גליון 2066 מתאריך 6 באפריל 1977

לטיפול בהחזרתה של ״נפולת הנמושות״,
״עריקים״ ו״משתמטים מצה״ל״ ,שלאור
המציאות החדשה הפכו ״ישראלים חוזרים״.

עיחוואים

ת 11£1ן יך
מעצר המחב לי ם
תג ר מו׳ מ 3 0ן
ממשלחגר מני ה
הגילוי על מעצרם החשאי בישראל של צמד המחבלים
הגרמניים, בריגיטה שולץ ותומאס רויטר, שנעצרו
לפני יותר משנה בקניה, יחד עם פידאיון פלסטינים,
בעת שתיכננו פעולת פיגוע במטוס אל־על, הוטסו
לארץ ומוחזקים מאז במעצר — עלול לסכן את ,
ממשלתו של הקאנצלר הלמוט שמידט.

למרות המחאה הרישמית שהגישה
ממשלת בון לישראל, על שכביכול לא
הודיעה לה על מעצרם של שני הנתינים
הגרמנים, כפי שמחייב החוק הבינלאומי,
טוענים עיתונאים גרמנים שחקרו את
הפרשה, כי המחאה הגרמנית הרישמית
היתה מפוברקת. צפויים פירפומים
שיצביעו על כך שהשירותים החשאיים
הגרמניים ידעו על מעצרם של שולץ
ורויטר עוד לפני זמן רב, ושיתפו פעולה
עם ישראל כשמירה על חשאיותו.

פרשה זו, יחד עם שערוריות־הציתות המסעירות
באחרונה את גרמניה המערבית, עלולה לסכן
את ממשלת גרמניה ואולי אף לגרום להתפטרותה.

זע ב תנו עתהח רו ת
ע ל ידיין
אנשי תנועת החרות זועמים על משה דיין.

הסיכה אינה כעובדה שהעדיף כסופו
של דבר להישאר במיפלגת העבודה,
אלא בכך שניצל את ח״כ מנחם בגין,
מנהיג חרות, למרות בריאותו הלקוייה,
לצורכי התרגילים הפרטיים שלו.

ה שו פ טי ם נקטו עיצומים השופטים בבתי־המישפט בתל־אביב עלולים להצטרף
למעגל נוקטי העיצומים במשק הישראלי, בתגובה
על מה שמכונה בפיהם ״יחם הזילזול והמחבת״
שמגלים כלפיהם הגורמים הממשלתיים בקשר
לתביעותיהם לשיפור תנאי שכרם.

כין השאר מתכוננים השופטים להפסיק
את פעילותם ההתנדבותית במועצות
ציבוריות וממשלתיות. בן הועלתה ההצעה
שהשופטים יסרבו לקבל מינויים
כוועדות־־הבחירות לכנסת התשיעית.
בעיקר זועמים השופטים על התנהגותו של יז״ר
ועדת הכספים, ח״כ ישראל קרגמן, בטענה שהוא
נוטה לקבוע את רמת שכרם רק על-פי שעות
עבודתם בבתי־המישפט, אך מתעלם מן השעות
הרבות שמשקיעים השופטים בבתיהם, בהכנת
התיקים לדיונים.

מערבת ״העולם הזה״
משתתפת בצערו של חברה,
בנימין עמידרור,
במות עליו אביו

א רי העמידרורז ״ ל
תנחו מים למישפחה.

בתריסר עיתונאים, כתבים, עורכים
ומו״לים של העיתונים היומיים
וסוכנויות־הידיעות, הוזמנו לחקירה
כמישטרת מרחב הירקון בתל־אכיב.
לנחקרים נמסר בי המישטרה פתחה
נגדם תיקי־חקירה על־פי תביעת הרמטכ״ל,
רב־אלוף מרדכי (״מוטה״) גור, על כיזיץ
כית־דין צבאי.
על־פי החשד גרמו העיתונאים לביזיון בית־הדיו
הצבאי של פיקוד המרכז, שדן לפני חמישה
חודשים במישפטם של שישה חיילים שנאשמו
בהתעללות בחברם בכלא .4בית־המישפט הוציא
צו־איסור־פירסום לגבי שמותיהם של שני העדים
המרכזיים במישפט ההתעללות. למרות זאת פורסמו
בעיתונים שמו וזהותו של אחד העדים — דבר
המהווה, לטענת שילטונות צה״ל, הפרה של צו
בית־המישפט־הצבאי.

העיתונאים טוענים, לעומת זאת, שצד
איסור־הפירסום התייחס רק לגבי אחד
העדים, שהיה קורבן ההתעללות, ובי
החלטה זו בוגדה על־ידם.

ח ע מו ד ח ־ ב חי רו ח
בג מרהכ דו רסל
מישחק גמר גכיע־אירופה לקבוצות
אלופות בכדורסל, שייערך השבוע
בבלגרד ושבו תתמודד אלופת ישראל
מכבי תל־אכיב נגד אלופת איטליה,
מוכילג׳ירג׳י וארזה, ינוצל לשם עקיפה החדרת תעמולת־כחירות
באמצעות הטלוויזיה הישראלית,
שתשדר את המישחק בולו בשידור
ישיר.
כין אלפי הצופים הישראלים גמיש
חק יהיו גם תומכי מיפלגות שונות,
שיניפו כרזות־פירסומת של מיפי־לגותיהם.
המיליונר סמי פלאטו שלח
לבלגרד מישלחת מייוחדת שתנסה
לגיס — תמורת תשלום — אנשים
שיניפו ביציעים כרזות תמיכה כ-
פלאטו.

ראיון עאליאב
ב שבו עון ערב
השבועון התוניסי דן אפרי? ,:הנפוץ בכל מדינות־ערב,
פירסם ראיון ענק עם ח״כ לובה אליאב.
הראיון מתפרסם במיסגרת מוסף מייוחד המוקדש
לבעייה הישראליודפלסטינית, שהוגש בחוברת
בתוך חוברת.

הראיון עם לו3ה, שנערך על־ידי עיתונאים
ערכים בפאריס, משתרע על־פני שמונה
עמודים, תחת הכותרת נ ״ישראלי עם
לב פתוח.״
בראיון מסביר לובה, בין השאר, את הבעיות
המייוחדות של הציונות וקיום ישראל.

ל ש לי חי ה עליי ה
ממשלת ישראל פתחה במסע מרוכז של הסברה
מגמתית לרבבות הישראלים החיים בארצות־הברית.
מי שהיה קונסול ועכשיו יו״ר הוועדה
להחזרת הישראלים, אלי פז, מתכנן — בתקציב
שמקורותיו אינם ברורים ובהוצאה של מיליוני ל״י —
״הסברה ב־ 16 תחנות הרדיו המשדרות בעיברית
בארצוודהברית,״ כפי שאמד בראיון באחת מהן
בשבוע שעבר ,״הרכבת רשימת מישלוח של חומר־הסברה
בכתב לכל אחד מהישראלים המתגוררים כאן.״
מאחרי מסך־הערפל של התעמולה
הממשלתית ל״החזרת״ ישראלים מחו״ל
למולדתם, מסתתרת אמת פשוטה:
הסוכנות היהודית מחפשת תעסוקה
להצדקת שהייתם כארצות־הכרית וקנדה
של עשרות שליחים מיפלגתיים.
כהיעדר מועמדים לעלייה מקרב יהודי
התפוצות ,״מוסכים״ שליחי המיפלגות

אקדמ אי םוגד
פ רו פ סו רלוד
קבוצה של אינטלקטואלים ואקדמאים
יהודים בפאריס עומדת לצאת בפומבי נגד
פעילותו האקדמאית של דיקן הפקולטה
לאמנויות באוניברסיטת תל־אכיב,
הפרופסור משה לזר.
בראש הקבוצה יתייצב המרצה והמומחח
לתיאטרון קאמילו באצ׳ו, שהוא כיום מרצה
באוניברסיטה פאריסאית.
באצ׳ו היה, בשעתו, בין אנשי־המיקצוע הידועים
שנאלצו לעזוב את הפקולטה של לזר (ביניהם דון
ריצ׳רדסון, הלן קטהוסון ויאן ברנו) ,שהעלו ספקות
ביחס לכישוריו האקדמאיים של לזר וליכולתו
לעמוד בראש הפקולטה לאמנויות.
קאמילו באצ׳ו הגיע באחרונה לארץ, במטרה
לרכז חומר לצורך פירסום חוברת מייוחדת שתישא
את השם ״הרפתקאות הפרופסור לזר,״ אשר תוצא
לאור על־ידי האקדמאים החולקים על כישוריו
האקדמאיים של לזר. בין השאר מתכננת הקבוצה
לפנות לגורמים שונים בצרפת, בשווייץ ובארצות־הברית,
כדי להעמידם על צורת פעולתו של לזר
באוניברסיטה של תל־אביב.

מ חו גדיםדהעוקת
3דםד יווה י שר
קבוצת אמנים מחוגים שונים עומדת למחות נגד
ההחלטה להעניק את פרם ישראל לעיצוב ליונה
פישר, האוצר לאמנות מודרנית במוזיאון־ישראל.
המחאה להעניק שלושה בקידום

היא עד הרכב הוועדה שהחליטה
לו את הפרס. לטענת המוחים,
מחברי הוועדה תלויים כפישר
הקאריירה שלהם:

הפסל פרופסור יצחק דנציגר, נבחר על־ידי פישר
להשתתף בתערוכה שנערכה במוזיאון בדנמרק.
לחבר־הוועדה השני, הצייר מרדכי ארמן, הובטחה
לפני זמן קצר תערוכת־יחיד גדולה במוזיאון־
ישראל. תברת־הוועדה השלישית, האדריכלית דורה
גת, תלוייה גם היא בפישר, במיסגרת תפקידו,
בקבלת פרוייקטים נוספים לתיכנון במוזיאון.

ד? הו ד ח
בעיק בו תסחבה
כתבה שפורסמה בהעולס הזה ( )2064 והתייחסה
לביזבוז הכספים בוועדת־השחייה בהתאחדות־לספורט,
גרמה להדחתו של המאמן יוסף טלקי
מן הוועדה המיקצועית של ועדת־השחייה.
יומיים בלבד אחרי פירסום הכתבה התכנסה
ועדת־השחייה, והחליטה על הדחתו של המאמן.
העובדה שיוסף טלקי הוא בעל טור קבוע בידיעות
אחרונות גרמה לוועדת־השחייה לחשוב, שהוא
כאילו כתב את הכתבה בהעולס הזה. עוד המליצה
ועדת־השחייה להדיח את טלקי מאימון סגל המחוננים.

חקלט-מגברים

מגברים
700 1800 2800 4800
6800

* 8 7וו א ט 8111$

* 7ו ו וו א ט 0 )^15

23 7* 1630 וו א ט 81115
1135 7* 1150א ט ׳811/15
11 45 7* 2650א ט ׳ 81113
115 0 7* 5650א ט 811/15

רמקולים

מקלטי סטריאו
ר גי שו ת 2.2
ר גי שו ת 2
רגי שו ת 1.8

* 111/5118 $ 7

* 111/511/1 £7

* 111/5111 5 7 5066
57 2950
* 111/5111/511/,;511/.רגי שו ת 1.8
רגי שו ת 1.7
* 111/5111 57 3950
ר גי שו ת 1.5
* 111/5111 57 4950

578 578 578 578
578

10 וו א ט 81115
1 15ןאט 81115
11 20א ט 81115
1140א ט 81115
80 וו א ט 81115 דול בי

11 36 55א ט
410
11 36 55א ט
750
55־ 11 4 0א ט
630
40 55 וו א ט
1250
11 50 3 5 40 5 0 /2א ט
100 $5 5050 וו א ט

״פ קסטות דק

פטפונים

7 0 717
7 0 118 3 0
* 29ו 70
70 135 5 0
70 136 5 0
70 138 5 0
70 177 50
70 186 30
70 209 50

88 1150ראשת גנ ט׳ ,ח צי או טו מ טי
? 3 2700ואשמ גנ טי. או טו מ ט •
65 4300ואשתג 1טי. א! טו מ טי

ח ל בי
חרב•
ח ל בי
ח ל בי
חלב•
ח ל בי
דול בי

אוזניות
08 • 7

0 8 35
( £08 600 מו נדנ סו )

ט״פ סלילים דק 378 580 755 768

ס לי לי?
ס לי ל 0 7 0 661/685 7י
ס לי ל 11
ס לי ל י * 0 7 0 861/68511

...דינז גיז עוי ס *ודו הטוב. ביידנד

בואו לראות.לחוש ולשמו !/מוסיקה באולמי התצוגה של סמי. ת״ א,מגדל שלום, אחד-ה!/ם , 9טל 52*31.
נרסוס1זי1׳1ן/ופאי(וירא!

ברכת חג

פי ח ׳ שפ ארס

לגביו מוגשת תלונה או קובלנה, אסיר
כשהמדובר הוא במנהיג התנועה, הפרו-
פסור ידין. מבחינה זו לפתות, הזכירה
התנהגות אנשי ידין את הימים השחורים
ביותר של שילטון מפא״י, כשאמצעי־ה־תיקשורת
הושתקו באיומים בכל פעם ש עמדו
לפרסם ידיעות שלא חיו נוחות לראשי
השילטון.

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי : .מערכת והמינהלה :
תל־אכיב, רחוב גורדון ,3טלפון 245386־ ,03 תא-דואר . 136
מען מברקי :״עולמפדס״ .מודפס ב״הדפום ה ה דש״ בע״מ, תלאביב,
רחוב כן־אכיגדור. הפצה :״גד״ כע״מ י גלופות :״צינקו
גרפיה כספי כע״מ
העורך הראשי: אורי אכנרי י העורך: אלי
עורך תכנית יוסי שנון י עורכת כיתוב: נורית יהודאי תבור ראש המינהלה: אברהם סימון י המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.

לפני בחודש סיפרתי לך במדור זה
(העולם הזה )2062 על ההתרגשות הגדולה
שאחזה בשבוע הראשון של חודש מארס
בחוגים מדיניים ועתונאיים בארץ ושבמרכזה
עמד העולם הזה.
ההתרגשות נגרמה בעקבות שמועה שפשטה
אז כי העולם הזה עומד לפרסם,
בגיליון שעמד לראות אור באותו שבוע,
כתבת-שער ובה גילויים סנסציוניים הקשורים
למנהיג התנועה־הדמוקרטית-לשי-
נוי, הפרופסור ייגאל ידין. השמועה על
כך פשטה הרחק מגבולות ישראל, הביאה
לכך שעתונאים זרים התקשרו מחו״ל כדי
לגסות לקבל מידע מוקדם על מה שעתיד
להתפרסם בנושא זה בהעולס הזה.
עכשיו כבר ברור מה היתה סיבת אותה
התרגשות. כתב העולם הזה יגאל לביב
שדיה אותה תקופה בחז״ל. הוא סייר במספר
מדינות, נפגש שם עם אישים שונים
ואסף בין השאר, חומר הנוגע לפעילותו
הארכיאולוגית של הפרופסור ייגאל ידץ
עוד בטרם נכנם לפעילות פוליטית.
חלק מהאנשים עמם נפגש לביב ומהם
ביקש לשאוב מידע בקשר לחקירתו, התקשרו
מבוהלים לארץ. כמה מהם, שהם
ידידים אישיים של הפרופסור ידין, גילו
כנראה לו כמו לאחרים, כי העולם הזה
בודק בחו״ל עיסקות שונות ששמו של
הפרופסור הנודע לארכיאולוגיה קשור
בהן.
כך נודע ברבים וכך גם פשטה השמועה
המוקדמת על חקירת העולם הזה, בעוד
שלנו במערכת טרם היה החומר בו דובר
על כך. הכחשותינו, כי לא מצוי בידינו
חומר החקירה, לא הניחו דעת רבים מע-
פיתינו .״ברגע שיהיה לכם משהו, אנא,
הודיעו לנו מראש!״ ביקשו. מעולם לא
חשנו בציפיה גדולה כל כך לחומר העומד
להתפרסם בהעולס הזה, תקופה כה גדולה
מראש, כמו במקרה זה.
כשבוע שעבד הגיעה הציסיה סוף
סוף לקיצה.
העולם הזה החל בפירסום סידרת הכתבות
שהכין יגאל לביב על פרשת ייגאל
ידין. והנה, זה פלא: כל אותם שהיו
דרוכים כל כך לקראת הגילויים, נאלמו
לפתע דום. אמצעי-התיקשורת שלמדו כבר
ביום השלישי בלילה את מהות חומר הח קירה
העתונאית על יגאל ידין, לא איזכרו
את הפירסום אפילו ברמז קל ביותר.
התעלומה הכרוכה בכך נפתרה תוך זמן
קצר. ייגאל ידין ואנשיו ידעו מראש על
החומר העומד להתפרסם בהעולם הזה.
הם למדו על כך הן מפנייתו של יגאל
לביב אליהם, לבקש הבהרות בטרם תתפרסם
הכתבה. נוסף לכך הם קיבלו את
המכתב ששיגר עוד ב־ 16 בחודש מארם
מקליפורניה, היועץ הכלכלי ג׳ון ראוש,
שהיה נשיא חברת מורלי הילס בנקרופ,
שרכשה כלי־נשק עתיקים באמצעות ייגאל
ידיו.
ראוש, עמו התקשר יגאל לביב בעת
שהותו בלום אנג׳לם לצרכי החקירה, מיהר
לשגר לארץ מכתב השמצה כלפי לביב
והעולם הזה, המכיל טענות התגוננות

(המכתב במלואו מתפרסם בגיליון זה),
שנשלח בהעתקים לא רק לייגאל ידין
אלא גם לראש־הממשלה יצחק רבין, למנחם
בגין, לרבי שמעון דולגין ממשרד
הדתות, לאפרים קישון ולמערכות כמה
עתונים אחרים.
כך יכלו כל אלה לדעת מראש גם את
מהות העיסקה אותה חוקר העולם הזה.
ידין יכול היה להכין גם בעוד מועד את
התקפת־הנגד שלו. היא נפתחה בערב בו
הופיע גיליון העולם הזה ( )2064 עם הרשימה
הראשונה בסידרה. באותה שעה
כבר היו כתבות מוכנות ברדיו ובטלוויזיה
על פירסום העולם הזה. אולם אלה לא
פורסמו. פרקליטיו של ידין מיהרו להתקשר
אל אמצעי־התיקש׳ורת, הודיעו להם
כי הם עומדים להגיש קובלנה פלילית נגד
העולם הזה, איימו עליהם כי יכללו גם
אותם בנאשמים בקובלנה אם יצטטו את
פירסומי העולם הזה.
כאן יש לציין כי הכתבות שהוכנו בעתו־נים
וברדיו היו לגיטימיות ביותה הן לא
כללו את ההאשמות שהיו כלולות בחקירת
העולם הזה, אלא בעיקר את העובדה ש יגאל
לביב הגיש תלונה באגף־העתיקות
נגד הפרופסור ידין, בחשד כי העביר
מהארץ עתיקות ללא רישיון, כפי שנדרש
בחוק.
בהשפעת איומי פרקליטי ידין לא פור*

שקרה כתוצאה מכך לאחר מכן
היד. מוזר שבעתיים.
העתונים ושאר כלי־חתיקשורת, נתנו
פירסום נרחב לקובלנה של ידיו נגד
העולס הזה, התעלמו ברובם מהתלונה
שהגיש לביב נגד ידין, ומפירסומי העולם
הזה שהם למעשה שגרמו להגשת הקובלנה
של ידץ.
רק עתון אחד, דבר, נהג בהגינות וב־אובייקטיביות.
דבר הכתיר את הידיעה
על הפרשה בכותרת :״לביב מתלוגן ב־מישטרה:
ידין עבר על חוק העתיקות״
ובכותרת מישנה הוסיף :״ידין הגיש תביעת
דיבה נגד העולם הזה.״ שאר העתונים
הפכו את קובלנותו של ידין לידיעה הראשית,
הצניעו את האשמות העולם הזה נגד
אישיות ציבורית העומדת כיום במרכז
ההתעניינות, כאילו אין בהן לגיטימיות.
מה שקרה הוא שמרבית קוראי העתונים
יכלו לקרוא בהרחבה את גירסת ידיו יעל
הפרשה, מבלי שקראו את הטענות המקוריות
נגדו. בצורה זז נראה הסברו של ידין
סביר ביותר, שכן לא ניתן היה להשוותו
לסיפור המקורי שפורסם בהעולנך הזה.
התהליך הנורמלי, ההגיוני והסביר של הגשת
ידיעות לקורא, סולף ועוות בצורה
קיצונית.
עם זאת חובה לציין שמרבית העתו־נים
נהגו בהגינות, כאשר פירסמו גם את
תגובת העולם הזה לקובלנה שהגיש ידין,
תגובה שנשלחה ביוזמת המערכת אחרי
שהתברר שהקובלנה של ידין ולא התלונה
שהוגשה נגדו, תעמוד במרכז החדשות.

באשר למיפתב ההשמצה, ששיגר
ג׳ון ראוש לארץ עוד לפני הפירסום בהעולם
הזה, ושהג׳רוזלס פוסט היד. העיתון היחיד
שמיהר לפרסמו, מעיר יגאל לביב :
״אחרי ששוחחתי עם ראוש על הפרשה,
ברוח טובה, טילפנד, אלי אשתו, שהיא יש ראלית
לשעבר. היא ביקשה לחוס על
בעלה, שכן כל הפרשה תוציא לו שם רע.
השבתי לה, כי בעלה אינו פונקציה בעניין
ואיני מתכוון לכתוב עליו.
״כאשר חזרתי לארץ מסר לי אחד מ

כ ת בי ם
המערך כו 3ב רעיוגות
מי שקורא בתשומת־לב את מודעות־התעמולה
האחרונות של המערך, שם בוודאי
לב מניין שואבת מיפלגת השילטון ון
את רעיונותיה — לא פחות ולא יותר, אלא
מהעולם הזה.
המודעה הראשונה הופיעה אחרי שהתפרסמה
רשימתו של חנוך מרמרי על
מקומות־מגוריהם של נציגי ד״ש לכנסת
(העולם הזה ,2063״התנועה הדמוקרטית
לשינוי הניהול בגוש דך) ,בעיקבותיה
תקף המערך את אי-ייצוגם של נציגי עיי-
רות־הפיתוח. מודעה שנייה עסקה בסוס
הטרויאני שהחדיר שמואל תמיר לד״ש,

וגם זה בעיקפות מאמר־ניתוח ארוך ב־העולם
הזה ( 2064״המנצח״).
אלי מזרחי, אפקה

מאמץ לטובת הסאטירה
אני קורא בין שאר !טורי הסאטירה, גם
את זה של ב. מיכאל בהארץ, הזכור לטוב
מהתקופה ישבה תרם מכישרונו למדור
זו הארץ ז״ל.
לצערי, רק הוא מסוגל להחזיר
את הסאטירה הקיימת כיום בהעולם הזה
לרמת המדור ששבק חיים. לכן על העורך
לעשות, לדעתי, כל מאמץ אפשרי כדי
להחזירו לשבועון.
ואם בסאטירה אנו עוסקים — ברכותי
לקובי ניב שהצליח סוף־סוף, בגיליון ,2062
לרדת מהנושא האהוב עליו ,״דפיקת השחורים״
וליצור משהו חדש, ברוח הבחירות,
משהו מרענן וטוב.
יוסי קאופמן, צה״ל
• היתה זו דווקא רשימתו הסאטירית
של חנוך מרמרי ,״התנועה היהודית לשינוי
הניהול בגוש דן״ ,בגיליון הנ״ל,
שנגעה לנושא הבחירות.

היפגי האחרון

מנהיג ד״ש ידין
חזרה לשיטות מפא״י
סמה גם ידיעה זו. רק למחרת היום, אחרי
שידין הגיש קובלנה נגד עורכו הראשי
של העולם הזה, אורי אבנרי, ונגד יגאל
לביב, אי אפשר היה עוד להסתיר שהיא
נוגעת לפירסומי העולם הזה מגיליון אותו
שבוע.מוזר מאוד שתנועה פוליטית שחרטה
על דיגלה את סיסמת הדמוקרטיה והשוויץ
לכל האזרחים, פעלה כדי להשתיק את
העובדה שהוגשה קובלנה נגד ייגאל ידיו.
דבר המותר לגבי כל אזרח אחר בישראל

מקורבי ידיו, כי ידין יודע שמיכתב טיהור
מראוש כבר נמצא בדרך לארץ. ואומנם
כעבור כמה ימים כבר הגיע המיכתב,
שנשלח בין השאר גם לרבץ, בגין ואפרים
קישון.״

מדי־פעם אנו קוראים בעיתונים שנתגלה
יפני שהסתתר בג׳ונגל מאז מילחמת*
העולם, מפני שחשב שהיא עדיין לא
הסתיימה. יש לחם שכל, ליפנים האלה,
יותר מאומץ. הנה, הם תמיד עורכים
לאחד כזה חגיגה לאומית והמוראל עולה
פלאים. מדוע, אני תוהה, שלא געשה
זאת גם אנו? הרי אנו זקוקים, יותר מהם,
למוראל, במצבנו הביטחוני.
מה הבעייה למצוא בבית־משוגעים אדם
שמתחבא מתחת למיטה, כי הוא חושב
שהתורכים עוד לא עזבו את הארץ ו או
איזה אחד שצועק כל בוקר ״קוקוריקו!״
כי אינו יודע שתקופת האצ״ל, שבה נהגו
לבשר כך על התקרבות האנגלים — חל פה
גם היא?
כן, רבותי, אנו טיפשים. יכולנו לעשות
יום־יום חגיגה לאומית, לקשט את הר־חובות
בדגלים ולשמוע את שיקשוק בי ציהם
של שכנינו הערבים. אבל אנו בו חרים
להיות הגיוניים עד אפר. הגיע הזמן
לעבוד קצת עם דימיון!
אייוין קליין, תל-אביב

האיום של המפד״ל

ו! ן י הדחתו של יצחק רפאל מרשימת מועמדי
המפד״ל לכנסת, לא זכתה בתשומת־הלב
הראוייה בקרב קוראי העולם הזה ואנשי
מחנה״השלום בארץ. מובן שאין לי כל
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 2066

שוקולב

שוקולב ־־ שוקולד לבן של עלית*,צופן בהובו המון הפתעות
קודם כל, השוקולד לבן וזה נחמד
והטעם־צפיחית בדבש.
מי שמקבל שוקולד לבן של עלית(ולא רק ילדים)
שמח באמת, כי זה שוקולד שאוכלים בחיוך.
שוקולב יוצא מן ה כלל
בטעמו, במראהו, בצבעו ובכלל...

פרשה מסויימת שאתה
שומר בסוד תיוודע ה שבוע
לאדם הלא נכון,
ועלולה לגרום לן עוג-
מת נפש גדולה. אין
טעם שתכחיש את ה עובדות
כאשר האדם
יטיח אותן בפניך. השאוהד
תדל
להיות
אליו, כי אחרי הכל,
הוא זה שסבל מכל העניין.
השתדלי לכלכל מעשיך בזהירות.

הוויכוחים והמריבות שאתה שותף להם לא
יעזרו להפגת המתח,
אלא רק יגרמו לך ל־דפרסיה.
במיוחד הימנע
מאי־נעימויות עד. יום
ראשון. אז תתחיל להרגיש
בהפגת המתח. התאזר
בהרבה סבלנות. לך
לראות סרט טוב, רצי(
2בספטמבר ־
ני, לבד, או עם חברה,
22ב או ק טו ב ר
ותיווכח שצפוייה לך
הנאה בלתי רגילה .״

חאזנ״ס

השבוע יצוצו בפניך
כמה אתגרים חשובים
ורבי עניין; יש מקום

לצפות כי אתגרים אלה
יהיו קשורים בנסיעות
ממושכות! ובעקיפין גם
בהתפתחות רומנטית !.
תוכל להצליח לעמוד
בהם אם אדם קרוב
אליך ובעל השפעה רבה
לא יכשיל אותך; השתדל,
איפוא, להיות חביב וידידותי בצורה
יוצאת דופן לכל האנשים הסובבים אותך.
את מנסה להפיל אחרים — בפח —
בו את עלולה ליפול בעצמך השבוע.

יחסיך עם בני-מישפח-
תך עשויים להעסיק
אותך עד מעל לראש.
את מתרכזת אך ורק
בילדיך, אינך שמה לב
לראש המישפחח. הפתעה
נעימה צפוייה לך
באמצע השבוע. אל
תגזים בהשקעות ל21ב
מ אי ־
20 ביוני
טווח ארוך. אם תעשה
כך, אתה עלול לאבד
ברגע אחד הזדמנות שלא תשוב במשך
שנח או אף יותר. התחל כבר השבוע
בביצוע הרעיון שעלה במוחך לפני זמן
קצר. הפעם הוא יצליח, בעזרת ידיד.

₪1תי0

אלה ימי-שיא, אם ברצונך
להגשים תוכ-
ניותיך. בשבוע הבא
עלול לחיות מאוחר
מדי. לביאה: קשר עם
אדם בעל קומה גבוהה
הופך בהדרגה לחיוני
עבורך. הזהרי לא להיתפס
במקום בלתי-מת-
אים. אם יש לך התחייבויות
כספיות —
שמור שלא יעברו את מותר, וסלק
את כל חובותיך עד סוף שבוע זה.

גילויי ידידות ורצון
טוב כלפי מכרים חדשים,
גם אס היכרת אותם
רק בימים אלה,
עשויים להשתלם במרוצת
הזמן. אל תסרב
לארח מכרים חדשים,
גם אם יביאו איתם
22 באוגוסט-
ידיד משלהם, שאינו מו22ב
ספטמבר׳
כר לך, ושאינו מוצא
חן בעיניך. בעייה מש־פחתית
אינטימית ורגישה מאד ששוייה
לבוא על פתרונה כבר בימים הקרובים.

גם לך בת מזל עקרב יש יום אהבים —
אבל הרבה יותר רציני. היום שלך הוא
יום ג׳ ,דעי להפיק ממנו
את המכסימום.
צרות בעבודה. ליקוי
בריאותי קל שבקלים.
יהיה זה שבוע מלווה
התפרצויות עצבים בעניינים
שונים, אך בסופו
יהיה מתוק. בקנותך
תכשיטים או דב^
81 רי ערך, קחי איתך
>*181
בעל מיקצוע מהימן.

(המשך מעמוד )4
סיימפטיה לרפאל עצמו, אך הדחתו מסמנת
שלב נוסף, לפני־אחרון, בדרכו של זבולון
המר לשילטון במפד״ל. מבין מנהיגיה ה-
היסטוריים של המפד״ל ,׳סילק מלאך־המוות
את משה־חיים שפירא ואת חזני מדרכו
של המד, את ורהפטיג.סילק המר בעזרת
רפאל ובורג, ועתה סילק את רפאל בעזרת
בורג.
בורג הוא עתה המיכשול האחרון בדרך
למקום מיספר אחד במיפלגה. כשייעלם
מיכשול זה, עשויים אנשי העולם הזה ו־מתנודד,שלום
של״יי להתגעגע ליימים של
המפד״ל הישנה, המושחתת, העוסקת ב־

בסך־הכל, נכנסת לתקופה טובה מאלו שקדמו
לה. אס את רווקה — אין הרבה
סיכויים שתישארי בודדה,
השבוע או שתהיי
רווקה בעוד חודשים
מועטים. בן קשת: הישמר
מהוצאות ניכרות,
העלולות להיגרם על־ידי
צעד פזיז או על־ידי
ליאות ממחשבה.
מצד שני, מעולם לא } 2בנו במ בר ־
20 בד צמבר
היית כל־כך אקטיבי.
לבשי לבן וטיילי הרבה.

אולי, לחילופין, יסכימו הצרפתים כמחווה
של רצון כלפינו שנייצא להם מעט מן
הגאונים מתוצרת הארץ — כח׳ול-לבן —
הממלאים מעל ומעבר את המלאי המצוי
במחסני־ד,חירום, ממעשייהו וגם מתל־מונד
(מחוסר מקום) ,ועוד ידנו נטויה. מכל מקום,
אסור לוותר על אדון פלאטו, כי הוא
אינו, להבדיל, ד״ר סובלן — זוכרים?
אני מצהיר כי אם יירדו ממנו הצרפתים,
אז אולי ...אני ארד...
צבי גולן, בת-ים

תנועת ״בוז למיסים״ .
השבוע קראתי את אחת הבדיחות היפות
שנשמעו אי-פעם, אך משונדמה לא צחקתי.
מעלים־מס בקנה-מידה עולמי הופך
גיבור־ישראל, ובנוסף לכך מבקש להיות
חבר־כנסת וליהנות מחסינות פרלמנטרית.
אכן, סמי פלאטדשרון הוא מוח יהודי
מבריק, שיודע מה הוא ערשה. הרי מרבית
תושבי ישראל הם מעלימי־מס שזקוקים
לייצוג הולם בכנסת, והם בוחרים פוטנציאליים
לתנועתו. במצע תנועתו תהיה
הצעה לשחרר ממיסים כל מעלים שיצליח
לרמות במיליון ל״י ויותר, תנועתו תיאבק
למען עלייה תחת הסיסמה :״מעלימי־מס,
זוהי מדעתכם, עלו ׳והצליחו !״
אכן, אגדה, שרק במדינתנו יכולה להפוך
למציאות.
יחיאל כהן, רמת־גן

שמח ב^יר^ס
אני מיתפלאה על עיתון כמו העולם הזה,
שהוא אולי העיתון היחידי בארץ התומך בשובתים. האם אינכם מבעים כי השביתות

11 שו1

שר־לשעבר רפאל
שלב לפני־אחרון

השבוע יעמדו בפניך
אתגרים חדשים, ועליך
יהיה להתאמץ כדי להוכיח
את כשרונך ויכולתך.
בת סרטן הזהרי שלא
להסתבך בסערות
רגשיות העלולות לגרוס
לו לאכזבה ודיכאון.
אם תנהגי בקור־רוח,
תפיקי מהרפתקאו־תייך
הרומנטיות הנאה,
במקום הסבל שהיה מנת חלקך עד כה.

מכ תבי ם

סוף השבוע יחייב זהירות במה שנוגע
לעסקים או לבריאות. משהו קשור
באש עלול להעיב על שימחתך. מזלך
מצוי בשבוע זה בסימן
של להבה. יהיו לך גם
הסתבכויות עם ילדים
במשפחתך, שיולידו ויכוח
חריף בין ההורים.
ייתכן וייראה לך כאילו
נשקף לך מקור הכנסה
מבטיח יותר מ 21
בד צמבר ־
אשר עבודתך הנוכחית.
סו בינו אר
שקול היטב את מעשיך
ואל תסמוך רק על האינטואיציה
שלך חרבה במסעות בארץ.

כדאי שחרבה קצת יותר לעסוק בספורט,
ושתפסיק להתהולל בלילות.
אתה מפזר את
מאמציך ליותר מדי שטחים
במקום להתרכז במה
שחשוב לך באמת.
קרוב משפחה הגורם לך
לדאגה מזה זמן רב יפסיק
להדאיג אותך. אתה
עלול להסתכסך עם אדם
20 בינו א ר -
$ו בפברואר

שתוכניותיו אינן כמו

תוכניותיך. לבש שחור.

תפסיק לריב עם חבריך לעבודה. בשביל
מה? הבעייה המטרידה
אותך תזכה השבוע
לתשובה ולהסבר. אם
אתה מעשן — אל תגזים.
קופסה אחת ליום
זה מספיק. השבוע
תהיה לך התחלה רומנטית,
בתנאי שתפסיק
להיות מתוח ועצבני.
לך, בת דגים —
כדאי שתשבי בבית.

כפייה דתית. או־אז תתייצב מולם מפד״ל
חדשה, שתהווה ״גוש״אמוינים מורחב״ ,שלרשותו
יעמדו המשאבים הכספיים והמנ־
׳גנונים העצומים של המיפלגה.
האינטרס החיוני של מחנה השלום הינו
לעכב תהליך זה כמיטב יכולתו, ואפילו
במחיר אי־פירסום פרשות הפוגעות בצמרת
הישנה ורק מחישות את עליית המר. ל עומת
זאת חייבים אתם לתת פירסום רחב
לפרשיות־שחיתות של זבולון המר, ולא
להצניען כפי שעשיתם בגיליון ( 2060״מי
סעד את הצופה״ ו) .חייהם ומותם של החיילים
במילחמיה הבאה תלויים הרבה
בעלייתו של כוח ׳מסוכן זה.
אדם לולי, תל-אביב
המפד״ל אימצה לעצמה מיודעת־בחירות
של ״הכיפה הסרוגה״ .בקשר לזה מתהלכת
בחוגי החרדים בירושלים אימרת־כנף :
מספרים כי אנשי המפד״ל פנו אל הרבי
(לשעבד הקומיקאי) מרדכי ארנון (לשעבר
״פופיק״) ,היושב בישיבת בעלי־תשובה בירושלים
ועוסק בתורה ובמעשים ׳טובים,
ומתחרט על עבריו. הם שאלו אותו למה
הוא מקפיד ללבוש כיפה שחורה, ולא
כיפה סרוגה. ענה להם הרבי ארנון :
״להווי ידוע לכם, כי בכל המקומות שבהם
ביקרתי לפני שחזרתי בתשובה, והם היו
לא־כל־כך מהוגנים, פגשתי את הכיפות
הסרוגות.״ ועוד הוסיף כבוד הרב פופיק:
״בכיפה שלי, אם תוציא חוט אחד תישאר
הכיפה. אבל בכיפה הסרוגה, אם תתיר
חום — תלך כל הכיפה קאקן.״
חיים סדוכודקין, ירושלים

7־א לוותר על פזאטו ;
החתום ׳מטה מתנגד, באופן אבסולוטי ומוחלט,
להסגרתו של מר סמי פלאטו ל צרפתים
בלי ערבות ובלי פיקדון ההולם
את כובד האיש. לא ייתכן שהגאלים ייהנו
וינצלו פעם נוספת את כישוריו הפיננסיים
לפתרון בעיותיהם ללא תמורה הולמת, וישיבוהו
לנו במצב תשוש ומשומש !
החתום מטה מציע לצרפתים לחילופין
את עצמו, כי לפי עניות דעתו הוא איננו
אזרח מועיל כמו מר פלאטו, ואף יתירה
מזו הוא (אני) לא ניחן בשום כישורים
בעלי ערך לאומי, מלבד חסרונות וחסכו־ינוח:
תמר, מילוויה־קליטח״ מילווה־ביטחון,
מילווה־חיסכון ועוד כל מיני ״לופט־פא-

הן זרע הפורענות ואם כל חטאת, ההורסות
לא רק את המשק אלא יגם את המוסר
הציבורי? תמיכתכם בהורסי המדינה, מסוגם
של פועלי־ד,נמלים, מעוררת בי שאט״
נפש.
זיווה ליאיון, חיפה
מה שנעשה בתחום יחסי־ד,עבודה במדינה
מזכיר יותר קירקס מאשר מדינה מסודרת.
הפועלים למדו להיות לוליינים ואקדוביטים,
כדי שיוכלו להגן על זכויותיהם ולהשיג
את מד, שמגיע להם. שביתת פועלי־ד,נמלים
הוכיחה שוב, כי דק בעזרת שק השביתה
ניתן להשיג משהו במדינה הזאת. מי שלא
שובת, לא מקבל. לממשלה היה צריך
להיות ברור מראש שהיא תיאלץ, בסופו
של דבר, להיכנע לפועלים — אז לשם מה
יהיה צורך בכל הקירקס הזד, מהתחלה ו
יוסף בן־־נתן, נהריה
הצעתו של השר גידעון האוזנר להביא
צבא בדי לשבור את שביתת פועלי־ד,נמלים,
מעידה מה פירוש הליברליות -סבה דוגלת
המיפלגיה הליברלית שבראשה הוא עומד.
אינני מאמין שהוא היה מעז להעלות הצעה
מעין זו אילולא היינו עומדים ערב הבחירות.
השאלה היא רק את קולות מי מקווה
האוזנר להשיג בעזרת הצעה מעין זו:
האם את קולות הפועלים במדיינה, או את
קולות החיילים, שאותם הוא מציע לגייס
כדי לשבור שביתות?
אליהו עכודי, באר־שבע

העובדות היו שונות
הרשו נא לי הערות אחדות לדיברי־הביקורת
שמתח עורך־יהדין דב אטשטיין
(״היוצר שקם על הגולם״ העולם הזה׳ )2060
על מאמרי ״המדיה כגולם שקם על יוצרו״
ברמזור מחודש ינואר, שנכתב — לדבריו
העול ם הזה 2066

מכת בי ם
— בעקבות התאבדותו של השר עופר ז״ל.
התאבדות זו, קובע עורך־הדין אטשטיין
בפסקנות, עוררה מגמות פשיסטיות, הסתה
נגד עיתון נמו העולם הזה ויוזמות פרלמנטריות,
כדי להצר את צעדי העיתונות החופשית.
כדי
לשרת מגמות אלה הופיע גם מאמרו
של ההתום־מטה, שעורך־הדין אטשטיין מייחם
לו לא פחות ולא יותר מאשר את האידיליה
הנחשקת״ לתמוך במישטרים ש בהם
״השילטון מוחזק בידי נבחרים שהינם
היותר נבונים !והיותר מסורים לתפקידם
מבין כלל האזרחים, ושבהם פועל השילטון
ללא כל הפרעה (מצד כלי-התיקשורת בכלל
זה) ,ועושה כטוב בעיניו.״
בקיצור: עורך-הדין אטשטיין מאיטים
אותי במגמות להצר את חופש־ר,עיתונות,
!ולהשליט במדינת ישראל מישיטר של ״דמוקרטיה
עממית״ רחמנא־ליצלן.
העובדות והכוונות שונות הן לחלוטין.
מאמרי בשלח למערכת רמזור כשלושה חודשים
לפני התאבדותו הטראגית של השר
עופר, ונכתב זמן רב לפני שנשלח, עם
הופעת סיפרו המצויין של מר א. גפני,
העין השלישית, העוסק בסוגיית התיק-
שורת ההמונית והשלכותיה החברתיות והמדיניות
במציאות של ימינו. אין לו שום
יקשר עם המגמות הפשיסטיות שנתעוררו —
לדיברי אטשטיין — עקב ההתאבדות, וכמובן
לא עם איזושהי הסתה נגד עיתון
כמו העולם הזה ששום הסתה, כידוע, עדיין
לא יכלה לו.
העיתונות החופשית ממלאת צורך ראשון
במעלה בכל מערך דמוקראטי גם כ-
״כלב שמירה״ על התנהגותו הטובה של
השילטון וטוהר־מידותיו, ולא הייתי רוצה
לחיות במדינה שבה אין חופש־ביקורת על
מעשי ה״נבחרים״ והיוקעת סוטים. אך קשה
מאד גם לחיות במדינה שבה כוחו של ה-
שילטון להסביר את עצמו, ושמעמדו בתוך
ד,״׳מדיה״ הוא עלוב כל-כך, ומסיבות ״מיב־ניות״
לא פחות ׳מאשר מ״חוסר הבנה״.
חולשה זו והתרכזות זו בהצגת ה״מח-
דלים״ וה״׳סטיות״ (עם כל חשיבות חשיפתם)
,גם מטעמים שב״גידוי״ ולא רק מטעמים
שב״טוהר המידות״ ,היא אולי גם
אחת הסיבות לכך שהעם הזה• ,שבשנות
קיומה הקצרות של המדינה הגיע גם ל הישגים
מופלאים, שמכל בחינה ׳ולפי כל
קנה־מידה חם יכולים להתחרות עם המצליחות
שבמדינות העולם, חש עצמו כה עלוב

זה מי שעורך־הדין דב אטשטיין חפץ ביקרו.
זלמן
חן, ירושלים

השיגעון הכיול

ויוייי

קראתי בעיון רב, בימים האחרונים, על
ההצעה שעלתה בקשר לאפשרות של הורדת
מס-יד,נסיעות לאוהדים של מכבי

אביב, שיסעו לפלגרד
סוף־סוף התגלה לעיני סדר־ד,עדיפויות
האמיתי של אנשים החיים במדינה.
האם כל השיגעון הזה שעובר על ה מדינה
אינו מוגזם ב׳מיקצת י האם אפשר
להתייחס ברצינות לאנשים שמגדירים את
האירוע הזח כ״משימה לאומית״ ועושים
מן המישחק נקודת־׳תפנית במצבה של המדינה

אם תתקבל ההצעה של הורדת מסיד,נסיעות
לאוהדים של מכבי, אני מציע
שתתקבל הצעה להוריד את מס־ד,נסיעות
גם לנציגים של המועצה הישראלית למען

יש מקום נפלאלהפגשבו
אחר-הצהריים: סברה קופי-שופ.
נעים להיות בסברה קופי-ש 1פ,
להטת מקפה טר• ומנגוגות טנגימות;
משרות מעולה!מאוירה מקרבת-לבבות.

סברה קופי-ש 1פ -

מקום שתענוג לשבת בו בחברה,
מלון דן תל-אביב, מלון דן־כרמלחיפה,
מלון המלך דוד,ירושלים.

שלום ישראל־פלסטין, שנוסעים לחו״ל על־מנת
לקדם משימה לאומית חשופה, לדעתי,
הרבה יותר — דדשליום.
יהונתן האזינו, תל-אביב
במקום להוריד את מס־הנ׳סיעות, הייתי
׳מציע להוציא תקליט של קריאות־עיד׳וד
למכבי, ולשדרו באיצטדיון בבלגרד. כך לא
תפסיד המדינה כספים, לא ייווצר תקדים
מסוכן, והקבוצה לא תפסיד בגלל העדר
עידוד האוהדים.
כני גרינשפן, רמת־גן

או תי רצי ת —
קנ ה לי
בו ש ם
סניו רי ט ה

אין ניגודים

זלמן חן*

ביקורת לביקורת
ומייוסר בעיני עצמו והדור הצעיר, הניזון
מן ה,,מדיה״ הזאת, הוא כה מתוסכל וחסר
הערכה-,עצמית אמיתית.
לא הגבלת חופש־העיתונות אלא גילוי
״כוח גברא״ גם מצד השילט׳ון הוא ה־
״אידיליה הנחשקת״ ,גם כדי שד,דמוקרטיה
לא תאכל את עצמה, כפי שקדה לדאבון־לב
גם בדמוקרטיות שהיו למופת ונפלו קורבן
לדמגוגיה ולחולשת השילטון. ועצה טובה
זו אינה מופנית רק לגבי המישטר הקיים
בישראל, אלא גם לגבי מי שישלוט ב־
׳מדינה אחרי הבחירות -י -ואפילו יהיה
* הקורא זלמן חן הוא דובר מישרד
העבודה.
העולם הזה 2066

ב 9-במארס פירסמתם בעיתונכם (העולם
הזה )2062 ידיעה כי המגבית היהודית
המאוחדת היא נגד הבונדס. אינני יודע
מדוע פירסמתם ידיעה זו, או איך הגיעה
לידיכם, אך אני רוצה להתייחס להצהרה
הכלולה בה, יכי חלה ירידה תלולה בהכנסות
המגבית. לידיעתכם, הכנסות המגבית
בשנת 1976 במזומן עלו על אלו
של שנת ,1975 ובשנת 1977 הן יעלו על
אלה של שנת .1976
טענתם עוד, כי תורמים מסרבים לתרום
למגבית בשל השערוריות הפוליטיות ביש ראל.
מי שכתב ידיעה זו, אינו מבין את
אמריקה ואת יהודי אמריקה. מהות היחסים
שלנו חזקה מכדי שבעיות אלה בישראל
ישבשו אותה. משום כך, אני גאה לב״שר
לכם שהתרומות למגבית לא רק שלא
נפגעו, אלא אף עלו.
ברור שכולנו מודאגים מהשערוריות ש אירעו,
אך אנו מעניקים לישראל אשראי
על כך שחשפה אותן אפילו כשאירעו
בחלונות הגבוהים.
אשד לימיפעל הבונדם — למרות אי־אלה
עימותים, המגבית והבונדס פועלים
יחד כצמד זרועות תאומות בארצות־הב-
רית, עבור העם בישראל. המגבית מייצגת
תרומות פילנטרופיות( ,הבונדס השקעות-
הלוואה של דולרים. שני האירג׳ונים פועלים
יחד ברמה המיקצועית וההתנדבותית
כאחד. נדמה לי שאתם חייבים לקוראיכם
דיווח אמיתי על המתרחש בארצות־הברית.
אירווינג ברנשטיין, סגן הידר,
המגבית היהודית המאוחדת,
ניו־יורק, ארצות־הבוית

״7זנ>ורמוה״
בושם האיכות הספרדי.

ג> 7וח 0ו\5£1

קבלת מודעות לכל העיתונים
במחירי המערכת

ניחמם אידיאל
אבן גבירול 110 תל־אביב
(פינת אנטוקולסקי)
טלפץ 227118 ,227117

בעיות ולבטים
בחיי חמץ
מתת
חד״ר

מרדבי זידמן
החנתת רמיי

חניה חופשית

סיכום שלוש שוות כהונתו שד ר ב ־
אלו ף מרדכי( ,.מו ט ה גור בתפ קי ד
הרמ טכ״ל מוכיח ב׳ מ אז מי לחמת
יום־ כיפור ״לאלמד צה״ל כלו ם ״

ן > ום שלוש שנות כהונת רב־אלוף מרדכי גור
1כרמטכ״ל ה,,שיקום״ של צר,״ל שלאחרי מילחמת יום־
הכיפורים, הוא מועד מתאים לעריכת מאזן־ביניים. להוציא
אפשרות של אירוע מפליג, כגון מילחמה, יש להניח
כי זה יהיה, בעיקרו, גם מאזנה הסופי של תקופת גור,
התמונה, בכללה ובעיקרה, איננה מעודדת. הדעת נתנה,
שאחרי מילחמת יום־הכיפורים ובעיקבותיה, תעבור
על צה״ל רוח-סערה של שינויים מופלגים — ולכל
הפחות, של בחינה וביקורת עצמיות נוקבות. ובלתי-פש-
רניות, מתוך מגמה למצוא במה לקה בניהול העניינים
הצבאיים ולמה, וכיצד ניתן לתקן את המעוות ולהשלים
את החסר.
והנה, שעה שהמדינה והציבור בכללם חשו כי יום-
הכיפורים היה נקודת־מיפנה, וההלם שנגרם אז עודנו
ניכר ומשפיע, הרי באותו גוף שלכאורה צריך היה
להזדעזע קודם לאחרים ויותר מכולם, לא זע כימעטדבר.

צה״ל של היום הוא צה״ל של קודם יום־
הכיפורים, אשר ״לא למד כלום ולא שכח דבר״.
מלכד שינויים ועידכונים טכניים לא נעו כ־צה״ל,
כחוט־השערה, כל עיקרון או תפיסה
כסיסת כתחומי המיבנה, האירגון והפעולה.
צה״ד לא פסל, לא דחה ולא שינה אפילו פסיק
כמערכת מושגי־היסוד, ההשקפות וקני־המידה
הישנה שלו. מילחמת יום־הכיפורים השאירה
עליו רישום דל, שלא היה אלא חיצוני, שיטחי
וחולף.

