גליון 2075 מתאריך 8 ביוני 1977

המחיר

לתגובתם על עליית הליכוד לשילטון. דבריו פורסמו
בעל־הנזישמר.
בין השאר אמר גרוסמן, בן ה־ ,40 את הדברים
הבאים, שכבר עוררו הדים רבים בייחוד בין אנשי
הליכוד :״אולי יש היום מעין תחושת חורבן,
ולתחושת חורבן צריך להגיב כמו שמגיבים בתקופת
חורבן. עמום עוז ביטא את זה בצורה יוצאת מהכלל
במאמרו, מהתחלה׳ בדבר. הוא אמר, :צריו לחזור
לערכי יסוד, אבל בין השאר, אם גוש־אמונים ימשיך
ויעשה את כל מה שהוא עושה, יקומו האצ״ל והלח״י.
יקום גם הפלמ ״ ח, והמבין יבין.״

^ ו ג 1ו ! יןי
ח ח זיו ח נו ג דו תעד
תו צ או תהב חי רו ת
להסתד רו ת
סקרים פנימיים שהוזמנו על־ידי המערך והליכוד, לגבי
תוצאות הבחירות להסתדרות, העלו תחזיות מנוגדות
לחלוטין. המעניין הוא, שכל מיפלגה מחזיקה בסקר
המנבא תוצאות טובות דווקא ליריבתה.

כעוד מומחי הבחירות של הליכוד טוענים,
בי בבחירות להסתדרות צפוייה נסיגה
זעירה משיעור התמיכה בליכוד, כפי
שהשתקף בבחירות לכנסת, הרי דווקא
מומחי הבהירות של המערך מנבאים ניצחון
לליכוד גם כהסתדרות. הם מסתמכים
על כך שבבחירות לכנסת נשכר ״מחסום
הפחד״ מפני הצבעה עכור הגוש הימני,
והדבר יתן אותותיו גם בבחירות להסתדרות.

על כל פנים, ראשי מטה־הבחירות של המערך נדהמו
לגלות כ־ אינם מסוגלים לגייס לעזרת המיפלגה
ועדי־עובדים של מיפעלים גדולים, משום שלא קיימים
עוד ועדי־עובדים כאלה המוכנים להזדהות בגלוי
עם המערך.

הנ שי א עוו קדד 3ט ד
ביל;ורו בארה ״ ב
נשיא המדינה, הפרופסור אפריים קציר, שוקל
לבטל את ביקורו המייועד בארצות־הברית בסוף השנה.

הפרופסור קציר״ טען כפני אנשי מישרד•
החוץ, כי איננו׳רואה עצמו מייצג את
הממשלה החדשה שתקום כארץ, בראשות
מנחם בגין, ולפיכך אינו רואה טעם
בביקורו, שהיה אמור לבלול פגישות עם
צמרת המימשל בוושינגטון.

יחד עם זאת אמר הנשיא, כי יסכים לצאת לארצות*
הברית לביקור פרטי, שיכלול מסע בין הקהילות
היהודיות ברחבי אמריקה.

יציעו א ת ודינן
ל הנ הג ת ה מערך
חוגים כעלי השפעה כמיפלגת העבודה
שוקלים להציע לאלוף (מיל ).ישראל
>״טליק״) טל, להשתלב כמנהיגות הבכירה
של המערך.
במיפלגת העבודה מורגש כיום מחסור חמור
במנהיגים אמינים בעלי כאריזמה, שיסייעו לשקם
את המיפלגה ולהפיח בה רוח חדשה. המציעים את
טליק טוענים כי בשל מישקלו המוסרי והאמון שהוא
נהנה ממנו מצד חוגים רחבים, עשוי טליק להיות
אחד המועמדים למנהיגות המערך. בעבר ניהל טליק
מגעים עם אנשי מפ״ם בקשר לאפשרות הצבתו בראש
רשימת מפ״ם לכנסת, במיקרה שתתייצב ברשימה
עצמיית.

די בו רי םעל
התא רגנו ת ב״ פלמ״ ח״
ב קי ב ו צי ם
ביטוי פומבי ראשון לתחושה של צורך בהתארגנות
של בני־הקיבוצים כדי להתייצב בגוף מאורגן מול
מחנה הימין, הושמע מפי אבישי גרוסמן, מזכיר
קיבוץ השומר־הצעיר עין־שמר. גרוסמן, מי שהיה
בין אנשי שיח־לוחמים, שנכתב אחרי מילחמת
ששת־הימים, רואיין יחד עם חברים אחרים מקיבוצו

טען גרוסמן :״צריך להתכונן לבל צורה
של פעולה. להערכתי, אנחנו היחידים כארץ
היום שמסוגלים להוכיל פעולות מסוג זה
שלא מדברים עליהן. אנחנו גוף מאורגן,
חזר, שיש בתוכו איזה חינוך למשימתיות.״
דבריו של גרוסמן מועלים עתה בקרב אנשי
הליכוד, כהוכחה לקיום סכנת התארגנות
מחתרתית כקרב אנשי השמאל.

פי ת רון ד דו ל ציין:
שרהעם הי הו די
בניגוד למדיניות המוצהרת של הליכוד לצמצם את
מיספר השרים בממשלה, נראה כי הבעיות הפרסונאליות
הכרוכות בהקמת הקואליציה יגרמו דווקא להקמת
מישרדי־ממשלה חדשים שאין בהם כל צורך או
תועלת, ואשר נועדו רק לפתור את הבעיות האישיות
של המועמדים לשירות מטעם. חטיבות הליכוד.

בך, למשל, מוצע עתה בליכוד להקים מישרד

קברדבוטינסק׳ -
אחרממלכ תי
קיברו של זאב ז׳כוטינסקי עומד לה פוך
אתר ממלכתי, שאליו יובאו אורחיה
הרישמיים של המדינה ויתבקשו
להניח עליו פרחים, כמו על קיברו
של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל.
אורחה הראשון של ממשלת הליכוד,
שעדיין לא קמה, הסנטור האמריקאי
ריצ׳ארד סטץ, היה גם הראשון שהובל
אל קיברו של ז׳כוטינסקי אחרי
שעלה על קיברו של הרצל, על־פי
התוכנית שערכו לו מארחיו.
מעתה ייכלל הביקור בקבר ז׳בוטינסקי
בתוכנית הסיורים הרישמית של כל
אורחי המדינה.

מייוחד לענייני העם היהודי, בדי לפתור
את בעייתו של אריה דולצ׳ין, איש
הליברלים, שטען לתיק שר-הדווץ או
למישרת יו״ד הסוכנות היהודית, ונשאר
קרח מכאן ומכאן.
מציינים, כי הקמת מישרד חדש זה תהיה כרוכה
בהשקעות ובגיוס כוח־אדם מייוחד שלא יוכל
לבוא מקרב מישרדי־הממשלה הקיימים.
אגב, מלבד מישרת שר־האוצר — המובטחת לאיש
הליברלים שימחה ארליך — אין אנשי החטיבה
הליברלית בליכוד, שהיא השותף הבכיר של תנועת
החרות, יודעים אילו מישרדים מתכוון ראש־הממשלה
המייועד להציע להם. בגין העלה רעיון כי יוצע
למשה ניסים, בנו של מי שהיה בשעתו הרב הראשי
הספרדי, יצחק ניסים, לכהן כשר־בלי־תיק, ולו רק
כדי שיהיה בממשלתו ספרדי אחד.

חוכרי חניי ה וניל
ע בי רו תברב רי ותי
אהד הצעדים הראשונים שתנקוט ממשלת
הליכוד במישור הכלכלי יהיה, בכל הנראה,
הכרזת חנינה כללית על בל העכירות
הכלכליות, כמטרה לפתוח דף הדש כמוסר
תשלום המיסים כמדינה.
הצעה מפורטת בנושא זה טרם גובשה, אבל על־פי
הרעיונות המתגבשים והולכים אצל אנשי הליכוד
האמורים לעסוק בתיקים הכלכליים בממשלה, נראה
כי קיימת נטייה להכריז גם חנינה על כל ההון השחור,
בתנאי שייהנו ממנה כל מי שימסרו הצהרות־הון
אמיתיות.
בין השאר נשקלת גם הצעה לפנות לנשיא המדינה

בבקשה שיחון עברייני־מיסים שכבר נידונו, ונאשמים
שנגדם תלויות ועומדות תביעות מישפטיות.

הדמט כיי ל 1008ז ד
כתבות אודות!
הוראה פנימית, שהופצה כאחרונה כקרב
כתבי ״גלי־צה״ל״ ועורכי יומני החדשות
ב״גלי־צה״ל״ ,מחייכת כל כתב או עורך
המסקר אירוע שבו נואם הרמטכ״ל,
להקליט את דבריו כשלמות ואחרי הבנת
הכתבה כתחנה הצבאית להעכיר אותה
לידי הרמטכ״ל, אישית.
הוראה זו הוצאה אחרי שרב־אלוף מרדכי (״מוטה״)
גור טען באוזני מפקדי התחנה, כי דבריו בטכסים
צבאיים שונים מוצאים מהקשרם ומובאים בכתבות
ביומני גלי־צה״ל בצורה ״בלתי הולמת,״ כדבריו.
כתבים בתחנה הצבאית הביעו תרעומת על כך שעל־ידי
צינזור אישי של הכתבות על אודותיו או על
נאומיו, מגביל הרמטכ״ל את חופש־העיתונות שלהם —
המוגבל, לדיבריהם, בלאו־הכי.

א ח רי אנטבה :
ס פי נתה או ר רו ם
בעיקבות ההצלחה המיסחרית שהיתה לסרטים ולספרים
שהוצאו על מיבצע אנטבה, צפוי עתה גל חדש של
סרטים וספרים על פרשת גניבת ספינת האורניום,
שלדיברי עיתוני העולם בוצעה בידי סוכנים ישראליים.
הסרט הראשון שיופק בנושא זה יהיה, ככל הנראה,
סירטו של הבמאי הישראלי מנחם גולן.

אודם יקדים אותו ספר כנושא, שייצא לאור
בעוד שבועיים כהוצאת ״מסדה״ .יהיה זה
סיפרו של העיתונאי אורי דן, שייקרא
״קשר האורניום״ ,והוא ייצא לאור כעוד
שבועות אחדים גם בארצות־הברית.

ה תנ צלו ת

לאנחק רו כמישטרה
בשל שיבושים בהעברת ידיעה למערכת, התפרסמה
בשבוע שעבר במקום זה ידיעה בלתי־מדוייקת,
שבה סולפו שמות המעורבים בתוכן הידיעה. באותה
ידיעה נאמר כאילו חקרה המישטרה את כדורגלן
הפועל תל־אביב יהושע פייגנבאום, ואת כדורסלן
מכבי תל־אביב מוטי ארואסטי, בקשר לרכוש גנוב
שנמצא, כביכול, בחזקתם. הנחקרים האמיתיים
בפרשה היו שופט־הכדורגל ישראל פייגנבאום,
ואברהם ארואטי, כדורגלן מכבי יפו.

למוטי ארואסטי וליהושע פייגנכאום לא
היה כל קשר לפרשה, והם לא נעצרו
ולא נחקרו אודותיה. מערכת ״העולם הזה״
מתנצלת כפני שני הספורטאים ובפני
אגודות מכבי והפועל תל־אכיב, על עוגמת-
הנפש שנגרמה להם עקב פירסום הידיעה
המשובשת הנ״ל.

חוכ ני ת ־ ט לוויזי ה
ע ל ״ מלכ ח־־י ה מי ם״
הטלוויזיה הישראלית תשדר ביום
החמישי השבוע, כשעה ,22.00 פרט־טלוויזיה
מייוחד עד אורלי חידה, מל*
כת־המים שד ״העולם הזה״ לשנת
.1070 הסרט, בבימויו של גירעון
גנני, הופק כידי פירטי ״קסטל״.
צוות-ההסרטח ליווה את תחרות מל-
כת־המים ככל שלביה, בנשפים הש נים
שנערכו כרהכי הארץ, עד דטכם־
הבחירה הסופי כ״היכל-התרכות״
כתל-אכיב.
המישדר יעסוק באישיותה ובתולדות
חייה של אורלי חידה, על רקע השתתפותה
כתחרות מלכת-המים.

חדש!

( 1 14* 119ז 19

למבקשים את הטוב ביותר

העולם הזה ז׳לוול

8״ 1 1״

זה היה 09011:1גו ה שהיה
נליון ״העולם רזה״ ,שייצא לאיר לפני 25 שנים, הכיא לראשן;
-כעיתונות העיכרית כתכת־ענל! מצולמת על כעיית בתי״
היתומים בכותרת ״מי ידאג לשאול בעדני?״ ככתבה זו הוצג
אורח־חייהם של היתומים ׳בישראל, וכישלונה של החברה כהעג־ל,ת
החמימות, ויכולת ההתמודדות כחיים של ל,ורכנות־גורל אלה.
במדור ״חקירה מיוחדת״ העלה צוות כתבי השכועון את שיג־שוגה
של תעשיית גידול־החזירים בארץ. רבבות אזרחים ישר־אליים
ויתרו על איסור אפילת־חזיר, בתקופת-הצכע, שכה היה
כשר־הבלד יקר־מציאות. ככותרת ״איש החודש״ הובא דיוקנו
של מנהיג ״השומר הצעיר״ ומפ״ם, מאיר יערי, החל במקום
לידתו, בגליציה, דרד הזית אלבניה כמילחמת־העולם־הראשונה,
ביתניה, והתייצבותו כראש תנועת־המונים פוליטית. המאמר,
תחת הכותרת ״אדם שלא רצה כמיפלגה״ ,נבע מן העובדה
שמפ״ם היוותה באותה עת את האופוזיציה העיקרית לממשלתו
של דויד כן־גוריון. כמדור ״מכל העולם״ תואר המתה שתורמת
המילחמה הקרה* ,ואופן ביטויו כין שני חלקי גרמניה.

גליון ״העולם הזה״ לפני 25 שנים הקדיש כתבה לניבחרת
ישראל, המתאמנת לקראת צאתה לאולימפיאדת הלסינקי. האתלטים
שעברו את המינימום האולימפי, ושמקומם בכר היה מובטח,
היו: דויד טבק לאה הורביץ ואולגוז ויטנכרג אותם
שהתעתדו לעכור את המינימופ-האולימפי היו: רעיה ברוג־שטיין,
אורי גלין ותמר מטל. במדור ״בקולנוע״ הובא דיו קן
השחקנית ההוליבודית הצעירה אליזבט טיילור, שכיכבה עד
לאותה את כסרטים ״לאבי שובי הביתה מקום תחת ודגו־מש״
ופרטים נוספים.
כשער הגליון: ברכה הייכלום, אחת מאלפי המתרחצים ב־שפת־ימה
של הרצליה.

החמס! הגזור ^ נכי תשי ח רגורדה.. :אתם מצסעוים שאנו
בחיים כיצד נטרו העונים את המוסיקה המיזוחית

העם
בע״וו השעה: המיקלחח
50 יום בתקופה המחברת את חג הפסה
לחג השבועות. אלה 50 הימים המיועדים
לרוח השרב. והם שנתנו לה את שמה :
חמישים או בערבית, דזנזנזין
אלא שהשנה הלך השרב בדרך הממשלה
— הוא עבר את תקציבו. חג־השבועות בא
והלך .,והשרב נשאר על פני הארץ. היה
זה החמסין החמור ביותר השנה.
בכל רחבי הארץ דהרו כבאים מייוזעים
ממקום למקום, כיבו שריפות שהתפשטו
בשדות הקוצים היבשים. גם נהגי האמבולנסים
לא היו מובטלים — זקנים ונשים
צנחו ארצה, והתעלסו בחום.
במשך שלושה ימים כימעט עצרה הארץ
כולה את נשימתה. מקורות המרץ התייבשו.
לא האיומים במילחמת־העולם, וגם לא האיום
בהשבתת החיים עקב משבר הדלק
יכלו להסיח את דעתו של האדם
משתי בעיות השעה: מיקלחת קרה
וכוס גזוז.

הודח האומה
•שיבה עד הסוף
מלווים חיוכי הפקידים — ספק שביעות־רצון
על ביטול מלאכה, ספק השתתפות
שקטה במילחמתם — התפזרו כמה מאות
בחורים בין חדריו הרבים של מישרד-
העבודה בירושלים, הורידו את מעיליהם,
והתכוונו לישיבה ממושכת.
לאחר סחבת של קרוב לשלוש שנים
מאז הובטח להם שיכונם (העולם הזה )749
יצאו אירגוני החיילים המשוחררים בכל
הארץ לפעולה 1300 .חיילים משוחררים,
ענודים מדאליות מכל המינים, נכים של
0/,סד ומעלה, אלמנות ואמהות שכולות,
פשטו לתוך חדרי מישרדי־העבודה, התייש בו
על השולחנות והודיעו על החלטתם :
״מכאן תזיזו אותנו או בכוח, או בהבטחה
* כינוי למאבק״החימוש בין.שתי מעצ־מות־העל:
אוצות־הברית ובוית־המועצות
— לאחר מילחמת־העולם השנייה.
** טבק הגיע בהלסינקי לחצי־הגנזר, ושבר
את שיא־ישראל. טבק הוא אביו של
כוכב מכבי וד׳א, בני טבק.
*** שעלתה ארצה מצ׳כוסלובקיה, ו־היתה
אלופת הארץ בענפי ההטלה (כדור־ברזל,
כידון ודיסקוס).
אורי גלין, אלוף הארץ בזריקת
דיסקוס, התפרסם מאוחר יותר, כשהתרסק
עס מטוס מדגם פייפר, בכנס צנחני הישוב
במילחמת־העולם, שנערך בקיבוץ מעגן. בתאונה
נהרגו כמה אנשים.
שם הגירסה הקולנועית ל״טרגדיה
אמריקאית״ מאת תיאודור דרייזר, שראה־אור
גם בעברית.
מקור נוסף לשם חמסין הוא ה־גירסה
הטוענת כי מדי שנה יש כחמישים
ימי־שרב, בקירוב.
מדינת ישראל הגיעה באותם
שבועות לדילדול מאגרי־הדלק, ולא היה
בידיה מטבע זר לרכישת דלק נוסף.

שחור על גבי לבן מאת ועדת־שרים מוסמכת
על מועד החילת בניין השיכון לחיילים
המשוחררים. אל תשלו את עצמכם
כי תזיזו אותנו הפעם בהבטחות מתוקות,
המשך הסחבת ועוד שלבי־ביניים. באנו
לשבות ונשב עד הסוף.״
במטה השובתים, באחד מבתי־הקפה,
סביב כוסות מיץ, ומזיעים בשרב, תיכננו
חברי הוועד את אירגון חלוקת האוכל והבאת
השמיכות לשובתים.
את הרגשת השובתים ביטאה כותרות
כרוז, שבירך את גולדה מאירסון* בהיכנסה
למישרדה :״אנו מבינים כי אתם
מצטערים כי נשארנו בחיים, אבל לאחר
שנשארנו אל תקפחונו.״ לכרוזים בעלי
תוכן דומה, שהובדקו על כל דלתות ד,מיש־רדים,
נותרו כל השוטרים והפקידים אדישים.
לא הצליחה לעומת זאת לשמור על
קור־רוחה גולדה מאירסון עצמה, שבהיכג-
סח למישרדה גילתה זריזות רבה בהורדת
הכרוזים, קרעה את המודפסים על נייר,
וגררה איתה את הכתובים על עץ, בהערימה
אותם בפינת חדרה.
במישרד־הביטחון היה יותר שקט: אפילו
שוטרים לא באו להתבונן במחזה, ורוב
הפקידים הלכו לבתיהם על־מנת להתקלח.
אמר מנחם מרגליות, מנהל מחלקת השיקום
הירושלמית :״אמרו לי שתהיה שביתה.
מצויין, בין כך יש לי המון עבודה בחוץ.
הצלתי יום־עבודה.״ את דעתו על השביתה
הביע בצורה פחות מחוכמת :״אינני יודע
כלום.״

ביותר בישוב * .תפוצתו לא הגיעה ל־5000
גליונות. אולם חבר עובדיו היה מעניין.
העורך הראשי היה אדם בשם ברל כצנלסון.
העורך בפועל: איטלקי בשם משה ביליב־סון.
עורך־הלילה היה צעיר שחרחר יפה־תואר,
שבאחד הערבים זנח את עבודתו,
הלך לבקר בהצגת רקדניות רוסיות שהופיעו
בקפה לורנס היפואי, התחבר עימן
ונזכר רק בבוקר שעבודתו ממתינה לו.
שמו: משה שרתוק** .הערת הרקדניות
(ברוסית) :״הוא הכי נחמד מכולם.״
סאמט לא החזיק מעמד זמן רב בדבר.
באחד הימים קרא לסאמט ד״ר משה גילק-
סון, עורך הארץ, ששכן אז ברחוב מוגטיפ-
יורי .27״אדוני הצעיר,״ אמר לו גליקסון
חגיגית ,״דומני שמקומך בהארץ. אני נותן
לך שאנסה גדולה. אם אתה חושב שאינך
מתאים, אל־נא תקבל את ההצעה.״
סאמט חשב את עצמו מתאים, קיבל מהארץ
חדר על גג המערכת, מכשיר רדיו
(כדי להאזין לחדשות בלילה וקום־
קום לתה. במקום משכורת הוא קיבל תלושי

* מאוחר יותר :
שרת־העבודה.
** אביו של גירעון סאמט. כיום העורך
האחראי של הארץ.

ביום בהיר כונסו העובדים ונתבשרו כי
גוסטאב שוקן הצעיר הפך עורך העיתון,
אותו קיבל מאביו כנדוניה לרגל נשואיו עם
שולמית פרסיץ*.
העובדים חייכו, ובטחו ש״האדון הצעיר״
ישתפשף במהרה, ככל מטאטא חדש. אולם
הם טעו. העורך החדש חולל מהפכה בעיתון.
הוא קיצר את המאמרים הארוכים,
שם את הדגש על אינפורמציה, הנהיג
מישטר של דיקטטורה חמורה במערכת,
ונמנע מלקיים יחסים חברותיים עם עובדיו,
ועבר בעצמו בשעות הלילה על כל פסיק
ועל כל נקודה בעיתון — מינהג ששמר
עליו עד היום. הוא חידש חידושים נוספים.
אחד מהם: מתן רשות לעובדים להשתמש
במילה ״פרוצה״ ,מילה שהיתר, אסורה בימי
הדוקטור גליקסון, שעה שכתבו על ״נערה
שירדה מדרך הישר״ .תוצאת כל המהפכות :
הארץ עלה מתפוצה של )1936( 5000ל*
.)1952( 25,000
גוסטאב** שוקן לא האמין כי תצמח
טובה מהחלפת־תפקידים תכופה במערכת.
אם עובד הוכיח את עצמו בתפקיד אחד,
הוא נשאר בו לצמיתות. משנכנס סאמט
למערכת הוא עבד ככתב העיריה. באותו
תפקיד הוא שימש (בין השאר) גם החודש,
כשחגג שני תאריכים 20 :שנה בהארץ,
ו־ 25 שנה בעיתונות. אחד שלא הופיע ל־מסיבת־היובל:
עורך הארץ גרשום שוקן.

להומוריסטן אפרים (חד גדיא) קישון

העורף לא הופיע

גולדה מאיר. אז

תאריך 5.6.52 :

אנשים
עיחונוח המישפט היה מעניין. צעירה פגשה צעיר,
והלכה עימו לשפת־הים. שם הם התרחצו
ביחד, שיחקו והשתעשעו. אחרי שנפרדו,
הרגישה הבחורה שהטבעת נעלמה מאצבעה.
היא הזעיקה שוטר, רדפה אחרי הבחור,
ערכה אצלו חיפוש ומצאה את הטבעת
על גופו. הסתבר שהוא הסיר את
הטבעת מאצבעה תוך כדי רחצה.
אחרי שהשופט צדקיהו הרכבי הודיע את
פסק־הדין, יצא בחור צעיר מאולם בית־המישפט,
ששכן בבית ישן ברחוב אלנבי,
תל-אביב, מול בית־הכנסת הגדול. הצעיר
היה חבר קיבוץ המעבר בפתח־תיקווה. הוא
היה בחופשה, ונכנס לבית־המישפט כדי
לבלות את זמנו.
בפתח בית־המישפט עצר אותו גבר, ושאל
אותו מה קרה במישפט. הצעיר סיפר
לו בהרחבה את הסיפור המשעשע. הגבר
הסתכל בו בסקרנות ושאל :״אולי היית
יכול לכתוב את זה ז״
,׳בוודאי,״ ענה הצעיר ,״בתנאי שתשלם
לי עבור זה.״
כך החלה קאריירה עיתונאית. כי הגבר
היה יצחק בן־דור, כתב־ראשי של דבר
(שנהרג בהפגזת ירושלים )1948 ,והצעיר
היה שמעון סאמט הוא היה בן ,22 והשנה
היתד. 1926 .
הכי נחמד מכולם. העיתון שסאמט
החל לעבוד בו היה קטן, אם כי היה נפוץ

״העולם הזה 762

עיתונאי סאמט
משה שרת אהב רוסיות
שוקולד של חברת ליבר, ששילמה בצורה
זו עבור מודעותיה בעיתון. סאמט לקח
את השוקולד, ומכר לחנויות ולמכרים, וחי
מן התמורה.
המטאטא דא השתפשף. משך שנים
עמד הארץ על סף פשיטת־רגל. העובדים
יצרו קואופרטיב, וניסו לקיים את העיתון
בעזרת נדבנים. לבסוף, ב־ ,1936 הופיע קונה,
שהביא מכונות והקים בית־דפוס, וחזר
לחוץ־לארץ. היה זה המו״ל הגרמני המפורסם,
שקנה במחיר 26,000 לא״י את
העיתון כולו — שלמה זלמן שוקן. בארץ
הוא השאיר את בנו הצעיר, גוסטאב, בן
,24 פקיד בבנק אפ״ק
* שני העיתונים האחרים: דואר היום
הימני־קיצוני, בעריכת איתמר בן־אבי, והארץ,
שהיה אז עיתון ליברלי.
** מאוחר יותר: משה שרת.
*** בתקופה בין מילחמות־העולס נהגו
העיתונים בארץ-לשאוב ידיעותיהם מתח־נות־שידור
זרות.
בנק אנגלו־פלשתינה, כיוס בנק
לאומי לישראל.

נכונה אכזבה. ההוצאה הממלכתית ההונגרית
דחתה את פירסום ספר־הסאטירה שלו,
שפורסם כשיכפול בימי הכיבוש הנאצי,
ובו לעג לגזע המובחר של הקרחים חסרי-
השערות (רמז לאריים, חסרי הפגמים ה־ |
גזעיים) .הסיבה הלא־רשמית: גם מנהיג
הונגריה הקומוניסטית מתיאש ראקושי
הינו קרח.
ממלא מקום נשיא־ד,מדינה ויושב־ראש1
הכנסת, יוסף שפרינצק, זכה למתנת
חג־שבועות: פסל נחושת של ראשו, השוקל
20ק״ג, שהגיע אליו מהפסל השבדי-
היהודי זאם גורדון.
תיאוריה מוסיקאית הושמעה על־ידי הסופר
יהודה (אשתו השנואה) כורלא, ש גילה
כי סיגנון המוסיקה הערבית אינו
אלא בסיגנון הישראלי הקדום. קרא בורלא :
הישראלים של הבית הראשון היו עם של
מוסיקאים (שבט לוי) .כשנפלו בשבי הבבלים,
חיקו אלה את סיגנונם. מבבל עבר
הסיגנון לכובשים הפרסיים, ומשם לחצר
הממלכה העותומנית, ומשם לכל רחבי ה —
עולם
הערבי.
אחרי הופעה כאורח־כבוד בוועידת מק״י,
יצא מנהיג מפ״ם ד״ר משה סנה
למשק גן־שמואל, ותרם את תרומתו למיל-
חמה במחסור הידיים העובדות בחקלאות,
וסייע באיסוף תפוחי-אדמד, במשק השומרוני.

בתה של חברת הכנסת הראשונה,
שושנה פרסיץ, ואחותם של ימימה מילוא,
רעייתו של יוסף מילוא, וריטה פרסיץ,
ממנהלות קול ירושלים.
** גרשום.
*** זמן קצר לאחר מכן פרש ד״ר סנה
מהנהגת מפ״ם והקים את ״מיפלגת השמאל
הסוציאליסטי״ .מאוחר יותר הצטרף להנהגת
המיפלגה הקומוניסטית, אותה פילג
בין מק״י לרק״ח ב־.1965

*וי־נג

,קווינ ע

הוא הגיע. הוא כאן, אצלנו, בישראל.
הלהיט המרענן מאירופה —
קווינ׳ס.
המשקה לאנשים של היום. המשקה של
דור הג׳ינס. הקצב של אירופה.
קווינ׳ס.
טעם צעיר, מרגש, תוסס. ניתז על
הלשון באלפי רסיסים מרווים.

מרענן אותך באורנג׳ ,לימון, ובעוד
חמישה טעמים מרתקים.
קווינ׳ס.
מדור הג׳ינס באירופה -לדור
הג׳ינס של ישראל•
קווינ׳ס.
הטעם הזה יתפוס אותך.
1100118 מיוצר בישראל ע״י תשלובת מפעלי טמפו בע״מ עפ״י וכיון ״קווינ׳ס״

העולם הזה 2075

,קיוינ׳ פ
(00004

אינטרנשיונל, ציריך

חדש !

פרמה שרם 11
המלה האחרונה בסכיני גילוח כפולים !

:פר מהשרפ11
הופך את מלאכת הגילוח
לחלקה יותר, נעימה יותר
והרבה יותר מהנה,

פרמהשרפ11
לא משאיר שום
סיכוי לזהו!!

מכתבים
אין לימוד לאהבה

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה :
תל־אביב, רחוב גורדון ,3טלפון (243381־ .03 תא־דואר . 130
מען מברקי :״עולמפרס״ מודפס פ״הדפוס החדש״ בע״מ, תל
אביב, רה׳ כן־אביגדור הפצה :״גד״ כע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה
כספי׳׳ כע״מ. העורך הראשי: אורי אכנרי העורך: אלי תבור * עורך
תכנית: יוסי שנון. עורכת כיתוב: נורית יהודאי • ראש המינהלה :
אברהם סיטון. מה׳ המודעות: רפי זכרוני. המו״ל: העולם הזה כע״מ.

האם ידעת ב ס
•.מאיר
יערי שירת במילחמת־העולם
הראשונה כחייל בצבא האוסטרי, בחזית
אלבאניה ן
• משה שרת נעלם מעבודתו, ככתב
דבר, כדי לפלרטט עם רקדניות רוסיות,
שדיברו עימו רוסית ואמרו שהוא ״הכי
נחמד מכולם״?
>• אביו של שחקן מכבי תל־אביב, כני

ממפ״ם, באיסוף תפוחי־אדמה בקיבוץ גן־
שמואל?
י מניין לקוח שלל זה של עובדות
מעניינות ו/או משעשעות?
הן מופיעות, כולן, בעמוד 4של גליון
זה, במדור ״זה היה העולם הזה שהיה לפני
25 שנה״.
אני מזכיר זאת, מפני שנדמה לי כי מדור
זה עדיין אינו זוכה, אצל חלק מן הקוראים,
בתשומת־הלב שלה הוא ראוי, לדעתי.
כי אין זד, מדור שיגרתי, המוקדש לנום־
טאלגיה, מן הסוג המקובל בעיתונים רבים
בעולם. אנחנו מקדישים לו מדי שבוע עמוד

גולדה מאימסון) לפני 25 שנה
כרוזים קרועים
ובל! ,היה האתלט דויד טבק, שהשתתף
באולימפיאדת הלסינקי ב־ 1952ז
• חבר אחר באותה מישלחת היה הטייס
אורי נלין, שכעבור זמן־מה גרם לאסון
לאומי, כאשר מטוס הפייפר שלו נפל לתוך
קהל של חוגגים בטכס לכבוד הצנחנים הד,ודיים
במילחמת־העולם השנייה?
• נכי־המילחמה ערכו הפגנה תחת הסיסמה
״אנו מניחים שאתם מצטערים ש נשארנו
בחיים״?
• שרת-העבודה גולדה מאירסון
קרעה את הכרוזים של נכי־המילחמה השובתים?

אביו של העורך האחראי הנוכחי של
הארץ. גירעון סאמט, הקיבוצניק שימי
עץ סאמט, הגיע לעיתונות במיקרה, אח רי
שסיפר לכתב דבר לפני 51 שנים על
מישפט ששמע בבית־המישפט, ששכן ברחוב
אלנבי, מול בית־הכנסת הגדול?
!• אותו סאמט (האב) היה מקבל את
משכורתו בצורת תלושי־שוקולד של בית־החרושת
ליבר, ששילם בצורה זו עבור
מודעותיו בעיתון?
• הבעלים הנוכחיים של הארץ, גרשום
(גוסטאב) שוקן, קיבל את העיתון כנדוניה
לרגל חתונתו מידי אביו, שקנה אותו במחיר
26 אלף לירות, וזאת בשעה שגרשום
שוקן היה פקיד בבנק אנגלו־פלשתינה,
הנקרא כיום בנק לאומי לישראל?
• גרשום שוקן היה הראשון שהירשה
לכתבים, לפני 41 שנה, להשתמש במילה
״פרוצה״ ,במקום המונח שהיה נהוג בימי
קודמו — ״נערה שירדה מדרך הישר״ ?
י• ד״ר משה סנה עסק, לפני פרישתו

שלם — לא רק מפני שהוא מלא עובדות
פיקאנטיות ומהווה חומר־קריאה משעשע
בזכות עצמו.
נדמה לי שזהו מדור חשוב גם מפני
שהוא משליך אור על התפתחות המדינה
במשך דור. כימעט כל הבעיות הקיימות במדינה
כעת, היו קיימות כבר אז. חשוב
לראות איך ניסו — או לא ניסו — לפני
דור לפתור את הבעיות האלה. הדבר מאפשר
הסקת מסקנות לגבי המחדלים שהיו,
השגיאות שנעשו, ההצלחות שהושגו, הכישלונות
שננחלו.
דומה שהאדם הנהנה ביותר מן המדור
הוא עורכו, דן עומר, המקדיש לו מדי שבוע
זמן ניכר. הוא קורא את הגיליון, שהופיע
לפני 25 שנים, במלואו. הוא בוחר מתוכו
את הקטעים שהם, לדעתו, המאלפים ו/או
המשעשעים ביותר לקורא של .1977 לא
פעם הוא מגלה בגיליונות פנינים אנושיות
ועיתונאיות, שנשכחו מכבר.
ייתכן שהקורא יסיק מסקנה נוספת מקריאת
מדור זה: שבמשך 25 שנים לא השתנה
העולם וזזה, אף כי כימעט כל חברי המערכת
התחלפו מאז. אנחנו עדיין לוחמים
על אותם הדברים, ובאותה דבקות־במשימה,
מתוך תיקווה שאנו ראויים לסיסמה שהתנוססה
כבר אז בראש השבועון: בלי
מורא, בלי משוא־פנים.

אולי יכול כבוד ראש־ה,ממשלה לעתיד,
מנחם בגין, להסביר לי מדוע ברצונו ללמד
יהדות בבתי־הספר? לדעתי, אהבת העם
והארץ חייבת להיות מושרשת בתושבי
הארץ הזאת, ואם היא אינה קיימת, אי־אפ*שר
ללמדה.
לימוד אהבת הארץ והדגל קיימים רק
במדינות טוטאליטאריות. בארץ דמוקרטית
לא קיים מושג כמו לימוד לאהבה. ערך
מוקנה על־ידי לימוד וכפייה רק בדיקטטורה.
לכן
צר לי על דרך זו, כמו שצר לי
על ד,כפיה הדתית שתשתולל בארץ, ועל
המיל,חמה הקרובה שבה יפלו סובי בנינו.
יוסי קלוגמן, גבעתיים

של הפליטים היא דווקא בתוכנו? האם
אתם לא חושבים שבסופו של דבר, עיקר
דאגתם של הפליטים היא פרנסה, וגג מעל
הראש? האם אתם לא מאמינים שבקצת
רצון טוב מצד הערבים היה אפשר בקלות
לאכלס אותם בשטחים הענקיים והריקים
אצלם? הם יכולים להיות שכנים של
עשירי העולם ואחיהם־לדת. ממשלת־יש־ראל
היתד, לבטח נותנת את כל העזרה
הדרושה לכך, ושנוכל סוף־סוף לחיות בשקט
ובשלווה בארץ הקטנה שלנו.
האם אתם חושבים ש״אהבת המולדת״
מדריכה אותם חזרה אל ארצנו, או אולי
זו מדיניות מכוונת עם מטרות בדורות?
האם אתם באמת חושבים שיהיה לנו אי-
פעם שלום עם הערבים — שלום של

הרפו מהשקר!
מיכתבו של שרגא מץ מטורונטו (העולם
הזה )2072 על ״הדתי המכוער״ ,הוא
דוגמה לחיפוש שעיר־לעזאזל. הוא זועק
נגד התופעות החמורות של אפלייה, פער,
חוסר נימוס, זוהמה ופשע שהציפו את
הארץ, אך תחת שיסיק את המסקנות המתחייבות
מכך, הוא מגיע למסקנה פשוטה :
הדתיים אשמים.
הקורא מץ שוכח כי מדינתנו הוקמה
ונשלטת בעיקר על־ידי עוזבי תודה, ובמגמה
חילונית. החברה דחקה את חכמיה
לקרן־זווית, ורוב הציבור אינו מוכן לשמוע
את דיבריהם. חבריו של שרגא מץ
הם שהציגו את החזון של ״אור לגויים״,
במשמעותו המודרנית — והם שגרמו לאי-
מימושו. הם ניהלו את המדינה בדרבי
השחיתות, התבצרו במיגדלי־שן והתרחקו
מן העם. הם שיצרו את מערכת־ד,חינוך
המקולקלת.
גם עורמה בקלקלתם. הם אינם די אמיצים
להכות על ליבם ולחפש את טעויותיהם.
הם מעדיפים להכות על לב אלה
שהרחיקו אותם מכל עמדת־השפעד, ציבורית.
אני
מחייב, כמובן, את זכותו של כל
יהודי לבקר את חכמיו, אם הוא סבור
שאינם עושים די כדי להשליט את ערכי
היהדות על שם ישראל. אך מץ אינו
מעוניין כלל בערכים אלה. ענייניו בחינוך
ממלכתי נוסח קנדה, וב״אופי עיברי בריא״
(עד כמה הוא בריא ראינו בפרשיות־ד,שחיתות
האחרונות) .מכאן, שרק צביעות
היא להשתמש במושגים מעולם היהדות,
כגון ״קדמה דרך־ארץ לתורה״ ,כדי לנגח
את חכמיה ולקבול נגד התפילה האוטומטית,
כאשר אין לו כל יחם גם לתפילה
הבאה מן הלב.
לדעתי, על הקורא מץ להפסיק לדבר
בלשון של ״אנחנו״ ו,״ד,ם״ .עליו להוכיח
את עצמו כיהודי נאמן, שציציותיו ומזוזתו
אינם סמלים חיצוניים, אלא כלים לזכירה
מתמדת של ערכינו הנעלים.
יוכל אבי־דרור, חיפה
ב״ה עיה״ק ירושלים ת״ו.
מאז הבחירות אתם מרתיחים את דמנו
יותר ויותר. מדוע הינכס כל־כך שונאים
אנשים דתיים? מדוע אתם בוחלים בדת
משה וישראל? מה הרע בדת? הרי עיניכם
הרואות שמעשני סמים אין בקרב
הנוער הדתי ! מדוע אתם מתעלמים מאמת
פשוטה זו? מדוע ההתקפה השחצנית שלכם
על כל מה שריח דת נודף ממנו?
האם יש לכם תרופה יותר בדוקה מאשר
הדת נגד הידרדרות הנוער? מי שמוכן
לראות את האמת — וד,סטטיסטיקה מוכי חה — יודע אל־נכון כי אין נוער דתי
עבריין, וזה אומר דרשני.
הרסו מהשקר!
איש נטורי־קרתא, ירושדים

השלום — חלום
הדברים שנכתבו בעיתונכם (העולם תזה
)2072 בקשר לסיכויי השלום שאבדו עם
עליית הליכוד לשילטון, מעוררים גיחוך.
הדבר מזכיר לי אותו אביון הרוכש מדי
שבוע בפרוטותיו האחרונות כרטיס מיפעל-
הפיס, וחי באשלייה כי הסיכוי לה,תעש־רותו
קרוב, והדבר נמשך כבר עשרות
שנים.
מזה 29 שנים, שבהן חיינו תחת שילטון
מפא״י, לא פסקה האש בגבולותינו. לחמנו
ארבע מילחמות וקרבזת־התשה ושילמנו
מחיר יקר. הזהו הסיכוי לשלום, שעליו
אתם שופכים דמעות כאשר חלף, כביכול?
אברהם לוי, חיפה
האם אתם באמת חושבים שהמולדת

ממש — אפילו נחזיר שטחים? הרי עיקר
כוונתם לגרשנו ולהשמידנו! הם מכריזים
על־כך יום־יום, ובכל־זאת אתט טומנים
ראשיכם בחול, ולא רוצים לראות ולשמוע.
אתם משלים את עצמכם, אם אתם חוש־בים
שעל־ידי ויתורים נפחית את הסבל
וההרג. עם הוויתורים רק יגדל תיאבונם,
וזה יגביר את ההרג והסבל. הרי אז דוב
המחבלים — שהם כוח החלוץ הפורץ —
יהיו בקירבתנו ובתוכנו. במיקרה כזה לא
יהיה קל להתגבר עליהם -אם בכלל.
כרגע, להאמין בשלום — זה רק חלום.
עד שייווצרו תנאים ממשיים לשלום אמיתי
— ואני חושש שזה לא יהיה בדורנו —
דאגתנו העיקרית צריכה להיות: להדחיק
אותם מארצנו מה שיותר. אז, אולי, נוכל
לחיות חיים נורמליים — פחות או יותר.
משה דנרט, חיפה

צעד מסוכן יממה
אם הציבור בישראל הישלה את עצמו
בכך -מהנה, אחרי הבחירות, תקום ממשלה
חדשה ובארץ ייכון שלום, היא שגה מרות.
מסתבר שרק עכשיו מופיעות באופק
הצרות האמיתיות, ולא אחד מכה על חטא
על שנסחף עם הזרם הריגעי של ההמון
ונתן את קולו לליכוד. מי שטען תמיד
כי הליכוד יביא מילחמה לאיזור, מילחמד,
שעלולה להביא לשואה עולמית — הוא
שצדק.
אני מאחלת לבגין בריאות ואורך-ימים,
אך כדאי לו להתפכח מגישתו הקיצונית
לבעיות המדיניות ולהפסיק לנגח את עמי
העולם, ובכלל זה את ידידתנו היחידה
עלי־אדמות• ,ארצות־הברית, שתודות לה
אנו קיימים.
העולם אינו מעוניין במילחמה, ועדיין
מלקק את פצעיו ממילחמת־העולם השנייה,
ולא יועילו לבגין, לכד,נא וללווינגר, ההכרזות
הקיצוניות נוסח ״תמות נפשי עם
פלישתים״ ו״נעלה למצדה״ .אין איש מאי-
תנו הרוצה לעלות לשם ולשחוט עצמו
במו־ידיו. בדרך זו נביא את הכלייה על
עצמנו, כפי שקרה כבר פעם על פיסגת
המצדה.
מפחיד לחשוב שההיסטוריה עלולה לחזור
על עצמה!
מאשה פורמן־הלפרין, רגזת־ גן
נוכח ההיסטריה הלאומנית הריגעית ש פקדה
אותנו בבחירות, מול השגיאה הפא־טאלית
ביותר ששגה הבוחר הישראלי
אי־פעם מול הכוח שניתן לימין בישראל
— מול כל אלה — טוב שקמו אנשים
אחדים. הזוהר המושאל שבו מתהדר הלי־
(המשך בעמוד )8

יזגזבה ניפרת תגרום
לן ידידות עם אדם
סהיכרת מזמן. גלה

את סוף השבוע גחוג
המשפחה. רסן את
יצוין, והפנה את מיר־צך
לשיגרות גונות ו־גרוכות•
ההשפעות המרגיזות,
אשר לוחצות
עליך השבוע, עשויות
לפוג אם רק לא תשקיעי עצמן במלח מות
בטחנות״רוח. אל תתקן את העולם.

