גליון 2068 מתאריך 20 באפריל 1977

שנה 41

פספר

הסחיר

1־ג 1 1 £ 1ן > ך י

שמועה ב אי רו פ ה:
האפ רי ק אי ם ה פי לו
א ת רבין!
בכירות אירופה מתהלכת שמועה, שקנתה
לה מהלכים גם כחוגים רציניים: שסוכנות־הביון
האמריקאית, הסי־איי־אי, היא
שהביאה לגילוי חשבונות־הכנק של
מישפהת רכין, במטרה להעלות את שימעון
פרס לשילטון.
לפי שמועה זו׳ נואשו האמריקאים מרצונו ומיכולתו
של יצחק רבין להתקדם לקראת שלום׳ הן ביגלל
חולשת הנהגתו והן ביגלל אי־נכונותו לזוז בעניין
הפלסטיני. שימעון פרס, לעומת זאת, שיכנע את
האמריקאים בנכונותו וביכולתו להזיז את העניינים
בכיוון הרצוי להם, ועל־כן הועלה לשילטון.

א רנ ס מו ע מד לרשת
א ת בג!
החשש כי מנהיג הליכוד, מנחם בגין, יצטרך להגביל
בעתיד את פעילותו הציבורית בעיקבות התקף־הלב
שעבר עליו, אם לא לפרוש לגמרי, כבר גרם לעריכת
בירורים פנימיים בתוך תנועת החרות, לגבי מציאת
מועמד מוסכם שיוכל למלא את תפקידו של בגין
בראשות התנועה.
למרות שמיספר שניים ברשימת חרות הוא אלוף
(מיל ).עזר וייצמן, אין רואים בו מנהיג המקובל על
הכל.

מסתבר כי הפרופסור משה ארנס, יו״ר
סניף מרחב תל־אכיב של התנועה, זוכה
כתמיכה רחבה כיותר והוא העשוי להחליף.
את בגין כמיקרה שד פרישה.

ארנס מקובל על מרבית הדמויות המרכזיות בחרות,
וכן על ראשי החטיבות האחרות המרכיבות את הליכוד.

תו מכי פרס -
סגני־ ש רי ם
בחוג מקורביו של שימעון פרס כבר החלו מחלקים
את עוגת השילטון, וכבר מייעדים אנשים לתפקידים
בממשלה החדשה שתוקם — על־ידי המערך, כך הם
מקווים — אחרי הבחירות. שניים מן הפעילים ביותר
במטה לבחירת פרס כמועמד מיפלגת העבודה לראשות
הממשלה, הח״כים מיכה חריש ויוסי שריד, צפויים
להתמנות כסגני־שרים.

למיכה חריש יש חזקה על תפקיד סגן־שר
לענייני אנרגיה, תיק חדש שפרם רוצה
להקים בממשלתו, ואילו יוסי שריד רוצה
כתפקיד סגן־השר לענייני־רווחה, שירכז
בידיו את הטיפול כעיירות־־הפיתוח.

ידלין מ א ״ ם
דהי שאו־ 3 3ד א
אשר ידלין העביר באמצעות סניגורו, עורך־הדץ
שלמה תוסיה־כהן, הודעה לפרקליטוודהמדינה, כי אין
בכוונתו לשלם את הקנס שהושת עליו בבית־המישפט
המחוזי, אם לא יתקבל עירעורו בבית־המישפט העליון
על גזר־הדין.

מלכד חמש שנות המאסר הטיד בית־המישפט־המחוזי
על אשר ידלין גם קנס
של רכע־מיליון ל״י או שנת־מאסר אחת
תמורתם. ידלין הבהיר שהוא מעדיף
לשכת בכלא מאשר לשלם את הקנס.

תל״ 13דמת כנן *11*10
ב ר שו ת ״ ה שי דו ר

דייש מנ סהלג ״ ס
ולזנו ע ד 3־ 0

מיסמך סודי שהוכן על־ידי ציוותי ״העברת הממשל״
של הליכוד, כולל תוכניות והמלצות לשינויים מרחיקי-
לכת במיבנה רשות־השידור. מצד אחד מציעים אנשי
הליכוד שינוי חוק־רשות־השידור בכיוון של הגברת

בתנועה הדמוקרטית לשינוי חוששים, כי הופעתו של
מאיר זורע בצמרת הרשימה עלולה לפגוע בתמיכת
הרחוב הערבי בתנועה. מאיר זורע עמד בראש
מינהל־מקרקעי־ישראל, והוא מזוהה ברחוב הערבי
עם מאורעות יום־האדמה לפני שנה.
במאמץ לרכוש קולות גם בקרב ערביי ישראל, אחדי
שהתבססה ד״ש בכמה מכפרי הדרוזים, מנסים עתה
פעיליה להעביר לשורותיהם עסקני־בחירות ערבים
ממיפלגות אחרות.

חברי מערכת ״העולם הזה״
משתתפים באבלו של חנוך מרמרי,
במות עליו

אמו ז״ל
ומצרפים את תנחומיהם למשפחה

ה עול ה 1ה
הפיקוח הממשלתי על אמצעי־השידור הממלכתיים —
הרדיו והטלוויזיה — תוך החלפת מרבית אנשי
הוועד־המנהל של רשות־השידור.

אולם כצד הרדיו והטלוויזיה, שיהפכו על־פי
התוכנית לממשלתיים, מוצע להתיר הקמת
תחנות־שידור פרטיות, לרדיו ולטלוויזיה
גם יחד.
גם אם לא יעלה הליכוד לשילטון, נראה כי בכוונתו
להחליף את נציג חרות בוועד־המנהל של רשות
השידור, הד״ר אליהו תבין. גורמים שונים בליכוד
סבורים כי הוא אינו תקיף די הצורך בהצגת עמדות
האופוזיציה.

הער בי ם הו ר ח קו
ברא שו ת ר׳ #צ
משהו מוזר קרה לרשימת ר״צ, בדרך אל הכנסת.
אחד החברים הערביים של ר״צ, מוסטפה ררה, אירגן
מיספר גדול של אוהדים אישיים מן הכפרים הערביים,
הביא אותם במקובץ לבחירות הפנימיות. הוא זכה
בנקל במקום השני, ויכול היה גם להדיח את שולמית
אלוני מהמקום הראשון.

אולם אלוני פשוט פסלה את הקולות
הערכיים, וכף הבטיחה לנאמנה האישי,
בועז מואב, את המקום השני. ררה, שטען
כי זכויותיו נפגעו, פרש מן התנועה לזכויות
האזרח.

30ר על
! מי ד ת 3-1־1
ריצ׳ארד סדייטר, מי שחיה בשעתו כתב
שבועון החדשות האמריקאי ״טייס״
כישראל, החל ככתיבת ספר שיתאר את
פרשת נפילתו של יצחק רכין.
סלייטר נמצא בארץ, וכבר עוסק באיסוף כל הפרטים
הקשורים בפרשה.

דוג מן־י צ מר ח
כדורסלנה המצטיין שד קבוצת
מבכי תל־אכיב, מיקי כרקוכיץ׳ ,חתם
עד חוזה בילעדי עם הסניף הישראלי
שד חכרת־התמרוקים ״לון־פאכרז׳ה״,
וישמש דוגמן־צילום במודעות־הפיר-
סומת למוצריה הגכדייס שד החכרה.
״לון־פאברז׳ה״ נוהגת לגייס ספורטאים
נודעים ככד רחכי העולם כדי לפרסם
את מוצריה. כין השאר גייסה, בשעתו,
גם את כוככ-הכדורגל הברזילאי
פלה, כדוגמן כילעדי כשירותה.
החכרה פרכה לנקוב כסכום שאותו
יקכל מיקי כרקוכיץ׳ תמורת שירותי
הדוגמנות שלו, אולם מעריכים בי זהו
סכום בן חמש ספרות.

אחד מראשי הפעילים כד״ש נפגש לפני
שכוע עם אחד האישים רכי־ההשפעה
כמשולש, והציע לו לפעול בבחירות למען
ד״ש — זאת, חרף העובדה שאותו אדם
הוא מועמד לכנסת כרשימה של מיפלגת
אחרת.

ת בי ע ת ־ידי ב ה
3ג ד ״הארץ׳
סוחר המכוניות מוניה שפירא הגיש, באמצעות עורך־
הדין רם כספי, תביעת־נזיקין על הוצאת־דיבה על
סך 50 אלף ל״י, נגד עיתון הארץ. שפירא טוען, כי
במאמר בשם ״עיסקי הספורט של מוניה שפירא״
שהתפרסם לא־מכבר בהארץ, הוצאה עליו דיבה
כאשר נכתב כי ״המכירים את מוניה שפירא מקרוב,

צפוי פי תו תגדול
א ח רי ה ב חי רו ת
בהוגים כלכליים מסבירים את פשר
ההתנפלות על שוק-המניות בבורסה,
ואת העלייה המהירה במחירי הנת״ד
והדולרים השחורים, כידיעות שהסתננו
מהוגי האוצר על כוונה לבצע פיחות
גדול, זמן קצר אחרי הבחירות.
על*פי ידיעות אלה לא יהיה מנוס
מעריכת פיחות כזה, נוסף על הפיחו*
תים הזוחלים, ולו רק כדי להתגבר
על הנזק שגרמו העלאות־השכר הסי•
מוניות והדפסות-הבספים המואצות
של האוצר.
על־פי ההערכה עשוי שער הלירה,
אחרי ביצוע הפיחות, לעמוד על
13—15ל ״י לדולר.
מתקופת עברו הסוער וקשריו עם אישי־מפתח בעיסקי
הפשע המאורגן בישראל, אינם מתפלאים על קשיחותו
בניהול עסקיו.״ לדיברי כתב־ד,תביעה, משתמע מקטע
זה כאילו קשור מוניה שפירא עם אנשי־מפתח בעיסקי
הפשע המאורגן בישראל.

כמקביל עומד עורן־-הדין רם כספי להגיש
כ־טם שפירא תביעת־נזיקין דומה, על
הוצאת לשון־הרע, גם כבית-מישפט
כניו־יורק. סכום התביעה שם יגיע ל־0ט1
אלף דולר.
שפירא יטען, כי מכיוון שהארץ מופץ גם בניו־יורק,
הוא יכול לתבוע לדין את העיתון גם שם ללא קשר
לתביעה בישראל. הליכי השפיטה בתביעות מסוג זה
בניו־יורק הם מהירים יותר.

ו*צ 3־ מ, ש 1ה 11313־ -
לאר או דו־ ה 3ר־וז
ראש המחלקה־לתפקידים־מייוחדים במטה־הארצי של
המישטרה, ניצב־מישנה מיכאל בוכנר, עומד לצאת
בשליחות המישטרה כדי לכהן שלוש שנים בתפקיד
הנציג המייוחד של מישטרת־ישראל בניו־יורק. בוכנר,
שהוא איש־מודיעין מעולה, עסק בשלוש השנים
האחרונות בשיקום מחלקת־המודיעין של המישטרה,
במייוחד במחוז תל־אביב.

עקב ריבוי הישראלים כני-יורק החליטה
מישטרת ישראל, ככל הנראה, להקים
אירגון מודיעיני שיעקוב אחר פעילותם שם.
כדי לזכות במינוי זה ויתר בוכנר על העלאה לדרגת
תת־ניצב, שכן זוהי דרגה שמעל לתקן של שליחי
המישטרה לחו״ל.

שו קו ל ב־יז צ א מן הכלל !
שוקולב -שוקולד לבן של עלית,צופן בחובו המון הפתעות
קודם כל, השוקולד לבן וזה נחמד
והטעם־צפיחית בדבש.
מי שמקבל שוקולד לבן של עלית(ולא רק ילדים!
שמח באמת, בי זה שוקולד שאוכלים בחיוך.
שוקולב יוצא מן הכלל
בטעמו, במראהו, בצבעו ובכלל...

ה עו ל ם הז ה 2068

1ה היה 0911113
נליון ״העולם הזה״ שיצא לאור לפני 25 שנים כדיוק, הציג
ללוראים במדור ״קורא יל,ר״ שינויים שנערכו במערכת השבועון,
והתבטאו בפתיחת 2סניפים למערכת השבועון, בירושלים ובחיפה.
בראש הסניף הירושלמי, הוצב צלם המערכת דויד רובינגר*,
בראש הסניף החיפאי, הועמד נתן ריבון את מלומו של דויד
רוביננר כצלם המערכת תפס, צלם העיתונות פאזל גולדמן.
חכר נוסף כמערכת היה צבי שש, שעלה ממצרים, אחר 25 שנים
בצמרת העיתונות המצרית, שם התפרסם בראיונות שערר עם
מאהטמה גאנדי, ג׳ורג׳ ברנאהרד שו, אנדרה מורואה ואחרים.
צבי שש, נתמנה בעורף מדור ״במרחב״.
בגליון ״העולם הזה״ לפני 25 שנים, הובאה כתבת־תחליר, על
המתרחש כאגם החולה המתייכש כתבה שחליפה את אורח־חייהם
של דייני יסוד־המעלה, וליכוץ חולתא. המדור ״כמרחכ״
הנדטיף להתמלד ככעיות הפנים של תוניסיה. מאמר נוסף ככותרת
״עזה — כלא אחד״ צוטט העיתונאי המצרי הצעיר, חסנין הייכל,

2529/1
אז ראש מערכת השכועון המצרי ״אכבאר אל־יום״ שתיאר את
רשמי כילורו כעזה, כמילים :״איזור הכיבוש (עזה) אינו אלא
כלא אחד גדול: מצפון יושבים היהודים, ממערב הים, ממזרח
שוב היהודים ואילו מדרום — המצרים״.
כשער הנליון: ליאונה לדמו, אלרובטית בת ,18 אחת המשתתפות
במופעי ה״זירהטרון״ שאמרה לכתב ״העולם הזה״ אחרי
שצולמה בכלוב האריות :״אני מוכנה להלף יחפה על חוט
תפירה דליל מעל לפיסגת המונבלו כהרי האלפים, ובלבד שלא
להיללע לממלכת־היער״.

חסנין ה״בל על המצב ברצועת עזה * הגדה של נסח עם

״העולם הזה״ 755
תאריך 15.4.52 :

״יונת השלום״ של כאביו פיקא * 10 מהפיכה בקובה *
סטאלין ־מט #י אלוי יים הנגישות 11 ויל חיים וייצמן *
העם לשוא הוריקו הרים

אל עבר רחבת הארמון, והתבוננו בשתי
שורות החיילים בעלי הרובים המכודנים,
שהקיפו את הבניין. לא עלה על דעתו של
איש מבין האזרחים להתערב בעניין. הם
ידעו את כללי המישחק, והם ידעו ש הדבר
אינו נוגע להם לכאורה.
ותיק במקצוע- .ואכן, ההפיכה התנהלה
כסידרה, בהתאם לתוכנית. לפי הכללים
מותר להרוג שומר אחד או שניים,
אך אסור לפגוע בנשיא שסולק. זהו כלל
בדוק של שמירה עצמית — מעין ״אל
תהרוג אותי, ולא אהרוג אותך״ .שהרי איש
אינו יכול לתפוס את השילטון בקובה, ולדעת
בביטחון כמה זמן יחזיק בו.
האדם שניצח על המלאכה ידע, כמובן,
את כל הכללים בעל-פה. הוא לא היה
חובב במקצועו. ליהפך, הגנראל פולגנציו
באטיסטה אי זאלדיבאר* ,בן ה־ ,51 הוא
ותיק מאוד במקצוע. הוא הפך את הפיכתו
הראשונה ב״ ,1933 כאשר היה סרג׳נט
פשוט (ונתמנה מיד לראש המטה הכללי).
משך השנים סילק שלושה נשיאים, מינה
שני נשיאים, וגם היה נשיא בעצמו. בימי
כהונתו הרגיש את עצמו בטוח יתר על
המידה, החל משתעשע ברעיונות דימוקרא-

כל בעלי המכוניות בערים החליטו לחוג
את ליל־הסדר בבתי זולתם. או כך, לפחות,
היה נדמה לאדם שיצא לרחובות בשעה 11
לפני חצות, וראה את אלפי המכוניות,
וביניהן מוניות, מצטופפות כנף אל כנף.
במדינה, בה פוחתת השפעת הדת, נותר
טכס ליל הסדר איתן וחזק. למאות ולאלפים
מעלה הוא את חזיונות הילדות, הנראים
משום מה בדמיון מאושרים משהיו
במציאות. אפילו הכופרים הקיצוניים ביותר
לא יכלו לסתום את החלל, ונאלצו להמ ציא
טככדתחליף. הדוגמה הבולטת: הגדת
הפסח של הקיבוץ הארצי (השומר הצעיר)
מצוירת לפי מיטב כללי הציור החדשני
ויונת השלום המפורסמת של פאבלו פי-
קאסו (״היונה העושה בום״) ,המתאמת את
מסורת הדורות לתעמולה הפוליטית, ומסתכמת
בפסוק :״שים שלום ופרוש סוכת
שלום על ישראל ועל העולם כולו״.
ואילו מסורת אחרת, מתנוונת. ביום הראשון
של פסח, היום המסורתי של ה*
משטרו של באטיסטה הופל ננ״י פידאל
טיולים, שקטו כבישי הארץ, מעטה התנו־ י קאסטוו וצ׳ה גווארה, שלחמו משך שנעה
גם בכבישי עמק יזרעאל. רוחות ה תיים במלחמת גרילה עקובת־דמים, עד לשמים,
שהביאו עמהם עננים אפורים אשר השתלטותם על הוואנה, ב־ 1לינואר .1959
הסתירו את השמש כל כמה דקות ועשו
יד אחת עם ממשלת ישראל, כאשר בייקרה
את מחירי הדלק הפכה גם טיול קטן להוצ אה
רבתי. וייתכן שפעלה גם סיבה נפשית
עמוקה יותר: לא הוותיקים ולא העולים
החדשים, שהפכו לפני־ חודש רוב במדינה,
לא גילו עוד עניין בהרים המוריקים ובגאיות
שופעי הפרחים של ישראל, שהם
יפים בחודש ניסן יותר מאשר בכל עונה
אחרת בשנה.

טיים, חוקק כמה חוקים מתקדמים. אולם
סופו היה דימוקראטי מדי, והוא נוצח בבחירות
שנערכו בשנת .1944
הצלת הריפובליקה. אך באטיסטה
לא נואש. הוא ידע שקריאת העם בוא
תבוא. כדי להיות בטוח לגמרי, ניהל תעמולה
בין קציני הצבא והמשטרה, שהנשיא
פריאו לא נשא חן בעיניהם. לבסוף (אחרי
שהמישרות המתאימות הובטחו לקצינים
המתאימים) היה ברור לגמרי שהעם היה
מוכן להפיכה. כמקובל נשלחה הודעה
מוקדמת לנשיא, שהסתלק בחשיכת לילה,
והותיר את שומריו להריגה.
״הצבא חולל את ההפיכה״ הודיע מפקד
המשטרה החדש, רפאל סאלאס .״באנו אל
הגנראל באטיסטה וביקשנוהו להציל את
הריפובליקה״ .הפניה לא הייתה לשווא:
״הגנראל, שהיה תמיד ער לאחריות, ונטל
את הפיקוד לידיו״.
קתיד בטוח. אותה שעה כבר ישב
הנשיא־לשעבר באחוזתו, אחר שהצטייר בסכום
כסף מספיק, עבר ממדינת האי(הגדו לה
פי חמישה וחצי משטח ישראל) לעיר
מקסיקו. אולם שם לא היה לו מנוח: כשהופיעו
בבית־המלון המפואר, בו התגורר,
כמה אנשים מזויינים. הנשיא־לשעבר הבין
את הרמז, עבר לפלורידה שטופת השמש
שבארצות־הברית, שם השתקע והקדיש את
חלומותיו לשיחרור מולדתו מעול ה עריץ,
ואת זמנו למנוחה. לא היו לו כל
קובה טנק אחד דהר עד לרחבת ארמון הנשיא
בהוואנה, ירה צרור בודד למען הרושם.
שני השומרים של הארמון צנחו ארצה,
הרוגים. היה זה סימן כי המישחק החברתי
הנקרא בקופה (כבשאר ארצות אמריקה הלטינית)
בשם ״הפיכה״ עבר סיבוב נוסף.
הבשורה השמחה עברה במהרה בבירה.
אלפי תושבים, שרצו לראות במחזה, נהרו

שחמח המלכד. היא סטאל־ן
משנודע לכתב העת אנקווייר שאלופי
השחמת הסובייטי הגיעו למסקנה גורלית,
בה חרצו את דינו של לוח השחמת לטמיעה
פוליטית, גילה העיתון את מזימתם:
ביטול השמות הקפיטליסטיים של ״המלך״,
ו״המלכה״ והחלפתם בשמות סוציאליסטיים.
אחריהם החלו השחמתאים הסובייטים
בחיפושים בלשניים. כתב העת האמ ריקאי
החליט לגלות יוזמה שיתופית מערב־מזרחית,
הציע שמות תחליף ליתר הכלים.
הוסיף עורך כתב-העת במאמרו הראשי :
״כדי לבטא את מישטר המישחקים הפולי טיים
של ברית-המועצות יש לכנות את
״החיילים״ ״עבדים״; את ה״פרש האביר״
— ״טובאריש״; ואילו ה״צריח״ יקרא ה־
״קרמליך. ל״מלך״ הציע העיתון האמריקאי
את השם האידיאלי ״קומיסאר״.
לבסוף תהה העיתון: כיצד תיקרא ה מלכה,
אשר תפקידה בקרב המתנהל על
הלוח המשובץ הוא החזק ורב ההשפעה
ביותר? והסיק העיתון: אין ברירה, ה-
״מלכה״ הנשית תיאלץ לוותר על מינה,
כי השם היחיד ההולם את מעמדה, הוא
״סטאלין״.

אנשים
!• חברת הפירסומים הפילוסופיים ב־ניו־יורק
עומדת להוציא כרך מאמרים
חדש, מתורגם מעברית. המחבר: דויד
בן־גוריון. המאמרים: מיבחר נאומים שנישאו
על-ידי ראש־ממשלת ישראל מאז
הקמתה.
#ספר אחר שיופיע בחודש הבא בניו*
יורק הוא סיפרו של יועצה הכלכלי של
הממשלה, דויד (דודי ),הורביץ בשליחות
מדינה נולדת. סיבת העיכוב להופעת
הספר בתרגומו האנגלי אחר ששתי מהדורותיו
העבריות אזלו: הצפת השוק האמריקאי
בספרים אודות ישראל.

תמרון. רק המדון

* נינם צלם טיים בישראל.
י* כיום כתב הארץ בירושלים.
*** 20 שנה לאחר ייבוש אגס החולה,
גילה צוות מומחים אמריקאי, כי במקום
בו ניצב בעבר אגס החולה, יש ליצור אגם
של מיס.

דאגות לעתיד: שתי אחוזותיו בקובה
מבטיחות את פרנסתו ברווחה. כי בקובה
אין מהפכן מפקיע את רכוש קודמו — פן
יטע רעיון מסוכן מדי בראש המהפכן העלול
לרשת את מקומו.

הים שבתמונה אינו נמצא כבר על מפת הארץ, אבל לפני

25 11 #11111 שנה הוא שימש זירה לקרב ימי אדיר על זכויות דייג
י• 14
בין שני ישובים שלחופין: קיבוץ חולחא והמושבה יסוד־המעלה. המונה היא כמובן לאגם
החולה שיובש בינתיים. לפני 25 שנה התפרנסו משלל הרגה שלו דייגים רבים, כמו אלה
הנראים בתמונה משליכים רשת למימיו. גיליון העולם הזה ,755 שיצא לאור בחודש אפריל
1952 עסק בקרב הימי שהיה נטוש־ אז בין דייגי שני המחנות על זכויות הדייג באגם.

!• ספר לימוד לתורת הדיפלומאטית שהופיע
השבוע בהוצאת בית־הספר הלונדוני
לכלכלה הביא דוגמה משכנעת להצלחת הדיפלומאטית
האישית, המנוהלת בעיקרה
על-ידי ראיונות, שיחות ומיכתבים. הדוגמה:
ד״ר חיים וייצמן, שגילה למחבר
הספר כי ערך לפחות 2000 מיפגשים עם
אנשי מדינה רמיכמעלה בטרם אושרה הצהרת
בלפור סופית.
י• מפורסם שייכי הנגב סוליימאן אד־הוזייל,
החליט לקשט את המדאיפה (בית
האורחים) שלו, ותלה על כותלו הדרומי
ארבע תמונות גדולות, נתוגות במסגרות
זכוכית. בעלי התמונות: ד״ר זאב הרצל,

ד״ר חיים וייצמן, דויד כד־־נז־ריון
וסוליימאן אל־הוזייל.

יש אנשים שאוהבים חתיכות.
יש אנשים שפשוט אינם יכולים להיות בלי
חתיכות. עסיסיות ומהנות. רעננות וטעימות.
חתיכות אמיתיות. חתיכות הפרי בשוופס

גולדן אורנג׳ ובשוופס ביטר למון. חתיכות
שעושות טוב על הנשמה. הן נותנות את
הטעם האמיתי שאין באף משקה תוסס אחר.

הטעם המיוחד של שוו פ ס -ההבדל הגדול.
גולדן אורנג׳ ,ביטר לימון, קולה, לימון ליים׳
שכולית, מייסודה, ג׳ינג׳ר־אל, מי־טוניק.

ההבדל הגדול

חני ל בינ סון א״ לון עי צו ב? :נרה אוו־ איזנ עו ט״ן

ה עו ל ם הז ה 2068

למעלה מ-ן80
מהצמד ל בעולם המערב

מצלמים
ב״קודאק

למרות שסרטי ״קודאק״ עולים קצת
יותר, מעדיפים רב הצלמים בעולם
לצלם בהם. יש לכך בוודאי סיבה טובה.
כאשר צלם משקיע מכספך מזמנו
ומכשרונו בצילום, הוא אינו מוכן
להתפשר על התוצאה; איכות הסרט של
״קודאק״ ,הצבעים שרק הטבע עצמו
יכול להתחרות בהם, הדיוק ואורך
החיים של התמונה, מצדיקים בהחלט
את ההבדל במחיר. ההבדל מתבטא
ב־ 22 אגורות לתמונה!!!
אך איכות הסרט היא מחצית הדרך
להצלחה. כדי להגיע לתוצאה מושלמת
דרוש פיתוח של ״קודאק״ .למעבדות
״דלתה קולוה; של ״קודאק״ ,מיכשור
חדיש ומתוחכם, עובדים שאומנו במיוחד
ע״י ״קודאק״ .הפיתוח נעשה ע״י שמוש
בכימיקלים מעולים של ״קודאק״ ונייר
ההדפסה המשובח של ״קודאק״ .דבר
המבטיח את איכות הצילום ואורך
החיים של התמונה. לכן, כשהמדובר
ב צי לו ם -טו ב ש״קודאק״ בתמונה.

611300101-

) 1 )0 0 3 1

טוב ש״קודאק״בתמונה

דלתהק 1ב*ור

ה עו ל ם הז ה 2068

״העולם הזה״ ,שבועון ההדשות הישראלי. המערכת והמינהלה :
תל־אביב, רחוב גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136
מען מפרקי :״עולמפרס״ .מודפס כ״הדפוס החדש״ כע״מ, תל־אביב,
רה׳ בן־אכיגדור. הפצה :״גד״ בע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה
כספי״ כע״מ. העורך הראשי: אורי אבגרי י העורף: אלי תבור עורך
תכנית: יוסי שנון. עורכת כיתוב: גורית יהודאי. ראש המינהלה :
אברהם סיטון י מה׳ המודעות: רפי זכרוני * המו״ל: העולם הזה בע״מ.

בגיליון ערב־שכת של ״מעריב״
לפני שבועיים, פירסם הסופר חנוך
ברטוב מאמר־שיטנה בנגד ״העולם
הזה״ .המאמר, שנכתב בצורת
מיבתב־גלוי אל ח״כ לובה אליאב,
ראש מחנה שלי, מסתמך כטיעד
ניו על דברים שהתפרסמו כמדור
הספרותי של ״העולם הזה״ ,״נמר
של נייר״ ,שכוונו כלפי ברטוב. כתגובה
ביקש עורכו של המדור, דן
עומר, להפנות מיבתב־תשוכה־גלוי
אל חנוך ברטוב.
להלן מיכתבו של דן עומר :
מיכתב זה מתייחס למאמרך ״מארץ
הצבי אל העולם הזה״ שפורסם במדורו
הפרט הקטן שהוצג כ״מיכתב גלוי אל לובה
אליאב וכמה מחבריו״ ועסק ברובו בכמה
מרשימותי, ולא באליאב וכמה מחבריו.
כמיטב המסורת הסיפרותית הרכאנית
של סופרי ״דור בארץ * אתה כורך במיב״
תבך מין בשאינו מינו, וזאת תוך נימה
דדאנוביסטית מצטדקת, הנעזרת בסיגנון
״הפנייה האישית״ .כך אתה מנצל בציניות
את ההזדמנות שבה התכנסה קבוצת אנשים
בעלי קירבה פוליטית, וייסדה מח נה
פוליטי חדש בשם ״שלי״ על־מנת
להגן על ערך מניותיו בבורסת הסיפרות
העיברית. לא מפליא הדבר -שאינך מת׳
דיין, ולו אף במילה אחת, במצע המדיני־חברתי
-של ״שלי״ ,או ברקע המשותף של
מייסדיו, מזה מספר שבים, בפעילות־מדי-
נית במיסגרת המועצה הישראלית לממן
שלום ישראלי־פלסטיוי,
הטיעון האחד והיחידי שלך מופנה לעברו
של ח״כ לובה אליאב, על שבחר לו
כעמית פוליטי את עורכו הראשי של השבועון
שבו אני מועסק, ואתה מנצל בס״
תק-שפתיים ובהסחת־הדעת התאגדות פוליטית
זו, על־מגת להגן על חלקתך הקטנה.
כך שבמקום לעסוק במצעה החבר־תי־מדיני
של תנועת ״שלי״ מרבית
מיכתבך הגלוי ״אל לובה אליאב וכמה
מחבריו״ עוסק, משום מה, במדור נמר ש?
נייר המתפרסם בהעולס הזה, בעריכתי
האישית ובאחריותי — תוך הבעת דיעותי.
במיכתבך, אינך מסתיר כלל את העובדה
כי לנגד עיניך עומדת אך־ורק טובתו של
פרט אחד — של חנוך ברטוב — ודאגתך
נתונה, רובה־ככולה, לחברת־המניות דד
סיפרוחית שאתה הוא מנהלה, מחזיקיהמ־ניות
הבילעדי ישלה, המעריך׳ השמאי, בוחן
הלב והכליות שלה,
את דבריך אתה פותח במלל דמאגוגי
מובהק, תוך שאתה מאשים בעטיי אנשים
בתהליך התקרנפות, נוסח יוג׳ין יונסקו
במחזהו הקרנפים, ומתעלם מהעובדה שיד
נסקו דן במחזהו בהתחכמות של חברה,
בפאשיזציה העוברת עליה, תהליך שבהמשך
מיכתבי זה אליך, אשתדל לנמק את
חלקך במהדורה הישראלית שלו,

אתה מפנה את בדכתכך אל לובה
אליאב מתוך הזווית הקטנה שלך, כאשר
* כינוי שבו כונו סופרי דור מילחמוז׳
השיחרור.

זוהי מערכה רעיונית שהיא מעניינו של
הציבור הרחב.
דרך־אגב, במיכתבך אתה מציג את עמדות,
הסיפרותיות כעמדות העולם הזה
דבר שהוא מפליא עד למאד, מתוך כמה
סיבות: הראשונה בהן היא ששמי מתנוסס
מתחת להן,׳ ושנית, איני מניח שעמדותיו
שלך, כפי שהן מתפרסמות במעריב
וחתימתך מתבוססת מתחתן, מהוות
את דיעותיו של הצהרון שבו אתה מועסק
ומייצגות את דעת עורכיו או החברים
האחרים.
אם מדובר בהבעת־דיעות, הרי בעוד ש־חברך
לדרך־חיים־סיפרותית, משה -שמיר,
שערך את מדור־הסיפרות של מעריב,
מנע משך שנים השמעת דיעותיהם של אני
שי־סיפרות שדרכם הפוליטית שונה משלו
הרי שב״אותו שבועון״ ובאותו מדוד שאני
עורך אותו קיימת גישה שונה.
כאשר בזמנו התפרסם ״מונולוג״ של
עמוס קינן, שבו הוא תקף את בבי־דורך,
ובעיקר את חיים גורי, הרי ״אותו שבועון״
נעתר, ללא־היסוס, לבקשתו של גורי,
והעניק לו את זכות התשובה. באותה מידה
שמורה לך זכות זו, למרות הכל. מערכת
העולם הזה אחראית פורמאלית לתוכן
הדברים המתפרסמים במדור נמר של נייר :

טיעונך היסודי הוא שהעולם הזה מפרסם
עליך שקרים ועלילות שמטרתם אחת:
לבזות ולהשפיל אותך. גם אינך מהסס
להגדיר זאת במילים ראוותניות כמו :״לרצוח
משהו לא רק סביבי, כי אם בתוכי״.
אם להתעלם מאותה עיסה תפלה שבה
אתה כורך את לובה אליאב, התאבדותו
של השר אברהם עופר ועמדות־מוסר לא־מאוזנות,
הרי אתה קופץ באותה נשימה
אל המים הדלוחים והמעופשים של הסיפרות
העיברית ומספר על ״כמה מידידי וחברי —

מבקר עומר
— מול דיעה אישית

סופר כרמוב
זווית קטנת —
סופרים ומשוררים — שמתנהלת נגדם
מערכה שיטתית באותו שבועון.״
אולי כאן המקום לציין, שבכמה ממאמרי
במדור נמר של נייר יצאתי נגד
קבוצה של סופרים ומשוררים, ואיני מתכוון
לשמור את מניעי לעצמי. הסיבה לכך
נעוצה בימים שאחרי מילחמת יום־הכיפו־ריס,
שבהם הייתי מצוי בגדה המערבית
של המואץ. באותם ימים הטילו הכל את
האשם באלוף זה או באלוף אחר — שעה
שאני מצאתי את האשם העיקרי בתרבות
שהתבססה בישראל — תרבות שאתה וחבריך
המשוררים וסופרים הייתם מעצביה.
כוונתי לתרבות של 25 שניות המדינה
הראשונות. תרבות שטיפחה ורוממה מעם
את דמות ה״סופרמן״ של הצבר. אותו
דיוקן בהיר־שיער, גבוה, שחצן, המתיימר
לדעת ולהבין את הכל, החושב על עצמו
ופז לזולת, כוונתי לאותו דיוקן שנועד
לשמש בריקנותו אנטי־תיזה לדמות ה־
״יהודון״ הגלותי, המשכיל, החכם והחלש.
דמות ישכל דימיון בינה לבין יליד־הארץ
מיקרי בהחלט, דמות שאתה וחבריך פעל תם
ככל יכולתכם היסיפרותית על־מנת
לרוממה מעם. ביצירת דמות זו, תרמתם
את חלקה של התרבות־הישראלית לי צירת
״המחדל״ .כך -שאותה ״מערכה שיטתית״
כלפי המשוררים והסופרים הללו,
הנערכת ב״אותו שבועון״ ,אינה מתנהלת
על מישור אישי, כפי שאתה מציג זאת.

יחד עם זאת עלי לציין, כי מאז ראשיתו
של המדור לא הוכתבה לי דיעה, ולו גם
אחת, מטעמה של מערכת השבועון, על*
מבת לשרת רעיון פוליטי זה או אחר, כסי
שאתה רומז במיכתבך הגלוי.

במיכתבך אתה מוען כי ״תיזה
חביבה על, העולם הזה׳ היא זו של עסקני־הסיפרוח
שהיו לניספחי־תרבות בלונדון,
ואילו עסקתי במחקר האקדמאי לא הייתי
מתקשח להתחקות אחר. המקורות שהזינו
בתיזה הזאת את, העולם הזח
צר לי לאכזב אותך׳ ואשמח עד מאד אם
היית מתחקה אחר המקורות ש״הזינו ב־תיזה
הזאת את העולם הזה.״ פשוט, לא
היו דברים מעולם. ועל נושא מישרת נים־
פח־התרבות של ישראל בלונדון, ובמקומות
אחרים, אני שומר לעצמי את הזכות
לשאול, ושוב לחזור ולשאול, כיצד קרה
הדבר שקבוצת אנשים מצומצמת העוסקת
בסיפרות, שאנשיה מעודם לא הגיעו לדרגת
ההישגים הבולטים ביותר בסיפרות
העיברית, והקשורים בקשר עמוק של שנים
רבות, מצליחים לאייש, בזה אחר זה, אותה
המישרח.
שאלה נוספת המציקה לי, ומביאה אותי
לכתוב על נושא זה לפרקים, היא: האם
היית רואה בעין יפה את מינויו של אברהם
(״בוהה״) שביט כגיספח לענייני מיס-
הר ותעשייה בלונדון, או בכל בירה
אחרת? האם אתה מאמין שהיה בכוחו
להפריד בין עיסוקיו ־ -לבין התעסוקה
הזמנית והחוזית הזאת בשירות־המדיגה?
מישרד המיסחר והתעשייה מכשיר מדי
שנה בוגרים מצטיינים מהאוניברסיטאות
למילוי מיישרות של גיספחים כלכליים, ואי נו
מעניק מישרות אלה כפרס ליצואנים
מצטיינים.
הבאתי דוגמה זאת, על־מנת להמחיש
בפניך כי ביקורתי עליך, ועל חבריך הסופרים
המשמשים במישרות של ניספחי־

תרבות, היא ביקורת עניינית, הנובעת
מתוך מה שנראה לי כפגם אסתטי.
באשר לטענה שהצגתי באחד ממאמרי,
כי בעת מילוי מישרת ניספח־התרמת בלונדון,
פעלת למען הוצאתו־לאור של
סיפרך פיצעי בגרות שם, הרי אני מקבל
את העובדות שהעלית במאמרך וחוזר בי
מקביעתי המוטעית הנ״ל, שנגרמה בשל
סמיכות התאריכים *.אני מצרף את.התנצלותי.
יחד
עם זאת איני חוזר מדיעות אחרות
שהבעתי במדור זה, על שיספריך המתורגמים,
ויצירות אחרות של בני־דורך, רו־אים־אור
בחסד ולא בזכות, על־ידי איר־גוינים
יהודיים ולא על־ידי שוק־המו״לים־
הפתוח. גם אתה, במיכתבך, כא-שר תיארת
את השתלשלות הוצאתו־לאור -של פיצעי״
בגרות (הבריגדה) ,פירטת את חלקם של
ארתור כהן והג׳ואיש פאבליקיישן סוסיי־טי
** בהוצאתו־לאור.

בהמשך מי כתבך אתה מתייחס לרשימת,
הברטוב, הרע והמכוער (בעולם
הזה ,)2051 שדן בחלקו.בסיפרך הראשון,
החשבון והנפש, ואתה טוען שהבאתי
״שיבח ציטוטים״ מתוך מטרה להכפיש ־
ולרמוס את שמך הטוב. בנקודה זו אתה
ישוב פונה אל לובה אליאב, ומנמק בפניו:
״לא בסיפרות אנחנו עוסקים, לובה יקר,
כי אם ברצח אופי,״ ועל־מנת להסביר ל-
לובה אליאב מה פישרו של רצח־אופי זה,
אתה מפרש :״מתוך קטע אחר של הספר,
שעניינו הוא התייצבותו־מחדש של הגיבור
מול זהותו האמיתית, תלש מחבר
כתב־פלסתר כמה שורות שלפני המונולוג
הפנימי שבו עושה משה וולף את חשבון
עולמו. אבל מה כותב השבועון שעם
עורכו אתה הולך לכנסת ומבקש להושיע
את ישראל, על סיפרו הראשון של סופר
ישראלי צעיר :״החשבון והנפש אוצר
בקירבו כמה מפניני המיפרות הגזענית, שביכולת
הצגתם הסיפרותית מגיע ברטוב
למיצוי, שבארצות מסויימות היה זוכה
עבורן לפני כמה עשרות שנים בכיבודים
רבים.״ ואם לא הבינותם את הרמז :
״פלאגיאט הלקוח מתוך פירסום כלשהו
מעשה־ידי אחד מכתבלביו של גבלס הגרמני.
ואם לא די בזה, הרי לכם עוד: דמותו
של הכורדי, מי שהיה חברו־לנשק של
הגיבור, זהה בתיאורו ״לקאריקטורות היהודי
ב,דר שטירמר׳ הנאצי״ ואס בזה לא
די, מסיים ״העולם הזה״ בנבואה. את סיפר,
הבא אקרא ״מילחמתי״ ,לא פחות מזה !״
כך אתה׳מצטט במיכתבך ללובה אליאב
קטעים מתוך רשימתי. זהו ציטוט מוזר,
מפליא וצבוע. אישית, אני אחראי על כל
מילה שכתבתי באותו מאמר, כולל הדברים
שציטטת, ויותר מזה, לשבח מערכת
השבועון שאותה אתה תוקף ייאמר, כי
כתבתי ברשימה במקור מיין קאמפף ולא
מילחמתי והדבר שונה תוך הסכמתי, וזאת
מתוך מגמה לרכך את הרשימה. נדמה לי
כי תצלום הקטע ב״יהברטוב, הרע והמכוער״
במלואו, אותו קטע שאתה מעלים
במיכתבך ללובה אליאב, היינו בבחינת
אליה ללא-קוץ. עוד תרגיל קטן בצביעות
ובהתחסדות. וכוונתי לציטוט ארוך שלקחתי
מתוך סיפרך החשבון והנפש, קטע
שהינו בעל כל הסממנים הגזעניים השאולים
מתורת־הגזע.

לקראת סיום מי בתבך /פ גיי ת ך
ללובה אליאב, אתה מתייחס ל״אקולוגיה
חברתית ול״אלימות רוחנית״ .האמת ניתנת
להיאמר- ,שלפחות בנקודה זו —
משוות דיעותינו. ומן הסתם שנינו חושבים
איש את רעהו כמיפגעים תרבותיים.
רק העתיד יקבע מי מאתנו מהווה ״מיפגע
תרבותי״.
מאחר ובמיכתבך ללובה אליאב הנחת
על קודקודך איצטלה של קדוש מעונה,
שנרדף על לא עוול בכפו, רק על־ידי העולם
הזה, הרי בלתי־נמנע להזכיר לך, ולקוראים,
רשימה שפירסם הפרופסור דן מירון
על אודות סיפרך האחרון, הבדאי, במוסף־
הסיפרות של ידיעות אחרונות, כאשר כינה
את הספר: רומאן ממוסחר־מפוברק
והוסיף וקבע :״בעוד הוא (חנוך ברטוב)
כותב את מישפטיו העיברייס, קורץ
הוא בכל שני ושלישי שבהם למתרגם האנגלי
והצרפתי, למו״ל שפרנסתו על סיפ״
רות ״תחנות הרכבת״ (המפרים הנקנים
* ברטוב נכנס לתפקיד נספח־התרבות
באוגוסט .1956 תרגום ספרו הופיע באוגוסט
,1967 אולם החוזה על הופעת הספר,
כך מתברר עכשיו, נחתם עוד באפריל .1966
** חברת המו״לות היהודית.

(המשך מעמוד )7
לשם קריאה קלה במשך נסיעה משעממת.
ונזנחים לאחר־מכן על המושב שפונה)
ושדות־התעופה של לונדון, ניו־יורק, פאריס,
פרנקפורט ורומא.
הוא (ברטוב) מציע סחורה מוכרת
ובדוקה: מיסתורין ומתח באווירה
אירופית בינלאומית. קורט מרמץ השואה
(אוי, מה היה עולה בגורלם של הרומאנים
והסרטים הממוסחריס אילמלא באה השואה
לעולם?) ,רזיסטאנס* ,העפלה בספינות
נוסח ״אכסודוס״ ,נאצים שחזרו לחיים
פוליטיים, גרמנים ״טובים״ מוכי־מצפון,
גרמניות יפהפיות הנכונות להרפתקה קטנה,
דיפלומטים צרפתיים אריסטוקרטיים,
פונדקים צרפתיים, בעלי כיכוב ממפיק
ב״מישלין סוכני־חרש ישראליים אמיצים
ומסורים, ולבסוף, כן, כמובן, מילחמה
ממילחמות ישראל, שבה מוצא הגיבור את
מותו(אוי, מה היו הרומניסטים הממוסחרים
שלנו עושים בלי מילחמות ישראל? כיצד
היו מסיימים את סיפוריהם ופותרים את
בעיות גיבוריהם פיתרון של דאוס־אכס־מאשין־גאן
בהמשך
הערכתו הסיפרותית של הפרופ
למיכתבך
ללובה אליאב, שבו נמנעת במתכוון
— או שלא במתכוון — מהבעת די־עותיך
הפוליטיות, איני מתכוון למנוע עצמי
מכך, תוך ניסיון להסביר לך את המגיעים
שהביאו אותי לכתוב את שתי הר שימות
הנוגעות בך, שהביאו אותך לפנות
פנייה פומבית ללובה אליאב.
ברשימתי הראשונה ,״הברטוב, הרע והמכוער״
,התייחסתי להשתתפותך בכנס
״אנשי בית־השיטה״ באשדוד. המניע לכתיבת
הרשימה היה פשוט למדי: אתה,
וכמה מחבריך, התחלתם לחוש בקרקע
הנשמטת מתחת לרגליכם, בעיקר מבחינת
תלותכם התרבותית והייצוגית במים־
סד הקיים, המפרנס את המימסד התרבותי
הקיים, שאתה וחבריך מהווים אחת
מאבני-היסוד שלו. בבית־השיטה, ציפיתם
לייסד תנועה המונית שתתפשט ותשנה את
המימסד מבפנים. ונכשלתם. פועלי אשדוד
מחד, צעירים, ופריפריה של תנועה כזאת
מאידך, חשו במניעים הצבועים של מארגני
כנס ״בית־השיטה״׳ ועל כן הם לא
היטו שכם לשאת אתכם על כתפיים.
ארץ־ישראל השתנתה. היום~כבר~לא

מכתבים
אח, איפה חן, הבחורות ההן?
היו ימים שנשות המנהיגים היו יסמל ודוגמה
לצניעות בארץ. הן הלכו אחר ה־בעל־המנהיג
בדרך־חתחתים, עבדו בכל
עבודה, חיו בצריף או בדירה הצנועה, והתרחקו
מהזוהר ומהזרקורים. לאד. רבין
מסמלת, יותר מכל דבר אחר, את העובדה
שדור הנשים הזה הלך לו. לא עוד רחל
יגאית בן־צבי ופולה בן־גוריון. כעת, ה מעמד
הפוליטי הוא רק אמצעי בדרך אל
הדירה המרווחת ואל המיטבח עם מכשירי-
החשמל האמריקאיים המשוכללים שהשדרה
מביאה לאשת המנהיג. איפה נקברו הערכים,
איפה?
אריה דנו! ,תל-אביב
דבריו של יצחק רבין בנאום־הסיום המר
שלו, שיקפו ברורות את הלך־המחשבה של
ההנהגה בישראל, המרימה את חוטמה גבוה

בסיפרו החשבון והנפש שראה אור ב־ , 1953 והתיימר
להציג הצגה אופנתית, חיצונית ושדופה, את לבטיו של
דור תש״ח, וזאת מבלי לעורר כעס כלשהו מטעם המגמות
השלטוניות־ריכוזיות של אותה עת.
החשבון והנפש אוצר בקירבו כמה מפניני הסיפרות
הגזענית, שביכולת הצגתם הסיפרותית מגיע ברטוב למי צוי,
שבארצות מסויימות היה זוכה עבורן לפני כמה עש רות
שנים בכיבודים רבים^ .
אחד מגיבורי ברטוב, השב מיואש, באורח־חיובי, מ־מלחמת־השיחרור,
ומעלה החוצה את הגיגיו משוחח עם
אביו ואתה לך נהל מדעה - :התווה ברוד

תנדעת־יאוש בידו האדומה — אני לא יודע
לאן נניע: מצד אחד סטודנטים שחושבים שעל
הכול הם צריכים להחליט בעצמם ומצד אחד
מארוקנים מסריחים.
איך אתה מעיז לדבר על יוצאי צפון־אפרי־קה,
נתרתח האב, על אנשים שאתה מפקדם.
אבא, כל הכבוד לרגש הציוני שלך, אמר
נעמן, אבל אינני יודע מה היית אומר אילו
ניתן לך לנהל גדוד של ברנשים כאלה.
לא טוב, לא טוב, נאנח האב.)203-4

מקטע זה ניתן ללמוד, בין השאר, כי המילחמה מאח דת
את העם הזה והסיפרות מפצלת אותו. וש״ציונות״
זה לקרוא למארוקאים ״יוצאי צפון־אפריקה״ ,ו״דור-
המייסדים״ (הציוני) לא נתנסה בחווייה ״לנהל גדוד של
ברנשים כאלה...״
בניגוד לזרם קיים בסיפרות העברית, המתמסר ברובו
לתיאורים גזעניים של ערבים, הרי סיפרו זה של ברטוב,
עוסק בתיאורים גזעניים של יהודים שלא נולדו ביערות
פולין או בערבות אוקראינה.
הקטע מרשימתו של דן עומר ,״:מר של נייר״ ,״העולם הזה״ 051צ
״ציטוט מוזר, מפליא וצבוע״
סור דן מירון את הבדאי הוא מדגיש:
הרי חנוך ברטוב כותב לאנשים, שאינם
מחפשים בטכסט הכתוב דבר זולת איזה
שטף עיתונאי, קלות ודיגדוג — פה ושם
— של מילה לועזית, בתנאי שזו מוכרת
להם, ואינה עליהם, חלילה, בהרגשה של
נחיתות. המימיות והאפרוריות של הלשון
ב״הבדאי״ הן מוחלטות. אומנם, ברטוב לא
הצטיין מעולם ברגישות ׳ללשון ולאפי
שרויותיה. תמיד הגיש לקוראיו בעלי הרגישות
הלשונית גושי לחם שחור גס ותפל...
מאמרו של הפרופסור דן מירון ראה
אור בידיעות אחרונות. תמוה בעיני מדוע
לא פירסמת ״מיכתב גלוי״ לחיים גורי —
או אישים אחרים המקורבים בהשקפותיהם
אליך, מדוע הם מסכימים להמשיך ולכתוב
בעיתון המפרסם אודותיך דברים אלה?

אין מדובר כאן בעניין אישי. בניגוד
* כינוי לתנועת ההתגגדות לכיבוש
הגרמני בצרפת, במילחמודהעולם השנייה.
** מדריך־המיסעדות הצרפתי.

קונים חתול פוליטי בשק. היום שואלים
כל אחד: מה עשית? איפה היית? היכן
לחמת? כיצד? איך? ולמה? ולכל השאלות
הללו, לא היו לכם תשובות משכנעות•
לא היו לכם תשובות, מן הטעם
הפשוט ביותר שבמשך קרוב לשלושים
*שנה לא זו בלבד ־שאתה וחבריך המשור רים
והסופרים הייתם לב־ליבו של המימי
סד שהשחית את עצמו ואת החברה הסובבת
אותו׳ אלא שחלקכם באותו תהליך
של השחתה אינו מבוטל כלל. האמת היא
כי הטריטוריות של ארץ־הצביעות, שבה
חיי יחד עם חבריך במשך שנים כה רבות
מידלדלות ונמוגות להן.
זכותך לקבוע שהמאמרים בנמר של נייר
אינם נראים לך. אבל הם אינם קשורים
קשר כלשהו לקוסיגין, או לנשיא קארטר,
גם לא לסאדאת או למלך חוסיין. הם אפילו
אינם מייצגים את דעת מערכת העולם
הזה, אלא את דעתי־שלי בלבד. ואם יש
לך טענות כלפי דיעותי, אל תערב מין
בשאינו מינו.