שעה שסידרי הממשל וכללי המישחק השילטוני ביש ראל
נהפכים על פיהם — כתולדה ישירה של המילחמה —
והאחראים האזרחיים לכשל אוקטובר 73׳ כבר מזמן נתנו
את הדין הציבורי ואינם על כיסאותיהם, בוצעו בצה״ל
אך־ורק אותם שינויים שגיכפו עליו מלמעלה, על־ידי
דו״ח אגרנט; ואלה יושמו באופן המצומצם ביותר האפשרי.
מלבדם, ונוסף עליהם, לא הוסקו מסקנות ולא
נעשו מעשים דומים על־ידי צה״ל עצמו וביוזמתו. אילו
היה הדבר בידי צה״ל, גם אותם שינויי־מעט שגרם דו״ח
אגרנט לא היו מתחוללים — ואיש בתוכו לא היה אפילו
מעז, או מנסה, להעלות את עצם הצורך בהתחוללותם.
בעוד שבציבור הרחב, ובעיקר בתחום הסדרים הפוליטיים
,״שינוי ערכין״ הוא המצפן המקובל על הכל,
הנה הנר שלרגלי צה״ל הוא שיכחת המילחמה, הש כחתה
— בסיסמה של ״הימנעות מפתיחת פצעים ישנים״
ו״אי־חיטוט״ בם — ומאמץ מודע ומכוון שלא לשנות,
לא להשתנות.
הקורא יאמר, כי מדברים אלה משתמעות כמה האש מות
חמורות. כדי שלא יהיה מקום לספק, במילים אחרות:
התנהגות צה״ל — כלומר, למעשה, חבר אנשי־הקבע
בכללו ובהנהגת המטכ״ל הנוכחי — אחרי המיל-
חמה, מתאימה מדי לזו של איגוד אינטרסנטי מובהק,
שאנשיו יצרו לעצמם עולם שנוח מאד להם לחיות בו
(בעיקר מושגית, אבל בהחלט גם חומרית) ומטרתם הראשית
והעליונה היא להבטיח את המשך קיומו.

ך דאי שדברים אדה נאמרים בהכללה, על כל
| הכרוך בכך. גם אין ספק, שרבים מאד מאנשי־הקבע,
וייתכן מאד שאף רובם הגדול, אינם נוקטים עמדות כאלו
ביודעין ובאופן מפורש, לא בגלוי ואף לא בפני עצמם.
אבל מושגים אישיים הם אצלנו דבר אחד, וההתנהגות

בפועל, כחלק מציבור גדול יותר, היא עניין העשוי
להיות שונה לגמרי והפוך.
בכך אין קציני צה״ל שונים הרבה מן הרופאים או
עובדי-הבנקים. אבל הציבור אינו נכון לחשוב ולומר
על קציני־צה״ל מה שחושב ואומר על האחרים. גם
צה״ל עצמו טורח קשה לעודד את המקובלה, שאנשיו הם
״שמורת־הטבע״ ולהם, בעולם עכור זה, המונופול על
התנהגות מצפונית.

אולם, לאמיתו שד דכר, אץ אנשי־הקכע
״מצפוניים״ יותר — או פחות — ממני וממך.
הם נמצאים שם ועושים את תפקידם קודם כד
מפני שזוהי דרך־החיים שכה כחדו, ומפני
שזוהי פרנסתם. אין ככך כל בושה וכוודאי לא
שלילה, משום שאילמלא כן היה צכא־הקבע
מורכב כולו מתימהונים ודא־יוצדחים.
אבל ראייה מציאותית זו היתד. מאפשרת לנו לומר
לאנשי־הקבע, בעת ולפי הצורך ,״אינכם עושים לנו
טובה״ ,או ״בשביל זה משלמים לכם״ ,כדי לבטל את
המצב המשונה והלא־בריא הנוכחי, של חסינותם־למעשה
מכל ביקורת — או בקרה — אזרחיים וציבוריים יעילים.
אבל כדבר הזה עדיין לא נעשה, ובנסיבות אלו יכול
צה״ל לעבור, בלא שהציבור ירגיש או יתרגש, מראש
המחנה לזנבו, כשהוא מקיים בתוכו ואף לעודד תודעה

בנימין ע מי ד רו ר
הפרשן הצבא ש ד העוד הזה
ומעשים -שיש לראותם כמצטרפים לריאקציה שלילית
כלפי הלך־הרוח הכללי — והחיובי ביסודו — הרווח
בציבור.
אין דברים אלה אמורים כביקורת אישית על רב-
אלוף גור. בוודאי אין להבינם כאילו הוא שברא והנהיג
את ״הסטנדרט הכפול״ ,שבו מודד צה״ל את עצמו וגם
נמדד מבחוץ. למרות שאינני מכירו אישית, שמעתי וקי בלתי
דעת אחרים, המכירים אותו היטב, שלא רק מני עיו
של גור חיוביים במהותם, אלא שהוא גם משוכנע,
באמת ובתמים, כי הדרך שבה הוא הולך ומוליך היא
הנכונה והמועילה ביותר לעם ישראל ולצה״ל גופו.
אך, כרגיל במיקרים כאלה, תום־ליבו של ממלא־התפ-
קיד רק מחמיר את המצב, מפני שהוא מצמצם ומרע
את סיכויי התיקון והשיפור. כי, חגם שנקבל כי כוונותיו
רצויות, ודאי שמעשיו של גור כרמטכ״ל, שהם מק פיאים
וריאקציוניים, אינם כאלה.

צרתו הבסיסית של גור ברמטכ״ל ״משקם״,
נעוצה כנראה כבך, שהוא חלק מן ה״מערכת״
ומוצר של ״השיטה״ ,ביישומה הצה״די.

שם, כמו ב״מערכת״ האזרחית, נגרס כי העיקר הוא
המעשה, וכי ככל שימעיטו ב״פיטפוט״ או ב״פילו־סופיה״
,כן ייטב. היה זה ה״ביצועיזם״ (המונח אשר קדם
ל״שיטה״ ואיפיין את מהותה) אשר ה״לא תחסום שור
בדישו״ שלו התבטא לא רק בחיקוי מופרז, לא נחוץ
ולא מוצדק, של מושגי רווחה אישית ו״מגיע לי״ מן
הסקטור האזרחי, תוך גילויים של ניצול לרעה של סמ כויות
ואפשרויות, אלא גם בסילוק ״מיכשולים״ — כלומר,
בקרות, בלימות ואיזונים — הגורמים ״הפרעות״ ומעב-

בים את הביצוע המהיר, התכליתי והנמרץ, על-ידי גרירתן
לביצה של מלל ותיאוריות.

ך יי כיצועיזם גרם, שקל מהרה יאבד צה״ל אותם
1 1קריטריונים ומעצורים פנימיים שנמצאו בו (בלתי-
מספיקים ככל שהיו) ,לבקרה אובייקטיבית של העשייה.
האינסטינקט, דרפלכס, הדיעה הקדומה והפיתוח בשיטת
״שלוף״ באו תחת ההתפתחות וההתקדמות, האיטיות,
ההדרגתיות והקשות יותר, שאילצו להקדים שלבים של
מחשב, עיון ובחינה, לשלב היישום.
אין להכחיש כי הגישה הביצועיסטית קצרה כמה
הצלחות גדולות וחשובות מאד, בעיקר בעידן מטכ״לות
משה דיין ועל־ידו. מכוחה התאפשרו הפיכת צה״ל, במכה
אחת, מצבא רגלי, דפנסיבי והססני, לצבא התקפי ודבק־במטרה;
ושיריון כוחות ולוחמת היבשה. כן היו —
ובמידה מסויימת אף נמשכות — התקדמויות משמעותיות
וחשובות כמעט בכל תחום־מיקצועי מוגדר, כשלעצמו,
תוך שהאנשים ומערכות־המישנה הביצועיות, הפועלים
בו או המופקדים עליו, משתפרים ומתמחים בתפקידיהם
המסויימים. ניתן להגדיר תופעה זו בשיפור ״מיקצועני״
מתמיד — שהוא חיזוק והתקדמות כושר־הביצוע הטכני
של ה״שרירים״ ,בין אם אלה יחידת־טנקים, גדוד־תותחנים,
גורמי-חימוש, יחידות־החי״ר או בסים־המזון.

אך כמקביל נוצר והתפתח כגלל הביצו
עיזם, התהליך הניגודי של נסיגה כרמה האינ-
טלקטואלית־המיקצועית. זו התכטאה בפיחות
גובר והולך כחשיבות ובהשפעה של המחשב
הצבאי, הלימוד, הפיתוח התיאורטי והביסוס
התורתי למעשה :״נעשה מאחר־בך, אם בכלל)
נשמע״ ,פשוטו במשמעו.

שטר זה הוא, כמובן, חסר־כיסוי לחלוטין, כבר מרגע
נתינתו — ואין כנותני-השטר עצמם היודעים זאת. אם
כל שיעלה בידי רא״ל גור, בתחום זה, בשנה שעוד נותרה
לו, יהיה רק עצירת תהליך ההידרדרות התורתית
של •צה״ל ותחילת הנעתו בכיוון הנגדי, החיובי, יירשם
לזכותו שעשה מעשה רב. אם עוד יעלה בידו להשיב
את היצירה התורתית בצה״ל לרמה של אמצע שנות
דד( ׳ 50 שאומנם לא היתד. גבוהה במייוחד, אבל היתד.
מעולה יותר, ללא כל השוואה, מן הרמה הנוכחית) ,יגדל
שיבחו עוד יותר, על שנפח רוח-חיים במה שהפך פגר מת.

התורה והפיתוח התורתי, כתהליך קבוע
ובלתי־נפסק, הם המכשיר הטכני היסודי האחד,
להקמת כוח צבאי ולהפעלתו.
השני הוא, כמובן, מיכלול האנשים הנכונים. שני אלה
קשורים ומותנים זה בזה: האנשים הטובים ביותר אינם
יכולים ליצור יצירות טובות, בלא שהקדימו מחשבה
לפעולה — ואינם יכולים לקוות שיצירתם תאריך ימים
וגם• תוכל להמשיך ולתפקד: בתוך מצבים משתנים, בלא
שיפרטו את עקרונות וכללי׳המיבנה, האירגון והפעולה;
כך שלבאים אחריהם, וגם להם־עצמם תימצא תשתית מתאימה,
שעליה ובאמצעותה ייבדקו, יבוררו וייקלטו נתונים
והשפעות חדשים, בלא לפגום בהצטברות הניסיון —
ובלא שכל שינוי או התחדשות הנסיבות יכתיבו יצירה
אד-הוק מאפם, בחינת יש מאין.
התורה, מצידה, אינה יותר מפיסת־נייר כתובה, עד
שאין באים האנשים המתאימים ומיישמים אותה — ובעצם,
אפילו אי-אפשר שתיווצר׳ אלא על־ידי אנשים המסוגלים
ומוכשרים לכך.
אנשים — או ״כוח־אדם״ — הוא, כידוע, הנושא

כר התוספות, הגיוסים
וההסבות הו ס׳ ט וק
מעט לעוצמת צה׳ ל

איכות הקצונה בצה ״ל
וחוקה מלהיות
משביעת־רצון

עליונות מיבצעית ברורה על האוייב, בממד היבשתי,
ולהשיג ניצחונות טאקטיים חד־משמעיים בשדות־הקרב של
מילחמות ששת־הימים ויום־הכיפורים.
מה שברא טל והיקנה לכוחות היבשה וללחימתם, הוא
מה שיש להם ; ומה ששכח, לא הספיק או טעה —
חסר, שכוח ומוטעה עד היום. עדיין לא קמו באנשי
צה״ל, לטל ולמיפעלו, תחליף — או מחליף — ראויים,
ואין נראים כאלה באופק. גם לא נתגלה עדיין מישהו
בצה״ל, המסוגל לבקר באופן ראוי-להישמע — שלא לומר,
משכנע — את התפיסות של טל, למרות שיש מה
לבקרן.

הסימפטום המאפיין ביותר את הביצועיזם, כשיטת־חיים
בצר,״ל, מתבטא בהפיכתו לישימון רוחני כיום,
ותיאורטי: כלומר, בירידה הדרסטית שחלה בהחשבת
היצירה התורתית בצה״ל, במידת ההזדקקות לה, בכמותה
ובאיכותה. כיום, המאמץ התורתי שמפעיל צה״ל, וכן
תפוקתו של מאמץ זה ופירותיו הם כה עלובים, בהיקפם
ובמיגוונם כמו בטיבם ובמידת השפעתם, עד שמותר
לקבוע כי בתחום זה מפגר צה״ל אחרי כל צבאות־העד
לם המשמעותיים: כלומר, גם אחרי צבאות ערב. המפקפק
יכול לערוך השוואות בין הסיפרות התורתית של צה״ל
לבין זו של צבאות ערב.

ן! עדת אגרנט הירכתה לטפל בהיבטים התורתיים
| של הליקויים שגילתה בצה״ל, וגם העלתה השגות
והמלצות. מאז שמענו, מפי הרמטכ״ל וכמה אלופים שיש
להם נגיעה לפיתוח תורות, כי ״נעשה רבות״ בתחום זה.
גם מנו, בכמה הזדמנויות, את המלצות ועדת־אגרנט ועשו
התחשבנות בוכהליטירית, להוכיח שכולן טופלו והוגשמו.
באחרונה אף נתבשרנו כי ״סיפרות ההדרכה, תורת
המילחמה והאירגון של צה״ל עוברת כיום רוויזיה כללית.
במיסגרת תוכנית שתימשך כשלוש שנים ייכתבו מחדש
או יעודכנו, מן הקצה אל הקצה, כמאה ספרים בסיסיים
שונים״ (ז. שיף, הארץ : 20.1.77 ,המסתמך, לצורך זה,
על מה שנאמר לו במטכ״ל/מה״ד).

לכן, בכר על הסף ובלא כל בדיקה נוספת,
ניתן לקבוע כאורח ודאי, שב /התוספות, הגיוסים
וההסבות אשר התפיחו את שורות החי״ר
למינהו כצה״ל, הוסיפו אך מעט, אם בכלל,
לעוצמתו האמיתית. כלומר, הרחבת מיספד
חיילי החי״ר, כשלעצמה, אין כה משום שינוי
יסודי כמצב בו נמצא צה״ל כיום־הכיפורים,
שעה שסדר-הכוחות שדו כדל חיילים שנחשבו
פורמלית ,״רגלים״ ,ככמות גדולה מאד, אשר
די היה כה והותר לסיפוק כד צרכיו.
אלא שרובם היו רגלים רק בשמם. אך חלק קטן
מהם — אלה המכונים בצה״ל, משום־מה, בתואר המטעה
״חי״ר מעולה״ (חיר״מ) — היה חי״ר ראוי לשמו ובר־תועלת;
ולכל צורך מיבצעי מעשי׳ אכן סבל צה״ל ממחסור
בחי״ר, שהיה כה כרוני וקריטי, עד שבצדק נחשב
אחת המיגרעות החמורות והמזיקות של כוחוודהיבשה
שלנו, ובלחימתם.
״מסע-ההתעוררות״ של גיוס-השוליים ו״הסבה״ חפוזה
של מילואימניקים אינם נראים, כשלעצמם יעילים ומועילים•
גם השפעתם על המוראל הלאומי איננה חיובית׳
משום היווצרות הרושם, שכבר הגענו לתחתית
החבית וכל שנותר לנו הוא רק צעדים מפוקפקים ונו־

מזלנו הוא, שתהליך זה לא היה שלם וטוטאלי. חיל-
האוויר, כמדומה, נפגע ממנו פחות, אולי מפני שניבנה
מלכתחילה על יסודות ״זרים״ והתפתח עליהם בנפרד;
וכמותו, לפחות במידה מסויימת, גם חיל־הים. ביבשה,
המושיע הגדול היה ישראל טל. הוא התרכז אומנם במיג־זר
ה״פרטי״ שלו (חיל-השיריון) ,אבל במיסגרתו ולצרכיו
ה״מיקצועניים״ בנה גם תשתית מושגית ותורתית, אשר
למרות שאיננה כליל-השלמות, בכל זאת היתה כה יעילה
ומקרינת־השפעה, עד שפירנסה את כוחות ולוחמת
היבשה בכללם — והבטיחה כי ייבנו, יוכשרו למילחמה
ואף יילחמו בפועל באופן שהיה יעיל דיו לאפשר יצירת

כמו במיגזריס האזרחיים, גם בצה״ל חלף
כבר מזמן ועבר תור יעילותה ותרומתה החיובית
של ה״שיטה״ ,ונותרו בעיקר צדדיה ה־סחות־סימפטיים
והשפעותיה השליליות.

ה״מיפעלים״ הללו, בעיקרם, הרבה יותר מטיח חיצוני
מגבירה העובדה שכל כוח־האדם הנוסף נשפך לתוך מיס-
גרות קיימות, ואין להבחין בכל שינוי ותיקון מיבני או
אירגוני עקרוני.
לדוגמה, חיזוק עוצמת החי״ר. אין ספק בליבי, כי
רא״ל גור, כאיש־חי״ר ותיק, יודע ומבין היטב כי הדרך
האחת והיחידה לתיגבור אמיתי ומשמעותי של עוצמת
הרגלים הצה״לית היא זו שהותוותה בסידרת המאמרים
על החי״ר, שפורסמה בעיתון זה ופורטה בעיקר ב״מחדל
החי״ר החום״ (העולם הזה .)2039 עיקריה הם: ביטולו
המוחלט של החרמ״ש החש״ני והעברתו כולו, כגוף וגם
כפונקציה, לחי״ר הייעודי: הקמתה המיידית של חטיבת
״חי״ר חום״ (כמו גולני, להבדיל מ״האדוס״־המוצנח)
סדירה — דבר אשר, טכנית יכול להיעשות כעת
בצה״ל מהיום למחר; והקמת חטיבות־המשך ״חומות״
במילואים, אשר תהיינה קשורות לחטיבת־המוצא הסדירה
וניזונות ממנה, בקוויה הכלליים של שיטת ה״רג׳ימנט״
(החי״רי) הבריטית ועל־פי הדוגמה, המוצלחת־מאד לעניין
זה, של הצנחנים.
אבל לא שמענו ולא מצאנו אפילו ברמז, שהולכים
בדרך זו.

אשים של קירצוף הפסולת השקועה בקרקעיתה.
להשקפה זו אין צידוק — אבל יש הסבר: כאשר
הממונים על ניהול משאבי כוח־האדם בצה״ל ועל בניין-
הכוח (בהסתמך על אספקת כוח־האדם) ,אינם מסוגלים
לפיתרונות איכותיים — אם ובמידה שפיתרונות כאלה
ידועים וגם מובנים להם, ובזאת אני מפקפק — הם
נגררים בעל־כורחם לישועות, המתגלמות בהתנפחות כמו-
תית־מיספרית. לאחר־מכן עוד באים הפיקחים שבהם
ומארגנים אידיאולוגיה שלמה, שאיננה רק מצדיקה גישה
זו, אלא אף מחייבת אותה (ראה ״תת־ערביזציה של
צה״ל״ ,העולם הזה .)2058

הקריטי בכל צבא ; וחומרת הבעייה בצד,״ל רבה במיוחד,
מפני מיגבלות משאביו. אבל זוהי רק חצי־האמת, מפני
שהשפעת צימצום המשאבים לובשת אצלנו את חומרתה
המייוחדת הנוכחית, בעיקר מפני שאופן ניצולם על-ידי
צה״ל, לצרכיו, הוא כישלון ממושך ורב־ממדים, שפירו-
תיו הבאושים נראים לעין, ואין רוצים או מסוגלים לעשות
דבר לתיקון.

מאותם משאבים נתונים של כח־אדם יכול
צה״ל להפיק במות גדולה יותר, הרכה יותר,
של ״תוצר מועיל״ — כלומר, של עוצמה
צבאית, הנובעת, כין השאר, גם כיותר מיס
גרות, יותר אנשים לוחמים, יותר יחידות ועוצ
כות ; וכל אלה, גם בטיב גבוה יותר.
לכן, אין כל מקום או צורך להתפעל מן הסטטיסטיקות
המלמדות כי, מיספרית, תפח צה״ל בכך־וכך ראשים נוספים.
בכל הנוגע לגיוס נוער־שוליים ול״הסבות״ של
מילואימניקים מינהלתיים ו״קאליקערים״ למיניהם לחיילים
קרביים, אינני בטוח אם, בחשבון סופי, תועלתם שווה
לניזקם.

*טליה היא לחשוב, כאילו תוספת מיספרית גרי-
דא יש בה, כבר כשלעצמה, תוספת של התעצמות ;
וההיסטוריה הצבאית מלאה במיספר גדול מדי של דוגמות
הפוכות.
את החשש, שלמרות כוונות היוזמים והאחראיים אין

ך* דברים האחרונים מביאים אותנו אל הנושא
1 1היסודי המוגדר, שבו צריך היה רא״ל גור לטפל
ולשפר, קודם ומעל לכל דבר אחר, מפני שממנו מתחיל
ובו נסגר מעגל־הקסמים שבו נכלא צה״ל — או כלא
עצמו — מעת שהפכה ה״שיטה״ הביצועיסטית תורת־חייו
(תוך שגם חיזקה ומיסדה הרבה מליקוייו הבסיסיים, שניטעו
בו בגילגוליו הקודמים).
כוונתי לאיכות אנשי צבא־הקבע — וביתר דיוק,
לאופיר ,.טיבה ותוצריה של אותה מערכת מושגית, המייו-
שמת בצורת מערכת מוסדית ונוהלית מסויימת, אשר
היא הבוררת את אנשי-הקבע, מחנכת ומכשירה אותם, ומח ליטה
על שיבוצם וקידומם.
בלא שאפחית משהו ממישקלם של גורמים־משפיעים
ומרכיבים אחרים, שאינם נופלים מגורם זה בחשיבותם
היחסית או המוחלטת, ברור כי איכות הקצונה — כלומר,
תכונותיה וכשריה החברתיים והמיקצועיים, כיישום של
מערכות ערכים וכתוצר של מנגנון ברירה, חינוך, הכשרה,
פיקוח וקידום — היא הגורם־המשפיע שמקומו בראש
סדר-ההתניה לעניין בניין־הכוח ויצירת עוצמה צבאית
(כלומר, מתנה את הגורמים האחרים, מבחינת עיתוי
ההשפעות ההדדיות, קודם משהם מתנים אותו) .לכן זהו
גם הגורם אשר שמורה לו, באופן קבוע, ראשות סדר-
הקדימויות-לטיפול, לאותו עניין.
נושא זה איננו זוכה תמיד לאיזכור או להדגשה, בעיקר
משום שכל צבא המכבד את עצמו דואג, דבר ראשון,
(המשך בעמוד )37

^ כספך חוזר:א
1י * ז ך

] 1 1 -עי

סופר
תל־אביב
אלנבי 122
טל 612850 .־03

שי ל ה
שווק ישיר לצרכן הפיקח
ת ל ־ א בי ב
רח׳ בן־יהודה ( 1המאספים )4

בת ים
ב ל פו ר 48

סוקולוב ,77 סוקולוב 88

טל 861X57 .־03

סוכננו

בראשון לציון

סלון

גבעתיים
רח׳ כצנלסון ו 4ו

״רמזור״

*31111116111

בדדיה

טל 733293 .־03

טל• 41673

רוטשילד 36

סוכננו בדימונה

פילים יצחק

גבעתיים
רח׳ בצנלסון 12

דימונה

טל 251132 .־03

( 445 שוק ישן) ) 057(59989

סובננו בקרית גת
והסביבה

סובננו בנתניה
מעבדת מבט

אלקטרו
ק.גת אלבז

רה׳ קראוזה 055-56656 2
סובננו בפתח־תקוה

סובננו ב ר חו בו ת
אלרט רי ה
ר חוב ו ת•

רח׳ חיים עוזר 0נ, ההגנה 25
טל 05-915940 .

הרצל 187 מול תחנת
המשטרה () 05-957574

סובגנו בבאר שבע

וקר[ !!15 מויתע

רח׳ הפלמח , 65 הרצל 98

בן יהודה 100׳

טל 223766 .־03
סובננו בקרית שמונה
נ הני ם
מרכז רסקו

חצרוני

חיפה

ירושלים

ע פו לה

הרצל 1

בו־יהודת 6

שד׳ הנשיא 12

הסלונים הגדולים בי שר אל
ל מוצרי חשמל

קרית אתא

פתח תקוה

ת ל אביב

העצמאות ( 68 מרכז שביט)

חובבי ציון 29

בן יהודה 44

מרכזי מץ: תל־אביב וגוש דן — בני־ברק, מודיעין 19־¥־

ק. חיים מ ער בי ת
רה׳ משה שרת 77

חי פ ה: הבנקים !
ה עו ל ם הזה 2066

§ 1ק 8 2ך

שיטת ־ ה ב חי רו ת האייוריות איוה הו פכתזבד
לזהב ־ אבל היא נועדה ל ה פו ך מיעוט ל רו ב

האיבר ח־יבו״!

^ סיפור ישן־נושן:
1 1איכר היה רגיל כל חייו לשאוב מים
מן הבאר. באחד הימים נזדמן, בפעם הראשונה
לעיר גדולה. הוא הציץ מבעד החלון
לתוך אחד הבתים, וראד. דבר מדהים:
אשה ניגשה אל ברז שהיה תקוע בקיר,
סובבה את הידית — והנה זרמו מתוכו מים.
״טמבל שכמוני!״ אמר האיכר לעצמו.
״כל חיי אני מתאמץ ומוביל דליים מן
הבאר, ולא ידעתי שיש שיטה כל־כך
פשוטה !״
מיהר האיכר אל החנות הסמוכה, קנה
ברז מבריק וחזר הביתה בלב שמח. הוא
קדח חור בקיר־המיטבח, תקע לתוכו את
הברז החדש, וסובב את הידית.

אולם שום מים לא יצאו, משום־
מה, מן הכרז.

הרפתקן פוליטי חסר־עקרונות, הדומה
לשבשבת־רוח חלודה, שלא היה עובר לבדו
אף את אחוז־החסימה לכנסת, הצליח, בעזרת
שיטת-הבחירות-הדמוקרטית־המושלמת,
להשתלט על ד״ש. הוא דחק הצידה את
קבוצת המייסדים, ותפס את המקומות המרכזיים
— בדומה להרפתקן כלכלי הקונה
חבילת־מניות המבטיחה לו את השליטה
בחברה גדולה.
ציבורים גדולים של חברים נותרו ללא
כל ייצוג. אין כל דימיון בין ציבור־החב־רים
לבין מיבנה המנהיגות.

הדמוקרטיה המושלמת
לסילוף מוחלט.

הכיאה

^ אשר המציאות אינה מתאימה ל-
^ תיאוריה, אפשר להסיק אחת משתי
המסקנות :
או שהמציאות אינה בסדר, או שהתיאוריה
אינה בסדר.

פרופסור יסול להסיק את המסקנה
הראשונה. לאדם פשוט כמוני
אין• מנוס מן המסקנה השנייה.

כי ד״ש היא נושאת־הדגל העיקרית של
שינוי שיטת־הבחירות. היא מציעה למדינה
את שיטת־הבחירות האיזורית בתרופת־פלא
לכל המכאובים והחוליים. היא מבטיחה
ששינוי שיטת־הבחירות יהווה תנאי
עיקרי (או יחידי) להשתתפותה בקואליציה
הבאה. הכנסת הבאה תפוזר, לדבריה, אח רי
תקופה קצרה, כדי ל-אפשר בחירות
חדשות על-פי השיטה החדשה.
השינוי הרשום על דגל ד״ש מצטמצם
כל־כולו בשינוי שיטת־הבחירות. לא שינוי
המדיניות בנושא השלום, לא שינוי
חברתי, לא שינוי הכפייה הדתית. בעיניה,
כל השינויים האלה הם כאידוכאפס
לעומת השינוי האחד, הגדול, המושיע: הנהגת
שיטת־הבחירות המושלמת, האידי
כן־גוריון
דיכר על דמוקרטיה,
על שיטה מושלמת, על רצון הכו־הרים,
על גאולת ישראל. אכל לנגד
עיניו עמד כלל פשוט: השיטה
האידיאלית היא זו המאפשרת ל
מיפלגת־שילטון, המקכלת 40$של
הקולות כקלפי, לזכות כ־ 00$של
המנדאטים ככנסת.

ף• דאי לזכור היסטוריה זו, כי היא
מלמדת הרבה על שיטודהבחירות ה־איזורית,
הלכה־למעשה.

׳,ך* שבועות האחרונים ישבו כמה
4פרופסורים חכמים ומלומדים, שכל
אחד מהם קרא בממוצע 365.8ספרים על
שיטות־בחירות, והמציאו סוף־סוף את השיטה
האידיאלית לבחירת מועמדיה של
מיפלגה לכנסת.
השיטה הביאה את הדמוקרטיה לפיסגת
השלמות. היא באה להבטיח לחברי־מיפ־לגר.
את היכולת לבחור בנציגות-אמת, בלא
קנוניות, בלא ועדות־מינויים, בלא קבו״
צות״לחץ.
לולא הופעלה השיטה במציאות, היו הכל
משוכנעים עתה שהנה נמצאה שיטת״
הבחירות המושלמת.
אולם, למרבה הצער יושמה השיטה במציאות.
התנועה הדמוקרטית לשינוי רב׳
שה אותה מידי הפרופסורים, והפעילה אותה
לעיני העט כולו. היא בנתה את כל
תעמולת־הבחירות שלה על תרגיל זה בדמוקרטיה
מעשית.
והנה אירע לד״ש מה שאירע לאותו
איכר.

משהו מצחיק (ואולי עצוב) קרה
לשיטת־הכחירות המושלמת, כדרר
משולחן־העבודה של הפרופסורים
אל המציאות הפוליטית של העסקנים.

כמעכדה
ש. ד״ש צריך־ לעניין את
הציכור כולו.

מרוב תיסכול וייאוש המציא בן־גור-
יון את שיטת־הבחירות האיזורית. מבחינתו,
היא נועדה לשמש מטרה מסויימת
מאד: להפוך מיעוט בציבור, לרוב בכנסת.

•וזוהי
מסקנה חשובה מאד.
מה שקרה לד״ש אינו נוגע, לכאורה,
אלא לד״ש עצמה ולאנשים שהתפתו, לשעה
קלה, לחשוב שהנה נמצאה אבן־החכמים.
בכל דור ודור יש אנשים תמימים המאמינים
לאלכימאים, המבטיחים להפוך זבל
לזהב.

אולם העיוות המיפלצתי שנולד

לה מיפלגה מסויימת, אלא איפה היא
קיבלה אותם. בחשבון הסופי יכול קול
בתל־אביב להיות בעל מישקל כפול מזה
של קול בדימונה, או להיפך.

זהו העיוות, המונח כיסודה שד
השיטה.

ך* עדי שיטת־ האנדרוגינוס המוצעת
^ 1לנו אומרים: נכון, יש עיוות כזה, אבל
ניתן לתקן אותו.
איך?

נניח: יחלקו את הארץ ל־ 20 מחוזות.
בכל מחוז ייבחרו ארבעה ח״כים לפי שיטה
יחסית. מילבדם ייבחרו 40ח״כים על
פי האחוז שהשיגה כל מיפלגה בסך־הכל
הארצי.

גם שיטה מורככת ומסוככת זו
אינה מבטיחה שיוויון כין הקודות.

אם ייבחרו 40 חברי־כנסת על־פי חלו-
קת־הקולות הארצית, פירוש הדבר שכל
אחד מהם יצטרך לקבל 30/0מן הקולות.
זהו אחוז־חסימה גבוה.
אבל בעלי־השיטה רוצים להתחכם. הם
מציעים כי שום מיפלגה לא תשותף כלל
בחלוקה הארצית, אם לא זכתה במנדא-
טים באמורים.
מה פירוש הדבר?
אם ייבחרו בכל אמור ארבעה ח״כים,
יהיה קיים בהם אחוז־חסימה של 250/0
בקירוב. מישמע, שעל־פי שיטת-האגדרוגי-
נוס יהיה קיים אחוז־חסימה עצום. אחוז
זה יבטיח שקולותיהם של מאות אלפי בוחרים
יאבדו כליל (כפי שאבדו הקולות של
בני עדות־המיזרח בבחירות הפנימיות ב־ד״ש)
.ממילא יזכו המיפלגות הגדולות בייצוג
העולה בהרבה על שיעור הקולות
שקיבלו בקלפי.

התוצאה: המיפדגה הגדודה
כיותר(נגיד )40$ :עדודה דזכות כ
רוכ המנדאטים ככנסת (נגיד
,)55$דמרות שדא זכתה כרום
דיד הקדפי.
זהו החלום הישן של בן־גוריון.

1 1 1

אלית׳ פרי המצאתם הגאונית של מדעני

עתה הוכח, כי מדענים אלה
הכיאו אסון פנימי על ד״ש. סכיר
להניח כי הנהגת השיטה המומלצת
על-ידם ככחירות לכנסת,
תמיט אסון על המדינה כולה.

!ך* דאי לזכור כיצד נולדה הפרה ה־
^ קדושה של שינוי שיטת־הבחירות,
הרועה מאז בשדה הפוליטי הישראלי.
אכיה הרוחני של הפרה היה
דויד כן־גוריון. ייגאל ידין ינק את
התודה מפיו, יחד עם שאר הסממנים
של המישטר הבן־גוריוני.
בן־גוריון לא היה פרופסור, אף שאהב
להעמיד פני אינטלקטואל מופלג. הוא היה
פוליטיקאי ממולח מאד, מעשי מאד. הוא
היה, קודם כל ומעל לכל, מנהיג־מיפלגה
וטכנאי של שילטון.
אכל כן־גוריון מעולם לא הצליח
להשיג את מטרת־חייו: רוכ-קולות
כקלפי.
כמו מיקסם־שווא מידברי, המעלה לעיני
גווע־בצמא אגמים מדומים של מים מתוקים׳
כך היה חלומו של בן־גוריון לזכות
ב־ס/ס 50.1של קולות הבוחרים. בוחרי ישראל
היו זהירים. הם העריצו את בן־גור-
יון, הפכוהו מגהיג-הדור. אך הם סירבו
בהחלט להעניק לו את הרוב שהיה הופך
אותו שליט־יחיד במדינה. בדרך־כלל נתנו
לבן־גוריון כ־ס/ס 40 מן הקולות.

הטענה מס׳ 1נגדה היא כדיוק
זו: שהיא עלולה להפוך מיעוט
לרוכ, ורוכ למיעוט.
הנה תרגיל פשוט: נניח שתונהג שיטת־בחירות
איזורית־אישית, כפי שרצה בן-
גוריון, על־פי השיטה הבריטית. הארץ תתחלק
ל־ 120 איזורי־בחירות. בכל מחוז נבחר
איש אחד.
בשלושה איזורי־בחירה, בני 1000 בוחרים
כל אחד, מתחרות ביניהן שתי מיפי
לגדת. מיפלגד. א׳ זוכה באיזור א׳ ב־800
קולות, באיזור ב׳ ב־ 450 קולות, באיזור
ג׳ ב־ 400 קולות. מיפלגה ב׳ זוכה באיזור
א׳ ב־ 200 קולות, באיזור ב׳ ב־ 550 קולות,
באיזור ג׳ ב־ 600 קולות.

הסיכום: מיפלגה א׳ זכתה כשלושה
האיזורים כסך־הסל כ־1050
קולות,וכמנדאט אחד. מיפלגהכ׳
זכתה כשלושה האיזורים כ־1350
קולות, וכשני מנדאטים. הרוכ
הפך מיעוט, המיעוט הפך רוב.
בצורה זו אז אחרת נכון כלל זה בכל
שיטת־בחירות איזורית. גם בשיטת האנדרוגינוס
המוצעת עתה בישראל — שילוב
של השיטה האמורית עם השיטה היחסית
— קיימת סכנה זו. כי בכל אמור
יאבדו קולות המיפלגות הקטנות יותר,
וממילא יינתן מישקל-יתר לקולות המים־
לגות הגדולות יותר. החלוקה תהיה שרירותית.
זהו
עיקר־העיקרים בכל שיטה איזו-
רית — הגיאוגרפיה חשובה יותר מן האריתמטיקה.
לא חשוב כמה קולות קיב

ניין אחוז־החסימה, המופיע כאן
כבדרך־אגב, כאילו כתופעת־לוואי בל-
תי־חשובה, הוא העיקר.
אנחנו מדינה דינאמית, המתפתחת במהירות.
המימסד הפוליטי קפא, לעומת
זאת, לפני שני דורות. המישטר כולו אינו
מתפקד, מפני ששולט בו קארטל של מים-
לגות ישנות ועייפות, אשר אף באחת מהן
אין תמימות־דעים על כל נושא שהוא.
על כן אינן מסוגלות לגבש ולבצע פית-
רונות ברורים לשום בעייה.
מיפלגת ד״ש היא אומנם חדשה, אך
היא נולדה עם כל סימני־הזיקנה האלה.
אין בה תמימות־דעים על שום דבר —
מילבד תרופת־האליל של שינוי שיטת־הבחירות.

כמצכ
כזה, חיוני הוא לאפשר
לכוחות חדשים, המציעים פיתרו
נות חדשים, להתמודד ככחירות
וככנסת.

הניסיון מלמד שהוויכוח הלאומי האמיתי,
שהוא חיוני לקידום המדינה, מתנהל
דווקא בין גופים פוליטיים קטנים־יחסית,
שלא נפלו קורבן לתהליך הכללי של התאבנות,
הסתאבות והתממסדות.

שיטת־הכהירות האיזורית נועדה
לחסל גופים אלה. היא תסגור
את שערי הכנסת לפני כל מי שיש
כפיו פיתרון חדש, כלתי-פופולרי
— והרי כל רעיון חדש, חשוכ
וחיוכי ככל שיהיה, הוא כלתי־פו
פולרי כראשית דרכו.
הוויכוח הלאומי האמיתי יגורש מן הכנסת,
ויעבור למקום אחר — אולי לרחוב,
אולי למחתרת. ואילו בכנסת יש לוט
הקארטל של המיפלגות הגדולות, שיחלקו
ביניהן את השלל באין מפריע,
ובלא הטרדה — מין באדר־עופר, או באדר-
עופר־תמיר, במהדורת־ענק.
(המשך בעמוד )32

לאנשים
הנכונים!
777
הברנדי הלאומי שהוא בינלאומי.

מדוע חיפשו את ח״ 3ידידיה באר* שבע פעמים,
ומה שחיפשה גודלה במישורי הביטוח־הלאומי
0ראש־הממשלזז לשעבר,
גולדה מאיר, ערכה ביקור
במוסד לביטוח לאומי. היא
סיפרה בגאווה שהיא מרגישה
כמו האמא של הביטוח, מכיוון
שהיא המציאה אותו. העיר
אחד הפקידים :״־שטויות, היא
בטח באה לראות מה עם הפנסיה
שלה.״
01 באותו סיור סיפר לגול

דובר הביטוח הלאומי, דב
קול, כי חזר זה עתה

לבניין המיפלגה וביקש לדבר
עם ח״כ בארי. השיבה לו
המרכזנית :״אני מצטערת,
אדוני, אבל בארי כבר לא
ח״כ.״ כעבור כמה דקות שב
וצילצל האלמוני, וביקש שוב
לדבר עם ח״כ בארי. שוב
השיבה לו המרכזנית כי בארי
כבר אינו ח״כ. בפעם השביעית
פקעה סבלנותה -של המרכזנית,
והיא צעקה :״אדוני, כמה
פעמים אני צריכה להגיד לך

שבארי כבר אינו ח״כ. אתה
לא מבין עיברית?״ השיב האיש
:״אני מבין, אבל פשוט
נעים לשמוע.״
! 0אחר שח״ב אורה
נסיר לא נבחרה כמועמדת
מיפלגת־ד,עבודה לכנסת מטעם
מחוז תל-אביב, העיר אחד
מעמיתיה הח״כים :״מעניין מה
יהיה אם אורה לא תלך לכנסת
הבאה. איו יסתדר הגן בלי
הגננת שלו?״

משירות־מילואים בנגב, ליד
קיבוצה של בתה, רביבים,
ונדהם מן השלטים בפתח הקיבוץ,
המכריזים :״הכניסה לחיילים
אסורה.״ השיבה גולדה :
״זה לא ייתכן! אני לא מאמינה
!״ התערב שומר־הראש שלה,
ואמר :״כן, גולדה, זה נכון!״
תגובת גולדה :״אני מזועזעת !״

! 0שר־המישטרה שלמה
הילל סייר במחלקת־ד,הונאות
של מטה מישטרת תל־אביב.
אחד מחוקרי פרשת ידלין סיפר
לו, כי בתקופת פד״שת ידלין
רדפו עיתונאים וצלמים אחר
כל אנשיו של רפ״ק בנימין
זיגל. יום אחד קבע החוקר
פגי־שה עם אשתו הפרטית ליד
מטה המישטרה, ומייד עטו
עליו צלמים לצלמו. באותו
לילה לא היה בנימין זיגל עסוק
בהקירת ידלין, אלא בשיכנוע
כמה מעורכי־עיתונים, כי האשד,
המצולמת אינה חשודה
בפרשה, אלא היא אשתו של
אחד משוטריו.
! 0על אחד האסירים
המפורסמים ביותר היושבים בכלא
רמלה, מיכאל צור,
עוברים עתה ימים של מתח.
צור מלמד אנגלית בכלא, ואחד
מתלמידיו, עבריין מבוקש, עומד
לעבור בשבוע הבא בחינת־בגרות
בשפה זו. צור אמר
לעמיתידלכלא כי אחד הדברים
החשובים ביותר בחייו, ברגע
זה, הוא שאותו אסיר יעבור
את הבחינה בהצלחה.
! 0אחרי שהסתבר כי ח״כ
ידידיה כארי לא ייכלל
במקום ריאלי ברשימת מועמדי
הליברלים בליכוד לכנסת, סום-
רה במרכז המיפלגה הליברלית
הבדיחה הבאה: מישהו צילצל

כרמל $מזרחיישראל גוויוו

מיקב• ראשון לציון זזנוון יעקק

מנשקה ק ו ישמן
על הדשא של
למקום הגיעו
אורחת״הכבוד
ילדיו, מאיה

הפסל אדיר״הממדים ערן
לגנו, בן, חגיגת בר־מיצווה
המיסעדה המרוקאית קאזה דל־סול, שבמושב גנות.
כל ידידיו הרבים, והחגיגה הפכה פיקניק מישפחתי.
היתה לאורה, אשתו״לשעבר של קדישמן ואם שני
ובן. לאורה הביאה את בתה מנישואיה השניים.

הגיע לחגיגת הבר״מיצווה מאוחר במיקצת, והסתבר
לו כי לא נותר לו אלא לאכול את שרידי הקוסקוס
שהותירו רעיו האמנים, שהתנפלו על המזון מייד עם הגיעם למקום. ישראל, שפתח
באחרונה את מועדון המערה הקטנה, אסף שאריות מהצלחות, וטרף במלוא״פה.

01ח״כ שושנה ארכלי־אלמוזלינו
הודיעה השבוע

לחבריה, כי אינה דואגת, מאחר
שמקומה בכנסת מובטח. כש נשאלה
מניין ביטחונה הרב,
השיבה :״אל״ף — ועדת־העבודה,
שעמדתי בראשה, הפגינה
פעילות ענפה בקדנציה
האחרונה. בי״ת — אני משוריינת
ב־ס/ס 20 שיריון הנשים.
וגיימ״ל, אני פרענקית.״
01 בבחירות שהתקיימו במועצת
מחוז ירושלים של מים-
לגת העבודה, נבחר ישראל
ניל, פקיד בכיר בעיריית ירושלים,
תחת ח״כ חביכ שס*
עוני למקום השני. התמרמר
על־כד דובר משרד־העבודה,
אכנר מיכאדי, ואמר :״כל
הזמן היתד, קיימת מדיניות של
מקום שני לפרענק ומקום רא שון
לאשכנזי, והנה כעת יש
שני מקומות לפרענק וחצי.״
ה״חצי״ הוא עוזי כרעם׳ בנו
של שר־ד,עבודה משה נדעם,
המופיע במקום הראשון ב־רשומה.
אביו הוא אשכנזי, ואילו
אמו היא ממוצא סורי.
! 0משהו מצחיק ומרגיז
קרה השבוע לטייס א פ ריי ם
פ ר ־ א רז. הוא קרא בעיתון
מודעה מטעם התנועה הדמוקרטית
לשינוי, שבה נאמר:
״אני מאמין בי־שראל /שבה
המנהיגות אומרת לעם את
האמת /גם אם היא לא נעימה
/גם אם היא קשה /גם
אם היא לא-פיופולרית / .ואני
מאמין שהתנועה הדמוקרטית
לשינוי תעשה יותר /למען
ישראל טובה יותר.״ על החתום:
אפריים בר־ארז, טייס,
תל-אביב. הצרה היא שבד־אדז
כלל לא ידע על המודעה. כפי
שסיפר לידידיו, הוא לא ניסח
ולא אישר אותה, וכל שייכותו
לעניין מצטמצמת בכך שהוא
הצטרף, בשעתו, לד״ש. נראה
כי מומחים ליחסי־ציבור מנס חים
את המודעות האלה, במקום
החתומים עליהם.
01 רק מעטים יודעים כי
היוזם לקונצרט המיוחד למען
נפגעי ד,טרשת הנפוצה, שנתן
דניא-ד כרנכוים בתיאטרון
ירושלים, היה מנהל התיאטרון,
אביטל סוסינזון. הסיבה ל-

מרים גבריאל׳

להסתפק בחגיגת הבר״מיצווה מפילחי־תפוז, אחרי ,
שתרה, לשווא, אחר שאריות מאכלי הקוסקוס.
העו ל ם הזה 2066

אגשים

כך עצובה: גם אדית, אשתו
של מוסעזון, כמו אשתו של
כירנבוים הצ׳לנית ז׳קלין
דה־פרה, חולה במחלה קשה

11 הגברת הראשונה של
תיאטרון הדרום־אפריקאי, טו פי
קושליק, ידועה גם כאמר־גנית
ממולחת. יודעי־דבר טוענים,
כי ביקורה הנוכחי בישראל
בא כדי להסדיר את סיורו של
התיאטרון הלאומי הבימה בארץ
האפרטהייד. בין במאי ושחקני
התיאטרון בארץ נערכה תחרות,
מי מהם יארח את הגברת
הראשונה בליל־הסדר. אלא
שהיא הפתיעה את כולם, העדיפה
לבלות את הסדר באחד
הקיבוצים.
מצדה זאבי, בתו של
אלוף (מיל ).רחבעם >״גאנ-
די״) זאבי, עומדת להצטרף
למיקצוע המלצרות. מצדה, שעבדה
כדיילת־אוויר ארעית בהברת
אל־ על, פוטרה מעבודתה

תחררה זה־עתה מהצבא, היא
מזכירת התנועה; ואילו בתה
תמי, שהפכה אותה לסבתא
והנשואה לסטודנט־לרפואה
אליאב צרפתי, מרכזת יחד
עם בעלה את חוגי־הבית של
שלי בירושלים.
! 11 העיתונאי אלסנדרו
פודו, נציג השבועון הברזילאי
ווזה סיפר כיצד קיבל תפקיד
בסרט מיבצע יונתן. הוא הלד
לסקר את צילומי הסרט עבור
שמעונו, הגיע למלון פאל,
ראה שם שולחן והתיישב לידו,
כיוון שחישב שמתקיימת במקום
מסיבת־עיתונאים. הוא נדהם
אומנם כשהסתבר לו שאינו
מכלר איש מהקולגים שלו,
אולם מאחר שאינו מבין עיב־רית,
לא הבין במה מדובר.
לפתע שמע מישהו צועק
״קאט,״ ואז הבין כי הצטלם
לסרט. מאוחר יותר הגדיל גולן
את תפקידו ופורז, יחד עם
השחקן גד הינד והבמאי
היי קיילוס, הם שלושה

מוטי אוואסטי 55 גג

ערב המראתו למישחק גמר גביע אירופה לאלופות
בבלגרד, יחד עם חבריו לקבוצה, במועדון״הלילה
החדש פיקוקס בכיכר אתרים בתל־אביב בריקודים.
מאמנם, רלף קליין הצהיר :״זה חלק מהאימונים.״

! 8דוברת מישרד־הברי-
אות, דבורה גנני, היא בחורה
אחראית. היא נמצאת בחודש
הריונה האחרון, ועומדת ללדת
את תינוקה בניתוח קיסרי ב־9
במאי, אך החליטה לקחת
חופשת־לידה מוקדמת, כדי ללוות
את השר החדש, שייכנס
לתפקידו, מייד עם כניסתו
לתפקיד, עם הקמת הממשלה
הבאה.
! 8מי היתד, האשד, שגילתה
לשני העיתונאים, ג׳ון קא׳ט״
רון הבריטי וטדי לויטה
הישראלי, הכותב לעיתונים
זרים כדיילי טלגרף ודיילי
מייל מתי תפרוץ מילחמת ששת
הימים? זאת מגלה לויטה ב-
סיפרו החדש, מחפש צרות.
הוא מספר כי הלך עם קאמרון
לבלות במנדי׳ס, ושם פגשו

הכדורסלן השחום וה-

ענק של מכבי תל״

אביב, לא יכול היה למצוא לו בת״זוג ברמתו,
במסיבה שנערכה לכבוד קבוצתו במועדון פיקוקס.
הוא נאלץ לרקוד עם נערות שכטה מהן היו נמו-
כות ממנו בחצי מטר. אך לא חסרו מתנדבות.

במנדי ריים־דייווים יפת-
התואר, שהצטרפה אל שולחנם.
מנדי סיפרה להם כי ״למחרת
תפרוץ מיילחמה. כשישאלו אותה
מניין היא יודעת, השיבה בביט חון
גמור :״כרגע גייסו את
בעלי, רפי, ואותו מגייסים
תמיד 24 שעות לפני שקורה
משהו חשוב.״ העיתונאים לא
התייחסו ברצינות לדבריה, אולם
מאוחר יותר הסתבר להם
כי היא צדקה במאה אחוז.
; 8הופעה מייוחדת־במינה
נתן הזמר הפופולרי אפריק
סימון בפיאנו באר בשבוע
שעבר. סימון בא למקום בשעות
הקטנות של הלילה.
הוא לא זוהה על־ידי איש,
והתיישב ליד הפסנתר. ל-
לפתע נכנס למקום נער־ד,שעשועים
מברלין, הישראלי ש מ
עין
עדן. הוא התיישב ליד
הפסנתר והחל מנגן את להיטו
המפורסם ביותר של אפריק,
רמייה קורוקו רמייה, ששיגע
את הדיסקוטקים באירופה ובישראל
בקיץ שעבר. אפריק
הצטרף בשירה ׳,מייק סטן
לוכצקי תופף על התופים,
והמסיבה נמשכה עד לשעות
הקטנות של הלילה, כשכל הנוכחים
נסחפו לשירה.
81 למחרת היום התקיימה
חגיגה דומה במועדון אל מא־צ׳ו,
כשגם לשם הגיע שימעון
עדן. כדרכו, התיישב ליד הפסנתר
והחל מנגן שירי־פלמ״ח.
בתו, עירית דולב בת ה,28-
שנלוותה אליו, קראה לעברו:
״דחילק, אבא, כשאתה מנגן
את השירים האלה, אתה מסגיר
את הגיל שלך!״

דויד וליוה

הוא שם בית בשמים חדש לנשים שנפתח
על־ידי צמד מעצבי התיסרוקות, דויד
וליזה בביוף, שהחלו לייצר גם בושם ישראלי הנושא את שמם.
בטכס הפתיחה של המקום הסתובבו בין האורחים דוגמניות לבושות
בביקיני שהזליפו בשמים לכל עבר• אולם מי שנעדרה מטכס
הפתיחה, ויש אומרים באופן הפגנתי, היתה המארחת לייזה בביוף.

כשהגיע זמנה לקבל קביעות,
•והיא תעבוד כמלצרית במו־עדון־החברים
של רפי שאו לי,
כשזה ייפתח בשבוע הבא.
811 רבים תמהו לאן נעלם
ארנולד שרמן, מי שהיה
דובר1אל־על. מסתבר כי נשלח
על-ידי החברה לבנגקוק, כדי
לנסות ולפתוח סניף אל־על שם.

