גליון 2070 מתאריך 4 במאי 1977

ט״ז אייר תשל״ז4.5.77 ,

המחיר :

שנה 41

8.00ל ״י (כולל מ.ע.מ).

מספר 2070

למרותההכחעוותוה חי קוי

גוסטנל

הבחירות של המערך.

היה זה אחרי שפרם הסכים לקבל את
תוכנית ירושלים של קולק ולבדוק את
האפשרות למנות בממשלה הבאה, אם
יעמוד כראשה. שר מייוחד לענייני
ירושלים, ובן להשתדל להעביר את חוק
ירושלים, שאותו יזם קולק, ככנסת הכאה.

ד*11£1ןיךי
היועץ המישפט
יטהראת אבן
הרוב לוודאי כי היועץ־המישפטי-לממיטלה,
הפרופסור אהרון ברק, אחרי שיעיין
ככל מימצאי משרד האוצר כחקירה
שנערכה בקשר לחשבונותיו של ח״כ אבא
אבן במטכע־חוץ בחו״ל, יגיע למסקנה
שאין בל מקום להעמיד לדין את אכן על
עכירות מטכע־חוץ, ובי למרות חריגות
מתנאי ההיתר שניתן לו בשעתו, לא
ביצע אבן כל עבירה.
למרות שההיתר להחזקת חשבונות במטבע־חוץ
לאבא אבן לא נמצא, יש בידי אבן העתקים של
שלושה דיווחים ששלח לאוצר בפירקי־זמן שונים,
שבהם הוא מדווח על מצב החשבונות שלו בחו״ל.
מלבד זאת טוען פרקליטו של אבן, כי אבן פעל
בחשבונות המטבע הזר שלו על סמך ההיתר
שניתן לכל ישראלי השוהה בחו״ל יותר משלושה
חודשים בשנה לנהל חשבונות כאלה. בשנים
האחרונות שהה אבן בחו״ל קרוב לחצי־שנה
מדי שנה.

ובד קו ת ת לונו ת
1גדש לו ש ה אח״ מים
בידי המחלקה הכלכלית של מישטרת ישראל
מצויות עתה שלוש תלונות נוספות הנוגעות
לחשבונות מטבע־זר של אישים בכירים.

המדובר הוא כשר בממשלה הנוכחית
ובשני שרים בממשלות קודמות, שעל־פי
התלונות החזיקו חשבונות מטכע־זר
כבנקים בחו״ל ללא היתר ממישרד־האוצר.
מאחר שהתלונות נגד אישים אלה הוגשו ללא ציון
מיספרי־החשבונות שלהם או מיסמכים המעידים
על חשבונות אלה, אין המישטרה יכולה להתקדם
ולהרחיק לכת בחקירתה לגבי תלונות אלה.

מ פ שי רהקרקע
ל קו א לי צי ה
ממלא־מקום ראש־הממשלה, שימעון פרם, כבר החל
מכשיר את הקרקע בקרב חבריו לאפשרות של
הקמת קואליציה עם הליכוד אחרי הבחירות.
בפגישות שהוא עורך באחרונה עם אנשי מטהו
טוען פרם, כי ״אין כל סיבה שלא ללכת
לקואליציה עם הליכוד ולהעדיף קואליציה עם
המפד״ל,״ וכי ״אין כל הבדל בין דולצ׳ין והמר.״

אחד מטיעוניו של פרם הוא, כי נוכח
מצב בריאותו הרופף של מנהיג הליכוד,
מנחם בגין, תפחת השפעתו במיפלגתו
והליכוד ללא בגין אינו אותו ליכוד
שבהנהגתו.

חוגי מקורביו של פרם כבר פתחו בגישושים עם
אנשי הליכוד על חטיבותיהם השונות, בניסיון
לבדוק את האפשרות להקמת קואליציה מעין זו. בין
השאר מדברים על הסכמה אפשרית של המערך
להענקת תפקיד יו״ר הסוכנות וההסתדרות הציונית
לאריה דולצ׳ין, במקומו של יוסף אלמוגי.

הסתתהרבפה נא ־
!פגיעה ב בי ט חון
ה מדינ ה׳
מודעות־ההסתה של הרב מאיר כהנא, ראש הליגה
להגנה יהודית, שהתפרסמו בעיתונות הישראלית
ושבהן קרא ;הרב לחיילי צה״ל שלא למלא 1

אחר הוראות; מפקדיהם, היוו — לדעת צזז״ל — י
פגיעה בביטקון המדינה. העיתונים ! שפירסמו
מודעות אלה! עברו, למעשה, על מחוק, באותה
מידה שעשה זאת הרב כהנא, שכן המודעות לא
נשלחו לביקורת הצנזורה הצבאית׳,שהייתה׳פוסלת
אותן.

נו ספת חסי בוושלומציו!״

פרס תפור בו<תוכ 1י ת
ירו שלים״ עוד קוליק
בישיבת חצות שנערכה בשבוע שעבר בלישכתו
של שימעון פרם בירושלים, חזר בו ראש עיריית
ירושלים, תדי קולק, מסירובו ליטול חלק במערכת־

הקבוצה, הכוללת גם 700 פעילים מקרב עולי
ברית־המועצות, בראשות הדוקטור יולי נודלמן,
הודיעה שתפסיק לאלתר את פעילותה בתנועה.

בכתיבת מי ב ת בי ם
ראש־הממשלה המתפטר, יצחק
רכין, מכלה את חופשתדמאונס כשהוא
מקדיש מדי יום כמה שעות ל כתיבת
מיכתבים לאזרחים. המדובר
הוא במיכתבי תשובה ותודה למאות
האזרחים ששיגרו אליו מיכתכים אישיים
אחרי התפטרותו, הביעו בהם
את הערכתם לו ולפועלו, וביקשו ממנו
לחזור בו מהחלטתו להתפטר.
רכין החליט להשיב אישית, ככתב
יד, לכל אחד מאלה שכתבו לו ועודדו
אותו. מדי-יום מעכירים אליו כמה
עשרות מיכתכים באלה, למתן תשובות.

חגיגות
ל״ג־בעומר במירון השנה, יהפכו לחוג־בית
המוני שינוצל לתעמולת־בהירות, בעיקר על־ידי
מנהיגי המפד״ל. בחגיגות אמורים להשתתף רבבות
קודמת..
ה קו דמת
בכל 7ש נ
מאשרר ב כ אש שנה
אנשים, יותר

מדוייק, כיצד תיבנון המפד״ל ערכו

וזעמד להפצת תעמולת־לנצל
את המ;
להם.
הבחירות שלו

בינתיים הקימה המפד״ל מטה מייוחד לתעמולה
בקרב יוצאי מדינות צפון־אפריקה, הפועל בסיסמה :
״אהרון אבוחצירא לממשלה י.״ בראש המטה עומד
אלי רונן, בעל מועדון־לילה בתל־אביב, שהיה
בשעתו מפעילי רפ״י.

א ד רי כ די םנגדכיכר ־
ד״זנגוף החדשה
המילחמה המישפטית־פוליטית בין מישרד־הפנים
לבין עיריית תל־אביב בנושא המשך העבודה
בכיכר־דיזנגוף, הצליחה להשכיח את הבעיות
האמיתיות שתיצור הכיכר המחודשת אחרי השלמתה.

י ע קוב׳ רו צ ה
אתה או צ ר
שר־התחבורה גד יעקוכי חותר ל רכל
את תפריד שר־האוצר בממשלה
ששמעון פרס יעמוד כראשה. יערוכי
מרכז כיום את המטה החשאי של
שמעון פרם, המורכב כמעט כולו מ1 -
־־ פר לשעבר— ,
־־ רפ״י ן כפעילות העוסק אנשי מאחדי-הקלעים׳לביצורי שילטונו של
שמעון פרס כמפלגה. בין השאר מתב׳
נניס אנשי פרס השתלטות כמעט
טוטאלית על מנגנון המפלגה.

בעיקכות התראה שנתנו שילטונות צה״ל
לעיתונות כנושא זה, מסרבים עתה
העיתונים לפרסם מודעות-הסתה מסוג זה
של הרב כהנא.

31 ראשי סניפים מתנועת שלומציון, כבל
רחבי הארץ, שלחו לאריק שרון מיכתב
שבו הובעה אכזבה מדמותו וממה
שכונה ״בגידתו כתנועה״.

רביו עו ס ק

ח גי גו ת מירון -
חו ג ־ בי ת המוני

ח קי רהעלבינ בוו
פידיון ל״׳
חקירה שניהלו מישרד מבקר־המדינה ויחידת־הביקורת
של מישרד־החינוך־והתרבות, על ניצול
של כמיליון ל״י מתקציבי המדינה, אוניברסיטת
תל־אביב ומכון זייצמן וכן מתקציבי קרנות ציבוריות
לרווחה, בידי שני מדענים־זוטרים, נכנסה למבוי
סתום והועברה לטיפולה של המישטרה.

המדובר הוא כשני מדענים־זוטרים כ״מכון
וייזמן״ ובאוניברסיטת תל־אכיב, שאישרו
לעמיתיהם ולעצמם נסיעות לחו״ל,
העסיקו כוח־אדם מדעי ומינהלי ללא
אישור, קיבלו כספים עכור חוגים לנוער

שלא קויימו והעסיקו כקיזטנחץ לנוער
מצוקה מדריכים כמיספר שעלה על מיספד
החניכים — כמשכורות הגבוהות מן
המקובל.
שני המדענים־הזוטרים החלו מעוררים חשדות כאשר ;
נמנעו, במשך שלוש שנים לדווח דיווחים סבירים,
הגישו חשבונות בלתי־מציאותיים ולא נתנו הסברים 1
שהניחו את דעת המבקרים. אחד מהם כבר פוטר,
בינתיים, מתפקידו באוניברסיטת תל־אביב.

יריית תל־אכיב, שנמנעה עד בה
מ1־פירסומים שלמים של הכיכר מבחינת
התיבנון הארכיטקטוני־פונקציונלי
תעמוד — נוסף על הסבך המישפטי — גם
כפני ביקורת נוקבת מצד אדריכלים
ומתכננים, שניסו זמן רב להתריע על
הליקויים שכתיבנון הכיכר ועל הבעיות
.אכן תושלם
אם 6אכן
שייווצרו א
האקולוגיות ׳טיייוו*ו־1
קו 7וונין רנ
הכיכר לפי תיבנון העירייה.
היחידים שייהנו, בינתיים, מהשלמת תוכניות
העירייה, יהיו מממני הפרוייקט השכן, דיזנגוף סנטר,
שאחד מהם הוא שמואל פלאטו־שרון, שהגישה
לאתר־העבודה שלהם תהיה קלד. יותר.

שו פ ט־ כ דו רםד
01303ה שע״ה
אם תממש אגודת הפועל תל־אביב את איומה
להתלונן בפני פיב״א (ההתאחדות הבינלאומית
לכדורסל) על שיפוטו של שופט־הכדורסל הבינלאומי
מרדכי נהרי, במישחק־הגמר על גביע־המדינה
שנערך בין קבוצות מכבי והפועל תל־אביב,
וההתאחדות הבינלאומית אומנם תמצא כי יש בסים
לתלונד המאשימה את נחרי בהטיית המשחק
לזכות מכבי, עלול להיעשות צעד חסר־תקדים.

השופט עלול למצוא עצמו מושעה מהזירה
הבינלאומית.

מתברר, כי שופט־הכדורסל החיפאי היה מעורב כבר
בעבר בפרשיה דומה בזירה הבינלאומית. ב־, 1970
צאשר שפט במישחק־הגמר באליפות אירופה לנוער1 ,
שנערך בין נבחרות הכדורסל של יוון ואיטליה
באתונה, חולל נהרי סערה. המישחק הסתיים בהפרש
של נקודה לזכות היוונים׳ ויושב־ראש התאחדות
הכדורסל של ; איטליה האשים בגלוי את נהרי

בכך שהעניק במתכוון ניצחון לנבחרת היוונית.
האיטלקי התלונן על נהרי בפני מוסדות פיב״א,
ובמשך תקופה ארוכה לא הוזמן השופט הישראלי
לנהל מישחקים באירופה.

הםבאים,

הםב אי ם!

כל הגיבורים שאתם אוהבים

מיקי מאוס,פלוטו,דונאלר דאק,פיטר פאן, קפטן הוק,פינוקיו. סינדרלה וכל האחרים...
השוקולדים המצוירים
של עלית

במבצע פרסים ״דיסני״

הילדים מקבלים בשמחה שוקולד״ דיסני״ עלית ׳
נהנים מהשוקולד,צובעים להנאתם א ת הציורים בתוך העטיפות,
מציינים בתלוש א ת מספר הפוסטר שהם בחרו
ן ממס׳ 5ע ד מס 8גוזרים 12 תלושים 1אחד מכל עטיפהן ,
משלימים בכל תלוש את הסיסמה
ושולחים אותם במעטפה ל תר 3468 .תל אביב.
והפרס: פוסטר ר ב צבעים בגודל 50א 35ס״מ,
אחד מ ארבעה פוסטרים נהדרים של תמונות וולט דיסני
ישלח לפיב חיר ת ם בדואר לביתם.
בתיאבון ובהצלחה י

טוב לי עם שוקולד ״דיסני״
^ סודסו ) 0וקק¥קוא^וח ז ו*\*/

גיליון ״העולם הזה׳׳ שיצא לאור לפני 25 שנים בדיור! ,הורן־
דש בחלקו ליום־העצמאות, תשי״ב, כאשר במרכזו כתבת־רין ע
תחת הכותרת ״זה היה כך׳ .כגוף הכתבה אישים כאלוף יצחק
שדה, ירוחם כהן, פינחס רוזן, נתן ילין־מור, זהרירה חריפאי
ואחרים, שתיארו את הקורות אותם כיום הכרזת המדינה.
תחת הכותרת ״ציונות כלי ציונות״ מתואר גרעין ״עמית״,
שהיה הגרעין־הקיכוצי הראשון כמדינה, שכלט כהיותו בלתי־תלוי
לחלוטין כמיפלגה או מיסגרת פוליטית כלשהי. הגרעין,
שנוסד בעידודה של מערכת ״העולם הזה״ ,והיה מורכב כרובו
מכני־עיר, החל השכוע לפני 25 שנים את הכשרתו החקלאית
כקיבוץ תל רעים.
השבוע לפני 25 שנים התפרסמה כ״העז-לם הזה״ תמצית
צנומה של הוכרת כת 70 עמודים, שפורסמה כאופן בלתי־חוקי
תחת הכותרת ״על בן סעד הים״ ,כחתימת ״נאמני כינוס הימאים״.
החוכרת ניתחה את גורמי ״מרד הימאים״ ,פירטה את מניעיו

ואת השתלשלות העניינים, ונקבה כשמות האשמים והמדכאים
של המרד. מדור חדש שהחל את הופעתו כ״העולם הזה״ היה
״איש החודש״ ,כאשר נשיא ארצות־הכרית, הארי ס. טרומן,
הוא איש־החודש הראשון.
בשער הגיליון: תמונה של נערה ונער, מלוחמי תש״ח,
הממחישים את השורה משירו של נתן אלתרמן ״מגש הכפף״ :
״אז מנגד ייצאו נערה ונער עייד השסועון כתב עליהם
ועל מגש־הכפף :״למחרת היום, סשהג׳וב היה גמור, למראית־עין,
היה המעש ההראשון •טל המדינה לדריד על המגש, לנפ צו
לרסיסים

הקוב הו/ס־יע נגד בדישת־האובה ^ מרו נני 10011*0־

״העולם הזה״ 757
תאריך :

חיאטח

העויחווו * צנזורה מסס * 1952 הלול של יצחק שזה

העם
מ •כול ד 3ער י
״והפחה ביפו הקפיד שכל איש ואשה,
נער וזקן יביא שלוש פונט • אוסף ארבה
להאבידם מהארץ ופשטו העם וליקטו והביאו,
ומי שאסף יותר מכל לאחרים, וגס
הביצים מאספים, אבל מי יכול לבער מהארץ
החיל הגדול הזה?״
כך שאל העיתון הלבנון של ערב חודש
תמוז תרכ״ה 1865 וכך שאלו מאות־אלפי
תושבי ישראל השבוע, כאשר הנ חית
עליהם הטבע אותה מכה. ישגה־נושנה:
הארבה. החרדה שמילאה את לבבות תו שבי
הארץ היתד, אותה חרדה שרבצה

רות, זולל החסיל פי־שיבעה מגיפחו מדי-
יום.
האזרח צופה לתוצאות מילחמה זו —
מילחמה בין מיליוני שיני־מסור ואלפי
לוחמים חקלאיים, המילחמה על מנת היר קות
שלה ציפה האזרח משך כל חדשי ה חורף,
ועל מגת־הלחם היומית.

הודח האומה
דם, ל א דו ל רי ם
רטט עבר באולם בית־החלוצות. נכה
קטוע־יד התרומם מעל מושבו, צעק בקול
רועד מהתרגשות :״המדינה נקנתה בדם,
לא בדולרים!״

יום ושעלתה
דית, החלה
זרים ועברו
מראות נמל

בחיפה

ארבעה חודשים אחרי שביתת

הימאים הגדולה, שנמשכה 40
למדינה במאות־אלפי לירות של נזקים וחיבלה בהתפתחות הימאות העיב־תנועה
של עריקת ימאים, ביניהם ותיקים שנטשו את אוניותיהם בנמלים
לאוניות זרות, הצי ששבת בנמל חיפה (ראה תמונה) ,מזכיר מאד את
חיפה השבוע, בשנת ,1977 כאשר נחסם הנמל בשל שביתת קציני־הים.

על תו״שבי יפו לפני 87 שנה — רק שי טות
הלחימה במכה השתנו.
הפעם לא יצאו התדשביס לשדות ״לא סוף
שלושה פונט ארבה״ .רבבות מקלטי
הרדיו, והעיתונים, שידרו את הוראות
מישרד־החקלאות: אין לגעת בארבה או
לגרשו. יש להרשות לו לנחות בכל מקום
אשר יבחר לו, לסמן את המקום ולהודיע
מייד למשטרה או למטה המילחמה בארבה
— המחלקה־להגנת־הצומח •של מישרד־החקלאות.
ביום
הראשון לא יכלו אנשי מישדד־החקלאות
לנקוט כל פעולה ממשית: ה רוח
החזקה •שנשבה בעיקבות החמסין לא
איפשרה פיזור הסובין המורעל מן המטו סים
מעל למקומות־החנייה של הארבה.
אולם מחנות אלה לא היוו כל סכנה מיי דית:
דרושה להם חנייה של יומיים עד
אשר יטילו הנקבות הנבדלות מן הזכ רים
על־ידי הגחון המוארך והאפור, את
ביציהן אל תוך האדמה. רק כשיבקעו
החסילים מתוך הביצים, כעבור שבועיים,
תתחיל המילחמה האמיתית. כי בעוד ש הארבה
ה״מבוגר״ אוכל כמויות ירק זעי

יצאו חודשיים מאז הבטיח בי ג׳י* .
לאירגון משתכני ישלב ב׳ שחומרי־הבניין
לשיכונם רב־הדחיות יירכשו בשער הישן
•של הלירה, והשבוע קמה צעקה גדולה :
ועדת־שרים בינמישרדית הוציאה מסקנות
מלעיגות של הבטחותיו הנדיבות של ראש
הממשלה. מישרד־האוצר היה תקיף: ראש־הממשלה
מפזר את כספי האוצר ביד רח בה,
מעמיק את הפער בתקציב המטבע ה זר.
הצעקה
התפשטה, החרישה את אוזני
700 הנאספים לאסיפת־מחאה רבתי שנק ראה
על־ידי ראשי האירגון. הסיקו 627
מישפחות חיילים נדשוחררים ונכים . :אם
גזירת דרשרים תוכח כתבוסה מכרעת וסו פית
לראש־ד,ממשלה, ניאלץ לוותר על זכו תנו
לשיכון. אך מסקנה זו לא הפיגה את
הזעם והמרירות שחישמלו את אווירת
אולם בית־החלוצות התל־אביבי. טען יש ראל
מידברי, יו״ר אירגון המשתכנים :
הוסר חומר־בנייה הוא נימוק מגוחך, שעד,
שכל אהד מאיתנו יודע שבמשך ארבע
שנים, מאז הובטח שיכון לחוזרים משדה *
דויד בן־גוריון.

הקרב, הוקמו שיכונים שונים, כולל שי־כוני־מותרות
וחווילות מפוארות, לרבות
נזילה של חומרי־בניין לשוק השחור.

המלצהעל מקד־נדוד״ם
עם בוקר לבשה הקרייה מראה בלתי־רגיל,
אך לא בלתי־שכיח. נכים פשטו על
מבואותיה, גדרו את רגלי־העץ •שלהם
על־פי רחובותיה הראשיים •של הקרייה.
קבוצות גדולות ניראו מתקדמות מכל הע ברים,
משרכות את רגליהן לאיטן, אל ה מטרה:
מישרד־האוצר. דקות מעטות,לפ ני
פתיחת שערי •שני בנייני האוצר לעש רות
פקידיו, המתכנסים לעבודת יומם,
צבאו 200 נכים על כל הכניסות, כולל חלו נות
נמוכים. המצור היה חזק וחסר־פש־רות.
הפעם לא פיזרה המישטרה את ה שובתים.
היא אף לא התערבה. שר־האוצר
הודה, בעקיפין, שכוח מישטרתי איננו
התרופה הבדוקה לנקודה רגי־שה זו, אי-שר
בכך את האשמות באי־כוח אירגון הנכים:
המדינה אינה ממלאה את התחייבויותיה
כלפי האנשים ״שאיבדו את כושר עבודתם
בשדה־הקרב.
כשעה לאחד־מכן טילפנו מירושלים,
והודיעו לשובתים •שמי״שלהת נכים •ששב תה
במישרד האוצר בקריית הירושלמית,
נתקבלה על־ידי ״שר־האוצר. המצור הוסר,
וההתקהלות הצטמצמה. פקידי האוצר הת כנסו
מאחרי ״שולחנות עבודתם, עשרות
הנכים חדרו למיד״שאה המטופחת שבחצר
הבניין, רבצו על הדשא :״לא נזוז מכאן
עד שנמצא אוזן קשבת לתביעותינו ״
לפי דרגה כ ׳ .בשעתו קבעה הכנסת :
לנכים בעלי אחוזי נכות נמוכים נד 50
אחוז, יינתן תגמול חד־פעמי בשיעור •של
חמש לירות האחוז, השאר יקבלו תשלום
חודשי של 34 לירות בתנאי שיהיו חסרי־תעסוקה.
יכה שהצליח להכשיר את מומיו
לעבודה חלקית שהכנסתה אינה עולה על
עשרים לירות לחודש ייהנה, למשל, מ פנסיה
בת חמ״ש לירות בלבד.
טענו הנכים נגד החוק: בתיאוריה הוא
התקבל על הדעת, אך לאחר חודשי־ניסיון
מעטים התגלה כבלתי־מציאותי. הם תב עי
שינוי בחוק תשלום •פנסיות חודשיות
לבעלי 20 אחוזי נכות ויותר (כנהוג ב אנגליה
וארצות־הברית) בגובה משכורותי הם
•של פקידי־ממשלה בעלי דר:ה ג/
מישרד־הביטחון נקט את האמצעי הב דוק:
הרכיב ועדת־שרים •שהשיגה פשרד
כתום •שגה •של ישיבות אינסופיות: הפנסיות
תשולמגה לבעלי 35 אחוזי נכות ו מעלה
לפי משכורות עובדי המדינה, דרגו.
ב׳ .שר־האוצר התייחס בשלילה לתוכנית
להעמיס על תקציבו עול כבד נוסף, והפ עיל
וטו לביטול המלצות מישרדי־הממשלה.
בסך ביטל ״שר־האוצר את סיכויי מסקנת
ועדת השרים להגיע אי־פעם לכנסת ב־הצעת־הוק,
ועורר את זעם אירגון־הנכים.
לתביעה הכללית, שהקיפה 4000 נכי
מילחמת השיחרור (מהם 300 קטועי יד
ורגל 24 ,עיוורים 28 ,משותקים מהמותן
ומעלה, חמישה החסרים יד ורגל, ארבעה
חסרי שתי רגליים, שניים חסרי שתי ידיים)
נתווספה תביעתם של 400 נכים בלתי־משוקמים.
לזעמם
של השובתים התל־אביביים לא
.מצא פורקן, כי מישרד־האוצר לא ייפה
את כוחו ״של אי־ש מעובדיו לפתוח במ״שא־ומתן
עם השובתים.

29.4.52

זימכטנגוב?
כאשר שודר, לפני כשלוש שנים, תס כית
מאת י. אדוניקם בשם ילדותיות שניה,
האזינו לו רבים ונהנו, ואיש מהם לא
מחה או נעלב. שונים היו פני הדברים כ שהגיש
תיאטרון זירה גירסה מומחזת ל־מועצה־לביקורת־סרטים־ומחזות.
בלי רש יון
המועצה אין להציג כל מחזה בארץ,
והמועצה ביקשה ששחקני זירה יעלו לירו שלים,
ויציגו את המחזה לפני חבריה. רק
לאחר־מכן יוחלט אם יש להר־שות את
הצגת ילדותיות שנייה לפני הקהל או לאו.
כוונת המועצה לביקורת היתה ברורה:
המחזה הוקדש ל״זקני התיאטרון העברי״,
ואנשי הצנזורה רצו להיווכח אם ״שחקני
זירה אינם מחקים במישחקם אישים מן
התיאטרונים הוותיקים, כיוון שעלילת ה מחזה
נראית כלקוחה מן המציאות התי־אטרונית
בארץ. היא מספרת על זוג שח קנים
מפורסמים בגיל־העמידה, שולמית
(מיתה) ואביגדור (ביגדור) א ...השולטים
למעשה בתיאטרון קואופרטיבי המסך,
מקבלים את מרבית התפקידים הראשיים.
חלומה •של מיתה הוא לשחק את יוליה5
חלומו של בעלה הוא להיות רומיאו ב־טראגדיה
השקספירית. כשהוחלט בתיאט רון
להעלות את המחזה, היה ברור לכל
״ששני התפקידים הראשיים יפלו בידי מי תה
וביגדור. ברם, כל אחד מבני הזוג
סבור אחרת: מיתה בטוחה שבעלה קשיש
מדי לגבי תפקיד רומיאו, בעוד שאותה
הולם תפקיד יוליה ; ביגדור משוכנע שהוא
רומיאו האידיאלי בעוד מיתה מבוגרת
מכדי שתוכל לעצב את יוליה.
כשנתקבלה בקשו! הצנזורה, התנגדה
הנהלת תיאטרון זירה למלאה, וטענה :
לצנזורה סמכות לבקר רק את כתב־היד,
ולא את המישחק. לאחר חליפת־מיכתבים
חזרה־בה המועצה־לביקורת מבקשתה, ו ה
תי ר ה

ל ה ציג

ה מ חז ה

ב תנ אי

ש תו ש־

מטנה ממנו מיספר שורות, ביניהן ההקד שה.
קיצפה ״של הצנזורה נפל בעיקר על
השם ״זמכטגגוב״ המופיע במחזה, בגלל
הדמיון (הבלתי־מיקרי) לווכטנגוב, במאי
הבימה. על ״שמות נוספים המופיעים בילדותיות
״שנייה, כמו: צ׳פקין, פריסקוב,
לומבק, שינצוב, פרסקי, מסקובניק, סטוץ,
•פלאטוב, בלומברג וכר, ישבה הצנזורה על
המדוכה, לא מצאה להם בני־דימיון בתול דות
התיאטרון העיברי; והתירה אותם.
אנשים יצחק (״הזקן״)* שדה, אלוף הפלמ״ה,
גילה פינת־סתרים בביתו היפואי: לול-
עופות המכיל תריסר תרנגולות בעלות
תפוקה •של ״שבע ביצים ליום.
אל״מ ד״ד חיים שיבא, שהפך מנ־הלו־הכללי
של מישרד־הבריאות, העמיד
עצמו כדוגמה אישית לפקידיו ולאזרחי
המדינה, כשהוחלט על חיסון־החובה נגד
טיפוס־המעיים, והיה ראשון פקידי מישרד־הבריאות
•שזכה בזריקת חיסון. אחר־כך
הודיע ד״ר ״שיבא לפקידים שביקשו שיח־דור
מעבודתם מפאת יכאב הזריקה :״תפי חה
קלה בזרוע איננה מחלה.״
* בניגוד לביטוי מאוחר, שהשתרש
במדינה כי ״הזקן״ הוא בן־גוריון, הרי
״הזקן״ האמיתי היה יצחק שדה.

הצעה מפתה
טיולי צעירים
לאירופה

\ מ ענ ק
5לנ ר ש מי ם
עד 13.5.77-

כ ד אי לד ל הז ד רז
1 8י
ולהרשםל טיול
״בוא ניס ע״ ל אירופ ה.
יי המעגק, בסך 4 0 0ל־־י״ינתו
לכל הנ ר ש מי ם א שר
ט פ סי ה הר שמה של ה ם

נ סיונ ההע שי ר של ״בוא ניסע־ ב טיו לי צע
מבטיח לד טיו ל מאורגן באמת. עםתכ ני ת ע שי ר ה
ו מגוונ ת, בקבוצתצ עי רים בני גילד, עםבתי מלון נבחרים

ו ב לוי תמד רי כי םמנוסיםואחראים.

+פ ק דוז בסד ,000ו ל״י יגי עו

ל יבוא ניסע״ ,באמצ עו תמשר די
הנ סי עו ת, עד >.5-77ו.
פ ר טי םוהרשמה בכל משר די הנ סי עו ת.

אריאל

נותרו עוד 10 ימים בלבד לקבלת מענק ההרשמה

מכתבים
הספד בטוב־טעם
הגם שמבחינה פוליטית איני נוטה
לאהוד את הקו של אורי אבנרי, ולא
פעם אני מתייחסת בספקנות לכתבות 0נ־סציוניות
שונות בעיתונו, חייבת אני להו דות
בהתרשמות, ובהערכתי הרבה לו, על
המאמר :״רבין — הסוף המר״ (העולם
הזה .)2067
הכתבה, המתייחסת לסוף דרכו הטראגי
של יצחק רבין, היתד, ערוכה בטזב-טעם.
שמחתי להיווכח שאבנרי לא חסך דיברי
שבח ומחמאות לאדם הראוי לכך, גם אם
אינו אחד מאנשיו, וכי אין דרכו רק
בביקורת.
יפה שופמן, קוית-אתא

״העולם הזה״ .שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהדה :
תל־אביב, רחוב גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר * 136
מען מברקי :״עולמפרס״ .מודפס כ״הדפוס החדש״ בע״מ, תל•
אביב, דה׳ כן־אביגדור. הפצה :״גד״ כע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה
כספי״ כע״מ. העורך הראשי: אורי אבנרי. העורך: אלי תבור עורך
תכנית: יוסי שנון. עורכת כיתוב: נורית יהודאי. ראש המינהלה :
אברהם סיטון. מה׳ המודעות: רפי זכרוני. המו״ל: העולם הזה בע״מ.

בלהט מילחמת הבחירות, כאשר המתמודדים נאלצים להיאבק בזירה המיס־לגתית
עם כמה וכמה יריבים בעת ובעונה אחת, קורה לא אחת שהם נכנסים למצב
הנקרא, בביטוי מושאל מזירת האיגרוף ,״גרוגי״.
במצב של גרוגי מסוגל גם המתמודד השקול והמפוכח ביותר לאבד את עשתונו תיו
ואת השליטה על תנועותיו; להלום בחלל ללא אבחנה ומחשבה ואפילו להכות
מתחת לחגורה. במצב של גרוגי מסוגל המתמודד להכות גם את מי שאינם יריביו.
דומני שזה מה שאירע לבנקו אדר, אחד מתועמלני מפ״ם. בנקו, איש קיבוץ גן־
שמואל, שהוא מחנך ועיתונאי (במשך תקופה ארוכה היה עורך השבוע, ביטאון חקי־בוץ־הארצי)
ושאני מעריכו כאיש הגות רציני, נרתם למערכה שמנהלים לאחרונה מיפ־לגתו
והקיבוץ־הארצי נגד מה שנראה להם כאיום על שלימות תנועתם — התארגנות
מחנה שלי. הביקורת הרעיונית והאישית שהוא משמיע נגד אנשי מחנד, זה היא לגטימית
בהחלט, אפילו אם היא גולשת להגזמה.
אלא שתוך כדי להט המאבק שלו נכנס בנקו אדר לסיחרור, ובמצב של גרוגי החל
הולם ללא אבחנה. אחת מהמכות־מתחודלחגורה שלו נשלחה גם לעבר העולם הזה.
במאמר ״חתונה ללא תועלת״ שפורסם בגיליון חותם (מוסף על המשמר) לפני שבו עיים,
ושנועד להיות מאמר התקפה וביקורת על מחנה שלי, מכוון בנקו אדר את עיקר
חיציו כלפי אורי אבנרי, ראש תנועת העולם הזה שהיא אחד ממרכיבי שלי. העובדה
שאורי אבנרי הוא גם עורכו הראשי של שבועון זה, שימשה עילה מספקת לבנקו כדי
להציב גם את העולם הזה בין טחנות-הרוח שהוא יוצא להסתער עליהן.
וזה מה שהיה לבנקו לומר על העולם הזה :״את השקפתו החברתית, בעיקר בכל
מה שקשור לשיוויון החברתי, מבטא יותר מכל התוכן והאופי שנתן אורי אבנרי לעיתונו
העולם הזה: עיסוק בפוליטיקה ומין מעוות — וידויה של לסבית ,״סקופ״ בלעדי על
אכסיביציוניסטית מן החברה הגבוהה, וידויו של גבר המפתה קטינות, חינגת חשיש בשנו*
נת־התיקווה, מין של החברה הגבוהה, רכילות על חיי הזוהר ברחוב דיזנגוף — זה
התוכן החברתי אשר מעניין את העולם הזה. פשוטי־עם ואנשי ישראל השנייה לא
עניינו את אורי אבנרי. בעיתונו לא הופיעו מאמרים רציניים על בעיות הסער העדתי
ושכונת ד,תיקווה נצרכה ל״חאראקה״ או לאונס כדי להיזכר מעל דפי השבועון. בתחום
הפוליטי נחשפו על־ידי העולם הזה כמעט רק פרשיות שחיתות ומאבק״כוח.״
אפשר להבין את זעמו וקצפו של בנקו אדר, בייחוד לאור הביקורת שנמתחה
בעיתונות על הצורה המשפילה בה דבקה מיפלגתו, תוך ויתור על עקרונות ואידיאות,
בשותפות עם המערך. קשה יותר להבין את תמימותו כשהוא בא להציג את העולם הזה
בפני קוראי חותם, האמורים להיות צעירי מפ״ם וחברי קיבוציה.
אז זהו. אליבא דכנקו אדר אין העולם הזה אלא שילוב של פוליטיקה ומין
מעוות. אינני יודע מדוע עיסוק במין נראה בעיני בנקו אדר כמעוות, אבל מה שאני
יכול להבטיח לו, באחריות, שחלק מהעיסוקים במין מעוות, שהוא מונח ברשימתו,
נולדו רק בדמיונו הפורה ולא מעל דפי העולם הזה. ליטול סיכום של כתבות בתחום
זה שהופיעו בהעולם הזה במשך עשרים השנים האחרונות, ולהציגם כעיקר עיסוקו
של העיתון ותוכנו —.זה בערך כמו לתאר כיום את מפ״ם כמיפלגה סטאליניסטית
הסוגדת לשמש העמים.
לטעון כלפי עיתון שמושגים כמו ״ישראל השנייה״ או ״דופקים את השחורים״
נולדו מעל גבי עמודיו עוד לפני שמפ״ם העזה להודות בכלל שקיים דבר כמו ״פער
עדתי״ ,גובל בגיחוך. כמו הטענה על כך שפשוטי העם ואנשי ישראל השנייה אינם
מעניינו של העיתון. יותר מכל עיתון אחר במדינה, כולל עיתונו של בנקו אדר, משמש
העולם הזה במשך שנות קיומו כשופר לכל החלכאים והנדכאים. כמעט בכל יום
אנחנו מוצאים את עצמנו ככתובת — לפעמים יחידה ובלעדית — לעם רב של מקו פחים׳
מוכי־גורל, קורבנות של עיוות־דין ואי־צדק, הפונים אל העולם הזה כאל מקור
העזרה האחרון. רובם ככולם אינם נמנים עם קוראי העיתון, בעיקר משום שידם אינה
משגת לרכשו, אבל בשיכבות המצוקה הפך שמו של העולם הזה למושג כמעט נירדף
לזה של העזרה הסוציאלית.
לעומת הגיחוך שמעלה ניסיונו זה של בנקו אדר לצייר תדמית מסולפת ומעוותת
של העולם הזה בעיני חלק נאמן של ציבור קוראיו, יש הוצפה ועזות־מצח באותו קטע
מרשימתו המתיימר לטעון כי בחלקו הפוליטי כולל העולם הזה רק חשיפת פרשיות
שחיתות ומאבקי־כוח.
לפתע פתאום נשכחו מבנקו אדר כל שאר התחומים הפוליטיים והמאבקים הציבוריים
הבלתי פופולאריים לעיתים קרובות, שהעולם הזה משמש להם נושא דגל — החל במאבק
נגד גוש אמונים וההתנחלויות הבלתי חוקיות, דרך המילחמה באבירי ההון השחור -גילויי
הדיכוי והאלימות בשטחים המוחזקים ועד להטפה הרצופה והבלתי פוסקת למען שלום
והבנה עם העם הפלסטיני. כל אלה התנדפו מזכרונו של בנקו אדר ואינם עוד חלק
מדמותו, תוכנו ומהותו של העולם הזה, כפי שהוא מוכר לקוראיו.
קל להביו לנפשו. בשעה שהמיפלגה שהוא משתייר אליה, מתחמקת מעיסוק גלוי
וכנה עם בעיות ותופעות העלולות לסכן את הכסאות הקואליציוניים שלה ונרתעת ממא-
בקים ציבוריים בנושאים שאמורים היו להיות ציפור נפשה, יש בכך לגרום לתיסכול
אצל אדם מסוגו של בנקו שהדברים בוערים ב עצמותיו.
חבל שאת תיסכולו זה הוא מפנה דווקא
כלפי העולם הזה, תוך סילוף עובדות ועיוות תד מית
שאינם מתאימים לאדם ברמתו .־

אולי תלמד המגהינות
לטוהר־לב והגינות /גדול הוא גמול
הפדס /לאור עובדות המציאות /יצחק
כבדות־שניס שלוש קרם. רבין משקל
/נישא אל דוס עולם /מעט
חטא — אך לא מעל /נהג כמו כולם.
יצחק צמח כפרי־צבר /גבר על רוב
מיכשול /באוהלי חוקת מידבר /ניסה
כוחו למשול. האיש הזה עמל קשה /
לקראת שלום צעד /דרך כוכב, זרע
משה /יצחק — על סף מעד.
מנהיג צריך להיות דוגמה /לטוהר
דרך־אל /בפרט אם הוא בן האומה /
של גזע ישראל. לטוהר־לב, להגינות /
גדול הוא השכר /אולי תלמד המנהיגזת /
כיצד לנהוג מחר.
שמואר אימן, תל־אביב

קשים חיי הספן
כרב־חובל בצי־הסוחר, עלי להביא מיס-
פר עובדות בסיסיות ביחס לצי-הסוחר,
אשר לעיתים קרובות מובאות בצורה מסו
לפת
על־ידי אמצעי־התיקשורת.
צי-הסוחר מבצע תפקיד חיוני בכלכלת
המדינה. כימעט כל המיסחר מתנהל דרך
הים. כל תיצרוכת הדגנים והדלק, כל
הנשק והציוד הביטחוני מובלים ארצה ב אוניות.
אוניותיגו ריווחיות לבעליהן ול-
מיסחר הכללי בארץ. צי־הסוחר מספק,
ישירות ובעקיפין, תעסוקה לאלפי אנשים
ומהווה מקום־הכשרה לרבים אחרים.
אך לעומת זאת, שלטה תמיד אווירה
של חוסר־הכרל, וחוסד־טיפול בימאים.
׳שירותי־רווחה לא קיימים כפי שהם מקו בלים
בארצות מפותחות, גיל הפרישה
לימאים בארץ הוא ,65 בניגוד לכל המקו בלות
בעולם. אין חוזי־עבודה מעודכנים
(״תודות״ להסתדרות) ,שכר־ר,ימאים משו לם
אומנם בדולארים, אך יש לזכור שרוב
הוצאותיהם אף הן בדולארים, ובאותה
מידה הכנסות הצי משתלמות בדולארים
(אפילו שירותי הסווארות והסירות לאו ניות
זרות מחושבים במטבע זר).
אמצעי־התיקשורת נוטים להבליט כל
תסיסה בקרב הימאים. אך העובדות הן
שמשנת 1954 עד שנת 1974 לא היתה
שביתה כזו. באותן שנים שיגשגו חברות-
הספנות והתפתחו ומאומה לא נעשה לשי פור
תנאי־הרווחה של הימאים וקליטתם
בחברה בארץ. הנטייה בחברה היא לשלוח
לים אנשים שהם בלתי־רצויים בחוף, ואו תה
עובדה מנוצלת אחר-כך כדי להראות
כמד, אנחנו גרועים.
הפילוג בין איגודי הקצינים והעובדים
הדירוגיים הוא תוצאה של מבוי סתום
בין המעסיקים לימאים, שעליו עוברים
ההסתדרות ומישרד־ד,תחבורה בשתיקה.
חברות-ד,ספנות נכנעו לא־פעם לדרישות
מופרזות של הדירוגיים, אשר הצליחו לע בור
בהכנסותיהם את הקצינים. בד־בבד
התעלמו החברות מדרישות הקצינים -שניסו
לפתור את בעיותיהם במיסגרת החברות.
המצב הנוכחי הוא תוצאה -של חוסר־

רצון להבין בעיות, וחוסר מדיניות ברורה
כלשהי.
ירוחם משל מאיים היום ״להסיר את
הגנת ההסתדרות מהימאים,״ אך לנו הוא
נשמע מגוחך. אנישים שבמשך ימים ולילות
עומדים בפני סכנות של טבע, אדם ועבו דה
— אינם נבהלים מאיומים ריקים אלה!
ציוותי אוניותינו, שהביאו משד שנים אס פקה
חיונית למדינה, לעיתים תוך סיכון
עצמי רב, מעולם לא זכו בהערכתם של
משל ויעקובי.
תיקוותנו היא שהמבנה המסובך של
שכרנו יתוקן, ובזה ישוחררו עשרות מנ ד,לי־חשבונות
לעבודה במקום שאמצעי־התיקשורת
יאשימו אותנו בחוסר-אחריות
— יחקרו הם את חיינו ותנאי-עבודתנו,
יתנו תמונת־אמת ויעודדו אנשים צעירים
להצטרף לשורותינו.
רב־ הופל טומס זינגר, חיפה

לעשירים מותר לשבות
כאשר שבתו פועלי־ד,נמלים לפני מיספר
שבועות, וגרמו נזקים לפרדסנים וליצוא־נים,
רתחה כל המדינה מכעס. חקלאים
איימו לצאת לנמלים ולפתוח אותם בכוח.
פובליציסטים נודעים קראו בגלוי להפעיל
אלימות נגד השובתים. כולם גינו אותם
ובזו להם. בטוחני שאם הממשלה היתה
מחליטה לשלוח צבא לנמלים כדי להפעיל
אותם, היה רוב הציבור תומך בכך.
והנה, לא חלפו שבועות ספורים והנמ לים
שוב נסגרו. אלא -שהפעם גגרם הדבר
בשל שביתת קציני־הים, שהשביתו את
אוניות צי־הסוחר הישראלי. הם גורמים
נזקים למדינה לא פחות מאשר גרמו לה
פועלי־ר,גמלים, ואולי אף יותר, שכן אין
הם מעלים בעשן רק מאות מיליוני ל״י
אלא מאיימים על עתידו של הצי הישראלי
כולו. וראה זה פלא: לא קראתי בעיתונות
אפילו שמץ מהגינויים שנכתבו בזמנו

כלפי פועלי הנמלים. מדוע ז מפני שהק צינים
מרוויחים בין עשרת אלפים לעשרים
אלף ל״י נטו(!) לחודש 1האם בגלל זד,
שביתתם מקודשת יותר מזו של הסבלים
והסווארים בנמלים י
דומני שבארץ נוצר מצב מוזר. דעת
הקהל נוטה להצדיק -שביתות של עשירים,
אבל מגנה בכל תוקף שביתות של עניים.
פרץ בסן, בת-ים

עיזבו את רר!״ה!
שמחתי לקרוא את הידיעות בעיתונות,
שמחנה של״י סירב להיכנס להסכם־עוד־פים
עם חד״ש, חזית חדשה מיסודה של
רק״ח.
לדעתי חוששת רק״ח מאובדן קולות
רבים שיילכו לשל״י, מרביתם במיגזר ה ערבי•
ערביי ישראל, בחלקם הגדול, אינם
כרוכים בדיעותיה הקיצוניות של דק״ח,
ורבים יעדיפו את של״י.
לשל״י יכולה התקשרות בזו רק להזיק,
היא תזוהה כתנועה קומוניסטית אנסי*
ציונית המקבלת תכתיבים ממוסקבה. המ שיכו
בקו שבו התחלתם, כמחנה ׳שוחד־
•שלום, סוציאליסטי באופיו, אך יחד עם
זה דמוקרטי, ליברלי וציוני כמובן.
משה פינטו, וחובות

זהירות, ההיסטוריה חוזרת
הגילויים האחרונים של יגאל לביב, על
עיסקותיו ותמלוגיו של הפרופסור ידין,
עוררו הדים חזקים במדינה ושוב צצה
השאלה הישנה, האם מותר לאנשי־שם
במדינה לשדוד עתיקות, לצבור מהן הון-
עתק ולהסתתר תחת איצטלד- ,של שר־ביטחון,
פרופסור לארכיאולוגיה או כל
תפקיד נישא אחר, ואחר־כך להופיע בכנ סת
עם הבטחות למשב־רוח רענו ושינויים
בהנהגה.
ה עול ם הזה 2070

מכתבים
כל זה מזכיר מאד את תקופת נביאי-
השקר בתג״ך. יש להיזהר מלחזור על
שגיאות שהביאו לחורבן המדינה בימי
קדם. כי אסור לשכוח שההיסטוריה תמיד
חוזרת על עצמה.
בירכתי שלוחה ליגאל לביב המזעזע,
בכל פעם מחדש, את אמוודהסיפים בגי לוייו
המדהימים, כל הכבוד !
מאשהפורסן ־ דדפרין, רחת-גז
תפסו יו ש ר
דבר אחד כבר ברור: אחרי פרשת
ידלין ועופר תפסו כל המנהיגים שלנו
ידבר לא־רגיל. לא, חלילה, שהם הפסיקו
לתרום ולהתריס, לפתוח ולסגור חשבונות
בחו״ל, זה לא. אבל הם למדו להודות
מהר. בעוד שידלין הכחיש, עופר השתתק
לנצח, הנה לאה רביו הודתה (אם־כי לקח
לה קצת זמן) ,ואבא אבן מיהר ושלף את
כל המיסמכים והציגם בפני כל עיתונאי,
בצירוף וידוי מושלם (האומנם?).
אם לא עשיתם אותם ישרים, לפחות
חינכתם אותם למינהגים טובים.
רזי שמואל, הרצליה.

סמים עליך, ישראל !
כשהתדיעו שהחשיש הופך להיות מכת
המדינה — צחקו. כשאמרו שהסמים הול כים
ופושטים בצה״ל — התייחסו בביטול.
כשהגיעו שמועות שגם תיכוניסטים וקטי נים
כבר בתוך העניין — הסתירו וכיסו
והעלימו עין.
היום, כשד,חשיש הוא כבר ״כסף קטן״
ועסק לאנשים יפים ולבוהמה, וההרואין,
הקוקאין ושאר סמי-המוות לציבעיהם השו נים
שולטים בשוק, היום הם נכנסים
ללחץ, יוצרים פאניקה ועושים לעצמם

ה עו ולשלג׳ א ד
קראתי בהפתעה רבה על ״מסע־הייסו־רים
של מסע האלונקות״ והעולם הזה
,)2068 ויש לי רק מילה אחת לצה״ל
בנושא: ביזיון.
ניחא, זה שכל אותם גורמים בצבא,
שהערימו קשיים על דרכו של סרט שמז כיר
להם אמיתות כואבות חסרים תודעה
של ביקורת עניינית, על זה נסלח להם.
אך להתנכל לאיש כמו ג׳אד — ד״ר יהודה
נאמן — זוהי טעות חמורה בכתובת. ג׳אד,
הרופא של הצנחנים ; מלך המתנדבים ;
האיש שעזב הכל והלך לשמש רופא במ עוזי
קו בר־לב בהתשה של : 1969 האיש
שבמקום ללבוש חלוק לבן בבית-חולים
סטרילי — עוסק ברפואה חלוצית בקרב
שיבטי הבדואים בנגב ובסיני ! הרופא של
הצנחנים בכיבוש החרמון ; האיש שצה״ל
העניק לו שני עיטורי עוז ומופת — נידחה
בבו׳שת־פנים? אז באמת צריכים לעוף
ראשים.
מאיש כזה צריך צד,״ללרצות לשמוע
ביקורת.
ד ״ רברודאבני, תל־אביב
או גםלשסשמיים
ברצוני להתריע על תופעה חמורה ש נתגלתה
לי באקראי: נזדמנתי באחרונה
לצורכי עבודה למטרה מיפלגת אגודת-
ישראל, ופגשתי שם עשרות בנות העוב דות
בשירות המיפלגה. התעניינתי אם
עובדות הן בשכר או בהתנדבות, ומה רבה
היתד, הפתעתי כשהתברר לי שכל הבנות
עובדות בפקודת מחנכיהן מרשת החינוך
העצמאי של אגודת־ישראל.
תלמידה אחת סיפרה שבכית תה הופיע

העולם הזה 2070

אריה אדמוני, תל־אביב
לתת לאורי זוהר להגיש תוכנית־רדיו
.בשידור חי, כפי שזה ניתן לו מדי שבוע
ביום שלישי אחרי חצות בגלי־צה״ל, זה
כמו לעשות תשדיר שירות לטובת עישון
סמים — אם לא למעלה מזה. איפה שיקול-
הדעת, איפה ן
הודה גכירצמן, חיפה

תהלוכות, מי&דדים ונאציזם
הטור הסאטירי השבועי של חנוך מר מרי
״איך עסקו שמנמנים חביבים ורזים
עצבניים ובלונדיים בישניים ברצח־עם״
העולם הזה 2068 השאיר בי רושם דב,
עצבניים ובלונדים בישניים ברצח־עם״)
שהועלו. המחבר יוצא נגד הטכסים למי ניהם
שבהם עומדים תלמידים בשלשות
ביום־השואה. יש, לדעתי, הבדל רב בין
עמידה •של אותם תלמידים כשראשם מור כן
לזכר הנרצחים, לבין חינגה פ־שיסטית.
אני מסכים בהחלט שמכאן ועד מעבר
למיצעד צבאי, עם סמלים וסיסמות מת נופפים
ברוח המרחק קטן, אך יש להמ שיך,
לדעתי, במיסדרי זיכרון, כסמל מב חינת
הרגשת השותפות שהם מקנים למש תתפים.
נקודה
אחרת שהועלתה ד,יא ב שיבח ו
של הברדאק, כתרופה בדוקה נגד עלייה
של נאציזם. איך, אם כך מוסברת התו פעה
של צ׳ילה, ספרד, קובה ודומיהן,
שהרי ידוע לגו שהאופי הלטיני נוטה
לברדאק, ובכל־זאת השתלטו סממני נאציזם
מובהק באותן ארצות. הכיצד?
שרגא קרכיץ, חיפה
ממאמרו של חנוך מרמרי, על ״איך
עסקו שמנמנים וכד ...ברצח עם״ (העולם
הזה ,)2068 נובעת מסקנה מעניינת, ש-
צעידת שמאל-ימין בבית-ספד תיכון, ב־תילבושת
אחידה, היא אחד הגורמים שעל
ריקעם עלול לצמוח היטלר חדש.
לעניות דעתי, רק חוסר ״צעידה״ כזו
של יהודי אירופה, הוא שאיפשר את בי צועה
ד,״חלק״ של השואה.
אם יתפתח במיזרח-התיכון היטלר חדש,
לא יהיה זה בצד היהודי. התפתחות כזו
מותנית בקיום שינאה מושרשת, שיונק
(המשך בעמוד )8

זגזי

צעירים וצעירות אחרי צבא, שביעיות/שמיניות בג׳ינם או
בליג׳ינם(טיולים סגורים לתלמידי שביעיות/שמיניות בלבד<,
סתם צעירים שבא להם לכייף ולבלות חודש שגעוני באירופה.
• 7ארצות • עשרות ערים • אתרי נוף משגעים • מקומות
היסטוריים מפורסמים • ובילויים • בילויים • בילויים.
באופיר טורס-איסתא מחירים מיוחדים לצעירים:
טיולי שביעיות/שמיניות ־ 24 יום 2 ,ארוחות ליום ־

5,690.ל״י $419 +בלבד.טיולי צעירים ־ 23 יום 398 בלבד (1מתוך״ההקצבהל!
ארגון וביצוע :

אופיר טורס-איסתא
הטיסות ב-יאל על״

פדס 01 סי־טל

של זרם ״חינוכי״ זה, והעמיד את הבנות
בפני עובדה: בפקודת גדולי ישראל עליהן
לצאת לעבוד עבור אגודת-ישראל .״כדי
שהתורה לא תיעקר מישראל, צריכים אנו
אנודת־ישראל חזקה,״ הסביר המחנך.
למחרת נשלחו עשרות בנות לסניפים
שונים של המיפלגה, לא תמיד לפי רצונן.
אחדות מהבנות הסבירו, שהן תומכות
דווקא בתנועה דתית אחרת, אך עושות
את עבודתן מאונם וכדי ביזיון וקצף,
ותרעדנה אמות הסיפים !״
א.מ ,.ירושלים

הם, אנשי מישרד־החינוך, שבמקום לש לוח
את מחנכיהם להשתלמויות אינטנסי ביות
בנושא, במקום לפתוח בפעילות הס ברתית
נרחבת, העדיפו לטשטש ולקבור
ראשיהם בחול.
הם קציני צד,״ל ואלופיו, שלא השכילו
לבער את הנגע בעודו באיבו בקרב חיילים
ומפקדים
הם, אנשי מישטרת־ישראל, מחלקי הס מים
והמוסר למיניהם ,׳שהעדיפו לרדוף
אחר דגי־הרקק של הבוהמה, לצוד זונות
שעובדות לפרנסתן כחוק חם־הם ש צריכים
לתת את הדין — ויפה שעה אחת
קודם!

