גליון 2071 מתאריך 11 במאי 1977

תי צונן י ך
הפתעת הב חירו ת;
פל אטו־ שרון
אהת ההפתעות הגדולות כיותר של
הבחירות שייערכו כשכוע הבא עלולה
להיות כחירתו של המולטי־מיליונר
המבוקש על־ידי מישטרת צרפת, סמי
פלאטו־שרון, לכנסת.
למרות שאף אחד מסיקרי דעת־הקהל שנערכו אינו
מנבא את בחירתו, ואיש במיפלגות הפוליטיות
אינו מתייחם ברצינות לאפשרות שפלאטו אומנם ייבחר
כחבר־כנסת, עלולה רשימתו להוות הפתעה מרעישה :
מה שניראה בתחילה כקוריוז ציני, עלול להתפתח
לשערורייה הגדולה ביותר של מערכת־הבחירות
לכנסת התשיעית.

למעשה ככד הבטיח סמי פלאטו את
בחירתו, אחרי שהובטחו לו יותר מ*0צ
אלף קולות, וזאת מלכד בוחרים אחרים
העלולים להצביע עבורו במחאה נגד
המישטר (כנוסח ״מגיע למדינה שאיש
כמוהו יישב ככנסת״) או מטעמים אחרים.
חמולות שלמות, כעיקר כעיירות־הפיתוה,
•טאינן כאות לידי ביטוי כמישאלים
וכסיקרי דעת־הקהל, התחייכו להצביע
עכור רשימת פלאטו. הוא עלול לגרוף
קולות כעיקר באשדוד, דימונה, קריית־שמונה
וכאר־שכע, וכמקומות אחרים שכהם
נמצאים ריכוזים גדולים של עולי צפון־
אפריקה וגרוזיה.
את ההתחייבויות להצביע עבור פלאטו השיגו קבלני
הקולות בעיירות אלה, שבעבר עבדו בעיקר עבור
המערך. פלאטו עצמו השקיע, באופן רישמי, סכום
של כ־ 2.5מיליון ל״י במערכת־הבחירות שלו.
אולם יודעי־דבר טוענים, כי למעשה יעלה לו מקומו
בכנסת, שיבטיח לו את אי־הסגרתו למישטרת צרפת,
בסכום ד,נע בין 15ל־ 20 מיליון ל״י.

מומחה מ סביר: איר
ניתן לקנות קו לו ת?
אחד מקבלני־הבחירות הידועים בארץ הסביר השבוע,
כיצד יכול מועמד לכנסת להבטיח את בחירתו
בקניית קולות בוחרים בצורה שאינה מהווה, לכאורה,
עבירה על החוק האוסר קניית בוחרים תמורת תשלום
במזומנים או בשווה־כסף.
השיטה המקובלת ביותר היא לרכוש קולות
בקבלנות, אצל ראשי חמולות או עדות. כך, למשל,
ביתן לבוא לריכוז של עולים ממדינה מסויימת
המתגוררים בשכונה אחת, ולומר לרם :״בקלפיות
שבשכונתכם דרושים לי אלף קולות. אם אקבל קול
אחד פחות מאלף, לא תקבלו אגורה. אבל אם אקבל
אלף קולות ויותר, תקבלו סכום של 500ל״י עבור
כל קול.״ סכום של חצי מיליון ל״י מופקד בידי
נאמן להבטחת התשלום.

כאשר מסתבר, אחרי מניין הקולות,
שהמועמד אומנם היכל אלף קולות ויותר
כקלפיות אותה שכונה, הוא יכול לתרום
חצי־מיליון ל״י לשכונה להקמת כית־בנסת,
למשל, או לכל מטרה ציבורית אחרת, שאין
כה משום עכירה פלילית של קניית
קולות בוחרים. כצורה בזו מוכרים עדות,
חמולות, שכונות ושבטים את קולות
אנשיהם.
המחיר המקובל כיום כשוק הקולות הוא,
אכן 500 ,ל׳׳י לקול.

סוכנות־־הביוו
האמרילואית: י שר אל
סייעה ל פו ר ד
דו״ח סודי שהוגש לנשיא ארצות־הכרית,
ג׳ימי קארטד, מאשים למעשה את ממשלת־

ישראל כתמיכה מעשית כמערכת
הבחירות של הנשיא הקודם, ג׳ראלד פורר,
כצורה המהווה התערכות ישירה ובלתי־חוקית
כמערכת הבהירות לנשיאות ארצות*
הכרית.
הדו״ח אינו עוסק כתמיכה מוסרית או
מילולית, אלא מפרט סיוע כספי על אדמת
ארצות־הכרית למערכת־הכחירות •טל
פורר. נראה בי הדו״ח מתבסס, כין השאר,
על מעקכ צמוד שנערך על פעילותו •טל
שגריר ישראל כארצות־הכרית, שימחה
דיניץ, כתקופת הבהירות. לא מן הנמנע
שהוא כולל גם הקלטות •טל שיחות השגריר.
הסעיף החמור כיותר המופיע בדו״ח
שהוגש לקארטר הוא הטענה, כי בתמיכת
ממשלת־ישראל הוקמה קרן מייוחדת
שנועדה לסייע למאמץ־הכחירות •טל פורר.
כדו׳זח נאמר, כין השאר, כי דיני? פנה
אישית למיספר רב של תורמים יהודים
כארצות־הכרית, הודיע להם על הקמת
הקרן וביקש מהם להרים תרומות, תוך
הכטחה שאחרי בחירתו •טל פורד מחדש
כנשיא יוחזר להם חלק מהכספים. כצורה
זו ניתן היה לעקוף את חוקי הבחירות
האמריקאיים. סובנות־הכיון הגדירה פעולה
זו כהתערבות זרה בענייניה הפנימיים
•טל ארצות־הכרית.
הפרשה נשמרת כסוד במום, למרות שככר
דווח לממשלת־ישראל על הדו״ח שהוגש

לירושלים תהיה כרוכה כהוצאות גדולות
שאינן אלא כיזכוז. כן הם מאיטימים את
מפקד התחנה, מרדכי נאור, בי מאהד
שבכוונתו לפרוש לעכורה אזרחית, אין הוא
מתקומם נגד התוכנית הראוותנית של
מישרד־הכיטחון.

קינן מדוו ח על [ביקורו
בארץ ערבי ת
דיווח מדהים על מסעו בארץ ערבית, שעדיין אי־אפשר
לנקוב בשמה, מסר עמום קינן לראשי
המועצה הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני,
אשר בשמה הוזמן לאותה ארץ.
קינן נכנס לאותה ארץ בדרכונו הישראלי וסייר בה
באופן חופשי, ללא הגבלות. הוא נתקבל על־ידי
אישי השילטון הבכירים ביותר. בחלק מן הפגישות
נכח נציג אש״ף באותה ארץ.

הנושא המרכזי כשיחות היה איך להגיע
להסדר שלום ישראלי־ערכי. האישים
הערכיים התעניינו בבחירות הקרובות
כישראל, וכעיקר כסיכויי מחנה של״י,
המזוהה על־ידם עם ״המועצה הישראלית״
ועם בוהות השלום הלא קומוניסטיים
כישראל.

חלק חשוב מהשיחות הוקדש לפגישות שנערכו
בשנה האחרונה בין נציגי המועצה הישראלית
ובין נציגים בכירים של אש״ף, בהנהגת דוקטור
עיסאם סארטאווי, שתוארו כשלב מכריע בדרך
לקראת שלום ישראלי־פלסטיני.
קינן ידווח על פגישותיו למוסדות המדיניים
המוסמכים של ממשלת ישראל.

הגיליון הבא של
העולס יופיע באיחור של יום אחד בשל
הבחירות. הגיליון יראה אור ביום
רביעי, ה־ 18 במאי, בשעות הערב,
ויכלול בתוכו א ת ניתוח תוצאות
הבחירות ומאמרי-פרשנות ראשונים
בעיקבותיהן.

..תקופת יו ב שיי
ב שוק תהרואין
כעיקכות מיספר פעולות נמרצות שערבו
אנשי מחלק־הסמים של חמישטרה, מורגש
מחסור בהרואין (״לכן״) כשז־קי העולם־
התחתון. עוכדה זו גרמה לעלייה כצריכת
האופיום (״חום״) ,ולמיסחר ער בסם זה.
באחרונה נעצרו כמה ״דגים שמנים״ במרכזי־הפצה
גדולים ביפו, ובכך שותק המיסחר באותם איזורים.

הקא !,ננריבון כבר
לקארטר, לא מן הנמנע שניתן לייחס את
יחסם הצונן של הנשיא קארטר ואנשיו
בלפי נציגיה הרישמיים של ממשלת־ישראל
למימצאי הדו׳׳ח שהוגש לו על־ידי
הסי־איי־אי.

תרעומת עד הפסקת
חקירה נגד 1די 3
מקורות כמישרד־האוצר הכיעו תרעומת
על ההוראה שנתן שר־האוצר, יהושע
רכינוכיץ׳ ,שלא לנקוט בל פעולה נגד ח״ב
הליכוד, יגאל הורוביץ.
פקיד־השומה הכין דין־וחשבון הכולל מימצאים
רבים על עסקיו של הורוביץ, שהוא אחד הבעלים
של מחלבות טנא־נוגה. לדעת פקיד־השומר, יש מקום
לפתוח בחקירה בקשר לכמה מעסקים אלה. אנשי מס־ההכנסה,
שביקשו אישור לפתוח בפעולות בתיק זר״
חדלו בעיקבות הוראה אישית של שר־האוצר,
שחשש כי הדבר עלול להתפרש כפעולת־בחירות
של ד,מערד נגד הליכוד.

תסיסה ב״גלי־צה׳ל״
תוכניתו של שר־ד,ביטחון שימעון פרם, להעביר את
תחנת־השידור הצבאית גלי־צוז״ל מסביבות תל־אביב
לירושלים, כבר מעוררת תסיסה רבה, בעיקר בקרב
עובדיה האזרחיים של התחנה. העובדים האזרחיים,
שמרביתם מתגוררים בסביבת תל־אביב, אף שוקלים
אפשרות של נקיטת סנקציות, למרות שעל מרביתם
אסור הדבר, בהיותם עובדי צד,״ ל.

העובדים טוענים, כי רק כאחרונה הושקעו
סכומים עצומים כשיפוץ כניין התחנה
שכאיזור תל־אכיכ, וכי העכרת התחנה

נח שד בעובר בגני ב ה
קצין־המישטרה אלכסנדר טריפון, חבר בית־הדין
המישמעתי של המישטרה, אשר הושעה מתפקידו
אחרי שנתפס בגניבת סל־מיצרכים מסופרמרקט
ירושלמי, כבר נחשד בעבר בעבירה דומה.

החשדות נגד טריפון, שהוא טברייני,
הועלו כקשר לבניית ביתו החדש. הועלו
נגדו האשמות כי השתמש כרככ מישטרתי
וכאנשי־מישטרה לכניית ביתו, וכי השתמש
כרעפים גנובים מרמת־הגולן לכיסוי גג
הכית.

בשעתו הופסקה הבדיקה בפרשה והיא הושתקה
מבלי שתגיע כלל לידיעת הציבור. עתה היא עלולה
להתעורר מחדש.

חסן מל ך מריקו
הפר י די ד י שר אל
התופעה המשמעותית כיותר כמרחכ
כחודשים האחרונים היא העובדה
שחפן מלך מרוקו הפך ידיד מוצהר
ופומבי של ישראל. פעמיים כשכועות
האחרונים, פעם כערב יום־העצמאות
ופעם כשבוע האחרון, העניק חסן
ראיונות לעיתונים זרים מחוץ למרוקו,
שכהם שיכה את ישראל כצורה
הסדת־תקדים. חסן דיכר כשבח החריצות
הישראלית, כעיקר בתחומי

לא הוב א ת השמש ללא־חשש של פגיעה מ ק רני ה. רק תכשירי
״ ב ר מז־לאסטר ״ המדעיים מ עניקים שיזוף מוגן, מ הי ר ו מל א. ר ק
בסידרת ״ברונז־־לאסטר״ רו מי תהל חו ת, תכשיר מו תאם לכל
איזור־שיזוף, ואפילו לעור עדין ורגיש ביותר.
ו 6 3 0־ו 1.0511*6 7 3 0 0 109 0

! 00166

*6*003x10
>י0516

0 0 2 6־ 81

תחליב־שיזוף לגוף — לעור רגיל או לעור רגיש. בבק בו קפלסטי.
0 6166

1300109

1.1151X6 0 0 2 6־ 81

קרם־שיזוף לגוף — לעור רגיל׳ או לעור רגיש. ב שפופר ת.
* €010*1ח$11

6 3 0 1־ € 1־ 6 8 0 0 0 0 10 0 1־ 0 0 2 6 10511־ 81

תחלי־ב״שיזוף׳ המש חים א ת הגוף, ו מעניק לעור ל חו ת בכל רגע.
בבקבו ק פל ס טי.
06310־6 8306 001061 עו 01601־ו 6 8־0026 10$11־81
קר ם־ ה שח מה עדין, לעור הפנים. באריז ה קו מפק טי ת עם ראי
שימושי. טוב ל ת חי ל ת הקיץ ולנמנעים משיזוף אינ טנ סי בי.
)6 600 51101־0026 111511־81
שפתון־מגן לשפתיים׳ ולאיזורי הפני ם הרגישים.
^ 5110ז6 500 81001־0026 !0511־81
מקלון־שיזוף׳ ל הגנ ה׳ א טי מ ה על האף ואיזורי הפני ם הרגי שים.
8 101100־ 500 1^ 015101־6 £? 161־0026 10511־81
ת חלי ב־ל חו תלאחר השיזוף, להרגעת העור ולה חז רתל חו תו. מייפה
.אתה שיחום ושומר עליו לאורך ימים• בבק בו ק פל ס טי.

ח/10ו6^86־ז131ב261נ01־*8
*י>מ ־׳רבלון״ ישמחלארח או ת ך בפגי שות חי רפה אשר ג הן תיפלי ל ל מו ד —• ללא -ונט לו ם — כיצד לטפל בעורך ולטפח זז תיו ׳ 3יךב בי תך. הפגי שו ת
ת ת עיי מג ה ב ״ בית -רבלון ״ ,ר ח׳ חו ב בי -ציו ן ,65ת ל־ אניג, ותמש בנ ה נ שעות פל אחת: בימי ראשון ושלישי מ שעה?.00 עד 6.00אחר־ הצה ריי ס.

ב־ 17 במאי יוכרע א תפרוץ עוד מילדומה

די לבבות?
יני בטוח אם איש יהסי-ד,ציבור, שהמציא
הסיסמה, עמד על מלוא תוכנה.

לכאורה זוהי סיסמה שיטחית :״די לכבות
כארץ הזאת 1״
התחכמות פשוטה. היא באה לאמר: האחרים בוכים.
אנשי המערך שמחים בחלקם ועושים במלאכה.
כך זה נשמע ברגע הראשון. אולם יש לסיסמה זו רבדים
חבויים, משמעויות תת־הכרתיות המובילות בכיוון
אחר לגמרי.
די לבכות. די בכינו.

מתי סכינו?
ך* ולנו זוכרים היטב מתי בכינו לאחרונה.
^ בכינו ביום־הכיפורים .1973 ,ככינו כימים
שבאו אחריו.
בכינו כאשר שמענו את שמות החללים וראינו את תצ־לומיהם.
בכינו בבתי־הקברות, כאשר חלקנו להם כבוד
אחרון.
בכינו על אובדן חיים צעירים. בכינו למראה ההורים
השבורים, העומדים על הקברות הפתוחים. בכינו למראה
רעיות שהתאלמנו, ילדים שהתייתמו.

ששת־הימים. ממשלה זו התבססה על ההחלטה
הנחושה להחזיק כ״נחלת אבותינו״ ,תוך תשלום
מס־שפתיים לשלום.
גם כאשר התפרק זזליכוד־הלאומי כעבור שנתיים, ביגלל
עניין של מד,־בכך (החלטת הממשלה להסכים לעצם הזכרת
המילה ״נסיגה״) ,נמשכה מדיניות זו, בהנהגתם
של גולדה מאיר, משה דיין וישראל גלילי. הנהגה זו נבעה
מיחסי־הכוחות בכנסת, שנקבעו על־ידי הבוחרים.
מדיניות זו הפכה את המילהמה לבלתי־נמנעת. הזהרתי
את הכנסת, פעמים ללא־ספור, שזה יקרה. אולם הכנסת
השביעית, שנבחרה על־ידי בוחרי ישראל, הגיבה על אזהרות
אלה בחיוכים ציניים ובקריאות־ביניים נרגזות.

מי שבחר באותו כנסת כהר כאותה מדיניות,
שהוליכה למילחמה.
ך* אם הכינו זאת הבוחרים? האם היו מודעים לכך?

! ן כוודאי שלא.

אי־אפשר היה שלא לבכות.

מיסמך גלילי היה מצע של בחירות. הוא בא לפתור
בעייה פנימית במיפלגת־העבודה. משה דיין איים במשבר,
אם לא תתקבל מדיניות־ד,התנחלות שלו. אנשי מפ״ם
התנגדו לכך. ישראל גלילי, אבי ההתנחלות בשטחים המוחזקים,
הציע פשרה. במרכזה עמדה ההחלטה להקים את
העיר ימית מעבר לקו הירוק, בשטח שנכבש מידי מצריים.
כאשר נוסח ונתקבל מיסמך זה, חשבו ראשי המערך
על הבוחר הישראלי, שהתכונן ללכת לקלפי באוקטובר
.1973

כאותו יום היו צריכים לקבוע את מדיניות
המרינה לארבע השנים הקרובות.

בין השאר — ומעל לכל — היו צריכים להחליט אם
לדבוק בשטחים שנכבשו ב־ , 1967 תוך הקפאת כל ההליכים
שהיו עשויים להוביל לשלום — או לד,יפו, לתבוע
יוזמה ישראלית להשגת השלום, תוך הבעת נכונות לוותר
על השטחים.
הבוחרים שלחו לכנסת השביעית 56 נציגים של המערך,
ובראשם גולדה מאיר, יגאל אלון, משה דיין וישראל
גלילי. הם שלחו לשם 26 נציגים של גח״ל, בהנהגת מנחם
בגין. הם שלחו לשם גם שני נציגים של תנועת העולם הזה.

על-ידי חלוקה זו של הקולות נתנו הבוחרים
אישור להמשך קיומה של ממשלת־הליבוד
הלאומי, ששלטה במדינה מאז ערב מילחמת

| ן ה7י, מילחמת יופ-הביפורים, אותם שמלאו
להם • 18 טניס כ־ ,1969 הצביעו אף הם כעד
כנסת זו.
בשדות־הקטל של יום־הכיפורים נפלו חיילים שהשתייכו
לכל המיפלגות, שהצביעו בעד כל הרשימות. יש
להניח שהיו ביניהם מצביעי הליכוד והעולם הזה, המערך
והמפד״ל> מעריצי גולדה ובגין ויערי ; חסידי־סיפוח ושד
חרי־שלום. ארבע שנים לפני כן בוודאי הצביעו — במידה
שהיתר, להם כבר זכות־ד,הצבעה — ככל עם־ישראל.

כאשר הם הלכו אד הקלפי — האס הכינו
בער מה הם מצביעים ץ
האם הבינו כי הם בוחרים בין מילחמה ושלום?

האם עלה על דעתם שתוצאות ההצבעה
הזאת יגעו בהם ישירות, ועלולות׳ לשים קץ
לחייהם 7
הם ויקיריהם — האם הבינו ביכלל את המשמעות של
אותו מעשה בן כמה דקות בקלפי?

שוב מנפחים לעינינו באדונים ציכעוניים,
עד פי האופנה שד הרגע :״שינוי״ ,״החלפת
השילטון״ ,״צוות מנוסה״.

שוב מופיעים בטלוויזיה וברדיו רופאי־האליל, המבטיחים
ריפוי קל ונעים לכל המכאובים, בעוד המחלה מתפשטת
בגוף.
שוב מדברים אלינו בשפת ה״תדמיות״ וה,״דימויים״,
שפת הרגש והסיסמאות המצלצלות, שפת ״המכנה המשותף
הנמוך ביותר״.

איש• לא חשב על אנוואר אל־סאראת. הרי
לא היתה לו זכות-הצכעה.

** ילחמת יופ״הכיפורים פרצה ב־28
.1969
אז הלכו המוני ישראל לקלפיות, כדי לבחור בכנסת
השביעית.

י * מחשכה הטראגית ביותר היא זו :

שוב מתחרים ביניהם אנשי יחסי־ציבור בתעלולים
ובפעלולים ,״גימיקים״ בסלאנג המיקצועי שלהם.
שוב בורחים הכל מן הבעיות הקשות, המכאיבות, כמו
מן הדבר.
שוב אין כימעט איש מזכיר את הברירה העיקרית העומדת
לפני המדינה, ברירה שהיא מעשית כיום אף יותר
מכפי שהיתר, ב־ : 1969 הברירה בין הרצון להחזיק בשטחים
המוחזקים לצמיתות ובין הנכונות להחזירם תמורת
שלום.
שוב הסכימו ביניהם כל העסקנים הממולחים, והפיר־סומאים
הזריזים ש״אין מה להרוויח״ מדיבורים על נושא
זה: אפשר רק להפסיד קולות. הפעם הצטרף גם הליכוד
לקונסנזוס ציני זה, והנושא נעלם כימעט כליל מתעמולת-
הבחירות שלו.

כעל־הדכר, אנוואר אל־סאדאת, נשיא מצריים,
טען שההחלטה התגבשה כליבו סופית
כאשר שמע בי מיפלגת-השילטון כישראל היכלה
את ״מיסמך גלילי״.

באוקטובר

אם פרצה באיחור של ארבע שנים, נבע הדבר רק
משיקולים ערביים.

שוב מתמוגגת המדינה באורגיה לאומית של
חוסר־רצינות.

* * תי פרצה מילחמת יוכדהכיפורים?
התשובה כתובה כבר בסיפרי־ההיסטוריה: המילחמה
פרצה ביום־הכיפזרים ,1973 כמה רקות לפני השעה שתיים,
כאשר פתחו הגייסות המצריים במיבצע הגדול לחציית
התעלה ולכיבוש קו בר־לב.
אולם מתי החליט מי שהחליט לתת את הפקודה ן

מי שבא לאתר את היום שבו פרצה המיל
חמה, צריך לחזור ארבע שנים אחורה.

באשד נסגרה הקלפי באותו יום, בכר נפל
הפור. המילחמה הפכה ודאית.

יי 1 1
ך* שוב להעלות מחשבה טראגית זו עתה, שבוע
1 1לפני הבחירות של .1977 כי גם הפעם שורר בארץ
מצב דומה.

בכינו מפני שידענו כי היתה זאת מילחמה
מייותרת, מילחמה שהיתה בולה תוצאה של
מדיניות עיוורת וחסרת־אחריות, מילחמה שניתן
היה למנוע אותה בנקל.

אולם סאדאת קרא, והחליט כפי שהחליט. אפשר לומר:
באותו רגע פרצה מילחמת יום־הכיפורים.
מבחינה זו, היתד, מילחמת יום־ד,כיפורים תולדה של
בחירות. היא לא רק דחתה את הבחירות, ולא רק השפיעה
על תוצאותיהן, אלא גם עצם ההחלטה לפתוח בה
הושפעה על־ידי אקט של בחירות.
אולם אין זו התשובה המלאה, וגם לא העיקרית.

ריהם המרגיעים של רופאי־האליל. הוא רצה שיסיחו את
דעתו מן המציאות. הוא רצה לחיות בגן־עדן של שוטים.
הבוחר הזה, שבחר בכנסת של דחזקת־שטחים ובממשלה
של גולדה—דיין, אחראי לתוצאות של מעשיו.

מילחמת יום־הכיפורים: מתי פרצה!
מילבד כמה קנאים מטורפים, מי יילד ויצביע, בהכרה
צלולה, בעד מילחמה?

הבחירות של 1969 התנהלו באווירה קר־נכלית,
באורגיה לאומית של חוסר-רצינות.
אנשי יחסי־ציבור התחרו ביניהם ב״גימיקים״ ,בתעלולים
ובפעלולים מחוכמים. פירסומאים ממולחים החליטו
ביניהם שאין טעם לבוא אל הבוחרים ולהעמיד לפניהם
ברירות קשות. אסור לפנות אל השכל. כדאי לנפח לעיניהם
באלונים ציבעוניים ולהפריחם באוויר. צריכים ליצור
בשבילם ״תדמיות״ ו״דימויים״ .יש לדבר בסיסמאות,
שאינן אומרות דבר. ובעיקר אסור לדבר על הנושא
הכאוב של החזרת שטחים תמורת שלום.
האם נפל הבוחר קורבן לרמאים פוליטיים? האם עמד
חסר־ישע מול מאחזי-עיניים? האם נוצל על-ידי שארלא־טאני^שהתחזו
כרופאים 1

־־כוודאי שלא. הבוחר בחברה דמוקרטית מוח זק
באזרחי אחראי, היודע מה הוא עושה. שאם
לא כן, נשמטת הקרקע מתחת לדמוקרטיה
כולה.
אין מנוס מן המסקנה שר,בוחר של 1969 לא רצה
לשמוע דברים רציניים, לא רצר, לבחור בין אלטרנטיבות
מכאיבות. הוא רצה להתעלם מן המחלה שכירסמה בגוף
הלאומי, ולכן לא קרא לרופא. הוא רצה להקשיב לדב
שוב
יצביעו הבוחרים מפני שהמקטרת של
פלוני מעוררת אמון, מפני שגומת־החן של אל מוני
היא פוטוגנית, מפני שהכסף של שלמוני

ל תהיה כל אשלייה בעניין זה :
כיום ה 17-במאי 1977 ייקבע אם תפרוץ
מיל חמה כתקופת־בהונתה שד הכנסת התשי עית,
או אם תימנע מילחמה זו.
מכל ההכרעות האמיתיות שתיפולנה בשבוע הבא -להבדיל
מן ההכרעות המדומות והכוזבות, זוהי ההכרעה החשובה
ביותר.

אולם הרוב העצום שד הבוחרים, המסומם
עד-ידי תעמולת-כחירות אווילית וחסרת־תוכן,
אינו מודע כלל להכרעה זו.
מכיוון שלפחות שתיים מן המיפלגות הגדולות —
המערך וד״ש — הן להקות מעורבות של ניצים ויונים,
גם אין כל אפשרות למצביעי רשימות אלר, להשתתף
על-ידי הצבעתם בהכרעה זו.
בין הבוחרים יודו שוב רבים־רבים שהמימזמה הבאה
עלולה לנגוע ישירות בגורלם, בחייהם. גם רבים מהם
אינם מבינים מה הם עושים, כאשר הם שמים את הפתק
בקלפי.
זוהי מחשבה טראגית. היא צריכה להוביל כל אדם
מפוכח, המבין את גודל ההכרעה של השבוע הבא, לנצל
את הימים האחרונים כדי להחדירה ללב כל אדם בישראל.

די לכבות. אך כרי שלא נבכה שוב, יש
לפעול ע כ שיו.

עשית הכל כדי שהתמונה תצליח.
צלמת בסרט של ״קודאק״ ,הקדשת
זמן וכשרון. מה יקרה לתמונה עכשיו,
כשאתה יוצא מן התמונה. גם זה
תלוי בך. כדי להבטיח את האיכות
המושלמת של התמונה עליך לדרוש
פיתוח של ״קודאק״-ב״דלתה קולות
פיתוח ב״דלתה קולות, המעבדות
המשוכללות של ״קודאק׳; מבטיח
שכל תמונה שצלמת תזכה ליחס
אישי ולטפול בידי מומחים שאומנו
במיוחד ע״י ״קודאק״ .למעבדות
״דלתה קולות מכשור חדיש
ומתוחכם. הפיתוח נעשה בכימיקלים
מעולים של ״קודאק״ .דבר המבטיח
את אמיתות הצבעים ואורך החיים
של התמונה.
לכן, כשאתה יוצא מן התמונה דאג
לכך ש״קודאק״ תשאר בתמונה.
דרוש פיתוח ב״דלתה קו לו ת-
המעבדות היחידות
המייצגות את ״קודאק״.

זס)ס 8)*30

דלתה וז!ל!ו־

כש׳יקודאק״ בתמונה־טוב
ש״דלתה׳׳בפיתוח

סג׳ לבינ^ון א״לון

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהדה :
תל־אביב, רהוב גורדון ,3טלפון ()24338־ .03 תא־דואר >) 13
מען מברקי :״עולמפרס מודפס כ״הדפום החרש״ כע״מ, תל
אביב, רה׳ כן־אביגדור. הפצה :״גד״ כע״מ. גלופות:״צינקוגרפיה
כספי״ בע״מ. העורך הראשי: אורי אכנרי. העורך: אלי תבור עורך
תכנית: יוסי שנון. עורכת כיתוב: נורית יהודאי ראש המינהלה :
אברהם סיטץ מה׳ המודעות: רפי זכרוני המו״ל: העולם הזה כע״מ.

קוראי העיתונים היומיים ודאי
נחרדו השבוע למקרא הכותרות הגדולות
בעמודים הראשונים, שבישרו על חשיפת
רשת מיסהר סמים ליד מחנה־המטכ״ל
בתל-אביב. רק שבועיים קודם לכן רגשה
הארץ סביב הגילויים על ממדי התפשטות

ו#זדמנ5יז* 8גוו ג

נמז חשיש לוח

״בעוד עישון החשיש שוטף את צה״ל,
מוכנים רק מפקדים מועטים להודות בקיום
הבעיה — אין הסברה, הדיווח לוקה, אין
ענישה.״
פרק מיוחד באותה כתבה הוקדש למתרחש
בנושא זה במחנה המטכ״ל בקריה.
כתב אז העולם הזה :
״מחנה מטכ״ל בקרייה בתל־אביב. מרבית
חיילי אותו מחנה הם חיילים בעלי
פרופיל נמוך, המשרתים בנהגים, פקידים
או ש״ין־גימלים. בדרך כלל, החיילים
מסיימים יאת עבודתם בשעות אחר״הצה־ריים
המאוחרות או הערב המוקדמות, ואס
אין להם משיחות מיוחדות או תורנויות,
הס חופשיים לצאת לבתיהם. המחנה שוכן
בלב תל־אביב ובמרחק עשר דקות נסיעה
בילבד מכרם־התימנים, אחד ממעוזי מוכרי
החשיש בארץ.
נ. הוא ספק הסמים הראשי של מחנה־מטכ״ל.
הוא שירת באותו מחנה כנהג,
עד לפני שלוש שנים ומאז הוא שומר
על קשרים טובים עם החיילים והמפקדים
הזוטרים באותו מחנה. נ .מודה כי הוא
מוכר חשיש ׳ב־ 60 אלף לירות לחודש
לחיילי מחנה־מטכ״ל, דרך ספק־מישנה,
ביניהם אף חיילים רבים של המישטרה־הצבאית.

ברור כי חיילי מחנה־מטכ״ל אינם
מעשנים סמים בסכום אדיר כזה לחודש.
הוא יודע כי חיילים רבים קונים את הסס
כדי לתיתו או למכור אותו הלאה.
נ. שהיה נהג בצה״ל, יודע לספר בי
חלוצי מעשני־הסמים במחנה־המטכ״ל היו
חבריו הנהגים. על הנהגים אין פיקוח

!״ס ׳!מ!מו-י 8-ייסיז>9 •1**1

הכתבה על הסמים (ה. ה)2001 .
באיחור של 16 חודש

השימוש בסמים בקרב תלמידי בתי־הספר
התיכוניים — בעקבות המעצרים והחקי רות
שנערכו בקרב תלמידי בית־הספר התיכון
ברמת־השרון — והנה פורסמה עדות
נוספת על עישון סמים ומסחר בהם גם
בקרב חיילי צה״ל באחד המוקדים הרגישים
ביותר.
העתונים שסיפרו לקוראים על הפרשה,
אחרי ששני חיילים נלכדו ליד שער ויקטור
שבמחנה־המטכ״ל בעת ניהול עיסקה של
מכירת ח־שיש, דאגו לציין כי פרשת סחר
הסמים במחנות צה״ל, לרבות מחנה־מט־כ״ל,
הועלתה עוד לפני חודשיים על ידי
ח״ב הליכוד יצחק מודעי, שהעלה את
העניין במכתב ששיגר לשר־הביטחון.
אף אחד מעיתונים אלה לא טרח לציין
כי הפרשה נחשפה לראשונה ופורסמה
בפומבי עוד בחודש ינואר ,1976 בחקירה
ממצה ונרחבת של העולם הזה בנושא
השימוש בסמים בצה״ל. כל המידע עליו
התבסס ח״כ מודעי בפנייתו אל שר־הביטחון
בפרשה זו וששימש השבוע חוסר
רקע לכתבות בעתונים בהתייחסותם אליה,
נחשף על ידי העולם הזה.
בכתבה גנרל חשיש ׳לוחם בצה״ל (העולם
הזה )2001 שפורסמה ב־ 7בינואר ,1976
היה העולם הזה העתון הראשון •שהעז לגעת
בבעיה שהיתה מעין טאבו לגבי אמצעי
התיקשורת במדינה. טען אז העולם הזה:
ה עו ל ם הז ה 2071

__חשיש
במחנה־מטכ״ל

** חנה־מטכ״ד כקריית בתל-אביב.
* 1מרבית חיילי אותו מחנה הם חיילים
בעלי פרופיל נמוך, המשרתים כנהגים,
פקידים או שין־גימלים. בדרך כלל, החיילים
מסיימים את עבודתם בשעות אחר־הצהריים
המאוחרות או הערב המוקדמות,
ואם אין להם משימות מיוחדות או תורנויות,
הם חופשיים לצאת לבתיהם. המחנה
שוכן בלב תל־אביב ובמרחק עשר דקות
נסיעה בילבד מכרם־התימנים, אחד ממעוזי
מוכרי החשיש בישראל.

הנידוי הראשון כ״העולם הזה״
המידע של מודעי
כה לוחץ כמו על שאר חיילי היחידה.
טכניקת אספקת הסמים של נ. פשוטה
ביותר, ואינה דורשת ממנו כל מאמץ.
מדי שבועיים שלושה נקבעת נקודתימיפ־גש
אחרת בינו לבין מספר נהגים, ביניהם
אף נהגיהס של קציגיס בכירים ביותר
במטכ״ל. באותם שבועייס־שלושה אפשר
לראות מכוניות מסוג כרמל, ואליאיט
ודארט צבאיות נעצרות במשך היום, בין
שליחות אחת לשניה עבור המפקד, ומעמיסות
את שקיות החשיש בתאי הכפפות
של המכונית, או מתחת למושב הקדמי.״
בשעתו עורר פידסום כתבה זו חדים
עצומים בצה״ל. היו שזעמו עלינו כי ב־פירסום
הכתבה אנחנו מכתימים את שמו של
צה״ל. עתה, באיחור של 16 חודש, נכנסה
סוף סוף המישטדה לפעולה, אי-שרה למע

את גילויי וקביעות העולם הזה בפרשה.

כתוכנית ״עדי כותרת״ ששודרה
בשבוע שעבר בטלוויזיה, מתח עורך התוכנית
ומגישה, ירון לונדון, ביקורת על
שתיים מהכתבות שראו אור בגיליון השבוע
שעבר (העולם הזה .)2070
ביקורתו הראשונה התייחסה לכתבה
מלאך בחוף תל־אביב שעסקה בפסל אותו
מעצבת עתה הפסלת אילנה גור, המיועד
להיות מוצב בחוף תל־אביב. לונדון טען
כי נודע לו שהרשימה נכתבה בידי יצחק
תוראל שהוא גם בעליה של גלריה ״המציגה״
את יצירות אילגה גור, דבר שיש
בו פגם אסתטי חמור, אם לא למעלה מזה.
״לפני שמטיפים מוסר לאחרים מוטב לעשות
בדק־בית בבית,״ יעץ לונדון.
עקרונית היתה ביקורתו של לונדון מוצדקת
לחלוטין. מבחינת האתיקה העתונאית
אסור היה לאפשר לתוראל, שבנוסף.להיו־תו
בעל גלריה פרטית לאמנות הוא גם
עובד חלקי בהעולם הזה, לפרסם ידיעות
או כתבות הנוגעות לתחום עיסוקו הפרטי.
כמי שהיה אחראי לפאשלה זאת, שנגרמה

בביקורת במידה והיא מוצדקת ואינה נובעת
רק מרצון לקנטר.
מבחינה זו דומני שביקורתו של לונדון
כבר השיגה את מטרתה בכך שעוררה אותנו
לייתר הקפדה ותשומת־לב בתחום זה
בעתיד.

פחות צודק לונדון בהערתו השניה.
הגליון האחרון של העולם הזה ()2070
הכיל סיפור על החיפוי המוחלט שניתן
לייגאל ידין על־ידי עובדי מישרד־החינוך-
והתרבות, ובראשם השר עצמו, אהרון יד־לין.
התנהגות השר ידלין בפרשה זו היא
יותר ממוזרה — והיא מעוררת תמיהה
אף בקרב עמיתיו וחבריו.
בהקשר זה היה נכון להזכיר כי השר
אהרון ידלין והפרופסור ייגאל ידין, הם
קרובי־מישפחה. כדי להראות זאת, הכינונו
דיאגרמה מישפחתית, שהראתה את ההשתלבות
המישפחתית של השניים.
לונדון לא עירער על כך שצריך היה
להבליט את הקשר המישפחתי הזה, שהוא
רלוונטי לסיפור.
אולם לוגדון הגיב במילים בוטות (״מכוער.״״)
על כך שאותה טבלה הכילה גם
את שמו של אשר ידלין, בן־דודו של
אהרון ידלין. לדעת לונדון, היה זה נסיון
פסול לקשר את ידין בעקיפין בפרשת
ידלין, שלא היתרי לו נגיעה לה.
על כך יש להעיר שתי הערות:
• הטבלה הכילה לא רק את ידין ואה־רון
ידלין, אלא הראתה אילדיוחסיו שהקיף
גם אנשים מכובדים כמו משה שדת,
אליהו גולומב ודוב הוז. אם מותר להכניס
את המכובדים, האם אסור להכניס את
הפחות־מכובדים י
• גיבור הסיפור היה אהרון ידלין.
שמו של אהרון ידלין נקשר במפורש עם
שמו /קזל אשר ידלין, מאז שזה הודה
בבית־המישפט •שהעביר באופן בלתי־חוקי
כספים לאישי מיפלגת־העבודה, וביניהם
בן־דודו, שהיה אז מזכ״ל המיפלגה. היה
זה מעניין, ואולי גם מאלף, לדעת שהאיש
המחפה על מעשיו של בן־דודו ייגאל
ידין הוא אותו האיש שהיה קשור גם
במעשיו הפליליים של בן־דודו אשר ידלין,
עפ״י טענתו של זה האחרון.

ירון דונדון
טעות בשיקול
מתוך טעות בשיקול, אני מסכים עם לונדון
שפירסום מעין זה הוא פגם אסתטי ואתי
חמור שאסור לו שיתרחש. נתאמץ להקפיד
על כך יותר בעתיד.
עם זאת, כדי להחמיר בביקורתו ולהח־ריפה,
עיוות מעט ירון לונדון את התמונה.
כך, למשל, הוא לא סיפר לצופיו על תוכנה
של הכתבה. הוא הציג בפניהם רק את
הכותרת העלולה ליצור את הרושם כי
ב״מלאך בחוף תל-אביב״ מתכוונים לאילנה
גור עצמה ולא לשמו של פסל שהיא
יוצרת. הוא קרא בפניהם קטע המספר
בשבחי הפסלת, אך העלים את העובדה
כי הכתבה היתה ביסודה כתבה אינפורמטיבית
ולא כתבת ביקורת. יותר מזה,
לונדון טען כי הגלריה של תוראל ״מציגה״
את יצירותיה של אילנה גור, בעוד
שלמעשה היא הציגה, בעבר, תערוכה
של יצירותיה, כך שפירסום הכתבה כעת
אין בו כדי לתרום לעליית רווחי הגלריה
בשעה זו.
חמור מכל הוא שלצורך ביקורתו הפחית
ירון לונדון מערכה של אילנה גור כפסלת,
הגדיר אותה כמי שאינה זוכה להצלחה
אמנותית או מסחרית בישראל. העובדות,
ביניהן פסלה של אילנה המוצב במוסד
יד־ושם בירושלים וכן מכירת כל יצירותיה
בתערוכה שערכה לא מכבר. טופחות
על פניו של לונדון בנקודה זו.
רק לאחרונה נודע כי מוזיאון גוגנהיים
בניו־יורק רכש כמה מפסליה של אילנה
גור. יש להניח כי שפיטתם האמנותית של
אנשי מוזיאון זה עולה על זו של לונדון,
כך שלא היה כל טעם לשרבב זילזול ב ערך
האמנותי של פסלי אילנה גור בבי קורת
הלגטימית על כתבת העוו ם הזה.
כל אלה אין בהם כדי להמעיט מביקורתו
העניינית של לונדון, שהיא מוצ דקת
ביסודה. מעולם לא התיימרנו להציג
את עצמנו כמי שאינם טועים בשיקול-
דעת, בהערכה או בפירסום. עיתון אינו
גוף החי בזכות עצמו, הוא נעשה בידי
אנשים. ואנשים מועדים לשגות.
יתרונו של העולם הזה על פני אנד
צעי־תיקשורת אחרים במדינה, הוא בכך
שהוא מעודד ביקורת גם על עצמו ותוכנו.
לא רק זה, אלא שהוא גם מתחשב

הגילויים המסעירים האחרונים על
חשבונות המטבע הזר בבנקים בחו״ל, שהחזיקו
רעיית ראש־הממשלה, לאה רבין
>1*? 8 0 1 1 6 5
נזי

0 ^ 0 0(0060
?0061

הקאריקטורה כ״ג׳רוזדם פוסט״
אורי אבנרי יחשוף
ושר־החוץ לשעבר, אבא אבן, לא נדישפו
על-ידי העולם הזה. אבל העובדה שבמשך
שנים רבות היה זה העולם הזה שעסק,
כמעט יחידי, בחשיפת פרשיות שחיתות במדינה,
יצרה כבר מעין מיתוס, לפיו כל
חשיפת שערורייה מקורה בעיתון זה.
ביטוי לכך נתן לפני שבוע הצייר קישן,
במדור הקאריקטוריסטי שלו עצמות יבשות
בג׳רוזלם פוסט.
״מי כבר יכול לחשוף את משיכות־היתר
שלך בבנק ז״ שואל גיבור המדור את עצמו.
והתשובה :״אורי אבנרי, זה האיש !״

נקירת תורפה בלתי
צפוייה עלולה להתגלות
במצב בריאותך,
מאחר שהמתח הנפשי
בו אתה שרוי משפיעה
לרעה על מצבך
הגופני. השתדל לא להרהר
יותר מדי בבעיות
מעורפלות. אל
תפסח על ארוחות ואל
תוותר על המנוחה הנחוצה לך. קבע
לעצמך שדר יום קפדני, הכולל עישוק רב.

מתרבים והולכים הסימנים
לכך, שאתה עומד
בפני מיפנה חשוב בחייך.
קרוב לוודאי שאתה
עצמך כבר חש בכך,
ואפילו מנחש כי המיפנה שוו יהיה לטובה ויורגש בעיקר
במישור׳ הכספי.
* 1 21 כאפריל -
1!0ב מ אי
אך — עדיין לא ברור
די הצורך מניין יבוא
השינוי. קיימים סיכויים רבים שדבר זה
הזמן הקרוב ביותר.
יתברר לך תוך

שהחלטת ההחלטה
קשה מאד לביצוע,
אך הכרחית. ניתוק
קשרים וחזרה אליהם
לא יביאו שום תועלת.
נשה ליצור תנאים ש-
ייקלו עליך לעמוד ב ]1שח],ו_
משבר הבלתי נמנע.
21ב מ אי ד׳
20 ביוני
עבור לעיר אחרת,
החליף מקום עבודה.
אם מצבך מאפשר לך זאת — שע
לחו״ל. אל תתייעץ על בעיותיך עם איש.

געגועים למקום רחוק, או לאנשים שהרחיקו
לנסוע, עשויים להעסיק אותך במשך
רוב ימי השבוע. אט
אט יתחלפו הגעגועים
בתקווה שיינתן לך לנסוע
לביקור באותו מ\
קום
המעסיק את הזיותיו.
נסה לברר מהם
הסיכויים להפוך תיקווה
זו לעובדה ממשית. אל 1זאזניים
תניח לעצמך לשקוע ל}
2בספטמבר
22ב או ק טו ברן
מצב של דיכאון נפשי
ואדך שות, כי בכך אתה
מזיק לא רק לעצמך, אלא לאלה התלויים
בך. הקדש תשומת לב לדברי ידידים,

הבעייה הכשפית הדוחקת המטרידה
אותך, תיפתר השבוע בעזרת דבר מה
הקשור במישפר שישה.
תקוות גדולות שטי-
פחת במשך החודשים
האחרונים, עלולות להתגלות
השבוע כהזיה
או אשליה עצמית.
האכזבה תהיה עקת גדולה /אם לא תשכיל
לראות שוף־שוף
22ב או ק טו ב ר ־
22 בנובמבר
את המציאות באור
נכון. עליך להבין כי
אנשים שנחשבו בעיניך לידידים משורים
אינם מוכנים לעשות למענך מאמצים.

אתה נמצא בתקופה
בה הכל נעשה אצלך
באיטיות. אך אל דאגה,
השבוע שלפניך
יהיה מלא חיים ו־ירענן
אותך גם מבחינה
נפשית וגם גופנית.
כדאי שתפריש
הצידה שכום כשף קטן
לקניית מתנות, כי
בקרוב יהיו לך שיבות לתת אותן. אתה
צפוי לקשיים׳ כשפיים בעתיד הקרוב.

הדגש השבוע יושם על
השטח הכספי והרומנטי.
קרוב לוודאי שתהיינה
לך חוצאות הקשו־ר1ת
בנסיעות או בתיקונים
של רכושך. יתכן,
נתונוו!
מבחינה מסויימת, שהשבוע
יתחיל באכזבה.
22ב או גו ס ט -
22בספטמבר
האכזבה מקורה בצורך
לשנות ולארגן מחדש
תוכניות מוכנות עליהן עמלת קשות. אין
זה מן הנמנע שייגרם לך הפסד כספי.

מוטה, השיטה והמבקר
כאשר פורסמו גילויי העולם הזה ב-
סידרת רשימותיו של הפרשן הצבאי בנימין
עמידרור, והובעה הטענה שצה״ל בהנהגת
רב־אלוף גור לא השתפר במהותו משך
שלוש השנים האחרונות (״מוטה והשיטה״,
העולם הזה )2066 אמרו המבוקרים :״עיזבו
אותם, רודפי־סנסציות״ .היה מי שקיבל
את הטענה, והיה מי שלא.
אך כיום, כאשר בא דובר־צה״ל, וה-
רמטכ״ל עצמו, והם מנסים לשכנע ציבור
שלם שגם מבקר־המדינה ואנשי־מישרדו
הם רודפי סנסציות, ומשום כך פירסמו
״הכללות גסות״ על הנעשה בחטיבות זזי״ר
״מובחרות״ ,את זה כבר קשה לנו לבלוע.
כדאי היה שצה״ל, והעומדים בראשו, יאמצו
לעצמם את הפתגם :״כשכולם אומרים
לך שאתה שיכור — לך לישון,״
ויעשו בדק־בית יסודי.
ירון גפני, חיפה
קראתי את המאמר ״מי צריך להתפטר״
•(העולם הזה ,)2070 והתחלחלתי. שלוש
שנים אחרי רעידת־האדמה של יום־הכי-
פורים, אחרי ששלושת אלפים צעירים לא
חזרו מהקרב בגלל מחדלי מינהלד. וטיוח

מקומך אינו במרכד העניינים, כפי שאתה
סבור, אלא בשוליים, ואם כי מתחשבים בדי־עותיך
ומכבדים אותך,
לא״יביאו המאמצים שאתה
עושה לקידום המקווה.
השתדל למצוא
נחמה בעבודה שיגרתית
מוגברת, ובטיפוח היחסים
ההדדיים בתוך ה־ן

מישפחה. מצב רוחך עשוי
להשתפר במידה ני}
2בנובמבר -
20 בד צמבר
כרת ביומיים האחרו>ד יי נים
שלהשבוע, בגלל
בשורה משמחת מאד הקשורה באדם אותו
אתה אוהב. הוא מעוניין לעזור לך.

אתה מנסה להפוך בכוח
כל אדם הנמצא בחברתך
למטומטם. פח־דיך
וחוסר ביטחונך העצמי
אינם מתירים לך 1 לחבב אדם מבלי להפוך
אותו לנחות ממך, כפי 11110 שנדמה לך. אנשים עומ;21
ביוני -
נ) 2ביולי
דים על כוונותיך, ונות1
נים
לך לעלות להם על
הראש, בגלל טוב־לב והתחשבות שאינך
ראוי לה. תפסיק לנהוג בדרך נפסדת זו.

מכתבים

סמוך על שיכלך הישר, בעיקר במחצית
הראשונה של השבוע. השתדל להיות יותר
מעשי ולבחון את הדברים
כמות שהם, מבלי
לעטפס בהילה דמיונית
ורודה. ביומיים האחרונים
של השבוע תחוש
קשר חזק יותר לדברים
רחוקים. אפשר שיהיה
זני
זה מכר, בן מישפחה,
או ידידה ותיקה, הנמצא
רחוק ממך. הדק את
קשריך החברתיים תוך
הדגשת הצד האינטלקטואלי שבאישיותך.
זהו השבוע הנפלא ביותר לבילויים עבורך.

שתי התפתחויות לא
נעימות ביותר עלולות
,לחול השבוע. ראשית,
צפויים מאורעות שונים
שירגיזו אותך ויפריעו
לך מבחינה
רגשית. שנית, לא תוכל
לשמוך על מזלך
19 בפברואר
20במרס
מבחינה כלכלית, מכיוון
שצפוייה לך הוצאה
כשפית כבדה ובלתי צפוייה. מצד
שני — תמצא פיצוי בהצלחה חברתית,
בעיקרבמחצית הראשונה של השבוע.
בת דגים — השתדלי לא להישחף אח רי
זוהר חיצוני שאין מאחוריו כלום.

חופשות אקדמאיות
אחת התופעות המוזרות של מערכת
הבחירות הנוכחית, היא מתן חופשות בלתי־מוגבלות,
על־ידי מוסדות ההשכלה הגבוהה,
לפרופסורים שהם מועמדי המיפ־לגיות.
למשל,
ייגאל ידין ואמנון רובינשטיין.
אם מישהו מהם יתאכזב מתוצאות הבחירות,
הוא השאיר לעצמו ״מישרה על
תנאי״ באוניברסיטה, במסווה של חופשה
ללא תשלום.
חברינו מהפקולטה למישפטים באוניבר סיטת
תל-אביב מספרים, שחרף פעילותו
הפוליטית לימד אמנון רובינשטיין בטרימסטר
אי, כלומר קיבל שכר. באותה
תקופה הוא לא קיים חלק משעוריו(מישפט
קונסטיטוציוני ומינהלי) ,כן לא קיים כ־סידרו
סמינריון. מעניין לדעת כמה שולם
לפרופסור באותו טרימסטר, ועבור כמה
שעות?
באותה תקופה מילא את מקומו של
רובינשטיין, חלקית, עמי אסנת, שהוא
חבר המזכירות המצומצמת של ד״ש. האם
גם אסנת וגם רובינשטיין קיבלו שכר בעד
ביצוע אותה העבודה עצמה?
צי אילן וקבוצת תלמידי
הפקולטה לנזישפטים, ירושלים

עיסקי מישפחת רובינשטיין

הרומנטי,
אלתצפה לגדולות במישור
לא השבוע /ואף לא בשבוע הבא. צפוייה
אף נשיגה משויימת
ביחשיך עם בן זוגך.
אל תניח לדברים א לה
להעכיר את רוחך
ולהוריד לך את המוראל.
אמנם אין הזמן
נוח לאהבה, אך הוא
מצויין לאירגון חיי
21 בד צמבר ־
חברה פעילים, שב-
19 בינו אר
משגרתם תוכל להכיר
אנשים בעלי עמדה והשפעה,
שיעזרו בקידום הקאריירה שלך.
ילדים יביאו לך השבוע הנאה רבה.

