראל
זונח את העמדה הרישמית הנוקשה, ודבק במגמות־השלום
של ״המועצה הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני״
.תודות לפעולתה של קבוצה זו של אישים
ישראליים נכבדים ובעלי-השפעה, הפועלים במסירות
למען השלום, גדל אחוז האזרחים הישראליים התומכים
בשיחות־שלום עם אש״ף — כפי שהסתבר מסקר
שנערך בסוף חודש נובמבר — מ/0-״ 5בלתי-משמעותיים
ל־ 38.5$מרשימים, בתוך פחות משנה אחת. מה שמעניין
במייוחד ב״טועצה הישראלית למען שלום״ הוא,
שהיא רואה את פתרון הסיכסוך הישראלי״פלסטיני
בהכרה בזכותם של הפלסטינים להגדרה-עצמית ולהקמת
מדינת פלסטינית ריבונית בשטחים הפלסטינים
הכבושים, כאבן־פינה לשלום במיזרח־התיכון. לאור ה התפתחויות
החיוביות הללו, המתרחשות בישראל ערב
הבחירות לכנסת, מאבדת מדיניותה הנוקשה של ממשלת
רבין מסכנתה לסיכויי השלום. בהתחשב בשאיפתו

האמיתית של הציבור הישראלי לשלום, נראה בבירור
— הן בניתוח והן על סמך הנתונים הקיימים, כי
הכנסת שתיבחר ב״ 17 במאי תהיה בעלת מגמת״שלום.
בקצרה ניתן לקבוע, כי הנוסחה הראשונה לא תוכל
להביא בעיקבותיה שלום, או אפילו דחייה זמנית של
מילחמה. הגורם הפלסטיני המכריע, בעל היכולת לערער
את המצב במיזרח־התיכון יגרום, ללא ספק, לסיבוב
נוסף של עימות, ובעיקבותיו לנזק בלתי״משוער למתנגדי-
השלום עצמם, כמו לאינטרסים של העולם כולו ככלל.
ניתן לסכם, על סמך כל הדברים שנאמרו עד כה, כי
הדרך היחידה לשלום וליציבות במיזרח-התיכון, היא
דרך ההכרה וההגשמה של זכויותיהם הלאומיות הלגיטימיות
של הפלסטינים.

אחרי שקבענו כי לא ייתכן להגיע לשלום ללא
הפלסטינים, ואחרי שביטלנו את הנוסחה הראשונה
כאופציה אפשרית, עלינו לפנות עתה אל השאלה אם
מוכן אש״ף לתרום להשגת שלום במיזרח־התיכון, אם
לאו. אם התשובה לשאלה זו חיובית, כי-אז עלינו
לקבוע אם נכונותו של אש״ף לעשות כן תגרום לו
להתקבל כשותף למשא״ומתן על השלום.
התשובה לשאלה הראשונה היא כן. אש״ף נכון
ומוכן לתרום להשגת השלום כשותף שווה״ערך. למעשה,
אש״ף מאותת על נכונותו זו מזה שנים אחדות. ובעוד
שהצליח לשכנע את חלק־הארי של דעת״הקהל בעולם
ברצינותם של אותות אלה, הנה לצערו, לא הצליח
לעורר תגובת״הערכה או הכרה חיובית מצד מעצמות
מסויימות. ומעניין ככל שיהיה לנתח את הסיבות שמאחרי
התייחסות ספקנית זו, הנה מעניין וחשוב עוד
יותר לנתח את התופעה שהובילה להופעתם של אותות
אלה על ריקעם ההיסטורי. על-מנת לעשות זאת כהלכה,
אבקש משומעי להיאזר בסבלנות ולעבור לזמן-מה
לתחום הפסיכולוגיה החברתית.
משפע החומר על אודות הניסיון ההיסטורי היהודי
ומתורת הפסיכולוגיה החברתית עצמה, אנו למדים שכאשר
עם מגורש ממולדתו ונופל קורבן לרדיפות ולתלאות
בגלות, הוא מפתח לו הכרה חברתית קולקטיבית
וזיכרון קולקטיבי המתמקדים על נקודת״התייחסות
בעבר, והוא אינו מסוגל עוד לראות מעבר לה. כליאתו
של זיכרון קולקטיבי זה מאחרי מחסום שרירותי,
מביאה לתוצאות חברתיות ופסיכולוגיות מרתקות, המתבטאות
במתכונות־התנהגות סטריאוטיפיות החוזרות
על עצמן. נקודת״ההתייחסות של הניסיון היהודי היתה
חורבן הבית השני, בשנת 70 לספירה, והגליית היהודים
מארצם על-ידי כובשיהם, הרומאים. מעניין לציין, בנקודה
זו, כי הזיכרון הקולקטיבי היהודי אינו מסוגל
לזכור מעבר לשנה זו, ומשום כך לא יכול לראות את
מדינת פלסטין כפי שהיתה לאחר־מכן, מדינה של
ערבים פלסטינים. במשך 2000 שנים הלהיבה תמונת
פלסטין של לפני שנת 70 לספירה את דימיונה של
יהדות העולם, וסיפקה לה את התמיכה הפסיכולוגית
שלה נזקקה כל-כך לשם שימור ההזדהות התרבותית
הקולקטיבית, אשר איפשרה ליהודים לעמוד ברדיפות
שנעשו בהם במשך כל אותן השנים. בכל התלאות הללו
ברחו היהודים תמיד אל חלום פלסטין הישנה, שבה
לא היו גויים. בזיכרונם הקולקטיבי הזה, פלסטין מעולם
לא חרגה מגבול שנת ה״ 70 לספירה, ונותרה
חקוקה כפי שהיתה אז. בכך ניתן להסביר במידת-מה
מדוע לא יכלה התנועה הציונית, מאז יום הקמתה,
להודות כי פלסטין האמיתית של ראשית המאה ה־20
היתה מאוכלסת בתושבים שהתגוררו בו במשך אלפיים
שנים לפחות, ועמדה על כך שפלסטין היא מדינה
שאין בה תושבים.
מה שעבר על הפלסטינים אחרי נפילת פלסטין
ב״ ,1948 דומה למה שאירע ליהודים אחרי חורבן הבית
השני. הפלסטינים העקורים התנסו ברעב, אומללות
ותלאות, והיו קורבן לרדיפות חוזרות ונישנות. על־מנת
לשמור על שפיות־דעתם, ועל זיכרונם הקולקטיבי, היה
עליהם לברוח אל גן-העדן הדימיוני של פלסטין שנת
48׳ .וכפי שהזיכרון הקולקטיבי היהודי סירב להכיר
בכל שינוי שחל בפלסטין אחרי שנת 70 לספירה, כן
סירב הזיכרון הפלסטיני להכיר בשינוי כלשהו שאירע
בפלסטין אחרי שנת .1948 דבר זה היה נכון לגבי
20 השנים הראשונות לגלות הפלסטינית. אולם אז
אירע בניסיון הפלסטיני דבר-מה שהבדילו באורח ניכר
מן הניסיון היהודי העומד לעומתו.
בשנים האחרונות לגלות הפלסטינית קמה והיתה
תנועת-השיחרור הפלסטינית, פתח, והיא התפתחה בהדרגה
והפכה מכשיר לביסוס הקיום הפלסטיני הלאומי.
ב־ 21 במארס 1968 לחמו ראשוני כוחותיו של פתח,
בסיוע יחידות של הצבא המלכותי הירדני, ביחידת״צבא
ישראלית שחצתה את נהר הירדן במטרה לתקוף עמדות
של פתח בכפר כראמה. הקרב החל עם שחר, ונמשך
לתוך הלילה. עוד לפני שתם, הוא זכה במקום של כבוד
בתולדות הפלסטינים. הכוחות הפלסטיניים יצאו בכבוד
מהתקלותם הגדולה הראשונה עם הצבא הישראלי.
אולם, חשובה בהרבה מן הניצחון בשדה-הקרב היתה
תחושת ההתעלות הפסיכולוגית שאחזה בכל הפלסטי
נים,
ברחבי פזורתם. מאותו יום ואילך נטבעה תחושת
ביטחון ותיקווה בתודעה הלאומית הפלסטינית.
בזכות הניצחון בכראמה, ותחושת הביטחון החדשה,
השתכנעו הפלסטינים כי שיחדור פלסטין הוא בגדר
מציאות, וכי אינם צריכים עוד להימלט אל זיכרונות
פלסטין שלפני שנת 48׳ אלא, תחת זאת, עליהם לדבוק
בתמונת פלסטין שאותה יירשו מחדש בקרוב. כאשר
הביטו מנהיגיהם של הפלסטינים בארץ, אחרי שחצו
את המחסום הפסיכולוגי, יכלו להבחין במציאות חדשה
שנוצרה מכוח נוכחותם של שניים וחצי מיליון תושבים
יהודים, אשר ראו בפלסטין את ארצם־שלהם — והיו
קשורים אליה, תחת שמה החדש, ישראל, כשם שהפלסטינים
היו קשורים אליה תחת שמה המקורי, פלסטין.
השאלה שעמדה לפני המנהיגים הפלסטינים היתה,
מה לעשות באנשים אלה אחרי שיחרורח של המדינה.
התשובה שעלתה, כחלוף שנתיים של הירהורים ו-
חשבון־נפש, הכתירה את הפזורה הפלסטינית בהילה
מוסרית מכוח עצמה. הפלסטינים לא אמרו: מי האנשים
ה אלהי הם אינם קיימים ומעולם לא היו
קיימים. תחת זאת אמרו: הם שם, והם אוהבים
בוודאי את הארץ כפי שאנחנו אוהבים אותה — לכן,
חבה נחלוק אותה עימם. ובמועצה הלאומית הפלסטינית
של 1969 הוענקה לכל היהודים אזרחות שווה במדינה
הדמוקרטית החילונית של פלסטין, שאותה חזו ב־דימיונם.
הם יכלו בנקל לחקות את קונגרס באזל
מ־ ,1897 אשר הניח את היסודות למדינת ישראל כמדינה
יהודית בילעדית, על״ידי הצבתם כמטרה יצירת
מדינת פלסטין ערבית טהורה, שאין בה מקום לאחרים.
אך הם לא עשו זאת, ותחת זאת בחרו בפיתרון רב-
עממי.
ואולם, תהליך ההתפתחות הפלסטיני לא נעצר בתפיסה
בדבר המדינה החילונית, אלא הרחיק לכת
עוד יותר. ככל שחלף הזמן ויוקרתו ועוצמתו של אש״ף
גברו, גדלו גם ביטחונו ואומץ־ליבו המוסרי. משהגענו
לידי ההחלטה המכרעת לקבל את אוכלוסיית ישראל
כולה כאזרחים שווי-זכויות בפלסטין של חלומותינו,
יכולנו גם לתת את הדעת על זכויותיהם הדמוקרטיות־לעתיד
של 50 מאוכלוסיית פלסטין שהם בעלי מסורת
ורקע תרבותיים, חברתיים ודתיים ברורים. מחשבות
אלה העמיד לפנינו את השאלה, אם אין האוכלוסייה
החדשה הזו זכאית למעמד אוטונומי בתוך המדינה
הדמוקרטית, ואם כן — האם אינה זכאית להגשים
את זכות ההגדרה-העצמית שלה.
בשאלות אלה נערכו דיונים מעמיקים מ 1969-ועד
.1973 איני מוסמך למסור את תוצאות הדיונים הללו,
אך אוכל לומר שמאז סוף שנת 1973 הוכרזה סידרה
של עמדות פלסטיניות מתקדמות. בחודשים נובמבר
ודצמבר של אותה שנה פירסם סעיד חמאמי, נציגו
הרישמי של אש״ף בלונדון, סידרה של מאמרים שהצהירו
על נכונותו של אש׳׳ף להסכים להקמתה של
מדינה פלסטינית עצמאית על חלק מאדמת פלסטין.
ביוני 1974 פירסטה המועצה הלאומית הפלסטינית
את ״תוכנית 10 הנקודות״ ,שהיוותה את הבסיס החוקי
להקמת המדינה הפלסטינית על חלק מן המולדת הפלסטינית.
באותה תוכנית הוכרז גם על החלטתו ה נחושה
של אש״ף ליטול חלק בכל הפורומים הבינלאומיים
המבקשים פתרון לבעייה הפלסטינית. היא גם
ביטאה את הסתייגויותיהם של הפלסטינים מהחלטת
׳מועצת־הביטחון ,242 בהצהירה במפורש כי ״אש׳׳ף דוחה
את החלטה ,242 שאש״ף היה אולי מקבל את החלטה
, 242 אילו הכירה בפלסטינים כבעם ולא כבפליטים
בלבד. בחודש מארס 1975 התייצב חמאמי מול נואם
ישראלי, על בימת סימפוזיון בלונדון, ונשא את נאומו
הנודע ״תוכנית פלסטינית לדו־קיום בשלום״ ,שבו הית־ווה
מיספר השקפות בדבר היחסים האפשריים בין
המדינה הפלסטינית הריבונית שתחיה בדו-קיום בשלום
עם מדינת ישראל.
התפתחויות אלה בעמדה הפלסטינית, כפי שנשקפו
מהחלטותיה הרישמיות של המועצה הלאומית הפלסטינית
ומהכרזות טפי נציגי אש״ף מוסמכים, שנישאו
במהלך שנים אחדות, נתקבלו על-ידי שילטונות ישראל
באדישות, אם לא בעויינות ובדחייה גלויה. אך העויינות
הרישמית לא מנעה בעד דעת-הקהל בישראל להבין
ולהגיב על רעיונותיו של אש״ף .״המועצה הישראלית
למען שלום ישראלי־פלסטיני״ הוקמה בדצמבר ,1975
במטרה להכריז על אכזבתו של חלק ניכר של הציבור
הישראלי מן המדיניות הישראלית הרישמית, ועל נכונותה
להצטרף אל אש״ף ואל העם הפלסטיני במאבק
לשלום. ביוני 1976 נוצר המגע הראשון בין שני כוחות
השלום, וכך נולדו שיחות-פאריס המפורסמות.
בסקירה קצרה זו של העמדה הפלסטינית ביחס
לשלום, הגבלתי עצמי בכוונה-תחילה לידוע לציבור. אך
מדליפות עיתונאיות מיקריות ניתן לקלוט רמזים בדבר
העמדה הפלסטינית כפי שהיא באה לידי ביטוי על־ידי
מנהיגים פלסטיניים בפגישותיהם עם מנהיגים יראשי
מדינות בעולם. שתי דוגמאות מעניינות במייוחד הובאו
בסיקורו של ה״וושינגטון פוסט״ את ביקורו של עדליי
סטיבנסון בביירות באביב 1975 מחד, ובהצהרתו של
ואלדהיים, כפי שניתנה לעראפאת לפני יומיים, מאידך.
לאור כל האמור לעיל אני משוכנע, כי לאחר ש-
ביססתי את הדברים ללא צל של ספק, הצלחתי להראות
שאש״ף רציני ביותר בהחלטתו לתרום להשגת שלום
במיזרח־התיכון.
עתה אפנה אל השאלה החשובה הנותרת: האם
מכשיר הדבר את אש״ף להיות שותף שווה-ערך בחיפוש
אחר השלום ! על-מנת להשיב על שאלה זו, עלינו לבחון
את מכשיר-השלום המוצע, דהיינו ועידת-ז׳נבה. על-פי
האו״ם, בראש הוועידה יישבו שתי המעצמות הגדולות
(המשך בעמוד )14

ד״רעסאסארט אוו׳ ,ב״־דות

₪₪₪ה שלו מ א יבוא 9
(המשך מעמוד )13
והיא תורכב ממדינות-העימות הערביות
מצד אחד וממדינת ישראל מצד שני.
כל תוספת לוועידה חייבת להיות מאושרת
על״ידי שתי המעצמות הגדולות,
וכן על״ידי כל משתתפי הוועידה עצמה.
עמדתן של ברית-המועצות ושל מדינות־העימות
בדבר השתתפותו של אש״ף,
ידועה היטב. עמדתה של ישראל דוחה
מכל־וכל את השתתפותו של אש״ף. נותר
רק לשקול את עמדתה של ארצות־הברית.
הנתונים שבידינו מורים, כי ממשלת
קארטר מתכוונת ברצינות להכרזתה שהיא
מבקשת פתרון צודק ובר״קיימא לבעיית
המיורח-התיכון. השאלה אם תצליח
בכך או לאו, תהיה תלויה ביכולתה,
בראש-ובראשונה, להכיר במרכזיותה של
שאלת הפלסטינים בבעייה המיזרח״תי־כונית,
ובאי־האפשרות להביא את השלום
מבלי לספק את זכויותיהם הלאומיות החוקיות
של הפלסטינים. שנית, היא תהיה
תלויה ביכולתה ללחוץ על ישראל במידה
שתאלץ אותה לשנות את עמדתה.
נראה שהנשיא קארטר מכיר היטב
בחשיבותה של השאלה הפלסטינית, כפי
שניתן לראות מן הדברים שאמר — עוד
בהיותו מושל — להולברוק, בלואיוויל,
קנטאקי, ב 23-בנובמבר : 1975
״אני סבור שקהילת האומות חייבת
להכיר בכמה עקרונות בסיסיים
להסדר על בסיס על קבע במיזרח-
התיכון, ואני סבור שאחד החלקים
החשובים בהסדר סופי צריך להיות
ההכרה בפלסטינים כבעם ואומה, עם
מקום לחיות בו וזכות לבחור במנהיגים
משלהם״.
הכרזה זו לובשת חשיבות-מישנה, כאשר
זוכרים שהיא ניתנת בתקופה שבה
המועמד-לנשיאות חשוף ביותר לביקורת
מצד מיעוטים, ומשום כך הוא גם זהיר
ביותר בהתחייבו לעמדות ברורות בנושא
השנוי-במחלוקת. העובדה שהמושל קאר-
טר הביע התחייבות כזו בשלב כזה של
מערכת־הבחירות שלו, מעידה על כך שהיא
מייצגת הכרה עמוקה שממנה לא
יחזור בו.
י 1 1
אולם, למען ההגינות כלפי הנשיא
קארטר, יש להוסיף כי לאחר-מכן אמר :
״אולם, לא אכיר באש״ף כבאומה
ולא אכיר בעראפאת כבדוברו של העם
הפלסטיני, אף שייתכן כי זוהי עובדה,
אלא אחרי שעראפאת יסכים שלמדינת
ישראל יש זכות לחיות, להתקיים
ולהתקיים בשלום כחלק
בלתי-נפרד מן הקהילה המיזרח-תי-
כונית.״
אני סבור שזוהי הכרזה הוגנת ככל
שתוכל להיות, הן לגבי הפלסטינים והן
לגבי הישראלים. היא מעידה בבירור שהמושל
קארטר יכיר בפלסטינים כבאומה
רק אחרי שעראפאת יסכים שלמדינת
ישראל יש זכות קיום. ובכן, נראה שה תנאי
שהציב המושל קארטר התמלא בדיוק
לפני 48 שעות. שכן, על-פי ה״לה
מונד״ מהיום, שבת, ה 12-בפברואר
,1977 הכריז מזכיר־האו״ם קורט ולד־היים
בראיון ל״ג׳רוסלם פוסט״ :
״כל המנהיגים הערביים, כולל
מנהיג אש״ף, מוכנים להסכים עם
קיומה של מדינת ישראל.״
עם קיומו של תנאי זה, שעליו הכריז
המושל קארטר בנובמבר — 1975 כתנאי־מוקדם
להכרה אמריקאית באש״ף —
האם סביר יהיה לצפות שהנשיא קארטר
יעניק לאש״ף את ההכרה המובטחת!
אפשר לטעון שההבטחות וההתחייבויות
הניתנות במהלך מערכת-בחירות לנשיאות
אינן בהכרח מחייבות. ייתכן שנכון
הדבר, אך מאידך, ההצהרה שמסר
סיירוס ואנס ל״ניו״יורק טיימס״ לפני
יומיים, רומזת במפורש שהנשיא קארטר
לא שכח מה שאמר המושל קארטר ב־
.1975
כך או כך, אין ספק שהצהרתו של
ואנס היא ביטוי ברור להחלטתו של
הממשל האמריקאי למלא תפקיד פעיל
וחיובי בתרומה לחיפוש אחר שלום אמיתי
במיזרח״התיכון, והדבר מעודד מאד.
העמדה האמריקאית הסופית עדיין
לא הוכרזה, ויהא עליה להמתין לשובו
של ואנס, לשם ניסוח סופי. אולם, אם
העובדות הידועות משקפות את אופיה
של ההחלטה המצופה, ואם תעשה אר־צות־הברית
את הצעד ההגיוני של הכרה
באש״ף, מבלי להתחשב בהתנגדותה של
ישראל — כפי שרומז ה״ניו״יורק טיימס״
— כי־אז אין ספק שאור התיקווה לשלום
במיזרח־התיכון ינצנץ במישנה־בהירות !
ד׳׳ר עיסאם סארטאווי, ביירות

העו ל ם הזה 2065

נמיסנח סוד׳
שד מיש ו ו
החוץ בו שר
בווו! מנועו

הפווטוהוד
ט( וקני אסוף
יעד כאן הסיפור. מסתבר ממנו כי המ געים
בין מישלחת אש״ף ובין ראשי המו עצה
הישראלית לא היו כלל מגעים
מדיניים, שנועדו לבדוק את האפשרויות
של הידברות בין צמרת אש״ף וממשלת
ישראל, אלא תרגיל שנועד להרוס את
המדינה. חברי המועצה הישראלית פעלו
— אולי בלא יודעין, סתם מתוך טיפשות
ונאיביות חסרת־תקנה — כסוכני,הדיס־אינפורמציה
האש״פית.
גרוע מזה: הם שירתו, במישרין או
בעקיפין, את מסבלי העלייה מברית־המו־עצות
ואת מעודדי הירידה מן הארץ.

מוסדות־מחקו ארמונ״ס
** י ששמע את הידיעה ברדיו — או
)4שקרא אותה למחרת היום בעיתונים
— בוודאי שם לב לעובדה מוזרה.

מניין כאה הידיעה? מי האכא
שלה ץ
דוב יגון ציטט ״מוסדות מחקר״ אל מוניים.
כאשר נישאל על כך על־ידי האלוף
(מיל ).מתי פלד, עוד בהמשך אותו שי דור,
התפרץ ינון ואמר שכעיתונאי ,״אינו
מגלה מקורות אינפורמציה.״ וזה מוזר.
חזקה על מוסדות־מחקר רציניים שאינם
מתביישים במחקריהם. להיפך, בדרך־כלל
הם מעסיקים מומחים ליחסי־ציבור שידאגו
לכך ששמותיהם יוזכרו בהבלטה רבה
ככל האפשר בעת פירסום מחקריהם.
והנה — מוסד ביישני. מוסד שאינו רוצה
לגלות את זהותו.

הידיעה המרעישה, החשוכה,
המחייכת הסקת מסקנות מרחי-
קות־לכת, היא ממזרת, ילדה ש
אכיה מתכייש כאכהותו.
יאסר עראפאת
מזימה שחורה

יש לכך סיבה פשוטה: שום מוסד רצי ני,
שבראשו עומדים אנשים ששמם האק דמאי
חשוב להם, לא היה מעלה בדעתו
אף לרגע להעניק את שמו לייצור זה.

אם כן, מי האכ?

חד הסיפורים המוזרים ביותר ב־
\ £תולדות הרדיו הישראלי שודר ביום
השלישי שעבר בתוכנית היום הזה.
קולו השמנוני של דוב ינון, המוגדר כ מומחה
של שידורי ישראל לעניינים ערביים,
הביא בשורה מסמרת־שיער ממש,
שהיתר. צריכה להחריד כל איש בישראל.

מאז נזדעק העולם כגלל ״הפרוטוקולים
של זיקני ציון״ .,לא נתפרסמה
מזימה זדונית כמו זו שתוארה
על־ידי הפרשן הערכיסטי.

צוות מיוחד
ף זה סיפורו של דוב ינון:
• נודע לו מפי מוסדות־מחקר מסו־

יימים כי באש״ף פועל, מאז ,1975 צוות
מייוחד ללוחמה פסיכולוגית ולדיס־אינ־פורמציה.

צוות זה שיכנע את מדינות־ערב
להציע לישראלים, שעלו ארצה מארצות*
ערב, לחזור לארצותיהם. הוא גם נסע
לווינה כדי לשכנע את עולי ברית־המו־עצות
שלא לעלות לישראל.

• אותו צוות גם יזם וקיים את
המגעים עם ראשי ״המועצה הישראלית
למען שלום ישראלי־פלסטי
ני״ ,כדי לערער את המדינה
מבפנים.
• הצוות, שכראשו הועמד
הד״ר עיסאם סארטאווי, כולל כין
השאר את סכרי ג׳רייס, דאוד כר•
כאת, סעיד חמאמי, אכו־מאזן
(מחמוד עכאס) ועז־אל־דין קלק.

אפשר לנחש. איש־מיקצוע, היודע מי
מזין את מי וכיצד, איד מופצות ידיעות
ועל־ידי מי, יכול היה כבר בשמיעה הראשונה
לזהות את אבי־הממזרת.

התנהלו עם הדרג הככיר כיותר כאש״!ז.
היה צורך להמציא כמהי-
רות סיפור חדש.
וכך נולדה האגדה החדשה. האם היו
מגעים עם צוות בכיר באש״ף? ועוד איך
היו! עראפאת עצמו שלח את האנשים!
אבל הוא עשה זאת כדי להרוס את המ דינה.
זוהי מילחמה פסיכולוגית.

--מאת

אורי אבנר
כקיצור נ הדכר שאך אתמול לא
היה ולא נכרא, הפך כן־לילה למזימה
שטנית של ראש אש״ף.

נקוימון הנווא
הרי ה״מי״ וה״מתי״ ,בא ה״מה״.
\ * מ ה, בעצם, נאמר בידיעה י
נאמר בה כי צוות של אנשי אש״ף
שעסק, בין השאר, בהפסקת העלייה מ״
ברית־המועצות, קיים מגעים עם מועצה
ישראלית, שאחד מחבריה הבולטים הוא
לובה אליאב, האיש שהוא — אולי יותר
מכל אדם אחר — אבי העלייה החדשה
מברית־המועצות. כעובד בכיר בשעתו ב שגרירות
הישראלית במוסקבה, הניח אלי אב
את היסוד לאותה מערכת שהצמיחה
את תנועת העלייה.

גאוני הלוחמה הפסיכולוגית של
אש״ף לא ידעו זאת.
נאמר כי -אש״ף ביקש לקיים מגעים
עם המועצה הישראלית, שהמינשר שלה
כולל סעיף מייוחד בדבר ״הזיקה שאינה
ניתנת לעירעור״ של מדינת־ישראל ל ציונות,
כדי להשתמש בה לעידוד הירידה
של יהודי מארוקו, לוב ועיראק מן הארץ,
חזרה הארצות מוצאם.

מוזר, מוזר.

המגעים עצמם קויימו, לפי הסיפור, כדי
לזרוע בישראל מבוכה, אשליות, מחלוקת
פנימית, חשדות הדדיים — כל היעדים
השיגרתיים של מיבצע לוחמה פסיכולוגית.
אם כך הדבר, בוודאי היו גאוני אש״ף
מעוניינים לפרסם את הדברים ברבים, ל הפיצם
בארץ, לתת להם פומבי.

והנה, למרכה הפלא — קרה
כדיוק ההיפך: אנשי אש״ף תכעו
כמשך חודשים ארוכים שהמגעים
יתנהלו כסודיות מוחלטת, ללא
פירסום כלשהי.
אולי היה זה תכסיס 1האם הם העמידו
פנים שהם רוצים בסודיות — אך הדליפו
בחשאי את הדברים לעיתונות, וגם גרמו
לפירסום סנסציוני?

אם זה נכון, הרי כלי-השרת העיקרי
של אש״ף כישראל הוא ה•
צהרון ״ידיעות אחרונות״ ,והסוכן
הככיר של האירגון כארץ הוא
שלמה נקדימון, כתכו המדיני.
שהרי נקדימון הוא שהשיג את
הסקופ העולמי ופירסם לראשונה
את דכר קיום המגעים.
נראה כי המזימה מסתעפת והולכת.

הרשימה המגוחכת
^ ך הקטע העיקרי של הידיעה, המעיד
על טיבה וגם על רמת מפברקיה, הוא
זה המכיל את רשימת חברי־הצוות של
אנשי־הזדון האש״פיים.
לגבי קורא הישראלי הרגיל בוודאי אין
זו אלא רשימה רגילה של שמות ערביים.
אך מי שמצוי בעניינים פלסטיניים —
ויש בישראל עשרות מומחים, אנשי־מודיעין,
מיזרחנים ופרשנים רציניים —
מזהה אותם מייד.

קשה להעלות על הדעת רשימה
מצחיקה יותר.

אילו היה מופיע בפראוודה סיפור על
צווודריגול ישראלי, המורכב מטל ברודי,
(המשך בעמוד )90

הפרוטוקול הזה של זיקני־ערם
נולד כתוך קרכיו של מישרד-החוץ
של הפרופסור שלמה אכינרי.

המזימה תשסנית
^ הרי השאלה

״מי?״ באה השאלה

״מתיז״

מדוע פורסם גילוי זה דווקא כ־שכוע
שעכר ץ
האם נתגלו הדברים לפתע־פיתאום ן
האם מרגל מיסתורי, שהושתל בתוך ליש־כתו
של עראפאת, הצליח להעביר את הי דיעה
בכתב־סתרים דווקא ביום ג׳ שעברו

יש סיכות מוחשיות יותר לעיתוי

עד לפני שבוע פטר מישרד־החוץ את
מגעי המועצה הישראלית בנימה של ליג״
לוג. בעיקבותיו הזדנבה כל עדת הכתב־לבים
והפרשנים, מודחי קהיליית המודי עין,
המשרתים את מישרד־החוץ בעניינים
אלה בתוככי העיתונות הישראלית.
והנה, לפני שבוע, בא יאסר עראפאת
והכריז מעל בימת המועצה הלאומית ה פלסטינית
כי הוא, אישית, הטיל על הד״ר
עיסאם סארטאווי לקיים את המגעים עם
חברי המועצה.

כל כניין־הקלפים של התעמולה
הרישמית התמוטט. אי-אפשר היה
עוד לטעון שלא היו מגעים, ושלא

סעיד חמאמי
רשימה מצחיקה

לאנשים
הנכונים!

777
הברנדי הלאומי

שהוא
:ינלאומי.

ניני חדשי לרשימת ר״!ג :
שולמית אדוני עברה ניחוח קוסמטי
11 פוליטיקאים רבים מבק שים
לעצב לעצמם פנים חדשים
לקראת הבחירות. אבל איש
מהם לא הרחיק לכת כמו ח״ב
שולמית אלוני, מנהיגת
רשימת ר״צ, שהגשימה שאי פה
זו הלכה-למעשה. לפני
שבועות אחדים לקראת הו פעתה
המחודשת בהתמודדות
על מקומה בכנסת, עברה שו למית
אלוני ניתוח של מתי־חת־פנים,
שבוצע בידי מנתח
פלאסטי מקנאדה המתגורר בהרצליה.
מאז מפתיעה שולמית
אלוני את ידידיה בפנים רע ננים
יותר.

עזר

! אלוף
זייצמן הוא אומנם ראש
מטה-הבחירות של הליכוד, אולם
התמצאותו בענייני ד,מיפ־לגות
בישראל אינה מעולה ביותר.
כך, למשל, בעת ש־רואיין
על־ידי המראיין רפאל
כ שן, נשאל עזר מה דעתו על
רשימת ד״ש. השיב וייצמן ב ראיון,
שפורסם בידיעות אחרונות
:״תנועת ד״ש היא פו על
יוצא של תיסכולים ותסבי כים.
יש שם אפילו אנשים
נחמדים. מתי פלד, למשל,
הוא ידיד שלי אלוף (מיל).
מתי פלד לא הצטרף, כידוע,
מעולם לד״ש, והוא נמנה עם
מחנה של״י.
01 כאשר נשאל תת-אלוף
דן שומרון, מפקד הפשיטה
על אנטבה, לדעתו על הסרט
מיבצע יונתן, השיב :״אני מוצג
שם כאילו הייתי סטאטיסט,
וכאילו פרט למתן הפקודה ל צאת
לפעולה לא עשיתי ב־מיבצע
שום דבר.״ הגיב על
כך הבמאי, מנחם נולן :״אם
הוא היה מסכים לשתף איתנו
פעולה, היינו יודעים יותר על —
חלקו במיבצע. כשפניתי אליו,
הוא סירב לספר לנו על עצ מו,
או להתייחם בכלל ל סרט.״

סגן
יושב־ראש הכנסת,

ח״כ הליכוד כן־ציון קשת,
היה אחד מחברי-הכנסת האהודים
בבית. קשת החליט לפרוש
מהכנסת, ובשבוע שעבר סיפר
לידידיו :״כשאני בא להיפרד
מחברי ואומר להם שלא נוסיף
להתראות באולם המליאה וב־מיזנון,
כולם אומרים שהם

תת״אלוף(מיל ).ציפורי

שהציג את מועמדותו לבחירה לרשימת תנועת החרות
לכנסת, בכנס מייוחד של מרכז.המיפלגה, רכש
פרחים לפני שהחלה הבחירה. היה זה במיסגרת מיבצע מייוחד שנערך במצודת זאב, שם נמכרו פרחים
כשכל ההכנסות מוקדשות לכיסוי גרעונות קרן תל־חי. ואומנם, ציפורי נבחר כאחד ממועמדי המיפלגה
לרשימת הליכוד. ח״כ יוסף קרמרמן, לעומתו, לא קנה פרחים, למרות שהוא זה האחראי לגרעונות.
מקנאים בי. אבל כשאני אומר
להם שהם יכולים לעשות ב דיוק
אותו הדבר, הם מקבלים
פיתאום פלונטר במוח, ולא
מבינים על מה אני מדבר.״
חברת־הכנסת

מטילדה גז, שהודיעה כי לא
תכהן עוד בכנסת הבאה, העל תה
זיכרונות בעת ישיבת הכנסת
האחרונה ואמרה, כי ה תקופה
שבה נהנתה בכנסת
יותר מכל היתד, השנתיים וחצי
שבהן ישבה כחברת רפ״י על
ספסלי האופוציה. העיר לה ח״כ
יוסי שריד ז ״מטילדה, כו לנו
נתגעגע אלייך. אני לא יו דע
מי יזכיר לנו במקומך בכל
רגע מה שבן־גוריון היה עושה
או אומר אילו היה איתנו.״

׳ 0ח״כ אברהם ורדיגר
ידוע בתור הצייר של הכנסת.
לא־מכבר סיים דיוקן גדול. של
ראש־הממשלה, יצחק רבין,
שאותו צייר בישיבות הכנסת
השמינית, והעניק לו אותו ב־

מונהזילבושט״ן

רתית אחרי שנגמלה, לדבריה, לחלוטין מעישון סמים. מונה החליטה
לעזור לגמילת מתמכרים אחרים. היא משמשת כיועצת מייוחדת
לסרט תיעודי שמפיק אבי (״צ׳רופה״) קליינברגר על נרקומנים בישראל.
כן העמידה מונה את עצמה לרשות אגודת אל־סם, תפתח
במסע-הרצאות שמטרתו מניעת שימוש בסמים בקרב הנוער. בתמונה:
מונה מבלה במועדון־לילה תל-אביבי בחברת ידיד חדש.

דן קירו
:רמל $מז ר חי
מיקבי וא׳*ח לציון זזכרון יעקב

הצייר, טוען תמיד כי הפתעות באות בשלשות.
השבוע קיבל הצייר הישראלי טלפון מפאריס,
שבו הודיעו לו כי המקום שלו ציפה זמן רב, בסייטה ד־זאר
(קריית־חאמנים של פאריס) התפגה עבורו, ועליו להגיע לשם במהירות
על״מנת להכין את תערוכתו. למחרת קיבל הזמנה טלפונית
מידידו, ז׳קי דוק, בעל המיסעדה שעל גג בית אמריקה בתל־אביב.
ז׳קי הזמין את דן להיפגש עמו, אולם משהגיע הצייר למקום הופתע
לפגוש שם את כל ידידיו, שערכו לו מסיבת־פרידה טרם צאתו לפא ריס.
דן יושב בבית, ואינו מש מהטלפון. הוא ממתין לעוד הפתעה.

מתנה. בעת ישיבת הכנסת האחרונה
ניגשה אליו ח״כ או״
דה נמיר ואמרה לו :״נו,
אולי תצייר תמונת מחזור 1״
השיב לה ורד־יגר :״בשביל זה
אני צריך לשבת פה עד ה כנסת
השמונה־עשרה.״ התערב
ח״כ ארי אנקדריץ, איש המערך
:״נו, זז סיבה טובה

בשביל אנשי סיעתו (פועלי
אגודת ישראל) לבחור בך ל כנסת
שוב ושוב.״
! 0במסיבת-הסיום שערך
מישרד־הבריאות לוועדת-השי-
רותים של הכנסת, עם סיום הקדנציה,
דובר רבות על תח רות
הורדת־הידיים בין ח״כ
ה עו ל ם הז ה 2065

נן>1ויון מאשים את אשכור כ״שקון ונ!זודן
* צחק נן־אהוון: תח״ס הננלימ״ם •שרינן•
ווו׳ ניראו מסודרים וקבועים ינצח׳ *

א 1111י ם

אליעזר רונן 1ח״כ פסח

נרופר, שבה גבר רונן על
גרופר בנקל. העיר על כך ה־ח״כ
הערבי סייף אל־ דין
אל־זועכי :״טוב. זה לא קונץ
שרונן ניצח• זו היתה קנו-
נייר. בין הליכוד והמערך. ה-
מישחק היה מכור,״

ו הפסלת אילנה גור

חזרה לישראל אחרי תערוכתה
הפאריסאית, וכשהגיעה לבי תה
היפואי גילתה לתדהמתה
קיר שלם שניבנה בעת הי עדרה
מול אחד מחלונותיה.
הסתבר כי בין אמני יפו אין
שוררת אחוות־שכנים. הקדמי-
קאית ציונה שמש, שכנתה
של אילנה, טענה כי הרעש
של מזגני־האוויר מפריע לאור חיה
לשבת בחצר הפנימית
שלה, ומשום כך בנתה את

חקלאי אודי, לבכורה החגיגית
של הסרט מיבצע יונתן, שבה
נכחה מישפחת דיין בייצוג
כימעט מלא, השיב :״אודי
נשאר בנהלל לשמור על הכבשים.״
1באותה
הקרנה לחץ שר־

האוצר יהושע רכינוכיץ
את ידו של השחקן ראובן
כר״יותם ואמר לו :״היית
מצויין, מאד נהניתי ממך !״
השיב לו בר-יותם, שהגיע ל בכורה
בלוויית אשתו, רותי :
״נו, אז אם נהנית, תחזיר לי
את 35 המס שלקחת ממני
ממה שהרווחתי בסרט.״
! 9כל אסיר במדינת־יש־ראל
זכאי לדמי־כיס בסך מאה
לירות לחודש, המוכנסים עבו רו
לבנק ומועברים אליו באמ-

11ך 11 1 1ן 1ון שזכתה בתואר ״מלכת האיפור״ של חברת
התמרוקים אאוטדור גירל, במיסגרת תח 1
^ 111
\#111
רות מלכת־המים ,1976 טסה השבוע לבריטניה כאורחת החברה.
במיסגרת ביקורה תתארח אורלי במפעלי החברה ותופיע עבורה
בצילומי־פירסומת בינלאומיים. בתמונה: אורלי בצמל־התעופה בלוד.

הקיר, כדי לבודד את הרעש.

צעותן של

ישראלים רבים, שחזו
בתוכנית־בידור טלוויזיונית ש שודרה
בארצות־הברית סחוף-
אל־חוף, נדהמו לראות צעירה
יפהפיה, שנשאלה על-ידי המנחה
מה דעתה על הכריכים
במיסעדה מסויימת, ושהשיבה
בעיברית צברית טיפוסית :
״יש פה סנדוויצ׳ים על־הכי-
פאק.״ חדי-העין זיהו בה את
הזמרת ערגה לב, שנתנה
את הכבוד לשפה העיברית
בזכות ידידה, הבדרן הפופולרי
דיידיד כראוגד שהחליט ל שתפה
באחתהתוכניות ש־הינחה.
מאוחר יותר סיפרה
עדנה לידידיה כי הכוונה היתד.
שהיא תשיב באנגלית, אולם
הרעיון לענות בעיברית צץ בראשה
ברגע האחרון ממש.
בראונר, היהודי, החליט להש איר
את התשובה כמות שהיא.

אינו כל אסיר. ידידתו, עורכת-
הדין טלי ליבני, הכניסה
עבורו החודש לסניף בנק
דיסקונט שברחוב דיזנגוף ב־תל-אביב,
דמי־כיס בסך 400
לירות.

כשנשאל ח״כמשה 1 דיין, מדוע לא בא בנו, ה-
העולם הזה 2065

שילטונות

בתי-

הסוהר. אולם אשר ידלין

91 בכלל, טלי דואגת מאד
לאשר. היא טילפנה לחיים
גרבינצקי, יועצו של ראש
עיריית תל־אביב שלמה
>״צ׳יצ׳״) להט, והתלוננה באוזניו
כי ״אשרק׳ה טוען שסיפ-
ריית הכלא דלה מדי עבורו.״
טלי ביקשה מגרבינצקי לארגן
מגבית, כדי לקנות עבור יד־לין
ספרים שאינם מצויים בספריית
כלא-רמלה.

9 :הכוכבנית פנינה גולן
הגיעה להוליווד במטרה לכבוש
את העיר. עד שיגלה אותה
המפיק הנכון, היא עובדת ל פרנסתה
כמלצרית במיסעדת
שירות־עצמי.