1הזמרת יפה ירקוני
טוענת, כי היא באה ממישפחה
פוליטית. עובדה — כל בנותיה
עוסקות בפוליטיקה ובתנועה
אחת: מחנה שלי. בתה, או רית,
הנשואה לטייס־לשעבר,
יגאל שוחט, היא דוברת
התנועה! בתה רותי, שהש־העו
ל ם הז ה 2066

העיתונאים הזרים הבולטים ביותר
במהלך הסרט.
! 8מאז גירושיה הפכה ה־תכשיטאית
רחל גרא גרושה
מבוקשת. אלא שרחל הודיעה
לכל ידידיה שתתחתן רק עם
רב־חובל, שיפליג בימים ויבוא
אליה בלילות.
׳; 8בבניין הטלוויזיה בירושלים
נערכה־מגבית, כדי לסתום
את החור שנוצר בכיסו
של הצלם אריה רוזנפלד.
הסתבר כי החבר׳ה התלבשו
על דירתו, ובמשך שלושה
שבועות ערכו בה מסיבה ערב־ערב.
הם חיסלו ארגז שלם
של בקבוקי־ויסקי.

יהושע ג יקשו

המוכר יותר בכינויו ״ג׳קי״ ,שהוא צייר המערכת של ידיעות אחרונות,
חגג השבוע את פתיחת תערוכת ציוריו הראשונה בגלריה שינער
בתל-אביב. מאות אורחים, ביניהם עיתונאים, אנשי עולם הבידור וקציני״צבא בכירים, באו ליטול חלק
בשימחתו. את התערוכה, בה מציג ג׳קי רישומים בסימון סוריאליזם הומוריסטי, פתח מנכ״ל רשות-
השידור, יצחק לבני (הנראה עם ג׳קי בתמונה) שכעורך במחנה־נח״ל בשעתו, גילה את כישוריו של ג׳קי.

עוד
בחייו של
א 1רחא חד
אזרח אחד רצה, כזכור, לנסוע להולנד, או
למקום אחר, אבל לא נסע. נסיעה לשם תעלה לו
בשש משכורות מלאות, שלא לדבר על אשתו ורד
הילדים. אזרח אחד יודע שהמצב קשה והמדינה
חייבת לגבות מיסים כבדים מכל טיול שהוא חולט
אי־פעם לעשות, והוא יודע שהמדינה שלו חייבו!
להיות קשוחה בענייני מיסים ומטבע זר, ושעליה
להתרכך רק כאשר מדובר בשליחויות או במישחקי־גמר
בכדורסל. לכן ישב אזרח אחד עם אשתו וילדיו
והסביר להם בפרוטרוט את חומרת המצב הכלכלי,
ולבסוף החליטו, בעצתו, פה אחד, לנסוע לירושלים.
ירושלים היא בירת ישראל, והיא גם עיר נאה
ומעניינת ששום תייר לא יתבייש בה, ומה שטוב
לתיירים טוב גם לאזרח אחד ולבני־מישפחתו, אשר
פתחו בהכנות לקראת טיולם הצפוי.
ראשית דבר נטל אזרח אחד חופשה בת יום שלם
ממקום־עבודתו, וגם כיוון את השעה לחופש פסח,
שבו יהיו הילדים פנויים מלימודים, וגם אשתו
תוכל להתפנות ממישרתה החלקית. כעת לא נותר
לו אלא לברר את מועד יציאת הרכבת לירושלים,
ואת שעת חזרתה.

השעון המעורר צילצל, אבל כולם היו ערים
כבר קודם. בשש ועשרה יוצא האוטובוס לתחנת־הרכבת,
ויש לסיים את ההכנות. אשתו של א״א הכינה
את הסנדוויצ׳ים והפירות מבעוד־מועד, וכעת לא
נותר אלא להוציאם מן המקרר ולארוז אותם בסלי־הפלסטיק
הגדולים. הילד הקטן השתולל והציק ל אחותו
הבכירה, ,אבל אזרח אחד נתן עליו צעקה
ואמר לה שלא תשים לב אליו.
0636 הגיעו לרכבת חצי שעה לפני הזמן, ואשתו
של אזרח אחד הוציאה ביצים קשות ומלפפונים,
ובעודם ממתינים התקינה את ארוחת־הבוקר. כש הגיעה
הרכבת ויצאה לדרכה, בדיוק בזמן, מזג
אזרח אחד לכולם תה מן הטרמוס, והילד הקטן
הצחיק את אחותו ולא נתן לה לשתות כמו שצריך.
סטירת־לחי קלה הסדירה את העניין, והתה נישתה
כהלכה.

!0740
תחנת־ביניים. ממתינים לרכבת שממול. אל הק רון
נכנס הגזען הביישן, ובידו תרמיל־גב. הגזען
הביישן שאל את אזרח אחד אם אפשר לשבת, וא״א
אמר בבקשה. הגזען הביישן הניח את תרמילו והתיישב.
בעוד אזרח אחד מסביר למישפחתו את
תולדות הסביבה הנשקפת מן החלון, כיבדה אשתו
את הגזען הביישן בביסקוויט ואף הציעה לו תה חם
מן הטרמוס. הגזען הביישן הודה בביישנות, אך
סירב. אזרח אחד פתח בשיחה עם הגזען הביישן
וממנה למד כי גם הוא בדרכו לירושלים, ומשם
לגילגל. אוהוהו, אמר א״א בהתפעלות, אומרים
ישקר שם מאד, זה בטח בגלל הגובה. לא־כל־כך
נורא, אמר הגזען הביישן, מסתדרים, חייך במבוכה.
ואיך עם הקניות, או מה עושים כשרוצים לראות
קולנוע או תיאטרון, הקשתה אישתו של א״א. חיים
חיי צניעות, ענה לה הביישן. והביטחון, שאל הבן
הבכור, שהביט בהערכה על קנה העוזי שביצבץ
מתרמילו של הגזען. קצת קשה, ענה, אבל המוראל
גבוה. העיקר שמאמינים, אמר הגזען הביישן.

: 0910
בנו הקטן של אזרח אחד התעקש לשתות או־רנג׳דה.
א״א ניסה להתווכח וטען שתיכף מגיעים
לירושלים, אבל כלום לא עזר לו. הגזוז עלה שלוש

ועשרים עם הבקבוק, ואזרח אחד הוציא את ארנקו
מכיסו כשהוא נאנח על שהובס. אחר־כך הרכיב
את משקפיו, הוציא עט ופתק מכיס מעילו ורשם
בו כדלהלן :
חמישה כרטיסי־רככת ( 2ילדים)
134.50ל״י
הלוך וחזור
9.40ל״י
כרטיס אוטובוס
3.20ל״י
בקבוק שתייה
שלא תשכח להחזיר את הבקבוק, גער בבנו.

ירושלים. אזרח אחד ובני מישפחתו נפרדו בחמימות
מן הגזען הביישן ולקחו קו 6בדרך לעיר
העתיקה. הנה מיגדל־דוד, צעק הילד הקטן, והגדול
השתיק אותו, כי לא יפה לצרוח באוטובוס. אחר־כך
ירדו ונכנסו בשער יפו, בדרכם אל הכותל. מן
הכותל ראו את שני המיסגדים, זה עם כיפת הזהב
והשני עם כיפת הכסף. איזה מהם אל־אקצה,
שאלה הבת. בדרך חזרה קנה אזרח אחד עיתון-
ערב וגלידות־טילון לילדים, והתרגז לקרוא את
הכותרות. איזה אנשים, רטן א״א באוזני אישתו
והילדים, אין להם שום מוסר־עבודה ושום מצפון.
שובתים בשביל כמה לירות והורסים לנו את המשק.
בושה וחרפה לאן הגענו, אמר אזרח אחד, והזדהה
בכל ליבו עם הפסדי הפרדסנים. מה זה שביתות,
שאל הילד הקטן. שביתה זה כשמישהו מחבל במשק,
אמר אזרח אחד לבנו, וניגב את הגלידה שנזלה
לו על הסוודר.

ארוחת־צהריים על הדשא שממול לחומות. מזג־האוויר
ערפילי וגשם מטפטף. האביב מאחר. אשתו
של אזרח אחד חילקה לכולם סנדוויצ׳ים עם קציצות

ולימונדה ותפוח־עץ. אזרח אחד הצית סיגריה
פילטר ורשם בפינקסו:
0.70ל״י+
פיקדון כבקבוק שתייה
5.50ל״י
נסיעה בירושלים
1.70ל״י
עיתון
7.50ל״י גלידות כשסיים לחשב, העירלאישתו כי גלשו מעבר
לתקציב בכעשר לירות, ואחר כיבה את הסיגריה
וטמן את מחציתה בחפיסה. למרות זאת קנה לכולם
כעכים עם סומסום וזעתר וציין לחובה הוצאה נוספת
של שש וחצי לירות. תראו, ערבי נוהג במכונית,
קרא הילד הקטן בהתפעלות, כאשר ראה מכונית
מרצדס מפוארת, ובה נהג עם כפייה לראשו. כן, כן,
נאנח אזרח אחד, נותנים להם חופש, נותנים להם.
מה שהם רוצים לעשות, הם עושים, ואחר־כך הם עוד
משתוללים ברחובות וזורקים אבנים מול הטלוויזיה.
תן להם אצבע, אמר הבן הבכור, והם ירצו את כל
היד. הנה ערבי עם מטרייה, קראה הבת, גם לערבים
יש מטריות כמו לנו, התפעלה. יש גם ערבים
תרבותיים, הסבירה אמה.

מונית ניסתה לעקוף משאית אספלט. המשאית
פנתה שמאלה. נהג המונית צפר ונתן ברקס, אבל
המשאית נכנסה בו ודפקה לו את הדלת הימנית.
הזגוגית של השימשה הצדדית התנפצה לרסיסים.
הנהגים צעקו אחד על השני. נוצר פקק־תנועה.
האוטובוס, שהחזיר את אזרח אחד ובני־מישפחתו
( 5.50ל״י) אל הרכבת, נתקע בפקק. עד לבוא הר כבת
נותרו כשעתיים. אזרח אחד קנה שבועון־
נשים לאישתו ( 8.50ל״י) ,והיא והילדה עיינו בנתוני
המועמדות הסופיות לתחרות מלכת־היופי.
בתו של א״א עדיין צעירה, אבל ברור שלא תהיה
מועמדת. אף־על־פי־כן היא עוקבת בסקרנות אחר
התחרות, כשם שאזרח אחד עוקב אחר הנעשה
בנמלים, וכשם שהוא יודע על כל מי שיצא לחו״ל
ועל כל מי ששב משם.

1630י.
הרכבת החלה יוצאת מירושלים. אזרח אחד
זבני־מישפחתו שוחחו על חוויות היום. א״א טען
כי המשאית אשמה כי לא אותתה כראוי, ואילו בנו
גרם כי נהג־המונית לא היה צריך לעקוף בצורה
כה רשלנית לפני פנייה שמאלה. אשתו של א״א
אמרה שמזל שלא ישב אף אחד ליד הנהג כי אחרת
היה חוטף רסיסים, וא״א עצמו הביע את השתו־ממותו
על שהמישטרה לא עושה משהו כדי שנהגי־משאיות
לא ישתוללו בדרכים. הילד הקטן שאל אם
המשאית היתד. ליילנד או וולבו, ואחיו הגדול לעג
לו על בורותו, שכן המשאית היתד. בכלל סקאניה.
בתו של א״א הרימה ראשה מן המועמדות הסופיות
ושאלה אם היו פצועים, שכן לדעתה שמעה צפי רות
של אמבולנס, וא״א סיכם את הוויכוח באומרו
כי להחליף את הזגוגית המנופצת בטקסי זה עניין
של מאה לירות לפחות, לפי דעתו. וכיוון שדיבר
על סכומים גדולים, נזכר בפינקסו והחל מסכם את
הוצאות הטיול. אם לא יקנו עוד ואפלים בדרך,
ייגמר הטיול בגרעון קל בלבד, ומחר יוכל לשוב
לעבודה בלב שקט. בעד מאתיים לירות הצליח גם
הוא לקחת א.ת המישפחה לטיול יפה. הם ראו את
הרכבת ואת הכותל ואת הגזען הביישן וערבי עם
מטרייה וכיפה. מזהב וכיפה מהכסף, והעיקר —
אקסידנט בין מונית ומשאית, שהוכיח שוב את
אוזלת־ידם של השילטונות.

מחדל

ש ואשוו
קובי ניב

שפיגלר הודח

הממשלה תמנה
רעדת־חקירה

החלוץ מרדכי שפיגלר הועבר מתפקידו
כקפטן ניבחרת ישראל, וישמש מעתה
קפטן מרחב שלמה.
במקומו נתמנה כקפטן הנבחרת החלוץ
(מיל ).יהושע גלזר.
דובר ההתאחדות־לכדורגל, שמסר על
כך, לא נימק את החילופין, אך משקיפים
משערים כי שפיגלר הודח בשל כישלונו
בהנהגת מיתקפת־הנגד בבוקר ה־ 20במארס.
מחדד ההלב

יו שחור

זה נכון. יום א /ה־ 20 במארס, היה יום
שחור.
יום שחור לכדורגל שלנו. יום שחור
למדינת ישראל. יום שחור לעם היהודי.
אך מכאן ועד להתמוטטות-עצבים לאומית,
כמו זאת שאנו עדים לה עכשיו,
רחוקה הדרך.
כי קולות הבכי והחולשה המושמעים
עתה, בעצם ימי האבל הקשים הללו.,קולות
מסוכנים המה.
הבשל מחדל אחד הפכנו מחזקים ל חלשים?
הבשל כישלון יחיד נאבד את
שפיות־דעתנו? הבשל הפסד בודד הכל
שחור?
וכי מה קרה לנו? —
האומנם שואה? האומנם קטסטרופה?
האומנם אסון?
לא. בסך־הכל תפסה הניבחרת יום שחור.
לא פחות מזה, אך גם לא יותר מזה.
כל קבוצה תופסת מדי-פעם יום שחור.
וכך גם קרה לנו.
ב־ 20 במארס תפסה ישראל יום שחור.
אך עוד נכונו לנו ימי־אור רבים.

אין ספק כי מה שאירע ביום הראשון, ה־ 20 במארס, חיה מחדל חמור
מאיך כמותו; אולי החמור ביותר בתולדותיו המודרניים של עם ישראל.
האפתעה תפסה אותנו באותו יום מר ונמהר, ולאחריה באו התדהמה
העמוקה, הזעזוע הנורא, ההלם החריף.
אלא שבתוך התקופה האיומה הזאת׳ עוד בטרם יבש היוד על הפצעים,
כבר יש המזדרזים לשלח שעירים שונים ומשונים לעזאזל.
כבר קופצים הללו ומאשימים — בשאננות, בפזיזות, בשחצנות. במה לא.
ואת מי לא.
ונאמנה עלינו בעניין זה אימרתו השנונה של הנשיא קציר. כי אכן —
בשאננות, בפזיזות, בשחצנות — כולנו אשמים.
מוטב אכן כי נפשפש איש בציציותיו הוא, בטרם נמהר לתלות את קולר
המחדל באחרים.

רוצים לצעוק ״גול!־־
רוצים לצעוק ״גול!״ רוצים לקפוץ משימתה. רוצים לחבק
את כל היציע. אך הלב ממאן. הידיים נקפצות, רוצות להישלח
אל-על, לעוץ* אל השמיים בשאגה. הגרון ניחר, הפה נפתח, הלשון
מתגלגלת. רוצים לצעוק ״גול!״ מסרבים להאמין. אך השער
נעול, חתום, סגור ומסוגר. מביטים סביב. רוצים לראות קהל
אוהד, קהל שואג, קהל מריע, קהל שר. אר הבל בה שקט, כה
עצוב, בה מפחיד. רוצים לצרוח, רוצים לבכות, רוצים לזעוק. אף
הדממה מעיקה. רוצים לצעוק ״גול!״ רוצים לקפוץ משימתה.
רוצים לחבק את בל היציע. כמו פעם• אף הלב ממאן. כי השער
נעול, חתום, סגור ומסוגר.

מקורות מדיניים בירושלים מסרו לכתבנו
כי בישיבתה הקרובה תמנה הממשלה
ועדת־חקירה ממלכתית, בראשות שופט,
לבדוק את ״המאורעות והמהלכים שהביאו
ליציאת ניבחרת הכדורגל של ישראל ממעגל
מישחקי הגביע העולמי.״.
המקורות ציינו כי בכתב־המינוי תתבקש
הוועדה לחקור את המהלכים משלב הבלימה
(תיקו 0:0ברמת־גן) ועד לשלב מית־קפת־הנגד
הכושלת ב־ 20 במארס (הפסד
3:1בסיאול).
לכתבנו נודע עוד, כי בראש הוועדה
יעמוד, ככל הנראה, השופט הראשי אג־רנט,
ושופטי-הקו יהיו הנדוורג וידין.

הפגנה בנירה

יותר מעשרת אלפים מפגינים, חברי כל ן

תנועות־המחאה, השתתפו אתמול במיצעד־הפגנה
ססגוני ברחובות ירושלים.
המפגינים הניפו כרזות שקראו לחת־פטרותם
של מיכאל אלמוג מתפקידו כראש
ההתאחדות, ושל דויד שווייצר מתפקידו
כמאמן הנבחרת.
מוטי מיזרחי, מראשי תנועת־המחאה,
אמר כי אחרי רעידת־האדמה בסיאול חייב !
לבוא שינוי אמיתי ומהותי במדיניות הכדורגל.
הבלם (מיל ).אמנון זילברשטיין
קרא לממשלה לזנוח את שיטת הירידה
לבונקר, הפוגעת במוראל העם, ולעבור
לאלתר לשיטת ,4—2—4כיאה למדינה מודרנית
ומתוקנת.

תוצאותיו העגומות של הקרב האכזרי
בסיאול מעסיקות כל בית בישראל.
הכל עוסקים בשאלה הנראית גורלית
כל־כך — האומנם חטף סורינוב את הגול
הראשון, המכריע, מתחת לבטן?
זו, ללא ספק, שאלה חשובה, שעוד תעסיק
את וההיסטוריונים שנים ארוכות, אך
אין זו השאלה הנכונה — השאלה הנוקבת
שאנו כה זקוקים לה עתה.
כי השאלה היא לא גול זה או אחר.
השאלה היא הקונספציה, שעל-פיה אנחנו
משחקים בגורלנו. השאלה היא השיטה.
המאמן שווייצר טוען שלא הוא זה ש הורה
לרדת להגנה. כך טוען גם שום. כך
טוען גם פייגנבאום.
אבל העובדה בשטח היא חדה וברורה
— ישראל ירדה להגנה, בניגוד לקונספציה
האופנסיבית שהייתה מקובלת עלינו.
בניגוד לשיטה ההתקפית המתאימה
לעם קטן אך כישרוני כשלנו.
חובה עלינו, על־כן, לחזור מייד לקונספציה
הנכונה של העברת הכדור לשיטתו
של היריב.
חובה עלינו לחזור לשיטה ההתקפית על-
מנת שלא ניתפס שוב מתחת לבטן, וכדי
שנוכל להחזיר בעיטה אחת אפיים לכל
המתנכלים לנו.

נשיונל .3 .6 . 2070
פתאום תגלה צלילים חדשים
בתקליטים הישנים שלך.

אלביס פרסלי, ה״פלטרס״ ,קליף ריצ׳רד,
פאול אנקה —
זוכר איך התפעלת מתקליטים אלה לפני שנים?
היום תתפעל עוד יותר. אם תניח אותם על
מערכת סטריאו של נשיונל.
פתאום יגיעו לאזניך צלילים חדשים.
צלילים עשירים, מלאים וצלולים אשר
יתעוררו לחיים, במערכת הסטריאו שלך.
אחר־כך כבר לא תרצה לשמוע א ת
התקליטים האהובים עליך במערכת סטריאו
אחרת.
הצליל המוכר כעולם כולו
מערכות הסטריאו של נשיונל תוכננו במיוחד
כדי להפיק א ת מלוא הצלילים מהתקליטים
שלך. בין אם אתה חובב מוסיקה קלאסית,
־ ^ ש5מרן ן שירים ישנים או פופ מתקדם -
• .התוצאה תהיה אחת: כל צליל ורחש
יגיעו לאזניך בנאמנות גבוהה
ובעוצמה מלאה.
**:״עוצמה״ היא בעצם התכונה האופיינית
לנשיונל יותר מכל .״נשיונל פנסוניק״ היא חברת
האלקטרוניקה הגדולה ביפאן ואחת מהגדולות
בעולם. מוצרי נשיונל הנמכרים במיליוני יחידות
בארצות־הברית, באירופה וביפאן הפכו לשם דבר
בעולם לשכלול, איכות ואמינות.

הקפדה בפרטים הקטנים
עשתה אותנו ענקים
הפרטים הקטנים הם ההבדל בין מערכת
סטריאו רגילה לנשיונל. פרטים אלה עשו א ת
נשיונל לחברת ענק עולמית, ועובדה זאת
מבטיחה שתיהנה מהסטריאו שלך הנאה שלמה.
באולמי התצוגה של נשיונל ברחוב
אבן־גבירול 18 תל־אביב,ובחנויות המובחרות
תוכל להיווכח בכך. עוד היום.
1131101131 צעד קדימה אל המחר.

אריאל׳

אתה שואל תקליט והוא שלך לתמיד
אינך חייב לרכוש תקליטים רבים כדי ליהנות
מתקליטיה עשירה.
כל מערכת סטריאו של נשיונל מצויידת בטייפ
סטריאופוני משוכלל המאפשר
לך לשאול א ת התקליטים
האהובים עליך מחבריך,
״להעתיק״ אותם על גבי הקסטות
ולהחזירם בו ביום.
כך תיהנה מתקליטית קסטות
עשירה,עוד לפני שתרכוש א ת התקליט הראשון שלך.
10,־ז650)1^315115^113£1601 ודז3ח^ח3־זנ 61ו611־^ 16011010531ח 3ס1ח3$0ח3ק81ח 3!10א ||

זוג רמקולים ץ 2-\*3משובחים.

ו הגי ד ה
בנקים שראל״ס
גראנד־קיימאן
באיים הקריביים, בין קובה לג׳מאיי־קה,
מצוי אי קטן ושמו קיימאן. או,
ליתר דיוק, גראנד״קיימאן, שכן ממש
לידו, מצויים עוד שני איים קטנים ממנו,
ששמם דומה. אורכו של גראנד״קיימאן
כ־ 70 קילומטרים ורוחבו .15 מיספר תושבי
שלושת האיים יחד 13 אלף. למרות
שהם שוכנים במקום נידח, ניתן להגיע
אליהם בפחות משעה של טיסה ממייאמי

א0וז/1זו0יא!.0ז 6אואא\8/
1(111).1וו4<.ו .4ז)!3

18£א* 0 סא 1; 11א*א1ן {0 :שא* 8

עד לפני כמה שנים היו במקום רק
ששת־אלפים איש. אולם, מאז הפך האי
מיקלט בנקאי, גדלה האוכלוסייה פי-
שניים. יותר ממחצית המפרנסים במקום
הם פקידי״בנקים, והשאר עוסקים בתעשיית
התיירות. הממשלה המקומית בולה
שוכנת בבית בן שתי קומות, הבולל
גם את המישטרה ואת בל שאר המוסדות
המינהליים.
הבנקים הפועלים במקום, או החברות
להשקעה ולנאמנות, משלמים מס שנתי
קבוע בשיעור של כמה אלפי דולרים בל

1113.ן;א*.אזו* 10.י>1
011 0ו| 1£8£ע1י£).א

הנחשבת כיפה בעולם. האי הפך בשלוש
השנים האחרונות מוקד לצוללנים, ובשנת
1976 באו אליו 150 אלף תיירים לעומת
75 אלף בילבד בשנת .1975 מרביתם
באים לצלול בים, ממלאים את המלונות
במקום, שותים רום־פאנץ׳ ,ומקדימים
לשכב לישון. באי אין טלוויזיה, ורק לפני
שנה הוקמה בו תחנת״רדיו.
עד לפני חמש שנים מילאו איי בהאמה
את התפקיד של מיקלט־למשקיעים. אולם,
לפני חמש שנים חדלה בהאמה לחיות
מושבה בריטית, והפכה עצמאית, וברא-
שותה ממשלה שמאלית כושית. עובדה זו
החלה מבריחה את המוסדות שנהגו לבצע
את פעולותיהם הכספיות במקום
כדי להימנע מתשלום מיסים. ממשלת
בריטניה החליטה להפוך את איי קיימאן
לתחליף, והנהיגה בחם את בל ההקלות
שהיו קודם בבהאמה. ההבדל הוא שאוכלוסיית
קיימאן כולה לבנה, מרביתה
צאצאי פליטי אניות שנטרפו, או של
שודדי־הים שפעלו באיים הקריביים לפני
שלוש־מאות שנה.

״פנל, הפועלים״
הבנק הבריטי

המרכז המיסחרי בג׳ורג׳טאון
200 בנקים

או מג׳מאייקה. ככל הידוע, אין באיים
אלה אף ישראלי או יהודי אחד. אולם,
איי קיימאן הפכו גן-העדן החדש למשקיעים,
מאחר שהם מעניקים פטור מלא
מכל מס להפקדות ולפעולות בנקאיות ואחרות.
שוב: איים אלה פוטרים ממס
בל פעולה עיסקית המבוצעת בהם, או
באמצעותם.
זוהי הסיבה שבמרכז המיסחרי הזעיר
של עיר״הבירה של האי, ג׳ורג׳טאון, פועלים
( 200 מאתיים) בנקים, מהם ארבעה
בנקים ישראליים: שני סניפים של ״בנק
לאומי״ (אחד של ״בנק לאומי״ הישראלי
והשני של ״בנק לאומי״ האמריקאי),
סניף של ״בנק דיסקונט״ וסניף חדש של
״בנק הפועלים״.
נוסף על סניפי בנקים יש באי גם
חוות-צבים, ובל תייר אובל מרק־צבים,
ויש בחם חוף נהדר עם חומת־אלמוגים,

אחד, ותו-לא. בל פעולה כספית של המוסד,
הנרשמת בשילטון הקיימאני, פטורה
מכל מס שהוא. כדי לצייר תמונה על
היקף הכספים הזורמים באיים, הרי בשנת
1976 היה המחזור של בנקים אמריקאיים
בלבד, באמצעות קיימאן, ב19-
ביליון דולר !
כימעט כל בנק אמריקאי או שווייצי
מחזיק סניף בקיימאן, מעביר לשם פיק־,
דונות, וכך הוא יכול להציע למפקידים
ריבית גבוהה יותר, שבן אין מס על
הריבית. גם הלוואות נרשמות בסניף המקומי,
והמלווה פטור ממס על הריבית
שהוא מקבל.
הבנקים הישראלים הוכיחו כי אין הם
מפגרים אחר עמיתיהם, והם מייוצגים
במקום בצורה מכובדת ונאה. כדאי שישראלים
המבקשים לחסוך מס, ינצלו
את האפשרות להפקדות באלה.

ה בו רסה

ר יות ה 1פ ט

בשבוע שעבר המלצתי על מניות ״דלק״ ,ואני חוזר על ההמלצה. סביר בי
שערן יעלה תון שבועות אחדים ל־ 400 נקודות. גם בגלל המאזן יוצא״הדופן של
החברה, וגם בגלל מעורבותה בחיפושי־נפט.
בצד ״דלק״ ,שים עין על מניות ״ירדן״ ו״פז־השקעות״ .״ירדן״ עומדת להיוודע
השבוע אם הקידוח שלה בא־טור גילה נפט. ברור שיש נפט במקום, שכן המצרים
מפיקים אותו מאותו שדה עצמו. השאלה היא אם המקדח פגע בנקודה הנכונה.
ל״ירדן״ 50/0מזכויות הנפט בקידוח, וברור שגילויו יעלה את השערים מן הרמה
הנוכחית לרמה בלתי״משוערת.
מניות ״פז״ מושבות מסיבות דומות. החברה קודחת בא״טור קידוח אלכסוני,
בשדה שאינו קשור בזה של ״ירדן״ .אולם מציאת נפט על״ידי ״ירדן״ תשפיע גם על
מניות ״פז״ .ל״פז״ קידוח משלה, אשדוד ,4שהגיע בבר לעומק של 1600 מטר ויגיע
עד 2400 מטרים. סביר ששערי ״פז״ יעלו כשיגיע הקידוח לעומק של 2200 מטר.
סיבה נוספת לכדאיות השקעה במניות נפט לבמה חודשים היא הבחירות
הקרבות. מניות חברות״הנפט תלויות במציאת נפט, ואינן קשורות במצב המשק ובמה
שיקרה אחרי הבחירות.

ן דא מחפשים
עמירי־מכס חדשים

לחיץ מבליח בלונדון
יעקב למיץ, בעל חברת הבנייה והעבודות
הישראלית ״קוים״ ,שהעתיק
את פעילותו ללונדון, מרכז עתה קבוצה
הרוכשת אבנים יקרות (ספירים) מממשלת
ציילון, תמורת 50 מיליון דולר. לוויץ
חיה בישראל בעל חברות גדולות לעבו-
דות־עפר, וכן בנה ברחוב ז׳בוטינסקי ב-
תל-אביב יותר ממאה דירות-יוקרה, בשותפות
עם המשקיע מברלין, ארתור
בראונר. לוויץ נכנס לפני כמה שנים
כשותף שקט בבנק מיסחרי לונדוני, ועתה
הוא יושב שם דרך־קבע.
העיסקח הציילונית נוזמה כאשר ביקשה
ממשלת ציילון מימון לרכישת ציוד
לפיתוח האי. הממשלה ניסתה תחילה
לשעבד את האבנים היקרות תמורת ת־מילווה,
אולם המלווים מעדיפים לרוכשן.
ציילון היא, בידוע, המקור היחידי בעולם
לאבני־ספיר ומי שירכוש את הסחורה
ישלוט בשוק הספירים העולמי.

ן הסעשרנר־אוד מחנש
מכל שבוח לישואד

קיים מחסור חמור בעמילי״מבס, אולם
הנהלת המכס מסרבת להוציא רישיונות
לסוכנים ולעמילים חדשים. ההנהלה נתמכת
בכך על־ידי איגוד עמילי־המבס, שאינו
מעוניין להרחיב את שורותיו.
בתל-אביב רבתי פועלים כיום ב40-
סוכני״מבס, רובם בגיל-העמידה. באוקטובר
1974 התקיימו, לראשונה אחרי
עשר שנים, בחינות לעמילי-מבס, והוצאו
ארבעה רישיונות בילבד. בחינות נוספות
נערכו בדצמבר 1975 ובפברואר השנה, אולם
אושרו בהן רק כחמישה עמילי־מבס
חדשים.
קרו בבר מיקרים שבהם נפטר עמיל-
מכס ומישרדו נסגר, כיוון שהנהלת המכס
סירבה לתת רישיון לבנו, שעבד
עימו במישרדו.

צוות מיוחד של מחלקת״ההונאה של
הסקוטלאנד־יארד הבריטי משלים, בימים
אלה, את חקירת חברת ״מערבות־חימום״
,חברה של נובלים שמכרה חימום
מרכזי בשיטת מדלת-לדלת, והתמוטטה
בסוף שנת . 1973 החברה נשארה חייבת
יותר מ־ 200 אלף לירות אנגליות. בעליה
ומנהלה, לאן מרטין, נמלט לישראל.
הצוות החוקר מונה עשרה בלשים, והסיבה
לחקירה המקיפה אינה ההיקף
הכספי של המפולת, אלא הדמויות המעורבות
בפרשה. עם ראשי החברה נמנים
רוי נאש, שנידון למאסר על שוד
ורצח, ואחיו ג׳ורג׳ שנכלא על אלימות.
מרטין היה שותף עם האלוף העולמי
הבריטי באיגרוף במישקל קל, ג׳ון קונ*
טאן. השניים הקימו חברה משותפת,
שפורקה אחרי התמוטטות החברה ל-
מערכות־חימום של מרטין. גם אחרי שנמלט
לישראל המשיך מרטין להקים עסקים
בבריטניה, עבר לעיסקי תיקון־גגות.

רי 11 חי סוכני
מסוקי ״בלי־חברת
״מסוק״ ,סוכנת חברת־המסו־קים
האמריקאית ״בל״ ,הרוויחה בשנים
( 1968—1970 ועד בכלל) 1.5מיליון,
לירות, מעמלות סוכנים ששולמו על-ידי
מישרד״הביטחון. עובדה זו עולה מפסק־!
דין שנתן בית־המישפט-המחוזי בתל>
אביב.
מרדכי גמר היה בעל חברת ״מסוק״.
במאי 1967 מבר גמר את שליטתו בחברה
לחברות ״אפריקה—ישראל״ ו־
״קופקומקס״ תמורת ס/ס 10 מההבנסווך
נטו מעיסקי הסוכנות. במארס 1969 אישר
רואה־חשבון, בי העמלה המגיעה לגמר
היא כ־ 17 אלף לירות. זה לא קיבל
את הקביעה, ופנה לבית־המישפט בבקשה
שיחייב את החברה בדיווח מפורט.
החברה הסכימה לאחר״מבן להטיל על
רואה-חשבון אחר לקבוע מהו הסכום
השווה ל־״/ס 10 מן ההכנסות מסוכנות
״בל״ .רואה־החשבון החדש קבע, בי עד
ל״ 1.1.71 מגיע לגמר סך 150 אלף לירות,
והוא קיבל סכום זה.

קלזצניק מתרחב באמריקה חברת-חבנייה הענקית של פיליפ
קלוצ׳ניק, בעל מלון ״הילטון״ ירושלים,
מיפעל ״קוקה-קולה״ ו״חברת אשדוד״
,החלה באחרונה בהתרחבות אדירה•
החברה מנוהלת על-ידי בנו של
פיליפ, תומס קלוצניק 37 ושמה
״החברה לפיתוח והשקעות עירוניות״.
לא״מבבר רכשה החברה מידי רשת החנויות
״סירס-רובאק״ ורשת ״מרשאל-
פילד״ את השקעותיהן במקרקעין. ה השקעות
כוללות בעיקר מכירה לקלוצניק
של חלקה בחברות משותפות עימו להקמת
מרבזי״קנייה ענקיים. שווי העיסקה,
כמה מיליוני דולרים.
בשנות ה־ 60 החל קלוצניק, במקביל
להקמת מרכזי-קנייה גדולים, לרכוש גם
את השטחים הגובלים, שערכם עלה עם
הקמת המרכזים החדשים. הוחל בהקמת
שלושה מרכזים כאלה, על שטח של מייל
מרובע בל אחד, ועתה הפכה חברת-
הבנייה הבעלים היחידים של המרכזים.

ג׳ורג׳ קלו־צניק
גידול ניכר

ח ב הו הג ח הליבוד ודע לדבר ע ס הערבים?
מ מסוגל לו ה ל אי מס משא ום תן?
בהנהגת הליכוד אנשים שגדלו בארץ הזאת עם השממה ועם הקשיים ועם ...הערבים. עזר רייצמו מכיר היטב
את הנושא הערבי. הוא למד את הבעיות לעומקן ומכיר את האישים הערביים
הפועלים בזירה. הוא מבין את שפתם
של הערבים. הם יהיו בטוחים כי כל מלה שלו היא מלת אמת וכבוד.
לעזר וייצמן יהיו לעזר אישים אחרים.

קוד ע הערבי -א משי
ק 1דםכל !גר ך

להח לי ףאח השלטון.

עיתון עובי טוען: לי שו אל יש עכשיו עליונות צבאית מוחלטת

״אם לא יושג שלום ב־,1977
תפרוץ מילחמה כ־ : 1978״ חוזרים
וטוענים מנהיגי מדינות
ערב. האם יש ממש כאיום זה ץ
האם מסוגלים צכאות מדינות•
העימות עם ישראל להתמודד שוב
עם צה״ל כשנה הקרובה או כשנה
שלאחריה 7
על שאלות אלה מנסה להשיכ
עיתון ערכי כשפה האנגלית. זהו
הירחון ״המיזרח התיכון״ ,כתב
עת תוניסי היוצא לאור כלונדון,
שהוא אחד מ•״! ופרותיה תעמול ה
של העולם הערכי כמערב־אירופה.
תשוכתו של כותב המאמר כ•
״המיזרח התיכון,״ פסקנית וחד־משמעית:
עליונותו הצכאית של
צה״ל על צכאות ערכ מוהלטת
כיום, אלא שמצכ זה עשוי להשתנות
החל מ־א7ז.15
גם אם המאמר פורסם כמיסגרת
הלוחמה הפסיכולוגית שמנהלות
מדינות־ערב נגד ישראל, בפי שעשו
ערכ מילחמת יום־הכיפוריס,
כמטרה להרדימה ולרפות את כוננותה
הצכאית, יש כו עניין לקורא
הישראלי.
להלן תירגוס המאמר, שנבתכ
כידי העיתונאי הכריטי צ׳ארלס
חולי :
ם ת 0רכ מדינת־ישראל לנהל משא-
ומתן, חובה תהיה ללמד אותה לקח
צבאי נוסף, ברוח הלקח של ,1973 על-
מנת להוכיח לה את הטיפשות והמחיר
של סירובה. אולם — וזוהי שאלה ש ממנה
התעלמו, ברוב טאקט, באחרונה —
האם מסוגלות עתה מדינות ערב לצאת ל-
מילחמה נוספת ינוסח זז של 7 1973 האם
יש ביכולתן לתקוף את ישראל השנה, או
בשנה שלאחריה, עם תיקווה להצלחה
כלשהי 1
הישראלים אינם סבורים כך. מרדכי
גור, רמטכ״ל צבא-ההגנה־ליש-
ראל, הביע באחרונה את הדיעה כי ארצו
הגיעה למעמד צבאי ישבו נתחדשו האופציות
הישנות שלו: להנחית מהלומת-
מנע מוקדמת, או לאפשר לשכנותיה הערביות
של ישראל לתקוף ראשונות —
בכל אחד מן המיקרים הללו, עם סבירות
!גבוהה של ניצחון ישראלי.
דיעה זו נתאשרה על־ידי תקציב־הבי-
טחון האחרון של ישראל, הנמוך — במושגים
ממשיים (בהתחשב באינפלציה)
מזה ישל השנה שעברה. הישראלים מאמינים
כי הם פתרו את הבעיות הטאקטיות
שהציקו להם ב־ ,1973 וכי הצליחו לצייד
את צבאם מחדש בשיעור מספיק בהחלט
להצדקת האטת קצב הרכש הצבאי.
באמתחתם של הישראלים סיבה בלתי-
מעירערת אחת לביטחינם: הנשק הגרעיני.
מאז פותחו כלי־הנשק האלה, בסוף
שנות ה־60׳ .לא היה ערד כל סיכוי מצי־איתי
לניצחון צבאי ערבי מוחלט. המדינות
הערביות פשוט לא יכלו להרשות לעצמן
לנצח עד־כדי חדירה ללב מדינת ישראל,
המאוכלס בצפיפות.
חדירה כזו, פירושה יהיה הזמנה להרס
מסויים בכל הערים הערביות הגדולות,
שכן בשלב זה של המילחמה תחדל ישראל
לשקול תוצאות ארוכות־טווח. בשלב כזה
לא תהיה עוד חשיבות לכך שארצות־הברית
תזנח את ישראל בחלחלה, או אפילו
שמישהו יטרח לצייד את מדינות ערב
בנשק גרעיני משלהן. דבר לא יוכל להחזיר
עוד את קהיר ואת דמשק — ואולי
גם ערים ערביות המרוחקות הרבה יותר.
חדירה צבאית ערבית רצינית לשיטחה
של ישראל תעלה את האפשרות של שימוש
טאקטי ישראלי בנשק גרעיני, עוד
זמן רב לפני שתגיע ישראל למצב של
ייאוש מוחלט, שכתוצאה ממנו יוטל איום
גרעיני על הערים הערביות. ואפילו מצב
כזה די יהיה בו כדי לעורר בעיות חמורות
ביותר לגבי המפקדים הערביים, שכן
מהלומת-הנגד האפקטיבית הערבית היחידה
תהיה פעולה צבאית פרוסה ביותר —

גם לפני בעייה גיאוגרפית חמורה, במידה
שתבקש לבצע פעולה צבאית נגד ישראל.
שני הסכמי־ההפרדה הותירו את כוחות
ישראל ומצריים בחצייהאי סיני, כשהם
מופרדים על-ידי רצועה רחבה ועליה רכס־הרים
שבמרכזו עוברים רק שלושה מע ברים
צרים.
קיימים שטחים נרחבים נוספים, משני
הצדדים, שבהם מותרת נוכחות כוחות
בהגבלה חמורה (והמגיעים עד לתעלת־סואץ
מן העבר המצרי שלה) .ציוותי־את־ראה
אמריקאיים יושבים על המעברים,
ומתפקידם לדווח לכל אחד מן הצדדים
במידה שמתרחשת פעילות צבאית בלתי־מאושרת
מן העבר האחר. בנסיבות אלה,
חזרה על האפתעה של 1973 תהיה כימעט
בלתי־אפשרית, וקשה יהיה לבצע תקיפה
מצרית כלשהי.

מאגר הנשק
של סו רי ה

שעה שישראל, שעליה לא ירחף איום
גרעיני, תוכל להחזיק את כוחותיה מרוכזים.
משום
כך, אפשרויותיהן הצבאיות של
מדינות ערב מוגבלות מאד מכוח הנשק
הגרעיני ׳שבידי ישראל. אולם, מילחמה
שמטרותיה מוגדרות ביותר (כיבוש שטחים
מסויימים, פגיעות כבדות בכוחות ישראליים,
והנעת ממשלת ישראל ומעצמות־העל
להכיר בדחיפותו ישל הצורך במו״מ
על הסדר) עדיין תהיה בגדר האפשרות.
מילחמה מסוג זה לא הביאה להפעלת
הנשק הגרעיני של ישראל ב־ ,1973 והיא
לא תביא לכך גם בעתיד. חזרה על מיל־חמת
1973 היא האיום המוסווה שמאחרי
תביעת הערבים למו״מ על הסדר. אולם,
האם יש בכוחן הצבאי של מדינות ערב
לבצע זאת שוב?
במצב הנוכחי, ואם להביא בחשבון רק
את המדינות הערביות הגובלות בישראל,
התשובה תהיה בוודאי ״לא״ .עוצמתה הצבאית
של סוריה גדולה רק במעט מכפי
שהיתה ב־ ,1973 ובאופן יחסי גדלה פחות
מזו של ישראל. ברגע זה, מכל מקום,
מפוזרים כוחותיה של סוריה ללא־תקנה
בין רמת־הגולן, לבנון והגבול עם עיראק.
עוצמתה הצבאית של ירדן גדלה בשיעור
מרשים, אך היא עדיין מהווה מרכיב מיש־ני
בחשיבותו במישוואה זו. ואילו כוחה
הצבאי של מצריים מועט בהרבה מכפי׳ שהיה
ב־ ,1973 אפילו במושגים מוחלטים.

כו ח ה הצבאי
של מצריים
ך* ירידה בעוצמתה הצבאית של
( 1מצריים נעוצה, רובה-יככולה, באמ־בארגו־הנשק
הרוסי, הנמשך זה יותר משלוש
שנים. נסיוניותיה של מצריים לעקוף
זאת על-ידי רכישת נשק ממקורות אחרים
סוכלו בעיקר משום מחסור בכסף, משום

הקושי להקדים קבלת מישלוחי־נשק ש אותם
יש להזמין שנים מראש, ומשום
אי־יכולתה של ממשלת ארצות־הברית —
מסיבות פוליטיות פנימיות — להעניק כל
סיוע צבאי ממשי לבת־בריתה החדשה.
יש לציין גם שחיפושיה של מצריים
אחר נישק בלטו יותר במישור הפירסומי
מאשר בדחיפות הצורך במשא־ומתן.
כתוצאה מכך, חיל־האוויר המצרי דל
כיום בכ־ 140 כלי־טייס מכפי שיהיה לפני
ארבע שנים, וברשותו רק 488 מטוסי-
קרב. הרכישות העיקריות מאז 1973 היו
30 מפציצי מיג 23ו־ 25 אס.יו ,20 .ושני
אלה סופקו למצריים על סמך חוזים שנחתמו
עם ברית־ד,מועצות עוד לפני ה־מילחמה.
לצבא
המצרי יש רק מעט — אם בכלל
— תחליפים לטנקים שאבדו לו ב־,1973
ככל הידוע, ופירושו של דבר שלמרות
המיספרים שפורסמו סביב ה־ ,1,950 טנקים,
עוצמת השיריון הממשית ישלו עומדת על
כ־ 400 טנקים פחות מכך.
חמור באותה מידה מצב הציוד מתוצרת
רוסיה שברשות הצבא המצרי, אחרי שלוש
שנים של רעב לחלפים. נסיונותיה של
מצריים למצוא חלפים במקומות אחרים
כימעט שלא נשאו פרי. הודו, למשל,
מייצרת מטוסי מיג 21 ברישיון, אד ברית־המועצות
אסרה עליה למכור חלפים למצריים.
מתנתם של הסינים למצריים,
באביב אשתקד* ,שהסתכמה בכמה מנועי
מיג וחלפים אחרים, לא הועילה למלא
אחר הצרכים.
מידת הנזק שיכול מחסור זה לגרום
לצבא המצרי ולציודו היא, כמובן, בגדר
סוד צבאי. אבל ידוע, למשל, שחיל-האוויר
המצרי נאלץ להפחית את מיספר שעות־הטיסה
של טייסי המיג שלו מ־ 40 לשמונה
בילבד בחודש, במשך שלוש השנים האחרונות
— דבר המפחית באורח משמ עותי
מכושרו.
נוסף על בעיית הציוד תעמוד מצריים

** צב כוחה הצבאי של סוריה טוב
)4בהרבה מזה של מצריים, מאחר שהיא
לא סבלה מניתוק זרם האספקה הרוסי.
הצבא הסורי ניבנה מחדש עד לרמה מסו־יימת
מעל לזו שהיתה. לו לפני מילחמת
— 1973 ובמיקרה של חיל־האוויר, בשיעור
ניכר מעל לכך. ואכן, באחרונה הצהיר
קצין־צבא ישראלי בכיר :״לסוריה יש
כיום מאגר־נשק גדול מכפי שיהיה ביכול תה
להניע ביום הראשון למילחמה.״ קשייה
הצבאיים של סוריה, כרגע, נובעים משתי
בעיות אחרות. ראשית, היא עדיין אינה
מסוגלת להילחם בישראל בהצלחה ללא
תמיכה מצרית, שאותה קשה יהיה לגייס
כרגע. שנית, שיעור ניכר מן הצבא הסורי
טרוד בלבנון, והכוח הנותר לא יספיק כדי
לבצע התקפה ברמת־הגולן.
נם מצבם של כוחות סוריה בלבנון אינו
יוצר כל יתרון צבאי ערבי, כל עוד הם
מוחזקים במרחק רב מן הגבול, על־מנת
שלא להוות איום על הישראלים. מאידך,
כל תנועה דרומה, לריכוז הכוחות הסוריים
לשם ביצועה התקפה אפשרית על ישראל,
תהיה מסוכנת ביותר, כיוון שהיא עלולה
לגרור התקפה ישראלית שתמצא את הסורים
מפוזרים ומפורדים בין חזיתיות לבנון
והגולן.
גם מצבם של כוחות סוריה בלבנון אינו
יוצר כל יתרון צבאי ערבי, כל עוד הם
מוחזקים במרחק רב מן הגבול, על־מנת
שלא להוות איום על הישראלים. מאידך,
כל תנועה דרומה, לריכוז הכוחות הסוריים
׳לשם ביצוע התקפה אפשרית על ישראל,
תהיה מסוכנת ביותר, כיוון שהיא עלולה
לגרור התקפה ישראלית שתמצא את הסורים
מפוזרים ומפורדים בין חזיתות
לבנון והגולן.
פער טכנולוגי

עה שהצבאות הערביים הגובלים
\1/עם ישראל כימעט שלא הגבירו, מאז
,1973 את כוחם הצבאי הכולל — למרות
דיווחים מתמידים על רכישת נשק חדש
— ישראל פרצה קדימה. כוחות-היבשה
שלה יצאו נשכרים מתוספת של טנקי־שלל
מתוצרת רוסית, וממיישלוחי־נשק אמריקאיים
שהגיעו עד לכדי 1000 טנקים יותר
משהיו ברשותה ב־ ,1973 ומישלוחים נוספים
עתידים להגיע בשנים הקרובות.
הפער הטכנולוגי בין הציוד הישראלי
והערבי, שצומצם באורח זמני ב־1973
בגלל הזנחה ישראלית בתחומי הנשק ה־מונחה
והלוחמה האלקטרונית, גדל שוב —
עם קבלת כמויות גדולות של ציוד אמריקאי
מן הדגמים החדישים ביותר.
נם באוויר ניכר ההבדל באותו שיעור.
חיל־האוויר הישראלי כיסה את 100 כלי־הטייס
שאבדו לו, החליף 60 אחרים, הוציא
מן השימוש את הדגמים הישנים לשימוש־מילואים,
והוסיף 70 כלי-טייס חדשים. עתה
יש ברשותו 550 מטוסי-קרב של הקו הראשון,
ועוד 60 במצב־הכן (כולל 25 אפי
(המשך בעמוד )33

_ 1 19

העס? ההס 13 1 3חשד דין:
ה סי פו ר האמיתי והאדיב ה מ פו ברד!

תגובתו של ייגאל ידיו עד הכתבה הראשונה בסידרה זו,
שפורסמה כשבוע שעבר, היתה אופיינית דאיש.
ידין יצא כהתקפה פרועה על ״העולם הזה״ ,על
אורי אכנרי ועל יגאל לביב. הוא הלביש התקפה שלוחת-רסן זו
כלבוש של כתכ-אישום פלילי, וכך היקנה להשמצות אדה חסינות.
לא ניתן -לתבעו על כך לדין. אחרי הגשת התביעה, הוסיך
למסור הודעות לעיתונות, באמצעות מנגנון־הפירסום של ד ״ש.
אחרי התקפה פרועה זו, יש למערכת וליגאל לביב הזכות
האלמנטרית להשיב — והדבר נעשה כעמודים אדה כצורה
עניינית ואחראית, ללא ההשמצות הפרועות שציינו את דבריו
של ידין.
כמייוהד דוחה המערכת כשאט־נפש את התימרון השקוה שד
הפרופסור ידין, שביקש להפיח את הדעת מגופם של הדברים
עד־ידי כך שטען כי אכנרי פועל כמועמד מהנה שדי, ובי בד
מטרתו היא לפגוע כתנועת ד״ש למען מטרה פוליטית. לדברים
אדה אין שחר. בחקירת ״העולם הזה׳ הוחל זמן רב לפני הקמת
מחנה שלי. למוסדות המחנה אין בל שייכות לפרשה. המערכת
פועלת בפרשה זו עד־פי אותם הסטנדרטים והנוהלים שהינחו
אותה בפרשות ״נתיבי נפט״ ,טיכור רוזנכוים, מיכאל צור, צבי
רכטר, איטר ידלין ,״שיכון עובדים״ ועוד.

ייגאל ידין
לאן הלך הצ׳ק?
רחוק נראה המלבוש מרשים ביותר.
< /גזור יפה, לסי מידה. האורך והרוחב
תואמים את הגוף. הבד חדש ומבריק, וכל
כפתור וכפתור, נוצץ.
רק מקרוב שמים לב לתפרים הגסים.
לכתמים על השרוולים. הכפתורים שונים
זה מזה. המעיל מורכב טלאי על טלאי.

כך גם סיפורו של ייגאל ידין,
שפורסם בבל״ העיתונים בתגובה
עד האשמות שפירסם נגדו ״העולם
הזה״ כשבוע שעבר.
סיפורו, המשמש כחוט־השדרה לכתב־אישום
פרטי שהגיש בבית־המישפט בתל-
אביב נגד אודי אבנרי ונגדי, נראה במבט
ראשון חסר־דופי.
אולם בחינה מעמיקה יותר של העובדות,
הסוחבאות מאחרי ציחצוחי־הלשון, חוש פות
סיפור־אליבי מובהק. זהו רצף מישם־
טים שהומצא כדי להסביר שורה של עובדות
מחשידות. אליבי זה אינו מחזיק מעמד
בבדיקה מיקצועית.