גישה רצינית לעבודתך
תוכיח את עצמה ככד־אית
מאוד, מכל הבחינות.
הדרך סלולה בפניך
לרומנים, פעילות
חברתית והתחייבויות
רגשיות. דאג לנצל הי טב הזדמנות זו, ולבנות
לך בסיס אותו תפתח
בשבועות הבאים. אל
תחשוש להיות נועז — בכל השטחים. אך
הקפד לשמור על בריאותך בשבוע זה.

אם אתה נאבק עדיין
עם רגשות מנוגדים או
מטרות מנוגדות, ואינך
מסוגל להגיע לידי
החלטה, יעברו עוד
חודשים רבים עד ש0א0

יהיה באפשרותן להי רגע
מעצבנותן, לנתח
21 במאי ־
20 ביוני
בעיות ללא סיבוכים
מיותרים, ו״לחתון״ במקום
בו היה עליך לעשות זאת מזמן.
מתנה קטנה תגרום לן מורת־רוח קלת.
0 היא אוהבת אותך. למרות
שהיא משחקת את
התפקיד של הקשוחה,
ליבה שייך לו ורק לך.
מחלה קלה עתידה לפקוד
אותר לקראת סוף
השבוע. הימנע מיציאות
רבות מהבית, בעיקר בערבים.
אתה יכול לחלות
שוב ואז לא תצא
מזה בקלות. בת סרטן, לך מצפה השבוע
הפתעה לא־נורמלית ממקור בלתי־צפוי.

מחלה קלה, בה לקית
בתחילת השבוע, תעבור
בלי להשאיר אח ריה
עקבות. בחיי האהבה
שלן חל משבר
קטן. גם עליו תתגברי.
אבל רק אם תדעי
אין להתנהג• פנקי
אותו ותני לו להבין
כי הוא האחד והיחיד
בחיין. אחרת הוא עוד עלול לעזוב אושבוע
יבש וגרוע.
תן. לן, אריה, צפוי

אם תפקח עין ותתבונן
היטב באנשים ובאירו#

עים הסובבים אותך,
צפויים סיכויים לרומן
נעים, או לקידום הקריירה
והמעמד החברנחוגו

משא־ומתן שהתחלת
בו לפני זמן מה, וש11
באוגוסט ־
? 2בספטמבר
נראה לך בשלביו הראשונים
כהרפתקה פזיזה,
עשוי להתגלות השבוע כצעד נבון מאוד.
ועוד: הוא יישא רווחים גדולים בעתיד.

פרשה מסויימת שאתה שומר בסוד תיוודע
השבוע לאדם הלא נכון, ועלולה לגרוס לך
עוגמת נפש גדולה. אין טעם שתכחיש את
העובדות כאשר האדם
יטיח אותן בפניך. השתדל
להיות אוהד אליו,
כי אחרי הכל, הוא זה
שסבל מכל העניין. השתדל
לכלכל את מעשיך
ביתר זהירות. השבוע
טוב מאוד לעסקים. אל
תהסס לפעול בביטחה
23 בספטמבר -
22 באוקטובר
ובמהירות — הצלחתך
מובטחת. בת־מאזניים
מישהו שאת חושבת אותו לנאמן, נוטר לך
טינה על חשבון העבר — היזהרי ממנו.

1ן א]1״ו[

נסיעה אותה תיכננת לקראת סוף השבוע,
תידחה בגלל סיבות שאינן תלויות
בן. לא נורא• עוד
צפויות לן נסיעות
רבות. עיסקה גדולה,
בה הייתם שותפים,
לא תצא לפועל׳ באשמתכם.
לכן, אם מעוני
יינים אתם להמשיך
במיקצוע בו בחרתם,
ע 1ן ע
עליכם יהיה להתאמץ.

זן\ע
וז^ד.ו1$ז £ 8 51 אחרת מצבכם הכללכי

יילן וייעשה רע מיום
ליום. לעומת זאת, תהיה לן השבוע
הרבה נחת-רוח מבן משפחה אהוב.

בת קשת — אל תחששי להיענות׳להזמנה
מפתה של מכר חדש, גס אם נדמה לך
שהוא מבקש להפילך
בפח. כל עוד את משוכנעת
כי רצונו הוא גס
רצונך, אין כל סיבה שלא
תלכי לקראתו יותר
ממחצית הדרך. התמכרי
כמיטב יכולתך למיצוי

כל ההנאות שמוזאפש־רות
לך בזמן האחרון.
23 בנובמבר ־
20 בדצמבר
אם אתה נוהג להמר —
והשבוע
אינו מתאים לכך.
אתה עלול לשים את כספך על קרן
הצבי. הימנע השבוע מטיולים ארוכים.

מכתבים
(המשך מעמוד )7
כוד, ובכלל הכוח הימני בארץ, מסנוור
ומסוכן. אסור לנו לשכוח שהבוחר הצביע
כפי שהצביע לא מתוך זהות או אהדות
רעיונית, אלא ברגע של שיטפון לאומני
ורצון ל-סינוי, משהו מעין קול־מחאה נגד
•שילמו! מושחת. אך המחאה היתד, חריפה
מדי, בלתי־שקולה וללא ספק בלתי־שפוייה
לחלוטין. הם נתנו את הכוח בידי קבוצת
קנאים לאומניים, שלדעתי מסוכנת יותר
מכל רשימה בשמאל הקיצוני.
במבט לרחוק, כל זמן שהזוהר המושאל,
שבו מתהדר הימין, לא יועם, העתיד נראה
קודד ומפחיד: ימי שררה וצנזורה, ימי
עמוס בן־גוריון, מהדורות חדשות מתוקנות
ומשופצות — ימי הדיקטטורה ש חלפו.
מתי
יבחין הבוחר היש׳ראל י בטעותו?
מתי יבין הציבור שסכנה מרחפת על ביטחונו,
פרנסתו ושלום מישפחתו?
כבר בשבועות הקרובים נבחין בסכנה
המרחפת, כאשד הליכוד ילחץ ידיים על
המוגמר עם המפד״ל ועם אריק שדון,
תוך יצירת כוח ימני מפחיד ומדכא, מול
שפיות ושיקול־דעת של המערך, ד״ש
(אולי) שליי ול״ע. הם הצליחו להכניע
את העם בלחץ הפסיכולוגי האדיר לשינוי,
אך התוצאה היתד, התפרצות של איבוד
השפיות הלאומית׳ והרי התוצאה.
עזר וייצמן אכן מכר את הליכוד כמו
שמוכרים קוקה־קולה, ומתברר לנו שזה
אומנם ערכו האמיתי של הליכוד. תוך
פנייה אישית לדייגשות הבוחר — ולא להגיונו
— תוך פריטה על יצרים אפלים, משך
הליכוד את האזרחים לקלפי.
כאשר יתברר שכבר בזמן הקרוב ביותר
ייגרום הליכוד לצלקות שהמערך לא הצליח
לגרום בשלושים שנות שילטונו, יבינו
הבוחרים כי כרו את קיברם במו־ידיהם.
כני מץש מל ק ס, תל־אביב

גורל השפויים
הייתי נוכח בהפגנה שנערכה מול מצודת
זאב בקשר לפרשת מינויו של דיין

מחנו•,־השלום. צריך להתעלם מכל חילוקי־הדיעות
והסיכסוכים בפוטנציה, שעלולים
לצוץ בקרב המחנה המאוכזב, ולהמשיך
במאבק. הכישלון — אסור שירפה את
ידינו ומוחותינו: .זוהי ההזדמנות להודות
לכל האנשים שנטלו חלק במערכת־הבחי־רות
ולראשי המחנה שלא חסכו מאמץ.
׳למעננו — המשיכו במאבק !

נאמני ישראל השפזייה
אני פונה לכל אותם המונים שתמכו
במחנה של״י מבחינה רעיונית, אך חשבו
כי כתרגיל פוליטי יש להצביע מערך.
נכון, אחרי הבחירות נותרנו רק אנחנו
ואתם זקופי-קומה, ביודענו שלא אנו העלינו
את הליכוד לשילטון. אולם אתם
טענתם טענה אבסורדית כאילו בגללנו
חיסרו קולות למערך, ולכן התאפשר רוב
לליכוד (דרך אגב, מערך +של״י +ד״ש
לא עוברים את ליכוד +מפד״ל +
שלומציון).
כעת נגלתה לעיני כל ההוכחה הראשונה
לטעותכם. מעברו של משה דיין
מוכיח, כי עשרות אלפי מצביעי המערך
נתנו את קולם בעצם לליכוד. אני וחברי
יודעים, כי כל אדם המייצג את של״י
בכנסת ירים ידו בעד ממשלת מערך ונגד
ממשלת ליכוד, אפילו בלי להיות שותף
באיזושהי קואליציה.
נכון, אתם יכולים לטעון כי מבחינת
התרגיל הפוליטי דיין, שהיה במקום השביעי,
ממילא בטוח בכנסת, אך עליכם
להודות כי ׳אם דיין +ליכוד +גוש
אמונים היו זקוקים לקולותיהם, היו(ועדיין
עלולים) חבריו של דיין מהמקומות הגבו־ליים
מצטרפים לממשלת הליכוד הלאומנית.
יוסי
קאופמן, גבעתיים
אני מאד שמח על שני המנדטים של
מחנה של״י בכנסת התשיעית, למרות שיכולנו
לזכות בשלישי, אבל לרוע־מזלנו
לא הצלחנו. על המחנה להמשיך בדרכו,
ואולי יבוא יום ויהיה עוד שלום.
מחג׳נה חמזה מחמוד, אוס־אל־פחם

אין כל סכנה שיתעלמו טמן בעת שיחה,
באשר ניחנת בכוח ביטוי עז, ובקולך יש
גוון החלטי ובוטח.
בפני קהל גדול אתה
מבריק במיוחד, אן
אתה נוטה לשכוח ש-
לשיחה דרושים שניים
ואינן נותן לבן שיחתך
אפשרות לבטא
את עצמו. אתה גם
נתון יותר מדי למצבי־
21 בדצמבר ־
19 בינואר
רוח, ואינך יודע להבחין
בתגובותיו של
בו״זוגן• וזהו׳ למעשה, הגורם המכריע
ביחסים תקינים ומאושרים בימינו אלה.

נושא חדש בו אתה מתעניין יעניק לך סיפוק
רב. אתה עשוי להפיק תועלת מקשרים
משפחתיים. קשה להגיע
השבוע להחלטות חשובות,
מאחר ובליבך מתרוצצות
השפעות סותרות.
השתדל להתייחס
רק לעובדות, ובמידה
ואינך מצליח, דחה כל
החלטה חשובה למועד
מתאים יותר. הימנע מ20
בינואר -
18 בפברואר
מריבות עם שותפיך ל•־׳
עסקים,
וקבל את דעתו
של הממונה עליך. השקע את פרוטתך האחרונה
בהימור — כי השבוע תצליח.

תן לאנשים הקרובים
לן להחליט את ההחלטות
החשובות במקומן.
אם אתה עורן
קניות או עושה
עיסקות פיננסיות —
אל תישא סכום גדול
במזומנים. המצב ה19ב
פ ב רו א ר -
20במרס
מבין בו אתה נתון
יעבור תון שבועיים
שלושה, אן בינתיים, שתדע את אשר
לפנין. עליך לעמוד על מישמר האינטרסים
שלן• אם לא תהיה עידני במידה
מספקת, אתה עלול להפסיד הרבה. אל
תנסי, השבוע, להתחיל ברעיונך החדש.

זניס

מאיר פעיל כהפגנה נגד דיין
רק לא להתרגש
(העולם הזה .)2074 ראיתי שם כיצד עדר
של לבנטינים חסרי־בינה מקלל את מאיר
פעיל ומכנה אותו ״שונא יהודים״ ,״תלך
לרוסיה״ ,״אתה וילנר, אתה״ ועוד פנינים
שכאלה. אני מציע לפעיל שלא להתרגש
מדי מתופעות אלה, שאנשים שבוודאי
לא שמעו על המחדל, מכנים אותו
בכינויי־גנאי טפשיים, ואילו את דיין מהללים
ומשבחים.
בדרך לביתי פגשתי, בשדרות בן־ציון
את אורי אבנרי, והודעתי לו שהוא מועמד
לקטילה־רבתי שם. אבנרי חייך והמשיך
בדרכו למקום ההפגנה, ואילו אני חשבתי
לעצמי בצער, מה גורלם של אנשים
שפויים היום במדינת־ישראל.
י. ורטר, תל־אביב

להמשיך כמאבק
בשעה קשה אנו נמצאים. המדינה זזה
ימינה. והציפיות ללידתו של מחנה־שלום
גדול לא התממשו. דווקא עכשיו חשוב
לשמור, יותר מתמיד, על איחודו של

מי יסביר לגננת?
ממש זועזעתי לקרוא (העולם הזה )2073
על המיקרה של הילד מאשקלון, שאובחן
בטעות כמפגר. זה רק מראה שלא תמיד
צריך להאמין למה שגננת או מורה קובעת.

קרה מיקדה דומה עם בתי, ואנו
לא הורים לעשרה ילדים או חסרי־השכלה,
כך שהיו לנו יותר כלים וזמן להציל
את בתנו. אומנם נאלצתי לנהל מילחמות
עם מחלקת־החינוך עד שהצלחתי, אך כיום
לומדת בתי בכיתה א׳ בבית־ספר רגיל.
חשוב מאד, לדעתי, שגננות יקבלו הדרכה
מיקצועית מעולה לאבחנה בין ילד
נורמלי לילד מפגר, ולא יחרצו את גורל
הילדים ללא ידע כלשהו.
יפה שהארתם את הבעייה.
רינה כהן, חולון

הופשח מהשכל
כפי שנאמר כבר במצבים דומים, לא
(המשך בעמוד )10
_הזי׳

לשלם קצתיותר(22 אגס, לקבל ההבהיותר.

רק 22 אגורות יותר לתמונה,
ואיזה הבדל בתוצאה.
בישראל, כמו בארצות אחרות
בעולם, אתה משלם קצת יותר
כדי ״להחזיק את קודאק
בתמונה״ בכל זאת מעדיפים
רוב הצלמים בעולם לצלם
ב״קודאק״ .וזוהי עובדה.
לסרטי ״קודאק״ עליך לדרוש
פיתוח ב״דלתה קולור״-
המעבדות היחידות המייצגות
את ״קודאק״ בישראל.
כש״קודאק״ בתמונה טוב
ש״דלתה״ בפיתוח.

זס1ס 8113 0

טוב ש״קודאק״בתמונה

דלתה קו לוד

חג• לבינם!! א״לון עיגו ב: ונז־האוז־איזנוו 1ט ״ ן

העולם הזה 2075

מכתבים
(המשך מעמוד )8
פעם ולא פעמיים: יותר מזל משכל. שהרי
באמת ובתמים הם עשו כמיטב יכולתם
להוסיף ולהישאר ליד ההגה הסדוק. ואם
בכל־זאת הצליחו להיפטר ולהשתחרר ולהניח
ולעזוב ולהיחלץ ולנטוש ולחמוק,
הלא לא באעימתם עשו, כלשון מודעת
הגרושה במדור שידוכין. כל זה עלה
בידם דווקא עכשיו.
אשר לעם -זה — לאחר ריפיון ממושך
של המוח, לאור התנוונות הדעת, בגלל
התמעטות המחשבה והצטמקות הבינה —
לקח לעצמו חופשה מהשכל. אולם למשך
כמה זמן ניתן לקיים מותרות מסוג זה,
רחמנא ליצלן? כלום נשלח השכל לשנת־שבתון?
אני
יודע שהעם לעולם ״איננו אשם״.
אני מסכים. ובכל־זאת, מאסתי בזה. אין
זכות לחולה להטיל את האשמה כולה על
המנגנון הרפואי. ככלות הכל, בבריאותו-
שלו המדובר.
מיצה פאול כימי, ראשון־לציון

לקרוא ולשנן
אני מתכוון לדברים שנכתבו על־ידי
אורי אבנרי במאמרו ״אל המילחמה״ (העולם
הזה .)2073
בדרך־כלל אני מסתייג מדברים רבים
ישלו, שאיני מסכים איתם, אולם המאמר
הג״ל הוא ניתוח מעמיק ומזהיר, המוכיח
ראייה חדה ותחזית לטווח דחוק, הדורשים
מהקורא לקרוא ולשנן, לקרוא ולהרהר
בהם, כי הם גורליים ונוגעים לכל פרט
ופרט — יהיה זה יהודי ערבי או נוצרי.
התקופה האחרונה •של המאה״העשרים
גדושה באסונות זבקסאסטרופות ברחבי
העולם ואנו, תושבי מדינת־ישראל, עומדים
בתור לקראת שואה שתהרוס את
קיומנו ועתידנו הפיסי והרוחני. עלינו
להוקיר ולכבד את האיש שהשמיע דברי-
נבואה איומים ונוראים. אפילו אם שגה
האיש וטעה לפעמים בדרכו — הפעם ראו
אותו כמציל.
אליעזר פומרנץ, נהייה

אחרית הקואליציה

יהיה לי גרוש על התחת ולא אוכל לשלם
את הקנס?
אפשר להביא עוד אין־סוף אפשרויות
ומישחקים כאלה. אז הנה אני, ללא פחד,
מוכן לעשות את הניסיון, ל״שם הניסיון
בילבד, כמובן, ואומר ישבגין הוא דיקטטור
מאובן, הדומה למוסוליני, אבל
מטומטם. ותראו מה יקרה.

קליינמן ישראל,

מנחם יוליך אותנו למצדה, וייגאל יתפ
אוניברסיטת
בר־אילן

פד חדור כפג? הכלב
לא צריך לדמיין הרבה. זה מה שנראה
תחת שילטון הליכוד, וכך אנו ניראה.
היחידים שיורשו לשוטט בחופשיות ברחובות
יהיו כלבי־הרחוב. האזרחים, שכעת
עוד העזו לעמוד מאחרי סחסומי־מישטרד,
ולמחות נגד החרפה, יצטרכו להתרגל
למחסומים אלה ולשאר סוגי הסורגים.
למי שלא מנמחה בעולם החי, הכלב
הנראה משוטט כאן הוא כלב־ציד דלמטי,
הקרוי על שם חבל־הארץ ביוגוסלביה. זה
מזכיר לכם משהו?
דויד פלומין, תל-אביב

חופי חפרד
רה מחדש. אך אז כבר יפרסם ״פירסום
מדעי ראוי״.
יצחק שביב, נתניה

מאחר שיש כמה ציניקאים, הסוברים
•שעם עליית הליכוד לשילטון אבד הכלח
על הדמוקרטיה, אני רוצה להרגיע אותם,
ולטעון — לא נכון, ולא בהכרח. מאחר
שאני בוטח במר בגין, אני מוכן להיות
הראשון שיבדוק את העניין.
לדוגמה, אני אתגרה בשילטון בגין ובו
אישית, והוא לא יעשה לי מאומה. למשל,
אילו הייתי אומר שבגין הוא דיקטטור
מאובן, הדומה למוסוליני אבל מטומטם
(לא שאני.חושב שהוא מטומטם, דק לשם
הדוגמה) ,אתם חושבים שהוא יעישה לי
משהו?
ואם הוא יעשה לי משהו, האם אני
יכול להגיד ״חרטא מרתא זרתא דרתא״
(מארמית, בתירגום חופ-שי ״שקר וכזב,
נוד ותרועה״ ,גאולה תתלהב מהארמית),
האם אתם חושבים שהוא יעשה לי משהו י
ועוד אני שואל את״ הקורא החושש
לגורל הדמוקרטיה: נאמר שלא יסלחו לי,
ואקבל קנס על זה שלא הייתי מצחיק,
האם בהכרח אהיה בין עשרת־אלפים המובטלים
״בצודה מתונה״ של ארליך, כך שלא

זהו העתק של מיכתב ששלחתי לנשיא
המדינה :
את האינפורמציה קיבלנו ישירות מאנשי
מיישרד-ד,תיירות הישראלי בגרמניה.
המישרד הדפיס והפיץ חוברת מהודרת
בטכניקולור, במאמץ רציני להגביר את
זרם התיירות מגרמניה לישראל. החוברות
היפות ידעו לספר על חופי־הרחצה המשגעים
של תל־אביב וסביבותיהם. החוף,
נאמר שם, נקי להפליא, האוויר צח והסביבה
נעימה וחביבה. בקיצור, אדץ־הקו-
דש מזמינה אתכם. אשתי ואני התפתינו
לתעמולה היפה, ובאנו לכאן.
המציאות טפחה על פנינו כהלם נוראי,
כשחזינו במראה המגעיל של חוף תל־אביב,
באחור התיירות ובסביבתו.
אדוני הנשיא, חוף תל-אביב הוא דו־תכליתי
...זוהמה ואלימות. בסביבה זו של
זוהמה׳ טינופת ואלימות, היתד, לשילטון
הישראלי החוצפה לבנות מלונות בינלאומיים.
לכל
אוייביה של מדינתכם עלול להתגלות
מחזה רב־זושראה של כיבוש העבודה
העיברית ברחובות אלה. אינני מסוגל להבין
את ריגשותיהם של ישראלים הגונים,
הצופים בכל אותן זונות — ממין זכר
וממין נקבה — המטרידים את התיירים
אפילו לאור היום! שמעתי, לפני שבועות
מיספר, תיירים צעירים אומרים באירוניה
״איזו עבודה הולמת עבור בנותיו של העם
הנבחר !״

כמו האותות בסיפרו של ג׳ודג׳ אורוול
( 1984״האח הגדול צופה עליך״) ,סימני-
ענק של גולגלות ושלדים צופים בתיירים
שבאותו חוף שלכם בתל-אביב, מבשרים
לעולם את בשורת החיידקים והזוהמה
באותיות ענק :״סכנה ! סכנה ! סכנה !״
סר הרברט סמואל היה ודאי מתהפך
בקיברו, וכמוהו גם הגנרל אלנבי, אילו
ידעו מה נעשה ברחובות, שקראתם על
שמם. רציף הרברט סמואל הפך לאוטוסטרדה,
שבה כל בני־התישחורת של תל־אביב
דוהרים במכוניותיהם ומזהמים את
האוויר ביום ובלילה. שום אדם שפוי לא
יעז לחצות את האוטוסטרדה, ושום אומה
או רשות שפוייה לא היתד, בונה מלונות-
פאר בסביבה כזו של זוהמה ואלימות.
למה להציב מחסומים בפני הש&לם הכחולים,
על־ידי אוטוסטרדה ממש על חוף
הים?
אתם נוקטים מדיניות גרועה בפיתוי

הברית לברית־המועצות במיזרח־ד,תיכון,
ותלותה הרבה של יפאן ואירופה המערבית
בנפט הבא מן המיפרץ הפרסי, ויביא את
בריודהמיועצות ל״ברז״ ממנו זורם הנפט.
אחרי ה״מהפך״ בישראל, עלולה אפילו
לבוא תוצאה קוריוזית, של עלייה מוגברת
של יהודים מברית־ד,מועצות לישראל (כ־מישקל-נגד
ל,״בריחה״ של ישראלים, שלא
ירצו להשתתף בקרב האחרון!) כל גורם
המתסיס את ד,אתור משרת את האינטרסים
הסובייטיים, כל גורם המזקיק את מדי־נות־ערב
לנשק הסובייטי — יבורך.
ימיו של סאדאת ספורים, ואם לא יודח,
הרי אין ספק שתחול תפנית מכרעת בריחוקה
של מצריים לקרה,השפעה הסובייטי.
ברגע שבו עלה בגין לשילטון בירושלים,
אין עוד לארצות־הברית מה להציע לערבים.
אחרי ד,״מד,פך״ ההיסטורי בישראל,
תתחולל ההפיכה הפרו־סובייטית במצריים,
ובשלב סופי ואחרון — המרד ה״עממי״
בסעודיה, אשר ידיח את הכת השלטת
הפרו־אמריקאית, זהשילטון יועבר לסטודנטים
הצעירים, ששבו מלימודיהם במערב
אל מישטר המבוסס על עקרונות ימי-
הביניים.
כאשר תפסיד ארצות־הברית את סעודיה,
יבוא הקץ למישחק הפוליטי הגדול במיז-
דח־התיכון, והמאבק להגמוניה בין שתי
מעצמות־העל יסתיים לטובת ברית־ד,מועצות.
כאשר
בגין מזהיר מפני מדינה אש״פית,
שבה תהיה לברית־ד,מועצות השפעה מכרעת,
יש ודאי צדק בדבריו. אולם שליטי
הקרמלין ידעו לקרוא את המפה הפוליטית
טוב יותר מבגין. תמורת הפסד השפעה
במדינה אש״פית, יזכו ב״קופה״ כולה.
זו הפעם הראשונה מאז ,1948 עומד
המשך קיומה של מדינת־ישראל בניגוד
לאינטרסים החיוניים ביותר של מערב
אירופה, יפאן וארצזת-הברית. כאשר תוע־מדנה
מדינות אלה לפני ברירה, לחסלה
חיסול מהיר או סכנת נפילת כל הממרח
התיכון לידיים סובייטיות, תמורת הקרבת
ישראל, אין ספק קל שבקלים מה תהיה
ההחלטה. עדיין מובעות תיקוות כי בגין
לאחר ד,־׳ 17 במאי, ישנה את עמדותיו,
ימתן אותן.
לכל מי שזוכר מה קרה באירופה אחרי
,1933 יש רק מעט תיקוות. אידיאליסט,
צימחוני, חובב ילדים וכלבים, שלא יכול
לשאת מראה צלי־בשר על שולחנו, איש
שנשא בלבו תשוקה לוהטת לחדש את
ימי העבר של עמו וגמעו — הוא שהמיט
שואה על אירופה. .מחצית אירופה נפלה
לידיים סובייטיות אחרי פרשת ה״צימחו־ני״
.האם יפול החצי השני לאחר השתל טות
ברית־ד,מועצות. על מקורות-הנפט של
המיפדץ הפרסי?
ז. בוזי, אירופה

במאוזן — מימין לשמאל :
)1בתו של שאול המלך )4רעל — או — תרופה )6פד)8 ,
מנבך.ו יכבו _של_מנתם _ גגון )13 איצטדיון . )14 מקום הנחלות
_בשבפבון )15 אחת החטיבות _ג״ליכול״ ) 16 בן־צאן )17 נקי -טהור
)19 קול אדיר 1חלל האוויר )21 אדון )23 התייחסות על משפחד
)26 צמח־בר שפרחיו עטופים מתחל צבעוני )27 מפלגתג נוצחת
בבחירות לכנסת )30 אישיות דגולה במפלגת ״הליכוד״ )32 חצי-אי
הררי בדרומערב אנגליה 19343 ,ק״מ )33 זרם מים טבעי ההולך
^אל הים )34 אחת השדרות בתל-אביב )35 מרי, פשע )37 תבלול
ההסבר לתשבץ ״ידיעות אחרונות״
אישיות דגולה בליכוד
תיירים לבוא לתל-אביב, ונוטעים בהם
תיקוות־שווא לחזות בחוף המתאים רק
ל ...אבל לא לתיירים. על-ידי כך אתם
נוטעים רגשות אנטי-ישראליים, אפילו
בליבם של אלה שבאו לארצכם בגלל
רגשות האהדה והידידות שלהם אל עמכם.
לטובתה של ארץ־הקודש, נסו לבלום
את האלימות, הליכלוך וזיהום־האוויר ב־חופיכם

פריץ פרידלנדר, ברלין, גרמניה
• מיכתב זה הגיע למערכת כתוב
בשפה האנגלית.

בנין — הקלך של הרוסיס
לא היה זה מיקרה כי ד,עיתונות בברית־המועצות
הגיבה תגובה מאופקת וכתבה
בסיגנון מנומס על עליית הליכוד. הסובייטים
לא הצליחו להסתיר את שימחתם:
בגין הוא המנוף הארכימדאי, אשר יביא
לקץ המאבק על ההגמוניה בין ארצות־

התשבץ בראש־חץ
עיינו בהגדרות של תשבץ מיספד 894
של ידיעות אחרונות, ותבינו. את שיטות•
החינוך שיביא עלינו הליכוד, אחרי שיקים
את הממשלה הבאה.
יחיאל כהן, רמת־גן
• הגדרות התשבץ, ראה גלופה.

תרגיל מזהיי
מי שחשב שרק טובת עם ישראל עומדת
לפני עיניו של בגין בפרשת דיין, לא
מכיר את האיש כלל וכלל.
במסווה של צעד על־מפלגתי, זרע בגין
את זרע הפילוג הן במערך (תומכי דיין וותיקי
רפ״י) ,והן בד״ש. האם יש סיבה
ששמואל תמיר, למשל, לא ייקח את גרוריו
בד״ש ויילד להיות שר המשפטים בממשלת
בגין? כבר היו דברים מעולם.
שרה משעלי, ירושלים
העול ס הזה 2075

קנה
כחת־-לבן

קנית מוצרי*.כחול־לבך חוסכת למדינה מטבע חוץ.
אולם, בקניית רהיטים, אין אנו מצפים מכם כי
תשקלו את הקניה מנקודת מבט של שר האוצר.
אתם מבקשים לרכוש את ה״מילה האחרונה״
בעיצוב בינלאומי, אחריות לאיכות מעולה,

ארון סטנדרט 4דלתות
דגם ״אריזונה״

מחיר רגיל

חסכוך

( 1.94א 2.42מ׳)

4,570.-ל״י

575.-ל״י

חדר שינה דגם ״אריזונה״
מיטה ( 1-40א 1.90מ׳)

1,700.-

״139.

1.570.-

־100 .

־1.100.

״צור רהיטים לפי נוסחה זו, הוא שהעמיד את
*־דים״ במקום הראשון בין יצרני הרהיטים
במדינה והביא לכך שמוצרי ״רים״ מבוקשים
ב־ 17 מדינות ברחבי העולם.

מערבת קיר דגם ״הילה״

מחיר מבצע

שתי.שידות

—3,995 .

730.

420.מראה
חדר שמה +ארו! __8,680.-

900.-

ו חו ק

7,780.-

המחירים אינם כוללים מ.ע.מ.

ירושתו

מחיר רגיל

יחידת מדפיס כפולה

שידה כפולה

דים, כורש ד
ריס, שלומציק המלכה . 18
אמס בע״ם, כורש . 5
אחים זוזובסקי, יפו . 44
אחים גרץ, מרכז קמת יובל.
אסיריק, שלוסציק המלכה .9
גאנז סוביליה, החנוג .61
המשכיר לצרכן, המלך ג׳ורג/
טיוולי, שועסט, דרך נווה יעקג.
מאיה רהיטים, סלח־א־דץ . 12
רהיטי אשר. מאה שערים .21
שק׳׳ ם. דוד המלך .22
שק״ם, יפו .234

״דים״ מ אפ שר לכםל רכו ש אותם
מוצרי איכות, ב ח סכון ניכר ב א חריו ת
מלאה. אצל סוחרים מעולים. ב חו ד ש
יוגי בלבד או עד גמר המלאי,

חל־ אביב;

מ ס, בן־יהודה . 108
מם, דרך סתח־תקוה . 156
מם, הרצל . 32
ברושי, ק־יהח־ה .69
המשכיר לצרכן, אלנבי . 115
לובלינר, הרצל ,46
מיכאל דוד, סטלץ .9
רהיטי לידו, מז עו ף
שק״ ם, בן־יהודה , 177

ח*פה,

ריס. הוז ל 67
רים, חטיבת גולני .23
דו־עץ, מפרץ חיפה, כביש אי.פי.סי.
־סטייל מוביל, הרצל .83
רהיטי נצחק, יפו .65

ספה דו מושבית

3,306.-

331.-

ספה תלת מושבית

4,382.-

432.-

ספה תלת מושבית
הנפתחת למיטה

5,832.-

842.-

־ 4.990

כורסא

2,262.-

רים בת־ים, ירושלים ׳. 22
איטלרהיט, רוטשלד .27
תפארת, ירושלים . 16

נהריה:

רהיטי רובי, מרכז מסחרי חדש.

נ תניה:

אנגל. הנוטע . 10
ברמן, הרצל .29
שק״ ם, הרצל .2

רים, הרברט סמואל . 52

ע כו:

רהיטי ישראל, עכו העתיקה.

אירופה מוביל, שנקר , 63
ארמק, סוקלוב .6

ע פו ל ה:

דרתי, ש ד אולוזורוב . 15

רמת־גן:

ט פריה:

רהיטי פאר, מרכז רסקו!

סח ת־ תקוה;׳

להיפאייט, הברק הירש .21
שק״ם, שטמפפר . 37

ומת־ ה ש רון;

ירוחם:

פחיסה יעיש, מרכז מסחרי.

צפת:

צמרת, ירושלים . 131

נאר־ שבע:

א שללוז•
ץ 1י

מערכת ריפוד דגם ימילנד בבד הטיפה
267.-

כפר־סכ א:

בודי ם:

־1.795
־2.215.
־1,145
־1,995.
־2.975.
־3,950

רהיטי קולמן, רצמן . 66

ריס, הרצל .58
ריס, אזור החעשיה ״גב ים״ ניחן .6
הכט נפתלי, לוחמי הגיטאות . 58
המשכיר לצרכן, פינת קק״ל— הרצל. הרצליה:
ממן יעיש, הפלמ״ח .53
שק־׳מדצתק בן־זנני מול תחנת אגד חדרה;
חולון:
הוכמן, מרכז מ 0ח מ.
שק״ם, מרכז מסחרי, שדרות התמרים,
אסל, ככר העצמאות . 3
המשכיר לצרכן, רח׳ הרצל.
זלמן, צה׳־ל .27

יחידת מדפים בודדת

1,295.-

־130.

רהיטי גיל, הפייסמם .24

דממה:

אילת*

יחידת בר כפולה

2,460 -

245.-

ק רי ת־ אחא:

חיפה?

*213

־1,995.

200.-

קריח שמונו!:

שק״ם, הרצליה . 17
שק״ם, פרץ .2

כל־בו שלום, מגדל שלום.

חסכון

מחיר מבצע

טופז הרצליה, תחנה מרכזית.

רא שון־לציון:
ד חו פו ת:

סולו, הרצל . 187
שק״ם, אחד העם . 13
דומיסל, ז־בוטינסקי *1
שק״ם, הרא״ה 6

פרסום אמת/צילום י. רותם

ע פרופי ישעיהו ליבוביץ

..תבןשאנחנוניאלץלשמועי 1ם ־ וםאתדבריהשל .
ו. אולהכהןכשר ־ חינוך. נו. אפשרלחיותו.ם עםזה
המהפכה הפוליטית שאירעה ב־ 17 במאי. ,עם עליית הליכוד
לשילטון, מעניקה עניין מיוחד לדיעותיו •טל הפרופסור ישעיהו לייבוכיץ
— אהד מהוגי הדיעות המעטים במדינה שצפו תהליך כזה מראש ואן!

הצביעו על הגורמים העלולים להביא לכך. השבוע הסכים הפרופסור
לייבוביץ להעניק ראיון ל״העהלם הזה״ ,כדי להגיב על המהפכה ולנתח
את משמעותה. את הראיון ערך קובי ניב והוא מתפרסם במלואו.

וקרניות זונות 11091101
!ובשד והשיג תמיד!
אם־בן, הם עזבו את מפא״י?

• תוצאות הבחירות הפתיעו את כולם,
וביכללם אותם שניצחו ואותם שנוצחו, ואת
הפרשנים ואת עושיי־הסקרים. גם אתה הופתעת?

עזבו את מפא״י מפני שהם שייכים לאותם
אלמנטים במפא״י שדחקו אותם מן השילטון. הם מפא״י-
ניקים במאה אחוז, והם רוצים שיצרפו אותם לשילטון.

• בתנועה הזאת יש פרופסורים, כמו
הפרופסור ידין, הפרופסור רובינשטיין...

.לא, אני לא הופתעתי, מפני שהיה ברור באתו! כיוון
הולד הליוך־הרוח בעם זה כמה שנים.

• אז מדוע בכל־זאת כולב הופתעו ץ

נו, אז מה?

• יש כאן מעין תופעה חיובית, שקראו
לה כל הזמן, שאנשים יירדו ממיגדל־השן האקדמאי
שלהם.

וכי אני אחראי לטיפשותם של ביני־אדם ז

• זה משהו שלא רצו האנשים לראות?
לא רצו לראות, כן.

• ומה זה התהליך הזה של כמה שנים?
מה קרה כדיוק?
טוב, אני אענה לך על־ידי כך שאספר לד משהו.
לפני זמן לא רב, נדמה לי לפני חודשיים או שלושה,
קיבלתי מיכתב מאשה לא־ידועה לי, אחד מהמון מיכתבים
וגם פניות בעל־פה המגיעים אלי בזמן האחרון, בקשר
לעניינים האקטואליים. האשה הזאת, שאותה אין אני
מכיר כלל, אבל היא חתמה בשמה וגם בכתובתה, מציגה
את עצמה כאשד, כבת ,50 משכילה, עובדת במיקצוע, היא
גם אם לבן שהוא קצין בצבא־הקבע.
ומה הדבר הממריץ אותה לכתוב לין היא ׳נזכרת
שלפנן כשש או שבע שנים — אם לשחזר את הדבר הזה,
זה בערך באמצע בין מילחמת ששת־הימים למילחמת
יום־הכיפורים — לפני כשש או שבע שנים היא קראה
מאמר ממני, ואין היא זכורה אם זה היה בהארץ או
במעריב (וגם עלי להודות שאינני זוכר איפה כתבתי
את זה — בהארץ או במעריב) ובמאמר ההוא כתבתי,

..אשה חשבה שאז׳ מטורף
או נושע. עכשיו
בחר לה שצדקתי״

• זה הכל כוח, הכל מבוסס על כוח?
זהו. ויהיה הדבר ברור לגמרי. אני רוצה, אני מקפיד
על הדבר הזד — ,שאין אני רוצה לומר שהצד המנצח
כאן הוא, מבחינת מהותו האנושית, גרוע יותר מאשר הצד
שנוצח.

• אפל זוהי פעם ראשונה שמיפלגת־העכורה,
תנועת-העכודה, הפסידה כל־כך הרכה.
למה זה קרה דווקא עכשיו, למה לא אחרי
מילחמת יום־הכיפורים?
מפני ׳שהליכוד הוא היום תנועת העם העובד.

• מדוע?

אז כאן שוב אספר לך משהו. זה אינו נוגע לי, אבל...
בהיסטוריה הגרמנית זה מיקרה ידוע ומפורסם.
זה אירע לפני 140 שנה, ב־ ,1837 כשעדיין לא היה
הרייך הגרמני, אבל היו המדינות הגרמניות השונות,
שאחת מהן היתד, מדינת הנובר, ממלכת הנובר, שהתקיימה
עד .1866
שם היה מלך, מלך מבית־ד,מלוכה האנגלי — האמת
היא הפוכה: בית־המלוכה האנגלי הוא מהנובר — והמלך
הזה, באותה שנה ,1837 ,הפר את החוקה. לד,נובר היתד,
מעין חוקה ליבראלית, מורשת מהתקופה הנאפוליונית.
והוא הפר את החוקה והנהיג שילטון אבסולוטי.
ואז שיבער, פרופסורים מאוניברסיטת גטינגן, האוני ברסיטה
של הנובר, שהיתר, אז המפוארת בכל אוניברסיטאות
גרמניה, והיא גם היום אחד ממרכזי־המדע הגדולים
ביותר בעולם — שיבער, פרופסורים, מגדולי
אנשי־הריוח של התקופה ההיא, התפטרו לאות מחאה מן
האוניברסיטה. והדבר הזה עשה רושם גדול מאד, ובהיסטוריה
הגרמנית זה ידוע כפרשת, השיבעה מגטיינגך.

..אנשו גפם־ד את
הכל1 .ואי. הקו יוביל
לחיסול מדי1ת •שואד

מה זאת אומרת? — זוהי עובדה. כל השכונות,
המושבים וכד וכד. ואילו המערך הוא מיפלגת האוליגרכיה
השלטת.
לפי דבריה, שהניצחון במילחמת ששת־הימים, שגרר עימו
את הכיבוש הגדול, הוא תחילת התהליך של שקיעת
מדינת־ישראל ושל ההשחתה של העם במדינת־ישראל.

• בגלל השליטה עד עם אחר?
זה מה שכתבתי, לפי דבריה. היא כותבת לי שבאותה
שעה, כשהיא קראה את הדברים האלה, היא וידידיה,
שקראו את הדברים האלה, אמרו שהמחבר הוא או מטורף
או פושע. ולכן היא רואה מחובתה עכשיו לכתוב לי,
משום שעכשיו ברור לה, וגם לידידיה, שאני צדקתי.

* אבל זה ככל-זאת מיעוט קטן.
זה מיעוט קטן, טוב. אתה שאלת אותי מדוע אני
לא הופתעתי. אני מביא לך הוכחה, לא לאחר־מעשה,
שלפני שש או שבע שנים אמרתי שהדבר הזה יביא
קודם־כל לראשית התהליך של שקיעת מדינת־ישראל,
התהליך הזה ממושך, וגם זה הוכח כאמת — זה עירער
את מעמדנו במדיניות הבינלאומית, השניא אותנו על
כל העולם והכניס אותנו לסיכון שהוא גדול לאין־ערוך
יותר מכל הסיכונים שבהם נמצאנו ב־ 19 השנים שקדמו
לניצחון הגדול הזה. אבל בעיקר הביא להשחתה, גם
אינטלקטואלית וגם נפשית־אמוציונאלית, של העם, וזה
בין השאר מתבטא באותן הבחירות.
בזה אני רחוק מאוד מלהגיד שבגין, והאנשים שמאחוריו
הם מושחתים. ודאי שהם לא מושחתים יותר
מן הצד שכנגד. אלא ההצבעה בעדם היא ביטוי לכך
שהציבור ברובי בכלל אינו מכיר עוד קטגוריות־חשיבה
אחרות מאשר אלה הקשורות בעוצמה מדינית, בשילטון,
בריבונות, בכיבוש וכד וכד.

