גליון 2072 מתאריך 19 במאי 1977

אירופה המערבית, שבהן נמצאות מיפלגות
סוציאליסטיות בשילטון. לא מעט מהיחסים ההדוקים
ששררו בין מדינות אלה לישראל נבעו מהיחסים
האישיים והמיפלגתיים של מנהיגי מיפלגות אלה עם
ראשי מיפלגת העבודה הישראלית.

ביוון שבל ראשי המיפלגות הסוציאליסטיות
באירופה מאוחדים כדיעה בי על ישראל
לוותר על שטחים כיהודה ובשומרון ולהכיר
כאש״מ, עלולה האכזבה המיפלגתית שלהם
מממשלת־ליכוד להיות בעלת השלכות גם
על התמיכה המדינית כישראל, הן בסיוע
בלבלי והן בפורומים בינלאומיים.

כמה הוציאו
המפלגות?
להלן החשבון האמיתי של הוצאות המיפלגות במערכת־הבחירות
לכנסת התשיעית, השונה לחלוטין
מהצהרותיהן על הוצאותיהן כביכול. סכומי ההוצאות
לגבי חודש אפריל מוסמכים בהחלט, וסופקו על־ידי
איגוד־המפרסמים, שהוא איגוד מיקצועי בלתי־פוליטי.
על־פי הערכת ההוצאות לפירסום עד סוף חודש
אפריל ניתן לאמוד את סכום ההוצאות הכולל —
לפירסום מתוך הנחה כללית כי כימעט כל המיפלגות
הוציאו ב־ 17 הימים הראשונים של חודש מאי סכום
השווה לכל הסכום שהוציאו בחודש אפריל.

על-פי סכום ההוצאה על פירסום במודעות
בעיתונות, ניתן לערוך אומדנה של מיכלול
ההוצאות של כל מיפלגה, שבן כבל מיפלגה
תופס הפירסום בעיתונות שיעור דומה מכלל
התקציב הבולל אחזקת מישרדים ועובדים,
הפקדת סירטוני־טלוויזיה, הוצאות־אירגון
כלליות, הדפסת פלאקאטים והדבקתם
והוצאות יום־הבחירות.

המערך הוציא עד סוף חודש אפריל כ־ 2,5מיליון ל״י
על מודעות בעיתונות, מתוך סכום משוער כללי של
3,6מיליון ל״י לפירסום.

סך־כל ההוצאות המשוערות של המערך
לבחירות מסתכם כב־ 30 מיליון ל״י. רק אותו
חלק ממימון הבחירות ששולם למערך
במיפרעה, יוחזר לו על־פי מיספר הה״בים
שקיבל. נראה שכתוצאה מכך הסתבך
המערך כחובות של כ 10-מיליון ל״י.
הליכוד הוציא עד סוף חודש אפריל 2,898 מיליון ל״י
למודעות בעיתונות, מתוך סכום כולל של 4,3מיליון
עד ה־ 17 במאי ותקציב כללי של כ־ 25 מיליון ל״י. רוב
תקציבו יכוסה מתקציב המדינה, על־פי חוק מימון
המיפלגות.
ד״ש הוציאה 2,815 מיליון ל״י עד סוף אפריל וכ־3,2
מיליון ל״י עד אמצע מאי, מתוך תקציב כולל של כ־20
מיליון ל״י.

כמקום הרביעי כסכום ההוצאות נמצא
פלאטו־שרון, שהוציא אומנם בחודש אפריל
3510 אלף ל ״י כילבד מתוך תקציב פירשום
של חצי מיליון ל״י עד אמצע מאי. אולם
פלאטו הוציא סכום בולל של ב־ 15 מיליון
ל״י, שבו כלולים הסכומים שהוציא ברחבי
הארץ כ״תדומות״ למיפעלי ציבור ולפרטיים.
המפד״ל הוציאה כמיליון וחצי ל״י על מודעות, מתוך
תקציב כולל של 10 מיליון ל״י. הל״ע הוציאו 800
אלף לפירסום מתוך תקציב-המוערך ב־ 6מיליון ל״י
ואילו שלי, ר״צ, שלומציון ותנועת הרב מאיר כהנא,
הוציאו כל אחת 250 אלף ל״י על פירסום — מתוך
תקציבים של כ־ 2מיליון ל״י של כל אחת.

מ שה ד״ן
יצטרך דליבוו־כעת
ברור כימעט לחלוטין כי ח״כ העבודה, משה
דיין, יממש את אזהרתו מלפני הבחירות, יפרוש
ממיפלגת העבודה ויצטרף לליכוד — או בראש
חטיבה נבחרת או כאיש פרטי. דיין ינמק את פרישתו
בכך שהוא תומך במצעו המדיני של הליכוד בקשר
לאי־ויתור על שיטחי יהודה והשומרון. יחד עם דיין
עלול לפרוש גם ח״כ עמוס הדר, ולא מן הנמנע שגם
ח״כ נוסף יצטרף אליהם.

פרישתו של דיין מהמערך והצטרפותו
לליכוד עשוייה להיות מכרעת כיצירת רוב
פרלמנטרי שיבטיח את הקמת ממשלת
הליכוד ללא ד״ש.

ורעו יחסי ישראל*
עם מדיווח אירופה
אחת התוצאות המדיניות של הקמת ממשלה בראשות
הליכוד, תהיה הרעת יחסי מדינת־ישראל עם מדינות

חלפו! סבל
מידיו!
יעקב חלפון, מי שהיה יועץ־הסתרים־לשעבר של
ראש־הממשלה יצחק רבין והפך למנהל מסע־ד,בחירות
של המולטי־מיליונר סמי פלאטו־שרון, יקבל ככל
הנראה סכום של מיליון ל״י במזומן, תמורת הצלחתו
להכניס את סמי פלאטו לכנסת כשהוא גורף קולות
שהיו מספיקים לו להכניס שני מנדטים.

כין הלפון לפלאטו לא נכתב כל הסבם על
התמורה שיקבל חלפון אם ייבחר פלאטו
לכנסת .״אני משאיר זאת לשיקול־דעתו,״
אמר הלפון .״הוא צריך להעריך באיזה מצב
היה לפני שלושה חודשים ובאיזה מצב הוא
היום, ובמה זה שווה לו.״

ראש-ממשלה ואז ייאלצו הליברלים
להסתפק כתיק חשוב פחות.
עימות עלול להיווצר גם על תיק הביטחון שעליו יהיו
שני קופצים: אלוף (מיל ).עזר וייצמן ואלוף (מיל).
אריק שרון, שיצטרף לקואליציה עם הליכוד. הניצחון
הארגוני הגדול של הליכוד, אותו זוקפים לזכותו של
וייצמן עשוי להוות מיכשול בדרכו של אריק שרון
למשרדיו־,ביטחון, למרות שבגין העדיף אותו עד כה
לתפקיד זה.

ב לי כו ד חוששים
מ ש ריפ ח מיסמבים
בקרב אנשי הליכוד הובעו חששות כי המערך עשוי
לנקוט בשיטת ״האדמה החרוכה״ בטרם יעביר את
השילטון לידי ממשלת הליכוד, לכשחוקם. אנשי
המערך עלולים להשמיד תיקים ומיסמכים שיש בהם
כדי להוות חומר נגד המערך ואנשיו בתקופת אחזקתם
הממושכת בתיקים אלה.

כמיוחד מדובר בתיקים במו המישטרה,
המישפטים, האוצר והביטחון, שם יש
מיסמבים ותיקים על פרשיות חסויות רכות
שאם יגיעו לידיעת האופוזיציה שהגיעה
לשילטון עלולים להוות תיבת פנדורה
שתשמש כנשק נגד מיפלגת העבודה
ושותפיה כשילטון.

על פי ההערכה ישלם פלאטו לחלפון סכום של מיליון
ל״י. אילולא נבחר לכנסת, לא היה משלם לחלפון דבר.

יתבעו ח קי ר ה
עד ב חי רתפדא טו
לא מן הנמנע כי כאשר תכונס הכנסת התשיעית,
יישמעו בד, קולות שיתבעו הקמת ועדת־חקירה
שתחקור את השמועות והידיעות על הנסיבות שבהן
נבחר סמי פלאטו לכנסת.

העיתונות הבינלאומית בבר ציינה את
ההפתעה שבבחירת פלאטו באות־קלון
לדמוקרטיה הישראלית• ,טכה ניתן לקנות
מקום כפרלמנט כדומה למה שהיה מקובל
ברפוכליקות־כננות דרום־אמדיקאיות.

גיליון ! ה
הוו א 0 9הי ה
נכתב בחלקו הגדול והודפס לפני
יום הבחירות לבנסת התשיעית,
כאשר עדיין לא ניתן היה לצפות את
התוצאות המהפכניות והמפתיעות של
הבחירות. משום כך, חלק מן החומר
המתפרסם כגיליץ זה התיישן בטרם

מ׳ היו
שר ה דיבור ד
למרות שעדיין לא ברוד איזה סוג של קואליציה
יצליח הליכוד להקים, כבר החלד, ההתרוצצות הפנימית
בתוך הליכוד בקשר לשרים המיועדים בממשלה
שתקום בראשותו של מנחם בגין. לא מן הנמנע שעל
רקע זה יווצרו חיכוכים בקרב החטיבות השונות
המרכיבות את הליכוד, שכל אחת מהן תתבע לעצמה
תיקים ״מכובדים״ יותר. אולם בסופו של דבר נראה
שבגין עצמו יצטרך להכריע בקשר להרכב ממשלתו.

בכר ברור שהליברלים בליכוד יתבעו שני
תיקים חשוכים: את תיק־האוצר עבור
שמחה ארליך ואת תיק־החוץ עבור אריה
דולצ׳ין. אולם קיימת אפשרות שבגין עצמו
יבקש לכהן כתפקיד שר־החוץ כנוסף להיותו
הבהרה ככתבה ״היחידה שנמחקה״ המתפרסמת
כגיליון זה מופיעים קטעים
המתייחסים לדמותו של סרן דויד כוכבי
ז״ל, מפקד פלוגת הצנחנים שנהרג
כאסון מסוק ה״יסעור״ .מערבת
״העולם הזה״ מבקשת להבהיר כי הקטעים
לא נכתבו על דעת המישפחה.
לפני פירסום הכתבה היא הוצגה לפני
כני-מישפחתו של כוכבי, שטענו כי
לדעתם אין הכתבה מתארת את
דמותו נאמנה, אולם מסיכות טכניות
לא ניתן היה עוד להכניס כה תיקונים
במבוקש.

הודו 1ק הי שראלי
יוחל בשטחים!
אחד הצעדים הראשונים של ממשלת־ד,ליכוד יהיה
החלת החוק הישראלי בשטחים. בנושא זד, יש כבר
אישור של הכנסת המסמיך את הממשלה להחיל את
החוק הישראלי בשטחים הכבושים כאשר תמצא זאת
לנכון. לפיכך לא תצטרך ממשלודו־,ליכוד לבקש אפילו
את אישור הכנסת לצעד זה.

נראה כי כשלב ראשון יוחל החוק הישראלי
רק כיהודה ובשומרון — דבר העלול לגרום
לגל של התפרעויות ומעשי אלימות בגדה.

הטלוויזיה ח ש שה
3 71י ר סו םהת חזי ת
חשש כבד ליווה את החלטת אנשי הטלוויזיה
הישראלית לשדר את תחזית תוצאות הבחירות לכנסת
התשיעית שהיתר, כבר בידם עוד בטרם הסתיימה
ההצבעה הרשמית בקלפיות המדגמיות על פיהן
נקבעה התחזית.
עשר דקות לפני השעה עשר בלילה הניחו אנשי
מחלקת החדשות של הטלוויזיה, דן שילון ואלכם
גלעדי, את תחזית התוצאות, שבישרה את ניצחון
הליכוד, על שולחנו של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן.

שילון וגלעדי, שבעצמם נדהמו מהתוצאות,
לא הסתירו את חששם כ״פיספוס״ שעלול
יהיה לשים ללעג את בל מיבצע החיזוי של
הטלוויזיה. אכל צוקרמן כחן את התוצאות
בקפדנות ואחרי דיון קצר הוחלט ליטול
סיבון ולשדר את התחזית.

אגב, שדרי הרדיו שהתמקמו בבנין הטלוויזיה ניסו
לגנוב את ה״סקום״ מהטלוויזיה ולשדר את התחזית
ברדיו קודם לתחילת שידורי הטלוויזיה. רק התערבותו
של מנכ״ל רשות־השידור, יצחק לבני, סיכלה זאת.

200ו סססו 530 $00 100000

איא

וז* *0/8מ

* ך,קלטר, עי -כפתור

למבקשים

ס?7.1ן/רגאד(!•ואו

¥א^ 801

ז ה מי ה

ה עו ( 0

אנו מנתקים את הר,׳מר,׳ אמר כנץ לאנשים שליוו אותנו
כמכונית עד החורכה ואשיר עמדו לחזור צפונה, לכאר־שכע, .אנו
רה מהווים ימלא תפפירו אותנו מלפנינו נראה אוכף. שם נמצאים
הצלפים הערכיים. אנו מנמיכים את הטווח ויורים
העיניים מופנות למטוס כחרדה. האם יראה אותנו? האם יהלוט
את שידורנו שוכ ציפייה ארוכה — המטוס אינו עונה
הטעים אלה להוחים מכתבת־ענל, תחת הכותרת ״אל לב המידבר,״
שראתה אור כגיליון ״העולם הזה״ שיצא לאור לפני 25 שנים
בדיוה. הגתכה נעשתה כידי צוות כתכי השבועון, שהצטרפו
לשיירה שירדה אל מיסתרי הננב למשיד 10 ימים, לשטחים שעין
ישראלי לא שזפה אותם עד למסע זה.
כגיליון ״העולם הזה״ לפני 25 שנים הוכא סיפור טכח 11
אלף הצינים, כמרים ופהידי־ממשלה פולניים כיער הטין, על־ידי

הוהש 1יי 3
כוחות הצכא־האדום הרוסי. כשער האחורי של הגיליון החל צייר
המערכת, הריאל גרדוש (דוש) כסידרת הריהטורות תחת הכו תרת
״חזיר הדרכים״ ,בתגובה למיבצע ״אכיד הדרכים״ של מיש־טרת
ישראל.
כשער הגיליון: אגני רוכינגר, רעייתו של ראש מערכת־ירושלים
של השכועון, דויד רוכינגר, וכיום צלם ״טייס לייף׳׳
כישראל. אנני רוכינגר מובילה אנהה כחבל, כתמונה שצולמה
במהלד המסע אל לב המידבר.

..העולם הזה״ יעל ייגאל יזין ותוכניותיו 1952 מישטל
דיקטטורי פעטציאלי, במעטה של תוקי׳חירום־ * 11־
המי שפ טיס דוב ׳וסו מנוי! מילתמה על העיתונות

העם
ת גו ב ה בל תי־ צפוי׳ ה
קבוצת חיילים קיבלה לידיה את הלפיד,
ויצאה לדרכה למירון. הרב הראשי הסביר.
את מהותו של ל״ג בעומר בהיסטוריה
.היהודית. בטכס צבאי חגגו עוד חג מחגי
ישראל.
ימים אחדים לפני־כן ישבו מאות הסטודנטים
של האוניברסיטה העיברית * ,האזינו
לדבריו של בוגר־אוניברסיטה מפורסם
שעדיין לא סיים את עבודת הדוקטוראט
שלו. רב־אלוף ייגאל ידין דיבר על המגמה
הצבאית שצה״ל מבקש להנהיג בבתי־הספר
התיכוניים. התגובה היתד, בלתי־צפוייה :
סגל התלמידים של האוניברסיטה העיברית,
שהיה פעם לב ד,״הגנה״ בירושלים, והוציא
מקירבו את 35 גיבורי השיירה לגוש־עציון**
,התייחס ברובו בשלילה לרעיון,
מעבר לדיברי הוויכוח החריפים התבלטה
שאלה המטילה את צילה על כל אזרח במדינה:
האם המצב הנוכחי של מדינת יש ראל.
העלול להימשך דור שלם. הוא מצב
של לחימה או של שלום י
אם יוגדר המצב כמצב־מילחמה, כפי
שביקש לעשות הרמטכ״ל, הרי מוצדק לא
רק קיומו של מישטר דיקטטורי פוטנציאלי,
במעטה של חוקי־חירום, אלא שגם
אופי החינוך הניתן לילד יהפוך את תושבי
המדינה לעם צבאי יותר ויותר, בדומה
לגרמנים וליפאנים. אולם אם מצב־שלום
הוא, הרי יש לתת מעמד נורמאלי לצבא,
לבטל את פולחן הנשק מבלי לבטל את
כושר ההגנה של המדינה.

ציבור הרחב, היא יודעת להעריך את עזרתם
של העיתונאים. לא היה לה כל רצון
להוציא מן האש את הערמונים החמים של
שר־המישפטים.
כשנודע שעיתונאי חיפה עומדים לקיים
אסיפת־מחאה נגד הפגיעה המחפירה בחד
פש־ר,עיתונות (כי מרבית המידע החשוב
לעיתונאי בא בדרך־כלל ממקורות המוכרחים
לשמור על אלמוניותם, ובייחוד כשהדבר
נוגע למיקרים של שחיתות במנגנון
הממשלה) .יגאל מוסינזון, קצין־העי־תונות
החדש של המישטרה, נטל את היוזמה
לידיו. הוא עלה אל סגן־המפקח־הכללי
של המישטרה, יוסף נחמיאס, ומצא שגם
הלה מתייחם לעניין בשלילה. הם החליטו
לתת הוראה לסגור את התיקים.
אולם שעה קלה לפני־כן ביקר פרקליט
המדינה אצל המפקח־הכללי, יחזקאל סהר *,
והשתדל לשכנע אותו להמשיך בעריכת
* המפכ״ל יחזקאל סהר, ויגאל מוסיד
זון נטלו, שנים מיספר מאוחר יותר, חלק
פעיל בפרשת עמום בן־גוריון.

מישפט פלילי. כתוצאה משיחה זו הודיע
הפרקליט בפומבי בחיפה (שם שהה בתוקף
תפקידו כקטיגור במישפט הרופא שנאשם
ברצח חברת קיבוץ חניתה, אחרי שביצע
בה הפלה מלאכותית בלתי־חוקית ובלתי-
מוצלחת) ,כי השלושה יועמדו לדין.
במשך שעות אחדות העבירו חוטי־הטל-
פון הלוך וחזור שיחות נרגשות בין תל-
אביב וחיפה. התוצאה: קציני־מישטרה,
וביניהם יגאל מוסינזון, הופיעו באסיפת
העיתונאים, הודיעו להם שהתיקים נסגרו.
אמר עיתונאי, שכתב בשעתו מאמר שבו
דרש להעביר את המישטרה לידי מישרד־המישפטים
:״ברודהשם שלא קיבלו את
הצעתי !״
סטודנטים הגעגועים ה בי ת ה הורגי
הבעיטה שקיבלו הסטודנטים

הישרא׳

עי תונו ת
עלמוניס מן האש
דוב יוסף ישב ורתח. שלושה עיתונים
פירסמו בהבלטה חליפת־מיכתבים עולבנית
ומשעשעת בינו לבין משה אהרון פייקו־ביץ,
מנהל שירות הרכבת ואחיו של אלוף
הפלמ״ח יגאל פייקוביץ־אלון.
זה היה בשעה שדוב יוסף היה שר־התחבורה,
אחראי לרכבות. אולם מאז חדל
דוב יוסף להניע את גלגלי התחבורה,
והחל מניע תחת זאת את גלגלי המיש־פט,
כשר־המישפטים. בטענה שהמיכתבים
שפורסמו היו מיסמכים סודיים, הוא דרש
מן העיתונאים שיגלו את שם האדם שמסר
אותם לידיהם. השר קיווה, שבצורה זו
יעלה בידיו להרשיע את אוייביו בין פקידי
מישרד־ר,תחבורה. אולם העיתונאים
סירבו, ומתוך זילזול בזכויות העיתונאים,
שהפך כבר שם־דבר, פקד דוב יוסף על
פרקליט המדינה לפתוח תיקים פליליים
נגדם. ביצוע המלאכה הזו הוטל כמקובל
על המישטרה.
ביוד השם, לא קיכדו. אולם המיש-
טרה לא התייחסה אל העניין בשימחה רבה.
כמוסד התלוי כולו בשיתוף־פעולה של ה*
ששכנה בתקופה שלאחר המילחמה
בקולג׳ הנוצרי טרה־סנטה, שבמרכז ירושלים.

מחלקת ההר, בפיקודו של דני מס.

אל לב המידבר

לעשרה ימים יצאה חבורה של צעירים הרפתקנים
שוחרי־טבע, ובתוכם תשע בחורות ושלושה מחברי
מערכת העולם הזה דאז, שהצטרפו להרפתקה הגדולה והביאו עימם בשובם סיפור חסר־תקדים.
בתמונה למעלה: ארבעה מהאנשים נושאים באלונקה את חברם, שנפצע בעת ההיתקלות
עם הבדואים העוי-ינים. למטה באור הירח החיוור לובש הנוף צורה אחרת...״

״העולם הזה״ 759
תאריך 15.5.52 :
ליים הלומדים בחוץ־לארץ עקב המדיניות
הכלכלית החדשה, אשר כתוצאה ממנה
נפגעו סטודנטים ישראלים רבים הלומדים
באירופה ובארצות־הברית, לא השפיעה
במידה רבה על 20 הסטודנטים הישראלים
בקנדה.
״שעה שמאות סטודנטים מתחבטים כיצד
לכלכל את עצמם בחוץ־לארץ,״ מוסר
שליח מייוחד של העולם הזה, משה בן־
שחר, מקנדה, על הצד השני של המטבע
— צעירים ישראליים שהסתדרו בכוחות
עצמם ומרוויחים את לחמם ודמי-לי-
מודיהם :
׳ אחד מלוחמי הראל ומפורצי הדרך לירושלים,
דני, לומד רפואה במיכללת מק־גיל
המפורסמת ומרוויח את לחמו ודמי־לי־מודיו
בכבוד, ואף מצליח לחסוך דולרים
רבים לנסיעות־חופשה בקנדה ובארצות־הברית,
ובשנה הבאה הוא מקווה לבקר את
בני־מישפחתו בישראל.
דני עובד ארבע שעות ביום כמנקה
מרבדים במכבסה מייוחדת, ומרוויח 160
דולר לחודש. מתוך סכום זה הוא מוציא
עבור חדר מרוהט מרופד מרבדים 35 דולר
לחודש — 75 דולר לחודש, האוכל,
והשאר מוצא לצורכי לימוד, מלבושים
ובילוי.
דבורה, ממשוחררות גיבעתי, הלומדת
כימיה באוניברסיטת מונטריאול, נמצאת בקנדה
זה שנתיים והספיקה לחסוך כ־סססז
דולר לנסיעה לישראל וביקור־ביניים באירופה.
דבורה
היא בוגרת הגימנסיה הרצליה,
ומלמדת עיברית בבית־ספר במונטריאול
בשכר של 200 דולר לחודש. היא עסוקה
בהוראה משך ארבע שעות ביום, ואת
שאר הזמן היא מקדישה ללימודי הכימיה.
אברהם, מנכי מילחמת־השיחרור, הגיע
לקנדה לפני שנה, והוא לומד רוקחות באוניברסיטת
מונטריאול, המונה 25,000 סטודנטים.
הוא עצמו בוגר בית־הספר הריאלי
בחיפה, ונפצע בקרבות הצפון. משהגיע לקנדה
הוא התאכסן בשבועות הראשונים
בבית־מלון, שם הוציא את סכום הדולרים
האפסי שהיה ברשותו.
מספר אברהם :״עלה בראשי רעיון.
פירסמתי מודעה בעיתון מונטריאולי, בדבר
נתינת שיעורים בעיברית לכל המעוניינים,
בשעות הרצויות להם. כעבור שבוע אספתי
שלושה שיעורים, שאני נותן אותם
יום־יום לבני יהודים עשירים בשכר של
חמישה דולר לשעה, כל תלמיד בשעה
נפרדת.״
התוצאה: חדר מרוהט במרכז העיר 10 ,
חליפות במשך השנה, ובקרוב תבוא גם
המכונית בשביל הנערה.

אנ שי ם
• ראש עיריית ירושלים, שדמה־זלמן
שרגאי, נהנה ממסע־תעמולה שערך
בארצות־הברית, חזר ירושליימה כשבידו
צרור סיפורים משעשעים וזכה בעשרות
קבלות־פנים חגיגיות. הטוב שבסיפורים
היה שאלתו של ראש־עירייה אמריקני אחד,
אוהב־ציון, ששאל את שרגאי בלחש:
״הסבר לי, בבקשה, כיצד אירע שלמיש־דת
נשיא מדינת ישראל נבחר הד״ר חיים
וייצמן, ולא הד״ר דדאודור הרצל/׳״
• אברהם שפירא (חוואג׳ה מיכה)
איש פתח־תיקווה וזקן השומרים, שנכח ב טכס
ייסוד המועצה המקומית בכפר הערבי
טייבה, אמר :״רבנו קצת פה ושם,
כמו ב־ 1921 וב־ ,1929 אבל חוץ מזה תמיד
היה בינינו שלום!״

הםב אי ם, הםבאים !
כל הגיבורים שאתם אוהבים

מיקי מאוס,פלוטו, דונאלד דאק,פיטר פאן, קפטן הוק,פיבוקיו, סינדרלה וכל האחרים...

טוב לי ע ם שוקולד׳..ריסנו ס

פדפופ דיר יעק!

הילדים מקבלים בשמחה שוקולד״ דיסני״ עלית ,
נהנים מהשוקולהצובעים להנאתם את הציורים בתוך העטיפות,
מציינים בתלוש את מספר הפוסטר שהם בחרו
ן ממס׳ 5עדמס׳,|8גוזרים 12 תלושים!אחד מכל עטיפה),
משלימים בכל תלוש את הסיסמה
ושולחים אותם במעטפה לתר 3468 .תל אביב.
והפרס: פוסטר רב צבעים בגורל 35x50ס״מ,
אחד מארבעה פוסטרים נהדרים של תמונות וולט דיסני
ישלח לפיבחירתם בדואר לביתם.
בתיאבון ובהצלחה !

^ 1111111^11
״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהדה :
תל־אכיב, רחוב גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136
מען מברקי :״עולמפרם״ * מודפס כ״הדפוס החדש״ כע״מ, תל
אביב. רה׳ כן־אביגדור. הפצה :״גד״ כע״ם. גלופות :״צינקוגרפיה
כספי׳׳ בע״מ. העורף הראשי! אור< אכנרי. העורף: אלי #כו ר• עורר
תכני ת: יוסי שנון. עורכת כיתוב: נורית יהודאי. ראש המינהלה:
אברהם סיטון. מה׳ המודעות: רפי זכרוני. המו״ל: העולם הזה כע״מ.

בראיון שהעניק ערב הבחירות לרפאל
בשן, איש ידיעות אחרונות, ניסה
הפרופסור ייגאל ידין, מנהיגה של התנועה
הדמוקרטית לשינוי, לטעון כאילו
מאחרי גילויי העולם הזה אודותיו מסתתר
סיכסוך אישי בין אורי אבנרי לבינו.
בין שאר השאלות, שאל בשן את ידין :
״מדוע מתקיף אותך העולם הזה בכל
שבוע? מה יש להם נגדך?
על כך השיב לו ידין :״אני חושב ש אורי
אבנרי כתב זאת בעצמו, במאמרו
שעבר. לדבריו, טענותיו נגדי בשבוע נובעות עוד מהתקופה שבה כיהנתי כ־רמטכ״ל,
כאשר אסרתי את הפצת העולם
הזה במחנות צה״ל, מפני שהם פירסמו
כתבה שפגעה מאד במוראל, על־ידי טיפול
לא נכון וצילומים לא נכונים ב סוגיית
שירות הבנות בצבא. עובדה היא,
כי מאז שהחלטתי שהעולם הזה לא יופץ
במחנות צר,״ל, המשיכו רוב הרמטכ״לים
האחרים בקו הזה. אורי אבנרי כותב במאמר
בפירוש, כי הוא ראה בכך את
התחלת הסיכוך בינו לביני.״
קטע זה מדבריו של הפרופסור ידין
ראוי להתייחסות מעמיקה ולניתוח מדוקדק,
שכן יש בו כדי להעיד על אופיו,
מהות אישיותו ותפיסודעולמו של האיש,
שמערכת אדירה של יחסי-ציבור ניסתה
להציגו כגואל הדמוקרטיה בישראל.
ניסיונו של ידין להציג את המערבת
שמנהל העולם הזה נגדו כעניין של סיכסוך
אישי, על רקע מיסחרי — משום שאסר
את הפצת העולם הזה במחנות צה״ל ב—
הואיותר
כהונתו כדמטכ״ל תקופת ממגוחך. הוא פשוט מטופש. אולם טענתו
כאילו אבנרי עצמו טען בך במאמרו
(״הדמוקטטור״ ,העולם הזה ,)2069 היא
זילזול גמור באינטליגנציה של הקורא.
באותו מאמר ניסה אבנרי להציג את
ידין כאגו־מאניאק מוחלט, יהיר מאין-
כמותו, אדם נוקשה המזלזל בזולת ו־אנטי־דמוקרט
בהשקפת־עולמו. את פרשת
העימות עם ידין בתקופת כהונתו כ־רמטכ״ל
סיפר אבנרי כהמחשה לכך שהערכת
אופיו של האיש נבעה אצל אנשי
העולם הזה מניסיון אישי, פרי אותה
התנגשות חזיתית. הערכתו של ידין כיום
את אותה פרשה מעידה רק שהאיש לא
השתנה מאז כמלוא־נימה, וכי האופי ה־סמכותי־הכפייתי
שלו לא השתפר במאום.

הבה נחזור שוב אל אותה פרשה
שאירעה בחודש יוני ,1950 לפני 27 שנים.
היה זה חודשיים בילבד אחרי שהעולם
הזה עבר לידי אבנרי וחבריו, ששבו מ-
שדותיה,קרב של מילחמת־ד,עצמאות. תוך
כדי המילחמה התעוררו בקירבם ספקות
לגבי היעילות של ניצול שירות הבנות
בצד,״ל. אבנרי והצלם מקסים סלומון
יצאו אז למישרדי השלישות, ששבנו ב-
בית״הירוק ביפו, ריאיינו מיספר חיילות
וצילמו אותן במישרדיהן.
התוצאה היתד. כתבה שראתה אור בגיליון
העולם הזה 662 תחת הכותרת:
״האם גיוס הבנות מיותר?״ עצם הצגת
השאלה היה, באותה תקופה, בבחינת העזה
בלתי-רגילה.

להן בשטחים חיוניים אחרים) תהיינה
חייבות לשרת שנתיים — בעוד שחלק
של הבנות לא ישרת כלל.״
שימו־לב! אלה הם הדברים שהקפיצו
אז את ייגאל ידיו, שעוררו את חמתו
וקיצפו עד שהחליט כי המאמר אינו אלא
״פגיעה במוראל צה״ל״ .העובדה שגם
כיום מסוגל אדם זה להגדיר את תוכן
הכתבה וניסוחה כ״סיפול לא נבון״ ,מצביעה
על מערכת המושגים שלו.
ידין מציין שהכתבה לוותה ב״צילומים
לא נכונים.״ עצם העובדה שמי שהיה
רמטכ״ל לפני 27 שנים וכיום טוען לכתר
ראש־הממשלה מוצא בליבו חוצפה לקבוע
מה הם ״צילומים נכונים״ ומה הם
״צילומים בלתי־נכונים״ ,מעידה על אופיו
הטוטאליטארי. אבל, בבקשה, שיפטו בעצמכם
— מה היתר התמונה ה״בלתי
נכונה״ ,לדעת רב־אלוף ידין. זו לא היתד,
חלילה, תמונה פורנוגראפית. היתד, זו
התמונה המרכזית בכתבה. שהשתרעה לרוחב
עמוד אחד והראתה חיילת מסתרקת
במישרד צבאי כששתי חברותיה משתעשעות
ליד השולחן (ראה התמונה בעמוד
זה) .מזעזע, נכון?
לא ייאמן, אבל זהו התצלום שהרתיח
את ידין וגרם לו להטיל חרם מטעם

אחרי שאותה כתבה נוראה נמסרה לביקורת
הצנזורה הצבאית, הגיע תוכנה
גם לידיעת דובר צה״ל דאז, משה (״מויש״)
פרלמן. פרלמן נפגש עם אבנרי, הודיע
לו שהרמטכ״ל, ייגאל ידין, מבקש לגנוז
את הכתבה, לא על פי הוראה, אלא מרצונו
הטוב של העולם הזה. מויש נדהם
כשאבנרי דחה את הבקשה, איים שפירוש
דחיית בקשתו של ידין יהיה עימות ישיר
עם הרמטכ״ל. לא היה זה נימוק משכנע.
הכגגה פורסמה.
התגובה היתד, מיידית. ייגאל ידין, מורה
הדמוקרטיה, הטיל חרם על העולם הזה.
הוא לא יכול לאסור את הפצתו במחנות
צה״ל או לאסור על חיילי צה״ל את
קריאתו, אבל הוא ביטל את רכישת העיתון
מתקציב צה״ל עבור חדרי הקריאה
והתרבות במחנות צה״ל. הרמטכ״לים שבאו
בעיקבותיו לא אסרו את הפצת
העולם הזה בצה״ל, כטענתו של ידין.
הם פשוט לא חידשו את רכישת העיתון
עבור קוראי העולם הזה בצר,״ל מתקציב
הביטחון. העולם הזה גם לא ביקש מעולם
לחדש רכישה זו.
לא היתד, זו פעולת־העונשין היחידה
שנקט ידין על שהעולם הזה העז להמרות
את פי הגבורה. מייד אחרי הופעת אותה

התמונה שעוררה את חמתו שד ידין (״העולם הזה״ )662
לחיילת במדים אסור להסתרק !
כתב אבנרי באותה כתבה בין השאר:
״אני שואל בכל הרצינות שאלה אפיקורסית:
היש בכלל צורך בכל אלה? לשם
מה לומדת צעירה להשתמש בסטן —
כשברור לחלוטין שלא תשתמש בו לעולם?
לשם מה היא צריכה להצדיע (לפעמים
לטוראית ראשונה הממלאת תפקיד של
סמלת) ,או לשחק בשמאל־ימין?
״הצבא זקוק למיספר מסויים של בנות
לתפקידים מייוחדים: פקידות, חובשות,
קשריות, מקפלות־מצנחים. האם לצורך זה
יש צורך ב״צבא־נשים״ ? מדוע לא יהיה
לבנות שירות־נשים כדוגמת השירות הקיים
באנגליה ובאמריקה — שירות ללא
כל הבולשיט הצבאי?״
חלק אחר של הכתבה התייחס לפטור
שניתן לבנות המצהירות על דתיותן, משירות
בצה״ל. כתב אז אבנרי :״לפני
חודשים אחדים החליטה הכנסת להאריך
את שירות הבנות לשנתיים. איש מן הצירים
לא טרח לשאול אם אומנם זקוק
הצבא למיספר כה רב של בנות, ואם
כדאי לבזבז על גיוס זה את האמצעים
המייועדים לחיזוק הצבא. חוק זה נתקבל
מטעמים דמגוגיים, בלי כל חשבון מוחשי.
״האמת הפשוטה היא שרק חלק מהבנות
החייבות גיוס גוייסו. השאר השתמטו
באמתלה של ״מצפון״ דתי, או
זכו ב״דחיה״ .מדוע? אין בהן. צורך. התוצאה
היא עוול משווע. חלק של החייבות
גיוס (וביניהן דווקא המשכילות: אחיות,
סטודנטיות, סמינריסטיות, שהציבור זקוק

צה״ל על העולם הזה. ידין טען אז כי
התמונה הנוראה הזאת, המכתימה את שמו
של צד,״ל והעלולה, רחמנא-ליצלן, לפגוע
במוראל הצבא ובביטחון המדינה, בויימד,
במתכוון על-ידי צלם העולם הזה מקסים
סלומון, כדי להבאיש את ריחו של צד,״ל
בעיני הציבור. כי מי זה ראה חיילת במדים
מסתרקת במישרד צבאי בשעות
העבודה? רק פרי דימיונו המעוות של
צלם העולם הזה יכול היה לסלף את האמת
בצורה כה מחפירה.

זה מצלצל כבדיחה גרועה, אבל
עובדה. גם כיום דוגל ייגאל ידין בדיעה
שהיתר. זו כתבה ש״פגעה מאד במוראל.״
אינני חושב שצריך להוסיף מילים על
מה שאמר ידין בראיון עם בשן״ .כאשר
אדם, המתיימר להיות רציני, חושב שיש
בסמכותו לקבוע מה פוגע במוראל ומה
לא, איך צריכים העיתונים לכתוב ואילו
תמונות עליהם לפרסם, מופיע על הבמה
הפוליטית בישראל כנושא דגל הדמוקרטיה,
זהו אחד ממחזות־האבסורד הגדולים
ביותר.
בראיון עם רפאל בשן אין ייגאל ידין
מדייק. הוא טוען בו כאילו בעיקבות
פירסום אותה כתבה אסר את הפצת העולם
הזה במחנות צה״ל, וכי רוב הרמטכ״לים
הלכו בעיקבותיו והמשיכו בקו זה. אופיי ני
לסיגנונו המטעה של האיש.
אולם השתלשלות הדברים האמיתית
היתד. כדלהלן:

הכתבה קיבל אבנרי צו־גיוס, שלפיו
עליו להתייצב תוך 48 שעות לשירות-
מילואים.
פיתאומיות ההודעה עמדה בסתירה להתחייבות
צד,״ל לאזרחים לתת הודעה של
חודש מראש על כל קריאה למילואים.
אבל אבנרי, היחידי מבין עורכי העיתונות
הישראלית אז שהיה משוחרר צד,׳׳ל, נכה-
מילחמה ופצוע־קרב, היה דרוש לצד,״ל
באופן חיוני ובהול. הוא הוצב לשמור
בשער אחד המחנות באיזור תל־אביב.
גם אם ייגאל ידין רואה בפרשה מעין
זו ״סיכסוך אישי״ ,לא כך אנחנו. אין
כאן עניין של חיסול חשבונות שהחלו
לפני 27 שנה. יש כאן מאבק נגד הסכנה
שאדם מסוגו של ייגאל ידין יגיע ל־שילטון
במדינה.
טענת״שקר אחרת שניסה ידין להעלות
כלפי העולם הזה, היתד. כאילו הפירסו־מים
נגדו הם עניין מיפלגתי, וכאילו העולם
הזה משמש מכשיר בידי מחנה שלי
כדי לנגח אותו ואת מיפלגתו. עד כמה
נואלת טענה זו ניתן להיווכח עכשיו.
מערכת הבחירות הסתיימה. הבחירות חלפו.
אבל מאבקו הציבורי של העולם הזה
נגד האידיאולוגיה וכל מה שמייצג ייגאל
ידין נמשך. ויימשך.

הידידות החדשה שגילית
תלן ותפרח למשהו
נפלא. אף אם
תרצי, לא תוכלי לקלקל
אותה. אתה, בן
טלה, התכונן לנסיעה
ארוכה. היא תוסיף ל־אישיותך.
ואם תרצה/
גם לכיסך. קינאה של
חבר לעבודה לא תצליח
לשבש את דרכך. סיכסוכיו ייכשלו
והבוסים יתנו דווקא לך את הג׳וב.
שבוע שיגרתי ואפור.
הוא יימשך כך הרבח
זמן. עליכם להישמר לא
לעבור את הגבול ולהפקיד
את עתידכם ביד
הגורל. תקופת הפרידה
שלך מאדם קרוב
אליו תימשך מעבר למצופה,
אבל בסופו של
דבר הוא ישוב אליך.
קבלי אותו כמו שהוא והשלימי עם גורלך.
לא תצליחי לשנות אותו ורק תזיקי לעצמך.

לאחר הפסקה ממושכת,
חזרת להיות עצמך.
נצל את השלווה
היחסית ממנה אתה
נחנה כדי לקדם את
מעמדך בעבודה לשפר
את היחסים במישפ־הה.
פקח עין על שותפיך
ועל הכפופים לך
ואל תתרשם מדברי־חנופה.
בת תאומים — אם תניחי לו
לרכב עלייך — תגרמי רק סבל לעצמך.

ת)1וחי0

מכתבים

מתנה בלתי־צפוייה מקרוב משפחה או מידיד
קרוב. קבלי אותה והחזירי לו כגמולו.
לך, בת מאזניים, מצפה שבוע מלא חוויות.
פעולה אותה אתה מתכלמיקרא
מאמרו שיל אורי אבנרי ״מחוץ
נן כבר כמה חודשים,
לחוק״ (העולם הזה ,)2070 על חוקים אבתתבצע
השבוע לשביסורדיים
שנשארים בתוקפם, נזכרתי, שלא
עות רצונך. סוף השבוע
פעם תקפתי את בן־גוריון, עלידהשלום, על
מתאים לנסיעות ארושהיריבה
לדבר על עם ישראל כעל ״אור
כות. זה גס יפיג את
לגויים״ בעוד שהוא הקים מדינה לפי
המתח שהצטבר בך. היחוקי
הגויים, שחוקקו לפי אינטרסים של
זהר באופן מייוחד מן
מעמד, והעניקו חסינות לחברי־כנסת הדיוהנסיעות
לטווח רחוק.
} 2בספטמבר -
טות, המחוקקים עונשים פליליים בעיסקי
22 באוקטובר
לא, שנשקפת לך סכנה
ממון וממציאים חטאים אבסורדיים שאין
פיזית או משהו דומה,
רוב הציבור יכול לעמוד בהם.
אלא שהתפתחות דברים שתבוא בעקבות
משעשע, וגם מעניין שברוריה, אשת ר׳
נסיעה כזו — תפריע לך רבות בעתיד.
מאיר, לימדה את בעלה התנא לקח. נאמר:
״יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד

אינם.״ ״חוטאים״ לא כתוב כאן, אלא
למרות האהדה וההבנה שהאנשים ה״חטאים״
,כיוון שייתמו חטאים (אבסורקרובים
אליך מגלים כלפיך, תיאלץ לפדיים)
,ואז רשעים עוד אינם. הגיון ברוריה
תור את הבעייה המוכיח,
למעשה, נכונות חז״ל כי ״בינה
מציקה לך בכוחות
יתרה ניתנה באשה מבאיש.״
עצמך. ניסיונותיהם לאלכסנדר
זרחץ, תל-אביב
עזור לך ייכשלו, ויוסיהבטחות
באשפוז
פו מתח מיותר למצב
שהוא גרוע בלאו
מה שיוותר אחרי הבחירות, מכל ההבטהבי.
הפתעה נעימה
חות, המצעים והמודעות הבומבסטיות, זה
צפויה לך לקראת סוף
1][11]1
הרבה פסולת ואשפה לפועלי-הניקיון. אילו
22ב;אוקטובר -השבוע, וכן אפשרות
22 בנובמבר
לגמול טובה תחת
טובה לידיד קרוב.
הזהרי מחברה קרובה, המסתירה את
מחשבותיה במעטה של דברי חלקלקות.

במרכזו של השבוע יעמדו שינויים מכריעים
ביחסך לבעיות המשפחה. אתה עלול למצוא
את עצמך נבוך ומהסס,
מאחר שהשינויים הצפויים
יהיו חריפים ויסודיים
הרבה יותר מכפי 1 ששיערת. בת קשת —
הרשעות שלך עלולה
להיות בעוכרייך. הפסיקי
להסתכל רק מסביב
לפופיק שלך והשלימי
ג 2בנובמבר -
20 בדצמבר
עם העובדה שגס אנשים מ נוספים בעולם הם בעלי
זכות קיום. חדלי להציק להם ותבואי על
קויימה רק עשירית מההבטחות שהופרחו
שכרך. בן קשת — השבוע טוב להימורים.
באוויר ונכתבו על טונות של גיליונות־

נייר, היו פני המדינה שונים היום.
דוד רביבו, באר־שבע
צפוי לך שבוע סוער מבחינה רגשית. מוטב
שתהיה ער, יותר מתמיד, כדי לא
חזודיס בדימעה
לטעות ברגשותיך האמיתיים
כלפי האנממתי
נעשיתם לי בקיאים גדולים כאלה
שים הקרובים אליך.
בתלמוד וביהדות?
אם תשלוט ברגשותיך,
בעיתונכם (העולם הזה ,)2071 במדור
תזכה להצלחה חבר״במדינה״
,פירסמתם כהערת־שוליים את
תית ותפגוש באנשים
הבדיחה שנפוצה על התנועה לשינוי הדמעניינים.
במקום המוקרטיה,
שעל־פיה נקבע כבר באגדות
עבודה — התקדמות
״בראשית רבה״ כי ד״ש תזכה בארבעה
איטית אך בטוחה. ה21
בדצמבר -
מנדטים בלבד בבחירות לכנסת התשיעית
19 בינואר
דיכאון שבו אתה ש(שם
נאמר ״ד״ש בפנים וזורע בחוץ,״ יחלוף באחרונה רוי כתבתם).
מהר. אילו היית מקדיש קצת יותר מחאם
אתם דווקא רוצים לדייק, מה שנאשבה
לאדם הטוב — היית יוצא נשכר.
מר שם על מעשה אונן הוא :״דש בפנים
וזורה בחוץ,״ ולא זורע. לשפוך זרע

בחוץ הוא פעולת זרייה, ולא זריעה.
יחסיך עם בני־משפחתך עשויים להעסיק
ייתכן שהאלוף זורע, מפקיע־הקרקעות
אותך עד מעל לראש. את מתרכזת אך ורק
מך ספר 1של ערביי ישראל, שתנועתו נובילדיך,
אינך שמה לב
שאת את דגל המאבק בהפקעת הקרקעות,
לראש המשפחה. הפתעה
אומנם צריך להחליף את שמו מזורע לזו-
נעימה צפוייה לך באמרה
— מלשון זורה חול בעיניים.
צע השבוע. אל תגזים
יעקב ליפשיץ, חיפה
בהשקעות לטווח ארוך.
אם תעשה כך, אתה
לחשוף את הצד השני
עלול לאבד ברגע אחד
.לפני כשלוש־מאות שנים כתב הרוזן
הזדמנות שלא תשוב בדה־לה
רושפוקו :״אין להיעלב על שהמשך
שנה או אף יותר.
אחרים מסתירים מאיתנו את האמת, שכן
בת דלי — התחילי
אנו מסתירים אותה מעצמנו פעמים רבות

כבר בשבוע זה ב־כל־כך.״
מאמריו של העולם הזה הם,
ביצוע הרעיון שעלה במוחך לפני זמן קצר.
ללא־ספק, דבר השנוי־במחלוקת בקרב ההפעם
הוא יצליח לבטח -בעזרת ידיד קרוב.
ציבור בישראל. אין בכוונתי לעסוק בכך,

שכן לא נראה לי שאפשר לחדש משהו
בהקשר זה. וראה דיברי העורך בגיליון
עצבים חזקים ! זה מה
( 2065 מדור ״קורא יקר״ — יום הולדת
שאתה צריך השבוע.
27 להעולם הזה).
שב על אחוריך וחאולם,
כקורא של העיתון מוצא אני את
כה. השתדל לא לקעצמי
לא אחת תוהה: האם עלינו לבחון
פוץ מעל לקורקבן.
תמיד אמת אחת בלבד? ואחזור כאן
השתמש במה שיש
אל דבריו של הרוזן דודלה רושפוקו:
לך. אחרת תגיע למהעולם
הזה חרט על דיגלו את הסיסמה
צב טמנו לא תצא ב19
בפברואר
של ״ללא מורא וללא משוא פנים.״ אך
20 במרס
קלות. חסוך לשעת
האם אין באפשרותו לנצל סיסמה זו כדי
צרה. כי היא עומדת
להציג בפני הקוראים את כל האמת,
בפתח. ומי הוא החכם, אם לא זה הטובה
ורעה, כמות שהיא?
רואה את הנולד ז בת דגים, לך מראים
סקרתי את הגיליונות האחרונים של
רבים.
הכוכבים שבוע של אהדה ובילויים
העולם הזה, ופרט לעיסוק במחנה שלי, לא
אך המונח ״אהבה״ איננו בהכרח אותו
מושג שאת מתכוונת אליו. לכן היזהרי !

חוקים אב0ורדיי 6

מאזניים

|1שס

אס תסמוך השבוע על
האינטואיציה שלך, ולא
תהסס לקבל החלטות
חשובות במישור הכספי,
עומדים לרשותו
סיכויים רבים לעשות
עיסקה מצויינת ולהבטיח
את עתידך לאורך
21 ביוני ־
_20 ביולי
__ ימים. אם ההחלטה אינה
בידך, הפעל את מלוא
השפעתך על בר הסמכא, והשתדל לשכנע
אותו לקבל את עמדתך — ואז תצליח.
השבוע יעמדו בפניך
אתגרים חדשים, ועליך
יהיה להתאמץ
כדי להוכיח את כש־רונך
ויכולתך. בת־אריה
— הזהרי שלא
להסתבך בסערות רגשיות
העלולות לגרום
21 ביולי -
21 באוגוסט
לך לאכזבה ודיכאון.
אם תנהגי בקור״רוח,
תפיקי מהרפתקאותיך הרומנטיות הנאה,
במקום הסבל שהיה מנת חלקך עד כה.

בתחילת השבוע שב בשקט.
השתדל לצבור
מנוחה. בשבוע הבא תזדקק
לכל כוחותיך הפיזיים
והנפשיים. גס לך,
בתולה, כדאי השבוע להפסיק
להתאמץ. בין
22 באומסט -
כה וכה לא תראי עמל
22 בספטמבר
בטירחתך. יחד עם זאת
כדאי לכם, בני־בתולה,
להתחיל לחסוך לשעת מצוקה. לעומת הבשורות
הרעות, עתידכם צופן בחובו אושר.

נ שנו1

מצאתי שום התיחסות אל דבר טוב אחר,
אל אמת טוביה אחרת. ויש כזו !
״הסלידה מפני השקר היא פעמים רבות
בחינת כוונה כמוסה להוסיף מישקל לד־עותינו
ולהוסיף לדיבורנו כבודה של דת.״

כן, מחנה שלי הפך מעל דפי עיתונכם
לדת, אך מה עוד? אין דברים טובים
פרט לכך, ובכל זאת, אולי תיפקחנה עיניכם
לכל הנעשה סביב?
כשם שעיתון צריך לחשוף בפני קוראיו
סנסציות, סקופים, עוד ועוד שחיתויות
של ייגאל ידין ועוד שקל שחסר, כך
הוא צריך לחשוף בפני קוראיו סנסציות
מסוג אחר. ואין כוונתי שאין לעסוק
בסנ&ציות מן הסוג הראשון, אלא שיש
לדעת לעיתים היכן נמצא הגבול, ומתי
מותר לעבור ולהציג את הצד השני.
האם לא הייתם אתם בעצמכם אלה
שחרטו על דיגלם את הסיסמה של הבנת
הצד השני ו
ירון אילן, ירושלים

נזענות בטלוויזיה הישראלית
אני לא מבין איך מאפשרת הטלוויזיה
הממלכתית שלנו לכתב כמו אורי גולדשטיין
לפרסם את כתבותיו. האיש הזה
הוא פשוט גזעני. לא די בכך שקולו מפחיד
את ילדינו בלילות־שבת, הוא עוד
העז •לפתוח את הכתבה במבט בשבוע
שעבר על חגיגות רבי שמעון בר־יוחאי
במיריון, במילים :״לא פגשנו שם את גדי
ויפתח מחטיבת״ הראל, אך היו שם בוזגלו
מדימונה וכר. מה התכוון לומר לנו
גולדשטיין באמירה מטופשת זו? האם רמז
שלחטיבת הראל קיבלו רק בעלי שמות
עם צליל אשכנזי, או ׳שרבי שימעון בר־יוחאי
היה מרוקאי?
לאורך כל הכתבה, שאגב תיארה בתמונה
ובצליל פולקלורי עדתי — ים־תיכוני,
שהוא יפה ושייך לנו לא פחות מכל
פולקלור תרבותי אחר, התייחס גולדשטיין
אל המרואיינים כאל אנשים נחותים ממנו
— בן־התרבות, איש הטיבת הראל. צר
לי מאד שלא זכיתי לראות תגובות דומות
לשלי בביקורות שיל מדורי הרדיו והטלוויזיה
בעיתונות.
נחום ורדי, נהריה

יחי ההבדל הי!טן
מה ההבדל בין התקופה שלפני הבחירות
לכנסת לזו שלאחריה?
לפני הבחירות מדברים הקירות (המים־
לגות הגדולות) אלינו. אחרי הבחירות,

אנחנו מדברים אל הקירות !
ובכלל רציתי להזהיר, שבדיחות פוליטיות
הן משעשעות מאד, אבל לא כשהן
בשילטון.
ד. ישראלי, ירושלים

העקרונות של יומי שריד
מאחר שידוע שיוסי שריד הוא בעד הכרוז
ישראלית ביישות פלסטינית, בעד
משא־ומתן רישמי עם הנציגות הרישמית
של העם הערבי הפלסטיני, ובעד שלום
של פשרה ודו־קיום ישראלי־פלסטיני, לא
ברור לי עד היום פשר תמיכתו בשימעון
פרם, שעקרונות מדיניות־החוץ שלו מנוגדים
בתכלית לאלה המצויינים לעיל.
פרם תומך למעשה בעקרונות גוש־אמו־נים.
מדוע, מר שריד, לא הצטרפת לגוף
פוליטי התואם את השקפותיך, כגון שלי,
או למה לא תמכת במועמד אחר ביוזמה
להצגת מועמד אחר לתפקיד ראש־הממ־שלה,
מלבד רבין ופרם? האם שונו הש קפותיה
ואם כן מה הן כיום?