כל חוקר מיקצועי יודע, שבדי
לפענח תעלומה צריך להניח לחשודים
לדבר ככד היותר. זה בדיוק
מה שקרה דייגאל ידין. בביטחונו
העצמי הרב, האופייני דו, אירע לו

מערכת ״ ה עו לםה 1ה״

כמאמר הפסוק ״כור כרה ויחפרהו,
ויפוד ב־שחת תחתיו.״

.תוומו!״ מוווה

סיפור האליבי

( )1האוסף של לוי אינו בעל ערך רב.
זהו אוסף שכמוהו מצויים רבים בין סוחרי
העתיקות בארץ. ולראייה: לוי הציע את

ך* מציתה יטל גירסת האליבי של ידין
^ 1פשוטה :
( )1אחד אברהם לוי, סוחר ואספן-עתי-
קות ידוע בירושלים, פנה בשנת 1971 אל
ייגאל ידין והציע למכון־הארכיאולוגי של
האוניברסיטה העברית, שידין עומד בראשו,
אוסף מרשים של כלי־נשק קדומים, במחיר
קזל 6000 דולר.
( )2באותה שנה ביקר בארץ דויד רוואן,
נשיא בנק אמריקאי נודע, בוורלי היל בנק
קורפוריישן (״בנקוו־פ״) .ידין הציע לרוואן
לתרום 6000 דולר לרכישת האוסף. האוסף
כולו, על כ־ 200 פריטיו, יימסר למכון
הארכיאולוגי, ומתוכו יישלחו לרוואן כ־20
פריטים כפולים. ידין הציע, כמחווה כלפי
רוואן, להוסיף לפריטים. שיישלחו אליו,
איורים וציורים, המתארים את העתיקות
והשימוש בהן. זאת, כדי להעלות את ערך
העתיקות שיישלחו, ואשר נגדם ישלם הבנק
תרומה של 6000 דולר. רוואן הסכים.
> )3אברהם לוי, שהציע את האוסף
לידין, שלח לרוואן את 20 הפריטים, בתוספת
הציורים והאיורים. לוי קיבל רשיון-
ייצוא כחוק, הצהיר על התמורה שהוא
מקבל תמורת המישלוח, ושילם לאוצר
המדינה את המס המגיע על ייצוא עתיקות
(בשיעור של 1096 מן התמורה).
( )4הבנק האמריקאי שלח צ׳ק על סך
6000 דולר לפקודת המכון הארכיאולוגי
של האוניברסיטה העיברית. ידין הסב צ׳ק
זה לפקודת לוי, שהכניס אותו לבנק
דיסקונס ירושלים.

סיפור זה מרשים כיותר ומתאים
לעובדות הגלויות — מרחוק. אודם
העובדות שחשפנו (וידין עושה
רכות בדי למנוע מעובדות נוספות
להגיע אלינו) קורעות אליבי מפוב רק
זה לגזרים.

אוספו תחילה למוזיאון ישראל. זה בדק
את האוסף, והחליט כי אינו ראוי לרכישה
על־ידה. לאחר־מכן סנה לוי והציע את
האוסף לידין. ידין הסדיר שהמכון הארכיאולוגי,
שהוא עומד בראשו, יקנה את
האוסף במחיר המופרז־ביותר של 6000
דולר.
( )2סעיף זה בגירסת ידין מופרך ל חלוטין
על-יד מיכתב שנשלח ארצה בידיעת
ידין, פרי־ידו של 1ץ ן ראוש, מנכ״ל הבנק
האמריקאי שקנה את העתיקות, מי שהיה
יד־ימינו של רוואן( .המיכתב המלא —
ראה מסגרת בעמוד .)21 דאוש התכוון
לעזור לידין, שסיפר למקורביו כי עתיד
להגיע ארצה מיכתב שיקרע אותי לגזרים.
מרוב דאגה לידין מגלה ראוש, בחוסר-
חוכמתז, כמה פרטים חשובים, הסותרים
לחלוטין את ׳גידסתו של ידין.
בין השאר מגלה ראוש :
#השיחה בין ידין, לרוואן נערכה
בשנת ,1972 ולא בשנת ,1971 כגירסת
ידיו•
#כשנערכה השיחה, כבר היה האוסף
של לוי בידי האוניברסיטה. ידין הציע
לרוואן, כביכול בשם האוניברסיטה, חלק
מן האוסף שנמצא בידיה, כדי לאפשר לה
לרכוש אוספים נוספים.
9גירסת ראוש אינה מתייחסת כלל
לרכישת האוסף מידיו של לוי, והיא סותרת
את גירסת ידין בנקודה חשובה זו.

סוחר לוי(בשיחה-עם יגאל לביב)
״כמו לאה רבץ !״

הסתירה !חשובה ביותר, נפי שיתברר בהמשך
הניתוח.
מה שברור הוא, כי רוואן לא הציע
את העיסקה לבנק שלו כתרומה, אלא
כרכישה -סל אוסף לשם הצגתו באולם
הכניסה של הסניף החדש של הבנק. כאשר
פשט הבנק את הרגל, ניסו הנאמנים,
שמונו מטעם בית־המישפט, למכור את
העתיקות. התברר להם כי שוויים נמוך
בהרבה מכפי ששולם עבורם. הוא פנה
למעריך בישראל נדי לבדוק מה קרה.

אילו היה התשלום תרומה,
והאוסף חסר־ערך, כדיכרי ידיו
וראוש,׳לא היו הנאמנים פונים די
שמאי גדי לנסות לכרר אם רימו
אותם 1

את החלק השני בסעיף זה קל עוד יותר
להפריך: החלק נוגע לדיברי ידין, כי
האיורים והציורים נשלחו על־ידי לוי
לאמריקאים, יחד עם העתיקות.
מיכתבו של ידין לרוואן, שפורסם עלידי
במלואו בשבוע שעבר, קובע כי האיורים
והציורים נשלחו על-ידי ידיו עצמו,
כשנה אחרי ששלח לוי את העתיקות !
חשוב להדגיש כי ידין עצמו מספר על
הוספת האיורים לעתיקות, כדי להסביר
את הפער הבלתי-מובן בין מה שנשלח
לבין התמורה של 6000 דולר ששולמה,

אילו היתה זו תרומה, לא היה
צורך כתוספת האיורים והציורים
בדי להוסיף לערד העתיקות
ולשוות לעניין אופי של עיסקה
מיסחרית — ואילו האמין ידין שהיתה
זו תרומה, לא היה טורח
לספר עכשיו שעשה משהו כדי
להעלות את הערד:

מנתב שנועד והגן על יזין -מעיד עו עצמו

הרע

ו״\אד
הטוב

4ז 0ב * 1ח 14.אדזסב

0 £00/4014157א1־ד_1ט5א00
ס?0ז
)10,1,6• 561/6^800*• 86,6ז<36 יח 433 340/)806

1433:0*1 16, 1977
80310 3:31316 ¥112113]< 8313111
83:1100 14131151:63:
7116 011106 01 1116 83:1306 !11:115163:
1163:13531610, 153:361
.א 803103:31316 !46113011630 86 9133
0 /0 7110 83165561: 8311 )11319
1163:13531630, 153:361

8313131 5130031 0019131
11131151.3:7 01 86119100
.363:05316:0, 153:361

063111630631:

ושיו! נו 1נ

יש מיכתכים המעידים על אופי
( )3רישיון־הייצוא של אברהם לוי לא
בעליהם ועל כוונותיהם יותר מאלף
היה חוקי.
מיסמכים מרשיעים. כזהו המיב
בעקבות התלונה שהגשתי לאגף־העתי-
תב המתפרסם להלן.
קות, על שהעתיקות נמכרו על־ידי ידיו
מגמת המיכתב היא להנן כאופן
לאמריקאים בלי רישיון חוקי, כתב ה־קיצוני
על ייגאל ידין. כתב אותו
יועץ־המישפטי של מישרד־החינוך מינתב
מנהל הבנק, שהיה מעורב בעיס
אלי, ובו קבע כי ימצא •שד,עתיקות הללו
קה המתוארת כעמודים אלה. כעל
יוצאו כחוק על-ידי החברה של אברהם
המיכתב מעיד ע 7עצמו שטובי
לוי, עתיקות ארץ־הקודש. כן קבע היועץ
החוקרים חשדו כו שהוא גנב כסהמישפטי,
הד״ר צבי כהן, כי שולם על
פים, ומתפאר ככד שלא גילו דבר.
הייצוא מם חוקי.
ההשמצות הפרועות כמיכתב, י מיכתב זה, אילו נשאר תקף, היה בו
השמאלץ הציוני המבחיל, ההככדי
להפריד חלק מהאשמות העולם הזה.
רזות הרמות על חפות־מפשע —
לפני שהגיע המיכתב אלי הוא הגיע אל
כל אלה מעוררים למחשבה. אף
דובר תנועת ד״ש- ,שמיהר למסרו לפירסום
הנקודה החשובה היא שמיכתב זה
לרדיו, לטלוויזיה ולעיתונות. בשעה ש סותר,
ככמה נקודות קטנות אך
שודרה הידיעה על מיכתב זה בשידורי
חשוכות כיותר, את גירסתו של
ישראל, ביום השישי האחרון נפג-סתי עם
ידין — מבלי ששני כעלי-הדכר
הד״ר כהן במישרדו, מבלי שידעתי ני
הבחינו בכך.
המיכתב נמסר לדובר ד״ש. ביקשתי מ־להלן
המיכתב כמלואו :
הד״ר כהן לראות את רשיון־הייצוא.
במהלך שנת ,1972 בהיותי נשיא
התברר לי בי הוצהר בו שהת״בנקורפ
בוורלי״הילס״ ,בנק קטן בקלי־,
מורה לעתיקות היא ט5צ דולר,
פורניה, עמד יו״ר מועצת-המנהלים שלנו
ומשום כף שולם מס של 5צ דולר :
בראש מישלחת של אירגון הנשיאים ה
הראיתי
לד׳׳ר כהן את מיכתבי ידיו, וכן
את הודעתו בכתב-האישום כי התמורה
ששלחו האמריקאים לעתיקות היא 6000
דולר. לפיכך היה על מבקש-הרישיון לשלם
600 דולר מס 109 מתמורת הייצוא.

הד״ר כהן הוסיף מייד למיכתב
הראשון שהוציא תוספת ככתב*
ידו, המאשרת כי הרישיון מצהיר
על תמורה של 50צ דולר כילכד,
והציע כי אתלונן בחוק על ההצהרה
הכוזבת. זאת עשיתי, בתלונה
רישמית נוספת לאגף־העתיקות.
ההצהרה הכוזבת הופכת את
דשיון־הייצוא האמור לכלתי-חוקי,
ומשאירה את האשמות ״העולם
הזה״ תקפות: העתיקות שידין
מבר לבנק האמריקאי נשלחו שלא
כחוק, בלי רישיון חוקי, ולא שולם
עליהן המס כחוק1

ויי(! -ער 0111מ? -

( )4בניגוד לדיברי ידיו כי הצ׳ק היה
משוך לפקודת המכון לארכיאולוגיה של
האוניברסיטה העברית, האמת היא שהצ׳ק
משוך על שם ,״האוניברסיטה העיברית״,
כאשר מתחת לשם זה נכתב ״או ייגאל
ידיך. על גב הצ׳ק חתם ידיו בנתב־ידו,
באנגלית, נ ד :״ייגאל ידיו, ראש המכון
לארכיאולוגיה, האוניברסיטה ־מעיברית״.
מתחת לחתימתו הוטבעה החותמת ״המנון
לארכיאולוגיה״ באנגלית.

אין על גב הצ׳ק, למיטב בושר־הראייה
שלי, בל חותמת של האוניברסיטה
העיברית:

צעירים — שהוא אירגון של אנשי״עסקים
צעירים — שערכה סיור בישראל. במרוצת
הסיור הזה נפגשה חמישלחת עם מנהיגים
ואזרחים ישראליים נכבדים רבים,
ביניהם הפרופסור ייגאל ידין.
במהלך שיחה בין היושב-ראש שלנו
והפרופסור ידיו, הסתבר כי בידי המכון
לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העיב-
רית כמות גדולה של עודפי כלי-נשק
עתיקים כפולים, שאותם מוכנה האוניברסיטה
למסור לגופים המעוניינים בהם,
תמורת תרומות כסנייות לאוניברסיטה,
על״מנת לאפשר לה בכך להמשיך ולהגביר
את פעולתה הארכיאולוגית.
.מאחר שרבים מלקוחות החברה שלנו
מגלים עניין ניכר בישראל, ולחברה עצמה
קשרים עיסקיים מבוססים עם ישראל,
הוחלט — עם שובו של היו״ר שלנו —
להעלות תרומה בסך 6,000 דולר תמורת
אחדים מפריטים אלה. שקלנו את ה רעיון
להציג את כלי-הנשק העתיקים
בתיבות־תצוגה בלובי של בנייו״המישרדים
הראשי שלנו. כעבור זמן נתקבלה תיבה
קטנה (בגודל של ^ 30x10x10ס״מ)
ובה פריטים שונים, בצירוף תרשימים
ואיורים מאת הפרופסור ידיו, שתיארו
איזה חלק מן הכלי המקורי השלם חיוו
החלקים הקטנים שהגיעו, וכן אישור
לגבי האותנטיות של הכלים•
מכל מקום, התצוגה מעולם לא זכתה
לראות את אור היום. בנק ״בנקורפ
בוורלי-חילס״ נקלע לקשיים כספיים,
ובסופו של דבר הוכרז פושט״רגל. מאז
תחילת שנת 1974 מאוחסנות העתיקות
הארכיאולוגיות, עדיין בתיבתו המקורית,

וממתינות לקביעה בדבר ערכן מטעם
האחראים לכך הן בישראל והן בארצות-
הברית. ככל הידוע לי, מעולם לא נקבע
כל ערך ממשי שלהן.
אולם, אתמול — ה 15-במארס —
גיליתי את ערכן הממשי. נראה שהן הפכו
מכשיר רב-ערך במאמץ מכוון מצד ישראלים
מסויימים להשחיר את דמותו של
הפרופסור ידיו בעיני העולם. נדהמתי.
אף שעמלתי קשה, מאז עמדתי על
דעתי, למען מדינת ישראל, מאמצי היו
תמיד בתחום הכלכלי והתרבותי. מעולם
לא נטלתי חלק — או נטיתי לצד כלשהו
— בפעילות של קבוצה פוליטית מסויימת
כלשהי בישראל. על-מנת להוכיח את
חפותי הפוליטית, הרי בין שאר הדברים
שעשיתי בחיי מימנתי את הוצאת סיפרו
של יעקוב מרידור ,״ארוכה הדרך לחירות״
,באמריקה, אירחתי את אחיינו
של אליהו גולומב בביתי במשך תקופה
ארוכה. איני מכיר כל אזרחים או
פוליטיקאים ישראליים חשובים, אף
שראיתי ופגשתי רבים מהם באורח חולף,
כולל הפרופסור ידיו וכולכם. מאז-ומת-
מיד הערצתי את כוחם, אומץ־ליבם ומסירותם
של אותם שאליהם ממוען ה-
מיכתב הזה שכל אחד מהם, במיסגרת
מיפלגתו־שלו פעל /ללא ספק, לפי קווי
מיפלגתו לקידום עניינה של ארץ־ישראל
באופן זה או אחר. מאז ילדותי חשתי
כך גם לגבי הפרופסור ידין. כאשר הפך
להחיות למען בני-דורי את תחילתו ה עתיקה
של עמנו• איני יודע אם חייתי
מצביע עבורה אילו חייתי בישראל. אך
כאב לבנים, אני רוצה עתה שבני יקראו
את ספריו ומאמריו באותם תשומת-לב
וכבוד שבהם קראתים אנוכי.
אתמול קיבלתי טלפון מאדם שהציג
את עצמו כ״עיתונאי״ של העיתון ״העולם
חזה״ ,ושמו מר לביב. מר לביב שאל
אותי כמה שאלות שופעות־רמזים, ביחס
לאירועים שהתרחשו בשנת 1972 ואשר
הוזכרו לעיל. הוא אמר לי שביקר אצל
כונסי-הנכסים של ״בנקורפ׳ וראה שם
את ההמחאה אשר, לפי דבריו, לא נרשמה
לפקודת האוניברסיטה העיברית
אלא לפקודתו של הפרופסור ידין באופן
אישי. מאחר שהדברים אירעו לפני כימ-
עט חמש שנים, לא סמכתי על זיכרוני.
משום כך, אחרי שיחתי עם אותו ״עיתונאי״
טילפנתי למישרדי ״בנקורפ״ ,כדי
לאמת את הדברים כפי שחיו זכורים
לי. נאמר לי כי פחות משעתיים קודם-
לכן ראה מר לביב את ההמחאה במו-
עיניו, וכי זיכרוני אכן לי הטעני. נראה
שאותו ״עיתונאי״ ישראלי נכבד ומבריק
ניסה להביא אותי לידי כך שאודה בקנוניה
כלשהי שתכליתה לממן את דרכו
של הפרופסור ידין לראשות הממשלה.
ומה שחשוב עוד יותר, נאמר לי גם

שאותו אדון הודיע לצוות כונסי־הנכסים
של ״בנקורפ״ כי הפריטים חנ״ל המם
בבחינת ״סחורה גנובה״.
במשך שלוש השנים האחרונות, מאז
התמוטטותו של ״בנקורפ״ /נחקרתי כבר
על-ידי החוקרים הטובים ביותר הקיימים
בשטח: מחוקרי ועדת־הבנקים וכונס-
הנכסים, ועד לאנשי ״לוס־אנג׳לס טיימס׳
וכתב״העת ״פורבס״ .אין ספק שהוצא
סכום־עתק במאמץ לברר אם גנבתי דבר-
מה מימי. עד לרגע זה לא הצליח איש
לגלות אם גנבתי בחיי אף עשרה סנטים,
ודבר כזה אף לא יתגלה לעולם.
במהלך כל החקירות האלה מילאתי פי
מים ולא אמרתי דבר• המדובר היה רק
בעסקים, ומשום כך הנחתי לאנשים לח שוב
כרצונם. אלה המכירים אותי היטב,
לא התרגשו מן הניסיון לבצע בי רצח-
אופי. אבל להאשים אותי בנטילת חלק
בגניבה ממדינת ישראל, ועוד בשיתוף־
פעולה עם אדם כמו הפרופסור ידין —
על כך לא אוכל לעבור בשתיקה. מי
חושב מר לביב שהוא, לעזאזל ז
ככל הנוגע לי, הוא מהווה סכנה.
לא לי, כיוון שלי אין מה להסתיר• גם
לא לפרופסור ידיו, כיוון שבפוליטיקה —
או מחוצה לה — מקומו בהיסטוריה של
העם היהודי מובטח לו. אולם, הוא
מהווה סכנה לעם במדינת ישראל ולעם
היהודי ברחבי העולם כולו. הוא לא
חיפש אחר האמת כמצופה מעיתונאי,
אלא קיווה למצוא ליכלוך — וככל שיהיה
עסיסי יותר, כן ייטב• הוא ודומיו
מטילים על מדינת ישראל שואה עיתונאית
מעוררת״רחמים, המערערת את
אמונו של הנוער שלנו באותם שעליו
לכבדם, והמציגה כנבלים בסדר-גודל של
שערוריית ווטרגייט את כל האנשים ש סיכנו
את חייהם — ותחיה מיפלגתם
אשר תהיה — על״מנת שמדינת ישראל
תקום ותחיה. הוא מנסה להציג עיסקח
שנעשתה בגלוי ובמלוא הרצינות, ואשר
כוונה ליצירת דבר-מה יפה, כדבר׳מה
מזוהם ושפל. אם מר לביב מעוניין באמת,
מדוע הוא משתמש בדרך־חכזב
על-מנת להשיגה ז חייתי שמח מאד, ועוד
יותר מכך, לספר לו את כל הידוע
לי. אולם, גישתו לעניין עוררה את חמתי,
כיוון שתכסיסים מסוג זה מצד ישראלי
מקלקלים את שמה של ישראל.
בשעה שידם של אלפי ישראלים הגונים,
העובדים קשה, אינה משנת לשלם
אף את מס־חנסיעות כדי לבקר באמריקה
ולפתח קשרים חיוביים אמיתיים,
למה שמר לביב יבזבז מטבע-זר יקר על
עיתונות צהובה ורדיפת־סנסציות, רק כדי
לגלות חיכוכים וספקות הנוגעים לישראל
בין הישראלים בביתם ובין אלה שברחבי
העולם, האוהבים את ישראל 1
ג׳ון ראוש

(המשך בעמוד )24

לבג׳ שש שנים חבו ינים ס נדה ס מד
מאבקם של יהודי ברית־המועצות לעלייה
לישראל ־ ׳והשבוע עמד לרדת מהארץ

חסוז1
ש ה תנ פ ץ
׳6יל־סדר עצוב נחוג השבוע בביתו
/של יפים (רפאל) סבלה בירושלים.
הטעם ששלט בו היה טעם המרור.
בעוד שבבתים אחרים בישראל הירבו
לספר באותו לילה ביציאת־מצריים, סיפרו
בביתו של יפים סבלה ביציאת־ישראל.

בעוד ימים ספורים עומדים יפים, אשתו
יוליד. ובנם בן ה־ 5דני, לעזוב את יש ראל
בדרכם לארצות־הברית, אחרי שחיו
כאן שש שנים. בתם מאשר. בת ה־ 17 נמצאת
כבר מזה כמה חודשים בלונדון, שם
היא לומדת ומתאכסנת בבית ידידים.

גיבור לאומ

1דיוקנו של יפים סבלה על שער השבועון הצרפתי הנפוץ
ל׳אכספרס, כסמל למאבקם של יהודי ברית־המועצות לזכות
הגירה לישראל. תמונת השער של סבלה התפרסמה ביולי ,1971 בעת שנימנה עם קבוצה
של 24 יהודים ששבתה שביתת־שבת לפני הסובייט העליון במוסקבה. המאבק למען
התרת עלייתו של סבלה הקיף אז את כל עיתונות העולם, וגדולי במאי־הקולנוע.

יפים סבלה עם אשתו יוליה ובתו נואשה, על רקע כרזות
הפירסומת לסרטים הם ובייטיס שביים. אשתו, יוליה, היתה
כוכבת־קולנוע סובייטית נודעת. למרות רמת־החיים הגבוהה שבה חיו במוסקבה, ביקשו
לעלות. תמונה זו היתה אחת מאלה שהוברחו למערב, ושימשו לתעמולה נגד הקרמלין.

זוהר סובייטי

סיפורה של 4וישפחת סבלה אינו רק
סיפור של עוד כישלון אחד, של עוד
ניסיון מצד מישפחת עולים מברית־המוע־צות
להיקלט בארץ ולמצוא בה את ביתה,
שלא עלה יפה. הוא הרבה יותר מזה. כי
יפים סבלה ,49 ,המזוקן, בריא־הגוף ובעל
המזג הסוער, הוא יותר מאשר מקרה פרטי
של עולה־חדש מרוסיה. בשעתו הוא היד,
אחד הסמלים הבולטים ביותר של מאבק
יהודי ברית־המועצות למען זכות עלייה
לישראל.
לפני שנים היה יפים סבלה אחד מקבוצת
24 יהודים שהעזו, לראשונה בתולדות
המאבק היהודי בברית־המועצות,
להפגין בגלוי ובפומבי במרכז מוסקבה
ולתבוע את זכותה לעלות לישראל. הם
הדהימו את שילטונות ברית־המועבות בהעזתם
כאשר הכריזו על שביתת־שבת בפתח
בניין הסובייט העליון ערב פתיחתם
של קונגרס המיפלגה הקומוניסטית במוסקבה
והקונגרס היהודי העולמי בבריסל.
מוסקבה היתד, מוצפת אז בעיתונאי־חוץ
מהמערב, שביתתם של ד,־ 24 זכתה מייד
לפירסומת בינלאומית. ויפים סבלה היה
אחת הדמויות הבולטות ביותר שבין ה־.24
הוא היה במאי-קולנוע מוכר, שלזכותו נז קפו
שמונה סרטים, שכמה מהם אף הוצ גו
וזכו לשבחים מחוץ לברית־ד,מועצות.
אשתו היתד, שחקנית־קולנוע ידועה, אחת
השחקניות המפורסמות של תיאטרון ואב-
טאנגוב המוסקבאי.
״במושגים סובייטים הייתי איש עשיר,״
נזכר רפאל סבלה .״היה לי בבנק מספיק
כסף כדי לחיות במוסקבה חמש שנים
מבלי לעבוד. בשכר שקיבלתי עבור ביום
סרט אחד יכולתי לרכוש שלוש דירות ב מוסקבה.
במוסקבה התגוררנו בשכונת-יו-
קרה, שכונתה בשם ״קן האצולה״ .זה היה
במרכז מוסקבה מעל לתחנת המטרו המר כזית.
אבל יותר חשוב מהכסף היד, הכוח
שהיה בידי כבמאי-קולנוע, למי שעושה
סרטים במדינה כמו ברית-ד,מועצות, יש
הרבה כוח — וזה הרבה יותר מכסף.״

ברגע שביקש אשרודהגירה לישראל,
הופסקה עבודתו של יפים סבלה בתעשיית
הקולנוע הסובייטית. הוא איבד את
מעמדו החברתי. אלא שאז נחלצו לעזרתו
אנשי קולנוע מכל רחבי העולם. צ׳רלי
צ׳אפלין, אינגמר ברגמן, סר לורנם אד
ליבייה, פרדריקו פליני, איב מונטאן וסלי-
נר, מרקורי היו בין אלה ששלחו מיב-
רקים אישיים למנהיגי ברית־ה,מועצות,
תבעו בהם את התרת יציאתו של סבלה
לארץ. פליני התייצב באופן אישי בשגרירות
ברית־המועצות ברומא, הגיש שם
עצומה של אנשי קולנוע איטלקיים למען
סבלה. הקים שערורייה כאשר סירבו
לקבלה.
הלחץ הבינלאומי עזר.
כעבור כמה חודשים התירו השילטונות
הסובייטים, במפתיע, לסבלה ומישפחתו
ולמרבית אנשי קבוצת ד,־ ,24 שהיו מדענים,
אינטלקטואלים ויוצרים, לעזוב את
ברית־יה,מועצות.

סמל של
מאבק שהצליח
**ץ מד שד יפים סבלה הפך אז למו-
* /שג. תמונתו הופיעה בעמודים הרא-
שונים של העיתונות העולמית ובשערי
השבועונים. הראיונות שהעניק לעיתונות,
בהם סיפר על מאבקם של יהודי ברית-
המועצות לחרות ולזכות הגירה, היו נשק
תעמולתי ממדרגה ראשונה במאבק למען
עליית יהודי ברית־המועצות. יפים סבלה
הפך סמל להצלחת המאבק.
בפאריס, לשם הגיע ממוסקבה, הוא התקבל
בכבוד מלכים כגיבור לאומי. חוגי
הספרות והקולנוע ביקשו את קירבתו. הברון
אדמונד רוטשילד כתב לו מיכתב
אישי חם, בו ציין, בין השאר :״אחי
אתה. אנחנו ידידים קרובים ואני שמח על
קשר זה בינינו.״
מספר סבלה :״רוטשילד ידע על כוונתי

לעלות לישראל. הוא אמר לי, :תקבל
ממני את כל הסיוע הכספי הדרוש /עניתי
לו שאני גאה ושמח על הקשר בינינו.
אולם איני נכה. אעבוד קשה. תוך הכרת
תודה עמוקה דחיתי את הצעת העזרה
הכספית שלו.״
סבלה שהה בפאריס ארבעה חודשים. הוא
הקדיש אותם לכתיבה מהירה של ספר
שהיה אצור בקרבו. היה זה קובץ של סיפורים
יהודיים אותם חזר וסיפר בפגישות
המחתרתיות של פעילי העלייה ב מוסקבה
.״כשחקן שיחקתי את הסיפורים,״

סארויאן במיטבו.
כשסיים סבלה את כתיבת סיפרו עמד
להגשים את משאת־נפשו ולעלות לישראל.
חוגים יהודים ואינטלקטואלים בבירת צרפת׳
בהם הספיק להתערות, פנו אליו:
אתה בטוח שאתה רוצה לעלות לישראל?
אתה עכשיו מפורסם ומצליח, מדוע שלא
תישאר כאן?
סבלה לא היה צריך להתלבט כדי להשיב
בשלילה. היה ברור לו בדיוק מה הוא
הולך לעשות .״לא עזבתי את רוסיה כדי
להיטיב את התנאים הכלכליים שלי ואת

״אני א יש ח 1קמאד, הגרמניםלא
הצליחו

ל שבור

אותי,

הרוס. אבל היהודים שברו אוחי!״
נזכר סבלה ,״חייתי אותם. הייתי רק צריך
להעלותם על הכתב.״
כך נולד סיפרו הראשון, אגדות מרחוב
האינוואלידים, שפירסם אותו כסופר בכל
רחבי העולם. הוא תורגם לכחצי תריסר
שפות* ,זיכה את סבלה בחוזה עם הוצאת
דאבלדיי האמריקאית הנודעת ובביקורות
נלהבות שהישוו את סיפוריו לסיפורי שלום
עליכם (ניו־יורק טיימס) ושטעגו כי ההומור
השחור שלו עולה על זה של ויליאם

מי צריך
ביצי־זהבל

* הספר ראה אור בעיברית בהוצאת
עם עובד בשס ״שלא ככל האדם״.

כלה היה איש־ הקולנוע המפור־
^ סם הראשון שעלה מברית־המועצות

רמת־המחייר, שלי. לא רציתי לעלות לארץ
כדי לזכות בדירה טובה יותר. לא באתי
לישראל משום שהיית רעב. עליתי לארץ
מפני שסברתי לתומי שאני יכול לתרום
ליצירת אמנות לאומית מקורית, בתחום
המיקצועי שלי, בתחום הקולנוע.״

מילואים בצת־־ל

רפאל סבלה במדי צה״ל. בשש שנות שהותו ביש ראל
שירת כשמונה חודשים בצה״ל, בהג״א ובמיש־מר־האזרחי.
אולם, כיוון שלא היה לו מקום־עבודה קבוע, לא קיבל תגמולים עבור שירותו
זה. התמונה לקוחה מסרט טלוויזיה תעודתי שהכין, על מצבם של עולי בריה״ס בישראל.

בימוי במוסקבה

יפים סבלה (קיצוני משמאל) מדריך קבוצת שחקנים
סובייטית בסרט־מילחמה, אחד משמונה
הסרטים שביים בברית-המועצות .״ביימתי ׳או קומדיות או סירטי־מילחמה. בסירטי
מילחמה לא היה צריך לשקר, כיוון שהמאבק בנאצים היה באמת הרואי,״ הוא אומר.

לישראל .״זה לא היה פשוט בשביל הרוסים
להתיר יציאה לאיש כמוני,״ הוא
מספר. הכשרה של אנשי מיקצוע בתחום
הקולנוע עולה מיליונים. הרוסים לא היו
נלהבים לוותר עלי ועל שורה ארוכה של
אנשי־קולנוע יהודים.
״יום אחד קרא אותי אליו הליווטנאנט־גנראל
גיאורגי מינין, ראש־המחלקה ר.אנ־טי־ציונית
בק.ג.ב ,.אדם אינטליגנטי המדבר
עיברית טובה. הוא בחן אותי ולפתע אמר
לי , :מדוע אנחנו צריכים להתיר לך לעלות
לישראל? אתה תרנגולת שמטילה ביצי־זהב.
הרווחים שהמדינה הסובייטית מפיקה
מסרטיך מסייעים לנו להקים תעשייה.
מדוע אנחנו צריכים להעניק לגולדה מאיר
מתנה כזאת?״
״המידע של הק.ג.ב. היה מוטעה לחלו
טין,״
אומר כיום יפים סבלה במרירות.
״אף אחד בישראל לא היה מעוניין בביצי-
הזהב שלי.״
לא רק בשלו. בעיקבות סבלה הגיעו בשש
השנים האחרונות לישראל קרוב ל־50
אנשי קולנוע מבריודהמועצות, מכל תחומי
העיסוק הקולנועי. רובם ככולם נטשו
את הארץ, ממורמרים, מתוסכלים, אכולי
אכזבה ושינאה למדינה. חלק מהם התנצרו,
ניתקו כל קשר עם ישראל והיהדות.
סבלה, שהגיע ראשון, נותר כמעט אח רון.
למרות שכבר בימים הראשונים לעלייתו
לארץ הבחין במה שצפוי לו, הוא
המשיך להיאבק ולהילחם, לחלום ולקוות,
לנסות לשנות ולהיאחז בציפורניים. לשווא.
״כשעליתי לארץ הכניסו אותנו לאולפן
במבשרת־ציון, ליד ירושלים. שם בא

מישחק בירושלים

יפים סבלה (מזוקן) נעזר בידיו, בפגישה שהיתה
לקבוצת עולים מברית־המועצות עם יגאל
אלון, בעת שכיהן עדיין כשר־החינוך .״במשך יותר משעה הסברתי לשר את בעיית
העולים אנשי־הקולנוע,״ סיפר ,״אבל מה שעניין את אלון, היה איפה למדתי אידיש !״

הסמל ש ה תנ פץ
(המשך מעמוד )23
לבקר אותי הסופר חיים הזז, שנפטר כעבור
שנה. הוא דיבר עמי רוסית. אני
זוכר שכבר אז אמרתי לו , :אני מפחד. כאן
לא מבינים את מה שעומד להתרחש. לא
מבינים את המשטאב, את היקף העלייה
הצפוייה מברית־המועצות. לא יבואו אלף
אנשים. יבואו מאות אלפים. המדינה אינה
מוכנה לקלוט אותם. לא מבחינה כלכלית.
כי לא מדובר רק בדירות ומקומות עבו דה.
יבואו לכאן אנשים עם מנטאליות
אחרת לגמרי. אנשים מהירח עומדים להגיע.
ואף אחד לא מוכן לקבל אותם.״
שבוע אחרי שעלה לארץ הוזמן סבלה
לפגישה עם אנשי ההסתדרות בירושלים.
הוא התבקש לשאת נאום קצר. תחת זאת
נשא כבר אז נאום של נביא זעם.׳ ״בשבוע
האחד שאני בארץ,״ אמר ,״גיליתי דבר
אחד: לק.ג.ב. אין כוח לעצור את עליית
יהודי רוסיה. הם לא יכולים לעשות את
זה. אבל אתם יכולים.״
עוד באותו יום הפיצו עליו שמועה ש הוא
סוכן חשאי של הק.ג.ב.
״אבל זאת היתה המציאות,״ נזכר סבלה
בכאב .״הרגשתי מייד כי אם ישראל לא
תהיה מוכנה ומסוגלת לקלוט אנשים מסוגי
— זאת תהיה פשיטת־הרגל של הציונות.
אם אנשים כמוני, שנאבקו וסיכנו
הכל כדי לעלות לארץ יעזבו את
המדינה — זה יהיה המוות.״

קמיע של
הצבא ה אדו ם

רקדתי. לבסוף, כשסיימתי היתה התגובה
שלו :״מאיפה למדת אידיש כל-כך
יפה י״ אז הבנתי שזה כל מה שהוא
חשב במשך הזמן שדיברתי. לא על מה
שהצעתי, אלא על האידיש שלי. אז הבנתי
שהכל חרא, אם זה הדבר היחיד
שהיה במוחו של אלון. הסיפור גמור.״
יפים סבלה טרם נואש. הוא ההל לחפש
תעסוקה.
״ניסיתי אפילו להשיג עבודה כפועל־נקיון
בעיריית ירושלים. עשיתי זאת מ שלוש
סיבות: ראשית, המשכורת של
פועלי־הניקיון היא גבוהה! שבית, העבודה
היא בשעות הבוקר, מה שהיה מותיר
לי הרבה זמן לכתיבה. ושלישית: אולי
אם הייתי עובד כפועל־ניקיון, מישהו
היה מריח כמה זה מסריח שבמאי-קול-
נוע יעבוד בארץ בזבל. אבל אפילו את
זה לא קיבלתי. בעירייה אמרו לי שיש
להם מספיק פועלי ניקיון ערבים.
״המצב. הכלכלי שלי היה גרוע. לא היה
לי כסף בכלל. אבל אף אחד לא התעניין
לשאול: מה אוכלים הילדים שלך?
בטכס ברית־המילה של בני דני, שהיה
הצבר הראשון שנולד לעולה־חדש מרוסיה,
נכחו נכבדים רבים. אף אחד מהם לא
התעניין אם הילד שהפך לסמל, אולי גווע
בינתיים ברעב.
״הגעתי למצב של ייאוש. עשיתי מעשה
שלא האמנתי שאעשה. כתבתי מיב־תב
אישי לאדמונד דה־רוטשילד וביקש תי
ממנו הלוואה כספית. הזכרתי לו כיצד
כתב אלי פעם, ,אחי, אתה,׳ והת חננתי
שלא יראה את מיכתבי אליו לאיש.
קיבלתי תשובה ממוקד, לימון שהברון
רוטשילד אינו תורם ליחידים אלא רק
למוסדות. ניתקתי את כל קשרי עימו.״

*שראל רא ידעה איד לקלוט אנשים
מסוגו של סבלה.
הוא נולד בבובורויסק, בירת רוסיה
רוצים סמל;
הלבנה, עיר בעלת אוכלוסייה יהודית גדולה
(שנתנה בעבר לעם היהודי את ברל
לא אדם
כצנלסון ואת קדיש לוז) .במילחמת העולם
השנייה הוא נדד כילד עם צבא של
ך* ינתיים התפרסם סיפרו של סבלה
יתומים חסרי־בית, אומץ ב־ 1943 כקמיע
*1בחו״ל וזכה בביקורות טובות. הוא
של אחד הגדודים בצבא־האדום.
הוזמן שוב ושוב על-ידי המגבית למסעי
רק אחרי המילחמה כאשר חזר לבי תו
נוכח כי מישפחתו נותרה בחיים, הרצאות בארצות־הברית. הוא הוצג שם כלמרות
שנפוצה לכל עבר בזמן המיל־ סמל המאבק לעליית יהודי רוסיה. הוא
חמה. אביו של יפים סבלה היה איש־ הכיר במסעותיו ידידים, ששמעו את בעיותיו
בארץ והילוד לו כספים כדי שיוצבא
ומתאבק. בשנות השלושים הוא היה
כל לפרנס את מישפחתו. בסך־הכל הוא
אלוף ההיאבקות של הצי הסובייטי.
גם יפים, שלא קיבל מעולם חינוך הגיע למצב בו הוא חייב כיום כ״40
ציוני, שירת את השירות הצבאי שלו אלף דולר.
כשהיה בארץ כתב ארבעה תסריטים.
בצי הסובייטי. התודעה הציונית שלו
התעוררה רק אחרי מילחמת ששת־הימים, הוא לא הצליח למכור אף אחד מהם
כאשר כקצין־מילואים של הצי הסובייטי בארץ. כל אותו זמן הרגיש שמשהו נעשה
העלה בדעתו מה עלול לקרות אם יוזעק מאחרי גבו. רק ב־ 1975 הסתבר לו כי
להילחם נגד מדינת־ישראל. בוגר הפא -באיחור של שלוש שנים קנו את רעיוקולטה
לספרות באוניברסיטת מינסק, נו להקים חברת ייצור סרטים לעולים.
שבמשך שבע שנים עבד כעיתונאי בוויל אלא שזה קרה אחרי שמרבית אנשי־נה,
לפני שהפך לתסריטאי ואחת הדמו הקולנוע שעלו מרוסיה כבר התייאשו,
יות הבולטות בקולנוע הרוסי, הסיק את התפזרו וברובם עזבו את הארץ.
זאת היתד, הפרשה השערורייתית של
המסקנות שהתחייבו כתוצאה מהקונפליקט
חברת סירטי לטרון, שהיא סיפור בפני
הפנימי שהתחולל בו.
אבל המציאות בישראל לא תאמה את עצמו. סבלה עוד נשלח על־ידי החברה
חלומותיו של סבלה, שלא היו ורודים לארצות־הברית במטרה לנסות לגייס מש כלל.
זמן קצר אחרי שהגיע לארץ יצא קיעים, מצא כאלה, אך הם הסתלקו
לארצות-הברית כדי לחתום שם על חוזה מהרעיון במגעים הראשונים עם אנשי
עם הוצאת דאבלדיי שביקשה לרכוש זכו חברת לטרון.
זה היה הקש ששבר את גבו של סבלה.
יות על ספרו. כשחזר לארץ אמור היה
״לא חייתי מעולם בקרב כל־כך הרלמצוא
את אשתו וילדיו בדירה שהובטחה
להם. הוא מצא אותם עדיין באולפן. בה שקרנים,״ הוא מסכם במרירות את
״רצתי למנהל האולפן ושאלתי אותו, שש שנות שהותו בישראל .״גם ברוסיה
מדוע לא נתנו לנו דירה?״ מספר סבלה. היו גנבים ושקרנים. אבל שם ידעתי איך
״,לא היינו בטוחים שתחזור מארה״ב,׳״ להילחם בהם. כאן הרי באתי אל אחי.
הוא השיב לי. זאת היתה הפעם הרא והם ירקו לי בפרצוף. כאן אין ערך
שונה בישראל בה נתקלתי במושג ירי לכבוד האדם וזה הדבר הגרוע ביותר
דה. אמרתי, למנהל האולפן , :שמע, אנ שיכול להיות בחיים.
״המגבית אומנם הציעה לי שוב לבוא
שים שעלו אחרי כבר קיבלו דירות. אני
אדם חזק מאוד. אני בן של מתאבק. מסור להרצות בארצות־הברית. אבל גם הם לא
לאנשים בסוכנות שאני אבוא אליהם מחר התעניינו בי כאדם. גם הם רצו רק סמל:
ובדם קר אטהר את כל החדרים שם מ רוסי, שהוא גם במאי קולנוע, גם סופר,
האנשים שבהם ׳.למחרת קיבלתי הצעה גם לוחם וגיבור לאומי.
״בכל שנותי בארץ לא עבדתי. לא
לבחור בין שלוש דירות בירושלים. למה
למדתי. כי לא יכולתי ללמוד. המילים
הייתי צריך לאיים כדי לקבל זאתי״
את מעט הכסף שהיה לו הוציא סבלה העיבריות היחידות שלמדתי הן, :אש!׳
על רכישת ריהוט. הוא ניסה להתחיל ו,הפסק אש!׳ שלמדתי בצה׳יל.
״אני גמרתי. אני עוזב. איני יודע הילעבוד.
הוא החל לארגן את אנשי הקולנוע
שעלו מרוסיה, הציע לשר החינוך כן אחיה. אני לא יודע אם אצליח בדאז,
יגאל אלון להקים חברת סרטים עולם. אבל אני עוזב את הארץ בנפש
שתהיה מורכבת מעולים בלבד, שתהיה שבורה, ציני מאד, עם הרבה הרבה כאב.
להם שפה משותפת ושיעבדו על בסים אני איש חזק מאד. הגרמנים לא שברו
הוצאות־מחייה בלבד. הוא הציע להקים אותי. הרוסים לא הצליחו לשבור אותי.
עיר סרטים באזור מישטרת לטרון ה אבל היהודים שברו אותי. ואם הצליחו
נטושה.
לשבור אותי — אז אין עתיד לאנשים
״לקחו אותנו לפגישה עם אלון,״ מספר כמוני כאן.״
יפים סבלה יורד מהארץ עם אשתו
סבלה .״דיברתי אידיש. במשך שעה ארוכה
הצגתי בפניו את התוכנית שלי כשאני השחקנית, הלובשת עדיין את הבגדים
מלווה את דברי בתנועות ידיים- .כמו שהביאה עימד, ממוסקבה, עם בנו הצבר
שחקן, כדי להמחיש את הרעיון. ממש ובתו. סמל מתמרד, מתפורר ומתרחק.
רקדתי לפניו. הוא הסתכל והקשיב ואני סמל שהתנפץ אל חומת האטימות.

סושזו זר־ן
(המשך מעמוד )21
הצ׳ק לא הוכנס לחשבון האוניברסיטה,
ולא נרשם בסיפרייה כהכנסה. האוניברסיטה
היא חברה. היא גם מוסד ציבורי, הממומן
רובו־ככולו מכספי משלם־המיסים ותרומות.
צ׳ק המ-שוך על שמה חייב להיכנס לחש־בוך
הבנק שלה, ולהירשם בספריה.
המכון לארכיאולוגיה הוא מחלקה -של
האוניברסיטה. אין הוא גוף מישפטי ואין
לו, לדברי האוניברסיטה, חשבודבנק עצמאי.
ראשי האוניברסיטה הודיעו לי כי
הצ׳ק האמור היה חייב — וצריך— להיכנס
לחשבון של האוניברסיטה. המכון לארכיאולוגיה,
שחתימתו מתנוססת על הצ׳ק,
ממומן מתקציב האוניברסיטה, עומד תחת
פיקוחה, ואינו מנהל מערכת הכנסות והוצאות
עצמאית.

מבחינה זו העיסקה כולה תמוהה,
לא־ציכורית ולא-אסתטית —
אם לקבל את גירסת ידין עצמו.

כדאי לנסות להסביר מדוע היה צריך
ידין לרשום את לוי כיצואן העתיקות.
העובדות הן -שלוי מכר את האוסף שלו
לאוניברסיטה, ולא לבנק האמריקאי.

חמורה מפל העכירות שיוחסו לו
כסידרה זד ער בה. הוא עשה זאת
בלית־כרידה, בדי להיחלץ מן ה־
׳מעכה שסחר כעתיקות כלי רישיון.
בתשובתו הראשונה בכתב, לשאלה שלי,
טען ידין כי ״הצ׳ק הופקד כדין״ .זהו
שקר — עצם העבדת הצ׳ק היא עבירה.
ידין קובע בכתב־האישום כי לוי הכניס
את הצ׳ק לבנק דיסקונט בירושלים. אולם
לוי אמר לי, בנוכחות עד, כי אינו יודע
מניין שאב ידין ידיעה: זו. אתו ידין לא
דיבר, והוא לא אמר זאת לידין.

כשנשאל מה יעשה אם יועמד
לדין על אי־הפקדת הצ׳ק, השיב :
״אז אהיה במצב של לאה הכין.״
בדקתי את הצ׳ק באמריקה. על גב
הצ׳ק מופיעה חתימת ידין, אך אין חתימה
של לני או -של החברה שלו (עתיקות ארץ
הקודש) ,וגם אין עליו סימון של בנק
ישראלי כלשהו.

קיים, על כן, חשש סביר שהצ׳ק
הוכרח מן הארץ, כדרן־ כדתי־חו•
קית, ועל ק־ הגשתי תלונה פלילית
למישטרה.

ד תו ראשוני

מימין: עמוד הפתיחה למאמר המדעי היחיד שחיבר
פרופסור ידין על מצדה ושפורסם ע״י החברה לחקירת
ארץ־ישראל ועתיקותיה. בכותרת למאמר נכתב במפורש שזהו דו״ח ראשוני. משמאל :
הדו״ח הראשוני (למעלה) על חפירות חצור והפירסומים המדעיים המלאים על חפירות
אלה, בשלושה כרכים, כפי שהם נדרשים על־ידי החוק מכל אתר ארכיאולוגי שחפרו בו.

אילו היה לוי, כמיקרה זה, יצואן
אמיתי, ולא מוכר פיקטיבי, היה
הכנק האמריקאי רושם את הצזק
על שמו. לדיברי נציגיו של הבנק
האמריקאי, לא ידע כלל על קיומו.
למעשה, נודע לאמריקאים על לוי
רק מקריאת גירסתו של ידין בעיתוני
הימים האחרונים. הבנק
האמריקאי עשה עיסקה עם המכון
לארכיאולוגיה של האוניברסיטה
העיכרית, ושלח את הצ׳ק לפקודת
האוניברסיטה.
אילו היתה האוניברסיטה -שולחת את
העתיקות ומוציאה רישיון על שמה, היה
צריך ידין להכניס את הצ׳ק לסיפרי האוניברסיטה,
תמורת העתיקות -ששלח.

בדי לעקוף צורך זה נעשה
הייצוא באמצעות לוי, וכך לא נרשמה
העיפקה כלל כסיפרי האוניברסיטה:
לא מכירת העתיקות ל-
כנק האמריקאי, לא קבלת הצ׳ק.
אילו רצה ידיו באמת לעשות את העיסקה
כפי שהוא מתאר אותה, היה אומד לאמריקאי
כי האוסף, שהוא רוצה בו, נמצא
ברשות לוי, כי ישלחו את הצ׳ק לפקודת
לוי, כדי שזה יעביר את האוסף לאוניברסיטה
וישלח חלק ממנו לאמריקאים.

העוכדה שלא כך נעשה, מוכיחה
את הכזב כסיפורו של ידין.
האופי הבלתי־חוקי של העיסקה מסתבר
בבירור מהעובדות הבאות:
אזרח ישראלי אינו רשאי להסב צ׳ק על
מטבע זר לאזרח ישראלי אחר. לפי תקנות
הגנה — כספים (תקנה )3אסור לאדם
להעביר מרשותו מטבע זר, אלא לידי סוחר
מוסמך, ובכלל מטבע זר רואים גם צ׳ק
המשתלם במטבע לא־ישראלי,

המפר תקנה זו צפוי לעונש
מאסר של שלוש שנים ולקנס של
פי־שלושה מסכום העכירה, היינו
— כמיקרה זה 18 ,אלף דולר (או

180 אלף לירות).
ידין מודה כעצמו, ככתכ-האי-
שום, שעבר עכירה זו — שהיא

אם אכן יתברר כי מקבל הצ׳ק לא הפקידו
כחוק, מטיל הדבר אור שלילי נוסף
על ידין.

** ד כאן כהנו את האליבי של ידין
לגבי עיסקת־הייצוא. אולם בכתב-
האישום מעז ידין לטעון — בניגוד למה
שנאמר. בשבועון זה לפני -שבוע — כי
פייסם כחוק פירסום מדעי ראוי על חפירות
מצדה, שבראשן עמד.

ידין אינו אומר היכן ומתי היה
פירסום זה.

העובדות הן: חפירות מצדה הסתיימו
בשנת . 1964 באותה שנה, ובשנת ,1965
פירסם ידין מאמר זהה, בעיברית ואנגלית,
על מצדה ,׳ובכותרת המאמר נכתב במפורש
כי זהו ״דו״ח ראשוני״ .עד היום לא
פורסם כל חיבור מדעי נוסף, ראוי ומלא
על החפירות.
ידין פירסם גם ספד עממי- ,שאינו מהווה
פירסום מדעי. זהו ההיבט החוקי.
מבחינה ציבורית: חפירת מצדה נעשתה
בכספי החברה לחקירות ארץ ישראל ועתיקותיה,
וגורמים ציבוריים רבים. צה״ל
נידב כלי־עביודה וחיילים. אלפי תלמידים
באו לחודשי-עבודה בחפירות. הפירסום המדעי
על מצדה, אילו פורסם, היה יוצא
לאור על־ידי החברה לחקירות ארץ־ישראל
ועתיקותיה, וכל ההכנסות ממנו היו זורמות
לגופים הציבוריים שמימנו אית החפירות.

תחת להוציא את הפירסום המדעי,
הוציא ידין פירסומים פרטיים,
שבד ההכנסות מהם זורמות
לכיסו. כשנת 1076 הגיעו הכנסות
אלה לכ 400-אלף לירות, וכף מדי
שנה. ידין מתעשר על חשבון ה כספים
הציבוריים שהושקעו במצדה.
עד כף כילכד אין הוא ראוי
לטעון לכתר הלוחם למען טוהר
המידות.
על הפרה יזו של חוק-העתיק׳ות הגשתי
השבוע תלונה רישמית לאגף־העתיקות.