• כעצם יש באן סתירה, כ אילו...

אין כאן שום סתירה.

$מבחינת תגועה המציגה את עצמה
בסוציאליסטית, ושכעדה מצביעים.
מציגה את עצמה! העולם הוא כולו מורכב מ־אידיוטים?
מיספר האידיוטים הוא גדול מאד, אבל בניד,אדם
מבחינים בין מה שאדם מציג את עצמו ובין מה
שהוא.

31י 1

• יש גם עלייה לכל התנועות במו המפ
ד״ל, שהיתה תנועה דתית מתונה והיום, אחרי
שהשתלטו עליה גוש־אמוניס והצעירים, עלתה
גם היא בבחירות. מה קרה פה?
זה ביטוי. למד, שכתבתי לפני שש יאו שבע שנים.
העניין הזה של הפיכת מדינת־ישראל לשולטת על עם
אחר הוא משחית את בני־האדם. הוא מעמיד את הערכים
הפאשיסטואידיים של שילטון ועוצמה מדיינית במרכז
ד,חודיה, ובני־האדם נתפסים לדבר הזה.

• היה איזה הסכר לתוצאות הבחירות,
שזו לא היתה הצבעה בעד הליכוד והמפד״ל,
אלא נגד המערך. שזו היתה הצבעת־מחאה.
אבל לפי מה שאתה אומר, הצביעו כעד הכוח.

בוודאי. הצביעו בעד הטרמינולוגיה הלאומית־מדינתית.

• היתה עוד תופעה בבחירות אלו —
ד״ש, התנועה הדמוקרטית לשינוי, שלפי ההצבעה
כעדה די ברוד מי האניטים התומכים כה.
נו טוב, ד״ש אינה אלא מפא״י המוסווית•

• כן, אכל אלה אנשים שגדלו כתוך
מפא״י, ונהיו מבוססים כזכות מפא״י. למה,

ובאו המיניסטרים אל המלך ואמרו לו :״אדוננו המלך, ז
ראה מה שאתה מעולל לנו, טובי אנשי-יהרוח עוזבים
אותנו ביגלל הדבר הזה.״ ואמר להם המלך :״רבותי,
אל תחששו — רקדניות, זונות ופרופסורים אפשר להשיג
תמיד.״

• עוד תופעה, הבולטת מאד בבחירות
האלה, זהפלאטו-שרון. מצד אחד אומרים
שהוא קנה קולות, אכל היו לו קולות גם בקיבוצים
וגם בצבא. שמעתי אנשים אומרים ש* .
הצביעו כעדו, מפני שהוא הראה זקיפות־קומה
יהודית, הראה לגויים, סידר את הגויים.
זה הביל, הוא קנה קולות.

• זה הבל קנייה?

אין כל ספק. ובמה הוא נבדל בזה מאחרים ן

• אני לא יודע.

אני יודע על הדבר הזה שמפא״י ומפד״ל היו קונים
קולות. אני ייודע את זיה. לא מפי השמועה. אני יודע
שהיו שולחים שליחים לשכונות, שליחים למושבי־העוב־דים,
ומודיעים לראשי החמולות ״אם כאן יש בקלפי כד־וכך
קולות בשבילנו, אתה מקבל כך וכך,״ וראש החמולה
היה דואג לזד, שמהחמולה שלו יצביעו. כלומר, האדם
הזה לא עשה שום דבר שונה ממה שעשו המנהיגים
המדייניים שלנו במשך כל השנים.

• מה שמעניין הוא שגנרל במו אריק
שרון, שיש לו הילה גדולה, קיבל פחות קולות
ממנו.

מפני שהאיש הזה אריק שרון התנהג כמוקיון. כל

החודשים האחרונים הוא התנהג כמוקיון, ואיבד את חינו
אפילו בין קהל מעריציו הטיפשים.

• חסנין הייבל אמר, בראיון, שהעם כישראל
החליט לבחור כבריחה מהמציאות. אתה
מקבל את הטיעון הזה?
ישראל בורחת כבר הרבה שנים מהמציאות. תראה,
הלא כל מה שבגין מכריז עליו — המערך היה עושה,
מבלי להכריז עליו.
מי, בסופו של דבר, החזיק עשר שנים בשילטון על
שטחים המייושבים במיליון וחצי ערבים? — ממשלת
המערך, ולא ממשלת בגין. מי איפשר את קדום ואת
קריית־ארבע? ממשלת המערך, ולא ממשלת בגין. מי
סירב במשך עשר שנים להכיר בפלסטינים כפרטנרים
למשא־ומתן? — ממשלת המערך, ולא ממשלת בגין. מי
שלח את מישמר־הגבול לפתוח באש על ילדים ערביים
בג׳נין ביום־האדמה? ממשלת המערך, ולא ממשלת בגין.

על כל פנים, אדם רציני, או המוחזק בעיני עצמו רציני,
אינו צריך לענות עליה. את העתיד אין אנו יודעים.
אנחנו מכירים רק את ההווה.

• ככל-זאת יש סימנים, כמו ההכרזות של
ארצות־הברית
אני מניח, אבל אינני אומר את זה בשמץ של ביטחון,
שבעתיד קרוב מאד, שלפי דעתי נמדד בשבועות וחודשים

• אז, לפחות ניסו להשוות את זה. חיכו
קצת, שבועיים, חודשיים. פה זה היה יומיים
אחרי הבחירות.

כן, הוא ייסוג.

אלא מה יעשה?

• הוא יכול ל הגי ד...

..ומות העם נתגלתה נאש! המונים
השתוללו מפני ש־ 11 חזליגניס
משלנו הצליחו רבעו בכדור

מפני שאנשים מבינים רק את ההכרזות.

מה זה שונה מכל הסחר־מפר שהיה מקובל בשלושים
השנים האחרונות במדינודישראל י

1י 1

• אתה חושב שבגין ייסוג?
• הוא יקכל את זה?

• אז מהבחינה הזאת, למה היה צריף
להחליף את זה? למה אנשים החליטו להחליף?
• עכשיו, בעיטרה ימים אחרי הבחירות,
כבר יש סימנים למה שהולך לקרות. למשל,
כל הנושא של התרגיל עם דיין.

על כל ארץ־ישראל, שאינה ניתנת לעירעור, אבל זה
שלושת אלפים שנים עם ישראל סובל מרישעות הגויים,
ואין בכוחו לעמוד נגד רישעות הגויים, ולכן אין לנו
ברירה גם היום וכד וכד. זה מה שיגיד.

ולא בשנים, האמריקאים יודיעו לנו בצורה ברורה ומפורשת:
או שאתם מקבלים עליכם להגשים את ,242 זאת
אומרת נסיגה לקו הירוק עם תיקוני־גבול קלים, או שאתם
מקבלים עליכם, מפני שזאת החלטת מועצת־הביטחון וזה
מחייב, או שאנחנו נוטשים אתכם.
״אנחנו נוטשים אתכם,״ פירוש הדבר לגבינו הוא מה

קצב החיים נעשה מהיר יותר ויותר. בכל -השטחים.

הוא לא יכול. מפני שממשלת המערך, בשלושים שניות
שילטונה, תימרנה אותנו למצב שבו אין אפשרות פיסית
להגיד, לא׳ לאמריקאים.

• אפשרות פיסית אין, אכל יכולה להיות
פעולת־התאכדות.
לא, לא, לא. אפילו זה דורש כסף.

• אכל לבגין יש תדמית של פוליטיקאי
שאי-אפשר לקנות אותו.
מה הוא יכול לעשות? הוא יכול רק לשאת אותו
הנאום הפאתטי, שהוא יישא אותו, על רישעת הגויים
המכריחה אותנו, גם עכשיו, לוותר לפי־שעה על הגשמת
החזון המדיני והייעוד המשיחי אשר אנחנו, כמובן, בתוכנו,
יודעים שהוא יקויים, אם לא על־ידינו אז בדוד הבא,
אבל לפי שעה רישעות הגויים מכריחה אותנו וכד וכד.

• כין התגובות ישגה גם תגובת מיפלגת־העבודה,
ששם חושבים שהם יתארגנו קצת
מהדש ויחזרו לשילטון. יש כארץ תנועת־עכו־דה
ככלל?
אני אומר לך — מיפלגת־העבודה היום זה הליכוד.
זוהי עובדה. זו לא שאלה של אידיאולוגיה. הליכוד זה
היום מיפלגת העם העובד במדינת־ישראל.

• וגם רואים כארצות־הכרית, שקאדטר
מתהיל להכריז הכרזות קיצוניות יותר ויותר,
כאילו אנטי־ישראליות.

• ומה יקרה כתוך מיפלגת העכודה 7מה
יקרה לשימעון פרם ץ

אתה חושב שזה מדאיג אותי? זה אינו מדאיג אותי

..אני אומו לך -

..אם לפרס לא תהיה
עמדה, אן שייושם
בלישנת מהוסוי־הענודה

הל־נוו הוא ניום
מיפלגת העמדוד

אפילו כהוא־זיה. אם לא תהיה לו עבודה ולא יקבל
משכורת, אז יירשם בלישכת מחוסרי-עבודה ויקבל את
מה שמגיע לפועל מובטל.

מדוע הן אנטי-ישראליות? הן אנטי הקו הפוליטי
של מדינת־ישראל. לפי דעתי אלו הן ההכרזות הישראליות.
אני רוצה בחלוקת הארץ הזאת בין שני
העמים. לא שאני משלים עם זה, אני רוצה בזה.
משום שאני רוצה במדינת העם היהודי, ואינני רוצה
בצירוף של לבנון ורודזיה, תחת מסווה של שילטון
יהודי.

• אכל כעצם, ממה שאתה אומר יוצאת
איזושהי אופטימיות מכחינתך. אתה רוצה שיחלקו
את הארץ...
ודאי, כל השנים. נדמה לי שאני אחד האנשים המעטים
האומר את זה בגלוי, בכתב ובעל־פה.

• כן, אכל המדיניות האמריקאית עד עכשיו
דיברה על גבולות 7יז׳ ,והיום ככר מדברים
על גכולות 47׳ ,מאז שבגין עלה לשילטון.

אנ׳נחו נפסיד את הכל, ודאי. הקו שלנו יוביל לחיסול
מדינת־ישראל.

• עכשיו אני רוצה לנפות לצפות מה יקרה
כמדיניות תחת יטילטון הליכוד.

תראה, זאת שאלה שאדם רציני לא צריך להציג אותה.

• והנה עכשיו אתה צופה שאמריקה תע
שה את זה הרכה יותר מהר. שקרה אותו. לפני אבינו

לגנרל תייה בסייגון, כשהאמריקאים התחילו לנטוש
ואז, אני מניח, דאש־הממשלה מנחם בגין יופיע
הכנסת ויישא נאום גדול, אשר יתחיל מאברהם
וברית־בין־הבתרים, שבגללה יש לנו זכות נצחית

אולי. כל זמן שלקארטר היה עסק עם אנשים מסוגם
של רבין ופרס ויגאל אלון וכו׳ וכר, הוא ציפה שעל-
ידי מתן איומים מוסווים והבטחות חלקיות וכד וכו׳ הוא
(המשך בעמוד )46

מכתבים
בל הכבוד לסמי

מה שראינו בטלוויזיה לא היה מפתיע.
אלוף העולם בבוקס ובהאבקות ובמה לא,
מישתפך כמו ילד כשהוא צריך להגיד
מה שיש לו באמת בלב על סמי הקטן.
זה רק מראה כשהסמי הקטן הזה איננו
פראייר כלל ועיקר, והוא יכול בקלות
לעשות לשלשה מיליון יהודים את מה
שעשה לארבעים מיליון צרפתים. כל הכבוד
לסמי, נצר מכובד לגזע היהודי שיעלה
את קרננו בעולם.
משה אפרתי, חולון

הגירסה של הבוסים
כל הכבוד לכם על התיאור של הסכנות
האורבות במסלולי נמל התעופה בן־גוריון
(העולם הזה .)2073
כאדם הקרוב לנושא, זכיתי בפעם הראשונה
לקרוא בעיתונות העברית תיאור
מהימן, ולא את גירסתם של המנהלים והי־בוסים,
שמעבירים את גירסותיהם באופן
שוטף דרך עיתונאים עושי דברם, אשר
מחכים בקוצר־רוח לקבל כרטים־טיסה
בהזדמנות.

שלמה דביר,

לוד

הסבר מוטעה
לכותרת הקצרה לתמונת פרס ובגין,
שפורסמה במדוד ״אנשים״ (העולם הזה
:) 2073
(א) העימות המפורסם לא הוקלט, כ
פרם
+כנין •
לא תקלה
דיבריכם, בבניין הטלוויזיה, אלא באולפני
טלעד בירושלים.
(ב) התמונה של פני בגין המורכבת
על פניו של פרס לא היתד — .כדיברי־כם
— תקלה טכנית, אלא שיטה להת־אמת
תמונות, המקובלת והאפשרית רק
בתהליך הצילום האלקטרוני (שיטת ה-
ווידיאו־טייפ).
(ג) תמונה זו לא נמחקה מהשידור, כפי
שהסברתם, אלא פשוט לא הוקלטה.
עוזי פלד, חנכ״ל טלעד, ירושלים
*<11:011
הנה
ב חול לבן

תמידבתמונה

סיגריות״טיים״
נמכרות יותר
מכ 7יתר הסגריות
גם יחד, ויש סיבה
טובה 7כך־
סיגרית ״טיים״
באמת טובה

דובק מייצרת סיגריו ת איכות 7מ ע 7ה מ 40 -שנה

התודעה הפוליטית
בלי להביע דעה לכאן או לכאן, יש
תופעה אחת שאסור להתעלם ממנה.
אם רק 250 אנשים מוצאים לנכון לצאת
לרחובות ולהפגין נגד מינויו של משה
דיין, ורק 250 אנשים יוצאים לרחובות מהסיבה
ההפוכה — הרי מצב התודעה הפו־ליטית
שלנו נמצא בשפל המדרגה, ומגיע
לנו, כפי הנראה שכלל לא יתייחסו אלינו.
יוסי בהן, פתח תיקווה
את חוסר הרגישות שלו לביקורת ציבורית
ולדעת הקהל, הוכיח משה דיין כבר
בעבר ואני מתפלא על אלה שהופתעו ממנו.
תגובתו של דיין לסידרת הכתבות בשנים
האחרונות שהתפרסמה בהעולס הזה, היתה
פשוט שתיקה רועמת, כאילו רצה להגיד
״כלל לא מכבודי להתייחם אל מה שנכתב
עלי בשבועון המסויים״.
דיין לא תפס שעברו הימים האלה של
התעלמות מביקורת ציבורית ואישית, וחוסר
תגובתו אז היה הסימן הראשון לרוח
דבריו בטלוויזיה, ניתן היה להביו בבירור
שהוא לא שם עלינו קצוץ.
משה זסלבסקי, רמת־גן
העולם הזה 2075

?!מ! 1 1 1 1 1

אח הסוף יכול כל אחד לתאר לעצמו

תסוינוי
׳פוליטיקה איגה דומה לקו ישר. היא דומה יותר
1 1לנהר. ברור היכן תהליך מסויים מתחיל, והיכן הוא
צריך להיגמר. אך הדרך מכאן לשם אינה ישרה, אלא
מתפתלת תדיר ימינה ושמאלה. לעיתים נדמה כאילו היא
מסתובבת וחוזרת על עיקבותיה.

הפוליטיים ידווחו לו כי בניגוד למה שציפו, התייצבו
יהודי ארצות־הברית לימין ממשלת־ישראל. המימסד
היהודי־האמריקאי הבין שעצם קיומו תלוי בקשריו עם
ממשלת־ישראל, ועל כן ׳נאלץ לתמוך בבגין — אף כי
מנהיגיו הפחדניים ידעו שזהו מישחק באש. המוני היהודים
קיבלו את בגין בהתלהבות כשהם מוכנים, כמו תמיד,
להילחם בערבים עד החייל הישראלי האחרון.

הוא יכול לכלול •טלכים שכהם יהיה נדמה
כאילו העניינים משגשגים, המשק פורח והמדינה
מצליחה ככל מעשיה.

סוכני־ביון אמריקאיים ירמזו לעמיתיהם הערביים כי
כדאי להם לבצע פעולת־מילחמה מוגבלת, כדי להביא
לשבירת הקיפאון.
ביום כלשהו, בסתיו ,1977 או באביב , 1978 יפתחו
צבאות־ערב בהתקפה. הצבא הישראלי יהיה מוכן, וישיב
במהלומה מוחצת. הסובייטים יקראו לצה״ל לעצור מייד,
ויודיעו כי במיקרה של אי־היענות ישראלית יפציצו את
ישראל בטילים. שתי המעצמות ייכנסו לדיון דחוף.
כתוצאה ממנו תימסר לישראל הודעה אולטימטיבית,

אך כסופו של דבר מנצח
הפוליטי, והנהר מגיע אל הים.

תמיד

ההיגיון

המהפכה הפוליטית שהתחוללה בישראל ב־ 17 במאי
1977 פתחה בתהליך, שסופו ׳נתון מראש. סופו יהיה מר
למדינה ומר לאזרחיה. אבל עד שתהליך זה יגיע אל
סיומו ההגיוני יכולים לחלוף חודשים ושינים.

אולם ההיגיון היסודי, המבוסס על יחסי־הכוחות האמיתיים
ועל האינטרסים הפועלים בשטח, לא יפסיק לפעול
גם בשלבים אלה. הוא יחתור אל התוצאה ההגיונית של
התהליך כולו — אף־כי איו סוף לאפשרויות של ואריאציות
זמניות.
הבה נבדוק כמה מן הוואריאציות האפשריות האלה,
שיקבעו את חיינו בחודשים ובשנים הקרובים, אחרי
הקמת ממשלתו של בגין. אלה הם תסריטים מתחלפים,
שכל אחד מהם יכול להתגשם לבדו, או תוך שילובו באחר.

קארטר יגיע למסקנה שלא כדאי לו להתייצב
מול הלחץ היהודי המלוכד, שיהרוס את
מיפלגתו. הוא יחליט ,,לתת לישראלים די הכל,
כדי •טיתלו את עצמם.״

בשעה שגייסות צה״ל ישעטו דרומה, מיזרחה וצפונה,
יתקבל אולטימטום גרעיני סובייטי, שיהיה מוגבל למיספר
שעות. ארצות־הברית תוכל להצטרף לאולטימטום זה
(נוסח אייזנהואר ,)1956 ,להתנגד לו (נוסח ג׳ונסון)1967 ,
או להתנגד לו תוך נקיטת יוזמה אמריקאית־סובייטית
משותפת (נוסח ניכסון.)1973 ,

כסערת המילהמה, לא תהיה לשליטים הערכיים
כד ברירה אלא להטיל אמברגו מוחלט יעל
מישדוחי־הנפט לעולם המערבי. האמכארגו
יקומם את העולם נגד ישראל.
ההמשך — כמו בתסריטים הקודמים.

ן* סריט, שבמרכזו יעמוד האמבארגו בילבד:
4 1כאשר ישתכנע העולם הערבי כי לא ייתכן משא־ומתן
משמעותי להשגת הסדר שיכלול נסיגה ישראלית
מהגדה והרצועה, יגבר הלחץ הפנימי להפעלת נשק הנפט.
שליטי־הנפט ינסו לעמוד מול לחץ זה, אך לא יוכלו.

כאופן דרמאתי, או לאט־לאט, יתהדקו הברגים.
שאיכת־הנפט תוקטן. המחירים יעלו. באירופה
יגדל חוסר־העכודה ויגיע, על פי החישובים
הבריטיים, ל־ 30 מיליון מובטלים.
האירופים יודיעו לממשלת ארצות־הברית שאם לא
תנקוט צעדים מיידיים לריסון ממשלת־ישראל, יהיה כל
מיבנה נאט״ו נתון בסכנה.
בארצות־הברית עצמה תביא עליית מחירי־הבנזין לגל
של זעם. הזעם יופנה נגד ישראל והיהודים ,״האשמים
בכל״ .יהודי ארצות־הברית ייתפסו בין פטיש הזעם הזה
לבין סדן נאמנותם לממשלת־ישראל. מחשש פן תיווצר
אנטי־שמיות בממדים חסרי־תקדים, יודיע המימסד היהודי
לממשלת־ישראל שיהודי אמריקה לא יוכלו לעזור לישראל
במערכה נגד הנשיא.

הנשיא קארטר יחליט שיוכל עתה להסתכן
כעימות עם ממשדת־ישדאל, מכלי שיצטרך לח
•טוש מפני תגוכה יהודית. העימות יתפתה כמו
כתסריט הראשון.

ך* תסריט ׳היסודי, הפשוט וההגיוני ביותר :
1 1אחרי כמה ־שבועות של הודעות־נימוסין וביקורי־נימוסיו,
יבינו האמריקאים כי אין כל סיכוי לשכנע את
בגין להחזיר את הגדה ו/או להכיר ביישות הפלסטינית.

יתחיל לחץ אמריקאי על ישראל, תהילה
כעדינות, וכעכור זמן־מה כגסות. מישלוחי־הנשק
ייפסקו. הזמנות־הנשק ייענו כסירוב או
כדחייה. זרם הכסף יצטמצם, עד שייפסק.

ך ץ סריט *טונה לגמרי, הקרוב יותר לתיקוותיו של
4 1בגין עצמו:

בארץ יהיה משבר. האבטלה המבוקרת, שהליכוד גרם
לה כמתוכנן, תהפוך אבטלה המונית ובלתי־מבוקרת.
ממשלת הליכוד תנסה להכניס את הציבור לאכסטאזה
של התלהבות לאומנית, תחת הסיסמה ״העולם כולו נגדנו׳/
היא תקרא להידוק החגורה, לצימצום השירותים החברתיים,
לייצור נשק מוגבר, ולהשעיית חופש־הביטוי.

הקצינים הצעירים במצריים יגיעו לכלל מסקנה שהמדיניות
של סאדאת ניכשלה לחלוטין, שהאמריקאים
אינם מובנים או מסוגלים להחזיר לערבים את האדמות
הכבושות, וכי בינתיים נהרס כושרו של הצבא המצרי
ביגלל אמבארגו־הנשק הסובייטי.

*ת* התסריט, בוואריאציה קצת יותר מתוחכמת:

קבוצה •טל ״צעירים חופשיים״ ,כעדי מגמה
נאצרית־שמאדית תפיל את סאדאת ותתפוס את
השילטון במצריים. היא תחדש את ברית־הידי־דות
עם הסובייטים. זרם כביר •טל נשק סובייטי
ימלא את מחסני הצבא המצרי.

אחרי כמה חודשי קיפאון או התחכמויות
דייניות, תתרחש התפוצצות כעולם הערכי.

אולם כסופו של דכר לא יהיה ניתן לעמוד
מול הלחץ הזה. ממשלת-הליכוד תתפרק. כוחות
אחרים יגיעו לשילטון.
משה דיין ועזר וייצמן ישכנעו את מנחם
כגין לשחק כצורה ערמומית יותר, ולהפעיל
את הטאקטיקה הדיינית הבדוקה.

בסוריה תתחולל התפתחות דומה. חאפז אל־אסד יפול,
או יחזור למגמה פרו־סובייטית קיצונית. תקום מחדש
״החזית המיזרחית״ ,באש״ף ימוגרו היסודות המתונים.
והאירגון וחזור ילקו הקיצוני ביותר, שיכלול את חידוש
פעולוית־הטרור בארץ ובעולם. כדי לשמור עיל כסאו,
יצטרך גם המישטר הסעודי להתפשר עם הרוחות החדשות,
להבטיח כסף למילחמה ולהעמיד את נשק־הנפט
לרשות החזית הערבית הקיצונית.

בגין ״ימתן״ את עמדותיו. הוא לא יחזור בו, חלילה,
אבל שריו ומקורביו ידליפו שזוהי עמדת־מיקוח בילבד,
ושבעצם מוכן גם בגין להתפשר.
אחרי כמה חודשים תתכנס ועידת־ז׳נבה. איכשהו
יתגברו הצדדים על בעיית הייצוג הפלסטיני. בגין יסרב,
כמובן, להסכים להשתתפות כלשהי של אש״ף. אבל
תימצא נוסחה, שתדחה ההכרעה לשלב מאוחר יותר.

המישלהת הישראלית, בראשותו של כגץ
עצמו, תלך לז ׳נכה כמגמה ברורה להשתמש
כוועידה לצורכי תעמולה והשהייה כילכד.

בסיבוב הראשון יהיו נאומים. מנחם בגין ייגאם נאום
היסטורי חוצב־להבות, שבו יוכיח כי הקדוש-ברוך־הוא
נתן את הא׳רץ כולה לזרע יעקוב. הערבים ינאמו נאומים
תקיפים לא־פחות. נציגי המעצמות יקראו למתינות.
לאחר־מכן יתחיל הסיבוב השני, שיהיה ארוך ומייגע.
ישראל תתבע לדבר קודם־כל יעל מהות השלום. הערבים
ידרשו לדבר תחילה על הגבולות. יחפשו נוסחות־פשרה.
דיין יפתיע מדי־פעם בהמצאות חדשות, שירתקו את כלי״
התיקשורת לכמה שבועות, עד שיתברר שאין בהן דבר.
כך יעברו כמה חודשים, ונגיע לאביב .1978 כל
המשתתפים האחרים יידעו, כמובן, שאין כל סיכוי שהוועידה
תישא פרי כלשהו. אפל הם יקחו חלק במיישחק,
כדי להסוות את פשיטת־הרגל של מדיניות קארטר,
סאדאת, אסד ופאהד.

בינתיים יימשך זרם ההון האמריקאי לישראל,
כארץ תשרור גיאות כלכלית, וממשלת
הליכוד תהיה פופולרית יותר מכפי שהיתה
אי־פעם. הכד יודו כי כגין צדק כל העת.
עד שיגיע רגע־האמת לא יהיה עוד ניתן להסוות
את כישלון הוועידה. היא תתפרק.

מכאן — חזרה אל התסריט הראשון. עימות
ישראלי־אמריקאי, להץ, התמוטטות.

אריאציה אחרת לתסריט הראשון או השיני :
הנשיא קארטר יתחמק מן העימות הישיר. יועציו

נאגאסאמי : 1945 מילחמת גוג ומגוג

שתכלול תוכניחדשלום מפורטת (״תוכנית קארטר״)
נסיגה לגבולות ,1967 מדינה פלסטינית, פירוז וערובות.

מול פני האולטימטום, ואחרי שמחסני הנשק
הידלדלו כמילהמה, תיאלץ ממשלת־ישדאל
לקבל את התנאים.

ך אריאציה לוואריאציה -מילחמת-מנע.
קברניטי ישראל החדשה יבינו כי הדברים מתקרבים ן למשבר, וכי צפוי עימות עם ארצות־הברית, שבמהלכו
ייסגר ברז הנשק האמריקאי.
יועציו הצבאיים של בגין יודיעו לו כי לצה״ל עליונות
מוחלטת בחימוש מכל הסוגים, וכי הוא מסוגל להנחית
על העולם הערבי מכת־פת׳ע שתעמיד בצל את הצלחת
ה־ 5ביוני .1967 אם ישראל לא תנצל הזדמנות זו, עלול
מאזן־הכוחות להשתנות לרעתה תוך זמן־מה.

ממשלת־ישראל תחליט ליזום את הסיכוכ
הישראדי-הערכי החמישי. על משה דיין יוטל
להסוות את ההכנות. וייצמן יכין את המילחמה.

אחת ממטרות הסיבוב החמישי תהייה ליצור את התנאים
לסיפוח הגדה המערבית ורצועת־עזה, מבלי להגדיל
את האוכלוסיה הערבית של המדינה היהודית. במהלך
המיילחמה. יעברו המוני ערבים את הירדן מיזרחה, ואת
הליטאני צפונה.

טול פני החדירה הסובייטית המחודשת וחיסול
שד כימעט כל העמדות האמריקאיות במר־חב,
יתגשם החלום הישן של ממשדות־ישראל.
ארצות־הכרית תתייצב שוב, כאופן כידעדי,
לצד ייטראד. כמקביל לזרם הנשק הסובייטי לעולם
הערכי יזרום הנשק האמריקאי לישראל.
הדברים יגיעו לידי התפוצצות. הסיבוב החמישי ילבש
במהרה ממדים גלובליים. בעוד צה״ל והצבאות הערביים
מתנגשים ברחבי המרחב, יפעילו נשק מתוחכם ביותר
בחזיתות ובעורף ויפילו רבבות קורבנות משני הצדדים,
ובעוד האוכילוסיה הפלסטינית תברח בהמוניה מהארץ,
יתגבש במהירות עימות גרעיני בין מעצמות־היעל. העולם
יתנדנד על עברי־פי־פחת של מילחמת־העולם השלישית.

את הסוה יכול כד אחד לתאר לעצמו על פי
נטייתו — מילחמת גוג-ומגוג ושואה גרעינית,
או הידכרות גלוכדית וכפייה כרוטאדית
של הסדר כמרחב. הכחידה חופשית.

לכל התסריטים הקודמים :
כימעט -
יומת אפשרית __
ך* י־־מ

^ כמהלך העימות הישראלי-אמריקאי הצפוי
(שהוא, כמוכן, עימות כין ישראל והעולם כולו)
יגכר הסיחרור הלאומי כישראל.

העימות ישחרר את היצרים העמוקים ביותר החבויים
בלב העם היהודי, שינאתו לגויים ואמונתו שהגויים זוממים
לכלותנו. הוא יתלכד סביב מנהיגיו, שיהיו קיצוניים
יותר ויותר. הציבור והמנהיגות ידנו זה את זה בהתלהבותם.
הם יישבעו ״לעמוד איתן״ ,ב״גב זקוף״ מול
מזימות הגויים. הם יאיימו על העולם בנשק גרעיני.
הם יידחקו לפינה שלא יהיה ממינה מוצא.

מצדה.

לאנשים

מדוע התאונה בגישת מישרחת המעוך
עם הנשיא, והדבו השנוא ער 1דנ אמנון וובינשמ״ן

הנבונים!

׳ 9כשיצאה משלחת נציגי
סיעת המערך מההתייעצות אצל הפרופסור המדינה, נשיא אפרים קציר, נשאלה ח״כ

777

נ* מדוע ארכה הפגישה זמן
רב כל־כך. השיבה אלמוזנינו:
״בר־לב הכתיב את הקצב.״

•ם ושנה ארכלי־אלמוזני־
הברנדי הלאומי
שהוא בינלאומי.

91 על שר-המיסחד-וד,תעשייה
חיים גר־ דג מספדים,
כי היה האחרון שהלך לישון
בליל־ד,בחירות, כיוון שרצה
.להיות בטוח שנכנס לכנסת התשיעית.
בר־לב היד, במקום
ד,־ 11 ברשימה.
91 על הפלורליזם של מחנה
של״י העידה המישלחת, שהתייצבה
לפני נשיא המדינה ב־מיסגרת
ההתייעצויות שלו עם
הסיעות. לובה אליאב, ד״ר

יעקוב ארנון יואליד צא־

ד* לבשו מיקטורנים בלי עניבות.
אורי אבנרי לבש מיק-
טורו ועניבה, סעדיה מר־ציאנו
היה לבוש בחולצת-
טי, ומאיר פעיל בחולצה
פירחונית קיצרת־שרוולים. אולם
פעיל הקפיד להודיע למזכירת
לישכת הנשיא, שלכבוד
המאורע נעל נעליים .״עם או
בלי גרביים?״ שאלה המזכירה.
.״עם!״ הודיע פעיל. כעבור
כמה דקות נכנס הנשיא
ללישכה, ופנה מייד אל פעיל:
״אז נעלת נעליים במיוחד בש בילי?״
הסתבר כי המזכירה
מיהרה לדווח לנשיא על השיחה
ההיתולית• .שיחת המי׳ש־לחת
עם הנשיא ארכה שעה
והצי, והיתד, הארוכה ביותר
מילבד זו שניהל עם מישלחת
המערך.
! שאלו את ח״כ ד״ש,
הפרופסור אמנון
שטיין, מה שנוא עליו ביותר.
השיב הח״ב :״אלה שנוסעים
בשבת, אחרי הים, עם
סנדוויצ׳ים של בשר־חזיר, לבקר
בקדום.״ אגב, רובינשטיין
אושפז השבוע בבית־החולים,
לבדיקות.

רוכינ־

1בוויכוח סוער שהתקיים
בין ח״כ המערך ז ׳אקא מיר
לבין מועמד הליכוד לתפקיד
מזכ״ל ההסתדרות, ח״כ

חסיה מילוא

כרמל $מזרחי
רד * ני ו א׳ *ון לציו! הניחיאקק

אורי צבי גרינברג

היה הקשיש ביותר במיפגש חברי״הכנסת לשעבר שנערך
בשבוע שעבר במישכן הכנסת. גרינברג(ראשון מימין, כשלצידו
יצחק רפאל ועו״ד שלמה כהן־צידון) התחרה על התואר עם עו״ד בר־רב־האי• גרינברג, שהיה ח״כ
הכנסת הראשונה מטעם חרות, נולד בשנת ,1894 הקדים את בר־רב־האי במיספר חודשים

דויד לדי, צעק אמיר לעבר
לוי :״אני רואה שאתה למדת
טוב מאד מהמנהיג שלך, מנ חם
כנין, להשמיע ולא לשמוע

1בישיבה האחרונה של
מועצת עיריית תל-אביב ביקש
נציג המפד״ל, אברהם בו״
יי־אר, להעלות לדיון את בעיית
חילול-השבת בעיר. אלא
שסעיף זה היה שלישי בסדר־היום,
והתעורר החשש שמא
לא יגיעו לכלל דיון בו. ביקש
בוייאר את רשות־ד,דיבור וטען,
כי בשל כבודה של השבת
מן הראוי שידונו בסעיף
זד, ראשון. השיב לו ראש־ה־עיר,
שלמה (״צ׳יצ,״) להט:
״אילו היה מדובר בכיבוד השבת,
היה ראוי שנקדים את

בתו הבכירה של מנהיג חליכוד מנחם
בגין, יצאה לחצר הבית שבו מתגוררים
הוריה, נדי לנסות לרסן מעט את שלוש בנותיה אוסנת
(משמאל) ,איילת ואורית, שהשתעשעו עם הצלמים והעיתונאים
הרבים, הצרים על הבית מאי ליל הבחירות. אחד העיתונאים ניגש
אל אוסנת, הבכירה, ושאל אותה :״מה שלום סבא?״ הילדה
הזדרזה להשיב כי מצבו מצויין, אולם אורית הקטנה שיסעה אותה
ואמרה :״לא נכון, סבא מרגיש נורא לא טוב גם היום.״

הדיון בנושא זה. אבל כיוון
שמדובר בחילול-השבת, לא
בורא אם נדון בכך בסוף.״
( 9ידידים שפגשו באלוף
(מיל ).עז ר דייצטן, המיועד
מטעם הליכוד לתפקיד שרד,ביטחון,
שאלו אותו מד, יהיה
אם משה דיין יהיה שרד,חוץ:
השיב עזר בביטחון :
״אל תדאגו, אני, תמיד אחיד,
בסביבה. ברגע שהוא ירים את
האף, אדאג להוריד לו אותו.״
בימים אלה בונה עזר לו ו־לבני־מישפחתו
וילה מפוארת
בקיסריה, נוסף על הווילה ש להם
בשכונת נווד,־מגן שב-
רמת־השרון.
9שר-ד,תחבורה, גד י ע ״
קובי, פגש במיסדרונות בית
מפלגת העבודה שברחוב הירקון
בתל־אביב בשר־המישט־רה,
שלמה הילל. שאל יע-
קובי את הילל נו, שלמה,
מה העניינים?״ השיב לו הילל,
אגב הליכה :״אורזים,
אורזים.״
( 9במאי־ד,קולנוע ההוליוודי
אוטו פרמינג׳ר נשאל, בראיון
עיתונאי שנערך לרגל
הופעתה -של הגיאוגרפיה שלו,
אם יש בדעתו להציע לשחקן
פול ;יומן, מי שגילם את התפקיד
הראשי בסידטז אכסו־דוס,
לגלם גם את תפקיד
משה דיין בסרט על אודותיו,
שאת כתיבת התסריט שלו
משלים פרמינג׳ר בימים אלה.
״,לא,״ השיב פרמינג׳ר .״כאשר
אני מסיים סרט אני רוצה לש כוח
אותו. אינני אוהב לחזור
על עצמי. חוץ מזה, אכסודוס
היד, סירסו הגדול של גיוסן,
עכשיו הוא כוכב גדול.״ ב-
המתזך הראיון גילה פרמינג׳ר
כי רעייתו של דיין, רחל כו רם,
הציעה לו להחתים את
רוגן דפח ! כדי שיגלם
את דיין .״זה אינו רעיון כה
מטורף,״ אמר פרמינג׳ר ,״אס
רדפורד יסכים לגלח את, ראשו,
לחבוש רטיה על עינו...
זה ייצור לו תדמית חדשה.״

איש מינהל־ההסברה,

שאול טיבר, כתב לידידו
המשורר, חיים חפר, המכהן
כקונסול לענייני־תרב׳ות בלום-
אנג׳לס, מיכתב שבו הוא מסכם
את, תוצאות הבחירות ל כנסת.
סיים ביבר את מיב-
תבו לחפר :״בזמן שהחיילים
של צבא הגנרל אנדרם הפולני
הגיעו לארץ, היו אומרים
להם :״רציתם פולין בלי יהודים
-וקיבלתם יהודים בלי פולין.
הוא הדין לגביך: רצית
את יגאל אלון בלי משה דיין,
וקיבלת את משה דיין בלי יגאל
אלון.״
91 על משמעות אחרת של
תוצאות הבחירות עמדה הד
לשמאית נתיבה כן־יהו-
דה. היא נסעה במכוניתה ב־עין־כרם
בירושלים, כשלפתע
עקף אותה בצורה פראית רו־כב־האופנוע
שכימעט הורידה
מהכביש. נתיבה המבוהלת עצרה
את מכוניתה ליד האופנוען,
וביקשה להטיף לו מוסר.
השיב לה הבחור :״תשתקי!
אנחנו ניצחנו בבחירות! עכשיו
נזיין את כל האשכנזיות
הזקנות !״
! 9הפיזמונאי דירי מנופי
טילפן לידיד, ומצא אותו ב-
מצב־רוח מדוכא. ביקש ממנו
הידיד בטלפון :״תגיד לי
משהו מנחם בגין,״ השיב
לו מנוסי בו־במקום.
( 9המערב־הפרוע הגיע ה שבוע
למיזנון בית־סוקולוב,
בית אגודת־העיתונאים בתל-
אביב. המחזה שהתחולל שם
לא היה מבייש שום מערבון
,הוליבודי. בשני קצות אולם
המיזנון ישבו שני יריבים. ליד
הדלפק ייסב המשורר יונה בן-
יהודה (י כי) ,ואילו בקצהו
האחר של האולם ישב העיתונאי
אחרון בכר. שניהם
אינם רוחשים אהדה יתירה איש
לרעהו. אולם הפעם הגיעו הדברים
לידי תיגרה של ממש.
כאשר הבחין בכר ביבי, הוא
קרא לעברו :״שלום לך, מ.״
(הכוונה לאות מ״ם, המציינת
מודעה, המופיעה בסוף שיריו
של יבי המתפרסמים כמודעות
העולם הזה

2075

אנשים

חמויניוח הפומית של משה ד״ן * מונוווג
שי זונה: סשה? מה ניתאום בושה?
שיתביישו להם כל אלה שצריכים אותי !

ביומון הארץ) .יבי לא נשאר
חייב, השיב לבכר כהנה וכהנה.
כאשר המשיך בכר להקניטו
וצעק ״מ״ם, לך מפה !״
השליך יבי לעברו כוס׳ שחלפה
על־פני החדר בולו והתנפצה
אל הקיר ליד בכר. בכר
נטל את הכוס שעל שולחנו,
והטילה לעבר יבי. גם הוא
החטיא. אבל הכוס שלו ניפצה
את אחת מזגוגיות דלת המיז־נון.

ההתערבויות הרבות ש נערכו
בארץ על תוצאות הבחירות,
עומדות בימים אלה
בסימן פרעון חובות. אחת מהן
שעדיין לא שולמה׳ התקיימה
בין עמום ספיר, בנו של שר־האוצר
המנוח פינחס ספיר,
לבין יו״ר התאחדות הסטודנטים
הארצית דוכי ברגמן.
השניים התערבו כי על כל
מנדט מעל ל־ 40 שיקבל הליכוד,
יקבל ברגמן בקבוק־וים־
קי, ואילו על כל מנדט מתחת
ל־ 40 יקבל ספיר בקבוק. אלא
שהאחרון עדיין לא נתן את
בקבוקי־ה,וויסקי וברגמן, השוהה
עתה בשירות־מילואים,
אמר :״,אני רק מקווה שהבקבוקים
יגיעו עוד לפני גמר
המילואים, כדי שאוכל לערוד
חאפלה ליחידה שלי.״
1הידיעות האחרונות ש
הגיעו
מאדריכלית־הפנים מל׳

עם לא־הגיזנ•
חש. שד,,רקע הרעי״־״
הל־כוד מצומצמת ביותר
מין ריחוק מן ההתרח•טעם
העם הזה אי״אפשר

המבקר בועז עברון
המשותפת בו ובשיממון
ומשום כך נוצר אצלו
שויות הפוליטיות. מפני
להתווכח :
״כן. העם. העם הזה מצפה לגדולות מהמימשל

•שיהיה. עד

מכדטלת
זר הכיע

עכשיו היה הכל רע. מעכל יי יהיה
כחיוך
,שמע :

מנפה להכין את נפתולי ההיגיון של האנשים
הרואים את קץ האידיש• כעלייתה שיל המיפלגה
,הפולנית׳ כיותר כמדינה, ואתה מתייאש ומושיד
ככתפיך. אם זה ההיגיון ׳גזלהם — בכקשיה.
״וככן, מצפים מן הממשל החדש לשפע,
לשלום, לתעסוקה מלאה, להפסקת האינפלציה,
להחזקה כשטחים, לקץ השילטון האשכנזי, ליח סים
טוכים עם אמריקה והמערב — ואתה מכין
סוף־סוף מדוע משיח אינו כא. כי אפילו מטיח
כן־דוד בכבודו־וכעצמו לא היה מסוגל להגשים
כעת־וכעונה־אחת את כל הציפיות הללו, הסותרות
זו את זו (הכיצד מונעים אכטלה וכה־כשעה
מפחיתים את •מיעוד האינפלציה ף והכיצד
משיגים שלום וכה־כש־עה מחזיקים כשטחים?
והכיצד יוצרים שפע תיד כדי עימות עם אד־צות־הכרית
המחזיקה את ה״ברזים״ כידיה ף).
אכל עם מאמינים אדוקים אין טעם להתווכח.
(ידיעות אחרונות)
ככקיצה — שיאמינו.״

לחשזבעד הסוף

אווי זוהו

הפך באחרונה שומר״מיצוות ואף העניק
ראיון ל,,המודיע״ גו סיפר איך גילה את
הדת. אורי ניסח לשננע את שחקן סירטו ״המציל״ ,גבי עמרני,
להפוך דתי. גבי סירב. אמר לו אורי: אני הרים אותד.״ השיב לו
גבי :״גם אני יכול להרים אותך,״ והרים אותו על שפת־הים.