מכתבים
האם הכרזתו האחרונה של מועמדך פרס,
ש״אם מלטפים נמר — הוא לא יהפוך
לחתול,״ בהתכוונו לשאלת ההכרה באש״ף,
אינה צביעותו האם אין עקרונות אלה
מובילים אותנו למרחץ־דמים נוסף באיזורו
המחדל העיקרי של הממשלה שהיתר! אינו
טמון בתופעת ההתנחלויות בלבד, אלא
במדיניות עקרה זבלתי־מציאותית, המתעלמת
מכל סיכוי לשלום.
שלום זמיר, אמירים

הקשר הצבאי
אני סטודנט השוהה זה כשנה וחצי ב־ארצות־הברית.
במשך תקופה זו, הקשר
שלי עם המדינה הוא במישור הצבאי בל בד.
עד כה קיבלתי שני גיליונות במחנה
ושני מיכתבים לעידכון כתובת מהקונסוליה
הישראלית, לשעודחירום. למיכתב האחרון
צורף ונספח ששאל :״האם אתה מתכוון
לחזור בקרוב ארצה?״ תשובתי היתד!
:״ייתכן,״ מהקונסוליה אין קול ואין
עונה.
לקראת הבחירות התקשרתי לשגרירות
ושאלתי אם אוכל לבחור. התשובה האדיבה
היתד, שלילית, ולוותה בהסבר טכני מדוע
לא. מסקנה: כשאתה שם, בחוץ, אתה רק
חייל — אינך אזרח. אז מה הפלא שרבים
מוותרים לגמרי על אזרחותם וממירים אותה
באזרחות זרה? בכלל, הגיע הזמן
להפסיק עם דימעות־התנין על הירידה.
הרי זה באמת לא כואב. אילו כאב —
היו פני הדברים אחרת.
גפתלי אורגר, לום־אנג׳לס

חלום שחלף עם הרוח
ההיסטוריה שלנו מלמדת, שכאשר הדתיים
הפכו לכוח פוליטי מאורגן ומשלו
בעם, התוצאות היו תמיד הרות־אסון לעם
היהודי. די להזכיר את התקופה שלפני
בית שני, כאשר השיכבה השלטת —
הכוהנים, האצולה וצמרת הפרושים, היו
המושחתים בעם. אין צורך להזכיר שהקדוש
ברוך הוא, החליט שהחילוניות תשלוט
בישראל כאשר ציווה על שמואל הנביא
למשוח את דוד למלך.
אחת התכונות המאפיינות את הדתי
המכוער היא הלעג, ר,בוז, הקללה, והירי-
קר, כלפי מי שאינו מסכים עם׳ דעתו.
הדתי הפנאטי חי באשלייה שהוא תמיד
צודק. הדתיים סגרו עצמם בגטו פסי כולוגי,
ולא מעזים לצאת ממנו ביודעם
שהרחוב היהודי יקיא אותם.

יוון
1ה חוון־לאדנן!

החופשה בארון
נפלאה !,1
עולה אר מעט ותר
מחופשה בארון!
יוון מציעה ל ך חו פי ם
ונופים מ שגעים,
ב תי־ מלון ברמה
אי רו פ אי ת ג בו ה ה
ב מ חירי ם סבירי ם,
או צ רו ת־ ת ר בו ת
ו א תרי םהס טו ריי ם,
חיי־ליל ה סו ע רי ם
ו״קזעו״ ,עם ידידותי
ומארחנפלאו...
שמחת חיים א מי תי ת
בבל מ קו ם אליו תגיע...

בהפר ש
אתם הדתיים שומרי־המסורת, האם זעק תם
בשער, האם הטפתם מוסר בעיתונים,
ברדיו ובטלוויזיה, והצבעתם על פשע
ושחיתות, על המוסר הירוד והחוצפה
שנעשתה דבר שבהרגל. מה פעלתם נגד
זכויות־היתר של השיכבה השלטת, פער־המעמדות,
חוסר הנימוס שהפך לדרך־
חיים, כבוד לזולת, זוהמה ברחובות שהפכה
לנוי טיבעי, עולם־תחתוו בכמות ואיכות
בינלאומיות, ביריונות רחובות? מהי
העזרה הרוחנית שהושטתם למחוסרי־פר־נסה,
לעניים, להומוסקסואלים, לנרקומנים,
לפושעים החיים בשולי החברה? מה פעלתם
למען נוער עבריין?
הסתגרתם בתוך עצמכם וישנתם, שעה
מהעולם צעד קדימה. ללב הרוב החילונילא חדרתם, לא הצלחתם להשיב לעם את
מצפונו.
הדתיים טוענים :״בעיות העולם החי-
(המשך בעמוד )10

חופשה ...110
אולימפיק ובב עולם !

4שו

הרזיה
אינה כבר בעיה
בשיטת הרזיה אישית המשלבת תרגילי גוף, עיסוי ודיאטה
את מורידה יותר משקל
בפחות מאמץ ומוסיפה

בריאות, חן
ובטחון עצמי
תוך 60 יום גם משקלו:ראה 5ו ק״ג פחות

מכתבים
(המשך מעמוד )9
לוני, זה לא עיסקנו.״ ואני אומר: כל
דבר קטן כגדול, זה עניינכם. כל נגע
צריך להיות איכסת לכם: דרך־ארץ, אדיבות:
נהגים, כיבוד החוק, חינוך ההמונים,
כי כידוע, דרד־ארץ קודמת לתורה.
בבתי־הספר לומדים הילדים את אי־ד,סוב לנות
המיפלגתית, הדתית והעדתית, ועוד
מעזים לשלוח מורים ישראליים לתנך את
ילדי היהודים בגולה. תיו צריכים לשלוח
מורים ישראליים מאמריקה ומקנדה, שיחבבו
את הילדים בישראל לפי מתכוית
החינוך הממלכתי בארצותיהם. שם מחנכים
ילדים בני אומות שונות, דתות, צבעים
וגזעים שונים, לכבד את הזולת ולהיות
אזרחים למוסת.
אתם הדתיים נרדמתם, בשעה שאפילו
הכמרים הקתוליים השמרגיים בדרום־אמ־ריקה
ובארצות אחרות, ובשאר חלקי־עולם
מפגרים נטשו את ארמונות־הפאר שלהם
בכנסיות וירדו למישכנות־העוני בערים,
נרתמו לעבודה סוציאלית ולחמו להטבת
חיי הפועל העני. לא תופעות חיצוניות
כזקן, פאות, כיפה וציצית, לא תפילה

מיייויייי ג

אזרחים אחרים מחוגים שונים, עשרה שכל המאבק הפוליטי בעניין כיכר דיזג־גוף
נראה בעיניהם אחרת, שקצו בעובדה
שלא הוצע כל פיתרון ריאלי לעניין המביש,
ביקשו לפרסם מודעה שונה בתוכנה,
אך לא בצורתה, בנוסח הבא :
אל ראש מועצת עירנו
שלמה להט
עומדים מולך במאבקך, ביחד
״הננו
עם חבריך, יועציך ומומוזיך — על יוזמה.
פיתוח ועשייה. אנו תומכים בכל מאבק
נגך ביורוקרטיה, דמוקרטיה, סחבת וחשבונות
אישיים. אנו קוראים לכל אזרחי
העיר להצטרך אלינו ולשגר לואש־העיר
מכתבי הזדהות ותודה־מראש על העצים
למדורות ל״ג־בעומר שהנך דואג לספק
לנו בעזרת סגנך אשר על התנועה והתחבורה,
דויד שיפמן.
״דאגתם לעקור מהר (כמובן,תמיד
במיסגרתהחוק) את עצי האקליפטוס בכיכר
מוריה שברחוב בוגרשוב, שיקמיס יפי־נוף,
ועצי־דקל בכיכר דיזנגוף, שם אתם
בונים לנו תל שבו נוכל לנוע, ולהבעיר
מעצים אלה מדורת־זעם עבורנו ושימחה

חז ־ עוי

שיטת שיפולים חדשנית
להגדלת היקף החזה
הנחות לחיילות
ולסטודגטיות

מבון הבריאות
בן הודה • 73ת ״ א • טל2 3 8 0 6 3 :
ש עו תההרשתה10.00 - 18.00 :

הדקלים ככיכר דיזנגוף
עצים למדורת־הזעס
אוטומטית וגשיקת־מזוזה מסמלים את הדת.
היהדות
הדתית לא היתה גורם בעל
מישקל בעיצוב דימוי האופי העיברי הבריא,
והחלום -שעם ישראל יהיה נר ואור
לגויים — נגוז.
שרגא מץ, טורונטו, קנדה

אנחנו נחסל את הז׳רקים!
כ מה פעמים ני סי ת ל הפ טר מהזיוקים ולא
ה צל חתילאחר חי טוי שלנו, אנו מחס לי םאת
הז׳ו קי םוהחרקיםואתמקבלת תעודת
א ח ריו ת לשנה.
מודיעין 18ר״ג, טל5 .־6־ • 790114 איל ת, טל 3012 .־.059

כל העיר מדורה
ביום החמישי ד.־ 5במאי הופיעה ביומון
הארץ מודעת־תמיכה במאבקו של ראש־עיריית
תל־אביב שלמה (״צ׳יצ,״) להט

עצי כיכר כוגרשוב ז״ד

אל ראש עירנו

עקירה במיטגרת החוק

שלמה (ציץ)

היתר משרד הבריאות .21 :רש׳ עסק 181/75

איתן עמ״חי הדברת מזי!7י 0

הבני עומדים מאחוריי: דאבלח־ ביחד עב
חבריד ל מחלת העיי־־ה -על •יזרח פיהיח יעשייה אנו תימנים בבל מאבל ;:ד ביייוקרביח
סחבת דחשביניח אישיים
אנו קוראים לבל אזרחי חעיר לחצסח* זוליני |
בהבעת תמיכה ציביי־ת ד ילשגר מכתבי ׳
הזדהית לראש העיר.
היפהקביותרס המתנהו ב

מ 1רלה
הטפטים המעוצבים כיצירת אומנות

א. אלמי
ע במסר
ל. בירילבסקי

י. ב רו ט
ג. ו תלי
א. וי טנ ב רג

ז. פו ריג
ח. פלז
י פ רי ד חן
י. קרימגרג

המודעה כ״הארץ״ 5.5.77
תמיכת האזרחים בהשחתה

תן טרמפלח יי ל

נגד הממונה על המחוז, המפריע לו כביכול
״לפתח״ את העיר. המודעה, היקרה
במחירה. היתד, חתומה בידי עשרה אזרחים.

עבורכם
— שרמרי־החוק בעירנו.״
לאחר שלא הצליחו לגרום להדפסת המודעה
לל״ג־בעומר עצמו, הצלחתי להביא
מודעה זו לידיעת הציבור דרך פנייה
ישירה לתוכנית־הרדיו בינינו לבין עצמנו.
בשיחה קצרה בירכתי את החוגגים באותו
לילה של ל״ג בעומר על העצים שנעקרו,
קטעים מהיסטוריית העיר שנעלמו. במקום
לבכות את המעשה, מוטב לפחות לצחוק,
עם טעם מר שלא פג.
אלישע גת אדריכל, תל־אביב
• האדריכל אלישע גת נטל על עצמו
ללחום נגד השחתת כיכר דיזנגוף בידי
העירייה ונגד עקיפת החוק על־ידי פרנסי
העיר.

רכורמות כחיגוד וסמים
הפעולה הראשונה שיצטרך שר-החינוך־
והתרבות הבא לבצע תהיה, ללא־ספק,
ראורגניזציה במערכת ההסברה והיערכות
מקפת המתבקשת מגילויי השימוש בסמים
בקרב תיכוניסטים.
למעשה ידע כל מי שרגליו עומדות

מכתבים
לא היה ולא ;כדא

על הקרקע שהבעייד, קיימת, ואם לא, אז
בוודאי תגיע — יחד עם כל שאר החיקויים
שאנו מחקים את החברה האמריקאית.
בעייה זו היתד, ידועה במלוא היקפה
באמריקה השבעה של שנות השישים, והיתד,
זו רק הדחקה ו/או תמימות ממדרגה
ראשונה, לחשוב שבנו לא יפגע
הנגע.
כל הרפורמות שבעולם, שבהן ניפנפו
ראשי מישרד־החינוך, לא שוות את הנייר
שעליו תוכננו, אם לא יבוא פתרון מהיר
לבעיית נטילת הסמים בקרב תלמידים
צעירים, וכבר נתבשרנו שהמדובר גם
בנטילת סמים קשים, ולא ״רק״ בעישון
חשיש.
העובדה שמיפלגות שונות, ובראשן המערך,
ניפנפו בדגל ״יום הלימודים הארוך׳
שינהיגו אחרי הבחירות, הינד, שוב
התעלמות צינית מהמציאות. במציאות, מה
יועיל יום־לימודים ארוך אם הוא ינוצל
להידרדרות רבה יותר?
דויד דב, תל־אביב

מי יגהל את המישפט?
בשמי ובשם כל מישפחית ג׳רבי משיכון
סלע אני מודה לצוות העולם הזה על
פירסום העובדות בעניין מישפט תאונת
הדרכים נגד העיתונאי מיכאל בר-זומר.
אנחנו עדיין מתחבטים במציאת עורך־דיו
מתא־ם, שינהל את המערכה המישפטית
כמו שצריך, ויסייע לנו בתביעה נגד בר־זוהר,
חברת־ד,ביטוח שלו ומדינת ישראל.
הרצל ג׳רכי, מושב עלמה,
מרום הגליל
<• סיפורם של האחים ג׳רבי ,״מחירו
של אב״ (״העולם הזה״ )2060 ,פורסם
אחרי שבר־זוהר — שהורשע בתחילה —
זכה בעירעורו, זוכה מאשמת הריגת אבי־המישפחה
מתוך רשלנות (התאונה אירעה
ב־ ,)1970 ולמישפחה נפסקו 40,000 לירות
פיצויים.

זפויוודחייהר של פלאטו
פלא בעיני שדווקא בעניין הזוג רבין

תעשית המכוניות ״רנר גאה להציג
את הדגם החדש, הפותח תקופה
חדשה:״דנו 4ר.
ב״רנו 4ו׳ הוכנסו השיכלולים
המאפיינים את מיסב המכוניות
בתוספת המצאות מקוריות
פרי מחקר ופיתוח של מהנדסי
ומתכנני ״רנו: במשך שנים.
העולם הזה 2072

הזדרזו כל הנוגעים־בדבר לסיים את ההליכים
ולהעמידם למישפט דווקא לפגי הבחירות.
אני משער ׳שלסמי׳ פלאטדשרון
יש הרבה זכויות במדינה זו, שבגללן מפלים
אותו לטובה. פלאטו עלה ארצה
כחלוץ, לפני 40—50 שנה, יינדש ביצות,
נלחם בבריטים, התגייס לפלמ״ה ועם קום
המדינה — לצה״ל. שירת שנים במילואים,
לחם בכל המילחמות ...אחרת, קשה
להבין מדוע משתהה מישרד־המישפטים
בהליכי הסגרתו. תיק עבד, מונח כבר
שבועות ארוכים במישרד זה, האיש הוא
מועמד לכנסת (ואולי אף נבחר בימים
אלה) ,אך תירגום המיסמכים בעשה בני חותא
,־שמא תוחמץ איזו אות אי ייפגם
איזה פסיק.
כאזרח במדינת־חוק אני דורש משר־המישפטים
לפרסם מייד את החומר שנשלח
מצרפת, בדיוק כפי שהדבר נעשה
עם בני־הזוג רבין.
אברהם רון, ירושלים

מפעלי ״רנר השקיעו, משאבים
ואמצעים כבירים בקו הייצור של
״דנו 4ר המיועד לייצור שנים וחצי
מליון מכוניות מדגם זה.
ל דנו״ היה כדאי להשקיע כדי
שלד יהיה כדאי לרכוש את
המכונית הסובה ביותר בגודלה.

בה־בשעה שעורך הסאוועטיש היימלאנד,
המשורר ארן (אהרון) ורגלים ישב בכורסתו
דירפודה אשר במישרד המערכת ברחוב
קירוב 17 במוסקבה, ועסק בעריכת ירחונו
ובתרגום מהעיתונות הישראלית של הבדיחות
על מדינת ישראל, המשתרעות
בעיתונו על שני עמודים, פירסם כתב
מעריב בירושלים, יוסף וקסמן, על בואו
של ורגלים לישראל. היה זח ״סקופ״
בהמשכים, כי גם למחרת פירסום הידיעה
על בואו, בעמוד הראשון, וכן בערב־ישבת,
הלעיט הכתב את קוראיו בידיעה בילעדית
על ורגלים, ולצורך זה הוא גם המציא את
״אחיו״ של המשורר, המתגורר בירושלים,
שנסע לנמל התעופה בן־גוריון להקביל
את פני אחיו.
לסי תחזיתו של וקסמן נמצא כבר ורגלים
בארץ. והנה ,״לא דובים ולא יער״ —
״יוק ורגלים״ .מה קרה?
התברר כי כל הידיעה היתד, בדותה
ומתיחה, ותו־לא. נראה כי יוסף וקסמן
ביקש להתחרות בעמיתו יחיאל לימור
מידיעות אחרונות, שפירסם באותו גליון
בדותה אחרת, על פנייה סובייטית לקיים
קישרי מיסחר עם ישראל.
בינתיים היכר, בואו של ורגלים גלים,
והידיעה על כך קוממה את עולי ברית־המועצות,
ומעריב הוציא מקיברו את הסופר
עמון, שהזמין את ורגלים לירושלים.
בואו של ורגלים שיגע את כל המדינה.
ורגלים פה — ורגלים שם. וורגליס בעצמו
יושב לו בנחת במוסקבה, ונהנה ממחול-
השדים הנערך סביב ״בואו״ לישראל.
יעקב גללוין, ירושלים

ר ג1*1 1

שהיא הגדולה מכולו !
•13 מעוח זקוסו
תל אביב רח ויבל 26 טל 33241,׳רושליסרח הס 4טל 226491
חיפה רנב חיפהירח יפו 2נ טל 510296.נתניה סברדלוב
ווי הדבל 54 טל 23*52 באד שבט עסיגל בעלו
דרך החלוץ !24 טל .74533.ראשון לעיון ברניצקי רח הרצל 62
טל 941008 נערתנונב הגלילי נצרת מרכו טל .56587
אשקלון פאו מרכז מסהר׳ אפרידר טל 22743

למה לר להתרוצץ בכל העיר
כאשר כל הדוגמאות
תחת גג אחד ומצאוה

אריחי ח ר סינ ה וקר מיק ה, תו צר ת איטליה, גר מני ה, צרפת וישראל
כלים סניטריים: אמבטיות, קערות, כיורים ו א סלו ת
תוצרת איטליה, גרמניה, צרפת וי שראל.
שיש ל מ טב חי ם ואמבטיות
מרצפות דקורטיביות
ארונו ת לחדרי א מב טי ה
לבני זכוכית דקורטיביות
מראות קרי ס טל דקורטיביות
טפ טי ם תו צר ת איטליה

בואו ל ר או תאתאחתהת צוגו ת הג דו לו ת
של מוצרי דקורציה וכלים סניטריים ב ־

ח)אי

תל אביב, רחוב החשמל ,7טלפון 4907 :ו / 6ג2$ו62
4אולמות תצוגה ב־ 2קומות, לרשותכם

במידה והינך מעונין להתרשם מהמבחר שלנו,
נשלח לך בדואר חוזר פרוספקט צבעוני שיציג
חלק מהמבחר הרב.

לכל הקונה בסכום
מוצר קוסמטי מיובא מתוצרת
חבית א 0הידועה.

מלא את התלוש הרצ״ב ושלח אלינו —
חלמיש, רח׳ החשמל 7תל-אביב.
שם ...משפחה

הסדר של אונס יביא ל ה חז רתה שטחים בד שלום

א] אנ 11 חיה ס ( א1ו 0

ך* תנועה לשיחרור האשה הפכה את המילחמה
| ן באונס לאחד מיעדיה העיקריים.
בעולמם של גברים, אינוס־האשה הוא נושא לבדיחות
תפלות ולחלומות מיניים כמוסים. מייעצים לאשה,
בבדיחות־הדעת :״אם תיאנסי, לפחות תיהני מזה.״ גברים
רבים מאמינים כי כל אשה שנאנסה ,״בעצם רצתה בזה.״
שוטרים רבים משוכנעים שאם אשד. מתלוננת על אונס,
היא ״בטח פיתתה את הגבר.״

בעולמן של נשים, האונס הוא מעשה
זוועה. רכות מן הנשים שנפלו קורבן לאונס
אינן מחליטות מן הטראומה לעולם.

במרחב. אם לא יצליח לגבש הסכמה בין המנהיגים
הישראליים והערביים, יגיע זמנה של ארצות־הברית
״להציע״ לצדדים תוכנית משלה.

תהיה זו תוכנית להסדר כפוי. הסדר של
אונס.
^ יך אונסים ץ

\ £ישראל נשקלה כמוצאת מרשימת המדינות המועדפות,
המקבלות מארצות־הברית נשק וידע בלי הגבלה.

משמע: היד האמריקאית עדיין לא סגרה
את כרז אספקת-נשק לישראל. אך נאמר ליש
נגד
מדיניות הנשיא וממשלתו. הוא יכריז מילחמה על
ג׳ימי קארטר.

ממשלת קארטר תגיב תגובה ראשונה :
היא תסובב את הידית של ברז הכסף.

העזרה האמריקאית תפחת לפתע. לא יהיה כסף לקנות
חומרי־גלם חיוניים. מיפעלים בישראל ייאלצו לפטר
פועלים. גלגלי הכלכלה הישראלית ייעצרו. תפרוץ פאניקה
כלכלית, שתגרום לשפל חמור ולמצוקה מיידית
בקרב שכבות רחבות.
דרוש רק סיבוב קטן של הידית כדי להביא לתוצאות
כאלה, שיחדרו לחייו של כל אדם בישראל. סיבוב גדול

ן* יחסים בין עמים ומדינות, אפשר לדבר על אונס
^ רק כמושג מושאל. אך נדמה שהרבה מן הבדיחות
והמליצות, השגורות בפי גברים בדברם על אינוס־אשה,
נהוגות גם במישור זה.

עבשיו עומד על הפרק האונס של המאה —
אינוסה של מדינת־ישראל כידי נשיא ארצות״
הכרית.
בוושינגטון מדברים על כך בציניות גברית .״היא
בעצם רוצה בזד״״ אומרים שם על ישראל .״אין לה
מנהיגות. אף אחד שם אינו מסוגל לקבל את ההחלטות
שיש צורך לקבל. היא רוצה שיאנסו אותה לעשות
שלום.״

ואילו ישראל, הקורבן המייועד, אינה נבהלת.
נראה כאילו היא ממתינה לאינוס
המייועד כפאטליזם עייף.

יש הממתינים לאונס זה בתיקווה, שמקורה בייאוש.
כך סבור, למשל, הפרופסור ישעיהו לייבוביץ, מהוגי*
הדיעות המבריקים במדינה, כי אין לישראל הכוח הפנימי
להשתחרר בעצמה מן השטחים הכבושים, המסכנים את
קיום ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית ובריאה. הוא
מקווה שארצות־הברית. לבדה או בעזרת ברית־המוע-
צות, תכריח את ישראל לעשות — מאונס — את הדבר
שהוא לטובתה.
יש הממתינים לאונס מתוך אדישות. לישראלים רבים,
ואולי לרובם, חסר אומץ־הלב המוסרי הדרוש כדי להתמודד
עם הברירה המכרעת העומדת לפני המדינה :
לדבוק בשטחים או לשאוף לשלום. אין הם רוצים להח ליט.
אין הם רוצים לנהוג כבני-אדם מבוגרים ואחראיים.
הם רוצים לברוח מן הבעייה. הם רוצים שמישהו יח ליט
במקומם ויכפה עליהם את הפיתרון.
יש הממתינים לאונס מתוך ציניות. כאלה הם מרבית
הפוליטיקאים שהתמודדו השבוע בבחירות לכנסת.
הם ערכו לעצמם חשבון: לא כדאי לעסוק בזה. מה
שתגיד, יעלה לך בקולות — קולות היונים או קולות
הניצים. הציבור אינו רוצה לשמוע על זה. אז כדאי
לברבר על עניינים של מה־בכך ולשתוק על הנושא
המכריע. כדאי לדבר על ״שינוי״ ועל ״החלפת השיל-
טון״ ועל ״צוות מנוסה״ ,ולספר לציבור ש״ממילא הכל
תלוי כאמריקאים״ ,וש״אם מנחם בגין יעלה לשילטון,
הוא יצטרך לרקוד לפי החליל האמריקאי, בדיוק כמו
שימעון פרס.״

ייאוש, פחדנות, ציניות — המניע

ח שוב. י שראל מדזבה לאנס.

אינו

* דמה שהיא לא תצטרך להמתין זמן רב מדי.

ב האנס ככר מוכן ומזומן. הוא נבון לאנוס את
הנכרת .״לטובתה״ ,כמוכן.
הנשיא ג׳ימי קארטר לא המתין אף עד לתום הבחירות
בישראל. הוא השמיע שורה ארוכה של הודעות
״מאולתרות״ ,שהצטרפו לתמונה ברורה לחלוטין.
הוא אמר שישראל ראוייה וזקוקה לשלום ולביטחון,
תמורת שיבתה לגבולות ה־ 4ביוני ,1967 עם
שינויים קלים.
הוא אמר שהפלסטינים זכאים ל״מולדת״ ,ושד,פרטים
ייקבעו במשא־ומתן.
שר־החוץ שלו הודיע כי הוא פועל למען השגת הכרה
הדדית בין ישראל ואש״ף.

ככד נרמז על הפרת בל שלושת ה״לאווים״
של חארטום הישראלית: לא שיכה לגבולות
ה־ 4כיוני, לא משא־־ומתן עם אש״ף, לא הקמת
מדינה פלסטינית.
בעולם הגברי יש הרבה בדיחות תפלות על בתולות
הצועקות לא—לא—לא.

איך מתנכרים על הלא—לא—לא?
גם על כך מסרו הנשיא קארטר ואנשיו כמה רמזים
שקופים מאד.
הוא אמר כי בקרוב ייצא שר־החוץ שלו למסע נוסף

ראל שהיד מונחת על הכרז, ודי בסיבוב קל
בדי לסוגרו.
יש עוד ברזים אמריקאיים, המעניינים את ישראל.
ברז הכסף, למשל, וגם ברז הסיוע המדיני. גם שם די
בסיבובים קלים, כדי לשנות את מצבה של ישראל
בן־לילה.

מעולם לא הוכן אונס בקפדנות כה
וכצודה בה גלוייה.
11׳ 1
**ץ ום אונס אינו דבר מצחיק. כל
מעשה-זוועה.

אונס

רכה,
הוא

גם אונס של מדינה.

אזרחי ישראל, המדברים בקלות כזאת על ״הסדר
כפוי״ ועל ״מילא, יכריחו אותנו,״ אינם יודעים מה
הם שחים.
הבה נתאר לעצמנו מה פירושו של ״הסדר כפוי״
במיקרה החמור ביותר.
נניח שמנחם בגין אכן יקבע מחר את מדיניותה של
ישראל, בצורה זו או אחרת.
הוא יקרא ליהדות האמריקאית ולקונגרס להתמודד

יותר ישיג תוצאות הרות־שואה. אם ייפסק הסיוע לגמרי,
ואם יוטל מס־הכנסה על התרומות למגבית היהודית,
לא יהיה בישראל מה לאכול, לא יהיה דלק למכוניות.
סיבוב הידית של ברז הנשק יגרום לתוצאות חמורות
לא פחות. הוא ייטע בלב הערבים את האמונה כי
ניתן להכריע את ישראל במיבצע צבאי. הוא עלול
לפתות את מנהיגי ישראל לפתוח במילחמת־מנע, חסרת
תוחלת מדינית, מתוך מחשבה שכדאי לנצל את הנשק
הקיים לפני שהוא יתבלה.
אם תסובב היד את ידית הברז המדיני, תמצא ישראל
את עצמה לפתע חשופה בלא־צריח. בלי וטו אמ ריקאי
באו״ם היא תגונה, תבודד ואולי אף תגורש
ממישפחת־העמים. למפולת מדינית כזאת תהיינה השלכות
צבאיות וכלכליות מיידיות.

זה עלול לקרות לממשלת בגין. היא העמוד
לפני הברירה בין מצדה לבין כניעה
ללא־תנאי.
את המחיר ישלם האזרח הישראלי.

לכן, אל ישתעשע איש כישראל באשליות
(המשך בעמוד )38

איד תרגיש בעוד 1חדשים...
אם לא תצטרף היום לתכנית החסכון
;ימי א ח מו ד?

לו היי תמצ טר ף בינו אר
ל ת כני תהחס כון של א מ קו ר,
היית חו ס ך עד היו ם יותר
מ־ 2,000ל׳־ישהםכ696 -ו
מההשקעה ( 4 $ 0/6ב חי שו ב
שנ תי זאת בנו סףלתש לו מי ם
ללא רבית ול הנ חו ת.
בי מי ם אלה ק בל ת תו ספת שכר. ה ב עי ה:
איך להק די םאתה אינפלציה
ולהב טי חאת ערך כספך.
הר שם ל תכני תהחס כון של אמקור.
עםת שלו ם ה שלי ש הרא שון אתה מוגו ב פני

כל עלית מ חי רי םבע תי דואתה
יכול ל של ם הי תרהבתש לו מי ם
ח ד שיי ם ללא כל ריבית. כשא
ת 2ה מכ שירי ם לבי תך תו כ ח
שטוב קנית. השקעתכספךב מו צ רי ם ברי־קיימא
ב איכו ת של ־־אמקור״ ועםה שרו ת של ׳־אמפא״.
הז ד מנו ת זו לא ת חזור ־ נצל או ת ה, עוד היום. מפיצים וסוחרים
מורשים

תמית החסנון ש(אמנן א־

העולם הזה 2072

בעקבות דו״ח
תבקר-חמדינה
על ;נח יל
ך* בר שמאריכים ומתעמקים בדו״ח האחרון של
*־• מבקר־המדינה על צה״ל גדלה והולכת הפליאה: על
מה התנפל הרמטכ״ל בשצף־קצף שכזה?
דומה כי, כדון־קישוט לפניו, ראה הרמטכ״ל את טח-
נות־הרוח התמימות־למדי של דו ,״ המבקר כאבירים
רעים ענקיים, ויצא להילחם בם.
תגובת־יתד זו איננה רק מגוחכת, אלא גם מדאיגה,
כסימפטום. ואין לדעת מה מדאיג יותר: האפשרות שרד
רמטכ״ל רק ראה צל-הרים כהרים! או שאכן ידע והבין,
שרק צל־ביקורת לפניו — אבל אפילו הוא ניראה בעיניו
מיפלצת מאיימת שאין לשאתה?
מפליא הדבר להיווכח, מדי שנה בשנה מחדש, עד
כמה קצר זיכרון הציבור ועד כמה נוטים הוא, וכן אמצעי-
התיקשורת, לייחס פרופורציות שונות לחלוטין לאותו
אירוע או נושא — כאשר רק משתנים ההקשרים או
הנסיבות. דו״ח המבקר מן השנים הקודמות איננו פחות
חריף או חמור — ולפחות מכמה בחינות גרוע אפילו יותר.
אבל הפעם — הבחירות בשער. גם הרמטכ״ל השכיל
באחרונה להפגין התנהגות מן הסוג, שהציבור היה רגיל
לבלוע ללא תגובה בימים הרחוקים ההם, אך לא אחרי
יום־ד,כיפורים ובוודאי לא אחרי ••שהפרשות והזעזועים
האחרונים בתחום הפוליטי והחברתי הראו, שגם גדולים
וחשובים מן הרמטכ״ל אינם חסינים כשהיו ועבר הזמן
שינהגו כאילו אינם חייבים להתחשב ברגישויות של
הציבור הרחב. המחיר ששילמו בכירים רבים בגלל
ה״שיכחה״ או אי־ההתחשבות, הניתוק או הקהות, היה כבד
ואכזרי. אם יש בכוונת הרמטכ״ל להמשיך ולנהוג כאילו
לא נשתנה דבר ולא נתחדש כלום, סופו שימצא עצמו
בצרה — ומה שגרוע הרבה יותר, שגם צה״ל בכללו
עלול להיסחף עימו.

להיפך. למי שייחלץ לבדוק עניין זה אציע, שלא יתרגש
יתר על המידה מכך שהמפקדים האחראיים יצביעו לפניו
על תיקיהם, באנחה של ״עיניך הרואות — זה התקן
וזו המצבה.״ נחוץ לבדוק את התקן, אשר לא מן השמיים
נמסר. לרוב — לדעתי, תמיד — יימצא בי בכל הגופים
שאינם יחידות לוחמות, או מבצעות (כלומר, מיפקדות
בתי־ספר וגופי־שירותים, מסוג ימ״ח וכיו״ב) התקן גבוה
מדי. אופייני הדבר ביותר, שבימ״ח של חטיבה מצא
המבקר מחסור בפריטים חיוניים — אבל במיפקדתה
היה עודף אנשים.
הבעייה האמיתית של הימ״חים היא בעיית המישמעת
והאיכפתיות — ושתיהן כרוכות באופן הדוק זו בזו.
כבר ציינו, כי לא עצם אי־תקינות הכלים בימ״חים מפרי עה,
כמו כל אותה מערכת סבוכה, שדומה כי הפכה
ממוסדת ורגילה, של שקרים, מעשי־רמאות, אחיזת־עיניים
או סתם ״סיבונים״ ,האופפת את התקלות והחוסרים:
זיוף דו״חות, גרירת רכבים אל מחוץ למחנה בשעת
הביקורת, אי־דיווח על חוסרים ואובדנים, השלכת פריטי־ציוד
(אולי כדי להעלים ״עודפים״) וכן הלאה.
שאכן כאן קבור הכלב תלמדנו דוגמה אחת. לפני שנה
לערך מלאו העיתונים שבחיו של מפקד בכיר מסויים,
אשר קיבל לידיו עוצבת־מילואים, של טנקים ונגמ״שי-
שלל (רוסיים) .אבל לא עוצבה קיבל, אלא גל של גרוטאות,
לאנישי-הצוותים המיועדים ללחום עימם היה אימון
גרוע ואמון מועט בכליהם, ואילו אנשי הסגל הסדירים
ואנשי־הקבע המחזיקים את הימ״חים, עשו מלאכתם רמייה
ועסקו בחישובי יציאה לחופשה ובהתחמקות מעבודה,
יותר מבמילוי תפקידם.
אגב, מעניין לדעת ממי ירש אותו מפקד את העוצבה,
ומה היה גורל המפקד הקודם שלה. בוודאי עלה בדרגה
וקודם בתפקיד.

הרי שכיום־הכיפורים היינו עדים לתוצאות
החמורות שנבעו מאי־מוכנותם של הימ״חים, מותר
היה לצפות מן הרמטכ״ל שבעיקבות דו״ח המבקר יגיב
אומנם בחמודזעם — אך כלפי האחראיים לליקויים שמצא
המבקר.
כדי שנבין עד כמה חשובים, בעניין המדובר, דווקא
הפרטים הטכניים ה״קטנים״ ,ראוי שנזכור כי לפי דיווחים
של כתבים צבאיים (זאב שיף, הארץ) ,גרם מחסור
במלגזות במהסני־החירום עיכוב של 12 שעות בכניסתה
לקרב של אוגדת־שרון כולה, האגד הארטילרי שלה
התעכב 24 שעות.
הגעתה בזמן של אוגדת־שרון היתה גורם בעל חשיבות

רמטכ ״ ד מו טהגור
ההצטיידות הבלתי־סוסקת של צה״ד, שיב
לולו והעשרת מיתקכיו צריכים היו, בדרן
הטבע, להקל את פעולת הימ״הים, מפני שכעת
ניתן להעמיד לרשותם מיתקנים ואמצעים לאחזקה,
לאיכסון, לשינוע, לקליטת ולהוצאת אנשים
וציוד, אשר על כמותם לא יכול היה
צה״ל אף לחלום לפני כמה שנים. כבל הנוגע
לאחזקה, הרי אמצעים חדשים קלים ונוחים
לטיפול יותר מאשר אמצעים ישנים (ועוד

מכד מקום, המפקד החדש •טינה כמהר£
את המצב מעיקרו. הימ״חים שדו הפכו(כד עודה
מן התיאורים) אתר שד עדייה-דרגד, רמת
הכיצועים והחשק שד אנשי-הצוותות זינקה
מעדה, ועוצכת גרוטאות נעשתה בד לאגרוף
פדדה. דא יטמענו מפי אותו מפקד כד אותם
תירוצי-הכד, שבעת מדעיטים אותנו כשב
מותם הרמטכ״ד ודוברו, דהצדיק את ביזיונות
הימ״חים שסקר מכקר־המדינה: עם אותם
האנשים, כאותם המיתקנים ועד־ידי אותם
האמצעים השיג את השיפור.
כמפקד שברבות־השנים צבר ניסיון והבנה, למרות

תגובת־היתד שר הומטנ״ר נגד ורח מבסד־המדינה אינה 01
מגוחכת -היא גם הונעה מדאיגה מאד כסימפטום למחלה
עילאית וקריטית. אילו היו המצרים נמרצים מעט יותר,
היה ההבדל שבין הופעתה במועד מסויים לבין התייצבותה
בחזית רק כעבור כמה שעותספורות עשוי
להיות בדיוק ההבדל שבין בלימת המצרים לבין התמוטטות
החזית, על כל הנובע מכך.

מדגזות שחסרו בימ״חים שד אוגדת מופה
פדד עמדו דגרוס עיכוב דומה כהגעתה לרמת
הגודן — וזו היתה העוצבה שנשאה כמאמץ
העיקרי שד פיקוד הצפון, כמיתקפת-הנגד המוצ•
דחת שניהד דהדיפת הסורים מדרום ומרכז
הרמה עד דקו-הסגוד (גבול 67׳) .כאן הצידו
את המצב מילואימניקים• ,טגייסו מלגזות
ממשקים כסביבה. אילו איחרה אוגדת-פלד כמו
אוגדת־שרון, ככר היתה מוצאת את הסורים
כשלב מתקדם יותר של התחפרות והתארגנות
כשטחים שתפסו, ומלאכת עקירתם היתה הופכת
קשה בהרבה.

על המיקלעים שחסרו לטנקים כבר הרחיבו וסיפרו
רבות. לפחות בדרום נדרשו הטנקים להתמודד בעיקר
נגד חי״ר? ,מיוחד כאשר הותקפו על-ידי חי״ר בטווחים
קצרים. לצורך זה היו המיקלעים חשובים להם יותר מאשר
התותחים. כך יצאו טנקים ונגמ״שים לקרב בלא נשק־הסיפון,
שבהתנגשויות רבות היה הנשק העיקרי שלהם.
הימ״חים חייבים להימצא במצב מושלם. מה שאיננו
מושלם בם, מבחינת תקינות או כמות, צריך שיהיה ידוע
ומדווח באופן מדוייק כדי שיינתן למלא את החסר או
לתקן את הליקויים לפי סדר קדימויות! ובעת חירום,
שיידעו המפקדות הגבוהות מה נחוץ להשלים היכן —
או איזו עוצבה ניתן להכין לקרב קודם, מפני שמצב
ציודה טוב יותר.
נכון. שהימ״חים הם צרה־צדורה. טועה הסובר שיש
בכך חידוש. לא זו בילבד שבדו״ח המבקר מן השנה
שעברה תופסים הימ״חים מקום של כבוד לשלילה, אלא
שגם במילחמות הקודמות לא הצטיינו מוסדות אלה ביעי־לותם.
אבל אחרי שנים כה רבות כבר אין לקבל, בשום
פנים ואופן, שמצב בלתי־מושלם של הימ״חים, ובוודאי
גרוע ממנו, הם בבחינת גזירה משמיים, מכה של כוח
עליון.

שהם מורכבים, כמו ה״שרמנים״
טדאים מאולתרים).

העתיקים,

העובדה שסיבות אלו גופן — דהיינו ריבוי שיכלול
האמצעים והמיתקנים — הן המשמשות ״הסברים״ למחדלים׳
לכישלונות ולליקויים בימ״חים, מעידה על משמי-
עיהן שאינם מבינים דבר בתחום שעליו הם ממונים —
או שהם מתייחסים אל המבקר ואנשיו ואל הציבור כאל
שוטים או בורים מוחלטים.
התירוץ המסורתי של ״כוח־אדם״ לא נפקד, כמובן,

בנימיו 11מ-ד רור
הפר שן הצב אי שדהשל הז ה
אף הוא. אולי באמת ראוי הדבר, שבשנים הבאות ימקד
מבקר-המדינה תשומת־לב רבה במיוחד בתחום כוח־האדם
בצה״ל. טענתי, ואשוב ואטען בכל הזדמנות: לא זו
בילבד שאין צה״ל סובל מחסור בכוח־אדם — אלא
שבעייתו האמיתית היא עודפיםגדולים של
כוח־אדם. רק ביגלל ניהול לקוי של משאב זה, נוצר
שומן רב במקום שכבר מסורבל ממילא — ואילו בתפקידים
ובמיסגרות המשוועים לבעלי־תפקידים שימלאו
את מיכסת המינימום, שורר מחסור חמור.

^ ריאד שרון אישר טענה ותיקה (מאד) זו שלי,
שעה שקרא, בעיקבות הדו״ח -גם לצמצם את המיס־קדות
בשיעור של 20 מוסד המיפקדות בצה״ל הוא
אסון אמיתי, הבולע כל כמות של כוח־אדם ואמצעים
ואיננו יודע שובעה. אבל למה 20 המיפקדה שבה
משרת כעת שרון עצמו, למשל, מנוסחת פ י ־ שלושה
לערך מן הגודל הנכון — ועוד שרון לפחות דורש קיצוץ,
במקומות שאחרים תובעים להוסיף .״צה״ל,״ כדברי קצין
בכיר וכישרוני ,״הופך צבא של מיטקדות וימ״חים.״
גם הימ״חים אינם סובלים ממחסור בכוח־אדם, אלא

שאיננו נחשב ״ילד־פלא״ ,הבין וידע כי תחת לחפש תירוצים
או פטנטים, מוטב שיפעיל את הנוסחות הישנות
והבדוקות, שמעולם לא הכזיבו: מישמעת חזקה, עבודה
קשה, דוגמה אישית, שכר ועונש, טיפוח גאוות־יחידה,
ידע מיקצועי.
אם באותה עוצבה כך, על אחת כמה וכמה שניתן
וצריך לצפות לביצועים דומים בימ״ח -של צנחנים, אשר
הסיבוכים הנוראים שנקלע אליהם מצטמצמים בעיקר
בקליטת כמה עשרות זלדות — דבר פשוט מאין כמותו,
שבכל ימ״ח חש״ני היה מעורר גיחוך.
אבל נניח לכל הפרטים הללו ! ואפילו נניח, שאכן
הבעיות הן קשות וסבוכות מכפי הצגתן כאן. כבד אמרנו :
לא המימצאים עצמם מדאיגים, כמו העובדה, שהם עוררו
את הרמטכ״ל לצאת חוצץ — אבל לא במסע־צלב של
תיקונים, טיהורים והבטחות לתיקון כל הליקויים והעי־וותים,
אלא בהתקפת־מחץ על הביקורת.
י 1 1
ך י תקפת הרמטכ״ל לא התייחסה, כידוע, למימצאי
1 1המבקר. אף אחד ויחיד בם לא הוכחש — לא במלואו
ואפילו לא בחלקו. קיצפו של הרמטכ״ל יצא על הניסוח
— תחום שבו, לכל הדיעות, עולה מבקר־המדינה על מחבר
״עזית״ .בצה״ל מצויים עשרות רבות של מיתקנים חטי-
בתיים, או שווי־ערך להם. מתוכם בדק מבקר־המדינה
שניים בלבד, ומצאם לוקים. וכי איזו מסקנה אחרת יכול
הוא — וגם חייב — להסיק, אלא זו, שייתכן כי ליקויים
דומים מצויים גם בימ״חים אחרים? הרמטכ״ל רצה,
בפירוש, שמבקר־המדינה יסיק, או יתן לנו להבין, כי
לגמרי במיקרה עלה על שני המיתקנים היחידים ,
בכל צה״ל כולו, שאינם תקינים ומושלמים לחלוטין!
וכי כל השאר, ללא יוצא מן הכלל, אין בם אפילו הדופי
או החוסר הקלים ביותר.

השקפה מעניינת זו הפכה נקודת-המוצא
לקריאת־הקרב נגד המבקר. היתה זו מהדורה
•טנייה של טיפול צמרת־צה״ד כדו״ח ועדת
אגרנט: כמקום להתייחם לביקורת לגופה
ולנסות לתקנה, מתברר בי הרמטב״ל והפיקוד
(המשך בעמוד )46

לאנשים
הנבונים!

777
הברנדי הלאומי שהוא בינלאומי.

כ ר פוצץ הירח שורוו ב סי ר טי־ התע מו ל ה
של הליכו דלקראת הב חירו תלכנסת
8מה שהתרחש מאחרי־הקלעים
של צילומי הסרטים
לתעמולת־הסחירות של המיס־לנות
השונות, ראוי לסרט בפני
עצמו. כך, למשל, כשראה •ה״ב
יוסי שריד, האחראי מטעם
מיפלגת העבודה, את השחקן
תריק סמדר (עיברית בסימן
טוב) מופיע בתעמולת־בחי-
רות של הליכוד, מיהר לטלפן
לאורי זוהר, וביקש ממנו
לתעמולת־הבחירות
להצטלם
של המערך. אולם אורי, שהיה
מתומכי יצחק רכין הנלהבים
ביותר, סירב לתת יד לתעמד
לת־הבחירות של שימעון
פרס, העדיף שלא להצטלם.
בעייה נוספת היתה למערך
כאשר הזמינו סרט־בחירות בחברת
בבא. הפקות. כוכבת הסרט
היתד, השחקנית־דוגמנית
אסמי זבקו, ושריד דאג מה
יקרה אם יסתבר שזבקו היא
שחקנית במיקצועה. אולם אס־תי-
,שהיא חברתו של מפיק

החברה אכי
קליינברג, מיהרה להרגיעו
באומרה :״אל תדאג, אני, תמיד
יכולה להגיד שאני דוגמנית.״
1מה
שהרגיז את יוסי
שריד יותר מכל היה הירח
העגלגל (או ה״פיתה״ בפי הלצים)
של הליכוד. הוא מיהר
לטלפן אל מנחם שופד, האחראי
על סירטי־התעמולה של
מיפלגת העבודה, ואמר לו :
״לא איכפת לי איך ומה, אתה
חייב לפוצץ את הכדור הזה!
לא איכפת לי אם תפוצץ אותו

ביום סטודנטית לרפואה ברומא, נשואה לאיש״עסקים ישראלי ואם
לתינוקת. בד־בבד הפכה לימור אחת מדוגמניות-הציור הפופולריות
ביותר, ופניה היפים ניבטים מעשרות תמונות״שמן המוצגות במיטב
הגלריות באירופה. אחד מנסיבי־חנפט הערביים, מחמוד טאיף, רכש
את תמונתה שנמכרה במכירה פומבית בלונדון. כשנאמר לו כי
הבחורה ישראלית, השיב :״אני נלחם בגברים ישראלים לא בנשים.״

ג שם בגין

היה אווח-הכבוד בתערוכת הציורים של הצייר
אנדריי קילצ׳ינסקי, אחד משני הישראלים
שהשתלטו ביום־השואה על בניין שגרירות גרמניה בתל-אביב
(משמאל) .התערוכה נערכה בגלריה של יעל זאבי, רעייתו של אלוף
(מיל ).רחבעם זאבי, שהסבירה :״אני רחוקה מלהזדהות עם המעשה
שלו. גאנדי נתן לאנדרי באבי־אביו על מעשהו. אך אני עוסקת באמנות,
וזה לא שייך.״ אנדריי עצמו טען, בי הזמין את בגין לפתיחת התערוכה
משום שהיה האיש היחיד במדינה שטרח לשלוח לו עורן-דין. בתמונה
נראה בגין כשהוא נצמד ללחיה של זמרת־חאופרה אידה ורטהיימר.
בצורה של סצצת-אטום או בצורה
של פצצת-מימן, העיקר
שתיפטר ממנו. הוא מוציא אותי
מדעתי !״ הסיתרון נמצא
כאשר הוחלט להיפטר מהכדור
בצורה פשוטה ביותר. הכדור,
שאמוד היה לסמל ירח זורח,
פוצץ על־ידי מיסלגת העבודה
בצורה של בלון שהאוויר הוצא
ממנו.

כרמל זין מזרחי
גד קני רא׳יח לציון יזכרו! י׳גקב

81 רשת האיי־בי־סי הודיעה
כבר, הן לסרס והן לראש האופוזיציה,
מנחם הנין, כי
מייד עם היוודע תוצאות הבחירות,
על המנצח מבין ה
שניים
להגיע לאולפייההסוטה
בהרצליה, שם ירואיין באמצעות
לוויין בשידוד ישיר לאר־צות-הברית.
מי שתראיין את
ראש־הממשלה הנבחר של ישראל
תהיה ברברה וולטרס.
8עיתונים ועיתונאים נמצאים
באופנה בזמן האחרון.
תוכנית השעה השלישית הקרובה
של הטלוויזיה תוקדש לעיתונות.
מיכה שגריר, מחברת
סירטי קסטל, עוקב עתה
אחר מעשיו של תום פנטון,
כתב רשת הטלוויזיה סייבי־אס
בישראל, הסרט הקצר יוקרן

גילו כל נכונות לכך. דחק
בהם מנטש :״יאללה, פה זה
פה, כל-כך הרבה מנחים ואף
אחד לא יכול להנחות את הערב?״
1איש
מקהל האלפים ש מילא
את היכל התרבות בעת
הופעתו של הזמר ג׳ודא סן
לא ידע כי הזמר, שהוא בנו
של הבמאי הנודע ז׳ול ד א סן,
מופיע כשהוא קודח וחומו עומד
על שלושים־ותשע מעלות.
דאסן המיקצועי לא רצה לאכזב
גם את מארגני הקוקטייל
שנערך לכבודו בגלריה 13
וחצי ביפו, השתתף בקוקטייל
והיה האחרון שעזב את המקום.
! מחזהו של י הו ש ע סו־כול
ליל העשרים, שהועלה
על־ידי קבוצת -שחקנים צעירים
בתיאטרון חיפה, עומד
להפוך בחודש אוגוסט הקרוב
לסרט. הבמאי הצעיר ינ קול
גוד דוו ס ר כתב, יחד עם המחזאי,
תסריט על־פי המחזה,
והוא עומד לצלם את הסרט
עם אותו צוות מקורי (כימעט)
ששיחק במחזה׳ כשבמקומה
של ג׳יטה מונ ט ה תשתתף
באחד התפקידים המרכזיים השחקנית
לי או ר ה רי בלין.
י הפתעה בלתי־נעימה ציפתה
לצוות שחקני ההצגה
קספר כשלאחת ההצגות, שהתקיימה
במועדון צוותא בתל-
אביב, לא הגיע השחקן דאו
סאלם. השעה התאחרה והקהל
מילא את האולם. כשהסתבר
כי סאלם לא יגיע ולא
ניתן לאתוץ, צילצל כופג א־

גרשון גוא

ידוע באחד מאוהביה הגדולים של
ארץ־ישראל. שנים ארובות כתב ועיטר
ספרים על תולדות היישוב. לפני בארבע שנים לקה במיספר התקפי-
לב, וכריפוי בעיסוק החל מצייר. תערוכתו הראשונה, ובה ציורים
מעניינים המבטאים את רוחה של ארץ־ישראל ואת יכסו אליה,
הוא מציג בימים אלה בגלריה ביפו. בתמונה: גרשון גרא מראה
לילדיו, עודד ודיטה, ציור של אחד הצנחנים כובשי ירושלים.
תת־אלוף דני מט, מפקד הצנחנים הנודע, שנכח בערב הפתיחה
של התערוכה, ניגש אל התמונה וזיהה את החייל בשמו.
במיסגרת התוכנית ויימסר על
חייו של כתב־חזץ בישראל.