ללמוד לקח אחד — שקציני חיל־האוויר
זקוקים למטוס־סילון פרטי כדי לייעל את
עבודתם. לשם כך הם מעופפים להם בפוגות
ובמטוסים קלים (זה למשפחה) בגיבוי מלא
של הרמטכ״ל. אגב, שמועה עקשנית שמח־הלכת
טוענת שאל הקצין רב־התושיה בעל
הפוגה הפרטית, התוודענו כולנו רק באחרונה.
רמי
שרת, נס ציונה

עובדות, מעזים אנשי־צבא להרגיע שוב
את הקולות המתריעים. אלא שהפעם הם
שינו מעט את הסיסמה. במקום ה״סמוך״
המפורסם של לפני יום־הכיפורים, אימצו
לעצמם מוטה גור ושימעון פרם את הסיסמה
״ידענו״ .״זה לא חדש, ידענו הכל,״ אמר
לנו פרם בכנסת, בנאום־ההתגוננות העלוב
שלו. הפעם — הוא רוצה לומר לנו —
לא יפתיעו אותנו. אנחנו יודעים מראש
שיש מחדל, ונהיה מוכנים לספוג אותו.
מעודד מאד. אפשר להמשיך לישון בשקט.
יורם לרנר, רחובות
טענתו המגוחכת של הרמטכ״ל, בתגובה
לדו״ח מבקר המדינה על מחסניהן ישל
חטיבות החי״ר, מלמדת אותנו למה שווה
הביקורת הפנימית של צה״ל. מוטה פירט
בפנינו, בראיון־טלוויזיה, את הציונים
שקיבלו יחידות צה״ליות בביקורות, והוכיח
שהציונים הם בדרך־כלל גבוהים ורק לעי תים
נדירות נמצאו יחידות טעונות שיפור.
מכאן למדנו שני דברים: הראשון, עד
כמה כישרוני מבקר־המדינה שלנו, שמכל
יחידות צה״ל המסודרות למופת, הוא הצליח
ליפול דווקא על אלה הנדירות שבהן
המצב לקוי. שנית, למדנו מה אפשר לנגב
עם הביקורת הצה״לית הפנימית.
אריה לובלין, תל-אביב
כאיש־מילואים ביחידת־תחזוקה, יכול
אני להעיד ששום דבר לא הפתיע אותי
בגילויי מבקר־המדינה. את העבודות בעיניים,
הזיופים (בצבא קוראים לזה, משום־
מה, בלשון עדינה ,״סיבונים״) ושאר הטריקים,
מכירים אצלנו כבר הרבה שנים.
לזכות בציון מעולה בביקורת חימוש, זוהי
רק שאלה של ״ניסיון טאקטי״׳בביקורות
צה״ליות. את מועד הביקורת יודעים זמן
רב מראש, וההכנות לקראתה הופכות
אותה להצגה עלובה עם בימוי מושלם. כך
שהתפארותו של הרמטכ״ל על ביקורות
החימוש הקפדניות שצה״ל עורך רק מוכיחה
את תלישותו של האיש העומד בראש,
מן הגוף עליו הוא מופקד — הצבא.
מ.גי, תל־אביב
כל הכבוד לצה״ל! אחרי שלוש שנות
עיון בדו״ח ועדת־אגרנט, הצליח הצבא

אני סבור, כי שירותו של הסולם הזה
דרוש עתה בדחיפות ובמלוא היעילות בפנייה
ליועץ־המישפטי-לממשלה (לאחר
גילויי הזריזות שלו בפרשת רבין) ,בש אלה:
מה קרה להליכים נגד הקבלן רובינשטיין
ובניו?
העבירות שיוחסו לנ״ל — עם מעצרו —
נבעו מעבירות של אחזקת מטבע־זר, שמהן
״צמחו״ חשדות לעבירות של יהעלמת-מס
ומתן הצהרות־הון כוזבות. בזמנו פורסם,
כי הקבלן רובינשטיין אמר שאם יואשמו
הוא, או בני־משפחתו ,״יגרור״ אחריו גדולי
מדינה, ובכללם כל מי שהיתה לו יד בענייני
שיכון ובניין, לרבות שר־האוצר
והשר עופר ז״ל. ובכן, מה קרה?
אני.מצפה למתן דיווח מהיר ככל האפשר
מעל דפי עיתונכם.
יהונתן אור, תל־אביב

אלימות רוחנית
הזדמן לי להאזין לתשדיר־פירסומת ברדיו,
פירסומת לצ׳יפס, שלוותה בקטע של
מוסיקה קלאסית. אין זו הפעם הראשונה
שברדיו רומסים את כבוד היצירות הגדולות
תמורת בצע-כסף, ומזלזלים בריגשות
המאזינים שוחרי־התרבות. התרעתי על כך
לא פעם — אך הזילזול נמשך. אני שואל :
איזו דרך דמוקרטית עלי לנקוט כדי
שייפסק הוונדאליזם. האם הפגנת־מחאה
וניפוץ־שמשות בבית רשוודהשידור יועילו
יותר? מה צריך לעשות האזרח הקטן
להגנתו מפני אלימות רוחנית כזו? אצפה
לתשובת האחראים על שידורי־הפירסומת
ברדיו.
חנן גזלדגרט, חולו!

אגדה למ שלם־המיסיס
פעם, במדינה שכולנו מכירים היטב,
היה קצין בכיר בבסיס חיל״
האוויר הסמוך לעיר מסויימת, שרצה
לקנות עט״פלא, הכותב בדיו סמוי,
שלו הוא היה זקוק כדי לכתוב את
הדו״ח למבקר״המדינה. בחנויות של
העיר המסויימת עלתה העט המופלאה
8.00 לירות, אך בחנויות בעיר
אחרת היה מחירה רק 7.50 לירות.
הקצין לא השתהה. הוא זינק אל תוך
ה״פוגה מגיסטר״ וטס לעיר האחרת.
אני כבר מתאר לעצמי איך אתם
אומרים בגיחוך, שכדי לחסוך 50 אגורות
אין צורך להתאמץ כל-כך. אך
בימינו, בארץ נצרכת כשלנו, חייב
הרמטכ״ל לחסוך כל אגורה מכספי
משלם־המיסים.

יוסף שריק, תל-אביב

ה עו ל ם הז ה 2071

מכ ת בי ם
מפ״ס והא;דרוגיגוסים
סבורני שבמפ״ם מצויים אנדרוגינוסים —
דדמיניים — בשפע המספיק כדי להציגם
כפירסומת פוליטית. מדוע, אם כך, מרשה
המערך לעצמו להשתמש ביצירה של אוב־ריי
ברדסליי, שבוודאי היה מתהפך בקיברו
למראה השימוש הזול ביצירתו הנפלאה,
במודעת־הפירסום של המערך (״אנדרוגינוס
77״ ,העולס הזה?)2068
אמגון שחף! ,אילת
מיליוני לירות מתבזבזים בימים אלה
במסע אדיר של המיפלגות הגדולות, שתכליתו
לטשטש ולהשכיח מאיתנו את
זכר מיליוני הלירות שהם ביזבזו במחדלי
ארבע השנים האחרונות. זה מה שנקרא
״להוסיף חטא על פשע״.
איכס כרנר, ירושלים

הציר! הלד לאיבוד
הכתבה הקטנה שפורסמה במעריב בינואר
השנה, הדליקה אותי :״פרץ כדי
לגנוב לחם — נידון לשנת־מאסר״ .חיכיתי
להכחשה או לתיקון טעות, אך אלה לא
באו. אז הדפסתי כרוז עם העתק הכתבה
שבו תבעתי מהשופט להתפטר מתפקידו,
ונעצתי עותקים ממנו על העצים בדיזנגוף
ובן־יהודה .׳שלחתי עותק אחד לנשיא
בית־המישפט־העליון בירושלים, והדבקתי
אחד על לוח-המודעות בבית־המישפט ב-
היכל־המישפט בתל־אביב• הנושא פורסם
בצינעה בטלוויזיה, ואחר־כך באה הכתבה
של חקירת העולם הזה בנדון, כתבה ש פורסמה
בהרחבה ועל כך תבוא עליכם
הברכה (״שנת־מאסר בגלל ניסיון לגנוב
לחם״ ,העולם הזה .)2062
קשה לומר שהארץ הזדעזעה לשמע
גזר־הדין. אחרי מאות הכרוזים שחפצתי
קיבלתי רק שתי תגובות. בקיצור —
אדישות מוחלטת. מי שלא נשאר אדיש
היה דווקא השופט שטיינברג, שהתלונן
נגדי במישטרה. הוזמנתי לחקירה. רב־סמיל
שחקר אותי ניסה לשכנע אותי ששגיתי
ושלא הכל ידוע לי, אך את פרוטוקול
המישפט סירב להראות לי. מדיברי רב-
הסמל במישטרה שוכנעתי, שלו ולשופט

שופט־ מחוזי שטיינברג
בלי פרופורציה
׳שטיינברג יש דבר אחד משותף — שניהם
אינם מבינים דבר במנטאליות של הבדואי.
אחרי אותו מיקרה החלטתי לבקר באולמו
של השופט שטיינברג. את מסקנותי אשמור,
בינתיים, לעצמי.
אין אני שופט׳ והדבר היחידי שבו אני
עדיין נותן אמון הוא בתי־המישפט שלנו,
היכולים לעמוד בעימות, מבחינת הצדק
שנעשה בהם, עם כל בית־מישפט בעולם.
אולם, נמו בכל תפקיד, יש שמתמנה האיש
הלא־מתאים.
לא ייתכן שידלין ושות /שגנבו חצי
מדינה, יקבלו חמש שנות מאסר — בשעה
שאדם שגנב לחם — יקבל שנה אחת.
ולא חשוב כלל. אם מדובר ביהודי, ערבי
או הוטנטוטי.
דידי ולך, תל־אביב

;!ללות לשעודחירום
הקורא עדידהנפש, אליעזר פומרנץ, כתב
במדור זה בגיליון העולם הזה ,2068שנתמשך
בעמוד )10
ה עו ל ם הז ה 2071

בעדמ׳ ת צ בי עו?
זוהי המסה הפוליטית האמיתית
אלה העמדות לממשה

מכתבים
(המשך מעמוד )9
ציפור נפשו נפגעה כאשר שמע את הזמרת
עליזה קאשי מתבטאת בגסות כלפי הערבים
לפני שלוש שנים. הקורא התעלם מהנסיבות
שבהן אמרה קאשי את אשר אמרה,
ימים מעטים אחרי שבך אחותה נהרג במלחמה,
והיא לא שלטה בעצמה מגודל
הכאב.
אם צופה הקורא העדין פומרנץ בתוכניות
שמנחה אורי זוהר בטלוויזיה, הוא
ישמע הערות גסות לרוב, אז מה? הוא
יכול רק לשכב במיטה, להתכסות בשמיכת-
משי ולקרוא פירקי־תהילים — אם נפשו
כה רגישה.
ולבסוף, מר פומרנץ, צי לי שהמאורע
היחידי שהסעיר אותך באותו אוקטובר
,1973 היה הקללה של עליזה קאשי שהושמעה
בתוכנית־בידור. אני הייתי מעדיף
לשמוע את כל האמנים בארץ מקללים
ערבים, מאשר לשמוע על נער אחד בן
19 שנפל.
יוסי ורטר, תל־אביב

השלום המכנים
הופתעתי לקרוא בעיתונכם ששילטונות
מם־ההכנסה תובעים מ״ספן השלום״ ,אייבי
נתן, סכום של 7,6מיליון ל״י כמם־הכ־נסה
על הכנסותיו מהפעלת ספינת־השלום
(העולם הזה .)2070 אם זה הסכום שמס־ההכנסה
תובע, סימן שספינת־השלום של

פער חברתי

תרומתי למאמץ המיפלגתי, ואני מציע
שקוראים אחרים ילכו בעיקבותי.
מעשה בתורכי די נאור /שהיה חובב
השינוי הטהור /במהירות השביט /שינה
הזווית /והחליט הוא לתקוף מאחור.
פמיניסטית מושבעת שמה רינה /עם
אפליית הנשים לא הסכינה /בעודה כועסת
/ברחבת הכנסת /לפני הח״כים
בעמידה היא השתינה.
מ. גינוסר, בת-ים

פלאטו עשיר?!
קראתי את הסיפור על ביתו המפואר
של סמי פלאטו שרון (״פדם פדם פדם״,
העולם הזה .)2069 הוא רוצה ליצור אומנם
רושם של מיליונר שאין רבים כמוהו, אך
נדמה לי שלא כך הדבר. רוב השקעותיו
בארץ הן בפרוייקטים מוקפאים (פרדס,
התחנה המרכזית החדשה) ואילו את השקעתו
הטובה ביותר — במניות חברת
כלל — הוא נאלץ למכור כדי לממן את
בחירתו לכנסת שתמנע, כך הוא סבור,
את הסגרתו לצרפת. אם לא ייבחר, וזה
כנראה יהיה גורלו, הרי שם מחכים
לו אלפי חוסכים קטנים שאת כספם הוא
גנב, בין השאר כדי לרכוש את הווילה
בת 20 החדרים בסביון.
אך גם אם ייבחר פלאטו לכנסת, הוא
לא יימלט ממשבר הנזילות שיביא אותו
לסף פשיטת־רגל וכידוע, פלאטו־שרון לעולם
אינו מפסיד. הוא פשוט יעביר את
הפסדיו לאחרים.
הוא ידאג לקבל הלוואות קטנות מכל
אותם אנשים קטנים, מדימונה ועד כפר־אתא,
שהיום הוא משמש סנדק לילדיהם
ומחר יפשוט את עורם. כל אותם אזרחים
קטנים ותמימים חייבים להיות זהירים.
גבריאל אלון, חיפה

התורה על רגל אחת

צדק סוציאלי

שמענו במוצאי״שבת, ה־ 30 באפריל השנה׳
את עזר וייצמן בקרית־אתא• .עיקרי
דבריו היו שהליכוד, אינו מיפלגת־מילחמה
יותר מהמערך. שתיהן אומרות כי הגבול
הוא הירדן׳ ואין לזוז ממנו. מוטב להתנגש
עם הערבים והאמריקאים עכשיו, כשאנו
בעמדות־כוח טריטוריאליות.
לשאלתו של אב מדוע צריך בנו לדכא
מהומות בגדה, ענה וייצמן כי ניתן לערבים
אוטונומיה, ולא יהיו מהומות. כל התורה
כולה — על רגל אחת.
רמי לפסקי, חיפה

נושאים עדינים
אייכי נתן
השלום משתלם
אייבי הרוויחה לפחות סכום כפול, מה שמעיד
שאפשר להרוויח יפה גם מהשלום
ולא רק ממילחמות.
אולי הצלחתו של אייבי להרוויח מתע־מולת־השלום
שלו, תשכנע גם אחרים לעבור
מעיסקי־מילחמה לעיסקי-שלום. הם
לא מוכרחים, כמו אייבי, לתרום הכל למוסדות
צדקה וקירוב לבבות בין העמים.
עצם העיסוק בשלום תהיה כבר תרומה
מספקת.
בינתיים כדאי היה שיפסיקו להטריד את
אייבי. אם יש מיפעל חיובי ויפה במדינה
זו תחנת־השידור שלו. חבל ללכלך ולפגוע

מרדכי אכישי, תל־אביב

דר! החמשיריס יעזרו
בימים טרופים אלה, כשהעיתונות בארץ
מלאה מודעות ופרוזה אינפנטילית של
המיפלגות, כשכל פירסומאי ממוצע של
סבון או גבינה, בהשוותו בין פירסומיו

מה קורה לתודעת יחסי־הציבור של ה טלוויזיה
בזמן האחרון? לא די שהגישו
לנו בערב יום־העצמאות את פרשת ראיון
הרמטכ״ל, הנה כעבור כמה ימים הגישו
תוכנית בשם שודדי העתיקות. האם לא
העלו אנשי הטלוויזיה על דעתם שזהו
נושא ״עדין״ ,לפחות לגבי שתי רשימות
הרצות לכנסת התשיעית?
גיורא פיק, ירושלים

לזרל והארדי הישראליים
מי שהחמיץ את תוכניתם הלילית המשותפת
של אורי זוהר ואבם (אברהם)
גורביץ בגלי־צה״ל, החמיץ שידור תוכנית-
הומור הראויה לפרס־נובל. אבם סיפר לנו
על מילחמתו נגד המחטטים באפם, ועיני
נשטפו דמעות מרוב צחוק. אני מצפה
בכליון־עיניים להופעתם המשותפת של
אורי ואבם, הלורל והארדי הישראליים,
בטלוויזיה ובתקליטם המשותף הראשון.
נוח גיהנומי, חולון

מעות לעולם צודקת
מהון להון, מראיון להריון, כדי להד

צעירה תובעת 282 אלף ד י
על הנות הבטחת גישואין

הנערה, שהיא נואיון, קיבלה צדעיכוב־יציאה מהארץ נגד ידידה הימאי

— ׳*את צ בי טל כתבנו נחי 3ה _
יציאה מן הארץ׳ תוצאיבלום

ובין תעמולה זו, יכול לטפוח לעצמו על
השכם בגאווה, יצלחו אולי החרוזים במקום
שבו הפרוזה נכשלה. חמשירים אלה הם

אותך״ .״מלא געגועים״ ו* ן של גידול ילדים׳ /אך דד
| כו. במכתביו -בך טיע־ן תובעת דחתה את. הצעתו.

היר את הבחורות הצעירות ממתן ראיונות
רבים מדי לימאים, ראו, הוזהרתן.
מ. גינוסר, בת־ ים
ה עו ל ם הז ה 2071

נתאים לך
תוכנית קניה
עלפ׳
אפשרויותיו

0 8ה 6ר!ת ר,א3וין /€
!]610ת• *.חריות!
*לבחירתך 4גדלים 22.19,17.16 :קוב
ובמבחר צבעים
*עכשיו במחירים הזדמנותיים!
* אספקה מידית!
בישראל
* שרות מעולה ומסור של
* למערכת הקירור

מעתה,גם בקנותך מקרר
אמצי את 4* 42-

בעק בו ת

דו ״ו

מנק - 1ו ! ח 1יוו
עלצה

ך• תקופה של אחרי יום־הכיפורים, לאור
1המתרחש בשאר גופייהשילטון — ובעיקר
בממשלה — נראית תגובת צח״ל על
דו״ח מבקר־המדינה בלתי־סבידה. זוהי
תגובת גוף, או קבוצת ממלאי־תפקידים,
הלוקה בדחייה כפייתית וטוטאלית של ביקורת
— כל ביקורת, ואפילו באשר היא
רק ביקורת. זוהי תופעה שלילית, שיש
לגנותה בחריפות ולא להרשות את הישנותה
— לא מצד תוכנה ולא מצד צורתה.
בין השאר — או, קודם־כל — !מפני
שצה״ל, כאחד ממנגנוני־המישנה של הממ של,
אינו יכול להרשות לעצמו לנהוג
באופן ששום גוף מבוקר אחר אינו מעז
לנהוג. גם לעניין ביקורת־המדינה, אץ
לצה״ל כל זכויות-יתר.
אך תגובה זו היא רק חוליה אחת בשרשרת
אירועים סמוכים, שבם הואר צה״ל
(כלומר, הרמטכ״ל וצמרת צה״ל) באור
מאד לא־סימפטי. קהות וניתוק, התנשאות
ואי־נכונות להשתנות — כל אלה עולים
מהתנהגות צה״ל ב״פרשת הטלוויזיה״!
מהענשת איש־המילואים שהתלונן על ביז־בוז
תקופת השירות שאליה נקרא ! מהודעת
ראיש אג״ם כי תוארך תקופת המילואים
-של יחידות אשר לא יעמדו ב״רמח
הנדרשת״ ! וכמובן, וביתר הרחבה ופירוט,
מעצם מימצאי דו״ח המבקר ומאופן
קבלתם על-ידי הפיקוד הגבוה.
אל כל הנושאים הללו, לגופם, עוד נשוב.

בעק בו ת

דו ו

מבק רי -ה מ דיוו

^ דו״ח של מבקר־המדינה על ביתן
1הספר לשיריון לא היה צריך להיכתב.
הדו״ח על מימצאי הביקורת *שערכו אנשיו
בבסיס השיריון המרכזי היה מיותר
לחלוטין, והתמונה היתה צריכה להיות
חיובית בהחלט, אילו רק ביצעו מפקדיו
הבכירים של הבסיס מעט מן השיפורים
שהוצעו על־ידי אנשי סגל הבסיס עצמם.
לגבי אותם מדריכים, שהכירו את המצב
יום־יום, שעה־שעה, חזו בנוהלים הלקויים
ובמחדלים החמורים במדעיניהם וחשו אותם
על בשרם, לא היה בדו״ה המבקר כל
חידוש, אלא רק אישור רישמי שאכן —
אזהרותיהם לא היו אזהרות־שווא.
״הברדק המשתולל״ — כפי שנהוג לכנות
אי-יסדרים בצה״ל — בתוך בסיס-
ההדרכה מיספר אחד של גייסות השיריון,
היה מפורסם גם מחוץ לגדרות הבסיס
ונודע בין כל חיילי הגיס, אך מחוץ
לצבא היה ידוע רק מעט מן המתחדש,
והאגדה שהילכה סביבו תיארה אותו כבסיס
מסודר למופת, שבו שולטת מיש-
מעת־הברזל ־של השיריון וממנו מופצת
תורת חיל-השיריון הישראלי שרכשה לה
מוניטין ותהילה מופלאים בשלוש המיל-
חמות האחרונות, ביכולת ובעוצמה שהקנתה
לחיל זה.
התחלת ההידרדרות
ך•׳ אמת היא, שבעבר היה בסים מוצק
1 1לאותו מוניטין. להיות מפקד בית־ספר־לשיריון,
או סגנו, זה היה שלב חשוב
ומבטיח בקאריירה של כל קצין־־שיריון
בכיר. מתמונות המחזור המתנוססות על
כתלי לישכת המפקד ניבטים פניהם של

111

או עיוות יסוד נ מ עונ ת ־ ה בי ט חון בנ דרה,
או בתוך צה־־ל גו נו לא תוקן או שחה עדיין

בונ״שנות
אבל קודם־לכן צריך להשיב על שאלה
גדולה זו :

איך ככלל ייתכן הדבר שעתה,
שלוש־וחצי שנים אחרי מילחמת
יום־הכיפורים, עדיין יחיו ה־רמטכ״ל
וצמרת צה״ל כעולם של
מושגים וקני־מידה אשר לנכי כד
ה״מיגזרים״(כלומר, הגופים והמנגנונים)
האחרים של מערכת הממשל
כארץ, ככר עכרה מן העולם
והוחלפה כאהרת, יותר כיקוד־מאת

ע מיד רו ר
תית ותכענית ופחות
ו״סומכת על החברים״ ?

ראשהמטההכל לי מו ט ה גו ר

סלחנית

נוסף לכנסת ולגופים הפוליטיים הפעילים,
יש להטיל את האחריות העיקרית
לכך על אמצעי־התיקשורת. אלה הם מקד
רות־המידע השוטף לציבור, הבמה להצגת
ביקורת, להפרכת נתונים, הערכות ומסקנות
־של גורמי־הממשל (במיקרה זה, הצבא)׳
להצעת גירסות שונות, תביעת דין-
וחשבון והעלאת תיקונים או דרכי-פעולה
אלטרנטיביות! באחת, כספקי התשתית
לדעת־הקהל (כולל גורמי־מימסד, שאינם
בשילטון, או שאינם מסכימים עם השיל

התרח שנאמתנ בי ת ־ ה ס בו ־ ד שיויון שר
צה־־ר -שבו מעוצב אגרורהפדדה שר המדינה?

דפוהים נדס
מרבית קציני־השיריון המפורסמים בצה״ל
(חיים בחלב, חיים לסקוב, דויד אלעזר,
שמואל גונן־גורודיש) ,מזכרת מן התקופה
שבה שירתו הם כמפקדים במקום.
ההידרדרות בבית־הספר החלה בתקופת
מילחמת יום־הכיפורים. בית־הספר, על
מדריכיו וקציניו, ירד לקו החזית בסיני,
שם היווה, יחד עם יחידות אחרות, את
הכוח העיקרי שניסה לבלום את המצרים
בימי המילחמה הראשונים.
יחידת בית־הספר לשיחון ספגה אבירות׳
איבדה קצינים רבים ולמעשה חדלה
להתקיים. בתום הלחימה התעורר ציורך
דחוף לשקם את בית־הספר לשיריון, ליצור אמצעים במהירות תשתית הדשה. לשם כך. מונה
סגן־אלוף, מפקד גדוד נודע מחטיבה ,7
לתפקיד סגן־מפקד בית-חספר, כשתפקיד
פרימי טיביי ם
המפקד הוטל על אלוף־ימישנה (מיל ).יעקב
פפר (הדר) .במרץ הרב ששפע, בגישתו
ך* תחילת הדו״ח שלו, נוגע מבקרהבלתי-אמצעית
לחיילים, באישיותו המק ו! המדינה בנושא מערכי־השעור, אותן
רינה חמימות וסמכותיות גם־יחד, ובהומור חוברות שבהן מפורטים נושאי השעורים
המפורסם שלו, הצליח הסגן להעמיד השונים במיקצועות השיריון, דרכי למידתם
את בסים ההדרכה על רגליו תוך זמן קצר. ואופן תירגולם.
אלא שכאן עתיד היה׳לפעול החוק ש-
החוברות לא עודכנו מזה שנים ואם
איפיין את בית-הספחלשיריון מאז המיל־ עודכנו, היה זה רק עידכון פורמאלי שכלל
חמה — הטובים שבקצינים בורחים מן הדפסה־מחדש ושינוי התאריך בגב החוברת.
המקום במהירות. עבורם, הבסיס הוא רק
קרש־קפיצה הלאה. הגרועים שבהם —
* מבחינת חלוקת התפקידים, אחראי
״נתקעים״ בו ולזמן ממושך. תקופתו סגן־מפקד־הבסיס לכל הנושא המינהלתי
הסתיימה במהירות, ואילו פפר נשאר. ביחידה.

חלק נכבד מן האחריות למה שהתרחש —
ועדיין מתרחש — בבית־הספר, ניתן לתלות
בצורה ישבה ניהל הוא את הבסיס
משך שנתיים בקירוב. בתקופה שאליה
מתייחסת הביקורת האחרונה של מבקר-
המדינה, אפריל 1975 עד יולי , 1976׳ היה
כבר סגן־מפקד־הבסיס סגן־אלוף אחר.
כמו עמיתו מחטיבה ,7הוא היה קצין
צעיר ומחונן, שלא הצליח להסתגל לאווירת
המקום שאליו הגיע .״זה לא ב־שבילי,״
נהג לומר .״אני איש־שדח, וכאן אני על
תקן של רס״ר — כל היום עורך ביקורות
וחותם על טפסי אפסנאות.״*

פריטים טכניים שונים בטנקים וב-
נגמ״שים, שעברו שינוי — לא נכללו
במערכי־השעור ! תירגולות לא עובדו מחדש
ומרבית ליקחי מילחמת יום־הכיפד
דים לא באו לידי ביטוי בחומר הכתוב,
אך המבקר לא יכול היה לדעת שהמדריכים
ברמות הנמוכות (רב״ט, סמל) אלה המעבידים
את השיעורים לחניכים, בפועל,
חשו באבסורד שבדבר ולא פעם דרשו
לתקן דברים. מאום לא תוקן, למרות
שקיימת בבית־הספר מחלקה מיוחדת הממונה
על מערכי־השעור. מחלקה זו מעסיקה
מיססר משק״ים שעליהם ממונה קצין־
זוטר, וכן שני אזרחים עובדי־צה״ל, הנה נים
משכר שמן.
כמה מדריכים ותיקים ומנוסים הציעו
לערוך את כל מערכי־השעור בעצמם ול-
עדכנם מחדש. בקשתם היחידה לפטור
אותם מהעבודה השוטפת למשך שבוע
ולאפשר להם להתלבש על הנושא ביסודיות
— נדחתה, והתוכנית לא יצאה אל
הפועל.
גם בשאר עזרי־האימון המצב דומה.
רוב העזרים, הכוללים שקפים, מכשירי-
הקרנה, חלקי מנוע ומערכות־עזר של
רק״ם (״רכב־קרבי משוריין״ ,בכינוי כוללני)
תוחזקו באופן ירוד וניראו עלובים.
מדריכים נאלצו להסביר בשיטות-הדרכה
פרימיטיביות, בעוד שבמחסני בית־הספר
נח. ציוד־הדרכה משוכלל ששוויו מאות

טון) ,כמעצביה, במידה מסויימת, וכמבט-
איה החשובים ביותר.

^ טאה הכבד של העיתונות מתבטא
1 1בנך שבסקירת המלחמה, ניתוחה, ביקורתה,
איתור הסיבות לסיומה הלא-מספק,
בתביעת דידוחשבון על המעשים והמח דלים
ובדרישת הסקת המסקנות הנחוצות
(גם האישיות) ממנה — בכל אלה נאחזו
אמצעי-התיקשודת בגורמים השוליים, או
המישניים, והתעלמו מן העיקריים. הם
התרכזו — !וגם ריכזו את תשומת־הלב
הציבורית — סביב הנעשה והנחדל בתחום
המדיני ועל-ידי הממשלה. אבל לעניין
המילחמה גופא ולצורך קביעת תוצאותיה
(הצבאיות) לא הגורמים המדיניים הם שקבעו
והכריעו.
מיליחמת יום־הכיפורים התנהלה ונסתיימה
כפי שהיתה, קודם ומעל לכל־ בגלל
יתרונותיו וחסרונותיו של צד,״ל ׳כמכשיר-
מילחמה ! ורק בדרגת חשיבות והשפעה
שנייה, עקב האופן שבו ניהלה הממשלה
— ב״דרג־הפיקוד העל-איסיטרטגי״ — את
מאמץ־המילחמה בכללו.

מרגע שנורתה הירייה הראשונה
ועד שנשמעה ונדמה הירייה
האחרונה, היו המטכ׳׳ד והאלופים
חשוכים וקובעים דאין־שיעור יותר
מן הממשלה, על כל אישיה. לא רק
הרמטכ״ל, אלא גם כל אחד ממפקדי
ה״פיקודים״ הראשיים השפיע
על ניהול המילחמה ועל תוצאותיה,
הרכה יותר מראש־הממשלה
או משר־הכיטחון.
אילו כ־ 8כאוקטוכר היו פרס,
אלון או כן־גוריון כתפקיד שר
הכיטחון, לא היה כעובדה זו,
כשלעצמה, כדי לשנות אפילו כחוט
השערה את תוצאות ״מכת־הנגד״
שהנחית אז צה״ל כחזית
סיני.
אבל אילו הוחלף גונן על־ידי שרון
כמפקד הפיקוד, היה מעשה זח לבדו גורר
סיכוי רציני מאד, שבמקום נקודת־המיפנה
הטראומטית לרעה, היה יום זה מקדם מאד
את הסיכויים, שמילחמת יום־הכיפורים תה־פוך
,״היום השביעי של ששת־הימים.״
באותה מידה ולאותו עניין, היתה הש

אלפי
לירות. למשל, בית הספר רכש מב־
(וידאו־טייפ),
שיר-טלוויזיה־במעגל-סגור
אך למדריכים לא ניתנה האפשרות להש תמש
בו והוא נוצל למטרות שונות מאלה
שלשמן נרכש.
!מערכת מסועפת הוקמה לצורך תיכנון
ובנייה של עזרי-אימון. תחילתה במישרד
המדריך הראשי, השוכן במיפקדת הבסיס,
שבראשו עומד קצין בדרגת רב־סרן המעסיק
מיספר קצינים לא־מבוטל נוסף! היא
עוברת דרך מחלקת ההוצאה-לאור המע סיקה
עשרות עובדים, מהם גרפיקאים, אזרחים
בשכר, אנשי־קבע וחיילים בשירות
חובה; בית־היסלאכה לעזרי־אימון שבו
נגריה משוכללת, המעסיקה נגרים אזרחים
וכמה אנשי קבע בדרגת רס״ר, ומגיעה
עד למחלקות-יההדדכה במדורים השונים.
כגודל המערכת, כן רבים סירבולה ואי-
יעילותה.
ביית המלאכה עסק במשך מרבית הזמן
בשיפור לישכת המפקד, שיפוץ מישדדי
מפקדי-המישנה ועבודות שוליות אחרות.
הזמנות של עזרי-איימיון נתקלו, לרוב, בחומת
ביורוקרטיה וסירבול ולא יצאו אל
הפועל .״ניסיתי פעם לתפוס יוזמיה,״ סיפר
מדריך ותיק, ששירת בבית־הספר וכיום
הוא איש־מילואים .״זה היה בדצמבר .1975
החלטתי להתלבש על פרוייקט שמדגים
מערכת מסוייימת בנגמ״ש. עבדתי ימים
ולילות, ולבסוף לא יצא מכל הרעיון שום
דבר, כי הייתי צריך כמה לוחות-עץ להשלמת
העניין והאישור לנסר אותם בנגריה
התעכב חודשיים. אני התייאשתי
עוד קודם.״ מדריכים רבים ידעו לספר
על אילתורים שונים ומשונים שבהם נאלצו
להשתמש כדי להתגבר על בעיות
ההמחשה שנוצרו עקב המחסור בעזרי־אימון..
בסעיף
2של הדו״ח על בית־הספר-
לשיריון מדבר המבקש על רמתם של
המדריכים ועל הכשרתם לתפקיד. הוא
קובע :״לא נקבעו קריטריוגים למיון
ושיבוץ של מדריכים בבית־הסיפר. הכשרת
המדריכים לתפקידי הדרכה היתה במיק-
דים רבים בלתי-מסיפקת.״ האמת עגומה
עוד יותר. לבית־הספר זרמו חיילי-שיריון
שנפלטו מיחידות שונות, מכל מיני סיבות.
מישהו בשלישות הגיס החליט שכדי להיות
:מדריך טוב אין צורך להיות שייריונאי

פעת אופני בנייתו, אירגונו והכנתו־למיל־חמת
של צה״ל חשובים ומשפיעים יותר,
ללא השוואה, מכל המהלכים הדיפלומטיים,
הנכונים והשוגים כאחד שעשתה הממש לה,
או נמנעה מהם, קודם המילחמה ולק-
ראתה.
ה״מחדל״ החיוני והקובע, במילחמה ובעיצוב
מהלכה ותוצאותיה (הצבאיות) היה
המחדל הצבאי, לא הפוליטי, הכלכלי, החינוכי׳
התרבותי ו/או המוסרי. אבל למיקרא
העיתונות — ובעיקר הפרשניות שניסתה,
או התיימרה, לעמוד על שורש אי־ההצ-
לחה הצבאית—מתקבל הרושם ההפוך.

ך • תוצאה, הדרג המדיני הוא אשר
ספג — לבדו — את מלוא מחצם
של הביקורת והזעם הציבוריים. ממנו לבדו
נתבעו הדין, החשבון והסקת המסקנות
האישיות וראשיו — גולדה, דיין, ספיר
(וגרוריהם, שלא השכילו להינתק בזמן) —
הם שנדרשו לשלם את המחיר, וגם שילמוהו.
מובן מאליו שכך היה נכון וראוי,
מפגי שהללו היו אחראים לניהול ענייני
המדינה בכללם, וכל תהום הביטחון בתוכם.
לכן, מה שהפריע וצרם את העין —
נכון יותר, שצריך היה להציק ולצרום —
לא היה הרחקת הצמרת השילטונית האזרחית,
אלא העובדה שהורחקה לבדה ,
בלא שיחד עימה יעמדו לביקורת הציבור
ולמישפטו גם אגשי-הצבא, אשר בתחומם
הייעודי ולצורך המילחמה גופא היו אחריותם
— וגם אשמתם — חמורים וחשובים
יותר מאלה של הפוליטיקאים אשר מעליהם.

כמילים
אחרות: אפילו כדרגת
חשיבות וקדימות גכוהים יותר
מאלה שגם תכעה העיתונות, כ
מכטאת דעת־הקהל וככלכ-השמי-
רה הציכורי על הממשל, את חקירת
הדרג הממשלתי ואת נקיטת
הצעדים הנכונים נגד האחראים,
היה עליה לדרוש כתוקוז שייחקר
הדרג הצכאי ושהאחראים כו ועל
מעשיו — מן הרמטכ״ל ומטה —
יישאו כתוצאות.
באותה הזדמנות, ובאורח שצריך להיראות
בלתי־נמנע, חייבים היו אמצעי-
התיקשורת להידרש לטיפול עצמאי, נוקב

טוב. רבים מאותם צעירים חיסרי ניסיון
צבאי, לעיתים כאלה שעדיין לא מלאה
חצי־שנה לגיוסם, הוסמכו להיות מדריכים
מבלי שעברו כלל קורם־הדרכה כלשהו.
לפגי המילחמה הורכב סגל המדריכים
מבוגרי קורסים פיקודיים בלבד, בדרגות
סמל או סמל ראשון, לרוב כאלה ששרתו
זימן רב בקווים ובאו ״לנוח״ לקראת שיח־רורם
מצה״ל. אחריה הקפידה שלישות
הגיס לשלוח, כמדריכים, רק כאלה שאינם
בוגרי קורס פיקודי. במרבית המיקרים
היו אלה טוראים.

זה מ ה
שמנפיקים
ין זה סוד שמדריך טוב חייב לשמש
סמל ודוגמה, הן בחיילות טובה והן
מבחינת רימתו המיקצועיודטכנית. לשם כך

וחושפני, מערכת־הביטחון כולה — כולל
ובמיוחד צה״ל — כדי לגלות את שורשיו
של כשל אוקטובר 73׳ ,אשר אם לא
ייעקרו — יצמיחו גם את הכישלון הבא,
(שיהיה פאטאלי מקודמו).
לכאורה, אין בדרישה זו כל ייחוד או
יציאת־דופן, שהרי כלי־התיקשורת נדרשים
לסקר, לנתח, לבקר ולהציע, בתחום
הביטחוני המובהק (או, הביטחוני־הצבאי)
באותה מידה של מיקצועיזת, עמקות, אי-
תלות ואי-רתיעה — ובמיוחד, אי־התבט-
לות — המקובלות אצלם, כדבר יומיומי,
בטיפולם בתחום הכלכלי, החברתי או הפוליטי.
באורח דומה מתפקדים אמצעי־ה-
תיקשורת גם באותן מדיניות, שלעניין זה
משמשות לנו מקור ללימוד או חיקוי(עק רוני)
,כמו ארצות־הברית או בריטניה.
אילו כך היו הדברים מתגלגלים׳ ,קרוב
לוודאי שמייד אחרי אוקטובר 73׳ ,היתד,
מערכת־הביטחון כולה נדחפת — כמובן,
בעל-כורחה — לעידן של רפורמות שורשיות,
אשר היו לפחות מתחילות את תהליכי
תיקון העיוותים והליקויים בם משופעת
מערכת זו. קודם־כל, ויחשוב מכל,
צה״ל היה חדל מהיות גוף אוטונומי מדי,
הנעלה מביקורת !ולמעשה חסין מפניה,
אשר ראשיו חפשיים, למעשה, לעשיות בתחומם
המוגדר ככל אוות-ניפשם, בלא שיידרשו
ליתן דין־וחשבון ובלא שיהיו נתונים
לבחינה חיצונית, בלתי־תלויה, שגם
תטיל עליהם את מורא הציבור.
כל ההתפתחויות והשינויים הללו לא
אירעו, מפני שכלי־התיקשורת הישראליים
לקיו וגם יחטאו. לקו — בכך שמיום קום
מדינת־ישראל ועד היום, הפרשנות הצבאית
היא דבר שאינו יקיים בם. מקור המח דל
הוא, שהאישים הקובעים בתחום זה,
בעולם התיקשורת בכלל ובכל אמצעי-
תיקשורת בנפרד, יודעים בתחום הצבאי
ומבינים במתחולל ביו אך מעט, אם בכלל.
לכן, עמדת אישים אלה היא של נחיתוית־מלכתחילה
ונטייתם היטיבעית היא להימנע
מעימות, שביו יפסידו, או אף להיכנע
למומחים ולהיכפף לפניהם.

^ יומם שד צנזורה צבאית ושל
| /תרגילי-אילוף מצד צה״ל, המובאים
כהסברים למצב זה, אינם אלא תירוצים.

חייב הוא להיות חייל משופשף, ובעל
ניסיון בהשלטת מישמעת על חניכיו. ה־
׳מדריכים שלא עברו קורס פיקודי נשארו,
למרות הסמכתם, חיילים רגילים מבחינת
המנטאליות. משום כך נועדו מראש לכישלון
בתפקידם. מעט המדריכים הוותיקים
שבבסיס התרעמו לא פעם על הורדת
הרמה. טענותיהם הושמעו בערבי־יסגל באוזני
מיפקדת בית־הספר, והועלו גם בשיחות
אישיות עם מפקדי יחידות-המישנה.
בדרך־כלל הם זכו בתשובה מרגיעה :״זד.
בסדר, הפיקוד מודע לכך,״ או להצטד־קות
בנוסח :״זה מה שצה״ל מנפיק
היום.״ למרות הלחץ שהופעל מצד מדריכים
שונים לא נפתח קורס־יהדרכה, וכל
מי ששובץ כמדריך השתלב בסגל בהתאם
ליכולתו האישית, והדריך על-פי כללי
הבנתו.
היו גם הצעות מעשיות מצד מדריכים.
בנובמבר 1975 הציע סמל ותיק להקים

אילו היו האישים המרכזיים בתחום התיק-
שורת מכירים את הצבאיות כמו את הכלכלה
או הפוליטיקה, בוודאי כבר מזמן היה
בכוחם להעמיד על מקומם הנכון את שר-
הביטחון, הרמטכ״ל, דובר-צה״ל והצנזור.
בארץ שוררת דמוקרטיה של ממש, לפחות
בעשור האחרון, והיא הולכת ומתחזקת.
בכוחה של זו יש, והיה, בכוח דעת־הקהל,
בפועלה באמצעיות כלי־התיקשורת, בסיועם
וגם בהכוונה מסויימת שלהם, לטפל עד־תום
אף בגדולים וחשובים מארבעת ממל-
אי־התפקידים הנ״ל.
יש להניח כי הממונים בתחום הצבאי,
כמו דומיהם בתחומים אחרים, פועלים,
בדרך־כלל, מתוך כוונות טהורות — וכרגיל,
גם מתוך שיכנוע פנימי אותנטי, שהם
מיטיבים לדעת את מלאכתם וגם מבצעים
אותה על הצד היותר־טוב האפשרי. ככל
האחרים, אין הם רואים עצמם זקוקים
מדי לפיקוח, וסוברים כי אזרחים חטטניים
ובעלי־יומרות- ,ששמורות להם זכות־הבי-
קורת והרשות לפזר עצות, אך אינם נושאים
באחריות לביצוע, הם מיותרים ומפריעים.
ואם טרחנים־בכוח אלה אינם מטריחים
אלא מכירים בעצמם את מקומם
הנכון ונכונים לציית ולשרת — למה לא י

כהיות מעצבי התיקשורת כפי
שתיארנום, מובן הדבר יטלא דאגו
לטפח פרשנים צבאיים, אשר יהיו
שווי־ערך בתחומם, לפרשנים ככל
תחום אחר, שעודם התיקשורת
כארץ מלא אותם, ואשר הם נבונים
ומסוגלים לדון ברותחין, כמומחים
שווים או עדיפים כנושאי
בקיאותם, כד שר, מנב״ל, פרופסור
או יועץ סתם, ובד מישרד ממשלתי,
קונצרן־ענק, מדיניות מוצהרת
או פעולה מסויימת.
העיתונות, הרדיו והטלוויזיה הצמיחו
כתבים — רפורטים — צבאיים, א-שר רבים
מהם (רובם, הייתי אומר) הגיעו לרמה
טובה, ולעיתים גבוהה, בסיקור אירועים
צבאיים ואפילו בראיונות כשאלה נועדו
רק לאיסוף מידע, או להצגת נתונים. ההגונים
ובעלי היושר־המיקצועי שבין הכתבים,
גם מציגים את עצמם ככאלה. אחרים, שאולי
סוברים כי ״כתב״ הוא תואר נחות מדי,
(המשך בעמוד )14

מערכת ביקורת ושיפור, שתעקוב אחר
עבודת המדריכים בשעורים ותשקוד על
תיקון ליקויים בהדרכה של מדריכים צעירים.
ההצעה, שהועלתה בכתב, הועברה
אל מפקדו הישיר של הסמל, קצין בדרגת
סגן, וממנו אל מפקד המדור — קצין
בדרגת רב־יסרן. נאמר בה שיש למנות
מש״ק-הדרכה לכל מגמה בבית־הספר —
משהו בדומה ליסערכת־הפיקוח. של מיש־רד״החינודוהתדבות,
שיהיה אחראי גם
על אחזקתם של עזרי־האימון וגם על
העברת השתלמויות שונות למדריכים,
להעמקת הידע ״בכך,״ כתב המדריך בהצעתו
,״׳תיסלל הדרך ליצירת דור חדש
של מדריכים, שיפעל בצורה מיקצועית
ויעילה.״ ההצעה לא זכתה להתייחסות
כלשהי. מאוחר יותר דאג אותו דב-סרן
לשלוח את ־ הסמל, שנודע כ״איכפתניק
מיקצועי״ ,לתקופת צינון בכלא .6
אל בית הספר הגיעו קצינים כושלים,
רובם ניפלי יחידות־שדה. הללו לא אהדו
ביקורת, ודיכאו מדריכים שנהגו להציע
ולדרוש שיפורים . .דוגמה עגומה לאותו
סוג של קצינים היה סגן צעיר ובריא-
גוף, שבמהלך מיליחמת יום־הכיפורים סירב •
ליטול פיקוד בעת קרב, ונמלט מן המערכת
כשהוא מתחזה כחולה. בבית־הספר
לשיריון הוא עלה לגדולה, שימש בתפקיד־מפתח
במיפקדת בית־הספר, וגודע כאחד
ממשליטי הטרור הראשיים בבסיס.
בסוף 1974 היגיע אל אחד המדורים
בבית־הספר מפקד חדיש, בדרגת רב-סרן,
שנתגלה כקצין כישרוני, ייסודי ומבין עניין.
תוך שלושה חודשים הוא הועבר
מביודהספר לתפקיד בכיר יותר, ותחתיו
כבר בההגיע
מפקד אחר,
גיעו של זה, בלטה עובדת חוסר־רצונו
לשרת בבית־הספר לשיריון. הוא גם לא
הסתיר זאת ואמר, בפורומים שונים, ש אינו
מעוניין בתפקיד !ויעשיר. כל מאמץ
כדי להישלח ליחידה אחרת. אך הוא פקד
על אותו מדור ׳מרכזי של בית-הספר
במשך כשנתיים. במהלך כל אותה תקופה
הייה תיפקודו גרוע והמדור, שבפיקוחו,
האחראי מדי חודש על העברת עשרות
קורסים והכשרת אלפי חיילים במיקצזעות
השירייון השונים, הידרדר לשפל המדריגה.
(המשך בעמוד )52

8| | 1מוטר. משטח הע־ת!ן!דו

ד״רהנרי ,
קיסינגד על
שמעון פרס
פרס -ה אי ש
שיידע להתגבר
על קשיים

אנחנו הכתוב

(המשך מעמוד )13
הפכו ״סופרנו״ או ״פרשננו הצבאי״ —
״עלייה בדרגה״ מגוחכת, כי ההבדל בין
שני התפקידים איננו בדמת־החשיבות, שהיא
עקרונית זהה, אלא בהבחנה בעיסוק
הספציפי :״כתב״ איננו הופך ״פרשן״ בהחלטה
פה־אחד של העורך הראשי, ד
״פרשן״ מעולה יכול להיות ״כתב״ לא־מוצלח.
מה שנוגע ל״נבוד״ ,הרי בחינת
הנעשה בעיתונות בעולם, ובמיוחד של
עמים־במילחמה, תוכיח, כי תפקיד הכתב
נחשב לא פחות מזה של הפרשן: ולגבי
הכתבים המעולים שבמיקצוע — אפילו
יותר.
בצד אלה קיימים בעיתונים שונים ״פרשנים״
לעת־מצוא. אלה הם אנשי־צבא
בכירים מיל. הסוזעקים, או נזעקים, מדי־פעם,
במיוחד בעיתות משבר או מילחמה.
קבוצה אחרת של אנשי־צבא מיל. מורכבת
מאקס־גנרלים או קולונלים, הממלאים
כעת תפקיידם פוליטיים שונים, ומפרסמים
מאמרי־פרשנות שהיא פוליטית־מיפלגתית
בעיקרה, המוסווית וגם מסתייעת במעין
ציפוי צבאי־מיקצועי.
אולם הדעת נותנת, והניסיון מלמד, שלא
כל גנרל גם כאשר הוא מפקד קרבי מעולה
יהיה בהכרח גם פרשן — כלומר, בעל
ידע והבנה תיאורטיים מתאימים וכושר
ההבעה הנחוץ. בוודאי ובוודאי כך הגנרל
הממוצע של צה״ל, שהוא בור בהיסטוריה
צבאית וגם איננו מסוגל לנתח קרב, או
מערכה, ברמה מתקבלת־על״הדעת.
ליקויים אלה של אסצעי־התיקשורת כבר
הבטיחו, כשלעצמם, שאפילו ירצו, לא
יוכלו לנתח ולבאר באופן יסודי ועצמאי,
לעצמם ולקוראיהם, לא רק מדוע התנהלה
המילחמה ונסתיימה כפי שהיתה,
אלא אפילו מה אירע במילחמה. בוודאי
שלא היה בכוחם לדבר על ניתוח מיבצעי
צה״ל ופעולותיו, מיבנהו ואירגונו — כחלק
ממערכת־הביטחון ולעצמו: על ביקורת
ניהול המילחמה בדרג המטכ״ל, ניהול
המערכות על־ידי ה״פיקודים״ וניהול
הקרבות העוצבתיים והיחידתיים: על הצעת
מסקנות ויעדים ודרכים לשינוי, לתיקון
ול-שיפור.

מתח
עו צרנ שי מ ה)

*י ד ליקוייהס, הופיס־ אמצעי-התיק-
׳ ע שורת גם חטא כבד. יש להניח כי
מחמת עצם אי-יכולתם לטפל כראוי, וב־שווי־מעמד
למומחים־שבמדים האמורים
לשמש יעדי הביקורת, נטו העיתונים מלכתחילה
לרכז את עיקר ת־שומת־ליבם —
ואת עיקר הביקורת, הדרישות והצעות־השינוי
— בתחומים שניתן אמנם להגדירם
״ביטחוניים״ ,אך שאינם צבאיים.
כלומר, הממשלה — ראש־הממשלה, שר־הביטחון
— משכו אותם, כנשואיה הראשיים
של הביקורת בהקשר יום־הכיפורים,
הרבה יותר מאשר הרמטכ״ל.
כיוון שהעיתונות היתד. מסוגלת לרכז
את הביקורת ודרישות־השינוי וכן בדרג
המדיני, ורק אליו לכוון את הזעם, ממילא
כבר הפך טיפולה בצה״ל ובפיקודו שולי.
והביקורת הצבאית שהופיעה בכל עיתון
בעיקבות המילחמה, עוצבה בעיקר כדי
לסייר להשקפות העיתון בדבר. מה שיש
או אין לעשות בממשלה, ובאישים שונים
בתוכה. בכך הרחיקה העיתונות עוד יותר
את הסיכוי למקד עניין ולחץ ציבורי של
ממש בצה״ל ובפיקודו.