שהיה שופט־שלום־ראשי ויצא
לגימלאות לפני שנתיים, השופט
יעקב סגל. שאל מני את
סגל :״איך אתה מצליח להיות
אובייקטיבי ולהתייחס במידה
שווה לנאשם העומד לפניך
ומקלל את המישטרה ואת
בתי־המישפט, ואל חתיכה הניצבת
לפניך במחשוף?״ השיב
״כשעומדת
השופט-בדימוס :
לפני בחורה חתיכה, אני מייד
חושב על אשתי ונשאר אובייקטיבי״.

מסיבת-הפתעה

ערכו

חבריו
של העיתונאי יגאל
לב, לרגל הופעת סיפרו שעת
הזאבים, שהוא הספר חישלו־שה־עשר
במיספר שחיבר. כאשר
הניע לב לבית ידידיו,
למסיבת יום־הולדת של ד,ידידם,
הופתע לגלות כי זו מסיבה
לכבודו. מסמר-המסיבה
היה מישלוח ייגות־אורז יפאניים
(סאקי) ,שהביא מיפאן
יבואן־האלקטרוניקה אברהם
רדת. כטוב לבו ביין־הסאקי
הירבה הפירסומאי אורי סלע
בבדיחות על ממשלת הליכוד,
ביניהן :״למה מנחם בגין מהעולם
הזה 2075

לנגוצקי, השוהה בניו־יורק
ועובדת שם במישרד־אדריב-
לים מספרות כי נראתה במים־
עדה מפוארת בחברתו של שח־קדו־,טלוויזיה
כן גזארח, מי
ששהה בישראל בעת צילומי
הסרט מישפט דיבה.
! 0צילומי מישפט דיבה
החדירו לעולם הסרטים ישראלי
צעיר בשם א לי כ הן,
ירושלמי חובש־כיפה, שעבד
בעת הצילומים כאביזרן. הוא
הכיר כאן את בתו של מפיק
הסרט, נשא אותה לאשה, הוכנס
על־ידי אביה לעולם הסרטים,
וכיום הוא מפיק את סיר־טו
החדש של הבמאי הנודע

סם פקינפה.

! 0החקיין טוביה צפיר

טוען, כי עומדת לקום ממשלת
קפה :״או נס — או בוץ.״

^ 0אנשי הליכוד מפיצים
את הבדיחה הבאה :״כבר הזמינו
בולדוזרים כדי להפוך את
בית הוועד־הפועל -של ההסתדרות,
כך שיעמוד עם הפנים
לז׳בוטינסקי והאחוריים לאו״
לוזורוב.״

הסופרת שולמית הראבן נמנית עם חרוב
הגדול של אזרחי ישראל — שישים־וחמישה אחוזים
— שלא בחרו במנחם בגין לראשות הממשלה.
אבל כל שגיאה של הליכוד תכשיל את
עם ישראל כולו — ללא אבחנה בהשקפות פוליטיות.
והליכוד כבר עשה •שתי שגיאות כאלה :
מינויו של משה דיין לשר־החוץ, והדיבורים הלא־מחושבים
על אבטלה.
״מד דיין מוס־ לנו כמי שניסה ככל עת, ככל
היד אפשרית, לעימות מדיניות פרטית מ־טלו,
חימומי־גבול פרטיים נדמלו, פעולות קרביות מש־לו,
החלטות כעלות מיימקל מדיני משלו — ,ללא
כל קיטר להחלטות הצוות •מכו פעל, ולעיתים
תוך הפרת־מישמעת חמורה. צריף אדם להיות
תמים עד מאד כדי שיאמין שמר דיין יהיה לויאלי
למד בגיו אישית. סכיר יותר להניח •ממר
דיין ינהל לעצמו מדיניות־הוץ פרטית משלו,
שתהיה לעתים מנוגדת להחלטות הממימלה. ואף
לא יתייעץ עליה אם לא יראה צורף ככד. ניט־אלת
השאלה אם מר כגין, כאימר הזמין את
מד דיין כגורם עוזר, כתוף ממשלה ימלא רכים
כה האנשים המנוסים, יכול להרשות לעצמו •מר
•מאין ביטחון בלויאליות שלו ; •ממא יסתיים,
חלילה, הדבר כמו •מנאטר , :וכשל עוזר, ונפל
עזור׳.
״מי •מהציע אכטלה — האם חימם איזה ממדים
של שירותים סוציאליים וטיפוליים, מיקצועיים,
יהיו נחוצים כארץ הזאת כדי לספוג את תוצאות
האבטלה — אפילו ישולמו למובטלים קיצי
כות? ואז, כאשר קבוצות •טל מתבטלים• ,מל
כלתי־מתפקדים, מתגודדות כרחוכות באפס־מע־
•מה, נחוץ יהיה, כנראה, מיימרד־מישטרה ושי־רות־כתי־סוהר
גדול כהרבה מזה הקיים עכשיו,
על־מנת לנסות להתמודד עם כל התופעות האג־טי־סוציאליות
שתיווצרנה — כהכרח — כ־מל מי
שאמר אבטלה, עם הבטחות, עם קיצבות, ולא
היטב עד הסוף.
״זאת ועוד: בארצו ימל מר מילטון פרידמן
אין המובטלים וכני-כיתם נדרשים על־ידי ממשלתם
לשרת כצבא ולעמוד כמצכי־לחימה קיטים,
ימבהפ צריד אדם לתת כל מה שיש לו. אנשים
ממורמרים ומתוסכלים, כארצו של מר מילטון
פרידמן, אינם מהווים כעייה ביטחונית: ארה״ב
אינה הזית, ונדמה •מייט ככר כארץ כמה מחקרים
על מידת המיתאם כין יכולת־הלהימה של
אנשים ורצון העמידה שלהם לפין מצבם החב-
רתי־כלכלי. יש, כנראה, גבול למה שאפשר
לדרוש מאדם הסוכל מהפר.״
(הארץ)
הספינכס בתי־הקברות מלאים באנשים שכביכול לא
היד, להם תחליף. למרות העובדה הפשוטה הזאת,

חוזר משה דיין מדי כמר. שנים אל הזירה הפוליטית.
המבקר יורם ברונובסקי אומר :״אכן,
דלונו מאד.״ הוא מנסה לעמוד על פירוש החידה
של דיין.
״כאמור, הרכר מקומם כרגע הראשון ואינו

משה היין. האיש• ללא תחליף. נס פוליטי־ביו״
לוגי הראוי למחקרם יצל טובי הפסיכולוגים וה״
•מאין •מני לה כעולם החי. הכל נוהגים לצייו
•מיצוק כו דכה סוד, ולהקלת התהייה כפיצה

הסוד הזה עלתה מן הגנזים לפני *
מילה טהיא סוד כפני עצמה , :כא היזמה׳.

•!/,יי תכן
*דיש הזה הוא עצם קיומו •גל סור
כזה, ממשה דיין הוא, ספינכם ללא ד ידה? ,
הייתכן •מהעם — כהתגלמות זו או אחרת,
יוהד אחרת — מחזיר אותו כל כמה ימניפ למר-
כז הכימה כדי לנפות להכין •מום ויצום את
הסוד הזה, והסיכוי •מהוא יוכן אי״פעם יצווה
לו כל מהיר וכל קורבן ן
״צא וראה עד היכן גבורתם מגעת׳ שהם מו־כנים
לחקור תעלומה זאת אפילו על בשרם.״
(מעריב)

איש־התיאטרון יעל,כ
אגמון טוען, כי אנשי ד״ש
עומדים עכשיו בתור אצל מחסנאי
מכבי תל־אביב, כדי
לקבל מהם מגיני־רגליים. כאשר
שואלים אותו מדוע, משיב
אגמון :״כדי שיהיה להם יותר
קל לזחול אל הליכוד.״
לאלוף (מיל ).אריאל
(״אריק״) שרון דיעה ברורה
וחד־משמעית לגבי מגיפת הסמים
שפשטה בצה״ל. אמר
אריק, משנשאל על כך :״אם

היו שומעים לי ולא היו מגיי־סים
את נוער־השוליים ובני

2שכונות־העוני לצה״ל, זה לא
היה קורה.״
0בתוכנית־הרדיו ממני

י@ 3מני ריאיין מגי פאר את מי

צה את ייגאל ידין לממשלה?
כי הוא מומחה למצדה!״ וכן:
״למה בגין עדיף על רבין?
כי ראש־ממשלה באמבולנס עדיף
על ראש־ממשלה בניידת.״
וכן :״למה בגין ויתר על מכו־נית-השרד?
הוא מרגיש נוח
באמבולנס.״

נאום הזונה
דיין הינו זונה פוליטית. נדמה שכל שולליו
״קנו״ את הדימוי הזה, שאותו טבע לראשונה
ח״ב יוסי שריד. יהושע סובול כתב מונולוג של
זונה, והדימיון שבינו לבין דיין אינו מקרי כלל.
_ ״לוקחים אותי — אני נותנת את השירותים
•טלי. אז מה אתה •מואל אותי על נאמנות ך
״בוימה? מה פיתאום בושה ז אני. צריכה
להתבייש ף שיתביישו אלה שצריכים און ןי ; ן! מך ף
מפני •מזה פשוט מוכיח •מהם לא מוצאים מה
ימהפ צריכים אצלם בכית, אחרת לא היו מטל״
פנים אלי. אכל תרשה לי להגיד לד, ככה
כצד, ושיישאר כינינו: כתחום •מלי אני הכי
טובה. אין עוד אחת שיודעת את המיקצוע כמו *״
-,וזה שהזמין אותי הפעם, תאמין לי, יודע איזו
סחורה שהוא יקבל. הוא לא קונה חתול כימק.
ואם צריה, ישי לי מיכתבי״המלצה מכל אלה
שזכו להיות אתי. ת׳מאל אותם. עובדה׳•מאח י
2,מהם ככד מתגעגעים אלי, ואפילו לא מת 2״
2לכתוב על זה כעיתונים. לא קראת?
סחייד •י־ לד תקרא את העיתון שלהם, ותכין עם
מי י־ 2לד עסק...
״מה? זה הסיפור האחרון? מה פיתא־ם אה רון?
אדוני, אני ככר דרכתי ועברתי על הרכה
אתה־יודע־מה י אני, הכיכי, לא יושבת הרכה
זמן •מיכעה ! מה שמת — מת ! ואני פשוט ממ־שיכה
י זהו י עור •מאלות? אז צ׳אן :״
(על הנזישנזר)

פסוק• השבוע
• עזר וייצמן, בתשובה לשאלה אם צפויים
מצד הליכוד תרגילים נוספים נוסח תרגילי׳
דיין :״מהלכים טובים אפשר לעשות רק מעט.
איני חושב שיש לנו עוד ג׳וקרים כאלה בשרוול.״

• חמיידעד דדאשות־הממשלה, מנ

בגין :״תמיד האמריקאים הצהירו הצהרות,
ואנחנו רעדנו. הגיע הזמן שזה יהיה להיפך.״
• צדם־הטדוויזיה עימנואל פרת, איש
אצ״ל לשעבר, על שמואל תמיר :״תמיר לא עבר
לד״ש אלא לש״ד (ראשי תיבות של ״שיינע־דרע־קעס׳
/הכינוי שהוענק לאנשי הסזון בפי אנשי
האצ״ל).

• שד־הכיטחון שימעון פרס :״כל
אחד יכול לבחור לו כל מיפלגה שהוא רוצה, אבל
אין הוא יכול לשאת איתו כמיטלטלין את שמו
ומורשתו של בן־גוריון.״
• יעקב אגמון בתגובה על ידיעה באחד
העיתונים, כי מועמד הליכוד לתפקיד מזכ״ל ההסתדרות,
דויד לוי, עשוי לסגוד — אם ייבחר
לתפקיד — את היומון דבר :״אבל את, אומר׳
הוא בטח לא יסגור. הוא צריך עיתון אחד, כדי
לדעת מה מתרחיש.״
חנ״ל: האם כדאי לשלם מס אמת בממשלת
ליכוד? זאת שאלה.״
• יצחקגן ־ אחרון :״אנשינו יישבו בבתים
מפוארים, ובינתיים יגנבו ד״ש והליכוד את
ההסתדרות.״
• הרב מנחם הבחן :״ממשלת הליכוד
זקוקה באופן דחוף למישרד להסברת ־שר־החוץ.״
• ב תג ״ דבר״ ,נחום כרנע :״בעיני
יישאר דיין תמיד שר־החוצפה.״

המשך עלילותיו תגונואות של האניו בן־דמווו־היגוו

האביר זיק מוכה שנית
יום־הסטודנט, שחל באמצע מאי, היה חמיפגש
הראשון עם הקוראים האלמוניים. ימים אחדים קודם־
לבן הצטיידו המחברים בכרזות ובשולחן מתקפל, ויצאו
עליזים ומלאי-ביטחון אל הקמפוס בירושלים. הערב
ירד, רוח קרה נשבה לאיטה׳ והמחברים תלו את
ברזותיהם ופיזרו את יצירתם לפני העם. מימין לאביר
זיק מכרו באלונים. משמאל, תירס. ממול פיצה וצמר-
גפן מתוק• השעות חלפו. סטודנטים אטומי״מבט שוטטו
בוהים בין הדוכנים. מיששו את הפיצות, לעסו
את הצמר-גפן, ודיפדפו באביר זיק.
״מה ז׳צריך להביע ז״ שאלה סטודנטית מזוגגת־עיניים
ונתנה עוד ביס חושני בתירס שבידה.
״זה ספר של גנון,״ ענה לה סטודנט אחד ותקע
גרעפס בטעם קינלי״תפוזים.
הקור ירד למינוס ארבע והשעה היתה אחרי חצות.
אחרוני הסטודנטים האדישים התפזרו אחרי ההפנינג•
ד.ג. וח.מ. נטלו עימם את אבירם המובס וחזרו הביתה•
נמכר ספר אחד. הפידיון — עשרים ושלוש ל״י.

האביר זיק היה אביר בישרוני ומלא אמביציות.
יום אחד נשק לעיזו האהובה, הכניס את אמו לבית-
יתומים ויצא לנדודיו.
כאשר הגיע האביר זיק לעיר״הבירה, פנח ללישבת־העבודה
לאבירים׳ אבל היום בלי בגרות גם אביר אי-
אפשר להיות. מאוכזב ועצוב ניסה האביר זיק את
כוחו בעבודת־כפיים, וגם בעבודת־ידיים שלח ידיו״

וסופו שהידרדר לזנות.
גם ממציאיו של האביר זיק היו כישרוניים ואמ־ביציוזיים,
וביוון שכך ניעורו גם בהם שאיפות גדולות.
יום אחד ישבו ד.ג״ הצייר הבישרוני, וח.מ,.
הכותב האמביציוזי /והחליטו שצריך משהו חדש ומרענן.
הם עבדו ועבדו׳ בשקדנות וברצינות, והוציאו ספר
אשר בעיניהם׳ הביקורתיות למדי, נחשב בספר נחמד
ומשובב-נפש, הן מבחינת התוכן והן מבחינת הקומפוזיציה.
לא הכניסו בספר שום תעלול פירסומי׳ שום
מאניירה גראפית, שום אחיזת-עיניים פסבדו־תר־בותית,
שום חיקוי• דבר אחד אפשר לומר בביטחון
על האביר זיק: הוא מקורי.

כמוהו כפדיון עשרה ספרים. את הסיפרות, בניגוד
לקפה-נמס, מפרסמים המבקרים ומדורי־האינפורמציה.
לכל סופר יש חברים־מבקרים או אוייבים־פעילים אשר
כותבים רצנזיות ארוכות בעד ונגד (״האביר זיק —
עיון ראשוני,״ 500 מילה• ומנגד גם ״האביר זיק —
דיעה אחרת״ 550 ,מילה).
אלא שלאביר זיק אין חברים בביקורת׳ הן מהיותו
דמות קיצונית שמעבר לקונצנזוס המחלוקות בעיתונות,
והן מאחר שאחד ממחבריו יצא לא פעם בהתקפות
פרועות ׳נגד אחדים ממפרסמי הסופרים והמיס-
עדנים.
גם למר א.ס ,.עורכו של מדור הספרים החדשים
בעיתון הערב י.א. יש בנראה חשבונות משלו, א.ס,.
שהיא גם קונקורנט-למיקצוע לבד מהיותו סוקר-ספ-
דים, בא בזמנו בעימות מישפטי עם אחד המחברים•
על האביר זיק לא דווח במדורו /וגם הספר שנשלח
אליו לא הוחזר מעולם. אולי הבעייה היא עם שירותי
הדואר.

דיג. מכר להוריו 20 ספר. ח,מ. מכר 5לחברים.
ד־ג. מבר במקום־עבודתו 44 ספרים עם הקדשות.
ח.מ. ואשתו ע.א. מכרו 6ספרים בהצגת סירטי יום
ו׳ .ספר אחד ניתן בהקפה, אבל הקונה עדיין לא שילם.
צ.ב. ידידו של ח.מ ,.הבריח 12 איש לקנות את הספר
המדליק חודש מאי היה חודש קשה, אבל פורה.
נמכרו למעלה ממאה ספרים !
האביר זיק אינו נכנע לעולם. חודש יוני הגיע ועימו
שבוע הספר• מנוצחים, אך לא שבורים ברוחם, הגיעו
במחברים אל היריד׳ גוררים את שולחנם המתקפל.
ביום הראשון: שמונה שעות 13 ,ספרים. הקונים חיו
באמת אנשים נחמדים, עם עיניים נוצצות יותר מן
הרגיל. יש סיפוק בעבודה. אף אחד לא הבריח אותם,
ובבל־זאת הם קנו.
יש גם השפלות. היתה קוראה״בכוח שרצתה לד-
אות את תעודות־הזהות של המחברים, כדי לאמת את
החתימות על ההקדשות. המחברים המובסים הוציאו
בכבדות את ניירותיהם, אולם הם ההזדהות לא שיב-
נעה את הספקנית, והיא פסעה אל דוכני האנציקלופדיות.

ז׳צריך להביע,״ שאלו עוד שלושת אלפים איש
את המחברים ביום השני ליריד. המחברים הסבירו
באריכות 32 .איש קנו ספרים. הצלחה מסחררת אם
הבל יילך כשורה, יש סיכוי למכור יותר ממאה-חמי-
שים ספר במשך היריד, ואו יישארו רק שמונח-מאות.
ההפסד הכולל יקטן ל־ 14,000ל״י• ויש עוד ירידים
בדרך. ויש עוד במה חברים שעוד לא קנו.

אבל חיום בלי מו״ל אי־אפשר. פנו ד.ג. וח.מ• אל
מו״ל נודע] ,יא ,.וביקשו את חסותו .״אכן, ספר
משעשע,״ אמר נ.א•׳ ״אן בארץ לא יילן. זח לא לילדים
ולא למבוגרים. למה לא תוציאו יוארץ חלק ב׳ או
איזה פארודיה, או איזו סאטירה נגד המצב ז זה מה
שהולך״ .סא. מוכן היה לתוון במכירת הזכויות לחו״ל,
שמה יש אולי קהל לדברים כאלה, אבל בלי התחייבויות.
הוצאה מכובדת אינה מסתכנת לשווא.
עצובים ומאוכזבים חזרו ד.ג ,.ח.מ. והאביר זיק,
והחליטו להטביע עצמם בנהר. הרי הם טין יוצרים
שאינם לילדים ואינם למבוגרים, ואיש לא ירצה בהם
כאן. אולי בחו״ל, אולי גם שם לא.
קימטו המחברים את מיצחם ופנו לידידם הטוב
י.ל ,.בעל ״דפוס מ•״ ,ואמרו לו: בוא נהיה מו״לים
של עצמנו. אנחנו נכתוב, נצייר, נכין לדפוס, נרטש
פילמים. אתם תתנו נייר ושירותי הדפסה וכריכה. מן
המכירה נחזיר הוצאות ואם יהיו רווחים — נתחלק.
נישק י.ל. את המחברים על מיצחם ואמר להם :
הא לכם את דפוסי לאשה.
בוקר אחד׳ בראשית ינואר, משניעורו הציפורים
משנתן, יצא ״האביר זיק — ספר מדליק״ לאור2,000 .
עותק על נייר משובח ובביצוע מושלם. המפיץ, מר
ב-ר. אמר להם :״אני לא מבין בציורים, אבל אם
השמות שלבם לא מוכרים 2,000 עותק, אין לבם מה
לעשות יותר במיקצוע ! ״
פירסום לספר הוא בעייה. בל אינטש בעיתונות

האביר זיק ומחבריו למדו להכיר את קוראיהם. את
אלה לא סופרים באלפים. יש רק כמה עשרות. אולי
מאות בודדות. אלה יצטרכו להמתין לכותבים אחרים.
בשביל כמה מאות שום מטורף לא ייכנס להשקעה.
שיקנו סאטירה, זה הולך, או שייסעו לחו״ל• שם,
ככה אומרים המומחים, יש אילי קהל לדברים כאלה.

מלל רבים מ־ס / מובן וגם ג־צ,.
רות על
וויזיה ן

בי רק עיתון יה הקדיש מקום לספר החדש.
שהיא תחנת-רדיו ידועה. אבל מי שומע סקיספרים
ברדיו באמצע מישחק-השבוע בטל^

האביר
זיק, בן-דמית־היגון, היה כישלון טוטאלי.
תבוסה מוחצת. רק 700 ספר נמכרו בחנויות (במחיר
גבוה מיה שנקבע מראש) ׳.הנזק הכספי שנגרס להל.
ולדפוסו הסתכם בכ־ 20,000ל״י, מתוך זה כ״13,000
ל״י לכיסוי הוצאות הנייר. נ.א• הטו״ל הממולח, צדק
גם הפעם. פארודיות וסאטירות מוכרות הרבה יותר.
בראשית מאי ירדו המחברים למחסן־ההפצה בת.א.
והעמיסו על מכוניותיהם מדגם ר. ופ> יותר מ־1,000
ספר. המפיץ משך ידו מן הכישלון. שמות המחברים
לא מכרו אפילו חצי מן הכמות שבפחות ממנה אין
לחם מה לעשות יותר במיקצוע. עכשיו עליהם רק
להחזיר את החובות.
ביתם של המחברים הפך מישכן לאביר זיק על
מאות עותקיו. המחברים החלו למכור ספרים לחברים,
לחברים של חברים, ולכל מי שלא נעים לו לסרב•
המחברים היו למפיצים־חובבים.

מוסג 07ב׳ \/י
^ צסן׳ בג מ ר

א;י לא יודע מה יקרה. אין לי
מושג מה יהיה. אכל דכר אהד
כטדח — יהיה שיגוי כסיגנון. כד
מכטיחה ד״ש, כך מכטיה הליכוד,
כך מכטיחה המפד״ל — ואני מאמין
להם.
זה אומר שמעכשיו לקרוא עיתון,
או לשמוע רדיו, או לצפות
כטלוויזיה, לא יהיה יותר מה שהיה
פעם. יהיה סיגנון חדש.
איך זה ייראה כדיוק ז •הרגישים
שכתיקשורנים ככר מזדרזים לשדר
את ראשית המסד החדש, ואחריהם
יתייצב, כקרוב מאד, כל קו
החזית העיתונאית.
אז כמו שאמרתי, אין לי מושג
מה יהיה ומה יקרה, אכל יש לי
הרגשה שאני יודע איך יהיה מה
שיקרה ואיך יקרה מה שיהיה. אז
כדי להקל עליכם להתרגל, מכלי
להתכלכל, הנה תסריט לדוגמה :

בגין: איו בירסום נעמדת ארה־־ב
״לקארטר שיניים צחורות, אבל זאת כדי לחייך ולא כדי לכרסם, חה־חה־חה״
ראש־הממשלה מנחם בגין אמר
אמש, כי אין כל כירסום כעמדת
ארה״ב וכידידותה האמיצה דיש

מר בגין דיבר במסיבת־עיתונאים בשדה
התעופה בן־גוריון, אחרי שחזר ארצה

דיין: אין כירסום
במדיניות ישראל
בנו ש א

ו ה בי ט חון
שר-החוץ משה דיין אמר הכוקר
כניו-יורק, כי לידיעות שהתפרסמו
בעיתונות האמריקאית, שלפיהן
מתחולל כידסום כמדיניות השלום
של ישראל, אין שום אחיזה כמציאות.

ועד
הדשון:

אין ביושם

הוועד הלאומי ללשון העיכרית
פירסם הכוקר צו, האוסר שימוש
כמושג ״כירסום״ החל מהלילה כחצות.
הוועד
מנמק את החלטתו בכך שהמושג
״כירסום״ הינו מושג גויי המתורגם מ־נוצרית,
ומקומו לא יכירנו במדינת ישראל
ובשפתה העיברית.
בצו ממליץ הוועד הלאומי ליהודים גאים
להשתמש, במקום המושג ״כירסום״ ,במושג
״אינטשום״ ,על הטיותיו השונות. כך
שמעתה יש לומר, למשל ,״העכברים איג-
טשמו בשק הבולבוסים,״ ולא ״העכברים
כירסמו בשק הבולבוסים,״ כפי שהיה נהוג
בטעות. כמו-כן ממליץ הצו למורי־הטבע
אוהבי-עמם, לכנות מעתה את מישפחת
החיות הכוללת עכברים, ארנבות, סנאים,
אוגרים וכיו /בשם ״מישפחת האנטישמים.״
המפר את הצו צפוי לקנס אלף לירות,
או חודש מאסר תמורתן, או שני העונשים
כאחד.

מר דיין הגיב בכך על שורה של מאמרים
שהתפרסמו בעת ביקורו הנוכחי ב־ארה״ב׳
כנראה בהשראת הסטייט־דיפארט-
מנט, ובהם נכתב שישראל מוכנה עתה
לוותר על שטחים מסויימים ביהודה ושומרון,
תמורת חוזר*,שליום סופי.
שר־החוץ, שדבר באסיפת־המגבית השנתית,
אמר כי ישראל איתנה בחתירתה
לשלום בכל מחיר, אך ״ישראל אינה מוכנה
לוותר על התיקווה לשלום תמורת
הסיכוי לשלום.״
אמש נשא מר דיין הרצאה בפני חברי
ועדודהחוץ של הסנאט בוושינגטון, והודיע
כי ישראל מוכנה לוותר ויתורים גדולים
ומשמעותיים ״אפילו תמורת הסיכוי הזעיר
ביותר לשלום.״
בצהריים רואיין שד־הח׳וץ בטלוויזיה
של בופאלו ואמר כי ״ישראל אינה מוכנה
לוותר על שטחים החיוניים לביטחונה,
תמורת הסיכוי העלוב לשלום.״
הערב ידבר מר דיין בבוסטון.

בתום ביקורו הממלכתי בארה״ב.
בתשובה: לשאלה אם חש בכירסום ביח סי
ישראל־ארה״ב, השיב: מר בגין כי
בשיחותיו עם אנשי הממשל בארה״ב,
ובתוכם הנשיא קארטר עצמו, לא חש
בשום כירסום בידידות האמריקאית לישראל
.״אדרבא,״ הוסיף ראש־הממשלה,
״זקיפותרקומתה של ממשלת הליכוד הגבירה
את הידידות בין שני העמים החופשיים
הללו.״
״הפעמים היחידות שבהן אני חש ב-
כירסום,״ הוסיף ראש־הממשלה ,״הן בפגישות,
עם עיתונאים ישראלים.״ מד בגין
אף הזהיר כי הדיבורים הרבים בארץ
על כירסום כביכול׳ עלולים להשפיע לרעה
על ידידינו בעולם, ומוטב שהדיבורים
הללו ייפסקו.״
להדגשת דבריו ־סיפר ראש־ד,ממשלה, כי

פגישותיו עם הנשיא קארטר היו לבביות,
והם אף התחבקו ארוכות והחליפו ביניהם
כמה מאות פסוקי תנ״ך.
״מר קארטר הוא איש נאה, אדם מאמין
וידיד של אמת. זה נכון שיש לו שיניים
יפות וצחורות, אבל זה כדי שיוכל לחייך
ולא כדי שיכרסם,״ סיכם מר בגין לקול
צחוקם של העיתונאים.

דין: איןכירסו
בעקרונותד׳י ש
״הצענו להחיל את החוק הישראלי ביהודה ושומרון
על־מנת למנוע מהליכוד לספח את השטחים״
סגן־ראש-הממשלה ושר־הרווחה,
ה ״כ רכ-אלוף (מיל ).פרופ׳ ייגאל
ידין, ראש התנועה הדמוקרטית

נעצרו 3
אנטישמים

שלושה צעירים סוטים נעצרו
אמש כחיפה, כעת שמרהו על הקירות
סיסמות אנטישמיות כמטרה
לפגוע כמוראל הציכור.
לכתבנו נודע, כי בין השאר כתבו שלו״

התבוסתנים על הקירות ״יש
ודיברי נאצה נוספים.
היום יובאו שלושת חברי הכנופיה לדין
באשמת ניסיון לשינאה־עצמית, השחתת
המוסר, פגיעה במוראל ואנטישמיות חולנית.״
הם יישפטו על־פי החוק לעשיית
דין בנאצים ובעוזריהם.

באווירה עליזה ש? הישג והצלחה
מתכנסים שרי ישראל בירושלים

לשינוי (ד״ש) ,אמר אמש
לטלוויזיה כי אין הוא רואה
ד״ש להחיל את ריכונות
על יהודה ושומרון משוס
כעקרונות תנועתו.

מר ידין, שדיבר בתוכנית ״ד״ש עם
ד״־ש״ ,אמר כי תנועת ד״ש מוסיפה לש מור
בקפדניות על עקרונותיה, כפי שהתחייבה
במצעה .״כך הבטחנו, כך עשינו
בעבר, וכד נעשה גם בעתיד,״ אמר סגן־
ראש־הממשלה.
אשר להצעת •שרי ד״ש השבוע במס־שלה,
להחיל את החוק הישראלי ביהודה
ושומרון, אמר הפרופסור ידין כי הטענות
כאילו יש בעמדה הזאת משום כירסום
בעקרונות ד״ש הן ״הבל מרושע ורעות־רוח
מטופשת.״
׳מנהיג ד״ש הוסיף ׳ואמר בי ״אין ולא
יהיה שום כרסום בעקרונותנו,״ אלא שבמצב
הפוליטי ששנתהווה באחרונה, נוצרה סכנה
ממשית שהליכוד יספח באופן חד־צדדי
את יהודה ושומרון לישראל .״על כן, על-
מנת למנוע את סיפוח: השטחים, דבר שבו
רואה ד״ש סכנה ואף אסון לאומי, הח לטנו
להציע לממשלה להחיל מייד את
ריבונות ישראל על יהודה ושומרון, ובכך
לשבש את כוונות הסיפוח של הליכוד,״
הסביר שר־ד,רווחה. מר ידין הוסיף ואמר
ש!״גם בחיים הדרך הטובה ביותר למנוע
ממישהו לעשות מעשה רע אי מסוכן,
היא לעשותו בעצמך.״
עוד מסר סגך ראש-הממשלה, כי הוא
שומר על קשר־מיכתבים קבוע עם ואשד,ממשלה
וסי ״מיכתביו של מר בגין כתובים
בכתב נאה ובשפה יפה, והם מרתקים
ומלבבים ומספקים אותי תמיד.״

הממשלה תדון באנטישמיות המדינית
הממשלה תתכנס היום דישיכה
חגיגית כרחכת הכותל המערכי
כירושלים. הישיכה זומנה לרגל
ההצלחה הככירה כגיתוק הקשרים
הדיפלומטיים עם מדינות השוק
האירופי וארה״ב האנטישמיות.
ראש־הממשלה מנחם בגין, שמשקיפים
תולים את ההישג המזהיר באישותו הכובשת,
יפתח את הישיבה בסקירה הרגילה
על שינאת ישראל במשך הדורות, ולאחר-
מכן ייערך דיון באנטישמיות המדינית
האקטואלית.
לכתבנו נודע בי כמה שרים, וביניהם
שר־הביטחון עזר וייצמן, שר־הזקיפות

אריק שרון ושר־החיינוך זבולון יהמר, יציעו
לממשלה לצאת מייד לשלום כולל בכל
החזיתות.
השר וייצמן אמר הבוקר לכתבנו, כי
כוחות צה״ל ערוכים לאורך הגבולות וייצאו
לשלום מייד כשתינתן הפקודה .״אנחנו
ננצח ניצחון אדיר,״ הוסיף וייצמן .״ונוכיח
לעולם כי איומיו האנטישמיים לא מזיזים
לנו שערד, בתחת.״
השר שרון אמר עוד אמש, כי לדעתו
יהיה זה מן התבונה המדינית, לנצל את
המצב הגיאדפוליטי־אנטי־שמי שנוצר, על־
׳מנת לשחרר חלקים כבושים נוספים של
ארץ־ישראל, כגיון הגילעד והבשן.
לעומת זאת תעלה קבוצת שרים אחרת,

הכוללת שרים מד״ש ושר מהמפד״ל, הצעה
מתונה יותר, הקוראת לממשלה שלא להתחשב
בגדים ולהתקדם מייד ובכל הכוחות
מן הירדן מערבה ולהציב שם את גבול
ישראל, בגאווה וללא מורא.
״׳נראה~שהו1צעה מדברת בהתייצבות איתנה׳
בשלב ראשון, בקו. נצרת־שכם־חב-
רון־באר שבע.
בסייום הישיבה יקלל הרב הראשי לישראל,
הרב שלמה גורן, את הצורר קארטר
ימ״ש בקיללת ״יתהולל מארה על ראשו,״
והשרים ירקקו שלוש פעמים כדי להע בירו
מן העולם.
הטכס יועבר בטלוויזיה בשידוד ישיר.
בראיון כהצעת ישראל כידסום

קובי ניב

עלשר ־ הביטחוןהמי 1ע ד. עזרו ״ צמן, לחסלאתהירושה
האומללה של קודמיו. מבן־גוריו! ולבון ועד דיין ופרס

שוהביטחוו צריו
לשלוט על צה ל
אז ומתמיד יהיה מוסכם, על דעת כל המכירים את
מערכת־הביטחון — ומכירים בהכרח ליישר את
עיוותיה, למלא את החסר בת ולהפכה מערכת מודרנית,
הראוידדלשמה — כי הסיכוי היחידי לחולל את השינויים
הנחוצים טמון במהפך פוליטי: השילטון המסורתי (של
מפא״י לגילגוליה) היה כה ״מחוייב״ וקשור למערכת
בצורתה הנוכחית, כפי שהורישה בן־גוריון, עד שלא העז
איש לומר כי מה שעשה אותו ״אב־מייסד״ הוא דבר
גרוע מיסודו.
תליית הסיכוי לתיקון בשינוי ״חיצוני״ ,פוליטי, נסמכה
על שתי עובדות־חיים. האחת: שמערכת כזו אי־אפשר
לשנות מלמטה, אלא רק מלמעלה. השנייה: שהיחסים בין
צה״ל ומישרד־הביטחון היו — ועדיין הינם — הפוכים
מן המקובל ומן הנכון: תחת שהזרוע האזרחית היא
שתשלוט על הצבאית ותכוון אותה, הרי מישרד־הביטחון
היה דהינו מאז, לכל צורך מעשי שהוא ,״הזרוע האזרחית
של צה״ל״.

..חפיסת השילטון בידי
שר־הביטחון היוו
פעולתו הדחופה ביותר־ז
היפוך־יוצרות זה מיטשטש לעין הבלתי־חודרת, מפני
ששר־הביטחון הוא דמות מרכזית מאד בממשלה ולו
יוקרה רבה, מעמד בכיר וגם פונקציות מדיניות וכלכליות
חשובות: המימשל־הצבאי, כשעדיין שרר; המימשל בשטחים
וניהול המדיניות בהם; התעשיות הצבאיות השונות,
שהן מענקי־המשק ומעמודי־התווך שלו; וזזיותו ״בעל־הבית״
על הנתח הבודד הגדול ביותר — והבלתי־מבוקר
ביותר — בתקציב המדינה.
שר־הביטחון נראה תדיר בטלוויזיה, נסע הרבה לאר־צות־הברית,
ביקר בשטחים, עסק במינוי מנהלים ובקבלת
החלטות בדבר ייצור אמצעים ומערכות- ,שחייו, בעלות
השלכות כלכליות וגם מדחיות מפלישות, וענה־ על ישאיל־

תות בכנסת.

״מחוייבות״ השילטון למערכת היתה רק אחד
הגורמים למצב־עניינים זה. גורם אחר יימצא באיוש
מישרד־הביטחץ בממלאי־תפקידים, שרובם המכריע
— ובוודאי בצמרת הוותיקה הקבועה — לא היו אנשי״צבא
או מומחים בענייני־צבא, אלא פקידים אזרחיים, ומומחים

בני מיו ע מי ד רו ר
הפרשן הצבאי שר ה.,עולם הזה״
טכניים בתחומים לא־צבאיים שונים, מכספים ועד פיתוחים
מדעיים שונים. אנשי־הצבא הבודדים שנקלעו לעמדות
בכירות — כמו רא״ל צבי צור או אלוף ישראל טל —
היו מעטים מכדי לשנות את המצב מיסודו, במידה שאכן
רצו וניסו לפעול בכיוון זה.
צר,״ל עצמו לא יזם את תיקון היחס וחלוקת״התיפקודים
בינו ובין מישרד־הביטחון. להיפך, צה״ל התאמץ, לעיתים
מאד, וכמעט תמיד בהצלחה, להרחיב עוד יותר או; תחום
אחריותו וסמכותו — על חשבון מישרד־הביטחון. כתוצאה
מכך, אחראי כיום צה״ל על נושאים ועניינים, שאף צבא
אחד אחר אינו אחראי להם; ומבחינה זו, יש לראותו
כאיזורפטור — שגדל מדי, להוותו.
שרי־הביטחון לא ניסו אף פעם לערוך בדק־בית
ורפורמה שיל ממש במערכת, לא רק בגלל הסיבות שמנינו
— ואחרות כמותן, שלא פירטנו — אלא גם (ואולי,
בעיקר) מפני אי-יכולתם להבין את הבעיות המיקצועיות
של ניהול מערכת־ביטחון אזרחית־צבאית, או מפני שלא
מצאו בכך עניין מרכזי.

דומה כי הסיכה האחרונה יפה כעיקר למשה
דיין, שגם אם — לפחות לדעתי — לא היה
מימיו ״הייל־מיקצועי״ ראוי-לשמו, הרי ככל זאת
כיהן כרמטכ״ל ובוודאי שהיד מסוגל להתמודד
אכל כתהום הצבאי היתה השפעתו מועטה עם כד רכעזב״ל אחר מיורשיו-.אגל נראה-שדיין
מאד. כו דיה (ועדיין דינו) לא הרכה יותר -ראה -את עיקר עיסוקו כתהום המדיני חמושי,
הר — ,כלומר, כשר ״הכיטחוו המדיני / ,הרכה
מהותמת־גומי של הרמטכ״ל,

יותר משר ״הכיטהון הצכאי״ .שהוא, קודם־כל.
״שר הכוחות המזויינים״.
ביודעין או שלא־ביודעין, חיקה דיין כך את דויד בן־
גוריון — שהיה לא רק אייסטרטג גרוע מאין־כמותיו, אלא
לא הבין בין ימינו לשמאלו בעסקי־צבא. מזלנו היה,
ששירת פעם ״בקלעי־המלך׳ והתרשם לטובה מן המעט
שראה בצבא הבריטי, כחייל הגדודים העבריים. ונוסף
לכך, הממלכתיות היתה עבורו תורת־חיים, וכך פירק
את הפלמ״ח — וסילק מן הבמה את הסכינה החמורה
ביותר שאיימה להכשיל את התהוותו של כוח צבאי
רציונלי בארץ. בך גוריון ניחן בכושר החלטה ונהג לפי
הכלל היסודי, שהמיילחמיה היא המשך המדיניות, והצבא
משרת את המטרות המדעיות, לא להיפך. צירוף ישני
אלה הטעה, רבים וטובים לראות בו גם ״איסטרטג״ ,או
מנהל ראוי של ״מערכת־ד־,ביטחון״.
אפילו שני השינויים העקרוניים הגדולים והחשובים
מאין־כמותם שחולל דיין בצה״ל — הפיכתו לצבא התקפי

..עזר ו״צמן ינוד
והיות שרהביטתון
האמיתי הראשון במדיוה־ז
ודבק־במטרה, ו״שריון״ כוחות ולוחימת־היבשה (תוך ביטול
דעתו הקודמת מפני דעת לסקוב וזרו, שקודם נלחם
נגדם) — הם מן הסוג, שבדרך כלל אינם מתחוללים
בצבאות מבפנים, אלא נכפים עליהם מבחוץ, על־ידי הדרג
המדיני האחראי. דיין נהג תמיד כפוליטיקאי יותר מאשר
כגנראל — ואם כאלוף וכרמטכ״ל כך, בוודאי ובוודאי
כשר־הביטחון.
שאר שרי-הביטחון לא היו מסוגלים אפילו למה שהיה
מסוגל דיין ולא עשה. בן־גוריון יכול היה לשנות בצבא
מה שרצה, אבל רק מפני סמכותייותו; וחבל שבמילחמת־העולם
הראשונה היה טוראי ולא קולונל. לבון, בשעתו,
עשה נסיעות אמיצים להיכנס קצת יותר לעומק, אבל
בגלל חוסר הידע והנסיון האישיים, וכן מפני הנסיבות
האחרות שאפפו את כניסתו לתפקיד ואת תקופת כהונתו,
נדון מראש לכשלון.

,..,לוי א׳טכול היה לוי אשכול; ושימעון פרס

אכן לא היה מימיו ואיננו, ידתד מאיטר פקיד
מסור ונאמן לתפקידו, שהתחום הצכאי סתום
לגמרי כפניו ואין בידיו הברירה, אלא לתת
לאנשי־הצכא לפעול, ככל עניין ודכר מיקצו
עיים, כדאות־עיניהם, תוך תלות מוחלטת בהם
וחוסר כל יכולת להתמודד עימם, או להכתיב
להם מה שיעשו, או לא.

