גליון 2069 מתאריך 27 באפריל 1977

המחיר 8.00 :

ט׳ אייר תשל״ז 27.4.77 ,שנה 41 מספר 2069

(כולל מ.ע.מ).

למערכ ת

לקטוב שי לו ב י
באחרונה חל ניתוק בין ח״כ יחיאל לקט לבין חברי
החוג ״לשילוב״ במיפלגת העבודה.

לקט, שהיה אחד הבודדים מאנשי החוג
שתמכו במועמדותו של יצחק רכין לראשות
הממשלה, מנסה עתה לרכז סביבו אנשים
מהמישמרת הצעירה כמיפלגת העבודה
וכן מאנשי החוג ״לשילוב״ ,שהם כעלי
השקפות יוניות.
למיכה חריש, מראשי החוג ״לשילוב״ ,שהיה
מתומכיו העיקריים של שימעון פרס, צפוי עתה גמול
הולם לפועלו. חריש מייועד לתפקיד יושב־ראש
סיעת העבודה בכנסת.

ד רו שאלםמערבת
מועמדים כעלי ניסיון בצילום-
עיתונות ובעלי ציוד מתאים, מתבקשים
להתקשר עם ראש מינהלת
״העולם הזה״ ,אברהם סיטון,
במישרדי המערכת.
נראה כי בשל ממדי החקירה והגילויים הצפויים
בה הובא תיק החקירה לידיו של המפכ״ל, רב־ניצב
חיים תבורי, כדי לתאם דרכי־פעולה בנושא.

פרס: עו ד שו אנ שי
צו>רת ח ש וו ״ ס

קו ב לנ ה פ לי לי ת
נגד סגן־^ו־אש־־העיר

הדרגים הבכירים כמישטרה מעכבים את
המשך החקירה כידי ציוותו של ויינשטיין,
בטענה בי החקירה עלולה להתפרש
כפגיעה כחופש האקדמאי.

בעיקבות פירסום פרשת חשבון־הדולרים שיל אבא
אבן, גילה שר־הביטחון שימעון פרם, בחוג מקורביו,
כי פרשת אבן אינה הפרשה האחרונה המהווה
מיטרד פוליטי מבחינת מיפלגת העבודה ופוגעת
בתדמיתה.

קובלנה פלילית פרטית על מעשה־מירמו
וזיוף תוכניות בנייה ומיסמכים בעיריית המקומית המישטרה
נתניה, הוגשה למפקד

ראש־־

רובין, ממלא־מ
--מקום
נגד כן־ציון

סופד * 11*0 *1הו צאה ־
ד הו רג ״ בו־ חיו -ס

פרס גידה, כי כהוגי האוצר נערכת עתה
חקירה נגד שני אישים נוספים, שהוגדרו
כפיו כ״אישי צמרת״ ,החשודים בהחזקת
חשכונות־דולרים בלתי־חוקיים כחו״ל.

פרם לא היה מוכן לגלות למקורביו במי מדובר,
אולם ציין בסיפוק :״לי, על כל פנים, אין חשבון
סודי בחו״ל.״

ניסיון להוציא־להורג עולה־חדש מגרוזיה, שנחשד
על־ידי בני עדתו בהלשנה על חבריו למישטרה,
דבר שגרם למעצרם, סוכל באחרונה על־ידי זיקני
העדה. הדבר אירע בעיקבות מעצרם של כמה סבלים
ממוצא גרוזיני, המועסקים בנמל־התעופה בן־גוריון,
כחשודים בגניבות בנמל־התעופה.

או רו ת־י קי דו ח
נו ס פו תלא ־ טו ר
שתי

אוניות־יקידוח
וכן

אם יכהן שימעון פרם כראש־הממשלה הבא, הוא
עומד לנקוט צעד העשוי להתפרש כמחווה כלפי
מפ״ם, כדי לרכך את עמדת אנשי מפ״ם כלפיו
ולמנוע מהם הירהורי פרישה מן המערך.

פרס מתכוון גם למנות את יועצו המדיני הנוכחי,
ארתור בן־נתן, כמנכ׳׳ל מישרד ראש־הממשלה במקומו
של עמום ערן.

ר ב־נו ב״ן׳ דאיכ הן
מממ שלה הבאה
שד־האוצר יהושע רבינוביץ׳ לא יכהן, ככל הנראה,
בממשלה הבאה, אף אם זו תורכב על־ידי המערך.
תחילה הביע רבינוביץ׳ — שהבין כי לא יוכל להמשיך
לכהן בתפקידו — רצון לכהן בממשלה הבאה כשר־השיכון.
אולם אחרי התפטרותו של יצחק רבין,
שפגעה ברבינוביץ׳ באורח נפשי חמור, מתגבשת אצלו
ההכרה שלא יוכל לכהן כשר בממשלה שבראשה
יעמוד שימעון פרס. רבינוביץ׳ גילה כי הוא שואף
עתה לתפקיד יו״ר מועצת־המנהלים של בנק־ישראד.

כינתיים מחפש פרס אחר מועמד מתאים
לכהונת שריה א וצר כממשדה הכאה.
נראה כי מועמדותו של מנב״ל ״כנק
הפועלים״ ,יעקב דווינסון, אינה ריאלית,
וכי פרס נוטה לייעד לתפקיד זה כלכלנים
שעבדו יחד איתו כמישרד-הכיטחון.

בו ר ג מו צ ע
ב־ו״ רהכנסת
במפד״ל כבר הוחל בדיונים לקראת האפשרות של
הרכבת קואליציה אחרי הבחירות, בין אם היא תורכב
עם המערך ובין עם הליכוד. הסיעות במפד״ל
מגבשות את תנאיהן להרכבת קואליציה כלשהי.

נראה כי אחת ההצעות שתתקבל תתבע
את כהונת יו״ר הכנסת לראש המפד״ל,
יוסף כורג, כחלק מן התמורה לקולות
המפד״ד. בדיד זו מקווים צעירי המפד״ד
לשלול מבורג תיק של שר בממשלה
הכאה כדרך מכובדת.
תביעה נוספת של המפד״ל לשותפיה הקואליציוניים,
מלבד התיקים בממשלה, עשוייה להיות הדרישה
למסור את תפקיד יו״ר ועדת־הכספים של הכנסת
לח״כ אברהם מלמד.

אוניית אספקה ושירותים, הגיעו לפני
כשבוע לאילת ויצאו לאתר קידוחי
הנפט הימיים שכא-טור. האוניות ירדו דשם וישמשו
לביצוע קידוחים חדשים באיזור
נתגלה ־הנפט, על׳־מנת לאפשר
,לה שבו יותר.
גדולה ...
כמהירוח גד־״־

שאיכתו

כשלב זה הגיעו הקידוחים לעומק שד
12 אלף רגל >כ 4-ק ״מ) ,וכעוד שלושה
שכועות יגיעו לעומק של 1000 דגל
נוספים, שממנו תתחיל עבודת השאיבה.
זאת, בניגוד להודעת הממשלה,
אשר טענה_ כי תוצאות הקידוח ית*
בררו רק כעוד חמישה שבועות, כלומ

אחרי הבהירות.

מהנדס העיר, ומנהל חכרת־כנייה גדולה.
כתב־התלונה, שהועבר גם למפקח־הכללי של
המישטרה וליועץ־המישפטי־לממשלה, כולל תישעה
עמודים של עובדות, בצירוף מיסמכים פנימיים של
העירייה שנתגלו במהלך בוררות בסיכסוך עירוני.
רובין הוא גם מועמד במקום עשירי ברשימת המפד״ל
לכנסת התשיעית.

א בו־־ ח צי ר ה הת! 1צ ל
ל פני סגנו
בשיחת־הבהרה שנערכה בלישכתו של שופט־השלום
ברמלה, אורי שטרוזמן, התנצל ראש־העירייה,
ח״כ אהרון אבו־חצירה, לפני עורך־הדין אדמונד
לוי מן הליכוד, על דבריו בטלוויזיה, שבהם טען
כאילו לוי חושש לקבל עליו את תפקיד ראש־העיר,
לפי ההסכם הקואליציוני הישן.

הרקע לסירובו של אדמונד לוי לקבל את
התפקיד, סירוב שגרר אחריו את פירוק
הקואליציה מפד״ל־ליבוד, היה למעשה אי־הסכמתו
של אבו־חצירה לוותר, בסיום
הקדנציה שלו, על מכונית־השדד שהועמדה
לרשותו עד-ידי עיריית רמלה.
הקובלנה שהגיש עורך־הדין אדמונד לוי הוקפאה
בינתיים, בעיקבות ההתנצלות.

עוכבהח קי רהבקשר
לאו ני ב ר סי טתת״ א
צוות מייוחד שהוקם במישטרת־ישראל בראשותו
של רב־פקד ראובן ויינשטיין, כדי לחקור תלונות על
המתרחש בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל־אביב,
נאלץ להפסיק את החקירה על־פי הוראה מגבוה.

רק בהתערבותם של זיקני העדה הופעל
תיווך עם החוטפים, ואלה הסכימו לגלות
מה אירע לאיש: הוא נלקח לאיזור מרוחק
ונידח, נקבר חי באדמה כשרק ראשו בחוץ.
כצורה זו הושאר 48 שעות, עד שחולץ.

לו ח צ־ םעד 3נ ! ד
3י ד 0 0ד ה חו פטר
לחצים כבדים מופעלים במישטרת מחוז תל־אביב על
פקד בני פירסט, כדי שיגיש את התפטרותו
מהמישטרה. פירסט הוא קצין־המישטרה שהעלה את
החשד שניצב־מישנה ארמנד לוי, מי שהיה מפקד
היחידה המרכזית וכיום ממלא אח תפקיד ראש
מחלקת־החקירות של מישטרת מחוז תל־אביב, קיבל
שוחד מחוגים הקשורים בעולם־התחתון. פירסט נחשד
בזמנו כי הוא זה שהדליף את הפרשה להמולם הזה,
נחקר על כך במכונת־אמת ולא נענש.

עתה הוסבר לו כי עליו לפרוש מן המישטרה,
מכיוון׳ שלפני שנים רבות הסתיר פרטים
הנוגעים לכושר הגופני שלו.

תי קון ט עו ת
בכתבה על ״הנפילה הגדולה של לאה רביו״ שפורסמה
בגיליון שעבר (העולם הזה )2068 נכתב כאילו
התפארה רעיית ראש־ר,ממשלה, לאה רבין, לא־מכבר,
בשימלה שרכשה בחו״ל בסכום של אלף דולר.
בירור נוסף העלה, שלידיעה זו אין כל יסוד.

ונפוי* ה מ חוו ה
רו סי תבע שו ר
דששת ־ הי מי ם
מומחים לענייני כרית־המועצות סבורים,
כי הרוסים עשויים לעשות
מחווה של רצון טוב בלפי ישראל!!,
ככיוון של חידוש היחסים הדיפלו־!
מטיים, אחרי שימלאו עשר שנים
למילחמת ששת־הימים, שבמהלכה!
ניתל^ה כרית־המועצות את יחסיה עם
לדעת, יהמומחים מייחסים הרוסים
פורמאליים!,
חשיבות לתאריכים
עשויים לטעון כי פרק-זמן של עשר
שנים מהווה עונש מספיק עכור ישראל
ותאריך מתאים לתחילת כינון
היחסים מחדש. על בל פנים, בך טו ענים,
צפויים מהלכים סובייטים
בכיוון זה ככר כשבועות הקרוכים.ן

מגבר 70 וואט הספחקק
פטיפון חצי אוטומטי
טם רא ש מגנטי
טיונר ^\.ו/ו^ו\//ג\ו=) סטריאו
ט״פ קסטות ״00187״
זוג רמקולים 40.55-1250 וואט

1250־ 3 3

למבקשי <זת הטוב ביותר״•

״^מוחם ו /מיירז

פרסזם מדדל/,ובאל טיראן

ר7וורדת הזה

וה חיה ) 031113 גו ה שהיח
גיליון*,העולם. הזה״ שיצא לאור לפני 25 שנים בדיור״ פירשם
כתפת-שער הוזה הכויתרת ״אצכע מובילה לפשע״• ,שדנה כשיכלול
אמצעי ושיטות איתור הפושעים על־ידי מיששרה ישראל. פירסום
הכתבה נבע מתפיפתם של שני חשודים, חברי ״ברית־הל,נאים״*,
כעת ניסיון להטיל פצצה לאולס־הישיכות של הכנסת. שני החשודים
נתפסו כעזרת טביעות־אצכעותיהם. כמו־כן ראתה אור
כגיליון זה ״חקירה מיוחדת״ של צוות כתבי השבועון, על פרעות
נצרת, שכהן הפכה העיר הנוצרית־מוסלמית ״שדה־קרב ליצרים
אפלים של ש־ינאה ונקמה״ ,כאשר גורמים כנסייתיים הסיתו
נוצרים לפרוע כמוסלמים פרעות שהביאו למותו של האזרח
נעמה קאסם אכו־אחמד.
כגליון ״העולם הזה״ לפגי 25 שנים, במדור הקילנוע, הובאה
כתבה על ניסיונו של הבמאי הנודע, ויליאם דיטארילה, להסריט
כישראל את הסרט ״שלומית״ ,המבוסס על ה״ברית החדשה״

0/צ 25
ועל1מחזה כשם זה מאת א־סקר ויילד. הסרטת ״שלומית״ עמדה
להיעשות בהשתתפות השחקנים ריטה הייוורת, דיצ׳ארד טוד,
קלוד ריינם וצ׳ארלס לוטיו• עייר טדור־הקולנוע של ״העולם
הזה״ גילה ברשימתו יאת העובדה שהסרט האמריקאי האחרון
(והראשון) שהוסרט כארץ ,״מן האבוס אל הצלב״ ,נעשה כה
בשנת .1912 כתבי־הספורט של ׳השבועון הביאו את רשמיהם
מ״כינוס הפועל ה־5״.
כשער הגיליון: פוטומונטאז׳ של אדם הנדקר כסכין, וטביעות־אצבעו
של הרוצח שבעזרתן הוא נלכד.

נדישת האוביה
..ט״ם!(גאזיו״מאחר ר ..העוום הזה״
ממדינות׳ערב לישראל * איסור ביקור ישראלים בהולנד
מסרו לי, שהכתוב משקף אותו סוג של
רפורטז׳ה עובדתית אשר עורכי הטייס
מנסים לתת...
איחולים לבביים להצלחתכם.״
לפני כמה שבועות פרעתי חוב כבוד
ישן.
כשנוסדה המערכת הנוכחית, היא הושפעה
במידה רבה על־ידי סיגנונו של עיתון
אחר: טייס האמריקאי. אף כי לא קיבלה
את כל השיטות של טייס, ניסתה המערכת
לבחון מד, מתאים לתנאי הארץ ומה לאו.
על כן חייבת המערכת חוב גדול לעיתון
זה. מצאתי לנכון לכתוב לעורך הטייס,
ולספר לו על קורות העולס הזה, למסור
לו באיזו מידה נעזרנו על־ידי ניסיונו.
השבוע קיבלתי תשובה מידי ג׳יימס א.
לינן, העורך האחראי של טייס :
״שמחתי מאד לשמוע ממך, וקראתי בעניין
רב כייצד נפל טייס לחיקו ממש
בימי המילחמה הערבית־ישראלית, דבר שפתח
בשרשרת־תגובות שהובילה להצלחתו
העצומה של העולם הזה. איני קורא עיב-
רית, אולם ברור מן התמונות והתבנית
שהתאמתם לצורכיכם בכישרון רב כמה
מתכונות טייס והעיתון־אח שליו, לייף.
חברי המערכת שלנו הקוראים עיברית
• אחת מני מחתרות קנאיות־־ימניות
רבות שנוסדו בארץ עם קום המדינה, כאשר
בראש כמה מהן ניצבו דמויות מתוסכלות
משולי הלח״י והאצ״ל.

העם
ה סי בו ב ׳ ה אלף 1אחד
גיבעה תלולה מסתירה את נקודת־ההיאחזות
עין־יהב, היא יוטבתה, מעיני
הנוסעים המעטים בכביש הערבה. בראש
הגיבעה ניצב, כרגיל, אדם, אשר עיניו
הצמודות למישקפת סוקרות את הנוף המרהיב
שממול: שטח הממלכה ההאשמית
של ירדן•.
השבוע הודיע השומר על פלישה־רבתי.
אולם האוייב שהתקדם לעבר ההיאחזות ב חזית
רחבה ובשורות מכונסות, לא פתח
את הסיבוב השני במילחמת ישראל־ערב.
הוא פתח את הסיבוב האלף־ואחד במיל-
חמה שהחלה זמן רב לפני שהבטיח השוכן
במרומים את הארץ, שהיתה שייכת למישהו
אחר, וגם הרבה זמן לפני שהמצביא
חאלד הביא לארץ הירדן את שפת־ערב.
הפולש יהיה יציר הטבע.
הארבה הגיע לישראל.
* שמה המלא של ירדן.

כולל לא־טרוריסטיים, כל עוד נמשך די־משא־ומתן
בוואסינר.

מצב מוזר

וקינון

״אחה ודע דקר 1א?־״

כשנמלטו רוב ערביי ישראל לפני בוא
כשהתכנסו שרי ממשלת ישראל סביב כוחות צה״ל, נטלו עימהם את מוריהם —
שולחן הממשלה, כדי להאזין בפנים מוד מעמד שכ־ 70 אחוזים מבניו מוסלמים ואגות
לדו״ח שליחיה שחזרו מוואסינר,
שהיה לאומני-ערבי לא פחות משהיו המצאו
כי נכנסו למצב מוזר. שום כוח מורים היהודים ציוניים. המורום הערבים
בעולם לא יעזור עתה לממשלת ישראל שנשארו היו ברובם זקנים, מוכשרים לנגד
ממשלת מערב־גרמניה, כי המאבק ה תפקידי מינהלה יותר מאשר למילוי מיש בינלאומי
על ליבה של גרמניה נכנם ל רות חינוכיות.
שלב מכריע, ומניותיו של קונארד את־אולם
המורים הבורחים הותירו אחריהם
אור* לא יסולאו בפז בבורסה הפוליטית
האמריקאית. ואילו נסיגה מן הפח ה־ כמה מאות סיפרי-לימוד מתקופת המנדט
אדנאורי תוביל לפחת הבגינית. הפיתרון הבריטי, בצירוף בעייה, והיא: איזה חינוך
יש לתת לילדים ערבים במדינת ישראלי
האם חינוך ערבי־לאומי, בעל כיוון ישראלי
חדש, או כיוון ישראלי מבולבל?
כמו רוב בעיות־היסוד במדינה, לא נפתרה
גם בעייה זו* .מישרד־החינוך ניסה
לעבד סיפרי-לימוד חדשים למיקצועות הכלליים,
אולם בשעורי הסיפרות, והשפה
הערבים נאלצו המורים להוסיף ולהש תמש
בסיפרי-הלימוד הלאומניים והאנטי-
ישראליים של המנדט. גם ספרים אלה
במעט שאינם בנמצא — הם אזלו מן
השוק, ולא הודפסו מחדש.
״בוא תהיה מורה 1״ כשעלתה הצעת
חוק חינוך־חובה-חינם על במת הכנסת,
עמד מישרד־החינוך לפני בעיית מחסור
במורים ערביים. בסך־הכל היו אז בנמצא
כ־ 400 מורים כאלה בכל הארץ**.
הפיתרון לבעייה: הוקמו קורסים מזורזים
להוראה, שהתנהלו ביפו וכללו אנשים
שכל ידיעתם בשטח ההוראה הסתכמה
ביכולתם לקרוא ולכתוב( .״אתה
יודע לקרוא? בוא תהיה מורה!״) כך
הוגדל מיספר המורים והגיע ל־ 750 במשך
השנתיים האחרונות, וגרם לעובדה קיימת
ש־ 80 אחוזים ממורים אלה, המלמדים 25
אלף תלמידים ערביים ברחבי הארץ, הינם
בלתי־מוסמכים

היחיד שנותר לממשלת ישראל: למשוך
את המשא־והמתן.
בטווח הקצר עלול פיתרון זה לספק את
צורכי ממשלת־ישראל, את צרכיו של את־אור
ואת צרכי האמריקאים. אולם בחוג
אחד הוא יפגע פגיעה חמורה: בכל אותם
אזרחי ישראל החפצים, בתוקף עסקיהם,
לבקר בהולנד**.
הסיבה: ללא פירסום רב, בשקט רב-
טאקט, נתנה ממשלת אמסטרדם הוראה ל-
קונסוליות שלה בישראל להימנע ממתן
אשרות־כניסה להולנד לאזרחים ישראלים,

עזריה ופופווט

תאריך 24.4.52 :

ענילנוכ1ינ[ -

(מימין) מי שהיה
ח 1 1 1 1 1 1שוערה האגדי של
נבחרת ישראל בכדורגל, נושא את דגל
הפועל במיצעד שנערך ברחובות תל־אביב,
ערב כינוס ה״פועלייה״ הראשונה של מרכז
הפועל. בפועלייה, שנערכה באיצטדיון
רמת־גן נערכו מפגני ספורט המוניים.

שחקן הבימה, בתפקיד יוחנן המטביל בעת הסרטת
הסרט שלומית של הבמאי ההוליוודי ויליאס
דיטארלה שצולם בארץ. בסרט, שהופק עבור חברת קולומביה, שותפו שחקנים ישראליים,
ביניהם שרגא פרידמן, תמר רפפורט והצלם מקסים סלומון, כאחד מפמליות יוחנן המטביל.

״העולם הזה״ 756

* מאוחר יותר היה אדנאור ראש־הממשלה
הגרמני הראשון שנפגש עם
ראש־ממשלה ישראלי, דויד בן־גוריון.
** פגישת קבוצות־העבודה הישרא־ליות־גרמניות
נערכו בעיירה ההולנדית
ואסינר, ונעשו כמה נסיונות של גורמים
קיצוניים מישראל לחבל בהן.

אנשים
• 1בנסיעתו של שר־התעשייודוהמיס-
חר, ד ״ב דוב יוסף, ערב המראתו ל קניות
חירום בארצות־הברית, דרך ואדי
ערה מעמק־יזרעאל לשומרון, ליד הכפר
מוסמוס, עצרו נער־רועים ערבי, והציע לו
ביצים טריות במחיר עשרה גרוש הביצה.
שר־הקיצוב נאלץ לחייך, וסירב להשתתף
בעיסקי השוק־השחור.
* רק אשתקד פעלה ועדה מטעם שר־החינוך־והתרבות
בנושא טיפוח הלאומיות
הערבית, בתוך סיפרי־הלימוד הערביים.
הוועדה, בראשותו של אלוף (מיל ).מתי
פלד, המליצה על יתר־ליברליזציה בנושא

** המחסור במורים ערבים שורר עד
עצם היום, מתוך שמישרדיהתינוד פוסל
צעירים בוגרי״אוניברסיטות, בעלי נטיות
שמאליות, לשמש כמורים במערכת־החינוך
הממלכתית.
*** הוא הדין לגבי, מרבית המורים היהודים
ממוצא עיראקי, שהוכנסו במתכוון
במיספר גדל והולד להורות במערכת־החי־נוך
הערבית.

לא רק אופנה;
סגנון ח״

שחלת-מטפרוות הסריג שיפון
דקיק עם הדפסה מקורית

שעוצבה במיוחד עבוד

אלד -אחד מדגמי
קי^ 1977

פרסום צימ ס ברין

אם הג׳ינס יושבות עליך טוב, 4 ,
אם חזיה לגביך היא אביזר ה שיך להיסטוריה,
אם הגבר שלך משום מה,אינומצליח להזכר בכתובת של הספר,
אם שניכם אוהבים נורא ביחד
אבל גם בל אחר לחוד...
״אופנת המראה הזרוק״ של נימרוד
ממש נולדה עבורכם;
לנימרודיש השנה
מבחר גדול של סנדלים
בהמון צבעים ודגמים
(וגם עלעקב)ממספ1־ 22
(כן! לילדים, ואם אין לכם אז לאחים הקטנים)
ועד מספר .48
רכשו לעצמכם את סנדלי נימרוד ,
ותרגישו את המשמעות העמוקה של
״ללכתעם, להרגישבלי ולאלהתלכלך.

19,...ו 9וווו:ח,1וו 11ד
או-מנות בעור

תל אביב,דיזנגוח • 185 ירושלים,אצל״מאוטנר״בן יהודה • 9אילת,מרכזתירות חדש.
העולם הזה 2069

להדן המכתב השני, כחתימת
פאוזי כן־המידה, ערכי שאין ה־עתון
מגלה את ארץ מגוריו :

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי * המערבת והמינהדה :
תל־אכיב, רחוב גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר • 136
מען מברקי :״עולמפרס״ * מודפס ב״הדפום החדש״ כע״מ, תל
אביב, רה׳ בן־אכיגדור. הפצה :״גד״ כע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה
כספי״ בע״מ. העורך הראשי! אורי אבנרי העורך: אדי תבור עורך
תכנית: יוסי שנון. עורכת כיתוב: נורית יהודאי ראש המינהלה :
אברהם סימון. מה׳ המודעות ז רפי זכרוני. המו״ל: העולם הזה בע״מ.

אחת הטענות החוזרות וני-שנות, גם
בפי קוראים ותיקים של העולם הזה, היא
זו האומרת: כלום לא נמאס לכם לחזור
ולהטיף את רעיונותיכם ודיעותיכם לפתרון
הסיכסוך היהודי־ערבי? האם אינכם
משחיתים מלים לריק? תראו לנו עתון
ערבי אחד שיעשה במדינה ערבית מה
שאתם עושים בישראל, ואז אולי נתחיל
להאמין כי יש תיקווה.
לפני שבועיים פירסמנו במדור תשקיף
(העולם הזה )2066 ידיעה על ראיון עם
ח״כ לובה אליאב, מראשי המועצה הישראלית
למען שלום ישראלי־פלסטיני, שפיר־סם
השבועון התוניסי (בשפה הצרפתית) דן
אפריק. דן אפריק הוא שבועון־חדשות
במתכונת הטייס האמריקאי או הל׳אכספרס
הצרפתי, המופץ בכל מדינות ערב ומשקף
את דיעות החוגים השליטים בתוניס, ש כמה
מעורכיו נמנים עימם. לא־מכבר הקדיש
שבועון זה מוסף מייוחד לבעיה ה־ישראלית״פלסטינית,
בלל בו ראיון ענק
שהשתרע על פני שמונה עמודים עם זז״כ
לובה אליאב, שתמונתו אף הופיעה בשער
השבועון.
עצם פירסום הראיון- ,שבו ניסה לובה
להסביר לקהל הקוראים הערבי את היעדר
הסתירה שבין הציונות לבין השאיפה לפתרון
צודק של הבעייה הפלסטינית, היתד,
בגדר מעשה מהפכני לגבי עיתון ערבי,
אפילו אם מדובר בעיתון של מדינה
שאינה מדינת עימות עם י*שראל. מסתבר
שלמוסף ולראיון -שנכלל בו היתר, תהודה
עצומה.
למרות שמדובר בתגובות לפירסום בעיתון
ערבי, אני סבור שיש בהן עניין
לקורא הישראלי, ודווקא לאותם מקוראי
העולם הזה החוזרים ומטיחים בפנינו :
תראו לגו משהו דוגמת העולם הזה אצל
הערבים. משום כך כדאי, אולי, לעמוד
על התגובות שפירסם דן אפריק.
כתבו עורכי העיתון התוניסי :״מוספנו
ישראל־פלסטין — אלה שרוצים בשלום
(גיליון )842 צוטט בהרחבה בעיתונות העולמית.
יומינד, החשוב של טוקיו, אסהאי
דורנאל, פירסם בסוף חודש מארם את
תרגומו המלא. זכינו גם לדואר רב בנדון.
מרבית המיכתבים הביעו הסכמה עם הדברים
-שפורסמו. אחרים — ביקורת. להלן
שלושה מיכתבים המייצגים את הכלל.״
1 להלן המכתב הראשון כחתימת
רודולך הילך, גרמני ממינכן :

בפרסמו את המוסף, ובייחוד את הראיון
המצויין שהעניק אריה אליאב לחביב בול־ארס,
עשה דן אפריק למען ה-שלום יותר
מכל האישים המתרוצצים מעיר־בירה ל״
עיר־בירה, בין ממשל לאומי אחד למיש־נהו.
ברם,
קיימות נקודות שלגביהן אני חולק
על מר אליאב. לדעתו, הפתרון היחיד האפשרי
הוא הקמתן של שתי מדינות —
ארץ־ישראל יהודית, ופלסטין ערבית. זו
לבטח הנקודה החשובה ביותר, אולם אינני
חושב שבכך יהיה די. אתם מכירים
את טיעוניה של חזית-הסירוב- ,שלפיהם
העולם הזה 2069

רק 20 בלבד מהארץ ישוחררו״ וכדומה.
אני
תמים־דעים עם אליאב, באומרו כי
״מדינה פלסטינית חילונית־כביכול, שתוקם
בכל -שיטחה -של הארץ ואשר תשלול
מן היהודים את ההכשר להוות לאום בישראל,
וכן את הזכות להקים מדינה משלהם,
אף היא אינה יכולה להוות פתרון,
כשם שגם נצחונו של צד זה או אחר
אינו מסוגל להוביל לשלום. אולם, סבור
אני שרק ישראל שחל בה שינוי יכולה
להוות בת־שיח לפלסטינים ולערבים בכללם•
שינוי זה בישראל אינו מוגבל, ל
כבוד
הוא לדן אפריק לפתוח את התיק
הפלסטיני־ישראלי, בהעניקו את רשות־הדיבור
לאחד מחברי המועצה הישראלית
למען שלום ישראלי־פלסטיני. בחודשים האחרונים
דיווחה עיתונות המערב על פגישות
בין נציגי אש״ף לחברי המועצה לשלום,
מבלי לייחס לאירוע זה את הממדים
ואת החשיבות שלהם הוא ראוי. העיתונות
הערבית, למעט מחריגים מועטים, התייחסה
לאירוע ללא פרשנות ובקיצור רב.
לאמיתו של דבר, מדובר באירוע חסר־תקדים.
אני נוטה לחשוב שהוא מהווה
את המבוא לתהליך של שלום, החייב להביא
את הפלסטינים והישראלים לקבל
אלה את אלה, ולהגיע לכלל דו־קיום, כל
אחד מהם בגבולותיו שלו, על האדמה שכל
אחד משני העמים דורש אותה לעצמו על
סמך זכויות היסטוריות ורוחניות.
ואין זה בגדר חלום, או אוטופיה, להביע
אמונה זו באפשרות לשלום באמצעות
משא־ומתן. מי היה מעלה על דעתו אתמול
שעיסאם סארטאווי ואריה־לובה אליאב,
או מתי פלד, יכולים בכלל להיפגש,
לשוחח, להעלות אפשרויות ואפילו להתוות,
בראשי־פרקים, את תשתיתו של סי־כוי־לעתיד,
צנוע ככל שיהיה — הם,
ששלושים שנים של מאבק וזיכרונם המעיק
של אלפי קורבנות מפרידים ביניהם.
כל אדם בעל רצון טוב יוכל רק לשבח
את אומץ־ליבם של אנשים אלה, הקורעים
פירצה בלוגיקה נטולת־הרחמים של שתי
תנועות לאומיות הנאבקות זו בזו, ובמעגל
הקסם והאבדון של האלימות —
זאת, בסכנם את חייהם, הח-שופים לטירו־פו
של קיצוני ופאנאטי כלשהו ממחנה
זה או אחר.

רחבי תבל. אני קורא את כל מה שאתה
כותב. אולם ה-שיחה -שקיימת עם הציוני
הגזעני אליאב, שיחה זו ששבתי וקראתי
שוב ושוב, ציערה אותי כפי שהיא ציערה גם אחרים בקרב דעת הקהל הערבית
בפרט, והליבראלים המתקדמים בקרב
דעת־הכלל הבינלאומית, בכלל.
אני אומר שהיא ציערה אותי, משום
שהפצת — למרבית הצער — את דיעו־תיהם
ואת ארסם -של אוייביה של אומתנו,
בעוד שהיה רצוי יותר, מצידך אתה -לל חום
בפיתרונות ר,תבוסניים, בפיתרונות
הוותרניים שאינם יכולים לשרת במאום
את המהפכה הפלסטינית, ואשר רק בולמים
את התקדמותה של המהפכה הערבית
לקראת השיחרור המלא והאיחוד המושלם.
אינני מאשים אותך, אינני פאנא־טי,
ודיעותי ברורות וידועות לכל בתוניסיה
ומחוצה לה. אולם אני מגנה אותך
מאחר שגרמת לנו באמת־ובתמים נזק,
הן כערבים ודין כתוניסאים, והחזרת אותנו
להבלים של ,1965 ליתר דיוק ל״נאום
יריחו״* אשר אתה בעצמך סללת לו את
הדרך ושלמעגו יצרת אווירה פסיכולוגית.
ההיסטוריה עדה לכך.
איני רוצה להאריך בדיבור בנושא זה,
העולם כולו יודע מה היו התגובות -שעורר
״נאום־קשר״ זה, הן בשורות ידידיו של
העניין הפלסטיני, הן בקרב אוייביו.
אולם ברצוני להפנות אליך כמה
שאלות, בתיקווה שתשובותיו תהיינה כנות
והוגנות, כלפי עצמך וכלפי האחרים.
•:מהי מטרת שיחתך עם אליאב, שהוא
אחד מעמודי־התווך -של המימסד ה־צבאי־ציוני־גזעני,
ומדוע פרסמת אותה
בעיתוי זה? — או שמא אינך אלא אחד
מבין אותם המכינים את האווירה לוועידת
ז׳נבה, היא ועידת־הבושה י
• האם אתה מאמין שמדינה פלסטינית
התואמת את התנאים האמריקאיים ו־

089א
י,א0י4׳*י;׳״ל

*׳י18

26 01 1077

>>36* *4<36

מ׳י*י:ס

>142:יי־ *חי*4ם א;זיו 6ס או1* 1.יז 10ז*א £8ז א£ 1מ*.ס^ז 0ס* 63

8ח^ 9 (6$1|016

לובה אליאב כשער השבועון התוניסי ״ז׳ן־אפריק״
האס יש ״העולם הזה״ בעולם הערבי 7
דעתי, להחזרת השטחים שנכבשו ב־,1967
אלא חייב לכלול גם הכרה בערביי ישראל
(מיעוט בן 500,000 איש) כבקבוצה
לאומית.
במדינת־לאום, אדם המשתייך לקבוצת־מיעוט
אינו נהנה מכל שיוויון מעשי, וזאת
ללא כל קשר עם הוראות החוקה והחוקים.
במדינה שכזו יש רק אמצעי אחד להבטחת
השיוויון וזכות ההגדרה העצמית :
הענקת זכויות קבוצתיות -קבלתה של קבו־צת־המיעוט
כיישות לאומית, לרבות האפשרות
ליהנות מאוטונומיה מדינית -שאינה
פוגעת בשלמות המדינה. ומהשתתפות הקבוצה
בכל רמות חשילטון, תחת פיקוח
מישפטי ובינלאומי. אם תוכל ישראל, בעתיד,
להשתנות בכיוון זה, אזי תישאר
מדינה יהודית, אולם גם תוכיח את רצונה
הטוב לערבים בכללם. יתר על כן,
רק שינוי פנימי של המדינה — יאפשר
לבחירתם של הפלסטינים להיות ממשית.
חושבני שהחל מכך תיפתח הדלת לשלום
של ממש, ולא רק לשביתת־נ׳שק בין
שתי מדינות־לאום יש תוספנה לחשוד זו בזו.
חלוקה — כפי שאומר אליאב — בהחלט
כן, אך זו אינה מספקת.

הידידים האירופים, האפריקאים והאחרים
של הפלסטינים והישראלים, ודעת־הקהל
הערבית בעצמה, מצווים להעניק
את תמיכתם הפעילה לאלה שכמו עיסאם
סארטאווי ואריה־לובה אליאב משתדלים,
היום, לנפץ את המנעול הפסיכולוגי והמדיני
הנועל את דרך השלום והפיוס.
אותם מבין האלג׳ירים והצרפתים שלא
רצו להאמין באפשרות של שיחות־אביאן,
הפסידו. אותם מבין הישראלים והפלסטינים,
שאינם מאמינים בשלום ההכרחי וב־הקמתה
של מדינה פלסטינית לצידה של
ישראל, עלולים אף הם להפסיד.
אני מעז לחשוב כי מחר, בשמי המזרח
התיכון, תגביה היונה לעוף יותר מאשר
הנץ.

להלן המכתב השלישי, כחתימת
אבד־אל־סאלם לאסילא, מטריפולי
שבלוב :

הציוניים היא הפיתרון הסופי לבעיית פלסטין

( • 1החשוב ביותר) :האם אתה מאמין
שההמונים הערבים המניפים את ה״לאו״
של הסירוב, אינם מסוגלים למנוע כל
ניסיון להוביל את האומה הערבית לידי
כניעה, ותהא אשר תהיה צורתה י
ולבסוף, מי שמאמין שהעניין הפלסטיני
הוא עניינם של הפלסטינים לבדם, טועה.
האומה הערבית הקריבה, ואינה חדלה
מלהקריב, קורבנות רבים על־מנת להגשים
את שיחרורה המלא, ולמען כבודה והדרה.
אומה זו אינה מוכנה — מכל היבט -שהוא
— ל-שכוח את הדם שנשפך, כי כל חזרה
בנו אינה אלא התכחשות סופית ליישותנו.
הדראמה עם האינטלקטואלים (או אחדים
מביניהם) היא- ,שהם מטעים את ה המונים
הערבים ותורמים לשלול מהם את
חירותם• את רצונם ואת נחישות־דעתם
(המשך בעמוד )8

אדון חביב בולארס, אני מכיר אותך
מרחוק. הנסיבות לא איפשרו לי להכירך
מקרוב, בתוניסיה או מחוצה לה. אני מכבד
אותך, ומכבד את כתוביך. אנו דוגלים
בחופש־המחשבה, לכל אדם ואדם ב־

* נאומו של נשיא תוניס, זזביב בורגי־בה,
בשנת 1965 שבו קרא לעס הפלסטיני
להכיר במדינת ישראל ולהגיע עימה להסדר.

וקור א קרו
זכית בהצלחה, ואתה עתיד לזכות בעוד
כמה. זכור כי הדימיון והמ קו ריו ת חייבים
לשמש נר לרגליך, הרבה
יותר מן הזהירות
והתיכנון הקפדני. עם
זאת, אל תתעלם מ דרישות
הרגע ודאג לא
לריב ל חינ ם עם ידי דיך
ומתחריך. רכישות? .3ו
ציוד, או דברים הדרושים
לעבודתך כדאיות
21 במרס -
20 באפריל בת השבוע.
מאוד,
טלה: העדיפי הכה ה
על הבהיר, הוא מ ת אי ם יותר לאופייך.
צאי למסע קניו ת וחדשי א ת מל ת ח תך.

0נוו!

היזהר מאוד מלהיכנס
להתחייבויות כספיות.
אל תיכנס לעיסקות חדשות
בלי לבדוק אותן
היטב. עם זאת, הזמן
מתאים לעריכת תוכניות
כספיות לטווח ארוך.

סמוך על עצתו ותבונתו
ו 2ג:אפריל ־
של ידי! ,בעיקר אם
:20 במאי
נולד במחצית הראשונה
של חודש מארס. אתה
עשוי לשאוב סיפוק רב מאירוע חברתי.
בת שור — אל תוותרי עליו כל־כך
בקלות, כי הוא הטיפוס בדיוק עבורך.

עירנות רוחנית תאפשר לך להתגבר על
כל מיני התנגדויות
צפויות ובלתי־צפויות.
רעיון מבריק, א ם יבוס
ס על-ידי תיכנון לעומק,
עשוי לעצב א ת
עמדתך הציבורית בצורה
ובמידה שבהן טרם
נתנסית. זהו שבוע טוב
לביקור אצל התופרת
או בתצוגת״אופנה. אל
ת ס מוך על ידידים.
השתדל להגיע להחל טו ת בעצמך׳ אתה
מה טוב עבורך.
הוא היחידי היודע

היזהר מפיטפוט יתר ; שמור בסודי־סודות
את פירטי המיבצע שעליו
אתה עובד כרגע.
כדאי שתיזהר דווקא מזה
שאתה חושב שהוא
ידידך הטוב — הוא ולא
אחר אורב לכל רמז
שייצא מפיך, לכל טעות
מיקרית, או לכל מישגה
שתעשה. אתה בודד 2* .בספטמבר -
22 באוקטובר
לכן, יהיה עליך לעמוד
באתגר הזה לבדך, ללא
גיבוי של איש. אס תצליח — זרי הדפנה
שיעטרו את קודקודך יהיו מועטים בלבד.

חאז]ייס

יהירותך הטבעית, הכרוכה בחוסר״ביטחון
משווע, תוריד או תך
שאולה, א ם לא תדעי
לרסן א ת שניהם ולהו סיף
להם מידה אמיצה
של חוש־הומור, שהוא
אחתמת כונו תיו ה יפות
ביותר. זה לא
שהוא לא רוצה או תך :
זה שהוא ב טו ח שאת
לא רוצה או תו. קדי מה,
גלי לו אתהאמת.

במישור חיי־האהבה שלך, בת קשת, לא
יחולו שינויים מרעישים.
אל תידחי בגסות
את מחזרו הנלהב, למרות
שאינך חשה כלפיו
כל משיכה. תני לזמן
לעשות את שלו; או
שהרגשתך תשתנה בכל
זאת, או שהוא יתייאש
ממך. בן קשת למרות } 2בנובמבר ־
20 בדצמבר
אופייו הנוח, אתה נוי)

להתפרצויות עזות.

!1שת

תאותיס

השתדל לא להציק לחבריך לעבודה. כי
בעתיד הקרוב מאוד
תזדקק לכל רצונם הטוב.
היחסים המתוחים
עס בן זוגך ישתפרו ב־עיקבות
פגישה בלתי־צפוייה
עם ידיד קרוב,
שאותו לא פגשת זמן
רב אל תיקח על
עצמך סיכונים מיותרים
בעניינים כספיים, ואל
תיענס לעיסקות נפל.
בתסרטן — קחי את החופשה המגיעה
לך שבוע מלא פעילות.
לך,כי צפוי

צפוי לכם שבוע מעניין
וסוער הן מבחינה פי מבחינה
ננסי
ת וכן
רומנטית. אפשר שתעשו
כסף בעזרת או כתוצאה
מקשר רומנטי
ואפשר שהרפתקה רו מנטי
ת תעלה לכם בכסף
רב. השתדל לא
לתמר ולא לסכן כספך
שלא לצורך, כי אתה
עלול להיגרר להוצאות כספיו ת מיותרות.
אל תה מר השבוע ואל ת שחק קלפים.

הנודיבה הטיפשית שבה הסתבכת, אינה
מועילה לאף אחד, ומקלקלת את מצב-
רוחך. נ0י להקדיש זמן
לטיפוח יופייך, ולעיסוק
בתחביבייך, במקום לשאת
על כתפייך את
כל בעיות העולם הזה.
לקראת סוף השבוע׳את
עלולה לנתק קשר אי]תונו1

חשוב, בעיקבות
22 באוגוסט ־
בדיחה מעשית שהוש22
בספטמבר
מעה באוזנייך, בנוכחות
אלה שלדעתך יפרשו
אותה בצורה מוטעית. אל תעשי זאת השבוע,
כי בסופו־של־דבר, זה לא ישתלם.

להפתעתך, ואולי למורת-רוחך ה ס מויי ה,
מ ת חילי ם העניינים ה־עיסקיים
להסת דר —
להפליא. אתה חייב
לשאול לדעתה של בחר
זוגך, ואם גם לא תק בל
א ת כל דבריה —
דע שהיא שוחרת א ת
טובתך, ורואה הרבה
ו 2בדצמבר ־
דברים שאינך מסוגל
9ו בינואר
להשיג, מ תוך רי תחת-
חושים. בת גדי: כוח
הרצון שלך אינו חזק דיו. צאי השבוע
ל חיק הטבע ו העסיקי עצמך ב קרי א ה.

(המשך מעמוד )7
להתגונן ולהתמיד בסירובם. האינטלקטואלים
שוכחים, או מעמידים פנים שהם
שוכחים, מהם המישטרים שהיוו את הסיבה
הישירה, בכל שלב שהוא, לכל מה
שאירע ולכל מה שמתרחש כיום על האדמה
הערבית.
עוד יהיה המשך!

להלן תשובת עורך ״זן אפריל,׳/
חביב כולארס:

מר א. לאסילא, רגיל, ככל הנראה, לעי-
תוגות החייבת להשמיע אך־ורק את דברה
של אידיאולוגיה המפגינה הלם מכך שעיתונאי
ערבי מסוגל לראיין ציוני. יידוע
דעת־הקהל בדבר הלכי־הרוח וקווי־הפעולה
המדיניים הקיימים או המתגלים בישראל
אסור שייחשב כפשע, אלא כחובה. העמוד,
הכוללנית המסתכמת, ברגע שמדובר
ביריב, באי־ראיית ההבדלים שבין הזרמים
השונים, והקביעה שכולם כאחד —
ובעיקר עמדתה של העיתונות הערבית
המושתתת על הסירוב לתת מידע — גרמו,
לפי דעתנו, נזק לעניין הערבי. נזק
חמור. כתוצאה מכך קרה שישראל מכירה
היטב את המתרחש בארצות ערב, בעוד
•שארצות ערב יודעות פחות על המתרחש
בישראל, פגם זה תוקן — למרבית ה־שימהר
— ,על־ידי הפלסטינים, הנהנים
כיום ממרכז ללימודים ולמחקר הפועל
היטב בביירות.
זה אשר להיבט המידע, הידיעה והעיתונות.
אשר
להיבט ה״מגע עם האוייב״ הרי
קוראנו, המודה שקרא שוב ושוב את
מאמרי, יכול היה לגלות בו שהזכרתי
את המגעים המרובים שהפלסטינים עצמם
ניהלו עם אנשים ועם חוגים מדיניים בישראל.
החידוש בדו־שיח שכונן בין חברים
באש״ף (כן, אש״ף) לבין המועצה
הישראלית לשלום, הוא בכך שלראשונה
נוצר, במפורש מגע עם ציונים. והיה ישווה
לדעת — ולהביא לידיעת הכלל — מה
חוישבים הציונים הללו, המתנגדים ל״
ממשלתם־הם.
אשר לעמדתי האישית, שקוראנו כיב־דני
בבקשה להביעה במפורש, היא ברורה
ואני משיב בכנות על שלוש שאלותיו:
! $לפירסום המוסף אין כל מטרה אלא
למסור מידע על נתון הנראה לנו חשוב
בנסיבות הקיימות. דו־השיח שכונן בין
פלסטינים וציונים הוערך על־ידי ממשלת
ישראל כמסוכן כל־כך, עד כי רבין עצמו
הוא שניהל פעולה בקרב נשיאי אפריקה
כדי לשכנעם שלא יעניקו אשראי לשיחות.
> $השאלה השנייה הינד, מלכודת. לא
מדובר בתנאים של האמריקאים והציונים,
ולא ב״&יתרון סופי״ .התשובה — תשובתי
האישית — היא ״לאו״ .אבל אם הפלסטינים
עצמם ישאפו לכונן מדינה בגדה המערבית,
ולחיות בדו־קיום עם מדינת ישראל
שתחזור לגבולותיה שמלפני מלחמת
! 967 אינני נגד. בניגוד לדעת קוראינו,
אני סבור שעל הפלסטינים עצמם להחליט
על גורלם.
!• ההמונים הערביים יכולים לעשות
הרבה. כמו כל ההמונים. אד בכל־זאת
אינני סבור שיהיה ביכולתם להטיל את
מרותם על ההמונים הפלסטינים.

עכשיו הזמן שבו אתה
עלול ליפול בפח, אם
לא תשמור ולא תשקול
אלף פעמים כל הצעה.
נכון שאתה הרפתקן באופייה
נכון גם שאתה
זקוק לדברים חדשים,
כדי ש ילהיבו אותך כל
פעם מחדש. אבל אי־
20 בינואר -
18 בפברואר
אפשר להגזים. יום ג׳
הוא מסוכן מבחינה כלכלית.
אל תהיה בזבזן דווקא בשבוע זה.

זני

עכשיו הזמן להקדיש א ת כל ת שומת-לבך
ואת כל מאמציך ל _
עבודה,
א ם לא
אתה עלול גם ל הפסיד
או ת ה לגמרי. סוף ה שבוע
ובייחוד יו ם ה׳
מביאים אתה תוכנית
הגדולה שלך לנקודת־השיא.
מאז ואילך שוב
לא תוכל לשנות דבר,
1:1רז^כד&ס 861 ולכן מוטב שתתכנן ה כל
בקפידה. אםאת
מנהלת רומן עם גבר נשוי, הפסיקי או תו.

כאן חילופי הדברים בעיתון התו־

ניסי.
קודם כל, הם מוכיחים שהיתר, תעודה
רבה מאוד לראיון הענק של לובה אליאב
בעולם הערבי וכי פעולת המועצה הישראלית
גרמה לוויכוח רעיוני גדול בארצות
הערביות. תוך כדי כך מתגלה גם שם
המאבק בין היונים והניצים, ומתבררות
העמדות.
שנית מפתיע הדמיון בין טענות הניצים
הישראלים וטענות הניצים הערביים. כמעט
כל מילה של הקורא מטריפולי יכולה היתד,
להיכתב — ואכן נכתבה — על־ידי ניצים
ישראליים בעתוני ישראל. קיים שיתוף-
פעולה הדוק בין הניצים הישראליים והערביים.
מעניין
שלמקהלה הזאת הצטרפה השבוע
גם רק״ח שפירסמה הודעה פרובוקטיבית
נגד שיחות המועצה הישראלית עם אש״ף,
כנראה בשליחות הגופים הסובייטים שוהות
אלה אינן נוחות להם.
מכתבים לרדת מידין !
האם אינכם סבורים שאתם מגזימים קצת
בחשיבות שאתם מייחסים ליגאל ידין? *
אתם מנסים להעמיד אותו ואת מיפלגתו
כנושא המרכזי שצריך להיות מוכרע במערכת
הבחירות, ובכך אתם משרתים למעשה
את מטרותיהם של ידין וחבריו. אם
תשמעו להצעתי — רדו מהאיש, ותנו
לבוחר לפסוק את פסק־דינו בקלפי.
משה רז, נתניה
אני חושב שכל אזרח במדינת־ישראל,
ולא חשוב על איזה מחנה הוא משתייך,
צריך להגיד למר יגאל לביב בפה מלא:
יישר כוח! אם לא היה לנו את לביב
אנחנו, האזרחים, היינו צריכים ליצור
אותו. במקום תמונה אני שולח צל״ש

על שירותיו בפרשת ידין וד״ש.
יוסף שוורץ, בני-בת!
אינני יודע מה בדיוק מייצגת התנועה
הדמוקרטית לשינוי, אבל על־פי מודעות
הבחירות שלה היא מעוררת בי אסוציאציות
מאד בלתי־געימות מתקופה שכולנו
עדיין זוכרים אותה. פולחן־האי-שיות שעושה
התנועה ה״דמוקרטית״ ליגאל ידין,
המנהיג, במודעות־הבחירות שלה, מכוון

״ד״ש זה אני...״

יגאל תומרי,ין, תל-אביב

אל קהל-ד,בוחרים הפרימיטיבי ביותר. אם
זהו הפולחן שהם עושים לאיש לפני הבחירות,
נקל לתאר מה יקרה אם, חלילה,
הם יגיעו לשלטון.
אברהם לוי, חיפה

מנת ההשפלה
לפני עשרות ומאות שניט, היה מקובל
במרבית מדינות אירופה לערוך לאדם
שנתפס בעבירה מיצעד־ביזיון, שבו היה
עליו לעבור בין שתי שורות של המוני
עם שירקו, גידפו היפו !ובעטו בו ללא-
רחמים. כך נענש האיש, הושפל עד־עפר,
וההמון הצמא־לדם חש הקלה וסיפוק. מאז
השתנו סידרי-עולם. אלא שהמחזה, יש־נישנה
בתום מישפטה של לאה רבין,
הזכיר לי שוב אותה תופעה. היא צעדה
בתוך שתי שורות של קהל מלווה בשוטרים,
מרכינה את ראשה ומנסה להתגמד.
האין זו ענישה כפולה ז
מיכאל שטיינר, תל־אביב
אינני מתומכי מיפלגת העבודה, אך
כרבים מחברי ראיתי באור חיובי את
פעילותו של יצחק דבין כראש־הממשלה,
כמנהיג בעל שיעור־קומה, תודעה פוליטית
וכושר־החלטה. נקודת־התורפה שלו
(המשך בעמוד )11
העולם הזה 2069

נוסעים לבת-יס.
הקציבו לעצמכם 10 דקות נסיעה. רדו ממלון ״דן״ לעבר רחוב הרברט סמואל,
דרך הטיילת על שפת הים, עיברו שני רמזורים, ואתם בבכר השעון ביפו.
המשיכו ברחוב יפת עד סופו, וכבר אתם נמצאים ברחוב בלפור, בת־ים. הבית
החמישי מן הפינה הוא מרכז השטיחים הגדול ביותר במזרח התיכון! תוכלו
לחנות כאן בלי בעיות. צאו מן המכונית והיכנסו אל פרץ שקלים. המחירים
כאן הם הנמוכים ביותר בארץ, ומבחר השטיחים מתאים לכל בית ולכל מטרה.
דוגמאות בלעדיות שלנו, שרות ואחריות. בואו והוכחו!