יגאל לביכ
(המשך כשבוע הכא)

במדינה
העם

לקראת המחדל 30א
יאפר עראפאת חופשי
יותר מרבין
בדרך להסדר

כתב ..ה עו ד הזה״ שוחח ע מנח בגין
ב בי ח־ ה חו די ם -
•ג חרו ת גיד ה

מכל המחסומים שזזציבזן לעצמה מנד
שלת־ישראל בדרכה אל השלום, המוצק
ביותר היה התחייבותה הקואליציונית ש לא
לוותר על -מטחים ביהודה ושומרון ללא
בחירות חדשות. מכיוון ־ששום ממכלה
אינה נוקטת צעדים שיביאו לפירוקה
מרצון, נועדה התחייבות זו למנוע, למעשה,
כל אפשרות של ויתורים טריטוריא ליים
בגדה המערבית.
אחרי שהושגו הסכמי־ההפרדה עם מצריים
וסוריה, הציעו האמריקאים לממש־לת־ישראל
לעשות מחווה גם כלפי ירדן,
ולהחזיר לה את יריחו. שר־החוץ יגאל
אלון הודיע על כך מוושינגטון ליצחק רבין.
היה זה אקט שתאם את האינטרסים של
ישראל. אולם, רבין השיב החלטית :״לא
נלך לבחירות בגלל יריחו!״
ר-,שבוע הצליח משה דיין להציב מיכשול
זה מחדש בדרכה של ממשלת־ישראל אל
השלום. באיומי פרישה והצטרפות לליכוד
ולמחנה הימין, סחט דיין ממיפלגתו את
הצבתו־מחדש של מחסום אוטומטי זה.
יצחק רבין נאלץ להיכנע כניעה מוחלטת
לסחטנותו של דיין, מחשש שהקמת מח נה
ימני בראשות בגין—דיין־^שרון תסכן
את שילטון המערך.
עמדות וטו. לפני שבועיים, בעת כינוס
המועצה הלאומית הפלסטינית בקהיר,
ניצב יאסר עראפאת לפני דילמה דומה.
נציגי האירגונים הקיצוניים תבעו ממנו
שקודם שיחליט על הליכה לוועידת ז׳נבה
הוא יהיה חייב לקבל ייפוי־כוח נוסף מהמועצה.
תביעה זו הופלה. עראפאת הכריז
על כך כעל ניצחונו העיקרי. כך נוצר
מצב, שבו חופשי עראפאת לפעול בדרך
להסדר יותר מאשר יצחק רבין.
אולם הלקח העיקרי של ניצחונו של
דיין היה שונה. שוב הוכח, כי ממשלת
המחדל לא עברה מן העולם. ראשיה,
גולדה, דיין ואלון, נמצאים בעמדות־וטו,
יכולים להכתיב לכל ממשלת־מערך את
תנאיהם ולהצעידה בעיקבותיהם — בדרך
אל המחדל הבא.
בויפלמת צרוח ברשימה
מסיעת מפ״ם בכגסת
התשיעית ייעדרו
פרלמנטרים בעזי-גיסיון

בבוקר היום שבו התכנס מרכז מפ״ם
כדי לבחור בנציגי המיפלגה לכנסת, הבהילו
את הוועדה הפרסונלית עוד בשעות
הבוקר של אותו יום, כדי לנסות ״לתפור״
את מה שאמור היה להיות בחירת־המועמ־דים־רסופית.
עוד לפני שנפתחה הישיבה
התברר, כי מפ״ם תימרנה עצמה אל דרך־
ללא־מוצא בכל הנוגע לסיעתה בכנסת התשיעית.
הראשון
שיצא וידיו על ראשו היה
השר ויקטור שם־טוב. לפני כשבועיים
הודיע שר־הבריאות כי הוא לא יציג את
מועמדותו כשר בממשלה הבא׳ .אחרי ש־ח״כ
רוגן (אשר נחשב כפרלמנטר מיספר
אהד של מפ״ם בכנסת היוצאת) הודיע כי
גם הוא לא יציג את מועמדותו, הוברר
למנהיגות מפ״ם כי הנהירה הגדולה של
המועמדים החדשים לרשימת מפ״ם לכנסת,
מבטיחה לפחות דבר אחד: מפ״ם,
המתחסלת ברחוב, עלולה להיעלם גם מנוף
הכנסת.
ההצבעה שיקפה את המבוכה שאליה
נקלעה מפ״ם: ויקטור שם־טוב, מי שהובטח
לו כי יעמוד בראש הסיעה, לא זו
בלבד שלא זכה לקבל מיספר מספיק של
קולות לראשות הנציגות, אלא שאף לא
זכה במקום ריאלי ויוצב אי־שם בסביבות
הנן קום ה־ 60 ברשימת המערך לכנסת
(למחרת דיווח על החיש נזר כי שם־טוב
קיבל מיספר קולות נמוך משום שהוא יוצע
כשר בממשלה הבא) .רוגן זכה ב־ 120 קולות
חרף מסע־ההסתה נגדו, וחרף העובדה
שרק ברגע האחרון ניאות שלא לסלק
את מועמדותו. וכך תיוותר מפ״ם בכנסת
התשיעית ללא כל נציג בעל ניסיון
ויכולת־הוסעה בוועדות הכנסת וכמליאה.

0003
.היהב!
לנין ו!111111
״עברה עלי התקפת־לב קשה ...קשה מאד. רק כפסע היה
ביני ובין המוות. וכאילו לא די בזה, היה׳עוד סיבוך...
קיבלתי גם דלקת״ריאות חמורה במילים אלה תיאר מנהיג
הליכוד, ח״כ מנחם בגין, באוזני כתב ״העולם חזה״ פטר פן,
מת שעבר עליו בשבועות האחרונים, בעת שהיה מאושפז בבית־החולים
״איכילוב״ בתל־אביב, ושעורר גל ניחושים ושמועות•
בגין, עדיין חיוור ותשוש מעוצמת ההתקף, ישב לבוש חלוק
על־גבי כיסא בחדר־בידוד מייוחד, ביחידה לטיפול נימרץ ב
בית״החולים ״איכילוב״ .דיבורו היה איטי וחלוש. על־פי הוראות
רופאיו, ובניגוד לרצונו של בגין, נאסרו הביקורים בחדרו.
אשתו ובני מישיפחתו שוהים במשך מרבית שעות היום
במיסדרונות הסמוכים למחלקה.
מנחם בגין עצמו ישן מרבית שעות היום, ואינו מורשה
לנוע בחדרו ללא עזרה. רופאיו של בגין וחבריו הפוליטיים
עשו מאמצים להעלים את מצב בריאותו כפי שהוא לאשורו.
רק מעטים מחברי מרכז תנועת החרות וראשי הליכוד ידעו

עד מה היה מצבו של בגין חמור. אלא שהמנהיג אציל־הנפש
וגלוי-הלב עצמו לא הסתיר זאת.
בשיחה הקצרה ששוחח עם פטר פן, שנילווה אל אחד
המבקרים הבודדים שהורשו להיכנס לחדרו של בגין, הביע
בגין את תיקוותו כי עד סוף השבוע יתירו לו רופאיו לעזוב
את בית״חחולים.
ואומנם, חוות דעת רופאיו של בגין היא, שהוא מתאושש
והולך במהירות ותוך שבוע לכל היותר יוכל לצאת את בית־החולים.
ספק אם בגין יוכל לחזור לפעילות אינטנסיבית
במסגרת מערכת הבחירות, אבל ברור שהוא יעמוד על כך שיותן
לו להשתתף בה.
״האם אינך מתכוון לצאת למנוחה ולחחלמה י״ שאל
אותו פטר פן.
״לא ״,השיב מנחם בגין חרש .״העם קורא לי ! העם
קורא לי ! אני צריך ללכת אל העם•״

צילם: פטר פן !

רק לפני שלוש שנים קרתה לריקה
תאונת־דרכים קשה, שבעיקבותיה אושפזה
בבית־תולים למשך , 14 חודשים רצופים.
אך הפעם נראה היה, שהיא עוברת משבר
שעלול היה להיות חמור בהרבה מאותה
תאונה שממנה ניצלה או בנס; המשבר
הנוכחי הביאה אל סף ההתאבדות.
סוד גלוי הוא כי מה שעבר עליה הוא
תופעה שכיחה בקרב כוכבים, שהם־הם הקורבנות
האמיתיים של תעשיית־הבידור :
הבדידות בצמרת. כא-שר יצאה ריקה מביתר,חולים,
נאסר עליה באיסור חמור להופיע
לפני קהל במשך שנה, ונגזרה
עליה מנוחה מוחלטת בביתה.

חשבתי שאני
סופרמן״

טירה מימי־יהביניים

זהו נזרכז־העצבים של תעשיית ריקה זראי.
כאן היא מתגוררת, ובקומת־הקרקע ממוקמים
מישרדיה. היא מעסיקה בקביעות שלוש מזכירות, טבחית, תופרת, חדרנית וגנן
ושלוש מכוניות, ביניהן מרצדס 600 חדישה ביותר. לריקה מלתחה הכוללת מאות
שמלות ועשרות זוגות נעליים, המרוכזים בקומה שלמה בביתה בן ארבע הקומות.

ך* יקה התמוטטה!״ השמועה על
מה שאירע לפני חודשים ספורים
לזמרת הישראלית־צרפתית הפופולרית,
היכתה גלים במהירות עצומה. עשרות הנגנים
והרקדנים, שהמתינו כבד משעות-
הבוקר המוקדמות לחזרה הגנרלית, סירבו
להאמין. עד שבשעת־צהריים הגיע לאולם
מנהלה האישי של ריקה, ז׳אן־פייר מאנייה,
כשהוא חיוור ומבוהל, ובפיו הבשורה
הקשה :״ריקה בבית־חולים!״
כל מי שעבד איתה ידע שריקה קרובה
לנקודת־השבירה, אך כולם התפללו שהיא
תחזיק מעמד עד להופעה הגדולה. שהרי
ריקה כבר הוכיחה, בעבר, כי יש לה
כושד־סבל בלתי-רגיל. אולם הפעם הוא
לא עמד לה. לגבי דבר אחד, מכל מקום,
לא היה לא היה ספק לאיש — סיבוב-
ההופעות החדש, אישר לווה באחד ממסעי*
הפירסום הגדולים ביותר שנערכו אי-פעם
לאמן כלשהו בצרפת — בוטל.
עיתוני פאריס, שציפו להופעתה הגדולה
של ריקה זראי, יצאו בכותרות־ענק, ו־חרושת־השמועות
של עולם הבידור הצרפתי
החלה פועלת במלוא אכזריותה.
״הקאריירה של ריקה נגמרה!״ ״ריקה לא
הצליחה למכור כרטיסים!״ ״ההתמוטטות
היא תעלול־סרסומת!״ ״הפעם היא לא
תצא מזה!״ זעקו הכותרות. אד בעוד כל
אלה מנסים לחסל את אחת הזמרות המצליחות
ביותר בצרפת, שכבה ריקה בבית,חולים
פרטי בשווייץ, כשהיא חסרת־הכרה.

מכקר כיום בביתה, מתקשה להא!
1מי שאותה ריקה זראי, המתגוררת
בטירה מפוארת מתקופת ימי הביניים ברובע
ה 16-היוקרתי של פאריס, גרה רק
לפני שבע שנים בחדר,-משרתות בקומה
שמינית של בית ישן, ללא מעלית, בלי
שירותים ובלי ימים זורמים. היום יש לה
בית בן ארבע קומות, עם מעלית וארבעה
חדרי־שירותים, ובעליית־הגג יש לה חדר

1 ״1 0ן|^1 (13י 11 *,01 מכוסה שטיחים ומלא פריטי ריהוט עתיקים ומודרניים
11 11 111\ 11 1 1 1 1גס־אחד, שסודרו על־פי טעמה של ריקה. בבית עוד
17 חדרים שונים זה מזה, שאת רהיטיהם אספה ריקה זראי במשך שנה
וחצי. התחביב הגדול שלה הוא עתיקות, שבהן משקיעה ריקה עשרות אלפי פרנקים.

#1י 11ן
בוקים. המרתף מחובר
מאנייה, הנראה לצידה

גם ריקה כמו כל מישפחה צרפתית המכבדת את עצמה,
מתגאה במיבחר היינות שלה, הכולל בקביעות כ־ 2000 בקלבאר
הנמצא בחדרו של המנהל האמנותי והחבר, ז׳אן־פייר
בתמונה משמאל. בקצה החדר אולפן־הקלטות קטן משוכלל.

הקרנות פרטי, משוכלל, העומד לרשותה.
את הדלת פתחה לפני אחת משלוש
המזכירות, הצמודות אל ריקה 24 שעות
ביממה. הוזמנתי להיכנס לחדר־האורחים
ונתבקשתי להמתין כמה דקות, עד שריקה
תרד. בינתיים הוצע לי לצפות בטלוויזיה
ציבעונית, לשרת את עצמי בבאר העשיר
או להאזין למוסיקה. החדר כולו מכוסה
בשטיחים יקרים היוצרים מזיגה מוחלטת
בין הריצפה, הקירות והתיקרה. מערכת-
הישיבה הסלונית מרופדת בבד־קטיפה יקר.
מנורות־נחושת ירושלמיות גדולות תלויות
בפינת התיקרה ובמרכזה. בקיר המרכזי,
שממול לספה, מורכבת אח עתיקה מהמאה
ה־ ,15 על כל אביזריה העתיקים.
כעבור רבע־,שעה, נכנסה ריקה, לבושה
בחליסודמיכנסיים שחורה, ופרח לבן נעוץ
בדש המיקטורן. למרות האור העמום בחדר
ניכר בה שאיסור כבד מסתיר את
חיוורונה, אבל היא שבה כבר לאיתנה.
שוב עשתה ריקה את הלא־ייאמן, ובניגוד
לכל התחזיות הרפואיות, היא מתכוונת
לחזור אל הבמה מהר מכפי שחישבו.
,״כל מה ששווה בחיים• ,שווה שיילחמו
בשבילו. או שזה חשוב ומוכרחים להילחם,
או שזה לא חשוב, ואז לא חשוב אם תהיה
או לא,״ אמרה ריקה לאט, בעיברית, ב־מיבטא
צרפתי ,״הייתי יכולה היום להכניס
כסף לבנק, להתלבש כמו מלכה, לנסוע ב עולם
ולא לעבוד, אבל בשבילי זה לא
נקרא חיים. אני מודעת לזה שהקאריירה

1נ!א7

מתוודה :

מרוהט רובו־ככולו בעתיקות יקרות־ערך. ריקה עצמה
! ״111ך!!! 1 \ 1ך 1ך
אינה מבשלת כלל. באן היא. גם אוהבת לקרוא את מיכתבי־
1 1 1 1י # 111 * 1
המעריצים, ולהתבודד עם כלב־הפודל שלה. איתו היא משחקית בקוביות, בחדר־האורחים.

71 דודות
ז בצמרת׳י
שלי לא תימשך לעד, ושיום אחד אני
עלולה ליפול, אבל יש לי אנשים מקצועיים
שדואגים לניהול הקאריירד. שלי. יש לי
ידידים...״
ריקה היוהרה רגע, לקחה נשימה עמוקה,
והמשיכה :״בעצם, אינני יודעת איך
היו מתנהגים כל הידידים שלי, אילו דד
קאריירה שלי היתה נגמרת והייתי מהו-
סרת־כל. אני יודעת שכל אלה מקיפים
אותי כי. נעים להם להתחכך בכוכבת, כי
הם סוחטים ממני כספים, כי אני מפרנסת
אותם. אבל מצד שני, גורם לי עונג לדעת
שאני הבסיס לכל האנשים האלה ולכל ה־מישפחות
שלהם. אתה מכיר מיקצוע שווה
בעולם, שלא מכנים למתח ו*
הפעם היה המתח גדול במייוחד. בהפקת
המופע החדש הושקעו מאות אלפי פרנקים.
אנשים רבים מדי תלו בה תיקווה .״חשבתי
-שאני סופרמן,״ אמרה ריקה ,״מתחתי
את החבל יותר מדי. זו היתד. התמוטטות
פיסית ונפשית. לא הבחנתי מה גבול ה
יכולת
שלי. מכאן ועד לנסיון־התאבדזת
המרחק היה קצר מאד. לא יכולתי לעצור
בעצמי. לא התקיימתי. היה בי מין סירוב
טוטאלי לחשוב, להרגיש, לחיות. מין
שביתה כללית •של הגוף. לא רציתי יותר
שום דבר.״
״כשהתעוררתי, התחלתי להתאושש מבחינה
פיסית, אבל ההתעוררות הנפשית
שלי היתד. מהירה הרבה יותר. הדבר החשוב
ביותר היה שלא רציתי יותר להתאבד,
אבל לא ישנתי בלילות. בכיתי בלי
סוף, וקיבלתי שוב התמוטטות־עצבים. הרדימו
אותי לעשרה ימים נוספים וכש התעוררתי,
הרופאים המליצו שאסע. עזבתי
הכל ונסעתי לטורונטו, לניו־יורק, ל-
לוס־אנג׳לם ולמיאמי, כדי לנוח ולראות
אנשים אחרים, משהו אחר.״

קו קאט רי ס
לא התר שם
ך א יקה התאוששה במהירות, חזרה
1לפאריס, ושוב אל אולפן־ההקלטות.
היא הקליטה 18 שירים חדשים בצרפתית,
ותוכנית־טלוויזיה כאורחת ישל יו״ר הסנט,
אלן פואר. החשוב לה מכל הוא העובדה
•שהקהל אוהב אותה .״עברתי את המסננת
הראשונה,״ ציינה בסיפוק .״אני בטוחה
שהקאריירה •שלי תימשך לפחות עוד שמונה
שנים, ואולי אפילו יותר. אשיר כל
עוד הקהל יאהב אותי.״
כשהגיעה ריקה לפרים לפני כ־ 15 שנה,
לא חשבה להישאר שם יותר מחודשים
אחדים. היא באה בעיקבות בעלדדלשעבד,
המלחין יוחנן זראי. הוא ביקש לפתוח
בקאריירה בפאריס, ואמר לריקה שאם היא
אוהבת אותו, עליה להוכיח זאת ולבוא
אחריו. הוא יצא את הארץ, וריקה בעיקבו־תיו,
אחרי שהיו נשואים שנה אחת בילבד.
אך ריקה עזבה את הארץ רק אחרי ש-
(המשך בעמוד )28

בודדו־ .בצמרת״
(המשך מעמוד )27
הצטיידה בבירכתו של האמרגן גיורא גו*
דיק, שאמר לה הגיגית :״ג-שי למנהל
האולימפיה, קוקארטריס מיסרי לו דרישת־שלום
חמה, ומובטח לך חודש הופעות ב־
.אולימפיה.״
היא צילצלה לקוקאטריס לפי הנחיותיו
של גדדיק אולם מנהל האולימפית, הנח-שב
כאחד האישים החשובים בעולם הבידור האירופי,
לי זכר כלל אמרגן בשם גודיק.
היא לא ידעה אף מילה צרפתית, והכסף
אזל במהירות. היא מכרה את כרטיס־הטיסה
לישראל שאותו שמרה על כל צרה,
ונשארה בודדה. יוחנן התייאש וחזד אר־צד״
ואילו היא החלה מופיעה במועדון־
לילה קטן. אחרי שקיבלה מעט ביטחון,
צילצלה לאדי ברקלי, מנהל חברת־התק־ליטים
הגדולה שהסכים לקבוע פגישה
עימה. מפגישה זו יצאה עם חוזה־הקלטה.
התקליטים הראשונים היו עץ הזית, אכסו־דוס
והבה נגילה. התקליטים החלו ״הולכים״
בשוק, הכסף הצטבר, גלגל־ההצלחה
החל מסתובב, וריקה התאהבה במנהל ה־אמנותי
שלה מחברת־התקליטים, דאן־פייר
מאנייה, .״תשע שנים הוא מנהל אותי, ואת
כל ההצלחה שלי אני חייבת לו,״ מציינת
ריקה. הוא מתגורר איתר. בביתה מזה
שבע שנים ודואג לה כאב.

הוא וק בן 4 2

אחריו ברחובות. אחרי שקיפץ עם זקן על
בימות לונדון בטוביה החולב בכנר על
הגג, אחרי סלאח שבתי ואפילו אחרי תקופת
להקת הנח״ל שלי תהילת -מנות החמישים,
שממנה יצאו גם יוסי בנאי, יונה עטרי,
עליזה קאשי, נחמה (הלנה) הנדל, דרורה
חבקין, שושיק שני ועוד רבים אחרים,
שעיצבו את מסורת הלהקות הצבאיות ש באו
אחריהם.

__ עבודה
על הרב־ס מל

| 7 ^ 51 11,11 7שואל חיים טופול את הקהל אחרי שסיפר. ק1ריוז מתקופת
^ #4י י 31#י י * י להקת הנח״ל. באותו ערב של צילום חיים שכאלה התעלה
טופול על עצמו, סיפר צ׳יזבטיס בשובבות, שר ללא זיופים, הניף ידיים, עשה
פרצופים והתרגש מאד. ברקע, על המסך, תמונה ישנה של טופול, מימי להקת הנח״ל.

וותיקים פטרו ביותר משמץ של .
1 1זילזול את הצעירות החינניות של 9
צוות־הווי׳נח״ל הנוכחי. היתד, זו הופעת-
הבכורה שלה. אבל ״מה זה להקח־הנח״ל
של היום לעומת אזי״ הפטיר יוסי בנאי.
״היום אין בחורים,״ נתן טופול -את התשובה
המוחצת .״הם נהדרים, באמת
נהדרים !״ המחמאה לא היתד, אובייקטיבית.
כי בקצה החבורה עמדה ענת בת ה־,18
בתו הבכורה של טופול, בתיספורת נערית
קצרה. היתד, זו הופעת־הבכורה שלה.
ובאמת, מי יכול להבין היום את סיפורי
הגורן בליל-ירח. .״פעם,״ נזכר טופול ה חייכן
,״עליתי לגורן עם חברתו הראשונה,

1 *1 7 1־ 1ה ריקה זראי ליד אחד
מארונות־הבגדים
111111 #411#
שלה גדושי יצירותיהם של מיטב מעצבי־האופנה
הפאריסאיים .״אני אוהבת הנאות
חומריות,״ מודה ריקה ,״וזה כולל שמלות.״
כלפי חוץ, נראה שלריקה לא חסר
דבר. היא מכרה עד היום יותר מ־12
מיליון תקליטים, מה שמבטיח לה קיום
בכבוד במשך כמה שנים טובות גם מבלי
לעבוד. משום כך היא איננה פוחדת מכישלון
דראסטי. ריקה אינה רוצה לחשוב
על המחר. האנשים הקרובים ביותר הם
הוריה, המתגוררים בירושלים ואחיה, עודד
ארז, העובד במישרד־המיסחר־והתעשייה.
היא מגיעה ארצה באלמוניות גמורה אחת
לשישה חודשים, מבקרת אצל מישפחתה
ויורדת לנוח באילת. אבל היא אינה חושבת
לחזור ארצה.
״לעולם לא אוכל לעזוב כל מה שהשגתי
בצרפת, את המעמד שלי ואת
רמת־החיים שאני מנהלת,״ היא אומרת.
״מה שהשגתי זו העובדה שבלי לדעת
מילה בצרפתית, ומבלי להכיר אף אחד,
אין היום איש בצרפת ששואלים אותו מי
זו ריקה זראי והוא לא יודע. כולם יודעים
שאני ישראלית, ולולא אני לא היו
יודעים בכלל איך נשמע צליל השפה
העיברית.
״אני אוהבת הנאות חומריות,״ מודה
ריקה, במצפון שקט .״עבדתי קשה כדי
להגיע לזה. דברים יפים זה חלק מהאושר
שלי. בשבילי האסתטיקה יוצרת מיסגרת.
האושר, לגבי, הוא ליצור דברים שמוצאים
חן בעיני ולשיר בצורה שגורמת לי עונג.
את זה צריכה ללוות נוחיות חומרית. זה
מה שממריץ אותי לשמור על הרמה וללכת
קדימה. תמיד קדימה. המשברים •שאני
עוברת הם חלק מסיכוני המיקצוע.״

יצחק תוראל !

של חיים טופול היתה
תמר פאיירברג(מימין),
בתו של בעל קולנוע נוגה המפורסם בגיבעתייס, אשר הכירה
את טופול בהכשרה בקיבוץ גבים. ברקע נראית תמונה מימי הי
החברה
הראשונה

ך* וא חיכה בסכלנות עד שיגיע
1 1תורו. לפני־כן נאנח כל בית ישראל
על החיים שכאלה של יקירי היישוב,
מייבשי־ד,ביצות, והתבשם מסיפורי ארץ־
ישראל הישנה, התורכים, המנדט והמחתרת,
ההגנה וצה״ל ומה־לא. ועכשיו הגיעה גם
שעתו של נציג ישראל החדשה.
ביום הרביעי שעבר נחת חיים טופול
בנמל־התעופד, בן־גוריון בלוד, וראשית כל
הצהיר בריש־גלי שאיננו סוחר־נשק או
יועץ לעגייני־טרור. מה שבטוח — בטוח.
רק אחר־כך התפנה לסיכום־ד,ביניים ש הכינו
עבורו עמוס אטינגר וצוות עוזריו
וביום החמישי שעבר, באולפני־ההסרטד,

כרותם על רקע פרדס בקיבוץ .״פעם,״ נזכר טופול ,״קינאתי לה
נורא. איזה בחור מחוץ להכשרה ניסה להתעסק איתה. אז זה היה
דבר נורא לצאת עם בחור שלא מן ההכשרה.״ אשתו של טופול,
גליה, שישבה בתוך הקהל, לא קינאה, אך התרגשה מאד .

בהרצליה, על רקע תיפאורת מישחק־ד,טלוויזיה
תשע בריבוע, התגלגלו הסיפורים
אל תוך הלילה. שש וחצי שעות, עד השעה
שתיים !אחר חצות, סופר, דובר והושר
בחיים טופול. והוא הוכיח !שגם בדרן ושחקן
יכול להיות מוסד בארץ, אפילו אם
את מרבית זמנו אינו מבלה בה.
״אבל אמא, אבא רק בן 42״״ תהה עומר,
בנו בן ד 14-,של טופול לאמו גליה ,״וכבר
עושים לו תוכנית חיים שכאלה?״ לך
תסביר לילד -שעל חיים טופול אפשר היה
לעשות תוכנית כזאת כבר לפני תשע
שנים. זאת, אחרי שרכב על האופנוע המפורסם
של ארבינקא וכל ילדי י-שראל רצו

תמר פאיירברג. אתם יודעים בשביל מה.
פתאום הערימות מתמוטטות, ומכל הפינות
מופיעים לפתע כל החבר׳ה ושואלים 7 :מה
קרה? מה קרה?׳ כאילו רק במיקרה עברו
וראו גורן מתמוטטת ממעמס־יתר.״
המשורר יב״י (יונה בן-יד,ודה) הופיע
כמשורר, וכמצילו המיקרי של טופול מידי
בריונים צעירים שגירש מקבוצתו בתנועת
הנוער העובד, בימים שבהם היו שניהם
פועלי דפים צעירים. יבי הופתע כשעמוס
אטינגר הציג שירים שחיבר טופול במים־
תרים. היו אלה בעיקר שירי־אהבה לתמר,
החברה הראשונה- ,שהיא בתו של בעל
קולנוע נוגה המפורסם בגבעתיים, שכולם

וכבר משמשים חייו נושא לתוכנית הטלוויזיה הפופולארית

ששל שנאלח

רצו להיות חברים שלה ״בשביל לראות
סרטים חינם.״
.״פעם יצאנו להבראה מטעם הסניף, ו־הסתנן
אלינו גם נער לומד אחד, יצחק
ליבני, שהוא כיום מנכ״ל רשות־השידור,״
סיפר טופול .״אז נולד הרעיון להוציא
עיתון, שאף פעם לא יצא.״ היה אפילו
ויכוה היסטורי ביחס לשם שייקרא לעיתון.
ובאותה הזדמנות סיפר טופול גם כיצד
הבריחו לקבוצתם, גבים, גיליונות של
העולם הזה וקראו אותם בחשאי.
הטירטורים במחנות צה״ל של שנות
החמישים והבדיחות מן המחנה בשעות
הלילה, תפסו חלק..נכבד׳בסיפורי טופול.

וטופול יודע לספר אותם, כמו צ׳יזבטים
שובי־לב, שבוודאי ייכנסו לפולקלור הישראלי
.״פעם,״ סיפר ,״כל החבר׳ה נשארו
שבת, בקורס־מ״כים. במוצאי־שבת,
פיתאום ראו שלא נשאר אף מפקד. בלי
לחשוב פעמיים שמו כולם את פניהם בדרך
לחור המפורסם שבגדר. ואז, איך שאנחנו
חוזרים, לקראת חצות, שומעים מתוך המחנה
את כל החבר׳ה מבצעים את התרגיל
הידוע :׳קום ! פול ! קום ! פול ידענו
שאנהנו בצרה. אני החלטתי להיכנס דרך
השער, עם איזו חתיכת־גייר. מי שנכנס
מבעד לחור בגדר נתפס על־ידי האמבוש
של המ״כים, וחדר־המעצד התמלא תוך

דקות אחדות. כמו שאני מגיע לשער, לבדי,
עומד שם רב־סמל גנץ הקשוח המפורסם.
הראיתי לו את הנייר -אמרתי שאני חוזר
מחופשה, והפתי האמין.״
תקופת להקת הנח״ל תפסה את חלק-
הארי של התוכנית. וכששר אבא פורמן את
הוא לא ידע את שמה, קינח אפילו טופול
דימעה מקצה העין.
עליזה קאשי, שעשתה בינתיים קאריידה
ככוכבת־טלוויזיה בארצות־הברית, הגיעה
במיוחד מחו״ל לצורך התוכנית. היא התרגשה,
נפנפה בידיה לכל החברים הוותיקים,
שתמהו אם תחזור שוב על הקללה
^1ר<|!ן1)¥ןךירן נבון, אשתו של ח״כ
\ י 1 ^ 1י • יצחק נבון, נכחה גם
היא בתוכנית חיים שכאלה, שצולמה באול־פני־ההטרסה
בהרצליה ביוסי ה׳ שעבר.
המיזרחית, שהשמיעה בטלוויזיה אחרי
מילחמת יום־הכיפורים. אבל עליזה עמדה
הפעם במיבחן.
״פעם, כשהיתה לי דירה שכורה בתל-
אביב,״ נזכר טופול ,״השאלתי אותה ללילה
אחד לאורי זוהר ולעוד כמה חבר׳ה.
בשלוש לפנות־בוקר יצא אורי למירפסת
והתחיל לצעוק בהיסטריה :׳אני, חיים
טופול, מודיע לכל השכנים העצלנים :
הגיע זמן קריאת״שמע !׳ אחר־כך לא
הבנתי למה הם שנאו אותי כולם.״ ועוד
ועוד. הכל באותו סיגנון טופולי מיוחד
ומקורי, עם העוויות־הפנים, הקריצות, יתנו־עות־הידיים
הנמרצות והקול העמוק.
״טוסול הוא באמת אגדה חיה,״ אמרה
זהרירה חריפאי ששיחקה עם טופול בתיאטרון
העירוני בחיפה במעגל־הגיר הקווקזי
.״ואם הוא לא היה,״ השיב לה
מישהו. ,״הוא יהיה, אחרי שתשודר התוכנית
הזאת!״ בעוד כחודש וחצי.

111*1לי* ״ 1ן ול 11|* 11 מימי הבראשית של טופול הובא
1י י 111-1כאורחו המשורר יבי (מימין)
7 1 1 1 -1
אשר, כמו טופול, התחיל את הקאריירה שלו כפועל דפוס, בתל־אביב
ומאוחר יותר הציל אותו ממכות של צעירים אחדים שסילק

הנח ענת

טופול, עשתה את הופעת־הבכורה שלה
כממשיכת דך כו של אביה בנח״ל,
כאשר הופיעה עם בנות צווודהווי־נח״ל, שקישטו בנוכחותן
את הערב וניסו להתחרות בחברי הצוות הוותיקים.

מסניף הנוער העובד, שם הדריך. עמוס אטינגר (משננאל) עורך
ומנחה הערב, הזכיר לטופול כי בעצם גם הוא, משורר, כיבי,
ושלף ערימה של שירי־אהבה שכתב טופול בסתר, בצעירותו. מרביתם
הוקדשו לחברותיו התורניות. צילם: פטר פן י

עליזה מארץ הפלאות

עליזה קאשי, מי ש־היתה
סולנית להקת
הנח״ל בימים שבהם היה חיים טופול מפקד הלהקה, הגיעה להסרטת
התוכנית חיים שכאלה מארצות־הברית במייוחד, התרגשה עד דמעות.

7111*1171 הנדל היתה אף היא בין
י •11 71 האורחות של חיים טופול
בתוכנית־הטלוויזיה חיים שכאלה. ברקע,
על המסך, האקורדיוניסט של הלהקה.

ספורט
דורגל
מי דמד בד שא

השבוע

מינימט הנדס הראשון

750.000י י

מינימום כלל הפרסים

1.500.000י

״השתגעתם?! מי צריך את כל הממטרות
ד,אלד לא מספיק שמאיר נימני
שבר את הרגל? יתכסו מייד את הממטרות
בחמרה!״ 15 הגיב צ׳וצ׳קו לוי, מאמן
מכבי יפו, כאשר בא באמצע השבוע שעבר
לאיצטדיון החדש של קבוצתו, כדי לבדוק
את המיגרש החדש שנחנד לפני כעשרה׳
ימים, במחזור ה־.21
שנים רבות המתינה קבוצת־הכדורגל היפואית
למיגרשה החדש, שהקמתו עלתה
כארבעה מיליוני לירות. אולם עתה מתברר,
שהממטרות המחוברות לצנרת התת-
קרקעית במיגרש, מסכנות את דגלי הכדורגלנים
המשחקים עליז. שכן, הן זהות
ליממטוות התת־קרקעיות שהותקנו באיצ־
׳טדי׳ון ברמת־גן, ישם שבר מאיר נימני —
כדורגלן מכבי תל־אביב והניבחרת — את
דגלו, ועקב כך סיים, כנראה, את הקאר־יירה
ישלו ככדורגלן.
עוד לפני שנחנך האיצטדיון היפואי,

למיגרש היפואי אדיר סלומון, האהראי ל-
איצטדיון בלומפילד, הנחשב כמומחה ל טיפוח
מיגרשי כדורגל .״הממטרות האלה,״
הדגיש סלומון ,״מסכנות את דגלי ה שחקנים.
אי־אפשר לכסות אותן כך ש־הכדורגלן
יהיה בטוח במאה אחוז, כמו
שהוא בטוח כשהוא משחק על דשא רגיל.״
הקבוצה היחידה שהספיקה להתארח,
לפי-שעה על מייגרשם החדש של היפואים,
היתח בית״ר תל-אביב, שניצחה את היפואים
0:1במחזור לפני־ד,אחרון. אך
כדורגלני בית״ר לא הבחינו כלל, בעת
המישחק, שבמיגרש היפואי פזורות 52
ממטרות הזהות לאלה המותקנות באיצ־טדיון
הרמת־גני, שם נפצע מאיר ניימני.
רק בתום המישחק הבחין כלם הקבוצה,
שרגא טופולנסקי, בממטרות המסוכנות.
מנהל הקבוצה הבית״רית, משה סלוצקי,
לא האמין בתחילה לסיפורו של טויפו-
לנסקי. הוא סרק את המיגרש אחרי ה-
מישהק, ולתדהמתו הבחין בכמה ממטרות
כאלה .״איך לא ישמתי לב?״ מילימל
סלוצקי בתדהמה .״הדי השחקנים ממש
סיכנו את רגליהם!״

יום ה׳ — המועד האחרון
למסירת ה טפסי ם

עשהלך נזנהוג 7זב 1ע -

מ *7אטוג 11בכלע:11 וע!

המועצה הסדר ההימורים בספורט

התחילי להיות יפה׳
מקצות אצבעותייך
הס הרון האידאל ל כל סוג הצס רנ ״ ם!!!
הרכבר״איחו ותיקון צ פ רנ ״ ם סות,
כ סו סו ת ו שבורות ב שיטה א מ רי ק אי ת חדי ש ה

מיבסה הממטרה במיגרש מכבי יפו
52 מלכודות קטנות

.וו 4ו\ו-ק 4א
אנו ס ט חי די םלר שו תן א ת מיטב
ה קו ס ח טי ק איו ת, ה ס די קורי ס טיו תוה מניקוריס טיו ת
ל שו ט רו ת, חיי לו ת ונ שו תבט חו ן -הנחה מיו חדת

האיצטדיון החדש של מכבי יפו
השקמה של מיליון

״נ״לקלאב ״ מכון הצסירן 1הי1פ
דיזנגוף 90ו,ת״א,קומה א/להזמנות: טל 232233
כד להקלעל נו!וי עו ב דו ת,
פ תו חבר צי פו ת בין ה ש עו ת9.00-21.00 :

רעה צור אולי גלם
1ו 4אץז6£411
יצירת ציפורניים בשיטה מ הפכני ת
באמצעות חו מר בלעדי שאינו
מזיק לציפורניים ושומר עליהן
רחוב שרת 38ת״א, טל 456762 .
פתוח פין השעות 09.00—18.00

במישחק נגד בית״ר ירושלים לפני כעשרה
ימים, היתד, צריכה האגודה היפואית לק בל
היתד מייוחד מטעם ההתאחדות־לכדורגל,
כדי לפתוח אותו למישחים ריש־מיים.
חקירה בנושא זה העלתה מימצאים
מעניינים.
עצת־אחיתופל. לפני כשנתיים -
כאשר הוחל בעבודות באיצטדיון ביפו,
המליץ אחד מעסקני ההתאחדות-לכדורגל
לאגודה היפואית על משד, גיל וצבי בהיר—
שני יועצים להתקנת צנרת ולד,שתלת דשא
— שיטכסו לה עצה. היפואים שוכנעו על־ידם
כי צנרת תת־קרקעית שאליה מחוברות
52 ממטרות, היא אכן ההתקנה הטובה
ביותר עבור מייגרשם. המערכת — כולל הד,בריכות
לספיגת המים — עלתה להם
!מיליון לירות.
אולם פציעתו של מאיר נימני, לפני
יותר מחודש, כתוצאה מהתנגשות בממטרה
כזו, עוררה השש בליבם !של כדורגלני
מכבי יפו, שעל מיגרשם מותקנות עתה
אותן ממטרות.
ואכן, החשש לא התבדה. ביום החמישי
האחרון, סיפר כוכב הקבוצה, אברהם אדו־אטי,
באחד האימונים, הוא החליק על
מיכסדדד,פלסטיק של אחת הממטרות, וכתוצאה
מכך נקע את קרסולו באופן
חמור.
הטגהל גדהם. בשבוע שעבד הוזמן

משה סלוצקי, טוען, שאם היה יודע ש־שחקניו
הולכים לשחק במיגרש עם ממטרות,
הוא לא היד, נותן לשחקניו לעלות
לשחק, אם אגודת מכבי יפו לא היתד,
ערבה לשלומם של שחקניו.
המיכסה שגשבח. הממטרה התת -ז
קרקעית באיצטדיון מכבי יפו אינה שונה
מממטרה רגילה. אולם המייוחד •שבד, הוא
שהיא מותקנת מתיחת לפני מישטח הדשא,
ומכוסה במיכסה שקוטרו 15 סנטימטרים.
עם פתיחת המים מתרוממים המיכיסים באופן
אוטומטי, ועם סגירתם חוזר המיבסד,
למצבו המקורי, כשהוא מכסה את הממטרה
ויורד עד שלושד-,ארבעה סנטיימיטרים מ1
תחת
לפני מישטח הדשא.
הבדלי הגבהים בין פני המישטח לבין
הסיכסים מחייב כיסוי 52 הממטרות בהמרה
ומדי יום ביומו, אחרי שמפעילים
את הממטרות, דואג לכך האחראי על ה־איצטדיון.
כאן מתגלים מיספר חסרונות.
שכן, גם כש־ 52 הממטרות מכוסות הרי
קשיות אדמת החמרה איגד, זהה לקשיות
מישטח הדשא. זאת ועוד: אם, במיקרה,
ישכח האחראי על האיצטדיון לכסות את יי
אחת הממטרות, יישאר הימייכסד, גלוי, דה־ י
כדורגלן עלול להחליק עליו תוך כדי ריצה.
ביטוח מייוחד. בעלי האיצטדיון היפואי
טוענים, מצידם, שמיכסו•-,הפלסטיק
בלתי־שביר, וכי כמד, כדורגלנים דרכו
העולם הזה 2066

עליו בכוח ולא הצליחו לשוברו. אולם איש
אינו מוציא מכלל אפשרות שנחיתה של
אחד הכדורגלנים מגובה רב עלולה בהחלט
לשבור את המיכסה.
בחמישה מיגרשי כדורגל בישראל —
אלה של מכון וינגייט, הפועל נתניה, ה־קאונטרי־קלאב,
האיצטדיון ברמת־גן ומכבי
יפו — מותקנות ממטרות תת-קר-
קעיות המסכנות את הכדורגלנים המשח קים
עליהם. יש להניח, כי הקבוצות ש ישחקו
על מיגרשה של מכבי יפו להבא
ידרשו מן האגודה היפואית ערבות (ביטוח
מייוחד) לכיסוי כדורגלניהן.
מחכים שיקרה. אולם, לפי שעה
אין חושבים במכבי יפו להחליף את הממטרות
המסוכנות. התקנה חדשה, של
ממטרות על־פני מישטח הדשא שיחוברו
לבירזי־מים מחוץ לתחומי המיגרש, בדומה
למצוי באיצטדיון בלומפילד, למשל,
עולה סכום בלתי־מבוטל.
אומר מרדכי (״מוטי״) חיים, אחד מה כדורגלנים
המצטיינים בקבוצה :״בינ תיים,
אף אחד עוד לא שבר את הרגל.
מחכים ששניים־שלושה שחקנים ישברו
רגליים מהיתקלויות בממטרות, ואז בוודאי
יחליפו אותן. ככה זה תמיד. כולם נעשים
חכמים רק אחרי שקורה משהו.״

כדור סל
גדעד ב ב לג ראד
הידיעה ששודרה ערב חג הפסח בשידורי־ישראל,
כמעט וגרמה התקף־לב לרבבות
חובבי ספורט במדינה. נאמר בה כי חברת
הרהיטים האיטלקית מובילג׳ירג׳י פשטה
את הרגל.
מי שאינו מבין מה הקשר בין חברת
הרהיטים האיטלקית למצב ליבם של אוהדי
הספורט בישראל, נעדר ככל הנראה
מהארץ בחודשים האחרונים.
מובילג׳ירג׳י היא החברה המממנת את
קבוצת הכדורסל המיקצוענית של וארזה,
אלופת איטליה, הנושאת גם את שמה. הפרשנות
שליוותה את הידיעה על פשי-
טת־הרגל של חברת הרהיטים האיטלקית
טענה, כי כתוצאה מכך תיאלץ קבוצת
הכדורסל — שהיא יריבתה של מכבי תל-
אביב במישחק הגמר על גביע אירופה
לאלופות — להתפרק ולא תתייצב למיש־חק
הגמר הבינלאומי.
אוהדי מכבי תל-אביב, שראו את קבוצתם
מוכתרת כבר בתואר אלופת אירופה
בכדורסל בזכות ניצחון טכני, בגלל אי
הופעתה הצפוייה של נזובילג׳ירג׳י וארזה
למישחק, נשמו עמוק כאשר נמסר להם,
באותו שידור כי לא כך יתגלגלו הדברים.
החוקה מחייבת במיקרה מעין זה את שתי
הקבוצות הבאות בתור בדירוג להתמודד ביניהן•
כך שמישחק הגמר צריך להיערך בין
מכבי לצ.ס.ק.א. מוסקבה.
מכאן והלאה היה כבר הכל פתוח לדמיון
הפרוע, שהתעלם מהעובדה שהידיעה
הסנסציונית שודרה בראשון באפריל —
יום השוטים והשקדים הבינלאומי. משום
כך, כאשר זמן קצר אחר־כך שודרה ידיעה
כי ראש קבוצת הכדורסל של מכבי,
טל ברודי, ייאלץ להיעדר מהמישחק ב־בלגראד
בשל מחלת אביו בארצות־הברית,
סברו רבים כי גם ידיעה זו אינה אלא
מהתלת ראשון באפריל.
אלא שהפעם היתר. זו ידיעת אמת. טל
ברודי אכן נאלץ לטוס בבהילות לאר-
צות־הברית. קשה היה לדעת אם יספיק
להגיע לבלגראד עד ליום המישחק וליטול
בו חלק.
האשפים יקדימו. עם או בלי טל
בדודי, אין ספק כי המדינה כולה תעצור
את נשימתה ביום החמישי השבוע, כאשר
ייערך מישחק הגמר בבלגראד.
המאורע, שהוא המעמד החשוב ביותר
בו נטלה קבוצת ספורט ישראלית חלק אי-
פעם, יחרוג מעבר להשלכות הספורטאיות
שלו. על־פי הערכה מוקדמת, עשוי שיעור
הציפיה בטלוויזיה בערב זה להגיע
עד ל־ 950/0מכלל בעלי המקלטים באוכלוסייה
(לעומת שיא ציפייה של 8970ש הושג
בעת שידור ניצחונה של מכבי תל-
אביב ל צ.ס.ק.א ).בווירטון.
הרחובות יתרוקנו. בתי-הקולנוע ייסגרו
מאונס. אפילו אשפי הכדורסל של קבוצת
הארלם גלוב טרוטרס, שיפתחו באותו
ערב את ביקורם בישראל, נאלצו להקדים
את הופעתם כך, שיסיימוה לפני שידור
המישחק.
כי גם אם תפסיד מכבי תל-אביב בבלג־ראד
— עצם הופעתה במישחק הגמר היא
מעמד, שגם אנשים הרחוקים מכדורסל או
מספורט בכלל, לא יוכלו להישאר אדישים

המחנה הרביע ,־
המחנה שדי!

מי ב מ חנ ה ״של*״?

במחנה ״שלי״ תנועות, קבוצות ואישים, שפעלו עד
כה בנפרד :
תנועת ״הסוציאליסטים העצמאיים״ ,בראשות לובה

ברור לי לבר שאתםמת כווני ם
להגיש תוכניות — עדיין אינני
יודע מהי הי ה ב הן !

אליאב ;

תנועת ״מוקד״ ;
תנועת ״העולם הזה״ ;
מייסדי ״הפנתרים השחורים״ ,בראשות סעדיה מרציאנו.
בצידם מצויים בין מייסדי המחנה אישי״ציבור מתחומים
שונים :
אלוף (מיל ).מתי פלד, יו״ר הוועד״הפועל של המועצה
הישראלית לשלום ישראלי״פלסטיני •
אליהו אלישר, מי שהיה נשיא הפדרציה הספרדית
העולמית ;
ד״ר יעקב ארנון, לשעבר מנכ״ל מישרד־האוצר >
עמוס קינן, סופר ועיתונאי ;
ימין סוויסה, יו״ר ״אוהל יוסף״ בשכונת הקטמונים
בירושלים ;
ד״ר נעמי קיס — סוציולוגית ;
בועז עברון — עיתונאי ;
ועוד רבים אחרים.

כל זה נשמע כ או ס ף של גופים
ואישים שוגים ו מרוחקים

נכון. אנחנו מחנה פלורליסטי. מצויים בינינו סוציא ליסטים,
סוציאל-דמוקרטים, ליברלים, לוחמים מן השכונות
ואנשים שאינם מזדהים עם מגמה מוגדרת כל שהיא.
יש בינינו חילוקי״דיעות על השקפות כוללות, ועל פית־רונות
לטווח הארוך.

ב מי קרה?

לא, לא במיקרה•
מעבר לשוני בהשקפות הכוללות, מאחדת אותנו ביקורת
חריפה כלפי המדיניות והמעשה הפוליטי. כגופים
נפרדים גרסנו — ואנו גורסים יחד — שיש לטפל בנושאים
האלה לשורשיהם, להיאבק עליהם בצורה עקבית
ונמרצת, ולא להסתפק ב״שינויים קוסמטיים״ של המציאות.

עדיין כללי
מציעים ז

מדי מהאתם

אנחנו מגישים לך תוכניות והצעות מפורטות.
תוכנית ברורה בתחום המאבק לשלום ובשלבים
להשגתו ;
תוכנית ברורה בתחום מאבק השכבות המקופחות,
לשוויון ולצדק סוציאלי ;
תוכניות בתחום המאבק נגד השחיתית, ולמען דמוקרטיה
אמיתית בישראל ;
תוכנית להגשמתו של עיקרון השיוויון בין אשכנזים
וספרדים, יהודים וערבים, נשים וגברים, הלכה למעשה.
תוכנית בתחום המאבק לשינוי יסודי של פני החברה
הישראלית.

שעושים 1עצם, עשיתם מ ה
הפל — פשרה בין גופים שונים,
שכל ת ב לי ת ה להשיג מו שבים
בכנס ת!

נכון, עשינו פשרה. במשך שנים לחמנו איש-איש במיגזר
שלו, מתחנו ביקורת זה על זה, וכל אחד מאיתנו היה
צודק מאד — וקטן מאד.
הפעם ברור לנו שהציבור הקרוב לנו, והוא ציבור
גדול, רוצה אותנו מאוחדים; רוצה אותנו לא רק כגופים
המבטאים אמת או תוכן רעיוני — אלא כאלטרנטיבה
פוליטית.
שלי רוצה להכניס לכנסת הבאה גוף חזק, שיהיה
בכוחו להשתתף בהכרעות המדיניות כלפי חוץ וכלפי
פנים, ובהכרעה על הרכבת הממשלה•

א ם כן, מהמאחדאתכם?

מאחד אותנו מכנה־משותף מוצק בכל הקשור להגדרת
הבעיות האקטואליות של ישראל, ולפתרונות הממשיים
לבעיות אלה•
עובדה היא, שבמאבקים רבים בציבור, בכנסת ובהסתדרות
— בתחומי השלום והביטחון, המצוקה והפער
הסוציאלי, יחסי־העבודה במשק, ומאבקים רבים נוספים
— עמדנו במשך שנים בחזית אחת, למרות שפעלנו בנפרד.

הדף שאתה קורא בו הוא ראשון בסידרה. לא רצינו
ולא יכולנו להביא בו כל מה שיש לנו לאמר אלא על
קצה המזלג. בעקבותיו באים דפים לנושאים מפורטים
וספציפיים.
סבלנות

שהמ חנ ה
לכך
מ ה הערובה
שהקמתם לא ישוב ויתפזר מייד
א חרי ה ב חי רו ת?

לא היה לנו קל להתאחד, ועשינו זאת, מפני שהיינו
חייבים לעשות זאת. המגמה שהביאה לליכוד המחנה,
היא שתבטיח את קיומו•
ככל שיהיה לנו יותר כוח — יהיו המגמות המלכדות
חזקות יותר. אם המחנה יהיה חיוני להכרעות הפוליטיות
— נהיה מחנה מלוכד.

מהאתם רוצים ממני?

להכיר אותנו• בואו לחוגי-בית,
קיראו חומר נוסף, שיקלו את הדברים.
והעיקר — אל תתחמקו
מהכרעה•
אם אתםמשוכנעים —
אתם יכולים גם לעזור. לשכנע את
מכריכם, להצטרף לעבודת הבחירות.

ב ־ 1 7במאי — הצ ביעו
שלי.