כך גם צמרת צה״ל, כמו צמרת
המימסד הממשלתי, היתה גורם
של ״ארגעה״ ,כמגמת מניעת חקירות
נוקבות לבירור האמת ולהסקת
מסקנות חטרות־פניות, כדי שהאש•
מים ייחשבו זכאים, ואפילו ראויים
לשכה — כי אשמים אדה, המהם
שהיו ״הצמרת״ .רק לחץ
מבחוץ היה בכוחו לשבור את ההתנגדות
ולכפות את עניין מוכת
הציבור על האינטרס הכיתתי והאישי
(אשר נשאר כזה, גם כאשר
בעדיו זיהו אותו, בתום־לב או בלעדיו,
עם טובת־הכדל).

בכורה ארצית — השבוע
כקולנוע ״תל אביב״ ,ת״א

שבע ה כו בבע

בקרוב: חיפה ,״עצניון״ ,ירושלים ,״אוריון׳

במקום שבו הצמרת הפוליטית נכשלה
במניעת ביקורת ולחצים ציבוריים כבדים
וגם נאלצה לשלם את המהיר, הצליחה יפה
רעותה הצה״לית. לחץ ציבורי לא הופעל
עליה כלל, מפני שכלי־התיקשורת נמנעו
מהתייחם לצה״ל ולמפקדיו כאל אובייקטים
של ביקורת, מן הסוג -שהפעילו, ללא
היסוסים או רחמים, נגד אישי הממשל
מראש־הממשלה ומטה.
יתר־על־כן כאשר אילצה ועדת־אגרנט
את-הרמטכ״ל דאז וכמה קצינים בכירים
נוספים לסיים את הקאריירות הצבאיות
ה עו ל ם הז ה? 071

שלהם, קמה סערה ציבורית נגד הוועדה
ומסקנותיה אלו — למרות שאפשר וצריך
היד. לקבלן, גם כאשר סברו שהקלה מדי
עם הדרג המדיני. גונן, מפקדו הגרוע ורד
לא־יוצלח של פיקוד הדרום, הפך קורבן-
שווא אציל; והרמטכ״ל, רב־אלוף אלעזר,
אשר הנין את צה״ל למילחמה באופן המוטעה
ביותר שכימעט ניתן להעלות על
הדעת, וסיפק ניהול ומצביאות ברמה מיק-
צועית נחותה, עלה למדרגת גיבור לאומי.

נסיעה מוצלחת לחו ל

^ ,ה עיוות יסודי אחד במערנת־הבי-
טחון בכללה, ובתוך צדדיו, לא תוקן.
שני גופים אלה היו ונשארו הפרימיטיביים
ביותר בסוגם, לעומת מקביליהם בכל הארצות
הראויות לשמש השוואה — במיב־נם,
אירגונם. הפעלתם, התהליכים השונים
המתרחשים בם (ובכלל זה קבלודהחל־טות)
,היחסים בין הצבא והדרג־המדיני
והיחסים בתוך כל גוף פנימה.
יהירות אנשי־הצבא פחתה אומנם, אך
לא חם ינותם־למעשה מפני כל ביקורת
ויכולתם לעשיות בתחומם כימעט ככל
העולה על רוחם, ללא כל פיקוח והכוונה
ממשיים של הפשלה — או של הציבור.
כוחם וסמכותם, שעוד קודם המילחמה
היו מופרזים ביותר, לא צומצמו — אלא
התחזקו עוד יותר.

לא ייאמן, אבד עובדה: מכף
שוועדת-אגרנט הטילה על ה
רמטכ״ל אחריות אישית (תיפקד
דית) למעשים מסויימים, דרשה
שורת־ההיגיון שתוסר ממנו האחריות
למעשים אדה, כולה או חלקה,
ותעבור לגופים אחרים, וכעיקר
דמישרד-הכיטחון. אכל קרה ה-
היפך הגמור, וסמכויות הרמטכ״ד
התרחבו והעמיקו עוד יותר ,״כי
אני אהיה מי שיידרש להסביר
דוועדת-אגרנט הכאה 1״

משום אי־הבחנתד. בכך ש״המחדל״ החשוב
והקובע לעניין המילחמה גופה היה
מחדל צבאי, ובשחררה את צה״ל ואת
מפקדיו מכל בחינה, ביקורת, תביעת דין-
וחשבון ודרישה להסקת מסקנות, הבטיחה
העיתונות הישראלית כי, ככל הנוגע לה,
יישאר הגורם המרכזי והמכריע בבטחיון
ישראל לוקה וחסר ! ויותר מכך, לא רק
שלא תוקן, אלא עיוותיו, טעויותיו ותכונותיו
השליליות עוד אושרו ומוסדו —
ואפילו הועלו על נס של עיתונות בורה
אך מתפעלת, כדוגמות חיוביות וראויות.
אחרי המילחמה עלו לרגע הירהורים
של נכונות להבחין במחדלים ובאי-מספי-
קות עצמיים אצל כמה מאישי עולם העיתונות,
בכל הנוגע ליכולתם לטפל בנושאים
ביטחוניים־צבאיים. לא הכל היו שותפים
לכך, וגם המעטים שהודו, עברו על
כך מזמן ליסדר-היום — ודבר לא השתנה.
הטיפול הפרשני־המיקצועי של אמצעי-
התיקשורת במישרד-הביטחון ובצה״ל בש אר
פרוץ כחאלטורה מזדמנת לכל עיתונאי
כימעט, ושדה־פעולה קבוע לכמה כתבים
שהפכו ״פרשנים״ ,״סופדים״ וכיו״ב. מובן
כי גם הפוליטיקאים־גנרלים מיל. ממשיכים
לעשות תחום זה קרדום, לחפור בו את
מטרותיהם הפוליטיות השונות.
עד עצם היום הזה יכול כל קצין בכיר,
בשירות פעיל ומיל ,.להמס לחלוטין את
ליבו — ועטו — של כל עיתונאי בישראל,
אם ינהל עמו שיחה ,״שלא לפירסום״;
כלומר, שיחה לשם האבסת אותו עיתונאי,
שיביע את הדיעות ששמע בלא ציון המקור
או אפילו כדיעותיו־שלו. התוצאה מובטחת,
אם עוד יראה העיתונאי או ישמע קצת
חומר מסווג. הכרת-התודה שוחיוש אז לא
,תדע גבול. אלא שכמיצוות האופנה אחרי
המילחמה, מוטב שהעניין יוסדר ויבוצע
לא דרך דובר־צה״ל — אומלל זה, שהפך
כולא־הברקים ונער־המלקות ביחסי העי-
תוגות—צה״ל (״מוטה בחור טוב ; אבל
הדובר שלו

אילו היתה העיתונות הישראלית
מסוגלת — וגם נבונה —
לטפל כצה״ד כצורה הראויה, לא
היו כאות לעולם הפרשות האחרונות
שמנינו כתחילת המאמר.
צה״ד (כלומר, הרמטכ״ל) יבול לנהוג
בגכהות-דכ ובעזות־מצח כאלו,
רק מכיוון שעניין לו עם עיתונות
שכבוחו לשטות כה — בפי שאכן
עשה, ושוב כהצלחה, בפרשות
הללו, וכמייוחד כתגוכותיו ובבי•
קורת-הנגד שדו עד מימצאי מב־קר-המדינה.

עו ל ם הז ה 2071

מתחילה בצעד יווני אוזסטודס לוודוו
אתתה מווסויול

;׳קו 0

ויו־ •ורק

ווה]0ב!ו*

נסיעה לחו״ל עם ״אולימפיק״ מתחילה תמיד ברגל ימין, כי התחנה הראשונה בטיסות
״אולימפיק״ היא יוון — ארץ האיים והחלומות, החופים והנופים, התרבות וההסטוריה
ומיוון תענוג להמשיך עם ׳׳אולימפיק״ ללונדון או לפריז, לניו־יורק או לאוסטרליה ובעצם לכל -
מקום ...ב״אולימפיק׳׳ כל טיסה היא חווייה ...
אולימפיק סובב עול !

4 1 0

לאנשים
הנכונים!

777
הברנדי הלאומי שהוא בינלאומי.

מדוע חושש ה שר מ שה בר עלצאת
להת אוו ר ר לחומו על מי רפסת דירתו?*

! ממלא־מקום ראש־הממ־

שלה, שר-הביטחון שימעון
פרס, היד. בסיור-בחירות בירושלים,
כשמישהו צעק לעברו
:״תגיד, מה עם אשתך?
איפה יש לה חשבון בנק?״
דדשיב פרס :״לאשתי אין חשבון
בוושינגטון, אבל יש לה
חשבון בקטמונים.״ אולם משהגיע
פרם אל הקטמונים,
הקדימו התושבים את פניו בקריאות
״בגין לשילטון. קרע־קופה
בן־גוריון !״ שלא איפ־שרו
לו להשמיע את דבריו.
! שר-העמדה משה
כרעם נמנע, בעצת דוברו
אבנר מיבאלי, מלצאת למרפסת
ביתו. מסתבר כי בבית
זה שוכן גם אחד ממישרדי
הליכוד בירושלים, ובדיוק מתחת
למירפסתו של ברעם
תלוי שלט גדול האומר ״הצבע
מחל״ .צלמי הליכוד אורבים
לשר, מצפים לתפוס אותו עומד
על המירפסת, מעל לישלט.
1צוות־טלוויזיה של ה־בי־בי־סי
עומד לצלם בשבוע
הבא תוכנית־טלוויזיה שתהיה
עימות בין עורכי עיתונים ישראליים
כמו חנה זמר עורכת
דבר! ,שלום רוזנפלד עודד
מעריב לבין פול עדג׳לוני,
בעל העיתון, המיזרח־ירושלמי
אל פאג׳ר. אל ערג׳לוני יצטרף
גם סגן־עורך־העיתוו אל שעאב.
העימות יתקיים ליד הכותל ה
מועמדת
מחנה שלי לבחירות לכנסת התשיעית, הנחתה מכירה פומבית
רין י #ן | 1 1 71
למען המחנה, שהתקיימה במערה שביפו העתיקה, ובה נאספו 135
111111 #1 \ 11 / 11
אלף׳ לירות. אחת היצירות שנמכרו היתה ציור של שמואל בק, שנתרם על״ידי אורי. אבנרי. את
הציור צייר בק בתקופה שעבד ב״העולם הזה״ .הציגה את התמונה אחת ממארגנות המכירה, לאה קדם.

שאותו סרב נמיר להציג עד כה.
׳שתי פאשלות עשה שר
המיסחר והתעשייה חיים בר ב, כאשר חנך את המיפעל
החדש להפרדת אוויר במצפה-
רמון. תחילה איחר לטכס הפתיחה
ביותר משעה, הניח למאות
האורחים, שחלקם הוטסו
למקום במטוסים קלים על-ידי
בעלי המיפעל, להמתין לו בשמש.
אחר־כך, ברך בר־לב את
המשקיעים הזרים במיפעל, מו
רים
קהאן ומקסי ליברטי,

אך שכח להזכיר את הבעלים

הישראליים, שייקח ירקוני
ומרדכי קירר. על כך לא
מחלה לו הזמרת יפה ירקו־ני.
היא ניגשה אל השר ונזפה

בו :״אתה לא בסדר!״ בר־לב
מיהר לתקן את שגיאתו, ובמסיבת
הקוקטייל שנערכה אחר-
כך שיבח גם את המשקיעים
הישראליים במיפעל.
1אחד הבעלים של המים־

על, מקסי ליברטי, הוא יהודי
יליד מרוקו, שבמילחמת העולם
השנייה נתפס על־ידי הנאצים
בצרפת, נשלח לאושוויץ, ניצל
מהשמדה כשעל זרועו חקוק
מיספר ובפיו שפה חדשה: אידיש.
ליברטי נחשב כיום למלך
האופנה של פאריס. כאשר הגיע
לטכס, סקר בהנאה את המיפעל
החדש, אותו בנו מהנדסים גרמנים
על פי טכנולוגיה של
שנות האלפיים ואמר :״תראו
למה הגעתי, ששלושים שנה
אחרי שיצאתי מאושוויץ, גרמנים
יצטרכו לבנות לי מיפעל
חמצן בנגב.״
בארץ שוהה עתה בביקור
קבוצת עיתוני־תיירות מעיתונים
בריטיים חשובים כסאנדיי
טלגרף, סאנדיי סיימם, ווג,
דיילי מייל ודיילי מידור. בראש
הקבוצה עומדת העיתונאית
ביעלת הדם הכחול, הנסיכה
גאליצין ,־שבאה לישראל כבר

רבקה מיכאל

1היא אחת מהאמנים הרבים המשתייכים
על מחנה של״י. רבקה׳לה
באה למכירה הפומבית בחברת בתה מיכל, רכשה עבורה אחת
הבובות מעשה־ידיה של חסידה פעיל, אשתו של ח״כ מאיר פעיל,
שערכה מכירה״פומבית־זוטא עבור הזאטוטים שנכחו במקום. בעת
הקנייה הציעה רבקה לחסידה :״למה שלא תיצרי ממשלת״בובות.״

מערבי וייסוב על הנושא הפלסטיני,
כשבקהל יישבו עש־רים־וחמישה
ישראלים ועשרים־
וחמישה ערבים.

כרמל זיז מזרחי
מ׳׳וני ייי״יח לציון וזני ח ח>קג

! אחרי שערך לפני כשנה
תערוכת־יחיד במוזיאון רמת־גן,
קיבל הצייר יגאל נמיין
( )26 הזמנה מסוכן אמריקאי
להציג בקייץ תערוכה בניו־יורק.
כאשר כל ציוריו היו
מוכנים כבר למשלוח בדואר

אוויר קיבל הזמנה לקיים תערוכה
בגלריה לאמנות בבאר-
שבע. יגאל, הקשור רגשית לנגב,
שירת בו כחייל ונפגע שם
במילחמת יום־הכיפורים, טילפן
לניו־יורק ודחה את תערוכתו
המתוכננת שם. בתערוכתו ה־באר־שבעית,
שנפתחה השבת,
הוא מציג 60 רישומי נשים בעירום
וחלק מאוסף ציורי־שמן
הנקרא ״ההלם״ שצוייר בעיק-
בות מילחמת יום־הכיפורים ו־

יוסל ברגנו

חגג את כתיחת תערוכתו במועדון של
פרדריקה סגל, אחד האורחים במסיבה
היה השחקן יוסי בנאי, שהוא ידיד ותיק של ברגנר ושעל-פי
ציור של ברגנר הכלה וצייד הפרפרים כתב ניסים אלוני, ידיד משותף
של השניים, מחזה שבו שיחק יוסי לצד גילה אלמגור. בשעתו
היה תלוי בקפה ״כסית״ ציור-קיר של ברגנר, אולם חצקל איש-
כסית החליט להסירו. פרדריקה הציעה לברגנר קיר במועדון
שלה לצייר עליו, והוא הבטיח לה כי ישקול את הצעתה.
ה עו ל ם הז ה 2071

א 1שינו
בעבר נדי לראיין את האלוף

(מיל ).אריאל
שרון, אלא שהראיון לא יצא
אל הפועל כי אריק היה בחופשה.
כאשר סיפרה על כך
הנסיכה לדן פתיר, יועצו
לענייני עיתונות של ראש־הממשלה
בחופשה יצחק
רבץ, השיב לה זה :״נסי
לראיין אותו עכשיו, הוא יקפוץ
על המציאה.״ הישיבה הנסיכה
:״כעת אני בחופשה.״

העבריין בן־הטובים מצפון
תל־אביב, ג ד (״שץ״)
פלוס, התיידד מאד עם חברו
לתא בכלא רמלה, מננ״ל קופת-
חולים לשעבר אשר ידלין.
שץ יפה־התואר, שהחל שומר
מיצוות בשנים האחרונות, שיב-
נע את ידלין להצטרף אליו
לתפילות שחרות, מיניחה וערבית,
ועתה הוא מנסה להרגילו
לנשק למזוזה בכל פעם

פניו. בעת עריכת התוכנית הסתבר
ני יש צורך לצלם עבורה
קטעים נוספים, אלא שבינתיים
הספיק אלישע לגלח את זקנו.
הוא חשש שהצופים לא יזהו
אותו, הלך אל המאפר אדרי
גרוס וזה הדביק לו זקן מפואר,
בדיוק כמו זקנו האמיתי
שגולח.
1דוברת מישרד־הברי־אות,
דבורה גנני, היתה
אמורה ללדת את תינוקה השני
בניתוח קיסרי במחצית חודש
מאי. אך בנה הבכור, עמוס,
חלה בצהבת, ומשום כך הוק דמה
הלידה. דבורה ילדה בת
בבית־החולים מישגב־לדך בירושלים.
האורח הראשון שביקר
אצל הדוברת היה השר
שלה, ויקטור שם־טוב.
! 8באחד האירועים החברתיים
שהתקיימו השבוע התלונן
העיתונאי שייקח כן־
פורת באוזני נספחת-יהעיתו-

חדה ס שס.. :אוסף עור דמויות מ 0דז1צ1ח
ווזלוקקותי * יגאל גלאי :״אס אני
משחק ששיבש עם המחיט שלי...

,בל י 01 פורים׳
מבקרת-ד,טלוויזיה הארסית, הדסה בושס כו תבת,
כמובן, על שידורי תעמולת הבחירות —
והיא מחלקת ציונים גרועים לכל המיפלגות :
כד אנו מותקפים מדי ערב כקריינים — אושף
של דמויות מפוחלצות ומלוקקות, שדומה •:ונכשלו
כשנה ראשונה של כית־ספר דראמתי ועדיין
לא איבדו את האמביציות שלהם. הללו מוכרים
לנו את המיפלגות ואת המועמדים כקול של בית־מרקחת
שכונתי, בגינונים מחונחנים, מהם בחיוכים
סכריניים מלב־אל־לב ומהם כפרצופים קפו אים
ומאובנים. יש אחת ה״משחקת״ את דליה
מזור ויש כאלה המשחקים, כעוונותינו הרכים
את עצמם.
כמיסגרת הפסטיבאל זימן הליכוד לאולפן
מיפפר שחקנים ושחקניות, שקשה לדעת את מי
הם אוהדים, מלבד כמובן את עצמם. מכל מקום,
אלה נועדו להמחיש לנו את תאוות המערף ל־שילטון,
לעומת מניעיהם הטהורים של אנשי
הליכוד .״אנו כמערך רוצים להמשיך, יש מכוניות,
מזכירות, שליחויות וכספים.״ ומכאן, להווי
ידוע לכם, שלליכוד אין מכוניות ואין מזכירות
ואין כספים ועליהם להסתפק בקרן תל־חי, רחמנא
ליצלן.
המפד״ל מאד מתקדמת, ויש כה אנימציה של
כיפות סרוגות ההופכות כמטה־קסם לעץ ולכית.
לא ברוד למה. אם לשפוט לפי תעמולת הבחירות
מכלים אנשי המפד״ל את זמנם כהתנחלויות בל־תי־פוסקות
וריקודים, ובהכאת ילדים לעולם.
בל״ע אסורים כולם בכיסאותיהם, מכופתרים
בחליפות כהות ומדמיינים לעצמם שהשנה הגיעו
סוף־סוף ל״מוקד״ .אלא שהם נראים כמו היו
הקברנים של עצמם. אחד כמישקפיים כהים.
כאילו ״מחופש״ על־ידי המישטרה, מציג עצמו
כליבראל ופירושו של דכר — ״מיצוי יתר של
הטוב והחיובי כאדם״ .האם כאמת יש לנו מיש־אלות
גדולות מאלה?
(הארץ)-

רוצים מה שיש

11111ף|| ן 1111ך בתם בת השמונח״עשרה עול חיים וגליה
#1 1)111 1 1 1 1 1טיפול, הולכת בדרכי הוריה וכבר משרתת
בצוות הווי נח״ל כזמרת. ענת טוענת בתוקף כי לא התקבלה לצוות
בפרוטקציה, וכי דווקא בגלל שהיא בתו של טופול, עליה להוכיח
את עצמה פי״כמה. בינתיים היא מבלה במסיבות של הבוהמה,
אולם לייתר ביטחון היא מעדיפה את חברת ידידם הטוב של
הוריה, המכיר אותה משחר ילדותה, השחקן אורי לוי.

שהוא יוצא או נכנם אל התא.
! בהתקפה חמורה נגד
כתבו המדיני של דבר, דני
בלו! ,שהוא חבר ועדת־ההס־ברה
של המערך, יצא ח״כ
יצחק כז־אהוזן. באחת הישיבות
צעק לעבדו בן־אהרון :
״אתה צריך להסתלק מפה ! אני
לא מבין איך מצד אחד אתה
יושב בוועדת־ההסברה, ומצד
שני אתה מתקיף את המיפלגה
מעל דפי עיתונך!״
! האדריכל התל-אביבי
אלישע גת, מי שהיד, מועמד
לראשות עיריית תל-אביב, נפגע
בתאונת־דרכים קשה וניצל
ממנה רק בנס. באחרונה החלים
אלישע למדי וחזר לפעילות
ציבורית, והופיע בעימות
טלוויזיוני עם סגן־ראש עיריית
תל-אביב, דויד שיפמן, בנושא
איכות כיכר דיזגגוף החדשה.
לצילומי התוכנית הופיע
אלישע כשזקן עבות מעטר את
ה עו ל ם הז ה 2071

נות של שגרירות אוסטריה בישראל,
כרכרה טאופר, כי
״חם לו״ .ברברה לא היססה,
שלפה קוביות־קרח מתוך כוס־הוויסקי
שלה ותחבה אותן לתוך
חולצתו של שייקה.
1אכזבה גדולה גרם הכדורסלן
מיקי כרקוביץ׳ לאנשי
חברת התמרוקים לון־
פברדה, שעימם עמד לחתום
על חוזה־דוגמנות בילעדי. החברה
אירגנה מסיבה מפוארת
בפיסעדה הסינית הבמבו המזמר,
הזמינה לכבוד האירוע
אי-שי-ציבור ועיתונאים, אולם
שעות ספורות לפני המסיבה
הודיע מיקי כי לא יחתום על
החוזה כיוון שחברת עלית, התומכת
בקבוצת-הכדורסל •שלו
מכבי תל-אביב, הציעה לו הצעה
טובה יותר, וביטל את הד
עיסקה. אנשי החברה שוקלים
עתה אפשרות של הגשת תביעה
מישפטית נגד מיקי.

מישאל דעת־קהל שערך מכון פור״י קבע,
שרוב הציבור רוצח לראות את שימעון פרס
בתפקיד ראש־חממשלח ושר-הביטחון. זזרצל רו־זנבלום
לא היד, מופתע מתוצאות חמישאל:
מכון פור״י טרח ומצא, שרוב הציבור רוצה
כפרם כראש־הממשלה ושר־הביטחון, וכטריו
פרם־אלון־אכו ב״צוות המוביל״ של הממשלה.
כרם, אילו היה ראש־הממשלה צדוק, שר־הביטחון
— בר-לכ, ושר־החוץ (נגיד) שפירא, היה הצי בור
רוצה כצדוק כראש־הממשלה, בבר־לב כשר־הביטחון,
וכשפירא בשר־ההוץ, וכשלושתם כב־
״צוות מוביל״ .כי אצלנו רוצים כמה שיש.
(ידיעות אחרונות)

משה זאת בעצ מ ך
ה פ רו פ סו ריר מי הו יובל מציע לד׳גהיג שיטת־הצבעה
חדשה, שלפיד, יוכלו הבוחרים להצביע
בעד מועמדים של מיספר מיפלגות בעת־ובעזנה־אחת,
בשיטה של ״עשה זאת בעצמך״ .תחת הכותרת
הזאת הוא מסביר את קשיי שיטת ד,הצבעה
הקיימת :
היום אנחנו מטילים פתק יחיד, שפירושו כי
בחרנו במאה־ועשרים חברי-כנפת מרשימה אחת
ויחידה. אין לאיש מאיתנו אפשרות לחלק את
הצבעתו בין כמה רשימות׳ ביחס הנראה בעיניו
— המישחק הוא מישחק של ״הכל או לא כלום״.
מי שהחליט — בקושי ולאחר היסוסים — לבחור
במערך, או בליכוד, או בד״ש וכו׳ — איו לו
ברירה אלא לבחור בכל מועמדי הרשימה כמיק־שה
אחת — וזהו, לדעתי, מקור רציני נוסף
למצוקת הבחירות הרווחת. היש משוגע הרוצה,
שכל הכנסת כולה תהיה מורכבת מנציגי מיפלגה
אחת בלבד — גם אם הוא קרוב אליה?
(ידיעות אחרונות)

חוקים נפרדים
לחיילים ולקצינים
יגאל גלאי מגיב על תגובות הרמטכ״ל ל־מימצאי
דו״ח מבקר־חמדינה, תחת הכותרת —
״גם רב״ט גלאי רוצח לומר משהו למוטח״ :

מה שאני עומד לומד עכשיו אולי ייראה לכם
דבר קטן כהשוואה לדברים הגדולים שנאמרו
ונכתבו אחרי דו״זז המבקר על הצבא, אבל כתור
חייל קטן, מיקלען — פיון, שלא עושה עצמי
מכין באיסטרטגיה גדודה, צרם לי שהרמטכ״ל
הגיב על טיסותיהם של הקצינים כ״העניין הופסק״.

פירוש העניין הופסק ז אם היה משהד
לא בסדר מדוע לא בודקים ומעמידים את הקצינים,
אם יש בכך צורך׳ לדין?
למה חייל פשוט שנכשל נשפט מייד ללא כל
בעיות, ואף אהד לא אומר לו — ״טוב, העניין
הופסק״.
הכל שהצבא שלי הולך כדרך שלא מתאימה
לרוחו, ויוצר חוקים נפרדים לחיילים ולקצינים.
אם אני משחק שש־בש עם המח״ט •טלי, אני
רוצה שהוא יישפט במוני.
(מעריב)

מ 1ת1ר לבבות
עיתוני השבוע כבר הגיעו למסקנה שמאחרי
הסיסמה ״די לבכות בארץ הזאת״ לא מסתתר
רעיון מייוחד. במדור ״מיכתבים מן הג׳ונגל״ כותב
נתן דונביץ :
אין ספק, שרכים מאד מאזרחי ישראל היו
רוצים לשמוח, לחייך — להרים ראשם. זה טבע
האדם אם אינו מזוכיסט. אכל יש לתת לאנשים
סיכות של ממש כדי שיפסיקו לבכות ולקטר ויתחילו
לחייך.
סיסמות — גם אם יש מאחריהן מיטען גדול
של רצון־טוב — לא יושיעו. לא יושיעו גם הבטחות
של ימי כחירות, כנוסח ״תנו לנו לעשות
את המלאכה״ ,כאשר אתה יודע שבעל-הסיסמה
עצמו אינו יודע כיצד יעשה את המלאכה. הוא
מבטיח הרכה בסיסמות, לא כתוכניות של ממש.
(הארץ)
הקורא שמואל בן־טובים מירושלים מגלח אבסורד
נוסף של הסיסמה :
הסיסמה הטריח כיותר שהופרחה אל חלל מע רבת
הבחירות׳ ״די לבכות כארץ הזאת״ ,עשויה
היתה להאיט במקצת את שטף דימעותינו, אילו
התנוססה מעל כמה מן המיפעלים המפוארים שהוקמו
כמדינה, בזכות עקשנותם של יחידים, ולמרות
תנאי הסביכה.
אך משום־מה בחרו יוזמי המיכצע לעטר כשלט
עצום־מימדים הנושא סיסמה זז דווקא את
מרומי •טלד כניו ה״מדיקל־סנטר״ כתל־כרוך.
מה הפלא, איפוא, על כי ככיינו רק גובר
והולד?
(הארץ) .

פסוק• השבוע
• שר־ הביטחון שימעון פרם, כת שובה
לנאום של ח״ב גאולה כהן, כעת
הדיון ככנסת על מימצאי דו״ח מבקר־המדינה
:״אוי ליום שבו את היית צריכה להחליט
מי יילך לבית־הסוהר.״

• עזר וייצמן על מצבו של. מנחם
בנין :״ראיתם אותו בטלוויזיה. ראיתם אותו ב
כנסת
קראתם מה כתבו בעיתון על הופעתו. הוא
משתזף, מאכילים אותו דייסה. הוא בכושר, הוא
חזר לאיתנו. צריך כבר להחזיק אותו כדי שלא
ירוץ.״
• מנחם בנין :״אין לי חשבון בחוץ־לארץ,
ואפילו חשבון בבנק בארץ אין לי...״

• שר־המיסחר־והתעשייה חיים כד־

לב, על ההסברה של המערך :״אם יריבינו
יתגרו בנו יותר מדי, גם אנו נוכל לספר בדיחות
על כל אחד מאישיהם.״

• ח״כ מפ״ם אליעזר רונן על מו דעת
הבחירות של הליכוד שהציגה את
מנחם בגין כאיש מישסחה עם ששת
נכדיו :״אנחנו הולכים לבחור ראש־ממשלה,
לא בייבי״סיטר!״
• ח״כ שולמית אלוני :״ד״ש מכסה
את ערוותה הרעיונית בעלי־תאגד, הנושרים מכתפיהם
של אלופים במילואים.״
• ח״כ יצחק נבון :״האנשים המסודרים
ביותר עושים את השחיתויות הרבות ביותר.״

לנמל־התעופה

• נוסעים שהגיעו
לוד בערב ל״ג בעומר :״המדינה בוערת.״

אחד במא 1977 לטלפלא, ביטאון העם, היו חודשים קשים ועמו סים.
קודם ט״ו־בשבט וי״א באדר, ואחר־כך פורים
ופסח ראשון ופסח שני ופסח שלישי ויום־הגבורה
ויום־העצמאות ול״ג בעומר. אלפי שירים, מאיות
סיפורים ודיקלומים ואיורים וסירטונים. כמו בכל
שנה, עודכן גם השנה העם (עד גיל שמונה) על
מצב חגיו.
ביום ראשון, האחד במאי , 1977 פתח הכו תב
את טלפלא, מלא סקרנות כדרכו, לראות כיצד
חוגגים את החג החביב עליו. והאחד במאי חביב
על הכותב עוד מהיותו תלמיד רך, שכן האחד
במאי היה מאז ומתמיד יום חגם של המורים. כל
המורים העמלים היו לוקחים יום, חופש ביגלל מצ פונם,
ובזכותם היו התלמידים, שלא קיבלו פתק
מהוריהם חסרי־המצפון, יוצאים לשיעור חופשי.
האחד במאי היה מאז ומעולם יום־שמש נאה, המת אים
במייוחד לשערים קטנ-ים.
היטיב הכותב את כורסתו וציפה בקוצר רוח
לסיפור משעשע על יאשקה, בנו של פועל־המיכרות
העוזר לאביו לדחוף בעלייה עגלות־פחם כבדות,
ולשיר על פוער ייצור חביב /פועל ייצור נחמד /
עבד לו על הליין /עבר ולא עמד, ולדיקלום על
העבודה ועל הזיעה, על העמל והיגיעה, ולמלה
הלבוש באוברול כחול, אשר ייכנס אל מאחרי החלון
ויאנפף משהו אודות מפתח־הברגים שאבד לו. ואולי
אלי הגבוה או דודו הלירי יתפלאו וישתוממו מה
מחפש עלה באמצע האחד במאי, והם יגחכו יחד
עימנו, הצופים, כשיתברר להם כי עלה הפעוט
נהיה גם הוא פועל בחג־הפועלים, כשם שהיה
מכבי בחג היוונים ושתיל רך בראש־השנה לשיחים.
אלא שכאן באה האכזבה המרה. את האחדבמאי הקדישו לנושא אחר ביכלל, ולא אקטואלי
בפרט: האביב. דווקא כששילהי הקייץ נראים באו פק,
החליטו בטלפלא להקדיש תוכנית לאביב. ממש
כמו שעשו הקיבוצים האתאיסטיים, שחיפשו תירוץ
איך להיפטר מפסח, והפכו אותו למסכת על השי בולים
והקמה.
בעוד כל הארץ חוגגת בדבקות ובהתלהבות את
האחד במאי — כלומר, המורים לוקחים יום־חו פש,
התלמידים מביאים פיתקי־מצפון מההורים,
הלאומיים מפרסמים מודעות על החגא האדום, ב גדה
מתפרעים ומוסתים, בניו־ יורק מפגינים היהו דים
נגד מלכות רוסיה הרשעה, והבנקים מחלקים
דיווידנדים לציבור העמילים — דווקא אז מצאו
להם עלה הסרוג ואלי הארוך לחגוג את האביב.
חוסר־רגישות מפתיע לגבי תוכנית כטלפלא, ה מבטאת
בדרך־כלל את רוח האומה טוב יותר מכל
דבר אחר.

סיינס פיקשן זה ספרים, אבל לא סיפריות.
בעצם גם לא מדע. ובעניין הפיקשן, גם כאן יש
בעייה מסויימת. רמת הדימיון בסיינס פיקשן המצוי
אינה עולה על זו שבבלש רגיל. לוקחים מציאות,
משנים בה נתון או שניים ונותנים לגיבור החיובי
להתמודד עם הבעייה. לפעמים התרגיל ההיפותטי
הזה מבריק, אם כי בדרך־כלל הוא צולע וחורק
והקורא מרגיש מרומה במיקצת כשגומר לקרוא.
ככה עושים סיינס פיק שן: ממציאים עולם חדש,
בפלאנטה אחרת, בפרוקסימה־צנטאורי, נניח, שהוא
כוכב מספיק רחוק מניו־יורק. ברור שיש שם תר בות,
אחרת ׳אין קונפליקט. ברור שהתרבות הפרוק-
סית היא אנו שית במידת־מה, כדי שהדמויות תוכל נה
להתבטא באופן חופשי באנגלית ואולי גם להיות
מעובדות לקולנוע. בקיצור, על פרוקסימה־צנטאורי
יושבים יצורים שהם בני־אדם (אשכנזים) לכל
דבר, אלא שיש להם תכונה מוזרה: לכולם יש
שערות על הלשון (הנה, יצרנו מציאות, שינינו
נתון, וכבר אנו במרחבי הדימיון) .כעת מגיעה
׳לפרוקסימה זה ספינת־חלל מתודלקת בדלק היפר־מימני
(זה המדע שבפיקשן) ועליה גיבור ששמו
מקגרגור או מקמילן. חיש־קל מגיע מקגרגור לקונ פליקט
של שעירי־הלשון בגלל המתח שבין תר בותו
לתרבותם. שעירי־הלשון בפרוקסיימה משו געים
על חומוס, שהוא תפל במושגים של בן כדור־הארץ,
ולא רק שהחומוס שלהם תל־אביבי במיק־צת
בטעמו, אלא שהוא נמרח על לשונם השעירה
של היצורים בצורה המבחילה את מקגרגור ידידנו
ומקוממת אותו מייד. וכאן ישנה פרוקסימאית אחת.
ששמה גיולי או מריאן, שהיא מתאהבת במקגרגור
הנאה עד־יכדי־כך שמתחילה לתעב את החומוס
המקומי ובאקט של מחאה מגלחת את לשונה ובו גדת
בבני־עמה, ועוזרת למקגרגור לחסל את הפרוק־סימאים
ולהקים על חורבותיו של העולם הישן,
עולם חדש טוב ואמיץ יותר.
אלא שסיינס פיקשן איננו רק סיפור בלשי רדוד
פחות או יותר. הסיינס פיקשן הוא שיר תהילה
לאדם ולכדור־ארצו. מה שנקרא ״שוביניזם פלג־טארי.״
סופרי הסיינס מאוהבים וגאים בבני־מינם
ומשוכנעים שהחלל לא נוצר אלא כמטרה להפצת
הנצרות ויסודות החופש האמריקאי, שלא לדבר
על המבורגרים ופיצות שאותם חייב לאכול כל יצור
בשביל החלב. לא תמיד מתחילים אנחנו עם החלל.
לפעמים החלל מתחיל איתנו ואנו נאלצים להת גונן•
היינלין המפורסם הוריד עלינו גזע אדונים
מן הירחים של טיטאן ,״מפעילי הבובות.״ היינלין
סבור, בתור המחבר, שהם מגעילים למדי. הכותב,
לעומת זאת, סבור לפי אותו תיאור שאותם טפי לים
איומים שישבו על גבי האוכלוסיה האמריקאית
(תמיד הצלחות המעופפות יורדות באמריקה ולא
בעפולה, למשל) אינם גרועים מכל רכיכה או צד פה,
שהיינלין אוכל בוודאי רבות מסוגן מתובלות
בשום ובמיץ־לימון, בכל מיסעדה אמריקאית ה

הן!תל? ל י

הפעילי הבובה
של הסגבדייד
לא רק האמריקאים מייצרים גיבורים יפים
וטובים. גם המפד״ל. לא רק האמריקאים נושאים
טפילים על הגב. גם המפד״ל. מי שרואה את שידורי
התעמולה יכול להבחין בעיין בלתי מזויינת בגבות
הקמורים של המפד״ל החדשה. וכמו אצל היינלין
מסתתרים השליטים מתחת לחולצה הלבנה, אם כי
— שלא כמו אצל היינלין — לכל שליט יש כיפה
סרוגה.
לפני כחצי שנה הודיע גוש אמונים שלא ירוץ
לכנסת ברשימה עצמאית. האמת היא שכבר אז
הנחית חלליות והשתלט על מפלגה שיש לה עשרה
מנדטים בפנים. היום אין יותר מפד״ל יש רק
מפלגת אמונים.
ומפלגת האמונים, שלא כמו המפד״ל הוותיקה,
רוצה להדביק את טפיליה על הגב של כולם, גם
של החילוניים. הקו התעמולתי גם הוא חדש, אם
כי מזכיר סרטים משנות השלושים: ילדים שמנמנים
ובלונדים בחיק הטבע, תרמילי גב, עוזים, נשים
עטופות מטפחת עם עגלות ובקבוקי צ׳יקו, גברים
חסונים וחדורי אמונה ורצינות מדאיגה, ארכיאולוגים
הנוברים באדמה כדי למצוא צידוקים לאמונתם, אם
כי אינם רואים את הנעשה על האדמה.
מפלגת האמונים איננה מן המפלגות הסובלניות.
כבר היום זאת מפלגה טוטאלית עם מצע טוטאלי
ופתרונות טוטאליים. והיא כבר בדרך לשלטון. היעד
הראשון, תיק החינוך, כמעט מובטח לה. וכשתיק
החינוך ביד השליטים — הכל פתוח בפניהם. אולי
רק וירוס יוכל לעזור נגדם. אבל בחיים הרבה יותר
קשה למצוא את הוירוס הנכון במקום הנכון, כי
החיים זה לא סיינס פיקשן.

ן גינונגט קנאה 11

כדור־הארץ
דעס־הארץ
אחרי הרבה שנות בערות חשוכה התחיל ענף
הסיינס פ־קשן להיתרגם לעיברית. סוף־סוף אפ שר
לקרוא מימין לשמאל מה חשבו האמריקאים של
שנות החמישים על החלל ועל יצוריו, כמו גם מה
חשבו על גיבוריהם הארציים שיוצאים לעשות
סדר בחלל המבורדק.

מכבדת את סופריה.
אבל עניין הטפילים אינו כה גרוע כמו האי דיאולוגיה
של המגינים. מובן כי את אותם ״מפ עילי
הבובות״ משמידים סוכניו הקשוחים והמוכ שרים
של הבית הלבן, בעזרת בלוריתם הזהובה,
זרועותיהם השריריות ווירוס שהם מגייסים לעזרתם
(הווירוס בסיינס פיקשן, כמו אפר הסיגאר בבלשים,
יפה מאין־כמוהו להתרת פרשיות סבוכות יתר על
המידה) ולאנושות באה הרווחה. ואז יוצאים החבר׳ה
הטובים לטהר את החלל מהשרצים, לתור בו ולהת נחל
בו, שכן כבר בתנ״ך נאמר ״לזרעך אתן את
החלל הזה.״ וכך מסיים היינלין:
ועכשיו לטאטא את טימאן י
אנו עומדים לעלות לספינה (ששמה הוא כמובן
״א.א.ה. הנוקם״) .תחושה של עליזות מפעמת כתוכי.
שליטים — האנשים החופשיים באים להרוג אתכם !
מוות ואבדון!

סיפו רו שלנער ־ מעברההמוכיחש מי שרוצה ־ י בו ל ומי שמשתדל -מצליח
פ נו רמהמרהיבההפורשתי רי ע ת־ חיי םרחבהבדראמההישראליתהמלהיבה

אל ת הי ה פ דיי ה
קובי ניב
אבו פותחים הערב בהקרבתה של סידרה דרמאתית
חדשה. זוהי דראמה ישראלית מקורית המספרת על מאבקו
להצלחה של בער־מעברה, על רקע קשיי החיים בישראל
של תחילת שבות החמישים. לפנינו, איפוא, הפרק הראשון
של ״אל תהיה פרייר״.

פתיחה
על רקע צילומי מעברה מופיעים שמות יוצרי ומשתתפי
הסידרה. פס-הקול משמיע את שיר הנושא, שפיז-
מונו החוזר הוא ״אל תהיה פרייר — גנוב לן פלייר —
ופרק כל טייר — אל תהיה פרייר.״

הזקן הבובה מוציא מכיסו חמישה גרושים בודדים
ונותן לחזי. חזי מרביץ שריקה ושני ילדים מגיעים בריצה
עם מיזרון, זורקים אותו על הארץ. שלושת הילדים
מסתלקים.

אפריל 1951
בתורים לאוכל מהומה רבתי. בחורים חסונים חוסמים
את התור ולא נותנים לעבור. האנשים זועקים :

פברואר 1950
בתוך אוהל יושבת מישפחת חווייג׳ — ההורים,
הילדים והטנתא. הרוח מייללת וחודרת מבעד ליריעות.
הפל יושבים רועדים מקור ושותקים. לפתע קם אחד
הילדים וצועק בזעם:
״ככה אי־אפשר יותר ! אני בבר בן חמש״עשרה. אני
הולך למצוא עבודה. אני אביא כסף חביתה. אני אביא
אובל לכולם ! ״
האם הנדהמת קוראת לעבר בנה :
״אבל חזי, אתה עוד ילד וקר בחוץ ! ״
אן חזי חווייג׳ אינו שומע אל אמו ויוצא את האוהל.
האם מתייפחת, אך הסבתא ממלמלת באושר :
״ילד טוב, חזי, ילד טוב, ילד טוב.״
חזי הקטן עומד בתור ללישבת־עבודה בין עשרות
גברים גדולים וחסונים הדוחפים וצועקים, משוועים
לעבודה ולפת־לחם. בתוך הדוחק נפלט חזי הצעיר מן
התור ואינו מצליח לשוב אליו.
חזי חוור לאוהל והוא ממרר בבכי. אימו מלטפת
ומרגיעה אותו, אן לפתע הוא חדל לבבות, קם ושואג
נובח העולם האכזר :
״אני אראה להם ! אני אנצח ! אני אצליח ! אני לא
פרייר ! ״
הוא יוצא בריצה מהאוהל. הילדים בוכים. האם
מתייפחת. האב המום. הסבתא ממלמלת ברגיל.

אוגוסט 1950
ערב. חזי חווייג׳ נכנס לאוהל שבתוכו יושב זקן על
מיטת־ברזל ללא מזרון. הוא פונה לזקן :
״שלום סבא, שמעתי שהיום, שהלכת לעבודה, נאבד
לן המיזרון. אני מצאתי אותו.״

הזקן מביט באהבה בחזי ומודה לו . :
״תודה רבה, ילד טוב, תודה רבה, שייייו לן אלוהים
הרבה מזל, תודח רבה״.
הזקן קם ללטף אותו וחזי אומר לו :
״חמישה גרוש
הזקן הנדהם ממרר בבכי וטוען :
״אין בסף • אין בסף \ ״
אן חזי לא נשבר ומודיע לו :
״אין כסף — אין מיזרון ! ״

יוני 1952
טכס החתונה של חזי ומריומה. חאפלה גדולה,
אובל, שירה וריקודים. אלי, אחיו הצעיר של חזי שבא
במייוחד מהקיבוץ לחתונה, מבקש לשוחח עם חזי. הם
הולכים יחדיו לאיזו פינה ואלי אומר :
״חזי, שמעתי עליך כל מיני דברים, וזה באמת לא
בסדר. אתה מנצל אנשים, אתה הורס אותם, אתה
אפילו גורם להם למות. זה לא אנושי, זה, זה פשע, זה
נורא״.
חזי מביט באלי בבוז ומשיב :
״אז מה אתה רוצה — שאני יהיה פרייר ! שאני
אשכב באוהל ויבבה ! לא. אני לא פרייר ! וגם אתה,
אל תהיה פרייר. הנה, קח מאה לירות!״
אלי ההמום דוחה את כספו המושט של אחיו
והולך. חזי צועק אחריו :
״אל תהיה פרייר ! אתה מטורף \ ״
המצלמה עוקבת אחר אלי, ואבן לא רק שהוא
מחטט באף, עושה גרפצים ומפליץ, הוא גם דופק 37
ילדים בתחת.

נובמבר 1952
״החזקים אוכלים, החלשים רעבים — ככה זה בחיים.
אני מגן על החלשים שלא ייצאו פריירים.״

בחירות לכנסת. חזי עומד לפני הקלפי ומחלק לכל
אחד עשר לירות ופתק ״א״ לפני שהם נכנסים להצביע.
מישהו מגיע בריצה ומבשר לו :

״מה יש י מה קרה י אנחנו רעבים ! הילדים ימותו !
תנו לנו משהו לאכול ! אובל ! אובל !״
הביריונים מסבירים לקהל שמהיום צריך תלוש
מייוחד בשביל להיכנס לתור של האוכל, ושאפשר להשיג
תלוש כזה רק אצל חזי חווייג׳.
אנשים עומדים בתור לפני שולחן שמאחריו יושב
חזי. מי שמגיע לשולחן שם גרוש בצנצנת וחזי נותן לו
תלוש, כשהוא מברן אותו :
״בתיאבון שיהיה לד !״•

ינואר 1952

סערת״גשמים במעברה. כל האוהלים מוצפים מים.
האנשים עומדים בחוץ רטובים, בוכים, רועדים ומתפללים.
ן:תוך
צריף־עץ, המחומם בתנורי-נפט, יושב חזי וסבי ב,
כמה בחורים, כולם יבשים לחלוטין, והוא מחלק
להם הוראות :
״מי שמשלם, שתי לירות, לא פחות, אתם עושים
לו תעלות ומוציאים לו את המים מהאוהל, ברור 1״
הבחורים מסכימים, אך אחד מהם שואל :
״אבל לאן נעביר את המים
חזי לא מתבלבל ועונה מייד :
״לתוך האוהלים של אלו שלא ירצו לשלם, ישר
לתוך האוהלים שלהם״.
הבחורים צוחקים בהנאה גלויה.

מרס 1952

״הרבה יותר טוב להיות ראשון בתור, מאשר רביעי.
והאחרון הוא בכלל פרייר.״

ואני מכניס את הפיפי שלי לפיפי שלך וכבה אני יחדד
את העיפרון, מסכימה ז״
היא מסכימה ומרימה את שימלתה. חזי קרב אליה,
מחבק אותה והם צונחים על הקרקע.
העלים מרשרשים ברוח הקלה.

בוקר. חזי מטייל בתוך המעברה עם אמו. כולם
עושים לו כבוד ואז הוא אומר לאמו :
״בל הכבוד הזה — זה עוד לא זה. זה עוד קטן.
צריך ללכת על גדול. והיום בלי פוליטיקה הבל זה
כסף קטן״.
ערב. חזי ממתין ליד צריף שעליו שלט ״הצביעו
א מהצריף יוצאת ילדה כבת .15 חזי ניגש אליה
ואומר :
״שלום מריומה, מה שלומך י בל הכבוד לאבא שלך
שנהיה ראש מפא״י, בחיי, מיפלגה טובה, מפא״י. את
רוצה לבוא איתי לשחק בחורשה \ ״
מריומח מסכימה ושניהם הולכים לחורשה. הם נשענים
על גזע-עץ רחב וחזי מציע :
״בואי נשחק בעיפרון ומחדד״.
מריומה לא מבירה את המישחק, וחזי מסביר :
״נגיד שהפיפי שלי זה עיפרון והפיפי שלך זה מחדד,

.,מי שעומד בגשם — נרטב, אבל מי שיושב בגשם
הוא גם רטוב וגם פרייר.״
״חזי, נולד לך בן, בן ! ״
חזי מחייך ומודיע לאיש :
״תגיד למריומה שתקרא לו בן־גוריון. רק בן־גור־יון.
כל הכבוד לבן״גוריון ! ״
המצביעים מריעים בשימחה.

מאי 1953
אסיפה במעברה. ראש מפא״י נואם :
״חזי חווייג׳ הוא איש גדול ודגול, אדם שהוכיח
במו ידיו שאם רוצים — אין זו אגדה. הוא הצליח
לצאת מהמעברה, ואילו כולכם הייתם כמוהו, כולכם
הייתם יוצאים מהמעברה.״
הקהל מוחא כפיים ומריע. חזי, מריומה ובן־גור-
יון הקטן נכנסים לדה־סוטו החדש והקהל פורץ בשירת
שימחה והלל :
״החזי שלנו ממש שמוק — החזי שלנו יגיע רחוק —
בבוקר גונב הוא, בערב גם — החזי שלנו ידפוק את
בולם.״
המכונית מתרחקת. חזי מביט לעבר האנשים, יורק,
ואומר :
״פריירים ! ״

סוף פרק ראשון

11 11י

ב אי סתא!

רק אחד
מבני הזנו. צריך
להיות סטודנט,

באוירה הנכונה
ובחברה המת אי מ ה,
להתחלה של
חופשה נהדרת.

כדי ששניהם
י טו סו יחד,
ובמחירי ס טו דנ טי ם.

אנחנו יוצאים עם תוכנית חדשה ־

אי סתא־ מ לי

בנה אתה טיול שלן באירופה בעצמן (ובעזרתנו).
לר שותן מבחר תכניות באיטליהוספרד עם
טי סו ת שכר פנים־ אירופ איו ת מוזלו ת.