דן 11 ומר

מעל העם במדינה. היה זה גילוי טראגי,
של אדם גדול, אשר הפך לפתע כה קטן
ומיסכן כשנתפס בקלקלתו. באומרו :״אני
מצטער כי רק ״גורם מישני״ הביא את
החלטתי זו להסיר את מועמדותי,״ גילה
רבץ את גישתו האמיתית. אוי לעם, שהאמת
והיושר אצל מנהיגיו הם במקום
מישני.
שמואל איילץ, תל-אביב
״מאחורי כל גבר מצליח עומדת אשד.,״
אימרה ידועה נושנה זו היתד, טובה שנים
רבות, עד שבאה לאה רבין ולימדה אותנו,
שאותה אשה צריכה אומנם לעמוד מאחורי
הגבר, אך כשהיא מתגלה לעיתים תכופות
מדי — הסוף הוא מר, לשניהם.
דורון לזרוכיץ, באר־שבט

ללמוד מנ׳ימי קארטר
:אי־אפשר שלא להתפעל ממקוריותו של
קארטר ומן התנופה שהעניק לעידוד ההעסקה
של ׳שחורים ונשים בתפקידי-ייצוג
נכבדים, בזרועות השונות •של המימשל.
כאשר אתה מנסה להשוות זאת למתרחש
במדינת ישראל, אינך יכול שלא להיות
מדוכא. הייצוג הנמוך של הספרדים ובני
עדות־המזרח הן בממשלה, הן בכנסת והן
בפקידות הבכירה — הוא ממש תעודת-
חרפה לחברה הישראלית.
הרשימות החדשות של המועמדים לכנסת
אינן מבשרות שינוי לטובה. מוזר שדווקא
לדרוזים ולערבים מובטח ייצוג
הרבה יותר הולם (ולמעלה מזה!) .יש לטפח
בצורה מעשית מדיניות של ״העדפה
הפוכה״ ,הן במישרות ציבוריות והן בעידוד
ההשכלה הנמוכה והגבוהה של הציבור
הספרדי. יש לשים דגש על מענקים של
המחלקה,־לאמנות במישרד־ד,חינוך, ד,זונחת
לחלוטין עידוד יוצרים ״ספרדיים״.
האם אנו חותרים לקיבוץ־גלויות באמת־ובתמים
— או שמא נמשיך לשקר לעצמנו
עד ״מרד העבדים״ ?
גיא קרודני, ירושלים
דייגו כמה מעלות טובות לרבץ עלינו: אילו
נתן לנו את המטוסים בשבת, אך לא שיתף
את פרס בטכס — דיינו. אילו נתן את
המטוסים בשבת ולא גרם לפיטורי שרי ה־מפד״ל
— דיינו. אילו גרם לפיטורי ה-
מפד״ל ולא זמם את הקדמת הבחירות

(מתוך אינטרסים אישיים) — דיינו. אילו
הקדים הבחירות ולא הכניע את פרס —
דיינו. אילו הכניע את פרס ולא החזיר
את דיין ל״עבודה״ — דיינו. אילו החזיר
את דיין ולא המיר דולרים ללירות —
דיינו. אילו המיר דולרים ולא הסתלק
מהזירה — דיינו. אילו הסתלק ולא השאיר
את פרס ואלון מתקוטטים — דיינו. על
אחת כמה וכמה, שנתן את המטוסים בשבת
...וכר וכר -י -לכפר על כל עוונותינו.
יורם
זקס, בת־ים

מילחמות ד״ש
כקורא קבוע של העולם הזה, נתגנבו ל-
ליבי מספר הירהורים נוגים בקשר למגמו־תיו
ושיטותיו של השבועון. כוונתי למער־מדהתעמולה
האדירה •שאתם מפעילים נגד
ד״יש. כדי שלא להיחשד באינטרסנטיות,
אני אומר מייד: אינני נמנה עם תומכיה
הנלהבים של תנועה זו. הייתי מכבד יותר
את העולם הזה אילו התייצב למילחמת־בחירות
המושתתת על ויכוח רעיוני מכובד
נגד מצעה ודרכה של התנועה החדשה,
אבל לצערי, בחר העולם הזה בדרך מתוח כמת
יותר. אורי אבנרי מעדיף להכות את
יריביו מתחת לחגורה, על־יידי חקירות
פרטיות (מעלה זיכרונות מסידרת־הטלווי-
זיר, בית ארמה) ,הפרחת האשמות והשערות,
יצירת מזזול־שדים וזריעת מבוכה.
האם אתם חושבים שמישהו מאמין לכם
כאשר אתם טוענים שכל קשר בין פיריסום
הכתבות, על עבירותיו הפליליות של ידין
ומערכת־ד,בחירות — מיקרי בהחלט? האם
החליט העולם הזה לפנות אל הדגש והיצר
של קוראיו, במקום אל הצד האינטלקטואלי
שלהם?
לדעתי, יורד העולם הזה מדרגה של
עיתון ביקורתי עצמאי, הלוחם ״ללא מורא,
ללא משוא פנים״ ,לרמה של עיתון
רודף שערוריות וסנסציות.
במגמה להבין את מניעיו של שבועון
המייצג כיום את מחנה השלום, ישבתי ותהיתי
כיצד זה לא פורסמה ולו כתבה
אחת, נגד יריבו הפוליטי העיקרי — הלי״
(המשך בעמוד )10

הסיפור על
שני הכיסים
היה היה פעם, שגריר של מדינה,
הידועה היטב לכולנו, שהיה עליו
לגייס תרומות למען ארצו (כפי שעשו
זאת כל שגרירי אותה הארץ).
את הכסף שאסף הניח בכיסו הימני,
ובכיסו השמאלי הניח את כספי ההוצאות
שלו (אספרסו, מוניות, שירותים
ציבוריים) .כשחזר הביתה, הניח את
מיכנסיו והלך לישון. באה אשתו, שאינה
מבחינה בין ימינה לשמאלה,
ורוקנה את כיסיו. בבוקר היא מיהרה
להפקיד את הכסף בבנק הלאומי של
וושינגטון.
שנים אחדות מאוחר יותר, ביקר
הזוג שוב בוושינגטון. האשה הזמינה
מכונית של מישרד־החוץ האמריקאי,
שתסיעה לבנק הלאומי (נשות גנרלים
אינן נוסעות בתחבורה הציבורית, הן
רגילות לנהגים הצבאיים המסיעים אותן,
בארצן, לכל מקום) .כשחזרה, הפגין
השוער חשדנות וביקש ממנה להזדהות.
היא נבהלה, וסיפרה את האמת :
״הלכתי לבדוק את חשבון מטבע־החוץ
שלי.״ השוער סיפר זאת לכתב עתון,
והלה דיווח לארצו.
״מה עשית במכונית הרישמית בבנק
בוושינגטון?״ שאל הבעל .״נסעתי
למשוך 2000 דולר מהכיס השמאלי
של מיכנסיך,״ ענתה האשה .״או,
אנחנו בצרות !״ זעק הבעל ,״כמה
משכת מכיסי הימני?״ ״בערך ,18,000״
באה התשובה .״אוי,״ ייבב הבעל,
״אני אכתים את שמה הטוב של טיפי
לגתי.״ ״אבל למה?״ הקשתה האשה.
״כי במהלך מישפטך יתחילו הבוחרים
לשאול שאלות על שני הכיסים,..״
מוסר־השכל: לעולם אסור להניח
לנשים }׳רוקן את כיסי מיכנסיו של
הבעל, ובמייוחד כשהבעל הוא ראש־ממשלה.
יוסף
שריין, תל־אביב

ה עו ל ם הז ה 2068

חגילבינסון אילוץ | 1*4*,\ 1הלפרץ

אם הג׳ינס יושבות עליך טוב,
אם חזיה לגביך היא אביזר ה יך להיסטוריה,
־1יה להזכר בכתובת של הספר ,
אם הגבר שלך משום מה,אינו
אם שניכם אוהבים נורא ביחד
אבל גם כל אחד לחוד...
״אופנת המראה הזרוק״ של נימרוד
ממש נולדה עבורכם.
לנימרודיש השנה
מבחר גדול של סנדלים
בהמון צבעים ותמים
(וגם על עקב)ממספ 221
(כן! לילדים,ואם אין לכם אז לאחים הקטנים)
ועד מספר .48
רכשו לעצמכם את סנדלי נימרוד
ותרגישו את המשמעות העמוקה של
״ללכתעם, להרגיש בלי ולאלהתלכלך.
סס&אוא

^ <•וו 1ו;וו 1 :1 0 *1
או-מנות בעור

תל אביב,דיזנגוך • 185 ירושלים,אצל ״מאוטנר ״בן יהודה • 9אילת,מרכז תירות חדש.
ה עו ל ם הז ה 2068

אנו בונים
בנין חדש.

מכתבים
(המשך מעמוד )8
כור. לא מצאתי לכך תשובה. לאורי אבנרי
— פיתרונים !
איתן רז, ירושלים
• אין כל קשר בין חקירתו העיתונאית
של יגאל לביב נגד הפרופסור ידין לבין
מערכת הבחירות, המתנהלת במישור הפוליטי.

מכתבים

חדש.
ש?יחדש.

חדשה וצוות חדש•.
חברה חדשה.

וא שינוי.

ידין יהיה מבוקש?
אינני רוצה להתערב בוויכוח ביניכם לבין
יגאל ידין, אם העברת העתיקות לידי
הבנק ההוליוודי היתד, עבירה על החוק
או לא. בית־המישפט ודאי יכריע בעניין
זה. אולם דבר אחד ברור מפרישה זו: ידין
סייע לאנשי הפנק האמריקאי להערים על
שילטונות מס־ההכנסה שם. הוא מכר להם
עתיקות שתמורתם הם שילמו לו ב״תרו־מה״
,שאותה ניתן לנכות מחשבון מס־ההכנסה.
ייתכן שמבחינת החוק האמריקאי
הונו מנהלי הבנק בכך גם את בעלי-
המניות שלהם.
אם אומנם כך הדבר, הרי ייתכן שמבחינת
החוק הישראלי לא עבר ידין כל עבי-
1רה, אבל מבחינת החוק האמריקאי הוא
עלול להיות מוגדר כמי שסייע למנהלי
הבנק להוליך שולל את בעלי-המניזת
שלהם, יהיה מעניין אם ידין ייבחר כראש-
ממשלה אבל לא יוכל לבקר בארצות־הברית,
מפני ׳שאולי יהיה מבוקש שם.
נתן מנחם, הרצליה

שינוי בחעתר!ה
באחרונה מפרסמת התנועה הדמוקרטית
לשינוי מודעה בעיתונות, שבה נראה כיצד
תקים מחדש את בניין הדמוקרטיה הישראלית.
המודעה נראתה לי מוכרת מאיזה

בו ±וי^ /

המודעה של ד״ש

המודעה שד ״מארש ומק־ דיך

שינוי —

— בלתי דמוקרטי

מקום. ואומנם, אחרי עיון קצר בסיפתת
המקצועית הסתבר לי, שהיא אינה אלא
העתק של מודעת חברת־הביטוח האמריקאית
מארש ונזק־לין, שיהתפרסמה בשבו־עון־העסקים
האמריקאי ביזנם־וויק. אנשי
ד״ש פשוט העתיקו את המודעה, ושינו אותה
בהתאם לצרכיהם.
האם כך הם מתכוונים לשנות גם בשאר

השטחים? והאם השינוי הזה הוא דמוקר־

זוגות
צ עירי ם
בעלי
מ ק צו ע
111

יצחק גוכסייב, תל־אביב

השלום כמונחים צבאיים
מליון העולם הזה ( )2064 כותב בנימין
עמידרור על בעיות המישמעת בצה״ל (״מי

מ 1בטח לך!

רפאל

אורלייט

הנדסאי ו עו בדי יצור.
מבקר איכות. מכ שירן
אחראי ל עי בוד ש ב בי
ו מד ריך למתכת.

עובד* יצור, מבק ר איבזח שיבת בתנאים נוחים.
תמריצים. השתתפות
משרד הבט חון
בהוצאות ההובלה. זיכוי
טכנאי אלקטרוניקה.
במס הכנסה. זכות לפיצוי
מסגרים. עו בדי אחזקה
פיטורין ממקום עבוד ה ״
טבחים. לבורנטית.

נהגי מיכליות. חשמלאים

פלסטיקה

מוטה וה״שיטח״
קראתי בכאב עמוק את מאמרו של הפרשן
הצבאי, בנימין עמידרור, על מה ש נעשה
— ולא געשה — בשלוש שנות
פיקודו של רב־אלוף גור בצה״ל (העולם

כי היא עכעויו צעירה
1יב1לה לקלוט בשינ
מקצזע 1ז1נזת צעירים.
לאחרונה נוספו בתוגזד ג מ
של דירות חדשות בנות 3-1 4
נוספות רבות.
יש פעוטונים. גנונים
ספר -לבל ילד. בתי
ומופעי אמנות. מתקני ספורט מעולים. בריכת
ונוף שאין דומה לו בהרי העב 900 .מ מעל
בעיקר. חבר ה צעירים השואפים שמצפה
תהיה לישוב גדול ותוסס שגאוה לחיות

למפעלים במצפה דמון דרושים:

מקסימה

אחראי לטירטור״) ,שאותן הוא מקווה לפתור
באמצעים פרוסיים־כפייתיים. הטירון
נתפש אצלו כתת־אדם, יצור שלילי ואלמנט
בלתי-יעיל מטיבעו, ומכאן שיש לנקוט
נגדו אמצעים שאותם מכנה הפרשן ״גסות-
טוטאלית־יחסית״ .טירון שמעז ברוב חוצפתו
לעשן, באחד מאותם מיסדרים אין־ספור
שהוא עובר בשירותו, שרידי טיכסיות צבאית
מנוונת מהעבר — עובר, לדעת הפרשן,
את גבול ההפקרות. יש להענישו
כיד הדימיון הטובה על המ״כים — עבדים
שזה־עתה עלו לגדולה.
נשגב מבינתי, כיצד מעסיק מי שמטיף
למישטר הומאני באותו גליון (״יותר גדול,
יותר חזק״) ,מעלי־גרה מסוגו של הפרשן
עמידרור. זוהי קריקאטוריה־עצמית מרוש עת,
לדעתי.
אגב, באותו גיליון, בכתבה על מחנה־השלום
שהתלכד (במדור ״בחירות 11״),
מתאר אורי אבנרי את תנועת של״י במילים
:״צירפנו את חטיבתנו לאוגדה, בעלת
כושר־לחימה גדול הרבה יותר. נקווה כי
בהמשך הדרך תהפוך האוגדה לארמיה...״
שימוש זה במושגים צבאיים לתיאור השלום,
בתוספת הפרשנות הצבאית, מוכיח
שאבנרי לא עמד על הניואנסים הדקים ש בד,בדלים
בין המושגים ארמיות, חטיבות,
מילחמד. ושלום. אנשי השלום צריכים לחפש
את החברים שלהם הרחק מטווח החטיבות
והגדודים הדימיוניים שפורש לפניהם
אבנרי.
אלי שיבי, ירושלים

קודם.

המ קזמית

למתח גבוה. מנהל אחזקה עובדים בלתי מקצועיים. פרטים: במועצה
במצפה ד מון אשליל טכנאי בקרה. מכ שור
מסגר׳ רתך. מסיק דודי ם. טל 08014 .־057׳ 88189־*057
ואלקטרוניקה.

בל שכו ת המודיעין ש ל
המרבז להכוונה ל עלי פתוח.
בתל אביב: דו ד אסתר
המלבה . 4טל־ .221351
) :רח־ חמן שו קרי . 4
׳ .664101

מעונינים לשיחה
יום ה׳ בין השעות,
בלשכה 1בחל
ין ס ך בי
בל שב ה
לג ץכתהפר מו םהממשל תי רי

חודם
מכתבים הזה .2066״מוטה והשיטה״) .לאן נגיע
אם שלוש שנות פיקוד אלה מוכיחות, קבל
עם ועדה, שצה״ל של 1977 אינו טוב יותר
מצה״ל של? 1973 איך ייתכן שבמשך ארבע
השנים מאז המילחמה לא חלה שום
תזוזה וצה״ל נמזג באדישות שכזו? במצב
דברים זה יהיה יזה אסון, לדעתי, להשאיר
את מוטה גור כרמטכ״ל במשך תקופת־זמן
שמעבר למקובל.
דויד צדקה, רמת־ג!

!.סיעות
תיירות
מ ט ען

ה יוד עי ׳
שהמוניטין שלוו
מחייב אותנו להיות
העובי ביותר

עוד מידוץ אחד
ברוח הספורטיבית השוררת בארץ, עם
כל המירוצים והתחרויות (גביע אירופה
אין פלא יש־ 23 רשימות של ספורטאים־
בדימוס רצות לכנסת התשיעית. זאת, למרות
העובדה שזהו מירוץ קצת יקר יותר

״.ולבן ה ם באי ם
הם באים בחליפות עם תינז׳ ג־ימם בונד
לתבנן את סיוד הטם קים בחויל
הם יודעים שלפל-תורם יש סניפים בעולם
הם באים מספם ל הלימודים ולאחר השירות הצבאי
להתענין בטיולי קמפינג ורבבות באירופה
הם באים עם תוכנית מוגדרת
כדי להינות משרות יעיל ומעשי
הם באים פתוחים לרעיונות
כדי לקבל ישנן מקיף ומפות

מהאחרים. מה שכן מפליא הוא, שוועדת־הבחירות־המרכזית
נסחפה גם היא באווירה
הכללית של ״׳לא מקבלים צ׳קים״ ,אווירה
השולטת בשוק המיסחר והקניות בארץ.
מוטי רוגין, נתניה
ליבי, ליבי לח״כ מרדכי בן־פורת. הוא
עלה על הגג עם משה דיין. ומשה דיין
אמר :״אחת, שתיים, שלוש ...קופצים!״
ובן־פורת קפץ מהגג.
גחום קציר, תל־אביב

הםב*׳
כי ה ם יודעים
הכנם לסניף
פל-תורם הקרוב אליך
ותקבל מיד ע מקיף
טל האפשרויות
שיש לו בפל״תורם

העוול של יהורם גאון
דבריו של השופט העליון יואיל זוסמן,
בעת הדיון בבקשתו של יהורם גאון לשאת
לאשה את בחירת-לייבו, לימדו עד כמה
יכולים אנשים מכובדים, העוטים עליהם
איצטלה של קדושה בבתי־המישפט, להיות
אטומים לנעשה סביבם. השופט זוסמן טען,
באותו מעמד, כי מעולם לא שמע על
יהורם גאון. יש לו, כך הוא הסביר,
שני בנים, ורק בערב שקדם לדיון הם
סיפרו לו מיהו אותו זמר. חז״ל כבר
אמרו :״אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.״
אדם יכול להיות בצמרת, להיות
בעל־ממון ונכסים — ובכל־זאת עצוב ובודד.
אך כשהאהבה מתגלה לו לאחר שנים
ארוכות, מונעים ממנו להקדים את אושרו
ועוד מעירים :״יהורם גאון חיכה 38
שנים, הוא יכול לחכות עוד חודשיים.״
בארצות מוצאם שיל מרבית יהודי ישראל,
נהוג היה להינשא בגיל צעיר. זיו היתה
מיצווה, ולא עבירה, ואילו על גניבה קיצצו
את האצבעות. כאן, בישראל של ימינו,
על גניבה מקבלים עונשים קלים, אך להינשא
לא נותנים לצעירים — זו עבירה.
איפה הצדקן
משה פרסקי, נתניה
איך הוא הצליח לעבוד עליכם? בעוד
שאצלכם בכתבה מספר יהורם גאון שאורנה,
חברתו, היא בת שמונה עשרה
׳וחצי (העולם הזה ,2064״את מי מעניין
שאני מתחתן הנה, בבית־המישפט מתברר,
באותו שבוע עצמו, שהילדה היא
״רק״ בת 16 וכמה חודשים. אולי הוא
עבד עליכם בעוד כמה פרטים מיישניים
שהעלים!?
שלומית חכם, חיפה

הביזיון האמיתי
הפסל יגאל תומרקין טוען, במיכתב למערכת
העולם הזה 2065 שהוא בוש
(המשך בעמוד )12
ה עו ל ם הז ה 2068

תל-אביב, משרד ראשי: רחוב אחד העם 28 טלפון 50851
תל-אביב,
תל-אביב,
ירישליס,
ירושלים,
ירושלים,

רחוב בן־יהודה ,49 טלפיו 221226
הילטיו תל-אניב, טלפיו 246832
רחוב טלימציון המלכה ,2טלפיו 234318
מלון הילטון ירושלים, טלפיו $34097
מליו ״פלאזה״ ירושלים, טלפיו 224622

מ ר ־ו ־נוי ־ ס

היסה, דרך העצמאות ,82 טלפיו 660981
חדרה, סמטת הרנרט ס סי אל ,66 טלפיו 22927
רחיבית, רחיב הרצל ,167 טלפיו 911080
נתניה, רחיב ייזנגיף ,33 טלפיו 22724
הרצליה, מליו שריו, טלפיו 938777

רננ

נהנה •
רב ובירור/׳ ברסיס ב1/

קבלת מודעות לכל העיתונים
במחירי חסערפת

בעל קוקו סטיאל

מבחר גדול יול ממינות ופלקטים טל

( ^ 1£1ק £11 5א ) 0 0 0

גדולי תציור חמודרני והקל אסי —

ח מוד בן 4חוד שים

חדבקח

שבילה ביער בן־שמן

תסיגווט

מקצועית של פלקטים

בשבת 9.4.77

אנא התקשרו דחוף
למשפ׳ פרס 32283 ,־02

,,לו טו ס ״ ,ת״א, רח׳ אלנבי 101
(מול בית-ד.כנם ת הגדול)

פירשם אידיאל
אבן גבירול 110 תל-אביב
(פינת אנטוקולסקי)

טלפון 227118 ,227117

הגיח חופשית

אם תפקח עין ותתבונן
היטב באנשים
ובאירועים הסובבים
אותך, צפויים סיכויים
לרומן נעים, או לקידום
הקריירה והמעמד
החברתי. משא-
ומתן שהתחלת בו
לפני זמן מה, ושנראה
לך בשלביו הראשונים
כהרפתקה פזיזה, עשוי להתגלות השבוע
כצעד נבון מאד, מלהיב ומרתק. מה שחשוב
עוד יותר — הוא יישא רווחים
גדולים בעתיד. נסה לפתור כבר עכשיו
את הבעייה המישפחתית המציקה לך.

שבוע שקט יחסית, שיאפשר
לך לנוח מבחינה
רגשית ולאגור כוח
לקראת אתגרים גדולים
שיוצבו לפניך בעתיד
הקרוב ביותר. אתה
יכול, אמנם, לפתוח בשוו
מאמצים
ולקצור הישגים
נאים כבר עתה,
21 נאפריל -
0׳נ במאי
אך מאחר שכושר שיפוטך
רחוק משיאו,
והאינטואיציה שלך בוגדת בך לעיתים
קרובות, טוב תעשה אס תימנע מלנקוט יוזמה
בשלב הנוכחי. כדאי שתנצלי את נטייתך
הדרמתית. התגברי על ביישנותך.

הימים הקרובים יתנו
לן אפשרות נדירה להתקדם
מבחינה מיק-
צועית, חברתית וכספית
גם יחד. ימי אמצע
השבוע יזמנו לך
סיכויים רבים ליזום
מיפנה חיובי גם במישור
המישפחתי, ואם
21במאיי־ ־•
20ביוני
תחמיץ את ההזדמנות,
תעשה בכך עוול
גדול לנפשות הקרובות מאד לליבך. היומיים
האחרונים של השבוע צופנים סיכוי
להתעוררות רומנטית מהירה ומלהיבה,
שתוצאותיה יורגשו היטב לטווח רחוק.

1ושח!1

השבוע יצוצו בפניך
כמה אתגרים חשובים
ורבי עניין. יש מקום
לצפות כי אתגרים אלה
יהיו קשורים בנסיעות
ממושכות, ובעקיפין גם
בהתפתחות רומנטית.
תוכל להצליח לעמוד
בהם אם אדם קרוב
אליך ובעל השפעה רבה
לא יכשיל אותך. השתדל,
איפוא, להיות חביב וידידותי בצורה
יוצאת דופן לכל האנשים הסובבים
אותך. את מנסה להפיל אחרים —
בפח — בו את עלולה ליפול בעצמך.

במחצית השנייה של
השבוע צפויים בחייך
כמה שינויים, ולאו
דווקא לטובה. שמור
בריבקפדנות

אותך, כי היא עלולה
להיות הראשונה
שתיפגע בימים רגישים
אלה. דחף פנימי, שסיבותיו
לא תהיינה
ברורות לך די צרכן,
ידרבן אותך לבזבז ה רבוד מרץ, זמן וכוח
על עניינים בעלי חשיבות מישנית. רסן
את עצמך ותשמור את כוחותיך לשבוע
הקרוב. צפויים לך הפסדים מסחריים.

לאחר הפסקה ממושכת,
חזרת להיות עצמך.
נצל את השלווה היחסית
ממנה אתה נהנה
כדי לקדם את מעמדו
בעבודה, לשפר את היחסים
במישפחה. פקח
נ תו לו1
עין על שותפיך וטל ה11ב
אזגזסט ־
כפופים לך, ואל תת22ב
ספטמבר
רשם מדברי חנופה. בת
בתולה — אם תניחי לו
לרכב עלייך תגרמי סבל לעצמו, ואת היחסים
לא תשפרי במאום. אל תפחדי להיות
תקיפה, בתנאי שתהיי צודקת, הוא לא יזדרז
לברוח. השבוע יצוצו בפניך אתגרים
חשובים. הימנעי מנסיעות ך ורוכות־טווח.

פרשה מסויימת שאתה שומר בסוד תיוודע
השבוע לאדם הלא נכון, ועלולה לגרום
לך עוגמת נפש
גדולה. אין טעם שתכחיש
את העובדות כאשר
האדם יטיח אותן
בפניך. השתדל להיות
אוהד אליו, כי אחרי
הכל, הרי הוא זה
שסבל מכל העניין. השו

תדל לכלכל את מע23ב
ספטמבר יי
22באוקטובר
שיך ביתר זהירות.

111

למרות האהדה וההבנה שהאנשים הקרובים
אליך מגלים כלפיך,
תיאלץ לפתור את
הבעייה המציקה לך
בכוחות עצמך. ניסיונותיהם
לעזור לך
ייכשלו, ויוסיפו מתח
מיותר למצב שהוא
גרוע בלאו הכי. הפתעה
נעימה צפוייה לך
לקראת סוף השבוע,
וכן אפשרות לגמול טובה
תחת טובה לידיד.

מכתבים
(המשך מעמוד )11
׳ונבלם בהופעתם של ראש־ד׳ממשלה ושריו,
בסירטו של מנחם גולן, מיבצע יונתן, הוא
מטיח בראש־ד,ממשלה ובשרים האחרים
עלבונות, על שהתבזו בצילומים׳לסרט.
יגאל תומרקין אינו הראשון שמעורר
פרשה זו. הוא לא גילה את אמריקה.
אבל חבל שכאימן בעל עין חדה לא הבחין
בין אלה משרי הממשלה שהסכימו להצטלם
כשחקנים עבור הסרט, לבין אלה שצולמו
בצילומי־תעודה אותנטיים.
ככל הזכור לי, והדבר פורסם בעיתונות
וגם ניתן לראותו בסרט עצמו, לא הסכים
ראש־הממשלה יצחק רבין לשחק בסירטו
של גולן. לעומת זאת, הוא נתן את הסכמתו
שישלבו צילומים שלו בכנסת בסרט. לעומתו,
השרים ׳שמעון פרס, גד יעקובי ויגאל
אלון השתתפו בסרט כשחקנים, כשהם
ממלאים את הוראות הבמאי. וזהו הביזיון
האמיתי. חבל שתומרקין החיל דין אחד על
כולם.

אלון לנדאו,
יותר ,,שבע יפהפיות!״
אנו מצטרפים בזה למבקרי

חולון

ושוחרי

אילו לא קרה דבר. לתומי חשבתי, שאחרי
אותה התפרצות מבישה ופוגעת
לא תדרוך כף־רגלה של עליזה קאשי
בין כותלי רשות-השידור. לצערי, טעיתי.
אליעזר פומרנץ, נהריה

ההגזמה שבפגטסיה
אגי חושב שהפעם הם לייכלכו, אוהדי
מכבי ושאר חובבי־הספורט. הפכו את הניצחון
לאירוע שעלה על הכרזת המדינה,
על יום־ד,עצמאות ועל חגיגות לאומיות
אמיתיות. דחילק, חבר׳ה, יש גבול לכל
דבר — זה בסך־הכל כדור־סל, עגול,
מגומי !
יעקב חליפה, רמת-גן
לפעמים פשוט קשה לעכל מראה־עי-
ניים. כוונתי לפנטסיה שאחרי נצחון מכבי
על מוביל־ג׳ירג׳י. שוטר שנסע ופילס דרכו
לאיטו בכיוון רחוב דיזנגוף, בשיא
ההילולה, כמעט שנמעך כאשר שקע גג
הניידת מעומס האוהדים, שעלו לחגוג על
גג הפדו המישטרתית.
מעניין על מה יחשוב נהג ניידת כאשר
נזכה להיות אלופי־עולם בשטח ספורטיבי

מצפה לך שבוע נפלא מבחינה רומנטית.
סוף־סוף תפוצה על עוגמת־הנפש והכאב
שנגרמו לך בפרשת
האהבה הגדולה שנסתיימה
לא מזמן. נסה
לכבוש את נטייתך לנקום
בבן־הזוג החדש
על כל מה שהישן עולל
לך, והתנהג אליו
כמו שמגיע לו. נסי 1
ש ו1
עה קצרה תגלה לך
23בנובמבר ־
20בדצמבר
עובדה מפתיעה ביותר.

י 4י ״י

יהיה זה אחד השבועות הנעימים והמרתקים
ביותר שידעת
זה שנים. קשריך עם
בן זוגך יתהדקו במהירות
בגלל נסיעה
משותפת, או בילוי
משותף, שבסופם תמצאו
או עצמכם מאושרים
וקרובים זה אל
זה יותר משהייתם
21בדצמבר -
אי־פעם. בקרב המיש-
פו בינואר
פחה, יהיו ימי אמצע
השבוע מאושרים מאד.

היומיים הראשונים של השבוע מתאימים
לעריכת חשבון נפש ולהבהרת
מטרות לטווח
ארוך. דאג לכו שתימצא
בחברתם של ידידים
מהימנים וריאליסטיים,
שיוכלו להדריכו
ולסייע לך בקבלת
החלטות חשובות.
היה זהיר בכל הנוגע
להוצאות כספיות שתקבענה
את עתידו מבחינה
חומרית.

אחת מתוכניותיך לשבוע תתקלקל, אך
לא נורא, מפני שבמקומה תבוא אחרת,
מוצלחת לא פחות.
ידיד ותיק, אותו לא
פגשת זמן רב, יביא
עימו הפתעה נעימה.
בת דגים — השבוע תפגשי
אותו, סוף־סוף.
אם תתנהגי כשורה,
תכבשי את ליבו. חיש-
בי היטב על כל מה
שאת עושה או אומרת,
זה ישתלם 1לך,

שירלי סטולר כסירטה •טל לינה ורטמילר
״רעל חברתי מסוכן״ ?
קולנוע רבים נוספים, בפנייתם לצנזורה
(המועצה-לביקורת-סרטים־ומחזות) ,ומבקשים
להתיר את הקרנת הסרט שבע יפהפיות
של הבמאית לינה ורטמילר. זאת,
מתוך הכרה ברורה באיכותו האמנותית
הגבוהה של הסרט (היה מועמד לפרסי
אוסקר עבור הסרט, הבמאי והשחקן הטובים
ביותר, וזכה בשבחים מפי מבקרי-
קולנוע רבים בעולם).
כמו כן תמהים אנו על הסבריה המעורפלים
של הצנזורה לפסילתה זו. הסרט
הוכר כבעל ערך רעיוני חשוב וכסאטירה
חריפה — אך בהחלט לא מזיקה לציבור
ולא פוגעת במוסר ובכבוד האדם. ישוב
גרמה כאן הצנזורה עוגמת־נפש לציבור
רחב, בשרירות־לב (או אולי מחוסר־הב־נהי)
.שוב החליטה הצנזורה מד׳ מותר
לציבור ה,׳עמד״ לראות ומה לא, אלא
שהפעם זה נעשה באופן מגוחך מתמיד —
ללא הנימוקים הרגילים (עודף אלימות
ומין) .הפעם מצאו חכמינו שבצנזורה
תירוץ חדש — הסרט מכיל, כך אמרו,
״רעל חברתי מסוכן ופוגע בכבוד האדם,״
פסלו ולא יספו.
בקשתנו הצנועה היא שחברי הצנזורה
ינמקו ויפרטו, מהם בדיוק הדברים שאותם
ראו בסרט כפוגעים בכבוד האדם.
אם לא יוכלו לעשות כן, הרי אנו מצפים
שהסרט יותר להקרנה. נשמח ליטול חלק
במסע ציבורי לטובת עניין זה.

יאיר לב ואנדדיאה ורטלאונה,
רסת־השרון

קללות בטלוויזיה
כולנו זוכרים את התנהגותה המחפירה
של הזמרת עליזה קאשי בטלוויזיה הישראלית
כאשר, לפני שלוש שנים׳ אחרי
המילחמה, התפרצה בקללות כלפי הערבים
:״כוס־אמק הערבים!״ והנה .,לפני
שבועיים הופיעה הזמרת ה״מפורסמת״ ב־תוכנית־הטלוויזיה
״תשע בריבוע״ — ב
כלשהו,
והאהודים הנלהבים יעמיסו אותו,
יחד עם הניידת, על כיתפיהם ויצאו במחול
הורד׳ סוערת — ״הורה מישטרה.״
נוח כהן, רמת־גן
תמיד ליגלגנו על ההיסטריה ההמונית
הלבנטינית של הערבים, שנאומי־הסתה
של מנהיגיהם מוציאים אותם מכליהם.
תראו מד, אנחנו! מישחק ספורטיבי הצליח
להביא המון מטורף לידי גרימת נזק
בקנה,־מידה של פוגרום לאיזור כיכר־דיזנגוף.
מאות בקבוקים נופצו, לשם תענוג,
דוכני־עיתונים המשמשים לפרנסה
נפרצו ותוכנם פוזר, נהגי־אוטובוס כמעט
שהיו לקורבנות שיל לינץ׳ מאורגן, שלא
לדבר על ההרס שנגרם לאוטובוסים עצמם.
נו, אז תגידו בעצמכם, מי כאן
יותר שפוי י
אבי יקימובסקי, הרצליה

למרות הכל — הסבל גמשן•
ברצוני להביע בשמי, ובשם בני־מישפח־תי,
את תודתי העמוקה לעורך ולאנשי-
המערכת, על המתינה שהעבירו אלי לכבוד
חג־יהפסח. מי יתן וירבו מעשים כאלה
בישראל. הצליחו בדרככם.
ברצוני להבהיר, כי עד עתה לא נעשה
מאומה למעני ולמען בעיות המישפחה. כל
בקשותי לקבל חנות קטנה ליד הבית, כדי
להתפרנס ממנה בכבוד — נידחו על־ידי
עיריית חדרה.
אברהם זעפרן, גבעת אולגה
• סיפורה של מישפחת זעפרן התפרסם
בגיליון ״העולם הזד 2045 וסופר בו
על מחדלי מוסדות הסעד בעיריית חדרה
לגבי שיקום ועזרה למישפחה, המונה תשע
נפשות שבהן שלושה ילדים משותקים. ביוזמת
שני קוראים של העיתון, מוסה פלוט־ניק
ובני דני מתל־אביב, פתח העולם
הזה חשבון־בנק לזכות משיפחת זעפרן,
ובערב חג־הפסח הועבר סכנס של 2000
ל״י לידי אבי־המישפחה.

פ1ו׳ו ס טו דיו נל /מיקי קורן

1181111

ה־ 11)5 548 של נשיונל אינו
יודע חוכמות.
אם לא תכוון את
כפתור העוצמה
שלו לדרגה
מתקבלת
על הדעת,
הוא ירעיש
את אוזניך בעוצמה אדירה של
3.5וה (!)11^ 8
-וזה עלול להיות לא נעים.

אבל ה־ 11)5 548 יודע גם
להיות נחמד.
יש בו רדיו משובח,
טייפ קסטות משוכלל עם מנגנון
עצירה אוטומטי, מיקרופון פנימי,

אם מתחשק לך להתידד אתו,
בוא לאולם התצוגה של נשיונל,
ברח׳ אבף גבירול 18ת׳׳א,
או לאחת החנויות המובחרות.
ה־ 11)5 548 ידבר אליך, יאזין
לך וישעשע אותך.
ועם תכונות אנושיות כאלה,
אל תתפלא אם הוא עוד יגרום לך
להתאהב בו.

מיקרופון פנימי.

רמקול ענק בקוטר 18ס״מ ועוד
שכלולים ופעלולים.

1131101131

א1י אלי

צעד קדימה אל המחר.

13060 )00.וח 131505ל65 0) 1וזו3ח!0ח3זנ 61ו6 !1־1)05 31־0116001ח!0 3ח350ח3יז 31ח13)10 אז

ה עו ל ם הז ה 2068

ך* כנס חו לחת שי עי ת עומדת להיות
1 1מידבר־שממה.
החלוקה המדוייקת של המנדאטים עדיין
אינה ידועה, כמובן, בשעה זו. יש הערכות
שונות לגבי ההישגים והכישלונות הצפויים
לכל אחת מן הרשימות. אך בין המומחים
הרציניים של כל המחנות קיימת תמימות-
דעים די רבה לגבי הערכות אלה. הרכב
הכנסת כבר מסתמן באופק, בקווים כלליים.
עתה הוגשו גם רשימות־המועמדים. אם
משלבים את תצפיות ההישגים של הרשימות
עם הרשימות השמיות, ניתן לאתר
כבר עתה את 140—150 השמות, שמתוכם
יזכו 120 בכיסאות הנכספים.

זהו הנוף של הכנסת הכאה. הוא
שדוף עד־להחריד.

ך* רכה מילים יפות נאמרו על תמו!
1רה. ריענון, רוטציה, מתן הזדמנויות
לכוחות חדשים.

עתה כרור כי דיכורים אלה
שימשו מכשיר להדחת האריות הזקנים
על־ידי השועלים הצעירים.
הוותיקים הודחו בסיטונות. הגיליוטינות
המיפלגתיות עבדו בקצב מזורז.

אולם כמקום הקשישים הערופים
לא כאו צעירים מכריקים, ולא
מומחים למישפטים, לכלכלה, ל־צכא,
לאיכות־הסכיכה. כימעט כל
הצעירים שפלשו כהצלחה אל ה מקומות
הריאליים הם עסקני-
מיפלגות מיקצועייס, מומחים לתורת
המנגנון, אפאראטצ׳יקים.

ך• מה דוגמאות :

^ במיפלגת הל״ע הודח יהודה שערי,
שהיה ח״ב ענייני, בעל-ידע ושקדן, אדם
שהשמיע דברים נבונים על כמה וכמה
נושאים. במקומו בא אברהם חסון, עסקן
הסיעה של ל״ע בהסתדרות, הידוע בעיקר
בזכות קול־הבאריטון העמוק שלו.
בחטיבה הליברלית בליכוד הודח יוסף
תמיר, פרלמנטר ותיק שאינו איש אהוד
ביותר, אך שטיפח במשך שנים בהתמדה
ובהצלחה את נושא איבות־הסביבה. במקומו
באו עסקנים.

כמיפלגת העכודה נעלם יצחק
בן אהרון, אדם כעל מישקל וצכע,
ובמקומו כאו דמויות אפרפרות מסוג
יהודה חשאי, עסקן מוכהק.

עת־העבודה בממשלה: הל״ע והמפד״ל.
עם קום המדינה היתד. מיפלגת הל״ע
(בגילגולה הקודם, ה״פרוגרסיבי״) המיפלגה
המתונה ביותר בזירה המדינית. בראשה
עמד פינחס רוזן, שהביא למיפלגד, קבוצה
גדולה של ייקים שוחרי־שלום, הגונים ו-
הומאניסטיים.

כאשד מפד רוזן את השרביט למשה
קול, לא נותר דבר מן ההגינות
וההומאניזם, מילכד התדמית
החיצונית. הל ״ע הפכו מיפלגת־מימסד
מיסהרית, מסואבת ומושחתת,
כמו מפא״י. היא היתה מעין
מפא״י-זוטא, מפא״י־כמהדורת־כיס.
העסקים פרחו, וגם העסקנים.
אבל משה קול היה, לפחות, יונה. אומנם
— יונה־בערבוו־מוגבל. יונה שדגרה על

זהירות: סיבוב ימו, מסוכן !
משה שפירא, מנהיג הפועל המיזרחי,
התחרה בפינחס רוזן בגישתו המתונה. יחד
עם משה שרת היוו שניים אלה את המשולש
הבולם, שעצר את האקטיביזם של
דויד בן־גוריון, משה דיין ושימעון פרם.
כל זה נשכח מזמן. עם מות שפירא
נפלה המיפלגה בידי שני הציניקאים חו-
בבי־הנוחיות — יוסף בורג ויצחק רפאל —
שדאגתם העיקרית היתד, להישאר בצמרת.
בעוד אלה משחקים במישחקי דת ומדינה,
גדלו במפד״ל גידולי־הפרא של הצעירים
וגוש־אמונים, והפכו גידול ממאיר.

עתה סודק רפאל, וכורג נאחז

ת חזו ה הפחידה הרבה ביצים סיפוחיסטיות, אשר מהן בקעו
התנחלויות בשטחים הכבושים. הרבה מן
ההתנחלויות, המהוות כיום מוקשים בדרך
לשלום, נושאות הכתובת ״תוצרת ל״ע״.
אך בסך־הכל, בהכרעות בממשלה, היה
מובטח שקול יצביע עם היונים. כזה האיש.

גידעון האוזנר הוא סיפור אחר.
מבחינת הפאתוס הלאומני, מפריד בין
מנחם בגין וגירעון האוזנר רק הכישרון.
האיש בנה את הקאריירה שלו על מישפט-
אייכמן, ומאז הוא רוכב על השואה. מאז

אף כקושי כקרני־המיזכח. ימיו ב־צמרת
המיפדגה ספורים.
המהפכה מתבטאת בהצבת הרב חיים
דרוקמן במקום השני ברשימת המועמדים.
דרוקמן הוא איש גוש־אמונים, נאמנו של
הרב קוק, קנאי לאומני־דתי קיצוני אף
מזבולון המר.

כשאיש כזה תופס עמדת־מפתח
כראשות הר* מה, כסמכות רעיונית
ודתית, כרור כי סיעת המסד״ד
ככנסת הכאה תהיה סיעה ניצית

נדמה כי הטיבת־חרות בליכוד היא היחידה
ששיפרה את ההרכב האישי שלה,
שהיה ירוד ביותר. ההרכב של ד״ש חלש
ביותר. הוא כולל ג׳וקר כמו עקיבא נוף ואדם
כמו אסף יגורי, שכרטים־הביקור היחידי
שלו הוא התואר ״השבוי בעל הדרגה
הגבוהה ביותר במילחמת יום־הכיפורים״.
נפילה בשבי אינה בושה, אך קשה להבין
במה היא מכשירה לכהונה פרלמנטרית.

מכחינה אינטלקטואלית, תהיה
זאת כנסת אפסית אף יותר מקודמותיה.
מועדון־עסקנים זה לא יוכל
להתמודד עם שום אתגר רעיוני,
עם שום כעייה אשר פיתרונה יחייב
מאמץ של דימיון יוצר.

מבחינה זו מצטיירת עתה תמונה
עגומה. שלא לומר: מכחילה.

מילחמת יום־הכיפורים פרצה למעשה
ביום שבו נבחרה הכנסת השביעית, בסוף
.1969 ברגע שהסתכלתי סביבי באולם המליאה,
בישיבה הראשונה של אותה כנסת,
גבר בליבי החשש שכנסת זו תוביל
למילחמה. מבחינת הרכבה האישי והפוליטי,
לא היתר. אותה כנסת מסוגלת למנוע
את ההידרדרות אל התהום.

אותו חשש מתגנכ לליכי עתה,
כהכיטי כשמות 150 המועמדים הריאליים
לכנסת התשיעית.
כימעט כל המיפלגות זזו לעבר ה־פאתוס
הלאומני, הקיפאון והסיפוח.

כימעט ככל מיפדגה גדל קן
הניצים, וקטן שוכך היונים.

ף* כה נתכונן בשתי מיפלגות, שהיו
י 1עד כה השותפות המסורתיות של תנו־

אך לא יכול להיות שמץ של
ספק ככך ששימעון פרס מכיט ימינה,
ודא שמאלה ; שהוא ינצל כד
סדק וכל נקיק וכל הזדמנות הודפת
כדי לקדם את ההתנחלות וה־סיפוח,
להיאחז כשטחים הככושים
ולסכל משא־ומתן רציני לשלום ה כרוך
כנסיגה.
ובאין שלום, תפרוץ מילחמה.

^ רשימה של המערך ניצית יותר מן
1כפי שהיתה אי־פעם.
בעשיריה הראשונה יש לפחות ארבעה
ניצים מובהקים: פרם, שלמה הילל, משה
דיין ושושנה ארבלי־אלמוזלינו. הרשימה
כולד, מתחלקת לשלושה חלקים כימעט־שווים:
ניצים, יונים וציפורי־כדאי.
גם תמונה זו מטעה, שהרי היונים של
מיפלגת־העבודה אינם יונים אמיתיות, אלא
יונצים — חצאי־ניצים הרוצים בחצי־סיפוח,
נוסח תוכנית־אלון — תוכנית שאין
ערבי אחד בעולם המוכן לקבלה, ושאף
האמריקאים דוחים אותה מכל וכל.
נעלם יצחק בן־אהרון, ונעלם גם חביב
שימעוני, בחור פשוט ועיקבי שדגל בעקשנות
בדיעותיו היוניות.
במפ״ם סולקה היונה המובהקת, אליעזר
רונן, והתרבו היונצים.

המערך כולו ניצי יותר מכפי שהיה
אי־פעם. וכשוליו נמצאת קבו-
צתם שד מיטה דיין, כן־דודו עמום
הדר וחכריהס. מה מונע מהם לפרוש
מחר מסיעת המערך, ולתת
יד לממשלה שד הליכוד, המפד״ל
וד״ש?

כל מי שמצביע בעד המערך מצביע,
כמובן, גם בעד דיין ושות׳ — והוא עשוי
לגלות, בבוא היום, שנתן את קולו לליכוד
לאומי גדול או קטן.

* * הי ד״ש? מה תהיה דמות סיעתה
}ז בכנסת הבאה?
אם נניח שד״ש תזכה בעשרה מנדאטים
(וייתכן שמיספר זה מתחיל להיראות מוגזם)
,הרי יהיו בה ארבעה אנשי המרכז
החופשי ו/או פורשי חרות — שמואל תמיר,
עקיבא נוף, אסף יגורי ובנימין הלוי. יהיה
בה סיפוחיסט קיצוני, מאיר זורע. יהיה בה
איש ימני בעל־הכרה, אמנון רובינשטיין,
שיחתור לקואליציה ימנית, וכמוהו עמיתו,
סטף ורטהיימר.

כרור כי כסיעה זו יהיו יותר ני־צים
מאשר יונים, וכי המגמה ל•
התחכר עם הליכוד תהיה כה הרכה
יותר חזקה מאשר המגמה ל
התחכר עם ה-זע! ך.
ייגאל ידין
במישחק זה,
מכשיר בידי
התמים יהיה

קומץ האנשים הרציניים, שיסתננו לכנסת
יהווה בה אי בודד ומצומק.
ך הרמה האנושית חשובה, בסופו
\ * של דבר, פחות מאשר ההרכב הפוליטי.
מקומה של הכנסת התשיעית בהיסטוריה
ייקבע, בסופו של דבר, על-פי
יחסה לבעיות הגדולות של המדינה, וב-
ראש־ובראשונה על־פי ההכרעה הגורלית
בין מילחמה ושלום.

קנונייה של ,1956 יצדן־הבדים מדימונה,
סוחר־הנשק המדופלם, תלמידו ושותפו של
משה דיין, חי וקיים. הוא יכול לשחק במטבעות
יוניות מזוייפות.

עצמו יהיה דמות מישנית
מין מוחמד נגיב, המשמש
עבד־אל־תמיר. מאיר עמית
בטל שם בשישים.

הופעת סיעה חדשה זו ככנסת
הכאה תחזק את מחנה הניצים יותר
מאשר את מחנה היונים.

שימעון פרס ב כנ ס ת: ב תוך מידבר״ שממה
מילחמת ששת־הימים נשא שורה ארוכה
של נאומים צורמניים, בעלי סיגנון ניצי.

אם תעכור מיפדגת הל ״ע את
אחוז-החסימה, תהיה סיעתה ככנסת
הכאה גם קטנה וגם ניצית
עוד יותר מקודמתה.

^ צל המפד״ל, השינוי דרמאתי עוד
\ 1יותר.

אומנם, יוסף כורג נשאר כראש
הרשימה אך הוא הולך כאנוס, ה כפות
כידיו וכרגליו. אין הוא מהווה
אלא שלט, שמאחריו מתארגנים
כזהות אחרים.
לא קל לזכור ביום כי המפד״ל היתד,.
בראשית ימי המדינה( ,בגילגולה הקודם,
״המיזרחי״ ו״הפועל המיזרחי״) מיפלגה
מתונה ביותר.

מוכהקת. היא מועמדת טיכעית לקואליציה
עם הליכוד. אם תצטרף
לקואליציה עם המערך, היא תחזק
כממשדה את האגף הניצי כיותר.

ן-י מערך עצמו זז ימינה, מכל הו
1בחינות•
הדבר מתבטא, קודם כל, בדמותו של
שימעון פרס. מס׳ 1ברשימת־המערך אינו
אחד מרבים, וגם לא ראשון בין שווים.

כניגוד ליצחק רכין, אמון פרס
על העכודה המיפלגתית. תוך זמן
קצר יכצר לעצמו רוב מיפלגתי
מוצק, שיהפוך אותו לשליט־יחיד
כמיפלגה. אם אלון או אכן סכורים
אחרת, הם חיים על הירח.

הדיבורים על פרס המתון, היונה־החדשה,
הם דיברי־הבל. פרס הביטחוניסט, איש ה־

י 1 1
^ ולי כדאי להזכיר, בהקשר זה, גם
\ £את רק״ח.
רוב המומחים מניחים כי סיעת רק״ח
תגדל בכנסת הבאה — לא ביגלל תרגילי-
הסרק שלה ברחוב היהודי, אלא ביגלל
הגידול המתמיד שלה ברחוב הערבי.

אולם כאופן פאראדוכסלי, גידול
זה יחזק עוד יותר את המגמה ה
ניצית.
כי על־פי הכללים הנהוגים בכנסת, המנדאטים
של רק״ח פשוט ״יוצאים מן ה־מישחק״
.אם יהיו לרק״ח ששה מנדאטים,
יפלו כל ההכרעות בכנסת בין 114 חברי-
הכנסת האחרים. שום ממשלה ישראלית
לא תרצה להיות תלוייה, ולו לשעה אחת,
בקולות הכפופים למוסקבה.

^ מונה עגומה. תמונה מסוכנת. תמו(
1נה מפחידה.

כדאי לחשוב עליה לפני הבחירות,
כל עוד ניתן לשנות מציאות
צפוייה זו.

לאנשים
הנכונים!

777
הברנדי הלאומי שהוא בינלאומי.