שבכל הנוגע ליישומן, כלומר ״באירגון הצבא ומיבנהו,
הגדרוודייעוד ותפקידים״ ,עושה הרמטכ״ל כבתוך שלו.
אם ניתן לומר, לפחות מבחינה חיצונית ולצאת ידי חובה
(כלומר, אי־מילוי חובה) כי הערכת היחסים בין שתי
הפונקציות העיקריות של מערכת־הביטחון — צה״ל
ומישרד־ד,ביטחון — היא, ביסודה, עניין חוקתי, הרי
מיבנה ואירגון צה״ל גופו, לפי ייעודיו המוגדרים (יהיו
אשר יהיו) הם פונקציונליים ואינם ״פוליטיים״ .והנה,
למרות שמאז מילחמת העצמאות ועד ימינו השתנה צה״ל,
מבחינת תכניו (המיקצועיים) מן הקצה אל הקצה, ושום
דבר בו איננו כפי שהיה אז, בכל זאת נשאר בעינו בדיוק
אותו מיבנה עקרוני, אשר נקבע לו בימיו הראשונים
והפרימיטיביים.

ז 1ב הפיל
*א צב מעיטי זה כבר נוצק ומוסד לא רק בנחילים
ובנוהגים, אלא אפילו בכתובים. כוונתי בעיקר למה
שמכונה ״פקודות הצבא״ ,והן ״הוראות פיקוד עליון״
(הפ״ע) ו״פקודות מטכ״ל״ (פ״מ).
כפי שניתן לצפות מכוחותינו, אין קיימת עד היום,
בכל מיסמך שהוא, הגדרה של ״הפיקוד העליון״ או של
״המטכ״ל״ .מי שעלה, אחרי יום־הכיפורים ובעיקבות
אגרנט, על היעדר סידור חוקתי למוסד הרמטכ״ל, נאחז
רק בזיז קטן ומיקרי של העניין הכללי: ואני מציע
שבטרם תיעשה איזו פעולה להסדרים חוקתיים בנדון,
יגשו לבחון את כל המכלול. אחרת, יעגלו פינה קטנה
אחת והכל יתברכו בתיקון הרב שעשו, שעה שלא קצצו
אלא את קצה הזנב ולא הבחינו שהוא מחובר לפיל ענק.
״הפ״ע״ הן — לפי לקסיקון לבטחון ישראל (שהוא
אוצר בלום ׳ומיסמך חיוני ומועיל מעין־כמותו פקודות
צה״ל המוצאות על־ידי הרמטכ״ל, בתוקף סמכות מייוחדת
שקיבל משר־הביטחוך. הן מתייחסות ״בעיקר לאירגון
הצבא ולמיבנהו, הגדרות ייעוד ותפקידים״ .כן נכללים בין
״צווים מייוחדים, מינויים בצה״ל והוראות המתבססות על
חוקים״.

:.הנימוק האחרון־
ך* ל צבא הוא שמרן, מעצם טיבעו. בתכונה זו יש, בדרך
^ כלל, יותר חיוב משלילה: מחירן של שגיאות וטעויות
צבאיות נמדד במיספרי חללים — חיילים, וגם אזרחים
בעורף: או בגורלם של מדינות ועמים. הצבא הוא ״הנימוק
האחרון של המלך׳ ועל כן אסור להרשות שייכשל. מסיבה
זו, נוטים אנשי־צבא, יותר מאחרים, לדבוק בדברים שכבר
נבדקו והוכחו. הצרה היא, שתמיד, במוקדם או במאוחר,
הופכת שמרנותם מ״חיובית״ לשלילית: דהיינו, נעשית
קפיאה על השמרים, ולובשת צורה של אי־נכונות לבחון
ולבדוק רעיונות ואמצעים חדשים כלשהם, תוך הישענות
על העבר — אבל לא כדי ללמדו ולהפיק ממנו תועלת
לעתיד, אלא לשמו ולמען הנצחתו.

צבי צור עם דד1

צה״ל אינגו רק שמרן כבל הצבאות האחרים,

..מישור תבים זווו היה
מאז ומעודם.,הזרוע
האזרחית של אהדדי

..כל דבר הקשור
בחשיבה נחשב בצה״ד
נימעט נדנרתזקבה

״פקודות מטכ״ל״ הן ״פקודות צה״ל, המתפרסמות
בקביעות מטעם הרמטכ״ל. בניגוד להפ״ע, דנות פ״מ
בנוהלים ובנוהגים המתייחסים לחיילים כפרטים, או ליחידות
הצבא. במקביל לפקודות המטכ״ל יש פקודות דומות
מטעם מיפקדות חיל־האוויר זחיל־הים״.

אלא יותר מן הממוצע. סיכת הדבר היא, שהוא
הסר מיקצועיות, וכל דבר הקשור בהשיבה: השב
בו כימעט־תועבה.

הרי לפנינו הדברים, פשוטם כמיקראם: שר־הביטחון
מוותר מראש על בל סמכות־מעשית
והשפעה, כבל הנוגע ל״אירגון הצבא ולמיבנהו,
הגדרות ייעוד ותפקידים״ .הסמכות לכל אלה
אמנם מוקנית לו, אך הוא אינו עושה כה כד
שימוש, אלא מאציל אותה, כשלמותה ומלכת
הילה, לרמטכ״ד. כלומר: כידי רמטב״ד צה״ד,
אחד ויחיד מכל רמטכ״ד או אפילו ״מפקד עליון״
צבאי, בכל העולם בודו, מסורת הסמכות
המפורשת לקבוע כראות עיניו את אירגון
הצבא, מיכנהו, הגדרת־הייעוד והגדרת־התפקי
דים בו, ועוד סמכויות אחרות, המסתתרות
תחת שאר פרטי ההגדרה הכללית שמצטט
״הלקסיקון״
ישר־הביטחון של ישראל מצוי כך — גם הוא, יחיד
במינו בין כל מרעיו בעולם הנאור — נושא ב״אחריות
מיניסטריאלית״ על מעשי הרמטכ״ל, העושה בפועל כראות־עיניו,
על סמך ״המחאה חלקה״ :וזו כבר איננה נמסרת
כל פעם מחדש, אלא ניתנה מוסדית אי־שם בתחילת שנות
ה־50׳ .מאז יורש אותה, כדבר מובן מאליו, כל רמטכ״ל
חדש — ונותן אותה, כמובן מאליו, כל שר־ביטחון חדש,
אשר, ככל הנראה, אפילו איננו משתהה להבין מה קורה,
אם בכלל מודע לדבר.
כבר ציינו, בהקשר המעבר מ״איכותיות״ ל״כמותיות״
כי לא רק ראש מה״ד, שהשמיע את הבשורה, אלא גם
הרמטכ״ל עצמו, עדיין קטון מלהכריע בעניינים כה-
יסודיים ולקבוע, לפי ראות עיניו מהפכים כה־גדולים. אי-
אפשר כלל להפריז בחשיבות החלטה זו — או בצורך

ישראל טל עס ו״צמן
לדחותה כבלתי־נכונה, בלתי־מציאותית ובלתי-קבילה. כדי
שנבין את משמעות הדבר נאמר, שההשפעה על יכולתו
של צה״ל ועל ביטחון ישראל שיכולה להיוודע להכרעה
זו, אם אמנם תייושם, עולה בכמה דרגות־חשיבות על
קבלת המטוס פ־ — 15 שעימו, כזכור ,״נראית ישראל
לגמרי אחרת״ ,ובגללו נהפכות ממשלות.

שאפילו איוושה לא עברה כארץ למיקרא
דברי ראש מה״ד, צריך להודות לבורות המוח־

״בן־גודיון היה׳
לא רק איסטראטג
גרוע מאירפמויהו״.״
לטת של הציבור, עד נבחריו ומומחיו — כולל
גנרלים למיניהם (הגם שכמדומני כי כצה״ל עצמו
רגשו קצת הרוחות) .אבד, איפה שר-הבי-
טחון ץ אם החלטות באלה נופלות בלעדיו,
סימן שאין בו צורף, בממונה האזרחי על הצבא
— או שאיננו ממלא את תפקידו(אם לא
לומר, שעד כדי מעילה בו).
מובן כי אם בתפיסות־היסוד כך, בוודאי ובוודאי

על כך כבר הרחבנו, ובוודאי עוד נרחיב. בנוסף לכך,
החליטו כל היהודים כי צה״ל הוא ״צבא מקורי״ .אבל
האמת הלא־מחניפה היא, שבצד אי־אלה גילויים (מעטים
ונדירים) של מקוריות משמעותית אמיתית, מתבטאת
״המקוריות״ הצה״לית הרגישה בהפרה של עקרונות וכללים
מוסכמים ובדוקים — לרוב מפני שהנוגעים בדבר
אינם יודעים היטב ואינם מבינים כהלכה במה שהם
מחווים דעה, קובעים או עושים. כיוון שעד לאחרונה
היו הערבים כה גרועים, עד שנכון היה להחשיבם כ״אוייב
לא־סביר״ ,הכל הצליח — גם המחרידות שבשגיאות —
׳ומן הטעויות עשו דוקטרינות. אם כיום עדיין זוכר מישהו
את הג׳יראדי, זו דוגמה לנאמר — לא היחידה, לא הראשונה
וגם לא החשובה או העקרונית שבכולן.
לכן, אם מוסרים בידי צה״ל עצמו — כלומר, בידי
הרמטכ״יל — שיבחן את עצמו, יצביע על שגיאות או
אי־מספיקויות של עצמו, ויתקן את עצמו, ודאי הדבר
ונחרץ מראש, שלא יחולו כל שינוי או שיפור שהם.
הסיכוי לבחינה יסודית ומדוקדקת של צה״ל טמון כולו
בכך, שהגורם ״החיצוני״ הנוגע והאחראי — משמע, שר־הביטחון
— אמנם ייעשה מה שעליו להיות: כלומר, קודם
וראשית כל ,״שר הכוחות המזויינים״.

כך, בד שר־כיטחץ. אכל •טר־הכיטהון הצפוי,
עזר וייצמן, על אהת כמה וכמה: עליו לראות
את עצמו כ״שר הרפורמה״.
ככזה, עליו לקבוע מהי ההתערבות הנכונה — במימ־דים
ובעומק — של ישר־ביטחון רגיל, ואחר־כך לרדת
בעצמו הרבה יותר, נמוך כדי להיכנס לעצמותיו של
צה״ל, הרבה יותר מכל שר לפניו — ואחריו. אם יצליח,
הרי יוכל וגם יהיה מחוייב לשוב ו״לצוח״ חזרה למעלה,
(החשו בעמוד )34

(¥א)8X1*088*0^ 1 08 111£ *8
משרד הצבא

הנ קו ת

בנ קו ד ת שו הצבא:
11.0 .1סטם 1ר ל 1ד
גנרל, צבא־היבשה של ארה״ב
רמטכ״ל

מיתקני־קשן

בשט חי ם הרריים

)88*000*8X888,
(׳ 088. 08 188 *81*0
המפקדה, מישרד-חצבא
נ (שמל מישרד-
הכבא)

(תאריך)
מי ס מן א״

ק. ג .ווי קהאם
מיג׳ר־ג׳נרל, צבא ארה״ב
אדיוטנט־ג׳נרל

קוד יבשה זו
(0008-

אי ם 1ן ה חי״ר
סיבנה 1ארג 1ן

החי״רבקרב

נחצ בנ תיבשה

חוברת אימון מס׳
ונו*
זווו ־ נ ח
ה דזו
111 111
111111111

בפקודת מועצת החמה
ל.ט. ד 1נרט
ז 0מ18א1א) מישרד
(08א)888ס 08ה המה
כל הזכויות שמורות לכתר

.מיסמן־ בי

קוד *בשח
| האירה |

מי ס מו ג ,

בי ת
חובן בהנחיית
רא• חמטח-הכללי

סדד

מישרד־ההגנה
(אגף בבא היבשה)
(תאריו)
כל הזכויות שמורות לבתר
מי ס מן ר

ב אי סתא

ב אי סתא

ח ושבים עליך.

רק אחד מבני הזוג
:צריך לה יות

ה ס טודנ ט.

סטודנט.

כ ל מה שמציעים

כדי ששני הם
ן טוס ו ביחד, ובמחירי סטודנטים.

מו תא םלגילך
לחלומותיך
ו בע יקר לכיסך

הסימן שאת צעירי ־
הוא גם הסימן של הטיולים שלנו.
טיולי

אי סתא׳ א 1פירט 1ר ס

ב אי רופה. בסימן ג״נס ומצב־ו־וח.

לב חיר תכ ם — קבו צו ת ל שביעיות־ שמיניות, קבו צו ת מיו ח דו ת לצעירים ו קבו צו ת
ל ט טו דנ טי םואקדמ אי ם, ו ל כו ל ם מבחר מגוון של ת אריכי ם. הזדרזו להר שם.

אי סתא

תל אביב -רח׳ בן־יהודה 0109פ,שד׳ בן־גוריון) טל 64/5:ו• 247
חיפה-בית הקרנות רח׳ הרצל(חדר )245 טל 669139:

ירושלים -רח׳ אלישר 5י קפה אלסקה) טל 225241:

העולם הזה 2075

ו 1ג ׳ דזז
קרן תל־וז׳ מכרה מיגרש
לב תו של מרד כי ציפורי
״קרן ונל־חי״ מחזיקה בנכסים מיספר,
הצריכים לממן תשלום חובות. אחד הנכסים
הללו היה מיגרש בעל שטח של
שני דונמים ברחוב הרצפלד בקריית״אונו.
המיגרש נמצא בשטח שנועד לבניית יחידות
מישפחתיות, מה שקרוי קוטג׳ .הוא
ניתן, בשעתו, כתרומה ל״קרן תל־חי״
על-ידי בני מישפחת ליטווינסקי, שהיו

ארבע דירות. הוא מצא כי חשטח-נטו של
המיגרש הוא כ 1500-מטר, שכן השאר
הופקע לצורכי איזור-תעשייח וכביש סמוך.
השמאי מצא כי שווי המגרש לצורכי
הקמת שתי יחידות דו-מישפחתיות הוא
600 אלף לירות.
הוועדה החליטה למכור את המיגרש
במחיר שקבע השמאי לבתו של ציפורי,
ולשלוש מישפחות נוספות. כן החליטה
הוועדה כי מסכום המכירה ינוכו המיסים
כמקובל. הקונים מסרו מיקדמה של 450
אלף לירות, והיתרה הופקדה למשמרת
כדי לנכות מסכום הפיקדון את המיסים
שיש לשלם.
לפי תוכנית החלוקה והבנייה הקיימת,
מותר לבנות על החלקה רק יחידה אחת,
בת שתי דירות. כדי לבנות שתי יחידות,
יש להגיש תוכנית־בנייה חדשה. הקונים
עשו כן, אולם הוועדה המקומית לבניין-
ערים החליטה, כי תאשר את השינוי רק
תמורת תשלום מס־השבחה, ומינתה
שמאי לבדוק את גובה חמס. במיכתב לוועדה
טען חתנו של ציפורי, כי כשקנו
את המיגרש לא ידעו שמשיטחו הופקעו
500 מטרים, וביקש להתחשב בכך בעת
קביעת המס.
למרות שאבי החתן הוא חבר הנהלת

ח ״כ שמיר
תרומה לקרן —
בעלי נחלאות גדולות באיזור קריית-אונו
תל-ליטווינסקי. התרומה ניתנה עוד
לפני קום המדינה לקרן, שהיתה הזרוע
הכספית המרכזית של האצ״ל.
כאשר התמנו חח״כים איתן ליבני
ויצחק שמיר מטעם תנועת החרות לטפל
בענייני ״קרן תל״חי״ וחובותיה, הם
נתקלו במיגרש שבקריית-אונו. באותה עת
הצטרף לתנועת החרות, אחרי פרישה
מצה״ל, תת״אלוף מרדכי ציפורי. ליבני
ושמיר החליטו למכור את המגרש, וציפורי
רצה לקנותו עבור בתו, יהודית
ארליך (לא קרובה של שימחה ארליך)

ח״ב ציפורי
— מכירה לבת —

ח״כ ליכני
— פה אחד
הגרה בקריית-אונו. המשא״והמתן התנהל
בחשאי, ונכתב הסכם סודי על המכירה.
החשאיות נועדה להבטיח את המכירה
לציפורי, וכן למנוע משאר הנושים כל
ידיעה על הכסף שייכנס, כדי שלא יוכלו
להטיל עליו עיקול.
תוך כדי חמשא־והמתן על המכירה
הסתבכו ענייני הקרן, ומטעם בית־המיש־פט
מונתה ועדת״נאמנים בראשות עורך-
הדין דן אבי־יצחק. בהחלטת בית״
המישפט מיום 12.12.76 נאמר, כי כל
החלטה של הוועדה המתקבלת פח-אחד
אינה טעונה אישור בית־המישפט.
ועדת־הנאמנים ביקשה משמאי חוות״
דעת לגבי שווי הקרקע. השמאי קבע, כי
ניתן לבנות על המיגרש שתי יחידות, ובהן

המועצה בקריית־אונו דרש ראש-המועצה,
אביגדור ורשה, כי על הקונים יוטל
מס ללא כל התחשבות בתפקידו של האב.
בניגוד למיכתב של החתן, קבע השמאי
את הערכת המחיר, שלפזה ניקנה המיג״
רש, ואמר במפורש כי הופקע ממנו שטח
של כ 500-מטרים. הקונים ידעו היטב כי
יהיה עליהם׳לשלם מס־השבחה, שיחיה
כנראה 150 אלף לירות. עורך״חדין של
הקונים אישר כי ישלמו את המס, וכי
לא ינכו את המס מהסכום ששילמו ל-
״קרן תל-חי״.
בדיקה של הפרשה העלתה, כי הנהלת
״קרן תל־חי״ היתה צריכה להוציא את
חמיגרש למכרז או לפחות לנסות לקבל
הצעות-מחירים גם מאחרים, ולא להסתפק
במכירה לפי הערכת שמאי.
העובדה שהקונה היה בן־מישפחה של
אישיות בכירה בתנועת החרות, מוסיפה
לחיזוק הטענה שהיה צריך להוציא את
חמיגרש למכירה במיכרז, כחוק, ולא
לנהוג כפי שנהגו.

רבטד י 1עץ
ל״שופורסל־צבי
רכטר, לשעבר מנכ״ל ״סולל-בונח״,
המפעיל חברה לתיאוס״בנייה, התמנה
יועץ בילעדי לרשת ה״שופרסל״ לקניית
שטחים לחנויות חדשות שלה, וכן להיפר־מרקט
החדש שבכוונתה להקים באיזור
הרצליה.

מה לקנות?

ה בו רסה

הגדלת הקצבת חמט״ח לנוסעים לחו״ל תצמצם את הפעילות של ההון השחור
בדולרים, והכסף יזרום לבורסה. הוא לא יזרום לצמודים, בגלל החששות לעתידם
ומרצון המשקיעים לרווחים מהירים. קבוצות הספקולטיבים מתכוננות בימים הקרובים
להסתערות על מנייה חדשה ,״אמפ״ל״ .זוהי מנייה בקבוצת ״בנק הפועלים״ ,המחזיקה
2.25 מיליון מניות בבורסה. אלה הן מניות־בכורה נושאות * 8דיווידנד לשנה.
״אמפ״ל״ הרוויח השנה 35 אגורות ללירה, לעומת 16 אגורות אשתקד. הוא מנוהל
עתה ע״י ״בנק הפועלים״ בצורה דינמית, ואין ספק שהשווי הנכסי של המנייה גבוה
ממחירה כיום, הנע סביב 380 נקודות.
הקבוצות הספקולטיביות רכשו כבר כמיליון מניות של ״בית־הרכב״ ,שהן רבע
ממניות החברה. הרוכשים ידרשו עתה נציגות במועצת המנהלים, ובדיקת חשבונות
החברה.
הקבוצות ממשיכות להעלות את מניות ״אתא־מישנה״ .התנודות במחירים נובעות
ממכירה של מניות שהיו בידי ״בנק דיסקונט״ .לבנק כמות מוגבלת של מניות, וברגע
שיאזלו יעלו המשקיעים את מחירי המנייה שוב.

:.מק הפועלים״ ק1נח
שריש ב״מק תדאביב־
״בנק הפועלים״ קונה מעיריית תל-
אביב את השליש שבבעלותה ב״בנק תל-
אביב למשכנתאות״ ,אחרי שהחזיק עד
כה בשני״שלישים ממניותיו. בכוונת ״בנק
הפועלים״ למזג את הבנק עם ״בנק
משכנתאות לשיכון״ /הנמצא בבעלותו.
נראה כי כתוצאה מן העיסקה גאתה
תסיסה בין העובדים, וצפויות תגובות־שרשרת
אם לא יגיע הבנק להסדר עימם.

טי סו ת למבוגרים
במחירי נוער
חברות-התעופה ״לופטליידר איסלנדיק״
ו״אייר בחאמה״ ,הטסות מאירופה לאר־צות־הברית
ובהאמה, החליטו על מכירת
כרטיסים מוזלים במחירי-נוער מוזלים,
לכל מי שעדיין לא מלאו לו 26 שנים,
וכן לכל מי שעבר את גיל ח •55-שאר
חברות-חתעופה מוכרות כרטיסים כאלה
לצעירים עד גיל 24 בלבד.

הפקות ״אינטרקתטיננטאל•
7.2מיליוןדולאר
חברת ״הפקות אינטרקונטיננטאל״ ,הרשומה
באיי קאימאן, מבצעת עתה חפ-
קות״סרטים בהיקף של 7.2מיליון דולאר.
נשיא החברה הוא אלכס מסיס וסגן-
הנשיא מישה קרקובסקי. לחברה
מישרדים בניו״יורק, לוס־אנג׳לס, לונדון
וישראל.
הסרטים המופקים על״ידה כיום הם :
• ״מאד-מאן׳ /השקעה של 600 אלף
דולאר, הפקה משותפת של ״אמריקן מושן
פיקצ׳רס״ עם חברת ״ישראפילם״ הישראלית
וחברה גרמנית. ההפקה הסתיי מה
בימים אלה.
• ״סאלטי״ ,סידרה בת 32 המשכים
לילדים, בהשקעה של 2.2מיליון דולאר,
הממומנת כולה על־ידי רשת אנ-בי-סי
שקנתה את חסידרה לשידור. זכויות ההפצה
בשאר חלקי העולם נרכשו על״ידי
״פוקס״.
• ״צוות-חיסול״ ,סידרה בת שש שעות
לפי סיפרו של דיוויד טינין על פרשת
לילחאמר. הסידרה נרכשה על״ידי סי-
בי-אס בסכום של 2.7מיליון דולאר, להקרנה
בשעות השיא. כן נמכרה הסידרה
לטלוויזיה הגרמנית ב־ 1.3מיליון דולאר.
משני ההמשכים הראשונים יורכב סרט״
קולנוע רגיל, שיופץ ברחבי העולם.
• ״חתול-בר״ ,סרט באורך מלא שנכתב
ויבויים על־ידי קן פרידמן ויונתן
קפלו, שעשו את הסרט המצליח
״קדחת הקו הלבן״ .סרט זה נמצא עתה
בהכנות״הפקה ראשונות.
• ״אדם בן־כלב״ ,עתה כותב הסופר
יורם קנייק את התסריט בלוס-אנג׳לס,
יחד עם יאן קאדור. הסרט יופק בהשקעה
של 3מיליון דולר, והצילומים
יחלו בשנה הבאה.
• ״החליל השקט״ ,בכיכובו של
דיוויד קאראדין ובהפקת סאנדי
הווארד, יופק בהשקעה של 4.5מיליון
לירות בישראל. ההפקה בקרוב.
נשיא החברה, אלכס מסיס, מביא את
הצלחתו כדוגמה לאפשרויות להפקת סרטים
בצוות של שני אנשים ומזכירה בניו־יורק,
ועוד נציג ומזכירה בישראל. מרבית
הסרטים יצולמו בישראל, שבה הוצאות־ההפקה
זולות ביותר לעומת יתר הארצות.
הוצאות־החפקה הזולות חן הכוח
המוכר כיום את ישראל להפקות. התנאי
להצלחה הוא הבטחת שירותי־הפקה יעילים
למפיקים האמריקאיים, ואי־התער־בות
הממשלה, שניסתה בעבר לקבוע מי
יפיק ומי לא.
מסיס הוא מבעלי ומנהלי חברת־ההפ־קות
הישראלית ״ישראפילם״ ,יחד עם
צבי שפילמן ושלמה מוגרבי. בשנת
1974 חל שפל בעיסקי החברה בישראל,

ומסיס פתח לה נציגות בניו־יורק. באוגוסט
1976 החלו הפעולות שעשה כל חעת
נושאות פרי והצעות להפקה הגיעו בקצב
מהיר. הסרטים שנימנו לעיל הם חוץ
מהפקות ש״ישראפילם״ עושה עבור מפי-

מפיל, מסים
צוות קטן
קים אחרים, בהיקף שיגיע השנה למיליון
דולאר. הגידול בפעילות בחו״ל הביא את
מסיס לעבור בקרוב למישרדים גדולים יותר,
ולפתוח מישרדים גם בחוף המערבי
של אמריקה.

? 013חדע1

דצוו ־ גי ־ סםודס
מאמן־הכדורגל יוסף מירמוביץ
שחקני־חכדורסל טל בדודי ומיקי
ברקוביץ פתחו עסק סיטונאי לשיווק

צורכי־ספורט בשם ״סטאר״ ,ברחוב החשמונאים
בתל-אביב.
העסק מורכב משותפות מסובכת, בין
חברת ״יונייטד ספורט״ שבה שותפים
כל השלושה, לבין חברת ״בי.בי. ספורט״,
בה שותפים רק הכדורסלנים. שתי ה חברות
מפעילות את ״סטאר״ .״בי.בי.
ספורט״ עוסקת גם בייבוא של צורכי-
ספורט, בעוד ״יונייטד ספורט״ עוסקת
בשיווק בלבד.

במדינה העם גוסחוז דכד דור ש
איך?קגות זמן
ממטבעות שד
בידים ריקות
מנחם בגין עומד בים הפוליטי כמו ציוק
גיברלטאר. אין הוא יכול לזוז ימינה או
שמאלה.
אד כמו כל מנהיג מהפכני במצב כזה,
עליו להתחשב במערכת של אילוצים. עליו
לנסות למנוע, עד כמה שאפשר, משבר
מיידי עם ממשלת ארצות־הברית (ראה
הנדון) .עליו למצוא גם שותפים לקואליציה,
לפחות בשלב הראשון, עד שיהיה
די חזק כדי להסתדר בילעדיהם. בקיצור :
עליו לקנות את הזמן הדרוש להתבססות,
ולשלם בעדו במטבע של מילים.
לכן פועלים עתה כמה מוחות, ובראשם
מוחו של בגין עצמו, במגמה למצוא נוסחות
שתיראינה בפשרות, אך שתהיינה
ריקות מכל תוכן.
מילים ריקות. השבוע הופצו כמה
נוסחות כאלה, הן כדי לעזור לד״ש להיכנע
בכבוד, הן כדי לעורר את הרושם הבינלאומי
שחל ״מיתון״ בעמדות בגין. למשל:
• ״ממשלת בגין ׳סוכנה ללכת לדנבה
,על סמך החלטות מוגנצת־הביטתון 242ו־

,334״ לנוסחה זו מתלווית תמיד התוספת :
״לפי הגירסה הישראלית״.
,242 לפי הגירסה הישראלית, אינה אומדת
דבר. מדובר בה על נסיגה ״משטחים
שנכבשו במילחמת יוני 1967״ — מבלי
לומר אם השטחים הם קילומטר מרובע
אחד, או אלף קילומטרים מרובעים. ממי
שלת־ישראל הכחישה תמיד את הגירסה,
המקובלת בעולם כולו, וגם בממשלת אר־צות־הברית,
שהכוונה היא לנסיגה מכל
השטחים שנכבשו, עם תיקוני־גבול ״בלתי-
מהותיים.״
גם ממשלת הליכוד מוכנה להימוג משטחים
מסויימים בסיני ובגולן, תמורת ויתור
ערבי סופי על הגדה והרצועה. לכן יכול
הליכוד לקבל את 242 על פי גירסתו, מבלי
לוותר במאומה על עמדתו הנוקשה ביותר.
• ״הליכוד מסכיס שבוועידת דנבוז
יוכלו הערבים להעלות כל נושא, וביכלל
זה את עניין יהודה ושומרון.״
״להעלות נושא״ הן מילים ריקות. הערבים
יבולים להעלות גם את נושא חוסר־המים
במידבר סהרה. השאלה היא מה
תהיה תגובת המישלחת הישראלית, בהנהגת
בגין. כל עוד לא ייאמר ההיפר,
ברור לחלוטין כי התשובה הישראלית

תתמצה במילה אחת, :״לא!״
• ״הליכוד לא יחיל את הריבונות
הישראלית על יהודה ושומרון כל עוד
נמשך המשא־והמתן״.
נוסחה זו אינה סותרת את מגמת הליכוד,
להחזיק בשטחים הכבושים לעולם
ועד, ולראות בהם שטחים ישראליים. השאלה
היא רק טאקטית: אם ומתי להחיל
את הריבונות גם להלכה.
גם בחוגי הליכוד יש המתנגדים להחלה
מיידית של החוק הישראלי בשטחים אלה,
כי הדבר כרוך בהוצאה עצומה, כגון הענקת
זכויות הביטוח הלאומי לאוכלוסיה
של מיליון ורבע ערבים נוספים. יתר על
כן. משה דיין מעדיף את קיום הסטאטוס
קוו, המונע בינתיים התקוממות בגדה,
והפוטר את ישראל מן השאלה המטרידה
בדבר זכויות הערבים בשטחים, מעמדם
האזרחי, ועוד.
״ייתכן כי בגין עצמו היה מעדיף בכל
זאת להחיל את הריבונות הישראלית מייד
— דבר ששמואל תמיר ובנימין הלוי, כיום
מראשי ד״ש, תבעו אותו בעבר פעמים
ללא־ספור. אך קרוב לוודאי שלא איכפת
לבגין לוותר על כך לכמה חודשים ולהפכו,
בבוא העת, לאקט דרמאתי.
• ״לא תהיינה התנחלויות בלי אישור
הממשלה.״
זוהי נוסחה ריקה עוד יותר. בממשלת
הליכוד, שבה יהיה ייצוג מלא לגוש-
אמונים, יינתן אישור לכל התנחלות שיהיו

לה מתנחלים, ולא יהיה כל צורך בהתנחלות
בלתי־חוקית.
כמלוא הקיטור. אין ספק כי חרושת
הנוסחות תמשיך לפעול במלוא הקיטור,
ועוד תייצר כהנה וכהנה.
אין גם ספק שלא תחול שום תזוזה
בעמדתו של מנחם בגין.
השאלה היא רק אם שליטי וושינגטון
ואלופי ד״ש מוכנים להסתפק בנוסחות
כאלה, כדי לאחז את עיני עצמם וזולתם.

מי פל גו ת
המוורבון נגמר, הח״ס התחילו

חודש אחרי הבחירות
מוצאת ד״ש את
עצמה במצבה שד
כ? מיפלגה שיגרתית
פעם היה העולם פשוט, כמו מערבון

אמריקאי.
היו בו אנשים רעים — עסקני מיפלגות,
מנהיגי המערך והליכוד, ציניקאים ומושחתים.

מולם
עמדו האנשים הטובים, בהנהגת
.השריף ייגאל ידין, והם עמדו לבצע שינוי
גדול בעיירה. הטובים עמדו, כמובן, לנצח
בסוף הסרט.
זה היה לפני הרבה־הרבה זמן — לפני
כימעיט חודש.
מאחרי המחרשה. בינתיים היו הבחירות,
ותנועת־הטובים מצאה את עצמה
בדיוק באותו מצב שבו נמצאת כל מיפלגה
ישנה ומסואבת, אחרי שזכתה ב־ 15 כסאות
בכנסת.
השאלה האחת והמכרעת היא: האם
לקבל נתח מעוגת השילטון?
הדחיפה בכיוון זה היא עצומה. רוב
רובם של מנהיגי התנועה הצטרפו אליה
מלכתחילה בתיקווה לזכות במישדות של
שרים. לגבי רבים מהם לא היתד, הקמת
ד״ש אלא מיבצע פוליטי מוצלח לקיצור
הדרך אל השילטון, שהיתר, ארוכה ועקלקלה
במיפלגות הישנות.
איש כמו ייגאל ידיו לא נטש את המחרשה
הארכיאולוגית כדי לנאום נאומים
אופוזיציוניים בכנסת. שמואל תמיר לא
עזב את הליכוד כדי לחזור לתפקיד של
אופוזיציונר בכנסת, והפעם כנואם ימס׳ 4
מטעם מיפלגה בינונית. רוב המנהיגים
של ד״ש הם אנשים בעלי נטייה מיבצעית,
ללא כושר פרלמנטרי מינימלי.
הניסיון הישראלי מוכיח בי מיפלגה
כזאת נשחקת באופוזיציה. מיפלגת רפ״י,
שהיתר, דומה לד״ש במידה רבה, נשחקה
וכימעט נהרסה במהלך 18 החודשים ש בילתה
באופוזיציה, לפני שנגאלה על־ידי
מילחמת־ששת־הימים. היסודות המאחדים
את ד״ש רופפים ׳׳ומעורפלים, ואין בהם
כדי להחזיקה באופוזיציה ככוח מאוחד.
בל זה מוביל אל הקואליציה. שום כלה
לא יכלה לרצות יותר להגיד ״כן״.
ארבעה על שלושה. אולם גם הנימוקים
ההפוכים חזקים מאד.
קודם כל: הגורם האישי.
לד״ש מוצעים רק שלושה כסאות ליד
שולחן הממשלה. אין היא יכולה להילחם
על מושבים רבים יותר, בי היא עצמה
תבעה בקולניות, עוד בימי המישחק במערבון׳
לצמצם את מיספר השרים וה-
מישרדים.
מי יהיו השלושה י
לד״ש יש לפחות ארבעה מועמדים בכירים:
ידין עצמו, אמנון רובינשטיין, מאיר
עמית ושמואל תמיר. אם יזכה רובינשטיין
בתיק המישפטים׳ יישאר תמיר בחוץ.
תמיד בוודאי מעלה על דעתו שאילו נשאר
בליכוד, היה זוכה עתה בכסא של
שר. מנוי וגמור עימו לזכות בכסא כזה
מטעם ד״ש. אם לא יינתן לו הדבר, הוא
עלול לפוצץ כל משא־ומתן.
אולם מילבד ארבעה אלה, יש עוד הרבה
טוענים בד״ש לתפקידי שרים. סטף ורט־היימר
בא בחשבון כשר כלכלי, הד״ר כץ
הוא מועמד טיבעי לתפקיד שר לענייני
רווחה.
מוסדיות ד״ש מורכבים מאנשים שאין
להם סיכוי להגיע לשולחן הממשלה, ודע תם
על הצטרפות לקואליציה עשוייה לה יות
מושפעת משיקולים ש1נים לגמרי.
הם עלולים להיזכר, למשל, בעקרונות.
שחפת או עגבת. ה״עקרונות״ משבשים
את המצב עוד יותר.
גם עיוור יכול לראות שלא תיתכן שום
פשרה בין עקרונות ד״ש ועקרונות הליכוד
!והמפד״ל, לפחות בענייני השלום והשטחים
ובענייני שיטת־ד,בחירות. בין הצדדים רובצת
תהום.
פירוש הדבר הוא שכל ״פשרה״ ,אם
תושג, לא תהיה אלא אחיזת-עיניים ביודעין
— קנוניה של כל הצדדים לזרות
חול בעיני הבריות, ובעיקר בעיני בוחריה
של ד״ש. ה״כירסום״ שחל בעמדותיו של
מנחם בגין הוא חסר משמעות של ממש,
כי בגין לא זז אף במילימטר אחד מעמדותיו•
הוא מוכן רק לטייח על הניגודים
במילים (ראה דעיל) .אם מוכנה ד״ש
להסתפק במילים אלה, לא תהיה זאת אלא
כניעה מוסווית.
כל זה היה ברור לגמרי למשתתפי ה-
משא־ומתן משני הצדדים. לכן כלל לא
היה ויכוח אמיתי בין הליכוד והמפד״ל
ובין ד״ש. הוויכוח היה בתוך ליבם של
אנשי ד״ש עצמם. הם היו צריכים לבחור
בין שתי רעות חולות — בין השחפת
האופוזיציונית לבין העגבת הקואליציונית.
כל זה לא היה כלול בתסריט המערבון.

מ שם בגין ]ארץ
להכריע ביו ש1

ך י חדטתד שד מנהיג הליכוד, מנחם
1 1בגין, נחושה: עד דד 15 בחודש זה
הוא יציג את ממשלתו לפני הכנסת, עם
ד״ש או בילעדיה. עדיין לא סוכם סופית
כמה שרים יהיו בממשלה, ומי יאיישו את
תיקיה. אולם כשם שמנד־יוגמור עם מנחם
בגין כי משה דיין יהיה שר־החוץ בממשלתו,
כך החליט כבר סוסית גם על שבי מינויים
בכירים אחרים — אלה הנוגעים ל-
ענייני־ר,ביטחון.
כאשר יציג בגין את ממשלתו הוא יצן•
ביע על אלוף (מיל ).עזר וייצמן כעל
שר־הביטהון שלו. אלא שבאותה ממשלה
יהיה, למעשה, שר־ביטחון נוסף, שיישא
את התואר שר בלי-׳תיק. יהיה זה האלוף
(מיל ).אריאל (״אריק״) שרון.
אילו היה הדבר תלוי או־ורק במנחם
בגין, יש להניח כי הוא היה מעדיף לראות
באריק שרון את שר־הביטחץ של ממשלתו.
אולם עזר וייצמן נחשב כאדריכל-
הניצחון של הליכוד. אייש לא העז לערער
על זכותו ליטול לעצמו את תיק־הביטחון.
אפילו לא אריק.
אריק, שהבין כי חוסר־סבלנותז הוא שטרף
את בל קלפיו, המתין להצעה מצידו
של בגין. ואומנם, יפים מיספר אחרי הבחירות
זימן מנחם בגין את שרון אליו,
והציע לו להצטרף לממשלתו כשר, למרות
שכוחה של מיפלגתו אינו מזכה אותו בתיק
בממשלה.
נראה כי לבגין היתד, כבר תוכנית מוגדרת
וברורה. הוא הציע לאריק תפקיד של
שר־בלי־תיק במיסגרת מישרד ראש-
הממשלה. חשוב לציין, כי היוזמה והרעיון
של התפקיד שנועד לאריק, היו כולם של
בגין עצמו. הוא דיווח על תוכניתו זו גם
לחבריו בצמרת הליכוד.
בגין הבהיר בצורה ברורה, שהוא מתכוון
שאריק יסייע לו בעומס המוטל על כיתפי
ראש־ר,ממשלה, וייטול ממנו את ביל התפקידים
הביטחוניים הנמצאים ביום בסמכותו
של ראש־הממשלה. אריק יעבוד
עימו בכפיפה אחת ובתיאום הדוק ויהיה
ממונה ישירות, בשם ראש־ד־,ממשלה ומכוחו,
על שורה של תפקידים המשתייכים בעיקר
לנושאי מודיעין וביטחון־פנים.
בין התפקידים העתידים להיכלל בתחום
סמכויותיו של השר החדש: הקמתה וניהולה
של המועצה,־לביטחון־לאומי, שבה
יהיו חברים שרי־ד,ממשלה החשובים: ו־מומחיהם
! ההתיישבות הביטחונית ! המיכד
של הצבאי; המוסד לביטחון ולמודיעין !
שירות הביטחון הכללי; ניהול ותיאום ה־מילחמה
בטרור, ושורה ארוכה של נושאים
ביטחוניים מישניים אחרים.
פירושה המעשי של תוכנית זיו הוא מינוי
שר־ביטחון נוסף לצד עזר וייצמן.

(£ין ספר, שתוכניתו זו של בגין
נועדה לשתף את אריק באופן פעיל
בתחום הביטחון. באמצעות שרון, שיישא
ככל הנראה את התואר ״השר האחראי
לנושאי ההגנה הלאומית והמילחמה ב-

טרור״ .מבקש בגין להסיר מעל עצמו את
העימס העצים של נושאים אלה. המוטל
כיום על כתפי ראש־הממשלה. ולהתפנות
יותר לעניינים מדיניים.
קשה לומר ששני הצדדים, אריק ועזר
גם־יחד, היו מאושרים ביותר מהצעתו זו
של בגין. אריק, שהבין כי איו לו זכות
לטעון לתפקיד שר־הביטחון, היה מעדיף
להתפטר מהכנסת, לפרוש מפעילות פוליטית
ולהתמנות כרמטכ״ל תחת שר־הביט־חון
עזר וייצמן. רמזים על כוונתו זו של
אריק נשלחו לעברו של וייצמן מייד אחרי
הבחירות. עזר דחה את הרעיון מכל־וכל.
״על גופתי המתה יתמנה אריק כרמטכ״ל,״
אמר עזר.
יתר־על־כן: עזר וייצמן היה מעדיף שאריק
יורחק לחלוטין מכל עיסוק בענייני
ביטחון, היד, זה הוא שהציע להעניק ל-
אריק את תפקיד שר־החקלאות. בגין דחה
את הרעיון על הסף. הוא הבהיר שהוא
רוצה לראות את אריק קשור בענייני הביטחון
ולאור הנסיבות שנוצרו, במיסגרת
מוגדרת, הרחק ממשרד־הביטחון, בתוך

כגץ עם וייצמן
פרס לאדריכל־הניצחון

בגין עם אריק
בתיאום הדוק

תוך חודשים ספורים, על הפרק.
שר־הביטחץ הנוכחי, שימעון פרם, הממורמר
ומדוכדך מאז תבוסתו בבחירות,
העיר השבוע בליגלוג, כאשר שמע על
התנגדותו הנמרצת והבלתי־מתפשרת של
וייצמן למינוי של אריק כרמטכ״ל :״מעניין,
׳שלא פעם בעבר ביקר אותי עזר על שאיני
ממנה את אריק כרמטכ״ל ועל שאיני
מחזירו לצבא. עכשיו, כשבסמכותו לעשות

מישרד ראש־ד,ממשלה.
למרות חששותיו העמוקים של וייצמן
משרון, הוא לא יכול להתנגד בגלוי ליוזמה
זו של בגין.
שנים רבות שירתו עזר ואריק יחדיו ב־מטכ״ל
של צר,״ל. בתקופה זו, ובחיים הפוליטיים
שאליהם קפצו שניהם, לאחריה,
נוצרו ביניהם יריבות ומתיחות לא קטנות.
עזר נהג להגדיר את אריק כ״חומצה,
שבכל מקום שמניחים אותה היא תצרוב
ותשרוף את מה שמונח מתחתיה.״ אריק,
לעומת זאת, נהג לזלזל בהבנתו של וייצמן
בנושאים צבאיים החורגים מתחומו של
חיל־ד,אוויר.
לשיאה הגיעה היריבות ביניהם לפני
שלוש שנים, בעת שיצחק רבץ עמד להתמנות
כראש־הממשלה. עזר פירסם אז את
״מיסמד וייצמך המפורסם, שהטיל ספק
בכושרו הבריאותי והפסיכולוגי של יצחק
רבץ לתפקד כראש־ממשלה. אריק נחלץ
אז לתמוך ברבין, הפריך בפומבי ובגלוי
את טענותיו של וייצמן נגד רבץ.
״האחים־האוייבים״ — או ״האלופים רד
יריבים״ — כפי שכינו אותם בעת ששירתו
במטה הכללי, היו מעורבים תמיד באורח
פעיל ב״מילחמות הגנראלים״ בצה״ל. עתה,
עם מינויים כשני שרי־ביטחון צמודים בממשלתו
של בגין, נוצרת סכנה שהם יפתחו
ב״מילחמת שרים״ ,במיסגרת הדראמה
הבלתי-פוסקת של מילחמות היהודים.
הפתרון האידיאלי הנראה לעין, היה
אילו הסכים וייצמן למינויו של שרון כ־רמטכ״ל,
הכפוף לו.