חו שבעל טיול ב אי רו פ ה הקיץ?
בטיולי

״ שחק״ או ת ה באירופה

^ יסתא ־ או פי ר טו ר ס

איסתא

תל אביב ־ רח׳ בן־יהודה ( 109פ, שד׳ בו־גוריון) טל 64/5:ו • 247 ירושלים -רח׳ אלישר ״1/( 5י קפה אלסקה) סל 225241 :
חיפה-בית הקרנות רח׳ הרצל(חדר )245 טל 669139:

מה שהמ ערך אינו מפרס

ראשי ״סק־ישראל״ מרמים
אות קרן וזמטובע הבינלאזמי
לפני שבועות אחדים יצאו נגיד ״בנק
ישראל״ ,ארנון גפני, ומנכ״ל הבנק
אליעזר שפר, לכנס של קרן המטבע
הבינלאומי במיזרח״הרחוק. כמקובל, קיבלו
מקרן המטבע את מחיר הכרטיס
הלוך ושוב — וכמקובל, שילמה קרן
המטבע להם את מחיר הכרטיס במחלקה
הראשונה.
גפני ושפר לקחו את המחיר המלא
לכרטיס במחלקה הראשונח, וקנו עבור
עצמם כרטיסים רגילים, הזולים בכ 40*-
ממחיר כרטיס במחלקה הראשונה.
ההפרש לא הוחזר לקרן המטבע, או

להעלאת רמת־החיים שלהם בחו״ל.
גדיקה העלתה, כי שיטה זו אינה ביל-
עדית של גפני ושפר. כן נוהגים כל השנים
כימעט כל ראשי ״בנק ישראל״,
המוזמנים על״ידי קרן המטבע הבינלאומי.
אבל לא רק הם. גם ראשי האוצר המוזמנים
לכינוסי השוק המשותף מקבלים
מימון לכרטיס במחלקה הראשונה, קונים
כרטיס רגיל ומשלשלים את ההפרש לכיסם.
המצב
מחמיר כאשר נוסעים לכנס ב־
״אל־על״ .למרות שהכרטיס הוא של
מחלקה רגילה, מעבירה ״אל־על״ את
אנשי ״בנק ישראל״ והאוצר לשבת במחלקה
הראשונה, מנימוקי פרוטקציה
פשוטה.
זוהי תרמית כפולה: את קרן המטבע
הבינלאומי מרמים בקבלת כסף לכרטיס
במחלקה הראשונה ובקניית כרטיס רגיל.
את ״אל-על״ מרמים בכך שלא משלמים
לה כרטיס במחלקה הראשונה למרות
שקיבלו את הכסף לשם כך.
זהו הסדר מושחת, והנוהגים כך עושים

,״כאשר אתה יושב אל מול מקלט״הטלוויזיה, והדם עולה לך לראש, קח את
הטבלה הזאת לידך, וקרא אותה שוב.׳ כך הכריזה כותרת במודעת״בחירות שפירסם
המערך, ובהמשכה הוצגה רשימה של שיעורי הגידול השנתי של הייצוא ב 15-השנים
האחרונות בתשע מדינות: בריטניה, ארצות״הברית, שוודיה, גרמניה ואחרות.
מרשימה זו מתברר כי הייצוא שלנו גדל בקצב גדול פי 2-משל ארה״ב, ונופל רק
במעט מאד מיפאן. הגידול הישראלי 13 מדי שנה. המודעה מסתיימת בהבטחה
כי טבלות דומות (,יש לנו עוד׳) יפורסמו בעתיד. עיון בתוכן המודעה מסביר במידה
רבה מדוע לא פורסמו עד כה מודעות נוספות כאלה. בעצם נאמר במודעה זו במפורש,
שאמצעי־התיקשורת מעלימים מהציבור את האמת על הישגיו, מעלימים ממנו
את מצבו בהשוואה לאחרים, מנפחים עניינים שוליים ומטשטשים את העיקר. כאשר
נשיא המדינה ורבה הראשי פותחים את בירכתם לחג־העצמאות בגינוי השביתות
תחת לספר לה על הישגיהם של העובדים במשק, לא ייתכן שהמערך, שהוא-הוא
המימסד, והוא הממונה על אמצעי-התיקשורת, יספר לעם את האמת במודעותיו.
מאחר שהם לא עשו זאת, נעשה זאת אנו, ונביא כאן מיספר נושאים נוספים שיכלו
לשפר את מצב״רן חו של העם הזה.
״נישאר בתחום הייצוא, אפשר לפרסם טבלה שתספר מה הייצוא שלנו לעובד
או לגולגולת, בהשוואה לארצות אחרות. ניקח שתיים מהמפותחות ביותר: יפאן על
מאה מיליון תושביה ייצאה ב״75׳ בכ־ 70 מיליארד דולר; ארה״ב, על 230 מיליון
תושביה, ייצאה בכ־ 100 מיליארד, ישראל, על 3.5מיליון תושביה, ייצאה בכ 4-מיליארד
דולר. כל מיליון יפאנים ייצאו בכ 700-מיליון דולר, כל מיליון אמריקאים ייצאו
בכ 400-מיליון דולר, כל מיליון ישראלים ייצאו ביותר במיליארד דולר אפשר גם
להכין טבלה בנושא השכר, ולספר כי שכר־הטינימום בארץ הוא כ 5-דולר ליום
ובארה״ב יותר מ 20-דולר, וכי זהו יחס־השכר כימעט בכל המיקצועות ובכל הדרגות.
או שהשכר בארצות דרום־אירופה (הנחשלות) הוא כפול מהשכר בארץ. אפשר להכין
טבלה בנושא השביתות ולספר שבקנדה, ארה״ב, אוסטרליה ועוד, אובדים למשק
יותר מאלף ימי-עבודה בשנה על כל אלף שכירים, שברוב ארצות אירופה אובדים
יותר מ 500-ימי-עבודה לכל אלף שכירים, וכי בישראל אבדו בשנה האחרונה רק כ״200
ימי-עבודה לכל אלף עובדים.
״או טבלה בענייני תיירות: שפועל מיקצועי בארה״ב יכול לטוס ארצה במחיר
חודש״עבודה אחד, ופועל מיקצועי ישראלי יזדקק לשכר ארבעה חודשים. שעובד
מדנמרק יכול לבלות שבוע ימים באילת, כולל הטיסה, במחיר השווה להוצאות
המחייה שלו במשך שבוע אחד בביתו, וישראלי יזדקק לשכר של חודשיים רק כדי
להגיע לדנמרק ...ברור לני כי כותב המודעה ההיא של המערך לא יוכל להשתמש
בחומר המוצע באן. אנו רק מקווים שהוא עדיין מועסק במישרתו ולא איבד אותה.״
דברים אלה כתב השבוע הביטאון ״חדשות הפנסיה והביטוח הסוציאלי״ .אין
מה להוסיף.

כ ס פי ה שייכים הער ביי ם
מממנים את צעירי תספר״׳ל
שני מיליונרים זרים, האחד איל״הימו״
רים מלונדון והאחר סוחר־נשק ממכסיקו,
עמדו מאחרי הדחתו של יצחק רפאל
במפד״ל. השניים מממנים כל העת את
קבוצת צעירי המפד׳׳ל בראשות חברי-
הכנסת זבולון המר ויהודה בן־
מאיר, וכן מסייעים לפעולות גוש־אמונים
ולהתנחלויות בשטחים.

מנב״ד שפר
מחלקה ראשונה
לפחות ל״בנק ישראל״ ,אלא הוכנס לכיסם
הפרטי של גפני ושפר כהכנסת נוספו*
שאין עליה מס־הכנסה, המשמשת

הבורסה

עצות ל 1שקיע

לפני שלושה חודשים יעץ לך מדור זה
כי לא כדאי להחזיק אחרי הבחירות
בצטודים. כיום נראה יותר מתמיד כי
עצה זו היתה נבונה. המילחמה באינפלציה
תעמוד בראש מעייני הממשלה
הבאה, ואין ספק שהמדד לא יעלה בשיעורים
שהציבור מורגל בהם. המסקנה :
ההכנסה מהצמודים אחרי הבחירות תהיה
קטנה משהיתה השנה.
כהשקעה לכמה חודשים כדאי לעבור
להשקעות דולריות. תוך חודשים אחדים
יהיו כמת פיחותים קטנים, או אחד גדול,
ומי שקונה כיום נת״ד או מניות או
איגרות״חוב בנת״ד, ירוויח. כדאי גם להעביר
השקעות מצמודים למניות. הבורסה
תמשיך לשגשג, שכן זהו המקום היחידי
בישראל שבו אין מס״הכנסה על הרווחים.
כסף רב יותר יופנה לבורסה.
מיספר גדל והולך של ברוקרים מתכנן
הגדלת היקף הפעילות שלו, והבורסה
משתחררת מחנק הבנקים והופכת גוף
התלוי פחות בבנקים.
נסיון״הנפל של הבנקים לצמצם את ה ברוקרים
העצמאיים, נכשל. כיום פועלים
העצמאיים בגלוי, מטפחים מניה לרמה
גבוהה, ומי שער לכך יכול לתפוס טרמפ
איתם — ולהרוויח. כיום, למשל, הם
מרימים את שערי מניות ״סהר״ ,״בית
הרכב״ ,״לוין־אפשטייו״ וכל קבוצת
״אתא״ .מי שאנו מהסס להסתכן ויצטרף
לעצמאיים, יוכל אף הוא להרוויח.

נגיד גפני
מחלקה שנייה
מעשי־שחיתות. ראשי ״בנק ישראל״ נוסעים
לכנסים כאלה כמה פעמים בשנה,
וההפרשים שהם לוקחים לעצמם מבלי
לשלם מס-הכנסה מגיעים לאלפי דולרים
בשנה. יש לזכור כי הם גם לוקחים לחוד
מ״בנק ישראל״ או מן האוצר הקצבות
מטבע ללא הגבלה וכן אש״ל. אולם,
בהשתמשם בכסף שהם יוצרים על-ידי
הונאת קרן המטבע הם יכולים להעמיד
פנים כי הם מסתפקים בהקצבות״המטגע
הרישמיות של המדינה, וכך לא מתעורר
— מבחינתם — צורך בשינוי חוקי המטבע.

מי ינהל את
״קנדיאך פסיפיק׳ ?
חילוקי״דיעות בין ״לרום״ לנציגות
״קנדיאן פסיפיק״ בישראל, עלולים לפוצץ
את הסכם המלון המשותף של שני הגופים
.״לרום״ ו״קנדיאן פסיפיק״ הסכימו
כי ״קנדיאן״ תרכוש מ״לרום״ את המלון
שהיא בונה במנשיה, וכי אל מלון
זה יצורף המיגרש שקיבלה ״קנדיאן
פסיפיק״ להקמת מלון משלה. עתה תובעת
״קנדיאן פסיפיק״ לנהל את המלון
בעצמה. .״לרום״ רוצה שהניהול יהיה
משותף, לצרף את הקנדים לחברת-הניהול
שלה ,״תשת״ ,וכך ללמוד מן הקנדים
כיצד לנהל מלונות. לקנדים אין כל רצון
לכך, והם מאיימים בביטול ההסכם.

הימורי הקאזינו ומרוצי הסוסים הגדולה
ביותר.
סוחר־הנשק הוא יורד ישראלי בשם
מרדכי כץ, ממכסיקו, שהוא נציג התעשייה
האווירית ו״אל״על״ בארץ זו.
השניים הקימו גוף הקרוי קרן־להיש-
גים־בתורה, והם חברים בהנהלתה יחד
עם המר ובן־מאיר. גוף זה מחלק מיליוני
לירות מדי־שנה לצרכים שונים, לפי המלצות
המר ובן״מאיר. תמורת המימון שנותן
כץ מקבלת התעשייה האווירית את
מלוא התמיכה מצד המר ובן־מאיר, שהיו
פעילים ביותר בשיכנוע חברי״כנסת
לטובת התעשייה האווירית, בעיקר כאשר
נכתב הדין־וחשבון הקטלני של מבקר-
המדינה עליה. כץ עצמו שימש, בעבר
הרוזוק, עוזר של אביו של ח״כ בן״מאיר,
שהיה אף הוא ח״כ ומראשי המפד׳׳ל.
שטיין עזר לפלג את סיעת רפאל,
ובעיקר לשכנע את מנכ״ל מישרד-הפנים
דויד גלאט לבגוד ברפאל. כאשר שהה
גלאס בלונדון, לפני חצי״שנה, הוא הימר
בסכומים נכבדים באחד המועדונים האלה.
הרשת של שטיין מכניסה 457 מיליון
דולר לשנה. חלק ניכר מהכנסות ההימורים
בא משייכים ערביים, המפסידים במועדונים
עשרות מיליוני דולרים.

ח״כים המר ובן־־מאיר
מגלגל הרולטה —

איל״ההימורים מלונדון הוא סיריל
שטיין, בעל חברת ההשקעות-בהימורים
״לאדברוק״ ,המפעיל בבריטניה את רשת

כבודה שוחנוח
גוויה.ק !!,די־וויך״
השותפות שהיתה ביסוד הגלריה ה משגשגת
״קינג דייוויד״ ברחוב בן-יהודה
בתל-אביב, התפרקה. הגלריה נשארה בידי
מוריס סמואל. השותף הנרי צווייג
פתח גלריה חדשה בשם ״ג׳אדיס״ ,ליד
חקודמת. אחיו של הנרי, רוז׳ ה צווייג,
פתח גלריה מול ״קינג דייוויד״ .סמואל
והנרי צווייג נשארו שותפים עם שני
משקיעים זרים במיסעדה ימית ביפו-
העתיקה.

תורם שטיין
— לקרן־ תורה

החלפתי כבר
סיגריות רבות־אך הפעם
אני חותמת קבע
על 11 וזתצ.
סוף סוף מצאתי
סיגריה קלה שמאפשרת
לי לוותר על הניקוטין־
ולהנות יותר מן הטעם.
11 וזתצ.שונה מכל
סיגריה קלה אחרת;
יש בה טעם מצויין של
תערובת אמריקאית
מעולה.
כן, זוהי הסיגריה הקלה
שחיפשתי1.ן חזצ.

״אני נהנית
כפ7י1ים
ע ם 11חזצ ״

הנוו ר ח הז ה 9071

נעו בן 16 ואשה
בת 55נ חוגו-וד א
בשגגה -כתוצאה
מנ ח בוק צ יה שר
חוב כהנא

מק 01 הפיגוע

חברו של בלאל חסן אבו־רוב,
שהי-ה עד ראיה להריגתו, מדגים
כיצד נורה בלאל בראשו מיריות חיילי צה״ל אחרי שנערי

קבאטיה ידו בהם אבנים. המדגים, מחמוד קמאלי, שוכב במקום בו
צנח בלאל אחרי שנורה במרחק 200 מטר מקצה הסימטה בכפר.
לטענת אנשי הכפר נורה הנער אחרי שהתקרית כבר הסתיימה.

בלאל זזסן אבו״רוב בן
ה־ 6ו שנהרג אחרי שנורה
בראשו בעת פיזור התפרעות נערים
בקבאטיה. החיילים לא ירו באוויר
אלא במטרה לפגוע בנערים הערביים.
** יבלית־ המים הצבאית נעצרה
1 1במרכז העיירה קבאטיה קרוב לשעה
10 בבוקר. מחסום של אבנים מנע ממנה
להמשיך ולצאת את העיירה שבעמק דותן,
לא הרחק מג׳נין. כמה עשרות נערים
וילדים מתושבי הכפר, שהתגודדו משני
עברי הדרך, לא הרחק מהמחסום שהקימו,
החלו ליידות אבנים במיכלית שבתוכה ישבו
שני אנשים, אזרח עובד צה״ל וחייל.
אותו בוקר סערה העיירה הקטנה ש־מיספר
תושביה מגיע ל־ 15 אלף איש.
בעיתונים הערבים המופיעים בגדה המערבית
פורסמו ידיעות בדבר התנחלויות
צפויות באזור שכם. ידיעה אחת סיפרה,
כי הרב מאיר כהנא עומד לצאת בסוף
ה שבו ע לעבר שכם כדי להניח ב ה אבן-
פינה להתנחלות יהודית בעיר. ידיעה אחרת,
שפורסמה בעיתון הירושלמי אל קודם
סיפרה על תוכנית של גוש־אמונים להתנחל
התנחלות בלתי חוקית כעשרה קילומטר
מערבית לקבאטיה.

פאטמה יוסוף חמדי,
1ן;|7וך!!1 1ך[
אלמנה, אס לארבעה
11111 11111
ילדים, נהרגה מכדור שחדר לגבה בעת
שניצבה ליד פחח ביתה שעה שהלווייתו
של הנער בלאל חסן עברה בקירבת מקום.

צמיגים בוערים
ומח סו מי אבנים
••בבדי הכפרים באזור ג׳נין נפגשו ודנו
^באפשרות שגוש־אמונים אומנם ינסה
להתנחל באזור. בכנס הועלו הצעות
שונות בדבר דרכי פעולה אפשריות למניעת
התנחלות מעין זו. בין השאר הח ליטו
הנכבדים לפנות לאו״ם ולהזעיק את
דעת־הקהל העולמית נגד התנחלות מעין
זו. פרשת סבסטיה, ההתנחלות הבלתי־חו־קית
שכפתה את עצמה על ממשלת-יש־ראל,
שימשה לגביהם כנורת אזעקה אדומה
שלא לזלזל בידיעות הקשורות לתוכניות
גוש־אמונים.
השבאב בכפרי האזור היו פחות שקולים.
הידיעות בדבר ההתנחלות הצפוייה
ובדבר הפרובוקציות של הרב כהנא בשכם,
שהציתו את העיר מזה שבועות
מיספר, הפכו נושא שיחה מרכזי בכל בית.
כדוגמת חבריהם מהקסבה של שכם יצאו

׳1ן! ( 1!1 (¥1הו ך ^ של בית פאטמה יוסוף חמדי, לידה נפגעה אם הבית.
1 1 -1 1 /1 1 /1 1 1פגיעות עשרות כדורים הניכרות בדלת מעידות על
כך שהחיילים ירו לעברה ללא אבחנה בצרורות. אחד הכדורים פגע בפאטמה בגבה והרגה.

גם בני הנוער של קבאטיה לרחובות,
הקימו מחסומי אבנים, הציתו צמיגים וקראו
קריאות בגנות הכיבוש ד,ישראלי..המי-
כלית של צה״ל נקלעה מול אחד מהם
ביום השלישי בשבוע שעבר.
שני נוסעי המיכלית היו מבוהלים מול
מטר האבנים שניחת עליהם מכל עבר.
החייל שישב בתא־הנהג במיכלית הוציא
את נשקו והחל יורה יריות אזהרה באוויר.
תחילה נסוגו הנערים ונמלטו לבתיהם לשמע
היריות. אמהות מבוהלות שידעו כי
בגדה עלולות גם יריות באוויר להפיל קורבנות,
כפי שאירע בגל ההפגנות שעבר על
יהודה ושומרון בשנה שעברה, מיהרו לקרוא
לילדיהן לחזור לבתיהם.
נהג המיכלית ניסה לסובבה ולחזור על
עקבותיו. אולם הדרך היתד, צרה מדי והוא
לא יכול היה לתמרן. את המכונית ולסובבה.
ככל שהשתהתה המיכלית במקום, כן החלו
לנהור לעברה יותר ויותר בני נוער משולהבים.
המיכלית הצבועה בצבעי הסוואה חומים
של צד,״ל ייצגה בפניהם את המתנחלים
העומדים לעלות על אדמותיהם.
סיפר אחד מאנשי קבאטיה :״חשבנו שזו
מיכלית מים שבאה להשקות את המתנחלים.
גם בפעמים קודמות הביא צה״ל מים
למתנחלים.״
שוב ההל השבאב להמטיר אבנים לעבר
המיכלית. קריאות האזהרה של מיספר
מבוגרים שניסו להרגיע את הנוער המש־

מ 1ות בקבא טי הי
״אחד הכדורים פגע בראשו של בלאל
שנפל מייד על הארץ. הייתי במרחק של
כחמישים מטר ממנו. ראיתי איך לפת את
ראשו בידיו ונפל. החייל שירה בו עמד
למטה, על־יד הכביש וידיה אלינו למעלה.
למה הוא היה צריך להרוג אותו?״

הל ק ח לא
נלמד

ה ך | י ך | 1 1אחמד (משמאל ב־י
י 11 # 1 -11 *1כאפיה) וצאדח, שני
בניה של פאטמה מממדי, שנהרגה ליד
פתח ביתה אשר בקבאטיה, מידיה בגבה.
(המשך מעמוד )23
תולל נפלו על אוזניים אטומות. הן נבלעו
ברעש הסיסמאות שהשמיע השבאב
אל מול המיכלית תוך ניפנוף אגרופים
והטלת אבנים.
על מה שאירע אחר־כך חלוקות הדי-
עות. הגירסה הרישמית, זו של שילטונות־הביטחון
טוענת כך: החייל שהיה במי-
כלית איבד את עשתונותיו, כשראה ש היריות
באוויר שלו אינן משפיעות על
קהל המתפרעים הוא נתקף בהלה. ההמון
מסביבו הלו וסגר עליו. לא נותרה לו
ברירה אלא לירות לעבר המתקהלים. אחת
מיריות אלה פגעה בנער בלאל חסן אבו־רוב
בן ה־ 16 והרגה אותו.

ך* קורכן השני בקבאטיה נפל באותו
י 1היזם, בשעות אחר־הצהריים.
אחרי שנודע כי הנער בלאל נפח את
נשמתו, תיכנו המימשל הצבאי באיזור
ג׳נין לערוך את הלווייתו בשעות הלילה,
כדי שלא לאפשר התפרעות נוספת. כאשר
נודע הדבר לאנשי קבאטיה הם נהרו ל־בית־החולים
בג׳נין, התפרצו לחדר־המ־תים,
נטלו את גופתו של בלאל עוד לפני
שנותחה בניתוח־שלאחר־המוות שנועד
לקבוע את סיבת המוות. כישעות אחר־הצהריים
הם ערכו לנער מסע־הלווייה
ספונטאני בחוצות קבאטיה.
במקום להניח לתושבים הנזעמים לקבור
את הנער בשקט, ללא נוכחות כוחות צה״ל,
עשה המושל הצבאי שגיאה פאטאלית. נזעם
על שתושבי קבאטיה חטפו את גוויית
הנער, הוא קרא אליו את ראש־עיריית
קבאטיה, השמיע באוזניו איומים .״המושל-
אמר לי, :עכשיו תראו מה נעשה לכם!׳״
טען ראש־העיר באוזני כתב העולם הזה.
ואומנם, המושל הורה לכוח שמנה כ־
200 חיילים להיסנט לעיירה על־מנת לפקח
על מסע־ההלווייה של ההרוג הראשון
באותו יום. נוכחות החיילים המוגברת
שילהבה את הרוחות, ונתנה את ה אות
לתחילתה של התפרצות־יצרים חדשה.
נראה כי היתה זו פרובוקציה מכוונת.
שוב החלו תושבי העיירה מביעים
את זעמם תוך יידוי אבנים וחרפות כלפי
החיילים. קבוצה של שאבאב הציתה את
הברזנט של אחד הג׳יפים שחנו בסימטה
צדדית. נראה כי היתד, זו עילה מספקת
ל&תיחה נוספת ביריות ללא אבחנה,
סיפר אחמד חממה, אחד מבניה של
פאטמה שנפגעה בגבה מיריות החיילים

המכונית ה מ רו ססת

העם
למחרתהס זי רנח
הרכבת הפנימית והרבבת
החיצונית ש? ישראל
עומדות להתגגש
בתאונה הרתראסון
שבוע לפני הבחירות לכנסת התשיעית
עמדה לפני המדינה חזות קשה.
ענייני־הפנים וענייני־החוץ של ישראל
דמו לשתי רכבות הדוהרות זז לקראת זו,
לקראת התנגשות בלתי־נמגעת.
במישור הפנימי התגבשה השבוע יותר
ויותר האפשרות כי למחרת הבחירות
תקום ״ממשלת־ליכוד-לאומי״ — קואליציה
של המערך והליכוד. בשביל שימעון
פרס זהו המוצא הנוח מן הסבך שאליו נקלעה
מי&לגתז. זוהי גם הגשמתו של חלום
ישן של פרס: להפוך מנהיג לאומי מוכר
ומקובל על הכל (ראה מיסגרת).
במישור החיצוני התגבשה באותה שעה
התוכנית האמריקאית להסדר ישראלי-
ערבי. האמריקאים לא טרחו אפילו להמ תין
בפירסומה עד אחרי הבחירות בישראל.
הם הדליפו, השבוע, כי לא יהיה
מנוס מ״תוכנית־שלום״ אמריקאית, מפני

שפה הערבית, למען הבוחרים הערביים.
הוא כולל שמונה נקודות, וביניהן:
!• סעיף : 2״נילחם נגד הפקעת אדמות
במיגזר הערבי, ובעד החזרת האדמות
.שכבר הופקעו...״
המועמד החמישי של ד״ש וראש מטהי
הבהירות האחראי לכרוז זה, הוא האלוף
(מיל ).מאיר זורע. זורע היה, עד לפני
כמה שבועות, ראש מינהל מקרקעי ישראל.
בתפקיד זד. היה אלוף הפקעת האדמות
הערביות. תוכניתו להפקיע אדמות
נרחבות נוספות בגליל גרמה ל״יום האדמה״
,שבו נהרגו חצי־תריסר ערבים.
זורע הוא אחד מראשי מחנה ארץ־יש-
ראל השלמה. עוד בהיותו פקיד המדינה,
הופיע באורח הפגנתי בכנסים למען סיפוח
השטחים*.
#סעיף : 5״לבטל את המחלקות הערביות
כל מישרדי הממשלה
מועמד בולט אחד של ד״ש בעשיריה
הראשונה הוא שמואל טולידנו, מי שהיה
עד לא מכבר יועץ ראש־ד,ממשלה לעניינים
הערביים — האיש שריכז בידיו את
הניהול וד,הנחייה של כל המחלקות הערביות
במישרדי־ד,ממשלה. יותר מכל
אדם אחר במדינה, אחראי טולידנו אישית
למצבם של ערביי ישראל.
עובדות אלה ידועות לכל ערבי במדינה.
מפליאה רק חוצפתם של אנשי
ד״ש, שניסחו כרוז זה.

כרוז ד״ש נגד הפקעות האדמה
״ד״ש בפנים, זורע בחוץ !״
חוצפה זו לא נותרה ללא עונש. כאשר
שישראל אינה מסוגלת להגיש תוכנית
הופיע המועמד השני של ד״ש, האלוף
רצינית משלה. וכדי לרמוז לישראל ש(מיל
).מאיר עמית בנצרת. והודיע שהוא
הפעם זה רציני, פורסם לראשונה שיש״
מוכן להשיב בטלפון לכל הפונה אליו,
ראל אינה כלולה ברשימת הממשלה הא״
אירעה תקלה. בעל־הבית הערבי ניתק
מריקאית, המפרטת את המדינות המועדאת
החשמל, והאלוף־במילואים נאלץ לש-
פות למכירת נשק. המשמעות: ישראל
בת בחושך, להמתין לשיחות שלא באו.
תצטרך לקבל אישור נפרד על כל רכי־מלך
היושר. מועמדת רצינית נוספת
שת־נשק, והדבר פותח פתח ללחצים בל״
ל״פרס המצח הנחושה״ היא מודעה של
תי-פוסקים, נוסף על הלחצים הקיימים.
ד״ש לציבור העיברי. היא הופיעה בממשלת
המערך־ליכוד לא תוכל לשרטט
ידיעות אחרונות ביום ה־ 5במאי, ונשאה
אף מפה של החזרת מילימטר אחד של
את הכותרת ״איך נבריא את יחסי-ד,עבושטח
כיבוש מוחזק. עצם הרכבה גוזר
עליה קיפאון מוחלט. היא תצטרך להתדה?״
נגד
בתוקף לכל תזוזה מדינית, להחניק
מודעה זו התחלקה לשני חלקים: רשי-
באיבה כל יוזמת־שלום.
מה של יעדים (״לנו יש דרך חדשה״)
ורשימה של דרכי־ביצוע (״איך נבצע
אותה שעה יגברו לחציה של הממשלה
האמריקאית, שתרצה להגיע להסדר אשר
את התוכנית?״).
יבטיח את האינטרסים האמריקאיים במרברשימת
היעדים מופיעה מטרה מקוחב.
כפי שרמז הנשיא ג׳ימי קארטר, הסרית
:״הורדת האינפלציה ל-ס.150/״ זוהי
דר כזה יכלול את נסיגת ישראל אל גבו מטרה רצוייה וטובה, והיא אמינה במייו־לות
יוני ,1967 עם שינויים קלים, והקמת
חד מפני שבעלי־התוכנית טרחו לנקוב
דבר הקרוי ;,מולדת לפלסטינים״.
אחוז מסויים•
עוד לפני יום־ד,בחירות, נראה כי ישראל
דוב הקוראים הסתפקו, בוודאי, בקריאת
צועדת עתה לקראת המשבר החמור ביו היעדים. מי שטרח להמשיך בקריאה, ציפה
תר בתולדותיה.
— בסקרנות מוצדקת — להיוודע כיצד
מתכוונים מומחי ד״ש להשיג את היעד
שגדולי הכלכלנים נכשלו בהשגתו.
הפירוט :״האינפלציה תיבלם ותעמוד
פרסהמצח הנחו ש ה
על שיעור של 150/0כבר ב־.1978״ סוף
פסוק. זוהי התוכנית.
שתי תופעות סימלו
בהשוואה לעזות־מצח זו. סמי פלאטו
את הבחירות לכנסת הוא מלך היושר, התבונה והרצינות.

הבחירות

מכונית זו, ניצבה במרכז העיירה קבאטיה
בעת שנערכה בה הלווייתו של הנער בלאל
אבו־רוב. המכונית מנוקבת ככברה במאות כדורי־רובה, שנורו בידי חיילי צה״ל לעבר
השבאב, שהתפרע בהלווייה. הפגיעה במכונית מעידה על ירי ללא אבחנה.
גירסת אנשי קבאטיה שונה מהגירסה
הצבאית.
לדבריהם לא היה זה נהג המיכלית הצבאית
שירה לעברם. החייל שבמיכלית
ירה אומנם יריות אזהרה באוויר. י לשמע
יריות אלה התפזרו הנערים׳שהצטופפו ליד
המחסום. תוך דקות מיספר הגיע למקום
משמר צה״ל, שהדי היריות הגיעו לאוזני
חייליו. חיילים אלה זינקו מייד לעבר המחסום
ופינו אותו, איפשרו למיכלית להמשיך
בדרכה. אולם הם עצמם לא הסתלקו
מהמקום.
החיילים עלו על ריכבם. בני הנוער שהסתתרו
יצאו שוב ממחבואיהם. ואז, כפי
שהם טוענים, נתקף לפתע אחד החיילים
בפאניקה. הוא ניצב בקצה הסימטא, החל
יורה באש אוטומטית לעבר הנערים שבקצה
השני שלה. לא נשקפה לו כל
סכנה. הנערים היו במרחק של 200 מטר
ממנו ואפילו אם ידו בו אבנים הם לא יכלו
להגיע אליו ולסכנו.
סיפר מחמוד קאמיל, תלמיד בן 26מ־קבאטיה,
חברו הטוב של בלאל אבו־רוב:

במדינה

כשעמדה ליד פתח ביתה :״כשנודע לי
שאמי נפגעה ביריות החיילים הייתי ב־סניף־הדואר,
שם אני עובד. רצתי אל
המקום שבו נפלה אמי, הרמתי אותה והכנסתי
אותה הביתה. אחר־כך התחננתי קרוב
לשעה שיתנו לי אישור להעביר את אמי
לבית-החולים בג׳נין. רק אחרי שעה קי-
קבלתי את האישור. אז כבר היתד. אמי
גוססת. מג׳נין העבירו אותה לבית־החו־לים
רמב״ם בחיפה. היא מתה באותו לילה,
מבלי שחזרה להכרתה. הכדור שחדר
.לגבה יצא ליד הצוואר, מעל החזה.״
כל הסימנים העידו כי בקאבטיה לא
נהרגו מיריות ־ :חיילים שניסו להגן על
עצמם ולהיחלץ מידי המון פרוע, אלא
דווקא בידי חיילים שבאו להעניש את
התושבים על התפרעויות קודמות.
נראה כי צה״ל לא למד את לקח פיזור
ההפגנות בגל ההתפרעויות, של השנה
שעברה. אותה תמונה של ירי באנשים
חפים־מפשע, ילדים ונשים, חזרה על
עצמה. שוב הוכתם נשקו של צה״ל.

ותשיעלת: סמי פלאטו וד״ש
בכל מערכת־בחירות יש תופעה אחת
או שתיים, המסמלות את המערכה כולה.
במערכת הבחירות לכנסת התשיעית, שתסתיים
בשבוע הבא, יש שתי תופעות
כאלה: המיפלגד, החדשה הקרוייה ד״ש,
והרשימה של שמואל פלאטו—שרון.
עם כל ההבדלים ביניהן, מאחדת אותן
האמונה כי בכוח הכסף ניתן לרכוש מעמד
פוליטי וייצוג פרלמנטרי. מאחדת אותן
גם האמונה הצינית כי האזרח מטומטם,
אולם בעוד שהציניות של פלאטו היא
כימעט נאיבית, ויש לה החן של ממזריות
ילדותית, הרי הציניות של מנהיגי ד״ש
היא מתוחכמת ומתחסדת. מול החוצפה
הגלוייה של פלאטו, מציגה ד״ש עזות־מצח
מיקצוענית.
עמית כחושך. אילו היה מוענק בתום
הבחירות ״פרס המצח הנחושה״ ,הוא
היה מגיע בלי ספק לכרוז שהוציאה ד״ש ב־

מע שה בשכם
מקטיקת־התשה מגעה
בעד אגשי הרב פהנא
?היבגס?שבס
״נאצים! תתביישו! מכים ילדים!״ זע־קות־המחאה
התערבבו בחבטות הגופות
הנגררים, ובשאון השתוללותם של קומץ
תלמידי-הישיבה שנגררו בכוח אל שולי
הכביש, לעיניהם הנדהמות של הנהגים
(המשך בעמוד )28
* השבוע נפוצה הבדיחה הבאה :״איך
יודעים שד״ש תקבל רק ארבע מנדאטיס?
פשוט מאד: זה כתוב במידוש בראשית
רבה. שס מצוי הפסוק ,״ד״ש בפניס וזורע
בחוץ זורע הוא המועמד החמישי של
ד״ש. הדבר נאמר על מעשהו של אונן בן־
יהודה.
ה עו ל ם הז ה 2071־

השבוע כבד החד בצמדות המעדן והליכוד המשא־והמתן הסודי:
ץ* די יום הם תוקפים זה את זד,
בחריפות במודעות־ענק במאות אלפי
לירות בעיתונות. מדי ערב הם מתנצחים
ומתנגחים מעל מסך הטלוויזיה, לפעמים
תוך מהלומות מתחת לחגורה. שני הגושים
המיפלגתיים הגדולים, המערך והליכוד,
נראים ככל שמתקרב מועד הבחירות,
כמי שמנהלים ביניהם מאבק לחיים ולמוות
בזירה הפוליטית.
אותה שעה, מאחרי־הקלעים, מנהלים
עסקני אותן מפלגות עצמן גישושים, בירורים
ומגעים המיועדים למטרה אחת ביל-
בד: ליצור ברית בין שני הגושים הגדולים
במטרה להרכיב קואליציה ממשלתית
ביניהן אחרי הבחירות.
בניגוד לדיבורים הבוטחים והאופטימיים
הנשמעים מפי תועמלני המערך והליכוד,
יודעים מנהיגי שני גושים אלה כי
הגופים הפוליטיים שהם מנהיגים נמצאים
בצרה. תוצאות הסקרים הגלויים והחסדים
שנערכו עד לומים האחרונים, על כל
ההבדלים והשוני בתוצאות ביניהם, מצ-

תן לחשוב, להקמת ממשלת ליכוד לאומי.
להיפך, זהו ניסיון ראשון במינו לכריתת
ברית שתשאיר את כל שאר המיפלגות
באופוזיציה.
לא מן הנמנע כי גם רימפד״ל תישאר
באופוזיציה וזאת משום שהמערך לא יסכים
למצב בו יוכל להתגבש רוב בממ שלה,
בין הליכוד והמפד״ל, נגדו.
ברור שהקמת קואליציה מעין זו, אחרי
היריבות הארוכה והממושכת בין שני המחנות
ואחרי העמדות המוצהרות המנוגדות
שיש להם בנושאים עקרוניים, היא מלאכת
מרכבה מסובכת וקשה ביותר. אולם כבר
עתה נראה כי יש נכונות בקרב שני המח נות
ללכת זה לקראת זה. לציבור ולבו-
חריהם יסבירו המערך והליכוד, כי המצב
המדיני החמור החדש שנוצר, נוכח הסחף
בעמדת ארצות־הברית וסכנת הפיתרון הכפוי
שעומד הנשיא ג׳ימי קארטר לכפות
על ישראל, מחייב ממשלה יציבה וחזקה
שתוכל לעמוד בלחצים.
האיש העומד במרכז הפעילות שמאחרי-

פרס, רובם אנשי רפ״י לשעבר, ובתוכם
גם כאלה שפרשו מפעילות וחזרו אליה
רק עתה, כמו תדי קולק, ששמה לה למטרה
להשתלט על עמדות מפתח הן במנגנון
מיפלגת העבודה והן בתחומים אחרים
כמו ההסתדרות, היומון דבר, או
הסוכנות היהודית, במטרה להבטיח שהש ליטה
בגופים אלה תהיה בידי תומכי פרס.
באותה שעה מגבשת קבוצה זו את
התוכנית לשיתוף־פעולה עם הליכוד ופועלת
למימושה. אנשי הקבוצה מנסים ליצור
את הרושם שהם מדברים בשם ש ימ*
עץ פרם עצמו, אולם ספק אם פרס, הטרוד
במערכת הבחירות, מודע לכל צעדיהם
ולכל מעשיהם.
המגעים בין אנשי המערך לאנשי הליכוד
הם חשאיים והמדובר בהם נשמר בסוד
כמום, מטעמים מובנים. עסקני שני
הגושים הלוחמים כביכול זה בזה בשצף
קצף אינם מעוניינים להיראות כמי ש עומדים
לשתף פעולה מייד אחרי הבחירות.
עם זאת דולפים מדי פעם החוצה

מור על עמדות־המפתח ועל התיקים הבכירים,
כמו האוצר, הביטחון והחינוך. לשם
כד מנסים אנשי המערך לזרוק רעיונות
שיפתו ויקסמו לאנשי הליכוד להיכנס לקואליציה
עימם, גם ללא קבלת התיקים
החשובים שהמערך לא יהיה מוכן לוותר
עליהם.
כך- ,למשל. הועלתה ההצעה שמנהיג
הליכוד, מנחם בגין, יהיה סגן ראש־ממ־שלה
לשימעון פרם. אם מצב בריאותו יאפשר
זאת ואם יחפוץ בכך, תהיה מיפלגת־העבודה
מוכנה להעניק לו גם את מיש-
רד־החוץ. פיתוי נוסף: כהונת סגן שר־הביטחון
תוצע ככל הנראה לעזר וייצמן.
על מנת לפצות את השותפים הליברלים
בליכוד, הנושאים עיניהם לתיקים כלכליים
בכירים, מוצעים להם תחליפים של
כבוד. כך, למשל, הועלה במהלך המגעים
הרעיון לתמוך במועמדותו של מנהיג
המיפלגה הליברלית לשעבר, הד״ר אלימלך
רימלט, לכהונת נשיא־המדינה. בתנאי לחץ
ומצוקה, כך ניתן להבין, תהיה מיפלגת

מאד־ציה גזטררויב\ד
ביעות על מגמה עיקבית וגלוייה: ירידה
ניכרת בכוחו של כל אחד משני הגושים.
על ממדי הירידה והיקפה קיימים חי-
לוקי־דיעות. אולם אין עוד מחלוקת בכך
שבכנסת התשיעית יהיה פיחות ניכר בסי עות
המערך והליכוד גם יחד. על-פי כל
התחזיות לא יצליחו שני הגושים ביחד
לקבל בבחירות יותר מאשר 75 מנדטים,
כאשר חוק באדר־עופר יקנה להם אולי
עוד שניים־שלזשה מנדטים נוספים. המשמעות
של מצב זה היא ברורה לראשי שני
הגושים: אין כמעט כל ספק שאחרי הבחירות
יווצר מצב בו לא יוכל אף גוש,
לא המערך ולא הליכוד, להרכיב ממשלה
יציבה. כי בכל הרכב קואליציוני שינסה
כל אחד מריגושים להרכיב, הוא עלול למצוא
את עצמו במיעוט, או ברוב כה זעום
שלא יאפשר לו להיות גורם דומיננטי
בקואליציה שתוקם.
גם בצמרת המערך וגם בצמרת הליכוד
ברורה עובדה אחת: האפשרות היחידה
להרכיב ממשלה יציבה עם רוב מוחלט
היא של קואליציה בין המערך והליכוד.
מאחרי־הקלעים כבר עוסקים בהכנות ל הרכבת
קואליציה זו. בשני המחנות כבר
מדברים בגלוי על האפשרות לכינון ממשלה
כזו. גם שימעון פרס מצד המערך
וגם מנחם בגין מצד הליכוד, מתחילים
להכשיר את הקרקע בקרב אנשיהם להסתגלות
לקראת שיתוף־פעולה מלא עם המחנה
היריב.

טי הור
במיפלגת העבודה
ך• תוכנית המתגבשת והולכת מאחי
1רי-הקלעים מייועדת לכונן בפעם הראשונה
בתולדות מדינת־ישראל ממשלה שתהיה
מושתתת על קולותיהם של שתי
המיפלגות הגדולות. אין הכוונה, כפי שני-

מנרזלי המשא־והמתן: עזר וייצמן וגד יער,דכי
יד רוחצת יד
הקלעים ושהוא האדריכל הראשי והוגה
הרעיון של הקמת הקואליציה הזו הוא שר־התחבורה
גד יעקובי. עתה, אחרי שרא־שות
מיפלגת העבודה נמסרה לפטרונו שימ־עון
פרס, רואה גד יעקובי את עצמו כאיש
מיספר 2במיפלגת העבודה. הוא
האיש שנטל על עצמו, אולי אפילו מבלי
שהתבקש לכך, לרכז את מחנה תומכי
פרם, לערוך טיהור גדול במיפלגת העבודה
כדי להבטיח לפרס בסיס עורפי מוצק
במיפלגתו ולנהל את המגעים עם מחנה
הליכוד לקראת כינון קואליציה.
יעקובי מרכז עתה קבוצה של נאמני

פרטים מתוך ההצעות והרעיונות המתגבשים
בדיונים ובבירורים שהאיש הפעיל
ביותר בהם מצד הליכוד הוא שר־התח-
בורה לשעבר אלוף (מיל ).עזר וייצמן.

צופים אפ שרות
פילוג בעבודה
^ משימה הקשה כיותר של אנשי
י 1מיפלגת העבודה היא להקים ממשלה
על בסיס כמעט פריטטי, בה יוכלו לש-

העבודה מוכנה להעניק גם לאריה דול-
צ׳ין את תפקיד יו״ר הסוכנות היהודית,
במקומו של יוסף אלמוגי.
בשני המחנות מסכימים כי סיכויי התוכנית
תלויים למעשה בתוצאות הבחירות.
שכן במיפלגת העבודה לוקחים בחשבון
אפשרויות של פרישה ופילוג מצד בודדים
ואולי גם גופים שלא יסכימו לשי-
תוף־פעולה עם הליכוד. אם המערך יזכה
בבחירות בהפרש מנדטים כזה על פני
הליכוד, שיוכל להשאיר אותו כשותף הבכיר
בקואליציה גם אם יפרשו ממנו
ח״כים בודדים, כל הסיכויים הם שהתוכנית
תוצא אל הפועל.
האפשרות שגם מפ״ם וגם אחדות־העבודה
יאיימו בפרישה כאשר תועלה ההצעה
לקואליציה עם הליכוד בגלוי, נש קלה
ונבדקה בבירורים המתקיימים. אנשי
פרם מאמינים כי ניתן יהיה להשאיר את
אחדות־העבודה בממשלה. הענקת תיק הביטחון
ליגאל אלון והענקת תפקיד של
שרה לשושנה ארבלי-אלמוזלינו, עשויים
להיות נימוק משכנע כדי למנוע את פרישת
אחדות־העבודה.
לגבי מפ״ם משוכנעים הכל כי באותה
מידה בה גילתה גמישות כדי לבלוע את
שימעון פרס בתור ראש־ממשלה, היא
תגלה גמישות ראויה לשבח כדי לשחף-
פעולה גם עם הליכוד באותה ממשלה.
יש אומנם במיפלגת העבודה הצופים כי
התנועה הקיבוצית, מכל הזרמים, עלולה
להתלכד ולהתנגד להקמת קואליציה עם
הליכוד ואפילו לגרום לפילוג במיפלגת
העבודה. אולם אנשי פרם מוכנים לספוג
זעזוע מעין זה .״כמה דביזיות יש לתנועה
הקיבוצית?״ הם שואלים בזילזול.
״חוץ מזה,״ הסביר אחד מאנשי מחנה
פרם ,״כאשר ניאלץ להתייצב בפני הברירה
להיות באופוזיציה או בשילטון יחד עם
הליכוד, מעטים מאד יהיו מוכנים לבחור
באפשרות הראשונה.״

פרם

כגין

יימלט

דולצ׳ין

ואש־׳הממשלה

סגן־ראש־הממשלה ושו־החוץ

נשיא המדינה

יו״ר הנהלת הסוכנות

הגוה
פירסם התובע פירסומים פופולאריים
כרכר החפירות, אשר מומנו
בכספי הציבור והוא מרוויח מפיר
סומים פרטיים אלה כסף שד כ־
400.000ל ״י לשנה.

השבוע הגישו עורכי־הדין אמנון
זיכרוני ואביגדור פלדמן את
כתב־ההגנה שד הנתבעים כתיק
התביעה האזרהית, שבו דרש
ייגאל ידין פיצוי כסך 5מיליון ל״י
עכור הוצאת לשון־הרע בפירסומי
״העולם הזה״.
כאותו עת המשיך ייגאל ידין
עצמו כנסיונו להפעיל טרור על
״העולם הזה״ באמצעות מישפטים
בסיטונות, והגיש קובלנה פלילית
נוספת נגד יגאל לביב, אורי אכנרי
ואדי תבור. כתביעה זו — הרביעית
כמיספד עד כה — הוא תובע
לשלוח כל אחד מהם לשנה אחת
של מאסר.
להלן הקטעים העיקריים ככתב־ההגנה
של זיכרוני ופלדמן כתיק
תכיעת־המיליונים :
#הנתבעים יאמרו כי מן הפירסום ה־

(ג) אמת, שהתובע ייצא לחו״ל עתיקות.
אשר היו בבעלות האוניברסיטה העיב־רית,
מבלי שיוציא רשיון־ייצוא כחוק על
שמו של התובע.
(ד) אמת, שהתובע עקף הדרישה להוציא
רשיון־ייצוא כחוק, באופן שביקש מאחד
לוי שיוציא רשיון־ייצוא בשמו שלו.
(ה) אמת, שהתובע ביקש לעשות כן
על־מנת שלא שמו יהיה מופיע במיסמכי־ייצוא
העתיקות, אשר הכתבה מדברת בהם.
(ו) אמת, שהתובע קיבל מחו״ל צ׳ק על
סך 6,000 דולר בעבור עתיקות אשר ייצא
לארצות־הברית, ואמת שלא רשאי היה
לקבל את הכסף מחו״ל, באשר לא על שמו
של התובע היה רשיון־ייצוא כחוק.
(ז) אמת, שהתובע קיבל הצ׳ק על סך
דולר אשר לא היו מיועדים לו,
6.000
אלא לאוניברסיטה העיברית.

(ה) אמת,
מוסמך להסב
פקודת המכון
האוניברסיטה

שהתובע לא היה
הצ׳ק, אשר היה ללארכיאולוגיה

העיכרית.
כמי

(ט) אמת, שהתובע הציג עצמו
שמוסמך להסב הצ׳ק, וכך עשה.
(י) אמת, שהתובע הוציא ללא רשות,
ובלי סמכות, הסך של 6,000 דולר מכספי
האוניברסיטה העיברית, מבלי שההוצאה

כתיק כית־המישפט
המחוזי כתד־אביב
החובס :

פ רו ם׳ •*גאל דין
הנתבעים :

.1יגאללביב
.2או רי א בנ רי
.3ה עו ל ם הז ה סו׳׳!*

חודשי מאסר.
(כ״ג) אמת, שהתובע אשר קיבל בתמורה
לעתיקות שייצא לחו״ל 6,000 דולר,
היה חייב במס־ייצוא על פי •חוק העתי קות
בשיעור ס/ס ,10 דהיינו, סך 600 דולר.
(כ״ד) אמת, שבמקום לשלם 600 דולר
מס־ייצוא שילם התובע, באמצעות אחד לוי,
סך 25 דולר בלבד.
(כ״ה) אמת, שהתובע עשה ועושה בחפירות
מצדה רווחים בצורות שונות.

(כ״ו) אמת, שחפירות-מצדה נחפרו
ככספי־ציכור, כסיוע צה״ל
ובסיוע מתנדבים, על־מנת להקנות
נכס היסטורי למדינת־ישראל,
ודא עד־מנת לתת מקור־הבנסה שד
400 אלף ל ״י דשנה לתובע.

רית עתיקות אשר שוויים המוצהר בפני
שילטונות המם היה 250 דולר.
(ט״ו) אמת, שהתובע קיבל רשיון־ייצוא
על שם אחד לוי, לעתיקות בשווי של
250 דולר.

(ט״ז) אמת, שכעבור עתיקות,
אשר שוויים המוצהר היה 50צ
דולר (וזה בנראה היה שוויים כפועל)
קיבל התובע 0,000 דולר.
(י״ז) אמת, שבספרי החברה אשר רכשה
את העתיקות מן התובע בארצות־הברית
נרשם כי העתיקות הללו נרכשו
בסך 6,000 דולר.

(י״ה) אמת, שהתובע עשה עס־

• סעיף 19 לכתב־ד,תביעה (הנוגע לקובלנה
שהגיש לביב) מוכחש כדלקמן :
(א) הנתבע מס׳ 1יטען כי הפירסום
האמור בסעיף זה היה בתום־לב, וכמדכן
שהפירסום הוא תלונה על התובע, שהוגשה
לרשות המוסמכת לקבל תלונות על התובע
— מישטרת־ישראל.
(ב) הנתבעים יטענו שהדברים האמורים
בתלונה, אשר נוסחה צורף, הם אמת
כמפורט בסעיף 18 דלעיל.
(ג) הנתבעים יטענו כי התובע ביקש
למנוע בעד הנתבע 1למלא חובת אזרח
ולמסור לחקירת הגורמים הראויים את עסקי
התובע, בתואנה ובאיום של הגשת קוב־

ר.ארכיא 1לוו.יה היא ע בו ר ה תו בעעסק מכניס ואין הוא מהסס לג רו ף
לעצ מו הכנ סו תמפ עו לו ת ש מו מנו בכס פי ה צי בו ר
להט עו ת את ל בי ב

ה תו ב ע ניסה

ה תו בעעשה שי מו שלרעהכ כי ת־ ה מי שפט

כ די להעלותקטעיסנסציהופארודיהולתתשלללעיתונאי
רחב והשלם. בדבר הנתבע, עולים הדברים
הבאים :
(א) התובע הסב שלא כדין המחאה, ש־היתר,
מייועדת לפקודת האוניברסיטה העיב־רית.

התובע התחזה לבעל סמכות לחתום
על המחאה של האוניברסיטה העיברית,
מבלי שהיתר, לו סמכות כזאת.
(ג) התובע הוציא מרשות האוניברסיטה
העיברית כספים שנועדו לה, מבלי שד,יתד,
לו סמכות לכך.

(ד) התובע מרוויח כארבע
מאות אלף לירות לשנה, תמלוגים
דפירסומיו הפופולריים על חפירות
שמומנו בכספי הציבור, והארכיאולוגיה
כעבור התובע היא עסק מכניס,
ואין התובע מהסס לגרוף לעצמו
הכנסות מפעולות שמומנו בכספי
הציבור.

נעברה בספרי האוניברסיטה העיברית,
ומבלי שהיה להוצאה איזה רישום בתקציב
האוניברסיטה העיברית.
(י״א) אמת, שהתובע הסב צ׳ק אשר
היה משוך במטבע זר, ומסרו לאחד ׳לוי,
אשר לא היד, סוחר מוסמך כמשמעות הדיבור
בתקנות ההגנה (כספים).

(י״ב) אמת, שהתובע עכר עד
תקנות־ההגנה (כספים) בכך שלא
מסר את הצ׳ק כמטבע זר לבנק
אשר הוא סוחר מוסמך בנ״ד.
(י״ג) אמת, שהתובע ייצא לארצות־הב־

קים לא חוקיים.
(י״ט) אמת, שהתובע הפר חוק.

(כ) אמת, שהתובע, השייך לתנועה
הקוראת להעמיד לדין מפי-
די-חוק, הפד חוק כעצמו.
(כ״א) אמת, שהתובע עבר על חוק-
העתיקות, בכך שייצא עתיקות מבלי שהיה
בידו רשיון לכך. כאמור הרשיון היה על־שם
אחד לוי, ולא על שם התובע.