מחנה

כול ם מדברים על שינוי

בכל אחד משלושת המחנות האחרים — המערך, הלי כוד
וד״ש — תמצא עמדות מנוגדות בכל התחומים. יונים
וניצים בתחום השלום והביטחון ; ריאקציונרים ושוחרי
קידמה בתחום החברתי ; מחייבים ושוללים של הפרדת
הדת מהמדינה ; שוללי השחיתות — ואותם שנהנו ממנה
במשך שנים.
כאשר הליכוד וד״ש מדברים על שינוי — הם מדברים
על שינוי של צורה. על ״החלפת סוסים״ .הם אינם מציעים
שינוי של תוכן, מפני שהניגודים הפנימיים בתוכם
אינם מאפשרים זאת, כפי שהניגודים הפנימיים בתוכם
אינם מאפשרים לו להציע וליישם תוכנית מעשית כלשהי.
במחנה שלי — המחנה הרביעי — איננו מדברים על
שינוי לשם שינוי. הדגש הוא על תוכןהשינוי, ועל
תוכניות מעשיות להשגתו•

זהו דף־ההסברה הראשון שהוצא על־ידי
מהנה שדי. בעיקבותיו יבואו בימים הקרובים
דפים נוספים, שיענו על השאלות המתעוררות
כלב האזרחים והאזרחיות השוקלים את הצבעתם
ברצינות. אם יש כרצונך לקבל עותקים נוספים
להפצה — פנה למטדדהאירגון שד מחנה שדי,
תל־אכיב, רה׳ טרומפדדור ,24 טלפון .290978

צא מן הבית ובוא ליער בן־ שמן
(דרך לוד)

רהננינג שרי
כאחרון לפסח, שכת ,0.4.77 ,החל כשעה 10.30 כבוקר

בו אלשמזע
מוסיקה, כידור, נאומים (קצרים) ,דיכרי סופרים ואמנים

בו אלפגוש
את לוכה אליאכ, מאיר פעיל, אורי אכנרי, סעדיה מרציאנו,
מתי פלד, ד׳:ר יעקוב ארנון ואחרים.

הביאו מזון, מ שקה, שמיכות ואת כל ה מ שפחה.
לגבי הסעה מאורגנת נא להתקשר: תל־ אביב, 283689 :
ירושלים , 533980 :חיפה ,662478 :באר־שבע.71030 :

אירועי השבוע שד מחנה שרי :
• בשעה 20.30׳ עם חיים ברעם, אצל
אילנה אלעד, עין כרם, בית ,43 ירושלים.
• בשעה ,20.40 עם אריק בן שחר, אצל
רינה אללו, מעלות דפנה, ירושלים.

יום ד׳ ה־ 6באפריל
• ב* ,21.00 עם מאיר פעיל,

גן שמואל.

בקיבוץ

• ב־ ,19.00 עם חיים ברעם, בבית התה,
רחוב לוין אפשטיין ,45 רחוכות.
• ב־ ,20.30 עם יאיר צבן, רחוב הבנאי
,19 ירושלים.
• ב־ ,21.00 עם מיכה מיימון, אצל שוש
וג׳ף, רחוב טבריה ,37 נחלאות, ירושלים,

יום ג ה־ 12באפריל
בקפה

• ב־ ,20.00 עם בועז עברון,
אורלי, שדרות הילד, רמת־גן.
• ב־ ,13.00 עם רן כהן, בבית־ספר
בליך, רמת־גן.
• ב־ ,14.00 עם מאיר פעיל, במיב-
ללת הדסה, כירושלים.
• ב־ ,20.30 עם חיים ברעם, אצל
הרולד סגן־כהן, רחוב הבנאי ,5ירושלים.
• ב־ ,20.00 שיחה פתוחה מטעם מחנה
שלי עם רן כהן, באוניברסיטה, ירושלים.

יום ה ה־ 7באפריל
• ב־ ,16.00 עם מאיר פעיל, ככפר
קרעא.
• ב־ ,21.00 עם ח״ב אריה אליאב, אצל
יוסף• כרמון, רח׳ בן־סירא ,16 בבלי,

תל־אכיכ.

שבת, ה־־ 9באפריל

אני אוהד את הרשימה ומכקש לקבל את המצע ומידע נוסף.
אני מוכן להשתתף כחוג־בית שתערכו.
אני מובן לערוף בדירתי חוג-כית למען הרשימה.
אני מובן להתנדב, כמיסגרת אפשרויותי, לפעולות הרשימה, ומכקש
מידע על התפקידים שאני יכול למלא.
אני מוכן לתרום לרשימה (את התרומה נא לשלוח במעטפה נפרדת.
נא לציין כה אם זוהי תרומה חד־פעמית, או אם אתה מובן להרים
תרומות נוספות עד ליום המהירות).
אני עומד/לרשות הרשימה!
שם מישפחה

טלפון בבית

טלפון בעבודה

רחוב ומיספר

גיל

מיקצוע

עיר

רכב

גזור ושלח למטה שלי, רחוב טרומפלדור ,24ת״א.

תיאוריה יפה. למרכה הצער,
אין לה שום קשר עם המציאות.

בריטניה היא מולדת הבחירות האישיות.
שם קיימת השיטה האישית בצורתה הנקייה
והקיצונית ביותר — מועמד אחד
נבחר בכל מחוז, ברוב־קולות.

אולם הפרלמנט הכריטי הוא,
כיום, אחד הגרועים כעולם. הוא
גרוע אף מן הכנסת שלנו — משימה
שהיא כימעט כלתי־אפשרית.

הרמה הממוצעת של חברי־הפרלמנט ה בריטי
היא מתחת לכל ביקורת. הפרלמנט
מלא במאות אפסים, עסקני מנגנון אפורים,
ותיקי האגודות המיקצועיות, זקנים.
בבריטניה כותבים עכשיו ספרים מלומדים
על ״משבר הפרלמנט״ ,וחוקרים את
סיבותיו. פרופסורים בריטיים תובעים שינוי
ומציעים להנהיג שם את השיטה היח סית
הארצית, הנהוגה בישראל, באותו הלהט
שבו תובעים פרופסורים ישראליים
את ההיפך. מ מ ען
בניגוד לתיאוריה, חבר־פרלמנט הנבחר
במחוז נשאר תלוי במיפלגתו תלות מוחלטת.
הוא יודע שאין לו שום סיכוי להיבחר
באופן בלתי־תלוי, בלי גיבוי המיפלגה.
גם גאונים כמו בנימין מישראלי וצ׳רצ׳יל
לא הצליחו להיבחר באורח עצמאי.
משום כך יודע כל חבר־פרלמנט שאם.
יפר את המישמעת המיפלגתית, הוא לא
ייבחר מחדש. המיפלגה לא תתמוך במועמדותו
בפעם הבאה, והוא יירד מהבמה.

זהו גורם מרכזי, שאין הפרופסורים
המלומדים מביאים אותו
כחשבון בלל.

כשידה יואב.

שם פרטי

** ול פני הטענות המוכיחות את ה־
(*) פגמים היסודיים של השיטה המוצעת,
מעלים מציעיה נימוק מכריע אחד, החוזר
בפיהם עד בוש: היא יוצרת קשר ישיר
בין הבוחר לבין הנבחר.
בתיאוריה, אין נימוק יפה מזה. כיום
המצב לקוי, בלי ספק. הבוחר מצביע בעד
רשימה, ולא בעד אישיות מסויימת. הנבחר
אינו מרגיש מחוייבות כלשהי כלפי
בוחר מסויים, אלא רק כלפי המוסד ה־מיפלגתי
שהכניס אותו לרשימה.
אם ייבחרו חברי־הכגסת על פי שיטה
אישית, הם יצטרכו לדאוג לבוחריהם, ולא
יהיו תלויים׳ במנגנון המיפלגה. ואילו ה־מיפלגות
לא יוכלו עוד להכניס לכנסת
עסקנים אפורים, הנאמנים למנגנון.

• בשעה ,20.30 עם ח״כ אריה אליאב,

די בנימוק זה כדי לפסול את הרעיון
כולו. אך יש, כמובן, נימוקים חשובים
רבים אחרים, שלא עלו על דעתם של הפרופסורים
המלומדים, העוסקים באלכימיה
של בחירות, בחדרי־עבודה מלאים ספרים.

ןןן יש סיכה חשובה עוד יותר ל־שקיעת
הפרלמנט הבריטי — סיבה הנעוצה
בעובדה שאנחנו חיים בעידן אמי
צעי־התיקשורת ההמוניים.

יום בי ה־ תבאפריל

זאת אינה תופעת-לוואי מצערת.
זוהי המטרה האמיתית של השינוי,
כעיני רבים ממציעיו.

לכן אץ חכר־הכנסת הכריטי,
ה״אישי״ ,מפר את מרות מיפלגתו
יותר מאשר חכר-הכנסת הישראלי,
ה״יחסי״ .כצורה אחרת, וכשם
אחר, פועלת ועדת־המינויים המיפ
לגתית המפורסמת ככל שיטה.

• בשעה ,16.00 פתיחת מועדון ,,שלי״
בנצרת, עם מאיר פעיל ומתי פלד.
• ב־ ,19.00 עם סעדיה מרציאנו, בקרית
ביאליסטוק, מועדון ההסתדרות, רחוב
טננבואום ,17 יהוד.
• ב־ ,20.30 עם ד״ר ישראל לף ואב נר
בן־נר, ברחוב השחל ,49 ירושלים.

(המשך מעמוד )11

מטומטם ידוע.

שיטת־הבחירות האיזורית נולדה עוד בימי
התקופה הפיאודלית. כל מחוז חי לו
אז בנפרד, כמו אנשי קורנוול בסידרה
פולדארק. לונדון היתר, רחוקה־רחוקה.
תושבי המחוז הכירו את הנכבדים המקומיים,
והם ידעו במי הם בוחרים (גם
אם הבחירה נקבעה על־ידי הלורד המקומי,
או גביר אחר ).המתרחש במיסדרונות
הממשלה בווייטהול האגדתית, בלונדון,
היה הרחק מעבר לאופק חייהם.

כל זה השתנה לחלוטין.

בני פולדארק של ימינו יושבים יום־יום
צמודים למכשיר הטלוויזיה. הם מכירים
את ראש־הממשלה ואת מנהיגת האופוזיציה
כאילו היו בני־מישפחותיהם. כל
העוויית־פנים, כל תנועת־יד, כל טיק עצבני
של גדולי האומה מוכרים להם. לעומת
ג׳יימס קן זלאהאן ומרגרט תאצ׳ר —
המועמד ״שלהם״ בפרלמנט מעורר אצלם
רק פיהוק.
כאשר בני־פולדארק הולכים עכשיו לבחירות,
עומדת לנגד עיניהם בעיקר שאלה
אחת: מי יהיה ראש־הממשלה הבא?
אם הם רוצים במיסיס תאצ׳ר, הם יבחרו
במועמד השמרני המקומי — בלי כל קשר
לסגולותיו התרומיות. ואם הם רוצים ב־מיסטר
קאלאהאן, הם יבחרו במועמד המקומי
-של מיפלגת־העבודה — גם אם זהו

השיטה האיזורית היא אנאכרו
ניזם מגוחך כעידן התיקשורת
המודרנית. הפוליטיקה הארצית
רוקנה את הפוליטיקה המקומית
מכל תוכן.

מבחינה זו אין הבדל בין בריטניה וישראל.
מי שרוצה לבחור בראש־הממשלה
מנחם בגין. מוכרח לבחור בנציגי הליכוד
— ולא חשוב אם הרשימה היא ארצית
או מחוזית. לא רמת הנבחרים המקומיים
תקבע, אלא ההכרעה הפוליטית
הארצית.
(בחוברת ״77׳ — תוכנית לישראל אחרת״
הצעתי להפריד בין הבחירות לכנסת
ובין הבחירות לראש־הממשלה, כדי לשים
קץ לצמידות זו. ראש־ד,ממשלה צריך,
לדעתי, להיבחר בבחירה אישית ארצית,
על־ידי הרוב. אולם גם אם תבוצע רפורמה
זו, אתנגד לבחירות איזוריות לכנסת.
פגמיה של שיטה זו עולים בעיני, לאיך
שיעור על מעלותיה. אולם אז, לפחות,
יהיה ממש בטענה שסגולותיו של המועמד
-לכנסת עשויות להשפיע על בחירתו).

התיאוריה העיקרית שד חסידי
השיטה האיזורית אינה עומדת כ־מיכהן
המעשי. המציאות הוכיחה
כי כארצות שכהן היא קיימת, אין
רמתם שד הנבחרים עודה עד זו
שד עמיתיהם כארצות ה״יחסיות״.

ף* ק מבחינה אחת יש הבדל גדול
1בין בריטניה וישראל — בגודל ובגיוון
המדינה.
אפשר למצוא צידוק כלשהי לשיטה ה־איזורית
בארץ גדולה מאד, כמו ארצות״
הברית. הסנאטור מטכסאס מייצג אינטרסים
שונים מאלה של הסגאטור ממאסא־צ׳וסטס.
בריטניה
קטנה בהרבה, אבל קיים הבדל
— לפחות מסורתי ופסיכולוגי — בין
סקוטלנד וויילס.

כישראד הקטנה, אבחנה זו היא
מגוחכת.

יש אינטרסים משותפים חזקים מאד לדימונה
ולקריית־ארבע, למרות הריחוק ה־גיאוגראפי.
שכונת־התיקווה בתל־אביב
קרובה לקטמונים -שבירושלים, והשתיים
רחוקות מאד מרמת־אביב ומרחביה.
נציג הקיבוצים במפ״ם, נציג מושבי־העולים
במיפלגת־ד,עבודה, נציג ר-,שכונות
בתנועת־חרות, מייצגים ציבורים מוגדרים
הרבה יותר מכפי •שייצג ח״כ- ,שייבחר
על־פי השיטה האנדרוגנוסית ,״האיזורית־היחסית,״
כנציג שליש מתושבי חיפה רבתי.

* ש עוד מישאדה חסודה בפי מצי7עי
השיטה האיזורית. לדיבריהם, תביא
השיטה לגיבוש שתיים־שלוש מיפלגות
גדולות. בעיניהם, זהו אידיאל.
לא ברור מדוע זה טוב. מיפלגת־עגק
מאגדת בתוכה בהכרח סיעות רבות ומנוגדות.
מדוע טובה שיטה זו יותר משיטה
שבה קיימות סיעות אלה באופן עצמאי,
ומקימות ביניהן קואליציות?

אף העיקר הוא: פשוט אץ אמת
כטענה עצמה.

שוב באה המציאות וטופחת על פני
הפרופסורים המלומדים. נכון שבבריטניה
ובארצות־הברית (וגם בגרמניה החדשה)
יש -שתיים־שלוש מיפלגות גדולות. אך ה דבר
הוא פרי התפתחות פוליטית אותנ טית,
לא תוצאה של מכניזם -של בחירות.

ולראייה: בצרפת הוחדפה שיטת
הכחירות עד־ידי שארד דה־גול.
הונהגו כחירות אישיות־איזו־ריות.
וראה זה פלא: כל עשרות
המיפלגות הגדולות והקטנות ממשיכות
להתקיים.
מה קרה? פשוט מאד: המיפלגות מקימות
לפני הבחירות קואליציות ארציות
או מקומיות, ועל-פי שיטה -של ״שמור לי
ואשמור לדי׳ הן מחלקות ביניהן את אי־זורי־ר,בחירה,
באמצעות מפתח מוסכם.

אותו הדבר יקרה גם כישראל.
המיפלגות הקיימות לא תיעלמנה
רק מפני שפרופסור כלשהו המציא
שיטת־כחירות כלשהי.
בכל איזור־בחירה תקום מערכת מסועפת
של קנוניות. הדתיים, למשל, ייכנסו
לפני הבהירות לברית עם המערך או
הליכוד, ויקבלו את חלקם — תחת להקים
את הקואליציה אחרי הבחירות.

האם כדי להשיג הישג בכיר זה
יש להנהיג שיטה המסלפת לחלוטין
את הכרעת העם, המחניקה כאיכה
בל מחשכה חדשה וכל כוח
״חדש, והמכניסה את המדינה כולה
למיטחרסדום מרושעת 7

(המשך מעמוד )19
,)15 והוא מנהל משא־ומתן על רכישת
250 מטוסי אפ־.16
יתירה מזאת, יש ברשותו מיספר מספיק
של טייסים עבור כל כלי־הטייס שלו ו־ציוותי-מילואים
עבור הטנקים, בעוד ש הצבאות
הערביים — ובמייוחד הצבא ה4סורי
— אינם מסוגלים לאייש את כל הציוד
שברשותם.
במיספרים מוחלטים נראה, כי הסך־הכל
הוא עדיין בהחלט לטובת הערבים (כפי
שהיה תמיד) .למצריים, סוריה וירדן יש
כ־ 4,500 טנקים — לעומת ה־ 2,700 של
ישראל — וכימעט 1,000 מטוסי־קרב לעומת
550 של ישראל. אך במונחים של
הגדרתה המסורתית של ישראל בדבר יכולת
ביחס לציוד, לערבים יש יתרון של
לא יותר משלושה־לאחד, ומצבה לטווח
קצר נראה בטוח למדי. ואכן, כרגע אין
לשלוש מדינות־העימות גם־יחד יתרון של
יותר משניים־לאחד.
על-פי כל קני־המידה המקובלים, המוחלים
בדרד־כלל על המצב הצבאי ב-
מיזרח־התיכון, אין כרגע בידי מדינות
ערב כל אופציה צבאית אפשרית. אולם,
אם אין בנמצא כל איום צבאי רציני
על ישראל, האם פירוש הדבר שהסיכויים
להשיג ויתורים מספקים מצד ממשלת ישראל,
תמורת הסדר-שלום, יורדים גם הם
לאפס?
ההיפר הוא הנכון. במונחים של הפוליטיקה
הפנימית בישראל, הרי כשה־איום
הצבאי הערבי הופך קלוש — רק
אז הופך הדיון על ויתורים מתקבל על
1הדעת. ההלם של 1973 היה־ חיוני כדי
לנער את הישראלים משלוותם הקפואה.
הירידה היחסית בעוצמתם של הכוחות
הערביים בגבול ישראל מאז 1973 היתד— ,
באורח פאראדוכסלי — תנאי לשיחות־שלום
רציניות.

מאות נדנים וחתולים מתו מוות מיסתווי מאניות נ שו מורעל 1

ש הדחשה
(וסע וחוות

* ה היה מוות אכזרי. מאות כלן
בים וחתולים בתל־אביב נתקפו לפתע,
בשבוע האחרון, עוויתות־כאב, כש לו
על כפותיהם ומתו תוך ייסורים נוראים.

היתד, זו מחלת הכלבת, גם לא
פקחים שירו בבעלי־החיים או פיזרו רעל
שגרם למוות ההמוני. חיות־השעשועים האומללות
מתו מהרעלה חמורה, שסימניה
דומים לאלה של הרעלת־סטריכנין. כך
מת גם גורו, חתול־האנגורה השחור וה־מייוחד
במינו •של טלי מרין מגיבעתיים.
״זה היה נורא, לראות אותו בגסיסתו,״

איו מי ם מו סווי ם
__ בי ק ע

ייב, כמובן, להתקיים איום צבאי
1 1רציני ברקע המרוחק, שאם־לא־כן
לא יהיה לישראל כל מניע לנהל מו״מ. אולם,
גם זה חלק מן המצב הנוכחי, וחשיבותו
גדלה עוד יותר מאחר שהוא יכול
להפוך מרכיב משמעותי רק אם ייכשל ה־משא״והמתן
לשלום, שכן הניתוח שנעשה
לעיל, לגבי עוצמתן של המדינות הערביות,
לא הביא בחשבון אותן המדינות
הערביות השרויות כרגע בסיכסוך עם
מדינות־העימות על אותו דבר בדיוק :
מו״מ עם ישראל.
אם ייכשלו שיחות־השלום, צריך יהיה
להביא בחשבון גם את צבאן של עיראק
ולוב. לא מייד, אולי — חזית צבאית
ערבית מאוחדת תצטרך אפילו להמתין
עד להפלתם של המישטרים הנוכחיים שו־חרי־השלום
על־ידי תומכיהם המאוכזבים,
אף שאין הכרח בכך — אך בוודאי תוך
שנתיים־שלוש. באותה עת יגדל גם כוחה
הצבאי של ערב־הסעודית במידה שתאפשר
התחשבות בו כבמרכיב ממשי.
בשנת 1979 יחזיקו כוחות לוב, עיראק
וערב־הסעודית כ־ 3,000 טנקים בינוניים
חדישים ו־ 750 מטוסי-קרב — במילים
אחרות, גידול פוטנציאלי של כ־ס/״סד בעוצמתם
של הצבאות הגובלים בישראל,
במידה שהתנאים הפוליטיים יכשרו לכך.
יתירה מזאת, אפשרי בהחלט שבתוך שנים
אחדות יהפוך מעמדה של סוריה בלבנון
יתרון, לעומת החיסרון שהוא מהווה כרגע.
אף שהשיקול הגרעיני וחרדתן של מע־צמות־העל,
המספקות את כלי־הנשק הקוני
וונציונאליים לשני הצדדים, עדיין ימנע
מראש כל ניצחון ערבי מכריע, הבה אפשרי
יהיה באותה עת ליצור שוב אותו מצב
צבאי שעלה לישראל בשנת 1973 במחיר
כה גבוה.
המציאות הצבאית העומדת ביסוד המאמצים
הנוכחיים להשגת הסדר־שלום ניתנת
לסיכום כך: כרגע אין קיימת אופציה
לפעולה צבאית מיידית מצד מדינות־ה־עימות.
ועובדה זו עומדת לזכות תהליך
המשא-והמתן. שאם־לא־כן, הישראלים היו
חרדים מכדי לגשת למו״מ בכלל. אולם,
אם ייכשל המו״מ, ניתן יהיה להעמיד
לפני ישראל אתגר צבאי ממשי תוך זמן
קצר — עובדה שתעודד אותה להסכים ל וויתורים
כבר עכשיו.
אחדים ממפקדי הצבא בישראל (וגם
אחדים מן הפוליטיקאים שלה) רואים מצב
זה בבירור. בחודש ינואר השנה אמר ה־רמטכ״ל,
מרדכי גור, בעת ניתוח של
מצבה הצבאי של ישראל, כי הוא יכול
להיות סמור ובטוח ביחס להצלחתה של
ישראל .,עד תחילת שנת .1978 אבל
אחרי תאריך זה עלולה להתעורר בעייה,
כיוון שאז יתחיל להגיע הנשק שהערבים
מזמינים כעת.״

זהו הכבשן ב
ת 1ף ך. ךךך
מכון־הווטרינרי
ייי י |
^1 11
שבבית־דגון, שבו שורפים את גוויות
הכלבים והחתולים המובאים למכון.
סיפרה טלי האבלה .״עמדתי שעתיים ליד
הטלפון וניסיתי להשיג וטרינר. ללא הצ לחה.
פשוט חייגתי ובכיתי, יחד עם הילדים
-שהחזיקו את החתול המתפתל על
ד,ריצפה. כשחזרו הווטרינרים סוף־סוף מ־הפסקת־הצהריים
-שלהם, היה כבר מאוחר
מדי. החתול מת, אחרי ייסורים נוראים.
הייתי קשורה לחתול הזה ממש באהבה
אנושית, שרק אוהבי חיות מבינים אותה.
קניתי אותו ב־ 400 דולר, בטיול -שערכתי
באירופה. אחרי -שקניתי אותו נאלצתי
לחזור ארצה, כי נגמר לי הכסף.׳׳

סי בתה מוו ת:
המזון
ך* ח תול יטל טדי מת ביום הרביעי
| | שעבר, אולם לא היה זה מיקרה־המוות
הראשון. כבר שבוע קודם־לכן הגיעו אל
וטרינר תל-אביבי שלושה כלבים אחרים.
שמתו בדיוק באותו אופן .״אחרי הכלב
השלישי, התעורר אצלי חשד -שמדובר פה
בהרעלת״סטריבנין,״ סיפר הרופא השבוע.
״ביקשתי מבעל הכלב שמת להעביר את
המזון •שנתן לו ואת גוויית הכלב למכון
הווטרינרי בבית־דגון. לצערי הוא לא עשה
זאת, והמגיפה נמשכה.״
הוא לא היה הווטרינר היחידי שראה

את התופעה המיסתורית במו־עיניו. הוא,
כמו חבריו־למיקצוע שאף הם ראו מיקרים
דומים, לא פנה למכון׳ הווטרינרי.
״לצערי,״ הוא אומר, הקשר בין הווטרינרים
בהחלפת מידע במיקרים כאלה הוא
לא טוב, ובאמת הגיע הזמן לערוך בדק־בית
יסודי בנו-שא הזה.״
ומיקרי־המוות הוסיפו להתרחש. אחדים
מבעלי־הכלבים לא ייחסו, משום־מה, מש מעות
מייוחדת לעובדה שמצאו את כל ביהם
בבוקר ללא רוח־חיים, ולא טרחו
לבדוק את גורם המוות. הראשונה שהבחינה
בשיטתיות ובהיקף הגדול של מיקרי-
המוות המיסתוריים היתד, נרדה פויירברג,
בעלת חנות לבעלי־חיים ופנסיון לכלבים.
היא נוהגת להאכיל את כלביה במזון טרי
מייוחד לבעלי־חיים, המכיל בשר־עוף
טחון.
״היו אצלי בפנסיון כלבים אחדים,״
מספרת נרדה בעצב ,״וביום רביעי -שעבר
מתו שניים מהם, תוך עוויתות וכאבים
איומים. טילפנתי מייד לווטרינר כדי ל היוועץ
בו, והוא סיפר לי •שבאותו רגע
ממ-ש יושבים אצלו שני בעלי־כלבים,
המבכים את כלביהם שמתו בדיוק באותו
אופן. זר, כבר ניראה לי חשוד.
״חזרתי במהירות לכלבים שלי׳,ושמתי
לב שהכלבים שלא אכלו מהמזון שנתתי
להם נשארו בחיים, והאחרים, שאכלו,
מתו מייד• עכשיו היה כבר ברור לי ש מקור
הבעייה הוא המזון, והתחלתי לפעול.״
נרדה הודיעה מייד למכון־הווטרינרי
על חשד ההרעלה. ואכן, עוד באותו יום
הגיעה למכון גווייתו של כלב־רועים גרמני,
שהיה שייך לאריה הרשקוביץ ממושב
גנות. גופת הכלב נותחה, ובשרו
הועבר לבדיקה. כן נבדקו גם גופותיהם
של כלבים וחתולים נוספים, שהגיעו למ כון
הווטרינרי בזרם גובר והולך. רק מאוחר
יותר החלו מדעני המכון לבדוק גם
את דוגמות המזון החשוד, שהובא אלי הם
על־ידי נרדה.

האם הי ת ה
חג להמ כוונ ת!
ף* ד־כיום התקשרה נרדה גם לספק
1המזון החשוד, וליצרנו. הספק עבר
מייד בין לקוחותיו, וביקש להפסיק את
מכירת הבשר. היצרן, יששכר זלצר, בעל
מיפעל של מזון לגעלי־חיים, לא האמין
תחילה שהמזון שלו הוא הגורם למגיפה,
ולא מיהר לפעול. אולם בעלי־החיים הוסיפו
למות ללא־הרף, והיום מעריכים וטרינרים
את מיספר הקורבנות שנפלו השבוע
בתל־אביב ב־ 300 כלבים ותתולים.
רק ביום החמישי האחרון, שבוע אחרי
שהמוות המיסתורי החל משתולל, הפסיק
זלצר את הייצור ועצר את שיווק הסחורה.
״אני המום,״ אמר .״מעולם לא קרה לי
מיקרה כזה, ואני חושב -שזו חבלה מכוונת
שנועדה לפגוע בשם הטוב שרכשתי
בין לקוחותי, ביניהם גם מוסדות־ציבור.
פניתי למישטרה, והם כבר חוקרים בעניין
הזה וימצאו את האחראי לחבלה.״
מגיפת המוות המיסתורי חשפה מיספר
בעיות, שהראשונה ביניהן נתגלתה במכון
הווטרינרי שבבית־דגון. יומיים אחרי ש נתקבלו
הודעותיה הבהולות של נרדה
פויירברג, עדיין לא הסתיימה בדיקת
מידגמי־המזון וחלקי־הגופות. אנשי המעבדה
מנסים אומנם לברר את־ סוג הרעל
•שגרם להרעלה ההמונית של בעלי-החיים,
אך זוהי, בינתיים, הפעולה היחידה שמצאו
לנכון לעשות.
מנהל המכון־הווטרינרי, הד״ר ארנון
שימשוני, לא ידע כלל שקיימת בעייה של

1ן 1 1>1ו | 1 1 |>1הכלבים שהיו בפ1־
1 111י 11 # 1סיון של נרדה ולא
אכלו מן הבשר המורעל, ניצלו (עם נרדה
בתמונה) .האחרים, שאכלו, הורעלו ומתו.
הרעלה כה חמורה, עד לשיחתו עם צוות
העולם הזה. איש במכון הווטרינרי לא העלה
בדעתו את האפשרות של פנייה לציבור
ופירסום אזהרה בכלי־התיקשורת.
למרות שמדובר, במיקרה זה, בבעלי-
חיים שמתו מהרעלה המונית, מסתבר ש המכון
הווטרינרי אינו ערוך בגמישות
מספקת לקדם תופעה מסוג זה. בעייה נוספת,
חמורה לא פחות, שראשי המכון
כנראה לא העלו בדעתם, היא האפשרות
׳שהרעל הקטלני יפגע גם באדם מבוגר או
בילד, כתוצאה ממגע עם בעל-החיים המורעל
או עם מזונו.
אולם, בניגוד למכון הווטרינרי, היו אזרחים
שניסו לתת את הפירסום הנאות.
טלי מרין, בעלת חתול־האנגורה שהורעל
מספר :״פניתי לעיתונאים ידידים, וביקשתי
•שיתנו פירסום מירבי לבעייה, כי
היה ודשש שגם ילדים ייפגעו. קשה אולי
לדמיין, אבל במקררים בבתים פרטיים ב־איזור
תל־אביב היתה מאוחסנת כמות של
כרבע־טון ( 250 קילוגרם!) ב-שר מורעל,
שכל הטועם ממנו לא יינצל. רק נס הואשילדים לא נפגעו. אבל במקום לתת פיר־סום
לעניין ולמנוע שיברון־לב ממאות
אוהבי ובעלי חיות, הופיעו בעיתונים וברדיו
כל מיניידיעות טיפשיות של האחד
באפריל.״

מ ה מכילי ם
הפגרים!
ן! רדה פוייירברג הצליחה יותר. היא
דרשה מכמה וטרינרים -שיפנו ל-

שי דו רי־ישראל וידרשו פירסום הודעת־אזהרה
.״ניתנה אומנם הודעה קצרה ביום
הרביעי שעבר,״ היא מספרת ,״אבל זה
לא עזר והחיות המשיכו להתפגר. הח לטתי
שצריך לעשות משהויותר רציני,
והלכתי בערב־החג להתלונן במישטרה.
השוטרים לעגו לי, ואמרו לי לעשות ילדים
במקום להתעסק עם חיות, ושבכלל,
הם מתעסקים עם אנ-שים ולא עם בעלי־חיים.
רק כשהצלחתי לשכנע אותם שיש
כאן גם סכנה לחיי־אדם, הם הסכימו לקבל
את התלונה.״
לגבי, טיב^ המזון המסופק בארץ כמאכל
לבעלי־חיים, אין לווטרינרים אש־ליות.
סיפר אחד מהם :״את הבשר הזה
משיגים בעלי־המיפעלים מלולים של מו־שבים
וקיבוצים. אלה הם עופות •שמתו
מסיבות לא־ברורות. איש אינו יודע מה
מכילים הפגרים, שמשמשים אחר־כך כמזון
לבעלי־חיים.״
ד״ר אגד, מדען במכון הווטרינרי, מוסיף
:״אני לא מבין איך המיפעלים האלה
מעוגנים בחוק, ואיך מתבצע הפיקוח על
המזון -שהם מייצרים. בפיקוח נכון, אסור
שיקרו דברים כאלה. מה •שקרה הפעם.
צריך להדליק נורה אדומה לגבי כל הנו־
-שא של מזון לבעלי־חיים והפיקוח ע ,,ו.״

בנזדינוו
מיעוטים נלד? .רד. בבאקה
התלמידים שיצאו להפסקה
גפהלו למראה החיילים שהופעתם
היתה בלתי״צפוייה, וכך גפתחה
הפרובוקציה

91,000 צופי ם 33 ...י צי או ת ...צלףאחד...

מהומה ב*ו3),נח־*ון
־111110 ז1וווויו * 0ז־

עפ״י ס9ר 1של גווג׳ לה פונט״!

1 > 8111 צרלטוו
ה ס טיו

מרטיו בלז ם

ג׳ון

מ נרידג־ם

קסאבטס מי׳י;י־,ד 07ץ

•יזר ״ 1של ל אר, פ .רס

בכורה ארצית שבוע 2״אלנבי״ ת״א
4.30 ,7.15 ,9-30 למבוגרים בלבד
הלוגמן ביל! קלוגמו
גיר,
גתה רו מרס

מוסיק ה
זנ׳רלס
פו קס
למכירה גור מ הגז ע ה חד ש של כלבי ה ש מי ר ה
הנ א מני םלמשפחה

אל ק הונ ד נורבגי
טל 485306 .־03

״בוא, בך זונה ! בוא תנקה את מה ש־ליכלכו
אבא שלך, אמך ואחותך !״ באיומי-
אלה, קריאות וקללות אולץ עאיד מג׳א-
דליה בן ד ,21*,תיושב באקדדאל־גרביה,
לפנות את הרחוב הראשי בנפרו משיברי-
אבנים ומצמיגים בוערים. היה זה ה*30
במארס, יום־האדמה.
השנה עבר יום זה בשקט יחסי בכל רחבי
הארץ. סיסמת המישטרה ומישמר־הגבול
היתה :״העסקים כרגיל.״ ואכן, במרבית
המקומות התנהל הכל כימעט על מי־מנוחות.
אך לא בבאקודאל־גרביה. בשעה תשע בבוקר
הגיעו לכפר יותר מ־ 500 שוטרים,
חיילים ואנ-שי מישמר-הגבול. בניגוד לכל
ההודעות הרישמיות, כאילו סיורי זרועות
הביטחון ייערכו מחוץ ליישובים הערביים,
נכנסו אנשי־החוק לתוככי הכפר.
קללות והשפלות. עאיד, יליד המקום,
יתום מאב ואחד משישה ילדים ב־מישפחתו,
הוא בוגר בית־הספר התיכון
בכפר. עבודתו היא בפירסום וביחסי־ציבור
בכפרי המשול־ש. בבוקרו של ה־ 30 במארס
יצא לעבודה כדרכו. הוא ידע על תוכניות
להפגין שהיו בבאקה ובג׳ת, אבל ידע גם
שההפגנות נועדו להיות שקטות ונטולות
כל סממני אלימות. כך נדרש מערביי ישראל,
בכרוז שהפיצו רק״ח והוועדה ה־איזורית
להגנת האדמות. לפי התוכנית,
ב־ 12 בצהריים תהיינה שתי דקות דומיה,
ובשעה ארבע ייערך כנס המוני בכפר
עראבה שבגליל המערבי, לזכר השישה
שנהרגו ביום־האדמה אשתקד.
בצאתו לרחוב ראה עאיד ילדים אחדים
מקימים מחסום מצמיגים. הוא ניגש לבית-
הספר המקומי לברר מדוע אינם בכיתותיהם.
הילדים באו בעיקבותיו, והוא נוכח
שמרבית התלמידים אכן יושבים בכיתות.
האווירה הכללית היתד, רגועה.
משנשמע הצילצול להפסקה יצאו התלמידים
החוצה, ולתדהמתם נתקלו בסיורים
ממונעים של מישמר־הגבול והמישטרה,
וראו מסוק. שריחף מעל. התלמידים המופתעים
החלו קוראים סיסמות לעבר החיילים
שצרו על ביודהספר. התשובה
מיהרה להגיע: שני רימוני גז־מדמיע,
היי־שר אל תוך קהל הילדים. הללו נבהלו
והחלו נמלטים לכל עבר בהשאירם מאחוריהם
ילקוטים, תיקי־אוכל וספרים. כוחות
הביטחון חיכו רק לכך.
הם דלקו אחד הנמלטים והחלו חובטים
ללא אבחנה. תושבי המקום היו מופתעים
ומבוהלים, שהרי לא תוכנן עימות בל־שהו.
כל בתי-העסק והחבויות היו פתוחים,
ובבתי־הקפה לגמו המבוגרים קפה בשלווה.
אך משהחלו כוחות־הביטחון דוהרים ברחובות
ומכים על ימין ועל שמאל, נסגר
חלק מהחנויות. נכבדים וחברי־מועצה ניסו
למנוע הסלמה, ועשו כמיטב יכולתם לאר־געת
הרוחות, באו במגע עם אנשי־המיש־טרה
וביקשום להימנע משימוש בכוח.
אולם, המתח היד, כבר בשיאו.
תחינות ללא מענה. החיילים פעלו
במרץ. הם נכנסו למילק-בר ישל איבדהים
פארם אבו־ימוזו, שעדיין המה אדם, בטענה
שלקוחותיו הם ממשתתפי ההפגנה שנמלטו
פנימה, והחלו הורסים כל מד, שניקרה
בדרלם. גם על סטקיית באקה לא פסחו.
משם הוצאו שיבעה פצועים שותתי־דם,
שהועברו מייד לבית־החולים. המראה היה
עגום: הרם כללי, ילדים פצועים שרועים
על הכביש וזעקות־־שבר של הוריהם.
מרבית הפצועים היו תלמידי בית־הספר.
גם העצורים היו כולם תלמידים. עאיד
הבין שסיכוייו לשוב לביתו בריא ושלם
קלושים ביותר, והוא העדיף להימלט במונית,
לכיוון חדרה .״פחדתי שיכו אותי
מכות רצח,״ הסביר, .״אני מכיר אותם,
אי-אפשר לדבר איתם. אתה מנסה להסביר,
וחוטף אלה בראש.״
הוא חזר כעבור מחצית השעה. המונית
כותרה מייד, וכל יושביה אולצו לרדת
ולנקות את שרידי ההרס .״היו אתי רק
זקנים,״ סיפר .״סירבתי לנקות, ואז אמר
לי ה־שוטר , :אם לא תנקה, ארסק אותך !׳
ותקע לי את האלה בגב.״
משסיימו, החלו אנשי המישטרה ומישמר
הגבול מאיצים בהם להיכנס לבתים. מי

שרק נדמה היה •שהוא מאט צעדיו, היו
רצים אחריו, פורצים דלתות ומכים.
הרופאים סירבו. אחד המוכים היה
סעיד מסראווה 32 נשוי ואב לארבעה
ילדים, העובד במיפעלי נייו־חדדה. שבוע
לפני יום־האדמה ניכווה סעיד בתאונת־עבודה
במיפעל, ובבוקרו של יום הרביעי
שעבר היה בדרכו לקבל טיפול רפואי.
״עמדתי בתחנת־המוניות וחיכיתי למונית
לחדרה,״ סיפר .״כשהתחילה המהומה,
התנפלו עלי פיתזאם יותר מעשרה שוטרים
וחיילים ׳והתחילו להרביץ לי בלי חשבון.
צעקתי ־שאני חולה וצריך להגיע לקופת-
חולים, אבל לא עזר. הם המשיכו להרביץ.
אחר־כך העלו אותי על ג׳יפ •של המישטרה,
ושכבתי שם ולא יכולתי לזוז.
״יותר מאוחר העבירו אותי לקומנדקר
צבאי, שנסע ברחובות הכפר. כשהתאוששתי
קצת מהמכות ניצלתי את ההזדמנות
הרא־שונה, קפצתי מהקומנדקר וברחתי
הביתה. אחר־כך נסעתי לחדרה יחד עם
עוד פצועים כדי לקבל טיפול רפואי.״
רופא קופת־חולים בחדרה, ד״ר נגלר,
הגיש לסעיד עזרה־ראשונה ואף סיפק
לסעיד הוראה לבית־החולים לעריכת צי-
לום־רנטגן, כיוון שהיה חשש לשבר בצלעותיו.
כאשר הגיע סעיד לבית־החולים
הילל יפה, סירבו הרופאים, לדבריו, לבצע

מוכה מסראווה
הפתעה בדרך לעבודה
את הצילום. הם לא נימקו. הפצוע סולק.
״מי יפצה ז ״ רבים מבעלי-העסקים
שעיסקיהם נפגעו וחובלו במירדף הכללי
פנו למישטרת פרדס־חנה, להגשת תלונה.
הטיפול היה קצר וענייני. הם גורשו משם.
״אין לנו תוכניות להפגין שוב,״ אומר
עאיד ,״אנחנו רוצים שקט. תמיד רצינו.
אנחנו רוצים להגיש תלונות, ולהצביע
על הנזק והפגיעות. האנשים חפים־מפשע.
כוח זאת לא שיטה, לא מצד המישטרה
ולא מצידנו.״
ובעל המילק־בר מקונן :״לפני מי
אתלונן י מי יפצה אותנו י אם היינו
סוגרים, המיישטרה היתה חרשדת בקנוניה.
השארנו פתוח, ועכ־שיו הכל הרום. רצינו
להיות בסדר, עכשיו העסק שלי מחוסל
ועוד קוראים לנו בני־זונות.״
פירסומי כזב. המהומה שככה בבאקה
אל-גרביה תוך זמן קצר. התושבים המבוהלים
מיהרו להסתגר בבתיהם, והכפר
ניראה כעיר־רפאים. אך השקט לא צינן
את להטם של חיילי מישמר־הגבול. הללו
הוסיפו לשוטט בסימטות הכפר ולהשליך
לכל עבר רימוני עשר ופצצות גז מדמיע.
רק ב־שבע בערב עזבו החיילים את הכפר.
בבוקר שלמחרת יום-האדמה החלה חרושת
פירסומי־הכזב. העיתונות ידעה לספר
שאחד מחברי מועצת הכפר, מנצור עתאבד
ני, ניהל משא־ומתן עם התושבים להרגעת
הרוחות בשמם של כוחות המישטרה, וכי
אחרי שמסר כי ־שליחותו נכשלה, נכנסו
החיילים לכפר והפעילו את ״אלותיהם. ואילו
הידיעה שמיהרו דוברי-המישטדה לספק
לעיתונות היתד. דימיונית לחלוטין.
אותו מנצור עתאמני כלל לא ניראה ברחובות
באקה־אל־גדביה באותו בוקר. לטענת
אנשי הכפר, הוא כלל לא היה ־שם.
העול ם הז ה 2066

הונאות
המירסונלא׳ הרמאי

עיתון הסתגר בעיסקי•
פירסוב עם נובל ממולח, שהותיר
מאות מפרסמים מרומים

״גנב! אנחנו נדאג שיניחו עליך יד
כבדה ! החזר את הכסף !״ אזהרה זו, כתובה
בצבע אדום בולט, התנוססה על חזית
הבית הנעול, שכל תריסיו מוגפים, ברמת־השרון.
לבעל
הבית, יאיר גילאור, היתה סיבה
טובה לנטוש את המקום ולהיעלם. מאות
לקוחות מרומים חיפשו אחריו, שליחי־הגבייה
של העולם־התחתון ניסו לאתרו.
מדי יום הגיעו אל תיבת־הדואר העמוסה
שלו עשרות מיכתבי־איום. גילאור עצמו
היה עומד מאחרי תריס מוגף, מעברו
האחר של הרחוב, ומציץ בפחד מבעד
לחרכיו.
האי־ש, שבעבר היה בעל מישרד־פיר־סום
כושל, הסתבד בחובות כבדים. בין
השאר היה חייב לצהרון מעריב יותר מ־30
אלף ל״י. לפני חודש וחצי התייצב גיל־אור
במערכת מעריב, כשבפיו הצעה :
לרכז את המודעות במדור הפירסומי השבועי
״על אנשים ועסקים״ ,ודמי־העמ״
לה שיגיעו לו יקוזזו מחובו לעיתון.
מנהלי מחלקת־הפירסום של מעריב קפצו
על ההצעה, וגילאור החל מסתובב
בארץ עם טפסי הזמנת מודעות הנושאים
את שם העיתון, ומכר עמודי־פירסום.
חותמת ״שולם״ .בעזרת הופעתו האלגנטית
והמהוגנת, דיבורו המשכנע, חושיו
העיסקיים המפותחים וערמומיותו, הצליח
גילאור תוך זמן קצר להוליך שולל
עשרות מיפעלים גדולים, סוחרים ובעלי־עסקים
זעירים. לכולם הבטיח מאמר־פירסום,
רשם הזמנה על הטופס הרישמי,
החתים בחותמת ״שולם״ וגבה מהם סכומים
שנעו בין 130ל״י לעשרות אלפים,
בהתאם לגודל ההזמנה.
הוא נהג אף לעשות הנחה ניכרת לאלה
ששילמו במזומן, וכך הצליח לשכנע את
מרבית קורבנותיו שלא לשלם בצ׳קים
דחויים. את עתקי ההזמנות הביא גילאור
ליורם דגן ממחלקת המודעות במעריב,
אך את ההעתק לא החתים בחותמת ״שולם״
.סיפרה אחת המרומות, בעלת מכון
קוסמטיקה בצפון תל־אביב :״שבועות אחדים
אחרי ששילמנו, מצלצל פיתאום יורם
דגן ואומר לנו שיש אצלו במעריב הזמנה
שלנו, אבל אם אנחנו רוצים שהיא תופיע,
עלינו לשלם שוב. אמרנו לו ששילמנו
כבר, והתשובה שקיבלנו הייתה , :אני יודע.
כל הארץ מחפ-שת את גילאור, לכולם הוא
עשה אותו התרגיל,.
״הצלחתי להשיג את כתובתו; אך התברר
לנו שהוא אינו עונה לטלפון. נסענו
לביתו, ומצאנו שהוא עבר לגור בדירה
ממול. במשך כשעה עמדנו מול הדלת
הנעולה וצילצלנו, אך איש לא פתח.
לבסוף פתחה אשה, התפרצנו פגימה, שלפנו
אותו מהמיטה ואמרנו, איפה הכסף׳? ,
הוא התחיל לרעוד כמו עלה נידף והציע
לנו צ׳ק, בלי כיסוי כמובן. מאוחר יותר
צילצל, והבטיח שיביא את הכסף. עד
היום אני מחכה.״
גנבי העולם־התחתון .״כן, אני
מכיר אותו,״ אישר יורם דגן .״אבל הלוואי ס שלא הייתי מכיר אותו. הוא סידר אתמעריב קודם בכמה עשרות אלפי לירות
וכעת, אחרי שעשינו את העיסקה איתו,
חובו לעיתון גדל עוד יותר במקום להתקזז,
ואנחנו נכנסנו לחוב של כמה אלפי ס לירות״ .כשנשאל דגן מה הוא מתכוון
לעשות כדי ל-שים קץ להונאה, המת ס
בצעת בשמו של העיתון ועל טפסיו חריש־ס
מיים,
השיב :״אני, באופן אישי, לא
מעורב בזה וזה לא מעניין אותי. בינתיים
לא ראינו טעם להגיש תלונה ב־
׳מישטרה.״ ס בשל מדיניותה של המישטרה שלא
להתערב, במידת האפשר, בנושא של המחאות
ללא־כיסוי, לא ראו רוב הקורבנות
כל טעם לפגות אליה, ואחדים העדיפו
העולם ס
לפנות לאנשי ההוצאה־לפועל של
התחתון, הנמרצים יותר ויעילים פי־כמה.
ביתו -של גילאור התרוקן כבר ממרבית
למכשיר־ ס
המכשירים החשמליים שבו, פרט ס הטלוויזיה .״אל דאגה,״ הבטיח אחד ה־ס
ביריונים
המטפלים בעניין ,״תוך הימים
הקרובים גם טלוויזיה הוא כבר לא יוכל > 4
לראות.״

העו ל ם הזה 2066

אנשי השמאר הולכים עס גי ז

מ ר כי בהשמאלה סוצי אלי ס טי הי שר אלי( ש ס״י <*
ב חזי תהד מו ק ר טי תלשלום ול שוויון

מזמין א ת הציבור לדיון פו לי טי:

אנשי השמאל חורכים עם 91׳ ?
שייערך בשבת, ה־ 9באפריל, בשעה 10.30 בבו ק ר
בקולנו ע ״פריז״ ,רה׳ היר קון , 109 תל־אביב.

בדיון ישתתפו:

דני עמית, סאלםג׳ובראן, דבורה ברק אי, צ׳רלי
ביטון, אי ציק ל אור, מאהאסלבאק, אליעזר
פיילר, אילן פ רי ש, תמר גוז׳ינ סקי ו א רי ה ארנון.

* מרביב שס״י בולל את חברי שס״י ואת אנשי השמאל העצמאיים הפעילים בחזית.

מען להתקשרות :

ת.ד ,33076 .ת״א
טל׳ 03—297654 :
02—222588

הקץ
לג׳וקים
בהגרלת הפיס סד הפרסים

4 $מיליון ל יי
פרס ראשון

חיסול חרקי הבית
עם אחריות לשנה
תל־אביב — 450264־03
457895־03
אשקלון — 23019־051
ירושלים — 226618־02
חיפה — 712342־04
באר־שבע — 30192־057
39593־057
טבריה — 50488־067

7 5 0 .0 0 0ל י
קנה לד כרטיס ובוא

בפיקוח אגרונום.

רשיון משרד הבריאות .15

מ ל סו ן ...בתיאבון!
מסעדת, מצפה הג ורן
ן ראג׳י סבאג)

מאכ לי לסו ! ״
מאכ לי מז ר חיי ם
נדגי ם
מוכנים ע״יטב חי ם ידועים מלבנון!!
טבריה — כני ס ה לטבריה עילית
ב ת חנ ת פז החד שה

מבוזר גדול של תמונות ומלקטים של
גדולי חזניור תמודרני וחקלאשי —
חדבקח

מקצועית של סלקטים ו
תמונות.

״לוטוס״
,ת״א. רח׳ אלנבי 101
(מול גית־חכנסת הגדול)

^ולפן ל.רנ 9בל-ר;לוא)
פותח עתה קורם חדש ל־

קצרנות

עברית ו/או אנגלית.
הצלחה מובטחת ! הירשמו מיד :
ת ״ א: וייצמן ,22 טל 254826 .
חיפה: בי״ס ״במעלה״.

י — מוטהו״השיטה׳׳^
(המשך מעמוד )9
להבטיח לעצמו קצונה ברמת־איכות מיר־בית.
כיוון שנפתרת בעייה זו באמצעות
גיבוש מערכות והקמת מנגנונים כנזכר,
כבר קיים המכשיר לביצוע מיכלול המעשים
הכרוכים בבניין כוח צבאי, איר־גונו
והפעלתו; ובמעשים אלה מתמקדים
אז תשומת־הלב והמאמצים האינטלקטואליים
והפיסיים.

כפי שניסינו להראות וגם הדגשנו
בסקירותינו עד עתה, ובמייו־חד
כאלו אשר עסקו כניתוח אירו*
עי-דחימה וליקחיהם, איכות הקצונה
כצה״ל רחוקה מהיות מש
כיעת־רצון.