בן־גו ריזן נגדההסלמה
ש ה בי אהאת מי לחמת
ששת הי מי ם
ד״ר מיכאל בר־זוהר ממשיך בפירסום הפרקים
הנבחרים מתוך האוטוביוגרפיה על דויד בן־גוריון.
על ההסלמה בין ישראל, מצרים וסוריה, כותב
ד״ר בר־זוהר :״משנודע, במחצית מאי ,1967
על הצעדים המצריים, נזכר בן־גוריון בפירטי
התקרית של פברואר ( .1960 בעיקבות פעולתי
תגמול ישראלית נגד סוריה בתאופיק בפברואר
,1960 הזרימה מצרים כמד. מאות טנקים לסיגי.
גם אז הורידה ישראל כוחות שהתייצבו מולם —
ה.ה ).׳מדרך הטבע סבר, כי כך יש לפעול גם
הפעם: להוריד את המתח, להצניע את אמצעי־הנגד,
לא להגיב בהצהרות חריפות, לא לגייס
מילואים בקנה־מידה גדול. אולם נאצר, שלא כמו
ב־ ,1960 לא הסתפק במישלוח צבאותיו לתוך סיני.
הוא גם תבע מהכוח הבינלאומי של משקיפי די־או״ם,
שהבטיח את השקט בגבול ישראל ־מצרים
ובשארם־אל־שייך, כי יפנה מייד את עמדותיו
וייצא את ארצו.
המעשה החריד את בן־גוריון. הוא חשש ש־הידרדרות
המצב עלולה להביא למילחמה חדשה,
והיה משוכנע שיש לעשות הכל כדי למנוע הת לקחותה.
כדרכו, האשים את (לוי) אשכול במתי חות
שנוצרה. שמונה־עשר חודשים חלפו מאז
הבחירות, שבהן נחלד, רפ״י (רשימת פועלי ישראל
— מיפלגתו של בן־גוריון, משה דיין ושימעון
פרם) תבוסה קשה מידי המערך, וביקורתו החריפה
של בן־גוריון על אשכול לא קהתה כהוא־זה.
לדעתו של בן־גוריון נגרם גם המשבר הנוכחי,
על־ידי צעדיו הבלתי־שקולים של אשכול. ב נובמבר
1966 הורה אשכול על פעולת־תגמול נגד
הכפר סמוע בירדן, בעיקבות חדירת מחבלים
משטח זה. בן־גוריון זעם על אשכול כי ״תקף
ירדן בלתי־עויינת והתקיף כפר ציווילי (אזרחי).״
בניגוד לנוהגו של צה״ל, מאז קיביה. הוא גם ביקר
בחריפות את ההסלמה בתגובת ישראל למעשי
הסורים באפריל, שהציתה את המשבר הנוכחי.
״(איטכול) הפך פעולת־תגמול כסוריה לגועין מיל־חמה
( 80 מטוסים 130 ,גיחות) ,טם על־פני דנדטק,
עשה גיוס לפגי הזמן. כראש־טמשלה (הוא) שקרן
ופחדן.״
בן־גוריון בא לתל־אביב ב־ 21 במאי, ובישיבת
ראשי רפ״י הציע, כי הסיעה תדרוש בכנסת
״התפטרות אשכול כפי שעשו כשנת 1940 לראש־הממשלה
צ׳מכרליין״ .אולם משד, דיין ושימעון
• (ידיעות אחרונות)
פרם התנגדו לדעתו...״

ח ב רי ־ בנ סתשהע מי דו
עצמםכח 1ק רי ם. ש 1פטים
ו מו צי אי ם־ ל הז רו.
ברשימה ״הפורשים מן המירוץ״ מראיין העיתו נאי
דורון רוזנבלום כמה מבכירי חברי־הכנסת,
שהודיעו פומבית על פרישתם מזירת הכנסת. בין
השאר פנה רוזנבלום אל יצחק בן־אהרון, שטען
בפתח דבריו :״החיים הפוליטיים של כני-דורי
ניראו כאילו הם מסודרים וקבועים לנצח ...מי
חשב בכלל על זיקנה? הכל ניראה קכוע לעדי־עד,
כאילו כל כני-דורי היו בני־אלמוות. היתוז על
כף הסכמה כללית.״
על השיקולים הלא־ביולוגיים שלו לפרישה, ממ שיך
ומוסיף יצחק בן־אהרון :״הייתי שוקל ל־לזמשיד,
אילו היתה יותר קוטביות כחייס הציפו־ריים
שלנו, ואילו הם היו בעלי רמה גבוהה יותר.
אכל כחיים הציבוריים שלנו שורר מצם של דיס־דומים,
כאשר הן האופוזיציה והן הקואליציה
מכילים את כל. הקטכים, ומכליעים את המצעים
והיסודות הרעיוניים. יטוס צד אינו יכול לנכש את
עמדתו כצורה מכרעת, כי אין לו גיבוי מכית.
גויט־אמונים מייוצג כמעיד, ובליכוד יושבים לי־כראליס,
שהכל יודעים כי הם הולכים בקו של
חירות מטעמים שכרם הממד המצפוני הוא רק
שולי. כמצב עניינים זה שולטים התימרונים,
הסתגלנות, החיים מהיד אל הפה. אי־אפשד לחרוץ
כשום סוגיה, כאשר הקריטריון העיקרי הוא ל החזיק
את הראש מעל למים. הדכר השפיע מאד

על רמתה שיל הכנסת. לזכותה ייאמר, שלמרות
הוסר־העיקביות וההשמצות שהיו מד, ולמרות ה סטיות
החמורות של הכרי־הכנסת שהעמידו עצמם
כחוקרים• ,טוסטים, ומוציאים־להורג — קשה לר אות
את החכרה הישראלית כילעדי הכימה הזו.
אכל כמציאות שלנו — הכנסת אינה פרלמנט
אנגלי או שוודי. אנו חיים כמדינה משימתית, הנתונה
לאילוצים עצומים, לא רק כענייני כיטחון,
אלא גם כענייני חכרה וכלכלה. מירווחי חתימרון
של איש־ציבור כמדינה כשלנו הם צרים כיותר,
ודווקא גשום כף — השחזתם היא כה חשובה.״
(הארץ)

מי ל ח מו ת נו ס פו ת
לאיפת רו כ לז ם
ב״ראיון השבוע עם״ אריק שרון ואריה אליאב,
שאל דב גולדשטיין את אליאב על דמותו של ד״ר
עיסאם סארטאווי, נציג אש״ף לשיחות עם נציגי
המועצה לשלום ישראלי־פלסטיני, ועל השתתפו תו
באופן פעיל, כלוחם אש״ף.
על כך השיב לו ח״כ אריה אליאב :״הוא השתתף
כאופן פעיל בהתקפה על מטוס ״אל-על״
כמינכן, שכה נפצעה חנה מרון וגם כפעולות פיגוע
אחרות.
אולי הדכר אינו ידוע, אבל הוא היה אחד ממפקדי
המחכלים ככראמה, כקדם הגדול שהתחולל
שם בין כוחות ישראליים וערכיים, במילחמת־ההתשה.
כני צכיקה נפצע כקרב הזה ...כאחת
הפגישות הראשונות שלי עם ד״ ר סארטאווי אמרתי
לו :״כני נפצע כקרב שאתה פקדת עליו מהצד
הערכי ...יבול להיות שאתה פצעת אותו ...יכול
להיות שחכרו של כני, שנהרג על-ידו, נפל מכדור
שלד״.״
בתגובה לסיפור זד, שאל גולדשטיין את אליאב
אם סארטאווי התרגש מסיפור זה, ואליאב המ שיר
:״התרגש ...זה לא כדיוק הכיטוי ...זו
מילחמה, זו מילחמה קשה. הוא יודע זאת ואנחנו
יודעים זאת. ובמילחמה נופלים אנשים וניטפף
דם. האיש הזה עכר החל מ־ 1970 מהפד איטי אכל
עיקכי. לא קל לו ולשכמותו. כל נזלזל כזה. הוא
הגיע למסקנה, שמילחמות נוספות לא יפתרו כלום,
ולא יקדמו את העניין הפלסטיני. הוא יודע ו מפיו
— ואומר מפורשות — שעניין המדינה ה־חילונית־דמוקרטית
אינו הפיתיון לכעייה. הוא
אומר שיש רק יד אחת: לחלק את נחלת אבו תיהם׳
שהוא מודה, כי היא גם נחלת אבותינו,
כיו העם שלהם והעם שלנו — ולחיות יחד,
(מעריב)
ביטלום וכהכנה.״

פסוקי ה שבוע
אריק שרון ראש ״•טלומציון״ :״אלי
הארץ הזאת מדברת בעיברית. הגלעד מדבר אלי
עיברית. אלפי ישנות עיברית. והר גריזים משוחח
בעיברית וחברון מדברת אתי עיברית...״
הנ״ל 1״אני מעדיף לדבר עם הפלסטינים על
עתיד רבת־עמון מאשר עם חוסיין על עתיד שכם
וחברון.״

עזר וייצמן, ראש מטה־הבחירות של
הליכודז ״אינני סבור שפוליטיקה היא עסק
מלוכלך. לידיעתך, תוקעים סכינים בגב בעסקים
:וגם בצבא, מי שלא תוקע סכינים בצבא לא תוקע
סכינים בעסקים. גם לא תוקע סכינים בפוליטיקה.״
המשורר חיים גורי :״לא מעטים מקרב
אלה שהצליחו לעשות כסף טוב, הצביעו בעד
המערך או בעד מפא״י, כי שילטון הפועלים ה סוציאליסטי
הוא־הוא שהעלה אותם.״

העיתונאי נחום ברגע במאמרו,״זכיג׳
— וגמרנו״ :״רביו כועס על בז׳ז׳ינסקי, שכועס
על רבין ועל דיניץ שכועס על העיתונאים הישרא לים,
שכועסים זה על זה״.

טובה סעדון, מקום 25 ברשימת ד״ש :
״אני לא מרגישה כנכס של עצמי, אני מייצגת
הרבה יותר מעצמי.״
הפיזמונאי יהונתן גפן :״הנה הם, הם, הם,
המיפלגה עם הפילטר, מיפלגת כלבוטק, בראשות
מנהיגי,חדשות בעתיקות׳ .קבלו אותם, הם חדשים
ושונים.״
אליעזר שילוני, נציב מש־ההכנסה :״מה
רוצים? שארים ידיים עם כולם, אשיר התיקווה
ואקפל את הדגל? לא מקפלים את הדגל ולא
מכבים את החשמל — נלחמים.״

כנ ם

בוגרי

את דיעותיו בענייני־חינוך. גם הכותב, הרואה את
עצמו כמחונך בעל־ותק, החל באחרונה מפרסם את
דיעותיו בענייני־חינוך. אולי יוכל הקורא להתרשם
מחינוכו הגרוע, לאור ההשוואות הבנאליות והמסק נות
הדמאגוגיות של מאמר זה. תראו מה שהשינאה
עושה לבנאדם.

ת הי ה מ הנ ד ס
או תעוף למיקצועי

שתים־עשרה שנה
בלי ניכוי שליש
לוקחים ילד בן שש, קונים לו תילבושת וסמל
ושולחים אותו לשתים־עשחה שנות־מאסר בבית־ספר
יוקרתי. במשך שתים־עשרה השנים הוא לומד לקרוא
ולכתוב וחשבון וקצת גיאוגרפיה וכמה דיקלומים
באנגלית, ותנ״ך כמובן, הרבה תנ״ך.
ממאסרו, אחרי משתחרר כאשר הוא
שריצה את מלוא התקופה (או אפילו יותר),
שכן התנהגותו לא היתה די גרועה כדי ניכוי שליש,
קם הנער, והוא כבר זקן וחיוור ועייף ומבולבל, בן
שמונה־עשרה עוד מעט, ויוצא אל העולם שמעבר
לסורגים. יש לו תעודה המעידה כי למד כפל וחילוק,
פרקים בנביאים וערי־בירה, ומאותו יום ואילך הוא
נמנה, מרצונו או שלא מרצונו, עם מה שנקרא ״עוד
חוליה בשרשרת בוגרי המוסד.״
ואותו אדם שבע־טראומות, המנסה לשקם את
עצמו ולשכוח את פיגעי העבר ותלאותיו, מוצא מדי
שנה בתיבת־הדואר שלו חבילת ניירות ציבעוניים
ועליזים מטעם אירגון בוגרי בית־סיפרו. הפרוס־פקטים
מספרים על פעילות ענפה ותוססת. יש מסי בות,
יש אירועים, יש כנם שנתי, יש עלון הבוג רים,
יש אנדרטה חדשה לזכר הנופלים, יש בחירות
לוועד האגודה ולמזכירות האגודה זלוועדת־קישוט
של האגודה — ממש כמו אז, בומים הטובים. חוץ
מזה צריך לשלם מיסי־חבר, צריך לתרום לאתר
ההנצחה הממשמש ומוקם, צריך לעזור באיתור כתו בות
של בוגרים מתפרפרים. בקיצור, צריך לשמור
על הקשר, שכן, נאמר כבר באיזשהו מקום :״הבוגר
הוא רע לכל אדם ואח לכל בוגר.״

צ׳יזבאטים, רשמים ו חוויו ת
מ מ חנו ת־ הריכוז
יש כל מיני אירגונים. יש אפילו אירגון אסירי־הנאצים־לשעבר.
אם קם אירגון בוגרי בית־הספר
לשמור על הקשרים בין הבוגרים והמוסד, הרי באיר-
גון אסירי הנאצים, מקבלים הניצולים הזמנות לכנ סים
חגיגיים שבהם מעלים זיכרונות וחוויות ורשמים
מן המחנות, ואחר־כך שרים שירים ביחד, ובוחרים
ועד שיוציא עלון. אחר כך שומעים הרצאה בענייני
חוץ־וביטחון מפי גדעון האוזנר, ואומרים הנה מוישה
ממחזור עשרים־ ושש או מביתן שנים־ עשר, תראה
איך הצליח בחיים מאז. אם להיות גרוטסקי במיקצת,
אפשר גם להניח כי אחד הניצולים, שהוא חקיין
חובב, יעשה פארודיה היתולית ומשעשעת על
קציני־הגסטאפו שהיו ממונים על הסלקציות. הרי
צריך לשמור על קשר בין הבוגרים והמוסד.

הקורא הנבון ניחש בוודאי כי כותב עמוד זה
רואה את עצמו כאסיר משוחרר, המחוסר כל זיקה
ואהדה לבית־כילאו. האמת היא כי העמוד נכתב
מייד אחרי שסיים הכותב לקרוע בקפידה לגזרים
סימטריים את ערימת־הנייר שנשלחה לו גם השגה
מטעם אירגון בוגריו המנסה, בעקשנות ראוייה־לציון,
לשמור על קשר עם הכותב ושכמותו. טוענים
שעכברים לומדים להבחין בין גבינה ומכת־חשמל
אחרי כמה ניסיונות קשים, והם מניחים לחשמל
במנוחה. אבל אירגון־בוגרים זה דבר הרבה יותר
פלגמאטי וסבלני מעכבר, וגם אם עשר שנים נזר קים
כל פירסומיהם בהתמדה ובשקידה אל הפח
הסמוך, אין הם לומדים מן הניסיון. הדואר ממשיך
לבוא. החומר ממשיך להגיע בזמן. הכותב חושש
שזרם העלונים והפרוספקטים וההזמנות ושוברי־התרומות
לא ייפסקו לעולם, והוא כבר ציווה על
הדורות הבאים אחריו להמשיך ולהשמיד את החומר
ההולך ורב. אולי יום אחד, מחמת שריפה או פגיעה
ישירה, יישמט שמו מן הרשימה ויונח לנשמתו
התועה לצוף בחלל כאוות־נפשה, בלי כנסים, טכסי-
זיכרון ועלוני־בוגרים.

גם בכלא
עושים בגרות
מן הנאמר לעיל ניתן להבין את דעתו של הכותב
על המוסד, ועל הצורך שיש לו, כבוגר, לקיים קשר
עמו. הקורא האובייקטיבי יוכל, לטעון שיש ביחס
שכזה משום כפיות־טובה, שכן בכל־זאת למד הכותב
במשך י״ב שנות־מאסרו דיברי תורה וחוכמה כפי
שפורט לעיל. ואכן, אומר הכותב, אסירים רבים
למדו והשתלטו בבתי־כילאם, למדו קרוא־וכתוב
ועשו בגרות ואפילו תואר ראשון. גם המשוגע קוזו
אוקאמוטו, היושב בכלא רק שלוש שנים, הספיק
כבר להשתלם במדעי־היהדות, ובכל זאת אין כילאו
חביב עליו. ובכלל אין כלאים חביבים על יוצאיהם,
וכנראה בשל כך אין הילות רומאנטיות או נוסטאל־גיות
סביבם.
לבד מעצם מהותו של המוסד, לא נותרו בליבו
של הכותב כל רחשי־געגועים למוריו ולמחנכיו,
שכאן עליו להודות כי מעולם לא חיבבם, זאת חלקם
אף תיעב, ועודנו מכיר להם רעה עד היום. גם לא
נחקקה בליבו דמותו של המורה והמחנך הנערץ
והדגול, מלא המסירות ולהט־האמונה, שעל אודותיו
מרבים לדבר בספרים ובאגדות. בית־הספר, שבו
ריצה הכותב את שנות לימודיו, הוא מוסד שנטל
לעצמו מונופולין וזכויות־יוצרים על שיטת־החינוך
הנכונה ועל יעדיה. המנהל, או גונדר־המוסד, רואה
את עצמו כמחנך דגול למדי, ואף מופיע ומפרסם

בית־הספר רצה להפוך את הכותב הרך למהנדס
בכל מחיר. אם לא מהנדס אז ביולוג, ואם לא ביולוג
אז מיזרחן, ואם לא כל אלה אז שיהיה לפחות סתם
קצין, אשר יקשט במדיו את כינוסי־הבוגרים, ואולי
אפילו יקשט בשמו את האנדרטה שבחצר. במגמה
הסיפרותית של בית־הספר למדו רק בנות, שכן
סיפרות היא עניין לעקרות־בית, נשים לקצינים
ולמהנדסים. גם המגמה החברתית היתר. ירודה. לשם
נפלטו כל הכישלונות ממיקצועות החשבון וההנדסה.
ובאמת, יש תוצאות: מיגוון הבוגרים מרשים ביותר.
שלוש־מאות איש גמרו ללמוד יחד עם הכותב.
המחזור הארבעים או החמישים ומשהו. רבבות אנ שים
יצאו משם, חלקם חזרו לאנדרטה. המוסד גאה
בכך שאחדים מהם רמטכ״לים, ואחרים שגרירים,
ואחרים מדינאים שקודם היו רמטכ״לים. יש גם
אלפי מהנדסים ורבבות רופאים ורופאי־שיניים ורוק חים
ופיסיקאים ומיזרחנים וכימאים ופקידים־בכירים
וקצינים. זהו בית־הספר שגילה את הקצונה ויצר
קצינים יותר מכל מוסד אחר. יצאו משם גם הכותב,
שהוא רב״ט וחסר־מיקצוע, ועוד שניים־שלושה
פרובלמאטיים, משוגע אחד ושני בטלנים. את רוב
הכישלונות הספיקו להעיף עוד במחצית הדרך,
שיילכו ללמוד במיקצועי. שם המוטיבציה נמוכה
יותר ואירגוני־הבוגרים רופפים.

משורה גם ה מוו ת
לא ישחרר
ושוב הגיע היום, כמו בכל שנה, שבו ייפגשו כל
הרוקחים והמהנדסים והרמטכ״לים ורופאי־השיניים
ויעלו בצוותא זיכרונות תפלים או משעשעים. אחר־כך
יעמדו דום לכבוד הנופלים וגם יתרמו כמה לירות
לאתר־ההנצחה המפואר לזיכרם. גם כשנפלו, יישארו
המתים ברשימות הבוגרים לנצח־נצחים. אירגוני־הבוגרים
יעדרו ויזבלו את קבריהם ויקימו להם
אנדרטות, ,כאילו שיש קשר כלשהו בין נפילתם לבין
המקום שבו למדו כימיה אורגאנית. אחר־ כך יקבלו
הבוגרים הרצאה מאת אחד הרמטכ״לים או שרי־הביטחון,
והנושא המפתיע יהיה כרגיל ביטחון
ישראל או משהו כזה. ואחר־כך ינאם מנהל בית־הספר,
ואת הזכות שלא לשמוע את נאומו, רואה
הכותב כאחת מחרויות־האזרח היסודיות. ואחר־כך,
כאמור׳ יבואו הזיכרונות על בקבוקי שוופס: דנטיסט
ייזכר ברוקחת, ומהנדס יגחך עם כימאית, ביולוג
עם מיקרוביולוג וקצין־בכיר עם מיזרחן ירבץ. כולם
ילבשו את תדמיתם הנוכחית שיש להתגאות בה,
יקשיבו לביטחון ישראל, ילחצו ידיים עם מורים
ומחנכים ויגידו איך שהזמן רץ. בעצם, כימעט, באופן
בלתי־ברור ומעורפל במקצת, יתחילו להיזכר בבית־סיפרם
ובמוריהם בחיבה קלה, בהבעת־ תודה הולכת
וגוברת, ובהוקרה על שהביאום עד הלום. שיטת
הבוגרים פועלת.

מצבר

טלה לי * צ ך
אשה אחת רואה ליצן נשען על אחז מעמודי אוהל-
הקירקס ובופה. האשה ניגשת אליו ושואלת אותו :״מה
יש, מה קרה ! ״
״שום דבר,״ עונה הליצו ,״אני נח קצת.״
לא הצחיק אותכם, הא י אין דבר, אני עוד אצחיק
אותבם עד שייצא לכם קפה מהאף. אני אצחיק אותכס
עד שתבכו. אני אצחיק אותכם עד שתצחקו. לא יעזור
לכם כלום. אני מכיר אותי.
אבל לפני זה אני רוצה להגיד לכם שגם אותי
הבדיחה הזאת לא הצחיקה. בדיחות בכלל לא מצחיקות
אותי. בעצם, שום דבר לא מצחיק אותי. אני לא
צוחק לעולם. אני אפילו לא מחייך, לא מגחן, לא כלום.
האמת היא שבפנים אני צוחק כמו משוגע, אבל
בחוץ אני עצוב כמו נורמאלי. לא. בעצם בפנים אני
צוחק כמו נורמאלי, אבל בחוץ אני עצוב כמו משוגע.
זה לא שאני עצוב באמת. מי עצוב באמת! אף
אחד. נו, אז ככה גם אני. אבל מה — אני מוכרח
להיות עצוב. אין לי ברירה — המעמד מחייב.

חוו־חה־גיח
חה ־ חה ־ חיה
גיח-חה-חיה
גיח-איחה
ופה אולי המקום לשפר שיש לי המון חברים שהם
אלופים במישחקי־מילים. יש להם בבית, במרתף, שול-
חן־מילים, והם כל הזמן מתאמנים. ואז, כשהם יוצאים
בחברה, הם תמיד מוכנים, תמיד מבריקים, תמיד
שנונים, תמיד מצחיקים. והנה, אם עד עכשיו הם עוד
איכשהו החזיקו מעמד, הרי עכשיו — בפני מילה כמו
״מעמד״ — הם כבר לא יכולים לעמוד, וזה נשמע
ככה :
אני אבל מה — אני מוכרח להיות עצוב. אין
לי ברירה — המעמד מחייב.
מוכן: המעמד מחייך. לא מחייב.
מבריק: מה עמד ! מה עמד !
שנון: מעמד״חום !
מצחיק: מעמד היפועלים.
מוכן: מה, גם פה אלים ! אי״אפשר עם האלימות
הזאת.
מבריק: כן, היה פה סלרי אחד, מאד אלים. סלרי
אלים.

הו־ ח ה-ההוהו
־תה־ חוח
הו ־ הו ־ חה
גהו -הוח -תה
שנון: אה ווי, סה לה רי !
מצחיק: המעמד מחייב — בצרפתית זה נובלס
פילטר.
מוכן: מה, נובלס פילטר חשבתי שהוא מת
מזמן.
מבריק: מי זמן ! מי זמן !
אני: זמן אמריקאי, פופ קורן, אח של אבי קורן,
קודם קראו להם קורנפלקס, פופ קורנפלקס, אבל הערבים,
שלא יכולים להגיד פ״א, קראו לו בוב, בוב קנדי,
על שם יד קנדי, והסיסמה שלו בבחירות היתה הגידו
קן לדי, יד קנדי זה על יד יד טרומפלדור, ממש יד
על יד, אני מבקש לשים רגל על רגל, לשלב ידיים, צריך

לשלב ידיים בחברה, אחרת יהיה פער, פער-הדורות,
זה על יד שער-הפרחים, שער, גול, דה״גול, שתיים-

שוב קרעתי אותם.
אבל לא משנה. איפה הייתי ! הא, כן — ,המעמד
מחייב. ליצן חייב תמיד להיות עצוב. זה כתוב בכל
הבדיחות. במחנה־הטירונות של הליצנים יש אפילו שלט
גדול ״הליצן הוא מיקצועך — שמור על עצבונו ! ״
אז אשה אחת ניגשת אלי ושואלת :״תגיד, למה
אתה עצוב ! ״
״אני אני עונה ,״אני לא עצוב. יש לי רק פרצוף
כזה״.
שוב הצחקתי אותה. כל הכבוד לי, באמת. בכל מצב
יש לי בדיחה. וכולם סביבי צוחקים. וזה באמת נפלא.

ג חח-גוה
גחו־גחי־גח
ג ח־ג ח־ג ח
גחו-גחו
הנח, השבוע הייתי באיזה מקום והיו כל מיני אנשים.
אבל אני רציתי לדבר דווקא עם דרור. אתם לא
מכירים אותו, אבל יש לו פרצוף עצוב, ואני ידעתי שרק
הוא יבין אותי. אבל איך שאני מתיישב לידו בא חיים,
שיש לו פרצוף מחייך, ומתחיל להראות לי, בשתיים
בלילה, תמונות שהוא צילם את יפה, שגם לה יש פרצוף
מחייך. להלן פרוטוקול השיחה :
חיים ( :מחייך) תראה איזה תמונות.
אני ( :עצוב) לא. אתה לא מ׳תכוון ברצינות.
חיים ( :מחייך. מראה לי תמונה).
אני ( :עצוב) יופי, יופי.
חיים ( :מחייך. מראה לי עוד תמונה).
אני ( :עצוב) יופי, יופי.
חיים ( :מחייך. מראה לי עוד תמונה).
אני ( :עצוב) אתה יודע שאתה נודניק ! (חיוכים
בקהל).
חיים ( :מחייך. מראה לי עוד תמונה).
אני ( :עצוב) תגיד, למה דווקא אני ! (גיחוכים
בקהל ).מה עשיתי לך ! (צחוק בקהל).
חיים( :מחייך. מראה לי עוד תמונה).
אני ( :עצוב) למה שלא תראה לאיתן ! (לאיתן)
איתן, אתה כבר ראית את התמונות ז (צחוק בקהל).
באמת יפות( .לחיים) תראה לו, תראה לו.
חיים ( :מחייך. מראה לי עוד תמונה).

הי־הו־הי
חח־חיח
חיח־הי־הוח
חיח־חה־הו
אני ( :מתחיל להתעצבן) הנה, אילנה. אילנה מתה
לראות את התמונות ! (לאילנה) נכון אילנה ! (צחוק
רם בקהל).
חיים( :מחייך. מראה לי עוד תמונה).
אני ( :מתעצבן לגמרי) די׳ באמת ! תראה למישהו
אחר. אולי לרוני. רוני נורא אוהב לראות תמונות של
ייפה בלילה (צחוק אדיר בקהל).
חיים ( :מחייך. מראה לי עוד תמונה).
אני ( :שבור, אך מנסה להתאושש) יופי, יופי חיימ-
ק׳ה. עכשיו תראה תמונות לדודה עירית. דודה עירית
תמיד אוהב תמונות של חיימק׳ה. גם לתת לו סוכריה
(צחוק אדיר וממושך בקהל).
חיים ( :מחייך. מראה לי עוד תמונה).
אני ( :קם. צועק) די ! (צורח) למה דווקא אני,
למה פאוזה. מתיישב. בוכה ).למה נולדתי
(פאוזה. שבור. הרוס. מיילל) אמא
שוב הצלחתי להצחיק את הקהל עד דמעות.
וזה הרגע הגדול שלי. רגעים כאלו אני לא מחמיץ
לעולם. עכשיו אני כבר לא אסתום את הפה לשניה.
אני אצחיק אותם עד הסוף.
ואני קם לאט־לאט ממקומי, מלא תחושת הרגע
הגדול, ומרביץ את המונולוג האינסופי הבא :
אתם צוחקים, הא. זה נורא מצחיק. בן־אדם רוצה
לדבר עם מישהו ולא נותנים לו. מה יכול להיות יותר
מצחיק מזה ! שום דבר. נכון. אולי רק שמשאית דורסת
ילד וקורעת אותו לגזרים. לא, שמשאית דורסת גזר
וקורעת אותו לילדים. זה כבר באמת מצחיק. כי מה
אני רוצה בסך הכל ז באמת, מה אני רוצה ! אתם לא

יודעים ! גם אני לא. אני רוצה לדבר על החיים. בסך־
הכל אני רוצה לדבר על החיים. אני באמת לא מבין
למה קיבלתי צל״ש. באמת לא קיבלתי. אף־פעם. אבל
אני בכל זאת רוצה לדעת — האם החיים זה באמת
מלפפון, או אולי זה בעצם עגבניה, ואולי אפילו הוא

גרר־חה-חה
גוו־גוו -ח ה
חה־חה־חה
גור־חה־גוו
היה אומר לי שהחיים זה סלט פירות וירקות וחצילים.
ואני יאמין לו. למרות שאני יודע שהחיים זה בקושי
מלפפון חמוץ. אבל אני יאמין לו. יש לי ברירה ! אז
מה ! אז בא המלפפון ולא נותן לי לדבר על העגבניה.
וזה נורא מצחיק את החצילים. כי חצילים נורא מצחיק
אותם שמלפפון מפריע לבצל לדבר עם פילפל על עג־בניה.
ואז אני בוכה, אני מתחנן שיעזוב אותי, המלפפון
הירוק והמטומטם והגדול הזה, וזה בכלל מצחיק
אותכם. והכי מצחיק אותכם זה שאני בוכה. אתם לא
מאמינים לי. לא. אני מאמין לכם שהחיים זה סלט
פירות וירקות, אבל אתם לא מאמינים לי שאתם
חצילים. אני בוכה ואתם צוחקים. מה אתם חושבים
שאני ז ליצן ! כן.
שוב הם שוכבים על הריצפה. שוב הם מחזיקים
את הבטן. שוב הם מייללים מצחוק.
אני לוקח אוויר כדי להמשיך ואז פתאום אומרת
אילנה :״אתה יודע, זה כבר מפסיק להיות מצחיק.
זה מתחיל להיות עצוב״.
אני כמובן לא נישאר חייב ומיד אני עונה :״תיראי,
אתם צוחקים, אבל גם אני צריך ליהנות, לא ז וההנאה
שלי זה ללכת על החבל, להתקרב לסכנה, אל הפחד.
כל ליצן הוא בעצם לוליין, הוא הולך על חבל דק
מאוד — החבל שבין הצחוק המתוק לבין האמת המרה.

הה ־ הה ־ הה
הח ־ ה ח ־ הק
החח ־ ה ח
הח־הק־החה
אני נהנה מההליכה הזאת על החבל, זאת ההנאה שלי :
להגיד דברים על הגבול — על הגבול שלכם, על הגבול
שלי. אתם צוחקים. אבל גם אני צריך ליהנות, זה
הכל, וזאת ההנאה שלי״.
שוב איבדתי את ההומור שלי.
אחר־כך לבד במיטה אני מחליט שכשאני אהיה
גדול אני אהיה ליצן על-באמת ואני אודיע מראש לקהל
שההופעה היא בדיוק שעה ואני אמתח את השעון
ואשים אותו בכיס ואני לא אסתום את הפה לשניה
עד שהשעון יצלצל ויקטע אותי באמצע המשפט ואני
אחווה קידה קלה וארד מהבמה. זה הכל.
בבוקר, כשאני קם, אני יודע שאני לא אהיה ליצן
ושאין לי בכלל שעון ומקסימום אני אכתוב את מה
שאני כותב עכשיו.
אבל אני לא אגמור בזה.
אז חבר אחד שלי סיפר שהוא מתכונן לעשות הפ־גנת-יחיד
מול הכנסת ולעמוד שם עם שלט גדול שעליו
יהיה כתוב ״אם אתם לא רוצים שלום — אז לפחות
תחלקו סמים״.
כולם צחקו.

תגעבו!
משל מי ם לך תו ס פו ת שכר ו הפר שי ם בי מי םאלה.
ז ה לא כסף מהש מיי ם, עבדת עבורו קשה...
אין ז ה כסף מו ת רו ת, אלף ואחתמט רו תמח כו ת לו.
אבל עם קצתמאמץ תוכל להסתדר בלעדיו גם להבא.
נצל אתהכסף כראוי, תן לו לעבוד למענך.
ה ש קע או תו באחתמת כניו תהחס כון ״י ת רון״
או קו פו ת הג מ ל של בנ ק די ס קונ ט.

תו פ תע ל ר או תכמה תועל ת ני תן ל ה פי קמכסף
ה צ מו דבמ לו או ל מדד ו הנו ש א רווחים..
א ם לחינוך, דיור, גי מ ל או ת, או לכל מטרה
ח שוב האחרת, ה די ס קו נ ט אי םית אי מו לך
אתהת כני ת ה טו ב ה ביותר.

אל תגע בכסף זה-
השקע אותו בתבונה ותהנה ממנו בעתיד.

בנק ד״סקינט

העול ם הזה 2065

זאתה ^ו ה ליד ה
הא המגביות נחוצות?
מיפעל אגרות הפיתוח (״בונדס״) מעסיק 600 עובדים, מוכר ב 330-מיליון דולר

ברוטו בשנה.
מזה יש לנכות הוצאות המנגנון, ובן תשלום הריבית לקונים שהיא 5.5לשנה.
מגיעים להוצאות גיוס הון של 7לערן.
מיפעל המגבית היהודית המאוחדת מעסיק אלפי אנשים, מכניס לישראל כ״170
מיליון דולר לשנה (כשני״שלישים מהכנסות המגבית נשארים לרשות הקהילות
היהודיות בחו״ל).
בסך־הכל אוספת המגבית עם מיפעל ה״בונדס״ כחצי־מיליארד דולר, שהם אחוזים
אחדים מן התקציב הלאומי של ישראל. המדינה יכולה בנקל לקבל כסף זה
בהלוואות, בריבית קצת יותר גבוהה. הפרשי הריבית שהיו נגרמים עקב כך אינם
יותר מ־ 15 מיליון דולר לשנה. וכך, כדי לחסוך 15 מיליון דולר בשנה גורמת המדינה
לביזוי שמה וכבודה העצמי, מעסיקה אלפי אנשים במיבצעי שנור טהורים.
אילו הפכה המדינה את מנגנון ה״בונדס״ למנגנון מכירות לייצוא הישראלי,
למשל, היתה נשכרת הרבה יותר. אילו גוייסה גם המגבית למיבצע כזה, היה הרווח
גדול עוד יותר.
אחת הסיבות להמשכת פעולת המגבית וה״בונדס״ היא העובדה שהם מזמינים
את כל המי-ומי במדינה לסיבובי הרצאות, תוך שיחוד המוזמנים בשכר־הרצאות
גבוה ותשלום כל הוצאותיהם. כך סותמת המגבית את הפה לישראלים האמורים
לבקר אותה.

דעות
״מי ומי

ב אר היב מתרחבת השבוע נפתחה מיסעדה חמישית של
רשת ״מי ומי״ בלוס־אנג׳לס. ארבע הראשונות
כבר פועלות בהצלחה רבה בנקודות
שונות בעיר. הרשת שייכת, בחלקים
שווים, לאיש־העסקים המקומי לני
לובנגראוב ולישראלי משה כרובי,
שהקים את מיסעדות ״מי ומי״ בתל-
אביב. הרשת מוכרת זיכיון למסעדה ב־40
אלף דולר, מוסרת אותה מוכנה, ומספ-

כרטיסי־חינם בשוודיה זכורות הרשימות שפורסמו במדור זה,
של מקבלי ההטבות מחברת ״אל־על״ז
הכוונה לפקידי-ממשלה, חברי-כנסת ושרים
נכבדים, ועוד אנשי״מעלה. אלה שמקבלים
כרטיסי־חינם או שטסים במחלקה
הראשונה למרות שרכשו כרטיס רגיל.
ובכן, הבעייה התעוררה גם בשוודיה.
בתחילת החודש התגלח, כי חברת
״סא״ס״ חילקה כ־ 130 כרטיסי־טיסה חינם
לפקידים בכירים, ביניהם חברי״
הממשלה. הדבר התגלה בתוכנית־טלווי-
זיה שנושאה היה :״האם קיים שוחד
בשוודיה ז״ בעיקבות התוכנית הודיעו
ראש-הממשלה השוודי וחמישה חברי״
ממשלה, כי החזירו את כרטיסי־חחינם
שקיבלו עוד לפני שהשתמשו בחם. גם
ראש־הממשלה הקודם הודיע, כי החזיר
ל״סא״ס״ את כרטיסי־חחינם ששלחה לו.

ה כ סדי קבוצת
ושא בניו־יווק
הפסדי מפיקי ההצגה ״איפי-טומבי״
בניו״יורק הגיעו ל״ 350 אלף דולר, כך
מסר ביטאון תעשיית״הבידור ״וראייטי״.
גורמים הקרובים להפקת הצגה מסרו, כי
נכשלה בגלל הופעה לקויה ורצון לחסוך
בהוצאות. כך, למשל, נוגנה מוסיקת-הרקע
על״ידי רשמקול במקום על־ידי תיזמורת
חיה. המפסידים העיקריים הם המפיק
הישראלי אברהם דשא (״פשנל״) ,ה שחקן
חיים טופול והשחקן נחמיה
פרסוף, שהפסיד 30 אלף דולר.
ולשלומציון בלוס־אנו-־לס

זהב מפלפל

מפיק דשא
שואה מאפריקה

בו קבות ההצלחה המסחררת של סידרת
התוכניות בטלוויזיה האמריקאית של
מרב גריפין, שהוא אחד המגישים הפופולריים
בארצות״הברית, ניגש הצוות
שיזם ודחף את התוכניות עימו להפקת
סידרה דומה, עם דיאנה שור התוכניות
יוזמו על-ידי קונסול התרבות הישר*,

אריאל
שרון נפגש בלוס־אנג׳לס עם
קבוצת יורדים בת כ״ 50 איש, ואסף יותר
מ־ 10 אלפים דולר כתרומות. חלק מן
הכסף ניתן כתשלום עבור פירסום מודעות
בעלוני־הבחירות של שלומציון, כדי
שיוכר כהוצאה באמריקה.
מאיר עמית נפגש בלוס״אנג׳לס עם
קבוצת יורדים ואסף 8000 דולר. דו״ח
פנימי של הקונסוליה הישראלית בלוס-
אנג׳לס, המוסר פרטים אלה, קובל כי
תרומות אלה גרמו להפחתה בתרומות
למטרות לאומיות בישראל.

..אשטוום״ בונה
2000 דירות
בג״מא״קה
חברת ״אשטרום״ הישראלית בונה עתה
בג׳מאיקה 2000 דירות, וניגשת לחתימת
חוזה על בניית מיספר דומה נוסף.
״אשטרום״ שייכת למישפחת היהלומנים
גוטווירט ולקבוצת מהנדסים בראשות
חיים גירון ויחזקאל נוסבאום. החברה
הקימה בג׳מאיקה מיפעל לבתים
טרומיים, והחלה פועלת עבור מישרדי-
ממשלה ולשוק הפרטי. היא החברה ה יחידה
שעמדה בחוזים, והשלימה את הבתים
שהיא בונה בדיוק בתוך שנה מתחילת
העבודה. הצלחה זו הביאה לפניות
רבות מצד ממשלת ג׳מאיקה אל החברה,
להכפלת ולשילוש היקף העבודה.
החברה פועלת בג׳מאיקה באמצעות
צוות ישראלי מצומצם, בראשות גידעון
אירוס. עתה מחפשת החברה אנשי-
צוות חדשים, בשל הרחבת היקף העבודה.

מינוי
תמוה
מינויו של עזרא ששון כנציג מיסחרי
בלוס־אנג׳לס, מעורר תמיהה רבה. הוא
יחליף שם את יורם רוזנפלד, שזכה
בהצלחה רבה. עיקר הפעילות של הנציג
המיסחרי במקום הוא בתעשיית הקולנוע.
ששון היה עד כה הממונה על חטיבת
התעשיות הקלות במישרד-המיסחר-
והתעשייה וכן ממונה על תעשיית הסרטים.
הוא אחראי לגירוש חברת ״יוני-
ברסל״ מן הארץ ולביטול הפקת הסלט
של ״מיבצע אנטבה״ על־ידי חברת ״ה אחים
וורנר״ .תמוה, כי אדם שהסתכסך
עם החברות הגדולות בעולם, נשלח לתפקיד
שבו יהא עליו להיות קשור בעיקר
עימן ועם שכמותן.

ה בו רסה

משקיע לוכנגראוב

קת את המיצרכים תמורת תשלום. מיסע-
דה של הרשת מכניסה כרבע-מיליון דולר
לשנה, ברוטו, ומזה המחצית רווח תיפ־עולי.
זיכיון של ״קנטאקי פרייד צ׳יקן״
עולה 150 אלף דולר .״
מיסעדות ״מי ומי״ מוכרות בעיקר
פלאפל, שישליק, בוואריה ומוס, והן זוכות
בפופולריות רבה בגלל האיכות הטובה
של המזון והמחירים הסבירים. בדולר
אחד אפשר לקבל מנה גדולה של
פלאפל, בתוספת משקה.
באחרונה חתמה הרשת על הסכם לפתיחת
רשת-מיסעדות גם בבוסטון. הכוונה
היא להגיע ל 15-מיסעדות באיזור
לוס־אנג׳לס, ולהתחיל לפעול בניו״יורק.

מתרימי לד״ש

ניוסוס בדול באמ רי ק ה

קונסול חפר
הישג מישראל
אלי בלוס־אנג׳לס, חיים חפר, עם המפיק
הישראלי יצחק קיל שאולפני-
הסרטה הרצליה, אשר הוא עומד בראשם,
הפיקו בארץ את התוכניות עבור
גריפין.
התוכניות הללו נצפות על״ידי עשרות
מיליוני אמריקאים, וערכן התעמולתי
עצום. דקה פירסום בתוכניות אלה מחירה
רבבות דולרים. ההסכם עם גריפין ושור
מאפשר לחברות ישראליות לשלב
פירסומת למוצריהן במחיר נמוך במייו־חד
6000 ,דולר לקטע. עתה החלו חפר
וקול מחפשים חברות ישראליות שת-
פרסמנה בסידרה של דיאנה שור.

״כנפיים״ פורחות שוב
המפיק ההוליוודי מקט ינגסטון
הסכים לממן את הפקת הסרט ״כנפיים״
של אמנון ברנזון, שהפקתו נתקעה
אחרי שהמשקיעים הראשונים מ-
מייאמי הקציבו לו כמאה אלף דולר ביל-
בד, ולא היו מוכנים להוסיף. ינגסטון
הורה להתחיל את כל העבודה מהתחלה,
ועתה נכתב תסריט חדש לסרט. ינגסטון
הקציב 100 אלף דולר לתסריט ולהכנות
כלליות, ואחר־כך יגש לעצם ההפקה. עם
הקבוצה הראשונה ממייאמי נחתם הסכם,
שהיא תפוצה כאשר הסרט יישא רווחים.
ניסיון
ישראלי אחר לאסוף משקיעים
בלוס־אנג׳לס להפקת סרט נוסף על פרשת
אנטבה, עורר סערה. המפיק, שימ־עון
ארמה, אסף 40 אלף דולר מקבוצת
ישראלים בראשות אורי גינזבורג
ואפי פפרמן. עזר לו ישראלי-יורד אחר
העובד ב״בונדס״ ,אליהו קמינר. בינתיים
לא יצא דבר מהתוכנית להפקת ה סרט.
המשקיעים בלוס-אנג׳לס פנו לקונסוליה
הישראלית, בבקשה שתאתר עבורם
את שימעון ארמה, כדי שיחזיר להם
את כספם.