(כ״כ) אמת, שעל פי החוק,
העוכר עד ההוראה הנ״ד מפקודת
העתיקות צפוי לעונש שד שישה

לנה פלילית בגין לשון הרע, ואחר־כך
באיום של הגשת תביעה אזרחית בסך
5,000,000ל״י בגין לשון הרע.
הנתבעים יטענו כי נקטו לפני ה-

פירסום את האמצעים הסבירים להיווכח
בנכונות הפירסום, ובכלל זה פנו אל התובע׳
אשר השיב לנתבעים בתשובות מטעות
ומתחמקות.
• הנתבעים מכחישים סעיף 20 לכתב-
התביעה (כאילו היתד, כוונה לפגוע בכושר

(ה) המימצאים, אשר נמצאו בחפירות
מצדה, נמצאים בחזקתו של התובע, ועובדה
זו גרמה לכך שנעלם מן המימצאים
שקל משנת 5למרד, אשר ערכו כ־650.000
לירות.
הנתבעים מצרפים לכתב־הגנתם גיליונות
,2020 ,2069 ,2068 ,2067 של העיתון
העולם הזה, אשר בהם מתפרסמות החוליות
האחרות של הפירסום המלא והשלם
על התובע.

• הנתבעים מכחישים כי הפירסום הוא
לשון־הרע, ויטענו, כי הפירסום הוא אמת,
בכל אחד מפרטיו ובצורתו השלמה, כסיד-
רת־פירסומים על מעשי התובע• ,המצטרפים
אחד־לאחד להיות אמירה אחת. שלמה
ואמיתית על התובע.
י (א) אמת. כי התובע אינו מפרסם את
סיכום חפירות מצדה. כפי שמחייב החוק,
ועד היום פירסם בחוברת •דקה משהו
הקרוי :״סקירה ראשונה״.

( )3אמת, כי כמקום לפרסם
את הפידסום הראוי על־פי ההוק,

בבית־המישפט: עוררהדין אוננו! !ינחני, אבנר׳ ,לביב ופרקליטו שי ידיו, גולדנברג

הת 1ב ע. ה שיי ך

אמת היא ש ה תו בעעשהעס קי ם בל תי־ח 1קיי ם •#ר

ל תנו עהה קו ראתלהע מי דלדץ מפירי־חוק, הפר את הח 1קבעצ מו ^ר
הסכ 1םשל 5מיליון לי ״ ננקבלצנרכיפירסנםפוליטיבילבד
היא מהלך פוליטי מובהק, ועל כן היא אינה
שפיטה
המיקצועי
והציבורי של התובע):
(א) הנתבעים יטענו כי היתד! עליהם חובה
חוקית ו/או מוסרית לעשות את ה־פירסום.

הנתבעים יטענו כי החובה היתה
כלפי הציבור בכללותו, ו,או כלפי קהילת
העיתונאים, ו/או כלפי מישטרת ישראל
והאחראים על ביצוע ואכיפת חוק העתיקות.

סעיף 23 לכתב־יהתביעה מוכחש בזה
כדלקמן :
י (א) הנתבעים מכחישים כי מגיע לתובע
איזה שהוא פיצוי.
(ב) הנתבעים יטענו כי אינם חייבים
לשלם לתובע פיצוי כלשהו.

(;) הנתבעים יטענו, לחילופין,
כי הסך של 0,000,000ל ״י הנתבע
על־ידי התובע הוא מופרך ומוגזם
ונועד לצורכי פירסום פוליטי כיל־כד,
כחלק מתעמולת־הבחירות •טל
התובע ותנועתו.

• סעיף 21 לכתב־התביעה מוכחש בזה.
(א) הנתבעים אינם מכחישים כי התובע
ניסה למנוע בעדם מלפרסם את הפיר*
סומים באמצעות איום של נקיטה בהליכים
פליליים נגד הנתבעים, ובאיום של
תביעה מופרכת ומופרזת לפיצויים.

(ד) הנתבעים יטענו כי התובע נקב בסכום
פיצוי כזה על מנת למקד אליו אמצעי
התיקשירת ועל מנת ליצור יש מאין
״חדשות״ ,לתובע ותנועתו, העניים בחידושים
ובמעשים.
(ה) הנתבעים יטענו כי הסכום הנתבע
על־ידי התובע מעיד בעליל על השימוש
לרעה שעשה התובע בבית־המישפט, שהתובע
הפך את בית־המישפט-לבמה להעלות בה
קטעי־סנסציה ופארודיה ולתת כך שלל רב
לעיתונאים ואמצעי־תיקשורת אחרים.

ו ב) הנתבעים יטענו כי התובע
ניסה בעליל להטעות את הנתבע
,1באילו הצ׳ל, על סך 0,000 דולר
הופקד כבנק כדין, עת ידע התובע
בי התובע עשה עבירה של העברת
מטכע־זר לאדם אשיר איננו סוחר
מוסמך.
(ג) הנתבעים מודים כי התובע הגיש
כנגד הנתבעים 1ו־ 2קובלנות פליליות
בגין מה שמכונר ,״הכתבה הראשונה.״
(ד) הנתבעים מודים שהתובע הגיש נגד
הנתבעים 1ד 2קובלנות פליליות בגין מה
שמכונה ״הכתבה השנייה.״
הנתבעים מודים כי המשיכו בסידרת
הפירסומים נגד התובע והמשיכו לצייר בצורה
בהירה ושלמה את דמותו הציבורית
והפרטית של התובע.
(ו) הנתבעים מכחישים כל קשר בין
הפירסומים לבין נסיונו של התובע להיבחר
לכנסת בראש תנועתו.

( )1הנתבעים יטענו בי התובע
עשה •טימוש ככלי־התיקשורת להפיץ
בהם את קוכלנותיו הפליליות,
ואת תביעתו זו, עוד לפני אשר
נמסרו כבית־המישפט, בהלק מתעמולת
הבחירות של התובע.
(ח) הנתבעים יטענו כי התביעה הזאת

קטע גקאריקטודה של זאב ב״האו׳ך׳

י• הנתבעים יטענו, כי ננקטו אמצעים
סבירים וזהירים ביותר על־מנת לבדוק את
כל הפרטים בפירסום, ולרדת ככל האפשר
לעומק האמת, ובין השאר עשו כלהלן:
(א) הנתבע מס׳ ( 1לביב) נסע לצורך
אימות פרטים אשר בפירסומים לארצות־הברית,
ושם חקר ובדק אנשים וגורמים
הקשורים בדרך ישירה ועקיפה בעיסקת
ייצוא־העתיקות התופסת פרק מרכזי ב־פירסומים.

הנתבע מס׳ 1בדק במיסמכי בנקים
בארצות־הברית ומצא שם את הצ׳ק
על סך של 6,000 דולר לפקודת המכון
לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל־אביב,
(המשך בעמוד )28

פרופסור לארכיאולוגיה וגד דין
פרט למהל כי ם המי שפ טיים שנעשו השבוע בפרשת ידין, חלה
התפת חו ת רבת־מ שמעות נו ספת בפרשה. בשעתו, א חרי שהעולם
הזה טען כי ידיו לא פי רסם פיר סו ם מדעי ראוי ב עי קבו ת חפירו ת
מצדה, כנדרש ב חו ק, נחלצו להגנתו מי ספ ר פרופסורי ם ל ארכי אולוגיה
מ מ קור ביו ו תל מידיו ששלחו לעי תונו ת מיכתב בו טענו כי לדעתם
סי כו ם הביניים שפירסם ידיו על חפירו ת מצדה, ב חו בר ת אל החברה
ל ח קי ר ת ארץ־ישראל ו ע תי קו תי ה, הו א פיר סו ם מדעי ראוי.
השבוע שיגרו שני מרצים בכירים ל ארכי אולוגיה ב אוני ב ר סי ט ת
תל-אביב ל עי תונו ת מיכתב נגדי, בו הםמ חזי קי ם בדיעה אחרת
ומבק רי ם חריפו תאת הפרופסורי ם שתמכו בידיו. טוענים הפרופסור
ש• א פל ב או ם והד״ר א הרון ק מ פינ ס קי :

בתגובה להודעתם של עמיתינו כפי שהופיעה בעיתונות ב24-
באפריל, ברצוננו להעיר בי חבל שהביקורת שנמתחה על פרופ׳ ידין
בדבר עיכוב הפירסום של מיפעל החפירות במצדה הושמעה על רקע
תעמולת הבחירות ולא קודם, ודווקא משום כך הי ס סו הארכיאולוגים
ה ח תו מי ם מטה להגיב.
ואולם ההודעה שפורסמה והמכוונת להצדיק את פרופ׳ ידין
דורשת דברי תמיה ה על כן שבעלי מיקצוע כה בולטים וידועים
יעשו יד אחת על-מנת להסביר לנו :
א. כי הספר הפופולארי שכבר יצא מתחת ידו של פרופ׳ ידין
הוא דו״ח ראוי כמתחייב מדרישת חוק העתיקות.
ב. כי השלמת הדו״ח המלא והסופי דורשת זמן רב ועל־ידי
כך תוסבר השהייתו של דו״ח שכזה.
על הס תיר ה שבין שתי הטענות לא נעמוד פה, ואין ספק כי
בהוצאת הס קיר ה העממית ברכה רבה ובוודאי היא גם מילאה תפק
י ד חינוכי חשוב ; אך נ שאלת ה שאלה כיצד מסוגל ארכיאולוג
שו חר -אמת ושוחר מדע כלשהו לקבוע כי זהו דו״ח העונה על דרי שות
חו ק -ה ע תי קו ת.

והרי אין בדו״ח תוכניו ת מפור טו ת של כל מיבנה ומיבנה
שנחשף, אין מו ב אי ם בו שירטוטי ח ת כי ם אשר ימחי שו אתה בי סו ס
הה ש תכבו תי של תולדו ת ה מיבני ם ומצב ה מי מ צ אי םבהם, אין פירוט
ו תי אור מפור ט של הממצא כולל כלי חר ס, חפצי מ תכ ת, שרידי
הצ מחיה, תעודות כ תו בו ת וכיוצא ב אל ה, ואין כל דיוו חי ם של חו ק רים
ה מו מ חי ם בדבר.
ראוי לציין כאן כי כל ה ח תו מי ם על המיכתב הנדון, מחוץ

לד״ר א. בן־חור, הם חברי המועצה הארכיאולוגית, אשר אחד מתפ קידיה
הוא לדאוג למימוש חוק -ה ע תי קו ת הדורש עיבוד והגשה של
דו״ח מלא תוך שנתיים(!) מיום סיו ם החפירה. ה חוק החדש
והמעודכן שעבר רק קריאה שנייה בכנסת מ תקן תקופה זו לחמש
שנים. אין זה מתפ קי ד ם של חברי המועצה ה א רכי אולוגי ת לעודד
פיר סו מתע ממי ת על חשבון ני תו ח רציני ו מקי ף של תו צ או תהח פי ר ה.
איש אינו מכחיש כי עיבוד כל החומר שנתגלה בחפירות מצדה
הוא תפקיד עצום ומסובך ודרוש פרק זמן לא מבוטל לה שלמתו.
ברם, חלפו חמש-עשרה שנים מאז סיו ם החפירה ומתעוררת בקרב
ציבור אנשי-המדע ההרגשה כי חקיר ת החומר וסיכומו מ תנ הלים
בעצלתיים, וכי פרופ׳ ידיו אינו מוצא עוד עניין במשימה.
כמו כן, עם ביטול הופעת ,,ידיעות החברה ל ח קיר ת ארץ־ישראל
ועתיקותיה״ ביוזמתו של פרופ׳ ידיו לפני כמה שנים ועם הופעת
״קדמוניות״ בעריכתו, נוצר הרו שם כי פרופ׳ ידיו מעוניין פ חו ת
בדיווח ארכיאולוגי רציני ויותר בפופולריזציה ר אוו תני ת. לא יכולתו
של פרופ׳ ידיו בתור אי ש-מדינה עומדת פה ל מיבחן, אל א יכול תו
ויושרו המדעי — ועימו עומדים ב מיבחן אל ה שקבעו מה שקבעו
בזי קהל סי כו ם מפעלו.
פרופסור ש. אבלב או
ד״ר אהרון קמפינסק
מרצים בכירים לארכיאולוגיה באוניברסית ת״א.

י — פרשת *דין
(המשך מעמוד )27
ומצא בגב הצ׳ק את חתימת התובע.
(ג) הנתבע 1בדק במיסמכי החברה,
אשר רכשה את העתיקות אשר מדובר בהם
בפירסומים, מצא ביו רישומיה כי העתיקות
הללו, ששלח התובע אליהם, נרשמו
כאילו נרכשו בסכום של 6,000 דולר.

;ד) הנתב; ,1 ,כשהוא מצוייד
כמידע זה, גרם לבדיקת כד דש־יונות־הייצוא
אשר הוצאו בשנה
הרלוונטית לעתיקות ולא נמצא
בהם דשיוך־ייצוא לשמו של התובע,
ו /או י לשם האוניברסיטה
העיברית, על סך של 6,000 דולר.

הנתבע ,1מייד כאשר נודע לו

כי מעורב בעיסקה זו גם אדם בשם לוי,
פנה אליו, שוחח עימו והציג בפניו את
גירסתו של התובע, כי הצ׳ק הופקד כדין
בבנק דיסקונט.

כאשר הציג הנתבע 1בפני לוי
את האפשרות שהדולרים שבצ׳ק
הוברחו שלא כדין דחו״ל, היתה
תגובתו של לוי בזו הלשון :״אז
אהיה במצבה שד לאה רבץ

במדינה
(המשך מעמוד )24
הערביים שהמתינו בשיירה ארוכה בכלי־ריכבם.
ציוותי־הטלוויזיה הזרים עמדו מן
הצד, והנציחו את ההתנגשות על־גבי סיר־טי
הצילום וההקלטה, בעוד קצין צד,״ל בדרגת
סגך אלוף מחלק הוראות.
חצי־שעה״ קודם־לכן נעצר האוטובוס השכור,
ובו כעשרים מאנשי גרעין אף־שעל
של תנועת כך בהנהגת הרב כהנא —
שהיו נציגיו התל־אביביים של מיבצע־הראווה
— במחסום צבאי שהתמקם על
הכביש הראשי קלקיליה־שכם. אנשי הקבוצה,
שכללה קומץ צעירים דוברי אנגלית
מתל־אביב, קבוצת תלמידי ישיבת
כני עקיבא מרעננה ושלושה קשישים תימ־הוניים,
יצאו בבוקר יום השישי האחרון
להניח את אבן הפינה ל״עיר היהודית הראשונה
אחרי הגלות״ על הר־גריזים, הנשקף
על העיר שכם.
אפשר היה למנוע. פרטים על ה־

!• הנתבע 1עיין כמידת יכולתו בצ׳ק
המדובר על סך 6,000 דולר, ולא מצא בו
חותמת של בנק ישראלי. עתה מסתבר כי
ייתכן שיש בצ׳ק פיסה זעירה של חותמת
בנק ישראלי, שכימעט אינה גלוייה לעין,
בלתי־מזויינת.
• הנתבע 1בדק ובירר נוהלי בנקים
בארץ, שעל פיהם לא יקובל צ׳ק להפקדה
מבלי שהמפקיד יחתום על גבו. על
יסוד הוראות־נוהל אלה הסיק הנתבע כי
הצ׳ק לא הופקד בבנק ישראלי על-ידי
התובע.
י• בבדיקותיו מצא הנתבע 1אי־התאמות
בין מיסמכים שנמצאו אצל אנשים המעורבים
בעיסקה לבין מיסמכים המופקדים
בארכיוני בנקים וחברות.

הנתבעים יטענו כי כתב־התביעה הנוכחי
של התובע נעשה, נוסח וננקב בו סכום
פיצוי כל־כך מופרז על״מנת להשפיע על
מהלך הקובלנה הפלילית, אשר הגיש התובע
כנגד הנתבעים, והתלוייה ועומדת ב־בית־מישפט
השלום בתל־אביב.

• מכד הטעמים והטענות ש
בכתב־הגנה זה, המשלימים זה את
זה, וחילופים זה לזה, מתבקש
כבוד בית-המישפט לדחות עד הסף
ו/או למחוק על הסף את תביעת
התובע, ולחילופין לדחות התביעה
ולחייב התובע בהוצאות הנתבעים
ושכר־טירחת עורכי-דין.
אמנץ זיכרוני, טורך־דין
אביגדור פלדמן, עורך־דין
}י• ר כאן נוסח כתב־ההגנה שהוגש
^ על־ידי פרקליטי העולם הזה בתביעת
הנזיקין על פי חוק לשון הרע שהגיש
ייגאל ידץ.
התפתחות נוספת בפרשת ידין, השבוע,
היתה תחילתה של החקירה המישטרתית
בתלונות שהוגשו על־ידי יגאל לביב נגד
ייגאל ידין. אחת התלונות הנבדקות עתה
על־ידי המישטרה מתייחסת לפרשת היעלמותו
של שקל כסף משנת ,5שערכו
כיום כ־ 650 אלף ל״י. ארבעה שקלים מסוג
זה נמצאו בעת שנערכו החפירות במצדה.
כיום ידוע על מקום הימצאם של
שלושה שקלים בילבד. הרביעי נעלם בדיד
מיסתורית.
המישטרה בודקת וחוקרת אף את התלונה
המתייחסת לכך שידין השכיר את
דירתו בעת שהיה בשנת שבתון,׳ תמורת
מטבע זר ששולם לו בחו״ל, דבר המהווה
עבירה על תקנות־הכספים של האוצר. התלונה
השלישית הנבדקת היא זו שבה
נטען כי הפרופסור ידין מכר לבי־בי־סי,
תמורת 500 לירות שטרלינג, סרט שצולם
על־ידי מישלחת־החפירות בחצור, למרות
שהסרט היה רכוש המישלחת הציבורית.
עובדה מעניינת: בקובלנה הפלילית הנוספת
שהגיש השבוע ידיו נגד עורכי
העולם הזה, הוא נמנע מלהאשים אותם
בהוצאת לשון־הרע על פירסום פרשיות
השכרת־הדירה תמורת מטבע-זר ומכירת
הסרט על חפירות חצור לבי־בי־סי.

| * ך | 1ך 1דרמאתי פרץ בין חייל
י * י!י 1משולהב לאס שכולה(בחלון).
החייל צעק :״שקט, סבתא !״ והיא השיבה :
״בגלל הצבא שלו אני כבר לא אהיה סבתא״
מושל טול־כרס ניסה להפריד.
מיפלגות קרן_ ה קרזו ת

כדיקת עיסקי-המימץ
ש? קרן ״תל-חי״ מנזה
הכרים שזא־ייאמגו

• כמו־כן יטענו הנתבעים כי
דינה של התביעה להידחות ו/או
להימחק על הסף, באשר היא
מהווה שימויט טורדני לרעה בהליכי
בית-מישפט נכבד זה על־מנת
להשפיע בדרך לא־חוקית על דיוגי
בית-המישפט השלום בתד-אביב,
הדן בקובלנות התובע נגד הנתבעים
באותם עניינים עצמם המפורטים
בכתב-הגנה זה.

המתינו בסבלנות לקבלת היתר המעבר
מאנשי התנועה .״אני ממהר להלווייה בכפר,
עשו טובה, תנו לי לעבור,״ התחנן
צעיר ערבי דובר עיברית רהוטה ,״השומרון
הוא שלנו,״ השיב לו אבי.
המושל ניראה חסר־אונים -״אל תתנו לנו
להתבזות לפני הערבים ולהשתמש באמצ־עי־אלימות,״
חזר והתחנן לפני אג-שי הקבוצה,
אך ל-שווא. הנהגים הערביים התבוננו
בקוצר־רוח בנעשה, כשלפתע גיסתה
אחת המכוניות לרדת לשוליים ולעקוף את
היושבים. כמה מהם השתטחו לפני גלגליה.
המושל נתן את האות, החיילים החלו גוררים
את המפגינים לשוליים .״לא להכות
חיילים,״ צעק אבי לאנשיו. אלה התנגדו,
ה־שתוללו בפראות, התחמקו ושבו לשכב
על הכביש. סמל־צנחנים ג׳ינג׳י התחמם
והחל בועט בנערים• המושל איבד את
השליטה בחייליו. אשה זקנה שהצטרפה
בבוקר אל אנשי הגרעין החלה צועקת על

לא להתנגד 7 ;,2

ישיבת ״בני־עקיבא״ את הכביש הראשי
מיבצע, כמו על -שאר מיבצעיו של הרב
הפאנאטי בעל הדיעות הלאומניות הקיצוניות,
פורסמו בהבלטה במודעות־ענק בעיתונים
שבועיים קודם־לכן. וכל מהדו*
רות־החדשות בישרו על העתיד להתרחש.
משום כך היתה זו נאיביות לחשוב שהכל
יילד חלק. ואכן, כבר למן היציאה מכיכר־מלכי־ישראל
בתל־אביב עקבה מכונית
אסקורט מישטרתית אחד האוטובוס. אחריה
נסעו מכוניות של רשת־החדשות האנגלית,
ושל שתי רישתות־הטלוויזיה הגדולות
בארצות־הברית, אז־בי־סי וסי־בי־אס.
מיספרם של אנשי העיתונות והחוק
שהעסיק המיבצע היה גדול ממיספר אנשי
התנועה.
בצומת כפר־סבא הצטרפו תלמידי הישיבה
לאוטובוס. מנהיג המיבצע, שהיה
נרגש ומשולהב כאילו חש שהוא עומד
להיכנס להיסטוריה, נשא נאום קצר לפני
שהחל האוטובוס לנוע לכיוון קלקיליה.
״שכם היא העיר הראשונה שאליה הגיע
אברהם אבינו, ומאוחר יותר יהושע בן־
נון,״ כריז צעיר במיבטא אמריקאי .״שכם
היתד, ותהיה עיר יהודית, וכל ממשלה
שתמנע מיהודים להתיישב בעיר — אין
לה זכות קיום!״ סיים בקול רוטט. מייד
לאחר־מכן פצחו בני־הישיבה במיזמורי דת.
המנהיג, צעיר בן 22 מגרעין אלון מורה
היושב בקדום, הזדהה בשם אבי, שסירב
בעקשנות לגלות את שם־מישפחתו. על כ?
שאלה שנשאל השיב, בהבעת־חשיבות :
״לא אוכל לגלות פרטים מיבצעיים.״
מכות עד הכפיש. ארבעה קילומטרים
אחרי קלקיליה, לפני הכפר הערבי
עזון, המתינה לקבוצה כיתת־חיילים שהציבה
מחסום צר על הכביש .״לא תוכלו
להמשיך מכאן,״ הבהיר לאבי סגן במילואים.
התפתח ויכוח לגבי זכותו של
צה״ל למנוע את המעבר. למקום הגיע מושל
תול־כרם, סגן־אלוף יוסי לונץ, והורה
לאישי הקבוצה לעלות על האוטובוס .״אם
אנחנו לא נעבור, גם ערבים לא יעברו,״
השיב אבי, והורה לאנשי קבוצתו להתיישב
על הכביש. במהרה התאספו במקום
כמה עשרות כלי־רכב ערביים, ונהגיהם

אם היה זקוק מישהו להוכחה בדבר
האפלייה שנוהג האוצר כלפי מיקרים שונים,
באה פרשת קרן תל־חי וסיפקה אוהקבוצה
של אנשי הרב כהוא (ממושקף, תה• במרכז הפירסומים עמדו שתי המחלמרות
זאת, הפכה התקרית שבה חסמו אנשי אות של גוף בשם ט. ה .אסטבלישמנט,
משוכות מחשבון הגוף באוטרבנק בציריך.
לשכס — אלימה, ומלווה בחילופי־מהלומות.
המחאות אלה חזרו ללא כיסוי. הן הוצגו
החיילים המכים .״הירגעי, סבתא,״ פלט בכית־המישפט, כהוכחה לכך שקרן תל־חי
בישראל חייבת כספים לאזרחית איראנית
לעבר האחד מהם.
בשם פולי מולדזה המייוצגת על־ידי עו־הוא
לא ידע שבכך פגע בציפור־נפשה רך־הדין יהודה רסלר•
של הישישה .״אני לא סבתא!״ צעקה אליו
פירסום הפרשה גרר מייד הודעות של
מחלון האוטובוס .״אני לעולם לא אהיה ראשי האוצר כי פתחו בחקירת המיקרה,
סבתא, חייל!״ התברר שבנה של האשה, שכן ברור — ממיסמכי התביעה — כי
ציפורה דרורי, נפל במילחמת ששת־הימים נציגי קרן תל־חי בישראל מסרו המחאות
בעת הפריצה לרמה, ואנשי יחידתו לא במטבע זר לאזרח ישראלי אחר (בן־דודה
ביקרו אצלה עד עצם היום הזה. היא הס של פולי מולדזה, שהוא נציגה בישראל).
בירה שהצטרפה לאנשי כך מאחר שהיא
הודיעו אנשי האוצר בכל העיתונים :
מצטרפת אל כל מי שמאיים להוריד את לאזרח ישראלי אסור בתכלית האיסור לשילטון
מפא״י .״חתמתי גם לשל״י ולשמו העביר המחאה או מטבע־זר לאזרח אחר,
אל •פלאטוז־שרון,״ אמרה.
וחובה עליו למוכרם לבנק בלבד. עצם
אותה שעה, במקום אחר, נעצרה שיירה ההעברת ההמחאה הוא עבירה.
אחרת של אנשי כך שיצאו מירושלים. ביש
צ׳ל, דיש צ׳? .הקורא הודעות
ראש קבוצה זו עמד הרב כהנא עצמו. אמיצות אלה יכול להיזכר, כי מזה חודהוא
הצליח להגיע עד לאיזור עטרות, שיים מתפרסמות בכל העיתונים בישראל
לפני רמאללה. שם נחסם והובל למעצר
הודעות והוראות על כך שייגאל ידין מסר
במישטרת ירושלים•
המחאה במטבע זר לאזרח ישראלי אחר
מיצ;ן ד ההתשה. בינתיים אירגן אבי ולא מכרה לבנק. והנה, במיקרה של ידין
את אנשיו שפוזרו מעל הכביש, והם הח לא הזדרזו ראשי האוצר לפתוח בחקירה.
לו נעים מיזרחה, לכיוון שכם. מרחק 22ו-פרקליט מחוז ירושלים אף הודיע כי אין
קילומטרים מנקודת המחסום .״נגיע לאלון במעשה זה דבר המחייבו לפתוח בהליכים
פליליים.
מורה, ומ-שם ננסה להגיע להר־גדיזים,״
במיקרה של קרן תל־חי, כאשר המערך
אמר אבי לאנשיו המשולהבים.
המושל לא הפריע להם לנוע, וכך החלה מבקש להכות את תנועת החרות, העברת
השיירה המוזרה מתקדמת כשבראש מוביל הצ׳ק היא עבירה חמורה; במיקרה של
ג׳יפ של מישטרה צבאית שנשלח-לאבטח ייגאל ידיו, כאשר רואים בד״ש שותף
את הצועדים, ומאחור מזדנב המושל ב־ לממשלה שתוקם, העברת הצ׳ק אינה גוריכבו.
המושל הבין שאין בכוחו למנוע ררת הליך פלילי.
זריזותו של האוצר לפעול במיקרה זה
מהקבוצה לנוע, והחליט לשנות את הטקטיקה
שלו, הוא קיווה להתישם ולצנן את
אינה הפרט המיסתורי היחידי. הפרשה כוהתלהבותם.
ואכן, הדרך רצופת העליות
לה פשוטה למדי: סוחר בדולרים שחורים
הקשות. החום, חוסר המים והזיעה הנג״
נתן בשנת 220 1974 אלף לירות ל־קרן
רת המיסו אט־אט את האידאולוגיות. כעתל־חי.
הכסף נמסר לקרן ולמגהלה אבבור
קילומטרים ספורים, בהגיעם לכפר רהם אלדן, והוסכם כך: קרן תל־חי תמיר
עזון, היו אנשי הקבוצה כבר תשושים ואת
הלירות לדולרים, תפקיד על שם הסוסחוטים.

את הדולרים שיומרו לפי השער אז
כעבור שעה קלה החלו פלוגות הסער בשוק השחור.
של כהנא להישבר. הם התיישבו בצידי
מהות העיסקה לא היתד, הלוואה־בריבית,
הדרך, עייפים ומייואשים. לרגע זה ציפה אלא פשוט המרת דולרים ללירות בשוק
המושל. כעת הציע להם את שירותיו הטו השחור. לתנועת החרות היו כל העת הכבים,
והם קפצו על המציאה והוסעו אחר נסות שוטפות בדולרים בחו״ל. תחת שכבוד
אל מעבר לקו הירוק. העיר היהודית תמיר אותם באוצר לפי השער הרישמי
הראשונה בשכם פיספסה את ההיסטוריה. אז 4.2 ,לירות לדולר, העדיפה קרן תל־חי

למכור את הדולרים לפי השער השחור,
שעמד אז על 4.85 לירות לדולר.
הסוחר בדולרים נתן לקרן תל־חי את
הלירות כמוסכם, קיבל קבלות חתומות
על־ידי נעמי שקל, מזכירת הקרן, שהיא
אשתו של יהודה שקל, העסקן מבת־ים.
עברו חודשים אחדים מבלי שקרן תל־חי
נתנה את הדולרים, ואז הודיעו לנושה כי
תקבל את הכסף מחשבונה של הקרן ב־אוטרבנק
בציריך.
פירוש השם. אוטרבנק היה שייך אז
מחציתו לחברה הימית להובלת פוי׳* ומחציתו
לקבלנים שווייציים. לפני כשנה נמכר
לבנק של מאקס קמחי מבאזל.
הסוחר בדולרים קיבל מאברהם אלדן
שתי המחאות של אוטו־בנק בציריך, על
סך כולל של 45 אלף דולרים. הן הוצגו
לפירעון בדיסקונט בנק אוברסיז בז׳נבה
אחרי הסבה לאדם בשם נ. זבואלאני, ולא
כובדו. הסוחר בדולרים דרש את כספו
חזרה. הוא קיבל עד כה 92 אלף ל״י, בכמה
תשלומים. עתה תובע הסוחר מקרן
תל־חי את כספו חזרה בצירוף ריבית-
פיגורים של 11 לשנה, בסך־הכל 56
אלף דולר שהם, לפי השער היום 522 ,
אלף לירות. בניכוי מה שכבר שולם מגיע,
אם כן, כיום רק 423 אלף לירות.
פרשה פשוטה זו טומנת בחובה כמה
שאלות. ראשית, מיהו הגוף החתום כבעל
החשבון באוטו־בנק, היינו ט. ה .אסט־בלישמנט
7בדיקה שערך עורך־דין יהודה
רסלר העלתה, כי חברה כזו אינה רשומה
בליכטנשטיין או בקנטון ציריך. אולם,
אין פירוש הדבר שחברה כזו לא היתד,
רשומה בעת הוצאת ההמחאה, אלא רק
שכיום אין היא רשומה.
עסקים נפתלים. שיטה זו של הקרן
לעשות כסף אינה חדשה. מזה שנים רבות
אוספות תנועת החרות וקרנותיה סכומי-
כסף ניכרים בחו״ל, באמצעות מגביות-
חירום. כך נעשתה המגבית הגדולה להקמת
מצודת זאב, שבכספיה שולמו חובות
רבים של התנועה מתקופת הבחירות. עד
היום לא נערכה חקירה בשאלה אם הופ קדו
כספי התרומות בבנקים ישראליים
כחוק, או שמא נמכרו בשוק השחור כמו
בעיסקה שהגיעה עתה לכותרות.
עיסקי־המימון של תנועת החרות היו
מאז ומתמיד נפתלים. בהיות תנועה זו
מחוץ למימסד, נהנתה רק במיקצת ממקורות
המימון המוסדיים־למחצה של שאר
המיפלגות.
מקור יציב אחד של הכנסה לתנועת החרות
הוא הסוכנות היהודית, המעבירה מדי
שנה חצי מיליון מלר לטובת המיפעלים
של התנועה. כספים אלה הולכים כולם
לבנק לאומי לישראל, הנושה בתנועה
ב־ 20 מיליון לירות. כנגד הקצבה זו של
הסוכנות, אסור לתנועת החרות לערוך
מגביות בחו״ל. אולם בפועל היא אוספת,
מזה שלוש שנים, תרומות להחזרת חובות.

טה, הילדים רובצים על מחצלת משותפת
על ר,ריצפה.
עתה מאיימת המועצה המקומית על
חליל במישפטים, והוא צפוי לקנס של
אלפי לירות. העוקץ: בכפר שולטים הקומוניסטים,
אנשי רק״ח, ונאשף רואה
בהם את האחראים לצרותיו.
אומרת אשתו הטרודה של נאשף, העסוקה
כל היום בילדיה :״הוא מביא הביתה
70 לירות ליום. אם יטילו עלינו קנס
גדול, אנחנו הרוסים. ממה נחיה ן״

צה׳יל
?׳ צו ש ל סיפור־אהבה

סיפור־האהגח המופלא
:גדע באיבו, כשרעיית
האלוף גפמרה ממחלה ממארת

אדרה והרצל שפיר ()1975
תמיד בצל הבעל

הרצד שפיר, כתו וכנו דיר הקבר
המכה הקשה ביותר
ת״ר ומיגרשי־ספורט, ומוכרת אותם. בשנת
1971 חכרה הקרן ממינהל־מקרקעי־ישראל
43.3דונם בפתח־תיקווה, והתחייבה להעביר
18.5דונם לחברת פיאט, שביקשה
להקים -שם מוסך מרכזי. משום־מה בוטלה
העיסקה, ופיאט הגישה נגד הקרן תביעה
לפיצויים בסך 1.4מיליון לירות.
החל משנת 1968 קיבלה הקרן דרך־קבע
כספים מבנק רייס בציריך. בנק קטן זה
נסגר בשנים האחרונות.

רוי אוצר עממי לאשראי, שהתמוטט ונרכש
על־ידי בנק הפועלים. התברר כי מ־מחזור־כספים
של 19 מיליון לירות נתן
ארבעה מיליונים לקרן־תל־חי ולקופת־חוליס
לאומית. ביקורת של המפקח על הבנקים
חייבה את המוסד להקטין את נפח
הלוואותיו לבעלי־ד,מניות שלו.
קרן -תל־חי הסתבכה, בגלל ניהול
לקוי, אך בעיקר משום -שמנהליה עשו
מה שעושים כולם. הצרה היא -שהם ניסו
להשיג כסף בכל מחיר, ועתה הם מתחילים
לשלם אותו גם בקולות •שהליכוד
עלול להפסיד בקלפי בגלל הפרשה המבישה.
מיעוטים בית
על עמודים

כאשר ח עי ריי ה,
הפועלת: גר הפועלים,
היא קומוגיסמית -
אל מי צריכים לפגות 7

חליל סעיד נאשף עם אשתו וילדיו כחצר
הכל בלי רישיון
מקורות מימון. קרן תל־חי יודעת
לעשות כספים לא רק ממכירת דולרים.
היא מקבלת ממינהל־מקרקעי־ישראל מיג״
רשים למטרות שונות, כמו למועדוני בי*
שאחד מבעליה היה יעקב מרידוד,
לשעבר ח־׳ב חרות וחותנו של יוסף קרמרמן
מי שהיה גזבר חרות.

מקור־מימון נוסף של הקרן הוא דד
ספורטוטו. מוסד ציבורי זה אמור לתת
את כספיו רק למוסדות הספורט. אולם
בפועל מעביר הספורטוטו מדי חודש 80
אלף לירות — במקום לאגודת־הספורט של
בית״ר, לכפר־הגוער יוליאנה. כפר זה לקח
הלוואה עבור תנועת החרות.
מקור אחר למימון היה מוסד כספי הק
לחליל
סעיד נאשף, פועל־בניין מכפר
טייבה, היה חלום: לבנות לעצמו בית.
בניגוד לרבים אחרים, החולמים חלום
כזה, הגשים חליל העקשני את חלומו. הוא
בנה בית של קומה אחת על עמודים, בקצה
כפרו. לעיניו של מבקר מתל־אביב,
זהו בית נאה, העומד בין בתים נאים
דומים.
לכל הבתים האלה יש רק מכנה משותף
אחד: כולם ניבנו בלי רישיון. כי לכפר
טייבה לא היתד, תוכגית־מיתאר, וכל מי
שרצה לבנות בית למישפחתו, נאלץ לעשות
זאת ללא היתר.
ממה נחיה 7זוהי בעייד, הקיימת בכפרים
רבים במיגזר הערבי. אולם לגבי
חליל נאשף זוהי בעייה פרטית מאד.
בניית הבית הופסקה. הקירות והרצפות
חשופים. רק חדר אחד הושלם, ובו גר
עתה חליל בן ד,־ 36 יחד עם אשתו וארבעת
ילדיו הקטנים. ההורים ישנים במי
איש־הצבא
הנוקשה, היה אדם שבור.
אלוף הרצל שפיר, קצין ותיק ומנוסה,
אלוף פיקוד-הדרום, לא הצליח לעצור את
דימעותיו ביום הראשון האחרון, כאשר
פסע מאחרי ארונו; של רעייתו, אורה, שנפטרה
בליל-השבת האחרון בהיותה בת 46
בילבד.
ידידים ותיקים של האלוף בן ד,־,47
המוזכר כאחד המועמדים לרשת את רב־אלוף
מרדכי (״מוטה״) גור בתפקיד ה־רמטכ״ל.
ידעו לספר כי ש-פיר נשבר רק
פעמיים במהלך חייו המגוונים, והקשים
לעיתים. הפעם הראשונה היתה ימים ספורים
אחרי פרוץ קרבות מילחמת יום־
הכיפורים. הרצל שפיר ישב אז במישרדי
המטכ״ל בתל־אביב, מתוח ומתוסכל. קצין־
השיריון הותיק לא יכול היה להשלים עם
תפקידו כראש אגף כוח־אדם במטה הכללי,
תפקיד שבעת המילחמה היה מינהלי
בעיקרו. הוא השתוקק לצאת לשטח, לחזית.
בשיחות־הטלפון הממושכות -שניהל
עם הרמטכ״ל אז, דויד (״דדו״) אלעזר,
אמר לו :״איי יודע שאני יכול לעזור
שם, במילחמה.״
ואז הגיעה אליו הב-שורה הקשה, שהממה
אותו למשך ימים רבים :״בנך,
צבי, נפצע קשה. הוא מאושפז בבית־חולים
ויש סכנה לחייו.״ כך הודיעו היישר
ללישכתו, מפקדו הישיר •של בנו הבכור.
שהיה קצין־צנחנים סדיר.
״הרצל היה שרוי במרד, שחורה תקופה
ארוכה. הוא תיפקד כרגיל, אבל העיניים
שלו הראו מה שהתרחש בליבו,״
סיפרה השבוע אהת ממזכירותיו מאותה
תקופה, שהשתתפה בהלוויית אשתו.
בשנית נשבר בליל־וזשבת האחרון. הוא
הגיע בשעה מאוחרת לביתו, אחרי שסיים
את ענייניו בלישכתו במטה •פיקוד הדרום.
אשתו אמורה היתד, להיות בבית.
הילדים יצאו. כשהגיע לדירה מצא את
אורה ללא רוח-חיים.
מישפחת דכנ־־ב .״מצבה הקשה, ה-
כימעט־אנוש, חיה ברור להרצל החל מ־ערב־פסח,
כשהיא התעלפה במהלך הסדר.
כבר קודם־לכן סבלה מכאבים ומשיעולים
מטרידים. מחלתה של אורה, סרטן ממאיר
באיזור החזה, היתד, כימעט חסרת־תיק־ווה
והרצל ואורה ידעו זאת מרגע שהחלו
הרופאים לבדוק אותה. אני לא מאמינה
שהרצל חשב שי-ש הרבה סיכויים להציל
אותה, אבל למרות זאת הוא נשבר,״
סיפרה ידידתה,־שכנתה של אורה.
ואכן. בשנים האחרונות היתה אורה
שפיר אשד, חולה. גם היא לא האמינה
ביותר בסיכויי הרופאים להתגבר על
הסרטן, שאובחן רק לפני חודשיים.
היא עברה שורה ארוכה של ניתוחים,
היתד, מאושפזת בבתי־חולים שונים. רוחה
לא נשברה, כך מספרים הידידים הקרובים
המעטים של מישפחת שפיר, אך הרצל
שפיר עצמו לא הופיע בחברתה כימעט
בשום אירוע פומבי או צבאי בשנה האחרונה
.״אירועים אחרים לא היו להם,״
סיפרה אחת מידידותיה .״מישפחת שפיר
היא מישפחה די סגורה, ולכן אורה כ ימ־עט
שלא יצאה מהבית בשנים האחרונות,
יפרט לביקוריה אצל רופאים ובבתי־חולים.״
ייתכן שלא רק מחלתה גרמה לאורה
להתבודד בדל״ת אמותיה. מטיבעה, היתה
מאז ומתמיד אשד, סגורה, מופנמת ,שניצבה
בצילו של בעלה. כבת למישפחת רבנים
בעלת מסורת מפוארת, מישפחתו של
הרב מסלונים- ,שמקורה בעיר חברון עוד
במאה -שעברה, התחנכה כאשד, מסורתית,
שקטה ויושבת״בית.מישפחת סלונים שוכנת כבר דור שישי
(המשך בעמוד , )32

:עייה: כל הזמן מבלבלים ביניהן. לא
:ל־כך בגלל שהן דומות כמו שאפשר לרוות
מהתמונות, אלא מפני שמותיהן הפמוט
זהים. לא אחת קורה שמטלפנים אל
ולי גולדברג ומתכוונים בעצם לחלי גול*
נברג, ופעם אחת קרה שחלי גולדנברג
זגיעה לצילומים ואז הסתבר לה שהצלם
;תכוון בעצם לטלי גולדברג.
לא שהיא לא קיבלה את העבודה חם
חלילה. ועוד איך היא קיבלה. שכן חלי
;יא אחת הפופולריות והמיקצועיות שבצמ ח הדוגמניות בישראל, אבל נוצר מצב
:החלט מביד. כדי לפתור פעם אחת ולתמיד
זת הבעייה, החליטו השתיים ליזום צילום
!ירסומת משותף לשתיהן.
ההזדמנות נקרתה בדרכן, כאשר חברת
זיגריות ביקשה מהצלם יקי הלפרין לנד

השחקנית

חלי גולדנברג אוהבת לשלב את מיק־צוע
הדוגמנות במישחק, היא משנה
צורה בהתאם למה שדורש ממנה הצלם, לפעמים היא שחקנית

טניס קוקטית, לפעמים ילדה שובבה הצועדת על מסלול הדוגמנות
בחברת אבא כרימטמס ולפעמים היא חוואית שלומיאילית שאינה
יודעת לאחוז רובה. גם בחייה הפרטיים אוהבת חלי להשתנות.

טח־בו־נ*ח גוווע ת
ספר טלפון חיפשתי /ראיתי ונר־גותי
גולדנברגים ככלבים /שם
יש זליג מוישה גולדנברג /ילקת שושה
גולדנברג /רופא־שינייס גולדנברג /שדכן
ר׳ חיים גולדנברג /בעל־קולנוע גולדנברג
/בית־מרגוע גולדנברג /מיסחר הבגד

גולדנברג /אדון סעדייה גולדנברג /קריין
ברדיו גולדנברג /בית־חרושת שמעון
אלכסנדר שרף שותפות ביחד עם שלמה
לייזר גולדנברג /היד, שר בשעתי אלכסנדר
יהלומי.
ויש גם דוגמנית חלי גולדנברג ואפילו

דוגמנית טלי גולדנברג, לא סליחה, טלי
גולדברג. שאמנם חסרה לה נון, אך כל מי
שמכיר אותה מקרוב יעיד בשבועה שזוהי
הנון היחידה החסרה לצעירה היפהפייה.
הלי גולדנברג וטלי גולדברג הן שתי
דוגמניות מפורסמות ויפות, אולם יש להן

8 0 1

התמהוני ת
ן הת

טלי גולדברג יוצאת להקת
הנח״ל, היא בחורה מוזרה
1ושקטה מאד. המתעניינת בתורת סין הקדומה, בזן בודהיזם
1ובפילוסופיה, דיבורה שקט ותלבושתה מורכבת מג׳ינס.

הסווינגרית

חלי גולדנברג בתנוחה
הדוגמנית אתי פרי.
וחברותית הידועה כדוגמנית מיקצועית המסוגלת

ובלתי ניתנת להשגה היא טלי
ג 1 > 1111 גולדברג שאינה יושבת במקום
ונוהגת לשוטט בין תל־אביב, ראש־פינה וירושלים.

צוא לו שתי יפות לפירסום סיגריה, יקי
בחר כחלי וכדוגמנית צמרת נוספת. אלא
שהחברה לא אהבה את הדוגמנית השנייה.
ואז הציעה חלי לקחת את טלי. התוצאה :
אחת מתמונות הפירסומת המלבבות ביותר.
השתיים לא רק שונות בשמותיהן, אלא
גם באופיין. חלי הטמפרמנטית, העליזה
והחברותית נמצאת במיקצוע מגיל ,16
שבע שנים רצופות. היא מתייחסת אל
עבודתה בקלות מפני שזו באה לה בקלות.
אין היא צריכה להתאמץ. הטלפון שלה לא
חדל מלצלצל. במיסגרת עבודת הדוגמנות
שלה הספיקה לשוטט בעולם, לשהות תקופה
מסויימת בדרום־אפריקה. פרצופה היפהפה
ניבט כמעט מכל תמונת פירסומת
שנייה.
בשעותיה הפנויות היא כותבת שירים

במקצב יוצר

צועדות חלי גולדנברג(משמאל) התל־אביבית וטלי גולדברג
הירושלמית על מזח הסירות שעל גדות הירקון בתמונה
למודעה משותפת. שתיהן השונות מאד זו מזו, הכירו במיסגרת עבודתן כדוגמניות
והתיידדו. הן מרבות להצטלם ביחד ובשל שמן הזהה מרבים לבלבל ביניהן, למרות שאינן
דומות מבחינה חיצונית. שתיהן ניסו מזלן גם בשטח הקולנוע והצליחו( .למטה) ן1לי.

היא עוסקת בדוגמנות מגיל 16 ולדבריה רק מפני שהדבר
דורש ממנה כל מאמץ. בשעותיה הפנויות היא כותבת
של מו״ל ידוע עדיין לא מצאה זמן להוציאם.

אותם היא מאיימת לזזוציא לאור ברגע
שהמו״ל יפסיק לנדנד לה וברגע שיהיה
לה רגע פנאי. אהבתה הגדולה של חלי
נתונה לקולנוע. היא השתתפה עד עכ שיו
בשבעה סרטים כשתפקידה הבולט
ביותר הוא בסרט מיבצע יונ תן בידידתו
הבלתי חוקית של שייקה אופיר המספר
לאשתו שיצא למילואים, אך בעצם נוסע
עם הידידה לבילוי בפאריס.
הקולנוע הוא מכנה משותף נוסף בין
חלי לטלי. גם טלי לבד מהדוגמנות משחקת
בסרטים. הצעירה השקטה והמיסתד
רית היא הדוגמנית הירושלמית הידועה
ביותר מזה אלפיים שנה. היא גם בוגרת
להקת הנח״ל, מאותו מחזור שהצמיח את
כוכבי להקת כוורת, את בנות שלישיית
שוקולד־מנטה־מסטיק ואת הזמרת מירי
אלוני. לעם ישראל היה הכבוד לחזות
בטלי במוצאי יום־העצמאות, היא היתה אחת
מבנותיו של אבו אל בנת. לאחרונה סיימה
גילום תפקיד מרכזי בסירטו של יגאל
בורשטיין מיגדליס באוויר ובעבר הלא
רחוק היתה כוכבת סידרת הטלוויזיה לילדים
סיר פלא.
טלי היא מה שמכונה ״פריקית״ ,מקום
מגוריה הקבוע הוא בירושלים, אך היא
נוהגת לשוטט בארץ ומחלקת את זמנה
בין ראש־פינה, נוייבה ואילת. צלמי אופנה
מתקשים לאתר אותה, אך היא אינה
מוטרדת מכך, ברגע בו מתחשק לה לעבוד,
היא מרימה טלפון וכמעט אין פעם
בה משיבים את פניה ריקם.
לאחרונה התגרשה מבעלה רוברט, איש־עסקים
ובעל מיסעדות ירושלמי שיחד איתו
ניהלה תקופה מסויימת מיסעדה סינית בכיכר
ציון בירושלים.

גם לחלי וגם לטלי יש שאיפות אינטלקטואליות.
שתיהן נרשמו לשנת הלימודים
הבאה באוניברסיטה העיברית, שתיהן
בחוג לפילוסופייה.
ועד שילמדו להבדיל בין הגולדנברג
לגולדברג, הן מדגמנות. מבלות, משחקות
בסרטים ומהוות בהחלט משב רוח מרענן
בשוק הדוגמניות הישראלי.

במדינה

אירועי של
אסיבות וחוגים

מטות של
לישכות מודיעין לאיתור קלפיות — אם אינך יודע היבן
אתה מצביע, פנה עוד היום לטל׳ 8־290477־ ,03 או גמטות
המקומיים. דרושים אלפי מתנדבים ורכב ליום הבחירות.
פנו למטות מקומיים או למטה האירגוני הארצי.

(רשימה חלקית)

יום די 11.5.77־
• אוניברסיטת כר־אילן, ב־,11.30
מרתון מיפלגות, יאיר צבן.
• קריית־אונו, ב־ ,20.30 בית ההסתדרות,
אורי אבנרי, מאיר פעיל,

מיכאל רימון, ד״ר נעמי קים.

• 1הרצליה, ב־ ,19.00 אסיפת רחוב,

ה ״כ מאיר פעיל, מיכאל מימון.

• רמת־גן, ב־ ,17.30 מיכללת ״שנקר״
לטקסטיל, אורי אבנרי.

• מידרשת רופין, ב,21.30-
כהן.
!• חיפה, ב־ ,20.30 אסיפה בבן־דור,
בית ההסתדרות, סעדיה מרציאנו,
אליהו דרוקמן.
!• באר־שבע, ב־ ,20.30 אצל משפ׳
יהודאי, ביאליק ,116 פרופ׳ אורי מאור.
• הכליל המערבי, מיבצע 18
חוגי בית — פרטים בסניף חיפה, רח׳
הרצל ,59 טל 662478 04 ישתתפו :

ראול טיטלכאום, מיכה מימון, א.ב.
יהושע, ד״ר אריה יערי, אמיל
גרינצוייג, אשר שלומי, ג׳ו פוקס,
ד״ר צבי קוליקובסקי, אברהם
כלוך, יוסף! דואק, שרגא וייסקו־פף,
יוסי אמיתי, דן דרין, ד״ר יהודה
להב, ראובן קריץ, פרוס׳ כדעון
כיל ת, פרץ עופר.
• מעלות, ב־ ,18.00 קפה צ׳ארלי,
סעדיה מרציאנו, ד״ר קוליקובסקי.
•:ירושלים, ב־ ,14.00—15.00 הר-
הצופים, מאיר פעיל.
ו• פתח־תיקווה, אצל אורה ישורון,
היבנר ,3פרץ עופר.

ום ה 12,5.77
+נתניה, ב־ ,12.30 בית־רמז,
רמז, יאיר צבן, פרץ עופר, ואליד
צאדק, עו״ד אהרון פינחסי, מי כאל
מימון.
•,נצרת, ב־ ,14.00 אודי אבנרי.
!• בית ברל,ב־ ,10.30 סימפוזיון עם
מיכה גולדמן, רן כהן.
חנה
!• רמת־כ! ,ב־ ,20.30 אצל
כהנא, סמדר ,17ד׳׳ר יעקב ארנון.
• רמת־השרון, מורשה, ב,20.30-
אצל תמר דרור, כ׳ו פוקס.
•:רמת־אליהו, ב־ ,20.00 במועדון
ההסתדרות, מול גן־מנשה, יצחק נאמן,
יונתן כרינבויים.
• יקנעם, ב״ ,19.00 במועצת הפועלים,
סעדיה מרציאנו, ר׳׳ר נעמי קיס,
ד״ר אריה יערי.

* 15.5.77 ׳1 01
!• פתח־תיקווה, ב־ ,21.00 אולם
שרת, בניין העירייה, אורי אבנרי,
עו״ד אהרון פינחסי, יאיר צבן,
מיכאל מימץ, עו״ד אבי אורן, .
>• מושב בן־שמן, ב ,21.00-אצל
יאיר הלמן, ח ״כ מאיר פעיל.
•:ירושלים, ב־ ,21.00 לדוברי רוסית•
אצל גוטמן, רח׳ גלבר ,16

לובה אליאב.