אבי בן־אבוהם, הבהבסוו בן ה־ ,18 הציע
את עצמו למנחם בגין רנהונת שו־החוץ בממשות הרימו .
! 8הידיד הראשון שבא לבקר
אצל ראש־הממשלה הפורש,
יצחק רביין, מייד אחרי
הודעתו הדרמאתית על פרישתו,
ביום החמישי לפני שבועיים,
היה יועצו־׳לשעבר לענייני
מילחימה בטרור, האלוף
(מיל ).רחבעם (״גאנדי״)
זאבי• למדות רוחו הנכאה
של רבין הצליח גאנדי להעלות
חיוך על שפתיו, כאשר
אמר לו :״עשית מעשה המור
— ׳ קבעת ׳סטנדרטים חדשים
של נאמנות לאשה, שאף אחדלא יוכל לעמוד בהם!״
׳ 8כשנשאל ראש־הממשלה
יצחק רבין מה הוא מתכוון
לעשות בתקופת חופשתו, השיב
:״לפני חודשיים נולדה
לי נכדה. הגיע הזמן ־שהיא
תכיר אותי.״
! 8ח״כ מנחם בגין עדיין
שהה בבית החולים, שם החלים
מהתקף־הלב הקשה שבו
לקה, כאשר נמסר לו שיש
לו •שיחת־טלפון דחופה ממי-
לאנו. מעברו האחר של הקו
בקע קול צעיר, שבעליו זיהה
את עצמו לפרופסור אבי בן״
אכרהב, בן ה־ ,18 הצעיר שעלילותיו השנוי־במחלוקת
פורסמו בשעתן בהרחבה מעל
עמודי העולם הזה. בן־אברהם
הודיע שהוא מוכן לכהן כשד־החוץ
בממשלתו הבאה של
בגין, ולשם כך ביקש להכלילו
ברשימת־המועמדים של הליכוד
לכנסת. בין השאר הציע
לבגין להיוועץ בעניין זה כפטרון
-שלו, הפרופסור האיטלקי
הקשיש המכהן גם כחבר הסנאט
ברומא, שגרם לכך שהוא
יהיה הרופא והפרופסור-
הצעיר ביותר בעולם. אחרי
כמה וכמה שייחות־טלפון דחופות
מסוג זה ,׳מהן אחדות
ביום אחד -הציע בגין לבן-
שיחו באדיבות שיבוא ארצה
וישוחח עם עזר וייצמן, ואז
יוחלט מה לעשות. בן־אברהם,

לילי ואזט מזרחי כרמל ז<י
נדעגי ראשון לציון יזניח יעקב

,1י 1י! 1 \ ¥11*1111 !1ך מועמדת מחנה שלי (מקום <115 לכנסת /המנה המנחה בעצרת־היסוד
של שלי שנערכה השבוע בתל־אביב. נילווה אליה בעלה, יעקב אגמון,
1111/1 # 1 \ 11 / 11
ובתה הקטנה, הגר, הנראית בתמונה יושבת על ברכיה (מימין, הסופר א.ב. יהושע) .בתום העצרת
נערכה התרמה ואגמון תרם המחאה שמנה .״זוהי הפעם הראשונה בחיי שאני לא רק מופיעה חינם,
אלא אפילו משלמת כסף בשביל ההופעה,״ טענה גילה. הגר, שראתה את אמה בהזדמנות זו בפעם
הראשונה על הבמה, קראה אליה במשך הערב קריאות״ביניים, ואמה השיבה לה מעל הבמה.

שהציג את עצמו בטלפון כ-
״גאון צעיר׳ /לא הגיע.
81 בעת שישבה הוועדה המכינה
של רשימת המועמדים
של המערך לכנסת, ניסה ישיר־החוץ
ינאל אלץ למכור את
דני רוזוליו, מזכיר הקיבוץ
המאוחד, כבן העדה הספרדית,
בימיסגרת השיריון השמור לבני
עדה זו. התערב שר־זד
מישטרה, שלמה הילל :
״עבדתי עם אחיו של דני, מי
שהיה מפכ״ל מישטרת ישראל,

שרון, נשותיהם של סמי
שרון ואריק שרון, נפגשו
בביתה של אנט והחליפו ביניהן רשמים
מפעילותן הפוליטית. השתיים עובדות בשיטה אמריקאית,
מלוות את בעליהן לכל מקום בתיקווה
שזה יעזור להם להיבחר. עד עתה לא יכלו לדבר
ביניהן, אולם באחרונה למדה אנט עברית.

שאול רוזוליו, במשך ארבע
שנים, והוא אף פעם לא רמז
לי על כך שהוא פרענק.״ מיש פה
ת רוזוליו באה מגרמניה,
שם בילתה כימה מאות ישנים
מאז גירוש ספרד.
( 8ראש־הממשלה לשעבר,
גולדה מאיר, התוודתה השבוע
על חטאיה :״יש מיפ-
לגר, קטנה מאד- ,שבשמה לא
אנקוב, שיש לה ארבעה חב-
רי־כנסת. ששניים מהם ממש
התחננו להיות שרים. אני מת־

אליאור ״1׳

היה אורח־הכבוד בתע-
רוכת״הציורים של אשתו,
אביבה אורשלום, ושל אמה. השתיים ערכו
את התערוכה במשותף. לכבוד המאורע תפרו האם
והבת שמלות מבד זהה ואילו אליאור, כדרכו,
הופיע לבוש בבגדים לבנים, צבע הטוהר והאהבה,
שהם סימלו מאז נשא את אביבה לאשה.

וודו, היום שהייתי זקוקה לקולותיהם
כדי להרכיב קואליציה,
אולם היה זה ללא ספק
חטאי הגדול כראש־ממשלה.״
81 באותה הזדמנות הזכירה
׳גולדה את דיברי ראש־ממשל-
תה החדש של הודו, שטען כי
נשים לא תצלחנה לתפקיד
ראש־ממשלה :״אני לא מבינה
למה אני צריכה לסבול
בגלל אינדירה ״.גולדה זכתה
בהערצת הנוכחים בשל
הלצותיה, אך צלם־עיתונוית נודע
שנכח במקום לא התרשם,
יטען כי את שתי החוכמות
גם־יחד סיפרה גולדה כבר
שבוע קודם־לכן, בחגיגת יום-
הולדתו דד 80 של מאיר יע רי,
שהתקיימה בקיבוצו, מרחביה.

8הזמר דני ליטאני היה
בצרות. הוא התכוון להשמיע
כמה שירים בעצרת מחנה שלי.
אולם בצהרי היום פנתה ח״כ
שולמית אלוני באופן בהול
אל יו״ר ועדודהבחירות המרכזית,
התלוננה על כך שהופעתו
של ליטאני מהווה הפרת
חוק־הבחירות, האוסר הופעת
אמנים במיסגרת תעמולת־בחי-
רות. יו״ר הוועדה התקשר עם
נציג שלי, וכאשר הסתבר לו
כי ליטאני איגו מופיע כאמן
אלא כחבר־תנועה, הסכים שמותר
לו להופיע, בתנאי שינצח
על שיריה בציבור, אך
לא יופיע בקטעי-זימריה סולו.
ליטאני הודיע על כך בעלותו
על הבימה, הפציר בקהל להש תתף
עימו בשירה, כדי להימנע
מהפרת־חוק .״תעצמו את
העיניים, ותחשבו שאני אפי
נצר,״ הציע.
81 הזמרת יפה ירקוני
נרגשת. שמה הופיע בעמוד
הראשון של הראלד טריביון
הפאריסי, והיא צויינה כבדר-
נית־הצמרת של ישראל. אלא
שהכתבה לא התייחסה אליה
ישירות, אלא אל שר־הביטחון,
שימעץ פרם, מועמד מים־
לגת העבודה לראשות־הממש־לה.
בעל הכתבה ציין כי פרם
הוא פיזימונאי־חובב, וכי הזנד
ה עו לםהזה 2068

א 1111י בז
רת יפה ירקוני מבצעת את
שירד ״שיבתי קאליה״.
1העיתונאי הוותיק ש ד ־
ע ץ סאמט, אבי עורכו האחראי
של הארץ גירעון
סאמט, זכה השבוע בהוקרה
מיוחדת על פעילותו העיתונאית
במשך 50 שנה. סאמט
בן ה־ 73 הכשיר את עצמו ב־ארץ־מולדתו,
פולין, להיות
חקלאי כשיעלה לארץ, ואף
עסק בחינוך נוער. אולם זמן
קצר אחרי שעלה לארץ, בש נת
,1926 והיה בהכשרה ב־פתח־תיקווה,
החל עובד כעיתונאי
בדבר. משם עבר בשנת
1931 לעבוד כרפורטר בהארץ,
שם המשיך בתפקיד זה עד ש פרש
לגימלאות. השבוע זכה
בתואר ״יקיר העיר תל־אביב.״
] 8בדיחה נוספת בעקבות
התפטרות רבץ מספרת: השר
המנוח אכרהפ עופר הופיע
בחלומו של יצחק רבץ -ואמר
לו :״אני, אברהם עופר, מאמין
לך שאתה חף־מפשע!״

ספן השלום אייכי נתן
עומד להכין בשבוע הבא הם־

עליה הוחלט :״פרופסור דני״.
8כתב הארץ, דן מרג לית,
שזכה בסקופ של חייו
כאשר גילה את חשבון־הבנק
האמריקאי של לאה רכין,
יצא מופסד מכל העניין. הוא
קיבל מהמערכת שלו פרס־הד
קרה בסך 300 לירות, שהן כאב
דולר, אולם במהלך החקירה
הוא השקיע 50 דולר, ש אותם
הפקיד בחשבונה של
לאה, כדי לוודא את קיומו.
הפסד נקי 22 :דולר.
! 8אגב, בדיחת השבוע בהקשר
זה טוענת: מה ההבדל
בין יצחק רבץ לאולסי פריז
התשובה: אולסי פרי יצא מ־המישחק
אחרי חמש עבירות
— רבץ אחרי עבירה אחת.
׳ 8השחקן הג׳ינג׳י יאיר
(״קויה״) רוכין, שבשבוע הבא
עומד לצאת אל האקרנים
הסרט מסע האלונקות, שבו
הוא מככב לצידו של גידי
גוכ, מצא לעצמו עיסוק חדש.
קויה, מי שהיה בעלה של עז־רכת־הדץ
טלי לבני, ידידתו
של אשר ידלין והוא אבי

דין נעענוח סטארין 81 או * ד״ו מציע
הצעה מגונה * האס ניצתה ראה ונין
את עצמה עד שררה־דא־ שווה?
חיי״השררה המדומים
המשוררת, הסופרת והמסאית שולמית הן־אבן,
במאמר בשם ״השררה והחומר״ העוסק בניתוח
הבעיות המוסריות והפילוסופיות של פרשת לאה
ויצחק רבץ :
״כפף חוא כוח ; ייתכן בהחלט שאותן אמביציות
המביאות אדם אל צמרת השררה, חן
הגורמות לו גם לאהוב את הכוח שהכסף מעניק.
צייד כנראה אופי מייוחד־במינו, כדי שיידע
אדם שהשדרה היא פיקדון כידו ואילו הכסף —
שכל־כף קל לו להרבות תוך כדי השררה -
כל כולו טובת־הנאה אישית.
״אכל אם כיחס לכעלי־תפקידים אין לנו נורמות,
עוד פחות נורמות הצכנו כיחס לנשי בעלי־התפקידים.
ההיסטוריה של כל העמים כימעט
מלמדת אותנו, שלהיות, אשתו של אץ
זה מצב של אדשר דווקא. יש כנראה מישהו
מן ההפרעה המוכרחת כעצם המצב שכו אדם
נושא כתואר ואינו נושא בשום אחריות, לא
להחלטה ולא לביצוע. המעיין ככיוגראפיות השונות
ימצא, שחיי־השררה המדומים של נשי
כעלי השררה — וכמיקרה שלהן זוהי תמיד
שררה מדומה — עמדו בסתירה גמורה לרצונו־שלהן,
וגרמו להן לא פעם לפצות את עצמן
כצורות שונות ומשונות. ככל שהאשה עצמאית
יותר ומבקשת יותר מן החיים ומעצמה, כך
נעשים חייה בלתי־אפשריים יותר ויותר, כמיש־
(מעריב)
רה־לא־מישרה ׳שעליה למלא.״

מנעלי־הבית אל
השחורות הגבוהות

מייק בורשטיין

מככב עתה בסרט ״הרשלה״ ,יצא
לווינה יחד עם המפיק יצחק קול,
הבמאי יואל זילברג והצלם דויד גורפינקל (הנראים עימו בתמונה),
כדי לצלם סצנה על רקע שלג. אולם בווינה נאמר להם כי בתקופה
זו של השנה לא יורדים שם שלגים, ובי בעונה זו יש שלגים רק
באינסברוק, המרוחקת באלף קילומטרים מווינה. הצוות תיכנן
לנסוע בעיקבות השלג, אולם כשקמו למחרת בבוקר, גילו כי
וינה מכוסה בשלג .״עשינו קופרודוקציה עם אלוהים,״ אמר מייק.

תעה לידידיו. הוא עומד לערוך
במקום סודי מסיבודהפת־עה
לכמה מאות מהם, לרגל
מלאות לו 18,268 יום. מי שירצה
לדעת כמה שנים זה
בדיוק, יצטרך לעשות בעצמו
את החישוב. בהזדמנות ששיגר
לידידיו היתרה בהם אייבי והזהירם
:״שמי אייבי נתן ולא
אייבי לקח — לכן, נא לא
להביא מתנות שלא אקח.״
! 8אפתעה ציפתה למנתח-

הלב הצעיר, הד״ר דני גור.

בליל־שבת נתבקש על-ידי
אחותו, אילנה, לבוא לביתה
ביפו. דני לבש מכנסי־ג׳ינס
ומעיל־רוח, נכנס לביתה ומצא
את עצמו, לתדהמתו, בלב מ־סיבת־אפתעה
שנערכה לכבודו,
לרגל קבלתו את התואר
פרופסור. במקום נכחו הצמרת
הרפואית של בית־החולים תל-
השומר, שבו הוא משמש מג-
הל־מחלקה, עמיתו מביילינסון,
מנתח הלב ד״ר מורים לוי,
חיים יכין ורבים מחבריו,
שהתדיינו בעליצות איד לקרוא
לו מעתה. צורת-הפנייה שע-

בנח בן דד 10 גיורא, עסק באחרונה
במכירת מוצרי־ניקוי
מדלת אל דלת. אולם העבודה
שיעממה אותו. קויה עוסק
עתה בניקוי חדרי־מדרגות ב־איזור
רמת־אביב וצהלה.
׳ 8ביום־עיון שהתקיים בחיפה
על דו״ח ועדת ראש־הממשלה
לנוער במצוקה, טען
יו״ר הוועדה, ד״ר ישראל
כץ, כי כיום קיימים לא רק
ילדים טעוני־טיפוח, כי אם גם
מורים טעוני־טיפוח. התפרץ
נגדו מנכ״ל מישרד-החינוך־ו-
התרבות, אליעזר שמואלי:
״תפסיק עם הדמגוגיה הזו!
אתה רוצה שמה שאמרת עכשיו
יהפוך לנכס־צאן-ברזל ב־שפודהרחוב
הישראלית ז״
׳ 8באותה פגישה נשאל
שמואלי מדוע רמת הסורים
ובמקומות-
בעיירות־הפיתוח
היישוב הנידחים, כה נמוכה.
תשובתו :״אני לא רמטכ״ל,
אני לא יכול להגיד למורים
שרמתם גבוהה: קדימה צעד
לרוחמה או לבית־שאן.״

במאמר־תגובה על הודעת צעירי מפ״ס, בתגובה
להחלטת מיפלגתם להישאר במערך, כי
ייכנסו מעתה לנעלי־בית, כותב המחזאי יהושע
סובול, ברשימה הנושאת את הכותרת ״שעתן
היפה של נעלי־בית״ :
״אם חשיפת החשבונות של מישפחת רכין נחשפו,
כידוע, שני החשבונות האחרונים כמטבע־זר
שאזרחים ישראליים החזיקו אי־פעם, ועדיין
מחזיקים, בבנקים זרים. אין יותר. תעשיינים,
אין יותר יצואנים ואין יותר ח״כים •שייש להם
חשבונות חשאיים בכנקים שווייציים או אמרי קאיים
או ואדוזיים.
״סוחרי־עתיקות למיגיהם, שודדי-קברים לסוגיהם,
וסתם מדינאיפ-לשעכר שהסתוככו ברחבי
התפוצות והירצו הרצאות תמורת המישת־אלפים
דולאר להופעה, גמרו להחזיר ארצה כאופן הגלוי
והחזוי כיותר את הסנטים האחרונים שהרוויחו
כדרכים אלה, ואם למישהו יש ספק בכד, ואם
יש מישהו שבמוחו מתרוצץ החשד כי עדיין
נותרו כמה פרסונות שטרם החזירו ארצה את
הדולר האחרון או את המארק או הפראנק השווייצי
האחרון שלהם — אם יש מישהו כזה,
אז שיתבייש לו כמחשבותיו הרעות.
״נכון שבעיתונות מסויימת הופיעו מדי־פעם
סיפורים על גנראל לשעבר, שעסק כאופן כלתי־חוקי
כשוד עתיקות וכמכירתן בלוויית חותמת
שהעידה פי המציאה לקוחה מאוספו הפרטי,
מה שהעלה את מחירה כד־וכד מונים, ונכון
שבעיתונות מסויימת הופיעו סיפורים אודות מאן-
דהוא שהסתובב לו ברחבי ארצות־הברית ולחץ
רכע קיליון דולר מהרצאות, ואם יש מישהו
ששואל מדוע היועץ המישפטי דאז א״ דעכשיו
טרם התלבש על אותם אישים וטרם הלד לכדוק
אם ייט עילה לתביעה נגדם, ואם יש מישהו
כזה — אז שיתבייש לו כשאלה שהוא שואל.
״וכל מי שחושב שהירידה על רכין היתה מין
אקציה סלקטיבית של האמת כשירות הפוליטיקה
— מעיד על עצמו שיש לו מוח עקום,
חולני, איבפה של מוח, פאחסס...״
״...שום רקע פוליטי ושום נדטמעות פוליטית
אין לאי־הדחתו של רבץ, ומה שקרה כמיפלגת
העכורה אינו בשום פנים פוטש, אלא צדק טהור
כפעולה, ובהליכתו של רכין לא נשתנה דבר
וישראל לא איכרה ראש־ ממשלה שהיה לו סיכוי
להביא לה שלום, והגשם יורד מלמטה למעלה
ושתיים ועוד שתיים הם שבע.
״לבן, זהו כדיוק הזמן להיכנס לנעלי־כית,
לתחתוני־מגכת ולחלוק-רחצה, וזהו הזמן ליהנות
מהן כהוגן, מנעלי-הבית הרכות, עד שיבוא הרגע
לנעול את השחורות הגבוהות, אתם יודעים
(חותם)
איזה.״

פולחן ידין
סופר דבר, אהרון גבע, פירסם תחת הכותרת
״פולחן האישיות גם בד״ש״ רשימה, שבה הוא

עוסק בהיבט נוסף של סיגנון תעמולת־הבחירות
שנוקטת רשימה זו :״מיהו יגאל ידיו? אזרח
הגון וישר-ריד, אדם שהצליח כבל מה שעשה,
איש־מעשה ואיש־רוח, ישראלי כעל חזון המדכר
לעניין, מדינאי מנוסה ושקול, אדם שמילתו היא
הכטחה — כד קראנו כמודעה של ד״ש.״
ומוסיף אהרון גבע :״לא רק סטאלין ומאו.
גם ידץ. ופולחן־אישיות כזה מוצג לנו, לשם
שינוי, כדמוקרטיה. דיד אגב: הנכללת גם
ועדת אגרנט כרשימת זכויותיו של האיש ש,הצ(דבר)
ליח
ככל מה שעשה

זכות הגירושין של דיין
על להיטוטו של ח״כ העבודה משה דיין להשתלב
במיסגרת הליכוד ולהופיע ברשימת הליכוד
לכנסת התשיעית, אחרי שמרכז מיפלגת העבודה
הציב אותו במקום השביעי ברשימת מועמדי
המערך, כותב לוי יצחק הירושלמי ברשימה
״ביגמיה מיפלגתית״:
״כזמנו אמר משה דיין כי כמיפלגת העכורה
אינו מרגיש עצמו, בבית׳ .זכות הגירושין שמורה
לכל אדם — גם למיטה דיין. אם אינו מוצא
לשון משותפת כבית מיפלגת העכורה — זכותו,
אף חובתו, לחפש לעצמו כית במקום אהד.
אלא שכמיקרה זה הוא חייב, כראש ובראשונה,
לעזוב את הכית הקודם.
״כאיטר אדם חי כבית מסויים, ואף מסכים
לייצגו כלפי חוץ, ואותה שעה עצמה הוא, מפלרטט׳
עם אחרת ומעלה כפניה הצעת־נישואץ —
יש לראות בה, הצעה־מגונה׳ ,או נכונות לביצוע
מעשה של ביגמיה.
״התנהגותו של משה דיין — מבחינה חינוכית
ומבחינה פוליטית גם־יחד — יש לכחון אותה
כנסיבות מחמירות. זאת — משום שהיא ראשונה
מסוג זה כמערכת החיים הפוליטיים שלנו, ומשום
שהיא כאה לאחר הבעת נכונות פומכית מפי
משה דיין להיכלל כרשימת המעיד כעיקכות
המיכתב בחתימת ח״כים ואח״מים ממיפלגת העכורה.״
ומסיים
לוי ישצחק הירושלמי את מאמרו בשאלות
:״איפה ההיגיינה הציבורית? מדוע לא
למד מחברו ח״כ מרדכי כן־פורת• ,טגילה אומץ-
לב ונהג כיושר אישי וציבורי באיטר העניינים
כמיפלגת העבודה לא ניראו בעיניו, עזב את
מיפלגת העבודה והקים רשימה עצמאית מתוד
נאמנות לעצמו ולהשקפותיו ף
״ושמא סכור עדיין מיטה דיין, כי נורמות •טל
התנהגות חלות רק על כשר־ודם כמרדכי כן־
פורת, ולא על, פרימדונות׳ (לשעבר מעריב)

פסוק• השבוע
המחזאי־פידיטונאי

הדר

מיטד־

פונקט :״בעל הלאה הוא בעל המאה.״
• הפיליטונאי יהונתן גפן :״אם כל
אחד שיש לו חשבון בבנק בחו״ל יראה לעצמו
חובה להתוודות על כך בטלוויזיה, לא יהיה איפה
להכניס את החדשות.״

• •טד־המיסחר־והתעשייה חיים בר־

לב, יו״ר מטה הבחירות של המערך :״מי שרוצה
בשילטון המערך צריך להצביע בעד רשימת המערך.״

ח׳׳כ אבא אכן בתגובה על ההשערה
שהועלתה בהעולם הזה כי היו אלה שליחיו
שסייעו לחשוף את חשבונה של לאה רבין בוושינגטון
:״זהו טומטום מוחלט !״
• הג״ל :״עדיין לא התרגלתי שאני מיספר
שלושה ברשימת המערך. אמרתי לחברים בבדי-
.חות־הדעת שכל מטרתי היא להפוך את המקום
השלישי ברשימת המערך למקום ריאלי.״
• הנ״ל :״ישראל היא הניצחון של החד
בבנות המאולתרת.״
• הפיזמונאי דידי מנוסי, על מנהיג
שלומציון אריק שרון :״הוא האדיב הגדול ביותר
של עצמו — חוץ משימחה ארליך.״
• השופט העליון חיים לנדוי, בתשובה
להערכת עורכת־הדין פליציה לנגר כי היא מקווה
שהשופטים העליונים קוראים עיתונים :״רק זה
עוד חסר לנו !״
• ח״ב יוחנן כאדר, על הישארות מפ״ם
במערך :״המצב במפ״ם הוא עכשיו כזה שהיא
תיתן את קולותיה לרשימת של״י — ותקבל את
המנדטים ממיפלגת העבודה.״
• המשורר יהודה עמיחי :״הארץ הזאת
היא גן־עדן למשוררים. אחרי ברית־הסועצות
אנחנו המדינה ישבה השירה הכי מקובלת. אולי
זה בגלל המצוקה.״
• הסופר הבריטי גרהאם ברין :״לסופר
יש,.שני תפקידים: לכתוב את האמת, ולא לקבל
פריבילגיות מידי המדינה.״

אי ךעס קו
שמומו
ח בי בי ם
ורז־ ם
ע צ בניי ם
ו ב לונ די
ב ״ ש וי ם
ברצחע
א. שזאה זה ו.ם אסזן טבע
גם הפעם נושא לא מקורי. עוד הגיג אחד בין
אלפי ההגיגים שנכתבו גם השנה, כמו בבל שנה בפרוס
יום השואה, אם כי אין בכוונת קטע זה לחזור ולספר
במה שקרה, או להתפלפל ברבר השינוי המטאפיסי
והפילוסופי שביחסים שבין העם היהודי למורשתו ולאלוהיו
או לשאר אומות העולם. את זה כבר עשו ועוד
יעשו אלפי המומחים לשואה ברבבות הספרים שכבר
כתבו ושעוד יכתבו. בעמוד הקצר הזה תועלה בקיצור
רק נקודה צנועה אחת, אם בי לדעת הכותב, חשובה
ביותר, הנוגעת באותם מנהגים משונים וחסרי כל ערן
לכשעצמם, שכאשר עורבבו ביחד ברגע ההיסטורי ה מתאים
ובטמפרטורה הנאותה ובסיר הנכון, יצרו את
הפיצוץ הזה, אשר הפן בל מיני אנשים בלונדים וכהי-
שיער, שמנים ורזים, סימפאטים ואנטיפאטים, לרוצחי
עמים.
השואה היא התוצאה בלבד. והכינוי שואה, מפחית
מערך האירוע, שכן שואה זה גם אסון טבע ותבוסה
בכדורגל. כדאי לעסוק יותר בגורם עצמו מאשר ללמוד
את התוצאה, ומוטב להעמיק בחקר הנאציזם וללמוד
וללמד את תהליכי התפשטותו, מלעסוק בפולחן האפר
השרוף, שהוא לכשעצמו רק בבואה לממדי הרצח ואינו
מעורר דבר פרט לרגשות באב וליצר נקם, שבהם לכשעצמם
אין בכדי למנוע אירוע נוסף מן הסוג הזה.
ומכיוון שהנאציזם הוא פרי מוחם ורוחם של בני-
אדם בשר ודם, הרי שתופעה מעין זו עלולה לחזור בין
בני-אדם בנסיבות מסויימות, ויש ללמוד לאתר נסיבות
אלה מוקדם בבל האפשר.
שכן, מי היו הנאצים, למעט אחוז הפסיכופאטים
המקובל, אם לא חבורת יקים שמנמנים וחביבים אוהבי
פודלים ועוגות־קדם ומוסיקה קלאסית קלח. תיראו את
אותו איש אס־אס חביב שרואיין לסידרה ״עולם במלחמה״
:זקן סימפאטי, מעמודי התייד של בל מושב-
זקנים, מין סנטה-קלאוס נחמד שכזה, המדבר בצלילות
למרות גילו הגבוה. כשהיה צעיר יותר, היה בודאי
קצין חרוץ ומוכשר שבל מפקד היה גאה בו. במיקרה
חיה האיש הזה שלישו של חימלר, שבמיקרה היה
אחראי לרצח העם הגדול ביותר בהיסטוריה. אולי,
בנסיבות אחרות, היה אותי איש סתם פקיד בנק חביב
ויעיל, ואדון הימלר לא היה יותר מאשר נהג אוטובוס
פדאנטי ומר-נפש, אבל בהחלט לא מזיק.
מתון אין סוף האפשרויות שעמדו בפני ההתפתחות
ההיסטורית, מצוייה גם האפשרות שהתנועה הנאצית
חיתה מאמצת אל ליבה דווקא את היהודים ומכירה
בהם בעם סגולה, בעוד שעיקר השינאה המלכדת חיתה
מופנית ומתמקדת בצוענים ובסלאבים בלבד. איך היו
נראים הדברים אילו היהודים, כקבוצה אינטליגנטית,
משכילה ומבריקה, היו משתלבים היטב בתוך המערכת
הזו, ותופסים בה מקומות כבוד והופכים להיות ממעצבי
דרכה. אולי היו מוצאים בכך את האפשרות לקחת נקם
בכל הפריצים והמוז׳יקים הסלאביים, בעזרתו של בן-

חברית הארי האציל והנדיב, למטרת מציאת בברת
ארץ לאחיהם היהודים המדוכאים שבארצות אלה.
היפותיזה בלבד, אמנם, אבל לא פחות דימיונית ממה
שקרה במציאות.

ב. תהלוכות ומצעדים
לזכר תהלוכות ומצעדים
כשהדברים האלה נכתבים, מהדהדים בביתו של
הכותב קולות תופים ורמקולים ופקודות שמאל־ימין
ולימיו״שור. בבית־ספר-תיכון סמוך עורבים חזרות לקראת
טכס יום השואה. התלמידים לבושים כולם מדים
אחידים, חגיגיים, מסודרים בשורות ישרות, ורציניים
עד אימה. על הגגות בבר מותקנים הרמקולים הצור־מניים
שינהלו את הטקס, ועל הבמה כבר מוצבים
לפידי הזיכרון. באן מעלים את זכר השואה באותם
בלים ששימשו את התנועה הנאצית בעלייתה.
אחד הסרטים המרשימים ביותר אודות הנאצים,
הוא הסרט הנאצי התיעודי המתאר את הראלי של
המפלגה בנירנברג ב ,1934-בשנה לאחר עלייתם לשלטון.
לנאצים היו תפאורנים מעולים ואנשי יחסי־ציבור מזהירים
ומפיקים מצויינים. מי שרואה את הסרט הזה
יוכל להבין עד במה שיש להיזהר ממדים ומדגלים
ומהימנונים וממשואות ולפידים ומתופים שנותנים מק״
צבי־לכת. יש באביזרים האלה משהו שפועל על הכימיה
של המוח והופך את האידיאולוגיות המעורפלות ביותר
למיקצבים ברורים וחדים ומהפנטים. הבל נהפך ל-
טטטטטם, וזה בכלל לא חשוב אם המנגינה היא של
״דויטשלאנד איבר אלעס״ או של ״אנו נושאים לפידים״.
הקצב עושה את שלו, עם המדים והאש, והעניינים
מתחילים לזוז, והם יזוזו לכל כיוון שיוביל זה שבראש
התהלוכה.
ואין שום בעייה לכוון את התהלוכה הזאת לבל
אפיק חבוי או מודחק שמצוי בנפש הצועדים, מי נקי
מגזענות ז מי איננו שונא זרים ז מי איננו מוכן להרחיב
את שיטחו על חשבון השכן ז גם כותב העמוד מעיד
על עצמו שאינו נקי מיצרים אלה, אם כי הוא משתדל
להדחיקם כמיטב יכולתו. אבל הטם־טם משחרר את
הנפש ממעצוריה, וכשהרגלים מתחילות לצעוד והידיים
להתנופף באויר, והמצב הפוליטי והחברתי נמצא בדיוק
בנקודת הרתיחה שלו, הולכת התהלוכה וצוברת תאוצה
עד שאפילו הצועדים בה שוב לא יובלו לעצור את עצמם
ולרדת.

שיבחי הברדק

הנאצים השתמשו תחילה ביהודים באובייקט בלבד,
לניקוז התסכול והמרירות הגרמנית. אחר כך עודדו
אותם להסתלק בכוחות עצמם, אחר כך החלו לסלקם
במאורגן, אחר בך כלאו אותם למטרות עבודה ורק
בסוף, כעבור שלוש-ארבע שנים החלו להשמידם בשיטתיות.
גם באן חיה תהליך והיתה אינרציה. במעט
עשרים שנה עברו מן היום שצץ היטלר ועד שהתחילו
קמחנות הראשונים להעלות עשן. אבל במבט לאחור,
ניתן היה לצפות בבר בשלבים הראשונים לאן העניינים
עלולים להתפתח.
במדינת ישראל, היום, ישנה מפלגה חוקית הרצה
לבחירות, כשבין קריאות היסוד שבמצעה מדובר על
שטחי-מחייה בשביל עם ישראל ועל עידוד הגירה ערבית
מאורגנת מן הארץ. זוהי מפלגה בעלת תבונות נאציות
מובהקות, אף שאנשיה יהודים בשרים. אילו היו נוצרות

במזרח התיכון נסיבות הדומות שאלה שהיו בגרמניה
הויימארית, ייתכן שאותו רב העומד בראש אותה
מפלגה, היה הופך למין היטלר כזה או אחר, ואולי
היה גם משכלל במרוצת הזמן את תביעתו להגירה
ערבית מאורגנת מחלק זה של האיזור.
למזלנו אנחנו מדינה קטנה מכדי שבל מיני תופעות
נאציות הפוקדות אותנו, יגרמו למלחמה עולמית או
לשואה מן הסוג שהיה באירופה. התופעות האלה
קיימות גם אצלנו במידת מה, בשם שקיימות אצל
עמים אחרים, ואולי אף בצורה מואצת יותר. למרות
זאת, אם לא ניזהר, אנחנו יבולים בהחלט להפוך
למיני־רייך. יש אצלנו כל מיני סימפטומים שיכולים
להיות סימנים לסתם גריפה קלה, בה במידה שיבולים
להיות סימנים למחלה ממארת. יש לנו כל מיני ״גזעים״
(בידוע קיים בעברית אפילו המונח ״גיזעי״ לתיאור
איזה תימני עלא-ביפק, או סתם בחור טוב — מעניין
אם יש מילים דומות בשפות אחרות ויש לנו בל
מיני עמים ״פרימיטיביים״ שאנו מושלים בהם, ויש
לנו צבא שהוא אם ברצון או בכורח, צבא כיבוש, ויש
לנו פולחן מולדת ופולחן אדמה ועבודת אלוהים מופרזת
במקצת ויש לנו גאווה לאומית מפותחת מדי ואנו עם
נוח לאקסטזות ולטריפים.
ומה שמציל אותנו זה הברדק. אולי זו התרופה
לנאציזם. אולי צריכה להיות מידה מספקת של ברדק,
בדי ששום תהלוכה לא תובל ללכת ישר, ושום חצוצרה
לא תוכל לנגן בלי זיופים והתוף ייצא מהקצב, והתלמידים
יבואו בג׳ינס במקום בכחול לבן. ואולי המזל
שלנו הוא שכשמישהו מתחיל לנאום, תיבף יש מי
שמצחקק בשורה האחרונה, והנואם עצמו הוא קצת
בבד פה וקצת מבולבל. מסיבה זאת לא מקבל הכותב
את הטיעון שיש חיום ״גרמניה אחרת״ ,שכן גרמניה,
לדעתו, היא אותה גרמניה ורק הנסיבות השתנו, והן
עלולות לצוץ שוב מחר שם או במקום אחר.
נושא הנאציזם מעסיק את הכותב יותר מכל נושא
אחר בתולדות האנושות ומשמש לו במין ״סולם ריכטר״
לבדיקת סוגים שונים של עיוותים אנושיים. ובמו כל
היפוכונדר, כבל שהוא לומד יותר את הסימפטומים
של המחלה הממאירה הזאת, כך הוא מתחיל למשש
ביתר מרץ את הבלוטות שלו עצמו, ובן מודד את חומו
מדי שעה, מחמת הפחד המתמיד שמא יצוצו סימפטומים
כאלה גם אצלו.
ואולי המזל הוא באמת המנטאליות הים־תיבונית
שאנחנו הולכים וצוברים באן, ולמרות כל התופעות
שצוינו לעיל חוגג אצלנו הברדק ועל בל מונהג יש מאה
מנהיגים. אולי זה מה שמציל אותנו מן התהלוכות
הנאציות, ואולי זה יעמוד לנו גם בעתיד. זה _ ולא
טיקסי הלפידים שאנחנו עורבים ברצינות לא-לבאנטינית
בכל יום שואה ויום זיכרון.

היי, השם שלי זה גוליבר, אבל פה, ביזראל, כולם קוראים לי
אינדיפנדנס. אינדיפנדנס, כי אני תמיד אומר יס לעצמאות של יזראל.
כי עצמאות של יזראל זה טוב, זה אינדיפנדנס.
כאן ביזראל נולד האינדיפנדנס של הפיפל שלנו. ואינדיפנדנס זה
טוב, כי אינדיפנדנס נותן לנו קלצ׳ר גדול ואנחנו נותנים בייבל לכל
עולם.
אחרי שהלך פיפל יהודי בדיאספורה היה לו הופ גדול לחזור בארץ
ולקבל פרידום חזרה בשביל אינדיפנדנט.
כי אינדיפנדנט של יזראל זה גוד, זה עצמאות.
ג׳נריישנט אחרונים הרבה פיונירס אנד חלוצים, כולם גוד פיפל
מפיפל יהודי, כולם התחילו לבוא בארץ. והם בנו טאונס אנד ווילג׳ט
ודיברו היברו ורצו פיס על כל תושבי־ארץ, בשביל לקבל אינדיפנדנס.
כי אינדיפנדנס זה טוב, זה עצמאות של יזראל.
אחרי כן היה קונגרס זיוני של הרצל וגם מיסטר בלפור, כולם נותן
דקלריישן על רייט של פיפל יהודי לאינדיפנדנס בהומלנד שלו.
כי אינדיפנדנס הולך טוב מאוד עם הומלנד.
בנובמבר פורטי־סוון החליטה היונייטד־ניישנס, שזה אירגון אינטר־ניישונל
של כל הניישנס, לתת סטייט יהודי ביזראל, כמו לכל ניישנס
שיש להם סטייט.
כי סטייט זה טוב מאד, סטייט זה נותן אינדיפנדס.
בשביל זה באו חברי פרלמנט יהודי מכל ההיברו־יישוב והתנועה׳
הזמנית ביום חמש אייר פורטי־אייט וגמרו הבריטיש מנדט ועשו
סטייט יהודי ביזראל.
כי סטייט אינדיפנדנט זה ורי גוד.
הסטייט אוף יזראל יהיה פתוח לכל אימיגריישן ויהיה בו פרידום
אנד ג׳סטיס אנד פיס אנד שוויון אנד מצפון אנד חופש.
ואם יש גם אינדיפנדנס וגם סטייט וגם יזראל וגם אימיגריישן וגם
פרידום וגם זדק וגם פיס וגם שיוויון וגם מצפון וגם חופש זה כבר
ורי ורי גוד.
פרלמנט יהודי קרא לכל ערבים לעשות פיס ולכל פיפל יהודי לבוא
ביזראל.
כי אינדיפנדנס של יזראל זה טוב לכל אנשים במידל־איסט ולכל
עולם.
ובתוך סקיוריטי בזור-יזראל חותמים כולם ביד שלהם על דקלריישן
של אינדיפנדנס באדמה של הומלנד בתל־אביב.
וזה איך ק ם הסטייט אוף יזראל ואני באתי פה ואני אומר זה ורי
ורי ורי גוד.

£111111ג ז

נצח ;

פ סי !

האז! ל־־מפצח האגחים׳ במערכת אקאי
שיזוכה שאין לנו אגח קשה לפיצות
ישנן מערכות סטריאו ששמן מגיע לאוזנך
חדשנת לבקרים.
אך האם הצלילים המגיעים לאוזנך ממערכות
אלה. מצדיקים את שמן?
על ם 1ת לקבל את התשובה. אחה חייב
לצלול עמוק לתוך שלם הצלילים.
ניקח לדוגמא את טייס הקסטות.
מה באמת קובע את איכותו? ראשי הטייפ!
יצור ראש מעולה מהווה מאז ומתמיד אגוז
קשה לפיצוח. אין יצרן סטריאו שאינו מכיר
בחשיבות הראשים להעתקה מדויקת
של הצליל. אך האם יש עוד יצרן סטריאו
לבד מאקאי שיצר ראשים כה משלים?
של אקאי, מהווים חידוש
ראשי ה-
ראשון מסוגו בעולם. הודות לראשי ה-
אשר פניהם יצוקים זכוכית קריסטל מלוטשת
משיג ט״פ הקסטות 0x0-570 0של אקאי.
תוצאה דומה להפליא לתוצאה המושגת
מט״פ הסלילים של אקאי, קרי -מוסיקה
דומה להפליא למוסיקה הנשמעת באולם
הקונצרטים.
ה־ ס 570־ 0 x 0מתעלה לאיכות
מדהימה: הוא מציע לך 3ראשי 0xנפרדים.
כשכל ראש פועל כמערכת עצמאית לחלוטין

למחיקה. להקלטה ולהשמעה, כשהמדווח
>ק* )0עליו עובר הסרט מגיע עד כדי
1מיקרון.
וזה עוד לא הכל: ל -ס 0x0 - 570 של
אקא׳ ,יש בנוסף לראש מעולה נם גוף מעולה
המצויד ב 3-מנועים ומערכת מכנית משוכללת
השומרת על מתיחות קבועה של סרט
ההקלטה על גבי הראשים.

4 8 (,א) 15א 1^ 8ס/ס 0 .0 6ח 3חז 0 6 8101167: 165$
4 5 5 0 0 (.א 0655 11130 0 .1 7 0/0 )01
( 17 3 0 8־171015,000 1־ 8 0 5 )1 0 0 5 0 :3 0 1ץסס 6ס 8709
05109 101/1/ 00156 13)16.
6 .נן 301-171016,000 1-17 )± 3 0 8 ( 05109 0 7 0 2 13
6 .נן3 0 1-1710 1 9 ,0 0 0 1-17 3 6 6 ( 05109 ^ 6-07 18
)1,0 0 0 1-17 ״0 0 ( 05109׳1100:1655 1630 190־015101
6 .ק\ 07 0015613ס1
8 0 -1 8 — 8601016 0001701 0011.

0X0-570
<575850 04355775 501

שמעב קו ל ה אוזן שלך ־ ק ח אק אי.

לכבוד אקא׳ המסגר . 70 תל־אביב.

סעונין להבין כיצד התנכרתס על אגוז
קשה לפיצוח.
1א שילח! ל׳ פחספקם ספזרם

כתובתי...

אקאי ־ ח־־א. המסגר 70 טל 30594 .

6 X 1 1 6 3 )1
ך 1111:1

לפטורימס 1.728 :ל ״י 5 434 +כזללמ. ע .מ

שם/סמו

ה עו ל ם הז ה 2068

ו הגי ד ה

תביעה פלילית נגד יעקב ל הב
יצרן־החולצות יעקב להב נתבע ב-
בית־המישפט בתל-אביב על־ידי שילטונות
המכס ומס־קנייה על עבירות פליליות

אסטר, בעוד שאחוז הכותנה היה נמוך
יותר. מעשה״מירמה זה עשה בכוונה
להשתמט ממכס בסך 43 אלף לירות
ומהיטל־חובה של 87 אלף לירות.
כתב־האישום טוען כי להב עבר את
העבירות הבאות: השתמטות מתשלום
מכס, הגשת רשימון כוזב, מסירת אימרה
לא נכונה בתעודה שהוגשה לפקיד״מכס,
והטעיית פקיד־מכס.
העבירות המיוחסות לו בוצעו לגבי
כמה מישלוחים של חוטים, בין אוקטובר
1973 לאוקטובר .1974
עבירות אלה נחשפו לפני כשנה על״ידי
מחלקת-החקירות של המכס, אולם הגשת
התביעה נגד להב עוכבה על־ידי משה
נוידרפר, הממונה על הכנסות המדינה.
בלחצו של נוידרפר הוקמה ועדה לבדיקת
מימצאי מחלקת״החקירות של ה מכס,
ששמעה גם את הסבריו של להב.
ובאה, כביכול, במקום בית-מישפט. אך
מימצאי המכס היו כה חד-משמעיים, עד
שגם לתימרוני ההשהייה בא הקץ, ועתה
הוגש סוף־סוף כתב־האישום, באיחור רב.

עזרה לידיד

חיד ש ייבוא
הב שר סברזיל
מישרד״המיסחר״והתעשייה חתם על
עיסקה לייבוא 4000 טונות בשר קפוא
מברזיל, במחיר של 1300 דולר הטון. זהו
מחיר נמוך להפליא, למחירי הבשר בעולם.
הרכישה מברזיל נעשתה אחרי
כמה שנים של הפסקה ברכישות מארץ
זו. הקנייה מברזיל, יחד עם הקניות
מאוסטרליה, תאפשר למישרד־המיסחר־והתעשייה
שלא להיות תלוי ברכישות
בשר מארגנטינה.

30 מיליון לירות
מיכרות רשת חנויות הנעליים ״אבנעל־פיל״
בשנת 1976-1977 הגיעו ל 30-מיליון
לירות, גידול של ס/ס 20 לעומת השנה
הקודמת. הרשת פתחה בימים אלה את
חנותה ה־ 30 במיספר. היא מייצרת נעליים
עבור עצמה, לפי דגמים המתוכננים
על־ידה.
הקבוצה השולטת ב״אבנעל״ מחזיקה
גם במישרד־הנסיעות ״טיל״ ,ובמיפעל
״אלטו״ לייצור בריכות־שחיה מאלומיניום
בשותפות עם ״כלל״ .כן מחזיקה
הקבוצה במעבדות־הסרטים ״ברקי-פטה-
המפרי׳ס״.

מיזע הבנקים באמצעות הנהלת הבורסה־לניירות-ערך, הכפופה להם, נגד גורמים
עצמאיים הפועלים בבורסה, בא כדי להחזיר לבנקים הגדולים את השליטה בשוק
ההון, ואת הרווחים הנובעים מכך. בשנה האחרונה החלו פועלים בבורסה ברוקרים
עצמאיים שאינם תלויים בבנקים, והם מנהלים מדיניות למען לקוחותיהם, מבלי
להתחשב בטובת הבנק.
הבורסה הישראלית היא מן הבודדות בעולם הנשלטת על״ידי בנקים. בבורסה
האמריקאית, למשל, אוסר החוק על בנק לשמש ברוקר. הבנק הוא בעל־עניין, ואינו
יכול לייצג נאמנה את הלקוח, שכן הוא עצמו קונה מניות עבור עצמו.
בישראל, הבנקים שולטים בבורסה, עושים בה כבתוך שלהם, גורפים לעצמם
ריווחי״ענק על עמלות מופרזות שהם גובים מהלקוחות. לקוח הנותן הוראה לבנק
לקנות עבורו מניה בשער הנמוך ביותר, ובמיסחר שהתנהל לאחר־מכן היו כמה
שערים, יחוייב על־ידי הבנק תמיד בשער הגבוה ביותר. במיקרים רבים מוכר לו
הבנק מניות שהוא מחזיקן בעצמו ואינו קונה אותן עבורו בבורסה.
ההאשמות של חוגי בנקאות כי העולם־התחתון שולט בבורסה ובפעולות בה
נכונות, שכן הבנקים עצמם נוהגים בבורסה כעולם־תחתון לכל דבר.
הדרך היחידה להפוך את הבורסה למכשיר יעיל לגיוס הון למשק ולפעילות
לטובת המשקיע, היא הוצאת הבנקים ממנה. יש לאמץ את כללי ניירות־הערך
האמריקאים, וליישמם בישראל.

נמש ד המשא ־
והמתן למכירת
נייר חדרה
אין להאמין להכחשות הידיעה שהתפרסמה
במדור זה בשבוע שעבר, על משא-
ומתן למיכרת מיפעלי נייר חדרה לקונצרן
״כלל״ .המשא-ומתן נמשך, וההכחשה
אינה נכונה. הדוחף לעיסקה הוא ״בנק
לאומי לישראל״ ,שהוא בעל-מניות קטן
במיפעלי נייר חדרה, אולם נושה במיע-
עלים ב־ 150 מיליון לירות. הבנק מעוניין
לחזק את המיפעל, ולהבטיח את הלוואותיו

נראה כי תבוצע החלפת מניות ״כלל״
במניות מיפעלי נייר חדרה .״כלל״ מעוג-
יינת בעיסקח בעיקר כדי שתהיה בידיה
מניה רשומה בבורסה האמריקאית. מזה
שנים מעוניינת ״כלל״ להפיץ מניות ולגייס
הון באמריקה, אולם כניסה לשם עם
מניה חדשה כרוכה בהוצאות אדירות,
של כמיליון דולר, להכנת ההנפקה. על־ידי
החלפת המניות תקבל ״כלל״ מניה
אמריקאית, וכן שליטה במיפעל תעשייתי
בעל עתיד מבטיח.

ממונה נוידרפר
רבות. הוגש נגדו כתב״אישום, והמישפט
יתברר ב״ 15 במאי.
כתב״האישום מוסר כי להב ייבא עבור
מיפעלו בבית שמש חוטים מסוג ״הולנד״,
והגיש למכס רשימונים כוזבים שעליהם
רשם סיווג מטעה. כן הגיש גם חשבונות
ספק־כוזבים. הוא רשם כי הרכב החוטים
הוא 52 כותנה והשאר פוליאסטר,
או הרכב של ס 510/כותנה והשאר פולי
הבנקים־*
והעולם התחתון

נאשם להב
עבירות מידמה

התביעות הקטנות

ועורבי״הד!
בית״הדין לתביעות קטנות מקיים דיונים
ללא עורכי־דין. דבר זה בא לחסוך
לאזרח שכר-טירחה שמן. הגשת התביעה
פשוטה בתכלית, והמועצה״הישראלית־לצרכנות
פתחה דוכן בבית־המישפט בתל-
אביב, ומחלקת בו חומר־הסברה וטפסי־תלונה.
והנה,
התברר כי עורכי-דין נוטלים
טפסי-תלונה מדוכן המועצה, ממלאים
אותם עבור הלקוחות וגובים שכר-טירחה
תמורת מילוי הטופס. במיקרים רבים הם
גובים כמה מאות לירות תמורת העבודה
שהלקוח יכול — ואמור — לעשותה
בעצמו.

למנסיקו דוו אירופה
מישרד״התחבורה פתח במשא״ומתן עם
מדינה אירופית על מתן זכות נחיתה
ל״אל-על״ בקו החדש מתל-אביב למקסיקו.
כיום טסה ״אל-על״ למכסיקו דרך
מונטריאול, טיסה ארוכה ולא״מושכת.
אם תתקבל הסכמת המדינה האירופית
תוכל ״אל-על״ להפוך את הקו למכסיקו
פעיל ביותר.
״אל-על״ קיבלה כבר את הסכמת
איי בהאמה לנחיתה שלה שם בדרך למכסיקו
או לאמריקה הדרומית, מתכננת
עתה קו חדש שיחנה באירופה, משם
לבהאמה ומשם לאורוגוואי. קו זה יביא
ל״אל״על״ נוסעים רבים מאמריקה הדרומית
למכסיקו ולמייאמי, ומשם לאירופה
ולישראל.

הבורסה

בונוסים למנהלים -
קינוח לעובדים
חברת עמילות־המכס ״תשגיר״ ,השייכת
לקונצרן ״כלל״ ,מסרבת לשלם ל״130
עובדיה את תוספת־היוקר המגיעה להם.
ראשי החברה מונעים מן העובדים התארגנות,
וכאשר בחרו העובדים בוועד
הכריחו אותו המנהלים להתפזר.
אולם, אי־תשלום תוספת-חיוקר לעובדים
אינו מפריע למנהלים לחלק מענקים
שמנים לעצמם. המנכ״ל, יוסי שמאי,
קיבל בונוס של 100 אלף לירות ; סגנו,
שלמה יונה, קיבל 80 אלף לירות;
החשב, דויד צימרמן, קיבל 40 אלף
לירות. בנוסף החליף המנכ״ל את מכונית
ה״וולוו״ שלו ב״גראנאדה״ מפוארת.
המשכורות ש״תשגיר״ משלמת נחשבות
משכורות״רעב. עובד ותיק משתכר
בה 3000 לירות ברוטו לחודש. עובדת
נשואה, אחרי חמש שנות עבודה, משתכרת
2339 לירות ברוטו לחודש.

מבק שים קר טל

מרמים במענק־חו.

בפור מ איק ה

עובדים רבים קיבלו מענק-חג בסכום
נמוך ממה שהיה עליהם לקבל. לפי הדין
היו צריכים לקבל מחצית ממשכורת ה חודש
החולף, אולם מעסיקים רבים לא
הוסיפו לשכר החודש את תוספת״היוקר
הניתנת צמודה למשכורת. על־ידי כך הק טינו
את סכום המענק ב־ 150 לירות
לערך לכל עובד.