שורש הרעה ומקור אי־מספיקות איכות
הקצונה איננו טיבם של הקצינים־בכוח,
כפי שמעמידה אותם החברה הישראלית
לרשות צה״ל, וגם לא כמותם ; אלא, טיבה
של המערכת הערכית והמוסדית, הצה״לית,
היוצרת את הקצינים, מכשירתם, מבקרתם
ומקדמתם.
מערכת צה״לית זו היא פרימיטיבית,
אנאכרוניסטית ובלתי-אובייקטיבית. היא
מבטיחה כי קצין־צה״ל, יהיו נתוניו ההתחלתיים
משופרים ככל שיהיו, לא
יידע ולא יבין את המיקצוע הצבאי
(להוציא רק מה שלמד במיסגרת ה״מיק-
צוענית״ שאליה שובץ); שבעיניו, הבורות
המיקצועית לא תיראה חיסרון — ותכופות
מדי אף תיחשב יתרון! שיגלה אומץ־לב
פיסי ניכר, כדבר רגיל, בשדה־הקרב, אבל
מורו־לב מוסרי ומיקצועי ביחסיו עם הממונים
עליו או הגבוהים ממנו — מפני
שאמירת-הן ו/או נשיאת־חן בעיני גדול
ורב־השפעה (הקרוי ״סוס״) הם הקובעים,
יותר וקודם לכל דבר אחר, את סיכוי
הקידום.
מערכת זו פולטת, בשלב זה או אחר,
את הטובים באמת ואת המקוריים, מדכאת
ביקורת ומחשבה וייצרה חופשיות —
וכימעט כל ביקורת ומחשבה בכלל.
היא מעדיפה וגם מעלה אנשים בינוניים
— מפני שבינוגיות, שיטחיות, קונפורמיות
ו״לויאליות״ (ל״כוחותינו״) הם מעלות הכרחיות
וחיוביות־מאד, לפי מושגיה.

* £א כשורה אחרונה, מעודדת ד-
* מערכת, ומסדרת גם שחיתות אישית
לא מבוטלת; לא באופן מפורש וגלוי,
כמובן, אלא בעקיפין ובאורח סביל, על-
ידי אי־התנגדות ואי־ענישה אשר, לאחר
מיספר מיקרים, הופכות התנהגות מסויימת
לנורמה מקובלת.

לפחות לגסי כל מי שצייד לתקן
•או לשפר כצה׳׳ל, תכונתה הגרועה
והמזיקה כיותר של המערכת הנדונה
הוא הנצחתה וחיזוקה את
עצמה.
הדבר נעשה כאילו מאליו, כי טבע-
האדם גורם שיעדיף ככלל, לקדם תחתיו,
וכיורשיו, את אלה העונים על קני־המידה
שלו. באופן טבעי גם מחסנת המערכת
את עצמה, מפני ״איום״ של שינוי, כל
זמן שהוא מתעורר בתחומה, מפני שאלה
המוסמכים לבחון את הצעת השינוי, לש פוט
את טיבה ותועלתה ולהחליט אם לקב לה
או לדחותה, יהיו (אז) תמיד תוצרי-
המערכת, או המושפעים ממנה.
לכן, את ״מערכת״ הקצונה הצה״לית
יש לבחון — וגם לתקוף — מבחוץ, על-
סמך קריטריונים שאינם שלה, אלא כאלה
שהופקו, או הושאלו, ממערכות דומות
אחרות שהן יעילות ונכונות יותר בעליל.
מובן שהתגובה תהיה חריפה והמאבק קשה.
קצת מן הצפוי לכל מי שינסה ידו בכך
משתקף בתגובות הקצונה הבכירה לאפשרות,
שאריאל שרון יתמנה רמטכ״ל.
אפשרות זו לוותה בחשש (המוצדק, אני
מקווה) כי שרון מתכוון לזעזע, בלא־רח־מים,
את אמות־הסיפים. בין השאר, נשמע
ונפוץ האיום, שקצינים רבים יפרשו משירות.
גם ידעו לציין שמות לא־מעטים.
היתד. זו רשימה מרשימה למדי, ורק מיג-
רעת אחת יש שמוצאים בה — שלא
היתה ארוכה יותר.

עד עתה, אין נראה שרא״ל גור
פעל משהו לחולד שינוי ב״מערכת״
הקצונה. לפחות מן הפירסומים,
אין נראה גם כד סימן שד אי־שכי־עות־רצון
עקרונית שד גור, מלאה
או חלקית, מן המערכת ; ומשמע,
למעשה, הבעת שכיעות-רצון ממנה.
הדבר
איננו אמור כלל ועיקר לשיבחו
של גור. אם יסיים את תקופת רמטכ״לותו
״בשקט״ ויעביר ליורשו את מעכרת הקצונה
של צה״ל כמו שקיבלה, הרי יהיה
מקום לומר, כי לא יצר את התנאים ה ראשוניים
וההתחלתיים לשינוי, בכיוון השיפור.

ראש היהודי המנהל את עסקיה
1 1המסועפים של חברת שיכון־עובדיס,
המציא פטנט חדש. מה שהיה סוד שמור
עד לפני זמן לא רב, יצא סוף־סוף לאוויר-
העולם: שיכון־עובדיס גילתה מיכרה־זהב,
ולא באדמה — אלא על גגות הבניינים
ברחוב החרוזים ברמת־גן.
החברה הצליחה לשלשל לקופתה כ־5
מיליוני לירות בזכות המיכרה הבלתי-
אכזב, עד שיום אחד נתפסה בקלקלתה.
שופט־שלום ברמת־גן הטיל עליה קנס
בגובה 30 אלף לירות, כעונש על ריווחי־העתק
שלה מן הבנייה הבלתי־חוקית על
הגגות. שיכון־עובדיס צהלה ושמחה: מה
הם 30 אלף לעומת 5מיליון ן
אך השימחה לא ארכה. לפני שבועות
אחדים הודיעה עורכת־הדין ויקטוריה
אוסטרובסקי־כהן, פרקליטת מחוז תל-אביב,
כי בכוונתה להביא שוב את שיכון־עובדיס
לבית־המישפט. המדינה מערערת על גובה
הקנס. הטענה: זהו עונש שאין בכוחו
להרתיע את העבריין.

פיתיון
בק צה החכה

מ רשת המיליונים שהתגלגלו מ*
גגות רמת־גן, אשר בה מילאו חברת
שיכון־עובדים ומנהלה־לשעבר, השר המנוח

איו ויסתה חבות
..שינון עובדי ס לרמות
את עירית
רמת־גן ולהרוויח
מיליוני ם בבנייה
1ללארישי 11
אברהם עופר, תפקיד מרכזי, החלה בחודש
ינואר .1972
ב־ 27 בינואר 1972 כתב מנכ״ל שיכון־
עובדים דאז, אברהם עופר, מיכתב לעיריית
רמת־גן. הנושא :״המיגרש ברחוב עוזיאל,
חלקה מס׳ .212/6157״ עופר כתב כי הוא
מאשר קבלת מיכתבו של ראש־העיר בנדון,
וסיים :״עורך־הדין דויד רוטבדג, היועץ
המישפטי של חברתנו, יבוא איתכם במגע
להסדר כולו.״
ההסדר שנזכר במיכתבו של עופר לא
היה אלא המטרה שהציבה שיכון־עובדיס
לנגד עיניה: להכניס לקופתה כמה מיליוני
לירות בדרך ״בלתי־מקובלת״ .מועצת־המנהלים
של החברה החליטה לבנות עשר
דירות־גג, על הבניינים שכבר היו קיימים
ברחוב החרוזים ברמת־גן. היו אלה בתים
בני שש קומות כל אחד, והחברה החליטה
לבנות מעליהן קומה נוספת.
רק מיכשול אחד ניצב על הדרך לביצוע
התוכנית: כיצד משיגים היתר־בנייד, ו
הפטנט שצץ אז בראשיהם של מנהלי
שיכון־עובדיס לא היה מקורי ביותר, אך
יעיל בהחלט. הוא נוסה כבר בעבר, ובהצלחה,
על־ידי גופים שונים. בקצה החכה
שניפנפה החברה מול עיני עיריית רמודגן
ניתלה פיתיון מושך: ההצעה להעביר
לרשות העירייה מיגרש ריק ברחוב עוזיאל
שהיה שייך לשיכון־עובדיס (ושפרטיו
פורטו במיכתבו של אברהם עופר) לצורך
בנייה עליו. זאת, כתמורה לפטור־ממיסים
ולאישור תוכניות־הבנייה של דירות־הגג
ברחוב החרוזים, ועוד.

עי סקה
של פז
^ יתה זו עי סקת ־ פז עבור שיכון־
1 1דים. החברה קיבלה מעיריית רמת־גן
היתר לבנות פנטהאוזים על הבניינים
הקיימים. אך היא לא הסתפקה בבניית
שתי דירות־גג בילבד על הבניינים מס׳
4 ,3ו־ ,6והחליטה לסדר את העירייה. תחת
שתי דירות על כל אחד משלושת הבניינים,
בנתה שיכון־טובדיס ארבע דירות על
כל אחד מחמשת הבניינים בני שש הקומות

שברחוב — כל דירה בת שלושה וחצי
חדרים. וכיוון שכל מבוקשה ניתן לה בנקל
כל־בד — הרחיקה לכת עוד יותר. המיגרש
שהובטח לעיריית רמת־יגן — ל א הועבר
לרשותה. שיכון־עובדיס השלימה את בניית
20 הדירות החריגות, אך לא עמדה בהתחייבותה.
עיריית
רמת־גן המתינה לקיום ההבטחה
מצד החברה כשלוש שנים. ואז, כאשר
הסתבר לראשי העיר כי שיכון־עובדיס
ומנהליה סידרו אותם, הגישה מחלקת-
הפיתוח של העירייה נגד שיכון־עובדיס
דו״חות על עבירות־בנייה. בחודש נובמבר
1975 הוגשו דו״חות אלה למחלקה המיש־פטית
של העירייה, ונפתחו נגד החברה
חמישה תיקים פליליים.
בחודש מארס 1976 הודיעה שיכון־עובדים
לראש־עיריית רמת־גן, הד״ר ישראל פלד,
כי היא מצטערת על הסיכסוך ומוכנר^
לחתום מייד על העברת המיגרש שברחוב
עוזיאל לבעלות העירייה, בהתחייבותה
משנת .1972 ההסכם נחתם עוד באותו
חודש. י
עתה הגיע תורה של עיריית רמת־גן
לסדר את החברה, כפי שזו סידרה אותה
קודם־לכן. התביעה המישפטית נגד שיכון־
עובדים לא בוטלה. בית־מישפט־השלום
ברסת־גן הרשיע את החברה, ושלושה מעובדיה,
על בניית 20 דירות-הגג בסטייה
ניכרת מתנאי ההיתר. אחד מעובדים אלה
היה מנחם הלר, מי שהיה מנב״ל החברה
עד לפני כחודש. אך עורך־הדיו דויד
רוטברג, יועצה המישפטי של שיכוך
עובדים, הודיע לבית-המישפט כי האיש
שעמד בראיש החברה בשנת ,1972 כאשר
הוחל בבניית הדירות החריגות, לא היה
מנחם הלר אלא אברהם עופר. השופט,
דויד שטיינמץ, קיבל את הטענה ומחק את
שמו של הלר מכתב־האי־שום.
בגזר־הדין קבע בית־המישפט, כי ״שיכון־
עובדים בנתה על כל אחד מהבניינים מם׳
4 ,3 ,2 ,1ד 6ברחוב החרוזים קומת־גג
שלמה שבה ארבע דירות, בסטייה ניכרת
מתנאי ההיתר המקורי.״
אולם, מי שגילה את השערורייה שבהסכם
שנחתם בין שיכון־עובדיס לבין עיריית
רמת־יגן, היה השופט עצמו .״בא־כוח הנאשמים,״
קבע השופט בגזר־הדין ,״מנסה
לשכנעני שאראה בהקמת 14 הדירות (מתוך
ה־ 20 שניבנו) ,עבירה טכנית׳ ,באשר הן
הוקמו על־פי הסדרים מייוחדים שנעשו בין
שיכון־עובדים לבין עיריית רמת־גן, וכי
בתמורה לסטייה זו נתנה הנאשמת לעיריית
דמת־גן את החלקה 212 בגרש .6157״ השופט
לא היה מוכן לראות את העבירות

1 (11111 ^ 111111111 בנייתן של 20 דירות־הגג הנוספות
1 1 1 1 1 1 11 1 4 #1ברחוב עוזיאל בו־מת־גן, בניגוד
לחוק ומבלי לשלם מיסיס, הכניסה מיליוני לירות לקופת חברת
שיכון־עובדים. על גגות של הבניינים הגבוהים שבתמונה הקימה
שבוצעו על־ידי שיכון־עובדיס כ״עבירות
׳טכניות״ בילבד.
הדגיש השופט :״אין מדובר סתם
בעבירה הנקראת סטייה ניכרת. מדובר
בסטייה מתוכנית בניין־ערים, שכדי לאשרה
צריכים להתקיים הרבה תנאים, ובכללם
אישור הוועדה המחוזית, פירסום בעיתונות
ועוד.״
הוא ציין, כי כפי שמחייב החוק יש

שיכון־עובדים קומה שלמה נוספת (שביעית במיספר) ,מבלי שיהיו
בידיה רישיונות מתאימים לכך. על בנייה בלתי־חוקית זו, שהסתכמה
בכחמישה מיליוני לירות, חוייבה שיכון־עובדים על־ידי
בית־המשפט לשלם קנס בסך שלושים אלף לירות בלבד.

לפרסם בעיתונות כל תוכנית מסוג זה,
כדי לתת אפשרות למי שמתכוון להתנגד
לביצוע התוכנית מסיבות ממשיות, לקום
ולהתנגד לה .״על סטייה זו, המתייחסת
ל־ 10 יחידות־דיור,״ קבע ,״יפורסם בעיתון
רק ביום ,22.10.1975 ואילו הבנייה עצמה
בוצעה כבר בשנת .1973״ •משום כך ,״לא
היתד, כל אפשרות לפי החוק להוציא
היתר־בנייה לגביהן. עיריית רמת־גן לא
יכולה לרחוץ בנקיון־כפיה ולומר, לא ידענו
שמקימים חמש קומות שלמות בסטייהמההיתר,׳ שהדי היא ידעה על התוכנית
ונתנה את הסכמתה העקרונית להקמתן.
בגזר־דינו הסביר השופט, כי הוא מטיל
על שיכון־עובדים עונש קל, יחסית, מאחר
שעבירות־הבנייה בוצעו בידיעת העירייה.
הוא הטיל על החברה קנס מגוחך בגובה
30 אלף לירות בילבד.
אין ספק שהגשת התביעה מצד העירייה
נגד שיכון־ עובדים היתד, רק אמצעי־לחץ
עליה, כדי לאלצה להעביר לעירייה את
המיגרש המובטח. משום כך גם לא הועמדו
לדין ראשי שימן־עובדים, אותם שנתנו
את האור הירוק לביצוע העבירות, וא־שר
הכינו את התוכניות וההסכמים י ב-שיתוף
עם העירייה.
מדוע, למשל, לא הועמד לדין האדריכל
הראשי של שיכון־עובדים• ,שימחה שוורץ,
ממתיכנני הפרוייקט של דידות־הגגו חתימתו
-של שוורץ מופיעה על המיסמך שנשלח
לוועדת-בניין־ערים המקומית ברמת־גן בנובמבר
,1972 בעניין בניית דירות־הגג
והעברת המיגריש. בכתב־האישום לא מוזכר
גם חלקם בפרשה של נחום לבון, מנהל
סניף תל־אביב של שיכון־עובדים, ואליעזר
שתיל, המהנדס הראשי של החברה.

מיכרה־זהב

שטח ירוק לצורך בניית מגורים — מיגרש בשטח של 6.4דונם (הנראה בתמונה) ,השווה
היום כ־ 5מיליוני לירות. רק אחרי שהובאה לבית־המישפט, הסכימה החברה לקיים את
הבטחותיה, ולהעביר לעיריית רמת־גן את המיגרש בתנאי שתבוטל התביעה המישפטית.

^ ך סיפז־ר מיכדות־הזהב הפרטיים
של חברת שיכון־טובדים עדיין לא
הסתיים. עם האוכל בא, כנראה, גם התיאבון.
גם אחרי שעברה על החוק על-ידי
הקמת דידות־הגג ברחוב החרוזים, נתפסה

ונקנסה, החליטה החברה למוסיף ולנצל
את הפטנט. היא עומדת עתה לפתוח
מיכרה־זהב חדש- ,שערורייתי לא פחות.
בסעיף / 2ג׳ של ההסכם שנחתם בין
שיכון־עובדים לבין עיריית רמת־גן בחודש
מארם אשתקד, בדיוק בתקופה שבה נערך
הדיון המישפטי בפרשה הקודמת נאמר,
בין השאר, כי העירייה מעבירה לשיכון־
עובדים 2070 מטרים מרובעים בגוש .6207
על שטח זה התכוונה החברה לבנות בניין
בן 14 וחצי קומות, ובו 58 דירות. היה
זה אחד מחלומותיהם הגדולים -של מנהלי
שיכון־עובדיס, עוד מ-שנת : 1972 לבנות
על שטח ירוק שלא ניתן, על־פי החזק,
לבנייה למגורים. גם בנייתו של בית זה
נכללה בהסכם משנת ,1972 לגבי העברת -
המיגרש לעיריית רמת־גן. התוכנית לא
אושרה, אך שיכון־עובדים לא חדלה
ללחוץ.
ראשי העירייה ידעו שלחברה אין כל
סיכוי לקבל אישור חוקי לכך מן הוועדה
המחוזית, אך ראשי שיכון־עובדים שיכנעו
אותם שאין כל מקום לדאגה. העירייה
צריכה רק להמליץ באורח פורמאלי בפני
הוועדה המחוזית, ותמורת זאת תקבל את
המיגרש •שהובטח לה כבד לפני •שנים.
ראשי שיכון־עובז־יס התנהגו כאילו האישור
מונח כבר בכיסם.
והעירייה היתד, מוכנה בהחלט לקבל.
הסביר פקיד בכיר בעיריית רמת־גן, השבוע
:״על שיכון־עובדים היה ל-שלם לנו
כ־ 400 אלף לירות דמי-השבחה על הדירות
הנוספות שניבנו ברחוב החרוזים, מעל הקומה
השישית שהייתה קיימת. במקום כסף
זה קיבלנו מיגרש ששוויו כ־ 5מיליון
לירות. ההפרש בין דמי־ההשבחה המגיעים
לנו לבין ערך המייגרש, היה מגיע לנו
עבור ההסכמה וההמלצות לוועדה המחוזית,
וגם עבור סידורים אחרים הקשורים
בהעברת קרקע לשיכון־עובדים.״
וזה בדיוק המקום •שבו חייב היועץ-
המישפטי־לממשלה להתערב בעניין, ולבדוק
אם ההסכם בין שיכון־עובדיס לבין
עיריית רמת־גן כשר, מבחינת החוק.

מרסל זוהר 1

37י

^/.ווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו=

במדינה
ד ר כי אדם
אסיד ב
״כאן כמו ברוסיה 1״ טוען
גער חסר״בית
המבקש לגסוע אל אמו,
אך צה״ל מתעקש לכייסו

אנחנו הכתובת
= התערו

מ פלג ת העבודה מפ״ם

1111111111111111111111111111(111111111111111111111111117

דרו שה

משרד החקל או ת

להלן לו חהמ חירי םהמוסכם

ל־ 8.4.77־ 4.4.77

חדרים

במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של הסופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.

• ר קו ת

לצרכו לק״ג
בל״י
4.50
4.90
3.50
1.70
עגבניות עגבניות באריזה של 2ק״ג
גז ר
כרוב לכן
כצל יבש ממשקי ערבה —
מבצע לחג הפסח
כצל יבש ארוז בשקיות
תפו״אד — מפצע לחג הפסח
תפו״אד ארוזים נשקיות של 2ק ״ג

3.10
3.50
3.40
3.80

תפוחים זהוב גודל 6
תפוחים זהוב גודל 6.5
תפוחים גרגר גודל 6
תפוחים גרגר גודל 6.5
אגסים ספדונה גודל 5
אגסים ספדוגח גודל 5.5
כגנות

6.00
6.60
4.80
5.60
6.00
7.10
5.25

אשכוליות — בתפזורת וארוזות
תפוזים בתפזורת וארוזים טמפל לימונים

2.50
2.90
3.50
4.10

פטמים קפואים בשקיות
מיני תנועוף (עד 1.1ק״ג העוף)
גודל ( 1עד 1.450ק״ג העוף)
גודל ( 2עד 1.6ק״ג העוף)
גודל ( 3מעל 1.6ק״ג העוף)
בשר הודו ללא עור וגידים

12.96
12.13
+ 11.39
+ 10.32
+ 22.22

פי רו ח
טלפון ריק ה +
בצפון ת״א
לטל פן 243386 :
יצא לאור בעברית

ב עקבו ת ה מלך דוד
לשער הז הב
מאת הארי אלפסי פפמן
המציג תוכנית לדמוקרטיה מלכותית
בישראל בראשותו 304 .עמוד 160 +
צילומים. ביקורות של מלכים, נשיאים
ומנהיגי^דת עולמיים.
הוצאת ״יסוד״
לשיג בחנויות הספרים

חסידכסף1
ספרים יד

שניה 1

אנו מוכרים, קונים ומחליפים ספרי
לימוד, ספרי קריאה וספרי אמנות
בכל השפות.

הדרי ם

״ לוטוס,,
תל־אביב, רח׳ אלנבי 101
(מול בית־חכנסת הגדול)

ע 13 1ת

1.04ל״י
97 אג׳
91 אג׳
ג* אג׳
1.78ל״י

דגי ם בסיף כסיף כפרוסות קפוא 1/2ק״ג
קרפיון חי

דירה 3־24

+ 10.50
+ 23.00
+ 16.11

84 אג׳
1.84ל״י
1.19ל״י

המנוי
קי בלת חשבון,
אנ א, פרע או תו
בהקדם .

מ הל ק ח המ1ו*ים

״אני אסיר בציון ! אני רוצה לעזוב
את ישראל, ולא נותנים לי. איפה החופש
שנל־כך הרבה מדברים עליו כאן?״
מתמרמר דורון ניר בן ה־ ,17 יליד חיפה
המתגורר בה עד היום. הוריו של דורון
התגרשו. אביו פרופסור בטכניון בחיפה
ונשוי לאשה •שנייה. ואילו אמו היא כיום
אזרחית אנגליה.
דורון עזב את ישראל בגיל חמש, יחד
עם אמו ואביו המהנדס, שיצא לשלדש
שנות שליחות במכסיקו. בהיותו בן שמונה
שב ארצה. הוריו נפרדו. האם היגרה ל אנגליה,
ובהסכם שבין ההורים הוחלט
שהוא, הבכור, יישאר אצל אביו, בארץ.
האב נשא לו אשה שנייה, ודורון נאלץ
להסתגל למציאות חדשה.
מהבית לרחוב. כשהגיע לגיל בית־הספר
התיכון עזב את חיפה ועבר לקיבוץ
נחשולים. שם מצא חברים רבים,
בקרב המתנדבים ששהו במשק. היה מתרועע
עימם שעות וימים. חברי־המ-שק לא
ראו בעין יפה את התחברותו של ה״צבר״
עם הזרים. נאמר לו שאם לא יחדל להיפגש
עימם, ייזרק מהמשק. דורון לא
ויתר על חבריו החדשים, ואכן אולץ לעזוב
את המשק. הוא חזר לחיפה.
בבית אין הוא מוצא את מקומו בגלל
״אשת אבי ששולטת בשנינו שילטון של
פחד,״ הוא אומר .״לכן אמרתי שאני רוצה
להגר לאנגליה, אל אמי ואחי.״
כשהיה בן 16 וחודשים אחדים פנה
דורון ללישכת־הגיום, בחיפה וביקש אש־רת־הגירה.
כאן החלו שוב הצרות. נאמר
לו להמתין, ושוב להמתין, וחוזר חלילה
במשך חודשים .״נתקלתי בחופה של
אטימות,״ הוא מספר .״בכל שבוע נמסר
לי לבוא בשבוע הבא. אבי רכש עבורי
בינתיים כרטיס־טים ה לאנגליה, והכל היה
כבר מוכן לנסיעה. אבל בלישכת־הגיום
דחו אותי בלך־ושוב.״
חולה או אידיוט. אך דורון היה
נחוש בהחלטתו להגר מן הארץ. הוא
לא ויתר, והיה בא אל הלישכה לעיתים
תכופות. הגיע המצב לידי כך שהחיילים
בשער לא הניחו לו להיכנס כדי לטפל
בענייניו. בפעם האחרונה שבה הותר
לו להיכנס, נמסר לו •שתיקו נשלח לבסיס־קליטה־ומיון,
לבירור. כשיוחזר התיק ייערכו
בדיקות רפואיות, ורק אם יימצא בל-
תי־כשיר, יוכל לצאת את הארץ .״זאת
אומרת שאני צריך להיות חולה או אידיוט
כדי שיאפשרו לי להגר מכאן!״
הוא טוען שמישגהו היה כשביקש אש־רת־הגירה
.״שילטונות הצבא רגישים, כנראה,
לנושא ההגירה, והם מעכבים באמתלות
שונות את התשובה, עד שיימלאו
לי 17 וחצי שנים, הגיל שבו אהיה חייב־גיוס,
ואז כל הבקשות בטלות• אבל זה
נמשך כבר מאז שהייתי בן ,16״ אומר
דורון.
באנגליה כבר רשמה אותו אמו לבית־ספר
תיכון. היא ממתינה לו בכיליון-
עיניים, ואילו הוא מסתובב כבר חודשים
ארוכים באפם־מעשה. ללמוד אינו יכול,
כיוון •שלא נרשם לבית־ספר, בהמתנה
לאשרה. מאותה סיבה גם לא עבד. מדי
שבוע מודיעים לו שעניינו בטיפול.
זה תקופה ארוכה שהוא חסר־כל. כרגע
הוא מתגורר בביתו של פרופסור דויד
טיהאוזר מהטכניון, שהוא אביו של חברו
הטוב. שם דואגים לו לקורת־גג, למל בושים
ולמזון. עד אז עברו׳ עליו ימים
קשים, לילות של שינה בגנים ורעב ללחם.
״אעשה רעש בכל העולם, שיידעו ש ישראל
איננה דמוקרטיה. ממשלת ישראל
מנהלת מאבק ותעמולה בעניין זכותם
של יהודים לצאת מסוריה ומרוסיה לישראל,
אבל היא־עצמה איגד, מאפשרת
זכות הגירה חופשית לתושביה. כל הארץ
מוצפת פלקטים של תמיכה במאבק היהודים
בדיקטטורות, והנה אני כאן בדיוק
כמו ברוסיה• שם, מי •שמבק-ש לצאת נכנס
לבית־משוגעים, וגם כאן צריך להיות
משוגע כדי לא ללכת לצבא ולצאת מהארץ.״

עו ל ם הזה 2066

ב חור־י שיב ה ישראל שיצא ל א מריק ה, המציא שיטה
פ לי לי ת מ תו חכמתלר מו תאח הי שראלים ־ החח רי ם
ף* שוטר חמור־ הסבר פסע בהחל־
1 1טיות במורד רחוב אסקם שבמנהטן
התחתית. ליד בית מיספר 27 נעצר, שלף
מכיסו פינקס שחור ועיין בו בקפידה.
איש־החוק הנידיורקי הגברתן שלף מ־חגורו
מנעול כבד, וניגש לפיתחה של
חנו שהשלט מעליה הכריז תל־אביב
אפליינסם. הוא נעל את דלת.החנות, ושיל-
של את המפתח לכיסו.
השוטר צעד לאחור, וידא, במבט חטוף
בשלט, שזהו אכן המקום הנכון, וחתם את
המנעול בחותמת מייוחדת שבה מסמנים
פושטי־רגל. הוא סינן הערה ארסית על
חשבון הישראלי המכוער בניו־יורק, ופגה
לדרכו. הדבר היה ביוכדחודף קר, לפני
שבועות אחדים.
מעברו האחר של הכביש השקיף על
המחזה צעיר ישראלי, בחיוך מעוות. היה
זה סופו של החלום האמריקאי של שמואל
(״סם״) שכטר. אולם, חלק בלתי־מבוטל
מלקוחותיו הנזעמים של הסוחר הצעיר
טוען כי היתה זו, בעצם, התגשמותו של
חלום מתוכנן להפליא. מכל מקום, הם את
כספם הפסידו. שכן שמואל שכטר הוכרז
כפושט־רגל, ושוב לא יורשה לעשות עסקים
בניו־יורק.

מוצרי־חשמל
בזיל-הזול
*פ מואל שכטר ( )32 הוא בן למישפחה
ענפה של חסידי חב״ד, שהתגוררה
בבני־ברק. ילדותו עברה עליו בסימטאות
בני־ברק ובלימודים במוסדות דתיים. הוא
היה אף תלמיד־ישיבד. מחונן, שרבים ניבאו
לו גדולות.

יורק הזמנה מייוחדת, ושילמו עבור ההפוליסה
היה בערך בסוף תקופת הטלפוסחורה
מראש ובמזומנים. כאשר עלה ה נים שלי לשמואל, וכלל לא תאם את תאעסק
על דרך־המלד החל שמואל שכטר ריך הקנייה והביטוח כפי שהוא הבטיח לי.
גם מבטח את המישלוחים. את כספי ה הוא פשוט לא ביטח את הסחורה.״
ביטוח ואת דמי מישלוח הסחורה לישראל
היתר. זו שיטה מתוחכמת. הלקוח היה
גבה, כמובן, במזומנים ומראש.
משלם עבור ביטוח הסחורה, אך שכטר
אחד הראשונים *שערך את קניותיו ב כלל לא טרח להוציא פוליסות. אם הגיע
חנותו של שכטר היה דני פרומצ׳נקו, המישלוח בשלום, היה סכום הביטוח כולו
מבעלי בית־החרושת עלית. כאשר חזר רווח נקי של הסוחר הממולח, אך אם
מתקופת לימודים ממושכת בקנדה, הח אירעה תקלה בדרך — דיה לצרה בשעתה.
ליט לרכוש בניו־יורק מיספר מוצרי־חשמל. בדרך דומה נחסכו גם כספי המשלוח.
״אחרי שערכתי סקר־ישוקים מקיף ״,מס לקוחות מופתעים נתבשרו, במחסני־המכס
פר דני ,״הגעתי לחנות של שמואל שכטר, בישראל, כי עליהם לשלם עבור הפיש־שהיתר.
אז בצעדיה הראשונים, וגיליתי לוח (י> — 0 0 .£תשלום בזמן המסירה),
שהמוצרים שנמכרו בה הם הזולים ביותר למרות ששילמו לשכטר מראש, בדולרים
בניו־יורק כולה. קניתי ב־ 4000 דולר, ו־ ,טובים. חלקם התייאשו מן הטלפונים ה־

3920 - 3921־673

״ 9ג 11ג 4 1ר 1ז/1ץ/ץ 9ח 1ו1זץ ח״£

.סואזו /^ 0£5,ו1קק\/ /ץ ן 1£1
1ו * £1ח

110-220 \/0 !18ח<1 13^ 6 40 ^ 1183083 1ח 411 531311 3

. 10002ץ. א *.זסץ
מ 11מ מ
27 ז68 זז 5ז10516־ 1ז6חזס 0

? 1מ 8

12ש \

עובד במישרד־החקלאות, כמתכנת־מחש־בים.
לפני שעלו, יצא אבי למסע״קניות
בניו־יורק, שבמהלכו שילשל לכיסיו של
שמואל שכטר כ־ 3000 דולר עבור רשימה
ארוכה של מכשירי־חשמל.
״את הסחורה כמובן לא קיבלתי,״ הוא
מספר בזעם .״שכטר פשוט רימה אותי וגנב
את הכסף! ניסיתי לעשות משהו דרך
עורך־דין, אבל התענוג להכניס אותו
לבית־סוהר היה עולה לי עוד 3000 דולר.
אין לי אפילו דולר אחד בשביל זה.״

״ תרבי מלובגיץ׳
יחזיר הכסף״

ך•!.הונאות נמשכו, כאילו על-פי תס-
( 1ריט מדוייק. יום אחד טען שכטר
באוזני לקוחות נרגזים כי היתד. פריצה
בחנותו והסחורה נגנבה, וכאילו פרצה גם
דליקה במחסנים •שבהם איחסן את מרכול תו.
אחדים מלקוחותיו האמינו לו, מתוך
תמימות, ולא זכרו שבעצם החזיק בחנות
רק דוגמות ספורות, וכי המכירות נתבצעו
באמצעות קטלוגים.
גדי מקובסקי, שחזר לארץ לפני כמה
חודשים, אחרי טיול ממושך, הפסיד בדרך
דומה 3500 דולרים. הוא משוכנע שהיה
כאן תיכנון מדוייק של פשיטת־רגל .״כש הוא
ראה שאני מתלהב ורוצה לקנות
עוד ועוד,״ מספר גדי ,״הוא עצר אותי
בחיוך מ־שונה, ואמר לי שלא כדאי לי
להוסיף לקנות. היום אני מבין שהיתה
זו הברקה של אנושיות מצידו. הוא ידע
שבעוד מיספר שבועות יפשוט את הרגל,
והבין מה מחכה לי. הוא היה מוכן לשדוד
אותי, אבל לא יותר מדי.״

גנב בבירבת חרב

אולם החב״דגיק המבטיח לא היה מחוסן,
כנראה מפני יצר־הרע. לפני יותר
מעשר שנים נקשר שמו, במפתיע, בכנו״
פיית פורצים שפעלה בבני־ברק וסביבתה
ושהיתד, מורכבת מתלמידי-ישיבות. רק
בהתערבות מישפחתו נטש שמואל את
הכנופיה, ולא שב עוד להסתבך עם החוק
הישראלי.
כשהיה בן 22 ירד מהארץ, וקבע את
מושבו בנידיורק. חמש שנים עסק במלאכות
שונות והיד״ בין השאר, חשמלאי
שעסק בהתקנת מוצרי־חשמל ביתיים. בתקופת
שהותו בניו־יורק נולדו לו ולאש תו
פנינה ארבע בנות, והמישפחה התייש בה
בשכונה חרדית בברוקלין.
הצעיר השאפתן חיפש דרך קלה אל
ההצלחה, והרעיון הנכון אומנם צץ במוחו,
באביב . 1975 הוא הבחין בתשוקתם
של ישראלים־חוזרים למוצרי־חשמל אמריקאיים,
שניתן היה לקנותם ולהביאם
לישראל ללא תשלום מיסים. שמואל שכטר
הקים עסק בשם תל־אביב אפליעסס,
שהתמחה במכירת ציוד מסוג זה ליורדים
שהחליטו לחזור לישראל. הוא החזיק
בחנותו מיספר דוגמות של מוצרי־חשמל
זולים, והחל מפרסם את העסק בין יהודים
וישראלים וברשת־הרדיו העיברית בניר
יורק.
את מוצריו מכר, למרבה הפלא, בהרבה
מתחת למחיר הרישמי הנקוב, ובכך רכש
לו שם מצויין. ההצלחה לא איחרה להאיר
לו פנים. מאות ישראלים־חוזרים, אשר מסלולי
אספקת הסחורה הנפתלים של גיד
יורק היו מוכרים להם, לא הירבו בשאלות,
ועטו על העסק ועל שירותיו הטובים
בתאוות־חסכנות שלא ידעה גבולות. את
מחזור־המכירות העצום גילגל שמואל בעזרת
קטלוגים שמתוכם בחרו הקונים את
המוצרים, שכן הם דרשו מכשירי־חשמל
בעלי מתח של 220 וולט, המחייבים בניו־

קיבלתי את הסחורה בארץ ללא בעיות.
מובן שהמלצתי על החנות בפני ידידים
שלי. אך אני מצטער על כך עד היום,
כי הכנסתי אותם למלכודת.״

מלכודת
של פ ת אי ם
* ¥סר,יו של שכטר פרחו, והוא הזעיק
2לנידיורק מהארץ את הוריו ואת הורי
א*שתו, כדי שיעזרו לו בעסקים. ה־מישפחה
המאושרת התיי״שבה בברוקלין.
הקונים שבאו לחנות ופגשו בשמואל עב־הכרס.
וחלקלק־הלשון, התרשמו מתמונתו
של הרבי מלובביץ׳ שהתנוססה לתיפארת
על קיר החנות. הסוחר, שחבש כיפה דרך־
קבע בשעת המכירות, נהג להציג עצ מו
כחסידו של הרבי מלובביץ׳ אשר
האציל על עסקיו מברכתו, ובכך רכש לו
אמינות ושם טוב בין לקוחותיו.
אך בברכתו של הרבי מלובביץ׳ לא היה
די לשמואל שכטר. הוא ניסה להרוויח גם
בדרכים שהרבי לא היה ממליץ עליהן.
היו אלה דרכי־הונאה מתוחכמות.
ב. ח ,.פקיד־מדינה ישראלי בכיר, ש היה
שליח המדינה באמריקה, רכש אצל
שכטר ציוד באלפי דולרים, כאשר שב
משליחותו. כשהגיע הציוד לארץ, באיחור
ניכר ורק כעבור שיחות טלפוניות טרנס־אטלנטיות
ולחצים דרך מכרים בניו־יורק,
הסתבר שמכונת־ד,כביסה היתד. הרוסה ל-
לא־תקנה. הפקיד הבכיר פנה לחברת־הביטוח
כדי לקבל את כספו ושם הסתבר
לו, לתדהמתו, כי המישלוח לא היה מבו טח
כלל .״צילצלתי לגיו־יורק פעמים
רבות, וזה עלה לי הון־תועפות,״ הוא מספר
,״אך שמואל התחמק מתשובה. דק
כשהפעלתי לחצים, דרך חברים בניו־יורק,
הגיעה הפוליסה לפתע. תאריך הוצאתה של

טרנס־אטלגטיים היקרים, שמהם התחמק
׳שכטר, והחליטו שמוטב לשלם בפעם נוספת
את הוצאות המישלוח, ובלבד שיקבלו
את הסחורה. וכך שילשל שכטר לכיסו
כספים נוספים. לאט, אבל ביסודיות,
הצטברו הגניבות הקטנות לסכומים מרשי מים.

המישלוחים נהג: שכטר לבצע דרך
חברת 5 .בברוקלין, שבעליה גם
הם ישראליס-יורדים: דויד קדוש ומשה
בועז. אלה מצאו עצמם פעמים רבות
במצבים מביכים, שכן את הלקוחות המ רומים
הנרגזים היה שכטר מפנה לחברת-
המישלוח, בטענה :״הסחורה כבר בדרך.״
המובילים נאלצו להסביר ללקוחות שוב
ושוב• ,שבמחסניהם אין כלל סחורה עבורם•
כאשר פשט שמואל שכטר את הרגל,
נשאר גם חוב שמן שבעלי 5 .כבר
התייאשו מן הנסיונות לגבותו.
מעשי־המירמד, חצו את האוקיינוס. לפני
כשנה הגיע שכטר לביקור בארץ, והתקשר
עם עמוס קידר, סוכן להרכבת
מוצרי־חשמל ביתיים• ״פגשתי את שמואל
במלון גראנד־ביץ/״ מספר עמוס ,״והוא
היה במיטה עם שתי בחורות מפוקפקות
וכלל לא חבש כיפה כפי ששמעתי עליו.
סיכמנו שאני ארכיב עבור לקוחותיו את
הציוד בארץ, והוא ישלם לי עבור ההרכבה.
אבל הוא רימה אותי. הרכבתי, ל משל,
לבנו של קדיש לוז את הציוד, ודד
מיסכן שילם מראש עבור ההרכבה בניו־יורק,
אבל אני לא ראיתי משמוליק אפילו
לירה אחת מכל הסיפור הזה. בנוסף,
הוא מסר את שמי כסוכן שלו בארץ, והתחילו
להטריד אותי כל מיני קליינטים
שלו שהוא רימה אותם באלפי דולרים.״
אחד מקורבנותיו של שמואל שכטר,
לא התאושש עד היום. אבי (בריאן) זינמן
ואשתו, תירצה, באו לארץ לפני מיספר
חודשים כעולים־חדשים מקנדה. אבי החל

גדי ניסה להפעיל ידידים, אנשי־ביטחון
ישראליים קשוחים, שביקרו בחנותו של
שכטר. הסוחר החלקלק הבטיח לשלוח
את הסחורה, ואף נקב בתאריך המשלוח
ובשם האונייה, אך הסחורה לא הגיעה.
למרות סיפורי הפריצה והדליקה המוזרים
שבהם הלעיט את לקוחותיו המרומים,
הסתבר כי מצבו הכלכלי של שכטר
לא היה גרוע ביותר. הוא רכש בית
מהודר בברוקלין, שיפץ אותו בסכום של
כ־ 30 אלף דולר, והרעיף על אשתו יהלומים
ופנינים.
אחרי שהכריז על עצמו כפושט-רגל נעלם
שכטר כאילו בלעה אותו האדמה. הטל פונים
בחנות ובבית נותקו, ואיש אינו
מצליח היום לאתר את הסוחר מניו־יורק,
שלדבריו רק גיסה לעזור לישראלים ״להסתדר
טוב יותר״ כשהם חוזרים לארץ.
גדי מקובסקי למד לקח מר מפרשה זו,
והוא משיא עצה בדוקה :״לפעמים, קנייה
זולה מתגלה כקנייה יקרה ביותר. חבל
שזה קרה דווקא אצל ישראלי־יורד, שיד
שב בניו־יורק ומלכלך את שם כולנו.״
חלק מהלקוחות המרומים טוען, ששכטר
מתחבא בגרמניה ו״יושב על המיליונים״.
שכן, צ׳קים ששילמו לו לקוחות לפקודת
בנקים בגרמניה, ניפדו באורח־פלא. אחרים
סבורים שהוא מסתתר בברוקלין עד יעבור
זעם. התלונות שהופנו ללישכת־המיס־חר
ישראל־אמריקה היו ברכה לבטלה, ש כן
גוף זה נתגלה כחסר־אונים. טנהל ה־לישכה
סבור, כי הדרך היחידה לטפל בשמואל
שכטר היא להוציא נגדו צו־מעצר
בינלאומי ולהכניס את שמו לרשימה הש חורה
של המוסדות הישראליים בחו״ל.
מכריו של שכטר בארץ טוענים, כי הדרך
היחידה להחזיר לקורבנות המירמה
את כספם היא לפנות לרבי מלובביץ׳ .״רק
הרבי יוכל להניע את שמואל שכטר לצאת
ממיסתורו ולהחזיר את הגזילה, הנאמדת
במאות אלפי לירות,״ הם טוענים.

קולנוע כוכבות השתיים שלא זכו
כבכל שנה, גם הפעם היו חמש מועמדות
לזכייה בפרס האוסקר לשחקנית הטובה
ביותר של השינה. שלוש מהן ותיקות ומוכרות
היטב. האחת, ליב אולמן, אולי
הגדולה בשחקניות־הבד היום, כשהיא עובדת
עם אינגמר ברגמן; השנייה, גלנדה
ג׳קסון, וירטואוזית שזכתה כבר פעמיים
בפיסלון המוזהב ; השלישית, פיי דאנאוויי,
הקרובה ביותר מביניהן לדמות הכוכבת
ההוליוודית המקובלת (מכל שחקניות־הבד
באמריקה זכתה באחרונה ׳במקום ״שני ב־מישאל־פופולריות
בין עיתונאים ובעלי-
בתי־קולנוע).
זו היתה ראוייה לפרס• ולו רק בשל
ציפייתה הממושכת (כבר לפני עשר שנים
היתד, מועמדת, על בוני וקלייד) .ואכן,
היא זכתה בו, סוף סוף, על רשת־שידור.
אבל הפתעת השנה היו שתי צעירות כימעט
אלמוניות, מן הסוג שבדרך־כלל מגיע רק
בקושי למועמדות על תפקידי־מישנה, אשר
העזו לחתור אל האוסקר הראשי. אם לא
זכו בו, הרי זה רק משום שלא הספיקו
לבסס את יחסי־הציבור שלהן.
מכרווזץ לכרכור. אולם, לאחת מהן
יש בכל זאת כמה מהלכים. ראשית, משום
שהיתר, כבר מועמדת, לפני שלוש שנים,
לקבל פרם על הופעה בתפקיד מיישני.
שנית, משום שהיא אחותו של מי שנחשב

שחקנית טליה שייב
״אחי לא אהב שחקניות״
היום כנער־הפלא של הוליווד. שמה הוא
טליה שייר, ואת תהילתה השנה קצרה
בזכות התפקיד הנשי הראשי בסרט ד,׳שובר
עתה את שיאי הקופות באמריקה, רוקי.
היא מתחילה את הסרט כזבנית אפרורית,
ממושקפת, שעברה כבר את יום הולדתה
ה־ 30 ומעולם לא זכתה בהזמנה לקולנוע
מידי בחור כלשהו. עד שהיא פוגישת ברוקי,
המתאגרף בעל הקאריירה הגוססת, ולמענו
היא מחליפה עורה והופכת מברווזון מכוער
לברבור יפהפה.
״זה התפקיד הטוב ביותר שהיה לי אי־פעם,״
מודה טליה, שהיא רעייתו שיל
מלחין הוליוודי מצליח בשם דויד שייר,
שכתב מוסיקה לסרטים כגון השיחה, חטיפת
פלהם 3־2־ 1וכל אנשי הנשיא .״ההזדמנות
להחליף דמות לפני עיני הצופים, היא
חלומה של כל שחקנית. וכי איזו אשד,
בקהל לא תזדהר, עם דמות שכזאת?״
לא כזכות האחד ! מה שמרגיז אותה
באמת, בימים אלה, הוא הרמזים כאילו
זכתה בתפקיד בזכות אחיה. כי האח הוא
פרנסים פורד קופוילה, האיש שהפך את
הסנדק לאגדה קולנועית, זכה בפרס בפסטיבל
קאן עבור השיחה, ומסיים בימים אלה
את הפקת אחד הסרטים היקרים ביותר שנעשו
באחרונה בהוליווד: סוף העולם
הגיע.
רוגזה מוצדק, ולו רק משום שכל חייה

תש 1נ ח
הגרמנית
ף£י חצלחה אין נוסחות. דבר זה כבר
/הוכח פעמים אין־ספור בעבר. למרות
זאת מנסים סוחרי־ד,קולנוע בכל פעם לחקות
הצלחות על המסכים, וללכת בעיקבותיהן.
כך קרה גם ליצירת־הפאר הארוטית של
הקולנוע הצרפתי, עמנואל.
ההצלחה המיסחרית המסחררת שבה זכה
הסרט בכל מדינה שבה הוצג, הולידה מייד
תעשייה שלמה של סרטים שניסו ליצור
משהו דומה, שיהיה תערובת של ארוטיקה־עם
פילוסופיה, על גבול הפורנוגרפיה ה טהורה,
עם המון סממנים סאדדמאזזכיסטים
ויומרות אינטלקטואליות.
אלא שההצלחה לא חזרה על עצמה בשנית.
בשנתיים ׳שחלפו מאז יצא עמנואל
אל המסכים, ניסו עשרות סרטים ללכת
בעיקבותיו. רק מעטים מהם הגיעו לרמתו.
אף אחד מהם לא זכה בהצלחה קופתית
דומה.
אולם באחרונה מגלה סרט גרמני אלמוני
סימנים, כי הוא עשוי להתקרב אל הצלחתו
של עמנואל. זהו הסרט ואנסה שיצר הבמאי
הגרמני יוברט פרנק, והחוזר כימעט בחיקוי
מדוייק על כל עלילות עמנואל
בבאנגקוק. אלא שהפעם מתרחשת העלילה
הארוטית בהונג־קוינג, שם עוברת גיבורת
הסרט, ואנסה, את כל החוויות המיניות
האפשריות. אולם אם זוכה הסרט בהצלחה
קופתית באותן מדינות שבהן מתירה הצנזורה
את הקרנתו, בראה שזה יותר בזכות
כוכבת הסרט, השחקנית הגרמניה
אוליביה פאסקאל בת ה־ ,19 שעל־פי כל
הסימנים עשוייה להוות את התשובה הגרמנית
לסילביה קריסטל ההולנדית, כוכבת
עמנואל.
נלחמה בדיעה הקדומה כאילו מרפקיה נשענים
על אחיה המפורסם. טליה היא בת־הזקונים
של הזוג קארמינה ואיטליה קופולה
(היא נקראת על שם אמה) .האב הוא חלילן־
לשעבר בתיזמורתו של ארתיוירו טוסקניני,
ומאוחר יותר מנצח בזכות עצמו בתיזמורית
המלוות מחזות מוסיקליים, ומלחין בזכות
עצמו (זכה באוסקר עיבור הסנדק חלק ב).
אחיה הגדול, אוגוסט, הוא מרצד, לסיפרות
השוואתית. האח השני, פרנסים, הוא הבמאי.
ואילו היא, הצעירה מהם בעשור
שנים, גדלה כאיטלקיה מושבעת ,׳שייעודה
העיקרי בחיים הוא ללדת ולבשל.
מחנכים רק את הגברים :״עד שהחלטתי
ישכל מה שאני עושה אינו אלא
תחליף דל לשאיפתי האמיתית: להיות לשחקנית,״
אומרת טליה .״פרנסים לא הת־

שחקנית סיסו פפאסק
״חלמתי להפוך לנער״

רשם מהחלטתי. כנראה, אז לא אהב שח קניות.״
בלי
כל עידוד ביכר מצדו הלכה טליה,
המכונה במישפחתה ״טאלי״ ,ללמוד ברצינות
דראמה. היא אפילו הופיעה בכמה
מחזות בברודוויי, ובכמה סרטים שהיתה
מעדיפה לשכוח. המישפחד, לא התרשמה
במייוחד. ואז, ב־ ,1969 נישאה לדוויד שייר.
זה כבר עשה יותר רושם .״לפעמים נדמה
לי שנשאתי לי בעל כדי שיהיה לאבא
חבר,״ היא אומרת. ואכן, האב־המלחין וחתנו,
שהוא פסנתרן, מנצח, מעבד ומלחין,
מצאו מייד שפה משותפת. ואילו טליה
גילתה, באותה הזדמנות, שהרקע היהודי
של בעלה אינו שיונה ביותר מן הרקע
האיטלקי שלה .״גם אצלם מחנכים רק את
הגברים להאמין שצפויים להם דברים גדולים
בחיים,״ היא אומרת.
מיבחנים מאחרי הגב. את ההזדמנות
הגדולה הראשונה על הבד קיבלה מאחיה
בטעות. כשהציעה את עצמה לתפקיד קוני
קורליאונה, בתו היחידה של הסנדק, השיב
לה פרנסים :״אינך מתאימה״ .״אני חושבת
שהוא ראה את קוני בדמות של
שיפחה״״ נזכרת טליה ,״וזה לא בדיוק
מה שראיתי אני.״ ואז, כאשר נסע קופוליה
ללונדון, להיוועד עם מארלון בראנדו, ניגשה
טליה למיבחנים, שנערכו מול מצלמות
הטלוויזיה. היא החליטה שלא להשתמש
בישם־המישפחה מן,!.בית, שפו השתמשה
עד אז, והציגה עצמה כ״טליה שייר״ .המפיק
רוברט אוונס החתים אותה מייד.
פרנסים בלע את הגלולה.
מובן שחששותיו נתבדו. טליה הצליחה
בחלק הראשון עד כדי להיות מועמדת לאוסקר
עבור הופעתה בפרק השני של
חסנדק, שבו היא מגלמת בסצנה אחת יאת
קוני בת ד,־ ,16 ובסצנה אחרת היא קוני
בת .48 באחרונה צפו בה מיליוני צופים
בכל העולם, כשהיתה רעייתו הינצילנית של
טום (ניק נולט) בסידרה הפופולרית בטלוויזיה
עשיר ועני.
למרות זאת, נתבקשה לעבוד מיבחני-בד
לפני שקיבלה את תפקידה ברוקי. היא
מספרת :״היד, זה אחרי שביליתי שישה
שבועות בבית־חולים, עקב לידת שלוותה
בסיבוכים אצל התינוק. לכן באתי למיבהן