ום שבת 14 5.77
#תל־אביב, ב־ ,11.00 קולנוע ״רמת־אביב״
,אורי אבנרי, דן דרין, יאיר
צבן, רן כהן.
• תל־אביב, ב־ ,11.00 כנס ארצי

לדוברי יידיש בקולנוע ״תמר״ ,אלנבי פי־

המטה המרכזי, אידלסון ,15 תל־אביב, טל׳ 298024־.03
מטה הסברה, גורדון , 5תל־אביב טל׳ 5־242194־.03
מטה האידכץ, טרומפלדור ,24 תל־אביב, טל׳ 290978 ,283684־.02
מטה השכונות, ירושלים, ישעיהו ,2ירושלים, טל׳ 224855־.02
מטה נוער ושכונות, בר־יוחאי ,103 קטמון ט׳ ,ירושלים, טל׳ 416891־.02
מחוז תל־ אביב בוגרשוב ,60 טל׳ 280807־.03
ירושלים, יפו ,218 טל׳ 533980־.02
חיפה, הרצל ,59 טל׳ 662478־.04
טיבעון, בנימין תמיר, אמנון ותמר ,8טל׳ 931194־.04
עמקים, רפי שלו -קיבוץ עין־דור.
הכליל המערבי, דני הרטנו, קיבוץ יחיעם.
נצרת, מועדון, כביש נצרת—חיפה, ליד צומת כפר החורש.
הכליל העליון, מ .טל, קיבוץ מחניים.
חדרה, אילנה כץ, רח׳ ניל״י, טל׳ 23068־.063
נתניה, שמואל הנציל .26
המשולש, ואליד צאדק, טייבה.
־שרץ, סוקולוב ,70 הרצליה, טל׳ 484714־.03
עקרון, ראובן אברגיל, רח׳ אמיתי, טרומים ב.74/
רחובות, ראשל״צ, הרצל ,173 טל׳ 950061־.03
כפר כבירול, יעקב כהן.
נם־ציונה. מועדון, רח׳ ביאליק.
קריית־אונו, יהוד, אור יהודה, הכלנית 13׳ קיראון, טל׳ 751112־.03
בניברק, רמת־גן, הרצל ,73 רמת־גן, טל׳ 730072־.03
חולץ, אחד העם .6
בת־ים, ירושלים ,33 טל׳ 868971־.03
פתח־תיקווה, שטמפפר ,43 טל׳ 914996־.03
לוד — רמלה, הרצל ,16 טל׳ 964245־.03
אשדוד. אילן גילאון, אשטרום ,2503/3טל׳ 21260־.055
באר־שבע, דרך השלום ,20 טל׳ 71030־.057
נתיבות, מדר מוריאל, אבו חצרה .40
ערד, ראובן אשריאל, יהודה ,6טל׳ 97058־.057
•טדרות, מרכז מיסחרי .10 טל׳ .94089
אופקים, מרכז מיסחרי.
דימונה, שד׳ הנשיא ,9/7טל׳ 59568־.057
אילת, משה צארום ,563/9 ,טל׳ .4537

נת שד׳ רוטשילד, ח״ב לובה אליאב,
עו״ד מאיר לם.
#סכנין, ב־ ,16.00ח״כ מאיר
פעיל.
• דיר־אל־אסד, ב־ ,16.00 אורי
אבנרי.
!• חיפה, ב־ ,10.00״הפנינג״ ביערות
הכרמל (מול האוניברסיטה) ,סעדיה מר־ציאנו,
מיכה מימון, שלום קינן,
ח ״כ מאיר פעיל.
•:חולץ, ב־ ,18.30 אסיפת רחוב, כיכר
וייצמן, מיכאל מימון, רן כהן,
ד״ר נעמי קיס.
• בת־ים, ב־ ,20.00 צופים, סיני
פתר.
#הרצליה פיתוח, אצל מישפחת
ציאון, רח׳ שרת (בין האשל וקפלן) ,עו״ד
שמואל סכל.
* יערות הכרמל, ב־ 11.00׳ ״הפ
נינג״׳
(מישטח הקייטנות מול האוניברסיטה)׳
מאיר פעיל, ד״ר נעמי קיס,

סעדיה מרציאנו, ואליד צאדק
א.כ. יהושע, ראובן קריין, מיכה
מימון.

׳ 01א 15.5.77
•:חולץ, ב־ ,20.30 אצל חנה לחמן,
רח׳ שרת ,15 קריית־שרת, אורי אבנרי.
• תל־אביב, ב־ ,11.30 המדרשה, רח׳
הפטמן ,6ח״כ לובה אליאב.
!• תל־אביב, ב־ ,20.00 מועדון הבונד,
קלישר ,48ח״כ לובה אליאב.
!• רמת השרון, מורשה, ב־,21.00
מועדון הנוער, מיכאל מימון.
•:חיפה, ב־ ,20.30 רח׳ אורן 32

(חוג־בית) ,א.ב. יהושע.
• חיפה, ב־ ,20.30 רח׳ ויתקין,37 .
אחוזה (חוג־בית) ,מתי פלד.
• אשקלץ, ב־ ,21.00 אצל מישפחת
ליבנה, מאיר פעיל.
•:חדרה, אסיפת פעילים במטה ה
בחירות,
רח׳ הרצל .65
•:פתח־תיקווה, מ־ ,20.30 במטה
של״י, שטמפפר 43פ״ת, פתוח בימים
א׳ ,ב׳ ,ג׳ ,ה׳ ,קפה פוליטי.

שידורי שלי בטלוויזיה יום שבת : 14.5
״שיוייון יהודי—ערבי״ — ואליך
צאדקועאעםבאהוס (ערנית).
״ארץ־ישראל היפה״ — דבר ראש־המחנה,
לובהאליאב .

א: 15.5 1/
יום

״איך למנוע את עליית הליכוד לשיל-
טון ז״ — עמוס עוז, ד״ר דן י ע ־
קובטון וד״רמנחםנרינקר .

שידורי שלי ברדיו
יום ד׳ , 11.5 ,בשעה ׳14.05
מוצאי־שנת , 14.5 ,בשעה .18.05
יום א ,15.5 ,,נשעה .14.05

(המשך מעמוד )29
בארץ ואורה, שהיתה בת למיישפחת שלגר,
נולדה בתל־אביב הקטנה, שם גם התחנכה
על ברכי המסורת היהודית בגן
ובבית־ספר דתי. בני־מישפחתה אומרים
כי היתד, הצברית הראשונה במישפחה,
שכן ניסתה להשתחרר מן החינוך הנוקשה
שהעניקו בני מישפחת סלונים לצאצאיהם.
בצעירותה היתד, שחיינית נוער מצטיינת
ואף זכתה במדליות, במיסגרת תח־רויות־שחייה
ארציות. היא היתד, חניכת
מכבי, ויחד עם בני מחזורה התגייסה בשנת
1947 לפלמ״ח .״כשבאה עם כל חבריה,
רובם מבוגרים ממנה, כדי להתגייס
לגדוד השלישי של הפלמ״ח,״ נזכרה השבוע
אחה מחברותיה מאותה תקופה ,״לא
האמינו לה שהיא בת .17 זה היה גיל־המינימום
לגיוס. היא עבדה על הרבה
אנשים, כדי לשכנע אותם. לאמיתו של
דבר, היא היתה אז בקושי בת 16 וחצי.״
אותה ידידה סיפרה גם כי הוריה של
אורה, יהודים מחמירים, התנגדו להצטרפותה
לפלמ״ח אולם אורה שיכנעה אותם
כי בלאו־הכי לא תתקבל בגלל גילה
הצעיר, וכי כדי להיות עט החבר׳ה, הם
חייבים להסכים לפחות שתנסה להתגייס.
אורה ניסתה, והפכה לפקידה גדודית ואחר־כך
קשרית בגדוד השלישי, שלחם בגליל,
במרכז ובנגב.
אהכה כפלמ״ח. כמעט באותה תקופה,
ערב קום המדינה, התגייס לאותו
גדוד צעיר תמיר, נאה, חייכן ושומר־מיצוות,
הרצל שכטרמן. הוא השתתף בשורה
ארוכה של מיבצעים, שכללה את
פיצוץ הגשרים בסוריה ובלבנון, פשיטות
בבניאס, בתחנות־המישמר ובבית־המכס ש־באיזור
גשר בנות־יעקב, ובכיבוש עין־
זיתון וצפת.
הפקידה העדינה והביישנית התאהבה במפקד
הנאה והבטוח־בעצמו. אז נזכרו
שניהם כי בעצם כבר נפגשו בעבר. הרצל,
יליד תל־אביב, למד בבית־הספר הדתי
תחכמוני, שם למדד, גם אורה. רק אחרי
בית־הספר העממי: נפרדו דרכיהם. הרצל
למד במיקווה־ישראל ובבית־הספר הימי
שליד הטכניון בחיפה, כשחלומו הכמוס
להיות יורד ים. אורה המשיכה בלימודיה
בתחכמוני.
בלהט המילחמר, נחתמה אהבתם. כש שככו
הקרבות והפלמ״זז פורק, חזרה אורה
לבית הוריה. הרצל סיים קורס־קצינים,
שימש זמן קצר מדריך בבית־הספר לקצינים,
וב־ 1950 החליט לפרוש מן הצבא.
באותה שנה סיים כאיש־מילואים ראשון,
קורס מגדי״ם, והוא בן 21 בדרגת סגן.
אך תוך זמן קצר החליט לשוב לצבא־הקבע
כקצין אג״ם, ואז החליטו גם להינשא,
אחרי שנות חברות ארוכות.
•שנה אחדי נישואיהם נולד הבן הבכור,
צביקה. אחריו באו אורנה, הנשואה כיום,
ונילי 17 תלמידת תיכון. הרצל עיברת
את שם־מיש׳פחתם לשפיר. זאת גם הסיבה
שרק מעטים יודעים כי אחיו הבכור הוא
חבר־הכנסת מן הליכוד, אברהם שכטרמן.
״אשת־ ח יל מי ימצא״ .בעוד אורה
החלה מגדלת בנים ומסדרת את ביתם,
עשה הרצל שפיר קאריירה צבאית מזהירה.
ב־55׳ עשה הסבה לטנקים. במיבצע־קדש
היה קצין אג״ם במיפקדת אוגדתו
־של האלוף חיים לסקוב. במילחמת ששת־הימים,
אחרי ששהה כשנתיים באנגליה וסיים
את בית־הספר לפיקוד ומטה בקט־ברלי,
נקרא על־ידי האלוף ישראל טל
לשמש כסגנו וראש־מטהו באוגדה, שפרצה
דרך רפיח ואל־עריש לכיוון תעלת־סואץ.
אחר־כך היה ראש אג״ם ולבסוף
אלוף פיקוד הדרום, תפקידו הנוכחי.
ביום הראשון האחרון, בשעת־צהריים,
פסע מאחרי ארונה של רעייתו, מלווה
בשתי בנותיו ובבנו, שהתעוור בעין אחת
עקב הפציעה במילחמה, והוא גידם יד־ימינו.
ליווה את הארון קהל של כאלף
איש, רובם אנשי־צבא שפקדו או שירתו
תחת פיקודו של האלוף שפיר בתקופות
שונות במהלך חייו. היו שם כימעט
אלופי צה״ל, הרמטכ״ל, והרבנים הצב;)
הראשיים.
״אשת־חיל מי ימצא,״ אמר הרב!
הראשי, האלוף מרדכי פירון• ! 22
במכנסיים צבאיים ובאפע
קה, ניראה חיוור .
חרש, ועם תון^
ובתו בדרכון
תינה לו

״נינו דיזנגוו החדשה היא שואה אקולוגית!•
מאשים אדריכל תדאביבי

ד £1גוו י 1אח
בהליקופטרים. דרשתי פעמים רבות שיופץ
צילום שיתן לאזרחים את המראה שישקף
לעיניהם במצב הטיבעי, כשהם הולכים
ברגל או נוסעים ברכב. זוהי טכניקה פשוטה,
המבוצעת על־ידי צילום המודל במצלמה
הקרויה אורבנרפוטו, והנותנת את
האפקט של מבט מציאותי על האתר מעיניו
של אדם עומד. העיריה התחמקה מלעשות
זאת בפירסומים שלה, כפי שהתחמקה משאלות
ובקשות־הבהרה נוספות שלי.״

י ־ ייינניד

רעש, פיח
וגזים

אלישע גת
ך* יום שפו עלו הטרקטורים על כיכר^
דיזנגוף נפטרה ישישה תל־אביבית
אלמונית, ז׳ניה. אברבוך. היתה סימליות
עגומה ביום מותה של ז׳ניה אברבוך,
שכן היא היתד. האדריכלית שתיכננה בשנת
1935 את כיכר דיזנגוף הישנה. ביום
שבו שינתה הכיכר את פניה, הלכה
לעולמה גם היוצרת המקורית שלה.
הסבך המישפטי שנוצר סביב העבודות
בכיכר, והמאבק בין עיריית תל־אביב לביו
מישרד־הפנים, שנודף ממנו ניחוח
לא״נעים של מילחמת־בחירות, שימשו ביעילות
רבה את שתי הרשויות כמסך עשן
המסיח את הדעה מן הבעייה העיקרית —
איך תיראה כיכר־דיזנגוף, ואיד יסתדרו
איתה תושבי תל־אביב בעתידי

ך* יכר דיזנגו ף מנקזת כיום את ד,ת-
נועה לשישה כיוונים, לשישה הרחובות
היוצאים מנה. כאשר תסתיים הבנייה,
ייסתמו ארבעה צירים וייווצרו רק
שני כיוונים של זרימת תנועה: דיזנגוף־
פינסקר (בכיוון דרום) ,ודיזנגוף־ריינס (בכיוון
צפון) ,וזאת, כשכמות התנועה במקום
לא תפחת אלא להיפך, תגבר בהרבה.
צי הרכב הענקי עלול לזרום לרחובות־המגורים
הצרים והשקטים שבסביבה, תוך
יצירת מיטרד קשה לנהגים ולדיירים.
״האם נתנו המתכננים את דעתם לאן
יזרום עודף התנועה?״ שואל אלישע גת,
״לאן יעברו תחנות־האוטובוסים הרבות הממוקמות
כיום בכיכר? כיצד תתנהל האספקה
למיסחר ולחנויות הרבות שבכיכר
דיזנגוף? איך יגיע לכיכר רכב־ביטחון
כמו מכבי-אש, במיקרה של דליקה?״
שאלות אלה ואחרות התעוררו בתוכנית
טלוויזיה שבה נערך עימות ביך אלישע
לבין סגן־ראש־העירייה. דויד שיפמן .״בתוכניות
העירייה, וגם בשידור בטלוויזיה,

1ן 1/ן כך הוצגה כיכר־דיזנגוף, בתיכנונה החדש, לפני
1\ 1/111י 1111111111 1הציבור: במראה־מלמעלה, שהוא מראה מטעה
שאינו משקף את מיגרעותיה של הכיכר ואת התקלות שהיא עלולה ׳לגרום. המבט־מלמעלה
אפילו אינו מרמז על כך שהכיכר החדשה תיבנה למעשה בצורה של גיבעה מבטון.

״זה נוף;
ז הז!
¥את היתה השיטה בימי ה•
/ /תורכים,״ טוען אלישע גת׳ אדריכל
ומתכנן תל־אביבי .״היו יוצקים גג ויוצרים
עובדה בשטח. יש מיבנה. חשבתי
שהיוב זה לא הולד׳ אבל טעיתי. אלה
שמצווים לשמור על החוק מפרים אותו
ממש בראש־חוצות, לעיני הציבור, ומשתמשים
במחלוקת שסביב הפרשה כדי
להמשיך להטעות את הציבור בקשר לאיכות
הכיכר.״
לפני שנה נפגע אלישע ( )50 בתאונת-
דרכים קשה, ושכב במשך שלושה חודשים
מחוסר־הכרה .״כשהתחלתי להחלים,״ הוא
מספר ,״נתקלתי יום אחד בפירסומי העירייה
ובמודל של כיכר דיזנגוף המוצעת.
לאחר עיון מדוקדק התעוררו אצלי מיספר
תמיהות שהחלו להציק לי, כאדריכל.״
מישטח ההליכה של הכיכר יהיה גבוה
ביותר משלושה׳מטרים מפני הקרקע כיום
וזוהי, ככל הנראה, הכיכר העירונית היחידה
בתולדות האנושות שתהיה מוגבהת
בצורת תל, ולא להיפך — קעורה .״מסיבות
פסיכולוגיות רוצה האדם לחוש את
סביבתו בצורה דמוקרטית — כעין קערה
מכנסת,״ אומר אלישע גת ,״ולא בצורה
פשיסטית — גיבעה או תל, המזכירים
לנו חלק מהיערכות קרבית או מישלט
צבאי.״
כך או כך, ברור שההליכה אל הכיכר
מכל אחד מהרחובות היוצאים ממנה, תספק
לצועדים מחסום אופטי אדיר בדמות
תל-הבטון שבכיכר, שיפריע בעד הראייה
הנמשכת — דבר שהוא אחד היסודות
החיוניים בעיצוב עירוני .״מה יראו אצלי
הקליינטים?.״ מתמרמר בעל בית-קפה סמוך
לכיכר ,״ערימד. ענקית של בטון ופתחים
אפלים של מינהרות! זה נוף, ז הו!״
״בכל הפירסומים המטעים של העירייה,״
טוען אלישע ,״הופץ מראה הכיכר במבט
מלמעלה. אבל אזרחי תל־אביב אינם טסים

>ג,וו י> ^ י י3

הצורה האמיתית

נך עלולה להיראות ני־כר־דיזנגוף
אחרי ש־בנייתה
תסתיים, ערב הבחירות לעיריית תל־אביב. אלישע גת
לא ניתנו תשובות לשאלות אלה,״ אומר
אלישע. אחרי התוכנית התקשרו אלי אנשים
ואמרו לי, יופי, הכנסת לו והוא
התחמק מתשובות׳ .זה היה עצוב, כי לדויד
שיפמן יש חלק בהרבה פרוייקטים טובים
בעיר בנושאי תחבורה, ואני כלל לא התכוונתי
לקנטר. אבל שום תשובות עניי
נראה,
בציור, עומד ברחוב דיזנגוף מול ציור הניכר החדשה
במקום שבו היא נבנית עתה. המבט לעבר הכיכר הוא מצפון
לדרום. מנקודת־מבט זו הדבר שיבלוט לעין יהיה לועי המינהרות.

ניות ומספקות לשאלות פשוטות אלה
עדיין לא הוצגו בפני הציבור.״
גם הולכי־הרגל לא ילקקו דבש בכיכר
דיזנגוף המשופצת. התוכנית מבטלת את
האפשרות לטייל ברגל סביב הכיכר, ויהיה
צורך לעלות על תל-הבטון הענק ולרדת
ממנו כדי להגיע מצד אחד, של הכיכר

הבנוייה אל צידה השני.
כל חצייה של הכיכר תצריך טיפוס לגובה
של שלושה מטרים וירידה חזרה,
דבר שיכביד על הולכי-הרגל פיסית. ה־פיתרון
של העירייה לבעיית הגובה —
המדרגות הרבות — יקשה או ימנע כליל
(המשך בעמוד )36

במדינה פרשות החטיפה -ס 1ר י

״חוטפי הידד״
יצאו זכאים בתום
שגה ש? דיונים

רובקס המתנה היפה ביותר

מ 1רלה
הטפטים המעוצבים כיצירת או מנות

״שנה שלמה סבלתי ! חברתי בלונדון
ובתי הקטנה, הנמצאת איתר ,.לא ראו אותי
שנה שלמה. עכשיו אני בורח מכאן מהר.
לוקח את הדרכון, שהוחרם לי, אוסף את
המיזוודות ונוסע מכאן,״ דברי אהרון(״רוני״)
סיגמן, שזוכה השבוע בבית־משפט
השלום בתל־אביב מאשמת עזרה בחטיפת
הילד יובל גינסבורג, בן ,5ותקיפת אביו,
אהרון גינסבורג.
הפרשה ישנה ומתמשכת. בעצם ימים
אלה מתנהלים בשני בתי־מישפט בישראל,
בית־הדין הרבני ובית־המישפט המחוזי,
מישפטים העוסקים בספיחיה של פרשת אווה
גינסבורג, אשר נעלמה עם בניה לפני כשנה,
נפגשה בחשאי עם עיתונאים וערכה
עימותים מעל דפי העיתונות עם בעלה,
אהרון, שהיתר. בראש החדשות בעת ש התרחשה.
עתה
מתחילים הדברים להתבהר, בזכות
החלטות בית־מהישפם.
תקיפה והטיפה. סיפר רוני סיגמן,
ארוך שיער, בן : 25״את מרבית השנים
האחרונות אני מבלה בחו״ל. הגעתי לארץ
לחופשה קצרה לבקר את הורי. חבר שלי,
בועז רביו,־ הכיר לי את אווה גינסבורג.
הייתי אותה תקופה קצת בעננים וסיפורה
נגע לליבי. היא סיפרה על חייה בהונגריה,
כיצד הוצאה משם על ידי בחור שהכירה
ואשר התאהב בה, כיצד התנפצו כל החלומות
האלה בארץ.
״מה שהכי נגע לליבי ופגע בחוש הצדק
שלי היתד. העובדה שבעלה, אהרון, לא
נתן לה להפגש עם בנם המשותף, יובל. ואז
באה ההצעה, שאני לא יכולתי לסרב לה.
הייתי תמים מדי. היא ביקשה ממני ומאחי,
קובי, שנתלווה אליה באחד מביקוריה
אצל יובל, שנשמש עדים, למיקרה
שאהרון יכה אותה או יאיים עליה, כפי
שעשה בפעמים קודמות, לדבריה.
״היא הפגישה אותנו עם פרקליטה, עורך־
הדין משה גוטמן, והוא הסביר לנו שבצורה
כזאת יתכן שנעזור לאווה. אנחנו
עשינו את זה מתוך טובה אישית לבועז,
שהיה חבר טוב שלי ונפגשנו פעמים רבות
בארץ ובחו״ל. ואז הכל התרחש כמו בסרט.
״חיכינו למטה. אהרון ירד מדירתו בבתים
עם הילד, שהיה אז בן ,4ובחורה
נוספת. היו ביניהם, בין אווה ואהרון, חילופי
דברים קשים. אווה חטפה את
הילד וברחה. אנחנו נשארנו שם פעורי
פה ולבסוף ברחנו משם. אחר כך הגיעו
אלינו שוטרים. הכהשנו שהיינו עם אווה
ושראינו אותה לוקחת את יובל ובורחת.
קודם כל לקחו מאיתנו את הדרכונים.
אחר־כך זרקו אותנו לתאי מעצר. גם את
בועז רבץ עצרו.״
תווית שד עבריין. אחרי מעצר של
ימים אחדים שוחררו רוני וקובי בערבות.
דרכוניהם לא הוחזרו להם, עד שיתברר
המשפט. הוגש נגדם כתב־אישום בעיקבות
תלונתו של אהרון גינסבורג, לפיה היכו
אותו ועזרו לאווה לחטוף את בנה.
כחודשיים הסתתרה אווה גינסבורג, צעירה
נאה בת ,25 אצל ידידים מיסתוריים.
השמועות שהילכו מעל דפי העיתונים טענו,
בין השאר, כי היא מסתתרת בחוגי
העולם התחתון, בכנסיה בצפון או הוברחה
מן הארץ. עד היום טרם התברר היכן
הסתתרה אווה ובעזרת מי. אולם השופט
בן־שלמה השתכנע, אחרי דיונים ממושכים
במשך שנה תמימה, כי ידם של רוני וקובי
סיגמן לא היתד. בנסיון החטיפה.
אהרון גינסבורג מצידו, המחזיק ביובל,
מעלה מפעם לפעם האשמות נגד אווה ונגד
בועז רבין. רק לפני חודשים אחדים התפתחה
תקרית אלימה מול קולנוע אלנבי
בתל־אביב, אחרי ששני בני־הזוג המסוכסכים
נפגשו, כל אחד עם בן־זוג אחר.
גס על תקרית זאת מתבררות עתה שתי
תביעות של שני הצדדים, בבית־המישפט
בתל־אביב.
מספר רוני :״בשנה האחרונה לא הצ לחתי
כמובן למצוא עבודה. גם בגלל
הפירסום בעיתונים, שהיה ברובו שלילי.
חברתי מלונדון ובתי באו לארץ, אולם
נסעו מכאן. הייתי צוללן בנוייבה, עבדתי
קצת בבורסה בתל־אביב. שנה שלמה עו־
(המשך בעמוד )43

מאשימים 11ז את
זה ב מניו ת נשק
רע ובים ומעילות
ך* עת שהוקמה קריית־ארבע, בניגוד
4לכל החלטה ממשלתית, לא תיאר
איש לעצמו כי תוך כמה שנים תהפוך
שוב למה שהיתר. קריית־ארבע בימי ה־תנ״ך:
עיר מקלט לנוכלים ועבריינים.
מאז מונה. משה מייבסקי, לפני כשנה,
כראש־המינהלה במקום, הפכה הנקודה
השקטה לעיר תככים ומזימות. מייבס־קי,
הנתמך על־ידי אריה רוזנברג וישיבת
קריית־ארבע, הותקף על־ידי קבוצה של
תושבי הקרייה בראשות יגאל קליין (לשעבר
מנהל מחלקת־ד,חינוך במקום) וצבי גיל.
הקרב בין הקבוצות על השליטה בעיר
הפך למלחמת האשמות הדדיות באמצעות
פרסומים, פניות למשטרה, ואלימות גופנית
ישירה ועקיפה. חקירה מיוחדת של
העולם הזה מביאה לראשונה את טענות
הצדדים, בלי לנקוט עמדה, בהנחה כי יש
מידה רבה של אמת בדברי כל הצדדים.
לפני כמה ימים שלח צבי גיל, תושב

הגזבר

אהרון הורוביץ ; גזבו
מינהלת קריית־ארבם
שבא למקום בתום לב ונקלע למרכז סער!
קנוניות והאשמות הדדינת של המתנחלים
המקום, מכתב אל שר־הביטחון שמעון
פרס, בזו הלשון:
הנדון: הממונה מטעם צה״ל על ענייני
קרית־ארבע — משה מייבסקי.
!• מספר אנשים, הפוחדים לפרנסתם
ולגופם, פנו אלי בימים האחרונים והזהירו
אותי כי הממונה־מטעם הנ״ל מתכוון
להפעיל כלפי אלימות גופנית י -דהיינו
לפרק את עצמותי. זאת מאחר ואני מארגן
את הפעולה הציבורית לסילוקו מתפקידו.
אני מתייחס לאזהרות אלו בחומרה רבה.
0אחד הדברים הראשונים שעשה הממונה׳
משה מייבסקי, היה ל״ארגן״ לעצמו
רטרואקטיבית, פריבילגיה המגיעה
לתושבי קרית־ארבע — השתתפות בהוצאות
מימון פנימיה לתלמידי־תיכון.
הוא נכנס לתפקידו ב־ ,1.4.76 אך בפועל
עבר לגור עם משפחתו רק בסוף
יולי .1976 אף־על-פי־כן לא התבייש לגבות
דמי השתתפות כאמור לעיל, בסך
של — 5700.ל״י בקירוב.
מובן מאליו, שנתן לכך צביון ״חוקי״
בהעבירו החלטה בלתי חוקית בקשר לכך
במינהלת קרית־ארבע, ואין ספק כי לא היה
זכאי לתשלום זה גם אז.
#מיותר להזכיר, כמובן, כי הממונה
מטעם המימשל־הצבאי הנ״ל הפיץ ומפיץ
עלי ועל חברי שמועות שונות ומשונות,
ממלשין של המשטרה רעד לסוחר־סמים.
#אינני יודע, כיצד לקח משרד־הבט-
חון, אדם שנכשל בצורה מחפירה בכל
תפקידיו הציבוריים (מועצה מקומית אופקים,
משה״ב, ישיבה בבאר־שבע ועוד),
ומינה אותו לתפקיד מנהלי בכיר אצלנו,
כשידוע כי הפוטנציאל הביצועי שלו שואף

לאפס — ואופקים תעיד על כך. מעיירד.
עלובה וכושלת׳ אכולת תככים ואלימות,
מקום שאנשים בורחים ממנו. בתקופת
שלטונו של משה מייבסקי, הפכה אופקים
לגן פורח ולמקום שנעים לחיות בו, בתקופת
שלטונו של מר בנטוב.
קיימת התחושה בציבור כי משה מייבס־קי
הובא במתכוון כ״מחסל״ קרית־ארבע
לקראת ״העברתה״ ״בצורה מסודרת״ .ויעידו
על כך העזובה והלכלוך השוררים
בכל. ובעיקר העובדה שעד סוף הקיץ הקרוב
תעזובנה את קרית־ארבע כארבעים
משפחות (זאת כשהאיכלום מנוהל בצורה
שלומיאלית ביותר ).האמנם זוהי המטרה
המדינית (״הסודית״) של ממשלת־ישראל
— אז שיקומו ויאמרו לנו את האמת,
ובינתיים סלקו את המכשלה הזאת מכאן !״

** שה מייבפקי הובא לקריית-אר-
!/בע באפריל 1976 אחרי שהוחלט כי
אזרח יכהן בתפקיד אותו מילא עד אז
קצין צה״ל. קודם לכן היתה קיימת מיג־הלה
ממונה על-ידי המושל־הצבאי ובמקביל
הוקם ועד מקומי שנבחר על־ידי
האזרחים. הוועד קיבל מן המינהלה תקציב
שנתי של 50 אלף לירות.
בשנים הראשונות שלטה בוועד סיעתו
של הרב משה לווינגר. הוועד פתח חשבון
נאמנות בבנק על שם הרב לווינגר,
עמוס בן־שפר ובני קצובר. הוועד הוציא
כספים רק בחתימת שניים משלושת הנאמנים
של החשבון. כאשר פרש לווינגר
מראשות הוועד, נבחר במקומו חבר סיעתו
אריה רוזנברג.
רוזנברג שינה את הנוהל, ואת הקצבת
המיגהלה בסך 50 אלף לירות הפקיד בחשבונו
הפרטי ממנו שילם תשלומים של

מהשטחים נשק, נרדף על ידי פסקי־דין
.וברח לעיר המקלט. כן האשים מייבסקי
את יגאל קליין כי גנב מכונית באשקלון,
לא הצליח להוכיח שהוא מורה מוסמך
ולא המציא גם תעודת־בגרות. מייבסקי
מסיים את מכתבו בקריאה לקליין וגיל
לעזוב את קריית־ארבע כל עוד לא הושמו
מאחרי סורג ובריח.

ך• ביטאון מביא צילומים של מסי
1פר מכתבי עורכי־דין בעניין הונאות
בפוליסות־ביטוח ומשיכות צ׳קים ללא כיסוי
המיוחסות לצבי גיל.
בתגובה מאשימים גיל וקליין כי מייבס־קי
לקח לעצמו שתי דירות בקרייה וחיברן
יחד, כי יש ירידה במספר התושבים
בגלל העזובה בעיר, כי הציב בביתו תנור
לדוגמא ללא תשלום שלקח מחנות מקומית.
חבורת מייבסקי וחבורת גיל—קליין עסוקות
כל אחת בחשיפת צדדים אפלים של
רעותה, תוך כדי כך מתגלית תמונה עגומה
של המתרחש בבירת ההתנחלויות.
גזבר המינהלה, אהרון הורוביץ, מנסה לא
להכניס את ראשו למחלוקת ולמלא את
תפקידו באמונה. הוא מאשר כי מי שגר ב־קריית־ארבע
ועובד בגופים לא ישראלים
אינו משלם כל מס־הכנסה. לפי החוק עליו
לשם מס־הכנסה למדינת ירדן אבל לא
לישראל. הוא מאשר כי למקום מזרימים
כספים בלי אישור תקציבי באמצעות ה־המועצה־האזורית
מטה יהודה, המזרימה
כספים גם ליישובי גוש עציון. כך עוקפים
משרד־הדתות ומשרד הפנים את מגבלות
תקציב המדינה ומעבירים כספים לקריית־ארבע
בלי כל אישור תקציבי.
לפני כמה שבועות החליטה המינהלד. ל-
המשיך ולשקם את ביה״כ אברהם אבינו
המצוי בלב חברון. בחפירה מיוחדת פונו

הישיבה

הבניין החדש של ישיבת קריית־ארבע, בו מושקעים שמונה וחצי
מיליון לירות ואשר בהקמתו עסק חבר המינהלה לשעבר אריה חזו־ברג.
התקציב ניתן עלי ידי מישרד הדתות שלחץ למסירת העבודות לשותפו של רוזנברג.
הקצבה של 200 אלף ל״י ל״כולל״ .רוזנברג
היה חבר המינהלה ואחד מחברי
המינהלה טען כי אסור ליו להצביע על
התקציב בגלל השותפות עם הישיבה.
היועץ־המשפטי של קריית־ארבע, עז־רך־הדין
צבי פרייזלר, קבע כי מותר לרו זנברג
להצביע. חוות־דעת זו מוזרה ביותר,
אולם אין היא מוזרה על רקע מה
שמתרחש בקריית־ארבע. אותו צבי פרייז־לר,
היועץ־המשפטי של המקום, עבד במשרדך,פנים.
התפטר ועבר לעבוד כיועץ
משפטי של קריית-ארבע. עתה הוא עובד
באוניברסיטה העיברית כאסיסטנט. למרות
שהמשיך לגור באותה דירה שהיתה לו
קודם בירושלים, שינה את כתובתו ב-
תעודת־הזהות לקריית־ארבע.

העבודה לא תהיה בעיה להשיג את 8.5
המיליון שדרש, אולם אם תמסר העבודה
לאחרים לא ימצאו כספים גם להצעה
הזולה יותר ב־ 2מיליון לירות.
כדי לעקוף את תקנות המיכרזים (שהרי
המימון לישיבה בא מתקציב־הפיתוח של
משרך־הדתות) הוחלט על הטכסיס הבא :
הישיבה תהיה הקבלן של עצמה. היא
לקחה כקבלן־מישנה את צוקר, משלמת
לו אחוז קבוע מהעבודה. זמן קצר לאחר
מכן נכנסה אריה רוזנברג איש סיעת
רפאל כשותף בחברות של צוקר הבונות
את הישיבה.
כאשר החלו גיל וקליין בארגון התושבים
להפלת מייבסקי ורוזנברג, הם החלו
להוציא ביטאון בשם הגיגים, שרובו דברי

ניבדיס וחתוחדיס

הוועד. רוזנברג טוען כי עשה זאת רק כדי
להפוך את הצ׳ק בסך 50 אלף לירות למזומנים,
ושילם לאנשים במזומן (מעשה
תמוה מבחינה ציבורית כמו השימוש בחשבון
הפרטי) .יגאל קליין טוען כי קיבל
כספים מן הוועד בצורת צ׳קים משוכים
מחשבונו הפרטי של רוזנברג. באמצע 1976
סוכם על מינוי אזרח כראש המינהלה ואז
בוטל הוועד המקומי. כראש המינהל נקבע
משה מייבסקי.
מייבסקי היה ראש־המועצה המקומית
בעיירה אופקים שבנגב וכתום כהונתו ירדה
מפלגתו, המפד״ל. משליטה במועצה
( 5מתוך 7חברים) למיעוט ( 2בלבד).
הוא ניסה את כוחו בעסקים פרטיים. במקביל
לניהול חברת הבניה הדתית משה״ב
בדרום, הקים חברה פרטית בשם אופקים,
ואחרי שלא הצליח עבר לנהל את ישיבת.
אהל שלמה בבאר־שבע. כעבור שנה עבר
להיות ראש מינהלה בקרית־ארבע.
אחד המעשים הראשונים של מייבסקי
בתפקידו החדש היה קניית ריהוט מהודר
ב־ 12 אלף לירות למשרד. מעשה שני
היה קבלת מילווה מיוחד ממשרד הפנים
בסך 50 אלף לירות לרכישת רכב. בכסף
זה רכש מכונית מרצדם. במקביל הסדיר
לעצמו את המילגה עבור ילדיו, כפי שציין
גיל במכתבו לשר־הביטחון. אגב. על נטילת
המילגה ללימודים, הגיש קליין תלונה
רשמית למשטרת חברון, שכן הוא כראש
מחלקת־החינוך חתם על הצ׳ק למייבסקי
עבור המילגה.
התומך העיקרי של מייבסקי הוא אריה
רוזנברג, השליט הכלכלי במקום. רוזנברג
שותף בנגריית קריית־ארבע, אחרי ש הוציא
מן הנגריה את המייסד אדי דרי־בנד.
בידי רוזנברג ואחיו 510/0מהבעלות
על הנגריה כשהשאר שייך לישיבה המקומית.
הישיבה, אגב, שותפת גם במסעדת־המתנחלים
ליד מערת־המכפלה ובעוד
מפעלים.

שותפות שד רוזנברג עם הישי-
1 1בה הביאה לתקרית באחת מישיבות
המינהלה. המינהלה מקציבה לישיבה 800
אלף לירות לשנה ישירות מתקציבה הכולל
של המינהלה שהוא 4.5מיליון לירות.
הישיבה מקבלת עוד הקצבות מן
המועצה הדתית (תקציב המועצה1.7 :
מיליון ל״י וכן ממשרד הפנים. כן יש

לפני שלוש שנים פרסמה ישיבת קריית־ארבע,
שמנהלה הוא שמעון יפרח מסיעת
יצחק רפאל, מכרז להקמת הישיבה. הוגשו
כמה הצעות. היקרה ביותר, בסך 8.5
מיליון לירות, היתה של חברה בשם עיר
אברהם, שלה חברה בת בשם עיר דוד
(שתי החברות אינן רשומות ברשם החברות)
.בעל החברות הוא דוד צוקר. הישיבה
רצתה לתת את העבודה לצוקר,
כיוון שהכסף בא ממשרד הדתות של רפאל,
ולישיבה נרמז כי אם יקבל צוקר את

אבני בית־הכנסת ההרוס, והובאו לקרית־ארבע
לניקוי ושיפוץ. אולם לפני כמה
ימים נעלמו האבנים ההיסטוריות. התברר
כי חברת סולל־בונה ממלאת סוללה באזור
בניה קרוב, ואנשיה נטלו את האבנים
כמילוי ליציקות הבטון. כך אבדו האבנים
לנצח. מעשה זה מסמל יותר ־מכל את
חרפת קריית־ארבע שהוקמה כדי להקים
מחדש את עטרת העבר הרחוק ובמציאות
מכתימה אותו.

תורה אך הכולל גם רמזים עדינים על
שלטון המינהלה. בתגובה החלו מייבסקי
ורוזנברג במערכת נגדית של פרסומים
והשמצות.
מייבסקי ורוזנברג סיפרו כי גיל וקליין
מוכרים נשק לערבים. גיל וקליין תבעו
התנצלות. בתגובה הוציא רוזנברג ביטאון
מיוחד ובו חזר וקבע כי גיל נרדף על ידי
משטרת־ישראל על שורה של מעשי מיר־מה
ומשיכת צ׳קים ללא כיסוי. מייבסקי
האשים באותו ביטאון כי גיל הציע לערבי

יגאל

0־ד_ו. ס ס

0 £ו א* מ 5501

לביב י

* 1.וזוא 0 £טמ ד

ס! תו,10ו(ל 01,סז $1חו*י*11

.פרודנשל־

לבטוח

חברה

נע־נו

חל ס•,ג. רסד• ,חד האם** >1,0 .לו*• .וסח 10
סגלי ארי ה

ל פגו ע

בז כויו ת.

10011

* לוו ני ס ;

•10*1

רוזנ ב רג
4/11

ק רי ח -א רבע

ב טיי ר,

יו ם

7 6 / 13 94

איי ר

׳ ו י •סס

4באסדיל . 1976 ,
הו ב א

אנו

ו הו צאת

די ב ה
הנך איי ר

לי די ע תנו

עו ס קי ם

י די עון

מ ה סוג

נדרש

תשל״יז

ב מיד ה
ו ה הו צ או ת
ראה

השפל

בזא

מנהלת

ב ע בי ר ת

ביוב ׳ שבח
נשק

ק רי ח -ארבע,

ולא

תעשה

תכ רו כוח

בכך

רו אי ם

ה״סצב

ביו ת ר.
לפרסם הכחשה

לער בי ה.

א חו״ ק

אגו

ה תב טאה

ב פו מ בי
לכ בוד
צבא רגנה ליש ראל,
ססקדח אזור רצועת עזה ,
לשכת הי י עץ הסשטסי ,

מיי די ת

ולא

ו ה תנ צ לו ת

עיי

בנו ס ח
תתבע

אסר
ל דין

י או ח ד

התב ס או ת

יו סכם

מיו ם

שי שי

מ על

ד פי

ד ע תנו.

הו צא ת

די בהעם

הנדון ! הוצאת תעו דות בסוח גסרסה .
ם סוו בס חק 2013 ) 1 5 8 ( 33 -

ה תו צ או ת

בכך.

הוז הרת!

צ בי

גי ל

יגאל

ק ליין

אנו סבקשיס ל הו די עכם
בסענח לסכתבכס סחאריך 1 4 . 3 . 7 6
כ י על סי הידועלנו העביר סר צבי גיל 5חעורוחזסגיוח לבעל סססר
סוניות בעזה בשס אבו יוסוךחנון, שכתובתו לא ידועהלגו אך כנראה
שלא תתקשו

לא ח רו.

העחקי 10

עו״ ד

ס סנ לי

ש רו ח .1בטחון

לוין
הכל לי

( מ ר כז)

בהמשך

ל שי ח תנו

הטל פוני ת.

שמעון זילבדשץ ,
ססגב״ ל.

העתקו סשסרוו עז.ת/פ*קח מ צ לי ח.

מנתב׳ ההאשמות

שניים ממיכתבים רבים
המופצים בקריית־ארבע
די הקבוצות הנלחמות אחת בשנייה. מימין מינתבם של צבי

גיל ויגאל קליין התובע מאריה רוזנברג התנצלות על שהאשימם
במכירת נשק לערבים. משמאל תיכתב של חברת הביטוח פרודנשל
המאשים את צבי -גיל בהוצאת תעודות ביטוח במירמת,

י ו״ונגו ף
(המשך מעמוד )33
תנועתם של זקנים, נשים עם עגלות־ילדים,
ילדים ונכים .״גם הפיתרונות לבעיות
אלה לא הוצגו לפני הציבור,״
טוען אלישע.
מינהרות התנועה, שהנקודה הנמוכה ביותר
לאורכן תהית מתחת למרכז הכיכר,
יוצרות בעיות נוספות .״יהיה צורך להאיר
את המינהרות כל הזמן,״ אומר אלישע,
״ובתקופה של חיסכון באנרגיה זהו ביז-
בוז נורא. המינהרות הללו יהפכו לתעלות
בלאומילך ולאגמי־מים ענקיים אחרי כל
גשם, לא פורסם כלום על פיתרון בעיות
הניקוז.״
מתכנני הכיכר לא הביאו בחשבון עובדה
פשוטה לכאורה: את הרגלי־הנסיעה
של הנהגים. כל ירידה בשיפוע המינהרה
או עלייה בשיפוע מעברה האחר, יגרמו
דבר פשוט. הנהגים יחליפו הילוכים בהתאם
לצורך, יאיטו בירידה ויאיצו בעלייה
.״יקרה דבר בלתי־נמנע,״ טוען
אלישע .״הרעש שאנו שומעים היום בכיכר
יהיה כאין־וכאפס לעומת הרעש האדיר
שיתעורר במקום אחרי השלמת ה־מינהרות.
לבעייה האקוסטית עדיין לא
קיבל הציבור שום פיתרון פומבי סביר.
״המינהרות יהפכו גם לארובות־ענק של
פיח וגזים הנפלטים מהמנועים. אי-אפשר
יהיה לנשום שם בחופשיות, והבתים ישחירו
חיש־מהר. הכיכר אולי תהיה אטרקציה
בהתחלה, אבל הרעש, הפיח וה־גזים
יהפכו בעתיד את כיכר דיזנגוף ואת
סביבותיה לשממה אנושית. רק כלי-רכב
יחלפו שם בליודברירה.

לבוגרות בית־ספרי
לעידון נשי ודוג מנות:

רונית מקובר
בהיבחרך ל מלכ ת ה חן

שזה חן
מלכ ת היופי-עשרה

אורלי גופר
סגנית מלכ ת החן

בהצלחה ממורתכן

השרץ
ה א מי תי

לאוו נרסשו

ד. בן־גודיון
שמעון פרם האיש שעשה להצלת ישראל
והנושא עתיד גדול. עם
ישראל אינו יודע עדיין
מה הוא חייב
לשמעון פרס .

תרו. וםחדש !!
הופיע

ספר

הבריח החדשה
בתרגום עברי חדש

במחיר — 15.ל״י

(־ילל מ.ע.מ. יימי משליח)

המעוניץ ברכי שת הספר יכתוב בצירוף התשלום,
והספר יישלח אליו מייד!
הכתובת: ת.ד 7089 .ירושלים

ך י• די ל מנו ע מה שנראה בעיניו כשואה
אקולוגית, היפנה אלישע גת לפני
חודשים אחדים שורה של שאלות־הבהרה
לעיריית תל-אביב, ומאוחר יותר גם ל-
מישרד־הפנים .״בהתחלה לא ביקרתי את
התוכנית, פשוט ביקשתי הסברים לשאלות
שהעליתי,״ הוא מספר .״גם בכנס
אדריכלים הושמעו דיברי־ביקורת רבים
שלהם לא ניתנו תשובות פומביות על־ידי
העירייה. השיא היה באותה תוכנית־טל־וויזיה,
שבה לא ניתנו הסברים לבעיות
שהצגתי לפני שיפמן.
״מאוחר יותר הסתבר לי שיש גם בעייה
חוקית של רשיזן־בנייה, ואז פניתי לדויד
רזניק, הממונה על המחוז, כדי לברר את
העניין. הוא דחה אותי בלד־ושוב, ולמעשה
התחמק מלתת לי תשובה מוסמכת לגבי
רישיון־הבנייה.
״בינתיים ניסיתי למצוא פיתרונות אד-
ריכליים לכל הבעיות שהזכרתי, פתרונות
שהסתמכו על התכנון המקורי והיו
זולים וקלים לביצוע, וכללו הצעות להנמכת
הכיכר עד למצב המקורי שלה בעבר,
והזזת פיתחי המינהרות רחוק יותר, כדי
לאפשר את העמקתו. כאשר שמעתי על
תוכנית יציקת הבטון, באתי במהירות ל עירייה
עם התוכנית שלי, וביקשתי מראש-
העיר ארכה של 24 שעות כדי לבדוק את
הצעותי ולתקן את הפגמים בכיכר. זה
היה יום לפני תחילת היציקה.
״כשצ׳יץ׳ דחה אותי, הודעתי שאני עומד
לנקוט צעדים מישפטיים להפסקת העבודה.
העירייה לא נתנה לי את הארכה
שביקשתי, אבל לעומת זאת הקדימו את
יציקת הבטון בשעות אחדות, וייצרו את
העובדה בשטח.״
מישרד־הפנים נזעק לנוכח הפרת החוק
רק אחרי יציקת הבטון, כאילו נעשתה
היציקה במחתרת ולא באופן גלוי ולאחר
הודעות פומביות מצד העירייה, וה״הצתה
המאוחרת״ של מישרד־הפנים נראית לפקידי
עירייה אחדים במלכודת מתוכננת.
מנהלי מישרד־הפנים ניצלו את התבטאותו
של שלמה להט, שכינה את הממונה על
המחוז, דויד רזניק ,״שרץ המנהל את העניינים
כמו בעל עסק ברובע הסוהו.״
הם איימו לפתוח במערבה מישפטית נגד
עיריית תל-אביב מפרת החוק, ונגד ראש-
העיר שלא נזהר בלשונו.
ראש־העיר שלנ*ז להט, המנץ תחמושת
ראוותנית לקראת מערכת־הבחירות הקרבה
והולכת, הספיק כבר לההנצל על הביטוי
המעליב, והבטיח לשמור על קיום
החוק בעתיד.
״ההתנצחות הזאת והבעיות התקציביות
הן שוליות,״ טוען אלישע גת,. .כי כאשד
יישכחו מריבות הפוליטיקאים והסינסוכים
האדמיניסטרטיביים, יישארו אזרחי תל-
אביב תקועים עם הכיכר החדשה, שהיא
השרץ האמיתי בפרשה הזו.״
ה עו ד ם הז ה 2071

ך* יום״ השנה השני למותו של מייק
1בראנט נכח בבית־הקברות רק קופץ
קטן של אנשים, ובהם אמא אחת ואח אחד
׳שעדיין חיים את זכר התהילה הגדולה,
ויודעים לספר על מיכתבי מעריצות (מצרפת)
,זרי-סרחים (מצרפת) ,מיבדקים (מצרפת)
,ושידורים חוזרים -של הופעותיו
שהוקרנו בטלוויזיה ...הצרפתית, כמובן.
בארץ נדמה כי נשכח לחלוטין.
אומרת האם :״האם באמת היה קשה
לטלוויזיה הישראלית להקרין, ליזם השנה
למותו, שידור חוזר של אחת מתוכניותיו?״
אבל למייק מעולם לא היו קשרים טובים
במקומות הנכונים, הוא לא ידע לטפח
אותם. ואלה שנשרכו אחריו כשהיה בחיים
כדי שמעט מן הזוהר ידבק גם בהם, אינם
זקוקים לו עוד אחרי מותו. פשוטו כמשמעו.
הוא נשכח, משום שקודם כל זהו טבע
הדברים, ומעבר לזה — משום שכל אלה
שיכולים היו להזכיר לנו מדי־&עם שהיתה
תופעה כזו י— אולי לא נכס גדול לאמנות
אבל בהחלט תופעה בעלת משמעות —
לא היו חבריו, ואף פעם לא ״פירגנו״ לו.