3וא 00 ליס 1371׳111ו 25 בס־יס סל 880244.

פתוח בימי חול 0ג8.־2.00
ומ־ 400־ 8.00 בערב. כולל יום ג׳

במוצ״ש 6.30־11.00

המצטרפים לר שימת

טיול קמפינג

עד ה־ 17 במאי קבלו
שק שינה חיום*

א1ו גאים להביע זו השגה הרביעית מבחר טיולי
קמפיגג לאירופה, לדוגמא:

ע ד גיל ( 26 סטודנט )58
* 32 יום
* 3 2ייום
1•36 ¥
* 42 יו

־ ם פפ 6
אירופה
ם קגדיגביה-ם פפפ
־ פ 72פ
אירופה
פ 7פאירופה

ועוד ועוד ועוד ועוד

פ $ 42

מ״וחד לגילאי ם 3־ם 4

36׳ 1אירופה

־ פפ 71ל י ועוד פ $ 42

) כל המחירים נכונים ליו ,22.3.77 וכוללים 2ארוחות ליום,
__ רם ללונדון( ארו ח ת בו קר בלבד) __
* טיולי מיוחדי לתיכונים טי
* טיולי נוספים ומגוונים-ראה חובר ת ״קמפינג 77״
דרו ש את החוברת א צל סוכן הנסיעות שלר

*או שווה כסף

קמסינגטור
,3וו 1ס 9 1חוק1ד! 1, 0 3

פרטים והרשמה בכל משרדי הגם יעות
ובמשרדי דיזנהויז

ע טיולי קמפינג־ ימן שאתה צעיר

מכתבים

(המשך
מעמוד )8
ד,יתד. בתחום הכלפלה• אולם, בל נשכח
שגם בתקופת דוד בן־גוריון, בצד תיקונים
חברתיים מפליגים, היו ריטונים קשים
בכל מד, שנוגע לשטח הכלכלי.
המצב שאליו נקלענו היום, בעיקבות
החלטתו של היועץ־המישפטי, פירושו קטיעת
דרכו המדינית של -יצחק דביו באס-
צעד, ואי־כיבוד רצון־העם. איני בא לחת־יוכח
עם היועץ־המישפטי, אבל אני שואל :
מניין לו סמכויות כאלה? האם העובדה
שאין לנו !חוקה כתובה מספיקה בשביל
לשים את החוק מעל העם והמדינה? האם
המישפט קיים רק כדי שלא להפלות בין
אזרח לאזרח, או שהוא קיים גם לטובת
הציבור, כמו לטובת הפרט?
רבין הוא האיש שהבין כי תמה תקופת
המילחמה והגיעה העת לעשות שלום. הוא
הביא לכך שאפילו נשיאי מצריים וסוריה
הגיעו להכרה שאין עוד מקום למילהמה
נוספת, אם אפשר יהיה להגיע להסכם
עם ישראל. רבין היה ראש־ממשלה ש-
תימדן אותנו לקראת חתימת הסכמי־שלום
בז׳נבה שהיו יכולים, לדעתי, להיות ערובה
להסכם עם הפלסטינים. הבל שבמקומו
יעמוד בראש הממשלה שימעון פרס. אני
טוען שממשלה בראשותו של פרם בעת
הזאת תביא עלינו אסון!
דן וינור, תל־אביב
פיתחתי תיזד, מסויימת על הצעד החמור
של יצחק רבין כלפי עצמו: נדמה לי
שלרבין פשוט נ-שבר מהחיים הפוליטיים.
הוא למד להבין שאינו בנוי לכך. וכך,
ברגע של חולשה, הוא מצא לעצמו פיתרון
להסתלק מהפוליטיקה בצורה שתיראה
מכובדת וישרה. נדמה לי שמנוי־וגמור

ראשם הרב כד,נא — לעשות ב-שכם. למרות
הפירסום המוקדם בדבר כוונות הרב, למרות
מחאותיו -סל ראש עיריית שכם, לא
הורד, שר־ד,ביטחון למושל הצבאי (שלפתע
גילה אוזלת־יד מפתיעה) למנוע את כניסת
אתם מחוללי־מהומות מיקצועיים. פרס
יכול לרשום לעצמו כניסה לתפקיד הרם
ברגל שמאל.
שמואל ארגון, ירושלים
הם עובדים עלינו בעיניים. פשוט מזלזלים
באינטליגנציה זבכושר־ד,זיכרון שלנו.
רק לפני ימים ספורים פירסמו כל
העיתונים את העובדה שמושל שכם דהה
את בקשת ראש העירייה המקומית, שדרש
למנוע מהרב כד,נא להיכנס לעיר ולבוא
אל בניין העירייה. והנה, יומיים אחרי
ד,מיקרה מפרסם דובר צד,״ל את הידיעה
שמתאם הפעולות בשטחים, האלוף רפאל
אורלי, הזהיר את הרב מפני עשיית מעשים
המפריעים את הסדר. מזבן שההודעה המגוחכת
זכתה בכותרת מובלטת. כך הם
תושבים למכור לנו לוקש,, :הנה אנחנו
שומרים על הסדר,״ ומצד שני ממשיכים
להתיז גז מדמיע על כל ערבי שמצייץ
בחוצות עירו.
ממשיכים במדיניות הצעדות ברחבי
יהודה ושומרון — !והפגנת הריבונות מנק־ר
ודד־,עיניים — נמשכת.
דויד ימיני, לוד

זנוח ע? זדי הדפנה
המחזה המדכא בו גיסה אריק שרון,
מנהיג שלומציון, להתדפק ברגע האחרון
על דלתות הליכוד, ממנו פרש והתחנן על
נפשו הפוליטית כדי שיחזירוהו חזרה ל
קנט
עם הפילטר״מיחדוניט״
£11£ח\0 /ו 0ץ1ו/\1.ש 5 0ע0/וח/1£וו4

11.3.4.

ח1346 1עו

בחפיסהקשה. קיגג ם״! .בזחורך סו סילי מ טר-אנ טט מג טול

ד׳נסא׳

עם דבין לנטוש כליל את הפוליטיקה.
הייתי מגדיל ואומר- ,שיש טעם שמחנה־שלי
יפנה לרבין, כדי שיעניק תמיכה
לקו הרעיוני שלו. זד, יכול להישמע יומרני
מדי שאדם שטען כי עם אש״ף ניפגש
רק בשדה־הקרב ייתן תמיכתו לגוף שדוגל
בשלום ישראלי-פלסטיני, אבל חושבני ש אחרי
שניער את עצמו מכבלי הפוליטיקה
יוכל רבין גם להשתחרר מכבלי הצהרותיו,
שהן תולדה של אילוצים שונים, ולהציב
את אישיותו מאחרי ישראל השפויה וההגיונית.

ג• ,תל־אביב

שלי

כמו כל רך הנולד גם שלי החביב /
לעולם הוא יצא מעוטף בתיקוות/ .
ידידם יברכו את אמו ואביו /
שיזכו לגדלו לחופה ולמיצוות.
אך ישנס הסבורים שהבן היילוד /
הוא יצור שניתן גס עליו לוותר/ ,
שעם יתר אחיו הגדולים, אין זה סוד /
כבר דחוס כאן מדי, יש כאן די והותר.
ותקשיה מה בכך והאם זה חשוב /
אס ישנו קצת בלבול (מוכרחים להגיד) /
בימים שהבצע שולט ביישוב /
ושטוהר־מידות הוא חזון לעתיד.
כך שכל שנותר הו,א פשוט לחכות /
כי הן רק העתיד הוא יידע1פתרונים/ ,
אס יגדל לו שלי ויצדיק התקוות /
או מלב יישכח כמו רבים גם טובים.
רחל כנ עז ־ קי פן, תל־אביב
ה רב ב הג אמצפצף
את המחדל הראשון שלו, מאז היבחרו
כמועמד לראשות הממשלה, עשה שימעון
פרס השבוע. הוא לא השכיל למנוע את
הפרובוקציה שהצליחו חמומי־מוח, וב־

מחנם, היה בו לפחות לקח חשוב אחד
לכל תומכיו של אריק •שרון, שבשנים האחרונות
לחמו נואשות כדי לקדם אותו
לתפקיד הרמטכ״ל היד, זד, שיעור מאלף
שהסביר מדוע צדקו אלה שחסמו את דרכו
של האלוף שרון לרמטכ״לות- .שכן, עם
היותו מצביא צבאי בעל -שיעור קומה,
חסרות בו אותן תכונות המכשירות מצביא
גדול להיות מנהיג צבאי או רמטכ״ל. אדם
שהוכיח אופורטיניזם כפי שהוכיח אריק
שרוך במהלכיו הפוליטיים האחרונים לאקורץ מהחומר ממנו קורצו רמטכ״לים.
דומני •שמן הראוי הוא -שאריק שרון
יסיק את המסקנות המתבקשות מכך, ש־עסקנים
מפלגתיים מדרג ב׳ ,כמו שהוא
מכנה אותם, סובבו אותו באף והיתלו בו.
את המשחק המפלגתי הוא צריך להשאיר
להם. הוא עצמו צריך לחזור לחוותו ולנוח
על זרי הדפנה שלו עד שהעם יקרא לו
שוב, במצב של חירום. הפוליטיקה אינה
בשבילו.
איתן גורן, באר־שבע

שע שה ע בו רכם

״הערפדים
״ציינהטאון,
״הרתיעה,
תינוקהשל תז מרי׳
,7/72/7כ פך שרק

רומן פולנסקי
יו ד ע לע שות

חרות סלקטיבית
בר*שת ב׳ של שידורי ישראל שודרה
לפני שבוע תוכנית מופלאה שכותרתה
היתה :״גבורה, מאבק וחרות, פסיפס של
קולות״ .זכינו להאזין בתוכנית זו על
המאבק לחירות של העברים, הצ׳כים, הצרפתים,
האירים ולקינוח גם על מאבקם
של יהודי רוסיה. לשם פילפול אובייקטיבי
הוענקה מילה טובה גם לארמנים שאחד
מסופריהם גורש מאגודתו המקצועית יען
כי דגל בניתוק ארמניה מברית־ד,מועצות.
מאחר והנני משוכנע שלתוכנית זו יהיה
ודאי חלק שגי או שלישי אפילו, במסגרת
הנאותה ובהזדמנות המתאימה, הריני מת־
(המשך בעמוד )14

איזבל אדגיאני
שלי וינטרם ^

• :מלוין דוגל
רומן פולנסקי

בכורה ארצית !• בקולנוע ״ סי גי מ ה ״ 2תל־אביב
בשעות 9.30—7.15—4.30—2.30—12.30—10.00 :
סרט

בצבעים

רק למבוגרים

סטודנט!
טוס בחברה שלך
טיסות איסתא
לאירופה.
ובתוך אירופה.
ב מ חיר הנמוך ביותר
ו הב ל
במטבע י שר אלי

אשת סטודנט!
הראי מודעה?ו
לבעלך:
ב ל מה שאנומציעים

ניתן גס לך
ולילדיבם
במחיריסטוד נט ים .

סטודנט ־ חושב על טיול באירופה הקיץ?

אנחנו אומרים — כי טובים ״השניים״ *.הרשם עוד היום.

טיו לי

ה שניי ם

אי סתא או פי ר טו ד ס

נותר מספר מקו מות מצומצם לטיול מודרך באירופה
ה 1ד ם ! 11תחד 3עמיד! 1
לסטודנטים ותלמידים חובבי אמנות _ ״דוקו מנטה 77״ .ההרשמה במשרד איס ת א בת״א.

איסתא

תל אביב -רה׳ בן־יהודה 109 ספ,שד׳ בן־גוריון) טל 64/5:ו • 247 ירושלים־ רח׳ אלישר ( 5׳\י קפה אלסקה) טל 225241 :
חיפה-בית הקרנות רח׳ הרצל(חדר )245 טל 39:ו669

0ו ח;1 0שנס !7717

בחירות, קוסמטיקה
ופלישה מן המאדיס
נניח שהאמת היא בעצם בזאת :
לפני כארבע שנים נחתה חללי ת בלתי־ מזו הה במידבר
סיני. נחתה — ונעלמה. ה חללי ת הכילה מיטען משומר
של יצורים מן ה מ אדים בגודל של שומה ק טנ ה וירוק ה.
היצורים הללו ניחנו ב תכונו ת חי־זריות: עד־מהרה
השתלטו על מו ח ם ונ שמתם של שרי הממ שלה ושל כל
האישים בעמדות״מפתח במדינת ישראל. מזה כארבע
שנים ה ם פועלים ללא־לאו ת ל טוב ת ה אינ טר סי ם המיוחדים
של המאדים, הור סי ם ב שיטתיות א ת הת שתית
הכלכלית והפסיכולוגית של המדינה, וזורעים בח שאי
איו ם נורא ל קיו מו של הגזע האנושי כולו.
הוכחו ת לא ח סרו ת: האינפלאציה דוהרת, וכל
ניסיון לעוצרה הופך האצה נו ספ ת ; השלום תקוע,
וכל צעד ל קר א תו נ תקל בהבח שות ובטירפודים ; המה פכים
בזירה הפנימית דימיוניים בל־כך עד בי אין ספק
שרק חי״זר יבול לעמוד מאחרי כל זה (רביו מ תפ טר
בגלל אשתו; מכבי תל־אביב זוכה בגביע, ופרס יגיע

לראשות הממשלה למרות הבל).
תגובות-שרשרת ניכרות גם בזירה הבינלאומית (אינפלאציה,
משבר-נפט, הערבים קוני םאת לונדון) ,ועימן
הא מונה המוכרת משכבר הי מי ם — שהיהודים א שמים
בכל. בקיצור — ב סי ס נפלא לה שתלטות ה מ אדים על
מדינת ישראל.

כדי ל היל חםבהם יש לחשוף או ת ם לעיני הציבור,
וזח מסובך, אף שהם אינ ם משתדלים במייוחד להסתתר.
חשיפתם מו תנית בזיהוי ב טו ח (להבדילם משאר יהודים)
ובהוקע ת ם בכלי־התיק שורת. אבל מה לעשות והם נראים
כמו סתם יהודים, וכלי־התיק שורת או הבי םסתם יהודים
שהם גם שרי־ממשלה.
ואפילו הציבור יודע בי יש להם סימן־חיכר: או ת ה
שומה יר קר ק ת בקצה?!מוד־השידרה, בעורף( .יודעים
לבטח — מן העיתונות לא די בידיעה, צריך גם
להוכיח. כדי שכולם יאמינו כי לשר זה וזה שומה
ירוק ה בעורפו ויש ל ח סלו מייד.
כדי לשכנע אד ם — מה טוב ממראה-עיניים 2אלא
שגם השר זה״וזה יודע על מראה-עיניים, ומה טוב
ממראה־עיניים בטלוויזיה ה מ מלכ תי ת 2
בשידור ל או מ ה מופיע השר הנ״ל ומסביר, בחיוך של
טוב-לב וב סל חנו ת יהודי ת טיפוסי ת, שהוא מוכן להקל
בדינם של כל המלעיזים, שמתום־לב פעלו ומא הב ת
ישראל ו או מו ת העולם, והריהו עומד לחשוף א ת עורפו
הפרטי (וחבלתי-מוכר עד כה) קבל כל בי ת ישראל
ועיתונות-החוץ, ברגע זה ממש.
עוד ה קו פסה מדברת, ועינינו רואות :
השר מחייך, מסיר א ת מעילו (עניבה אין, המעמד
מחייב) ,פותח באי טיו ת משגעת א ת כפתורי-החולצה,
מפנה ראשו — והנ ה — לראשונה ב תולדו ת חיינו ה ציבוריים
— גבו החשוף של שר בישראל קבל עם ועדה.
המצלמה מתמקדת על עורפו בבר״הסבר של השר,
מ תקרב ת, מתק רב ת עוד יותר, קלוז-אפ של העורף,
העורף מ מל אאת בל המסךהק טן — אין שומה ירק רקת,
אין מאדי ם, אין כלום מלבד פלומה רבה של
שיער״שיבה תיקני לחלוטין. ושוב מ חייכי ם אלינו פני
השר בחביבות, הקריין נוטל א ת רשות הדיבור ו מ סכ ם
את התק רי ת שחוסלה בזה ו שתהפון עם בוקר לכותרו ת
ראשיות ולמאמרי־מערכת בבל העיתונים, ו מ חר תיי ם
תישכח.
יצורי ה מ אדים ימשיכו, לאטאן בביטחון, בה שתלטו
ת ם על הבית הלאומי של העם היהודי*.
בן מ ס תיי ם מעגל סגור של ״ברווז־תיק שורת״ שהחל
בעיתונות החופשית, ה ס תיי ם בעיתונות החופ שית והס תייע
בדרך בכלי־התיק שורת המשכנע ו ה אובייק טיבי
מכולם — הערוץ הא חד והיחידי של ה טלוויזיה ה מ
מלכ תי ת שלנו.
לגבי מרבית בני־האדם זה היה מ ספיק ומשכנע.
מרבית בני-האדם צופים בטלוויזיה כברצף בלתי״מופסק
של מידע אובייקטיבי ו מאמינים לדיברי העיתונות, בעיקר
באשר היא מתארת א ת מה שבולם ראו אמש בטלוויזיה.
ה ת מונ ה היא אמתלא מי ת ה, המצלמה אינה
מ שקרת.
אלא שה״רצף האובייקטיבי״ של ה ת מונ ה אינו
אלא אשלייה. מי ערב לנו בי אכן הפנים ה מ חייכו ת
והעורף הפלו מ תי שייכים ל או תו אדם 2במה מאי תנו
שמו לב לאפ שרות המעבר ממצלמה אחתלאחרת בשבריר
השנייה שבין צילום הפנים, כפתורי החולצה —
והקלוז־אפ של העורף 2ובכלל, האם יש בידינו לוודא

* הרעיון שאול במודע מספר של מדע בידיוני העומד
להופיע בהוצאת מסדה: השליטים, מאת ר. היינליין.

שאומנם היה זה שידור ישיר ולא סר ט שעבר עריבה
קפדנית ז

אשליית הרצף ב טלוויזיה, המושגת באמצעות עריכה,
היא תוצר מ תו חכ ם המושג באמצעות טכניקו ת שאינן
מסובכו ת כשלעצמן, אןהס מויו ת בדרך־בלל מעינו של
הצופה הממוצע, המביט בטלוויזיה בין ארוחת״הערב
לקלפים של שבת.
שידורי-התעמולה ה״ מסודרים״ לקראת הבחירות
טרם החלו, אך ל מרא ה סנוניו ת ראשונות של תעמולת־בחירות
ישרה ועקיפה בעיתונות, נראה ששיטות ״אמרי ק
איו ת״ הולכו ת ומ שתלטות על אמצעינו הצנועים וה־שמרניים.
למשל

יש כבר שרים וסתם פעילים, היודעים א ת סוד
המבט הישיר והגלוי אל המצלמה (ב מקו ם אל המראיין
היושב מולם)*.
זה עובד נפלא, בעיקר על נשים. דודה שלי תמיד
אמרה שהיא מעדיפה אד ם שמסתכל לה ״ישר בעיניים״,
כי זח סימן שהוא דובר אמת ושאין לו מה ל הס תיר.
בעל-ניסיון בשמעון פרס יודע, שמצלמת-הטלוויזיה
היא העיניים של המדינה והריהו מ ס תכל לנו ישר באו תן
העיניים ומדבר אמת לעבר המצלמה הבלתי״משוחדת,
דודתי היתה כל־כך מ או הב ת בו, עד שבשעת הדר אמה
הגדולה שהועברה ישירות מהיכל התרבות, ישבה ופכרה
אצבעות יחד עימו והעבירה פי ת ק או ת זועמות לדודי,
שישב לידה, ל או ת־ הזד הו ת עם המועמד ה מובס לראשות
הממשלה שניצב ממש לידה ושוחח עימה באופן אינטימי.
רביו,
לעומת זא ת ,״לא ניראה לה״ כלל וכלל,
לדודתי. מדבר לא ט, במעט מגמגם, לא יודע איך ל ה תלבש,
לא מ ס תכל לה ״ישר בעיניים״ — בטח יש לו
מה להס תי ר, עוד תראו( .ראינו).
אלא שזאת רק אפשרות אחת — שניתן לנצלה
לכיוון ההפוך בדיוק.
אנשי רביו (ביודעין )2עשו זאת. ביישנותו של רבין
הוצגה כתכונתו ה חיובי ת ביותר, בעדות מכרעת ליושרו
ול תומ תו. פרס הוצג ב שחקן מאומן, באשף של י חסי־ציבור,
במוקיון של טלוויזיה, כנחמד יותר מדי. רבין,
לעומת זא ת, אינו מעמיד פנים שהוא נחמד. הוא
קורא מן הכתב, עושה העוויות של מבוכה, הוא
בודאי מדבר אמת — אילו רצה ל שחק, הי ה בוחר
לו תפקיד מוצלח יו ת ר ^ ת ד מי ת עלובה שכזאת חייבת
ל היו ת טיבעית, א מי תי ת, שום מו מחה ליחסי-ציבור לא
יתאמץ ליצור תדמי ת שבזאת. מ ס קנ ה: רביו לא מ שחק,
כי אינו יודע ל שחק. שימוש נבון ומודע באמצעי-התק-
שורת יכול ב ה חל ט להפוך חיסרון ליתרון.
התבונה הרבה שבה ניהלו רבין ואנשיו א ת מערכת-
הבחירות ה מ או פקת בנגד פרס מניבה פ;|ו ת בי מי ם
אל ה: רבין הוא האיש ה ת מי ם, האיש שלא יודע
להסתדר, שלא מבין ״קונצים״ — סיפורהדולרים
היה טעות, מיקר ה, ה ס תבכו ת. די היה שיתייצב בפני
ה או מ ה ויכריז בכל כלי״התיקשורת שהוא מודה בחט או
ומובן לשאת באח ריו ת — בדי להכפיל ולשלש א ת
הפופולאריות שלו בציבור( .ראה מישאלי דעת-קהל
ברדיו ביום ו׳ — רביו וטל בדודי בשיא הפופולאריות
שלהם).
שידור-הטלוויזיה מהיבל־ה תרבו ת היה שידור ישיר.
הדבר ניתן ל אי מו ת באמצעות לו ח -הז מני ם שעליו ידענו
מראש (מן העיתונות אי-ל כן, אין מ קו ם ל ספקו־לציות
רבות בי ח ס למשמעות של עריכת אפשרית של
צילומי־השידור.
קטע בגון זה שבו רבין נואם וה מצלמה מתרכז ת
בקלוז״אפים של פני פרס, באצבעותיו הפוכרות פתק־ניחו
מים (כנראה ובניסיונות-החיוך המאולצים שלו
— ק טע זה ה תקב ל ללא חשד ב״תגובתו של פרס
לדיברי רבין. עקרון האמון באן מתבסס על ישירות־השידור
ועל הנ ח ת הבו־זמניות של דיברי רבין עם
תגובות פרס.
אןהאם או מנ ם כן היו פני הדברים 2
אולי בכל־זאת הי ת ה באן עריבה 2אולי השתמשו
בצילומים מוכנים־מראש של פרס 2ואולי פשוט הי ת ה
העדפה אישית של צלם או של ב מ אי כלשהו ל טוב ת
רביו 2תוצאת ה של העדפה בזאת עלולה ל הוו ת ת מונת-
מצב חד־צדדית לחלוטין, שבה יוצג פרס כפקעת־עצבים
שזה-עתה נשרה ממנה מ סי כתהה סוו א ה, בעוד שרבין
הוא האיו!) המאוזן שאינו מתרגש יותר מדי ובידיו יש
ל הפקיד א ת גורל ה או מ ה. ת מונ ה חד־צדדית זו ת תקבל
ב אובייקטיבי ת בעיני הצופה 2

* ראה הסרט ״המועמד״ עם רוברט רדפורד.

אינני טוענת שזה אכן מה שקרה, אלא שזהו מ ה
שעשוילקרות, ומן הדין שניתן א ת הדעת על
אפשרויות כאלו ב או תן שעות של שידורי תיאטרון
הבחירות המצפות לנו בי מי ם הקרובי ם.

הללו — לא י היו שידורים ישירים. הם יצולמו
מראש, לפי ת סרי טי ם שיוכנו בקפידה על״ידי בעלי״
מיקצוע, עם טכס טי ם משוננים מראש ומ שובתבים בעזרת
ציוותי-יועצים. או נביא בחשבון א ת המודעות הגוברת
והולכת של אישי-ציבור ופולי טיק ה בארצנו ל ט כני ק ה
של אמצעי־התיק שורת ל מיני ה ם (מודעות שהיא בורח
מיקצועי עבורם ,) 2יש לצפות לתיכנון מדוקדק וקפדני
של שידורי״התעמולה.
מודעותם של המשדרים מ קדי מ ה בהרב האת מודעותו
של הצרכן־בכוח. מטבע הדברים שכך יהי ה —
המוטיבציה של הרא שונים חז ק ה יותר. לחם יש מה
להרוויח ; לנו נדמה שאין לנו מה להפסיד.
על־בן אנו מסתפ קי ם בדרך־כלל ב תפקיד המתבונן
הפסיבי, הלא-מודע ו הל א-ביקור תי. בין קפ ה לעוגה
אפשר למכור לנו כמעט הכל: ק מ טי ם של זי קנ ה באיפור
צעיר ורענן ; טכסט שנון של פירסו מ אי צעיר בפיו של
פוליטיקאי מיושן המורגל בעיברית של עלייה״שנייח ;
הצהרות־הזדהות עם שבונות״העוני המו שמעות היישר
מפנטהאוז ב שבונת־יוקרה, בצירוף צילומי הדובר המ טייל
ברחובות השכונה (הענייה) וטופח בר ח מי ם גואים על
שבם ילדים ק טני ם ; בעל רודני ו״בוס״ של גדוד מזכירות
המשוכנע שתחום פעילותה של האישה חייב להצטמצם
בין ה מי טב ח לפינקס״הקצרנות — בדמו ת לו חםו תי ק
לזכויות האישה — אין סוף לאפשרויות.
יש כבר פולי טי ק אי םהמקב לי ם ייעוץ קו ס מ טי ( האם
השיפור ה קו ס מ טי של הגברת אלוני מומן מכספי ה מפלגה
2א ם לא — מין הדין שינכו זאת כהוצאה
מיקצועית ,) 2יש שהחלו בדיא ט ה נמרצת, א ח רי ם אולי
מקבלים שיעורי ר טוריק ה והיגוי (הלוואי) ,ויש אולי
ה שוקדים בי מי ם אל ה על ני סו ח מצע כלשהו שיישמע
באילו מישהו מאמין במה שכתוב בו.

תעמולה, הסבר ה, תיק שודת, משתמשות בשפות ה טעונות
לימוד. ה ם לו מדים — אנחנוא מורי ם
לפענח וללחוץ על כפתור־הבקרה. ככל שמועטת ידיעתנו
באותן השפות (ומועטת גם מודעותנו ל מועטו ת זאת)...
— בן נרבה להבין או ת ם כפי שהם רוצים שנבין
או ת ם. שבן לא די ב קלי ט ת, יש צורן גם בפיענוח.
שאם לא בן — ״נאכל״ הבל.
בתמונות, במילים, במודעות, בכרוזים, ב אסיפו ת-
הסברה ואפילו בחוגי-בית.
השטף ילך ויגבר לקראת הבחירות ויהפוך מערבולת
של תד מיות סינ ת טיו ת שייראו לנו, כל אחת כשלעצמה,
כאמתלא מי ת ה, בתוצר של שיפוטנו־שלנו ההגיוני ו ה־בלתי-מ
שוחד.
ביום הבחירו תיס תיי ם עיבוד הנתוני ם שבהם הוזנו
ללא הרף, בפליטתו של פתק״הצבעה שכולו הזדהו ת
כנה ובלתי״משוחדת עם ה או ת המצויינת בו.
זהירות. זו עלולה ל היו ת אות־הצופן של המאדים.

שושנה אביגל. חדאכיב
• שושנה אבינל היא מוסמכת לאמנות
התיאטרון ודוקטורנטית לתיקשורת באוניברסיטת
פאריס, מרצה באוניברסיטות תל־אביב
וחיפה.

מכתבים
(המשך מעמוד )11
נדב להזכיר לרשות־השידור באמצעותכם
כי קיימים עוד כמה נושאים השייכים ל תחום
זה של המאבק לחירות. מן העבר
הקרוב קיימות המילחמות לחירות של
אלג׳יר, קניה וקובה, ומן ההווה קיים
מאבק הגבורה לחירות בצ׳ילה, ארגנטינה,
באסקיה, אריתריה, צפון אירלנד, רודזיה
ודרום־אפריקה.
משה פארי כרמי, ראשון־דציו!

השיטה הרצויה
אני רוצה להעיר כמה הערות למאמרו
של אורי אבנרי על שיטת הבחירות האזורית
(האיכר והברז, העולם הזה .)2066
לדעתי שכח מר אבנרי בניתוחו שתי נקודות
חשובות.
א. ראש־הממשלה בבריטניה נבחר ע״י
הפרלמנט שחבריו נבחרים בבחירות אזוריות.

בבחירות האזוריות המפלגה מתחשבת
בדעת הבוחרים כלפי המועמד שהיא
מציגה.
לדעתי הבחירות האזוריות הן טובות ו־ביכולתן
לנטרל במידה מסויימת את מנג־גוני
המפלגות בתנאי שיונהג מישטר
נשיאותי, כמו בארצות־הברית.
את המדינה יש לחלק ל־ 101 אזורי בחירה
כשבכל אזור אותו מיספר מצביעים,
פחות או יותר. את מספר חברי הכנסת יש
להגדיל ל־ .201 הרשימות שלא תזכנה בייצוג
בבחירות האזוריות, יצורפו לסיכום
ארצי ויקבלו מנדטים בהתאם לשיעור הקולות
הכלל ארצי שצברו, בלי אחוז חסימה.
כך תזכה כל קבוצה לייצוג מינימאלי.
חברי־הכנסת שיבחרו על-פי שיעור ארצי
יוכלו לשמש בסגני־שרים או ראשי
ועדות בכנסת אך בשום פנים ואופן לא
כשרים בממשלה. כל נבחר לא יכהן יותר
מאשר שתי קדנציות רצופות. הוא יוכל
להציג את מועמדותו מחדש אחרי הפסקה
של *שתי קדנציות.
שיטת בחירות כזו תבטיח ייצוג אמיתי
לכל האזרחים והדיעות במדינה, תקטין את
השפעת המנגנונים המפלגתיים ותבטיח
דינאמיות במוסדות הנבחרים בהתאם וב־חפיפה
להתפתחות החברתית במדינה.
יוסף בשארי, רחובות

החוד שבלידה
הסיפור המגוחך, במדור אתה והלידה,
על מידת התאמתו -של מר עזרא ששון,
המנהל של מרכז הסרט הישראלי, לתפקידו
החדש בקונסוליה הכללית בלום־
אנג׳לס — מתאים יותר למדור, אילו היה
כזה ,״החור שבלירה״ ואת כותרתו היה
צריך להכתיר כ״סיפור בדים״.
תחת הנהלתו של מר עזרא ששון הפך
מרכז הסרט ממרכז־תככים, בשירות המפלגה
המתאימה והמפיקים המסויימים,
למחלקה כלכלית הפועלת בשירות המשק
והכלכלה של ישראל, ל״שיפור מאזן התשלומים
של המדינה ועידודה האמיתי
והכלכלי של תעשיית הסרטים בי״שראל.
לכתוב •שששון אחראי ל״גירושם״ של
חברות יוניברסאל ווורנר מישראל — זו
בוודאי יצירה מקורית, הראוייה לפרס התרבות
והאמנות הבדאית של מדינת ישראל.
אותם החוגים, במשרד המסחר־והתע־שיה
ובתעשיית הסרטים בי־שראל• .שבחשו
בקדירה הפוליטית המפלגתית של ״סרטי־אנטבה״
(ותוצאות תבשילם המוקדח הוא
סרט הפרסום למערך :״מבצע יונתן״) ,הם
המנסים עתה להכפי-ש ולהשמיץ את הפקיד
הנאמן, במלוא מובנה של המונח,
עזרא ששון.
מפיקים של סרטי־עלילה, שששון לא
החשיב את קשריהם לשרים ושועים, מפיצים
עתה את סיפור עלילת־הדם על ששון.
את הטיפול בחברות הענק של הוליווד
הכשילו נאמני המפלגה במשרדי הממש לה
והכישלון החרוץ הוא כי״שלונם שלהם
ושל מי שמחזיק בכספי משלם המיסים
את המשרד של ״הסרט הישראלי״ בלום־
אנג׳לם בהוצאה שנתית של 12 אלף דולר.
עזרא ששון יהיה האיש הנכון במקום
הנכון בלוס־אנג׳לם ואת הדאגה האמיתית,
גם לנו וגם ללירה, כדאי ״שעורך
המדור יקדיש לתככים המפלגתיים הנערכים
עתה כדי להעביר את מרכז הסרט
לדרג מיפלגתי, במקום להשאיר את המשך
פיתוחה ועידודה של תעשיית הסרטים בישראל
על בסים כלכלי טהור.
אלכם מסים, ניו־יור?!

מאח

אור׳ אבנר׳
״ ה סי סמה אשר בראש הגיליון מ חייב ת
אותנו לפתוב, בלי מורא, בלי משוא-
פנים׳ .חוששני שהפעם לא אוכל להגשים
אתה סי סמהב מלו א ה.
״מאמר ז ה נכתב ב מור א.
״לא־פעס דרכנו על היבלות של שלי טים
רבי-כוח, רודנים ק טני ם וגדולים,
שיפעלו במחשך. אול ם כל אלה היו כאין-
וכ א פס בה שוואה לאנשים שעל יבלו־תי
ה ם אנו עומדים לדרוך בשורות הבאות.
״אבא חושי הוא חובב פרובינציאלי *.
כל מנגנון המי שטרה, העומד לרשות
עמוס בן־גוריון** הוא ככיתת-הג״א —
בה שוואה לקבוצה אשר עליה מדובר
הפעם.
״כי זוהי קבוצה שאין לה שם ואין
לה כ תוב ת, ה מ חזי ק ה בידיה א ת מיטב
כוח המחץ והלחץ של המדינה — מבלי
ל היו ת קיי מ ת כלל.
״זוהי האגודה שאין לה פינקס״חבר
ו תקנו ת, החסרה מיפקד ה ומטה״מיב-
צעים — אבל הפועלת ב תי או ם מופתי
ו אינס טינק טיבי בכל ה חזי תו ת.
״זוהי הכי תהה אל מוני ת שרבים חו ששים
מפניה׳ אך שאיש אינו מעז לדבר
עליה, שגם חברי״הממשלה ומנהיגי המיפ-
לגות מ שו ח חי ם עליה ב קו ל נמוך, מחוץ
ל טוו ח כל מכשירי״ההאזנה האפ שריים.
״אפשר לכתוב עליה בלי משוא־פנים.
אבל אי״אפשר לכתוב עליה בלי פחד.״

במילים אלה נפתח מאמר של העולם
הזה, שפורסם לפני 21 ישנים, בסוף יוני
.1956 היד, זה אחד המאמרים ש״יעשו היס־טוריה״.
באותם
הימים הגיע שילטון־היחיד של
דויד בן־גוריון לשיאו. שבועות אחדים לפניכן
הצליח לסלק !את משה שרת !מן
* אבא חושי היה ראש־העיוייה והדיק־טטור
המקומי של חיפה. ב־ 1955 פירסם
העולם הזה סידרת גילויים על מישטר
השוחד והטרור ב״חושיסטאן״ ,שהיתה פרי
חקירתו של ברוך נאדל. במהלך הפירסו־מיס
הוטמנו שתי פצצות במערכת ובדפוס
של העולם הזה, ונפצע עובד.
** עמוס בן־גוריון, בנו של דויד, אז
סגן המפקח הכללי ישל המישטרה, עמד
במרכז סידרת־גילויים של העולם הזה
בסוף .1955 הפירסומים התפתחו לממדי־ענק,
ואחרי. מישפט סנסציוני הודחה כל
צמרת המישטרה. היתה זאת אחת המפלות •

הגדולות של מישטר בן־גוריון.

הממשלה, ולמסור את מישרד־החוץ לגולדה
!מאיר. משה דיין ערך את פעולות־ה־
״תגמול״ שלו, בעוצמה גוברת והולכת.
מאחורי־הקלעים התנהלו המגעים לאירגון
הקנונייה הבינלאומית שהסתיימה במיב-
צע־קדש — אך איש עדייו לא ידע על

שער גלייון העולם הזה ( )976 נשא את
תצלומו של דויד בדגודיון, ואת הכותרת :
״דיקטטורה בדרך?״ השער התייחס לכתבה
המרכזית בגיליון, שנשאה את הכותרת
״שילטון הצללים״.

המאמר גילה לראשונה עובדה,
•מהמילה את צילה על כל השנים
הכאות: שכחסותו של דויד כן־
גוריון התגבשה קבוצה של נערי־חצר,
הזוממים לתפוס בעזרתו את
השילטון כמדינה.
במאמר זוהו חברי קבוצת־החצר, נחשפו
כמה מתוכניותיהם והובאה אזהרה חמודה
ביותר על העתיד להתרחש.
חשיבות המאמר היתד, נעוצה בכך של

השער
והעמודים הפנימיים של ״העולם הזה״
האיש השישי: ייגאל ידין

ראשונה נאמרו בו בפה-מלא דברים, שעד* בן־גוריון, משה דיין, שימעון פרם וחבכה
עברו רק בלחש בקרב חוג קטן של ריהם גוייסה למשימה.
יודעי־דבר בצמרת המדינה. המאמר העכאשר
פורסם המאמר, היה כל זה חבוי
מיד את הציבור הישראלי, ובראש-וראשו -עדיין בניבכי העתיד. המאמר היפה את
נה את מנהיגי מפא״י, על הסכנה הגדוקוראיו
בתדהמה. העניין כולו ניראה, ברלה
המאיימת על המישטר הדמוקראטי. כך גע הראשון, כפרי דימיון חולני. הגילויים
החלה ההתארגנות הנגדית, שהפילה בסו על ההצעות להקמת דיקטטורה של בן-
פו של דבר את בן־גוריון.
גוריון נשמעו בהמצאות בלתי-סבירות.
אד יותר מכל הדהים שמו של
מיבצע-סיני, שתוכנן ובוצע ב״,1956
מאחרי גבה של הממשלה ובלי ידיעת הש אדם אחד, שהוזכר כמי שעשוי
רים וראשי המיפלגות, אישר ואת נכונות למלא תפקיד מרכזי כתוכנית
הדברים. פרשת־לבוו הגדולה של 1960/61 להקמת דיקטטורה כישראל :
העמידה את המדינה כולה על חומרת ייגאליד ין.
הסכנה. ב־ 1963 הודח בן־גודיון על־ידי
ראשי מפא״י, שמטרתם העיקרית היתד,
כ ל אנשי המגלד
למנוע בעד בן־׳גוריון להעביר את השילטון
לידי נערי־החצד שלו.
כתבה זיהתה שישה אנשים חשותגובת
בן־גוריון באה ב־ : 1965 הפילוג ( 1בים, כשותפים בצורה זו או אחרת
במפא״י והקמת רפ״י, שנועדה לסלק את לתוכניות השוניות להפיכת המי׳שטר הד־מפא״י
מן השילטון. מיבצע זה נכשל, ב מוקראטי. הושמטו מן הרשימה שני אנשים
בחירות, שבהן זכתה רפ״י בעשרה מג־ שהצנזורה לא איפשרה את פירסום שמודאטים
בילבד, למרות שכל יוקרתם של תיהם. לצידם הוזכרו בכתבה כמה וכמה
אנשים פחות־חשובים.
הנעלמים, שרוחם ריחפה על פני הכתבה,
מבלי שהוזכרו בפיררש :
• משה דיין ,־שכיהן אז כרמטכ״ל.
הצנזורה הצבאית, שעמדה לפקודתו, לא
איפשרה את פירסום שמו בכתבה שדיברה
על קנוניה פוליטית. נאמר עליו רק תרמז :
״לא פעם ניסה (בן־גורייון) להרחיק את
האיש המסוכן ביותר שבחבורתו.״ ואכן:
בן־גוריון שקל במה פעמים את פיטורי
דיין, כאשר נסתבר לו כי זה שיגר את
צה״ל לפעולות שלא אושרו על־ידי בז־גוריון,
או שאושרו בממדים קטנים הרבה
יותר.
• איפר הראל, אז הממונה על שי־רותי-הביטחון,
שהעמיד את שירות־הביט-
חון־הכללי לרשות כל הקגוניות המיפלג-
תיות והאישיות של בן־גוריון. באותם הימים
אסור היה להזכיר אף ברמז את עצם
קיומו ־של הש״ב• ,והעולם הזה המציא את
המונח ״מנגנון-החושך״ כדי לעקוף איסור

לעומת ־שני נעלמים אלה, גילה העולם
הזה שישה שמות :
• אהוד אבריאל, אז איש־אמונו
מס 1 ,של בן־גוריון ויועצו העיקרי. כעבור
שנים גילה בן־גוריון עצמו בי אבריאל
מיום 28.6.56
הציע ליו, בראשית ,1955 בשם קבוצת־

הדתוקטטור
(המשך מעמוד )15
חברים, לכונן בארץ דיקטטורה צבאית.
גילוי זה אישר כמה פירסומים על כך
בהעולם הזה, שנחשבו עד אז כדימיוניים.
אבריאל היה, בשעתו, מנכ״ל מישרד־ראש־הממשלה
ומנכ״ל־האוצר.
• טדי קולל ,,מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה,
איש־הביצוע העיקרי ישל בן־גד
דיון בי!מים ההם. ב־ 1952 בגידה העולם
הזה ( )795 כי קולק הציע לבן־גוריון לה־קים
״מישטר חירום״ ,שהיה צריך לכלול
ריתוק עובדים למקומות־העבודה, איסור
שביתות והפגנות והגבלת חופש־הביטוי
במדינה.
• שימעון פרס, אז פנכ״ל מיש־רד־ד,ביטחון,
שמילא יחד עם דיין תפקיד־מפתח
בקנונייה להדחת פינחס לבון ולהחזרת
בן־גוריון•משדה־בוקר.
0פינחס ספיר, שנערי־החצר ניסו
אז למשוך אותו לצידם, כדי שיהיה הצאר
הכלכלי במישטר המתוכנן. אולם ספיר
התנגש עם דיין ואבריאל, הפך אויבה
המושבע של הקבוצה כולה. לאחר־מכן
מילא תפקיד־מפחח בגירושה מעמדות־השילסון.

יוסף אלמוני, שטופח על־ידי
קבוצת־החצר כמנהיג־הפועלים במיישטד המתוכנן.
אלמוגי גדל כאיש־האגרוף של
אבא חושי, אך אנשי בן־גוריון, ששנאו
את חושי ביגלל עצמאותו, השתמשו בו כב־מכשיר
לחיסול השפעתו של חושי. אלמוגי
הפך לאחר-מכן אחד מעמודי־התווך של
רפ״י.
• יינאל ידין, אז בן ,39 מי שהיה
הרמטכ״ל השני של צר,״ל. על-פי הידיעות
הסודיות שהגיעו אז לידי העולם הזה, הובא
ידין בחשבון כאיש־מפתח במרבית
התוכניות של אבריאל, קולק ושות׳ לשינוי
המישטר בארץ.
אולי כדאי לגלות כאן כי אחד המודיעים
הסודיים ביותר של העולם הזה באותה
תקופה היה יועצו הצבאי של בן־גוריון,
הד״ר ישראל בר, שהיה שונא מובהק של
הקבוצה כולה. במשך שנים סיפק לנו מידע
פנימי ביותר על המתרחש בחוג המצומצם
של נאמני בן־גוריון, ובכך עזר לנו לחשוף
את המזימות שנחרשו*.
בסופו של דבר לא יצא שום פוטש
גלוי או מוסווה אל הפועל. כי בן־גוריון
היה, ביסודו של דבר, בעל ערכים דמוקרטיים
איתנים. הוא רצה להיות שליט־יחיד,
ולקראת סוף דרכו פיתח, מגמות
אוטוקראטיות בולטות יותר ויותר. אולם
הוא לא היה מסוגל, מבחינה נפשית, לעשות
זאת בדרך בלתי־דמוקרסית.
מ-שום כך עלה במוחו הרעיון להתגבר
על המדיה באופן דמוקרטי. העם סירב
לתת לו — אי־פעם — יותר מ״ס/ס 40 בקלפי.
בן־גוריון השתוקק ל״רוב יציב״ בכנסת.
איך הופכים מיעוט ליד הקלפי לרוב גדול
בפרלמנט?

ליטיות מרחיקות-לכת, הוא מועמד
טיכעי לתפקיד מרכזי כיותר, כ
מיקדה •ממגמות קבוצה זו תשתלמנה
כמדינה( .הכוונה היתה
להקמת הדיקטטורה, בחסות בן
נוריון, שעליה דובר ככתבה).
״...בניגוד לדעה הנפוצה בישראל, שאותה
מטפח ידין עצמו בשקידה, לא זנח
ידין מעולם את תוכניותיו ־הפוליטיות• .אחרי
שנכשל בן־גוריון בניסיונו למנותו כנשיא
האוניברסיטה העברית, הוצעו לידין
תפקידים שונים, שנידחו על־ידו כבלתי-
מתאימים לרמתו. ערב הבחירות האחרונות
( )1955 הציעה לו מפא״י את תפקיד שר-
החינוך, בתנאי שיופיע ברשימתה לכנסת.
אולם ידין דרש את תפקיד שר־החוץ,
ודחה את ההצעה. שמו נזכר לא־יפעם כמועמד
לתפקיד שגריר ישראל בוושינגטון
או בלונדון.

״כישרונו

התעמולתי המזהיר

בועון זה.
כאשר קיבלנו לידינו את העולם הזה,
לפני 27 שנים בדיוק, היינו קבוצה של
חיילים קרביים, ששוחררו זה־עחה מן הצבא.
היתה לנו קירבה נפשית מייוחדת
לחיילי מילחמת־העצמאות, והם ראו בנו
את כלי־הביטוי היחידי המבין את בעיותיהם.
היינו
חריגים גם מבחינה אחרת. כל
העיתונים של אז התייחסו אל צה״ל כאל
גוף מקודש. מישאלתו של קצין בכיר
היתה בבחינת צו אלוהי, ולא עלה על
דעת -שום עיתון לסרב לה. ואילו אנחנו
ראינו את עצמנו כבעלי מניות־יסוד ב-
צה״ל, ולא התייחסנו אל הקצינים בחרדת-
קודש, בייחוד כשהיו אלה קציני־עודף
שבילו את המילחמה לייד שולחן־ד,כתיבה.

חודשיים כילכד אחרי שחשכו־עון
עבר דידינו, התנגשנו חזיתית
עם הרמטכ״ל, רב־אלוף ייגאל ידין.

א מביצי ה לוהטת
** ה אמר העולם הזה על ייגאל ידין
ב־ ,1956 כאשר גילה לראשונה את
שאיפותיו הפוליטיות של האלוף־הארכיאד
לוג? כדאי להביא את הדברים עתה, כי
יש בהם כדי להסביר רבות מן התופעות
הקשורות כיום בשמו ובתדמיתו של ידין.
וכך נאמר עליו בגוף המאמר מלפני
21 שנה:

״כצד הצבאי (של קבוצת נערי־החצר)
מהבהבת אישיותו שד
ייגאל ידין, אדם כעל אמביציה פוליטית
לוהטת, מבט ארוך־טווח
ובישרון כימעט-נאוני למשוך את
לב ההמון.״

בתוך הכתבה הופיעה מיסגרת, שפירטה
את תולדות־חייהם ואופיים של האישים
שהוזכרו. על ייגאל ידין נאמר במיסגדת

זו״״.ידין, אדם כעל אמביציות פו*
כעבור שנים הסתבך בר בפרשת־ריגול
אומללה, ונפטר בכלא.

מויש התרתח, ועבר לדבר ב שפה
אחרת. הוא איים עדי שאנחגו
עומדים להיבנס לעימות ישיר עם
המטכ״ד, ושזה לא יהיה בדאי לנו.
הדברים גלשו לכסוף לסחיטה
גלוייה.
מובן שפירסמנו את הכתבה. היא הופיעה
ב־ 29 ביוני ,1950 בגליון העולם הזה
( ,)662 הגיליון ה״ 12 של המערכת הנוכחית.

התגובה
היתה מיידית ונמרצת :
מויש פרלמן הודיע לי שעד־פי הוראתו
האישית של הרמטב״ל,
ייגאל ידין, הטיל המטב״ד חרס
על השבועון.
מאותו רגע חדל צה״ל לרכוש מדי-
שבוע את הכמות הקבועה של גיליונות
העולם הזה, כפי שהוא רוכש כל עיתון
אחר במדינה.

היתה זו פעודת־ענישה מובהקת,
כעיקכות ניסיון־סחיטה
גלוי.
מאז ד,מוסדו •ועד לאותו יום רכש צה״ל
מדי שבוע כמות קבועה של גיליונות
(איני זוכר אם היו אלה מאות או אלפים).
מאז, ועדהיזם הז ה, נשאר החרם
בתוקפו. צה״ל אינו רוכש אף גיליון אחד
של העיתון, ואף בימי המילחמה האחרונה,
כאשר רבבות מקוראי העולם הזה
היו מגוייסים דשירתו בחזיתות, לא בשבר
חרם זה*.

צ 1וורהלשםש חצנו ת

״העולם הזה״ מיום 9.0.50צ: הבתכה שגרמה לחרם
איום של הרמטכ״ל
וחוחו

לכד יש פיתרון פשוט: שינוי
שיטת־הכחירדת. כעזרת שיטת־הבחירות
האיזורית־רוכנית, הנהונה
כבריטניה, התכוון בן־נוריון
ליצור מצב שבו יהפכו 40 האחוזים
שלו כציבור ל־ 51 אחוזים ב•
שילטון — כך שיוכל לשלוט לכדו,
מכלי שיצטרך להתחשב באישים
וכמיפלגות אחרים.
אין זה מיקדה שהחסיד הנלהב ביותר
של רעיון זה היה ייגאל ידין. כי ידין חלם
על היום שבו יעמוד הוא-עצמו במקומו
של בן־גוריון — וירצה לשלוט לבדו.

עומד להנהיג בארץ סוג חדש של עיתונות
לוחמת, ושנימוקי הרמטכ״ל לגניזת
הכתבה נראים לנו מופדחים מייסודם. עם
כל הכבוד לרמטכ״ל, אמרתי, אנו רואים
את עצמנו כנציגי צה״ל לא. פחות ממנו.