׳׳ 8מרדכי (״מנטש״) צר־פתי
ידוע כפטרון של אסנים,
ומדי פעם הוא מזמין אותם
לחגוג בביתו על טהרת מטעמי
יוון. בשבוע שעבר הזמין
מנטש לביתו את הבדרנית
רכקה מיכאלי, השחקן יוסי
סנאי, הזמר גכדי כנאי,
המנחה מגי פאר ואת ד,תמ־לילן,
איש-הרדיו והמתרגם
אהוד מנור. מנטש לא הסתפק
באירוח גרידא, הוא רצה
שיבדרו אותו, אך האמנים לא

הצגה, אשר צרפתי, אל הבמאי
מוטי סנדק, וזה מיהר
להגיע אל התיאטרון ולהחליף
את השחקן הנעדר.
! 8בנשף שאירגנה הנהלת
קבוצת הכדורסל מכבי תל-
אביב לאוהדיה במלון הילטון
בתל אביב, שילמו האוהדים
1200ל״י לזוג תמורת הכבוד.
הפתיע מנחה הערב, מני פאר,
שאמר :״מכיוון שאני מופיע
פה הערב בהתנדפות, אני מרשה
לעצמי לספר לכם שאני
בעצם אוהד של הפועל תל-

אביב.״
העולם הזה 2072

נשימה ׳שואלית ער מ 011ה קורו
* מה ההנור נין חרוץ רטריטיקאיי
* ומה מוחו רנעוה דתיה?
1 0אחרי ששוטט בשווקים
ובעיירות הפיתוח כדי לעשות
נפשות וקולות לתנועתו, הגיע
אלוף (מיל ).אריק •טרזן ביום
השישי האחרון לסיור בחירות
גם ברחוב דיזניגוף בתל-
אביב, כשהוא מלווה בחברת
רעייתו, לילי. בין השאר התייצב
אריק גם בקפה שולטן
ברחוב פרישמן, בו מתרכזים
ביום שישי כל שמאלני העיר.
הצהיר אריק בביטחון :״באתי
למקום בו יש לי הכי הרבה
תומכים !״
׳ 0אחת שסיסמת בני התנו־עה
הקיבוצית,״די לבכות בארץ
הזאת״ לא עשתה עליה כל רושם
היא אכיפה יופה, רעייתו
של הח״כ לשעבר א פיי־הם
יופה, שתקופת כהונה
אחת בכנסת (מטעם הליכוד)
הספיקה לו כדי לא לרצות
לחזור אליה. אמדה אביבה:
״זה נכון שמספיק לבכות בארץ
הזאת. מי שרוצה לבכות —
שיסע לאמריקה!״

0שמואל פלאטו־שרון
נתגלה כמעריץ נלהב של הצייר
יגאל נמיר לפני למעלה
משנה, בעת שביקר בתערוכתו
הראשונה ברמת־גן, ואף
ציין כמה מילות התפעלות
בשבחו בספרו המעלית. אש
תקד
רכש ממנו שלושה רישומים,
שמצאו משכן כבוד
בחווילתו בסביון. לפני שבוע
הגיע פלאטו־שרון לבאר־שבע,
כדי להיות נוכח בפתיחת תערוכתו
השניה של יגאל נמיר,
בגלריה ליו־ז. הפעם רכש
ציור־שמן גדול הנקרא ״בדרך
חזרה״ (מסידרת מלחמת יום-
הכיפורים) ,המתארת !חייל הנמלט
מהתעלה, ותרם אותו
למועדון ״בית הלוחם״ של נכי
צה״ל, באפקה.
0לעומת בעלה, נתגלתה
א;ט פלאטד־שרון כחובבת
רישומי־עירום נלהבת, ורכשה.
את ״ההשתקפות״ ,אשה יפה
בעירום מול הראי. הצייר הנרגש
בן ה־ 26 ניסה את כוחו
בשיחה בעברית עם האורחת
היפהפיה, אד זו הפתיעה אותו
כשאמרה :״נו, בוא נדבר אידיש.
זה הולד לי יותר קל״.
היא גילתה, כי אמגם היא מתקדמת
בלימוד העברית, אבל
אידיש היא ״תפסה״ במהירות
מחמותה, גב׳ פלאטו, שהגיעה
לישראל מצרפת, ומתגוררת
יחד אתה. על צוארה של אנט
מתנוסס בימים אלה תליון־ענק
מזהב, משובץ בעשרות יהלומים
באותיות ״פש״ ,שבעלה
העניק לה כשי, על עזרתה במסע
הבחירות שלו לכנסת.

פרסומאים במיעוט נרדף חקאריקטוריסט קריאל גרדוש הוא ״דוש״,
יוצא להגנת הפרסומאים מוכרי־המפלגות, ומנסה
להסביר מה ההבדל בין הצגת־ בכורה של מחזה
לבין הבחירות :
תעמולת כחירות׳ ככל צבעי הקשת הפולי טית,
אינה מכוונת אל האינטליגנציה המפונקת
כלכד. אחר הכל, זו מספקת מנדאט אהד כקושי.
אין זה אלא ״עליתיזם״ מתחסד לזלזל כבעיות
המורכבות, העומדות בפני מטה כחירות מצוי
של מפלגה מצויה הכולל את איש הפרסום המזיע,
שחי כימים אלה על גלולות מרץ והרגעה.
כמוכן אין צורף לרחם עליהם. זה עיסוקם
ומקצועם. יחד עם זאת, הכה נהיה כנים עם
עצמנו. האם אנחנו, חכמים ונכונים שכמונו— ,
אלה שמזדעזעים למראה מודעה או סרטון הפוגעים
בחושינו המעודנים — ,האם יכולנו לעשות
זאת הרכה יותר טוב? יד אל הלב! האם פשלט
כל כף לנסח טקסט, להפיק קטע פילמאי ש״מדבר
ככל השפות״׳ אל השכל ואל הרגש, מוכן ומשכנע
לגכי רוב שככות הציבור, פועל כיעילות
כסכר התרבויות, הרמות, הדרישות והציפיות.
אז הם נכשלים לרוב. כעיקר, אצלנו. אז
מה ץ האם עלולים להצליח פה ושם. ימים קרו(מעריב)
בים
יגידו.

חנויות לממכר
פוליטיקה

וראובן בר־יותם, שני כוכבי חסרט
1171111דדיהן
הישראלי ״בוא נפוצץ מיליון״ באו ב|
1-1 11 1111
שבת האחרונה לקולנוע ״חן״ בתל״אביב, כדי להיות נוכחים
בחצגת״הבכורה של סירטם, בו הם מבצעים שוד במטרה לעזור
לפתור בעיות של שכונת-עוני. הצופים שכחו כי המדובר בעצם בשודדים
ומעריציהם הרימו אותם וצעקו :״ברקן ובר־יותם לכנסת ! ״

ריבוין של המפלגות והרשימות הרצות לכנסת
והתעמולה הרדודה שלהן, גרמו לדוד שחם לק בוע
מה בין חלוציות ובין פוליטיקה לשמה :
כריחה אנטישמית טועגת, שכאשר גוי רוצה
לפתוח חנות חדשה, הוא שואל תחילה איזו סחורה
ככר מוכרים כסכיכה, כדי לכתות חנות למימ־כר
סחורה אחרת, שעדיין איננה נמכרת בה,
ואילו יהודי שואל מה ככר נמכר כאן ופותה
חנות נוספת למימכר אותו דכר עצמו. איני
מאמין שאפשר להעיד על השתקפותו של אופי
לאומי כאופן פתיחתן של חנויות חדשות, אכל
אני בטוח ישיש* כאן תיאור נאמן למדי של ההבדל
היסודי כין חלוציות וכין פוליטיקה.
חלוץ הוא אדם השואל את עצמו מהם הדברים
הצריכים להיעשות ואין אחרים עושים אותם —
והוא מקכל על עצמו לעשותם. פוליטיקאי שואל
מה אחרים עדשים ואומרים (כעיקר אומרים) —
וממהר לומר כדיוק אותם דכרים.
(ידיעות אחרונות)

התעלמות מערבים
החגיגות לציון עשור לאיחוד ירושלים היוו
הזדמנות מצוינת לעסקנים שונים לספר לציבור,
מעל דפי העיתונים, מה נעשה במשך השנים
בעיר המאוחדת. על מה שלא נעשה — עמד
יהודה ליטני, כתב לעניינים ערביים במאמר
שכותרתו :״מעגל סגור של בעיות״.
ככולמום העישייה של עשר השנים האחרונות,
התעלמו הרשויות הישראליות כמעט כליל מהאספקט
הערכי — האנושי והלאומי. לצורה תשלום
מע״מ, הסוהר הערכי הוא כעיני השלטונות
הישראלים יישראלי לכל דכר, אולם אם הוא
מוחה על כך, שוכת וסוגר את חנותו, לא מהסס
החוק הישראלי להפעיל נגדו דרכים שלא היה
מעז להפעיל כלפי סוחרים יהודים. שוטרים מטל פנים
או כאים לבתיהם ישל הסוחרים ומאלצים
אותם כאיומים מוסווים לפתוח את החנויות. ל עתים,
מכלי להבחין ככף, מגלים השלטונות כישראל
יחם דומה לערביי ירושלים המאוהדת ול־ערביי
השטחים המוחזקים. אין פלא לכן, שאותם
ערכים חיטים עצמם כחלק אינטגרלי מהשטחים
(הארץ)
המוחזקים ולא מירושלים המאוחדת.

תחיה דתית
התיאטרון הקאמרי יוסף כרמון ואשתו אסתי. בערב זה הופיעה
גם קבוצה של שחקנים מתיאטרון חיפה וביניהם אילן תורן, אילן
דר, סנדרה שדה, עזרא מפרי ומוני מושונוב, שקראו שירים והופיעו
בקטעים מ תון ״ליל העשרים.״ ח״כ אריה (״לובה״) אליאב קרא
קטעים מסיפרו ״שלום״ ,וגילה אלמגור הנחתה את הערב שבו
הופיעה גם הזמרת שרה אלכסנדר. בהפסקה נאספו תרומות בקהל.
העולס הזה 2072

על פרשת הסטודנטית (מאוניברסיטת בר־אילן)
איה ויינריב, שלמרות שהשתחררה מצה״ל
״מטעמי דת״ לא היססה להופיע בבגד־ים בתח רות
מלכת-היופי (העולם הזה )2069 מגיב ידיו,
המדור הסאטירי של חותם:
״אמנם זה לא מקובל שבחורה דתית תופיע
כתחרות שכזו, אכל רק מישום שההכרה דורשת
שבחורה דתית לא תעשה זאת, החלטתי לא

להחמיץ את החוויה״ ,כמילים פשוטות ואמיצות
אלה, נימקה איה החולונית את הופעתה ככקיני
כתחרות מלכת היופי האחרונה, וזכתה להסכמתו
הנלהבת של עורר יו־יו וחכר מרעיו.
אכן, אף צביעות וצרות־מוחין היא לחשוב,
כי נערה דתית, שומרת מסורת, ממשפחה חרדה,
אי־אפשר לה שתטעם מפעם לפעם מחוויות החייט
ה״שמורות״ לכנות חופשיות כלכד. נחפור
הוא. אין קדשי רב להיות נערה דתית, מסוגרת
כד׳ אמותיה, כהכרת משפחתה וידידיה הסוככים
עליה מפני כל השפעה חיצונית מזיקה. להיות
נערה דתית •שאינה מהססת לחוות מדי פעם את
מנעמי העולם הגדול, ועל אף זאת לחמשיר
ולדבוק בעקשנות ובמסירות אין קץ כהשקפת
עולמה הדתית, זו גדולה שאיו למזלה ממנה.
למשל, להצטלם בעירום כ״נערת החודש״ של
שבועון ספרותי מסויים, לעשות סקי-מים כשבת
על הכנרת, לאכול סטייק לכן אצל ז׳אקו. לככב
כסרט פורנו. נערה דתית העוברת את כל הה-
וויות הנוראות הללו ונשארת דתית — כל הכבוד
(על המשמר)
לה. ויש עוד תוויות.

לא נעים
יכל העיתונים ממשיכים לספר את פרשת גניבת
האורניום, אותה מייחסים לישראל. אבל הרושם
הנוצר חוא שאינם לוקחים את העניין ברצינות.
הסטיריקן ב. מיכאל קובע: לא נעים, אבל לצורי
יצירת תדמית חיובית, אנחנו בוחרים במב־צעי־-ראווה
לא־כל־כך חוקיים.
ההרגל הזה הוא עתיק־יומין. הוא החל ככר
כשנת ,1959 כאשר כמבצע מבריק נחטף אדולף
אייכמן והוכא ארצה לתת את הדין על מעשיו.
חלפו שכע שנים, ולארץ הגיע כלהטוט שוכה־עין
מיג 21 עיראקי אחד, כדי להעלות את
המוראל ואת המידע. העולם ככר החל למחוא
כפיים כהיסוס.
כשנת ,1968 התרחיש — כד טוענת העתונות
חזרה — מכצע האורניום. מבצע ״עוקץ״ (ואיזה
עוקץ מרשים ומושלם, אשר רק עתה מעורר
את תדהמת קהיליית העמים. סוף — 1968 ספינות
שרכור נעלמות בשרוול הקסמים הישראלי,
ומוציאות את קהל-האוהדים מדעתו מרוב הת־פעלות•
.שנת ,1970 והדאדאר הסובייטי מונף אל עד
באקרובטיות וירטואוזית, ונוחת נחיתה רכה
בחיקנו. העולם עוצר את נשימתו, וצועק ״עוד
פעם ! ״
ישראל נענית להפצרות העולם, ובשנת 1971
מגיעים ארצה מסמכי־המיראז׳ בחסותו האדיבה
של מר פראונקנכט. קהל האוהדים ממש משתגע.
ועכשיו, כאמור, מתפוצצת פרשיית האורניום.
יש להגיח, כמידה גדולה של סבירות, כי חת־רחשו
עוד אי־אלה מבצעים הוליוודיים אשד
כבוא.העת יסחטו שאגות חן־וחסד מהעולם העו־יין.
למען
האמת, כלל לא אתפלא.אם יתברר מחר
כי חוליית פושטים ישראלית נועזת, פשטה על
הקאזינו כמונטה־קרלו, וכמבצע מכריק רוקנה
את הקופות כדי לממן את מבצע חטיפת היהלו מים,
שמכירתם כמקאו הכיאה מיליוני דולרים
חיוניים לקופת מישרד-הסעד המדולדלת( .הארץ)

פסוקי השבוע
• עזר וייצמן :״ברור שבקואליציה אחד
הולד לקראת השני! .תלוי מי הולד מחצית הדרך
ומי יותר.״
• גולדה ״איר נ ״בממשלה לא יושבים
גאונים.״
• שר המשטרה, שלמה הדד :״כשם
שאין אף מטוס מקורקע, צריך לשאוף לכך שלא
יהיה אף נער מקורקע.״
• שר־הכטחון שמעון פרס :״אני מעדיף
להיות אריה בעור של גדי מאשר גדי בעורו
של אריה. לא הייתי נץ׳ אינני עתה יונה ואפילו
לא פרם על שמי.״

• הרמטכ״ל רכ-אלוף מרדכי (״מו

גור :״איך תזכור אותי ההיסטוריה?
נשאיר זאת להיסטוריה.״

• כית־הדין של גטורי־קרתא :״אין

לד חילול השם גדול יותר מהשתתפות בבחירות
לכנסת, אשר כולה מבוססת על חוקי עובדי כוכבים
ומזלות.״
• הגס זינגר, סנדלר מרעננה :״נעל של
צנחן לא הולד בנשף ריקודים! צבא לא הולד
בפוליטיקה.״
• הרס הראשי שלמה גורן לשופטים במשפט
הרב לוינגר :״מותר לי להגיד מה שאני
רוצה. אתם לא חייבים לשמוע.״

ימים אחדים לפני חגיגות העשור לירושלים שחוברה לה יחדיו, ישבו אחדים בייגלאך בלי זעתר, וגזענים ביישנים נחפזו לשמן את עוזיהם׳ וערבים עייפים
ג:רעיו של הכותב — וביניהם קו״ף נו״ן (המוכר זה מכבר) ושי״ן גימ״ל, ד.צ. י חיכו לאוטובוס שיחזיר אותם לכפר, וסופר אמריקאי רשם בפינקסו הערות נוספות
זיע.א ,.י. ב־ר ומ. נ־ם, אמ״ש ועצ״ב ועוד אחדים מיקירי העיר לעתיד לבוא — בקשר לחיבובו ״ירושלים — ומה הלאה.״
ובאותו ערב קיטשי ובנאלי שירד על העיר, קמה לראשונה התנועה אשר
וידנו בענייני תכנית חדשה ורבת־מעוף אשר גם הרצל המנוח היה נעלב במקצת
רבות עוד ייכתב אודותיה בספר דיברי הימים: התנועה דכינאום ירושלים׳
י1:שימעד״ ואומר בספקנות ״תגידו, על מי אתם הולכים להתעווז, הא?״
ערב. הברושים איוושו ברוח הערביים, וב״מ מזג עוד אקסטרא־פיין ויש.ד. שהכותב רואה לעצמו חלק צנוע בעיצובה. אתם עוד תיראו: אם תירצו, זה לא
ז?מר ״מאאאתיים״ ,וריח אורנים עמד באוויר, וסקנדינאבים מקולפים אכלו יהיה סתם דאווין.

התנועה לבינאום ירושלים
(טיוטת חזון )
מגיל ת יסוד
§< ירושלים רבתי מכריזה בז א ת על ני תו קהממ דינ ת ישראל, מ מדינ ת ירדן ומכל
יישות מדינית א חר ת, ורו אה א ת עצמה, ה חל מרגע זה, כעיר בינל או מי תאקס•
טרי טוריאלי ת, ב ח סו ת ה או״ ם.
#כל ה אז ר חי ם הגרים בשטח שיוגדר ל הלן (סעיף ג׳) ו מ קו ם מגורי הם המצויין
במיר שם התו שבים הוא ירושלים, יהיו אזרחי העיר הבינל או מי ת, וישאו א ת דרכוניה
אשר יהיו דרכוני או״ ם. א ח רי ם יוכלו לבקר בעיר לאחר שיצטיירו בא שרות תייר
מ ת אי מו ת.
#גבולותיה של העיר ה ם גבולות ירו שליק רבתי (ר׳ מפה) .הגבולות י היו סגורים,
ונ תונים לפיקו ח ול שמירת חיל ה או״ ם. שתי נקו דו ת מעבר, האחת בגשר מוצא והשניה
בעיזריה תק שרנה א ת ירושלים עם שכנותיה. הקשר עם שאר העולם יתבצע בדרן
האוויר.
#העיר הבינל או מי ת ת היי ה חופשית מ מ סי םומכ סי ם. מקור ה כנ סו תי היתבסס
על חקל או ת (גידולי גראס, אשר יוברח ל מדינו ת ה שכנות) ,ותיירות.
$ה מו ס ד העליון של העיר י הי ה העיריה, ובראשה יעמוד ראש עיר שיבחר ע״י
ה מיי ס די ם בב חירו ת שרירותיות ו מו חל טו ת.
בטת1ן התפקידים הבטחוניים יתבצעו ע״י פינים מחיל
האו״ם. אלה יפטרלו לאורן גבולות ירושלים וישכבו
מארבים באיזור הקסטל, כדי למנוע הסתננות תל-אביבים
ואחרים. תושבי העיר עצמם יהיו חייבים בשירות מילואים
בלבד, במשך חודש בשנה. מיד עם הקמת העיר,
יעברו יוצאי הצבא הסבה חילית. כשליש מן התושבים
יעברו קורס פרשים ויוצבו לחיל המישמר של בניין

מאות בתי הימורים נוספים. נמל עטרות יוכשר לנחיתת
מטוסי ענק.
תוצר החקלאות היחיד יהיה גראס לייצוא, אשר
יגודל בפריפריה כגידול פאלחה, ובעיר עצמה כגידול
שלחין. הגראס יעובד, יוברח ויימכר לישראלים במחירים
מופקעים. כל מגדל גראס, קמעונאי או סיטונאי, יזכה
בתמריץ לכל דולאר־יצוא, על פי שער שייקבע ע״י ראשה
עיר.

כלכלה
עם פינוי מוסדות השלטון הישראליים, ייפתח בבניין
הכנסת קאזינו לשבע״פי־שלוש, הגדול מסוגו בעולם.
קריית הממשלה שתתפנה מיושביה תשופץ ותשמש כ־בתי־מלון
למהמרים ולתיירים. שדרות רופין עד עמק
המצלבה יוארו בניאונים יום ולילה ולאורכם יוקמו

מדיניות חוץ
התנועה לבינאום תיזום תקשור קשרים עם כל
מדינה שתכיר בה. אם תפסיק מדינת ישראל את מסע
ההשמצה כנגד ירושלים ותימנע מליזום תקריות״גבול
באיזור בית״זית, תסכים ירושלים לקשור קשרים מלאים
עם תל-אביב, ואף תציב לתפקיד השגריר פקיד ותיק
ומנוסה כטדי קולק או סופר בעל שיעור קומה שאת
שמו לא נוכל להזכיר.
מישפט בכדי להחזיק את האוכלוסיה קצר, תיאסר בכל
רחבי העיר אחזקת חרדל ושימוש בו. מריחת חרדל
תיחשב לעבירה פלילית והסוחרים בחרדל ובקטשופ
יישפטו לתקופות מאסר ממושכות. ראש העיר ינהל
אישית את מערכת ההסברה נגד התבלין המגעיל.
אזייבים אין לירושלים כל אוייב חוץ מן הפרודניה המכלה
את יבולי הגראס ומחבלת בייצור ובייצוא. עירית ירושלים
תעשה כל שביכולתה להדביר את הזחל המזיק

פנים והגירה
עקב שיעורו הגבוה של התוצר העירוני, לא ייגבו
כל מסים מאזרחי העיר. לפספורט ירושלמי יהיו זכאים
כל העונים על דרישות סעיף ב׳ במגילת היסוד, וכן
ילודים אשר יוולדו בשטח השיפוט העירוני. כדי למנוע
״נישואי פספורט״ הוחלט כי כל המתחתן עם אזרח זר,
אזרחותו הירושלמית פוקעת והוא מגורש לשפלה. לנשים
בין הגילים 19—15 תותר שהייה חופשית בעיר ללא
אשרה, ועליהן יחולו כל הזכויות והחובות של שאר
האזרחים, כולל נישואין. טקסי נישואין וגירושיו ייערכו
בפני ראש־העיר.

והמסית, ואף תיפתח במיתקפת הסברה ובריסוס מטא-
סיסטוקס 12 סיסי לליטר, כנגד הפרודניה. פרטים
בלחקלאי. לא יהיה שום משא ומתן עם הג׳וק הנ״ל.

אדמיניסטרציה

דגל

את העיר הבינלאומית ינהל ראש״העיר המיועד ומנהיג
התנועה, מר דודו ראש העיר (המכהן כיום כסגן
ראש העיריה לענייני לילה).
לאור הבעיות המינהליות הנובעות ממינוי זה, ייפתחו
משרדי העיריה לקהל בשעה חמש אחה״צ וייסגרו בשעה
ארבע לפנות בוקר.

ההצעה המקורית היתה כי דגל ירושלים יהיה לבן
כשלג. לאחר דיונים ממצים הוחלט כי הצבע הלבן אינו
פראקטי ונוטה להתלכלך. על דעת רוב המייסדים
ובאישור ראש העיר הוחלט כי צבעו של הדגל יהיה בז׳.

חינוך נתרבנת

העיריה. ושני השלישים הנותרים יקבלו שיעורים בכלי
נשיפה, בתופים, במצילתיים, בחלילית ובמשולש, לצורך
הרכבת תזמורת עירונית נאה ומגובשת אשר תערוך
מדי יום מסדרים ותהלוכות מככר־ציון לבית ראש־העיר.

ניתן לקלוט מירדן. הטלוויזיה תהיה מסחרית, ובין
לחקלאי ללחקלאי תהיינה פירסומות למכבסת מון,
למוניות נשר, לגראס, לכל-בו שוורץ ולמעין שטוב.

בכוונת אבות העיר לאפשר לכל קבוצה דתית ואתנית
לברור לעצמה את עיקרי פעילותה התרבותית והפולחנית.
עם זאת לא תסכים התנועה כי מקומות כמו
הכותל המערבי או מסגד אל אקצא ישמשו אך ורק
לצרצי פולחן. בשעות הערב, עם סיום התפילות, תשמש
רחבת״הכותל כבית־קולנוע קיצי, ועל הכותל יוקרנו
סירטי איכות כ״אוקלהומה״ ,״צלילי המוסיקה״ ,״ד״ר
זיוואגו״ ועוד ועוד. בכיפת הסלע ייפתח פאב. בשאר
בתי הקולנוע בעיר יוקרנו סירטי פורנוגראפיה בלבד.
לילדים יוקרנו סירטי פורנוגראפיה לילזים.
תחנת הרדיו תשדר בשני ערוצים: א׳ וג׳ .ברשת
ג׳ תשודר מוזיקה בעוד שרשת א׳ תשדר שתיים־עשרה
שעות ביום תכניות לחקלאי, כדי שמגדלי הנפאס יוכלו
לעמוד על החידושים במקצוע, על המזיקים, על טיפולים,
ריסוסים והוראות־שיווק.
גם בטלוויזיה יקרינו תכניות חקלאות. את השאר
הימנון מנגינת הפתיחה והסיום של לחקלאי.

מיכלית -ילדה אמיתית
בגני־הילדים הנוצצים, נוטפי הזוהר הסינתטי, סירבו
לקבל את מיכלית. בגנונים האכסלוסיביים, עם בובות. הפלסטיק,
שנאו אותה ממבט ראשון. ב״מבט שני״ המלוקק
ללא הופיעה מעולם. היא לא הטיפוס שלהם.
כי מיכלית היא ילדה אמיתית, לא בובה ממותקת
סאכארין העוצמת עיניה ופועה לציוצי חלילי הזוהר המפוברק.

חיוך
קטן ואובד
של ארץ־ישראל האבודה
חיוכה הקטן, המחוספס, האנושי, הבלתי־אמצעי, מטביע
על הסביבה הפלסטית הדביקה חותם אישי חמים ונעים,
מקורי, ארץ־ישראלי מאד.
כל פטישי-הפלסטיק החגיגיים -כל השנות־טובות עם
הזהבים, אינם שקולים כנגד הופעתה הצברית האותנטית,
עם פשטות כובשת המייצרת סביבה, בכל גנון וגן, ערגת־געגועים
כמעט מיסטית אל נופי העבר האר׳דישראלי
ודמויותיו.
חיוך אחד של מיכלית, מבט מרושע או משועשע אחד,
אינטואיציה קצת יותר רוגעת, הבעת־פניה, האווירה שהיא
משרה סביבה — נחרטים במעמקי חוסר־התודעה הקולקטיבית
יותר מכל הילדות השמנמנות ורודות הלחיים והש למות
בעגלות אמותיהן הפלסטיות. שיחה איתה, חיוך קטן
וארוך שלה, מסוגלים לתרום תרומה רבת־משמעות לעיצוב
תמונת־העולם הישראלית.

נוף משתרע על־פני אדמה, ואדמה היא היולדת כל חי —
ויולדת תמיד׳יולדת ילד, או ילדה.
הילדה הישראלית היא נוצצת, סטרילית, סאכארינית,
מטופחת, מאולצת. קשה להבדיל בינה לבין רבבות ילדות
אחרות, נוצצות כמוה, ההולכות כמוה לרבבות גנונים
ברחבי העולם. המשורר הקדמון לא היה כותב עליה שיר־שירים
חדש.
מיכלית, במטפחת או בלעדיה, נשארה כשריד מוזיאוני,
נודף ניחוחות ארץ־ישראליים קדומים.

מילים יפות שקועות
בשיברי זיכרונות ציבעוניים

דמות נשית של ילדה מסוגלת ליצור מישקעים כבדים
יותר מדמות ילדותית של אשה, מפני שרמת ההזדהות
איתר, היא מאיכות שונה, הקשורה איכשהו עם נופים.

מיכלית, שקיבלה את שמה הצברי מן המיכלית שעליה
נהג אביה לנהוג, היתה כימעט בת שנה כשעזבו הוריה
את ירושלים וירדו לשפלה. אך בכל זאת, הרחק מן ה־פאסטורליה
ההררית, הותירה בה ילדותה בירושלים מיש-
קעים ברורים. הם׳ניבטים כיום בדמותה, במראיה החיצוני,
עם הפשטות הטיבעית שלה, חסרת הגינונים, עם היעדר
היחס לכסף, ועם הרבה הערכה לאדון קופ מ״טעמוך,
לדודו ראש העיר, למונשיין, לכולם.
הופעתה החזירה, בניבכי תודעתנו, לגיטימאציה לאיכות
ישראלית אחרת -שאבדה עם. השנים, פשוטה, טיבעית,־
נעלמה, נקייה מחיקויים, נטולת זוהר מפוברק_,האימפאקט
של המיפגש איתה יוצר בתודעה הישראלית הקולקטיבית
דימוי חברתי שונה מן •המקובל, המוקרן מן המראה החיצוני
שלה, מהופעתה, והמחזיר לתחיה את ארץ־ישראל האבודה,
זו שלא נותרו ממנה יותר מאשר מילים יפות, שקועות
בשיברי זיכרונות ציבעוניים.
בגנון הישראלי המטופח, עם ארגז־החול הפלסטי והבובות
הסינתטיות, מיכלית היא ריחוף מבעד לממד הזמן
אל יפי נעורינו הקולקטיביים.

המיסעדה ממוקמת בתוך גן נפלא, מאחרי חומת-
לבנים לבנבנה, בין אלפי דקלים יפהפיים. על החומה
שבכות־שבכות פיתוחי-עץ אמנותיים, ועליהן משגשגות
גפנים מסוקסות, ובינותם מטפסים ורדים בצבע השושן
ושושנים בצבע הוורד. הפאטיו מרוצף באריחים מתומנים,
מאויירים בציורי אגדות ציבעוניות, ועל הקירות קרמיקה
תכולת־ים ושיש ירוק-עין, שזורים ערבסקאות יפות־מבט.
כמנה ראשונה הזמנתי סרטני ים־תיכון ברוטב המקום.
הסרטנים הוגשו מפעפעים בתוך צלחת־חרס זהובה, מקושטת
בדמויות עממיות, כשרוטב חמאת־הגמלים, המתובלת
בשומיות מקומיות חריפות ומתוקות, עדיין מבעבע. מצוין.
בן־זוגי הפלסטיני הזמין כפתיחה ״פירות־ים״ (1111:5־£1
1<?1מ ס שהוגשו עטורי קוביות-קרח משושות בתוך
קליפת גזע־דקל יפהפה.
״הנעמו לך הפירותי״ שאלתי בצרפתית.
המלצר תירגם לערבית, בן־זוגי הפלסטיני ענה בערבית,
והמלצר תירגם חזרה לצרפתית.
״ערבים לחיך,״ חייך הפלסטיני בהנאה גלויה.
״גם הסרטנים טעימים להפליא,״ עניתי במתינות.
כמנה עיקרית הזמין בן־זוגי הפלסטיני דג דקר (לוקוס),
מטוגן בשומן כיבשי־ים ועלי־שום מאודים, ואילו אני
ביקשתי דג לוקוס (דקר) צלוי באשכוליות מושחמות,
צימוקי־הרים ושקדי־מרק פירחוניים.
הדג היה צלוי במידה הנאותה בדיוק, והעובדה שניצלה
על גחלי־רתמים הוסיפה ממד של קלילות עליזה לטעם
המריר־מתקתק המופלא. משובח.
״ערב לחיך,״ ציינתי בסיפוק באוזני בן־זוגי הפלסטיני,

כשאני מחייך בהנאה גלוייה.
״גם הדג שלי טעים להפליא,״ ענה בן־זוגי הפלסטיני
וחייך אף הוא.
לגמנו עוד מעט מהיין הלבן המקומי ״פנתיאוך (פ״א
רפוייה) ,וחייכנו בסיפוק, במתינות, ובהנאה גלוייה, אם
כי עלי להודות שהיין היה מתוק מעט לטעמי.
כאן אולי המקום לציין שבעיית מתיקות־היתר נובעת
ממקור אחד — השמש. היא־היא הגורמת, בקרניה החמות,
לריכוז סוכרי גבוה בעינבי היין. בשל כך קיים הבדל
מהותי בין יין שהופק מענבים שצמחו במורדותייהם הדרומיים
של ההרים, החשופים לקרינה ארוכה במשך היום,
והוא מתוק יותר, לבין יין שנעשה מענבים שטיפסו במורדות
הצפונוים, שבהם אץ החמה מכה בעוז, והוא
מתוק פחות. בארצות תרבות, כצרפת למשל, תמיד ישאל
אותך המלצר מאילו מורדות אתה רוצה את יינך.
אלא שבארצות חמות מיטשטש ההבדל הזה בין המור דות,
וכל סוגי היין מתוקים בהם יתר על המידה. ואכן,
בעייה זו אופיינית לכל מדינות הים־התיכון ויוצרת ״יישות
ים־תיכונית״ עצמאית, הנבדלת מכל ריעותיה ביינה המתוק.
קינחתי
בליפתן מעולה של צדפות־חוף מוקדמות ב־גבינת־כרישים
במיץ לימון עסיסי. בן־זוגי הפלסטיני לגם
תה־אצות ירקרק וריחני על טהרת מי־ים מתוקים.
לחצנו ידיים בסיפוק, ונפרדנו בהנאה גלוייה.
עוד ארוחה טעימה בדרך לשלום הנכסף הגיעה לסיומה.
המחיר
442.85 :מטבעות מקומיות. הניקיון: בסדר.
השירות: ככה־ככה.

ילדה עם מטפחת
מול ילדה מטופחת

.התנצלות המחבר
ידידי, רודפי־שלום וסתם ידידים, שואלים אותי
לאחרונה מדוע, אחרי שנסעתי לארץ ערבית
לשוחח עם פלסטינים על שלום, מדוע אני כותב
רק על אוכל ואוכל ואוכל
מדוע, הם מבקשים לדעת, מדוע אינך כותב על
אנשים, על ההיסטוריה, על השלום.
הם מצחיקים אותי. כאילו שהם אוכלים אנשים
לארוחת־בוקר, שותים היסטוריה כאפריטיף לארו־חת־הצהריים,
ומקנחים את ארוחת־הערב שלהם
במנה שלום.
הם מצחיקים אותי מאד. כי מה זה אנשים, מה
זאת היסטוריה ומיהו השלום, אם לא אוכל.
כן, אוכל. היכולים אנשים להתקיים ללא אוכל 1
היכולה היסטוריה להתרחש ללא אוכל י היכול
שלום להיווצר ללא אוכל?
לא. אין שלום ללא אוכל ואין אוכל ללא שלום.
האוכל הוא מהות השלום.
וחוץ מזה הייתי רעב.

פרופיל נפלא

ארוחה

נהדרת

ך* כית־העלמין הצבאי ברחובות
^ נפלה דממה כבדה. עשרות חיילים
חובשי כומתות אדומות, מיוזעים, לא-
מגולחים, יגעי־עיניים, ניצבו דום. נשים
כלאו דימעותיהן לרגע. גברים כסופי שיער
השפילו מבטיהם לדשא. שנרמס ברגלי האלפים בשער ביודהעלמין הופיע ישיש חבוש
כובע אפור מקומט, נשען על מקל, בעל
זקן־שיבה ארוך, פגים מקומטים. שלושה
חובשים מיהרו אליו, ניסו לתמוך בצעדיו
המדשדשים לאורך השביל, לעבר חמש
החפירות שנפערו באחת מפינות בית־הקב־רות.
הוא ניער אותם מעליו, הוסיף לפסוע
לאט כשהוא מטה ראשו מצד לצד.
לפתע פלחה צעקה מקפיאת־דם את דיממת
ביודהעלמין .״איפה אתה, יא דודו?
לאן הלכת?״ זעק הישיש כשהוא ממשיך
לצעוד, ומניף את מקלו מעלה .״איפה

מכוסות, עמוסות זרי-פרחים. קיבריהם של
חמשת בני רחובות שנהרגו באסון. אח דים
מבני־המישפחות עוד עמדו ליד הקברים.
שומר ביודד,עלמין כבר ניצב הכן
לסגור את שער־הברזל •שבפתח. בקהל
המצומצם שנותר בלטו שני צעירים, חבושים
כומתזת־צנחנים, בידיהם רובי גליד
והם מתבוננים דומם בקיברו של דודו.
היו אלה שניים מבני רחובות, בני פלוגתו
של י דודו. ברגע האחרון ממש, שניות
ספורות לפני שהמריא המסוק הורה דודו
לשלושה מחייליו לרדת. יחד איתם ירד
נווט, איש חיל־האוויר .״רדו מכאן מהר.
חכו בשטח,״ הורה להם, והם מיהרו לגלוש
מבעד לדלת האחורית של מסוק היסעור
שמנועיו רעמו. בריצה מהירה נבלעו הארבעה
בתוך ענן האבק האדיר.
״אני לא יודע אם המזל היה למות,
או להישאר בחיים,״ אמר אחד מהם בבית־

סיפור ח״חם ומוחם שר שניים מ 111 רב נו ת אסון המשק -ו סי טו ס שר
שרי לוחמים שהיו צריכים רטוס במסוק והורדו ממנו ב רג ע האחרון

הי חי ד ה שו מחקה

קבר־האחים שר חמשת הרחובותי, שגו״סו עדידי המ״ם־פ״א מרחובות
אתה, יא דודו?!״
זו היתה, בוודאי, גם תגובתם של רבים
מתושבי רחובות שהכירו, שמעו או ראו
אי־פעם את דודו כוכבי בן ה־ 27 מפקד
פלוגת־הצנחנים שנפגעה קשות באסון המסוק
בשבוע שעבר. הישיש שזעק ב־בית־הקברות
היה סבו, ששכל את בנו
שעל שמו נקרא דודו, בקרבות מילחמת־השיחרור.
דודו היה מפקדם של דויד בן-
חמו מיקנעם, של מנחם מכפר־סבא, של

שבתאי מירושלים ושל כל שאר הלוחמים,
אשר תעלומת מותם הנורא מעסיקה בימים
אלה מומחים רבים בצה״ל.
אחד־אחד ליקט את הנערים מאוהלי
הטרום־טירונים בב־סיס־קליטה־ומיון. העובדה
שהיה יליד רחובות, שהוריו הגיעו
היישר לשכונת שעדיים על כנפי מרבד-
הקסמים, גרמה לכך שיעדיף ללקט מבין
המתנדבים לצנחנים בחורים אנשי רחובות,
כאלה שהכיר או שמע עליהם. שיבעה

מבני רחובות שירתו בפלוגה ב׳ בחטיבת
הצנחנים, הפלוגה של דודו.

״הלכנו
אחרי דודו״
ף* יום הרביעי האחרון, בשעת•
צהריים לוהטת, היו בפינה המיזרחית
של בית-ד,עלמין של רחובות חמש חפירות

העלמין, מול הקברים .״אני עומד כאן
ליד הקבר של דודו, ולא מאמין שרק
אתמול הוא עוד היה חי והציל לא בכוונה
את החיים שלי. היום הוא מת, ואני לא
יודע אם אני בחיים או לא.״ שעה ארוכה
עוד ניצבו השניים ליד הקברים הרעננים.
הם סיפרו על פלוגת הטירונים, בני מחזור
מאי הנחשב כבעייתי .״כשירדנו מהמשאיות,״
סיפר אחד מהם ,״בכניסה לבסיס-
הטירונים של הצנחנים, הקיפו אותנו כמד,

בזות מ שנחה כונני, מנקד הפלוגה שחייליה !הוגו באסון המסוק
רב״טים וסמלים והיד. שם גם דודו, בדר-
גות־סרן קרביות.
״היינו בטוחים שאת המנה שלגו נקבל
נבר באותו היום. לא משנה על מה. בצנחנים
לא שואלים. היינו בני מחזור גיוס
מאי. אבל לא. לא היו שום הפחדות,
שום איומים, שום טידטורים מיותרים.
הרגשנו בני־אדם, כי דודו דיבר אלינו
במו אל בני־אדם שווים. הוא היה המפקד,
אבל אנחנו היינו בגי־אדם בדיוק כמוהו.״
הם עברו יחדיו מסלול ארוך ומפרך.
שנה שלמה של טירונות שאינה נגמרת,
של שמירות אינסופיות, מסעות ארוכים,
טירטורים. ואיסור היה. לפצות פה, כי הנפל
היה רב בלאוו־הכי. כמו בכל יחידת•
צנחנים אחרת נותרו, אחרי כל הניסויים,
הלילות הארוכים ללא שינה והסדרות הצעירים.
המבוגר בהם
רבות והמתישות,
היה בן ,19 הצעיר — צעיר ממנו בחודשים
ספורים. בלבד.
״,היינו חבורה. מגובשת. הלכנו אחרי
דודו. הוא היה מפקד כמו בספרים הישנים
על צה״ל,״ סיפר השריד השני, יליד רחובות,
בעל פני ילד ועיניים שחורות, גדולות
.״הצבא היה הבית שלו, החיים שלו.
אנחנו היינו כמו ילדיו. ידענו שעליו אפשר
לסמוך, והוא ידע שעלינו הוא יוכל לסמוך
תמיד.״
ואז הגיע התרגיל הגדול, גולודהכותרת
של האימון. סוף־יסוף, אחרי כל התירגולים
היבשים, הארוכים והמעצבנים, מבצעים
הכל באש חיה, על באמת, כמו במילחמה.
״בעוד שבוע עמדנו לגמור את המסלול,
ללכת לקורס מכי״ם ׳ואחר־כך להתפזר בכל
החטיבה, או ללכת לקורם־קציגים,״ המשיך
הצנחן בעל פני הילד .״צבט לי בלב
כשדודו הצביע עלי וצעק, כשהוא מנסה
להתגבר על רעש מנועי היסעור, לרדת
מהר. אחר־כך חשבתי שבעצם אני עייף,
ולא יזיקו לי כמה שעות מנוחה -ואולי
שינה. פיתאום, הבל מסביב התפוצץ. חשבתי
שהאוזניים שלי נהרסות. התחלתי לרוץ
לכיוון הפיצוץ. זה היה המסוק. חלקים
ממנו וחלקי-גוויות עפו באוויר. זה היה
נורא!״
הם ניצבו ליד הקברים, נאבקים לכבוש
את דימעותיהם, בוהים בעיניים נוצצות

בשלט הקטן שעליו התנוסס השם דויד
כוכבי .״אבל קראו לו סרן דודו,״ מילמל
אחד מהם.

//אני
עייף מדי״

ך* יו ניצולים נוספים. צעירים ה!
1חבים עתה את חייהם לגורל העיוור
ולדורו, המפקד השחרחר, בעל הרי״ש
הגרונית שהסגירה את מוצאו התימני.
סגן־מפקד-הסלוגה סירב לבקשתו של דודו
שישתתף בתרגיל.
״תראה, אני עייף מדי. עוד ארבעה ימים
אני משתחרר. אין לי שום חשק להשתתף
בעוד תרגיל,״ אמר יוני, הסגן, לדודו.
המ״ם־פ״א מתולתל־השיער ושחור־העיניים
לא הבין את סגנו, שהיה צעיר ממנו בשש
שנים .״אתה לא מוכן להתנדב לעוד תרגיל
אחד בשביל הצבא?״ שאל אותו. לבסוף
נכנע. יוני נסע לבסיס הקליטה והמיון
שם השתחרר, חזר לביתו, ועוד לפני שהספיק
לישון כהלכה אחרי השירות הצבאי
הארוך, הודיעה לו הפקירה הפלוגתית על
דבר האסון.

הפקידה הפלוגתית, שלא נשברה בכל
לילות החיפושים המפרכים והביקורים בבתי
ההורים, הודיעה גם לצנחן נוסף,
בן ,19 איש הפלוגה, על דבר האסון.
״תפסתי את הראש בשתי הידיים,״ סיפר
הצנחן בלחש, בביתו של אחד הקרבנות.
״יצאתי ליומיים, כחבר ועדת־העלון של
הפלוגה, כדי לנסות לגייס כסף למימון
מסיבת־הסיום שלנו בשבוע הבא, מכל מיני
מיפעלים שאימצו את חטיבת־הצנחנים.
״כששמעתי מה קרה, תפסתי את הטרמפ
הראישון ונסעתי לבסיס. היו שם כל החיילים
שלא עלו למסוק, נהגי-הנגמשי״ם,
חיילי-המיפקדה. ישבנו באמצע הבסיס, ליד
כל הקיטבגים, עשינו תל-אבנים, ובכינו.
אני לא יודע כמה שעות בכינו, אבל בכינו
הרבה.״
בפיו של אותו ניצול היתה גירסה אחרת
לסיבה שבגללה הורדו ארבעת החיילים
מן היסעור, שניות אחדות לפני ההמראה.
״לפחות שניים,״ סיפר ,״הוריד אחד המ״ם־
מ״מים.
ביום החמישי״ הקמב ״ עמד ~ ל ^ ר ב חו ף
פלמח״ים. לא־מכבר עשו את מסע הכומתה
המפרך, לאורך יותר ממאה קילומטרים,

שיבר׳ המסוק הטורים: הזנב שנוחר

רק לפני חודשים אחדים צנחו בפעם הראשונה,
למדו להפעיל את המקלעים והנשק
האישי, העבירו את המאהל מגיבעה לגיב־עה
כמסורת אימוני הצנחנים. רק לפני
שנה התגייסו לצה״ל. כולם ביום אחד,
כאיש אחד. וכך גם מתו.
לוקי בכתה השבוע הרבה. היא חיכתה
ישנים רבות לדודו, בעלה שהיה מכור
לצבא. הם הכירו עוד בתקופת בית־הספר
התיכון. העובדה שהיא בת למישפחה ש הגיעה
לישראל ממיזרח־אירופה. ושדודו
היה בן עדות המיזרח, לא הפריעה לה
מעולם. אולי בגלל שמישפחת כוכבי היא
מוסד ברחובות, עם סניפים בכל קצות
העיר. שני דורות שעלו מתימן.

״ הי א הי ה

פייטר רציני״
ך* ס נישאו כשדודו היה עדיין ב!
| ה,צבא הראשון׳ שלו, כך קוראים בני-
מישפחתו לתקופת שירותו הסדיר .״הוא
היה פייטר רציני. איש־צבא בכל רמ׳^ח
אבריו. הוא אהב את הצבא יותר מאשר
את הבית,״ סיפרו עליו השבוע.
ובכל־זאת הלך ללמוד, אחרי שלוש וחצי
שנים של אימוני פלוגות טירונים. ארבע
שנים שקר הסגן במילואים על לימודי
ההנדסה האווירונאוטית בטכניון בחיפה.
לימודים מייגעים כשלוקי הנאה לצידו,
חיה לבדה מרבית הזמן, מנסה להשתלב
בעבודות שונות מחוץ לבית. אחר-כך נולד
יואב, הבן, בעל עיניים שחורות ושיער
חום וחיוך מקסים. דודו אהב אותו, אבל
יואב כימעט שלא הכירו.
-,הוא קרא לאביו דודו,״ סיפרו השבוע
בני־המישפחה. קשה היה לספר לילד העליז,
שלא הבין מה פשר ״המסיבה הזאת
שאמא עושה,״ שאביו נהרג. לאחרונה ראה
אותו כשבועיים לפני האסון. בשבת שלפני
האסון הגיע אומנם דודו לביתו שברחובות,
אולם היה עייף וישן עד שבת ב-
צהריים. לוקי ויואב יצאו אחר־כך לפיקניק
עם ידידים ותיקים .״הוא טילפן אלי בשבת,״
סיפרו אמו של דודו, ימימה, גננת
ותיקה ברחובות .״אמר שצריך לנסוע ל-

אריאל׳

לנוער. בריטניקה האנציקלופדיה הטובה בעולם במהדורה עברית.
מעתה יכולי ם גם ילדיך לקבל ת שובה מ הי מנ ה
ה טו ב ה בעול ם מ בי א ה לילדך א ת פרי־עבודתו
לכל שאלה, אינ פו ר מ צי ה עדכני ת בכל ת חו מי
של צוות אנ שי מדע ורוח בינ ל או מי כ שהוא
ה תענינו תם, עזרה מו עי ל ה בכל מ ק צו עו ת
מ תורג ם לעברית, מ שוכ תב בהתאם לדרי שות
מערכת ה חינוך בארץ ומצ טיין בערכים ח שובים,
לימודי ה ם.
שנוספו לו על ידי בכירי ה מ לו מ די ם ב מדינה.
כי כ שהמדובר בידע, בלימוד, בידע כיצד ללמוד,
בקניי ת ה שכלה רחבה — לילדיך מגיע לדעת הכל. היו ם גם לילדיך י כו להל היו ת ב רי טני ק ה
מ הודר ת מ שלהם, ב־ 15 כרכים, ב איכו תהדפסה
ב מלי ם אחרו ת, לבנך או לבתך מגיע ה
מ עול ה ובצבעים מר היבי ם.
אנ צי ק לופדי ה מ שלהם. אנ צי ק לו פ די ה מ הי מנ ה,
תן לבנך או בתך א ת כל מ ה שהם רוצים לדע ת;
מו סמכת, מפור ט ת ומעודכנת.
עכשיו, בדו מהל מיליוני הורים כמוך ברחבי העולם, רכוש עבורם אתב רי טני ק ה לנוער.
ביכולתך לתתלהם או ת ה ב רי טני ק ה לנוער״.
אתה אנ צי ק לו פ די ה ני תן לה שיג בכל סני פיה מ הדו ר ה העברית של ה אנ צי ק לו פ די ה
״דבר״ ו ב חנויו תהספ רי ם ה מו ב ח רו ת ברחבי הארץ.

לכבוד
] אנ צי קלו פדיו ת( שיוו ק) בע״ מ
1רחוב החש מונ אי ם 99
י תל־אביב
אפ צה:

אני מ עוניין לדעת פרטי ם נו ס פי ם על
״ ב רי טני ק ה לנוער״ — ללא כל ה ת חיי בו ת מצידי.
שם משפחה
שם פרטי _
רחוב __ מ ס ׳ בי ת __ די ר ה
עיר מסי טל פון __

ידי עו ת אחרונות ד 3ד כתר נ

הווודרז הדוד ר״דד/ר׳

* היחידה שג מ חק ח * *

(המשך מעמוד )21
תרגיל גדול׳ ונסע. אפילו בלי להגיד שלום

ללוקי וליואב.״
ביום החמישי השבוע היו צריכים להיפגש•
דודו עמד לצנוח בראש פלוגתו,
בצניחה הסופית, במיפגן־הראווה לפני ההורים
הגאים על חולות פלמחי״ם. גם לוקי
תינננה להיות שם, להביט בפעם המי-
יודע־כמה בחופה הנפרשת מעל לראשו
של בעלה, להזיל דימעה לכבוד הגיבור
הפרטי שלה, ולקוות שיזכה בכמה ימים
נדירים של חופש.
מהנדס־אווירונאוטיקה לא רצה להיות.
אולי קצת, אבל אחרי מילחמת יום־הכי־פורים,
כשהחלו מתפרסמות בעיתונים המודעות
הענקיות שקראו לו לחזור, הוא
נענה, וחזר. אידיאליסט יותר, נמרץ יותר,
בטוח בעצמו יותר. קיבל פלוגת־טירונים
אחרי קורס המ״ם־פ״אים, והתחיל עובד
איחס ועליהם, כדי להפוך אותם לחיילים
מעולים, שיוכל לצנוח בראשם, כמו שעמד
לעשות ביום החמישי השבוע.
״הוא ידע לבחור את החבר׳ה הטובים
ביותר,״ אמר עליו אחד מעמיתיו בגדוד,
מ״ם־פ״א צעיר וותיק. ובבקו״ם בחר מבין

יוסי כילד

יוסי פיזי, בהיותו
בן חמש וחצי, בבית
הוריו שגרו אז בגיבעת־המורה ליד
עפולה. הוא היה ילד פיקח, שהתבלט בבית
הספר .״הוא היה מלך הכיתה,״ סיפרה
עליו אחת מחברותיו לספסל־הלימודים.

הכי מאחל לו מכל הלב זה שכשאתה תהיה גדול כבו לא
יהיה צבא ולא תאסרו לעבור את מה שאני עובר עכשיו...״
״עשינו מעשה של שטות באחת השבתות.
דודו הקפיד על מישמעת, עוד באותו יום
הוכנסנו למחבוש. למחרת נשפטנו על־ידי
דודו. הוא הסביר לנו שדבר כזה מסוכן
לעשות, .אני לא שולח אתכם לכלא בגלל
שאני חושב שעוד לא למדתם לקח,׳ אמר

במישפט הקולקטיבי שערך לנו, .אני רוצה
שתלכו לכלא כדי שידברו עליכם, וכדי
שטירונים אחרים יפחדו לעשות מעשים
כאלה.׳
״אלינו הוא כבר הפסיק להתייחס כאל
וטירונים, והבטיח שנוכל לחזור לפלוגה
אחרי הכלא ואפילו ללכת לקורס מכי״ם
עם כולם. מי חשב שיד הגודל תעשה
שבכך הוא יציל אותנו ממוות?״

״תמיד אני
אוהב אותך״ ,

יוסי עם הוריו

באחר הטיולים, שהירבה לערוך ברחבי הארץ. יוסי
(עומד מימין, בשיער ארוך) כשלימינו אמו, מגדה,
ואביו, דויד, מחזיק באח הקטן, זיו, כיום בן תשע. יוסי, לדיברי חבריו, היה בעל חוש״
הומור מפותח והירבה להתלוצץ גס על חשבון עצמו .״מתים רק פעם אחת,״ אמר פעם.

המגוייסים הרבים גם ביוסי פיזי הגבוה
זהצנום, בעל השיער השחור והעיניים ה כחולות
העצובות. ההבעה הלגלגנית שעל
פניו חיבבה אותו במיוחד על דוס, שתמיד
אמר שאת הכל צריך לקחת בקלות.
הוא אפילו הדביק ליוסי את הכינוי ״מר
אדיש,״ בצחוק, כמובן, ועם חיוך קבוע.
השבוע בכו גם בכפר־יהושע, שם מתגוררת
מישפחת פיזי. יוסי שלהם נקבר
ביום שבו מלאה שנה לשירותו הצבאי
ושבו מלאו 42 שנים לאביו, דויד, איש־מושבות
ותיק שעלה ארצה בגפו, אומץ

על-ידי בני־מישפחתו של אריק שרון,
התגורר שנים רבות בגיבעת-המורה ולפני
חמש שנים עקר לכפר-יהושע.
רק לפני שבוע ישבה המישפחה יחד
עם הבן בסלון הבית הצנוע שבמרכז
הכפר. אז סיפר יוסי על שלושה מחבריו
לפלוגה, שנכלאו ל־ 35 ימים אחרי שעברו
עבירה בבסיס, באחת מן השבתות הרבות
שבילו במחנה.
אחד מאותם כלואים, ששוחרר כדי להשתתף
בהלוויות, לא הצליח לעצור בעד
דימעותיו .״מזל כזה, איזה מזל,״ מילמל.

יוסי הצנחן:מ־-״&ג
אוחז ברובה ״גליל״ באחת מסדרות־וזאי־מונים
המפרכות שעבר במיסגרת מסלול
הפלוגה של הצנחנים, אותו עמד לסייס
ביום החמישי במיפגש־צניחה לכבוד ההורים
בחוף פלמחיס, לפני קורם־המ״כים.