שלושת חמיפעלים חמייצרים פורמאי־ק
ה — ״תבור״ ,״עץ לבוד״ ו״ספן״ —
רוצים להקים קרטל. הנימוק הוא שעתה
מתחרים המיפעלים זה בזה בשוקי ה ייצוא,
ועל-ידי קרטל תימנע התחרות
ויושגו מחירים גבוהים יותר עבור הסחורה.
נראה כי מישרד־המיסחר״וה-
תעשייה מגלה גישה אוהדת לתוכנית.

ב לי מיס, ובל תמיסת
תעשייני הסרטים בישראל רוצים להפסיק
לקבל החזרי״מס מממשלת ישראל,
ובמקביל להפסיק גביית היטל-עינוגים
מכרטיסי״קולנוע. כיום משלם כל הרוכש
כרטיס״קולנוע היטל-עינוגים. ליצרני־סר״
טים ישראליים מחזיר מישרד״המיסחר-
והתעשייה את חיטל־העינוגים, וכך הופכת
תעשיית־הסרטים תלויה בחסדי ה־מישרד,
הקובע למי להחזיר ובאיזה שיעור.
דרישת היצרנים היא להפסיק את
השיטה הנוכחית, המהווה גם ביזבוז
בהליכי גבייה והחזר-מיסים.
מנכ״ל מעבדות-הסרטים ״ברקי-פטה-
המפרי׳ס״ ,יצחק שני, אמר כי כיום
עולה ייצור סרט ישראלי 1.5עד 2מיליון
לירות, כולל הוצאות״הפצה 600 אלף
לירות לערך. ההכנסות הן: מכרטיס בערים
הגדולות ארבע לירות לכרטיס, ובערים
הקטנות שתי לירות. נקודת-האיזון
בישראל, לסרט, היא 400 אלף צופים.
מיספר ניכר של סרטים אינו מגיע לכיסוי
ההוצאות, מה שגרם לכמה מפיקים לבטל
את תוכניות ההפקה שלהם בישראל. גם
המפיק מנחם גולן מעביר את פעילותו
לאמריקה, שם קיבל כרטיס ירוק (רשיון-
עבודה).
שני טוען, כי ביטול גביית ההיטל על
סרט ישראלי וביטול החזר ההיטל יאפ

למפיקים חופש-פעולה, ללא תלות
בשיגיונותיהם של פקידי-הממשלה.

מפיל, שני
עתיד שחור

תש 1ב ת ״רבלון״ ליובש:
׳׳מירשם־לחות׳ מו תאםלכל סזג־ שר
היובש, הוא האוייב הגדול של היופי־הנשי .
הל חו ת -ה מרכיב• החיוני לשמירת נעורי־העור.
עור״הפניס זקוק למנת־לחות לפי מידה.
״רבלוף׳ מציעה ארבעה מירשמי־לחות: לעור
רגיל,לעור שמן/לעור יבש, ולעור יבש מאוד,לכל
סוג־עור סידרה בת חמישה• תכשירי־טיפול :
לניקוי, לייצוב, להרוויה, להזנה ולעיצוב.

סוד תכשירי ״עור־לח״ הוא ה״פלן טין מרכיב
נגד־יובש, המצוי בפירות טריים. ה״פקטץ״
הטבעי בתכשירי ״עור־לח״ מוביר את כושרו של
העור לשמור על לחותו, רעננותו וגמישותו.
תכשירי מערכת ״עור־לח.״ משלימים זה את זה
בפעולתם. התאימי את הסידרה המתאימה
לסוג־עורך, ממערכת תלשיריי ״עור־לח״.

לעור-רגיל

לעור־יבש

388 אז 0 018/או 87ו 8טק

6 018481588 או2וחטז3ו .^ 0
08188־ 88 1טז 401178 7013
78 047 70131088 6438 וז 80ז80 גז ו 88 קע3
8110811 70131088 08847ס£8181081£
7 7459083־ 8000 88401 אז £41א 8אז

88א 0ץ ס 0 8א 8£1_4

088 8438־8801801178 047 ^ 0131
88 ׳84171ט ז3ו ^ 0ז א סו א
83ט?< 45ו 7 7ז ט 8000 884א־ט 84א 1818
ל עוו־ ש מן

לע1ר*יבש מאד

388א 3178 01_84א 18א1
10א 0ז 0אואו 888
8801801178 047 70131088 8438
88 8417ט ז3ו 0ו 7ז א סו א
85ט?) 7 7 4 3ז ט 1x8 81841.11-1 8000 884

08121810 008481388־70131
08188־088 1־178 70131־401
74x1707 047 70137088 08847
£71^X11710^ 8110811 70137088 08847
8 81841.781 £00 0 684077 7459083 אז
־ל5ל סוני ה שר:

הצעה מיוחדת
ווט£/ח £ 0חטד5ו10 יו א* 0זיזט 1¥1וצ**ו

£5¥£ח 0ד£*1¥1ח1.£ 0אא 1חש1-זא\/

חינם 1-יז*£ח £ 0חטד5ו5 1¥10ט 0טודודוד 0נ<

במחיר~ 1 0 0 .ל״ במקום 119.-ל״י

צוות • רבלוו* ישמח לארח אותר בפגישות הדרכה אשר בהן תוכלי ללמוד — ללא -תשלום -
תתקיימנה ב -בית -רבלוו ־ .רחוב חובבי, ויו חלי-אריר וחרז״וי־ייד 1״״יי״ •־יי

לעיניים,לשסת״ם ולידיים
£6צ £חסד ^/דחס 1£או^ווזש1-זא^
8ש £7חסד א 0וז<1.£ 5ואוחש-וו^

חדודסוזוסאסס י111
__ ,7י£/ח 0ם ודי/ט 0ודוחטז^£-.ח

כיצד לטפל^בעורך ולטפח את יופייר בביתר, הפגישות

בחידות 771

לפני חמישה שבועות ביקרו גילה אל-
מגור ויהורם גאון אצל לובה אליאב,
הפצירו בו להתייצב בראש מחנה־שלום.
לובה סירב. הוא אמר להם :״אני בחוץ
!״ אולם השניים לא הסתפקו בתשובה.
בהיפרדם ממנו, אמרה גילה :
״ברגע שתשנה את דעתן, קרא לנו. אנחנו
נתגייס !״
השבוע, בליל־שבת, עמדה גילה אלמגור
על במת קולנוע ״תל-אביב״ בתל-אביב,
לפני תפאורת־ענק שעוצבה על-ידי חתן
פרס־ישראל, דני קרוון, שגם הוא התגייס
למחנה. לקול רעם מחיאות-הכפיים של
קהל האוהדים, ביניהם מאות ערבים,
קראה ללובה אליאב לשאת את דברו
כראש מחנה שלי.
היתה זאת עצרת״הייסוד של שלי 29 ,
יום אחרי שהמחנה קם במפתיע, בישיבת־לילה
נרגשת, במישרדו של לובה. דיברו
בה המועמדים מס׳ 9 ,6 , 5 , 3 , 1ו10-
של המחנה: לובה אליאב, אורי אבנרי,
ואליד צאדק, רן כהן, מיכאל מיימון ואב.
יהושע. מחיאות״הכפיים, ששיסעו
את דבריהם כל כמה דקות, העידו על
המוראל הגובר של המחנה.

לובה

אליאב:

• ״זו הפעם הראשונה שאני מרגיש
שאנחנו גדולים!״
• ״אנחנו הציונות האמיתית. אנחנו
תנועת־העבודה האמיתית. אנחנו היהדות
האמיתית. כי שלושתן שוחרות־שלום ביסודן

אוריאבנרי•
״בשלהי מילחמת-העצמאות, בשכבי
בבית-החולים ליד חייל גוסס, התחלתי
לכתוב ספר שהקדשתי ל,הרוגי הסיבוב
השני׳ .הרוגי הסיבוב השני שוב אינם
עימנו כיום. הרוגי הסיבוב השלישי אינם

עימנו. גם לא הרוגי הסיבוב הרביעי.
אולם הרוגי הסיבוב החמישי נמצאים
כאן. את כל תורת שלי אפשר לומר על
רגל אחד: שלא יהיה סיבוב חמישי ! ״
• ״לעגו לנו. צחקו מאיתנו. אמרו
לנו: אתם יכולים לדבר עם יאסר ערא-
פאת, אך לא איש עם רעהו. אתם יכולים
לעשות שלום עם הפלסטינים, אך אינכם
יכולים לעשות שלום בין פלגי מחנה השלום.
הפרכנו את דברי הלועגים. הנה
אנחנו, מחנה מאוחד.״
• ״מחנה זה הוא נהר, שלתוכו נשפכים
יובלים רבים. יובל סוציאליסטי
(מוקד) ,יובל ליברלי (תנועת העולם הזה),
יובל סוציאל״דמוקרטי (לובה אליאב ואנשי
החוג לליבון) ,יובל של הפנתרים,
יובל דתי, ויובל גדול וחשוב של ערביי
ישראל. עכשיו זורם הנהר, בכוח גדל והולך,
לעבר הים — ים השלום, ים הצדק
החברתי.״
• ״ב־ 18 במאי יפתחו את העיתונים
בקאהיר ובדמשק, בביירות ובעמאן. השאלה
הראשונה תחיה: האם מסוגל
מנחם בגין להקים ממשלה בישראל ז
והשאלה השניה תהיה: האם הצליח
מחנה שלי ן האם קם מחנה-שלום ישראלי
גדול, המסוגל להשפיע על דרך המדינה

ואלידצאדק חא ג ׳ יחיא ,
מנהל בית־ספר בכפר טייבה :
• ״אני במחנה שלי כערבי המתגאה
בלאומיותיו הבריאה והיוצרת, ואני נפגש
כאן עם יהודים המתגאים בלאומיותם הבריאה
והיוצרת.״
• ״ליהודים שאינם מאמינים בשלום
אני אומר — אתם כופרים ברעיון ה ציוני

• ״לא הרוסים ולא האמריקאים,

א. ב .יהושוע נואם בעצות שלי בת׳זא
אלא רק היהודים והפלסטינים יכולים
לשים קץ לסיכסוך. כי שני עמים אלה
צריכים לחיות כאן ביחד, אם זה לרוחם

נשיא המדינה נושא את נאום הבוכה בעצות שדי בירושלים

ואם זה לא לרוחם ! ״
• ״כאשר היהודים מתפללים, עושה
שלום׳ ,הם צועדים שלושה צעדים לאחור.
זה סימלי. כדי לעשות שלום צריכים
לסגת ! ״
רן כהן, חבר קיבוץ גן־שמואל
סא׳׳ל (מיל ).בצנחנים :
• ״מועמד מיפלגת העבודה לראשות-
הממשלה מדבר על המילחמה הבאה שבה
יקים את הליכוד הלאומי. אבל איש
זה לא נשא מעולם רובה בקרב !׳׳
מיכהמיימון, מראשי הפנתרים
השחורים :
• ״המערך יצר את הפער העדתי.
הליכוד לא עשה שום דבר כדי לחסלו.
המפד״ל מסלפת את היהדות האמיתית
ומזהה את עצמה עם לאומנות קיצונית.
ואילו ד״ש מייצגת את הבורגנות השמנה,
כפי שנוכחנו לדעת בבחירות הפנימיות
שחיו בה.״
• ״תנועת הפנתרים השחורים היתה
תחילה האמנסיפציה של עדות-המיזרח.
מי שרוצה לעשות צדק לעם הערבי, צריך
להתחיל בעשיית צדק לבני ביתו, לעדות-
המיזרח, .עניי עירך קודמים׳.״
• ״לגוש אמונים אנחנו אומרים :
שלמות העם קודמת לשלמות הארץ ! ״
• ״אנחנו לא יפי-נפש ולא פוחדים-
מפני־השלום, כמו הניצים. אנחנו לא
תבוסתנים, ולא נפחד לצאת לשדה-הקרב,
אם יהיה צורך בכך. אבל הבעייה הפלסטינית
היא אתגר מדיני״מוסרי, ולא
אתגר צבאי. אנחנו נפתור אותה על בסיס
מדיני ומוסרי.״
א.ב. יהושע, הסופר, מחבר ״המא הב״:

״בניגוד לרק״ח, אנחנו מבטיחים
כבוד חדדי בין יהודים גאים וערבים
גאים.״
• ״בעוד מאה שנה יבוא חוקר וישאל
, :מה חיתה מפ״ם ז׳ מול תופעה
זו יתנפצו לו כל התיאוריות המקובלות
של מדע״המדינה. מפ״ם היא מישפחה,

(המשך בעמוד )36

33 ארו דיווח
וחודש עושה
ידיו מתמלוגים
ער ביוסומים
והונעות בסוטים

כללים אלה, היפים רכל מקום
ולכל אחד, לא חלו על מי שעשה
הסכם עם יגאל ידין לגבי חפירות
מגידו. כאן ניתן לחכרת־הסרטים
להשתמש כרכוש שאינו של ידין,
תמורת תשלום לכיסו הפרטי.

ח צוי
בצבעים
ך• סוף 1971 חתם הבי־בי־סי הבריטי,
עבור ׳תוכנית הטלוויזיה כרוניקל, שני
חוזים עם הפרופסור יגאל ידץ.
מפיקי התוכנית, קן שפארד ואגסוניה
בנדיקס, ביקשו להפיק סרט על העיר
הקדומה הצור. המפיקים מספרים כי הפקת
הסרט היתה קלה, שכן התברר כי ידיך
מחזיק בסרט ציבעוני בן 16מ״מ, ישצולם
בעת החפירות. הם חתמו ישני חוזים עם

שילמה תמורת הפילם והפיתוח. ברור
כי מכירה של הפילם או הזכויות יכולה
להיעשות על־ידי האוניברסיטה, וכי כל ההכנסות
ממכירות אלה צריכות להיכנס
לקופת האוניברסיטה.
מפיקי הבי־בי־סי שעימם שוחחתי בלונדון,
טוענים בתוקף, כי הכסף נמסר
ליגאל ידין. אולם, קיימת האפשרות שאת
הכסף שקיבל מן הבי־בי־סי, תמורת מכירת
הזכויות לסרט הציבעוני שצולם בחפירות,
העביר לאוניבריסטה. דובר האוניברסיטה
נשאל על כך, וטרם הצליח
למצוא את התשובה, שאנחנו נפרסם אותה
עם התקבלה.
כבר ראינו כי במיקרה של קבלת הצ׳ק
על סך 6000 הדולר מן הבנק האמריקאי,
שנשלח לאוניברסיטה העיברית, הסב אותו
ידיו בלא שהיתר. לו זכות־חתימה מטעם
האוניבריסטה, ומסרו לאחר.

האם מכר כאן זכויות לגבי חומר

ון\ 1א 1ט 1רי ם ט

ספרים פופולריים של יזין, המנצלים ידע שנתש על חשבון הציבור
ף כיוילי 1971 כתב אורי גבריאלי,
2מנהל חברת סירטי שבט, מיכתב
לפרופסור יגאל ידץ, בתשובה למכתבו
מה־ 29 ביוני.
גבריאלי אישר את הצעות ידיו לגבי
התמורה שיקבל על סידרת סירטי־הארכי־אולוגיה
שסירטי שבט עמדו להפיק. ד.מיכ־תב
סיכם כי ידיו יכתוב תסריט דתן ייעוץ
ועזרה לסרט הראשון, על חפירות מגידו.
בתמורה יקבל 1070 מן ההכנסות, אך לא
פחות מ־ 5000 לירות. כמיקדמה קיבל, עם
חתימת המיכתב 1700 ,לירות.
הפקת הסרט נמשכה שנים אחדות, ביגלל
סיבוכים שונים, ובימים אלה עמלים אולפני
ברקי־פטה־המפרי׳ס על העתקת הסרט
הציבעזני, בן 35ד.מ״מ. לסרט בן 16מ״מ.
שיופץ ברחבי העולם.
אורי גבריאלי סיפר לי כי הסרט עלה
200 אלף לירות. אורכו 23 דקות, והוא
כולל הסברים של יגאל ידיו, צילומים
בתל-מגידו, צילומי מימצאים מן התל,
המצויים במוזיאון ישראל, ועוד. פרט ל תשלום
ליגאל ידיו, לא שולם דבר למוזיאון
או לחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה,
או לאוניברסיטה העיברית, או לכל
גוף ציבורי אחר שהוא. ההסכם עם ידיו
קבע במפורש, כי מן התמורה לעזרתו
בהפקת סירטי הארכיאולוגיה, ייהנה הוא
לבדו.
חפירות מגידו בוצעו בכספי הציבור,

2 4 -1

1 ¥ 3 )111119 7 1ט ¥1 § 3ץ נ 1§ 111 1ז ץ קכ 0
5 !6561061/.ן/1׳ן!^4 11 1
<1ז> מ/1611!!0י1!/ג 10/11115 /ז()1ן 1\ 10
!61116011/ה מיו ! 0</!1<:6</, 510161/ק6 !6י /ץ1
י 11:מ!0ז 6/66י5מ?161מץמ 0׳(1 01 6מ!/ 0׳ ( מ 0מין 111161/,מ5מג, 0! 1!1מו 516ץ5
, 0! 01/10110156,1011/101111/16^ 1101ז 660!1/י?״ח}!׳611/ ; 1/101060^1מ 66/10מ 1־
!101111611 ^ 61011551011 0/1116 ^ 11/1/15/16

קופירייט :

קטע מספר של ידין, אחד משלושת הספרים הפופולריים שכתג.
בכולם קיימת הבטחת זכויות לייגאל ידין. כל הספרים נכתבו
תוך ניצול חומר שהגיע לידי ידיו מעבודות שמומנו בכספי־ציבור, בהשקעה כספית גדולה.

בהשקעה כספית עצומה, שלא נועדה להביא
רווחים. המימצאים ותוצאות החפירות
הם רכוש העם כולו — או, מנקודת־מבט
חוקית צרה: רכוש הגוף הציבורי שמימן
את החפירות, שנוהלו על־ידי ידין.
כאשר רצתה חברת אולפני־סרטיס הרצליה
לצלם את חפירות מצדה, שנעשו במימון
החברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה,
שילמו אולפני-הסרטים לחברה
1500 דולר, תמורת הזכיות לצלם את תוצאות
החפירות. כך נוהגים, בדרך־כלל, לגבי
כל מי שמבקש לצלם מימצאים ארכיאולוגיים.
מוזיאון ישראל גובה אף הוא תש לום
מכל המצלם מימצאים המוצגים בו.

יגאל ידץ: האחד חוזה־אמנים.,על הופעתו
האישית בסרט ועל הסבריו בו, והשני —
חוזה לרכישת הזכויות לסרט שצולם בעת
החפירות. ידיו קיבל סכומי־כסף גדולים
מן הבי־בי־סי תמורת החוזים שחתם.
לדיברי יוסף אבירם, מזכיר החברה לחקירת
א״י ועתיקותיה, מומנו חפירות
הצור על-ידי האוניברסיטה העיברית. תמורת
צילום התל ומימצאיו היה צריך לשלם
לאוניברסיטה, שמימנה את החפירות, או
לגוף הקרוי קרן חצור, שהוקם על-ידי
האוניבריסטה למימון החפירות ולגביית
הכנסות מהצגתן. הסרט הציבעוני צולם
במצלמה שהיתר. רכוש קרן חצור• ,שגם

שאינו שלו, ושילשל את ההכנסה
לכיסו ץ
ה״כי־כי־סי״ חוזר וטוען כי אצלו
רשום שידין היכל את הכספים
אישית.
אחרי הצלחת הסרט בבריטניה, החליטה
הטלוויזיה הישראלית להקרינו כאן. לפי
ההסכם בין ידין לבי־בי־סי, נשארו בידיו
הזכויות לסרט לגבי ישראל. הוא התיר
לטלוויזיה את הקרנת הסרט, וסייע ביצירת
פס־קול בעיברית. תמורת זאת שילמה הטלוויזיה
הישראלית 250 דולר לקרן חצור
עבור הזכויות, וכן ליגאל ידין, אישית,
700 לירות תמורת ייעוץ מיוחד (מה יש
לייעץ לסרט מוכן?) ועוד 200 לירות
תמורת יום־צילום. כן ניתן תשלום מייוחד
לאשתו ז״ל, תמורת התרגום המדעי של
הסרט. תשלום זה נרשם תחילה כתשלום
תמורת קריינות של יגאל ידיו, ואחר־כך
הוסב לתשלום תמורת התרגום. גובה סכום
התשלום אינו רשום במיסמכי הטלוויזיה.

בר־כוכבא
במזומן

דט אחר שהופק בהפקה כימעט*
משותפת •של הטלוויזיה הישראלית
והבי־בי־סי הוא סרט על מגילות בר-
כוכבא. כמו הסרט על חצור (בגירסה ה־

עיברית) ,וכמו תוכניות אחרות בטלוויזיה,
שבהן כיכב יגאל ידיו (צפנת פענח) ,הופק
גם סרט זה על־ידי נעמי קפלנסקי, קרובת-
מישפחה של ידין.
הטלוויזיה הישראלית הוציאה על הסרט
כ־ 175 אלף לירות, כולל הוצאות באולפני
הבי־בי־סי בלונדון. לאחר־מכן נמכר הסרט
בגירסה אנגלית ׳לבי־בי־סי, ששילם 3000
לירות אנגליות (כ* 60 אלף ל״י) תמורת
רכישתו.
מגילות בר־כוכבא הן רכוש מוזיאון ישראל,
והן שוכנות כבוד בין כתליו. חיפושי
המגילות נעשו על־ידי מישלחות שבהן
השתתפו גדולי הארכיאולוגים, בהם יוחנן
אהרוני ז״ל החיפושים מומנו בכספי הציבור.
על המגילות נכתב ספר פופולרי
על־ידי יגאל ידין, כפי שכתב ספרים
מכניסי־כסף כאלה על הסירות מצדה ו־חצור.

כאשר
ניסיתי דברר כיצד הופר
הסרט, וכמה קיבל יגאל ידין מן
הטלוויזיה הישראלית, דמה הדבר
לחפירה ארכיאולוגית. כתשובה ל־שאלותי
מסר דובר רשות־השידור,
משה עמירב, שלוש גירסות.
הראשונה טענה כי הטלוויזיה חתמה
חוזה עם המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה
העיברית, שלפיו יקבל המכון את
כל ההכנסות מעל להוצאות-חהפקה, שהסתכמו
ב־ 3000 דולר. כיוון שההכנסות
ממכירת הסרט לבי־בי־סי היו רק 800
דולר, לא קיבל המכון דבר. יגאל ידין
עצמו לא קיבל פרוטה.
הודעתי לדובר כי דבריו אינם אמת.
ידוע לי, מפי אנשי הבי־בי־סי בלונדון,
־שהבריטים שילמו 3000 לירות אנגליות,
שהן לפחות 6000 דולר, וכן ידוע לי כי
ידין קיבל מן הטלוויזיה לפחות תשלום
אחד, של 1500 לירות. הדובר הבטיח שיבדוק
שנית.
לאחר בדיקה מסר הדובר גירסה שנייה.
הפעם אמר כי נחתם חוזה עם החברה
לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה להפקת
הסרט, שיתבסס על הספר בר־כוכבא של
יגאל ידין. החברה תקבל עותק של הסרט,
וכל רווח שיהיה אחרי כיסוי הוצאות-
ההפקה של 175 אלף לירות. הבי־בי־סי
שילם רק 2200 לירות אנגליות, כי ניכה

,א 42£א

, £.0.8 . 136, 761: 243(86׳ו1 £411071)11 0{1!€65: 3 007)1011 51., 7>/-/4*7

ל כ בו ד
רהחיבורוהתרגום ,

לי םרב ,
לפגי כעטרה יטיס הגי טר יגאללביב טי ספרתלובותלטבחלאגףהעתיקום, סר א בי איתן ,
ב ק 1רלעס קי ארכיאילרגיהסלהפ רי פטירייגאלידין וטו־ אברהם ליי. לפגי ברע הגיסלביב
כס הסאלוחל דו ברסט רי החיבורדהתר בי ח, בק טר ל פ עי לרחדטלייגאלידיובסחרע תי קרח.
עלסלוניםוטאלוה אלה סרסהגיפהה טו ב ה, ל ט רו חפניוחרבותל דו ברהטט רי, סר יטראל
כ הן.
אני רו אחב חו מרה רבה אח אי -טתךהח טוב הסלהתלוביתוהטאלדת. הדבר ה טו רטבע תיי ם
לאירה עו בדתספלהת לו נההרא סונ הסל סר לביב -על עי סקחיצואעתיקותסלהפרופסורידין
נסס ריי ״י ד כסה ט עו ת ה טוב חלייגאלידיןולכלהעתונות -וזאתלפ בי טנ טסרהללביב, ה ת טו ב ה
חי תחל סו בתדטלידין, פד טבבדקח ע ק׳״ידי לביבוהתבררכי הי א טסתטכת ע ל הצהרה כוזבתטל
סיוייציאהעתיקות. ה ת לו נהסה רג טהפל ״ ידי מר לביב בר בסקרם, על הצהרה כוזבתזו לא
ג עב ת ה עד חיים, הו אהדיןלגבי תלר בר תאח רו תעל הפר ת חרק ה ע תי קו תפל ^ ידיהפרופסור
ייגאלידיןופר אברהם לוי .
פלילה בי אלת סו טסלברכי בטסר ליטטב חל אגףהעתיקות, טר א בי איתן, וכןה או צ ר
חרא סי סלהאגף, ט־ לוייצחקרחבי, ע ו טי ם את ע בו ד ת הדרקטרראם טלזזם אצלייגאלידין .
אם כיאיןלי ספק טסיפרלה אג ף ב בי סאידיןאינו טו טפ ע ס עו בדחזד, י ט סעם ל פג םבדבר.
סבורניכירצויויעביר את הטיפולנפרטתידיןבענייניעתיקות מאגף העתי קו תלגדףאחר,
טאינותלויבפרוססירייגאלידיובת חו טי םאח רי ם.

הדובר הבטיח לעשות זאת, ו־אחר־כן־
מסר כי אבן מצא שם שני
תשלומים: פעם אחת תשלום שד
1500 לירות, עד ייעוץ־להפקה, ופעם
שנייה תשלום של 2500 דירות,
על שני ימי-צילום של הגירסה
האנגלית באנגליה. סכום זה הומלץ
על־ידי נעמי קפדנסקי וחגי פיני
סקר, שהיה אז נציג רשות-השידור
באנגליה.

ת ד -אביב17. 4.77 ,

מס במקור מן התשלום חמייועד של 3000
לירות אנגליות. ידין ויתר על כל זכויותיו,
ולא קיבל מן הטלוויזיה כל סכום.
מסרתי לדובר כי כדאי שיבדוק את
סעיפי ההוצאות של 175 אלף לירות, וכי
שם ימצא את התשלומים לידין.

1ה עו להגוה

•דין עם ויל׳ בואנו־ במרומי המצדה

סיכוי) .סיבוך נוסף נגרם כיוון שהמפיקה,
נעמי קפלנסקי, השתמשה לצורך הסרט
בעשר דקות לערך של צילומים אותנטיים,
שצולמו בשעת החיפושים, ושהם ברשות
שירות־הסרטים הממשלתי והצלם אדי
הירשביין. גם הירשביין וגם מנהל שירות-
הסרטים, יגאל אפרתי, טוענים כי נתנו את
הצילומים, כי נאמר להם שישתמשו רק
בתמונות בודדות, וכי למעשה נלקחו יותר
מעשר דקות של סרט. הם תובעים, מזה
זמן רב, תשלום מלא ונאות, וטרם זכו
לקבלו. נראה כי היחידי שנהנה, כספית,
מפרשת הסרט, הוא יגאל ידין. החברה
לחקירת ארץ־ישראל תקבל כסף בבוא
המשיח. אפרתי והירשביין עדיין מתדיינים.

ידין
קיבל את שדו מייד, כמו כשאר
הסרטים.

בשלב זה החלטתי כי מוטב לבדוק
בעצמי את הניירות, ובפגישה עם מנהל
המחלקה הכלכלית של הטלוויזיה, ישראל דוגמות דורי, התברר כי מן הבי־בי־סי נתקבלו
3000 לירות אנגליות, ולא .2200 עוד התמ
אפיינו ת
ברר, כי לצורך הפקת הגירסה האנגלית
(שלושה ימי־צילום בלונדון) קיבל חגי
פינסקר 4200 לירות אנגליות, שאותן הוציא יי* וגמות אלה של הרווחים שגורף
לצורכי ההפקה. הבמאית של הסרט בגירסה 1ידין מעיסקי הסרטים, מאפיינות את
העברית והגירסה האנגלית, איירן שצ׳ר־ פעילותו הארכיאולוגית.
פאק, טוענת כי אף היא שילמה כספים
למרות חוק־העתיקות, ידין טרם פירסם
למשתתפים, וכי מסרה את כל הקבלות ״פירסום מדעי ראוי״ על מצדה, אך פירסם
לחגי פינסקר. ישראל דורי אמך כי עד בשפות רבות ספר פופולרי על מצדה, והיום,
למרות כל הפניות, לא ׳ראה את הפך את עצמו למקור היחידי לנושא מבוקש
הקבלות של הכספים שהוציאו פינסקר זה.
ושצ׳ופאק.
ידין מרוויה כארכע־מאות אלן!
חגי פינסקר עצמו טען כי כל הקבלות לירות לשנה מתשלומים עד פיר
בידיו, וכי טרם מסרן להנהלת־החשבומת סומיו הפופולריים על חפירות ש (עברו
מאז כבר כמה שנים טובות!) .הוא מומנו בכספי הציבור. הארכיאולוידע
לספר כי אחרי הצילומים באנגליה גיה היא עבורו עסק מבנים, לא
דרש ידין כמה עשרות לירות אנגליות• רק שליחות. כשם שלא היסס לעתמורת
ההוצאות שהיו לו. בידי פינסקר כור על החוק כפרשת מכירת הלא
היו מזומנים ומאז, בכל עת שידין עתיקות לבנק האמריקאי, והסבת
רואה אותו, הוא תובע ממנו את הכסף ההמחאה כמטבע-זר שקיבל, כך
אינו מהסס לגרון! לעצמו הכנסות
בתוקף.
הפרשה הסתבכה כאשר עיינתי בהסכם מפעולות שמומנו בכספי הציבור.
של הטלוויזיה עם החברה לחקירת אוץ־
אין זו עבירה עד החוק. אודם לישראל
ועתיקותיה. ההסכם אמר כי יגאל גבי מי שמתיימר להיות מנהיג הידין
מחזיק בזכויות לספר בר־כוכבא, כי משמש דוגמה, זהו מעשה המור לא
החברה לחקירת ארץ־ישראל קונה ממנו פחות.
את הזכויות לסרט, והיא מוכרת אותן ליגאל
לביב !
טלוויזיה תמורת הרווחים שיהיו אחרי
החזר ההוצאות של 175 אלף לידות (אין
(המשך הסידר ה נ שנוע הגא)

116 וווצ

ש עו ש ה או ת ה

קלהבאמת-

סיגריות רבות מתיימרות להיות קלות...
אך !16 וח 5היא שונה. היא אתרת.
היא הסיגריה הראשונה בישראל
המאפשרת לך לוותר על מרבית
הניקוטין -אך ליהנות ממלוא הטעם
של תערובת טבק אמריקאית מעולה.

נייר זה, בעזרת הפילטר הפעיל
ובתוספת תערובת טבק א מ רי ק אי ת
מעולה, יוצרים יחד שילוב של
סיגריה קלה בעלת טע ם מלא.

11 וזז צ
פחזת ניקוטין־
יותר טטם!

מה הסוד של

10ומו? 5

חן חיוך

מ 1ק ד 2/״ו 5

אפשר לסכם זאת במילה אחת: ק£.$.
לאחר חמ ש שנות מחקר הצליחה
חברת ״דובק׳י לייצר סיגריה קלה,
מלאה בטעם, תוך שימוש בנייר
אורירי מסוג ק שיש בו רשת
נקבים מיקרוסקופית בעלת מבנה
מיוחד(ראה שרטוט).

״ראש־הממשלה האמיתי׳ מכנים
את היועץ־המשפטי, הפרופסור
אהרון בדק, שכאשר חדל השילטון
לתפקד־ .מילא את 1תחלל הריק
והנר !גת החוק לגורם שילטוני

שילטונו של ראש־הממשלה באותן שנים,
הנכבדים עוד בטרם יספיק בית־המישפט
דויד בן־גוריון. בשורה של פעולות, הצעות
העליון לדון בבקשתם של השניים.
לפרופסור אהרון ברק לא ניתנה שהות. חוק ועצות מישפטיות, הטביע חיים כהן
את חותמו על המדינה כולה, כאשר ייצג
מספקת כדי לשקול את הבקשה. הוא היה
את תהליך חיסולן ההדרגתי של זכויות־צריך
להכריע במקום. הוא העניק לרמטכ״ל
האדם במערכת החוק הישראלית.
את האישור המבוקש. כאשר נודע על כך
עמד היועץ־המישפטי, שרק חודשים ספו

רים קודם לכן היתמנה לתפקידו הבכיר,
+*+יחזור הדברים כיום מזכיר מאד
במרכזה של ביקורת ציבורית צולבת. מש רעות
שהתרחשו באיזה ארכיפלג
פטנים ואנשי-ציבור ביקרו אותו על ההח לטה
שהיה עימד. משום ביזיון בית־המישפט דמוקרטי־עממי. תוך שנה אחת נקט אז
היועץ־המישפטי בצעדים, שכיום בלתי
העליון.
מתקבל על הדעת שהם התרחשו במדינה ברק שאהרון היה נראה תקופה באותה
כמו מדינת־ישראל. היה זד, בשנת השיא
בן ה־ ,39 שלמרות שלא היה מוכר לציבור
לפעילותו — .1952
הרחב כבר היה ידוע בחוגי המישפט כהיועץ־המישפטי
לממשלה, חיים הרמן
עילוי מישפטי, עלול ללכת בתלם של אלה כהן, הורה אז לבית־המישפט לבטל קובלנה
שקדמו לו בתפקיד. נדמה היה שהוא שהגיש אזרח פרטי נגד ראש־עיר איש
ימשיך בדרכם של היועצים־המישפטיים ש מפא״י שהודה בפומבי כי חיפה על זיוף
קדמו לו ושפירשו את משמעות תפקיד מיסמכיים כספיים ! הטיל איפול על מישפט
היועץ־המישפטי לממשלה כמכשיר־עזר הנאשמים בהטמנת מכשירי ההאזנה במישפטי
בידיו של השילטון וכאמצעי ל משרדו של מנהיג מפ״ם מאיר יערי ; הכין
ניצול החוק בידי השררה כבגד האזרח.
׳את הצעת־החוק לעבירות נגד המדינה,
מי שטבע תבנית זו לתפקיד, היה חיים שנתנה גושפנקא ישראלית מקורית לחוקי
כהן, כיום אחד משופטי בית־המישפט ה הדיכוי של השילטון הבריטי ועוררה סערה
עליון. כהן היה היועץ המישפטי השני לציבורית
אדירה ! הורה על סגירת עתון
ממשלה (קדם לו בתפקיד יעקב שמשון
בשל קאריקטורה מעליבה שהתפרסמה בו

בוק סנה בשווה

ך* טלפון צילצל בבית־-החולים המרכזי
1 1בנגב. על הקו היתר, לישכת הרמטכ״ל.
מהלישכה ביקשו לאתר את היועץ־המישפטי
לממשלה, הפרופסור אהרון ברק, ששהה
אותו יום בבית־ד,חולים. לבסוף, כשאיתרו
אותו, שוחח ברק במכשיר הטלפון הציבורי
שבבית־ד,חולים עם הרמטכ״ל.
רב־אלוף מרדכי (״מוטה״) גור ביקש
אישית מברק לאשר החלטה של המימשל
הצבאי ביהודה ובשומרון לגרש שני נכבדים
מיהודה, בטענה שהם מהווים סכנה
לבטחון־ד,מדינה. היה זה לפני כשנה, ערב
הבחירות המוניציפאליות ביהודה ובשומרון,
כששילטונות צה״ל עדיין סברו

1 | 1יךו 0

מעניק לו המישפטי ברק. כהן

׳ *1X171 כך נראתה דמותו של היועץ
המישפטי חיים כהן לפני 24
שנים, בעת שהציע את הצעת החוק הדרקונית
לביטחון המדינה: דמות שהטילה
זאת צילה..ואת צל. השררה על. המדינה.

פרופסור אהרון ברק מקבל את פרס ישראל שהוענק לו
על פירושו לחוק השליחות, השופט העליון חיים כהן

את הפרס. יש בתמונה זו משוס סמליות, שכן חיים כהן, בעת שכיהן כיועץ־
הראשון של הממשלה, ייצג מגמה הפוכה לחלוטין מזו אותה מייצג כיוס
הפעיל את השררה כנגד האזרח, בעוד שברק מפעיל את החוק נגד השררה.

כי יוכלו להשפיע על תוצאות הבחירות
וביקשו לגרש שני נכבדים שלא נראו
להם׳ כיוון שהיו מראשי המסיתים נגד
הכיבוש.
לשניים נודע בעוד מועד על צו־הגירוש
העומד להיות מוצא נגדם. הם פנו לבג״ץ,
ביקשו לעכב את ביצוע הגירוש עד ש־בית־המישפט
ישמע את נימוקי מערכת-
הביטחון לגירושם. היה דרוש אישור של
היועץ־המישפטי לממשלה לגרש את שני

שפירא, לימים שר־המישפטים) וכיהן בתפקיד
זה במשך עשר שנים רצופות, בין
השנים .1950—1960 כהן, שכשופט התגלה
כדמות ליבראלית הומאנית ורחבת־אופקים,
הפך בשעתו את תפקיד היועץ־המישפטי
לממשלה למכשיר בידי המנגנון הדורס,
כפי שהיה קוום בשנותיה הראשונות של
המדינה.
היה זה תפקיד פוליטי מובהק, שנועד
לבסס את שילטונה של מפא״י ובעיקר את

נגד שר־חוץ זר; אישר הפעלת חוקי-
חירום, צווים צבאיים ופקודות מושלים וכן
הגליית אזרחים למקומות נידחים, ללא
אמצעי פרנסה, משום שהשמיעו קריאות-
גנאי כלפי המדינה.
לא היו אלה יוזמות פרטיות של היועץ-
המישפטי. הוא היה מכשיר של דיכוי ה־אזרח
בידי השררה, תהליך שהתגבש בשנותיה
הראשונות של המדינה כאשר דויד
בן־גוריון והצעירים שהקיפו אותו׳ חתרו
לקראת שילטון סמי־דיקטטורי.
מאז חלו תמורות ושינויים רבים במדינה
ובתפיסת מהותו של החוק בה. אולם תוכן
תפקידו של היועץ־המישפטי כימעט ולא
השתנה. דימויו בעיני הציבור נשאר תמיד
כזה שנועד להגן על השילטון ולסייע
לנצל את החוק והמישפט בצורה היעילה
ביותר למטרותיו.
די לציין כיצד נהג היועץ־המישפטי ש-
קדם לברק, מאיר שמגר, כיום שופט־עליון.
כדי להמחיש עובדה זו. בתקופת כהונתו
של שמגר כיועץ־המישפטי נחשפו עבירות
החוק של שר־הביטחון משה דיין בפרשיות
העתיקות. שמגר לא רק שלא נקף אצבע
כדי לפתוח בחקירה נגד דיין ביוזמתו,
אלא שפעל כמיטב יכולתו כדי לחלץ את
דיין ממצבים בלתי נעימים בעקבות הקובלנות
שהוגשו נגדו ביוזמה פרטית.
האישור שנתן פרופסור אהרון ברק לגירוש
הנכבדים הערבים מיהודה, על פי
בקשת צה״ל ומערכת־הביטחון, העיד באילו
שהוא עומד להמשיך בדרכם של
קודמיו. אלא שהיתר. זו טעות להסיק
מסקנה מוקדמת זו.
פרשת האישור לגירוש ערב הבג״ץ הטרידה
את אהרון ברק לא מעט. הוא לא
היה מאושר מהתדמית שנוצרה לו בעקבות
הפרשה. יותר מזאת: מקורביו טענו כי חי
בהרגשה שהוא הולך שולל על ידי ה-
שילטון וכי הוא למד את הלקח: הוא לא
יתיר עוד שימשכו אותו באף.
אין לדעת אם זאת היתה נקודת-המיפנה.
על כל פנים, מאז אותה פרשה התגלה

_ 2 7י

בוק סנה נ שווה
(המשך מעמוד )27
אהרון ברק בדמות חדשה. הוא הפיח חיים
בתפקיד היועץ־המישפטי, הכניס בו תכנים
חדשים, הפך אותו לדמות מרכזית בחיים
הציבוריים במדינה.
אולם המהפכה החשובה ביותר שהכניס
ברק בתפקיד, שאף אחד מקודמיו לא חלם
אודותיה, היתד, זו של העמדת החוק כערך
בפני עצמו ולא כמכשיר הכפוף למוסד
או לשילטון כלשהו. יותר מכל אדם אחר
לפניו תרם אהרון ברק לעיצוב תדמיתה
של מדינת־ישראל בעיקר בעיני אזרחיה,

בתום מילחמת העולם־השניה. אביו, צבי
בריק, היה בשעתו עסקן מפא״י ותיק בליטא,
ניהל את משרד העליה הארץ־
ישראלי בקובנה. כשעלו לארץ השתקעו
תהילה בחיפה, עברו משם למושב ירקונה
שבשרון. שם החל אהרון את לימודיו בכיתה

״היה לו קצת קשה בלימודים,״ סיפרה
אמו, לאה בריק .״הוא סיים את שנת
הלימודים הראשונה עם שתי בחינות —
בעברית ובתנ״ך. לקחנו לו מורה והיא
לימדה אותו בחופש. שנה אחר כך כבר
היה תלמיד ככל התלמידים.״
כשעזבו את המושב עברו בני משפחת
בריק לתל־אביב .״התגוררנו בדירת מר תף,״
מספרת אמו .״היה שם חם נורא
ולא אחת הייתי לוקחת את הילד לשפת־הים,
כדי שיעשה שם שיעורים. הוא לא
התלונן אף פעם. תמיד היה נוח ושמח בחלקו.
לא היו לי בעיות איתו.״
עוד באותה שנה קיבל אביו של אהרון
עבודה בהוצאת הספרים של הסוכנות בירושלים
והמשפחה עברה להתגורר •שם.
אהרון השלים את לימוליו במגמה הריאלית
של בית־הספר התיכון שליד האוניברסיטה
העברית.
במשך ארבע שנים נוספות למד בפקולטה
למישפטים באוניברסיטה, במיס־גרת
העתודה האקדמאית. רק בגיל ,22
כשסיים בהצטיינות את לימודיו, החל את
שירותו הצבאי. במשך ארבע •שנים •שירת,
בדרגת סרן בלשכת היועץ הכספי ל-
רמטכ״ל.
בגיל ,27 כשמאחוריו כבר ארבע שנות
הוראה בפקולטה למישפטים, קיבל את תואר
הדוקטור. כעבור חמש שנים הוא הפך
לפרופסור הצעיר ביותר במדינה ואחד
המרצים האהודים בפקולטה למישפטים.
שמו •של אהרון ברק, כבעל מוח מיש-
פטי מבריק, הלך אז לפניו. בשנת 1973

בחודשים האחרונים הרבה יותר מאשר
ראש־הממשלה.
שילוב של שני גורמים תרם להיווצרות
מצב זה. היו אלה אישיותו המיוחדת במינה
של אהרון ברק והמצב שנוצר במדינה
כאשר השילטון חדל מלתפקד ונוצר חלל
ריק אשר הזמין את פעילותו והתערבותו
של גורם אחר.
במדינה אחרת זהו המצב המזמין מהפכה
צבאית ותפיסת השילטון בידי הצבא. ל מזלה
של מדינת־ישראל מילא היועץ-
המישפטי שלה את החלל שנוצר ואת מקום

אהרון ברק בגיל שנתיים עם הוריו, לאה וצבי בריק, בקובנה שהיתה

אז עיר־הבירה של ליטא, שבה התגוררו כ־ 30 אלף יהודים. שנתיים

וחצי אחרי שצולמה התמונה היו אהרון והוריו בגטו. לטענת האם ניבא כבר אז כפרי
ליטאי שבביתו מצאו מיקלט מפני הנאצים במשך חצי שנה :״אהרון עוד יהיה אדם גדול !״
כמדינת-חוק, בה שווים הכל בפני החוק
ובה משמש החוק סייג לשררה ומכשיר
להגנת האזרח וזכויותיו.

*••ורה ארוכה של החלטות ומעשים
שקיבל וביצע היועץ־המישפטי בטרם
מלאו שנתיים לכהונתו, קבעו את הפירוש
החדש שנתן לתפקיד היועץ־המיפשטי, כמי
שמופקד. עד שמירת החוק במדינה, על
עצמאותו ואי־תלותו•
זר, החל כאשר באוקטובר 1975 החל ברק
לטפל ברשימות פסולי־ד,חיתון ומעוכבי-
הנישואין של הרבנות, וביטל את הסדרי
ההעדפה שהיו קיימים באוצר לגבי הצהרות
ההון של היהלומנים. זה נמשך דרך
הפסיקה בה קבע שהחלטות ועדות־הכנסת
אינן מחייבות את הממשלה, דרך ההחלטה
לבטל את הנוהג הבלתי חוקי של הענקת
מדליות ומטבעות במתנה למנהלי החברה
הממשלתית למטבעות ועד המלצתו לבטל
את מינויו של עורך־הדין מיכאל פירון כ־יו״ר
הדירקטוריון של התעשייה האווירית,
בשל ניגוד האינטרסים הקיים בין מילוי
תפקידו זה לשאר תפקידיו.
הוא האיש •שהחליט להעמיד לדין את
יהושע פרץ, ואת הרב לווינגר — למרות
הסערות הציבוריות שהיו כרוכות בכך,
ומנגד שלא להעמיד לדין את הפרופסור
ישראל שחק, בשל הפעילויות האנטי-
ישראליות כביכול שיוחסו לו.
אולם את ההחלטות החשובות והמשמעותיות
ביותר, בהן נזקק למידה רבה
של אומץ־לב אזרחי וציבורי ושל יושר
אינטלקטואלי, קיבל אהרון ברק בשתי הפרשות
שהסעירו את המדינה יותר מכל
בחודשים האחרונים: פרשת אשר ידלין
ופרשת חשבון הדולרים של לאד, רבין.
ההחלטות האמיצות שקיבל היועץ-
המישפטי בטיפולו בשתי פרשיות אלה,
שחלקן עמדו לא רק בניגוד מפורש לאינטרסים
של הממשלה ושל מיפלגת השילטון,
אלא היו מנוגדות לדעת שרי הממשלה והחלטותיהם,
הבהירו לפתע מה העוצמה
והסמכויות שמרכז בידיו היועץ־המישפטי.
הסתבר שביכולתו לשלול את החסינות מ־אנשי־שררה,
שנדמה היה להם שהם מוגנים
ובטוחים במעמדם, דוגמת אשר ידלין,
ולגרום לשליחתם לבית־סוהר. יותר מזה.
הוא האיש שבתוקף הקפדתו על העיקרון
של השוויון בפני החוק חולל תמורה בכל
החיים הפוליטיים במדינה בשנים הקרובות.
לא לחינם הפך אהרון ברק בידלילה
לדמות מפתח בחיים הציבוריים במדינה.
אין שמץ של ליגלוג כאשר שרים ומנהיגים
מכנים אותו בתואר ״ראש־ד,ממשלה
האמיתי.״ יש בכך מעין ציון עובדה כי
היועץ־המישפטי השפיע על חיי המדינה

הגימנזיסט

אהרון עם הוריו, אחרי כניסתו.לגימנסיה שליד האוניברסיטה
העיברית בירושלים. עד לגיל וו לא ידע אהרון את השפה
העיברית. הוא החל את לימודיו בארץ בכיתה ה /אותה סיים כשלחובתו שתי בחינות.

הוענק לו פרס קפלן על הצטיינותו במחקר
ובמדע. קבעו אז השופטים שהעניקו
לו את. הפרם :״מחקריו מצטיינים בבהירות
הסגנון וההרצאה, בחריפות הניתוח
הדוגמטי וההגיוני, בעוז הרוח לביקורת
גלויה וישרה ובריסון עצמי לביקורת עניינית
ותכליתית.״
היתד, זו הגדרה מדוייקת של התכונות
•שארבע שנים לאחר מכן איפשרו לו להפוך
את תפקיד היועץ־המיש&טי לממשלה
לתפקיד עצמאי, כדשוחרר מכל תלות והסמכותי
ביותר מכל סמכויות השילטון במדינה.

• 6ראשונה יצא הפרופסור אהרון
/ברק מאלמוניותו כלפי הציבור הרחב
כאשר ב־ ,1975 הוענק לו פרס ישראל
למדעי המישפט, עבור הפירוש שכתב לחוק
השליחות, הנחשב לאחד המסובכים
ביותר במדע המישפט.
עצם הענקת הפרס, הניתן בדרך כלל
עבור מיפעל חיים, למישפטן צעיר שזה
עתה מלאו 39 שנים, היתד, בבחינת הפתעה.
זמן קצר אחר כך המליץ שר־המיש־פטים,
חיים צדוק, בפני הממשלה למנות
את הפרופסור ברק לכהונה הרמה של ה־יועץ־המישפטי
לממשלה.
״הדבר בא לי כהפתעה גמורה ״,הגיב
אז ברק על המינוי .״העמדתי את שר-
המיש-פטים מיד על הקשיים האובייקטיביים:
חוסר־ניסיוני בהופעות בבתי־ה־מישפט!
חוסר התמחותי במישפט פלילי
ובמישפט ציבורי. מבחינתי היה מדובר
בתחום חדש, בלתי ידוע ואחראי מאוד,
המחייב החלטות קשות.״
כאשר החליט ברק לבסוף לקבל על
עצמו את התפקיד שהוצע לו, הסביר את
החלטתו :״אני צריך את ה,צרה׳ הזאת,
כי כך אוכל לתרום למדינה ולחברה. החוק
הינו מכשיר חברתי חשוב ביותר,
באמצעותו ניתן ליצור חברה טובה יותר.
ואם אתה נקרא לכך, למלא שליחות כזו,
אין אתה רשאי לסרב...״
יתכן שאז צילצלו דבריו אלה של ברק
באוזני אגשים מסויימים כמליצה שדופה,
שנהוג להשמיעה בכל פעם •שמקבלים תפקיד
ציבורי. אבל אלה עמדו מיד על
טעותם. אהרון ברק התכוון לכל מילה שאמר•
כמעט כל מעושה שעשה בתוקף תפקידו
כיועץ־מישפטי חתר לאותה מטרה
שהציב לעצמו: לנסות ליצור באמצעות
החוק חברה טובה יותר.
עבור אהרון ברק לא היתר. זו משימה
תיאורטית ומופשטת, כי אם משהו מוגדר
וברור שניתן לישמו במציאות בחיי היום־
יום׳ פפי שהוכיח זאת. תחושה מעין זה
של חוש צדק טבעי מחודד ושל ראיית
החוק כמכשיר שימושי לשמירת זכויותיהם
של האזרחים ולשיפור פני החברה, אינה
נרכ-שת בפקולטה למישפטים, יהיה התל־
^מיד שם מוכשר ומבריק ככל שיהיה.
אהרון ברק רכש אותה, בדרך הקשה ביותר
בפקולטה של החיים, באותו פרק של
חייו שהוא נוהג להתעלם ממנו ולהרחיקו.