^ א היה זה הניסיון האחרון, או הה־
/מור ביותר, של העולם הזה עם הר־מטכ״ל
ייגאל ידין.
בינואר 1951 באה אלינו מישלחת מטעם
משותקי צה״ל, ששכנו אז בביתן, מס׳ 19
בתל־השו&ר (אז תל-ליטוויגסקי) .הם התלוננו
על הזנחה מחפירה וביקשו את התערבותנו
המיידית, כדי לשפר את התנאים
הקשים שבהם •היו.
זיכרונותי מבית־החולים ובתי־ההבראה
הצבאיים היו עדיין טריים במוחי, וגייסתי
את המערכת לעניין כדבר מובן־מאליו.
•חוליית־כיסוי שלנו יצאה לביתן ,19 שוח חה
ארוכות עם המשותקים והרופאים,
ערכה כתבה מפורטת וחריפה שהיתר, מכוונת
נגד אגף־ד,שיקום של מישרד־ה־ביטחון,
שהיה אחראי לנושא זה. רק
בדרך־אגב הוזכרה תלונת הנכים כי הד־מטכ״ל
ביקר אצלם פעם אחת בילבד, גתן
להם כשי מישחק־שחמט, ושכח אותם מאז.

התגובה היתה מוחצת. ברגע
האחרון, ערב הופעת הגיליון, הודיעה
לנו הצנזורה הצבאית ש
הבתכה בודה ״מעוכבת״ .כאופן
פרטי סיפר לי הצנזור בי ההוראה
באה אישית מייגאד ידין, שאדיו
העכירה הצנזורה את הכתבה לעיון
מוקדם 1
״העולם הזה״ מיום : 11.1.51 העמוד המצונזר
פקודה של הרמטכ״ל

של ידין, המקדיש זמן ומרץ רכים
לטיפוח יחסים עם העיתונות, עזר
לו להעמיד לעיני הציבור תמונה
של עצמו, שאינה זהה עם אופיו.
״ידיך הוא איש משכיל, כוח תיאורטי
ניכר, בעל הופעה מקסימה ונימוסים מהוקצעים.
אולם יחד עם זה רגיש ידין מאין-
כמוהו לביקורת, נוח להתרגז נוכח כל סימן
של התנגדות.
״במשא־ומתן ברודוס (להשגת שביתת-
הנשק עם מצריים, ב )1949-גרם כימעט
לניתוק, כאשר זרק בהתקפת־כעס את
עפרונו על שולחנו. העיפרון קפץ לתוך
נחיר־אפו של נציג מצרי. המצב ניצל תודות
לטאקט של דאלף באנץ׳ (המתווך
הכושי מטעם האו״ם).״

דין נ/טיד חרם
ך* ערכה זו את אופיו של
1 1לא רק מידיעות שקלטנו
לנו, אנשי העולם הזה, היה
עם ייגאל ידין עוד בראשית

האיש נבעה
מפי אחרים.
ניסיון אי-שי
דרכנו בש
בעת
שירותנו במילחמה התגברו בלבבנו
ספקות לגבי השימוש הנכון בשירות הבנות
בצה״ל. הודענו לדובר צה״ל שאנו
מתכוננים לערוך כתבה על שידות החיילות,
בדי לעורר ויכוח על נושא זה. ערכנו
את הכתבה, צילמנו בנות במישרד צבאי
ביפו, וכתבתי •מאמר שכלל דיעות אפי-
קורסיות. בין השאר גיניתי את הנוהל
שעל־פיו גוייסו בנות בלתי־דתיות למשך
שנתיים, בעוד שהדתיות שוחררו כליל.
תבעתי לקצר את שירות־הבנות, ולהחיל
את •החובה על כולן — או להעביר את כל
השירות של הבנות לפסים של התנדבות.
מסרנו את הכתבה לצנזורה הצבאית.
ערב הפירסום התקשר עמי דובר צה״ל,
משה (״מויש״) פרלמן, וביקש להיפגש
עמי. נפגשנו במלון ריץ, ברחוב הירקון
בתל־אביב, ששימש אז כמיפקדת הצנזורה.
מויש הודיע לי שהרמטכ״ל מבקש
ממני לגנוז כתבה זו. היה סובן לו מאליו
שאיענה לבקשה.
הוא נדהם כאשר •אמרתי לו שאין לי
כל כוונה כזאת. הסברתי לו שהעודם הזה

באותם הימים הודפס העולם הזה כולו
בשני צבעים — אדום ושחור — והצבע
הרא-שון של אותו גיליון כבר היה מודפס.
עמדה לפנינו בעייה: היה לנו עמוד ריק,
שבו מודפסות בצבע אדום הספרות .19
וכך הופיע גליזן העולם הזה 689 מיום
,11.1.51 כישבעמוד 5מופיע חמיספר 19
באדום, ללא כל הסבר, והעמוד כולו ריק,
מילבד הכותרת ״לכן •המשכיל בעת ההיא
יידום״ (עמום ה׳ ,י״ג) ,ושירו של נתן
אלתרמן מגש־הכסף. חוקי הצנזורה לא
איפשרו לנו להסביר לקוראים את פשר
הדברים.
בזד, עדיין לא נגמר העניין. באותו שבוע
שבו הופיע אצלנו עמוד מוזר זה, נקרא עו רך
שבועון צה״ל, במחנה, אל המטכ״ל, והוטל
עליו לכתוב •באופן בהול כתבה על
משותקי הביתן .19 זו התפרסמה בשבוע
שלאחר־מכן, כשהיא מלאה תישבחות ליחס
הנהדר שבו זוכים נכים אומללים אלה.
במייוחד הועלה בה על נס יחסו המופלא
של הרמטכ״ל, רב־אלוף ייגאל ידין, לתוש בי
הביתן מיספר .19
* לפי חשבון גס, גרם אותו חרס שנמשך
27 שנים לשבועון נזק של כ־ 8מיליון
לירות, במחירים של היום. היה זה, מן
הסתם, המאמר היקר ביותר שפורסם בשבועון

הפרשה כולה יבלה להיות מגוחכת,
לולא גילתה אהכה-עצמית
כלתי־נסכלת, ונכונות מסוכנת להשתמש
כאמצעי-דיכוי אנטי•
רמוקרטיים למען אינטרסים אישיים,
ואף למען שחצנות אישית.

ברצונו לפלוש לזירה הפוליטית. הוא לא
יכול להמתין לקריאת־האומה, שלא באה.
הוא היה מוכרח לפעול.
וכך, לפני מילחמת יום־הכיפורים, ניעור
ידין לחיים פוליטיים. הוא פלירטט עם
קצינים נשכחים אחרים מבני־דורו, ניסה
לכרות ברית עם משה דיין, שעל עסקיו
הארכיאולוגיים השחורים חיפה הוא־עצמו
במשך שנים.

ך ץ קופת כהונתו של ייגאל ידיו כן
4רמטכ״ל הי תה בעלת פנים שונות.
הדיעות עליה חלוקות.
במילחמת־העצמאות היה ידיו מעין
רמטכ״ל־בפועל, אף שהיה אחראי רישמית
רק על המיבצעים. הרמטכ״ל הרישמי,
יעקוב דורי, היה חולה במשך חלק מן
הזמן, ולא השתלט על התפקיד.
בקבוצת הקצינים של אז בלט ידץ
כאינטלקטואל. רוב אנשי הצמרת הצבאית
היו מפקדים מעשיים, אנשי־ביצוע, מנהיגי
גייסות — והאחרים היו אנשים ממוצעים,
שנקלעו במיקרה לחוג זה, כתוצאה משי־רותם
כסמלים בצבא הבריטי.
בהשוואה לחבריו בלט ידיו כאיש משכיל,
כאדם בעל־מחשבה הבקי בתיאוריה.
הוא נחשב אז כצעיר מבריק. הוא גם
היה היחידי שהיה מסוגל לעמוד מול דויד
בן־גוריון ולהתווכח עימו.
בפרספקטיבה של היום ברור כי תפקיד
המטה כולו היה אז מוגבל ביותר. המיל־חמה
נוהלה והוכרעת על־ידי יחידות קטנות,
וקבעו בה החיילים הקרביים הפשוטים.
את האיסטרטגיה קבע דויד בן־גוריון
עצמו. כאשר העז ייגאל ידין להתנגד
להחלטת הזקן, כמו להחלטה הרת־האסון
להסתער על לטרון, התעלם בן־גוריון
מדעתו.

אולם התוכניות לא יצאו אל
הפועל. ידין: רתע תמיד ברגע
האחרון.

רמטב ״ ל ו קו מי סאר

האיש שד כן־גוריון: ידין 195)5 ,
״כישרון נימעט־גאוני למשוך את לב ההמון .

צחוק־הגורל הוא שייגאד ידין
מנסה עתה לרכב אל השילטון עד
גכה של תנועת-המחאה, שנולדה
כימים אלה, ושמטרתה העיקרית
היתה לסלק את גולדה ודיין. כי
ידין עשה הכל בדי להציל את
השניים, וחלקו כדו״ח ועדת-אג-
רנט הוא הכתם השחור כיותר
כחייו.

כעיקר שנוייח כמחלוקת התקופה
שאחרי המילחמה, שכה כיהן
ידין כרמטכ״ל גם להלכה.
לזכותו נזקפת הקונספציה הבסיסית של
צה״ל: צבא-קבע מצומצם, צבא־מילואים
גדול. על־פי האגדה, הביא אותה ידין
משווייץ. אולם אותן שנים היו תקופה
קודרת לצה״ל. בן־גוריון ערך בו טיהור־פוליטי
יסודי, סילק מכל עמדות־הפיקוד
החשובות את אנשי השומר־הצעיר ואח״
דות־העבודה, מיצחק שדה ועד יגאל אלון,
משימעון אבידן ועד משה כרמל. כל דור
המפקדים הגדולים של מילחמת־העצמאות
חוסל. רק יצחק רבין שרד לפליטה, וקידומו
עוכב במשך שנים רבות.

כאותה תקופה ירד המוראל כ־צה״ל
פלאים. פעולות צכאיות, במו
הקרכ הגדול על תל-מוטילה כאכיכ
,1951 נסתיימו ככיזיונות מחפירים.
(באותו
קרב נתגלתה גם השיטה העיתונאית
של ידין: מן העיתונאים נמנע
להתקרב לשדה־הקרב כדי לסקר את הנעשה,
והם עוכבו בגינוסר. שם ראו
משאיות עמוסות גופות ופצועים, כשהדם
נוטף מדפנותיהן. נאמר להם :״מי שיכתוב
על זה, יחטוף כדור בראשו!״)
אוהדיו של ידין זוכרים לו בעיקר את
חסד נעוריו כאיש־המיבצעים המבריק
של תש״ח. את התקופה שלאחר־מכן הם
רואים כתקופת־שפל, שבה לא יכול ידין
לעמוד מול החלטתו של בן־גוריון לטהר
את הצבא מיריבים פוליטיים, באמתלה
של ״דה־פוליטיזציה״ .ואילו יריביו של
ידיו רואים אותו בתפקיד של קומיסאר
בן־גוריוני -שניצח על חיסול דור המפקדים
הקרביים הגדולים ועל שקיעת המוראל
של צה״ל כצבא קרבי.

על כד פנים, באשר מסר ידין
את שרכיט הרמטכ״ל ליורשו,
מרדכי מקלף, הועם זוהר תהילתו
כמידה רכה. אחרי תקופה קצרה
מסד מקלף את התפקיד למשה
דיין, הטוען מאז שקיכל לידיו צכא
הרוס. דיין נאלץ, לדכריו, לכנות
אותו מן היסוד ולהפיח כו רוח
קרכית.
כך או כך — מאז עזב ידין את צה״ל
חלפו 25 שנים. שירותו הוא נחלת העבר
הרחוק, ובלתי־רלוונטי לחלוטין לצה״ל של
היום. אין לו ערך מעשי אלא כ״גימיק״
של יחסי־ציבור וכנושא של מודעות־בחי־רות.

מנהיג
על סוס ל ב ;
ף* איטר חזר ידץ לארכיאולוגיה היה
^ זה סוד גלוי, בחוגים יודעי־דבר, שהאיש
חולם על קאריירה פוליטית, וכי הוא
רואה את עצמו כמנהיג האומה — בבוא
העת.

(ייתכן שיותר מכל עיכבה בעדו אשתו
האינטליגנטית, כרמלה, בתו של ארתור
ריופין. כרמלה ידין הכירד, היטב את מיג-
בלות בעלה, מנעה את כניסתו לחיים
הפוליטיים. כשם שידעה כי ייגאל הוא
עיוור־צבעים, והדביקה לעניבותיו ולחלי־פותיו
פתקים שעליהם היה רשום הצבע,
כך דאגה שלא יסתבך בחיים הפוליטיים,
שבהם לא ימצא את ידיו ואת רגליו. רק
אחרי שנפטרה החליט ידין סופית לפלוש
אל הפוליטיקה).
ביום־הכיפורים שוב נידמה היה לידין
שבאה ההזדמנות. הוא הציע את עצמו
לגולדה. הוא רצה להתמנות כשר ולקבל
לידיו את ניהול המשא־והמתן עם הערבים.
גולדה משכה אותו באף, רמזה לו שהדבר
בא בחשבון אחרי הבחירות —
ובינתיים הוטל עליו לכהן בוועדת־אגרנט.
הוא היה הרוח החייה בוועדה זו, עשה
את העבודה המלוכלכת, הרשיע את הקצינים
וחיפה על גולדה ודיין. ייתכן שקיווה
לקצור את הפירות ולהיות חבר בממשלה
הבאה של גולדה ודיין — אך לפני שיכול
היה לממש תיקווה זו, נפלו השניים
מן השילטון בהתפרצות של זעם ומחאה.

3ןהא צו ל ה

איש-המימסד: ידין עם ספיר כיום־העצמאות
״תמונה של עצמו, שאינה זהה עם אופיו

הוא פיתה דעצמו בכר אז די־מוי-עצמי
שד דה־גול הישראלי —
אדם היושב כצד, אינו מתלכלד
כפוליטיקה, וממתין ליום שכו
תקרא לו האומה, כשעת מצוקתה.
ואכן, בכל פעם שפרץ משבר במדינה,
והעם נכסף אל מנהיג ״על סוס לבן״ ,צץ
גם שמו של ידין. בכל פעם שהרכיבו
ממשלה בישראל, ורצו לחזקה בדמות חדשה,
הוזכר גם ידין.

אולם משופ-מה נשמט הפרס מידיו
ככל פעם, ובאשר היה צורך
להחליט כפועל — הוא נפסל.
מדוע?
ייתכן שהדבר נובע מן הפער העצום
שבין הדימוי הציבורי של ייגאל ידין,
כפי שהוא מצטייר בעיני ההמון, לבין
האיש המוכר לאנשי־הצמרת. האנשים הקובעים
לא ראו •בו מעולם כוח רציני,
והם סלדו מרוח השחצנות הנודפת ממנו.
פשטה ביניהם הדיעה כי ידין הוא אדם
מוגבל, בעל נטיות דיקטטוריות, שאינו
יכול להשתלב בשום צוות ושהבנתו הפוליטית
מצומצמת ביותר. בארבע עיניים
נאמר עליו שהוא ״טיפש״.
לוי אשכול, שהיה בעל לשון עוקצנית
ביותר, אמר עליו פעם :״כששתום־העין
פותח את פיו, בעל־המיקטרת סוגר את
שלו.״ בהזדמנות אחרת, כאשר הוזכר השם
ידין בנוכחותו, שאל אשכול :״למי אתה
מתכוון — לשחקן מהתיאטרון הקאמרי
או לקומדיאנט?״

וכך, פעם אהר פעם, פסחו על
ידין. הוא היה מוכן דקכל רק הצעות
לכהונה כבירה — משר-החוץ
ומעדה — ואיש לא היה מובן
להציע לו דכר כזה, .
תולדות המדינה מלאות דוגמות של תפקידים
שכימעט הוצעו לידין — ושבוטלו
ברגע האחרון. כך, למשל, מספר משה

שרת ביומנו כי ב־ 1954 הציע גמאל עבד־אל־נאצר,
השליט המצרי, להיכנס למשא־ומתן
סודי עם ישראל לשם מציאת הסדר־שלום.
שרת החליט להטיל את התפקיד
על ייגאל ידין — אולי דווקא משום שלא
היה לו שום מעמד רישמי. ידין התכונן
למשימה ההיסטורית — ואז, ברגע האחרון,
התבטל העניין כולו. עבד־אל־נאצר
ביצע את עונש־המוות שנגזר על נידוני״
קאהיר, חברי רשת״החבלה הישראלית ש היתר,
מעורבת בעסק־ביש המקורי של
פרשת-לבון. משה שרת ביטל, משום־כך,
את המשא־והמתן שעמד להיפתח. וידין
נשאר בבית.

עיוור צ ב עי ם
,ן* הזדמנות הגדולה -ואולי האח-
׳ 1 1רונה — באה במאי .1967 על המדינה
עברו ימי־חרדה. מיום ליום גברו הגעגועים
לאיש חזק, שיקבל לידיו את ראשות
הממשלה, או לפחות את תפקיד שר־הביטחון.
הוזכרו שמות אחדים — בן־
גוריון הזקן, ידין, פרס, דיין, אלון. ידין
ישב והמתין — אך ההזדמנות הגדולה
חלפה. ככל שחלפו הימים, כן הצטמצם
בתודעת הציבור מיבחר האישים שבאו
בחשבון — ובסופו של דבר נפל הפור
על משה דיין, שהפך האליל התורני.

כינתיים עבר הזמן. דור הדש
שד קצינים עלה לצמרת צה״ד,
אסף תהילה, ניצח כמילחמת
ששת־הימים והוצנח לתוך עמדות
פוליטיות וכלכליות. קמו כצה״ד
הוגי־דיעות צבאיים, כמו אלוף ישראל
(״טליק״) טל, שבהשוואה
אליהם ידין הוא חוכב. ייגאל ידין
הפך יותר ויותר אנדרטה נשכחת
— איש היושב עד סוס של אכן
שניצב נשבח כפינת-רחוב.
הוא הבין כי לא נותר לו זמן רב, אם

י הו א ייגאל ידין?
* 1מבחינה חיצונית הוא עולר. בהרבה
על עסקן־המיפלגה הממוצע. יש לו ברק
אינטלקטואלי, הוא בקי בכל התכסיסים
הקטנים של מרצה מדעי, המתבל את
דבריו בבדיחות מתוחכמות, שנלמדו בעל-
פה. הוא יודע להקסים בני-שיח שאינם
מכירים אותו היטב. עוד בבית־הספר היה
ידוע כשחקן מעולה. הוא שקד כל חייו
על גיבוש תדמיתו הציבורית.
יחד עם זאת, הוא רחוק מאד מלהיות
הוגה־דיעות. השקפותיו באנאליות. הוא
איש שהלך כל חייו בתלם. בקרב הארכיאולוגים
הוא נחשב יותר כאיש־ביצוע
מאשר כמדען מעמיק. כוחו הוא בהשגת
ובפירסום המימצאים בספרים עממיים רבי־מכר
(ומכניסים) .אין הוא פופולרי בקהיליית
הארכיאולוגים. רוב עמיתיו שונאים
אותו אישית, אך מחפים עליו מסיבות
שבוודאי יתבררו ברבות הימים.

מאחרי החזות של אינטלקטואל
מקסים מסתתר אגו־מאניאק מוחלט,
יהיר מאין־כמותו, אדם נוקשה
המזלזל כזו?ת, שאינו מקכל
את דעתו של איש, היוצא מכליו
נוכח ההתנגדות הקלה כיותר. כ
מצכי־לחץ הוא מאכד כנקל את
עשתונותיו, ועצבנותו הפכה שם
דכר.
מבחינה חברתית הוא שייך לעילית של
העילית של ארץ־ישראל הראשונה. הוא
בן האריסטוקרטיה המקורית של רחביה.
אביו, הפרופסור ליפא סוקניק, היה איש
מפורסם ומכובד, אמו חיתה דמות בזכות
עצמה. כבן־רחביה למד ידין לחשוב על
עצמו משחר ילדותו כעל אציל שהכל
מגיע לו — בדיוק כמו בן־רחביה אחר,
שותפו החדש שמואל תמיר.
כפי שגילה העולם הזה לאחרונה, מגיעה
הכנסתו של ידין — מתמלוגים בילבד —
ל־ 35 אלף לירות לחודש. הוא שייך למעמד
העשיר, ששיגשג במדינה. גם בימים האחרונים,
כאשר נתגלו כמה מעיסוקיו ומעמקיו
של ידין, התלכדו סביבו אנשי האצולה
של רחביה במנגנון הממשלתי, מתוך יצר
של הגנה־עצמית־קולקטיבית, והם מגינים
עליו בשצף־קצף, בלי כל קשר לאינטרס
פוליטי.
מבחינה פוליטית, ידין הוא השמרן
(המשך בעמוד )38

לאנשים
הנכונים!

777
הברנדי הלאומי שהוא בינלאומי.

מדוע בו ט ל הראיון ע האחראי לנ פי ל חו
שד רב! -ומה בין נג טיב לנג ע־ טי ב ,
8שר-ד,ביטחון שמעון
פרס החליט ליצור לעצמו
דימוי חדש, ולהפריך את הדימוי
שלו כמי שלא נשא
נשק מימיו אלא כסוחר־נשק.
בראיון שהעניק השבוע לישעיהו
כן־פורת הפתיע פרס
את כל יריביו שטענו כי לא
היד, חייל מימיו, בכך שחשף
את הקאריירה הצבאית שלו
במלואה :״הלכתי לבן־שמן. שם
התגייסתי להגנת. הייתי גם
מפקד־עמדה. שם גם עברתי
קורם ראשון עם נשק ...בבן־
שמן פגשתי את סונית, רעייתי
לעתיד. הייתי מפקד העמדה
ליד הבית שבו היא התגוררה
עם הוריה.״
81 במסע־הפירסום של ד״ש
מציגה המפלגה את מנהיגה,
הפרופסור יגאל יהין, כמי ש״
״דובר אמת״ .השבוע, בראיון
עיתונאי שהעניק לרגל יוסד,עצמאות,
המחיש ידין טענה
זו הלכה־למעשה. הוא סיפר
כיצד הורה לו דויד כן־גור־יון
במילחמת־העצמאות, בעת
ששימש כקצין־המיבצעים של
צר,״ל, להופיע במסיבת העיתונאים
הזרים הראשונה שנערכה
על־ידי צה״ל. סיפר ידין :
״שברתי לי את הראש מה
לספר. לבסוף אמרתי, שלפי
הידיעות האחרונות שבידינו
מכותרות בדרום כמה חטיבות
מצריות. למחרת קלטנו ידיעה
מהמיפקדה !הראשית אל ד,מים־
קדה המצרית ברצועת־עזה :
,אתם מדווחים דיווחי־שקר, או
שאינכם יודעים את מצבכם האמיתי.
לפי הידיעות שלנו
אתם מכותרים, ומצבכם קשה/״

הגיעה הוראה מגבוה — והראיון
עימם התבטל.
השחקן מייר, כור־שטיין
סיפר השבוע, כי קשה
לו מאד להיפטר מדמותו של
קוני־למל. לראייה הביא את
הסיפור הבא: הוא פגש במסיבה
באשה מבוגרת, שניגשה
אליו ואמרה לו :״אני
מכירה אותך, אתה קוני-למל.״
השיב לה מייק :״אני מייק
בורשטיין, לא קוני־למל.״
השיבה לו האשד אתה לא
צריך לספר לי על קוני־למל,
אתה רק החיקוי שלו — אני
התחתנתי עם האורגינל.״ כשהלכה
האשה, שאל מייק :״מי
זו?״ השיבו לו :״זאת גאולה,
אשתו של שר־האוצר

יהושע רכיגוביץ׳.״

1111 1 1 1 1 1 1ף שהוא כיום בעל ר שת-המלונות הגדולה ביותר
בארץ, רכש ב תוך שבוע מלון נוסף — א ת
| 111 11 1י מלון מרינה בכיכר א תרי ם בתל־אביב, שאותו הוא עומד לפ תו ח
השבוע. שיף קנ האת המלון החדש ב־ 27 מיליון ל״י, מבלי לשלם
תמורתו כימעט אגורה במזומן. כאשר נשאל, כמ ה בתי־מלון ברשו תו,
הוא היה ז קו ק לכ מהד קו ת כדי ל מנו ת ם, עד שהצליח לסכם :
״שיבעה: חמי שה בירושלים ושניים בתל-אביב.״ ב ת מונ ה, שיף מדגים
לפני עיתונאים א ת חדרי המלון החדש שלו, כשלצידו שתי נשות
יחסי-הציבור של רשת המלונות. מימין: אמיר ה תמיר, דיילת לשעבר.

הכין• ״אתם רואים,״ צהל
וייצמן ,״אני אמרתי מהרגע
הראשון שרבץ לא ראוי להיות
ראש־ממשלה.״ הזכירו לו כי
הוא טען את הטענה בהקשר
אחר לגמרי׳.״זה לא משנה,״
עמד וייצמן על דעתו ,״העיקר
שצדקתי.״
! 8את יום־העצמאות בילה

״אני כל־כך בטוח שנדפוק את
המערך, שהסיפור הזה עם אבן
הוא כבר פרט קטן !״
! 8שר־המיסחר־וד,תעשייה,
חיים בר״לכ, סיפר השבוע
כי היה בפגישה עם פעילי
מיפלגת העבודה ברמת־גן כאשר
ניגשה אליו אמו הקשישה
של אלוף(מיל ).מאיר עמית
— מי שהיה מנכ״ל כור, נטש
את שורות מיפלגת העבודה והצטרף
לתנועה הדמוקרטית לשינוי
— ואמרה לו :״חיים,
אני מתביישת במה שמאיר
עשה.״
81 מחלקת־החדשות של הטלוויזיה
עמדה להכין תוכנית
על נפילתו של ראש־הממשלד״
יצחק רבץ. לצורך הכתבה
עמדו לראיין את שני העיתונאים
שהיו אחראים ישירות ל התפטרותו:
כתב הארץ בוושינגטון
דן מרגלית, שגילה
את חשבון אלפיים הדולרים,
וכתבו הכלכלי של מעריב בירושלים,
שרגא מקל, שפוצץ
את הפרשה עם גילוי חשבון
20,000 הדולר של הרבי־נים.
אולם אחרי שהשניים כבר
הביעו את הסכמתם להתראיין,

8עוזרו של ראש־עיריית
תל־אביב, תת־אלוף (מיל).
פינחס (״פינייה״) דהה, הת עמק
בידיעה שפורסמה על־ידי
מיפלגודהנשים החדשה, שבה
נמסר כי לפי הערכת מומחיות
המיפלגה, מכים כעשרת אלפים
גברים בישראל את נשותיהם.
פסק פינייה :״זה פחות מדי.
אם עוד שמונת אלפים בעלים
היו מתחילים להכות את נשותיהם,
אולי זה היה עוזר ל־מיפלגת.
הנשים לעבור את
אחוז־החסימה.״
( 8בישיבת הכנסת האח רונה
טען אחד העיתונאים כי
יו״ר הכנסת, ישראל ישע יהו,
הוא הנגטיב של דויד
כן־גוריון. הגיב על כך אחד
הח״כים שישבו ליד השולחן:
״נגע — אולי; טיב — בטח

׳׳ 8כשנשאל המיליונר הרץ
לכנסת, שמואל פלאטו־שרון,
איך ינאם מעל דוכן
הנואמים של הכנסת, אם ייבחר,
כשאינו יודע לדבר עיברית,
השיב :״באידיש!״ .כאשר
הוסבר לו כי הדבר בלתי־אפ־שרי,
שהאידיש אינה שפה
רישמית במדינת־ישראל, התערב
לטובתו יועצו, יעקב
חלפון נ ״בכנסת יש עשרים
חברי־כנסת שמדברים עיברית,
ועשרה שמדברים ערבית. כל
השאר לא מדברים בכלל.״
! 8אגב, חלפון אינו יודע
צרפתית וגם לא אידיש, שתי
השפות השגורות בפיו של
פלאטו. השניים משוחחים בי ניהם
בתנועות־ידיים.
81 לא היתד, זאת שולמית

לוי ס

דוגמנית א מריק אי ת החיה בישראל עם הקולנוען קן
גלובוט, דודנו של מנ ח ם גולן, הפכה באחרונ האחת
הדוגמניות המבוק שות ביותר בארץ. לוי ס, השומרת בסוד כ מו סאת
שם־מישפחתה ומעדיפה ל הי קרא בשמה הפרטי בילבד, הופיעה
השבוע בתצוגת תכשיטי קנדיד יחד עם הדוגמנית אירית פורדהאוז.
מאחר שאינה דוברת עיברית, ה חלי ט ה לויס כי אחרי שנת״שהות
אחת בארץ ת ת חיל לבקר באולפן, כיוון שלדעתה ,״בתל-אביב
מוכרחים ל ה תנ הג כמו תל־אביבי, אחרת הולכים לאיבוד.״
מזרחי כרמל $
מיקבי ראשה לציון וזכדון י׳נקב

1כשראה שר־המישפטים,
חיים צדיק, את מודעת־ה־פירסומת
של ד״ש האומרת כי
ראש־ממשלה צריך לדבר אמת
וכי הפרופסור ייגאל ידין
דובר אמת ועל־כן עליו להיות
ראש־ממשלה, העיר :״הצרה
היא, שנוסף לאמירת האמת
צריך שיהיו לראש־ממשלה כמה
נתונים נוספים.״
! 8במסיבת יום־העצמאות
המסורתית, הנערכת מדי שנה
אצל זמרת הצ׳יזבטרון לשעבר
רבקה׳לה מדניק, השתתפו
אישי־ציבור־ רבים. ביניהם היה
גם אלוף (מיל ).עזר וייצמן,
שטרם נרגע מפרשת לאה

עזר באולפני־הסרטה, שם צפה
בסירטי־פירסומת שהכין הליכוד
לשידור. כאשר הבחין,
באחד הסרטים, במנהיג הליברלים
בליכוד, ח״כ שימחה
אדליד, מי שמנע את שובו
של א רי ק שרון לליכוד, העיר
וייצמן :״או! הנה חבצלת־השרון

81 דובר המיפלגה הליברלית,
סמי טוויג, צילצל
בבוקר השבת האחרונה אל עזר
וייצמן, העירו משנתו כדי לספר
לו על החקירה הנערכת
בעניין חשבון מטבע־החוץ של
אכא אכן• עזר, שלא התלהב
למישמע הסיפור, הגיב :

שמורק קדאוס

הזמר ו ה מל חין פתח השבוע
פיאנו-באר חדש ב טייל ת של
תל״אביב. בערב״הפתיחה באו לברכי ידידיו הרבים, בהם גם שני
א חיו, יגאל (מימין) וצדוק. א ת הפיאנו״באר תיכננה האדריכלית
אילנה שרון, ו שמוליק מתכנן ש ה מקו ם יהפוך ק אבר טסא טירי שבו
יופיעו א מני ם שונים. כבר בערב־הפתיחה הופיעו שמוליק וג׳וזי כץ.

העולם הזה 2069

א 1שים
אלוני; שהתלוננה לפני יו״ר
ועדת־הבחירות המרכזית, השופט
אליהו מני; על כי אמי
נים, חברי מחנה שלי, הופיעו
בעצרות של המחנה. היה זה
נציג מיפלגתה, ר״צ, שהעלה
את העניין בוועדה, בטענה שהחוק
אוסר הופעת אמנים ב•
אסיפות־בחירות. אלוני, שנודע
לה על כך רק מתוך קריאת
העולם הזה 2068 הסתייגה מן
התלונה.
1את ליל־העצמאות ה־29
של מדינת־ישראל בילה העיתונאי
היהודי־צרפתי הנודע
אריק רדלו; הידוע בדיעותיו
הפרו־ערביות, במועדון אל

שמואל פלאטו־שרון ומן הזמרת

יפה ירקוני.

! 8מהי דמותו של יונה
פישר; אוצר המוזיאון לאמנות
מודרנית, שזכר, השבוע בפרס־ישראל?
קשה לדעת. תחילה
הופיע שמו בעיתונים תחת
תמונה של אשד — ,חברתו
למוזיאון, אלישבע כהן.
לאחר־מכן הופיע שמו תחת
תמונתו של הצייר־פסל דני
קרוי]; שזכה אף הוא בפרס.
.פישר וקרוון אינם מייודדים
במיוחד.
8אחרי שש שנות נישואיו
החליט המשורר יהונתן
גפן כי הגיעה השעה שיידעו

בארי ל״בוביץ׳

תל־אביג, היפועל כדורסלן
נשא השבוע לאשה א ת הדוגמנית
דינה ברכה, א חו תו של חברו לקבוצת־הכדורסל, דני ברכה.
ב ח תונ ה נכחו כדורסלנים רבים מקבוצ תו וכן מ הקבוצ ה היריבה,
מכבי תל־אביב. הרב שערך א ת הקידושין חיה כה נרגש ל מר א ה
כדורסלני אלופ ת אירופה עד שלא עצר כוח, ובתו ם עריכת טכ ס-
הקידושין עבר מכדורסלן לכדורסלן וביקש אוטוגראפים. ב ת מונ ה
למטה: הרב מבקש ח תי מו ת משוקי שוורץ ו מ מיקי ברקוביץ׳.

ואומר

הוזשווות וגויס ׳רו־שססדיס ער ונין:
..וונמה דיושו, אצילות. אומין־דנ
וזיו הבע״וו בצה״ל היא סמכבים־

ההזסנה לבעל החזק׳
להשגיח על המאהב
הבדיחה מספרת על הבעל שחזר בשעת־לילד,
מאזהרת במפתיע לביתו, וגילה את אשתו במיטתו
בחברת מאהב. שלף הבעל אקדח וביקש לירות
במאהב, ואילו האשה ניסתה למנוע ממנו את
זאת בתחנונים :״אל תירה בו ! ממה אתה חושב
אנחנו מקיימים את הבית ו לולא עזרתו היינו
גוועים ברעב.״ .
״לא מעניין אותי,״ ד,ישיב הבעל ,״אני הולך
להרוג אותו!״
״חכה ! חכה הפצירה בו האשה ,״ומאיפה
אתה חושב אני לוקחת כסף להלביש את הילדים
ולשלוח אותם לבית־הספר ו אם לא הוא, הם
היו הולכים יחפים ונשארים חסרי־חינוך.״
״לא מעניין אותי שום דבר התעקש הבעל
הנבגד.
״רגע ! תחשוב לפני שאתה יורה התחננה
האשה .״ומאיזה כסף אתה חושב קנינו את
הרהיטים בדירה, אם לא מהכסף שלו?״
הבעל התרכך .״טוב,״ אמר ,״אז אם ככה,
תכסי אותו טוב, שלא יצטנן.״
ברשימה הנושאת את הכותרת ״תכסו את
דיין, שלא יתקרר,״ מנתח יואל מרכוס בלעג
את תכסיסיו של ת״כ משה דיין, המופיע ברשימת
המערך, אביל נפשו ברשימת הליכוד. כותב
מרכוס, בין השאר :״אם מידת ההגינות האישית
של דיין עומדת כסימן שאלה, הרי שהטערד
עומד — כנוסף על כל צרותיו — בדאגה נוספת :
לא רק שאינו יודע מה גורל הרשימה אחרי
המקום ה־ ,35 אלא שאינו בטוח אפילו בריאליות
של המקום השביעי (שכו עומד דיין כרשימת
המעדר).
״אשד לאנשי הליכוד, אל להם להיות עצובים
שדיין נשאר כמערד. למרות שהוא משובץ אצל
היריב הייתי מציע להם, לפי כדיחה ידועה, לכוא
ערב־ערב לביתו ולכסות אותו היטב, שלא
(הארץ)
יצטנן.״

״מי מאיתנו לא
שזה אי־פעם? כמחברת מאמרים ופירסמה מיפלגות

מאצ׳ו שביפו העתיקה. רולו
הגיע למקום בחברת הסופר
דן פן־אמוץ וידידתו ליזה.
אל רולו היתד, צמודה עורכת־הסרטים
הישראלית זיוה

בינם.

81 בעיקבות כתבה על אודות
המלחין הקשיש נחום
נרדי שהופיעה בידיעות אח־
.חנווז׳ ובה סיפר נרדי כי
אפילו מקלט־טלוויזיה אין לו,
ערך הזמר אושיק לוי התרמה
ספונטאנית בקפה פינתי
בתל-אביב, במטרה לרכוש מק לט
כזה עבור המלחין. אחרי
שהתרים את ידידיו האמנים,
תושבי הקפה הקבועים, התכוון
אושיק לרכוש את הטלוויזיה
מאחת החברות, במחיר
הקרן. אולם אז הסתבר לו כי
לנרדי סופקו בינתיים עשרה
מקלטי־טלוויזיה ; בין השאר
מעירית תל־אביב, מהמיליונר
הוורדת הזרת ת<:חר

שהוא נשוי. הוא רכש לעצמו
טבעת־נישואין, עונד אותה בהפגנתיות.

81 זמר־הפופ האמריקאי
הנודע ארט גרפונקל; מן
הצמד סיימון וגרפונקל, ערך
בארץ ביקור סודי בחברת צעירה
יפהפייה. איש ממעריציו
הרבים לא הצליח לזהותו, מלבד
השחקן אריה מוסקונה
שפגש בו בכיכר אתרים בתל־אביב,
וכן דיילת שירות־שלום,
ענת טיבר שטיפלה בו וב־ידידתו
כאשר יצאו את הארץ.
׳ 8בעת שחתנה המייועד,
יהורם גאץ; עושה את שי־רות־המילואים
שלו, מבלה כלתו,
אורנה גולדפרב, במסיבות
של הבוהמה. השבוע
נראתה אורנה במסיבה בפאב
של פרדריקה. כשנשאלה מתי
היא מתחתנת עם יהורם, השיבה
:״כשאהיה גדולה.״

המשוררת מרים ילן־שטקליס ידועה
שירי־ילדים. אין היא נוהגת לפרסם
בעיתונות. אולם השבוע חרגה ממינהגה,
מאמר תחת הכותרת :״על פרשת רבין,
ובחירות״.
כותבת מרים ילן־שטקליס :״קודם־כל עגיין
רבין. עלי להורות: אינני פוליטיקאית׳ אינני
מבינה די בעיסקי כספים ואינני חברה במפלגה
כלשהי. אבל אני יודעת טוב־טוב מהו יושר,
מהו אומץ־ לב ומהי נאמנות. מעודי לא נפגשתי
עם מר רבין פנים אל פנים, אבל תמיד עקבתי
אחר דרכו הצבאית והמדינית ...הערצתי את
רבין מאז שמעתי את שימעו. אד היום אני
מעריצה אותו יותר מאשר אי-פעם. הוא נקט
צעד ללא־תקדים, דוגמה ליושר, אצילות, לאומץ־
לב ולנאמנות לאשת-נעוריו...
״ברור לי כשמש בצהריים: אשת אדם כרבין
הייבת להופיע בלבוש מתאים בבית הלבן ולא
לבייש את עצמה, את אישה ואת כל עם ישראל.
לשם קניית כמה שמלות חגיגיות היא השתמשה
בסכומים מסויימים מתור חשבון שנותר בבנק...
ברור שאפשר היה להסתדר אחרת, אבל אני
שואלת שוב: מי מאיתנו לא שגה אי־פעס?״
בהמשך מאמרה מציעה המשוררת לבטל את
הבחירות לכנסת, ולחלק את המקומות בה בין
המיפלגות הציוניות .״למרות כל סלידתי, הייתי
מציעה מקום אהד לנציג רק״ח — והשיקולים
(דבר)
ברורים.״

החיזיון המביש
המכאיב ביותר
התייחסות מסוג אחר לפרשת התפטרותו של
יצחק רבין יש לשמואל שניצר, הכותב :״מכל
החיזיונות המבישים שניראו כארץ הזאת מאז
השתלטה עליה החמדנות, המכאיב ביותר הוצג
בפנינו לפני כשבועיים, בעין־גב׳ כשמאות אנשי
ההתיישבות העובדת קמו על רגליהם והריעו

לראש־הממשלה ששרה ׳.כגלל׳ העכירה שנתפס
כה, כגלל הכלימה שהמיט על ארצו, פסל את
עצמו לכהונה שנועד לה וכדין פסל את עצמו :
זהם, האמורים לאייש את אחרון המיכצרים
המגינים על הערכים היהודיים והישראליים,
ביקשו לערוד לו ריהכיליטציה של תשואות.
לא צריד היה לערוד הפגנות נגדו, אכל גם לא
צריד היה לרוממו ולשכחו. אדם אינו נעשה
מכוכד יותר מפני שנודע כרכים שהכסף חיטוב
בעיניו יותר מהחוק.״
(מעריב)

תורת־היחסות הצה״לית
בראיון שהעניק אל״מ (מיל ).אהרון דווידי,
קצין־צנחנים־ראשי לשעבר, המשמש כיום כמרצה
לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל־אביב, הוא בוחן
את בעיות הערכים והאיכות של צה״ל, וקובע
בין השאר :
״הבעייה האמיתית בצה״ל היא הכוכבים. ו כוונתי
לא לזוהר׳ אלא לבעלי־כישרונות שהם
משיכמם ומעלה. צה״ל מתפלג כמו כל חכרה
נורמלית. יש כו חזקים מאד, בינוניים וחלשים.
כוכבים אין חרכה. לא מפני שאנו יהודים ולא
מפני שזה צה״ל, אלא מפני שזאת ההתפלגות
הטבעית. את הכוכבים יש לשמור ולטפח, מפני
שאנו תלויים בהם. אני דמוקרט גדול, ומתנגד
לפולחן־אישיות, אבל לא יועיל •צום דבר, ניוטון
היה אחד ויחידי, לא כל אנגליה גילתה את
תגליותיו, וכנ״ל איינשטיין. מה קידם את העולם׳
חומרית, בעת האחרונה? כעיקר המצאות
מוצלחות. טרנזיסטור תלוי כיום על אוזנו של
רועה בחרי צפון־תאילנד, וזח גידול עצום
בערבים החומריים, בזכות ממציאים׳ ממציאים
ומארגנים, מפני שדרושים מארגנים טובים כדי
להקים מיפעל גדול ולסחור במוצריו, אבל בראש־ובראשונה
דרושים ממציאים. אלף בינוניים לא
היו ממציאים את הטרנזיסטור.
״לכן עלינו לגלות את הכוכבים, לשמור עליהם
ולהמטיר אותם בהקפצות מחוץ לתור. אני מכיר
בצה״ל קצינים שהם באמת כלתי־רגילים. שהוכיחו
עצמם בדרגים נמוכים ושהמשיכו לעלות, אנשים
שבוץ בם לא התקלקלו עד עכשיו. שאיו להם
הרגיטת האני־ואפסי־עוד ולא נטייה לחפש נוחות.
אלה אנשים שיוכלו לצפות כדיוק סביר את הקרב
הבא, את המילחמה הבאה. אלה הקאנונים שלנו.
אני מכיר אחדים מהם, אלופי־מישנה, ובוודאי
לא את כולם. אם יתנו לאנשים אלה לבחור
גם את הדרג הבא, יהיו גם בעתיד כוכבים
מסוגם.״
(דבר השבוע)

פסוק השבוע
• שר־הביטחון וממלא מר,זפ ראש־הממשלה
שימעון פרם :״אני לא חושב את
עצמי לאדם חסר־חסרונות או לאדם מושלם. אני
רחוק מאד מזה. אני גם לא בן־גוריון.״

• ראש מטה־הכחירות של הליכוד,
אלוף (מיל ).עזר וייצמן, בתגובה על הסקרים
שניבאו עלייה למערך בבחירות בעיקבות התפטרות(•
של יצחק רבין :״אם יתפסו עוד עבריין
אחד במערך, הם יקבלו רוב מוחלט ! ״
@ שר־התחבורה גד יעל,וכי :״מי ש־רוצה
לדעת מה מצבו האמיתי של ראש־הממשלה
יצחק רבין, צריך להסתכל על מצבו של מנכ״ל
מישרדו, עמוס עירן, השוכב בביתו בגבס.״
• ח ״ כ משה דיין על חבריו למיפלגת
העבודה, כפי שצוטט מפי ח״כ שמחה ארליך :
״אני עוד לא יודע מה הנבלות האלה מכינים

• ח״כ שולמית אלוני, מנהיגת ד״צ,
על התייצבותו של יצחק בן־אהרון להגנת יצחק
רבין :״אני מאמינה ששינאתו לשימעון פרם
העבירה אותו על דעתו.״
• ח״ב שמחה ארליד, ראש המיפלגה
הליברלית בליכוד, על אריק שרון ״לגבי אריק
קיימים בעולם רק שלושה אלמנטים: השמיים,
והארץ, ובאמצע אריק שרון. כל השאר לא מעניין
א״תו. אריק הוא פרימדונה של אימפולסים.״
<• דויד פלד, לשעבר ראש־המכס, החשוד
בעבירות־מטבע, בפתק שרשם בעת מעצרו :״חוק
— שמוק.״
• הפסנתרן ארתור רובינשטיין על
הפסנתרים הצעירים :״הם מנגנים מהר מדי.
המהירות היא מחלת הדור הצעיר. הם דוהרים
על־גבי המנענעים כפי שהם טסים בכבישים.״

ה6/3ה
אי אפשר להסביר זאת אחרת:
פושטי הרגל העומדים בראש המערד —
איבדו את הבושה.
אם הם מסוגלים לפנות אליך, הבוחר
שתתו בהם אמון,
אם הם מסוגלים לדבר על שינוי אמיתי —
זה סימן שהם איבדו את הבושה.
רגש הבושה עשה את האדם —
הוא הסימן הראשון של תרבות וחיי חברה.
אבל האנשים האלה שכחו, כנראה,

מה זה להתבייש.
הם איבדו את הבושה —
משום ששלטונם יקר להם
מכבוד, לאום, מיושר ומטובת העם.
אזרחי ישראל —
החזירו למערך את הבושה !
תנו להם מנה טובה של בושה —
ביום הבחירות.
יש רק כוח אחד בלבד המסוגל להבטיח,
כי הם לא ישובו לבייש את כולנו— ,

יש וק נח אחד נישואל ומוחו להחליף את השלטון

1למ! אין לו
בערב עליתי לאוהלו של בן־צבי, על־פי
הזמנתו. כל החבורה היתר. שם — בן־צבי,
בי־ג׳י, שרתוק, זלמן, ברל וגם ינאית. פנס
הלוקם הפיץ אור נעים והאווירה היתה
נינוחה, למרות הוויכוח הער שהתנהל,
בשאלה אם הציונות מנוגדת לסוציאליזם,
אם לאו. השנאיפס המתקתק עשה את שלו.
״היילכו שניים יחדיו, בלתי אם נועדו?״
היקשה זלמן. שהיה המשכיל בחבורה.
״השאלה היא הכיצד לגרום לכך שיילכו
יחדיו,״ קבע ברל בקולו העמוק והאינטלק טואלי
,״המפתח הוא בידינו שלנו״.
בי־ג׳י הסבים עם ברל רשרתוק שתק.
בן־צבי ואני החלפנו מבטים חמים, אבל

מכנסיי 0

מ סי בו ת חשק ונשק ב או הלי החלוצי ם •
״ סו ללו ת כבישים״ יפ הפיות > $פילוג פוליטי
על יקע מיני 9מאבק על ״עבודה
עיביי ת״ באהבה $פי ק נוסף מן היו מן
הפוינו־פולי טי המסעיר

מאת יהודית וקסלד כפי שסופר ל
מימין: כותכת הזיכרונות יהודית
וקסלר, כיום סבתא ממוצעת.
כתמונה התחתונה: יהודית
וקסדר (שנייה מימין) עם
חברותיה העליזות בעת סלילת
ככיש צמח—דגניה.

מבטי־הקינאה התוקפניים של ינאית גרמו
לי להרגשה קשה.
״אני צריכה לצאת לשמירה,״ אמרה
לפתע ינאית ,״מוטב שתלכו לישון.״
בן־צבי נד אלי קלות בראשו, כרומז
שאחזור מאוחר יותר, וכך היה.
בן־צבי כבר חיכה לי אחוז תשוקה
פראית. למרות תדמיתו העדינה והאצילית
בחייו הציבוריים, היה בן־צבי סוער ותוק פן
בחייו הפרטיים. הוא משך אותי אליו
והידק את גופי המתפתל אל גופו החסון.
לא יכולתי לסרב. לא רציתי שיחשוב אותי
לאשר. קלה להשגה, אך לא יכולתי לעמוד
בפני כוח קיסמו האדיר. שפתי הרכות היו
בוערות שעה שפגישו את •שפתיו הקשות.
לשונו החמה השתעשעה בפי, וכף־ידו האיתנה
חפנה אחד משדי הזקופים ועיסתה
אותו בתנועות איטיות וסיבוביות. נפלנו
על מיטת־השדה.
יום המחרת היה חם במיוחד. האוויר
עמד במקומו ולהטו של האספלט הרותח
לא הקל על העבודה הקשה.
בהפסקת־הצהריים ניגש לפתע ברל אל
חבורת החלוצים שסעדו את ליבם בפיתה
ובבצל, וקרא לי לבוא עימו. הייתי המומה.
ברל היה המנהיג בה״א־הידיעה של החבורה,
והנה הוא קרא לי כך, לעיני
שאר הבחורות המשתאות.
״תבואי אלי הערב,״ קבע ברל בפסקנות
והסתלק, כשהוא מותיר אותי רוטטת.
המשכו של יום־העבודה עבר עלי בהתלבטויות
קשות. לא רציתי, מחד> ליפול
בזרועות כל גבר מייד כשיקרא לי, כאחת
מקלות־הדעת, אלא שברל לא היה כל
אחד, ברל היד, אחד־דחידי. לאיש כברל
אסור היה לסרב. הוא היה אוטוריטה.
חשתי שאני מתאהבת באיש החמים והחביב
הזה, אך ידעתי, מאידך, כי כל כולו
בעשיית הציונות ולא בעשיית אהבה.
לעת השקיעה רחצתי במעיין, לבשתי
את שימלודהשבת הלבנה, ופסעתי לאיטי,
אל אוהלו הבודד של ברל בראש הגיבעה.

ברל לא היה. התפשטתי ונכנסתי למיטה.
נמנמתי עד שהרגשתי את ברל נכנס
למיטה ומחבק אותי ברוך. רכותו של
המנהיג ״הקשוח״ היתד, מדהימה, וכל
התנגדותי נמוגה ונמסה כלא״היתה. שקענו
מתחת לשמיכה, כנועים ברוך האהבה.
לפתע שמעתי קולות מכיוון פתח האוהל.
הפניתי את ראשי וראיתי את זלמן, לבוש
ברובשקה בלבד ללא בגד תחתון, ואיתו

בי־ג׳י, כששניהם נושאים בזרועותיהם
תימניה תמירה ועירומה כביום־היוולדה.
זלמן ובי־ג׳י צחקו ושרו בחדווה :
״ברל׳ה, ברל׳ה צא החוצה — אבא ואמא
יתנו לך עוגה !״ מצמצתי בעיני והתקשיתי
להאמין למראה־עיני. הבחורה השחרחורת
חייכה כשירדה מזרועותיהם והזדחלה לתוך
המיטה לצידו של ברל.
קפאתי. הייתי מאובנת לגמרי. היא

קובי ניב
הסירה את השמיכה והחלה מבצעת בשפתיה
מעשה מגונה • בברל. התחלתי
לרעוד, כמעט שבכיתי. זלמן ובי־ג׳י, שראו
את מצבי, חשו מייד לעזרתי. בי־ג׳י ליטף
בעוז את ישבני הרוטט מזעם וערוותי
הבוכיה מתדהמה, ואילו זלמן נטל בחזון
את ראשי הקט אל בין ברכיו החמות.
הלילה הגדול בחיי זה אך החל.
האמת היא שלא רציתי לתנות אהבים
עם כל גבר שיצאתי אייתו. עשיתי גם
מישגים. היו לילות שהשתכרתי וקרה מה
שקרה. אבל, זה היה נדיר — ולעולם לא
עם אדם שחיברתי זה־עתה. הצרה היתד
שחיבבתי בני־אדם בתור שכאלה, ורק
כשהייתי מתעוררת בבוקר הבינותי ששגיתי.
התברר לי שעשיתי עצמי זולה על־ידי
קיום יחסים עם גבר שלא היד. חשוב לי.
סבם חשוב רק כשיש יחם אל בן״הזוג.
אם אשד. הולכת לשכב עם כל גבר שהיא
יוצאת איתו, סימן שמשהו לא בסדר אייתה.
כשהתעוררתי כבר היה נטוש ויכוח קשה
בין שלושת הגברים הנפלאים הללו, שישבו
סביב לשולחן הקטן עליו שכבה עירומה
הבחורה-התימניח.
״ואני אומר שתקענו יתד!״ צעק זלמן,
אדום כולו.
בי־ג׳י לא הסכים :״לא יתד תקענו,״
אמר בזעף ,״כי־אם משהו קטן יותר.״
ברל התרתח, קם על רגליו וצרח לעבר
בי־ג׳י :״הסתלק מכאן, אופורטוניסט!״

כך החלה המחלוקת שפילגה, בשנים
שלאחר־מכן, את היישוב כולו.