1לוסי,״ סיפרו ההורים ,״היה ילד
שובב. כל חייו היה מעורב בתאונות.
בגיל חמש נפצע בעיגו. בגיל תשע גפגעו
אצבעותיו, משרשרת של אופניים. בגיל
17 עף מטרקטור ונפצע בכל חלקי גופו.
בגיל 18 חתך את ידו במשור. אני תמיד
פחדתי מסוכות,״ אמרה אמו, מגדה .״אף
פעם לא ישנתי בלילות חג־הסוכות. תמיד
קדה ליוסי משהו בחג הזה.״ גם תחילת
שירותו הצבאי עמדה בסימן של תאונות.
בצניחה החמישית במיסגרת הקורס, נפגע
מתרמיל מלא כדורים, ששוחרר מידי אחד
מחבריו שצנח אחריו. חופת המיצנח שלו
התקפלה והוא צנח ארצה כבובה מגובה
של כ־ 20 מטרים, נפצע קשה בבירכו והפרופיל
הצבאי שלו הורד ל־.45
״הפגיעה היתד, רצינית,״ סיפר אביו,
העובד כנהג של כפר-יהושע .״אבל להחזיק
את יוסי בבית-חולים או בבית-הבראה
לחיילים, זאת היתה משימה כימעט בלתי-
אפשרית, .אני מרגיש שהצבא מבזבז עלי
כספים סתם כך, אמר כשחזר הביתה מבית
קיי בנהריה, שם עבר עליו תהליך שיקומו.
,אני רוצה לחזור לפלוגה׳.״
כישרונותיו ההומאניים באו לידי ביטוי
גם במיסגרת הנוקשה של פלוגת טירונים
בצנחנים. כחבר בוועדת־העלון עמד להשתחרר
ליומיים בתקופת התרגיל העוצבתי
(המשך בעמוד )24

בקרבות מילחמת יוס־הכיפורים איבדה יחידת
מכל הלב, זה כשאתה תהיה גדול כבר
לא יהיה צבא, ולא תצטרך לעבור את
מה שאני עובר עכשיו.״
לאמו כתב, בגלויה :״לא צריך לבכות,
כמוך, כשרואים את הבן הגדול חוזר
לצבא. אל תקחי הכל ללב. אני אוהב
אותך, ואת — תשתדלי לא לבכות...״
על הפלוגה היה ״שדוף,״ כפי שמעידים
עליו בני־מישפחתו. את עתידו ראה כקצין,
ודודו היה עבורו האתגר שאליו שאף

להגיע. סיפר עליו אחד מחבריו, נהג־נגמ״ש
בפלוגה :״יוסי עזר לכולם תמיד.
היה חייל מצטיין. גם כשהיה נופל, היה
נופל ׳לאט־לאט. מה ששבר אותו פעם
היה כשהואשם בשבירת־שמירה. הוא לא
רצה להלשין על שובר־השמירה האמיתי,
והעדיף לספוג את העונש לבדו. אבל אחרי
•שנודע לו העונש, בכה. עצם העובדה
שנחשד בשבירת־שמירה יחרה לו, זאת
היתה הפעם היחידה שראיתי אותו בוכה.״

11*1!0דוד כוכבי כצנחן צעיר, זמן
1 1 1 1קצר אחרי שהתגייס לשורות
הצנחנים .״תמיד ידע שייעודו בחיים הוא
להיות מפקד בצוחנים,״ אמרו ידידיו.
(המשך מעמוד )23
הגדול. לבסוף לא השתחרר. תחת זאת
הגיע לבית מישפחת פיזי הבשורה המרה.
.״יוסי לא חבש כומתה אדומה,״ סיפרו
השבוע חבריו .״זה היה אצלו עיקרון, מכיוון
•שבמסע הכומתה לא השתתף. דודו
קרא לו, והבטיח לצרף אותו למסע־כומתה
של פלוגה אחרת, .בינתיים אתה יכול
ללכת עם הכומתה שלנו,׳ אמר לו, .אנחנו
רק מקווים,׳ הוסיף דודו, ,שאת הכומתה
לא תקבל בבית־החולים כמו שקיבלת את
כנפי־הצניחה, אחרי התאונה.״
את אחיו בן התשע, זיו, אהב יוסי יותר
מכל .״אתה עוד קטן,״ כתב אליו באחד
המיכתבים מן הצבא .״תמיד אני אוהב
אותך והדבר שאני מאחל לך יותר מכל,

ן | 1 11ך סיקורסקי 53 0 0
הידוע בכינויו סום ה׳
1י * 11111
ים, בצה״ל קראו לו היסעור. לפי פירסומים
אמריקאים יכול המסוק לשאת 65 חיילים.

||! 71ן 1 |111ן 1יי

בטכניון בחיפה.
כשנתיים, ועסק

דודו כוכבי בראש מחלקתו, כשהיה עדיין סג״מ צעיר בחטיבת
הצנחנים. אחרי שירותו הצבאי ותקופת הקבע שחתם, למד הנדסה
אך אהבתו לצבא גברה על,יו והוא חזר לצה״ל כמפקד־פלוגה לפני
בהדרכת טירונים צעירים, לפני שנתיים נולד גס בנו הבכור, יואב.

מי שחרם

תמונה בילעדית זו צולמה שעות אן?דות אחרי אסון המסוק, בבוקר
יום הרביעי שעבר. אחד מאנש״ המילואים שהשתתפו בסריקה
אחר שיברי המטוס והגופות, סיפר :״הגענו למקום עוד בשעות־הלילה המאוחרות. היה
ריח של שריפה ושל גוויות חרוכות. בשטח היו מדורות ׳משיברי היסעור. היו שם
הרבה צנחנים, שהסתובבו עם פנסים קטנים או גפרורים, כשהם מחפשים אחר חבריהם.
זה היה חסר־תיקווה. לא נשארה שוס גווייה שלמה. אנחנו הצטרפנו לחיפושים באור

במסיבת־השיחרור שלו, כשכל חבריו
רקדו, נכנס לפתע לחדר ופלט את אחת
הבדיחות המפחידות שלו :״ככה תשבו
גם אחרי שאמות.״
חבריו מבית־הספר מספרים כי היה מלך
הכיתה. בחור נמרץ, מתבלט, נוקשה, אבל
מאחרי הקליפות החיצוניות היה ילד רגיש,
שאהב מוסיקה וספרים.
בחופשותיו מן הצבא עסק מרבית שעות
השבת בניקוי כלי־הנשק שלו, והלם על
הטיול בחו׳׳ל אחרי שישתחרר מן הצבא.
״אני אוכל הרבה קש בצבא,״ כתב 6עם
להוריו .״קשה מאד כאן, אבל אני מנסה
לעשות הכל על הצד הטוב ביותר. שלא
לבייש את עצמי. שלא לבייש אתכם.״

ראשון. הצנחנים הסדירים היו אנשים שבורים. הם לשבו בקבוצות קטנות, סביב שרידי
גופות חרוכים. דאיתי צנחן בוכה על מה שנשאר אראשו של אחד מחבריו. קשה היה
לעשות את העבודה הזאת, לדעת שאנשים צעירים כל־כך, רבים כל־כך, מתו בגלל
טעות מכנית או אנושית. למראה מסיכת־הגז (בתצלום) ,שיברי הרובה והבגדים הקרועים,
שהיו פזורים סביב, עדיין חמים, טבולים בדם ובשיברי עצמות, לא יכולנו גס אנחנו,
אנשי־המילואים, לעצור את דימעותינו. נזכרנו בשיר , :מי שחלם לא ישוב עוד לעולם.״

הצנחנים מיסנו לוחמים נמו באסון המסוק

1 11ן מוטה גור, הרמטכ״ל, ניראה
11141/1תשוש אחרי מסיבת־העיתו־נאים
שערך ביוסיהרביעי שעבר, בה הודיע
על האסון, שהתרחש בשבוע שעבר.

מה שנשאו

תמונה בילעדית זו׳צולמה בשעות
הבוקר של יום הרביעי האחרון.
למקוס עדיין לא הגיעו צלמי דובר צה״ל, וכל שטח התאונה היה
זרוע שיבריימתכת, חלקי גופות מרוטשים, כלי־נשק מרוסקים,

כובעי־פלדה שבורים ושרידי תרמילים. הצנחנים הסדירים, חיילי
החטיבה, לא הצליחו לעמוד בעומס הנפשי של סריקת השטח תוך
חיפוש דיסקיות וחלקי־גוויות, ומשום כך הוזעקה למקום יחידת־מילואים
עוד בשעות הלילה, שסרקה את מדבר־יהודה שבער.

בין שברי המתכת של היסעור, עסקה עד
סוף השבוע שעבר יחידת מילואים בסריקות
אחר שרידי הגופות. גם ועדת החקירה,
בראשות אלוף אברהם אורלי, מתאם הפעולות
של צה״ל בשטחים סיירה בשטח
שעות ארוכות. כשיפורסמו מסקנותיה, בימים
אלה, עתידים להתברר הסיבות המדויקות
לאסון.
יודעי־דבר אומרים שצפויות הפתעות.

מאיר דורון ופטר פן

בבית המישפחה, בית חד-קומתי מוקף
גן פרחים ודשא ירוק, יושבים להם
ההודים השכולים. לאב, דויד, היה יוסי
מקור־גאווה מתמיד. האח, זיו, היה קשור
אליו בכל נימי נפשו. יוסי נהג לקחתו
עימו אפילו לבילוייו הפרטיים. בחופשותיו
הקצרות מן הצבא היו שני האחים
צמודים זה לזה, משתדלים לנצל כל רגע
יחד.
האם, מגדה, מחזיקה בידיה את החולצה
המשובצת שקנתה ליוסי על-פי בקשתו.
ק-שה להסביר לה ני יוסי היה רוצה לר אותם
ממשיכים באותם החיים שידעו. המכונית
המישפחתית עדיין עומדת הכן ליד
הבית .״איד יכול להיזת יום שישי בלי
שיוסי יקח את המכונית?״ אומר האב
כמו לעצמו, ומספר על הצמיגים החדשים
שהחליף, דק בשבוע שעבר.
״תגידי, גם הזקן של יוסי נשרף?״ שאל
זיו הקטן את אחותו רחל בת ה־ ,21 שתזרה
מטיול ברמת־הגולן. כ-שנודע לו על מותו
של יוסי קרע את בגדיו, עלה על סוס ורכב
שעות ארוכות בשדות הכפר.

״בקושי ראה
את אבא \״
יך קר ה האסון אין איש יודע עדיין.
בביתו של דודו תוהים .״היה כאן
מישהו סחיל־האוויר,״ סיפרה לוקי ,״דיבר
אתי חצי־שעה וניסה להסביר מה קרה.
אני לא שמעתי אותו, לא הבנתי כלום.״
ליואב הקטן סיפרו על מות אביו רק
בשבת האחרונה. הילד העליז לא קלט את
גודל האסון .״הוא בקושי ראה את אבא
שלו,״ סיפרה לוקי .״אבל אבא שלו אהב
אותו, ואפילו רצה עוד ילד. אני לא הסכמתי.
קודם תסיים את הצבא, אמרתי לו,
אחר־כך נעשה עוד ילד.״
בבית מישפחת כוכבי, האווירה כבדה
מאד. את משמעות האסון עדיין לא עיכלו
במלואה. גם בכפר-יהושע ובבתים האחרים,
בכל רחבי הארץ, מתקשים לעכל מה ש קרה,
בעיקר מפני שאין יודעים מה בדיוק
קרה. בבתי־העלמין רדפו ההלוויות זו
את זו, במשך יומיים, ועימן בני־המישפ־חות,
ידידים, חבריט-לנשק וגם זרים. גוש
אחד ענקי ומתייפח.

נבוז אחרון

כיתת־צנחנים יורה שלו.שה מטחי־כבוד
ליד קיבתתיהם של חנזישה
מבני רחובות שנהרגו באסון המסוק. דודו כוכבי ( )27 היה מפקדם.
סגן שלמה לייבוביץ ( )20 היה מ״מ במחלקתו, בוגר הפנימייה

הצבאית. סמל יואב ישראלי ( )20 היה החובש הפלוגתי, טוראי
אהרון בן חמו ( )19 וטוראי אליעזר שי ( )19 היו חיילים מן השורה,
שהעובדה שהיו בני העיר רחובות עזרה להם להתקבל, מבין מאות
המתנדבים, לפלוגתו של דודו. בהלוויות השתתפו כל חיילי היחידה.

לקראת האסון
^ רגשת-החרדה אחזה בי ביום!
1הבחירות, בשעות שלאחר הצהריים.
הרגשה סתומה, אך חזקה ומוחשית. לפתע
ידעתי. ידעתי בוודאות גמורה.
נסעתי ברחוב בצפון תל־אביב, כשאני
מתבונן בהיסח־הדעת במתרחש סביבי. החושים
שלי קלטו רשמים ועיבדו אותם בתהליך
בלתי־מודע. פיתאום הם העבירו
אל מרכז תודעתי רושם מרכזי אחד.

הרהוט היה שקט. שקט מדי.
לא היתה כימעט תנועה. מכוניות, שנשאו
את השלטים של הליכוד, עסקו במלאכתן,
בשקט תכליתי. לא נראו ברחוב שום מכוניות
שנשאו מודעות של רשימות אחרות.
תת־ההכרה אותתה לי משהו. המוח תירגם
לי את המסר. מסר שעמד לנגד עיני,
בבהירות גמורה, כאילו קראתיו שחור על
גבי לבן:

,,כימים שקטים כאלה נעשו המהפכות
הגדולות כתולדות העמים.

ברעש המבויים של סרט הוליוודי,
ולא בדראמה המרגשת של רומאן היסטורי.
״אלא בשקט פרוזאי, כאילו בהיסח־הדעת.

״היום קורה משהו.״

!פיות ויינזאו
ל ניטלה את עצמנו. מה שאירע ביום
\ 4שלישי זה, ה־ 17 במאי ,1977 הוא מהפכה
בתולדות עם ישראל.

המהפכה הגדולה כיותר מאז
קום המדינה. אולי מאז הורכן כית
שני.
אין זה ״מהפך״ פרלמנטרי קטן או גדול.
אין אלה חילופי־שילטון שיגרתיים, מן הסוג
המקובל במדינות דמוקרטיות רבות.
זוהי מהפכה אמיתית. לא פחות גדולה
מאשר מהפכת אוקטובר ברוסיה, נפילת
הרפובליקה הוויימארית בגרמניה, ה״מיצעד
לעבר רומא״ באיטליה.
האירוע שהוליד את ברית־המועצות לא
היה אלא התכתשות קטנה ליד ארמון
בלתי־חשוב בפטרסבורג. המיצעד של בעלי
החולצות־השחורות באיטליה היה הצגה ׳
כימעט היתולית. המישטר של ויימאר נפל
בסידרה של בחירות חופשיות.
המוני ישראל בילו ביום השלישי על
שפת-הים, התחממו ביום חמסיני נעים,
יצאו לבלות בחיק הטבע או לשחק קלפים.
הם מילאו את חובתם האזרחית ליד הקלפי
בדרך לחוף, או לביקור אצל ידידים.

הם דא היו מודעים לכד שהם
משתתפים כמעשה, שיירשם כספרי
ההיסטוריה.
אבל הם עשו זאת. המניעים של כל

איש ואשד. מהם אינם חשובים. חשובה
רק התוצאה.

תוצאה נוראה.

07111411 מלו נגדנו״
ף* כוקר ׳טדמחרת היום, תחת רושם
2המאורע, בלא המרחק הדרוש כדי
לקבל פרספקטיבה היסטורית, רב הפיתוי
לתלות את קולר־האשמה בפרט זה או אחר.
אפשר להאשים את אנשי יחסי־הציבור,
שניהלו מערכת־בחירות מבחילה בחוסר־התוכן
שלה, שהעלימו מעיני הציבור את

כאשד המעיד עצמו הטיף ככד
יטף תריסר שנים, כעזרת כל כדי־התיקשורת,
ש״העולם כולו נגדנו,״
ש״אין עם מי לדכר,״ שהשוב•
תים הם ״פושעים וחכלנים,״ שההתנחלויות
דרושות לכיטחון המדינה
— הוא פילס את הדרך לפני
הגוף האח,ד כמדינה שגילם ככל
ישותו את המסקנות הנובעות מקביעות
אלה.
כל אלד. הן האשמות׳ נכונות. אך הן

מאת

אורי אבנר
ההכרעות האמיתיות שעמדו לפניו. אפשר
לשתף באישום זד. את העיתונאים ואנשי
כלי־התיקשורת, שעזרו בכל כוחם •יחסר-
האחריות ליצירת אקלים זה.

כיגללם הכריע הציבור כפי שהכריע,
מכלי להכין מה הוא מכריע.
אפשר
לטעון כי בכל אשם שימעון פרם,
שהסכים לעריכת העימות הטלוויזיוני עם
מנחם בגין. בעימות זה ניתן לבגין להפגין
מתינות מכובדת, ולהוכיח שאין כימעט
הבדל בינו ובין המנהיג הנבחר של מיפ־לגת־ד,עבודה.
לא היה קשה לציבור הבוח רים
להחליט מי מבין השתיים רציני יותר,
כן יותר, אמין יותר.

המפולת, שהפכה ״מאבק צמוד״
לניצחון מוחץ של הליכוד, אירעה
כימים האחרונים ממש, כפי שהעידו
הסקרים.
אפשר לאמר כי פרס המיסכן לא היה
מסוגל לשנות דבר לכאן או לכאן, שהוא
בעל מישקל־נוצה בהשוואה למשקלות שהונחו
על כפות המאזניים. לוי אשכול פתח
את הממשלה לפני הליכוד, כאשר הקים
את ממשלת־הליכוד-הלאומי והשאיר אותה
על כנה אחרי מילחמת ששת־הימים, חרף
אזהרותינו. גולדה מאיר העניקה למנחם
בגין את תווית המכובדות הממלכתית, והעלתה
אותו על נס.
אפשר לקבוע כי מיפלגת־העבודה עצמה
אשמה בכל. שמסרה את השילטון במדינה
מתוך איוולת, מי מתוך נאיביות, מי מתוך
ציניות, מי מתוך תאוות שילטון ובצע.
אפשר לקבוע כי מיפלגת־העבודה עצמה
אשמה בכל. שמסרה את השילטון במדינה
לידי הליכוד על מגש של מחדלים. שחיסלה
במו־ידיה את האמונה בשלום, בצדק חב-

בדלב, ממטה המערך, מגיב על המפלה

רתי, במדיניות שפוייה, בדעת״הקהל העולמית.

מתגמדות
לעומת גודל התהליך שהוליד
מהפכה זו.

הסיכות עמוקות הרכה יותר.

המיפלגה בימיה. רבין, היורש, קיבל לידיו
מיפלגה שסועה, עייפה, בלתי-מתפקדת.
העבודה המיפלגתית לא עניינה אותו. הוא
לא היד, מסוגל לספק לה מנהיגות. יריבו
העיקרי, עסקן מיפלגתי מדרגה שנייה,
מתאים לתפקיד פחות ממנו.

התהליך אינו קשור כאישיות זו
או אחרת. להיפך: עצם עלייתם
של לא־מנהיגים לצמרת הוא סיכד
טוס של המצב המחמיר והולך.

התפרקותו של מישטר, שסיפק מנהיגות
במשך שני דורות, היא בהכרח תהליך
מכאיב, מדכא, מפחיד. יש לו אלף ואחד
סימנים.
באיו מנהיגות, נוצר חלל ריק. אין סמכות
המסוגלת לגבש פיתרונות חדשים ל בעיות
חדשות, ולשכנע׳ את הציבור לאמץ
לעצמו פיתרונות אלה. אין מי שיספק
להמוני הציבור מוטיבציה רעיונית וריג־שית
למאמץ־יתר, לנכונות להקריב קורבנות,
לוויתור על חומרנות עקרה.

כהדרגה פושטת התחושה כי
״העסק מתפרק״.

״העסק מתפרק־

מימסד גוסס

64 דעת ההיסטוריונים המוסמכים ב/יותר,
לא פרצה המהפכה הצרפתית הגדולה
ביגלל כוחם של הגופים שחוללו
אותה, אלא ביגלל ההתמוטטות הפנימית של
״המישטר הישן״ המלכותי.
הוא הדין לגבי הרפובליקה של ויימאר.
היא נרקבה מבפנים. כוחות־הימין רק נתנו
את הדחיפה האחרונה לקירות שמטו ליפול.

** ד כאן הדברים שכתבתי לפני חוד-
שיים. כאשר רשמתי אותם, לא עלה
על דעתי שהתהליך יהיה כה מהיר. האמנתי
כי מיפלגת־ד,עבודה תוכל להחזיק מעמד
עוד קדנציה אחת. ייתכן כי פרשות יצחק
רבין ואבא אבן, ועלייתו של שימעון פרס,
האיצו את התהליך.
כמה אנשים בעלי־מחשבה, בתוך מים-
לגת־ד,עבודה עצמה, היו שותפים לניתוח
זה. לפני שבועיים שוחחתי עם אחד האנשים
הבולטים, שניהלו את מדיניות המערך
לקראת הבחירות.

אין כדכי שמץ שד ספק שאותו
הדבר קרה לרפובליקה המפא״יית.

אמרתי זאת לפני כמה שבועות, כאשר
ניסיתי לנתח את הסיבות שאיפשרו את
הצלחתו המפתיעה של גוף טפילי כמו ד״ש.
הנחתי היתד. כי תנועת־העבודה מתמוטטת
בתהליך איטי והדרגתי, שלא ניתן לעצרו.
אולי כדאי לחזור על הדברים מילד. במילה,
כפי שהופיע במאמרי ״צי הפיראטים״
,בסידרה ״אלוהים לשילטון בחרתנו״,
לפני חודשיים בדיוק( .העולם הזה ,2063
מיום .)16.3.77

הנה הדברים:

מזה 44 שנים שולטת ביישוב ובמדינה
תנועה פוליטית אחת: תנועת־העבודה דד
סוציאל־דמוקראטית שנקראה פעם מפא״י,
וששינתה את שמה למיפלגת־העבודה. הי-
תה זו תנועה היסטורית, בעלת שורשים
עמוקים בקרקע הארץ מאז ימי העלייה
השנייה, בראשית המאה. היא הנהיגה את
התהליך שהביא להקמת המדינה, ניצחה
על מלאכת-ההקמה עצמה והטביעה את
חותמה על שנותיה הראשונות.
מפא״י היתד. מיפלגה גדולה, חזקה וסמכותית.
היא סיפקה ליישוב ולמדינה
מנהיגות רבת־עוצמה, בדמותם של דויד
בן־גוריון וחבריו, ומערכת של מושגים
וערכים. רבים שנאוה, והציבור מעולם לא
העניק לה רוב מוחלט. אך איש לא פיקפק
בעצם יכולתה להנהיג.
מפא״י היסטורית זו שרוייה בתהליך של
התפוררות. איש אינו יכול לקבוע בוודאות
מה גורם למיפלגה גדולה לאבד את כושר-
השילטון, את האחדות הבסיסית, את הלהט
הרעיוני, את הביטחודהעצמי. ייתכן שזוהי
תופעה קולקטיבית, הדומה לתהליך הזדק נותו
של אדם. ייתכן שמיפלגה, שנולדה
במציאות מסויימת ושמצאה פיתרונות ל-
אתגריה, שוב אינה מסוגלת להשתנות בהתמדה,
להסתגל למציאות חדשה, למצוא
תשובות לאתגרים חדשים.
כך או כך, מיפלגת-העבודה מתפוררת
באיטיות ובהתדמה.
מתי התחיל תהליך זה? אולם עם פרי שתו
של בן־גוריון. אולי עוד לפני־כן,
כאשר בך גוריון עצמו התרחק מן המציאות,
והקיף את עצמו בנערי-חצר בעלי איכות
נחותה.
על כל פגים, אין זה תהליך פיתאומי,
דרמאתי. זהו תהליך מתמשך, איטי מאד.
אחרי בן־גוריון בא אשכול, אחרי אשכול
— גולדה, אחרי גולדה — רבין. אשכול
פעל בכוח התאוצה של קודמו. גולדה
סיפקה למדינה מנהיגות הפגנתית, שנראתה
חזקה מבחוץ אך היתד. חלולה מבפנים.
סרטן הריקבון וההסתאבות פשט בגוף

הוא אמר לי, כייאוש עמוק:
״ייתכן שמיפדגה זו ככר אינה
מסוגלת לשלוט. היא איכדה את
יצר־הקיום־העצמי. אין היא מסוגלת
אף להתגונן, כפי שעושה אדם
נורמלי, כשניתכות עליו המהלומות.
אולי מגיע לה לרדת.״
אותו איש לא חלם על התוצאה, כפי
שנתקבלה ביום־הבחירות. גם הוא סבר כי
יושג שיוויון בין המערך והליכוד. אולם
החושים שלו לא ד,יטעו אותו.

מפא״י גוססת. שום כוה כעולם
לא יציל אותה מגסיסה זו.

הדיבורים על ״החלמה״ הם פאתטיים,
כמו הדיבורים המושמעים באוזניו של חולד,־סרטן
כדי להנעים לו את הסוף. מפא״י
לא תחלים, אם תשב כמד, שנים באופוזיציה.
להיפך, הדבר עוד יחיש את ההתפרקות
הפנימית. כי מה שאירע לה השבוע
אינו התקף של קדחת חולפת, וגם לא
תאונת־עבודה מצערת.

מה שאירע השכוע הוא תוצאה
כלתי־נמנעת של התפרקות פנימית
של מישטר, של מיפלגתו המרכזית,
של מימסד שהחזיק כ-
שילטון כמיטך שיני דורות.

הספירה לאחור
^ ולס זהו רק חצי ההסבר למהפכה
\ £שאירעה השבוע.
אין ספק שהשילטון נשמט מידיה המדול-
דלות של מיפלגת־העבודה הגוועת. אך
יכול היה להיות ספק לגבי זהות היורשים.

מדוע נפלה הירושה כידי הליכוד,
ולא כידי ד״שץ

מי שעקב אחרי הבעות-הפנים המדוכאות,
חמייואשות כימעט, של ראשי ד״ש ברגע
ניצחונם, חש כי הם הבינו מה מתרחש.

ניצחונם היה ניצחודפירהוס,
ניצחון שהוא תכוסה. ההיסטוריה
חלפה על פניהם. התהליך לא נעצר
לידם, ליד הפרוטקציונרים של
המימסד הישן שרצו להיבנות מ חורבנו.
הוא המשיך והגיע אל הליכוד.
מדוע?

אין
ספק שהעם העלה את הליכוד,
מפני שמנחם כגין מבטא את
האקלים הרוחני שדו, את מאווייו,
את השקפת־עודמו.

הפרופסורים, אילי־ההון והפירסומאים של
ד״ש יבלו להגיש לציבור מוצר סינתטי,
שהיה נוח לעיכול בשכונות האמידות. בגין
הציע להמוני ישראל השניה את הסחורה
האמיתית: לאומנות קיצונית ודמגוגיה סוציאלית.
רבים
יגידו בעתיד, כמו שאמרו כה רבים
במקומות אחרים :״לא ידעתי״ ,״לא הבנתי״
.אך אין להאמין לאיש מהם.
העם חש מה שהוא עושה. אולי לא הבין
זאת בצורה מודעת לגמרי. אך לפחות
מתחת לסף ההכרה, ידע היטב.

השבוע כחד עם ישראל כדרר
של מצדה, כדרך של התאבדות
לאומית מפוארת.

הוא החליט לוותר סופית על כל סיכוי
לשלום. ולא חשוב כלל באילו תירוצים
תורץ הדבר. הציבור הישראלי הכריע השבוע
סופית בין שלום ובין החזקת השטחים
הכבושים, והוא בחר בהחזקת השטחים.

אותו ציבור החליט השבוע לפרוש
ממישפחת העמים, ולהנחות
את המדינה ככיוון המנוגד להתפתחות
העולמית.
הציבור בחר בממשלה שתוביל את המדינה
לא רק למילחמה בלתי־נמגעת, שבה
יפלו מיטב בניו, אלא גם לקראת עימות
בלתי־נמנע עם ארצות־הברית, בעלת־הברית
האחרונה שנותרה למדינה בעולם.

אנו הולכים לקראת מיכהנים
נוראים. מיכחנים שאינם יכולים
להסתיים אלא באסון לאומי.

את עוצמתו של אסון זה איני רוצה אף
להעלות על דעתי.

כיום שלישי, כשעה 11 כערב,
החלה הספירה לאחור.
אפשרות זו לא רדתה מפחידה כל־כך,
לולא כבר קרה הדבר בהיסטוריה הלאומית
שלנו. לא פעם אחת, אלא שלוש
פעמים.

הכית הראשון נפל ביגלל טירוף
פוליטי, מרד הסר-שחד נגד המעצמה
הצבאית העולה כעולם. הבית
השני נפל פעמיים — כימי מצדה
ובימי כיתר — כנסיבות מטורפות
עוד יותר.
בשנים האחרונות הירהרתי פעמים רבות
על תופעה זו. מהו הדבר הקיים בתת־מודע
הקולקטיבי של העם הזה, המעלה מתוכו
מדי פעם התפרצות של יצרי־התאבדות י
איך השתלטה על הציבור השפוי של ה-
קהיליה היהודית, בתקופת הורדוס, חבורה
של קנאים אחוזי־טירוף, שהאמינו באמת
ובתמים כי בעזרת אלוהים ינצח קיבוץ
יהודי קטנטן, בחלק מן הארץ, את האימ
פריה
האדירה ביותר שידע העולם?
כאשר קם היישוב החדש, היה נדמה כי
סוף־סוף למד העם מנסיונו הנורא והשתלט
על היצרים האפלים החבויים בליבו. הציונות
החדשה היתד. שפוייה מאין כמוה, זהירה
ונועזת כאחת. מפא״י ההיסטורית גילמה
בכל אבריה את הזהירות הזאת.
פעם אחר פעם דחה היישוב החדש את
תורותיו של זאב ז׳בוטינסקי ויורשיו. במ קום
המכסימליזם הז׳בוטינסקאי נתקבל ה־
״מינימליזם״ של ״עוד עז ועוד דונם״
של חיים וייצמן ודויד בן־גוריון, שהניח
את התשתית להקמת המדינה. בבוא העת,
דחה העם את קריאתו של מנחם בגין
נגד החלוקה, ורקד ברחובות כאשר הוצעה
ליהודים מדינה קטנטנה. עוד ב־ 1967 דחה
הציבור ברובו הגדול את דרכה של ״ארץ-
ישראל השלמה״.

תהליך זה התהפך עתה. זהו הצד
השני של מטבע ההכרעה ההיסטורית.
מנחם
בגין עמד על כך כבר ברגע הראשון
של חגיגת ניצחונו. הוא הזכיר את
ז׳בוטינסקי בראש דבריו. עלזדהזית שהושיט
למפקיעי שמותיהם של וייצמן ובן-
גוריון אינו צריך להטעות איש, וערכו
כערך עלה-הזית שהושיט למדינות־ערב.

במאי 1977 ניצח זאב ז׳בו*
טינסקי באיחור יטל שני דורות.
איני בטוח אם ז׳כוטינסקי עצמו
היה מאושר מניצחון זה, אילו חי
כיום. יתכן שהיה חוזה כעיני רוחו
את התוצאה הכלתי־נמנעת.

כאשר כתב את שיר־בית״ר, המסתיים במילים
:״למען ההוד הנסתר, למות או
לכבוש את ההר — יודפת, מצדה, ביתר !״
— בוודאי לא התכוון להגשמה מילולית.

זח האיש
^ ני מאמץ שהמדינה עלתה השבוע
על פסים, המובילים אותנו להתנגשות
עם רכבת ההיסטוריה — התנגשות שלא
נוכל אלא להישבר בה.

איני אומר זאת מתוך חוסר־הערכה
למנחם בגין. להיפך: אני
מעריך אותו כאדם כלתי-רגיל, שהוא
משיכמו ומעלה מעל לפוליטיקאים
המתרוצצים כזירה.

בחודשים האחרונים נשאלתי פעמים ל־לא־ספור
בחוגי־בית ובשיחות :״האם אתה
באמת מאמין שבגין ינהג אחרת מאשר
רבץ (או פרם)? איזו ברירה יש לו? גם
הוא יצטרך לרקוד לפי החליל האמריקאי!

בסופו של דבר ישכח מה שאמר בנאומיו,
ויעשה את אותו הדבר שהיה כל מנהיג
ישראלי אחר עושה במקומו.״

לכל מי שאמר בך, עניתי שזוהי
אשלייה נוראה.

בגין הוא אדם ישר. הוא מאמין במה ש הוא
אומר. יותר מזה: הוא משוכנע בכך
בלהט קנאי, שאינו יודע גבול.
הופעתו המתונה, נימוסיו המקסימים, רמתו
האינטלקטואלית, הגיונו הריטורי — כל
אלה אינם סותרים את העובדה שמנחם
בגין הוא קנאי לאומי אמיתי, שהוא קורץ
מחומר שאינו קיים כימעט בימינו, ובוודאי
לא בישראל. האיש מילא שליחות היסטורית
כאשר עמד בראש אצ״ל, והוא
משוכנע כי מוטלת עליו עכשיו שליחות
היסטורית נוספת.
מנחם בגין חי בעולם משלו, עולם שהוא
שונה מאד מן המציאות שאנחנו חיים בה.
עולמו הוא עולם של סמלים היסטוריים
וכוחות מיסטיים, ואין בו מקום להערכה
מציאותית של כוחות קיימים. בגין מתאים
את המציאות לעולמו שלו.

בגין האמיתי, בגין ההיסטורי,
הוא האיש העומד מוד המון והמל*
היב אותו עד כדי טירוף כסמדים
אלה, האיש הפונה אד הדחפים העמוקים
כיותר שד שומעיו, המסוגל
להמריץ אותם לעשות דברים
שלא היו עולים אחרת על דעתם.
בגין זה מסוגל בהחלט להכריז מילחמה
על נשיא ארצות־הברית, האדם החזק ביותר
בעולם, מתוך אמונה גמורה כי יהודי
ארצות־הברית יוכלו להכניעו, באמצעות
הקונגרס. בגין זה מסוגל בהחלט להסתכן
במילחמה, ואף לפתוח במילחמת־מנע, בהיותו
משוכנע כי זהו צו ההיסטורית, למען
הדורות הבאים.
מתוך שפלה של פוליטיקאים קטנים ומושחתים,
רודפי כבוד קטן ובצע קטן,
מזדקר מנחם בגין כמו הר־אוורסט, כשם
שאליעזר בן־יאיר ובר־כוכבא מזדקרים מתוך
דפי ההיסטוריה היהודית.
גם הסוף עלול להיות אותו הסוף.

עד כן אני חרד.

( 18 במאי)1977 ,

ה אי סטרא טגי השלמ שווק׳ ה ס חו רההמיפלגתית

אחרי סור החיהץ
ך* ומה שעכשיו, אולי, יבוא קצת שקט, אף שיש
1אומרים כי רק היום מתחילה הסערה האמיתית. כך
או אחרת, האוזניים עייפות, העיניים בוגדות, ויהיה אפילו
נחמד לחזור לזמן־מה לארצ׳י באנקר אחרי שידורי מבט
לחדשות. סוף־סוף ימכרו סבון במסווה של סבון.
מזה שבועות רבים כורע הציבור הישראלי תחת הפגזת
התעמולה הבלתי־פוסקת של המיפלגות השונות, המשתמשות
בכל כלי-התיקשורת ובכל התכסיסים במילחמתו על
אותו יעד עצמו: קולו של הבוחר. לקראת הסוף —
המסבירים אף הם עייפים, מאד אפילו. יש ביניהם שאינם
מבחינים עוד בץ עיקר לטפל, בין הגינות לגסות־רוח. כל
התקציבים כבר מוצו עד תום, כל האמצעים כשרים ברגע
האחרון. נותר רק לצפות ולראות, אם המאמץ העצום
שהושקע בהסברה ובתעמולה — אכן ״עבד״.
בריגעי־מתח אלה של סוף המירוץ נתבקשו כמה מן
העושים במלאכה לנסות למסור הסבר וסיכום לשאלות
מטרידות ביחס לאופן ניהול מסע־התעמולה, קווי־ההסברה
שנבחרו על־ידיהם והאיסטרטגיות השונות.

בהירות — אינה. יכולה להרשות לעצמה מערכת־בחירות
שכזאת. קו ״התעמולה״ היה, אם כך, באופן טיבעי, הקו
של הליכוד, של ד״ש ובמידה חלקית של עוד כמה מיפלגות
קטנות, בדרד־כלל מן הימין.
ציר־ההסברה הוא קשה יותר. הוא גם פונה לסוג
אחר של ציבור בוחרים — אל אותו בוחר המבקש לדעת
מה בדיוק מציעים לו וכיצד מתכוונים להגשים את ההבטחות
לאותו בוחר, שיש לו גם אמות־מידה משלו
להעריך את כנותם, רצינותם וסבירותם של הרבדים• .
ציר־ההסברה מייצג גישה עניינית יותר לעצם הנושאים
הפוליטיים, אף שזוהי גישה פחות ״מבריקה״ מבחינה
פירסומית ואולי גם, בהכרח, לוקה ביתר־מלל. המיפלגות
שנקטו דרך זו נאלצו להתייחס למיגוון רחב של בעיות
בעת־ובעונה-אחת, ולהעמיד באופן ברור את סדר החשיבות
המעשי והאידיאי של הנושאים השונים.
זה מה שקרוי בדרך־כלל ״לדברי לעניין״ ,יותר על
ה״מה״ ואולי אפילו על ה״איך״ ,ולהתייחס פחות לנוף
המיפלגתי כשלעצמו.
המערך נטה יותר לכיוון ציר־ההסברה, אך מסיבות
שונות נאלץ לנקוט גם פעילויות ״מנע״ שונות של מאבקים
בינמילפגתיים. הכפילות הכבידה מאד על מערכת־ההסברה
של המערך, שבהיותו ממילא מיפלגה רבגונית
ולא הומוגנית, ניסה גם להילחם בכל החזיתות בבת״אחת
ובכל האמצעים האפשריים.
בצד זה של ציר־ההסברה ניתן למנות גם את שלי
(שעל הדימיון המפתיע בין בעיות ההסברה שלה לאלה
של המערך ידובר בהמשך) ,ר״צ, רק״ח ובמידה חלקית
גם המפד״ל — שנחלק פחות או יותר באופן שווה על
שני הצירים.
החידוש העיקרי של מילחמת־הבחירות האחרונה
היה סיסמת השינוי. זו וזיתה סיסמתו העיקרית של

בות״ ,שנטלו פחות סיכונים, תצאנה נשברות מכך במניין
הקולות.
מערכת־הבחירות האחרונה היתד, עירנית מאד, מרתקת
מאד, גם מבחינתן של המיפלגות וגם בתגובותיו של
הציבור לשפע התעמולה שהציף אותו. בשלב האחרון של
המערכה כבר ניתן היה להצביע על כמה מסקנות מעניינות.

סוב ו מ וקט רעיו ני
ך ראה שהציבור הישראלי אינו כה תמים כפי שסברו
4כמה פירסומאים ממולחים. תכסיסי ה״שיווק״ למיניהם
וה״גימיקים״ המתוחכמים נתקלו עד־מהרה בחשדנות,
ואף בביקורת מפורשת. הציבור הישראלי אמון על חשיבה
אידיאולוגית יומר מאשר על חשיבה פרגמאטית, והוא
ביקש לשמוע תכנים בצד הסיסמות ותוכניות בצד הניסוחים.
סיסמת ה״שינוי״ נתגלתה כקיצרת־נשימה. אפילו

שוש א בי ג ל

אליעזר ז׳ורכין ויוסי שריד
קוקה־קולה מול הסברה
בנקודה אחת היו כל התשובות (הכנות) זהות. כולם
ביקשו להשיג במערכת הבחירות אותו דבר עצמו :
מנדאטים. אלא שמעבר לתשובה פשוטה זו ניצבות שאלות
מורכבות בהרבה.

8נרח הסיסמות
ך* ווי־ התעמולה שננקטו, האמצעים השונים שנב־י\
חרו כדי לממשם והפנייה דווקא אל מיגזרי־ציבור אלה
ולא אחרים, מעידים על אופיין של המיפלגות השונות
ועל כוונותיהן, הרבה יותר מעצם הדברים שנאמרו במודעה
זו או אחרת.
ניתן לחלק את קווי־התעמולה השונים של המיפלגות
במערכת־הבחירות האחרונה לשני צירים עיקריים: ציר־התעמולה,
לעומת ציר־ההסברה.
ציר־התעמולה עסק בעיקר בשיווק ובמילחמת־מיפלגות
כשהיא לעצמה. ציר־ההסברה עסק בליבון בעיות, במציאת
דרכים לפיתרונן וגם במילחמות של ממש — אלה שכולם
מבקשים למנוע. אלה העלולות לפרוץ מחר, או מחרתיים.
ציר־התעמולה עולה אולי כסף רב יותר, אך הפעם
היה קל יותר לביצוע. עיקרו — בניסיון למכור לציבור
מוצר כלשהו, ובנקיטת אמצעים שנועדו ליצור אצל
הצרכן הפוטנציאלי העדפה למוצר אחד לעומת מוצרים
אחרים מאותו סוג. אלה שנקטו דרך זו פטרו עצמם
מן הכורח להסביר מה בדיוק הם מתכוונים לעשות, כיצד
ומדוע. די היה להם להתמקד בהפרכת דיברי המיפלגות
האחרות (תעמולת־נגד) ,בסיסמות־מפתח, ובביקורת והבלטה
של מחדלי המימשל הקיים ושגיאותיו. זהו קו אופייני
לסוג מסויים של מיפלגות־אופוזיציה. המיפלגה המצוייה
בשילטון, האחראית לפני הדברים כפי שהם נראים ערב

ציר־התעמולה והסיסמה הבולטת ביותר של האופוזיציה
הימנית. רוקחי שיקוי־הקסמים של ה״שינוי״ ניסו ליצור
בציבור את האמונה שחייבים להחליף את השילטון בכל
מחיר, ושהשימי הוא ערך חיובי כשלעצמו. זו היתד,
שעתם הגדולר, של מישרדי-הפירסום, של מפריחי־הסיסמות
(שנונים יותר או פחות) ,ושל מרי־נפש למיניהם.
השינוי הפך סמל ענק, כאילו מובן־מאליו, שאין צורך
להסבירו ולנמקו. יתר״על־כן: מי שהתנגד לשינוי(המערך,
למשל) הוצג כמיפלצת טוטאליטארית תאבת־שילטון, המסוכנת
לדמוקרטיה (בידי הליכוד, למשל).
הסיסמה נטבעה תחילה בידי ד״ש, שביקשה להפוך
משריר של תנועת־מחאה לאלטרנטיבה ממשית לשילטון.
משנסתמנה האבחנה כי ד״ש לא תהיה יותר מלשון־
מאזניים נוספת, אימצו לעצמם גם אחרים את סיסמת השינוי•
הליכוד השתמש בה כאילו הוא עצמו המציא אותה,
ואפילו תועמלני המפד״ל תפסו עליה ״טרמפ״ ברגע האחרון.
יד־ביד
עם סיסמת ה״שינוי״ ,שפטרה את המשתמשים
בה מן הצורך המטריד להתייחם ברצינות לתכנים רעיוניים
ולדרכי־ביצוע, צעדה המערכה הטאקטית נגד מיפלגות
אחרות — בעיקר נגד מיפלגת השילטון, אך גם נגד
מיפלגות בעלות קו אידיאולוגי ״מפריע״ (בעיקר מן
השמאל) ,או כאלה שייצגו ״סכנה סטטיסטית״ (סחיפה
של בוחרים).

ט 1מנ ער וזמחוויס
ך* מיפלגות שבחרו בציר־התעמולה זכו ביתרונות
1 1טכניים מלכתחילה. היתד, להן האפשרות להתמקד בחזית
מוגבלת של נושאים מצומצמים, ולא לפצל את מטחי-
הירי: הן יכלו להתחמק באלגנטיות מכל דיון רעיוני על-
ידי הטחת מכות־נגד ביריבים ; הן יכלו להציג את מחדלי
המערך כיתרונות שלהן, ובכך להימנע מהצגת מעשיהן-
שלהן בעבר או מנקיטת יוזמות חדשות, ולהתרכז בתגובות
ש״רכבו״ על זנבן של יוזמות שאחרים טרחו בהן.
אומנם, התמונה אינה כה חדה ופשטנית. בין דיברי
המיפלגות שהתמקדו בעיקר בביקורת ניתן היה למצוא
גם רעיונות חדשים ופיתרונות לעתיד (ד״ש לעומת הליכוד)׳
כשם שבין המיפלגות ה״מסבירות״ ניתן להבחין
בהעדפה של הצהרות והבטחות לא״מנומקות, ללא הסבר
משכנע של דרכי ההגשמה (המערך לעומת שלי, למשל).
שיקולים נוסח ״אצביע בעד כי (סטטיסטיקה)
למרות שאני מאמין בעקרונותיה של (מיפלגה קטנה) ,אך
להם אין סיכוי להגיע לממשלה ואני מעדיף להחליש
את (אחת משתי המיפלגות הגדולות אינו מקובל
ביותר בישראל.
בשעת כתיבת שורות אלו עדיין קשה להתנבא
ולומר איזה מן הקווים היה היעיל והמוצלח בכולם.
כמו תמיד נראה שהפשרות מנצחות, וכי השיטות ה״משול
שולמית
אלוני
השתבחות בהישגים
ד״ש עצמה לא התמידה בה, ובחלקה האחרון של המערכה
עברה להתייחסות מפורשת יותר למיגוון רחב של בעיות
ותחומים. השינוי הזה בדרכה של ד״ש גרר תגובת־שלשלת
מעניינת בהתנהגותן המערכתית של המיפלגות האחרות.
ראשית, הליכוד והמפד״ל, כאמור, ירשו את הסיסמה
מד״ש. ד״ש עצמה נפלה בפח הטמון לכל מיפלגה
שמבקשת לפנות לציבור רחב ומגוון של בוחרים — היא-
עצמה הפכה למה שגינתה אצל המערך ״סופרמרקט רעיוני״•
כשרוצים להגיע אל מיספר רב של צרכנים, השונים
כל־כך זה מזה, יש להקפיד על היצע רחב של מוצרים
המערך עצמו יכול היה להיחלץ למערכה נגד סיסמת
ה״שינוי״ על חשבון השינוי הזה שחל בד״ש עצמה, תוך
הבלטת חוסר״השינוי במיבנה הפנימי של הליכוד (מנהיגותו
הנצחית של בגין בחרות) ומאידך, תוך הבלטת הדינמיקה
הפנימית בתוך המערך עצמו, אף שרק צירוף־מיקרים
אומלל גרר הפעם את החלפת האדם שעמד בראש רשימת
המערך לכנסת.
בין האילוצים השונים שעיצבו את סיגנון ההתמודדות
של המיפלגות השונות בלטה סוגיית התקציב. חלק מן
המיפלגות (וברור לחלוטין אלו מהן) היה משופע בכסף,
והדבר ניכר היטב בכמות חומר התעמולה שלהן — אף
שלא תמיד באיכותו וביעילותו. מיפלגות אחרות, בעיקר
הקטנות אוי החדשות, השתדלו למצות את ד,מירב מתקציבן
המצומק, הגדילו אותו באמצעות תרומות והקפידו לומר
הרבה באמצעות המעט שנתאפשר להן. אלא שבכל־זאת לא
תמיד הצליחו, מטעמים תקציביים גרידא, לומר כל מה
שרצו לומר, באופן שבו היו רוצות לומר זאת ולכל
האנשים שעימם קיוו ליצור מגע.
המיפלגות הללו ביקשו להתמודד עם הקושי הכספי
באמצעות חישוב זהיר של חלוקת המשאבים על-פני
התקופה כולה, או על-ידי הצטרפות מושהית למערכה.
גם אלה וגם אלה הצליחו אך בקושי ״לגמור את החודש.״
ניכר היה כי לקראת ימיה האחרונים של המערכה מרוקנים

את ה״רזרבות״ (עמודים שלמים במוספי־השבת האחרונה),
וכימעט כולם עברו לסיסמות נואשות שניסו להציג את
הברירה העומדת בפני הבוחר באורח חד־משמעי, בציבעי
שחור־לבן (מודעת השחור־לבן של המערך נגד בגין היתה
אופיינית לנימה הנ״ל).

נותרות בדוד
ך* יתה כם שיטת התעמולה העקיפה של השגת נותן
|רו ת בעיתונים, בחינם. קשה מאד היה לזכות בכיסוי
עיתונאי או אחר תוך כדי ימי המערכה, בשל ניסיונם
של כל כלי־התיקשורת לשמור על ״אובייקטיביות״ ועל
כיסוי ״שווה״ פחות או יותר של כל הזרמים במדורים
שייועדו לכך. אלא שעיתון נשאר עיתון ו״סקופ״ תמיד
ראוי שיכתבו עליו. אי־לכך היו מיפלגות שיצרו סקופים,
ו/או ניזונו מהם באופן בלתי־מתוכנן מלכתחילה.
כך, למשל, האמין הרב כהנא כי מסע־שכם שלו, שזכה
בביקורת קטלנית מעל דפי העיתונות, עשה את שלו
בקרב ציבור הבוחרים הפוטנציאלי של כ״נ. מסעו של
לובה אליאב בקרוואן שצוייר בידי דני קרוון, זכה בפירסום
נרחב בצירוף תמונות, בזכות מקוריותו של הרעיון. מדורי
המיכתבים למערכת היו אף הם פתוחים לפני אלה
שביקשו להגיב, בעיקר נגד תעמולת היריב. מודעות של
מיפלגה יריבה שימשו כבומראנג ששירת. גם את מושא
ההתקפה, כאשר נושא ההתקפה היה במיקרה עניין
שיתקבל כחיובי על דעתו של בוחר פוטנציאלי במיפלגה
המותקפת (כך, למשל, הרוצים בהפרדת הדת מן המדינה
ראו בתעמולת המפד״ל למען נישואין לפי ההלכה נופך
נוסף ששיכנעם לתמוך במיפלגה יריבה למפד״ל).
אפילו המודעה האומללה של ר״צ, שבה הוצג השר
בורג בסיגנון הקריקטורות האנטישמיות של הדער שסיר־מר,
הביאה לר״צ יתרון תעמולתי מסויים. בעיקבות המודעה
(החד־פעמית) הזאת שפורסמה בעיתון אחד בילבד,
זכתה ר״צ בשפע של קיטעי־עיתונות, שכללו גם ביקורת
אך גם את התנצלותה של הגברת אלוני, את הסיפור על
פיטוריו של הגרפיקאי שהיה אחראי לביצוע, ועוד כהנה
וכהנה.
זה, אולי, הרגע לשמוע מה בפי אלה שעסקו במלאכת
שיווק המיפלגות עצמה. הם נתבקשו לתת תשובות כנות,
מסקנות ואולי גם הערכות ביחס למערכה המסתיימת,
לשמוע כיצד הם עצמם מגדירים את קדהתעמולה שלהם,
לאיזה סוג של בוחרים ניסו להגיע ובאילו אמצעים,
איזה תמרונים נתבקשו להם תוך כדי ימי המערכה, ובאיזו
מידה הם מעריכים שאכן השיגו את המטרות שהציבו
לעצמם.
כדאי, אולי, להתחיל דווקא בקטנים.
מערכת־הבחירות של ר״צ נוהלה בעיקרה על־ידי אנשי
התנועה עצמה, שנעזרו גם בשירותיו של נחום (״חומי״)
מוסינזון ומישרד־הפירסום שלו.
חומי מדגיש כי אופייה של תעמולת ר״צ עוצב במודע
על־ידי הפנייה לציבור מובחן: זהו ציבור אינטליגנטי, בעל
רמת־חיים גבוהה, שהנושאים שבהם מתמקדת התנועה
קרובים לליבו. צימצום ״טווח הפגיעה״ של התעמולה
איפשר לר״צ להתרכז באותם נושאים מועטים שלמענם
היא נלחמת, ומודעותיה בעיתונות חולקו לפי נושאים
אלה. הפירסום רוכז בעיקר בעיתונים הנקראים על־ידי
אותו ציבור מסויים — הארץ וג׳רוזלם פוסט (ליוצאי
הארצות האנגלו־סכסיות) .בהארץ אף טרחו והזמינו עמודים
ראשונים (הנחשבים כמועדפים לפירסום) כחמישה
חודשים מראש.
היות ור״צ כבר ישבה בכנסת ואף פעלה שם — הירבו
אנשיה להשתבח בהישגים ממשיים, אם אמיתיים ואם מדומים
שבחלקם הופקעו מסיעות אחרות, ולא ניסו להפריח
הבטחות חדשות ומלהיבות אך בלתי-מבוססות.
בסך־הכל סבלה הפעם ר״צ מ״כירסום״ מציה של
תנועות אחרות, חדשות, ליבראליות לא פחות, אך בעלות
מצע כוללני יותר. אות מובחן לחיוורונה של המיפלגה
במערכה הנוכחית ה״ה עצם חוסר־ההתנגדות שעוררה
בקרב המיפלגות האחרות( .מוסינזון רואה בכך הפסד ש בתעמולה)
.אפילו התעמולה האנטי־חילונית של המפד״ל
כוונה הפעם נגד יריב ממשי ומסוכן יותר — ד״ש.
״הטרגדיה,״ לדיברי חומי מוסינזון, היתה מוגבלותו
של התקציב. פחות ממיליון אחד בסך־הכל (לדבריו) ,ש אילי
עד־מהרר, והותירו את התנועה בחסרודכיס לפני
תום המועד. למרות הכל הם מרוצים מסיגנונם, מאמינים
שתאם את סוג הבוחר שלהם ואת רמתו, ומקווים שיעניק
להם שני מנדאטים.
״אנחנו לא מוכרים סבון. הציבור לא טיפש. צריך לדבר
איתו ברצינות,״ טוען הפירסומאי, שאינו מהסס להביע
את תמיכתו המפורשת בתנועה אף שאת שירותיו המקצועיים
סיפק תמורת תשלום, כנהוג וכמקובל.