מה לקוות־1מ!ר.ל א?

אחרי חודש היעדרות, חוזר המדור לייעץ לך במה להשקיע את כספך. במשך
חודש זה יכולת להיווכח, כי מרבית העצות שקיבלת כאן היו מועילות, וכל חמניות
שהומלצו לקנייה — ערכן ושערן עלו בעשרות אחוזים. שתי המניות שכדאי לרכוש
כיום הן של ״דלק״ ו״אוצר לתעשייה״ .על ״אוצר לתעשייה״ המליץ מדור זה לפני
כחודשיים, וההמלצה בעינה עומדת, כיוון שמחיר המנייה עדיין נמוך. אשר ל״דלק״,
החברה תפרסם בשבועות הקרובים את מאזנה לסוף שנת ,1976 וזה מראה על גידול
ניכר ביותר בריווחיותה, מה שישפיע על הדיווידנד שתחלק. מחירה נמוך למדי,
סביב ה״ , 300 וכדאי לקנותה.
לעומת זאת יש להיזהר ולא ללכת שולל אחר שמועות־שווא, הגורמות לתמימים
לרכוש מניות כמו ״אלקטרה״ .השמועות טוענות כי מבניית כור אטומי בישראל על-
ידי החברה האמריקאית ״ווסטינגהאוז״ ,תרוויח ״אלקטרה״ — שהיא נציגתה בישראל
— מיליוני דולרים.
בדיקה עניינית העלתה, כי אומנם נחתם הסכם עם ״וסטינגהאוז״ ,אך על ההסכם
יש עוררין מצד חברת ״ג׳נראל אלקטריק״ .שנית, הכסף לבניית הכור האטומי עדיין
איננו, ואם האמריקאים לא יתנו אותו — הכור לא יקום. לאמריקאים אין סיבה
לתת אותו, בזמן הקרוב. גם כאשר יוחל — בהקמת הכור, בעוד שנים אחדות. אין
כל ודאית ש״אלקטרה״ תיהנה מכך בצורה מוחשית. בקצרה, זוהי דוגמה נאה
לשמועת־שווא שתגרום לתמימים להפסיד.

121

מערכת
הבהירות להסתדרות׳
נסתהה.
זוהי מערכה שבה צריך לקחת חלק כל חבר הסתדרות על מנ ת ,
לקבוע את דמו תה,ל חז ק את כוחה ולהשפיע על דרכה.
אל תוותר על זכותך לבחור את מו סדו ת ההסתדרות. עקוב אחרי
הפרסומים השונים אשר יספקו לך מידע שוטף על הליכי הבחירות.

ההסתדרות ק״מת בשבילן .׳ 1הבחירות 21.6.77 :

ההסתד רו תהכ ללי ת עול ה עו ב די ם באר ^יוגוראל
ועידת ההסתד רו ת • ועידת נעמת מו ע צו ת הסועלים.

העו ל ם הז ה 2065

ר ש תובעת להעמיד לדין כל מפו
חוק -ומנהיגה עובר בעצמו על החוק

יזין אינו מפרסם את סיכום
חפירות מצדה -כבי שמה״ב
החוק -והרוויח מפיוסומים
פרטיים 400 אלו לידות בשנה

תז 166115.1

*׳• 1)1.ט 0636
ץ6־ז ס 1 316 5

.ר:1זי*1

06נ1וזו 60 ין 0צ

) ס 01165ץ { 06

טסץ )111301

111:/.חס 5 ״; 1065 חו 6״ ״ ז נ 1ס ^ 1ן ו 101) 1ק 60 מוסס

030006ו 01ץ

/יי 1ו 1ה ץ 6 60ז 0ו1 1131)6 61118 16060105 366305,6 )1 60 .<;00 )1 61
-.11 67ז .1׳!נ)
60 ? 6 6 6 65 60 ,
60 6-6,
1511.״

טסץ 6110}) 11111 663011
166606

5606 סג•

030

ץ1וז ) 566
( 1972

600ץ 3״ 061166ץ 06 3 0

606ק א 6

113600 7611,

300

105066 )1 61311,

116 0110506 106־׳1
,טסע 60

ץ קסס 111611

צקס 1ס 36ו{ ^ 601ס 06 6116 105616066

כלים עתיקים נמכרו לבוק
אמריקאי במחיר הגבוה
במאות אחוזים משוויים
ס הבנק האמריקאי חוקו את פו ט
המכירה המוזרה -ובודק אם אתו

* 11— 15־ 1־1
> £פני שלושה שבועות נכנסתי ל /מישרדי
חברת בוורדי־הילס־בנק־קור־פוריישן,
או בקיצור, בנקרופ, וביקשתי
לדבר עם הנאמנים שמונו מטעם בית־המיישפט
בלוס־אנג׳לס לנהלה. הבנק הגיע
למצב של אי־יכולת־עמידה בכוחות עצ מו,
ומונו לו מנהלים לפי סעיף 10 בחוק
פשיטת־הרגל האמריקאי.
מזכירת הנאמן, עובדת ותיקה בחברה,
ביקשה לדעת מה הנושא. כאשר אמרתי
כי ברצוני לברר משהו בעניין העתיקות
שהבנק רכש, חייכה ואמרה :״אה, אתה
מתכוון לארגזים הנעולים של מר ידיו?
הם מונחים במרתפים, מכוסים אבק, מאז
שהגיעו לכאן !״

כאשר שמעתי זאת, ידעתי בי
הגעתי לסוף דרבי.

נשק תמורת חווים
י* .חקירה, שהחלה בשמועה כי ה!
| פרופסור ייגאל ידיו מוכר עתיקות,
שמועה שהילכה לה בתל־אביב, הגיעה ל סוף
אחד הפרקים שלה בלוס־אנג׳לס, ב־מישרדי
חברת בנקרופ. ,ברחוב פוטהיל
מיספר .336 וכאשר נפגשתי עם הנאמנים
של החברה, ג׳ורג, היימן ומאורי סטארלס,
רשמתי סימן חיובי ליד הפרק הקרוי ״עיס־קת
קליפורניה של ייגאל ידיו.״
בתחילת 1972 הגיעה לישראל מישלחת
של אירגון ״הנשיאים הצעירים״ מלוס־אנג׳לס.
בראשה עמד דוד רוואן, יושב
ראש מועצת־המנהלים של בנקוופ, אחד
הבנקים הגדולים בקליפורניה, שנכנס להש קעות
רבות גם בישראל באמצעות חברת
יוזמה (פינחס דרור ומיכאל גייגר).
המישלחת שמעה הרצאה על ארכיאולו גיה
מפי הפרופסור ידין, שריתק את שומ עיו
בדבריו. אחרי ההרצאה שוחח ידין
עם רוואן, שהביע את רצונו לראות מינד
צאים ארכיאולוגיים. ידין, שידע מי האיש,
הקדיש לו מזמנו, ותוך כדי הפגישות בין
השניים עלה הרעיון כי הבנק ירכוש מיט־צאים
ארכיאולוגיים לקישוט הכניסה ל-
בית־מישרדיו החדש, המוקם בשדרות 0נ־טה־מוניקה
בלוס־אנג׳לס.
על מה שקרה לאחר־מכן ניתן ללמוד
מן המיכתבים ששלח ידין לרוואן, שכן
זה האחרון סירב להשיב לשאלותי.

כד המיכתכים הם מיכתכים
אישיים שד ידיד. אחד מהם נב
תב עד נייר־מיכתכים פרטי שדו.
בשום מיקרה דא ראיתי מיכתב
עד נייר שד המכון־דארכיאודוגיה
שד האוניברסיטה העיכרית, ש־ידין
עומד בראשו. בד התכתכותו
נעשתה עד נייר פרטי שדו, הנושא
את כתובתו הפרטית.
המיכתב הראשון הוא מן ה־ 2באוקטובר
,1972 וזה לשונו:
דויד היקר,
תודה על שלך (מיבתבך) מן ה־ 19ג-
ספטמבר. אני מצטער טאינך יכול לבוא
לקחת, לאסוף את ״כלי״הנשק״ שלן
בעצמך. אני הסדרתי הבוקר לשלוח לך

יגיעו

אותם בדואר־מבוטח, ומקווה כי
אליך בקרוב.
את הצ׳ק על סך 6000 דולר (ראה
מיבתבי לפטרסון, עם העתק אליך, מיום
)7.3.72 אתה יכול לשלוח אלי, או למכון
לארכיאולוגיה או בכל דרך אחרת שתרצה.
שלך
בנאמנות
ייגאל.
מיכתב זה מלמד, כי הוסכם במיכתבים
מחודש מארס 1972 על מסירת כלי־נשק
עתיקים לרוואן, תמורת 6000 דולר. רוואן
היה צריך לבוא לקחתם אישית, אולם מש־נבצר
ממנו הדבר, שלח לו ידין את כלי״
הנ-שק בדואר, עם ביטוח.

שני המיכתבים הנוספים מראים כי ידין
שלח לרוואן, נוסף לאוסף של כלי-נשק,
גם איורים שונים המתארים את כלי־הנשק,
וכן דברים נוספים. אין פירוש באשר ל טיבם
של ״דברים״ נוספים אלה.

גויסה בישואו
ך £מרבה -הצער, הבנק הועבר לידי
/בית־המישפט לאחר בוא הכלים וה איורים,
ועוד לפני פתיחת הסניף החדש.
משמונו נאמנים, החלו עוסקים במלא כת
חיסול חובות, מכירת רכוש, וניסיון

אי-אפשר להתעלם מן העובדה שסידרה זו מתפרסמת בעיצומה
של מערבת־כחירות.
מועד זה לא תוכנן מראש. מערבת ״העולם הזה״ בודקת
מזה חצי שנה פרשיות שונות הנוגעות למיסחר בלתי-חוקי
כעתיקות, שחלקן ככר פורסמו כחודשים האחרונים בשבועון זה.
כמהלך החקירות הגיע לידי המערכת מידע גולמי נוסף, ולשם
כך ניהלה המערכת — וממשיכה לנהל — עכודת־חקירה המקיפה
שלוש יבשות.
יגאל לביב, המנהל חקירה זו, יצא לפני חודשיים לחו״ל
וביקר בבמה ארצות, כדי לאסוף ולאמת את המידע שיתפרסם
כסידרה זו.
ברור, על בן, כי אין קשר כין עבודתו העיתונאית של ״העולם
הזה״ לפין מהלך כחירות אלה .״העולם הזה״ יעשה את
מלאכתו, גם בעיצומה של מערבת הבחירות, כגוף עיתונאי עצמאי,
בלתי-תלוי, הפועל על-פי העיקרון ״כלי מורא, כלי
משוא־פנים.״
מאידך, אין ״העולם הזה״ סבור שיש להימנע מפירסום
מידע, כעל עניין ציבורי ראשון־כמעלה, רק מפני שהוא נוגע
לאישים התופסים. מקום מרכזי כמערכת-הכחירות. הציבור זכאי
לדעת כל פרט חשוב על המועמדים המבקשים את אמונו, ועיתון
חופשי חייב להעכיר לידיעת הציבור כל מידע כדוק ואחראי
הידוע לו.

מערכת ״ ה עול ם ה 1ה״
כימעט שנה לאחר־מכן, ב־ 19 באוגוסט
,1973 שלח ידין אל רוואן מיכתב שגי, וזה
ל־שונו :
דויד היקר,
לא הייתי בבית במשך זמן״מה, ומשום
כך האיחור. אני מקווה כי האיורים
המצורפים יאפשרו למעצבים שלך להגיע
לדימויים הנכונים, ליצור רקע ממאנם
ומיסגרות הולמות לכלים. המיספרים שעל
האיורים מתאימים לאלה שעל התמונה.
מזל טוב ושנה טובה.
ייגאל.
מייד לאחר־כך, ב־ 30 באוגוסט ,1973
כתב ידין עוד מיכתב אל רוואן וזה לשונו:
דויד יקר,
אני מקווה כי בינתיים קיבלת את
האיורים, ועוד דברים ששלחתי. הודע לי
אם הכל היה בסדר. אני מקווה שהפתיחה
שלכם היא הצלחה גדולה, ומבטיח
לבוא באחד הימים להתבונן בבנק,
ובתצוגת כלי-הנשק, למרות שכרגע איני
רואה כל אפשרות לבוא לאמריקה.
זוהי שעה יפה, ככל שעה אחרת, לאחל
לך ולבני״ביתך שנה חדשה ושמחה.
ייגאל.

להעמיד את החברה על הרגליים. חיש־קל
התברר, כי השקעות החברה בישראל נש־או
הפסד של מיליון דולר לערך, כפי
שאמר לי גץ רג׳ היימן, הנאמן, בשיחה.
כאשר מדובר בהפסדים בסדר־גודל של
מיליוני דולרים, חולף זמן עד שהנאמנים
מגיעים לפריטי־רכוש קטנים, כמו כלי־הנשק
שמכר ידין לבנק. אולם בסוף שנת
1976 הגיעו אל סדר־היום של הנאמנים גם
הארגזים של ידין, ואחרי עיון בסיפרי־החשבונות
עשו הנאמנים הערכה, המבו ססת
על כך שמדובר בעתיקות מתקופת
הברונזה, שנבחרו אישית על-ידי אחד מ בעלי
השמות הידועים בעולם בארכיאו לוגיה,
שאף סיפק איורים נאים.

ביוון שעתיקות עדו ביטנים האחרונות
כערכם כ־ט 5אחוזים בל
שנה, הרי הארגזים שד ידין, שנידונו
כסוף צ7ט 1כ־טטטט דולר, צריכים
להיות שווים כיום כ־ט 3אלף
דולר. הנאמנים הציעו את העתיקות
למכירה, ונדהמו כאשר נאמר
להם שאין הם שווים יותר מבמה
מאות דולרים.
אמריקאי אינו אוהב להפסיד, בייחוד

אם הוא מונה על־ידי בית-המישפט וצ ריך
לתת דין־וחשבון על כל דבר לשופט.
הנאמנים חשבו שאולי לארגזים של ידין
ערך כספי גדול יותר בארצו, ישראל.
על־כן פנו לנציגם המישפטי בישראל,
מישרד עורכי־הדין דויד אפרתי ואמנון
רפאל* ,ביקשו כי ימצאו מעריך מומחה.
שיתן הערכה של העתיקות. ההערכה נעש תה,
וזה לשונה :
לפי בקסת מישרד עורכי־הדין רפאל
את אפרתי; הנני לאשר בזאת סחי>רכתי
את האוסף הארכיאולוגי של כלי-נשק
שונים שהועבר אלי באלבום, וכלל 17
צילומים של 22 כלים.
להערכתי, רוב כלי־הנשק הם במצב
מתחת לסביר, כפי שהצילומים מראים
זאת, ועל כן הנני מעריך את כל
האוסף בכ 1200-דולר. במחיר זה ניתן
להשיג כלים דומים בשוק הישראלי לתאריך

ייתכן שכלים אלה, המופיעים בצילומים
שבאלבום, באים מחפירות מייו-
חדות או נחפרו על-ידי אנשים מייו-
חדים, ועל כן ערכם עולה יותר מבחינה
ארכיאולוגית וזאת במידה שהם פורסמו
בסיפרות מדעית, אך לא בהיותם כלים
כפי שהם.
הערכה זאת נעשתה על-פי מיטב הבנתי
וידיעתי, ובבדיקת השוק הישראלי לחודש
ינואר .1977

כאשר הראו לי הנאמנים כלום־
אנג׳לס את ההערכה, ציינו כי משמעותה
היא שכעת רכישת העתיקות
כ־טטטט דולר, היה שוויים ה אמיתי
כמה מאות דולרים בילכד,
וכי הבנק שילם מחיר מופרז בהרבה
תמורת מה שרכש.
אומנם מדובר רק ב־ 6000 דולר, אולם
בעלי־המניות של הבנק שהסתבך לא יר צו
שהמנהלים יעשו עסקות כאלה. מד, גם
שכל יתר העסקות בישראל הניבו הפסדים
כבדים. מכאן שמנהלי הבנק שהסתבך
עשו — ועושים — הכל כדי למנוע את
פירסום עיסקת העתיקות, כולל איומים
ושיגור מיכתבים בהולים לכל צמרת המ דינה,
בניסיון לעכב את פירסום הכתבה
הזו. אחרי הכל, הפירסום יגרום לשורה
של שאלות אליהם מצד בעלי־המניות,
הרוגזים על הפסדיהם ומחפשים לדעת מהי
הסיבה לעסקות מיסתוריות כרכישת הארגזים
של ידין.
מכיוון שאין זה רגיל שאישיות כמו
ייגאל ידין תעסוק במימכר עתיקות, פני תי
אליו בבקשה כי ישיב לשאלות בנושא
זה, ובעוד נושאים שיתוארו בכתבות הבאות.
ידין ביקש ממני שלוש פעמים,
בטלפון, להתקשר אליו שוב כדי שיתן
תשובה אם ייאות להשיב לשאלות. בבוקר
היום השני השבוע ביקש כי אמציא לו
שאלות בכתב, ואלה נמסרו לו בשעה
ארבע אחר־הצהריים, במישרדי התנועה
הדמוקרטית לשינוי.
השאלות התייחסו לפרשיות מיספר, ש אינן
נכללות בכתבה הראשונה. תשובותיו
של ידין עליהן יובאו בהמשך הסידרה.

עיסק׳ תרומות?
** שסירב ידין, באמתלות שונות, לתת
* ) הסברים, פניתי אל יוסף אבירם,
מנהל המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה
העברית שידין עומד בראשו, שהוא גם
מזכיר החברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה.
אחת
הסיבות לפנייה אליו נעוצה ב עובדה
שהמכון הוזכר על־ידי ידין ב־מיכתבו
לרוואן, ככתובת שניתן לשלוח
אליה את הצ׳ק על סך 6000 הדולר.
אבירם אמר כי המכון הוא יחידת־מישנה
עצמאית של האוניברסיטה, המ תוקצבת
על־ידי האוניברסיטה, וכי אין ל מכון
חשבון־בנק משלו.

כל התרומות למכון לארכיאולוגיה
נכנסות לחשבון הבנק של
האוניברסיטה העיכרית.

האיורים :

חלק מן האיורים ששלח ייגאל ידין אל
הבנק האמריקאי, המתארים את כלי־הנשק
העתיקים שקנה הבנק ומה היה השימוש בהם. האיורים נשלחו

המכון אינו מוכר עתיקות, אמר אבירם,
אולם הוא נותן עתיקות כמתנות תמורת
תרומות. הכל לפי החוק. כך׳ למשל, נתן
המכון גלוקסמה לביח־בנסת בקנדה, וקיבל
תמורתה !תרומה של 2000 דולר. עוד
גלוקסמה ניתנה לבית־כנסת אחר גחו״ל.
אבל המכון אינו מוכר כסוחר־עתיקות, וכדי
להקל על מעצבי הריהוט של הבנק להכין מיסגרות הולמות
לכלים העתיקים, שעתידים היו לקשט את הבנק. כלי״הנשק
נשארו ארוזים, שכן הבנק התמוטט לפוי פ חי ח ח החויח החד.״

* מעסקני ד״ש, המופיע ברשימת המועמדים
של התנועה.

זאת למרוח שבשיא ד,אוניברסיטה לוחץ
עליו שימכור עתיקות.
כאשר שאלתי את אבירם מה מקורם
של כלי־הנשק ששלח ידין לבנק של רוו־אן,
אמר כי היתד, עיסקה שבה רכש המכון
אוסף כלי־נ-שק מתקופת הברונזה וחלקו
נשלח לאמריקה, אולם אין הוא זוכר
בדיוק את הפרטים. הוא זוכר רק שהיה
זה אוסף חשוב מאד. על כל פנים, הוא
בטוח כי המישלוח נעשה כחוק. באישור
אגף־ד,עתיקות, עם רישיון־יצוא.

אולם בדיקה באגף־העתיקות
העלתה. כי מאפריל צ 107 ועד לאפריל
1073 לא הוצא כל רישיון־
יצוא על שם ייגאל ידין או המכון
הארכיאולוגי. ידין שלח את העתיקות
ב־צ כאוקטובר צ,107
וכאותה שנה לא הוצא כל ריש־יון־יצוא
כחוק.

ייתכן, כמובן, כי ידין ביק-ש רישיון־
יצוא עוד לפני שנת ,1972 כשרק החל
בשיחות עם דוד רוואן. אך זוהי אפשרות
לא־מציאותית, כיוון שאגף־העתיקות אינו
מוציא רישיון בלאנקו. רק כאשר מביאים
אליו את העתיקה המוכנה למשלוח, הוא
מאשר אותה, חותם את האריזה בעופרת
למנוע פתיחתה והחפץ יוצא אל המכס
כשהוא ארוז ומוכן למישלוח. במיקרה ה נוכחי
שלח ידין את העתיקות בדואר,
ומכאן ברור כי לא היו חתומות בעופרת
על־ידי אגף־העתיקות, שכן הדואר אינו
מקבל חבילות סגורות מבלי לפתחן, מסי בות
ביטחוניות.

ת 1(*8
:זוז** 1

( 001160 1זח 3 3קוז 1״ 3זז< * 11 011ז ׳ י 1ז 00ז ״ סחץ>1

* 060181

סס ץ חס *יזוסס סס 156 יי ס 0ק <5ח 3

0ח*ו׳וסימ

• 011ס* 8101100* 11

פ י ״ *ח! 011ץ/* 0י* 11

״10 זא *יו 166

,אח*נ) 0116ס*

ס ס זן ח 1וחס 0 ) 0ץ 8 8 1 6 1 1 1 0סקסח

־* 81ץ ״*ח ו 1קק 118ץ60ז3 8 1־ 11001נ<ח 6ססץ 1311״ סס ץ ח 8 * 8

ג ח (1ז*נ) 0ססס ״ *ק 0ו1 1

,ץ 13ק115׳ 13ז 0ק * 8״ <1 0116 וז*

08063צ *011

• ׳ 1181 סס ץ 1 110)16

*0101

• 3 £00 )1 8

אסס!

11118

*]< 06 *80״1,1801

שישה חודשי מאסו
^ מידה שנכונה ההנחה, שלא הוצא
1רישיון־יצוא כחוק, מהווה הדבר עבירה
חמורה ביותר.
חוק־ד,עתיקות הקיים, תיקון משנת , 1972
קובע :

״לא ימכור ולא ימסור אדם עתיקה
למי שאינו תושם ישראל, אלא
אם־כן יש כידי המוכר או המוסר
רישיון על כך מאת המנהל.״ פרק

,מיכתבו של ייגאל ידין
! לדוד רוואן, מנהל הבנק
האמריקאי, בו הוא מספר כ שלח בעצמו לבנק איורים

אם לא עשה זאת, וכשנת צ107
הוא לא עשה זאת, עכר עכירה
נוספת.
עבירה נוספת על החוק, ששכרה בצי דה,
היא באי־קיום הוראת חוק־העתיקות,
הקובע כי כל מי שקיבל רישיון לחפור
עתיקות, חייב לפרסם פירסום מדעי מלא
של מימצאיו תוך שנתיים מזמן סיום החפירה.

חפירות
מצדה נסתיימו כשנת
,1065 לפני צ 1שנים. עד היום לא
קויים החוק כעניין זה. לא פורסם
״פירסום מדעי מלא״ של המימי
צאים. ידין פירסם פירסום חלקי
כלכד של המימצאים, ולא כפי שחייכו
החוק.
החוק מתיר למנהל אגף־ד,עתיקות להאריך
את המועד מנימוקים סבירים. למיטב ידי עתי
לא קיבל ידין היתר כזה בכתב,
והיה עליו לעמוד בדרישות החוק.
לעומת זאת פירסם על מצדה מאמרים
וספרים לרוב, הידבר, בהופעות שונות
על הנושא. על ספריו של מצדה כתוב, כי
כל הזכויות שמורות לידין עצמי.

ידין הרוויח כשנת 1076כ400-
אלף לירות מתמלוגים כחו״ל על
פירסומיו על מצדה. תמלוגים אלה
זורמים אליו מדי שנה, כיוון שהוא
המקור היחידי כמעט לחומר על

בשדרות סנטה־מוניקה

זהו בית בנק ולם־פרגו,
1 /1 1 1 1
בלוס־אנג׳לס. בית זה הוקס עד־יז־י בנקרום,
ונמכר לולנדפרגו אחרי התמוטטות בנקרום.

העונשים כחוק קוכע, כי מי שמייצא
עתיקה ואינו כעל רישיון־
יצוא ,״יאשם כעכירה ויהא צפוי
למאסר שישה חודשים או לקנס
של מאה לירות או לאותם שני
העונשים כאחד.״
סעיף 5לחוק העתיקות קובע, כי ״בטרם
יינתן רישיון לייצוא עתיקות, ישלם מב־קש־הרישיון
למחלקה מסייצוא ...המס על
ייצוא עתיקות יהיה בשיעור של עשרה
אחוזים למאה מהשווי שעליו נמסרה הודעה.״

עולה
מכאן, כי על ידין חיה גם
לשלם 600 דולר מס לאגף העתיקות,
לפני ששלח את העתיקות.

ו״דבריס״ נוספים. על המיכתב, הערה בכתב־ידה של מזכירתו של
רוואן בתשובה, היכן האיורים, היא כותבת שג׳ון מחזיקה בהם.
רוואן שלח למזכירה פתק וביקש להראות לו ״מה שידיו עשה.״

מצדה. אילו קיים ידין את החוק,
ופירסם פרסום מדעי של המיט־צאים,
היה כל אחד יכול להשתמש
גם כפירסום המדעי. הזכויות על
הפירסום המדעי הן, כמיקרה של
מצדה, של ״החכרה-לחקירת־ארץ-
ישראל־ועתיקותיה״ ושל האוניבר
מיטה העיכרית, הגופים שעמדו כראש
החפירות. ההכנסוו*! היו זורמות
אז לשני גופים אלה, ולא ל כיסו
של ידין.

כפילות מוזרה
** צדה נחפרה בכסף ציבורי רב.
1*4צר,״ל נידב שעות־עבודה רבות של
אנשים וציוד, ללא תמורה• כל אלה משמ שים
עתה את צרכיו של ידין להפקת רוו חים,
בסיוע אי־קיום החוק המחייב פיר־סום
מדעי.
מזכיר החברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה,
יוסף אבירם, מסביר כי ידין
עסוק מאד, ומשום כך הפירסום מתעכב.
הוא מקווה כי אחרי הבחירות, אם ידין
לא יהיה בממשלה, תוכל החברה להתחיל
להוציא את הפירסום, שיהיה בן שיבעה
כרכים. בכל שנה ייצא כרך אחד.
אחת הטענות הצפויות, שכבר נשמעה

מוכרח לבוא שיווי בשלטון החוק
פעם אחת ולתמיד ; חוק יש לבצע ; הוראה יש לשמור ! החלטה יש
לקיים עבריינים יש להעניש.

מוברח לבוא שיווי נחי׳ חיום יום
נכונות לתת ולא רק לקבל.

ה ת 11!1ה

,הדחומרנווו!7

מצד אבירם, היא כי אין המכון ו/או ידיו
מוכרים עתיקות, אלא מוסרים ״מתנות״
ומקבלים ״תרומות״ כנגדן.

זוהי טענה מוזרה כיותר. מיכ•
תכיו של ידין לרוואן מוכיחים כ•
עליל, כי מישלוח העתיקות היה
צמוד לקכלת הצ׳ק כן 6000 דולר.
אכירם סיפר, כי גם מסירת עתיקות
אחרות נעשתה נגד קכלת
כסף. הגדרת עיסקה כזאת כתרומה
היא הונאה פשוטה.

ראשית, הונאה מצד משלם הכסף המגדיר,
לצורכי מס, קנייה כמתן תרומה. המכון
לארכיאולוגיה וידין ׳מסייעים להונאה
במקרים אלה. שנית, למכון אסור
לסחור בעתיקות, כשם שלמחלקה של
האוניברסיטה אסור לסחור ברכוש האוניברסיטה.

על-ידי
ההגדרה של ״מתנות״
ו״תרומות״ עוקפים את הפיקוח
הציכורי של האוניברסיטה, יוצרים
הכנסות כספיות לא מבוקרות
כחוק. זוהי מעין קופה ״כ״ בסיג־נון
האופייני שד תקופת ספיר,
כאשר ראש החוג ייגאל ידין קוכע
מה ייעשה ככספי התרומות המדומות.
יש לזכור כי המכון הארכיאולוגי
אינו תאגיד רשום כחוק,
ושימוש כשמו לצרכי עסק אינו
כגדר נוהל בריא ותקין.
פרט תמוד, אחר הוא זהותו הכפולה של
ידין. הבאים עימו במגע אינם יודעים,
כמסתבר, אם הם מנהלים משא־ומתן עם
ייגאל ידין האיש הפרטי, או עם רא-ש
המכון לארכיאולוגיה. עיסקת הארגזים הנעולים
עם הבנק בלוס־אנג׳לס נעשתה
תוך כתיבת מיכתבים אישיים שלו, מ־כתובתו
הפרטית. אבירם טען כי המישלוח
היה מטעם המכון, ולא מטעם ידין. הבנק
הקליפורני לא ידע עם מי הוא עושה
עיסקה, עם ידין מרחוב רמב״ן בירושלים,
או עם האוניברסיטה העיברית.

עד כאן פרשת עיסקת הארגזים
הנעולים, הזורה אור על מידת
שמירת החוק על-ידי האיש הקורא,
כמודעות־ענק :״פעם אחת
ולתמיד, חוק יש לכצע, הוראה יש
לשמור, החלטה יש לקיים, עבריינים
יש להעניש.״

האם יפנה עתה הפרופסור אמנון רו בינשטיין,
השני לידין ברשימת ד״ש, ו יתבע
להעמיד לדין ולהעניש את ידין,
כפי שהוא תובע לגבי אחרים ז

יגאל לביב 1
(רשימה ראשונה כסדרה)

במדיגה
העם
מוור פוו 1לטורם ח

חשוזודזות־הזעם שאחזה
במדינה — שיקפה את
הפער כין שכירים
לעצמאיים

ה ש בו ע
מינימום הפרם הראשון

7 5 0 .0 0 0י

מינימום כלל הפרסים

1 .5 0 0 .0 0 0י י
יום ה׳ — המועד האחרון
למסירת הטפסים
עשה מלא
המועצה להסדר ר,ר,ימו ריס

מ שרד החקלאות

להלן לו חהמ חי די ס ה מו ס ב 1
ל ״ ד ד14.77 - 2 7 .3 .

במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של הסופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.

ירקות

עגבניות עגבניות כאריזח של 2ק״ג
גז ר
כרוב לכן
כצל יכש ממשקי ערבח —
מבצע לחג הפסח
כצל יבש ארוז בשקיות
תפו״אד — מבצע לחג הפסח
תפו״אד ארוזים בשקיות של 2ק״ג
חסה ערבית — מבצע לחג הפסח
הראש עד

לצרכן לק״ג
בל״י
6.40
6.80
3.50
1.70

פירוח

3.10
3.50
3.40
3.80

הסצינה המרגשת ביותר בסרט המצויין
רשת שידור, שהקרנתו בישראל החלה ה שבוע,
היא זו בה הופך שדרן־טלוויזיה
שיצא מדעתו לנביא־זעם הקורא מהמסך
הקטן להמונים להתמרד.
לבוש בפיג׳אמה ומעיל גשם, כששערות
ראשו רטובות וברק הטירוף בעיניו, קורא
הקריין (פיטר פינץ׳ המנוח) לכל מאזי ניו
לקום תוך כדי השידור, לפתוח את
חלונות בתיהם ולצרוח אל תוך הרחוב:
״אנחנו מטורפים מזעם! איננו יכולים לס בול
יותר! אנחנו רוצים שינוי!״
בסרט זוכה השדרן המטורף להצלחה
פנטאסטית. מכל חלונות הבתים צורחים
המונים מתוסכלים, אחוזי פחדים וחרדות
הנמצאים על סף טירוף קולקטיבי :״אנח נו
מטורפים מזעם! איננו יכולים לשאת
זאת יותר!״
אין ספק שאילו היה פיטר פינץ׳ מופיע
השבוע בטלוויזיה הישראלית, משמיע
מעל מסכיה את קריאת התגר והזעם שלו,
הוא היה זוכה להצלחה לא פחות מאשר
בסרט.
כי רגשות המרירות, הזעם, התיסכול
והייאוש שאחזו השבוע באזרחי ישראל
הגיעו לשיאים חדשים. מה שגרם להם היה
גל השביתות שהציף את המדינה, שיבש
את כל סדרי החיים בה, וחוסר־האונים
של הממשלה וההסתדרות להשתלט על מה
שנראה היה כשיאה של אנרכיה מוחלטת.
שינאה, אלימות ונקמנות. אבל גם
מבלי שיופיע קריין מטורף בטלוויזיה וימ־ריד
את ההמונים, נשמעו השבוע התפר־צויות־זעם
היסטריות שנראו כאילו נל קחו
מאותה סאטירה חברתית קולנועית
של פדי שאייפסקי. נשיא התאחדות התע שיינים,
בומה שביט, כינה את פקידי בנק-
לאומי ששבתו בתואר ״פושעים זדוניים״.
ואילו הסאטיריקון אפרים קישון פירסם
הסתה גלויה למרד אלים, שלא נועדה
כלל להצחיק.
״הקהל טרם גילה את כוחו,״ טען קי-
שון ,״טרם עמד על כך שבצל מימשל של
הסתיידות־עורקים רק הוא לבדו יכול
לשנות את סדרי מישחק-העינויים הלאו מי׳
ביצירת אווירה של גינוי ובוז, אווי רי׳
של שינאה, אלימות ונקמנות נגד המת עללים
בו, נגד אלה ההורסים את ארצו,
את מקלטו היחיד בעולם !״

עיל את צה״ל כדי לסכל את עיצומי ה שובתים.
פועלי הנמלים איימו לחסום ב גופם
את שערי הנמלים ,״גם אם יישפך

חוסר־האונים של הממשלה והאיטיות בה
נקטו שריה בדרך טיפולם בפרשה, היו רק
היבט אחד לאחריותה לטירוף שאחזה ב מערכת
המשקית והחברתית כולה.
ההיבט האחר של אחריות זו התגלה
כאשר נחשף שוב הפער הקיים בחברה
הישראלית בין מקבלי המשכורות לבין ה עצמאיים.
גל השביתות לא היה הפעם
ביטוי למצוקתם של העובדים. הוא ביטא
יותר חרדה מפני הצפוי להם בעתיד הקרוב,
מייד אחרי הבחירות של חודש מאי.
מי ישלם כעד העוגה ץ כי בעוד
שכל העצמאיים בענפי המשק מוצאים ל עצמם
דרך, לבנה או שחורה, לפצות את
עצמם על ההתייקרויות והפיחותים, נאל צים
מקבלי המשכורת להדק את חגורותי הם
עוד ועוד. תוספות־היוקר המעוקרות
והמאוחרות הפכו לבדיחה. ואילו הממשלה
שנכנעה לקבוצות לחץ בקרב העובדים ערב
הבחירות, פרצה את כל חסכרים וחומות
המגן של התקציב והאוצר.
לכל שכיר היה ברור שהרווחה המלא כותית
במשק היא זמנית בלבד, עד הבחי רות.
אחרי הבחירות יהיה צורך לשלם
את מחיר העלאות המשכורת והדפסת ה כסף
הנוסף. מי שייאלץ לשלם זאת, כמו
תמיד, יהיה בסופו של דבר ציבור השכי רים.
כך שמי שאינו ממהר לנגוס בעוגה
הלאומית לפני הבחירות, לא רק שלא
יזכה לכך לאחריהן, אלא שיאלץ להפריש
ממחיר פת הלחם שלו את מחיר העוגות
שניתנו לאחרים.
זה היה מקור הזעם של העובדים ש הביא
לגל השביתות והוליד זעם נגדי של
ציבור העצמאיים. כולם צעקו :״אנחנו
מטורפים מזעם! אנחנו רוצים שינוי!״
ספק אם זעם זה יתבטא גם בקלפי,
ביום הבחירות.

מפל גו ת
ח״רים אדנלונים
המגהיג שכב
בבית־חוזים — וחייליו
ערכו דראשוגה
כחירות דמוקרטיות
״פרחים, פרחים להצלת קרן תל־חי!״
זעק בקול ניחר שמעון ביטון. חבר מרכז
תנועת החרות. הוא עמד מאחרי דוכן עמום
פרחים, בכניסה לבניין מצודת זאב, וניסה
למכור את הפרחים לחברי מרכז תנועת
החרות- ,שבאו לבחור במועמדי התנועה
לכנסת.

240

תפוחים זהוב גודל 6
תפוחים זהוב גודל 6.5
תפוחים גרנד גודל 6
תפוחים גרנד גודל 6.5
אגסים ספדונה גודל 5
אגסים ספדונה גודל 5.5
בננות

6.00
6.60
4.80
5.60
6.00
7.10
5.25

אשכוליות — בתפזורת וארוזות
תפוזים בתפזורת וארוזים טמפל לימונים
ע 1 3 1ת פטמים קפואים כשקיות
מיני תנועוף (עד 1.1ק״ג העוף)
גודל ( 1עד 1.450ק״ג העוף)
גודל ( 2עד 1.6ק״ג העוף)
גודל ( 3מעל 1.6ק״ג העוף)
כשר הודו ללא עור וגידים

2.50
2.90
3.50
4.10

הדרים

12.96
12.13
12.39
10.32
22.22

1.04 +ל״י
97 +אג׳
91 +אג׳
83 +אג׳
1.78 +ל״י

דגים

כסיף כסיף בפרוסות קפוא 1/2ק״ג
קרפיץ חי

+ 10.50
+ 23.00
+ 16.11

84 אג׳
1.64ל״י
1.29ל״י

אוסנת נחשון מנהלת תעמולה לאביה כמרכז חרות
פרחים להצלת הקרן .
לכמה שעות נדמה היה שמדינת־ישראל
נמצאת על סף מילחמת אזרחים. פועלי
הנמלים ששבתו הוחזרו לעבודתם בכוח
צווי־ריתוק. הם פתחו בשביתת האטה, ש מנעה
את ייצוא־ההדרים בשיא עונת-
הייצוא. הפרדסנים איימו לפרוץ לנמלים,
להטעין בעצמם את האוניות הממתינות
לארגזי הפרי. נשמעו קריאות שתבעו לד.פ
המועמדים,
שלא הבחינו בצלם האורב
בשטח, לא התלהבו לרכוש פרחים. הם
היו ׳טרודים -בעניינים חשובים הרבה יותר.
זו הפעם הראשונה ניתנה להם ההזדמנות
לבחור בנציגיהם לכנסת באופן ישיר
וחשאי. מצודת זאב המתה פעילות של
מאמצי־שיכנוע. והסברים של הרגע האח-
(המשך בעמוד )28
העולם הזה 2065

תנועת העולם הזה מעולם לא עסקה
בגינונים מיפלגתיים. שלוש ועידותיה —
מאז הניצחון בבחירות 1965 ועד מילחמת
יום־הביפורים — היו ועידות־עבודה, שנועדו
לגבש תשובות לגעיות השלום, הרפורמה
הפנימית והסתאבות המימסד.
גם הוועידה שנתקיימה השבוע היתה
ועידת-עבודה עניינית. באשר זומנה, היתה
התנועה בעיצומה של מערכת״חבחירות
העצמאית שלה. פעילי מיבצע-הבחירות
מבל חלקי הארץ עמדו להתכנס בדי לדון
בפירטי המיבצע, לגבש את רשימת-
המועמדים של התנועה ולהנחות את דובריה.
בינתיים,
במפתיע, קם מחנה שלי. על
הוועידה הוטל תפקיד מרכזי חדש: לדון
בהצטרפות התנועה למחנה שלי ולקבל
החלטה מחייבת.

! 4מוקים
היה זה דיון שקט, תרבותי, נוקב. ה נימוקים
בעד ונגד ליכוד-חבוחות הושמעו
בצורה הגיונית, לעיתים בלהט, לפעמים
במטר של קריאות-ביניים.
106 צירי הוועידה, הפעילים המרכזיים
של 23 סניפי התנועה שהתגייסו למיבצע-
הבחירות, הקשיבו, שקלו, התווכחו.
בהעלותי לפניהם את הנימוקים שהביאו
אותי, בנציג התנועה, לחתום על
הסבם הקמת המחנה, בכפוף לאישרור
בוועידה, שמתי את הדגש על ארבע נקודות,
הנראות לי מכריעות :
• הרצון להוות בכנסת הבאה לא רק
קול מתריע, המותח ביקורת על המחדלים
והמצביע על הפיתרונות, אלא גם
כוח פוליטי, שיהא בכוחו להשפיע על
הרבב הממשלה ועל קבלת ההחלטות ה גורליות.
בתנאים מסויימים, עשוי להתהוות
בכנסת הבאה מאזו״הכוחות שיאפשר
גם לסיעה לא״גדולה, אך בעלת דרך
ברורה, להוות את לשון־המאזניים בהכרעות
לאומיות, בענייני מילחמה ושלום,
דת ומדינה, שחיתות ופער חברתי.
• הצורך לפרוץ מן הבידוד שניבפה
עלינו אחרי ניצחוננו ההתחלתי ב65-׳,
ושממנו לא הצלחנו לצאת. העובדה שבבל
מערבות-הבחירות קיבלה תנועתנו כ־10/0
של הקולות הפכה תופעת-קבע. גם התנועות
האחרות, שהצטרפו למחנה, נמצאו
במצב דומה. רק בכוחות משותפים ניתן
יהיה לפרוץ אל הציבור הרחב.
9השאיפה למנוע איבוד קולות. בבחירות
האחרונות איבד מחנה־השלום
לפחות שני מנדאטים, ביגלל אובדן קולות
הרשימות שלא עברו את אחוז־החסימה,
או שעודפיהם לא נשקלו ביגלל
חוק באדר״עופר. הפחד מפני הפסד זה
עמד לגרום לבך שרבבות בוחרים, שיבלו
להצביע בעד מחנה״השלום, היו נותנים
את קולותיהם לרשימות אחרות, הרחוקות
מהם.
• הדרישה הכללית, שבאה לידי ביטוי
בבל חוגי-הבית, לאיחוד כוחות השלום
והשינוי. דוברי בל התנועות המשתתפות
במחנה נשאלו, בבל אסיפה ובבל
מתאחדים ״ 1
חוג״הבית :״מדוע אינכם
לא היתה לכך תשובה משכנעת. ביגלל
אי־האיחוד היו כל מרביבי״המחנה עלולים
להפסיד אלפי קולות, כתגובת״מחאה
צודקת של אוהדיהם על אי״האיחוד.
הצבעתי גם על העובדה שלמרות ההבדלים
האידיאולוגיים בין מוקד ותנועת
העולם הזה, הסוציאליסטים העצמאיים
וחפנתרים, והאישים הבלתי״תלויים
שבאו מצדדים שונים — הרי למעשה
מאוחדים כולם בפיתרונות המעשיים לבעיות
החשובות. ולראייה: בארבע שנות
כהונתי בוועד הפועל של ההסתדרות (ובארבע
השנים הקודמות, שבהן כיהן
אלבס מסיס בתפקיד זה) לא היתה אף
פעם אחת שבה ל א הצביעו בל הגופים
האלה יחד. גם בשמונה שנות כהונתי
בכנסת לא היה כימעט מיקרה שבו
לא פעלו המרכיבים (בגילגוליהם הקודמים)
באופן מקביל.