ישחק אותה־ באירופה
עם אופיר טורס־איסתא
בטללי הצעירים לאירופה
הטיסות ב־ אזי

תל־אביב: בית אבן אופיר)
טורם! :ירושלים: אגף
1חיפה :
דרך
|תל־אביב: בן־יהודה 109 יפינת שד׳ בן-גוריון< טל 247164/5 .
^ ^ אי סתא; ^ ירושלים: אלישר ( 5ליד קפה אלסקה) טל 225241 .
חיפה :
בית הקרנות, רח׳ הרצל, טל 669139 .
אל־על, בן יהודה , 32 טל 299121-3 .
גבירול* , 6טל 269052 .
מלון המלך דוד, טל 222777 .
העצמאות ,62 טל 664292 ,663011 .

קשקשת 2 070
ה 9ע ל את דימיונד ונסה למצוא
לציור שלמטה נותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח ל 9י הכתובת :
.קשעטאז׳ ,ת. ד 6 .נ , 1תל־אביב.
בין הזוכים יוגרלו פרסים: שתי
ממת בשווי — 50ל״י (חמישים לי רות)
כל אחת, באחד מסניפי רשת
הפיצריות רימיני בתל־אביב.

זושנ ^ המול הזה

מכתבים
(המשך מעמוד )7
התינוק עם חלב־אמו. בתיזכורת לשינאה
כזו, לבעלי זיכרון סלקטיבי או קצר :
טבח יהודי חברון, טבח הפועלים היהודיים
בבתי־הזיקוק בחיפה ב־ , 1948 רצח שבויים
בידי הלגיון בגוש־עציזן, רצח השבויים
בידי הצבא הסורי במילחמת יום־ד,כיפורים
ולבסוף, עובדה שלא פורסמה (בגלל צנ זורה)
,ר,הוראה-,בכתב של הרמטכ״ל המצרי
שנתגלתה במילחמת יום־ר,כיפורים, על
הקמת ארבעה מחנות־שבויים בנגב, ש ייקראו
:״אושוויץ א׳ ,ב׳ ,ג׳ ו־ד/״
לא הייתי כותב זאת, אילמלא ידעתי
שמאמרים מסוג זה של מרמרי מרעילים
את נפש הנוער.
א. ל ח מן, רמת־גן

ציון לגנאי
צל״ג מגיע לגליון העולם הזה ,2068
על כי עורכיו לא מצאו לנחוץ לציין
באופן כלשהו את העובדה שגיליון זה
הופיע ביום־ד,זיכרון לחללי צה״ל ובערב
יום־העצמאות הכ״ט למדינת ישראל. אני •
מניח שתרומתו של העולם הזה לציון

קשקשת 2067

המוסר.
?{וזי כ ר, רח׳ הרצל ,65 נהריה
• ״אתה באמת מאמין שד,צמיג ה־מפונצ׳ף
שזרקת לו יציל אותו מ טביעה

דדי תבלין, רח׳ גזר ,6תל־אביב
!• תפילה של אילנית :״אם יפול
הענן שלי, אזכה במקום ראשון.״
אילה, קיבוץ נתיב־הל׳׳ה,
ד.נ. עמק־האלה
• ״אבאל-ה, קטוף לי את הענן
הזה !״
אורית אילון, רח׳ הרצל
,189 רחובות
• רבין מנפנף לשלום לראשות
הממשלה.
שירי כן־ עמי, רח׳ יהודה
הנשיא ,36 נווה־אביבים. תל־אביב

המאורע תתבטא, כרגיל, בתיאור מסיבה
אינפנטילית כלשהי בצפון תל-אביב.

<>122€816
מאוזן :

מסעדות אי ט ל קיו ת
תל״אביב, בכר אתרים טל2) 8800 .
תל״אביג, ככר מלכי ישראל ,4
טל 263987 .
תל״אגיב, רח׳ אבן־גבירול , 24
טל 266177 .
טל 221681 .
תל־אביב, דיזנגוף 93
חיפה, רח׳ הנביאים ,20 טל 640201 .
טל 252654 .
חיפה, דרך רופיו כשר ירושלים, רח׳ יפו 43 כשר ירושלים, המלך ג׳ורג׳ 15
רמלה, רח׳ הרצל 102
אילת, מרכז התיירות
החדש

?977

1תביעות ! .5מיספר אחת ברשימה :
. 10 עצם בפה 11 נהר באיטליה 13
מגופה! . 14 כיסא־כבוד! . 15 צאצא! .16
דין .18 ידיד ! •20 מתרחש ! .21 פרח־בר
נאה! .22 קידומת סקוטית! .24 מסי עות
הכנסת 15 סופו של אור ! .26 חשוף;
.28 מידת־יובש קדומה; .30 מגילגולי ה ארבה
; 31 שלוש המכות הראשונות (ר״ת);
.32 כאב ; .34 זוג סופרים ישראליים
(ש״מ); .35 סיומת מקובלת בתהילים !
.38 מבשרו אכלו אבותינו במידבר! .39
תיכלה ! .41 רומם בעקבו ; .42 גץ ; .43
רצועה! .45 מחל על זכותך! .47 עוף
ממשלתי; .48 מצוררי ישראל; .50 מילת־שאלה
לכמות; .51 נורה מן הקשת; .52
תבואה ! .54 לוח־עץ ! .57 רבב 61 שאין
נשמה באפו ! .62 צלקת ! .64 התנע וצא
לדרך!! .65 אגו ! .66 כעס גדול ; .67 ישן!
.69 ערוץ־נחל! .70 תנומה קלה! .72 עו בד
בית־המרחץ ! .74 חפיר ; .75 יופי !
.77 חבל-ארץ בעבר־הירדן! .78 עשירית
הרבבה! .80 תרנגול! .82 מטבע יפאני!
.84 בתוכו ; .85 שבח ! .87 מחלקי הפה ;
.88 כלי־רכב כבד; .90 יתן כתף! .92 זז!
.94 חסרי־ד,חוליות הזוחלים! .95 אדון!
. 97 כלי־עינויים ! •99 כאן 101 תווית !
. 102 חסר עדינות! . 103 דתית! . 104 היא
שארם־א־שייך.

מאונך :
. 1מלא כל טוב ; .2שר; .3מכרסם
קטן ! .4אנקול ; .6קיטור ! .7מין הודעה;
.8נביאים־כתובים >ר״ת); •9השתק 12
מחודשי השנה העיברית! . 15 בלתי־מסוווג
(ר״ת 16 סלע קשה! .24 שירטוט דק
ישר ; .24 מושת על כל אזרח ! .26 חבל
בארץ; .27 מיקווה־מים ע^קי! .28 פס־רכבת!
.30 בן־פורת 33 מחודשי השנה
העיברית; .34 סערה; .36 שא דבריך!׳!
.37 רצועה שבה מובילים בעל־חיים! .40
פקודה! •41 מיניסטר; .44 תרופה! .46
מין משקה ; .47 כמו 67 מאוזן 49 פיתה
את חווה; .50 מטרופולין! .53 פוסטר! ,
.54 אח ; .55 ראשי־תיבות (ר״ת); .56
מלווה כל אדם; .58 תרגילי־סדר (ר״ת)!
•59 מי-שכן ! .62 אבר־תנועה ! .63 מן הש בטים
! .66 גוש המתנחלים ! •68 פתחים ;
.71 מסוגי המידות ; .73 מחלקי היממה ;
.76 פרוסה ! .77 קיבוץ בגליל ; .79 מקו לות
המקהלה ; .81 מילת־שלילה ; .83 עוף-
טרף; .84 גדא; .86 מכשף; .89 אתמול
בלילה! .91 שארם; •93 מעדנות! .95
מינעל חורפי ; .96 אמצע החודש ! .98 זה,
בארמית 100 מילת־חיוב 101 יחידת־צליל!
. 102 מתגורר.

אברהם פיק, ראשון־לציון
את שוק-חיי חטפתי כאשר הגעת לתל-
אביב בליל יום־הזיכרון לחללי צד,״ל.
חלונות־הראווה היו מוארים, כבכל ערב,
ב-שלל אורות עליזים, ופד, ושם ניתן היה
לראות מיזללה או בית־קפה פתוחים כרגיל
(מחלקם בקעו צלילי מוסיקה סוערים).
אך ההפתעה הגדולה ביותר ציפתה לי
בדיזנגוף. הרחוב המה מהמון צעירים ש טיילו,
או ישבו ולגמו בירה להנאתם.
כל בתי-הקפה, הפיצריות, דוכני־ד,גלידה
ושאר הבלי אותו רחוב עבדו כהרגלם.
בנאלי? אולי. אבל באותם רגעים, כש-
התפלאתי זעם ויצר להלום בכמה פרצו פים,
נזכרתי במישפט שהפך לסיסמת
מילחמת־ההתשה :״אנחנו נהרגים כאן,
כדי שבדיזנגוף יתנהלו החיים כרגיל.״
אז יש לי בשורה טובה עבורכם, ז״לים
יקרים, בדיזנגוף הכל כרגיל!
מירון הראל, צה׳׳ל

סטירת־לחי לאמנות

יונה פישר, האיש שבז לאמנות יהודית,
שלא נתן דריסת־רגל במוזיאון ישראל ל ציור
הישראלי (מלבד לאנשי־שלומו) ,אותו
פי-שר שבימי -שליטתו במוזיאון השתוללו
בו אמנים זרים חסרי־חן וטעם, זה האיש
שקיבל את פרס ישראל. היש ביזיון גדול
מזה, וסטירת־לחי חזקה יותר לאמנות
הישראלית?
יש במחאתי כדי לבטא את הרגשתם
של אלפי אמנים בארץ, שהאמנות היא
עבורם טעם החיים והם !חשים כמוני.
משה ברנשטיין, צייר, תל־אביב

צביעות מרגיזה
הצביעות של העם הזה ממש מרתיחה.
בכל בימות־הבידור של יום־העצמאות,
בנאומים ובפרט זה •של נשיא המדינה,
הירבו לדבר על ״עם השלום״ .האומנם?
מה באמת עשה כל איש בעם הזיה למען
השלום ־באיזור? כלום! מה עושה העם
הזה למען השלום בעולם? מנסה למכור,
ממש בכוח, מטוסי-קרב לאמריקה הדרו מית.
למי שלא יודע: במטוסי־קרב עושים
מילחמות! לכן אנא ממך, אדוני הנשיא,
הפסק לדבר על ״עם השלום״.
ה. מיזרחי, חולון
ה עול ם הז ה 2070

ה הגשמת חלו אחד.

מרי ע הבאי א חריו?
חלום הדירה. ריהוט חדש.
וחלומות רחוקים יותר:
השכלה לילד, דירה בשבילו...

בסניף הקרוב של בנק הפועלים
תוכלו להיעזר בייעוץ פיננסי הניתן
לזוגות צעירים: להצטרף לאחת
מתכניות החסכון המגוונות שלנו:
להשקיע את כספי המתנה שזה עתה
קיבלתם במטמון ח״י. התכנית
הפופולרית ביותר, או בקרנות
הנאמנות שלנו.

ואם אתם מרחיקים ל ר או ת-
השקיעו בעתידכם, בק ופות ה גמל.
ונוסף על רווחים גדולים תיהנו
מביטוח חיים, מפטור ממס ומאפשרות
לקבל הלוואות נוחות.
לנו אכפת. אנו חושבים אתכם על
העתיד -אך מכירים היטב את
הבעיות היומיומיות המעסיקות כל
זוג צעיר.

ישראכרט. כרטיס האשראי של בנק
הפועלים, יחסוך מכם את הריצה
לבנק כדי למשוך מזומנים ואת הצורך
לשאת פנקס שיקים. בנק -ק ט. תיבת
השירות. המחאות השי וחשבון
ועד־ הבית יחסכו את זמנכם היקר.
מרגע שהגשמתם את החלום
הראשון שלכם, בואו לסניף בנק
הפועלים הקרוב -ושוב לא תצטרכו
לחלום.

הבל בבל בידיד הגדול
לר או ת לבלו ת -ו לי הנו ת
מ או ת ת צוגו ת ואלפי מו צ רי ם ל בי תולמשפחה.
ריהוט ועיצוב פני ם • שטיחים וני סוי׳ קיר • טקסטילהלבשה
ו אופנ ה • אלקט רוני ק ה בידורית • בל׳ נגינה ותק לי טי ם •
בישול ומאור • מ ת נו ת ו חפ צי חן • צעצועיםמחנאותוס פו ר ט •
קוסמטיקה • עשהזאתבעצמך.
* ביתו ערי פי תו ח * ביתן העיר ברלין
* בז א ר בינ ל או מי * לונה פארק

פ תו ח: בכל יום ]פרט ליום ו׳| בשעות 17-00־ 23.00
במוצ״ש -ע ד חצות.
ד מי כניסה: בימי חול .-סו ל״י ]לילדים וחיילי 8 .-ל״י)
במוצ״ש 12 -ל ל ח ״ ל׳ ם וילדים .-סו ל־י)
מגר שי חניה: מול הכניסההרא שי ת, ב מג ר ש׳ הדר׳י ב ־ א׳ ן
וליד צו מ ת מעוז אביב -בני אפרי ם.

סעו ליריד בתחבורהה צי בו רי ת:
או טו בו ס י ״דו״ 1x1 . 28מהתחנההמר כז י ת דרך כ בי ש פ״ת
וכביש חי פ ה שירות אי סו ף מיו ח ד ליריד וממנו
מהתחנההסופית של קוי ם 6 ,11 , 2 ,1
ב סו ף ר חו ב דיזנגוף (ע״י ריד׳נג)

גני התע רוכ ה, יריד ה מז ר ח • ת.ד 21075 .תל־ אביב 0ו 2ו • 6טלפון4 7 4 1 3 ! :

שיפרין־נעמן

שחס ״ח שבסחזח

צורר
״ריכוז״ מפ״ם (הצמרת הבלתי-פורמלית של מיפלגה
זו) החליט, כך נמסר באמצעי״התיקשורת — ״לרדת״
באורח נמרץ ביותר על מחנה שלי. פירושו של דבר הוא,
שצמרת מפ״ם רואה בהופעתה של שלי בזירה האלק-
טוראלית סכנה מוחשית למדי, וכי מכאן ואילך נהיה
עדים למסע־תעמולה חסר״תקדים נגד מחנה שלי. מסע-
תעמולה זה יתנהל לא רק באמצעות העיתונות ה־מפ״מית
הענפה, אלא גם בפעולת־הסברה אינטנסיבית
בעל־פה, ממש ״מסע מחדר לחדר״ בכל קיבוצי השומר־הצעיר
ובכל סניפי מפ״ם במיגזר העירוני.
לאמיתו של דבר, היריות הראשונות במיתקפת־התעמולה
המפ״מית נגד שלי כבר נורו, וניתן ללמוד
מחן על כיווניה הצפויים של המיתקפה בשבועות הספורים
שנותרו עד לבחירות.

לפני שנגיע לצירי״המיתקפה העיקריים, אינני רואה
עצמי פטור מלומר מילים אחדות על השוליים האפלים
של אותה ״ירידה״ .שוליים אלה אינם כל-כך חשובים,
אך הם ללא־ספק סימפטומאטיים.
כוונתי היא לכתיבתו הפרועה ומשולחת״הרסן של
בנימין (״בנקו״) אדר, איש קיבוץ גן־שמואל, עורכו־לשעבר
של ״השבוע״ (שבועון הקיבוץ־הארצי) ,ומן הדמויות
המוכרות בקרב דור״ההמשך של מפ״ם והקיבוץ־
הארצי. מזה שבועות אחדים מפרסם בנקו מעל דפי
השבועון ״חותם״ סידרה פסוודו־מחקרית ופסוודו־היס־טורית,
אשר יותר משהיא עוסקת בגופם של עניינים
היא עוסקת בגופם של אנשים — של ראשי שלי...
מסידרה זו ו״מימצאיה״ עולה, כאילו אליאב, פעיל,
אבנרי ועמיתיהם להנהגת שלי היו סוכני בן־גוריון בעבר
הרחוק, וסוכני דיין בעבר הקרוב, צידדו בחימושה ה גרעיני
של מדינת ישראל, ניסו לתקוע מקל בגלגלי
מדיניות־השלום של ממשלת רבין—פרס אלון, וחתרו
(או שמא עדיין חותרים) לפירוק משק־העובדים וחברת-
העובדים ולחיסול ״ההגמוניה חפועלית״.
כמי שעיסוקו במחקר, ונהירות לו אמות-המידה
המחקריות, ברצוני לקבוע, בראש-ובראשונה, במלוא
הסמכות והאחריות, כי שיטות־המחקר שמאמץ לו בנקו
אדר לא היו עומדות בפני הביקורת של שום גורם
אקדמאי מוכר, ובשום פנים לא היתה עומדת לו האיצט־לה
של המתודה המחקרית שהוא כה מתאמץ להעטות
בה את ערוות טיעוניו הרדודים. המובאות והציטטות
הרבות ש״מחקריו״ משובצים בהן לאורכם ולרוחבם, הן
מגמתיות, שרירותיות, חלקיות ומנותקות מכל הקשר
של זמן ומקום. אלו הן רעות-חולות, שכל בר-סמכא
בתולדות עם ישראל בעת החדשה היה מזהה אותן ללא־קושי.
צר לי על מפ״ם, אם במאבקה ההסברתי נגד
שלי היא נזקקת לשירותים בעלי אופי כה מפוקפק.

אחד מאיפיוניו של התוצר ה״מחקרי״ של בנקו הוא
הבריחה אל העבר, על־מנת להימנע מהתמודדות עם
הסוגיות הרלוואנטיותבאמת בבחירות .77
הסידרה משופעת במובאות מדברים שאמרו ראשי שלי
בשנות ה״ 60 וה־ 50 המוקדמות (ובמציאות הישראלית
התוססת, מרחק של 20 שנים הוא מרחק של שנות
דור אילו היה בנקו מודע למשמעותו של תכסיס
פסול זה, היה אולי (וקשה לי להאמין בכך) נמנע מלנקוט
אותו, שכן אותם טעויות ומחדלים שהוא מייחס
לאבנרי ולאחרים בשנות ה־ 50 וה״ ,60 ניתן לייחסם גם
למפ״ם ולהנהגתה. מנהיגיה ההיסטוריים של מפ״ם,
באומץ־לב אינטלקטואלי ראוי״לשבח, הודו לא-אחת
במישגיה הכבדים של מפ״ם בכמה וכמה תחומים
קרדינאליים. טעויות אלו אין להסבירן, אלא על רקע
נסיבות הזמן והמקום של אותן שנים סוערות. אסור
שתשמשנה עילה ״לרדת״ כיום על ראשי שלי, ממש
כשם שאין להשתמש בהן כדי לנגח את ראשי מפ״ם
אשר, לצד אותן שגיאות רשמו, באותה תקופה עצמה,
גם דפים מפוארים של עשייה חיובית* .לעומת זאת
אופייני הדבר שאין בנקו מזכיר, ולו במילה אחת, אותן
עמדות שנקטו אבנרי ועמיתיו במשך עשרותבש
נים, לעיתים — בודדים ומבודדים, ואשר צידקתן
ההיסטורית הוכחה בבירור בחלוף הזמן. כוונתי בעיקר
* אכן, בנקו אדר נקט אותם
נגד כמה ממנהיגי מפ״ם, ובעיקר
ראה, לא פחות ולא יותר, סוכן
העבודה. אין צורך להוסיף מילה
והחד־משמעית של יערי.

תכסיסים ססולים גס
נגד מאיר יערי שבו
של רפ״י בתנועת־על
תגובתו החריפה

דאיבחון מרכזיותו של הנושא הפלסטיני בסיכסוך ה״
ישראל״ערבי, ולניתוח הבלתי־שיגרתי של תחלואיה של
החברה הישראלית שלאחרי מילחמת״השיחרור, אשר הסימפטומים
שלהם העמיקו והלכו עד עצם היום הזה.
ובכן, אם אומנם קיים קשר בין עבר וחווה׳ ואם יש
מקום ללימוד ליקחי־העבר — הנה כאן הוא הקשר,
וכאן הוא הלקח.

אך ״סידרת-המתח״ של בנקו איננה, כאמור, אלא
השוליים האפלים של מסע״השיסוי. ל״ירידה״ החוש־מית
והממוסדת של מפ״ם על שלי יש שני צירים מרכזיים׳
האחד במישור המדיני־לאומי והשני במישור של
התנועה הקיבוצית ואורחות״חייה. הבה נעקוב אחריהם
בזה אחר זה.
את הטיעון ה״מוחץ״ במישור המדיני השמיע מזכיר
מרכז מפ״ם, אלעזר גרנות, בכנס פעילים של הקיבוץ-
הארצי במפ״ם (תוך מאמץ לשכנע את שוללי־המערך
״לא להיכנס לנעלי-בית החווייה האחת והיחידה
המשותפת לכל מרכיבי מחנה שלי,״ אמר גרנות ,״היא
הפגישה עם ד״ר סארטאווי. התוכנית היחידה המשות־פת
לכולם היא מינשר המועצה הישראלית למען שלום
ישראלי״פלסטיני״ ,ונוסף לכך שלי טרם הקימה אפילו
יישוב אחד.״ (גרנות הוסיף גם ש״היעד היחידי המשותף
לכולם הוא פירוקו של הקיבוץ־הארצי,״ אך טיעון זה
שייך לציר־המיתקפה השני, ואתייחס אליו בהמשך הרשימה).
אלעזר
גרנות מוכר לרבים כמשורר מחונן ומצפוני.
בוודאי היו לו בעבר, ועוד תהיינה לו בעתיד ,״הברקות״
מוצלחות הרבה יותר מזו שהובאה לעיל. אך כיוון שנאמרו
הדברים, הבה נתמודד איתם :
• ״מיפגשי פאריס״ עם ד״ר עיסאם סארטאווי
וחבריו אינם בשום פנים החווייה היחידה המשותפת
לכל מרכיבי מחנה שלי. הם נפגשו בעבר בגזרות שונות
של המערכה על דמות החברה בישראל, על איכות־החיים
בתוכה, על שלוס״ישראל, ולא בשורה האחרונה
— על בטחון מדינת ישראל וזקיפות־קומתה. אולם, גם
אם נניח לרגע שאכן הפגישה עם ד״ר סארטאווי היא
החווייה המשותפת האחת־והיחידה, הרי זו חווייה
המקפלת בתוכה משמעויות מרחיקות-לכת, כיוון שהיא
נוגעת בלב־ליבו של הסיכסוך הממאיר באיזורנו, ומצביעה
על הדרך האחת והיחידה להתרת הסבך. לדידי, אין
דבר נעלה יותר, מבחינה מוסרית ומדינית, מאשר
לפעול בכל הכוח והתושיה כדי שילדי-שלי וילדיו של
הד״ר סארטאווי, לא יידעו עוד מילחמה !

!1 1 0
למפ״ם ולמיפלגת העבודה, לעומת זאת, שורה שלמה
של חוויות משותפות מסוג שונה לחלוטין בתחומי המדיניות,
המשק, החברה וחירויות-האזרח. אלו הן
חוויות לא״מרנינות ביותר, אם לנקוט לשון״המעטה.
אמת, נגד אחדות מהן מיחתה מפ״ם בקול רפה, אולם
היא נשאה — ונושאת — במלוא האחריות לשותפות
ולקו הפוליטי שביסוד אותן חוויות. שום התזת-רפש
ביריבים פוליטיים אין ביכולתה לטשטש עובדה נחרצת

• הוא הדין גם לגבי ״התוכנית היחידה״ המשותפת
לכל מרכיבי מחנה שלי. לאמיתו של דבר התגבשו במחנה
שלי, על כל מרכיביו, תוכניות אופרטיביות מוצקות החובקות
את מיכלול תחומי-החיים של החברה הישראלית.
אך גם אילו הנחנו לרגע כי מינשר ״המועצה הישראלית
למען שלום ישראלי-פלסטיני״ הינו התוכנית
האחת והיחידה המשותפת לכולם, גם זה אינו דבר של
מה״בכך. הייתי אחד ממנסחיו של מינשר זה, והוא
ממלא אותי סיפוק וגאווה. לעומת זאת, יש למפ״ם
ולמיפלגת העבודה שורה ארוכה של תוכניות משותפות,
לא״כל-כך מפוארות. דוגמה מן הימים האחרונים ממש :
ועדת־השרים לענייני התיישבות (בניצוחו של איש־המערך
ישראל גלילי) מאשרת את ההתנחלות במסחה שמעבר
לקו הירוק, ושר-השיכון בפועל (איש המערך/מפ״ם
שלמה רוזן) נוטל על עצמו את ביצוע ההחלטה.
• לא רק שלי לא הקימה אף יישוב אחד. גם מפ״ם,
בתור שכזו, לא הקימה אף יישוב אחד. וזאת, מן הטעם
הפשוט שאיננה תנועת התיישבותית אלא מיפלגה פוליטית.
בעבר היתה קיימת, בדרך־כלל, זיקה פוליטית בין
אנשי הקיבוץ־הארצי — השומר״הצעיר לבין מפ״ם, אולם
מאז מילחמת ששת-הימים אירעו מיספר דברים בחברה
הישראלית. מפ״ם, חרף המאגר הערכי שלה, היא חלק

מן ההידרדרות הכוללת. ניצני המרי נגד הידרדרות זו
מצאו ביטויים באותן תנועות, עדיין צעירות-לימים,
שהתאגדו בשלי. ביטוייהם של מרי זה, של כמיהה זו
לישראל יפה יותר וטובה יותר, מצויים ברחבי הקיבוץ-
הארצי כמו גם בקיבוץ־המאוחד, באיחוד הקיבוצים
והקבוצות, ואפילו בקיבוץ הדתי, כמו גם במיגזרים
הבלתי־קיבוציים בחברה הישראלית.
בדבר אחד חייבים להודות: חברי שלי אינם נמנים
עם מייסדיו ותושביו של אף יישוב אחד מעבר לקו
הירוק, בניגוד מובהק למפ״ם, שנתנה יד ל״מוסכמה
הלאומית״ המעוותת את אופיו של מיפעל שיחרורנו
הלאומי (קיבוץ גשור ברמת-הגולן).

ציר-המיתקפה השני הוא בנושא קיבוצי מובהק, אך
בשום פנים לא נושא קיבוצי-פנימי. מודעות-ענק בעיתונות
מפ״ם (כמו גם שפע מטמריס״מטעם) מתריעות
בקולי״קולות מפני מזימה נפשעת שחורשים אליאב,
פעיל, אבנרי ותומכיהם — להרוס את ״אחדות המחנה״
של הקיבוץ־הארצי.
כחבר־קיבוץ של הקיבוץ־הארצי, אני תומך נלהב
ומסור ב״קולקטיביות הרעיונית״ ,במידה שהיא מבטאת
מאמץ כלל״קיבוצי ליצור מסד רעיוני נרחב ומשותף,
שעליו יושתתו חיי הקיבוץ. ואכן, מסד רעיוני כזה
נוצר במשך השנים, והוא מושתת על שלושה יסודות :
ציונות, סוציאליזם, אחוות־עמים. אולם, כל המזהה
שותפות רעיונית זו עם ציפייה למונוליטיות פ ו -
ליטית ולאחידות־הצבעה אלקטוראלית, אינו
אלא מערבב מין בשאינו-מינו. ההתפתחויות הדרמאתיות
שעברו על החברה הישראלית כולה מאז 1967 חרצו
את דינה של התפיסה, שגרסה את אחדותם של שלושת
הגורמים השונים חנ״ל, והפכה אותה לאנכרוניזם
גרוטסקי. כיום ניתן למצאו ברחבי הקיבוץ־הארצי חברים
אשר, על אף דבקותם המוצהרת ביסודות הרעיוניים
דלעיל, מצדדים בסיפוחים טריטוריאליים מרחיקי־לכת
— כל״כך מרחיקי-לכת עד כי אפילו יעקב חזן,
מנהיג מפ״ם הידוע בתפיסותיו הביטחוניסטיות-אקטי-
ביסטיות נראה לעומתם כשמאלן רדיקאלי...
תהיה זו שטות להניח כי תיתכן תמימות־דעים פוליטית
בין רבבות חברי הקיבוץ־הארצי, על מימון ההשק פות
הפוליטיות שהם מייצגים, גם אם כל אותן השקפות
יונקות את השראתן (ואין זה פראדוכס) מאותו
מעיין אידיאולוגי. זוהי דיפרנציאציה שהזמן גרמה,
והיא קיימת גט בתנועות קיבוציות אחרות, שאף הן
מושתתות על שותפות רעיונית.
אני מקווה שאיש בקיבוץ־הארצי לא יקבל ברצינות
את הזיהוי הכוזב של שותפות רעיונית-קיבוצית עם
התנהגות אלקטוראלית זהה .״שלמות המחנה״ של
הקיבוץ־הארצי ושל תנועות קיבוציות אחרות יכולה
להתבסס אך־ורק על כיבוד -השוני, ועל חתירה
למודוס־ויוונדי מכובד בין בעלי ההשקפות השונות, הנאמנים
כולם ליסודות הרעיוניים המשותפים.

כשוך הסערה חאלקטוראלית ב־ 17 במאי, נהיה כולנו
מסוגלים להבחין היטב יותר בין טפל לעיקר. יהיו בוודאי
דברים אחדים שמפ״ם לא תתפאר בהם. אני
משוכנע כי ה״ירידה״ של שלי, כפי שהיא מתבצעת עתה,
תהיה אחד הדברים הללו.

וסי א מי תי ,

ג בו לו ת

שמעון פרס-
שטר ללא כיסוי!
שטר

חו ב

אני מ ת חיי ב לשליט י גד שערן *||

ה ת מו רההבל תי \\
מ קי טהתש לו ם .

איז מ?יגג זתמשל^ע ז?רא גגגק ־>-א. לעי־יז

אי??8זמ ׳מצגין ח 81ג-גירו׳

•:ר-ל-אלו

־<׳ וזמעגיו

פנקס השטרות פתוח, והיד רושמת,
ושמעון פרס חותם...
ליונים הוא חותם על ״נסיגה מפורזת״.
לניצים הוא חותם על ״גבולות בטחון״.
לעשירי המערך הוא חותם וחותם...
פרס עם בל דבר.
אבל מבקר המדינה חותם על מימצאים אחרים, על דברים
חמורים ביותר מתחום אחריותו של השר פרם
מחדלים, הזנחות, כשלונות.
שמעון פרם -עם כל חבריו בממשלה, במערך -
מעלימים את הכשלונות בתירוצים, בהבטחות, בשטרות ללא כיסוי.
עכשיו -נגמר.
סיפור שלטון המערך -נגמר.
צריך להחליף אותם, את כולם.
ביום הבחירות נחליח את השלטון!

יש ר ק כו חאחד -

בואאי תינ ו

התערו

לעורם ה אמת

חנלגח העבודה ־311״

מ מר
אתמ

אל חה״

על נס*

מ חלי א ה

ספרגוז

קובי ניב

הנשים

גדעידן או
;ינום *

לעואזל חחיים
העיקר הבריאות

יהדות התורה
אגודת־י שראל

ה/י 3ר/י ת

בדקהי— 3 5היה
זהפרץ שהחמיץ• מסס
הזדמנות. פז ובעט ^ מול
הש ערהחשוףלשחקים ״ .
זית

פועלים

ארוהיס!
ה ח 11ע ה

ד ״ ד ס /קדע׳ז/

אלת הי ה
בזה מין

אל תע שה לה
ס ^ ונגה

עשה להם

וטכוגדת
נחס תנועת הרפורמה הערבית
ברית יוצאי תימן

- 1מי ז ה? ־ ז ה בן־
! פור ת! ־ ז ה לא יכול
! להיות! ־ כן׳ ז ה לא
משום ש

שוש לישואל
ש1רח דישואל

אחרי ש

ש לא
מתוך ש

ברע

מצרות

הקץ
לג׳וק־ם

2001

ח 01ס 1£

משחק הטלווי!יה
האלקטרוני

חיסול חרקי הבית
עם אחריות לשנה
ת ל־ א בי ב — 450264־ 03
457895־ 03
א שקלון — 23019־ 051
ירו שלי ם — 226618־ 02
חיפה — 712342־ 04
ב אר־ שבע — 30192־ 057
טברי ה — 50488־ 067

בפיקוח אגרונום.
רשיון משרד הבריאות .15

המתנה בהיפהקכיותרס

זה עתה הגיע

1מו6ץ*1ק
1977 155116א או & א

הבילוי המשבחת
שכב ש
את העולם.

הפצה בלעדית

ס טי מ צקי

ר-מונטה

־ מ ת אי םלכלמקלט טלוויזיה

טפט חדיש נגד כתמים

מוצר איכות נוסף מבית סילורה

יש ל אן ללבת !
• ס פ רי ם מ שו מ שי ם •
• ס פ רי ם מיו ח די ם •

טלו־ 1ה ואלקטרוניזוח קיבון ו נבר-הסדיח

שרות אמינות א ח ריו ת

רח׳ כן־יהודה 28
תל -אביב

הפצה: סוכנויות קופמן ב ע ״ מ, ת ״ א

אמריקה בישראל
פיצות בשיטה

חדשהלכל

הטישפחה

* פיצות זוגיות ־ 25ל״>
* פיצות ענקיות ־ 40.ל״י
מיבחר מאכלים איטלקיים,
יינות ומשקאות קלים

כ שר
פיצה

דומינו ,

בן״יהודה , 221 פינת ירמיהו, תל־אגיב.
פתוח מ״ 17.00 עד אחרי חצות

אנחנ 1נחסל את הז׳וקים!
כמה פעמים ני סי תלהפ טר מהז ׳ וקים ולא
ה צל חתללאחר חי טוי שלנו, אנו מחס לי םאת
הז׳ו קי םוהחרקיםואתמקבלת תעודת
א ח ריו ת לשנה.
מודיעין 18ר״ג, טל6*5 790114 אילת, טל.059*3012 .
היתר משרד הבריאות .21 :רש׳ עסק 181/75

פו ר א ) נגיד

סיבווררז

י.ו.ן.ן.ן.ן ^ו *ן.ן.ן.ן•ן.ן.ן• ן.ן.ן.ן

החוקי האב סו ר ד ״ נשאר ב תו קפם ־ מפני
שהמחוקקים שגמגם מ שוחררים מה ם

החש לחוק
ך* אה רכין החזיקה חשבונות בבנק
/אמריקאי כדי שתוכל לקפוץ מדי פעם
לחו״ל, לקנות לעצמה שימלח בבוטיק
אופנתי, לרכוש מתנזת לידידיה ולילדיה.
אבא אבן מחזיק חשבונות בבנקים אמרי קאיים׳
כדי לנהל בעזרתם את עסקיו.
לדבריו, הוא מממן בכספי החשבונות האלה
את מזכירותיה חוקריו ועוזריו, כדי לקיים
מעין בית־חדושת לכתיבה היסטורית אופנתית.
מותר
להניח כי אבא אבן מימן בכספים
אלה גם את שהיותיו במלזן ולדורף־
אסטוריו /מסעותיו ברחבי העולם, ארוחות
במיסעדות מתאימות, שמלות לאשתו ודמי-
קיום לבנו.
איני רוצה לעסוק כאן בצדדים הפליליים
או המוסריים של מעשים כאלה. הייתי רוצה
להפנות את תשומת־הלב לצד אחר לגמרי
של העניין.

העם היהודי ושגם אין לו ב ח דל קרוב
או ידיד במצב כלכלי שפיר?

הוא קונה דולארים שהורים.

הוא מבריח את הכסף.
הוא מפר את החוק בצורה זו או אחרת.

אין לו כל ברירה.

ך 4מדינות הקומוניסטיות נפוצה,
^ בימי המחסור, הבדיחה הבאה:
בתחנת־גבול פורץ מוכס לקדון-רבבת,
מתייצג: לפני נוסע ותובע בקול מאיים :
״יש לך חמאה?״
הנוסע הנפחד מגמגם בבהלה :״ל-א!

המוכס מתכופף

לעברו,

קורץ

בעינו

תה בעייתם שלהם. לכל היותר
הם קראו עליה כמאמר משעמם
כעיתון.
וזוהי הצרה.

כישראל קיימים חוקים אבסורדיים,
מפני שכימעט כד המחוקקים
כמדינה משוחררים מהם.
נוצרה כמדינה שערורייה מיש-
פטית, מפני שהאנשים המנהלים
את המדינה חיים מחוץ למיסגרת
החוק והמישפט.

י) אה רבין ואבא אבן אינם חריגים.
/הם שייכים לשיכבה חברתית־פוליטית.
הם חיים על־פי הנורמות המקובלות ב־

הצד הפוליטי־חכרתי.

מכל פלאי ישראל, זהו הפלא הישראלי
הגדול ביותר.

יך מסתדר ישראלי כזה בחו״ל?
\ £אם הוא שליח־ציבור — פרוטקציוגר
מיפלגתי ש-שובץ בתפקיד כלשהו בממשלה,
בסוכנות, בהם תדרות, במיפלגה —
אין בעיות. עם ישראל משלם.

אכן, ניתן לומר כי אחד מתפקידיו
העיקריים של עפ-ישראל כתקופה
זו הוא לממן את נסיעותיהם
לחו״ד של להקה נודדת זו
של טפילים ציכוריים.
אם יש לאיש קרובים או ידידים בחו״ל,
המוכנים לארח אותו ולתת לו דמי-ביס,
נפתרה הבעייה. כל אדם באירופה ובאמריקה,
שבא אליו קרוב או ידיד מישראל,
יודע כי לפניו קבצן מארץ הקבצנים,
שיש לשלם עבור ארוחותיו ולכסות את
ערוותו.
אך מה עושה ישראלי שאינו מקבל
הקצבה מייוחדת, שאינו חי על חשבון

מוכן מאליו שהיא קיימת מעל
לחוק, שהרי החוק הוא מכשיר
הדרוש כדי לפקח עד פשוטי־העם,
הנכערים־מדעת וחסרי־העדנה.
מתפתחת ומתנוונת אצולה
שנים. ההישג המייוחדשל
הוא בכך שהיא הצליחה
טפילית, מושחתת ומגוונת
בלבד.

** יכ העסקים השחורים של אצו-
לה זו נתגלה בפרשות הגדולות —
אשר ידלין, מיכאל צור, טיבור רוזנבוים.

סכום זה כולל חדר בבית־מלון שאינו
הכי מפואר, אך גם לא הכי ירוד. באב-
סגיית־נוער אפשר להסתדר בסכום קטן
יותר.
אם מזמין האיש ידיד אחד או שניים
לארהחת־ערב במיסעדה, על חשבונו, ונע
במשך היום במוניות, אין לו כל בעייה
להגיע לאותו סכום של 100 דולר. על אחת
כמה וכמה אם הוא קונה גם עניבה לעצמו
ותיק-עור לאשתו.
אם אותו ישראלי יוצא לחו״ל בליוויית
אשתו ושני ילדיו, ומסתפק ברמת־מחייה
נמוכה שם, הוא יוציא יותר ממאה דולאר
ליום גם בארץ־תיירות זולה־יחסית׳ כמו

כף נוצר מצב מוזר: רבכות
ישראלים יוצאים מדי שנה ל־חו״ל,
כשיש ככיסם הקצכה המספיקה
לאדכעה ימים וחצי. הם חוזרים
אחרי שכועיים, חודש, חודש
וחצי ומזוודותיהם מלאות מתנות
ורכישות.

ין זו תופעה המייוחדת לישראל,
^ בעידן הנוכחי. בכל מקום ובכל
תקופה, כאשר מסתאב מישטר ישן, בו לטת
תופעה זו של אצולה מנוונת, המא מינה
בכל הכנות כי ״המדינה — זה
אנחנו.״
אצולה כזאת שוב אינה רואה את עצ מה
כמי שהולכת בראש, מראה דוגמה אי שית
של התמסרות והקרבה עצמית בימי
מילחמה ושלום. היא נהנית מאווירת ה התפרקות
וההפקרות. היא מאמינה כי
המדינה שייכת לה, וכי ״מגיע לה״ לח יות
ברמת-מחייה מופלגת, בזכות תכונו תיה
וזכויותיה הנשגבות.

שיא אולימפי שד מהירות כהיסטוריה
האנושית.

ישראלי היוצא לפאריס או לוושינגטון
למטרות עיסקיות מוציא
כיום כמאה דולר ליום.

במסע קבוצתי מאורגן אפשר עדיין ל בלות
כמה ימים בחו״ל במחירים נמוכים-
יחסית אך לאדם היוצא לחדל כדי לסדר
עניינים כל־שהם, אין אפשרות כזאת.

זוהי משאת־הנפש. זהו סמל*
המעמד. זהו הפרס העיקרי המוענק
לאיש ש״הגיע״ ,שטיפס כסולם
החכרתי־כדכלי־מדיני ושהצ־טרף
אל כחירי-העם, אנשי-הסגודה.

בדרך כלל
כזאת במרוצת
מדינת־ישראל
לייצר אצולה
תוך דור אחד

זרח ישראלי, היוצא לחו״ל, מקבל
הקצבה של 450 דולארים. הסכום אינו
משתנה בהתאם לאורך שהותו בחו״ל.
מה הם 450 דולארים בימינו ן

יוון.
כי כשנים האחרונות גאתה ה אינפלציה
ככל העולם. המחירים
ככירות אירופה ואמריקה השתנו
ללא הכר.

יותר: סימן־ההשתייכות העיקרי למעמד
העליון בישראל הוא אות־החסינות הבל-
תי־נראה, הפוטר אותו מקיום החוק.

אכל על אופיו של מעמד מעידים
דווקא התופעות ה״קטנות״.

ולוחש באוזנו :״אתה רוצה לקנות חמאה?״
מדינת־ישראל דומה כולה למוכס זה.

וזאת

אינה בדיחה.

המדינה מאיימת על האזרח במקל-
החובלים של החוק. היא אוסרת אותו
בנמל־התעופה, אם הוא מנסה להבריח כמה
דולארים. היא עורכת חיפוש בכליו ושולחת
לכלא את ד,מיסכן הנתפס בקלקלתו.
אבל היא גם קורצת לו בעיניה ומוכרת
המדינה, מקופת לודולארים שחורים,
ברחוב ליליינבלום. היא מכריחה אותו
להפר את החוק. היא מעודדת אותו להבריח
דולארים. היא אומרת לו: סיכוייך להיתפס
קלושים, כדאי לך לנסות.

זוהי המציאות. הממשלה יודעת
אותה. כל אזרח יודע אותה. והכד
סובלים אותה.
יתכן שהתשובה לשאלה מטרידה
זו טמונה כחשכונות־הכג-
קים של מישפחות רכין, אכן
ושות׳.

ידו היתה לאה רבין צריכה להם-
\ | תפק בביקוריה בחו״ל ב 450-דולארים,
היא היתר* .מתלוננת על כך באוזני בעלה,
ראש־הממשלה. יתכן שהיה משתדל לשנות
את החוק.
אילו היה אבא אבן צריך לוותר על
שהותו במלון ולדורף־אסטוריה, ולהסתפק
בפנסיון ירוד בחור נידח בברוקלין —
הוא היה מעורר את הבעייה בממשלה
שהיה חבר בה, או בקרב צמרת מיפלגת־העבודה.

אולם
לאה רכין ואבא אכן לא
היו מודעים לכעייה. היא לא הי

שיכבה זו. הם לא עשו דבר ששכניהם
וידידיהם בהרצליה־פיתוח וברמת־אביב
אינם עושים אותו יום־יום.

הם דומים דשני אנשים היושבים
כאולם גדול וחשוך, והנת
פסים לפתע כאלומה של זרקור.
הזרקור מאיר אותם כילכד. אך
אילו הודלקו האורות כאולם, היה
מתגלה סביבם קהל שד אלפים.
ממי מורכבת שיכבה זו?

זוהי השיכבה שגדלה ושיגשגה
כ״שיטה״ המפורסמת של פינחס
ספיר. אפשר גם לנסח זאת כצורה
הפוכה: זוהי השיככה אשר
יצרה וקיימה את שיטת ספיר.
שייכים לשיכבה זו רוב השרים והמחו קקים,
חברי הכנסת וראשי המיפלגות;
צמרת הפקידות של הממשלה, הסוכנות,
ההסתדרות והעיריות; מנהלי החברות
והשרותים הציבוריים הגדולים; ראשי צי בור
האקדמאים והעיתונאים; וכמובן —
ראשי המשק ה״פרטי״ ,השחור, האפור
והלבן.

כקיצור: ראשי ״המימסד״.
איש לא בדק מעולם ברצינות כמה
נפשות נכללות בציבור זה. המיספר מגיע,
בוודאי, להרבה אלפים, ואולי לכמה
רבבות. החשבון תלוי, מן הסתם, באמות־המידה.
יש העומדים במחנה זה בשתי
רגליהם, יש שתקעו בו רגל אחת, ויש
הנוגעים בו רק בקצה הבוהן.

הדבר המאחד ציבור זה הוא
יחסם לחוק המדינה: זידזוד עילאי.
יתכן
שניתן לומר בצורה נוקבת עוד

משה דיין מסתובב בעולם בליוויית שו־מר־ראש,
על־חשבון המדינה, בעודו גורף
לכיסו הפרטי סכומי־עתק עבור הרצאות.
הרצאות אלה עצמן הן, כמובן, מיסחר
בשם ובמעמד שרכש על־חשבון המדינה.
ייגאל ידין, שצבר מיליונים מפירסום
מימצאים של חפירות שבוצעו על־חשבון
הציבור, אינו כפוף לחוקי־המטבע של
המדינה, החלים על אנשים פשוטים יותר.

הוא מתאים אותם לצרכיו.
אבא אבן, גולדה מאיר ורבים אחרים
לוקחים את המידע שהגיע אליהם בתוקף
תפקידיהם הממלכתיים, מכנסים אותו ב ספרים
ומוכרים אותו ברחבי העולם ב מיליוני
לירות.

אפשר להכיא דוגמות כאלה
למאות. המכנה המשותף שלהן
מתכטא כנורמות של המעמד —
היחס לרכוש הציכור, היחס לחוק,
היחס דפריווילגיות של המעמד.
מבחינה זו אין כל הבדל בין המיס־לגות
הפוליטיות השונות. אותם האצילים
התובעים ״שינוי״ מתכוונים לשינוי שיב טיח
את זכויות־היתר של המעמד ביתר
יעילות, על־ידי הפעלת זרועות־השילטון
לשם השכנת ״חוק וסדר״ ב״יד חזקה״.
אבסורד הוא לתבוע מבני המעמד הזה
לבטל חוקים אבסורדיים, ההופכים את כל
האזרחים לפושעים בכוח או בפועל. שהרי
חוקים אלה אינם חלים על האצולה.
אבסורד הוא לצפות מהם לחסל את
עשרות המיליארדים של ההון השחור, ה ובחשבונות־בנק במדינה מתגלגלים
סמויים
בחו״ל — כי רוב ההון השחור
הזה שייך לאצולה זו.

אכסורד הוא להאמין להם, כשהם
מטיפים לשינוי. לא היתה
עוד אצולה כהיסטוריה ששינתה
מרצונה את השיטה המעניקה
להם זכויות-יתר.
הצד הפלילי של הפרשות השונות הוא
מישני. פה ושם נאלץ מישהו להתפטר.
פה ושם נשלח מישהו לכלא, כשעיר*
לעזאזל, כדי להציל את חבריו.

כל עוד קיימת כארץ שיככה
החיה מחוץ לחוק, לא ישתנה
דכר.

מה אתה ודע עד ש טיפת־ מוח * איר הם עובדים עליך?
מדרין־ לתע מו לתהב חי רו ת
* כמה זה עולה להם?

בוניונוד התעמווה
ככל שהבחירות קרבות מושקע יותר בסף ויותר ידע מיקצועי באמצעי״התעמולה
למיניהם. נדמה לן שפתאום יש להם על מה לדבר איתך. נדמה לך שפתאום
אפילו יש להם מה לומר. אתה מאמין, אתה נסחף, אם לא בשטף ה״תכנים״ —
אזי בעצם התדמית של תחרות ״ספורטיבית״ שבין הניסוחים, ההצהרות, ההבטחות.
מה עומד מאחורי כל זה 1מה הם בעצם מנסים לומר לן ן
האזרח הפשוט שאינו מכיר את הטכניקות של אמצעי התקשורת למיניהם חושב
שהוא מבין. שאותו לא יסדרו. העיתונים, המתפרנסים היטב ממודעות הפרסומת
הללו (ראה תעריפים חדשים) ,לא יטרחו להעמיד את האזרח הקטן על טעותו
מודעות התעמולה למיניהן משתלטות על כל וילקה
טובה בעתונים היומיים. ככל שקרב המועד — כן גדל
שטח נייר העתץ המתמלא בהן. בהתאם לחוק הביקוש
וההיצע, מצאו עתוני הערב לנכון להעלות את מחירי
הפרסום דווקא בימים אלה.
להלן מספר דוגמאות מתוך המחירון החדש של מעריב
(בתוקף החל מ־:) 28.4.77
• 1אינץ׳ (על 1טור) ב־ 16 עמודים ראשון 180 :
ל״י ביום חול ! 224ל״י בערב־שבת.
!• עמוד שלם 14,850 :ל״י ביום חול! 17,900ל״י
בערב־שבת.
• עמוד מועדף ב״ימים ולילות״ (בחצי הראשון של
החוברת) — 14,500 — 12,000ל״י.
י• שער אחורי של ״ימים ולילות״ — 16,500ל״י.
וכעת — צא וחשב בעצמך כמה עולה להם שטיפת-
המוח שלנו.

הצנוע נער אלך תבני
מנחם בגין הוא מנהיג ״חכם, צנוע, אמיץ, ללא רבב״
(בחליפה ועניבה) ,״לוחם ומנהיג״ (בבטלדרס צבאי כש אצבעו
מושטת לעבר שטחים בלתי־נודעים) ,״איש משפחה״
(בחולצה לבנה פתוחה, חיוך מאוזן לאוזן, שלושה נכדים
מפוספסים על הברכיים ועוד שלושה מסביב) .כל הצניעות
והרבגוניות הזאת מתפרשות באומץ על פני עמודים
שלמים בעתוני הערב ועל השער האחורי של מוספי
השבת. מרוב צניעות, כמובן.
נדמה גם, כי לאנשי הליכוד חוש תיאטראלי מפותח
— הם מאמינים שהתלבושת עושה את התפקיד וכי מנהיג
צריך להיות שחקן מוכשר, בעל רפרטואר עשיר, שיידע
לפנות אל סוגים שונים של קהל בסגנון ״תכנית כבקשתך״.
יש לנו כל מיני בגין. בגין של המשפחה המסודרת
והשלווז! ,בגין שמתכונן כבר לפגישות עם קארטר, בגין

העגומה• לא הם ילמדו אותך לקרוא בין השיטין, לפצח תדמיות סינתטיות. הם
לא יעזו אפילו להתייחס למודעות המתפרסמות על דפיהם שלהם והמאזנות יפה את
התקציב בימים אלה של עליית מחירי״הנייר.
אתה מתנדנד על שבשבת המילבוד של אמצעי־התקשורת, שלכאורה משרתים
אותך (באספקת מידע) ולמעשה משרתים אותם — תמורת תשלום. תעמולה היא
מיקצוע. זה דורש ידע, ידע שנקנה בכסף. כספן. הם משלמים, ומציפים אותן
בפצצות של תעמולה מוצפנות בניסוחים של שוקולד. אם לא נלמד לפענח אותם.
נבין אותם כמו שהם רוצים שנבין אותם. וגם נמשיך לשלם בעבור זה. ביוקר.

שושנה א ביג ל

בתדמית אריק שרון. ואפילו בגין, ה״אדם החושב״ שלא
ישתנה לעולם ...בגין של המערך.
כל מה שצריך הוא רק לבחור.