^ הרון כרל! היה בן 3כאשר פרצה
\ 1מילחמת העולם־השניה. כעבור שנה

השילטון תפס החוק.
^ איש הנפץ שנמצא בשעה הנכונה
( | במקום היכון היה כמעט אלמוני כאשר
התמנה לתפקיד ביולי .1975
אהרון ברק• ,שכיהן אז כחצי •שנה בתפקיד
דיקאן הפקולטה למישפטים באוניברסיטה
העברית בירושלים, היה מוכר
בקרב קהילת המשפטנים הישראלית והבינלאומית.
אולם שמו לא אמר דבר
לציבור הרחב.
צנוע, נחבא אל הכלים, מתרחק מזרקורי
הפירסומת ומהתחככות פומבית באירועים
ציבוריים, נמנע מפעילות מפלגתית או
התחייבויות חברתיות אחרות, מרושל מעט
בלבושו, בלתי פורמאלי ומחונן ביצירת
מגע בלתי אמצעי, נודע אהרון ברק כבר
אז כעילוי וכבעל מוח מישפטי מבריק.
המשפטן הוותיק והח״ב לשעבר, פרופסור
הנם קלינגהופר, מי שהיה מורהו של
ברק, אמר עליו :״פשוט קשה לתאר את
העומק המחשבתי שלו; את ידיעותיו הרחבות;
את יכולתו לנתח כל בעיה מצדדים
רבים ומגוונים. הוא בעל שישה
מוחות. הוא. מסוגל לעסוק באותה •שעה
בשישה נושאים •שונים ולחקור כל אחד
מהם בשלימות מירבית.״
הוא היה בן 11 כשעלה עם הוריו לארץ,

סגן בצה־־ל

אהרון ברק בגיל ,22 אחרי שסייס את לימודיו בהצטיינות
בפקולטה למישפטים באוניברסיטה העיברית. בצה״ל שירת
במשך ארבע שנים בלישכת היועץ הכספי למטכ״ל. בתמונה הוא נראה רוקד עס אשתו
אלישבנב מוסמכת לכימיה, הלומדת כיום מישפטיס כדי להיות קרובה יותר לעיסוקי בעלה.

וחצי כבשו הגרמנים את ליטא ומשפחת
בריק, עם שאר יהודי קובנה נכלאה בין
חומות הגטו שם נאלצה לשהות כשלוש
וחצי שנים.
שנות ילדותו של אהרון ברק עברו עליו
תוך חרדה מתמדת. סיפרה אמו, לאה בריק,
על כמה מהחוויות המזעזעות שעבר עליו
בשנים אלה :״בסביבת חג הפסח של שנת
, 1944 אחרי שהמבוגרים יצאו לעבודה,
סגרו הגרמנים את שערי הגטו. הם עברו
מבית לבית והוציאו את הילדים. כשראיתי
אותם מתקרבים אל ביתנו, לקחתי את
אהרון, שהיה אז כבן שמונה ורצתי איתו
אל אחותי. בחצר ביתה היה בונקר.
״כשהגעתי לשם מצאתי את הדלת סגורה.
רצתי בחזרה הביתה כדי להסתיר את
הילד. בדרך עצר אותנו חייל גרמני. התחלתי
לדבר על ליבו :״גם לך יש ודאי
ילדים ואתה יודע כמה ילדים יקרים להוריהם,
תן לי לקחת את הילד הביתה.״
המוזר הוא שהוא השתכנע ונתן לי לעבור.
הגעתי הביתה כל עוד נפשי בי. עליתי
עם הילד לעליית הגג ומצאתי שם עוד
שתי אמהות שהסתתרו עם ילדיהן. דרך
החלון ראינו איך הגרמנים סוחבים ילדים
מבתיהם. היו שם מחזות מזעזעים, שלעולם
לא נשכח.״
אחרי האקציה בגטו קובנה נשארו בגטו
רק ילדים ספורים. אהרון היה ביניהם.
הוריו ניסו לשוות לו חזות מבוגרת יותר.
התקינו לו סנדלי עץ עם סוליות בגובה
של 5ס״מ כדי שיראה גבוה יותר. הוא
הועסק כנער־שליח בבתי־המלאכה בגטו.
פעם נעצר בידי מי שכונה ״תליין הגטו״
שחקר אותו לגילו. אהרון, שהיה בן ,9
הודה בגילו. הגרמני ביקש ממנו לכתוב

יוצאת מהכלל. אלי היה לו יחס של כבוד
מיוחד, כי לגביו לא הייתי סתם פליטה
יהודיה. לימדתי את ילדיו בעליית הגג
גרמנית ומתמטיקה. זה העניק לי אצלו
מעמד של מורה. את אהרון אהב כמו
את ילדיו. באחד הימים אמר לי שניכר
באהרון שבאחד הימים הוא יהיה עוד אדם
גדול.״
^ ביתו של האיכר הליטאי מצאו לאה
1ואהרון בריק מחסה במשך תקופה
ארוכה. בשעות היום שהו בחדר קר של
הבית, ששימש כמקרר בו איחסן האיכר
את החלב• כשבא מישהו לבית הוסתרו בתוך
בונקר שנחפר בתוך אחד החדרים.
כאשר התקרבה החזית אל הכפר הופיעו
בו יום אחד ז׳נדרמים גרמניים וציוו על
אנשי הכפר לפנותו. לאה, שהיתר. בעלת
חזות יהודית מובהקת, לא יכלה להסתלק
עם האיכרים הליטאים. אבל האיכר שהסתיר
אותה הסכים ליטול את אהרון עימו.
לאהרון הודבק אז השם הליטאי אלגרידס.
לאה היתד. בטוחה שלא תראה עוד את
בנה. היא נתנה לאיכר כתובת של אחותה
בדרום־אפריקה ושל קרובי משפחה בארץ.
לכשתיגמר המילחמה, ביקשה ממנו, ואם
הילד יישאר בחיים, ישלח אותו אל אחת
מכתובות אלה. אהרון כבר ישב על העגלה
הרתומה שעמדה לנטוש את הכפר. לפתע
ניחתה הפגזה. הגרמנים ברחו מהכפר והאיכרים
חיפשו מיסתור בבונקרים. כעבור
שעתיים כבשו הרוסים את הכפר.
שישה חודשים אחרי שעזבו את גטו
קובנה חזרו לאה ואהרון לשם במסע מפרך.
בנזדיגה העם

ר״לוח עד המם דו ד
שום תרופות•׳ארי?
?א תעזורנה, בר עוד
7א תירפא המחרה

בסירות הסית־המיעוסט

אין מידחמת בחידות
יש רק
כרוניקה בלילית
מעולם לא היתה בישראל מערכת־בחי־רות,
שבה מילאו בתי־המישפט ובתי־הסד
הר תפקיד כה פעיל.
#במהלך מערכת־הבחירות התחלפה
הנהגת המיפלגד. הגדולה ביותר, בעיקבות
עבירה פלילית של ראש־הרשימה המייו־עד.
שימעון פרם בא במקום יצחק רבין
בלי כל קשר לדיעות ולהשקפות, אלא
ביגלל פרשה פלילית בילבד. מישפטה של
רעיית ראש־הממשלה, חודש לפני הבחירות,
בוודאי ישפיע על תוצאותיהן.
9ראשי ד״ש החליטו להעביר את
מרכדהכובד של מעדכת־הבחירות שלהם
לבית־המישפט. הם הגישו בסיטונות מיש־פטים
נגד העולם הזה. בפסטיבל של מיש-
פטי־ד״ש הופיעה כימעט כל צמרת המים־
לגה, החל בייגאל ידין ואמנון רובינשטיין
וכלה בשמואל תמיר, השלים האמיתי החדש
של המיפלגה, כשהם מלווים בפמליא
של אנשי פירסום ויחסי־ציבור (ראה להלן)
.הארץ ודבר ועיתונים אחרים פירסמו
את הודעת דובר ד״ש על המישפטים, במקום
הכתבות של העיתונאים.
<• שלום כהן, שהקים רשימה קיקיונית
חדשה, החליט ללכת לבחירות על סמך
הסיסמה ״שחררו אותו מבית-הסוהר.״
לשם כך ניצל קנס, שהוטל עליו ביגלל
מעשה שעשה לפני שלוש שנים. לשיא
האבסורד הגיע התעלול כאשר ציווה כהן
על מזכירות בית־המישפט •שלא לקבל את
סכום הקנס מידי חבריו־לשעבר, שהצטרפו
לרשימת רק״ח, ושביקשה בדרך זו
לחשוף את המוקיונות של המעשה.
י• חברו של כהן לשעבר, צ׳רלי ביטון,
המועמד השלישי ברשימת רק״ח, נידון
למאסר על גניבת גבינות וחלוקתן לעניים.
ביטון לא יזם את המישפט והעונש במועד
זה, אך פסק־דינו של השופט השתלב
יפה בתעמולת רק״ח.
י• ה״רב״ מאיר כהנא, שלמד את שי׳

שלרש דיילות חינניות — ניצה אמיד,
רוזי שרוקי וחנה לבי — ישבו בנמל־התעופה
בן־גוריון והמתינו.
לא היה בזה כל דבר מייוחד — לולא
העובדה שהן ישבו על מסלול ההמראה,
לפני גלגלי הג׳מבו שהיד, צריך לטוס
למונטריאול. יחד עימן רשבו חברי־הוועד,
עמי שווארץ ובועז בהרב.
יחסי־הציבור היעילים של אל על מנעו
את פירסום המאורע. הס מנעו גם את
פירסום העובדה שהמטוס לא המריא כלל.
•שני הקפטנים, גידעון כהן ואריה •שקול־ניק,
חיכו זמך מה, ואחר־כך נסעו הביתה.
הג׳מבו לא טס, ויחסי-העבודה באל על,
הסובלים ממחלה כרונית, הגיעו למשבר
חדש.
מעבידה בתחפושת. אותה שעה
היה חלק גדול מצי־הסוחר הישראלי
מושבת. קציני־הים הכריזו על סיכסוך,
הגיעו במהרה לאמצעים קיצוניים יותר
ויותר.
גוייסו נגדם כל האמצעים של המיש־טר.
ההסתדרות• ,שהיא שותפה בחברת
ציס והמופיעה בסיכסוך זה כמעבידה ה מחופשת
כנציגת עובדים, החליטה ״לשלול
את ההכרה״ מאירגון הקצינים, מעשה־חוצפה
שאין כדוגמתו בתולדות האגודות
המיקצועיות בעולם. העיתונות ההמונית,
המתגייסת אוטומטית נגד כל •שביתה,
הגיעה לשיאים חדשים •של היסטריה, הציעה
תרופות־אליל שונות, כגון שבירת
הישב י תה בכוח, גיוס מפירי־שביתה, הפעלת
הצבא, כינון בוררות־חובה, מישלוח
השובתים לבתי־הסוהר, התערבות המייש־טרה,
ועוד.
אולם משבר יחסי־העבודה אינו אלא
סימפטום של המצב הכללי בארץ. כמו
כל אזרח בישראל, יודעים השכירים כי
רק פעם אחת בארבע •שנים יש סיכוי
לכך שהשילטון יקשיב להם: ערב־בחי־רות.
בשאר ימות השגה נשחק השכיר
בין שלושת המעבידים הגדולים: הממש־

*־• 5ץ£יייי

1\1ד |*1ך ו 11י|

אהרון ברק לצידו של מזכיר האו־ם קורט ולדחיים, בוועדת
1\ - 1 11 1111י 11 האו״ם לחוקי הסחר הבינלאומי, שהתכנסה באפריל 1972
בניריורק. ברק רכש לעצמו מעמד בינלאומי בין גדולי המנסחים והמחדשיס של
דיני השטרות. הוא הוזמן לוועדות האו״ם, שס תרם מניסיונו בתחומי מדע המישפט.

את שמו. למזלו, לימדה אותו אמו לכתוב
את שמו בגרמנית. אהרון כתב את שמו
והגרמני שיחרר אותו. אחרי פרשה זו
ביקשו הוריו של אהרון לשמור אותו במקום
מיבטחים. תמורת סכום כסף גבוה
הסכים ליטאי אחד להבריח את אהרון ואת
אמו מהגטו.
זה היה בחודש מאי , 1944 כשנה לפני
תום המילחמה. נזכרה לאה בריק :״מבתי-
המלאכה בגטו היו מוציאים שקים גדולים
עם בגדים שתיקנו בשביל הצבא הגרמני.
שמנו את אהרון בשק קטן בו פתחנו חור
בשביל אוויר. החבאנו אותו בין שני שקים
גדולים של בגדים. אני ישבתי על הפלטפורמה
של המשאית. כשהגענו לשער
הגטו, הוריד לי השומר הגרמני, שהסכים
להעלים עין, את הטלאי הצהוב מהגב.
הישרתי את ראשי. הייתי צריכה לשחק
תפקיד של גויה. עברנו את כל העיר עד
שהגענו לביתו של איכר. שם לקחו את
השק ובו אהרון והחביאו אותו ברפת.
אני נכנסתי לבית כדי לנוח.״
בסופו של מסע תלאות ונדודים ממושך
הגיעה לאה בריק עם בנה לכפר קטן, שם
מצאה מחסה בביתו של איכר .״הרושם
הראשון כשהגענו לשם היד. נורא,״ סיפרה
אמו של ברק .״הבית היה עני ומלוכלך.
האיכר ובני ביתו הלכו יחפים. באותם
רגעים חשבתי כי מוטב אילו היינו נשארים
בגטו, יחד עם כל היהודים. אבל אחר־כך
נוכחתי כי טעיתי. האיכר היה בעל נשמה

לשמחתם מצאו את האב ושאר בני המשפחה
בריאים ושלימים. זמן קצר אחר־כך
החלו במסע ארוך, דרך פולין, רומניה,
הונגריה ואוסטריה, בדרך לארץ־ישראל.
באוסטריה פגשו בחיילי הבריגדה היהודית
שהעבירו אותם לאיטליה.
קל לשער מה הם המישקעים שהותירו
שנים אלה בנפשו של אהרון ברק. למרות
שהוא עצמו מדחיק את זיכרון אותן שנים
ומסרב לדבר עליהן, אין ספק שאלו הן
השנים שגיבשו את אישיותו ועיצבו את
תפיסתו כלפי מהות הצדק הטבעי, השררה,
העריצות וזכויות האדם.
האיש שבזכותו התחוללו במדינה תוך
חודשים ספורים שינויים ותהפוכות שלא
ידעה כמותם במשך שנים ממושכות, נשאר
גם היום, למרות הכוח העצום שהוא מרכז
בידיו, צנוע ושונא פירסומת. הוא מסרב
להתראיין, גם לא בפני הטלוויזיה.
יחד עם זאת הוא מכיר בסכנה הטמונה
בשררה, כל שררה, אפילו זו שהיא ברגע
זה נחלתו. הוא סבור שכהונה ממושכת
בתפקיד אדיר הסמכויות של היועץ־המיש-
פטי אינה מועילה לא לתפקיד ולא לנושא
בו. מסיבה זו מתכנן היועץ־המישפטי לממשלה,
כפי שגילה בסוד למקורביו, לפרוש
בשנה הבאה, כשיגיע לגיל ,42מתפקידו.
הוא
ישוב אז אל עולם החוק המופשט,
בין כתלי האוניברסיטה, שם הוא רואה
את יעודו.

1^ 1)64? 10011) 619

!977

,ץ* 450א* £0

״ 30 דמ 0נ ן !

* !511.11ה - 11י 1111

•1,111 16ס

מממן ! .מסןן!;(!
5״ה 51)10,6 1101,1,*•*11/11׳1״׳*

זסג מז ס׳יז

• 1 X 1 0 1

! 1 £01י 11ק ] 3 £11ק

016311111011 1101116׳

הראיון שד עראפאת כעיתון ״שיקאגו דיירי ניוז״
״הפסקנו את הטרור !״
טותיו בבית־מידרשו של יוזף גבלם, פלש
לשכם, בליוויית בריונים חמושים, ועשה
שם את הכל כדי לגרום למהומה ולשפי־כת־דמים.
אילו הצליחה הפרובוקציה,
בוודאי היה כד,צא מגיע לבית־המישפט,
כנאשם או כעד.
!• על כולם עלה, כמובן, שמואל
פלאטו־שרון, שהחליט לקנות לעצמו מקום
בכנסת כדי למנוע את הסגרתו לצרפת,
שם הוא מבוקש כעבריין פלילי. ניצול
הפרלמנט כעיר־מיקלט לעבריין נמלט,
המסרב לעמוד למישפט, מהווה נקודת־
•שפל חדשה של הפרלמנטריזם הישראלי.
עיתונאים זרים, שבאו לארץ כדי לסקר
את ד,ביתרות ולדווח על התמודדות־הרע־יונות,
היו מייואשים .״אין על מה לדווח,״
אמר עיתונאי זר בכיר, בבאר של מלון
תל־אביבי ,״אין התמודדות ואין רעיונות.
יש רק כרוניקה פלילית.״

לה, ההסתדרות והמיפעלים הפרטיים,
המפקיעים את •שכת הריאלי באמצעות
האינפלציה.
כל עוד יימשך מצב זה, תימשכנה
השביתות הדרמתיות — ושום תרופת-
אליל לא תעזור.

יחסים מרחביים
הבירוש המוסמך

עראפאת מכריז בכרוי
ער המגעים עם
המועצה הישרארית רמען
שרום ישרארי־פרסטיגי
•שום עיתון בישראל לא דיווח על המאורע.
אולם הוא חישמל את החוגים
(המשך בעמוד )32

הוסיו ה ה 1דו1ה

ליווי צמוד

ראש־הממשלה, יצחק רבין, מלווה את
אשתו לאה עד לפתח היכל המישפט
בתד־אביב, שם עמד להיערך מישפטה. רבין נמנע מלהיכנס עס

30ו

רעייתו
אלי תוך אולם המישפטים בו עמדה למישפט, כדי שלא
ייאמר שניסה להשפיע בנוכחותו על השופט. אולם הוא הביא
את הנאשמת במוכנית־השרד הממשלתית שלנ עד לבית־המישפט.

^ יה זה מחזה כימעט סוריאליסטי.
( | על מדרגות בית־המישפט המחוזי בתל־אביב
התגודדו כמה עשרות סקרנים, שהצליחו לחדור
מבעד לטבעת השוטרים הגדולה שהקיפה א
בניין בית־המישפט. מחוץ לבניין הצטופפו עו
כמה מאות אנשים, שלא הצליחו לחדור פנימה.
הם באו כדי להיות עדים חיים למחזה
שיגרתי: בואה של לאה רביו, רעיית ראש־הממשלה,
אל בית־המישפט, לא כאורחת או
מבקרת אלא בנאשמת.
למראה החיוכים והערות־ד,ביניים שנשמעו בין
קהל הסקרנים, ניתן היה לדמות אותם
הפאריסאי שהצטופף בכיכרות־העיר כדי
במו עיניו בעריפת ראשי האצילים בגיליוטינז!
אחרת קשה היה להבין מדוע הטריחו את עצמם
ביזבזו שעות של המתנה וניצבו שם בסבלנות
כדי שיוכלו לחזות, ולוא רק במבט חטוף
בדמותה החולפת של ראש־הממשלה.
אפשר היה לראות שם הרבה שמחה לאיד.
לא אישית. גם לא פוליטית. אלא זו של פשוטי־עם
שהמעמד שימש להם כהוכחה שדמי־המעלה
הם בשר ודם כמותם, ולמרות כל התוארים הדבקים
בהם הם בעלי חולשות אנושיות כמוהם.
ואז, כאשר ירדה הגיליוטינה והנערפת יצאה
מאולם המישפטים של,השופט המחוזי דב לווין,
בתום שעתיים וחצי של מישפט מארתוני, אירע
דבר מוזר. לאה רבץ, שזה עתה הורשעה בדין ;
שרק רגעים מעטים קודם לכן עברה את שיא
ההשפלה שאשת ראש־ממשלה יכולה להגיע אליו,
כאשר בית־המישפט הרשיע אותה בעבירה פלי־

להגיב. מה שהתבקש מאליו כדי להשלים
את מחזה האבסורד היה שהיא תרים את
ידה ותנופף לקהל מעריציה האלמוני בידה.
אבל לאה רבץ רק היפנתה ראשה אל הקהל
שנעץ בה את עיניו וחייכה.

ט רג די ה
שקס פי רי ת
יה זה סיום אבסורדי לגילגול ישרו
1אלי מודרני של טרגדיה שקספירית.
לאיר, רבץ, שבשל תחביב משחק־דיטנים
שלה זכתה כבר בעבר בכינוי האסוציאטיבי
״ליידי מחבט״ ,כמעט והצדיקה תואר
זה הפעם.
שנה אחת בילבד אחרי שיצאה מאלמו־ניותה
כאשה שמאחרי ראש־הממשלד, והפכה
לאשר, שלצידו, אם לא זו המפלסת
את הדרך לפניו, היא הצטיירה בדמות
האשה השאפתנית, החותרת בכל מחיר לקדם
את הקאריירה של בעלה וממיטה
לבסוף חורבן עליו ועליה.
שאפתנות זו היתה התכונה הדומיננטית
באופייה של לאה רבין מאז ומתמיד. זכורה
עדיין ההגדרה בה הגדיר אותה דווקא
אחד ממקורביה :״השאפתנות של לאיר
רבין היא מיטען רקטי שאינו מתכלה לעולם.
תראו, היא לא תנוח ולא תשקוט
עד שיצחק יהיה מלך אנגליה.״

1 1 1 1 1 1 1 1 11 171 מאות סקרנים הצטופפו על מדרגות בית־המישפט
111111111 | 1/11111 המחוזי בתל־אביב כדי לראות במו עיניהם את המחזה
הנדיר: רעיית ראש־הממשלה בנאשמת במשפט פלילי. חלקם נדו לה בראשם. אחרים
צהלו לאידה. אודם מחוץ לאולם זכתה לאהדה. צילמו: פטר פן ושלמה סתר !

יד ביד

צועדת, לאה רבין. עם בתה, דליה, במסדרון בית־המישפט המחוזי
בתל־אביב, לעבר אולם המישפטים, שם נערך מישפטה בפני השופט
דב לוין, כשהיא מוקפת בקציני־מישטרה ואנשי־ביטחון. למרות המצב המביך וההשפלה
הכרוכה בכך למי שהיתה האשה מספר שתיים במדינה, עמדה לאה רבין בכבוד במיבחן.

לית, העניש אותה על כך ואף גינה אותה בפומבי
על מעשיה ! לאה רבין שתוך שבועות מיספר
נפלה מהאיגרא רמא של טרקליני שליטי העולם
אל הבירא עמיקתא של ספסל-הנאשמים, כשהיא
נושכת את שפתיה ומעלה חיוכים מאולצים על
פניה כדי להסתיר את רגשותיה האמיתיים —
אותה לאה רבין זכתה לתגובה בלתי צפויה.
היא התקבלה במחיאות־כפיים.
תחילה היו אלה בודדים שמחאו לה כף. כש־בחינו
בה, מוקפת גדודי שוטרים ושומרי־ראש,
שעדר של צלמים ועתונאים רץ לפניה, הם
יפרצו בתשואות באופן כמעט ספונטאני. אשמה
או לא אשמה, בשבילם היא נשארה עדייו רעיית
ראש־הממשלה, והם התרגלו לתגובה רפלקסיבית
כמעט למחוא־כף בכל פעם שרואים אותה.
אלא שאל אותם בודדים הצטרפו, ספונטאנית,
גם כל השאר.
וכך, על מדרגות בית־המישפט המחוזי בתל־אביב
וביציאה ממנו זכתה לאה רבץ, דווקא
אחרי שהורשעה בדין, למחווה די נדירה לגביה :
להפגנת אהדה עממית, בלתי מאורגנת ובלתי
^ צפויה מראש. והיא זכתה לה הפעם לא משום
י שנילוותה אל ראש־הממשלה. אולי בפעם הראשונה
בקאריירה הציבורית שלה, היא זכתה להפ גנה
מעץ זו בזכות עצמה.
לאה רבץ, לבושה ספורטיבית בחצאית וחולצת
ג׳רסי כחולות כהות, כשמשקפי ז׳קלין קנדי־אונאסיס
ענקיות מסתירות את עיניה, טבעות
יהלומים גדולות ונוצצות על אצבעות שתי ידיה
וענקי־זהב משתלשלים מצווארה, לא ידעה כיצד

׳ 1 | 1 11י סוף הדראמה המישפטית. לאה רבץ עוזבת
11 - 111י את בניין היכל המישפט, בו עבר עליה הסיוט
הגדול ביותר בחייה, שנמשך כשעתיים חוצי. באמצעות פרקליטה

למלך אנגליה לא הצליחה לאה רבץ
להפוך את בעלה. לעומת זאת היא הצליחה
להדיחו מכס ראש־ד,ממשלה של ישראל.
דרך ארוכה עברה לאה שלוסברג, בת ה־
,49 מאז נישאה ליצחק רבץ לפני כשלושים
שנה, בהפוגה השניה של מילחמת־העצמאות.
לאה, בתו של חרשתן עשיר
מקניסברג שבפרוסיה, עלתה עם משפחתה
לארץ כשהיתה בת חמש. את יצחק, המבוגר
ממנה בשש שנים הכירה עוד בתקופת
לימודיה בגימנסיה, כשלמדה בביתר,ספר
התיכון החדש בתל־אביב.
לאה נודעה באותן שנים כאחת היפהפיות
של תל־אביב. כינו אותה בתואר
״לאה היפה״ או ״הנערה בעלת העיניים הסגולות.״
הסמל המסחרי שלה היו המכ נסיים
הקצרים ונעלי העבודה השחורות
הגבוהות, בהן נראתה תמיד. היא נראתה
אז כפירסומת חיה לדמות הנערה הצברית
כפי שהשתקפה מהפלאקטים של הקרן״
הקיימת. אחר־כך במיסגרת הפלמ״ח, היא
הוכיחה שלא לבשה את המכנסיים הקצרים
רק בשל צו האופנה.
יצחק רבץ בא ממשפחה בעלת רקע
שונה לחלוטין משלה: משפחת עובדים,
שחיה כל ימיה בפשטות ובצינעה. הזיווג
בין בת העשירים, ששאפה לעשות לעצמה
קאריירה של מורה השתלמה לשם כך
בסמינר בית־הכרם ובסמינר הקיבוצים, לבין
בן הפועלים, שגדל באווירה של כמעט
הסתגפות־מרצון, יצר בין שני בני הזוג
מערכת יחסים מיוחדת במינה, שפרשת
חשבון הדולארים בבנק בוושינגטון, היא
אולי אחת התוצאות הבלתי נמנעות שלה.
היו אלה יחסים עמוקים הרבה יותר מהאהבה
שפרחה בין השניים. רק מעטים,
(המשך בעמוד )32

ביקשה לאה רבין שהות של 45 יום כדי-לגייס את סכום הקנס 1
בסך של רבע מיליון ל״י שהוטל,עליה. למדות שניסתה לחייך פה 1
ושם, מסגירה הבעת פניה את אשר התחולל בליבה פנימה1 .

— 31י

והנפילה שללאה רב*ן
(המשך מעמוד )31
המקורבים באמת לזוג רביו והמכירים אותם
מקרוב, יכולים לתאר ולהצביע על
יחסי התלות ההדדית הקיימים כל השנים
בין השניים.
משום כך, כאשר בעקבות חשיפת חש בון
הדולרים הבלתי חוקי בוושינגטון,
התייצב יצחק רבץ לימין רעייתו והיה
מוכן לשאת יחד עמה באשמה, לא היתר, זו
ג׳סטה שנועדה לסבר את עיני הבריות.

צה״ל אחרי שהפר פקודה והשתתף, בניגוד
לאיסור מפורש, במיצעד הפלמ״ח.
מאז אותה תקופה, כאילו כדי להוכיח
שרבץ מסוגל להתקדם ולזכות במגיע לו
על אפם וחמתם של יריביו ושונאיו, פעלה
לאה במרץ לקידום הקאריירד, שלו.
במרוצת השנים התפתחה בה מעין
פוביה שהיא חייבת להגן על בעלה מפני
השונאים הרבים האורבים לו וזוממים
להכשילו. כתוצאה מאי יכולתה להבין

במדינה הפלסטיניים ברחבי העולם.
היה זה ראיון מייוחד, שהעניק יאסר
עראפאת לכתבת העיתון האמריקאי שי•
קאנו דיילי ניוז. חשיבותו היתד, טמונה
בכך שהיתר, זאת ההתבטאות החשובה הראשונה
של עראפאת מאז המועצה הלאומית
הפלסטינית בקאהיר.
המומחים בעולם — ובעיקר הפעילים
הפלסטיניים — ידעו כי החלטות המועצה
הקאהירית ניתנות לפירושים רבים.
על כן המתינו לפרשנות שייתן להן ערא־
•פאת עצמו. ראיון זה מגלה את הפירוש
המוסמך של עראפאת, המחייב מעתה את
אנשיו.

דמוקרטיים ומתקדמים בתוך ה-שטחים הכבושים
ומחוצה להם.׳
״בניגוד להצהרה שמסר בשבוע שעבר
פארוק אל־קאדומי, ראש המחלקה המדי נית
ואחד הרדיקלים -של א-ש״ף, כאילו
כוללת הגדרה זו רק פגישות עם רק״ח,
הבהיר עראפאת •שהיא כוללת, כל קבוצה
ישראלית המכירה בזכויות פלסטיניות.׳
״הוא כלל בכך בפירוש את המועצה
הישראלית למען שלום (ישראלי־פלסטיני),
קבוצה מכובדת של אישי־שילטון ישראליים
בכירים ל-שעבר, שנפגשו עם אישי־אש״ף
בכירים. ברור כי קאדומי- ,שהוא
מארכסיסט, מנסה לנתק מגעים אלה.״

14 <*33 סנס: י0 * 313*33 *,

זי#*; 3ו

עי 5*4*3 >.וי ט ל ! 3יל טיג

* * 5314 3 - 3ילמ 3-יגלל

* 1 1*_1נ י 5ייסג•

אתו סאעה

השבועון הקהירי וב־התפוצה, הקדיש לפרשת לאה
רבין ידיעה תחת הכותרת ״פדיחה״ ,שפירושה שערורייה.
הידיעה התפרסמה במדור המקביל למדור ״תשקיף״ בהעולם הזה, ומתוארת בה
פרשת החשבון הסודי שהחזיקה לאה רביו בוושינגטון בצורה אוביקטיבית למדי.
למרות שבאופן מעשי, לא היתה ליצחק
רבץ כמעט מעולם כל נגיעה לעסקי הממון
של המשפחה( ,״הוא בקושי יוכל להבדיל
בין מטבע של לירה לזו של חצי לירה,״
אמר עליו אחד ממקורביו) היה זה טבעי
ומובן מאליו לגביו שהוא ינהג כך.

ה תנ הגו ת
כפייתית
יש לא יידע כנראה לעולם מדוע
\ 1נהגה לאה רבין כפי שנהגה בפרשת
חשבון הדולרים שלה בוושינגטון. ניסיונות
ההצטדקות שלה, אחרי שנחשפה הפרשה,
כי היתה זו שיבחה והזנחה לא
התקבלו גם על דעתו של בית־חמשפט.
קבע השופט המחוזי דב לווץ בפסק־דינו
:״אין לקבל את הטענה כאילו הנאש מת
לא היתד, מודעת למשמעות הבלתי־חוקית
של מעשיה. כל אזרח אמור להיות
רגיש ומבין זאת ועל אחת כמה וכמר, מי
שמצוי במחיצתו של האדם המופקד על
ביצוע מדיניות הממשלה בכללותה.״
אם לא הזנחה, מד, יכול היה לד,ץ ת הגורם
למעשר, שטות זה של לאד. רבין
שסתם זמנית את הגולל על הקאריירד,
הציבורית של בעלה י
כל נסיון להשיב על שאלד, זו הוא בבחינת
ניחוש בילבד. אולם מכיוון שהשאלות
גותרו מציקות גם אחרי הרשעתה של
לאה רבץ בדין, מנסים מכריהם של בני
הזוג למצוא להן תשובות.
״לאד, רבין פעלה בנושא החשבונות
בוושינגטון בצורר, כפייתית,״ אומר אחד
ההסברים .״היא היתד, מודעת לחומרה
שבמעשה זה, אולם לא יכלה לנהוג אחרת.
לא מפני שסברה שמעולם לא יצליחו
לגלות את החשבון הסודי, או מפני שלא
האמינה שיעזו לגעת בראש־ד,ממשלה.
חשבון הדולרים בחו״ל היה דרוש לה
כצורך פסיכולוגי, כאמצעי לסיפוק ביט־חון־עצמי.״
במשך
כל חייהם המשותפים חיתד, לאד,
רבץ בתחושה חזקה של קיפוח. למרות
שהיתה אשתו של אדם שהגיע לשלבים
הגבוהים ביותר של הקאריירה שלו בגיל
צעיר יחסית, היתד, לה תמיד ההרגשה
שהוא אינו מקבל את המגיע לו. היא
עצמה העריצה את יצחק רבץ מתחילת
היכרותם. היא האמינה תמיד שהוא יוצא-
דופן, גאון בכל התחומים•
אלא שלאורך כל הקאריירה שלו ניצבו
בפני יצחק רביו מיכשולים חיצוניים רבים
שהיה עליו להתגבר עליהם. תחילה היה
זה דוד בן־גוריון -שחסם את קידומו ב

כיצד
אין האחרים מסוגלים לשפוט את
יצחק רביו ולהעריכו כמותה, היא ראתה
בכל מי שהתנגד לו או חלק על דעתו
שונא אישי.
כך נראו יריביו הפוליטיים של יצחק
רבץ בעיניה בשונאים וכך הפכה גם העיתונות,
שביקרה את מעשיו, לשונאת
רבין. היה זה רק אופייני שגם כאשר ש ישבה
השבוע על ספסל הנאשמים, לא
השתחררה לאה רבץ מההרגשה -שמה ש קרה
לה לא נגרם באשמתה אלא בגלל
השנאה אליה ואל בעלה.
בהפסקה, כשנאלצה להישאר על ספסל
הנאשמים במשך כשעה בעת -שהשופט
יצא לנסח את גזר־דינו, סקרה לאה רבין
את עשרים העתונאים שנכחו באולם,
העירה בקול לבתה, עורכת־הדין דליה בך
ארצי- ,שישבה לידה :״תראי איך שהם
שונאים אותנו.״
קשה לומר שלא היו ללאה רבץ
סיבות טובות לפתח בעצמה אמצעי-
התגוננות נגד מר- ,שנראה לה בהתנכלויות
בלתי־פוסקות לבעלה. התנכלויות מסוג זה
הם מנת־חלקה -של כל אישיות ציבורית
החושפת את עצמה לאור הזרקורים. אלא
שלאה רבץ קיבלה זאת בצורה אישית.
זכור עדיין המ-שפט המפורסם שאמרה
לפני כשנה, אחרי שחזרה עם בעלה מסיור
ממלכתי בארצות־הברית :״שום דבר לא
יעזור — העיתונות תישאר האוייב הגדול
שלנו.״
רק טבעי הוא -שאדם המפתח בקירבו
במשך תקופה ארוכה תחושה עמוקה של
קיפוח וצורך להתגוננות מתמדת, מבקש,
לעיתים בצורה כפייתית, לפצות את עצמו
ולמצוא ביטחון, גם כשהוא נמצא בצמרת.
לאה רבין חיפשה את הבטחון בכסף שהחזיקה
בחו״ל. לא מכבר, ימים ספורים לפני
שנחשפה פרשת החשבון בוושינגטון, היאהדהימה את ידידיה כאשר הציגה בפניהם
שמלה חדשה שרכשה בביקורה האחרון
בארצות־הבריית :״היא עלתה לי אלף
דולר,״ הפליטה כלאחר־יד מבלי שהשומעים
ידעו כיצד להתייחס לדבריה אלה.
ייתכן והצורך העמוק הזה שהיה קיים
בה, להגן על יצחק ולסוכך עליו מפני יריביו,
ולהימנע מלהטריד אותו בעניינים
פרוזאיים, הוא שהביא אותה להתנהגות
הבלתי ראציונאלית שגרמה ״לנפילתה המסחררת
מפיסגת רום מעמדה,״ כפי שהגדיר
זאת השופט לווין.
היה זה ההיבט הפאתטי והנוגע ללב של
הפרשה — כיצד בניסיונה להגן על בעלה
ולקדמו, חיבקה אותו לאה רבין חיבוק
של דוב.

ידץ יוצא מאולם בית־המישפט
יחסי־ציבור —

זיכרוני, אבנרי, לבים וגולדנברג ככית־המישפט
— ולא חקר האמת
לרכוש ״לגיטימיות״ .העיתון האמריקאי
הכתיר את הידיעה בכותרת:
״לא עוד טרור, מכריז עראפאת.״ ואכן,
עראפאת הכריז כי מעתה יחדול א-ש״ף
מכל פעולות הטרור. הוא הוציא מכלל
זד, פעולות־התנגדות בשטחים הכבושים.
״ד,ספטמבר השחור הוא נחלת העבר,״
אמר עראפאת.
אך עיקר דבריו של עראפאת סובבו
סביב המילה ״לגיטימיות״ .כותבת ה מראיינת
:״מטרת הראיון כולו היתד,
להראות שהפלסטינים, שהוגדרו על־ידי
אויביהם כפדשעים בינלאומיים, פתחו ב־מיבצע
דיפלומטי מרחיק־לכת כדי לרכוש
מכובדות, כהכנה להקמת מדינה פלסטינית.״
עראפאת עצמו הצהיר בראיון כי
היעד העיקרי שלו כעת הוא לרכוש
״לגיטימיות בינלאומית״ .הוא שיבח את
החלטות האו״ם.
הקטע החשוב ביותר •של הראיון:
״עראפאת אמר שתוצאה חשובה אחרת
של המועצה (הלאומית הפלסטינית) היתד,
מתן אישור רשמי למגעים עם, יהודים

מישפט
פ ס טי ב ל די ש
״ידין עשה קנונייה עם הבנק
האמריקאי:״ טען אמנון זיכרוני
״קנוניה,״ הכריז עורך־הדין שמואל תמיר
בפאתוס ,״מוגדרת במילון אבן־שושן ברמאות,
וכך גם במילון גור.״ שופט־ד,שלום
הראשי, חיים •שפירא, שיסעו ואמר
לו :״כדאי שאדוני יסתכל במילון מודרני.״
הערתו זו של השופט היתד, אחת מני
רבות שסייעו להפיג את המתח ש-שרר
באולם שבו התנהלו, כמו במירוץ ארבעה
מישפטים -שעניינם חוק־לשון־הרע. ד,מיש־פט
הראשון היה קובלנה שהגיש שמואל
תמיר נגד אורי אבנרי ; השני, קובלנה שהגישה
מיפלגת העבודה נגד הפרופסור
אמנון רובינשטיין, מיספר שניים ברשימת
ד״יש אחרי יגאל ידין! השלישי והרביעי
נסבו על קובלנות של הפרופסור ידין נגד
אורי אבירי ויגאל לביב.

במישפט הראשון׳ הופיע שמואל תמיר
הן כקובל והן כעורך־דין. על הספסל לידו
ישב עורך־דין שהיה אמור לייצג את
תמיר, אולם זה לא נתן לו פתחון־פה,
ספג פעמים אחדות הערות מן השופט,
חיים שפירא.
במישפט השני הופיעו עורך־הדיו זאב
טריינין בשם מיפלגת העבודה, ושמואל
תמיר בשם אמנון רובינשטיין. במישפטים
האחרים הופיע עורך־הדין אמנון גולדנברג
בשם יגאל ידין כשמסייע בידו עורך-
הדין יורם אלרואי ממישרד ידוחם גור-
ניצקי. באולם בית־המישפט נכחה צמרת
ד״ש בייצוג מלא, על דובריה ואגשי יחסי-
הציבור שלה, שלהם נועד תפקיד מייוחד.
השופט חיים שפירא התייחס אל הקובלנות
כולן כאל תרגיל־בחירות, הניח לכל
עורני־הדין לטעון כאוות־נפשם, העיר ל פרקליטים
שלא ישכחו לדבר גם אל בית-
המישפט, לא רק אל נציגי העיתונות שמילאו
את הספסלים. כאשר נשאל השופט
על־ידי עורך־הדין אמנון זיכרוני, שייצג
את אבנרי׳ ולביב, אם אין הוא מאריך
מדי, השיבו כי לשם כך הוא מקבל משכורת.
זיכרוני ענה מייד כי כבוד נשיא
המדינה כבר אמר -שמשכורת השופטים
אינה גבוהה, ונעיר, מניה־וביה על־ידי השופט
:״ואיפה הכבוד
צו לגילוי רישומים. אולם, מעבר
לחילופי־העקיצות נשמעו באולם גם טיעונים
חשובים ביותר. בדיון על קובלנתו
של שמואל תמיר נגד אבנרי, על כתבה
שניתחה את תוצאות הבחירות בד״ש, טען
זיכרוני כי כאשר ״ 7.57 מחברי התנועה
מקבלים כ־״ 407 ממיספר הנבחרים לעשרה
המקומות הראשונים, יש מקום ובסיס לנתח
את הסיבות לכך במיסגרת הבעת דיעה.
מה־גם שהקובלנה עצמה הגדירה את ה־פירסום
כניתוח.
הוא ציטט פסק־דין חדש, שטרם פורסם,
של השופט העליון מאיר שמגר, במיש־פט
של חברת־הודשמל נגד הארץ, שבו
קבע שמגר כי הבעת דיעה מוצדקת גם
אם אייה מבוססת על אדני־האמת. שמגר
קבע, כי הזכות למתיחת ביקורת חשובה
עד כדי -שהיא מצדיקה לעיתים טעויות
או פירסום בלתי־נכון של עובדות, וביל״
בד שעיקר היפירסום הוא נכון ־ובגדר דיעה.
אחרי שאבנרי כפר בהאשמותיו •של
תמיר, עבר הדיון למישפט של מיפלגת
העבודה נגד רובינשטיין, שם גילה תמיר
כי כתב־הקובלנה לקוי. המישפט נדחה
ליום אחר, והשופט עבר לדון בקובלנותיו
של יגאל ידיו נגד אבנרי ולביב. קדם
לקריאת הקובלנה דיון בבקשה שהגיש
עורך־הדין זיכרוני, לאפשר לו לעיין בחומר
המצוי בידי ידין וכן ברישומים של
בנק דיסקונט בירושלים לגבי ההמחאה
שקיבל ידין תמורת ייצוא עתיקות לחו״ל.בבקשתו שהוגשה לבית־המישפט הסתמך
זיכרוני על סעיפים בחוק שעד כה לא
נעשה בהם שימוש.
עורך־הדין גולדנברג הקדים תרופה למכה,
ועוד לפני החלטת השופט הודיע כי
כל חומר המצוי בידו יימסר לזיכרוני לעיון.
השופט הכריז כי לאור הודעה זו
אין צורך בבקשה, והוציא צו המחייב את
בנק דיסקונט להראות את הרישומים שבספריו
כמבוקש.
תעלול יחסי ציבור. כאשר קרא השופט
את האישום, וזיכרוני השיב כי
אבנרי ולביב אינם מודים בו, הוסיף זיכרוני
בתשובתו תוספת ח-שובה ביותר. הוא
אמר כי יטען גם שהמאשים, יגאל ידין,
עשה קנוניה עם בנק בארצות-הברית בכך
שסייע לו להעלים מס, כאשר הביק רשם
מתן תרומה כרכישה. כן נתן הבנק, בפועל
6000 ,דולר תמורת העתיקות, ועליהן
היה צריך לשלם מס בסך 600 דולר, שלא
שולם. כמו־כן טען כי אסור היה לידין,
לפי תקנות ההגנה — כספים, לקבל את
ההמחאה בדולרים ובוודאי -שלא להסב
אותה, לאחר, וכי היה עליו להציעה ל אוצר.
זמן
קצר אחרי תום המישיפט הגיעה
למערכות העיתונות ידיעה, שנוסחה כ ידיעה
של סוכנות־החדשות עתי״ם, אשר
מסרה דיווח על המישפט. הידיעה היתד,
מסולפת ומגמתית, העלימה עובדות חשובות,
לא ציינה כלל כי אבנרי ולביב כפרו
בהאשמות, וכן כי ביודהמישפט הוציא
צו־לגילוי־מיסמכים נגד בנק דיסקונט. ידיעה
זו הוצאה, למעשה, על־ידי מחלקת־ההסברה
-של ד״ש, שאינה מוסמכת למסור
דיווח על הליכים מישפטיים. היתה זו
הונחה נוספת לכך שהגשת הקובלנות לא
היתד, אלא מהלך •שתכליתו יחסי־ציבור,
ולאו־דווקא חקר האמת.
ה עו ל ם הז ה 2068

ידין ליד ״בוטיק ד״ש׳״י

מוסיקת־רקע לוויכוחים

מיפלגות הסטיק שד ו*וינ1י
ק• גחגבח החגות
ח ראשונה בארץ?בבירת
רעיוגות פוליטיים
״מה מוכרים פה?״ צעק מישהו מתוך
הקהל .״מה הרעש, מה הבלגן?״ היקשה
מישהו אחר. על הרחבה מול פסז׳ הוד,
פתחה התנועה הדמוקרטית לשינוי ״חנות
הסברה״.
רחוב דיזיגוף המה מהמוני אדם שיצאו
״להזדיגף״ בערב האביבי, ולהינות ממראה
החתיכות שהחלו מפגינות את אופנת הקיץ,
כאשר לפתע הופיע במקום מנהיג
ד״ש, הפרופסור יגאל ידין, והחל לוחץ
את ידי העוברים־והשבים .״מה תעשה
בקשר לגילויי העולם הזה?״ צעק אליו
מישהו .״את זה תראה בבית־המי-שפט,״
השיבו ידין לאחר הירהור קל.
בתוך החנות, שטיחים מקיר־אל־קיר,
מוסיקת־רקע, כיבוד קל וחומר־הסברה
מודפס לרוב. מחוץ לחנות ניצבו פעילי
ד״ש וניהלו ויכוחים עם הקהל הרב שהחל
מתאסף — מי מתוך סקרנות, מי מתוך
כוונה להציג -שאלות, ואחרים סתם כדי
״להרוג את הערב״ .ידין הסתלק כעבור
שעה קלה. בין פעילי התנועה בלטו במקום
אמנון רובינשטיין, חנן מלצר, גידעון
אביטל (הדובר־לשעבר של שינוי) והאלוף
(מיל ).מאיר זורע.
חוב מהמילחמה .״אתם מצטיירים
לציבור כמערך סוג ב/״ טען אוהד מבוגר
באוזני רובינשטיין .״נשתדל לשנות זאת,״
השיב הפרופסור, אשר הסתייג מלשוחח עם
המתעניינים, והשתדל שלא לענות על שאלות,
ושלא להיכנס לוויכוחים. כעבור שעה
הסתלק אף הוא.
האלוף זורע נמנע מלצאת אל הקהל
שמחוץ לחנות, ואיש לא הבחין בנוכחותו.
״אתם תהיו כמו המערך והליכוד, עם
ההון השחור -שלכם!״ צעק לפתע מישהו.
היה זה אחד מפעילי ״הדור החדש״ שצצו
במקום כשבראשם מנהיגם, עורך־
הדין הצעיר צבי סער. הללו גיסו ליצור
פרובוקציות ולמשוך תשומת־לב, אך כ-ש־נכשלו,
הסתלקו כלעומת שבאו.
הוויכוחים נמשכו, בעיקר בין פעילים
צעירים של ד״ש, שהצטיינו בהיעדר קו
אחיד, לבין אנשים בקהל, והזכירו ברמתם
שעורי־אזרחות בכיתות הנמוכות
של הגימנסיה .״אני רוצה לראות את
המערך יושב ונח ארבע שנים בספסלים
האחוריים״ טען בלהט צעיר ג׳ינג׳י ,״אבל
איתכם זה לא יקרה. כולם יודעים שידין
יקים קואליציה עם המערך.״ זה לא יהיה,
* מוקף בוזומנים מאוו־יוזודה.

ידין ותמיר בסיור־כחירות כדיזנגוף
חיוך מסוייס
התריסו כנגדו אנשי ד״ש, אך הג׳ינג׳י
התעקש :״אני אצביע עבור אריק שרון,
כי אני חייב לו את זה עוד מהמילחמה,״
הסביר בהיגיון מוחץ.
ובתוך רעמי הפוליטיקה ליבלבו פירחי
הרומנטיקה. זאבי העיר התלבשו על יפהפיות
ד״ש, ואלה גילוי בחיזור עניין רב
יותר מאשר בשינוי, למגינת-ליבם של
פעילי התנועה ממין זכר.
חיות 71ה שעושים ד א ״ ד 1ת בלידות
הביריוגיס מתע 77 ים בבעלי
החיים שבפיגוודחחי
באבזריות -ואין 7הם מושיע
מחזה מזעזע נתגלה לעיניו של עובד
עיריית תל־אביב איוב מינאים 65 שהגיע
באחד הבקרים בשבוע שעבר למקום־עבו־דתו,
בפארק הירקון -שליד שיכון בבלי.
הוא הגיע, כמינהגו, בשעת־בוקר מוק דמת,
פתח את מחסן־הכלים שבו מצוי
המזון, וניגש להאכיל את החיות. אולם,
ברגע שנכנס לשטח המגודר, הבחין שדבר־מה
אינו כשורה. באחת הפינות היתח הגדר
פרוצה לרווחה, בפירצד. המאפשרת מעבר
אדם. הוא ניגש במהירות לבדוק את פשר
העניין ונתקל בגוויית בעל־חיים. לפתע
הבחין בגווייה נוספת. הוא היה המום. לא
הספיק להתאושש ממראה מזוויע זה, והגה

לעיניו גוויות נוספות מפוזרות במיכלאה.
מרוב בהלה והתרגשות ניטל הדיבר
מפיו, והוא ניצב מאובן, מתבונן. אחר החל
מהלך במיכלאה כהלום־רעם. הפתעה נוספת
ציפתה לו בהמשך. כמה איילות היו
שרועות ללא ניע על הקרקע אך אלה,
למרבה המזל, עדיין נשמו. הן הוכו מכות-
רצח ונפגעו בגפיהן, ללא יכולת תנועה.
אין מה לעשות. הגדר המקיפה את
המיכלאה מטולאת כולה, בטלאים המעידים
שניסיונות הפריצה לפינת־החי הפכו שיגרה
כימעט. במיקרה האחרון, שממנו עדיין
לא התאושש איוב, הבחינו השכנים בתנועות
חשודות ליד גדר המיכלאה בשעת
לילה מאוחרת. מכונית הגיעה עד לגדר
וממנה יצאו כמה צעירים. הם חתכו את
הגדר, ואחר־כך ניגשו בשלוות־נפש לבצע
מעשי-אכזריות בחיות חסרות-המגן.
השכנים החלו צועקים ואף הזעיקו את
המישטרה, אולם עד שהגיעה זו היו כבר
גוויות מוטלות סביב. ההתנפלות האחרונה
היתד, אך חוליה נוספת בשרשרת של
מעשי־אכזריות מקפיאי־דם נגד היצורים
האצילים .״זה לא היה מיקרה יוצא־דופן,״
מעיד איוב ,״הם נכנסים, ואם לא הורגים
אז גונבים.״
מנהל המחלקה לשיפור חזות העיר, זאב
כץ, שמחלקתו אחראית לפינות־חי אלה,
מודע לעובדה שמעשי־אכזריות מחרידים
מתרחשים בגינות שבפיקוחו, אך גם הוא
מודה בחוסר־האונים .״התלוננו במישטרה
פעמים רבות, אך למרות כל הפניות לא
נבלמו מעשים בארבריים אלה,״ אמר.
3וי

רעו & ס ד 1ד

בברג ואו מדיווח
וניר היוגוסרניוח
שהמתינו לשווא
ונוווסרנ מלב
ת־־א ולאוהדיהם

ההחמצות
של מכב*

לפייסנ שיים ישראליות, פחות או
יותר, לא צהלו כל כך עם כל בית־ישראל
בשמחת זכייתה של קבוצת מכבי
תל-אביב בגביע אירופה בכדורסל לאלופות
בבלגראד, לפני שבועיים.
יש סיבות טובות להניח שהן לא היו
בין ההמונים שנשפכו לרחובות כדי לצאת
מעורם ולהפגין את אושרם.
היו אלה נשותיהם של אותם אלפיים
אוהדים שרופים של מכבי, שטסו ללוות
את אליליהם לגוב האריות בבלגראד. ייתכן

שלגיה

שדאנה דיקיץ /אחת
הדוגמניות המפורסמות
ביוגוסלביה חשפה ירו למען הצילום. בתמונה
למעלה שז׳אנה וחברותיה ביריד.