סיפרתי בי ועדת״המצע המשותפת של
מחנה שלי, שהתחילה בפעולתה המזורזת,
גילתה מחדש עובדה זו. למרות ההבדלים
הרעיוניים והשוני במינוח וב-
סיסמות, נתגלתה זהות רבה מאד בהצעות
המעשיות, שהובאו במצעיהם של
המרכיבים השונים. בסופו של דבר, בישראל
של ,1977 ולגבי ארבע השנים
הקרובות, אין בימעט הבדל מעשי בין
ההצעות המעשיות של ליברל בעל מצפון
סוציאלי, סוציאל״דמוקרט, סוציאליסט
הומאני ופנתר שחור. רק הסיגנון שונה.

12דוברים
***נים־עשר צירים השתתפו בווי/כוח
על נושא זה 11 .דיברו בזכות
הקמת המחנה. רק אחד — הדובר הראשון
— טען נגדה.
• עמי שווארץ, כלכל ב״אל על״ :
אורי אבנרי נולד בגרמניה. לכן יש לו
טראומה של עליית הנאציזם לשילטון.
חשוב לו למנוע בכל מחיר את עליית ה ימין
הלאומני-הקנאי לשילטון בישראל.

הבנתי את השאלה. במשך שנים חיכיתי
שזה יקום !
• זהבי גולדמן, סטודנט, בן 27מ-
תל-אביב: אני רוצה להגיד מה קורה
בשטח. הסטודנטים קיבלו את האיחוד
בשימחה ובהתלהבות. העיקר הוא ה שלום,
ולמענו צריכים לאחד את בל הכוחות
שישנם. הדור העלול להיהרג במילח-
מה הבאה, אם תפרוץ, רוצה באיחוד
הזה.
• בתיה וכסלר, מתל״אביב, מדריכת
תיירים במוזיאון, בת , 66 הקשיבה שבין
הצירים: אני פאציפיסטית. אני חסה על
כל טיפה של דם. האוייב הגדול הוא ה ליכוד׳
המוביל למילחמה. מול פני הסכנה
שהליכוד יעלה לשילטון, הקמת המחנה
הזה היא חיונית !
• משה ברעמי, נציג התנועה במועצת
פועלי תל-אביב: אחרי מילחמת-חעולם
הראשונה ביקש הנשיא וודרו וילסון ש-
ארצות־חברית תצטרף לחבר״הלאומים.
הסנאט האמריקאי סיכל את תוכניתו,
ואמריקה לא הצטרפה. זוהי אחת הסיבות
לבך שפרצה מילחמת״העולם השנייה,

אירופה, התגייסתי למילחמה נגדו. לא
הייתי איש שמאלי, אבל השמאל היה
היחיד שהרים את דגל המילחמה נגד
היטלר. הצטרפתי לבריגדה הבינלאומית
בספרד. הדביקו לי תווית שמאלית. זה
לא הפריע לי. גם עכשיו, העיקר הוא
למנוע את עליית הליכוד. התווית אינה
חשובה. ייתכן שמחנה שלי לא ישיג
הישג גדול, אך ייתכן גם בי ס/ס 10 מציבור-
הבוחרים יתנו לו את קולס.
• ציון דלאל מדריך נוער, בן , 20
מרחובות: חשוב שמחנה שלי מס-
פק אלטרנטיבה סבירה לציבור ערביי״
ישראל. ערבי שאינו רוצה להצביע בעד
גרורי השילטון או בעד רק״ח, יבול להצביע
בעד מחנה־שלום זח.
יצחק ישנו, מנהל עבודה, בן
,41 מרמת״גן: אנחנו מהווים מרכיב
חשוב במחנה זה. שותפינו החדשים
הופתעו מכוחנו בשדה. אך יותר
חשוב מכוחם של כל המרכיבים הוא כוח-
המשיבה של המחנה המלוכד כלפי הציבור,
שלא היה מצביע בעד אף אחד מן
המרכיבים לחוד. זהו הסיכוי הגדול.
בתום הדיון נערכה הצבעה 103 .הצביעו
בעד הקמת המחנה 2 ,נגד 1 ,נמנע.

25 מגועמריס

קאריקטורה של זאב כ,,הארץ״
אבל אני נולדתי בארץ אחרת (רומניה),
שבה הגיע הקומוניזם לשילטון. זוהי ה טראומה
שלי. אני מתקשה להימצא במחנה
אחד עם סוציאליסטים, שלחלק
מהם יש עבר קומוניסטי.
9ד״ר ראובן קריץ, קריית-מוצקין,
סופר ומרצה בביר לסיפרות: אלה הם
נישואי־תבונה. הניסיון מוכיח, כי נישואין
באלה, שהושגו באמצעות שדכן,
מחזיקים מעמד לא פחות מנישואי-אה-
בה. לא פעם באח האהבה מעצמה, אחרי
החתונה. ואילו בנישואי-אהבה, לא פעם
פגה האהבה במהרה.
• מרדכי מילר, מחנך: בבר עברנו
את שלב החתונה. נולד ילד, ואי״אפשר
לדחוף אותו בחזרה (צחוק כללי).
• יוסי אמיתי, חבר קיבוץ גבולות
בנגב, מיזרחן: צריכים לדעת מהו שם
המישחק. הנושא הקוגע הוא השלום.
למען חשלום צריכים להתלכד ולפעול בכוחות
משותפים, למרות בל ההבדלים
בתחומים האחרים. האיחוד קם באיחור
של ארבע שנים, ובוודאי באיחור של
חודשיים.
• אבי אורן, עורך־דין, פתח־תיקווה :
באשר שאלה אותי אורית שוחט (מרכזת
מטה״חבחירות) ,למחרת ליל ההסכם,
אם אני בעד או נגד — אני ביכלל לא

על עשרות מיליוני הרוגיה. אל נהיה
אנחנו במצב של הסנאט האמריקאי, ואל
נסרב להצטרף למחנה הדרוש למניעת
מילחמה !
• שלום זמיר, מכפר אמירים בגליל
העליון: אני מברך על האיחוד, ואני
קורא להמשיך במאמצים להרחבתו ולצירוף
בל חוג וכל אדם המובנים לבך !
9עימנואל יגול, איש קרית ביאליק,
מנהל חשבונות בן : 98 אני מרא שוני
תנועת העולם תזה. אבל לולא
קם האיחוד, לא הייתי יבול להצביע בעד
רשימת התנועה. הייתי חושש שמא קולי
יילד לאיבוד, ויהפוך לקול לליכוד. חייתי
חושש שמא מנחם בגין יעלה לשילטון
ביגלל איבוד קולי. בסיוטי״הלילה שלי
אני מקבל פריחה על בל הגוף, כשאני
חושב על ממשלה בראשות בגין. אולי
הייתי לוקח גלולה נגד גועל״נפש ומצביע
בעד המערך.
• שמואל סגל, עורך־דין, תל״אביב :
מעולם לא ראינו קדושה במיסגרת תנועתנו.
היא נועדה מלכתחילה להיות תנועה
פלורליסטית, שבה יש מקום לגוונים
רבים. לולא קם האיחוד, לא הייתי יכול
להצביע בעד רשימתנו בבחירות אלה.
גם אני הייתי חושש שמא קולי יאבד,
ובכך הייתי עוזר לעליית הליכוד. לפני
ארבעים שנה, באשר איים חפאשיזם על

גם בחירת המועמדים של התנועה, שיצורפו
לרשימת״המועמדים הכללית של
מחנה שלי, לא עוררה את הסערות המקובלות
במיפלגות הישראליות הרגילות.
לצערי הציג רק איש אחד את מועמדותו
למקום הראשון. הוא נבחר פה־אחד.
מכיוון שאני שונא הצבעות פה־אחד,
הצטערתי על כך — למרות שמועמד זה
הייתי אני.
על המקום השני התחרו שני עורכי־דין
— עורך־הדין אמנון זיכרוני ועורך-
הדין שימחה ניר, שניהל בשעתו מאבק
סוער בלישבת עורבי״הדין. זיכרוני נבחר
ברוב גדול, כאשר רק אחד מצביע נגדו.
לאחר־מכן נבחרו 23 מועמדים נוספים.
הם לא יהיו במקומות ריאליים, אך בעצם
התייצבותם ברשימה באו להביע
תמיכה בה. זהו מיגוון רחב מאד — החל
במנהל״בנק ובלה בפועל־בניין, החל בסטודנטית
לאמנות וכלה במחנכת. הרשימה
כוללת גם שלושה ערבים, שלושתם
בני״בפרים.
אולם שום ועידה של תנועתנו אינה
יבולה להסתפק בעניינים אירגוניים,
חשובים בבל שיהיו. חלק חשוב של הוועידה
הוקדש לדיון במגעים הישראליים-
פלסטיניים, ובמשמעות ההחלטות של ה מועצה
הלאומית הפלסטינית האחרונה
בקאהיר. את הדיון הינחה יוסי אמיתי,
שהוכיח בניתוח מיקצועי כי ההחלטות
מהוות צעד משמעותי קדימה, בדרך אל
ההידברות והשלום, אף שצעד זה לא
הרחיק לבת במידה הרצוייה. בעיקר הצביע
אמיתי על ארבעה הישגים של המתונים
באש״ף :
9הוחלגט ללכת לז׳נבה.
• הוחלט להקים ״מדינה פלסטינית
לאומית״ בחלק מן הארץ.
• ניתן ליאסר עראפאת ייפוי״כוח
לפעול למען מטרות אלה, מבלי שיזדקק
לאישור נוסף מטעם המועצה.
• במהלך הוועידה הוזכרו בפה מלא
המגעים בין אש״ף ובין ״המועצה ה ישראלית
למען שלום ישראלי-פלסטיני״,
וניתן אישור־בדיעבד למגעים אלה, שהוכחשו
עד כה.
את דבריו סיים אמיתי בפסוק, שיכול
היה לשמש סיסמה לוועידה כולה. היה
זה פסוק מספר בראשית, פרק ח׳ ,פסוק

״וישלח (נוח) את היונה מאיתו, לראות
הקלו המים מעל פני האדמה...״
והנמשל: אנחנו היונה המסיירת בשטח,
כדי לראות אם ירדו פני השינאה
במרחב, ואם הגיעה העת לשלום וליצי-

אורי אבנרי

במדינה
(המשך מעמוד )26
רון, כשהמועמדים מחזרים ללא לאות
אחר קולותיהם של חברי המרכז.
שלושה חברי־כנסת, מוותיקי תנועת
החרות — חיים לנדאו, יוחנן באדר ובן־
ציון יקשת — הודיעו מראש כי הם פורשים
מן המירוץ לכנסת ומפנים את מקומותיהם.
הכיסאות שהתפנו והבחירה החשאית הישי רה
החריפו את המאבק, שעלה לעיתים
לטונים גבוהים. באחד המיקרים טען מוע מד
הצעירים, עורך-הדין רוני מילוא, כי
ארבעה מחברי המרכז כלל אינם חברי
תנועת החרות, וכי הם הושתלו בוועידה
על-ידי מועמד שקנה את קולותיהם.
חיסול חשבונות. ההצבעות נערכו
ללא נאומים מייותרים וללא -טכסים מהודרים,
כנראה בשל היעדרו של המנהיג
הניצחי, מנחם בגין, שהיה מאושפז בבית־החולים
במיצוות רופאיו. בסיבוב הראשון
נערכה בחירת ראש התנועה, והיעדרותו
של בגין לא הפריעה לבחירתדמחדש,
כימעט פה־אחד. בסיבוב זה הפתיע מועמד
אלמוני, בנימין שופט, שקיבל קול אחד
שבחד בו כמועמד לראשות התנועה —

טעוות אופטית

השופט הגפיר לשעבר
לא הצטרף! למחנה
הפרקליט בתנועתם החדשה
ביום בו נודעו תוצאות הבחירות ה פנימיות
בתנועה הדמוקרטית לשינוי,
שנועדו לקבוע את סדר מועמדי המיפ־לגה
ברשימתה לכנסת, יצאו פעילי המרכז
החופשי בד״ש מעורם.
הם היו הראשונים שהצביעו על הי שגם
הגדול, כשהצליחו להעביר שלושה
מאנשיהם כמועמדים בעשיריה הראשונה
של מועמדי המיפלגה לכנסת .״בעצם
העברנו שלושה וחצי,״ טענו.
החצי הנוסף אמור היה להיות הד״ר
בנימין הלוי, שופט בית־המישפט העליון
לשעבר, מי שכיהן בכנסת השמינית כח״כ
הליכוד, לפני שפרש והקים סיעה עצ מאית.
מנטייה
לראות בהלוי — מי שכיהן כ שופט
מחוזי במישפט שזכה לכינוי ״מיש-

תעש״ן־הגיינס הישואל׳ גיאו 1ג ו״נסוו
השבועון הגרמני.,שטון״ כנוני שהוציא
מיליוני ם מרוזן ג ר מני בתירוץ של

^ ם יחליט המולטי־מיליונר הישראלי
שמואל (סמי) פלאטו(שרון) — המבוקש
על־ידי מישטרת צרפת בעבירות של
מידמה והונאה — לחזור בו מכוונתו
לרוץ ברשימת־יחיד לכנסת ולהציג רשימה
רחבה יותר׳ לא תהיה זיו בעייה עבורו
לבחור את מיספר שביים ברשימתו.
המועמד האידיאלי התגלה השבוע ב דמותו
של התעשיין הישראלי גאורג ורדי
(וינטנר) .58 ,וינטנר כסוף־השיער, בעל
הגיזרה הדקה, הלבוש תמיד בחליפות תפורות
היטב של חייטי־עילית, אולי אינו
מנהל עסקים חובקי-עולם כמו סמי פלא-

טו. הוא אינו רודף פירסומת כמוהו וגם
לא נדחק כדי להתחכך בצילומים עם גדולי
המדינה. אבל לפחות בשני דברים יכול
גאורג וינטנר להתמודד עם פלאטו: ב-
רמת־החיים שהוא מנהל בישראל ובגודל
הסכומים שעבור עשייתם במירמה הוא
מבוקש מזה כשמונה שנים על־ידי מיש-
טרת גרמניה המערבית.
מזה שמונה שבים הפך וינטנר, יליד
הונגריה, לאחת הדמויות המוכרות ביותר
בחוגי אצולת-הכסף הישראלית. הוא הגיע
לארץ כעולה־חדש מגרמניה כשברשותו
רכוש עתק שנאמד אותה תקופה בתשעה

ד״שאי הלוי
לא ימני
זאת, למרות •שכלל לא נכלל בין המועמדים
לכנסת. בהצלחה מוזרה לא פחות זכה אחד
הצעירים, מיכאל קליינד, שקיבל את קולותיהם
של שלושה אוהדים ״*שרופים״
אלמוניים, שהציעוהו כראש תנועת החרות.
תוצאות הבחירות, בהן נבחרו 35 מוע מדי
המיפלגה* לרשימת הליכוד לכנסת
היו אומנם חשאיות, אבל התפלגות הקו לות
ביניהם הצביעה מה עומד להתחולל
השבוע, כאשר ייערך הסיבוב השני של
הבחירות שיקבע את דירוג המועמדים ב רשימה.
הסתבר
קודם כל שהמנגנון והח״כים
הנוכחים של המיפלגה לא הצליחו להשתלט
ולקבוע את הנבחרים. הבחירות היו מפ תיעות
מבחינת שיקול הדעת של הבוחרים,
שהעדיפו חיילים אלמונים שאינם שייכים
לקליקות וקבוצות לחץ.
מבחינת שיעור התמיכה התפלגו הקולות
בצמרת לפי הדירוג הבא: עזר וייצ־מן,
פרופסור משה ארנם, יצחק שמיר,
דוד לוי, גאולה כהן, מוטקה ציפורי ומשה
קצב, ראש מועצת קריית־מלאכי.
מועמדים עצמאיים, שלא ניהלו כמעט
תעמולה, כמו הפרופסורים יוסף רום, ראו בן
ירון, או עורך־הדין נחשון, שניהל את
תעמולת הבחירות שלו בכתב, בעזרת בנו
ובתו, נכללו במפתיע ברשימה.
לעומת זאת נכשלו לחלוטין ח״כ יוסף
קרמרמן שלא נכלל כלל בין 35 הנב חרים׳
וכמה מתמודדים אחרים שנכללו
בין ה־ 35 בשיעור תמיכה נמוך במפתיע :
סגן ראש עיריית ת״א יגאל גריפל, חיים
קורפו מירושלים, או חנניה גיבשטיין, ראש
עיריית ראשון־לציון.
אם לא תחול התארגנות של הרגע ה אחרון
של המנגנון וקבוצות הלחץ, עשוי
הסיבוב השני של הבחירות להפתיע. נצי גות
חרות בכנסת התשיעית עשוייח להכיל
יותר פנים חדשות מכל מיפלגה אחרת.

פט קסטנר,״ בו החל שמואל תמיר את
הקאריירה הציבורית שלו כפרקליט־פו־ליטי
— כמי שמשתייך למחנה תמיר,
היתד. טבעית ומובנת. שכן גם תמיר
ואנשיו וגם הלוי הגיעו לד״ש מהליכוד.
ייתכן ועובדה זו היא שגרמה למצבי עים
רבים מתומכי המרכז החופשי לת מוך
גם בהלוי ברשימת מומלציהם. אם
אומנם עשו זאת, היה זה מקח טעות* .
שכן הלוי לא רק שאינו משתייך איר-
גונית או רעיונית למחנה תמיר ולא כרת
עימו כל ברית, אלא שעמדותיו הפוליטיות
גם שונות בתכלית.
הצבעה עם המערך. מאז פרש מ שורות
הליכוד, ועוד קודם לכן, ביצע
הלוי תפנית חדה ממחנה הימין.
הדבר בא לידי ביטוי קיצוני כאשר
בהצבעת־האמון לממשלה בפרשת בואם
של מטוסי ד.אפ־ ,15 שהביאה בסופו של
דבר להתפטרות הממשלה, הצביע הלוי,
כח״כ בלתי תלוי, עם סיעת המערך. זאת
בשעה שאפילו סיעות השמאל בכנסת
הצביעו אי־אמון לממשלה כדי להפילה.
גם כאשר נקרא אל הנשיא, במיסגרת
ההתייעצויות על מי להטיל את הרכבת
הממשלה החדשה, בעיקבות התפטרות
ממשלת־רבץ, היה זה הלוי שיעץ לפרופסור
אפרים קציר שלא להיענות להצעת
הליכוד ולהטיל את התפקיד על בגין.
עמדתו זו של הלוי, שהתנגד לצעד הפגנתי
שנועד לערב את הנשיא במישחק
המיפלגות, זכתה לתהודה והערכה בשל
חיותו מישפטן בכיר.
ההנחה כי בשל מוצאו הפוליטי, עשוי
הלוי להיות בין תומכי הקואליציה עם
הליכוד אחרי הבחירות, אין לה על מה
להתבסם. בניגוד לכל הפרשנויות וההער כות,
מוסיף חליי לשמור על עמדה עצ מאית,
הרחוקה מעמדות מחנה הימין הניצי.

* רק לכ־ 22 מהם סיכויים ריאלים לכהן
בכנסת התשיעית.

* גס העולם הזה נכשל בטעות זו בגיליון
הקודם, בעת שזיהה בטעות את
הלוי עם אנשי תטיר והמרכז החופשי.

גאורג וינטנר (במרכז, בשיער־שיבה)
1 1 1 במתפרה התל־אביבית שלו עם עובדיו.

1 1 / 1 1 - 1 7 1 -1יי # 1 1
וינטנר הקים, מייד עם הגיעו לישראל, מיפעל־טכסטיל, שבו השקיע חלק מהמיליונים שהצליח
להוציא במירמה בגרמניה. לטענת שטרן, מבוקש עתה וינטנר ע״י מישטרות אירופה.

(ורדי) מואשם עדי ך
נ׳ ד גוז ע ש רו ת
קגה בנאצי!״1

מיליון מארקים גרמניים ( 36 מיליון ל״י
בשער החליפין הנוכחי).
עם סכום כזה בידיו התקבל וינטנר
בברכה במדינה הצמאה למשקיעים ולמט־בע-זר.
מה עוד שהוא התגלה כעולה נדיב
מאד. זמן קצר אחרי בואו לארץ הוא תרם
סכום בסדר גודל של מיליון ל״י לערך
לקרן הפנאטומים שנערכה אז במדינה.
אחרי תרומה כזאת לא נמצא במדינה מי
שיתחשב במייוחד בעובדה שוינטנר הוא
עבריין נמלט מגרמניה (עימה אין ליש ראל
הסכם הסגרה) ,המבוקש על-ידי ה־מישטרה
הגרמנית ועוד כמה מישטרות
אירופאיות על מעשי הונאה ונובלות בסדר
גודל של עשרות מיליוני ל״י.
וינטנד הפך במולדתו החדשה למש קיע׳
תעשיין ואיש־עסקים חרוץ. את הכסף
שהביא עימו השקיע ברכישת ובהקמת
מיפעל טקסטיל. במרוצת השנים הוא עבר
גם לעסקי האופנה. הוא הקים את מיפעל
האופנה ריג׳נט, ניהל מתפרה גדולה לייצור
בגדי ג׳ינם במרכז רחוב דיזנגוף בתל-
אביב, החל לייצא בגדים מתוצרת מפעליו
לאירופה ולארצות־הברית.
לוינטנר, אוהב הבילויים והנערות ה-
יפות^יש מקום כבוד ליד אחד השולחנות
של בית־הקפה חול בתל־אביב, שם הוא
נוהג לשבת. כשאינו נראה שם, הוא מבלה
על פי רוב בווילה שלו בקירבת חוף־הים
בהרצליה־פיתוה.
בכתבת-ענק שפירסם שבועון שטרן ב
.הסתרקו
מכאן!

צעק גאורג וינטנר לעבר
כתב וצלם העולם הזה,
שביקשו לשמוע את תגובתו על ההאשמות שהועלו נגדו בגרמניה.

וווו הנשדד

הרוזן רודולף פון־שיינבורן, שהצליח תוך שנים ספורות
לחסל רכוש שצברה שושלת הנזישפחה האצילית
במשך 700 שנה. עור לפני עשר שנים הוא היה בעל רכוש של 400 מיליון ל״י! ,עתה
הוא שקוע בחובות של 150 מיליון ל״י, לא במעט בעזרת מעשי־הנוכלות של גאורג וינטנר.
גיליונו האחרון, חושף השבועון את
פרשת בריחתו של וינטנר לישראל לפני
שמונה שנים, מגולל מחדש את סיפור
מעשי הנוכלות שלו, אותן הוא מגדיר
כאחת מפרשיות ההונאה הגדולות ביותר
בהיסטוריה. סיפור תעלולי המירמה של
ויגטנר מאפיל לא רק על מעשי־הנוכלות
המייוחסים בצרפת לסמי פלאטו. אפילו
עלילת סרט־נוכלים כמו העוקץ מחווירה
לעומתו.
גאורג וינטנר נולד בבודפסט ב־.1919
מי שהתגלה, לדברי השטרן הגרמני, כ-
״אחד הרמאים המתוחכמים ביותר בעולם״,

שהצליח לרמות תריסרים מגדולי עשירי
גרמניה המערבית, גדל בשוק-הפישפשים
של בודפסט כבנו של רוכל ״שלא היה
מסוגל להחזיק כראוי במזלג ולא יכול
היה להבדיל בין פילה־מיניון ואנטריקוט
מפני שמימיו לא. אכל לא את זה ולא
את זה.״
אחרי מילחמת־העולם השנייה עבד
גאורג וינטנר, שנמלט מהונגריה לגרמניה,
בבית־חרושת ליציקת ברזל. במהלך עבו דתו
זו הוא ניכווה קשות בידו, אושפז
בבית־חולים, נדר שם נדר להפוך לסוחר
הממולח ביותר בעולם.

התמונה צולמה במתפרה של וינטנר ברחוב דיזנגוף בתל־אביב,
משם מייצא מיפעלו אופנת ביגדי־ג׳ינס לאירופה ולארצות־הברית.
וינטנר עצמו מנהל בישראל חיי־מותרות, חולם על חזרה לגרמניה.

נות. באותה שיטה בה הפיץ את השטיחים
כשיצא מבית החולים החל גאורג, שהיה
הזולים כשטיחי־אמנות יקרים, כן מכר את
מוכר אז בכינוי ״גאורג הזרוק״ ,במסחר
הציורים. היה לו זייפן גאוני שנהג להע־ ,
של שעונים זולים. הוא היה מסתובב באת־תיק
ציורי ציירים גדולי־שם. לאלה היה
רי-הבנייה בימי תשלומי המשכורות, עובד
וינטנר מצרף חוות־דעת כוזבות של מ1מ־על
הפועלים ומוכר להם ב־ 30 מארק שעו חים־כביכול,
שאישרו כי הציורים הם ציו נים
שהרווח הנקי שלו עליהם היה 10
רים מקוריים של אמנים מדורות קודמים.
מארק.
הציורים, שהוצגו בדרך כלל כחלק מ־תוך
חודשים ספורים הוא הצליח לצ אוספיהם
של אצילים הונגריים שהוברחו
בור בדרך זו סכום של כ־ 200 אלף ל״י.
מהמישטר הקומוניסטי, הוצעו למכירה ב אז
הוא עבר לעסקי השטיחים. כתוצאה
מחירי הזדמנות. וינטנר לא התעסק עם
מכך השתנה גם חוג לקוחותיו. במקום פו ציירים
ברמה פחותה מזו של רמבראנדט.
עלי בניין, היו אלה מעתה מנהלי חברות
חוות־הדעת שבידיו שהעידו על מקוריותם
ועשירים שהתגוררו בווילות בשכונות-
של הציורים היו בין השאר של פרופסור
פאר.
אמיתי לאמנות, שהיה כבר סנילי ועיוור
בעזרת הקסם האישי, כושר השיכנוע
למחצה. האחרות נכתבו בידי חשמלאי
הפאנטסטי שלו והכרת האופי האנושי,
צ׳כי שהבין בציור כפי שרמבראנדט הבין
ראה וינטנר ברכה בעמלו. תוך כמה שנים
בחשמל.
הוא הרחיב את עסקי השטיחים שלו עד
הקונים, אותם כינה וינטנר בלעג ב שניהל
אימפריה קטנה 60 .סוכנים עבדו
תואר ״פראייערים״ נלכדו ברשתו של
למענו כשהם חורשים את גרמניה במיני וינטנר
לא משום שחפצו בחפצי־האמנות
בוסים עמוסי שטיחים. כמעט כולם היו
לעצמם, אלא משום שוינטנר שיכנע אותם
חוזרים על אותו טריק עצמו בעת מכירת
שהם יכולים להתעשר מרכישת הציורים
השטיחים. הם היו מציגים אותם כרכוש
הנדירים שבידיו. הוא לא היסס לייחס
מישפחתי של מישפחות-אצולה הונגריות,
את הציורים שהציע למכירה לגדולי ה שירדו
מנכסיהן ונאלצות למכור את השטיציירים
בהיסטוריה. לטענת השטון, נהנה
חים היקרים במחירים שמתחת לשוויין כדי
וינטנר לא רק מהמיליונים שזרמו לכי להתקיים.
הגרמנים בלעו את הלוקשים ועד
סיו בדרך זו אלא גם מהעובדה ״שהצ שהסתבר
להם שנפלו קורבן לנוכלים, היה
ליח לגבות שילומים פרטיים ומכך שכ כבר
מאוחר.
יהודי הצליח לרמות עוד נאצי מטומטם
נאצים

״לרמו
אחד.״
בדרך זו הגיע וינטנר גם לעיסקת המ
טו מ ט מי ם״ 1
רמאות הגדולה ביותר שביצע. הוא הצ ליח
להפיל בפח את הרוזן רודולף שייני
ך * סוכנים ־הנוסעים היו נעלמים
בורן, נצר למשפחת אצולה גרמנית, ש ׳1
1מבלי להשאיר כתובת. רוב המרומים אילן היוחסין שלה מתמשך על פני 700
שנה. זוהי משפחה שהצמיחה לגרמניה
התביישו להתלונן במישטרה כדי לא לגלות
נסיכים, בישופים וסגני ראש־ממשלה.
בפומבי את טיפשותם.
כאשר הכיר רודולף שיינבורן את וינט־על
כושרו המסחרי של וינטנר באותם
ימים מעיד הסיפור הבא: באחד הימים
נר הוא היה בעל נכסים ורכוש שנאמדו
הוא נזקק לאישפוז בבית־חולים לצורך ניבסכום
של כ־ 400 מיליון ל״י וכללו, בין
תוח תוספתן. אלא שוינטנר לא היה מוכן
השאר: טירות, יערות, אדמות, בתי-מלון,
שיכונים, קולנוע דרייב־אין ומרכזים מס לבזבז
את הזמן. הוא פירסם מודעה בעיחריים
חדישים. אבל בעזרת וינטנר הצ תונים
בה הוצעו למכירה ״שטיחים טובים
בהזדמנות, במחיר מוזל, מסיבות ליח הרוזן שיינבורן לבזבז תוך שנים ספו רות
מה שצברו אבותיו ב־ססד שנה.
מחלה.״
לא רק זאת, אלא שאחרי שנפל ברשתו
בשעות הביקור בביודחולים הוא היה
פורש בפני הקונים שהתעניינו ברכישת של ויינטנר ותלמידיו, שהמשיכו למצוץ
את רכוש הרוזן גם אחרי בריחתו של
שטיחים בהזדמנות, את השטיחים שהוס וינטנר
לישראל — שקע הרוזן בחובות
תרו מתחת למיטתו. הקונים, שראו את
בסכום של כ־ 200 מיליון ל״י, נאלץ למ וינטנר
מתפתל ביסוריו, מיהרו לרכוש את
כור את כל רכושו ועדיין הוא חייב סכום
השטיחים מחשש שיתפגר תוך כדי העיס־של
150 מיליון ל״י עד עצם היום הזה.
קר, והם יחמיצו את ההזדמנות לרכוש
מציאות ולהתעשר.
את התשלום האחרון לפרקליטו, שלח בכככל
שגדלה הצלחתו של וינטנר, כן
בשים חיות.
גם גדל תיאבונו.
כשהכיר וינטנר את שיינבורן הוא עמד
מעסקי השטיחים הוא עבר לעסקי ד,אמ
(המשך בעמוד )37

רות, שהיו לבושות בהידור, באה ליז בחול!
התלהב מליזה ואמר :״אני לא מבין למה

אביבה פיפקו, אשתו של
ה 1ד 1י | 1 ,ן 1• 111
האדריכל אילן פיפקו ואחת
11 1 1 11111
הדמויות המקשטות כל אירוע חברתי בעיר, בלטה כתמיד
בלבושה המייוחד ובטוב־טעמה בין כל היפים והיפות.

העיתונאית

קולט בלישר, עורכת
לאור בישראל! היא
מקשטות אירועים חברתיים. קולט היא ידידתה
את המועדון החדש תיכננה פרדריקה יחד עם

העיתון הצרפתי היוצא
אחת הנשים היפות ההאישית
של פרדריקה.
בעלה הארכיטקט, דב.

פו תחת סוגר ת, סוגרת פו תחת. מלכת
חיי־הליל ההאחתו הי חיד ה שקמה
לעם ישראל ב אלפיי ם השנים ה א חרו נות,
פרדריק ה סגל, מ ש חק ת או ת ה בשנה
ה א חרונ ה. תמיד בהידור ופאר, תמיד
תוך פ תי ח ה חגיגית.

ריץ-ר ¥פרדי
של־סרט־אחד, אתי
״ 111111
אולמן, שכיכבה ב־
1 1 * 1 - 111
המטרה טיראן ומאז הספיקה להתחתן,
להתגרש וללדת בת, שהיא כיוס בת שש,

יפות •יפות

שלא נם ליחן הן, מימין לשמאל: מלכה
רוזנשטיין, יונה לחוביץ /אשת
האדריכל פרנקל ובתה שלומית שנישאה, לדאבון ליבם של זאבי
תל־אביב לסטודנט לרפואה לפני חודש. הפתיחה של פרדי היחה

של אדיהפרופם ור

| אריה זקס, באה באופן מייוחד מירושלים,
| כדי לחוג עם התל־אביביס את לפתיחה.

^ ומה שפרדי, הג׳ינג׳ית הסוערת,
1אינה יודעת לאות. אחרי שפתחה
׳וסגרה את ג׳קי, פתחה וסגרה שוב את ג׳קי.
אחר־כך פתחה שוב את מועדון ,77 אבל
רק בשביל מסיבת סילווסטר וכדי לא
לשבור את המסורת. ובשבוע שעבר, בשעה
טובה ומוצלחת, פתחה שוב, במועדון 77
הישן והטוב, את פרדריקה, עם התיכנון
שלה ושל בעלה, דב. בקטיפה אדומה ומנו*
רות שנדלייה, ומראות שצייר עבורה האדריכל
צבי זילברשטיין.
-ומי שלא. היה בפתיחה של פרדי ביום

משופעת בנשים יפות ואלגנטיות, שטרחו לבקר במספרה
את המלתחה שלהן לכבוד האירוע. כל פתיחה של
בבחינת חגיגה לחוג הנוצץ של תל־אביב, הנפגש
שוב ושוב ודומה שאינו מתעייף לעולם. צילם: פטר פ;

החמישי האחרון לא נימנה עם חוג האנשים
היפים של תל-אביב. וזוהי עובדה שדב
ופרדי סגל קבעו כאשד פתחו, לפני יותר
מ* 10 שנים את הדיסקוטק הראשון בעיר.
הזמנות נשלחו למתי-מעט נבחרים, כי
דב ופרדי הם אנשים הבוחרים בקפדנות
רבה את החברה שאיתר, הם רוצים לבלות
במועדון שלהם. וכך אפשר היה לראות
גם הפעם אותם היהלומנים, דיפלומטים,
עיתונאים, נשות־חברה, אנשי-עסקים ומעט
אמנים שניראו כבר בכל הפתיחות והסגירות
הרבות של פרדי ודב.

היתה שם, זוהרת ובולטת במייוחד,
ברברה טאופר, נספחת־העיתונות של שג רירות
אוסטריה בישראל. היו שם, בעצם,
נספחי־עיתונות נוספים, אך מי שם לב
אליהם כשברברה בסביבה. היתד, יונה
לחוביץ׳ ,שהיא אחת היפות הקבועות
והידועות של העיר מאז ומעולם. והיו גם
מלכהל׳ה רוזנשטיין, ואשת הארכיטקט תמר
ישר, והגרפיקאית אביבה פיסקו, כולן יפות
עם דיפלומות. והיתה, כמובן, הפסלת אילנה
גור עם כל ד,זהבים והרעש והצילצולים,
וכדי שד,בוהמה לא תרגיש מקופחת הזמינו

בפעם חמ —יו ודע־ כמה :
פרדריקה סגל פתחה, י
מועדון מפואר חדש י

ודה של הסופר דן בן־אמוץ, היתה אח
בפתיחה של פרדריקה. בניגוד לנשי
ז־טריקו ובנוכנסי־ג׳ינס. איש־הפירסוס
ווקא דן תופס תמיד את הילדות הב

0 1 1 7 1ץ | ייח 1ן| 1״ 1י 1ך| ךיו של ישראל, הארכיטקטית פרדריקה סגל, הפכה
11 1 1עם השנים מוסד ממש .״היא פתחה וסגרה מו11

עדונים אין־ספור יחד עם בעלה, הארכיטקט דב סגל, והביאה לישראל לראשונה את
הדיסקוטק ומאוחר יותר את הפאב. פרדי היא משוגעת לחיי־לילה, ואינה יודעת לאות.

! 1 *1171חהו 1 1ח 1 1הזמר־מלחין שמוליק קראום, כפי שמעידה עליו
כרזת־פירסומת מסויימת. שמוליק היה נציג הבוהמה
# 1 ^ 1111 1111 1 111111ן
פתיחת המועדון של פרדריקה, סיפר כי הוא־עצמו עומד לפתוח בקרוב מועדון, בטיילת של
ל־אביב. בתמונה הוא מגיש אש לעיתונאית תמר מרח, ומציצה עליהם תמר ישר, אשת האדריכל.

ית של שגרירות אוסטריה בישראל,
1היתה הרוח החיה בפתיחה של
ן ברה בישראל, ומוזמנת כימעט לכל
^א שתו של השחקן שייקה אופיר.

גם את שמוליק קראום ואת דן בן־אמוץ,
שבאו בג׳ינס.
מקומו של הבמאי ־שבאופנה, מנחם גולן,
לא נפקד, והוא הגיע עם אשתו רחל.
למחרת חגגו השניים את חתונת־הנם ף
שלהם. גם לזמרים היה ייצוג. היה שם
צביקה פיק, שבא עם אשתו מידית שמ אור
החתיכה. כן גם עיתונאי-צמרת גילו

1111 0 (11||( 7| | 1 1י׳ עלמה, אשתו של שייקח בן־פורת,
1 1 1 1 1 1 1111 1111111 היתה גס היא אורחת בפתיחת מו־עדתה
של פרדריקה, עלמה ובעלה מייודדים מאד עם רב ופרדי
סגל, ועלמה סיפרה, כי השאתפה בכל הפתיחות והסגירות של פרדי

נוכחות חובה. עובדה, אורי דן, שנעלם
בזמן האחרון, התגלה דווקא אצל פרדדיקה.
גם שייקר בן־פורת היה שם, עם אשתו
עלמה.
ואילו את הנשים בעולם־העיתונות־הצמרת
ייצגה בכבוד תמר מרה.
.נכון שכל מי שהיה אצל פרדריקה היה
גם בפרמיירה החגיגית ישל מיבצע יונתן,
אבל לא היתר. זו הפעם הראשונה שפרד-
ריקה ודב סגל גילו לתל־אביב כמה העולם
קטן.

״התפוזים ]וקנים
נמו ה מדינה!־־
הטיחה ונקות־בית.
״אחו׳ 28 שנים
בנמל,
4200 די בווטו
לחודש מטיח זאב
ש ני טופל ו(מימין)

1ז*ו\\1זן\31\>\ 1ן ׳0
ף חידת דזשוטרים ניצבה הכן בצומת
תל־ברוך, ביציאה הצפונית מתל-אביב.
בצד הדרך התנהל דדשיח קולני בין קצין־
מישטרה לבין יגבר גבזדקומה, לבוש ביגדי-
עבודה מרופטים. האווירה סביבם היתד,
רוויית־מתח.
לא הרחק משם חנו משאיות אחדות,
שיא האיוולת

האוזנר יוצא מישיבת הממשלה*
להפעיל את הצבא
עונת הבחירות היא עונת השוטים.
אנשים נורמליים נאחזים, בעונה זו, רוח
שטות. במירוץ המטורף על דקות בטל וויזיה
וברדיו, על כותרות בעיתוני הערב
והבוקר, משמיעים הפוליטיקאים דיברי־הבל
בקצב גובר והולך. מה שהספיק את מול,
שוב אין די בו מחר. מי שהשמיע
בצינעה רעיון־נפל לפני שנה, צועק אותו
עתה ברמקולים מוגברים.
רעיון מסוג זה השמיע השבוע השד
גידעון האוזנר, בשיא1שביתת פועלי הנמ לים.
השביתה לא היתה פופולרית. השוב תים
הפכו אובייקט לשינאה. פרי־ההדר
היקר, שנרקב בנמלים, הפך סמל לאומי.
על רקע זה הציע השר האוזנר: להפעיל
את צבא-ההגנה־לישראל בנמלים, כדי
לשבור את השביתה.
* לידו, היועץ הנזישפטי אהרון ברק.

ההצעה הבטיחה למועמד מם׳ 1של
המיפלגה הליברלית העצמאית פירסומת
מירבית בכלי-התיקשורת. חוא רואיין,
צולם, הוקלט. מיפלגתו, העומדת** לפי
סיקרי דעת־הקהל, מול פני חורבן אפשרי,
זכתה בזריקה של עידוד.
אולם ההצעה עצמה היתד, מועמדת־סבי-
רה לכתר האיוולת של השנה.
הרעיון להשתמש בצבא כצד במאבק
מיקצועי־חברתי אינו יכול לעלות בדוחו
של אדם שהיה אף יום אחד בחייו תחת
אש יעילה, כחייל ביחידה קרבית. כי
פירושו הריסת הצבא.
צד,״ל הוא צבא עממי. צבא־הקבע ד,מיק־צועי
מהווד, רק חלק קטן ממנו. עיקר
כוחו המגוייס של צה״ל מורכב מצעירים
המגוייסים לשירות״חובה, ומחיילי-׳מילואים.
אנשים אלה באים מכל שכבות העם.
ביחידה קרבית אחת משרתים זה בצד זה
בני סביון ובני אשדוד, בני רחביה ובד
הקטמונים. במילואים נפגשים בטנק אחד
פועל־נמל ומנהל־חברה.
רעות זו, שבלעדיה אין הצבא יכול
לתפקד אף יום אחד בעיתות־רגיעה, ולא־כל-שכן
בעיתות־קרב, מבוססת על אי־המעורבות
המוחלטת של צה״ל במאבקים
פוליטיים, חברתיים ומיפלגתיים. חיסול
איימעורבות זו פירושו חיסול צה״ל כפי
שהוא, הפיכתו לגוף שונה בתכלית.
ואכן, הצבא מופעל נגד שובתים, רק
במישטרים טוטאליטריים — או במדינות
שבהן מורכב הצבא מחיילים מיקציעיים
שכירים.
כל זה ברור לכל בר־דעת. הוא ברור,
מן הסתם, גם לגידעון האוזנר — כשיש
לו זמן לחשוב.

אולם עונת הבחירות היא גם ׳עונת
חוסר־ד,מחשבה. מי שרואה לנגד עיניו
אלפי עצי־קול, שוב אינו מסוגל לראות
את היער הלאומי.