(הפרק הרביעי — כגליון יום ו׳)

* הערת המלביה״ד: כוונת המחברת
היא למציצת בוהן הרגל השמאלית, שהיתה
טכס מהפכני קומוניסטי, שמקורו ברוסיה
הצארית. אלא שבהיותה סוציאל־דמוקרטית
בהשקפתה, ראתה בכך מעשה מגונה.

1 6ו חז צ
מה שעושה א 1תה ק7ה באמת־זה?...6.5.

סיגריות
רבות מתיימרו ת להיות קלות...
אך !16 וח 5היא שונה. הי א אחרת.
היא הסיגריה הרא שונה בי שראל
ה מ אפ שרת לך לוותר על מרבית
הניקוטין ־ אך ליהנות מ מלו א ה טע ם
של תערובת טבק א מ רי ק אי ת מעולה.

נייר זה, בעזרת. הפילטר הפעיל
ובתוספת תערובת טבקאמ רי ק אי ת
מעולה, יוצרים יחד שילוב של
סיגריה קלה בעלת טעם מלא.

11 שצ

פחות ניקוטין-
יותר טטם!

מה הסוד של 1!16ח? 5
אפשר לסכם זאת במילה אחת: ק£.$.
לאחר חמש שנות׳ מחקר הצליחה
חברת ״דובלך־ לייצר סיגריה קלה,
מלאה בטעם, תוך שימו ש בנייר
אורירי מסוג ק ,£.5.שי ש בו רשת
נקבים מיקרוסקופית בעלת מבנה
מיו ח ד( ראה שרטוט).

חן חיוך -קח 11 וחצ

ב חי רו ת 771
מבין 5 0המועבדים הדא שווים שד ה מ עי רלכנסת -
2 0הם ניצי 2 0 ,ה יונים 10 ,ה ׳ונצי

אחת השאלות המכריעות העומדות לפני
הבוחר בבחירות אלה היא: כשאני
מצביע בעד המערך, בעד מ י אני מצביעי
יותר נכון: בעד מ ה אני מצביע?
עד כד, הושם הדגש, בענייו זה, על העימות
בין שימעון פרס ויצחק רבץ. יש
לכך חשיבות — כי במימשל הישראלי,
ראש־הממשלה הוא בעל סמכויות מעשיות
נרחבות לקביעת המדיניות.

(אחדות״העבודה).
.9יצחק נבון — יונה (תומך בפרס).
. 10 נפתלי פדר — יונה (מפ״ם).
. 11 חיי ם בר־לב — יונץ.
.12 גד יעקובי — נץ קיצוני (רפ״י).
. 13 אהרון ידלין _ יונץ.

עוזי ברעם — יונץ (תומך בפרס).
משה עמאר — יונה.
ז׳ק א מיר — נץ (אחדות־העבודה).
י חז ק אל זכאי _ נץ.
אורה נמיר — יונה.
יוסי שריד — יונה (תומך בפרס).

18 הם יונים 10 ,הם יונצים (כולל את
הבלתי־ברור).
אגב, עיקרון זה נשמר לאורך כל הרשימה.
למשל, העשיריה השישית, שאינה
ריאלית, מתחלקת בין ארבעה ניצים (מנחם
אריאב, רפאל סוויסה, מיכאל בר־

אולם חשוב יותר הרבב סיעת
המערך בכנסת הכאה. כי הרוב
כסיעה קובע, כסופו של דבר, את
ההכרעות. לבן חשוב לדעת מה
יהיה ההרכב האישי והפוליטי
שלה.

עם פירסום רשימת־המועמדים של המערך,
ניתנה עתה האפשרות להשיב על
כך בדיוק כימעט־מדעי. כי כל אחד מן
המועמדים הוא דמות ציבורית מוכרת, אם
בציבור הרחב אם בקרב החוגים המיפלג־תיים.
לכל אחד מהם דיוקן פוליטי מגובש.

השבוע ישבו שלושה מומחים,
ביניהם איש מרכזי של מיפדגת־העבודה,
וערבו את הניתוה האי
שי־הפוליטי של הרשימה.
הם התרכזו בשישים השמות הראשונים.
כ־ 45 מהם יכולים כיוס להיחשב כמועמדים
ריאליים, מתוך הנחה שהמערך
עשוי להגיע עד למי׳ססר זה. חמישה ה באים
אחריהם, המועמדים מס׳ 46 עד ,50
עשויים להיכנס לכנסת התשיעית, במשך
תקופת־כהונתה, בעיקבות התפטרויות ופטירות.

הנה חלוקת 50 המועמדים הראשונים
של המערך־ כין ניצים,
יונצים ויונים :

. 1שימעון פרס — נץ (רפ״י).
•2יגאל אליו — יונץ (בעל תוכנית־אלון,
הכוללת סיפו ח רמת־הגולן, בי ק-
עת״הירזץ, חלק מאיזור חברון, רצועת-
עזה, צפון סיני, חוף יס״סוף ושארם־אל־שייך).
.3אבא
אבן — יונה (תומך בפרס).
. 4שלמה הילל — נץ קיצוני.
. 5מאיר תלמי — יונה (מפ״ם).
.6חיי ם צדוק — יונה.
.7משה דיין — נץ קיצוני (הבטיח
לפרוש ב מיקר ה של פשרה בגדה המערבית).

8שושנה ארבלי־אלמוזלינו _ נץ

. 14 יהושע רבינוביץ — יונה.
. 15 ירו ח ם משל — לא ברור.
. 16 תמר אשל _ נץ.
. 17 עמוס הדר — נץ קיצוני (רפ״י,
מנאמני דיין).
. 18 דני רוזוליו — נץ (אחדות־העבו־דה,
מאנשי גלילי).
. 19 חיי ק ה גרוסמן — יונה (מפ״ם).
. 20 מנ ח ם כהן — יונה (אך תומך בה
תנ חלויו ת).
. 22 אלי הו מויאל — יונה.
. 23 משה שחל — נץ.
. 24 אלי הו שפייזר — יונץ (תומך בפרס).

הי ההתחלה !

לות מן המיגזר הערבי.
גם לשל״י סיכויים טובים לזכות במנדט שלישי. ואולי אף רביעי. בזכות
קולות ערביים. מצד אחד, וקולות ממפ״ם, י על־חשבון המערך, מצד שני.
• האירועים של השבועות והימים האחרונים לפני הבחירות. ישסיעו לכאן
מתוך מאמר״הסיכו ם של ישעיהו בן־פורת על סקר ״ידיעות אחרונות״25.4.77 ,

סקר זה נערך בראשית דרכו של מחנה שלי. א ם נפעל
במלוא המסירות והמרץ עד יום הבחירות ־— נכניס
לכנסת התשיעית כוח פרלמנטרי גדול ודינאמי, שיוכל
להשתתף בהכרעות — ולהכריע את הקו במאבק
למען השלום, השיוויון החברתי, השינוי ושפיות־הדעת!

עדי א מור אי — יונץ (תומך בפרס).

32 מיכה חריש — יונץ (תומך בפרס).
. 33 אמרי רון — יונה (מפ״ם).
.34 אבר ה ם כץ — נץ.
. 35 זאב כץ — נץ.
.36אסתר הרליץ — יונה ( תו מכ ת בפרס).

יהודה חשאי — נץ.
. 38 חני ת א קידר״אטיאס — יונה.
. 39 נוז ה ת קצב — יונה.
. 40 איבר הי ם שבט — יונה (ערבי יחידי
ברשימה, מפ״ם).
.41 שאול בן־שימחון — נץ קיצוני

.42י חי אל לקט — יונה.
. 43 יוסף תקוע — נץ.
.44 יוסף נבו — נץ.
.45 יוס ף הורביץ — יונץ.
.46 דוב זכין — יונה (מפ״ם).
.47 משה לובל ס קי — נץ (רפ״י).
.48 יעקוב פרנק — נץ.
.49 אהרון נ ח מי א ס — יונה.
.50 רענן נעים — נץ.

ניתוח זח מגלח ״איזון״ מושלם — כח
מושלם עד כי הוא נראה כימעט מחושב
עד לפירטי־הפרטים.

מכין 50 המועמדים הראשונים
של המערן־ ,כדיוק 20 הם ניצים,
בדיוק 20 הם יונים, ואילו 10 הם
יונצים >אפ כוללים כהגדרה זו גם
את המועמד האחד שדיעותיו אינן
ברורות).
כימעט אותה המסקנה מתקבלת אם
מצמצמים את הניתוח ל־ 45 המועמדים הראשונים.
מבין 45 אלה 17 ,הם ניצים,

זוהר, רפאל בר־לביא) :ארבעה יוגים (רינה
דותן־טוביהו, שבח וייס, שושנה, צחו־רי,
ויקטור שם־טוב) ושני יונצים (יעקב
גיל, רות פז־גינגולד).

פירוש הדבר: מבחינת ההכרעה
ההיסטורית כין החזקת־השטחיס
וכין שלום, כל קול הניתן למערך
מתחלק כימעט כמדוייק — 40$
למגמה שתביא למילחמה 40$ ,למגמה
שתקרב את השלום 20$ ,
למגמה האמצעית.
קיים עוד: ניתוח אחד, בעל משמעות
רבה ביותר: אם יחליט משה דיין, למחרת
הבחירות או במהלך הקדנציה, לפרוש מן
המערך כדי להצטרף לממשלה של הליכוד
— מי יילך עימת לפי ניתוח המומחים,
עשויים להצטרף אליו במיקרה זה
חמישה או שישה חברי־כנסת נוספים של
המערך.

מי שמצביע כעד המערך בבחירות
77׳ ,מצביע גם כעד אלה.

י 1 1
המסקנה המתבקשת: מי שיש לו דיעה
ברורה בנושא זה אינו יכול להצביע, במצפון
שקט, בעד המערך.
ימי שדוגל בסיפוח השטחים הכבושים,
אף במחיר של מילחמה, יצביע בעד הרשימות
הימניות — הליכוד, שלומציון,
המפד״ל ואולי ד״ש.

אך מי שעניין השלום חשוב לו,
והוא רואה בכך את עיקר-העי-
קרים בתקופה זו — מוכרח להצביע
כעד הרשימה הציונית היהירה
המגוייסת כעניין זה ב*100$
לעניין השלום: מחנה שלי.
זוהי משמעותה המעשית של הסיסמה
— ״קול נטו לשלום.״

במדינה
העם
תיזסרח מן הנצבר
גרוני קהיר הובאו
?קבורה, ביום בו
גט? פרס את חשילטון
ביום בו הפך שימעון פרס לראשונה
לראש־סמשלה בפועל, הובאו לקבורה ממלכתית
בירושלים עצמותיהם •של נידוני
קהיר, הד״ר משה מרזוק ושמואל עזאר.
הם הוצאו להורג בתליה במצריים לפני
22 שנה, בעקבות פרשת ״העסק ׳תביש״,
השערוריה הביטחונית הגדולה ביותר בתולדות
המדינה שלא הפסיקה מאז לרדוף
את המדינה ולהשפיע על המתחולל בה.
לפני 22 שנה היה שימעזן פרם אחת
הדמויות המרכזיות בפרשה. הבאתם לק בורה
של השניים, ששילמו בחייהם עבור
ההרפתקה המאקיבלית שזממו הממונים
עליהם, דווקא ביום בו הפך פרס ליושב-
ראש, יכולה היתר. להתפרש גם כצילצול
אזהרה מהעבר הרחוק לגבי מה •שעלול
להתרחש בעתיד.

אדי מיזרחי עם רבץ
לא היה נעים להגיד לו ״לא״

מנגנון
משרתם ; 111ב ל האדונים
איך הופך קוריוז
?שערורייה מדינית
בישרא?
ללא טכסים, ללא התרגשות, כמעט
מבלי שאזרחי המדינה יתנו ליבם לכך,
הגיעה השבוע אל קיצה באופן מעשי
תקופת שילטונז של יצחק רבץ כראש-
הממשלה.
ביום השישי בשבוע שעבר נפרד יצחק
רבץ מעובדי לשכתו ויצא למה שאמור
להיות חופשה מעבודה אך לא מאחריות.
ביום הראשון השבוע כבר מילא •שר-
הביטחון שמעון פרס את מקומו של רבין
כאשר ישביראש בישיבת הממשלה וניהל
אותה.
המהפכה בצמרת, שאלה אשר ניסו ל-
חוללה כמו אלה •שהשתדלו למנעה ניהלו
סביבה קרבות מרים ורעשניים, הסתיימה
בקול דממה דקה. האקט שעוד עלול להי זכר
כציון דדך בתולדותיה של המדינה
טבע בים הגועש של סיכסוכי העבודה,
מצהלות חגיגות יום־העצמאות, מילחמת
הבחירות ושעדוריות חשבונות הדולרים
בחו״ל.
המאורע היחיד •שיכול היה לציין את
חילופי האישים בשילטון לא היה אלא
קוריוז שהצליח להפוך כמעט ל־שעדוריה
מדינית.
נסיעה דצדרך• שאלה. ערב יציאתו
של רבץ לחופשה פוצץ כתב תארץ מתי
גולן מה •שאמור היה להיות סקופ מדיני
נוסף בעל השלכות ׳מרחיקות־לכת. גולן

גילה כי מנהל לשכת ראש־הטמשלה. אלי
מזרחי, יצא ביום השישי לפני שבועיים
בטיסה מיסתורית וחשאית לארצות־הב־ריית•
.שליחותו של מזרחי כבד הגוף היתה
כה סודית עד שאפילו לשר־החוץ לא דווח
עליה ומלבד ראש-הממשלה ויועציו ושר־הביטחון
ואנשיו לא ידע עליה איש.
לא היה ספק כי היתד. זו שוב הדלפה
•של משרד־הביטחון שנועדה לדפוק את
המסמר האחרון בארון המתים הפוליטי
של רבין, וללוות גם את פרישתו בשע-
רוריה. שכן, עצם פירסום הנסיעה המיס־הודית
הוליד תילי תילים של השערות,
ניחושים, מאמרי־פרשנות וניתוחים מדיניים.
אלי
מזרחי עצמו ודובר משרד ראש־הממשלה,
דן פתיר, הסבירו כאשר נחשפה
הנסיעה המיסתורית לפגישה עם שגריר
ישראל בוושינגטון שמחה דיניץ, כי היא
היתד. דרושה כדי לקבל מידע ממקור
ראשון על ההתפתחויות המדיניות האחרונות
בוושינגטון. הסבר זה רק עורר גיחוך.
שכן לצורך זה קיים ה״סילון״ ,קו הטלפון
הישיר בין מ־שרד ראש־הממשלה לשגרירות
ישראל בוושינגטון. קשה לתאר ש״
דיניץ יכול היה לומר לאלי מזרחי דבר
אותו לא יכול היה לספר לראש־הממשלה
באמצעות ה״סילוך.
ההסבר המגוחך וכן העובדה שמזרחי
התאמץ להימנע מלטוס באותו מטוס בו
יצא אותו יום מהארץ שר-החוץ יגאל
אלון, כאילו הזמינו ניחושים. השבוע היתר׳
זו אחת החידות שהעסיקו את המדינה:
למה נסע אלי מזרחי לארצות־הברית?
בין הגירסות שהועלו:
• כדי לחסל חשבונות סודיים נוספים
•של משפחת ועין.
!• כדי לחשוף את חשבון הדולרים של
אבא אבן.
• כדי להסביר לאמריקאים את נסיבות
הסתלקותו של יצחק רבין.
• 1כדי למסור לאמריקאים מידע חשאי
על היורש, שימעון פרם.
אף אחת מאלה לא היתד. נכונה. עד
כמה •שהדברים נראים מגוחכים. יצא אלי
כדי שכולם ישאלו למה בעצם הוא נסע.
גמול אישי אחרון. בלשכת ראש-
הממשלה היד. אלי מזרחי הסיביל-סרוויס
האמיתי היחיד. הוא היחיד אותו קיבל
רביו בירושה מגולדה מאיר. כל השאר
היו אנשי אמונו של רבץ בהם הקיף את
עצמו.
מזרחי הוא גם היחיד, המבקש להמשיך
ולהישאר בלישכת ראשיה,ממשלה אחרי
פרישתו של רבץ. לצורך זה אך הקדים
תרופה למכה ועוד בתקופת ההתמודדות
בין רבץ לפרס על מועמדות מיפלגת
העבודה לראשות־הממשלה, הקפיד להבליט
שהוא איננו נוקט עמדה לטובת אף
אחד מהם. היו אף שרמזו שמזרחי אינו
אלא סוס טרויאני של תומכי פרס. הוא
היה הדמות הקלאסית של הפקיד הזוטר
העולה לפתע לגדולה בזכות •שירותיו הטובים
לממונים עליו בעבר (ישמחה דיגיץ)
ובזכות האינטריגות הקטנות שהוא יכול
היה לנהל מאחרי־ר,קלעים בץ היועצים.
בשעתו אסרו עליו שהוא הגיע לתפקיד
הרם רק מפני שהוא היחיד שידע איפה
נמצא כל תיק במשרד ראש־הטמשלהי.
ערב יציאתו של רבץ לחופשה, שאין
ממנה חזרה לתפקיד, בערה הקרקע מתחת
לרגליו של מזרחי. הוא היה חייב לנקוט
בצעד הפגנתי ישיעיד על המשך קיומו ועל
כוונתו להישאר בתפקידו.
היה זה אלי מזרחי עצמו שיזם את
תוכנית נסיעתו הסודית לארצות־הבדית
על רקע של קבלת דיווח, כביכול, ממקור
ראשון על המתרחש בבירה האמריקאית.
רבץ, החש התחייבות מוסרית לעוזריו,
שהקאריירה שלהם נקטעה יחד עם שלו,
לא שקל את הנסיעה, איישר אותה למזרחי
כלאחר יד אולי כגמול אישי אחרון.
גם שמעון פרס, אליו מיהר מזרחי לדווח
על הנסיעה כדי שממלא־המקום יבין את
מעמדו החשוב בלישכת ראש־הממשלה,
לא עירער עליה כדי לא לגרום לחיכוכים
מיותרים בעת חילופי המשמרות. מזרחי
נהנה מההפקר, זכה בנסיעה שלא היתד,
לה כל משמעות וגם בכותרות שהזכירו
את קיומו.
הטרגדיה היא שמי שרצה לרמוז לאדון
החדש של משרד ראש־הממשלה שהוא
נכון לשרת גם אותו, החטיא את המטרה.
הפירסום המוגזם מסביב לעצמו יצר לו
תדמית מסולפת של איש-סוד של רבין.
אץ כמעט ספק שפרם, אם וכאשר ייכנס
רשמית לתפקיד ראש־ד,ממשלה, ידאג להחליפו
באחד מאנשי סודו הוותיקים.

ב ח רונ ה חד ש ה
די ו עץ־הח ש פט
מואשם ידיו בנך
ש מנו אח וכו ש
האו ני ב ר סי ט ה
ולקח אח ההכנסות לני סו שלו

שונוססוס״ס
בוססהציבור
ף* יום הראשון השבוע, בשעה ,12
1בבוקר, הגשתי לפרופסור ייגאל ידין
כמה •שאלות, הנוגעות לסעיפים הראשונים
בכתב־התלונות ליועץ המישפטי לממשלה,
המתפרסם בהמשך.
ביקשתי ממר ידץ שימציא לי את התשובות
לפני היום השלישי, ישבו מודפס
העולם הזה, כדי שניתן יהיה להתחשב בתשובותיו
בעת כתיבת הכתבה הבאה.

כתב על מצדה, תחת לפרסם דו״ח מדעי
ראוי, בהתאם לחוק, משכנעת. כדי להתגונן,
גוייסו לעזרתו כמה פרופסורים, שמרביתם
תלויים בו וקשורים בו בעיסוקי
הארכיאולוגיה, ושוכנעו לכתוב מיכתב לעיתונות
להגנתו.

אולם מי שטרח לקרוא את ה־מיכתב,
ראה כי אירע למדענים
הנכבדים מעשה־כילעס במהופך.,

תשובה על פ נ יי ת ו טל מר יגאל לביב מיו ם 4 .4 .7 7יצא: את המטרד, ב מוני ת,
בשעות הבוקר טל יו ם . 18.4.77 התשובה נשלחה במועד זה משום שנדרשה בדיקה
ממושכת יו תר.
תשובהיעל^גאיולות ששאל מר לביב את דובר המשרד ביו ם 13.4.77 תימסר רק
בינ1י#יץ זקריבים׳ ,משום שטרם נ ס תיי מז ב די ק תן.
תשובתו של המשרד מיו ם , 1 .4 .7 7נשלחה אל מר לביב בשעה 09.30 טל אותו
יו ם, העתק ממנה נמסר למר לביב כשעה לאחר מכן ורק לאחר הטעה 1100 נמסר
העתק התשובה לי די פרופיי יגאל ידיו, על פי בקשתו.
לסיפא טל מכתבך ב ר צוני להעיר כ י הטפול ב פ ניו ת מסוג זה נמצא בי דיו טל
היוע ץ המשפטי.
המטרד הוא שנושא באחריות ל תוכן התשובות.

מיכתכו של אהרון ידלין לאורי אבנרי, שכד מנסה השר להסביר
כיצד הניע תובן תשובת מישרדו לידי הפרופסור ירין ומשם לשידורי
הרדיו. השד מגיב נם על הטענה כי ראשי אגף־העתיקות כמישרדו, ההוק
ריס את התלונות נגד ידין, עושים אצלו את הדוקטוראט ותלויים בו.
למחרת, ביום השני בצהריים, הגיע
מיכתב מאת עורך־הדין •שלו, יורם אל־רואי,
ובו הודעה על סירובו של ידין להשיב
על השאלות. במקביל פירסמו עיתוני־הצהריים
ידיעה על כך שידין עומד להגיש
תביעה נוספת, על סך חמישה מיליון
לירות 1 ,גד העולם הזה, נגד עורכו אורי
אבנרי, ונגדי. תחת להשיב לשאלות, החליט
ידין להגיש תביעות :

תביעה זו, בשתי קודמותיה. היא
עד שני פסוקים מתיר המש כתבות
גדולות שפורסמו על ידין, והמלאות
כמאות טענות נגדו.
ההחלטה על הגשת התביעה בת חמישה
מיליון הלירות נבעה מאי־יכולתו של ידין
להשיב תשובות ענייניות. כך, למשל,
נוכח לדעת כי הטענה •שהוא עושה רווחים
גדולים לעצמו ממכירות ספרים ש

יצאו להגן על ידין, ונמצאו
מקטרגים.
מיכתבם קבע כי ידין פירסם, תוך זמן
קצר, דו״ח מדעי סופי על חפירות חצור
ומידבר־יהודה. מיכתבם אישר כי לא עשה
כן לגבי חפירות מצדה, ותחת זאת הירבד,
בפירסו-מים פופולריים של ספרים ,״•שקירבו
את העם לארכיאולוגיה.״

ניסיונם שד הפרופסורים להגן
על אייקיוס־החוק עד-ידי ידין
חמור, שכן רובם (חוץ מאמנון בן־
תור) הם חברי המועצה לארכיאולוגיה,
הממונה על קיום חוק־העתי־קות.
במה ארכיאולוגים ככר התארגנו
לכתוב מיכתכ-תלונה חריף
לשר־החינון• ,הממונה על חוק־העתיקות,
כדי דברר כיצד נותנים

מדינת ישראל
מ שרד

הממונים עד שמירת החול, יד לאי־מילויו.

מיכתב
הפרופסורים, יחד עם התביעה
שהגיש ידין, יצר תחילה רושם כאילו
מעשים אלה מוכיחים את צילקתו, מול
האשמות העולם הזה. אין רושם הרחוק
מן האמת יותר מזה. תלונה מפורטת נגד
ידיו הוגשה ביום השני ליועץ־המישפטי־לממשלה.
היא מכילה עובדות חדשות על
מעשיו, ומערערת על כמה החלטות קודמות
של רשויות ממשלתיות בעיקבות האשמות
קודמות שלי.

תלונה׳ הדשה זו יש כה כדי
לאשר שוב את הטענה המרכזית
נגד יינאל ידין: הוא עכר על החור,
ועושה הון לעצמו עד חשכון
מימון הציכור ורכושו. ככך הוא
פוסל את עצמו לכד תפקיד מנהיגותי
לאומי.
להלן מיכתב־התלונה שלי מיום
: 25.4.77 לכבוד היועץ המישפטי לממשלה,
הפרופסור אהרון ברק,
ירושלים.

הנדון: קובלנות חדשות ועיר־עור
עד החלטות פרקליט מחוז ירושלים
והיועץ המישפטי של מיש־רד־החינוד,
לגבי פרופסור ידין.

לגבי חפירות אחרות של מר ידין, כמו
חצור ומידבר־יהודה, פורסם הפירסום כחוק,
במהירות רבה ביותר. במיקרה של
מצדה הירבה מר ידין בפירסומים פופולריים,
שהכניסו לו כסף רב — 200 אלף
עד 400 אלף לירות לשנה. ההכנסות מה-
פירסום המדעי הראוי היו צריכות להגיע
לגופים הציבוריים שמימנו את החפירות.
על תלונה זו השיב לי היועץ־המי־שפטי
של מישרד־החינוך, הד״ר צבי כהן, ב־מיכתב
מיום ,18.4.77 כדלקמן :״קביעתך
כי טרם פורסם, חיבור מדעי ראוי׳ על
דבר תוצאות החפירה במצדה אינה בבחינת
שאלה שבעובדה, אלא טענה שבסברה,
שהיא גופה מצוייה כעת בהליך מישפטי
שאתה צד לו.״

לדעתי, הסירוב לחקור תלונה על
עבירה על חוק-העתיקות, כנימוק
כי הנושא נמצא כהליך מישפטיי
אחר אינו תקף, והוכה על מיש־רד־החינוך,
המופקד על קיום החוק,
לחקור את התלונה לגופה,
אחרת יוכל כל אחד לעכב כל הקידה
ממשלתית נגדו על-ידי הגשת
תביעה כלשהי נגד מישהו לבית־המישפט.

)4באותו מיכתב קובע היועץ־המישפ־טי
כי לגבי תלונתי על מסירת הצהרה כוזבת
בבקשה לרשיון־הייצוא, שניתן ב־
,8.10.72 הוא לא מצא בסיס לגירסתי, כי
שווי הכלים האלה היה 6000 דולר. היועץ מציע לי, אם חושב אני שהצדק עימי,
להתלונן בכתובת אחרת. אני מניח כי
כבודו יידע מהי הכתובת לגבי התלונה,
שאני חוזר עליה בקצרה:
ברשיון־הייצוא האמור הוצהר כי השווי
של הכלים המייוצאים, לצורכי המס, הוא 250 דולר. לכן שולם מס של 25 דולר,
כחוק לגבי שווי זה (ס/ס•)10

( )1החל בשנת ( 1969 אוגוסט) ועד לספטמבר
,1970 יצא פרופסור ייגאל ידין
לשנת שבתון בחו״ל שבה קיבל, כמקובל,
משכורת במטבע זר מן האוניברסיטה. בשנת
השבתון השכיר את דירתו ליפרופסור
(השם מוזכר במיכתב) ,אזרח זר, הגר
בירושלים.
מצויות בידי עדויות כי תשלום שכר־הדירה
למר ידין נעשה בניגוד לחוק.
יש לי חשד סביר כי חלק משכר־הדירה,
חליפת המיכתכים שבין מר ידין
אם לא כולו, שולם במטבע זר בחו״ל.
לחילופין, היה השכר ששולם בפועל גבוה?מר רוואן, שקנה את העתיקות
פי־שניים מהסכום שמר ידין הצהיר עליו האלה עבור ״כוורלי בנק״ ,שהוא
לצורכי־מס( .לפני ידידים טען ידין כי מנהלו, וכן סיפור המעשה כפי מר
העיסקה נעשתה על-ידי אשתו המנוחה, ידין עצמו, בקובלנה שהגיש נגדי
לכית־מישפט־השלום בתל־אכיב
וכי אין הוא מצוי בפרטיה).
( )2בדצמבר 1971 וינואר 1972 חתם (תיק ,)7729/77 מראה כבירור בי
הפרופסור ייגאל ידין על שני חוזים עם תמורת מישלוח ייצוא זה שלח ההבי־בי־סי
להפקת סרט על חפירות חצור. קונה צ׳ק על סך 15000 דולר. מבאן
החוזה האחד הוא ״חוזה־אמן״ ,הנוגע ל שהיה צריך להצהיר על שווי-ייצוא
שכר שקיבל מר ידין על הופעתו בסרט. של 6000 דולר, ולשלם מס של 600
החוזה השני הוא ״חוזה זכויות״ ,שבו רכש דולר ולא 25 דולר (כלי בל קשר
הבי־בי־סי מסר ידין חומר שצולם בעת לשווי האובייקטיבי) .כאי-רישום
התמורה האמיתית יש הונאה, ועל
החפירות, וכלל בעיקר סרט בן 16מ״מ.
חומר זה היה רכוש האוניברסיטה העיב־ כך אני מתלונן.
במיכתבו אלי מיום 19.4.77 מודירית,
שמימנה את החפירות. החומר צולם ()5
בציוד־צילום שהיה רכוש האוניברסיטה, עני פרקליט־המחוז מיכאל קירש כי ״במהמממנת
את החפירות.
צב הדברים המתואר לעיל הגעתי לידי 500 החוזים שני תמורת
מר ידין קיבל
מסקנה כי אין מקום לנקוט בהליכים
לירות אנגליות, ולקחן לכיסו ללא ידיעת כלשהם במישור הפלילי נגד פרופסור ידיו.״
האוניברסיטה. לדעתי, יש בכך מכירת
אני מערער לפניך על החלטה זו, ואלה
רכוש שאינו שלו, והדבר מהוויה עבירה
נימוקי :
פלילית.
ההחלטה על רכישת האוסף מאב(
)3ביום 4.4.77 הגשתי לאגף־העתיקות א.
תלונה על כך שמר ידין טרם קיים את רהם לוי היתד, שרירותית, ולא עברה
חוק־העתיקות, וטרם פירסם ״פירסום מד אישור מוסד מוסמך או ועדת־תקציב של
עי ראוי״ על תפירות מצדה. אי־קיום האוניברסיטה העברית- ,שבשמד, התיימר
סעיף זה בחוק מונע ממדינת־ישראל בי מר ידין לפעול. עובדה היא כי מוזיאון
צוע מה שקרוי בחוק ״חלוקה״ ,היינו מתן ישראל סירב, קודם־לכן, לרכוש את ההזכות
למדינה לקחת לעצמה את העתיקות אוסף. בין מר ידין למר לוי אין יחסי
קונה ומוכר רגילים, שכן מר ידין סייע
החשובות מבחינה ציבורית, ולתת לציבור
את האפשרות לחזות בהן. החוק מחייב למר לוי לקבל זיכיון בילעדי וללא מ יכ־לפרסם
פירסום כזה תוך שנתיים מאז תום רז מהיכל הספר לייצר ולמכור תעתיקים
החפירה. עברו 12 שנים, והחוק לא קויים. ממגילות־המיקדש. זיכיון זה מכניס סכומי־

ה מ & פ טי ם
המדינה

פרק לי טו ת

לשכת פרקליט מחם ירושלים

19 באפריל 1977
,פ. 8.י ם 56/150

ל כ בו ד
סר • גאלל בי ב
ר חו ב ה כנ סההגדולה 14
חל א בי ב

הנדון 1סכתבר 5.4.77-11
אל נ ״ 1ם . 1זיגל
ת לו נמדבעניןפרוט׳ י. ידיז

. 1הלונתן • בנדוןס חי חסתל שני נוש אי ס :
א) העברת פ טבע חוןלפי • אינו סו ח ר סו ספן־ והברחתסס ״ ח.
ב) גניבת • יקסןהאוניברסיטההעב רי ת.
. 2הם*סרה ה ע בי רהא לי ה חו פ ר • רוכז על • דהופפנולפד תי אח ה עו ב דו ת

א) ה שיק נ שו אהפניהנתק בל ע״ םלרבו • את או סףכלי הנ שקהע תי קי ם
פאברהם לוי • הביעולפכירה.
ב 1ה שיק נפשך ל פ קו דתהסבוןלארכיאולוגיה • להאוניברסיטההעב רי ה .
ה שיק הו סבע ״ ייגאלידין כראש הסבוןהא פו רביום 2 5 .1 2 .7 2ונ מסר
לידי אברהם לוי .
ג ) אברהם ל ו • ה פ קי ד את ה שי קביום בו הוסב, ה , 2 5 .1 2 .7 2 -ב בנ קדיטקונם ,
י רו ש לי ם.
ד) ה או ס ף -לפ ע ט 22פ רי טי ם שנ של חו לארה״ ב -נפסדלפכוןלארכיאולוגיה
של האוניברסיטההעב רי ת.
. 3ב פ 1בהדב רי םהפ תו ארלעילהגע תי לידיפס קנ ה, ביאיןפ קו םלנקוטבהליכים
כלשהם ב פי שו רהפלילינגדפרום׳ י. ידין .
. 4זכותךלע דו ר על החלט תי בפניהיועןהמ שפסי לפפסלה או פרק לי טהפדינה, חון
30יוםפיוםש תיפ ט ר לך הו דעתיזאת .

פרק לי ט פון ז־ד-ג 3ושלןם

מיכתב פרקליט־המחוז, המקבל את גירסת ידין לגבי עיסקת העתיקות.
המיכתב מתעלם מכך שלידין לא היתה סמכות לחתום כשם
האוניברסיטה, וכן אין המיכתב מתייחם להאשמה בי ידין עבר עבירה
בכך שמסר את הצ׳ק ללוי — זאת, ללא קשר למה שעשה לוי כצ׳ק.
עתק למר לוי. מר ידין גם הסדיר כי מר
לוי ייצר העתיקים ממימצאים שנמצאו בחפירות
שניהל מר ידין.
המכון־לארכיאולוגיה אינו גוף מיש־ב.
פטי.
הוא מחלקה של האוניברסיטה, ואין
לאיש סמכות לחתום בשם גוף הקרוי המי
כון־לארכיאולוגיה. למר ידין לא היתה
זכות־חתימה בשם האוניברסיטה. הצ׳ק האמור
היה על שם האוניברסיטה. העיב־רית,
והחוק חייבו להכניסו לחשבון האוניברסיטה,
לרושמו בספריה כהכנסה. אילו
רצתה האוניברסיטה לשלם לאחר־מכן ל מר
לוי תמורת האוסף שלו, היה עליה
למשוך צ׳ק אחר כהוצאה.

הפעולות שעשה ידין הן כניגוד

לחוק, והיה כהן כדי להעלים מן
האוניברסיטה את הצ׳ק שניתן על
שמה, ואשר ידין עשה בו שימוש
כרצונו, כלי לדעת אם אכן היתה
האוניברסיטה מחליטה לעשות אותו
השימוש בכסף זה.
ג. לעניין סעיף זה, וכן לעניין סעיף
,2האוניברסיטה וידין מקיימים יחסי עד
בד־ציבור ומוסד־ציבורי, כמו מיכאל צור
והחברה לישראל, או אשר ידלין וקופת־חולים,
על המישטרה לחקור ביוזמתה חשדות
לעבירות של עובדי־ציבור, ולא להמתין
עד שהמוסד יגיש תלונה.
ד. הצ׳ק האמור היה על סך 6000
דולר. החוק מחייב אזרח ישראלי, שאינו
מורשה להחזיק במטבע זר, להציעו לסוחר
מוסמך. מר ידין מסרו למר לוי, שאינו
סוחר מוסמך, ועבר בכך על תקנות
ההגנה — כספים.

אי־הגשת־תלונה על עבירה זו
יגרום לתקדים• ,טלפיו מותר להעכיר
מטבע זר כניגוד לחוק מאזרח
לחברו, וכילכד שבסופו של דבר
יגיע הכסף לסוחר מוסמך.
(כמיבתכו נמנע מר קירש בקפדנות
רכה מלקבוע שמעשהו של
ידין ל א היה עבירה).
התנהגות בנק דיסקונט בירושלים

לגבי הצ׳ק מוזרה אף היא. הבנק איפשר
למר לוי להכניס לחשבון מסויים צ׳ק, המשוך
על שם מוסד, בלי חותמת וחתימה
כחוק של המוסד המסב את הצ׳ק. הוראות
הפיקוח על הבנקים קובעות גם כי החתימה
הראשונה על גבי הצ׳ק צריכה להיות
של מי שעל שמו נמשך הצ׳ק. זזצ׳ק
האמור הופקד כשהוראה זו לא קויימה.

תצלום ראשון בעיתונות של גב הצ׳ק שנש־לח
לידין, על סך 6,000 דולר. הצ׳ק הוא לפקודת
המכון לארכיאולוגיה, האוניברסיטה העיברית. כתצ־

לום נראה בבירור בי אין עליו חותמת של האוני-
כרסיטה, ובי ידין חתם כתואר של ראש המכון. כי אין
בו התימת אברהם לוי, שהכניס את הצ׳ק לחשבונו.

כהתנהגות זו יש, לדעתי, עכירות
על חוקי הבנקאות.
בתודה,

יגאל לביב.

במדינה

שמואל תמיר

צהי-ל

האש׳ את

חג ע צ 71 אוח הטדוויז״ה
ניגוד איגטרסיס 73 תי ניתן
?גישור כרס?עימות
חסר־־תקדים גין צה״? 7טלוויזיה

מאיר /נמית

הו א
העביר
0 *0 0 1דחערך!
**ץ מואל תמיר, מיספר 4ברשימת
0 /התנועה הדמוקרטית לשינוי האשים
את מאיר עמית, מיספר 3ברשימתה של
אותה תנועה עצמה לכנסת, בכך שאינו
דובר אמת, שהיטעה את אחת הוועדות
החשובות של הכנסת, ובכך שהעביר תרומה
בסד 100 אלף ל״י של מיפעל פרטי
שהוא היה מנהלו, לקרן־הבחירות של מיפי
לגת העבודה.
עורך־הדין שמואל תמיר לא השמיע
האשמות חמורות אלה בחשאי או בחדרי-
חדרים. הוא העלה אותן על הכתב, במיס־מך
רישמי שהיפנה אל יושב־ראש ועדת־הכספים
של הכנסת.
נכון. ההאשמות של תמיר כלפי שותפו
למנהיגות ד״ש לא הושמעו בעת האחרונה.
שמואל תמיר העלה אותן לפני חמש
שנים. אולם דווקא כיום, כששני יריבים
אלה הולכים תחת דגל אחד ברשימה אחת
לכנסת, כשהם משמיעים סיסמות של שינוי
וטיהור, יש עניין מייוחד בפרשייה
נשכחת זו מעברם הקרוב של השניים.
הפרשה התעוררה בעת שוועדת־הכלכלה
של הכנסת עמדה לסיים את דיוניה בפרשת
חברת המכוניות אוטוקרס של יצחק
שובינסקי. ח״כ שמואל תמיר, שניסה באו־׳
תה תקופה לרכב על הפרשה לצורכי פיר־סומת
אישית, תוך ניפוחה מעל ומעבר לכל

פרופורציה, חקר את העדים שהופיעו לפני
ף * יכר קו ז ה של מאיר עמית זכה
הוועדה בחקירת שתי־וערב נמרצת. בין
השאר הוא תיחקר גם את אלוף (מיל).
*) בפירסום בעיתונים. שמואל תמיר ראה
מאיר עמית, שהיה אז כבד מנכ״ל כור, עצמו נפגע, ובצדק, מהאשמתו העקיפה של
אחרי ששימש קודם־לכן כיושב־ראש מו־ עמית כלפיו על כי הוא טוען דברים חסרי-
שחר. אז שיגר תמיר לאברהם שכטרמן
עצת־המנהלים של חברת אוטוקרס.
בעדותו אז טען מאיר עמית, כי פרט מיכתב, שנועד להוות תשובה להתקפתו של
לתרומה של חברת אוטוקרם בסך של 50 עמית עליו. כתב תמיר :
אלף ל״י לקיבוץ אלונים, ופרט לתרומה
״אני רואה לחובה להבהיר לך, ובאמלמגבית־הביטחון,
אין הוא יודע דבר על צעותו לוועדה כולה, כי הכחשתו זו של
כל שהיא תרומה שתרמה החברה שלו ל מר עמית נוגדת את האמת. התרומה לאו־מוסד
כלשהו.
טוקרס ניתבה בחודשים אוגוסט—ספטמבר
אולם כאשר הופיע לפני ועדת־הכלכלה ,1969 לפני הבחירות, ומומשה בחלקה
שר־האוצר דאז, פינחס ספיר, הסתבר מעל לאחר־מכן-.בהופיעו בפני הוועדה, ובניגוד
לכל ספק, כי אכן, חברת אוטוקרס העל לתוכן מיכתבו, העיד מר עמית על מועד
תה תרומה של 100 אלף ל״י למיפלגת כניסתו לאוטוקרס, :אני נכנסתי ב־ .1969׳

העבודה. התרומה נרשמה בסיפרי החברה
כתרומה ל״קרן חינוך׳ .כאשר התגלו הדברים,
הדגיש שמואל תמיר לפני הוועדה
כי ״הוכח הכזב בעדותו של שובינסקי
שהכחיש מתן כל תרומה למיפלגות, והדברים
טופחים גם על-פני עדותו של מאיר
עמית. לא ייתכן שכיושב־ראש מועצת
המנהלים לא ידע על תרומה בסדר־גו־דל
כזה.״
מאיר עמית לא נשאר חייב לתמיר על
דברים בוטים אלה. הוא מיהר להבריק
תשובה ליושב־ראש ועדת־הכלכלה של הכנסת,
ח״כ אברהם שכטרמן. וזו לשון מיב־רקו
של עמית:
״נדהמתי לקרוא בעיתונים כי כמה מחברי
ועדת־הכלכלה היקשו על מהימנות עדותי
בוועדת־הכלכלה בקשר לעניין התרומות
באוטוקום לקרנות מיפלגתיים. אבקשך
להודיע לחברי הוועדה: א .בתאריך
המדובר, תקופת ערב הבחירות, בכלל לא
הייתי לא יושב־ראש ולא חבר מועצת־המנהלים
של אוטוקרס. נכנסתי לתפקיד זה
רק חצי-שנה לאחר־מכן, באמצע . 1970ב.
בעת כהונתי במועצת־המנהלים של או־טוקרס
לא אושרה שום תרומה מיפלג־תית.
אני מופתע כי הוועדה מאפשרת לאנשים
להפיץ טענות חסרות־שחר.״

ולהלן, :ב־ 25 במארס, היה זה 9חודשים
אחרי שנכנסתי לתפקיד פעיל באוטוקרס —
היו אלה 9חונכנסתי
ביולי 1969
דשים שעשיתי מאמצים רציניים וכנים ביותר
לדעת מה קורה ולנסות להשתלט.׳
״בהופעתו בפני הוועדה, ושוב בניגוד
מוחלט לתוכן מיברקו, העיד מר עמית על
התאריך המתייק שבו מונה ליו״ר מו־עצת־המנהלים,
באומרו, :התמניתי ליו״ר
מועצת־המנהלים ב־ 29 באפריל .1969׳
״העולה מכל האמור הוא כי:
״א. מר עמית היטעה את הוועדה מלכתחילה,
בהכחישו מתן תרומות גדולות על-
ידי אוטוקרס פרט לקיבוץ אלונים ומגבית-
הביטחון.
״ב. מר עמית חזר והיטעה את הוועדה
במיברקו, בו ציין כי בעת כהונתו במו-
עצת־המנהלים של אוטוקרס לא אושרה
שום תרומה מיפלגתית, באשר אף לפי עדו-
תו־שלו כיהן כיו״ר מועצת־המנהלים במועד
אשר הוכח כי בו ניתנה התרומה.
״ג. מר עמית היטעה את הוועדה ב-
מיברקו, בהודיעו כי ערב הבחירות לא היה
יו״ר ולא חבר מועצת־המנהלים באוטוקרם.
״ד. מר עמית היטעה את הוועדה במיב־רקו
בהודיעו כי, נכנס לתפקידו זה רק
חצי־שנה לאחר־מכן, באמצע ׳, 1970 בשעה
שהוא־עצמו העיד כי נכנם לתפקיד ב־29
באפריל ,1969 דהיינו, יותר משנה לפניכן׳
וחצי־שנה לפני מתן התרומה של או־טוקרס
למיפלגת־העבודה.
״עלי לציין בצער, כי הטעיית ועדת־הכלכלה
של הכנסת מלכתחילה והכחשת-
עובדות בוטה לאחר־מכן, במיברק יזום,
על־ידי אישיות נכבדה ומרכזית, היא תופעה
שאין הוועדה רשאית להתעלם ממנה.״
תמיר האשים את עמית בהטעייה ובאי-
אמירת־האמת. עמית האשים את תמיר ב הפצת
טענות חסרות־שחר. אחד משניהם
ודאי צדק. אבל עכשיו מופיעים שניהם
יחדיו, באותה רשימה, המבקשת את אמון
הבוחר בטענה שהוא חייב לבחור סוף-
סוף באנשים דוברי-אמת, כמו שמואל
תמיר, למשל, או מאיר עמית.

העולה מכל האמורה וא כיי:

סר עמ י ת הסעה את ה ו ועדה • מלכתחילהבהכחישו מחן חרומוון \ גדולוח עלי
ידיאוטדקרם, פרט לקיבוץאלוניםומגביתהבסחון *
מר עמ יתחזך והסעה את הוועדהבמברקובוצייןכי בעת החךנתן
כמועצתהמנהליב של אוטוקרסל;; אן שדח טוס חר וסה ססל גח י ־ת ן כאשף
אף לפיעדותו של וכיתדכיי ״ יסועצחחמנהליס -גמ וע ד אסר הוכחגד
בו ני חנ ה התרומה,

המינתב של תמיר המאשים את עמית בהטע״ת ועדת המסת

ביום השלישי בשבוע שעבר, יום־הזיברון
לחללי צה״ל, בשעה חמש אחר־הצהריים,
נחת בשדה־התעופה שבעטרות מטוס צבאי
שהגיע מסיני. מן המטוס ירדו שניים: דובר
צה״ל, תת־אלוף יואל בן־פורת והכתב
הצבאי של הטלוויזיה, נחמן שי. כשעלה
דובר צה״ל כעבור כמה דקות על המטוס
שהמריא לתל־אביב, נראה היה כי היחסים
המתוחים ששררו בעבר בין צה״ל והטלוויזיה,
שגרמו כבר למיספר עימותים בין
שני המוסדות בשנים האחרונות, הוסדרו
וכל חילוקי-הדיעות חוסלו.
אבל שש שעות מאוחר יותר, קצת לפני
השעה אחודעשרה בלילה, יצא הרמטכ״ל,
רב־אלוף מרדכי (״מוטה״) גור מבניין הטלוויזיה
בירושלים כשהאיפור הכבד על
פניו אינו מצליח להסתיר את כעסו. מוטה
ביטל הקלטת ראיון מייוחד עימו ש עמד
להיות משודר ערב יום־העצמאות,
אחרי שאנשי הטלוויזיה סרבו לדברר*
אותו, כלומר, להעביר את תוכנו לאישור
מוקדם לשר־הביטחון שמעון פרם.
כך פרצה השבוע מילחמת הדיברור בין
צה״ל לבין רשות־השידור. אי־הבנה בנוגע
לעמדות שגי הגופים, שניתן היה להב־הירה
תוך מיספר דקות של בירור הגיוני
בישוב־דעת, התגלגלה וגדלה ככדור
שלג, עד שנדמה היה שחג־העצמאות
השנה אינו אלא חג עצמאות הטלוויזיה.
כלי ביקורת פוליטית. פרשת הדיב-
רור לא החלה בערב יום־העצמאות. היא
נבעה מהבדלי התפיסות היסודיים בקשר
למעמדה של רשות־השידור. בצה״ל ראו
ברשות גוף ממלכתי, אם לא ממשלתי,
שאנשיו חייבים לשרת את רשויות ד.מימ־של
האחרות. אנשי הרשות ובמייוחד העי תונאים
שבהם, רואים את עצמם עצמאיים,
מתקוממים כנגד כל ניסיון להטיל עליהם
פיקוח או מרות פוליטיים.
בהתאם לכך נוצרו ניגודי אינטרסים טבעיים
בין צה״ל לרשות־השידור. בעוד שאנשי
רשות־השידור שואפים לכסות את
המתרחש בצה״ל, כפוף למיגבלות הביטחו־

דובר צה״ל כן־פורת
כודס צודקים
גיות של הצנזורה הצבאית, כמו כל תחום
אחר במדינה, טוענים אנשי צה״ל, כי דווקא
הדמוקרטיה הצרופה, התובעת הטלת מתת
הדרג האזרחי על הרשות הצבאית, היא
המחייבת ביקורת של הרשות האזרחית.
על רקע זה ארעו בעבר אינסוף של
התנגשויות, שחידדו את היחסים בין אנ שי
הטלוויזיה ושילטונות צה״ל. רק לפני
כחודש ביטל הכתב הצבאי של הטלוויזיה,
נחמן שי תוכנית בה עמד לראיין את קצין
המישטרה הצבאית הראשי משום שסרב
שהראיון עימו יעבור דיברור. באותו אופן
בוטלו שני ראיונות נוספים עם קצינים
* המונח דיברור בא מלשון ״דובר״
ופירושו ביקורת של דובר צה״ל.