1יי

הנערה של ״סקודה

1ך|ך ן בעלת העיניים הירוקות הירבתה לפגוש ישראלים בשבוע בו זכתה
1 1\ 1י
* 1 / 1141י מכבי תל־אביב בגביע אירופה .״אבל הם פחדו מפני,״ צחקה ,״תיירים
ממדינות אחרות הם הרבה יותר חופשיים ופתוחים.״ היגומלביות לבושות אומנם בצניעות,
אך מבליטות כל מה שצריך. לעומת זאת תודעת הטיפוח העצמי שלהן בעזרת תכשירי
הקוסמטיקה, היא מפותחת מאוד והן מרבות לאפר את פניהן באיפור כבד.

״ פעם היו נוהגים לומר בארץ :״יש לה
גוף של סקודה״ .אבל בינתיים השתנו
גס ה״סקודות״ — המכוניות מתוצרת צ׳כיה וגם נערות מזרח־אירופה המציגות אותן.
בתמונה: הדוגמנית ארנה יושבת על גבי סקודה ביריד המכוניות שנערך בבלגראד.

שגם הן היו יכולות לעלוז על כך שמכבי
האכילה גם את מובילג׳ירג׳י וארזה, לוליא
תיארו לעצמן בדמיונן הפרוע, איך חוגגים
בעליהן את המאורע בבלגראד.
כי ספורטאים־ספורטאים, אבל גברים הם
רק גברים, והניסיון מוכיח שכאשר הם
נמצאים ביחד בעדרים גדולים ויש להם
נתונים להתפרקות, הדרך הטובה ביותר
לעשות את זה בחברת חתיכות.
וחתיכות לא חסרו, ברוך השם, בבלגראד.
בניגוד לכל התיאורים על הנערות שמאחרי
מסך־הברזל, כפי שהם מצטיירים בדרך
כלל בסרטים אמריקאים, היוגוסלביות הן
בחורות לעניין, מכל הבחינות.
היוגוסלביות הפסיקו מזמן ללבוש סר-
בלי־עבודה ומטפחות־ראש. לעומת זאת
אופנת הזרוקות טרם הגיעה אליהן, או לא
נתפסה אצלן. כך שהן נראות, כשהן לבושות׳
אלגנטיות ומטופחות לא פחות מבכל
מדינה אירופית אחרת. התלבושות שלהן
צנועות אומנם, אך מבליטות כל מה שיצריך.

ביניהן יפהפיות לא נורמליות, שאי-
אפשר שלא להסב אחריהן את הראש כשהן
חולפות ברחוב. והן חייכניות, אדיבות ו-
לבביות הרבה יותר מאשר הפריכה הישראלית
המצוייה.
בדיוק בשבוע בו נערכה הפלישה הישר אלית
לבלגראד נערך בה יריד מכוניות
בינלאומי. הוא משך לא פחות מאשר
משחק הגמר על אליפות אירופה. לא כל
כך בגלל המכוניות כמו בשל שפע היפהפיות
היוגוסלביות שרוכזו בו.
היו אלה המארחות, המדגימות והנציגות
של חברות המכוניות, שרוכזו מכל רחבי

קרא לי ״שלום

יפהפיה יוגוסלבית זו, שמרבה להזדהות בשמה,
ענתה במילה ״שלום״ בעברית, כשנשאלה לזהותה.
היא הספיקה ללמוד׳ מילה זו מהישראלים הרבים ששוטטו ברחובות בלגראד ושעם כמה
מהם שוחחה. שימו־לב לאיפור העיניים הכבד ולגבות המרוטות, האופיינים ליוגוסלביות.

יוגוסלביה. כך שמי שהתעניין בחמוקיים
נשיים יותר מאשר בכדור העגול, יכול
היה בהחלט לבוא שם על סיפוקו. המיבחר
היה עצום.
ומי שניסה יכול להעיד על כך, שלחתי־כות
היוגוסלביות אין כלל דיעה שלילית
על ישראל והישראלים. להיפך. בכל אופן
בשבוע הזה, לפני הנצחון על וארזה ואחריו,
הם העדיפו את ישראל על פני כל
מדינה אחרת.
אלא שכל זה היה לשווא. תאמינו או לא :
הישראלים איכזבו אותן. הם פשוט התעלמו
מהן. אחדים נעצו עיניים. אחרים הפליטו
שריקות־התפעלות, או הסתפקו בהערה
עסיסית בעברית. אבל זה היה הכל.
לא, זה לא מפני שניצחונה של מכבי
היה חשוב יותר מכל. זה גם לא מפני שהישראלי
חשש להוציא שם רע למדינה. כל
הנמרים הישראלים, אלה ששאגו עד כלות

הנשימה באיצטדיון פלוניר, וקפצו עד ל־תיקרה
כשמכבי ניצחה, התגלו באותו שבוע
בבלגראד כמי שחוששים להתקרב לאשה.
״מה יש לכם?״ התלוננה שז׳אנה דקיץ,,
אחת הדוגמניות המפורסמות של יוגוסלביה,
כשפגשה סוף־סוף בקבוצת ישראלים,
״מדוע אתם חוששים כל כך? מדוע אתם
חשדניים? לא יעשו לכם פה שום דבר !״
אבל זה היה מאוחר מדי. אחרי השטיפה
הבטחונית המוקדמת שקיבל כל אחד מהיוצאים
לבלגראד, שלא להסתבך עם המקומיים
או המקומיות, שלא לקשור קש רים
או ליצור מעורבות כלשהיא, הצטיירה
כל חתיכה בלגראדית בעיני הישראלים
כמו מאטה הארי לפחות.
קצת חבל. כי אחרי הניצחון הגדול של
מכבי, עלו המניות של כל הישראלים.
רק במטוס, בדרך חזרה לארץ, אפשר
היה לשמוע כמה מהאוהדים השרופים מת־

ברינה לבטלה

גורדנה ראדביץ׳ בת
בבריכה המחוממת של
בו התאכסנו רבים מאוהדי מכבי הישראלים, שבאו לבלגראד
על אליפות אירופה בכדורסל .״איש מהם לא ניסה להתחיל

ה־ ,24 המשכירה בגדי־ים
מלון יוגוסלביה בבלגראד,
כדי לחזות במשחק הגמר
איתי,״ התוודתה גורדנה.

פכחים משיכרון הניצחון ועושים את חשבון
הנפש :״ראיתם איזה חתיכות היו
להם שם? למה בעצם פחדנו? למה
לא עשינו שום דבר?!״
וזה גם מה שאותן יוגוסלביות שואלות.

כתב וצילם: פטר פן 1

אבל בעד נות. מאחר ה
ח 11111ה ] 1 1 9 1
ראש, עושה יפהפיה זו כש־
1 11 11 #1 11 1111
נשאלה אם היא מוכנה לערוך לקבוצת ישראלים סיור מאורגן
בבלגראד. אבל חיוכה היה חביב. הסתבר כי היא נשואה.

מחייכת ויולטה, ביריד ה!
11ד *111111ד 1 1
מכוניות בבלגראד. שתיס־
# 1 1 ! #111
ווו!
רוקתה הבלונדית עשויה לפי האופנה המקובלת במערב והמגבעת
שהיא חובשת אינה בדיוק כובע־עבודה של מעמד הפועלים.

הדיילת

לנה גורדביץ /דיילת
קרקע בנמל־התעופה של
בלגראד, שהיתה מוקפת עשרות אנשי
ביטחון יוגוסלביים כשנחתו אוהדי מכבי

׳בחירות

ד די

(המשך מעמוד )23

זוהי האות!
אירועי שד
אסיפות וחוגים
(רשימה חלקית)

ביו ם ה 24.4.77 ,
• תל־אביב, אצל רונית קרנר,
רח׳ אמיל זולא ,21.00 ,13 דני פתר.
• ירושלים, ביקור צעירי שכונת
הכורדים במועדון השכונות, רח׳ ישעיהו
,20.30 ,2סעדיה מרציאנו.

י! 22.4.77 , 1
• חולון, אצל משם׳ דנון. רח׳
ההגנה ,20.30 ,16ח״ב מאיר פעיל.
• נצרת, אצל מוחמד עבדאללה
עבד , 19.00 ,אורי אבנרי, דפי שלד.
• קיכוץ דכיר, עימות,20.30 ,
אמנון ורנד.
• נם־ציונה, חוג צעירים, אצל
יהודה שמייר, רוטשילד ,20.30 ,27

סעדיה מרציאנד, מיכאל מימון,
דורון גלעזר.
0קיפוץ עין־גדי, חיים כר עם.

תל־ אביב, אצל יצחק נאמן,
יורדי הסירה ,20.30 ,22 יעקב כסר,
ד״ר שמואל אמיר.
• חיפה, אצל יונתן אופנהיימר,
רח׳ חנקין 20א׳ ,20.30׳,גדעון גילת.
• חיפה, אצל פדרה שילמו, צה״ל
,20.30 ;75 רן כהן.

בשבת213.4.77 ,
• פתח־תקווה, אצל חיים ג ד
אור, כץ ,31 דירה ,20.30 ,3רן כהן.
• תל־אביב, באמפיתיאטרון, בתוכנית
ל׳ 10.30 ,בבוקר, ח״כ מאיר

פעיל, יוסי זעירא, ד״ר נעמי
קיס, פותח מיכאל פלד.
• ירושלים, אצל יחיעם וייץ,
רח׳ החלוץ ,16 בית־הכרם,20.30 ,

יאיר צכן.

+ירושלים, אצל אריה איסרליס,
רח׳ פייר קניג ,25/31 מקור חיים,

,20.30 דון ישי.

• יערות מניצה, מצפה הזורע,
חניון לנופש פעיל ,14.00 ,ח״כ לובה

אליאב, סעדיה מרציאכו, רן
כהן, א.ב. יהושע.

ביו ם ב׳

25.4. 77

• ראשון־ לציון, רח׳ חנקין ,16

,20.30ד״ר חס כרינקר. 0 ויקס ,20.30 ,ה ״כ יד •כה אליאב,
ר״ד מתי פל ־.
0קיבוץ בית־ אלפא, מוסד
חינוכי גלבוע ,20.30 ,ד״ר ראובן

• נהריה, מלון אסתאר, שד׳ גע־תון
,20.30 ,27 יאיר צבן, רן כהן,
ליקובסקי.
• ירושלים, אצל מייק לוין, גק־דימון
,20.30,3חיים ברעם, סעדיה
מרציאנו.
9ירושלים, אצל איריס רוטנ־ברג,
הפלמ״ח ,20.30 ,12ד״ר נעמי
קים•
0ירושלים, מעון לנכים, קטמון
סך סימון ,20.30 ,אריק כן־שחר.
• ירושלים, אצל יוסף דרורי,
אברבנאל ,20.30 ,17 ראול טייטל־באום.

ירושלים, אצל יהושע ברונו,
בן־ציון 26ג ,20.30 /יוסי זעירא.
0תל־אביב, אצל צבי דקל, גוש
חלב ,20.30 ,16 ,ח״כ מאיר פעיל.
• תל־אביב, אצל סוזנה וייך,
רחובות, מכון וייצמן, אולם

טאגור ,4רמת-אביב (לדוברי אנגלית),

,20.30 משה רון.

• תל־אביב, אצל בילהה בירמן,
חוג לתיאטרון ,20.30 ,ד״ר דן יע־

קוכסוד.

• יפו, בספריה העירונית, כיתות
י״ב ,12.00 ,ראול טייטלבאום.

ביו ם ג 24.4.77 .

רמת ־גן, באוניברסיטת בר־

אילן, בצהרי יום ג׳ ,12.00 ,סעדיה
מרציאנו, ח״כ מאיר פעיל.
• חיפה — קריות, בבית כץ.
,20.30ד״ר צבי קוליקובסקי, רן
כהן, א.ב. יהושע.
• קיבוץ מחניים, כנס איזורי,
,20.00 דן ביתן.
• תל־אביב, אצל סיני פתר,
זרובבל ,20.30,10 סעדיה מרציאנו,
ייטראל פוטרמן.
תל־אביב, צהרי יזם ג׳ בסמינר
הקיבוצים ,12.00 ,רן כהן.
• ירושלים, אצל נעמי קיס,
הגדוד העברי ,20.30 ,20ד״ר אבישי
מרגלית.

ביו ם אי 24.4.77 ,

ביו ם ד 27.4.77 .

• תל־אביב, כנס מורים, באולם
בני־ברית, רח׳ קפלן ,20.00 ,10ח ״ כ

• חיפה, בצהרי יום ד׳ באוניברסיטה,
חדר ,13.00 ,612 אורי אב־

לובה אליאב, פרדפ׳ י. ליכדביץ,
ח ״כ מאיר פעיל, יוסי אמיתי,
ודליד סדק, ת .הדדדהיים, מיכה
מיימון.
• רחובות, אצל אריה כספי,
בן־יהודה ,21.00 ,26 דן ביתן.
• קרית שמונה, אצל משפחת

נרי, סעדיה מרציאנו, יאיר צבן.

תמרי, ששת הימים ,21.00 ,14ר״ד

ח ״כ לובה אליאב.

צבי רוליקובסקי.

• עכו׳ פגישה עם ציבור דוברי
ערבית ,20.30 ,ד״ר מתי פלד.
• טבעץ, פגישה עם תלמידים מנית בבי״ס תיכון בקרית־עמל ,17.30 .רן

כהן.

צבעדן, חוג בית (פרטים אצל
בנימין תמיר טל ,20.30 ,<931194 .רן

כהן.
• רמת הכובש ,20.30 ,ד״ר
יוחנן פרס.
• היפה, אצל ירון אפפר, וינגייט
( 10 לדוברי רוסית ויידיש),20.30 ,
ראוכן כהד.
• ירושלים, אצל משפחת טייטל־באום,
הירשנברג ,201.30 ,8יאיר צבן.

• חיפה, בסמינר אורנים בצהרי
יום רן כהן.
• רחוכות, הפקולטה לחקלאות,
,12.30ה ״כ מאיר פעיל.
• תל־אביב, כנס לדוברי רוסית,
מועדון ״אחוה״ ,ברנר ,9.00 ,21
• טיבעץ, מועדון בית ההסתדרות
,8.30 ,זא.ב. יהושת.
• חיפה, שאלות ותשובות בגרגלריה
ריץ,רח׳ קפה ועברית,
חיים ,5.00 .7.00 ,אורי א כנרי.
• חיפה, חוג בית אצל איתן
הולנד ,8.00 .אודי אבנרי.

ביו ם ה 28.4.77 .
• פרדס־חנה, ב״בית ההסתדרות״
,8.30 ,ד״ר קוליקובסקי רן

כהן, ד״ר יוחנן פרס.

• רחובות, בבית־התה, לוין אפשטיין
,8.30 ,45 אורי אבנרי.

מטה הבחירות נתחתקויה כנס פעילי מחנה שלי בפ״ת
יתקיים ביום א׳ 24.4.77 בשעה
,20.00 במטה הבחירות, ברח׳
שטמפפר צ ,4טל׳ .914006
פעילים וחברים, המוכנים להתנדב
לפעולה לקראת הבחירות,
מוזמנים.

מכירה פומבית
רא נורמלית
ההכרח הוא אבי ההמצאה.
והאמצאה האחרונה של מחנה שלי
היא מכירה פומבית, שלא היתה
כמותה (מאז קם המחנה של יצי-
רות־אמנות (גרפיקה, ציור ופיסול),
אשר כל״כולן נתרמו למען מימון
מסע־הבחירות של מחנה שלי.

טוב, אז מה עליך לעשותן

קודם בל לתרום אבל, תאמר,
אינני אמן ׳ כיצד אוכל לתרום מיצי-
רותי, אם מעודי לא יצרתי דבר 1״
הוא שאמרנו: מבירה לא״נורמלית.
לראשונה בישראל נמצאה דין לתרום
גם ללא יצירה ובשרון. הכיצד !
אין ספק כי בביתן נמצאות יצירות
רבות. לבטח תמצא יצירה אחת,
לפחות, אשר בבר עייפת מראותה.
גם היצירה עצמה, מבקשת כבר קיר
חדש להיתלות עליו...
והנה, אתה תורם. ויוצא ידי חובתך
פעמיים.
כיצד בפעם השניה 1
באשר עם יום חמיכרה (אשר
ייערך תון שבועיים ועל בן תתפרסם
הודעה נפרדת) אתה בא, עם כל בני-
מישפחתך, מוקירי מחנה שלי ושאר
מרעיך — קונה תמונות ויצירות אמנות
(אשר בבר מזמן חיפשת דרך
לספחו אליך) ממש בחצי מחיר (מה
בחצי 1יהיו תמונות, אותן ניתן יהא
לרכוש אפילו ברבע משוויין).
והנה כולם יוצאים נשכרים.

אתה כתורם.
אתה כקונה.

וכולנו — אנשי מחנה שלי — על-
ידי הכנסה של רבע מיליון לירות
למען קרן הבחירות.
זה מעט 1
הבה נתבדה ונאסוף יותר.
המען להתקשרויות: טלפונים
456345 ,450465ת״א (המיספר ה אחרון:
בשעות הערב, מזכירה אוטומטית
לקבלת הודעות. השאר מספר
הטלפון שלן ואנו נתקשר אליך).

פרטים נוספים
— נא לקבל
כמטה האירגוני
של שלי, טלפון
,283684
,200078
תל־אכים.

אבל לא מיפלגה.״
• ״אין קרה שמיפלגה, שחיו לה 19
צירים בכנסת הראשונה, פוחדת כיום
לצאת אל הציבור ולומר מהי 1אין קרה
שמיפלגה, שבשנות ה־50׳!פירקה קיבוצים
בשם אידיאולוגיה /עברה לפרגמטיזם
מוחלט ובזה לכל עיקרון 1״

כעבור יומיים, בבית״העם הירושלמי,
התקיימה עצרת-ייסוד שניה. אחרי ש־נשיא״המדינה,
הפרופסור אפריים קציר,
הוזמן על-ידי השחקנית גבי אלדור לשאת
את בירכתו, דיברו המועמדים מס׳ , 1
— 8 ,4 >1לובה אליאב, מאיר פעיל,
סעדיה מרציאנו, ואמנון זיכרוני.
נש יא המדינה :
• אני שמח במייוחד, שהתגברתם
על יצר הפירוד, ושלפחות ארבעה גופים
— הסוציאליסטים העצמאיים, מוקד,
תנועת העולם הזה והפנתרים השחורים
— צועדים יחד לבחירות בגוף אחד. בכן
יכולים אתם לשמש דוגמה גם לגופים
אחרים. שכן, גם אם הזכות נתונה בידי
בל אדם וכל גוף, קטן כגדול /להתארגן
וליטול חלק בבחירות, סבורני שאנו משרתים
את עניינינו בצורה דמוקרטית יותר,
אם אין אנו מתחלקים לרסיסים שקשה
אחר״כן לאחדם ולהביאם לידי פעילות
יוצרת וחיובית.״
לובה אליאב:
• ״היום מלאו שלושים ללידת מח נה
שלי. יום ה 30-לרן הנולד הוא יום
פדיוו־הבן, ואילו את השם נותנים לילד
ביום השמיני. היום ניתן לנו השם שלנו,
אות הרשימה. ש׳ פירושה — שלום, ואבן
נמצאים ברשימה זו אנשים שהלכו לקצה־עולם
כדי להידבר למען השלום. ש׳ פירושה
גם שיוויון — וכאן נמצאים הלוחמים
שהתמודדו עם השילטון במאבק נגד אי-
הצדק. ש׳ פירושה גם שפיות-הדעת של
ארץ״ישראל היפה״.
סעדיה מרציאנו:
• ״אנחנו פועלים בדי שילדים, שצריכים
להגיע לאוניברסיטה, לא יגיעו
לבית־הסוהר, ושנערות לא יגיעו לזנות.״
• ״לא יהיה שלום בין יהודים וערבים,
אם לא יהיה קודם־כל שלום בין
אשכנזים וספרדים.״
מוחמדעבדאללה עבד, מראשי
הפעילים של שלי בנצרת :
• ״רק״ח קוראת לשלום, אן מרחיקה
את השלום בין תושבי המדינה.״
• ״האיזור מידרדר עכשיו לקראת
מילחמה חדשה, בין תושבי המדינה.״
אמנון זיכרוני:
• ״שלי עומד על שלושה דברים
ועל ארבע פנים. שלושת הדברים חם
שלום /שיוויון ושיריון זכויות־האזרח.
ארבע הפנים הם אלי מרחביה, סעדיה
ממוסררה /רן ממישמר-העטק ועבדאללה
מג׳ת. על אלי מרחביה להבין שעליו
לוותר על המכונית השנייה ועל הנסיעה
התשיעית לחו״ל, למען המכונית הראשונה
של סעדיה ממוסררה ונסיעתו הרא שונה
לחו״ל, על רן להבין בי אין לו
עתיד בלא שלום עם העם הפלסטיני, ועל
עבדאללה להבין בי השלום ייתכן רק תון
הברה הדדית בין ישראל והערבים״.
9״ארץ״ישראל היפה אינה רחוקה
מכאן, ואין צורך להיות פרופסור לארכיאולוגיה
כדי לגלות אותה.״
מא יר פעיל:
• ״יושבים באן ארבעת חלקי ירושלים
— מקופחי שכונות-העוני ובני
רחביה, נוער שנפלט מבתי-הספר ומיטב
המוחות של האוניברסיטה העיברית.״
• ״ב׳פסח, ביום מיצעד גוש-אמונים,
נכנסתי עם שלושה חברי שלי אחרים
לעיריית שבם, למרות ההפגנות בעיר,
כדי להביא לה בירכת־שלום. הלכנו בלי
נשק ונתקבלנו כידידים. היום נכנס לשם
הרב״הקוזאק, עם ארבעה סרדיוטות מזו־יינים.
אני רוצה להצהיר: ביהודי אני
מתבייש 1״

הידיעה הגדולה ביותר באותו יום
היתה, כמובן, החלטת ועדת-הבחירות המרכזית
לאשר לרשימת שלי את האות
ש׳ — אות השלום.
המחנה היה מובן להיאבק קשה בדי
להשיג אות זו, המסמלת את בל מטרותיו,
ושחיתה משוריינת בשילוש המערבות
הקודמות לתנועת העולם הזה. היתה
צפוייה תחרות מצד ד״ש ושלומציון׳ אולם
הוועדה הכירה, למעשה, בזבות־הבע-
לים של הרשימה על אות זו, אף שאינה
מעוגנת בחוק (לרשימה שלא היתה מייו-
צגת בכנסת היוצאת, אין זבות אוטומטית
על האות הקודמת שלה).
כן החל, השבוע, החודש המכריע לקראת
הבחירות, באשר רשימת שלי —

י*ועיר 19־• 5ע׳ _

רדיו\ז*

שיחר
צר־ג
לבתב־הטלוויזיה ישראל סגל, על הראיון
עם המשורר יונתן רטוש, ששודר
במיסגרת התוכנית השבוע — יומן־
אירועים. סגל לא הצליח להציג לפני
הצופים קווים ברורים ליצירתו ולהגותו
של רטוש.
תחת זאת ניסה, מעשה פרד עיקש, לגרור
את מרואיינו אל תוך ההסכמה הכללית
ולסחוט מפיו הירהורי כפירה וחרטה.
נראה שאישיותו של רטוש מורכבת
מדי עבור סגל, שלא ניסה כלל לרדת לעומקה.
הצופים
שזו הייתה להם פגישתם הראשונה
עם המשורר, לא יכלו לקבל מן
הראיון מושג ברור על ה״כנענים״ ,ש־רטוש
מורם, וכפי שנאמר, בלא״מעט צדק,
״גם תלמידם היחידי.״
אולם, בעצם קיום הראיון היה כדי
לתקן, ולו במשהו, את העוול שגעשה
לרטוש ולדומיו, דוגמת המשורר אלב־סנדר
פן, אשר שירתם הוחרמה בעוון
השקפותיהם הפוליטיות.
עם שוך אורגיית הפרסים והכיבודים

זוהי הזדמנות טובה לאנשי מחלקת״
הספורט להפיק לקחים ולתקן את הטעויות
שהתגלו במהלך השידורים. הכדורסל
הוא מישחק מהיר מאד, ולעיתים אין עינו
של הצופה מבחינה במהלכים שונים המתרחשים
במהלכו, כמו עבירות בלתי־נראות
או מיבצעי־בזק.
לצורך זה קיים ה״אק-שן ריפליי״ —
השידור החוזר בקצב איטי של קטע-
השידור שאליו רוצים להסב את תשומת־הלב.
צוות שידורי הספורט חייב להרבות
בצילומים מסוג זה, כפי שמקובל באירו־יפה
וארצות־הברית.
כעד הצעקנות. נושא השנוי במחלוקת
הוא צורת ההנחייה בשידורי־הטלווי־זיה
החיים של אירועי ספורט. בתחום זה
קיימות שתי אסכולות. האחת גורסת כי
בשידור־טלוויזיה על השדרן לגלות איפוק,
סולידריות וקור־רוח, להניח לצופה
ליהנות ממראה־עיניו מבלי להסיח את
דעתו במלל מייותר. כך גורם גם ראש
המחלקה, אלכם גילעדי, שליווה את
מרבית השידורים.
שדרי האסכולה השנייה מחייבים התלהבות,
ציעקנות, שימוש בסופרלטיבים
ספורטאיים ובתיאור ציבעוני שמטרתם
לסחוף את הצופה לאווירה. המיכתבים
הרבים המגיעים למחלקת הספורט מעידים
כאלף עדים על כך שהציבור הישראלי
מעדיף דווקא את האסכולה השנייה.
מינהג עשו להם צופים רבים, לצפות
במישחקים בטלוויזיה ובד־בבד להאזין ל שידוריו
העסיסיים של גירעון הוד ברדיו.
אולם.
בסך־הכל עמדה מחלקת־הספורט
של הטלוויזיה בכבוד במיבצע גביע־אירו־פה. היא לא פיגרה הרבה אחר טל ברודי
וחבריו.

מאחרי המסך
שילון לארצ1ת־ה 3רית

במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של הסופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.

מנהל מחלקת־החדשות בטלוויזיה, דן
שילון /יתמנה ככל הנראה לתפקיד כתב

משורר רטוש
אישיות מורכבת מדי
שהורעפו על אורי •צבי גרינברג, היה
בראיון זה כדי להציג משורר אחר, וריעות
אחרות. יש קסם מייוחד בשירים הנקראים
בפי כותבם, ואלה היו אומנם ריג־ע־י־ההנאה
הבודדים, שגם בדבריו של
נתן ילין־מור לא היה כדי לגרוע מהם.
רטוש ושירתו מדברים בעד עצמם, וא נס
זקוקים לניסיונות־הצגה רדודים׳.
תוכניות 5אגורות רומישה?
שש מאות אלף ל״י, זה היה הסכום שהוציאה
הטלוויזיה הישראלית לשם שידור
עשרה מישחקים חיים ומלאים של קבוצת־הכדורסל
של מכבי תל־אביב במיסגרת
מישחקי גביע אירופה לאלופות. בעשרה
השידורים, שהועברו ישירות מן המיגר־שים
שבהם נערכו בארץ ובחו״ל, צפו בממוצע,
על־פי סקר מייוחד שנערך לצורך
זה, כמיליון ו־ 800 אלף איש.
חישוב פשוט מדאה כי כרטיס־מנוי
לעשרת המשחקים של מכבי תל־אביב
ששודרו עלה לצופה הטלוויזיה הישראלי
(זה שמשלם את האגרה) 30 אגורות, או
3אגורות למישחק — מחיר זול לכל
הריעות.
כיום אין עור ספק שלשידורים הישירים
חלק נכבד בהתעניינות הציבור ב״
מישחקים אלה, ובאהדה העצומה שממנה
נהנית עתה קבוצת־הכדורסל של מכבי
תל-אביב.
אבל, כמו כל הדברים הטובים, גם פסטיבל
החורף של הכדורסל הישראלי הגיע
לסיומו. עד לחודש אוקטובר, כאשר
ייערכו בספרד מישחקי הגביע הביניבשתי,
ינוחו צופי־הטלוויזיה הישראלים מכדורסל.
העולח
הזה

רשות־השידור בוושינגטון. הוא יחליף את
הכתב הנוכחי, אלי ניסן, אשר, לדיברי
חוגים ברשות־השידור ,״ושינגטון גדולה
עליו בכמה מיספרים.״
ההחלטה להחזיר את ניסן גובשה סו פית
בעיקבות פרשת דיניץ־בז׳ז׳ינסקי, ש־בעיקבותיה
התחדדו היחסים בין -שגרירות
ישראל בעיר לבין גיסן.
הקרב האמיתי בהקשר זה ייערך על
,,ירושתו״ של שילון, מחלקת־החדשות.
אחד הלוחמים הצפויים בו יהיה הכתב
הצבאי ל*שעבר, רון כן־ישי, אשר מאז
שובו מכהונתו ככתב הרשות במערב״אי״
רופה עדיין לא מצא את מקומו.
ניסן עצמו, שכבר היה בעבר מועמד
לניהול מחלקת־החדשות. מוזכר אף הוא
כמחליף אפ-שרי של שילון.
מי שייאלץ להמתין במשך סיבוב נוסף
— ולא משום חסרון כלשהו בכישוריו —
יהיה חיים יכין.

י ר קו ת עגבניות עגבניות כאריזה של 2ק״ג
גזר סלק כצל יבש
בצל יבש ארוז בשקיות
תפו״אד
תפו״אד ארוזים בשקיות של 2ק״ג

רשדו־ש־דור
״פעם ברשת — תמיד ברשת,״ טוענת
דורית רז, עובדת סוציאלית במיקצועה
ואשתו־לשעבר של הכתב לשעבר לענייני־תחבורה
של הטלוויזיה, נפתלי רז. וזוהי
טענה מבוססת, שכן השבוע נישאה דורית
לעובד אחר של רישות־השידור, עקיכא
אלדד, כתב־הרדיו לענייני־מי-שטרה, ש הוא
גרוש ואב לילד.

5.70
7.10
3.50
1.75
3.90
4.30
3.90
4.30

פי רו ח
תפוחים זהוב גודל 6
תפוחים זהוב גודל 6.5

גננו ת

?רפ !,נלשו־ר
במשך תקופה ארוכה לא אושר לכתב־הרדיו
בגרמניה המערבית, מיבאל קר־פין,
להעביר כתבות גם בטלוויזיה, וזאת
משום שלא עבר קורס מתאים. באחרונה
הותר האיסור, והכתבה הראשונה שהעביר
קרפין, על מי-שפטם -של רוצחי מיידאנק,
גרמה במישרין, ביונדה-שואה, לשני אנשים
לפלו-ש לשגרירות הגרמנית בתל־אביב.
אגב, למרות -שאינו ״בוגר הפקולטה ל־כתבי־טלוויזיה,״
זוכה קרפין בביקורות
טובות במחלקת־החדשות.

לצרכן לק״ג
בל״י

6.90
7.60
5.25

ה ד רי ם
אשכוליות — בתפזורת וארוזות
תפוזים בתפזורת וארוזים
לימונים

;!ו פו ת

2.50 230 410

פטמים קפואים בשקיות

מיני תנועוף (עד 1.1ק״ג העוף)
גודל ( 1עד 1.450ק״ג העוף)
גודל ( 2עד 1.6ק״ג העוף)
גודל ( 3מעל 1.6ק״ג העוף)
כשר הודו ללא עור וגידים

12.96
12.13
11.39
10.32
22422

1.04 +ל״י
97 +אד
91 +אג׳
+ג• אג׳
1.7• +ל״י

ד גי ם כסיף כסיף בפרוסות קפוא /2נ ק״ג
קרפיון חי

•4 + 10450 אד
1.84 + 23.00ל״י
1.29 + 16.11ל״י

ך* מפקח שנהג בג׳יפ של רשות
1 1שמורות־הטבע לכיוון תל־ברוך נדהם
למראה עיניו. בכביש לוי אשכול, קצת
דרומה לצומת רישפון, נפער בנוף הגבעות
פצע מכוער. סימני עיקבות הטרקטורים
והמשאיות עדיין היו טריים בו לגמרי.
זהו מיכרד, חמרה ענקי המתמשך לאורך
כמאה מטרים, והוא העמוק ביותר מבין
מיכרות האדמה המכניסים שנוצרו בשנים
האחרונות לאורך דרך זו.
רחוב לוי אשכול בתכנית ל׳ הסך למיב־רה
זהב לכל גנבי העפר. עוד בתקופה
שבה היתד. לחברת נתיבי אילו! חזקה על
השטח, התנהלה במקום גניבה שיטתית
של חול ים וחמרה על־ידי קבלנים זריזים.
היה גם בעל יוזמה אלים שבנה לו ביקתת־עץ
קטנה במקום וניהל תקופה ממושכת
מיסחר פורח בעפר שבמקום כאילו היה זה
רכושו. זכר למאורות אלה הן צלקות ובקעות
עמוקות המכערות את הנוף.
אישור בלתי חו קי
ך*! ין אלה שחפרו באזור היו גם אנשי
^ החברה הקבלנית האחים זילברברג מ־תל-אביב,
חברה המבצעת עבודות־עפר שונות
עבור עירית תל־אביב ובעיקר עבור
מחלקת־גנים ונוף שבעיריה.
האחים זילברברג חפרו והעבירו מרחוב
לוי אשכול כעשרת אלפים מטרים מעוקבים
של אדמת חמרה משובחת, שערכה
נאמד במאתיים אלף ל״י.

האם משלמת עיריית תל־אביב לקבלוי־עפר
פרטיים עבור קרקע מומשה הנגנבת ממנה?
קרמר, מספר :״למיטב ידיעתי זוהי פעילות
בלתי חוקית ושלחתי מספר פעמים
את הפקחים כדי להפסיק את החפירה ולרשום
דוחו״ת לעבריינים, אבל היתד, לי
הפתעה. לאחים זילברברג יש אישור בכתב
מטעם המחלקה לגנים ונוף המאפשר
להם לקחת חמרה במקום הזה.״
״נכון״ מודה הרצל גולן ״אני נתתי את
האישור הזה על דעת עצמי והאחריות כולה
על ראשי במיקרה הזה.״
במה שלא הודה הרצל גולן ומה שפקחיו
של קרמר לא ידעו, היא העובדה של־אישור
המוזר שסיפק הרצל גולן אין כלל
תוקף חוקי. לכל פעולת כריה או שינוי
פני הנוף, דרוש אישור של האחראי על
המחוז מטעם משרד־הפנים. הממונה על
המחוז מצידו, לא יספק אישור כזה אלא
אם כן אין התנגדות מצד מינה,ל מקרקעי-
ישראל ורשות שמורות־הטבע.
בעיקבות השאלות שהופנו לדובר עירית
תל־אביב, פתח מזכיר העיר תא״ל (מיל).
יעקב (״פפר״) הדר בחקירה משלו לבירור
המתרחש במחלקת גנים ונוף וקשריה עם
הקבלנים. במקביל, בודקים אנשי מינהל
מקרקעי־ישראל ופקחי רשות־שמורות הטבע
את הפרשה, שכן בחקירת העולם הזה

כריה. המחלקה שלנו, בכל אופן, מתנגדת
לכך.״
את העובדה שהוא מחלק אדמה מקרקע
פרטית ידע גם הרצל גולן, אבל בפיו היה
תירוץ משכנע לאישור המוזר :״בין כה
וכה השטח יעבור לרשות העיריה בעתיד,״
טען ״ואנחנו מתכננים שם נטיעות עצים
לאורך הכביש.״
עד שינטעו עצים לאורך הכביש, בודק
מזכיר העיריה, מלבד את האישור המוזר,
חשדות חמורים יותר בפרשה זו. בחקירה
נבדקת השאלה האם אין הקבלנים מקבלים,
מלבד דמי־ההובלה, גם תשלום עבור החמרה
שנלקחה משטח פרטי, וששוויה מגיע
לסכום של מאתיים אלף לירות.
הרצל גולן טוען כי עבור החמרה שלקחו
האחים זילברבוג מרחוב לוי אשכול למקום
עבודתם ברמת־אביב ג /אין העיריה מש למת
פרוטה לקבלנים .״יש לי פיקוח
עליהם״ הוא טוען.
אבל בתצפית על פעילותם של הקבלנים
הזריזים לא ניראה אפילו נסיון קלוש של
פיקוח או רישום העמסת החמרה ויעדי
ההובלה. מחלקת גנים ונוף בעירית תל־אביב
אינה שולטת בחומר היקר שאותו
אישרה לקבלנים לקחת מאדמות פרטיות

אחדים בכיכר־המדינה. אביה הנרגש מיהר
לצלצל לראש־העיר שלמה (צ׳יצ׳) להט,
תבע להסיר מיד את המיפגע המסוכן.

מי קרה
מוזר
ך* ש־ ה עי ר, שהתרשם מן התלונה, הו(
רה לסלק את ערימות־החול עוד באותו
יום, ו״לגלח״ את הכיכר העומדת לקבל מראה
חדש לקראת הבחירות. כמקובל היה
על קבלן העפר לשפוך את פסולת העפר
לאתר מיוחד ליד נמל יפו המיועד למטרה
זו. שם חייבים קבלני־העפר של העיריה
לפרוק את חומרי-הפסולת במיסגרת מיבצע
ייבוש שעורכת העיריה. עבור הובלת החומר
מקבלים הקבלנים תשלום מלא לפי
מרחק ההובלה.
הקבלנים שביצעו את העבודה בכיכר־המדינה
היו האחים זילברברג, שכפי הנראה
לא התרגשו מהוראתו הדחופה של ראש־העיר.
עבורם לא היה החומר בבחינת
פסולת חסרת ערך. החומר היה שווה סכום
כסף בלתי מבוטל בנסיבות הנכונות, מה
גם ששיתוף הפעולה של הקבלנים עם מחלקת
גנים ונוף הוא הדוק כל כך. הוראתו
של צ׳יץ׳ לא בוצעה מידית כפי שדרש,
אלא רק כעבור שבועיים, כאשר נמצא
השימוש הנכון לעשרות הטונות של חומר
המילוי.
כאשר בוצעה לבסוף הוראת ראש־העיר
והאחים זילברברג החלו לפנות את פסולת
העפר מכיכר־ה,מדינה, קרה דבר מוזר.
משאיות החברה לא פנו דרומה לכיוון נמל
יפו, אלא דווקא צפונה, לאתר העבודה
ברמת־אביב ג /חומר המילוי שנילקח מ־כיכר־המדינה
שימש לסתימת אותו בור
ענק שגרם לקבלנים צרות.
זו היתד, סיבה מספקת כדי להתעלם מהוראת
ראש־העיר, ויש אף מי שמצדיק
זאת. הרצל גולן, שהדברים נעשו בידיעתו,
טוען כי חומר המילוי שהובא לרמת־אביב
הגיע משני מקורות. חלק מהחומר
הגיע בידיעתו ובאישורו מכיכר־ר,מדינה,
ואילו חלק אחר מחומר המילוי, לדבריו
״ניקנה על-ידי העיריה מהאחים זילבו־ברג
לפני חודשים רבים, במחיר זול והזדמנותי.״

מי מסר
א ת החומר?׳,

הארחה החוח
הטרקטורים והמשאיות של האחים
זילברברג מעמיסים את החמרה במקרים
רבים בשעות בלתי י מקובלות, כמו
בשעות אחר הצהריים המאוחרות בהן אין
במקום פיקוח של פקחי העיריה. החמרה
מועמסת במהירות על משאיות כבדות,
והללו פורקות את המטען היקר לא הרחק
משם, באיזור הפיתוח החדש של עירית
תל־אביב הנקראת רמת־אביב ג׳ ,הנמצאת
בקצה הצפוני של שכונת רמת־אביב. שם
מבצעים האחים זילברברג עבודת הכשרת
שטח ירוק עבור עירית תל־אביב. בין
השאר הם משתמשים שם בכמויות גדולות
של חמרה.
פעולת החפירה עוררה תשומת־לב ותמיהה
בקרב מספר פקידי עיריה בכירים
שד-זדמנו למקום במקרה. פקחי העיריה
הבחינו גם הם במתרחש והתכוונו לרשום
לחופרים דו״ח על כריה בלתי חוקית.
אולם כאן נחתה עליהם הפתעה בלתי
צפויה. האחים זילברברג שלפו את נישקם
הסודי. את הנשק סיפק להם מנהל מחלקת
גנים ונוף בעירית תל־אביב, הרצל גולן.
ראש אגף פיקוח ותברואה בעיריה, אריה

התגלו פרטים מוזרים נוספים לחציבת אדמת
החמרה.

ח מרה
בשטח ה הפ קר
^ תחילה היה נידמה שהקרקע ברחוב
לוי אשכול שייכת לעיריה, ומסיבה
זו נטל לעצמו הרצל גולן את הרשות
לחלק מטובה לקבלנים. חקירה נוספת הפריכה
הנחה זו.
אחרי שחלק מהשאלות לגבי הפרשה
הופנו לסגן ראש־העיריה והממונה על נכסיה,
פרץ אוניקובסקי, נערך בירור יסודי
לבדיקת הבעלות על הקרקע שבה פועל
מיכרה החמרה הבלתי מאושר. מנהל אגף
הנכסים, גרשון יובל, ומודד מוסמך של
העיריה יצאו עם כתב העולם הזה לשטח
הכריח לבדיקה יסודית יותר בעזרת מפות
עירוניות מעודכנות.
״השטח אינו שייך לעירית תל־אביב״
סיכם גרשון יובל את הבדיקה ״ואני לא
מבין איד הקבלנים קיבלו כאן בכלל אישור

ועל מה שנעשה בו.
השטח שבו מבצעים האחים זילבוברג
את עבודת הכשרת קרקע ברמת־אביב ג׳
עבור העיריה, כבר כוסה כולו בשיכבה
עבה של חמרה שמקורה ברחוב לוי אשכול.
אולם מתחת לחמרה מיסתתרת שיכבה עבה
עוד יותר של חומר אחר. זוהי שיכבת
פסולת־עפר המכונה בין הקבלנים ״חומר
מילוי,״ המשמש את קבלני־העפר למילוי
שקעים ובורות.־ חומר המילוי זול יותר
מן החמרה ומחיר משאית חומר מילוי הוא
כ־ 140 לירות.
באתר העבודה ברמת-אביב ג׳ היה בור
ענקי שאותו נאלצו האחים זילברבוג לסתום
באדמת מילוי לפני שלב הכיסוי בחמרה.
גם מקורותיו של אותו חומר מילוי
והדרך שבה בוצעה העבודה, מהווים נושא
לחקירה פנימית בעיריה. החשדות לגבי
מקור חומר המילוי שבו ניסתם הבור, התעוררו
בעקבות מיקרה משונה.
ילדה ששיחקה בראש ערימת פסולת
עפר בגובה של ארבעה מטרים, מעדה
והידרדרה במורד הגיבעה. הילדה שברה
את רגלה ואושפזה. זה קרה לפני שבועות

ך* אשר נישאל הרצל גולן מהו מקור
^ החומר שניקנה ״במחיר זול והזדמנו־תי,״
הודה שאין לו מושג מהיכן מביאים
האחים זילברברג את החומר. לטענתו של
גולן ״העיריה אינה משלמת לאחים זיל־ברברג
עבור החומר שהעבירו לרמת־אביב
מכיכר־המדינה, ואני מפקח על כך.״ גם
כאן, בתצפית על עבודתם •של הקבלנים,
התגלה שאין כלל פיקוח או רישום של
אנשי העיריה באתרי העבודה, כך שאיש
אינו יודע מהו המקור האמיתי של החומר
שהובא על ידי הקבלנים לרמת־אביב ג׳.
מזכיר העיר בודק בחקירתו את החשד
שהעיריה שילמה במקרים מסוימים עבור
חומר שנילקח מאדמותיה שלה.
״אני מסוגל להאמין״ אומר הרצל גולן
״שקבלנים גונבים אדמה ומשתמשים בה
לעבודות פרטיות שהם מבצעים, ואף גובים
מאנשים פרטיים כסף עבור החומר
שגנבו מעירית תל־אביב. אבל קשה לי
להאמין שיש מישהו שמפנה אדמה של
עירית תל־אביב תמורת תשלום מהעיריה,
ומוכר אותה אחר־כך בחזרה לעיריה בכסף
מלא. אפילו אם הוא משתמש בחומר הזה
במקום עבודה אחר או כשמזמין העבודה
זו מחלקה אחרת של העיריה, זה נשמע לי
לא הגיוני. בכל אופן, אני חושב שבמקרה
הזה הישתלם יותר לקבלנים להשתמש
דווקא בחומר מכיכר־המדינה שנתתי להם
ולקבל את דמי ההובלה.״
משה זילברברג, אחד מארבעת האחים
בעלי החברה והרוח החיה שבה -סירב
להתייחם לנושאים אלה ולהשיב לשאלות
הנוגעות לעבודות שמבצעת החברה עבור
עירית תל-אביב. תגובתו היתד׳ מפתיעה.
״רק אם תגלה לי מי מסר לכם את האינ פורמציה
עלינו״ הטיח כלפי כתב העולם
הזה .״אולי׳ אדבר איתך.״

במדינה
סעד

ה או סטר לי קרטר שניצח בטו רניר פסח

ד 1מ פ
עו ש ה
אלופי

ה אוס טיל, ק רטר ״ ח? ״וו דו רונווטו

האוסטרלי דיוויד ל,רצו, זכר ארנצול נשודניר דפשו
הנמלאוטי נצ:יפ* ,ערד כימת־דסדוו, ניצגבו מטי

מח 1טח 17פ

מפיצים מ עז״ ס ווניוד ספורט ז1ל1פ
עטרבע״נז פרץ 17ת״א

אנשי שד״׳ ,בואו נתווכח!
להשמצות ולהתק פו ת הפרועות אנחנו עונים שוב: בואו נ תוו כ ח!
אמרנו: מ חנ ה השלום צריך ללכד יחד, ציונים ולא ציונים, דתיים ולא דתיים —
כל מי שמתנגד להמשך הכיבוש ; כל מי שתומך בהקמת מדינה פל שתינאית לצד
מדינת ישראל; כל מי שרואה בגבולות ה 4 -ביוני 1967א ת גבולות ה שלו ם;
כל מי שבעד הליכה לז׳נבה בהשתת פו ת כל הגורמ-ט, כולל אש״ף.
אמרתם: ציונות.
א מ רנו: איך אפשר לבנות מ חנ ה יהודי-ערבי על בסיס ציוניי
אנחנו חוזרים: אין תנועה מתקדמת שאיננה על ב סי ס יהודי ערבי. לא ״ערבים
להשכיר״ ,לא ערבים ״נוסח מפ״ם״ .אלא, תנועה יהודית-ערבית.
מנהיגי של״יטסים לפגוש א ת סר ט אווי בכל פינה נסתרת בעולם אבל תופיק טובי,
תופיק זיאד, חנא מואיס* ו ח סן בשארה** אינם בני ברית טובים מ ס פי ק בשבילם
ל מ חנ ה שלום בישראל.

איך עושים שלום עם פלשתינאים בחוץ, כשלא מובנים לשבת במחנה אחד עם
מנהיגי האוכלוסייה הערבית בישראל ןןי
איך אפשר להחרים את מנהיגי האוכלוסייה הזאת, המוליכים את המוני הערבים
בארץ וידם מושטת לדו-קיום עם הציבור היהודי ! כלום אין זו התשובה הברורה
ביותר ללאומנות!

הקשר ה הדוק, השמאלצי, של ראשי של״י ל מי מסדההס טו רי של תנועת העבודה,
מבלי הרגשת צורך כלשהוא לעשות איזה חשבון נפש עם הדרך שבה הל כה תנועה
זו, דרך נישול העם הפלשתינאי והה תנ כ רו ת למעמד הפועלים הישראלי יהודי-ערבי
— הקשר ה ה דו ק מדאיג אותנו.
אומר עמוס עוז, ממועמדי של״י ל כנ ס ת (מסוגרי הרשימה) בראיון ל״מעריב״ מיו ם
ו 8.4.77 אני רואה בציונות, כפי שאני גורס או ת ה, אחת מתנו עות השחרור
ה מפו ארו ת, ה ט הו רו ת, מבחינה מו ס רי תוהמ צלי חו ת ביותר בדורות הא חרונים.
אני רואה בתנועה הפלשתינית אחת התנועות ה ל או מיו ת ה קנ איו ת, הח שוכות,
והאכזריות ביותר בדורות האח רונים״.
ואחר-כך ממשיך המרואיין להצרים א ת אוזנינו אין דופי בהמשך הכיבוש
הישראלי ב שטחים, ולוא גם לדור שלם נוסף, א ם לא ייאותו הערבים להגיע
לשלום מלא על כל ס מ מניו״.
יכולנו להמשיך בציטוט פנינים ״יוניים״ כ אל ה ואולי מוטב לצטט א ת המועמד
הראשון ברשימה, ליובה אליאב, צי טטה שאף הופיעה כחלק ממודעה שלמה :
״שמותינו ידועים בציבור. אנו רוצים ויכולים להכריע ולהשתתף בממ שלה הבאה״
(״על המשמר״.) 10.4.77 ,
הנשיא בירך א ת עצרת של״י בירושלים. מערכות הע תונים ״דבר״ ו״ידיעות א ח רונו ת״
במאמ רי ם ראשיים מברכים א ת של״י. פעילי של״י זוכים בטורי-חינם בעתוני הערב
כדי לנהל אתמלחמת השלטון בפנתרים השחורים על ידי תעמולת זוועה (פנחס
גינוסר ,״ידיעות א ח רונו ת 17.4
ואנחנו שו אלי ם :״לאן אתם רצים״!
תנו כוח לרשימה היהודית-ערבית הי חי ד ה לשלום ולשוויון !

החזית הדמוקרטית ל שלו ולשוויון ־
המפלגה הקו מוניס טית הישראלית (רק״ח),
פנתרים שחורים וחוגי ציבור יהודים וערבים
תל־ אביב, ת .ד.4885 .
* מועמד מס׳ — 4לא קומוניסט, יו״ר ועד המועצות המקומיות הערביות.
** מועמד מס׳ — 7לא־קומוניסט, מורה מטירה.

שיש ולדת השדון
סוף־סוף נמצא
הפתרון לגעיות
המצוקה במדינה
מישפחות מרובות ילדים ומישפחות במצוקה
אינן צריכות עוד לדאוג לעתיד
ילדיהן, כפי שמוכיח הסיפור הבא, שהת־פרסם
במדורי הכרוניקה של העיתונות
היומית ביום ה׳ ,ה־ 14 באפריל, ללא תגובות
או פרשנות :

התינוק יקרא:
פלאטו־שרון
ילדם הרביעי של אלים
ואליאס לוי מדימונה, ש־נולד
בשבוז יקרא: סלא־טוישרון.
בני הזוג הח ליטו
על־־כך בעקבות בי קור.
שערד פלאטו־שהץ
לפני שבוע בעיר• אחמול
ביקרו הורי התינוק אצל
מר פלאטו־־שרזן והזמי נוהו
לברית.
מר פלאטו־שרון הבטיח
בי מעתה ידאג לצרכיו
של הילד.
מישפט אונם במקום שנש
המישגזרה האמינה לסיפורה
הדמיוני של הגערה,
והזדרזה להאשיס את ההשוד
רק מפני שהיה מוכר לה
דמותה של הצעירה שניצבה על דוכן־
העדים וגוללה את סיפורה בקול מקוטע,
היתד, מעוררת־רחמים. ק*שה היה שלא
להשתתף בצערה. הצעיר החביב, שעצר
את המשאית הצבאית לידה והציע לה
טרמפ למחוז־חפצה, לא ניראה לה מסוכן.
משום כך גם הסכימה להמשיך ולבלות
בחברתו את הערב, במיסעדה ובמועדון־
ריקודים, אחרי -שחברה הקבוע לא הופיע
לפגישה -שקבעו. היא לא יכלה כלל
להעלות בדעתה שבדרכם הביתה, אחרי
הבילוי, יעצור המילואימניק החייכן את
המשאית, וינסה לבצע בה את זממו בכוח־הזרוע.
אולם,
כשנכנסה דליה עטייה • בת ה־16
לתחנת־המישטרה בירושלים, ובפיה סיפור
מזעזע על מעשה־אונס שנעשה בה, שכחה
פרט קטן אחד: כיצד ניתן להסביר את
מעשה־האונם, ולא סתם אונס אלא כפול״
חמישה, עם עובדה בלתי־מעורערת —
שאחר חוריה בה מזעזעת, היא בבתוליה 1
מניין הסיפור ! במרבית המיקרים
היתד, פרשה מעין זו מסתיימת בהטפת־מוסר
לצעירה עשירת־הדימיון, אך ליצחק
ועקנין 29 שאותו האשימה דליה
באונס המחופש, יש היכרות ממושכת עם
מישטרת ירושלים. משום בך, למרות ש הובהר
למעלה מכל ספק -שכל אונס לא
היה ולא נברא, החליטה המישטרה להיאחז
בתלונה נגר הצעיר השחרחר, ולשנות
את סעיף־האישום למעשה מגונה,
על־מנת שבכו ניתן יהיה להסביר את
שלמות בתוליה של הנאנסת־המדומה. אילו
טרחו חוקרי־המישטרה לפשפש מעט
יותר בסיפורה של דליה, ולא הזדרזו־ כל־כך
להאשים את ועקנין, ייתכן שהיו מגלים
בעצמם מה שהתגלה לאחר־מכן.
״ביליתי עם דליה באותו ערב,״ הודה
ועקנין בבית־המישפט .״אכלנו במיסעדה,
(המשך בעמוד )40
* שם בדוי, כיוון שהנערה קטינה.