עמוסות תפוזים רקובים שריחם הבואש
עמד באוויר .״אם המשאיות לא יתפזרו,
יפזרו אותן השוטרים,״ אמר קצין־המיש-
טרה. הגבר התמיר, בעל נימת־הדיבור
התקיפה, לא ניראה נרגש במייוחד .״אם
נחליט לפזר את התפוזים בדיזנגוף, איש
לא יעמוד בדרכנו,״ אמר לקצין .״כאן הכל
הולך׳ בכוח.״
באותה שעה, בצהרי היום השני השבוע
ישבו מרבית שרי ממשלת ישראל סביב
שולחנו של ראש־הממשלה, יצחק רבץ,
בלישכתו בקרייה בתל-אביב. השרים היו
מתוחים. גם הם הבינו בוודאי, כי ״בלי
כוח כלום לא הולך במדינה. והימים ימי
קדנדבחירות, וברירה אין.
ההצגה הגדולה של השבוע, שביתת
פועלי־ד,נמלים, עמדה להשיג את מטרתה.
בתי־המישפט הושמו לצחוק. הסכמי־עבודה
נקרעו לגזרים. ההסתדרות שמה עצמה
ללעג. מי שניצח היו הפועלים הקשוחים
בנמלי ישראל. זגם הפרדסנים. הם למדו
במהירות את השיטה. הפריחו לכל עבר
איומים על כיבוש הנמלים על-ידי איכרים,
העמסת אוניות בכוח, הצפת הרחובות
הראשיים בתל־אביב ובחיפה בעשרות אלפי
ת פוזי ם מסוג שמוטי, שעקב השביתה והחום
הכבד נרקבו בבתי־ד־,אריזה ובמחסני-הנמל.
המילחמה עמדה בפתח ביום השני ב בוקר
.״מילחמת-חורמה, עד שפיכות-
דמים,״ הבטיחו שני הצדדים: פועלי-
הנמל, שהצהירו שאין להם דבר עם הפרדסנים
והמשווקים — והללו, שהצהירו
שאין להם דבר נגד תביעות פועלי־הנמלים.
במטה־החירום של הפרדסנים, במועצה-
לשיווק־פרי־הדר, בדרך חיפה בתל־אביב,
היה הכל מוכן. גם במישרדי ועדי עובדי־התיפעול
הוכנה המערכה, ותוכננו תטלגיי׳ם
(תירגולים־טאקטיים־ללא-גייסות, מונח צבאי)
.שם פחדו גם מן האפשרות של הפעלת
הצבא להעמסת האוניות בפרי היקר.
שר־האוצר, יהושע רבינוביץ, השמיע
קריאה אחרונה נגד כניעת הממשלה. אבל
שאר השרים היו קיצרי-דוח. הם השתוקקו
לשים קץ לסיכסוך הזה ולנוח. עד לסיכסוך
הבא.
כשהחל המאבק, באמצע השבוע שעבר,
נדמה. היה שהתסריט ידוע מראש לכל
השחקנים.

מלאים תיבות פרי-הדר זשקי-מלט. באחת
הפינות מתגודדים כעשרים פועלים, צוע קים,
מניפים ידיים, מסבירים זה לזה. על
״מזלג״ אחד מנמנם פועל קשיש. ממרומי
המנוף צועק המנופאי :״מה זה כאן,
איטליה?״
״לא, זה לא איטליה,״ עונה לו מישהו
מלמטה ,״הכל כרגיל, לא?״ וכולם פורצים
בצחוק אדיר. הוציאו נגדם צווי ריתוק
ומניעה ומה לא — אבל הם, פועלי־הנמל
התקיפים בדעתם והמשוכנעים בצידקתם,
החליטו להראות לכל עם ישראל ״מה
אנחנו שמים על בתי־המישפט, הממשלה,
יעקובי, דבינוביץ. וכולם.״ אפילו ידלין
הוכנס לתמונה. שלא לדבר על עובדי בנק
לאומי, השובתים. המתחרים התורניים של הם
.״לכו לראיין אותם,״ אמרו ,״הם שוכבים
ומשתזפים על חוף הים. לכולם מותר
לשבות במדינה הזאת, ולפועלי־הנמל י
אסור?״
ובכן, יש או אין שביתה ו יאיר בר־משיח
מהנהלת הנמל טוען, שלמעשה יש
שביתה ,״נגד הפועלים,״ הסביר ,״אי-
אפשר לעשות -כלום. הם עובדים לפי
הקצב שלהם.״ והקצב שלהם, כפי שגם

״במו הב טלני ם
בממ שלה! ,,
ף• וקר כנמד־חיפה, ביום השישי
^ האחרון. לאורך הרציף מיספר 3לא
נראה איש. על הספינות משתזפים בשמש
האביבית מלחים משועממים. המחסנים

פוער הנמל
בינתיים איו לנו ממה

מ וחה שר
אגדה

חוזרים לעבודה, אך עובדים רק נורמה
מינימלית. הפרי היה ממשיך להירקב. על
הממשלה היה להחליט מה לעשות הלאה.

מאחרי הכותרות, מאחרי ההתרגשות,
מאחרי גלי המחאה והזעם׳ נערך השבוע
מיבחן מעבדתי לאחד הרעיונות המהלכים
בישראל מזה שנים, והממלאים תפקיד
חשוב במערכת־הפחירות הנוכחית: בו־ררות־החובה.
בעיני
מצדדיה, בוררות־חובה היא הפתרון
לכל. בכל סינסוך יופעל בורר, בעל סמכות
שיפוטית. החלטתו תשים קץ לוויכוח.
העובדים יהיו חייבים לקבלה. אם לא
יקבלוה, יופעל נגדם החוק במלוא כוח-
המחץ שלו — שוטרים, בתי־מישפט, בתי-
סוהר.
רעיון זה לא נתקבל, לסי־שעה, בישראל.
אבל משהו הדומה לו מאד נוסה השבוע.
פועלי־הנמלים בארץ שיתקו את דרכי-
התובלה הימית. מאות אלפי תיבות פרי הדד,
אחד האוצרות היקרים ביותר של

במיבחן זה נתברר לפתע, כי בחברה
דמוקרטית אי־אפשר להכריח אדם לעבוד.
הועלו כמה הצעות נואשות. השר גידעון
האוזנר הציע להביא את צה״ל לנמלים,
להטיל עליו לעשות את העבודה ולשבור
את השביתה (ראה מיסגרת) .ניתן היה
להביא המוני עובדים לדין, על דפדת צווי-
הריתוק. ניתן היה לאסור את ראשי השובתים.
היה
ברור שכל אחד מן הצעדים האלה
אך יחמיר את המצב ויגביר את השביתה,
מבלי להציל אף תיבה אחת של פרי־הדד.

המשק הלאומי, נערמו בנמלים והיו צפויות
לריקבון. הציבור כולו פנה נגד השובתים
בזעם גובר והולך. כלי־התיקשורת נ-הלו
תעמולה קיצונית נגדם.
במצב זה הפעילה הממשלה צווי־ריתוק
נגד השובתים. הם אולצו לבוא לעבודת,
חוייבו לעבוד כבימים כתיקונם.
השובתים מילאו אחר הצווים. הם באו
לעבודה. אבל הם עבדו על־פי הנורמה
המינימלית, המהווה רק חלק מיום־עבודה
רגיל.
אילו היתה קיימת בארץ בוררות־זזובה,
והבורר היה פוסק נגד הפועלים, היה נוצר
אותו מצב עצמו. הפועלים היו אומנם

כמה מן החקלאים, שליבם נתחמץ״ ל מראה
הפרי היקר הנרקב, הציעו הצעות
מסוג אחר: לגייס אלפי חקלאים, להסתער
על הנמלים, להטיל על החקלאים להעמיס
בעצמם את התיבות ולהגן על עצמם בנשק.
הצעה זו לא היתד, מביאה להטענת הפרי,
אך היא היתה מביאה לקרבות חסרי־תקדים
ולשפיכות-דמים, כשחקלאי עומד מול פועל
ושוטר מול שניהם.
במדינה כמו ברית־המועצות או איטליה
של מוסוליני לא היתד, בעייה כזאת מתעוררת.
השובתים היו נעצרים באישודלילה,
נשלחים לסיביר או למרתפי המישטרה
החשאית. די היה בפחד עצמו כדי לדכא
את ההתמרדות. אולם במישטר דמוקרטי

הם מעידים על עצמם, הוא אישי .״שווייה*
שווייה,״ אמר פועל גברתן לחברו.
ביום השישי בבוקר עבדו בנמל־חיפה
30 צוותים. אחרי־הצהריים עבדו 11 צוותים.
אבל התפוקה — ״כמו של צוות וחצי,״
אמר בר־משיח והוסיף, כאילו כדי לנחם
את עצמו :״אבל המצב דומה בכל הנמלים.
באשדוד, באילת, ואפילו בנמל יפו הישן.״
זאב שניטרפל נראה כמו פועל-נמל
קלאסי. מבטו נוקשה, פניו צרובי־רוח. לבוש
סרבל כחול מזוהם ומדבר בטון תקיף.
ביום רגיל הוא ״מוציא את הנשמה על
העבודה הזאת,״ כדבריו .״מהיום, די!
שישלמו!״ הוא אומר, ולא מסביר מיהו
זה שאמור לשלם.
זה 27 שנים עובד זאב ( )37 ברציפי נמל
חיפה. כשהיה בן 16 עבד כסבל, אחר-כך
שירת בצבא. כיום הוא מזלגן. וזאת נחשבת
כעבודה הנוחה ביותר בנמל.
,״היום,״ הוא מספר ,״אחרי 27 שנים
בנמל- ,שמונה שעות עבודה בכל יום, גם
בשבתות, אני מקבל 4200 לירות ברוטו

בחודש. עכשיו העלו לנו את הנורמות.
פעם, אם הייתי עובר את הנורמה, היתד.
תוספת. אפשר היה לחיות כמו בן־אדם.
היום, מי יכול לעשות את הנורמה? אגשים
כאן שוברים את הגב שלהם, מי דואג
להם? בבתי־שיקום יש עשרות פועלים
שעבדו ונתנו את הנשמה שלהם בנמל,
היום הם זרוקים ולא זוכים לטיפול רפואי
הכי מינימלי. אם אני לא אדאג היום
לעתיד שלי ושל המישפחה שלי, מי ידאג
לנו אחר־כך?״
מזלגנים אחרים, צעירים ממנו, טוענים
כי משכורתם ברוטו היא כ 2600-לירות
בחודש. לדבריהם חיו קודם־לכן על הפרמ יות,
ששולמו עבור עבודה שמעל לנורמה.
היום, הם טוענים, עם העלאת הנורמה,
אי-אפשר עוד לעבור אותה.
״אז עכשיו,״ ממשיך זאב ,״אנחנו נראה
להם מה זה לעבוד לפי הנורמה שלהם,
עם הצווים שלהם. אנחנו נעבוד לפי הכוח
שלנו. לא נשבור לעצמנו את הגב. לא
נהרוס את הבריאות שלנו. נעבוד כמו

ש פי כתדם

אין כל אפשרות להכריח אדם לעבוד בעל־כורחו.

קסם־ שוו א

יותר מאי־פעם הוכח השבוע, כי הרעיון
של בודרות־חובד, הוא מיקסם־שווא. אין
בו פתרון. הוא רק יחמיר ויחריף את
הסיכסוכים.
אם כן, כיצד ניתן למנוע הידרדרות
הרת־אסון, כמו זו שאירעה השבוע בנמלים?

מבחינה זו, ניתן ללמוד הרבה מן
הסיכסוך הזה.
בין הגורמים שהביאו לשביתה היו כמה
מוקדים ממשיים :
!• הסחבת הביורוקרטית הרגילה במשק
הציבורי, אי־היכולת מצד המעביד הציבורי
לקבל החלטות, המגמה הביורוקרטית ל דחות
את הכל כל עוד ד,ך בר ניתן —
כלומר, עד לרגע אחרי שפורצת שביתה.
#הרגשת העובדים כי שכרם יורד
בהדרגה, ביגלל האעפלציה הדוהרת. אומנם,
האינפלציה פוגעת ביותר בשכבות
הנחשלות ביותר. אך דווקא העובדים
היותר־חזקים, מן הדרג העליון של ציבור
השכירים, מסוגלים להרים את נס המרד.
פועלי־ד,נמלים ניצלו את עמדת־הכוח שלהם
בצוואר־הבקבוק של המדינה, אך הם ביטאו
בעייה הקיימת אצל כל השכירים במדינה.
שעובדים במישרדים הממשלתיים. כמו כל
הבטלנים מהממשלה וההסתדרות, שיודעים
דק להופיע בטלוויזיה.״

״סוסי -עבוד ה
אנו שיים!״
ואל גלכר 35 נראה מבוגר מכפי
שנותיו, לבוש בגופיה שהיתר, פעם
לבנה, וכובע-קסקט לראשו. בנמל הוא
עובד זה - 13 שנים רצופות. הוא מתמצא
גם במיספרים, ומציג עובדות ונתונים
סטטיסטיים.
״בהתחלה היה חוזדדעבודה שנחתם ב־
,67״ אומר יואל .״עכ-שיו, יש חוזה חדש.
לפי החוזה החדש הוקטנה המשכורת שלנו
ב־ס .507 כי קודם־לכן, החלק העיקרי של
המשכורת שלנו היה מפרמיות שקיבלנו
אחרי שעברנו את הנורמה, שנקבעה בהס כם.
״למשל,
הנורמה של מוטות־ברזל היתה

ללא סידור אוטומטי וסביר, השומר על
השכר הריאלי, אי־אפשר לשמור על שקט
במשק, בכל אמצעי שהוא.
!• הידיעות על השחיתות הכללית ב-
מערכות־הצמרת של המימסד מגבירות
בעייה זו שיבעתיים. זהו תמריץ פסיכולוגי
שאין כמוהו. עובד שהיה מוכן להתאזר
בסבלנות ולהקריב קורבנות במיסגרת של
מאמץ לאומי מתוכנן, כללי וצודק, אינו
מוכן לסבול כל פגיעה בשכרו כאשר הוא
רואה לפניו שילטון מושחת, ושיכבה דקה
של פרוטקציונרים המתעשרים על חשבון
הציבור.
• היחס הציני הכללי לבחירות, הן
מצד השילטון והן מצד הציבור. העובדים
יודעים היטב, שהם יכולים להשיג לפני
הבחירות דברים שאף לא יוכלו לחלום
עליהם למחרת יום ההליכה לקלפי. הם
גם יודעים כי אחרי הבחירות תנסה הממ שלה
לסחוט בחזרה סן הציבור את כל
ההנחות שניתנו ערב הבחירות. מכאן,
המסקנה הסבירה: לסחוט עד כמה שאפשר
לפני הבחירות, כדי שיהיה ממה להחזיר
לאחר־מכן. הדפוקים האמיתיים יהיו אותם
שלא השיגו דבר לפני הבחירות, אך שיוטל
עליהם עול נוסף של מיסים ואינפלציה
אחריהן.
לכל החוליים האלה יש פיתרונות — אך
הם צריכים להיות רציניים, ולגעת בשורשי
הבעייה. שום מיקסם־שווא לא יעזור.
130 טונות. היום, הנורמה היא 230 טונות.
תאית — פעם היתה הנורמה 35 טונות,
היום הקפיצו לנו אותה ל־ 200 טונות. מי
יכול לעשות את זה? פנינו להנהלה והס ברנו
שאם נקבל כלים מתאים וציוד חדיש,
כמו שיש בכל נמל בחו״ל, נוכל לעשות
את הנורמה הזאת וגם להרוויח את הכסף
שלנו מהפרמיות בכבוד. אבל ההנהלה לא
מבינה את זה. הם יושבים מאחיי שול־חנות־כתיבה.
מי יודע מה זה להעמיס על
הגב 300 טונות תאית ביום? זה גומר את
הבנאדם לגמרי. כדי להתפרנס אנחנו מוכנים
לעשות הכל. יש שעובדים 16 שעות
ביום, עושים שש מישמרות בחודש, עובדים
בלילה. אבל כדי להבטיח קיום בכבוד
של מישפחה, עם שני ילדים, צריו לעשות
שלוש נורמות ביום. מה אנחנו, חמורים?
סוסי־עבודה אנושיים?״
תוספת־השכר שדורשים פועלי־הנמלים
תסתכם בסך של כ 600-לירות בחודש לכל
פועל. לדיברי הפועלים, לא יהיה בכך
(המשך בעמוד)37 .

הן מגרגרות גם גבויס על
המיזון ־ ומקבלות בשניר זה מדליות

המעונינות

,.תשכיבי אותה !

וי״ צועק דילברט טננבוים, מאמן־הג׳ודו של מכבי
ראשון־לציון לעבר חניכתו חיה אוסטר בת
ה־ ,19 הלומדת במכון־וינגייט. הקרבות במהלך יום התחרות היו קשוחים. שלוש מן.
המשתתפות, שתי נערות ואם צעירה, שנטלו חלק בתחרויות, נזקקו לטיפול רפואי.

* 4ירית כפיר השתטחה על המיז-
*ו רן, חסרת־אונים. מעליה התרוממה
סיגלית אייזיק, שהצליחה להשכיבה ול הכניעה
תוך שהיא מבצעת תרגיל ״גיל־גול
דרך הכתף״.
סיגלית בת ה־ ,16 תלמידת הכיתה השי שית
בבית־הספר אורט בבת־ים, קנתה את

ליבות 300 הצופים שנדחסו בשבת האח רונה
לאולם הספורט בבית־בארבור ביד-
אליהו, כדי לחזות בתחרות־ספורט יוצ־את־דופן:
אליפות־הארץ בג׳ודו לנשים
ולנערות.
סיגלית יפת־התואר, בעלת החגורה הכתומה,
הפגינה במהלך כל הקרבות שבהם
השתתפה תכסיסים מתוחבלים שלא
היו מביישים גם גץ דאי ממין זכר. מה
שהפליא את הצופים בהופעתה היה מידות
גופה. שכן, הנערה דקת־הגיזרה לעגה ל־ג׳ודאיות
כבדות ממנה, שמצאו עצמן שוב־

אייזיק בת ה־ 16 מבתים
היא אחת התגליות
של ענף הג׳ודו בישראל. בתמונה היא נראית
מתבוננת באחד הקרבות של חברותיה.

! 1שושנה אסידון בת ה־( 18 מימין) עומדת מול חיה
1111 ? 111111111
\ 1י י אוסטר מראשון־לציון. שושנה בריאת־הגוף, מהפועל
1 1 1 111111111
באר־שבע, זכתה בתחרות במישקל פתוח. בקרב־הגמר גברה שושנה על חיה. בגלל
מישקלה של שושנה — יותר מ־ 66 קילוגרמים — היא לא השתתפה בתחרות הרישמית.

1 |1 1ן| | 1סיגלית אייזיק יפודהתואר מבצעת תרגיל־חניקה על
111#1111׳ 11 #11 11 יריבתה, מירית כפיר בת ה־ .14 סיגלית, בעלת החגורה
הכתומה, קיבלה בתום יוס־התחרות חגורה צהובה, אחרי שזכתה במקום הראשון במישקל
עד 66ק״ג, באליפות־הנשים בג׳ודו שנערכה בשבח האחרונה בבית־בארבור שביד־אליהו.
בות תחתיה על המיזרן ללא יכולת לה גיב.
התחרות
נשאה אופי גברי. צעקותיהם
של הצופים, שהידהדו בחלל אולם־הספורט
צר־המידות, לא הטילו ספק בכך שקרבות
מתישים וקשוחים מתחוללים לפניהם.
אחדות מן הג׳ודאיות נזקקו גם לטיפול
רפואי. כך, למשל, באחד מקרבותיה הראשונים
של סיגלית אייזיק היא ״חנקה״ את
חנה פריש, המבוגרת ממגד, שנזקקה ל־אחר־מכן
לטיפול רפואי כדי לקום על
הרגליים.

אי מו גי ם
עםגב רי ם

סיגלית

^ מות בולטת אחת בענף הג׳ודו ה!
נשי בישראל נעדרה מתחרויות הא ליפות.
היתד. זו גיזלה רב־און בת ה־,26
בעלת חגורה ־שחורה בג׳ודו. גיזלה, סטודנטית
באוניברסיטת תל-אביב׳ טענה ש היא
חולה ומשום כך אינה יכולה להש תתף
בתחרות,
גיזלה מצליחה, בעת אימוניה, להשכיב
ולגלגל גם ג׳ודאים גברים על המיזרן.
האם חגורה שחורה של אשה שווה לחגורה
שחורה של גבר, בג׳ודוז
״הגבר הוא גבר,״ משיבה בכנות גיזלה
דקת־הגיזרה .״היתרונות של הגבר — כמו,

כוח, מישקל, וסיבולת, נותנים לו עדיפות.
לג׳ודאית־אשה קשה מאד להתח רות
עם גבר, הנושא אותה חגורה כמוה.
אם כי אני לא מוציאה מכלל אפשרות
שג׳ודאית עם טכניקה גבוהה יכולה להכ ניע
ג׳ודאי ברמה נמוכה.״
בנות שנטלו חלק באליפות סיפרו, שהן
מתאמנות בג׳ודו עם גברים, כדי לשפר את
יכולתן. סיפרה רחל רביבו ( )15 מאופקים:
״אני משתדלת להתחרות עם גברים. פעם
אחת השכבתי את אחד היריבים שלי, והוא
קצת נעלב. הוא רצה בכל מחיר שגת־מודד
שוב. התמודדתי איתו, ושברתי את
הרגל. גם זה קורה בג׳ודו. זה היה מחיר
החוצפה שלי.״

ס פו רטש מו סי ף
תי ח כו ם

** שרים ושבע נשים נטלו חלק באלי-
^ פות. הן באו מערים, קיבוצים ומושבים.
מה מניע בחורה לעסוק דווקא בספורט
הג׳ודו, שהוא גברי מובהק?
אומרת גיזלה רב־און :״הג׳ודו נותן ל-
אשה ביטחון, ביטחון־עצמי לחיזוק האי שיות
וביטחון ברחוב מפני התנפלות. הטעות
של הציבור היא, שחושבים שאלה
שעוסקות בג׳ודו הן אותן נשים חסרות-
ביטחון, או כאלה שעברו חודיה לא־נעי־מה.
זוהי טעות יסודית. הג׳ודו הוא ספורט
המפעיל את כל חלקי הגוף בצורה שווה.״
אומרת סיגלית אייזיק :״הרומן שלי עם
הג׳ודו הוא רומן מיישפחתי. מצאתי בג׳ודו
(בניגוד לדעתם של אחרים על הענף),

סיגלית מעודדת

סיגלית אייזיק בת ה־16
מעודדת מהיציע את אחת
מחברותיה המתגוששות. אחיה של סיגלית, הג׳ודאי המפורסם
מוני אייזיק, שזכה בעבר ארבע פעמים ברציפות באליפות הג׳ודו

בישראל. העידוד מהקהל עוזר מאד למתגוששים, שכן המתגושש
הנלחץ על־ידי יריבו, מתקשה להחליט איזה תכסיס להפעיל.
כיוון ששדה־הראייה שלו מוגבל. המאמנים הם ראשי המעודדים
של הג׳ודאיס בעת התחרות. צילם 1שלמה סתר |
בנות באר־שבע הן שנתנו את הטון
באליפות. בתחרות במישקל עד
52 קילוגרמים זכתה ורד בוארון מהפועל
באר־שבע, שהכניעה בתרגיל ״גילגול כתף״
את חבדתה־לאגודה, סימה רווח.
טובה דגן הקיבוצניקית נטלה את הב כורה
במישקל עד 56 קילוגרמים, כש גברה
על יעל סמג׳ה 19 הקרב בין
השתיים נערך ברמה גבוהה. בתחילת
הקרב גילתה דווקא יעל יתרון מה, כש הצליחה
להטיל את טובה אל הארץ. דק
בתכסיס ״בריח״ הצליחה טובה לבסוף
להכניע את הבאר־שבעית המוצקה.
חיה אוסטר הבלונדית זכתה בבכורה ב־מישקל
עד 61 קילוגרמים. חיה, סטודנטית
במכון וינגייס, תקבל עתה חגורה חומה,
עם ניצחונה באליפות. במישקל עד 66
קילוגרמים זכתה סיגלית אייזיק, שמנבאים
לה עתיד מזהיר בג׳ודו.
יום התחרות הסתיים בקרב מרתק ב־מישקל
פתוח, שבו גברה שושנה אסידון
הבריאה על חיה אוסטר נמוכת־הקומה.
שושנה הבאר־ישבעית, המתאמנת בעיקר
עם ג׳ודאים־גברים, זכתה בתואר הבלתי־רישמי:
אלופת המשכיבות.

הקשוח מכולם באליפות
1ך ! הקרב
!1111ר ך 71
1 .1 1111י הג׳ודו לגשיס, נערך בין טובה
באר־שבע,
דגן ( )29 מקיבוץ גונן, ל־על סמג׳ה( )19 מהפועל
טובהלהפוך את
במישקל עד 56 קילוגרמים. בתמונה מנסה

יריבתה, יעל, תוך כדי חניקה. טובה, בעלת החגורה הן זומה
בג׳ודו היא אס לילד. היא טוענת :״הגיע הזמן שננ 11 ים יתחילו
לעסוק בג׳ודו כדי להציל את גופן, במקום ללדת ילדים ולהרוס
את עצמן. זה אמצעי מצויין לשמור על גוף חטוב,״ היא מוסיפה.

סיגלית מטילה

) סיגלית אייזיק. נראית בתמונה בעת ביצוע תרגיל־הטלה,
במטרה להשכיב את יריבתה על הגב ולהשיג הכרעה.
סיגלית סיפרה שהיא מתחרה ומתאמנת עס בנים, כדי לשפר את יכולתה. מה שחביב עליה.
ביותר בענף ספורט הג׳ודו הוא דווקא האימונים שבהם מושם הדגש על יתר יופי וראווה.

•שהספורט הזד, הוא בכלל לא אלים. אני
לא זוכרת שמישהו ניסה להפר את החו קים
כשהתגושש אתי. אם הייתי עוסקת
בספורט אחר, אין לי ספק שהייתי ניתקלת
גם בתגובות לא ספורטיביות. זהו גם
ספורט עם הרבה סוגי תכסיסים ותרגילים,
שכל הזמן מוסיף לי תיחכום.״
מוני אייזיק, אחיה של סיגלית, הוא
מאמן־ג׳ודו• ,שהיה בעבר אלוף ישראל ב־ג׳ודו.
הוא אומר :״אני לא זוכר שבאו
אלי בנות ואמרו לי שהן מפחדות שגברים
יתנפלו עליהן ובגלל זה הן באות ללמוד
ג׳ודו. לא באה אלי גם שום בחורה
שעברה חווייה לא-נעימה. באות בחורות
שמגיעות למסקנה שהג׳ודו הוא גם ספורט
נשי. מה שבטוח, זה שאלה שלומדות ג׳ו־דו
מקדימות תרופה למכה. אני מניח,
שבחורה שיודעת ג׳ודו היטב, יהיה קשה
מאד לאנוס אותה.״
מוסיפה טובה דגן ( )29 מקיבוץ גונן, אם
לילד ובעלת חגורה חומה :״תחרויות די*
ג׳ודו הן יותר הוגנות מתחרויות ספורט
אחרות. בג׳ודו, דווקא ביגלל שאני נלח מת
פנים מול פנים עם היריבה שלי ואני
מכירה אותה מקרוב כל־כך, אני לא מסו גלת
להתפרץ עליה ולהפר את כללי ה־מישחק.
אלה •שעוסקים בענפי ספורט אח רים,
צריכים ללמוד מהרוח הספורטיבית
למופת שמפגינים העוסקים בג׳ודו.״

מסורת

סיגלית אייזיק ניצבת
על דוכן־המנצחים, אחרי
שגברה על מירית כפיר (מימין) ,וצירפה
מדליי-ת־זהב נוספת למישפחתה הג׳יודאית.

לו ח אירוווים /־חודעי

בחיכן הפ1כ\/

אפריד

מוגש ע״י מבצע צ.ג.ד. צעיר, בריא, רעג!

החברה להגנת הטבע

אירועים לבל המשפחה המאורגנים ע״י :
מכבי

5—2אפ׳ — צעדת סיני ; 22 אפ׳ — צעדת נתניה ; 21 אפ׳ — צעדת פתח*
תקוה ; 23 אפ׳ — צעדת אור יהודה — נדודי ארון הברית ; 3אפ׳ —
מירוץ חוף ים סוף ; 4אפ׳ — מירוץ סיני שארם־א״שיח ; 5אפי -
מירוץ סיני בדי״זהב ; 9אפ׳ — מירוץ עשהאל ביער בן שמן ; 23 אפ׳ —
מירוץ נדודי ארון הברית; 21 אפ׳ — מירוץ סתח״תקוה; 3אפ׳ — משחה
ים סוף שארם־א־שיח ; 4אפי — משחה ים סוף ודי״זהב ; 5אפ׳ —
משחה ים־סוף.

טיוליםללאיל די ם 5 :אפ׳ — לצפון מזרח הר הכרמל ן 9—8אפ׳ —
לחבל תפן ; 11—14א פ מ הר עריף בחר הנגב לערבה; 16 אפ׳ —
לצפון מזרח הגלבוע; 22—23 אפ׳ — למעלה עקרבים.
טיוליםל מי טי בי לכתבלבד 4 :אפ׳ — לרמת בית אורן ; 6—5
אפ׳ — לצפון מזרח הר שומרון ; 21 אפ׳ — לדרום מערב הר שומרון ;
30 אפ׳ — ל טר טבה.

מתנס מירלמן אור־עקיבא
5אפי — צעדת קסריה העתיקה.
האיגוד הישראלי לרכיבה על אופניים
7—5אפ׳ — מסעות אופניים באזור המרכז.
המועצה האזורית געתון ד.נ. אשרת ׳

טיוליםלמשפ חו ת 9 :אפי — לנחל כזיב ; 16 אפ׳ — לרכט אצבע
בכרמל ומפרצונים בחוף הכרמל ; 30 אפ׳ — מזכרון יעקב לשמורת
נחל התנינים.

״הפועל״

9אפ׳ — צעדת יחיעם.
חוברות הדרכה בנושאים: פעילות גופנית כללית תרגילי ריענון לנהג
בילוי סופי שבוע * טיפוח ההופעה הנשית פיתוח הכושר בריצה
״שריפת קלוריות״ משחקי נופש ניתן לקבל חינם ע״י משלוח גלויה
למטה צבר׳ ת.ד 33311 .תל־אביב, בציון חוברת מבוקשת אחת.

2אפי — מירוץ השבעה בגלבוע ; 9אפי — צעדת הגליל ; 9אפ׳ — מירוץ
נגבה— גת ; 14 אפ׳ — מירוץ הגבורה בירושלים ; 16 אפ׳ — מירוצי האביב;
16 אפ׳ — צעדת יערות מנשה ; 23 אפ׳ — צעדת נס ציונה ; 30 אפ׳ —
צעדת גבעת המורה ; 30 אפ׳ — צעדת באר טוביה.

וזחברה להגנת הטבע
ו ח׳ השפלה
תל־אגיג

טל 03-35066 .
ספורט לעם
מונו ״הפועל״ ,המחלקה
לאירועים עממיים,
דח׳ הארבעה ,8
טל. ו 8ו 03-260
חל־אביג

!1וב

שלחמהבט רו ר ה ערבי

קורא

אל ת״ד 18161 ירושלים
אני מטונין לחבל פרטים טלפטולותיכם.
פרשת׳ חמפ״ם •
לא פרשתי ממפ״ם
לא הייתי חבר פפ״מ
שם .. כתובת אפשרלהתקשר גם ל:
• יגאל אמיתי,מיבוגן גטש
• טלי 02-532308 ירושלים
• רדד 36615 ודאי

טיולים מהנים ברכב וברגל
מציע מבצעט־.50
לקבלת חומר הסברה פנה
אל ת.ד 4768 .חיפה

סי פו ר־ מעשהללא ־ תקדים
של חו ליהישרא לי ת
ח ש אי תנבחרת

(!שה 9וושי 0 0

המעונינים לשלב טיולי נופש
דס חד ה ת מכבי ישראל,
הועדה לספורט עממי
עם רכיבת אופניים יוכלו
להצטרף אל פעולות האיגוד
רח׳ אבן גבירול 68 הל־אביב
.הישראלי לרכיבה על אופניים
טל 03-264238/9 .
ת.ד 339 .כפד־סבא

הפעם מערך ־ ל א

לציבור המסרב להזדהות ע ם
המערך להתאחדל קר א ת
המאבקים הצפויים.
אינך בודד! התק שר ויחד
נקבע א ת דרכנו.

צוות

החיסול |
מאת

כתב שבועון טיים

דוד ב. טינין
הו צאת ״ עי דן״
200 עמוד * פריז־אוסלו

הפצה ראשית ״גד״ ,חברה להפצה
טלפון 823701

העו ל ם הז ה 2065

__ שילוט, פרט
(המשך מעמוד )29
מייד על תאוותו הגדולה של הרוזן, שחי
חיים ספרטאניים וחסך־ את רכושו כדי
להשאירו לששת יורשיו, להגדיל את הונו.
לשיינבורן הציע וינטנר עיסקה אצילית
במייוחד, כיאה למעמדו ותוארו. הוא סיפר
כי ברשותו;נמצאת שכייודחמדה,אמיתית :
ציור־שמן •ושל שני נזירים בגודל של
143x55ס׳׳מ, שאושר, על-ידי חוות־דעת
מיקצועית כפרי יצירתו המקורית של ה צייר
האיטלקי הנודע ג׳ובאני בליני
(.)1430—1516
וינטנר לא •הציע לשיינבורן אתי התמונה.
הוא רק הראה לו צילום שלה, טען כי יש
הזדמנות לרכוש את התמונה במחיר של
2,5מיליון ל״י וכי יש לו עבורה כבר
קונה במחיר של 6מיליון ל״י. הוא הציע
לרוזן להיכנס עימו בשותפות לעיסקה
ולהתחלק עימו ברווח.
שיינבורן קפץ מייד על המציאה. הוא
סייע לוינטנר לממן, את רכישת הציור
הנדיר וכעבור ימים מיספר הודיע לו ויג־טנר
כי מכר את, הצמר. וכי חלקו ברווח
הוא כשני מיליון ל״י. וינטנר הציע ל-
שיינבורן להחזיר לו מייד את השקעתו
ורווחיו או להשקיע את כל הסכום בשו תפות
עימו לשם רכישת ציורים נדירים
אחרים ומכירתם. מובן שהרוזן קפץ על
ההזדמנות להרוויח עוד מיליונים.

הכנות לשיבה
לגרמניה
^ עי סקה •הגדולה ביותר שהציע ויג 1טנר
לשיינבורן היתד. רכישת תמונה
של ליאונרדו דה וינצ׳י. השם בלבד סיחרר
את הרוזן. וכך, ב־ 8במאי 1967 חתמו
וינטנר ושיינבורן על הסכם של ״רכישה
משותפת של תמונת־שמן, של הצייד לי-
אונרדו דה וינצ׳י, בגודל 89x68ם״מ, על
בד.״ זוהי התמונה הידועה בשם המדונה
והילד, שכדי לרכוש אותה היה הרוזן
צריך להשקיע,ענד 8 .מיליון ל״י, בנוסף
ל־ 5מיליון שלו שכבר הושקעו בעסק.
תאוות הבצע של הרוזן הגרמני היתד.
כה גדולה שוינטנר לא התקשה להוציא
ממנו עוד עשרות מיליוני ל״י כדי לממן
רכישת ציורים נדירים אחרים, שבמכי-
רתם הבטיח לו וינטנר להרוויח הון־עתק.
הרוזן לא התעניין באמנות. האישורים ה־מזוייפים
שהמציא לו וינטנר שיכנעו אותו
כי מדובר ביצירות אמיתיות. אולם כשנקפו
חודשים ודנטנר לא הצליח לבשר לו על
רווחים שהצטברו ממכירת התמונות, החל
חשדו של הרוזן להתעורר.
הסברו של וינטנר, שלא קל למצוא קו נה
לתמונה של ליאונרדו דה־וינצ׳ו בסכום
של 32 מיליון ל״י, לא הרגיע את
הרוזן שדאג להשקעתו ורווחיו. אז הציע
לו וינטנר עיסקת־חליפין שתפצה אותו״:
הוא היד. מוכן להחליף את כל ההשקעוי׳
שהשקיע הרוזן ברכישת ״יצירות האמי
נות״ בקרקעות בספרד במחירי הזדמנות.
אלא שלשם כך היה על הרוזן לשלם
לוינטנר את היתרה בסך עוד 8מיליון ל״י.
שיינבורן, חקלאי מדופלם.,שדגל,בסיס מא
שפיסת־קרקע שווה יותר מאשר פימת-
בד, אפילו אם איזה אמן מרח עליה צב עים,
קפץ על העיסקה שהוצעה לו ושהב-
טיחה לו רווחי־ספסרות נאים. וינטנר העביר
לרשותו קרקעות ונכסי דלא-ניידיליד
מאדריד ובאיביצה ששוויים היה פחות מ רבע
מהמחיר שהרוזן שילם לו עבורן.
אלא שבאביב 1969 החלה האדמה בוערת
מתחת לרגליו של וינטנר. נודע לו
כי במינכן, שם התגורר, החלה המישטרה
להתעניין בעיסקות שמבצעים הוא ועוז ריו•
כמה שעות לפני שנחתם צו־המעצר
נגדו, הוא קיבל מידע מוקדם, הצליח
לטוס לציריך, משם ברח לישראל.
לרוזן שיינבורן השאיר וינטנר יורשים
הראויים לו: שני נוכלים מתלמידיו, שהמ שיכו
לסבכו בעיסקות מפוקפקות ולהוציא
ממנו את שארית הונו. מישפטם של שניים
מהם עומד להיפתח במינכן בקרוב.
לטענת השטון יוכל וינטנר לשבת אז
בקהל הצופים בבית־המישפט ללא חשש.
שכן בחודש מאי הקרוב עומד לחול חוק
ההתיישנות על העבירות המיוחסות לו.
מודע לכך כבר החל וינטנר סולל את
הדרך לקראת שובו לגרמניה. לדברי ה שטר!
.הוא הציע למישרד-האוצר במינכן,
באמצעות פרקליט, מידידיו של פרנץ יוזף
שטראום, תשלום של 4מיליון ל״י, ככופר
על חובו למס-ההכנסה בבוואריה. תש לום
החוב יאפשר לו לחזור לגרמניה ללא
חשש ממעצר.
אלא אם כן יחליט וינטנר שהוא מעדיף
לבלות את חודש מאי הקרוב בריצה לכנסת.

העו ל ם הזה 2065

מיל ח מוו ה ת פוזי ם— יי-י
(המשך מעמוד )33
משום פיצוי הוגן על העלאת הנורמות
וביטול הפרמיות .״אבל אנחנו מוכנים
לזה ! לא אנחנו אלד. שניתן יד למוטט את
המדינה הזאת,״ הצהירו.
בשלב זה, לפחות, נראה שהם ממוטטים
את שלוחות הנמל. כך, למשל, בבית-
האריזה הסמוך לנמל, נשלחו עוד ביום
החמישי שעבר לבתיהם כל הפועלים,
שמרביתם עובדים על בסיס של שכר יומי
״אני יכול להבין את פועלי־הנמל,״
אמר משה בויאל 22 פועל בבית-
האריזה ,״אבל אנחנו נשארו בלי־ עבודה.
דק הפועלים שעובדים על משכורת חודשית
יקבלו את שכרם. לנו אין בינתיים״ ממה

הפרדסנים, האיכרים, היבואנים וה יצואנים,
יצאו השבוע בקול שאגה
אדירה. דאגתם היא לסחורתם, המאוחסנת
במחסני הנמל ומתבלה. דיברו אפילו על
להביא חיילי צה״ל לעבוד בנמלים.
ארמנד )33( ,פועל ותיק בנמל, שלדבריו
היה בתחילת דרכו ימאי והכיר נמלים בכל
העולם, יודע, לספר כי שכרם של פועלי-
הנמל בארץ הוא כשליש משכרו של פועל-
נמל בחו״ל .״אבל,״ הוא ממהר להוסיף,
״אנחנו לא רוצים משכורת של סוואר
בחו״ל. אנחנו רוצים מה שמגיע לנו. לא
יותר, אבל גם לא פחות. שלא יסדרו אותנו.
כמו עד עכשיו, בכל מיני הסכמים מוזרים
שנעשים מאחרי גבנו.
.״בארץ, אם לא שובתים, לא מקבלים
כלום. רק אם מתחילים לשבות, מתחילים
לשמוע אותך, מה יש לך על הלב. אבל
פיתאום, המציאו את הפטנט של הצווים.״
עובדי נמל אילת עבדו ביום השישי
האחרון כשעל דש סרבלי־העבודה שלהם
פתק ועליו הכתובת, באדום זועק :״אני
במדינה אגודות
הכסףהש חור שלה פו ע ל
אנודת הפוע? תז־אביב
מחזיקה קופה ב ׳ זצדכיב
שמתחת לשולחן
״רוצים להכניס אותי לבוץ! מעלילים
עלי שאני חתום על כל מיני חשבונות־בנק
שהושגו בדרכים בלתי־כשרות, וש-
שימשו את הפועל תל־אביב בכל מיני
עיסקות מפוקפקות בשנים האחרונות.״
כך הגיב אדוארד סגל, מזכירה לשעבר של
אגודת, הפועלי תל־אבי־כ ,,שעות ספורות
אחרי שיצא, ביום הרביעי בשבוע שעבר,
מבניין מועצת־הפועלים בבית ברנר.
מזה שבועות אחדים מהווה פרשת סגל
אחד הסודות הכמוסים ביותר, של אגודת
הפועל תל־אביב בפרט, זמועצת-הפועלים
בכלל.
המדובר בחשדותיהם של עסקנים במו-
עצת־פועלי תל־אביב — שאליה כפופה

מזכיר־ לשעבר סגל
״להכניס אותי לבוץ די

פועל־ נמל כיגדר
הציבור ישלם — אחרי הבחירות
עובד מכוח צו.״ גם בנמל־חיפה תיכננו
לאמץ את הרעיון.
והמישחק נמשך על הרציפים, שאינם
הומים עוד כבעבר. הפועלים עושים ״דוו קא״
להנהלה ו״לכל המדינה.״ ההנהלה
מפרסמת כי הם אינם עובדים למעשה,
ומאיימת בשפיטת מפרי־הצווים .״אם יש פטו
כאן מישהו,״ הבהיר אחד הפועלים,
״כולם יילבו אחריו לביודהסוהר. לכולנו
יש מישפחות, ילדים, הורים, אבל לא
נפקיר חברים!״
החלטת הממשלה, שקבעה למעשה
כי הפועלים יקבלו לפחות חלק ניכר
מדרישתם הכספית, לאחר משא־ומתן איתם,
החזירה את הנמלים בארץ לעבודתם הרגילה.
פועלי נמל־אילת שבו לעבודתם
עוד ביום הראשון השבוע, אחרי שנתקבלה
דרישתם, הצנועה יותר מאלה של פועלי
אשדוד וחיפה. ביום שלישי בבוקר חזרו
גם פועלי שאר הנמלים לעבודה.
השאלה האחרונה שנותרה ללא פיתרון,
היא: מי ישלם את הנזקים החמורים שגרמה
אותה שביתה. מיליוני דולרים לחקלאים;
משכורותיהם של פועלי בתי-האריזה ש הושבתו
מעבודתם, ומרביתם לא יזכו בשכר
תמורת ימי שביתת הנמלים ; וכספי
הפיצויים לאוניות שעוכבו בנמלים ולוח-
הזמנים שלהן שובש.
״האזרח ישלם, אחדי הבחירות,״ אמר
אזרח שנקלע סמוך ללישכתו של ראש־מממשלה
,״האזרח הקטן תמיד משלם.״

מאיר דורון !