של אלמונים אוהבי-ישראל בערים הגדולות. אלה מאמינים
כי פלאטו מסוגל לקיים בדיוק מה שהוא מבטיח.
איש־הפירסום של פלאטו, מכל מקום, טוען כי הוא
מאמין בכך ללא סייג. אם זוהי רק הודאה ממולחת של
פירסומאי ממולח — קשה לדעת, אך אין ספק כי היא
מצטרפת לתיחכום שבו נוהלה המערכה כולה.
אירוניה מסויימת ניתן למצוא באהדה שרכש לו פלאטו
דווקא בקרב ציבור ה״אינטלקטואלים״ ,שראו בו משב־רוח
מרענן מחד, ואות־אזהרה סימפטומאטי לאותו מצב בארץ
שאיפשר לאדם כמו פלאטו להגיע בכלל למעמד של
מתמודד על קולו של הבוחר. ציבור זה ליווה את דרכו של
האיש הבודד בחיוכים ציניים אך מלאי־הערכה. ספק אם
ילווה אותו גם בפתק־הצבעה.
ומן הקטנות — אל שתי לשונות־המאזניים. הוותיקה —
והחדשה.
המפד״ל עמלה קשה לשינוי דימוייה בציבור. המיפלגה
נעזרה הפעם בשני מישרדי-פירסום, ואנשיה אינם מסתירים
זאת. הם טוענים שנעזרו בידע המיקצועי של הפיר־סומאים,
ואף האזינו בקשב להצעותיהם בענייני ניסוח.
זה שייך אולי לדימוי של מיפלגה חדשה ומתחדשת שניסו
ליצור לעצמם.
הקו העיקרי, לדיברי אליעזר שפר ממטה ההסברה
של המיפלגה, היה ליצור בציבור את ההרגשה ש״הפעם
אנחנו לא בכיס של שום מיפלגה, והאופציות פתוחות.״
קווים אחרים ננקטו, וניטשו, תוך כדי המערכה. כך,
למשל, ניטש הקו של ״הכל במישפחה״ (הפנייה לציבור
של ״אנשי שלומנו״ בלבד) ,משנתברר כי קו זה ברור
מדי וחבל לבזבז עליו מאמץ מיותר, החלו פונים גם אל
הציבור החילוני (בנושאי סמים, תמיכתו המוצהרת של
סגן־אלוף חילוני ובנושאי עלייה) .קו זה עורר מחלוקות
וספקות רבים בקרב אנשי־ההסברה של המיפלגה (הצעירים

האופציות בשוחות
יפדגה ״קטנה״ אחרת, ואולי לא-כל-כך קטנה
יו במשאבים — האיש הבודד לכנסת, פלאטדשרון. הוא
ניהל מערכת־בחירדת ססגונית, מיקצועית מאד וכנראה אף
יקרה מאד אף שאיש־הפירסום שלו, יוסי כהן, לא נקב
בסכומים בפה מלא. יוסי היה האיש הטכני שעמד בראש
צוות־חשיבה שהוקם במייוחד לצורך מיבצע פלאטו לצידו
של מישרד־פירסום ידוע, אדמון, שבעליו נודע דווקא
כתומך הליכוד.
התעמולה של פלאטו היתר, מפוכחת למדי. מראש לא
פנו לציבור החושב, אלא אל הציבור המתלהב והרגשני.
לדעתו של יוסי, הם פנו לאותם בוחרים המאמינים כי
פלאטו מסוגל באמת לפתור את מצוקותיהם המיידיות
(בתחום הדיור, למשל) ול״סתם יהודים טובים״ שמתנגדים
להסגרתו לצרפת. נראה להם שמצאו ״כתובת ברורה״
יותר ביישובים הקטנים, אך הם מקווים לזכות גם בתמיכתם

אמנון רובינשטיין >עם עמום קונן)
מיפנה בשינוי

ברובם) ,אך מדי בוקר הוחלט מחדש שלא ליטוש אותו.
הוא התחבר יפה עם סיסמת ה״שינוי״ שהחלה מופיעה
במודעות המפד״ל.
מתעמולת־נגד השתדלה המפד״ל להימנע ככל האפשר.
רק כ־ 10 אחוזים מחומר־ההסברה שלה היווה תעמולה
התקפתית (נגד רובינשטיין, למשל, או נגד היונים המובילות
את פרם) .אפילו על המודעה הידועה של ר״צ
הגיבו בדרכים המקובלות, בעיתונות, ולא׳ במודעות־תשובה.
היעד
המרכזי היד, הפעם ציבור הבוחרים הצעיר,
והחזרת בוחרים ש״סטו״ ,בעיקר לעבר הליכוד. המיפלגה
מעריכה שתקבל כמחצית מקולותיה בקרב הציבור הלא-
דתי דווקא, זה המחפש ערכים ויודע, משום מה, כי רק
מיפלגה דתית היא הכתובת למוצרים שכאלה.
בלשון־המאזניים האחרת סירבו לדבר. אנשי ד״ש מילאו
פיהם מים בכל הנוגע לאיסטרטגיה של תעמולה. עד יעבור
זעם. אלא שבינתיים כבר ידוע די הרבה. סוד גלוי הוא כי
אנשי ד״ש החלו מנהלים את מערכת התעמולה זמן רב
לפני המיפלגות האחרות ובכוחות עצמם (בראשות אמנון
רובינשטיין, גולומב, נחמן אריאלי ואחרים) .המטרה הראשונית
היתד ,״לשתול״ בציבור את עצם דבר קיומה של
התנועה. מודעות־הבחירות הראשונותי התמקדו כימעט אך-
ורק בסיסמת השינוי כשלעצמו, ובדמותו הממוקטרת של
ידיו•
ואז חל מיפנה. הסקרים הוכיחו כי ד״ש מאבדת תמיכה,
הניסיון הוכיח כי קשה לאישים פוליטיים לפרסם את
עצמם (מי יופיע כמה פעמים, והיכן התפנית נעשתה
לכתובת צפוייה: מישרד־הפירסום (או.קיי ,).מיקי קאופמן,
איש־הפירסום של ד״ש, מודה כי הבלטת תפקידם של
מישרדי־הפירסום בתעמולת הבחירות עלולה לגרום נזק
למיפלגות. אולי משום כך אסרו עליו להתבטא באופן
מפורש. מכל מקום, פרי עבודתו ניכר לעין כל. ד״ש
יצאה בסידרת־מודעות חדשה, שכל אחת מהן בנפרד
הוקדשה לתוכניות ספציפיות של המיפלגה בנושאים שונים
ואף לתבניות־איוש אפשריות של תחומי העיסוק המדיני.
המיפלגה שאיבדה קולות, החלה מאבדת גם את תדמיתה
הייחודית — הפעם לצורך תוספת קולות. הסתבר שאין
ברירה. הם רצו לדבר אל כולם, ולשם כך החלו אומרים
הכל על הכל. תנועת השינוי השתנתה, הפכה מיסגרת
חדשה־זקנה. כל־בו רעיוני נוסף.
המערכת העיקרית נוהלה בכל־זאת בץ ״שתי הגדולות״.
הליכוד
היה הפעם חלוץ קו ״התעמולה המסתערת״.
נראה היה שעוד קודם שהגדירו לעצמם ולבוחר ״בעד מה״
הם יוצאים — הבהירו ״נגד מי״ הם. והכתובת היתה
בעיקרה אחת, בלתי־מתפצלת וקלה מאד לפגיעה: המערך.
קו־התעמולה של הליכוד במערכת־הבחירות הנוכחית
נבדל מן הקו של השנים הקודמות בכך שהפעם היה
תמצית־ ,תכסיסי וחד־משמעי. לא עוד פיתוחים אידיאולוגיים.
העיקר היה להחליף את השילטון — באנשי
הליכוד.
בימים האחרונים קשה היה לקבל את תגובתם של העושים
במלאכת הפירסום של הליכוד. הם היו טרודים
ללא־לאות בבחינת האיסטרטגיה שלהם־עצמם ובתגובות
מהירות על תעמולת המערך. עבדו כמו במערכת־חדשות,
והדבר אכן ניכר, הן בסירטי־התעמולד, של הליכוד והן
באלה של המערך. אליעזר ז׳ורבין, בעל מישרד־הפירסום
הגדול רחף, העמיד את שירותיו המנוסים לרשות עזר
וייצמן, ראש מטה הבחירות. שניהם היו עסוקים מאד
כאשר נתבקשו להגדיר את האיסטרטגיה שלהם, ואולי
פשוט עדיין לא ששו לחשוף אותה. דבר אחד נחשף בכל־זאת,
מעבר לכל ספק. משנודע לווייצמן נושאו של מאמר זה,
הגיב בחיוך של אהדה :״איסטרטגיה 1״ וגייס את כושר־המישחק
המעולה שלו ואת המימיקה המוכרת כדי להדגיש
(המשך בעמוד )38

י* יתה זד המהפכה השקטה ביותר
| | שבוצעה אי־פעם.
יום זד 17 במאי 1977 ייזכר לא דק כיום
בו הסך הליכוד לראשונה למפלגה הגדילה
בישראל, אלא גם לבחירות בהן בוצעה
מהפכה חרישית שאיש לא ציפה אותה
ולא הבחין בה מראש. היו אלה הבח־רות
השקטות ביותר בתולדות ישראל. מי ש סייר
אותו יזם על פני הארץ יכול היה
לדמות כי במזג־האוויר הקייצי, שרויה
המדינה כמו בתנומה עמוקה. שום התרגשות
לא ניכרה בחוצות הערים. התעמולה
נדמה. הוויכוחים השתתקו. אפילו עסקני
המיפלגות, המתרוצצים בכל יום־בחירות
כאחוזי אמוק היו הפעם רגועים ונינוחים.
אי-אפשר היה לחוש את רעידת האדמה
העומדת להתחולל. היה זה יום השקט
לפני הלילה הארוך של הסערה.
1 אריק שרון. שעה 06.00

אורכה ולרוחבה, הגיע לכל מקום אפשרי,
והוא מתגאה :״ביום אחד לחצתי 12
אלף ידיים.״ איך הוא יודע ז ובכן, לאריק
יש שיטה, כל יד שנלחצה קיבלה כרטיס־ביקור
עם תמונתו, ועליו כתוב :״שמח תי
לפגוש אותך — אריק שרון.״ הכרטיסים
נספרו, ומיספרם היה 12 אלף.

עזר וייצמן. שעה 07.00

עזר מגיע אל מטה הבחירות של הליכוד
ברמת־השרון, מקום־מגוריו. הוא מוודא
שהכל תקין בבית. הוא יוצא להצביע
בעצמו, בקלפי מם׳ 15 ברמת־השרון.
משם הוא חוזר הביתה, שותה ספל קפה
עם רעייתו ראומה. בערב הקודם הם בילו
גם כן יחדיו, מויל הטלוויזיה .״ראינו סרט
אידיוטי והלכנו לישון, ישנתי פגז. שום
נדודי־שינה ושום בטיח,״ הוא אומר.
— 09.00 מגיע עם נהגו, אבי, אל המצודה,
עולה אל מטהו בקומה ה־ .13״מה
אתם אומרים?״ הוא שואל כל מי שנקרה
בדרכו.

אריק מתעורר ראשון בדירתו ברחובות.
לילי מתעוררת זמן קצר אחריו. הילדים,
גילעד ועומרי, עדיין ישנים. לילי מאכילה
את שני כלבי־הפודל, ג׳ימי וג׳יני. ג׳יני
עומדת להמליט בכל רגע. לילי :״ביקשנו
ממנה שתמתין עד אחרי הבחירות, אין

רחוב מגל 23 בסביון. בווילה המפוארת

לנו כרגע יזמן לטפל בגורים שלה.״
אריק :״היא עומדת להמליט ממש בכל
רגע, העטינים שלה מלאים חלב.״
פוליטיקאי או לא, אבל איכר בדם.
עובדת משק־הבית, דליה, מתעוררת כשעל
חולצתה סמל שלומציון.
עומרי בן ה־ 13 וגלעד בן ה־ 11 מתעוררים
גם הם. גילעד חולה, יש לו חום,
ולילי מודאגת.
בלילה שלפני יום הבחירות הלך אלוף
(מיל ).אריאל (״אריק״) שרון לישון בשלוש
לפנות־בוקר. יחד איתו היתה, כמו
תמיד. רעייתו לילי.
עד הרגע האחרון ממש ניצל אריק כל
הזדמנות לגייס בוחרים שיצביעו עבורו.
בחודשים האחרונים חרש את הארץ ל

שמואל פלאטדשרון לא ניכרת עדיין
כל התרגשות של יום־בחירות. השומר החמוש
ונהגו של פלאטו יושבים בפתח
הבית ומשוחחים.
סמי פלאטו ניעור זה־עתה משנתו, ומתכונן
לקראת יום מפרך. כעבור עשר דקות
נשמעים צילצולי הטלפונים הראשונים.
אנשי־מטהו של פלאטו בתל־אביב מבררים
אם הכל כשורה, ומאיצים בו למהר ל קלפי.

08.00 מזנק נהגו של פלאטו, סימון,
אל מכונית הקדילאק החונה בפתח הבית.
מתניע, וממתין לבוס. מורגשת תכונה
מסויימת. אחיה של אנט שרון יוצא מהבית
בחופזה, וממהר במכוניתו ליעד בל-
תי־ידוע. פלאטו יוצא אחריו.

פלאטדשרון 07.30 .

— 08.20 רחוב וייצמן 74 בתל־אביב.
בית־הספר התיכון העירוני ד׳ .בבית־הס־פר
ממוקמות שתי קלפיות. מיספר 179
ומיספר .180 פלאטו אמור להצביע באחת
מהן.
פלאטו נכנם לבית־הספר, מעיף מבט
בתור ונעמד בצד. בתור, כעשרה אנשים.
האנשים נדהמים, מתבוננים בסקרנות.
״פלאטו מצביע כאן? מה פיתאום?״
פלאטו עדיין אינו מצטרף לתור. הוא
מצית סיגריה ומשלב ידיים. כל התרגשות
אינה ניכרת בתנועותיו. אנשי מטהו מציגים
לפניו את עיתון הארץ מהבוקר, ובו
עמוד שלם של מודעת־בחירות מצולמת
של תנועתו. הוא מעיין בה בשביעות
רצון.
בוחרים נוספים מגיעים. התכונה סביב
גוברת. אנשים ניגשים ללחוץ את ידו של
פלאטו. הוא נוהג בנימוס רב, לוחץ את
ידי כולם, מברך ומבורך באידיש ובצרפתית.
1 סעדיה
מרציאנו. שעה 08.00

1ן א 1 1 1 1י 11״או־אה ! מה קרה? המערך אכל אותה צעקו האוהדים המשול־י
1 1 1 1 1\ 1יי! הביס של מנחם בגין. שהתקבצו בפתח מצודת־זאב. רובם היו
| תושבי פרברי תל־אביב, שבאו אל המצודה כדי להריע למנהיגם מייד כשנודע כי הליכוד
1מוביל בבחירות. השמחה גברה ככל שהתברר שהתחזית המוקדמת אכן מתממשת.
30 - 1

המועמד הרביעי ברשימת שלי לכנסת
עייף .״לא ישנתי כל הלילה,״ הוא מסביר כשהוא נכנס למטה השכונות של
הפנתרים השחורים ברחוב ישעיהו 2בירושלים
.״כדי להכניס את עצמי לכנסת
אני צריך לעבוד קשה. היום, כל קול שנשיג
בירושלים,״ הוא פונה לפעילים,
שהתרכזו במטה ,״זה קול נטו להכניס
אותי לכנסת, שיהיה לכם נציג אמיתי
בכנסת.״
הפעילים יוצאים לקלפיות השונות, בכל
חלקי העיר. הדגש מושם על השכונות.
״תזכרו, בשכונות צריך להוציא את האנשים
מהמיטות כדי שיצביעו. אם הם יגיעו
לקלפיות, הם ישימו את האות ש׳.״
כבר בשעה זו של הבוקר החמים נתקל
סעדיה, בן ה־ ,27 הלבוש ״כמו ביום רגיל,״
כדבריו, בחולצה אדומה ובמכנסיים אפורים
פשוטים, במחסור בכסף .״מתנדבים,״
הוא אומר ,״לא חסרים לנו כאן. כולם
התגייסו להכניס אותי לכנסת! .חסרות רק
מכוניות. בדרך,״ הוא מספר ,״עברתי ליד
המטה של אגודת ישראל ברחוב ישעיהו
פרס. יש להם צי של מוניות מגוייסות,
מכשירי־אלחוט, מאות תלמידי־ישיבות.
הכסף זורם שם כמו מים. תאווה לעיניים.״
מטה־השכונות שוכן במרתף ישן, בחצר
האחורית של בית־דירות עתיק. הקירות
סדוקים וחסיד מתקלף. באולם המרכזי

שלנו תן לנו לסדר לבד,״ אומר מרציאנו
לברעם הצעיר, והוויכוח מסתיים כשסעדיה
יוצא לכיוון המטה שבמוסררה. שם, בחנות
קטנה מלאה גרוטאות, ממוקם המטה
האיזורי. את האב, אליהו, הוא שולח הביתה.
החנות, שבדרך־כלל משמשת מרכז
לשירותי־סבלות, תשמש מעתה מרכז לאיתור
הקלפיות שבהן צריכים תושבי האי־זור
להצביע.
מעל לשולחן־העץ הישן תלויות שתי
תמונות של סבו של סעדיה. הוא תולה
בהן מבט קצר, וכבר מרים את שפופרת
הטלפון, מתעניין היכן נמצא כל בוחר
פוטנציאלי שלו.
עיתוני־הצהריים מגיעים, וסעדיה סופר
את מודעות שלי .״הנה מודעה עם סימן
הפנתרים השחורים שלנו,״ הוא מראה לחבורה
המקיפה אותו, הנועצת עיניים בכל
סימן ואות לשלי. מגלים אפילו כתבה בידיעות
אחרונות, על בנים שאינם הולכים
בדרך אבותיהם בהשקפותיהם הפוליטיות
.״תראו, אפילו הנכד של דבוטינסקי
איתנו,״ הוא מצביע בגאווה על השורה
המתאימה.
בדרך למטה צל״ש (צעירים למען שלי),

:לתיפארה מקלט־טלוויזיה, שאותו השיג מרציאנו
יה הקודם. על הריצפה מיזוגים אחדים וכיסאות
זים. מתחילים לנבא תחזית של תוצאות הבחירות.
ועדיה מתחיל לטלפן. עשרות טלפונים לכל חלקי
־ .״השכונות מפולגות. חלק מצביע ליכוד׳ חלק
יי,״ הוא אומר .״המערך מת. תראו ברחובות,
אף מכונית שנושאת שלטים של המערך. החברים
טובים שלי הם מהליכוד. אלה אנשים שרוצים
1יף את הממשלה בכל מחיר. הם לא מבינים ש־לת
ליכוד, עם בגין המזדקן, תהרוס את המדינה.
האנשים האלה צריך לעבוד, שיצביעו עבורנו,״
מורה, טלפונית, לכל המטות המקומיים שהוקמו
:י ירושלים.

1ר וייצמן.

זר יורד אל מרכדהדיווח, הממוקם בקומה השנייה
זצודת זאב, באולמי עצמאות. על במה לאורך ה־הגדול,
ניצבים שולחנות בשורה ארוכה. על כל
,ן שלט ועליו שמו של איזור בארץ וטלפון

ולידו נערה. האולם מחובר ל־ 16 ריכוזים
ברחבי הארץ, ואלה קשורים עם
מרכזי־מישנה. על כל שולחן ערימת הסנד־וויצ׳ים
המפורסמת — הסמל המובהק של
יום־הבחירות. עזר מחליף כמה מילים
עם גידעון פת (מהאחראים על האירגון
במטה) ועם תת־אלוף (מיל ).מוטקה ציפורי,
סגנו בראשות המטה .״מה אתה אומר?״
הוא שואל כל מי שנקלע לקירבתו,
״חתיכת אירגון, מה? באיזה מיפלגה תמצא
דבר כזה?״
מנחם בגין מגיע עם פמלייתו, עזר
ומוטקה ציפורי מקבלים את פניו ונותנים
לו הסבר על בניית מרכז־הדיווח ודרך
פעולתו .״יש לנו רוב בטוח בירושלים,״
אומר בגין, ומוסיף :״אני מקווה שגם
בתל־אביב.״ ״בכל הארץ,״ פוסק עזר
ומספר בדיחה כדי להבהיר את כוונתו:
״יש בירושלים מיסעדה, שבסוף הארוחה
מגישה שני חשבונות — חשבון ערבי וחשבון
אנגלי. לבסוף מגישים, גדנד־טו־טאל׳
(חשבון כולל) — ככה גם איתנו.״
הוא במצב־רוח מרומם, מרבה לפזם
— בעיקר את פיזמוני־התעמולה של הליכוד.
נהגו רץ אחריו עם רשם־קול המש מיע
את הפיזמון החוזר ״אין לי יאכטה
במרינה...״
י אריק שרון 10,00 .
המישפחה יושבת סביב השולחן שבמיט־בח
המרווח, מסיימת את ארוחת־הבוקר.
הטלפונים אינם חדלים לצלצל. ידידים,
עסקנים וסתם אזרחים.
לילי ואריק ׳עומדים ללכת לקלפי כדי
להצביע, מנסים לשכנע את הילדים גילעד
ועומרי להצטרף אליהם. עומרי מסתלק
מהבית, גילעד מסרב בתוקף.
אריק :״הבוקר צילצלתי לאחד החברים
שלי הנמנים עם המחנה השני, ואמרתי
לו , :תראה, חביבי, אתה צריך
להחליט אם אתה רוצה בארליך כשר־ביטחון,
בפלאטו כשר־ביטחון או בי כשר-
ביטחון. זה צריך להיות השיקול שלך.
אם תצביע לי 20 ,שנה לא יהיו מילחמות
בארץ הזו.״
לילי יוצאת מחדר־השינה, מדיפה ריח
בושם, לבושה בשימלה בסיגנון כפרי, גורבת
גרבי־ניילון ונועלת סנדלים לבנים.
זה־עתה משחה לכה על ציפורניה. נפרדת
בנשיקות מגילעד, שנשאר בבית, ואומרת
לדליה, עובדת־הבית :״דליה, גילוש מרגיש
נורא רע, תשגיחי עליו.״
אריק נושק לבנו :״שלום חביב, שלום
יקר, אחל הצלחה לאביך.״
הולכים להצביע בבית־הספר דה־שליט,
אריק מחכה בתור. ללילי תעודת משקיף.
היא נכנסת לוועדת־הקלפי ומוודאת שיש
די פיתקי כן, סימולה של שלומציון. הופעתו
של אריק אינה מעוררת התרגשות,
והוא לוחש ללילי :״היינו צריכים לפעול
כאן יותר.״ מחכים בתור יותר מחצי־שעה.
גבר נרגש ניגש אל אריק, לוחץ את ידו
ואומר :״אריק, אני בחיים שלי לא אש כח
אותך. בפעם הקודמת נפגשנו באפריקה•
אני לא אשכח איך עמדת בתור
כמו כל החיילים, לא רצית פרוטקציה.״

סעדיה מרציאגו 10,00 .

ויכוח קצר מתפתח במטדדהשכונות בין
חיים ברעם, בנו של שר-העבודה בממש לה
הקודמת, לבין סעדיה .״את העניינים

שיך בראיון, בשידור חי, האורך כעשר
דקות.
1 עזר וייצמן.

11.00

עזר עורך עוד ביקורים אחדים בסניפים
קטנים בצפון העיר. אחר־כך הוא
מתכוון לצאת לפגוש אנשים ברחובות,
אולם לבסוף מבטל אפשרות זו :״אין
טעם, כולם הלכו לים.״
הוא שב למטה, שופע מרץ, טופח על
שיכמי הנערים הצעירים, מרביץ טפיחה
בריאה לאחד מעשרות הנערים בחולצות
״כוח 1״ המתגודדים בפתח .״אבי, איזה
כוס־תה לא תזיק,״ הוא אומר בקריצה
לנהגו הצמוד, אבי אלמיקאס .״זה הדבר
הכי טוב שהיה לי בבחירות,״ הוא אומר
על הנהג, שהיה בעבר נהגה האישי של
רות דיין, כאשר זה מופיע עם כוס־תה
מהביל ובו עלי-נענע.
״לעלות לזחל — הצביעו מח״ל,״ הוא
שר כשהוא מדגיש את ה־ח׳ בסיגנון
מיזרחי, נכנם לחדר־המזכירות, מחבק אחת
מהן :״את הבחורה הכי יפה,״ הוא אומר

תודה ראשה

במשך כעשרים דקות ניצב מנחם בגין, ראש רשימת
הליכוד, מול קהל העסקנים של מיפלגתו אחרי שנודע דבר
ניצחון רשימתם, מבלי שיוכל לשאת את נאום הניצחון. משמאל ניצבת אשתו, עליזה,
שלה העניק בגין את תודתו הראשונה על נצחונו. במרכז: קריין הטלוויזיה אלימלך רם.

בשכונת קטמון, מדבר מרציאנו על תיאטרון
קהילתי, על עלון פוליטי ששלי צריכה
להוציא. תוך כדי נסיעה במכונית הוא
מנופף בידיו לכל עבר .״בירושלים אני
מכיר את כולם,״ הוא מסביר, אבל מייד
מוסיף :״אבל שלא תחשבו שכל מי ש אני
מכיר מצביע עבורי.״ אפילו את ההפסקות
הקצרות ברמזורים אדומים הוא מנסה
לנצל כדי ״להציל קולות,״ כהגדרתו.
״כן,״ הוא מודה ,״יש מילחמה קשה עם
צ׳רלי ביטון מרק״ח. המקום שלו בכנסת
בטוח במאה אחוז, והוא זורק הבטחות
לכל ירושלים, כאילו שאם יישב שבוע
בכנסת כבר יוכל לשנות את כל העולם.״
סעדיה מנסה להסביר למכריז שאומנם הבטחות
אינו מפזר, אבל מאחר שביטון כבר
בלאו־הכי נחשב בגיבעת־שמואל כח״כ,
אז שיתנו צ׳אנס לעוד פנתר .״ויק-
טור תייר ושלום כהן הם לא רציניים,״
הוא פוסק .״הם כבר לא פנתרים.״
י פזאטו־שרון 10.30 ,
סמי יוצא אל ביתו שבסביון, למנוחה.
ממתינים לו טלפונים רבים. אחד מהם,
אולי החשוב ביותר, מגיע מתחנת־השידור
רדיו לוכסחבורג. הכתב מבקש לקיים ראיון
טלפוני עם מר פלאטו, בשידור ישיר
לחמישה מיליון המאזינים לתחנה ברגע
זה. פלאטו נעתר לבקשה והכתב, סרז׳
מלר, פותח. הוא שואל שאלות שונות
בנימוס רב, ופלאטו משיב. לפתע נדמה
כי פלאטו נשאל שאלה נוסח ״מכה מתחת
לחגורה.״ ״האם לא מפריעה לך העובדה
שהישראלים מאמינים באדם המואשם ברמאות
בצרפת?״ פלאטו זועם, אך אינו
מאבד את עשתונותיו.
״אדוני, אתה פירחח ממדרגה ראשונה,״
הוא אומר למראינו .״אינך עיתונאי! אתה
מתיימר לתפוס את מקום בית-המישקט
הצרפתי!״ משיב הכתב :״אני עובד כמו
עיתונאי אמריקאי, בלי כפפות,״ ופלאטו
ממשיך :״האמריקאים מנומסים, ועושים
את מלאכתם בצורה נאה.״ הכתב מתנצל
ומבקש את סליחתו. פלאטו מבקש להט־

ישישה •פונה אליו באידיש :״מה יהיו
התוצאות, עזר?״ ״ננצח, סבתא,״ באה
התשובה, באידיש.
הוא נשאל כמה מנדאטים, להערכתו,
תקבל כל רשימה .״זאת לא אומר, וזה
לא חשוב בכלל,״ הוא טוען ,״העיקר ש־נקבל
מנדט אחד יותר מהמערך. יותר מזה
— אני לא צריך.״ היא נשאל לגבי קואליציה
אפשרית, ומשיב :״יש שתי אפשרויות:
או קואליציה עם הגדול השני —
המערך, או עם שני האחרים — המפד״ל
וד״ש. אני לא רואה כל משמעות למיספר
המנדטים שתשיג מיפלגה זו או אחרת.״
ואיך מתקשרת הליכה עם המערך יחד
עם התעמולה המאסיבית נגדו? הוא נשאל.
״אין כל סתירה,״ משיב .״אם הם יסכימו
ללכת איתני ולהיות גלגל בעגלה —
תפדאל, אנחנו נהיה הסוסים !״

אריק שרון 11.30
אריק :״ניגש לסניף, נראה,מה הולך.״
נוסעים לסניף שברחובות, בדרך פוגשים
את עומרי הולך ברגל לכיוון הבית. עומרי
נכנס למכונית הגולף השכורה, ברגע
שבו היא נעצרת ליד הסניף הוא ממהר
לצאת ממנה ולהסתלק. אריק :״הוא לא
מסכים בשום פנים ואופן להיות בתוך
העסק הזה.״ לילי :״אני מעריכה אותו
בגלל זה.״ עומרי נעלם מהאופק, לילי
מנהלת את העניינים, מכוונת את אריק
אל רחובה המרכזי של רחובות. פוגשים
באחד האוהדים, שקורא לעברו של אריק :
״אל תדאג! הכל יהיה בסדר, אריק, כל
הבית־קפה ־שלנו שלך !״
לילי משגיחה בפלאקט של אריק ש נתלש,
לוחשת באוזנו של אלי ישראלי
שעריו להחליף את הפלאקט, מלקטת
פתקים של שלומציון מעל הרציפה תוך
שהיא לוחצת ידי מעריצה, מועכת את
תמונתו של ידין הזרוקה על הארץ ואומרת
:״אריק, שים לב על מי אני דור כת.״
אריק :״תדרכי עליו חזק.״ מעריץ
(המשך בעמוד )34

העיר אחד העיתונאים ,״לפי הסקרים האחרונים
זה מיותר לגמרי מבחינתכם.״
אנשי המערך, ובתוכם ראש מטה־ההסברה
יוסי שריד. לא ניראו בחוץ .״כל העסק
הזה הוא תיאטרון,״ העיר אחד הכתבים.
״מילא, במקום להצגה יומית — באנו
הפעם הנה,״ ענה לו כתב מהטלוויזיה.

בגין משוחרר,
פרס מתוח
^ איחור של עשר דקות הופיעה
^ מכוניתו של מנחם בגין. נהגו, אריה
גלעדי (בני של יוסק׳ה ז״ל שהיה נהגו
של בגין במשך שלושים שנה ונפטר לא־מכבר)
,נעצר רחוק מהבניין. מן המכונית
יצא בגין, מלווה באשתו ובבתו, והציג

״אני הקפדן שנתמנה הוא לא הספיק
לסיים את המישפט כשפרם שיסעו ואמר:
״חס־ושלום, אתה החוק בכבודו ובעצמו.״
אנשי ועדת־הבחירות היו היחידים שהיו
מוסמכים להפסיק את השידור באמצע ולפסול
קטעים ממנו, אם מצאו בו חריגה
כלשהי.
לחיצות־ידיים הדדיות של המתמודדים,
חיוכים נוספים מול עשרות המצלמות זה-
מבזיקות. הצלמים היו נרגשים ביותר
״ממש אמריקה לעניים,״ התלוצץ מישהו
מן הצד .״אל תתקרבו,״ צעקו הגורילות,
שומרי־הראש האימתניים של פרם .״צאו
מהתמונה!״ ענה להם צלם משולהב בצעקה.
פרס
לווה בפמליה גדולה שכללה, מלבד
אנשי־ההסברה של המערך, גם את מזכירו
הצבאי, תת־אלוף אריה בראון, את הפקידה
האישית שלו, חיילת יפהפייה בישירות
סדיר ששמה נירה, ואת דובר מישרד-
הביטחון נפתלי לביא. פרם היה קפוא,
ולא הצליח להסתיר את התרגשותו. על
כך העידה גם הדיילת הצמודה שלו ״הוא
היה נורא מתוח, לא הוציא כמעט הגה
מהפה,״ סיפרה לאחר־מכן.
ההצגה עמדה להתחיל. העיתונאים

ך• רחובות היו ריקים בדיוק כמו
1 1בימים הגדולים של מישחקי מכבי
תל־אביב מול אלופות אירופה. בית ישראל
הצטופף במתח סביב המסכים הקטנים,
בתי־הקולנוע היו ריקים, ובתי־הקפה שבהם
אין מכשיר־טלוויזיה סגרו את שעריהם.
את מבול סירטי־התעמולה של ד.מיפ־לגות
עמדה לסיים התגוששות, מאבק זה
מול זה, של שני מנהיגי הגושים הגדולים
אך מה שניראה על המסך לא היה התסריט
כולו. חלקו הפיקנטי ביותר התרחש
דווקא מאחרי־הקלעים, שעות אחדות לפני
תחילת השידור.
בדיוק בשלוש־ושלושים אחרי־הצהריים
הגיחו שתי מכוניות אמריקאיות מהודרות,
ובלמו על הרחבה האחורית ההומה של
תיאטרון ירושלים, מול הכניסה לאולפני
טל־עד. שתי ״גורילות״ זינקו מתוך אחת
המכוניות, פתחו את הדלת ומתוכה הגיח
במהירות שימעון ׳פרס, בחליפה כחולה
אלגנטית. בצעד נמרץ פילס את דרכו, במהירות,
בפנים חתומים מבלי להחליף מילה
עם איש, צעד היישר אל תוך חדר־האיפור
כשמתלווה אליו הדיילת היפהפייה טלי
הראל. עשרות מצלמות טירטרו, מאות העיתונאים
שהגיעו כדי לכסות את סיומה
של ״הצגת הבחירות הגדולה ביותר עד
כה,״ כפי שהגדיר זאת אחד הנוכחים,
עטו על מועמד המערך לראשות הממשלה,
אך לא השיגו אותו, איש מביניהם
לא הצליח לסחוט ממנו הערה מקדימה
כלשהי.
כבר שעה ארוכה קודס״לכן החלו צלמים,
כתבים פרלמנטריים, ציוותי קולנוע
וטלוויזיה מארצות־חוץ רבות, להתקהל ברחבה.
בפינה אחת התגודדו אנשי ההסברה
של הליכוד וערכו טוטו על סיכויי הבחירות
עם הכתבים המדיניים .״פרס רתם
לעזרתו את, המרכבה׳״ העיר חיליק קדישא
,׳ מזכירו האישי של בגין, בהתכוונו
לעיתוי הפירסום על הטנק הישראלי החדש
.״זה רק יכול להזיק לכם, העימות,״

הנשים שמאחורי

1ך כן העיד על עצמו מנחם בגין, שעה שנשאל
על מצב בריאותו. הוא שפע ביטחון
ן 1111י
הירבה להתלוצץ, ללחוץ ידיים ולברך עיתונאים מכרים.

נוסף על בתו ואשתו (קיצוניות משמאל) של
מנחם בגין, שליוו אותו בכל אשר פנה, בלטה
בשטח גס רותי פרמינגר (שנייה מימין) ,שהיתה הקריינית היפה שהנחתה את תעמולת
הליכוד בטלוויזיה. רות 23 שהיתה בעבר קריינית־רצף בטלוויזיה וסיימה באחרונה
לימודי תואר ראשון בחינוך. קיצונית מימין — חווה כפרי, המאפרת של מנחס בגין.

״שימעון פרס הוא יריב, אך למרות זאת הוא ידידי,״ חזר והצהיר.
כשראה את אנשי הטלוויזיה הישראלי תשאל :״קיבלתם כבר
אישור מהרמטכ״ל להיות כאן7״ צידם: שלמח פתר

אותן לפני הצלמים שעטו עליהן כמוצאי
שלל רב. מנהיג הליכוד לא מיהר. הוא
לחץ ידיים, ונופף לשלום לעיתונאים ש את
חלקם הוא מכיר בשמותיהם, החליף
הלצות, נהנה מאווירת העליצות סביבו ו-
ניראה רגוע .״אתם גם פה?״ פנה אל
דן שילון ויעקוב אחימאיר .״טלוויזיה ישראלית
כאן? הרמטכ״ל אישר לכם?״ —
שאל אותם, בספק ליגלוג ספק בדיחות־הדעת
לקול צחוקם־ של הנוכחים .״מה
שלומך ו איך המרגש?״ צעקו מכל עבר,
ובגין השיב :״הייתי חולה, כעת אני בריא
כמו שור!״
אחר־כך בא תור ההצהרות באנגלית
עבור העיתונאים הזרים, בעוד מזכירו
מזרז אותו להיכנס לאולפן. בפתח חדר־האיפור
המתינה לבגין הדיילת היפהפייה
דיאנה בזרלא. כל אחד מן המתמודדים
הביא עימו גם מאפרת צמודה. ולא סמך
על אלה של האולפנים.
בחדר-איפור אחר שקדה אותה עת מאפרת
על פניו של שייקה בן־פורת, מנחה
העימות. שייקה סירב בתוקף לרמוז על
מה יישאלו השניים. הוא שמר סוד זה
בקפדנות עד לרגע הצגת ־שאלות, בעת
הצילום עצמו.
לפני הכניסה לאולפן ניגש השופט אליהו
מני, יושב־ראש ועדת־הבחירות־המר-
כזית, אל פרס, לחץ את ידו והזהיר:

הורחקו מהאולפן ויחד עימם יצאו
אנשי המטות של הליכוד והמערך. על־פי
ההסכם, אסור היה לאיש להיות נוכח בעת
השידור, כולם צפו בו באולם מייוחד בהקרנה
בטלוויזיה במעגל סגור.
השחקן הטוב ביותר
ך• תב ״העולם הזה״ היה היחידי ש-
^ נשאר באולפן ונכח בעת הצילום יחד
עם אנשי הצוות הטכני. המנחה, שייקה
בן־פורת, הסביר למתמודדים את כללי המשחק,
ודרש מהם שלא לדבר מעבר לזמן
השווה שהוקצב לכל אחד מהם. לפתע התברר
שבגין נראה נמוך על כיסאו, ואחד
הטכנאים הזדרז להדביק למושבו ארבע
כריות. גם הגובה חייב להיות שווה.
נותרו עוד דקות ספורות, ובגין העיר
לגבי הדיילות הצמודות :״בחורות יפות,
טוב היה להיות בטיפולן.״ פרם ניסה להפיג
את המתח בבדיחה, לאו־דווקא מעודנת,
על הסופר ש״י עגנון, שנסע לקבל
את פרם נובל בשוודיה, שם הוצמדה אליו
חתיכה שוודית כמלווה. עגנון העיר, אליבא
ד׳פרם :״גם שעון, ישן ומדולדל ככל
שיהיה — דופק פעם ב 24-שעות.״
לפני תחילת העימות ביקש פרס כי יוס־

המאפרת יהודית אוסובסקי מעניקה עיצוב אחרון לפניו

של שימעון פרס. כל אחד מהמועמדים הביא עימו

מאפרת אישית, ולא נתן אימון במאפרות האולפן. על פניו של פרס ההבעה שאיפיינה
אותולפני, בזמן ואחרי העימות: קפוא ומתוח .״מה אפשר לומר בדקותיים?״ התלונן.

1י 1ד 1ך 1ל״קנט״ .שינועון פרסי אחרי העימות, בתום צפייה בהקרנה־זזוזרת
| - 1 1 1 1111 של הסרט. כשביטחונו העצמי המפורסם החל שב אליו. בזמן
ההקרנה הירבה פרס לעשן סיגריות כששלישו הצבאי, אריה בראזן, אץ להגישן _לו.
כם שלא ייכנסו איש לדיברי חברו ,״מוסכם,״
השיב בגין ,״אין קריאות־ביניים.״
גם בנושא הזמנים התקשו השניים
להצטמצם, ולא אחת נאלצו הצלמים לסמן
לד,ם בתנועות עצבניות ובשלטים גדולים
:״נא לסיים.״ בגין היה חופשי וחש
עצמו כדג במים, תקף, התמקח עם המנחה
על זכות התגובה (מאוחר יותר הוא התנצל
לפני שייקר. והודה שטעה) ,וניגש
בסוף העימות ללחוץ את ידי מעומתו.
״נכנסנו יריבים פוליטיים וידידים אישיים,
ויצאנו ידידים — אך יריבים פוליטיים,״
הכריז. הם החליפו מחמאות ג׳נטלמניות
הדדיות, ולא חסכו שבחים מבן־פורת על
ההנחייה האינטליגנטית ,״שאלות יפות
מאד, ישעיהו,״ הטעים בגין, שעה שאנשי
שני המטות פרצו פנימה.
פרס פנה להסתודד עם יוסי שריד, שהעיר
:״היית בסדר, שמעון השאלה השנייה
היתד. קצת חלשה, אבל השאר —
מאה אחוז.״ אנשי בגין ניראו צוהלים,
הירבו להחמיא למנהיגם -וזה לא חסך
בחידודי־לשון .״הוא הכניס סיפריה שלמה,
ולא השתמש בה. מרוב מתח הוא
ישכח את עצמו,״ אמר על יריבו•

החיננית

נירה, מזכירתו של
פרס, שהיא חיילת
בשירות חובה, משכה תשזמת־לב רבה
בשל יופיה השובה־עין. הופעתם של חיילים
במדים בפמליית פרס צרמה לרבים.

בפמליית פרס שררה אווירת איפוק. אנשיה
פנו לחזות ב״הצגה שנייה״ של הסרט.
פרם נכנס לחדר־ההקרנה, אך בגין
ויתר ונסע לתל־אביב. במהלך ההקרנה
החוזרת חי פרס את השידור מחדש, הוא
הינהן בראשו כל אימת שניראה לו כי
דבריו משכנעים, חייך לכל בדיחה של
עצמו, והצית סיגריה חדשה בכל פעם
שיריבו דיבר. שלישו, אריה בדאון, דאג
להגיש לו את חפיסת הסיגריות והמצית,
כשמבט־הערצה על פניו. הסרט הסתיים.
פרם, מרוצה ובטוח־בעצמו, זינק החוצה,
הגורילות •סלו פילסו לו דרך. בעוד שעות
ספורות עתיד היה העם לחזות בהצגה השלישית
ולשפוט מי יהיה השחקן הטוב
ביותר לארבע השנים הבאות.
עפר קיד

י \ 1חווי וון ו 1ך ן ביקש בגין מן הצלמים שעטו לצלמו, מחובק עם בתו, בתום
1 1 1עיי העימות. אווירה אופטימית שררה בקרב אנשי הליכוד ובני
מישפחת בגין, אחרי צילום המישדר. בגין עצמו הירבה בהצהרות לעיתונאים, דברי שבח
למנחה ולאופי התרבותי של הוויכוח. הוא היה משוכנע שיריבו פרם היה חלש יותר.

הביטחון שלפני

העימות הישיר הראשון בתולדות מערכות הבחירות
בישראל, שצולם והוקרן בטלוויזיה לפני כמיליון
ורבע צופים, בלט אצל בגין במייוחד. כאן הוא נראה עם בתו ועם אשתו עליזה, שאותן
הציג לפני הקהל הרב. פרס הגיע עם פמליה של אנשי־צבא אך ללא בני־מישפחה.

(המשך נזטמוד )31
ניגש אל לילי ואומר :״אני מרגיש שאה
הכוח המניע מאחורי אריק.״ לילי :״לא
יוד ע ת. א ^ אני הכוח המניע, אבל הוא
יכול להישען, אני שם.״
פוסעים לאורך הרחוב הראשי של רחובות,
מגיעים לקירבת השוק. קוראים ל״
אריק מאחד מבתי־הקפה :״אריק! אנחנו
אתך, אריק!״ לילי ממהרת לכוון את
אריק אל בית־הקפה. היא, בפירוש, הכוח
המניע והדוחף. תומכת בבעלה לאורך כל
הדרך. על דש שימלתה סמל שלומציון.
על תיק־הקש שלה תמונתו של אריק.
קבוצת נשים מקיפה את אריק. מביטות
בו בהערצה. לילי :״תצביעו בשבילו, הוא
נחמד, הבעל שלי, לא?״

סעדיה מרציאגד 12.00 .

סעדיה מגיע שוב למטה בקטמון .״את
המקום הזה אני אוהב,״ הוא מתוודה בדרך.
המטה, כמו המטות האיזוריים האחרים,
שוכן בתוך מיקלט כימעט ריק מרהיטים,
אבל דחום בעשרות צעירים
מלאי-מרץ, המתרוצצים פנימה והחוצה ו־כימעט
מכניסים את פפה, מרכז הסניף,
ללחץ.
סעדיה מסתודד עם ימין סוויסה, האיש

בים, לא קר מדי.
אבל אפילו תוך כדי אכילה חפוזה הוא
״עובד״ קצת על מוכר־הפלא׳פל. אחד הפעילים
ממהר אליו, מבוהל, מספר שראו
פעילה של פלאטו מנסה לגייס קולות
ליד אחת הקלפיות. סעדיה מקלל את
פלאטו ואת כל מתחריו השנה בבחירות
הנוכחיות. עוברים ליד בסים צבאי בתוך
ירושלים, וסעדיה מברר אם יש די פיתקי
ש׳ בקלפיות הצבאיות. רבטי״ת במישטרה
הצבאית רצה לפתע לעבר מכוניתו, צועקת
:״אתה מרציאנו?״ מחבקת אותו ומגלה
לו שזה עתה בחרה בש׳ ,בתיקווה
שייבחר וש״סוף־סוף יהיה פנתר בכנסת.״
בדרך חזרה למטה המרכזי עוברים ליד
בניין הכנסת. סעדיה מביט בבניין ארוכות
ומחייך לעצמו. במטה כבר מתחילים לדבר
על הרוטציה, קצת מאבדים את האמון
שיזכו בארבעה מנדטים .״זה בסדר, חב־ר׳ה,
הבטיחו לי. אין מה לדאוג. אני אהיה
חבר־כנסת, אדאג לכולכם והעיקר שלא
יעלה הליכוד. הוא הסכנה של המדינה
הזאת,״ הוא אומר.

עזר וייצמן 13.00 .

י 11 1ך !
ע 11 1
עזר וייצמן,
על תוצאות

מבט של סיפוק ואושר נסוך
על פניו של אלוף (מיל).
עם היוודע התחזיות הראשונות
הבחירות במטה הליכוד בת״א.

שלו בקטמונים. מופיעה רעייתו של ימין
עם בגם הקטן, ומתלוננת :״לא ראיתי
את ימין כבר יומיים רצופים!״
סעדיה מנסה להמריץ את האנשים עוד
יותר. שולח את אוהדיו להביא את הדודה,
הדוד, הסבא החולה, השכנים. כמה פעילי
מוקד ל-שעבר הגיעו לכאן מהשכונות המפוארות
יותר של העיר, במכוניותיהם הפרטיות,
מסיעים הלוו־רשוב עשרות אנשים
הפונים למטה.
ממשיכים להסתובב בירושלים, בבית״
צפפה, באבו־גוש, בתלפיות. לוקחים טרמפיסטים,
שמזהים את )סעדיה. נכנסים
לבתים. מנסים להזכיר \את כל מעלליו
של הפנתר השחור בעבר.
סעדיה משוחח ממטה איזור שכונת הכורדים,
שהוא, כדבריו, מעוז הליכוד,
וממוקם בדירה פרטית, מהודרת — עם
המטה בתל-אביב. אורי אבנרי נשמע אופטימי
מעברו האחר של הקו :״אתה תיכנס,״
הוא אומר לסעדיה, ומפיח בו כוחות
מחודשים. אמנון זיכרוני זהיר יותר .״אלוהים
גדול,״ הוא אומר לסעדיה, שממהר
לבדוק קלפיות נוספות, כשמכוניתו מלאה
תמיד אנשים שונים .״עובד שעות נוספות
עליו לדבר, לשכנע,״ כדבריו.
.״יאללה, עוד 10 שעות ואנחנו גומרים,״
מעודד מרציאנו את הפעילים בחלקיה ה שונים
של העיר. הפעילים האלה מזיעים,
עייפים וסחוטים אפילו יותר מסעדיה עצמו.
מאז אמש לא אכל דבר, והוא נעצר
לדקות אחדות אצל מלך הפלאפל המקומי
ואוכל ״ארוחת-צהריים של פנתר,״
כדבריו. חצי־מנה פלפל ובקבוק מיץ ענ
יורד
שוב לקומה השנייה. בדרך, כהרגלו,
מחבק כל נערונת, צובט, טופח על
שכם ,״ראית את המודעה שלנו היום?״
חוזר ואומר לכל מי שבידו עיתון, מבלי
להסתיר את גאוותו ,״הליכוד הכנים היום
את הרצל, בן־גוריון, וייצמן ובגין,״ הוא
אומר.
פוסע הלוך־וחזור לאורך טורי השולחנות,
מחייך אל הנערות היושבות מאחריהם,
זורק פה מילה עובה, שם הוראה
לאחד הסניפים, ואינו חדל להתמוגג ממראה
החמ״ל — חדר־המילחמה שהקים.
״איפה למערך יש כזה דבר?״ הוא שואל.
״שם בוודאי כל ד,ש.ב. שומר. לנו כאן יש
רק איש הג״א. אני לא מבין מה הפחד
שלהם. אני, כמו שהשתחררתי, נסעתי
לניו־יורק, אני פוגש שם את יוסף אלמוגי
עם איזה גורילה מפחידה אמרתי לו, יוסף,
יוסף, מי ירצה להרוג אותך?׳ הוא נורא
!נעלב. זה מה שנקרא, סטאטוס של פוטנציאל
להרג׳,״ הוא מסיים בחיוך .״בחיי,
אני בא ללונדון, חותם במלון — וייצמן.
אם יבואו מה׳פת״ת יראו וייצמן, יגידו
זה מתחזה ויהרגו איזה גולדברג.״
מישהו שואל אותו על רמת התעמולה,
שרבים הגדירוה כרדודה וטיפשית .״מה
זה רדוד?״ הוא מתחמם .״מה רוצים, אי־דאולוגיות?
חרא! אנחנו אומרים שצריך
להחליף את השילטון! אם באמריקה קם
מועמד חדש, בודקים את מדיניותו? הוא
קם ואומר, :אני אתן לכם אמריקה טובה
יותר, תבחרו בי׳.״
עזר מכריז :״אני הולד לאכול בבית,
בקבוק קאברנה אדום נגד הצרידות, כמה
שעות־שינה. ואחר־כך — לשוונג הגדול
אל תוך הלילה!״ לפני שהוא מסתלק הוא
מרביץ את הבדיחה האחרונה .״שמעתי,״
הוא אומר ,״שהטייסים קמו היום
ואמרו אחד לשני, :בואו נלך להחליף את
השילטון׳.״
יוצא לביתו, לאכול ולנוח. דניאל פאר
מבקש ממנו שיחזור בחולצה אחרת .״בטח
שאחליף, זו מסריחה,״ אומר עזר .״התכוונתי
לצבע,״ מתנצל פאר ,״זה בשביל
מצלמות הטלוויזיה.״ עזר מסכם עם אני
שי־הטלוויזיה :״את תהיה תבוסה — אני
אדבר בלילה. אם יהיה ניצחון, ניתן לכולם
לדבר — לניצחון הרבה אבות.״

1 מנחם בגין, שרה אנגל, מתנשקת בחום
עם לילי ואריק. ח״כ יצחק שמיר לוחץ
את ידו בהתרגשות, מתחבקים, שותים
מיץ־תפוזים.
אריק :״נו, טוב, יום אחד אנחנו עוד
נהיה ביחד, יום אחד זה יהיה בסדר, הכל
יהיה בסדר.״
שרה אנגל לוחשת על אוזנו של ח״כ
שמיר :״ראית? הוא בא, הוא בא.״ ח״כ
שמיר, באידיש :״הייתי צריך אותו כמו
לכפרות,״ אך ממשיך ללחוץ ידיים ול חבק
את לילי.
יוצאים ממטה הליכוד. אריק :״עכשיו
אתם מבינים איפה התחילו הצרות עם
רימלט וארליך? היו שולחים אותי איתם
לכל מיני מקומות, כל תשומת־הלב היתד.
מופנית אלי. אותם לא היו מזהים, אליהם
לא היו מתייחסים. אמרתי למארגנים :
חבר׳ה, תשלחו אותי לבד, אל תשלחו
אותי עם אנשים נוספים, זה גורם צרות
צרורות,׳ לא עזר לי כלום. כך התחילו
חצרות, רק בגלל דברים קטנים כאלה.״
מנדשיכים לגדרה. אריק ניגש לפגוש
ידיד ותיק שלו איכר בשם פילים הנשוי
לזאבה, הצעירה ממנו בשנים רבות. בדרך
עוברים ליד תמונת האדם החושב של
יפרם, המודבקת על לוח־מודעות שלם. אריק
ללילי :״תראי כמה שהוא חישב. כל הזמן
חושב. חוצפה כזאת, ליצור לאיש הכי
רדוד במדינה תדמית של אדם חושב. עד
היכן מגעת החוצפה שלהם?!״
ועוד ללילי :״תארי לך שפלאטו ייכנס
לכנסת ואני אקבל רק חמשת אלפים קולות;״
לילי :״מי, פלאטו? זאת ממש שערורייה
! אני לא בעד זה שיסגירו אותו, אבל
זה שהוא הולך לכנסת זאת חוצפה!״
אריק :״אני בכלל לא בעד הסגרת יהודים
בכל מיקרה, אבל אני ממש אהיה נדהם
אם פלאטו ייכנס לכנסת. ואני חושש
מאד שהוא ייכנס.״ *
לילי :״נו, טוב, לפחות. יש לו אשד,
יפה מאד.״
אריק :״יש לה רגליים יפות.״
מגיעים לביתו של פילים בגדרה. בית
לבן, דו־קומתי, מוקף עצים שבצילם כיס-
אות־קש ושולחן.
בעלי־הבית אינם. לילי מחפשת אותם,
מראה בינתיים עבודות־קרמיקה משל בעלת
הבית, מספרת שאת האריחים במיטבח שלה
שרפה בתנור שלה.
מתיישבים בצל העצים. אריק מנסה לעשות
נפשות, מסביר מדוע כדאי לבחור בו,
מדבר על החווה בבאר־שבע, מספר כי
הוא עומד להשלים את בניית הבית שם
ולעבור אליו בהקדם.
מביט קדימה ואומר :״אחת האהבות
הגדולות שלי היא לשבת פה, אצל פילים,
ולראות את השקיעה מבעד לשיחי ההרדוף.״
מספר
כי פילים הוא איכר אמיתי. יש לו

גפנים ושדות־חיטה וחווה ליד קריית־גת.
״הוא איש כלבבי,״ הוא אומר .״אני איכר,
ואני אוהב איכרים.״
מגיעה בעלת־הבית, זאבה. הקרוייה על
שמו של זאב ז׳בוטינסקי, אשה צעירה ב־סביבות
שנות השלושים לחייה. יחד איתה
בנה בן השש, יוחאי, לבוש חולצת־טריקו
עם סמל שלומציון. לילי :״אתה רואה,
אריק, יוחאי עובד בשבילנו.״
אחר־כך מופיע פילים, גבר בשנות ה־שיבעים
לחייו. שיער כסוף, פנים שזופים.
מספר שעבר בכל הקלפיות בסביבה, לבדוק
אם הכל בסדר.
אריק :״נו, פילים, התירם נבט השנה?״
פילים :״עזוב תירם, היום — מה שחשוב
זה אתה.״
אריק יושב נינוח בצל העצים. מדברים
על מטעי-התירס, על הגפנים, על הילדים
ועל חינוכם, על הכלבים ועל הסוסים, אף
מילה על הבחירות.
לילי מצלצלת הביתה לשאול מה שלום
גילעד החולה, ואם עומרי הגיע.
אומרת לאריק :״צריך לזוז, הבטחתי
לילדים שנגיע הביתה בצהריים ואני לא
מוכנה להפר את ההבטחה.״
אריק :״כל־כך נעים פה. זוהי ארץ-
ישראל הישנה והטובה. הכל כל־כך טהור
פה. אין לי חשק ללכת מכאן לשום מקום.״
פילים :״אריק, איך אתר, מרגיש? בתוך
הלב, מה ההרגשה שלך באמת?״
אריק :״אני מרגיש נינוח כמו ביום
הצליחה.״
1ו 1

סעדיהמרציאנו 20.00 .