- 1א מרי ק ה בי ש ר אל ^1
פיצות בשיטה חדשה לבל המישפחה
* פיצות זוגיות ־ 40 .ליי 1

* פיצות ענ קיו ת

ל יי

מיבחר מאבלים איטלקיים,
יינות ומשקאות קלים

פיצה

דומינו,

גן־יהודה , 221 פינת ירמיהו, תל־אביב.

פתוח מ־ 17.00 עד אחרי חצות

א שוות׳ אחזקה

נקיון, גינון, פיתוח, חשמל,
צבע, צנרת, פוליש נגד החלקה :
בדירות, משרדים, מפעלים, מוסדות, חדרי-מדרגות.

מ חי רי ם לל אתק די ם
טלפונים 03-293350 ,03-831524 :
הקץ לגוקיס

ניצד תיראי
בבגדים?
הרשמי בעוד מועד
לקורס לשיפור הגוף.

חיסול חרקי הבית
עם אחריות לשנה
ת ל ־ א בי ב — 450264־ 03
457895־ 03
א שקלון — 23019־ 051
ירו שלי ם — 226618־ 02
חיפ ה — 712342־ 04
ב אר־ שבע — 30192־ 057
39593־057
טברי ה — 50488־ 067

הרזיה מו בטחת
לפנות לאולפן

לאה פלט שר
אבן גבירול 50

בפיקוח אגרונום.

רשיון משרד הבריאות .15

טלפון 267682

בהגרלת הפיס סד הפרסים

4$מיליון לי
פרס ראשון

750.000 לי
קנה לד כרטיס ובוא

במדינה
(המשך מעמוד )39
ורקדנו קצת. בדרך לביתה, עצרנו והתנשקנו,
וניסיתי להתעסק איתה. כשראיתי
שזה לא הולך, והיא לא נותנת, החלטתי
לא ללחוץ עליה. נפרדנו כידידים. בחיי
שאני לא יודע מאיפה כל הסיפור הזה
הגיע.״
אט־אט התברר בבית־המישפט מניין,
בעצם, הגיע הסיפור. כאשר פתח עורך־
הדין משה מוסק בחקירתו הנגדית, ניבעו
הבקיעים הראשונים בחומת העדויות המפוקפקת
נגד יצחק ועקנין. הסתבר שהנערה,
דליה, ואמה, שפחו לתאם את
עדויותיהן לפני המישפט, ובכך הקדיחו
במו־ידיהן את התבשיל של עצמן.
האם טענה בלהט, כי כא-שר ראתה את
בתה בליל המיקרה, היה ״שערה פרוע,
פניה צהובות והיא רועדת כולה,״ וכי באותה
שעה אף שמעה מפיה את סיפור
האונס. רבה היתר, הפתעתה של האם, כאשר
-שמעה בבית־המישפט כיצד מספרת
בתה שלא פגשה בה כלל באותו לילה,
אלא בליל־המחרת. האם טענה כי בליל־המעשה
לבשה הבת מיכנסיים, ואף תיארה
אותם, ואילו הבת סיפרה כי לבשה
חצאית, ואף תיארה אותה. האם גם התקשתה
במיקצת להסביר מדוע ניגשה ל התלונן
במישטרה רק ב־ 10 בנובמבר 73׳,
בעוד המיקרה אירע כבר ב־ 30 באוקטובר
אותה שנה, כלומר כ־ 10 ימים קודם־לכן.
להינצל מעונש. תיאורה הדרמאתי
של דליה עטייה, כיצד רצה בוכיה למיק־לחת,
כדי לכבס את כיתמי־הדם מעל תח תוניה,
לא הרשים במייוחד את השופט.
זה שאל אותה בפשטות, כיצד ייתכן ש נמצא
דם על תחתוניה, אם הבדיקה הרפואית
קבעה בבירור שהיא עדיין בתולה.
כאשר התרחבו הבקיעים בעדויות, קרס
המיבנה הרעוע כולו. מאחרי סיפור־האונס
הבדוי נתגלתה האמת, כפי שסופרה בשבוע
שעבר, בפסק־הדין בבית־המישפט.
כתב השופט בקביעתו :״כשנערה צריכה
ללכת עם הוריה לחתונה מישפחתית, והיא
מעדיפה לבלות עם בחור -שהכירה,
מתגנב לליבה החשש שתיענ-ש על ש נעדרה
מהחתונה. כדי להינצל מעונש זה,
בחרה להיאחז בסיפור הראשון שעלה
במוחה, בהנחה שבכל שהסיפור יהיה נורא
יותר, כן ירבו סיכוייה להינצל מן
העונש, ולהעביר את מלוא האשם לאותו
בחור צעיר שבחברתו בילתה באותו
ערב. ואם סיפור נורא, אז מה יותר נורא
מאונס? ואם אונס. אז למה שלא יהיה
חמש פעמים רצופות?״
נוכח העובדות, החליט השופט לזכות
את יצחק ועקנין מכל אשמה.

חומו גיסי סרוסי
עזב האוץ, מצליח י
נצונת וטוען :״גס
פה שמים לי וגלד
ף יפים פרוסי עזב את הארץ.
^ הידיעה, שהגיעה לישראל לפני חו דשים
אחדים, היכתה בתדהמה את חוגי
הבוהמה התל־אביבית. אולם רבים מאנשיה
נשמו לרווחה .״סוף־סוף נפטרנו מ*
הברווזון המכוער של הבידור הישראלי,״
אמרו אלה שעינם היתד. צרה בו. אחרים
קיבלו את הידיעה בצער, אם גם לא בהבנה.
קצת קשה היה להאמין -שהחלטתו
של סרוסי לרדת מן הארץ נפלה דווקא
כשהיה בשיא הפופולאריות שלו, אחרי
שייצג את ישראל בפסטיבל הזמר בטוקיועקב זכייתו במקום הראשון בפסטיבל הזמר
שנערך בתל־אביב.
או דווקא כשהיה בפיסגת ההצלחה, מ־

עדות
?נודה *!טי־כירדיח,
ח״כ חביב שימעוגי
סו7ק מרשימות המערף
7כגסת, וטוען כי היתה
זד קנוגייח נכדו
״השיטות שהפעילו נגדי ממש מדהימות,״
סיפר חבר־הכנסת מטעם המערך חביב שמעוני
,״והן הצליחו. לא נבחרתי כמועמד
לכנסת, ובמקומי בא ממחוז ירושלים ע ד
• זי ברעם, יורש אביו, השר משה ברעם.״
חביב -שמעוני 44 בן הערה הכורדית
ואב לשישה, נשמע מאוכזב מאי־בחירתד
מחדש ,״אבל בשום אופן לא ממורמר על
התוצאה,״ הוא טוען ,״אלא על הדרך ישבה
:נעשו הדברים.״ הדרך שבה סולק שמעוני,
לדיברי פעילי העדה הכורדית, הי־תה
קנוניה מתוכננת ישבה השתתפו השר
משה ברעם, בנו עוזי שהוא מזכיר מים־
לגת העבודה במחוז ירושלים, וחברת־הכנסת
יצחק נבון.
סוכן פלסטיני. לכנסת השמינית גב־
׳נם חייב ״שימעוני אחרי פטירתו של זז״כ
עבדול עזיז זועבי, שבועות אחדים אחרי
הבחירות. הוא נהישב כנציג השכונות הירושלמיות,
ורבים ראו בו גם את נציגה
של העדה הכורדית .״אנשי החוג־לשילוב
בירושלים,״ סיפר שימעוני ,״הצליחו למנוע
את כניסתי ללישכת המיפלגה, ולכן
היתד, פעילותי מרוכזת בעיקר במוסדות
המיפלגה ובשכונות, אבל לא בסניף המרכזי.״

דעותיו היוניות לא ניסה -שמעוני
(המשך בעמוד )43

האליל

לשעבר, שכל הופעותיו
בארץ עוררו היסטריה
המונית, מקווה לכבוש לו מעמד דומה גם
בפאריס. למעלה: הצילום החביב על
סרוסי, על רקע שער־הניצחון בפריז.

בחינתו, התחוללה בליבו הדראמה בשיאה.
״לא יכולתי להמשיך בקיפאון,״ הוא מספר
,״והחלטתי: או שאני חוזר לנגרות,
או שאני עוזב את ישראל.״ המדינה אולי
הפסידה נגר טוב, אבל סרוסי עזב.

״ סיו טי *
לא רמה!

** יפור הצלחתו הדווקאי של הזמר ני-
סים סרוסי נשמע כמלודראמה אמריק אית
״לכל המישפחה״ .נגר צעיר, בן למיש־פחה
מרובת-ילדים ומחוסרת־אמצעים, פתח
לפתע בקאריירה של זמר והפך, בן־לילה,
בעיקר תודות לתוכנית־הטלוויזיה המפור־ ל
סמת עלי כותרת, בהנחיית ירון לונדון,
שהעלתה אותו לכותרות, אלילם של רבבות
מעריצים. מה הניע את הבחור, ששמו
הפך שם־נרדף לסלף־מייד־מאן, אדם שבנה
את עצמו במו ע-שר אצבעותיו, לעזוב
מאחוריו בית, מישפחה, מישרד שהעסיק
עובדים רבים, ואת מולדתו? האם היה זה
אותו הדחף שהזניק אותו לצמרת הבידור

,א •1בפא רי ס
נמג -באדון

של סרוסי — ניסים סריסי, המדבר על
עצמו בגוף־שלישי,
״נשבר לי להילחם באפלייד. ברדיו ובעיתונות
בארץ,״ הוא אומר במרירות,
״אף פעם לא הוזמנתי להופיע בטלוויזיה
הישראלית. סרוסי לא פוטוגני, אמרו לי.
מעולם לא זכיתי להגיע לחמשת המקומות
הראשונים, בשום מיצעד־פזמונים, סרוסי
לא רמה בשבילם. אף פעם לא הופעתי
בשום תוכנית רישמית של רשות־השידור.
בשום תוכנית •של חגי־ישראל. אמניס
רבים יוצאים להופעות בעולם מטעם מיש־רד־התיירות,
או הסוכנות, את סרוסי אף
פעם לא הזמינו. הם אמרו שסרוסי לא מייצג
את ישראל, בזמן שמכרתי רבבות תק ליטים
יותר מכל זמר ישראלי אחר. כשרציתי
להופיע בבניין־האומה, שכרתי בעצמי
את האולם ושילמתי במיטב כספי.״
לפני זמן קצר, כמעט שגה אחרי שהגיע.
לפאריס, הופיע סרוסי באחד האולמות
החשובים ביותר בבירת צרפת, הפאלה
דה קונגרס, בקונצרט־יחיד. גם עבור •שכירת
האולם הזה להופעתו שילם כסף רב.
והוא מספר :״אני יודע •שלקחתי על
עצמי ריזיקו ענקי כשעזבתי הכל, אבל היו
לי סיבות טובות להאמין. רא־שית, אני
יכול לומר על עצמי, שאני זמר טוב מאד,
ומי •שחושב אחרת לא מעניין אותי. אני
הולד בשיטת קסיום קליי — אני הכי גדול
בעולם ! •שנית, אני שר בעשר שפות,
רשלישית, למה לעזאזל לא לנסות?״
גם הפעם היה לסרוסי האומץ לעשות
דבר שזמרים אחרים אינם מעזים לעשותו:
לקחת את הגיטראה, התקליטים ו־קיטעי־העיתונות,
לטוס לארץ זרה, להתייצב
ולומר ״אני פה. אולי אתם צריכים
זמר?״
בעיצומם של קשיי הקליטה בארץ החדשה
עבר סרוסי משבר נוסף. רעייתו הצעירה,
אתי, זנחה אותו וחזרה ארצה דווקא
כשהוא היה זקוק לאדם קרוב יותר
מכל .״כשיצאנו מהארץ, היה ברור לה
שאני יוצא לעבודה ולא לפיקניק,״ מספר
ניסים בצער .״אבל כבר בשבועיים חרא־
•שונים שלנו כאן היא רצתה לחזור. אחר-
כך היא נסעה ארצה לחתונה של אחיו!,
ושכחה בכלל שיש לה בעל. היא נסעה
לאילת, נשארה אצל ההורים •שלה ולא

הכל לבד

הוא המוטו המנחה את מרומי, המלחין את מרבית שיריו
בעצמו .״פה אף אחד לא מלכלך בגלל דברים שלא קשורים
למיקצוע,״ הוא אומר .״פה שומעים רק את השיר, ושמים לב להופעה. אבל חברים
מישראל מנסים לשים לי רגל ומפיצים עלי שמועות.״ מימין: סרוסי מצלם מעריצה.

הישראלי? הדחף ״להראות״ ,להוכיח שהוא
מסוגל להצליח לא רק בישראל, אלא
בכל מקום •שירצה?
ישראלי המבקר בימים אלה בפאריס,
לא יתקשה לזהות את דיוקנו של
ניסים סרוסי הנשקף ממודעות־הענק
המכסות את כותלי העיר, ובמייוחד ברבעי
הקהילה היהודית. נראה בעליל ש־סרוסי
החליט גם הפעם לעשות זאת בשיטת
עשה־זאת־בעצמך, והשאלה ששואלים
היום הכל היא, האם הוא יצליח בכך
גם בג׳ונגל הבידור הצרפתי. לאדם אחד,
לפחות, יש תשובה ודאית :״זה יקח לו
קצת יותר זמן, אבל הוא יעשה את זה
כמו שהוא עשה את זה בארץ.״ הדובר
הוא כמובן האיש המאמין ביותר ביכולתו

נתנה לי שום סימן־חיים, במיבתב או בטלפון.
כשראיתי מה המצב, שלחתי לה
מיכתב־אזהרה, שאם היא לא תחזור אלי
תוך שבוע אבין שהיא רוצה להתגרש.
״היא לא חזרה, וכתבה לי •שאם אני
רוצה להתגרש, אני יכול לפתוח תיק גירושין
בפאריס. בעצם אני יכול אולי להבין
אותה. כאן היא מצאה את עצמה
בפעם הראשונה לבד, בלי הורים, בלי
חברות, בלי מעריצים, רק איתי, ואז הסתבר
שאנחנו בכלל לא על אותו הגל.
״היא מעולם לא ידעה מה היא רוצה
בחיים, כל יום שינתה את דעתה. אחרי
שהיא ליבלכה עלי בעיתון בארץ היא
רצתה לחזור לפאריס, אבל אז אני לא
(המשך בעמוד )42
1 41

בפאריס1
(המשך מעמוד )41
הסכמתי. בשבילי היא כבר זרה לחלוטין.
אם היא משמיצה אותי, אני מעדיף לסייס
את הנישואין מוקדם ככל האפשר, ולהעמיד
לנגד עיני מסרה אחת בלבד — לעשות
קאריירה בינלאומית,״

!713ס הבוחרים
להסתדרות־פורם
ם.האו
עומר חו 3ע בו?
רשימות הבוחרים מוצגות בכל מועצרת־הפועלים.
יש לבדוק אם שמר מופיע, ולהבטיח את זכותו לבחור.
אם שמד אינו מופיע — יש לערער מייד בפני ועדת
הבחירות המקומית במועצת־הפועלים במקום־מגוריך.

ההסתד רו ת קיי מ ת בעובילר.
וח הב חירו ת 2 1 .6 .7 7 :
ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל-ועדת הבחירות המרכזית
ועידת ההסתדרות• ועידת נעמת• מועצות הפועלים

בפ א רי ס —
כמו בקריי ת־ג ת

,ך* קאריירה הבינלאומית של סרוסי
1ו 1החלה ברגל שמאל. במשך שנה שלמה
הוא היה כבול בחוזה עם חברת התק ליטים
דקא, אשר הפיקה עבורו תקליט
ברמה שלא השביעה את רצונו. סרוסי
ביקש שלא להוציא את התקליט לשוק,
ונאלץ לרכוש את כל הכמות שהוכנה.
״החלטתי,״ הוא אומר ,״שגם כאן אני
חייב לחזור לשיטה שלי, לעבוד לבד.
לאט־לאט התחלתי להכיר אנשים• ,שסידרו
לי הופעות. בהופעה הראשונה התרגשתי
מאד, לא ידעתי לקראת מה אני הולך.
אבל ההפתעה שלי היתר. עצומה! עמדתי
לפני קהל שמכיר את השירים •של סרוסי
בעל־פה. נדהמתי. לרגע היה נדמה לי
שאני נמצא בבית־שאן או בקריית־גת.
באמצע ההופעה כבר שכחתי לגמרי שאני
בפאריס. בסוף ההופעה לא נתנו לי לרדת
מהבמה. לא יכולתי להבין מה קורה. ב־משו
חודשים ארוכים ביזבזתי זמן על
תביעות נגד חברת־תקליטים, ופיתאום אני
מגלה שכל אותו הזמן יש לי כאן קהל
יותר חם מאשר בארץ.״
באותו לילה החליט סרוסי לשנות את
כל תוכניותיו. תחת שיהיה סתם זמר •שבא
לשיר ומחכה ששיר משלו יצליח כדי
להגיע לכותרות, החליט להציג את עצמו
ככוכב.
״פתאום גיליתי •שאני יותר קרוב להצלחה
מא־שר חשבתי,״ הוא מספר .״אני
כבר כוכב בקרב הקהל היהודי, אז למה
לא לנצל את ז הי הבעייה היתד. לבנות
מחדש את הדימוי.״ לצורך זה שכר סרוסי
את שירותיו של מישל רושפור, מי שהיה
איש־יחסי־הציבור של הזמר מייק בראנט
המנוח .״הוא ראה ושמע אותי,״ אומר גיסים
,״והחליט שאני מסוגל לזכות באותה
הצלחה שהיתר, למייק. הוא מטפל ביחסי־הציבור
שלי בכל אירופה. החלטנו להקים
קבוצת־עבודה ולהגיע לקהל הצרפתי.
״כל סנט שאני מרוויח מוקדש היום למטרה
אחת: בניית שמו של ניסים סרוסי,
במטרה להגיע לשכר־הופעה של 25 אלף
פראנק (כהמי-שים־אלף לירות) ושאמכור
תקליטים כמו •שמכרתי בארץ. עד אז אני
חי חיים כפולים. מצד אחד ניטים סרוסי
אליל־הזמר, שמגיע להופעה במכונית רו־לס־רויס
שכורה, עם מעיל־פרווה •שכור
ושומרי־ראש בשכר, סרוסי של יחי־הרו״
שם. ומצד שני ניטים סרוסי האדם הפשוט
•של שעות הבוקר, המתגורר בדירה
בת שני חדרים ברובע ה־• 20 של פאריס,
וחוסך כל פרוטה למען עוד רושם.״

יש לאן ללכ ת!
• ספרים משומשים •
• ספרים מיוחדים •

ג בי
רדד כן־יהודה 28
תל אגי ב

צחת.

החיסנל

דוד ב.סיוין
סגרי עידו, יחטלים

קורסי צ לי ל ה
בוול־אביב ובים־סוד
צלצל 295529 :־.03

ספור מעשה ללא תקדים של חוליה ישראלית חשאית נבחרת שלחמה
בטרור הערבי בעיר לילהאמר. רב־מכר עולמי עכשיו בעברית.
להשיג בכל חנויות הספרים. הפצה ראשית׳ :גד* ,תל־אביב.

צערו של
האב העיוור

חזור לארץ עדיין אין לי תוכ״
ל ניות. לא לפגי •שאסיים את מיש־פט־הגירושין
שלי עם אשתי, כי היא יכולה
להוציא נגדי צו־עיכוב־יציאה־מהארץ.
לא אחזור לפני שיהיו לי כותרות ביד,
לפני שאראה תוצאות. אני לא רואה שום
סיבה שומרים כמו תום ג׳ונס, שארל
אזנבור, פול מקארתני ואנריקו מסיאם,
יצליחו באירופה ואני לא. מה שנשאר לי
זה רק להוכיח שיש לי מקום ביניהם,
ואת זה אני הולך לעשות.״
מישפחתו של סרוסי נמצאת ברחובות.
אביו העיוור ואמו, המטופלת בעשר נפשות,
נתנו את בירכתם לצעדו של ניסים
בן ה־ .28״אבל היה לנו עצוב בליל־הסדר,״
הם מספרים• ״אנחנו מישפחה מאד מאוחדת,
ובעדב־הפסח היו כמה כיסאות ריקים
סביב השולחן. זה הכניס לנו עצב
בלב, אבל אנחנו יודעים שניסים צודק.
הוא ילד טוב• ,שולח לנו כסף כל חודש.
באמת בחור טוב, למה עועשים לו את
כל זה ז״
ומוסיף האב :״אני לא יכול לראות
טלוויזיה, אז אני שומע כל היום רדיו.
כולם אומרים שניסים •שלנו שר יפה ומצליח,
אז למה אני לא שומע ברדיו הקול
של הבן שליי״
ה עו לםהזה 2068

במדינה
(:המשך מעמוד )40
להסתיר ,״וזה פעל נגדי,״ הוא טוען ,״בשל
היות ירושלים עיר ניצית מיסודה. אבל
הדרך שבה השתמשו בדיעותי נגדי, היתר,
מבוערת.״ לדבריו, אנשי החוג־לשילוב,
שהבחינו בתמיכת תושבי בית־שמש בי
שימעוגי, פתחו במסע־הסתה בעיירה .״טענו
׳שהייתי במוסקבה, ושהכנתי שם את
הקרקע לשיחות של ידידי, לובה אליאב,
ושבעצם אני קומוניסט וסוכן פלסטיני,״
סיפר.
שימעוני אכן ביקר במוסקבה ,״אבל
במיסגרת עובדתי במועצה לעיצוב המוצר,״
הוא אומר .״השתמשו בנסיעתי בצורה
מכוערת מאד. מי שמייחס לי מגעים
עם אש״ף, מפיץ שקר ביודעין.״
דיעותיו של שמעוני התבטאו גם בתמיכתו
ובפעילותו למען בחירתו של יצחק
רביו במאבק על המועמדות לראשות הממשלה
.״העובדה שתמכתי ברבין,״ הוא
מספר ,״גרמה לכך שעוזי ברעם ושאר
הניצים והפרסים בסניף ירושלים ייצאו
בהתקפה נגדי. מובן שפרשת רבין תרמה
עוד יותר להחלשת מעמדי.״
ירושה הדדית .״במסע נגדי,״ מספר
שמעוני ״היה מסע של לחצים, איומים
ופיתויים מצד אנשי המנגנון, שניצלו את
מישרותיהם בעיריית ירושלים ואת מערכת
ההטבות שבידיהם במסע הלחצים.
הם אפילו השביעו אנשים דתיים שלא
יתמכו בי. בעניין הזה אני עומד להגיש

ח ״פ־ לשעבר שימעוני
אנא כורדי!
תלונה למבקר עיריית ירושלים.״
האיש שעמד מול שמעוני בהתמודדות
על המקום השני מטעם סניף ירושלים
הוא יעקב גיל, פקיד־עירייה שעליו נאמר
כי חילק כרטיסי־נסיעה לחו״ל לבני־מיש־פחתו
תודות למעמדו. אולם שני המתמודדים
על המקום השני נוכחו, מאוחר
יותר, שמילחמתם היתד, לשווא.
עוזי ברעם הבין ירושלים תשלח לכנסת
רק מועמד אחד, ומראש העמיד את
עצמו במקום הראשון ברשימה, כשהוא
* נעזר באביו, השר. זה האחרון אף טרח,
בראיונות לעיתונות, למנות את בנו כיורשו
בכנסת.
האב, שהוריש לבנו את מקומו הרם
מתכוון לרשת את בנו במקום אחר. משה
ברעם יחזור להיות מזכיר המיפלגה בירושלים•
״מטרתם,״ טוען שימעוני ,״היא
ליצור מצב שבו ישלטו בני מישפחת בר עם
בסניף הירושלמי, תוך סילוק כל מת-
4נגד. יש להם אינטרס מוזר שלא לתת
לאיש להביו ולבדוק מה בדיוק קורה בתוך
סניף ירושלים של המערך.״
״הדבר השפל ביותר,״ ממשיך שמעוני׳
״היה שהסיתו אחד משכני כנגדי.
השכן החל מטריד אותי בצעקות וקללות,
בדה נגדי אשמות״תקיפה ויזם תלונות ל־מישטרה
ואף דרש את הסרת חסינותי.
אני מתגורר עם מישפחתי הגדולה בדירת
4מרתף בת שני חדרים בשכונת נחלאות,
ובמקום שיוסי שריד ישתמש בזה כמשק־תעמולה
במודעות שהוא מחבר, הצליחו —
בעזרת השכן — להפוך את חיי מישפחתי
לבלתי-ינסבלים.״
הסכנה הכורדית. העדה הכורדית
בארץ, שחביב שמעוני נחשב כמייצגה,
| מונה כמאה אלף נפש, מתוכם שלושים
העולם הזה?065

קתדין דנב
אנוק איימה

אלף תושבי ירושלים. הם טוענים כי שיט־עוני
היה ח״כ פעיל ומצליח בוועדות החינוך,
השירותים־ד,ציבוריים והעבודה, וכי
סילוקו היה תוצאה של קנוניה ברורה.
עוזי ברעם הכחיש את ההאשמות, אך
חביב שימעוני טוען :״למרות שאני רו־אד,
את עצמי כנציג ירושלים ולאו־דווקא
כנציג העדה הכורדית, היה בתעמולה
נגדי גוון של איום והסתה נגד מה שהם
כינוי, סכנת ההשתלטות הכורדית על תנד
קידי־מפתח׳.״
שימעוני הסיק את המסקנות, ובמקביל
למאבקו. להיבחר כמזכיר מועצת־פועלי־ירושלים,
הוא מתכוון לארגן את העדר,
הכורדית כגוף פוליטי ,״כדי לתת לעדה
המפוארת הזו את מעמדה המתאים. בזכות
— לא בחסד.״

בסרטוהחדשע 1ל

קלוד ללוו!ו
510174174

עולים פילא הקליטה
״הממונים מטעם מישרד־הקליטה
קולטים רק מה שנוח
7ה ! 0״ מאשים מדען עו7ח-הדש
כיצד נקלט מדען עולה־חדש בארץ ן
כמה הוא עולה, ולמי? מהי תרומתו למדע
המתפתח בישראל?
סיפורו של ד״ר דדלי קסל 39 עולה־חדש
מדרום־אפריקה, בעל תואר דוקטור
בכלכלה מאוניברסיטת קורנל בארצות־הברית,
מציג את הבעייד, המסובכת זה־בלתי־ימוכרת
-של קליטת מדענים־עולים
בארץ מזווית בלתי־מקובלת, אישית, המציגה
שאלות רבות על דרך טיפולם של
הגורמים הממשלתיים בעולים מייוחדים
אלה.
קסל, נ*שוי ואב לשניים, שוכנע לעזוב
מישרה מכובדת של מרצה באוניברסיטת
יוהנסבורג בדרום־אפריקה, אחרי שהובטחה
לו עבודה בישראל במיקצועו המבוקש,
כלכלן. אולם, כיום דדלי קסל
הוא אדם מתוסכל מבחינה אישית ומיק־צועית,
המוציא את פרנסתו בקושי, וכולו
מרורים נגד המימסד הישראלי, על דרכי
הטיפול שלו בו ובעמיתיו.
״ההתחלה,״ סיפר דדלי בקול שקט אך
מתוח ,״היתד, בתחילת -שנת .1975 הוקמה
אז חברה בשם ממל״ג, שנועדה לעסוק
במחקר שימושי במדעי־החברה. ייחודה
של החברה היה בכך שכל עובדיה מדענים,
עולים־חדשים, והיא הוקמה על־פי
הסכם עם מישרד־ד,קליטה, המרכז לקליטת
מדענים עולים, שהוקם על־ידי ראש־הממשלה
לשעבד, גולדה מאיר.״
״לאן הלך הכסף ברא-ש החברה
החדשה הציבו אנשי מישרד־הקליטה שני
מדענים מוכרים. האחד, מייקל לוטן, הוא
היה בעבר בעל חברה לשירותים סוציולוגיים.
השני, דוקטור אורי שפריר, פיסיקאי
במיקצועו, היה מרצה באוניברסיטת
תל־אביב ובעל חברה בשם סיני לפיתוח
אורבני.
עשרה עולים חדשים, כולם מדענים
מוכרים בארצות־מוצאם, שעלו לארץ בס ביבות
-שנת ,1975 תוכננו להיקלט על-ידי
החברה. תמורת כל מדען כזה שילם מרכז־הקליטה
סך של 10 אלפי לירות בחודש.
״אני התחלתי לעבוד עבור ממל״ג ביולי
75׳,״ סיפר דדלי .״אז עבדו בחברה חמישה
מדענים, שני אמריקאים, מתמטיקאי
צעיר ועובד־מתמחה במחקר פוליטי. חי פשנו
פרוייקטים. רצינו לעבוד ברצינות,
והרבה. להועיל. התיסכול הכי גדול של
מדען בא כאשר איננו מועיל.״
אולם הפרוייקטים זרמו לחברה החדשה
בזרם דליל מאד. אחד התקבל מעיריית
ירושלים — תוכנית לפיתוח האחור שליד
שעד יפו. בהכנתו של פרוייקט זד, עסק
גם דדלי קסל, ובמהרה נתמנה כאחראי
לו, נוסף על עבודה אחרת שבה עסק
במיסגרת החברה — פיתוח עיירות־פיתוח.
״בהתחלה היתה אווירה חופשית,״ הוא
מספר .״ניהלנו שיחות אחת לשבוע. ה-
מישרדים היו בנמל יפו הישן, והתנאים
היו גוחים וטובים, יחסית לארץ. דיברנו
כל הזמן על הצורך להתפתח, לא להתנוון.
־ ״פרוייקטים של ממש אומנם לא היו,
אבל חיה רצון טוב. עד שהמתח התחיל
לחדור לאט־לאט, וחיסל כל חלקה טובה
במיפעל הקטן שלנו. פיתאום התחלנו להבין
ש,עובדים׳ עלינו. הכסף ממישרד-
הקליטה פשוט נעלם. כל אחד מאיתנו
קיבל פחות מ־ 4,000 לירות לחודש ברוטו.
(המשך בעמוד )50

לוויות 11/7/717

בכורה ארצית

בקולנוע

״פאר״

תל־אביב

9.30—7.15—4.30

תמוז

-ספדי איכות

ס פ רי ת ״העוקץ״ גאהלה צי עלקהל שו ח רי ס פ רו ת
המתחוהמס תו רי ן ח מי שהספ רי מתחחד שי ם:

חיסול בפיסגה
מאת: טרוויניאן

מתת שטו
מאת: ברנרד טיילור

חיסול שירותים
מאת: טרווניאן

עצבי פלדה
מאת: דיק פרנסים

5ימים מתוקים במאי
מאת: ארנון הדר
הפצה: תמוז — תוכל

לכל הדור ש

ספר התו׳
החדשה בכריכה אחת
ללימוד ולה שכלה כללי ת
(בשפה העברית)
כמחיר — 5לירות כלכר —
עכור דמי משלוח ואריזה
כתוב וצרף את התשלום לפי הכתובת
ת.ד 7089 .ירושלים
ויישלח לך מייד.

המסיבה 1

ב ק בו קי הו וי סקי רי קי ם,
והמאפ רו תמל או ת.
מ רוב עשן כבר ל א רו אי ם
אףאחד.
מי ז ה שם?
קשהלהב די ל ביני ה ם,
הםנר אי ם או תו דבר.
ה ם גם עו שי ם או תו דבר.
כלו ם.
עכ שיו הםב אי ם אלי ך,
ומבק שי םלהמ שי ךבמ סי ב ה
שלה ם.
] מי זהבא?

אי אפ שר ל ר או ת. אי אפ שר
לדעת.
הםנר אי ם או תו דבר.
רבי 0
אלון,
פרס,
י ד לין,
רבינוביץ
אבל, ה מ סי בהשלהם הי אלא
ה חגי ג ה שלך.
הו צ א או תםמהחדר.
רו קן אתהמאפ רו ת.
פתחאתהח לון.
שיכנ ס אוי ר.

החלף את השלטון!

קולנוע
שחקנים
ו, לואם הודדן
אני מרגיש 13־1131־11־ דסוף!

כל מי שראה את הסרט רשת שידור
יסכים, בוודאי, שאחת ממעלותיו הגדולות
ביותר היא איכות המישחק בו, ו־במייוחד
המישחק הגברי. הבמאי, סידני
לומט, הצטיין מאז־ומתמיד בהדרכת שחקנים
והפעם הוא התעלה על עצמו, בהדרכת
שני השחקנים־הדמויות המנוגדים
לחלוטין מבחינת המישחק: פיטר פינץ׳
וויליאם הולדן.
דמותו של פינץ׳ חיצונית, חריגה, צע קנית,
נוורותית וחסרת־מנוחה, חלומו של
כל שחקן השואף להפעיל את הזיקוקיך
די־נור הטכניים שרכש בקאריירה ממושכת.
ואכן׳ פינץ׳ השתמש בכולם היטב
וזכה באוסקר.
דמותו של הולדן, לעומתו, שקטה, מאו
פקת, מופנמת, מעמיקה ועצורה יותר,
ודווקא משום כך, כפי שיעיד כל שחקן,
קשה הרבה יותר לגילום. הולדן היה מועמד
לפרס האוסקר, אך לא זכה בו. לא
מפני שלא היה ראוי לו, אלא משום שהנסיבות
היו כאלה שנטו ״לטובת״ פיינץ׳,
אשר נפטר מייד אחרי הופעתו בסרט,
אחרי שבמשך שנים לא זכה בהכרה שלה
היה ראוי. מתן הפרס היה מעין התנצלות
מאוחרת של הוליווד, כאילו אמרה ל־פינץ׳
:״סליחה ששתקנו זמן רב כל־כך.״
השכונות נוסח הוליווד. ואין אדם
כמו ויליאם הולדן המבין מצב שכזה .״אני
מאושר,״ הוא הגיב, להפתעת הכל, כאשר
נודע לו שפינץ׳ — ולא הוא — זכה בפרס
האוסקר .״המצבה הנאה ביותר לאדם,
היא הדרך שבה זוכרים אותו. ופרם האוסקר
יהיה מעתה חלק מן הדרך שבה
נזכור את פיטר.״
מי שחושב כי התגובה מוזרה, ואולי
צבועה במיקצת, אינו מכיר את דימויו
של: ויליאם הולדן בהוליווד, ושוכח כי
אחרי 38 שנות קאריירה (הוא הופיע לראשונה
בתפקיד ראשי בנער הזהב, בשנת
,)1939 דברים מעטים מאד יכולים להפתיע
אותו בעיר־הסרטים. וכי אחרי כל
התפקידים הראשיים, הפרסים והתהילה,
הוא יכול בהחלט להרשות לעצמו להיות
רחב־לב. והוא באמת עושה זאת, במלוא
הכנות.
אשר לודשבונות של הוליווד, אין כהול־דן
המכיר אותם, על בשרו. אחת הדוגמות
הקלאסיות לעיוות האוסקרים התרחשה
לפני 27 שנים, כאשר הכל הסכימו
כי הולדן ראוי לפרס עבור הופעתו בשדרות
סנסט (לדעת רבים — סירטו הטוב
ביותר בכל הזמנים) .אבל הפרם ניתן
אז לחוזה פרר. שלוש שנים לאחר־מכן

מסע הייסורים
ש 7מ סע
הא לו נקו ת

סרט שצה״ל תופס בו את המקום המרכזי,
יכול לנקוט אחת משתי גישות :
האחת — סגידה. צה״ל הוא הצבא הטוב
בעולם, חייליו הם גיבורי־חיל עשרים
ללא חת, וכפועל יוצא מכך, שום דבר ש קורה
בצד,״ל אינו יכול להיות פחות ממושלם,
מבריק ויוצא-מגדר־הרגיל. כל
מי שמטיל ספק בכך הוא עוכר־ישראל,
אנטישמי, אנטי־ציזני, ובכלל טיפוס לא
חברותי ולא נחמד. זוהי הגישה הבריאה,
המקובלת והמומלצת על־ידי גורמים ריש־מיים
רבים, ובראשם — צה״ל.
הגישה השנייה פופולרית פחות. היא
סוברת שצה״ל הוא גוף המורכב מבני-
אדם, וככל גוף שמורכב מבני־אדם גם בו
יש חיובי ושלילי, נישגב ומכוער. וכל מי
שרוצה להוסיף על החיובי והנשגב, מוטב
לו שינתח את השלילי והמכוער, ויפיק
מהם לקחים.
זוהי הגישה שבה בחר הד״ר יהודה
(״ג׳אד״) נאמן, במסע האלונקות שלו, סרט
על פלוגת טירונים בצנחנים, ועל טירון
אחד שנשבר ומת באימונים, כשחשד כבד
של מעשה־התאבדות נישא באוויר.
לפני יז־ם־הכיפוריס. את הרעיון לסרט
נטל נאמן מתוך ניסיונו האישי, כמי
שהיה רופא בצנחנים, הוא נזכר במיקרה
אחד, שבו התאבד טירון בירייה בחדרו
של המפקד. המחשבה להפוך את המיקרה
ההוא לגרעין העלילתי של סרט באורך
מלא, עלה בראשו של ג׳אד עוד לפני מיל-
חמת יום־הכיפורים.
פרוץ מילחמת יום־הכיפורים דחה את
המשך הטיפול ברעיון. חודשים ארוכים
במילואים הוסיפו רבדים לא מעטים של
חוויות והתנסויות ביחידה קרבית, אשר
התקשרו בצורה זו או אחרת לסיפור המקורי.
כשחזר לחיים האזרחיים, פנה
ג׳אד לעזרת הסופר דניאל הורביץ, ובעבודה
יחד עימו לבשו הרעיונות הרבים
צורת תסריט, שהוגש לתחרות של המועצה
לתרבות ולאמנות.
הלוואות מחברים. המועצה קראה,
ראתה כי טוב, והעניקה לתסריט פרס של
300 אלף לירות. זו היתד״ למעשה, הדחיפה
המעשית הראשונה לקראת מימושו
של הסרט. ומאותו רגע ואילך יצא מסע
האלונקות למסע־הייסורים הפרטי שלו.
תחילה, בעיית המשקיעים: כאלה לא
נמצאו בסביבה (למרות שהתסריט הוכתר

צנחנים מתפשטים גמיקלחת בסרט ״מסע האלונקות״
צה״ל דרש ״מוות חיובי!״

בפרס!) הבנקים שאליהם פנה הבמאי
השיבו לו כי אינם רואים סיבה להשקיע
ב״עוד סרט ישראלי מן השוחה, שאין בו
שום דבר מייוחד״ .המפיקים ה״מיקצד
עיים״ (המדכאות פירושן שבארץ אין למושג
הזה הגדרה מדוייקת!) טענו ,לעומת
זאת, כי הנושא ״מדי מייוחד״.
לבסוף, עם קצת הלוואות מחברים ומן
המדינה, הפרס על התסריט, קרנות שונות
וכן הלאה לפי כל אמצעי ה״שנור״ המקובלים
והמאולצים הגיע הסרט לשלב ההפקה.
ואז נכנס לתמונה צה״ל.
מוות חיוכי. מובן שבסרט שעלילתו
מתנהלת כולה ביחידה צבאית, אין מנוס
מפנייה לצה״ל כדי לקבל — לצורך הצילומים
— אביזרים צבאיים, רובים, ג׳יפים,
אוהלים וכיוצא באלה. אבל צד,״ל התלבט.
צריך שהמוות בסרט יהיה ״מוות
חיובי״ ,נאמר לנאמן. ובכלל, למה לא
להציג-את צה״ל באור יפה, ורוד ובריא?
הצנזורה העבירה את העניין לדובר־צה״ל,
דובר־צה״ל העביר את העניין למטכ״ל,
ומהמטכ״ל חזר לצנזורה וחוזר חלילה.
וצה״ל המשיך להתלבט. אפילו המלט
היה מתקנא בלבטים ממושכים שכאלה.
פינות הסיפור התעגלו כדי שעדיני־הנפש
לא יישרטו, אבל צה״ל עדיין התלבט.
אחרי 14 חודשים עדיין לא ניתנה תשובה
סופית. בין השאר נדרשה ערבות בנקאית
בגובה של מיליון לירות עבור הציוד ש־יושאל
לסרט. הצילומים החלו, ותשובת
צה״ל עדיין התמהמהה. בינתיים הגיע ה עניין
אל יועץ־שר־ה,ביטחון, האלוף (מיל).
ישראל טל, והוא החליט. הסיוע ניתן —
על־ידי מישרד־הביטחון ומישמר־הגבול !
צה״ל עדיין התלבט.

סרט
לנ שים
דחיות מחדש (פאר׳ תול־אביב,
צרפת) — היה זה גנר שניים
סרט זה, קלוד ללוש, אנל הכל
מכוון בו אל ננות המין הנשי (איש אינו מעז עוד לקרוא
להן, כיום, המין היפה או המין החלש) .ומאחר שמקובל
לחשוב שהנשים הן הצרכניות הגדולות ביותר של הקולנוע,
מתקבל על הדעת שלסרט צפויה הצלחה מיסחרית ניכרת.
גיבורתו היא נערה שבגיל צעיר הושלכה לכלא, אחרי
שהיא וידידה הרגו — בטעות — את המעסיק שלה שניסה
להתעסק איתה. בכלא היא מצליחה להיכנס להריון (זוהי
הדרן היחידה, לדעתה, לשמור על טעם כלשהו בחיים, אחרי
שנן־זוגה נפטר) ,וכשהיא משתחררת, בתום 15 שנות מאסר,
היא מתכוננת לשקם את חייה ולהחזיר את בנה אליה.
מאחר שהאטה היא קאתרין דנב, אחת התופעות האסתטיות
ביותר שידע נד הקולנוע מעולם, קשה מאד שלא
להזדהות עימה, ושלא להבין לרוחו של בנה, כאשר הוא
מנטה לחזר אחר אמו, לפני שהוא מגלה את זהותה.
הופעתה של עוד חגרה״לכלא, אשה בעלת מעלות מייו־חדות
בתחום החינוך המיני, שאותה מגלמת אנוק איימה,
מוסיפה למשק־הבית העליז גוון של יופי בהה, חם ומשובב־נפש
משלה.
אשר ליצירתו של ללוש — זה זמן ניכר שקשה להתייחס
ברצינות לסרטיו. במיקרה הטוב, הם בועות״סבון ציבעו-
ניות מאד ; במיקרה הרע, כשהם מתיימרים לומר דברים

קאוזדין דנב וז׳אן־ז׳אק בריו — יחי היופי!
רציניים, הם יומרניים, שיטחיים ומרגיזים עד אימה.
לחיות מחדש הוא מיקרה״ביניים. נושא קליל ואוורירי,
המחזר בל העת אחרי עינו של הצופה, אולם עמוס בבל״כך
הרבה פעלולים טכניים, תנועות אינסופיות של מצלמה,
צילומים נגד השמש ומיסננות-אור למיניהן, עד שהדבר מתחיל
לעייף. אולם, מי שאינו ער לצד הטכני של הקולנוע
לא יופרע, כנראה, ומכל מקום — קאתרין דנב ואנוק איימה
מהוות פיצוי נאות לבל שיעור של סבל.

כרומא זול יותר. הסרט צולם כולו
בתוך 30 יום. ככל הסרטים שאין בהם
בורקאס ואינם כורעים ברך לפני המכנה
המשותף הנמוך ביותר של הקהל, הוא
נעשה מתוך נכונות של מרבית משתתפיו
לעבוד תמורת חלק שן השכר, או תמורת
אחוזים. מתוך ניסיון נואש להוריד את
הוצאות־ההפקה חיפש ג׳אד עד שמצא, ברומא,
מעבדות שתעריפן זול ב־ 40 אחוזים
מזה של המעבדות הישראליות. אולפן-
הקלטות גידיורקי עשד׳ את עבודת פס־הקול
במחיר נוח יותר מאשר בארץ.
אבל מסע־הייסורים עדיין לא תם. כעת
צריך היה למצוא מפיץ, ובית־קולנוע. בעל
בית־קולנוע אחד, שראה את הסרט, הגיב :
״זה סרט טוב, זה סרט מיסחרי, ואני מאחל
לך שתיכשל.״ מדוע ן משום שמסע האלונקות
מעז לשאול שאלות על נושאים
שהשתיקה יפה להם. כך, לפחות, סבר
אותו בעל בית־קולנוע.
חיים כהכרה סנורה. לבסוף,
אחרי שנמצא המפיץ ונמצאו בתי-
הקולנוע, שהסכימו להציגו, יוכל גם הקהל
להחליט אם אכן אלה הם נושאים שהשתיקה
יפה להם. כי מדובר, בסרט, בדרך
שבה מנסה צה״ל לחשל את חייליו !
בעובדה שהחייל, יותר משהוא אישיות
בפני עצמו, הוא פרט בתוך צוות, ומי שאינו
משלים עם כך סופו להישבר. מדובר
בו בהווי של צעירים אשר עזבו לראשונה
בחייהם את הבית ואת השכונה
והם חיים בתוך חברה סגורה, אך־ורק עם
עצמם ומפקדיהם. שאינם מבוגרים או בשלים
הרבה יותר מהם.
מסע האלונקות רחוק מלהיות, סרט מוש לם.
מדובר בו על בעיות הרבה יותר מאשר
על אנשים. העמדת הדמויות לפני המצלמה,
מיבנה כל צילום ותנועות המצלמה
מעידים על רגישות ודימיון ניכרים
של הבמאי, על שימוש בשפת־קולנוע חסכנית
ויעילה, ועל יצירת אווירה צבאית
אמיתית, כנה ואותנטית. אולם מאידך:
המיבנה הדראמתי לוקה לא פעם בחסר,
ורצונם הטוב של השחקנים עולה לא פעם
על יכולתם. אבל, וזה החשוב מכל, זהו
סרט ישראלי התוקף בעייה ישראלית, עם
אנשים ישראליים ומשברים ״משלנו״ ,ומנסה
להבין אותם. ומשום כך הוא ראלי
על עצם טיפולו בנושא זה — ותהיה דעתו
של צה״ל — אשר תהיה — לצל״ש.
נזכרה הוליווד בחובה להולדן. הוא הופיע
אז בקומדיה אחרת של אותו הבמאי ש עשה
את שדרות סנסס, בילי ויילדר. שם
הסרט היה סטאלאג ,17 ותפקידו של הול־דן
היה צנוע, מצומצם וציני הרבה יותר.
אבל שטר יש לפרוע, והילד! זכה בפיסלון
המוזהב דווקא עבור תפקיד זה.
מנוחה בשמורת החיות. מוזר עד
כמה דומה תפקידו של הולדן ברשת שידור
למצבו היום בחייו. הוא בן ,58 וכמו מגהל
חטיבת־ד,חדשות בסרט גם הוא חש ״הרבה
יותר קרוב לסוף מאשר להתחלה, ומשום
כך איני מתכוון לבזבז זמן.״ לפני 14 שגה
הוא התגרש מאשתו ברנדה מארשל (שחקנית
לשעבר) ,אחרי שגידל עימד, שני
בנים משותפים ובת שלד, מנישואין קוד־
(המשך בעמוד )46

קולנוע
(המשך מעמוד )45
מים. מזה שלוש ־שנים הוא חי עם שחקנית
צעירה ונאה מאד ־ששמה סטפאני פאוארס,
הצעירה ממנו ב־ 24 שנים והעושה מאמצים
נואשים לשבור את מעגל־הקסמים •של
הכוכבות. למרות שהצליחה בינתיים לקבל
כמה תפקידים ראשיים בסירטי דיסני
(החיפושית דוהרת שוב) וסידרת־טלוויזיה
שלה זוכה כיום בהצלחה (שם הסידרה
אבא וכנופיית פיטר) ,היא פסימית מאד
באשר לסיכוייה. אולם ״אינני מרירה,״
היא טוענת ,״אני מציאותית.״ .
חייהם המשותפים מתנהלים בצורה מוזרה
למדי. הם מתראים רק בסופי־שבוע,
כשהוא נוסע אל ביתה הנמצא בקצה האחד
של לוס־אנג׳לס, או כשהיא נוסעת
אל ביתו ,־שבקצה השני ־של העיר• מזמן

קבלת האחוזים. ופיצול השכר בסרטים,
פיצול שבעזרתו ניתן היה לשלם פחות מי־סים
בשנה. מן הגשר על הנהר קוואי בלבד
הגיעו להולדן, כשותף בסרט, כ־2.5
מיליון דולר, המשתלמים לו עד היום במנות
של 50 אלף לשנה. הולדן, שכבר
אז אהב חיות, הוסיף שערות לבנות רבות
לראשו ־של המפיק סם שפעל, כאשר במשך
כל הסרטת הגשר על הנהר קוואי
התרועע עם שני גחשי״קוברה .״מה נעשה
אם הם ימיתו אותך באמצע הצילומים?״
קונן המפיק המודאג ללא־הרף.
חזה שעיר -תועבה. פעם נחשב
כאחד הגברים הנאים ביותר בהוליווד.
חזהו הגברי היה אחת המעלות הבולטות
של פיקניק (באותו סרט נאלץ לגלח את
חזהו השעיר מדי־בוקר, משום שחזה שעיר,

תן לנו לעזור לד,
למצוא את הקונה למנוניתך
ו/או לבחור את המכונית ״שלך,
מתוך מבחר מגוון, שעליו אתה יודע הכל

פוונסון והולדן ב״שז־רות סנסט״ ()1950
בימים ההם —

אני מעונין במידע על שיג\תכם

כתובת

פאוארס והודדן כ״סופשבוע״ ()1977
— ובזמן הזה

אנחנו נחסל א ת וזז׳וק ים י
כמהפע מי ם ני סי תלהפטרמ וזז׳ וקיםולא
הצלחתילאחר חי טוי שלנו, אנו מחס לי םאת
הז׳ו קי םוהחרקיםואתמקבלתת עו ד ת
א ח ריו ת ל שנה.
מודיעין 18ר״ג, טל5 .־6־ • 790114 אילת, טל 3012 .־.059
היתר משרד הבריאות .21 :רש׳ עסק 181/75

איתן עמיחי הדגר ת מזי7וים

לזמן הם יוצאים לטיולים ארוכים בצוותא,
בעיקר לחוות־הענק שלו בקניה, שם
הקים שמורת־חיות, או לגינאה החדשה,
שם היא קונה עבודות מקומיות.
רחוק מן הכום. בהוליווד עצמה הם
ממעטים לצאת בחברה. אבל לפחות בכל
הנוגע להולדון היחסים הביאו לו ברכה
אחת גדולה. הם הפכו אותו מאחד הצמאים
הגדולים של העיר, לאדם שאינו ישותה
משקה חריף יותר מקפה.
כיום הוא ממעט לעבוד בסרטים. אך,
״העבודה היא בינתיים חיונית,״ הוא טו ען
,״עדיין איני יכול להרשות לעצמי
לעשות כל מה שאני רוצה.״ בישנות השיא
בקאריירה שלו, לפני כ־ 20 שנים, כשהופיע
בסרטים כמו נערת הכפר וסברינה,
היה אחד השחקנים היקרים והעצמאיים
יותר של הוליווד. הוא היה בין חלוצי

באותה עת, נחשב תועבה בעיני הצנזורה)
.היום חרושים פניו קמטים, התנהגותו
עצורה יותר, ומעיניו ניבטים חוב־מת־חיים
והשלמה עם טירופם, שרק ישנות־חיים
ארוכות יכלו להחדיר בהן. עייף מן
הסרטים, הוא מזכיר לידידתו סטפאני
פאוארס שגם הוא התקשה. בתחילת שנות
ה*60׳ למצוא תפקידים למרוח הצלחות
קודמות, אחרי שכמה מסרטיו נשלו מאד
בקופה. מישחזר לתהילה, בסרטים כמו
חבורת הפראים, לא היה זה עוד הולדן
המאהב החטוב, אלא הולדן האיש •שהחזיק
מעמד בכל התלאות, למרות הכל. לכן,
קדחת הצלולויד הרפתה ממנו. הוא אינו
רוצה לבזבז זמן עוד. יש לו תוכניות
רבות, והן אינן ק־שורות דווקא בקולנוע.
״נשאר לנו עוד כל־כד הרבה לראות וללמוד,״
הוא אומר, ומכין את טיולו הבא.
העולם הזה 2068

ה גי ע

הזמן

ש כו ר

7ן צב חרש..