הפועל תל-אביב — על כך שאדוארד סגל
היה חתום ואחראי על חשבונות־בנק ש נוהלו
בחשאי והושגו בדרכים בלתי־כש־רות.
חשבונות־הבנק הסודיים הללו מכו נים
״קופות ב׳״.
ביום הרביעי שעבר לא הכחיש סגל,
כי גם לאוזניו הגיעו שמועות שטענו כי
אם לא יחזיר את הכספים שעליהם כבי כול
היה חתום, הוא לא יקבל את 50 אלף
הלירות המגיעות לו כדמי־פיצויים, אחרי
12 ישנות עבודתה כמזכיר, הפועל תל־

אביב•
בקיץ האחרון, עם פרישתו של סגל מהפועל
תל־אביב, שנה בלבד אחרי שהבטיח
לחסל את קופה בי, נתגלתה שוב
קופה כזו בהפועל תל־אביב, ואף נעשה
בה שימוש. חמיקרה אירע במחלקת־הב־דורסל
של האגודה, כשזו היתד. זקוקה
לסכום־עתק כדי להחתים את הכדורסלן
לארי הורוביץ.
הכספים שזרמו במשך שנים לקופה ב׳
הגיעו ממכירת כרטיסים לאיצטדיון בלונז־פילר.
שכן, מאות הכרטיסים שנותרו מדי
שבת באגודת הפועל תל־אביב היו אמורים
להיות הזמנות, ונמכרו על־ידי אחד הא נשים
המקורבים לקבוצת־הכדורגל.
בתקופה מסויימת היה זה כוכב־הקבוצה,
יהושע (״שייע״) פייגנבוים שהיה אחראי
— באמצעות שליחים — למכירת הכרטי סים.
מובן שהוא קיבל על כך עמלח. יתי־רה
מזאת: אגודת הפועל תל־אביב, המז מינה
את הכרטיסים מבית־הדפוס, לא
דאגה שעל כל הכרטיסים המגיעים לידיה
תוטבע החותמת ״הזמנה״ .על־ידי כך
נתנה האגודה ידה למעשה הלא־חוקי. .

ביזנס מהזמנות. במציאות נראים הדברים
כך: בית־הדפוס מדפים, לקראת כל
שבת^ ,20119 כרטיסים 18231 .כרטיסים
מופצים על־ידי מישרד הדרן (שזכד. ב־מיכרז
להפצת כרטיסי בלוספילד לפני כשנה
וחצי) ,בכל שאר מישרדי־הכרטיסים.
1888 כרטיסים עונתיים נשארים בידי הפועל
תל־אביב, המפרישה הלק מהם ל קבוצת
בית״ר תל־אביב, שותפתה למיגרש
באותה שבת. כשמכבי תל־אביב מופיעה
היא מפרישה לבעלת האיצטדיון , ,הפועל
תל־אביב, כאלף כרטיסים.
מאות הכרטיסים שנמצאים בידיה של:
הפועל תל־אביב מדי ישבת מאפשרים ל אגודה
לעשות ״ביזנס״ מכרטיסים המוג דרים
כ״הזמנות״ ,ומהם צומחת קופה ב׳,
הבלתי־חוקית, ששירתה את הפועל תל־אביב
במצבים קריטיים.
זאת ועוד: השנה חילק מרדכי נוייביץ,
מזכירה החדש של הפועל תל־אביב, ל־כדורגלני
הפועל ומכבי תל־אביב כרטיסים
בשווי של יותר מ־ 80 אלף,לירות. כל כדו רגלן
מקבל ארבע הזמנות למישחק.
חלק מכדורגלני הפועל תל־אביב, באמצעות
אחד הסדרנים, מוכרים את כר-
טיסי־ההזמנה שלהם בשוק הפתוח. מכירה
זו מוסיפה הכנסה של מאות לירות מדי
חודש לכל כדורגלן.
כבר עתה חוקרת המישטרה את פרשת
היעלמס של כרטיסי־מינוי בשווי של אל פי
לירות. המדובר ב־ 20 כרטיסי־מינוי עונתיים
בשווי של 20 אלף לירות, שנגנבו
בחודש דצמבר האחרת ממישרדו של
מרדכי נוייביץ.
שבוע ימים בילבד אחרי הגשת התלונה
על היעלמם של הכרטיסים, פשטו מיספר
חוליות של שוטרים בלבוש אזרחי על
הקופות באיצטדיון בלומפילד. חלק מהכרטיסים
נמצא בידי ספסרים, שנעצרו
מייד לחקירה. אלה הודו, כי האיש שנתן
להם את הכרטיסים היה עסקן בהפועל
תל־אביב.
הטיפול בפרשה נתון עתה בידיה של
מישטרת מרחב־הירקון, המסרבת לסגור
את התיק מאחר שהיא רואה בכך עניין
ציבורי.
אולם, לא רק פיענוח מיסתרי היעלמם
של כרטיסי־המינוי בהפועל תל־אביב טעון
בדיקה מישטרתית. כמוהו גם נושא מאות
הכרטיסים של הפועל תל-אביב הנמכרים
באופן בלתי־חוקי, לצרכיה של קופה, ב׳
של האגודה.

ת ל ־אב י ב
אלי מו ת דמנו! הניקיון
צ׳יצ׳ החליט לנקות את העיר —
ופקחי־העירייה
חו&זפים מכות בחוצותיה
״אתה עצור, בוא אתי!״ הכריז הפקח,
והניח יד כבדה על פתפו של הצעיר ה שחרחר
.״תסתלק מפה או שאני מפוצץ
אותך!״ באה התשובה המאיימת.
יעקוב אהרונוב 22 עמד בתחנה ה מרכזית.
הוא שלף מכיסו חפיסת־סיגריות
והשליך, כלאחר־יד, את הנייר על המיד־רכה
. .בו־ברגע הבחין בו הפקח העירוני
נמוך־הקומה שעמד בסמוך, וניגש לרשום
לו דו״ח־קנס. אהרונוב המופתע לא שש
לשתף פעולה, ואילו הפקח מצידו, התעקש.
כך פרצה התיגרה.
איש הג״א עירני אץ לתחנת־המישטרה
הסמוכה, והזעיק שוטרת. זו הגיעה למקום,
נבהלה למראה התיגרה, ורצה חזרה
לתחנה להזעיק ניידת. בינתיים כבר שכב
הפקח על המידרכה, שעה שחבריו ניסו
לרסן את אהרונוב.
כשנראה היה שהעניין לא ייגמר בטוב
הופיעה לפתע הניידת, ונהגה החל מחפש
לו בשלווה מקום־חנייה נוח. איש מישמר־הגבול
ושוטר נוסף ניסו לפלס להם דרך
בהמון, שהתענג על הצגת־החינם, ועצרו
את אהרוגוב. זה שוחרר אחר*כך בתחנת
המישטרה, אך לא לפני שנפתח נגדו תיק
פלילי.
״זה לא קל, לאכוף את החוק בעיר המ טונפת
הזאת,״ מילמל אחד הפקחים אח רי
המאבק. התברר, כי למרות שהיה ברור
מראש שמיבצע מסוג זה — של השלטת
דרכי־התנהגות חדשות ברשות הרבים —
(המשך בעמוד )47

ו 110 חוסלו!011110113 1111

1י 1ם־ה 1לדת
11 1י01־הדין

ה ת מונ ה
שש>געה
אתה קנ די ם
כמו שלא הייתי רוצה שבקנדה יפר סמו
סיפורי רכילות על נינה קציר או
על לאה רבץ, כך אני מתארת לעצ מי,
שהקנדים אינם מאושרים כל־כך כ שמפרסמים
בעולם סיפורי רכילות על
הגברת הראשונה שלהם, רעייתו של
ראש-הממשלה, מרגרט טרודו.
אלא שמאז נטשה מרגרט בת ה־,28
הר,יפית לשעבר׳ את בעלה, פייר אליוט
טרודו, עם שלושת ילדיהם בדירתם
שבאוטאבה, והצטרפה ללהקת האבנים
המתגלגלות בניו־יורק, חדלה מרגרט ה יפה
להיות נכס לאומי קנדי. היא הפכה
לנושא מרכזי בכל מדורי הרכילות בעולם,
שדווקא יצאו מגידרם מרוב התלה בות,
בניגוד לתדהמתם של הקנדים השמרנים.
העובדה
כי מרגרט, שבעבר כבר סב לה
פעמיים מהתקפות חריפות של די כאון
נפשי, נראתה בניו־יורק בחברתם
של שניים מחברי להקת האבנים המתגלגלות,
מיק ג׳אגר !רץ ודד, אפפה
את בריחתה של מרגרט בגל של שמועות,
שהוכחשו בין השאר גם על ידה,
כאילו מתנהל רומן נסתר בינר לבין כוכב
הלהקה, מיק ג׳אגר.
כולם ציפו להמשך המסעיר של השערורייה
בצמרת, כאשר מרגרט איכזבה
את הציפיות החדשות שתלו בה. היא
נרגעה, חזרה הביתה לאוטאבה אל בע לה
ושלושת ילדיה. פייר טרודו התגלה
אז כבעל אוהב, הופיע עם אשתו בצי בור
כאילו לא אירע דבר.
בשבוע שעבר פורסמו, לראשונה, תמו־נות־ענק
המראות את מרגרט טרודו ב חברתו
של מיק ג׳אגר, שנועדו כאילו
להפריך את כל ההכחשות בעבר שלא
היד, ביניהם שום דבר. והפרשה התעו ררה
שוב. מתנגדיו של ראש־הממשלה
הקנדי תובעים ממנו עתה הסבר מה
עשתה אשתו בחברת ראש הלהקה, שאחד
מחבריה נתפס בעת שניסה להבריח הי*
רואין לקנדה.
טרודו התגלה כג׳נטלמן מושלם .״אין
בדעתי לומר לאשתי מה לעשות ועם מי
להיפגש,״ הצהיר ,״אפילו אם זה יעלה
לי בקולות הבוחרים.״ ואלה המכירים
את הקנדים, טוענים שהפעם זה יעלה לו.
כי רכילות עוד אפשר לסבול. אבל תמונות
— לא כל־כך.

חיים שכאלה
לא תאמינו, אבל מי שבאמת בצרות,
זה איש־הטלוויזיה עמוס אטינגר. אל
תראו אותו ככה עומד לכם פעם בחוד-ש
על המסך בסלון עם ספר שחור ביד, מח ייך
את החיוך המפורסם שלו ושואל באדישות
:״מה הקול הבא?״ כי הוא יודע
מראש את התשובה.
כי הבן־אדם הזה פשוט לא יכול ללכת
היום ברחוב בלי לקבל לפחות שלוש
הצעות בשעה, מאנשים שרוצים שיעשה
עליהם תוכנית חיים שכאלה.
עמום החזיק מעמד בקושי, עד שהש בוע
פגשתי אותו באחת המסיבות, ובעוד
אנחנו משוחחים ניגשה אליו חתיכה ידועה׳
שבינינו דווקא שווה תוכנית, ושאלה
אותו בשארמנטיות :״נו, עמוס, מתי אתה
עושה לי חיים שכאלה?״
ומה אתם חושבים היא השיב לה, אחרי
שהסתכל עליה מלמעלה עד למטה :״בובה,
עלייך באמת אני מוכן לעשות חיים שכ אלה.״

אל תבקשו ממני לדעת מי זו היתה.
אני לא יכולה להבטיח לכם דבר אחד:
תוכנית בטלוויזיה לא תצא מזה.

מרנרט טרודו ומיק ג׳אגר בטורונטו
תמונה זה לא סיפור
צעיר הוא אחד מאותם פילאי־טבע ־שהזמן
כאילו לא נותן בהם את אותותיו. יש עוד
כמה כאלה, כך סיפרו לי — אלא שאני,
לצערי, לא מכירה אותם באופן אישי.
אבל את שימעון עדן, הפלייבוי האחד
והיחידי שקם לדור הפלמ״ח, אני דווקא
כן מכירה, ותאמינו לי שבכל פעם שהוא
קופץ ארצה לשבוע ויוצא לי לראות או תו,
אני לא מפסיקה להתפעל.
ובכן, סבא שימעון בן ד,־ 47 קפץ הפעם
לארץ באופן מייוחד, כדי לראות את גליה
גופר בת ד,־ ,22 הצעירה מבתו בשש
•שנים, ושבה התאהב בעת ששיחקו יחד
בסרט מיבצע יונתן, הוא בתור הטייס
הצרפתי והיא בתור הדיילת. אבל גליה
העדיפה עבודה על אהבה, בילתה איתו
פה יומיים בילבד, ופרחה לעיסקי היהלומים
של בדרום־אפריקה.
שימעון מוכן להישבע שהפעם זה ב רצינות
.,ושזו אהבה והכל. הוא אפילו
מראה, בביישנות, פלסתר ורדרד המקשט
את פרק ידו השמאלית ומספר שהוא
וגליה כרתו בינוהם ברית־אהבה, ועירבבו
את דמם זה בזה. כמו האינדיאנים.
נשמע ילדותי? לאו דווקא. על שיט־עון
עדן אני מוכנה להאמין הכל. לפני
שבא ארצה הפעם הוא שהה בסן־פרנציס־קו.
יום אחד, בפתח מלונו המהודר, פגש
בצעיר לבוש היטב שסיפר לו כי הוא חבר
להקת־הרוק הפיניק פלויד, ושהוא התחפש
כדי שמעריציו לא יכירו אותו. שימעון
האמין לו. למה לא? בסן־פרנציסקו אפשר
לפגוש גם אתי בריז׳יט בארדו סתם
ככה ברחוב.
השניים גילגלו ביניהם שיחה על דא
ועל הא, והפינק פלויד הציע לפלייבוי
הישראלי להצטרף אליו לטיול בלימוזינה
שכורה. עדן הסכים, והשיניים תרו את

מחיר
סן־פרנציסקו על הגולדן־גייט והירידות
והעליות המפורסמות, ובדרך אפילו לקחו
בטרמפ חתיכה לא־נורמלית• ,שהראתה ל הם
מה שרק בת סך פרגציסקו אמיתית
יכולה להראות לתייר בעיר.
כשחזרו למלון הזמין הבחור את עדן
למסיבת־קוקטייל לכבוד הלהקה. שימעון
עלה למעלה להחליף את הטי־שרט בפאפ־יון,
וכשחזר — הסתבר לו שלא דובים
ולא פינק פלויד. האי*ש פשוט עבד עליו,
לקח לו את החתיכה, אילץ אותו לשלם

אם אתם עדיין לא יודעים, אז המיקצוע
החופשי המבוקש ביותר היום בחיי־הלי־לה
הוא תקליטגות. ואם עוד לא הרגשתם
בזה, אז זה באמת נון שלכם, כי
הבילוי הכי, אין׳ היום זה שוב הדיס׳
קוטקים. ההיסטוריה חוזרת, בשיכלול קטן
— מועדוגי־חברים.
אז היות שכל ישראל חברים, הייתי
השבוע במסיבה של אחד התקליטנים רפו פולריים
בין תקליטני־הרכש של נבחרת
הלילה, דץ פטיבנס.
דון הבריטי חגג במועדון אל מאצ׳ו את
יומולדתו ה־ ,24 ומי שבאמת חסרה בשיט חד,
היתד, אשתו הישראלית, רונית. דון
המזוקן ורונית נישאו לפגי זמן קצר,
וכעבור חודשים אחדים נולדה, בשעה
טובה, בתם הבכורה שרית.
רק שלא תחשבו שלא שאלתי אותו איפה
היא. לא היה נעים לי לראות איך
המיסכן מתנצל, באנגלית האוכספורדית־שלו
:״אני כל־כך עסוק היום בין הדיסקוטקים,
ומשלים את העבודות בדיסקוטק
החדש קפריצ׳יו, שממש אין לי זמן לראות
את אשתי.״
רק אל תאשימו את רונית שגם היא הי תה
כל־כך עסוקה, שלא היה לה זמן לבוא
למסיבת יום־ההולדת ישל הדון ישלה. בי ררתי
ומצאתי, שממש קשה היום להשיג
בייבי־סיטר בחולון, ואת זה באמת לא
הבאתי בחשבון.
מי שעוד חגגה באותו ערב יומולדת
היתד, אפתי, גרושתו •של בעל המועדון,
אבי אלון, אשר הסתפקה במחצית מ עוגת־השוקולד
הענקית ישל סטיבנם, ופר־סה
ממנה לאורחים הרבים. במישפחה
הזאת יש, כנראה, צרות מסוג אחר, כי
העובדה שבעלה־לשעבר ואבי־ילדיה היה
שם, בכלל לא הפריעה לאסתי לחגוג את
האירוע צמיד־צמוד לידידה, הספורטאי
השוודי פול.
אסתי ופול הענק היו חגיגיים במייוחד,
טעמו מן השמפניה והעוגה שהגיש להם
אבי. וכמו שאמרה לי מנהלת המועדון,
דבורי ריס ,״צריך גם לדעת ממי להת־גרש.״
ומי אני שלא אסכים איתה? עד
. 120

את מתיר הלימוזינה השכורה בסך 200
דולר — בקיצור, שימעון אכל אותה טוב.
בקיצור, אחרי שפגש באמריקה גם את
קוג׳אק וגם את סמי דייווים, החליט שימי
עון •שהוא חוזר לגליה •שלו. הם בילו פה
יומיים משגעים כאמור, ואז התפנה עדן
לבקר אצל בתו אירית, הנשואה לבעל
בית־דפוס, ואצל נכדו דגי, הקורא לו רק
״שימעון עדן״ ,כיוון שהוא אוסר עליו
לקרוא לו ״סבא״ .נובלס אובליד.
מה אומר ומה אדבר. גבר כהלכה. אני
לא יודעת למה כל הפלמ״חניקים מהדור
•שלו לא לוקחים ממנו דוגמה. אם היו
לוקחים, אולי לא היתה כל־כך הרבה עבודה
לאורי גרוס.

שימעץ עדן, בתו אורית ונגדו דני
רק לא להיות סבא

תבשי׳ט פלאטין לחג.
איומתנהאודת!

זזמבט האנהב שעל פניה
יאמר הכל.
זוהי המתנה שהיא ציפתה לה.
תכשיט פלאטין.
אם אתה אוהב אותה באמת,
בחר למענה תליון, עגילים.
טבעת או צמיד מאוסף דגמי
האביב החדשים של פלאטין.
תכשיטי זהב מעורגל
( ס 1 1 £דז )0 0 1 . 0

וכסף סטרלינג: עם שיבוץ
יהלומים סולריים ואבני חן
אמיתיות.

בו אילראותאתתכשיטי היו קרה של ״ פל א טיו־ במו עיניך, תו כלי לה שיג אותםבמר כז ה ת צוג ההראשי של ׳׳פלאטין• ברח׳ נריהודה 64ת׳־א,
ב־כל־בו ש לו ם ״ ,ברש תו ת ב תי הכל בו של ״ שקם״ ו־ה מ שביר לצרכו״ ,בפר פו מ ריו תמעולות. בחנויותמתנהובב תי אופנהנבחריםב אז ו ר מגו רייך

לרא שונ הבארץ
מ בי ר ה פומבית
החבר ה למכירות פומביות ים־תיכוניות פועלת מ אז שנת , 1962
ומתמחה במכירת דברי אומנו ת, בולים, מטבעות, יו ד איק ה ו חו מר
דוקומנטרי על תולדות א״י.
החברה עו סקת גם בהערכת דברי ערך עבור חברות הבי טו ח בארץ,
ומוכרת או ס פי ם שלמים או פריטים בודדים.
משך השנה, תקיי ם החבר ה ארבע מכירות פומביות, ב מ תכונ ת
מכירות דומות בחו״ל. המכירה ת הי ה על ב סי ס עסקי בלבד.
הבאים למכירה יקנו ק טלוג ב־ ׳ 20ל ״י אשר י קנ הלהם זכות כניס ה
לאולם המכירות וה שתתפות במכירה.
הק טלוג מודפס בשתי שפות: עברית ואנגלית וליד כל פריט מצוין
מחירו בדולרים ובל״י. קרוב לשבעים צילומים של הפריטים העומדים
למכירה מצולמים בקטלוג, אליו יצורף גם טופס מיוחד להצעות
בכתב. ב מקר ה של הצעות בכתב מיצג הבי תאת הל קו ח ובמידה ויש
הצעות בע״פ או בכתב זוכה ההצעה בכתב.
א ת כל המוצגים אפשר י הי ה לר או ת מספר י מי ם לפני המכירה.
ס״ה י היו 240 פריטים הכוללים: ציורים, גראפיקה, פסלי ם,
ספרי או מנו ת ויודאיקה.
עבודות מאת טובי ה אמני ם בחמי שים השנים ה א חרונו ת כמו אגם,
תומרקין וכו׳.

מהעבודות שיוצגו במכירה

לבנון — 1935 חלוץ ברובשקה ממן על בלליקה

ציור של לבנון מ־ — 1935״החלוץ עם הבלליק ה״ מ ת קו פ ת
הקיבוץ. המיסגר ת הינה מקורי ת ועשויה ע״יהא מן עצמו.
הציור של נחו ם גוטמן ״על חוף טבריה״ — נוף טבריה הנשקף
מביתו של הצייר הולצמן.
תחרי ט של פי ק א סו מהת קו פהה אירו טי ת ה מפור סמת.
חצי עירום של הצייר כהנא ,1926 שצוייר בגרמניה.
״הגן הגדול״ ,עבודה גראפית של מירו המופיעה על עטיפת
ספר.
״מ שחקי נשים״ ,הדפס של ביפה.
״עירומי הנשים״ מאת ליאונור פיני.

1111

י — ה פ רו טו קו ל י
(המשך מעמוד )15
מאיר וילנר, ד,רב מאיר מהנא, ואהוד אול־מרט
לא וזיתה זו ידיעד, מגוחכת ביותר.

הרשימה •סל דוב ינון רצינית
סדיוק כאותה המידה.

ואלה האנשים שהוזכרו בה :
הד״ר עיסאם סארטאווי, מנתודלב מצטיין
בארצות־הברית •שהקים אירגון פראי
קטן, הוזכר על־ידי עראפאת עצמו •בנאומו.
כן הזכיר עראפאת את סכרי ג׳רים, ערבי
ישראלי מכפר פאום טה.עראפאת אי-שר ש שניים
אלה ניהלו את המגעים עם חברי
המועצה.
גם •שמו •של מחמוד עבאס (״אבו מאזן״)
אינו חדש. העולם הזה פירסם אותו כמה
פעמים. אבו־מאזן הוא האיש מיספר 3
בצמרת פתח ושר־ד,כספים של האירגון,
ונחשב כראש האגף המתון, הפרו־אמריקאי
והפרו־סעודי, של אש״ף.
עד כאן, הכל חלק. אפשר היה למצוא
את ה-שמות בעיתונות, כמי •שהיו קשורים
במגעים.
לא כן שמו של עז־אל-דין קלק. הוא צורף
לסיפור מפני •שהוא נציג אש״ף בפאריס.
ודווקא הופעתו שלו ברשימה היא המצחיקה
ביותר.

בי קלק, פקידון קטן וחסר-חשי-
כות, הוא איש הזית-הסירוב ומתנגד
קיצוני למגעים אלה. הוא עשה
כל שביכולתו בדי לחבל במגעים.
שמו של דאוד ברכאת מוזר בהקשר
זד, עוד יותר. לא היה לו שום קשר ל מגעים,
מילבד אחד: כאשר נתקבל סאר־טאווי
בז׳נבה על־ידי נשיא חוף־השנהב,
פליכס הופואה־בואיי, נילווה אליו ברכאת.
על כך פירסם הנשיא הכושי הודעה ריש־מית.
ברכאת הוא הנציג הקבוע של אש״ף
בז׳נבה, והוא ליווה את סארטאווי בפגישה
דיפלומטית זו, כשם ששגריר ישראל ברומא
ילווה שר י־שראלי המתקבל לראיון
על־ידי נשיא איטליה.

מפכרקי הידיעה קראו את שמו
כעיתון, וצירפו אותו לרשימה.

המגזין המפורסם לגבר
כעת גם בגרמנית!

גם ברכאת •שייך למנגנון של קאדומי.
מדוע צורף סעיד חמאמי לרשימה זו י
חמאמי הוא נציג אש״ף בלונדון, גם הוא
איש המנגנון של קאדומי, ולא היד, לו
ק*שר כלשהו עם המגעים בפאריס.

להשיג בקיוסקים
סוכנות כרונפמן כע״נז

הוא לא השתתף אף כאהת מן
הפגישות.

זזיונים עזר אסרו

ף* י שחיבר ברווז זה איבו מומחה
<< לעניינים ערביים. אין הוא שייך
לשום ״מוסד מחקר״ .הוא בור ועם־הארץ,
בדרגה הנמוכה ביותר של מחברי כתבי־פלסתר.
שום מוסד רציני של דיס־אינפור־מציה
ולוחמד,־פסיכולוגית לא היד, נעזר
בכסיל כזה.

וכיון ־ בונים וספורט

האיש פשוט ליקט כמה שמות
שמצא בעיתונות, ומתוך אי־ידיעה
מונומנטלית חיבר רשימה.

המנ ו י
קיבלת חשבון,
אנא, פרע אותו
בהקדם .

מהלקח המנוי׳

יש לאן ללכת1
• ספרים משומשים •
•:ספרים מיוחדים •

ג בי

רח׳ בן־יהודה 28
תל־אביב

אסירה

יום רביעי 6לאפריל 1977

שעה 1930
בבית הרופא רח׳ הפט מן 1

3עד 5לאפריל
ביו ה שעו ת 10,00-22,00
בגאלריה ל או מנו ת ר 1ז
רח׳ פרישמן 45ת ״ א
קטלוג המכירה ( 20ל״י) במקום

אשר לאנשים עצמם:
דיעותיו של סארטאווי מצאו ביטוי בנאומו,
שהועבר בטלפון לוועידת ד,קוויי-
קרים בארצות־הברית, והמתפרסם בגיליון
זה( .ראה מדור פורום) .מי שמסוגל לחבר
נאום כזה, מתוך חשבון קר של ״לוחמה
פסיכולוגית״ ,מוכרח להיות גאון.
סברי ג׳רייס פירסם את תובנית־השלום
שלו לפני שנים — לא בישראל או באי רופה,
אלא בעיתון ערבי בלבנון, בשער,
שהדבר היד, עלול להיות כרוך בסכנת־נפשות.
מי שמכיר את האיש (וכמה מחברי
מערכת העולם הזה מכירים אותו מנעוריו),
אינו יבול להטיל ספק בכנותו.

בעיר חמאמי הוא חלוץ מחנה•
היונים כאש ״ף, אדם שהסתכן
והלך כראש, כאשר פירבם בראשית
1974 את התוכנית המגובשת
הראשונה לשלום ישראלי־פלסטיני.
מדוע נבחר דווקא מועד זה? גם זה
שקוף מאוד: כי באותו מועד, סוף ,1975
קמר, המועצה הישראלית למען שלום יש ראלי—
פלסטיני.

הדבר בא לרמוז ששני המוסדות
קמו כעת־וכעונה-אחת. ואולי —
מי יודע? — תוך קשר הדדי.
האם יש שמץ של אמת בידיעה זו?
מובן שיש. מתחת למסך־העשן הזד, יש
כמד, גיצים של אש.

• כמהלך 1975 אבן החליט
יאבד עראפאת להקים בצמרת
אירגון פתח צוות מייוחד, כדי
לטפל כבעיית יחסי אש״ף־ישראל.
(המשך בעמוד )42
העולם׳ הזה 2065

ה מי עו טרה
1טו ענ ת :
יאשהז1
הי א
] מנ היג ת
^ כ מ פיי ת
! שו ד די ם

טמירה והשודד׳

ך• שעה היתה 10 כלילה כשנשמעה
( | נקישה בדלת. בדירה נמצאו דייריה,
זוג הקשישים, יצחק — יבואן־שמיכות ב עיסוקו
ואשתו, מרגלית כהן. כאשר ניגש
הזקן לפתוח את הדלת, ראה לפניו גבר
זר, שהציג עצמו כאחד השכנים, בבית
מס׳ 10 ברחוב בן־סירא בשיכון. בבלי ב־תל־אביב.
בעל הדירה לא הספיק לומר
דבר, כאשר נפתחה הדלת בכוח ושלושה
גברים פרצו פנימה. שניים מהם היו רעו-
לי־פנים. אחד מן השלושה שלף אקדח.
״שתוק, אחרת תיפגע!״ הזהיר בעל-
האקדח את יצחק כהן .״שבו על המיטה
ואל תזוזו!״ הורה לבני־הזוג. אחד השודדים
נעל מייד את דלת-הכניסה׳ ואחר רץ
למטבח, הביא משם סכין והצמידו לצווארו
של הזקן .״איפה הכסף?״ שאל אותו ב קול•
יצחק לא מיהר להשיב. השודד הידק
את הסכין לצווארו וחזר על השאלה, בני מה
מאיימת.
הזקן הלך והביא את כססו, ומסרו לשודדים•
אחר החל מבקש רחמים, בקול רו עד
ושבור. הם צחקו בקול, בעטו בפניו
ובחזהו. שניים מהם החלו מחפשים בדירה
בשיטתיות. הם לא חסו על דבר, הפ כו
ארונות ומגירות וכל מה שעמד בדרכם׳
בחיפושיהם אחר תכשיטים וכסף נוסף.
השלישי אחז בידו של הזקן, כדי לוד

של אחד מהם, זה שפניו לא היו רעו לים.
מצד שני שיחק המזל לחוקרים.
שלושה ימים בלבד אחרי השוד, שבוצע
ב־ 7בפברואר השנה, נתקבל במישטרה
מידע על השודדים. בעיקבות מידע זה
נערך חיפוש בביתו של החשוד הראשון,
אריה קיצוני, ונתגלו שני כובעי־גרב, אזיקים,
סכין־קומנדו, מיספריים לחיתוך-
תייל, ציוד ופריטי־לבוש צבאיים שונים.
לחוקרים היה ברור שזהו ציוד שנגנב
מצה״ל. הם החליטו כי עלו על הדרך
הנכונה וכי יש להמשיך בחיפושים, בייחוד
אחרי שגילו בקיר שבחצר הבית אקדח
אוטומטי.
מדירתו של קיצוני נסעו החוקרים ל רחוב
דיזנגוף 110 בתל־אביב. כאן נעצר
הנריק וילמובסקי, גבר כבן ,30 בדירתו.
(המשך בעמוד )46

מנהיגת השוזדיס

ממירה דויד, אחרי ששוחררה ממעצרה
כחשודה בהנהגת כנופיית־שודדים לביצוע
מעשה־שוד מזויין. המישטרה שיחררה את ממירה לפני תום חקירתה, מאחר שהיא עומדת
לעבור ניתוח־לב. בתמונה למעלה משמאל: ממירה מלווה בשוטרת בבית־יהמישפט.

1ןךי ן * סוחר־השמימת יצחק דויד,
1 1 1בעלה של ממירה, שממנו
נפרדה לפני שנעצרה כחשודה בשוד, מוכן
לקבלה חזרה לביתו .״היא לא אשמה,״
אמר בהגינו עליה ,״והיא עדיין אשתי.״

לוש את הטבעות מעל אצבעותיו. אך
זה, שפחד מפני הסכין שבידו של השודד,
נשא את ידיו להגן על צווארו. התוקף
חשב שהוא מסרב למסור את הטבעות,
משך בידיים בכוח. אחת מידיו של יצחק
כהן פגעה בסכין, ואצבעו נחתכה והחלה
שותתת. הוא הסיר את טבעותיו ומסרן
לשודד, כשהן מגואלות בדם. הדם זרם
על השטיח.
השודדים לא הירפו. הם המשיכו במע שיהם,
ביתר פראות, הגבירו את החיפו שים,
ומדי־פעם ניגשו כדי לאיים על זוג
הקשישים. איש מדיירי הבניין לא חש
במתרחש, והשודדים יכלו להמשיך במלאכ

האכזרית באין־מפריע. לבסוף, משלא
מצאו חפצי־ערך נוספים על אלה שכבר
היו בידיהם; הסתלקו מן הדירה, סמוך
לחצות הלילה. יצחק כהן טוען כי, ככל
הזכור לו, הם שהו בדירה כשעה ורבע,
אולי יותר.

אשה בראש
הכנופייה
וי הקורבן

יצחק כהן, שנפצע
במהלך השוד המזויין
שנערך בביתו, טוען כי ממירה דויד ערכה
שוטרים שהוזעקו למקום לא מצסיור
מ1קדם בדירתו, דיווחה לשודדים היכן
או כל עיקבות של השודדים. אולם
ויצחק כהן ידע לתאר היטב את מראהו הוא נוהג להטמין את התכשיטים בביתו.

—הפרוטוקול
(המשך מעמוד )40
• בראש הצוות המייוחד אכן הועמדו
עיסאם סארטאווי וסברי ג׳ריים, שהוא
המומחה של עראפאת לענייני ישראל.
הצוות נהנה מחסותו של אבו־מאזן. לשאר
האנשים שהוזכרו בידיעה המפוברקת אין
כל קשר לעניין.
• בתחילת הדרך חיפש הצוות דרכים
שונות לקיום מגעים עם ישראליים. הוא
פתח, למשל, במגעים עם קבוצת מצפן
האנטי־ציונית, ויתכן שד,יתד, למי מאנשיו
יד בפתיחת שערי המדינות הערביות לפני
יורדים מישראל.
תן טרמפ
לחייל

אולם כמהלן־ 1976 הגיע הצוות
למסקנה נחרצת: שאין שום טעם
לנהל מגעים עם גופים כמו מצפן,
רק״ח ושאר אנטי־ציונים, אס רוצים
להשפיע על דעת-הקהל הישראלית
ולהגיע להידברות עם ממשלת
ישראל. יש צורך כקיום המגעים
עם גון! ציוני, פטריוטי,
הקרוב לזרם המרכזי כישראל,
והיכול להכיא את טענותיו לפני
ראשי המדינה.

חסוך כפף!
ספרים יד שניה !
אנו מוכרים, קוני ם ומחליפים ספרי

כך נפתחו המגעים עם המועצה היש ראלית,
הכוללת בין אנשיה כמה מראשי
המימסד הישראלי לשעבר.
• סברי ג׳ריים גתמנה לראש המיש־רד
שרצה אש״ף לפתוח בוושינגטון. קשה
להאמין שתפקיד דיפלומטי בכיר כזה יוטל
על מי שעוסק בעסקים שחורים של דיס־
!אינפורמציה ולוחמה פסיכולוגית.

לימוד, ספרי קרי א ה וספרי א מנו ת
בכל ח ס פו ת.

״ לוטוס,,
תל״אביב, רח׳ אלנבי 101
(מול גי ת־ חכנ ס ת הגדול)

| דנוהחזיתהדמוקרטיתלהגהחוו1ר־|
ברכת החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון לכל תושבי ישראל. איחולינו,
שנגשים רוח החג, רוח החרות בהבטחת חרות-אמת לישראל וחרות לעם־האח
הפלשתינאי, וכך נוכל לחיות בידידות, בשלום ובבטחון.
האם זה ייתכן 1
בהחלט !

גברו הסיכויים לחיסול הסיכסוך הישראלי-ערבי, לפתרון השאלה הפלשתינאית
ולהשגת השלום. דעת-הקהל בעולם כולו רוצה במניעת מלחמה חדשה באזורנו,
העלולה לסכן את שלום העולם. בזמן האחרון התבטאו נשיא ארצות-הברית ג׳ימי
קרטר וראש ממשלת אוסטריה ברונו קרייסקי בפירוט בקשר לסיכסוך הישראלי
ערבי. תשומת-לב עורר לאחרונה מנהיג ברית-המועצות ל. ברז׳נייב, שהעלה בנאומו
בוועידת האיגודים המקצועיים הסובייטיים, תוכנית מפורטת כיצד ניתן להשיג שלום
צודק ויציב במזרח-התיכון. במסגרת הסדר השלום, על ישראל לסגת לקווי ה4-
ביוני 1967 שייהפכו לגבולות השלום בין מדינת ישראל והמדינות הערביות, לרבות
המדינה הפלשתינאית העצמאית שתקום בצד ישראל.
יינתנו ערובות בינלאומיות לגבולות המוכרים והבטוחים בין מדינת ישראל
והמדינות הערביות, וכן יפורזו שטחים משני צידי הגבול.
יובטח חופש השייט לישראל, כלכל המדינות, בתעלת סואץ ובמיצרי טיראן.
תכונס ועידת השלום בז׳נבה, בהשתתפות כל הגורמים, כולל אש״ף.
הצעות השלום של ל. ברז׳נייב נתקבלו בברכה ע״י חוגי ציבור שונים ורבים
בישראל, וכן ע״י הנהגת אש״ף משום שזוהי תוכנית ריאלית להשגת השלום.
בחג הפסח — חג האביב והחרות — דברנו לעם בישראל :

ניתן למנוע מלחמה ולהשיג את השלום!
מוכרחים להשיג את השלום!
זו הבעייה המכרעת במערכת הבחירות: שלום או
מלחמה!
שלום או המשך כיבוש שטחים ודיכוי העם הפלשתינאי,
הנושאים בחובם סכנת מלחמה חדשה והמונעים את
השלום.

השלום יאפשר להביא לרווחה כלכלית, להקטנת תקציב החימוש, להורדת
המסים והמחירים, לבטחון ולשמחת-חיים בישראל.
חזקו את חזית השלום!
תנו־יד לביצור החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון :
החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון — חד״ש
תל-אביב
ת.ד26205 .
גזור ושלח

גזור ושלח

גזור ושלח

אל מטה הבחירות :
חד״ש — חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון
ת״ד , 26205 תל-אביב
אני מוכן לתרום
אני מעוניין בחומר הסברה
אני מוכן לפעול למען החזית
אני מעוניין בקשר
אני מעוניין במרצה הכתובת השם ט ל פון

• עצם גילוי הצוות על-ידי
עראפאת עצמו, לפני־ שבוע, כמועצה
הלאומית כקאהיר, מפריד
לחלוטין את הסיפור כולו.

חעמודח בחיחת
^ ידיעה כולה לא היתד, ראוייה ל ו
1ניתוח כה יסודי, לולא עוררה שאלות
נוקבות לגבי המוסדות הקשורים בד,מ-
צאתה ובהפצתה.
רשות-השידור היא מוסד ממלכתי. חו בתה
כלפי הציבור מוגדרת בחוק. איך
היא מעזה לתת פירסום לידיעה זדונית
כזאת, שאי־רצינותה בולטת לעין כל אדם
בעל ידע כלשהו בנושא זה, וזאת בשם
מקורות בלתי־מזוהים ו

איך מעזה רשות־השידור להחזיק
כאדם כעל רמה ירודה כמו
דוב ינון כתפקיד האחראי והרגיש
של פרשן לעניינים ערביים ץ
ברווז זה נועד, בין.השאר, לשטוף את
מוחו של הציבור הישראלי. והעולמי, כדי
ליצור את הרושם שהחלטות המועצה ה פלסטינית
בקאהיר הם חלק ממזימה מתוח כמת
ושיטתית של לוחמה פסיכולוגית.
מחנה,־׳הימים באש״ף השיג בקאהיר הישגים
צנועים, אך ברורים. הוא לא הגיע
אל יעדיו. על כך יש להצטער. אך דיפלומטים
ופרשנים מיקצועיים, היודעים
לקרוא טכסט פוליטי, יודעים כי אש״ף
צעד בזהירות עוד כמה צעדים קדימה,
לעבר הידברות והסדר. כך פורשו החלטות
קאהיר בעולם כולו.
זה מפחיד את מישרד-החוץ. דימוי מתון
של אש״ף עלול לאלץ את ממשלת־ישראל
לעשות גם מצידה צעדים כלשהם לקראת
הסדר ישראלי—פלסטיני. לכך מתנגדים
הממשלה, ובראש השר יגאל אלון.