נוסעים לקריית־יובל. במהירות מסחררת,
תוך חריקות־בלמים. בביתו של מנחם ברעם׳
אחיו של חיים, המועמד לרשימת שלי,
מתנהל המטה האיזורי בתוך חדר־השינה
הקטן. על המיטה הזוגית פזורים עשרות
טפסים, ניירות, פיתקי ש׳ .מנחם מבקש
מסעדיה שייגש לאסבסטונים .״אנחנו,״ הוא
מסביר ,״לא מכירים שם אף אחד.״
מישהו מעלה הערכה פסימית ששלי לא
תקבל יותר משני מנדטים. סעדיה מביט בו
במבט חמור .״תראה, אני את המנדט שלי
מרוויח בדם,״ הוא אומר. בביתו של מנחם
מארגנים את רשימות האנשים שישתתפו
בהצבעה בכל אחת מהקלפיות בסביבה.
מארגנים את בעלי־הרכב, שיסיעו את אחרוני
האוהדים, אלה שלא הספיקו להצביע
בבוקר.
בדרך חזרה לחנות של האב, המשמשת
מטה מאולתר, עוצר שוטר את מרציאנו.
המכונית נעצרת בחריקה. השוטר מתקרב
בפנים חמורים כשהוא מזהה את סעדיה,
הוא מחבק אותו ואומר לו :״אני שלך, אין
לך מה לדאוג.״ קשה להאמין עליו שהוא
״השוטר הכי קשוח בירושלים,״ כדברי
סעדיה.
במרכז ירושלים, ליד כיכר ציון, פוגשים
בחתן וכלה בביגדי חתונה, ומרציאנו ממהר
ללחוץ את ידיהם. מישהו ברחוב קורא
אחריו :״מלך ירושלים!״ אשד. דתית קוראת
לו ״קומוניסט.״ זה כבר מרגיז קצת
את מרציאנו, שגם עייף מעט. הוא עוצר
את המכונית, יורד ומתחיל ריב של צעקות
בינו לבין האשה, המכחישה שקראה למי*

אריק שרון 13.00
לילי מגסה לשכנע את אריק להיכנס
אל השוק. הוא מסרב בכל תוקף. מחליטים
לנסוע הלאה. מכונית הגולף עוברת ליד
המטה המרכזי של הליכוד ברחובות. מעריצה
היסטרית מתנפלת על המכונית, הנהג
עוצר, המעריצה פותחת את הדלת,
שולפת את אריק החוצה ואומרת :״בוא,
אריק, בוא! אתה משלנו, אריק! אתה
העיניים שלנו, הלב שלנו!״ אריק יוצא
מהמכונית, לילי אחריו. נכנסים למטה הליכוד.
אוהדים מקיפים את אריק מכל
עבר, טופחים על שיכמו .״בוא, אריק,
תיכנס, תשתה משהו.״ לילי :״נו, טוב,
אנחנו מישפחח, אנחנו בני־דודים.״
אוהד :״אריק, איך הלכת מאיתנו? איך
עשית לנו את זה?״ מזכירתו הוותיקה של

סמי פלאטו בקלפי שברחוב וייצמן בתל־אביב, שם היה רשום בשם
סמואל שייביץ — שמו המקורי לפני שעיברת אותו לשרון. לידו,
יועצו ז־אק בן־אודיס, שהוא גס המתרגם שלו, שהיה צמוד אליו בכל יום הבחירות.

שהו אי־פעם קומוניסט. אחר־כך, סידרד.
של קללות נגד ״הדתיים האלה. הורסים
לנו את המדינה. רקובים. כמו הליכוד.״

עזר

19.00

וייצמן.

חוזר רענן, מגולח ונודף ניחוח אפטרשייב.
זועם על טריקים שנעשו בכמה
קלפיות, שבהן נוקבו פיתקי־הצבעה של
מח״ל ובכך הם נפסלו, וכן על הטעות במחשב
מישרד־הפנים, שבגללה נמנע מאלפי
אזרחים מלהצביע.
עולה לקומה ה־ ,13 שם נמצאים גם חברי־הכנסת
איתן ליבני ויגאל הורביץ. עזר
נשאל לתגובתו על העובדה שזאב ז׳בו־טינסקי
הנכד חתם על תמיכה במחנה שלי.
עזר מתחמם :״זה לא ייתכן! מייד נברר.״
הוא מחייג לקרוב־מישפחה :״לבדוק
מייד. יש שמועה שזאביק בשלי. אם זה
נכון, לתת לו על הראש! מילא,״ הוא
מתנחם ,״ננצח גם בלעדיו.״
מצב־רוחו בשיא. הוא מרכיב מישקפיים
ושואל :״נו, איך המישקפיים הפוליטיים
שלי? עכשיו אני רואה אותך,״ פונה
לליבני ,״כל הזמן חשבתי אותך ליצחק
שמיר.״
״אז מה, שקט, חבר׳ה?״ שואל בעליצות,
״זה סימן טוב. זה מזכיר לי שבימי ששת־הימים
באו אלי ואל מוטי (הוד) ,ואמרו
צריך להמליץ על צל״שים, .לעזאזל,׳ אמרתי,
,דפקנו 25 שדות־תעופה, גמרנו 520
מטוסים, אבל כולם היו בסדר. כשמחלקים
יותר מדי מדליות, זה סימן שאיזה גנרל
עשה פשלה.׳״
מישהו נכנם ומעיר לעזר :״שמעתי
שהמטוס שלכם כבר רץ על המסלול.״
״המטוס שלנו כבר ב־ 40,000 רגל,״ עונה
לו עזר מניה וביה .״זה מסוכן,״ מעיר הלה.
״איפה, הרבה יותר מסוכן נמוך,״ מסביר
עזר .״הזמנתי 12 ארגזי-יין,״ מבשר יגאל
הורוביץ.״ תביא גם 12 שמפניה!״ צועק
לו עזר .״אבוט פויומאט! אל תקמץ לי!״
הוא גוער בו.

78 אטו*שרון 23.00 .
הווילה בסביון ערוכה לקראת מסיבה
גדולה. פלאטו משוכנע, כנראה, בניצחונו.
הבית ערוך לכך. שולחנות עמוסים כל
טוב, מלצרים. האווירה כולה אומרת חג.
הבדרן אבי בהט מסתובב בין האורחים.
״מה רוצים ממנו? מה גנב? ממשלת
ישראל גנבה את ספינות שרבורג מצרפת
ולא קרה כלום, אז מה רוצים ממנו?״
הוא שואל.
פלאטו, בחליפודקטיפה שחורה, מהלך
רגוע לחלוטין. האיש בטוח בניצחונו.
הטלוויזיה משדרת את המידגם הראשוני
שלה. המתח רב. פלאטו ניצב מול מסר
הטלוויזיה שהוצב במירפסת הצופה אל
הבריכה שבגן. מקלטים אחדים הוצבו בשאר
פינות הבית, לנוחות האורחים. הוא
מבקש תרגום לדיווחו של חיים יבין. נדהם
לשמע ירידת המערך.
הטלוויזיה: מודיעה את תוצאות הבחירה
לפ״ש .״אתה המלך שלנו !״ נשמעת צעקה.
הכל מסתערים עליו. נשיקות, חיבוקים.
׳פלאטו מוכתם כולו בציבעי שפתון, מנשיקות
הנשים. אסתר, אמו, מופיעה כשהיא
לובשת!חולצת־טדיקו מודפסת ועליה דיוקנו
של בנה. לפתע מופיעה בריצה אנט,
אשתו, שהיתה עסוקה משך כל היום
בסיורים בקלפיות השונות ברחבי הארץ.

:זטה ד״ש23.00 .

הרבה אופטימיות, הרבה מאד פרחים
שהובאו בארגזים ומחולקים לכל אורח,
מזכירות צעירות רבות, ותיקווה שהמערך
והליכוד ביחד ירשמו תבוסה, וד״ש תהיה
הפרטנר שיוכל להכתיב את התנאים לשותפה
להרכבת הממשלה.
דקות ספורות לאחר־מכן משדרת הטל וויזיה
את התחזית שלה לגבי תוצאות
הבחירות. פרופסור אמנון רובינשטיין קם
וממלמל :״זה אסון, זו רעידת־אדמה.״
שמואל תמיר, הוא הנרגש והשמח מכולם
בד״ש. עיניו נוצצות, והוא אינו יכול
להסתיר את ר״גשותיו :״אני מחכה שנים
לרגע זה !״
״הוא יעשה הכל כדי לגרור אותנו
לליכוד,״ מזהיר את חבריו עורך־דין תל !
אביבי ידוע, מתומכיה הנלהבים של התנועה
.״ידיו לא יודע מה קורה, אבל הוא
ינסה גם כן ללכת עם הליכוד, כדי לשבת
בממשלה,״ מוסיף הפרקליט בקול רועד.
מאיר עמית, מחפש פינה שקטה. הוא
אינו מגיב. על פניו דאגה עמוקה. הפרק ליט
הידוע, שהביע חשש שתמיר יגרור
את ד״ש לקואליציה עם הליכוד, מרגיע :
,״נתנגד לתוכנית זו. לא בשביל זה הקמנו
את ד״ש. הדבר יתברר בוועדה המרכזת,

אריק ולילי

ליד המטה המרכזי של הליכוד ברחובות
עיר מגוריהם, בה שהו במרבית שטות
היום של יום הבחירות. ביקורם במטה הבחירות של הליכוד

שבה 120 חברים. לפחות 37 יתנגדו להליכה
עם הליכוד!״
אמנון רובינשטיין ״בכל-זאת זה לא רע,
מה שהשגנו. אני מצפה ל־ 20 מנדטים.״
התנועה במיסדרונות גוברת. גלים נוספים
של אורחים מציפים את הבניין.
.מגיעים שני גברים בחליפות כהות, בגיל-
העמידה, אנשי צמרת ד״ש לוחצים בהערכה
את ידי שני האורחים מחו״ל .״אלה
התומכים הגדולים של העסק הזה,״ מסביר
אחד מעסקני ד״ש.
התורמים המכובדים, אמיליו בר׳ונס ו־איגנץ
בוביס, מייצגים חברה גדולה מ-
חו״ל שתרמה לד״ש רבבות לירות.
אורח נוסף מאותה קבוצה ניגש לטלפון,
ומזמין שמפניה מאחד מבתי-המלון המפוארים
בעיר .״כמה אנשים יש פד, בבניין?״
הוא שואל.
״שיבעים,״ משיבים לו.
״שיבעים כוסות -ושני ארגזי-שמפניה,״
מזמין המשקיע.
גבר צעיר ונרגש, משוחח עם אישה
בלונדית, מפעילות מטה ד״ש .״אם לא
נזמין את אש״ף לז׳נבה, תהיה מילחמה
בקיץ,״ הוא אומר.

מצודת זאג 23.30 .

קהל רב מתזמף סביב מקלטי־הטלוויזיה
שבאולם. עיתונאים, צלמים, עסקנים ובני-
מישפחותיהם. הקהל מתחיל להתחמם ופורץ
בשירה :״אף אחד לא קם מוטק׳ה ציפורי,
סגנו של עזר, ניגש להשתיקם.
עדיין מוקדם מדי, התוצאות הן חיזוי
בלבד מישהו קם ומנסה לשיר, אך ציפורי
צועק בכעס :״שב שם ושתוק!״
מאופק, אינו מרוצה מגילויי-
עזר
ה,שימחה, שולט בעצמו ,״,להושיב את כולם!״
הוא פוקד על עוזריו הקרובים. מע ניק
ראיון לעיתונות הזרה, אך שומר על
קור־רוח.
טלפונים מתחילים להגיע ממרכזים שונים.
המזכירות רושמות את תוצאות הקלפיות.
ההתרגשות עולה. התוצאות מאש רות
את תחזיתו של חנוך סמית. אנשים
וסניפים מתקשרים לברך. עזר מסרב
לגשת: לטלפון.
שיחה ראשונה מניו־יורק. אחריה עתי דות
להגיע עוד כמה. עזר מתקשר לאליעזר
ז׳ורבין, מנהל דחף, שריכז את תעמולת
הליכוד .״אני פה, עסוק בטלוויזיה,
רדיו וכל השאר, אז אולי תזיז את התחת
שלך ותבוא הנה?״ ז׳ודבין שתוי, ומרבה
לדבר על ויסקי.
״אני לא מתרגש, מחכה לבוקר,״ חוזר
עזר ומכריז .״אנחנו הולכים לקראת
תקופה רצינית.״ הוא מזכיר לכל הסובבים

אותו.

במהלך סיורם בעיר, סימל למעשה את חזרתו הצפויה של אריק
לליכוד ממנו פרש בטריקת־דלת לפני כחצי שנה. למרות שזכה
בשני מנדטים בילבד, לוטש אריק את עיניו לכהונת שר־הביטחון.

הסדרנים בשתי הכניסות הצרות שבקומה
השנייה, מתקשים לעמוד מול הזרס
הגואה של קהל משולהב. ראשי הליכוד
עוזבים את האולם המרכזי, ועוברים לחדר
צדדי לחזות בשידור הטלוויזיה. סקרנים ותומכים
מקרב ד,״עמך״ ,מנסים להתפרץ.
״אני רוצה להיכנס!״ צועק חסיד־ליכוד
משולהב ,״באתי להחזיר את הכסף של
ידלין !״
עזר ניגש לתת ראיון ראשון לטלוויזיה.
הוא יושב רגוע לחלוטין, קורץ
לאנשים מוכרים .״אני חושב שמחר נפתח
דף חדש, ונצטרך לחשוב איך לאחד את
עם ישראל.״ ״האם אתה נדהם?״ שואל
המראיין .״אני רוצה לראות תוצאות סופיות
ואז אחליט אם להיות נדהם,״ הוא
משיב. מה היה הסוד של הליכוד? מסביר
וייצמן :״,מדיניות נכונה, העובדה שנמאס
מהמערך והנוכחות של ד״ש, ש׳דישדשה׳
את המערך.״ כל התורה על רגל אחת.

מצודת זאבי 01.00 .

חדר-ד,דיווחים מפונה מפל הקהל. חדרם
הסגור של חברי הכנסת מהליכוד מתמלא.
בזה אחר זה מגיעים ״צ׳יצ״׳ שלמה להט,
שימחה ארליך, יורם ארידור, הילל זיידל
ואחרים, עזר אינו מצטרף. ממתינים
לבגין. הקהל ברחוב שואג ״בגין לשל טון!״
מישהו מספר שהמערך עומד לכנס
מסיבת־עיתונאים, ואחד העסקנים שואל :
״,למה אנחנו לא עושים מסיבה כזו?״
״יש זמן, הלילה ארוך,״ עונים לו.
עזר נכנם לכמה דקות ,״אתם עוד
באן?״ הוא שואל את הנוכחים בתמימות,
בדיוק כשהקריין מודיע שהמערך בירידה.
״הייתי יודה בו,״ הוא מתלוצץ, ולצלמים
הוא מנפנף ביד :״לא לצלם, אני נורא
מצטער.״ מאוחר יותר הוא מרצין, ומכריז
לפני חבריו :״אני רוצה שנדע רק
דבר אחד: את כובד האחריות שהולכת
ליפול עלינו. אז מה, עושים קואליציה?״
הוא לוחש באידיש לשימחה ארליך.
הטלוויזיה מראיינת את ארליך, כשלפתע
נשמע קול צופר אדיר. השידוד הישיר
מופסק, פורצת מהומה. גדי, הידוע כ-
״האיש עם הצופר״ ממישחקי מכבי תל-
אביב, הצליח להסתנן אל החדר במדי
סדרן. מתפתח ויכוח בין חברי־הכנסת אם
להוציאו — לבסוף הוא נשאר. בהמשך
הוא עתיד לצפור צפירות מחרישות־אוז-
ניים, בעת שידור הראיון עם בגין.
עזר, היחידי המסתובב בחוץ. לוחץ
את ידי האוהדים הממשיכים לזרום לאולם
המרכזי. הוא. מזהה כימעט כל אחד מן
הפעילים בשמו, מתחבק עם ראשי שכונות,
נציגי פרברים ועיירות-פיתוח. מה
שכונה עד היום ישראל־ד,שנייד .,האם יצ
ליח
הליכוד לשנות מושג זה .״אחרי 30
שנה — הגיע הזמן,״ הוא אומר, אך
משתדל שלא להיסחף בהילולה.
ההיסטריה גוברת. השליטה על הנוכחים
באולם נשמטת מידי המארגנים. עזר
נוטל את המיקרופון, ולכל תשואות הוא
אומר :״יש לי רושם שאנחנו מנצחים.
אני מבקש לשמור על קור-רוח. כל עם
ישראל מביט בנו בטלוויזיה, ויודע שאנו
ננהיג אותו בארבע השנים הקרובות. להפגין
התנהגות רגועה. מוטק׳ה הוא
קורא לציפורי ,״להחזיק מעצורי־אוויר,
להרגיע אותם.״
עזר יוצא, ומתרחק מההמון. בגין אמור
להגיע בכל רגע. בינתיים אין עזר
חש עצמו שותף להתלהבות .״אני מרגיש
שפה צריך הרבה אחריות,״ הוא אומר
לקומץ האנשים סביבו .״איפה פה יודעים
מה זה אחריות?״
— 02.00 הקהל ברחוב מול המצודה
צועק :״הו הא מה קרה, פרס אכל אותה !״
עזר מתרתח ויוצא להרגיע את ההמון,
אך רק בקושי נחלץ מד,המונים, העולים
עליו ומנסים לגעת בו.
בגין מגיע. מכוניתו מוקפת. הקהל מסתער
על המכונית. דקות ארוכות חולשות
עד שמצליחים לפתוח את הדלת. עזר
מפלס את דרכו בהמון, מתחבק עם בגין
לקול מחיאות־ד,כפיים וד,תרועות. מגג המצודה
משקיפים בני משפחת וייצמן בהתרגשות
על הנעשה למטה ברחוב.
בגין נכנס לבניין, כימעט נמחץ על-ידי
המון הצלמים והאוהדים. הוא עולה על
הבמה ושר עם הקהל ״עם ישראל חי״.
ההשתוללות באולם בשיא. פנס-תאורה של
הטלוויזיה נופל ומתנפץ במהומה. רגע
נדמה שעומד להתרחש אסון. למרבה המזל
משתלט טכנאי על הנעשה, ומונע
דליקה. במשך חצי־שעה צועק ציפורי ל קהל
לשתוק. בגין אמור לשאת את נאום-
הניצחון, אך בגלל המהומה אין אפשרות
להתחיל לשדר. מנהיג הליכוד סמוק מהתרגשות,
מתחיל לאבד את סבלנותו. ציפורי
צורח, לשווא. עזר נעלם מהשטח. קוראים
לו ברמקול, אך משך דקות ארוכות
הוא אינו מגיע. לבסוף ניתן לבגין לשאת
את הנאום. הוא עוזב כשבאולם מתחילה
החגיגה. שירה, מעגלי ריקודים.
במרכז האולם נופלים שני פעילי-ליכוד
איש בזרועות רעהו. שניהם מסניף נחלת-
יהודה .״,איזה עבודה עבדנו. בדם, בדם
עבדנו! קרענו אותם!״ הם צועקים בגרון
ניחר.
הליכוד ניצח. עזר, אריק ופלאטו יהוו
את הקואליציה הבאה. סעדיה מרציאנו ימשיך
להלחם נגד העוני בשכונות.

מדוע מחנים ״ז;אל ידיו, משה דיין, טדי ז!ולק
ואחרים זה על וה, וכיצד השתלט ״גאל ידיו
על ע נף הארכיאולוגיה תיצלו להתע שרות
איש׳ ת * ראשי מוזיאון ישראל סו חוי ם
בעתיקות ומכו 1לחו״ל מטבע נדיר ביותר

בו-מנבא נ 44 אוף דולר
* £פני נמה שנים, בעיצומה של הח־
/קירה של היועץ־המישפטי־לממשלה
דאז, מאיר שמגר, בתלונות העולם הזה
ודן בן־אמוץ נגד שוד־־העתיקזת של משה
דיין, נפגש ייגאל ידין עם שר־המישפטים,
יעקב ׳שמשון שפירא.
בסיומה של הפגישה אמר שפירא ל-
ידין :״יש לי אליך שאלה. כל הפירסד
מים האלה על דיין והעתיקות, שהוא גונב
אותם כאילו, הם נכונים 1״
ידין השיב ללא היסוס :״ודאי שהם
נכונים. דיין גונב עתיקות!״
פנה אליו שפירא שוב, ואמר לו :״עשה
לי טובה. עכשיו צריך להיכנס לכאן היד
עץ־המישפטי, מאיר שמגר, יחד עם משה
דיין. הישאר ואמור זאת ישוב, באוזניהם !״

שנמצאו במצדה, וכי אחרי הניקוי התברר
כי שקל אחד משנת חמש היה למעשה
משנת שלוש, אך הדבר התברר רק
אחרי הניקוי.

מסוכך: כלל לא. במערבת
הקורים שטווה יינאל ידין, באותו
עבכיש, הוא שולט בכל הנעשה
טענה זה, שהיה פעם מדעי בילכד
והפך עתה לעסק מבנים ביותר.
הלקוח הזועם

״אני ז כשום אופן לא:״ ענה
ידץ נחרצות, ונמלט מן המקום.
ידין סירב למלא את חובתו, ומשה דיין
.נחלץ מן הבוץ. בין ראשי הארכיאולו גים
והאספנים־הסוחרים הפרטיים קיימת
ברית של, שמור לי ואשמור לך. ידין
מחפה על דיין, השודד עתיקות וסוחר בהן
עם מוזיאון ישראל שהיושב־ראש שלו.
הוא בעצמו איספן־עתיקיות גדול, שיש לו
במיקרה עתיקות ממקומות שדיין שדד,
ואשר כמותם אין במוזיאון ישראל. לטדי
קולק יש גם שקל משנת המש למרד.
שכמוהו יש בעולם עשרה בילבד, וכדוג מת
זה שנעלם אחרי התגליות במצדה.
כאשר שאלתי את קולק אם השקל שלו
בא ממצדה, השיב כי אין ברצונו להיכנס
לפולמוס הזה.
יד רוחצת יד. זה מסייע לזה. קולק
איפשר באחרונה לאוצר הראשי של מוזיאון
ישראל, יעקב משורר, לנהל עיס-
קת־מכר של מטבע נדיר ביותר מתקופת
בר־כוכבא, ואנשי ידין מספרים עתה כי
משורר יעיד שהוא ניקה את השקלים

| | 1״1 17171 צילום מוגדל של מטבע בר־כוכבא, אחד הנדירים בעולם. מטבע כזח
11 ^ 1 111 נמכר באמצעות מוזיאון ישראל ב־ 44 אלף דולר לאספן אמריקאי.
המטבע הוא משנת 132 אחרי הספירה ועליו כתוב ״שנה אחת לחרות ישראל.״

ראש עיריית ירושלים, טדי קולק, הוא יושב־ראש מוזיאון ישראל
וגס אספן־עתיקות פרטי גדול. קולק אישר את ההסכם בין
המוזיאון למשה דיין בפרשת הסארקופאגיס, וביקש מיעקב. משורר, אוצר המוזיאון,
לעזור לפרנק לאוטנברג, חבר מועצת מוזיאון ישראל, לרכוש את מטבע בר־כוכבא.

56 ורו —

י* ארביאולונים יודעים כבר מזמן
1 1כי לא ייתכן מינוי כלשהו בארץ
במיקצוע זה, ללא אישורו של ידין. מאז
פטירתם של מיכאל אבי־יונה זייוחנן אה־רוני,
נשאר ידין השולט בענף ביד ברזל,
׳והוא עושה כרצונו בכל. ארכיאולוג שלא
יילך בתלם, יוחרם, עבודותיו לא תתפרסמנה
והוא לא יקבל מימון לחפירות. אם
הוא נושא מישרה אוניברסיטאית, הוא
צפוי לדחיקת רגליו, כשם שהוציא ידיו
את יריבו אהרוני מאוניברסיטת ירושלים,
ואילצו לעבור לתל-אביב.
יום אחד אחרי שפירסמו הארכיאולוגים
אהרון קפלינסקי ושמואל אפלבאום מיכ־תב
בעיתונות נגד ייגאל ידין (המיכתב
לא פורסם במעריב ובהארץ, שפירסמו
מיכתב של ארכיאולוגים בעד ידין) פנה
האיש הקובע בחברה לחקירת ארץ־ישר־אל
ועתיקותיה, יוסף אבירם, והודיע כי
הם לא יזכו שעמדותיהם תתפרסמנה על־ידי
החברה. הודעה כזו כמוה כגזר-דץ
מוות לכל מדען, שכן החברה היא הגוף
היחידי המוציא לאור פירסומים מדעיים
ארכיאולוגיים.

דוגמה קדה להפקרות כענף, ש־

משה דיין, שהפר כל חוק ושדד עתיקות בגלוי אחרי שהיועץ־המישפטי־לממשלה,
מ־איר שמגר, טיהר אותו מעבירות על החוק בשוד עתיקות.
דיין נתן מעתיקותיו לתיקון למוזיאון ישראל, שאף רכש ממנו כמה מהן. בין ראשי
הארכיאולוגים והאספנים־הסנזזריס הפרטיים קיימת ברית של ״שמור לי ואשמור לך.״

השתררה כיגדל עצימת העין נוכח
העכירות עד החוק מצד משה
ריין וייגאל ידין, היא מכירת מטבע
כר-כוככא.

מטבע זו, הקרויה טטרדרכמה, עשויה
כסף. מישקלה כ־ 15 גרם והיא משנת 132
אחרי הספירה. מוטבעת עליה הכתובת:
״שנה אחת לגאולת ישראל״ .מטבע זו
נדירה ביותר, ועל אחת כמוה, המצוייר,
באוסף בנק ישראל, נכתב בספר המצויין
מטבעות ארץ־ישראל מאת אריה קינדלר,
כי היא מפארת את האוסף כולו.
לפני חודשים אחדים ביקר בארץ אחד
מראשי התורמים למגבית, חבר מועצת
מוזיאון ישראל, פרנק לאוטנברג. הוא סיפר
ליושב־ראש מוזיאון ישראל, טדי קו־לק,
כי ברצונו לרכוש מטבע בר־כוכבא.
קולק -היפנה אותו לאוצר הראשי של
המוזיאון, יעקב משורר. זה השיג לו מטבע
כזו אצל סוחר מבית־לחם, ושולם
עבורה סך 44 אלף דולר( .שאלה שהפניתי
לאגף־ד,עתיקות, האם התקבל רש־יון־ייצוא
לעיסקה כזו, לא נענתה עד
היום. ראשי אגף־ד,עתיקות טרודים בסיום
עבודת הדוקטוראט שלהם אצל ייגאל
ידין, ושר־החינוד, שהוא בן־דודו (בנישואין)
של ידין, עסוק בצבירת מיסמכים כדי
לנקות את עצמו מענייני ידין).

המיקרים אף קיכל 20 אלף דולר
מכעל חנות לונדונית, כדי לרכוש
עבורו מטבעות מסויימים, שלח
דו מטבעות אחדים ששוויים נמוד
כהרבה.

כאילו מדובר כאן כמישהקים מדיניים,
איישם בצמרת, שכעצם אינם
נוגעים דו. כקופת־המישחק שד
פוקר זה מונח הוא עצמו. האזרח
הישראלי ומישפחתו הם האסימו-
נים כמישחק זה.
ך • מצב יהיה חמור פחות, אם לא
1 1יעמדו בראש ישראל קנאים מסוגו של
בגין, אלא ציניקאים מסוגו של סרס.

חמור פחות — אך לא כהרבה.
ייתכן כי ההתפתחות תהיה פחות דרא-
מתית. אך כללי־המישחק לא יהיו שונים.
ייתכן כי ממשלה כזאת לא תתגרה כאמריקאים
כפי שתתגרה בה ממשלת בגין,
וייתכן כי ממשלת קארטר לא תנהג כלפיה
בברוטאליות מופגנת, כפי שתנהג כלפי
ממשלה לאומנית־קנאית בישראל.
אך יהיה זה רק הבדל של מידה, לא
של מהות.

מ־טורר סוחר כאופן פרטי. קו

כל אונם הוא מעשה ברוטאלי
ומכאיב. גם אונס פוליטי. רק מדינה
מטופשת מאד תייחל לגורל
כזה.
אל. שהוא סוחר פרטי גדול במטבעות
עתיקות, מוכר מטבעות נדירים מישראל.
באוניברסיטה שידין מנהלו. פעם היה
לחברה ביטאון מדעי בשם ידיעות. ידין
התחיל להוציא בשם החברה ביטאון אחר,
בשם קדמוניות ובו הוא מותח ביקורת
כרצונו על עבודות של אחרים. עברו כמה
שנים, הוצאת הביטאון הוותיק הופסקה,
ונשאר רק הביטאון שידין שולט בו.

יעקב משורר אישר את העובדות הללו,
וטען כי הסביר לקונה שלכל מטבע ערך
בפני עצמה, ולכן אין להשוות את המחיר
ששילם עם מה ששולם עבור מטבע אחרת
מאותו טיפוס המצוי בישראל. חקירה
שערכתי העלתה, כי סוחר מבית־לחם
דרש עבור מטבע זה, או דומה לזה, זמן
קצר לפני עיסקת משורר־לאוטנברג 25 ,
אלף דולאר בילבד. משורר המליץ על
תשלום של 44 אלף דולאר.

יד רוחצת

(המשך מעמוד )13

סוחר־מטבעות זה, משורר, הוא עתה
האוצר הראשי של מוזיאון ישראל, כאשר
ידין וקולק יודעים היטב את מעשיו הפרטיים.
זוהי שערוריה חסרת־תקדים, שסד
חר־עתיקות יכהן במישרה ציבורית כזו.
נוסף על כך הוא גם מייעץ לבנק ישראל
ברכישת מטבעות, מייעץ לחברה הממשל־.
תית למטבעות ולמדליות, וכן מרצה על
מטבעות באוניברסיטת ירושלים.
כאשר ראש החוג לארכיאולוגיה בירושלים
היה מיכאל אבי־יונה, הוא סירב
להתיר למשורר להרצות, כל עוד לא ימכור
את אוספו הפרטי. לדעתו של אבי-
יונה אסור היה לאיש־מדע וארכיאולוג
להיות אספן. עתה משורר הוא שוב בעל
אוסף ענק, אולם הדבר אינו מפריע לידין,
ראש המכון לארכיאולוגיה, או לאמנון בן-
תור, ראש החוג לארכיאולוגיה.

לאוטנברג חזר לארצו שמח ו־טוב־לב,
ואז נתגלה לו כי מחירה
הריאלי שד מטבע כזו הוא רק 20
עד 25 אלף דולר. הוא כתכ מיב־תב
נזעם לטדי קולק, מחה על ש־רימו
אותו כעזרת המוזיאון, ואיים
לנתק את קשריו עם המוזיאון.

עיסקה זו מעוררת שאלות. ליו-
שכ-דאיט מוזיאון ישראל אסור
לסייע כמכירת עתיקות, וודאי ש אסור
לעוכרי המוזיאון לעסוק ככך.
טדי קולק אישר כד השנים לעובדי
המוזיאון איסוף פרטי שד עתיקות
ומיסחר כהן. עובדי המוזיאון
מאשרים עכור סוחרי-עתיקות
מסויימים את שווי העתיקה הנרכשת,
ומקבלים עמלה מן הסוהר.
סוחר שאינו משלם עמדה, אינו
מקכד המלצה ואישור.

^ 0 ^ 0הנדון 0 0 0

החכרה היא הגוף המממן עכו־דות-חפירה.
מי שידין עומד נגדו,
לא יקכל הקצבות לחפירות. ידין
דואג לרכישת אהדתם •טל המדענים
הבודדים ששרדו, והעלולים
לקום נגדו, כמו בנימין מזר או
נחמן אכיגד. הוא מספק להם תק ציבים
לחפירות כרצונם, מרפד
אותם כפירסומים, ועושה כהכרה
כבתוך שלן.

אברהם לוי, שעשה עסקים
י י * י י 1עם ייגאל ידין עוד לפני
פרשת הצ׳ק בן 6000 הדולר שנתן לו ידין.

לק אוסף כאופן פרטי. ידין עוכר
עד החוק כעיסקי ארכיאולוגיה,
והכד שותקים, כי הכל מחפים עד
הכד. יד רוחצת יד.

שמור לי
ואשמור לך

די קול ק אישר למוזיאון לסחור ב־עתיקות
עם משה דיין בעיסקת הסר־קופאגים
מדיר־אל־בלאח, והוא בעצמו רוכש
עתיקות ומתחרה במוזיאון שהוא היו־
;£*,פני שלושה חודשים דנה ועדת-
שב־ראש שלו.
ת החינוך של הכנסת בהצעת חוק־עתי־משורר
עצמו הוא איש של קולק וידיו.
הוא עבד עבור ידין בחפירות מצדה, יחד קות חדש. לוועדה הוגשו כמד, הצעות,
עם אבי איתן, ראש אגף־ד,עתיקות, ועם על-ידי אספן העתיקות דני פינקוס. אחת
מי שהיה אז סגן, ואחר־כך סגן-אלוף, ההצעות שלו ביקשה לאסור על עובדי
יהודה יפת ז״ל, שהפך לשודד־ד,עתיקות ארכיאולוגיה במוזיאון ישראל, או באגף-
של משה דיין בשטחים הכבושים. מנהל העתיקות, או במוזיאון ציבורי אחר, לסחפירות
מצדה היה דני גלמונד, שהפך חור בעתיקות או לייעץ לשם מיסחר בעתיקות
או לאסוף עתיקות באופן סרטי.
למנהל מוזיאון ישראל וערך את הסכמי־הצעה
זו באה לחסל תופעות כמו עיסקי
המיסחר עם משה דיין בשם המוזיאון.
ייגאל ידין שימש שנים רבות בהנהלת משורר ואחרים.
המוזיאון, ועד היום הוא עומד בראש
נציגי משרד־החינוד־והתרכות
היכל הספר, המהווה חלק ממוזיאון ישר התנגדו ככל תוקף להצעה זו, והב־אל.
מוזיאון ישראל, וכן אגף־העתיקות, טיחו כי לא תיכנס להצעת־החוק.
מאפשרים לסוחר־העתיקות הפרטי אברהם יד רוחצת יד. שמור לי ואשמור
לוי, בעל החברה עתיקות ארץ־הקודש, לל
שקיבל מידין לא־מכבר את הצ׳ק על סך
נוסף לשליטתו באוניברסיטה, במוזיאון
6000 דולר תמורת אוספו הפרטי, לייצר ישראל ובאגף העתיקות, שולט ידין בגוף
תעתיקים מעתיקות שהן רכוש המדינה וה חשוב נוסף, החברה לחקירת ארץ ישראל
מוזיאון, תמורת תשלום מגוחך. הסדר זד, ועתיקותיה( .אגב, דוגמה לשליטה באגף-
נעשה בעזרת ידין. אותו לוי אף סייע העתיקות: כאשר מכרה מישלחת מצדה
לידין בחפירות מצדה.
לבנק ישראל את השקלים שהתגלו, חתם
משורר רוכש עתיקות, בעיקר מטבעות, ידין על הסכם־המכר בשם המישלחת. זאת
עבור קולק, דיין ואחרים. הוא עבד ב בניגוד לחוק, שכן עדיין לא נעשתה חלושכר
— בהיותו איש המוזיאון — עבור קה של המימצאים כפי שדורש החוק, ורק
אספן־ד,עתיקות החיפאי ראובן הכט. הכט מנהל אגף־העתיקות רשאי למכור מימצ־
4הוא גם חבר מועצת המוזיאון. משורר -אים לפני חלוקה. אולם ידיו עשה בחפימאשר
כי רכש עבור הכט עתיקות רבות. רות מצדה כבתוך שלו, וזו אולי הסיבה
עכשיו הוא עורך עבורו קטלוג לאוסף לכך שעתה אין יודעים היכן מצוי השקל
המטבעות שלו. לדבריו ללא תמורה.
משנת 5לספירה, ששוויו 650 אלף לירות).
משודד הוא סוחר-מטבעות מן
החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה
הגדולים בישראל. בביקורי בלונ הוקמה לפני 50 שנה. מזה שנים רבות
דון אישרו לי גדודי הסוהרים שם שולט בה ייגאל ידין שילטון מוחלט, בעזכי
רכשו מטבעות ממשורר כט רת מזכיר־יהכבוד של החברה, יוסף אביאות־אלפי
לירות ישראליות. כאהד רם, שהוא גם מנהל המכון לארכיאולוגיה

החברה מקבלת הקצבות רבות ממיש־רדי־ממשלה
ומתורמים. היא מבוקרת על-
ידי רואי־חשבון. היא אינה מפרסמת דין-
וחשבון מלא אלא מקוטע, ומסרבת להשיב
לשאלות על ניהול כספיה. מוסדותיה נבחרים
באורח מוזר, בלתי־דמוקרטי.
כמה דינים־וחשבונות חלקיים של החברה
הגיעו לידי, והם מוזרים ביותר.
כך, למשל, בשנים 1970 עד 1972 המשיכו
להגיע לחברה סכומי־כסף ניכרים עבור
מערות מידבר־יהודה. חפירת מערות אלה
הסתיימו מזמן, לפני אותן שנים.

על מה הוציאו הכספים שניתנו
לחפירות אלה ז

מזכיר־הכבוד, יוסף אבירם, טוען כי אינו
מקבל שכר, אך הוא מסרב להשיב על
השאלה כמה הוצאות הוא מקבל. כך, למשל,
בשנת , 1972/71 הגיע סעיף הוצאות-
הנהלה ל־ 91 אלף לירות, גידול של 30070
לעומת השנה שקדמה לה. אין שום הסבר
לגידול זה. מאזני החברה כוללים
סעיפים בלתי־ברורים, כמו הפרשות•לק־רן־חפירות,
הוצאות לעצרת־מצדה ועוד.
אין במאזנים אף זכר לקרנות מצדה, חצור
ובר־כוכבא, שמישלחות החפירות הללו
העבירו לניהול החברה. אין גם זכר לדרך
הוצאת הכספים על-ידי החברה.
למשל, ייגאל ידין נותן הרצאה. הוא
מסרב לקבל שכר, ומבקש להעביר את
הכסף לחברה. אולם החברה מממנת את
פעולותיו השונות. מי מאשר כמה כסף
להקציב עבור ידין, וכמה עבור אחרים ן
כמה אנשים מוסמכים לחתום על הצ׳קים
בשם החברה?

משד אחר: כאשר רצתה הטלוויזיה
הישראלית לעשות סרט על
מגילות כר־כוככא, נעשה הסכם
מוזר כזה :״החכרה לחקירות
ארץ־ישראל״ רכשה מידין את
זכויותיו על הספד שכתב עד החפירות,
שמומנו על־ידי החכרה.
אחר־כך מברה החכרה את הזכויות
לטלוויזיה, למעשה ללא תמו-
יוסף אבירם אמר כי החברה נמצאת
תחת פיקוח מבקר־המדינה. זה נכון, תיאורטית.
מעשית, המבקר מעולם לא ביקר
את החברה. ב־ 25 באפריל שיגרתי לחברה
כמה שאלות, עם העתק למבקר־המדי־נה.
מבקר־המדינה השיב מייד. החברה
עדיין לא עשתה זאת.

* 1דוע ינהג קארטר כך?

^זכוודאי נשמע מחר סיפורים על
כך שהוא אנטי־שמי, שהוא שונא
יהודים טיפוסי מן׳הדרום הגזעני,
וכיוצא כאלה סיפורי-זוועה. אך ה סיכה
שונה דגסרי.
לפני שלוש שנים המציא יצחק רבין
את התיאוריה על ״שבע השנים הרזות״.
לפיה, תהיה ארצות־הברית תלוייה בנפט
הערבי במשך שבע שנים (שמהן כבר חלפו
שלוש) ,ועל ישראל לעבור איכשהו תקופה
זו. לאחר־מכן, כלומר, אחרי שנת ,1980
תשתחרר ארצות־הברית מתלות זו, ואימת
ההסדר הכפוי תפוג.
בשעתו העזתי להטיל ספק בתיאוריה זו.
אמרתי שהיא עומדת על כרעי־תרנגולת. אך
מה אני מול הכוח המקובץ של השכל
הממשלתי, על שפע מדינאיו ופרופסוריו?
עתה מונח לפני הדו״ח של שירות־הביון
האמריקאי (סי-איי-אי), ,שהודלף בפקודת
ג׳ימי קארטר. על־פי דו״ח זה, תגבר משנה
לשנה התלות של ארצות־הברית, ושל העולם
המערבי כולו, בנפט הערבי. תלות זו
תגיע לשיאים חדשים ב־ — 1985 עד כדי
כך שגם אם יזרמו אוצרות־הנפט של
סעודיה במלוא הקצב מערבה, צפוי שם
מחסור בדלק העלול לגרום לשואה עולמית.

ג׳ימי
קארטר פועל על. סמך הנחה
זו, ואפ*טר להניח בוודאות
גמורה שכל דעת־הקהד האמריקאית
תעמוד כעניין זה מאחוריו.
מנוי־וגמור עימו להבטיח את זרם
הנפט הערכי, ויהי־מה. זהו אינטרס
אמריקאי כלכלי וצבאי עליון, וכהשוואה
אליו — .כי המהוייכות
המילולית בלפי ישראל היא כאין
וכאפס.
רק הסדר־שלום שיושג בחסות אמריקאית
יבטיח את זרם הנפט. השגתו היא
עתה יעד אמריקאי עליון ודחוף. לשם כך
קיבל קארטר תכתיב של נשיא סוריה, חאפז
אל־אסד -והטריח את עצמו להיפגש עימו
על ״אדמה נייטראלית״ .לשם כך נעשה
עתה ניסיון נמרץ להשיג מאחרי־הקלעים
הסכם אמריקאי־אש״פי.
*יי עשה״ אונם הוא ההיפך הגמור ממע-
י) שה־אהבד .,זה סותר את זה.

שלום שיושג כעיקכות יוזמת
שלום ישראלית יכול וצריך, להביא
ליצירת מציאות של שלום, תמורת
החזרת השטחים המוחזקים. הסדר
שיושג כעיקכות אונם אמריקאי
עלול להביא להחזרת השטחים ה אלה,
כדי השגת שלום שד ממש.
יוזמת־שלום ישראלית צריכה להביא ל הסדר
שלום ישראלי־ערבי הסדר כפוי
אמריקאי יביא לשלום אמריקאי־ערבי, כשישראל
מהווה בו אובייקט בילבד.
עדיין קיים סיכוי להגיע לשלום־מרצון,
שלום ישראלי יזום. לשם כך דרושה ממשלה
אמיצה, בעלת מדיניות־שלום ברורה
וחד־משמעית.

אם לא תקום ממשלה כזו, נידר
דר אד המשכר הגדוד כיותר כתולדות
המדינה.

יגאל לביב

ואחרי סוף המירוץ
(המשך מעמוד )29
כי הנושא חביב עליו בהחלט. מי שהפך
את הליכוד לקוקה־קולה — רואה בכך
כנראה ספורט נוסף. לבריאות שיהיה לו.
מערכת־הבחירות המסובכת, הקשה ואולי
אף המעניינת ביותר, נפלה בחלקו
של המערך. המערכה החלה, למעשה, באיחור
רב. כל מה שהוכן מראש ״נזרק
לסל״ עם חילופי־האנשים בצמרת זזמיפ־לנה,
והכל החל מחדש. אפילו נבחר אדם
אחר לעסוק במשימת ההסברה — יוסי
שריד, צעיר ונמרץ, בעל דיעות ברורות
מאד בנושא, בעל הערכות מפוכחות על
הקשיים והמשימות, גם ברגעים האחרונים
של המתח והעייפות.

וי מי חזיתות

משרד החקלאות
1 1 1ל ה לן לוח המחירים המוסכם
ל ־ .20.5.77־ 15.5.77
במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של השופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למיבצע.
לצרכן לק״ג

בל״י

ר ק1
2.30
עגבניות
2.70
עגבניות באריזה של 2ק״ג
3.75
גז ר
1.90
בצל יבש
2.30
כצל יבש ארוז בשקיות
3.65
תפוא״ד
4.05
תפוא״ד ארוזים בשקיות שד 2ק״ג

פ יר ור ו
תפוחים זהוב גודל 5.5
תפוחים זהוב גודל 6
בננות

7.00
8.40
6.50

אשכוליות בתפזורת וארוזות
תפוזים בתפזורת וארוזים
לימונים

2.85
3.20
4.85

3 1 11ןןן פטמים קפואים בשקיות
מיני(עד 1.1ק״ג העוף)
גודל ( 1עד 1.450ק״ג העוף)
גודל ( 2עד 1.6ק״ג העוף)
גודל ( 3מעל 1.6ק״ג העוף)
כשר הודו ללא עור וגידים

12.96
12.13
11.39
10.32
22.22

הדרים

1.04 +ל״י
97 +אג׳
91 +אג׳
83 +אג׳
1.78 +ל״י
דגים בסיף
כסיף בפרוסות קפוא * ק״ג
קרפיונים חיים

10.50
23.00
16.11

84 +אג׳
1.84 +ל״י
1.29 +ל״י

שינויים אפשריים במשך השבוע

י * קו שלהם היה הסברתי-פוליטי, ולא
1 1תעמולתי־מיסחרי. לא הפריחו סיסמות
ולא ניסו ״לעקוף את תיבת־המות של הבוחר,
אלא לחדור לתוכה.״ היה בכוונתם להעתיק
את תשומת־ליבו של הציבור מעניינים
שוליים (בעיני המערך) ,לנושאים העיקריים
שיעסיקו את ישראל אחרי הבחירות,
דהיינו בעיות חוץ וביטחון.
המערכה ה״התקפית״ כוונה בעיקרה נגד
״הקולות הצפים״ ,שאותם איתרו אנשי המערך
בין ד״ש לליכוד, ואשר מניינם
הפעם היה גדולי במייוחד. כדי לזכות בקולות
הללו יצאו למיתקפה חזיתית גגד
תעמולת הליכוד ונגד תדמיתו, ובעת־ובעונה־אחת
ניסו ללחום בסיסמת השינוי
של ד״ש לטעון לכתר של מי׳פלגה ותיקה,
אך מתחדשת מבפנים ובעלת ניסיון. יוסי
שריד עצמו אינו נשמע כמי שאוהד מית־קפות
מסוג זה, אך הוא מודה שאין להימנע
מהן.
הבעייה המרכזית היתד״ לדבריו, ריבוי
החזיתות :״אי־אפשר לקום בבוקר ולהתחיל
לירות לכל הכיוונים.״ בכך ניתן להצביע
על קושי משותף לשלי ולמערך.
שתיהן ניסו לדבר ״לעניין״ ,ושתיהן נאל צו
לפנות למיגוון רחב מאד של בוחרים
פוטנציאליים — בהתאם להתפצלות הפנימית
של המיפלגה עצמה. לשלי, בכלל,
שמור מקום קטן בעימקי ליבו של יוסי.
זוהי המיפלגה היחידה, מלבד רק״ח אולי,
שנגדה לא לחם המערך כלל. גם משום
שהאמינו שגרעין הבוחרים של שלי הוא
מוצק מכדי שניתן יהיה לפגוע בו, וגם
משום שיוסי שריד מודה בפירוש :״שלי
היא, הבחירה השנייה׳ שלי, וקשה לי לחדד
נגדם את היצרים הפוליטיים שלי.״
בסך־הכל ניסו במערך לעשות כל מה
שאפשר — בכל כיוון שנתאפשר. הזמן
שעמד לרשותם היה קטן יחסית. התקציב
(לדיברי יוסי — כ־ 11 מיליון) לא מספיק
אף פעם. הכוונה העיקרית היתד״ למרות
הכל, להדגיש את הקו התוכני־פוליטי. וכשהוא
אומר ״פוליטי״ ,הוא אינו מתכוון
רק למאבקי־כוח לשמם, אלא לעיסוק בבעיות
בעצם הצגתן וגם (אף שדק במיק־צת)
בדרכי־הפיתרון האפשריות.
הסרטים שלהם היו בעיקרם פוליטיים.
אולי חריפים, אולי אכזריים, אך לעניין.
יצחק נבון, שהיה ״כוכב הטלוויזיה״ הי חידי
בממד זה של מערכת־הבחירות, דיבר
ערב־ערב על נושאים כאובים, ישר ל עניין,
בחן נדיר וללא הצטעצעויות מייו־תרות.
ניסו
גם להגיע לערי־פיתוח באמצעות
איגרות אישיות מאת נציגים מקומיים, וליישובים
בינוניים באמצעות העיתונות המקומית
שהחלה פורחת באחרונה. אך האווירה
הציבורית ששררה בארץ סיבכה את
המערך. אי־אפשר להתבדח ולעלוץ בתע־לולי־פירסומת
שעה שמטילים בך שיקוצים
נוראים, שבחלקם יש בהם יותר מממש.
מיפלגת השילטון אינה יכולה להרשות לעצמה
מותרות של מכירת סבון .״היו אומ נם
גלישות ל׳גל-הקל,׳״ מודה יוסי ,״אך
לא רבות.״
השטף נמשך עד בוקר־הפחידות ממש.
מודעה אחרונה אחת של המערך זעקה
בשחור-לבן :״אם אינך מצביע בשבילו
(פרס) אתה מצביע בשבילו (בגין).״ וזאת
בדיוק עשה הבוחר הישראלי.
האתרעה החד-משמעית של המערך
הושמעה שבועות אחדים מאוחר מדי, ואף
היא נוסחה כסיסמה ותו־לא. קו ה״תעמד
לה״ המיסחדי ניצח לאורך כל החזית.
הציבור לא הורגל לחשוב בדרך האנליזה
הקרה והשקולה. הציבור לא הורגל
לחשוב בכלל, ולא היה די בסיסמה אחת
נוספת כדי לשנות את המצב, כדי ״לחדור

,אל תיבת־המוח״ שאליה חתר יוסי שריד
ועימו עוד מיספר מועט של מיפלגות.
תיבת־המוח של הבוחר נתגלתה כחסומה
לחלוטין. הסתבר כי לא ההיגיון שולט ב־הצבעתו
של הרוב בישראל, אלא פרצים
לא־רציונאליים של מחאה בלתי־מבוקרת,
ושאיפה לחדשנות שהפכה לערך כשלעצמה.
המערך לא עשה כל פעולה רצינית
כדי, למנוע הלך־רוחות זה במשך שנים
רבות. המערך שילם על כך ביוקר.