תקן שר אשה(מרוקאי
המערך חושף בימים אלה את העקרונות הסמויים של
הרכבת רשימות המועמדים לכנסת.
שמונה הנשים של המערך מחייכות אלינו מתוך
טור של תמונות במודעה הבאה להתחרות עם כמות הנשים
המועמדות במפלגות האחרות.
14 הנציגים של המערך בני עדות־המזרח מחייכים אף

בן־שמחון -אטיאם
תקן של אשה ומרוקאי
ד,ם, כשביניהם אפשר למצוא כמה חיוכים נשיים מוכרים
מן המודעה הקודמת.
העיקרון — בשני המיקרים — הוא הבלטת האפלייה
המינית והעדתית — והנצחתם. הנשים, רובן ככולן,
עסקניות של איגודי נשים, כמסורת הטובה של המערך:
אם כבר לבחור באשה — הרי זה (א) למרות שהיא אשה
(גולדה) או (ב) מפני שהיא אשה. בשום אופן לא מפני
שהיא, אולי, פשוט אדם מוכשר שמתאים לייצג אותנו
בבית הנבחרים. לפי מיטב השוביניזם הגברי, עושים
להן ״טובה״ שמכניסים אותם לרשימה בעזרת ״הוועדה
המסדרת״ ,וכרגיל, פה מחליטים הגברים מה לעשות
בנשים.
הסגנון הדומה במודעה של בני עדות־המזרח מזכיר
תיזה ידועה של קייט מילט, לוחמת ידועה לשיוויון
הזכויות של הנשים (בסיפרה פוליטיקה מינית) ,כי קיפוח
הנשים וכל קיפוח מעמדי אחר הם היינו הך. שניהם
בעיייה פוליטית, שניהם עניין של חלוקת סמכות וכוח
בלתי־שיוויוניים בחברה בלתי־שיוויונית.
זהו השיוויון שמציע המערך לנשים. זהו השיוויון
שהוא מציע לעדות־המזרח.
חניתה אטיאס מודה בפירוש בראיון במוסף מעריב
של שבת, כי היא נבחרה :״על תקן של אשה ועל תקן
של מרוקאית.״

אדה שיש דחס..סיגנון

כגין הלוחם ואיש־המישפחה
ה תילס שת שעושה את התפקיד

בין עשרות המודעות, הדומות זו לזו כשתי טיפות
מים גם כאשר הן משתייכות למפלגות יריבות (ראה
המכתבים לאזרח היקר — בחתימת פרס ובחתימת ידין),
בולטות בייחודן המודעות של הרב כהנא ושל פלאטו
שרון (להבדיל) בשל ייחודן. זהו ייחוד של טון ושל
סיגנון, ובמקרה של שרון גם ייחוד של צורה.
פש — תחילה, אולי משום שבהחלט מגיע לו צל״ש
על הטעם הטוב בעריכה הגראפית של מודעותיו. אין
ספק בי מאחורי המודעות של פש (המפוזרות בדוחב־לב

בכל העתונים, ובכמה עמודים של אותו העתון) ,מסתתר
פירסומאי מוכשר וחשבון הוצאות בלתי־מוגבל. אך למה
לא בעצם. המודעות של פש מכניסות משבדרוח רענן בין
תמונות סוחרי השטיחים לבין בגין ונכדיו(עמודים שלמים
במוספי השבת) ,הן אסתטיות מאד, לא עמוסות בטקסט
(ובמלל) ואינן מבטיחות יותר מכפי שבעליהן מסוגל
כנראה לקיים.
בימים האחרונים הוא מתרכז בשני סגנונות: א
סיגנון המודעה ה״קטנה״ המקרית לכאורה, המפוזרת
במקומות ״בלתי צפויים״ כמו ...עמוד ה״כסף וכלכלה״
במעריב, שם פונה פש לקהל העשוי להיות מעוניין
״ברעיונות הכלכליים שלי ובקשרי ברחבי העולם,״ בייחוד
בימים אלה של גיאות היסטרית בבורסה של תל־אביב.
אותה מודעה קטנה עצמה, בסמוך לעמודי הספורט, פונה
לאוהדי הטוטו באשר הם, בתקווה שיתבלבלו לרגע
מתמונתו של ה״איש הבודד״ הצועד לכנסת ויעשו עליו
טוטו.
ב. סיגנון המודעה הגדולה, המשתרעת על פני עמוד
שלם במוספי החג וערב־שבת. תמונה אחת בודדת —
המהווה אילסוטרציה ״סימבולית״ לרעיון המובע בקצרה
בטכסט: צב גדול מחייך (״הגיע הזמן לעבור לקצב
אחר 1״) או שושנה ריחנית (״אינני מבטיח גן של
שושנים״) .מתחת לתמונה — שורות מעטות בהן מסביר
פלאטו מה הוא יודע לעשות, תמונה קטנה ולא יומרנית
שלו, ובפינה, למטה — ״הצבע פש״ .וזה הכל.
פש בונה במודע על חיבת ההמונים הנתונה לו מאז
צירוף המקרים המופלא בקשר להסגרתו ועל האהדה
הטבעית של טובי־לב שבינינו לדון־קישוטים ולשעירים
לעזאזל (מותר לבחור) .בכספו הוא יכול להרשות לעצמו
לטפח כל מיתוס שיעלה על דעתו. בידינו הבחירה אם
לקנות ואט לאו. אלא שאם הוא מתכוון להצליח בכנסת
כשם שהוא מצליח בפירסום — אולי כדאי שינסה.

הטון ההיסטרי של כהגא
מומחה אחר ליחסי ציבור הוא בלי ספק הרב כהנא.
גם לצידו עומדים כנראה משאבים כספיים רציניים למימון
מודעותיו (מהיכן?) .הוא אף יודע כיצד להשיג כותרות
בעתונים — ללא תשלום. שריף כהנא מלווה באנשיו
החמושים חדר לשכם ולכותרות העתונים בכשרון לא
מבוטל. הוא נופף במזוזה לעיני אנשי שכם הנדהמים,
והוסיף לנופף בה עוד כמה ימים מתוך מודעותיו בעתונים.

מצוה לציית להוראה חוקית.
מצוה וחובה.להפר הוראות בלתי חוקיות !

שתי מודעות גדולות (הארץ, יום ו׳ )22.4.77 זו מעל
זו, פונות כל אחת בנפרד, לתחום אחר של יצרים שפלים.
ב״תשובה לאלוף בצה״ל״ ,פונה כהגא אל אותו
אלוף ש״העז״ להטיף לו מוסר למחרת ״ביקורו״ בשכם.
שלוש נקודות בכתב השיטנה הזה מעניינות במיוחד:
. 1אלוף בצה״ל, אף שסרח, הוא דמות שראוי
להזכירה, ואפילו פעמיים, באותה מודעה — אלופים הם
סחורה עוברת לסוחר .״עבירה״ של אלוף כזה על חוקי
״התורה״ ועל חוקת־כהנא היא עבירה חמורה במיוחד,
משום שהאלוף מצוי גבוה מן ״הצמרת הפוליטית״
(ציטוט) ,הוא משקף את ״תסביך האשמה העמוק
שחדר לאסוננו גם לצמרת צבא ישראל״ (שימו לב —
לא צבא־הגנה־לישראל !).
.2ערבים הם לא בני־אדם ואין להם זכות
שיהיה להם בית (״איך אתה נדחק לביתו של אדם (ר״ל
הערבים)״).

.3״שטחים מוחזקים״ הוא ביטוי. של פסיכו-
פאטים מוכים בתסביך אשמה. החזקים והיפים (ששמורה
להם הבלעדיות על התואר ״בני־אדם משתמשים
במונח ״שטחים משוחררים״.
המודעה האחרת באותו עמוד מנוסחת בטון ההיס־טרי־נבואי
האהוד על כהנא, מי שמבטיח להביא לנוי
את המשיח.
זוהי הזמנה מפורשת להסתה, למהומות, ולהפרת
חוק המדינהה. כל פקודה שאינה תואמת את הדוק טרינה
של כהנא (או את פרשנותו לחוקי התורה)
— בטלה ומבוטלת .״אסור מן התורה לסגת אף שעל אחד
מאדמות ארץ־ישראל מצוה וחובה להפר הוראות
בלתי חוקיות אפילו הן פקודות צבאיות.
במודעה אחרת בשבוע החולף מזכיר לנו כהנא, כי גם
צפרדעים אסור לאכול מן התורה והוא מסמיך מצווה
קולינרית זאת למצוות שילוב ״הלאומיות הטהורה עם
תורתנו הקדושה.״
סימונו של כהנא הוא עירוב מוזר של לשון חכמים,
ציטוטים מן התורה, סלנג של פירסומאים אמריקניים
ועגת יושבי־קרנות (״מי לא לה׳ אלינו! הגיעה העת
להגיד לג׳ימי — סט ! לממשלת ישראל — לא! אל
תתנו לה! אנחנו בוודאי לא ניתן לה הוא גדוש
בסימני קריאה יחידים, כפולים ואף משולשים, והוא
זועק בהיסטריה דרמטית (״שומו שמיים!״) הפונה אל
המדור הלא־רציונאלי שבאדם — הלב, לפי כהנא
(״בלבך אתה יודע שהוא צודק. לא תסלח לעצמך אם
הוא לא יכנס בגלל קולך שחסר״).
אלא שהראש, יש לקוות, לא יניח למדור האפל הזה
שבלב (אם אמנם ישנו כזה) לטפח שום רגשות אשמה
בנדון.

רק אנחנו בלחמים על חופש הדת
והמצפון ועד הכפיה הדחת.
רק אנחנו איננו מגי די ם את זכויזתך
למען השלטון.
נתנו יד להקמת ממשלה ללא ה מפדל
ופרשנו ממנה כאשר החליט המערך
לתזה־ ולחדש את הסטטוס קוו.
המערך והליכוד משתוקקים לשותפות עם המפד״ל
ודש מחפשת קואליציה אתם בכלמחיד.

משבים איעו״ם

שק הדואר הפרטי של ה״אזרח הקטן״ הולך ומתמלא.
בהפרש של יומיים קיבלנו שני מכתבים אישיים — האחד
מיגאל ידין והאחר משמעון פרם. שניהם בפורמאט דומה
— מסגרת צרה וארוכה, לאורך עמוד שלם של עתון
הערב, אותיות קטנות, חתימה בכתב־יד (גלופה).
ההבדלים קטנים וכמעט שאינם ניכרים. אפשר היה
בקלות להשמיט את חתימות הכותבים, או להחליף ביניהן.
שני המכתבים פותחים בפנייה אישית. כאזרחים —
אנחנו יקרים לשני האישים במידה שווה ,״ידידים יקרים״
אנחנו בינתיים רק לפרס.
ידין מאזן את ״חוסר הידידות״ על ידי הוספת נימה
אישית — המכתב שלו מודפס במכונת כתיבה (כך שכל
המכתב הענקי הזה הוא למעשה גלופה) .פרס כבר לא
מרשה לעצמו להשתטות, במעמדו הנוכחי כ״ראש ממשלה
בפועל״ — הוא פונה אלינו באותיות דפוס, אמנם קטנות
ונעימות, ומוסיף לנו את תמונתו כשהוא יושב וכותב
לנו את המכתב (בעט!) ,בראש העמוד, עם חיוך אינטימי
של טוב־לב, המזכיר את תדמית ״האיש הרגיש״ שבנה
לו שייקה בן־פורת יומיים קודם בראיון של מוסף החג.
התוכן — בשני המקרים, איננו אינטימי כמו הצורה.
שני המכתבים עוסקים בהכללות לגבי ההיסטוריה. ידין
מוסיף את הטון האישי שלו בתיאור הגיגיו ״בדרך העולה
לירושלים, בדיוק בקטע הכביש בשער הגיא״ — וכבר
אנו שומעים באב־אל־וואד ברקע. אחר־כך הוא מספר
לנו על ההיסטוריה (״היתה אז רוח אחרת ...מאז קמה
המדינה עשינו הרבה צעדים קדימה זה מקצועו,
בסופו של דבר.
פרס, יומיים לאחר מכן, נכנס אף הוא לעובי הקורה
של ההיסטוריה, אך מתפרק בעיקר על בעיות הרזת־גורל
כמו אחדות המפלגה וקריאה ישירה לתמוך בה בבחירות
הקרובות. פתיחה ״היסטורית״ אמנם — אך סיום לעניין,
בלי חוכמות. שהרי כבר ידוע לנו, עוד מסיפור התפטרותו
של רבין, שהבעיות העיקריות במדינה אינן בעיות בטחון,
חוץ מכלכלה או מוסר, אלא בעיות ההתלכדות בתנועת
העבודה פנימה ומספר הקולות שיהיה בכוחה להשיג.
איד עונים על מכתבים כאלה?
מסתבר שעונים. גם מפלגות יריבות (בפורמאט דומה
ובהתיימרות לייצג את ״אזרחי ישראל וגם סתם אזרח
פרטי מהרצליה ששילם הרבה כסף כדי לא לצפות לשווא
בתור ״המכתבים למערכת״.
״ההתכתבות״ הזאת אמנם מעוררת רושם של קשר
אישי ואינטימי עם הבוחר, תופעה חדשה בנוף
הבחירות בישראל, אך למעשה זוהי התחכמות מרגיזה
למדי :
. 1הפנייה בפירוש אינה אישית בעצם הצינור ההמוני
שנבחר להפצתה!
.2הפנייה היא חד־סיטרית ולא חלק מדו־שיח!
.3דו־־שיח אולי כן, אבל שוב בין מפלגות ועסקנים
ולא ביניהם לאזרחים.

ההגיון המווו שר דיש
לכל המודעות של ד״ש יש אותו מיבנה: לכאורה
נטענת כאן טענה הגיונית, הבנוייה מרישא ומסיפא, כאשר
הרישא מכיל בעייה (או בעיות) והסיפא מכיל מסקנה,
פתרון.
הפתרון הוא תמיד — ״ידין לראשות הממשלה״ ,או
״הצבע יש״.
אלא שלמעשה אין שום קשר של נביעה הגיונית בין
שני חלקי הטענה. תהום לוגית רובצת בין( :א) ״ראש
ממשלה צריך להביא שלום ובטחון״ ו(ב) ״ראש ממשלה
צריך לנהל מו״מ עם מנהיגי ערב ג) ״ראש ממשלה
צריך לדבר אמת״ או(ד) ״התפקיד החשוב ביותר בממשלה
— מחייב״ — לבין המסקנה :״יגאל ידין צריך להיות
ראש הממשלה.״
מדוע דווקא הוא? האם זאת המקטרת? השפם?

הצבע

התמזגה לזכויות האזוזז

המודעה החד־פעמית של ר״צ
היפה והחיה

ב חו רףקד
ק״ץ ח

אלון הוא מעמיד כבר עכשיו את עצמו לצד מנחם בגין
כ״צוות המוביל״.
האסוציאציה הצבאית של הניסוח (״צוות מוביל״ —
״הטובים הולכים ראשונים״ וכר) אמורה כנראה להשתדך
עם התמונה הצבאית של בגין בבטלדרס צבאי ש״רצה״
השבוע בעתונים.
בינתיים תופס שרון ״טרמפ״ על הקולות של מפלגת
בגין עמה הוא מבקש להובילנו אל הקרב האחרון.

הוזנלגה העו־ניוו ׳המאוחדת
ידיו להיות
;ממשלה.
הח>!*1ו
הלוגיקה של ד״ש
קשר אישי ואינטימי
הקרחת? החיוך המסוייג־קצת או צווארון הגולף שמתחת
למקטורן המשובץ?
י לא ברור.
בסוג אחר של מודעות ד״ש אפשר למצוא בראשית
הטיעון רשימה של ״רעות חולות״ אופייניות במדינה
(באחת המודעות מבקשים המפרסמים להשיג יתר אובייק טיביות
על ידי שאינם מנסחים את הדברים בעצמם אלא
משתמשים בגלופות שיל כותרות העתונים) ,בצירוף מסקנה
חלקית ש״מוכרח לבוא שינוי״ ,מזה נובע (מסקנה סופית),
לא ברור כיצד, שדווקא ד״ש הוא שיביא לנו את השינוי
המיוחל הזה, גם כן לא ברור כיצד.

היכהניה הניונתית מוו 1110 חשמן

הם עוד לא שכחו את הגביע המפורסם של מכבי
ואף שאחרו קצת את המועד — מבקשים אף להם לרכב
על גל הכדורסל. הפעם — על פי עקרון ההשוואה.
נצחון מכבי היה ״תוצאה של עבודה רצינית, מסירות
ללא גבול ורצון עז לנצח.״ תן קולך למי שהולד בדרכי
המכבים.
המודעה צנועה, בגודל בינוני, דו־לשונית (בעברית
ובערבית) ,כאשר האותיות הערביות מוסיפות מימד
קישוטי נאה ומשתלבות היטב בסילסול המיזרחי המשמש
מיסגרת למודעה (וגם מייקר אותה — המיסגרת דורשת
גלופה מיוחדת).

*לי׳ 1^ 1^!^1צ1ן£

ויו׳ 1*1

?ן_ג01

->11י

נצוזוזזה היה תוצאה של עבודה רצזית ,
מסיחתללאגבולורצוועזלנצת
אל תתפתה למהמרים ולקצוניים
וזן אתקילך למגלי נס־ון.

ה־ 18 באפריל לא היה יום מוצלח במטה ההסברה
של ר״צ.
מודעה של ר״צ המציגה את בורג בסיגנון הידוע והזכור
לשימצה של הקריקטורות האנטישמיות בדר שטירמר
— עוררה אפילו את חמתם של אותם בעלי המצפון שר״צ
מבקשת לצרף לשורותיה. בתחתית המודעה קורצת אלינו
הגברת אלוני עצמה, רצינית ויפה, בתמונה שצולמה
כנראה לפני שנים רבות ועברה גם ריטוש בידיו של
גרפיקאי לא מוכשר. למחרת אמנם פירסמה הגברת אלוני
התנצלות אישית לשר בורג וגנזה את המודעה, אך לא
היה בכך כדי להסביר את התקרית המכוערת.
לא הבנתי גם כיצד מתקשר לזה מידע אחר שנמסר
באותו יום עצמו מעל דפי העתונות: הידיעה בדבר
סתימת הגולל על תעמולת ר״צ — מחוסר תקציב.
האם חסרון־כים הוא בהכרח ערובה לחוסר-טעם־טוב?

אויק שוון תובס טומב
אריק עוד לא החלים מן ה״פיספוס״ של הרגע האחרון
בעניין הליכוד. הוא אמנם בחוץ — אך חש עצמו בפנים.
לעומת הצוות ״המוביל אחורה״ של שמעון פרם ויגאל

המפלגה העדגית המאוחדת

הערכים רוכבים על גל הכדורסל
בדודי כפריד אל אטרש

במילכוד התעמולה
(המשך מעמוד ) 17
נחמד לראות שהם חשים שיתוף בנושא המכבים,
אך מעניין כיצד הצליח הגרפיקאי שלהם להפוך את טל
ברודי דומה כל־כך לפריד אל אטראש...

חוו! אחרית היוויס שר הזזנדו
הדור הצעיר של המפד״ל מפעיל הרבה יוזמה
ודימיון. הסיסמה היא כנראה: כל מה שמתלווה אליו
התואר ״צעיר״ — חייב להיות ליבראלי יותר, מתקדם
יותר, מוכשר יותר — השאלות מן התדמיות של ״הדור
הצעיר״ במפלגות אחרות בארץ ובעולם.
אלא שבמפד״ל, מסתבר, קורה ההיפך. הטון השתנה
אמנם, אך התוכן לא זו בלבד שלא השתנה, הוא נעשה
חריף יותר, קיצוני יזתר.
ביום ו׳ הוקדש עמוד שלם בגיליון השבת של מעריב
(ראה מחירון) לתשקיף מדעי־בידיוני של המפד״ל על
ישראל של העתיד.
במתכונת של עתון עתידני, מדגימים לנו הצעירים
את העתיד האיום והנורא המצפה לנו ח״ו אם ייעלם
המפד״ל מן הנוף הקואליציוני.
הצרה היא, שה״איומים״ נשמעים ברובם כהתגשמות
חזון אחרית הימים של כל ליבראל־חילוני־ישראלי־בינוני.
אפשר בנקל להפוך את מטרת הדברים ולראות בהם
תעמולה מוצלחת בעד הוצאת המפד״ל מן הממשלה
ולקראת הקמתה של מדינה דמוקראטית ליבראלית,
המבטיחה חופש דת ומצפון לאזרחיה.
חלק מן הכותרות מדברות בשם עצמן:
— ״תהיה תחבורה ציבורית מלאה בשבתות״.
— יגדל מספר נישואי התערובת ויונהגו נישואים
אזרחיים.
— ״נמל אשדוד יתחיל לפעול שבעה ימים בשבוע.״
— חיילי צה״ל יזכו סופסוף לבחור במזון הנראה
להם (״שני מטבחים במחנות צה״ל).
— יבוטל הרישום לפי דת ולאום בפנקסי מירשם
האזרחים.
ה״עתון״ מסתיים בשאלה (באותיות ענק) :״האם
במדינה כזאת ברצונך לחיות״?
לא נותר לי אלא לענות: כן, הלוואי, אי״ה.

;ונתת דע(מעויב 19.4.77
טכסט מצומצם בתוך עיגול שחור ועבה מוקף
במסגרת מרובעת דקה. המודעה מדגימה את הכוח הסוגס טיבי
ואת הערך הסמלי שבצורה הגראפית: אינך קורא
את האותיות הקטנות אלא את הגדולות בלבד. זה נראה
סולידי, מאוזן, לא יוצר אנטגוניזם. מודעה מאוזנת של
אנשים מאוזנים, הטוענים למצע מאוזן ואמין, ומוכנים
כנראה להתאזן עם כל אחד (כמעט) .כאן מדברת הצורה,
לא המילים.

גי(מעריב )22.4.77
מודעה ׳משעממת וחסרת דימיון שואלת אותנו ״איך
נישאר יהודים״ ומדגימה את הסכנות האורבות לנו לגבי
תחום רגיש ש״עובד״ על כולם: ילדינו הרכים. אם
מתאמצים בכל־זאת לקרוא גם את האותיות הקטנות
יותר, אפשר להתפעל מחוסר ההגיון וחוסר כל חוש
מציאות בקרב תועמלני אגודת ישראל. הם פותחים
ברשימת הרעות החולות של המדינה (המוסכמות על
כולם) :חברה מתפוררת, כלכלה מתמוטטת, שחיתות,
בעיות בטחון וכר — ועוברים מכאן לניסוח עקרון
ההירארכיה בבעיות המדינה :״והגרוע מכל — מי יודע
אם בדור הבא נהיה יהודים?!״
ולו גם לפי הגיונם שלהם — השאלה המשתמעת
מתוך רשימת האסונות שבראש המודעה היא קצת אחרת :
״מי יודע אם בדור הבא נהיה קיימים?״
לפי האופן שבו הם מציגים את המצב, ולפי חסרונן
של כל הצעות מעשיות לשיפור המצב, התשובה על
שאלה אחרונה זאת נשמעת מפחידה.

בחיפוש אחד המצע האבוד
לא, הפעם לא בעניין ד״ש. במודעת ענק של הליכוד
(בהארץ )22.4 ,גדושה בטקסט, במיספרים ובסעיפים,
מעט אותיות גדולות והרבה אותיות קטנות, מנסה הליכוד
להזכיר לבוחר כי להם דווקא כן יש מצע. אפילו ארוך.
הערה קטנה בשוליים (באותיות גדולות!) ,מסבירה, כי
כל הטקסט הצפוף שלמעלה (באותיות קטנות הוא

רק חלק מתוך המצע הזה. רק ארבעה ראשי פרקים.
אלא שמי בכלל טורח לקרוא אותיות קטנות. אנחנו הרי
מאמינים להם (למעשה יכלו גם להעתיק את ספר
הטלפונים).
אשרי המאמין. כי מי שיטרח בכל זאת לקרוא, ימשיך
ויחפש את המצע בתוך עיסת ההכללות הנדושות וה מוכרות.

ושמות
ניום הזיכרון(דעות)
מקוצר זמן (עוד פחות מחודש !) נשכחת אפילו הרגי שות
המיוחדת של הליכוד לחללי מלחמות ישראל. בבוקר
יום הזכרון מפרסמת מחל מודעה גדולה המזמינה אותנו,
לא פחות ולא יותר ,״לשמוח בעיניים פקוחות״ — כי
הליכוד הוא כח והשלטון הוא עניין לכוח.

סיגנון השום הזה (<2068
מוזר, אבל מודעות של מפלגות שונות המתפרסמות
בהעזלם הזה, משקפות קצת יותר שאר רוח, מקוריות
ודימיון־פירסומאי מן היבול הממוצע. נראה שנעשה מאמץ
מיוחד להגיע אל ״קהל מיוחד״ .אלא שבין השיטין
של מאמץ זה ניתן לראות כיצד משתקפת תדמיתם של
קוראי העולם הזה — בעיני הליכוד, המערך ואחרים.
— הליכוד מפרסם מודעה מעניינת המכילה צילום
של ״מסיבה שנגמרה״ — כפי שנושא זה מצטיין
בעיני הקוראים: בקבוק וויסקי הפוך, הרבה בדלי סיגריות,
לצד התמונה טכסט קצר, קיצבי, נשמע כמו ניסיון
להשתלב בסגנונו של העתון, אלא שהדמגוגיה הבוטה
והחיקוי המאולץ מעוררים חיוך.
המערך מגדיל לעשות ב״אנדרוגינוס 77״ שלו.
עמוד שלכד מכוסה ציור בסיגנון ארט־נובו המראה שני
אנדרוגינוס ערומים ושטניים (שלא העיזו כנראה לפרסמם
(בשום עתון אחר) מלווה בטכסט בסיגנון ״אנחנו החבריה״
שנועד להסביר כי התכונות הפיסיולוגיות המשונות המוד גמות
בציור מיוחסות למפלגה יריבה.
עוד אחת מאותן מודעות שניתן לשלוף אותן לכל!
כיוון, כולל לכיוון המפרסם עצמו, על ידי שינויים קלים
בטכסט, והחלפת סמל המיפלגה החותמת (והמשלמת).

אנשי של׳׳י בואו נ תווכח (מס׳ )2

..,קוד 1טולשדו 7״

נ כון ש מי שמצ בי עלמערךמצ בי עגםבעדהנ צי םובכלל מי ה ם הי ו ני םשלהם? יגאלא לון?
נ כון ש מי שמצ בי עבעדמפ ״ ם א ינ ומב טי ח דוו קאאתכניסתם של אנ שי מ פ ״ םלכנסת.
נ כוו ש לו בהא לי א ב הו א יונ ה.

אתםסרבתםלח תו ם על הסכם עו ד פי םאיתנוול כן יש סכנהשאל פי קולות של מצבי עי םעבורכם
יו סי פו מנ דאטלליכוד או למערך ( חו קבאדר ־ עופר ) וכד: קו להנ טו ל ש לו ם, הו אלאכלכרנ טו.

שתי שאלות לנו אל אנשי של״י

) 1 1למה לא תחתמו על הסכם עודפים איתנו? עם מי כן תחתמו על הסכם עודפים?
| )2האם אין בהחלטה זו ללמד משהו על הדרך של של״י אחרי הבחירות?
את הויכוח עם של״י נמשיך לנהל בצורה הוגנת. לא עניתם על הקריאה לויכוח ענייני ובמקום זה פורסמו חרופים
והשמצות זולות נגדנו.
אילו היתה בהאשמות שלכם על אלימות בכפרים הערביים אמת כלשהי הייתם מזדרזים לפרסם בעתונות פרט עובדתי
זה או אחר. אלא שאין הדבר כך. בדקנו. אין בהן אמת.

אחרי ה־ 17ב מאי בא גם ה״ 18 בו.
בישראל של 1977 דרושה אופוזיציה שוחרת־שלום ושמאלית לוחמת.
אל תשגו באשליות לגבי המערך והברית איתו.
המערך הוא המערך של פרם דיין ויגאל אלון (זה מתכנית אלון).
אחרי ה־ 17 במאי בא ה־ 18 בו.
האם כולכם רואים בחזית הדמוקראטית לשלום ולשוויון יריב? ואילו במערך — בני־ברית אפשריים?
איננו רואים בכם אויבים. יש בינינו חילוקי דעות. אין ספק.
רואה את
הנהגת של״ י
היינו רוצים ללכם יחד. אבלכלוםתוכלולומרבפהמלאשכל
עצמה כאופוזיציה?
האם מש ותפת לא נש י של״יכו לם ההכרה שצרי כה להיותאופוזיציהשמאליתמאוחדת
למדי ני ו ת השלטון ו לל יכוד הימני?

שימו לב לכיוון המת הוו ה ב תון ה מ חנ ה שלכם.
החזית הדמוקראטית לשלום ולשוויון
המפלגה הקומוניסטית הישראלית (רק״ח) פנתרים שחורים
חוגי ציכור יהודים וערכים

העולם הזה 2070

מנקדהמדינה, דיו צחק נננצאר> —*0
חשו מחדרים נמעונת־הניטחון ובצה״ד
ועורו עליו חמת הומטכ״ל !שו־הביטחון
לפיס מחיילי צה״ל חטפו את ה א
! הלם הראשוני במילחמת יום־הכיפורים
שעות רבות לפני שהגיעו לשדות־הקרב.
עוד קודם שהבינו בדיוק מה מתרחש,
וכי הם נמצאים בעיצומה של מילחמה טו טאלית!
עוד לפני ששמעו שריקת כדור
או פגז, הסתבר לאלפים מחיילי־המילואים
של צה״ל שהוזעקו אל נקודות־הכינוס של
יחידותיהם — כי אין להם במה להילחם,
פשוטו כמשמעו.
רק חודשים רבים אחרי המילחמה ניתן
היה לגלות, כי במילחמת יום־הכיפורים
לא היה צה״ל מסוגל לספק אפילו נשק
אישי לכל המגוייסים. במחסני צה״ל חס רו
פריטים רבים של נשק זתחמושת, ש בלעדיהם
לא ניתן לנהל מילחמה. אולם
המחסור בנשק ובציוד לא היה נורא כל-
כך. גרוע הרבה יותר היה הגלוי שגילו
חיילי המילואים שמיהרו אל מחסני־החי־רום
של יחידותיהם, כי הציוד שהיה קיים
במחסנים לא היה — במיקרים רבים —
תקין וראוי לשימוש.
טנקים של הקו הראשון, שהוחזקו ב־מחסני-החירום
ואמורים היו להיות מוכ נים
שם להפעלה מיידית וליציאה מהירה
לקווי החזית, נתגלו כפגומים וכבלתי-
כשירים. בעוד שבחזיתות הצפון והדרום
היתד, בימים הראשונים של המילחמה
חשיבות לכל טנק בודד שהגיע, נתקעו
עשרות ומאות טנקים — וכלי־רכב קר־

פעולה, ואי־איפשר לצאת עימו למילחמה.
מימצאי ביקורת מישרד מבקר־המדינה,
שנערכו במחסני־החירום של צה״ל בחודשים
שקדמו למילחמה, פורסמו ברבים רק
לאחריה. גם אז התייחסו מימצאי הביקורת
רק ליחידות בודדות, שנבדקו כמידגם מיי צג
של כלל היחידות בצה״ל. אולם כימ־עט
כל הייל־מילואים -שקרא את המימצאים
אחרי המילחמה יכול היה להעיד, כי הוא
נתקל בניסיון דומה גם ביחידתו שלו, ב צורה
זו או אחרת.
התמונה שהצטיירה מאותו חלק של דו״ח
המבקר על צה״ל- ,שניתן לפירסום, היתה
מזעזעת למדי. הסתבר אז כי רכב־קרבי׳,
המייועד ללחימה אוחסן במחסני־החירום
כשרק מחציתו עוברת בדיקות־כשירות כ נדרש.
יתר־על־כן: גם רכב שתוקן ושוקם
אחרי -שנמצאו בו ליקויים, התקלקל תוך
זמן קצר -שוב, בשל טיפול רשלני בלתי-
אחראי ושלא בהתאם להוראות.
פירושה של תמונה זו היה, שלאחוז
ניכר של חיילי־המילואים של צה״ל לא
היה במה לצאת למילחמה.

**ימצאי מבקר־המדינה •שפורסמו
בחודש מאי ,1974 חוללו אז סערה
במדינה. השאלה היסודית שריחפה אז בכל
הוויכוחים שניטשו בציבור היתה: האם
אין מבקר המדינה עצמו נושא בחלק מן

ביים אחרים, מבלי שניתן יהיה כלל להת־ניעם.
בטנקים
אחרים, שהותנעו, חסרו אבי זרים
חיוניים לניהול קרבות־אש. למפקדי
הטנקים לא היו תמיד מישקפות־שדה,
שבלעדיהן לא יכלו לצפות בשדה־הקרב.
חסרו גם אמצעים לתיאום כוונות־התות־חים,
כך שניתן יהיה גם לפגוע במטרות
שאליהן יורים.
התקלות שאירעו במחסני־החירום עיכבו
את יציאתן של חלק מיחידות־המילואים
בשעות רבות — שעות שהיו גורליות
בשלבים הראשונים של הלחימה.

חמת יום־הכיפורים הוא חדל להתייחם אל
צה״ל בכפפות -של משי לטשטש ולהס תיר
את הליקויים שנתגלו בביקורות ש נערכו
ביחידותיו. דו״ח־המבקר האחרון,
שהת-פרסם בשבוע שעבר, הכיל גילויים חמורים מאד מבחינתו של צה״ל ומבחינת
מערכת־הביטחון כולה. לא עצם טיבם •של
הליקויים הוא שהיה חמור, וגם לא מימדי־הם
— אלא העובדה• ,שלמרות הטענות
החוזרות ונשנות של כל האחראים למער־כת־הביטחון,
כי למדו את הלקח של מיל־חמת
יום־הכיפורים וכי מה •שאירע באוק טובר
1973 לא יחזור עוד לעולם — למ רות
כל הנאומים וההבטחות החגיגיות,
בעצם שום דבר עדיין לא השתנה.

יל זה היה בבחינת.הפתעה ומשום
^ כך כה גדול היה ההלם.
כאשר התבררו, בתום המילחמה, ממדי
המחדל בתחום זה, היתה ההפתעה נחלת
הכל. מפקדים בכירים בצה״ל היכו אז על
חטא, טענו :״אילו רק ידענו זאת מראש,
פגי המילחמה היו נראים אחרת.״
פחות מחצי־שגה אחרי המילחמה הסת בר
כי מצבם הקטסטרופאלי של מחסני-
החירום לא היה בבחינת סוד מוחלט. ב
מוסד
אחד לא היו ספקות לגבי המצב הא מיתי
השורר במחסני־החירום. היה זה
מי-שרד מבקר־המדינה, שעל סמך נתונים
•שצבר בביקורת שנערכה במשך שנ?ם אח דות,
הצטיירה אצלו תמונה ברורה ומדו־ייקת
על הנעשה ביר״מים — יחידות רכב״
המילואים. למבקר־המדינה, הד״ר יצחק
ארנסט נבנצאל, היה ידוע, עוד חודשים
פני •שפרצה המילחמה, כי חלק ניכר
והרכב הקרבי המשוריין) הנמצא
•של צה״ל אינו ראוי ל־

כקר־המדיגה לא עשה השנה ב־
1* 1ביקורתו על צה״ל שום מעשה חריג
ויוצא־דופן. הוא פשוט מילא את חובתו,
שאילו היה ממלא אותה באותה צורה גם
ערב יום־הכיפורים, של שנת 1973 ייתכן
והיה חוסך לחיילי צה״ל לפחות חלק מה הפתעות
שהיו מנת־חלקם באותה מילחמה.
חוליות משרד מבקר־המדיגה ערכו, כמו

האחריות למחדל, משום שידע על הלי קויים
במחסגי־החירום -של צה״ל אך הע דיף
ל-שתוק.
להגנתו טען אז נבנצאל, שישב אותה
שעה גם כחבר בוועדת אגרנט שבדקה את
האחראים למחדלי מילחמת יום־הכיפורים,
כי הליקויים החמורים במחסני־החירום -של
צה״ל לא התגלו לו רק בחודשים שקדמו
למילחמה. הוא סיפר כי כבר לפני 12
שנים ציין בדו״חות -שלו ליקויים בתח זוקה
של הרק״ם בצה״ל. מימצאים דומים

הופיעו בדו״ח המבקר גם בשנים הבאות
והם נמסרו, לטענת המבקר, לידיעת ועדת־הכספים
•של הכנסת.
מבקר־המדינה נאלץ אז להתגונן מול
זעמו של הציבור- ,שהתייחס אל מוסד
מבקר-המדינה כאל אמצעי המחפה והמש״
תיק תחת שיתריע ויזעיק. נשמעו אז קו לות
(ביניהם •של עיתון זה) -שתבעו את
התפטרותו של הד״ר נבנצאל מתפקידו כ־מבקר־המדינה
בשל מחדלו זה.
הד״ר נבנצאל למד את הלקח. מאז מיל״

בכל שנה, ביקורות ביחידות שנבחרו ב דרך
מקרה בלבד. ייתכן •שמה שהחמיר
את מימצאי הביקורת ואת ההדים •שעוררו
היא העובדה שהפעם — בשנת — 1976
פשטו חוליות מבקר־המדינה על יחידות
הנחשבות בנבחרות בצה״ל• :שתי חטי בות
רגלים מובחרות, יחידת בית־ספר
לשיריון וכן על בסיסי חיל־האוויר.
מה שהתגלה בביקורות אלה היה רחוק
מהתמונה הוורודה בה מנסים לצייר את
צה״ל מאז מילחמת יום־הכיפורים.

19 ...יי

מציירלהתפטר *
(המשך,מעמוד )19
שתי חטיבות־הרגלים שנבדקו על־ידי
מבקר־המדינה כמידגם לחטיבות צה״ל היו
שתי חטיבות מילואים בעלות עבר מפואר.
לגבי החטיבה בפיקוד הדרום קבע דו״ח
המבקר :
• ,״בעת הביקורת נמצא ני ביחידות
מחסני־החירום, שבהן הושווה המצאי לתקן
ולמצאי החזוי* היה חוסר בעל משמעות
בפריטים שונים של ציוד, לרבות ציוד
אופטי וציוד יחידתי. בבדיקת נתוני המ לאי
של החטיבה התבר כי היה חוסר במס פר
פריטים של ציוד אישי. כך, למשל,
חסרו 14.570 מכנסי עבודה 17.370 ,חול צות
עבודה 8.270 ,אשפות לרובה. עד
מועד הביקורת לא נעשתה פעולה להש למת
הציוד החסר ולא ננקטו פעולות מש פטיות
נגד האחראים לאובדנו.
• ״משרד מבקר־המדינה בדק את ה ציוד
בפלוגה של אחד מגדודי החטיבה.
התברר ני מתוך 290 סוגי פריטי ציוד,
בכללם חלפים לנשק, היה חוסר לגבי
126 מהם 80 :סוגי פריטים לא בפלוגה
כלל בגלל אי־ויסות בין היחידות שבחטי בה
והחוסר בשאר 46 סוגי הפריטים נבע
מחוסר הפריט בצה״ל.״
• ״בעת הביקורת היו בחטיבה כלי-
רכב ורכב קרבי משוריין באחסנת חירום.
הרכב היה מאוחסן, מחוסר סככות׳ תחת
כיפת השמים. עקב התנאים האקלימים ה קשים
השוררים באיזור נפגע הרכב בגלל
תורת האחסנה. גלגלי הרכב לא היו מכו סים
...בדיקת כרטיסי טיפול ברכב וברכב
קרבי העלתה כי נרשמו בכרטיסים טיפולי
רכב שלא בוצעו. חלק מהכרטיסים מולאו
בדיעבד והועלה חשש כי חתימותיו של
מנהל העבודה של מחלקת הרכב זוייפו.״
* 6גבי חטיבת הרגלים השניה, שהיא
) חטיבת הצנחנים עליה פקד הרמטכ״ל
מוטה גור עצמו בעת כיבוש מזרח ירושלים
במילחמת ששת־הימים, קובע דו״ח מבקר-
המדינה :
• ״בספטמבר 1976 נמצא עודף גדול
של חיילים במפקדת החטיבה לעומת ה תקן.״

״ביוני 1976 ביצעה החטיבה סיור
כתובות של ראשי חוליות וסגניהם. בדיקת
טופסי הסיור שהוחזרו לחטיבה העלתה ני
כ־> 547 מכלל ראשי החוליות וסגניהם לא
החזירו את הטפסים לחטיבה. עד למועד
הביקורת, כארבעה חודשים לאחר הזמן
שנקבע להחזרת הטפסים, לא ביררה הח טיבה
מדוע לא הוחזרו הטפסים או מדוע
לא בוצעו סיורי הכתובות.״
• ״תרגיל גיוס חטיבתי כולל בוצע
לאחרונה בינואר . 1975 אם כי תוצאות
התרגיל לא השביעו רצון לא נערך מאז
ועד סוף 1976 תרגיל גיוס נוסף.״
• ״ביחידות מחסני-החידום היה חוסר
בסוגים שונים של רכב קרבי ורכב אחר
לעומת התקן ולעומת המצאי החזוי ...רק

נערכה בצה״ל. הפרק על צה״ל משתרע
בדו״ח המבקר על פני 60 עמודים צפופים
ומתייחס לביקורות ביחידות שונות.
נמה ממימצאי סבקר־המדינה מתייחסים
גם לגילויים שנחשפו בשנה האחרונה על-
ידי -העולם הזה. היו אלה גילויים. שעם
פידסיומם עוררו סערת רוחות ותגובה חרי פה
מצד שילטונות צה״ל. עתה בה דו״ח
המבקר ואישר למעשה גילויים אלה.
כך, למשל, היה העולם הזה העתון ה יחיד
שביקר• את אירועי יום השיריון
תשל״ו ואת הביזבוז שהיה כרוך בהם
(ביזיון השיריון — העולם הזה .)1988
על נושא זה כותב דו״׳ח המבקר :״בדיקת
מיסמכים העלתה כי מפקדת גייסות ה-
שיריון מסרה לספקים מספר עבודות הק שורות
בעצרת יום הגיס, שהתקיימה ב ראשית
אוקטובר . 1975 העבודות, שכל
אחת מהן היתה בהיקף של עשרות אלפי
ל״י, נמסרו שלא על פי מכרז והצעות
המחיר של הספקים לא נבדקו על ידי
גורם מיקצועי. חבריה לעבודות תפאורה
ובמה הגישה הצעה שהסתכמה ב־ 78 אלף
ל״י. לחברה שולמו 107 אלף ל״י. לא
הומצא לביקורת תיעוד להסברת התשלום
המוגדל.״

^ ילוי אחר של העולם הזה התייחס ל־
^ פרשת הטיסות הפרטיות למסיבת הסיום
של מפקד אחד מבסיסי חיל־האוויר בדרום
הארץ (העולם הזה .)2025 אותו מפקד,
שהועבר בינתיים לתפקיד אחר, עומד גם
במרכזו של דו״ח מבקר המדינה בפרק
המתייחס לחיל־האוויר בו קובע מבקר־המדינה

״לבסיס בדרום הארץ הוקצבו, עבור
משימות שונות, שני מטוסים קלים ושני
מטוסי סילון מסוג פוגה. המשמשים בחיל־האוויר
להדרכה. שני המטוסים הקלים
שימשו למשימות של הבסיס ולהטסת קצי ני
צוות אוויר למרכז הארץ. לבסיס זה
מגיעות פעמיים ביום טיסות בקווים הקבו עים
וכן טיסות מיוחדות בסוף השבוע
במטוסי תובלה גדולים. ביוני 1976 יצאו
המטוסים הקלים ל־ 75 טיסות 61 ,מהן
כתוספת באותו זמן שבו התקיימו הטיסות
הקבועות. ההוצאה על טיסה בפוגה מה בסיס
אל מרכז הארץ וחזרה היתד ביוני
1976כ־ 3,300ל״י.
״ביוני 1976 היו בבסיס רישומים לגבי
הטיסות בחודשים אפריל־מאי ׳76 בלבד.
בחודשים אלה טסו מטוסי הפוגה כ־53
שעות בהוצאה של כ־ 165 אלף ל״י. מח לקת
תיכנון וארגון בחיל־האוויד לא היק-
צתה לבסיס שעות טיסה במטוסי הפוגה.
מרבית הטיסות בוצעו על ידי מפקד הבסיס
וסגנו. מפקד הבסיס נהג לטוס אל מקום
מגוריו במרכז הארץ פעמים מספר בשבוע.
אל בסים זה מתקיימות טיסות תובלה
של הקווים הקבועים וכן טיסות של חברת
אוקיע.״
אלה הם רק טיפות בים הרחב של
מימצאי דו״ח מבקר־המדינה שעוררו, וב־

גזת. היא היתד, מוזרה לגבי רמטכ״ל שרק
לפני שבועיים העניש את כל עם ישראל
בביטול תוכנית בידור טלוויזיונית לחג
העצמאות, בטענה שהוא דבק בעקרון של
כפיפות הדרג הצבאי לדרג האזרחי. והנה,
רק היה צריך לעמוד במיבחן של החלת
עקרון זה, בתחום הביקורת, לגבי הגוף
שהוא אחראי לו בצודה אישית, הוא איבד
את עשתונותיו. מה שהשתמע מתוך דבריו
של הרמטכ״ל היתד, מעין ביקורת על
הביקורת של מבקר-המדינה, מתוכה ביצ-
בצר, מידה לא מעטה של שחצנות ויוהרה
בנוסח ״אנחנו יודעים יותר טוב ממנו
מה טוב בצד,״ל ומה לקוי בו.״
בעקבות מוטה הלכו גם האחרים.
ראשון בהם היה ממלא־מקום ראש־הממשלה,
שר־ד,ביטחון שמעון פרס. בתפ קידו
המשמעותי הראשון כראש־ממשלה,
נכשל שימעון פרס כישלון מביש, כאשר
זילזל בגלוי ובפומבי באותם פרקים בדו״ח
המבקר המתייחסים למשרדו ולצר,״ל .״אי נני
מתרגש מדו״ח המבקר״ הסביר.
אחר־כך, בישיבה מיוחדת של הכנסת
שכונסה לדיון בדו״ח המבקר על צה״ל,
ניסה פרס לחזור בו ולתקן את הרושם
השלילי שנוצר מנימת הבוז והלעג בה
התבטא כלפי מבקר-המדינה. הוא ניסה
לטשטש את חומרת מימצאי הדו׳^ח, לייחס
את המימצאים השליליים ל״תיאבון מופרז
לביקורת על צד,״ל״ ולמחסור בכוח־אדם
ובתקציב.
אלא שכל ניסיוניות החיפוי והטישטוש
לא יכלו להסתיר עובדה יסודית אחת:
בצד התעצמותו חסרת־ד,תקדים של צד,״ל
בציוד ובנשק, המולודה קשיים טכניים
אובייקטיביים, נמשכת השיטה הצה״לית
בה תלו בשעתו חלק מההאשמה למחדלי
מילחמת יום־הכיפורים. ביזבוז בקנה־מידה
עצום, מבצעי-ראווה, העדר ביקורת מס פקת,
יוהרה, ביטחון עצמי מופרז וזילזול
בפרטים.
ייתכן והתופעה המזעזעת ביותר שנח שפה
בדו״ח המבקר היתד, דווקא זו בה
הסתבר כי מארגזי העזרה הראשונה שב־מחסני
החירום, נעלמו שפופרות הסמים
המשכרים. אלה הם הסמים המיועדים ל השקיט
את כאביהם של הפצועים בשדות-
הקרב, לפני הובלתם לתחנות־האיסוף. ב־מילחמת
יום-הכי 0ורים הסתבר כי סמים
אלה נגנבו ממחסני־ד,חירום במרבית ה יחידות.
לרופאים ולחובשים לא היה באמ צעות
מה להרגיע את כאבי הפצועים
ולהשקיט את זעקותיהם. העובדה שגם
עחה חוזרת תופעה זו על עצמה — למרות
שהתגלתה בביקורת מידגמית בילבד —
יש בה כדי לעורר חלחלה בקרב הרבבות
שחשו אותה על בשרם במילחמה האח רונה.

סעדה
הציבורית שפרצה השבוע
סביב דו״ח המבקר נוצלה אומנם ל צורך
מערכת־ד,בחירות, אולם אין בכך

חסמים המשניים. שנועדו להוגיע את כאבי הבצועים נקוב
נגנבו מארגזי העזרה הראשונה ביום־הניפוריס וגם חיום
לגבי 2570 מכלי הרכב היו כרטיסי־טיפול
ברכב ...היו עשרות מקרים שלא נרשם
ביצוע טיפולים תקופתיים ובמקרים אח רים
הצביע הרי-שום על פיגור רב בביצוע
הטיפולים ...עובדי משרד מבקר־המדינה
מצאו ליד גדר המחנה 231 רצועות חדשות
למאווררי רכב ובכלל זה רצועות
לרכב קרבי.״
• ״ספירת מצאי תחמושת החירום של
החטיבה, שנערכה על ידי משרד, מבקר-
המדינה העלתה בפריטי תחמושת שונים,
חוסר ועודף לעומת הריישומים ולעומת
התקנים.״
• .,בבדיקה שנערכה במחסן פלוגת
רפואה חטיבתית, באוקטובר , 1976 נתגלו
שלושה ארגזי תרופות שהיו צריכים לה יות
חתומים, אך היו פתוחים. בדיקת
תוכנם העלתה חוסר של 220 שפופרות
של סמים משכרים.״

דיי• אדהרק צי מו קי ם לדוגמא מתוך
י י דו״ח המבקר, המתייחס לביקורת ש־י

--• תקן ציוד הלחימה היא כמות ציוד
הלחימה הסופית שתהיה ביחידה בהתאם
ליעודה. המצאי החזוי הוא תחזית הציוד
שיהיה ברשות היחידה כפי שנקבע לטווח
של ארבעה חודשים.

צדק, עם פירסומם, תהודה ביקורתית חרי פה
ויוצאת־דוסן׳ כלפי צה״ל וכלפי העומ דים
בראשו. הם היו בבחינת מנורת אזהרה
אדומה שהיה בה כדי להתריע על המחדל
הבא העומד להתרחש.

יה זה רק טיכעי שאמצעי התיק ׳
י שורת יבליטו וידגישו את מימצאי
המבקר כלפי צה״ל.
אולם צה״ל ומשרד־הביטחון . ,הרגישים
מאז ומתמיד לביקורת, פתחו מיד בהתק־פת־נגד
לעבר מבקר-ד,מדינה, בניסיון ל התגונן
ולהאשים את המבקר באחריות
לפירסומים בלתי אחראיים. תחילה היה
זה הרמטכ״ל, רב־אלוף מרדכי (״מוטה״)
גור, שכינס מסיבת־עיתונאים בד,ולד, עם
הכתבים הצבאיים, הגיב בד, בחריפות בל-
תי־רגילה ובניגוד לצורה המקובלת (המ חייבת
כי תגובת הגופים המבוקרים תימסר
בכתב לשר־האוצר) על דו״ח המבקר.
מוטה ייחס למבקר־המדינד, הכללה בלתי
הוגנת ו״הטלת דופי בצד,״ל״ כולו. הוא
האשים למעשה, שלא בצדק, את משרד
המבקר באי-הבנה לצרכים ולתנאים המיו חדים
השוררים בצד,״ל המתגבר את עצמו
בקצב מהיר ואפילו באי־הבנת מונחים
מינהליים המקובלים בצבא.
היתד, זו תגובה ספונטאנית, רגשית ונר־

כדי להפחית מעוצמת הגילויים והזעזוע
שגרמו.
בכל מדינה מתוקנת אחרת היה דו״ח
מעין זה גורם לכך שמי־שהו יסיק את
המסקנות האישיות ויתפטר מתפקידו. אם
אומנם מבקר־המדינה הוא הסר-יהבנה ו־חסר־חושים
והטיל דופי בצה״ל על לא
עוול בכפו — כפי שטען הרמטכ״ל, חייב
האיש להתפטר. לא ייתכן שאדם שצה״ל
אינו נותן אימון לא בו ולא בביקורתו
ימשיך ויוסיף לעמוד בראש הביקורת ש תבקר
את צה״ל.
אילם אם המבקר מילא את חובתו ונהג
כראוי — כפי שנאלצים עתה להודות
בהצי-פה גם הרמטכ״ל ושר־הביטחון, תוך
נסיגה סהאשמותיהם החפוזות הראשוניות
— הם שצריכים להסיק את המסקנות.
שימעון פרס אינו יכול, מבחינה פר,וצדו-
ראלית, להתפטר מתפקידו. הוא יכול רק
לצאת לחופשה מתפקיד שר־הביסחון.
במדינה מתוקנת היה אולי הרמטכ״ל
מסיק את המסקנות המתחייבות מהפרשה.
הוא היה מוצא לעצמו די יושר אינטלק טואלי
כדי להיווכח כי דו״ח המבקר וה תגובה
החריפה על האשמותיו חסרות־ה-
תקדים של הרמטכ״ל כלפיו, מהוות למע שה
הבעת אי־אימון בו. אבל ממתי מדי-
נת־ישראל היא מדינה מתוקנת י
במדינה העם
שיא הזגסעווו
דתית ביטביד צה״— 7
אבל?א עבור תחרות־יופי
קהל האלפים הריע ליפהפיות שהפגינו
לפניו את מחמדי גופן בתחרות מלכת-
היופי שנערכה השבוע בהיכל הספורט
בתל-אביב. רק מעטים מבין הצופים בתח רות
שמו לב לאבסורד שנחשף בה.
אחת המועמדות בתחרות היתד, איד,
ויינריב, סטודנטית בת 19 מאוניברסיטת
בר־אילן, אשר הוצגה על־ידי מארגני ה תחרות
כמי ״שיכולה לזקוף לזכותה היש גים
אקדמאיים מדהימים.״ אבל ההישג
המדהים ביותר של איה, למרות שאיננו

מועמדת וייגריב
שירות לאומי
אקדמאי כלל, פורט להלן :״בהיותה דתית,
לא שירתה בצבא.״
אבל דתיותה של איה לא הפריעה לה
להופיע בבגד-ים בתחרזת־יזפי, מה שמו כיח
שרוח ההתנדבות לא פסה גם מקרב
הנוער הדתי במדינה.
יום קודם־לכן זעק נציג המפד״ל, ח״כ
יהודה בן־מאיר, מעל במת הכנסת נגד
החינוך החילוני הדוחף את הנוער אל
זרועות הסמים המשכרים .״זעקתם נגד
הדת שהיא אופיום להמונים,״ טען בן־
מאיר בלהט ,״לקחתם את הדת והשארתם
רק את האופיום!״
גם איה ויינריב וגם ח״כ בן־מאיר שימ שו
הוכחה חיה, כל אחד בדרכו, כיצד
ניתן להפוך את הדת למכשיר ולאמצעי
להשגת מטרות, שהקשר בינן לבין האמונה
מיקרי בילבד.

בחירות
הב־רבור הלאומי
מעוזם 7א דיברו
כח רבים, כה הרבה;
יעז בה מעט
״מעולם לא אמרה מיפלגה פוליטית כה
,מעט במודעות כה רבות במחיר כה גדול!״
— פסוק זה, על פי אימרתו המפורסמת
של וינסטון צ׳רצ׳יל, מתאים לתופעה הבו לטת
והאופיינית ביותר של בחירות 77׳ —
התנועה הדמוקרטית לשינוי.
אולם במידה זו או אחרת, נכון הפסוק
גם כימעט לגבי כל המיפלגות האחרות,
המופיעות בבחירות אלה.
ראי של דברים. ממקלטי הטלוויזיה
והרדיו, ומעל דפי העיתונות, נשפכה על
ראשי הבוחרים תישפוכת אינסופית של
מילים ריקות ׳ודיימויים נבובים. תמורת
עשרות מיליוני לידות נערכה חגיגה של
בירבור.
כימעט לכל הדיבורים, המודעות, ד,תס כיתים
והמעדכונים היה מכנה משותף אחד:
הם התאמצו שלא לתת אף תשובה ממשית
אחת לשאלה עניינית כלשהי. הבעיות ה־
׳גדולות של המדינה — החזרת־שטחים או
שלום, הרחבת הפער או צימצומ׳ו, שיקום
המשק או המשך הידרדרותו, הפרדת הדת.
מן המדינה או החימרת הסטאטוס קוו, המ שך
גידול ההון השחור או חיסול השחי תות
— אינן מוזכרות אף ברמז בדבריה
אף של אחת מן המיפלגות הגדולות.
תעמולה זיו מוכנה בידי מומחים, אנשי
חסי־ציבור ופירסומאים, שאין להם
(המשך בי

סיפור אהבה
התחלתי איתה לפני שבוע״...