משוחררת לגמרי ממירוץ־ד,עכברים ההוליוודי,
בהכרה שגם אם אכשל, לא יהיה
יזה אסון גדול.״
היום מחכות לה ההצעות בתור, והיא
כבר מכריזה על כוונתה, בעתיד, להוות
׳תחרות לאחיה ולהיות במאית בעצמה. ואולי,
מי יודע? ״הייתי רוצה אפילו לנהל
אולפן שלם, במלוא מובן המילה.״
.מכרכור למדאד־חכלה. אם טליה
שייר היתד, ידועה אך בקושי, הרי את
סיסי ספאסק כימעט שלא הכירו. נערה
בעלות חזות תימהונית, מנומשת ואדומת־שיער.
היא הצטיינה בקאריירה מגהקת. בכל
פעם שהתחילה להצליח, שבקה ההצלחה
חיים. עד שזכתה גם היא בהזדמנות שלה,
להפוך מברווזון לברבור.
׳אלא שמברבור יפהפה היא משירה את
עורה שוב, והופכת למלאך-חבלה. וזאת,
בסרט שעלול היה להוות את דודנו של
מגרש־השדים, אילולא אישיותה יוצאת-
הדופן של סיסי ספאסק, המגלמת את קארי
(ראה שעון).
למן הרגע הראשון שבו היא מופיעה על י
הבד, נלעגת ומושפלת, מאבדת עשתונותיה
במישחק כדורעף וסופגת עלבונות מכל
חבריה לכיתה, נוצרת סביבה אווירה מחושמלת.
כשאמה, קנאית דתיית על גבול
הטירוף, נועלת אותה בצינוק כדי ש־תכפר
על יחטא היותה אשה, היא נראית
עדיין כילדה קטנה מפוחדת, אבל כבר
מתרגשת ובאה הטרידה הנוראה. כשהיא
ממרה את פי האם ומכינה עצמה לנשף
השנתי של בית־הספר, מתפרצת העוצמה
הפנימית הכבירה האצורה בקירבה.
בריגעי האושר בנשף היא הופכת לרגע
ליצור חלומי, סינדרלה שסמרטוטיה נעלמו
וכל־כולה קורנת חום וחדווה עינוגה. אבל
עם בוא הדדשפלה הנוראה, כשדלי של דם־
חזירים נשפך על ראשה שזה־עתה הוכתר
בכתר מלכת־הנשף, פורצת לפתע אותה
עוצמה פנימית החוצה, שוברת מחסומים !
והורסת כל מה שנקלע בדרכה. ואיש אינו
מטיל ספק, אף לרגע, כי כל העוצמה
האדירה הזו אכן אצורה בתוך הגוף השיב׳רירי
העטוף שימלה המגואלת בדם, ולשם
כך, לא די בכישרודמישחק. לשם כך ״ש
ה עו ל ם הז ה 2066

צורך באישיות קול;ועית חזקה באופן יוצא-
דופן.
דה־ נירו ממין נקבה .״יש בה משהו
המזכיר את רוברט דה־נירו,״ אומר עליה
הבמאי בריאן די־פאלמה .״ברגע שהיא
באה במגע עם הצלולויד, היא משתנה
לחלוטין.״
אולי זו הסיבה שההצלחה באה לה
בגימגומים. בתו של פקח מישרד־החקלאות
בעיירה שכוחת־אל אי״שם בטבסס, כטליה,
גדלה בחברת שני אחים מבוגרים יותר,
ותחת השפעתם. הם אלה שהחליטו כי
אליזבת־מרי הוא שם ארוך מדי עבור נערה
קטנטונת שכזו ( 1.57מ׳) ,וכינוה סיסי.
בחברתם סרקה את פרברי העיר, צדה
צפרדעים וסנאים, ובמשך שנים, כך היא
טוענת ,״חלמתי להפוך לנער.״
ישתי מתנות הרנינו את ליבה. האחת,
׳סוס שבעזרתו הפכה רוכבת ממדרגה ראשונה,
והשנייה גיטרה, שבעזרתה חיברה
בעצמה שירים.
!ההצלחה סירבה לבוא. ואז, בהיותה
בת ,16 נודע לה שהאח שאהבה במיוחד,
חלה בסרטן־הדם. כדי שהתגבר על מוע-
קתה, שלחוה הוריה לניו־יורק. וכאשר שנה
לאחר־מכן, נפטר האח, הורשתה להישאר
בכרך הגדול ולנסות להפוך זמרת מיקצד
עית.
חברים הציעו לה לעשות תפנית, ואז
פנתה לבית־האולפנה של לי סטראסברג.
היא בילתה ישם ישישה חודשים, ובאותה
עת לא שכחה לבקר בקביעות בכל מישרדי
האמרגנים. לבסוף צורפה ללהקה שלמה
של נערות, שהופיעו במותחן מפוקפק בשם

התיפאורה שזכתה באוסקר -״הבריחה לחיים״
המחשב יודע מי זכאי לחיות
פריים קאט (״נתח מובחר״) ,שרעיונו הגאוני
היה אדם ההופך בתוך שניות לנקניקיות.
מאז נדדה מתפקיד־מישנה יאחד

ג> 7ן מת הברווזון המכוער קארי (אורלי, תל־אביב, ארצות־הברית)
— תלמידת״גימנסיה וניט־הונית
ומוזרה חיה עם אמה,
המטורפת מקנאות דתית, ונאלצת להסתגף כמוה בייסורי-
גוף האמורים לזכך את הנפש. כל בני״גילה מתעללים בה
ולועגים לה, והיא מסתגרת והולכת בתוך העולם החולני
המזוויע שבביתה. כשהיא מוזמנת לנשף השנתי של הכיתה,
נדמה לרגע כי חומת״הבדידות שלה נפרצה, והברווזון
המכוער כמעט והופך לנסיכה זוהרת, כאשר באה ההשפלה
הגדולה: דלי של דם־־חזירים נשפך על ראשה ברגע שעומדים/
להכתירה כמלכת״הנשף. אז מפעילה הנערה את כישרונה
המוזר, הטלקינזיס (היכולת להניע חפצים בכוח״הרצון
בלבד) ,והיא מטביעה את כל סביבתה בקלחת של דם,
אש וזוועות שאחריה נותרת רק אדמה חרוכה.
סרט״אימים זה, שהפך למעין פולחן בזעיר״אנפין באמריקה
והיה שם ללהיט קופתי, מאפשר לבמאי בריאן
(הזדמנות שנייה) די־פאלמה להפעיל מערכת שלמה של
תכסיסי מתח ואימים שנשאבו מכל תולדות הקולנוע.
מי שיתעקש להתייחס לסרט ברצינות, ידלה ממנו
משמעויות דתיות על אי־סובלנות המוביל לאסון, ויראה
בקארי את סמל האדם שדוכא תמיד על־ידי החברה, קופח
על״ידי מתקדמים ומפגרים עד ששפך חמתו על כולם,

לשני, עד שנתקל בה במאי צעיר בשם. רעות, שקצר ביקורות מסחררות וכישלון
טרנס מאליק, והפך אותה לאהובתו בת ה קופתי מוחץ. אם קיוותה שתשומת־חלב של
ל! של רוצח פסיכוטי בסרט בשם אדמות ׳ גהמבקרים תציל אותה אחרי הסרט הזה,
ן־יטעתה. כל מה שיצא לה, חוץ מיוקרה,
היה היכרותה עם המנהל האמנותי של
הסרט, ג׳ק פיסק, שלו נישאה כעבור שנה.
התפקידים מחפשים. שנתיים ל-
אחר־מכן, והיא כבר בת ,27 נכנסה לנעליה
של קארי, ומרגע זה היתד, התהילה שבוייה
בידיה. האיגוד היוקרתי של מבקרי ני ד
יורק בחר בה כשחקנית־השנד( ,יש אומרים
שמתוך הסתייגות מן המבקרים, סירבה
התעשייה להצביע עבורה באוסקר) .ושעה
שהכל נושאים אותה על כפיים, הספיקה
להופיע בשני סרטים נוספים: ברוכים
הבאים ללוס־אנג׳לס, שהופק עלי-די רוברט
אלטמן ובויים על-ידי עוזרו־לשעבר, אלן
דודולף, זבו מגלמת סיסי עקרת־בית הממרקת
את ביתה כשרק חלק-גופה העליון
מכוסה, וסרט שני, שלוש נשים
הפעם בבימויו של אלטמן עצמו, שבו היא
מגלמת אחות בבית־אבות. חסל סדר חיפוש
תפקידים. עכשיו, התפקידים מחפשים אותה.
פעלולים ספאסק
וקאט — דקה אחת לפני הזוועה
כמעט כמו הציפורים של חיצ׳קוק.
מעלתו הגדולה של הסרט היא שתי שחקניותיו הראשיות,
שהיו מועמדות לאוסקר: סיסי ספאק (כתבה מימין)
ופייפר לורי, נערת״שער לשעבר, שפני־הבובה״המתבגרת״שלה
הולמים במייוחד את מוזרותה של האם.

וי 81

בל-בו
לעניים

מהומה באיצטדיון (אלנבי,
תל־אביב, ארצות־הברית) — מאותם
סירטי כל״בו, המציגים המוני
דמויות בשיטחיות מפליאה, ואחרי שהקהל התוודע אליהן
בחטף מטילים את כולן לתוך סיר גדול, שהוא לפעמים
אונייה, לפעמים מטוס או מיגדל בוער, מדליקים אש
ומציתים את הקערה.
במהומה באיצטדיון הסיר הוא איצטדיון ענקי בלוס־אנג׳לס,
שם מתנהל מישחק״גמר בכדורגל אמריקאי. האש
הבוערת מלמטה היא צלף מטורף, מצוייד ברובה עם
טלסקופ. ומי שצריך לכבות את האש לפני שיגלוש המרק
הוא המישטרה, שעליה מוטלת המשימה לנטרל את הצלף,
מבלי לזרוע בהלה באיצטדיון.
במקוריות מפוקפקת למדי מוביל הבמאי, לארי פירס,
את דמויותיו אל האיצטדיון, מושיב אותן במקומותיהם,
מניח להן להיצלות בשמש, נותן למישחק להתפתח, וכאשר
מסתיים השלב הזה של הסרט, נותרות בקושי 15 דקות עד
לסיומו. הוא ממציא מוקדי-מתח על״ידי אחיזת-עיניים
בעזרת המצלמה, ועושה תרגילי״אשחייה נואשים כדי
להסתיר את העובדה שאין לו, בעצם, מה לספר.
מי שסבור כי חוסר״המשמעות מכוון, וכי מטרתו להצביע
על סימליות האלימות המאיימת על חיינו היומיומיים,
ניצטרך להשלים גם עם מוסר־חהשכל המגוחך של הסרט,
המציע להרשות לשוטרים לפתוח באש מן המותן בכל פעם

צ׳רלטון הסטון — 15 דקות לפני הסוף
שהם נתקלים במטורף (מה יהיה על מטורפים במדים, לא
נאמר כאן).
זכותו היחידה של לארי פירס היא בפינוי האיצטדיון
מן היושבים בו במהירות מירבית, בסצנת-בהלה המונית.
אלא שהוא עושה זאת מאוחר מדי.

ריתי 3א 1רה שזכ ת ה באום*חד
במאה ד 23-,מצטופפים כל שרידי האנושות,
מתחת לכיפת פלאסטיק ענקית. שם
הם חיים ללא דאגות, כשמכונות מספקות
להם את כל צרכיהם, מאוויר לנשימה ועד
ליין שהם שותים. הילדים נולדים במבחנזת
׳ומתחנכים במחשב. העולם נקי, מצוחצח,
יפה, מבלי לנקוף אצבע שלאנוש. רק
צרה אחת יש בעולם המושלם הזה של
העתיד: כדי לשמור על שיווי־מישקל
אקולוגי ולמנוע שואה חדשה, מוגבלת
תקופת־החיים של כל אדם ל־ 30 שנים.
זהו נושאו של סרט מדע בידיויני חדש
בשם הבריחה לחיים, שיוצג בקרוב בישראל.
תפאודותיו מציירות את עולם המחר
לפי מיטב תרשימי המדענים של היום,
תוך הסתייעות בדימיונותיהם של עתידנים
מכל התקופות, ומחלקת הפעלולים של
חברת מ.ג.מ( .שהפיקה את הסרט) מפיחה..
בהם חיים בעזרת כל מיני-מכוניות הנעות
על מסילות הנמתחות באוויר בין גושי-
בניינים, דרך אקדחים היורים קרני־מוות
ומעבדות, המחליפות לפי הזמנה חלק מפרצופו
או גופו של האדם. כל התכסיסים
האלה עושים רושם אמין כל־כך, עד ש הצליחו
לזכות את ממציאם, דייל רובינסון,
באוסקר מיוחד.
אחד מהישגיו המרשימים ביותר של זד
פעלולן הוא טכס־ההתחדשזת, הנראה בתמונה.
כל אלה שהגיעו לפירקם וחפצים
לזכות במנת־חיים נוספת, מתקבצים באמצע
האמפיתיאטרון, לבושים גלימות,
מסתדרים במעגל מסביב לגביש האדום
המרכזי, שהוא המחשב הראשי החורץ גז־רלותיהם.
הבמה כולה מתחילה להסתובב,
הגלימות נושרות מעליהם, האנשים מתחילים
לרחף באוויר ומתפוצצים בזה אחר
זה, כבועות־סבון.
האומנם זה מה שצפוי לאדם בעתיד?

מאוזן :

גיטרות * אקורדיונים אורגנים כלי־נשיפה *
תופים

מיתרים

סיפור־מעשה לל א־ ת ק די ם
של חולי ה י שראלית
ח שאית נבחרת
שלחמה בטרור הערבי

השאלה +מכירה +
תיקונים

גינזבווג מוסיקה
אלנבי ( 48 ליד רח׳ גאולה) ת״א,
טל 57773 :־03
נוסד ב־1940

צוות

החיסול

יש לאן ללכ ת!

מאת

• ספרים משומשים •
• ס פ רי ם מיוחדים •

כתב שבועון טיי ם

דוד ב. טינין

ג בי

200 עמוד * פריז־אוסלו

רח׳ כן־יהודדו 28
תל־אכיב

הו צאת ״ עי דן״
הפצה ראשית ״גד״ ,חברה להפצה
טלפון 823701

אנו מחפשים בתים חמים
עבור חתלתולינו החמודים
אגודת צער בעלי חיים

רחוב פלמח ,30י פו|,

טל.827621 .

אנחנו נחסל את הז׳וקיס!

3 .3 6 0י״־

כמהפע מי ם ני סי תלהפטרמ וזז׳ וקיםולא
הצלחת? לאחר חי טוי שלנו, אנו מחס לי םאת
הז׳ו קי םוהחרקיםואתמקבלתת עו ד ת
א ח ריו ת ל שנה.
מודיעין 18ר״ג, טל5 .־6־ • 790114 אילת, טל 3012 .־.058
היתר משרד הבריאות . 21 :רש׳ עסק 181/75

תעלה לו מודעה

איתן עמ״וו

הדברת נזזי!7ים

בגוזל עמוד

רעו

״ 1מבן ־ י ק

א | ך ׳ -שוות אחזקה

נקיון, גינון, פיתוח, חשמל,
צבע, צנרת, פוליש נגד החלקה :
בדירות, משרדים, מפעלים, מוסדות, חדרי-מדרגות.

מ חי רי ם לל אתק די ם
טלפונים 293350 ,03-831524 :־03

^ ע ו 1

* כיו רנוניסוסיפורנו

ו ו ־ מ פ

לחייל

.1מלחין ישראלי! .8עיר בגרמניה!
.12 כרי־דשא ! .16 ממעצבות הריקוד המודרני!
.23 התקוממות! .24 שאינו ניתן
לעירעור! .26 מין מצה הנעשית ביד!
.29 הסתה! .31 קמה! .32 גם הוא רץ
לכנסת! .35 צווים! .36 הנקודה הדרומית
ביותר בישראל; .38 בסים; .39 ספר;
.40 ממיני ספחת־העור ; .42 מרח טיח ;
.43 רע; .44 רטובה במיקצת; .45 פרי״
בטן; ,47 מנעול פטנטי; .49 גיבור פשיטת
אנטבה (ש״מ); .51 בה דורכים את
הענבים! .52 קוטעים; .54 כיוון ש־;
.56 מרגש! .58 עוף־טרף! .59 מין מינרל
קשה! .61 דיבשה! .62 ריבית שחורה!
.63 מסכת במישנה ; .65 כן, באנגלית !
.67 עוף לילי! .69 מארצות מלכותו של
אחשוורוש! .70 אחד מהורי! .71 ישימון!
! 73 מטבע יפאני! .74 עוף־בית! .76
ממולא ! .78 לכאן ! .80 רוח ! 83 בילוי
זמן במקום כלשהו ! .85 ראדאר ! .87
צדע! .89 באופן טלגרפי! .92 עובד־אד־מה
! .94 במקום ההוא ! .95 קיבוץ בגליל
העליון! .96 שר־החוץ האמריקאי לשעבר
(ש״מ)! .98 מסיפורי ש״י עגנון ! .99
מח העצמות! .101 מתמוטט! .103 מהיר
במעשיו! . 104״שמש בגיבעון 105
טעות! .107 תיסרוקת תותבת! .108 מגו־ני
האדום! .110 נשיא ארצות־הברית;
.113 בית יעקב לנו ונלכה! .114 אורל
בלי התחלה! .115 רטוב במיקצת! .117
ראש תנועת ד״ש ! .120 דמות הליצן
בתיאטרון! .121 יריבו של יצחק רבץ!
.123 סופו של שיר! .124 אות בא״ב
העיברי! .126 מן השבטים!• .127 תאוותן,
רודף־נשים ! .129 קיבוץ בעמק ! .131
דאש־ממשלת בריטניה לשעבר (ש״מ)ו
.132 עזב את החדר! .133 אורתוגרפיה!
.136 יצא לאוויר־העולם ! .138 ידית ! .139
צמח ממישפחת הקיטניות .141 :דורון!
.142 הגון! .144 נוכח! .146 תדיר! 148
ממתיק נפוץ! .149 פיגיון חד! .151
קטיף זיתים! .152 כידון! .153 בער ולא
אוכל! .154 מכסימום! .155 הורי הוריו!
.156 ללא רבב! .157 סרסור, מתווך ב־מיטהר
! .158 מכינויי ארץ־ישראל ! .159
משקה פופולרי! .160 נטלה מידות! .161
בגד־שרד! .163 ייתכן! .165 נווד! .167
רוברבר! .169 ישירה! .170 מחודשי השנה
העיברית! . 171 מין כלי־שיט ! .172
קיום, הווייה! .174 קנקן לתה! .176 סופו
של לומד ! .178 ישמח לבב אנוש ! .179
סיומת לרבות ! .180 מן הזרועות המבצעות
של צה״ל! .182 קיבוץ לחוף הכינרת!
.184 נתיב־מים במיזרח־התיכון ! .187 עשוי־למחצה!
.188 חן וטעם מייוחד בלבוש!
.189 שמו של אברהם אבינו! .190 בגד-
השרד שלו! .191 המס על ייבוא וייצוא!
.193 אחי אביו או אמו ! .194 ערוץ ! .196
נמל־התעופה של לונדון ! .198 ליברל
בריטי 199 שיפור ! .200 נועם, עדינות !
.202 שערה קצרה וקשה! .203 נורה קטנה
! .205 הנשיא הקודם של ישראל ! .207
משנן את תלמודו ! .208 פרפר־לילה קטן !
.210 מין פרי־עץ* .212 מחולות ! .214
דוכן מוגבה! .215 צרתה של שרה אמנו!
.216 הסתירו, החביאו! .217 מבתי־הדין
בי״שראל! .219 טווח־הראייזד! .221 הש תאה
(הפוך)! .222 מילת־שאלה .224 .מכינויי
האלוהות! .226 מטרופולין! .227
אי־מפתח במלחה״ע השנייה ! .230 ערף
את הראש! .233 שור חסר ״ראש״! .234
נקיק צר! .236 כלי־קיבול לנוזלים! ,237
מפעים! .238 דוכן בשוק, בערבית! ,240
תכשיט! .241 אביו של המן! .243 מבין!
.245 מיפתן! .247 חי לילי! .249 המחול
שלהם! .252 מטבע צרפתי! .253 גוף!
.254 בית־הדידהגבוה-לצדק ! .256 אופרת־רוק!
.257 גלוי! .259 עץ־בוי גבוה! .260
מין ארג משובח ! .262 צאצאה ! .264 שר־החוץ
החדש של ארצות־הברית .267 :דג־נהרות
! .269 מנהיג תנועת שלומציון !
.273 נושא אותו מעלה ! .275 ויברטור !
.276 מדינאות ! .278 היה ראש־עיריית ת״א
(ש״מ); .279 קיבוץ בצפון! .281 טכסים
בלע״ז! .282 עובד־סדנה! .283 טיל מפיתוח
ישראלי! .284 אביו של שלמה
המלד.

מאונך :
.1בעל־חיים ממישפחת החתולים! .2
אציל בתקופת המיקרא! .3משקה עשוי
משזיפים ! .4גברת, בצרפתית ! .5מקובל!
.6עץ־נוי נאה ! .7מכינויי האלוהות
(הפוך)! .8מנגני התיזמורת ! .9מיקווה־מים
ענקי ! .10 מאכל המייוחד לפסח ! .11
שוטף! .12.סיקור! .13 עובד־שירותים,
משגיח ! .14 מילת־קריאה ! .15 כלי־רבב
כבד! .16 פגם! .17 קבוצת־כדורסל במדריד!
.18 עיוף! .19 הגב שלי! .20

ענק

את הפתרונות יש לשלוח עד ליום ה־ 15.4.77 לת.ד ,136 .תל־אביב ולציין עד המעטפה :״תשבץ ענק׳׳.
בין הפותריס נכונה תוגרד ארוחה זוגית במסעדת ״רימיני״ .בתל־אביב כשווי שד 50צ ל״י.

פרשים ; .21 אות בא״ב העיברי ! .22
מדור־הדרכה (ר״ת); .25 מדינה לחוף ים-
סוף ; .27 זלזל ! .28 חלק המאה ! .30 אי
ליד חופי איטליה 33 מתיקה גמורה!
.34 בעל כושר התפוצצות ! .36 בולוואר !
.37 מועקה, מעמסה! .41 מצולה +גוג
ו 2מילים)! .43 מחכ״י המערך בכנסת
השמינית! .46 קולגה! .48 אריה!
.49 כלי־מילחמה ! .50 פרח־נוי ! .52 חיית־בית!
.53 נתן את התורה לבני־ישראל!
.54 מן הצאן! .55 שי! .57 מעיל-
נשים קצר ! .60 בן הנכד ! .61 בעליה הוא
גם בעל הדיעה .64 :מסיפרי התורה! .66
שדה שנקצר ! .68 אשפת־חיצים ! .71
חברת־הספנות הישראלית ! .72 יחידת־רכוש!
.75 תבליט! .76 דיכאון +פילוסוף
גרמני ( 2מילים)! .77 לולא ! .79 סופר
אמריקאי (ש״מ)> .81 עולץ! .82 ממלא־מקום
(ר״ת)! .84 ההין! .85 חג יוצאי
מרוקו! .86 שטח מיושר קטן! .87 בקי,

מורגל ! •90 מחשוף עמוק ! .91 מחודשי
השנה העיברית! .93 שאינו סוג א.95 ! ,
איסטניס! .96 הקול שלו! .97 מגורד
לרסיסים! .98 פרוצדורה! .100 בן־דוד;
.102 מין ירק־מאכל! .103 מונח בגיאומטריה!
.104 השקפה! .106 פקודה! .109
ויכוח, שיחה! .111 דוכן־מכירה! .112
צרור, סליל! .113 ירק־מאכל! .116 ספר
משל אורוול! .118 מילת־ברירה.119 :
יישוב בערבה! .121 מושג שפירושו צמיחת
עשב־פרא! .122 סימן־הכפל! .123
ראש־ממשלת ישראל! .125 חי ימי קטן!
.128 מין דג! .130 ציפור ססגונית! .132
נהר ברוסיה ! .134 ראש האופוזיציה (ש״מ):
.135 מין עץ שחור קשה! .137 יחידת־דיור
בבניין! .139 מרבה לשתות! .140
מצליף! .141 משיח! .143 נמל־תעופה
(ר״ת) .144 :גיבור ההצגה ״קספר״! .145
מסולם הצלילים! .147 מחייתז־יער! .148
חרק מזיק לבגדים! . 149 חן, נועם! .150

תורת העקרונות והחוקים ! .151 מושת על
כל אזרח! .158 אביו •של יואב! .159
נתח בשר־חזיר! .16 אחות משה ואהרון!
.161 כופר! .162 קריאת־זירוז לסוס! .165
רוטט! •166 דומה ל־! .168 נקבת חסני
אית! .170 צלם־קודש נוצרי! .171 יוצר
שטיחים ובדים! .172 שלילת השלילה
.173 משמש לנעיצה! .175 לקוי, מגונה!
.177 נטייה לחרדה! .180 מלך צור! .181
קוולייר! .182 יחידה צבאית! .183 רכי־טיס!
.185 תמיד! .186 מיכלול הכלים
והמכשירים! .188 נטעה! .190 של שפת
החרשים־אילמים ! .192 דרגת המופלג !
.195 מן המזלות! •197 יקרא אליו! .199
נימה! .201 בהמת־בית מיקראית! .204
ירידת־ים! .206 גורי המלטה אחת! .207
בהשאלה: בטלן, לא-יוצלח! .208 התייגע
במלאכתו! .209 מגדולות אופנאיות צרפת!
.211 מן הצבעים ! .213 נעמדו על רגליהם!
.214 מתח ביקורת! .216 בן־זוגה של אי

זולדה .217 :מחלקי הגוף! .218 שם מתקינים
את היין! .220 יישוב בעמק! .223
ראי ! .225 בן־צבע ; .226 בית־אסורים !
.228 כוכב־שבת בקבוצת בבל ! .229 שביב־עץ!
.231 מיזרח! .232 שדד! .235 בני
עם שחי בארץ בתקופה המיקרא .237 .מעורב
במים לבלי־הכר! .239 קרא דבר־מה
בקול ! .242 תושב העיר דובנו ! .244
מישחק־ילדים פופולרי! .246 שובב! .247
הוא אליהו הנביא ! .248 ניתוב ! .250 חב-
רת־סרטים הוליוודית! .251 פחד! .254
תואר־אצולה אירופי ! .255 כינויו של
לואי ארמסטרונג ! .257 ששייך לחיל ! .258
מכלי״העבודה ! .260 היה שר בממשלת
צרפת! .261 אופוננט! .263 גחלים לוח שות
! .265 עיר־נמל בישראל ! .226 שותת
בלי ראש! .267 הבל, ריק! .268 פרימטר!
.270 אסון ! .271 סופר צרפתי נודע (ש״מ)!
.272 אדום עז ! .274 מאור קטן ! .276 שמא!
.277 יחידה ברכם! .280 סופו של חוש.

נערה ילידתעדן, מבית דתי אדוק,כוכבת
הצגה חדשה, מופיעה בה בחצי־עידום

#77*17
*77*71777
ה | ״11 ״1יי! 11 טינה לווינשטיין, בוגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל־אביב,
11 ^ 1 ^ 11 ששיחקה עד כה כמטלאת־מקום של שחקניות בהצגות שונות, הגשימה
| את חלום־חייה: היא זכתה בתפקיד הראשי במחזה המקורי פותה תותה, המועלה בצוותא.
ך( ירסדמת? נושא ההצגה ו בב-
//ייי* לל לא מעניין אותי. גם התפקיד
לא מדגדג לי בבטן. אני בכלל לא מזדהה
עם הדמות שאני מגלמת בהצגה הזאת.
פשוט, חיפשתי עבודה, וזה מה שמצאתי.
רציתי שיראו אותי, שיקלטו אותי. היה
לי חשוב להיות בולטת, תמיד במרכז.
לא־כל־כך הרצון לשחק, כמו הרצון להיר אות,
על־ידי כולם.״
טינה לווינשטיין, כוכבת ההצגה החדשה
פותה תותח, המועלית בימים אלה בתיאטרון
צוותא, מתבטאת בגילוי־לב גמור.
אולם, על הבמה ניתן לראותה מגלה דברים
נוספים. בגילגוליה בהצגה היא מופיעה,
בין השאר, בתחתונים ובחולצה דקיקה,
בעירום־למחצה, בתרגילי־התעלסות תמימים,
ובשימלה שחורה *מקופה וארוכה.
היא השיגה מה שרצתה. רואים אותה, והרבה.
דרך
ארוכה עשתה הצעירה בת ה־,27
בת למישפחה דתית אדוקה, מאז עלו
הוריה מעדן שבחצי־האי ערב, שם נולדה.
אולם, תמיד ידעה שישיא התגשמות חלומותיה
יהיה לעמוד על במה, להשמיע,
להראות ולהיראות. עוד כשהיתה ילדה
קטנה ־ששיחקה בחצרות רחוב דיזנגוף ב־תל־אביב,
והיתר מתבוננת בערגה בשחק נים
ובאמנים יושבי כסית.

שיגעון המי שחק
וה הג ה

על החוו

זוג נאהבים^(אבי
יקר וטינה) מבלח
על חוף־היס, כאשר לחוף מגיע בקבוק־משקה
פופולארי המשנה את חייהם כליל.

* 6תל־ אסיג הגיעה בת חודשים
/אחדים. כאשר סיים אביה את שירותו
בשליח-הסוכנות בעדן הרחוקה, עלה עם
מישפחתו ארצה. מכאן גם ההסבר לתמיהה
הרא־שונית המתעוררת לשמע שמה לוויג־שטיין
מעדן? ״טוב, שם היה שמי טינה
גיסים,״ היא צוחקת בפה מלא שיניים. את
השם לווינשטיין ירשה מבעלה, שממנו התגרשה
אחרי תקופת-נישואין קצרה.
״אני שחקנית־מלידה.״ היא אומרת .״זה
חלום ישן. לאווירה של רחוב דיזנגוף לא
היתד שום השפעה עלי, זה היה בי תמיד.
גם אם הייתי גדלה בשכונה חרדית, ללא
כל קשר לתיאטרון ולאמנות, היצר של השחקן
שבי היה מתעורר וקורא לי.
״אין לי מושג מניין זה בא לי. בבית
שלנו, שהיה דתי מאד, לא היתד.

מיזמוזים תמימים

רון מנסה להחזיר אליו את רינה (טינה לוויני
שטיין) שהפכה בת־זוגו של בקבוק־משקה פופולארי,
בהצגה, המנסה למחות נגד הפירסומת שחדרה לכל פינות החברה הישראלית
ושוטפת את מוחם של האזרחים, הוא אינו מצליח בכך. במקום לדבר
משמיעה טינה לווינשטיין, העירומה־למחצה, חתזי־פירסומת. צילם: שלמה סתר !

הוא יליד תל־אביב. זה שנים הוא עוסק
בכתיבה ובתיאטרון, אך לא משך ידו גם
ממלאכות שונות ומשונות. בין השאר היה
כבר סבל בשוק, מפעיל-מחשב, ספרן, חק לאי,
ובצד כל אלה עשה תואר בפסיכולוגיה.
זכורים גם טיפרי־השירה המקוריים
שפירסם, שסיפרו על הזונה של השכונה
ועל ויבראטורים למיניהם.
ה-שניים החליטו לתקוף את ענק הפיר־סומת
באמצעות בימת התיאטרון. הם יוצאים
נגד שטיפודהמוח, כיבוש דעת־הקהל
וכניעתו של הציבור לתעלולי הפירסומאים.
הוא ודודו מבקשים להגיש לקהל מסר
ישיר בגנות הפירסומת, לפקוח את עיניו
ולפתוח את מוחו נוכח מה שמעוללים לו.
עיקרו של סיפור המחזה: אל זוג (טינה
לווינשטיין ואבי יקיר) צעיר ומאוהב המתעלם
על שפת הים מגיע בקבוק-מישפחתי
(דני פרנקל) של המשקה הפופולרי פותה
תזתה. הבקבוק מתאהב בנערה, רינה, אך
היא אינה נענית לו. בצר לו הוא פונה
אל מנהל מישרד־הפירסום (נדב יואל),
איש־עסקים מסליד ומלוקק, וזה מבטיח
לסדר לו את רינה. הוא יורד לחוף, אל
הזוג, אך אלה — המייצגים תמימות וטוהר
שטרם התקלקלו — לועגים לו. לבסוף
הוא מצליח לפתותם בהבסחות-זוהר. הוא
הופך את רינה לדוגמנית-צמרת ולאהובתו
של בקבוק הפותה תותה. היא מחליפה את
בגדיה הזרוקים בשמלות יקרות והופכת
נערת־זוהר.
אומר הבמאי, דודו ברסלבי :״ההצגה
מטפלת בבעייה מרכזית בחיינו. מדברים
על פער־ערכים, על התמוטטות. אחת הסיבות
העיקריות לכך היא שהחברה מפקי רה
את עצמה לפירסומת ולצרכנות חולנית.
אדם נמדד לסי הרכושנות שלו.״
ומוסיף מתי :״כתבתי מחזה שמבוסס
על פירסומת, אבל במילים שמשמ-שות לקשר
בין בני־אדם, לעומת המילים שצועקות
פירסומת מכלי־התיקשורת. לאט־לאט
מתערבבות המילים. מילים שמבקשות לגעת
הופכות מילות־פירסומת של מוצרי־צריכה.״
טינה, היא רינה, אמורה להיות נושאת
דגל~מילחמודהחורמה בפירסומת, בשטיפת״
המוח האדירה. אבל כל המסר־שמסר הזה

ה ! 7 | 1 1ך טינה, בשימלה שקופה, יוו
ן 11111 צאת במחול עס בקבוק־המשקה־המישפחתי,
לאחר שהמירה תחתוניה
בשמלות־פאר ובפאה מסולסלת מבריקה.
לא מזיז לה .״זה כמו לקחת משאבת־אופניים
ולנפח אותה, כדי שתקבל ממד
מסויים וחיים,״ היא אומרת .״אני לא
חושבת עמוק כל־כך. אני פשוט עובדת.
הדמות שאני משחקת, והרעיון עצמו, לא
אומרים לי שום דבר.״

אהבת הבקבוק

בקבוקי־המשקה המישפחתי(דני פרנקל) מתאהב ברינה
(טינה לווינשסיין) ,אך היא אינה נענית לחיזנריו.
רק אחרי שבוס של מישרד־פירסום מבטוח לה להפוך אותה לדוגמנית־צמרת,
מוכרת רינה לווינשטיין את נשמתה ל״שטן״ במחזהו של מתי רגב פותה תותה.
שום תדבות־תיאטרון, ולמעשה לא נתנו
לי שום דחיפה אז עידוד לבחור במי-שחק
נבדרך־חיים. כשהתגייסתי לצבא, קיבלתי
הרבה הצעות להצטרף ללהקה צבאית, אבל
דחיתי אותן. רציתי להיות עם החבר שלי,
אז הלכתי לנח״ל ושירתתי בהיאחזות.
״אחר־כך רציתי לנסוע לחו״ל ללמוד
תיאטרון. ההודים שלי סירבו בכל תוקף.
הפשרה היחידה שלה היו מוכנים להסכים :
השתלמות באיפור ועיצוב־במה. זה היה
התחליף הקרוב ביותר לתיאטרון שהתקבל
1על דעתם.״
טינה בילתה בלונדון חודשים אחדים, ולמדה
איפור .״הייתי תלויה בהורי מבחינה
כספית,״ היא מסבירה ,״ונאלצתי לשמוע
בקולם.״ בשובה מלונדון היתר. החלטתה
נחושה: להיות לשחקנית. היא למדה תיאטרון
ומישחק באוניברסיטת תל־אביב במשך
ארבע שנים, אולם לא סיימה .״הייתי
חסרת־סבלנות וקצת מתוסכלת,״ היא או־
^ מרת .״החלטתי לעזוב את הלימודים ממש
! לפני הסוף. זה פשוט היה ארוך מדי.
הייתי חסרת־מנוחה. רציתי להתחיל ליישם
את מה שלמדתי.״
גם לה היה קשה בהתחלה, כמו לכל
שחקן־מתחיל. אך היא בעלת כוח־רצון עז
ושאיפה נחרצת, והחליטה לדחוף את עצמה
בכוח. השאיפה ניצחה. היא החלה משת]
תפת בהצגות ־שונות, תחילה כממלאת^
מקום של שחקניות אחרות, ואחר־כד בתפקידים
משלה. היתד• זו תקופה קשה מאד.
טינה משתדלת להסתגל לאורח־החיים,
הקשה מאד לפעמים, של שחקנים. היא
טוענת שמעולם לא גיסתה להידחק בכוח,
רק השתדלה ורצתה מאד .״אבל אם אינני
זוכה בתפקיד נכסף,״ היא מעידה על
עצמה ,״אני לא מאבדת את הראש. נכון,

המישחק אצלי זה שיגעון, אבל אני חיה
עם זה. עם כל השאיפות הגדולות להגיע
רחוק, אני רואה במישחק עבודה ככל
העבודות. הרצון היחידי שלי הוא שכל
הזמן תהיה לי עבודה. שלא אהיה תלושה.״
אבל בשיגעון אחד, כנראה לא די. בצד
השיגעון למישחק יש לה, לטינה, שיגעון
נוסף .״אני ממש חולת־הגה,״ היא מתוודה.
ואכן, היא שולטת במכזנית־הספורט שלה
ביד חזקה שלא היתה מביישת נהג־מירוצים
מנוסה. זהו הטירוף הפרטי הקטן שלה,
לצאת עם המכונית לכביש, תמיד לבד,
לשוטט בדרכים סתם כך ואחר־כך לחזור
לדירתה שברמת־אביב, שם היא מתגוררת
לבדה .״אני אוהבת מכוניות חזקות ומהירות-שאפשר
לתת בהן ביטוי ליצר, ולספק
את מחלת־ההגה,״ היא אומרת.

שטיפת־מוח
ף• ינתיים זכתה טינה להגשים את
^ מישאלת־ליבה, לפחות בשלב זה. התפקיד
הראשי בהצגה החדשה פותה תותה
מהווה נקודת־זינוק בקאריירה שלה. היא
מעריכה את העובדה, אך אינה מייחסת
חשיבות יתירה לנושא ההצגה שבה היא
מככבת, ולאופי הדמות שעליה לגלם בה.
״אני לא מחפשת מעורבות ברעיון המרכזי
של ההצגה, למרות שהוא בטח חשוב,״
היא אומרת .״אני אוהבת תיאטרון, וזה מה
שיש לי בראש.״
אבל למתי רגב, שכתב את המחזה,
ולדודו ברסלבי שביים אותה, יש דברים
נוספים בראש. לשניים, שלמדו באותה
כיתה והם ידידים ותיקים, דרך משותפת.
מתי בן ה־ ,30ג׳ינג׳י ממושקף ומתולתל,

,1ן 11 7 1נוס גיבורת המחזה, טוענת השחקנית המגלמת אותה .״חיפשתי
\ 11111 1111 | 1עבודה, וזה מה שמצאתי,״ טוענת טינה לווינשטיין, שהפכה
בן־לילה משחקנית אלמונית לגיבורת מחזה ניסיוני, המאפשר לה להפגין את בישי
רונות־המישחק שלה. בהופעתה החיצונית מזכירה טינה את לייזה מינלי.

_ £8 45

11ר ^ 8ר : 8ר1.11־ 1־ 1 - 1ד 11ר 1^ 1111ו!
גליון ״העולם הזח״ שיצא לאור לפני 25 שכיס בדיוק, חגג
שנתיים לעריכתו כידי המערבת הנוכחית, שהחליפה את?ור מתה
שבראשות אורי?יסדי* .במדורו ״קורא יל,ר״ כתב אורי
אכנרי על השבועון :״העולם הזה נולד כין שיחי צכר ליד
הכפר הערכי סואפיר, בדיד בואכה נגבה. אביו היה מטוב
מצרי, מטיפוס פפיטפייר, אמו היתה שוחה קטנה שנחפרה
בחיפזון וללא חשל, רב, כמה שעות לפני־כן.״
כגליון ״העולם הזה״ לפני 25 שנים, תחת הכותרת ״מרד
הסל,רניפ״ ,תיאר צוות כתכי־המערכת את הפגנת־השילומים
הגדולה שנערכה כתל־אכיב, ותיארה כמילים :״אלפי שוטרים
חמושים (ש)התכוננו לדכא את המהומות האיומות שתבערנה
את המדינה. גדודי פועלים וחברי משקים נזעקו לבנייני ההסתדרות,
להגן עד טיפת הדם האחרונה על הדמוקרטיה העברית.
ברקים ורעמים של הסתה הדדית כמעט חסרת־תקדים הסעירו

גם את התינוקות שבגני־הילדים — אף כשיצא מנחם בגין
והבקיע לו דרד כרחוב החסום כאנשים, נולדה ההפגנה השקטה
כיותר שהתקיימה אי־פעם לאורך רחוב אלנכי, תל־אביב.״
כתבות נוספות סקרו, את המתרחש מאחרי־הקלעים בטוניס, ואת
הגנרל דווייט אייזנהאור שהחל במיתץ למישרת נשיא אר־צות־הכרית.
בשער
הגיליון: הזמרת אולי שוקן** .

ח׳ נ מאיר וילנו על חוק־השבות :״מה מונע בעז גנרלים
(אמריקאים) לחיות בעת־ובעונה־אחת אזרחים ישיאוך ויו ם?״
* ני מרוד אש! ו משלם אוז 1מ חי ר ..מ רד הי 71 אי 0׳״ *

העם
מי טריי ה וחומרי־רעל
לאזרחי ישראל, שפונקו משך שבועיים
על-ידי מחול מטורף (אך מעניין) של הסתה,
שנתברכו בתכונות של מחפכה ומה־פכת־נגד,
היה זה שבוע של ירידת-המתח.
יח 1עם שמש האביב חזר גם השיעמום,
ובמדינה שררה דממה, שבה התהלכו מהות
העבר הנשכח בדמות מישפט יעקובו־ביץ

אולם דממה זו שבתוך המדינה מילאה
תפקיד חשוב: היא איפשרה להדים הרחוקים
של רעמי הסערה המרחבית להגיע
לאוזנו של האזרח. כותרות העיתונים התפנו
לידיעות שהן חשובות לאזרח הישראלי,
בחשבון הסופי, יותר מאשר הפגנה
תל־אביבית או מישפט ירושלמי: זעזועי
האדמה מתחת רגלי המהפכה־הגגדית במצרים,
ההתפוצצות העממית בטוניסיה,
והנאומים האחרונים של שישאקלי הסורי,
היו אלה רעמים רחוקים. אולם כש יורדים
גישמי־זעם בסוריה, מוטב לאזרח
הישראלי להכין את מיטרייתו וכאשר
מכרסם הארבה את עלי העצים בערב הסעודית,
מכין החקלאי העיברי את חומרי-
הרעל לשדותיו. הלהבות המאדימות
עתה את האופק מצפון* ,מדרום וממיזרח
למדינת ישראל, מן הראוי שתבאנה את
האזרח למחשבה.

עלייה האנגלו־סכסית. אמר מאיר וילנר,
ד.ח״כ הקומוניסטי :״מה מונע בעד גנרא־לים
(אמריקאים) להיות בעת־ובעונה־אחת
אזרחים ישראליים? ייתכן שיבואו לכאן
אלפי חיילים אמריקאיים ויהיו אזרחים
ישראליים!״ הוא התעלם רק מדבר אחד:
אם אומנם תרצה אמריקה (או רוסיה) לשלוח
כמה רבבות חיילים לישראל, שיוכלו
לשרת בצבאה ולבחור לכנסת שלה (יהודי
הוא יהודי — אם הוא גנראל אמריקאי
או פוליטרוק סובייטי) ,קשה להניח שהצורך
הטכני בהודעה של ויתור על האזרחות
הקודמת ימנע אפשרות כזאת.
אלף לילה ולילה. אך הקרב האמיתי
פרץ כשדובר על הקניית אזרחות יש ראלית
ל־ 170.000 הערבים במדינה, היושבים
בה באופן חוקי. צעק אמיל חביבי,
הח״כ המק״יסטי השחרחר :״חוק זה
מניח על דרכם של בני הארץ הזאת הערביים
ארבע חידות, דוגמת החידות באלף
לילה ולילה, ועל כל ערבי לפתור אותן
לפני שירכוש אזרחות ישראלית. ואם לא
יוכל לפתור חידה אחת, ימצא עצמו תלוי
באויר ללא מולדת.״״
משמעות החוק, שהטיל על כל ערבי
להוכיח ארבעה פרטים שקשה מאד להו
כיחם*(
.אחרת יצטרך לבקש אזרחות
ששר־הפנים יכול לסרב לה מבלי לתת נימוק
כלשהו) ,היתה ברורה לחלוטין: להחזיק
מעין -שוט של הממשלה (או של ה־מיפלגה
השלטת) על ראשו של הערבי,
ולתת אפשרות בידי שר־הפנים להכריז על
ישיבתם של רבבות ערבים במדינה כבל-
תי־חוקית. מסביב למשמעות זו נערך מעין
ריקוד היתולי, כשחברי־כנסת מפא״יים
ואף שר־הפנים תיארו בציבעי־שמן לוהטים
תמונה של אידיליה ערבית בישראל,
שהיה בה ליקוי אחד בלבד: היא לא
התאימה למציאות. כי כימעט כל הערבים
במדינה, אף כי מצבם הכלכלי טוב יותר
משהיה בעבר, ובוודאי טוב יותר ממצב
הפליטים במדינות השכנות, רואים עצמם
* ארבעה התנאים היו: על הערבי
להוכיח שהיה נתין פלסטיני, עליו להיות
רשום, בנזירשם האוכלוסיה לפני שנה
( ,)1951 עליו להוכיח שהוא תושב ישראלי,
ועליו להוכיח שישב בתחום ישראל מיום
הקמת המדינה (או בכפרים שסופחו למדינה
לפי הסכם רודוס) ,ושלא עזב את
כפרו מיום הקמת המדינה, שעה שהכפר
עדיין היה תחת חסות ירדנית.
הכנסת הכלבי ם לא נבחו
״יש פיתגם ערבי עתיק — אוי לכלבים
שאינם יודעים לנבוח!״ אמר מוכתר של
כפר ערבי. הוא התכוון לחמישה חברי־הכנסת,
לקריאה שנייה ושלישית, נראה
לצים להצביע בעד חוקים המכוונים במי שרין
נגד בוחריהם. כשעלתה, בשבוע
האחרון, הצעת חוק האזרחות על שולחן
ה:נ0ת, לקריאה שגייה ושלישית, נראה
היה שהפיתגם העתיק צדק. גם מגבר־קול
חזק לא יכול היה לדמות את לחש הערבים
לקול חיה המגינה על גוריה.
כל חברי־הכנסת הבינו, שהחוק מתכוון
לערבים בלבד. כי האזרחות היהודית מסודרת
על־ידי חוק השבות, המקנה למעשה
אזרחות אוטומטית לכל יהודי העולה לארץ•
השאלה היחידה היתד. אם יש לדרוש
מיהודי עולה, ההופך מייד לאזרח
ישראלי (אם לא הודיע במפורש שאינו
רוצה בכך) ,לוותר על אזרחותו הקודמת,
או לאו.
אמר הרוב: לא, אחרת יפגע הדבר ב*
השבועון מנה ב־סו השנים הראשונות
לקיומו ;,תשע בערב״ ,ואז הוחלף
ל״העולם הזה״.
** שנפטרה לפני שנים אחדות.
*** נאשם במישפט־רצח, שריגש בראשית
שנות ה־50׳ את המדינה כאשר טען
ללא־הרף לחפותו מפשע.
אימרה שהוכיחה את עצמה במהלך
25 השנים שחלפו מאז נאמרה.
סמרי־הדברה.

״העולם הזה״ 753
תאריך 3.4.52 :
כמיעוט מדוכא עקב קיומם של החוקים
ההופכים את עצם מציאותם במדינה ל־מעשה־חסד
של פקיד ממשלתי נמוך.
סיפר אמיל חביבי בהתרגשות :״אנו
יודעים על עשרות מיקרים שבהם הושלכו
התושבים הערביים פעם מישראל לעבר־הירדן*
ופעם מעבר־הירדן לישראל וחוזר
חלילה, עד שאבדו עיקבותיהם ורווחו שמועות
מעציבות על גורלם!״ התרגש לעומתו
שר־הפנים :״זהו גאום־הסתה !״
מילחמת צללים. אולם מעבר לוויכוח
על סעיפי־מישנה, שהיו מעוטי־ערך
כשלעצמם, הזדקרה השאלה הגדולה, שאף
לא חבר־כנסת אחד העז להעלותה בבירור:
מהי מדינת ישראל? האם היא מדינה
יהודית, השייכת לעם היהודי ואשר כל
שאר תושביה אינם אלא נסבלים? או
שהיא מדינה ישראלית, השייכת לתושביה
בני שני העמים? בהיעדר תשובה ברורה
על שאלה זו, היה הוויכוח כולו — מ*
מלחמת־צללים בלבד.

י מי ם טו בי ם הגיעו
אחרי שקצ׳ין־הסיפון השני נימרוד
אשל שוחרר מן הצבא, הוא מדד את רחובות
חיפה, וחיכה להודעה מטעם חברת
שוהם על תפקידו החדש. אולם ההודעה
לא באה: בישיבה מייוחדת החליטה הנהלת
שותם שלא להעסיק מחדש את האיש,
שסימל יותר מכל אדם אחר את רוח
המרד של הימאים.
השבוע יצא נימרוד את הארץ, בדרכו
לרוטרדם שבהולנד, כדי לעלות על סיפונה
של א/ק ריכרד בורכרד, אונייה השייכת
לחברת עתיד.
אמר אחד הימאים בהיפרדו מנימרוד
אשל :״הגיעו ימים טובים, שעלינו לסמוי
על חברה פרטית שתציל אותנו מידי
תאוות־הנקם של חברה הסתדרותית.״

אנשים
לד ״ר שמואר אלישיב, ציר ישראל
במוסקבה, שוגר מיכתב־תודה מטעם
סגן־שר־החוץ הסובייטי, אנ ד ריי גרד־מילוי•
תוכן המיכתב: בירכת־תודה עבור
תיבת־תפוזים, מתנת הצירות לראשי מיש־רד־החוץ
הסובייטי.
אחד ממקורבי וינסטון צ׳רצ׳יל,
סטטיסטיקאי לפי מיקצועו, סיכם השבוע
את כמות השמפניה, המשקה החביב על
ראש־ממשלת בריטניה, ששתה במשך חייו:
מעמם של חמישה קרונות רכבת־משא.
מיספר שני: תיצרובתו הממוצעת של
ראש־הממשלה בן ח־ 77 ליום בסיגרים —

כנין** שיחזור לכנסת תוך
* מנחם חודש ימים, מצא עיסוק חשוב למדי בעת
היעדרו הכפוי מן הכנסת. מדי יומיים
הוא מוביל את שני ילדיו ואת שלושת
ילדי השכן, בהתאם לסדר תורנות, לגן-
הילדים.
| 14ך| ך1 ״1 1י | 1נואם מעל גג בניין מול קולנוע מוגרבי בתל־אביב, לפני
1 1*! 1111171 קהל מפגינים שמנה כ־ 50 אלף איש, שבא להפגין כנגד
הסכס־השילומים עם גרמניה. הסיסמות הנישאות בידי קהל המפגינים תובעות ״נקם״
ביורשי הנאצים. אלפי שוטרים חמושים רוכזו בתל־אביב לקראת ההפגנה, כדי לקדם אפשרות
של התפרעות. אולם, בהנהגת בגין היתה זו אחת ההפגנות השקטות ביותר.

* שמה הקודם של הממלכה הירדנית
ההאשמית (ירדן) היה: עבר־הירדן.
** ח״כ מנחם בגין הווחק מהשתת־פותו
בדיוני הכנסת, עקב התפרצויותיו
באולם המליאה בעת הדיון שנערך שס
על השילומים מגרמניה.