רעידת־אזמה
ן * סע הסיסמות והתרויעות עשה
י את שלו. הוא השתקף מדבריה של
אותה עקרת בית תל-אביבית שנראתה
דווקא מאד מיושבת בדעתה, ואשר באה
להשקיף על ספירת הקולות בקלפי של
צפון העיר מטעם ד״ש. היא ידעה לומר,
בנשימה אחת, כי מאד לא היתה רוצה
לראות את בגין כראש הממשלה, אך היא
רוצה ״׳סוף־סוף שינוי״ — ולכן הצביעה
כפי שהצביעה.
הסתבר, בי הבוחר הלך שולל אחר
אטעייה לוגית בסיסית: הוא האמין כי
בישראל ניתן לנתק בעיות משק וכלכלה
מבעיות חוץ וביטחון. הוא האמין — משום
שרצה להאמין, והמיפלגות שידעו לנצל
את החולשה הזאת — זכו בקולו. אותן
מיפלגות שהבטיחו להתרכז בטיפול בענייני
משק וכלכלה (הליכוד הבטיח לבטל
את האינפלציה רק לפני יומיים!) זכו
להעדפתו הברורה של האזרח, הרואה
לפניו בראש־וראשונה את תלוש־המשכו־רת
שלו.
ההיגיון והניסיון הורו, כי כל תוכנית
להבראת המשק במדינת ישראל מותנית —
בהכרח — בתקציב הביטחון ובמדיניות
של מילחמה או שלום. אלא שאפילו המערך
לא טרח להבליט נקודה זו. והחל אף
הוא מתרכז בבעיות הכלכלה כאילו הן
עומדות בפני עצמן. פלאטו-שרוו׳ שדיבר
ישירות על מצב חשבוך הבנק של האזרח
בסוף החודש — כיוון, כנראה, אל הנקודה
הרגישה ביותר.
הבחירות הביאו למהפכה בישראל, לקץ
ההגמוניה של תנועת הפועלים ולהחלשת
מחנה־השלום והתנועות הליבראליות למיניהן.
מישהו
בטלוויזיה הגדיר זאת כרעידת־אדמה.
שולמית אלוני דיברה על כניעה ל־
״אמוציות לאומניות-דתיות-מיסטיות.״ אין
ספק שהכל היו מופתעים.
בתנועת רצ בלטה האכזבה המוכפלת,
למראה כישלונו היחסי של המחנה הלי בראלי
כולו. כל מי שניסה לדבר אל
הבוחר בצורה שקולה ואנאליטית, כל מי
שהעריך כי ניתן לפנות לאינטלקט של
הציבור ולזכות שם בקשב — נכשל כישלון
חרוץ בהערכותיו. גם מחנה שלי לא
הצליח לפרוץ את הטבעת המצומצמת של
הבוחרים הפוטנציאליים שלו (אינטלקטו אלים,
עצמאים, אמנים, גברים) ,ולהגיע
אל ציבור רחב יותר. אולי משום האשלייה
שנוצרה בהכרח בקרב אנשי ה״טבעת הסגורה״
,כי אינם מהווים מיעוט כה מבד
טל. מסתבר כי מי ־שכבר היה בתוך
הטבעת — נשאר בתוכה. אחרים לא הגיעו
עדיה.
בליכוד, כנראה, מכירים את העם טוב
יותר. ניצחונו של הליכוד מציג בבואה
נאמנה של פני האזרח הישראלי היום.
הם היו עסוקים עד לרגע האחרון בתיכ-
מנים איסטרטגיים, וניראו מאד בוטחים
בעצמם ובכוחם האחד והעגול שאכן יגיח
מאחרי הגבעות ויכסה את פני הארץ.
היה שמץ של בוז ביחסה של תעמולת
הליכוד כלפי האינטליגנציה של הבוחר.
נראה שזה היגיע לו.
הליכוד ניזון, כנראה, בעיקרו, לא מעליית
התמיכה בו, אלא מנפילתו הדראס טית
של המערך. אותו מערך שניסה, בין
השאר, לפנות גם אל שיקול-הדעת הנבון
— אלא שחשש ללכת עד הסוף.
המפד״ל היו אופטימיים, ונראה שהצדק
היה עימם. בעין־חרוד (איחוד) הם קיבלו
מן הקולות! זהו, ללא ספק, שינוי
מפתיע, אותו שינוי שהמפד״ל קרא לו
בימי המערכה האחרונים.
חותמת אחרונה לביזויו של הציבור
נתנו שני המנדאטים האירונים של פלאטו-
שרון. הציבור נתן את אמונו במי שקנה
אותו, בדרך זו או אחרת. ציבור כזה,
כנראה מגיע לו שיקנו אותו.
הבוחר הישראלי ידע, או אולי הרגיש,
נגד מי הוא מצביע. ספק אם ידע בעד

העולם הזה 2072

משה ו תנה גרים
בארצות הברית
כולנו רוצים שמשה ורינה יבנו כאן את ביתם או את
בית ילדיהם. בינתיים הם לומדים ועובדים קשה, אך רוצים
לבנות בית בישראל. להם, לישראלים השוהים מעבר לים
ולתושבי חדל, הכין בנק טפחות תכנית חסכון מיוחדת ־
•התוכנית הדולרית•:
חסכון של $20 - $200 לחודש, עליו מקבל החוסך
ריבית שנתית מצטברת של 70/־ .40/בשנה הראשונה
אפשר לחסוך $5000 נוספים.
כבר לאחר 3שנות חסכון ניתן לקבל משכנתא בל״י
בסכום השווה לגובה החסכון. לאחר 5שנים תנתן
משכנתא בל״י בסכום כפול מגובה החסכון. תקרת החסכון
לצורך חישוב המשכנתא הינה .$5000
המשכנתא תנתן בל״י, בריבית ־ 90/ללא הצמדה, בנוסף
לכל משכנתא אחרת לה יהיה זכאי החוסך.
סכומי המשכנתא והחסכון מחושבים בל״י, לסי שער
החליפין בעת קבלתם. המבטל השתתפותו בתוכנית בעודו
בחו״ל יקבל את חסכונותיו בצירוף הריבית, בדולרים.
חוסך העולה לישראל יוכל להמשיך בתוכנית ולחסוך
בארץ בלירות ישראליות.
זכאים להכלל בתכנית אזרחי ארה״ב וישראלים בעלי
כתובת מגורים, עבודה וכו׳ במדינות הבאות: אוהיו,
אילינוי, מסצ׳וסטס, מרילנד, ניו-יורק, גיו־ג׳רסי, פלורידה,
פנסילבניה, קולורדו וקליפורגיה.
שילחו את התלוש המצ״ב לקבלת פרטים נוספים על
״התוכנית הדולרית״ .את מכריכם בארה״ב תוכלו להפגות
לטל 5020 212( 697 בניו יורק.

״מה בעצם אני מחפש בסיגריה?
קודם כל-טעם.
על הטעם אני לא מוותר.
אבל על הניקוטין אני מוכו בהחלט
לוותר ...לכן ניסיתי את 1וחזצ.
היא תפסה אותי ...גם קלה-וגם
מלאה בטעם. ולא סתם טעם־
תערובת טבק אמריקאית מעולה!
באמת, כל הכבוד!״

״אני נ הנ ה
כ פ ליי ם
ע ם 11 וחצ״

נ 7וקד 5 /ו ח 5

הנזולח הזה 79ח9

והדירה

הבורסה

״אוניקו׳ נמכר

משות ״ אדעד המחבל בתיירות
לחברת ״אל״על״ יש משרת נרצע באגף
לתעופה אזרחית, העושה כל שביכולתו
להגן על ״אל־על״ למרות שמתוקף
תפקידו עליו לתת יחס שווה לכל
גורמי התעופה. שמו: נפתלי בן־יהו־דה.
פעם היה בן־יהודה ראש מינהל
חתעופה״חאזרחית, אך כישלונו בתפקיד
היה כה בולט והעדפותיו את ״אל-על״
כה צרמו, עד שהודח מתפקידו לתפקיד
דיפלומטי באפריקה. למרבה הצער נותקו
היחסים עם אפריקה, והוא חזר לתפקידו
וחתר תחת ממלא-מקומו הכישרוני
אפרים זו ס מן. לבסוף ניתנה לו מישרת
מנהל האגף ליחסים בינלאומיים ב-
מינהל התעופח־חאזרחית, שבראשו עומד
י הו ד ה רביו. גם בתפקיד החדש
מחבל בן״יחודה בכל ניסיון להגביר את
זרם התיירות לישראל, ובעיקר בתיירות-
השכר.
בן־יהודה מקבל מ״אל־על״ תמורה
מלאה לשירותיו. הוא מרבה בנסיעות
לחו״ל, על חשבון ״אל־על״ ,ומקבל גם
אירוח על חשבונה.
ניסיונו האחרון היה למנוע את הטיסות
של חברת ״תומסון״ הבריטית לישראל,
המוכרת טיסה ושבוע ימים במלון
בישראל ב 99-לירות אנגליות. בן-
יהודה שיגר ל״תומסון״ מיברק מבטל
עוד לפני שהגישו הצעה פורמלית .״אל-
על״ כימעט שהצליחה לבטל את הטיסות
של ״תומסון״ ,לולא איום של שר-
התיירות משה קו ל, שהודיע אישית ל-
שר-התחבורה גד יעקובי, כי יעלה על

צפוייה >ר>דה
גמח>ר> הבעץ ר
מחירי השיא של הבשר בשוק 60 ,לירות
לקילו בשר-בקר משובח לסטייקים,
יירדו בקרוב, עם מכירת בשר קפוא אוסטרלי
שהגיע ארצה. המחירים הגבוהים
נגרמו בגלל מדיניות מכוונת של ייקור
הבשר שמטרתה לאלץ את הצרכנים לרכוש
עופות. כיום קיים עודף עופות בשוק,
כיוון שמגדלי העופות מצפצפים על מועצת
הלול ומגדלים כמויות כאוות־נפשם.
השבוע הובא מיכרז למכירת 500 רא־שי-בקר
במחיר ממוצע של 17.1לירות
הקילו. זהו מחיר גבוה בהרבה מן המחיר
המובטח למגדלים. המחירים הגבוהים
של הבשר חחי גרמו למגדלים
רבים למכור בקר ישירות לסיטונאים ולא
דרך המועצה, כדי להעלים את המכירות
ממס-הכנסה.
סיטונאים מציינים, כגורם לעליית
מחירי הבשר החי, את הביקוש הגובר
לבשר של ערביי רצועת עזה, שרמת״חייהם
עלתה. ערביי השטחים אינם צורכים כלל
בשר קפוא.
הבשר האוסטרלי שישווק השבוע יכיל
10 חלקים בקרטון, ויימכר לסיטונאי ב־
25 לירות הקילו. זוהי, למעשה, העלאה
של מחירו בלירה אחת לקילוגרם.

רמאללה
ב מ קו ם ואדוץ
מי שרוצה לרשום חברה ולעשות עי-
מה עסקים מבלי לשלם מסים, אינו צריך
לנסוע לוואדוץ, לאיי קאימאן או לפנמה
הרחוקים. די לנסוע עד רמאללה, שם
שוכן רשם־החברות הירדני לאיזור השטחים
הכבושים של ירדן. באחרונה חל
גידול במיספר הישראלים הרושמים חברות
ברמאללה.
חברה כזו אינה משלמת מיסיס לישראל,
אלא לירדן. אולם מי יגבה ממנה
מיסים ז מי מייצג בישראל — או בשטחים
הכבושים — את מס-ההכנסה הירדני?
הנציג הוא המימשל הצבאי, שאינו
מוכן, כמובן, לעשות זאת.
בקריית״ארבע ובירושלים כבר פועלות
כמה חברות הרשומות ברמאללה, והן
חיות בגן-עדן שאין בו מיסים.

בריקדות בנושא זח. האישור ניתן לפני
שבועיים, וייבא ארצה אלפי תיירים מאנגליה.
החבלה
של בן־יהודה כלפי ״תומסון״
הגיעה לשיאה בישיבת הוועדה הבינמיש-
רדית לתעופה, שבה הודיע יהודה רבין
לבו״יהודה כי עליו לחדול לטפל בנושא
״תוטסון״.
בן־יהודה הצליח, בין השאר, לבטל את

שר יעקדכי
— טוב לישראל?

שר קול
טוב ל״אל־על״ —
תוכנית חסתדרות-ציוני-אמריקה להביא
ארצה אלפי חברים בטיסות-שכר לחגיגות
יובל 75 שנים לאירגון. כן חיבל גם
בבקשת ליגת-הנשים־למען־ישראל להביא

צוות למורים קאהן
המיפעל החדש שהקים המשקיע הצר־פתי-יהודי
מו רי סקא הן, במיצפה
רמון גרם לו צרות מארצו צרפת. אצל
קאהן נערך לאחרונה בצורה מיקרית חיפוש
בשדה התעופה של פאריס. במזוודת
המיסמכים שלו נמצאו מיסמכים שונים
על השקעותיו בישראל. המיסמכים עוררו
את חשד הבודקים כי מדובר בהוצאת
כסף בלתי חוקית מצרפת. שיל־טונות
צרפת ביקשו מקאהן כי ימציא
הסברים כיצד גייס כספים להשקעותיו
בישראל.
קאהן שותף יחד עם משקיע צרפתי
אחר, מכס קיברטי, במיפעל לייצור
חמצן שנפתח לאחרונה במיצפה רמו!.

ההבדל בין
מיפעד־־שירודוים
דמיפעל״ תע שייה
פסק״דין חשוב נתן בית-מישפט-המחו-
זי בתל״אביב (ח.ע.ה )27/74 .ובו אבחנה
חדשה של ההבדל שבין מיפעל-
שירותים למיפעל תעשייתי לצורכי מס.
המחלוקת בערר נסבה על סירובו של
פקיד״השומה להכיר במיפעל המערער,
מיפעל לייצור מפות באמצעות מכונות
ומכשירים על יסוד צילומי-אוויר — כ־מיפעל
תעשייתי. פקיד-השומה טען כי
חמיפעל עוסק בשירותים, כיוון שעיסוקו
באיסוף נתונים ובתירגומים למפה.
בית־המישפט קבע כי נכון שלא חל
שינוי בצילום־האוויר על-ידי יצירת המפה,
אך יש כאן — באופן מוחלט —
הפיכתו של יש מוחשי אחד ליש מוחשי
אחר. בית־המישפט קבע כי ניתן לצמצם
את המושג ייצור להפיכת יש מוחשי
אחד ליש מוחשי אחר, ובהגדרה זו יש
משום צימצום ניכר של סוג החברות
שהחוק חל עליהן.
כתוצאה מפסק-הדין צפוי כי חברות
רבות הרשומות בהתאחדות-בעלי־התע-
שייה או אף בשנתון הסטטיסטי כתע-
שייתיות, לא תהיינה כאלה לצורכי החוק
הנדון.

ארצה אלפי חברות של הליגה לכנס
שנתי.
אופייני הוא אופן טיפולו בבקשת
״יוגוטורס״ ,חברת-שכר מיוגוסלביה. כיוון
שבקשתה של חברה זו ענתה על כל
הדרישות, שלח את תשובותיו שלא לכתובות
הנכונות, וכך הצליח למנוע מתן
תשובה במועד וגרם לביטול התוכניות.
כאשר פנתה החברה הספרדית ״ספייג-
טקס״ ,וביקשה רשות להטיס תיירים לישראל,
השיב לה כי יאשר אם תשיג ל-
״אל-על״ זכויות״טייס במדריד. כאשר הצליחו
הספרדים להשיג זאת עבור ״אל־על״
,הודיע להם על דחיית בקשתם בנימוק
שיביאו ארצה לא רק תיירים
ספרדיים.
בישיבה שדנה בבקשת ״ספיינטקס״
התברר, כי בידי בן־יהודה אין מיסמכים
מסויימים ששלחה החברה וכי אלה
נמצאים בתיקו של נציג ״אל-על״ ,שאליו
מעביר בן־יהודה כל הצעה מצד מתחרות
של ״אל״על״.
למרות החבלות של ״אל־על״ ודורש-
טובתה, בן־יהודה, טסו ארצה בשנת
1976 בטיסות־שכר 36 אלף תיירים, ובשנת
1977 יבואו 117 אלף, כשמהם 14
אלף לאילת לבדה.
המיכשול העיקרי כיום בפני הרחבת
התיירות בטיסות״שכר הוא החלטתו של
שר־התחבורה שמותר לנחות בירושלים,
אך לא בלוד. מנהל האגף לפיתוח בעיריית
ירושלים, עוזי ילין, ערך מחקר בין
חברות-תעופה אחדות, ומצא כי חברות
אירופאיות מסרבות לנחות בירושלים
מסיבות פוליטיות. חברות אמריקאיות ו־ווקנאדיות
אינן יכולות לנחות כיוון שהן
באות במטוסים גדולים. מבחנים שערכו
חברות קנאדיות ואמריקאיות העלו, כי
״בואינג 707״ המכיל 189 מקומות לא יוכל
לנחות עם יותר מ 53-נוסעים. הם
מציינים כי ״אל-על״ נוחתת בעטרות עם
״בואינג״ הכולל 10 נוסעים בילבד, וטוענת
כי זוהי הוכחה לכך שניתן לנחות
שם בלי חשש.
ילין טוען, כי כל עוד יחייב יעקובי
נחיתות לא תהיינה טיסות־שכר בהיקף
ניכר לירושלים.

קבוצת ״דיילין״ האמריקאית מכרה את
בנק ״אוניקו״ בישראל לקבוצה בראשות
עורך־הדין מיכ אל פירון .״דיי-
לין״ היתה שייכת בעבר לאיש־העסקים
א מנון ברנס /שהודח מן החברה אחרי
שנקלעה לקשיים כספיים. בנק ״אוני-
קו״ הוא בנק-למשכנתאות קטן, שלא
חילק רווחים משך כמה שנים. בכוונת הקבוצה
החדשה להגביר את פעילותו.
מניות ״אוניקו״ קשות ביותר להשגה,
שכן הן נסחרות בבורסה בכמויות מצומצמות
מאד. למי שנשאר קצת כסף פנוי,
כדאי לו להשקיעו באופציות של בנק
״דיסקונט״ ,ששערן נמוך לעומת שערי
חמניות של הבנק עצמו.
אגב, למי שמחזיק במניות בנק ״איגוד״
:לא כדאי למכור ! צפוייה חלוקת
זכויות בתנאים מפתים ביותר.

בנימיו !מל?-
מישטרת בראזיל מחפשת אחר בנימין
זמל /ישראלי שהוא בעל עסק גדול
לתכשיטים בסאו״פאולו. מישטרת ברא־זיל
מחפשת אותו ואת אהובתו, ניקול
רולניק, שסייעה לו בעיסקי רכישת אבנים
יקרות מאהובה ההודי, צ׳אנדרה
גאלצ׳ה. גאלצ׳ה נעלם, ועימו חצי מיליון
דולר שהביא לרכישת האבנים היקרות.
זמל
מוכר היטב בישראל, ובאחרונה
ביקר בארץ לפני חצי שנה, ותיכנו הקמת
בורסה לאבני-חן. הוא נשאר חייב 30
אלף דולר לארכיטקט שתיכנן לו את
הבורסה. זמל רכש לפני שנה וחצי מיכ-
רה של אבנים יקרות נדירות ממי שהיה
בעל בנק ״אגודת ישראל״ ,שפשט את הרגל,
בנימין גלאזר, שהוא עתה בעל
מיפעל למצתים בסאו-פאולו.
חשוד נוסף בפרשה הוא ג׳ון אשלין,
בעל חברת־התכשיטים ״סולאס״ מז׳נבה
וידידו המקורב של גלאזר.

ו.בייה מואצת
בתיקי קבלני־מישנה
פקיד שומה 3בתל-אביב פתח באחרונה
במיבצע מזורז של גבייה וחיסול תיקים
של קבלני״מישנה ונהגי־משאיות, ב-
•איזור חולון — בת-ים. במיסגרת המיב-
צע נפתחו 500 תיקים חדשים של קבלנים,
על סמך הודעות של ניכוי־במקור
שהועברו ממערכת-הביטחון. המחסור בעובדים
במישרדי פקיד-השומה הביא
כמה חוליות שם לידי מתן־שעות נוספות
רבות ללא תמורה.

נגיד בנק־ישראל.
העיתונאים והשוק המשותף
לפני שבוע ימים התפרסמה במדור זה ידיעה כיצד מרמים ראשי ״בנק־ישראל״
את קרן המטבע הבינלאומי. הידיעה סיפרה כיצד נגיד ״בנק ישראל״ ארנון גפני,
וכן קודמיו לתפקיד וגם מנכ״ל הבנק, אליעזר שפר, מקבלים מקרן המטבע הבינלאומי
כסף כשהם נוסעים לכנסי הקרן, על-מנת לרכוש כרטיס במחלקה הראשונה ;
הם קונים כרטיס רגיל ונוטלים את ההפרש לכיסם הפרטי. מעשה זה הוא בגדר
הונאה של קרן המטבע הבינלאומי וכן של האוצר של מדינת ישראל, שאליו חייבים
להכניס את הכספים הנגבים מקרן המטבע.
ידיעה זו מעניינת לכל הדיעות, וקהילת העיתונאים הכלכליים בירושלים ודאי
קראה אותה. אך הידיעה לא פורסמה בשום עיתון. בדיקה קצרה העלתה, כי רבים
מבין העיתונאים בירושלים כבר יודעים על כך, אולם הם מסרבים לגעת בעניין.
בימים אלה טרודים עשרה כתבים בירושלים בהכנות לנסיעה לבריסל על חשבון
הממשלה, כאורחי השוק המשותף. נסיעה זו היא שנייה במיספר, שכן לפני שנה
נסע כבר מחזור ראשון של עיתונאים, כאורחי הממשלה הישראלית והשוק המשותף.
הידיעה שפורסמה לפני שבוע סיפרה, כי ראשי המישרדים הכלכליים הנוסעים
כאורחי השוק המשותף באירופה נוהגים כפי שנוהגים ראשי ״בנק ישראל״.
ראשי אותם הטישרדים המרמים את השוק, הם שהזמינו עתה את העיתונאים
לנסיעה, על חשבון מישרדיחם.
הייתכן כי זו הסיבה לקשר-השתיקה של העיתונות סביב הונאת הכרטיסים ן

החל מ־
20.5.77

3.6.77

@ ספארי דרום־אפריקאי
! 88 שלום בכלבו
ובדרגסטור שלו ם
כצי מ צו פי םכסך :
סטים לקפה לחלב,לסוכר,
לגבינות,מגשים ועוד.

קפטן הדפסת יד בשכל צבעים

מבחר מוצר מ 1ון:יינות מובחרים. ,
׳מיקב סטלנ בוו * ברנדי ישן נושן
תערובת קמחים,ציפו״ עוגות, פודינגים־
מתוצרת ׳חיאל/לפתנים,פירות־מסוכרים,
ריבות,דברי מאפה,ממרחים דגי ׳סילצ׳רדס:
רוטבים, ממעדני-וכנה״מר: בשר מיובש,
בורובוסט ועוד. כשר.

סירים,מחבתות קומקומים ותבניות אפיה מאמ״ל.

יוגרל כרטיס טיסה לדר״אס ללא
דברי נו•

ועוד,

חציסתחצ אי ת ־ חלק
עליון טריקו עם אפליקציה
וחצאית בהדפס אפריקאי.

להקת פולקלור אפריקנית תופי ע בשיר•
וריקודי מהווי ה שבטים.
מועד• ה הו פ עו תיתפרס מו בכל-בו שלום.

על כל קניה מעל 300 .-ל ״ ו. סי סי ם

אוברולים,קפטנים,שמלות טריקו,
חולצות טי-שירטם,חולצות ח צן-
שרוול,חולצות ב הדפם ,-ד שרוול
מתרחב, בגדי-ים.
ג נ נו ת -כ ל ׳ גינה וגננות.

־!*מאכלים אפילים •וגשו במסעדתה״בקתה״ מבחרצעצועים.
בכל בו שלו ובמסעדת הדרגם טור.
־!*תתקיים ת ע רו ב ת גובלנים

ר ה־ ט־ ם -כו ר ס או תטל! זיר, נפתחו ת
רהיטי גן ומרפסת,שולחנות קלפים

5ץ ¥/0־ז!^ ווססוו{^ ר)1ט 5 0
אוצלנו תרגיש כמו בבית
תל-אביב,רח 1ב שלום עלינ ם , 5ט 7מ !;57759 51844

141

הווורח הזה

וכבר מההתחלה התיידדנו. קודם כל הוא
נורא שמח שהוא יכול לדבר אתי אנגלית,
כי כל שאר חברי הצוות הם צרפתים ש אינם
מבינים שום שפה אחרת. גץ הוא
אמריקאי, ומובן שהשפה שהוא מעדיף
לדבר היא האנגלית. הוא בחור נפלא,
שומר על עצמו, לא מסתובב בלילות
במקומות־הבילוי של פאריס, יש לו דברים
אחרים בראש. הוא מאד עסוק, ממש
כל הזמן, בקאריירה שלו. אין לו זמן
לשטויות.
״עכשיו יש לו חברה בשם כריסטין
משהו, שהוא הביא יחד איתו לישראל.
אני לא מכירה אותה כל־כך טוב. אני
יודעת רק שהוא היה נשוי אבל אין לו
ילדים.
״הוא ממש על־הכיפאק, נורא דואג לנו,
לא מכניס מתח. בכל-זאת, צריך לזכור
שסובבת אותו קבוצה גדולה המורכבת
משלושה טכנאים, עשרה נגנים ,׳שלוש
זמרות ועוד כל מיני מזכירים ומנהלים.
ויחד עם זה יש מין אווירה של ידידות
בינינו. הכל בזכותו של ג׳ו.
״אני עובדת איתו כבר שלוש שנים, מש תתפת
בהקלטות ובתוכניות־טלוויזיה. מובן
שבתור מלווה של ג׳ו אני ׳מוכרת, וגם
זמרים אחרים מזמינים. אותי להופיע

זמרת ש ואד* ת
צעירה, וצאת
להקת חידחיס
שהגיעה לבא וי ס
ללמוד מוסיקה
ולחפש ענודה
ומצאה הבקי ו
מהלינה, היא

רות, שהוא גדול מאד. לי היו שתי עדיפויות
על הזרים האחרים: קודם כל דיברתי
צרפתית על בורייה ללא שמץ של מיבטא
זר, ושנית, גם הורי עברו לפאריס והתגוררו
ברובע ה־ ,15 שם הם מתגוררים עד
היום. כך שלא היתד. לי בעייה של מגורים
ולינה.
״הכרתי את הגיטאדיסט הישראלי אריה
זכריאס, שהוא המלווה של ריקה זראי.
יום אחד הלכנו למסיבה ,׳וכמו שאנחנו
ככה יושבים ומאזינים לתקליטים, התחלתי
לזמזם וללוות בקול שני את הזמרים ואריה
אמר לי , :את יודעת, אני מכיר
בחורה שמלווה את גץ דאסן. היא מחפשת
מחליפה. למה שלא תנסי את מזלך? ,לא
האמנתי שזה ייתכן. גץ הוא זמר מפורסם
מאד בפאריס. לא האמנתי שכבר מההתחלה
אתחיל את דרכי בעיר־האורות ממש
בפיסגה. אבל בכל־זאת ניסיתי. הבחורה
שמחה שמצאה אותי. היא היתד. צריכה
לצאת לחופש, והיתד. חייבת למצוא לעצמה
מחליפה. למזלי עניתי על הדרישות,
מכיוון שאני שרה סופראן ויודעת לקרוא
תווים.
״עד שהחלפתי אותה, לא פגשתי בגץ.
הוא בדרך־כלל לא מתערב במה שנעשה
מסביב, אלא־אם־כן המחליף או המוסיקאי
לא מוצא חן בעיניו. אתי לא היו בעיות,

להצליח בצרפת

משתוקקת מיכל היינדברג, בוגרת להקת חיל־הים,
המלוות את ג׳ו דאסן מזה שלוש שנים.
מיכל, בתו של נציג המועצה־לשיווק־פרייהדר בפאריס, אינה מסתפקת בתפקיד של מלווה.
היא גס כותבת ומלחינה שירים בנויברית ובצרפתית, מקווה להקליט בקיץ תקליט־סולו.
מסודר בארצכם, אין לי בע-
/ /יייות. אם מישהו לא מבין אותי,
אני קורא למיכל,״ סיפר הזמר הצרפתי
הנודע ג׳ו דאסן לקבוצת ישראלים, שהקיפה
אותו מייד עם רדתו מן המטוס
בנמל־התעופה בן־גוריון בלוד. ואכן, נוסף
על ידידתו היפהפייה הצמודה כריסטין,
מיהר גץ להציג לפני מקבלי־פניו צעירה
נוספת, בעלת שיער מתולתל ועיניים חומות
ענקיות. היתה זו מיכל היינדברג.
לאלה מהם שחשבו כי מיכל הוצמדה אל
הזמר לצורך תירגום ויחסי־ציבור במיסג־רת
הופעותיו בתל-אביב נכונה למחרת,
בערב ההופעה בהיכל התרבות, הפתעה.
לצידו של ג׳ו דאסן, על הבמה, ישבה מיכל
בחברת שתי זמרות נוספות, וליוותה את
הזמר המפורסם בעת שזה זימר על הקיץ
האינדיאני, שאנז אליזה ואת שירו של
אבא, מן הלהיטים היותר מפורסמים ברפרטואר
שלו.
מאוחר יותר הזמין ג׳ו את מיכל, הציגה
לפני הקהל הישראלי כ״הישראלית
שלי.״ הקהל הריע ממושכות לצעירה,
שתירגמה את דבריו של דאסן לעיברית
ואף הצטרפה אל הזמר בבית אחד של
השיר חעיברי לילה לילה.
מיכל היינדברג איננה פנים חדשות בעולם
הפיזמונים הישראלי. חובבי הלהקות

איתם כמלווה, הן בטלוויזיה והן בהקלטות.
למען האמת, אני משתדלת שלא לעבוד
יותר ממה שנחוץ לי למחייתי ובדרך־כלל
אני מסרבת להצעות, כיוון שאני־עצמי
כותבת שירים ומוסיקה, ויש מישהו בצרפת
שמחכה לי כדי להפיק אותי ולהשקיע.
כך שבזמני החופשי אני. עובדת בעיקר על
עצמי.
״בפאריס אני לא מקורבת למושבת ה-
אמנים הישראליים שמנסים לעשות שם
קאריירה. לפעמים אני־ משתתפת בהקל טות
של המפיק חיים סבן, וסילבן ויאיר
הם חברים טובים שלי. הם מלווים באופן
קבוע את ריקה זראי, ופעם ההלפתי אחד
מהם והופעתי עם ריקה.
״כשהזפענו עם ג׳ו באולימפיה הוחלט
לצרף אל שלוש הזמרות עוד שני בחורים׳
ומייד הצעתי אותם לגץ. כך הופענו,
שלושה זמרים ישראליים, לצידו של גץ
דאסן, וזה היה די כיף לפטפט בעיברית
מאחרי הקלעים. ג׳ו, שהוא בחור שמתעניין
כימעט בכל דבר, גילה סקרנות גדולה
לגבי השפה העיברית. אז גם לימדתי
אותו לבטא את שמי נכון ולומר מיכל ולא
משל, כפי שמקובל לקרוא לי בצרפת.
״במשך ׳שלוש השנים שאני עובדת
עם גץ דאסן היינו ביחד בקנדה וברוב
(המשך בעמוד )46

הצבאיות זוכרים את הנערה בעלת הפנים
המעניינים עוד מן התקופה שבה היתד!
חברה בלהקת חיל-הים יחד עם עודד בן-
חור וחיה ארד. כיצד הגיעה הצעירה הישראלית
אל להקתו של ג׳ו דאסן?

המחליפה
של המלווה

** ספרת מיכל :״כשהשתחררתי פ־להקת
חיל־הים, שבה בלטתי יותר
במערבונים מאשר בשירה, נרשמתי ללימודים
באקדמיה למוסיקה ובחוג לתיאט רון
באוניברסיטת תל־אביב. כעבור שנה
החלטתי לנסוע למארסיי, כדי להצטרף שם
אל הורי הנמצאים בצרפת בשליחות אבי,
קורט היינדברג, הוא נציג המועצה־לשי־ווק-פרי-הדר
בצרפת. נרשמתי ללימודים
במארסיי, ולמדתי ניצוח ותיזמור.
״צרפת לא היתד. ארץ חדשה בשבילי.
למעשה גדלתי שם מגיל שש עד ,11 והרבה
זיכרונות־ילדות שלי קשורים בשפה
הצרפתית ובצרפתים.
״במארסיי הייתי שנה. מהר מאד הבנתי
שהלימודים אינם ברמה די גבוהה, והחלטתי
לנסוע ללמוד בפאריס. מייד הצטרפתי
לשוק מחפשי־העבודה הזרים בעיר־האד

לצד הכוינב

מיכל יושבת בקצה בימת היכל התרבות (מימין) כשהיא
מלווה את שירתו של ג׳ו דאסן, הנראה כאן פורט על
בנג׳ו. מיכל לא האמינה שתופיע בישראל, הפכה לאחת האטרקציות במופע של כוכב
השאנסון הצרפתי, כשהיא מתרגמת עבור ג׳ו את דבריו במשך המופע לעיברית.

קולנוע
פסטיבלים
..הגן״ -מכ אן לקא>
ב־ 21 בחודש זה, היום העשירי של
פסטיבל הסרטים בקאן, יעלה הסרט הישראלי
הגן על בד אחד מבתי־הקולנוע
שלאורך החוף המפורסם ביותר בריוויירה
הצרפתית, במיסגרת מייזחדת הנכללת בפסטיבל
,״העיניים הפוריות״.
מי שמכיר את איכותה של מיסגרת זו
עשוי להתפלא, שכן מוצגים בה בדרך-
כלל סרטים המוקדשים לאמנויות אחרות,
כמו למשל סרט על רקדן, על מוסיקאי או
על יצירת־תיאטרון מסויימת. כך, למשל,
יוצג בו השנה סירטה של הסופרת מרג-
ריט דירא על שירת הודו. ואילו הגן, אף
שהוא סרט של אווירה, הומור, מציאות
ודמיון בעירבוביה, הוא סוג מיוחד של
קומדיה על תמימותם של בני-האדם.
מה שקרה לגן, שנכנס למיסגרת זו ברגע
האחרון ממש, עדיין לא ברור. בתחילה,
כפי שסיפר מפיק הסרט, יצחק שנן,
סירבה הוועדה הקובעת את הסרטים המוצגים
בפסטיבל, לקבל סרט ישראלי כלשהו
לאחר שסירבו, לקבל סרט ישראלי
אחר (סרט וארוחת בוקר) .טען שני:
״אני בטוח שזהו עניין פוליטי, והצרפתים
לא מעוניינים שישראל תייוצג שם בכלל.״
רודה קלרה, סרט שנשלח להתקבל ל פסטיבל,
אבד בדרכו אליו (ראה כתבה במדור
זה) .אך שני החליט להילחם. הוא
ערך הקרנה מיוחדת עבור שגריר צרפת
בישראל, והתכונן להפעיל את השפעתם
של אירגונים יהודים־אמריקאיים וללחוץ
באמצעותם על הפסטיבל.
מי היתד. היד הנעלמה שעזרה להגן,
קשה עדיין לדעת, אבל ברגע האחרון
ממש נתקבלה ההודעה המשמחת, והמפיק
והבמאי דהרו לריוויירה כשבעקבותיהם
ידהר איש יחסי־הציבור של הסרט, שיש

יובקס קרם
להגנה על העור מקרני ה שמ ש
יובקס -התכשירהר פו אי החדיש,
המונעמעברקר ניי ם או לשרהס גו ליו ת
שלהשמשו כוויו תשמש.
ל ה שי גבבתימרקחת

6פלנטקס בע״מ

מפעלים כימיים ופרמצבטיים

המנ 1י

לילדות מאו שרה

לבגרות של יצירה
לחייך

קי בלת חשבון,
אנא, פרע או תו

דנה שסל

בהקדם .

מחלקת המנויים

* לנערות שובבה

ניו־יורק

אופיר וגריפית כ״הגן״

מלאך האלוהים

קולר עם 3000 תפוחי־זהב שיחולקו למש-
תזפים במסיבה. במאי הסרט הוא ויקטור
נורד (בנו של במאי התיאטרון הסובייטי
הנודע ברוך ]בנדיקט[ נורד ושחקנית-
התיאטרון אוננת* .רסטובה ).ויקטור בן
ה 32-סיים בהצטיינות את בית־הספר הגבוה
קולנוע במוסקבה (מיסודו של אייזג־שטיין)
,עלה לישראל לפני ארבע שנים,
עשה כמה סרטים קצרים שזכו בתגובות
נלהבות בטלוויזיה הישראלית, והגן הוא
סירטו העלילתי הראשון בישראל.
בתפקידים הראשיים, מופיעים שייקח
אופיר ומלאני גריפית. שייקר ,.כבעל בוסתן
מצחין בירושלים המדמה לעצמו כי
האלוהים הודיע לו באמצעות מלאכו
(מלאני גריפית העירומה) שאסור לו למ כור
את גנו.
העולם הזה 2072

ישראל
מר?רד ר,.דודה 13 דרה״?
יש בארץ במאי־קולנוע אחד שאין צורך
להתבייש בסרטיו, ודווקא לו — אין מזל.
שמו אברהם הפנה הוא עקשן כפרד, עושה
רק מה שהוא רוצה לעשות (אפילו
אם הוא שוגה לפעמים) ,ומשום כך ביים
עד היום רק שני סרטים ארוכים. אף אחד
מן השניים אינו מושלם ועם זאת, שניהם
מעוררים כבוד, כיוון שהם יצירות קול נועיות
שבהן ניתן להבחין בסיגנון אישי,
ברצון להביע בעזרת המצלמה רעיונות
מגובשים, ומורגשים בהם יד מנחה ושולטת
ומוח שניחן באיפוק ובחוש־מידה.
אם כל זה נשמע כשבחים מופרזים העלולים
לעלות לראשו של האיש ולסחררו,
אין צורך לדאוג ..המציאות הכלכלית של
הקולנוע הישראלי העמידה בפניו מיכשו-
לים שדיים כדי לאזן כל תהילה או שבח
שיומטרו עליו. הגורל העצוב התעלל בו
שוב כשסירטו האחרון, דודה קלוה, נעלם
בצורה שלומיאלית בדרך לפסטיבל קאן —
ובמקום להגיע לוועדת־הבחירה של הפסטיבל
נתקע בתחנת-רכבת באחד מפרוורי
פאריס. כשגילה הפנר את האבידה,
כבר היה הפסטיבל בעיצומו.
סירטו הראשון, לאן נטלם דניאל וקס,
משמש עד היום דוגמה קלאסית להפצה
כושלת בישראל. הסרט הורד מן המסכים
במהירות מירבית, וכל סוחרי־הסרטים
בארץ מנפנפים בו עד היום כבהוכחה ניצחת
לכך שמה שמוצא חן בעיני המבקרים
שנוא על הקהל.
אגשים רגילים. סירטו השני של
הפנר, דודה קלרה, עומד לעלות על בדי
הארץ בעוד זמן קצר. להבדיל מלאן נעלם
דניאל וקס הוא עטור ״כוכבים״ כמו חנה
מרון, עדנה פלידל ורות סגל. כמו לאן
נעלם דניאל וקס זהו סיפור צנוע, העוקב
אחר שינויים קלים בהלכי-הרוח של אנשים
רגילים, החיים את חיי היום־יום שלהם.
אין בו סצנות מזעזעות ואין בו ר.צ־חקות
פראיות. יש בו רגישות ויש בו
תחושה אמיתית שאכן כאלה הם החיים,
ומשום כך הוא אמין ממרבית הסרטים המדברים
עיברית שנעשו עד היום.
למעשה, אחרי הכישלון הקופתי של
סירטו הראשון, ניראו סיכוייו של הפגר
לביים סרט נוסף, כשואפים לאפס. הוא
התאמץ, רץ, נפגש עם מפיקים ״מיקצד
עיים״ לפי מושגים ישראליים, והשתדל
להציג את רעיונותיו בצורה המיסחרית ביותר
שעלתה בדעתו• אבל הסתבר שה־מיסחור
המוחלט, נוסח הפנר, הוא עדיין
יומרנות אינטלקטואלית בעיני המפיקים
שעימהם נפגש.
עד שנתקל יום אחד באיש־עסקים רב־נכסים,
וניסה לעניין אותו בשותפות להפקה.
תחילה ביקש להציג את עצמו, אבל
מייד הסתבר שאיש־העסקים לא רק יודע
מיהו אברהם הפנר, אלא אפילו ראה את
לאן נעלם דניאל וקס. בתנאים נורמליים
זה היה בעצם סוף השיחה, כי הרי מי
שעניינו כספים ויודע מה היה גורלו של
אותו סרט בקופה, ודאי לא יסכים להניח
כספו על סוס מפסיד שכזה. אלא שבמיקרה
זה, זו היתר, רק בתחילת השיחה, שבהמשכה
בישר האיש להפנר כי הוא נכון
להשקיע בסרטו החדש. כשחלפה התדהמה
הראשונית, והבמאי עיכל את העובדה שלפתע
ניתן לו סיכוי ממשי לעשות סרט
נוסף, העז לשאול מה מניע את האיש
למעשה־טירוף שכזה .״אם לא נתמוך בסרטים
שכאלה,״ השיב הוא ,״יעשו בארץ
רק את לופו.״
התנאי: אל מוניו ת. התנאי היחידי
היה אלמוניותו של המשקיע. ולא משום
שהוא מתכייש בשמו, או מתוך שיקולי-
מס אפלים, אלא בשל סיבה מעשית הרבה
יותר .״אם ייוודע ברבים שאני עוזר להם־
נר,״ אמר זה ,״יעמדו אצלי בתור עם הצעות
לתסריטים נוספים. אינני מפיק-סר-
טים, ואיני שואף להיות כזה. פשוט רציתי
לעזור לאדם שנראה לי כישרוני, ולא
להחליף מיקצוע.״
העזרה היתד, מעשית בהחלט. עובדה.
בעיקבות השקעתו נמצאו משקיעים נוספים,
ודודה קלרה קרם עור וגידים. מי
שעבר בימי החורף ברחוב בן־יהודה ב־תל־אביב,
ליד רחוב מאפו, יכול היה לר אות
את מכונית הציוד של צוות־ההסרטה.
מי שנכח בצילומים, יכול להעיד על עקשנותו
של הפנר, שנלחם כל העת לעצור
את שחקני־ד,תיאטרון שבסירטו ולהפוך
אותם לשחקני-קולנוע, ובמאבקו המתמיד
להשיג על המסך בדיוק מה שתיכנן .״רד
(המשך בעמוד )46

על רבבות וחיידקים מיפג שקסנדרה (אנגליה, תל־אביב,
תל־אביב, אמפי׳ — חיפה)
:מילחמה בקטריולוגית הי-
תה לפני כעשרים שנה, עניין למדע בידיוני. היום היא בנר
נושא שנהווה. בדאי היה לקרלו פונטי ולסר לו גרייד,
המפיקים הממולחים להשתמש נו כציר לעלילת־מתח, לסרט
שהוא הפקת יוקרה.
העלילה נסנה על רכנת אבספרס החוצה את אירופה,
בשנתובה מוצא לו מיקלט טרוריסט שחדר ופרץ לנניינו של
אירגוו־הנריאות״הבינלאומי. בעיצומה של הפריצה נשנר
מיכל שבו החזיקו האמריקנים חיידקים מסובנים של מגיפת-
ריאות נדירה. החיידקים נתגלו, אך לא התרופה להדברתם.
מה שידוע לברט לאנקסטר (קציו־המודיעין האמריקאי הבכיר
היושב בז׳נבה) ,הוא בעובדה שעליו למנוע בבל מחיר
עצירתה של הרכבת בתחנה עירונית כלשהי באירופה, מחשש
פן תופץ המחלה הנוראה על״ידי נוסעי הרכבת, שבבר נדבקו
בה או עלולים לחלות בה בעתיד, ושהפיתרון הטוב ביותר
במיקרה נורא זה הוא להשמיד את הרכבת על נוסעיה.
למעשה זהו סרט במתכונת ״סירטי ההצלחה והאסון״
אבל הוא עשוי נצורה קולנועית יעילה כל־בן, עד שהצליח
להיות הטוב בכולם עד היום. העלילה, בבל שהיא מפחידה
בך היא סבירה, להוציא במה מיבצעי-קומנדו להשתלטות
של נוסעים חולים ולא-מיקצועיים על חיילים חמושים בריאים
ומיקצועיים למופת. ובמה התפלספויות שאין להן
מקום. הפעם, וזאת לשבח, הדיאלוגים אינם אוויליים במו
בסרטים הנעשים לפי מתבונת זו. הצילומים, העריבה וה-

מיפגש קסנדרה: סופיה לורן וריצ׳ארד הריס
בימוי (ג׳ורג׳ קוסמאטוס) עשויים בטעם ובקצב, ומשרים
הרגשה של אימה אמיתית. קוסמטוס השכיל לנצל את
הרכבת בדוגמנית: הוא מטפל בה מכל הזוויות כשהיא
מתפתלת בין הרים ונבלעת בתוך מערות, והיא הופכת
לשחקנית הראשית בסרט. לצד הרכבת גם כובבים נעלי
כאריזמה קולנועית במו לאנקסטר ואינגריד טולין, אווה
גארדנר (עדיין יפה) ומרטין שין (הנבל התורן) ,לי שטרסברג
המוכיח שהוא נאה מקיים מה שהוא נאה דורש לתלמידיו.

קצת שרה -
הרב ה גלנ ד ה
שרה ב רנ א ר (אורלי, תל־אביב)
— ביוגגרפיה זו, של מי שהיתה
המהוללת שבשחקניות סוף המאה
שעברת נאחזת, בערך, בעובדות, מערבבת אותן היטב
ומגישה את בולן בצורה של טור־רכילות קל לקריאה ונוח
לצפייה.
שרה ברנאר (אילו נכתב שמה בעיברית נמדוייק היה
צריך להיכתב נרנהרדט) עלתה לראשונה על קרשי הבמה
בשנת ,1862 כשהיא בת 18 בלבד. הנמה היתה הקומדי
פרנסז, התיאטרון הלאומי של צרפת ולשרה, שנודעה אחרבן
ב״אלוהית״ ניתן תפקד ראשי במחזה של ראסין איפיגניה
באאוליס. בסרט, זה מצטייר בצורה משעשעת הרבה יותר,
באשר שרה הקטנה נלחמת כשחקנית ראשית גדולה (הכוונה
לגודל פיזי) בטארטיף של מולייר. זוהי רק דוגמה אחת
לשינויים ולשיפוצים שנעשו בתסריט, כדי להעניק לו את
הצורה והאופי שהיו מקובלים מאז ומתמיד נסירטי־ביוגרפיה
דוליוודיים.
ואבן, שרה ברנאר מזכיר להפליא אותם סיפורי״חיים
שנהגו להפיק פעם, נוסח מלבה וקרוזו הגדול, סיפורים המטפלים
בעיקר בחייו הפרטיים של הכוכב שבמרכז הביוגרפיה,
משולבים בקטעים נבחרים מהצלחותיו הגדולות.
הסרט כולו נועד, למעשה, להפגין את בישרונותיה של
גלנדה ג׳קסון בתפקיד הראשי. קשה לשפוט את יכולתה

שרה — גלנדה ג׳קסון: לקרוץ מאחך מתים
הדרמאתית בקיטעי״ההצגות הקצרים, ויש קושי בתרגום
לאנגלית של המחזות הצרפתיים שבהם הצטיינה שרה האלוהית,
אבל גלנדה ג׳קסון מתגברת על הבל כשהיא מעדיפה
לגלם את עצמה ביסודיות, במקום לבנות דמות זרה לה.
מעריציה בוודאי יבואו על סיפוקם.

אונ>>ה ענק>ת
ועויעננום
מסעהא רו רי ם (אנגליה, דקל,
תל־אביב) :גם זו הפקה של סר
לו גרייד (וחברת איי־טי־סי, שעברה
מהפקות־יוקרה בטלוויזיה הבריטית להפקות״ענק
קולנועיות) .אבל הפעם לוקה בל המיבצע בולו בטעם רע.
בדומה למתכונת ספינת השוטים, פוסידון ונמל־תעופה, מכונסים
הקורבנות העתידים של תהפובת-גורל נוראה באונייה
אחת. אלא שהרקע, מפעם, אינו דימיוני בי אם מציאותי
וזוועתי: בסוף שנת 1939 רצו הגרמנים להפגין ״מחווה״,
שהיתה למעשה טריק פירסומי ששיטה בעולם כולו. הם
העלו על אונייה 1000 יהודים, רובם בעלי אמצעים וייחוס,
והבטיחו להם יציאה לחיים חדשים על חוף האוואנה.
לגבי נושא באוב בל-כך, שנשאב מן ההיסטוריה הקרובה,
צריך חיה הבמאי לנהוג בקצת יותר בובד־ראש. אבל
סטיוארט רוזנברג לא היה מסוגל לכך. הוא מגיש מלודראמה
טיפשית, שבה הבל צפוי מראש וכל הדמויות, כולל פיי
דאנאוויי ואוסקאר ורנר, כזוג אצילים יהודים מברלין,
מתנהגות כמו בובות־שעווה מתון רומן למשרתות. הן נושאות
דיקלומים נאציים ודיקלומים אנושיים מפוצצים לחליפין,
וכל זוג טרוד ביותר מאד בבעיות חדר־המיטות שלו.
אבל מה שנורא מכל הוא שהסרט חדל לעניין בדיוק ברגע
שבו מצליחים לסיים לזהות את האוסף המבריק של השחקנים
רבי-המכר. בערן אחרי 10 הדקות הראשונות.

אוניית הארורים: דאנאוויי וורנר
הדמויות בה שטוחות עד שגורלו אינו מעניין, בעצם.
מה שאפשר נבל-זאת לציין לשבח הוא אורסון וולס, מקס
פון־סידוב וג׳יימס מייסון, המצליחים להעניק משמעות כלשהי
לשורות הטפשיות שבפיהם, למרות נוכחותו של הבמאי
ותבתיבו של התסריט. חבל רק שנאלצו להתפרנס כן.

קולנוע
(המשך.מעמוד )45
איש הזה לעולם לא יהיה במאי,״ אמר
עליו אחד המפיקים המעוצבנים .״הוא פרפקציוניסט
מדי. הוא צריך ללמוד לוותר.״
עד כמה ויתר הפנר, קשה לקבוע. הסרטה
היא עניין מורכב ובעל שלבים רבים.
ולכל שלב מהמורות משלו. אך התוצאה
הסופית מוכיחה שגם אם היו ויתורים, הם
לא היו משמעותיים.
הערצה לאח* דודה קלוה הוא סיפור
המוכר להפנר היטב. וזה מורגש בסרט.
זהו סיפור על שלוש אחיות בגיל-העמידה
(חנה מרון, עדנה פלידל ורות סגל) ,הנשואות
לשלושה גברים (שמואל בונים, יוסף

! הישראליתשל דסאן
(המשך מעמוד )43
הארצות הדוברות צרפתית באירופה. אנחנו
עובדים צפוף מאד במשך כל השנה ויש לנו
בסך הכל חודשיים־שלושה חופש.
״ג׳ו יודע שאני רוצה ללכת סולו, הוא
נורא דוחף אותי לזה, מפגיש אותי עם
אנשים ומפעיל קשרים שלו. אם אצליח,
זה יהיה הרבה מאד תודות לו. הוא כל
הזמן אומר לי, :מיכל, צריך לנסות. אם
לא יילך לא יילך, אבל לנסות צריך.׳
״בינתיים אני ממשיכה לכתוב לעצמי ב־עיברית
ובצרפתית, אבל התחום שאני מתמחה
בו במייוחד הוא ההלחנה. שיר משלי
בביצועה של נאווה ברוכין הוצג השנה ב־פסטיבל־הזמר,
ובקרוב עומדת זמרת ישראלית
ידועה להקליט שני שירים נוספים
שכתבתי.
״אין לי בעיות בפאריס. את השפה אני
מדברת, והמוסיקה בכלל היא שפה בינלאומית.
החבר׳ה שלי הם האמנים שאני
עובדת איתם, ואת מעט הזמן שאני מבלה
בבית אני משתדלת לנצל לכתיבה. בדיוק
כמו ג׳ו גם אני לא מסתובבת במקומות־הבילוי
של האמנים, ואני בפירוש לא
משתייכת ל,קליקה׳ של שוקי ואביבה. כשיש
לי קצת זמן אני קופצת לראות מופעים
באודימפיה וצילומים של תוכניות-
הטלוויזיה. אני אוהבת לראות אמנים עובדים.
כשהיו פה ג׳וני מאתים והארי בל-
פונטה ליוויתי אותם, וזו היתד. חווייה
אמיתית לעבוד עם שני האמנים הגדולים
האלה.

תחוס ההתמ חו ת:
י ההלחנה

חנה מרון כ״דודה קדרה״
אירועים משפחתיים אופייניים
כרמון וליאו יאנג) .הן מחזיקות יחד ב-
סלון לשמלות־כלה, חיות יחד כל חווייה
והן נושאות עיניהן יחד, בהערצה עיוורת,
אל האח המתגורר באנגליה, שיש לו עסקים
פורחים ותיאורטית הוא יכול לפתור
את כל בעיותיהן.
הפנר מוביל את צופיו דרך סידרת אירועים
מישפחתיים אופייניים: המחלות ו-
התקפי־הלב של גברים בגיל המסוכן, הרימו
של הבת היחידה במישפחה (בתה של
האחות האמצעית) שנשלחת ללונדון כדי
לשכוח את אהובה, התנגשויות קטנות בין
גיסים שיגיונות הבת, שלכבודה מגיע
לשיאו בחתונת הבת, שלכבודה מגיע
אפילו האח מלונדון.
מה שמתקבל, בסן־-הכל, הוא התמונה
הנאמנה ביותר שצויידה עד היום של
מישפחה יהודית ממוצעת ממוצא מיזרח-
אירופי, וכל מי שמצוי בהוריה זה ימצא
בסרט דברים מוכרים וידועים לו עד כדי
כך שלעיתים כימעט יחוש מבוכה, כאילו
הסרט פונה באופן אישי אל כל אחד
מן הצופים ומתאר את חיי מישפחתו.