יום ד׳:

יום א׳:

״היא מ שאירה
טעם טוב בפה.
לא חזקה מדי
אך גם לא חלשה.
משהו באמצע״,

׳״בעצם, תמיד חיפשתי סיגריה קלה... מענק איך הטעם״...

יום ה׳:

יום ב׳:

״זהו ז ה -מצא תי
את הסיגריה
שחיפ שתי
באמת, הנסיוץ
היה כדאי...
פעמיים

טעם מענק...
כבר מהרגע
הראשון״,..

16 ווזזצ ,

בבקשה!״

יום ד:

יום ג׳:

״קליק... הטעם תפס אותי
אני כבר אוהב אותה״.

״בלי להרגיש
גמרתי חפיסה.
אני מתחיל ליהנות
ממנה.
116 וזזצ, בבקשה!״

וזזצ 11 פחות ניקוטין-
יותר טטם!

״התחלתי איתה
לפני שבוע -וזהו זה!
אני אוהב אותה. סוף סוף
מצאתי סיגריה קלה
שמאפשרת לי לוותר
על הניקוטין -וליהנות
יותר מן הטעם.
בן, זוהי הסיגריה הקלה
שחיפשתי!1 .וזוצ״.

לאנשים

הנמנים!

777
הברנדי הלאומי שהוא בינלאומי.

מ׳ יהיה האחרון שיכ תוב עד הרב!׳ -
ומדוע יתפטרג׳ימי קארטר
0במסיבת יום־העצמאות
המסורתית שהתקיימה בביתו
של אלוף(מיל ).מאיר עמית
שברמת־גן פגשה רעיית ראש־הממשלה,
לאה רבין, בפיז־ממאי
עמום אטינגר ש רעייתו,
העיתונאית תמר
אבידר, נתמנתה כנספחת ל ענייני
נשים בשגרירות ישראל
בוושינגטון. לאה לחצה את
ידו ואמרה לו :״כמה שאני
מקנאת בכם שאתם נוסעים ל וושינגטון,
אתם תיהנו שם
מאד. זוהי עיר משגעת, ואת
התקופה היפה ביותר בחיי בי ליתי
בה. יש לי המון חברים
בעיר הזו.״ אחרי שמסרה ל עמום
את רשימת ידידיה בעיר
וביקשה שימסור להם ד״ש,
הוסיפה :״כן, ותמסור ד״ש
גם לדן מרגלית.״ דן מרגלית
הוא העיתונאי שגילח את פרשת
חשבון־הבנק שלה.
1באותה מסיבה ניגשה
לאה רבין אל הפיזמונאי דירי
מנוסי, ושאלה אותו :״איך
זה שאתה לא כתבת עלינו ו״
השיב לה דידי :״אל !תדאגי,
כשאף אחד כבר לא יכתוב
עליכם, אני אכתוב.״
01 הקונסוליה הכללית ה ישראלית
בלונדאנ׳ג׳לס, קלי פורניה,
דמתה בשבועיים האח רונים
כאילו נפתח בתוכה מח דש
בית־הקפה קליפורניה ש היה
בבעלותו של א יי כי
נתן. הקונסול לענייני תרבות,
המשורר חיים חפר, אירח
בקונסוליה, ביום אחד׳ את
איצ׳ה ממבוש העורך את
תערוכות יצירותיו מחוף לחוף
בארצוודהבדית, את הסופר
יורם קכידק שבא לקליפור ניה
כדי לכתוב את התסריט
לסיפדו אדם בן־כלב יחד עם
הבמאי הצ׳כי (החנות ברחוב
הראשי) יאן קאדאר, ואת
המפיק אלכם מסים, שיפיק
את הסרט.
! 0כאשר יצאו השרים

נד יעקוגיי וחיים גר־ לב

מן המעלית בכנס מועמדי ה מערך
לכנסת, פנתה אליהם

ייאוש, הפך בעקבות כתבה בעיתון למוקד של התעניינות ציבורית.
הזמרת יפה ירקוני, אירגנה למענו ערב מייוחד. נרדי הנרגש ניגן
משיריו לקול זימרתם של זמרים ידועים. כשיפה הגישה לו את
שלוש העוגות, שאפתה למענו במו־ידיה, פרץ בבכי כשהוא ממלמל
:״תודה רבה לך, אני אף פעם לא אשכח לך את זה.״
מזכירה נרגשת ואמרה :״ה אולם
ריק לגמרי, מה נעשהו״
יעקובי הרגיע את המזכירה,
ואמר לה אל תדאגי, גם
בזמן הכנס האולם יהיה ריק
לגמרי.״ למראה הבעת־התימ־הון
שעלתה על פניו של בר־לב,
מיהר יעקובי לתקן את
עצמו, והסביר :״כן, יהיו אנ שים׳
אבל האולם בכל־זאת
יהיה ריק.״

שר-הביטחון

שימעון

פרם טעה טעות פרוידיסטית
בכנס מועמדי המערך, כאשר
דיבר על הפרשיות האחרונות
בהן היו מעורבים אישי המע רך.
בהתייחסו לתעמולת ה-
מיפלגות האחרות, המנצלת
פרשיות אלה, טען פרט כי
מנסים להציג את המערך לא
כ״צור״ — כי אם כ״אבך־גיר.
! 0אחרי שסיים ׳שיימעון
פרס את נאומו בפנים מועמדי
המערך, עלה על דוכן־הנוא־

מים מנהיג מפ״ם, מאיר תל מי,
כדי לשאת את דבריו,
אלא שאיש לא יטרח להאזין
להם והחלה נהירה של שרים
וח״כים החוצה. האחראי על
הכנס החליט שנאומו של תלמי
הוא הזמן הטוב ביותר כדי
לחלק תה, קפה ועוגיות, ומייד
דמה האולם בבית ארלוזורוב
לאולם־חתונות. תלמי, שהבחין
במהומה ניסה תחילה להתעלם
ממנה, אך עד־ימהרה הפסיק
את נאומו וביקש מן השר
חיים בר־ליב להשקיט את הנו כחים.
בר־לב קם, ואמר :״מה
לעשות, רשעת התה הגיעה
בדיוק בתחילת דבריך ז״
01 בעת שהינחה קונצרט
חגיגי, שהתקיים בבית הלוחם
באפקה, הרגיע קרייו־היטלוויז-
יה דניאל >״דני״) פאר את
הנוכחים, ואמר להם :״צרת
רבים — הצי נחמה. עוד מעט,
גם נשיא ארצות־הברית ג׳י מי
קארטר ייפול וייאלץ ל התפטר
— אחרי שיגלו אצלו
חשבון של אלפיים לירות יש ראליות
בבנק המיזרחי המאוחד
בירושלים.״
! 0אחרי שמיכאל אוהד
כתב במוסף הארץ מאמר תחת
״מחכים למילוא״, הכותרת העיר יוסף מילוא עצמו במ רירות
:׳״מחכים למילוא —
מאחרי הפינה!״
01 כתב הארץ ריאיין את
משה דיין בקשר עם עיסקי
המטבע-הזר שלו. טען דיין:
״העברתי ארצה את כל ההכנסות
שלי י ממטבע־חוץ.״ צי טטה
זו פורסמה בעיתון, אך
לא־כן המשכה, שבו הוסיף
דיין ואמר :״מאות אלפי דו לרים

01 עשרות בדיחות נפוצו
השבוע על סיסמת צעירי ה מערך
,״די לבכות״ .ייתכן כי
הפרס בנדון מגיע לאיש האו ניברסיטה
העברית, הד׳^ר מנ חם
כרינקר, מראשי מחנה
שלי, שתיקן :״די לבכות ב ארץ
הזאת! יש ממה לצחוק!
למשל — מהמערך!״
! 0ח״כ משה כרמל טו ען,
כי מצא סוף־סוף סיבה טו בה
לנסוע ל חדל :״כשאני ב־חדל,
אני לא קורא עיתונים
ישראליים, וזה עושה לי טוב.״
הוא שכח להזכיר, כי כחבר
׳מועצת־המנהלים של אל־על
הוא טס ל חדל בכרטיסי־חינם.
01 בפי החקיין טוכיה
צפיר יש טענות מסוג שונה:
״רבין ואכא ׳אכן מתנכלים
לי באופן אישי. לקח לי ישנים
ללמוד לחקות אותם. עכשיו הם
עומדים להיעלם מהבמה הפו ליטית,
ואני אצטרך לחפש
מועמדים אחרים לחיקוי.״
הפירסומאי 01 אריאלי נתגלה גם כחורז
חרוזים. אריאלי הביא ליום-
הולדתו ה־- 50 של ספן השלום,
אייכי נתן, מתנה מקורית
כיותר: תעודה על תרומת־דם
שתרם בשמו של אייבי ניתן.
לתעודה צרף אריאלי את הח רוזים
הבאים :״אייבי, אייבי,
אהוב הנשים / ,קשה להאמין
שאתה בן חמישים ! /שו בב
נצחי, צעיר ברוח / ,עושה
גלים ועושה רוח / ,העושה
הכל להגשים את החלום /
להביא — או לקרב — סוף-
סוף את השלום / .אז דווקא
מפני שאתה כל־כך בנאדם /
תרמתי לטובתך מנה אחת של
דם /ולתעודה אני מצרף ־
חולים וברכות /למא
רים שנות בריאות...
01 ישחקו ה

אמנון

נד 7ני רא׳יון לציו\1זנרן ן יעקב

מנכ״ל חברת-הדלק ״פז״,
1^ 1 1ן ד \ ך ! ע
1\ 114 היה בנראה עייף מאד
#1 \ 11
כאשר, באחת המסיבות שבהן בילה חשבוע, לא
התבייש, השתרע על גבי שטיחים וכרים שהיו מוג-
נחים על הארץ וחטף תנומה קלה כשמסוככות עליו
רעייתו, נעמי גרא (משמאל) והדוגמנית ורדה דן.

הדוגמנית לשעבר
ואשתו
של העיתונאי ישעיהו בן־פורת, שהפכה אשת-בית
נציירת מאז ילדה לשייקה שתי בנות, זוכה לנשי קה
מפיו של ראובן אלוני, בעלה של ח״ב שולמית
אלוני, באחת מהופעותיה הפומביות העמטות.

אלמה בוט חו

אנ שי ם
של הפועל תל־אביב, ריפ־עאת
טורק, עומד להפוך
כוכב-קולנוע. הבמאי עקיבא
מי שניהל את הסיננז־טק
הישראלי ומנהל כעת את
הסינמטק הצרפתי, עומד ל ביים
אותו בסרט בשם כוכב

ברקיו,

לנ ד, מי שהיתר! במשך 25
שנים עורכת שבועוו־האופנה
הנודע ווג ומשמשת עתה כיו עצת
למוזיאון מטרופוליטן
בניו־יורק. לא היה זה הישגה
היחידי של דיאנה. היא הצ ליחה
גם לשכנע את צלם־ה־

הח״ב הוותיק של אחדות־העבודה, הש|

תתף השבוע בכנס מועמדי המערך לכנסת
ן11 11\ 11111/
התשיעית, אן לא עצר כוח להאזין לכל הנאומים שהושמעו בפני
באי הכנס. ארם נירדם תוך כדי הדיונים, כשהוא מטה ראשו לאחור.

^1( 111 וי1

ח״ס גוו8 יעמוד בחוד רדתם!!זרגוינה
דמעו המודות ענואווה מנצור:
..תווית שו נוצרי, עוני וישראלי ז

..חלם של זהבי
בנאום־בחירות בהרצליה קבע שר־ההוץ, יגאל
אלין :״צייד להיות ברור, שעל מה שנובל
להתפשר נתפשר ללא לחצים, ועל מה שלא נוכל
להתפשר לא נעשה זאת, גם אם יהיו לחצים
ונצמיד לעמוד כתור כדי לקבל להם ומרגרינה.״
בתגובה לדברים אלה נזעק המשורר חיים גורי,
ובמדות מה אומרים? תחת הכותרת האומנם,
כתב :
״האומנם, יגאל ף!
״מי יעמוד כתור ללחם ומרגרינה למען המו לדת?
אלה שעכו וכסו על חשפון המדינה הזאת,
שעשו הרכה ככד מום והרבה כסף שיחור והרבה
כפף מוכרח ככספות זרות, כפרוטה ליום־סגריר?
או שמא קכוצות־הלחץ הידועות, החל כציוותי-
האוויר וכלה כקציני־הים, כל אותם המקופחים
האוחזים בצווארה שיל ישראל? ושמא כל הדי־רוגיים
והרה־דירוגיים והרה־דה־רירוגיים וזהו-
גייס וייחודיים ויהודיים האומרים עוד עוד ומ־קבליפי
עוד עוד? ומי יקרא לעם להסתפק כ,להם
ומרגרינה׳ למען ארצו וביטחונו וכבודו הלאומי?
האומנם יעשו זאת האנשים שעמדו ליד ההגה
וראו בעיניהם כיצד הופכת החברה הזאת לג׳ונגל
מכוער של מילחמת הכל בהכל (,למה לו כן
ולי ל א וניסו לקנות כמקום לתבוע? או
שמא יע׳טו זאת מנהיגים המתקשים לעמוד מול
העם ללא חשש מקריאות־כיניים, שלא ידעו שה אצילות מחייבת ושאי־אפשד לתכוע מאחרים,
וביניהם אנשים טובים שרע להם וקשה להם,
בלי שישמש -בהתנהגותם דוגמה אישית לטוהר־מידות
ונקיון־כפיים?
,״תור ללחם ומרגרינה׳ הוא דימוי, ביטוי
למצוקה קשה וממושכת, אולי לבטלה המונית,
למצב חרדה ובדידות ו,מאבק עם ידידים׳ .בתור
ללחם ומרגרינה עשוי לעמוד רק עם מאוחד
ונהוש כתחושת צידקתו. האומנם מאוחד העם
על עיקרי הדברים?
״האומנם ייתכן מעבד חד והרי!* מ׳חלם של
זהב׳ לספרטה •טל מצור, ולחם ומרגרינה׳ ?
מתי יידע עם ישראל כי מתחיל הלחץ? ואולי
מצויים אנו, זה ככר, מאז יום־הכיפורים לפחות,
בעיצומו של הלחץ? מה עשתה החברה הישראלית
למען תהיה נבונה לעמוד כלחץ הנופר אפי יכוא?״
את רשימתו מסיים המשורר חיים גורי ב קביעה
:״קשה יהיה לעמוד, כתור ללחם ומרג רינה׳
כאשר 59 הברי־כנסת עשויים לטעון באוז ני
העם שאילו היו הם בשילטון היו מוסיפים
לכריד גם גבינה צהובה, ביצה קשה ונקניק-ייכוא,
ואת כל הארץ ואת כל השלום או, להבדיל,
ישראל קטנה אף קומפקטית ועמוקה וגבוהה
(דבר)
ומשגשגת...״

בזבזת המבוכה,
ב ו 13.ת האלימות

נסעה ללונדון כדי לבקר אצל ידידה,
הרקדן הנודע רודולף נורייב (מש־

מאל) .השניים נראים בתמונה כשהם יוצאים מאולם־החזרות
של ה״אלברט הול״ בחברת נהג ה״רולס־רויס״ וסוכנת־הבית של
נורייב. יומיים אחרי ששחתה בלונדון, טילפן אל נעמי בוסי סחה,
בעלה־לשעבר, הזמין אותה לחגוג את יום־הולדתה במועדונו של
שמוליק קראוס בתל״אביב, אדווה עלתה על המטוס הראשון,
ארצה, קיבלה במתנה צמיד ועגילים משובצים יהלומים.

נעמי אדווה

אופנה פיטר הרצוג, שפרש
לפני שנים אחדות ממיקצועו,
לצלם את הראיון. אולם כש נכנסה
דיאנה אל ארמונה של
פרילינד בנידיורק, התרגשה
כדי־כך 1שנתקלה בשטיח,
ונחבלה בפניה.

עטאללה מנצור, ברשימתו שאלות מביכות
ללא תשובות, מציג צד יומיומי, לקיומו האישי
כבן־מיעוטים במדינת־ישראל, ומספר :״באדר,
בני הקטן, נוהג לבוא אלי כשעות הבוקר המוק דמות,
בעודי ישן־דמחצה, ולשאול אותי שאלות
מביכות. כבוקר יום־הזיכרון לחללי צה״ל הוא
שאל , :נבון שיש הג מחר?׳ השבתי , :נבון.׳
,זה חג שלנו כן, .זה הג יוכי־ההולדת ל מדינה.׳
באדר שמע מחבדו כביתה כ׳ כי זה חג
•טל היהודים כלבד, אמרתי לו בי חכרו טועה
וכי המדינה היא של כל אזרחיה׳ יהודים, מוס למים,
נוצרים ואחרים. כאדר התעקש: חכרו,
כנו של מורה, אומר כי אנחנו פלסטינים, וכי
איו לנו מדינה.
״ליבי נצכט. יידעתי כי אסור לי לשקר לבני ;
מצד שני שאלתי את עצמי האם יבול ילד בן
שמונה להכין את הסכר שכו אני נתון, כאדם
•טהחגרה והתנאים הדביקו לו את התווית •טל
נוצרי, ערכי וישראלי (ופלסטיני — עד גיל 14
לפחות) .האם להתחיל את מסע־ההסכרה שלי מ מרד
בר־בוכבא, או ממישפט דרייפוס? האם
עלי להסתפק כשואת יהודי אירופה כדי להסביר
לו את מניעי שיבת ציון? אבל מדוע אין לפלס טינים
מדינה, ומדוע מותר למאיר כהנא לבוא
טניו־יורק לשכם, כדי לאיים על בפאם שפעה
ולכפות עצמו עליו?
״עלי לספר לו על ההבטחה האלוהית: אבל
האם הוא מסוגל להכין כי יש אלוהים הנותן
זכות לרב לווינגר ומכטל את זכותו של שייך
ג׳עברי? באדר יתקומם נגד רעיון כזה. אחיו
המבוגר׳ בוטרוס 12 שלא הצליח להירדם מ רום
שימחה והתרגיטות לאחד שחזה בשידור

מי׳טחק הניצחון של מנכי תל-אכים על מוביל־ג׳ירג׳י
וארזה, בטוח בי הישראלים (לא היהודים
— הוא יודע שבניבחרת ישראל מ׳טחק ריפעאת
(הארץ)
טורק) הם הטובים כעולם...״

,.מו״ש־הבסף ,,ושל
בן־גוריון
בסידריה ״המנהיגים !הגדולים״ המופיעה בצר פת
בהוצאת סטוק, ראה אור בומים אלה סיפרו
של שר־החוץ יגאל אלון ישראל: המאבק למען
התיקווה, שבו, מתאר יגאל אלון את חלקו ב־מילחמת־השיחרור,
במילחמת ששת־הימים, את
יחסיו עם בן־גוריון ועוד. בין השאר כתוב ב ספר

״היחסים כין כי־ג׳י לכיני היו תערוכת של
חיכה ואנטאגוניזם. מצד אהד הרעיה עלי גילויי-
הערכה, לפעמים אפילו מוגזמים ; ומצד שני,
קם כינינו איזה מחסום אידיאולוגי ...המחלוקת
כינינו החריפה עקם •טני ויכוחים סוערים כרוח
הזמן ההוא: ראשית, פירוק הפלמ״ח ; שנית,
וכעיקר, העובדה שבי־ג׳י נכנע לאמריקאים ו הסתפק
כסוף מילהמת־העצמאות כהסכמי שכיתת־נשק
במקום לעמוד על חוזה־שלום. היינו חלוקים
בדיעותיכו נם לנכי הסוציאליזם. הוא ראה עצמו
כסוציאליסט רפורמיסטי — ואילו הייתי אני סוצ יאליסט
ריאקציוני! האמת היא ש׳טנינו האמנו
(ידיעות אחרונות)
בסוציאליזם דמוקראטי...״

מי צ רי ךלב בו ת?
אהרון בכר, ברשימה אמיתות ישראליות, כותב
על המיבצע נגד הבכי של׳התנועות הקיבוציות:
״די לכפות כארץ הזאת — סיסמה יפה מאד,
פדי השראתם של צעירי התנועה הקיבוצית. על
מה .,כאמת, יש להם לכפות? הוריהם, שהקימו
חכרת־מופת בתנופה חלוצית שאין דומה לה
בתולדות הארץ הזאת, הורישו להם לאטיפונדיות
עב איכות־חייט ואיכות־ככיכה, ביטחון כלכלי,
שלווה פאסטורלית, פכיבה חינוכית, חקלאות פו־רהת,
תעשייה משגשגת׳ אווירה׳ תרבותית• ,טפע,
רווחה, טל השמיים ומישמני הארץ ודום דגן ותי רוש.
א3י יש למישהו על מה לבכות, הרי זה
לעקורי בירעם שקיבוץ כרעם משגשג על אדמו-
תיהם לפי מיטב המסורת •טל סוציאליזם ואחוות־עמים.,שלא
לדבר על כנות הצור הגלילת, העוב דות
כמלצריות ושוטפות־כלים בכית־ההארחה •טל
קיבוץ איילת־השחר, ונערים מאיזורי־מצוקה •ט־אינם
רשאים ללמוד במוסדות חינוכיים •טל ה עילית
מקיבוצי הסביכה. הבכי עלול לערער את
ההגמוניה הפועלית המפורסמת, ועירעורה עלול
להשבית את חדוות הפפטורליה של צעירי הת נועה
הקיבוצית. די לפכות בארץ הזאת ! ״
(ידיעות אחרונות)

פסוקי השבוע
0חתן פרם־ נובל, נורמן כורלות, עד
המילחמה במיזרח־התיכון :״אין

לבנות

שלום על קיבות ריקות.״

דניאל כלוך, סופרו המדיני של

״דפר״! ״גם ייגאל ידין כבר הצליח להוכיח,
כי מי ששתק עשרים לושמונה שבים ועסק באר כיאולוגיה,
ראוי כי ימשיך בכך.״

£דן הלפרין, מנהל היחידה ללוחמה

כלכלית כאוצר :״האם גם על החזקת אובר דראפט
(משיכת־יתר) בחוץ־לארץ פותחים עתה
תיק?״
$גולדה מאיר :״המערך לא צריך להב טיח
לבוחרים הבל לפני הבהירות, כאשר אין לנו
כל ביטחון שנוכל לקיים מה ׳׳שמבטיחים.״

6שר־האוצר, יהושע רכינוכיץ, כ תשובה
לשאלה אם ניגרם לו עוול אישי
כביקורת על מדיניותו הכלכלית :״עוול...

כן, עוול אישי. לא חיכיתי לזרי־תהילה ...ידעתי
•שזה שזהו תפקיד כפוי־טובה. אין עוד תפקיד
כפוי־טובה כזה בעולם ...נשאתי על ראשי את
כתר־הקוצים...״
׳ $העיתונאי דורון רוזנכדום :״נמסר
לי, כי ברחוב איטוקולסקי בתל־אביב עדיין ניצב
על עמדו עץ־נוי, מבלי שיבואו הגוזמים המטו רפים
(מאלה שערפו את כל העצים ברחוב איבן־
גבירול מייד עם ליבלובם) וינסרו אותו.
י • ח״כ מנחם הכהן :״מסתבר כי בימים
אלה נעשה אצלנו מטבע זר למטבע עובר לבד

שעו שד המדד הגדור, ששוו״! 6 50 אלו ויוות ושנתגוח
נ חני חת מצדה שר ״גאל ידן, נערם באורח מיסת 1ו -
ומישוד־החינוו־והתובות טוען שלא היה ולא נ בו א!

* 6פני חצי־שנה, זמן קצר לפני ש /מנהל
לישכתו של שר-חחיגוך, ניסים
אלמוג, סיים את תפקידו ועבר לנהל את
בית ברד, פנה אליו השר בבעייה.
אלמוג ליווה את השר שנים רבות בתפ קידיו
השונים, נחשב — וראה בעצמו —
ידידו האישי, נוסף על תפקיד של מנהל
הלישכה,
שד-החינוך, אהרון ידלין, אמר לאלמוג
כי ייגאל ידין פנה אליו וביקש את עזרת
מישרד־ד,חינוך. לדיברי השר אמר ידין
שהוא מצפה לבעיות בקשר לפרשיית עתי קות,
וביקש כי אגף־העתיקות יתן לו מיס-
מכים על הפרשיה, כדי שיוכל להוכיח
שהוא בסדר. השר סיפר זאת לאלמוג
וציפה לעצה, שכן הוא עצמו לא ידע
אם למלא את בקשת ידין.
1111111111111111 0111111111111111
באשר נודע דייכין, לפני ימים
אחדים, בי הסיפור שסיפר הניע
אלי, טרח לנסוע ביום השכת ד•
בתיהם של כל המשתתפים במסיבה,
לבקשם כי יבהישו בל מה ששמעו

לפני חצי־שנד, לא היה צריך ייגאל ידין

הידליני

0שר־החינוך אהרון ידלין ואשתו עדה. שר־החינוך התיר לאגף
11 העתיקות במישרדו לסייע לידין על־ידי המצאת מיסנוכים שביקש
בנוגע לעיסקות שעשה. ידין קיבל את המיסמכים, מאגף־העתיקוח, לפני חצי שנה.

לחת מצדה בפיקוחו של ידין, והוא ממע ריציו
המושבעים.
כאשר ניסיתי לבקש ממישרד-החיגוך
מידע על האישור שניתן לידין, היתד,
התגובה הכחשה מכל־וכל. השר בעצמו
העז להכחיש, בשיחה עם חבר־כנסת מ־מיפלגתו,
כי היה מיקרה כזה. דובר המיש־דד
הודיע בתוקף כי ידין מעולם לא פנה
ולא קיבל כל אישור שהוא ממישרד־החינוך
ומאגף־העתיקות.

11111191 111111

כן נראה השקל משנת 5למרד, היא השנה שבה

נחרבה ירושלים 70 ,לספירה ושהתגלה בחפירות מצדה.
3 114111 111
בעולם ידועים עוד עשרה שקלים מסוג זה, שמחיר כל אחד מהם הוא 65 אלף דולר.
אלמוג השיב לשר כי ידין הודיע זד,־
עתה על כניסתו לחיים הפוליטיים, וכי
לא כדאי לו לשר להיות קשור במילוי
מישאלתו של ידין. אלמוג אינו יודע אם,
אכן, קיבל השר את עצתו.

מה שידוע הוא כי ידין קיבל מ
אגה-העתיקות של מישרד-החינוך
את המיסמכים שביקש לפני חצי
שנה. כן ידוע שהיועץ־המישפטי
של מישרד-החינוך, צבי כהן, דיווח
לאחר־מכן לשר־החינוך שידין קיבל
מה שביקש.
לפני כחודש ערך סגן מנהל אגף־
העתיקות, זאב ייבין, מסיבה בביתו,
שאליה הזמין כמה ארכיאולוגים מידידיו.
במהלך המסיבה התגלגלה השיחה אל פר שת
ידין, שהיתה בחדשות, וייבין סיפר
לתומו שלפני כמה חודשים אכן ביקש
ידין אישור רטרואקטיבי לעיסקה שעשה,
ושגם שר־החינוך התערב למענו, ושמנהל
אגף־העתיקות, אברהם איתן עמל יומיים
כדי להכין את המיסמכים שידין ביקש.

—!11 וווו 1

לחשוש ולקבל מיסמכים, אלא לגבי מה
שידע שאינו כשורה.

המועד שבו פנה ידין, מיוזמתו,
למישרד החינוך והתרבות, היה
חודשיים לפני שהתחלתי לטפל כנושאי
העתיקות, שלושה חודשים
לפני שהגיע אלי חומר על ידין, ולפני
שידין ידע בכלל בי אני עתיד
לחקור אודותיו.
ידיו גם אינו צריך להתאמץ כל־כך כדי
לשכנע את אגף־העתיקות במישרד־החיניוך
לעזור לו.

שר־החינוך אהרון ידלין הוא
קרוב־מישפחתו. אשתו המנוחה של
ידין, כרמלה ז״ל, ואשת השר, הן
קרובות. היועץ המישפטי של ה־מישרד,
צבי כהן, ידוע כתומך־ נלהב
של ידין וד״ש.
מנהל אגף־העתיקות, אברהם איתן, וה אוצר
הראשי, לוי־יצחק רחמני, עושים
עתה את עבודת־הדוקטורט שלהם אצל
ידין ותלויים בו. איתן גם השתתף במיש־

צר לי לכתוב זאת, אך אץ מנוס
מלומר כי בל אלה משקרים במצח
נחושה, ועושים הבל כדי להעלים
את האמת, ביודעם שאם תתברר
וייוודע כסה עזרו לידין, עלול הדבר
לפגוע בהם.

ה מי מ צ אי ס
הגנוזים
ף היבתב דברים אלה, איני יודע
6מה ביקש ידין ומה קיבל. דבר זה
יתברר במהלך המישפט בין ייגאל ידין,
ובין העולם הזה, שבו ייחקרו גם אהרון
ידלין וכל אנשי אגף־ד,עתיקות.

אולם, בכר עתה ברור, כי מאה־רי
תעלומה זד ייתכן שמסתתרת
תעלומה שונה לגמרי, הנוגעת ל-
מימצאים ממצדה, שגורלם לא
ברור. מדרך הטבע נמדדים המימצ־אים
דפי ערכם הכספי. בהיכתב
דברים אלה טרם הצליח מישרד
החינוך להשיב לי היכן נמצא ה שקל
הרביעי משנת 5למרד הגדול,
שהוא אחד מארבעה שקלים משנת
5שנמצאו בחפירות מצדה על-ידי
מישלחתו שד ייגאל ידין. מחירו
של שקל בזה הוא כיום יותר מ־
630 אלף לירות.

תעלומת השקל הנעלם מבהירה היטב
מה קורה כאשר ראשי מישלחות מפירים
את חוק־העתיקות כמו ייגאל ידין. הת לונה
שהוגשה נגד ייגאל ידין על הפרת
חוק־ד,עתיקות נגעה לאי־פירסום דו׳ה מד עי
ראוי על תוצאות חפירתו. כל עוד
לא פירסם דו״ח זה, אין הציבור יודע מה
נמצא במצדה.
זאת ועוד: החוק מחייב למסור לבעלות
מדינת־ישראל חלק מן המימצאים, לפי
ראות עיני אגף־ד,עתיקות. בתום החפירות,
ואחרי שהשלים החוקר את העבודה המדעית,
נעשית חלוקה.
כל עוד אין ידין מפרסם דו״ח מדעי
כחוק, לא עושה גם אגף־ד,עתיקות את
החלוקה. התוצאה: ידין עושה כראות
עיניו במימצאי מצדה, מבלי לקיים את
חוק־ד,עתיקות. המימצאים שנחפרו בכספי
הציבור מצויים אי־שם בחזקתו של ידין
(במרתפי המכון לארכיאולוגיה).

צ 1שנים אחרי תום החפירות
עדיין אין הציבור יכול לדאות את
המימצאים של מצדה, שבן ידין
עסוק ככתיבת ספרים פרטיים עד
מצדה, המכניסים לו 400 אלף לירות
דשנה. אילו קיים את החוק,
היה הדו״ח נכתב כזמן, היתה נעשית
הדוקה כזמן, ואגף־רזעתיקות
היה יודע מה קרה למימצאי מצדה.
אילו קויים החוק, ייתכן שלא
צורך לחפש עכשיו את
רביעי משנת ,5שמחיר
לירות. תוך מאות
אולם

10 115

ץ 001311ק 01 0 1 3 5 6 0 5 , 0$ץ3 ) 61010 13

5 ) 11£ 1011131115ה 0נ ח\י ת2 1

ץ נ 0 1 0 4 1״ 35 0 0׳ ״ 1045

60156) 0 1

השקלים, לא את פודם.
6 0 1 0 0 1 035£013 ) 0 6 0

01 1 0 3 0 6 0 4 3ץ 6 0 1 0 ) 6 0 3511 13 נ!! 5 0 0 ) 6 0 1 0

311 (( 135) 01 111£ס ס 0 4״ 111011 00111)1 3150 1>£ 0 6 5 0 1׳ ״ 113005 0 1

6050 0 0 0 6 3 5 1 3 ) 1 0 0 ,

0 1 [ 11£

£55015 3 0 )1 5) 11(( 5 0 1 0 0 1 6 1 0 1 4 10110 )1 0 1 3 0 10005 0 1 1111101 1 0 1 0 1 ) 0 1 0 , 010131״יחס 010 00110010 )1 1011131 11131 10101 1 0 1 0 3 0 )1 01005115ס ס 0ר0 1 0 )1 010111. 111010 0 3 0 1
-ס ! 0 40116013 ) 01 (,נ 1ס !

10001

101011 11001 10005 1 042 ( 3 0 )1 111005111 10 11115״ 11115
01001310 )1

01 ,ץ11115 0 0 0 )135131100 13

1039(.

10005

010 1 0 0 0 )1 01״ 4 011110 110ס 011ק 00105 11001 1110ץ 6 1 3 0

.ק ) 500

0״ 1־1

1110 1 0 3 1

01 51100( 01 0 1״10010 )1 1 0 5 3 511

0131 501011 1 1 3 5 0 1 0 0 ) 5 1 0 0 0 ) 1 3 110 0 0 1 ) 11010 0 0 )1 0 1 ) 1115״ 31 0 50׳( 01111׳ ״ 13150 0 0 1 0
׳ ״ 1) 11 1401( 10׳ ״ 0131 0 5 ) 1303״ 0 11.35 50 110 131100 0 6 1 0 0 1 0 )110015 , 35׳ ״ 1 0 0 0 1 1( 010

קטע מעמוד 76 של הביטאון ״ישראל אקספלוויישן ג׳ורנל״,
\ 1ח ך
המוסר כי באתר זה נמצא שקל־כסף משנת ,5והמפנה את
1 1 1 *1 0
\1111
הקורא לעמוד 80 שבו מתוארים המימצאים מאתר , 1039 בו נמצאו שלושה שקלים דומים.

) 110 5 0 0 ) 1ס

׳ ״ 015 1 0 0 1 0 4 0 4 ) 0 0 0 1 ) 110 1 0 3 1 1ף 5 1 4 0 .1 1 1 0 5 6 0ץ 1 0 5 5 1 4 0 6ץ 01 1״ 015 0 1 ) 110 1? 0ף 5 6 0 ,0

ץ 0 1 ) 3 0 0 0 : 0 0 ) 0 0 1ק0 1 51100( 015 15 0 1 5 (100131101
״ 10 100( 3

ק ס510

0 1 ) 1115ץ 01״ 50 0ו 1 1 1 0 4 110( 1115( 15

^ ם 0 1( 0 0 0 1 0 0 0 4 1״ 4 1 5 ) )1010 )113) 50011 51100(015 113310113001051031 3 0

ס ״ ס 0 ) 1 0 4 0 1 ) 60 0 1 0 3ק ) 0 ) 60ץ 111011 0 3 0 1( 0 3 5 5 1 5 0 0 4 401101 ) £1

5 )1 3 )0 0 1

ץ 1311ס 31 ) 10ק 6 1 0 6 ( 0105310011011 — 310׳ ״ 0 3 1 10ץ 0 — 1.0 6 0״ ) 6 0 5600(015 0 1 ) 6 0 ¥ 0 3 1 ? 1
ף 0 1 ) 0 0 5 0 0 6 5 6 0׳ ״ 0 6 0 0 ס ס1310 ) 35 0 1 0 1 3 0 4 10005 615( 0 1 6 0 5 0 ( 1 0 0 1 0 4 1 0 5 ,015
ס ^0י 1 0 0 0 4 3 ) 6 1 3 5 3 4 3 .

6000

0 3ז 0 3ץ 311005״ 10015״ 1 0 4 5 5 0 131 2 0 5600(015 0 1

״ 00105 11001 ) 60 ) 1010 0 1 ) 60 6 0

610020

במדינה

1 0 4 0 1 3 0״ 3150 415001 6 0 .6 (1 0 0 615( 10 (01

1 1 ( 0 0קטעים מתחתית עמוד 80 ותחילת עמוד ,81 שבהם מסופר כי

באתר זה נמצאו שלושה שקלים משנת ,5וכי יחד עם השקל
111031
\1111
מאתר 1045 נמצאו במצדה ארבעה שקלים משנת ,5ועתה מצויים בעולם 10 שקלים כאלה.

עתה התחלתי לחקור אילו שקלים רכש
בנק ישראל, ואילו לא רכש.
כך התברר, למשל, כי בשנת 1966 שלח
ייגאל ידיו את השקלים, שלא נדכשו על־ידי
בנק ישראל, לתערוכות של מצדה
בחו״ל. אגף־ד,עתיקות טען כי השקלים
הוחזרו לארץ. כל מי שפניתי אליו בשאלה
היכן השקל הרביעי, לא ידע להשיב.
לפני כמד, ימים פניתי אל דובר מישרד־החינוך־והתרבות,
שיברר עבורי רישמית
באגף־העתיקות היכן נמצא השקל הרביעי.
היכן הרביעי?
ך* יועץ המישפטי של מישרד־ה-חי־
1 1נוך, אותו צבי כהן, השיב בתוקף
רב כי על המצדה נמצאו רק שלושה שק לים.
הוא טען כי כך כתוב גם בדו״ח
של ידין, וכן בערך ״מצדה״ באנציקלופדיה
לחפירות ארכיאולוגיות, כרך ט׳.
בחוזה שבין מישלחת החפירות לבנק יש ראל,
שנחתם ב־ 28 בנובמבר 1965 מדבר
הנספח על שלושה שקלים בסד־הכל, מהם
שניים שנמכרו לבנק ישראל ואחד שנש אר
באגף־העתיקות.
צבי כהן גם טען כי מעולם לא הודיע
לשר דבר כלשהו בעניין מיסמכים שידין
ביקש, וכן שלא ידוע ליו על פנייה כלשהי
של ידין לאגף־יהעתיקות.
משאמר היועץ־יהמישפסי — שהוא עו־רך-דין
— יאת דבריו, חזרתי לבדוק את
הדו״ת של ידין על החפירות. שוב קראתי
בעמוד ,81 כי -שלושה שקלים משנת 5
נמצאו באתר מיספר , 1039 וכי שקל נוסף
נמצא באתר מייספר . 1054 ובעמוד 76 של
הדו״ח, בקטע על אתר מיספר , 1054 נאמר
בפירוש כי נמצא בו שקל משינת ,5ומם־

מ שה שרת
א7־יה 1גו 1*7נוב
דובה 1ז

(המשך מעמוד )21
בפוליטיקה. הם מייצרים
הפירסומאית הנראית להם
לציבור הישראלי. האזרח,
זה, יכול רק להתחלחל
,מתוכו. אין ספק שרא־שי
מינים שהוא דביל.

את התוצרת
מתאימה ביותר
המסתכל בראי
למראה הנשקף
המיפלגות מא
מיליונים
של מיליונרים. על כולם
עולים, כמובן, הפירסומאים של ד״ש,

מייפלגה זו מוציאה סכומים בסדרעודל
•של -שבע ספרות במערכת־ד,בהירות, מבלי
לספק את סקרנות הציבור לגבי מקורם
•של מיליונים אלה. אין מנוס מן המסקנה
כי המיפלגה קיבלה מיליונים מידי האנשים
היחידים המסוגלים לתת אותם: המיל יונרים.
הליכוד
הולך בדרך דומה. הוא דבק
בסיסמה אחת ויחידה: צריכים להחליף
את השילטון. הוא נמנע בקפדנות מלומר :
מה יהיה טיבר• ,של ההחלפה, מה יבוא
במקום הקיים. במיוחד מסתיר הליכוד,
בערמומיות רבה, את החלק היחידי במצע
שלו שהוא רציני ומעשי :׳ניהול מדיניות
של סיפוח והתנחלות׳ שתביא בוודאות
למילחמה חדשה, חמורה מכל קודמותיה.
סמל המערכה. מצבו •של המערך
קישר, באופן אובייקטיבי.
מאז החלד, מערכת־ד,בחירות, הומטרו
בזו אחר זו מכו׳ת-אגרוף מהממות על רא שי
מסביריו, והפלא הוא שהם מסוגלים
עדיין לתפקד, איכשהו. אחרי ההתמודדות
האכזרית בין יציחק רביו ושימעון פרס
באה פרשת חשבונות־הבנק. אחרי שפרס
תפס את הרסן, והכל נערך מחדש, באד,
פרשת אבא אבן. מסבירי המערך, שהת כוננו
לשבח ולקלס את רבץ, ביצעו תפנית
חדה ועושים את המלאכה לאויבו־בנפש.
כמד, מיפלגות בעלות תוכניות מנדשיות
מספקות תוכן כלשהו למערכה: סיפלגת
הרב מאיר כהנא בקצה האחד, רק״ח בקצה
השני, מחנה שלי בצד ה־שלישי. אך נדמה
כי את מערנת־ד,בחירות כולה מאפיין,
מילבד ד״ש, דווקא אדם •שיש לו מצע
ברור ודרך ברורה: סמי פלאטו־שרון.
המצע: לא לשבת בבית־הסוהר הצר פתי.
הדרך: כסף.

מיפלגות
א ר תו ר
רו פיו

ה מוסד,

איש-המושר התגלה
כתבסיסן מפלגתי גרוע

א שר
י ד לין

ה מ׳שניהה הגזולה
של אילן־היוחסין
מישפזזות ידלין ו־ידין,
הקשורים גס בשאר המי־ומי במדינה. הד״ר ארתור רופין,

בחפירות מצדד, נמצאו ארבעה שקלים.
הפירסום הראשוני של ייגאל ידין על
מצדה, משנת ( 1962 ישראל אקספלוריישן
ן ר 1ל, כרך , 15 מספרים ) 1—2מוסר,
ל שקלי ם משנת ,5השנה
נדירים במיוחד.
עשרה שקלים
באתר הזה
״.1045
|ולם עובדה
שאותם
!שמרבית
על-ידי מוזרה סראל
־ותם

העי 3ר

מגואלי האדמות עבור הקרן־הקיימת, נשא לאשת את חנה, אחותו
של דויד הכהן, שילדה את כרמלה, שנישאה לייגאל ידין. דויד
הכהן הוליד את עדה, שנישאה לאהרון ידלין, שר־החינוך כיוס.

בנק ישראל רכש, זמן קצר אחרי החפי רות,
נ־ 67 שקלים, כולל • 3שקלים משגת
.5כך אמרו לי יעקב משורר ואריה קינד־לר,
חברי הוועדה •שקנתה את השקלים.
מאז פירסם בנק ישראל קטלוג למטב עות,
ובו נכתב כי רכש את מרבית השק לים
מחפירות מצדה. אולם הקטלוג אינו
מראה את השקלים. הסיבה היא שידין
טרם פירסם את הדו״׳ח הסופי שלו על
מצדה, ואסר על בנק ישראל לפרסם את
השקלים שרכש.

איש לא שם לב לכך שהיה שקל
רביעי על המצדה, שלא: רכש ;•לידי
״בנק ישראל״ .אב מישהו שם
לב, הרי היה מאנשי ידין, ושתק.
אני עצמי שמתי לב לבך כאשד
קראתי בקטלוג על אוסף ״בנק
ישראל״ (מאת אחד המומחים ה*
גדולים למטבעות, אריה קינדלר),
בי ״בנק ישראל״ רפש את ״רום׳*

נים את הקורא בעניין זד, לעמודים העוס קים
באתר . 1039

משמעות דברים אלה: על מצדה
נמצאו ארבעה שקלים משנת
,5כעוד שבאגה-העתיק מפי ה־יועץ־המישפטי
של מישרד־החינוך,
מתעקשים שנמצאו דק שלושה.
היכן השקל הרביעי 1־
דבר נוסף: אותו יועץ מישפטי מכחיש
את דיברי ראש־ד,לישנה של שר החינוך
ושאר המקורות.
מדוע הוא עדשה זאת? האם ייתכן כי
מאמצי שר־החינוד, שהוא קרוביו של ידין,
של ראשי אגף־ד,עתיקות, התלויים בידיו,
ושל היועץ־המישפטי, מכוונים לעשות הכל
כדי למנוע את גילוי היעלמות השקל?

השכוע אגיש תלונה על כך ל-
מישטרת ישראל, שבידיה הכלים
לגלות לאן נעלם השקל.
יגאל לכים :

״לעם הנאבק על קיומו קשה לחיות
באווירה שבה לא קיימים לפחות שני דב רים:
יחסי־אנוש מתוקנים, ומתן בכורה
לערכים מוסריים על־פני הישגים חומ ריים.״
האיש
שנשא חזון נפלא זה יכול היה
להיות בעצמו דו׳גמד, חיה להגשמת האי דיאל
הנכסף. היד, זה האלוף (מיל ).אהרון
(״אהרל׳ד,״) יריב, לשעבר ראש אמ״ן ב-
ימסה הכללי, ואחר-כך •שר וח״כ מטעם
מיפלגת העבודה.
השבוע הודיע יו־יב, כי הגיע סוף־סוף
למסקנה •שהמצב חמור והוא חייב לנקוט
עמדה, ולכן החלים לנטוש את מיפלגת
במיפלגת העבודה עדייו׳ חויששים שיריב עלול
מן המיסלגה במועד קרוב יותר לבחירות, ולהוד
הצטרפותו לד״־ש. בשעתו אמור היה יריב לפר,
עם קבוצת מאיר עמית, אך הוא לא עשה זאת
שהשתתף בהתייעצויות הקבוצה.

קיים חשש שד׳״ט הכינה סיכום נוסח
פורשים ממיפלגת העבודה, כאלה שאי
מעונייניס לריז ככחירות במיסגרת ד
ושפרישתם, סמוך לבחירות, עלולה דו
מכי, תעמו לתית על מיפלנת הטבודה

העבודה, להתפטר מהכנסת (שבועיים לפני
הבחירות) ולהצטרף לתנועה הדמוקרטית
לשינוי.
לרוע המזל, לא היה צעדו זה של אהרון
יריב בבחינת הפתעה. הוא היד, מתוכנו
מראש כבר לפני כחודשיים. העולם הזה
פירסם את כוונתו זיו של יריב במדור
תשקיף (העולם הזה — 2062 ראה גלופה).
במיבצעו זד, הונית אהרון יריב למה
בדיוק הוא מתכוון כשהוא מדבר על ״יה־סי־אנוש
מתוקנים ומתן בכורה לערכים
מוסריים.״

ספן־השלוס אייבי נתן נסחף, כשהוא מת־ך

1 1 0 11111111
1 1 1 1 # 1 -1 1 1 1 1111111 יי מוגג מצחוק, אל ריקוד־הבטן של רקדנית
הבטן הישראלית ריקי חלפון, שהיווה את שיאה של חגיגת יום־ההולדת ה־ 50 שלו.

שלוש מאורחות מסיבתו של אייבי,
י ר ׳1111 ! 1 1!¥| 1
111׳ 111111
שהיו בשעתו בין האורחות הקבועות
^ 11 1 1 1

1 1 1 111
של מזללתו ,״קליפורניה״ ,שהיתה מרכז הבוהמה של תל־אביב. מימין: שחקנית ״הקא־מרי״
זהרירה חריפאי, תמר ישר, אשת האדריכל יצחק ישר, והקוסמטיקאית עליזה עולש.

אייבי כורע ברך לרגלי ריקי, המנענעת את שרירי־ביטנה

נעימה מיזרחית, כשהצייר שלמה צפריר נותן קצב ברקע,..
111 1 1 111 - 1
נה למטה: אייבי בהופעה מלאה לצידה של רקדנית־הבטן שהופיעה לפני אורחי המסיבה
ני הגברים המתינו לספן־השלום,
>4/אייבי נתן, ליד פתח ביתו. כאשר
יצא אייבי מדירתו הם הגישו לו טופס נייר
וביקשו ממנו :״אפשר לקבל את חתימתך?״
אייבי, הרגיל כבר בחלוקת אוטוגרא־פים,
תמה הפעם. שני הגברים לא נראו
כציידי־אוטוגראפים רגילים. בכל זאת הוא
חתם על הנייר •שבידם .״אנחנו מצטערים,״
אמר האחד מהם ״אבל אנחנו רק ממלאים
הוראות.״
רק אז הסתבר לאייבי כי מי •שנראו
.בעיניו ציידי־אוטוגראיפים אינם אלא פקי די
מס־הכנסה. ומה שהשאירו בידיו בבו קר
היום בו חגג את יום־הולדתו ה־ 50 לא
היתה אלא הודעה לתשלום מס־הכנסה.
היתה כלולה בה תביעה לתשלום — תוך
48 שעות — של סכום שנראה בעיני
אייבי כ־ 7,603ל״י עבור שנות המס
. 1974—76 אייבי לא נראה מודאג. הוא
מיהר להשלמת ההכנות לחגיגת יובלו
שעמדה להיערך במלון ר מארה קתטיננטאל.
רק זמן קצר לפני שהחלו 300 המוז מנים
לזרום אל החגיגה, חטף אייבי מבט
נוסף במתנה ששיגר לו אוצר־המדינה לר גל
יום־הולדתו. עיניו חשכו. הסתבר לו
כי מה ששילטונות מם־ההכגסה תובעים
ממנו אינו סכום של שבעת אלפים ושש

11111

מסביב למדורה 5!5ז*,יז 33

שבו נערכה החגיגה ל־ 300 אורחים, ישבו ידידיו שד
אייבי עד לשעות הקטנות של הבוקר. בתמונה: ציפי בנין.

היפהפייה שאותה מנשק אייבי נתן בלהט

אינה אלא בתו היחידה, שרון, שהפכה את
1 1111י 1 1 -1 /
אייבי לסבא כבר לפני שנתיים, בטרם חגג את יובל החמישים שלו. אייבי
לא יכול היה לעצור בעד רגשותיו, הפגין את אהבתו לבתו לעיני כל

במדינה מישטרה אדמ1ה במדכודת
א?מ?תו ש? יפת ג 3ר
שנרצח בפלא שאטה - -
כץ פטיש חעורם התחתון
וסדן המישטרה
הנקישות החזקות על דלו! הבית
שבמרכז פתח־תיקווה העירו את יגאל
נגר שחור־העיניים, בן השש. השעה היתד,
שתיים אחרי חצות .״אמא, הם באים לה רוג אותך צעק הילד בבהלה, ברוצו
במהירות אל החדר הסמוך. אמו, שוש
נגר, כבר הקיצה משנתה, מיהרה להת לבש
ולשלוף מאחת המגירות את אקדח
הבוטה הקטן שלה.
לפתע נפרצה הדלת. שלושה צעירים
פרצו אל הדירה, לבושים אזרחית מלווים
בשני כלבים ואקדחים בידיהם. אך כש ראו
את האקדח בידיה של שוש, מיהרו
לתפוס מחסה וצעקו :״נהרוג אותך ! אנחנו
שוטרים!״ שוש נגר לא האמינה להם.
היתד, לה סיבה טובה לכך.
חצי שנה קודם־לכן התפרעו אסירים
בכלא שאטה, הסתערו על התא בו היה
בעלה, יפת נגר, כלוא בעוון החזקת רכוש
גנוב. במפתח שהיה בידם פתחו את דלת
התא, גירשו ממנו שלושה אסירים והקיפו
את הרביעי, יפת (״רפי״) נגר בן ה־,30
שנדחק לאחת מפינות התא. מבטו היהנפחד והוא ניסה לצעוק, אך אז פגש
בראשו מוט־הברזל, והסכין המאולתר פי לח
את הזהו. שעות אחדות לאחר-מכן
נואשו הרופאים בבית־ד,חולים הממשלתי
בעפולה מכל תיקווה לחייו של יפת. הוא
נפטר מפצעיו.
יפת נגר, בעל דיסקוטקים בפתח־תיקווה
העיד בשעתו כנגד אנשי כנופיית גיבעת־שמואל,
שנאשמו ונכלאו בעוון ניסיונות
לגבות דמי־חסות מבעלי־עסקים בפתח-
תיקווה. בתום מישפטם הבטיחו :״יפת

צה להופיע על דוכן העדים, ולהפליל
את רוצח בעלה. אולם הדבר אינו כה
פשוט.
״כבר ימים אחדים אחרי הרצח,״ נזכרת
שוש ,״התחילו להגיע אלי כל מיני ידי עות
והודעות אנונימיות בטלפון, .אנחנו
נרצח גם את יפת הקטן אם את לא
׳תיעלמי,׳ הודיעו לי האלמונים. היו גם
איומים־ברצח עלי.
״פניתי למישטרה, ואז התחילו הצרות
מהצד שלהם. הם אישרו לי רישיון לאח זקת
אקדח ברטה. בהמלצת המיש׳טדה
עברתי דירה, מבלי להודיע לאיש את
כתובתי החדשה. אבל ההודעות, חמים-
תוויות המשיכו,להגיע גם לכתובת החד שה.
אני פחדתי עד־מוות. בסוף הודעתי
למישטרה שאני לא מוכנה להעיד או
להופיע במישפט של הרוצחים.
״ואז התחיל הלחץ של המישטרה, .אנחנז
נדאג לכד שלא ׳תחיי בשקט,׳ אמר לי
קצין במישטרת פתח-תיקווה, .תראי ש אנחנו
יכולים להיות יותר גרועים מהרוצ חים
הכי ׳נוראיים,׳ אמר לי מפקד ר,מיש־טרה,
דב-׳פקד בני טורה.״ אלמוניות וכך .,במקביל להטרדות
החלה המישטרה מבצעת פשיטות על
דירתה החדשה -סל שוש .״׳ותמיד בשעות
לילה מאוחרות, אחדי חצות,״ היא מספ רת
.״יש להם, לשוטרים, צווים. מחפשים
סמים, רכוש גנוב. כל מיני תירוצים. הם
מגיעים לבית, מתיישבים בסלון אפילו
אם זה בשתיים בלילה והילדים בוכים
מפחד, ומתחילים לדבר על הרצח בכלא.
שואלים למה אני לא רוצה להעיד, ומספדים
איך הם ייגרמו לי סבל נוראי.״
הפחד שבר את שוש סופית לפני כחו דש
וחצי. את ילדיה הקטנים הפקידה בידי
בני־מישפחתו של יפת, שאיתם היא שיד
מרת על קשרים הדוקים. היא עצמה יצאה
לצרפת, לבדר אפשרות להשתקע שם בין
בני-׳מישפחתה .״כשחזרתי לארץ, החרימו
לי את הדרכון,״ היא מספרת במרירות.
״כל אדם נורמלי יבין שאני לא יכולה
לחיות בארץ הזאת. תחת איומים מתמי דים.
תחת לחץ של כן להעיד ולא להעיד.