ריק ש רון איגד מסתיר את נכונותו
לוותר על התפקיד המוצע לו בממשלה,
לטובת תפקיד הרמטכ״ל. הוא טוען, כי
לא שינה את עמדתו בעניין זה .״אני
צריך להיות בצבא,״ טען באחרונה באוזני
מקורביו .״אני טוען זאת מאז מילחמת
יום-הכים ורים, משום שביכולתי — כך אני
מרגיש — לתרום להרתעה מפני סכנת
מילחמה, ולקצץ בשומן הצבא המאיים
לחנוק את שריריו. השאלה איננה אם אני
רוצה לחזור. אני צריך לחזור, ומהרו״
אריק אפילו מוכן להמתין, כך הבהיר,
עד ששאלת החלפתו של מוטה גור תעלה,

ידין עם וייצמן ואריק
נגד האוייב המשותף

זאת — הוא נוהג ממש כמוני.״
אלא שוייצמן לא הסתפק בכך. אחרי ש נעל
את הדלת לפני שובו של אריק ל-
צר,״ל, נראה שהוא עושה מאמצים להצר
את צעדיו העתידים של שרון במיסגרת
תפקידיו במישרד דאש־ז־,ממשלה.
היו אלה אנשיו של וייצמן שדאגו להפיץ
ולהדליף כאילו בגין ״מקים מישרד־ביטחון
נוסף״ ,או כאילו תפקידו המייועד
של אריק ריק מתוכן. הם הסבירו שהדבר
יביא לכפילויות ולהתנגשויות בלתי־פוס־קות
בין מישרד־הביטחון לבין מישרד ראש
הממשלה. במקביל מתח עזר, עוד לפני
שהתמנה רישמית כשר־הביטחון, ביקורת
על אריק שרון באוזני קצינים בכירים ב־צה״ל
ואנשי שירותי־הביטחון, ועודד אותם
להפגין ״מורת רוח״ מן המינוי שהוצע
לו על־ידי בגין.
במצב זה לא נותר לאריק אלא להסתפק
בתפקיד שהציע לו בגין, אשר בו יוכל
למצוא כר נרחב לפעילות. קרוב לוודאי
שייווצרו חיכוכים בין שני שרי-הביטחון,
למרות ההפרדה הכימעט־מוחלטת וד,מוגדרת
שינסה ראש־הממשלה להציב בתחומי
פעילותם. שכן לאריק שרון, כך מסתבר,
יש תוכניות מרחיקות־לכת לגבי נושאים
שהוא עומד לקבל לידיו.
חרדים כבר היום מפני הזעזועים שעלול
לגרום ה״ניעור״ אותו מתכנן אריק.
אבל אנשי הליכוד מתנחמים בעובדה
אחת, שלעזר ולאריק עלול לקום בממשלה
יריב משותף — משה דיין. כבר בעבר
הוכיחו עזר ואריק לא־פעם, שהיריבות
ביניהם נפסקת ברגע שקם מולם אוייב
משותף. הם מסוגלים אז לשכוח את המחלוקות
ביניהם, ולכרות ברית כנגד היריב
ההדדי.
לא עזר, ולא אריק, מוכנים לראות את
משה דיין כראש ממשלת־ישראל — המטרה
שלשמה הובא, למעשה, למישרד־החוץ.
לוייצמן יש סיבה טובה מאד לכך.
הוא רואה את עצמו, כיום, כמיספר שניים
בליכוד, וכמייועד לרשת את מקומו של
בגין בראש הממשלה אם זה לא יוכל
להמשיך למלא את תפקידו. וייצמן לא
יהיה מוכן להניח לדיין לכהן בתפקיד זה,
ולהגיש לו את ראשות הממשלה על טס
של כסף.
״אני אזרע והוא יקצור?!״ התבטא ה שבוע
וייצמן, כשסיפר כיצד הופתע בעצמו
כאשר נידע לו על התפקיד שהציע בגין
לדיין.
ייתכן שהאיום שמהווה דיין בתוך ממשלת
מנחם בגין, הן לגבי וייצמן והן לגבי
שרץ, הוא שימנע פריצת מאבק ביניהם,
ויביא אותם לכרות ברית של שיתוף״פעו־לה
נגדו.

הדמוקרטיה האיטלקית לא נוצחה ־ היא התאבדה

מ ה סב ה
בקרו! טינה
האיטלקי, וגרם לתבוסה איטלקית חסרת־תקדים.
במשך ימים אחדים נידמה כאילו
כל איטליה הצפונית חשופה לאוייב, וכי
צפוייה לאיטליה שואה.
שואה זו לא התממשה. במיבצע, הנחשב
כהצלחה מזהירה מבחינה צבאית, הצליח
הפיקוד האיטלקי לעצור את התקדמות
האוייב בשערי ונציה. אולם ההלם והעל בון
הצורב של המפלה הטילו את צילם
על הבאות.
בתום המילחמה מיתה איטליה השותפת
הזוטרת במחנה המנצחים. שותפיה בזו
לה בגלוי. היא ביקשה לספח שטחים עצומים
של אוסטריה, יוגוסלביה, אלבאניה,
אפריקה ואפילו תורכיה. .שאיפות אלה נתקלו
בהתנגדותו הנמרצת של הנשיא. האמריקאי
וילסון, שדגל בזנות העמים להגדרה
עצמית והתנגד לשילסונו של עם
אחד על בני עם אחר.

כמשך כמה שנים הרות-גורל
התהדקה איטליה כולה דשני מחנות
— סיפוחיסטים ואנטי־סיפו
הים טיס.

דאנונציו במיומה
* 6פי האגדה, נשברה הדמוקרטיה ה/איטלקית
במהפכה אלימה. מאות־אלפי
פאשיסטים חמושים עלו על רומא ב־28
באוקטובר 1922 והפילו את המישטר.
מנהיגם, בניטו מוסוליני, נכנם אל הבירה
בראש־גייסותיו, כבש את השילטון והכריז
על דיקטטורה.

•:זום תיאור אינו דחוק יותר מן
האמת. האגדה מופרכת מיסודה.
היו בהיסטוריה מישטרים׳ •שהגיעו ל-
שילטון במהפכה אלימה, אך ניסו להעמיד
פנים כאילו תססו את ההגה בדרכים חוקיות.
אצל מוסוליני קרה ההיפך: הוא
הגיע ל־שילטון בדרך חוקית, אך ניסה
להעמיד פנים כאילו עלה לגדולה במהפכה
של דם ואש, שזיעזעה את העולם.
האמת הפשוטה היא שמוסוליני הגיע
לרומא בקרון־שינה, אחרי שהמתין לבאות
ליד הגבול השווייצי, על כל מיקרה. הוא
הוזמן על־ידי המלך, זכה בהצבעה חופשית
בפרלמנט והקים ממשלה קואליציונית. עד
סוף ימיו בוש בחוקיות הבאנאלית שבה
הגיע לשילטון.
מוסוליני לא יכול לקעקע את בניין
הדמוקרטיה. מפני שכבר לא היה מה
לקעקע. הוא לא יכול להפיל את הממשלה
ולכבוש את השילסון, כי באוקטובר 1922
כבר לא תיפקדה באיטליה שום ממשלה,
יהשילטון היה במצב של התפוררות.

הוא דא רצח את הדמוקרטיה
האיטלקית. הוא דמה לנשר שניזון
מן הפגר, אחרי שהדמוקרטיה
נפחה את נשמתה.

לישראלי של ,1977 המהרהר במותם של
מישטרים דמוקרטיים, יש מה ללמוד מג־סיסת
הדמוקרטיה האיטלקית של ראשית
שנות ד20 אולי אף יותר מאשר
מגסיסת הרפובליקה הוויימארית בגרמניה,
עשר שנים לאחר־מכן.

סיטח !אנטי־סיטח
^ יטליה ניצחה במילחמת־העולם ה-
ראשונה, אך היא חשה את עצמה
כמנוצחת.

כמרכז התודעה עמד המחדל.

המחדל הגדול אירע באוקטובר 1917
בקאפורטו והוא הונצח, בין השאר, באחד
מספריו הגדולים של ארנסט המינגוויי,
שנזדמן לו לשרת באותה חזית. הצבא
האוסטרי-גרמני תקף והפתיע את הכוחות
האיטלקיים, כבש בקלות מדהימה את הקו

י 26

הסיפוחיסטים דגלו בזנותה הקדושה של
איטליה, הסתמנו על חזון האימפריה הרומאית
מימי-קדם, תבעו ״-גבולות ביטחון״,
השמיצו את הנשיא האמריקאי בסיגנון
הקיצוני ביותר. האנטי-סיפוחיסטים׳ שנקראו
״רינונשאטורי״ (״ותרנים״) ,הזהירו
מפני חלומות אלה. הם טענו כי מוטב
לחתור ליחסים טובים עם המדינות השכנות,
יוגוסלביה -ואוסטריה, תחת להתעקש
על גבולות־ביטחון שיגרמו למילחמות נוטפות.
הם התריעו נגד סיפוח שטחים
מאוכלסים שיושבים בהם מאות אלפי בני
עמים אחרים, הדוברים שפות אחרות. הם
ביקשו ל-שלב את איטליה בסדר העולמי
החדש.
מחלוקת זו חצתה את רוב המיפלגות,
ומנעה שילטון דמוקרטי יציב. הסיפוחים־
מים והאנטי־סיפוחיסטים התכתשו -בכל
מוסד, ואפילו בקרב המישלחת האיטלקית
בוועידת־השלום. אי־אפשר היה לגבש מדיניות
כלשהי.
אילו נמצא אז לדמוקרטיה האיטלקית
מנהיג חזק, שהיה שם קץ לוויכוח ומחליט
החלטה אנטי-סיפוחיסטית אמיצה, קרוב
לוודאי שהדמוקרטיה האיטלקית היתר, ניצלת
בסופו של דבר, והסיוט הארוך של
הפאשיזם היה נמנע. אולם לא נמצא מנהיג
כזה.

ראש־הממשלה, ויטוריד עמנו
אלה אורלאנדו, פסח עד שתי הסעיפים,
ניסה לתמרן כין המחנות
ולפייס את הסיפוחיסטים, ותוך כדי
כך כרה את הקכר למישטד הדי־כרלי.

בלי־משים
הוא הזמין בעצמו את הקברן.

גוש אמונים
יכריאדה ד׳אנונציו כבר התקרב
אז לגיל ד,־ .60 הוא היה משורר, סופר,
מחזאי, איש האסתטיקה המגוונת. במילח־מת־העולם
תפס טרמפ על פולחן האלימות,
התגייס לצבא, הפך בזה אחר זה חייל
קרבי ביבשה, ימאי בחיל-הים וטייס בחיל-
האוויר, ערך כמה מיבצעי־ראווה דבי-
רושם. הוא דמה לאחד הגיבורים במחזה.
למחרת המילחמה הפך מטיף ראשי לחזון
הסיפוח, גיבור מחנה איטליה השלמה,
מנהיג גוש הנאמנים הלאומניים, אלוף
מיבצעי ההתנחלות.

שיטתו •טל ד׳אנונציו היתה ליצור
עוכדות כיטטח כאמצעות מיכ־צעים
כלתי־חוקיים, להתגרות לא
רק כמדינות השכנות אלא גם כ-
ממשלה החוקית שד איטליה, להוכיח
את אפסותה וחוסד-הישע

שלה, ולהכשיר את הקרקע למהפכה.
כד זה, כליוויית נאומים אינסופיים.
בספטמבר
,1919 בעוד המעצמות דנות
בגורל שיטחי־ד,מריבה, פלש ד׳אנונציו ל־עיר־הנמל
היוגוסלבית פיומה (ריאקה),
בחוף הדאלמאטי, לא הרחק מטריאסטה.
כוחותיו היו מורכבים ממתנדבים וחיילים,
שהצטרפו אליו. הוא הקים -בעיר שילטון
איטלקי מורד, מינה את עצמו לשליט
ולמפקד.

כמשך 15 הודשים התגרה ד׳אנו־נציו
כממשלת איטליה, וכעולם

אורי אסרי
כולו. ההתנחלות הכלתי-חוקית
שלו הפכה מוקד של רומנטיקה
לאומנית, ומשם הקרינה את המיס טיקה
הלאומנית האלימה לכד חלקי
איטליה.
הממשלה הדמוקרטית לא ידעה כיצד לנהוג
במרד זה. היא לא העזה לסלק את
ד׳אנונציו. להיפך, לראש־הממשלה נדמה
היה כי יוכל להשתמש במרד זה לצרכיו,
כדי להוכיח לעולם שיש לו אופוזיציה
לאומנית חזקה ושעל כן אינו יכול לוותר
על שטחים. הוא הישלה את עצמו שהוא
מנצל את ד׳אנונציו, ולא הבין שבינתיים
הוא מטפח -גולם שיקום עליו ועל הדמוקרטיה.
ההרפתקה
של פיומה נסתיימה בצורה
טראגי־קומית, הממשלה הדמוקרטית נאלצה
לבסוף, תחת לחץ המעצמות, לסלק את
ההתנחלות. ד׳אנונציו נשבע להילחם עד
טיפת־הדם האחרונה. אך כאשר שלחה הממשלה
האיטלקית כוח צבאי קטן לסלקו
נטש את המקום, ייחד עם מעריציו.
אולם היה זה ניצחון מדומה. הזרע של
ד׳אנונציו נבט. הוכח כי ניתן להפר את
החוק ולפרוק את עול המרות הממשלתית.
תורת האלימות והמיסטיקה הלאומנית
פשטה ברחבי איטליה והפכה מכ-שיר
פוליטי קטלני בידיו של עיתונאי רדיקלי,
חייל קרבי, סוציאליסט־לשעבר, בשם בני-
טו מוסיוליני, שהקים במארס 1919,גוף
שנקרא ״פאשיו די קומבאטימנטו ברית
המאבק״) ,ששמו הפך מאז למושג בכל
לשונות העולם — התנועה הפאשיסטית.

ד׳אנונציו היה אחד המצטרפים

הראשונים לתנועה זו. יחד עימו
נהרו אד דיגלו של מוסוליני משתתפי
הפלישה דפיומה, האנשים
שככר הוכיחו שאפשר למרוד כממשילה
מכלי להיענש.

טוחת חובה
ף* הפדר ־ ה שלו ם ניתן לאיטליה לס-
^ פח שטחים נרחבים — בין השאר
את טירול הדרומית (שתושביה עוסקים
כעת — כימעם 60 שנים לאחר-מכן —
במילחמת־שיחרור טרוריסטית נגד איטליה
).למען ״גבולות-הביטחון״ צורפו לאיטליה
אוכלוסיות זרות, ונוצרה איבה
כימעט־ניצחית בינה ובין שכנותיה.
אולם הציבור האיטלקי, שהוסת על-ידי
הלאומנים, לא הסתפק בכיבושים אלה.
הוא התאכזב. אי־שביעות-הרצון היתד,
כללית. הפוליטיקאים הדמוקרטיים המתונים
(אז עוד לא היה קיים המושג ,״יו נים״)
,שהפגינו קשיחות במשא־ומתן הבינלאומי,
נפלו קורבן לדמגוגיה הפחדנית
של עצמם.

הם לא השיגו את הסיפוחים ש
כיקשו, ודא פייסו את הלאומנים,
שהפיצו את האגדה ש״ניצחנו כ-
מילחמה והפסדנו את השלום״.
גם עם כינון הסדר־השלום לא חזרה
המדינה אל המנוחה ואל הנחלה. הבעיות
הכלכליות היו חמורות. הממשלה הדמוקרטית
הוכיחה גם בשטח זה אי־יכולת נוראה
לתפקד, לקבל החלטות בלתי־פופולריות,
להכריע לכאן או לכאן. רפורמות חיוניות
לא בוצעו. מימין ומשמאל גברו כוחות קיצוניים.
הממשלה ביטלה את הסובסידיות
על מיצרכים חיוניים, אך לא יכלה להחליט
בעניין כמו רישום מחזיקי איגרות־החוב
והמיל-חמה בהון השחור.
את המשק, ובעיקר את השירותים הציבוריים,
הציפו גלים של שביתות. אלה
הבהילו את אילי־ההון, בעלי-הקרקעות הגדולים,
התעשיינים והבורגנות הזעירה.
בעלי־הרכוש חיפשו כוח שיוכל להתייצב
מול הסוציאליסטים ולשבור אותם בכוח.

מוסודיני תפס את ההזדמנות.
הוא זנח את הדמגוגיה הסוציאלית
הראדיקדית, שכה משך אוהדים
רכים כקרב המקופחים, והעמיד
את עצמו לרשות אילי-ההון.
הוא הבטיח לבעלי־ההון מישטר של חוק
וסדר, בוררות־חובד, ואיסור־שביתות. הם

הזרימו אליו סכומי-כסף עצומים, כדי ש יוכל
להקים צבא פרטי של פאשיסטים,
לובשי חולצות שחורות, שהציפו את איטליה
במעשי־אלימות, שברו שביתות, הרסו
ושרפו את מישרדי המיפלגד. הסוציאליסטית,
הפעילו טרור נגד רשויות מקומיות
נבחרות שהיו בידי השמאל, התנקשו
בעסקני העובדים. זרועות־השילטון העלימו
עין ממעשיהם ואף סייעו להם. בפקודת
הממשלה הדמוקרטית, שמרה המיש־טרה
על ״נייטרליות״ ,ונתנה יד חופשית
לביריונים.

כך, כעידוד ממשלה דמוקרטית
אוכדת-עצות וחסרת־ישע, גדלו ה
פאשיסטים והפכו הכוח החזק
והיעיל כיותר כמדינה.

נגידת וול׳נוריס

למחרת היום הוזעקו לרומא כמה
חכורות של חולצות־שחורות מן
העיירות הסמוכות, כדי לכיים את
״המיצעד על רומא״ וליצור רושם•מל כיבוש אלים.
הממשלה הראשונה של מוסוליני היתה
קואליציה רחבה — מעין ממשלת־ליכוד-
לאומי. היו בה, לצד הפאשיסטים, כמה
גנרלים משומשים, כמה ליברלים, סוציאל-
דמוקרט אחד וכמה מאנשי המיפלגה הדתית
הלאומית.
העיתונות האיטלקית קיבלה את כינון
הממשלה הזאת באנחה של הקלה. האנארכיה
נסתיימה. מוסוליני השיב את הסדר
על כנו בדלילה — משימה קלד. מאד. ,
מאחר שמפירי־הסדר היו אנשיו שלו. הוא
ביקש מן הפרלמנט, שבו היו אנשיו מיעוט
קטן׳ סמכות דיקטטורית לשנה. ונענה.
הפרלמנט העניק את כל הסמכויות לביר-
יונים, שהטיפו במשך שנים להפרת החוק.

ך* תהליך ארוך של גסיסה ואנארכיה,
התמוטט המישטר הדמוקרטי לעיני
כל. הממשלה לא היתד. מסוגלת לתפקד.
הכוחות הליברליים לא היו מסוגלים להתאחד
למען ההגנה על הדמוקרטיה. הסוצ ך* המשך היה כמעט מובן־מאליו. זכותיאליסטים
לא היו מסוגלים להיאבק בר 1 !1השביתה בוטלה. שבוע-העבודה הואצינות.
האגודות המיקצועיות היו מסואבות רך. השכר הורד, השירותים הסוציאליים
קוצצו. לעשירים ניתנו זכויות־יתר חדשות.
ומגוונות, ונשברו בזו אחר זו, כימעט
הממשלה הפאשיססית הקטינה תחילה את
ללא קרב.
את התפקיד העיקרי בהריסת המעורבות הממלכתית במשק, והמעמד
הדמוקרטיה מילאו, כרגיל, הלי הבינוני היה מרוצה.

ו״צמ!1זיבשינסקי

ברלים. כצורה פושעת הם הגישו
את איטליה לפאשיסטים על מגש.

בבחירות של 1919 לא השיגו הפאשים־
טים אפילו מנדאט אחד בפרלמנט. בבחי-

המישטר שיגשג. המעצמות נתנו
לאיטליה הפאשיסטית מה שלא
הסכימו לתת לאיטליה הדמוקרטית.
השכנות המפוחדות נכנעו
לאיטליה. יוגוסלביה ויתרה על שיומה,
עיר־ההרפתקות של ד׳אנונציו.

הצעד הבא של מוסוליני היה לשנות
את שיטת־הבחירות. המטרה של השיטה
החדשה — כמו של כל שיטה המבטלת
את הבחירות היחסיות — היתד. לתת
למיעוט -מעמד של רוב. מוסוליני השיג
זאת באמצעות חוק ברוטלי וציני. הוא
קבע בפשטות כי המיפלגה הגדולה ביותר
זוכה — אוטומטית — בשני שלישים של
המנדאטים בפרלמנט, וכי שאר המנדטים
מתחלקים באופן יחסי בין המיפלגות האח רות•
אולם מוסוליני לא היה אף זקוק
ל-שינוי זה, כי בבחירות הבאות, בעזרת
הטרור והיוקרה החדשה שלו, השיג ס650/
מן הקולות. המיפלגות הדמוקרטיות, תחת
להתאחד בחזית אחת מול הסאשיזם, הוסיפו
לריב זו עם זו עד לרגע האחרון.
אחרי ניצחון זה, רצחו ביריונים פאשיס־טיים
את ז׳אקומו מאטאוטי, חבר־פרלמנט
סוציאליסטי אמיץ, שהעז לגנות את ה־מישטר
החדש. לרגע קט נידמה כאילו
תתקומם הארץ נגד הפאשיזם. אבל המשבר
חלף, והדוצ׳ה (״הדוכס״ ,המנהיג),
כונן סוף־סוף דיקטטורה גלוייה. כל המיפ־לגות
האחרות פוזרו.

מוסול ,!,בפוזה אוכ״נית
רות של מאי 1921 ביצעו הליברלים מע־שה־בגידה
הרד,־תוצאות. הם הקימו את
הליכוד — גוש־בחירות משותף של הליברלים
עם הפאשיסטים. תודות לכך זכו
הפאשיסטים ב־ 35 מנדאטים בפרלמנט, והפכו
לראשונה כוח פרלמנטרי מכובד.
למחרת היום הם ד,ישיבו לליברלים כגמולם:
הם נפרדו מהם ויצרו אופוזיציה בגד
הממשלה הליברלית. זו נפלה.
השנה האחרונה של הדמוקרטיה עברה
בזעזועים אינסופיים. ממשלות קמו ונפלו.
הפאשיסטים השתלטו על הרחוב: .מעשי־הטרור
שלהם קיעקעו את שילטון החוק.
במאמץ נואש אחרון הכריזו הסוציאליסטים
על שביתה כללית, במטרה מוצהרת
לחזק את שיליטון החוק נגד הביריונות
הפאשיסטית. אך השביתה התמוטטה בצורה
מגוחכת, הוכח ששוב אין כוח דמוקרטי
במדינה המסוגל לעמוד מול הפאשיסטים.

איש אינו יודע מה היה כוחם
האמיתי של הפאשיסטים כאותם
הימים. קרוב לוודאי שהם היו מיעוט
קטן כציבור. אך זה היה מיעוט
קנאי, ממושמע ובוטח כעצמו,
ומולו עמד רוב מפורר ומפולג.
באוקטובר 1922 נעשה בסיון אחרון לבלום
את כוחות־ההדס. הפאשיסטים התכנסו
בנאפולי. מוסוליני תבע את השילטון.
הצבא הודיע למלך שהוא מוכן לדכא
את מפירי־החוק, ראש־הממשלד, הציע למלך
לחתום, על הכרזה לכינון מצב־וחירום.
המלך עמד לחתום, אך הזר בו ברגע
האחרון. מוסוליני תבע מן המלך למסור
לו את ראשוודהממשלה, והמלך נענה לו.
המנהיג הפאשיסטי הוזמן לרומא ונסע
לשם בקרון־שינד, ברכבת.

הליברלים ואנשי-המרכז, שעזרו
לו לעלות לשילטון ונתנו לו יד
בממשלתו הראשונה, הספיקו להתחרט
על בגידתם כדמוקרטיה.
רכים מהם נפלו קורבן לפאשיזם.

הרפתקנות לאומנית אלימה סוסה להוביל,
בתהליך הכרחי בלתי־נמנע, אל השואה.

מוות במילאנו
ך׳ עם האיטלקי הספיק להתחרט על
1 1מעשיו. הפאשיזם עלה לז ביוקר.
בנדשך כמה שנים הלך המישטר החדש
מחיל אל חיל, הקים אימפריה רומאית
חדשה, סיפח את אלבאניה ואתיופיה. אולם
מוסוליני איבד יותר ויותר את הקשר
עם המציאות. הוא השתכר מנאומיו, המציא
לעצמו מציאות דימיזנית ופעל לפיה.

כך נגרר לתוך מילהמת־העולם
השנייה ונשחק כין המעצמות הכבירות.
איטליה הפכה שדה-קרב,
נחרבה כין הגרמנים והאנגלו־אמ
ריקאים. מיליוני איטלקים נהרגו,
נפצעו ונפלו כשבי.
כאשר התקרבו האמריקאים

לאיטליה

הפילו המלך והגנרלים את מישטרו של
מוסוליני. הדוצ׳ד. עצמו נעצר, והוחזק
בכפר הררי נידח. הוא ישוחרר במיבצע-
קומנדו נועז של קצין הס״ס הגרמני אוטו
סקורצני. הוטס אל היטלר, הקים ״רפובליקה״
פאשיסטית בצפון איטליה, תחת
הכיבוש הגרמני. בסוף ימיו לא היה אלא
עוד קוויזלינג בזוי בשירות השילטון הגרמני,
שעזר לדכא ולהחריב את ארצו.
בעת ההתמוטטות הסופית נלכד בשעת
בריחה, בחברת המאהבת שלו, על־ידי
פרטיזנים איטלקיים. ב 28-באפריל ,1945
כמה ימים לפני התאבדותו של היטלר,
נורה מוסוליני יחד עם אהובתו. הוא מת
כפחדן, כשהוא מתחנן על חייו. הגוויות
ניתלו במהופך בתחנת דלק במילאנו.

כקרב מיליוני האיטלקים שהצביעו
כעדו ושהריעו לו כימי זוהרו,
לא היה כימעט איש שהצטער
על מותו.

הביורוקרטיה הפאשיסטית השתלטה על
המדינה. המשק אורגן בשלוש ״קורפורצ-
יות״ — אירגוני המעסיקים, המעבידים
והממשלה — כשכל חטיבה נשלטת על-
ידי הפאשיסטים, והשלוש ביחד היו אמורות
לקבל את ההחלטות. במי-שטר ה״קור-
פורטיבי״ הזה חוסלה זכות־השביתה, בוטלו
כל חרויות־האדם, ובמקום באו ״עשר
הדיברות של הפאשיזם״ .הדיבר העשירי
והקובע :״מוסוליבי צודק תמיד.״
באותן שנים היה הפאשיזם האיטלקי
פופולרי גם ברחבי העולם. דמוקרטים
רבים מצאו לעצמם תירוצים לתמיכה בדיקטטורה
האלימה :״מוסוליני ייבש את
הביצות.״ ״הוא החזיר את הסדר על כנו,״
״בפעם הראשונה מגיעות הרכבות באיטליה
בדייקנות.״
מוסוליני לא היה גזען, האידיאולוגיה
הרישמית שלו היתד. חזון של תחייה לאומנית,
רכיבה אל האימפריה הרומאית המפוארת.
יהודים ויהודינדלמוחצה השתלבו
במישטר שלו. גם יהודים נאורים מחוץ-
לארץ העריכו אותו. הסופר היהודי־הגרמני
אמיל לודוויג כתב עליו ביוגרפיה מעריצה.

חיים וייצמן נפגש עימד והתרשם
לטובה. זאב ז׳כוטינסקי, שלמד
בנעוריו באיטליה (הפסבדונים
שלו ,״אלטלינה״ ,הוא איטלקי,
ופירושו נדנדה) ,התרשם ממנו
עמוקות. יש הטוענים כי שירי
ז׳כוטינסקי מושפעים לא רק מה שפה
האיטלקית, אלא גם מהרומנ-
טיקה הלאומנית של ד׳אנונציו.
בשנות ה־ 30 ניראה סיפורו של מוסוליני
כסיפור־הצלחה. הוא הצליח בכל, מבית
ומחוץ. רק מעטים הבינו ני דרך זו של

וגע האמת: ב1י0ו מוסול ,],לפני הוצאתו־להודג

במדינה
ש ע רו ריו ת
ב־דעס והחמור

מה מאחרי פרשת
־ בי7עם החדשה
שהציג המתאפק
רפא? ה?פרין בטלוויזיה?
מחזה האבסורד הגיע לשיאו.
אחרי הכנה של שבוע ימים, כשהוא
מכניס את הציבור למתח בסיפורים ובידיעות
יומיומיות בדבר הגילויים שהוא עומד
לחשוף, כביכול, אודות צורת בחירתו של
שמואל סלאטדשרון לכנסת — קיבל אלוף
ההיאבקות בשיטת ״תפוס כפי יכולתך,״
רפאל הלפרין, את רשות־הדיבור בטלוויזיה.
זה היה צריך להיות הרגע הגדול שלו,
רגע החרטה של אדם היודע על פשעים
שבוצעו ועל עיוות הבחירות הדמוקרטיות
במדינה, הקם ומתוודה בפני עם ועדה
ומכה על חטא. המדינה כולה עצרה את
נשימתה לקראת רגע זה.
התייעצויות מישפטיות קדחתניות קדמו
להסכמתה של רשות־השידור להניח לירון
לונדון לראיין את רפאל הלפרין בתוכנית
הטלוויזיה שלו, עלי כותרת, ולאפשר לו
שם להשמיע בפעם הראשונה, את תוכן
התצהיר שמסר שבוע קודם לכן בפני עו־רך־הדין
אמנון זכרוני. בתצהיר זה היו
כלולים, לדבריו, גילויים חמורים שהיה
בהם כדי לסכן את בחירתו של מי שהוכרז
בצרפת כנוכל־מבוקש לכנסת.
היועצים המישפטיים של רשות־השידוו
בדקו את תוכן התצהיר של הלפרין, חזרו

משרד

עיניים. שכן מה שתבע הלפרין באיומיו על
פלאטו היתה התחייבות מוצהרת במודעת־ענק
בעיתונים בה יבטיח לממש עשר מ־ 1
ההבטחות שפיזר לבוחריו ערב הבחירות.
תחת זאת פירסם פלאטו רק את תוכן
ראיון הרדיו שהיה לו עם גדעון לב־ארי,
ששודר כבר פעמיים קודם לכן ותוכנו
היה ידוע להלפרין ולא סיפק אותו.
לשווא התאמץ ירון לונדון המופתע ללחוץ
על הלפרין לקרוא את תצהירו. כשניסה
לחטוף מידי הלפרין את התצהיר
ולקרוא אותו בעצמו. בניגוד לעצת היועצים
המישפטיים, מנע זאת ממנו המתאבק.
כתב מבקר הטלוויזיה אהרון בכר על
החיזיון שהדהים את המדינה :״מעט מאד
אנשים הצליחו לנפץ את בבואתם העצמית
בצורה כה אגרסיבית ונטולת מעצורים,
כפי שעשה זאת השריראי רפאל ר,לפרץ...
התוכנית עלי־כותרת הושיטה לו חבל ארוך
— ומר הלפרין תלה עליו ללא היסום ובמרץ
רב את הדימוי שעליו שקד במשך שנים,
תוך חתירה בלתי פוסקת אל זרקורי הפיר־סום
והתהילה ...עכשיו ברור מאד מיהו
הלפרין זה, מה טיבו, מה הוא רוצה מעצמו
ואחרים, איזה מישקל סגולי יש לדבריו
על עצמו ועל אחרים ובאיזו מידה אפשר
לקחת אותו ברצינות ...הלפרין חשף לא
רק את פרצופו שלו, את דיוקנו המוסרי,
אלא גם את רמתו האישית.״
רידן 5כבוד ופיהם ומת. השאלה
שנותרה פתוחה בפני מאות אלפי הצופים
שחזו בקירקס הלפרין היתה: מדוע הוא
עשה זאת ן
דבר אחד ברור: לא מהסיבה שהוא
עצמו השמיע בטלוויזיה. אם היה אדם אחד
שלא היה מתוח כלל לקראת הופעתו של
רפאל הלפרין בטלוויזיה, היה זה סמי פלא-

החקל או ת

! 11להלן לו חהמ חי רי םהמוסכם
ל ־ ד ד10.6.77 - 5 .6 .
במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של השופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למיבצע.
ירקות עגבניות
עגבניות באריזה שר 2ק״ג גזר פלפל מזן קליפורניה
כצל יבש
כצל יבש ארוז בשקיות
תפו״אד מיכול אביב
תפו״אד ארוזים בשקיות של 2ק״ג

לצרכן לק ׳ג
בל״י
6.60
7.00
4.15
3.00
1.90
2.30
3.95
4.35

קירקס של בילעס וחמורו
פירות תפוחים זהוב גודל 5.5
תפוחים זהום גודל 6
כננות

7.00
8.40
6.90

אשכוליות בתפזורת וארוזות
תפוזים בתפזורת וארוזים
לימונים

3.20
3.40
5.25

ע פטמים קפואים בשקיות
מיני(עד 1.1ק״ג העוף)
גודל ( 1עד 1.450ק״ג העוף)
גודל ( 2עד 1.6ק״ג העוף)
גודל ( 3מעל 1.6ק״ג העוף)
כשר הודו ללא עור וגידים

12.96
12.13
11.39
10.32
22.22

הדרים

1.04ל׳׳י
97 אג׳
, 91 אג׳
83א>׳
1.78ל״י
דגים כסיף ״מפצע מיוחד״
+ 8.20
כסיף בפרוסות קפ*א 1/2ק״ג
+ 21.70
קרפיונים חיים

+ 16.11
שינויים אפשריים במשך השבוע

65 אג׳
1.73ל״י
1.29ל״י

טו עצמו. הוא ידע עוד באותו בוקר,
אחרי שרפאל הלפרין ישב עם פרקליטו
ערב קודם לכן, שהלפרין יהלל וישבח
אותו במקום לחשוף את מעלליו, כפי שהבטיח
לעשות. גם אנשיו של פלאטו ידעו
מראש על העומד להתרחש
לא היתד, זו הפעם הראשונה בה שינה
הלפרין את דעתו על פלאטו במרוצת השבועיים
האחרונים, מאז החליט לאיים
עליו לפרסם ״מידע מרשיע״ אודותיו. מבולבל
וחסר יציבות, נע הלפרין בין נכונות
לסייע לפלאטו לבין התנגדות עזה כלפיו.
יום אחד טילפן לשלושה עורכי עיתונים
יומיים, קבע עמהם פגישות כדי לסנגר על
פלאטו ולמחרת ערך מסיבת־עיתונאים נגד
פלאטו. כעבור יומיים שוחח עם פלאטו
במתק שפתיים, שוכנע כי הוא רציני ואמין
ולמחרת היה מוכן להישבע כי הוא מחלק־הבטחות
שווא.
הרושם שעלול היה להתעורר למראה
מחזה בילעם שהציג הלפרין בטלוויזיה
כאילו הצליח פלאטו לקנות את שתיקתו
של ד,לפרץ ערב הופעתו, בדרך כלשהיא,
אין לו על מה להתבסם. הרי הלפרין עצמי
הוא שהצהיר שאינו מבקש מהמולטי־מיליונר
כסף או כל טובת־הנאה אחרת.
הלפרין, שהוא איש אמיד בעצמו, היכול

ובדקו אותו שוב ושוב כדי למנוע כל
אפשרות של הגשת תביעת־דיבה נגד הטלוויזיה
בעיקבות השידור. ירון לונדון
עצמו ערך חזרות עם הלפרין לפני השידור
החי, כדי שלא יתרחשו בו אירועים
בלתי צפויים. הוסכם כי רק הלפרין יכול
להקריא את תוכן תצהירו, וזה גם מה
שהצהיר שהוא מתכוון לעשות.
ואז, כאשר החל השידור, התרחש ההפנינג
האמיתי. מאות אלפי צופים היו עדים
לחיזיון מבדח בו שיחק רפאל ד,לפרץ
את תפקיד בילעם הרכוב על החמור. האיש
שאמור היה לקלל את פלאטו־שרון יצא
במיזמור תהילה של ״מה טובו אוהליך
סמי פלאטו.״
אחיזת־ עיניים. תחילה עוד החזיק
הלפרין את הצופים במתח, כאשר חזר,
כמו תוכי, על הדיקלום שלמד מראש, שנועד
להסביר מדוע החליט לתמוך ב־פלאטו
ערב הבחירות לכנסת, מדוע סייע
לו באסיפות־הבחירות שלו, בתפילות ליד
הכותל המערבי וכיצד התחולל המהפך
והוא החליט לאיים על פלאטו בפירסום
מידע שיש לו אודותיו אם לא תפטר מרצונו
מהכנסת.
ואז, אחרי כעשר דקות של פיתפותי-
ביצים, כשאמור היה הלפרין להקריא את
התצהיר, הוא שלף מכובעו את השפן.
הוא נאחז במודעה קטנה שפורסמה באותו
* במרכז, המתאגרף היהודי הצרפתי
יום באחד מעיתוני הערב כראייה לכך ש -מקם כהן, שהיה בשעתו אלוף־העולס, שפלאטו
שרון הנורא אומנם נבהל מאיומיו הוזמן על־ידי פלאטו־שרון להתלוות למסע-
ומילא את מישאלתו.
הבחירות שלו. כך הופיע פלאטו כשלצידו
היתר. זו כמובן שטות גמורה ואחיזת -מתאבק ומתאגרף.
העולם הזה 2075

להרשות לעצמו לחיות ולפרנס את מיש־פחתו
ברווחה גם מבלי שיעבוד, אינו רו־דף־בצע.
לעומת זאת הוא רודף כבוד
ופירסומת. לא מן הנמנע שהוא בישל את
כל הפרשה במודע רק כדי לזכות בכותרות
העיתונים, להופיע שוב בשער העולם
הזה ( )2074 ולהתראיין ברדיו ובטלוויזיה.
שכן, המידע שהיה כלול בתצהירו כלל
בסך הכל מידע ששמע מפי פלאטו־שרון
עצמו, לטענתו. לא היו בו כל פרטים ספציפיים
על קניית קולות בכסף ועל שיטות
פליליות אחרות באמצעותם שוכנעו, כביכול,
בוחרים להצביע בעד פלאטו.
מלבד העובדה שהלפרין הוכיח בהופעתו
הטלוויזיונית שאין כמוהו מתאים
לשמש לצד פלאטו ולהיות מליץ־יושר שלו,
היתד, ההופעה שיעור מאלף באזרחות שהוכיח
לכל מי שלא הבין זאת, כיצד יכלו
35 אלף בוחרים להצביע ללא בושה בעד
פלאטדשרון.