^ פני כמה שבועות קפצתי ארצה
לביקור. יש לי פה המון חבר׳ה, עוד
מתקופת הצבא. רובם הצליחו יפה מאד.
״הלכתי לי בדיזנגוף, פיתאום אני פוגשת
את פשנל ואת האמרגן שמואל צמח,
והם אומרים לי :״מה את עושה פד ז עוד
חודש את מופיעה בהיכל התרבות.״
אמרתי להם , :אני לא מאמינה, לפני שנה
עשיתם לי אותו הטריק, ובסוף לא הופענו.׳
כשחזרתי, לפאריס, הודיעו לי שנוסעים
לישראל. מובן ששמחתי. זה כאילו
השלים לי את התמונה.
״לפני שהגענו הנה לימדתי את ג׳ו לשיר
את לילה לילה. ישבנו ליד הפסנתר, ותוך
שעה הוא למד את השיר. יש לו מיבטא
מצויין וקליטה נהדרת.
״אני לא יודעת מה יקרה אתי בשנה
הבאה. בינתיים אני ממשיכה לעבוד עם
ג׳ו. תוך כדי הקיץ אני מקווה לכתוב כמה
שיותר, ולקראת הסתיו להקליט. אני יודעת
שאני עומדת בפני תקופה קשה. כדי
להצליח צריך להידחף, צריך שיידעו
עלייך. אני לא משתדלת. יש לי בינתיים
מספיק עבודה בשביל לחיות, ואני מאמינה
שפשאלך סולו יש לי סיכוי להצליח.
״לא, אני לא מבליטה את הישראליות
שלי, למרות שעולם־השעשועים בצרפת
מנוהל בידי יהודים ובראשם מישפחת
מרואני שאחד מבניה, רושל, מנהל גם
את ג׳ו. אגל אני יודעת שבחוגי המיק-
צוע, כשמדברים עלי, אני, הישראלית של
ג׳ו דאסן.׳״

ה ה תנפלו ת
(המשך מעמוד )15

הגכוה של צה״ל הם למעלה מן
האפיפיור — איננו מסוגל לטעות
ואי־אפשר שכתחום אחריותו יארע
רבד הראוי לביקורת.
אין כל חשיפות לשאלה מהי כוונתו
האמיתית של מוטה גור, והאם פעל בתום־
לב. התוצאה בפועל היתה, שתגובתו הפכה
ונראית כמסע של ביזוי, הקטנת-ערך,
דחייה ושלילה מוחלטות — של הדו״ח,
של המבקר ושל עצם תופעת הביקורת על
צה״ל. יתר על כך, הרמטכ״ל אפילו שבוודאי
לא נתכוון, נתן הכשר ותמריץ לכל
אותן תופעות שליליות שמצא המבקר.
עושיהן, הראויים לחקירה ואם אשמים —
למאסר ולהדחה, עומדים אצלו כצדיקים
שעמלם קשה ומועיל, אלא שמטרידים
אותם מיני חבלנים וטרחנים קטנוניים
וכפויי־טובה מסוג מבקר־המדינה.
מובן כי גם כוחותינו באמצעי־התיק־שורת
נחלצו, אם־כי הפעם בכמות ובמרץ

לבל המעיין בספרים של היסטוריה צבאית,
זכורות תמונות מחסני-הענק שהקימו
הצבאות במילחמת־העולם השנייה (בהכנה
לפלישה, למשל) ,בם עמדו רכבים מכל
הסוגים וכן אמצעי־לחימה ואמצעים אחרים
— תחת כיפת־השמיים, במזג-אוויר
קשה לאין־-שיעור מזה שבו מצויים ה־ימ״חים
שלנו, למשך פירקי־זמן רצופים
ארוכים בהרבה, וכאשר אפשרויות האחזקה
האובייקטיביות קשות פי־נמה־ובמה, מחוסר
מיתקני-קבע ובעיקר מפני שכמויות
הציוד היו כה אדירות, עד שגם צה״ל
של היום ייראה בחגב (כמותי) מולן. לעומת
הימ״אים הללו, הימ״חים שבדק מבקר־המדינה
פעלו בתנאים על-אידיאליים.

דיווחים אחדים בעיתונות ידעו
לתאר ״ריגשי עלבון״ ,״סבנה מוראלית״
,״תחושת תיסכול״ ,אווירה
מעיקה״ ,״רק אנחנו ץ״ ,וכל
שאר הפראזות מסוג זה, אשר הועתקו
מצה ״ל שמייד לאחרי דו״ח־אגרנט.
כעיקר נדרשים אנו הפעם

מ שהתיר את !(מצא מנקההמרינה
על כל צה־־ל היה הומטב־־ל ולא המבקר
פחותים בהרבה מבאותו תור־זהב של שי-
תוף־פעולה, שעה שיצאו שכם אחד לרמוס
ולעקר את דו״ח אגרנט ׳(בהצלחה מלאה
ומרשימה) .אחד מהללו, שידו בכל, כבר
שוחח (״לפי בקשתי״) עם קצין בכיר אשר
במהרה שיכנע אותו כי ״צבא איננו בית-
מרקחת״ .זהו נימוק משונה, והשאלה היא :
״למה לא אם אומנם מכיר אותו קצין
בכיר את צה״ל, אכן ימצא כי לא מעט
מיתקנים בו — אפילו גדולים, מורכבים
וקשים־לאחזקה פי־כמה מאותם ימ״חים
פשוטים -של חטיבות חי״ר — יכולים
לבייש כל בית־מרקחת ממוצע.
באוזניו המעריצות, אך הבורות, של
אותו עיתונאי, המשיך הבכיר והשמיע את
הסט הרגיל של פיתפותי־תירוצים: התעצ מות
״מטורפת״ ,כמויות ״אדירות״ ,מהירות
״מטורפת״ וכל כיוצא בזה — שאין
להם ולא כלום עם מימצאי המבקר ! שאינם
יכולים להסביר אפילו אחד הליקויים ש מנה!
ושאינם נוגעים כלל לכל הנוחלים
הפסולים ולנוהגים השליליים שפירט.
כתב צבאי חרוץ, שבאחרונה היו דווקא
לו נימוקים טובים במיוחד לפקפק במעשי
פיקוד צה״ל והסבריו, התגייס אף הוא,
כמו קודמו, רק ביתר מומחיות — איש־המיקצוע!
— הציג גם זה (מפי מפקדים,
כמובן) את העניין, כאילו הברירה העומדת
היא: קליטת אמצעים או אחזקה
יעילה. מיותר להוסיף, שלא כך דאה המבקר
את הדברים. הוא לא טען נגד העמדת
רכב בחוץ, אלא רק נגד אי־מילוי ההוראות
המחייבות (והפשוטות מאידכמותן
לביצוע) בדבר כיסוי רכב כזה, וניו״ב.

* וסין! ,לצורך הפרופורציה, ש־
^ ככר היו דברים מעולם :

לחרוד למוראל ולחשק של אנשי
הימ״חים, שעושים עבודה אפורה״,

* -־5??-אלה, כמו שאהב לומר בר־לב, קישקו־שים
גמורים. מי שהחיל את מימצאי המבקר בשני ימ״חים על כל צה״ל היה ה־רמטכ״ל
— ל א המבקר. נחוצים זדון־לב
מיוחד — או בודות מוחלטת בעיברית
פשוטה — כדי לראות במסקנות המבקר,
שלאור מימצאיו נחוץ לבדוק גם ימ׳7חים
אחרים, קביעה מפורשת שכלה־ימ״חים
לוקים. יתרה מזאת, כל הדיכאון
וההעקה מצויים רק בדימיונם הפורה —
או הסלקטיבי והמגמתי — של הקציר
נים הבכירים ושל דובריהם. הם מתארים
מצב שלא היה ולא נברא: מי שהימ״ח
שלו תקין, איננו מוטרד בגין דו״ח המבקר
ואיננו נפגע ממנו. רק מי שיש לו יסוד
לחשוש שמא יגיע גם תורו לביקורת,
על ראשו בוער הכובע — ויש לקוות שאם
יבוקר ויימצא לוקה, תהיינה לו סיבות
טובות למצב־רוח שפוף.
הביקורת של מבקר־המדינה איננה רק
סבירה, שקולה ומתחשבת, אלא גם מתונה
וזהירה ביותר — בתכניה, ועוד יותר בניסוחיה.
ההבדל בינה לבין ביקורת ״של
ממש״ ,הוא כהבדל שבין המעט הכימעט-
נייטרלי שיש למבקר לומר על מה •שמצא
בבית־הספר לשיריון, לבין מה שפירסם
העולס הזה בשבוע שעבד — ואשר אצל
רבים, ששירתו במוסד זה ומכירים אותו,
כמוני, בוודאי עורר כאב אמיתי (גם
אישי) .ביקורתו כמוה כטיפול שיגרתי,
חיוני ומועיל לבריאות. אי־היכולת לקלטה
ולשאתה ודחייתה המוחלטת׳ התוקפנית
והלוקה בתגובתיות־יתר, אופייני מדי לגוף
לא־בריא — ולכן מדאיגה.

פי• ד א 111י( ש ח קני ת השגה הטובה ביותר!
מקס פון סי רו ב • אוסקרוותר
מלקולםמקדואל • *יי מ ס מי סון
או ר סוו וו ל ס
לי גרנט• קתרין רוק• בו גאוארה פרננדו ריי
מישל קונסטנטין חוזה פרר מריה של
בסרטו שלסטואוט רהוברג 0***0ואז מ*
מוסיקה: לאלו שיפרין
בכורה ארצית

העולם הזה 2072

במדינה
איבות הסביבה

תשבץ הו1ול 0הזה

2072

חר!נ>ה דו ח ה מדמגע
תושבי חיפה ובאר־שבע
אוכלים עשן — ומלר״ז
מקבלת תרומות מן המי;9ן לים
האחראימ לזיהום האוויר
המועצה הציבורית למניעת רעש וזיהום
אוויר בישראל (מלר״ז) ,שתפקידה המפורש
הוא מניעת מיפגעים תברואתיים
על־ידי מקורות פולטי-זיהום, פועלת באופן
המעורר ספק באשר לאמינותה.
מלר״ז היא הגוף האחראי לנקיטת צעדים
נגד אותם המיפעלים הגורמים, ביודעין,
לפגיעה באיכות הסביבה על-ידי
פליטת רעלים או צחנה. לכאורה זהו גוף
שנועד להגן על התושבים המתגוררים ב־קירבת
אמורים תעשייתיים או מיפעלים
שהם בגדר מיפגע. אולם למעשה קיימים
חריגים בדרך פעולתו.
מיפעל נשר בחיפה ומיפעל מכתשים
בבאר־שבע — השייכים לקונצרן כור —
מהווים זה זמן רב מיפגע תברואתי ממדרגה
ראשונה. פניות של אזרחים למוסדות
השונים בבקשח לחיסול המיפגעים
שיוצרים מפעלים אלה, נותרו ללא מענה.
מטבע הדברים חייבת היתה מלר״ז לנקוט
צעדים חמורים ביותר נגד שני מוקדי-
זיהום ראשיים אלה. אולם קיים מעין מעגל-
קסמים בין מלר״ז לבינם.
כך, למשל׳ חרגה מלר״ז מתפקידה המוגדר
לבדוק אם אכן מיפעלים אלה מזהמים
ולתבוע לחיסול המיפגעים, באמצעות
מאבק ציבורי מקיף לחיסול התופעה.
תרומות להשתקה. יו״ר הנהלת
מלר״ז, הפרופסור שימעון גיטר, פנה —

קשקשת 2 0 7 2
הפעל את דיסיונך ונסה לווצוא
לציור שלממה כותרת מתאימות אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת:
.קשקשת׳ ,ת. ד ,136 .תל־אביב.
בין הזוכים יוגרלו פרסים: שתי
מנות בשווי — 50ל״י (חמישים לירות)
כל אחת, באחד מסניפי רשת
הפיצריות רימיני בתל־אביב.

קשקשת 2 0 7 0

• מנעול מייוחד על דלת לישכת
ראש־הממשלה אחרי פרישת רבץ.
הדר גלברט, רח׳ המייסדים
,10 כפר־יונה
• תעמולת־בחירות של פלאטו־שרון:
פ״ש — פשטידה שרופה.
אילה, קיבוץ נתיב־הל״ה,
ד.נ. עמק האלה
• רצח בחור המנעול.
שאול יהישלום, רח׳ אורלנסקי
,7פתח־תיקווה
• שם עינו בכוס.
ישראל לסינגר, רח׳ אילת
,19 רמת־יוסף, בת־ים

יו״ר מלר״ז גיטר
״רציתי שיתוף־פעולה!׳־
ב־ 15 בפברואר — 1976 אל שני המיפעלים,
בבקשה שיתרמו לקופתה של המועצה
שלו. בקשתו לא הושבה ריקם. האחראים
במיפעלים אלה קפצו על המציאה, ושלחו
תרומות בזריזות ראויה־לשבח. מאז מיב-
תביו הראשונים של הפרופסור גיטר אליהם
ועד לפנייתו המחודשת, כעבור שנה, ב־
25 בינואר ,1977 לא עשתה מלר׳ז דבר
למניעת המיפגעים שגורמים נשר ומכתשים.

1בפברואר 77׳ אירע במכתשים ב־באר־שבע
מיפגע-צחנה חמור ביותר. הסבל
שנגרם לרבים מתושבי באר־שבע
היה נורא. כלי־התיקשורת נזעקו אז, וביקורת
צורבת נמתחת על מלר״ז. אולם
המועצה שתקה, ולא נקטה כל פעולה.
ייתכן שניתן להסביר זאת בעובדה שימים
ספורים קודם־לכן, ב־ 25 בינואר, ביקשה
מלר״ז תרומות משני המיפעלים.
הדבר היחידי שעשתה אז, אחרי שנה
ויותר של שתיקה והתעלמות, היה שיגור
מיכתים לשרי הבריאות והמיסחר־והתעשייה
ולמכון למיפגעי־בריאות סביבתיים. לא
היה שום פירסום, ציבורי מתריע, שהיה
מעלה כמובן את חמתם של שני המיפעלים
הנדיבים. וכך לא נודע לאיש מחוץ ל־
(המשך בעמוד )48
העולם הזה 2072

מאוזן :
.1קיבוץ בעמק ; .5ציפור ססגונית ;
.10 שנולד קודם זמנו! .11 סוג אדמה
בנגב; .13 בהשאלה: מרכז! .14 מספיק;
.15 מזל .16 :תא בצמחים מחוסרי-פרחים ;
.18 לא-עבה! .20 ענף; .21 השתקפות במים
! .22 שמח ; .24 בואו הלום ! .25
מונח בתורת החשמל ; .26 קיום ; .28
משמש להדבקה ; .30 מחסום לפי החיה ;
.31 שמנו משובח ביותר ; .32 צה״ל הוא
כזה; .34 אנרגיה; .35 זה הוא (הפוך);
.38 שייך לך; .39 בת-קול; .41 עלוב!
.42 מן הפרקים בגוף .43 .פתי ; .45 עצם ;
.47 גוף .48 :מס על ייבוא וייצוא .50 :
ממרכיבי המילחמד .51 ; ,שן הפיל ; .52
אמס כוחו ! .54 מן המזלות ; .57 גדול
בתורה ; .61 אריג ! .62 מושלם ; .64 תנועה
במים ; .65 מחוטי הארג ; .66 מידת יבש !
.67 בה מתקינים את היין; .69 מזכיר ההסתדרות
(ש״מ 70 מיבנה העצמות
והסחוסים בגוף; .72 תחבושת .74 :דג־נהרות;
.75 בננה .77 :כינויו של ה־רמטכ״ל־לשעבר
; .78 מונרך ; .80 יפעה ;
.82 עוף־טרף; .84 סימן־הכפל; .85 סוס
צעיר; .87 ישן .88 :מין אבן יקרה; .90
קידומת הולנדית .92 :בן־אדם ! .94מאבות
המזון ; .95 מחייתו-יער ; .97 ירביץ :
.99 כלי-קיבול לנוזלים .101 :שייך ל:-
.102 מרנן .103 :מבשרת את האביב:
.104 שחמת.

מאונך :
.1יחידה בכרם ; .2שלושה־עשר ; .3
זאטוט ; .4מחוספס ; .6נהר באפריקה ;
.7אבר פנימי חיוני ; .8זכר בבקר .9 :
יקום; .12 אסור באיסור חמור; .15 יחידה
צבאית; .16 שתיל רך; .17 בעל־גאווה ;
.19 רוח חמסינית .30 :באר־שבע (ר״ת);
.21 מין עץ נפוץ .23 :ארמדה ; .24 בוסתן ;
.26 ממוצרי החלב ; .27 אדון ; .29 יריד ;
.30 מישכן ; .33 חידלון ; .34 אימרת-
שפר; .36 חרק טורדני; .37 שתחביבו
הרכילות ; .40 חי ימי ; .41 נוזל החיים ;
.44 עלוב־נפש; .46 תפרן .47 :מתגורר;
.49 זוהמה; .50 קנוניה; .53 מתח גשר;
.54 בדולח ; .55 מגופה ; .56 גיבעה קטנה ;
.58 פרוסה; .59 נרכש על-ידי לימוד; .60
המפורסם בהם היה בפראג ; .62 חזר ;
.63 מכשף .66 :שמקורו בתקופה קדומה;
.68 שניים שנולדו יחדיו .71 :מח העצמות;
.73 שדד .76 :בהמה דקה; .77
אשפה .79 :אולם; .81 מטבע יפאני!
.83 צבא-ההגנרדלישראל .84 :ביודהספר
לפיקוד ולמטה (ר״ת) .86 :אותו אכלו אבותינו
במידבר; .89 אכל עשב; .91 יחידה
בעפעף; .93 יצק; .95 סוג של אנרגיה;
.96 ערימת גרעינים .98 :מילת חיוב;
.100 כיוון ש־; .101 מין ארג דק ויקר;
.102 כלי־קיבול גדול.

מסעדות איטלקיות
ת ל ־ א בי ב, ככראתרים
ת ל ״ א בי ב, ככר

ט ל288800 .

מ ל כי ישראל , 4
ט ל263987 .

תל־־אביב, ר ח׳

א בן ־ג בי רו ל

ט ל266177 .
מ ל ־ א בי ב, דיזגגו ף 93

ט ל221681 .

תיפח, ר ח׳ חנביאים , 20ט ל640201 .
חי פ ח, דרך רו פין

ט ל252654 .

י רו ש לי ם, ר ח׳ יפו 43

כ שר

י רו ש לי ם, חמלךג׳ורג׳ 15

כ שר

רמלה, ר ח׳ הרצל 102
אילת,

מ ר כז

ה תיי רו ת

החד ש

— 4 7י

5בר האולם במה

מבקרי־התיאטרון היללו ושיבחו את
המחזת..קסט־׳ נ,.תיאטרון מצוייר !.חוויה משגעת״ ואילו נקירי־התדבות של ־
..אמנות לעם־־ מצאו את המחזה בבלתי־ראוי־להצגה בעיירות־הפיתוח

התיאסחן האחו ויעוואו האחות
ך ־ 26 במאי 1828 נתקלו עוברים—
/ /ושבים בנער זר כבן ,16 כשהוא
משוטט ללא מטרה ברחובותיה של העיר
נירנברג. התברר שהנער אינו שולט בשום
שפה או לשון. בכליו נמצא מיכתב, זבו
כתוב :״שמו קספר האוזר, שנת לידתו
.1812 מאז נולד לא בא בחברת בני־אדם
אלא״מזוחזק בחדר נעול. צרכיו סופקו לו,
ואיש לא שוחח עימו.״
קספר למד קרוא־וכתוב, והועבר לעיר
אחרת, מבלי שאיש יירד לפישרו, וכעבור
שנה חזר לנירנברג כשהוא פצוע וחבול.
בשנת 1833 נפצע שוב, הפעם פצעים אנושיים,
ושלושה ימים לאחר־מכן הלך לעולמו.
סופרים
ומשוררים רבים מצאו עניין רב
בקספר האוזר. ורלן וגיאורג טארקל הקדישו
שירים לדמותו. הסופר יעקב וסרמן
כתב רומן ארוך על תולדותיו, ולפני שנתיים
הוסרט סיפורו של קספר (הסרט
יוקרן בקרוב בארץ) .בשנת 1968 העלה המחזאי
האוסטרי הצעיר, פטר הנדקא, לראשונה
את מחזהו קספר, שהפך מאז אחד
המחזות ה״קלאסיים״ של עשור השנים
האחרון.
לפני כחמש שנים הוצע המחזה קספר
לישעיהו ויינברג, מנהל התיאטרון הקאנורי
דאז, על־ידי השחקן ישראל גוריון. ויינברג
אמר לגוריון :״הקהל שלנו אינו בשל
לתיאטרון שכזה.״ מאז הוצע המחזה פע-

אשרצרפתיבמחזה? ..ספר ״
לות את קספר על הקרשים.

סג ד קי־ ה ת רבו ת נגד סנ׳דק

במאימוט׳ סנד ק
מים מיספר, על־ידי שחקנים שונים, לווע־דות־רפרטואר,
אך נידחה בטענה ,״הקהל
שלנו אינו בשל...״
מוטי סנדק, במאי צעיר ( )30 בוגר הברי־טיש
תיאסר סנטר, שעבד עם במאים בריטיים
כלינדזי אנדרסון וג׳ואן ליטלווד, פגש
לפני כשנה וחצי בשחקן אשר צרפתי,
ששיחק באותה עת בלהקת החאן הירושלמי.
לשניהם התברר כי חלומם המשותף
הוא להעלות את קספוי בעיברית. ל שניים
היה ברור כי התיאטראות המסובסדים.
אינם מתכוונים כלל להעלות מח זה

משום כך הקימו מוטי סנדק ואשר צרפתי
את התיאטרון האחר וגייסו סכום של
80 אלף לירות ישראליות, על־מנת להע-

ך* במאי מוטי סנדק, שביים בלוג-
1 1דון בהצלחה את מחזהו של הפולני
טדיאוש רוזביץ הזקן המצחיק הזה בהש תתפות
השחקן הבריטי לי פוקס, במימון
הארט קאונסיל, שהוא דגם־האב הבריטי
של המועצה־לתרבות־ולאמנות בישראל,
פנה אל הגוף המכונה אמנות לעם, הפועל
בחסות המועצה־לתרבות־ולאמנות, בהנהלת
יוסף פרוסט. ההצגה לא נתקבלה
על-ידי אמנות לעס למופעים בעיירות־פי־תוח,
למרות שבהצגת־ראווה שנערכה עבור
הנהלת האגודה, נכחו רק שלושה מתוך
12 חברי הגוף המייעץ, וביניהם קצין-
צבא המייצג את קצידחינודראשי של
צה״ל, משה זעירי מהוועד־הפועל של ההסתדרות,
שהינם מייצגים אדמיניסטרטיביים
והמבקר בועז עברון, ששיבח את המחזה.
מהו המוסד המכונה אמנות לעם?
אמנות לעס מספק לעיירות־הפיתוח ול־ערי־השדה
מופעים כמו אלה של הגשש
החיוור ולהקות־בידור אחרות, והתיאטרו-
נים המסובסדים יוצרים עבורו גירסות
מאולתרות של מתזות כהאדמה הזאת, הדיבוק
ושאר דוגמות מן הקלאסיקה התיאט־רונית
היישובית, הצגות שהתיאטראות אינם
טורחים אפילו להביאן בפני מיבחן ביקורת
התיאטרון. רק לפני חודשים אחדים
גילה מבקר־התיאטרון הד״ר גדעון עפרת,
כי המחזמר קריזה שהחל כמחזה קאמרי
של מחאה בתיאטרון חיפה, עבר על-
ידי אמנות לעם טיפול קוסמטי, הפך למעין
מחזמר חיובי-יצרני על ישראל השנייה,
והותר להצגה על-ידי אמנות־ לעס.
מדוע לא הותר קספר להצגה על־ידי
אמנות־לעם?
קספר הוא מחזה־מחאה מתוחכם. הוא
עוסק במיתוסים של חברה כפי שאלה

מומחשים על-ידי מטבעות־לשון של יום־
יום. זהו מחזה שגיבורו משוחח עם
אביזרים, עם כיסאות ועם שולחנות.
נאמרים בו דברים שמן הסתם הדליקו
אורות־אזהרה באוזני הממונים על אמנות
לעס. במחזה, העשוי בקפידה סיגנונית,
נאמרים בין השאר דברים כמו :
״כל אדם ניחן מלידתו בשפע של כיש־רונות.
כל אדם חייב לדאוג בעצמו לקידום
ענייניו ...כל מי שאין לו כלום, העבודה
משמשת לו תחליף לרכוש ...כל אדם
עובד זכאי לנופש הנדרש לו לחידוש כוחותיו
שנוצלו בעבודתו ...כל יום השמש
זורחת. אין אדם שאין לו תחליף ...העוני
איננו בושה. המילחמה איננה מישחק. הממשלה
איננה חבורת ליצנים ...הכלב נובח
אלוף־הפיקוד נובח ...אנחנו רוצים לעבוד
עד הפועל האחרון ...יש לשמור על
הגבולות מפני עדרי־בקר ...תמיד קשה
למישטרה, משום שהיא חייבת למצוא צד
של זכות לעצמה ...המילחמה בארגז־החול
עלתה כבר בחייהם של מתים רבים...״

כתוצאה מלחצים של חברי־כנסת רבים,
שביקרו את אופן ניהולם של המועצה
לתרבות־ולאמנות ואמנות לעס בוועדת-
החינוך של הכנסת, פנה שר־החינוך
והתרבות אהרון ידלין, וביקש לנסח
המלצות עקרוניות ומעשיות לגבי מענקי
מישרדו. הוועדה, המכונה. ועדת־לוינסקי,
שבה היו חברים ע. לוינסקי, בצלאל אמיר
וד״ר יוז׳ף מילקמן, פירסמה את מסקנותיה
ב־ 9בנובמבר .1976
כמו מרבית הדו״חות שנעשו בעבר בענייני
תרבות, גם דו״ח זה הוא בעל פנים ן
לכאן ולכאן. בנושא ״תקציב ותמריצים״
סעיף ר, נאמר :״הוועדה סבורה כמו־כן,
כי תיאטרון זכאי לתמריץ בצורת מענק
נוסף עבור הפקה מייוחדת או הפקה המשמשת
צורך ציבורי במיסגרת מדיניות
התרבות הכללית של המישרד. תמריץ כנ״ל
יהיה חד־פעמי ויתייחס לפרוייקט מסויים
שיאושר או על־ידי המישרד מתקציביו או
על־ידי המועצה הציבורית מתקציבה.״
במילים אחרות: שעה שמישרד־החינוך-
והתרבות שילם לתיאטראות הבימה, הקאמרי׳
חיפה, באר־שבע, והחאן הירושלמי
סכום של כ־ 18 מיליון לירות ישראליות
בשנת התקציב 1976/7הרי אמנות לעם,
החולש על חלק ניכר מהסכומים שהמדינה
מוציאה על תיאטרון, החליט שלא לקבל
להצגה מחוץ למרכזים עירוניים את ק מפו 1
שבהפפת מוטי סנדק ואשר צרפתי, למרות
שבמסקנות ועדת לוינסקי נקבע במפורש
:״אין הוועדה סבורה שהגורמים
הציבוריים, באשרם את התוכניות והפעולות
צריכים להתערב בשיקולים האמנו-
ודים של קביעת הרפרטואר...״
כלומר: הצגה שזכתה בביקורות מהם־
עולות בעונת התיאטרון הנוכחית, המחזיקה
את עצמה בתל־אביב באופן עצמאי
וממלאת אולמות מזה ארבעה חודשים, בעלת
ניידות להגיע ולהציג בכל מקום ב־מדינת־ישראל,
ולמלא את מסקנותיה של
ועדת לווינסקי, אינה זוכה בעידוד המינימלי
שבו זוכים תיאטראות הבורקאם הפרטיים
והמסובסדים. כך נוצר מצב שבו
תושבי ישראל האחרת אינם זוכים בהצגות
התיאטרון האחר.

א מנו ת מ סווג ת לעס נבחר
**זה ארבעה חודשים ממלאת הו!
הצגה קספר, ללא תמיכה ציבורית וללא
סובסידיה, אולמות בתל־אביב, תוך שהיא
מושכת אליה תלמידי־תיכון, חיילים וצעירים
— שאינם נוהגים לבקר באולמות־התיאטרון.
מבחינת יכולת־הקיבול של אולמות
גדולים, ההצגה נושאת את עצמה
מן הבחינה הכלכלית מבלי להזדקק כלל
לסובסידיה כלשהי, שעה שתיאטרונים ציבוריים
כהבימה, הקאמרי ותיאטרון חיפה
נתמכים בקרוב ל־ 80 אחוזים מתקציבם,
מבלי שייצאו לערי־השדה ולעיירות־הפי-
תוח. מניעת עידוד הצגת קספר בישראל
האחרת, עלולה לעורר את המחשבה כי
האגודה לאמנות לעם לא נועדה לעידוד
האמנות לעם. אלא דווקא לבלימתה.

צרפתיב<<קספריי

ן <-מחזאי יום ן 5מונדי מטיל, מדי תקו חברות קפיטליסטיות מתקדמות יכולות
ו 1פה, לחללה התרבותי של המדינה, להרשות לעצמן להרוויח ...העלייה היא
פצצת־זמן תיאטרונית, שבעזרתה הוא מנסה לצורך הירידה והירידה היא לצורך הלהמחיש,
במסיכותירהוא, את דיעותיו על עלייה אלה סיסמות מוכרות ברחוב
המתרחש בחברה הישראלית. את קטלוג־ הישראלי.
הביקורת שלו החל מונדי במחזהו זה מסעם
התפתחות השיחה בין שתי הדמויות,
תובב, שבו העלה — מייד אחרי מילחמת מתקבל הרושם, כי המחזה כולד נועד
ששת־הימים — על הבמה פסבדו־הרצל להוות פארודיה על מודחים מפורסמים בופסבדדקאפקא
השוכנים בתוך מוסד סגור. תולדות הפוליטיקה-הישראלית הצעירה:
את הבעיות המוסריות של החברה היש פינחס לבון, משה שרת, בן־גוריון, גולדה
ראלית, כחברה הנאלצת לשלוט באיזורי -מאיר ויצחק רבין. מונדי מנסה לחדור,
כיבוש, העלה מונדי לפני כשנתיים במחזהו על-ידי הצגת דמותו של המנהל המודח,
מושל יריחו, שבו הצליח להפיח חיים אל תוך נישמותיהם של המודחים, ואולי
בימתיים בכמה מן הטראומות, החרדות לפענח את הפסיכולוגיה של המודחים,
והפצעים הקבועים של ישראל. הוא מטפל, המתאמצים לשוב אל עמדות־השליטה שבהן
במחזהו זה, בכפפות קוצניות בנושאי ה־ החזיקו בעבר. ואומר המנהל :״כל פעם
שינאה, הלאומנות, הכיבוש והנוקשות של״ שאני שומע את המילה, מיפעל,׳ דוקר לי
חברתנו, תוך חשיפת דראמה סימלית של בלב ...המנוולים ...הם סילקו אותי ...הרי
מחאה חברתית.
אתה יודע שבניתי את המיפעל במו־ידי...

״לכן אני נוהג ממש כמו שר־החוץ שלנו...
אני אוגר כוח, ואני בטוח שיום אחד אנצח
והמצב ישתנה לטובתי...״
קרוב לאמצע המחזה, נוספת דמות שלישית
על הבמה: הצולע, שהוא מעין תערובת
של רוצח־שכיר ונושא־כליו של ה עסקן
המיפלגתי. ההכנות לחתונה הלילית
בסופרמרקט נסתיימו. המנהל מביא
בפני המתאבד את אחת מבשורותיו, וטוען
:״אנחנו.מוכרחים סדר. בלי סדר נהיה
אבודים. שמת לב כיצד אנשים עולים כאן
לאוטובוס? הם מסתערים על הדלת כאילו
רוצים להינצל ממחנה־ריכוז ואילו המתאבד
משיב לו :״האמת היא שהחיים
בכלל דומים למחנה־ריכוז, ובני־אדם ממתינים
לתורם להישחט ללא התנגדות...״
באחד המקומות שבהם פותח המנהל את
סגור־ליבו, הוא מגדיר את מהות השילטון :
״אתה תגיד שאני מיפלצת, שאני דאגתי

התרחבו. הם למדו את השפה החדשה
והתחילו לחתום על שיקים ...עכשיו הם
מיליונרים ...ממש מיליונרים ולמרבית
הפליאה מביא המנהל את האמת הישראלית
שלו, ואומר :״הרשה לי לומר לך
שמישפחתך מוצאת חן בעיני.״ אלא שהמת־אבד
משסע את דבריו של המנהל :״הנה
עוד בן־דוד ...הוא נראה כמו כריש ...זה
לא ייתכן ...על עורו צמחו קשקשים. הוא
מתיישב ליד האקונומיקה...״
בתוך הסופרמרקט מתחילה מסיבת הכלולות׳
והמתאבד מתאר אותה :״הם מתנפלים
על כל הסופרמרקט ...צדקתי ...כמו
עכברושים ...הם מחסלים את כל הגבינות
...בלי מזלגות ...את האיטדיות. הם
שמים על זה קטשופ ...את הלחמים ...הם
אוכלים בשר חי, גם את הקפוא ...איזה
שיניים יש להם ...הם טורפים כמו זאבים...
הם ניגשים לדגים ...זה דומה לפלישה של

נימים אוח מועדה עד בימת..צוותא׳ מחזהו שיו ׳ 101 מונך התעו״ .המחזה ה!!
נתב־אישום סוויאליסטי־בורים, השוהם את נרהברות־הקדושות שר עוני החברה

הווי ון וחתזושת חחהוו!{

הוא היה שלי ...כמו שלי ..לבסוף סילקו
אותי ...הוציאו אותי לגימלאות ...טענו
שאני זקן ...אני זקן? אני
אלא שהמתאבד היה פועל במיפעל בתקופה
שבה ניהלו המנהל, וזה פיטרו.
מהאשמה זו מתחמק המנהל בטענה האדמיניסטרטיבית
של כל שילטון :״זאת טעות.
למראית־עין ההחלטה הסופית היא של המנהל,
אך האמת היא שהמנגנון חזק ממנו...
הנימוק שלהם שאתה לא קומוגיקאטיבי
מגוחכת, כיוון שהמיפעל שלנו מבוסס על
העיקרון של חוסר־קומוניקציה
מצרותיו של המתאבד שב המנהל ל-

אך*ורק לעצמי. שבזמן שילטוני יצרתי
קליקה של אפסים אשר היו תלויים בי
ולא נתתי לשום איש בעל יכולת להתקרב
אלי, ואם היה כזה רמסתי אותו וגרמתי
לו שיברח מכאן. אתה יכול להוסיף
שהייתי סטאלין קטן, שבניתי את עצמי
בתככים והמנהל מוסיף, תוך מסירת
עצה למתאבד על מיבנה השילטון והאפשרויות
למוטטו :״תראה איר יקבלו אותך.
הם אפילו יתנו לד מינוי חשוב ואז מבפנים
תמוטט אותם. את המימסד יש להרוס
מבפנים. תשמיץ אותי, תשמיץ אותי. תש מיץ
אותי אלא שהמתאבד, איש־המחאה,

•וסף מונדי
בימים אלה מעלה מונדי את מחזהו
החדש, התער, מחזה בן מערכה אחת שבו
הוא מנתח ניתוח קר את השילטון ואת
תהליך הניוון שעובר על החברה היש ראלית
בשנים האחרונות. מונדי, כרופא-
מנתח של מוח, מביא במחזהו זה אל הצופה
ניתוח־מוח של תהליך התפוררות החברה
והשילטון בישראל, כאשר הוא
מציב בלב הקונפליקט הבימתי מנהל מפוטר
של מיפעל המשול, בלא מסיכות רבות,
למנהיג של מדינה — ומולו דמות של
מתאבד, שניתן להמשילה להתאבדות תנו־עת־המחאה
שצצה אחרי מילחמת יום־הכי-
פורים. מונדי מעמיד מול המנהל, המשתייך
לדור־המייסדים של המדינה, נציג
צעיר של אלה שניסו למרוד, והתייאשו.

מנ הל המיפעל הציוני
** נהל־המיפטל המודח ניצב, קרוב
לשעה ארבע לפנות־בוקר, ברחוב, ליד
סופרמרקט. קרב ובא אליו המתאבד, והשניים
פותחים בסידרת הדיאלוגים־מונולו־גים
שלהם, הנובעים מתוך אי־תיקשורת־בסיסית
ביניהם. בפליטת אמירותיהם הם
מייצגים את הפערים שבהשקפות עולמם —
את יצר־החיות של המנהל הזקן, ואת תשישותו
של הצעיר. כאשר המנהל טוען:
״עלי להיאבק בחירוף־נפש על המעמד
שלי, ואל תשכח את חובותינו הלאומיות...״
משיב המתאבד :״אני חושב שחלה כאן
אי-הבנה.״
מסתבר כי הקשר בין המתאבד למנהל
הוא מיקרי-בהחלט מחד, והדוק מאידך,
המתאבד טוען כי בתוך׳ הסופרמרקט עומד
להתנהל טכם־נישואין של אחד מקרו־בי־משיפחתו.
הסיבה לכך שהטכס עומד
להיערך בשעה כה מוקדמת היא כלכלית
גרידא, ואז קובע המנהל את האני־מא־מין
הכלכלי שלו :״כי בלי הפסד לא נוכל
לנהל כלום בארץ הזאת. רווחים מבחינה
עיסקית הם לוכסוס, ידידי, לוכסום. רק

יצחקאלוניוראובן דייו ב ״ התער ׳
תיסכולי הדחתו :״הטאקטיקה שלהם היתה
מבריקה. הם בודדו אותי מהעובדים ונתנו
לי מעמד של אל קטן, ולקחו לעצמם תפקיד
של מלאכים ואכן, זו אליגורית
צינית ורצחנית על מדינה בכלל, ועל מדי-
נת־ישראל בפרט. המנהל ממשיך ומלמד את
המתאבד כמה מעובדות־החיים :״כאן כולם
גונבים, אחרת בני־אדם לא היו מסוגלים
לחיות. והם גונבים כל דבר, גם דברים
בעלי־ערך וגם דברים חסרי־כל-ערך
שללא־ספק ניתן להפוך אותם לבעלי-
ערך כך הוא ממשיך ומגולל את מע-
רכת־היחסים בין העם לשילטון ובין ה-
שילטון לעם.

שר־החוץ ה מו ב ס
ך* מנהל, שאינו מצטנע כלל בדבריו,
1 1מזכיר כיצד זכה לנסוע בשם המיפעל
לארצות־הברית, ולשחק ליד שולחן־ההי־מורים
ישל לאס־ווגאם. בהגיגיו הקולניים
הוא אינו מסתיר את שר־החוץ יגאל אלון,
דמות המזכירה את המובס האב־טיפוסי:

פונה אל המנהל :״אני לא תופס, מה
ההבדל בינך לבין המנהלים החדשים
וכאן באה תשובתו של המנהל, שבה הוא
מנסה לייחד עצמו מיורשיו :״אני בן־אדם
טוב והם רעים ...אני השתדלתי לגנוב בסתר
והם גונבים בפרהסיה ...הם סכנה
לאומית! בוגדים! הם לא יכולים להיות
מנהלים כיוון שאין להם כישורים לכו...
אני נולדתי להיות מנהל והם נולדו להיות
עבדים..״

העכברו שים
ו תנו ע ת־ המחאה
ך* מתאבד מתחיל לספר למנהל או!
1דות בני־מישפחתו. למעשה הוא מביא
תמונת־מצב של בני-דורו, ומציגם בצורה
נלוזה למדי :״בני־דודי המשיכו לעמוד ברחוב
ולמכור שוקולד, אחר־כך עברו ל-
קונסרבים ...אחר־כר לתרופות ולטרנזיס־טורים
..הרווח שלהם היה נקי. תוך זמן
קצר הצליחו לפתוח חנויות, העסקים שלהם

ארבה ...לא-ייאמן ...הם ניגשים למחלקת
הסוכר ...הם בולעים את הכל ...גם את
הקרטון ...הם שותים את השמן כאילו היה
מים מינראליים ..הם יצאו מדעתם ...הם
אוכלים את הסבון ...את מישחת-הגילוח...
הם בולעים גם סכיני-הגילוח ...כנראה
במקום מעיים יש להם פלדה...״
המתאבד ממשיך בתיאור המתרחש בתוככי
הסופרמרקט, במהלך החתונה, כמו היה
קריין־ספורט :״החתן שובר את הכום...
המוזמנים שוברים עכשיו את כל הסופרמרקט...״
הסופרמרקט הוא המדינה. משל
ונמשל. המתאבד אינו מוכן ליטול חלק
בהילולה של פירוק המדינה. הוא אינו
מסוגל לבצע הפיכה או מחאה כלשהי. כך.
הוא ניצב מהצד, ומתאר את המתרחש.
כל שעולה בדעתו הוא :״תפסיקו ללכלך!
תפסיקו לזהם את הסביבה! כאן היה מקום
נקי!״ וזוהי מעין פאראפרזה על ״שמור
את ארץ־ישראל נקייה״.
למרות הכל פונה המנהל אל מצפונו של
המתאבד, ומבקש ממנו לסייע בעדו לשוב
להיות מנהל תוך שהצולע, משרתו, ניצב
לידו. לצולע יש תער בידו, ובו הוא
מאיים לחתוך את פרצופו של המתאבד.
המנהל מאיים עליו, תוך שהוא קובע:
״אני חייב לחזור ולתפוש את השילטון!״
והוא שולף את הקלף האחרון שיש לכל
שילטון או לכל עוצמה שליטה כלפי יוצ־אי־הדופן
שבחברה :״אני זוכר את התיק
שלך. קראתי בו כל פרט ופרט ! לא לשווא
פוטרת ...היו לכך סיבות מוצדקות ...בעיקר
סיבות ביטחוניות ...הסיווג שלך לקוי...״
והמנהל ממשיך ומסביר למתאבד :״אפילו
עכשיו, כשנתתי לך את ההזדמנות להוכיח
את נאמנותך למולדת ולחזור בתשובה.
אתה מסרב לשתף פעולה. אתה ממשיך
להתנהג כמו עריק ...מחבל במיפעל שלנו...״
כאן קשה עוד למתאבד לשמור על כעסו,
והוא מתפרץ לעבר המנהל :״אתה הוא
המחבל הראשי!״ מיפלצת! דמגוג !״ ואז נותן
המנהל לצולע הוראה לשסע את פניו של
המתאבד, אלא שממש לפני ביצוע ההוראה
יוצאים מתוך הסופרמרקט החתן והכלה —
והצולע מתחיל לרדוף אחריהם ללא פקודה,
בניסיון לשסעם.
בסיום קובע המנהל וטוען :״הכל חלום.״
אלא שהמתאבד מתנגד :״לא, זה לא חלום.
זאת מציאות. הכל כאן. מציאות. גם החלום...״
במילים אחרות, כפי שבסוף מח זהו
זה מסתובב חילק מונדי, בעזרת שח קנית,
סוכריות חמוצות לקהל הצופים, הרי
בהתער הוא משסע את לשונות הצופים.
אינו מניח להם. לוחץ אותם בעזרת סמלים
חשופים אל המציאות הישראלית ה אכזרית,
ואז מסתבר לצופים כי גם המנהל
וגם המתאבד הם מטורפים שיצאו
מבית־החולים, ואז המנהל פונה אל המתאבד,
ואומר לו :״בוא נחזור למיטות

דומה, כי מתוך מילות מחזה זה עולה
תמונת עלייתה ושקיעתה של החברה הישראלית
ללא •כחל וסרק, תוך אמינות
רבה, המצליחה להתחמק מתיאור צפוף של
המציאות היומיומית הקשה בלאו־הכי.

דן עומר !

אתה מוזמן ד ה כנ ס אלינו...
אנחנו מחכות לך בחנויות האופנה
ובבוטיקים של **ע.
אנחנו כחולות,ירוקות,צהובות,
אדומות,מפוספסות ומשובצות.
אנחנו לבחירתך ב־ 50 דגמים
חדשים של אופנת קיץ 77׳

אנחנו תפורות מחוט שזור -
> ח-ן&ן ז 846ד< ומבדים בלעדיים,
ונמצאות תחת פיקוח קפדני ומלא
מן החוט ועד למוצר המוגמר.
אנחנו מונחות עליך נהדר.
בוא לראות אותנו בחנות
האופנה הסמוכה.
להתראות.

ספורט עסקנים 3דדח ו^אחורידו
בתדהמה קיבלה צמרת עסקנות הספורט
את מינויו של מיכה שמבן — עם תחילת
העונה הנוכחית — כיושב־ראש הוועדות
המיקצועיות במרכז הפועל.
שכן, עם סיום עבודתו של יוסף עינבר,
ששימש כמזכ״ל הפועל עד הקיץ האחרון,
ועם כניסתו של יצחק אופק לתפקיד תח תיו,
קיוו כמה עסקנים שמיכה שמבן יישב
סוף־סוף מחוץ למרכז. כי אין זה סוד,
שעינבר החזיק את שמבן ביגלל יחסיהריעות
ביניהם.
מינויו החדש של שמבן כיושב־ראש,
מעורר מחשבות עגומות. כי למיכה שמבן
מעולם לא היה דימוי חיובי, מאז החל
את דרכו כעסקן בענפי הכדורסל וד,כ־דורעף.
עוד קודם שנתמנה לתפקיד המכובד
של יושב־ראש הוועדות המיקצועיות
של מרכז הספורט הגדול ביותר בישראל,
כבר היתד• קופת־שרצים גדולה תלוייה
מאחרי האיש המכונה ״מלך הכדורעף והכדורסל
בישראל״.
כזכות החנינה. במהלך דרכו הסתבך
שמבן בפרשיות שונות. מרכז הפועל יוה־

ד3ן ואת סיום עונת
הנדותד חתרו
הקנוניות והעיסקות
לעיוות התוצאות
** ל מישטח־הדשא הירוק נחשפה
ז ע תמונה קודרת. שחקני בית״ר נתניה,
מהליגה הארצית, מיררו בבכי. הם ניראו
כאילו עולמם חרב עליהם. אוהדיהם המתוסכלים
צעקו לעבר שוערם, שמואל
לרמן :״בוגד ! מכרת את המישחק ! הרסת
לנו את הבריאות, אנחנו נהרוס לך את
החיים! נתלה אותה על העץ הכי גבוה
בנתניה ! לרמו — נשבענו !״
הדבר אירע דקות ספורות אחרי סיום
המישחק בין הפועל נתניה לבית״ר נתניה,
שנערך לפני שבועיים וחצי והסתיים בתוצאה
3:4לזכות כדורגלני הפועל. הפסדם
של הבית״רים גרם לירידתם לליגה

ארבעת השערים שספג שמואל לרמן,
ושניראו שטותיים למדי בעיני 2500הצופים
שבאו לחזות בדרבי הנתנייתי המסקרן,
עוררו בלבי הנהלת בית״ר נתניה,
שחקניה ואוהדיה, את החשד ששוערה
הושפע מ״לחצים״ ,ומשום כך לא הפגין
את יכולתו הרגילה. מדורי־הספורט של
הצהרונים העניקו לשוער את הציונים

שוער לרמן כפעולה
סיכום־מראש עם החלוץ?

הניוותסוף השנה
״שלושה״ ו״ארבעה״ .״אני מלווה את
כל המישחקים של בית״ר נתניה,״ כתב
אחד הכתבים הנתנייתיים ,״וזו הפעם ה ראשונה
שראיתי את לרמן סופג שערים
בקלות כזו.״
העובדה שהשוער לרמן עובד יחד עם
חבר הנהלת הפועל נתניה, יואב ליכטמן,
חיזקה את חשדם של חברי הנהלת בית״ר
בעיר. שמואל לרמן ויואב ליכטמן מועסקים,
כמסתבר, בחברת דיור לעולה
בנתניה, כשליכטמן משמש בה כמנהל-
עבודה.

מיפה שמבן
קופת־שרציס

התאחדות לספורט — שלהם היה כפוף —
פיקפקו ביושרו, אך תמיד השתדלו להטיל
איפול על חלקו בפרשה זו או אחרת.
לשיאו הגיע בשנת ,1967 בעת מסע
ניבחרת־הכדורעף לטורניר במערב־גרמניה.
באותו מסע ניצל את העובדה שהוא שימש
כיושב־ראש המישלחת וכמאמנה, ואיפשר
לכל שחקן לרכוש 100 דולר מן ההקצפה
הממשלתית של 350 דולר. בהפרש, שהסתכם
באלפי דולרים, השתמש לצרכיו הפרטיים.
רק בזכות החנינה הכללית שניתנה
אחרי מילחמת ששת-הימים, הוא לא הועמד
לדין.
זאת ועוד: ב 1960—61-סולק שמבן מן
הריכוז המיקצועי של סניף הפועל חולון,
מאחר ׳שבנוסף טיפל גם בציוד הספורטיבי,
תמורת תשלום כמובן. כתוצאה מפרשה
זו הוקמה ועדה, שהעלימה את המסקנות
מידיעת הציבור והחליטה לפטרו ממישרתו.
בשנת 1965 פתח שמבן חנות למכירת
ציוד ספורט, בשם הוועדה הארצית לב־דורעף
(הוא שימש אז כיושב״הראש שלה),
והחל במכירת הצלוד להתאחדות לספורט
— עד שהדבר !נתגלה. ועדה שהוקמה על־ידי
מזכירות מרכז הפועל הוציאה את מסקנותיה,
בצירוף אזהרה חמורה.
הדחה ושכרה. בשנת 1966 הוקמה
ועדה על-ידי מזכירות מרכז הפועל, ונזפה
בו על שצירף את אשתו לנסיעת ניבחרת
ישראל בכדורעף לאליפות מערב־אירופה.
מאוחר יותר אירעו פרשות הברחת המטבע
הזר, אי-תשלום דמי־הכיס לשחקנים בניגוד
להוראות ההתאחדות לספורט, זאי־הת״
אמת החשבונות של המסע למערב-אירו־פה
(הדו״ח הכוזב של שמבן על הוצאות
מטבע־זר שמור במערכת העולם הזה).
בשנת 1969 הודח שמבן מכל תפקיד
במרכז הפועל, אחרי שהנחית מהלומות
בפניו של גד שטרנבאום, האיש שנטל
.בתבורכג_כ1רך_רדדתי•

״מעלילים
^ עלי עלילות!״

כית״ר נתניה אחרי הניצחון על עבו
ירידה לליגה א׳
מידיו את ריכוז ענף הכדורעף במרכז
הפועל. אולם, למרות נישולו הצליח שמבן
תמיד להסתנן חזרה למרכז דרך דלתות
אחוריות. מעשית, מעולם לא יישב מחוץ
למרכז.
בחמש השנים האחרונות, עד לקיץ האח־רון,
שימש מיכה שמבן כיושב״ראש הוועדה
המיקצועית באיגוד הכדורסל, ורכז
ענף הכדורסל במרכז הפועל. מאמני ה*
ניבחרת, שעבדו איתו, התקשו להסתדר
עימו .״מיכה שמבן,״ אמר אחד המאמנים,
שביקש להישאר בעילום־שם ,״רצה תמיד
לשלוט על הכל. הוא היה נותן לי הוראות

בלי־הרף.״
ידיד המזההל. אלברט חמו, מאמנה
האחרון של ניבחרת ישראל, סבל ממנו
קשות. באוזני מקורביו נהג חמו לטעון,
שמיכה יורד לחייו. כשהיה חמו בשיאו,
בעת הצלחת הניבחרת לפני כשנתיים,
חתר שמבן תחתיו, ואף שלח על דעת
עצמו מיכתב לארצות־הברית, במטרה ל הביא
מאמדכדורסל אחר תחתיו.
אפילו רלף קליין, מאמינה של מכבי תל־אביב
ומאמנה החדש של גיבחרת ישראל,
הידוע כאיש נוח לעבודת־צוות, הסתכסך
איתו בעת מסעה שיל ניבחרת הנוער

** ייד אחרי המישחק הגורלי, שב-
( /עיקבותיו ירדה בית״ר נתניה לליגה
א /נחקר השוער לרמן על-ידי צבי וייס,
יושב־ראש הקבוצה הבית״רית. זה העביר,
בשבוע שעבר, את מימצאיו לחברת-החקי־רות
מודיעין אזרחי, המועסקת על־ידי ההתאחדות
לכדורגל. מחקירתו של צבי
וייס עלה, שהשוער לדמן הודה כי אכן
הושפע מ״לחצים״.
חמישה ימים בילבד אחרי המישחק מול
הפועל נתניה, ביום החמישי לפני שבועיים,
הוזמן לרמן להיחקר במודיעין אזרחי.
הסתבר שבינתיים קיבלה חברת־החקירות
מידע נוסף. לפי גידסה השערתית של חלק
מחברי הנהלת בית״ר נתניה, אחד הלחצים
התבטא בכך שליכטימן איים על לרמן
(המשך בעמוד )54
לחו״ל לפני ׳שלוש שנים. שמבן נהג להתערב
בהרכבה של הקבוצה, ורק בדרך־
נם נמנעו תיגרות־ידיים.
יוסף עינבר, מזכ״ל הפועל לשעבר, ששלט
במרכז כ־ 14 שנים, תמך בו לאורך
כל הדרך. שמבן היה איש־סודו של המזכ״ל
הכל-יכול, שרק בחודש נובמבר האחרון
הואשם בעבירות מטבע־זר, אשר נחשפו
עם פירסום דו״ח מבקר־ההסתדרות על
שנעשה במרכז ׳הפועל בשנים .1972—75
הידידות בין השניים, היא שאיפשרה למיכה
שמבן להיכנס שוב למרכז הפועל
בדלת האחורית.