בכירים בצד,״ל שעמדה הטלוויזיה לשדר.
טען ראש מחלקת־החדשות בטלוויזיה,
דן שילון :״דין אחד לרמטכ״ל ולמנהלי
מישרדים ממשלתיים אחרים. כשם שלא
ייתכן שראיון עם פרופסור שלמה אבינר,
יעבור ביקורת של שר־החוץ, כך לא
ייתכן שראיון עם הרמטכ״ל יעבור ביקורת
פוליטית של שר-הביטחון. שר־הבי-
טחון יכול לתדרך את הרמטכ״ל לפני הראיון׳
אבל לא לצנזר אותו אחרי הראיון.״
תפיסת צה״ל שונה. על פיה אין דינו
של הרמטכ״ל כדין מנכ״ל מישרד ממשלתי.
לדבריו עלולות להיות השלכות מר־חיקות־לכת
והדים שיחייבו את הדרג המדיני
האחראי לו. לכן היתה זו תביעתו
של הרמטכ״ל שהראיון עימו לא יועבר
בשידור חי, יוקלט ויועבר לביקורת מוקדמת
לשר־הביטחון.
אי־ הכנה יסודית. עד למועד ההקלטה
של הראיון חיו שני הצדדים בהתרשמות
שונה. אנשי הטלוויזיה היו משוכנעים
כי הרמטכ״ל הסכים להתראיין ללא
דיברור. לרמטכ״ל ודובר צה״ל היה ברור
שמוסכם שהראיון יעבור דיברור.
הקצר שגרם לאי־ההבנה נוצר מחילופי
מיכתבים בנושא זה בין דובר צד,״ל לבין
מנכ״ל הטלוויזיה, ארנון צוקרמן.
ב־ 8בפברואר השנה נערכה פגישת בירור
עם אנשי רשות־השידור אצל ה־רמטכ״ל.
בתום הפגישה שיגר בן־פורת
לצוקרמן את סיכום עמדת צה״ל ביחס ל-
דיברור כפי שנראתה לו בתום הפגישה
עם הרמטכ״ל :״לא יהיה דיברור על הופעת
חיילים וקצינים עד דרגת סגן־אלוף.
ראיונות של קצינים בדרגת אלוף־מישנה
ומעלה טעונים דיברור, אולם כלל זה לא
יחול במיקרים של מסיבות כתבים צבאיים
בהם יופיעו קצינים בדרגות אלה.
״אם הדברים מקובלים עליכם,״ כתב
דובר צה״ל למנכ״ל הטלוויזיה ,״אודה לכם
על אישור בכתב.״ הדברים לא היו מקובלים
על אנשי הטלוויזיה, שהמשיכו להחזיק
בעמדתם לפיה אינם מוכנים לכל צנזורה
פוליטית על ראיונות עם קציני צבא,
כולל הרמטכ״ל. למרות זאת שיגר ארנון
צוקרמן מיכתב תשובה לדובר צה״ל, בו
נאמר :״הרינו לאשר את הסיכום כפי ש הובא
על ידך במיכתבך.״
דובר צה״ל ראה בכך הסכמה של הטלוויזיה
לעמדת צה״ל. אנשי הטלוויזיה
טוענים שהאישור ששלח צוקרמן לבן־פו־רת
אישר שזו אמנם עמדת צה״ל ביחס ל־דיברור,
אפל אין לראות בכך משום הסכמה
של הטלוויזיה לסיכום זה.
זו היתה אי-ההבנה היסודית שהתפתחה
השבוע לממדים של שערורייה לאומית.
פעולת־תגמול. כבר ביום השלישי
שנועד לראיון עם הרמטכ״ל, בשעות אח־רי־הצהריים,
הגיעה לבניין הטלוויזיה סוללה
של קצרניות ומזכירות של הפיקוד־העליון.
כאשר הבחין בהן דן שילון ושאל
לסיבת נוכחותן במקום, הן השיבו לו, כי
עליהן להכין סטנוגרמה של הראיון עם ה־

טען דובר צה״ל :״אין זה אל נכון
ומחוייב המציאות שמי שנושא באחריות
פרלמנטרית בפני הכנסת בתחום הביטחון
יאשר את דברי הרמטכ״ל בפני אמצעי
התיקשורת.״
רשוודהשידור :״זהו נוהג אנסי־דמוק־רטי.
זוהי פוליטיזציה של הצבא. אם ה־רמטכ״ל
היה אחראי, על פי ועדת אגרנט,
למחדלים, הוא מספיק אחראי כדי להתראיין•
אם לא — שלא יתראיין. לא ייתכן
מצב בו ימחוק שר-הביטחון מדברי ה*
רמטכ״ל קטעים שאינם נוחים לו מסיבות
מיפלגתיות, למשל.״
התקרית התפתחה למילחמה לכל אורך
החזית. דובר צה״ל הכריז על הפסקת שי-

רמטב״ל גור ושר־ביטחץ פרס
״צה׳׳ל לא של האבא שלהס !״
רמטכ״ל עבור שר־הביטחן ן. שילון, לטענתו׳
הבהיר מייד כי ״עניין זה לא מקובל
על הטלוויזיה,״ ומזכירת הפיקוד־העליון
חזרה בה ואמרה :״ייתכן שאינני מעודכנת,
אינני יודעת.״
כאשר הגיע הרמטכ״ל לבניין הטלוויזיה
הוא התקבל על-ידי שילון ויעקב אחי-
מאיר, שעמד לראיינו יחד עם הכתב ה
כתב
צבאי שי
צנזורה כן, פיקוח לא

צבאי נחמן שי. שילון עורר את בעיית
הדיברור עם מוטה, רק אחרי שזה כבר
היה מאופר. לטענת דובר צה״ל, היה זה
צעד מכוון, שנועד להעמיד את הרמטכ״ל
בפני עובדה מוגמרת. מוטה לא נבהל,
סרב להתראיין ועזב את הבניין.
כשנוכח דובר צה״ל שהטלוויזיה אינה
מוכנה לקבל את הדיברור, ניסה להעביר
את הראיון עם הרמטכ״ל לשידור רדיו.
אולם גם מנהל הרדיו, חגי פינסקר, הודיע
פסקנית :״אנחנו לא בעדיפות שנייה.
הכללים הנהוגים ברשות השידור מחייבים
גם אותי.״ אז פקד הרמטכ״ל לראיין אותו
בתחנת־השידור הצבאית, גלי צה״ל.
כתוצאה מכך הודיע בן־פורת לצוקרמן
על ניתוק מגע בין צה״ל לבין רשות־השידור
וכן על ביטול שידור חי של מסיבה
עם חיילי צה״ל בצפון, שעמד להיות
השידור המרכזי בטלוויזיה בליל החג.
היתר. זו תגובה אימפולסיבית וילדותית.
״הם מתנהגים כאילו צה״ל הוא של האבא
שלהם ולא של כל עם ישראל,״ הגיב אחד
מאנשי הטלוויזיה.
גוהג אנטי־דמוקרטי. אולם דבר לא
עזר. כל צד נאחז בעמדותיו. הראיון לא
שודר וגם לא האירוע הצה״לי. למחרת
החלה מילחמת ההאשמות ההדדיות. בליש־כת
דובר צה״ל עסק צוות גדול בשליפת
מיסמכים ומיכתבים בנושאי הדיברור כדי
להוכיח שהדיבדור היה נוהג ומסורת מאז
ומעולם. בבניין הטלוויזיה ניסחו דוברי
הרשות את פקודות הקרב שלהם.
טען דובר צה״ל :״זה שנים קיים נוהג
שראיונות עם הרמטכ״ל באמצעי ה־תיקשורת
טעונים אישור הדרג המדיני,
הן עצם קיום הראיון והן תוכן הדברים.״
טענו אנשי רשות־השידור :״זהו נוהג
שאינו מחייב אותנו. העיתונים תוקפים אותנו
משום שהם עצמם מקיימים נוהג
מביש ואנטי־דמוקרטי זה.״

שדרן שילון
לתדרך לפני, לא אחרי
תוף־הפעולה עם הטלוויזיה ועל הגשת
תלונה למועצת העיתונות. אלא שתוך כדי
ניסיון להגן על עמדת צה״ל נכשל בצורה
מגוחכת, כאשר ניסה להצדיק את ביטול
שידור מופע צה״ל בנימוקים של
ביטחון־שדה, שהיוו עלבון לאינטליגנציה.
כמו לכל סיכסוך בו יש לכל אחד מהצדדים
עמדה צודקת מבחינתו, כך גם ב־סיכסוך
זה. יש צדק בעמדת רשות־השידור
לסרב לדיברור ולביקורת פוליטית. אולם
יש גם צדק בעמדת צה״ל שדברי הרמטכ״ל,
במייוחד בתקופה רגישה של ערב בחירות׳
חייבים בביקורת הדרג המדיני. הדרך
למנוע עימותים בין שתי העמדות
הצודקות המנוגדות, היא פשוטה: לא ל ראיין
את הרמטכ״ל. אולם כיוון שגם ה-
רמטכ״ל רוצה להופיע בטלוויזיה וגם הטלוויזיה
רוצה לראיין דמויות צבאיות בכירות
— ימשכו העימותים, ההאשמות ההדדיות
וההתנגשויות. כמו בכל תחום
אחר בו יש ניגודי אינטרסים בולטים ובלתי
ניתנים לגישור.

פועלי כל הארצות — התאחדו!

בואו להפגנה יהודיוו־עוביוו ב־ 1נגאי!
הריכוז ברחבת היכל התרבות,
ביום א /ה־ 1במאיי, ב־ 10!,30 בבוקר.
המפלגה הקומוניסטית הישראלית (רק״ח),
ארגון הפנתרים השחורים,
השמאל הסוציאליסטי הישראלי(שס״י),
חזית השמאל, חברי קיבוצים
וחוגי ציבור יהודים וערבים

בוחנו ב א חוו היהודית ־ ערבית !
העולם הזה 2069

במדינה התיישבות אין נביע ה בנ בי עו ת
סככת יובש
מרחבת על מושב ;ביעות
בכלל בעלי־הון מיבתורייב

יום ח׳ — המועד האחרון
למסירת הטפסים

עשר. לך מנהג 7זבו 1/־
וזלאטועו בכל שבוע!
חמז^צה להסדר ההימוהס בססווט

מהנהבטוחהחסכונית

ולעלעל בעיתון -או. אם תרצו,לקרוא ספר.מענין,
מם לשתות משקה קל. אפשר רק-בנסיעה ברכבת
מדוע להתמודד עם בעיות התנועה בכבישים,בנסיעה ברכב
הפרם י,כאשר אפשר ברכבת לנסוע,בבטחון בשלוה וגם בחסכון.
נצלו את היתרונות שהרכבת מעניקה. לכם והתענגו.

#רכבת עוראל

= גלריה לאמנו ת תוראל —
רה׳ ז׳בוטינסקי צ,יתל־אכיכ, טל 241628 .

בהשתת פו ת:

מציעה: על נשים
מנ ח ם גפן
ניצה פלנץ
לאה אבו־צדק

שעות הביקור: יום יום 00—15.00־.18.00—21.00 ,11

״אנחנו מקווים מאד שלא יאלצו אותנו
להשתמש בכוח בסיכסוך המים הזה,״ אומר
עופר רוזנפלד, מזכיר מושב נביעות שלחוף
ים־סוף .״אבל אנחנו נעמוד על כך
שקו־המים החדש לא יחובר. בינתיים ננסה
לפתור את המדיה בדרכים ישקטות, למרות
שבאופן מוזר לא מכבדים את ההסכמים
איתנו בקשר לשימוש במים שכאן, במידבר,
הם סם־החיים שלנו.״
עשרות המישפחות היושבות בנביעות
נאבקות על כל מטר מעוקב של
מים, הזורמים אל המשק הצעיר מן הבאר
היחידה שבפיתחו של ואדי ואתיר הסמוך.
ובפיהם טענות קשות על מישרד־החקלאות
ועל המינהל האזרחי של מרחב שלמה,
שבראשו עומד ראובן אלוני.
מימון מיסתורי. תחילתו של הסיכסוך
ברצון טוב ־שגילו אנשי המושב כלפי יצחק
רוקסה, דייג־הרפתקן המוכר היטב בחופי
מיפרץ אילת. רוקסה, שהיה בעל תחנת״
דיג ליד די־זהב עד לפני שנתיים ובלחץ
אנשי המקום סולק משם, קבע את מישבנו
ליד מושב נביעות, בשיטתם של בני
השבט הבדואי הגדול, מזיינת, שנביעות
היא גבול תפוצתו הצפוני.
״לא התנגדנו שיקים גם כאן תחנת*
דייג,״ מספר עופר ,״אבל נראה שכעת
יש לו כוויות אחרות.״ במקום תחנת־דייג
צנועה הקים רוקסה כפר־דייגים ומיסעדת־דגים,
והחל מעסיק את הבדואים בשירותו.
הוא היה גם לסוחר ומתווך בין הדייגים
הבדואים העצמאיים לבין הלקוחות באילת,
בשיטה שהעלתה עליו את חמתם של בני-
המידבר הגאים•
רוקסה הקים בכפר־הדייגים שלו בית־קירור,
ולפי ההסכם בינו לבין ראש־השבט,
שייך עבדאללה, התירו לו בני״
השבט לעבוד בשיטחם תמורת הזכות לאחסן
את •שללם במקררים הגדולים •שהובאו
לשטח ללא תמורה.
אך רוקסה לא עמד בדיבורו. הוא החל
גובה מן הבדואים תשלום נכבד עבור
זכות האיחסון. הבדואים חורקים עתה שן,
אך הם חסרי-אונים וחסרי יכולת להתלונן,
•שכן, את הסכמיהם אינם נוהגים לכתוב
בחוזים. העיסוק בדייג עצמאי הפך כבר
לרבים מביניהם בלתי־משתלם. מי שהרוויח
מכך היה סוחר־הדגים הישראלי הממולח.
״הפרשה לא מצאה חן בעינינו,״ אומר
חבר מושב נביעות ,״כי יהיו לה השלכות
שליליות גם על היחסים הטובים בינינולבין -שבט המזיינה, אבל לא יכולנו לעשות
כלום.״ רוקסה- ,שלצורך עיסקי הדייג היה
זקוק גם למים •שקיבל מן הבאר, לא
הסתפק בעסקיו הטובים בשדות הדייג של
מיפרץ אילת, החל אף מתכנן פרוייקט־תיירות
גדול שיכלול בית־מלון, אשר סביב
ההכנות לביצועו נטושה המריבה.
בית־המלון המתוכנן יעלה כ־ 15 מיליון
לירות, והמממנים שומרים על אלמוניותם
ביעילות רבה מפני ידיעת חברי המשק.
אך ראש המינהל האזרחי ראובן אלוני,
כבר התגייס במלוא הקיטור לעזרתם של
רוקסה והמשקיעים. ותחילה היה צורך
לדאוג למקורות־מים עבור הפרוייקט הגדול.
הפרת
החלטה .״לפיי שבועיים,״
מספר עופר ,״קמנו בוקר אחד ונדהמנו
למראה־עינינו. תוך ימים אחדים, ובלי
שהרגשנו, הספיק קבלן להניח שני קילומטרים
של קו־מים מן הבאר •שלנו לכיוון
כפר־הדייגים •של רוקסה. הקבלן עבד בשירותו
של המינהל האזרחי ובאישורו •של
ראובן אלוני. זה מנוגד לכל ההסכמים
איתנו. עצרנו לקבלן את העבודה, בינתיים
ללא שימוש באמצעים חריגים.״
הרשות •שנטל לעצמו ראובן אלוני לנצל
את מימי הבאר נראית תמוהה, שכן לפני
ימים אחדים פורסמה על־ידי •שר־החקלאות,
אהרון אוזן, החלטה להוציא את מקורות
המים בנביעות ׳מידי המינהל האזרחי ולהעבירם
לחברת מקורות .״הישר לא עמד
בדיבורו,״ טוענים אנשי נביעות ,״וראובן
אלוני עושה בשטח ככל העולה על רוחו.״
(המשך 1עמוד )32

האס נועל נברשת
אבן הכלל.. :החוק
עשה את שלו -
החוק י סל לתת?
ך) פכי בעשרים יום מסר משה אלי/עז,
עובד־ל-שעבר במי־שרד־החוץ ועתה
אי-ש־עסקים מצליח בנידיורק, מידע
לכתב הארץ בוושינגטון, דן מרגלית, בדבר
חשבון שמחזיק אבא אבן בבנק יניד
יורקי. המידע כלל את מיספר החשבון,
ושם הסניף והבנק. מרגלית החליט להעביר
את המידע למערכת עתונז בתל-
אביב, תחת שיחקור אותו בעצמו.
שבועיות אחדים קודם־לכן, כאשר קיבל
מרגלית מידע דומה, לגבי חשבוך הבנק
•של רא-ש־הממ-שלה, יצחק רבין, היתה תגובתו
שונה. הוא השקיע בחקירתו מאמץ
רב, ופירסם ברבים את הסיפור •שהפיל
את יצחק רבין.
קשה לדעת בבירור מדוע נהג באופן
שונה בשני ד,מיקרים הדומים. מערכת
הארץ הטילה את הטיפול בנושא תחילה
על כתבה דן זרמי• ,שהצליח להרגיז את
אבא אבן בשאלותיו. אבן פנה להארץ,
ודרש -שישלחו אליו כתב אחר שעימו
״אפשר לדבר״ .הארץ הטיל את המשימה
על איתן ליפשיץ, נתב העיתון בירושלים.
ליפשיץ קבע פגישה עם אבן, שהגיע
אליה בחברת מנכ״ל בנק לאומי ארנסט
יפת, הבנקאי •שלו בישראל, והחל עובד
על הסיפור.
במקביל סיפר אליעזר את הסיפור לידידו
ועורד־הדין •שלו בי-שראל, אלי פפ־קין
מאילת. פפקין הוא חסיד הליכוד,
והוא מסר את הסיפור ואת סיספר־הטלפון
של אליעזר לעיתונאי יחזקאל אדירם פ־י דיווווז אחרוסוח

״י י ״ י־-יא י ״יי ל ידיי•יי

ובמקביל החל לטפל בנושא כתב העיתון
בירושלים, צבי קסלר.
גם ליפשיץ וגם קסלר ניסו לקבל באוצר
פרטים על הסיפור, שכלל טענה כי אבא
אבן מחזיק חשבון ללא רישיון בסניף
מיספר ,9ברחוב ה־ 57 פינת פארק אווניו,
וכי מיספר החשבון הו .10480034 לשניהם
אמר אבן כי בידו עותק של הבקשה
שהוגשה בשעתו,על-ידי יפת לאוצר לקבלת
רישיון, אולם אין לו עותק של ה-
רישיון עצמו. עוד הוסיף, כי מי שהיה
המפקח על מטבע־זר באוצר, יוסי כץ
ז״ל, אישר לו את הבקשה. האוצר החל
מחפ-ש את הרישיון •שאבן טען כי קיבל,
ובינתיים פנה אבן לעיתונים וניסה לשכנעם
שלא לפרסם את הסיפור •שהוא, לדבריו,
עלילה.
נראה כי לאבא אבן כושר־שיכנוע ניכר,
שכן הוא הצהיר בתחילת השבוע שהארץ,
ידיעות אחרונות ומעריב שוכנעו, לאחר
בירור העובדות ,׳שלא לפרסם דברים העלולים
לעורר רושם מוטעה. עורך עיתון
אחד אף הורה לכתבו לחדול לעסוק בבילוש,
ותחת לחפש חשבונות בחו״ל לתקוף
את החוק הבלתי-הגיוני. החוק, שהיה טוב

הסיפור האמיתי שמאחורי גילוי חשבונות הדולרים של אבן באוצות־הבדית:

111111111111אבא
למדי כדי לסלק את רבץ, עישר, את שלו —
החוק יכול ללכת.

מה קרה
בעי תונים!
** מדת העיתונים היוזה כי אי־
2הפירסום מתבסס על טענתו של אבן
כי בידו בקשר, לרישיון, וכי קיבל רישיון,
המצוי בוודאי בתיקי האוצר. אבן לא
הכחיש את דבר קיומו של החשבון.
העורך האחראי של הארץ, ג ידעו ן סאמט,
טוען, כי אחרי פירסום פרשת רבץ, והידיעה
הראשונה על חשבונו של אבן, הוחלט לח קור
את כל נושא הטיפול במטבע־זר באוצר•
הטיפול בכך התנהל במקבקל לחקירת
חשבון אבן, ובימים אלה מתפרסמת ב־הארץ
סידרת מאמרים על הנושא. העיתון
עיכב את פירסום הידיעה עד שתהיה
בידו ידיעה מוסמכת אם יש או אין רישיון
לחשבון של אבן, שכן רק אם לא היה
רישיון כזה יש עניין בפירסום הידיעה.
כאשר נוכח אליעזר כי העיתונים אינם
מפרסמים דבר וכי העולם הזה יופיע רק
כעבור כמה ימים (חקירת העולם הזה
התנהלה במקביל לשאר העיתונים) טילפן
לביתו של המפקח על מטבע-זר באוצר,
דב קנטדוביץ, החל !מספר לו את הסיפור.
לדבריו השיב לו קנטרוביץ כי הוא עסוק
עתה בצפייה בטלוויזיה, וכי ביקשו שיב־

זה האיש! ל^״״:

חקירה בעניין חשבון־הבנק של אבא אבן,
כפי שניראה עת צולם בהעולם הזה בשנת
.1971 אליעז מתגורר כיוס בניו־יורק.
תוב לו ׳מיכתב. אליעזר דאג שימיכתב־תלונה
הולם יימסר לידי קנטרוביץ למחרת
היום. לאחר־מכן פנה גם ליועץ־המישסטי־לממשלה
וכן לרב-יפקד ראובן ויינשטיין,
ממלא־מקומו של בנימין זיגל שיצא לחופשה.
במוצאי
השבת האחרונה פירסמו שידו־רי־ישראל,
במהדורת־החדשות של דדשעה
שבע בערב, את הידיעה בדבר החקירה
נגד אבא אבן על החזקת חשבון בחז״ל.
ל^חרת בבוקר פירסמז את הידיעה כל
העיתונים, תוך התעלמות מן השיקולים
שבלמו את הפירסום עד לאותו מועד.
למיסתורין תרמה הודעתו של מי שהיה
סגן שר־האוצר, ד״ר צבי דינשטיין, שהוא
כיום הממונה מטעם הממשלה על האנרגיה.
דינשטיין הודיע לעוזר הממונה על
מטבע החוץ, שמשון פרנקל, כי הוא זוכר

שאבא אבן שאל אותו בשנת 1967 איך לקבל אישור לאחזקת כסף בחו״ל.
לדברי דינ-שטיין אבן, שהיה אותה עת
שר־ההוץ, אמר לו כי הוא זקוק לכסף
בחו״ל, כדי לממן אחזקת משרד בניו־יורק
ועובדי מחקר בניו־יורק ובלונדון.
המישרד והעובדים דרושים לאיסוף חומר
לספרים שהוא כותב.
אבן הסביר אז כי הוא עשוי לקבל
מקדמות מהוצאות ספרים והוא רוצה להחזיקם
באופן שיאפשרו לו להחזיר את
המקדמות במקרה שלא יעמוד בתנאי החוזה.
הוא גם הדגיש אז בפגישתו כי
בחשבוניות -שהוא ביקש להם אישור תהיה
׳תנועה מתמדת של כספים.
דיינשטיין אמר השבוע כי הוא חשב
אז -שזוהי בקשה הגיונית בהחלט. הוא
יעץ לאבן להפנות את בקשתו למי שהיה
אז הממונה על מטבע־זר, יוסף כץ המנוח.
דינ-שטיין ציין כי הוא ידע -שאבן פנה
וקיבל את האישור הדרוש.
גם מי שהיתה מזכירתו של שר־החוץ
אבן, ניצה פינס, אמרה לאוצר השבוע
כי היא יודעת שאבא אבן הגיש בקשה
לאחזקת חשבונות בחו״ל כפי שהצהיר.
לדעתה אבד האישור בדרך למר אבן.
בתגובה אמרו חוגי האוצר, כי גם אם
ניתן האי-שור לבק-שת אבן הרי הוא הגביל
את הפעילות בחידל לחשבון בניו־יורק,
בעוד שאבן פתח גם חשבון בלונדון.
שנית, אבן דיבר על חשבון שיזרמו בו
רבבות דולרים, בעוד שבפועל נעו בחש בון
מאות אלפי דולר. נוסף לכך, פתח
אבן גם חשבונות חסכון ולא הסתפק בחשבון
עובר־ושב.
אמרו אנשי מישרד־האוצר :״אילו
רצה אבן ל-שמור את המקדמות שקיבל
מהוצאות הספרים על מנת שיוכל להחזירם
היה יכול להפקידם בבנק בישראל
ולקבל אישור של האוצר להחזירם אם
יהיה צורך בכך.״
אבא אבן עצמו הגדיר טענות אלה כקט־גוניות.
מה שחשוב לדבריו הוא שהחשבון
נפתח באופן גלוי וחוקי. העובדה׳ שמשך
השנים הגיעו מחשבוניות אליו לאוצר של
מדינת ישראל מעל 100 אלף דולר.

את החשבון בלונדון פתיח לפי הצעת
בנק לאומי לישראל כיוון -ששם מקבלים
ריבית גבוהה יותר על הפקדות.
גם אנשי האוצר וגם אבא אבן ממתינים
לשובו של היועץ המשפטי לממשלה, פרופסור
אהרון ברק, הנמצא בחו״ל עד שבת

מה שברור עד כה הוא, שלאבא אבן
שני חשבונות חיסכון ואחד עובר־ושבבניו־יורק, וכן ח-שבון אחד בלונדון. בחש בונות
אלה תנועת־כספים ניכרת, הקשורה
בספרים שהוא מוציא לאור, במשרד
שהוא מחזיק ישם לצורכי כתיבה וכן בהרצאות
שהוא נושא.
כתובתו •של אבן בניו-יורק לצורכי
מישלויח חומר ימן הבנקים היתה אצל
מזכירת הקונסוליה הישראלית בעבר, דורה
גולוביסנקי. כאשר זו סיימה את
עבודתה נשלח הדואר למחליפתה מימי
לייטנר, ואחר-כך לג׳ון קינגסלי, שהייתה
עובדת בקונסוליה וכעת היא משמשת
מזכירתו של אבן במישרדו בניו־יורק.
אחת הטענות שהעלה אליעז נוגעת
לכספי תרומה שנמסרה לאבן עבור מוסד
ציבורי, והוא הכניסה לחשבונו, לדבריו.
אבן, מצידו, מסביר כי קיבל תרומה של
15 אלף דולר להקמת המכון האיסטרטגי
ליד אוניברסיטת תל-אביב. אבן הוא יושב-
ראש המכון, ואהרון יריב מנהל אותו.
לדיברי אבן, הוא נוכח כי 5000 דולר
יספיקו להקמת המכון, והוא קיבל את
הסכמת התורמים לתרום את 10 אלפי
הדולרים הנותרים לאגודה המיזרחנית שמזכירה
הוא הפרופסור דן. יד,כסף שהה בחש בונו
כיוון שנועד להקמת המכון החדש
שעדיין לא היה קיים.

__ ה חו ק
*ר הבל תי-נסבל
שה אליעז, האיש שעורר פרשה
1₪1חדשה זו, הוא בן .38 תמונתו המתפרסמת
כאן פורסמה בהעולם הזה בשנת
,1971 כאשר הקים חברה ׳לשליחויות בשם
הד־רס. כאשר פרצה שביתת־הדוורים ה
מפורסמת
סייעו אליעז ועובדיו לשבור
אותה. אחרי מילחמת יום־הכיפורים שקע
בחובות, חיסל את עסקיו, עבר לניו־יורק
והשאיר את החובות מאחוריו. לפני חודשים
אחדים בא ארצה, ופרע את חובותיו
הישנים. כעת הוא עושה חיל בעיסקי־מיסחר
עם ארצות אפריקאיות. קשריו• של
אליעז עם מישרד־החיוץ החלו עוד לפני
שהקים את חברת הד־רס, כאשר עבד
כארכיבר במי-שרד. ידוע כי הוא הסתכסך
עם חבריו לעבודה, ופוטר.
אם לא יצליח אבא אבן להוכיח כי
החזיק ברישיונות חוקיים לחשבונותיו,
יצטרך האוצר לתבוע אותו לדין כפי שתבע
את לאה רבץ. אחרת, קשה יהיה
להסביר מדוע אין תובעים אותו כמו
את ראש־הממשלה ורעייתו.
פרשת אבן גרמה להופעת גל מאמרים
בעיתונים, הקוראים לשינוי חוקי-המטבע
שהציבור אינו יכול לעמוד מהם. במשך
כל השנים עמדו נבחרי העם מעל לחוק,
והחוק ניכפה רק על האזרח הקטן, שהועמד
לדין בכל עת שהיתגלו ברשותו כמה
דולרים. עד עתה לא נשמעו כל קריאות
לשינוי החוק האנכרוניסטי. גם כאשר
נתפס ראש־הממשלה בקלקלתו, לא קראו
העיתונים לשינוי החוק. אולם עתה, כאשר
עלה בחכה מקורבו של שימעון פרם התברר
לפתע כי החוק בליתי־נסבל.
אם יש דבר הראוי לציון מייויחד בפרשה
זו, ה רי׳ז ה יחסו -של הארץ. לפני
כשנתיים פיריסם בעיתון זה אמנון רובינשטיין
מאמר, שקרא למיסוד לשילטונות
מס־ההכנסה מידע על מעלימי־מיס, שכמוהם
כחבלנים המסכנים את המדינה. אולם
עיתונו לא אהד -שיתוף־פעולה מסוג זה
בין עובדיו לבין השילסונות.
ואילו בפרשת אבן כתב הארץ עצמו,
בידיעה מיום הראשון השבוע, כי ״חקירת
האגף החלה בעיקבות חקירת הארץ,׳׳
!ולאחר מכן נכתב ישוב כי ״הדובר, מר
גוטמן, אמר, כי בנוסף למידע שהועבר
על־ידי הארץ, הגיע גם מיכתב מאזרח
ישראלי השוהה בניו־יורק.״
דומה כי משהו בכל־זאת השתנה בייחסה
שיל העיתונות לעבריינים.

איו בתו סמי מ
בעזרת מאות 0

ך• קוריה הגדול ביותר של מערכת
1 1הבחירות לכנסת התשיעית הוא המול־טי־מיליונר
סמי פלאטו־שרון. תחת הסיסמה
״האיש הבודד לכנסת״ מקווה פלאטו
להתחמק מהסגרה למישטרת צרפת, המבקשת
אותו. בינתיים הוא מפזר את כספו
ביד רחבה על מודעות־בחירות משעשעות,
ועל מערכת־בחירות אינטנסיבית
שבה הוא מפיץ תקליטים עם שירי־הלל
שנכתבו לכבודו, ובה הוא בועט בעיטות-
פתיחה במישחקי־כדורגל של שכונות ועיי-

ך |1 ׳ 1־ ך ו ^ ךןךנ! 0אנט פלאטו־שרון, ילידת מרוקו שהגיעה לפאריס בגיל 14
11 עם מישפחתה הענפה, הכירה את פלאטו כשהיתה בעלת־ 11 בוטיק, והלכה אחריו עד לארמון בסביון. בתמונה היא עומדת בחדר־הכניסה, מאחרי אחד
משני הפסלים המפארים את הכניסה. מאחוריה שטיח־קיר, מעשה־ידיו של סלוואדור דאלי.

הארמון בסביון

ביתם של אנט ושמואל
פלאטו־שרון ברחוב המגל
בסביון, המשמש מוקד על ה־לרגל לאזרחים מכל רחבי המדינה,

פדי ם פד

הבאים לראות איך חיים העשירים. בבית כ־ 20 חדרים, מהם
שלושה סלונים, וחדר־שינה יחידי במינו שכמוהו יש רק עוד
שניים בעולם כולו, בבתיהם של פול גטי ושל נלסון רוקפלר.

רות־פיתוח. הוא אפילו שכר מסוק מייו־חד
שיטיסו מעיירה לעיירה, על־מנת לפזר
שם את הבטחות הבחירות שלו. חבר־כנסת
אולי הוא לא יהיה מזה, אבל ייתכן שתוך
כדי כך הוא יכיר את הארץ שבה מצא
מיקלט.
אחד מתכסיסי-הבחירות של פלאטו הוא
תוכנית הנושאת את השם פד״ם. השם לא
נלקח משירה המפורסם של אדית פיאף,
שבו פדם הוא כינויה של העיר פאריס.
השם מורכב מראשי-התיבות של הסיסמה
״פיתרונות־דיור מהפכניים״ ,שבאמצעותה
מבקש פלאטו לשכנע זוגות צעירים כי הוא
האדם היחידי בארץ המסוגל להבטיח להם
דירות בשכר־דירה של 300ל״י לחודש.
רק שיבחרו בו.
ולמי שלא מאמין שהוא מסוגל לחולל
ניסים כאלה, מוכן סמי פלאטו להמחיש
כיצד פתר את מצוקת הדיור של עצמו.
לצורך זה הוא מוכן אפילו לפתוח את
הארמון הפרטי הסגור והמסוגר שלו ש־בסביון,
המוקף שומרים המזויינים ברובים
קצוצי-קנה, כלבים נשכנים ומצלמות של
טלוויזיה במעגל סגור. נכון שזה אינו
בדיוק הפיתרון שהוא מציע לזוגות הצעירים
של ישראל, אבל זה יכול בהחלט
להיות היעד הבא שלהם. אז לפני שהוא
מתחרט, מוסגר או נבחר, זוהי ההזדמנות
להציץ, פעם אחת ודי, איך והיכן חי
האיש ששבועון מערב־גרמני הכתיר כתבה
מצולמת עליו בכותרת :״איך לחיות על
חשבון 400 מיליון פרנקים של אחרים.״
וילה פלאטו שוכנת ברחוב המגל בסביון.
היא מוקפת חומה. סמי ואשתו הצעירה
והיפה, אנט, שאותה הוא נוטל עימו
במסע־הבחירות שלו כקישוט צמוד, אינם
זוכרים בדיוק כמה חדרים יש בווילה
שלהם. אבל הם יודעים שיש הרבה כאלה,

אטו את מצוקה הדיור של עצמו
3ח ני פראנק־נ 1־ שר אחרים

חד ו־ה ע בודה

של המיליונר מצופה כולו בקטיפה כחולה, המקשטת
את הקירות והתיקרה. הריצפה מכוסה שטיח לבן רך
מקיר אל קיר. חלונות צרפתיים ענקיים מובילים אל החצר. בחדר כורסות נוחות ושולחן
ענקי, יצירות־אמנות וטלוויזיה במעגל סגור. החדר הוא כעין אי, מוקף מים, סלעים וצמחים.
יתנגדו, היא מתכוונת לייבא משרתים מצרפת.
אלה יודעים, לדבריה, את מקומם
האמיתי. גם האמבטיה לא מוצאת חן בעיניה.
היא אוהבת אמבטיה שקועה בריצפה
ומוקפת צמחיה עשירה. האמבטיה בווילת
פלאטו כל־כד רגילה, עד שהיא ממש מת
ביישת
להראות אותה.
אז אחרי שיבחרו אותו לכנסת, אולי
יתפנו בוחריו של פלאטו גם לערוך מגבית
למענו. סוף סוף לא ייתכן שהוא ואשתו
ימשיכו להתגורר בארמון שאין בו אמבטיה
שקועה.

11 ך ן 1 1יעקב אגם הוא ידידם של
| 111 .* 11 בני הזוג. בחצר הקידמית
אחת מיצירותיו, וליד הבריכה ניצבת יצירה זו.

אולי .15 אולי .20 בכל אופן, יש שם די
חדרים כדי לאכלס בערך חצי עיירת־פי־תוח.
בינתיים הם מאכלסים בהם את יצי־רות־האמנות
של החברים של בעל־הבית.
את הכניסה לבית מקשטים שטיחים מע־שה־ידי
סלוואדור דאלי. פיסלי-ענק קינ־טיים
של יעקב אגם פזורים בתוך הבית
ובגינתו. על הקירות אפשר לראות אור־גינאלים
משל מאטים או רמברנדט, אבל
תמונות דיוקנה של בעלת־הבית הן קי־שוט־חובה
כמעט בכל חדר.
לזוג, החי בווילה בגפו, להוציא את
סגל המשרתים והשומרים, יש שלושה חד־רי-אורחים.
אך את מרבית זמנם הם נוהגים
לבלות בסלון הקטן והאינטימי שליד
המיטבח, .
החדרים המפוארים ביותר בארמון הם
חדר־העבודה של סמי, המשתרע על שטח
של 150 ממ״ר ומכוסה כולו בשטיחים לבנים,
וחדר־השעה של בני הזוג. את חדר-
השינה, אותו אין פלאטו מרשה לצלם
בשום מחיר, אפילו לא לצרכי תעמולת-
בחירות, תיכנן הצייר מכס ארנסט. יש שם
ציורים של מכס ארנסט, ומיטה שכיסויה
עשוי מפרוות־מינק שהמונוגרמים של סמי
ואנט טבועים בה. לטענת בעל־הבית יש
בעולם רק שלושה חדרי־שינה כאלה: אחד
שייך לאחד הרוקפלרים, השני למיליארדר
פול גטי והשלישי לסמי פלאטו.
למרות כל זאת עדיין סובלים גם בני
הזוג פלאטו ממצוקה. טוב, היא אינה מסוג
המצוקה של אנשי עיירות־הפיתוח שאת
קולותיהם מבקש פלאטו לקנות. אבל יחסית
גם זו מצוקה.
הבעייה היא אחזקת הארמון. אנט פלא-
טו אינה מרוצה ממשרתיה הישראליים.
היא טוענת שהם אינם יודעים להגיש לשולחן
כראוי. בעתיד, אם הצרפתים לא

אגם נפנים

פסל עשוי צינווות־אלונזיניוס נזשל יעקב אגם בתוך הבית.
שקוע בתוך בריכת־מים מלאה צמחייה וחלוקי־נחל. אנט
פלאטו עומדת על גשר הכניסה לחדר־האורחים. ליד פיסלו של אגם חדר־העבודה של פלאטו.

במדיש
(המשך מעמוד )28
ואדי ואתיר שליד נביעות ידוע בסיני
כנחל משופע במקורות של מים מתוקים.
״אבל. המינהל לא השקיע כאן די כסף
בפיתוח,״ טוענים המושבניקים .״כל חפירה
של באר חדשה תארך כשנתיים, ועד אז
— אם אכן יונח קו־המים לכפר־הדייגים
— תיעצר תנופת ההתפתחות של נביעות.
״אנחנו מתכננים לקלוט עוד עשר מיש־פחות
השנה, שחלקן מיועדות לחקלאות.
אבל אם יניחו את הקו החדש, בניגוד
להבטחות בעל־פה של השר ובניגוד להסכמים׳
לא רק לא נוכל לקלוט את המיש־פחות
החדשות, אלא נצטרך גם לצמצם
את השטחים המעובדים כבר במשק.
״בכלל, נראה לי משונה,״ מוסיף עופר,
״שמצד אחד מתגאים בישיבה שלנו במקום
ובהישגים החקלאיים שלנו, כמו ייצוא
ירקות הרבה לפני העונה, ומצד שני, בגלל
אינטרסים לא ברורים, מנשלים אותנו
ממקורות־המים החיוניים לנו, לטובתם של
בעלי־הון מיסתוריים.״

בריאות
זה־רות. אנטעניוט־קר! .
הרופאיס הלעיטו את החיילת
כאגטיביוטיקה למרות מחאותיה,
והיא כימעט שמתה
״בהתחלה לא ידעתי שהייתי במצב כל־כך
קשה. רק לפני כמה ימים נודע לי
שבעצם גססתי,״ סיפרה קטרין (קטי)
נפר, חיילת בלונדית יפהפיה בת ,19
המאושפזת מזה שלושה שבועות בביתר,חולים
רמב׳׳ם בחיפה.
רגישות לתרופה. לפני שלושה שבועות
פנתה קטי למירפאת־שיניים צבאית
בחיפה, והתלוננה על כאבים ׳בשיניה.־
הרופא הצבאי העדיף, משיקוליו שלו,
להפנותה לבית־ד,חולים רמב״ם, שם התקבלה
במחלקת פד,־ולסת.
״כשנכנסתי,״ מספרת קטי ,״הרופאים
רצו לתת לי כדורי אנטיביוטיקה מסוג
אורבנין. נזכרתי שלפני שנה וחצי קיבלתי
כדורים מהסוג הזה, והרגשתי רע מאד
בגללם, ואמרתי לרופאים שאני רגישה
לאנטיביוטיקה הזו. גם אמא ביקשה שלא
יתנו לי את הכדורים.״
הבקשה לא הועילה, והרופאים הלעיטו
את קטי בכדורי אורבנין בכמויות גדולות.
למחרת אירע דבר מוזר. באופן פיתאומי
חדל דמה של קטי לייצר כדוריות לבנות,
וחלה ירידה דראסטית של 80 אחוזים
במיספרן. תפיחות ענקיות הופיעו על גופה
כשהן מלוות גירויים קשים ותחושת־בחילה.
״במצב של אובדן כדוריות לבנות בכמות
כזו,״ מסביר אחד מדופאיה ,״הגוף
אינו מסוגל להתגונן מפני חיידקים וזיהומים,
כי אין בו די נוגדנים. במיקרה
כמו של קטי, כל שריטה או זיהום קל
היו עלולים לגרום למותה.״
חמישה ימים פירפרה קטי היפה בין
החיים לבין המוות, כשרופאי בית־החולים
ממשיכים להאכילה בכדורי אורבנין, למרות
מחאותיה. כך נמשך הדבר עד
שנכנסה לתמונה האם, אדריאן נפר, ניצו־לת־שואה
ואם לארבעה, שעלתה לפני שבע
שנים מאנגליה ומתגוררת עם מישפחתה
ברמת־ישי שליד טבעון.
פיקניק כמימצאים .״לא יכולתי
לראות יותר את הילדה סובלת,״ מספרת
האם ,״ואחרי חמישה ימים לקחתי אותה
הביתה. הרופאים לא הסבירו לי עד כמה
הבעייה חמורה. למרות כל הבקשות שלי
שיפסיקו עם הכדורים האלה, הם המשיכו
לתת לה אותם, ואמרו לי שהמצב משביע-
רצון.״
אלא שלרופאה הצבאי של קטי סיפרו
רופאי מחלקת פה־ולסת ברמב״ם דברים
שונים לחלוטין. ביום שבו לקחה אדריאן
נפר את קטי הביתה. התקשר אליה קצין-
רפואה צבאי. הקצין גילה לאם, לראשונה,
את חומרת מצבה של הבת, וביקש שתח־זירה
במהירות לבית־החולים.
״החזרתי את קטי לבית־החולים,״ מספרת
אדריאן ,״אבל שם ניסו לשכנע אותי
שהטיפול שלהם היה בסדר גמור.״ היא
לא ידעה את נפשה מדאגה, והסתובבה
כסהרורית במיסדרוניות בית־החולים. אחות
מצאה אותה מתעלפת בקומה השישית.
״לא ניסיתי להתאבד,״ אומרת האם,
״למרות שהיתה לי הרגשה שקטי הולכת
למות. רק אחרי ויכוחים קשים הסכימו

היא עושה 1את שוב: דליה לביא

הרופאים להפסיק לתת לה את כדורי
האנטיביוטיקה, ומצבה באמת השתפר.״
טיפול כושל. אחרי שהפסיקה לקחת
את כדורי האנטיביוטיקה, השתפר מאד
מצבה של קטי, אך אמה עדיין לא נרגעה.
״אינני רופאה ואינני פרופסור,״ היא
טוענת ,״אבל כשחולה טוען שהוא רגיש
לתרופה מסויימת, הרופא אינו רשאי להתייחס
אליו כלחיית־מעבדה ולהתעלם מדבריו.
בתי אומנם ניצלה ממוות, אבל מיקרים
כאלה הרי יכולים לקרות שוב, גם בעתיד

״כמה רופאים הודו, בשיחות פרטיות
אתי, שהטיפול בקטי היה כושל, ושהיא
הועמדה בסכנת־מוות בגלל רשלנות, אבל
באופן רישמי לא קיבלתי שום הסבר
שיניח את דעתי.״
תגובת הרופא במחלקת פה־ולסת, ד״ר
ענתבי, היתד, קצרה :״קטרין נפר לא
קיבלה כלל טיפול אנטיביוטי כזה בבית-
החולים רמב״ם,״ אמר ,״והיא הגיעה למצב
של מחסור בכדוריות־דם לבנות בגליל
נטילת כמות גדולה של כדורי אופטלגין
לפני שהגיעה לכאן, כנראה תוך כדי
ניסיונות לשכך את פאבי־השיניים שלה.
גם לא נכון שהיא היתה קרובה למוות.
הטיפול בה היד, מעל ומעבר, וכל הסיפור
הזה הוא סתם רכילות.״

מ י שפט
האותיות ה ק טנו ת
השופט וקצין־המישמרח
7א הגיד שעורי־בית —
ועורך חדין הפתיע
העירעור שהגיש עורך־הדין צבי לידסקי
נראה כאחד מתוך אלפים המוגשים בבתי-
המישפט. לידסקי עירער על עונשיו של
יעקוב סחה 51 דמות ידועה בעלת עבר
עשיר, שנידון לשלושה חודשי־מאסר בפועל
ולשנת־מאסר על תנאי, באשמת
ניהול מישחקי־מזל הידועים בכינוי,מייינע־דיינע׳
.הוא נתפס בכך עם עוד שיבעה
מידידיו, בינואר .1974
גזר־הדין ניתן על-ידי שופט בית-
מישפט־השלום, שלמד, בוכוויץ, בסוף מאי
,1976 ובניגוד לשיבעת הנאשמים האחרים,
שקיבלו קנסות כספיים בילבד, גזר השופט
על סחה עונש מאסר.
כאשר עירער לידסקי לפני השופטים
חלימה, אולסקי ופילפל, נסבו טיעוניו
בתחילה על חומרת העונש. אלא שלפתע
גילה עובדה מפתיעה. השופט בוכוויץ חרג
מסמכותו כאשר הטיל על סחה את עונש־המאסר,
שכן רק בשנת 1975 תוקן חוק
דיני העונשין למישחקי־מזל, ואילו העבירה
בוצעה שנה קודם לחקיקת החוק, שהעניק
לשופטי בית־מישפט־השלום אפשרות להטיל
מאסר של שנה בעוון מישחקי-
קוביה. השופט הפעיל סמכויות שכלל לא
היו בידו, וחרג מסמכותו. העירעור התקבל,
פסק-הדין בוטל, ויעקוב סחה — שבינתיים
לא חזר לסורו — נידון לשלושה חודשי
מאסר על־תינאי בילבד.
המחשב המטעה. עיניו החדות של
הפרקליט עזרו ללקוחו בפעם נוספת,
כאשר הגן על חוסני מסרי, שנענש בסחר-
סמים. השוטרים טענו כי ראו את חוסני
מתצפית מוסתרת כשהוא מוכר סמים, ואף
ביימו קניית סמים בשטרות מסומנים, אלא
שכאשר באו לעוצרו — נעלם מהמקום.
למחרת היום נתפס חוסני, ועל גופו
נמצאו השטרות המסומנים. אלא שהוא
טען, כאשר הובא לפני השופט, כי הרוויח
את הכסף במישחקי-קלפים, וייתכן שהכסף
הגיע לרשותו בדרך זו. ככל שיהיה ידוע
ללידסקי, שהגן עליו, לא היו לחוסיני
הרשעות קודמות, אלא שבבית־הימישפט
ציפתה לעורך־הדין הפתעה בלתי-נעימה.
קצין־מישטרה שהופיע בבית־המיישפט,
שלף ערימה ענקית של דפים שפלט מחשב־המישטרה,
וטען בביטחון :״׳לחשוד יש
עשרות הרשעות קודמות.״ לידסקי, שחשש
כי הנד, נפל לידיו לקוח המרמה אף את
עורך־דיינו בקשר לעברו, ניגש בחשש
לדוכן ונטל את ערימת דפי-המחישב לידיו.
הפתעתו היתד, שלמה, ונעימה, כאשר
גילה כי כל הערימה הענקית כולה היתד,
רק פירוט של תיקים ישנים שבסופם הדפיס
המחשב :״התיק נסגר מחוסר הוכחות.״
טיעוניו של קצין־המישטרה, שנבוך מן
הגילוי שהוא עצמו לא הבחין בו, נידחו
עיל־ידי השופט, שהופתע גם הוא מן
התגלית. חוסני שוחרר בערבות.

1 111ך ך פר פישר, שגריר גרמניה בישראל, היה אחד האורחים
הכבודים שהוזמנו למסיבה שנערכה לכבוד דליה לביא
**י • 1111111י
והעיתונאית יהודית סלומון מהוליווד. השגריר מכיר את דליה מור מתקופת הצלחתה
בגרמניה ושמח לפגוש בה. דליה התעניינה לדעת מה קורה עם ידידה, מנפרד כץ.
היא ניצבה בשימלת סן־לורן פירחונית,
בשיער קצר ובמגפי רפאל בפתח המועדון
של פרדריקה, יפהפייה כתמיד, וקיבלה את
פני ידידיה הרבים בקריאות ״אהלן!״
ידידותיות, בחיבוקים ובנשיקות.
למרות השיפשוף החוצלארצי נשארה
דליה לביא צברית בדם. למרות תווית
הכוכבת שהודבקה לה ׳נותרה ישראלית,
היודעת שביישראל רצוי להתנהג כמו יש ראלית.
היא
הגיעה ארצה בראש מישלחת בת
150 איש, פעילי המגבית במייאמי־ביץ/
מקום־מגוריה הנוכחי, כדי להראות להם
לאן הולך הכסף שלהם, וכיוון שכך השאירה
את שני ילדיה בבית, עם האומנת,
מפני ש״הפעם באתי לעבוד, ולא לכייף.״
אך בלי כיופים בכל־זאת אי-אפשר,
ולמרות לוח־העבודה הגדוש שליה, הכולל
סיורים לאורך ולרוחב הארץ הצליח מעריצה
הוותיק, עיתונאי־הקולנוע ג. עיטור,
לתפוס טרמפ על היום הבודד שבו שהתה
בתל־אביב, ולארגן לכבודה מסיבה שאליה
הזמין את כל ידידיה הקרובים של דליה.
באותה הזדמנות החליט עיטור להציג
לפני השחקנים הישראלים, ידידיה של
דליה, גם את העיתונאית הישראלית יהודית
סלומון, היושבת בהוליווד ומשמשת
כיו״ר איגוד הכתבים הזרים בעיר־יהסרטים.
לצורך אירגון המסיבה פנה עיטור אל
פרדריקה סגל, שהיא מארגנת־מסיבות
ידועה. פרדי נידבה בו־במקום את מועדו-
נה, הסגור בימי ראשון ומיקי שטראוס,
ידיד־נעוריה של דליה, נידב גבינות ויין.

המסיבה היתד, אמורה להיות סודית.
עיטור ופרדי הכינו רשימה עדכנית של
כל ידידיה הקרובים של דליה, פלוס כמד,
עיתונאים שבלעדיהם מסיבה אינה מסיבה.
וכך, בלילה המיועד, הוצב בשער המועדון
שומר גדל־ממדים ובידו רשימה א־לה
הוליווד, כלומר: מי ששמו לא מופיע
ברשימה לא יורשה להיכנס.
ומי שכן הורשה, לא התאכזב. ונוסף
לגבינות וליין היתד, שם גם דליה, שניצבה
לצידו של צעיר ממושקף והציגה אותו
בפני ידידיה כ״ארוסי.״ לאותם שהרימו
גבות תמהות הסבירה דליה כי את ארוסה,
צ׳ארלם גאנז המכונה ״צ׳אק״ ,הכירה ב־מיסגרת
עבודתה למען המגבית, שם הוא

המסיבה, הוכיחה כי היא הגבר היחידי
במקום כאשר סילקה את בני הזוג פגיאטו.
אחד התורמים הגדולים, וכי ״הפעם זה
רציני.״
* צ׳אק בן השלושים־יושלוש הוא איש
עסקים עשיר מאד. דליה אומנם נמנעה
מלכנות אותו מיליונר, אולם יודעי־דבר
סיפרו כי זה בדיוק מה שהוא.
ידידיה של דליה הגיעו בהרכב מלא.
היו שם שייקה ולידיה אופיר, חיים וגליה
טופול, ריבקה מיכאלי עם בעלה יורם,
11 1_± 11191

והאמרגן אברהם דשא המכונה ״פשנל״,
של דליה לביא, הוא ׳איש־ עסקים יהודי שסירב להצטלם אפילו עם דליה עצמה.
עשיר במייאמי־ביץ׳ ואחד מפעילי המגבית. היה אייבי נתן שבא עם הדוגמנית שרה

מציגה את ארוסה החדש לפני ידידיה |

למקום הבדרן מייק בורשטיין בחברת
אשתו, עדית. השניים היו, כמובן, מוזמנים.
אולם יחד איתם בא זוג ששמו לא הופיע
ברשימת המוזמנים. היו אלה המועמד-
לכנסת שמואל פלאטדשרון ואשתו אנט,
כשצמודים אליהם שני צלמי-החצר שלהם.
פלאטו התיישב ליד הבאר, שם ישבה דליה
ושוחחה עם אחד מידידיה העיתונאים.
ברגע שבו כיוון אליה צלמו של פלאטו
את המצלמה, קמה דליה מהמקום ועזבה
את הבאר בהפגנתיות. הצלם צעק :״הלו,
דליה, את לא הולכת לשום מקום, את
צריכה להצטלם עם פלאטו!״ דלוה לא
השיבה, והפנתה את גבה. העיתונאים
והאורחים שהיו במקום, נדהמו.
אחד מהם ניגש אל פרדריקה ושאל
אותה :״פלאטו מוזמן?״ פרדי ענתה מייד :
״עד כמה שאני יודעת — לא!״ היא
ניגשה אל פלאטו והודיעה ליו -שזוהי מסיבה
פרטית, וכי עליו לעזוב את המקום. מייק
בורשטיין, שבילה עם פלאטו קודנדלכן
במסיבה בשגרירות האוסטרית, ניסה להסביר
שהוא אורחו. אולם פרדי הוכיחה
שהיא גבר, והודיעה לו חד־וחלק :״המסיבה
הזו מייועדת רק לידידים של דליה,
לא לכאלה שרוצים לעשות הון פוליטי
על חשבונה.״
פלאטו ניסה להתווכח, אך ללא הועיל.