סטודנטים
מ כ חי מוו ת לי תו ש
עודפי?;יתון־הסטודגטיס
3דטרו בעיקפות
קגוגיה פוזיטית פין
פוחרי יו״ר האגודה
״זהו מקרה מביש וברור, שבו קנאים
דתיים שלחו את ידם הארוכה נגד חופש*
הביטוי, והוכיחו בכך את מגמתם לעתיד־לבוא,״
טוען סער אביגור 25 סטודנט
שנה ראשונה לקולנוע ולהיסטוריה באוניברסיטת
תל־אביב. סער היה, עד לפני
שבוע, העורך הראשי של יוזוש, עיתון-
הסטודנטים של האוניברסיטה.
דקות אחדות אחרי שנפלה ההחלטה על
פיטוריו של סער ועל סגירת עיתון־הסטו•
דנטים, עוד שררה דממה כבדה באולם
ההרצאות, שם התכנסו חברי מועצת אגו-
דת־הסטודנטים של אוניברסיטת תל־אביב.
״זוהי השלטת, הסיגנון החדש׳ של הליכוד
במדינה,״ מילמל מישהו.
רק שעות ספורות לפני שנתקבלה ההחלטה
הוחל בהפצתו של הגיליון החדש
של יתוש, בפיתחי בנייני הפקולטות בקמפוס
התל־אביבי. תוך שעות אלה נחטפו
מאות הגיליונות, והפכו לשיחת־היום בפי
הסטודנטים.
ת צ לו מי פורנו• בשער יתוש התנוסס
ציור מן המאה ד,־ ,18 תחת הכותרת :״יום
של שיגרה באינקוויזיציה. מיוחד ליתוש.
באדיבות החזית הדתית המאוחדת.״ אולם
מה שעורר סערה עזה עוד יותר היו שני
תצלומים פורנוגרפיים קטנים, שמשכו מייד
את עיני המעיניס בעיתון. בתצלום האחד,
במיסגרת מדור הסאטירה ובמיסגרת מאפר
על עליית הליכוד לשילטון, ניראו אברי-
מין זכריים של יהודים ושל נוצרים, מעד
טרים בכותרת :״אלטרנטיבה של ארכים.״
(על מישקל ״אלטרנטיבה של ערכים,״
סיסמת הליכוד בבחירות לכנסת).
על מאמר אחר בעיתון, אף הוא במים־
גרת מדוד הסאטירה הומור 3110 היה
התום :״יורם יהוד.,״ וזה מה שהסעיר
את הסטודנטים הדתיים באוניברסיטה יותר
מכל. לטענתם, זוהי הפעם הראשונה שבה
מוזכר שם השם במפורש בעיתונות הישראלית.
״יתוש,״
אומד עורכו־לשעבר, סעד אבי-
גור ,״נתון מזה שבים במלקחי שילטון
העסקונה הפוליטית בקמפוס. עורכי ו חייבים
להתמודד מדי-יום בגורמים הפוסלים
מראש כל אפשרות של הידברות עם׳כל
הזרמים הסטודנטיאליים, שפירושה בראש-
ובראשונה הוא מתן חופש־הביטוי לכלל.״
ייתכן שכל הפרשה לא היתד, מגיעה
לכדי פיצוץ אילמלא בדיוק באותו היזם,
יום השלישי בשבוע שעבר, עמדה להתכנס
מועצת אגודת־הסטודנטים כדי לבחור
ביושב־ראש חדש לאגודה, תחת צבי
דון שהתפטר.
עיסקה חתומה. אנשי הליכוד מהווים
את הכוח הגדול ביותר באגודה, שהיא
המוציאדדלאוד של יתוש. עורכי העיתון
חייבים להיות אנשי הליכוד. ואכן, סער
והעורך, אהרון אל־אור, הם מאנשי־שלומם
של חברי האגודה מן הליכוד.
אולם ביום השלישי שעבר נוצר מצב
מוזר. הסטודנטים הדתיים, המהווים לשון־
מאזניים במועצה, הביעו התנגדות מפורשת
למינויו של ישראל רובין, סגן-
יושב־ראש האגודה, איש הליכוד, אשר
הציע את עצמו לתפקיד היז״ר החדש.
ללא הסטודנטים הדתיים לא היה רובין
זוכה ברוב הנחוץ לו.
(המשך בעמוד .)32
5 4י ״, 5

העודס הזח 2075

ך י< שמועה פשטה כמו אש בשדהו
1קוצים.
תוך ימים ספורים, פחות משבועיים, היא
הפכה לאחד הנושאים המדוברים ביותר
במדינה. היא סופרה מפה לאוזן ובפומבי,
הפכה לנושא מרכזי במפגשי יום־שישי,
בבתי־הקפה אך גם במרכזי המיפלגות,
בייחוד אלה שהיו נתונות עדיין בקדחת
הרכבת הקואליציה.
״שמעת? מה אתה אימר על זה?״ היא
השאלה הנפוצה כיום ביותר במפגשי
הרעים.
והתשובה היא אחידה, כמעט כמו השאלה
:״על גירושי הזוג רבין? בטח ש שמעתי.
לפניך.״
בימים האחרונים חדלה השמועה מלהיות
בגדר רכילות מרושעת בלבד. היא הפכה
כבר ל״ידיעה״ ,שיודעי־דבר ידעו לספר כי
רק בגלל מערכת הלחצים המופעלת על
אמצעי־התיקשורת במדינה הם ׳נמנעים מ*
לפרסמה, בשלב זה. אך עוד מעט, אוטוטו,
רק יתחלפו הממשלות בישראל, יוכלו העיתונים
לפרסם את הידיעה המרעישה המסודרת
כבר בדפוס וממתינה רק לאור

איר 11לדמסעהשמועות
על הגירושיןבמישפחתרביו

בדי ח ה או
פיובוחציה?
הירוק כדי שתודפם שחור על גבי לבן.
לאה ויצחק רבין עומדים בפני גירושין,
אמרה השמועה. והמומחים, אלה הבקיאים
מאז ומתמיד בכל המתרחש בחדרי החדרים
של ראש־דממשלה ורעייתו, ידעו אף
להוסיף פרטים שהעניקו נופך ״אוטנטי״
לידיעה: המשבר בחיי הנשואין של הזוג
רבין נגרם על רקע פרשת חשבון המלא־רים
שהחזיקה ל-אה רבין בארצות־הברית.
לא היתד, זו התוצרת היחידה של תע־שיית־השמועות
שפרחה במדינה מאז המהפכה
שהתחוללה בליל ספירת הקולות
של הבחירות לכנסת. שמועה סנסציונית
אחרת, מדהימה לא פחות מזו על גירושי
הזוג רבין, התייחסה למצב בריאיתד, של
גולדה מאיר, עוד בטרם אושפזה לפני
שבוע בבית־החולים הדמה בירושלים,
בעקבות קילקול קיבה.
אלא שבעוד שאת השמועה על מצב
בריאותה של גולדה ניתן היה להפריך
בקלות, לא כך היה באשר לשמועה בדבר
גירושי לאה ויצחק רבין. בשבוע שעבר
לא עבר כמעט יום מבלי שעיתונאים, ישראליים
וזרים, יתקשרו למישרד ראש־הממשלה,
ויבקשו לאשר או להכחיש את
הידיעה בדבר הגירושין הצפויים.
מובן שהשמועה הזדונית הגיעה תוך זמן
קצר גם לידיעת ראש־ד,ממשלה ורעייתו.
הם יכלו רק לחייך במרירות לשימעה. בחודשים
האחרונים הם עמדו במיבחנים חמורים
וקשים יותר מאשר חרושת שמועות

ך* מקדהמ עין ז ה יכול רק פירסום
^ השמועה והכחשתי, בפומבי לשים קץ
להתפשטותה. אלא שדוברי ראש־ד,ממשלה
לא יכלו לפרסם הכחשה מעין זו. כל מה
שהיה לעיל ידם לעשות הוא להרגיע את
הפונים אליהם ולספר להם כי לא היו דברים
מעולם, אין כל שחר לשמועה.
פרשת חשבון הדולארים שגרמה להסתלקותו
של יצחק רבץ, לא רק שלא חידדה
את היחסים בין ראש־הממשלה ורעייתו,
אלא להיפך. ידידיהם של בגי הזוג
יודעים לספר, כי דווקא הצרה שניחתה על
ראשם והמיבחנים החמורים שהיד, עליהם
לעבור יחד, חיזקו את היחסים ביניהם.
תחושת הגורל המשותף איחדה אותם עוד
יותר מאשר בעבר.
השאלה המסקרנת שנותרה מכל הפרשה

היתד : ,איך נולדת שמועודכזב מעין זו
וכיצד היא מתפשטת גם בחוגי הפוליטיקאים
והעיתונאים מבלי שאיש כמעט יטיל
ספק באמיתותה?
במיקרה של השמועה אודות גולדה
מאיר, ניתן לנחש כיצד יכולה שמועה מעין
זו להיווצר. שתיקתה הרועמת של גולדה
בעיקבות תוצאות הבחירות עוררה גל של
ניחושים. היה זה רק טבעי שמישהו יקשור
את שתיקתה ואת היעלמד, מעל הזירה
הפוליטית במצב בריאותה, כדי שהדבר
יתקבל כהסבר הגיוני.
מצב של אי־ודאות ואי־ביטחון הנוצר
בחברה כלשהיא בתקופה של חילופי־שיל-
טון הוא קרקע פוריה לקליטת שמועות
מכל סוג שהוא. אף על פי כן מסקרן לעקוב
כיצד יכלה שמועת־הכזב על גירושי
הזוג רבץ להיקלט בחוגים כה רחבים. אין
שום דרך מוסמכת לעקוב אחרי לידתה
של שמועה. אולם ניסיונות שנעשו השבוע
העלו שתי השערות מנוגדות.
האחת מהן טענה כי כל העניין לא
נולד אלא כבדיחה. לידת השמועה על
גירושי הזוג רבין מקבילה בערך לפירסו־מים
הראשונים בעיתונות על גירושיהם של
ראש־ממשלת קנדה, פייר אליוט טרודו
ואשתו מרגרט. ידיעה זו הפכה לאחד הסיפורים
המדוברים ביותר בשבועיים האחרונים
כשהעיתונות עוסקת בהרחבה מד
יום בכל היבטיה.
האסוציאציה הראשונה המתבקשת בארץ
למקרא ידיעה כזו היא בנוסח :״האם זה
היה ייתכן גם כאן?״ או ״תארו לעצמכם
מה היה קורה אם ראש־ממשלת ישראל
היה מחליט לפתע להתגרש?״ המרחק
משאלה אסוציאטיבית מעין זו ועד להפצת
שמועה, תחילה כבדיחה ואחר־כך
ברצינות, הוא קצר ביותר.
סברה אחרת טוענת כי השמועה לא נולדה
במיקרה אלא הופצה במתכוון. המחזיקים
בסברה זו טוענים כי יש בידיהם
עדויות והוכחות כי מפיצי השמועה הראשונים
היו מקורביו של שר־הביטחון שמעון
פרס, שיש ביניהם כאלה המוכנים גם
כיום להישבע שאין מדובר בשמועה אלא
בידיעה מוסמכת ומבוססת.
אלה, טוענים בעלי הסברה, החלו להפיץ
את השמועה יום אחד אחרי שיצחק רבין
החליט לחזור מהחופשה שנטל לעצמו וסילק
בכך את פרס מתפקיד היושב־ראש

בישיבות הממשלה. צעדו זה של רבץ עורר
בקרב אנשי פרס את החשש שהוא עומד
לחזור ולהתמודד עם פרס על מנהיגות
המיפלגה. כדי להתגונן מפני כוונה
מעין זו הומצאה השמועה שנועדה לפגוע
שוב בתדמיתו הציבורית של רבץ ולנעוץ
מסמר אחרון בארון־המתים הפוליטי שלו.
כך או כך, מקורה של השמועה לא
היה מושתת על שום עובדה או אפילו רמז
מחיי המישפחה של לאה ויצחק רבץ. יהיה
זה אולי סארקסטי לומר שהם מאושרים
ממד, שאירע להם בחודשים האחרונים,
אבל באופן המוחלט והברור ביותר הם אינם
מתכוונים לתת לדבר-ם להשפיע על חיי
הנשואים שלהם.

711111 מחוללות בנות הלהקה משך כל ההופעה. הן אינן מבינות
11 ויו 1על מה ולמה הרעש סביב הופעתן בלבוש מינימלי.
כולן בנות־כפר משבט הזולו, וזהו לבושן היומיומי באפריקה. הן תמהות
על כך שהכל כאן נועצים בהן עיניים. מאחור נראה מכשף־השבט, הרודה בהן ביד קשה.
,ף* צחיק אותי שאגשים בכל
• //י מקום נועצים עיניים בחזה שלי.
אז מה אם אני עירומה ז זד. טיבעי ״.או־ימרת
לורין קלסן בת דד ,20 כוכבת המחזמר
סולה סולר* שהובא ארצה י מדרום־
אפריקה. היא מככבת במחזמר יחד עם

אמה, שגם בהצגה מגלמת את תפקידה
בחיים. האם, טנדי, והבת, קשורות מאד
זו לזו.
בעלה של טנדי, אביה של לורין עזב
אותן כשלורין היתד. בת שמונה בלבד.
האב, שהביא את מישפחתו מאחד מכפרי

אם ובת, הומות ט נדי והרקדנית לוון

הכושיות1

כוכבת ההצגה, לורין קלסן, שהיא היפה בבנות הלהקה, מופיעה
משך כל ההצגה כשהיא גורבת גרבי ניילון. לפני שלוש שנים
ניסתה זמרת מתחרה להצית את אמה, טנדי, שהיא זמרת פופולרית בדרום־אפריקה.
לורן הצילה אותה, ונכוותה קשה ברגליה. האם והבת קשורות מאד זו לזו.

שבט הזולו בדרום־אסריקד, אל פרברי הכושים
ביוהנסבורג, לא ראה בעין יפה את
דרישתה של אשתו להיות כוכבת. הוא
סירב לאפשר לאם, שהיתר. זמרת פופולרית
בדרום־אפריקה, להופיע לפני קהל.
״אני מבינה את אבא ,״שחשש שאחדות
המישפחד. תיפגע בגלל הפעילות של אמא.
אבל גם יאת אמא אני מבינה, שרצתה
בקאריירה מיקצועית,״ אומרת לורין .״חבל
*שהם נפרדו. אמא משמשת לי עכשיו גם
בתפקיד אבא.״ מאז היתד. בת שמונה
לא ראתה את אביה.
לורין הצעירה חופשית לעשות ככל
העולה על דעתה. האם אינה מתערבת
בחייה הפרטיים. מדי פעם היא מעבירה
ביקורת על דרך הופעתה של הבת, אך
שוב — דק בתחומי המיקצוע. במחזמר
הנוכחי, סזלה סולה, הן מופיעות לראשונה
בצוותא.
לזירין התחילה לשיר ולרקוד עוד כש־היתד,
בת תשע. בגיל 17 ערכה את הופעתה
המיקצועית הראשונה בדרום־אפריקה. אז
כיכבה במחזמר מקומי, המיקדו השחור,
שאיתו יצאה לסיבוב־הופעות גדול ברחבי
אירופה. כשביקרה בגרמניה מצאה -לה
מחזר גרמני, בעל בתי-חרושת. המיליונר
הבלונדי ויפה־התואר לא ויתר על הפנינה
השחורה שגילה. הוא רדף אחריה בכל
אירופה. אך למרות כל הפיתויים, ועל אף
הלחץ העצום מצד האם שתיענה לו בחיוב,
סירבה לורין להתייחם אליו .״הוא לא
היה בשבילי,״ היא מספרת, .״רציתי לחזור
ליוהנסבורג, שם מקומי. ידעתי שהוא לא
יסכים, ולכן לא נתתי לזה שום ׳סיכוי.״

11ד׳ כך מתחיל ריקוד־האהבה של בני/שבט הזולו. כשהם
עירומים־למחצח סובבים הגברים החמושים סביב בנות
תכפר. זהו מעין ריקוד־חיזור, שאחריו מניחים הגברים את כלי־הנשק ונצמדים אל הנערות
בריקוד סוער. האווירה מתלהטת, וכל לוחם מוצא לו את אהובתו מבין המחוללות.
היא נפגעה באורח אנוש, ונאלצה לעבור
סידרת ניתוחים בכל הגוף, במשך שנתיים,
עד שהוחזר לה צלם־אנוש. בתה, לורין,
קפצה אז להצילה מן האש, ונפגעה אף
היא, בידיה ובדגליה. זו גם הסיבה לכך
•שלורין מופיעה על הבמה כשהיא גורבת

גדבי־ניילון, המכסים על הצלקות.
המחזמר סולה סולה מספר על התרחשות
מסויימת בכפר של שבט זולו בדרום־אפ-
ריקה. לורין, ששמה בהצגה הוא לייזי,
חיה עם -שאר אנשי השבט בכפר הנידח.
(המשך בעמוד )32

!:הצגה שיזמה ישראלית החיה באפריקה

בתום סיבוב־ההופעות החליטה ילורין
להישאר באנגליה, שם החלה. מופיעה בזמרת
במועדוני־לילה. לדבריה, מחניפות
לה מאד היציאות התכופות אל מחוץ ליבשת
השחורה. היא זמרת, וזהו אישור
מובהק לכך שהיא אמנית טובה. אך אין
לה כל תוכניות לעזוב את ארץ־מולדתה.
היא תמיד חוזרת הביתה. לפני בו הלהקה
לישראל היה ללורין חבר בדרום־אפריקה,
שאיתו יצאה כישנה, לזלי׳ רקדן כמוה.
אלא שגם הפעם קרה מה שקרה בין אביה
ואמה. לזלי לא היה מוכן לשמוע על
קאריידה מיקצועית של האשה .״אבל אני
צעידה מדי רק בשביל נישואיו ואהבה,״
צוחקת לורין, .״אני מאמינה שאפשר לשלב
את זה עם הופעה על במה. לכן אני
מעדיפה בינתיים להיות חונזשיה.״

להציל
את אמא
ך* שנת 1974 אירעה תאונה שהעי-
^ בד, על האידיליה המישפחתית שלה
ושל אמה, טנדי, שהיא זמרת פופולרית
בדרום־אפריקה, ואף זכתה בתקליטי-זהב
בתחרויות מקומיות. האם נסעה אז לסי-
בוב־הופעות ביפאן ולתחרות בטוקיו, יחד
עם זמרת נוספת מארצה. כיוון שטנדי
היא שזכתה בתחרות, בערה הקינאה במת-
חרתה וזו החליטה לנקום בה. היא שכרה
אדם שיפגע בה.
האיש שקיבל כסף טוב תמורת ״החוזה״
שפך על טנדי חומר דליק והצית אותה.

אפריקה ברמלה

לורין קלסן, כוכבת המחזמר, השתלטה על רחבת
הריקוד בדיסקוטק ברמלה שאליו יצאה הלהקה
לבלות. הישראלים בדיסקוטק נדהמו כשנכנסה חבורת הכושים העליזה למקום. במהרה
סחפו איתם חברי־הלהקה את הרמלאיס הרדומים. הערב ההוא ייזכר ברמלה עוד זמן רב.

כיום שישי — 10.6
כשעה ע כערב
כאולם התיאטרון הקאמרי בת״א
עצרת ע

על הנושא :

לעצור את הימין
בשערי ההסתדרות !
בזדטתתפות :
לובה אליאב

יהושוע סובול

אורי אבנר׳

אסר עמיאל

רוח דיין

יאיר אבן

וחברי ועדי־עובדים
ינחה: רן כהן

• ירושלים
העם״ ,ח״כ לוכה אליאב, יאיר צכן,
ד״ר נעמי קיס, סעדיה מרציאנו.
הפותח: אפרים אושנים.

-ב* ,20.30ב,.בית-

יום הי 9 .6

• רמת־אכיכ — ב־ ,22.00 רב־שיח
אל תוך הלילה עם אנשי המערך, ב״בית־ההסתדרות״
,רח׳ רידינג ,38 בהשתתפות

הכושיות של שרית י
(המשך מעמוד )31
המכשף רודה בהם, ומשליט עליהם את
רצונו בכוח הכישוף. צעירים אחדים עוז בים
את הכפר ויוצאים ליוהנסבורג, העיר
הגדולה. אחד מהם שב לכפר, ומפתה
את לייזי במילים חלקלקות לבוא עימו
העירה. הוא מבטיח לה חיים נפלאים שלא
הכירה, בגדים ואביזרים שלא ראתה מימיה.
הוא מצליח לסחרר אותה.
הוריה מתנגדים לכך. החבר שלה, בכפר,
שלו הבטיחה להינשא, מתחנן -שלא תעזוב
אותו, אך החלטתה נחושה. האב מסרב
להכיר בה עוד כבתו, והיא עוזבת. בבואה
לעיר היא מנסה להשתלב בחברה הכושית
ברובע. הבחור שהביאה לשם נדשסה בה
את חבריו, והללו אונסים אותה בזה אחר
זה. הנערה האומללה חוזרת לכפר. המכשף
מסרב לקבל אותה כיוון שהמיטה קלון
על השבט, אולם הוריה •סולחים לה, ועורכים
חגיגה גדולה. היא שבה אל אהובה
משכבר ומתקבלת חזרה לחיק השבט.

ביוהנסבורג

ת המחזמר הביא ארצה אמרגן
\ 1ישראלי החי בדרום אפריקה׳ יהודה
שיפמן. הוא ואשתו, שרית, הגו את הרעיון
להביא תרבות כושית אל במות ישראל.

יאיר צכן.

• לוד — ב־ ,20.00 במטה של״י, רח׳
הרצל ,16 פגישה על כוס קפה, אכרהם

הס, דן דרין, שמעון אכרג׳יל, עו״ד
•טמואל פנל, אמיל טייכ, ציון אל־מוזנינו,
חנניה כיטון.
שבת <1.6

!• נצרת — ב־ ,16.00 במועדון, כביש
נצרת־חיפה (ליד סיבוב כפר החורש),

ואליד צארק, רן כהן.
01ב׳ 13.6

;• כהדרה — ב־ ,20.30ב״בית־ההס־תדרות״
,רח׳ רוטשילד( ,פינת הנשיא),

ה״כ לוכה אליאכ, יאיר צכן.
יום ג

14.6

• רמת־גן, נכעתיים -ב־,20.00
ב,,בית ראשונים״ בגבעתיים, רח׳ גזית,
פינת וייצמן ,5יונתן שטרן, לוכה

אליאכ, יאיר צכן, אמנון זכרוני.

• ירושלים — ב־ .20.00 באוניברסיטה׳
באולם מייזר, מאיר פעיל, אכנר

;ן מיאל, חייב כרעם, ד/׳ד נעמי
•ום ד־ 15.6

תל־אכיכ, כיד־־אליהו _ ב-

,20.30 במועדון ההסתדרות, בית־אורן ,9

ה״כ מאיר פעיל.

• מוסמוס — ב־ ,21.00 פגישה אצל
פתחי עקבריה, עמוס קינן.

״נזישפחה אחת גדולה״

1 6 .6

• 1מת־ו!טרון, אצל מישפחת קנטור׳
רח׳ מרדכי ,6דירה ,5מול סניף
הדואר, אורי אכנרי.

על הדשא של
אוניברסיטת חל־אביב

עצרת נגד עליית הימין
כהשתתפות :
אור אבנר*

אמרגן שיפמן

מאיר פעיל

״בניגוד לדדום־אפריקאי הממוצע, יש לנו
קשרים נפלאים איתם,״ אומרת שרית.
״אחד מחברי הלהקה הנוכחית הוא חבר
טוב שלי, ישבנו יחד ופימפטנו, וכך נולד
הרעיון. ישבתי עד הבוקר, וכתבתי את
המחזה. למדתי דראמה וסיפרות באוניברסיטה,
וידעתי מה לעשות. סיפרתי ליהודה
בעלי, והוא התלהב. חלק מהאמנים
היו אז במיקרה בסטודיו שלו, וככה התחלנו
בחזרות. היתד, התלהבות.
״אנחנו מישפחה אחת גדולה,״ אומרת
שרית .״תמיד יחד. ישנים יחד, אוכלים
יחד, וכימעט שלא נפרדים.״ בארץ מתגוררת
הלהקה בווילה בת עשרה חדרים
ברעננה. הם מבלים את מרבית הזמן
ביחד, וגם לבלות יוצאים בצוותא.
בחבורה המונה, כעשרים איש ואשה,
שוררים יחסי-חברות מיוחדים־במינם .״זה
לא כמו איפי־טונזבי, ששם כולם אכלו
את כולם,״ מסבירה שרית .״אצלנו יש
הבנה. אני מתעבת כאלה ששונאים אנשים
ללא סיבה, רק בגלל צבע־העור שלהם.״
לורין, הכוכבת, נהנית מאד מביקורה
בישראל, ואומרת :״האנשים כאן פתוחים
מאד ולבביים. אני מתלהבת מן הגברים
בארץ, יש להם חן מיוחד. הם נורא
ידידותיים. מי יודע, אולי אמצא כאן
אהבה !חדשה. הבעייה, אם זה יקרה, תהיה
איך לשכנע את הבחור לבוא איתי ליוהנסבורג.
אני לא רוצה לחיות במקום אחר.
״סולד, סולה״ אומרת לורין קלסן, שפירושו
:״מצטערת, מצטערת.״

במד-ינה
(המשך מעמוד )29
מאחרי־הקלעים נחתמה העיסקה: הדתיים
יתמכו במועמד הליכוד לתפקיד ה-
יו״ר, וזה החדש יבטיח את החלפת עורכי
העיתון, שלטענת הסטודנטים הדתיים, פגע
בריגשותיהם, היה אנטי־דתי ושערורייתי.״
ההצבעה נערכה. י-שראל רובין, סטודנט
לפילוסופיה ולהיסטוריה יהודית, נתמנה
כיושב־הראש החדש, ואז פרשו רבים מ־63
חברי המועצה. עד שעת אחר-צהריים מאוחרת
נמשכו הדיונים בגורלו של יתוש.
עצה אחת, שהועלתה על־ידי מגדה מלי
(נכדתו של רחמים כלנתר- ,שמשמו נגזר
הביטוי כלנתריזם) ,הציעה להקים ועדת-
צנזורה, שתעמוד מעל למערכת העיתון.
מנחם שיזף וגדעון קלוגמן, שניהם מהפקולטה
למישפטים׳ תבעו את סגירת ה עיתון
ופיטורי עורכיו .״הסיבה העיקרית
היא לאדדווקא תצלומי־העירום והמאמרים
האנטי־דתיים,״ אומר שיזף (,)22
ממושקף וארוך־שיער .״הרמה הנמוכה של
העיתון היא ממש בושה לסטודנטים באוניברסיטה.
אני אינני דתי, ולמרות זאת
אני חושב שעורכיו הגזימו.״
עיתון חופשי. הסטודנטים אנ-שי הלי כוד׳
נמצאו במצב הקשה ביותר. עורכי
העיתון הם מאנשיהם, אולם לדיבריהם
״הם הימרו את פי המיפלגה בזמן האחרון.״
ומה שקורה לממדי פי המיפלגה לבסוף,
הוא פיטורין 24 .מתוך 63 חברי המועצה,
שלא פרשו עקב החום הלוהט בחוץ, ונש ארו
עד לשעת ההצבעה לפנות-ערב, הצביעו
בעד הפסקת הוצאת העיתון, פיטורי
העורכים, והתנצלות של העורכים לפני
כל הסטודנטים באוניברסיטה.
אולם, תחת התנצלות יצאה ביום המחרת
מהדורה שנייה של יתוש, שאליה צורף
דף בו נאמר, בין השאר :״מערכת העיתון
רואה בהחלטת האגודה ביזיון לרוח האדם,
הפעלת כפייה דתית׳ צרות־עין, שימוש
צר-אופק בסמכויות ...מערכת העיתון אינה
מכירה בהחלטה! ,ושוקלת הינתקות מאגודת
הסטודנטים כמו״ל העיתון, והוצאת עיתון-
סטודנטים חופשי באוניברסיטת תל־אביב.״
בימים אלה הוחל בהחתמת עצומה בין
הסטודנטים והמרצים המתנגדים לסגירת
העיתון, וכן הועלה רעיון למקם במידשאה
המרכזית שבקמפוס אוהל־מערכת מאולתר׳
שבו תיעשה עבודת המערכת באופן
עצמאי, לא ממישרדי האגודה.
סער אביגור, העורך המפוטר, רואה
בעניין גם מפלה אישית שלו. הוא, שהיה
ידוע כאיש הליכוד, נבגד על-ידי חבריו.
ומה בעתיד י האם יהיה עיתודסטודנטים
באוניברסיטת תל־אביב?
אופטימיות ופסימיות. אומר מנחם
שיזף, חבר המועצה בשנים האחרונות
עורכים וכותבים את יתוש אנשים קבועים,
כולם מיפלגתיים או מזדהים עם הליכוד.
אולי הגיע הזמן שיתנו לעיתונאי עם ידע,
ולאו־דווקא עם שיוך מיפלגתי, לערוך
את העיתון. הרמה עשויה לעלות! ,ובמקום
סנסציות מסוג, מכת הכינמת באוניברסיטת,׳
ודברים דומים, יהיה זה עיתון
שיעסוק בענייני סטודנטים ללא מין, או
הפרזות, ובצורה רצינית.״
אהרון אל־אור, העורך המפוטר, סטודנט
שנה ראשונה לקולנוע ולתיאטרון, מזהיר,
לעומתו :״עסקני הסטודנטים עלולים להיות
מחד מנהיגי המדינה. הם יוכלו לדרוש
סגירת עיתונים, פיטורי עורכים ומה-לא.
אין לנו ספק לגבי מה שיהיה מחר, אנחנו
פסימיים,״

תחבורה
מ׳ ב חב את הרויבחב?

מגה? גמל־חתעופח
מיחר?שרוח את המיכתב
למישרד־התחבורה וזה
מיהר להדליפו לעיתונות
אד המינתב חיה מזוייף
בעיצומה של שביתת פקחי־הטיסה בנמל
התעופה בן־גוריון בלוד, נתבשרה ברבים
תגלית מרעישה -של מישרד-התחבורה.
תחת הלחץ הציבורי הכבד, מצד כלי-
התיקשורת ומישרד־התחבורה שבחשו יחדיו
בקלחת הרוגשת, היו פקחי-הטיסה
לכודים במלכודת. גד יעקובי, שמיבצעו
המזהיר לכיבוש מיגדל-הפיקוח בידי הצבא
זכה בהד רב, היה כשיכור־ניצחון. הוא
שהחלוט והגיע את תרגיל־ההטעייה — הח לפת
פקחי־הטיסה האזרחיים בצבאייס.

אולם, בעוד המדינה כולה נרעשת מעצם
ה״מיבצע,״ הראשון מסוגו בארץ, הזדרז
מישרד־התחבורה להביא לידיעת כלי־וד
תיקשורת סיפור־הצלחה נוסף. המטה ה־פסוודדצבאי
של גד יעקובי פעל כהלכה.
הוא סיפר כי נפל לידיו מיכתב מסויים
שנכתב בידי חיים דובב 27 חבר ועד-
הפעולה של פקחי־הטיסה. היה זה, כביכול,
מיכתב ששלח דובב לחבר־ועד אחר, שבו
כתוב בפירוש כי עיקר מילחמתם של
הפקחים אינו בתחום הבטיחות בנפל־הת־עופר,
ובעיית ייצוגם באופן עצמאי, אלא
בנושא תביעות-שכר.
״ל א כתבתי המיכתב נועד להאיר
את פקחי-הטיסה כרודפי־בצע בלבד.
ידיעה זו נחתה על הפקחים כרעם ביום
בהיר. אך יותר מכולם נרעש חיים דובב
עצמו .״לא היה ולא נברא! זה בלוף
ממדרגה ראשונה!״ הגיב בתדהמה. לדבריו,
מעולם לא כתב את המיכתב האמור.
אחרי פירסום המיכתב ביקש דובב להיבדק
במכונת־האמת כדי להוכיח את חפותו,
אך איש לא התייחס לבקשתו. בתוכי
נית־הטלוויזיה עלי־מתרת לפני שבוע
נבדק כתב-ידו על־ידי גרפולוג מומחה,
׳וזה אישר כי אכן אין כל דימיון בין
כתב־היד שבו נכתב המיכתב המרשיע,
לבין זה של דובב. המיכתב נתגלה כזיוף.
״אין לי חשדות, העניין נודע לי מהעיתונים,״
הגיב דובב .״אני בולע את זה
כמו את. שאר ההשמצות והאיומים.״
הוא שוקל עתה פנייה לערכאות, על
הוצאת־דיבה וזיוף כתב־ידו וחתימתו.
כלי־ניטק. פקיד בכיר במישרד־התח-
בורה אישר את קביעתו של הגרפולוג
שהמיכתב מזוייף .״אין ספק שדובב לא
כתב אותו,״ אמר הפקיד השבוע .״הגרפולוג
אובייקטיבי, ואני סומך עליו.״ הוא
.גם אישר שהמיכתב הגיע לידיעת העיתונות
ביוזמת מישרד-התחבורה .״זה מישהו
מהמישרד שמסר אותו׳ לעיתונות, באופן
לא־רישמי,״ אמר הפקיד, שסירב להזדהות.
״המיכתב הזה הוא חלק מהמדיניות ה-
אינטרסנטית של המישרד,״ הוסיף .״זהו
כלי־נשק מצויין בידי השר גד יעקובי.
הוא הודלף על־ידי מישהו מבפנים.״
פקיד אחר במישרד \ ,עוזרו של דובר
מישרד־התחבורה, נחום נבו, אמר, כי אין
ספק שאין זה פתב־ידו ישל חיים דובב, וכי
ייתכן שהמיכתב הודלף ממישרד־התחבו־רה
על־ידי אלמוני? ,זלא בידיעת הדובר.
הוא אף העלה סברה מוזרה, שכנראה אחד
מחבריו של דובב, או פקידה כלשהי העובדת
עימו, הם -שכתבו את המיכתב וחתמו
עליו בשמו. על השאלה לאיזו מטרה
עשו זאת, לא ידע נבו מה לומר.
׳הסרט נשרף. מספר צבי פרנק, יושב-
ראש ועד פקחי־הטיסה :״כל העניין התחיל
כשבא אלי חנן עזרן, כתב־הטלוויזיה,
והראה לי את תצלום המיכתב. הסתכלתי.
לא זכרתי שמישהו מאיתנו כתב אי-פעם
מיכתב בעל תוכן כזה. כל מיכתב שלנו
יצא תמיד במכונת־כתיבה, אף פעם לא
בכתב־יד. זה הרי חומר רישמי, שמופץ
בין המוסדות, אז מה פיתאום בכתב-יד?
״אני מכיר את כתב-היד של דובב.
יש לו כתב מפוזר מאד, והנה כאן אני
רואה כתב מעוגל, מסודר, תאווה-לעיניים.״
צבי פרנק ביקש להתראיין על-ידי חנן
עזה בו־במקום, כדי להוכיח שהמיכתב
מז׳וייף. הראיון אמנם נערך, אולם מאוחר
יותר הודיע לו עזרן, כי הסרט שעליו
הוקלט הראיון, נשרף בדרך בלתי־ברורה.
עזרא בלס, מנהל נמל־התעופה בדגור־יון,
מאשר, כי הוא האיש שהעביד את
המיכתב למישרד-התחבורה .״אמת,״ הוא
אומר׳ ״אנחנו שלחנו את המיבתב הזה
למישרד־התחבורה, והם מסרו אותו לעיתונות.״
לדבריו נכתב המיסמך על־ידי
אחד הפקחים האחרים׳ לא דובב אלא מי
מחבריו, ומשום כך העבירו בלם לבדיקת
מומחה, כדי לזהות מן מהפקחים הוא שכתב
אותו. תוצאות הבדיקה עדיין מתעכבות.
הפצצה והחיפוי. אומר צבי פרנק:
״בשבילי, עזרא בלם ומישרד־התחבורה
זה היינדהך. זוהי קנוניה ביניהם, אבל
עדיין אינני מאשים איש.״
צבי פרנק מעלה סברה, שייתכן כי ועד
עובדי התעופה האזרחית, שפקחי־הטיסה
חברים בו ואשר ממנו הם רוצים להינתק
ולהיות לגוף עצמאי, הוא שדאג לגלגל
את המיכתב אל מנהל-הנמל, וזה שלח
אותו למישרד־התחבורה הנלחם בפקחים.
״הם פיברקו את העסק ככה ששום אשם
לא יימצא,״ טוען פרנק .״זו שיטה קבועה
אצלו, לפוצץ פצצה ולחפות אחר־כך על
אלה שעשו זאת.״
העולם הז ה 2075

**ן דוע עבדת את הגבול לירח 1״
כי משה אמר לי שנברח.״
״אתה חבר של משה?״
״אני אוהב אותו!״
דו־שיח (משוחזר) זה התנהל בערב יום
ה־ 20 במארס השנה, באחד מבתי־הכלא הצבאיים
בדרום הארץ. קצין־מודיעין בניר
שוחח שעות ארוכות, עד עלות השחר,
עם גבר מוזר, קצוץ־שיער.
״אתה אדריכלי״ שאל אותו הקצין.
״כן, הייתי אדריכל,״ השיב הגבר, שב-
דיבורו האיטי בלט המיבטא האנגלו־סב״
סי. קינן מוס, בן ה־ ,31 היה אדריכל מצליח׳
איש חברה, טיפוס מקובל. לפחות
עד לשנת .1975
איש ממכריו •מל קינן מוס, שהשבוע
נתגלה כי הוא נאשם בריגול לטובת ירח
אחרי שערק מצה״ל, אינו מוכן לומר
עליו מילה רעה אחת. אשתו, אריאנה בת
ה־ ,28 טענה בלונדון כי בעלה חף־מפשע,
כי בישראל הפכו אותו למטורף, כי הוא
לא היה מרגל. חקירת העולם הזה חשפה
פרטים מעניינים על אודות האיש, על מניעיו
האפשריים לריגול ועל מהלך חייו.
נקודת־משבר בחייו של מום איר-
עד, בחודש נובמבר . 1975 הגבר בח-

אריאנה מוס טוו 11ת :

מאז־ומתמיד .״הוא היה איש רק״ח,״ אומרים
עליו בכפר־מולדתו, גיבעת־יערים,
שבמעלה הדרך לירושלים.
ההיכרות בין קינן ועובדיה, שחור־השיער
וגבה־הקומה, נולדה בכלא, כש־מוס
נכלא על עבירת מישמעת ועובדיה
בשל איום על מפקדיו.
הם נפגשו שוב, מחוץ לכותלי הכלא,
ותיכננו בריחה משותפת לירדן. עובדיה,
כפי שעלה מחקירת המישטרה, קיווה להגיע
בעזרת מום לאנגליה. לדעת חוקרי
המישטרה נוצרו היחסים ביניהם כתוצאה
מתלות של מוס בעובדיה, על רקע יחסים
הומוסכסואליים. הבריחה תוכננה לפיר־טי־פרטים:
הם יקחו סירה קטנה באילת,
באישון־לילה יעברו לעקבה הסמוכה, יסתתרו
שם. ויפליגו כנוסעים סמויים באחת
האוניות.
מוס היה היוזם, עובדיה היה המבצע.
רעש משוטי הסירה הבהיל אליהם ספינה
של חיל־הים, שהפתיעה אותם במרחק קילומטרים
אחדים מנמל עקבה. שניהם היו
במעמד של עריקים מהצבא, והושלכו לכלא.
מצבו של מום הידרדר והלך. בתיק-
ווה לצאת מן הכלא החל מבקר לעיתים
תכופות אצל הפסיכיאטר. הוא הודה

,ב עד, דלגד

אגבתולגברישראל׳.,
ליפה האסורה. האשד, הנאה ושני הילדים.
שאחד מהם נישא בזרועות הגבר, לא
משכו תשומת־לב מייוחדת בנמל־ד,תעופה
בן־גוריון בלוד. את ביקורת הדרכונים
הראשונה במסלול היציאה מן הארץ הם
עברו במהירות. בדרכונו של הגבר הופיע
השם קינן מוס, בעל אזרחות ישראלית
ודרום־אפריקנית. בדרכונה של אשתו צויי״
נד, אזרחות נוספת — אנגלית. לפתע,
תוך כדי בדיקה ביטחונית שיגרתית, פלט
הרמקול את שמו של קינן מוס והוא נתבקש
לגשת למישרד הצבאי בנמל־ד,תעופה,
שם התבשר כי לא יוכל לצאת את
הארץ. מום השמיט את מיזוודותיו מידיו
ופתח במנוסה. משנתפס, נכלא במישרד
הצבאי, תחת השגחת שוטר צבאי.
תיקו האישי של קינן מוס גילה את
הפרטים הנותרים. שלוש שנים קודם־לכן,
בסוף 1972 קיבל האדריכל העולה־החדש
אזרחות ישראלית. באותה עת לערך, נקרא
לראשונה ללישכודהגיוס בירושלים. הוא
התייצב, עבר בדיקות רפואיות וקיבל זימון
נוסף, לתחילת שנת .1973 באותה
תקופה השתלב בעבודה במישרד אדריכלים
בירושלים שעסק, גם, בתוכניות לפיתוח
הרובע היהודי בעיר העתיקה.
״מוס היה אדריכל בינוני פלוס. אפשר
היה לסמוך עליו,״ אמר עליו השבוע אחד
מעמיתיו־לשעבר, שביקש שלא לפרסם את
שמו .״שמעתי שהיו לו בעיות עם הצ בא.
הוא הצהיר שהוא פאציפיסט וביקש
להשתחרר מן השירות הצבאי. נראה לי
שפשוט פחד לאבד את העבודה.״
הדרמה הקטנה, שהתחוללה בסמוך ל־בית־הנתיבות
בנמל־התעופה בלוד, גדמר,
למוס להגיע להחלטה הגורלית. הוא הורה
לאשתו לטוס עם הילדים לאנגליה .״אני
אגיע אחריכם,״ אמר לאריאנה הנאה, נשק
לילדיו ופנה בעיקבות השוטרים הצבאיים.

ך• זא ;כלא לימים אחדים, אחרי ש!
1נשפט על ניסיון לצאת את הארץ
מבלי למלא את חובת השירות בצה״ל.
כעבור תקופה קצרה חוייל, בניגוד לרצונו,
ונשלח ליחידת־שיריון לאימונים.
החייל הבעייתי הגיע לכלא פעמים אחדות.
הוא החליט לנסות להימלט מן הארץ
בדרך לא־חוקית. אז יצר קשר עם צעיר
אחר, שחוייל גם הוא בניגוד לרצונו.
היה זה משה עובדיה, אפסנאי בבסיס שיר-
יון, בן ,22 בחור שראה עצמו מקופח

בפניו שהוא הומוסכסואל, פאראנואיד, היה
מוכן לומר על עצמו הכול, ובילבד שישוחרר
מן הכלא, ומן הצבא, וייצא את
הארץ אל בני־מישפחתו שבאנגליה.
קשר־המיכתבים עם אשתו נותק לאט־לאט.
מוס התבייש לכתוב על תלאותיו.
מייד אחדי ששוחרר מן הכלא, ניסה לברוח
לירדן שוב, הפעם דרומית לכינרת,
אולם נכשל. הוא נלכד שוב, והפעם. על־ידי
חוליה רגלית. שוב נשפט, ושוב נכלא.
ך* פעם השלישית, בעזרת עובדיה, הוא
הצליח. בליל ה־ 2בנובמבר חצו השניים
בשחייה מייגעת את ים־המלח, מול הר־מצדה•
על הכביש המוליך לרבת־עמון
נעצרו בידי סיור צבאי ירדני.
במיכתבים המעטים שהגיעו אל אשתו
באנגליה סיפר מוס, כי נכלא בכלא זרקא
שליד רבת־עמון.
״הוא כתב,״ סיפרה אשתו אריאנה, ב־ראיונות
שהעניקה לכתבים בלונדון ,״כי
עבר חקירות קשות, למרות שכימעט לא
ידע דבר על צד,״.ל או על המדינה. הוא
שבת רעב בכלא הירדני. אם ריגל, עשה
זאת בגלל מניעים לא ברורים לי. אולי
בגלל יחסיו עם חבר מהצבא, ישראלי.״
לארץ הוחזר מוס ב־ 20 במארס השנה,
אחרי ארבעה חודשים בכלא הירדני, יחד
עם עובדיה, ונכלא בכלא באר־שבע לאסירים
ביטחוניים.
בתיקי הצבא היה רשום כעריק במשך
ארבעה חודשים. איש לא ידע שמום הצליח
לממש את חלומו לברוח לירדן. ייתכן
שהוא נשבר שם. בכתב־התביעה הסודי
שהוגש לבית־המישפט־המחוזי בבאר־שבע,
טוענת עורכת־הדין רות אבידע, סגנית
בכירה לפרקליט מחוז הדרום, כי מוס מסר
לירדנים מידע על תצפיות צה״ל, על
מיבגהו, על הליכי גיוס, על הפעולות הנעשות
ברובע היהודי בעיר העתיקה, על
אימונים ועוד.
פרקליטו הראשון, עורך־הדין עמירם
ביאור מבאר־שבע, סירב לטפל בהגנה
עליו .״הוא לא משוגע, הוא פשוט מיסכן
שנגרר אחרי פושע הומוסכסואל,״ אמר
לאנשי הפרקליטות. הפרקליט השני, עורך־
הדין משה בר־טל, הסכים, לבקשת שיל־טונות
הצבא, לשלוח את מום לבדיקה
פסיכיאטרית בבית־חולים לחולי״נפש במרכז
הארץ. הבדיקה מתארכת, ולא נראה
כלל שסופה קרב.

שר־הב־טחון
(המשך מעמוד )21
עד למידת המעורבות הנכונה והרגילה של
שר־הביטחון בענייני הצבא ; וזו תהיה,
מאז ולהבא, הנורמה.

תבסיו רצמן
יך ייעשה הדבר? ההתחלה המהי-
רה, הבטוחה, הפשוטה והניתנת ביותר
לביצוע היא איבחון האמצעים הפורמליים
שכבר מצויים בשטח, וניצולם.