משום כף הומצא ברווז מכוער
זה. זהו חדק ממערכה של שטי•
פת־מוח, ונועד דו גם יתרון נוסף :
אחרי שקם, לקראת הבחירות, מחנה
מאוחד של כוחות־השלום, שבראשו
עומדים אישים מחברי
״המועצה הישראלית לשלום יש
ראלי-פלסטיני״ ,ניתן לנהל נגדו
תעמולת־כחירות זדונית כאמתלה
של גילוי סודות של אש ״ף.
על העניין כולו מרחפת רוחו של ה גאון
התורן במישרד־החוץ: הפרופסור
שלמה אבינרי.
כאשר נתמנה איש זה לתפקידו, אמר
עליו עמיתו, הפרופסור ישעיהו לייבוביץ,
אימרה קטלנית. הוא ציטט את דבריו של
מלך האנובר, במאה שעברה, שטען :״רק דניות,
זונות ופרופסורים אפשר לקגות
תמיד.״

נראה כאילו מתעקש אכינרי
לאמת הערכה זו.
הוא עבר דרך ארוכה מאז היה אקדמאי
בעל שם רציני, ועד שהסך אביהם הרוחני
של הפרוטוקולים של זיקני אש״ף.
העולם הז ה 2065

12ו7נוע
סרטים
ה צנזור ההאחרת
ב־ 12 באפריל יציג הסינמטק התל־אביבי
סרט איטלקי חדש בשם הטפיל. מה עושה
בסינמטק סרט חדש, שלא הוצג עדיין
בבתי־הקולנוע? התשובה מחפה על סוג
מסויים של צנזורה שאינו בתוב בחוק
ואינו מוכתב מלמעלה, ולמרות הכל זוהי
חמורה וקטלנית יותר מכל מועצה לביקו רת
שמונתה עד היום על־ידי שר־נוניס
כלשהו.
הכוונה היא לצנזורה הכלכלית, המוכ תבת
על־ידי בעלי בתי־הקולנוע שהם,
בסופו של דבר, הפוסקים האחרונים ביחס
למה שמוצג בארץ. השיקול האחד הקולע
לגביהם את גורלו של סרט הוא: האם זה
מיסחרי, או לא? ומאחר שמיסחרי, בעי ניהם,
הוא רק אותו 8רט שדומה להצלחה
מיסחרית קודמת, הרי ברור שהאפשרות
לראות בישראל דברים יוצאי־רופו כמ עט
שאינה קיימת.
אלימות, מין ומחאה חריפה. אבל
לעיתים נדמה, שאפילו אלד. ההולכים
בתלם המיסחרי המקובל נתקלים בקיר
אטום. כמו, למשל, המפיץ של הטפיל.
לפי כל הסימנים, זהו סרט •שכל בית״
קולנוע ישמח להציגו. יש בו אלימות ויש
בו מין, יש בו התנהגות חריגה והוזרויות
למיניהן, בקיצור, כל מה ש״הולך״ היום
בשוק. אבל, מתוך סיבות, לא מובנות,
מסתובב הסרט כבר שנתיים וטרם יצא
להפצה. אולי משום שמעבר לכל התכו נות
ה״נאצלות״ הנזכרות לעיל, היא גם
מחאה חברתית חריפה המבקשת מן הצופים
לחשוב, תוך כדי צפייה. וכעל• בתי־הקולנוע
סבורים שאסור לדרוש זאת מן
הצופה הישראלי הממוצע.
ההפסד, כולו, של הקהל. כי הטפיל
הוא סרט יוצא־דופן, שבאמת כדאי לראותו.
סרט שכאשר הוצג לפני שנתיים
בפסטיבל־הסרטים בקאן, זכה בביקורות
חיוביות מכל הכיוונים, ואפילו הצנזורה
האיטלקית ניאותה להתירו להצגה, אחרי
•שעיינה בביקורות אלה.
לבמרים אסור לגמגם. סרג׳יו נאס-
קר״ הבמאי הצעיר, שזה לו סירטו הרא שון,
הושפע מן האנטי־פנסייתיות של
בוניואל, ומסיגנון־המחאה הנקוט על־ידי
במאים איטלקיים כמו מארקו (מארש ה1צ־חון)
בלוקיו. ובשלבו שתי תכונות אלו
יחד, הוציא מתחת ידיו קריקאטורה של
החברה בדרום־איטליה, שהיא ביקורתית
עד כדי רי׳שעות.
גיבור הסרט אינו מוציא מילה מפיו עד
לרגע האחרון. קורבן, לכאורה, של המע
..אני
מומה
להזדהות
עם גורילה״
כשהייתה בת ,18 בחר בה אינגמר ברגמן
לתפקיד זוטר של שחקנית צעירה
בלונדית, החולפת בלא משים בחיוכי דיל־קיץ.
מאז הפכה למשך תקופה ארוכה
לסמל הנערה הלבבית, החייכנית, הפשוטה
והטיבעית שקישטה בין השאר 10 ,
מסרטיו של ברגמן. כיום היא בת ,42
הספיקה להתגרש, ותפקידה האחרון, כ־פסיכיאטרית,
מרחיק אותה סוף־סוף מדימוי
שממנו החלה להתעייף.
היא, כמובן, ביבי אנדרסון, אחת השח קניות
החביבות ביותר על אינגמר ברגמן,
שהשתמש בה שוב ושוב כאב־טיפוס ל תום
ולנעורים, בין כבת־לווייתו של הלי צן
הנודד בהחותם השביעי, או כנערה
המודרנית וכזכר מן העבר בעת־ובעונה־אחת,
בתותי בר.
ביצירתו של ברגמן היא תופסת מעין
מקום־ביניים, בין דמותה הבשלה והמבו־גרת
של אווה דאהלבק, שהיתר. לפניה, ל דמותה
המורכבת והעשירה של ליב אולמן
שבאה אחריה (במקביל לביבי אנדרסון,
עבד ברגמן עם אנדרסון אחרת, האריאט,
שהיתר. עבורות סמל לחושניות במרבית
סירטיהם המשותפים).
למעשה, ביבי הייתה זו שהביאה את
ידידתה, ליב, באותה עת עדיין שחקנית

המגמגם (אל קליכר) והנכדה ג׳נט אלגרן (גם כתמונה העליונה)
על גופת הסבתא המתה
העו ל ם הזה 2065

שחקנית כיכי אנדרסון כ״תמרים שחורים כריו״
״לא איכפת לי להיות אשה בוגרת !״
נורווגית אלמונית, אל ברגמן, והציגה את
השניים זה לפני זה. השלושה הם עדיין
ידידים אמיצים, למרות התהפוכות הרבות
שחלו בחייהם הפרטיים מאז סירטם המשותף
הראשון, פרסונה.
״ליב משמשת לו מדיום שדרכו הוא
מעביר את הגיגיו אל הצופה,״ מסבירה
ביבי ,״ואולי משום כך טיבעי שהעדיף
אותה בדמות מרכזית בסרטיו. אין זה מציק
לי, אלא כששואלים אותי שוב ושוב מדוע
הסכמתי לכך. למעשה, מה שהטריד אותי
לא היה העובדה שהוא בחר בליב, אלא
החשש לגורלי־שלי. מה יהיה עלי, מחוץ
לעולמו של אינגמר ברגמן?״
אני זקוק לך -צעירה יותר ! כדי
להיווכח בכך, ניסתה כוחה בכל מיני
סרטים שלא תמיד הצדיקו את המאמץ
שהושקע בהם .״אומנם, אני מוכנה להז דהות
עם גורילה לפני המצלמה, אם
מבקשים זאת ממני,״ היא אומרת, אבל
הרבה נחת לא צמחה לה מן הניסיונות
השונים, גם אם לא ביקשו ממנה להז דהות
עם גורילה. היא שבה מדי פעם
לשוודיה, חזרה אל סירטי ברגמן, אם כי
לא ביקשה ממנו אף פעם תפקידים מור כבים
יותר, עד שהוא עצמו החליט להציב
אותה בפרסונה, ואחר־כך במגעים.
ורק כאשר ביום בהיר אחד אמר לה ״אני
זקוק לך, בגירסה צעירה יותר״ תפסה
שלא היתה סתם קישוט בסרטיו, אלא
דמות מוגדרת מאד .״הסתבר לי •שבכל
זאת. אין הרבה צעירות המסוגלות להקרין
אותה ההרגשה שמצא בי ברגמן,״ אמרה.
עקרת־כית עם סטיכ מקווין. היא
עדיין עובדת עימו. באחרונה הופיעה ב בימויו
בהצגת הלידה ה־ 12 בשטוקהולם.
רכת החברתית שבה הוא חי, הוא הופך
מנטפל לטפיל, ממנוצל למנצל, וכל זאת
מבלי שינקוף אצבע.
בגלל שהוא כבד־פה וכבד־לשון (ומ שום
כך מתנזר מדיבור) ,לא ניתן לגיבור
בלונדי ויפה־תואר זה, לסיים את בית־הספר
לכמורה שבו למד. הכנסייה אינה
מרשה לכמרים לגמגם. ומאחר שמוצאו
צנוע ביותר, ובחר בכנסייה כמיפלט מן
העוני, אין לו ברירה אלא לקבל את האל טרנטיבה
שמציעים לו בסמינר: הוא הולך
לטפל בבנו הנכה של גנרל־בדימום.
מישפחה שכזאת. הבן הנכה הוא,
כמובן, סממן של הריקבון המכרסם ב־אצולה.
הוא רתוק לכיסא־הגלגלים, מרטיב
בכל פעם שמבהילים אותו, ומפצה את
עצמו על נכותו במנות גדולות של רשעות,
בהתעללות בחלשים ממנו ובניבזות
כמעט־מאקיאוולית.
אביו של הנכה המרושע, שריפיונו המי ני
נרמז בבירור, מסתגר מזה שנים ב־חדר־עבודתו,
עם אותות־ההצטיינות וזיכ רונות
הקרב מימי מוסוליני. האם החוש נית
והשתלטנית מנהלת את העסקים את
המישפחה. ואילו הבת הבכורה, המעריצה
את אביה כדי להרגיז את אמה, נהנית
בעיקר מחירחור מריבות, ומקינאה בזולת.
לכאורה נראה שהופעת הגיבור השתקן
בחיק המישפחה הזאת, מביאה ישועה.
הבן הנכה מוצא במי לרדות, האם מוצאת

בכלל, הבמה הביאה לד. פעמים רבות
את הסיפוק •שלא מצאה מחוץ לשוודיה,
בקולנוע.
בשל ניסיונה התיאטרוני הוזמנה להופיע,
לצידו של סטיב מקווין, בגירסה
שהפיק זה לפי מחזהו של איבסן אוייב
העם .״בהתחלה חשבתי שזו בדיחה,״
היא מספרת .״אחר״כך, כשעיינתי שוב
במחזה, מצאתי שיש בדמות שהופקדה בידי
משהו שורשי ומפוכח. אבל אני חו ששת
שכל מה שייראה בסופו של דבר
על המסך, יהיה סתם עקרת־בית.״
היא מרוצה הרבה יותר מסידרה של
מחזות סטרינדברג שעשתה עבור הטל־וויזיד.
השוודית עם בעלה־לשעבר, הבמאי
קיל גרדה( .העלמה יודיד! בהשתתפותה,
שודר בזמנו גם בטלוויזיה הישראלית).
אבל בינתיים החליטה להתמקם, לזמן-
מה, בניו־יורק. היא רשמה שם את בתה
בת השש, ג׳גי, לבית־ספר, ומחכה לביקורות
על סירטה ההוליוודי האחרון, לא
הבטחתי לך גן־שושנים, שבו היא מגלמת
פסיכיאטרית. והיא מכינה את תפקידה
הבא על הבמה, במחזה חדש של ארתור
מילר בשם וזיקות הבישוף, שבו היא
מגלמת שחקנית מובטלת ממיזרח־אירופה.
אחרי החששות שתקפו אותה באמצע
שנות ד.־ ,30 על כך שכל תדמיתה עומדת
בסכנה מול הזמן החולף, היא מרגישה
היום נינוחה הרבה יותר.
״היש לי רושם ששנות החרדה מאחורי.
לא איכפת לי להיות אישה בוגרת. זה
אפילו מרתק• חוץ מזה, גיליתי שאינני
היחידה שעברה את גיל ה־ .40 וזה כבר
הופך את כל כל העניין הרבה פחות
טראגי,״ היא מסכמת.
תשובה לתשוקותיה הפיסיות, ולבת זהו
המשרת האידיאלי שאינו מתערב, אינו
דורש מאומה, בקיצור׳ — חפץ שאפשר
להשתמש בו מבלי שיגיב.
אבל עד מהרה הופכת נוכחותו של הח פץ
חיונית, וחיוניותו הופכת הרסנית. עד
שהגנרל, שאינו יכול לשאת ותר את
כלימתו, קופץ מן החלון שבקומה העל יונה.
בדיוק בשעה שרעייתו מתעלסת עם
הצעיר ובנה הנכה מציץ בהם מחרכי
הדלת.
פגישה שבזאת. כדי להשתיק את
השמועות, שעשו להן כנפיים כבכל עיי רה
קטנה, על יחסיה של האם עם האומנת
ממין זכר, היא משגרת אותו ואת בנה
אל העיירה הצרפתית לורד (שם עושה
הבתולה הקדושה, לפי אמונה דתית, ניסים,
ומחזירה נכים לאיתנם) .בדרך פוגש ־ם
שניים בצעירה יפהפייה ובסבתה, ישישה
שאינה יותר מצמח בושם. הצעירה החלי טה
להקדיש חייה לסבתה, ונמצאת, זו
הפעם השלישית, בדרכה ללורד, מתיך
תיקווה להצילה. שני הצמדים ממשיכים
בדרכם יחד.
בסופו של עניין גם הצעירה איבה יכולה
להתעלם מן הדחפים הפיסיים המקנ נים
בכל גוף נורמלי בריא, ושעה שהזקנה
שוכבת חסרת רוח-חיים לצידה, אחרי ש כל
מחוללי הביסים המקודשים של לורד
(המשך בעמוד )45

תה הס רמגים
תהה״״ס
של? 1
הם רוצים שהתגייס לצגא, וזה דוקא בסיר.
מה יהיה אתך בצבא י נראה...
בגיל 21 תשתחרר. בריא ושלם, אנחנו מקווים.
תקבל קצת דמי כים מהצבא.
וזהו.
אתה בחוץ.
הלם השחרור.
ומה עכשיו?
אתה יכול ללכת ולעבוד, אם תמצא עבודה במצב של
מיתון ואבטלה.
תרויח 2,500ל״י, בערך. הרבה פחות מקו העוני.
תוכל גם ללמוד. כלומר, אם תמצא מקום באוניברסיטה, ותשלם
5,000ל׳־י לשנה -וזה המחיר השנה.
אם לא תמצא מקום בארץ ־ תסע למילנו, לבולוגיה,
לארצות הברית, לרומניה -
אבל אז הם יקראו לך נפולת.
אסור להיות באמריקה, רק להחזיק שם כסף.
אבל למי יש כסף? זאת אומרת, חוץ מאשר להם.
טוב, אתה לומד משהו.
ואתה מכיר את ניצה, דיצה, רותי, לימור־ מי שלא תהיה.
ואתה צריך דירה.
ועבודה.
שתוכל לחיות בכבוד,
ותוכל לקנות לך דירה, ומכונית בלי טובות. אבל מי יכול?
ככה הם מתכנתים את החיים שלך.
זה מה שהם רוצים.
אבל אפשר אחרת.
בדרך חדשה.
בדרך כה לצעירים כמוך וכמונו יש סיכוי אמיתי,
בכל תחומי החיים, גם בפוליטיקה.
תשאל, מה הערובה לדרך חדשה?
הערובה היא בעצם תהליך החילופין. זה הסיכוי. להחליף.
אנחנו מאמינים שאפשר אחרת. בוא אתנו.

הטה הדוד ה צ עי ד בליבון*

יש וק נחאחז

1גנ1ח? 1החזיר

קולנוע
(המשך מעמוד )43
לא עזרו לה, מזדווגת הנכדה עם הגיבור.
מעשה־התמרדות גלוי ראשון של גיבור
זה, בסוף הסרט, גורם להלם שמחזיר
לו את כושר־הדיבור, וזאת רק על־מנת
להראות שהוא חבר נאמן בחברה האנו שית
המזוהמת שבה הוא חי ; אחד -שיודע
לשקר ולהעליל כמו כולם, ומוצא כי
הדרך הטובה ביותר לשלוט בזולת, היא
הגלימה השחורה שנשללה ממנו בתחילת
הסרט.
מבלי להיכנס לתוך הפרטים והתפיניות
הרבות של העלילה, ניתן להבחין בקלות
בכוונותיו של הבמאי נאסקה. בעיניו, איטליה
ובעיקר דרומה, היא עדיין ארץ פי״
אודלית שבה שולטים עשירים מכוח הי־רושה,
וכנסיה, המוכרת אשליות לעניים
מרודים, כדי שימשיכו להיות כאלה ולא
יפצו את הפה.
נאסקה אינו מתפתה להציג את גיבורו
כדמות חיובית. להיפך, ברור שמדובר
במנוול, אבל, כל עוד פני החברה כפי
שהם, דרכו של מנוול זה היא היחידה
שבה אפשר להצליח. חוץ מזה, הרי השאר
מנוולים לא פחות, ואולי אף יותר.
בהתחשב בעובדה שזהו במאי מתחיל,
שליטתו הטכנית בקולנוע מפליאה, וה״
סרקאזם שהוא מפיח במעמדים תמימים*
לכאורה, כמו הדרך שבה מטפלת הנכדה
הצדקנית בסבתא, או מיצעד הנכים ה יוצאים
בדרך ללורד, או המראה של כל
חלכאי ונדכאי העולם שהתקבצו מול המע רות
הקדושות, כל אלה מצולמים כך שלא
נותר כל ספק ביחס לכוונות הבמאי.
לו רק כדי להעריך כישרון קולנועי
חדש, כדאי לראות סרט זה, ומי יודע,
אולי יימצא איזה בעל בית־קולנוע שיבקר
ב־ 12 באפריל בסינמטק, ויגלה שבעצם,
הטפיל הוא סרט שאסור להחמיץ את
צופיו.

תדרי ך
לראות:
י, חובה
. 11— 11.
הל־אביב: נאשוויל, סרט אילם,
באפלו־ביל, בארי לינדון, זוגות נשואים.
ירושלים נ תמונות מחיי נישואין,
באפלו־ביל.
חיפה: חליל הקסם, סרט אילם.

תל־אגיב
י כאשוויל (גת, ארצות־הברית)
— מסע מופלא של רוברט (מאש) אלטמן
אל בירת ההקלטות של שירי הכפר האמריקניים,
מביאה חתך של ההיסטריה, הפחדים
והתיקוות -סל האומה האמריקאית.
סרט אילם (דקל ארצות־הברית)
— לא צריך להתאמץ כדי לצחוק
ישעה ו־ 40 דקות במחיצת שני המטורפים
הראשיים: הבמאי מל ברוקס והקומיקאי
המכוער ביותר בעולם: מארטי פלדמן.
כאפלו־כיל (סינמה ,2ארי
צות־הברית) — אמריקה- ,סוב בעיניו של
רוברט אלטמן, כשהוא מתקיף את המיתוסים
האמריקניים דרך שיחזור התיאטראות
הנודדים שפיברקו את מילחמות הלבנים
באינדיאנים והפכו את ויליאם פ. קודי
ז לגיבור אגדי.
כארי לינדון (רמת־אביב,
אנגליה) — עלייתו ונפילתו של ריקא
אירי במאה ה״ , 18 מבויימת בסגנון מז היר
על-ידי סטנלי קובריק, תוך שמירת
עקרונות הסיפורת של אותם הימים ומו־סר־ההשכל
של הימים שלנו, ובתוספת
יופי חזותי בלתי־רגיל.

ז ירושלים

תמונות מחיי נישואין ( ס מדר,
שוודיה) — ניתוח מכאיב של חיי־הנישואין
המודרניים, כאשר בתחילתם
האשד, היא קניין הגבר והבית, ולבסוף
היא יוצאת לעצמאות כשידה על הגבר
ועל העליונה.

* חיפה

* *,חליל הקפס (אורלי, שוודיה) —
איננמר ברגמן מטפל, במקום בבני־אדם,
במוסיקה ובמוסר שלה, בדרכו המקסימה
של במאי האוהב את כל האמנויות בדרך
משלו.
ה עו ל ם הז ה 2065

קוילטוו
ה מסך הקטן
ר שת שידור (סטודיו, תל-
אביב, ארצות־הברית) — הצלחתו
הגדולה של סרט זה, המיסחרית
והביקורתית גם יחד, אינה הפתעה: רשת שידור מתיימר
לחשוף מה שקורה מאחרי־הקלעים בטלוויזיה, בעין ביקורתית
ביותר. הוא נוקט אותן השיטות הנהוגות בטלוויזיה
עצמה: איפיון מוגזם וחד־ממדי ; חזרה בלתי־פוסקת על
אמיתות וחצאי״אמיתות, משום שזה ״מצלצל טוב״ ;
הגזמה במקום העמקה: העדפת כמות הנושאים המטופלים,
על״פני איכות הטיפול בהם.
התוצאה: כל מי שקשור לענף הקולנוע שמח, משום
שמשמיצים את הטלוויזיה ,-וכל היושב תמיד בבית, רתוק
למסך הקטן ויוצא באופן חד״פעמי כדי לראות את הסרט,
יוצא נלהב, כי מדברים אליו בשפה המוכרת לו, שאינה
מאלצת אותו להתאמץ יתר״על־המידה. הכל מוגש לו בחתיכות
קטנות, נוחות־לעיכול.
פארי שייבסקי (התסריטאי) וסידני לומט (הבמאי),
שניהם בעלי ניסיון טלוויזיוני עשיר בעברם, ניסו לקרוע את
הילת הזוהר מעל פני כוכבי־הטלוויזיה. אלא שגם במערומיהם,
אלה עדיין כוכבים גדולים מן החיים, זוהרים
ומרתקים את הקהל — אם לא בתבונתם וכישוריהם, אזי
לפחות בהעזתם, חוצפתם ועיקביותם. וכן הופך שילטון
הממון על רישתות־הטלוויזיה לעניין מיסטי, והנוורוזה
העירונית (שאינה חסרה לעולם בסירטי לומט) לובשת

פיטר פינץ׳ -למען ההמון הסוגד
ממדים מונומנטליים.
החלק הטוב ביותר בסרט, הוא דווקא אותם הרגעים
שבהם הוא מספר עובדות המוכרות היטב לעושיו: פרטים
על הפעלת רשת״טלוויזיה, שיקולים בבחירת תוכניות
וכייוצא באלה. לכך צריך להוסיף מישחק מעולה של
ויליאם הולדן, כבעל־המצפון האחרון בעולם של מושחתים
ושל פיטר פינץ׳ המנוח, כשדרן שדעתו נטרפת עליו
כשמפטרים אותו.

הגונב מגנבעז־מיסכן

ו ה כי ס
הפרקליט, הגיס
(פאריז, תל־אביב, ארצות־הברית)
— צלס״טלוויזיה נפגע תוך בדי
צילום מישחק כדורגל אמריקאי. גיסו, פרקליט חלקלק
וערמומי, משכנע אותו להעמיד פני נכה, אחרי התאונה,
כדי לסחוט פיצויים גבוהים מחברת-הביטוח. הצלם נעתר,
מתוך תיקווה שהכסף יחזיר אליו את רעייתו, שזנחה אותו
לאנחות. וכך מתחיל טחול־שדים, שאליו מצטרפים הרעייה,
המופיעה תמיד לשמע הסיכוי לממון ; שחקן־הבדורגל שגרם
לתאונה והאכול ריגשי־חרטה ; בלשים העוקבים אחר הצלם
כדי לברר אם באמת נפגע בתאונה ; פרקליטי חברת-הביטוח
המנסים להגיע לפשרה, ובן הלאה.
כמינהגו בקודש, לא חס הבמאי בילי ויילדר אף על
אחת מדמויותיו בסרט, והוא מציג בסרקאזם חסר״רחמים
את בל חולשותיה! האנושיות. אם אינם מתפתים לכסף,
הם מתפתים לרגש, ואם אינם מתפתים לרגש הם מתפתים
למצפון, ואם אינם מתפתים למצפון — הם מתפתים
לרחמים־עצמיים, ואם לא לרחמים־עצמיים — הם מתפתים
לכסף. בבל מיקרה, בולם, ללא יוצא-מן־הכלל, חושבים
עצמם חכמים, אבל כשמתבוננים בהם דרך עיניו של ויילדר,
גם החכם הגדול ביותר אינו טוב יותר מפתי גמור.
הסרט מלא וגדוש התחכמויות, הבאות במהירות הבזק
בזו אחר זו, במעט ללא מירווח נשימה. ואלתר מתאו

למון ומחאו — למען דמי־הביטוח
בפרקליט הנובל, וג׳ק למון כצלם הנפגע, המופיעים באן
יחד בפעם הראשונה, מתנצחים ביניהם ואינם מחמיצים
אף עקיצה שהופקדה בפיהם. בימוי מזהיר, השולט בבל
מרכיבי הסרט, דואג לקצב, למישחק ולצילום ברמה גבוהה.
עשר שנים חלפו מאז הוצג סרט זה לראשונה בארץ,
וארסיותו השנונה לא נפגעה כלל. והרי הזמן החולף הוא,
בידוע, המיבחן הקשה ביותר לבל קומדיה.

מצזז>קונת
נולדת מחדעץ
כי צב נו ל ד (מוגרבי, תל־אביב,
ארצות־הברית) — זו הפעם השלישית
שסיפור הכוכבת העולה,
הנישאת לכוכב היורד, חוזר אל הבד. בפעמיים הקודמות,
היו השחקן והשחקנית הראשיים מועמדים לפרסי או סקר
(ב״ ,1937ג׳נט גיינור ופרדריק מארץ׳ ,ב־ : 1954ג׳ודי גרלנד
וג׳יימס מייסון) .הפעם פסחה האקדמיה גם על ברברה
סטרייסנד וגם על כריס כריסטופרסון, ולתבונה יחשב הדבר.
כי סרט, זה הנמשך הרבה יותר מן הצורך (כ־140
דקות) אינו יותר מאשר זבח נוסף על מיזבחה של הגברת
סטרייסנד, שהיא הוגת הרעיון, אשת המפיק, מפיקה
בפועל, מעצבת מוסיקלית ובכלל — רודנית על כל המיבצע
הזה, שנועד להפגין את כישרונותיה השונים.
הסרט מספר כיצד היא, הנערה הקטנה והגאונית,
נכנעת — אומנם רק בקושי — לקסמיו של אליל-פופ ספוג
אלכוהול וסמים. היא אוהבת אותו והוא אוהב אותה, אבל
יצרו ההרסני גורם לנפילתו הסופית, שעה שהיא עולה
מעלה-מעלה על כנפי מעלותיה הנדירות.
מי שינסה למצוא הבדל מהותי בין דמותה בסרט זה
לבין דמותה של פאני ברייס שגילמה סטרייסנד בשני
סרטים קודמים, יתקשה מאד בכך. כי היא, בסך״הכל,
חוזרת על הטיפוס, בשינוי תלבושת ותסרוקות, ועם יומרות
לעידכון תקופתי. יש כאן פסטיבל פופ (שבו מנסים נואשות
לשחזר את האווירה המחושמלת של הופעות האבנים
המתגלגלות מן הסרט של האחים מייזלס) פס״הקול

סטרייסנד וכריסטופרסון: למען המיקרופון!
(המנסה לחקות, לשווא, את המורכבות העשירה של סירטי
רוברט אלטמן) ,ופראנק פירסון, בסירטו הראשון כבמאי
(עד עכשיו היה תסריטאי מצליח) ,שאיבד כנראה את
עשתונותיו נובח כוכבתו־מעסיקתו.
מה שמציל את הסרט מהתמוטטות מוחלטת הוא
המוסיקה. ברברה סטרייסנד וכריס בריסטופרסון נולדו למען
המיקרופון, וכשהם שרים, סולחים להם הכל.

ס מי רהוה שו ד די ם
נהמשך מעמוד )41
החשוד השלישי שנעצר היה שפיק זלוף,
בן .20
כעבור חקירה יכלו השוטרים לשחזר את
דרכם של השודדים, באותו ערב של ה־7
בפברואר. השלושה יצאו מדירתו של ויל-
מובסקי ונסעו במונית לרחוב בן־סירא 10
בשיכון בבלי, שם ביצעו את השוד בדי רתם
של הקשישים. שניים מן העצורים
שיתפו פעולה עם החוקרים, והודו כי הש תתפו
בביצוע השוד המזויין.
החקירה נמשכה. מתוך ההצהרות נס תבר
לחוקרים כי חסר להם אדם נוסף,
המוח שמאחרי הפרשה. האדם שתיכנן
את הפעולה והינחה את השודדים. חודש
ימים אחרי מעצרם של שלושת השודדים,
ב־ 20 במארס, החליטה המישטרה לבצע
מעצר נוסף. ואז, לפני שופט־המעצרים
בבית־מישפט־השלום בתל-אביב, גילה בלש
היחידה המרכזית של המישטרה, רס״ר
רפאל בראונשטיין :״עצרנו את ראש ה־כנופייה.
זוהי אשרי!״
השופט השתכנע והאריך
^ ל ספסל־ העצורים בבית־המישפט
י ע ישבה אשד, צעירה, ממושקפת, דקת־גיזרה
ובעלת שיער בלונדי נ 3ה. היא ישבה
בשלווה מוחלטת, כאילו כל העניין אינו
נוגע לה כלל.
״הגברת תואיל לקום?״ פנה אליה ה שופט,
אריה אבן־ארי, מעל דוכנו. רק אז
הגיבה הצעירה, סמירה דויד, לראשונה.
היא קמה ממקומה ושמעה בעמידה את דבריו
של רס״ר בראונשטיין. מדי-פעם של חה
מבט לעבר גבר נמוך־קומה בגיל׳

העמידה, ממושקף, לבוש חולצה פירחונית
אדומה, שישב על הספסל האחרון באולם,
בין הקהל. היה זה בעלה של סמירה, יצ חק
דויד, יבואן־שמיכות מספרד.
וכך טען הבלש: סמירה דויד היא ראש
כנופיית השודדים. היא אינה משתפת פעולה
עם המישטרה, ושיחרורה בערבות עלול
להפריע את המשך החקירה. המתלונן
(יצחק כהן) קושר אותה למיקרה, בטענה
שהיא היחידה שבאה לבקר בביתו בתקופה
האחרונה. ולחיזוק הדברים: אחד החשודים,
שפיק זלוף, הוא בן־אחותה של
סמירה. החשודה, ככל הידוע למישטרה,
נהגה לגבות כספים, אולם מאז גבתה סכום
של 20 אלף לירות ועל רקע זה פרצה
מריבה בינה לבין בעלה, לא הירשה לה
להמשיך בגבייה. היא היתד, זו שבאה במגע
עם שלושת השודדים, טען רס״ר
היחידה המרכזית, ובמקום־מגוריה (בדירתו
של אחד החשודים, הנריק וילמובסקי,
ברחוב דיזנגוף) ,חולק השלל בין אנשי
הכנופייה.
לטענת המישטרה, קיימת חוליה מקשרת
ברורה בין הנשדד לבין שודדיו. חוליה
זו היא סמירה דויד, שהכירה את יצחק
כהן עוד קודם־לכן. הוא יבואן-שמיכוית,
ובעלה סוחר בשמיכות, וכך, יום אחד באה
לבקר אצל כהן, במישרדו שברחוב רענן
20 הסמוך לדרך יפו—תל-אביב. כיוון ש ירד
גשם, הציעה לו להסיעו במכוניתה
לביתו שבשיכון בבלי, הוא נענה להצעה
ברצון, וכתום הנסיעה ביקרה סמירה
בביתו.
בהזדמנות זו, טוענת המישטרה, הצליחה
החשודה לסקור את דירתו של ה יבואן
הקשיש. כן נטען שהאשה הצעירה
רבה עם בעלה, נטשה את ילדיה ועברה
לגור בדירתו של החשוד וילמובסקי ואש

הורים לשני ילדים, החיים מקיצבח
הביטוח־הלאומי. החוקרים טענו גם, כי
לפי מידע המצוי בידיהם, סמירה היתד,
זקוקה לכסף רב, מאחר שהפסידה במיש־חקי־קלפים.
השופט
אבן־ארי התרשם מדבריו של
רס״ר המישטרה, ובהחלטתו כתבי :״המיש־טרה
הביאה לבית־המישפט ראשית־ראייה
לכאורה, הקשורת את החשודה בביצוע
או, ליתר דיוק, בשותפות לפשע.״

שיחרור-בערבות
על־תנאי
מ רקליטה של האשה, עורך־הדין
משה אלוני, טען כי אין לה קשר ל שוד,
אך השופט החליט לעוצרה לשבעה
ימים נוספים. אולם, כעבור יומיים בלבד
הובאה סמירה שוב לפני שופט-ד,מעצרים.
הפעם ביקשה המישטרה עצמה לשחררה בדחיפות,
למרות שהחקירה טרם הסתיימה
והשלל עדיין לא התגלה. הסיבה לבקשה
המזורזת: סמירה עומדת לעבור ניתוח־לב־פתוח.
אחרי
שיחרורה סיפרה סמירה :״עליתי
לארץ מעיראק, כשהייתי בת ארבע. עם
בעלי, יצחק, התחתנתי כשהייתי בת ,17
לפני 12 שנים. עכשיו רבתי איתו בגלל
הפילגש שלו, לינדה, בחורה בת ,20 ועזבתי
את הבית. כסף לא חסר לי. רק בינואר
חזרתי מסיבוב באירופה. אני נוסעת ל ספרד
ולמדינות אחרות, בגלל העיסוק
שלנו, ייבוא־שמיכות. בעלי הוא אדם מבול בל,
הוא איבד בארץ כבר חמישה דרכו נים.
נכון שעזבתי את הבית ועברתי
לגור אצל החברה שלי, גניה וילמובסקי
(אשתו של החשוד הנריק וילמובסקי) ב
רחוב
דיזנגוף .,אבל בעלי בא לבקר אצ לי
בכל שבוע ונותן לי כסף. לא היה לי
שום קשר עם השודדים ועם השוד. זה
הכל שטויות.״
סיפרה גניה וילמובסקי, חברתה של
סמירה :״בעלי, הבריק, עלה לארץ מגר מניה,
והתגייר. כשהכרתי אותו, הוא היה
גרוש. הוא סובל ממחלת־עצבים, ולא מסוגל
לעבוד. הוא עצבני מאד, כי הכסף ש אנחנו
מקבלים מד,ביטוח־ד,לאומי — 1400
לירות לחודש — לא מספיק לנו. הוריו
גרים בגרמניה. הס פנסיונרים ולא יכו לים
לעזור לנו, רק שולחים דיברי־לבוש
לילדים.
״לא תיארתי לעצמי שבעלי, הנריק, מסוגל
לשדוד. אני חושבת שהוא פשוט איבד
את השליטה על עצמו. השוטרים הביאו
אותי אליו, אחרי שהוא נעצר, והוא הו דה
בפני שהוא השתתף בשוד. אבל צריך
להבין שהוא בן־אדם חולה. אם ישלחו
אותו לכלא, אני והילדים נמיר את דתנו.״
יצחק דויד, בעלה של סמירה, חתם על
הערבות לשיחרורה, והשופט הסכים לשח ררה
רק בתנאי שהיא תחזור להתגורר עם
בעלה. גם הבעל הסכים לכך .״אני לוקח
אותה הכיתה,״ אמר הבעל .״אני בטוח
שהיא לא אשמה, והיא הרי אשתי. נכון,
היא אוהבת לשחק קלפים, אבל לא על
סכומים גדולים.״
יצחק כהן, קורבן השוד האכזרי, טען
השבוע בתוקף :״אין לי ספק שסמירה היא
ששלחה אלי את השודדים. אני בטוח
שבשביל זה היא באה אלי הביתה.״
ואילו פמירה עצמה, הנחשדת כי עמ דה
בראש הכנופייה, הבטיחה :״אחרי סיום
החקירה במישטרה אבקש מעורך־הדין שלי
שיגיש תביעה נגד יצחק כהן, על הו צאת
דיבה. הוא עוד ישלם לי הרבה!״

אבל מה זה טלפוקט
הנה החידוש האחרון והמרתק
של מפעלי אגפא גבדט: מצלמת אגפאמטימ\
פוקט שיש בה מיתקן שלה, כפי ש ע מד\
עד כה לרשות צלמים מקצועיים. אתו*ן
יכול ״לקרב״ את נושא הצילום בלי ך * ייי<
להתקרב אליו-פשוט בהזזת כפתור|.
בו ברגע משתנים גם עדשת המצלמה}
וגם המחפש, שבו אתה רואה א תן ^ 7
התמונה המוגדלת, כפי שתצולם!.

^ ,8מ _ ה ק 0ז

עוד חידוש במצלמות
אגפאמטיק פוקט

1 20081־3008

הקוביה המגושמת, שאינה מוצאת
מקום בכיס, הוחלפה בחידוש האחרון ך
טופפלש -לו חי ת הבזקה שטוחה ונוחה,

כך נראית
כמחפש התמונה
הרגילה, ממדחק|
3מטד.

לאחר הזזת כפתור
הטלה אחה רואה
במחפשאת התמונה
המקורבת, המוגדלת,
וכך היא תצולם.

תן טרמפלחייל

העולם הז ה 2065

במדינה
(המשך מעמוד )37
יעמיד את הפקחים בעימות חריף עם היש ראלי
המלכלך, לא דאגה עיריית תל־אביב
לצייד את אנשיה בציוד הולם להגנה עצ מית,
לא גז־מדמיע ולא אמצעים אחרים.
לא ׳ייתנו בידי הפקחים מכשירי־קישר ל־מיקרה
של צורך בהזעקת עזרה, והם יצאו
למלאכתם כפויית-הטובר, כשהם חסרי-
אונים.
עוד שעה ארוכה הוסיפו יושבי־הקרנות
של התחנה המרכזית להתווכח בקול על
הניקיון העירוני .״וואללה, בחיים שלי
עוד לא ראיתי דבר כזה,״ אמר רוכל
מקומי ותיק .״לשלם כסף בשביל חתיכת
נייר על הריצפה, ככה בלי שום אזהרה
מוקדמת? השתגעו לגמרי, אלה!״
הפקחים למדו את הלקח, והחוק, כהר גלו
— יצא נרמס.

ד ר כי ־ חיי ם
מיהו גלזונלסי
האס נפס? יו״ר הכגסת
לתפקיד נשיא המדינה כגל?
קומתו כן,״ טוענת
האנציקלופדיה החדשה

מי יודע. ייתכן שאחת הסיבות לכך
שיושב־ראש הכנסת ישראל ישעיהו וחבר-
הכנסת יצחק נבון, ששמם הוזכר בשעתו
כמועמדים לכהונת נשיא המדינה, נפסלו
לתפקיד נכבד זה בגלל ...קומתם הנמוכה.
עובדה. בספר חדש שיצא לאור, והדן
בדרכי נימוסין, נוהג ונוהל טכסים ריש-
מיים כותב מחברו, ברוך ברקאי, כי לפי
כללי הטכס אסור לבחור בנשיא־מדינה
שהוא קטן־קומה .״וזה,״ נאמר שם ,״אפילו
כתוב ברמב״ן. כי נשיא צריך להיות גבוה
כדי שכולם יראו אותו, וכשילחצו לו יד
שלא ירכנו לעומתו.״
בספר מובאות גם תשובות רבות לשא לות
מחיי היום־יום, הנראות מגוחכות
וכאילו לקוחות היישר מתוך מערכוגם
הסאטירי של הגשש החיוור. לכל חובבי
השלישייה מוכרת השאלה: אם אדם עולה
במדרגות כשבידו פח־אשפה וממולו יורדת
שכנתו, הגברת מועלם, מה הוא צריך
לעשות — להקדים לה שלום ולפנות את
הדרך, או להיפך?
או שאלה אחרת, מתוך אותו מערכון:
אם גרוש וגרושה הנישאים צריכים להז מין
לחתונתם את ילדיהם מנישואיהם
הקודמים. התשובה לשאלה זו, למשל, היא
לאו רבתי. לא. לגרושה אסור להביא את
ילדיה לטכס נישואיה ולהראותם שם• אך
לאלמנה, לעומת זאת, זה מותר.
תחכיב אישי• מיהו שיודע את ה תשובות
לכל השאלות הללו? מיהו המע תיר
הלכות נימוסין בעזרת ספריו, ובעל
טור שבועי קבוע בנושא זה באחד מ־עיתוני־הצהריים?
מי שחשב שזהו אדם
מתנשא המסתגר לו בביתו ומתעמק יום
ולילה בשאלות נימוסין למיניהן, טעות
בידו.
ברוך ברקאי, האיש שמאחרי הנימוסין,
הוא גבר אלגנטי ותוסס. הוא משמש מזכיר
אירגון הקבלנים והבונים בירושלים, ומרצה
לענייני נימוסיו לאנשי מישרד־החוץ
ובבית־הספר לקצינים של צה״ל.
איך הפך בר־סמכא לנימוסין, אף הוא
אינו יודע. הוא לא למד זאת בשום בית־ספר,
ואין לו כל הסמכה רישמית. הוא
החל את הקאריירה שלו כעיתונאי, אחרי
שסיים את לימודיו בסיפרות עברית באוני ברסיטה
העיברית בירושלים בשנת . 1945
מאחר שגדל בבית בעל תרבות גרמנית
שורשית, שהגורם המודגש בו היה ׳יחסי־אנוש,
הפריע לו באופן אישי איך בני-
אדם מדברים זה אל זה ואיך עונים לו
במקומות־ציבור. ואז ,״מו1וך אגואיזם
עצמי,״ כפי שהוא אומר, החליט לקחת
את העניינים לידיים.
סיפרו הראשון, שנקרא לקחים, זכה
בהצלחה. מעודד מהצלחה זו התחיל להתמסר
לנושא ברצינות, והחל אוסף סיפרי
נימוסיו מכל הארצות בעולם. הסיפרייה
בביתו גדושה במאות ואלפי ספרים הדנים
בנוהגים ומינהגים בכל הארצות.
במלאכת איסוף החומר לספריו הקלה
עליו העובדה שעקב עבודתו כעיתונאי
הסתובב בארצות שונות. הוא היה כתב
ישראל באו״ם מטעם עיתון־הבוקר לשעבר,
חרות, ומאוחר יותר הפך כתב־רדיו של
(המשך בעמוד )48
העולם הזה 2065

31=135 עושה לך יופי

*ביוד־ • 0 *113סבנור ־ ג ו

£צט 0אז אן ק

תכשירי טיפוח,איפור ויופי מעולים לכל סוג׳ הטור.
להשיג בתמרוקיות המובחרות,
בשק״ם, המשביר לצרכו וכל בו שלום.
שאלו בחנויות טל ״מבצע ניחושון 1טח >\5 -6ם4ף
,וזכו בפרסים נהדרים.

קבל ת מודעות לרל העיתוני ם
במחירי המערבת

מבחר גדול של תמונות ופלקמיס של
גדולי האיור המודרני והקלאסי —
הדבקה מקצועית של פלקטים ר־תמונות.

*11011
1977״(
01*1נן* 1716 11116 116
*8016 171511*11(11101

״לוטוס״,

ת״א, רח׳ אלנבי 101

(מול בית־הכנסת הגדול)

פירשם אידיאל
אבן גבירול 110 תל־אביב
(פינת אנטוקולסקי)
טלפון 227118 ,227117

חניה חופשית

סיגריה חדשה של וונק הוצאה לשוק
— 5111116 סיגריה חדשה מתערובת א מ רי ק אי ת המיוצרת ע״י דובק יצאה
ביטים אלה לשוק.
הנהלת חברת דובק מ סר ה בי סיגריה 3111116מ הוו ה חידוש יוצא דופן
במגוון הסיגריות המוצע כיום למעשן.
סיגריה זו היא פרי מ חקר ונסיונו ת שנמשכו כחמש שנים שמטרתם הי ת ה
השגת שילוב בין תערובת טבק ארו מ טי ת ואמצעי עזר להק טנ ת הניקוטין
בעישון.
השימוש׳ לראשונה בישראל, בנייר סיגריות אוורירי מסוג 5 1ופילטר
פעיל חדש שייצר במיוחד עבויר סיגריה זו מאפשר להציע לצרכן סיגריה
קלה, דלת ניקוטין וארומטית. בנוסף — חידוש גם באריזה, חפי ס ת
סיגריות בעיצוב הנהוג בחו״ל.

מהו.הסוד.

סנדלי
י *:אמדוד?