חתן החוו דדויה
מור, והיתה ׳נציגות רצינית של השגרירות
הגרמנית, בראשותו של השגריר פר פישר,
המכיר את דליה עוד מהימים שבהם היתד,
כוכבת גדולה בגרמניה.
הזוג היפה ביותר במסיבה היו, ללא
ספק, הזמר יגאל בשן ואשתו מיקה, השוהים
עתה בגרמניה, שם עומד לצאת
בימים אלה לאור תקליטו הראשון של

מאוחר יותר הגיעה הזמרת אילנית
בלוויית בעלה נחום. היא נרגשת ביותר,
וסיפרה כי למחרת היום היא יוצאת לאנגליה,
להשתתף בתחרות הארוויזיון. גם
יהודה ברקן ואשתו נילי הגיעו, משהחלו
לחדש את בילוייהם הליליים, אחרי הולדת
בנם רועי.
ראובן בר־יותם בא בלוויית אתי ליבני,

לבסוף פקעה סבלנותה של פרדי. היא
פקדה על המולטימיליונר בצרפתית :״תזדיין
מפה החוצה ! הכסף שלך לא יכול
לקנות אותי !״ סמי הנדהם לא השיב לה
ועזב עם מלוויו את המקום.
״אני לא נגדו,״ הסבירה פרדי .״אני גם
לא בעד זה שיסגירו אותו לצרפת. אבל
זה שהוא מעז לרוץ לכנסת, זאת חוצפה.

דליה לביא השאירה
1ן׳ ! 11111ה
את שני ילדיה בבי11111
11\ 11
תה שבמייאטי, ובאה לישראל בראש קבוצת
150 פעילי המגבית בנזייאמי־ביץ/
כדי להראות להם לאן הולך כספם.

תזדיין מפה החוצה!״ צעקה פרדי סגל ער סמי
פלאטו שדוו וסילקה אותו וצח מלוויו ממועדוזה
יגאל בשפה האנגלית, שהושמע ללא-הרף
במהלך המסיבה. מיקה הגיעה לארץ יהד
עם בנה אורי בן השלוש, בכרטיס שהעניק
לה בעלה כמתנת יום־הולדת. יגאל, שנשאר
לבדו במינכן, התגעגע, ומיהר להצטרף אל
רעייתו ובנו. הוא סיפר כי עליו למהר
לשוב לגרמניה שם מתחיל בימים אלה
מסע־הפירסום הענקי לתקליטו.

רעייתו של מנכ״ל רשות־השידור יצחק
ליבני, השוהה עתה ברומניה. שחקני
התיאטרון הקאמרי אורי לוי, שלמה וי־שינסקי
ועודד תאומי ששיחק עם דליה
בסירטה הראשון, חולות לוהטיס — הגיעו
מייד אחרי שירד המסך האחרון על ההצגה
שבה הם משתתפים.
השימחה היתד. בעיצומה, כשלפתע הגיע

חוץ מזה זאת מסיבה פרטית שהוא לא
הוזמן אליה!״
וכך הסתמן משבר במסיבה, שהחלה
במצב־רוח ידידותי מאד. אולם מייד אחרי
שעזבו פלאטו ואשתו את המקום חודשה
השימחה במרץ, כשדליה וחבריה מזמרים
שירי־מולדת בקולי קולות וצ׳אק, הארוס
הטרי, נועץ בארוסתו מבטים מעריצים.

העולם היה

חשו פרשיה מוזרה

מו חו

או פניי ם
ך* רגע האחרון ממש הבחין נהג-
המונית ברוכב־האופניים שהגיח מ־סימטה
צדדית. השעה היתר. תשע בלילה,
ונהג־המונית דהר במהירות בכביש ירו־שלים—תל־אביב.
בקצה המערבי של העיירה
אזור, בקירבת תל־אביב, בצומת שהיה
מואר באורות צהובים עמומים, הבחין נהג־המונית
לפתע ברוכב־האופניים שיצא אל
הכביש הראשי. הוא הספיק לסובב במהירות
את הגה מכוניתו, אך כנף המונית
פגעה ברוכב־האופניים והפילה אותו על הכביש.
נהג
מכונית הפיאט שדהרה בעיקבות
המונית לא הספיק להבחין ברוכב־האופ־ניים
שמעד על הכביש. הוא פגע בו בפגוש
מכוניתו והעיף אותו למרחק של
כמה מטרים. רוכב־האופניים הספיק לפלוט
זעקה מקפיאת־דם, שהוציאה במהירות מבתיהם
את כל דיירי הסביבה :״אייי !״
כאשר התקבצו סביבו נהגי המכוניות ש נעצרו,
הוא היה כבר שרוע על הכביש

קרוע־בגדים, מרוטש־פנים וחסר רוח־חיים.
האנשים ניסו לזהות את ההרוג. הוא לא
נשא עליו שום תעודה. איש מדיירי הסביבה
לא הכיר אותו.
הגעתי למקום במיקרה. הספקתי לצלם
את גופתו של רוכב־האופניים האלמוני
כשהיא מוטלת על הכביש, עד שהגיע
האמבולנס — עם רופא שלא נותר לו
אלא לקבוע רישמית מה שהיה ברור כבר
קודם־לכן: האיש מת.
כאשר פיתחתי את סרט־הצילום, הסתבר
כי התמונות שצילמתי מזעזעות מדי,
ולא ניתן לפרסמן בעיתון. אף־על־פי-כן,
הרגשתי קשר בלתי־מובן אל האיש שנפח
את נישמתו מול עדשת מצלמתי. כעבור
ימים אחדים גונב לאוזני כי האלמוני שנדרס
בצומת אזור, ושהעיתונים אפילו לא
הזכירו את דבר דריסתו ומותו ולו גם
בשורות ספורות במדורי הכרוניקה, שייך
למה שמכונה באזור ״המושבה היוגוסלבית״.

עדיין לא הבנתי את פשר הביטוי.
חשבתי שהמדובר בעולים־חדשים מיוגוסלביה
שההרוג השתייך עליהם. חיפשתי את

אופניו המרוסקים שלשוגיץ׳ על כביש ירושלים—תל־אביב. בצומת

אזור, אחרי שנהדפו על־ידי פגוש שלמכונית. בתמונה למעלה:
י י 11 1 11111
וולוסלב שוגיץ /דקות ספורות אחרי שנדרס למוות והושלך מעל אופניו
מגן דוד אדום לידו.
מפגיעת מכונית,שרוע על הכביש כשאמבולנס של

י 34 -

בצבא היוגוסלב

וולוסלב שוגיץ׳ (בעיגול שחור) בתקופת שי־ 1 רות־החובה שלו בצבא יוג1סלביה. אחרי שנה
וחצי של שירות צבאי, מאז גיל ,18 חיפש שוגיץ׳ תעסוקה מחוץ לכפרו, יצא לישראל
כעובד־חוץ. הוא הספיק לשהות בארץ שנה וחודש, עד שמצא את מותו בתאונה הטרגית.
המישפחה, כדי לברר שמא יהיו זקוקים
לצילומי ולעדותי בקשר לחקירת מותו של
האיש. כך הגעתי לשכונת שבענה באזור,
שם התגורר וולוסלב שוגיץ׳ בן ה־ ,25 עד
שמצא את מותו בליל ה־ 17 בדצמבר ,1976
על כביש ירושלים—תל־אביב.
בבית בן הקומה האחת פגשתי בדודו
של ההרוג, איוואן שוגיץ׳ .הבית, שניראה
מוזנח מבחוץ לא היה מפואר יותר בתוכו.
רק כמה רהיטים פשוטים היו פזורים בחדריו•
איוואן בן ה־ ,45 גבר מוצק ונמוך-
קומה שפניו חרושי־קמטים, קיבל אותי בסבר
פנים יפות. הוא הרטיב אותי על מיטה
שעליה כיסוי בלוי.
סיפרתי לו כי הייתי עד־ראייה לתאונה
שאירעה לבן־אחיו, ושאלתי אם הוא זקוק
לעזרתי. הוא השיב לי בכמה מישפטים
בעיברית עילגת :״אנחנו מקווים שיעזרו
לנו ולמישפחה. זה עולה הרבה כסף, לשלוח
את הארון שלו לבלגרד!״
לא הבנתי. מדוע צריך לקבור את וולוס־לב
שוגיץ׳ בבלגרד? איוואן הבחין, כנראה,
במבט-התמיהה שלי, ומיהר להסביר:
״המישפחה שלו שם. הם רוצים שהקבר
שלו יהיה על ידם.״
דבר לא ניראה לי מוזר או יוצא־דופן
בהסבר זה. הבעתי את תנחומי לאיוואן

ולמישפחה, ועזבתי את הבית. אולם בחודש
שעבר חזרתי לשם בשנית.

__ מי הי ה
וולו סל ב שוגיץ׳
^ יה זה ערג נסיעתי לבלגרד, לכי!
1סוי מישחק־הגמר על אליפות אירופה
בכדורסל בין מכבי תל־אביב ומובילג׳ירג׳י
וארזה. נזכרתי בוולוסלב שנהרג מול עיני.
המחזה המבעית, של גופתו המרוטשת,
הנחה על הכביש, לא מש מנגד עיני. ביקשתי
לנצל את עובדת שהותי בבלגרד
כדי לבקר אצל הוריו ולמסור להם את
הצילומים, אם ירצו בכך.
מצאתי את איוואן, הדוד, בביתו באזור.
ביקשתי ממנו את כתובת הוריו של וולוס־לב.
הוא השיב לי :״בבקשה, אבל עליך
לדעת שהם מתגוררים בכפר קטן באיזור
נידח, רחוק מאד מבלגרד, על יד העיר
נוביסיד.״ רשמתי לפני את הכתובת. לפני
שנפרדתי מאיוואן, נכנסה אל הבית נערה
כבת ,16 שעל צווארה תלוי צלב. ציינתי
לעצמי שזהו פרט הטעון בירור. אבל את
הבירור עצמו השארתי למועד שובי מן
המישחק. לא העליתי בדעתי שנסיעתי

של עובדים זרים מיוגוסלביה בישראל, בעיקבות

הוריו של וולוסלב שוגיץ׳ מתבוננים בתמונות
של בנם. הם ביקשו לראות כיצד מצא בנס
את מותו, אולם לא הזילו אפילו דימעה למראה גוויית
בנס השרועה על הכביש. הכאב קפא בתוכם פנימה.

משמאל למעלה: תמונתו של וולוסלב כפי שנראה בעת שירותו
בצבא היוגוסלבי, התלויה בבית הוריו בכפר הנידח. לוולוסלב
יש עוד אח צעיר שגם הוא מקווה, בבוא היום לצאת לעבוד בישראל
הוא יודע כי ״בישראל אפשר להרוויח אס יודעים לעבוד.״

פרירה

בעיקבות ארונו של וולוסלב שוגיץ׳ תוביל
אותי אל בפר נידח ביוגוסלביה, ועד לגי לוי
הדברים המתרחשים סמוך לביתי, ב אזור
שבישראל,
ניצלתי יום פנוי בבלגרד, לפני מיש-
חקה של מכבי, נטלתי מונית, הצגתי לפני
הנהג את הכתובת שנתן בידי איוואן,
ויצאנו לדרך. נסענו קרוב לשעתיים באי-
זור מישורי, שרובו אדמה חקלאית.
נהג־המוגית עצר במרכזו של כפר קטן,
שבתיו הרעועים והישנים מכוסים גגות־רעפים.
כמעט אל כל בית היה צמוד אסם
בנוי עץ, שמתוכו ביצבצו קילחי-תירס —
היבול העיקרי של הכפר. במרכז הכפר
(המשך בעמוד )36

צלם העולם הזה פטר פן בחברת הוריו של וולוסלב שוגיץ׳ ,במיטבח
שבביתם בכפר. למטה: הוריו של שוגיץ׳ וקרובי־המישפחה נפך
רדיס נ^ניפן וף־יד מהצלם אשר הביא להם את סיפור מותו של בנם בישראל.

| 1 !7ן 1ך ך אביו של וולוסלב שוגיץ, ניצב ליד קבר בנו. ,שארונו׳ הוטס מישראל
1 1 / 11 לכפרו. המישפחה נאלצה לממן בעצמה את הטסת הארון ליוגוסלביה, שעלתה
כ־ 20 אלף ל״י ורוששה אותם. הבן נקבר ליד קיברות הורי האב, בבית־העלמין הכפרי.
תושבי הכפר היוגוסלבי הנידח אינם •ידדעים כמעט דבר על ישראל, בה מת וולוסלב.

המנייה הפומב״ת

זוהי חאווז

רשימת מועמדי שר

לונ ה אליאב, סוציולוג, תל-אגיב. 56 ,
מאיר פעיל, היסטוריון, תל־אביב. 51 ,
אורי אבנרי, עיתונאי, תל־אביב. 53 ,
סעדיה מרציאנו, צלם, ירושלים. 27 ,
ואליד צאדק חג׳ יחיה, מורה,
טייבה.41 ,
רן בהן, ח קל אי, גן־שמואל.40 ,
רות דיין, מנהלת, הרצליה.60 ,
אמנון זיכרוני, מישפטן, גיבעתיים,

מיכאל מיימון, מיזרחן, ירושלים. 28 ,
א.ב. יהושע, סופר ומרצה, חיפה.40 ,
מאיר לם, מישפטן, תל־אביב. 57 ,
ע א סס פ אהו ם, מנהל, נצרת.50 ,
אהרון פינחסי, מישפטן, ירושלים,

ניבה לניר״פלבסקי, עיתונאית, תל-
אביב.31 ,
מ ת תי הו פלד, מרצה, מוצא״עילית,

יעקב ארנון, כלכלן, ירושלים.64 ,
יוסי אמיתי, מיזרחן, גבולות.39 ,
ימין סווי ס ה, עובד ק היל תי, ירושלים,

מוח מד עלי אבו גרנאת, שייך־שבט,
בארות ערעור.41 ,
יוסף פו ק ס, ממונה על הסברה,
תל־אביב.54 ,
נג׳יב אבו־רביע, פועל, כפר נימר. 28 ,
יוסף־יובל לוי, דוק טורנט, ירושלים,

חיי ם ברעם, מנהל אגף, ירושלים.36 ,
דויד חיז קי הו, סוכן, חולון. 25 ,
טאקר יונס, מורה, ערערה.40 ,
ראובן קריץ, סופר ומרצה בכיר,
קריית־מוצקין. 49 ,
עדנה מרגלית־אולמן, מרצה, ירו שלים.31

פינ חס גינוסר, מורה, תל־אביב. 53 ,
גידעון גילת, פיסיק אי, חיפה.47 ,
דויד דרעי, ס טודנ ט, ירושלים. 22 ,
בלה פריאן, ס טודנ טי ת, חיפה. 32 ,
דוד נן־ ח מו, מדריך ספורט, ירושלים,

צבי קולי קו ב ס קי, רופא, חיפה.44 ,
מוח מד עאבד, נ על עסק, נצרת,־ .46
ששון סו מן, פרופסור, תל״אביב.44 ,
שלום כלב, פקיד, חולון.56 ,
,תיאודור הולדהיים, מורה, בית״
אלפא.54 ,
משה סלח, חייל, ירושלים. 21 ,
אריה ברוש, ח קל אי, מולדת. 31 ,
מוח מד פ ארוק מו אסי, מורה ומשורר,
בקה אל״גרביה.36 ,
אלכסמ סי ס, מפיק־סר טי ם, תל״אביב,

מנ ח ם ברינקר, מרצה, ירושלים.42 ,
שושנה שמואלי, מורה, פרדס־חנה,

י חז קאל מחלב, מפעיל טלקס, ירו שלים.

יעל לו טן הר-סטון, עורכת וסופרת,
ירושלים . 42
סעיד מסר אוו ה, מסגר, בקה אל-
גרביה. 32 ,
בצלאל אלי הו חקל אי, מושב שחר,

עמירם שבח, מדריך, ירושלים. 27 ,

דן דרין, אדריכל, תל-אביב.38 ,

דויד חורש, חוצב, ירושלים.44 ,
אבישי מרגלית, מרצה בכיר, ירושלים.38

סאדק חג׳ יחי ה, פועל תעשייה,
טייבה. 27 ,
דני פ תר, מחנך, גבעתיים.49 ,
אברהם אורן, מישפטן ועיתונאי,
פתח״ תי קוו ה. 30 ,

אשר מדר, בעל עסק, ירושלים. 28 ,
סילבי ה פרי, מורה, מרחביה.68 ,
עדנאן שחצאת, קבלן, נצרת. 34 ,
אפריים שאול, טפ סן, בת־ים. 47 ,
פרץ עופר, מנהל-חבר ה, רמת־גן.40 ,
יובל טלר, מורה, מישמר־הנגב. 29 ,
סל מ אן עלי אבו-גרינאת, חקל אי,
בארות ערעור. 33 ,
דורון גלעזר, ס טודנ ט, תל־אביב. 25 ,
שלום קינן, שחקן, תל-אביב. 29 ,
עמי שוורץ, דייל־אוויר, הרצליה. 38 ,
יהואש הירשנרג, מרצה, ירושלים,

איברהי ם ג׳אברור, נגר, נצרת. 36 ,
שמואל סגל, מישפטן, ירושלים.60 ,
שמעון אברג׳יל, חשמלאי, רמת-
השרון.34 ,
ליזה קאופמן, ס טודנטית, ירושלים,

ישראל פוטרמן, רתך, תל-אביב.40 ,
א ס תר ב ס קון, אם־בית, ירושלים.39 ,
מיכה הונרמן, מנהל דפוס, תל-אביב,

מאמון פ אהו ם, סוחר, נצרת. 24 ,
עלי נפתלי, בנ ק אי, רמת-גן.57 ,
אשר שלומי, חקל אי, געתון. 54 ,
וילי גפני, מפיק -סר טי ם, הרצליה. 46 ,
רפי שלו, מנהל בית־ספר, עין-דור,

חליל נאשף, פועל בניין, טייבה. 36 ,
בנימין בראשי, קבלן, ירושלים. 29 ,
עדית אבידן, ס טודנטי ת, ירושלים,

מיכאל תמרי, מישפטן, קרית־ שמונה,

שלמה פרנקל, פקיד, תל-אביב. 30 ,
סאלם אבו״גרינאת, שייך, בארו ת
ערעור.58 ,
דניאל קאלי, עובד חנורות־רחוב,
ירושלים. 21 ,
אי תן הולנד, סוכן־ביטוח, חיפה. 37 ,
דינה ק הלני, מזכירה, ירושלים. 23 ,
בני ארויו, פקיד, בת-ים.46 ,
גסוב פ א הו ם, קבלן, נצרת. 33 ,
דן לחמן, מהנדס, חולון. 41 ,

אירועי שלי
אסיבות וחוגים
(רשימה חלקית)

. 100
. 101
. 102
. 103
. 104
. 105
. 106
. 107
. 108
. 109
. 110
. 111
. 112
. 113
.114
. 115
. 116
. 117
. 118
.119
. 120

אלקה ביתן, מור ה, ירושלים.40 ,
רחל אבנרי, מורה, תל-אביב.46 ,
ראובן בן״הרוש, מלצר, ירושלים. 28 ,
ראובן רוזנטל, ס טודנ ט, נחשון.32 ,
ברוך פקל מן, מ הנ דס, גבעתיים. 39 ,
מו ח מד ו אקר, חוצב, ביר אל -אמיר,

זאב שטרכמן, פקיד, חולון.62 ,
דגי חבויניק, חקל אי, זיקי ם.41 ,
בן־ציון לווי, ש.ג ,.ירושלים. 23 ,
אדי ק אופ מן, מרצה, ירושלים. 36 ,
אמנון שלוין, דייל-אוויר, רחובות,

מרים בן־חמו, עקרת-בית, ירושלים,

לוי מורביץ, חקל אי, כרם־שלום.31 ,
מתכנן״מערכות,
קי מ חי,
אבר ה ם
באר-שבע. 38 ,
יעקב בסר, סופר, תל-אביב. 43 ,
חנה לחמן, טכנאית-בניין, חולון. 39 ,
אליעזר שימעוני, עיתונאי, תל-אביב,

יצחק שצ׳ופק, חבר־קיבוץ, נחשון,

שמעון ניסי ם לוי, ח שמלאי, ירוש לים.

ארי אל ה אפשטיין, אדריכלית, תל-
אביב.44 ,
חנן בן״חורין, מורה-מדריך, ירושלים,

אהרון אנ טונו ב ס קי, סוציולוג, ירו שלים.

יאיר צבו, עיתונאי, בת-ים.47 ,
אלי הו דרוקמן, פקיד, תל״אביב. 63 ,
אבר ה ם ברמן, פסיכולוג, תל״אביב,

גילה אלמגור, שחקנית, תל-אביב.38 ,
בצלאל אלוני, מ חז אי ובמאי, תל-
אביב.37 ,
עמוס עוז, סופר ומורה, חולד ה. 38 ,
יעקב ריפתין, עובד״תעשייה, עין־
שמר.70 ,
עקיבא ארנ ס ט סימון, פרופסור,
ירושלים.78 ,
אלי הו אלישר, תעשיין, ירושלים.78 ,

• חיפה, באוניברסיטה ,״צהרי יום

ד׳״ ,אדרי אפנדי, יאיר צפן.

• חיפה, סמינר אורנים ,״צהרי יום

ד״׳ ,רן כהן.
• רחוכות,
,12.30ח ״כ מאיר פעיל.
• טיבעון, במועדון בית ההסתדרות,
,20.30א.ב. יהושע.
• כית־העמק ,20.30 ,גירעון גי לת,
משה קרייזלר.
!• מעלות( ,לפנות למטה חיפה, טל.
,18.30 ,)04-662478 סעדיה מרציאנו.
• כאר־שכע, באוניברסיטה, בנין
ג׳ ,ב־ ,21.00 עימות בין זאב צחור
וחיים ברעם.
• חיפה, שאלות ותשובות בגרמנית
לחקלאות,

ועברית, קפה גלריה ריץ, רח׳ חיים,7.06 ,

,5.00 אורי אבנרי.
!• חיפה, חוג בית אצל איתן הולנד,
,8.00 אורי אבנרי.

׳ 1ה 28.4.77
• קיפוץ עמיר.20.00 ,
• פרדס*חנה, בבית ההסתדרות,
,20.30ד״ר צפי קוליקוכסקי, רן
כהן, ד״ר יוחנן פרס.
• 1דחופות, בבית התה, לוין אפשטיין
,20.00,45 אורי אפנדי.
• ראשון־לציון, דוד דיוים, רח׳

עתה פכר מותר לגלות: תאריו־המכירה
נקבע. הוא נקבע ליום השבת7 ,
במאי 77׳ ,בשעה 11 בבוקר.
המקום: מועדון המערה, יפו העתיקה,
כיכר קדומים.
בין האמנים, שיצירותיי,ם יוצעו (רשימה
חלקית) למכירה: מאיר אגסי, מיכה
אולמן, בן־שאול, דדי, מרים ברנהרט,
שמואל בק, עימנואל בר־קדמא, רחל גרא,
יאיר גרבוז, רחל טמור, יובל יריב, אבנר
כץ, אורי ליפשיץ, שאולי נמרי, חגי עציץ,
דני קרוון, דני קרמן, מנשה קדישמן,
דוד קדם, עמום קינן, יורם רוזוב, עודד
שמיר ועוד ועוד.
עדיין ניתן לעלות על העגלה. אף כי
היא דוהרת במרוצתה. עדיין ניתן להרים
טלפון ולבקש רשות לתרום!
אי ד תורמים? אין פשוט מכך: מרימים
טלפון ומחייגים לאחד המיספרים הבאים
,456345 :או ,450465ת״א. שם כבר
יסבירו לך שלראשונה בישראל ניתנת
האפשרות ליהנות משני העולמות: גם לק
נות׳
גם לתרום (זה שאינך אמן — ידוע
לנו. אך זכותך, אפילו חובתך! לתרום
מהיצירות הנמצאות בביתך) .ולבסוף: לבוא
למערד״ ולרכוש ככל שיעלה בידך.
זהו זה! כולנו למען מימון מסע-הבחי-
רות של מחנה שלי!
• חדרה, פגישת פעילים, רח׳ הרצל
( ,65ע״י קופת חולים חדשה).20.30 ,

׳3 1׳ 2.5.77
חנקין

מגרש

אנו,

,20.30 ,16 כועז עפרון.
ירושלים, שב, שמואל
הכדורסל ,20.00 ,סעדיה מרצי־ימץ
סוויסה, שפח עמירם.

הנביא,

׳.29.4.77 ׳ 1 01
• ירושלים, אצל אהרון חולב, הבנאי
,15 בית הכרם ,21.00 ,ח״כ לופה

׳ 1ד׳ 27.4.77

הפקולטה

הדאנוומריה

• ראשון־לציון, באולם פנינת הדר,
רח׳ עין הקורא, ע״י התחנה המרכזית,
,20.30 אורי אפנדי, ה״כ מאיר

פעיל, ד״ר יוחנן פרס.
• קיפוץ געש ,20.30 ,ה״כ לופה
אליאכ.

!• פאר־שפע, סופרים ואנשי־רוח,
בבית קפה ״צפרא״ ,פסג׳ רסקו,20.30 ,

אליאכ.
^ • רמת־ חן, בי״ם בלוך ,12.15 ,רן
כהן.
• כפר קאסם, כנס רחוב,17.00 ,
מתי פלד, מיכאל מימון, ווליד
צאדק.
<• יכנה, המרכז הקהילתי,20.00 ,
סעדיה מרציאנו.

יעקב פסר, שמעון פלאם, ד״ר מנ חם
פרנק ר.
• דחופות, פקולטה לחקלאות, מעונות
הסטודנטים ,20.30 ,דני פתר.
• ירושלים, אצל כרמית, מעונות
הר-הצופים ,20.30 ,ד ״ר נעמי קיס.
• תל־אכיב, גלריה נינווה, דח׳
גורדון ,26ב־ ,20.30 יאיר צפן.

יום שבת 30.4.77

יום ג 3.5.77
• חולץ, בית־ההסתדרות, לאון בלום

#חיפה, אסיפה פומבית
בקולנוע ,19.30 ,41 אורי אפנדי, ח״כ מאיר
״עצמון״ ,10.30 ,אורי אפנדי, ח״כ
אליאכ, פעיל, סעדיה מרציאנו, יצחק זמ־מאיר
פעיל, ח״פ לופה
לר, ראול טייטלכאום.
סעדיה מרציאנו, יאיר צפן.
• כת־ים, פגישה עם צעירים במו!•
נצרת, עצרת בקולנוע ״נצרת״,
,16.30 מנחה: אילן תורן, שחקן התיאטרון עדון, ירושלים ,20.30 ,33 רן כהן.
• רמת־גן, אצל טלי הופמן, הרואה
העירוני, מתי פלד, אורי אפנדי, ח״כ
מאיר פעיל ואליד צאדק, עצאם 275ב׳ ,20.30 ,חיים פרעם.
•,המדיה, קיבוצי העמק,20.30 ,
פאהום.
>• לוד, בכיכר ״אורלי״ ,19.00 ,ח״כ ח ״כ לופה אליאב.
• לוד, פרטים במטה של״י, טל.
לופה אליאב, סעדיה מרציאנו,
אמיל טייפ, ציון אלמוזלינו, רפי ,20.30 ,964245 יוסי אמיתי, עו״ד
מאיר לם.
מרזה, רן כהן.
• רמת־השרון, אצל אפרים גנדלס-
מן, ביאליק ,20.30 ,34/1פרופז יוחנן
׳ 01א׳ 1.5.77
פרס.
• תל־אביב, אצל אשר לוי, המלך
#אשקלון, אסיפת פועלים,
פרטים ג׳ורג׳ ,20.30 ,68 אמנון זיכרוני.
אצל ישראל פחנזרמן, טל 453693 .־,03
• ירושלים, אצל אדי קאופמן, יו,20.30
רן כהן.
חנן בן־זכאי ,58 דירה 21 סך סימון,20.30 ,
#תל־אפיפ, אצל אורית שוחט,
רבינא ,15 נווה־אבייבים ,20.30 ,מתי פלד. פרופ׳ יהושע אריאלי.

מותו שלרוכב האופניים

(המשך מעמוד )35
הזדקר צריח של כנסייה. היה זה בגדז/
כפר מולדתו של וולוסלב שוגיץ /לא הבנתי
איך הוא הגיע מכאן לישראל, עד שנכנסתי
לבית הוריו.
אל תוך הבית נכנסתי דרך חצר גדולה
שבה התרוצצו תרנגולות ביו ערימות־שחת.
בחוץ ניצב איכר בריא־גוף שנעץ בי עיניים
חשדניות. הושטתי לו, בלי אומר, את
המיכתב שכתב לו אחיו, איוואן, מאזור.
הוא קרא את הכתוב, והבעת־פניו לא השתנתה.
לבסוף, בתערובת של גרמנית ורוסית,
אמר לי :״אם אחי שלח אותך מישראל׳
אתה אורחי. ביתי — ביתך.״ הוא
הכנים אותי פנימה.
בפנים המתינה גם האם. היא הניחה על
השולחן כיכר לחם איכרים, נקניק ובקבו־קי־בירה,
ולבקשתי סיפרו לי סטוואנס ולו־בה
שוגיץ׳ על בנם, שניספה בתאונת־דר־כים
בישראל.
״הוא היה חייל בצבא היוגוסלבי,״ אמרו״
״כמו כל בחור, הוא שירת בצבא שנה
וחצי. הוא היה בחור מצויץ. כל הבנות
בכפר אהבו אותו. אחרי שהשתחרר מהצבא,
הוא חיפש עבודה. כולם בכפר שלנו
ובכפרים הסמוכים יוצאים לעבוד בישראל,
אז גם הוא נסע לישראל.״
רק אז הסתבר לי כי וולוסלב לא היה
כלל יהודי. הוריו לא היו ציונים, והוא לא
עלה לישראל כדי לממש שאיפה לאומית
כלשהי. כמו יוגוסלבים רבים המבקשים
תעסוקה מחוץ לגבולות ארצם, בעיקר, בגרמניה
המערבית ובמדינות אירופיות אחרות,
ביקש לו גם וולוסלב עבודה בארץ
זרה. תושבי סביבתו, כף מסתבר, נוהגים
מזה כשתים־עשרה שנים לצאת לעבוד בישראל.
המושבה היוגוסלבי

ף* סתכר כי התופעה של נדידה
לחיפוש עבודה בישראל אינה חדשה.
היא החלה עוד לפני 12 שנים, בצורה
מיקרית לגמרי.
אחת הכפריות מאותו איזור ביוגוסלביה
התגלגלה אז לארץ, הגיעה במיקרה לעיירה
אזור שבקירבת תל־אביב. היא
נתקעה שם, עבדה מספר חודשים כעוזרת־בית,
חזרה ליוגוסלביה וסיפרה בסודי סודות
לשכניה האיכרים על מיכרה־הזהב שגילתה
בארץ הקודש.
אבל כמו כל סוד, התפשט גם זה במהירות.
הסיפורים מאזור קסמו לי׳וגיוסלבים
רבים, שהחליטו לצאת בעיקבותיה של
אותה עוזרת־בית. הם היו עושים את
דרכם ברכבת לתורכיה, ומשם מגיעים
במטוס לישראל. איש לא חיכה להם בלוד.
גם לא אנשי מישרד־הקליטה. אבל הם
כבר ידעו את הכתובת, עשו דרכם ישר
לאזור, שם החלה מתפתחת מושבה קטנה
של עובדים־אורחים מיוגוסלביה.
לפני מילחמת יום־הכיפורים הגיע מיספר
היוגוסלבים באזור וסביבתה לכ־ 500 נפש.
הם התגוררו בצפיפות בדירות ששכרו.
איש לא הבחין בהם ולא הרגיש בהם.
הגיעו מישפחות שלמות. הנשים עבדו
כעחרות־בית, והבעלים כפועלים במיפעלי-
התעשייה בסביבה או כבעלי־מלאכה.
כיום נותרו באזור כ־ 100 איש, ששמם
הולך לפניהם כפועלים מעולים, אחראים,
שאינם שובתים או עושים בעיות אחרות.
כמה מישפחות אף הביאו את ילדיהן עמן.
אלה הולכים למוסדות חינוך, מקבלים
חינוך־חינם, לומדים עיברית, מתערים
בסביבה, מתאהבים בארץ ואינם רוצים
עוד לחזור לכפריהם הנידחים ביוגוסלביה.
הם מאלצים את הוריהם להתגייר ולהישאר
עימם בארץ.
לקראת החורף הבא, כששוב׳ יקפאו
השדות ביוגוסלביה, ודאי יעלה מיספרם
ושוב תגדל המושבה היוגוסלבית באזור.
הם יחיו שם מבודדים, ללא זכויות כלשהן
או ביטוח. כמישהו מהם ימצא את מותו
בתאונה, כפי שאירע לוולוסלב שוגיץ׳,
איש לא יידע על כך, איש לא יתבע
פיצויים למישפחתו או יסייע לה להטיס
את גופתו חזרה ליוגוסלביה — אלא־אם־כן
הוא התגייר, כמו מיכאל קוהרט (,)31
הנמצא בארץ כבר שמונה שנים, הספיק
להתגייר, לשרת בצה״ל והתנדב אף ל שורות
המישמר האזרחי .״יורדים לי לחיים,״
הוא מתלונן ,״חושבים אותי לפושע
בכל מקום ששומעים שבאתי בתור נוצרי
מיוגוסלביה. אבל כל יום שני וחמישי
שולחים לי צווי־קריאה. למילואים, ואני
הולך.״

כתב וצילם: פטר פן 1

העולם הזה 2069

שיחר
צל״ש
נ> 3ללג דו ש דשנ>אלץ
לבמאי דויד גרינברג ולמפיק וילי
גפני על סירטם התיעודי יום אחד שהוא

הרבה, שהוקרן בערב יום־העצמאות והביא
סיפורים קטנים בשולי האירועים הגדולים
של ה־ 14 במאי ,1948 יום הכרזת המדינה.
הסרט היטיב לתאר את ההווייה הבתולית
של המדעה־שבדרך, שבה הבאלאגאן
חוגג עד היום וכל הישג הוא, כפי שהוגדר
באחרונה ,״נצחון ה,חובבנות המאולתרת״.
מסתבר שגורל זה נקבע כבר בדיגעי לידתה
של המדינה.
זאב שרף מתחנן לפני שוטר שיסייע
לו לעצור כלי-רכב כדי שיביאו למוזיאון,
למעמד הכרזת המדניה, כשבידו מגילת״
העצמאות; לנהג אין רישיון־נהיגה ; ׳מגי־לת־הקלף
אינה עשויה כלל קלף, ומרבית
החותמים עליה אינם יודעים שלמעשה
הם חותמים על דף ריק. אולם בסוף,
כימעט כמו תמיד, העניינים מסתדרים
איכשהו ויש מדינה.
הסרט היטיב לשחזר את הרגעים של
לפני מבלי לגלוש לשימאלץ נוסטאלגי,
האורב תדיר לפיתחן של תוכניות תעו־דיות
מסוג זה.

בדר ך ילמסך
ה ח לו םזדשראל,
לא רק באנגליה חולמים חלומות של
זוהר.
בעיקבות סידרת הטלוויזיה בשם זה,
שהוקרנה גם בארץ וקצרה ביקורות נלהבות
הן מצד המבקרים והן מצד ציבור
הצופים, הוחלט ברשות־השידור להפיק
סידרה •שעלילתה מתרחשת בישראל. הסופר
א. ב .י הו ש ע (המאהב) שוקד על
כתיבת תסריט לשישה פרקים שיתארו
את בני כיתתו, למן תקופת לימודיהם
בבית־הספר התיכון ועד לחייהם ועיסוקיהם:
בימים. אלה, במדינת־ישראל של
.1977
בשבוע שעבר סיים א.ב. יהושע את
כתיבת הפרק הראשון של הסידרה, שהועבר
לעיונו של מנכ״ל רשות־השידור

יצחק ליבני.
במאי הסידרה יהיה עודד קוטלר,

שתהיה לו זו עבודתו הטלוויזיונית הרא שונה,
מאז נכנם לתפקידו כראש מחלקת״
הדראמה של הטלוויזיה.
ברשות־השידור רואים בהפקת דראמה
מקורית זו אתגר יוקרתי. לצורך זה אף
הוקצו סכומי-בסף נכבדים. אגב, צופים
רבים פנו לטלוויזיה בבקשה לשדר בפעם
נוספת את הסידרה האנגלית, שהוקרנה
בלילוודשבת. הבקשה נמצאת כרגע בעיון.

מאחרי המסך

מרדכי נאור נופל מהבמה במסיכת ״מחפשים את המטמון״
התרגשות בנזעמד־הסיום
ללא הפסק ביום־הזיכרון ובחגיגות יום-
העצמאות, והביאו את העצב של יום הזיכרון
וההתייהדות וחג יום־העצמאות לכל
בית בישראל, בצורה ראוייה להערכה.״
על המיכתב היה חתום ח״כ ישראל
קרגמן, יו״ר ועדת־הכספים של הכנסת
היוצאת. קרגמן נחשב בעיני רבים כאויי־בה
של רשיות־יהישידור, במייויחד מאז יתבע
לקצץ את שעת־הישידור הלילית האחרונה
כדי שלא להפריע למנוחת עמלי ישראל.
רק לפני יזמן קצר נאבק ׳מ׳נכ״ל דשות-
השידור, יצחק ליבני, בכל כוחו, למנוע
קיצוץ בתקציב הרשות ושקריגמן היה אחד
מאדריכליו. במיכתב שהגיע עם פרישתו
של קרגמן מעבודתו הפרלמנטרית, רואים
ברשות־השידוד מעין הכאה על חטא ובקשה
לסולתה.

•דד כפח ־ האשסה
״זה טלוויזיה ז הז!
בבית-המישפט! אתם
צחוק ! אין לכם מה
עושים הצגות!״ שאג
הטלפון ראש מועצת

אני אתבע אתכם
עושים מאיתנו
להראות, אז אתם
אל תוך אפרכסת
העיירה שדירות,

מי ש דו-־ ה ב חי דן תבסכנה

יעקב אילקבץ.

טכנאי הרדיו והטלוויזיה עלולים להשבית
את שידורי תעמולת־הבחירות לכנסת,
אם המשא־והמתן עימם למילוי התביעות
שלהם לא יסתיים במהרה.
שר־החינוך־והתרבות, אהרון ידלין,
היה אמור להשיב לטכנאים יעוד השבוע
על שורה של תביעות בנושאים הקשורים
לימיבנה ותקנים באגף הטכני של
רשות־השידור. המשא־והימיתן: מתנהל בעצלתיים,
משום שהממונה על השכר במשרד
האוצר ,׳אפרים יירמנס, לוחץ
על שר־החינוך להשיב: בשלילה לתביעות
הטכנאים, שבהן הוא רואה תביעות־שכר
עקיפות.
בתגובה שוקלים הטכנאים את השבתת
המישדרים דווקא בשעות המייועדות ל שידורי
תעמולת-הבחירות של המיפלגות
לכנסת. הם יודעים שדשות-יהשידור והממשלה
אינן יכולות להרשות לעצמן הש בתה
מעין זו, פחות מחודש לפני הבחירות.

משה עמיידס, דובר רשות־השידור,
שהאזין מעברו האחר של הקו, נדהם.
לא היה לו שמץ של מושג מהו הרקע
לטענות שמטיח כלפיו ראש־המועצה. רק
אחרי שראש־המועצה נרגע מעט, הוא
הסביר ימה גרם להתרגשותו.
מדבריו הסתבר כי צוות־הטלוויזיד, הגיע
לעיירה, ככל הנראה במטרה להכין סרט
תעודתי על המצוקה החברתית במקום.
לטענת אלקבץ ביקש במאי הצוות להמחיש
בצורה חזותית את הפער החברתי,
הורה להכניס ילד קטן לתוך פח־אשפה
ולצלמו שם. מפיח־האשפה, ויעד ללי־שכת
ראש-המועצה היתד, הדרך קצרה.
דובר רשות־השידור ניסה, ללא הצלחה,
לברר איזה צוות טלוויזיה יצא לצלם
בשדרות ומיהו הבמאי שהכניס ילד לפת־האשפה.
לשווא. בטלוויזיה לא ידעו על
כך דבר.
רק מאוחר יותר פוענחה התעלומה. הסתבר
כי לא היה זה צוות־טלוויזיה שהם-
ריט את הסצנה, אלא צוות־סרט קולנועי
שצילם: סירטון־תעמולה עבור מערכת-הב-
חירות של הליכוד.

קרג מן ג 9שבחאתהר שו ת
המיכתב שהגיע ביום השישי האחרון
להנהלת רשות-השידוד, עודר הפתעה וסי פוק
כאחד. .״אבקשך למסור דיברי-הערכה
לעובדי רשוודהשידור, אשר עשו עבודה
עצומה וטובה בהגשת תוכניות מגוונות

מסיבת־סיום דמנזמון
.״כבר מזמן לא היה בבניין הטלוויזיה

כל-כך הרבה ישכל במנה אחת,״ לחש
אחד מעוזרי־הצלמים, בסיומה של התוכנית
האחרונה ביסידרה מחפשים את המטמון.
ה״שכל״
שבו דובר היה שייך לעש־רים־ואחד
מטמונאים ומטטונאיות, שבאו
בלוויית נשותיהם ובעליהן למסיבת-הסיום
של התוכנית.
מפיק ובמאי הסידרה, שלמה גנון,
לקח את החגיגה ברצינות הדאוייה. גנון
הקליט קטעים מכל אחת מן התוכניות,
ועל המטמונאים היה לזהותם קודם שיקבלו
לידיהם את תיק-התוכנית, שהכיל את
כל כיתבי־החידד, ופיתרונותיהם.
האירוע הזכיר לאריה אורגד מסיבת-
סיום של בית־ספר תיכון: ,והוא חילק ציונים
למסיימים :״׳גמר בהצטיינות״ ,״טעון
שיפור״ ,׳ומאחד המשתתפים אף דרש להביא
את ההורים.
המטמון הפרטי. מחבר כייתבי־החי-
דה, מרדכי נאור, כבר מתגעגע לתוכניות
נוספות .״העסק הזה משעשע,״ הוא
מתוודה ,״ואני מקווה שאחרי הפסקה קצרה
נשוב לחפש את המטמון. יום אחד,״
הוא מספר ,״קיבלתי ימיכתב מאדם שטען
שסבו נפל פעם לבאר, ובכך עיכב את
התקדמות הצבאי הבריטי. למרות שהסיפור
התגלה כנכון, אי-אפשר היה לשכנע
את הנכד בכך שקשה מאד לחבר כתב-
חידה סביב אירוע זה. עד היום הוא מטריד
אותי.״
נאור התרגש מאד במעמד־הסיום של
התוכנית, עד־כדי-כך שאיבד את שיווי-
מישקלו ונפל על כיסאו לאחור.
אחד ששמע על קוד־רוח ׳ועל מטמונו
הפרטי היה ׳שומר-המטמון הקבוע, דן
כנר, שלא מש אף לרגע מצידה של
רעייתו הטרייה והיפה, דפנה.
על יצחק (״צחי״) שימעוני, לעומתו,
עברו כמה רגעים לא־נעימים, כאשר מתוך
מכשיר־ההקלטה בקע קולו בעת שיהינחה
את התוכנית הראשונה בסידרה, שבה
דיבר הוא־עצמו ללא-הרף, מרוב התרגשות
כנראה, ואך בקושי עלה בידי המט־מונאי
באותה תוכנית להיכנס לשידור
ולומר את דברו.
למעשה יורדת התוכנית מן המסך דק
משום שלבמאי- ,שלמה גנון, נשבר קצת,
והוא מבקש להתרענן בתוכניות אחרות.
אחדי עשרים־ואחת תוכניות׳ שבהן צפו
בממוצע כמיליון ד 400 אלף צופים, הופך
ה״מטמיוך חלק מן ההיסטוריה. בינתיים.

ה ד מו ק ט טו ר 1
(המשך מעמוד )17
בה״א־הידיעה. השקפותיו במרבית הנוש אים
רדודות עד להחריד, ברמה של קורא
המאמרים הראשיים בעיתון־ערב — אוסף
בנאלי של מליצות שדופות על ענייני
שלום, דת, כלכלה וחברה.
אין זה מיקרה שיש לו דיעה מוגדרת
וברורה רק בשני נושאים: שינוי שיטת־הבחירות
על־פי החלום הישן של בן־
גוריון, כאמצעי להקמת שילטון־יחיד בדרך
״דמוקרטית״ ,וכינון בוררות־חובה בסיב־סוכי־עבודה,
כדי להשליט ״חוק וסדר״
ולשים קץ ל״הפקרות״ הפועלים החצופים,
המעזים לתבוע שיפור בתנאי־עבודתם.

שלום בין ׳שואל, העם הפלסטיני והעולם
העובי כולו!
שיוויון בין אשכנזים וספרדים ,׳הווים וערבים, גברים ונשים!

זוהי השקפתו של אדם סמכותי,
כן המעמד העדיון, כעד מגמות
דיקטטוריות חכויות. פודחן־האי
שיות הגלוי, הממלא עתה את המודעות
שד תנועתו, כנוסח המז־כיד
תנועות קומוניסטיות ופאשיס־טיות
מלפני שני דורות, אינו מיקרי.
הוא מכטא את רוחו של האיש.

היד החוקה
ף* ראש מאמר זה הזכרתי כתבה ש־נכתבה
לפני 21 שנים, ושהזהירה מפני

שינוי סיזוי־השילטון, חיסול השחיתותוהבטחת זכויות האדם והאזרח!
שפיות, נגד קנאות לאומנית ודתית!למען ׳ 111דאל פה, הגונ ה, צו דקתו רו ד פ דו־ ש לו ס !

ןןן|| ן

ה צ סנ ^זז)

ווח שידורי שלי בטלוויזיה:
• יום שבת: 50.4 ,
מאיר
״השלום הוא ביטחון״ — אלוף (מיל ).ממיפלד ואל״מ (מיל).
פע יל .

״כלכלה של צדק״ — ד״ריעקובארנוןויאיר צבן .

״האוייב הפנימי — הפער״ — סעדיהמ רצ י א נו וד״ריוחנןפרס .

״במאבק על טוהר המידות״ — אוריא בג ר י ול וב ה א לי׳ א ב.
• יום שבת: 14 5 .
״שיוויון יהודי־ערבי״ — ואלידצאדקועצאםפאהום (בערבית).
״ארץ־ישראל היפה״ — דבר ראש המחנה, לובהאליאב .
9׳ 01א ; 15,5 ,
״אין למנוע את עליית הימין לשילטון עמוס עוז, ד״ר דן יעקרב ־
סון וד״רמנחם בר ינקר.

ידין עם שייכ
שאיפות דיקטטוריות כמוסות
האמביציות הכמוסות של ייגאל ידין.
אותה כתבה הסתיימה במילים הבאות :
״מהפכת (נערי בן־גוריון) אינה נושאת
בחובה מישטר חדש. היא מביאה עימה
רק מהדורה חמורה יותר של המישטר
הקיים, שכבו־ הוכיח לחלוטין את אי־כישרונו
לפתור את בעיות־היסוד של המדינה.
״תחת
להמציא פיתרון חדש, היא רוצה
לדכא את תוצאות המשבר ביד חזקה. היא
באה להשליט את הצדדים השליליים ביותר
של המישטר המיפלגתי (הקיים).

״היא מוכילה כעיקכיות שד כר*
זד לחיסול חירויות־הפרט וחופש
הכיטוי. תחת לרפא את החולה,
היא כאה לסתום לו את הפה.

״מדינת־ישראל זקוקה למישטר חדש.
שיצמח מתוך העם, ושינסה למצוא תשובות
חדשות לבעיות־היסוד של הקיום
הלאומי. רודנות (נערי בן־גוריון) תהיה
ההיפך הגמור: שילטון של הרפתקנים,
חלקם בעלי רצון טוב וחלקם מחפשי־קאריירה,
שיעדיפו תמיד את הדרך הקלה
וחסרת־הסכנות של השימוש בכוח־הזרוע.״

דכרים אלה נכתכו כשנת 1956
על קכוצת ידין־דיין-פרס. אפשר
לחזור עליהם, מידה כמילה, כשנת
,1977 עד קכוצת ידין-תמיר־זורע.
העולם הזה 2069

במדינה
מי שטרה
נלסע־צדב ב ו ״ ב 1ע
המישטרה גקטה
שיטות פכו 7ות ברי?הרשיע
~ עורך־דין, והוא מבטיח :
שיעופו ראשיס ; ״
תמונה ורודה נצטיירה לעיניו של פקד
משה צור, ראש מחלקת־מירמה במישטרת
מרחב ירושלים. הייתה לו סיבה טובה להיות
שבע־רצוו מעצמו. הוא כבר ראה
בעיני־רוחו כיצד יתייצב בבית־המישפט,
וישלוף מאמתחתו את ההוכחות החותכות
נגד עורד־הדין הירושלמי משה מוסק. שכן
לא בכל יום מצליחה המישטרה להניח
את ידה על עורך־דץ שהדיח עדים לעדות־שקר,
ובכך לחסל חשבונות עם פרקליט
שאינו אהוד עליה במייוחד.
ההנחה היתה שדג שמן מאד עומד ליפול
ברישתו של פקד צור. במישטרת ירושלים
אין אוהבים ביותר את עורך־הדין מוסק,
עוד מן התקופה שבה שימש שופט בבית־מישפט־השלום
בעיר, ולא פעם נזף באנשי
המישטרה על דרכי פעולתם. לכן,
כאשר נכנם — לפני כחודש ימים — הקבלן
הירושלמי בניהו סימונה למטה
מישטרת ירושלים, ובפיו הסיפור כיצד יניסה
מוסק להדיחו למתן עדות־שקר, נדרכו
ראשי מחלקת־המירמה לקראת האפשרות
של שילוב עסקים בהנאות — הסיכוי
לקצץ בכנפיו של עורך־הדיו שעמד כעצם
בגרונם בשנים האחרונות.
התשוקה להפיל יאת מוסק היתר. כה עזה,
עד שילהשגת מטרה זו ניראו כימעט כל
האמצעים כשרים. אולם, במהלך החקירה
נקטה המישטרה צעדים שאין בהם כדי
לפאר את שיטותיה שהוכיחו, כביכול, את
אשמתו של מוסק.
מכשיר־הקלטה .״שימשתי,״ אמר,
סימונה ,״בורר בתביעה אזרחית נגד ששון
לוי, המייוצג ע״י עורך־דין מוסק. אחרי
שפסקתי נגדו בבוררות, ניסה לוי להשפיע
עלי שאשנה את עדותי. הלכתי למישטרה,
ואמרתי להם הכל. סיפרתי להם שגם עורך־
דין מוסק מעורב בפרשה. פקד צור נתן לי
מכשיר־הקלטה, ואחרי שלימדו אותי להפעיל
אותו שלחו אותי למישרדו של מוסק,
כדי שאקליט כל מה שיגיד לי. יומיים
אחרי זה טילפנתי למיויסק מתחנת־המיש-
טרה, ושוב כל השיחה הוקלטה, כדי שתשמש
כראיה נגדו. במי׳שטרה הזהירו אותי
שלא אספר לאיש שפקד צור שלח אותי
למישרדו של מוסק עם מכשיר־הקלטה.״
כאשר שמע מוסק כי המישטרה אוספת
חומר מרשיע נגדו, לא הופתע. מאז סיים
את תפקידו כשופט־שלום, הוקיע את ה־מישטרה
לא אחת, ולא היסס להצביע על
עיוותים באופן שבו מנהלים אנשיה את
חקירותיהם .״לא מכבר אמר לי אחד
מחברי, קצין בכיר במישטרת ישראל,״
הוא מספר ,״שמחפשים חומר נגדי כדי
להרשיע אותי, ולסלק אותי לתקופה ארוכה
מהנוף הירושלמי. מישהו במישטרה חיוישב
שיעלה בדרגה אם אני אפסיק להופיע
בבתי־מישפט. אבל למישטרה אין צל של
מושג עם מי היא מנסה להתעסק.״
האם זו הדרך ץ אולם, עורך־הדין
מוסק אינו מתרעם על עצם החקירה, אלא
על הדרך שבה היא מנוהלת .״האם זו
הדרך, המדיניות המוצהרת של המישטרה,״
הוא שואל ,״לשתול מכשירי־הקלטה ב־מישרדו
של עורך־דין כדי לנסות לאמת
מידע מפוקפק שהגיע אליהם 1אנשים
באים למישרדי ונותנים בי את מלוא אמונם,
את סודותיהם הכמוסים ביותר, את
שמם הטוב — לפעמים אפילו את חייהם.
כיצד אוכל לדרוש מלקוחותי שיתנו בי
אמון, אם יתברר להם ׳שנוסף לי שומע
גם פקד צור את כל דיבריהם?״
קציני־מישטרה בכירים שנשאלו על אודות
הפרשה, וסירבו להזדהות בשמם,
הודו כי נעשתה — במיקרה זה — חריגה
חמודה מסמכויותיה של המישטרה, ופגיעה
בחופש־הפרט. המיקרה חמור עוד יותר
לאור העובדה ׳שהמדובר במישרדו של
פרקליט, ישעה שתקנות המישטרה קובעות
במפורש כי לפני פתיחת תהליכי חקירה
נגד עורך־דין יש לדווח על כך מראש
ללישכת עורכי־הדין המחוזית. דבר זה
לא נעשה במיקרהו של מוסק.
תת־ניצב קראום, מפקד מרחב ירושלים,
סומך ידיו על כל הפעולות שנעשו בעניין
זה על־ידי הכפופים לו .״המיישטרה פועלת
(המשך בעמוד )42
הקץ לגיוק־ם

משרדהחקל או ת

§ן|| ל ה לן לו חהמ חי רי ם ה מו סכם
ל ־ 29.4.77־־ 24.4.77

במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של הסופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.
לצרכן לק״ג
בל״י
5.10
עגבניות
5.50
עגבניות באריזה של 2קתג
3.50
גזר
1.95
בלק
3.90
כצל יבש
4.30
בצל יבש ארוז בשקיות
3.90
תפו״אד
4.30
תפו״אד ארוזים בשקיות של 2ק״ג

ירקות

חיסול חרקי הבית
עם אחריות לשנה
ת ל ־ א בי ב — 450264־ 03
457895־ 03
א ש קלון — 051 *23019
י רו ש לי ם — 226618־ 02
חיפ ה — 712342־ 04
באר־ שבע — 30192־ 057
39593־ 057
ט ב רי ה — 50488־ 067

פירות

בפיקוח אגרונום.