חו ש־הומור
נדיר
ך* כרתי אותו בקייץ •0ז ,1<7מאחרי
! 1הקלעים של מופע ישראלי שהוצג אז
באולם אולימפיה בפאריס. מייק היה אז
בשיא הצלחתו. תקליטו הראשון נמכר
ביותר ממיליון עותקים, וקשה היה לעבור
איתו את הרחוב מבלי שעשרות בנות
טיפש־עשרה תיטפלנה אליו. ובכל-זאת —
היה מתייצב ערב אחר ערב באולימפיה,
יושב בקהל ומריע לאמנים, ואחר-כך מסייר
איתם בחוצות פאריס ומראה להם כי בעצם
אינם מפסידים דבר. את סקרנותי עורר
מייק באותה תקופה משום ׳שבמקום להפגין
יהירות כל-שהי כלפי האמנים הישראלים
שהופיעו שם, שרובם היו מוכרים את
גישמתם לשטן כדי להיכנס לנעליו —
גילה ביישנות, מבוכה וריגשי־נחיתות בלתי
רגילים בהתייחסותו אליהם, שאני לא
הצלחתי להבין את פישרם.
במשך ארבע שנות ידידות מייוחדת־במינה
שנרקמה בינינו לאחר־מכן, ושהתרכזה
רובה־ככולה בשיחות־יטלפון ממושכות
בין פאריס לתל-אביב, הצלחתי להביו קצת
יותר.
מייק היה ״זודבה״ של העידן המודרני

בעיקר בצרפתית! מה יאמר על הלבוש
הזר! על כך שהוא גר בחו״ל! על כך
שיש לו כסף, ועוד. רק דבר אחד הפחיד
אותו יותר מהמיפגש עם הקהל. חיה זה
המיפגש הבלתי־נמנע עם יושבי פינתי,
נציגי הבידור הישראלי.
״הם יושבים שנים בפינת הרחובות פריש־מן
ודיזנגוף, ומשכנעים את עצמם שזהו
מרכז התרבות העולמי,״ היה אומד .״הם
מעבירים ביקורת על כל מי שמצליח,
וחושבים שעל־ידי השמצת אחרים הם
מעלים את ערך עצמם.״

את אלה שעבדו איתו בחוסר-רגישות,
בבורות מוסיקלית, בעקשנות וכר. משום
כך החליף מעבדים לעתים תכופות, משום
כך נחשב לאמן שקשה לעבוד איתו. על
כל שיר שהקליט, עבד חודשים. השאיפה
לשלמות היתה ממש כפייתית .״אני לא
איש חלטורות,״ היד, אומר .״כל הופעה
שבה אני נשמע פחות מהפוטנציאל שיש
בי, עולה לי בבריאות. אני לא יכול להיות
מה שאינני, אבל אני מוכרח להפיק מעצמי
את המכסימום שיש לי לתת.״
לאולם־ההופעות היה מגיע כשעה

מייק היה ציוני אדוק ממש. כל
מישפחת הוריו נספתה בשואה, ודבר
זה השאיר בו רושם בל־יימחה. משום כך
ראה את עתידו בישראל. הוא קנה כאן
דירה, והשקיע את כל כספו בארץ למרות
שמבחינה עיסקית היה יכול להרוויח יותר
במקומות אחרים. תרומותיו הרבות למדינת
ישראל נשמדו על-ידו בסוד כמוס. כשהייתי
שואלת אותו מדוע אין הוא מפרסם אותן
ברבים, חיה אומר בצחוק :״אני מפחד
מהחרם הערבי היה זה אחד ממיספר
עקרונות־ברזל, לא תמיד מוסברים, שעליהם
שמר בחידוף־נפש. דברים רבים שמד
בליבו. הוא אהב לשמוע רכילות עסיסית,
אבל מעולם לא שיתף אחרים ברכילות
הפרטית שלו, לא דיבר על הצלחותיו עם
נשים, היה נאמן לחברים ודיסקרטי עד
הסוף. הוא התייחס בשאט־נפש למי ש־
״מכר״ לו סודות של אחרים — הידידות
והאמנות היו לגביו ערכים עליונים. אבל
דווקא משום כך לא היו לו הרבה חברים.
הם לא עמדו בדרישות שלו, ולכן העדיף
להיות בודד מאשר להיפגע .״הם לא מסוגלים
להיות חברים כמו שאני רוצה שיהיו,
ואני פוחד מאכזבות,״ נהג לומר.
נושא הנאמנות היה מרכזי בחייו. הוא
לא האמין באיש, ודרש שכולם יאמינו בו.
״אין איש אחד שאני מכיר שלא סידר
אותי פעם אחת לפחות,״ אמר .״אנשים
הם בוגדנים מטיבעם. הם מוכרים אחד
את השני, אחד מאחר יגבו של השני,
ונעלבים כשמישהו אחר עושה להם כך.״
מייק ייחס חשיבות עצומה למילים —
מלים שנכתבו, מילים שנאמרו. הוא לא
היה מקבל דברים כפשוטם, אלא מחפש
את הכוונות והמשמעויות הנסתרות מאחריהן
.״שמעת? הוא אמר לי שהתקליט
האחרון שלי טוב. למעשה הוא מתכוון
לרמוז שהתקליט שלפניו היה, לדעתו,
גרוע. אני מכיר אותו. לפני שנתיים וחצי
דחה אותי בלך־ושוב כשחיפשתי עבודה,
אבל אף פעם לא היה מספיק אמיץ לומר
לי את האמת בפנים.״

הי מי ם
האח רוני ם
^ חרי נפיץ ההתאבדות הראשון, שלא
\ 1עלה בידו, נזכרתי בכל החשדנויות
האלה, בחוסר־האמון הבסיסי שרחש לבני-
אדם, וחשבתי לעצמי :״הייתי צריכה להבין

ה א ני 7
— חסר השכלה פורמאלית כלשהי, שהתקשה
באופן בולט בקריאת ספרים ובהבעה
בכתב, אולם בעל רגישות רבה, חושים
בריאים ואינטליגנציה שורשית נדירה.
לקראת נסיעתו הראשונה לישראל, בחורף
,1970 נתקף בחרדות שמאוחר יותר
נתגלו כמאפיינות אותו, והזמין מהארץ את
כל הסיפרות העדכנית בכל הנושאים הקשורים
במדינת ישראל,, .תשלחי לי משהו
על פוליטיקה, משהו בשטח הסיפדות —
כל מה שנראה לך שיוכל לעזור לי לדבר
עם אנשים מבלי להיראות אידיוט,״ מסר
לי באחת השיחות, ואני לתומי ליקטתי
ספרים: קניוק, א.ב. יהושע, עמוס איילזן,
ולא ידעתי למה אני גורמת. לא ידעתי
כמה מתסכלים היו ספרים כאלה לגביו,
כשניסה — ללא הצלחה מרובה — להתגבר
עליהם. ברגעים כאלה היה מגייס לעזרתו
את חוש-ההומור הנדיר שניחן בו —
הומור שהצליח להטעות את כל ידידיו
במשך שנים וחיפה, מסתבר, על מכאובי-לב
ותיסכולים עמוקים שבעמוקים, והוא התבדח
:״הספרים ששלחת סתרו לי סופית
את בעיית נדודי*השינה ...אני לא מצליח
לקרוא יותר משני עמודים ברציפות.״

פחד מ א מני
״פינתי״
ף* כנות ובחשיפה־ עצמית מפוכחת
^ לא היו לו מתחרים, וודאי -שלא
בקהילייודהאמנים הישראלית, הנוטה להתייחם
אל עצמה ברצינות מזעזעת. קהיליית
אמנים-בדרגים זו, של יושבי קפה
פינתי, לא קיבלה אותו לתוכה מעולם.
כשהיה מגיע להופעות בארץ, היה אכול
פחדים היסטריים מהקהל הישראלי — איד
יקבל אותו ! מה יאמר על כך שהוא שר

יותר מכל דבר אחר בחייו אהב לשיר.
הוא היה שר בבית, בבית־הקפה, ברחובות,
במכונית, במטוס, במיקלחת. לא היה סוג
אחד של מוסיקה שאליו לא רחש כבוד.
״כל דבר בעיתו, כל מוסיקה והמצב־רוח
שלה,״ היה אומר.
מכוניתו היתה עמוסה קסטות של שירים
דרום־אמריקאים, של פירקי-חזנות, של
צ׳ייקובסקי, באך ובטהובן, מוסיקה ממער-
כונים, שירי־מולדת ישראלים שמדי פעם
היה מעבד מחדש ושר בהופעותיו בחו״ל

לפני תחילת ההופעה, עם צוות של
טכנאי-קול. הוא היה רץ לכל פינות האולם
כדי לבדוק במו״אוזניו כיצד ישמע אותו
הקהל בזמן ההופעה, ורק לעיתים נדירות
היה שבע־רצון׳ ,

__ ידידות,
נ א מנו תוא מנו ת
ן* אם אהב את החיים? לכאורה נדמה
י 1שכן. הוא לא חסך מעצמו שום תענוג
— שמש, נשים, טיולים בעולם, בגדים,
מכוניות־פאר, דירות מרוהטות ומסוגננות
היטב, יצירות־אמנות יקרות שרכש בידענות
שאיש לא הבין את מקורה. אבל

מאת או רי ת שו ח ט

ובארץ. רק את המוסיקה הצרפתית שנא
באמת, ולא יכול לסלוח לעצמו על שהוא
מתפרנס ממנה.
היו לו המון רעיונות בשטח המוסיקה,
אבל מעולם לא הצליח לבצע אותם למעשה.
הדה לו שאין לו די השכלה מוסיקלית
כדי לחבר ולעבד כל מה שהתרוצץ לו
בראש .״כשאני מסביר למישהו אחר מה
אני רוצה, אין לי מספיק מילים, לא בעברית
ולא בצרפתית, כדי לקלוע בדיוק לכוונות
של עצמי,״ היה רוטן. וכשהיה יוצא משהו
שונה ממה שהתכוון אליו, היה מאשים

תמיד חסר לו משהו. תמיד היה בלתי-
מרוצה, חסר מנוחה, רואה־שחורות, מחפש
משהו אבוד ובלתי-ימושג, כשלכולם היה
נדמה שיש לו כבר הכל.
את מי שאהב, אהב עם כל הנשמה.
את מה שדרש מאחדים בתחום יחסי-
האנוש, קיים הלכה למעשה. היה מבזבז
סכומי-עתק על אנשים שאת חברותם
החשיב, ואת אמו ואחיו טיפח כאילו היו
ילדיו הקטנים. אם יש משמעות למושג
״חבר בשעת צרה״ ,אפשר לומר בביטחה
שהוא היה כזה. כשהכל הלך למישרין,
היה טרוד מדי בבעיותיו מכדי להעניק
לסביבתו תשומת-לב. אבל כשהיה מבחין
בחושיו המחודדים, שלמישהו מהאנשים
היקרים לו יש בעיות היה יכול להגיע
בדלילה מקצהו של העולם לקצהו השני.

שהאיש שרזי בסבל, שהחשדנות אצלו היא
כפייתית.״ אבל מה לעשות, ובדבריו היה
תמיד היגיון? מה לעשות שידע ״להריח״
אנשים ולעמוד על טיבם בחושים שאחרים
לא ניחנו בהם?
את הפחדים שלו צייר. צייר והטמין,
צייר והשמיד. פחד שיאשימו אותו
ביומרות, בניסיון להיות ״אמן רב-
תחומי״ .כשקנה תקליטים קלאסיים, פחד
שיאמרו כי קנה אותם רק כדי לקשט בהם
את דירתו, לעשות רושם .״אני באמת
אוהב את בטהובן,״ היה מתנצל ,״אולי
אני לא מבין הרבה, אבל הוא מרגיע אותי
ואני מאמין לו.״
הרצון להאמין לאנשים, והפחד שמא
יאכזבו אותו, נראים לי — במבט לאחור
— התכונות שאיפיינו אותו יותר מכל,
שהינחו את כל התנהגותו שהיתר. נתונה
לשינויים קיצוניים — סימפטי מאד או
אגרסיבי. ההומור שלו, הנדיר באמת, היה
כלי־ההגנה המרכזי שלו. הוא השתמש בו
בהפרזה גדולה עד־כדי כך שאנשים חשבו
אותו לבלתי־רציני.
קשה לי מאד לסלוח לאלה שהדביקו
לו תוויות מבלי להכיר אותו. בסך־הכל,
יותר מכל, עוררה אצלי הידידות עם מייק
בראנט מחשבות נוגות וספקות קשים לגבי
הקריטריונים שלפיהם אנו שופטים בני-
אדם: השכלה כמדד לחוכמה, נחמדות
כמדד לאנושיות, הערכה עצמית גבוהה
כתנאי להערכת אחרים אליך. הקריטריונים
הרגילים להערכת אנשים בחברה לא הלמו
את מייק בראנט, ובעזרת האינטליגנציה
השורשית שבה ניחן, ידע היטב כיצד הוא
מוערך על־ידי האחרים. עם כל זה היה
לו קשה מאד להתמודד. אולי משום כך
לא ראה לפניו כל דרך, אלא לפרוש.

בח״רות

אנו מתקרבים אל סוף הדרן.
היתה זאת מערכת״בחירות רבת־תה־פוכות
למדינה בכלל, ולנו בפרט.
לפני ארבעה חודשים חוללנו דבר שנראה
לרבים ננס. אחרי כישלוננו בבחירות
האחרונות, החליטה תנועת העולם
הזה לשמור על פרופיל נמוך. לא קיימנו
פעולות פומביות. החלטנו לצאת להסתערות
חדשה רק לקראת הבחירות הבאות.
היו שפיקפקו באפשרותנו לצאת
לזינוק מחודש, מול הגל הלאומני הגואה.
והנה, מייד עם פתיחת מערכת־הבחי־רות,
שבאה באופן בלתי־ציפוי לפני המועד,
קמה תנועת העולם הזה לתחייה,
במיפגן מפתיע של כוח־חיים. עם פיר-
סום הקריאה, התפקדו תוך ימים מעטים
למעלה מ״ 2000 איש ואשה לפעולה. בכל
רחבי הארץ קמו קבוצות־פעילים 1500 .
אזרחים חתמו על רשימת־המועמדים
שאותה עמדנו להגיש. מאות אזרחים
הרימו תרומות. אנשים חדשים באו ל-
״חוגים הפתוחים״ שלנו, ומילאו את המקומות
לצד הוותיקים /שהתייצבו זו
הפעם הרביעית לשרות התנועה.
לכל אלה אני רוצה להודות כאן, בהזדמנות

ס שאפנו לאיחוד כוחות השלום נאשר
חיינו בשיא כוחנו, אחרי שהכנסנו שני
מנדאטים לכנסת השביעית. פעלנו למען
הליכוד הזה במשך שנים. אמרנו: אין
שום סיבה הגיונית לפילוג בין כוחות-
השלום, מה גם שבענייני חברה, כלכלה,
וזכויות־האדם אין ביניהם חילוקי-דיעות
רבים. כפי שאמרנו מאז ומעולם: במציאות
של ישראל, בתקופה זו, אין כימעט
הבדל מעשי בין סוציאליסטים דמוקרטיים
ובין ליברלים בעלי תודעה סוציא לית
; בין השמאל ההומאני והמרכז המתקדם.
ההבדלים הם באידיאולוגיה, ב־סימון,
בסיסמאות — לא בהצעות המעשיות
לתיקון הדברים.
כאשר הטירוף הלאומי מאיים להמיט
עלינו חורבן־בית״שלישי, כאשר המערך
מוביל למילחמה חדשה, כאשר גורל חייהם
של אלפים עלול להיחתך בבחירות
אלה — האם מותר להבדלים אלה —
ויהיו חשובים ככל שיהיו — להפריע
לליכוד״כוחות ולפעולה משותפת ן

של״י קם במפתיע, באמצע מערכת-
בחירות. בלי הכנה מוקדמת, בלי תיכ־

ויד הקאדאוון: מתי נדד נואם בטייבה
שפעלתי בה בעבר, ואתמסר לאותם הדברים
שהתמסרתי להם בכנסת השישית
והשביעית. העובדה שאהיה הפעם חבר
בסיעה גדולה יותר לא זו׳ בילבד שאינה
צריכה להפריע, אלא לחיפך: ניתן
יהיה לפעול יותר, המשאבים שיעמדו
לרשותנו יהיו גדולים יותר, האפשרות
להשפיע ואף להכריע תהיה גדולה יותר.
איני רואה שום פחיתות־נבוד בכך
שאני ניצב במקום השלישי ברשימה רחבה,
תחת לעמוד בראש רשימה קטנה.
אין מקום לשיקולים ילדותיים של כבוד
ויוקרה בחיים הפוליטיים, העוסקים בדיני
נפשות.
לכן, ככל שאני מעריך ומוקיר את האוהדים,
שהעדיפו אותי בראש הרשימה
הבילעדית של תנועת העולם הזה, אני
רוצה לפנות אליהם בכל לשון של בקשה:
לחשוב על הדרך היטב, ולהסיק את המסקנה
היחידה שהיא הגיונית וסבירה. מי
שסבור כי ״אורי אבנרי חסר בכנסת״,
יש לו עתה הזדמנות מלאה לדאוג לכך
שהוא יהיה שם. הוא יכול לסמוך על זח
שגם הפעם יפעל שם על פי מצפונו,
הכרתו והבנתו, יחד עם אנשים טובים.

מועמדי שלי בטייבה: מאיד פעיל, מתי פדר, ו 1צא 0פאהום, וואליד צאדק, אורי אמרי
המצע החדש שפירסמנו — ״תוכנית
לישראל אחרת״ — זכה בתשומת-לב
כללית, גם בחוגים הרציניים ביותר במדינה,
כנסיון אמיץ להתמודד באופן
תכליתי עם הבעיות האמיתיות של המדינה.
לא היה ספק בלב איש כי תנועת
העולם הזה נמצאת על המפה הפוליטית,
ועשוייה להפתיע בזירת הבחירות.
קו ההסברה שלנו היה ברור, והתמקד
בסיסמה :״הוא חסר בכנסת״.
הוכנו חוברות-הסברה, כרוזים, כרזות.
הוכנה תוכנית למישדרי רדיו וטלוויזיה.
מערכת״הבחירות שלנו היתה בעיצומה.
אחרי ההרצה של החודשים הראשונים,
היא קיבלה תאוצה.
ואז אירעה התהפוכה הגדולה. קם
מחנה של״י.

בשבילנו, אנשי העולם הזה, היתה זאת
התחלת הגשמתה של מטרה חשובה.

נון, מבלי שאיש ציפה לכך.
מדוע דווקא במועד זה 1
מרטין בובר ז״ל אמר לי פעם, בקשר
לבעייה אחרת :״בפוליטיקה יש לכל
דבר המועד הנכון. אין הוא נכון רגע
לפני כן, ואין הוא נכון רגע לאחר מכן.
הוא נכון בדיוק ברגע מסויים — והכי־שרון
הפוליטי העיקרי הוא להבחין ברגע
הנכון ולהשתמש בו.״
כך אירע לרעיון ליכוד מחנה השלום.
הרגע ״הנכון״ בא במועד קשה מאד,
במחציתה של מערכת־בחירות. אבל הבחנו
בהזדמנות הגדולה והשתמשנו בה —
ואין לי שמץ של ספק שנכון עשינו.
ההיסטוריה לא היתה סולחת לנו, אילו
נהגנו אחרת.

במחנה שלנו, גרמה הקמת מחנה של״י
לבעייה רק לסוג אחד של אוהדים.

הגדיר זאת אזרח שאמר, לפני כמה
ימים, לאחד מחברינו :״אני מאמין שאורי
אבנרי באמת חסר בכנסת. הייתי מוכן
להצביע בעד זה. אבל רציתי להצביע
בשבילו לבדו, ולא בשביל סוציאליסטים.״
זה מחמיא לי מאד, אבל אני רוצה
לנסות לשכנע את האזרח הזה, וכל החושב
כמוהו, שזוהי גישה מוטעית.
מי שרוצה שאורי אבנרי יהיה בכנסת
(וייסלח לי על כך שאני מדבר על עצמי
בגוף שלישי) צריך לבחור בעד הרשימה
שהוא מצוי בה במקום ריאלי.
לא הפכתי סוציאליסט, ולא הייתי מצטרף
למחנה הכופה עלי סוציאליזם. נשארתי
ליברל במחנה שיש בו גם סוציאליסטים,
גם ליברלים וגם בעלי הגדרות
אידיאולוגיות אחרות. לא הפכתי עורי
לקראת הבחירות, ואני דבק בעקרונותי
כמו שעשיתי לכל אורך דרכי הפוליטית.
כשאהיה בכנסת, אפעל בה בדיוק כפי

ולכל אנשי תנועת העולם הזה אני
רוצה לומר, בשעה זו של ערב־בחירות :
כאשר הקמנו את תנועתנו, ב־,1965
הצבנו לנו כיעד עיקרי את הקמתו של
מחנה גדול, מקיף ופלורליסטי, שבו ישתפו
פעולה כל שוחרי השלום, הצדק וה רפורמה,
בלי הבדלי ״איזמים״ .הצלחנו
בכך רק באופן חלקי.
עכשיו קם מחנה כזה, בצורה אחרת.
אנחנו מהווים בו מרכיב חשוב. אנחנו
מוסיפים לו נימה ליברלית וסוציאלית,
הדרושה להפיכתו למחנה פלורליסטי
גדול, היכול להוות גרעין לכוח פוליטי
מרכזי במדינה. במחנה כזה יש מקום
להבדלים, לשוני, לוויכוח, להפרייה
הדדית — כי בכך סוד הצמיחה והגידול.
מערכת״בחירות יו היא מיבחן. אם
נצא ממיבחן זה כשבידינו הישג כמותי
משכנע, נוכל לעלות, למחרת הבחירות,
על דרך המלך, לקראת הקמת כוח שיילך
ויגדל, שיילך ויקבץ יחד את אנשי ארץ-
ישראל השפוייה, הטובה, היפה, שוחרת
חשלום והצדק, כדי להקים יחד, במאבק
ובמעשה, את ישראל האחרת.
לשם״כך כדאי לעמול.
נותרו ימים מעטים. חבה וננצל אותם
כדי לפתוח דף חדש בחיי מדינתנו.

זכינו כבר בבחירות 77
אנו מתכוננים לבחירות 78

כ־ס /ס 50 מחאוכלוסיה בוחרת
בגלידות שטראוס
8שנים ברציפות.
כמוצר הנבחר

עשו לכם שמחה עם הגלידות
הנפלאות של שטראוס:
גלידת זהב, ריווירה, פקנית ועוד,
ישר ממחלבת הבית שלנו.

שטראוס מלא טעם

שםןוינרןבו 7־ 0

1מ : 1ש
(המשך מעמוד )37
כבתי בארץ, נשלל ממני דרכוני, הושמד,
עלי תווית של טיפוס מפוקפק, תווית שאינה
יורדת בקלות.״
השבוע עוזב רוני את הארץ, ממורמר,
פחות נאיבי ממה שהיה עת הסתבר בפרשה,
ורק שאלה אחת עוד מטרידה אותו
:״איד זה שטחנות־הצדק בארץ יכולות
להחזיק שנה שלמה בנאדם אחד בספק
נוראי בגלל תלונתו של אדם אחד, בודד,
שנעזר בהיסטריה של המישטרה עקב מעשה
חטיפה וסיכסוך מישפחתי?״

דרכי אדם
החלום ש ד דד הם ו־וזים

ח״סריק״ האמיתי האחרון
חולם להפוך־ את עבר
הירקון לבסיס לציירים;
ולהביא את האור לשבזי
הוא מדבר בלשון זכר, אפילו אל נשים.
מחזר במילים טובות בלי כוונות, סתם
כך, לייפות את הרגע.
יש לו שיער שצונח בגלים רכים עד
הכתפיים וממסגר עיניים טובות; פרצוף
מחוטב וחיוך אין־סופי. כמו הזאב של
כיפה אדומה, אבל עם עיניים טובות.
דינו גרשוני הוא ״פריק״ אמיתי. ילד-
פרחים, אף שהוא כבר בן .40 הוא ״פתוח
לכל,״ ומוסיף :״בין השעות,״ מקבל את

אני מצייר. אני אוהב אנשים יוצרים. אני
רוצה לעשות להם במה.
״יש לי תוכנית, פרוייקט לקיץ אחד,
התחלתי כבר לעבוד עליו. השטיח בין
הירקון לרידינג כל-כך יפה, כמו ונציה
קטנה של תל-אביב. שם אעמיד את המים־
עדה הניידת שלי. מה שיותר קרוב למים.
כל האיזור יואר בלוקסים או נרות, הכל
יהיה צבוע בסגול ולבן. את כל הליכלוך
אכסה עם כל מיני אביזרים שמצאתי,
שיהיה נעים לטייל. יש שם הכל: אוויר,
גשר, מים, ויש קיר ענק שיהיה מישענת
להצגת •תמונות. כל הציירים יבואו דש-
עינו תמונות על הקיר. מי שירצה, יקנה.
מי שלא, לא.״
דינו מתלהב, וכשהוא מדבר ידיו מציירות
באוויר. כולו מצלצל: הטבעות, הצמידים,
המחרוזות. המגפיים נוקשים ב-
ריצפה .״המון אנשים יהיו שם,״ חולם
דינו את חלום הירקון .״כל הציירים שאין
להם כסף לגלריה. אני רוצה שהמקום
יהיה מלא 24 שעות, שלא יפסיק ביום
או בלילה. אני אעמוד בזה.״
בינתיים חמה המשאית־מיסעדה בשכונת
שבזי, שבה גדל, מארחת את נוער
השכונה, שתהיה להם פינה חמה, אולי
מועדון .״אני אוהב אותם,״ הוא מתוודה.
״באמת אוהב אותם, את כל הילדים. הנערים
שאומרים עליהם פושעים וגנבים, והם
רכים כמו חמאה. הם אנשים יפים, כולם
המישפחה שלי, מישפחה יפה וגדולה.״
רבים במו חמאה. כשדינו מדבר על
בני־טיפוחיו, ילדי השכונה, כובשת המרירות
את פניו לאט־לאט .״שבזי,״ הוא או-

ה0ודד 011
דינו גרשוני
״לעשות לכולם טוב״
כל הדברים שבעולם ובתוכו קיימת תמיד
השאיפה ליצור.

דינו הוא איש עובד, יוצר, חי. היה
דייג, מדריו־תיירים (פעם באילת) ,מו-
רה־דרך בסירות־זכוכית, סבל בנמל (פעם
בחיפה) מנופאי, אתת, נגר, דוגמן, איש
צבא־הקבע ואפילו כפיל לתפקידים מסוכנים
בסרטים, .״זה כסף טוב,״ אומר דינו
.״קפצתי ממכוניות, התהפכתי עם אופנועים
תוך כדי נסיעה, טיפסתי על חבלים.
נשרפתי, נהרגתי, כל־כך הרבה פעמים
נהרגתי.״
בסרט פרובוקציה היה כפיל של ז׳אן
מארה ופעם, כשהיחה פרודוקציית־חוץ,
שיחק עם אוליבר ריד .״קיבלתי מכות,
שברתי דלת והרסתי בית־שימוש,״ הוא
מספר.
אימפריה פרטית. דינו נדבק בחיי־דק־הסרטים.
קנה משאית ישנה, ויצר בה,
שיפץ, תלה תמונות שצייר בעצמו בצבעים
חמים (״אני מצייר את כל הדברים
שיש,״) עבד הרבה בלי לראות את הסוף.
כך נוצרה לו מיסעדה ניידת הנוסעת עם
ציוותי־הסרטה. בתוכה טורח דינו בטיט־בח,
מאכיל ומשקה את השוות. במאכליו
משתולל איותו דימיון משולח־רסן המשתולל
גם בציוריו על הקירות .״זאת לא
מיסעדה,״ הוא אומר. זו יצירה. רציחי
אימפריה שלי בלבד, דבר שאנוע איתו
ושינוע אתי.
״ב־ — 1975 כמעט מזמן — הייתי באילת.
גרתי על החוף שנתיים, ציירתי הרבה
ומכרתי תמונות. זה היה אמצעי-
הקיום שלי. אני אוהב לצייר, גם היום

מר .״זו השכונה היחידה שאף אחד לא
מסתכל עליה. בלי גן, בלי פרחים, וכל
הילדים יושבים על המידרכות וסופרים
כוכבים. לקראת הבחירות הלך מישהו ונטע
גן־נדנדות. זה נראה כאילו פיזרו
אותם בשטח ואמרו, נו, שיהיו נדנדות,.
״ילד מתבגר בשבזי שומע על אוניברסיטה׳
על רופאים, עורכי־דין וצווארון
לבן. אבל מקרוב הוא מכיר את ה״תשש״
(גניבות קטנות) .רוצה לצאת עם בחודה
— גונב; רוצה לנסוע לטייל — גונב.
ככה זה בשמי. כואב לי הלב.
״כואב לי עוד יותר שבאה המישטרה
ונוהגת בילדים הקטנים כמו חיות. רודפים
אותם. אותנו. כשלשוטרים משעמם,
הם באים להתבדר בשמי. והלב שלי
בוכה.
״כשעצוב לי מאוד אני לוקח את הטנדר
הישן שלי, ונוסע לשדות. נוסע להרבה
ימים, מסתכל בשמיים, מסתכל בארץ,
מצייר וטוב לי. רק אז אני יכול לחזור.
אני מדגיש שאני אוהב את כולם. הטנדר
הישן סוחב אותי חזרה לשבזי, אל
הילדים, אל עצמי.״
ובעצמו פנימה שוב מחייך דינו את
חיוכו החתולי ותלתליו מתנערים מעצמם
לשמע צחוקו. עיניים טובות לו. פריק
של פרחים.
הרגע יפה איתו, גם כשהוא מספר על
הוריו, על אבא מספרד ואמא מלבנון וגם
כשהוא מספר על שירותו הצבאי ועל שנה
נוספת בקבע, על קומנדקאר שנהג ועל
הכל.
קצת איש. קצת חידה.

הונהרנת

הדוגמנית

הרקדנית תמי
פסזחון משמשת
דוגמנית מצויינת ליצירותיה! של מיקי אנז־דורסקי
(בתמונה למעלה) ועירית לוי.

***תיהן נשים ידועות. לא-כל-כך
* /בז כו ת עצמן, כמו בזכות בעליהן. עירית
לוי, אשתו של הזמר אושיק לוי, ומיקי
אמדורסקי, גרושתו מזה זמן קצר של
הזמר בני אמדורסקי.
גם עירית וגם מיקי חיות את האופנה
עשרים־וארבע שעות ביממה. מיקי היתד.
בעלת בוטיק בפסז, דיזנגוף, שהתמחה בעיצוב
שמלות־כלה מייוחדות. עירית פתחה
בשעתה בוטיק לבגדים מיד שנייה. היא
•פנתר אז אל כל חברותיה, השחקניות וה־זמרות,
לקחה מהן את השמאטעס ומכרה
אצלה בבוטיק. אולם עד־מהרה נאלצה
לסגור את העסק, שהפך מרכזי חברתי אך
לא הכניס כסף. ואילו למיקי פשוט נמאס
משמלות־הכלה, והיא החליטה לקחת לעצמה•
חופ-שה ארוכה לזמן בלתי־מוגבל.
השתיים, שבראשיהן מתרוצצים כל העת
רעיונות אין־סוף, החליטו לחבר אחת ועוד
אחת, ולהפיק ביחד פרודוקציה לא־ממוס־חדת,
לחברות בלבד.
הרעיון הראשון שעלה במוחן המשותף
היד רעיון הסנדלים. כיוון ש הזהב
משגע כיום את העולם ואת תל־אביב,
הן תיכננו סנדלים פשוטים עם לולאות
שבתוכן משחילים שרוכי־זהב. את
השרוכים אפשר להשחיל בצורות שונות,
ולהחליפם בשרוכים בגוונים אחרים. בתחילה
ייצרו ארבע זוגות סנדלים כאלה,
שניים לעצמן ושניים לחברותיהן הטובות
ביותר, הרקדנית תמי פסחזון, אשתו של

המנצח רפי פסחזון, ומפיקת־הטלוויזיה
אהרונה, אשתו של אסי דיין.
הארבע צעדו בסנדלים החדשים, ובכל
מקום שאליו הגיעו שאלו אותן מניין
הסנדלים והיכן אפשר לרכוש אותם, עירית
ומיקי החליטו לייצר עוד כמות מצומצמת
של סנדלים, שזכו להצלחה עצומה.
אומרת עירית :״אנחנו לא רוצות למסחר
את העבודה שלנו. הכל התחיל מזה
שאנחנו אוהבות דברים מייוחדים, אז אנחנו
מוכרות רק לחברות שלנו או לחוג
המסויים של האמנים שבו אנו מסתובבות.
אין לנו שום עניין לשווק את הסנדלים
בחנויות. נכון אומנם שכל הבוהמה תסתובב
השנה בסנדלי־הזהב שלנו, אבל הבוהמה
יוצאת לפעמים מדל״ת אמותיה
ומגיעה גם למקומות אחרים. חוץ מזה,
נחמד לפעמים ללכת בתלבושת אחידה.״
נוסף לסנדלים מייצרות עירית ומיקי
במו־ידיהן גם תיקי־זהב המהווים קומפלט
עם הסנדלים. התיקים, גם הם במיספר
מועט, נחטפו מייד, וכיום נמצאת בידי
השתיים רשימה של נשות בוהמה מפורסמות
הממתינות בתור.

מיקי, תמי ועירית ־ ה״ קלי ק ה״ של ״וזוג הווילון־

ע 1ך ׳ ך ו || 1י בסיעון הצבא האמרי־קאי
מדגימות עירית לוי
\ #!1 1-111
ותמי פסחזון, הפוסעות בעליצות בשדרות
בן־גוריון בתל־אביב. צילם: פיטר פן.

אומרת מיקי :״יש לנו המון רעיונות,
כל הזמן. הבעייה היא לווסת אותם ואחר־כך
לבצע. הסיגנון -שלנו הוא סיגנון של
אביזרים. אנחנו מייצרות, למשל, תיקי־יד
משטיחים שאנחנו קונות בשוק־הפישפשים.
עם הזמן נייצר לבנים מזהב, וחולצות בצורת
קומביניזונים. יש לנו עשרות רעיונות.
אבל בארץ קשה למצוא את הבדים
המתאימים ואת בעלי־המיקצוע שיעשו את
העבודה רק בשבילנו״.
השתיים מודעות לעובדה-.שקהל מצומצם
ביותר אוהב את סיגנונן, אך שתיהן
מורגלות כבר למבטי הליגלוג של ההמון
ולקריאות :״מה זה פה, פורים ן״ המלווים
אותן מאז־ומתמיד, בגלל.חדשנותן המופגנת.
ניכר
בעירית ובמיקי שהן אוהבות כל
יצירה שלהן, ולא אחת קורה שקשה להן
להיפרד מתיק, סנדלים או חצאית, והן

ליצירת סנדלי־הזהב נמצא בדי־ך
י• \ 11*1 !¥ 0 1 ״ 11ך 71
רת־הגג המפוארת של מיקי
11 1 1 - 1־11-01 1
אמדורסקי שבשדרות בן־גוריון. שם, או בביתה של עירית שבשיכון
למ״ד, נפגשות השתיים כדי להעלות רעיונות ולבצע אותם. ידי־

משאירות אותם לעצמן. הן אוהבות ליצור
למען החברות, מקדישות זמן רב ועבודה
מדוייקת לכל פריט ופריט. אומרת עירית :
״כל דבר שאנחנו עושות זוכה ביחס מיוחד
מצידנו. כל פריט הוא ילד בפני עצמו.
אנחנו לא מוכנות למסחר את העבודות
שלנו בעד שום הון שבעולם.״
אהרונה דיין ותמי פסחזון, שייצרו בעבר
במשותף ביגדי־ילדים, מתלבשות רק אצל
עירית ומיקי. הן המעריצות הראשונות
של שתי חברותיהן. הארבע מהוות ״קליקה״
הידועה בטוב-טעמה, בסיגנון לבושה
ובאופן המייוחד שבו הן מרהטות את דירותיהן.
משורר ידוע כינה אותן בזמנו
״חוג הווילון״ ,רמז לבדי־התחרה המעסיקים
אותן מרבית הזמן.
אולם עירית ומיקי אינן נעלבות. הן
אוהבות את התחרה בדיוק כפי •שאותו
משורר אוהב את דילן תומס, ומחזיקות

דותיהן הטובות ביותר, אהרונה דיין ותמי פסחזון, התנדבו לעזור
לשתיים לשרוך את הסנדלים הרבים שהוזמנו אצלן על־ידי נשות
הבוהמה, שהתלהבו מהרעיון החדשני. בין שריבה לשריכה, על
כוס קפה וסיגריה, מעלות הארבע חוויות, רעיונות, משוחחות.

את התחרה העדינה בידיהן כאילו החזיקו
אוצר. ואכן, תוצאות האהבה הזו ניכרים
בכל יצירה ויצירה ׳שלהן.
על עירית ומיקי קשה להגיד -שהן מגשימות
את האימרה ״הסנדלר הולך יחף.״
הן הראשונות המנסות על עצמן את עבודותיהן,
ומשמשות דוגמניות ראויות בהחלט
למוצרים שהן מייצרות.

קטינה

שטיח שניקנה בשוק
הפישפשיס הפו תיק
שאותו תיכננה עירית עבור אהרונה דיין,
שהיא מעריצה מספר אחת של השתיים.

יצא המצע מן השק
אנשי של״י,
״הישגים אלקטוראליים של רק״ח המושגים
בשם המאבק על זכויות ערביי ישראל גורמים
לא פעם להרעת מצבם״.
מי אמר את הדברים האלה? טולדאנו? קניג?
מושל צבאי בתקופת הממשל הצבאי?

כותב כר לובה אליאב בשם של״י ל״חזית
הדמוקראטיית לשלום ולשוויון״ בדחותו את
הצעתנו להסכם עודפים.
איזו חרפה!
האיומים האלה לא הפחידו את ערביי ישראל
כשיצאו מפי הממסד הבטחוני ולא יפחידו
כשהם באים מפי של״י.
ובכלל, הרבה מרצעים יוצאים מן השק:
סעיף / 16א במצע של״י הוא תרגיל לקראת
השתלבות בממשלת המערך.
שימו לב:
״כל השטח ים ש י וח זרו על ידי יש ראל
— יפורזו״.
ואנו שואלים: כל השטחים? ובכלל זה כל
שטחי המדינה הפלסטינית? מי יקבל תנאי
כזה?
זאת ועוד :״ישראל תעשה לפיקוח ישראלי־ערבי
על הפרוז״.
ובכן: לא פרוז הדדי בקירבת הגבול אלא פרוז
חד־צדדי של כל המדינה הפלסטינית עם
פיקוח ישראלי על שטחה ועל שטחי המדינות
מסביב?
מה זה? מיישרים קו עם תוכנית מפ״ם?
תוכנית אלון?
י׳ ״יי

ובכן, חזון השלום של של״י — מדינה פלס טינית
בלי צבא תחת פיקוח הצבא שלנו?!
לאן הגעתם בחודש אחד של סחף? חודש אחד
של פסטיבל אישים ודרגות?
לאן אתם רצים? מה הכיוון?
נגררתם אחרי תעמולת הימין והשלטון,
ציינתם דרגות צבאיות בשפע (לא בערבית
חס וחלילה) ,מכרתם תעמולת טלוויזיה על
יד מפות צבאיות עם גנראלים.
נגררתם אחרי האסטרטגייה הפוליטית של
הימין והשלטון, בחרם על הקומוניסטים.
פרסמתם תעמולת זוועה נגדנו, סרבתם לח תום
על הסכם עודפים איתנו.
והיום נוכחנו לדעת שגם במצע הכתוב, לא
רק בתעמולה, אתם מיישרים את הקו עם
המערך.
כל מה שנשאר לנו לומר לאנשי השמאל
העקביים בשל״י ולאנשי השלום בשל״י, אלה
שהם נאמנים לשלום הישראלי־פלסטיני
ולשלום הישראליי־ערבי:
את המצע הוציאה תנועתכם שבועיים לפני
הבחירות כדי לסבר את אזני כולם.
היום, איננו חושבים שהמרחק ביין מצעינו
אכן כה קטן כפי שחשבנו לתומנו לפני שיצא
המצע שלכם.
מצע כזה, התבטאויות כאלה הן פרי של ריצה
מהירה מדי אל כור מחצבתם של לובה אליאב
וחבריו בשל״י.
אם באמת קול נטו לשלום — תנו קולכם
לחזית הדמוקראטית לשלום ולשוויון.

במוצאי שבת 14/5ב* 20.30 בבית התה שברחוב בן־יהודה א 58/ת״א, ייערך עימות בין
חיים ברעם משל״י לבין אברהם נוריאל משס״י (בחזית הדמוקראטית לשלום ולשוויון)

ספורט שיוט 3רס -גס לאחרון
רוח נגדית של 10 קמ״ש בלמה את
התקדמותם של 31 שייטים שהיו בדרכם
לספינת־השלום, אשר נראתה — מנקד־דת־הזינוק
בחוף המרינה — בקצר, קוד,אופק.
המסלול הארוך בין הוף המרינה
לספינת השלום ובחזרה, שאורכו כעשרים
קילומטרים, הפך את התחרות מתישה
ומראתונית.
במהלך התחרות, שנמשכה יותר מארבע
שעות, השתקפה העייפות היטב בפניהם
של 31 השייטים. שלושה קילומטרים לפני
ספינת השלום, ניראה השייט הילל רשף
מתהפך עם סירתו לתוך המים הצוננים. וד
שייטים שבקירבתו לא האמינו למראה־עי-
ניהם שכן, רשף ידוע כזאב־ים ותיק.
כשהתאושש והצליח לאזן את הסירה,
אמר :״בגלל השיוט הארוך נרדמתי, ולפתע
מצאתי את עצמי במים. זה קרה
לי כמה פעמים במהלך התחרות.״
השיוט יוצא־הדופן נערך בשבת שעברה,
ומסלולו: מחוף המרינה אל ספינת־השלום
ובחזרה. הוגה הרעיון היה אייבי נתן,
שתחנת־השלום שלו שידרה את מהלך השיוט
בשידור חי 31 .הסירות שנטלו בו
חלק חיו מדגם לייזר, דגם זעיר הדומה
במידותיו לדגם גלית. תודות למישקלה
המועט של הסירה היא מסוגלת לפתח
מהירות מכסימאלית של 18 קמ״ש, כשהיא
נעזרת ברוח גבית. העובדה שסירת
הלייזר מפתחת מהירות גדולה בהשוואה
לשאר סירות־המיפרש, היתד, הסיבה שחסידות
מסוג זה הן שהשתתפו בשיוט המ־ראתוני.
נציגה
אחת. בקילומטרים הראשונים,
מייד אחרי שניתן אות-הזינוק, ניראה הפסל
יגאל תומרקין כשהוא מוביל בראש.
תומרקין בן ד 44-,נחלש לקראת סיום
המחצית הראשונה של הדרך. אולם, בהופעתו
היה לשייט ״המקושט״ ביותר שניראה
בחוף המרינה. הוא הופיע עם בגד־הפל-
גר״ נעלי־הפלגה, חגורת־הצלד, ואפודת־

חיים שיף, מנהל מלון המרינה, שאף הוא
נטל חלק במיבצע, הבטיח שבשיוט לכבוד
פתיחת מלון דיפלומט, יקבל הזוכה כרטיס
נסיעה לחו״ל.
רק נציגה אחת ייצגה את המין היפה
בתחרות. היתד, זו איריס לוי בת ה־,18
נערה ג׳ינג׳ית שדורגה במקום ד,־ .26 היא
סיפרה, שיום־תחרות כזה גוזל לה את
כל השבת .״בחורה שרוצה להיות שיי-
טת,״ אמרה ,״צריכה לוותר על הרבה דברים
בחיים.
״היום למשל,״ היא אומרת ,״אני הורסת
לי את כל השבת. למרינה הגעתי בשעות
המוקדמות של הבוקר, בשבילי השיוט מס־תיים
רק במוצאי־שבת, כשאני מתחילה
להתאושש מהשיוט המעייף.״
סירה מדגם לייזר עולה כ־ 15 אלף לירות
מאיפה השיגה אירים את הכסף לקנות
סירה י
״האמת היא,״ עונה איריס ,״שהסירה היא

החקל או ת

משרד

להלן דוה המחיר המוסכם
ל ־ 8.5.77 - 43.5.77
במסגר ת ההוזלות ב חנויות השרשרת של ה שופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למיבצע.
לצרכן לק״ג
בל״י

ירק ות עגבניות עגבניות־ באריזה של 2ר,״ג
גז ר
כצל יבש
כצל יבש ארוז בשקיות
תפוא״ד
תפוא״ד ארוזים בשקיות של 2ק״ג

2.65
3.05
3.75
1.90
2.30
3.65
4.05

תפוחים זהוב גודל 5.5
תפוחים זהוב גודל 6

7.00
8.40
5.95

אשכוליות בתפזורת וארוזות
תפוזים בתפזורת וארוזים
לימונים

2.85
3.20
4.85

ע 1פ 1ת פטמים קפואים בשקיות
מיני (עד 1.1ק״ג העוף)
גודל ( 1עד 1.450ק״ג העוף)
גודל ( 2עד 1.6ק״ג העוף)
גודל ( 3מעל 1.6ק״ג העוף)
בשר הודו ללא עור וגידים

12.96
12.13
11.39
10.32
22.22

91 +אג׳
83 +אג׳
1.78 +ל״י

10.50
23.00
16.11

84 +אג׳
1.84 +ל״י
1.29 +ל״י

פירוח
בננות

הדרים

1.04 +ל״י

דגים בסיף
בסיף בפרוסות קפוא ! ק״ג
קרפיונים חיים

שייטת לוי*
צריך לוותר

שינויים אפ שריים במשך השבוע
השבוע בהגרלת הפיס סד הפרסים

4 $מיליוןל ״י
פרס ראשון
הצלה. את השיוט הוא סיים במקום ה־.21
את הבכורה נטל דרור כרמל, נער חיפאי
שגילה לאורך כל המסלול עליונות בולטת.
אחריו הגיעו איתן גורל מהפועל
בת־ים, וחיים ארוך מהפועל תל־אביב.
אך המאורע הפיקנטי שיל השיוט פולו
אירע דווקא במלון המרינה, שבו חולקו
הפרסים לכל 31 השייטים.
הנוכחים בלובי של המלון נדהמו לראות
את אורי בכר, שהגיע במקום ד31-,
והאחרון, מקבל לידיו קופסת-ענק כפרס
על השתתפותו בשיוט. אורי פתח את הקופסא
ברעד, ונוכח כי היתלו בו. התברר
לו, כי הפרס שקיבל עבור השתתפותו
היה שקל (וו) לחיבור כבלי־המיפרש, ששוויו
אינו עולה על ארבע לירות.
מן המקום הרביעי ומטה, זכו השייטים
בתקליטים. דרור כרמל, שזכה במקום
הראשון, קיבל מיפרש ששוויו אלף לירות.
את הפרסים, ששוויים הניע לשלושת אל פים
לירות, תרם אייבי נתן.
ה עו ל ם הז ה 2071

לא כל כך חדשה. ובגלל שהספורט יקר
אני נאלצת להודות שאני בקושי מבלה
בהשוואה לחברות בנות גילי. נראה לי
שהבנות בתל-אביב חוששות, משום־מה
לעסוק בספורט השייט, שהוא מטבעו
ספורט להרפתקנים. הן פשוט לא יודעות
מד, הן מפסידות בחיים.״
אייט לא פרש. לזכותם של השייטים
יש לציין, שאיש מהם לא פרש במהלך
השיוט. בדרך־כלל, כש תחרויות נערכות
קרוב לחוף, ולשייט נשבר, הוא חוזר ל חוף
שבמרחק מאות מטרים בילבד ממסלול
התחרות. הפעם, לא היתד, לשייטים
ברירה כזו שכן, איש מהם לא שש להפסיק,
ולהיתקע בלב־ים סמוך לגבול המים
הטריטוריאליים של ישראל, שם עוגנת
ספינת־השלום של אייבי נתן.
* זוכה בנשיקה מאייבי נתן
השיוט,

בתום

7 5 0 .0 0 0ל י
קנה לך כרטיס ובוא
לטכס ההגרלה

רובקס

מ 1רלה

המתנה היפה כיותר

הטפטים המעוצבים כיצירת אומנות

אחו 3שיים 8 ,מיליון ווד או 1־ 60
תיפאוווח, יוצא קזנובה שלפליני למסך
רדפורד יופיע בתפקיד ראשי. אבל לכך
כבר לא היה פליני מוכן להסכים בשום
אופן. די לו במיתוס אחד, מלפני מאתיים
שנה, אין לו צורך בעוד אחד. מתוצרת
ימינו.
לפני יותר משלוש שנים החלו ההכנות
לסרט. ההפקה לוותה בהרפתקות מכל הסוגים,
כאילו הגורל עצמו ביקש לעזור
לפליני ולמנוע ממנו את השלמת הסרט
על ״קזנובה הארור הזה״ .המפיקים המיואשים
התחלפו למראה תחזיות התקציב,
גלגלים ראשונים שצולמו נגנבו על־ידי
סחטנים שביקשו תמורתם ממון רב, תקציב
ההפקה עלה בינתיים שוב, והמפיק
אלברטו גרימלדי בלם אותה, לפני שנה,
למשך חודשים, אולי כדי להפחיד את
פליני. אלא שזה, במקום לדאוג ולהתרכז,
התנהג כתלמיד שמוריו שובתים. עליז

סימנון, אבי המפקח מגרה, בראיון מורחב
שהתפרסם בשבועון ל׳אכספרס. מול התלהבותו
של סימנון, ביקורותיהם של כמה מ־בני־ארצו
של פליני, שהעזו לראשונה לתקוף
אותו חזיתית על מלאכותיות, על
אחיזת־עיניים ובריחה מן המציאות. זאת,
בה־בשעה שהעיתונות השמאלנית, שבשנים
האחרונות גילתה יחס עויין להתעלמותו
של הבמאי מן הפוליטיקה, חזרה בה והפכה
מתפעלת.
״אותי מעניינות רק ביקורות משבחות,״
משיב פליני כששואלים לדעתו על הדברים
הנכתבים עליו. התשובה המבודחת
מסתירה בחובה תכונה עמוקה ואופיינית
בהרבה מכפי שניתן להבחין ברגע הראשון.
כי פליני, זה שהחל את דרכו כתלמיד
של הזרם הניאו־ריאליסטי וצילם ברחובות
איטליה סיפורים מציאותיים על
ויברטור וטוב־לב דיבר על אפשרות הכנת תוכנית
בת 10 שנים בשם המסע של ג׳יובאני
מאסטוונה, שכתב בזמנו עם הסופר המנוח
דינו בוזאטי.
לבסוף, אחרי שלוש שנים, יותר משמונה
מיליון דולאר, בניית 60 תיפאורות
שונות שמילאו שבעה מאולפני צ׳ינה־צ׳יטה,
והעסיקו צוות של 170 איש, יצא
קזנובה של פליני לאור. ובקרוב יוצג
בישראל. ומה שיצא, השאיר את הצופים
פעורי״פה.
״האם אתה מודע לעובדה שזהו סירטך
הטוב ביותר?״ שאל אותו הסופר ג׳ורג׳

רמאים ובטלנים קטנים, מסתגר והולך
בתוך עולמו הפנימי. מ״מראה מול פני
המציאות״ כפי שהתיימרו הניאדריאליס־טים
להיות, הוא הפך ״אמן המצייר בעזרת
התאורה.״ בכל אחד מסרטיו האחרונים
הפחית את אורך הסצנות שצולמו ס\זוץ
לאולפן, עד שבקזנובה לא נותרה אפילו
סצנה אחת כזאת .״לתיפאורות יש ערך
פסיכולוגי בלבד,״ מציין פליני.
הפסיכולוגיה היא זו של פליני,
שניגש לנושא בזעם גלוי על עצמו,
על שהפיל עצמו במלכודת של קזנובה,
ועל קזנובה ,״הפינקסן העלוב זהריקני

גו ל״ ת ממין נקבה

פדריקו פליני מדגים את הפרופורציה בינו
לבי! האשה הענקית ביותר ששיתף אי־פעם
בסרטיו, השחקנית סנדי.אלן. היא מבטאת את פחדו הנורא של פליני מן המין הנגדי,
ומהווה מעין סמל של כוח ועוצמה הנואיכם על הגברים באובדן אונס לנצח.
^ ני מרגיש כמו אותו גיבור של
של קאפקא שעבר ליד דלת, דפק
עליה והמשיך לטייל עם ארוסתו. אחר־כך
הושלך לכלא משום שדפק דווקא על אותה
דלת״.
כך הסביר פדריקו פליני את הרגשתו
שעה שעבד על הכנת סירטו האחרון, קז־נובה
.״לפני חמש שנים,״ המשיך פליני,
״פנה אלי דינו דה־לורנטיס, שהפיק בשעתו
את לה סטראדה ולילות קאביריה,
וביקש ממני שאחתום עבורו על חוזה

פיקטיבי להכנת סרט. הוא התכונן להעביר
את מרכז פעולותיו לארצות־הברית,
והיה זקוק לכרטים־כניסה מכובד שם. מאחר
שהתעקש שאציין שם כלשהו לסרט
שכביכול התחייבתי לעשות, עבורו, נהגתי
כמו בעבר כאשר עמדתי במצבים
דומים: זרקתי לו את השם, קזנובה /מעולם
לא קראתי את זיכרונותיו של המאהב
המפורסם, אבל גם את סאטיריקון לא
קראתי כאשר חתמתי על החוזה ורק לאחר־מכן,
כשעיינתי בפטרוניוס, הופתעתי לטובה
ורותקתי על-ידי הכתוב. קיוויתי
שאותו הדבר יקרה גם עם קזנובה. לכן,
אחרי שגמרתי את אמרקורד נטלתי את
שמונה כרכי הזיכרונות והתכוננתי לפרוע
את השטר.״
מאותו רגע ואילך, החלה אצל פליני
התחושה הקפקאית .״איזה אסון. הזיכרונות
הללו הרי זה לא יותר ממדריך
טלפונים של המאה ה־ .18 ספר־שיאים
כתוב ביובש וללא כל להט, המציין בדקדקנות
סטאטיסטית כל אחד ממיבצעי המחבר,
עם נטייה ברורה לעבר ההגזמה. זה
עורר בי מבוכה, אדישות ואפילו גועל-
נפש.״

לא רוצה
א ת רדפורד

ה¥ ! 1׳י׳!״1ך ההרפתקה הראשונה של
י י ^ י 1י 1קזנובה: על אי בודד
בלב־יס. הנזירה משתמשת בקזנובה כדי לגרות
את מאהבה האמיתי, השגריר הצרפתי.