אלפית נהרו בשבת האחרונה לאילת

עגל הוויסקי

ממרומי הצוק הנישא מעל לכפרו שבחוף ים־סוף משקיף
רפי נלסון (במיגבעת ובמישקפיים שחורים) על ההמונים
שנקבצו למרגלות עגל הזהב הניצב שם, כשהוא חוגג בעזרת בקבוק־וויסקי את פתיחת
קו־־המיס החדש לכפרו. את שיא הטכס היווה זרם המיס שפרץ מביטנו של עגל הזהב.

תרועה למנצח

רפי נלסון נישא על כתפיים לקול תשואות קהל
החוגגים, שרבים מהם שילמו אלפי לירות כדי להגיע
ולהשתתף בשימחתו. ברקע: אחת מסוכות־הקש המשופצות של הכפר האפריקאי שלו.

נגר, שבגללו נכנסו לכלא, ימות!״
.״מאז שיפת נרצח אין לי מנוחה,״ או מרת
האלמנה, שוש נגר 25 ששינתה
בינתיים את שמה הפרטי לבת־אל .״מייד
אחרי הרצח ולפני שנפתח המישפט הג דול,
שבו מנסים להאשים את 16 ראשי
בית־הדין של העולם התחתון בכלא -שאטה
בקשירת קשר לרצח בעלי, ביקשו ממני
שאעיד נגד יעקב אלפרין, הנאשם מיספר
1ברצח.
״ברור לי לשם מה הם רוצים את עדותי,״
אומרת שוש ,׳שלפני חודשים אחדים 18 ,
ימים אחרי רצח בעלה ילדה את בגו,
שנקרא יפת בן־יפת נגר .״יעקב אלפרין
הוא זד, שהבטיח, אחרי שבעלי העיד,
לרצוח אותו ביום מן הימים. עוד כשהוא
ישב בכלא ובעלי היה בחוץ, ניסה לשלות
אליו רוצחים. בכלא היה זה הוא שנתן
את ההוראה להרוג.״
לכאורה נדמה שישוש צריכה להיות מרו

יפת הוריש לי רכוש גדול, בשווי של
יותר ממיליון לירות, מועדונים ובתי-קפה
בפתח־תיקווה. יריבים הציתו לפני שבועות
אחדים את קפה היכל של אחיו של יפת,
נפתלי. המישטרת פורצת לביתי כל יו מיים,
כאילו שאני מחזיקה רכוש גנוב
או מפיצה סמים. אני לא צריכה, יש לי
כסף מספיק לכל החיים.״
בימים הקרובים עומדת שוש, באמצעות
עורכי־הדין דרור מקרין ושלמה תוסיה-
כהן, להגיש תביעה נגד הממשלה וגציי
ביות שירות בתי־הסוהר על סך חמישה
מיליון לירות, על שלטענתה לא דאגו
לשמור על חייו של יפת בכלא.
״נגד הפושעים האלימים שמאיימים עלי
אינני יכולה לעשות כלום,״ אומרת -סוש,
״אבל אם המצב עם המישטרה יימשך
ככה, אני פשוט אתמוטט, אירה בשוטרים
ואתאבד. אני רק רוצה לברוח מכאן,
מהמעגל הסגור הזה של שוטרים וגנבים.״

ף* ראשית ברא את השמיים ואת ה!
ארץ /את המידבר ואת החול /והארץ
היתה מה שקוראים — /ברדק אחד גדול/ .
בראשית ברא את השממה בבת־אחת /
את ים־סוף, את הנמל, את הדגים ואת
אילת / .בראשית ברא את העולם הזה
בנחת /את הקלאמרי והשרימפס את
הסטייק והפיתה בצלחת.
בראשית ברא את הדולר, את השטרלינג
ואת הלירה /את ״יוחנן המהלך״ ,את
הוויסקי ואת הבירה / .בראשית ברא אדם,
וחתיכות תודה לאל / ,בראשית ברא סוף־
סוף, גם את נלסון רפאל.
ויאמר רפאל: יהי כפר! /ויאמרו לו
מלמעלה: מה אתה נמהר? /סע קודם־
כל לראות את העולם /מה בנינו פה
ושם./ .וי ק ח רפאל את עינו, כובעו וז קנו/
לראות מה ברא אל קונו / .וינדוד לטבריה,
אמריקה, אקפולקה, איפה לא? /וימלא
ברעיונות רבים את תרמילו.
ובכל מקום שפגש אשה, אכל מן
התפוח /אכל המון תפוחים, עד שהגיע
זמן לנוח / .וישב אילתה, שבע נסיוך
חיים ומלומד /ויאמר: נבנה גן־ עדן,
שיעמוד לעד.
והבנאים בנו, מיבנים חדשים — מסככות,
מקש, עצים וקרשים / ,ומול מלונות־הפאר
שניבנו בסביבה /קם הכפר של
רפי נלסון — מישכן האהבה / .אל סככות
הקש, והחצץ לחוף יס־סוף /בא לו
דור חדש, שבזימה כולו שטוף / ,ובכוסות
עלתה הבירה התוססת /ושירה של וויסקי
לגרונות נכנסת / .גן־עדן אמיתי של מוסיקה
סוערת /ואש הריקודים בוערת.
אך מה שווים הריקודים הוויסקי והיין /

תוקן של ״1

און האילתי את הצלם ספקטור התל־אביבי,
היה רק אחד מן האביזרים המשעשעים
שבאמצעותם נחוג חג־המיס הנלסוני,

מ ס הססה מגי ש מ תנ ת
יום ־ הולדתלא ״ ב י נתן:

תביעה על
7,6מדיון

מאות לירות, אלא שבעה מיליון ושש
מאות אלף ל״י. איש אחר במקומו ודאי
היה מתעלף במקום או מבטל את המסי בה.
אייבי פרץ׳בצחוק.
״חשבתי שזאת בדיחה או מתיחה,״ סי פר
,״קול־השלום היא אגודה עותומנית
שלא על מנת לעשות רווחים. כל רווחיה
הולכים לתרומות למוסדות ונצרכים. אז
מה פתאום שידרשו ממני סכום כזהז״
אלא ששילטונות מס־ההכנסה לא הת כוונו
כלל להתבדח• אותו לילה, הם הניחו
לאייבי לחגוג את יום הולדתו זד 50 ברוב
עם, מבלי להתערב. היתה זו שמחה אמי תית.
איש מבין מאות הקרואים, ידידיו
האישיים של־אייבי מאז ניהל את מזללת
קליפורניה שלו בלב תל־אביב, לא חש
כלל כי באותו לילה שקע אייבי לכאורה,
בחוב של 7.5מיליון ל״י לקופת־המדינה.
אייבי, שהוא אולי המארח המקצועי
ביותר בארץ, קיבל את אורחיו בחיוכים,
חיבוקים ונשיקות. הוא הוביל אותם אל
שולחנות הכיבוד, כולם על טהר׳ת הגבינות
והיינות מתוצרת־הארץ, תרומות מפעלים
וידידים של אייבי ! הקיש עמם כוסיות,
חתך עוגת יום־הולדת ענקית, נפל מעל
כסא מורם אחרי שכמה מחבריו התעקשו
להרימו באוויר חמישים פעם ויצא במחול

גבינות ויין

צחוק בצו

אוסף של יפהפיות קישט גס הפעם, כמו בכל הפעם הקוד מות,
את מסיבת יום־ההולדת של אייבי. בתמונה: הדוגמניות
סמדר דרור ושרה מור, צוחקות בכל פה כשהן צופות באורחים. צירם: פטר פן

שנתרמו לכבוד המאורע היוו את הכיבוד היחידי של מסיבת
יוסיההולדת ההמונית, סייעו לאורחות לשמור על הדיאטה.
בתמונה: עירית לוי, תמי פסחזון והרקדנית רותי לרסן. למטה משמאל: אייבי שרוע
על הארץ לאחר שנפל מעל כסא מורם, אחרי שחבריו ניסו להרימו חמישים פעם.
סוער עם רקדנית־הבטן ריקי חלפון.
אם היה משהו שהעיב אותו ערב על
שמחתו של אייבי, לא היה זה פקיד־השו־מה.
הוא יכול היה להתעצב רק על היעדרו
של אחד מידידיו הקרובים ביותר, קריין־
התנ״ך והמו״ל עמיקם גורביץ. גורביץ
נעדר מהמסיבה באופן הפגנתי על רקע
פוליטי. היה זה אחרי שנודע לו כי אייבי,
שהזמין למסיבה את כל ידידיו, מכל הש כבות
והזרמים ומכל היקף הקשת הפולי טית,
שיגר הזמנה בנוסף ליצחק רבין
ויגאל אלון גם לשר־הביטחון וממלא-
מקום ראש־הממשלה שמעון פרם. גורביץ
ראה בכך, כנראה• ,פגיעה בתדמיתו של
אייבי כסמל החי של השלום.
המסיבה, שעלולה היתה להיראות כמו
מסיבה של מי שחייב באמת למס־הכנסה
7.5מיליון ל״י, לא עלתה לאייבי אלא
סכום של 800ל״י. כל השאר ניתן לו
במתנה. הוא עצמו סרב לקבל מתנות,
ציין את יום־הולדתו בתרומה של 50 אלף
ל״י למוסדות סוציאליים. אבל זה לא
עשה הרבה רושם על מס-ההכנסה. יו מיים
אחר־כך הופיע נציג ם רקליטות-המ־

דינה בפני נשיא בית־המשפט המחוזי בתל־אביב,
ביקש וקיבל צו־עיכוב יציאה מה ארץ
נגד אייבי נתן.
זה היה כבר משהו אחר. שכן פירושו
ישל צו כזה הוא מניעת יציאתו* ,של אייבי
לאוניית השלום שלו העוגנת מחוץ למים
הטריטוריאליים של ישראל .״כל העסק
הזה,״ הגיב אייבי ,״הוא מצחיק מצד אחד
ומחניף מצד שני. מכמה מפעלים במדינה
תובעים לשלם. מס־הכנסה של שלושה
מיליון ל״י לשנה י זה סימן שבאוצר מע ריכים
את קול־השלום כמפעל רציני. חבל
רק שהם דרשו 2.5מיליון ל״י עבור השנה
שבה עגנה האוניה במרסיי ולא שידרה
כלל. זה עושה את הדרישה ללא רצינית.
לי אין מה להסתיר. כל חשבונות האוניה
פתוחים ומאושרים ע״י רואה־חשבון.״
ידידיו של אייבי הביעו השערה כי הת ביעה
אינה אלא טכסיס •של הממשלה
להתנכל לתחנתו של אייבי. אבל באוצר
הסתייגו מכך .״אייבי לא הגי-ש לנו בש־יים
האחרונות דו״חות מס־הכינסה,״ אמרו,
״הוא לא השיב לפניותינו. אולי עכשיו,
כשקיבל את הדרישה לתשלום 7.5מיליון
ל״י מם, הוא יתחיים אלינו יותר ברצינות.
שלום — זה שלום, אבל מם־הכנסה הוא
שצריך לקבוע אם אייבי חייב במס או
פטור ממנו.״

המחכה המלוכד מגיש מצע הכולל 153 פיתרונוות המדינה לבעיות
מחנה שלי קם בעיצומה של מערכודהבחירות. הרכיבו אותו תנועות, יפתיע רכים, מכיוון שהוא מראה שהושגה הסכמה כין כל מרכיכי מחנה־

הוגים ואישים שבאו מכיוונים שונים, והמייצגים קשת רחבה של
עמדות־יסוד אידיאולוגיות.
קל היה להכין למחנה זה מצע המורכב ממליצות סתמיות וכוללניות,
כדומה למצעי המעיד, הליכוד וד״ש. אולם מנוי וגמור היה עם מקימי
המחנה לעשות עבודה רצינית, ולהניח לפני ציכור־הכוחרים מצע
ממורט, הבולל כיתרונות מעשיים ברורים לבעיות המדינה.
המצע, שיצא לאור השבוע, אחרי עבודה מאומצת של ששה שבועות,

שלי על 153 סעיפים ענייניים, המקיפים את כל שיטחי־החיים. הוא מוכיח
את התיזה, שהושמעה על־ידי אורי אכנרי בכר לפני שבע שנים, כי
במציאות של ישראל כתקופה זו אין כימעט הבדל בין סוציאליסטים
דמוקרטיים לבין ליברלים מתקדמים ככל הנוגע לתשובה המעשית על
האתגרים הממשיים, העומדים לפני החברה הישראלית.
להלן מתפרסם החלק הראשון •צל המצע. החלקים האחרים יפורסמו,
במקום זה, כשבועיים הקרובים.

הדרן־ של שלי

זהו יותר ממצע לבחירות.
זוהי תוכנית פעולה.
פעולה למען ישראל אחרת. ישראל היוזמת שלום, ישראל החותרת לשוויון כלכלי-
חברתי. ישראל של חופש, של צדק, של כבוד בין איש לרעהו. ישראל של חדוות-
חיים, של טוהר״המידות. התלכדנו במחנה פוליטי לוחם, המקיים פלוראליזם רעיוני,
ומאוחד במעשה המדיני והחברתי.
אנחנו מאוחדים בניתוח הבעיות הממשיות של מדינת־ישראל בסוף שנות השבעים,
ובפתרונות המעשיים אותם אנו מציעים לבעיות אלו, לקראת שנות השמונים.
אנו קובעים :
• המדינה קיימת למען האדם, ולא האדם למען המדינה ;
• היעד העיקרי של ישראל בשעה זו הוא השגת השלום ;
9כל אדם זכאי לשוויון לאומי, מיני ועדתי ;
• בלא שיוויון כלכלי וחברתי לכל אדם, לא תיכון חברה בריאה ומדינה מתוקנת.
אנו מאמינים, כי יש בעם הזה החיוניות והכוח הרוחני, להפוך את ישראל למדינה
דמוקרטית ושפוייה, אשר תהווה מוקד של השראה לאומות העולם, ומוקד של
גאווה ומשיכה לעם היהודי בתפוצותיו.

׳שראו

ובכללה הקליטה, ההתיישבות, הכשרת-
הקרקע, הפעילות הכספית ועוד.

וחציזנזת

הציונות היא תנועת השחרור הלאומי של
העם היהודי. היא מבטאת את שאיפתו
לחיות ולשגשג במשפחת העמים, לקיים
ריבונות מדינית משלו׳בארץ־ישראל, ולפתח
את שפתו ותרבותו. מחנה שלי רואה
בעצמו שותף מלא למפעל ההגשמה הציוני.
מתנה
שלי מזהה את -הציונות עם החתירה
לשיוויון כלכלי, חברתי ומדיני,
ועם המאבק למען השלום עם התנועה
הלאומית הערבית• מאבק זה מושתת על
ההכרה, שלעם הערבי הפלסטיני זכות
שווה לזו של העם הי-הודי להגדרה לאומית
עצמית בארץ. מחנה שלי נלחם
בכוחות הלאומניים, השמרניים בציונות,
ובכוחות המקיי מי ם את הפער החברתי.
מחנה שילי דוחה א ת הדיבה, הטוענת
כי הציונות שואפת, מעצם מהותה, להש־ו
תלט על עם אחר, לנשלו ולבט ק ^ ק ^
זכויותיו. הזרמים הלאומניים בי?נועה הציונית
מטפחים ומזינים דיבה יו, משום
שעל־פי השקפתם מבטלת ! 1אימות את
־ ־ן -ץ 5העםהער בי הפל &יני להגדרה
עצמית. זרמים״׳ז&זד־&יזצגים בעיקר על-
ידי מפלגות הליכוד, גוש אמונים, וחלקים
של ד״ש, המפד׳זל ומפלגת־העבודה.
מחנה שלי ייאבק למימוש העקרונות ולב
ציע המשימות הב אים:

עצמאות
ישראל יוזמות
הערבי, טחים הימים.

ותעלה העולם
מהשששת-

ביטחון

ישראל
תשקוד על ביטחונה ותחזק את
כוחה הצבאי. צה״ל ייבנה כצבא העם.

עלייה

ישראל תעודד באופן פעיל את תהליך
הריכוז הלאומי המתחולל בעם היהודי.
עידוד זה יתבטא בהגברת העלייה מכל
תפוצות העולם, ובהבטחת קליטתם הכלכלית,
החברתית והתרבותית של העולים.

ההס
תדרו ת הציונית

תיעשה הפרדת סמכויות מוחלטת בין
מוסדות ההסתדרות הציונית לבין מוסדות
מדינת־ישראל. מוסדות ההסתדרות
הציונית יפעלו בקרב יהודי התפוצות ;
ממשלת״ישראל תהיה אחראית באופן
בלעדי על הפעילות בתחומי המדינה,

חזון השיחרור הלאומי יהיה משולב
בחזון השיחרור החברתי. בישראל תיכון
חברת-שיוויון למופת שתהיה אבן שואבת
ומקור־השראה ליהודי התפוצות, ולעולם
כולו.

מריניות־שדוס ישראלית
היעד המרכזי של מדיניות החוץ והביטחון
הישראלית הוא סיום הסיכסוך היש־ראלי־ערבי,
וכינון הסדר־שלום מלא ויציב
בין ישראל ובין שכנותיה הערביות, ובכללן
העם
יעד זה חייבת ישראל לאמץ
לשם
<מה מדיניות שאינה נגררת אחרי עמדות
לאומניות קיצוניות, מן הצד הערבי
ומן הצד הישראלי. עליה לנצל כל פתח
תיקווה המבצבץ בחומת הטיעון הערבי,
ולנקוט כלפיו יוזמות־שלום. יוזטות־הש־לום
תתבססנה על העקרונות הבאים :

רוב יהוד גדול

ישראל תוכל להגשים את יעודיו של
הרעיון הציוני רק אם תהיה מדינה ריבונית,
בעלת רוב יהודי גדול. היא לא תוכל
למשימה, אם תקיים שלטון מדיני וצבאי
על מיעוט ערבי״פלסטיני גדול.

ישראל, כמדינה עצמאית וגאה, תקיים
יחסי הכרה הדדית עם כל מדינות
העולם, על בסיס של אי-תלות מדינית,
כלכלית ותרבותית. 1שלום תתמיד בחתירה לשלום,
להשגת השלום בינה ובין
על בסיס הנכונות לסגת
שנפלו בידיה במלחמת

פני החברה הישראלית

ויתור על שטחים

כדי להשיג את השלום, וכדי להימנע
משלטון על המיעוט הערבי״חפלסטיני,
תצהיר ישראל מראש על נכונותה לוותר
על השטחים שנפלו לידיה במלחמת ששת
הימים, למעט תיקוני־גבול קלים, שעליהם
יוסכם בין הצדדים.

הכרת הערבים בישראל

ישראל תפנה את השטחים במסגרת הס-
דר״שלום, שיכלול את הכרת המדינות
הערביות, השכנות והעם הערבי־הפלסטיני
בישראל, ואת הסכמתם לקיום יחסי-
שלום תקינים עם ישראל. יחסי-שלום
תקינים פירושם: הכרה הדדית בזכות
כל עם לקיום, לריבונות, לעצמאות, ל-
בטחון ולשלמות הטריטוראלית של מדינתו.

העם
הפלסטיני

ישראל מכירה בזכות ההגדרה העצמית
של העם הערבי הפלסטיני.

11 מעמדם המדיני
של הפלסטינים
העם הערבי הפלסטיני יחליט בעצמו על
מעמדו המדיני, ואם יחפוץ בכך על הקמת
מדינה פלסטינית עצמאית.

ירושלים

ירושלים היא בירת״הנצח של ישראל. ב-

חיותהמקודשתלש לו שדתות, ומאוכלסת

בבני שני עמים, היא ראוייה למעמד
ייחודי. ירושלים תישאר שלמה, כיחידת-
גג עירונית משותפת, ותהיה פתוחה לבני
כל העמים והדתות. היא תוסי-ף להיות
בירתה של מדינת־ישראל• חלקה הערבי
]7אחר כינון השלום, בירת
•׳ייייי —•׳ייי-יי-
המדינה הערבית
אם זו תקום. המקומות הקדושים של כל
אחת משלוש הדתות ינוהלו באופן אוטונומי
על-ידי מוסדות העיר.

תהליך כינון השקום

פינוי השטחים, מעמדם המדיני של ה פלסטינים,
מעמדה של ירושלים ושאר
הנושאים הקשורים בתהליך השלום, יוסדרו
על-פי הסכם שיושג במשא-ומתן בין
הצדדים.

14 מעמד הפלסטינים
במשא-ומתן
הפלסטינים יהוו צד במשא־ומתן ובהסכם
עם ישראל, באמצעות נציגות מוסמכת
ומוכרתשלהם. א ם ידר שו זאת, ינוהל
המשא-והמתן עם אש״ף, על בסיס של
הכרה הדדית.

ניהל המו״מ

המו״מ יתקיים במסגרת ועידת״שלום
משותפת לכל הצדדים בסיכסוך: ישראל,
כל אחת מן המדינות הערביות השכנות
והעם הערבי הפלסטיני. הוועידה תעבד
עקרונות מוסכמים של תכנית״שלום, שיכללו
הוראות מפורשות לגבי הנושאים
הבאים :
(א) תיחום קווי הגבול, שאליהם תחזור
ישראל ;
(ב) קביעת עיקרי ההסכמים בין ישראל
לבין כל אחד מהצדדים האחרים. ההסכמים
ייערכו על בסיס דו־צדדי.
(ג) אם יוחלט על ביצוע ההסכמים בשלבים
— הגדרת התנאים הכרוכים במעבר
משלב לשלב, עד לכינון יחסי־שלום
מלאים.
ועידת־ז׳נבה עשוייה להוות את המסגרת
בה תתחיל לפעול ועידת־השלום.

עקרונות חוזה-ה שלום

חוזה השלום, שיושג בסיכומה של ועידת-
השלום, יכיל הצהרה הדדית בדבר הזכות
לקיום, לריבונות, לעצמאות ולשלמות ה־

טריטוריאלית של כל: דזצדדים החתומים
עליו. החוזה
את העקרונות ה-
באים :

חים שיוחזרו על־ידי ישראל
יפורזו _ אל תעשה לפיקוח ישראלי־ע
יב!!י^צל הפירוז. הצדדים יסכימו, כי
י^&עת־צבא, הכנסת כלי-נשק מסויימים,
או בניית ביצורים ומיתקנים צבאיים
מסויימים, בניגוד להסכם, יהוו עילה חוקית
לישראל לנקוט צעדי־מנע•
(ב) יוגבל מירוץ החימוש.
(ג) בעיית הפליטים הפלסטיניים תיפתר
בעיקרה על-ידי שיקומם במדינה הפלסטינית,
אם יבחר העם הפלסטיני להקימה.
ישראל תסייע לפתרון זה.
(ד) יקומו יחסים דיפלומאטיים מלאים
בין ישראל ומדינות-ערב, ובכללם קשרים
תרבותיים, כלכליים ותחבורתיים.
כל גילויי האיבה והחרם יבוטלו.

17 יישום עקרונות החוזה
בהתאם לעקרונות שיסוכמו בוועידת-
השלום המשותפת, ייערכו הסכמים דו־צדדיים
בין ישראל לבין כל אחד מהצדדים
הערביים. הסכמים אלה יפרטו את
אופן יישומם של עקרונות החוזה, ואת
היחסים המעשיים שיקומו בין ישראל
לבין הצד השני להסכם.

הצהרה בדבר הכרה הדדית

בהסכמים אלה יצהיר הצד הערבי בבירור,
כי הוא מכיר בישראל, בגבולותיה
המוכרים והמוסכמים• ישראל תצהיר
בהסכמים אלה שהיא מכירה בריבונותו
של הצד הערבי על השטחים שאותם היא
תעביר לידיו במסגרת ההסכמים.

ערבויות בינלאומיות

ישראל תקדם בברכה ערבויות בינלאומיות
נאותות — בעיקר מצד ארצות״
הברית וברית־המועצות — להסכמים שיושגו
בינה ובין מדינות ערב. היא תקבל
בברכה סיוע בינלאומי, שייועד למימון
תוכנית-פיתוח אזורית ולשיקום הפליטים
הפלסטיניים. ישראל תתמוך בכל יוזמה
של המעצמות הגדולות להפסקת מירוץ-
החימוש ביניהן במזרח״התיכון, ולהוצאת
האזור מתחום המאבק הבינגושי• ישראל
תעודד יוזמה לפירוז האזור מנשק גרעיני,
הן אם הוא מיוצר באזור, הן אם הוא
מיוצר מחוצה לו.

התשובה בחלקה השני של פואמת אטינגר :
אל תספרו בגת /אל תגלו בחוצות
׳אשקלון /כי מים יש כבר בכפר של
רפי נלסון / .אז תעלוזנה בנות אילת /
אז תשרנה בנות העם / .מה לי ויסקי,
מה לי בירה? /תנו לי מים ואשירה !
ושיר־המים מתגלגל למרחוק /ו שיו״
המים מעלה חיוך וצחוק /שירת המים
תסחרר ותפוצץ /כי אין אלה מים כדי
להתרחץ /אלה פשוט מים, בלי סיבה,
אבל /איש עוד לא בטוח שצריך אותם
בכלל / .אך מיס אלה פה יפרו את
השממה /וינשקו את אמא, אמא אדמה.
במרחבי הכפר נטע שתילים לאט /
שדרות רפי נלסון באילת / .והשתילים
הרכים יצמחו להם כבר /ויהיו לרפי
נלסון בולוואר / .ונערים שזופי־מבט אשר
יבואו לאילת /וחתיכות שזופות־חזה
תבטנה במראה הזה /ובין עצי־היער ביום
ובליל /תפרחנה אהבות בארץ־ישראל/ .
האהבות באילת יולידו דור חדש מאד /
דור שישיר, דור שירקוד /וכפי שאמר
המשורר לעמו / ,המשורר הדגול ששכחנו
מה שמו:
אס בסדום לא מצאו צדיק אחד כמעט /
היו צריכים לרדת לרפי נלסון לאילת.
ואחרי שהסתיימה החגיגה ואחרוני ה חוגגים
טסו בחזרה לתל־אביב, מספרים
שגם אנשי מקורות הגיעו לכפר של נלסון.
הם באו לסגור את המים.
כי מרוב שמחה שכח רפי נלסון לשלם
עבורם. ואולי זאת רק אגדה, כמו כל ה מקום
הזה.

־ כדי להשתתף בטכס המוזר שהתקיים בכפו האפריקאי של ופי ]לשן

ה לן ד ה

למצ בו ת
אם לכפר של רפי לא הגיעו מים / 7ואנשים
נשאו מבט אל השמיים / :מדוע אין בכפר
של רפי מיס 7ואנשים הביטו לשממה /
ואנשים כימעט גוועו שם בצמא האל
הטוב, הן בשבילך הרי זה כלום /אז שלח
צינור של מים — אפילו בתשלום.״

ך* איטר הידהדו חרוזים אלה של
עמוס אטינגר בין צוקי ההרים ש מדרום
לאילת, האירו זרקורים את כפר
סוכות הקש שלמרגלות ההרים. זיקוקין

כד של מים

ובקבוק עם
מוצץ, במסכת
המדוקלמת שהוצגה בחיזיון אורקולי
מרהיב אשר שימש רק פתיחה לחגיגות
שימחת בית־השואבה האילתית.

נורו
אש, שעגנה סמוך לחוף, התיזה סילוני מים
אל-על.
נערות בחצאיות־קש וחזיות ביקיני הת נועעו
לקצב צלילים סוחפים ומאות האנ שים
שצפו על החוף בחיזיון הלילי האור קולי
פרצו בתשואות, נישקו איש את
רעייתו וצהלו במצהלות גיל כילדים. ה חגיגה
היתד, בעיצומה.
אילו היו מגלים נפט באילת, ספק אם
היתד• נערכת שם חגיגה כמו זו שנערכה
בה השבוע לרגל סיום הנחת קו צינור
המים ל״כפר״ של רפי נלסון. פתאום
הסתבר כי רוח חלוצית החלד, נושבת שוב
בעם ומאות אנשים היו מוכנים לשלם
כמה מאות ל״י טבין ותקילין כדי לטוס
לאילת לכמה שעות בסוף השבוע האחרון
ולקחת חלק בשמחה.
וכך, התערבו אותו לילה יקירי אילת
עם נכבדי ירושלים, אצילי רמת־השרון עם
הפרולטריון של צפון תל-אביב, כדי לחזות
בטכס המשעשע והעליז, שמאז שמחת בית־השואבה
אולי לא היה כמותו, להוציא
את חגיגות זכייתה של מכבי תל־אביב
באליפות אירופה בכדורסל.
ראש־העיר אילת, גדי כץ, ומנהל רשות
מרחב שלמה, ראובן אלוני, מצצו מים
מבקבוקים מכוסי פיטמות. נערי־שעשועים
ונערותי־זוהר הקשיבו מרותקים למסכת ה־מדוקלמת
בנוסח חגיגות קק״ל וכאשר עבר
בין החוגגים מסע הלוויה עליז, דמה לא
רק הכפר, אלא גם קהל החוגגים שבו
לשבט אפריקאי פרימיטיבי, שזרם של מים
נותן לו סיבה טובה לשמוח.
כאשר נקברה העצבות סופית פרצה ה שמחה
וסחפה. יין וסודה נשפכו כמו מים.
מתוך סירים ענקיים חולקו לחוגגים מעדני
מיטבח סיניים וערימות של צ׳ולנט בשפע.
מי שלא סבא או זלל, היה עסוק בחיזורים
או בריקודים, שכן הדבר האחרון שהיה
חסר במעמד החגיגי הזה היו החתיכות.
במשך שעות ארוכות בערב שבת האח רון
נערך קרנבאל עליז בין סוכות הקש
על חוף הים, ומי שלא יכול היד, להבין
מדוע דווקא שם אפשר לשמוח כך ולא
במקום אחר, יכול היה אולי לקבל את

אתחומתיס

שנישא על כתפי יקירי העיר אילת ונכבדיה, לקול מיצה־לוה
המוני החוגגים, סימל את סופה של העצבות ואת
קבורתה. אפילו העצבות עצמה (למטה) קפצה לבסוף מתוך ארון־המתיס מתפקעת מצחוק.

במדינה
דרבי־אדם
א ק רו בטב כי סאגלגלים
המתעמל־חאקרובט נפגע בעת
אימוניו ושותק בכ 7כרסו — אד
׳הפועל חיפה מתבחשת
7כ 7אחריות 7וזאונה
אהרון אבשלום ניתר על הקפצית׳ הת עופף
באוויר בתנופה גדולה, כשהראש
משלים 360׳מעלות ויותר. התנופה היתה
חזקה מדי. הוא נחת על העורף.
בערבו של אותו יום, ה־ 29 באוקטובר

אחו שש שנות
ברירה התדקחה
אהב תם מ ח דש
ך* פ היו אהד הזוגות היפים והמפור־י
• סמים של תל־אביב. כשהם היו עוב רים
בדיזיגוף, יפים ושזופים, בחברת דו־מיניק,
בנה בן השבע של האשד, מנישו איה
הקודמים, היו כל המבטים מופנים
לעברם.
הם רקדו בכל הדיסקוטקים, השתתפו
בכל המסיבות, בילו דרך־קבע בחוף שוי
תון בתל־אביב. כתבו עליהם בכל טורי
החברה בעיתונות.
יום אחד זה נגמר. דרשניים נסעו לחו״ל,
הוא חזר ארצה בגפו. סיפור־האהבה היפה
הגיע אל קיצו.

אהבת 11 ווי 0
זה את זה, והתאהבו. כימעט מייד עברו
להתגורר יחד. שאולי החל לצייר באופן
רציני והיה לדומיגיק כאב. הוא פרש
מלהקת בת שבע, ויחד עם זהבה, שימעון
בראון, יונה לוי וגליה גת, הקים את לה קת
ג׳ז פלוס, שזכתה בהצלחה מסחררת.
כתום שנתיים של חיים משותפים, החליטו
השניים להינשא. החופה התקיימה בבית
אביה של זהבה, המתגורר בי־שראל, תקו פה
קצרה אחרי החתונה פורקה להקת
ג ׳ ז פלוס, והשניים נסעו לדרום־אפריקח.

אקרובט אבשלום בפעולה -
מן הצי והספורט —

שניים עושים
יותר טוב
ם נפל דבר, ד-,שניים החליטו לד,י *
/פרד, אך לא התגרשו. שאולי שהה
שנה נוספת ביוהנסבורג, צייר בסיגנון
הסוריאליזם ולא פגש בזהבה, כל אותה
שנה, אפילו פעם אחת. כתום השנה חזר
לישראל. זהבה נשארה בדרום־אפריקה.
שש שנים תמימות חלפו מאז התראו
לאחרונה, שנים שבהם עבר כל אחד מהם
כיברת־דרך ארוכה. שנים שבהם שינה
שאולי, ששהה בין השאר שנתיים בארצות־הברית׳
,את סיגנוגו, והביא לישראל את
סיגנון הציור החדשני ההיפר־ריאליזם. ב שש
־שנים אלה הספיקה גם זהבה לשהות
בארצות־הברית, ואחר-כך בלונדון.
איך קרה שאהבתם הישגה ניצתה מח דש,
ובתנופה שכזו י מספר שאולי, ש־
(המשך בעמוד )33

ועל כסא גלגלים— לנטל על ההורים
י ,1971 מצא אהרון אבשלום את עצמו בבית
4החולי ם רמב״ם בחיפה. במהרה התבדר
שהחוליה החמישית שלו שבורה, חוט־השדרה
קרוע. הנכות 100 :אחוז.
עד לפציעתו הטראגית נכלל אהרון אב שלום
בקבוצת מתעמלים אקרובטיים ש התאמנה
באגודת הפועל חיפה. היום רתוק
המתעמל־לשעבר לכי׳סא־ד,גלגלים. אך אגו דת
הפועל חיפה מסרבת מכל־זכל ליטול
חלק בשיקומו של האקרובט־מתעמל, ש יי
ייצג אותה בכבוד עד ליזם שבו נחת
על עורפו רשותק.
מאבק מישפטי. בבית־החולים ונ ד
ב״ס שכב אהרון כחודשיים. ניסו להציל
את החוליה החמישית בגבו, שהסתבכה
עם החוליה. הרביעית. מרמב״ם הועבר
אהרון למרכז־השיקום בבית לווינשטיין
ברעננה, וכאן הכשירו אותו לחיי נכה.
יטיפול היה מסור, העידוד רב.
יא שכב במרכז השיקום משך כשנה י ובמתלד השהייה במקום כבד החל
הפק ׳מישפטי נגד אגודתו, הפועל
׳לנה, סלביק דמיטריוק. גובה
״*יון ורבע לירות. בית־ה-
׳יחה את תביעתו של
והמשך בעמוד )33

זה את זה למדו הצייר שאולי נמרי נאשתו, הרקדנית
זהבה, שלא התראו במשך שש שנים רצופות. זהבה,
ששהתה בזזד׳ל, באה לישראל כדי להשתקע כאן, ושאולי עזב למענה את חברתו הקבועה.
כיום, שש שנים לאחר־מכן, הם נראים
•שוב יחד, יפים ושזופים כתמיד, שוב
רוקדים בכל הדיסקוטקים, שוב נמצאים
בכל המסיבות, שוב פוקדים את חוף שר־תוך.
אלא שכעת, שש שנים אחרי, הם
מבוגרים יותר, אהבתם בטוחה יותר.
הם: הצייר שאולי נמרי ואשתו הרק דנית
זהבה, שנפגשו אחרי שנים ארוכות
של פרידה ואהבתם ניצתה מחדש.
זהבה ולדפוט נולדה בדרום־אפריקה. את
שנות ילדותה עשתה בירושלים, ואחר־כך
חזרו הוריה לדרוכדאפריקה, כשבגרה

נישאה, ילדה את בנה דומיניק, התפרסמה
כרקדנית, התגרשה מבעלה ובשנת — 1968
שנה אחרי מילחמת ששת־הימים — הגיעה
לישראל עם גל המתנדבים שהציף אז את
הארץ.
כימעט מייד התערתה הצעירה היפהפייה
בחברה התל־אביבית, בנד, דומיניק בן
הארבע נקלט היטב בגן־הילדים. היא הת קבלה
לעבודה כמורה לריקוד בלהקת
בת־דור.
שאולי נמרי, בן קיבוץ אשדות־יעקב,
היה רקדן בלהקת בת־שבע. השניים הכירו

* — יאהבה נמרים י*
(המשך מעמוד )30
סיים זה עתה את הצגת תערוכתו בגלריה
שחף ביפדהעתיקה, ושסידרה בת שש
ליטוגרפיות משלו יוצאת בימים אלה ל שוק
:״יום אחד, לפני חוד־שיים, קיבלתי
טלפון. על הקו היתר. זהבה. הייתי מופתע.
היא סיפרה לי שהיא רוצה לחזור ארצה
כדי להשתקע כאן, ושיש בדעתה להשתקע
באילת או בקיבוץ. קיבלתי אותה בנמל־התעופה.
בתחילה היא התגוררה במלון,
אבל מן הון להון עברה לגור אתי. זהבה
היא בן־אדם מאד מעניין, מאד אינטלי גנטית,־
מתמצאת בהמון שטחים שמעניינים
גם אותי. לא התראינו שש שנים, והיה לנו
המון מה להגיד זה לז.ה. הסתבר לי שב משך
כל אותן שנים היא היתד. מקבלת
אינפורמציה די מהימנה עלי, מחברים יש ראלים
שפגשה ומדיילים של אל־על. כל
מילה שנכתבה עלי בעיתון, בענייני מיק־צוע
או רכילות, הגיעה אליה.
״אני לא ידעתי מה קורה איתה, למרות
שהיא תמיד היתד, באיזשהו מקום בראש
שלי.
״עם זהבה היום זה כמו להתחיל מחדש,
על בסיס של הרבה מאוד ידע. יש דברים
בינינו, שאנחנו מכירים ,־שהם דברים בסי סיים
שלא משתנים, אבל במשך השנים
שלא התראינו התבגרנו, למדנו. במיפגש
המחודש בינינו היו לנו הפתעות נעימות
מאד. זהבה לא השתנתה במייוחד, אבל
מובן שהיא התבגרה. כעת אנחנו לומדים
לאמץ מחד־ש זת את זה, לגלות זה את זה.
.מה שקרה לנו זה נדיר מאד, ואני מקווה
שזה יצליח. בסך־הכל אני רוצה לעשות
כל יום יותר טוב ממה שעשיתי ביום ש חלף.
אני מאמין ששני אנשים, כמוני וכמו
זהבה, יכולים לעשות יותר טוב ביחד. חיי
אדם יוצר הם חיים בודדים, אבל אם יש
בן־זוג שמכיר אותך ומכיר את האמנות
שלך ומעריך אותה, אז מה אתה צריך יו תר
מזה? ובכלל, כבר מזמן אמרו אנשים
יותר חכמים ממני: טובים השניים מן ה אחד.״
שיחר צליש
ביקור
בהיכלהמ רו ת
לאברהם (״כושי״) ל,ושניר,

על תוכ נית
מוקד בשבוע שעבר שעסקה במיסתרי
הבורסה התל־אביבית. התוכנית היתד, דבר
בעיתו על רקע בורסה גואה, שערי־מניות
מטפסים ועולים, וכשדומה שכל עם ישראל
מתקשר דבר ראשון בבוקר עם יועציה,מניות
שלו.
בתוכנית הוצגה הבורסה על כל מרכי ביה
— המשקיעים ה״קטנים״ ,ה״גדולים״,
הבנקים והנהלת הבורסה.
לצופה, שמימיו לא ביקר בהיכל המניות,
ניתנה הזדמנות מצויינת וכמעט חד־פעמית
להציץ אל סבך הליכי המיסחר ודרכי
קביעת המדיניות בתקופת^גאות זו.
מצלמות מוקד יצאו הפעם מתוך כור סות
האולפן, ותחת דיון מייגע הביאו
סיקור חי ומקיף מן השטח. אולם, יחד
עם זאת הוחמצו מיספר נושאים, שכדאי
היה להרחיב עליהם את הדיבור.
על־פי השמועות, בוחשים בבורסה התל-
אביבית לא רק משקיעים מוכרים אלא
גם התאגדויות אלמוניות. את זאת לא
ניסתה התוכנית לחשוף, והסתפקה רק ב ציון
העובדה.

במדינה

הסטודנטים התבקשו על־ידי מוריהם
להביא דגימת קרקע מאיזורים שונים ב רחבי
הארץ. לצורך זה נכנסו לאחד המו שבים
בשרון. בן־עמי דפק על דלת אחד
הבתים כדי לבקש מבעליו רשות לסייר
בשיטחו. את הדלת פתחה אשה.
כשראתה בעלת־הבית את פניו של
הסטודנט לגיאוגרפיה נתקפה היסטריה ו החלה
צועקת :״אבל שילמתי ...אל תקחו
לי את הטלוויזיה אני אראה לכם את
הקבלה שילמתי ...אל תקחו לי!״ רק
במאמצים מרובים הצליחו הסטודנטים ל הרגיע
את בעלת־הבית, ולהסביר לה כיי
עודד בן־עמי אומנם עובד בטלווייזה, אבל
לא במחלקת־ד,גבייה.

בדרך לגל
ה״פרר דאק בעי ב רי ת
״*?שנוסדה״רביעיית הפרד (האחים) דאק
בצרפת, לפני כשלושים שנה, היתה זו
אבן־הפינה למרבית מה שמקובל כיום ב תחום
ההגשה הקבארטית־סאטירית. ואז,
יום אחד, כעבור שנים, נסע הבמאי יוסף
מילוא לפאריס, ראה את הרביעייה ב הופעתה,
נוכח כי טוב, חזר לישראל
והקים כאן את אחד המוסדות הוותיקים

כשלב שני פנה לבית-המישפט־ד,עליון.
זה לא שינה את החלטת בית־המישפט־המחוזי,
אם כי עירעורו של אהרון לא
נידחה כליל. בית-המי־שפט־העליון התייחס
לצד האנושי בפרשה, והשופט מאיד שמגר
המליץ :״הננו רואים צורך להוסיף, כי
הפועל חיפה ת־שוב •ותשקול את האפש רויות
להושיט יד עזר לשיקומו של המערער,
לסדרו בעבודה כמידת יכולתו.״
נטל על. ה הו רי ם. אהרון אבשלום הוא
כיום בן ,31 ומתגורר בקריית-ים, כשנפ־צע,
היה בן .25 עד לפציעתו שימש כקצין־
רדיו בצי־הסוחר. הכל הכירוהו כגבר שרי רי
ומוצק. אך המיקרה מסובך, שכן אהרון
לא נפצע בתאונת־עבודה, או בדרך לע בודתו
או ממנה.
אומר אהרון במרירות :״מהרגע שנל־קחתי
לבית־ד,חולים, איש מהאגודה לא
התעניין בי יותר. אפילו לא ביקרו אצלי.
הם ממש זרקו אותי לכלבים. לספורטאי
בהפועל חיפה (מלבד כדורגלנים, המבו טחים
בסכומים נכבדים) יש ביטוח שלא
עומד על סכום גדול. אז, ב־ , 1971 רצו
לתת לי עשרת-אלפים לירות כדי שאבטל
את תביעתי. מה אפשר לעשות עם עשרת
אלפים לירות? היום אני אדם אבוד, רתוק,
לכיסא־ד,גלגלים. מה אני מסוגל לעשות
לבד? כימעט שום דבר.
״כששכבתי במרכז־השיקום, הורי גרו
אז בקומה שנייה. מייד התעוררו מיספר
בעיות. ראשית, היינו צריכים לעבור ל-
דירת־קרקע. המישפחה גייסה כספים. זה
שיש לי שישה אחים וחמש אחיות, לא
אומר שאני חייב לחיות על חשבונם. והרי
אני צריך מטפל שיעמוד לרשותי. לבדי
אני לא יכול לעשות שום דבר. כל גושי
משותק, מלבד הראש והכתפייס. הידיים
שלי בכלל לא עובדות. אפילו אסור לי
לשבת יותר מדי על כיסא־הגלגלים.
הוויגדאציות הכי נכונות
ל** אולי משתדל שדא לגלוש לדג־שנות
מופרזת. הוא מתמצת את דב ריו,
אך ניכר באופן •שבו הוא מדבר על
אהבתו המחודשת, כי אירע לו דבר נפ לא.
עיניו מבריקות, והוא נראה נינוח
ומאושר כאשר מטלפן אל זהבה, העובדת
עתה כמארחת במועדון של רפי שאולי,
ואומר לה :״הלו, האם גברתי היפהפייה
נמצאת על הקו?״
כשזהבה הגיעה לארץ, היתד, ל־שאולי
חברה קבועה, בתיה חן, חיילת שהיתר,
סגנית מלכת היופי. הוא עזב אותה למען
אשתו שחזרה אליו אחרי תקופה כה ארו כה.
שאולי מסרב לדבר על פרשת בתיה,
אולם זהבה מתגלה כבחורה יותר פתוחה,
וככל הנשים, קל לה להביע את אהבתה
יותר מאשר לו, והיא אומרת:
״אני יודעת שזה נשמע כמו רומן רו מנטי,
כמו סיפור־אהבה מהסרטים אבל
זה כך, זה חדש, זה משגע, זה משכר.
כ־שצילצלתי לשאולי ואמרתי לו שאני באה
לארץ, הייתי נורא עצבנית. ידעתי שהוא
מתעניין בי, שאני בראש •שלו, אבל לא
ידעתי בדיוק איפה ומה. אני תמיד הת עניינתי
אודותיו אצל אנשים שבאו מיש ראל.
הוא בא לנמל־ד,תעופה לקבל אותי
יחד עם החברה שלו. הכל היה מתוכנן
אצלו עד לפרט האחרון, אני הייתי מאד
נפחדת. כל הרגשות תקפו אותי ביחד. כש ראיתי
אותו, נדהמתי. היה לו שיער כל־כך
ארוך, לא הכרתי אותו ככה. הוא
ניראה לי כמו ישו הנוצרי.
״הדבר שחיכה אותי בתדהמה יותר
מכל היה הציור שלו. לא ידעתי שהוא מסו גל
להגיע להישיגים כאלה. תמיד ידעתי
שהוא כישרוני, אבל לא ידעתי שעד־כדי-
כך. אני מאמינה שלא מעריכים אותו די
בישראל, שעומדת לפניו דרך ארוכה שבה
יהיה עליו ללמד אנשים לאהוב את האמ נות
שלו• לדעתי, הוא עכשיו רק בהתחלה
של עשיית דברים גדולים.
״האמת היא שמעולם לא שכחתי אותו.
תמיד היה לו מקום בראשי ובלבי. אבל
לא חלמתי, לא העליתי בדעתי ולא היתד,
לי החוצפה לחשוב שאחזור אליו.
״אבל כשנפגשנו, היו לנו הוויבראציות
הנכונות והכימיה עבדה, וכעת שנינו כל־כך
מאושרים שאני רק מתפללת כל יום
לאלוהים שנצליח ושנחזיק מעמד. וב עצם׳
בתוו־תוכי אני יודעת, אני בטוחה,
שנצליח.״

(המשך מעמוד )31
אהרון, בטענה שאגודת הפועל חיפה לא
התרשלה בעת מיקרה האסון. אך אהרון
אבשלום לא ויתר. הוא החליט להמשיך
במאבקו המישפטי.

רביעיית המועדון כשירי ״האחים ז׳אק״
נזילחמה באינפלציה
גם את הראיון עם לו כרנט, יו״ר
מועצת־המנהלים של חברת ירדן לחקירות
במ״נז, ניתן היה להרחיב — על־מנת
שאפשר יהיה לעמוד מקרוב על טיבה
של החברה, ששערי מניותיה עלו ב תקופה
האחרונה בקצב מסחרר.
לו ברנט עצמו סיפר, כי ברצונו לייבא
לישראל את ״החלום האמריקאי״ .זהו,
אולי, הצד האחר של הבורסה: האם
״החלום הישראלי״ אמור אף הוא להיות
מניות מטאוריות, התעשרות קלה ופשיטות־רגל
דרמאתיות?
התוכנית לא התיימרה, וחבל — לבחון
היבטים מוסריים־חברתיים של התופעה :
האם זו ספסרות? רווחים קלים ופיתוי
שלא לעבוד? או שמא יש לראות ב בורסה
ענף מיסחרי ככל האחרים?
אולם, בסך־הכל יש לציין לשבח את
התוכנית, ואת ההתקדמות הרבה שחלה
בסיקור ענייני היום בטלוויזיה, כפי שהיא
באה לידי ביטוי בתוכנית מבט שני ומוקד
האחרונות.
שמעדן טסלר ואברהם קושניר הם
הבולטים במגמה ברוכה זו של יציאה
מן האולפן אל השטח, והבאת תחקירים
מצולמים — וכל זאת, מבלי לאבד מן
האקטואליות שבנושאים.

מאחרי המסך
ה אג ר ה שוד מ ה
דבר מוזר קרה לשדרן הרדיו והטלוויזיה
עודד כן־עמי. עודד, שהוא סטודנט
לכלכלה ולגיאוגרפיה באוניברסיטה העב רית
בירושלים יצא, במיסגרת לימודי ה חוג
לגיאוגרפיה, לסיור בשרון.

ומאריכי־הימים ביותר בארץ בתחום זה —
את רביעיית מועדון־התיאטרון.
וכך החליטה הרביעייה, המופיעה מאז
בהפסקות קלות ובשינויים קטנים בהרכבה,
אך במתכונת שיסודותיה הוצבו בידי ה אחים
דאק, לגמול לאבותיה הרוחניים.
אחרי עבודת־הכנד, מאומצת וחזרות רבות
ואינטנסיביות הוקלטה, לפני כחודש, תוכ ניתה
של הרביעייה הישראלית המגישה
את שירי האחים ז׳אק בלבוש עיברי, ש אותו
תפרה עבורם ביד אמונה ד,פיזמו־נאית
דפנה אילת.
בהרכב המבצע תוכנית זו, שתיקרא
״פגישה מחודשת עם הפרד• דאק״ ,מש תתפים
הפעם ברביעיית־ד,מועדון הוותיקים
גידעדן זינגר, יענקל׳ה כן־סירא ו-
שימעון בר, כשמצטרף אליהם עזריאל
אשרוב תחת ראובן שפר שפרש.
הקלטת התוכנית הוקדמה שלא לפי
לוח־הזמנים המקורי, מחמת יציאתו של
גידעון זינגר לאוסטריה, להשתתף בהצגה
שם. את התוכנית, שתשודר בגלי־צה״ל
בשבת הקרובה בשעה 11 בבוקר, ניהל,
מוסיקלית, שימעון שגיא, וערכו נדב
לווייתן ומולי שפירא, שגם ר,ינחה
אותה והמשמש, בתוקף תפקידו, כיועץ
למפקד גלי־צה״ל לענייני תוכניות.
זוהי השלישית — בינתים — בסידרת
תוכניות״האיכות החדשות שיזמה התחנה
הצבאית, במטרה ״להילחם באינפלציה
הקיימת כיום בתחום הפיזמונאות הישרא לית
— בעיקר בכל הנוגע לתמלילים״.
קדמו לה התוכניות על שירי נתן יונתן
ונתן אלתרמן, ובעיקבותיה יבואו, כ נראה,
תוכניות מן הרפרטואר הישראלי
והעולמי: משיריהם של לאה גולדברג
ומשוררי־מחאה של שנות ד,־ ,60 כמו ג׳ון
כאז, ליאונרד כהן ועוד.

״היום ברור לי דבר אחד: לא ייתכן
שאמשיך להיות למעמסה על הורי, שחיים
מקיצבת־זיקנה של הביטוח הלאומי. אני
צריך להתקיים בעצמי. כמה כבר אני יכול
לחיות על חשבון ההורים?״
שבר ת ת ־ רעב. הוריו של אהרון אב שלום
ואחיו הם, למעשה, הנושאים בעיקר
הנטל ד,־שיקומי של האח והבן. לפי החוק
החדש של הביטוח הלאומי, מקבל אהרון
סכום של 615 לירות לחודש .״אני לא
יודע״ כועס אהרון. ,״איך גוף ציבורי כמו
הפועל חיפה יכול להתנער מאחריות ל מצבי.
לא ייתכן שלא יילפו לקראתי !
נכון שמבחינה מישפטית — הפסדתי, אבל
הרי קיים גם הצד המוסרי-אנושי של כל
העניין !

״הבעייה היא, שאף אחד לא נלחץ לקיר.
זו הסיבה שבהפועל חיפה אף אחד לא
מנסה להזיז דברים ולעשות דבר־מה ל-
שיקומי. ההתנערות שלהם ממצבי היא
הדבר הקל והנוח ביותר עבורם. לפני
המישפט בבית־המישפט-המחוזי שוחח אחד
מעורכי הדין של הפועל חיפה עם כתב
ידיעות אחרונות, צבי טל, ואמר לו:
״אנחנו נזכה במישפט, אבל הפועל חיפה
צריכה לשקם את המתעמל.״
מיקרה־הביש של אהרון אבשלום מטיל
אור עגום על מצבם של אלפי ספורטאים
אחרים, העלולים להיפגע במיסגרת אומו־ניר,ם.
אומר אהרון :״מלבד הכדורגלנים
וד,כדורסלנים, המבוטחים בסכומים ריאליים,
מצבם של ספורטאים אחרים מסוכן
ביותר. אם, למשל, ג׳ודאי ינחית על חברו
מכה חזקה בצווארו, הוא עלול להביא
אותו למצב דומה לשלי. מי ישלם לו
עבוד הנזק? מי ישקם אותו? מה אם הוא
יקבל אותו יחס שקיבלתי אני מהפועל
חיפה 7״
לאהרון אבשלום נשבר מיחסה הבלתי-
אנושי של הפועל חיפה, אותה קבוצה
שהופיע בשורותיה, ואשר חלק מן המר
שעות •שבהן השתתף במיסגרתד, גבתה
דמי-כניסה מהצופים .״עכשיו,״ הוא אומר,
״אין לי כבר ברירה. אני עומד לפתוח
בשביתת־רעב. הכנתי כבר את השלטים.
אשבות ברחבה שליד מועצת־פועלי־חיפה.
אם לא עושים רעש במדינה הזאת, אפשר
לחיות — וגם למות — כמו כלב, ולאף
אחד זה לא יזיז.״
ה עול ם הז ה 2070

השבוע תתקיים
המכירה הפומבית!