רשיון משרד הבריאות .15

תפוחים זהוב גודל 6
תפוחים זהוב גודל 6.5
בננות

7.40
8.10
5.25

אשכוליות — בתפזורת וארוזות
תפוזים בתפזורת וארוזים
לימונים

2.50

4.10

ע ן ] יןךן פטמים קפואים בשקיות
מיני תנועוף (עד 1.1ק״ג העוף)
גודל ( 1עד 1.450ק״ג העוף)
גודל ( 2עד 1.6ק״ג העוף)
גודל ( 3מעל 1.6ק״ג העוף)
בשר הודו ללא עור וגידים

+ 12.96
12.13
+ 11.39
+ 10.32
+ 22.22

תמונות צבעוניות

הדרים

ע״י המעבדות הגדולות
והטובות בארץ של
קודק ושל אגפא.

2.90

1.04ל״י
97 +אג׳
91 אג׳
) 3אג׳
* 1.7ל״י

מבחר גדול של מצלמות ופלשים
לכל המצלמות ב מ חירי ם נוחים.
תיקון מצלמו ת ע״י מעבדה תל־אביבית
ידועה.
צילומי פספורט בן־רגע !
מבירה — החלפ ה — קני ה.

[פ11ו * 1ב דנ ד
חיבוז,רח 1ב החלתן זג
דגים כסיף
כסיף כפרוסות קפוא 1/2ק״ג
קרסיץ חי

10.50
23.00
16.11

*4אג׳
1.84ל״י
1.29ל״י

גיטרות * אקורדיונים
כלי־נשיפה * אורגנים
תופים
+ מיתרים השאלה +מכירה
תיקונים

גינזבווג מוסיקה
בהגרלת הפיס סד הפרסים
4 $מי ליון ל י
פרס ראשון

אלנבי ( 48 ליד רה׳ גאולה) ת״א,
טל 57773 :־03
נוסד ב־1940

יש לאן ללכ ת!
• ספרים משומשים •
• ספרים מיוחדים •

750.000 לי
קנ הלדבר טי ס

רה׳ כן־ יהודה 28
תל־אכיב

ו בו א

מבחר גדול של תמונות וסלקטים סל
גדולי האיור תמודרגי והקל אסי —
הדבקה

מקצועית

סל *לקטים

תמי1וו 4

חן טר מפ לחייל

״לוטוס״ ,ח״א, רח׳ אלנבי 101
(סול ביודהכנסת הגדול)

עד גיל 16ה ס פי ק ה להיות ליצנית, ר ק דני ת ו שחקנית

חנו ק שבע 772

י* מסך נפתח. האורות כבים. זרקור
| 1כחול מטיל מעגל סביב ליצנית המ קפצת
בקלילות אל: מרכז הבמה. פני הלי-
צנית צבועים לבן. שפתיה מודגשות ב־אדום־לוהט.
מן העבד האחר מתקרב ליצן,
בועט בליצנית המעווה פניה לעבר קהל
הילדים המתפקעים מצחוק, והיא עפה מן
הבמה לקול תשואות הצופים.
כך, פחות או יותר, נראית אחת מהו
פעות־הבכורה
של טלי ברק. כליצנית
במופע של תיאטרודלילדים. בלונדית,
עיניים -שחורות, נוצצות. היא רק בת
,16 אך כבר מעוררת קינאה בלב מבוגרות
׳ממנה, וגם נאות לא פחות. כי טלי ברק
גמרה אומר בליבה לכבוש את תל-אביב.
בעצם, לא רק את תל־אביב. אם רק
יתנו לה את הצ׳אנס המתאים, היא עוד
תוכיח שהמדינה קטנה עליה והעולם גדול,

אבל לא ב-שבילה.
היא רוצה להיות אמנית, ולא משנה
לה באיזה עניין .״העיקר להיות
משהו מיוחד. משהו מוכר,״ היא אומרת,
וחושפת שני טורי שיניים צחורות. משום
כך היא מנסה: גם לכבוש את התהילה
בהופעות שונות ומשונות ,״בכל מיני
טריקים,״ כפי שהיא מעידה על עצמה.
וזה התחיל בריקוד. כבר בגיל 12 מצאה

עצמה הילדה הבלונדית, עטודת הצמות,
מקפצת בסטודיו של הרקדן שימעון לוי
ברמת־גן .״הג׳ז נכנם לי עמוק לדם,״
היא מצהירה. ושימעון לוי, יליד תימן
ומי שנחשב כחלוץ הג׳ז המודרני בארץ,
מצהיר מצידו• ,שהיא נכנסה עמוק לתוך
עיסקי הג׳ז המרקד.
לא חלף זמן רב וטלי הפכיה מורה
ומדדיכת־ריקוד בזכות עצמה. פעמים יאפי־

מי אמר שלרקוד על חוו־הים בליל קיץ או אביב לצלילי מוסיקת

התחביב, ומקווה שיום אחד יגיע אמרגן
גדול, ממולח ומהודר, יצפה בה מאחד
החלונות שבאחד המלונות ברחוב הירקון,
יירד אליה אל החוף ויפתח לפניה את
שערי התהילה. ואליבא דטלי זה בהחלט
יכול לקרות ,״כי אני עדיין מאמינה ברומנים,
עד כמה שזה נ-שמע נאיבי,״ היא
טוענת.
ועד שאמדגן, או מיליונר צעיר וחתיך
כלשהו, יגלה אותה, תמשיך טלי לעסוק
ב״כל מיני אמנויות,״ במקביל ללימודיה
האכסטרניים בתיכון רון בתל־אביב .״כי
בלימודים סדירים בבית־ספר רגיל אף
פעם לא הלך לי,״ היא אומרת .״אני את
עצמי גיליתי כבר בגיל שנה. הילדים
גילו אותי כליצנית כשהייתי בת .13
המבוגרים, כרקדנית, כשהייתי בת .15
בקצב הנוכחי בטח !אספיק להיות זמרת,
ציירת, פסלת וקריינית עד גיל .18 ואם
אז עוד לא יהיה מאוחר מדי, ועוד יישאר
משהו מהעולם, אני כבר אהיה מספיק
מפורסמת. בתור אמנית, כמובן.״ כי זה
הדבר היחידי -שהיא רוצה להיות.
את סיכום הביניים בחייה הקצרים מתכוונת
טלי ברק לערוך בעוד שבועות אחדים׳
כשתחגוג במסיבה משגעת, כך היא
מבטיחה אם יום הולדתה ה־ד .1וסיכום
הביניים שלה הוא בהחלט מכובד, אם כי,
אותה עצמה איננו מספק כל עיקר.
״עד עכשיו הספקתי להיות רקדנית גץ,
ליצנית בקרקס ושחקנית בסרטי פירטו־מת.
מה שאני מאחלת לעצמי לשנה הבאה
זה להתחיל לצייר, ללמוד טוב יותר, להתגייס
לצבא והעיקר,״ היא מדגישה ,״להיות
הכי מייוחדת בעולם.״
בימים טרופים אלה, כאשר כדי להיות
מייוחדים, צריך כיס עמוק מאד, זאת
בהחלט משימה לא קלה לבחורה בת 16
ש״רוצה לעשות הכל לבד.״

לו הדריכה צעירות בנות־גילזו .״אחר*
כך בא תור ההופעות,״ היא מספרת, ומייד
פורצת בצחוק מתגלגל. כי זה מזכיר
לה שאת הופעתה הפומבית הראשונה כרקדנית
עשתה במיסגרת להקת־המחזל הגרוזינית.
אבל מה לא עושים כדי להתקרב,
ולו גם בצעד קטן, לעבר ההכרה
והפירסום המייוחלים י וכך היא הופיעה
עם הגרוזינים, ואפילו למדה במשך הזמן
לדבר קצת גרוזינית וליהנות מ-שיריהם.

״גס מלצרית
לפעמים״
חי׳י ד לקח אותה המורה, שימעון
\ * לוי, להופעות נוספות: בבתי־מלון, ב־כפרי־נופש,
עם להקה רומנית ואיפה לא.
״תמיד הייתי האטרקציה, ילדה קטנה שרוקדת
גץ,״ אומרת טלי. אבל בעצם,
החאלטורות האלה הן ששינו את חייה
לחלוטין. שכן, עם החאלטורות בא הכסף,
ועם הכסף בא הרצון להתחיל לחיות
לבד, לפרוש כנפיים.
וכך הפכה האטרקציה של ג׳ז פלוס
לאטרקציה של הבוהמה התל־אביבית. כש־היתה
בת 15 שכרה יחד עם ידידה דירה
נאה ליד רחוב דיזנגוף, והחיים העצמאיים
החלו במלוא התנופה.
״,ההורים שלי חטפו, כמובן, שוק, כש הודעתי
להם שאני אורזת את המיטלטלים
והולכת מהבית,״ היא מספרת ,״אבל איזה
הורים לא היו חוטפים שוק? העיקר שככה
התחילו החיים האמיתיים שלי.״
בעייתה הרצינית ביותר של טלי, כפי
שהיא מודה בעצמה, היא שעדיין לא
החליטה איזה סוג של אמנית ברצונה
להיות .״מרוב היסוסים, מחשבות אפש רויות,״
היא !מתוודה ,״מצאתי את עצמי
לפעמים גם ללא עבודה בכלל. אבל גם
במיקרה כזה אפשר להסתדר, ולעבוד כמה
ימים באיזה באר או מועדון ולהרוויח רק
מהטיפים בשביל חוז״ש שלם.״

״כוכבת
פיר סו מ ת״
^ כל כפך־הכל ,״ההחלטה הכללית
\ 1שלי היא לנסות הכל. עד שאמצא
או אחליט לבסוף מה אני בדיוק רוצה
להיות,״ היא אומרת בהחלטיות. וכך, בין
הופעה כרקדנית והופעה כליצנית בתיאט־רון־ילדים,
התייצבה טלי גם לימים אחדים
מול מסדטת־הקולנוע, והשתתפה ב־סרט־פירסום
ת, ואפילו קיבלה הבטחות
לסירטי-פירסומת אחרים ואולי, אולי אפילו
סרט עלילתי. חדש יזכה ליהנות מנוכחותה
ומהשתתסותה.
ובשביל נערה בת 16 שנולדה בעיר-
הכרמל השמרנית, זה באמת מכובד. אשד
לביוגראפיה, חשוב לטלי שיידעו כי בעצם,
ימי ילדותה עברו עליה בעיירת־הפיתוח
אופקים .״!אהבת־הטיולים שלי גוועה בגלל
העובדה שמאז ילדותי אני נודדת עם
הורי מעיר לעיר,״ היא מספרת ,״אבי,
איש־צבא־קשוח לשעבר, ואמי, חיו שנים
אחדות בקיבוץ. אחר-כך עברנו לאופקים.
אחר־כך לפתח־תיקווה. בסוף הלימודים
בבית־הספר העממי חשבתי לחיות קצת
בקיבוץ עעת שליד פתח־תיקווה, אבל
שם באמת לא הלך לי. הסתבר לי שאני
לא מסוגלת לחיות עם בל־כך הרבה אנ־שים
סביבי, כל-כך הרבה מחנכים ומדריכים
ומטפלות ומה לזב
״אז מהר מאוד ברחתי מהגיהנום ההוא
וחזרתי להורי, שבינתיים עברו לכפר־סבא.
עכשיו אני בתל־אביב .,כך שבאמת עברתי
את כל הארץ.״
מה -שהיא הכי אוהבת, בגיל ,16 חוץ
מלהרגיז את כולם בתילבושיות המייוחדות
וה״זדוקות״ שלה, הוא בהחלט דבר מייד
חד. היא מצטיידת בלילות אביב וקיץ
בקסטה קטנה של מוסיקת־פופ, בטייפ,
בשימלת־מקסי !ארוכה ומבריקה, נוטלת
סנדוויץ׳ עם גבינה צהובה, ויורדת לחוף
הים לרקוד.

ריקודי ם
על החוף
ם היא ככר לא צריכה לעשות
הצגות לאף אחד, וכל איש־הג״א
עייף ומשועמם המשוטט על חוף המרינה
של תל־אביב יכול להזין עיניו בצעידה
המחוללת בקצב על החול. תחביב מוזר?
״מי שאומר שזה תחביב מוזר, לא יודע
מה זה כיף אמיתי באמת,״ מצהירה בעלת־

המוזרה

ידידיה של טלי ברק
מכנים אותה ״המוזרה.
היא אוהבת ללבוש בגדים מייוזזדים אשר,
לדבריה, מעצבנים את כל מי שמביט בהם.

במדינה

ירח דבש בכל גיל
בתי המלו ן :
נהריה מזמינה את הצעירים והצעירים ברוחם, לכלות
חופשה נפלאה במסגרת מבצע ״ירח דבש בכל גיל קרלטון, טל 922211 : .
*** עדו, טל 923246 :.
החל מל״ג בעומר ועד סוף יוני .1977
התנאי המיוחדים חלים גם על זוגות שנשאו בעבר פאלס אתנה, טל 922381/2 : .
*** פרנק, טל 920278/9 :.
הרוצים להנות שוב מירח דבש ולחדש חוווות.
לכולם מובטחים בתי מלון טובים, וללא כל תשלום נוסף ** אסתאר (פינגוין) ,טל 923431 :.
טיולים מאורגנים באזור, רכיבה סוסים, סיור בכרכרות **,לאופר, טל 920130 :.

משרד התיירות — המחלקה לעידוד תיירות פנים

הזמנת מקומות במשרדי ״ אן ן״
חיפה, רח׳ הרצל , 22 טל ; 645404/3 .שד׳ הנשיא ,126 טל. 82277 .
תל־אביב רח׳ אלנבי , 113 טל ; 612567 .ככר דיזנגוף (ריינס ,)4טל;248306 .
ככר א תרי ם, טל . 288665 .ירושלים, רח׳ שמאי , 8טל. 224624 .
נתניה, רח׳ הרצל ,4טל . 22947 .גאר״שבע, רח׳ הרצל ,31 טל.73308 .

נכים

פרסום אלי

>רח דבש מתוק עם ״קל׳
תל א גי ב: גורדון 28
טל• 24( 222042 שעות ביממה)
אבן גבירול , 140 טל־ 450359
רמת גן: ביאליק , 56 טל־ 731773
יוז שלי ם: המלך ג־ירג׳ , 23 טל־ 228258

ש רו תי מפש

הופיע

״ 5ימים מתוקים במאי
ספר מתח ישראלי מקורי
מאת: ארנון הדר
חוילה מבודדת של מליונר תמהוני * מירדף
עוצר נשימה * רצח וסחיטה * פגישה עקובה
מדם בין שלוש חבורות פשע +יהלומים בשווי של
עשרה מיליון לירות !4
אלו הן רק חלק מן הה תרח שויו תהמ תו ארו ת בספר
פנה עוד היו ם אל חנו ת הספ רי ם שלך
ושאל על ״ 5י מי ם מ תו קי ם במאי״

הוצאת תמוז /ספריית ״העוקץ״
הפ צ ה :

תמוז _ תובל

למכירה: בכל חנויות הספרים ובקיוסקים

(המשך מעמוד )39
בהתאם לחוק,״ אמר ,״ויש חוק אחד ל־מישטריה
ולציבור. כל מה שנעשה בחקירתו
של עורך־הדין מוסק, נעשה במיסגרת
החוק.״ על השאלה אם מיסגרת החוק כוללת
גם הטמנת מכשירי־הקלטה ופגיעה
בחופש־הפרט של עורך־דין, סירבו תת־ניצב
קראום ופקודו, פקד צור, להשיב.
כאשר הגיע עורך־הדין מוסק לתחנת־המישטרה
לחקירה הראשונה, הושמע באוזניו
הרט־ההקלטה של שיחתו עם בניהו
סימונה. כאשר עיין -בפרטים האמורים ל הפלילו,
הצביע מוסק בפני הפקד צור,
שניהל את החקירה, על העובדה שבכל
ההקלטה כולה לא היה כל סימן לכך
שאמר לסיפונה שישנה את עדותו. למעשה,
בהקלטה הודגש פעמים אחדות שאמר
לו כי עליו להעיד רק כפי שהעיד בפעם

הראשונה.
מוסק שאל את צור כיצד נפתחה בכלל
חקירה לאור ראיות כה קלושות, וקיבל
תשובה מפתיעה. אילו היה הדבר תלוי
בו, אמר צור, היה סוגר את התיק תוך
חמש דקות, אד ידיו כבולות כיוון שהוא
מקבל הוראות ״מלמעלה״ .ממי ״למעלה״,
סירב לפרט.
לעשות סדר. קבוצה של עורכי־דיד
ירושלמיים מתכוונת עתה להגיש לשר־המישטרה
תלונה נגד הפקד צור, שחרג
מסמכויותיו, לטענתם עבר צור את הגבול
המותר, ויש במעשיו כדי להכתים את
שם המישטרה .״לא נוכל להסכים שיעשו
נגדנו דברים כאלה,״ הם טוענים.
עורד־הדין משה מוסק אינו מוטרד מעצם
החקירה נגדו. הוא בטוח בטוהר־כפיו.
אך הוא אינו מוכן לעבור בשתיקה
על הפגיעה בחופש־הפרט שלו, ויוצא בהאשמות
קשות .״הגיע הזמן,״ הוא אומר,
״שיתחילו לעשות סדר אצל אלה שמתפקידם
לעשות סדר אצלנו. אסור שנהפוך
למדינת־מישטרה. תיסנולה של המישטרה,
ורמתה הנמוכה, מביאים אותה לנקיטת
שיטות פסולות, המתאימות לעולם־התחתוו
ולא לאלה שחובתם לנקות את המדינה
מאלמנטים שליליים.״
מוסק ממתין עתה לסיומה הרי׳שמי של
החקירה, על־מנת לדעת אם תוגש נגדו
תלונה, או שהתיק ייסגר. כך או כך, הוא
מבטיח שאינו מתכוון לעבור בשתיקה על
מה שאירע .״כשאני אפתח את הפה,״ הוא
מצהיר ,״יעופו הרבה ראשים במישטרת
ישראל.״

הכו שי שדי שר אל 77׳
״מאלצים אותנו זהיות
פרזיטים!״ מאשים-יו״ר ועד
המשותקים פאירכוך גפייצה״ד
״זה בדיוק כמו בדרום־אפריקה ! אין
כניסה לכושים. שלט סמוי של, אין כניסה,
מונף לפני בכל מקום. גם אני כושי!״
למשה מטלון בן ה־ ,24 משותק הרתוק
לכיסא־גלגלים, הכניסה אסורה. משה, רווק
המתגורר בנווה־מגן, נפגע בשירותו הצבאי
באוגוסט ,1973 כאשר המשאית
הצבאית שבה נסע התהפכה. מאז חלף זמן.
כיום הוא משמש יו״ר ועד המשותקים
באירגון־נכי־צה״ל. לפני שנה הפסיק את
לימודי הקרימינולוגיה באוניברסיטה, אחרי
שנתיים של לימודים, והחליט להקדיש
עצמו למאבקו של הציבור הדומם והנשנה.
רק מעטים ידעו שאחת הסיבות העי קריות
להפסקת הלימודים היתד. אי־היכולת
לנוע בנוחות עם עגלתו מבניין לבניין
באוניברסיטה. משה חש עצמו מקופח
כיוון שנשללת ממנו היכולת להיות עצמאי.
הוא עצמאי רק בדל״ת־אמותיו או במכוניתו,
אך בצאתו לרחוב הוא הופך תלוי
באחרים. זהו כאבם הגדול ביותר של משה
ו־ 7000 חבריו, שאותם הוא מייצג.
פרזיטיות כפויה. הוא מבקש לחצות
רחוב בעגלתו, ואינו יכול. המידרכה
גבוהה מדי. רוצה להשתמש בטלפון ציבורי,
אך התא צר והמכשיר גבוה. עובר־אורח
רחום יחייג עבורו. יגש בעצמו להסדיר
ענייניו במוסד כלשהו — המדרגות מונעות
ממנו כל גישה. רצה להחליף ספר בסיפ־ריית
האוניברסיטה, שוב: מחסום המדרגות.
והרשימה ארונה: בתי־קולנוע, תיאטראות,
מוזיאונים — אין כניסה. גלגלים
אינם מטפסים במדרגות.
״בישראל 77׳ אני עדיין נלחם על
זכויות־הפרט האלמנטריות שלי ליהנות

ולחיות כאחד האדם,״ אומר משה בכאב.
״חלק מהשיקום שלי הוא ההתערות מחדש
בחברה. אני וכל חברי יכולים להיות
מועילים ויוצרים, אבל כל אפשרות לחזיר
לדברים הבסיסיים ביותר נשללת מאיתנו.
כך מאלצים אותי להיות פרזיט.״
והמדינה, אדישה. קיים אומגם חוק־לתיכנון־ובנייה
תשכ״ה— ,1965 הבא להקל
על נכים בכל הנוגע לשינוי מיבנים

נפה ממלון
״על גופותינו !״
ודרכי־גישה, אולם איש אינו מיישם אותו.
משה וחבריו אינם יכולים להגיע לישום
מקום כימעט. למשל, החייל שנפצע קשה
בפשיטה של אנטבה, הרתוק לכיסא־גלגלים,
אינו יכול לראות את הסרט על הפשיטה
ועל עצמו בקולנוע שחף, כיוון שאינו
מסוגל לטפס במדרגות.
״עד שלא נסגור רחוב ראשי באחת
הערים, או שנחסום את הגישה לכנסת,״
הוא מכריז ,״לא נקבל מאומה, ואני יודע
זאת. מי •שסגר נמל — קיבל. מי שהשבית
בית־חולים — קיבל. אם זו השפה, נשתמש
בה. נאלצנו ללמוד אותה בעל־כורחנו.״
״להיות במו כולם״ .משה חי לבדו.
בביתו הוא קורא, מאזין למוסיקה ועובד
על תוכנית מהפכנית לשיקום משותקים.
את עבודתו באירגון הנכים הוא מבצע
בהתנדבות. ובתחומי הבית, הכל שפיר.
רק עם צאתו לרחוב הוא הופך מתוסכל,
בגלל רחמי הסביבה .״נמאס לי להיות
תלוי באחרים על כל צעד ושעל,״ הוא
אומר .״אני מאמין רק בתוצאות מאבקי
— בטוב או ברע. כתבתי ודיברתי, אבל
עד כאן. אם לא משא־ומתן, אז מילחמה.
על גופותינו נשיג את המטרה. הייתי
עדין־בפש פעם, האמנתי לעסקנים, לשליחי-
הציבור. זו היתה אכזבה גמורה.
בתל־אביב מגלה ראש־העיר יוזמה כלשהי׳
אך גם זו אינה מקיפה וכוללת די.
למשה ברור שהשיפורים לא ייעשו מהיום
למחר, אולם הוא מבקש לראות לפחות
מעט מן המתבצע בשטח. הזנחה וזילזול
ניכרים בכל, לדבריו.
כשנפתחה המרינה בחוף תל־אביב, ערך
משה הפגנה שקטה במקום. גם כאן לא
נבנתה דרד״גישה הולמת למשותקים.
וכיוון שלא היה כיסוי, איש לא ידע על
הפגנתו. הטלוויזיה היתה עסוקה מדי בצילום
המיפרשיות.
״יש ליזום החלטה,״ אומר משה ,״לחייב
כל מיבנה ציבורי שמקבל סיוע או נתמך
על״ידי עירייה או גוף ממשלתי להתקין
דרכי גישה עבורנו. יש לאלץ. חברת־הכנסת
תייקה גרוסמן יזמה הצעת־חוק
לטובת המשותקים, אבל מערכת־הבהירות
קטעה את המאמצים.
״נמאס לי! אני יכול להיות כמו כולם,
אבל למישהו כנראה לא איכפת. חושבים
שאם נתנו לי מכונית גדולה, הכל כבר
בסדר. פשוט מכריחים אותי להיות טפיל.
דרום־אפריקה זה צחוק לעומת מה שקורה
כאן !״

והגידה

הא יגל ה אליסון דמי עוד
שיל שוחד בי שראל?
העדות שימסור מרדכי אליסון
פרשת התביעה נגד אשר ידלין ושרה
הרי עלולה ל הוו ת מ הלו מ ת־ מוו ת לכ מ ה
ב שעות־נוספות
כמס־ההכנסה
אריה גולדשטיין הוא רכז״חוליה בפקיד -שומה 3ב מס״ הכנס ה בתל־אביב
ברחוב פרץ .3בכל חודש הוא מגיש א ת כרטיס־העבודה שלח כ הוכ ח ה לקבל ת
המשכורת. והנ ה, משכורתו גדולה בכל פעם באופן משמעותי, ממ שכורות חבריו
העובדים עימו. סודו של גולדשטיין: הוא רושם בכרטיס״העבודה שלו שעות נוספו ת
בשבתות — דבר ה א סור על עובדי מס ״ ה הכנס ההאח רי ם. קשה ל ת אר כי גולדשטיין
בא מדי שבת למישרדי פקיד־ה שומה 3לבדו, ועובד על ה תי קי ם שלו. קשה לת אר
גם שנציבות שירות ה מדינ ה יודעת על כך. או ל ם כרטיס־העבודה שלו מוכיח בבירור,
כי הוא רושם בו מי ספר ניכר של שעות־עבודה ב שבתות.
כך, למשל, בחודש מארס השנה נרשמו בכר טיסו השעות הנוספו ת הבאו ת,
ב שבתות: בשבת, ה״ 5במארס, הוא עבד מ״ 17:39 ועד ; 19.44 בשבת ה״ 12במארס,

ופייט הודיעו לי שעל־פי דעתם קיי ם
ב״בנק לאומי״ בשווייץ חשבון או חש בונות
— בלתי״ידועים שמתוכם שילם
אליסון, שהיה בעבר מנכ״ל ״סולל-בונה
חוץ,״ שוחד לאנ שים שונים.״
העדות שמסר אליסון שופכת אור על
דרך היווצרותו של החשבון הז ה, שעד
לגילויו בפרשת ידלין לא היה לראשי
״סולל-בונה״ כל מושג עליו, וייתכן כי
לולא הגילוי היה נשאר בבעלות אליסון.
אליסון סיפר כי חיה גם מנהל בחבר ת
״ריינולדס ״,חברה־בת של ״סולל-בונ ה״
שעבדה בעיקר במימון ממ שלת ארצות־הברית
בארצות אפריק ה .״ריינולדס״ עב דה
לעו מק במדינה אפרי ק אי ת שבה הונהגו
חו קי מטבע־זר ח מורי ם ביותר. סו ח רים
לבנוניים רבים נשארו תקו עי ם במ דינה
זו עם מטבע מ קו מי שלא יכלו
להעבירו לחו״ל. ל״ריינולדס״ היו רישיד
נות ל הו צאת כסף זר, אך לא היה לה
כסף מקו מי. מנחל החבר הבמ קו ם, אלי שע
כהו, שהוא היו ם אזרח א מריק אי
החי בניו-יורק (בדירתו לשעבר של אמ נון
ברנט, שבה גר בשעתו גם אשר
ידלין) ,הצליח לחדש א ת רשיונה של
״ריינולדס״ תודו ת לקשריו עם אנשי ה אוצר
ב או ת ה מדינה. הוא הציע לנצל א ת
הרישיונות כדי להוציא מטבע זר עבור
הלבנונים, ול הרווי חאת ההפרש שבין
ה מ חיר הרישמי ל מ חיר בשוק השחור.

עד אליסץ
האם ידבר?
במיסגר ת ה אישים
נכבדים בישראל.
עדויות שגבתה מישטרת ישראל בשעתו
נגד אשר ידלין בפרשה זו, הצהיר בעדותו
דויד בלאו, עובד בכיר בחברה־לעבו־דות־חוץ־ונמלים
של ״סולל־בונה,״ ש־אליסון
היה מנ הל ה :״קדמי, זיגל

פ עי לו תמוגברת
בנ תי בי ״אוויר
ד רו ם ־ א פ רי ק א ״ ם
דרום־ אפריקה,
חברת״התעופה של
״ס א״ א׳ ,ה טי ס ה בשנת 1976 בקו תל-
אביב— יוגוסלביה 18 אלף נוסעים, מהם
4,000 ישראלים. החברה מפעילה א ת
הקו ב שותפות עם ״אל-על״ ה חל משנת
, 1971ו הי א מ טי ס ה שלוש טי סו ת לש בוע.
ה מ טו ס שהיא מפעילה ב קו הוא
,707 או ל ם לעיתים קרובו ת מ חליפי ם
או תו ב־ , 747 בגלל הביקוש הגדול לכרטי
סי ם.
המישרד הישראלי של החבר ה מוכר כמו בארץ כ ר טי סי ם ל קווי ם נוספים,
מישראל לדרוס״אפריקח דרן פאריס או
לונדון. קו מבוקש נוס ף הוא מתל־אביב
לריו דרך פאריס ויוהנסבורג.
״ס א״ א ״ מדגישה כי היא חברת־הת-
עופה הי חידה שאינה עוברת מעל ארצות
ערביות ב טי סו ת מאירופ ה לדרוס״אפרי-
ק ה, ומ שום כך היא מבוק שת על-ידי
ישראלים. קו מבוקש נוסף שלה הוא
ל או ס טרלי ה ישירות מדרום־ אפריקה. ה חברות
ה א חרו תהט סו ת ל או ס טרלי ה מ אירופה,
כמו ״אייר־פראנס״ או ״אלי-
טליה״ ,חונו ת בדרך בסינגפור או ב־ו
מ ביי ׳,ת חנו ת שאינן ב טו חו ת לישראלים.
החברה רכשה שישה מ טו סי 747 עם
גו,ף רחב, ועתה יש ברשותה חמישה-עשר
מ טו סי ם מ סוג זה לעומת שלושה של

אליסון פתח חשבון ב״בנק ל או מי״
בשווייץ, בז׳נבה, שאליו הועברו ההפר שים•
החשבון הי ה על שם ״ריינולדס,״
ובעלי ז כו ת -ה ח תי מ ה בו היו אליסון עצמו
ושני עובדים נוספי ם בחברה, משה
לוי ואלימלך לפטר, שלא ניצלו א ת
זכות״החתימ ה מעולם. החשבון נפת ח
בשנת , 1970 ובכספי ם שבו השתמשו ל מ
טרו ת שונות של ״ריינולדס.״

עדות נו ספתב תי ק היא של אליהו
פורת, שהחליף א ת אליסון כמנכ״ל ה-
חברה־לעבודות חוץ־ונמלים. הוא סיפר
כי שהה עם מנכ״ל ״סולל-בונ ה,״ שרגא
רוטמן, בניגריה, עת נודע לו על החש בון
ב״בנק ל או מי״ שממנו שולם לידלין.
הוא התק שר עם מנכ״ל ״בנק ל או מי״
בגיו״יורק, אליעזר לרנר, שהיה אז
בלונדון, וביקש ממנו כי ידאג ש״בנק
ל או מי״ בשווייץ ירא ה לו א ת החשבון.
לרנד עשה כן, וב־ 22.11.75ח ם נפגשו עם
מנ הל -הבנק, שהראה א ת מיס מכי-הח ש-
בון, שכללו העברה של 30 אלף דולר ל-
״בנק הבינלאומי הראשון״ בחיפ ה, ל פקודת
יהושע אליעז, שותפה של
שרה הרי בחברת־ביטוח•
עד כאן העדויות. אין ספק כי גילוי
מי ס מכי החשבון יחשוף פרטים חשובים
על ז הו ת מקבלי הכספי ם מן החשבון.

עבד מ 18:54-עד . 23:39ב 19-במארס, שבת, הוא עבד מ־ 17:5$עד . 23:24 בסך־ הכל
רשם לעצמו ב שבתות 13 שעות נו ס פו ת שעליהן מ ק בלי ם * 150 של השכר.
גולדשטיין לא היה יכול להס די ר תו ס פו ת אל ה ללא עזרת ה מ מונ ה עליו,
עימנואל דורנשטיין. כן חייב לדעת זאת גם העוזר-למינחל, דויד חרמון.
חבריו של גולדשטיין טוענים כי גם בשעות״העבודה הרגילות אין הוא יושב
במישרד ועובד. השעות הר שומות בכר טיסו, והמעידות על עבודה ב שבתות, מעוררות
ת מי ה ה רבה.

פלוקסמן, ידלין וכל ה שאר
הפירסו מי ם בשופריה של ריבקה
פלוקסמן בעיתונות יוצרים א ת הרושם
כי ה שילטונות מ ת אני ם לכיבשה ת מי מ ה.
לכן, לבד מטענות המי שטרה נגדה ונגד
בעלה מאיר, שפורסמו ב א חרונ ה בעיתונות,
כדאי לעיין גם בעדויות ש ניגבו
תוך ה ח קי ר ה נגד אשר ידליו
עורן־הדין חיים גושן סיפר, בעדו תו,
כי הוא פתחכר טי ס-ל קו ח עבור אשר
ידלין על שם גוף הקרוי ״ייעוץ,״ וכי
עבור גוף ז ה קנ ה ומכר הוא, גושן, ניי-
רות״ערך רבים. כ ר טי ס-ל קו ח נוסף נפת ח
על שם בנ ם של ה פלו ק ס מני ם, אלין,
שהחזיק באישור של ידלין לפעול בשמו
גם בחשבונו-שלו. ניהולו של החשבון על
שם אלון נעשה על־ידי אביו, מאיר.
ברוקר -הבורס ה זלצמן העיד, כי קנ ה

מו עצת הלול מסרבת
ל>*צא במח>ר גבו ה
מועצת״הלול מתחמקת מהצעות לייצוא עופות ק פו אי םבמ חי רי ם גבוהים ביותר.
הצעה עם ערבויות של רשת־מלונות אירופית ל חוז ה שנתי קבוע, ל ק לי ט ת כל כ מו ת
של עופות ק פו אי םבמ חיר של 1250 דולר פו״ב, נדחי ת על-ידי המועצה בלך־ושוב.
חברת ״שקל,״ באמצעות מנ הל ה צבי מאליק, הציעה למועצה א ת ההצעה
והת חייב הלח תו ם על חוז ה לשנה או לשנה וחצי, ולהמציא ערבויות לביצועו. התנאי
של ״ שקל״ חיה ה ת חייבו ת של המועצה לספקכ מויו ת אל ה. בשלב ראשון ביק שה
״שקל״ 200 טון והת חיי בהלק לו ט כל כ מו ת נו ספ ת.
פניית ״שקל״ באהא חרי שהמועצה פיר סמה כי הצטברו ב מ חסני״ הקירור עודפי
עופות ק פו אי ם והיא דורשת יי קור מחירי הבשר הקפו א כדי לכפות על הצרכנים
ל קנו ת עופות.
נציג המועצה, ברודר, השיב למא ליק כעבור כמ ה י מי ם, כי מועצת־הלול שרויה
ב סי כ סוך עם הממ שלה ואינה מעוניינת ל מכור עופות לייצוא כדי שיהיה במח סני ה
עודף והיא תוכל ללחוץ על הממ שלה. מ א לי ק מ סר כי גם עתה הוא מוכן ל ח תו ם
על חוז ה ב או תםה תנ אי ם, וכי יפנה לוועדת־הבשר העליונה ב מ שק, בבק שה שתברר
מדוע אין מועצת״הלול מוכנ ה למכור עופות לייצוא.

מניות עבור אשר ידלין, על שם חיי ם
גושן וטליה ליבני. כן סיפר כי משך
לירות, ש מח
שבונו של ידלין רבבות
או תן נתן מדי פעם ל שליחים של ידלין,
ביני הם מאיר פ לו ק ס מן ואנ שים בשם
זלינקה וברקוכיץ. כן הפקיד כס פי ם
בחשבונה של טלי ה ליבני.
בנוסף, יש להביא בחשבון א ת העס קו
ת של רכישת ומכירת רכב עבור אשר
ידלין בסיועו של מאיר פ לו ק ס מן, שחיה
רכז ה ת חבור ה של ״תנובה״ ,ואתה חו מ ר
שיש בידי המי שטרה על ח שבונות ניירות-
ערך של ידלין ופ לו ק ס מן בניו״יורק.

תפוזים רקובים בבלגרד
ב או ת ם הי מי ם שבהם ניצחה מכבי
תל־אביב בבלגרד, נמכרו ב חנויו ת העיר
תפוזים ישראלים. נראה כי מועצת־פרי-

ההדר אינה מקפידה ב מייו חד על איכו ת
הפרי שהיא שולחת. בעל ה חנו ת הנראי
תבת מונ ה קיבל ארגז של פרי ישרא
לי, וחלק ניכר מן ה תפוזי ם היה רקוב.

ה מכלל ה לטכנולוגיה
ועל או סנ הוטקס טיל 1
ע״נע וענקר 8

קולנוע

כוכבים

סיגד־וח בין הרגל ״ ם

המכללה קיבלה היתר מהממ של הלהת קיי ם כ מו סד לה שכלה גבוהה

נמשכת ההרשמה לשנת הלימודים תשל״ח
מגמות הלימוד

א. כימיה טקסט׳לית

צביעה, אשפרה ו הדפ ס ה

הנדסה כימית
כימיה פיזיקלית
כימית פולימרים
מבואות בניהול הייצור

נ. טכנולוגיה טקסטירית

ג! .יהוו תעשייתי

התמחויות ומקצועות

טכנולוגיה של סריגה אריגהוטוויה
מקצועות הנדסיים

תכנון וארגון מפעלים וביקורת איכות

מדעי הניהול

ד. עיצוב אופנה
יסוד טכנולוגיה תעשייתית
בטקסטיל והלבשה
חקר תנועה וזמן
בקרה משקית, מימון והשקעות

ה. עיצוב טקסטיל

ב 10-במאי תסגר ההרשמה במגמות: עיצוב אופנה ועיצוב טכסטיל

שני מ סלולי לימוד :
לתואר בוגר
לתואר הנדסאי
מתקבלים תלמידים בעלי תעודת בגרות ו/או תעודת גמר מקצועית, ללימודי הנדסאי
או לתואר ״בוגר״.
ניתנת, לאחר בדיקת זכאות, עזרה בדיור ואפשרות לקבל מילגות או הלוואות.
פרטים והרשמה: במכללה, רחוב אנה פרנק , 12 רמת־גן.
בימים א׳—ה׳ ,בין השעות ; 14.00—8.00 טלפון .03-729161

כאשר החליט, בזמנו, ג׳ק וורנר, אחרי
ששילם הון־תועפות עבור זכויותיו!הסרטה-
של גבירתי הנאווה, כי הוא מעדיף כוכבת׳
קולנוע מובהקת (אודרי הפברן) ,לתפקיד
הראשי על־פני השחקנית שזכתה בו לתהילה
על הבמה, ג׳ולי אנדריוז, קמה
סערה. ציבורית גדולה.
מי שניצל מייד את גלי־האהדה הגואים
שמהם נהנתה כוכבת־המחזמר חסרת הניסיון
הקולנועי, היה וולט דיסני. הוא
הפקיד בידיה את התפקיד הראשי במרי
פופינס, והוליווד הזועמת הביעה את ריג־שוועה
האמיתיים בסוף אותה השנה,
בחלוקת פרסי האוסקר, כאשר התעלמה
כליל מקיומה של אודרי ה-פברן והעניקה
לג׳ולי אגדריוז את הפסלון המוזהב, למרות
שלא הסרט שבו הופיעה (מרי פופינס),
ולא תפקידה בו, הם מן הסוג שנהוג
להכתירו בפרסים•
סוככת חסרת־מין. זו היתר, שעתה
הגדולה של ג׳ולי, וגם התחלת הסוף שלה.
מצד אחד היא הפכה במשך שנים ספורות
לגברת הראשונה של ״הבידור לכל המיש־פחה״
,מין ״יורם״ ממין נקבה שכל מעשיה
ללא דופי ושאין כמוה לטיפול בילדים
קטנים, בחיות ובסיפורי־אגדות. מצד שני,
כל מה שנגע לג׳ולי האשה, הוטל בספק.
היו אפילו שטענו כי דבר כזה אינו קיים
כלל ושג׳ולי, כדוגמת שאר היצורים
הדמיוניים של וולט דיסני, היא פשוט
חסרת־מין. אומנם היתד, לה כבר בת,
מנישואיה לתיפאורן טוני וולטון (שאותו
השאירה מאחוריה באנגליה, כאשר הפכו
לגבירתי הנאווה בברודווי ),והקאריירד

סיור מודרך במכללה
יתקיים ביום חמישי 5.5.77 בשעה 9.30 בבוקר.

כיצד תיראי
בבגדים?
הרשמי בעוד מועד
לקורס לשיפור הגוף.

הרזיה מו בטחת
לפנות לאולפן

מיבצוו הוזלה בפיקדילי
ת ק לי טי ם * מערכות ס ט רי או * ק ס טו ת

מחיר רגיל מחיר מבצע
אוזניות ]1מט 808 50
165ל״י
230ל״י 125ל״י
אוזניות 803 81101101
165ל״יקסטה 0 6 0ריקה

קסטה 0 9 0ריקה
24ל״י 18ל״י
ספר מילים של החיפושיות — 15ל״י
12ל״י
בר לקסטות
— 50ל״י
40ל״י

לאה פלטשר

כמו כן אנו ממשיכים במיבצע המיוחד לחנותנו

אבן גבירול 50

תקליט חינם לאחר קניה מצטברת של 11 תקליטים

טלפון 267682

דרו שהבהש כר ה

דירה 3־24

בואו לבקר — ירושלים, שין ( 4ע׳׳י משרד התיירות) טל׳ 226344

למרות הכל!
מחיר הפירסום וטל עמוד

חדרים
טלפון ריקה +
בצפון ת״א
לטלפן 243386 :

הוא

3,360ל

ווו

במאי־בעל אדוארדס
7שנות פסיכיאטר
שלה על הבמה לפני מרי פופניס וצליליהמוסיקה היתה ציורית ומגוונת, אבל דבר
לא עזר לה. משדבק בה דימוי ה״אומנת
המתוקה והחייכגית״ ,החלה-נמאסת והולכת
בקצב. מהיר, כשאין עוד מקום תחת השמיים
בו תוכל להסתתר מן הביקורת
הצוננת ומן הכשלוגות בקופה.
מעל גיל .18 המצב לא השתנה, בעצם,
עד היום. מה שהשתנה הוא ג׳ולי עצמה.
אחרי שנלחמה במשך שנים ליצור לעצמה
דימוי אחר, היא משלימה היום עם ה־

עובדה שמרי־פופינס היא חלק בלתי נפרד
ממנה, וכהוכחה ניצחת לכך החלד. אפילו
לכתוב סיפרי־ילדים. הראשון, מנדי יצא
לאור כבר לפני שנים אחדות. השני
אחרון הוואנגדודלס הגדולים (אין צורך
לומר שמדובר ביצור דימיוני) עשוי אפילו
להפוך לסרט.
אבל כדי לעשות שלום מעין זה צריך
לעבור מילחמות רבות. היו ימים שבהם
התעקשה, נואשות, לפתות את הצופים
שמעל גיל 18 וחשפה את גווה בהאמריקני־זציה
של אמילי, כדי להוכיח שהיא עשוייה
בשר־ודם ואינה מצויירת בעיפרון. תוצאות
ה״שיכנוע״ הגיעו לאוזניה במהרה: במאי
הוליוודי מצליח אמר :״היא כל־כך מתוקה,
עד שבוודאי צומחות לה סיגליות בין

הרגליים.״
כמקום פסיכיאטרים. ג׳ולי הזועמת
שלחה לחצוף זר־סיגליות, וכך נקשר
הקשר הראשון בינה לבין הבמאי, בלייק
אדוארדס, בעלה מזה שמונה שנים. כאשר
הכירו זה את זה, היו שניהם במצב נפשי
מעורער, לקוחות קבועים של פסיכיאטרים,
שאצלם היו מבקרים, כל אחד לחוד,
חמש פעמים בשבוע. ג׳ולי היתד. נאמנה
לפסיכיאטר שלה חמש שנים — אדוארדס
שבע.
בלייק, צאצא למישיפחה העוסקת בתי־

טעם
של ציבוב
תל־אביב,
(תכלת,
ה הז מנ ה
שווייץ) — זהו אחדהפר טי ם
הייצוגיים של הקולנוע השווייצי.
פקיד ק טן, רווק שחי כל השנים עם אמו ה אל מנ ה בבית
ק טן במרכז העיר, מ תיי ת ם. הוא מוכר א ת הבית עם המיגרש
יקר־הערך שעליו הי ה בנוי, ו מקבל ב ת מור ה וילה מפואר ת
מחוץ לעיר וקיצבה חודשית נאה. כעבור חודש הוא מימין
את כל חבריו״לעבודה אל חוויל תו, ועורך עבורם מסיבת־גן.
הגן ה מוריק, השמש הזו הר ת, ה מ שק או ת ה אכ סו טיי ם שמוזג
הבאר״מן, שנישכר במייוחד לצורך זה, כולם יחד משחררים

א ת הרצועות ה ח מורו ת הבולמות בי מי ם כ תי קונ ם
השווייצים השמרנים ו הקפדני ם, השגורים בדל״ת א מו תי ה ם.
ומשצונחות ה מסיבו ת, נחשפים ה מ אוויי ם ו הכי סו פי ם של
הביורוקר טים ה ק טני ם, מתגלה הפ חד מפני שיגרה שמבטי
חה או מנ םאתה קיו ם הפיסי של יו ם־ המחרת, אבל מונעת
כל אפ שרות של הפתעה או ת מור הלמה שהית יום
האת מול. הברגים המ שומנים היטב של השעון השווייצי
המשוכלל הופכים לרגע לבני-אדם — עם ה תנופ ה הפיו טית
שבהם, עם ח ס רונו תי ה ם, תי ס כו לי הםות שוקו תי ה ם של
בני-אנוש. אבל כל זה קו ר ה רק לרגע א חד, במשך מ סיב ת-
גן אחת. ב סו פ ה חוזר כל בורג, שנבהל מעצם העובדה שייתכן
כי הוא קצת יותר מבורג, ל מ קו מו המייועד. מי שאינו נכנע
למישמעת הכרונו מטרית מושלך, ו א חר מוכנס ב מ קו מו.
הבמאי קלוד גורטה הצליח ליצור כאן א ת שיווי״המיש־

וסור ובידו — כיסופים של ביורוקרטים
קל הנדיר של בי קור ת חב ר תי ת תוך א הב ת-בריו ת נדירה,
כשהוא משתמש בסיגנון שהיה מחמםאת ליבו של צ׳כוב
אילו היה רואה זא ת. הכל מתרח ש כאן מתחת לפני ה שטח,
הצופה נדרש לשים לב לחריגות ה ק טנו ת מן ה ה תנ הגו ת
הטיבעית, ו ה תו צאה היא סרטק טן שאומר יו תר על האופי
השווייצי בפרט, והאנו שי בכלל, מאלף הרצאות מדעיות.