^ כל, כמו הגיבור של קאפקא, הוא
\ £נלכד בפח שטמן לעצמו .״צחוק
הגורל הוא. שמן הרגע שבו הופצה השמועה
על הסרט, לא היה מפיק בעולם
שלא רצה להיות שותף בקזנובה של פלי־ני,״
הוא נאנח. וכדי להבטיח את ביני
לאומיותו של הסרט אף לחצו עליו עד
שהסכים לביים אותו באנגלית, שפה ש אינה
שיגורה בפיו אלא יחסית. דה־לורנטיס,
שהיה הראשון שניסה לממש את חוזהו,
הגה אפילו את הרעיון הגאוני שרוברט

תחזה שיחתו

— אחת הדמויות המיפלצתיות שפליני עצמו חתך מן
הסרט יחד עם עוד מעמדים שונים, עוד לפני שיצא
הסרט להפצה. מי שזוכר את סרגינה ואת האשה השמנה שאצלה קונה הילד פליני (בסרט
״אמרקורד״) את נסיונו המיני הראשון, יודע שממדי־הענק מהווים אצלו אידיאה־פיקס.

הזה״ שזיכרונותיו הכעיסוהו עד־כדי־כך
שהשתעשע, תוך כדי קריאתם, במריטה
עצבנית של אלפי העמודים.
״רציתי לחשוף את השקר ולזהות את
הזיוף,״ הדגיש פליני באחד הראיונות הרבים
שהעניק תוך כדי הפקת הסרט. ואכן,
קזנובה כפי שהוא מציג אותו רחוק מאד
מן המאהב הלאטיני בהתגלמותו המושלמת.
ראשית, משום שקזנובה אינו מסוגל
כלל לאהוב. הוא אינו יותר ממכונת־מיש־גלים
מתנשפת ומזיעה, מתמרקת ומש-
תפרת מדי פעם לשם השגת שיאים חדשים
בשטח ההתמחות שלה — המין. יחסיו עם
הנשים מצטיינים במכניות מושלמת. הוא
ניצב מעליהן וממלא את תפקידו ביעילות,
ככל שיידרש, אבל אין מה לדבר אצלו
על סיפוק, אלא-אם־כן זהו הסיפוק העצמי
של הספורטאי המנצח בתחרות. שנית,
משום שהמאה הנאורה שבה חי ג׳יקומו
קזנובה, המאה שהכינה כביכול את המהפכה
הצרפתית מוצגת כתהום של מחשכי
תרבות, הידרדרות וביזיון אנושיים שהמהפכה
היתה הדרך האחת והיחידה ל טאטאם
מן העולם.
הסרט פותח בוונציה, עיר־מולדתו של
פליני, בסצנת־קרניבל מדהימה בעוצמת

ה | ץ 1ך ״ 1ן| דונלד סאתרלנד, ה!
11 #11 שחקן שזכה בתפקידו
הקשה של קזנובה, מתכסה בסוף הסרט
במעטה פלסטי מייוחד ההופך את המאהב
המפורסם לזקן שוטה ונלעג.

הדימיוו החזותי שלה. גוני־הצבעים בה
מזכירים את הפרסקות הענקיים של טינ-
טורטו בארמון הדוג׳ים שבעיר־התעלות,
אולם מרכיביה הם תוצרת פליניאנית על
כל סרטיה ודיקדוקיה — מאלפי המסיבות
המפוזרות על-פני תיפאורת הענק, החולפות
מול מצלמה שנעה וכמו חובקת את
התמונה מכל צדדיה, דרך הצעקות, הקריאות
והמוסיקה, ועד לפסל הענק ש-
כימעט נמשה מן התעלה, אבל בסופו של
דבר נותר ׳תקוע בתוכה.

מכונת־מי שגל
מתנ שפת
הו הרקע. כך יתחיל פליני גם את כל
הפרקים הרבים האחרים בסרט, המתא
רים
את נדודיו הרבים של קזנובה על־פני
יבשת אירופה (מעניין לציין שזו הפעם
הראשונה שסרט של פליני יוצא את גבולות
מולדתו, פרט לחריג התיעודי של
הליצנים).
ומן הרקע, אל הפרט. קזנובה, עטוף
בגלימה לבנה, מוזמן לאי בודד בלב
המפרץ. הוא מתמודד בסירתו הקטנה עם
ים סוער (זהו ים של גלים עשויים חומר
פלאסטי, המדגישים הן את העובדה שמדובר
כאן במציאות הדימיונית נוסח פלי-
ני ולא כשיחזור עובדות, והן את עצם
היות ונציה היום פודזבל של כל תעשיות
האיזור) .הוא מגיע לאי, ושם מחכה לו
נזירה. השניים מתפשטים, קזנובה מוציא
מתרמילו אוטומט מוזהב בצורת אבר מין
בעל כנפיים, שבהימתח קפיצו מתחיל
לזמר מנגינת חדווה בגוונים מכניים. ל

1 1 1¥1171ל 11״1עלי 111 פליני אינו מוכן לשחרר את קזנובה מתסביך
1 #1 \ 1 11 ^ 1#1 #111111 ההומוסכסואליזם הטבוע בכל גבר. באחת האורגיות
מבצעים זוג רקדנים ממין זכר (אחד מהם בתמונה, מאופר) ריקוד־הזדווגות גברי
שאינו משאיר את קזנובה אדיש. פליני מוכיח שקזנובה הוא רק ויברטור בשר־ודם.

קצב המנגינה ניגש קזנובה לעבודה׳ כאשר
מבעד לחור נקוב בעינו של דג מצוייר
על הקיר (נא לזכור את הדג המיפלצתי
המתבונן בעולם מחליא בסוף החיים המתוקים)
משקיף השגריר הצרפתי בעבודתו
של האתלט.
עם תום המלאכה מנסה קזנובה לשבות
את לב השגריר הנעלם שמאחרי הכותל
בהצעות מהפכניות בכלכלה ובהנדסה, להציג
את עצמו כמציל אפשרי של הממלכה
הצרפתית. אבל איש אינו מתייחס אליו
ברצינות. הוא יחזור בהמשך הסרט ויציע
שוב ושוב את שירותיו האינטלקטואליים
לנסיכים ומלכים רבים, והתגובה תהיה
תמיד זהה. כל מה שמצפים ממנו הוא
מישגלים בקבלנות. כל השאר, חסר עניין
בעיני סביבתו.
מוונציה, שממנה נמלט אחרי שהושלך
לכלא, הוא נודד לנסיכויות אחרות באיטליה,
מגיע לפאריס וללונדון, נודד ב־שווייץ
ובגרמניה. הנשים מתחלפות ביניהן,
קזנובה משלה את עצמו לפעמים שהוא

מאוהב, וקורה לו אפילו שהוא חושש,
לרגע, שהכלי המופלא שבין רגליו עומד
לבגוד בו. הוא נע דרך ערפילי לונדון
שלא היו מביישים את מיטב ציוריו של
טרנר, נקלע לנשף שבו צד אחד של השולחן
מייצג את הצידקנות המתחסדת
והצבועה של הספרדים הקאתוליים דאז,
ואילו מן העבר השני ההתחכמות המת־פלספת
והוורדרדה של הצרפתים. הוא
חוזה בריקוד־בלט הומוסכסואלי הרומז כי
ייתכן שגם בו יש נטיות חבויות אל בני
מינו שלו, והוא משתתף בתחרות מישגלים
ברומא, כשמולו אחד מבני העמך (פליני
דואג שקזנובה יתעלס עם עוזרת, ואילו
מתחרהו הרכב, עם אצילה).
לכאורה הוא תמיד מנצח, ידו תמיד על
העליונה, אך למעשה זהו מסע שכל תחנה
מתחנותיו הופכת אותו עגום יותר. האיש
הזה אינו אדונן של הנשים, כפי שמתקבל
תחילה הרושם. הוא כלי-שרת בידיהן,
מכשיר־עזר כדי להגיע לסיפוקן, מעין
(המשך בעמוד )46

השוות המגרה

— במסע־המישגליס של קזנובה נותן לו פלינ
להתעלם פעמיים עם עוזרת: פעס אחת בתחרות
מישגלים ברומא, כשהוא שוכב עם העוזרת ואילו הרכב, בן דלת־העם, עם אצילה. העוזרת
שבתמונה מסייעת לו, בנענועי־ישבן, להשיג זיקפה כדי להצליח לשכב עם מרקיזה ישישה

יוי ב ר טו ר ושמו קזנו סז 9
(המשך מעמוד )45
ויברטור בשר־ודם. מבעד להרפתקותיו
של קזנובה משתקף פחדו הנורא של פליני
מפני המין הנגדי, פחד המגיע לממדים
מונומנטליים בסצנת־קרקס לונדונית כאשר
סנדי אלן, האשד, הענקית ביותר שהצליח
פליני למצוא אי־פעם לסרטיו, מביסה
את כל הגברים הניצבים מולה ומהווה
מעין סמל של כוח ועוצמה שאין עליהם
עוד שום עורריו.

קשקשת 2071
הפטל את דינדונך ונסה לס צ וא
לציור שלנזנוה ־כותרת חתאיסוצ אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
.קשקשת״ ,ת. ד ,130 .תל־אביב.

בין הזוכים יוגרלו פרסים: שתי
מנות בשווי — 50.ל״י (חמישים לירות)
כל אחת, באחד מסניפי רשת
הפיצריות רינויני בתל־אביב.
מיפלצות אוני בר סליו ת

• קומאנצ׳י בגילגול־לאחור.
אורלי גל, רח׳ רמז ,44 תל־אביב
• מיבחן־בד לסרט תורכי.
יוסף שוורץ, רח׳ עזרא
,14 בני־ברק
• התעמלות־בוקר של אסיר־עולם.
קרן אילץ, רח׳ הרצל
,189 רחובות
• גברת שושני כובסת שוב את
זוג־תחתוניה היחידי.
גילה יצחק, רח׳ השלדג ,2חולון
• נגמר לו הסוס.
סמל יוסף קאופמן.2245076 ,
ד.צ ,1215 .צה״ל

מסעדות אי ט ל קיו ת
תל-אניב, ככר אתרים טל 288800 .
תל־אביב, ככר מלכי ישראל ,4
טל 263987 .
תל־אביב, רח׳ אבן־גבירול , 24
טל 266177 .
טל 221681 .
תל־אביג, דימגוף 93
חיפח, רח׳ חנגיאים ,20 טל 640201 .
טל 252654 .
חיפח, דרך רופיו כשר ירושלים, רח׳ יפו 43 כשר ירושלים, חמלן ג׳ורג׳ 15
רמלה, רח׳ הרצל 102
אילת, מרכז התיירות
החדש

6161

מאוזן :

מאוגף :

.1שפופרת הטלפון; .5סלע בים; . 10
הודיה; .11 סוג אדמה בנגב; .13 תיבת-
דואר (ר״ת); .14 ריקבון; .15 חייב; .16
אבן יקרה; .18 מצבת־זיכרון; .20 מילת־שלילה;
.21 זלילה מתונה; .22 זז; .24
הבוסתן שלי; .25 בן־אדם; .26 הקים
גדר; .28 באופן עצמאי! .30 פגם; .31
סלע ; .32 סב .34 :מכונית גוררת ; .35
שר־החוץ האמריקאי (ש״מ) .38 :נוגה ;
.39 מילת־חיוב ! .41 מן ההורים ; .42
מלחין גרמני נודע! .43 בהמת־משא טיבטית;
.45 מאבות־המזון; .47 תבואה; .48
מחלקי הפנים; •50 תרכובת של מתכות;
.51 גבבה ; .52 יחידת התפר ; .54 מאורת
האריות ; .57 קפיטאל ; .61 עצם בפה ;
.62 יקום ; .64 עבורי ; .65 עצם ; .66
בסיס; .67 מילת־תחינה .69 :נועם, חן;
.70 ללא נעליים ; .72 מן הבקר ; .74 עוף-
טרף ; .75 גץ ; .77 גמד ; .78 לא־חד ; .80
יום־המנוחה ; .82 צאצא ! .84 שנשמה
באפו; .85 מתוח על מים סוערים; .87
שמו הפרטי של דה־מופאסאן; .88 אכן,
באמת; .90 עלה בספר; .92 סוף; .94
עובד־אלילים; .95 קידומת צרפתית! .97
מתגורר; .99 להבה; .101 קידומת סקוטית;
.102 שובת ממלאכתו! .103 לויאליות
; .104 בלתי־מעובדת.

.1עוצמה, כוח ! .2״נח.״ .3חיית־בית ;
.4מזיק לבגדים ; .6נמל־תעופה (ר״ת 7
ערוץ נחל ; .8מיקווה־מים ענק ; .9פנצ׳ר ;
.12 מין בד דק ומובחר ; .15 כלי־נשיפה ;
,16 ראפיה; .17 מונרך; .19 כסף; .20
מבין ; .21 מדינה קטנה באירופה ; .23 תח
רעה; .24 מיכסה הבית .26 :קיבוץ בגליל
העליון ; .27 מתווי־הנגינה ; .29 ליקט
ענבים; .30 אתר .33 :מין אבן קשה
ביותר .34 :קלף ; .36 שבכה .27 .מרהיטי
הבית; .40 נזכר־לעיל (ר״ת); .41 אילו;
.44 טול! .46 מרגיש; .47 מקולות הגברים;
•49 שם מתקינים את היץ; .50 עיר
קדושה למוסלמים ; .53 צדייה, שלאי
בכוונה ; .54 מוחשי ; .55 קידומת הולנדית :
.56 חזר; .58 נהר באפריקה; .59 טון;
.60 נטייה ; .62 חי לילי ; .63 מבלה את
הלילה .66 :עיר בארץ ; .68 קיבוץ בצפון :
.71 נטל מלוא כף־ידו; .73 צדע; .7בוא
הלום ! •77 שניתן לניתוק ; .79 מן הבקר ;
.81 פרוסה .83 :פנוראמה 84 העניק
חנינה ; .86 רמס ; .89 קערת־מרק גדולה ;
.91 צינה .98 :ראש־אגף (ר״ת).100 :
מופע, באנגלית .101 :מלכסיקון הבקר ;
.102 נרו יאיר (ר״ת).

* * ן האורגיות העממיות ביותר
( 1 * 3רב־הזדווגות במיטת־פונדק ישנה גורמת
למיטה לנוע על־פני אולם שלם, מרוב
התרגשות) ,ועד לזיווגים האבסטרקטיים
ביותר (קזנובה שוכב עם מרקיזה
ישישה, בעלת סלון פאריסאי, המאמינה
בגילגול־נשמות ומשוכנעת שמן הזיווג
הזה תתגלגל נשמתה לגוף של גבר); מן
היצורים המיפלצתיים ביותר (חטוטרתה של
נערה מעוררת מייד את תשוקתו להישגים
נוספים) ועד לערטילאיים ביותר (תופרת
קטנה וחיוורת המתעלפת ללא־הרף, עד
שהיא מתוודעת אל אונו של קזנובה) ,הוא
משכיב את כולן. אבל את אושרו האמיתי,
את הסיפוק האחד והיחידי, הוא מוצא
בחיקה של בובה מכנית בדמות אשה, המתגלית
לעיניו בטירה גרמנית, אחרי
אורגיה טאוטונית המבשרת ברורות סוף-
עולם הקרב ובא. בחיקה של בובה זו הוא
מגלה את האהבה, והיא זו שמופיעה בחלומו
האחרון של קזנובה הישיש, הנד
דמיין לעצמו שהוא רוקד עימד, בוונציה
קפואה, אפורה וקודרת, בתמונות האחרונות
של הסרט.
ואכן, פליני לא חם על קזנובה עד לרגע
האחרון. לא זו בילבד שרק כמחצית הפרטים
שהוא מציג בסרט שאובים באמת
מזיכרונותיו של המאהב המקצועי, והשאר
פרי דימיונו של פליני עצמו. הוא מגדיש
את הסאה כשאינו נעצר, כפי שעשה מח־בר־הזיכרונות,
בגיל ,50 אלא ממשיך את
הידרדרותו של קזנובה הישיש, זה שפניו
החלקים והמטופחים התמוטטו לתוך
ים של קמטים עמוקים, ומשאינו יכול עוד
להפעים במיטה, הוא מנסה לרתק את
׳סביבתו בדיקלום מגוחך של שירה המעורר
את לעג הכל.
סוף זה, שבו חורבת־האדם שהיתר, פעם
קזנובה מעוררת רחמים ושאט־נפש גם־
יחד, רומז לצדק שבכמה מהכרזותיו של
פליני, אשר י ראה בגיבור סירטו, נוסף
למיתוס מכוער שאותו יש להפריך, גם
את סמל האמן, זה המתבקש כל חייו ״להציג״
לפני הזולת, לעשות שוב ושוב אך
ורק מה שמצפים ממנו, עד שהוא מאבד
כל צל של אישיות — וכאשר אינו מסוגל
עוד, הוא מושלך כחפץ שאין בו שימוש.
כלומר, בסופו של דבר, מעל ומעבר
לניפוץ מיתוסים של תקופה ושל אדם, זהו
שוב סרט על ...פליני. הסצנה שבה קזנובה
פוגש באימו הישישה ומציע לשוב אל
חיקה, מזכיר את מיפגשיהם הסימליים של
גיבורים אחרים בסירטי פליני עם הוריהם.
העובדה שהאם והאפיפיור, ההורה הרוחני
וההורה הגשמי, נפרדים ממנו בסוף הסרט,
מחזירה את הצופה אל כל סרטיו
הקודמים של הבמאי. והעובדה -שמאחרי
תמונה של אדם ושל תקופה משולחי כל
רסן, אין סצנת־עירום אחת מלאה בכל הסרט
כולו, וקזנובה עצמו אינו מסיר מעליו
אף פעם אחת את החזיר, הקטנה המגוחכת
שבה הוא לבוש, מצביעים על
המועקה ועל היחס המעורב אל המין מצד
חניך הפנימיה הקאתולית לשעבר.
״אני מרגיש שאחרי הסרט הזה אצטרך
להיפטר סופית מאותו חלק בתוכי שעדיין
לא התבגר, אותו חלק שתמיד מפקפק,
מתפתה להתפשר ומשנה את אופיו
מדי יום,״ הודה פליני בפני סימנון .״אני
מתקרב לגיל ׳ ,60 ומבלי להרגיש כלל
הכנסתי לתוך סרט זה את כל החרדות התת־הכרתיות
שלי, את כל הפחדים שאיני
מסוגל להתמודד עימם.״
ובכך התאים להפליא להגדרתו של
אותו סימנון, שאמר עליו :״פליני הוא
קולנוען מקולל, כיוון שהוא שייך לאמנים
היוצרים עם תת־ההכרה שלהם יותר מאשר
בכוח ההיגיון; אמנים שאפילו ירצו,
לא יוכלו לעשות אלא מה שהם עושים ;
אמנים היוצרים לפעמים מפלצות, אבל
מיפלצותיהם אוניברסליות.״
ה עו ל ם הז ה 2071

אלת תן למערך

״לעבוד עליך בעי!׳
קצת סבלנות והנה זה בא:
המערך כבש את צה״ל באמצעות הטלוויזיה, וסיפח אליו את מבצע אנטבה.
הכל כשר לעת בחירות, גם השתלטות של מפלגת השלטון על לוחמי צה״ל
שלנו.
ועכשיו ברור: יש באמת סכנה כי צה״ל יהיה לשטח כבוש בידי מפלגת
העבודהי— מפ״ם!
מפלגת ״העבודה בעיניים״ י— אומרים האנשים זה לזה בערבים דחוסים
אלה.
תראו, המערך ממש בהיסטריה. הם צועקים, בועטים, משתוללים, מתנפ לים
ושולחים אגרופים לכל עבר. נכון, הם פוחדים, זה כבר נגמר. זה סוף
שלטון המערך, ובכל זאת שים לב אזרח, שלא תחטוף מהם איזו מכה
יבשה בימים אחרונים אלה.

ואל תרשה ש״יעסדו עליך בעיניים״!

109

יש וק נח אחז בישראל ובמש להחליף את השלש!

במדינה

הסוד הטמון
במכונות כ בי ס ה
״קריסטל״
בקרב ציבור הצר כני ם ו אצל חוגי ם
מו בעתפ לי א ה, ה כי צדזה קו ר ה?

מו שבים
מנשלים באסחרים

יעקוב אדיר ייסד את מושב
אמירים, אך כעת מנסים
7ס 7קו משם

מסח ריי ם

מצד אחד יודעים כל המבינים, שמכונות כביסה ״קריסטל״
הן הטובות ביותר ומצטיינות במירב התכונות והשכלולים
הטכנולוגיים ואכן עובדה זו מוצאת ביטויה הממשי אצל
83,000 לקו חו ת מרוצים.
ומאידך המכונות היעילות החסכוניות והנוחו ת הללו
נמכרות במחירים הנמוכים מכל האחרות, ואל לך לשכוח
ש״קריסטל״ מעניקה ללקוחו תי ה גם שנתייםאחריות .

אי ךזה קו רהימהה סו ד?
הנה אנו׳ מוכנים לגלות לכם• חברת ״קריסטל״ וסוכניה
המורשים אימצו את השיטה המקובלת בכלכלה מודרנית
הקובעת: רווח מועט ומחזור גדול עדיף על פני רווח
גדול ומחזור קטן.
ואמנם השיטה הוכיחה א ת עצמה — שילוב של איכות
מעולה ומחיר נמוך השיג את המטרה :

מ כונו תהכ בי ס ה של ״ ק רי סטל ״ הן לל א
ת ח רו ת ו הן הנ מ כ רו ת ביו תר בארץ ! אלפי לקו חות
שנשאלו בסקר מיוחד ״מה הסיבה שככשו, ק רי ס טל׳ ״
ענו 893בעק בו תהמל צו ת של ידידי ם, ק רובי

משפחהו שכנים, וז אתכ מו שנ אמר: אין
חכם כבעל נ סיון — הנ סיון הנכון מ א שר שוב
ושוב שרווח צנוע והוגן, אי כו ת מ עו ל ה ושרות
בר מהג בו ה ה, ה ם הערובה להצלחה.

אוחנ 1נחסל את הז׳חזיס!
כמהפע מי ם ני סי תלהפסרמהז ׳ וקים ול א
הצלחת? לאחר חי טוי שלנו, אינו מחס לי םאת
הז׳ו קי םוהחרקיםואתמקבלתת עו ד ת
א ח ריו ת ל שנה.
מודיעין 18ר״ג, טל5 .־6־ • 790114 אילת, טל 3012 .־.059
היתר משרד הבריאות .21 :רש׳ עסק 181/75

איתן עמ״וו״ הדבדת מזיסים

חדישו !נגד טכתמים ה
לטפטימ
מורלה הטפטים המעוצבים כיצירת או מנות

תן טרמפלחייל

מושב זזטיבעוניס אמידים- ,שבגליל,
התפרסם בעיקר בזכותו של גחמן פרקש
תתימהוני, שהתיישב בשוליו וניתל שם
את חייו.
אולם בתוככי המושב מתרחשת, בשנה
האחרונה, דראמה מרתקת ומעניינת לא
פחות ׳מסיפורו האישי של פרקש. שמץ
מאותה דראמה נגול לפני כשבועיים ב־בית־המישפט־ד,מהוזי
בנצרת, בדיון בתביעתו
של יעקב אדיר 61 נגד ועד מושב
אמירים.
איך הופכים צימחוניז־ ״כשאני
הגעתי למושב אמירים, זד, היה ג׳ונגל
אמיתי,״ מספר יעקב, בעל זקן־שיבד, ו־היוך
חמים .״הגעתי מאירופה לתל־אביב
הקטנה, ויחד עם אחי הקמנו את אחת
ד,מסגריות הראשונות בארץ. אהד־כך חליתי
במחלה קשה שמיתה, לדברי הרופאים,
חשוכודמרפא, וקמתי לתחייה בעזרת מ-
צימהונות. היום אני טיבעוגי לכל דבר.״
למושב אמירים הגיע אדיר, יחד עם
אחיו זמיר, ב .1958-במושב המוזנח התגוררו
אז מישסחות אחדות של עולים
ממארזקו, שעמדו לפנות את המקום ולהתיישב
בבתים חדשים בטבריה .״אז עלה
הרעיון, שלי ושל עוד כמה בודדים, שנה פוך
את אמירים למושב הטיבעיונות,״ הוא
אומר. את ההבדל שבין טיבעונים וצימחו-
נים, שאינו יתמיד ברור, מסביר אדיר
במישפט אחד :״ציימחוני זה מי שאוכל
רק את האוכל הטיבעי מהוד צורך רפואי
או דיאטתי. טיבעונות זאת כבר תודת-
חיים שלמה, אורח חיים של מוסד ומצפון,
הזרה לטבע.״
בהתחלה היו במושב, לדיברי אדיר, רק
צימחונים אמיתיים, הללו שהמזון המיוהד
היה קשור אצלם באמונה מיוהדת, באורה־חיים
מיוחד .״אבל לאט־לאט״ הוא אומר,
״הסתננו אל המקום היפה, שהקמנו בהרבה
זיעה ועמל, ציימחונים מדומים, אנשים ש הגיעו
אל המושב המבוסס והעשיר שלנו
מהוד מניעים של הרפתקנות, של רצון
להצליח על חשבון תורת־היים ועמל־כפיים
של אחרים.״
ספר*החוקים. יעקב אדיר מדבר על
אותם צימחונים מדומים בהתמרמרות ובזעם.
לדבריו, הם השתלטו על הוועד
המקומי ואט-אט שינו את אופיו של המושב
לבלי־הכר.
״הדבר הכי נורא שהם עשו,״ הוא
מספר ,״זד, ספר־חוקים של המושב. ספר־חוקים
של צימחונים. ממתי צימחונים צריכים
ספר שעל־פי חוקיו התנהגו ויחיו י
בין השאר קבעו תקנות מגבילות, כמו,
למשל, שאסור לחבר לפנות אל שום גורם
שמחוץ למושב כדי להתלונן על דבר־מה
שקורה בתוך המושב.
״ואז התחיל הנישול האיטי. אנחנו,
המייסדים הוותיקים, מצאנו את גדרותינו
שבורות. היתד, לי מסגריה שסיפקה שי רותים
לכפר. יום אחד אמרו לי שעלי
לסגור אותה. אחר כך ניסו להשתלט גם
על הבית שלי׳ ועל הקרקע שסה אני
מגדל את האוכל שלי.
״החרימו אותי. לא מדברים •איתי. אומרים
לי בפירוש שאני צריך ללכת. אני
יודע שאני זקן, אבל משהו בכל־זאת מגיע
לי מהמושב הזה, שהיום יש בו כ־100
מישפחות, שאני בניתי בו כל בית בעשר
אצבעותי.״
התביעה המתבררת עתה בבית־המישפט
היא תלונתו של יעקב המייצג, לדבריו,
ותיקים רבים אחרים באמידים באמצעות
עורך-ד,דין רוזנברג, על הפקעה ונישול
שתי חלקות של מטעים, הבלה בעצים,סתימת בורות בחלקתו והפקעה וגידור
של שליש ממיגדשו.
פרקליט ועד המושב, עורך־הדין החיפאי
יעקב שילה, טען בבית־המישיפט כי אדיר
עדיין לא פנה לבוררות, וכי הדיון עצמו
אינו חוקי על־פי ספר התקנות של המושב.
לגופו של עניין אומרים אנשי ועד
המושב, כי ״אדיר הוא איש זקן. הוא
רואה דברים, וכואב לו שהמודרניזציה
השתלטה על חיי הצימהונים. היום, להיות
צימחוני זה לא מה שהיד, פעם. היום אפשר
גם להיות צימחונים מודרניים.״
למישמע טענה זאת פרץ אדיר בבכי
במיסדרון בית־המי׳שפט.

^ ת מצטיינת בדחפים מיניים
ע/י חז קי ם במיוחד,״ אמד הצעיר ה־ג׳ינג׳י,
ונשא את עיניו מעל לפיסת־הנייר.
הצעירה שישבה מולו לא הצליחה להסתיר
את ׳תדהמתה .״איד הצלחת לגלות
זאת עוד לפני שהכרנו?״ שאלה ביחיוד
מבוייש. על פניה פשט סומק, ואצבעותיה
העצבניות שירבטו על דף־הנייר שלפניה.
הצעיר נטל לפתע את הדף, הציץ בו ואמר:
״זה מה שעולה בבירור מתוך ניתוח חתימתך׳
ומתוך מה ששירטטת בחיפזון.״ באומרו
את הדברים הציג לפניה את דף-
הנייר, שעליו ניכרו בבירור שירטוטי
אבר־מין זכרי.
הצעיר היה יהודה רביב, האיש הטוען
כי גילה, אחרי שבע שנות מחקר ומעקב,
כי קיים קשר הדוק בין קווי־אופיו והופעתו
החיצונית של אדם׳ לבין התימה*
ידו.
עובדת קיומו של קשר זה אינה יסוד.
מדע הגרפולוגיה, העוסק בחקר כתב־היד,
התפתח בשנים האחרונות עד־כדי־נד שיש
הרואים בו כיום, מדע מדוייק לכל דבר.
בדומה לפיסיקה או לביולוגיה.
אלא שיהודה רביב אינו גרפולוג כלל.
הוא עוסק בעיתונות. במשך 37-שינות
חייו, הספיק הצעיר החייכן, יליד אוהיו
שבארצות־הברית, לסיים קולג׳ במקום
מגוריו, לעלות לישראל ב־ ,1962 לסיים
בארץ את לימודיו האקדמאיים בהיסטוריה
יהודית ובבלשנות אנגלית, להתגייס ל-
צד,״ל. ולבלות יחודש וחצי בשבי המצרי,
כאחד מלוחמי מעוז ״חיזיון״ שנפל במיל-
חמת יונדהכיפורים.
.״עוד לפני הרבה שנים,״ הוא מספר,
״התחלתי לאסוף חתימות, כדי לחקור אותן
מבחינה גרפולוגית. עד אז היתד, התעניינותי
בתחום זה בגדר של תחביב בלבד.
במשך כמחצית משנות חיי קראתי, שיננתי
והתעמקתי בגרופולוגיד.,״
על הדרך שבה הגיע למסקנותיו מספר
יהודה :״התגלית שבמחקרי אינה תוצאה
של חשיבה בת שנים. היא היתה ספונ טאנית, ומיקריית לחלוטין. מין הבזק פית-
אומי. באה אלי פעם ידידה ־שלי, בחורה
יפהפייה שרגליה עקומות במיקצת, ביקשה
ממני שאנתח את כתב־ידד, וחתמה בתתי-
מתה. עד אז נהגתי לנתח לידידים שלי
את חתימותיהם מבחינה גרפוליוגית-קונווג-
ציונלית — על־פי התורה המקובלת .״ל-

ג׳ורג׳ וושינגטון. חתימה אופיינית לאדם
האוהב לעשות רוח, בעל מרץ וביטחון
עצמי רב, אך מחוסר טעם . .הוא אנוכי
מאד, נוטה להגזים ואוהב רשמיות.
הציור שבתוך החתימה הוא של חצוצרה.

חיים וייצמן. דיוקנו של מנהיג: הפנים
הגלומות בתוך האותיות ״צ״ ו״ס״ מהווים
דוגמא של פיתוח הדפם נגטיב. כפי שמראה
התמונה זהו ארס רציני ונוטה להירהו־ריס,
חזק באופיו, בעל החלטה נחושה.

צע־ו שואדי ני תח תווה חד שה: חתימתו שר אדס
היא התמונה המשקפת את הווייתו התת״הכותית ואת דחפיו
את האדם לפי הנגטיב שלו,״ הוא טוען.
צידוק נוסף להנחתו זו מצא רביב במיקרה
השני, של הצעירה בעלת הדחפים המיניים
החזקים, כפי שהצטיירו בחתימתה.

פתע דאיתי שיש בחתימתה משהו מעניין.
לא הבנתי בדיוק מה, אד לקחתי את
החתימה הביתה. ישבתי, התעמקתי ושברתי
את הראש: מה כאן מעניין אותי י
בחנתי את החתימה מתחת למנורה חזקה,
ולפתע הבחנתי שהחתימה היא בעצם רישום
גופה של אותה נערה, עם החזה
הגדול והרגליים העקומות. הבנתי שבכך
היא מביעה מה שמפריע לה בהופעתה

החיצונית. זה היה הרעיון- ,ומכאן צמחה
התיאוריה שלי, שהתגבשה והשתכללה עד
שסיכמתי אותה בספר.״
התיאוריה גורסת שקיים קשר ישיר
בין התמונה שמשרטט האדם בחתימת־ידו,
לבין אישיותו הפנימית וצורתו הפיסית. את החתימה משווה רביב למעין
נגטיב, בעוד שהפוזיטיב הוא האדם עצמו.״אם מתעמקים ׳ בחתימה, אפשר להכיר

אז אותו מיקרה, החל יהודה רביב
חורש סיפריות -וארכיונים, במטרה
למצוא ולצלם חתימות של אישים שונים
בהיסטוריה.
״גיליתי,״ הוא אומר ,״־שיותר משליש
מן החתימות מביעות דחפים מיניים —
לרוב חסרי־-משמעו-ת, דהיינו נורמליים ל-
הל-וטין. דבר נ-וסף מעניין הוא שהחתימות
המקוריות ביותר הן של אנשים יוצאי-
דופן: סוטים, מטורפים, גאונים וכר. לאנשים
נורמליים יש בדרך־כלל חתימות
שיגרתיות.״ כך, לנדשל, הוא מצביע על
חתימתו של מגלה אמריקה, כריסטופר
קולומבוס, המזכירה שירטוט של אוניית־מיפרש,
עדות לנטיותיו הימיות של בעליה.
חתימתו של הרמן גרינג, שהיה בעל מם־
די־גוף אדירים וידוע כאוהב־חיות, משרטטת
צורת. פיל.
כשהיתה עבודתו של רביב בשלביה
האחרונים, ביקרה בביתו פסיכיאטרית מ-
בית־החולים הדסה בירושלים. היא עיינה
בחומר, ואחר אמרה לו :״אתה חייב
להוציא את המחקר לאור. אם לא תמצא
מו״ל אדאג אני. אישית, להוצאת הספר.
יש כאן תרומה רבת־משמעות למדעי הפסיכולוגיה.״
והוא
אכן עשה זאת. קיבץ את המעניינות
שבחתימות, צירף הסבר כללי על
מהות התיאוריה והסברים מפורטים לכל
חתימה מן המיבחר שבספר- ,ויצא לחפש
הוצאת־ספרים .״זה מעניין, אבל לא מיס-
חרי,״ אמר לו •מו״ל ירושלמי גדול, אחרי
שעיין בחומר ־שבועות אחדים. גם אחרים

שמואל יוסף עגנון. החתימה מזכירה ליצן
בציור של פיקאסו. היא מכילה בתוכה
פנים חייכניות והיא מליאת הומור ודמיון.
היא מצביעה על אדם יוצר החי
על פי אינטואיציה בניגוד להגיון.

לוי אשכול. במבט חטוף כבר ניתן להבחין
בחתימתו באישיות שקטה וצנועה
המבצבצת בציור שבתוך החתימה. ניכר בו
שהוא רודף שלוט ושלווה, דוחה מריבה
וקטטה. הציור מצביע טל אדם זהיר וסגור.

גולדה מאיר. האביר בתמונה מסמל אישיות
חזקה ואמיצה, המגינה על עקרונותיה
זוהי אישיות בעלת אופי וכוח רצון
של ברזל, דבקה במטרתה, עקשנית ובדומה
לתמונת נושאת עקרונותיה כדגל מילחמה.

ו* 1 דוד בן־גוריון. אישיות המשקפת קטר
הנמצא כל הזמן בדהירה שעוצמתו גדלת
והולכת ככל שהוא קרב ובא. אדם דינאמי
בעל כוח רצון עז ועקשן. החץ בחתימה
מצביע על אדם חזק אופי ושומר סוד.

ייגאל ידין. הציור בחתימה הוא של אדם
בעל מבט חודר, כעסן, ביקורתי, קנאי
בדיעותיו, בעל היגיון־קר, חסר חושי
הומור, העומד על שלו. בעל. אינטפיקח.

לא גבוהה ליגנציה

שמעון פרס. בעל מבט ביקורתי וקפדן.
בעל טעם מעודן. אלגנטי, מחושב, ציני
וערמומי היודע את כללי המשחק ומביט
על הכל ״מלמעלה למטה״ .אינו הרפתקן ואינו
לוקח סיכונים. מחושב ובעל חוש־הומור.

מפענ ח ח תי מו תרביב
ד-ה-ו אותו. לבסוף הגיע לבית־המיסחר של
י. מרכוס והלה, לאחר עיון קצר בטיוטה,
סיכם:׳ ״זה מוצא חן בעיני, אני מוציא
את זה לאור.״ בספר הושקעה עבודה
גראפית רבה, וחבלי-לידתו ארכו תישעה
חודשים — כבן־אנוש .

אד ם ללא
מ סי כו ת
ך* גישה שלי לספר היא אקדמי
/ /י 1אית בלבד. איני עוסק בזה כמיק־צוע־בתשלום,
ואיני מעודד פניות אישיות
אלי לפענח חתימות. המחקר חוא מחקר
תיאורטי טהור,״ אומר רביב .״אנשים שואלים
אותי, בעיקבות הספר, אם לא התאמתי
את התיאוריה שלי לאופיים של
האישים השונים על־פי הידוע מן ההיסטוריה.
תשובתי היא שאין זה משנה אם
אני מכיר את האדם או לא, ובספר מופיעים
אנשים מוכרים וגם כאלה שלא קראתי
ולא שמעתי עליהם מימי, כמו הדוכס
מאדינבורו ואישים אחרים. ייתכן אומנם
שאילולא ידעתי מי היה קולומבוס לא
הייתי מגלה את הקשר בין נטיותיו לחתימתו,
וייתכן ־שאילולא הכרתי את וייצמן
לא הייתי מגלה בחתימה שלו את הדיוקן
הברור של פניו, עם הזקן והראש המקריח.
אבל לא זה העיקר.
״הנקודה החשובה היא שזה קיים! ולא
חשוב כלל למחקר אם יהודה רביב יכול
או לא יכול לפענח חתימה שמגישים לו.
הקשר קיים, וזו עובדה שאין לערער
עליה !
.״כיום התפתח אצלי ה-חוש, כך ־שדי לי
בהצצה חטופה על חתימה כדי שאכיר
את האיש טוב יותר מאשר אילו היה
ידיד ותיק שלי. היו לי חברים טובים
שלפתע גיליתי מי הם באמת — רק על־פי
החתימה .,כפי שלא ידעתי משד שנים
רבות,״ הוא אומר. בכל־זאת משתדל יהודה
להימנע מלנתח חתימות המוגשות לו.
״הסיבה לכך,״ הוא מסביר ,״היא שאף
אחד לא אוהב להיות חשוף לעיני אחרים.
איש אינו מעוניין שמישהו זר ייכנס לתוך
תחומו הפרטי האינטימי.
״היו כאלה שממש לחצו עלי שאנת-ח
את חתימתם ולבסוף, כשאמרתי להם בגלוי
מה י שמשתמע ממנה, הם ממש נפגעו.
היום אני כל־כך בטוח בעצמי, עד שלעיתים,
כשאני אומר את דעתי על אדם
מסרים, לפי חתימתו, אומרים לי אחרים
שמכירים אותו, :אתה טועה.׳ אך הגעתי
למצב שבו אני יודע שאני הצודק והם
הטועים.
״אין זה סוד שכל אדם משחק לפי
הנסיבות,״ הוא מסכם ״לעולם איננו מראים
את פרצופנו האמיתי, תמיד אנחנו
מתנהגים כפי שצריך ולא כפי שאנחנו.
אבל בחתימה רואים את האיש, כפי שהוא,
מייד, ללא מסיכות.״

מי ר ד שי ף :״באווירה כז אתשבה שו מ ר, את הפירורים ל מי ס בני ם
ש צ ריכי םלהא כי ל אותם. אי־אפ שר ל ע שו ת סיפרות ...בל חראבארץ
הזאת י נ:ול לשבתולא כו ל חזיר כךשה שו מן ״ טו ףעל זקנו 1 .אני ל א?
מ ה. ש א!:׳ אחכהלחסד׳ אגוד ת־ ה סופ רי ם? אני או ה ב לחיו ת

בי ל ע די הו״..1

הסינוות העיבוית נוידה גתה

טעם ביאה לסריס

ס יש פיתגם סיני שנשלח אלי בגרמנית, מברלין,
ושאיני יודע לקוראו במקורו :״דרקון במי־אפסיים —
סרטן צוחק לו.״ כך אני חש כאשר מדובר בי ובכתיבתי.
מי־אפסיים — אלה התככים פה, מחמת הצפיפות והחרדה
שאנחנו צריכים להפוך בהם. קינאה עלובה בע-שרת
אלפים אכסמפלרים שנמכרו — אוי־ואבוי לי! וזאת
הסיבה לגניבה הסיפרותית, לעשיית הרושם על מי וכיצד
— וזאת אגודת-הסופרים. לשם מה מקיימים אגודה-
מיקצועית? כדי לשמור על החלש, שהחזקים יגנו על
החלשים. אבל באמנות אסור לשמור על החלש. הוא
צריך לחדול מן העבודה, הוא צריך ללכת לעזאזל, צריך
למצוא לו מיקצוע אחר. להגן על החלש בסיפדות ן
והאגודה אינה עושה שום דבר אחר — אלא רק מגינה
על המיסכנים והעלובים הנמצאים בראש האגודה. אילו
לפחות יכלה האגודה לסייע בגביית שכר־סופרים ...דבר
חייבים לי שכר־סופרים בשביל מאמר כבר יותר משלוש
שנים. אי-אפשר להוציא מהם את הכסף. זה אבוד.
• בכל סיפרות שבעולם, שלושה יסודות: קהל —
כלומד קוראים, או מאזינים או צופים: אמצעי — כלומר
הספר, תחנת־השידור, התיאטרון; השלישי: סופר. בסדר
זה, הקהל עיקר. כל עוד אין הקהל יכול ליהנות מסיפרות
עיברית — לא תהיה סיפרות עיבדית. לשון, הקיימת
רק להנאת הבריות, חדלה להנאותם, או לא החלה להנ-
אותם. חדלה. איננה. ההנאה מלשון היא גם במסירת
מידע, ובקליטתו — אך הרבה יותר מצורת אמירה: מן
השירה. מכאן ואילך ברי לי, שלקורא העיברי אני מסביר
כמו טעם ביאה לסריס. אינם יודעים מהי שירה — כי
לא שמעו שירה, כי אינם יודעים מהי עיברית. וזו צרה
נוראה. אם לא נשבור את המעגל הזה, לא נצא ממנו.
שאלו אב מדוע אין דעתו נוחה מבנו, והוא השיב: הוא
מצייר, הוא מנגן בכינור והוא כותב סיפורים. אמרו לו :
וזד. רע? אמר: כן. כי אין לו כישרון — לא לציור,
ולא לנגינה ולא לכתיבה. ממשלת ישראל חפצה לעשות
הרבה — ובשום דבר לא ניגלו כישרונותיה. תפקידה
העיקרי היה לבנות פה עם, ועם זה אפשר לבנות רק
מן הלשזון העיברית. השילטון הציוני אינו יעיל. הנכם
הקיבוצי האחד ליושבי ישראל דוברי־העיברית — מלבד
הפחד — הוא הלשון העיבדית. תהיה עיברית, יהיה נכס,
יהיה עם. לא תהיה לשון עיברית — במה טוב השילטון
הציוני משילטון פלסטיני ו למה לי לסבול ו

״כשאמות — קישרוגי לזגב־סוס״
• .בעוד דור אחד, אין שפה עיברית. אתם כורים
לעצמכם קבר. אתם לא יודעים מה העיקר. אם לא
תהיה רות, לא יהיה בשר. מישרד״החינוך רע מאד.
אסון. אבל מי גרם שיהיה מישרד־החינוך אסון? המורים י
באמת המורים הם אסון. מי גרם שהמורים יהיו אסון?
יש לנו עם מוזר כזה שלא איכפת לו שום דבר. תן להם,
תן להם, תן להם ...יקתו עוד 500 מיליון מארצות-
הברית. עוד מיליארד. בזה לא פותרים בעייה לדורות.
פותרים את הבעייה לעוד שנה אחת. מה יתן המענק
האמריקאי? שנה אחת של קיום, טלאי על טלאי. לא
התעשייה תיבנה, לא ייבוש הביצות שהרס את מאזן
המים, לא שום דבר. רק תרבות תוכלו לבנות.
• בהחלט מותר לאיש צעיר לומר: לעזאזל השפה
העיברית. היא איננה סובלת אותי, היא איננה מניחה
לי להתקיים. בגללה אני חייב לשבת כאן בארץ במקום
שיכולתי להגר לאוסטרליה. בבקשה: זו זכותך. אי-
אפשר להגיד לאדם: אל תעזוב את השפה העיברית.
אבל אם אתה רוצה להישאר פה,ואם אתה רוצה

מידד שיף 59 סופר, משורר ומבקר, נולד בראשון־
לציון, בוגר ה״לונדון סקול אוף אקמומיקס״ .ב־1941
דר״ * שהכיל כמה סיפורים
יצא לאור סיפרו ״מחרוזת *
וקיטעי־שירה׳ ובשולי הספר טען כי סיפרות עיברית
יכולה להיכתב רק בידי דוברי־עיברית, ולא סתם דוברי״
עיברית אלא כאלה שהעיברית היא לשון אימם. ב״1947
פירסם את סיפרו ״תחליף מודרני סיפור־בחרוזים
שנועד להבאיש את המוסר המקובל בין בני הדור שקדם
למילחמת־השיחרור. גם ספר זה נשא בשוליו מאמר,
שבו הותקפו תנאי הוצאתם־לאור של ספרים עיבריים.
ב־ 1952 ראה אור סיפרו ״שמעון צהמרא הנחשב,
בעת האחרונה, על״ידי סופרים ומבקרים צעירים, כרומן
היציג ביותר של דור מילחמת־השיחרור והתקופה שקדמה
לו. ב״ 1961 פירסם מידד שיף את סיפרו ״סנשו
פנצ׳ר שבו קיבץ סיפורים קצרים שפירסם בבמות
שונות. באחרונה פירסם מידד שיף את סיפורו ״אחת
מטונפת אחת טהורה״ ,בירחון ״פרוזה״.

• דפוס ״הנקדן״ 126 ,עמודים.
** דפוס ״גוטנברג״ 132 ,עמודים.
*** הוצאת טברסקי 334 ,עמודים.
הוצאת מיכאל מנר 180 ,עמודים.

לקיים את היחידה הלאומית הזאת לאיזה צורך שהוא —
אתה מוכרח את השפה העיברית. מוכרח להפוך אותה
למכשיר יעיל שיוכל להתחרות במכשירים אחרים. מי
שמדבר אנגלית, יכול לדבר אל 800 מיליון בקלות
גדולה. ואם הוא מפרסם שפד — זה במאות־אלפי אכסבד
פלרים. את זה אין בעיברית. בעיברית אתה חייב להיות
הרבה יותר חזק. אתה מוכרזל לספק יתר נחת ותענוג
לאנשים, וסיפוק מהשפה העיברית, מכפי שאתה יכול
בכל שפה אחרת. אבל איני רואה מישהו שחושב על זה.
• לדעתי, במצב הקיים ובהתפתחות הקיימת היום,
בארץ, אני רואה רק חידלון גמור. זה אסון שקרב
עלינו. לא מפלה צבאית וקישקושים בקומקום. אני מסופק
אם מפלה צבאית דרושה לנו פה למוטט אותנו. הערבים
יכולים לשבת בשקט ולחכות. אנחנו ניפול כפרי בשל.
אי־אפשר לקיים יחידה לאומית פלי בסיס כלשהו, והיהדות
אינה בסיס ליחידה זו. לדעתי, היהדות מנוגדת
לכל הרעיון הציוני.

• אבי עליו־השלום היה אתאיסט גמור. מוסמך-
לרבנות שהיה אתאיסט גמור, שניסה לשכנע אותי
כשהייתי ילד כי המוות אינו נורא כל־כך. חיינו בכפר.
שם רואים מוות כל היום. לטאה מתה, עכבר מת. המוות
הוא עובדת־חיים יומיומית בכפר. יום אחד נבהלתי —
איני זוכר איזו חיה מתה. אולי ציפור. אולי גוזלים נפלו
מהקן. בכיתי. ניסה אבי להסביר לי שהמתים אינם
סובלים, ובבת־אחת השליך אלי את הצוואה הגדולה :
״כשאמות — קישרוני לזנב סוס,״ ובכיתי. ניסתה אמי
להסביר לי :״אבל הוא לא ירגיש ברבר, איש מת כבר
לא איכפת לו מה ייעשה בגווייתו.״ אמרתי :״אבל חבל
לי על חסום.״ הנה לכם ההיסטוריה. אל תגרת פגרים.
אל תקשרו פגרים לזנבות. מה שהיה — היה. למשל. ,
איני מוכן להשקיע מרץ בניתוח שיגיונותיו של בן-
גוריון. לעזאזל בך־גוריון. אינני רוצה לזכור אותו.
חשוב לי מה שנעשה להבא. ה״פרשה״ איננה מעניינת
אותי עכשיו. אולי אפשר לעשות מזה סיפור שיהיה
מעניין.

• לא איכפת לי אם ישכחו אותי לחלוטין, אם את
ספרי לא יקרא איש, ובלבד שאתם תחיו. אם אני
הייתי זבל שעליו אתם תצמיחו פרחים — לא איכפת לי.
אני אומר לכם: תהיינה עיניכם נישואות לעתיד. ולו
לא היה מידד שיף בכלל, ולו לא היה כל הדור שלי.
אל תסתכלו לאחור — רק לפנים.

אס הסיפרות לא תתפשט באמצע
העיד, איש לא ישים אליה לב
9הסיפרות העיברית כיום אינה קיימת. אין על
מה להסתכל. אין קהל שקורא עיברית. הנה מעשה שהיה :
לפני שנתיים — אני חושב — הוצג בתיאטרון הקאמרי
המחזה קורליאנוס של שקספיר. הקשבתי לתוכנית ברדיו
המוקדשת לתיאטרון. דיברו על המחזה. דיברו על
שקספיר. דיברו ודיברו — ורק על דבר אחד לא דיברו —
על הנוסח העיברי. הלכתי ובדקתי את כל הביקורות
שנדפסו על המחזה הזה, ואף אחד לא דיבר על הנוסחהעיברי. רק בהארץ נדפס איזה פיטפוט על ״נוסח תקין״,
או משהו כזה. אינני יודע. עד כמה מכיר הקהל את
שקספיר, אפל שקספיר כתב מילים. סוף־סוף תפסתי
מבקר אחד, ואמרתי: הגד לי, זה שקספיר? למה לא
דיברת על הנוסח 1והוא אמר לי :״אני לא שמעתי
אף מילה אחת ״.שאלתי למה לא אמרת את זה
בביקורתי״ והוא השיב :״לא רציתי.״ זהו התיאטרון
העיברי — ואין בו מילים בכלל. הוא איננו יכול להיות