זוהי האות

ע של״ צא לדרך !
במשך תישעה ימים יעמוד (או ייטע)
כמרבז מערכת-הבחירות של מחנה שלי
קרון מייוחד־במינו. הוא עוצב על־ידי
חתן ״פרס ישראל״ ,דני קרוון, והוא נועד
להוביל את לובה אליאב מדן ועד אילת,
דרך איזורי״הפיתוח שהוא לקח חלק
פעיל ביצירתם. בכל מקום ייעצר הקרון,
ייערכו עצרות פומביות, ולובה אליאב
יביא את דבר שלי לבני העיירות, הכפרים
הערביים והקיבוצים, ייפגש עם עובדים
במיפעלים וישוחח עם אזרחיות
ואזרחים.
נתיב המסע :
• יום ג 3.5הגליל העליון.
• יום ד 4.5הגליל המערבי.
• יום ה 5.5עמק יזרעאל.
• יום ו 6.5המשולש.
• שבת 7.5חבל לכיש.
• יום א 8.5אופקים, שדרות,
סוכות.
• יום ב 9.5באר״שבע.
• יום ג 10.5דימונה, ערד.

זח לקח לנו שבועיים ימים לאסוף
קרוב ל־ 100 יצירות. יצירות של טובי
האמגים בארץ.
זה יקח לכם שעתיים. שעתים ביל-
בד כדי לחטוף את הטובות שביצירות
האמנים הללו.
בן, חברים. בשבת זו׳ 7במאי, בשעה
11.00 בבוקר, אתם באים (כולכם, על
טפבם ומקנכם״ ).אל ״המערה״ ביפו ה עתיקה
(אתם יודעים, מגיעים אל ביכר
קדומים, ומשם את בל ההגה שמאלה)...
ומתחילים במילחמה (סליחה עם המילה)
יותר במי
יזכה במחיר גבוה
ציורים הטוביםביותר .
ובמו שנאמר בל המרבה — הרי
זה מסובך. ואנחנו מאד מקווים כי
תסתבבו עמוק כבל האפשר.
ועמוק פירושו: לרכוש מה שיותר
ציורים נמה שיותר כסף.
והבל קודש למערכת הבחירות של
״מחנה שלי״.
זה הבל ן כן, כימעט הכל. אל תשכחו
השבוע לבל מכריכם וידידיכם, לצלצל באשר הם, ולהשביע אותם שאם אינם
מגיעים ל״מערה״ ביום השבת, אז אין
לבם מה לדבר איתם יותר.
זה הבל ! כן, בימעט הבל. רק להזכיר
לכם מי הם הציירים שעבודותיהם נתיניו
למכירה המשגעת הזו: מאיר אגסי, מרים אולמן, דדי בן־שאול, טיבה ברנהרדט, שמואל בק, עימנואל בר-קדמא,
נעים בסון, רחל גרא, יאיר גרבוז, יהושע
גריעית, דודו גישטיין, משה גת, דנציגר,
היימן, רחל טמור, יובל יריב, שושנה אבנר כץ, אורי ליפשיץ, שאולי נמרי! חגי
עציון, דן קדר, דני קרוון, מנשה קדישמן,
דודק קדם, עמוס קינן, יורם רוזוב, עודד
שמיר.

.״ י הקרוון של (לני) קרוון, חתן פוס־ישואל לפיסול
פנחסי, יאיר צבן.
• ת ל ־ אביב,
בבוקר אורי אבנרי, חיים ברעם,
שלום קינן.
• ירושלים, בגלריה הקטנה ב־11.00
בבוקר ד״ר יוחנן פרס, נעמי קים,
יוסי זעירא.
0כטייבה, בכיכר המרכזית ב־17.00
ואליד צאדק, לובה אליאב, מתי
פלד, אורי אבנרי, מאיר פעיל.

אירוע, שזי
אס׳ טת וחוגים

בבית־סוקולוב ב־11.00

(רשימה חלקית)

01ד 4.5.77
• באופקים.
ציאנו, ימין סוויסה.

ב,20.30-

סעדיה מר־

• סחיפה /בפקולטה לארכיטקטורה
בטכניון בהדר (במועדון) ,דני פתר.
• בבאר־ שבע, מעונות הסטודנטים
ד׳ ,154 אריק בן־שחר.
• בסכייץ, ב־ 21.00 אצל דורי פמיל־יאן,
סמדר 18 פרופ׳ אורי מאור.
• לוד, אצל משם׳ הופמן, מתי פלד,

עו״ד מאיר לס.
• ויר־אל־אסד, ב ,19.30-אורי
אסנרי.

׳ 1ה 5.5.77
• סרחוסות, ב״בית־התה״ רח׳ לוין
אפשטיין 45ב־ ,20.30 חיים ברעם.
• חדרה, בקולנוע חדרה ב־,20.30
אורי אבנרי, ח״כ מאיר פעיל, ראול

טייטלבאוס, יצחק זמלר, פייצל
חלחל.
• נס־ ציונה ב״בית ההסתדרות״ ב־
20.30 נעמי קיס, מיכאל מימון, ש לום
פלכי.
0טירת הכרמל, ב״בית־ההסתד־רות״
,ב ,20.00-ראובן קריץ, סעדיה
מרציאנו, ד״ר צכי קוליקוססקי.
• הרצליה, אצל משפ׳ לוקסמבורג,
אריה בן־אליעזר ,31 דניאל הרשנו.
• טבעון, ב־ ,20.30 פגישת פעילים,
בבית מרשנד, יהודה הנשיא .20
• בקיבוץ שומרת, עימות בין
אורי פינקרפלד, מזכיר הקבר,״א, לבין
ד״ר אריה יערי, מקיבוץ עין־דור.
• ירושלים, אצל אברהם תמיר, רח׳
דורא ,7ימין משה, ד״ר מתי פלד.

׳ 6.5.77 ׳1 01
0בת־ים,
שפרינצק, צבי שולדינר.
כת־ים, ב־ 20.30 אסיפת הסברה,
״״י^י?;.ריון׳ — אורי אכנרי, רן
במחסנ החי״-מרציאנו, עו״ד אהרון
במסגרת עימות

בבית

שבת 7.5.77
• כרסת־גן,
סס 1!.בבוקר, אורי אכנרי, מאיר
פעיל, ער׳ד אבדון פנחפי, מתי
פלד, ראול טייטלכאום,סעדיה
מרציאנו, פרץ עופר.
• בתל־אביב, ברח׳ בוגרשוב ,60
פגישה עם סטודנטים ד״ד יוחנן פרס.
• כטירה, עצרת רחוב, הרחבה של
הכפר, מאיר פעיל, מתי פלד, ווליד
דודו הו! —
צאדק ו
--חורש.
• כקיגזץ אילון, עימות בין ד״ד
וריח יערי ורב פלג מהקיבוץ המאוחד.
בקולנוע אורדע ב

8.5.77

• כירושלים,
קולנוע ירושלים מתי פלד, י&יר צבן,
אמנון זיכרוני.
• כרחובות, בבית־גורדון, לוין אפ

21.00 בקרית יובל

שטיין מול בית הפועלים, רן כ הן, ד ״ ר

אריה יערי.
• ירושלים,
קובוב ,4ד״ד יעקב ארנון.
• חדרה, במטה של״י ברח׳

אצל זאב ארנן, רח׳
הרצל ,65

פגישת פעילים ב־.20.30

9.5,77

• בחיפה,
מאיר פעיל.
• רחובות, הפקולטה לחקלאות ב־
,20.30 חיים כרעם.
0חולץ, ב־ 21.00 במעון הסטודנטים
בקרית שרת, יאיר צבן, אבי אורן.
• כרימון ב־ 21.00 רח׳ המעגל ,38
פרץ עופר.
• תל־אביב; ב־ 21.00 בשיכון דן
רח׳ אליהו מפררה ,32 מתי פלד, דן
דדיו•
בטכניון צהרי יום

01ג
• כאזור,

10.5.77
אסיפת רחוב מול

בית

הפועלים, אורי אכנרי, מאיר פעיל.
•,ירושלים, באולם מייזר, סעדיה
מרציאנו, דני פתר.
• גבעת אולגה, אסיפת רחוב,
דודו הזקיהו, שמעון אכרגיל, מי כאל
מיימון, דן דייו•
נתניה, במועדון של״י, רח׳ שמו אל
הנציב ,26 באידיש, עו״ד מאיר לם.
• כגבולות, ב 21.00-פגישה אזו רית,
מתי פלד.
• ירושלים, ביום הסטודנט באוני ברסיטה
ב ,12.00-מאיר פעיל.
• קרית־ים, בבית־ההסתדרות ב־
20 00 אשר שלומי.
• באידמית, עימות בין דב־ פלג
לבין שרגא וייסקוף.

שידורי שלי

•ום ד 115.77
• יחיעם וגעתון,
יהושע.
• בקרית־אונו, ב״בית־ההסתדרות״
ב ,20.30-אורי אכנרי, יאיר צבן,
מיכאל מיימון, דן יעקוכסון.
• בהרצליה, אסיפת רחוב ב־,19.00
מאיר פעיל, מיכאל מיימץ.
• בחולון, אסיפת רחוב ב־, 19.00
אורי אכנרי, יצחק זמלר.
• ירושלים, ב־ 21.00 מועדון הביקתה
ב,21.00-

מעונות

האלף

באוניברסיטה

העברית,

חיים ברעם, ימין סוויסה.
• מעלות, ב־ 17.00 פגישה עם גרעין
עומרי וזוגות צעירים, סעדיה מרציא־נו.

בקיבוץ סאסא, פגישה אזורית

(ברעם, עירון, מלכיד, ויישובי האיזור) ב־
,21.30 סעדיה מרציאנו.
• כפתח ־תקווה, אצל אורה ישו רון
היבנר ,3פרץ עופר.

• מיב׳צע חוגי־בית בגליל ה מערבי
(פרטים בסניף חיפה ,)662478
א.כ. יהושע, אשר שלומי, ד״ד צבי
קוליקובסקי, ראול טייטלבאום,
אברהם כלוך, יוטה דואק, ד״ר
אריה יערי, שרגא וייסקדף, דן
דרין, אמיל גרינצוייג, זג־׳ד פוקס,
ד״ד יהודה להב, ראובן קריץ, מי כאל
מיימון, גדעון גילת, יוסי
אמיתי, פרץ עופר.
קפה פוליטי בפתח־תקווה, בימי
א /ב /ג /ה׳ החל משעה 20.30 עם אנשי
של״י במטה התנועה, רח׳ שטמפפר .43

״במאבק על טוחר-חמידות״ — אורי
אבנרי ולובה אליאב.

יוםב : 9 .5 /
״האוייב הפנימי — הפער״ — ס ע יוחנן
וד״ר

רצי אנו
די ה
פרס.

יו םשבת : 1 4 . 5
״שיוויון יהודי—ערבי״ _ ואליך
צאדקועאצםפאהום (ערנית).
״ארץ־ישראל היפה״ — דבר ראש-
המחנה, לובהאליאב .

יו ם א : 15.5 /
״איך למניע את עליית הליכוד לשיל-
טון ז״ — עמוסעוז, ד״רדןיע
קובסון וד״רמנחםברינקר.

שידורי שלי ברדיו
יום ה׳ ,5.5 ,בשעה 7.30 בבוקר.
יום א׳ ,8.5 ,בשעה 7.30 בבוקר.
יום ד׳ , 11.5 ,בשעה 14.05
מוצאי-שבת ,14.5 ,בשעה .18.05
יום א׳ ,15.5 ,בשעה .14.05

במדינה

המשונה הראשונה
במיווץ אר
ההצרחה

פר שו ת
אין תוחלת בתוחלת
אחרי עשר שדת התנבזויות
מיסתוריות מצא עצמו תושב
הכפר במיזכוד חסר־מוצא

אנו מודים לעתונות הישראלית על שכנוע
הצנזורה להתיר הקרנת הסרט עטור הפרסים

שבע היסיסיווב
סרטה הסנסציוני של לעוז חרטמולר
עם ג׳יאנקרלו ג יא ניני
מורלה הטפטים המעוצבים ביצירת אומן

רובקס המתנה היפה כיותר
מואר נחוף
מו-אני!

דויד ישראל, תושב כפר תוחלת שליד
כפר־חב״ד, ניעור משנתו בשעה שתיים
אחרי חצות לשמע צעקות עוברי-אורח :
״הגדר שלך עולה באש !״ האש בגדר־העץ
המקיפה את ביתו כובתה לפני שהספיקה
לאחוז בבית, ודויד רשם מעשר-,אלימות
נוסף ברשימת הפגיעות נגדו הנמשכות
זה שנים.
שתילי־ההדרים שבפרד־סו נעקרים׳ וכ אילו
להכעיס נטמנים בקרקע במהופך.
צינזרות־השקייה מאלומיניום נשברים ב אורח
מיסתורי. ממטרות נעלמות. דירתו
נפרצת לעיתים קרובות ונשדדת, שלא
לדבר על ההרס שכל ביקור כזה מביא
בעיקבותיו. יד אלמונית משחררת את הח מור
שלו תכופות, עד שנעלם לחלוטין.
מחצר־ביתו נגנבים ביגדי-עבודה וכלי0 -
עבודה יקרי־ערד. גניבת הפרי מפרדסו
הפכה כבר מעשה של שיגרה.
דויד חושד בשכניו, תושבי כפר־הב״ד,
שעימם הוא מנהל זה שנים מילחמה עיק שת,
חד־צדדית. הוא מתגונן, והם תוק פים,
הוא תמיד הנפגע, וכל עימות איתם
מסתיים לגביו בנזק עצום.
דויד ביקש לעזוב את המקום משנוכח
כ־ חייו וחיי בני־מישפחתו הפכו גיהנום,
החליט לעזוב, אך ביקש תמורה בעד
עזיבתו, ותמורה חוקית וסבירה עבור ה בית,
השטחים והעמל הרבע שהשקיע.
אך כאן התברר לו שדרך־ייסוריו רק
החלה.
המינהל אישר. מעשי האלימות והנק־מנות
היוו רק חלק מהטאקטיקה המשולבת
שנועדה לסלקו ללא כל תמורה, להמחיש
לו כי ככל •שימהר להסתלק, כן ייטב לו.
בפניותיו הרבות למינהל־מקרקעי-ישר-
אל, בבקשה לאפשר לו נטישה מכובדת
של ביתו ואדמתו, גילה כי מילחמתו הם-
רת־סיכוי, הוא נתקל בחומה בצורה של
קשיחות ונופח, למרבה ייאושו• ,שכל הש קעותיו
בעמל ובכסף יורדות לטימיון.
פניותיו למציאת הסדר הולם לא נענו.
מספר דויד, יליד רומניה :״ב״1951
התיישבתי בכפר תוחלת. נכנסתי לגור
במיבנה ערבי נטוש, אחרי ששילמתי דמי־מפתח
בסך 850ל״י ועשיתי חוזה עם
הסוכנות. ליד הבית עיבדתי כשישה דונם
אדמה (היום פרדס) ,כפי שנהגו רוב תו שבי
הכפר. אז גם שמרנו בלילות מפני
טרור ערבי. היזם, לעומת זאת, אני נתון
לטרור יהודי.״
ב־ 1957 חכר דויד 27 דונם פרדס ממיג־הל־מקרקעי־י-שראל
(אז קק״ל) .כעבור שש
•שנים ביקש — וקיבל — היתר לבניית
בית חדש על מיגרש שעל-יד ביתו הישן,
ואת זה ישאיר ברשותו כמחסן. רשיון-
הבנייה נחתם על־ידי כל הגורמים, כולל
מינהל-מקרקעי־ישראל שהוא בעלי־הקר־קע.

1967 החליטה ועדת־הפנים של הכנ סת
על חיסולו של כפר תוחלת, ודויד
החליט למכור את רכושו לקונה •שהסכים
לשלם את הסכום שדרש. כאן החלו הענ יינים
מתגלגלים באורח מוזר. המינהל
מסרב -באופן סתום, לפנות את דויד כפי
שנהג עם שאר תושבי המקום, שהועברו
לאזור בטענה שאין שם יותר מקום או,
כפי שהסבירו לו, ביתו בית מפואר, ומשום
כך אין הוא שייך לקריטריון המפונים.
למכור את רכושו באופן עצמאי אין מני חים
לו, בטענה שהשטח אינו שייך לו.
ההצעה הכספית שהיפנה למינהל נתקלה
בסירוב מוחלט. טענות המינהל לאי־החו־קיות
של רכושו מופרכות ואינן מבוססות,
לדבריו, והפיסמכים שבר־שותו מעידים
על כך.
יד מיסתורית דויד סבור ששני
הגופים, אנשי חב״ד ומינהל־מקרקעי-יש-
ראל, חברו לעשות יד אחת נגדו. מיס-
מכיו לבעלות חוקית על המקום מוכיחים,
כי המינהל מתכחש לאמת ברורה — אולי
שלא מרצון.
שואל דויד :״כיצד אפ*שד לשנות את
מדיניות המינהל? מדוע לא מגיע לי פתרון
הולם, כפי שהחליטה ועדת־הפנים של
הכנסת בעת ההחלטה על חיסול כפר תו-
(המשך בעמוד )40

** ה בין נין יורק, בריסל, קופנהגן ותל-
אביבי דומה שאין שאלה קלה מזו.
נידיורק נודעת בפסל־החתת המתנשא מעל
נמלה, לבריסל המניקך פים הנשקף על ימה,
ולקופנהגן נימפת־הים הנודעת, המתנוססת
בשערה הימי של העיר. רק לתל-אביב לא
היה במה להתגדר בתחום זה.
לא היה — עכשיו יש. בחודש יולי הקרוב
יוצב פסל האשה מול הרוח המונומנטאלי,
המתנשא לגובה שישה מטרים, פרי יצירתה
של אילנה גור, על שפת ימה של תל־אביב.
בכך תצטרף העיר העיברית לשלוש עמי-
תותיה בעלות הפסלים הימיים, ובכך ייסגר
גם שלב נוסף בקאריירה האמנותית של ה פסלת
הישראלית.
אילנה, שסיימה השבוע את ההכנות ליצי קת
הפסל הענקי, שישקול יותר מטון, הגי עה
ארצה היישר מפאריס, שם נערכת עתה
תערוכת־הפסלים שלה בגלריה המפוארת
רובוט קלארנס, השוכנת במרכז האי סן-
לואי שבלב הסיין.
״סוד הצלחתה של אילנה הוא שילוב
יוצא־דופן של פסלים חזקים ואישיות מר תקת,״
כך הגדיר אותה פייר רסטני, מגדו לי
מבקרי האמנות בת־זמננו. והוא לא היה
היחידי. אילנה פשוט כבשה את ליבות
הצרפתים.
לפני זמן לא רב החליטה, כי פאריס
תהיה המשוכה הראשונה במירוץ הפרטי
שלה אל התהילה. היא ידעה כי הקהל
הצרפתי אנין־טעם. הוא חי את האמנות
ונושם תערוכות 24 שעות ביממה. אם
קהל זה ומבקרי־ד,אמנות שלו יתלהבו מן
העבודות שלה — היא תהיה על המפה
העולמית.
הלבטים היו קשים. אילנה חשה שעדיין
מוקדם מכדי לצאת למיבצע כה מסובך,
שכן לפני חצי־שנה בילבד קיימה את
תערוכת־היחיד הראשונה שלה בישראל.
התערוכה היתד, פתוחה יותר׳מחודש, ומש כה
אליה קהל־שיא, שכמותו טרם ניראה
בתערוכות־פיסול בארץ.
מייד אחרי התערוכה בישראל הגיעה
ההזמנה לביצוע הפסל אשד, מול הרוח,
שנבחר להיות מוצב בחוף תל־אביב, העיר
שבה מתגוררת אילנה כשהיא שוהה ביש ראל,
בבואה לביקוריה התכופים מביתה
שבלוס־אנג׳לם.

הצרפתים נדה מו
— ונכבשו
חרי צכירת־בוחות אינטנסיבית
נקבע תאריך היציאה לאירופה, שם
ציפה לה המיבחן האמיתי. בפאריס היתד,
אילנה עדיין אלמונית לחלוטין. ומי ש מכיר
אותה יודע, כי עבורה זוהי הר גשה
רעה מאד, שאינה מורגלת בה. היא
אוהבת חברים וידידים, ולהיות מוקפת
בהם. היא ידעה שבפאריס יהיה קשה, שלא
תוכל בנקל ליצור קשר עם סביבתה, בשל
אי־ידיעת השפה הצרפתית. כי מן הידו עות
הוא, שהצרפתים אינם חסידי כל שפה

שאינד, צרפתית, קל־וחומר כשמדובר בכלי-
התיקשורת הממלכתיים שלהם.
היא הגיעה פאריסה שבוע לפני פתיחת
התערוכה, כשצוות האירגון שלה עושה שם
בהכנות כבר שבועיים קודם־לכן. התערו כה
נקבעה לחודש השיא בתערוכות באי רופה,
תקופה שבה נערכות מדי-שבוע כ-
40 פתיחות תערוכות. וכשבא קהל בן 200
איש לפתיחה בעת כזו, נחשב הדבר כ הצלחה.
אילנה
היתד. משוכנעת שהקהל יהיה מו עט
.״אחרי הכל, מי מכיר אותי פד. ז פסלת
ידועה שמגיעה מישראל, למי זה מזיז?״
שאלה. גם בעלי הגלריה קטיה גרנוף ביק שו
ממנה שתציג את עצמה כפסלת אמרי קאית,
מאחר שמזה שנים היא מתגוררת
בארצות־הברית דרך־קבע .״זה עושה יותר
רושם על הצרפתים,״ אמרו לה. אבל אי-
לנה ציפצפה על הרושם ,״אני ישראלית,
ומצידי הם יכולים לא לבוא,״ השיבה ב סימון
האופייני לה.
סדר־יומה של אילנה החל בפגישות
כבר בארוחת־הבוקר בבית־המלון שלה,
ל׳הוטל שברובע הלטיני, על כוס מיץ־תפד
זים טיבעי ופלטת גבינות צרפתיות. מאר גני
התערוכה שלה השתדלו שלא להחמיץ
שום פרט. הם דאגו שעבודת־ההכנה תהיה
יסודית. ואכן, כל הפגישות, ללא יוצאת-
מן־הכלל, עלו יפה .״לפעמים שואלים או תי,
איך אני יכולה להיות כל־כך נחמדה
לכולם,״ אמרה אילנה .״אבל לי יש בלב
מקום להמון אנשים. עיתונאי, בשבילי הוא
חבר שבא להתעניין מה קורה.״ כולם הב טיחו
לפחות דבר אחד — לבוא לפתיחה.
הם עדיין לא ראו את הפסלים, אבל את
אילנה הם אהבו.
יומיים לפני הפתיחה הגיע לפאריס בע לה
של אילנה, לני לוונגרוב, שעזר להפיג
את המתח שלפני הרמת המסך. הגשם שירד
ללא־הפוגה במשך ימים אהדים תרם גם
הוא למתח, ולחשש שאנשים לא יבואו.
יותר מ־ 700 מוזמנים הגיעו לגלריה, למן

אישה מור ה1ויח

מלאך המרחף ברוח. הפסל, שיתנשא לגובה של שישה מטרים,
יוצב על חוף הים בתל־אביב ויהפוך סמל העיר. עותקים קטנים

של פסל זה יוגשו כשי לאורחים רמי־מעלה שיגיעו לביקור בארץ.
פסל זהה לזה, יוצב גם בניו־יורק, ומתנהל משא־ומתן להצבת
עותק נוסף גם בפאריס. טכס גילוי הפסל ייערך ביולי, ובכך
תצטרף העיד העיברית לשלוש עמיתותיה בעלות הפסלים הימיים.

השעה חמש אחר־הצהריים ועד עשר בלי לה.
הפסלים היכו אותם בתדהמה. איש
לא ציפה למיפגש כה חם עם גושי־ברוג־זה
צוננים. אילנה היתד, חנוקה מדימעות־התרגשות.
לא היה איש שעזב את הגלריה.
מבלי שביקש להכיר קודם ״את הפסלת
הגדולה.״

המראיין חי ג ק
אתהפ סלי ם
י £ני, כעלה של אילנה, היד, נרגש
/לא פחות ממנה .״אם אדם אחד אומר
לי שאשתי מוכשרת, אני חושב שהוא
בעל נימוסים טובים, אם אדם נוסף אומר
לי אותו הדבר, אני חושב שהוא דיפלומט
טוב, אבל אם 700 צרפתים אומרים לי אותו
הדבר בזה אחר זה, מוכרח להיות בה
משהו,״ אמר, כשהוא מחבק בחום את
אילנה, אשתו זה יותר מ־ 20 שנה.

א שה נעמדה

כך נראית הפסלת אילנה גור בעת העבודה על הכנת
הפסל בבית־היציקה אמן־ארד בנתניה. העבודה על
הפסל, היצוק כולו ברונזה, נמשכה חודשים אחדים ולצורך זה הגיעה אילנה במיוחד
כמה פעמים לארץ. עם סיום הפסל ייסגר שלב נוסף בקאריירה האמנותית של אילנה.

הצלחה בפאריס

הפתיחה היתד, מפוארת מבחינת הקהל
והרקע הצרפתי, אך הקוקטייל היה על טה־רת
הישראליות. חברת כרמל־מיזרחי של חה
לה, באמצעות הסוכן שלה בצרפת, חיים
מוניר, ארגזים של יין ישראלי ללא תש לום,
ומוניר הוסיף, מצידו, גם ארגזי
מיץ־הדרים טיבעי.
מיבחן הקהל הצרפתי, עבר בהצלחה, אבל
עתה ציפו הכל לגזירת הביקורת.
לדבר אחד, מכל מקום, אפילו לא ציפו :
לטלוויזיה הצרפתית, המוצפת בבקשות ל כיסוי
תערוכות באלפי גלריות, ממאות־אל-
פי אמנים המוכנים לשלם הון תמורת דקת-
שידור. כל הנוגעים בדבר היו בטוחים
שהטלוויזיה תתעלם מן הפסלת הישראלית
ומתערובתה.
הם טעו. מבקרת־הטלוויזיה הצרפתית,
מישלין סנדרל, הגיעה למקום בכבודה-
ובעצמה, בלוויית חוליית־ד,שידור שלה,
וכניסתה לגלריה הפתיעה את כל הנו־
(המשך בעמוד )38

בתערוכת־היחיד שלה, שנערכה לפני זמן קצר,
בבירת צרפת. נכחו כל המי־ומי במושבה היש ראלית
בצרפת. אילנה קצרה ביקורות נלהבות, והתמנה להשתתף בתערוכות נעופות.
בתמונה היא נראית (משמאל) בחברת אמן ישראלי נוסף המצליח בצרפת, יעקב אגס.

בדיקות של המנון רוטאה סטוטיביח
גירו מימצאים סנסציונ״ם חסרי״תקדים

ייל מישטח הדשא התרוצצו ארב-
׳ ע עה כדורגלנים שהפגינו פושר גופני
למעלה מן הממוצע. הארבעה — אלי
פוס ואבנר גולסה מהפועל כפר־סבא,
וישראל חג׳ג׳ ודויד לביא ממכבי נתניה —
ניראו מסיימים את המישחק באותו קצב
מסחרר שבו החלו אותו.
העובדה שארבעת הכדורגלנים קיימו
במשך כל 90 הדקות של המישחק קצב
מהיר ואחיד, עוררה מייד את חשדם של
שני רופאי המכון לרפואה ספורטיבית,
ד״ר ויקטור ארז וד״ד מרק רוסניובסקי,
ישבאו למיגרשה •של מכבי נתניה כדי
לערוך, לראשונה בתולדות הכדורגל היש ראלי,
בדיקות של שימוש בסמי־מרץ.
עם תום המישחק, שנערך לפני שלושה
שבועות בין מכבי נתניה להפועל כפר-
סבא, נטלו *שני הרופאים מנודשתן מכל
אחד מארבעת הכדורגלנים שגילו כושר
גופני בולט. התוצאות המעבדתיות, ש הגיעו
מן המכון הפתולוגי, הדהימו אפילו
את הדוקטור רוסנובסקי ואת עמיתו, ארז.
לא היה ספק: הכדורגלנים, חוץ מלביא,
נטלו סמי־מרץ!
:אם עד כה נהגו קבוצות שונות להשיג
ניצחונות בדרך *של קניית מישחקים זקנו־ניות
למיניהן, הרי בעונה האחרונה צצה
שיטה מתוחכמת חדשה בכדורגל היש ראלי.
עד כה היתד. שייטה זו רק בגדר
ליחשושים ושמועות. ו(סם שנתגלה במנות
השתן שנלקחו ׳מהכדורגלנים הוא מסוג
אמפיטמין, הנחשב כסם מסוכן וחזק הע לול,
בשימוש עיקבי ורצוף, לגרום למותו
של האדם הנוטל אותו. זהו אותו סם-
מרץ שנתגלה במנות־ה־שתן שנלקחו מ מחבלים
אחדים שנתפסו תוך ניסיון לחדור
לישראל.

^ חד השיקולים שהינחו את הרופאים
לבצע בדיקות־שתן דווקא במישחק
יבין הפועל כפר-סבא למכבי נתניה, נבע
משמועות שהגיעו לאוזניהם של הרופאים,
שלפיהן נוטלים כדורגלנים מקבוצות ה תחתית
בליגה הלאומית — כמו זו של
הפועל כפר־סבא — יסמי ׳מרץ, במטרה
להפגין יכולת גבוהה על המייגרש ולהי
נצל
מאסון הירידה לליגה הארצית.
מזה שנה וחצי, מאז נפתח המכון
לרפואה ספורטיבית הכפוף להתאח דות
לכדורגל, הגיעו אל שני הרופאים
העובדים ביו — מרק רוסנובסקי וויקטור
ארז — שמועות רבות כאלה. במיקרה
אחד, לפני כשנה, דיווח רוקח המעורה
בחיי הכדורגל בישראל, כי חבר־הנהלה
של קבוצית־פרבר תל-אביבית קנה אצלו
כמות גדולה של כדורי־מרץ מסוג אמפיט־מין.
הרוקח סיפר זאת במיקרה, שבועות
אחדים אחרי ביקורו של חבר־ההנהלה
בבית־המרקחת שלו. כשביקשו מהרוקח
את מידשם התרופות, הוא טען שלא טרח
לשמור אותו תקופה כה ארוכה.
לא היתד. זו הפעם הראשונה שביש ראל
נערכות בדיקות כאלה. אצל רוכבי-
אופניים ישראליים נערכו כבר בדיקות־שתן
דומות, שבוצעו על ידי המכון הפתולוגי
.״בניגוד לכדורגלינים,״ אומר ד״ד
גץ רג׳ תאג׳ר, ראש אחת המעבדות במכון
הפתולוגי באבו־כביר ,״לא מצאנו, מעולם,
שרוכבי-אופניים בישראל נטלו סמי־מרץ.״
בעיית נטילת ׳סמי־ההמרצה החריפה ב אולימפיאדות
האחרונות. בשנת , 1960ב אולימפיאדת
רומא, החל הצוות הרפואי
של הוועד האולימפי ׳מבצע בדיקות־שתן,
שמטרתן לגלות נוטלי סמים כאלה. כבר
באולימפיאדת מכסיקו נתגלו ספורטאים
שנטלו סמי-׳מרץ. העובדה שאולימפיאדת
מכסיקו נערכה במקום גיבויה, היא שהניעה
את הצוותים המדעיים־רפואיים של המ דינות
המפותחות להורות לספורטאיהן ל השתמש
בסמי־מרץ שונים, במטרה להת גבר
על קשיי הנשימה באוויר הקלוש.
באולימפיאדת מינכן, ב , 1972-גילו כי
השחיין האמריקאי שזיכה את ארצו ב־מדליית־זהב
ב־ 100 מטר חזה, נטל סמי-
מרץ. תחילה הוא טען שנטל גלולות גגד
מחלת הקצרת, אולם מישנתגלתה האמת
הוא הושעה מייד, ומדליית־הזהב ניטלה
ממנו.
בהשראת האולימפיאדות התקיימו, ב שנה
וחצי האחרונות, שיחות בין המכון
לרפואה ספורטיבית לבין הדוקטור ג׳ורג׳
תאג׳ר מהמכון הפתולוגי בנושא עריכת
בדיקות־השתן, במטרה לגלות כדורגלנים
הנוטלים סמים. המכון לרפואה ספורטי-

נטילת מנת שתן

דויד לביא, כדורגלן מכבי נתניה, נראה (מימין)
מטיל שתן לתוך בקבוק זעיר, במיסגרת הבדי־קות
לגילוי כדורגלנים נוטלי־סנזים, שהחלו לפני כשבועיים וחצי. לביא היה הכדורגלן
היחידי מבין ארבעה, שעימהם וימנו גם ישראל חג׳ג׳ ממכבי נתניה, אלי פוס ואבנר
גולסה מהפועל כפר־סבא, שהבדיקות לא העלו שהוא נוטל סמיימרץ. משמאלו נראה
דוקטור מרק רוסנובסקי, מן המכון לרפואה ספורטיבית. השייך להתאחדות הכדורגל.
בתמונה למעלה: דויד לביא מגיש את מנת־השתן לרופא ההתאחדות לכדורגל. 1 ביית, ששני רופאיו הם ייוצאי מדינות
הבלגי סימונסון, נמצאה כמות גדולה של
מיזרח־איריופה, ומודעים לתופעת נטילת
אמפיטמינים.
הסמים על-ידי ספורטאים שם, הטיל איפול
יסם זד, מעלה מייד את לחץ־הדם, מגביר
מוחלט על מועד הבדיקה.
את קצב הנשימה, גורם לתחושה של נושר
הבדיקות הראשוניות היו אמורות להי גופני
מעולה ומעניק חדוות-יחיים מרו ערך
במחזור ה־י 17 בליגה הלאומית. אולם
ממת. ניכרות גם הפרעות בשינה עד כדי
ביגלל ידיעה שפורסמה באחד הצהדונים,
חזיונות, והדבר עלול לגרור הפרעות נפ שלפיד,
יתקיימו הבדיקות במחזור ה־, 17
שיות (פסיכוזה) ,עד כדי דיכאון עמוק.
בייטלו הרופאים את המועד שנקבע מלכאת
הסם, נוהגים ליטול כשלוש־ארבע
תחילה, ודחו אותו למחזור ה־ ,24 כדי *.שעות לפני המישחק.
לשמור על גורם־ד,אפתעה.
הבדיקה מתבצעת כך: מנות־השתן ש-
נלקחות מהספורטאים מובאות כשהן סגו רות
הרמטית למעבדה במכון הפתולוגי.
במכון קיימים שלושה מנשירים הבודקים
את נוכחות האמפיטמינים. הראשון קרוי
׳ספקטו־פוטרומטר. זהו מכשיר אופטי, ה נותן
תיאור גראפי שיונה לכל חומר כימי.
ך י סם עצמו מופיע בצורת כמוסה
שכן, לכל סם עקומה המיייוחדת לו. המכ (
1 1גלולה) .גם ׳נטילת גלולה אחת ביל-
שיר מחולק לשני חלקים: לחלק הראשון
בד מותירה עיקבות בבדיקת־ישתן מדוק שופכים
סמ״ק אחד של שתן, והוא בודק
דקת• הסכנה העיקרית של הסם היא ההת את
השתן בעזרת גלי-אור, ומזין את
מכרות, והסכנה המיידית היא הפגת הע המכשיר
השני, המוציא מתוכו תיאור
ייפות׳ שהיא מנגניון-האזעקד, של הגוף
גראפי (או עקומה) .את הסם מזהים לפי
המתריע על חריגים גופניים. בהיעדר מני
העקומה המייוחדת לסם שפולט החלק
גנוך האזעקד, שליו פועל הגוף במאמץ-
השני.
יתר, ללא כל יחם ליכולתו הממשית, ומרחפת
עליו סכנה ממשית. כך, למשל,
המכשיר השני קרוי נרומוטיוגרף. יוצקים
לתוכו אלפית ׳סימ״ק שתן באמצעיות מזרק.
מצאו בעבר רוכבי-אופניים אחדים את
מותם במירוץ־האיופניים המראתוני הנק החומר
נשרף ומשך השריפה נמדד.
ראים טור-דיה־פראנס. בניתוח שלאחר ה משך־זמן
זה מהווה אף הוא אחד מסי־מוות
שנעשה בגופתו של רוכב־האופניים
מני־ההיכר של הסם, שכן לכל חומר כימי

ס כנו ת
האמ פי ט מיגי ס

זמן־בעירה משלו. קיים מכשיר נוסף
שלישי, הקרוי כרומטנרפיה. במכשיר זה
נבדק השתן על־ידי מריחת שיכבת־צבע.
מנות־השתן ישנלקחו מן הכדורגלנים נב דקו
על-ידי כל אחד משלושת המכשי רים,
וכולם גם־יחד הצביעו על נוכחות
אמפיטמינים.
הכדורגלניס מכחי שים
*** לו ש ה הכדורגלנים זזג׳ג׳ ,גו /לסד,
ופוס, מתכחשים מכל־וכל ל-
מימצאים הסנסציוניים. אומר אליעזר פוס
( ,)26 סטודנט לכלכלה, המשחק בד,פועל
כפר־סבא :״הדבר נודע לי רק מהעיתו נים.
אני שלם עם עצמי שלא לקחתי
סמי-מרץ. למרות זאת, אינני מוציא מכלל
אפשרות ששפכו לי את כדורי־המרץ במ הלך
השבוע -שלפני המישחק, שלא בידי-
עתי.״
חברו של פוס, אבנר גולסה, טוען,
שכלל אינו יודע מה זה כדודי־מרץ ״עשו
לי בושות,״ אומר גולסה ,״רואים אותי
ברחוב וצועקים אלי, חשישניק מסו מם
!׳ אני לא יודע מה רוצים •ממני בכלל ! ״
תגובה מעניינת י־ש גם לישראל חג׳ג/
כדורגלנד, של מכבי נתניה• :״בשבוע ש קדם
לימישחק נגד הפועל כפר־יסבא, בלעתי
כדורים נגד כאבי־בטן הנקראים ספלמלין.
אני מוכן להיבדק במכונת-אמת. אין לי
מושג איך נראים כדורי־מרץ!״
ד״ר ג׳ורג׳ תאגר /מנהל המעבדה במכון
הפתולוגי ומי •שהיד, אחראי לבדיקות ה מעבדתיות
שנערכו, מגיב על טענותיהם
של הכדורגלנים :״פה, במכון הפתולוגי,
אני בוחן גם כאלה שנוטלים חשיש וכל
מיני סמים. זכותו של כל אחד להגיד:
,לא נטלתי סמי מרץ !׳ אני גם לא מוציא
מכלל אפשרות שהשחקנים בכלל לא ידעו
שהם לקחו אמפיטמינים, אולי מישהו דאג
שהם יבלעו אותם בלי ידיעתם — גם זה

הבדיקה השנייה

צאים סנסציונייס, פשטו שני רופאי המכון לרפואה ספורטיבית —
דוקטור ויקטור ארז ודוקטור מרק רוסנובסקי — על איצטדיון

בלומפילד, ונטלו מנות־שת[־ משמונה כדורגלנים מארבע קבוצות
בתמונה: כדורגלן שימשון תל־אביב, דויד שוקיאן, מטיל
שתן לבקבוק מעבדתי, כשמשמאלו עומד ד״ר רוסנובסקי. למעלה
משנה ניזונים שני הרופאים משמועות על נטילת סמי מרץ.

עלול לקרות. אני מדבר בתור רופא שבדק
בצורה מדוקדקת ביותר את מנות השתן
שהגיעו. בדקתי את החומר בכל המכשי רים.
אין לי ספק שהשחקנים נטלו אמ־פיטמינים,
ואני אומר את זה במלוא •האח ריות.
אני חוזר ואומר: שאין לי הספק
הקטן ביותר בכל מימצאי המעבדה הפתו לוגית,
שאני עומד בראשה !״
לגבי טענתו -של ישראל חג׳ג /שטען
שהאמפיטמינים בשתן שלו נתגלו כתוצאה
מנטילת תרופה נגד כאב־בטן, אומד רופא
המכון הפתולוגי :״לא יכול להיות ! זוהי
שטות! אם השחקן נטל את הסמים יומיים
לפני המישחק, המעבדה כבר לא היתד,
יכולה למצוא את האמפיטמינים במנת
השתן שלו. שנית, בכדורים נגד כאבי־בטן
לא נמצא כלל אמפיטמין!״
לאור מימצאים חד־משמעיים אלה
הועמדו בשבוע שעבר לדין מישמעתי
שלושת השחקנים משתי הקבוצות. הסעי פים
המתייחסים לנטילת סמים הוכנסו
לתקנון ההתאחדות רק בעונה שעברה,
וההתאחדות לכדורגל בישראל פירסמה
רשימה של יותר ממאה סמים האסורים

המגרה מהגנון

דוקטור ג׳ורג׳ תאג׳ר, ראש המעבדה לגילוי נוט־לי־סמים,
במכון הפתולוגי באבו־כביר. תאג׳ר היה
זה שבדק את מנות־השתן שנלקחו מהכדורגלנים על־ידי שני רופאי המכון לרפואה ספור טיבית
והובאו למעבדתו. הוא הגדיר את סמי ה״אמפיטמיך שנמצאו כ״מסוכנים ביותר״.

מנשיו הבזיקה

מזרק. המזרק מזין את המכשיר
מזהים
(שהוא חומר כימי)

לשימוש. עתה, עם גילוי המימצאים המד הימים,
היא עומדת לשנות את התקנון,
ולהחמיר עוד יותר את העונשים.
עם ההכחשה המוחלטת מצד מנהלי הק בוצות,
רופאי הקבוצות והשחקנים עצמם,
הסתעפה פרשת הסמים. אולם, הבדיקות
המעבדתיות מהוות מוצג מישפטי שאין
עליו עירעור. בימים הקרובים ייחקרו ה כדורגלנים
על-ידי חברת-החקידות מודיעין
אזרחי, כדי לברר את הפרשה סופית.
הד״ר אהרון פרנק, מומחה לרפואה
ספורטיבית ומי ששימש רופא מישלחת
ישראל לאולימפיאדת מונטריאול אומר,
באותו הקשר אינני מטיל ספק במינד
צאים המעבדתיים -של המכון הפתולוגי.
גם איני מאמין שהמכשירים מסוגלים להט עות
את רופאי המעבדה, הבעייה היא שה־כדורגלנים
טוענים שהם כלל לא נטלו
את הסמים. כדי לפענח את הפרשה, תצט רך
ההתאחדות לכדורגל לחקור מניין באו
האמפיטמינים. אי-אפשר להוציא מכלל
אפשרות שמישהו נתן אותם לכדורגלנים
מבלי שציין את טיבם האמיתי.״

צפי הראל

ביוכימאית מהמכון הפתולוגי באבו־כביר נרא׳
באמצעותת 1
בתמונה כשהיא עומדת לבדוק
מנת־שתן, של הסם ת 1
באלפית סמ״ק חומד, לפי מ שן שריפתו
אותו.

זהו

אחד

מסימני־ההיכר

הסס.

מלאך בחוף ת ל ־א ביב

אם אתה מתנוון להצביע נ עז המעדר, שים לב לקטע זה :

כך מ ע הי רמשה דיין ב ג לוי עוד לפוהב חי רו ת. קר
1ע שה משה דיין אחריהב חי רו ת.
קו ללמערך הו א קו לברוטו

ח ל? מ מנו י בי א

לבחירתמשה דיין ו חבריו ־ שי עברו ברגעהמכ רי ע
ללי כו ד כ די לרוסו אתהדרךלש לו ם.
קו ללמ חנ ה שלי הוא קו לוטולש לו ם ולשיוויוו,
קו ל נטו ל מני ע ת עלייתו שלהליכודל שיל טון!
הצבע רשימת מטות הבהירות ברחבי הארץ
המטה המרכזי
מטה ההסברה
מטה האירגון — טרומפלז־ור ,24ת״א, טל 290978 .
מטה דטכונות — ישעיהו ,2ירושלים, טל 224855 .
תל־ אביב — רח׳ בוגרשוב ,60 טל 280807 .־03
חיפה — הח׳ הרצל ,59 טל 662478 .־04
ירושלים — רח׳ יפו ,218 טל 533980 .־02
באר־יטבע — דרך השלום ,20 טל 71030 .־057
בת־ ים — רח׳ ירושלים ,33 טל 868971 .־03
רמת־גן -רה׳ הרצל 73
— אידלסון , 15ת״א, טל 298024 .

— ג־ורדון ,5ת״א, טל 242194 .

כס־ציונה חדרה חולץ — אחד במאי 6
נצרת — כביש חיפה—נצרת ליד סיבוב כפר החורש
נתניה — שמואל הנציב ,26 טל 98296 .־053
רחובות — הרצל , 173 טל 950061 .
דוד — הרצל , 16 טל 964245 .
המשולש — כפר טייבה, טל 61004 .־052
פתח־תקוה — שטמפפר ,43 טל- 914996 .
ת.ד. של שד ״י _ ו!4)(10
— רח׳ ביאליק ( 5בחצר)

— רח׳ הרצל 65ע״י קופת חולים חדשה.

(המשך מעמוד )35
כחים. היתד. זאת הפעם הראשונה במהלך
האירוע שקטיה גרנוף בת דד ,80 בעלת
הגלריה הטריחה עצמה לקום מהכורסה ה מרווחת
שלה. סנדרל צילמה את כל ה פסלים,
והתעכבה גם על השלט המלווה
את כל תערוכותיה. של אילנה ומבקש מן
הצופים :״נא לגעת בפסלים.״ אולם
משהגיעה אילנה לגלריה היתה הפתעתה
של סנדרל שלמה. היא התקשתה להאמין
שפסלת כה נשית ואלגנטית, הצליחה ל הפיח
נשמה בגושי־הברונזה הכבדים. היא
הפצירה באילנה להתראיין, למרות שזו אי נה
דוברת צרפתית.
סנדרל הציגה את אילנה לפני הנסיכה
גרייס ממונקו ובעלה, הנסיך רנייה, שנכחו
בגלריה, וכבר באותו ערב ביטלה פגישה
כדי לסעוד עם אילנה ארוחת־ערב. לאחר־מכן
אמרה המבקרת הנודעת, כי היה זה
הערב המעניין ביותר שבילתה בחודשים
האחרונים. יומיים לאחר־מכן הסבירה
סנדרל את רשמיה, לעיני מיליוני הצו פים
של הטלוויזיה הצרפתית, בחדשות
השעה שבע בערב בשלוש רישתות־השי־דור
:״אילנה גור היא פסלת יוצאת־דו־פן.
פסליה תופסים אותך ממבט ראשון,
ואתה חש שאתה חייב לגעת בהם, לחוש
את החיים שבגוש הדומם. זוהי תערוכת-
חובה בפאריס.״
כך סבר גם מראיין־הטלוויזיה הפופולא רי
ז׳אק פוגם, אשר ארח את אילנה ב תוכניתו
החשובה מאגאזין היום, המוק דשת
לענייני תרבות ואמנות, וזוכה בהא זנת
שיא. פוגם ביקש מאילנה שתביא את
פסליה לאולפן, לשידור חי, ופתח את תוכ ניתו
כשהוא יושב בין הפסלים ומלטף
אותם בחום .״יש לנו באולפן אורחים
קטנים,״ אמר פוגם לצופים ,״האנשים של
הפסלת הישראלית אילנה גור.״ אילנה
הנרגשת הודתה, באנגלית, לקהל הצרפתי
על שקיבל אותה בחום רב כל־כך, והב טיחה
לשוב ולהציג בפאריס גם בעתיד.
כשהגיע המאגאזין לסיומו, כתום שע תיים
וחצי, ציפתה לאילנה הפתעה נוספת.
פוגם קם ממקומו, ניגש שוב אל הפסלים,
התיישב ביניהם ואמר לצופים :״לפני ש אני
נפרד מכם, אני חייב שוב לגעת ב פסלים
האלה. אני מוכרח להיפרד גם מ האורחים
האלה. הם אומנם עשויים ברונ זה,
אבל עם זאת כל-כך אנושיים וחמים.״

פישרו!
לדור שלם
י• ם שבועון־ הנשים הצרפתי הנפוץ
\ * אל, הקדיש לאילנה גור מאמר גדול,
שבו הגדיר אותה באחת הפסלות הגדולות
ביותר בזמננו .״כשפוגשים את אילנה,
אשד. בלונדית בעלת שיער קצוץ וריסים
ארוכים,״ נכתב ,״מלאה מרץ, הומור וחוב-
מת־חיים, מרגישים מייד: לפנינו ניצבת
אחת הנשים הגדולות של עולם האמנות
בן־זמננו.״
הגדיל לעשות מכולם מבקר־האמנות פייר
רסטני, ממבקרי־האמנות החשובים בעולם,
שלוח־הזמנים שלו מלא חודשים ארוכים
מראש. שיחת־טלפון אחת מרפי נלסון,
אשר אירח אותו בשעתו בכפר־הנופש שלו
באילת, שלחה אותו מייד לערוך ביקור
קצר בגלריה .״חשבתי לקפוץ רק כדי לצאת
ידי חובה,״ אמר. הביקור הזה התארך
מעבר לשעתיים .״את נותנת ממד פיסי
לתיאוריה פסיכולוגית המבטאת את אורח־החיים
המודרני,״ אמר רסטני לאילנה .״זו הי
אחת התערוכות המעניינות ביותר ש ראיתי
בשנים האחרונות.״
רסטני ביקש מאילנה שתתקשר בשמו
אל רוברט מסר, מנהל מוזיאון גומהיים
הנידיורקי, הנחשב גם הוא כאחת הדמו יות
החשובות ביותר בשדה־האמנות העולמי.
מסר נפגש עם אילנה לשיחה, ראה
את פסליה, ומנהל עתה משא־ומתן לרכישת
אחד מהם עבור המוזיאון.
גם פול קניאל, מי שהיה נספח־התר־בות
של שגרירות ישראל בפאריס, המכהן
כיום בתפקיד יושב־ראש האגודה לחילופי
תרבות ישראל־צרפת ונחשב כאיש־הקשר
הישראלי בפאריס, התלהב מאילנה ומי
פסליה. פול קבע לאילנה השתתפות בתע רוכות
קבוצתיות נוספות, וביניהם נשארו
הפסלים בתצוגה קבועה בפאריס, שתצא
גם לארצות אחרות באירופה.
התוכניות רבות, ואילנה היא רק אשה
אחת. כל אדם אחר היה כורע תחת העו מס,
אבל אילנה אינה כל אחד .״יש לה
מרץ המספיק לכמה אמנים, וכישרון ה מספיק
לדור שלם,״ אמר עליה אחד ה מבקרים.

עו ל ס הז ה 2070

הווווז האשים את
ה הנהלה בהט ע״ ה

,ך* שתלמידי כית־הספר יונתן ב־
^ נתניה שומעים את השם אורה כרמי,
הם מגיבים באופן שונה במיקצת מזה ה מתבקש
מילד שמזכירים באוזניו את שם
המנהלת שלו. יראת־הכבוד הניכרת בהתנהגותם
אינה נובעת מהערצה — אלא מ פחד.
תורמת לכך לא במעט מילחמת־החורמה
שמנהלים נגדה עתה הוריהם,
אשר החליטו שלא לעבור על גילוייהם
לסדר־היום.
תחילת הפרשה לפני כשנה, כאשר או רה
כרמי ( )41 שימשה מנהלת בית־הספר
איתמר בן־אבי בנתניה, שהוא מוסד חי נוכי
מכובד הקיים זה שנים רבות. באותה
עת הוחלט להקים בעיר בית־ספר חדש,
איתמר ב, או, כפי שהוא קרוי ציום,

יונתן (על שמו של יונתן !תניהו ז״ל).
כאשר נודע בחוגי המורים בנתניה על
הקמתו של בית־הספר החדש, החלה תח רות
קשה על מישרת המנהל המייועד בו.
גם מנהלת איתמר בן־אבי הצטרפה למי־רוץ,
למרות שלא נשקפו לה סיכויים רבים
לזכות בו, כיוון שמולה ניצב מורה ותיק
ומנוסה.
התחזיות הברורות התבדו. דווקא היא
זכתה במישרה. זאת, אחרי שבאורח מוזר
ביותר התערב בתד׳ליד המינוי אברהם
בר־מנחם, ראש עיריית נתניה, שהטיל את
מלוא כובד השפעתו על בחירת המנהל,
למרות שאינו בדיוק מחנך ותיק וגם הב נתו
בענייני חינוך מוטלת בסיפק רב. הוא
אף אינו מכיר את אורה כרמי היכרות
לשמה. גם חברי מועצת העיר נתקלו אז
בשמה לראשונה בחייהם, אך עובדה זו
לא הפריעה להם לשלוח המלצה חמה
ונלהבת בזכות מינויה.
ואז נזכרו חברי ועד־ההורים, שהתנגדו
למינויה כמנהלת מכל־וכל, כיצד לא פעם
התרברבה באוזניהם בכך שאחיה, אליהו
חסין, הוא מיועציו הקרובים ביותר של
״שר־החוץ יגאל אלון. הם נזכרו כיצד
נהגה להתפאר שאין דבר שלא תוכל לה שיג
בעזרת אחיה הנכבד. כיוון שכך, קם
ועד־ההורים וטען כי אחיה של אורה
כרמי דאג לכך שעל ראש־העירייה תונחת
הוראה מגבוה למנותה כמנהלת, למרות
שהוא-עצמו לא הכירה.
אך הם לא יכלו לעשות דבר ונאלצו
לקבל עליהם את שנגזר על־ידי רשויות
החינוך העירונית. עד ליום שבו עברה
אורה כרמי לנהל בפועל את בית־הספר
החדש, יונתן.