תנופה יוצרת...
דמיון פורה...
ע שייה מהירה...

האיש הבודד לכנסת

ניסים אלוני ב־ : 1951 ארץ .11 מיוחמת־שירים־ללא־סיפור. וצעירים אלה.
לוהטים לאין קצה. נתגלגלו בנוידרון ה תלול־ מ אדב טר ם הניעו לפיסגה..־

סיפוותש״ח: תום
א כמילה קולקטיבית
החותם שהותירה מילחמת־השיחרזר ב־סיפרות
הישראלית הינו מעוות׳ חד־צדדי
ובעל ערך סיפרותי מוגבל. כיום, קרוב
לשלושים שנה מאוחר יותר, בפרספקטיבה
של הזמן, הצטמצם מיספר קוראיה
של סיפרות זו המיוצגת בכמה סיפורים
ושירים בתוכניות־הלימוד של מישרד־ה־חינוך,
הכפויים על תלמידי בתי־הספר.
סיפרות־תש״ח הרישמית מכילה את
יצירותיהם של קבוצת סופרים ומשוררים
שהיו במילחמת־השיחרור בשנות זד 20לחייהם,
ופעלו במהלך המילחמה כפולים־
דוקים • ביחידות שונות, תוך שניצלו את
המילחמה לביצור מעמדם הסיפרותי.
פעילות התרבות בצה״ל במילחמת־ה־המחת״ר**

שיחדור
התנהלה בעזרת
עליו פקד הסופר משה שמיר. הסופרים
שהיו כפופים לפיקודו אולצו לשרת מטרות
סיפרותיות נעלות, שעליהן כתב
שמיר במאמרו הקץ לרפורטז׳ה — תחי
הביקורת בין השאר את הדברים
הבאים: אומר אני הורגלנו על־ידי העיתונות
ואף על-ידי הפיפרות׳ ואף על־ידי
צעירים שפה׳ לשמש •טופר לתרועת־דמילחמה
של י־טראל, והדבר טוב ויפה.
נתגייפה הרוח, ומשנתגייפה גדם טוטאלי,
לא עפר,ר כביקורת אלא פמוטור...
על המכניזם המוטורי הזה של סיפרות־תש״ח
מוסיף שמיר במאמרו: עד עתה
ליווינו את המדינה, את צבאה, את מיל־המתה,
כפיפרות •של רפורטז׳ה. נאה ויפה.
ייתכן גם שיש בהמשד של פיפיות בזאת,
כמידה שהיא תטפח דמות מפויימת, מאורעות
מם ויימים, ותעבוד ככל האפשר
פחות לפי הוראות קציני לישכת־הקשר־ .
לעיתונות, איטר תפקידם לא-פעם לכסות
מערומים ...סותם ואינו מפרש.
שנתיים מאוחר יותר, במאמר נוסף ש ראה
אור באותו עיתון ••*יי תחת הכותרת
הפלמ׳׳ח והסיפרוח משנה משה שמיר
את הערכתו לסיפרות-תש״ח, תוך שהוא
מחבר עליה ״אני־מאמיך שלא עמד ב־מיבחן
התקופה מאז ועד היום:
איו עדות נאמנה יותר לכוחו החיוני,
השורשי, אף דדטמור־לדורות, של היי
פלמ׳׳ח, מאיצה עובדה זו כי היפרה •שממה
רוחנית והעלה בגיאותו גל יטל יצירה
אמנותית. כל הופעה חברתית שאיננה־רציו,
היונקת ממקורות עממיים, הנושאת
חזון ונפש — מוכרח הוא שתמצא את
ביטוייה בשדה הרוח. הסימפטומים מעירים
על גורמיהם. עקרות רוחנית מעידה
מל רילבוו חברתי. פיריוז — על פריהה.
הפלמ׳׳ח העמיד דור של סופרים, היה
בוח־דוחף ליצירה שרישומיה עוד יאדוו
שנים רבות. לא רק אותם סיפורים ושי־ריס
יטנחתמו כספר, שקיבלו את הגוש־פנקה
הציבורית — כי־אם מאות רשימות,
פזמונים, יומנים, בני־פיפורים ו־בני־יטידים
הם מיבול אותר תקופה• ה־יצירה
האמיתית נישאת תמיד על גלי
יצירה עממית רחבה. איו סיפור ״גדול״
גבתב כשהוא יחידי ומבודד באקלימו ובגופו,
אלא־אם־כן הוא אנטי־חבדתי. זהו
* קציני תרבות ומוראל, בימוי הלקוח
מו הצבא הסובייטי.
** המחלקה־לתרבות.

״מסער׳ .3.2 .49

בשער״ .10.5.51

רישום שד שמואל כ״ץ
״משנתגייסה הרוח י

אופייה ההכרתי •טל היצירה האמנותית,
על אף היותה יצירת־יחיד. היצירות הגדולות,
אם כי שם אחד חתום תחתן, נכתבות
כתיבה קולקטיבית על־ידי דור שלם.
דור שלם.
לא היתה עוד תקופת עירוי־בוהות ד
התחדשות בשטח היצירה הסיפרותית כתקופת
הפלמ״ה• הפלמ״ה יצר פולקלור
•טלם שהואצל מכור ההווי שלו ועלילו תיו
...מאחר ־שלא כאן המקום לדון ולבדוק
אם ״פולקלור ישלם״ הוא ״סיפרות״,
הרי יש עניין רב בהמשך מאמרו של
משה שמיר, היורה את חץ הפלמ״ח לעבר
מטרה בלתי־מוגדרת, כאשר הוא כותב :
ניתנה רשות הדיבור אם לזחלנים המדש־דיטים
׳בשפות הביצה, ואם לאותם שמרחפים
הרחק־גבוה מעליה. שקב עומדים
סופרים וכליהם ריקים, או שמלקטים הם
מאמתחתם מה שנותר, והרי זה ככר
מעלה חלודה...

ב. מיגד^*-שן
משד, שמיר ידע לאן שולח הוא את
חיציו. בתקופה שאחרי מילחמת־השיחרור,
שבו בין שאר החוזרים משדות־הקרב עקד
בי-הדמים של תש״ח עשרות כישרונות
סיפרותיים, שגילו את כל עמדות חסים־

רות והתרבות תפוסות, על־ידי משה שמיר
וחבריו. בין השבים התארגנה קבוצה אחת
סביב כתב־העת הימני-ו׳,קיצוני סולם,
קבוצה אחרת התקבצה סביב יונתן רטוש
ואהרון אמיר ופירסמה מיצירותיה בכתב-
העת אל״ף, וקבוצה שלישית ניסתה לפרסם
שבועון סיפרותי בשם עין, בעריכת
ניסים אלוני, אורי סלע ואחרים.
בשלוש במות אלה פורסמו סדרות של
מאמרים בעלי רקע מגמתי, שתקפו את
מגמת ההתהדרות של קבוצת הסופרים־
הפוליטרוקים שהתרכזה סביב משה שמיר.
בסולם היה זה מרדכי שלו, בסידרה סיפ־רות
המילחמה של מדינת ישראל שבה
תקף את יצירות יגאל מוסינזון, משר,
שמיר, נתן שחם ואחרים. בכתב־העת אלף
התרכזו יוצרים צעירים נבינמין תמוז,
עמוס קינן, יעקב אשמן ואחרים — שערך
יצירותיהם מאותה תקופה עדיין לא זכה
בהערכה הראוייה, למרות שהם הצליחו
להציג ביצירותיהם תמונה אחרת, ריאליסטית
יותר, של מילחמת־השיחרור.
בסידרה שפירסם ניסים אלוני בשבועון
עין, תחת הכותרת הדור והתרבות שלאחר
המילחמה, הוא הצליח לאבחן את בעיות־היסוד
של סיפרות דור־מילחמת־השיחרור,
תוך הנחת האצבע על מוקדי העקרות
העיקריים. במאמרו הנערים שהלכו למיל־

חמה כתב אלוני: זוכר אני •טפעם ייטכתי
בהכרת אהד הכתבנים המצליחים ובא
מכד אחד וישב לידנו. אמר לו אותו מכר
לאותו כתבן־מצליח :״מה דעתד, ה־חבר׳ה
אומרים •טהסיפור שלד הוא זבל.״
המצליח לא טרח אפילו להניע את ראשו.
כאותה כת-קול מנהמת, מזדחלת, דובית,
האופיינית לו, אמד לו באיטיות שדרכה
להדגייט בל מילה והכרה :״אז מה איכפת
לי?//י
טול ״מה איכפת לי״ ותלה אותו נדטלט
על פני הנוער •טל היום, ולא יימצא אדם
•טייצא מהיד הקהל כטענה •טאיז דדטלט
כולל גם אותו. ספק, אומנם, אם יתן אי־ט
דעתו לשלט• עוד זאת, ספק אם תמצא
לד הזדמנות לתת •טלט — או כל דבר
אחר — על־פני המונים של נוער, כי
הללו, ההמונים, אינם קיימים, ומכאן —
הנוער אינו קיים.
ארץ זו, מיוחמת־יטירים־ללא־ספור, וצעירים
אלה, לוהטים לאין־קצה, נתגלגלו
כמידרון התלול־מאד בטרם הגיעו לפיס־גה,
או אפילו כדי מרחק הגון׳ בדדד
אליה. א־טר לארץ, הריהי מצוייה בתקופה
של פריחה: פריחה והתלהבות ופורחת
הפפסדות, סורח החזון ופורח הקלון, סרחה
המקוריות ופורחת הנוכריות...
ניסים אלוני איני חוסך בהסבר תופעת
העקרות התרבותית׳ המאפיינת את מייצגי
סיפרות מילחמת־השיחרור האופיי־ניים,
ומוצא את האשם העיקרי בכד שהם
יוצרים סיפרות סטרילית, הנטולה את העוקץ
של מילחמת בנים באבות. וכותב
גיסים אלוני :
מצוייה מילחמה נצחית, שאין דור נקי
ממנה, והיא מילחמת הכנים באבות. היא־היא
דמילחמה המעלה את אבות־השד־
•טלת בי־טראל ...היא־היא המילחמה ה־מ־טאידה
לבה רותחת ומפריאה ב־טדות
תבל האנדטית. מצויות מילחמות חריפות
יותר וחריפות פחות, אד היעדרה •טל
מילחטה זו אינו מעיד אלא על התנוונות,
אם מוחלטת אם זמנית• ,טל הדור.
מצויים מייטטרים ונופחות־חיים המאריכים
ימים יותר או פחות, אד מילחמת
הכנים כאבות היא שמחדירה בנוסחות
אלה רוח רעננה, חד־טה, או שמכריתה
אותן ומפילתן שדן, נמצא, עבר עליהם
הכלח...
בהמשך מאמרו טוען אלוני, כי בני
דור תש״ח פונקו, ונוונו תוך בדי בך,
על־ידי דור־המייסדים. והוא מפרט: חת־פעלויות
אלה שהתפעלו למי־טמע בל קוק־אהת,
ריקו
•טנפלט מפיותינו, ובמילה י תואר זה שלרידי לא מילא אלא שליחות
מהרפת — ״פכרה כל אלה
חינם חוליות לחוט־שדדה שמסביבו נתלכד
גוף קרתני, בור, שחצן. רע מזה,
אנחנו, שמעולם לא ניסינו לפתח בנו
כוח־שיפוט מבוסם, קיבלנו כל זאת כהנאה.
נכון, גיחכנו, לעגנו להם• ,טמנו
אותם — את הטופחים־על־גב — לצחוק,
אד ככל־זאת נהנינו הנאה שלמה ואפילו
דישדשנו כהלכה בבוץ לאומני־גזעני זה:
הקימונו במות שבהן פיארנו והיללנו עצמנו
עד להקאה .״סברה״ •הפד עילת הסליחות
לכל הווייתנו. האיצו כנו להאמין —
אנחנו, השוטים, האמנו י — שאפו הנפ לאים
ביצורי-אנוש אנחנו, בלא שיהא
כידינו שמץ־הוכחה לאמונה עצמית כפו*
הכוונה ל״צבריס״.

יי׳ה זו. ראינו עצמנו זכאים׳ לא לפרט
זה או אהר, אלא פיצוט׳ זכאים לכל.
כתי־הספר שלנו, בדרד־כלל העמיקו בנו
תחושה זו• מורינו ניסו לעודד את רוחנו
ו*,להדפיס״ את דברינו מ־טאר יצאו מכלל
נימגום. הורינו קבעו על פניהם חיוך־
הנאה־ניצחי׳ אפילו שהיו ביניהם כאלה,
בדרד הטבע, שראו את כל ה״התפתחות״
הזאת כעיניים מושפלות מבושיה. העיתונות
קפצה על כל חריקה שחרקנו ...איני
יודע אם אומנם ראו הורינו את העתיד
בבהירות, כדי כד שעשויים חיו לחזרת
טילחטה כאופקו. אם אכן חזו זאת —
הנחה שקשה לקבלה — הרי שידעו את
איטר הם עושים, כי־על־כד — הבינו
חיילים. חיילים — במובן הצר ביותר
של המילה ...כלא להתיר לכל עניין
״מפל״ ו״צדדי״ להיכנס אל מפכת־חיינו.
במוכן כללי, כאמור, לא חונכנו מעולם
להיות כעלי כוח־יטיפוט. מזל שיאמר הס־שורר
״וכד, מתוד הגות, נהיה לפחדנים״׳
לא הל עלינו. כי הגות לא היתה
כנו• אם ערכנו ויכוחים, התנבאנו כסיגנון
ובתוכן עיתון־הבוקר של תנועתנו ; טענותינו
היו הטענות •טנייטאו כאחרונוז
מפיו של אהד המנהיגים ; דכריו ומייט־פטיו
של המיייד הפכו ניכסי־צאן־כרזל
של לשוננו...
את מאמרו מסיים ניסים אלוני בשאלות
ותהיות יסודיות, והוא כותב: אנחנו
חזרנו לבתינו, ודברים שטם חיים גורי
בפי גיבוריו ״הן נקום והגחנו שנית כמו
אז, ושבנו שנית לתחייה, נדדה איומים
וגדולים ואצים לעזרה, כי הכל כקירבנו
עוד הי ושוצף בעורקים ולוהט״ דברים
אלה לא ניטתיירו אלא, לפחות לדידי, כבחינת
תוחלת.
עייפנו. וכדרכם של עייפים, חיטטנו
בעריטות נושנות של סיסמאות ובררנו
לנו אחת. כינינו עצמנו ״דור המידבר״.
אפילו היו אלה האבות שהדביקו בנו
ובעצמם תואר זה, הרי אנו בשתיקתנו,
ויותר מכף, כאייטור הסיסמה הלבה־למע־יטה,
כאילו נטלנו שלט זה והרימונו אותו
ביד עצלה ומיואשת מעל לראשיינו ! וככר
פתרנו את כל בעיותינו
במאמר קודם באותה סידרה על הדור
והתרבות שאחרי המילחמה, מביא ניסים
אלוני תמונה מוגדת יותר של ערכי
אותה סיפרות: והנוער — הפלאי ופלא !

ניסים אלוני
״קיימת היוגה סיפרות
— קרא את דיכריהם, קנה את סיפריהס,
בא להאזין למוצא־פיותיהם. אך לפ,ז5ע־פתאום,
בטרם נתייצב הכיבוש פהוא־זה,
בטרם ניתנה שהות ליטקול ולהרהר ול־ההל
ביצירה יטל ממיט, באותה מהירות
ופתאומיות שכה דרכו, ערקו ...סבור אני
שרובנו רחוקים אנו מלחשוב שהמיל־
* פורסם ב״עין״ מיום .21.6.1951

חטה — עד עתה — העלתה לנו יצירות
גדולות־לתיפארת ויוצרים גאונים, אך
גם בלעדי זאת, עובדה היא שקיימת
היתה פיפרות, ולא היתה קיימת כתוד
כתלים של אגודה פלונית לענייני סיפ־רות
שמשיוצאים אנשיה אל הרחוב הריהם
מסתחררים מעוצמת השמש״• לפתע־פי׳תאום
נתבהר לסופרים הצעירים שטוב
אין הס חיטובים כלל ועיקר׳ ששוב אין
אייט נותן דעתו עליהם. בתוד המילחמה
הגדולה היו הדברים הבודדים שרקו מפיותיהם
ככל יום־גנופיה נבלעים ואוב־דים
כבת־קול זו כסערה. דמו הסופרים
לבעל שזנח איטה צעירה והיא, הגם שבוכה
כלילות ראשונים, מתנחמת חיש־מהר
ואינה נותנת עליו דעתה כלל ועיקר.
סופה שהיא בזה לו וסופו הוא •טבא
ומתהנן, אלא היא עושה אותו לצחוק,
ואפילו תרה אחר מאהבים אחרים׳.
וכלום חייב אני לבוא ולהעיד עלי
את הכריות? כלום הייב אני לשכנע את
הקוראים ואת •הכותבים כאהד עד כמה
בזים לה לסיפרות כיום, מתייחסים אליה
כאל מעשה״משובה יצל נער?

ג סיפרות תש״ח האחרת
ערכם האפסי כיום של ״מקצועני ד׳סיפ־רות
של תש״ח,״ בולט עשרת מונים, כאשר
יצירותיהם נמדדות ליד יצירות אחרות
העוסקות ב״דור האבוד של תש״ח,״
יצירות שלא חוברו בלהט קרבות ביטאוני-
הסיפרות במהלך מילחמת־השיחרור, אלא
ב־ 15 השנים הראשונות שחלפו מאז תמה
לה המילחמה.
עלייתם של סופרי־האמת מדור תש״ח,
בפינחס שדה בהחייס כמשל המציג באורח
כן את ליבטי ההתבגרות של האמן
בסוף שנות ה־ ,40 וראשית שנות ה־/ 50
תוך הצגה מזווית לא בומבאסטית, או
מניפסטית, את מילחמת־השיחרור. שירתו
של יהודה עמיחי העוסקת בצד האנושי
של מילחמה זו, תוך בחינתה מהבחינה
האינך יווידואלית, דרך מיכלול שירתו, ש־מילחמת
תש״ח היא המוטיב החוזר־וניש*
נה בה. מילחמה המעוררת במשורר את
כל מיכלול השאלות הקיומיות.
סופר נוסף • ,העוסק במשמעויות של
מילחמת־השיחרור, כבר קרוב לשלושים
שנה, הוא עמום קינן, הבוחן ושב ובוהן
אותה מבעד לספריו ולמחזותיו, ללא־הרף.
עיסוקו מתמקד לרוב בבחינת ה״חלום״
של הלוחמים, חלום המדינה שלמענה הקריבו
את עצמם, והחלום מול המציאות.
באחד משיאי יצירתו, במחזה חברים מספרים
על ישו שם הוא מוקיע על הצלב
את כל בני־דורו, תוך שהוא עורך עם
הצלוב שלו את חשבון־הנפש של הדור.
בספריו בחחנה ושואה 2מנהל קינן מעין
דו־שיח עם עצמו, ואינו חדל מהניסיונות
לפרש ולפענח לעצמו את המשמעויות
של מילחמת תש״ח ואובדנן עבורו.
סופרים נוספים, בני דור תש״ח, שצמי-
חתם הסיפרותית החלה שנים אחדות אחרי
הידום תותחי הסיפרות של אותה המיל-
חמה הינם יצחק אורפז, בספריו המוקדמים,
הסופרת עמליה כהנא־כרמון, שעוסקת
לעיתים במיבנים הלשוניים של בני-
דורה, ועוד סופרים מעטים, שהשיבו את
הצד האנושי והלא־מאניפסטי של מיל-
חמת תש״ח אל מפת־הסיפרות, ללא סיוע
הפוליטרוקים של אותה מילחמה.
אך כאשר מעמידים מול היצירות המטריות,
השדופות, החלקלקות והמתיימ־רות
של מיקצועני סיפרות תש״ח, כנתן
שחם, משה שמיר, אהרון מגד, חנוך ברטוב,
יגאל מוסינזון ואחרים, את יצירות-
האמת של תש״ח, ניתן ללמוד על אחד
האבסורדים התרבותיים שאינו קיים בשום
תרבות אחרת. כוונתי לדימוי-הכוזב, שבעדו
ניתן להבין את הבילעדיות של
כל אלה כמייצגי תש״ח. מול יצירות של
פינחס שדה, עמוס קינן, אורפז, עמליה
כהנא־כרמון ומידד שיף, יצירות סיפרווד
תש״ח־מטעם נראות כיצירות־בוסריות,
משוללות ערך כלשהו, שנכתבו על־ידי
סופרים שמעודם לא הצליחו לעבור את
מחסום־היצירה הכנה והישרה לשמה, והם
מדשדשים זה כשלושים שנה במי־אפסיים,
פרי פליטתם, ומוכרים לציבור את האש־לייה
שהם שוחים בים דסיפרות והתרבות
כדג־במים.

שיר החונקים

אנתולוגיה מודרנית

״שיר החונקים עניים באגרופים״ הוא אחד מסידרת שירים שפירשם ע. הלל
בתקופת מילחמונ״השיחרור והזמן שלאחריה, ביניהם ״דבר החיילים האפורים״,
ו..,פקודת חיים״ .מלבד ״שיר החונקים״ שראה־אור ב״בשער״ ב״ ,5.1,1950 ראי אור
שיריו האחרים ב״ארץ הצהריים״ .לאחרונה מתגבשת הדיעה, כי ע. הלל הוא
מהבודדים הנמנים עם משוררי האמת של תש״ח, ושירו זה מעיד על כך.

אין סללה״ ?יזואל•
אף קורים !ש אלעים ממלבינים 1ל אלץ 73 קקיז•
?י 3חוף ים לאלעים (?לי נסלסהה.
ו?לחים ן ך?דם ולן נים ן 1 1ן זקים ן?ים ונילגזים 9לבות מבחורים פסחים
י 1 0סר גיפו)1ם .0 3 7
?י נולאה־סס היי ש?סת מסיים.
מין היללוה על אלץ כישקהיז•
ון;ר קו?בים מסומרים פן הולים לקבור ן ת •וסי פן עת
מאך סים ומלאים ן פ*ון זקים.
יל 9לך ם?׳זיק־מ?9ף.
וילהות וש פך 3ה מקיבות ובוכות, ים וסי 6ות וקונות ן או?רות זו ן ל זו:
.הנה ורס בם פונים!*

!ש ן!ש חוש סן ומוי לן ם!
ומסומרים מן רין ים עיקוים הון,
ן אל זונוסיהם שון ןקים לא&ר:
.פולים. אין ולס פלס -ן י (לקבו
ון םו ןלן ןל מם?סיס1 -ם היי לנו החולד*.,
מיז היללוה על אלץ משקן ה,
*ך ריס !ש ם סלן ת -
ריס ך ןה !ל לשלאל.
ן איש לא נן עק ן1עם לקריא מ?ם ן ןד מן נות מסומלת.
ומסומרים מסקחים אשר לי בלחמו נושאים !?רות ן ל זונוסימם:
״ן ל אלה פס;לים מ;ן תנ9חים?שי פלמסה
אסר פ3ין ה ן אסר פן בוד מס^הוללו•
ומן ריזים?!הם סולוים אירוסיהם -מלה ן 9ף? .זלה?5ף.
ן מ?הף ק!של?!ים אתנן ניון יהם
ן:ש סן מזונית ^זללילז נהאה. ומן לוקחות ובוכות.
א|ל ב?לן כים סן מזונות־מם ון רות־ן שלן -אלה מקונים־מנואפים,
פסון ןרים 3ן שר אנוש. ילהחים נו עד בון נסים יבו ן סילוחם.
אין 0למו?!ה על ארץ מקיל־שה•
אך?.ש מ?ם ת פנים יאבועים לשרוף??שת־מלש ן יוגת־יתום.
ונש נחילי בועות־משקח־ לעקיז ולמך עיל
ן.יש נון לות לן לרי־ריס. וסן ריחי ממשיש מאלהי.
וס;רות 9פין י מאלניקולור•
!1ש ס??די־שקם. ון לק עילינך רים ן חיו;ים ד9לוסקז?ים
ן סון הייסשלה, ושרים ולסי קרת וסיילי השאחות.
ושקט!ש על מאלץ משאננה•
ן איש לא נן עק סעם לקרוא לולס על משקם פן ה פנ?לץ.
נמלא !ש עולה !ישלאל; יללי ק1ך סים?סויד.
ידקעת נזילים !ארורים ן חון קי ן נץ ם ן אגרו?ים
ייו־ שחיקת נואשי־גס.

אל אלהיט!
נלוגי מאלפים ן9למן ה -
1ל סה ן עק סלם ז

קשקשת 2068
הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
.קשקשת״ ,ת. ד ,136 ,תל־אביב.
בין הזוכים יוגרלו פרסים: שתי
מנות בשווי — 50ל״י (חמישים לירות)
כל אחת, באחד מסניפי רשת
הפיצריות רימיני בתל־אביב.

ד 1ש ב !1111;1 ¥ס ה 1ה

קשקשת 2065

במדינה
(המשך מעמוד )43
החברה קיבלה 10,000 לירות לחודש נטו
ממישרד־הקליטה. לאן נעלם כל הכסף י
למזכירה בחצי־מישדה? למישרדים- ,שהיו
של שפריר עוד מתקופת חברת סיני
שלו 1״
מי שיחק את המישחקז מי שהתחיל
לשאול את השאלות המביכות היה
דים בקר, בעל תואר שני במדעי־החברה,
שעסק במחקר פוליטי וגם חיבר ספר
על קולומביה. הוא סנה למישטרה והגיש
תביעה לבית הדין לעבודה בתל-אביב. לטענתו,
הוא פוטר מן החברה אחרי סיכסוך
עם ההנהלה, שעל-פי טענת מנהליה, לא
יכלו להחזיקו .״באותה תקופה,״ סיפר
דדלי ,״התחלף מנהל המרכז לקליטת עולים.
במקום הדוקטור אורי הורביץ מונה
מנהל חדש, בשם שינער. הידיעות הראשונות
שהגיעו לאוזנינו, באמצעות הבוסים
שלנו, היו שהתמיכה בנו תורד ב־ 80 אחוזים
ושלא ׳תהיה הצמדה ליוקר־המיחייה.
,במצב כזה,׳ אמר לנו שפריר, ,לא נוכל
להמשיך להתקיים.׳ אנחנו התחלנו לפחד.
״ביקשנו שיחתמו איתנו על חוזה־עבו־דה,
אבל שפריר ולוטן סירבו. המשכורות
שלנו עוכבו. בנושא ההוצאות היו ויכוחים
חריפים. היה אי־אמון. כשביקש דים יבקר

טיפול-

• מאפיונר שבגד • ,אחרי
שיניים,
ניר דדוין, רח׳ ירושלים
פינת ביל״ו, כפר־סבא
! 9קלסתרו של כף־רגל.
אורית אימן, רח׳ הרצל
,191 רחובות

עולה קסל

י• ״האבנים המתגלגלות״ על ראשו
של פייר טרודו.

חברה מיותרת לגמרי

סמל יום!? קאופמן,
ד.צ ,1215 .צה״ל
• דריסת רגל עם פלטפוס.
שאול יהישלום, רח׳
אורלנסקי ,7פתח־תיקווה

מסעדות אי ט ל קיו ת
תל־אביב, ככר אתרים טל 288800 .
תל־אביב, ככר מלכי ישראל ,4
טל 263987 .
תל־אגיב, רדו׳ אבן־גבירול , 24
טל 266177 .
תל-אביב, דיזמוף 93

טל 221681 .

חיפה, רח׳ הנביאים ,20 טל 640201 .
חיפה, דרך רופיו

טל 252654 .

ירושלים, רח׳ יפו 43

כשר

ירושלים, המלך ג׳ורג׳ 15

כשר

רמל, רח׳ הרצל 102
אילת, מרכז התיירות החדש

מאוזן:

:׳׳ 1יו

.1יישוב ערבי בגליל ; .5ענבים רעים
למאכל; .10 פרוסה; .11 ישן; .13 אם־
הפנינה ; .14 שליח־ציבור (ר״ת 15 תמד
לה ; .16 רפואה ; .18 עולץ ; .20 זז ממקומו
; .21 כלי-׳שייט קטן ; .22 קידומת הולנדית;
.24 פילוסוף גרמני! .25 שור בלי
ראש; ,26 קורה; .28 בין סוס לחמור;
.30 מתאים ; .31 הדר ; .32 גופו ; .34
עלייך להיות 35 רב־סמל פלוגתי (ר״ת);
.38 בן־ישי; .39 שאין נשמה באפו; .41
מילת־שאלה ; .42 יצהר ; .43 מונח בתורת־החשמל;
.45 ריבית שחורה; .47 יחידה
׳בסולם־ד,צלילים ; .48 מונרך; .50 טס;
.51 מצבת־זיכרון; .52 אציל מיקראי;
.54 יורשו של רבץ (ש״מ 57 ממקורות
האנרגיה; .61 משתחווה; .62 עשירית
הרבבה! .64 שנון; .65 לכי ממקום למקום
66 רעוע ; .67 אפס כוחו ! .69
ערוץ נחל; .70 חומר־חיבור! .72 גשמה;
.74 פנורמה; .75 עוף אגדי; .77 פנצ׳ר;
.78 יפה למדי ; .80 מין אריג דק מובחר ;
.82 קריאת־יגון ! .84 שנשמה באפו ; .85
גץ; .87 תואר־כבוד ערבי; .88 צום.90 :
מיכסה הבית; .92 חומת-מים! .94 נס;
.95 קידומת צרפתית ; .97 רשף ; .99 סופו
של נבון; .101 קפל בבגד! .102 חימה;
.103 קיבוץ בעמק; .104 הפיכה לביד
לאומי.

מאונך :
.1עולם ומלואו; .2רמת־גן (ר״ת); .3
ילבלב ; .4מבני נוח ; .6הבל ; .7פרח־נוי :
.8הווייה ; .9מאכל המיוחד לפסח ; .12
בד; .15 קצין־שלישות פיקודי (ר״ת);
.16 עיר בלבנון .17 :משקה אלכוהולי קל ;
.19 דמות; .20 קוסם .21 :מן הצמדים
הנודעים בארץ; .23 נרו יאיר (ר״ת);
.24 דממה גמורה; .26 מבחיל; .27 רך
בצאן .29 :תנועה שהתפצלה ממפא״י;
.30 הגשם הראשון; .33 יחידה צבאית;
.34 שרפרף; .36 ציפור זעירה; .37 בפעם
נוספת; .40 הב!; .41 עלוב־ינפש.44 :
רסיסי־בוקר ; .46 מיניסטר ; .47 תווית ;
.49 מחלקי הבגד; .50 התקוממות; .53
צדייה, שלא־בכוונה; .54 לבלר; .55 בוא
מלמעלה למטה!; .56 מילת-יחס נפוצה;
.58 רטוב במיקצת; .59 לא־טמא; .60
מנהיג ד״ש (ש״מ); .62 באיטיות.63 :
פרוסה; .66 מיפעל-המים לישראל! .68
סלע בים .71 :מוסד פיננסי; .73 נס:
.76 במקום ההוא; .77ג׳וק; .79 רמס
בעקבו; .81 חזר .83 :מסור עדות!; .84
רעדה; .86 שוטר־יגדודי (ר״ת); .89 נטל
מלוא פיו מן המזון; .91 צינה .93 :כלי־קיבול
לנוזלים; .95 משופע כל טוב:
.96 עיטור -שעיר לפרצוף; .98 ארמדה;
.100 מילת־זירוז; .101 מספיק!; .102 מי־לת־ברירה.

שיפתחו
את סיפרי־החשבונות של החברה,
סירבו לכך שפריר ולוטן. הם רק גילו
לנו שלא שילמו עבורנו את מס-ההכנסה.
״אותנו, המדענים, שלאט־לאט חדלו
להתייחם אלינו בכלל, עניינה השאלה, לאן
נעלמו 200,000 אלף הלירות שקיבלה
ממל״ג עד כה סמישרד־הקליטה. אני לא
יכולתי להמשיך לעבוד בתנאים כאלה.
כשהייתי מגיע לסישרדים בשעות־הבוקד,
הרגשתי שלא רוצים אותי. שאין לי מה
לעשות. תפקידם של שפריר ולוטן היה
לדאוג לפרוייקטים — אבל פרוייקטים
רציניים, לרמה שלנו, לא היו. העניינים
התפוצצו, ואני התפטרתי ביולי 76׳.״
ימי קו ל ט מה? על־פי ההסכם שבעל-
פה בין החברה לבין העובדים, בידיעת
מישרד־הקליטה, חוייבו שפריר ולוטן להעסיק
את המדענים־העולים במשך תיש־ער,
חודשים לפחות, ולאחר־מכן לדאוג
להם למקום־עבודה נוסף, למשך תישעה
חודשים נוספים .״אבל כשפניתי לממל׳׳ג,׳־
אמר קסל ,״לא הסכימו לדבר אתי. גם
כשפניתי למישדד־הקליטה, לא התייחסו
אלי.״ עתה הוא עובד עבור הלישכה המרכזית
לסטטיסטקה.
כיום מוסיפה חברת ממל״ג לפעול, לפחות
באופן רישמי ,״לפעול? זה מצחיק,״
מגיב קסל ,״הם לא עושים כלום. כנראה
ביגלל טעמים פוליטיים פנימיים הוחלט,
לבסוף, לחדש את התמיכה בחברה בסכום
של 10 אלפים לירות לכל עובד עולה־חדש.
אבל למעשה, מי שעובד בחברה לא
עושה כלום. נשארו שם ארבעה מדענים.
החברה הזאת מיייותרת לגמרי.
״הסיבה היחידה שהיא מכדשיכה להתקיים,
היא רצונם של המנהלים לזכות
בתמיכה ובמשטרת הגבוהה שמשלם להם
מישרד־הקליטה. זאת נקראת קליטה, כש ד,ממונים
על קליטת העולים־החדשים קול טים
רק מה שנוח להם?״
העולם הזה 2068

דרכי חיים
אדוהים *1גתוך ז7טל 1 ₪
מאחרי מודעה כעיתונות
המתיימרת להציע עזרה
לנזקקים, מסתתרים
ציידי־גפשות

החוגים החרדיים מנסים להגיע אל שינד
בות הציבור החילוני, באמצעות הטלפון.
מודעות המתפרסמות לאחרונה בעיתונות
מציעות לנמצאים במצוקה נפשית
ובבעיות מישפחתיות לפנות לעדפון —
שהם ראשי תיבות של עזרה־דתית־טלפונית.
אב שבתו יוצאת עם גבר נשוי ופנה ל-
עדפון, קיבל את העצות הבאות :״הוציא
את הטלוויזיה מהבית, כי הטלוויזיה היא
מקור השחיתות. הבחורה ראתה תוכניות־טלוויזיה,
וזה גרם לה להידרדרות המוסר.
החלף את המזוזות בבית. המזוזה שומרת
על הבית. מזוזה ישנה התקלקלה, ומזוזה
חדשה תשמור על הבית יותר טוב.״

מדווחת כתבת ״העולם הזה״:
מזה חמישה חודשים מתנהל מסע־ההת*
ייהדות הנמרץ. מיסטר בחורי־ישיבה מבני-
ברק חברו יחד לייהד את היישוב מחדש.
האיש שמאחרי עדפון, יעקב טישינגל,
שאיתו נפגשתי בדירתו בבני־ברק, סיפר
כי הפונים הם אנשים משיכבות־הציבור
השונות.
״יש גם בעיות דתיות,״ אמר .״בקשר
אליהן אנחנו מתייעצים עם רבנים. אבל
רוב הפונים הם אנשים חילוניים, כדוגמת
האב שבתו יוצאת עם גבר נשוי, וקיבל
עצה להחליף את המזוזות.״
״והוא החליף ז״ שאלתי.
״לא.״ השיב טישינגל. זוהי הוצאה של
600ל״י, כי יש לו ארבע מזוזות וכל מזוזה
עולה 200ל״י. כשמדובר בכסף, האנשים
הם עם קשה־עורף.״
״ועם הגבר הנשוי עצמו, נפגשת ו״
״לא,״ אמר טישינגל .״לפי הסיפורים
הבנתי שהוא גבר אלים, אז מה אני צריך
להסתבך י אבל את הבחורה הזהרתי שהיא
הורסת מישפחה. היא לא צריכה להסתכל
בטלוויזיה, כי זה מקור החטא. והאבא
שלה צריך להחליף את המזוזות. הוא לא
רוצה? אז מה, אני יכול להכריח אותו?״
על השאלות מי מארגן את העניין, מי
עומד מאחריו, אין מר טישינגל מוכן
להשיב .״יש גדולים מאיתנו,״ הוא אומר.
הוא, מכל מקום. אינו היוזם, הוא הגיע
אל המוכן. מסרב בכל תוקף לגלות מיהם
שולחיו.
טישינגל פועל בהתנדבות, כעדותו. אך
יש אחרים המקבלים שכר. יש גם רבניות
הנפגשות עם נשים .״היתד, פנייה של
אשה בגלל בעלה השותה לשוכרה,״ הוא
מספד .״היפנו אליה רבנית, והרבנית
אמרה לה שתשמור על טהרת המישפחה.״
ומר טישינגל מסביר, בפירוט ובאריכות,
עד כמה חשוב שהאשה תשמור על טהדת
המישפחה .״זה יעשה את החיים בין בני-
הזוג מעניינים יותר,״ הוא מבטיח.
״והבעל, הפסיק לשתות?״ שאלתי.
״זה אני לא יודע,״ השיב טישינגל ,״אני
לא דיברתי איתו. הוא לא רוצה לדבר
אתי. אני לא יכול להכריח אותו. גם
יעצתי לו לבוא לשיעור שאנחנו עורכים
כל שבוע, והוא לא רצה לבוא. גם אמרתי
לאשר, להחליף את המזוזה.״
״והיא החליפה?״
״לא, עוד לא החליפה. עברו רק שלושה
שבועות מאז שפנתה אלינו.״
האחראי הנעלם. חמישים פניות
טלפוניות הגיעו אליו במשך חמישה החודשים
האחרונים. חלקם עם בעיות דתיות,
אך רובם בעיות חילוניות. אלה
מקבלות ייעוץ דומה, פחות או יותר:
מזוזות, המלצה לשמירה על טוהר המיש-
פחה והזמנה לשיעורי־דת.
ניסיתי לשוחח עם עוד אחד מאנשי
עדפון, שהציג את עצמו בשם דויד, ונלהב
מאד לרעיון של כתבה עיתונאית.
עמדתי לקבוע פגישה איתו ועם רבנית.
אך למחרת היום נעלם דויד. בשעות שבהן
הוא אמור לענות למטלפנים, בין 8—10
בערב יצא בשליחות, לדיברי אשתו .״ומה
קורה למטלפנים?״ שאלתי .״לא מטלפנים
כימעט,״ אמרה האשה .״וחוץ מזה,
שיפנו למישהו אחר. בעלי הוא לא היחידי.
בעצם, זה לא אקטואלי. בעלי התייעץ
עם גדולים ממנו והחליטו שלא.״

*3 0 6׳ *0 1

ץ 6 4ג! 01ח 3

ך • שיטה הנוהגת כיום בצה״ל בהערכת הקצין
1 1לצורכי מינויו וקידומו, היא. שיטה פרימיטיבית,
המושתתת על קריטריונים אישיים־סובייקטיביים.

כשם ה״הרמוניה״ ,כקנה־מידה התנהגותי־תיפקדדי
עליון. מעודדת •טיטה זו יצירתן וטי־כוהן
שד נורמות •טדידיות ; דוחה כעיקרון
ומדכאת כמעשה את הביקורתיות, את התסיסה
ואת המאכק הלגיטימי והחיוני כין רעיונות
ותפיסות ; מחזקת וגומלת כפרסים עד היעדרם,
או חולשתם, של עצמיות, אומץ־דס אזרחי, יושר
מיקצועי ואפילו עמוד־שדרה מוסרי; יוצרת,
מדי סיבוכ נוס?,של מינויים, חכר־קצינים יותר
אפרורי, כינוני ואחיד ; ממסדת את הקליקות
ואת ההיתלות והתלות כ״סוסים״ חזקים; מעמידה
את החינוך להעדפת ה״לויאליות״ האי
שית־אינטרסנטית על-פני הנאמנות לעניין הכללי
ופולטת, דורסת או מנטרלת את ה״חריגים״.
מובן כי הדברים הללו אמורים כהכללה — או בהכללה
הם, למירב הצער והסכנה, נכונים. לכן, במקביל להאטת
המירוץ הפראי של ה״קידום״ בצה״ל, הניזון מן הפולחן
הכפול של ה״רוטציה״ וה״הצעדה״ המוגזמים בכל מחיר
(ראה מאמרנו הקודם, העולס הזה ,)2067 נחוץ לתקן
עוד גורם טכני־מיסגרתי של ״מערכת עיצוב הקצונה
בצה״ל״ ,והוא תהליו הנקרא ״הערכת הקצין, מינויו
וקידומו״.
הדחיפות והחשיבות המייוחדות בעריכת •שיפור מרכזי
זה מקורן בכך, שכל ה*שיפורים בתכנים לא יועילו, אם
וכל עוד קריטריוני ההערכה והמינוי יוסיפו ויישארו

הרמטכ׳י ל מוטה גו ר

נקל לשער איזו מהומה היתר. מתחוללת בציבור
ובכלי־התיקשורת, אילו התברר כי מערכת כזו, המורכבת
ופועלת כולה כאנטי־תיזה למושגי־היסוד של הערכה,
קידום ושיבוץ במנגנונים המוניים ייעודיים מסוג הצבא,
היא הנהוגה והקובעת בשירות המדינה, או בכל שירות
ציבורי אחר. והרי, לעניין זה, הקשר ה״צבאיות״ איננו
מהותי. במישור העקרוני, חלים בצבא מושגים ניהוליים
הזהים להללו החלים בכל אירגון ביורוקרטי אזרחי מאותו
טיפוס כללי. לכן, המומחים בתחומי המינהל הציבורי,
הנכונים לטחון לאבק, בביקורתם, כל ביורוקרטיה ממשלתית
אזרחית, היו יכולים — וגם מחוייבים — לדוש
בעקרביהם המיקצועיים, בתחומי התמחותם, גם את צה״ל.
סרטים על מרכיביה ואופן פעולתה של מערכת
ההערכה והמינוי הצה״לית אינם חסרים. במייוחד מפורטות
וגם מאלפות, לצורך זה, הסקירות הנרחבות בעיתונות,
שכיסו ״ת מערבולת הרוטציה וההצערה ב״מבער אחורי״,
אשר לתוכה טילטל את צה״ל בשנים 3־( 1972 קודם יום-
הכיפורים) רב־אלוף אלעזר ז״ל.
אמצעי־ההערכה היחידי שמכיר צה״ל הוא ״חוות־הדעת
התקופתית״• ,שאותה מכין כל מפקד על פקודיו
הישירים, אחת לשישה חודשים. לפני שנים רבות היה
מיסמך זה בעל ערך כלשהו, מפני שהמפקדים התייחסו
אליו ברצינות יחסית והיו מקפידים, ככל •שיכלו, לדייק
בהערכות.
המכה החמורה על מוסד חוות־הדעת ניחתה, כנראה,
מייד אחרי ששת־הימים. בעיקבות הניצחון החליט צה״ל
לאבד את הראש, ולהציף את •שורות עצמו בהעלאות

המינויים והקידומיס בצה־־ל נקבעים בעיקר על־פי שיקולים ולחצים י
אישיים ^ שיטת המינויים גומלת בפרסים על היעדר ם של עצמיות.
יושר מיקצועי. אומץ־לב אזרחי ואפילו ע מוד־ שדד ה מוסרי ^ ממלאי־תפ
קידי ם בצה״ל מוע רכי םומ שו ב צי ם ב אופן ה פ רי מי טי בי ביו ת ר

נתיבי הח1,ו

״אישיים״ מובהקים, כמו עד עתה.
מה המצב בשטח?
סמוך מאד לסיום המילחמה האחרונה, ועוד קודם
שנדמה ה״התשה״ שבעיקבותיה, פירסמה אלה כהן מרמת-
השדון מיכתב במעריב 5.2.74 על ״נתיב המינויים
בצה״ל״ ,וזה לשונו למרות שצה״ל כבר אינו צבא
קטן פועלת בו, במידה רבה, מערנת־הערכה המבוססת
על חוות ״ דעתוהיכרותאישית. במיקרה מק-
ביל למינוי קצין לתפקיד חדש היה בשירות הציבורי
מוצא מיכרז, תוך דרישת כשירויות מובהקות (אי־מילוי
תנאי המיכרז לא בא להעיד אלא על ליקויים במערכת
איוש־מישרות מחוץ לצה״ל) .בצבא, יבוצע המינוי על
סמך המלצות, הבטחות, קשרים אישיים (ואפילו לחץ)
בין מפקדים ...לא רק •שנפוץ בצה״ל מינוי אנשים לתפקידים
על סמך קשרים אישיים, ידידות והשתייכות ל,חוג
99 הקצין הממוצע נצהיר

של פוליטיזציה (הערה שלי: בהקשר מסויים זה נכתב
המיכתב) מעורבים שיקולים ענייניים ואחרים, ואפילו
הרושם •ששיקול פוליטי היה בעל מקום כלשהו בהכרעה

בנימיו עמידרור
הפרשן הצבאי של העולם הזה
על מינוי צריך לשמש אזהרה. עם זאת צריך גם לזכור,
כי טענה בדבר זיקה פוליטית קלה יותר להוכחה מגורמים
אישיים אחרים...
״אם אומנם קיימת חרדה מפני פוליטיזציה בצה״ל,
אפשר לסלק את הסדקים •שדרכם היא יכולה להסתנן,
על-ידי הקמת מערכת מינוי אובייקטיבית ומיקצועית,
אשר תבטיח את מינוי האיש הטוב ביותר לתפקיד,
בהתאם לכי-שורים ולא ל,קשרים׳.״

ך* חיסרון כהצגת העניין על-ידי הכותבת הוא
1 1בפנייתה לקיצוניות הקוטבית• ,של הערכה ומינוי
על־פי הנתונים האובייקטיביים לבדם, תוך שלילתה־למעשה
•של ההערכה האישית ושל השפעתה. מובן •שתרופה
זו תהיה גרועה מאד, אולי יותר מן המחלה :

רגיל והעדר ביקורת

הנכון אלא ־שלעיתים מתמנים אנשים אשר ידוע מראש,
כי אינם מסוגלים לבצע את התפקיד שבו שובצו. הביטוי
הצה״לי, זה גדול עליו׳ לא נולד בחלל הריק.
״לפני שנים אחדות הוצע בצה״ל לעבור לשיטה מתוכנתת,
אשר תאצור ב,זיכרונה׳ את כל הקצינים (והחיילים),
על כל התכונות והכישורים האישיים שלהם. זו תוכל,
ממילא, להציע את כל בעלי־הכישורים לתפקיד, כאשר
תוזן בדרישות האובייקטיביות.
״שיטה זו לא יושמה, ועד היום מוכרע מינוי בעיקר
על סמך הסכמתו של המפקד היותר בכיר, שבתחום
כפיפותו קיים התפקיד. האחריות על הצלחה או אי־הצלחה
במילוי תפקיד נופלת, איפוא, לא רק על הנושא בו, אלא
במידה רבה על האחראי למינוי.
״במישור של פיקוד בכיר, שעליו נתעוררה הטענה

אי־אפשר, אסור ודא-יעיל, לשדוד את האלמנט
האישי-הסוכייקטיכי כהערכה וכשיכוץ;
והטענה איננה נגר עצם קיומו כתהליכי ההערכה
והמינוי כצה״ל — אלא נגד היותו האלמנט
הדומיננטי, וכימעט היחידי, לעניין זה.
כיוון שהכאנו על איזונה את הכיקורת של
אלה כזקן, נוכל להדגיש את הנקודה המרכזית
כה: ממלאי-תפקידים ומועמדים כצה״ד, מוערכים
ומשוכצים כאופן הפרימיטיכי כיותר ה־אפיטרי
— ממש כאותה דרך עקרונית שנקט
כל ראש־שכט דשיכוץ אנשיו לתפקידים כמע־רה.
התרכויות העתיקות שד מצריים ושל פין
ככר הנהיגו שיטות הערכה ומינוי מתקדמות
יותר. מעניין ומאלך לא פחות — אך וראי לא
מפתיע — להיווכח, שצה״ד לא רק מפגר כמו
שגיו וכתהליכיו האירגוניים הרבה אחרי השירותים
האזרחיים.

מאסיביות בדרגה, במד• .שהיתה ה״שלכת״ הראשונה.
כדי שיינתן למוטט בצורה ״חוקית״ את תהליך הקידום
הנורמלי — הוקרבה, בכוונה וביודעין, אמינות חוות־הדעת.
״שלכת״
פירושה שכל מפקד קיבל. אוטומטית, את
הדרגה התיקנית •של התפקיד שבו מצא עצמו בסוף
המילחמה — מיקרי או אדעי־בבירור ככל שהיה —
בלא התחשבות בפז״מ (ראשית־תיבות: פרק-זמן מינימלי).
אבל קיצור פז״ימ היה כפוף לכללים, שדרשו קבלת חוות-
דעת אחת (ואולי ״שתיים) עם ציונים מעולים והמלצות
מייוחדות. אלה נתן המפקד הי־שיר, ואחר־כך אישר
המפקד הממונה.

משנפלה החלטת ה,,שלכת״ ,אחרי ששת־הימים
וכן אחרי יום־הכיפורים, נדרשו המפק־

שפנים מול המנקדים
דים לארגן _ או לפכרק — את חוות-הדעת,
כאופן שמתן הדרגות תוך כיטודו-למעשה של
הפז׳־מ ״יתנהל לפי הכללים״ .כך, פיתאום, הפכו
כל קציני צה״ד ״מצטיינים״ — מה •טכמוכן
הראה, אובייקטיבית שצה״ל •טל 67׳ הוא אכן
המשוכה כצבאות העולם, וכי זה של 1973 לא
נפל מקודמו.
כתוצאה ישירה והכרחית, איבדו הציונים בחוות־הדעת
את משמעותם. כמו בסעיף ״התנהגות״ אשר בתעודות
בתי־הספר, גם בחוות־הדעת של צה״ל הפך הציון ״מצויץ״
(או ״מעולה״) שווה־ערך של ״פחות־או־יותר־בסדר״ !
ו״טוב״ כבר לא היה טוב. אלא ציון גרוע (שגם איפשר
קטילה אלגנטית).