האר> ה מזו ה ם
הולם שוב

שדוקנית־אשה אנדריוז

5שנות פסיכיאטר
אטרון מזה כמה דורות, החל דרכו כשחקן,
ובה־בשעה כתב סידרת תסכיתי־מתח רד־יופוניים
עבור דיק פאואל. בגיל 24 היה
כבר תסריטאי, בגיל 32 ביים את סירטו
הראשון, ואחרי סעודה בטיפאני, ימי יין
ושושנים ושני הפנתרים הוורודים הראשונים,
ניראה שאין דבר שהוליווד תשלול
ממנו. אלא שאז בא כישלון קופתי צורב
בשם המירוץ הגדול (שעלה 12 מיליון
דולר) ,ואחריו עוד כמה כישלונות צורבים
לא פחות (כמו מה עשית במלחמה, אבא?
או המסיבה{ ,ואדוארד נזקק בדחיפות לקביים
רוחניים. וכך החליטו אנדריוז
ואדוארדס לוותר על הפסיכיאטר משאדו־ארדס
כבר היה גרוש ואילו ג׳ולי —
גרושה־בדרך מבעלה.
היום הם נזכרים בחיוך בסרט בשם
לילי היקרה שעשו יחד, אחד מאותם
,פילים ורודים, שלא השביעו את רצונו
של איש, אולם סייעו להם לעשות את
הצעד הסופי ולעבור לחיות בצוותא. שנה
לאחר־מכן, כשילדיו הגדולים של בלייק
ביקשו לעבור להתגורר עימם, נחתם גם
המיסמך החוקי שהפך אותם לבעל ואישה.
השנים שחלפו מאז, מיתנו במידה רבה
את האמביציות של ג׳ולי, והעלו את
מניותיו של בלייק. אחרי ששובו של
הפנתר הוורוד (זה שנקרא בארץ המפקח
קלחו, הנשק הסודי של האינטרפול)
הרוויח מיליונים רבים, הוא מכין עתה
חמישה סרטים חדשים. ג׳ולי מחלימה מן
העובדה שסידרת־הטלוויזיה ר,בידורית שלה
(המשך בעמוד )46
העולם הזה 2069

בכוח החוק (אוריון, ירושלים,
אמפי, חיפה, ארצות־הברית) —
פרק שלישי זה בהרפת קו ת מפ ק ח-
המי שטרה הארי ק ל הו, הידוע בכינויו ״הארי ה מזו ה ם ״,
מחזיר א ת קלינ ט אי ס טוו ד ל תפקיד שגילם כבר פעמיים קו•
דם־לכן, ואשר הפך לאב״טיפוס שהצמיח חי קויי ם אין־סוף.
הפעם נקלע הארי שוב ל מי ש חקי -הכו ח הפולי טיי ם ה מפריעים
ל אכיפ ת״ ה חוק היעילה, ונוסף על כל הצרות האח רו ת
מדביקי ם לו, תחת בן־זוגו הקבוע לעבודה שנפגע כבר
ב ת חי לתהסרט (ככל בני-הזוג האח רי ם שהיו לו בעבר),
בת״זוג, מפק ח ת -מי ש טר ה שנוכחותה ב תפ קיד צריכה לסמל
הפלת מחיצה נו ספ ת ב מי לחמה לשיחרור האשה.
מסר טלסרט הופך הארי ה מזו ה ם, בצורה ברורה יותר,
לנושא־הדגל של האינדיווידואליזם ה א מרי קני הקיצוני, שמ
א ס כבר מזמן ב ח לו ק ת האנ שים לקטיגוריו ת, ב ה תיי ח סו ת
לבני-אדם כלקבוצות א תניו ת, וב הכללות למיניהן המס פקו
ת כיו ם דגלים לא רק למ מורמריס-בצדק, אלא גם לכל
רודפי הפי רסו מ ת והבצע.
אין צורך להמליץ על התאמ תי של אי ס טוו ד ל תפקיד,
שכן זה הרי תפור לפי מידותיו. אפשר רק לציין בהתפעלות
א ת הדרך שבה הוא מ טפ חאת הכישרונות ה צו מ חים
לידו. הבמאי ג׳ים פארגו היה עוזר-במאי בכ מהמ סר טיו

קלינט איסטווד-דגל של אינדיווידואליסטים
ה קוד מי ם ; הצלם צ׳ארלס וורת היה עוזר־צלם ב או ת ם סר טים,
והצוות הטכני עובר מסרטאחד למי שנהי כמעט ללא
שינוי. ואםח סר ה כאן הוויר טואוזיו ת של דון סיגל, מן
הפרק המקורי של הארי ה מזו ה ם, הרי יש כאן שפע של
פעילות מבויימת ביעילות מירבית, ו שחקני ת צעירה אחת
ששמה טיין דלי (ה מגלמ תאת שותפתו של הארי) ,שבוודאי
עוד ידובר בה נכבדות.

הרדיפ ה
של פו לנ ס קי
הדייר (סינ מ ה ,2תל־אביב, צרפת)
— העיקרון היסודי במרבית
סרטיו של רומן פולנ ס קי הוא
בערך רה ק חו א ת העולם, הזיזו א ת מרכז״הכובד שלו,
וראו כיצד הוא מ ת מו ט ט .״ בסרט הזה, מ תק רב העיקרון
בצעדים מאוששים אל גבול ה אב סו רד ה מו חל ט.
פליט זר שוכר חדר בעליית־גג, שבה התגוררה קו ד ם
צעירה שהתאבדה בקפיצה מן החלון. בהדרגה מ ת חי ל הדייר
החדש ל הזד הו ת עם אי שיותה של המתא בד ת ; הוא סובל
מ ה תעללו תם של השכנים ושל סוכנ ת־ הבי ת, ומאבד והולך
את אישיותו־שלו. שיגעון־הרדיפה שלו גובר והולך עד שהוא
מוצא עצמו באמצע הסרט מחופש לא שה. לפי צעדיה של
העלילה, לא קשה׳ לנחש, עוד בשלב מו קדם, כי הדייר עתיד
ל סיי םבמ קו ם שבו מצא, ב ת חי לתהסרט, א ת קוד מ תו
בדירה.
מה שמפריע במייוחד בסרט זה הוא ה שקיפות שבה
משליך פולנ ס קי א ת רעיונותיו על הצדפה, בצרורות. שינאת
המיעו טים, הקונפור מיז ם הניכפה על הפרט על-ידי הכלל,
הפאראנויה הדו הר ת של ה חיי ם המודרניים, כל אלה מונחים
תחת זכוכית מגדלת מעוותת, כאילו יונ ס קו וב ק ט
גם־יחד השתכרו לפני ששימשו ה שראה לתס רי ט. פולנ ס קי
עצמו, המגלם אתה תפקיד הראשי, נע כל העת בין פ א תו ס,
הומור, ג רו טסקה ברבארית ואבסורד. לרגע נדמה כאילו
הוא מחקהאתג׳רי לו אי ס, ורגע ל אחריו, הוא מזכיר
א ת המשכונאי.

אדז׳אני ופולנסקי — שיגעון של נרדפים
אבל פולנסקי הוא בכל-זאת פולנ ס קי, ק שה להת על ם מן
ה שלמות המיקצועית הנדירה של הצד הטכני, מתנועות- הוא המצלמה ה מופל או ת בגמישותן ובמורכבותו (הצלם
סוון ני קווי ס ט, צלמו הקבוע של ברגמן) ,ו מיכול תו הבלתי־רגילה
של הבימוי ליצור תחו שה של עולם עכור, מעורפל,
רווי אי מי ם וקל אוס טרופובי. אילו הי ה זה ב מ אי א חר,
היה הדבר בגדר הישג נדיר, אול ם כשמדובר בפו לנ ס קי,
זוהי התחלה שממנה כבר היה צריך להמשיך ולצמוח.

הטמפון
בעל כושר הספיגה
הטוב בעולם
לטמפון או־^ה, העשוי צמר גפן כבוש,
כושר ספיגה ענק שאיו לאף סמפון אחר,
לעומת טמפונים אחרים המתארכים עם הספיגה,
טמפון 0.6 .מתרחב עם הספיגה. לכן,ככל שהוא
סופג יותר כן הוא אוטם טוב יותר את
פתח הנרתיק ומונע.בל תזוזה או דליפה. טבלי
טמפון 0.6 .וטמפון אחר בשתי כוסות מים
נפרדות ותווכחי בכושר הספיגה המעויין

קולנוע
(המשך מעמוד )45
הורדה ׳מן המסך בשל חוסר־סופולריות,
בעזרת הופעות־אורח בלאס־וגאם, המכ ניסות
לא •פחות כסף, דורשות פחות מאמץ,
ומעוררות התלהבות כללית.
וכדי להוכיח לעולם כולו שלא איכפת
לה להיות מרי־פופינס, היא מגדלת שני
ילדים ויטנאמיים מאומצים (לה ולבעלה
אין ילדים משותפים).
את הסיפור הראשון שלה היא
כתבה כאשר גילמה את מרי־פופינס,
למישפחתודשלה. מתוך רצון לחנך את
ילדיה שלא ינבלו את פיהם, הוחלט שכל
מי שיקלל־ במישפחה, יצטרך לקבל עליו
משימה לביצוע לפי דרישת האחרים. ג׳ולי
עצמה לא עמדה פעם אחת בפיתוי, משהו
לא־״פופינסי״ נפלט מפיה, והילדים ירשו
ממנה שתכתוב להם סיפור. היא עשתה
זאת, קראה לסיפור מנדי — ועובדה,
היום יש לה קאריירר, של סופרת־לילדים.

במאים

טמפון , 0.6 ,הנוח והבטוח ביותר בעולם,
נותן לר הרגשה משוחררת וחופשית
65ב ימים בשנה. תוכלי ללבוש מכנסונים
קצרים והדוקים, חצאית מיני או ביקיני.
תוכלי לרקוד, לטייל, לטבול באמבט ולרחוץ בים
בבטחון מלא.

טריפו במלת עו תיו
שלש פי ל ב רג

באיזו מידה ראוי סטיבן שפילברג להיחשב
כבמאי גדול, קשה לומר היום. הוא
עשה רק שני סרטים עלילתיים באורך
מלא, ולכל הדיעות, אין בכך די כדי
לבדוק ערכו של במאי. אולם באיזו מידה
ראוי סטיבן שפילברג להיחשב כבמאי
חשוב — זה דווקא קל מאד לקבוע. כי
אחד משני הסרטים שביים נקרא מלתעות,

להשיג ב־ג גדלים :
נורמל: למרבית הנשים
אקסטרה: לנשים עם דימום רב.
והחידוש העולמי האחרון !
טמפוני מיני לנערות, לבתולות ולנשים
עם דימום מועט.

תגובתם של אמריקנים רגילים מן השורה,
הניצבים בפני האפשרות ־סל קיום תרבות

על־אנושית בחלל החיצון .״עצם המחשבה
שייתכן כי איננו היצורים היחידים ביקום
שמסוגלים לחשוב, להרגיש וליצור קשר
זה עם זה, הוא מסחרר,״ הוא אומר.
מעניין במייוחד לציין שאת אחד משני־״־״
התפקידים הראשיים בסרט יגלם לא שחקן,
אלא במאי־קולנוע — פרנסואה טריפו.
טריפו, במאי רב־יוקרה והצלחה, שעשה
בעבר סרט מדע־בידיוני משלו (פארנהייט
)451 והופיע בכמה מסרטיו־שלו גם כשחקן
(למשל בילד הפרא והלילה האמריקאי)
התלהב מן הרעיון של שפילברג, ובילה
חודשים ארוכים על בימת־הצילומים שלו.
זו נעה בין ערבות אלאבמה וויומינג, י והגיעה לצורך סצנה אחת אפילו להודו
המרוחקת .״אבל,״ מתנחם שפילברג, הזוכר
בחלחלה את החודשים הארוכים שבהם
בילה 12 שעות ביום בלב־ים ,״זה היה
תמיד על היבשה.״
הסרט לא יהיה מוכן, כנראה, לפני
סוף -השנה הנוכחית, כאשר שפילברג
מבטיח להוכיח לעולם כולו כי אנו איננו
לבדנו ביקום.
מסתיר את התפאורות. כדי להמחיש
את האפקטים המדעיים הוא גייס י לעזרתו את דאגלס טראמבול (מי שעשר,
את האפקטים של אודיסיאה בחלל) ,וכדי
לשמור על ההפתעה הוא מסתיר בקנאות
את התמונות ־של התיפאורות. ואשר לשם :
מיפגשים־מן־הסוג־הראשון, לפי שפילברג,
הם מיפגשים־שבראייה. מיפגשים כאלה
אירעו — לפי כל העדויות הרבות שנאספו
על ראיית צלחות־מעופפות למיניהן. מים-
גשים־מן־הסוג־השני, הם מיפגשים עם

חדש ! אריזה חסכונית של 40 טמפונים +שי —
ארנקון פלסטי לנשיאת ג טמפונים בארנק.

או־בה
המיני טמפון שיש לו גם מיני

כמאי״שחקן טריפו ותסריטאי־כמאי שפילברג
בבידיונו של חבר

כמה פעמים ני סי ת להפטר מ וזז׳ וקים ולא
הצלחת? לאחר חי טוי שלנו, אינו מחס לי םאת
הז׳וקי םוהחרקים וא ת מקבל ת תעודת
א ח ריו ת לשנה.
מודיעין 18ר״ג, טל5 .־6־ • 790114 אילת, טל 3012 .־.059
היתר משרד הבריאות .21 :רש׳ עסק 181/75

אי תן ע מי חי הדברת מזי!7ים

טרמפ
ל חיי ל

זה עתה הגי ע

*!;!ו 0 < 1977 קגו/זו
הפצהבלע די ת

ס טי מ צ קי

וזהו הסרט המכניס ביותר בתולדות הקולנוע
מעולם, יותר מחלף עם הרוח,
יותר מצלילי המוסיקה ואפילו יותר מהסנדק.
ומי שמביים דבר כזה, אינו יכול
להיות אלא במאי חשוב.
לכן, כאשר פנה שפילברג אחרי מלתעות
וביקש לעשות סרט מדע־בידוני ב־שם
מיפגשים מן הסוג השלישי, מייד נמצאו
לו מממנים, משקיעים, תומכים וחברה
שהיתה מובנה לפרוש לפניו שטיח אדום.
כיום, אחרי שנתיים של עבודה וסכום
המתקרב ל־ 10 מיליון דולר בהוצאות־הפקה,
ההתלהבות עצורה קצת יותר, ה חששות
גדולים קצת יותר, מד,־גם שמסתבר
כי שפילברג התעקש לעשות סרט
לפי רוחו -שלו, יותר מאשר לפי תכתיבים
בדוקים של הקופה. עתה מצפים הכל
בכיליון־עיניים לראות אם הצליח לקלוע
שוב, כפי שקלע במלתעות, לטעם הקהל.
צלחות מעופפות. שפילברג טוען,
כי הוא מתעניין במדע־בידוני מאז היה
ילד. אכן, בגיל ,16 כשהיה תלמיד תיכון,
עשה (במצלמת 8מ״מ) סרט בן שעתיים
וחצי, שנושאו צלחות־מעופפות. הסרט
עלה לו 500 דולר, והוא הוצג פעם אחת
בלבד, לפני 500 איש**,ששילמו דולר אחד
כל אחד. מסתבר שעוד בצעירותו ידע
כי הקולנוע והכלכלה הולכים יד־ביד.
נושא סירטו החדש •של שפילברג הוא

עובדות בדבר קיום צורת־חיים אחרת
ביקום, וגם מיפגשים כאלה אירעו, בכל
מייני מרכזים מדעיים ־שאספו עובדות
שניתן להסבירן כרמז לתשדירים מן החלל
החיצון. עתה הגיע תור המיפגשים־מן־
הסוג־השלי־שי — שבמגע ישיר — ־שאותם
מבטיח שפילברג בסירטו הבא.

תדריך חובה לראות:
תל־אביכ — הפרקליט, הגיס והכיס,
סרט אילם׳ רשת־שידור, נאשוויל.
ירושלים — כל אנשי הנשיא, דמי־

כיס.

חיפה — דמיס־כיס, סרט אילם.

תל-אביב
דיל! רכ׳׳יין לאלנבי, ארצות־הברית)
— ג׳יין פונדה וג׳ורג׳ סגל, כזוג
משכילים ההופכים לגנבים כשאינם מוצאים
דרך אחרת לשמור על. מעמדם החברתי
במיסגרת הקאפיטליסטית. מצחיק־פושר.
* בלון* (לימור, איטליה) — ניסיון
חיוור ליצור עוקץ איטלקי, בעזרת סלט
בינלאומי של כוכבים הכולל את אנתוני
קוויו, אדריאנו צ׳לנטאנו וקאפוצ׳ין. חבל
רק ששכחו לתבל.
העולם הזה 2069

״חן האטה״

תכנית החסכון היחידה ביעוראל
5לטווח עול עונה אחת בכבד
דברים שנראו רחוקים כל כך הם
עתה בהישג ידך: טיול לחו״ל, ריהוט חדש,
רכב קטן משלך, מלתחה שלמה חדשה...
כל אלה קרובים מ אוד -א ם יש לך
חשבון ״ח׳ץ לאשה״ בדיסקונט.
ב״ח״ן לאשה״ את חוסכת ב־12
תשלומים חודשיים שווים ( 100ל״י ועד
2000ל״י בחודש) .לאחר 12 חודשים הבנק
ימסור לידך את כל הכסף שחסכת ועוד
הלוואה בתנאים שאין כדוגמתם. והנה
סכום גדול(עד 44,000ל״י) עומד לרשותך

במיוחד למטרה שכל כך רצית בה...
אם תוותרי על זכותך להלוואה תהני
ממענק מיוחד בשיעור שנתי של * 7,5בנוסף
לריבית הרגילה על החסכון, בהתאם לתנאי
התוכנית.
הכנסי לאחד מסניפי בנק דיסקונט
ופתחי חשבון חסכון ״ח״ן לאשה״.
הדיסקונטאים יתנו לך גם שי קטן ונאה.
...נצלי את שנת האשה בבנק דיסקונט, זוהי

השנה שלך.

שאלי בסניפי בנק דיסקונט גם על
תוכנית החסכון ״יתרון לכל אשה״.
על מדריך דיסקונט לאשה,
על לשכות הקשר לנשים,
ועל חוברת המידע
״וזאת על אשתך לדעת״.

בנ ה די סנו תנו

כ שהם מ ב טי חי ם שלום -
תכניותי ה ם מאיימות מלחמה| .
(כ שאנחנו ה שגנו הפרדת כו חו ת
ה ם היו נגדן.
כ ש הם מ ב טי חי ם שגשוג כלכלי,
תכניו תי ה ם מאיימות אבטלה.
(כ שאנחנו מ קיי מי םתע סו ק ה לכל
ה ם מציעים אב טל ה חלקית!
אל תתו להם
לזרות לד הבט חו ת בעיניים.

התערו מפלגה העבודה •מפייס

ו,דו,ו עזו שוע והט עו ר־ ג שחזו אד ב!
הקורות אחרי שנה וחצי בכלא גרמני
וחצי.
יום אחד הוכו הישראלים בגרמניה ואוהדי
הכדורגל בארץ בהלם. היה זה כאשר
משטרת גרמניה עצרה את השוער הישראלי
אבי בנימין, שבשנתיים שלפני מעצרו
כיכב בשורות אוסטריה וינה. בנימין עמד
באותה עת לחתום חוזה עם אחת הקבוצות
המופיעה בליגה העליונה בגרמניה.
הגרמנים חשדו בו כאילו החזיק בסמים,
ובשל כך בילה שנה וחצי מאחרי סורג ובריח,
לצורכי חקירה. במשך אותה תקופה
בכלא הגרמני לא מצאה מישטרת גרמניה
הוכחות כלשהן נגדו, כדי להרשיעו. הוא
שוחרר מן הכלא וסולק מגרמניה, אחרי
שנעשה הסכם עם התביעה.
במרוצת הזמן, בעת שהותו בכלא, התברר
לאבי בנימין כי נפל קורבן לעדותו
של נער בן ,17 שמסר למישטרת גרמניה
עדות כוזבת, וזאת, כמעשה־נקמד. על ש בנימין
״גזל״ ממנו את חברתו.
המכאיב לו ביותר בכל הפרשה הוא
התנהגותו של הקהל. במידה מסויימת מזכיר
סיפורו של אבי בנימין את סיפורו של
היינריך בל על קתרינה בלום, שחרצו

את דינה וייחסו לה עבירות שונות למרות
שלא הורשעה על-ידי בית־מישפט.
זה קרוב לשנה נמצא אבי בנימין שוב
בישראל. בעונה הנוכחית הוא מופיע ב־הפועל
רמת־גן, שהיא אחת המועמדות לעלות
לליגה הלאומית.

^ חף־מפשע
ומצפון נקי
סיפור חוזר על עצמו בכל פעם
| 1שהשוער מופיע במיגרש זר .״מנסים
להוציא אותי מהכלים,״ אומר אבי בנימין,
״מקללים אותי ומגדפים אותי מכל עבר
כשאני עולה לשחק. האמת היא, שמבחינה
אחת אני מבין את הקהל: הוא רוצה
שאני אתעצבן ואספוג שערים, והוא עו.שד,
את זה בכל האמצעים!
״לפני עשרה ימים,״ הוא נזכר ,״שיחקנו
נגד הפועל חדרה, במישחק שהיה גורלי
והסתיים .2:2לאורך כל המישחק ניסו
להרגיז אותי, הזכירו לי את התקופה ש הייתי
בכלא. אבל מה שמעצבן אותי יותר

ממרר בבכי אבי בנימין, שוערה
של קבוצת הפועל רמת־גן,
בתום מישחק קבוצתו נגד הפועל חדרה, שנערך לפני כעשרה ימים והסתיים בתוצאה
.2:2ניצחון במישחק, היה מעניק לרמת־גנים הזדמנות להעפיל לליגה הלאומית.

״האליפות היתה בידיים״

ן ךץ כורת אוהדים חדרתיים הסתערה
| 1אל מאחרי השער שבין קורותיו ניצב
השוער אבי בנימין .״חשישניק!״ צעקו
האוהדים לעבר השוער ,״מסומם! קיבלת
היום את המנה שלך?!״ ועוד כהנה וכהנה
גידופים ועקיצות בנושא זה.
המיקרה אירע לפני עשרה ימים, במהלך
מישחקה של הפועל רמת־גן נגד הפועל
חדרה, כשהתוצאה היתה 1:2לזכות הפועל
רמת־גן, שעל שערה הגן אבי בנימין.
הגידופים והקללות נישנו ללא־הרף. ה־חדרתים
ניסו להוציא את השוער הרמת-
גני משלוותו, כשגילה יכולת מזהירה ב־מישחק.
רמת־גן ספגה שער, והתוצאה
הושוותה ל .2:2-האוהדים המשיכו לגדף
ולהקניט :״חשישניק ! מסומם !״ אבי
בנימין השיב לקהל :״תודה רבה!״
שריקת־הסיום של השופט משה אשכנזי,
היא שגאלה את השוער הרמת־גני מעלבו-
נות נוספים מול קהל שלוח־רם ן, שניבל
את פיו בלא הפסק. לא היתה זו הפעם
הראשונה שקהל אוהדי הכדורגל עלב קשות
בשוער המעולה.
דומה שהקהל שם עצמו שופט. שכן, למעשה,
אבי בנימין מעולם לא הורשע על
אחזקת סמים או על עבירה דומה כלשהי.
סיפורו של השוער החל לפני כשנתיים

חו!ו לכושר

אבי בנימין שרוע על הדשא, אחרי שהציל כדור בזינוק
אקרובטי ובתוך כך נפגע. עד כה ספג אבי את מיספר
השערים הנמוך ביותר בליגות הבכירות — לאומית, ארצית ושתי ליגות א׳ —
שנים־עשר במיספר. באחרונה קיבל הצעות מקבוצות מהליגה הלאומית לשחק בשורותיהן.

מכל זה שאני חף־מפשע ומצפוני נקי. על
המיגרש, למשל, לא קיבלתי מעולם כרטיס
אדום או אפילו צהוב. גליון־ההתנהגות
שלי בהתאחדות לכדורגל נקי לחלוטין.״
לפני כחודש ימים לערך הגיעו מים עד
נפש. היה זה כשהפועל רמת־גן התארחה
במיגרשה של הפועל פתח־תיקווה. הפעם
החליט השוער להחזיר לצופים באותו מטבע.
מספר אבי :״הפעם, הקהל בפתח-
תיקווה ממש הגזים. בכניסה לאיצטדיון
ירקו עלי וקיללו אותי (הנייר אינו סובל
את מילות־הגנאי שפלטו אוהדי פתח-
תיקווה)•
״במקום לחדרי־הלבשה הכניסו אותנו
לבתי-שימוש, ושם הושיבו אותנו. כשעלינו
לשחק, איימו עלי ועל אחרים משחקני
הקבוצה שיפוצצו לנו את הפרצופים
והמכוניות. המישחק הסתיים בתוצאה של
.1:1הפסדנו נקודה, וזה היה די חבל. כל
הקבוצה ישבה אחרי המישחק באמצע ה־מיגרש,
וחיכתה שהקהל יתפזר, אבל הקהל
המשיך לקלל. הפעם לא ויתרתי. קפצתי על
הגדר וניסיתי לקפוץ ליציע. האמת היא
שידעתי שלא אוכל לעבור את הגדר, אבל
עשיתי את זה כדי להתפרק.
אבי הוא כיום בן ,25 ונשוי לצעירה אוס-
(המשך בעמוד )50

ה כ בו דהא בו ד
(המשך מעמוד )49
טרית. כבר בגיל 17 נכלל בסגל המורחב
של ניבחרת ישראל. אז, כשלב לראשונה
את אפודת השוער של הפועל תל־אביב,
ניבאו לו עתיד מזהיר. כשמזכירים לו
היום את הפועל תל־אביב — שבה החל את
דרכו כשוער — אלה בשבילו זיכרונות
נוסטאלגיים. אבל בפיו של אבי יש טענות
קשות נגד הפועל תל־אביב ומרבית קבוצות
הפועל, המנוהלות בדומה לה.

^ שערים

ט ומר אבי :״כשהייתי ילד, הייתי
תמים, חתמתי על טופס שחקן וקברתי
את עצמי באגודה. הייתי שותף לשיא ההצלחה
של הפועל ת״א ב־69׳ .לאט לאט
התחלתי להבין שמנצלים אותי, כי לא יתכן
שהרווחים של מחלקת הכדורגל — שאותם
עושים הכדורגלנים — יוזרמו למחלקת
טניס־השולחן, למשל. הגיע הזמן, שאנשים
שמנהלים את הפועל תל־אביב יקבלו שכל.
שיקהו דוגמא ממכבי תל־אביב בכדורסל•
בינתיים הייתי באירופה, ולא מצאתי
בשום מדינה. חוקים אבסורדיים
כמו אצלנו. מה קורה כשהילד נותבגר ורוצה
לעבור קבוצתי! הוא פשוט קבור.
הוא אבוד. אבי, אישית, כשרציתי לשחק
באוסטריה־וינה, נכנסתי להסגר של שנתיים•
שנתיים תמימות התנזרתי מפעילות
רישמית על המיגרש.״
אבי בנימין הוא שחקן־חוזה בהפועל
רמת־גן. את הכדורגל הוא רואה בביזנס,
כמו באירופה. מהפועל רמת־גן, הוא אינו
מקבל סכומים גדולים, לדבריו. הוא חתום
על חוזה של 30 אלף לירות לעונה. היו
קבוצות שיכלו לתת לו הרבה יותר. מדוע
בחר דווקא בהפועל רמת־גן, קבוצה המופיעה
בליגה הארצית?
מסביר אבי :״לא שיחקתי כדורגל תקופה
ארוכה. הפועל רמת־גן נתנה לי צ׳אנס
לחזור אל עצמי. היום, עד למחזור ה־,20
ספגתי רק 12 שערים. אחרי עונה כזו, המניות
שלי עולות בצורה מסחררת. בהפועל
רמת־גן נתנו לי הרגשה חברית. המאמן,
,שים׳ בן־יונתן, עבד אתי שעות נוספות.
היתד, תקופה שהייתי מתאמן פעמיים ביום.״

2וו א רי בי ס
חשוב לחבו
ההסתד רו ת
30 באפריל
עד ה־ 30 באפריל אפשר להשלים את תשלומי
המם האחיד, ובכר להבטיח את הזכות לבחור.

8בו7א
עד הר 8במאי אפשר לערער, בפני ועדת הבחירות המקומית
על אי־הכללת שמד בפנקס הבוחרים.
פרטים נוספים מצויים לרשותך בכל מועצות הפועלים.

--מעציללא הרשעה

ההסתדרות קיימת ב שבילך
וס הבחירות 21.6.77 :
ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל-ועדת הבחירות המרכזית
ועידת ההסתדרות• ועידת נעמת• מועצות הפועלים

אמריקה בי ש ר אל 1

קבל ת מודעות לבל העיתונים
במחירי חמעו׳כת

פיצות נשיטה חדשוז לגל המישפחה

* פיצות זוגיות ־ 2 5ליי
* פיצות ענ קיו ת ־ 40 .ל יי

פיוסום אידיאל

מיבחר מאבלים איטלקיים,
יינות ומשקאות קלים

אבן גבירול 110 תל־אביב
(פינת אנקוקולסקי)
טל 8ץ 227118 ,227117

חניח חופשית

פיצה

דומינו,

גן־יהודה , 221 פינת ירמיהו, תל־אביב.

פתוח מ 17.00-עד אחרי חצות

קו ר סי צלילה
בתל ־ א בי ב וביסיסוד
צלצל 295529 :־.03

^ כי אינו חי מן הכדורגל ( 2500 לי*
רות לחודש, כדבריו ).יש לו בוטיק,
ומכונית נזרצדס בעלת מיספר זר. אולם
הכדורגל תופס חלק מרכזי בחייו. בשנה
הבאה תוכפל משכורתו כפל־כפליים בקבוצה
שבה יככב. הוא מקווה לשחק בעונה
הבאה בד,פועל רמת־גן ובליגה הלאומית.
לפני עשרה ימים, כשהסתיים המישחק בין
קבוצתו להפועל חדרה ,2:2ובתוך הפסידה
קבוצתו נקודה, פרץ אבי בבכי כילד.
״בכיתי,״ הוא אומר ,״כי כאב לי שאחרי
שהובלנו ,1:2ספגנו שער. אם היינו מנצחים
היום, היינו כבר בלאומית. לא רק
לי כאב ההפסד. גם המאמן, ,שים /פרץ
בבכי. זה שבע שנים שרמת־גן מנסר, לעלות
לליגה הלאומית. אחרי תקופה כזאת
זה נראה כמו סיוט, אבל אני, עוד מאמין
באמונה שלמה שאנחנו נשחק בעונד, הבאה
בליגה הלאומית. ואפילו אם נשאר בליגה
הלאומית לא בטוח שאעזוב את הפועל
רמת־גן.״
תריסר השערים — בילבד — שספג אבי
בנימין עד המחזור ד,־ 20 בליגה הארצית,
מדברים בעד עצמם. שכן, שום שוער בליגות
הבכירות — לאומית, ארצית ושתי
ליגות א׳ — לא ספג פחות ממנה זו.
אילמלא נעצר בגרמניה, לפני כשנתיים
וחצי, אין זה מן הנמנע שהיה משחק בשורות
הקבוצה הגרמנית קלסרו, המופיעה
היום בליגה הראשונה בגרמניה, ואשר אי-
תה׳עמד לחתום על חוזה כבר עתה, הוא
קיבל ארבע הצעות מקבוצות מהליגה הלאומית
בארץ.
אבי מתכוון להמשיך להצליח בין הקורות.
מדי שבת הוא ייתקל בקהל עויין
שינסה לערער את שלוותו בקריאות
״חשישניק!״ ו״מסומם למרות העובדה
החותנת שהוא מעולם לא הורשע
בכך .״איך אנשים יכולים לכנות אותי בשמות
כאלה?״ הוא משתומם .״הרי אם
הייתי מתעסק עם הדברים האלה, איך
הייתי מסוגל לתפקד ולחזור לכושר

טעוני־טיפוח, הרצל צמח, אשר אחרי התפוצצות
פרשיית־האהבים לקה בהתקף־לב.

ש ע רו ר ״ ה ב מו ס ד חינוכי
בחל ־ אביב: מנהל
ה מו ס ד 1ווינה אהבי ע
א ם ־ הביוז. והילד־*
ט עו ני־־הט יפוחנשלחו
לבתיהההרוס 1

׳17111״ 011111 עופרה אופיר׳ ה־י
י נ /י 111 נ מפקחת על מוסדות־הילדים
טעוני־הטיפוח בעיריית תל־אביב,
אשר ניסתה להסתיר את התקרית במוסד,

מנ הל טעח טי סנה
^ כורת הילדים צבאה על פתח חדרו
( 1של המנהל בלחישות רמות. מבעד
לחור־המנעול נגול לעיני הילדים הנדחקים
מחזה פיקנטי. מנהל המוסד לילדים קשי־חינוך
וטעוני־טיפוח, תינה אהבים בסלון
דירתו אשר במוסד, עם אם־הבית הראשית
שלהם.
פרשת אהבתם של המנהל המזוקן והקשוח,
הרצל צמח ( )45 ואם־הבית החייכנית
והנאה, מרים דק 38 היתד. ידועה
זה־מכבר לכל ילד במוסד בית הילד,
שברחוב פרופסור שור 12 בצפון תל-אביב,
לא הרחק מדירת־הגג שבה התגורר אשר
ידלין. אולם בצהרי אותו יום, לפני כחודשיים
וחצי, נכונה לילדים הצגה נוספת,
מעוררת־התלהבות אפילו יותר מזו שבה
היו מורגלים.
משה ששון, השמש הוותיק, שפתח את
שער־הברזל של המוסד לפני הדסה צמח,
הבין כי ההתפוצצות הבלתי־נמנעת של
פרשת־האהבים תתרחש עוד באותו יום.
בריצה מהירה עברה האשד, הצעירה,
שחורת־השיער, במיסדרונות המוסד, השוכן
בבית רב־קומות. הילדים המציצים התפזרו
מאצל דלת חדרו של המנהל בבהלה,
ואשתו פרצה כרוח־סערה לתוך הדירה
המרווחת והנאה. את מה שהתרחש
לאחר־מכן נקל לתאר. מייד התנפצו זגוגיות,
כלים וחפצים כבדים התעופפו לכל
עבר. זעקות נשים בקעו, טפיחות, מהלומות.
המנהל
פרץ מחדרו כשהוא עירום־למח־צה,
בניסיון להימלט מאשתו המשתוללת.
המאהבת, אם־הבית, הצטנפה באחת הפינות
ומיררה בבכי. האשד, הנבגדת המשיכה
להטיל עליה בגדים וחפצים מכל הבא
ליד.

שרשרת
של מי ק רי ם
ך* ־ 70 ילדי המוסד הצטופפו במים־
דרון וצפו במחזה בציחקוקים קולניים.
הילדים במוסד בית הילד הם, כהגדרתה של
עופרה אופיר, הממונה על מוסדות־ר,ילדים
בעיריית תל-אביב ,״הרבה יותר מטעוני-
טיפוח. הילדים האלה הגיעו ממישפחות
הרוסות.״
אין ספק שהילדים הורחקו מבתיהם בין
השאר גם כדי שלא יהיו עדים למחזות
מן הסוג שהתגלה לעיניהם באותה שעת־צהריים.
״אין
ספק שהתקרית הזו גרמה נזק
נפשי לילדים המאכלסים את בית הילד,״
אמרה עופרה אופיר. היא מיהרה אל המוסד
הגועש וניסתה להרגיע את הרוחות, אך
ללא הצלחה יתרה. לבסוף הוחלט לשלוח
את הילדים לבתיהם, ל״תקופת־מנוחה.״
עתה נותרו כמה בעיות נוספות׳למפקחת
המטופחת והנאה. הראשונה בהן היתה,
כיצד להצניע ולהשתיק את הפרשה, להעלימה
הן מן העיתונות והן מראשי עיריית

לדיברי מדריכים במוסד השפיע ד,מיקרה
על התנהגותם ועל רמת לימודיהם של
הנערים, ובמייוחד על המבוגרים שבהם.
סיפר אחד המדריכים, שביקש לשמור
על עילום־שמו :״כשאני פונה בימים
האחרונים אל אחדים מהילדים, אני נתקל
בעקיצות בנוסח , :גם אתה התעסקת
עם אם־הבית ד התחילו להסתובב במוסד
חוברות פורנוגרפיות וסיפרוני-מץ. זה היה
קיים גם קודם־לכן, אבל עכשיו זו ממש
הצפה. הילדים אומדים , :אם למנהל מותר,
למה לנו אסור י׳ העובדה שהמנהל
נשאר במוסד והביע בקול את החלטתו
שלא יעזוב, והעובדה שגם אם־הבית לא
עזבה לפני שהקימה שערורייה רצינית,
השפיעו על כל מה שקורה כעת במוסד.״

״הילדים יעברו
אתה חוויי ה ״

המוסד

בית־הילד, אשר ברחוב פרופסור שור בצפון תל־אביב, הוא מוסד
לילדים טעוני־טיפוח שנאספו ממישפחות הרוסות. הילדים, בני שבע
עד ,14 לומדים בבתי־ספר רגילים בעיר והמוסד משמש להם פנימייה למגורים. חלקם
של הילדים מפגרים בשינלם .״המקרה השפיע לרעה על הילדים,״ סיפרה המפקחת.

תל־אביב. לעופרה אופיר היתד, סיבה טובה
לכך. בשנה האחרונה זכו המוסדות
לטיפוח־ילדים־קשי־חינוך של עיריית תל-
אביב בקיתונות של ביקורת, מצד העיתונות
ומצד מבקר־ד,עירייה, שלפני חודשים
אחדים אף המליץ לנזוף באופיר על שהעסיקה
במוסד גיבעת־הוד בהוד־השרון
נגרים וצבעים, ורשמה אותם כמדריכים.
עופרה אופיר הבינה גם שאם יתגלה
מיקרה זה, יתגלו מייד גם עשרות מיקרים
דומים שאירעו, ומוסיפים להתרחש
במוסד בית הילד. כך, למשל, ידוע כי מדי־ערב
צופרות מכוניות או״ם אחדות ליד
המוסד• מטפלות צעירות עוזבות בשעת־ערב
את המוסד ויוצאות לבילוי לילי עם
אנשי או״ם, לבושי אזרחית.
בעבר, לפני שהגיעו אנשי האו״ם, היה
המנהל עצמו, הרצל צמח, נוהג להעניק
טיפול אישי. לכמה מן המטפלות הצעירות.
כשנתגלה הדבר על־ידי אנשי אגף־
החינוך בעיריית תל־אביב, שבראשו עומד
בנימין אביבי, פוטרו המטפלות. המנהל
נשאר על כנו.
גם אחרי ד,מיקרה הנוכחי לא נטה המנהל
להסכים ללכת מרצונו. אולם, לרוע
מזלו לקה בהתקף־לב, אושפז בבית־ד,חולים
הדסה בתל-אביב. משחזר למוסד,
בתום כ־ 20 ימי אישפוז, נכנע סוף־סוף.
״אני אלך,״ אמר לאנשי העירייה ,״אבל
תצטרכו לשלם לי!״
באגף־החינוך העירוני היו מוכנים
לכל, או כימעט לכל. המשא־והמתן
בין הצדדים נמשך כבר יותר מחודש,

וההצעה העומדת עכשיו לפני צמח, שהוא
אב לשני בנים שהאחד מהם משרת בצבא,
היא 100 :אלף לירות פיצויים, ופנסיה
בגובה 70 אחוזים. צמח הנמרץ עובד בעיריית
תל-אביב זה 18 שנים. בתחילה שי מש
מורה בבתי־ספר שונים בעיר; כמנהל
בית הילד הוא משמש זה כשמונה שנים.
קיצבת־ה,פרישה, שלד, הוא זכאי היא בגובה
36 אחוזים בילבד, ללא הפיצויים הגבוהים
המוצעים לו עתה.
לגבי אם־הבית״הראשית, מרים דק, נפתרה
הבעייה במהירות גדולה יותר. הסתבר
שדק, גרושה ואם לילד, היא בוגרת
בית־ספר עממי בלבד, י חסרת תעודות
או השכלה פורמלית שיסמיכוה לשמש
כאם־בית ראשית, או בכל תפקיד אחר במוסד.
היא עובדת בבית הילד רק שנה,
אולם גם היא לא ויתרה בנקל, איימה
לשבות לפני שערי המוסד. לבסוף הועברה
למוסד אחר, גם שם בתפקיד אם־
בית, וזכתה בפיצויים ״בסכום גבוה במייו־חד.״
כשבוע
אחרי ד,מיקרה החליטו הכל
״לנסות להבריא את המצב״ .הילדים חז רו
מחופשתם הכפוייה, המדריכים ערכו
ישיבות מייוחדות שארכו לילות תמימים.
כיום, חודשיים אחרי ההתפוצצות, האווירה
עדיין עכורה וכבדה. אם-הבית החדשה
תיכנס לתפקידה רק בעוד ימים אחדים.
הפעם לא הסתכנה המפקחת ובחרה לתפקיד
זה בצעירה דתית ,״שמאהבת, לפחות
לא תהיה״״ כדבריה. אחד המדריכים התמנה
כממלא־מקום המנהל.

** וכדת סוציאלית, העובדת עם יל-
^ די המוסד, טוענת כי אחת הבעיות
העיקריות של מוסדות מסוג זה היא העובדה
שאנשי הסגל מתגוררים סמוך לחדרי
הילדים .״בבית־הילד,״ היא מספרת,
״יודעים הילדיים על כל מיני רומנים בין
מדריכים ומטפלות, או שהמדריכים מביאים
הנה חברות שלהם. כל זה זוכה בכיסוי
נרחב ומלא בין הילדים, המסתובבים
באופן חופשי על־יד ובתוך חדרי אנשי
הסגל. אבל כשדבר כזה מגיע עד
למנהל, צריך לבדוק אם לא קיים פגם
כלשהו בשיטה. אצל צמח, מנהל בית־הילד,
היו כבר מיקרים דומים בעבר.״
הממונה על מוסדות הילדים בעיריית
תל־אביב, עופרה אופיר, עדיין נרגשת
מן הפרשה :״ד,מיקרה הזה השפיע לרעה
על הילדים,״ היא אומרת .״מאז, אני מבקרת
במוסד כימעט מדי יום.״ אופיר, שהיא
עובדת סוציאלית ומורה במיקצועה, טוענת
כי אינה זוכרת מיקרה דומה לזה
בעשר השנים האחרונות.
היא אומרת :״ברור היה שעל המנהל
ללכת אחרי שערורייה כזאת בין כותלי
המוסד. אני עושה הכל על-מנת שאת
ענייני הכספים שלו עם העירייה הוא יסיים
במהירות! ,ויעזוב את דירתו בבית־הילד.
כבר בימים הקרובים אפרסם מיכרז לתפקיד
מנהל חדש. בינתיים יש כאן ממלא-
מקום טוב, וגם לתפקיד המנהל יש כבר
מועמד שנראה לי מתאים. ככל הידוע
לי, לא היו שום חריגות בתשלומים לאם-
הבית הקודמת, מרים ז׳ק. בעזרת פסיכולוגית
מייוחדת נשתדל שהילדים יעברו
גם את ההודיה הקשה הזאת.״
אופיר טוענת כי המצב במוסדות לילדים
טעוני־טיפוח בכלל, ובבית־הילד
בפרט, אינו חמור ביותר .״נכון שיש כיש לונות,
גם בבחירות אנשי סגל ומינך,ל
וגם בטיפול בילדים הבעייתיים,״ היא אומרת
,״אבל אחוז הכישלונות מצטמצם
משנה לשנה״.

פרופסור שלמה הוגו בדגם ילדים. אתם תגדל! ותבינו: מקוטרב
1סרי ם
בחייכם למעשי־גבורה. אך קל להיות גיבור מתוך שינאה. היו ו,.
לאהבת־העמים ...ואם ה יה באן חטא בגירו ש ערבים במקומות
מסו״מים וביחס רע אליהם. הלא כולנו לוקחים חלק בחטא זה, כולנו
שותפים בו ...הערבים הם 1קורבנות הלאומנות במו רבים מתוכנו...״

המאור האחרון

נטש ברגמן את כלא־העמים של קאקאניה * והגיע
ב־ 1920 לירושלים, שם מונה מנהל בית־הספרים־הלאומי,
שהיה אז בראשית דרכו.
באותה תקופה התחולל בארץ אחד האירועים המוזרים
והמסעירים.,שילוב האכסטזה והחזון, כפי שבא על ביטויו
בקיבוצי ״השומר הצעיר״ הראשונים וכך, לפני 55
שנים פנה ברגמן, שהיה חדור כוונות רציניות ביותר,
להותיר מאחור את הקאריירד, האקדמאית שלו ואת בית־הספרים
הלאומי, ולהצטרף לאהד מקיבוצים אלה: רציתי
לקחת חלק בהתחדשות תנועת הנוער, שהתחוללה בחפצי-
בה. קיוויתי פעם לקשור את גורלי עם גורלכם ולהיות
סנדלר אצלכם. וכשעליתם על הקרקע, עליתי אני כל
יום אל הסדנה של הסנדלר במוסד הגרני ״שנלר״
בירושלים ולמדתי את יסודות הסנדלרות, ויחד עם זה
את יסודות השפה הערבית המדוברת על־ידי חברי הער בים
כעבודה. תוכניתי אז לא יצאה לפועל. דומני שהקבוצה
לא ענתה אז למיכתבי...

א הפחד מפני ההיסטוריה
כאשר הלך לעולמו הפרופסור מלמד. הוגו ברגמן,
דומה שפסה תקופה מישראל. נמוג תור־זהב של הוגים
ויוצרים, דור של הומניסטים יהודים שמוצאם ממרכז־אירופה,
נונקונפורמיסטים בהשקפותיהם, שפסעו גגד הזרם
והמקובלות. ברגמן, שהשתייך על אותו קומץ אינטלקטואלים
מערביים שהגיעו ארצה עם תום מילחמת־העולם
הראשונה, וביניהם י.ל. מאגנס, מריטין בובר, ר׳ בנימין
ואחרים *-היה נושא הדגל של החששות והתיקווה, ודומה
כי בהסתלקותו, לפני יותר משנה, כבה המאור האחרון
שהאיר את האפלה המחשבתית שבה נתונה החברה הישראלית מזה 30 שנים.
באחרונה ראה אור קובץ מאמרים ורשימות פרי-עטו
של ברגמן, שנערך והובא לבית־הדפוס בידי תלמידו,
הפרופסור נתן רוטנשטדייך* מתוך קשת הריעות הנכל לות
בקובץ זה עולה דמותו של שלמה הוגו ברגמן
כפילוסוף הטורח ויורד מגבהי הפילוסופיה אל מעמקי
החיים, מבלי ששיקול־הדעת הפילוסופי ייעלם מדבריו.
יחד עם זאת כתיבתו היא פשוטה, תמציתית וישירה —
ובעזרתה הוא מנסח את רעיונותיו בבהירות ובהחלטיות.
מתוך הרשימות עולה דמות של אחרון הנפילים, דיוקן
של איש מאמין החש עצמו אחראי לכל מה שמתרחש
סביבו, תוך שהוא קשוב למאורעות ציבוריים ואינו נבהל
כלל ממבוכות־הדור. חייו של ברגמן נראים, במבט
לאחור, כחיים שופעי אומץ אינטלקטואלי והתמודדויות
אין־ספור במציאות הארצישראלית.
שלמה הוגו ברגמן נולד וגדל בפראג שבצ׳כיה. לאורך
מסכת חייו כולה בולטת ההתרשמות המתמדת שלו מאופיו
של העם הצ׳כי על מרכיביו השונים״״ ,עם שנלחץ
בנסיבות היסטוריות. ברשימתו פראג הוא מסביר :
הפחד מפני ההיסטוריה האיומה של העם הקטון הצ׳כי,
הנלחץ בין שני עמים גדולים, שנכנס בלא רשות פכיכול
לאותו המקום הצר שאותו הוא תופס כיום. קוראים את
המקום בהימנון הלאומי שלו, גן־עדן של האדמה׳.
ההיסטוריה היא גורל, והגורל מביט בך מכל מקום.
מתוך רשימות שונות בקובץ זה מצטיירת יהדות
פראג כתופעה יוצאת־דופן. ובין השאר הוא כתב עליה :
,הקיום׳ של היהודים בפראג היה כל־כולו פאראדוכם.
ואין ׳ לפאראדוכם הזה ביטוי יותר טוב, מאשר התיאור
ההיתולי של מורה־הדרד העומד לפני בניין התיאטרון
הגרמני הארצי ומסביר לתיירים: המנהל הוא יהודי,
השחקנים הם יהודים, קהל־המסתכלים הוא יהודי ויחד
יש לכל המוסד הזה השם, תיאטרון ארצי גרמני׳ .היהודים
בפראג ובארץ הצ׳כית בכללה היו נושאי התרבות
הגרמנית ולוחמיה...
ידיד־נעורים היה לברגמן. יחד עימו למד באותה
כיתה בפראג במשך 12 שנה, מ־ 1889 עד .1901 פרנץ
קאפקא. במונוגראפיה קצרה שחיבר על אודות קאפקא,
מספר ברגמן על הקינאה שקינא בקאפקא על מיכתבתו,
ושבידו מצוי היה כתב־היד העתיק ביותר מאת קאפקא,
שאמר: אדם בא ואדם הולד / ,אדם נפרד ולעיתים
קרובות אינו נראה עוד. עוד מוסיף ברגמן ומספר על
* שמואל הוגו ברגמן ,״במשעול״,
המוקד״ ,הוצאת ״עם עובד״.
** צ׳כים, סלובקים, מוראבים וגרמנים.

ספריית

ג מילחמת שלושים השניט

שדמה הוגו ברגמן
נעוריו עם קאפקא: בדיד חזרנו על שעורים או דיברנו
על פוליטיקה. זה היה בזמן מילחמת האנגלים נגד
הבורים בדרום־אפריקה, ופרנץ עקב במלוא ההתלהבות
אחרי אומץ־הלב של העם הקטן * .היה זה זמן התעוררות
פוליטית רכה של הנוער, זמן של מיפנה בפוליטיקה
האוסטרית ...גם אנו נדבקנו בפוליטיזציה הזאת, אבל
בשני ביוונים שונים. פרנץ נעשה לסוציאליסט ואני
נעשיתי לציוני• אד רוב הכיתה, שהרתה כיטעט כולה
מורכבת מצעירים יהודים, היה נלהב ללאומנות הגרמנית.
ואז קרה מיקרה זה: שנינו היינו, יחד עם רוב הכיתה,
חברים באחת האגודות האסורות והסודיות, אשר התאספו
מדי, פעם בפעם כדי ליהנות ממינהגי הסטודנטים, עוד
לפני היותנו סטודנטים ממש. ערכנו נשף של הכיתה —
והנשף נגמר בשיר גרמני לאומני ״המישמרת על הריי-
נום״ .כל הסטודנטים קמו לכבוד השיר, רק אנו שנינו,
הסוציאליסט והציוני, נשארנו ישובים על מקומנו. קם
רעש גדול, ושנינו הוצאנו מן האגודה...
אחרי שעבר את מילחמת־העולם הראשונה כחייל
בצבא האוסטרי, וחזה בנפילת הקיסרות ההאבסבורגית,
* הבורים, שמוצאם בהולנד.

עם השתרשותו בארץ החל ברגמן מגלה רגישות
מתפתחת וגוברת לבעיות הקונפליקט היהודי־ערבי. במשך
שנים הוא נימנה עם חברי ברית־שלום- ,שכעבור שנים רבות כתב עליה במיכתב שפירסם תחת הכותרת ספיקות
בירחון נר: היו זמנים שהקבוצה של אנשי, ברית־שלום׳
היתה מבודדת בתוף היישוב. אנו רצינו בהבנה
עם הערבים על יסוד של מדינה דו־לאומית, ורוב
גדול הן של היישוב והן של הערבים התנגד לכד. באותם
זמנים היינו מחוייכים להקים כמה משלנו. אולם הזמנים
האלה עברו, ההיסטוריה הכריעה נגדנו וההכרעה נפלה
על־ידי גורם שאיש לא השב, ולא היה יכול לחשוב אז
עליו — כלומר, על־ידי כף שהערבים עזבו את הארץ.
כיום קיבלה כל השאלה פנים אחרות.
קבוצתנו, מי שהיו פעם חברי, ברית־שלום׳, ,קדמה
מיזרחה׳, ,איחוד מאוחדים גם כיום בהשקפות יסודיות
אחדות, ואלו הן :
א. אנו רואים את מדינת ישראל כחלק אורגני בתוף
המיסגרת של המיזרח־הקרוב, ושואפים לכד שמדיניות־החוץ
שלנו ומדיניות־הפנים שלנו ביחסנו אל המיעוט
הערבי תצא מהנחת־יסוד זו, ותיבנה על יסוד מונח זוז...
בד,משך רשימתו ספיקות, הוא מציין: נכון הוא שחטאים
רבים רובצים על פיתחי יסוד מדינתנו, אבל חטאים
אלו — אנו חייבים לראות ולשקול אותם לאור כל
ההיסטוריה שלנו, החל ב־ .1933 ואם היה כאן חטא
בגירוש ערבים במקומות מסויימים וביחס רע אליהם,
הלא כולנו לוקחים חלק בחטא זה, כולנו שותפים בו.
אסור לנו להוציא את עצמנו מן האחריות הזאת, כאילו
אנו היינו טובים יותר מן האחרים...
* קאקאניה, כינוי לקבוצת העמיס השוכנת בין
אוסטריה לבין ברית־המועצות, שבתרבותם נשתרשו מר־כיבים
מתוך תרבות המטרופולין הווינאי. השם קאקאניה
עצמו, הינו ראשי־תיבות של ״הקיסר ירום הודו״ .הכינוי,
שבו נתכנה הקיסר האוסרי על־ידי כל תושבי הקיסרות
האוסטרו־הונגרית.
** אירוע שהועלה באחרונה על קרשי הבמה, במחזהו
של יהושע סובול ״ליל ה־20״.
*** אירגוניס שפעלו רבות להבנה בין שני העמיס
השוכנים בארץ.