ה ציו דעבר
עם ה מנ הלת
ך* אשד עביה מאיתמר בן־אבי לפו־סד
החדש, היא לא עשתה זאת ב ידיים
ריקות. היא נטלה עימד. מבית־הספר
הקודם שאותו ניהלה ציוד לרוב. היא לק חה
עימד, מכל הבא ליד, כל שלדעתה
יהיה בית־הספר החדש זקוק לו.
כאשר הגיעו תלמידי איתמר בן־אבי
לבית־ספרם, בתחילת שנת הלימודים, נד המו
לגלות כי דברים רבים שהורגלו
אליהם, חסרים. כמותם נדהמו גם הוריהם.
ועד־ההורים של איתמר בן־אבי הזדעזע
בגלותו שבבית־הספר נותר רק ציוד קלו*

קל, בירר מייד מה אירע לחפצים שנעלמו
והופתע מעזות־המצח של המנהלת שפגעה
ישירות בתלמידים. אז החליטה מזכירת
בית־הספר, פרחיה, לספר לוועד־ההורים
על מעללים נוספים של המנהלת־לשעבר.
בתאריך 28 במארס , 1976 כאשר עדיין
היתר, מנהלת איתמר בן־אבי, שלחה אורה
כרמי מיכתב אל מנהל מחלקת־הנכסים
של עיריית נתניה, ובו תיארה התפרצות
שאירעה יום קודם־לכן בביודהספר, ו פירטה
גניבת ציוד ואת ניזקי הפריצה,
בהם גניבת מערכת־רמקולים. מנהל המח לקה
הודיע על כך לחברת־הביטוה הסנה,

וביקש את טיפולה של החברה בעניין.
לצורך זה העביר אליה את אישור ד,מיש־טרה
על הפריצה, מתאריך ד,־ 5במאי,
כשבוע לאחר־מכן.
השמאי של חברת־ד,ביטוח, נחמן פריד מן,
אישר את היקף הנזק ואת אמיתות
התביעה, והמליץ על פיצוי בסך 8080
לירות. העירייה העבירם לבית״רספר את
הכסף, על־מנת שיקנה ציוד חדש, ובינ תיים
הושאלה לו מערכת־רמקולים זמנית.
אולם, ב־ 5בדצמבר , 1976 כתישעה חו דשים
אחרי הפריצה, הסתבר לפתע ש־מעדכת־הרטקולים
שעליה דווח כי נגנבה,

לא נגנבה כלל, וכי היא שוכנת לה לבטח
בבית־הסיפר החדש. באותו תאריך הודיע
מנהל מחלקת־הנכסים של העירייה לחב״
רת־הביטוח, כי מנהלת בית־הספר, אורה
כרמי, מסרה לו ימים אחדים קודם־לכן כי
מיזוודת־הרמקולים נמצאה, וכי הכסף ש שולם
כפיצוי תמורתה שולם שלא־כדין.
תעלומה זו הוסברה מתוך סיפורה של
המזכירה. מערכת־הרמקולים, כמסתבר,
הוסתרה בזדון על־מנת לזכות בדמי־הבי־טוח
עבורה. אורה כרמי היתד, זקוקה
לכסף באופן אישי, בדחיפות, על־מנת
לפרוע חוב שלה לעובד עיריית נתניה,
אדם ששמו מגידי העוסק, נוסף על עבו דתו
בעירייה, גם בביצוע עבודות פרטיות
בחשמלאות, עם ציוד של העירייה.
התברר כי ערב הפריצה הוזמן מגידי
לבית־הספר על־ידי אורה כרמי, לשם
התקנת מערכת־רמקולים שנועדה לשמש,
באותו ערב ה־ 27 במארס, את הבדרן
גדי יגיל בהופעתו שם• המערכת הקיימת
בבית־הספר לא הלמה את האירוע, ומשום
כך הוזעק מגידי לסייע. הוא הביא עימו
את ציוד העירייה, ששימש אותו בעבודו תיו
הפרטיות, ולרוע מזלו לא נטל אותו
עימו בצאתו את המקום אחרי ההופעה.
באותו ערב אכן אירעה הפריצה בבית־הספר,
ונגנב ציוד, בין השאר גם זה שבו
השתמש מגידי, ושהיה שייך לעירייה.
מגידי מצא עצמו בבוץ עמוק. אם יגלו
בעירייה שהוא עוסק בעבודות צדדיות
מכניסות, ועוד עם ציוד לא־לו, הוא עלול
לאבד את מישרתו. המנהלת נחלצה לעז רתו.
כדי להחזיר למגידי את הכסף הד רוש
לו לרכישת ציוד דומה לזה שנגנב
ממנו, הגתה רעיון. היא ערכה בבית־הספר
באזאר, שהכנסותיו קודש להקמת
חדר־הנצחה לבוגרי בית־הספר שנפלו.
הבאזאר הוכתר בהצלחה, והושג בו
סכום כסף די נכבד, שהופקד בבנק על
שמה של אורה כרמי ועל שם יושבודראש
ועד־ההורים של בית־הספר, אילנה רוסו.
לא נותר אלא למשוך חלק מן הסכום,
לכיסוי נזקיו של מגידי. הלכו שתי הנשים
לבנק, והוציאו את הסכום הדרוש מקרן-
ההנצחה, אלא שהתעוררה בעייה: הסכום
שנותר בבנק היה קטן מן הסכום המקורי.
משום כך הסתירה כרמי את מערכת־הרמקולים
הקיימת, ודיווחה כאילו נגנבה.
חברת־הביטוח, ששוכנעה כי הרמקולים
נגנבו, שכן הפריצה אכן התרחשה, תש־
(המשך בעמוד )46

במדינה

יש מקום נפלאלוזפגשבו
ארור-הצהר״ם: סברה קופי-שופ.
נעים להיות בסברה קופי-שופ,
להנות מקפה טרי ומעוטת טעימות;
משרות מעולה ומאוירה מקרבת-לבבות> .יר

סברה קופי-ש 1פ -
מקום שתענוג לשבת בו בחברה.

מלון דן תל-אביב, מלון דן-כרמלחיפה.
מלון המלך דוד,ירושלים.

משרד החקל או ת

רך י+יי^

(המשך מעמוד )34
חל תו אם אינם רוצים לפצות אותי כפי
שעשו לגבי שאר המתיישבים, על־ידי
קבלת בית הדש, מדוע אינם מאפשרים
לי להסתדר בכוחות עצמי ולמכור את
רכושי בשוק החופשי?״
מדוע מנסה המיגהל לאלצו להרוס את
הבית הישן כאשר זה קיים באופן חוקי,
וכן להחזיר שטחים שבהם הוא מחזיק
מזה 26 שנים ומעבדם בעמל רב ז בהיתר •
הבנייה מס׳ 1729 שבידו כתוב במפורש,
שהוועדה המקומית אישרה את בקשתו
להיתר־בנייה להקמת בית־מגורים וכן שי נוי
ייעוד מיבנה קיים, היינו שימוש ב־בית־המגורים
הקיים כמחסן.
דויד טוען שיד מ״סתורית מעלימה את
אישודיו החוקיים, שהרי לא ייתכן שב ידיו
אי־שורים חתומים וכשרים, שכמותם
נמצאים גם בידי המיגהל, ולמרות הכל
מסרבים להכיר בחוקיותם.
פניותיו הרבות למינהל־מקרקעי־ישראל,
למישרד־השיכון, למיישדד-הפנים, לחכ״ים,
למבקר-המדינה, למדורים בעיתונות היד
מית, למישטרה, נתקלים בתגובה מוזרה,
הטוענת לחשש ־של סתירה בין גירסת

זלה לן לו ח המחיר ה מו סכם

במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של הסופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למבצע.
לצרכן לק״ג
בל״י
5.10
עגבניות
5.50
עגבניות באריזה של 2ק״ג
3.75
גז ר
3.55
בצל יבש
3.95
כצל יבש ארוז בשקיות
3.90
תפו״אד
4.30
תפו״אד ארוזים בשקיות של 2ק״ג

׳רקוח

פסל קניספל
הפלח ואדמתו

מנצלים את חולשתי, כפי שנאמר לי על-
ידי פקיד בכיר, אינני איש־עימות , ,אינני
בעל־אגרוף, אין לי הכוח. אבל אחרי
עשר שנים של מלחמה אני אתפרץ ! כולם
יידעו את דרך חסידי חב״ד ! ״
חיפה אגדרטח ר^ריבה
השמצה שהודלפה לעיריית
חי5ה במטרה לחבל בהקמת
האנדרטה לחללי יומ-האדמה
הוכחה כבוזבת
״היתה פה פרובוקציה מכוונת! מישהו
מנסה ללבות כאן את היצרים בצורה
שפלה!״ כך הגדיר הפסל גרשון קניספל
את הפרשה שהסעירה בשבועות האחרונים
את: חיפה — פרשת הקמת האנדרטה לזכר
חללי יום־האדמה אשתקד.
קניספל 43 המכהן כיועץ האמנותי
של עיריית חיפה, היה נרעש כאשר גולל
את השתלשלות האירועים שהביאו למסע
של לחישות ורינונים בעירייה ובעיקבותיו,
לפתיחת בירור על־ידי ראש העיר. הוא
שיחזר :
,,קיבלו בעירייה ידיעה מעיתונאי מסו-
יים, שלפיה אני עושה אנדרטה לזכר
קורבנות ייום־האדמה. ראו בזה מיפגן לאו מני
ערבי. אבל האמת היא שפנה אלי
הפסל הערבי עבד עאבדי, שעימו יש לי
קישרי־ידידות מזה שנים רבות. הוא רצה
להקים פסל לזכר המישפחות שנפגעו מאי רועי
אותו יום טראגי. אני, כמובן, לא
ראיית כל מניעה לתרום לו מהידע הטכני
שיש לי בהקמת דברים מסוג זה. בעובדה
שחבר־למיקצוע- ,שיש לו כל הזכויות להת בטא,
כאמן ערבי, בנושא שקרוב לליבו
והוא רוצה לבטא זאת, ראיתי ביטוי אם־
נותי חיוני,״ הדגיש קניספל.
״אך עינו של איזה איש־עיתוניות ש נודע
לו על כך, היתד. צרה, והוא הדליף
לעיריה שאני מקדיש משעות עבודתי ב עירייה
ומשתמש בחומר וכפועלים שלה,
לצורך הפרוייקט של עאבדי. יש פה
צדות־אופקים כזו שאפשר להשתגע ! כל
מיבנה־החשיבה של האנשים מוזר ביותר !״
לשה אכן? על הדרך שבה נולד ה רעיון
הבילתי־שיגרתי, להנציח את זכר
שישה חללי יום־האדמה אשתקד, סיפר
עבד; ״באו אלי אנשים מהכפר עראבה

פירות תפוחים זהוב גודל 5.5
תפוחים זהוב גודל 6
בננות

7.00
8.40
5.95

אשכוליות בתפזורת וארוזות
תפוזים בתפזורת וארוזים
לימונים

2.85
3.20
4.85

ןךן פטמים קפואים בשקיות

מיני תנועון* (עד 1.1ק״ג העוף)
גודל ( 1ער 1.450ק״ג חעון*)
גודל ( 2עד 1.6ק״ג העון?)
גודל ( 3מעל 1.6ק״ג חעון)8
כשר חודו ללא עור וגידי

+ 12.96
+ 12.13
+ 11.89
+ 10.32
+ 22.22

1.04ל׳׳י
9 7אג׳
01 אג׳
ג• אג׳
• 1.7ל״י

• 4אני
1.84ל״י
1.19ל״י

הדרים

ד גי

כיין״
כפין? כסרופות
קרפיון חי

קפוא ג1/

10.50
23.00
16.11

תן טרמפ לחייל

האנדרטה לזכר חללי יום־־האדמה
בסיס האדמה והמחרשה המיותמת
המינהל וגירסתדשלו.
הוא משוכנע שיד אנ-שי חב״ד בדבר,
ונזכר :״באחת הפריצות לביתי, כששבתי
אחדי החג מצאתי בפח־האשפה, שדאגתי
להריקו לפני החג, שישה טפסים מקופלים
המשמשים תלמידים להחתמת ההורים על
הסכמתם ליציאה לטיול שנתי, מטעם בית-
הספר למלאכה בכפר־הב״ד.
״הגיעו מים עד נפש,״ אומר דויד יש ראל
.״המינהל מסלף אמיתות, כנראה ב השפעתו
החזקה של חב״ד, ושניהם יחד

(אחד הכפרים שעמדו במרכז אירועי יום-
האדמה במארס )1976 וביק־שו לעשות אבן-
זיכרון שעליה ייחקקו שמות הנופלים.
אמרתי להם: למה אבן? אני אמן, ואני
יכול לבטא את זה בדרך של אנדרטה
אמנותית. הרעיון מצא חן בעיני, כי הוא
נגע לליבי.
״מבחינה פוליטית נעשה, לדעתי, ביום-
האדמה עוול לאנשים שלא ניהלו מיל-
חמה עם צבא ישראלי. מה שקדה בערא-
בה לפני שנה היה פעולה נוראה נגד
ה עול ם הזה 2070

מיעוט, שהאדמה ע בו ת היא ערך עליון.
כל אדם אנושי בישראל הזדעזע מהמיקרה.
״מבחינה אמנותית,״ אומר עבד ,״הגי שה
•שלי היא שאמן צריך לבטא איה הדב רים
הסובבים אותו. רציתי למצוא כאן
ביטוי שיעזור לערבי להיחלץ, מהמשבר
הנפשי שלו, וכך גם להכניס לתודעת הקהל
הערבי צורת־ביטוי חדשה שאינה מוכחת
לו. ידעתי שיהיו גורמים שייטפלו לעניין
וינסו להכשילו. הדלת הידיעה לעיתון*,
היתה, לדעתי, מכוונת. קיים פחד עצום
אצל אנשים מסויימים מפני שיתוף־פעולה
אמנותי בין ערבים ויהודים.״
פריחה בשממה .״אחת החידות ה תרבותיות
האופפות את המיעוט הערבי
בישראל היא חסרונם הבולט של ציירים
ערבים. אוכלוסייה בת 200,000 נפש מו ציא
מקירבה משוררים, מספרים, מוסי קאים
ורקדנים, אך עד היום לא הצליחה
להעלות מקירבה אפילו צייר אחד.״ במי לים
אלה נפתחה בגיליון העולם הזה מחודש
ינואר )1272( 1962 רשימה, שנושאה
היה אמן ערבי צעיר (אז בן .)20 סופר
בה על פתיחת תערוכה ראשונה של צייר
ערבי, עבד עאבדי שסו, תושב ואדי ינים-
נאס שבחיפה. צויין כי האמן הצעיר לא
קיבל כל חינוך אמנותי סדיר, להוציא

״אמנות אינה שאלה של מיגזר או הש תייכות
לאומים. היא מדברת אל שני
העמים שחיים בארץ הזאת,״ מסביר עבד
את ה״אני מאמין״ שלו ,״והפרינציפ שלי
הוא לחיות את הנוף שלי. לא תהיה לי
כל התנגדות להקים אנדרטה על מה שעשו
הנאצים לעמים — ובתוכם לעם היהודי.
״גם במילחמת 1973 עשיתי תיק ליטוג רפיות,
על נושא המוות. היה איכפת לי
להעלות את ערך האדם שנפל, באשר
הוא אדם, י בלי כל קשר להיותו ערבי
או יהודי.״
לא רעיון לאומגי. על הרעיון שמ בטאת
האנדרטה, ישבו עבד וגרשון יחד,
כשהמטרה היא ליצור רעיון של ק-שר
לאדמה, שלא יעורר ריגשי-איבה .״׳הדגם
׳שנוצר בנוי משני חלקים,״ מסביר קנים-
פל .״אנשים שעובדים את אדמתם, כבסיס
שמעליו מתרוממת מחרשה מיותמת. האנ שים
ממשיכים לעבוד את האדמה, למרות
שהמחרשה התייתמה, יש בכך כדי לבטא
את הדבר הבסיסי ביותר — הקשר של
הפלח לאדמתו.״
אין זו הפעם הראשונה שהיועץ האמנותי
של עיריית חיפה עומד במרכזה של סערה
ציבורית בעירו. ביולי אשתקד, היתר. יצי רה
משלו נושא למאבק שהדיו הגיעו אף
הרזיה אינה בבר בעיה
בשיטת הרזיה אישית המשלבת תרגילי-גוף, עיסוי ודיאטה
את מורידה יותר משקל
בפחות מאמץ ומוסיפה

בחא 1ת, חן
ובטחון עצמי
ת 1ך 6 0יום גם משקלך;ואה 15ק״ג פ חווז

ח דויו

שיטת טיפולים חדשנית
להגדלת היקף החזה
הנחות לחיילות
ולסטודנטיות

נוכון הבריאות
בן־י הוד ה •73ת״ א • טל 238063 :
ש עו תההרשמה.־ 1 0 .0 0 - 1 8 .0 0

צייר עבאדי
האדמה היא ערך עליון

את שעורי-הציור בבית־הספר העממי בש כונתו,
וכשסיגנונו עדיין ״חסר גיבוש
ואחידות אך שופע מרץ, התלהבות וזעם.״
הרשימה סיימה בציון תיקוותו של עבד
לקבל מילגת־לימודים מתאימה. בינתיים
סופר, הוא עובד לפרנסתו ממסגר מכני.
מאז חלפו 15 שנים. הצעיר הערבי,
בן 35 כיום, בן למישפחה ערבית ותיקה
היושבת זה דורות רבים בעיר־התחתית
בחיפה, נסע בסוף •שנת 1964 לגרמניה
המיזרחית, והשתלם שם בציורי-קיר וגרא-
פיקה. שבע שנים למד בעיר דרזדן, אצל
אחת הציירות הידועות במיזרח־גרמניה —
לאה גרונדינג, יהודיה שנמלטה ב־1940
ממחנה־ריכוז נאצי, ברחה לישראל ושבה
בסוף המילחמה אל בעלה לגרמניה, יוהמכ־הנת
כיום כנשיאת האקדמיה לאמנויות
יפות בארצה.
ב־ 1972 חזר לישראל, ומאז הוא עובד
כגרפיקאי בעיתון הערבי-ישראלי המופיע
בערבית. יצירותיו הוצגו כבד בתערוכות
בנצרת׳ בשפרעם ובחיפה, הוא פעיל בא-
גודת-הציירים־והפסלים בחיפה והצפון,
מלמד ציור, ומפעם לפעם מכין תיפאורות
לתיאטרון. על יצירתו זכה לא־מכבר בפרס
שטרוק — הפרס השנתי של עיריית
חיפה הניתן עבור היצירה החשובה ביותר.
* הכוונה לידיעה שהתפרסמה ב״ג׳וו־סלס
פוסט״ ב־ 7באפריל, ובה נמסר מאת
כתב העיתון בחיפה בהבלטה :״טוהר היועץ
האמנותי שסייע באנדרטת יום־הא־דמה.״

עול ם הזה 2070

לבית-המישפט־הגבוה־לצדק. אז היתה ה עילה
לסערה יצירת־קיר אמנותית בהיכל-
הספורט החדש בעיר. סיפור הפרשה פור סם
בהרחבה בהעולם הזה 2031 תחת
הכותרת :״מה מסעיר את האיש על
הקיר״.
קניספל ידוע בפעולתו למען קידומם
של אמנים ערביים ואי־הפלייתם .״אני
משתדל שמה שנאמר בהעולם הזה לפני
15 שנה על מצבם של אמנים ערביים
לא יהיה יותר אקטואלי,״ הוא אומר.
אך יש כנראה גם מי שאינו רואה
בעין יפה את ההתקדמות בשטח זה.
עובדה, עבד עאבדי לא הצליח במשך כל
השנים הללו לקבל מישרה כמורה לציור
בבית־ספר. הוא עצמו חולה את הסיבה
לכך בדיעותיו הפוליטיות.
מי הדליף ז־ דובר עיריית חיפה הב היר
שהיתר. זו עלילה מצוצה מן האצבע
לומר שקניספל עסק בעניין האנדרטה של
יים־האדמה על חשבון שעות-העבודה שלו.
קשה גם לחשוד בכוונותיו הרעיוניות של
קניספל, שכן העבודה האחרונה שביצע
היתד, אנדרטת־השואה בקיבוץ יד־חנה —
קיר מרשים שנחנך בימים אלה.
בדיקת עניין ההדלפה העלתה, שמקורה
בטכנאי״רדיו של שידורי־ישדאל, אשר
״דאג״ להפיצה בין כתבי כל היומונים
בחיפה.
״למרות מה שקרה,״ אומר עבד ,״אני
מאמין שאם לא תהיינה בעיות נוספות,
יוסר הלוט מעל האנדרטה, בכניסה לכפר
עראבה, עד השנה הבאה.״

בהגרלת הפיס סך הפרסים

4 $מיליון ל י
פרס ראשון

7$0.000ל״י
קגהלדברטיס ובוא

־ קורס צלילה
בתל ־ אביב 31־ ם ״ םוד

מ 1רלה
הטפטים המעוצבים כיצירת אומן

צלצל 295529 :־.03

קולנוע
שחקנים

כבור־צואה
שבע יפהפיות (בריהודה, תל-
אביב, איטליה) — נראה שסקג־דלים
בכל־זאת עוזרים. אחרי שגאוני
המועצה״לביקורת-סרטיס״ומחזות החליטו, לפני מיס־פר
שבועות, שסרט זה מוקצה מחמת מיאוש ואינו ראוי
לעלות על בדי הארץ, התנפלה עליהם העיתונות גשצף־קצף.
אז, לפתע תחבו הגאונים את הזנב בין הרגליים, ראו את
הסרט שוב ואישרו אותו להקרנה במלואו. מה היה בל-כך
נורא בו לפני־כן, ונעלם בהצגה החוזרת, זאת לא יידע
איש. מפיץ הסרט דאג, בכל אופן, להודות בכתב לאלה
שעזרו לו במאבק הציבורי. ולוואי שהצלחה זו תהיה
אות לבאות.
אשר לסרט עצמו, נכתב עליו כבר בהרחבה. כדאי להזכיר
שמדובר בו בדרכו של טפיל נפוליטני קטן, המתחיל
את הסרט כרוצח מתועב ומסיים אותו כרמש מעורר־רחמים.
אם הרצח, בהתחלה, בוצע בשם כבוד המישפחה, הרי
היצור העלוב המשתחרר בסוף הסרט ממחנה״ריכוז נאצי,
איבד אפילו את האשלייה שיש לו כבוד כלשהו להגן עליו.
העוצמה החזותית של הסרט לעיתים מפחידה, והחד-
צדדיות במבטה של ורטמילר לא פעם מרתיע, אבל מסקנתה
הסופית ראוייה שתישמע בתשומת־לב. כי מה שהיא
אומרת בסרט זה, הוא, בסופו של דבר, פשוט בתכלית :
האדם הוא יצור עלוב, עבד לגופו ולתשוקותיו. כל עוד

מילחמת־החורמה של ב ארד!

ג׳אניני— השפלת הכבוד המושפל
הוא משלה את עצמו כי יש בו יותר מכך, צפוייה לו
שואה. רק מי שמשלים עם המציאות וחי עימה למרות
קדרותה, עתיד להיוותר בחיים. לאחרים נועד אחד משני
גורלות אפשריים: ניוון מפלצתי, המתגלם בסרט בדמותה
של סוהרת נאצית ענקית ומטילת״אימים, או התאבדות
בבור־צואה, שבה בוחר בעל״המצפון האחד והיחידי בסרט.

ה ת עו ק
כפת>ון
הנוכל העליז (צפון, תל־אביב,
צרפת) — רכי־הלבב ועדיני״הנפש,
כל אלה שסולדים ברגישותם
הרבה מסירטי־פשע ריאליסטיים משום שאינם חינוכיים,
ובכלל מעכירים את מצב״הרוח, ישמחו בוודאי לקראת
סרט זה. כי מדובר בו במעשה־פשע מתועב בהחלט, המתואר
בהומור, בבדיחות״דעת ובקלילות שרמאנטית. וזה בדיוק
מה שהחברה הטובה רוצה לראות.
איוו מונטאן, השב לעבוד כאן עם הבמאי קלוד
(שובבה שכזאת) פינוטו, מגלם פושע שלומיאל על סף גיל
הפרישה, המתכנן לחטוף את תינוקו של מיליונר־נפט
ערבי, להמירו בתינוק אחר, ולבקש כופר-נפש גבוה. כדי
לבצע את זממו מגייס מונטאן, בעזרת לשונו החלקלקה
ואוצר שקריו הבלתי־נדלה, שותף־לפשע מן העבר (קליוד
בראסר) ושחקנית כושלת (אגוסטינה בלי) .הרקע למזימה
הוא רומא, כך שבכל פעם שהדיאלוג או כושר־ההמצאה
של התסריטאים מתעייף, יכול המבט לנוח על הנוף׳ ושני
שחקנים מישניים מוסיפים גוון אישי משלהם לבדותה
הדימיונית הזאת. האחת היא ולנטינה קורטזה, המגלמת
כוכבת רוסית בדימוס הנתלית על צוואר מונטאן בתיקווה
שהוא יחזיר אותה לגדולתה, והשני, אדולפו צ׳לי, בדמות
המיליונר הערבי שאינו נבהל מחטיפות, מאחר שהוא עצמו
מומחה בהן.

כש,וזיתה •לדיין כוכבודקולנוע פופולרית.
ידעו הכל שבריז׳יט בארדו היא משוגעת
לחיות. ביתד, היה דומה בדרך־כלל לביבר.
שבו הסתובבו יצורים מכל הסוגים ומכל
הגדלים. מאז הכריזה, לפני שנתיים, על
פרישתה מעולם הבד, הפך התחביב כימעט
למיקצוע.
ואומנם, היא העמידה את עצמה באח רונה,
בלב ובנפש, לרשות מסע־תעמולה
אדיר שמטרתו להפסיק את טבח כלבי־הים
הקטנים המחוסלים, במכות־אלה, ב שיטתיות
בחופיה האטלנטיים הצוננים של
קנדה. החיות נטבחות באכזריות על־ידי
ציידים שאינם צריכים אפילו להתאמץ
לשם כך, מאחר שכלבי-הים הללו_אי נם
חשדניים ומניחים לאדם להתקרב אליהם.
ההערכה היא שהתושבים העניים של אותו
איזוד קנדי מרוחק יחסלו, השנה, קרוב
למאתיים אלף כלבי-ים צעירים כאלה, כדי
למכור את פרוותיהם לבתי-אופנה במחיר
של 15 דולר הפרווה.
בריז׳יט המזועזעת הצטרפה למישלחת
של לוחמים לשלמות הסביבתית, ובעזרת
שמה התרכזו אורות הזרקורים על הבעייה
כולה. היא פנתה לנשיא צרפת וביקשה
סיוע, וזה האחרון הודיע כי בדעתו לאסור
את יבוא הפרוות הללו לצרפת. היא יצאה
עם שאד חברי המישלחת אל הצפון הקפוא
׳והקר, וחשפה את עצמה להתקפות של
עיתונאים מקומיים ששמחו להזדמנות לנ גח
כוכבת. הם שאלו אותה אם היא אוכלת
בשר (״־בשד אוכלים כדי לחיות, הפרווה
אינה חיונית לאיש,״ השיבה) ,האשימו
אותה שהיא באה לגזול את פרנסתם של
הדייגים המקומיים ושל התעשיות העוס קות
בעיבוד הפרוות הללו.
עד שב.ב. התכעסה, קמה על רגליה
והכריזה :״באירופה מכנים אתכם עכשיו
,הרוצחים הקנדיים׳״ הטיחה בפניהם .״מ סך
מיליון כלבי-ים שהיו כאן בסביבה
בתחילת המאה, נותרו היום פחות ממיליון,
ובקצב הנוכחי הם ייכחדו לגמרי.״ אשר
לטענות כי היא מנשלת את התושבים

מונטאן וקורטזה — בגמישות עילאית
אולי מייותר לציין שלפי מיטב מסורת הקומדיות
הטרקליניות שאינן מנסות לומר דבר, מסתיים גם הסיפור
הזה בסוף מוסרי (פחות או יותר) ,וזאת אחרי שניצלו בו
כל מה שניתן לנצל כדי לרכוש את אהדת הצופה — החל
מחיוכו המקסים של תינוק בן־יומו ועד לקריקטורה של
גנגסטר איטלקי.

ה טיו ח ג דו ך
אל הכומתה
מסע ה אלונקות (הוד, תל-
אביב, ישראל) — זהו אחד מאותם
סרטים ישראליים שצריך
לברך על קיומם, גם אם הכוונות הטובות שבו רחוקות
מלהגיע לידי ביטויין המלא. נושאו, התאבדות של טירון
שנשבר באימונים והחקירה שבאה בעיקבות ההתאבדות,
אינם אופיינים אומנם לצה״ל לבדו, אך הדרך שבה מתנהלת
העלילה היא ישראלית טיפוסית, ומי שיישב באולם
ודאי יזהה על המסך מציאות המוכרת לו.
מעלתו הגדולה ביותר של הסרט היא בתיאור הרקע
של העלילה כולה: האווירה השוררת בפלוגת טירוני״צנ-
חנים, היחסים בין החיילים לבין עצמם ובין החיילים
ומיפקדיחם, העובדה שהפרש-הגיל בין מפקד לפקודו קטן,
ומכאן שגם ההבדל בהתבגרות הנפשית קטן. האחיזה בפול-
חני־גבריות מסויימים שמחוץ להם קיימים רק ״סבונים״
ו״פדלאות״ ,אובדן האישיות הפרטית לטובת אישיות קבוצתית.
על כך צריך להוסיף את התמציתיות שבבימוי, את
השימוש היעיל במצלמה, את חמיבנה הקפדני של כל תמונה
ושל כל תנועת־מצלמה, בקיצור, אם להשתמש במושג
מיקצועי במיקצת, את הדרך שבה מתארגן המרחב בתוך
המצלמה. על כך מגיעים שבחים רבים לבמאי יהודה
נאמן ולצלם שלו, חנניה בר.
מצד שני סובל הסרט מליקויים יסודיים חמורים העלו-

שחקנית כ.5 .
בין הציפורניים

צנחנים באמבטיה

כובע אדום

לים, בסופו של דבר, להכשילו. התסריט אינו מצליח לבנות
דמויות בשר-ודם, ומסתפק באבות״טיפוס שיגרתיים ושיט
חיים. אף אחת מן הדמויות אינה מעניינת במידה מספקת
כדי לעורר הזדהות אמיתית של הצופה עימה. ואילך השח קנים,
שיכולים חיו להשלים אולי את החורים בתסריט,
מגישים סיוע צנוע במיוחד.

*1 89 סי

מפרנסתם הצביעה על נכונותן של קרניות
אחדות להקים במקום תעשייה לפרוות
סינתטיות. ואם היה עוד מי שלא השתכנע,
הציגה לפני הנוכחים את גופתו של כלב ים
צעיר שנטבח בבוקר אותו יום.
״הרגשתי כמו בשדה-קרב,״ נאנחה לא-
חר-מכן. אבל נראה שלפחות בקרב הזד,
היא ניצחה, לעת־עתה. כי כאשר פנתה
אל החוף הקפוא, כדי ללטף ולחבק את
כלבי־הים הקטנים, באו העיתונאים בעיק-
בותיה ׳,לא עם אלות אלא עם מצלמות.
וזאת כבר התקדמות.

תדרי ך
חובה ליאות:
תל אכיל — רשת שידור, הדרך הטו בה
בה הלכנו, ההזמנה, הפרקליט, הגיס
והכיס.
ה עול ם הז ה 2070

אתבגץ־אינויסל
להצביע די ש

מי שמצ בי עמערך -רוצהאתשמ עון פרםכראשממשלה.
מי שמצ בי עליכוד -רוצהאת מנ חםב גין כראשממשלה.
מי שמצ בי ע ד ״ ש -א ת מי הו א רו צהכראשממשלה?
זו הי התע לו מההג דו ל ה של בחי רו ת 1977
ד״ שבכוחותעצמה. כ מו כלמפלגהק טנ ה. ה רי ל א תו כ ל
להרכיבממשלה. אבל, הי א תו כ ל אולי, ל ק בו ע. במצ בי ם מ סויי מי ם,
מי י הי הראשהממשלההבא של ישראל.
מנ חםב גין, א לו ף ב מי רו צי ב חי רו ת כו ש לי ם, י הי ה מוכן• לשלםכלמ חי ר
בעדרא שו תהממשלה; י הי ה מו כן ל ה צי עלת מי רול שו ת׳ ב ד ״ שכל ״ הצעה/ ,
שלאיוכ לו לסרבלה.
ואתה -שבח לו מו תי ך הג רו עי ם ביו תרלאחלמתעלאפש רו ת של
בגין -ראש ״ מ מ של ה -ב עז רתך -ה פ עי ל ה -תקבל או תו לכמה שני ם גו ר ליו ת,

מי שריצה און ^ ןןי
א ך מי ש איננו רו צהאתבגין,

ה מ עי ר

מפלגת

ה מ בו דחמ פיי ס

כמו ראובן רובין, אגדתי וזריצקי, ומבלים
שם לילות ארוכים. גידי תכיר את כולם
בילדותו, והוא מספר :״אהבתי לשמוע את
הסיפורים שלהם, איך הם היו באים ו נוסעים
ומה היה. אני זוכר איך הם היו
באים בערבים לבית סבא, שותים יין ו מבלים.
הם ידעו לחיות, החבר׳ה האלה
מהבוהמה של תל־אביב הקטנה.״
את קירות דירתו השכורה, שבלב תל־אביב,
מקשטים ציורים מעשדדידיהם של
אותם אמנים, שהיו באים אל בית הסב ו־משרבטים
על דפים לבנים. לימים מיסגר
הסב את השירבוטים ומסר אותם לנכדו.
גידי, בניגוד לתדמיתו הלא־איכפתית,
הוא טיפוס מישפחתי מאד, שומר על קשר
הדוק עם אמו המתגוררת בירושלים, ו טוען
שהיא ״האשד הכי על־הכיפאק שאני
מכיר,״ שומר על קשר עם אחיו מיקי בן
ה־ ,22ג׳ינג׳י יפה־תואר העובד כפועל־במה
באחד התיאטראות. הוא גם מקפיד לסעוד
מדי ליל־שבת בבית סבו וסבתו, שם מתכנ סים
כל בני־המישפחה כולל בן־דודו, אהוד
גרא, שהוא עוזרו ויד־ימינו של שר־התחבורה
גד יעקובי.
כשהיה בן שבע נפטר אביו״ דניאל,
שהיה רב־סרן בצבא־הקבע מהתקף־לב
פיתאומי. המישפחה, שהתגוררה עד אז
בצהלה, עקרה לתל־אביב. בעיקבות מחלת־ילדות
של גידי עברה אחר־כך המישפחה
להתגורר באילת, שם ניהלה אמו, ציפה,
שהיא פקידה בכירה במישרד־התיירות ו דמות
ידועה בזכות עצמה, את לישכת־התיירות
הממשלתית בעיר.
ציפייה לטלפון הנ א

המנקז הקשוח

גידי גוב בתפקיד המ״ם־פ״א
יאיר בסרט מסע אלונקות,
כשלצידו (מימין) דב גליקמן, הם מ״פ השמח למלא את מקומו
ברגע שזה מושעה על־ די המג״ד, ומיקי ורשביאק (באמצע) בתפ
קיד
הרופא הפלוגתי החולק איתו דירה בעיר. גידי, שעבר רק
עשרה ימי־טירונות בצבא, עבר טירונות אמיתית בתקופת צילומי
הסרט; אז למד להשתמש בנשק. הניצבים, שחלקם השתתפו
במיבצע יונתן, כינו אותו בהיתול :״המ״ם־פ״א של כוורת״.

ך* אם ושני כניה עברו לירושלים.
1 1גידי עבד כפקיד בבנק לאומי, ושנא
את העיר. מעולם לא היה טיפוס חברותי.
תמיד היה ילד מסוגר שהעדיף לשבת ב־

נידי ב 11ב הקומוע
ף* ין הכהורות הוא נחשב כחתיד
* מבוקש, בין הזמרים הוא נחשב כזמר
מעולה, ובין השחקנים הוא נחשב כתגלית
השנה. אבל בין העיתונאים הוא נחשב
כמרואיין גרוע.
גידי גוב, בן ( 27 כימעט) ,שיער ערמוני
שופע ; עיניים חומות שלעיתים תכופות
חסרוודהבעה, דק־גו. הבחורות אוהבות
אותו.
בראיונות עיתונאים הסתפק בדרך־כלל
בתשובות של ״כן״ ו״לא״ על כל השאלות
שהופנו אליו• מעולם לא הסגיר עצמו לידי
המראיין, מעולם לא סיפר על עצמו יותר
מאשר ״הייתי בלהקת הנח״ל, כעת אני
בלהקת כוורת ואנ׳לא יודע מה יהיה אתי
הלאה.״ עד היום הוא מסרב בתוקף להיק רא
״כוכב״.
מי שייחס זאת לאופי בלתי-ידידותי,
שחצני ומתייהר לא הכיר את גידי גוב.
רק המקורבים אליו ידעו כי התנהגותו
המרוחקת ותשובותיו החמקניות נובעות
פשוט מביישנות, לא מיוהרה.
אז מה באמת הפך את הבחור הביישן,
המכונס בעצמו, המסוגר והבלתי־מתבלט
לכוכבי מגידי גוב איש לא יקבל תשובה
על השאלה הזו, מפני ששום כוח שבעולם
לא יצליח לסחוט ממנו הודאה בפה מלא
ובקול רם שהוא כוכב, אפילו אם הוא כן
חושב כך, בסתר ליבו.

דל״ת־אמותיו מאשר להשתולל עם החבר׳ה.
אולם בירושלים הגיעה ההסתגרות לשיאה.
הוא היה הולך לבנק בשעות־העבודה ה קבועות,
חוזר הביתה, סוגר עליו את ה דלת
ושומע ביטלם נון־סטופ.
יופיה של ירושלים לא עבד עליו, ועד
היום הוא בכלל לא מבין מה רוצים מהעיר
הזאת, ואומר :״אני תל־אביבי בדם, ואני
אוהב את החיים התל־אביביים הסואנים.
אני אוהב לשמוע את הדופק של העיר,
ובגלל זה אני גר ממש בתוך דיזנגוף, ליד
בתי־הקפה, בין בתי־הקולנוע. אני מת על
החיים האלה.״
את שירותו הצבאי דחה בשנה ,״כי
הייתי כזה קטן שהתביישתי להתגייס, אז
חיכיתי שאגדל קצת.״
כשגדל, עשה רק עשרה ימי־טירונות
בגלל פגם בריאותי, והתקבל ללהקת־הנח״ל.
שנה שלמה הסתובב החייל הקטן והבלתי־מתבלט
בלהקה, ולא עשה כלום ״בגלל
שלא ידעו אם להעיף אותי או להשאיר
אותי.״ למזלו פורקה הלהקה, וחולקה ל־ציוותי־בידור.

התגלה גידי גוב. בתוכנית החדשה
של הצוות קיבל תפקידים מרכזיים יותר,
ואפילו שיר סולו.
כשהשתחרר, מלהקת־הנח״ל בגיל ,22 לא
ידע בדיוק מה יעשה. הוא שכר דירה
בתל־אביב וחיכה לבאות. הוא מעולם לא
היה מאלה שדוחפים את הקאריירה של
עצמם, שמחפשים, מבקשים, מתחננים,
מפעילים קשרים. אם בא מישהו והציע
לו וניראה לו, לקח. אם לא, ישב בשקט
בבית וחיכה לטלפון הבא. וזה הגיע.

יי חו ס מי שפחתי
מרשים
ך • כ יו גרפיההקצרה למדי שלו מצ ו
1ביעה על ייחוס. מישפחתי מרשים :
מצד אביו הוא נינו של ד״ר חיסין ה מפורסם,
מי שהיה הרופא הראשון של
תל־אביב והיה רוכב על חמור בחליפה
לבנה ובכובע אוסטרלי, כשיד אחת שלו
אוחזת במושכות השנייה בשימשייה ש־הצלה
עליו מפני השמש הים־תיכונית. ו אילו
מצד אמו הוא נצר למישפחת חרל״ם,
המושרשת עמוק בתולדות היישוב העברי.
יילד אותו דודה של אמו, ד״ר לזר כץ,
שיילד כמחצית המישפחה הענפה.
סבו של גידי, יצחק כץ, הוא אוהד־אמנים
נודע, ובביתו היו מתכנסים ציירים

גידי גוב בחברת חבריו ללהקת כוורת שמרביתם, פרט לצ׳רצ׳יל
1 1 1 1 -1 1 1וליוני רכטר, שירתו יחד איתו בלהקת־הנח״ל. גידי מסרב להיקרא
״כוכב״ הלהקה, טוען שכל חבריה התחלקו בכוכבות, שווה־בשווה. היה זה הוא שיזם,
את הפגישה בין האמרגן פשנל לבין הלהקה, שאיש לא רצה להפיק את תוכניתה
שבועות. שלושה תוך לאומי לשלאגר הפכה ואשר
במשך חצי־שנה,

הטלפון הבא הזמין אותו להשתתף ב־פסטיבל־הזמר.
הוא שר את יעלה ויבוא,
ולא זכה בשום מקום, לעומת זאת פגש
מאחרי־הקלעים את האמרגן פשנל שהזמין
אותו לבוא למישרדו. הוא לא הלך. רק
מאוחר יותר, כשדני סנדרסון החל מגבש
סביבו את החבורה שהפכה לאחר־מכן ל להקת
כוורת, ואחרי שהחבריה חיפשו
אמרגן במשך חצי־שנה ואף אחד לא שם
עליהם, החליט לנסות את מזלו אצל פשנל.
גידי הלך לפשנל, דיבר איתו, וזה כשראה
את החבורה, נדלק, הפיק, וההמשך ידוע.
שלושה שבועות מיום ההופעה הראשון

מצעיר ב..שן הוא הפך לכוכב להקת
מוות־ ועתה נחשב כתגלית קולנועית

של כוורת נסגרה הקופה, ולא נפתחה עוד
עד אחרי המלחמה.
גידי גוב מעולם לא סיים את לימודיו,
ואינו מחזיק בכל תעודה רישמית. ל מעשה
יש לו תיאוריה פרטית על עניין
הלימודים. הוא אומר :״למדתי בשישה
בתי־ספר ולא גמרתי כלום. אין לי שום
תעודת־בגרות, לא אכסטרנית ולא בטיח.
זה הכל ביזבוז־זמן. הייתי חרא של תלמיד,
לא אהבתי ללמוד בכלל! אני מצטער
שביזבזתי כל־כך הרבה שנים על לימודים
סתם, במקום למשל ללמוד נגינה על
פסנתר. כל הבגרות הזו זה עניין די טיפשי.
מה יש, מי שאין לו בגרות הוא לא מבוגר י
הוא כבר לא יכול לחיות? סתם שמים
אנשים בלחץ, ומכריחים אותם ללמוד המון
דברים שאחר־כך הם ממילא שוכחים. אבל
מה, יש להם ת׳חתיכת נייר הזאת שביזבזו
עליה 12 שנים.״

__ טירונו ת
א מי תי תבסרט
** וד קודם שנסע לאמריקה עבר גידי
ז ע מיבחנים לסרט מסע אלונקות. הוא לא
התייחס לעניין ברצינות, ונדהם כשחזר
והבמאי יהודה (״ג׳אד״) נאמן צילצל אליו,
ואמר לו שהתפקיד שלו. מספר גידי:
״בכלל שכחתי מהעניין. כשג׳אד הודיע לי
שהתפקיד שלי, נבהלתי לאללה ואמרתי
לו , :מה, השתגעת? בחיים שלי לא הייתי
בצנחנים, אנ׳לא יודע מה זה מ״ם־פ״א,
מה זה יחידה קרבית. בסוף הוא שיכנע
אותי. אמרתי לו , :בסדר, אני אעשה את
זה, אבל על אחריותך !׳ כשאני חושב היום
שהייתי יכול לא לעשות את הסרט, בגללי,
עוברת בי חלחלה.״
׳והוא מספר :״בשבועיים הראשונים
הייתי מבולבל לאללה, הרגשתי שאני על
המאדים, לא ידעתי מה אתי. רק אחר-
כך, כשראיתי צילומים, נרגעתי. התחלתי
להבין יותר את המדיום, ולהשתחרר. מה
יש להגיד, היה על־הכיפאק. החבר׳ה האלה
שהשתתפו בסרט מהתיאטרון החיפאי, הם
הבר׳ה שתענוג לעבוד איתם. אבל הרגעים
הכי מביכים שלי בסרט לא היו סצנות־האהבה
עם ג׳יטה מונטה, כפי שמשום־
מה־חושבים בטעות, אלא אותם רגעים ש בהם
הייתי צריך לעשות סצנות קרביות
עם אנשים שזה המיקצוע שלהם, אני ש למדתי
רק יומיים קודם־לכן איך דורכים
נשק ! בכלל די שיעשעתי את החבר׳ה ה אלה,
שחלקם השתתפו במיבצע יונתן.
הם היו קוראים לי ״המ״ם־פ״א מכוורת,״

ה ך 1ך 1של להקת כוורת. ע ם
1 1 1 1 1 1שיער ארוך וכובע
ניצחי, שהיה הסימן המיסחרי שלו,
בתקופת הופעותיה של הלהקה. באותה
תקופה השתרך אחריו גדוד מעריצות.

והיו אומרים לי באמצע החזרות :״המ״ם,
שמעתי אותך ברדיו היום.״
כשתמו צילומי מסע אלונקות התמסר
גידי גוב לדבר האהוב עליו במייוחד:
עשיית כלום. שיבעה חודשים ישב בבית,
ודחה כל הצעות משמעותיות ולא־משמעו־תיות
שהופנו אליו. הוא מודה שאחת ה תכונות
הבולטות באופיו היא העצלות.
הוא לעולם לא יעשה דבר הכרוך במאמץ
כלשהו, אלא־אם־כן הוא ממש רוצה בו,
או ממש מוכרח. לבסוף נמצא מי שהזכיר
לו כי זיכרונו של הקהל קצר. וכך, כמו
ששיבעה חודשים רצופים לא עשה כלום
באופו אינטנסיבי, נכנס גידי בחודשיים
האחרונים לפעילות אינטנסיבית עד־כדי־כך
שהיא אינה מותירה לו כימעט פנאי לעצמו.
קשה להאמין עליו, אבל גידי גוב הוא
פטריוט אמיתי ונצחונות מכבי תל־אביב
על צ־ס־ק־א ומובילג׳ירג׳י וארזה ו הזכייה
בגביע היו, עבורו, הימים המאו שרים
ביותר השנה. והוא טרח לחגוג את
שני הנצחונות גם־יחד עד אור־הבוקר,
כדת־וכדין.

או הב —
ולא עושה כלו ם
ך • בלל, הו אאוהב מאד לחגוג, והבי-
לויים תופסים אצלו חלק חשוב מאד
בחיים. הוא גם משוגע לטלוויזיה, לסירטי
ולסיפרי מדע״בידיוני. הבחורות ממלאות לו
את הראש, אבל הוא לא עסוק בהן, ל דבריו
מבוקר עד לילה. אין לו טיפוס
מסויים של בחורה שיושב אצלו בראש,
והוא מפרט :״אני רואה בחורה, נדלק
עליה, ולא משנה מה היא או מי היא.
אם היא נדלקת עלי אז על־הכיפאק, ואש
לא אז זאת פדיחה.״ חוץ מבחורות הוא
גם ״משוגע למוסיקה, הולך הרבה למסיבות,
מת על בירה אבל לא אוהב להשתכר.״
בכלל, הוא אוהב את החיים ומת לעשות
כסף, אבל לא עושה שום דבר בשביל זה.
הוא גם מת להצליח, ולא עושה שום דבר
בשביל להצליח. אילולא טילפנו אליו, גם
לא היה זוכה לקבל את אחד התפקידים
המרכזיים בסרט־הטלוויזיה חירבת חיזעה
על-פי ס. יזהר, בבימויו של רם לוי, ש־צילומיו
עומדים להתחיל השבוע, אילולא
טילפנו אליו, לא היה משתתף בתוכנית־הטלוויזיה
ונזכור את כולם ששודרה בערב
יום־הזיכרון. אם לא היו מטלפנים אליו,
הוא עצמו לא היה מטלפן לשוס מקום.
ואולי בגלל שאף אחת לא טילפנה אליו
אין לו כרגע חברה, אבל הוא לא דואג.
הוא תמיד מחכה לטלפון הבא.

באמריקה

גידי בניו־יורק, בתקופה
שבה שהתה
שם הלהקה. הוא התאהב באמריקה, ובייחוד
ברישתות־הטלוויזיה שלה, היה מבלה
ימים ולילות בצפייה ובהעברת תחנות.

1גידי גוב בחברת השחקנית ג׳יטה סונטה,

1 ״1 7 1 ^ 7171־
המגלמת בסרט את דמותה של מיה, המילואימניקית

1י 1 1פ •1 1 1 -
שמתאהבת במ״ס־פ״א. סצנות־האהבה בין גידי וג׳יטה מתרחשות בחושך, וצולמו בנוכחות
הצלם חנניה באר והבמאי ג׳אד נאמן בילבד, כאשר שאר חברי־הצוות
לא הורשו להיכנס לחדר־המיטות אשר בו נעשו סצינות־האהבה בין השניים.

טובה, כך קורא גידי
1 1 *1ן ה
ללהקה שאותה הקים
1111 •1 1 >1
יחד עם יהודית רביץ ושמוליק בילו.
בתמונה: גידי כפי שניראה ימים ספורים
לפני שקיצץ את שערו ושינה את תיסרוקתו.

חייבת חיזעה

זיה על־פי סיפרו של ס. יזהר קיצץ גידי בשערו
הארוך מאד. העובדה שהוא מגלם בפעם
השנייה תפקיד חייל לא מרתיעה אותו כלל.

ביתיסכר דטקגדאל־ס י

21-1ב!

תוכלו לקבוע
את דמותה
עול ההסתדדות

בבחירות להסתדרות צריכים לקחת חלק כל חברה
וחבר בהסתדרות,על מנת לקבוע את דמותה,לחזק את כוחה
ולהשפיע על דרכה.
אל תוותרו על הזכות לבחור את מוסדות ההסתדרות.
עקבו אחרי הפרסומים השונים המספקים מידע
שוטף על הליכי הבחירות.

ההסתדרות דן״ מח בו1וב*ל.1
יום הבחירות 21.6.77 :
ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל-ועדת הבחירות המרכזית
ועידת ההסתדרות• ועידת נעמת• מועצות הפועלים

מג חי גדול טל ממוצות ומלקטים טל
וקירותר דלתותמ ו
אצפויר ו

צדולי הציוד חמודרני ותקלאטי —
חובק ח

מקצועית טל מלקטים ו־

תיווו ת.

קבלת מודעת! לכל העיתונים
בפהירי המערכת

בעיות ולבטים
בחיי המין
מאת

״לוטוס״,

חד״ר מרדכי זידמן

ת״א, רח׳ אלנבי 101

(מול בית־הכנסת הגדול)

חוצאת רטמים

פירשם אידיאל
היפהקכיותרס המתנהו ב

אבן גבירול 110 תל־אביב
(פינת אננזוקולסקי)

טלפיו 227118 ,227117
חניה חופשית

מוו־לה
ה טפ טי םהמ עו צ בי ם כי צי ר ת או מן

(המשך מעמוד )39
לם את מלוא המחיר, והכסף שיגיע כפי צוי
יתפוס את מקומו של הסכום החסר
בקרן־ההנצחח. בדרך זו יוסדר חבל כדרך
כשרה: מגידי יקבל את שלו וישלים את
הציוד שנגנב ממנו, ואילו הסכום שנמשך
מקרן־ההנצחד, יחזור אליו, על חשבון חב־רת־הביטוח
המרומה.
אך אורה כרמי ידעה שאנשים אחדים
יודעים את האמת, ועובדה זו הטרידה את
מנוחתה. היא דיווחה למנהל מחלקת־הנב־סים
של העירייה על מציאת המערכת ב־בית־הספר
רק בסוף חודש נובמבר אותה
שנה. העירייה זיכתה את חשבון הברת־הביטוח,
ומנהל המחלקה העירונית ביקש
מן המנהלת הבהרה.
במיכתב אליו מן ד.־ 19 בדצמבר 1976
כתבה אורה כרמי :״מיספר ימים לאחר
הפריצה, באחד מביקורי בסניף יונתן,
הבחנתי להפתעתי במיזוודת־הרמקול ב ארון
בחדר־המזכירות. בבירור שערכתי,
התברר שהמיזוודה היתר. משך כל הזמן
בסניף, לפני הפריצה ואחריה. הוריתי לד ווח
על כך מייד למנהל מחלקת-הנכסים.״
היא אף צירפה למיכתבה זה מיכתב־עדות
של סגניתה, יפה סגל, העובדת
איתד. כיום בבית־הספר החדש. במיכתב־העדות
של יפה סגל נכתב :״בבואי בבו קר
ה־ 28.3.76 לחדר־ההנהלה, מצאתי ש כל
החפצים מפוזרים. הבחנתי שחסרה מכו-
נת־חישוב חשמלית וארגז מיזוודת־הרמ-
קולים היה יריק וקרוע. מתוך כך הבנתי
שהרמקולים נגנבו.״
מתוך הדברים התגלה שקר ברור. כיצד
יכלה הסגנית לראות את הארגז ״ריק
וקרוע״ ,אם מיזוודת־הרמקולים לא נמצאה
כלל בבית־הספר בשעת הגניבה, כפי ש עלה
ממיכתבד, של אורד, כרמי למנהל
המחלקה? הרי זו טענה כי המיזוודה מ צאה
בסניף, לפני הפריצה ואחריה.
כאשר שמע ועד־ההורים את הדברים
מפי המזכירה, שלח מייד מיכתב למיש־טרת־ישראל.
המיכתב נכתב ונשלח על־ידי
ברוך גבריאלי, חבר ועד־ההורים ,־שהוא
קצין במחלקת־הרמאויות במחוז תל־אביב,
והתלונן על הוצאת דמי־ביטוח במירמה
על־ידי המנהלת.