סנדלי אמרויד מעוצבים
בסגנון קלסי
מעור, אמיתי מעובד
כל סנדל היוצא
ממפעלי $$ר1ד

במדינה
(המשך מעמוד )47
תחנות־שידור בארצות־הברית, בנושאי
הפצת אמנות ואמנים ישראליים.
אך המפתיע בדבר הוא שאת כללי-
הנימוסין המתאימים ביותר לאורח־החיים
בארץ מצא דווקא לא הרחק מן המקורות.
״את מרבית התשובות לשאלות הצצות
בחיי היום־יום,״ הוא טוען ,״אפשר למצוא
בסיפרי חז״ל, במסכת דרך־ארץ־זוטא, או
דרד־ארץ־רבא, במסכות המישנה ובסיפרי
הרמב״ם והרמב״ן.״
רוסיה המנומסוז .״לפי הסטטיס טיקה
של סיפרי־הנימוסין,״ מספר ברוך
ברקאי ,״המדינה המנומסת ביותר בעולם
צריכה להיות רוסיה, שהיא המדינה המוציאה
יותר ספרים בנושא זה מכל מדינה
אחרת בעולם, ובמדינה זו גם השיא של
בעלי מדליות־ההצטיינות למיניהן.״
והרי מיספר אנקדוטות מתוך האנציקלופדיה
לנימוסי! שלו, שיצאה לא מכבר
לאור :
• אסור לכתוב מיכתבי־אהבה במכונת־כתיבה.

אין להציץ בעיתוני זרים באוטובוס.

כששני בדווים נפגשים בדרך, האחד
רכוב על סוס והשני על חמור, על רוכב
הסוס לפתוח באמירת־שלום. נפגש רוכב

]> ן ^ י ר ^ 1סרן עימנואל אלרום,
1\ ^ 1\ 11 קצין בצבא־הקבע, המשרת
בבסיס חיל־האוויר במרכז הארץ, בהלוויית
חותנו, מקס לב, אשר נהרג בידי
בתו בת ה־ ,6עקב רשלנות בכללי־ביטחון.

נימוסאי כרקאי
תחביב משתלם
סוס עם רוכב גמל, יקדים האחרון באמירת
שלום.
׳ 9כשכלה בדווית נישאת נהוג להע מיד
על ראשה, בכניסתה לבית חתנה,
נד מלא מים — כדי שתשתוק כמו שהמים
שותקים.
בנו של ברוך, איתמר ברקאי, בעל
גלריית־אמנות בירושלים, מוכר לכל מיודעיו
כבחור בעל נימוסים וקסם רב — אך
לפי דעת אביו ״הוא עוד לא די מנומס.״
ומוסיף האב :״הוא מתרגז לפעמים.״

ד רבי האדם
הג־וק ש ל איליה
העדר תמיכה מעמיד
בסכגה את להקת
הפולקלור ה;רוזיגית

אנ חנ 1נחסלאתה71׳7וים!
כ מה פעמים ני סי ת להפטר מ וזז׳ וקים ולא
הצלחת? לאחר חי טוי שלנו, אנו מחס לי םאת
הז׳ו קי םוהחרקיםואת מקבל ת תעודת
א ח ריו ת לשנה.

מודיעין 18ר״ג, טל5 .־6־ • 790114 אילת, טל 3012 .־.059
היתר משרד הבריאות . 21 :רש׳ עסק 181/75

*״תן עמינו הדגדת נוזי7ן י 0

״כל רוסיה מדברת מה איליה עשה
שם!״ שם, הלא היא ישראל. איליה —
הלא הוא איליה נמטשווילי: רקדן, כורי אוגרף,
מנהל אמנותי, האחראי על זו־תילבושות,
על התאורה, על הכל. הוא
הרוח החיה הנושבת. ומרקידה את להקת
הגרוזינים הססגונית הסובבת עתה בערי
ישראל.
״אני המתחרה הכי גדול של הלהקות
הכי טובות ברוסיה, מוסאייב וסוחשווילי,״
אומר איליה בעיברית עילגת .״אני עושה
להם פרובוקציות. הם מפחדים ממני. ה להקה
שלנו יוצאת עכשיו לשלושה חודשים
לאמריקה וקנדה ,׳והאמרגן האמריקאי
שלנו אומר שזה יהיה הלהיט הכי גדול
באמריקה.״
״להוכיח לרוסים״ .איליה שהיה מבחירי
הרקדנים ברוסיה, הגיע לישראל עם
מישפחתו, מגרוזיה, ב־ . 1971 הוא בעל ה שן
לה אקדמאית, אמן־ריקוד שהיה תלמידו של
רקדן־הבלט הנודע, בגרטיאוני. כאשר
(המשך בעמוד )56

.ף• צידד 1ירו כ י :״ זעקותיו של
1/ /י 1הגבר הקשיש, שפרץ בריצה כוש־ילת
מבוהלת מדירת מישפחת אלרום, ב קומה
הרביעית של הבית ברחוב ההדרים
9בראשון־לציון, הפרו לפתע את שלוות
מנותת־הצהריים, ביום השבת לפני שבועיים.
בידו
האחת אחז בצווארו ששתת. דם,
ובשנייה לפת את מעקה המדרגות, לבל ז
ימעד. מפתח הדירה פרץ בעיקבותיו
גבר נוסף צעיר ממנו, אוחז אקדח תופי
בידו .־כשהגיע הצעיר לקומה הראשונה
׳!יתקלו רגליו בקשיש, שכרע תחתיו .״קחו
אותי לבית־החולים. הצילו אותי!״ מיל-
מל מקם לב 60 ונפח את -נישמתו. ד׳פנ־יסיונר,
המתגורר ברמת־גן הובא לבית־החולים
אסף וורופא כשהוא מת.
״זוהי ההריגה הטראגית ביותר שראיתי
בכל שניות שירותי במישרה,״ אמר אחד
מצוות חוקרי מישטרת ראשון־לציץ, ש הגיעו
לבית שברחוב השקט, בעיבודי רא-
שודלציון. כי כשהוצגה לפניו מי שפלטה
את הכדור הקטלני, נדהם אפילו החוקר
הוותיק. הייתה זו ילדה בת שש, שחורת־
־שיער, בתם של עימנואל ופרידה. אלרום• ,
נכדתו של מקם לב.

לא הי ת ה
ניצרה

ך* יקודם השכדעי השערתי של ה-
4הורים הקשישים, מקם ורבקה, בבית
בתם, פרידה, הסתיים בטרגדיה מזעזעת.
ארוחת־הצהריים המישפחתית עברה עלי הם
בשלווה, אולם במהלכה הועלה הרעיון
שהביא על מישפחת אלרום את האסון ה־
!נורא.
מקם, חובב־ירי מושבע, הציע לחתנו
לצאת אחרי הארוחה למיטווח קצר. שני
הגברים היו מצויירים באקדחים. עימנואל,
גבר גבה־קומד, ונאה בשניות השלושים
לחייו, מחזיק באקדח תופי בעל קוטר
,0.22 שאותו הוא נושא. דרך־קבע בחום: -
שותיו. עימנואל אינו טירון בכל הנוגע
לכלי-נשק. הוא משרת בצבא־הקבע כ קצין
טכני בבסיס היל-האוויר במרכז הארץ,
אולם מכללי-הבטיהות הבסיסיים
לגבי שימוש בכלי-ינשק, הנלמדים בכל
בסיס־טירוינות, התעלם כנראה הפעם,
משום־מה.
באקדח התופי אין ניצרה. הוראת־קבע
צה״לית קובעת, כי אין לצאת מ־ .
׳בסיס צבאי עם כלי־ינשק טעון. ולא רק
זאת: כשחייל או קצין מגיע לבייתו עם
׳נישק, הוא חייב לפרק את הבריח ולנעול
אותו בנפרד מן הנשק והכדורים, בארון
או במגירה.
כללי־בטיחות אלמנטריים אלה מובחרים
גם לכל רוכש נשק, ועליו להיבחן בהם

בבית־הקבהת, כשליוותה את גונת אביה בן ה־ ,6 0
רא החזיקה נוידה אדרו מעמו ־ והתמוטטה

מ /ד1/71 .־;11
א ת אני ד!
פרידה אלרום, בתו של
מקם לב, בשנות השלושים
לחייה, נחנוכת בידי ידיד־מישפחה
אחרי שהתמוטטה במהלך הלוויית אביה.

על כפיים

נישאת פרידה אלרוס, אחרי שהתמוטטה
במהלך הלוויית אביה, שנערכה ביום
הראשון שעבר בבית־העלמין בחולון. מותו הטראגי, עקב פליטת
כדור מאקדח־התופי. של בעלה, סרן בצבא־הקבע, עורר בעיות

הבת מתמוטטת

פרטיות ומישטרתיות. המישטרה אינה יודעת את מי להאשים
בהריגה, אם בכלל, והמישפחה עדיין אינה יודעת כיצד לטפל
בהלם הכרוך בהרגעת הילדה, שעדיין אינה יודעת כי היא שהרגה
צילם: שלמה סתר !
את סבה.

פרידה אלרוס נישאת בידי בעלה, עימנואל, אחרי
שהתמוטטה במהלך הלוויית אביה. כן נראים ב־תמונה
חבריו של עימנואל מהצבא. פרידה לא יכלה לשאת את הטרגדיה הנוראה,
שבה הרגה. בתה הקטנה את אביה, בבית מישפחח אלרוס, ביום השבת לפני שבועיים.

.טרגדיה מזעזעת

לפני קבלת הרישיון. גם מקס לב, אדם
שקול, מנוסה זקר־דוח, כפי שמעידים עליו
מכריו, שכח כנראה כללים אלה.
בתום הסעודה המישפחתית, בעוד פרידה
ואמה, רבקה, עוסקות בהדחת הכלים,
הכינו כנראה הגברים את כלי־הנשק לקראת
המיטווח. היכן התכוונו לירות,
לא ברור. כפי שנמסר לחוקרי-המישטרה,
היה בכוונתם לעשות זאת בחולות ראשון-
לציון, בשטח פתוח שאינו מיטווח־ירי
מוכר.
שכנים טוענים, לעומת זאת, כי קיים
מיטווח בנס־ציונה הסמוכה. הוא אומנם
סגור בשבת וככלל הוא מיייועד רק ל-
גדנ״עים, אך תושבי האיזור המבקשים
להתאמן בירי נוהגים לעבור בשבתות את
הגדר, ולטווח על דמויות־הנייר המוצבות
שם דרד־קבע.
האקדחים הוכנו לפעולה. הם הונחו על
השולחן בחדר־האוכל, בעוד שני הגברים
התיישבו בסלון רחב־הידיים, לשיחה קלה
(המשך בעמוד )54

¥¥כך הגדירו את המיקרה חוקרי מישטרת

ראשון־לציון. בתמונה נראים מלפנים בנ
המישפחה, כאשר פרידה נתמכת בשמאלו של קרוב־מישפחה. לימינו האלמנה, ריבקה
לב. מאחור כשפניו מוסתרות נראה פוסע עימנואל, קצין בצה״ל, בעלה של פרידה,

האם ניספח לענייני תרבות של ישראל רואו. להפצת כלל התרבות
או שהוא מתמסר בעיקר להאדרת שמו הסיפרות׳ ולתרגום יצירותיו.
איך נוצרו בארץ התאגדויות סיפרותיות הפוזלות לנורמות סיפרותיות של
ארצות חוץ תוך תיקווה להשביע את תביעות התרבות של הקוראים שם

א8805118 00X8, 884118088 ¥
הגוש המאורגן ביותר בניסיון־הפריצה הזה, הם כמה
מסופרי דור מילחמת־השיחרור, שבעשור הישנים האחרון
החלו חשים כי הארץ קטנה עליהם, וכתוצאה מכך יוצרים
יצירות-סיפרות סינתטיות, המייועדות לשוקים זרים *.

ב. כיצד תורגמו ״פיצעי בגרות״
ל״בריגדה החמישית״

א גטו אינטלקטואלי
הסופד ממוצא יהודי, ארתור קסטלר, בסיפדז הסופר
הבלתי־נראה ־ ,מתאד את חיי־הרוח של בודאפשט בירת
הונגריה, עיר־מולדתו, בתקופה שבין שתי מילחמות־העולם,
כמודל של בירת־סיפדות מדרגה •שנייה, הלכודה
במיכלול •של בעיות התואמות לרבות מבעיות התרבות
של ישראל. וכך כותב קסטלר :
אלה שנגזר עליהם להישאר בבית (בהונגריה) נאלצו
לבתוב עבור קהילה קטנה; מפונקת, דוות־נחת. הסופרים
והמשוררים הבולטים של הונגריה בשנות העשרים
והשלושים למאה, היה כבוחם לתפוס מקום של בבור
כתרבות של כל מעצמה. ההתגמדות והייסורים של ארצם
אילצו אותם להתפרנס מכתיבת טורים בעיתונות, ולחיות
כמקביל באטמוספירה של הרבעה־מנטאלית. סופרים כ ארצות
גדולות יותר, מצליחים להתגבר על תופעה זו
כעזרת האינסטינקטים הטיכעיים שלהם: אבל אמן כעיי רה
קטנה ככול לכל ימי־חייו לגטו אינטלקטואלי. הגטו
הסיפרותי של כודאפשט התנהל בבתי־קפה, שהיו בין־
השאר מיפקדות לקבוצות סיפרותיות. סופרים רבים
* החלק השני של האוטוביוגרפיה של ארתור קסטלר.
החלק הראשון ,״חץ לשמי התכלת״ ראה אור בעיברית.

כתבו, קראו, קיבלו את אורחיהם ככתי־הקפה. היו להם
שולחנות שמורים, הרגלים וחצרות של מעריצים...
בהמשך תיאורו מציין ארתור קסטלר: רק עבודות
בודדות מתוף הסיפרות ההונגרית תורגמו לשפות המע רביות,
שעה שמחבריהן והיחסים ביניהם היו חסרי־משמעות
עבור הקורא המערבי. כמייצגים לגזע זה של
סופרים מזכיר קסטלר את פרדריק קרינתי* ,אטילה
ג׳וזף ** ואחרים.
אותה תחושה של ״גטו אינטלקטואלי״ היא הדומי ננטית
בחיי התרבות הישראליים. היא מכתיבה מערכת
•של התנהגויות חברתיות ויצירתיות, בינות ליוצרים,
שמטרתן וסולם־הערכים שלהן מתמקדים ביכולת לפרוץ
את חומות הגטו הזה. כך נוצרו להן בארץ כמה התאג דויות
סיפרותיות, שהאינטרסים המדריכים אותן אינם
סיפרות־לשמה, אלא פזילה מתמדת לנורמות סיפרותיות
של ארצות־חוץ, תוך תיקווה להשביע את תביעות התר בות
של קוראי הסיפרות בארצות אחרות, והזנחת תבי עות
התרבות של צרכני־הסיפרות בארץ.
* סיפרנו ״סליחה המורה״ ראה אור בעיברית בהוצאת
״עקד״.
** קובץ שיריו ״בלב טהור״ בתירגוס מרדכי אבי־שאול,
ראה אור בהוצאת ״עכשיו״.

למרות מאמצי שיווק סיפרותי בלתי־נלאים אלה, מס תבר
•שאין הסיפרות העיברית, הנכתבת עם קריצה
לתידגום, מחוור, סחורה בעלת ביקוש רב בשוק-הסיפרות
העולמי. הנושא הסיפחתי הישראלי מוצה על־ידי סופרים
אמריקאיים מיקצועיים כליאון יורים ג׳ימס מיצ׳נר ***
וסול בלו ביתר כישרון ויכולת, מאשר הסופרים המ קומיים,
הקורצים לעבר תרגומי יצירותיהם ומ-שוללים
את יכולת ההתמודדות. כך שנותרה בעיית שיווק ודחיפת
המוצר הסיפרותי הישראלי המייועד לשוקי חו״ל.
מצב אבסורדי זה הפד את המישרה ״ניספח לענייני-
תרבות״ הקיימת בשגרירויות ישראליות רבות, למישרה
אידיאלית עבור כל סופר ישראלי, המעוניין בשיווק
מוצריו הסיפרותיים בשוקים הזרים יותר מאשר בארץ.
•שעה שהכישרוניות הבולטים בסיפרות העיבדית מתמידים
בסירובם לקבל את מישרות ניספחי־התרבזת של ישראל,
ורואים בהן מישרות משחיתות, הרי סופרים כמו אהרון
מגד, חנוך ברטוב ואחרים מצאו בתפקיד זה קרש־קפיצה
לתפוצת עצמם בשפה האנגלית. ברטוב ומגד
יצרו סיגנון חדש של ניספחי-תרבות, המתמסרים יותר
לפעילות כסוכנים־סיפרותיים של עצמם, מא-שר כפקידי-
ממשלה המופקדים על הפצת התרבות הישראלית.
בדומה למעגלים החשמליים שלפיהם חולקו ה״פרסים־
הסיפרותיים״ בישראל בשנות ד,־ ׳50 וה 60-׳ ,נוצר מצב-
מעגלי שבו דואג כל ניספח־תדבות לזה שקדם לו, ולזה
שיבוא אחריו, וכל זאת תוך האשלייה המתקתקה שהם
גואלים את הסיפרות העיברית נדשיממונה ומאלמוניותה.

ג .״מחברות ריכטר״
לפני קצת יותר מישנה ימונה, למישרת ניספח לענייני-
תרבות בלונדון, עיתונאי ומשורר בשם משה דור, אשר
מעודו לא נימנה עם הרשימה היצגנית הבכירה של
השירה העיברית. ההיפך הוא הנכון. הוא נימנה יותר
* חנוך ברטוב ואחרים מדור סופרים זה, סיפריהם
האחרונים הוגדרו כמייועדיס לשיווק בחוץ־לארץ, בסידרת
מאמרים שפירסס הפרופסור דן מירון ב״ ידיעות אחרונות״
.אליהם ניתן לצרף את ט(שרני) כרמי ודויד רוקח,
המשמשים כסוכנים־נוסעים מטעם־עצמם להפצת שירתם.
** ״אכסודוס״.
המנורה״.
לירושלים ובחזרה״.
חנוך ברטוב, שהנציח את ניספחותו בספר
״ישראל בחצר סט. ג׳יימס״ פעל רבות למען תירגום סיפרו
״פיצעי בגרות״ ,שראה לבסוף אור באנגלית תחת השם
״הבריגדה החמישית״. .לונדון נחשבת כניספחות הטובה
מכולן עבור סזפרים.

עם הרשימה היצגנית של ד,משוררים הפחות-מקוריים
והפחות־מלטים בי״שראל.
כדשה דור הינו הראשון מבין משוררי ״דור־ד,מדינר,״
המכהן כניספח לענייני־תרבות בלונדון. את שנת פעילותו
הראשונה הוא מיקד בפעולה שכונתה ״שבוע הספר
העיברי״ בלונדון, שבמהלכה קרא משיריו, במיסגדת הכותרת תחת אנתולוגיה ויזם
״חייג שיר״ *
& 361 — 561601:6)1ע 15 דתסז ת 1-111ז\\ עע6זו״1
§ 13 תת .״6 )1116)1 57 ! 3005 50 שראתה אור בהוצאת
ג׳ורג׳י.
על השער האחורי של עטיפת האנתולוגיה, נכתב :
״אוסף חדיש זה של כתיבה ישראלית מביא במ-שולב
עבודות של יותר מ־ 30 מחברים, משוררים וסופרים,
יוצרים חדשים ובעלי״שם ...ממיטב הסיפדות בת־זמננו.
מצויים בקובץ סיפורים על הקיבוץ, סיפורים מירושלים,
סיפורים על מילחמה ושלום ולקראת סוף התיאור
מצויין, כי בקובץ נכללות יצירות מאת: אהרון אפלפלד,
עמום עוז, יצחק אורפז, משה דור, א.כ. יהושע, אהרון

מגדר :
מרתקת העובדה, שבין ארבעה מספרים ישראליים,
נכלל משורר אחד ויחידי: משה דור, שציבור אוהבי
דדשירה העיברית בתירגום לאנגלית מודע לו כמייצגה
הבילעדי של ה-שירה העברית באיים הבריטיים. לא משנה
כלל העובדה שמשוררים ישראליים אחרים, שלא נתברכו
בדומה למשה דור, בתישעה מתוך עשרה קבין של עסק-
נות־סיפרותית, אך לעומת זאת הותירו חותם של ממש
בשידה העיברית, מופיעים על העטיפה בהכללה ״ואח רים״
,וכוונתי למשוררים דליה רביקוביץ, נתן זך, יהודה
עמיתי, אנטון שמאס, מאיר ויזלטיר, יאיר הורביץ ויונה
וולך — ששיריהם כלולים בקובץ.
הקובץ המופיע לכאורה בהוצאת סיפרי־כים בריטית
מפורסמת, עלול ליצור את התחושה שהוצאתו לאור
* מיפננל־תרבות לונדוני, שבו קוראים משוררים משיריהם
לפי חיוג.

נעשתה על בסים מיסחרי לחלוטין. אלא שבאותיות־הקט־נות
בתוכו נאמר ,״רואה־אור בהשתתפות הריבעון היהודי״
— במילים אחרות, הבסיס המיסחדי מוטל בספק,
מה־גם שעורך הקובץ משמש, בין השאר, גם כעורכו
•של הריבעון היהודי.
בפתיחת הקובץ מצוייר. רשימה של פרופסור שמעון
זנדבנק, המנסה לשקף ברשימתו את דרכה של הסיפרות
העיברית מאז מילחמת-השיחרור, על־פי קטעים מתוך
ספרים מקובלים ביותר על ביקורת הסיפרות העיברית,
של הפרופסורים ברוך קורצווייל * וגרשון שקד *״.
פרופסור זדנבנק, באבחנותיו ה,דקות׳ ,עלול להעלות
חיוך אנגלי מנומס על שיפתי קוראי מאמרו כאשר אלה
יקשרו בין תחיית השפה העיכרית, עם עליית הציונות
לבין שירו של המשורר הישראלי ממוצא ערבי סמיח
אל־קאסם, המופיע בקובץ. פרופסור זנדבנק מתעלם,
ברשימתו ה,ידענית׳ ,מקיומו של משורר עיברי אלמוני
בשם יונתן רטוש, ועוד מרבים אחרים שהותירו ומותי רים
את רישומם בשירה העיברית.
גם ציון של עובדות מתמיהות לגבי שירתו של יהודה
עמיחי: הקרובה בבינטאכם שלה יותר לדילן תומאס
מאשר לוחה. אודן ...או הברקה נוספת בעלת אבחנה
מעודנת, מטעמו של הפרופסור הפותח את הקובץ, שם
הוא קובע כי לסיפרות העברית אין גם ג׳וים או רילקה...
שעלולה להביא להירהורים נוגים, כי לסיפרות האנגלית
אין בודיצ׳בסקי או עגנון.
אש לרפרטואר המילולי, שנועד להציג את הסיפרות־הישראלית־החדשה,
הרי מיבחר מתורגם זה משול לזוג
מיכנסיים שנתפר מטלאים שנלקחו מזוגות־מיכנסיים
אחרים. מרביתו של החומר לוקטה, מן הסתם, בחיפזון
רב מתוך תרגומים שראו אור בשנים האחרונות בפיר־סומים
רישמיים ישראלים בשטח התרבות, כמו כתב *
״סיפרותנו החדשה — המשך או מהפכה״ בהוצאת
״שוקן״.
*• ״גל חדש בסיפורת העיברית״ בהוצאת ״ספריית
פועלים״.

העת אריאל שבהוצאת מישרד-החוץ, ופירסומי ״המכון
לתירגומים״ שבהוצאת המועצה־לתרבות־ולאמנות.
כתוצאה משעטנז זה, ניתן לפגוש בקובץ שירים של
אחד חיים באר, פרק מרומן של אהוד בן־עזר, סיפור
של אלישע פורת, קטע מאת שלמה ניצן, תחת הכותרת
המרשימה שעה גנובה — פרק מתוף רומן הדן בישראל
המודרנית וקטע מתוך מחברות אביתר של אהרון מגד,
שמסתבר כי המיר את שמו באנגלית ל״מחברות ריכטר״,
ומעיד רבות על מגמות הסיפרות של מחברו. כמו־כן
מתפרסמים באנתולוגיה זו שירים של ישראל המאירי
ועוזי שביט שהינם, מן הסתם ,״יוצרים חדשים ובעלי-
שם ...ממיטב הסיפרות בת־זמננו״ כמאמר עורך האנ תולוגיה.,

נפקד מרשימת המשתתפים מקומו של ד,ניספח
לענייני תרבות, משה דור, הנוטל לעצמו את הדובדבן
מעל לעוגת הקצפת של הסיפרות העיברית המתורגמת,
תוך שהוא מפרסם שיר תחת הכותרת אוקטובר ,1973
,עלולה לתת לקורא הבריטי את התחושה ששיר רדודזה מהווה את הביטוי־הסיפרותי החשוב ביותר למילחמת
יום־ד,כיפורים.
עצוב ומבזה לראות אנתולוגיה שכזאת, מלאת יומרות
ועירפול, חסרת מדיניות ופרופורציה, אנתולוגיה המת עלמת
מיוצרים כמו יונתן רטוש, יצחק בן־נר, עמוס
קינן, יהושע קנז, בנימין תמוז, הרולד שימל, דן בן־
אמוץ ואחרים. במקום להציב ציון של כבוד לחיפושי־הדרך
של הסיפרות העיברית, העמידה האנתולוגיה
אות־קלון. אולי ובמקום מישרות תרבות,

הגיעה השעה שמישרד-החוץ ישנה את השיטה,
משוררים כושלים או עסקני־סיפרות, יציב ב־הניספחים־ד,תרבותיים
פקידים ללא יומרות של
ויחסוך עוגמה מהסיפרות־העיברית.

הערה: סופרים בעמוס עוז, א.ב. יהושע, יהודה
עמיחי, עמום קינן, דן כן־אמוץ ויצחק בן־נר מצליחים
לפרסם מיצירותיהם בארצות אחרות גס מכלי להזדקק
לשירותי־התיווף של ניספהי־התרבות.
אלימות מאת: קרל קרולוב

היא הגיחה מן המחבוא,
השיבה לחייט מתכת מתה.
והנושאים־ונותנים האחרונים
קילפו נפפותיהם
ופרשו. בחיובים
שלפו את פיקדונם.

היא הגיחה מן המחבוא.

מיוזיקל לאומי?

אנתולוגיה מודרנית

היא הגיחה מן המחבוא.
ונהגה בנו בתקיפות.
יתכן ונצליח עוד לנטוש את הבית
ולבהות אל פקעת השמים.
אלא שבפרברים
כבר תולים את השלטים.
וקרבות־הרחוב
יגיעו בקרוב אליך.
במהרה נהיה בודדים
עם מיתרסים של רובים.
מי מאתנו יהא
הראשון שיקרוס
על שולחנה ז

ואבוד המקום ממנו
התבוננה.
דלתות ניפרצו.
חלונות נימעכו.
אפר ומרגמות
התפזרו בעיניים
ושפתיים מכווצות
מתחת לפיצפוצי אגרופים.
הלילה השפוך ומזוהם נכון
למיתקפתה ולרגעים קודרים.
בקרוב יחדלו
הלבבות טפעום
במסווה של מסכי חלודה.

בחטף

ציפורי־אמנות מלחשות כי העיתונאי אדם ברוך (מושג) עומד להתמנות בימים
אלה כמבקר־האמנות של היומון ידיעות אחרונות. הסיבה למינוי: מבקרת־ד,אמנות של
היומון, שרה ברייטברג, נתמנתה כאוצרת־אמנות במוזיאון תל־אביב י• אדישות
קהל קוראי הסיפרות בארץ, הביאה לכך, שסיפור מאת הסופר הצעיר אריה קרישק,
תחת הכותרת ״צורה של סבל,״ שבו מתואר צעיר ישראלי שנשא ערביה לאשה ונודה
בהדרגה על־ידי בני־משפחתו, אשר פורסם בדבר — לא זכה בתגובה כלשהי • נקו־דת־מיפנה
העלולה לגרום לסחף ביחסים
הרעועים בלאו־הכי בין שני כיתבי־העת
עכשיו ומ/קריאה עורר המחזאי יוסף
מונדי, שהחליט להוציא את סיפרו הרא שון
בפרוזה יומן נוכחות, שגירסה מומחזת
שלו מועלית בימים אלה על קרשי־הבמה,
בהוצאת ס/קריאה. מונדי, שסיפרו תוכנן
לראות אור בהוצאת עכשיו שפירסמה ב־כתב־העת
שלה שיצא לאור בשבוע שעבר,
את המערכה הראשונה של מחזהו המשיח
העומד להיות מוצג בהבימה — העדיף
לראות את סיפרו מתפרסם בהוצאה היריבה
• מאז התפטרותו של מנהל התיא טרון
הלאומי הבימה, יוסי יזרעאלי,
נושבות שמועות הטוענות בעקשנות, כי
סכום הפיצויים שעומד לקבל יזרעאלי, הנו
בן 5ספרות. שמועה עקשנית נוספת מ הבימה
טוענת כי שלמה בר־שביט,
מנהלו החדש של התיאטרון, הזמין את הבמאי
יואל זילברג, לביים מיוזיקל בתי-
אדם ברוך
אטרון הלאומי. וכבר נמצאו שחקנים ש־במקום
האוצרת

החלו מכנים את התיאטרון :״המיוזיקול
הלאומי״ • בחול־חמועד פסח עומדת ל התכנס
ועידת ״אגודת הסופרים״ ,בהש תתפות
ראש-ר,ממשלה יצחק רבץ, נשיא-
המדינה פרופסור אפרים קציר, ושר-
החינוך אהרון ידלץ. על אגודת הסופרים,
המנותקת מזה שנים מן המתרחש
ברחוב הישראלי, אמר סופר תל־אביב־נודע
:״אגודת־הסופרים היא האירגון הישראלי
האחרון שמילחמת יום־ד,כיפורים
טרם הגיעה אליו — ולמעשה היא פועלת
בכוח האינרציה מאז פוגרום קישינב״ •
הסיפריר, הלאומית בירושלים, שנקלעה ל קשיים
כספיים כתוצאה מרכישת ״אוסף
ששון״ לפני יותר משנה, אילצה את מנהלה
פרופ׳ ראובן ירון, להוציא למכירה
כמות עצומה של ספרים, ולפתוח במסע
של צימצומים בכוח־אדם. בין הספרים ש הוצאו
למכירה, גם סיפרי ד״ר (ספרים נדי רים)
שהיו עד כה אסורים בהשאלה.

ביעור חמץ

קרל קרולוב נולד בחאנובר, ב־.1915
בשנים 1939—41 למד סיפרות ופילוסופיה
באוניברסיטות ברסלאו וגטינגן. סיפרו הראשון
ראה אור ב־ . 1952 קרולוב פעל רבות
לתרגום שירת משוררים ספרדיים וצרפ תיים
לגרמנית. הוא קשור לסוריאליסטים
הצרפתיים, וערך אנתולוגיה לשירה סו ריאליסטית
צרפתית מאפולינר למישו. כ יום
הוא מתגורר בדראמשטדט, ועוסק ב בעיות
תיאורטיות של השירה המודרנית.
זכה בפרס גיאורג ביכנר, החשוב בפרסים-
הסיפרותיים בגרמניה.

•טלמה בר-שביט
במקום הקודם

תולעי תרבות

מוספי־הסיפרות של ערב־פסח ימלאו שוב ביצירותיהם של שלמד, שנהוד, אבות
ישורון, משה שמיר, חנוך ברטוב, ראובן בר־יוסף, חיים הזז, אביבה הזז, אביר טרייגין,
שמאי גולן, בנימין גלאי, פרופ׳ יוסף דן, פרופ׳ הראל־פיש, ד״ר פלוני וד״ר אלמוני.
שוב יתגלה הפער בין הקוראים לבין מוספי־הסיפרות, פער שיסביר עד־מה
מנותקים לד.ם מוספי־הסיפרות מן המתרחש בשנתיים האחרונות בסיפרות העיברית.

ע ד״י־ ר ו איו דו ר 1 3־ מ־ן ז 11

״מילר החובה הוא אחד התענ1.11ת המעודנים שהמציאו בני־אדם...
אחלול תנועת־המתינ[ 1ידולה להתנצרותם החופשית. כבה־ובהו.יונ1וז
של כל היהודים ...י ש לי ז כות להיות האנטישמי הו.ד1ל שבכולם...״

חוזה־המדינה נבן־תמותה
ד״ר בנימין זאב תיאודור הרצל () 1904-1860
משפטו, סופר, מחזאי ומדינאי, חוזה ״מדינת היהודים״,
מנהיג שגדל באווירת המאה ה־ , 19 וספג מרוחה — שעה
שעיניו היו נשואות למאה ה־ .20 בדמותו גילם ד״ר
הרצל, בחייו, את כל הקונפליקטים הדתיים, תרבותיים
ולאומיים יטל יהודי.
לאחרונה ראתה־אור כהוצאת ״עם עובד״ המונגראפיה
״הרצל״ מאת עמום אילון, המציגה את האדם המסתתר
מאהרי ״אגדת הרצל״ ,ואת מיבלול דיעותיו אודות נוש־אים
יהודיים (וישראליים) שטרם באו על פתרונם. כמקום
ביקורת על המונוגאפיה, בחרה מערכת ״העולם הזה״
להציג שאלות כעלות אופי ציבורי ואישי, כעלות השלכה
כמציאות הנוכחית, תיד ליקוט התשובות במונוגראפיה
גופה. דו־שיח מדומיין זה נערף •בידי דן עומר :

תואר־כבוד, כמוהו כגרמני, אנגלי, צרפתי; בקיצור ככל
בני התרבות.

• יש צורך בממון רב להגשמת חזונך, האם
הצדקה היהודית תתמוך כך?
אופייני הדבר, שבשום עם אין כל״כך הרבה צדקה
וכל־כך הרבה קבצנים כבקרב היהודים. הצדקה מקלקלת
את האופי־הלאומי ..הצדקה היהודית (בידי נדבנים כ־רוטשליד)
נהפכה למכונה המחרישה את זעקות המצוקה.

׳טילד ץ

מהי עמדתך לממון •טד משפחת רוט־

איאלץ לפתוח במערכה נגד הרוטשילדים ...הסכנה ה עולמית
הגלומה בתמנון זה יש צורך) בנקמה נוראה
באותם בנקאים גדולים ...הם יהיו ראויים לה

האם אתה מאמין כדמוקרטיה ץ

• מה דעתך על יצירת ״אגדת הרצל״.

הדמוקרטיה היא שטות פוליטית. מחליט עליה רק המון
משולהב בשעת התרגשות של מהפכה...

ראיתי והאזנתי להולדת אגדת־אישיותי. העם הוא

,אני אוהב רק

לא השגתי נדום מבחינה
אינסוססואלית ...וק גיריתי
ניעווון ממוצע...

את אותן הנשים
הדורסות אותי...

• אבד ככוח הדמוקרטיה לשמור עד צדק,
ומשפט.

רגשני; ההמונים אין להם ראייה בהירה. נדמה לי שכבר
עכשיו אין להם מושג ברור עלי. אד קל מיתמר סביבי.
אולי יהיה עמוד־ענן אשר בו אתהלך.

דמוקרטיה המעמידה בתי־דין־של־מושבעים בלתי־מוצלחים
כבר היא מלוכנית על־פי טבעה. לא חסר לה
אלא רודן, וזה יימצא.

• מה הניע אותך לפעול בפי שפעלת.

מילוי־החובה הוא אחד התענוגות המעודנים שהמציאו
בני־אדם.

• טוענים שהפצת להמליך את כנך האנס
כדוג׳ה שד המדינה־היהודית. כיצד דאית את
טקס הכתרתו ץ

• מה היתה הרגשתך שעה שהתחלת בפעילותך
הציונית.
(כמו) ריקוד בין בייצים, שכולן בלתי־נראות.

התהלוכה תצא מארמון הדוג׳ה ותיפתח על־ידי פרשי ה,רצל.
אחריהם תותחנים ורגלים ...בעוד הכל צועדים
לבושים מדים חגיגיים עטורי־זהב, והכוהנים הגדולים
תחת אפריונים, הדוג׳ה עצמו ילבש בגדי־קלון של יהודי
בימי־ד,ביניים: כובע מחודד. טלאי־צהוב ...רק בתוך
המיקדש נשים על כתפיו גלימה מפוארת וכתר על ראשו.
פירוש הדבר, בעינינו אינך אלא יהודי מסכן. לעולם אל
תשכח מה סבלנו. אבל בעיני העולם אתה נסיך רב־תפארת.
כשחשבתי כי אולי אכתיר ביום מן הימים את
בני (האנס) לדוג׳ה ...בית־המיקדש, בפני רבי־המדינה...
עמדו דמעות בעיני* -

• בייצד השפיעה עדיך ההתנגדות היהודית
לאישיותך כראשית דרכך המדינית.
עלי להודות בגלוי לעצמי: רוחי נפלה. היהודים נגדי.
עד כדי כך שאני מרגיש שיש לי הזכות להיות האנטישמי
הגדול שבכולם.

וההנהגה היהודית של אותם ימים.

העילית היהודית מורכבת מנבלים עלובים.

והעם •

אם תרצו אין זו אגדה.

• כייצד ציירת כעיני עצמך את דמות
המנהיג.
המנהיג חייב פשוט לחבוש את הכובע וללכת בראש,
ואז ילכו אחריו השאר בהתפעלות ומסירות. האם מעריצים
את שכלו? (לא !) מעריצים את הכובע ואת העוז שנדרש
כדי לחבוש אותו.

• בייצד נראתה דך הציונות אחרי *מהוללת
אותה.
הציונות היא רעיון מצויין; הצרה היא, שמן הנמנע
להוציאה אל הפועל על־ידי ...יהודים.

האב הסיכה נעוצה כ״כעיה היהודית״.

הבעיה היהודית אינה לאומית ואינה דתית, אלא
חברתית.

• האם יתכן שכתוצאה מכך אתה מכין
את האנטישמיות.
אני מבין את האנטישמיות. לא באשמתנו נשארנו
אנו היהודים גוף זר בתוך העמים השונים. בגיטו דבקו בנו
כמה תכונות המפריעות לחברה. אנחנו דבקים בממון מ שום
שהדיחו אותנו אל הממון (בימי הביניים)...
• יתכן שכתוצאה מכך שמרה

תרבות היהו דית ץ

תרבות יהודית? מה זה?
• אכל כיהודים נשתמרה

גנית.

מסג!

(כאשר) ישובו היהודים הביתה באחד הימים( ,ויתקבצו
בארצם) ,הרי למחרתו יתברר להם כי אינם עוד עם אחד.

מאות בשנים נשתרשו בתרבויות ולאומים שונים, נבדלים
זה מזה, קבוצות קבוצות

מה הם בעיניך חיים יהודיים.

(כאשר) יניחו לכם לחיות — כאשר תדעו כיצד למות.

אם כן, מדוע הטריד אותך נושא הדגל.

״דגל? מה זה? מוט עץ ועליו פיסת־בד 1״ לא אדוני,
דגל הוא הרבה יותר מזה, בדגל מוליכים בני־אדם ...למען
דגל, בני־אדם חיים ומתים. על־פי האמת הרי זה הדבר
היחיד לשמו מוכנים הם למות בהמונים. אם מחנכים
אותם לזאת.

• אתה רוצה לומר שכני-אדם יעזבו ארצות
על־ מנת למות למען דגל ז
האמן לי את הפוליטיקה של עם שלם — ביחוד עם
המפוזר בכל העולם — אפשר לנהל רק באמצעות דברים
אשר אין להם שיעור, דברים המרחפים באויר. יודע אתה
ממה יצרו את האימפריה הגרמנית? מחלומות ושירים,
מהזיות על דגלים של שחור אדום וזהב ; ובזמן קצר מאוד.
ביסמארק רק טילטל את העץ שבעלי־חזון נטעו אותו...

• אדה הסיכות שהניאו אותך לחולל את
הציונות ץ
ארץ־ד,בחירה מצוייר, במקום שאליו נישא אותה...
ארץ־הבחירה, שם יורשה לנו סוף־סוף להצמיח אפים
עקומים, זקנים שחורים ואדומים, רגליים עקומות, מבלי
שיבוזו לנו על כך ...שם נחייה סוף־סוף כאנשים בני-
חורין, על אדמתנו ...שם ייהפך כינוי־הגנאי ״יהודי״ ל

הזכרת כוהנים גדודים, מה תפקיד הדת
לדעתך עבורנו כיהודים ז

הדת מאחדת אותנו; המדע עושה אותנו בני־חורין...

• והיהדות הדתית שקיבלה על עצמה את
עול־הציונות ז
השתתפותם של החרדים משמחת מאוד — אבל תיאר־קרטיה
לא תקום !

• כראשית דרכך המדינית חפצת לנצר
את כל היהודים, פנית לאפיפיור. מה רצית
לומר לו:
שיעזור לנו כנגד האנטישמיות. בתמורה אחולל אני
תנועת־ז־,מונים גדולה להתנצרותם החופשית, בכבוד וב הגינות.
של כל היהודים...

דתך?

האם היית מוכן אישית להמיר את

אני עצמי לא אמיר את דתי לעולם, אף־על־פי־כן אני
מצדד בהמרת הדת. מה דעתך על זה י לדידי העניין
חתום, אך הוא מטריד אותי מאוד לגבי בני האנס. אני
שואל את עצמי אם זכאי אני להחמיץ ולהשחיר את חייו
כשם שהוחמצו והושחרו חיי אני.
* ילדיו של הרצל, הנס, פאולינה וטרודה חייהם
היו טראגיים. האנס התנצר, פאולינה התמכרה לסמים. שניהם
התאבדו ב־ .1930 טרודה אושפזה שנים רבות בבית־חולים
לחולי־רוח וניטפתה ב־ 1943ב.מחנה ריכוז נאצי.

• האם מסוגלים היהודים להקים מדינה
והכרה ככל •מאד העמים.

ואף־על־פי־כן אני חש, אני יודע כי אני סופר גדול שפשוט
לא נתן את מלוא השיעור שיש בו משום שנגעל מזולתו
ורפו ידיו.

איו אני יכול להסכים כי הישוב היהודי שהייתי רוצה
לכונן מוכרח להיות צר־אופק, אורתודוכסי, ואי־ליברלי...
האם היו מיסדיהן של מדינות אחרות — מדינות שכיום
הן גדולות — חזקים, חכמים, משכילים ועשירים יותר
מאתנו, היהודים היום מדוע לא נהיה אנחנו מסוגלים
לעשות זאת? הגזע שלנו מוכשר יותר מרוב העמים
האחרים עלי־אדמות. וזו, לאמיתו של דבר, סיבת השינאה
הגדולה. עד עכשיו לא היה לנו בטחון עצמי. ביום שבו
נתחיל להאמין בעצמנו, יבוא הקץ למצוקתנו המוסרית.

בנות אותו מין המטליא לפעמים את הפוזמקאות שלנו.

אך מי זה יאמר להרחיקם משם? טובתם ועושרם
הפרטי ירבו מתוך שנביא נכסים שלנו. המאמין אתה
שערבי שהוא בעל קרקע בפלשתינה, או בעל בית ששוויו
שלושת או ארבעת אלפים פראנק, יצטער לראות בעליית
ערכם פי חמישה או עשרה? והרי זה הדבר שיקרה
בבוא היהודים. וזאת מן ההכרח להסביר לילידים ...מי
שיתבונן בעניין מנקודת־ראות זו, והיא הנכונה, ממילא
יעשה ידיד הציונות...