ה ח קי ר ה
נמשכת
^ אשר נוכחה אורה כרמי כי המע-
0 /גל עומד להיסגר, בייחוד לאור ה עובדה
שאחד מחברי הוועד הוא איש־מישטרה,
החליטה לנטרל דווקא אותו. היא
כתבה, מצידה, מיכתב למישטרה, ובו האשימה
את גבריאלי ב״נקמה אישית״ ,ש בגללה
הגיש את תלונתו. במיבתבה טע נה
בי בעבר ניסה גבריאלי ״להשכיב״
אותה, אך היא סירבה לכך בתוקף .״הוא
ניסה להתחיל איתי עוד כשהייתי גרושה,״
טענה ,״אך דחיתי אותו בגסות, הוא נפ גע,
ועכשיו הוא רוצה לנקום בי.״
ועוד הוסיפה, כי הקצין גבריאלי, המת גורר
סמוך לבית־יהספר הישן שאותו ני הלה,
היה ממתין לה ב*שעות אחר־הצהריים
כדי ״להתחיל״ איתר״ ואילו מן העובדות
מסתבר, שקצין־המישטרה עובד בתל-
אביב עד לשעות הערב, ועם תום עבודתו
הוא ממהר לאוניברסיטת תל־אביב, שם
הוא לומד.
אחרי שנתקבל מיכתבה של אורה כרמי
במישטרה, הציע גבריאלי להיבדק במכו״
נת־האמת, ודרש כי אם יתגלה •שהוא
דובר •שקר, ינהגו בו בכל חומר־הדין.
הוא הכחיש מכל־וכל את טענתה בדבר
״נקמה אישית״ ,והסביר כי בוועד־ההורים
חמישה גברים נוספים, שכולם טוענים כי
עשתה מעשר, פלילי ודורשים לפעול נגדה,
והרי לא ייתכן שכולם גם־יחד ניסו
״להתחיל״ איתה.
התיק מצוי עדיין בחקירה, בידי ה-
מישטרה. ההורים טוענים בי גם בשלב
זה התערב אחיה הכל־יכול של אורה כרמי.
הם זועמים על המינוי המפוברק, על גזי-
ל ת הציוד מבית־הספר הישן שבו לומדים
ילדיהם, על המעשה הפלילי שבו היא
מעורבת, על האשמת־השווא נגד קצין־
המישטרה, אך יותר מכל חורה להם
שאשר, זו• ,שדמותה החינוכית והמוסרית
מוטלת בספק גדול, לדעתם, היא המופ קדת
על חינוך ילדיהם.
הגיבה המנהלת, אורה כרמי :״כל הסי פור
הוא בקמה לשמה, מצוץ מן האצבע
מהתחלה ועד הסוף. יש לי הרבה שונ אים,
אני יודעת.״
העולם הז ה 2070

והכירה

למה כדאי
להיות ח״כ

כךמתחמקאלבס הכר.
מהחזרת ב ספי םלממ של ה
פסק״דין שניתן לפני כמה חודשים גרם
לעיסקה מוזרה גין הזוכה למפסיד. הזוכה
הוא אלכס הכהן, לשעבר מנהל חגרת
״דיזנגוף — מערב-אפריקה״ ,שהונה את
מדינת ישראל ונמלט לחו״ל עד ששילם
כופר לאוצר. כיום, אלכס הכהן הוא
מפיק־סרטים באיטליה, שהפיק כמה סרטים
בישראל. המפסידים הם ״אולפני-
ההסרטה הרצליה״ ,שחוייבו לשלם ל-
הכהן כמיליון וחצי לירות והגיע עימו
להסדר־פשרה על תשלום 850 אלף לירות
בלבד.
הכהן הסכים לפשרה, כדי למנוע ידיעה
על פסק־הדין ממרכז״ההשקעות, שממנו

מפסיד קול

מעט —

הוציא במירמה כספים ואשר אם יידע על
פסק-הדין יוכל להניח ידו על הכסף ולהחזיר
לקופת המדינה את המגיע לה.
אלכס הכהן היה בעל חברה בשם
״פילמאר״ ,שהקימה עיר״סרטים באילת.
העיר הושכרה ל״אולפני״ההסרטה הרצליה״
שהפיקו בעיר את הסרט ״קרלוס״.
אחרי תום הצילומים ולפני פינוי השטח
פרצה בעיר דליקה שהשמידה אותה כליל.
״פילמאר״ תבעה לקבל את הסכום ה דרוש
להקמת העיר שוב, דהיינו 750 אלף
לירות. המישפט החל לפני שנים אחדות,
כאשר על ״אולפני-ההסרטה הרצליה״
הגן עורך־הדין שמואל תמיר ועל אלכס
הכהן הגן מישרד לייב קו מיס אר.
אחרי מישפט ממושך נתן בית״המישפט־המחוזי
בבאר־שבע פסק״דין שחייב את
״הרצליה״ לשלם ל״פילמאר״ את תביעתה,
בצירוף ריבית מעת הגשת התביעה,
כך שהסכום כיום עומד על כמיליון וחצי
לירות.
ביוני 1976 פירסם ״העולם הזה״ כתבה
על המישפט, שבה סופר כיצד הוציא
הכהן כספים במירמה ממרכז״ההשקעות.
מסתבר כי בעיר־הסרטים הושקעו 160
אלף לירות מכספי הכהן, בייבוא עצי-
בניין לעיר, ועוד 306 אלף לירות הלוואה
של ״הבנק לפיתוח התעשייה״ וכן מענק
ממשלתי בסן 175 אלף לירות.
הדליקה פרצה ב 13-ביולי .1971 למרות
שהיא השמידה את העיר, הגיש הכהן
חודשיים לאחר-מכן, ב 3-בספטמבר , 1971
דין־וחשבון למרכז״ההשקעות שבו כתב :
״אנו מצהירים שכל מה שנרכש או נעשה
על״ידי ההשקעות הנ״ל נמצא במיפעל.״
הצהרה זו היתה נחוצה לקבלת המענק
והיא היתה שקר, שכן הדליקה השמידה
את העיר כליל ולכן הכהן לא היה זכאי
כלל למענק.
הכהן חשש שטרכז״ההשקעות יתבע ממנו
את הכסף חזרה ויוכל לקבל את
הכסף מן הסכום שפסק לטובתו בית-
המישפט. משום כך היה מוכן להתפשר

לא רבים יודעים עד כמה כדאי להיבחר
לכנסת. ולא בגלל הכבוד, אלא בגלל
ההטבות שחברי״הכנסת הסדירו לעצמם
בשקט.
נניח שאדם הוא בן 65 ואין לו פנסיה
לעת זיקנה. כל שעליו לעשות הוא להיבחר
לכנסת לקדנציה אחת. הוא מבטיח לעצמו
לכל ימי חייו פנסיה חודשית בת
4000 לירות, ביטוח־בריאות הכולל אותו,
את בני־מישפחתו ונכדיך עד עד סוף
ימי חייהם — כולל אחזקת אחות וצוות-
מטפלים חינם ליד מיטתו אם הוא חולה
בביתו, או בני-מישפחתו חולים. הוא
מקבל שימוש חינם בטלפון, עיתונים וספרים
חינם, וכן כיסוי מלוא הוצאות
נסיעותיו לכל חייו.
תקנות הגימלאות שפורסמו באחרונה
קובעות, כי ח״כ צובר מדי שנה !43
פנסיה. מי שפורש מן הכנסת אחרי גיל
,50 כל שנת גיל מעל 50 מוסיפה לו
* 2פנסיה. ח״כ בכנסת שהתפזרה לפני
תום ארבע שנים, רואים אותו לצורכי
הזכויות כאילו כיהן ארבע שנים מלאות.
ח״כ-לשעבר נהנה מכל הזכויות של
ח״כ בפועל בבריאות, טלפון וכד. ח״כ
שנפטר מוריש את הפנסיה וביטוח״הברי-
אות למישפחתו.
הכנסת דאגה גם לחבריה הצעירים.
ח״כ הפורש בגיל 40 ויותר יקבל אחרי
ארבע שנים לפחות * 20 פנסיה, אחרי
שמונה שנים לפחות * ,40 ואחרי 12 שנים
לפחות *.60
כיוון שהפנסיה מושתתת על המשכורת
האחרונה, העלו חברי-חכנסת את משכורתם
באחרונה ב״* .115 שכר״היסוד הועלה
מ״ 1655ל .3600-שכרם, עם תוספת־היוקר,
עומד עתה על 6300 לירות. בנוסף
מקבל כל ח״כ 200 לירות לחודש
לעיתונים וספרים, קצובת-נסיעה גלובאלית
של 707 לירות לחודש, וכן אש״ל על
נוכחות בכנסת בשיעור של 147 לירות
ליום.
השכר הנקי כיום של חבר-כנסת הוא
8623 לירות, כולל כל ההטבות שפורטו
לעיל.

זוכה הכהן
— אבל בטוח

עם ״אולפני״הסרטה״ ולקבל מחצית מן
המגיע לו, ובילבד שיקבל משהו !
האם יפעל עתה מרכז״ההשקעות להשגת
הכספים המגיעים להכהן?

״ביזניס־וו־ק״:
סרס יפחת
אחה די ר ה
הגיליון האחרון של ״ביזנס-וויק״ רב-
היוקרה מספר, כי מייד אחרי שייבחר
לתפקיד ראש־הממשלה יביא שימעון
פרס בנקאי מיקצועי לתפקיד שר-האוצר,
וכן יקים מישרד לכלכלה — לתיאום
הפעולות הכלכליות של כל מישרדי-
הממשלה.
כן ינקוט פרס כמה צעדי-חירום, ביניהם
פיחות הלירה בשיעור של 15 עד
30 אחוזים, העלאת מיסים, הקפאת שכר
וקיצוץ בהוצאות הממשלה.
מה שה״ביזנס־וויק״ אינו יודע הוא כי
מייד אחרי הבחירות לכנסת ייערכו הבחירות
להסתדרות, וכי אין סיכוי שהמערך
יעשה צעדים שיביאו להחלשתו בבחירות
להסתדרות בחודש יוני.

ה תרו מ ה הי שר אלי תלאמ רי ק ה הדרו מי ת
1X0118788118*1111**8-5 05 *38*61

חברת ״אל״על״ הכפילה את צי מטוסי
ה״ג׳אמבו״ שלה, על״ידי קניית שלושה
מטוסים חדשים, במחיר כולל של 120
מיליון דולר. כיום מפעילה החברה ארבעה
מטוסי ״ג׳אמבו״ ,שמהם אחד מייועד
לנוסעים ולמיטען ועובד בהטסת מיטעני
חברת ״קאל״.
המטוס החדש הראשון יגיע ארצה בחודש
יוני, ויהיה מייועד למיטען בילבד.
המטוס השישי יגיע ארצה בספטמבר
השנה, והשביעי במארס .1978 שניים אלה
מייועדים למיטען ולנוסעים, אולם חם
יכילו 440 מקומות לעומת 406 במטוסים
הקיימים (בכל שורה יהיו 10 מושבי-
נוסעים במקום תישעה).
״אל״על״ הכשירה כבר ציוותי-טייסיס
להפעלת מטוסיה החדשים, ותוכל לקלוט
עתה כעשרים טייסים חדשים מחיל-
האוויר עבור מטוסי ה״בואינג 707׳ ש־טייסיהם
יעברו למטוסי ה״ג׳אמבו״.

1 0 0 6 8 80 0 0 0 1 6 8 1 6״ * 8־ * 1 0 1 3 0 1 6 0 1 0 1 *81ע 0ק 1ו1ן < £
6 3־ * 3 * 61ז מ 1ק 3 18־ 0 8 0 0 1 8 0 8 0 8 1־ !8ע 0 0 0 0 8 6 1 8 0 8
0 3 1 -3 13 0 1 ) 3 0 1 0 0ע 3611־181

,א^סי^ויליי״ס יגימז**

>יי1פש<> !נ יא א עייסס* >*ו ;1י ^ *גי6י׳י> יז ג1

80 וזי*,<*6־>

>גר<04 זי$ת<} זן 4 4׳ 1 > 10 1*.אזיי׳ א״ ק

״יייזיו

סאן .60

מחסור בבשר בתל־אביב
זה שלושה שבועות שמישרד״המיסחר-
והתעשייה חדל לספק בגוש-דן בשר קפוא
מסוג ״איקס 8״ ,הוא הבשר שממנו
לוקחים חלקים מעולים לכתף ולסטייק.
מחירי בשר זה הגיעו כבר ל 50-לירות
הקילו, כאשר ערב־הפסח היתה דרישה
רבה לבשר מצד היוצאים לפיקניקים.
תרעומת רבה עוררה בין הסיטונאים
העובדה שהמישרד חילק בשר קפוא זה
בחיפה בילבד, מה שהביא למכירתו על־ידי
החיפאים לסיטונאי תל-אביב ברווח
מיידי של 2000 לירות לטון.

אואי׳וז <61י*י*7
^.סאיזיו

י ז**<*0<*1י׳<ן י. ז ז** י4

י׳׳נ*יי7

*ריק י׳ג׳ * 7־•* 8־.״סאו 1ס5א 4ין| ז איי ס ס יי׳ורי 40.ך ן

3 1ו £5 0 6מ *ז 11ז א 1* 5מ־ד 135 ם או

מי שחשב שישראל מציעה לאמריקה הדרומית רק
מומחים פרטיים בידע, טועה. התעשייה הצבאית הישראלית
מפרסמת מודעות בעיתונים שם, המציעים

ייסיי דגי־אא* *6י ס**ייז 0י<
י8י 6׳ 22 סיס״׳אא 3)6ז<י• 8*1

.איו• יי י*רי״ג *׳׳גזיק

י , .זי׳ג^יז!• ׳0

! ,י׳יסי׳!*)6,יאיז.

זיאי ׳ו־נ

;< יזנר־אגא״י*

מבל טוב מישראל: פצצות מהירות ופצצות מהירות
במייוחד, טילים, ודברים שונים שבוודאי לא יחבבו את
•טס ישראל ביבשת זו.

ילדים בביתה סיפרו לי שבבית־הסוהר עוקרים את הציפורניים בצבת.
וקושרים אותך בשלשלאות לכותל. ותמיד חושך, ועכברושים אוכלים
אותך. ואתה מקבל רק לחם ומים ו לאכול. ובלחם יש תולעים.״

חוות החיות האמויסאית

א י תו מי ה מי לחמההקרה

במחצית שנת 1975 פירסמו האחים רוברט זמייקל
רוזנברג ספר המוקדש להוריהם אתל ויוליוס רוזנברג׳
בשם אנחנו ילדיכם, שבו כינו את(עצמם ״יתומי המילחמה
הקרה.״ על דש עטיפת אותו ספר נכתב, בין השאר:
״שיקרו לנו בעניין וייטנאם, שיקרו לנו בעניין ווטרגייט.
הייתכן ששיקרו לנו גם בעניין הרוזנברגים 1״
ב־ 19 ביוני 1953 הועלו בני הזוג יוליום ואתל רוזנברג
על הכיסא החשמלי, בעוון בגידה בארצות-הברית. שנתיים
קודם־לכן מצא אותם בית־המישפט אשמים בריגול ובם״
סירת הפצצה האטומית לסובייטים. שנתיים ישבו בני-
הזוג בתאי הנידונים־למוות. העולם סער. אנישי־רוח נרתמו
להצלתם. הוגשו בקשות־חנעה — מאום לא הועיל.
אמריקה היתד בעיצומה •של המילחמה הקרה. המדיניות
התנהלה על סף תום של מיליחמד, אטומית. הסנטוד מק־קארתי
ניהל את הוועדה נגד פעילויות אנטי־אמריקאיות,
וארצות־הברית כולה היתר, אחוזת אימה מפני השתלטות
ה״אדומים״.
אחרי ההוצאה־להורג נמסרו הילדים, רוברט ומייקל
רוזנברג לאימוץ.
ב־ 1971 פירסם סופר אמריקאי צעיר, אדגר לורנס
דוקטורוב, ספר תחת הכותרת ספד דניאל * העוסק
ב״רעיון של הרוזנברגים״ .׳תוך חשיפת מערכודד,יחסים
הסבוכה בין הפרט למדינה, המוות האלים על כל צורותיו-
הוויות־ד,יתמות של ילדי הרוזנברגים וצמיחתם מעידן
״ציד־המשכפות״ של הסנטור מק־קאדתי, דרך הקטלוג
המבזה של התרבות המערבית, תוך ניתוח לאחר־מוות•
של אמריקה — לעבר עולם חדש של ביקורת מלאת־היסוסים,
עולם שייתכן כי יצמיח בבוא היום ערכים
פודים למין האנושי בכללו.
על חוויות ההלם של ילדי הרוזנברגים ועל תד,יותי ר,ם,
הרכיב א.ל. דוקטורוב את תשתית סיפרו ספר דניאל.
הזוג רוזנברג הפך לאיזקסון. רוברט הפך לדניאל, ואחיו
מייקל לאחותו סוזאן, האחות הצעירה המתפוררת בבתי־חולים
לחולי־רוח — עד מוות. את סיפורם הפך דוקטורוב
לכרונולוגיה מעוררת-חלחלד, ומסמרת־שיער של תקופה.
מיון קפדני של חשכת ימי־הביניים שהתחוללה בארצות־הברית
במחצית המאה ד,־.20
דניאל לווין, מקודם דניאל איזקסון, לפנים רוברט
רוזנברג — הופכים אצבע מאשימה כלפי הדימוקרטיה־האמריקאית.
סיפור בגוף ראשון בעל מעברים הדים לגוף
שלישי, תוך ציטוטים וסיקורים מתוך סיפרי־היסטוריה
שונים המביאים סאגה של תהיות ושאלות, של חיפושים
וחיטוטים, ישל דור שלם הסר־אמונה. דור שלם, יתומי
חוסר־ד,אסונה שמוצאה במילחמה הקדה שבאה עם תום
מילחמת־העולם השנייה.
דניאל מנסה לפענח לעצמו את הוצאתם־להורג של
הוריו. להבין את עצמו, את חייו ואת חייה של אחותו
שהפכו חורבן. כך הוא מתאר את אמריקה של ילדותו
ככלא של אינטלקטים ומחוייבות חברתית. אמריקה של
עוני. אמריקה של ליברלים וקומוניסטים נרדפים: על*
מנת שתוכלו לרשום ככהירות רכה את אחד, הרגעים
הגדולים של השמאל האמריקאי.׳ השמאל האמריקאי
מצטמצם כרגע גדול זה כקונספירציות עלובות של זוג
הנקרא פול ורושל איזקסון. הם ישנים על ספה־מיטה
מתקפלת בחדר־מגורים...
פול איזקסון, אביו־מולידו של דניאל, משמש כמתקן
מקלטי־רדיו. אינטלקטואל יהודי, הנושא על כתפיו עולם
ומלואו. את כל סבל העולם. הוא ניצב כאי יציב בעולם
מתפורר: לילה אחד הוא קורא בקול כתכה של ה״ניו
יורק טיימס״ ,שכה נאמר כי למעשה נעלמו מן הקמפו סים
של המיכללות כל הוויכוחים הפוליטיים. ה״טיימס״
ערד סקר. פרופסורים מפחדים שיפרשו דיכריהם שלא־כהלכה.
באוניברסיטות של המדינה יש הוכה לחתום
על שכועת־אמונים. זוהי אמריקה של׳ צייד־ד,מכשפות,
אמריקה הנפחדת והמבוהלת. אמריקה המנוהלת בידי
* ״ספד דניאל״ ,הוצאת ״זמורה, ביתן ומודן״ ,מאנגלית:
חיים גליקשטיין 261 ,ננס

אדגר הובר, ראש האף־בי־איי, משרת־הציבור שנשיאים
חששו מפניו.
ביום בהיר אחד עוצרים אנשי האף־בי־איי את מינ־דיש,
רופא־ד,שיניים המישפחתי של משפחת איזקסון
וידיד־המישפחה. תגובתו של דניאל מעורפלת, והוא
מתארה: הידיעה שימחה אותי. חשבתי שאם אנשי־הבולשת
צריכים לאסור מישהו, בפי שאמר אבי, משום
שאם לא יאסרו לא יהיה להם דבר לעשותו, אזי בחרו
בחירה נבונה באוסרם את מינדיש. הרגשתי שאילו היה
זה תפקידי לאסור מישהו, נם אני הייתי אוסר את
מינדיש.
אנשי האף־בי־איי מגיעים אל בית מישפחת איזקסון.
אלא שהאב רואה זאת מבחינת זכויותיו, וטוען: כשהאף־
כי־איי דופק על דלוזד ורוצה רק לשאול כמה שאלות,
אין אתה חייב להסכים שישאלו אווזד שאלות. אין אתה
נדרש לדבר איתם רק משום שהם רוצים לדבר אתד.
אין אתה חייב ללכת איתם ללייטכתם. אין אתה חייב
לעשות דבר אם לא הוצאו צו כית־מישפט או פקודת־מאסר.
אד אתה לומד את החוק רק בהמשך הזמן.
כמו בטרגדיה יוונית, עם צו בית־המישפט הפדרלי
מתחיל מחול ־השדים המביא לבסוף להמתתם של בני
הזוג איזקסון. אנשי האף־בי־איי מתחילים בחיפוש :
חשתי לקומה העליונה• .שניים מהם היו בחדרי. הם
בדקו את סיפרי הדינוזאורים שלי, דגם־האווירון •שעליו
עבדתי, ותיבת־הסיגרים שכה •שמרתי את הגולות •שלי.
הם הסתכלו תחת המיזרן של מיטתי. הם הרימו את
הלינוליאום של הריצפה, הם התבוננו בארון־הקיר...
אביו של דניאל נאסר והובל לבית־הסוהר. האם
עדיין נותרה חופשיה. החברה הסובבת דוחה: אנשים
מעטים מאד באו לחנות. אלה שבאו היפנו את פניהם
הצידה, באילו ההסתכלות כעיני אמי תדביק בהם את
אסונה. אי־רך ידעתי שמרבלים שלרושל יש חוצפה
לעמוד בחנות עם ילדיה במקום שהבל יבולים לראותה
בחרפתה. איש לא רצה להתקרב אלינו. כשבונה יהודית
זו היה פול איזקסון רע ליהודים. בלום לא נשא מק־קארתי
נאום שבו תיאר את המאבק הגדול כין הקומו ניזם
האתיאיסטי הבינלאומי והנצרות? לא היה שום ספק
כליכו •של איש היכן עומדים היהודים, לדעתו של ג׳ו
מק־קארתי.
אלא שאכזריות של ילדים מאז־ומתמיד היתד, גדולה
מזו של הוריהם. בבית־הספר מתנכרת ומתעללת חברת
הילדים בדניאל: ילדים ככיתה סיפרו לי שבכית־הסוהר
עוקרים את הציפורניים כצבת, וקושרים אותך בשל שלאות
לכותל, ותמיד חושד, ועככרושים אוכלים אותך,
ואתה מקבל רק לחם ומים לאכול, ובלחם יש תולעים.
אמרו לי •שהצבא ככר ירה באבי מפני שהוא רוסי.
נאמר לי שגנראל מק־ארתור בא בטיסה מיפאן * כדי
לקצרן את הזין של אבי כמיספריים.
מאוחר יותר נעצרת רושל איזקסון, וילדיה דניאל
וסוזאן הופכים מבודדים באמריקה עוייגת. הכל מתחמ קים
מהם כממצורעים.

*בפא טיון נוצרי למען אדונינו הנוצרים לאחר נדודים בין קרובי־המישפחה, נשלחים דניאל
וסוזאן איזקסון אל בית־היתומים. הם מנסים להימלט
ממנו, אינם מבינים את התהפוכות העוברות עליהם.
תוך כדי תיאור חוויות הילדות, משבץ דניאל במונולוג
שלו כרוניקה היסטורית, ההופכת אחד מכיתבי־האישום
החמורים ביותר שהועלו אי־פעם כלפי ארצות־הברית :
היה חוק חדש לפיקוח על ההגירה וחוק לגירוש זרים,
ופיקוח על אמריקאים כחוץ־לארץ. היה חוק־כיטחון
פנימי הקובע מהנות־ריכוז לכל מי שעלול לבצע מעשה־
* גנראל מק-ארתור ישב על־מנת להינזף על־ידי
ועדה של הקונגרס האמריקאי, שחיסלה את הקיאריירה
הצבאית שלו.

ריגול• והיו עכשיו אנשים שלא יכלו לקבל דרכונים,
והיו עכשיו אנשים שלא יכלו למצוא עבודה, והיו עכשיו
אנשים שנכלאו על ביזיון־בית־הדין, והיו עכשיו אנשים
ימלא יכלו למצוא את מארי, טוויין כספריה משום שהרו סים
אהבוהו והוא היה רב־מכר אצלם...
שעה שדניאל, בליגלוג ציני, מציין כי האיזל,ם וניפ
נאסרו על קשידת-קשר למסור סודות טלוויזיה לכרית־המועצות
הוא ממשיך בתיאור הרל,ע הפוליטי־חברת/
שהביא למאסר הוריו: הדמול,רטים בימי הארי טרומן
התחרו כרפובליהנים בל,ונגרם לראות מי ינהג ביד השה
יותר בשמאל. אנשים היו מאבדים את מישרותיהם ואת
הל,אריירה שלהם בגלל דברים שאמרו או עצומות שתמכו
כהן חמש־עשרה שנים לפני־כן. אנשים הואשמו, נחל,רו
ופוטרו מעבודתם בלי לדעת מה הן האשמות ומי המאשים.
אנשים נרשמו ברשימה השחורה במיהצועותיהם.
הודאות־פומביות במישגה נעשו פולחן ארצי, כדיול, כמו
ברוסיה. עדים של,ראו בשמות ידידים ומכרים, שניראו
באסיפות עשרים שנה ל,ודם־לכן, זכו בשיבהיהם של
אנשי־ל,ונגרם. ההלשנה היתה למוסר חדש. קומוניסטים־
לשעבר היו מעידים על שיטות המיפלגה, ומי שכתב
דיברי־וידוי עשה המון כפף ...באמריקה אחוזת התזזית
ורוח־העיוועים, לא היה צל של סיכוי לבני־הזוג איזקסון
— כפי שלא היה גם לבני־הזוג רוזנברג.
החקירה נגד בני־הזוג נסתיימה. המישפט התנהל.
רושל ופול איזקסון מבודדים איש מרעהו. הם מתכתבים.
פול כותב לרזשל: מה עוד אפשר לצפות מהוליווד
מאז גירשה את מעט עושי־הסרטים האנושיים? ומה
אפשר לצפות מחבר־מושכעים שנבחר מתוף תרבות
מושחתת? זה מבהיל ...יקרה שלי, האם שמת לב כמה
מן הדמויות בדראמה קפיטליסטית זו הם יהודים? הנאשמים,
פרקליט־ההגנה, התביעה, העד הראשי של התבי־עה,
השופט. אנו עורכים הצגת־פאסיון * קטנה זו
למען אדונינו הנוצרים...

ראשי הפושעים שבשבילם השיגו את גזר־דין המוות.
הרעיון של הווידוי לא בא כדי להכריח את הוריד להכות
על חטא, או לנו,זר את המישפט האמריקאי. הוא בא
להכריחם לנקוב בשמות אנשים אחרים. כד אתה רואה,
איפוא, שפסק־המיתה עצמו נוצל כאמצעי-חקירה.
כמה שהטיעון הזה ברוטאלי. אך דניאל סלחן ומבין
כלפי אביו־מאמצו, והוא מדגיש: אבי העורד־דין איננו
מיקרה, ואין זה מיקרה שהוא אוהב את, החוק האמרי קאי׳
,מוסד שנכשל ללא־הרף ושהוא אוהבו ללא־הרף
כילד רע שיום אחד באהבתו לא ייכשל, אחר שהיה
מיוצב באמצעות אחריות.
דניאל אינו מחפש אך־ורק את המוות האישי של
הוריו. הוא מחפש את המוות של אמריקה. בנדודיו הוא
מגיע לאחת מההפגנות הגדולות של הסטודנטים למען
הדמוקרטיה, נגד מילחמת ויאט־נאם. בהפגנה, הנערכת
בוואשינגטון, כאשר על הבמה יושבים נורמאן מיילד
ורוברט לאוול, הוא עסוק יותר בנוף האדמיניסטרטיבי

* סוג של תיאטרון נוצרי, מתזזת לכיפת השמיים,
המביא תמונות מהברית־החדשה ואשר שימש את הכנסייה
במאבקה נגד הרפורמיסטיס. המפורסמת בהצגות הפאסיון
נערכת עד היום בעיירה אוברמאוגאו, בבוואריה שבגרמניה,
ובדומה להצגות־פאסיון אחרות, בולט הגוון האנטישמי
שבה.

הפדאנט ההיפותטי

בירת ארצות־הברית: בבניין ציבורי אחד מצוי
מוזיאון־פשע מפורסם. במוזיאון־הפשע המפורסם מצויות
תמונותיהם של האיזקסונים באזיקים. רדיו קצר־גלים
מ,איזקם ון, רדיו, מכי ת ת ותיקונים׳ .ומכשיר־רנטגן •טל
רופא־שיניים מורכב כמצלמה מול מסד־אור. תיירים
מטיילים במקום. בבניין ציבורי אחר מצוי תיק שאיש
לא ראהו מעולם.
לאחר ההפגנה שבה סופג דניאל מכות ד,קורעות את
שפתיו, הוא שב אל רעייתו ואומר: זה ״לא היה בלום.
כיום קל להיות מהפכן יותר מכפי שהיה פעם. הוא
מוטרד מן המניעים שהביאו את רופא־ד,שיניים מינדיש
להלשין על הוריו, ומתוכנו של אותו תיק סודי שעליו
רמזו אנשי האף־בי־איי.
שאלותיו של דניאל משתלבות ברשימה שכתב עיתו נאי
בשם פיין, עשר שנים אחרי המישפט, הנפגש
עם דניאל: זה היה מישפט עלוב. ההאשמה נגדם
היתה אפם. דיברי תום הפטפטן, כמרגל שהורשע, היו
שווים לתחת. הדבר היחידי שהיה לממשלה היה עדותו
של מינדיש, השותף־לפשע, שכדי להאמין לה היית צריד
להאמין שטכנאי-רדיו היה מאומן ובעל השכלה מספקת
לשרטט תוכניות מסוכ מת מן המין המתוחכם ביותר...
אפילו לפני ההוצאה-להורג, כאשר היתה דרישה חזקה

החווייה הישראלית

מזה שנים אחדות ניתן למצוא מדי יום שישי, באחד או בכמה ממוספי־הסיפרות
של העיתונות היומית, המחשות ידענותו של ידען צעיר בשם יורם ברונובסקי. בין
הפגנת ידענות אחת לרעותה טורח ברונובסקי לעורר את קינאת קוראיו, בתרגומי־שירה
מאלף לשון ולשון — עד שהיה מי
שאמר עליו, כי הלשונות שמהן טרם זכה
לתרגם שירה, הן לשונות המחשבים של
י.ב.מ. ואן,סי.אר.
לפני כשבועיים ימים, ברשימה שפירסם
בהארץ ( )8.4על הספר ירושלים משחקת
מחבואים מאת אריאלה דים, ערך תצוגה
חוזרת של ידענותו, תוך הפגנה רבת־פע-
לולים שבמהלכה הוא נזקק להמחיש לקו רא
הישראלי הבור את תולדות הסיפור ה מבוסס
על ״פיענוח תמונות והעברתן למי לים״
.בין השאר כתב ברונובסקי במאמרו:
אכן, נזקק לה ככר אהד הסיפורים הרא שונים
והנפלאים ביותר של סיפרות־המע־רב.
הנובלה ״דפנים וכלואה״ נולדה לדיב רי
המחבר בפתח־דבר לסיפרו, מתוך הת פעלות
שאחזה בו למראה תמשיח כמיקדש־נימפות
אחד שנקלע אליו בשעת-ציד,
תמשיח ובו סידרת ציורים המתארים קו רות
אהבה אחת

ג אפילוג ישראלי
את אשר התרחש באדצות־ז־,בריית בסוף שנות ד״40-׳
וראשית שנות ה־50׳ ניתן להשוות, בלא היסוס, לאווירה
המתנהלת במישטרים טוטאליטאריים שונים במאה ו ד,20
ובברית־המועצות בעיקר. כלל לא ברור מדוע ששים
מבקרי סיפרות ישראליים, במאמריהם בצהרונים, ליצור
זהות אידיאולוגית בין חוות החיות, סיפרו המהמם של
ג׳־ורג׳ אורוול, לבין המתרחש בברית־המועצות. אורוול
עסק בתהליך של התבהמות המין האנושי, היותו חשוף
להסתה ולאובדן אישיותו. דומה שהמישפט האחרון בחוות
תחיות דן ביכולת ההתבהמות של המין־האנזשי, מעבר
להברה או מדינה כלשהי:
שניפ-עשר קולות צרחו בשצף־קצף, והקולות דומים
זה לזה. לא היתה שאלה מה השינוי שחל בפניהם של
החזירים. היצורים שבחוץ העבירו עיניהם מני חזיר
אלי אדם ומני אדם אלי חזיר, אך כבר אי־אפשר היה
להבחין מי הוא זה ואיזה הוא *.

את התקופה שבה המתינו הוריו לביצוע גזר־הדין,
מתאר דניאל: היתה זו תקופה משונה. העיתונים היו
שופטים את הורי כלי-הרף בהודעות מטעם מישרד-
המישפטים. מעולם לא היה באחת ההודעות של ג׳ .אדגר
הובר ספק של חפות מפשע. צמחה תדמית של אבי
כארכי־מרגל ...כאמור, אמריקה כולה היתד, נגדם.
דניאל וסוזאן מבקרים אצל הוריהם פעם אחת. הם
המומים. האם מדוכאה, האב מפגין עליצות. דניאל
מתרגם את המילחמה, הקרה במונחים של ילדים: מבינים
אנו שצ׳רצ׳יל ייחס חשיבות עצומה לכד ששיחק כחיילי־עופרת
בילדותו ...אנו יכולים לשאת במעמסות המוס ריות
שלנו אם התחתונים שלנו נקיים. משום כף יש
לנו חיילי־עופרת.
ספר דניאל כתוב, למעשה, בהווה של אמריקה בסוף
שנות ה־60׳ שלה. אמריקה שנתקפה ברוח ליבראלית.
דניאל, הנתון למעמסה של עברו, של הוריו על כיסא־החשמל,
מחטט אחר האמת. אביו־מאמצו, עורך־הדין
רוברט לווין, מסביר לו את המכניזם שהיה קיים במישפט
שנערך להוריו: אפילו אחרי מישפטם ופסק־דינם נתנה
להם הממשלה להביו שאם יתוודו לא יבוצעו פסקי־הדין.
זה מרמז לי שהם לא ידעו עד הסוף אם בידיהם

להמתיק את גזר־הדין, הם פיזרו רמזים כאלה על
ראיות שהיו להם ולא יכלו להשתמש בהן מטעמי ביטחון
לאומי. כמו הדין־וחשבון הגדול של מחלקת־המישפטים
שהם לא פירסמו מעולם, מטעמי ביטחון ...אילו היו
בדין־וחשכון ראיות, כפי שהם טוענים, הם היו מפרסמים
אותו. יש דין־וחשכון, והסיכה שהוא סודי היא מפני
שהוא לטובת הסניגוריה. חרא. בין האף־בי־איי והמיפ־לגה
הקומוניסטית לא היה להורים שלד שום סיכוי,
מסיים העיתונאי פיין, בפגישה שערך עם דניאל.

אחד מספיחי ״ציד־המכשפות״ האמריקאי הגיע ליש ראל
ב־ 25 ביוני , 1962 ועורר את •אחת מפרשיות הצדק
והמוסר החשובות שהתחוללו בארץ. הכוונה לד״ר ראובן
רוברט סובלובי־סובלן, שעניינו מפונה עד היום ״פרשת
סובלן״ ,סיפורו, המזכיר עד למאד את זה של יוליוס
ואתל רוזנברג, שבמהלכו הואשם בריגול. הוא הוגדר
על־ידי אנשיו של אדגר הובר כ״שותפו של לאוורנטי
ברייה״ ,נידון למאסר-עולם, שוחרר בערבות ונמלט ליש ראל•
סובלן הוסגר במהירות האפשרית לידי סוכן פדרלי
אמריקאי בשם מק־שיין, אחרי שעורר בהלה אצל ראש-
הממשלה דאז, דויד בן־גוריון, שחשש להתחכך עם
ארצות־הברית. סובלן, שניסה להתאבד במטוס ששילח
אותו מישראל, ומת מאוחד יותר בבית־חולים בלונדון,
המיט ׳קלון בל־יימחה על המוסרות המישפטיים של
ישראל, בראשית ׳ישנות ד60-,׳.
ספר דניאל הוא המחשה של עיסוק נוקב של הסיפרות
באירועים היסטוריים, תוך ד,פשטתם והעמדתם לבחינה
המוסרית הטהורה. סוג זה של סיפרות טרם נולד בישראל.
לא מפליא שטרם נכתב רומן ישראלי שיתאר את המירדף
אחרי לישנסקי, איש ניל״י, ואת יחס הישוב אל חבריו.
לא פלא הוא, שבעות לאגמי הסכרין המזתזים זה העשור
השלישי ברציפות על-ידי סופרי דור הפלמ״ה, טרם
נכתב סיפור על ר,״סזוך׳ סיפור רצח די־האן ושאר מרכיבי
המארג הנוקב של המאבקים על דמותה של החברה בארץ.
הסיפרות הישראלית אינה יכולה להשתבח בספרים
שבסיומם ייכתב, כפי שכותב א.ל. דוקטורוב בסיום ספר
דניאל: תיאור־חיים שהוגש כעבודה חלקית במילוי
הדרישות לתואר דוקטור בביולוגיה חברתית, בתועבה
גסה, באנאטומיה של נשים, בקאקאופוניה של ילדים,
בשטניות מופלגת, כאחרית־הימים, ובזיהום תרמי...
* ״חוות החיות״ ,הוצאת ״עם עובד״ ,בתרגומה של
לאה זגגי 122 ,ענת.

בהמשך רשימתו המחנכת, מציין ברונובסקי: אכן אסכולה שלמה של מחקר — אמנות,
אסכולת וארבורג, מיוסדת על ההנחה שהציור הרנסאנסי הוא ״סיפור במילים״
שהחוקר נתבע לפענח אותו. אך נעצור בעד הפדאנט ההיפותטי שלנו מלהיכנס
לפרטים סבוכים ומייגעים ונזכיר רק עוד שני ניסיונות נוספים, כבר מן הפיפרות
המודרנית, לקרוא את הסיפור שבתמונה — ולכתוב אותו. אלה הם הניסיונות של
כלזק ב״יצירת־המופת העלומה״ ושל גוגול בסיפורו ״הדיוקן
כמה מרגשת העובדה שד,ידען, הבקי ברזי אלף לשון ולשון ובמיכמני כל תרבויות
תבל, שיש בכוחו להעשיר את הקורא העיברי הבור ועם־הארץ, שכח ברוב סיחרורו,
או מנע בעד הפדאנט ההיפותטי שלו, מלגלות לקורא כי כותרת הספר המבוקר על-
ידו, ירושלים משחקת מחבואים, לקוחה מתוך שיר של יהודה עמיחי.

יזהר ודוריאן גדיי

יהודה עמיחי
שינחה תמוהה

בחטף

בתוכנית־רדיו ששודרה בצהרי יום־ד,עצמאות, תחת הכותרת ״ירושלים של מעלה
ירושלים של מטה״ ,קבע הסופר דיי ־ שחר (היכל הכלים השבורים) :״אני נצר
לגזע ישי על הופעתו של ס. יזהר בדיון טלוויזיוני במוצאי יום־ד,עצמאות, אמר
מחזאי תל־אביבי :״מדי פעם, כשאני צופה ורואה בטלוויזיה את נעורי־הנצח של יזהר,
ונזכר בהזדקנותה של המדינה, אני נזכר בתמונתו של דוריאן גריי לאוסקר ויילד,
וחושש שיום אחד תדבק ביזהר הזדקנות המדינה — שעה שהמדינה תקבל את נעוריו של
הסופר״ • עיתון־הסיפרות פרוזה עומד לפרסם, לקראת שבוע־הספר העיברי, סידרת
ספרים, שבה ייכללו, בין השאר: חברים מספרים על ישו מאת עמום קינן ; ליל־העשרים
מאת יהושוע סוכול ; קובץ שירים מאת גד קינר ואנתולוגיה לשירה יש ראלית
חדשה !• עורך פרוזה, יופי קריים, סירב לפרסם בגיליון הקרוב של ירחונו
מודעה מטעם אחת מחברות־ד,מנעולים, בעלת נימה של טרור, בטענה :״בפירסום שירים
וסיפורים אני מתפשר, על־מנת לשמור איזון בין כוחות סיפרותיים שונים — אבל
לטרור של מפרסמי־מודעות איני מוכן להיכנע״ י•

לה ולי־שמן שיזוף
לאוהבים להיותיחד
הקיץ יוצא אתכם
״לה ולי״ אל החוף
עסשמן־שיזוף חדש
לאוהבים להיות יחד.
הקי ץ־ אתת מ שחי את
גופו והוא ימשח את
כתפייך בשמן מיוחד
וריחנקלשיזוף מתון
ולעור השחום.
לשמן ־השיזוף ״לה ולי״
ניחוח נעים ועדין כשל
סבון ״לה ולי״
ודיאודורנט ״לה ולי״.
קחו אותו אתכם הקייץ
אל החוף -ותאהבו
להיות יחד. גם בשמש.

העולם הזה 2070

צ׳אנס
חד ש
דעופרים

ח ס רי ה ש מו ר

אחרי שנים של ׳מריבות. ושל אף־פילד.
וברוגז, אני שמחה לבשר לכם שהם הש לימו,
ואני ׳מתכוונת לאכי עופרים ש עשה
׳סולחה עם אשתו־לשעבר, הזמרת

אסתר עופרים.

טקסי,

אבי לקח את אשתו הטרייה,
ועלה לצפת לפגוש את אסתר עם חברה
רוני. הם ישבו ׳בדירת הוריה של אתי,
ניגנו בגיטרה ושרו יחד כמו בימים הטו בים,
כשטקסי ורוני פשוט לא מאמינים
למישמע־אוזניהם.
׳מה שהביא אותם להשלים, היה הצעה
מאד־מאד מפתה, שכימעט שאי־אפשר לס רב
לה: מיליון מארקים תמורת סידרת
הופעות בגרמניה. אבי חייב לתת לאמרגן
הגרמני תשובה, וכמו שהבנתי מדבריו
הוא אופטימי בהחלט .״יהיה חבל מאד
אם נפספם את זה,״ אמר לי .״אחרי הכל,
אני מאמין שאתי ואני נשארנו ידידים
טובים, ואין כל סיבה שלא נחזור לשיר
קצת ביחד.״
׳בינתיים קיבלה טקסי שלו הצעה להש תתף
בסרט חדש של חנוך לווין, ותחזור
בעוד חודש ארצה להשתתף בצילומים.
מובן שאבי, מצידו, מעודד אותה .״אחרי
הכל, אלה החיים שלה וזכותה לעשות
בהם מה שהיא רוצה,״ אמר. וכששאל אותו
מישהו כמה זמן, להערכתו, יחזיקו הנישו אין
החדשים שלו מעמד, השיב :״אני
תמיד נותן להן את כל החיים שלי, אלא
שכל אחת לוקחת כמה שהיא יכולה.״ לב ריאות
שיהיה לשתי המישפחות.

לא העליתי בדעתי עד כמה החתיכות
שלנו מתעניינות בספורט, עד שחזיתי ב-
מו־עיני איד הן עולות־לרגל אל שחקו-
הרכש של מכבי תל־אביב, אולסי פרי,
ומחכות בשקט בלובי של מלון פאל, שם
הוא מתגורר, עד שיירד מחדרו.
אלא שאולסי נוסע בקדו׳ב לארצות־הב־רית,
לבקר אצל הבן הרך שנולד לו
לפני חודשים אחדים מחברתו האמריק אית,
גם היא שחורת־עור, שהגיעה ארצה
לביקור והספיקה לחזור. אבל אם מישהי
מהחתיכות התל־אביביות משוכנעת שהיא-
היא שמחזיקה את פרי בארץ, אז אני
יכולה להרגיע אותה ולגלות: ,שמה שמח זיק
אותו אצלנו זה טיפול־השיניים -שהוא
עובר. ,״כי בארץ זה הרבה יותר זול,״
לדבריו.
חוץ מהבעיות שלו, עם השיניים כלומר,
אין לו בעייה להשיג בת־זו׳ג. הוא ממש
מת להישאר בישראל ,׳והכל תלוי, כמובן,
בהצעה שיקבל .״החתיכות שלכם משג עות,״
התוודה באוזני ׳כשפגשתי בו בסוף
השבוע שעבר באילת, שם בילה בחברת
הזמר רדי יאנג ,׳סמי, בעלה־לשעבר
של השחקנית ליאורה דמון ושלוש
חתיכות. הוא עדיין לא סיים את הרומן
שהוא ׳מנהל עם הדוגמנית תמי כן־
ע מי שהיתר. מלכת־יהמים ב־ , 1974 אלא
פשוט לא בוחל גם כישראליות אחרות.
אבל. מסתבר שתמי אינה משלה את
עצמה. כששואלים אותה אם היא חברה
של אולסי, היא עונה .״קצת,״ ׳ולא נותנת
צ׳אנס לאף אחד. היא ,׳מצידה, שומרת־אמונים.
השבוע
יירד אולסי שוב לאילת, הפעם
יחד עם כל הנבחרת, כאורחי מלון לרום,
אחר שמנהל המלון, רודוליפו כהן, הפ סיד
בהתערבות והזמין את כל הקבוצה.
עכשיו מחכים דק כולם לראות את מי
יקח איתו אולסי לוויק־אנד. אחרי הכל,
טיפול־שיניים לא נמשך כל החיים.

רק לא במרוקו
ההצהרות של ממשלת מרוקו, שהיא
מוכנה לקלוט בחזרה את כל היהודים
שהיגרו ממנה, זה בולשיט אחד גדול. והרי
הוכחה שהם לא מובנים בשום אופן לק לוט,
אפילו כשמדובר ביהודיה יפה וצ עירה.

שנכוותה היתד. הדוגמנית יפה
כפיר, השוהה מזה שנים אחדות בלונדון.
ומה שהביא אותה לחזור למרוקו היה חוזה-
עבודה גדול לפירסום בטלוויזיה הבריטית.
מסתבר שחברה לייצור רחודלקום חיפ שה
דוגמנית לסירטוני-׳פרסומת שישודרו
בטלוויזיה במשך שנתיים. חוזה גדול, לכל
הדיעות, ולא פלא ש־ססד מועמדות קפצו
על המציאה. ומי זכתה בעבודה, אתם חוש בים?
יפה כמובן. אלא שאז התעוררה
בעייה. אתר־הצילומים היה במרוקו וכידוע,
היחסים שלנו עם מדינת־עימות זו
הם לא הכי סימפטיים. מה עושים?
יפה לא ויתרה. היא נטלה מהוריה את

טקסי ואכי עופרים

תע׳ודת־הלידה שלה, המוכיחה שחור על־גבי
לבן שהיא ילידת מרוקו, וניגשה לשיג־דירות
׳מרוקו בלונדון לבקש ויזה. הם
שאלו אותה מדוע היא רוצה לחזור למדו־

אולסי פרי
ביקור אצל הבן

איכשהו להירגע. בינתיים אני מתקרבת
לזה.״
הביזנס החדש שלה זה מועדון אימפרו ביזציה,
אבל לא סתם מקום אלא קומבי נציה
עם תוכנית־טלוויזיה שתשודר פע מיים
בשבוע בשידור חי מהמועדון, בערוץ
הקווי שאליו מחוברים 250 אלף מאזינים.
״אם יבואו להצטופף אצלי, שני אחוז מה צופים,
אני לא אתלונן,״ אמרה לי. ואם
היא אומרת, תסמכו עליה שהיא כבר

מסיבת פיוס

מיו ב עיו ת
אני מסכימה שלקבל ׳מתנות זה נורא
נחמד ,׳אבל ׳לפעמים מקבלים ׳כאלה שמסב־כו׳ת
את החיים. זה, בערד ,׳מה שקרה ל חווה
גילעדי, אשתדלשעבר של שדרן-
הטלוויזיה אלפס גילעדי, אשר חגגה
לפני ושבועיים את בד־המיצווה של בנה
מנישואיה הראשונים, ניא.
׳ברור שהיו שם כל מיני חשובים כמו
אלכם גילעדי, טל גדודי — שהביא
את הגביע, לא בתור מתנה אלא סתם
כדי להשוויץ — לו סילבר ועוד יפים
ויפות שהביאו מתנות וצ׳קים עם כיסוי.
כך נמשכה השי&חה עד שלמקום הגיע
רפי נלסון והגיש לגיא, שנכנס לעול-
מיצוות, את מתנתו הצנועה ,׳הספר כל מה
שרצית לדעת על המין ולא העזת לשאול.
עכשיו יש לחווה בעייה, מה להשיב
לגיא ׳המתבגר שלה ששואל אותה אחת
לכמה דקות :״אמא. מה זה אורגזם? אמא,
מה זה ׳אוננות?״ אתם תושבים שהיתר.
לה ברירה? היא פשוט התיישבה וקראה
את הספר בעצמה, ועכשיו זה כבר בטוח :
על כל שאלה יש לה גם תשובה__ .

יפה כפיר
איסור לכל החיים

רוצה לפוצץ שני מיליון $
לכל המעוגיינים לשמוע חדשות מ שו ש
בן־אשתמוע, אז האחרונות ששמעתי
מפיה הן על הביזנס החדש שהיא הולכת
לפתוח במנהטן. כי השינוי העיקרי שחל
בה בחמש השנים האחרונות במניין שנות
ירידתה מהארץ, הוא ששוש הפכה לאשת־עסקים
ממולחת, וכל מה שבראש שלה
זה איך לעשות יותר ויותר כסף בפחות
ופחות זמן. כמו שהיא אמדה לי בעצמה:
״כשאגיע לשני מיליון דולאר. אתחיל

שוש בן־אשתמוע >עס שיש קולר)
עיסקי מיליונים

טונות מרוקו, נשמע חשוד.
חקרו אותה וחקרו, עד -שהגיעו למסקנה |
הבלתי־׳נמנעת שיפה היא פשוט מרגלת
ציונות, ואסרו עליה את הביקור במולדתה
עד סוף חייה. לא הועילו ליפה כל גיסיו־
׳נות־השיכנוע שלה, והטענה שבינה לבין
מאטה הארי אין ולא-כלום.
יפה נאלצה לוותר על הפיתוי הטלוויז יוני,
ועל ההזדמנות החד־פעמית לפקוד
שוב את ערש־ילדותה. אבל מה שיניחם
אותה היתד. הצעה אחרת, שקיבלה באותו
שבוע עצמו, לדגמן בתצוגת-אופנה שנער כה
בקונסוליה הארגנטינאית בלונדון, ול השתתף
בקוקטייל כתף אל ׳כתף עם הנסי כה
מדגרט. ותאמינו לי שגם זה לא
הולד ׳ברגל, כי ופה היתד. שם הדוגמנית
הישראלית היחידה וייצגה אותנו על המסלול
בכבוד. רק חבל שהיא לא יכלה
לקחת איחה למסיבה את בעלה, אמנון
מס, שפתח לו בוטיק קטן לאופנה, כי
המארגנים הודיעו לה בפירוש שאסור לה ביא
מלווה, אפילו אם הוא הבעל החוקי.
עשתה קלקולציה כזאת, שתוך שגה היא
יכולה לצאת לפנסיה ׳ולהמשיך לצייר את
דוגפניות־העירזם שלה.
המועדון הזה יאכלם כ 500-אוש, ישמש
גם מקום־מיפגש לבמאים ׳ומפיקים שיחפשו
כישרונות חדשים, ואם ייצא מזה משהו
פרודוקטיבי, שוש מתארת לעצמה שהיא
תיכנס נם לנשי׳ונל טי.ווי ,.בי היא הולכת
לעשות שם סלקציה רצינית -ולשכור רק
בדרנים ידועים. אלה שלא-כל-כך ידועים
יקבלו אצלה *׳אנס רק אחרי שיחתמו
על חוזה, שבמידה שיקרה נס ויגלו אותם
תוך כדי הופעה במועדון, היא ׳תמשיך
לקבל אחוזים מהכנסותיהם כל ימי חייהם.
כך ששושי תהפוך בעצם, גם לסוכנת־אמנים,
ותיתן עדיפות סנטי׳מנטלי׳ת לבדר־נים
ישראלים המסוגלים להופיע באנגלית,
וכמובן גם לזמרים ישראלים שמחפשים
עבודה.
׳ זאת, בערך, התוכנית. ההשקעה הראשו נית
היא, להערכתה של שוש, כ־250
אלף דולאר, ואם מישהו מעוניין להשקיע,
הוא מוזמן להתקשר מייד עם אש׳ת־העס־קים
הצעירה לפני שיהיה מאוחד. מה
שהיא עוד מבטיחה לאמני ישראל המתכ ננים
טיולי־גישוש באמריקה, זה שמי ש יצליח
אצלה ויכבוש ׳את מנהטן, מובטח
לו שכל אמריקה בכיסו, אבל היא לא
מעוניינת כרגע להרחיב את הדיבור:
״אלף״ ,בגלל עין־הרע, בי״ת זה לא בריא.
כי עסקים שמדברים עליהם הרבה לפני
שהם יוצאים לפועל, בדרך־כלל יוצא מהם
דק כלום אחד גדול.״ ומי שרוצה להיווכח
שלשושי יש גם קשרים ולשימוע איזה
אנשים חשובים היא מכירה, אז בבקשה :
״לו סילוף מדם יזע ודמעות, וגם מישהי
מהחדשות ׳מצ׳אנל ,4ברברה משהו.״
בקיצור, לא הולך ברגל.