קודם לכל יכול שר־ הביטחון ה פא
(וחייב) ליטול מן הרמטכ״ל את
״ההמחאה החלקה״ ,העוברת לו
בירושה מדור לדור. טכנית יתממש
צעד זה בכך, ש״פקודות הצבא״
ייהפכו ד״פקודות מישרד הביטחון״
ומכאן ואילך, לא יוציא הרמטכ״ל
אך אחת מ״פקודות הצבא״ בשימו.
הוא יוכל להמשיך ולהיות מקורו־בפועל,
אבל יוציאן בשם שר־הביטחון — לפי
הנחיית השר, או בהסכמתו, אבל תמיד באישורו.
כבר
אמרנו שרמטכ״ל הוא ״ראש מטה״.
כל קצין־מטה, בהגדרה, הוא מחוסר סמכויות
משל עצמו, מ״כוח המישרה״ .בזה הוא
נבדל מ״מפקד״ .סמכויותיו־למעשה של
קצין־המטה, ניתנות לו כולן בדרך של
האצלה מן המנקד. אבל לא האצלה מסוג
״המחאה חלקה״ ,ובוודאי לא האצלה לעיצוב
המדיניות ; שהרי, מה אז נותר למפקד
לעשותו? אלא, את המדיניות תמיד קובע
המפקד, ורק המפקד, וקצין־המטה מקבל
ממנו את הסמכויות הנחוצות, להבטיח כי
ייעשה כל הדרוש להגשמת אותה מדיניות.
לעניין הרמטכ״ל כ״קצין־מטה״ (וכ״ראש־מטה״
,הוא כזה) ״המפקד״ הוא הממונה האזרחי
עליו, כלומר שר־הביטחון.
בפועל, צריך שיקבל הרמטכ״ל סמכויות
נרחבות ביותר, יחסית לכל ראש־מטה
אחר, מהיותו לובש־המדים הבכיר וגם ראשו
המיקצועי של הצבא. במילחמה יתפקד,
למעשה, גם כמפקד המיבצעי העליון. אבל
את כל סמכויותיו הוא יכול וחייב לקבל
בדרך האחת והיחידה, של האצלה מן הממונה
עליו.
בכך אין מתמצית שאלת הקשר בין ה־רמטכ״ל
והדרגים המדיניים. למשל, הכרחי
הדבר, שיהיה קשר ישיר (של ייעוץ) בין
הרמטכ״ל לראש־הממשלה ולממשלה בכלל;
ויש עוד פנים רבות לכל מערכת־היחסים
בין ממלאי־התפקידים שהזכרנו.

אכל מכד אלה, בנסיבות השורדות
,״תפיסת השילטוך בידי שר
הביטחון היא הפעולה החיונית
והדהופה ביותר.

ן* חזור דפורמליסטיקה -אותו
1מכשיר נפלא, שבמיקרים רבים כל-
כך, ובוודאי בזה שלפנינו, מאפשר פית-
חנות מהותיים באמצעים מיסגרתיים־טכ-
ניים, והכל שבעי־רצון, או לפחות מנועים
מתלונות ליגליסטיות.
״הוראות פיקוד עליון״ נוצרו, לפי מיטב
ידיעתי, על־ידי רא״ל (מיל ).חיים לסקוב,
ש״המציא״ את רוב צה״ל. אולם לא הייתי
מתפלא אילו שמעתי שלסקוב לוקה בחת־קפי-לב
יומיומיים, בראותו איזה שימוש
עושה צה״ל במה שהיקנה לו.

זהו איש־המיקצוע, שפרי עמדו
נופל לידי מי שאינם כאלה.

ככל שניתן להבין ,״הס״עי הוא ״תיר־גום״
של ״תקנות המלך״ הבריטיות; ועל
כל פנים, אין ספק שבמקורן נועדו לתפקד
כך — כלומר, כתקנות (או ״פקודות־ה-
קבע״) הצבאיות העליונות, המוצאות על-
ידי, או בשם, הדרג האזרחי הממונה שהוא
הדרג הגבוה ביותר בהיררכיה הצבאית.

זהו הנוהג בכל צבאות העולם
המתוקן, בלא חריג אחד ויחיד מן
הכלל -להוציא, כמובן, את צה״ד.

קור סי צ לי ל ה
בחל־אביב וביסיסוד

צלצל 295529 :־.03

ר 1בקס
המתנה היפה כיותר

״סיבת-הגג״ להבטחת השליטה והבקרה
האזרחיות על הצבא ויישומה הלכה־למע־שה,
מקורה (במדינות מתוקנות שבהן ה צבא
איננו מאיים על השלטון) בתפיסה
הגורסת והמקובלת, כי ״המילחמה היא
עניין,רציני מדי מכדי שיושאר בידי הגנרלים
לבדם.״ אם כך בקשר לניהול המלחמה,
מן ההכרח שיתרחב הכיסוי המעשי
גם לכל הנוגע לבניית הצבא, אידגונו
והכנתו למילחמה. הסיבה השנייה התועלתנית,
היא, שאין דרך אחרת להוציא
״פקודות״ כאלה, אלא על-ידי הדרג הגבוה
ביותר, או בשמו.
ראינו בהגדרת ״פקודות מטכ״ל״( ,שהם
כנראה ,״תקנות הצבא״ אשר לסקוב שאל

מן הבריטים) ,אותה הבאנו קודם מן
,״הלקסיקון״ ,כי ״ במקביל לפקודות-
מטכ״ל י״ש פקודות דומות מטעם מפקדות
חיל־האוויר וחיל־הים״ .המשמעות היא
כי לפחות לצרכי קביעת ״נוהלים ונוהגים״
שווה מעמד ראשי שתי הזרועות הללו
למעמד הרמטכ״ל — והדבר כתוב שחור
על לבן ! בכך הופך מעמדם בפועל, בתוך
זרועותיהם, עדיף על מעמד הרמטכ״ל.
מותר להניח כי ,״אי־בהירות״ דומה שוררת
בכל המערכת, שיש בה עוד מקורות
לפקודות־קבע, בעיקר בתחומים מיקצו־עיים
ספציפיים, כמו ״קציני־חיל ראשיים״
למיניהם וכיו״ב.
אצל הגויים אין בעיות וסיבוכים כאלה
קיימים• ,או מוכרים .״פקודות הצבא״ הן,
כאמור ,״פקודות־קבע״ כלליות הנבדלות
מ״פקודה רגילה״ .בעוד האחרונה נמסרת
דרך שרשרת־הפיקוד — כלומר ממונה
לכפופיו הישירים, ומאלה לכפופיהם הישירים
שלהם וכן הלאה — הרי ״פקודת
הקבע״ הכל־צבאית מחייבת, בבת־אחת
ובו־זמנית, את כל הדרגים, מן הרמטב״ל
עד אחרון החיילים.

מכאן כדרר, שאין דרך אחרת,
אלא שמקור-הסמכדת מוציא־הפקד־רה
יהיה הגכוה כיותר האפשרי —
ועל־רמטכ״לי.

4מיסמבים
יך נראים הדברים במעשה י מיסמך
א׳) מראה דוגמת כריכה של פירסום
צבאי אמריקאי. זוהי הצורה הסטנדרטית
הקבועה — אצל האמריקאים אין איש
מוציא פירסומיס בכל צורה העולה באותו
רגע על דעתו. הכותרת העליונה מורה
שהפירסום הוא של ״מיניסטריון הצבא״.
התחתונה מעניינת יותר. כיוץ שמדובר
בפירסוט צבאי• גוף־המישנה הספציפי המוציא
אותו הוא ״המיפקדה״ ,או המטכ״ל.
אבל המטכ״ל, או ״המיפקדה״ ,אינם גוף
אוטונומי. הם שייכים לסיניססריון־הצבא,
כפופים לשר־הצבא ומהווים חלק ממישרד־הצבא.
רמטכ״ל הצבא הוא ״ראש-המטה״
— של השר האזרחי הממונה; והמטכ״ל
הוא המטה הצפוי של המישרד האזרחי.
מיסמך (ב׳) מציג את הסיומת הסטנדרטית
של כל ״תקנה״ בצבא ארצות־הברית:
חתום על הפירסום הדרג־הצבאי הגבוה
ביותר — כלומר, הרמטב״ל, שהוא הראש
המיקצועי של הצבא.

אכל בקצין־מטה, אין לד סמכות
כלשהי מעצמו, ועל כן הוא פועל
״כפקודת״(אפילו לא ״כשם״ ,אלא
״כפקודה״ ):של הממונה האזרחי
הישיר. הפונקציונר משמאל הוא
זה, אשר לפי תורת-המטה האמריקאית
נושא כאהריות־המטה המוגדרת
להוצאת פירסומים — כך
שאפילו כעניין טכני זה לא יוכל
לטעץ, אמרתי לרל״ש •טלי, והוא
שטעה״.

אצל הבריטים, שמהם ינקנו, ואחר-כך
כל-כך עיוותנו — המצב חד־משמעי וברור
עוד יותר. מיסמך (ג׳) מתאר את התוכן
הרגיל המודפס על כריכת פירסום־יסוד
תורתי. המוציא הוא מישרד־הביטחון (״ההגנה״)
בעקד ״יבשה״ .החתימה על זד
מיסמך — שאיננה מופיעה בשם מודפס
בילבד, אלא כדוגמת־חתימה ממש — איננה
של הרמטכ״ל או של איש־צבא אחר.
מר דונרט (זה אמור להיות שמו האמיתי)
היה, בשעתו ,״תת־השר הקבוע״ במישרד
הבטחון; כלומר, הפקיד הממונה הבכיר
ביותר (תת־השר הלא־קבוע הוא מינוי
פוליטי) .״מועצת ההגנה״ היא הפורום
הכללי הגבוה ביותר של מישרד־ההגנה.
מיסמך (ד׳) מראה כריכה של ״תזכיר
אימון״ בריטי. זהו פירסום מיקצועי שוטף,
״נמוך״ יותר מספר-יסוד תורתי. כאן כבר
נזכר הרמטכ״ל — אבל לא, חלילה, בשם
עצמו.

הדוגמות הללו משקפות את הכלל,
שאין יוצא ממנו, ותועלתו מוכנת
מאליה: הדרג האזרחי אכן
אחראי כאופן ישיר לנעשה כצכא,
מכקר אותו ומעורב אורגנית בו:
הדרג הצכאי פועל כשם הממונה
האזרחי — סידור שתורם לאילוץ
האחרון שיעסוק ככל נושאי הצכא
ואיננו מאפשר לו להתחמק מאחריות.
כעיית חדות ״התקנות״
הללו כלל •אינה כאה לעולם: הדרג
האזרחי נמצא מעל לכד דרג צכאי.
אחידות המקור גם מבטיחה, כי לא
איש הישר בעיניו יעשה, אלא יד
(המשך בעמוד )41
השדם הזה 2075

* *8לושה דברים בלתי־אפשריים הוד
רחשו בחודש האחרון: הליכוד עלה
לשילטון, משה דיין הוצא מהמקרר וההתרחשות
השלישית, המפתיעה ביותר — וזה
הרגע לעצור את הנשימה — מייק סטו*
לוביצקי התחתן.
כן. על באמת. עם טבעת ותעודה וכל
השאר — לא בדיוק. אבל כמעט. ואם זה
קרה אז אי־אפשר להאמין שקיים משהו
שלא יוכל להתרחש.
יש כאלה הסבורים שמייק הוא המצאה
של מדורי־הרכילות ואין דבר כזה
במציאות. כי לא ייתכן שכל־כך הרבה
סיפורים במשך כל־כך הרבה שנים יסופרו
על איש אחה שאינו אמן וגם לא פוליטיקאי
ומסתפק בכרטיס־ביקור צנוע של
איש יחסי־ציבור של מישרד־נסיעות. והסי־

למרות מה שאפשר לחשוב על מייק זאת
היתד. הפעם הראשונה שלו שהוא מגיע
לאמריקה.
מייק הסתובב ברחבי ארצות־הברית, לצורך
עבודר״ כמובן. אבל גם מהנאות החיים
לא משך ידו. כי קרן סו היא הרי עובדת
בכירה של חברת התעופה אנזהיקן אייר
ליין. ובתור שכזו יכלה לטוס אליו לכל
מקום בו היה ולבלות עימו מיספר ימים.
״שיגעון,״ מסכם מייק ,״בחיים שלי לא
היה לי כל־כך טוב עם בחורה.״ אמר ולא
ידע איזו צרה הביא על ראשו. הפגנות
המחאה של הנעלבות מתארגנות כבר ברגע

טוב, מה שהיה היה, וקרן סו ליוותה
את מייק לניו־יורק כדי שימריא בחזרה
לארץ. הם נפרדו, אולי לתמיד. ושוב הוד

החתונה המהירה בעולם
פורים שאין מסיבה בעיר שהוא לא נמצא
בה, ואין חתיכה בעיר שהוא לא רשום
בספר הטלפונים שלה, הם בטח רק אגדות
שממציאים הרכילאים.
אבל מייק אינו המצאה, למרות שאילו
לא היה קיים בנוף התל־אביבי היו צריכים
להמציא אחד כמוהו — פלייבוי כחול־לבן,
שאימרות־כנף ומחמאות נשפכות לו
מהשרוול, המשחק את הרווק הנצחי —
שהוא, כמו שכמה מידידיו הטובים (ויש לו
רק כאלה) נוהגים להקניטו :״פוקד, הירש
לעניים.״
כמו שרואים אותו, אי־אפשר לנחש
שמאחורי הבחור העליז הזה, הנראה תמיד
כמי שהולך למסיבה או חוזר ממנה, מסתתר
סיפור־חיים מטרף, שאילו אוטו פר-
מינג׳ר היה שומע אותו, היה מזמן מפיק
ממנו סרט.
נער־הזוהר הזה, המכונה כך משום ש הוא
נזהר מטבעות־נשואין, אינו אלא ניצול
שואה, שהוריו ניספו במחנות והוא
עצמו ניצל אחרי שהוסתר אצל נוצריה
קתולית בכנסייה בווילנה. הוא עלה לארץ
על סיפון אקסודוס, האמיתית, לא זו ש בסרט,
ועבר את כל הגילגולים שעברו על
מעפיליה.
הסוד הכי כמוס שלו, המסביר אולי
מדוע אינו שש כל כך לחתונות, היא העובדה
שהיה כבר נשוי פעם אחת בחיים
שלו. כששירת בחיל־הים. בכינרת. זה הח זיק
לו מעמד מגיל 18 עד גיל .23 ומאז
ועד יום הולדתו ד,־ 41 הוא חוגג כל יום
את הרווקות, אבל תמיד בחברת מישהי
אחרת.
קל לשער מה אירע כאשר נחת מייק
השבוע בלוד, אחרי היעדרות בת כמה
שבועות מהארץ — שרק בגלל סערת הבחירות
לא הרגישו בה — ובפיו הבשורה
כי איבד את רווקותו. עוצמת הזעזוע היתד׳
אדירה. המהפך של ה־ 17 במאי היה
כאין וכאפס לעומתה .״זה לא יכול להיות!״
ספקו אנשים את כפותיהם .״סוף העו לם!״
יללו מרה כמה שנתונים של חתיכות
,״מי היה מאמין שדבר כזה יכול
לקרות ל !״
אפילו לא מייק עצמו. עובדה, כשיצא
מהארץ באותה טיסה גורלית, ידעה כל
הארץ שמהנסיעה הזאת תצא חתונה. חוץ
ממייק עצמו.
הדבר היחיד שאפשר לומר לזכותו שהוא
עשה זאת בכבוד, כפי שרק רווק
מושבע ומוצהר יכול להתחתן.
שבוע משגע
ץ ה הכל עניין של גורל,״ אומר
מייק כמי שאינו מאמין עוד שזה
קרה לו .״נגד הגורל אין מה לעשות.״
זה התחיל כשחבר לעבודה צילצל לו
יום אחד מההילטון בתל־אביב וביקש ממנו
למלא את מקומו ולארח סוכנת־נסיעות
מלוס־אנג׳לס, שהגיעה לביקור של שבוע
בארץ. אותו ערב פגש מייק לראשונה את
העלמה קרן סו בירמה בת ה־ ,29 גבוהת
הקומה ואדומת־השיער, הנראית כמו דוגמנית
מהות או הקוסמופוליטן מפני שהיא
באמת כזו.
נוסף להיותה סוכנת ודוגמנית היא גם

אאסזו זי\£א עס זר 11נ< א מז

זי ס א 01

0££££צ־ד0££10£ 0£ 01
0,א1גשע>*1 8ם10 אע**

>נ>* סס x1 1ס ם, סן וחסס 8018*1*0118 סו * 8 8 ¥081א 7 )81( 118

סל) . 01 1* 0 0* 01 01

* ס א 01

. 1 9 -2 2ם

1* 0 7 0 1

38669

0 8 * 011118 0 * 7 01 1>1

סו __ 10)1

ן ז 01 0 *1 0*1 011010110 01

, 0 00,000007

)301000* 0

תעודת הנישואין האזרחיים
היא בלוס־אנג׳לס —

מייל, וי,ארן סטולוכיצקי
— הוא בישראל -
עובדת בכירה בחברת התעופה האמריקאית,
אנזריקן אייך־ליין, צלמת ופרוטסטנטית
אדוקה. מייק לקח אותה למסיבה
אצל אייבי נתן ושם־לב שכולם שם מנסים
להוציא אותה ממנו, כאילו כבר היה נשוי
לה. זה הכניס אותו כנראה לאמביציה
ועוד באותו ערב הם התאהבו.
היה להם שבוע משוגע, עם טיולים
בארץ ובאילת, כשברור היה לשניהם שזה
בסך־הכל עניין לשבוע. כשעמד השבוע
להיגמר חיפשה קרן דרכים איך להאריך
את שהותה בארץ לעוד יום יומיים. זה לא
הלך. היא היתד, מוכרחה לחזור לעבודה.
וכאן נכנס הגורל לתמונה.
ערב לפני שהיתה צריכה לעזוב נתקפה
בהתקפת מעי-עיוור. מייק הבהיל אותה
להדסה, שם ניתחו אותה. והרופא נתן
לה אישור שהיא חייבת להישאר בארץ עוד

שישה שבועות. שישה שבועות זה הרבה
זמן. בייחוד עבור מייק, שאינו רגיל לבלות
כל־כך הרבה עם נערה אחת. לא פלא
שהחברים הריחו שמשהו קורה וכמה מהם
אפילו ערכו לכבוד מייק וקרן חגיגות אירוסין,
התחייבו לסדר אותם בחיים אם
יתחתנו. אלד, היו התחייבויות בטוחות,
מפני שברור היה שאצל מייק זה לא
יכול לקרות.
גם השישה שבועות חלפו והעסק עמד
להיחתך. אבל שוב הגורל, ימח שמו. יומיים
לפני שקרן סו עוזבת, מקבל מייק
הוראה ממישרד־הנסיעות שלו לטוס מהר
לארצוודהברית כדי להכשיר את הקרקע לקונגרס
הסתדרות ציוני-אמריקה, העומד
להיערך בחודש יולי בארץ.
הוא שלח את קרן יום אחד לפניו, כדי
שיהיה מי שיקבל אותו כשיגיע לניו־יורק.

ערב הגורל. המטוס בו עמד מייק לחזור
לארץ היה מלא וכסוכן־נסיעות ביקשו ממנו
לדחות את טיסתו למחרת. את הערב הנוסף
שהרוויח בחברת קרן בילד, מייק אצל
ידידים ישראליים בניו־יורק. וכאן, סוף־
סוף, מתחיל סיפור־המתח הבלתי־רגיל•
רשות הדיבור למייק.

הבלתי אפשרי

ך • וזמננו לבית ידידים ישראליים,
//׳י 1נירה ועודד בן־ארי. היא עובדת
בכירה באו״ם, שסידרה לי פגישה אישית
על כוס קפה עם ג׳מיל ברודי, נציג סעודיה
והוא בעל חברת־תובלד, של משאיות
כבדות. עודד לא ברודי. בשעת ארוחת־הערב
הם התאהבו בקרן. פתאום, באמצע
הלילה הם אומרים לי , :שמוק שכמוך, הרי
אתם אוהבים זה את זד, אתם עובדים באותו
מיקצוע, טוב לכם ביחד, אז למה לעזאזל
אתם לא מתחתנים?׳
״הרגעתי אותם, :אין לכם מה לדאוג,
אנחנו נתחתן. פעם,.
״ ,מה פעם צעק עלי עודד, ,עכשיו !׳
״ ,איך עכשיו,׳ אני אומר לו, ,הרי מחר
בערב אני טס בחזרה לארץ.׳
״,לא יעזור לכם,׳ אומר עודד, ,אנחנו
נחתן אתכם הערב.׳
״עכשיו צריך להבין שהאפשרות היחידה
באמריקה להתחתן צ׳יק צ׳אק על המקום
זה בלאס*וואגאס. בניו־יורק זה לוקח
לפחות שבוע ימים, עד שעושים את
הבדיקות הרפואיות המראות ששני בני־הזוג
בריאים ועד שמקבלים את הרשיון.
אבל עודד התעקש. הוא הודיע שיסדר לנו
מטוס פרטי שיטיס אותנו ללאס־וואגאם
להתחתן, .עזוב שטויות,׳ אמרתי לו, ,אני
לא טס ללאס וואגאס באמצע הלילה אפילו
בשביל להתחתן.׳
״אמרנו להם תודה־רבד, על ההצעה והלכנו
לישון. בבוקר, זה היד, הראשון ביוני,
בשעה שבע בבוקר, אני מקבל טלפון.
מצלצל אלי אחד שמציג את עצמו בתור
סטיוארט קד,אן, עורך־דין ידוע בנידיורק
ומדקלם לי, :אני מצטער שאני מעיר אתכם
בשעה כל כך מוקדמת, אבל התבקשתי
על־ידי מר בן־ארי לעשות את הבלתי
אפשרי ולהביא אתכם בברית־הנשואין.׳
״לא הספקנו להתעורר ומצאנו את עצמנו
במכונית של ד,מיסטר קד,אן הזה, ש לקח
אותנו לקליניקה, שם לקחו מאיתנו
מנות דם לבדיקה ונתנו לנו במקום תעודות
שאנחנו כשרים, מבחינה בריאותית,
לנשואין. משם סחב אותנו הפרקליט הזד
בטיסה אל השופט העירוני העליון של
ניו־יורק, כדי שזה יוציא היתר מייוחד
לנשואין מיידיים.
״,הבחור עומד לטוס בעוד כמה שעות
לישראל,׳ הסביר לו העורך־דין, ,הוא מוכרח
להתחתן.׳ השופט לא האמין והייתי
מוכרח להראות לו את כרטיס-הטיסה שלי.
הוא התבונן בתעודת־ד,בריאות שהוצאה
באותו בוקר ופרץ לפתע בצחוק מתגלגל.
,מצטער,׳ אמר השופט־העירוני-העליון,
,אבל אתם לא יכולים להתחתן?׳
״,למה? תמהני.
״.מפני שבתעודה הזאת כתוב ששניכם
(המשך בעמוד )36

החתונה המהירה י

מ מ של ת הג ב הי שר
מול המתקפ לי ם
שמואל כץ עובד קשה בארצות־הברית.
לא קל למכור שם, ביזם, את חזון נחלת־האבות.
מאמצי ההסברה שלו נתקלים בקשיים
מרובים אצל העיתונות המקומית,
המקשיבה לו באימה כבושה. ראשי הקהילה
היהודית יוצאים הרדים ושותקים מן
הפגישה עימו אצל השגריר שימחה דיניץ.
יש, כנראה, רק מקום אחד שבו מצליח
איש הסברת־היצוא של הליכוד להישמע
״כמו בבית״ — וזה בבית. כאן תמיד
אהבו מוצרי־יבוא, והרדיו והטלוויזיה הגישו
השבוע את מדיניותו של הליכוד כקול
בוקע ממרחקים — קול של יבוא.
יפה עשתה הטלוויזיה, כאשר איזנה את
המצב והביאה ביום החמישי (מבט) את
תגובתו של עורך השבועון ניוזוויק, ואת
תחזיתו המודאגת ביחס לתוכנית המדינית
•ששמע מפיו של כץ (קיפאון, צימצום
הסיוע האמריקאי לישראל, אולי מיליחמה).
בהשבוע יומן אוועים ביום השישי ביקשה
הטלוויזיה לאזן את האיזון של היום
החמישי. שמואל כץ נתבקש להסביר את
ההסברה -שלו. והוא הסביר שהמצב בכלל
לא נורא, שבדרך־כלל הוא מצליח ל-שכנע
את שומעיו ש״צדיד לתת צ׳אנס״ לליכוד,
ששומעיו מעדיפים את ״ממשלת הגב היישר״
על ממשלת ״המתקפלים״ .קשיים
מתגלים רק כאשר הוא נתקל ב״פרו־ערמות,
בעויינות ובשמאלנות ריקנית.״
מה לעשות״ורבים משומעיו, החל בעורכי
העיתונות וכלה, בעקיפין, בנשיא אר־צות־הבריית
עצמו, מגלים הפרעות קלות
מן הסוג הנ״ל ׳.גם את אנשי הקהילה
היהודית קשה לסווג כ״פרדערבים״ .אלא
ששמואל כץ הוא, כנראה, טיפוס אופטימי.

ה מי תוס של עזה מתנפץ רצועת־עזה זה מיתוס: המצרים ניצלו
את הפליטים, אריק שרון הציל אותנו
מן הפליטים, ישראל הצילה את הפליטים
כאשר בנתה להם בתים קטנים ויפים ומצאה
להם מקורות־תעסוקה.
תוכניתה של נירה הלפרין (״רצועת
עזה״ — עשר שנים למילחמת ששת־ה־ימים,
רשת א׳ ,שבת) ,הוכיחה כי רצועת-
עזה זה לא רק אריק שרון. עישרות

שיחר
על הגל
אולפן חדש ל*ד״ א בת״ א
מה שמתרחש היום בתחנת־השידור הצבאית
אופייני, כנראה, לכל מה שקורה
במערכת־הביטחון. יד אחת אינה יודעת
מה עושה השנייה.
בעוד שר־הביטחון יצא בהכרזה, כי
אולפני גלי־צה״ל יעברו תוך זמן קצר
לירושלים, מבוצעות השבוע בקדחתנות
עבודות בניית אולפן חדש וגדול, שיהיה
האולפן החמישי של התחנה בתל־אביב.
ההשקעה בהקמת האולפן, שיהיה המשוכלל
ביותר בתחנה, תהיה יותר ממיליון לירות.
היות שההוראות לביצוע העבודות, הגיעו
ישירות ממישרד־הביטחון, מקווים עובדי
התחנה, שיש בכך משום רמז לביטול
או לדחיית המעבר לירושלים. כך או כך,
הצורך בהקמת אולפן נוסף מורגש כבר
זמן רב, עקב עומס־העבודה הגדול בתחנה.
בנוסף, בצמרת התחנה הצבאית משוכנעים,
כי עד שתיפול ההכרעה על המעבר

יהודים טובים עושים שם עבודה׳ קשה, נתקבל מישדר חי ומעניין שעסק בתו•אפורה
מזה עשר שנים, ומבפנים הדב־ 1צאותיה של אותה מילחמה — לאור המציאות•
של היום.
רים נראים קצת אחרת.
למשל, בעיניו של אותו פליט ש״קיבל״
בית ב־ 35,000ל״י, זה לא נראה בכלל
כ״נס כלכלי״ או כל נס אחר. היו לו
ולמישפחתו הרבה קרקעות במסמיה, והיום
״יוק.״ הבית הקטן נראה לו כפיצוי טיבעי,
שאינו דורש הסבר מיוחד.
יהודי העובד שם מזה זמן רב אף הוא

מי שרו צ ה

ל היו תמלך

שמואל כץ
כולם אנטי־שמיס
אינו מתפעל מן הנס הכלכלי של רצועת״
עזה. לדעתו, לא נפתרו הבעיות העקרוניות:
החברתיות והפוליטיות.
לדבריו, אין זה נכון שאנשי עזה היו
אזרחים מדרגה שנייה תחת השילטון המצרי.
להיפך. הם העריכו מאד את המצרים,
שהתגברו על יצר-השילסון שלהם
והשאירו את הרצועה בחזקת אופציה פתוחה
למדינה פלסטינית. העזתים דאו עצמם
תמיד עליונים על בני הגדה שסופחהלירדן, סלדו מחוסיין וחתמו ״פלסטין״ על
בולי־הדואר שלהם.
את הפליטים קיפחו דווקא אותם עזתים
אמידים שסלדו מן הפליטים, שהגיעו לעיר
ב־ ,1948 הסרי־כל. נוצר פער חברתי שלא
גושר עד היום, ושום בית ב־ 35,000ל״י
לא יפתור אותו.
י התוכנית היתד. אומנם ארוכה מאד, איטית
למדי, לא משופעת בהברקות רדיד
פוניות או בשאלות דרמאיות, אך היא הוקדשה
לעיון רציני, אובייקטיבי ומעמיק,
בנושא שאיו מרבים לדון בו. תחת תוכנית
נוסטלגית על מילחמת־ששודהימים —

לבירה, יוכלו עובדי גלי־צה״ל ליהנות מי
האולפן המשוכלל תקופה ארוכה למדי.
חדש 1עי 13ה איד*ו1
סוף־סוף החליטו בגלי־צה״ל לשנות את
המיבנה האירגוני המייושן של התחנה, ולעשותו
כמקובל ברשות־השידיור. עד היום,
כל פעולה שהתבצעה בתחנה היתד. זקוקה
לאישורו של מפקד התחנה, מרדכי נואר,
או של סגנו צכי שפירא -עם הגידול ב־כוח־האדם
שמעסיקה התחנה-כיום• ,נוכחו
הכל לדעת ששיטת הניהול הקיימת צנטר־ליסטית
מדי, ומאלצת את מסקד-יהתחנה
להכריע לעיתים בבעיות שוליות כגון רכב,
או בפיתרון בעיות טכניות: מעתה תחולק
העבודה לפי מחלקות ומדורים, תהיה האצ לת
סמכויות-יתף לעובדים, י וכמובן יוענקו
תארים חדשים; .
מאחרי־ד,קלעים בתחנה מתנהל עתיד. מאבק
על ד,מישרות החדשות, אם־כי למנהלי-
המחלקות שייבחרו לא הובטח קידום ב ד
זמני בדרגה ובשכר. עובדי־התחנה מאמינים,
שאחרי שייקבעו השינויים החדשים,
יוכלו לפתוח במאבק לתוספת־שכר לשי-
נויי־דרגה, בהתאם לתפקיד החדש.
המועמדים לתפקידים החדשים הם: ממי
שפירא כמנהל מחלקת הבידור הקל;
יצחק כן״ני, כמנהל מחליקת-תירמית־

יעקב אגמון ממשיך בהתקפת-הפחץ שלו
על נושא חופש־הביטוי, בתוכניתו בירה
ומצב־הרוח _.המישדר הוקדש השבוע להי בטים
החוקיים הקשורים לבעייה. בצוות:
עורך-ד,דין רם כספי נגד עורך־הדין אמנון
זיכרוני, הפרופסור אסא כשר (פילוסוף,
יתי ושמאלני רחמנא-ליצלן) ,וד״ר יהודה
מלצר (גם כן פילוסוף, וחייל-מילואים
לעת מצוא).
כספי הצליח להטות את הקהל לצידו,
שעה שפרט על נימים רגישים ולא־עקרד
ניים בליבו של כל אזרח קטן, ד,חוש*ש
מפני העיתונות הגדולה, הכבירה והאינד
תנית. דבריו על חוסר־הישע של האיש
הקטן זיכוהו במחיאות־כפיים, ודרישתו
ליתר ״איזון״ בין זכויות־הפרט לזכויותיה
של העיתונות זיכתה אותו בפרץ נוסף.
יהודה מלצר ניטה להחזיר את הדיון
לנתיב עקרוני יותר על מי כותבים ז
על המנהיגים, בעיקר. מטבע הדברים, שהם
חושפים את עצמם .״אתה רוצה להיות
מלך — נכתוב עליך.״ על סתם יהודי
המשרת במילואים (תסביך ישן של מל-
צר) ,אין כותבים. אז שיידעו, אישי־ציבור
למיניהם- ,שהם לוקחים את הסיכון.
בחלקה השני של התכנית רואיין צבי
רימון, כתב גלי־צה״ל לענייני מיפלגות,
שדיבר על האובייקטיביות שבדיווח העיתונאי.

היה המשך עקיף, והדגמה לדיון הקודם.
בקשר לבעיית הכתבים לענייני מיפלגות,
המזוהים עם מיפלגר. זו או אחרת — השיב
צביקה שזוהי באמת בעייה. בעיית ד,מיכ־תבים־למערכת,
אף היא בעייה — אבל
לא שלו, למזלו( .אגמון ביקש לוודא את
התרשמותו בדבר צינזורם וסיווגם של
מיכתבי־הקוראים למערכות העיתונים ;
צנזורה פנימית כזאת יוצרת תדמית מעוותת
של דעת־הקהל, ותופרת אותה לפי
דעת־היחיד של עורך־המדור).
צבי רימון הוא כתב לענייני מיפלגות
של תחנה צבאית. כל העניין הזה חדש —
בן מיספר חדשים בסך הכל. גלי־צה״ל
אמורה להיות תחנה על־פוליטית.
איך מסתדר כל זה עם הצהרתו הכנה
של הכתב, כי לא תיתכן אובייקטיביות
גמורה בדיווח עיונאי?

ואמנות, ואהוד גרף כמנהיל מחלקת־האד

יש לציין שמחלקת הבידור הקל פועלת
במתכונתה החדשה כבר חודשים אחדים,
דבר שתרם באופן ממשי מאד להעלאת
רמת תוכביות־הבידור. על ההפקה האחרונה
שביצעו, שירי נתן יהונתן, התחרו
שלוש חברות־תקליטים, להפקת תקליט המופע
שאותו ערפו אליעזר דר ומולי
שפירא.

יבקש רישיו!

הכרזותיהם של ראשי הליכוד בזכות
הקמת תחנות-שידור פרטיות בארץ וביטול
המונופול של רשות השידור, יועמדו בקרוב
במיבחן המציאות.
ספו־השלום אייכי נתן, מתכוון להיות
הראשון שיגיש בקשה לרישיון להקמת
תחנת־רדיו ותחנודטלוויזיזז פרטית. במידה
שבקשתו תאושר, מתכוונים כמה אג-
שי־עסקים להגיש בקשה להקמת תחנת־טלוויזיה
מיסחרית נוספת.
בחוגי רשות השידור מצפים עתה ל חידוש
המאבק על התרת פירסום מיסחרי
בטלוויזיה, היות שלדיבריהם, זהו הזמן
לחתום חוזי־פירסום שנתיים עם חברות־הפירסום
הגדולות, לפני שיקדימו אותם
התחנות הפרטיות שיקומו.

(המשך מעמוד )35
נגועים במחלת־מין!׳ צהל השופט.
״הסתבר שבמעבדה, מרוב מהירות מיל או
את המישבצת הלא נכונה. צחקנו. גם
השופט צחק. אבל היה צורך לשלוח את
התעודה לתיקון ורק אחרי זה הסכים השופט
לדון בבקשה. העורך־דין הזה נתן את
נאום חייו• הוא סיפר שמאז רומיאו ויול־יה
לא היה סיפור אהבה כזה כמו זה
שלנו ושאנחנו מוכרחים להתחתן. דמעות
עמדו בעיני השופט כאשר חתם לנו על
האישור לנשואי הבזק.״

הסכם
ב מכוני ת
** ם האישור שד השופט ביד
רצנו אל בית־העירייר״״ מוסיף
מייק סטולוביצקי ומספר .״היו שם מאות
אנשים בתור לנשואין אזרחיים. נכנסנו
מחוץ לתור אל אולם החתונות. היו שם
גם כן עשרות זוגות. כמה מהם הביאו
אפילו את הילדים לראות אותם מתחתנים.
״ואז אמרתי לקרן, :המזל שלי שכאן
לא מכיר אותי אף אחד !׳ לא הספקתי לגמור
את המישפט ואני שומע צעקה אדי רה
:״מייק סטולוביצקי ! מה אתה עושה

״הפניתי את הראש ואת מי אני רואה
אם לא את נתן עמיר, בעל מוכנות הנסיעות
סברה־טווס, שבא באותו יום לעירייה
כדי להתחתן גם כן. אבל עם בחורה ישראלית.
״הוא
החזיק ביד גיליון של העולם הזה
ושאל, :כמה אתה משלם שלא אצלצל
להם מייד ואודיע על מה שאתה עושה?׳
צחקנו ואז קרא לנו פקיד־העירייה לבוא
להתחתן. היינו צריכים למהר כדי שלא
אחמיץ את הטיסה שלי. עמדנו שם לפני
הפקיד שניצב על דוכן גבוה, עם דגלי אר־צות־הברית
משני הצדדים, כמו בסרטים.
״פתאום נזכרנו שאין לנו טבעת. מי
שהציל את המצב היה עורך־הדין. מסתבר
שבאותו בוקר, כשיצא מהבית, אמרה לו
בתו בת החמש, :אבא, אתה הולך לחתן
זוג. בטח אין להם טבעת. קח את הטבעת
הזאת.׳ זאת היתד, טבעת זהב מפלסטיק.
היא הוציא את הטבעת מכיסו ובטבעת זו
התחתנתי עם קרן. אה, שכחתי לציין, שאת
חוזה הנשואין בינינו ערכנו במכונית, בדרך
לבית־העידייה.

הסבר לאמא
ק א תו לי ת
ל ה היה בדיוק ככל החתונות שראי־
/ /י תי תמיד בקולנוע. אחרי שנגמר הטכס
ביקשה קרן מהפקיד לחזור עליו שנית
כדי שתוכל לצלם אותו. וככה יצאנו מבית
העירייה נשואים, .הכל טוב ויפה,׳ אמרה
לי אשתי החדשה, ,אבל תסביר לי איך
אבוא אל האמא שלי ואומר לה ששם
המישפחה שלי עכשיו זה סטולוביצקי?׳
״לי עצמי היתד, בעייה דומה: איך
להסביר לאמא שלי שד,תחנתי עם פרוטסטנטית?
האמא המאמצת שלי, שהצילה
אותי מהנאצים. באה איתי לארץ, נשארה
כאן וזכתה בתואר ״חסידת אומות־העולם״
,היא כיום אשד, בת ,73 השומרת
על אמונתה הקאתולית.
״הספקנו עוד לאכול ארוחה במסעדה
צרפתית וטסנו משם ישר לשדה-התעופה.
זר, היה מחזה לא־נורמלי. אנשים התאספו
מסביבנו לראות אותנו מתחבקים
ומתנשקים כשעודד בן־ארי מכריז, :רמתי,
הזוג הזה רק עכשיו התחתן ותראו
באיזו צורה נפלאה הם הולכים לבלות
את ירח־הדבש שלהם: היא בלום־אנג׳לם

והוא בישראלי ׳
״אז זהו. כעבור כמד, דקות הייתי במטוס
בדרך לישראל. קרן, אשתי, היתד,
במטוס בדרך ללוס־אנג׳לס. אנחנו אפילו
לא יודעים איך יהיו חיי הנשואין שלנו.
לא הספקנו לדבר על זה. אבל מה שאני
יודע שזאת הדרך היחידה בה יכולתי להתחתן.
לא הייתי מוכן לשום פשרות. קרן
היא האישה היחידה שכאשר אני נמצא עימה
סגור לבד בחדר, אני לא מרגיש צורך
לצאת לבלות בחברת אנשים, כמו שהייתי
עושה תמיד, וזה גם לא חסר לי.״
אם תרצו, גם זוהי הגדרה לאהבה.
וכאשר שואלים את מייק במה זמן, לדעתו,
יחזיקו נשואיו אלה מעמד, הוא משיב :
״עוד לא חשבתי על העניין הזה. אני עוד
בשוק. אבל בצורה הזאת, כשהיא שם ואני
פה. אני חושב •שזה יכול להימשך לנצח !״
ההולח __ הזה

*007

הל ם
וארוחת־בו

מי שחזר מפסטיבל־קאן כשהוא המום ל
חלוטין,
היה במאי־הקולנוע ויקטור נורד,
שהוא עולה־חדש מברית־המועצות. כי מה
שעבר עליו בקאן, עובר בעצם על כל
מי שמגיע לשם. אבל לא כל אחד הוא
עולה־חדש מברית־המועצות, כך שאפשר
להבין אותו.
תארו לכם שיום אחד הוא יושב לו
בלובי של מלון נזוטינז, לבוש פראנג׳י
סטייל בנאדם חשוב, ופתאום נעצרת לפני
המלון מכונית וולס־רוים לבנה, עם שמ־

גאון -תאריך אחר ון

לכל מי שחשב שהום, ברגע האחרון שוב יקרה פנצ׳ר, נכונה
אכזבה. יהורם גאץ וחברתו היפה, אור;ה גולדפרב, יתחתנו
— בלי גדר — בטכס דתי מלא, והמועד החדש והסופי שנקבע
לחתונה הוא ה״ 30 ביוני.
הפעם כבר לא יעשו להם בעיות, כיוון שאורנה כבר גדולה.
מלאו לה ,17 והיא הגיעה לפירקה ב־ 27 במאי. וכדי שתיווכחו
עד כמה הוא אוהב אותה, עליכם לדעת, שהוא הביא לה במתנה
מערכת של תכשיטי־זהב עם אבני־חן ירוקות, הכוללת טבעת, ענק
לצוואר, עגילים וצמיד. ואם לא די בכך, הוא הביא לה גם
מעיל־פרווה אלגנטי, שמתחמם בינתיים בארון.
את כל המתנות היפות האלה הביא יהורם איתו מהסיור
האחרון שערך בטורקיה. אז רק תארו לכם מה היא תקבל כשהוא
ישוב, באמצע החודש, מסיבוב־ההופעות הנוכחי שליו בוונצואלה.
אחרי הכל, אם היא יושבת בבית ומחכה לו כל־כך יפה, תסכימו
איתי שמגיע לה.
אבל לפי מה שסיפרו לי, כל הזוטות האלה הן עוד כלום
לעומת המתנה שהיא תקבל לנישואין. זה לא אומר שהוא מסתובב
ומחלק מתנות על ימין ועל שמאל, אבל הבנאדם לא מתחתן
כל יום, גם לא כל יומיים, וכשהוא כבר מחליט לעשות
את זה, אפשר להבין מכך שהוא יודע להעריך את אוצרו.
טכס־הנישואין שלהם ייערך, כמתוכנן, בבית-הכנסת הספרדי
שבירושלים העתיקה, עיר־אהבתו של יהורם, והבטיח לערוך אותו
הרב הראשי, הראשון־לציון עובדיה יוסף.
אורנה המקסימה נרגשת מאד לקראת המאורע החשוב בחייה,
ולפי מה שראיתי, היא מרגישה שעם יהורם זה בטוח. למרות
שהיא הספיקה להכיר קצת את החברים שלו, ואת עולם הבוהמה
התל־אביבי, הבחורה פשוט לא מוצאת בזה עניין, ומעדיפה בדרך-
כלל לשבת בבית עם בעלה־לעתיד, או לצאת איתו לבלות בין
החברים הפרטיים שלו.
״הבוהמה פשוט לא מעניינת אותי,״ אמרה לי הקטנה בחיוך

אורנה גולדפרב ויהורם גאון
תכשיטים ופרווה
כובש .״יש לי זמר אחד
ומה צריך יותר מזה
ואנא בלי התקהלויות. כי
שבהם עודף אוהדים יכול

בבית, ואותו אני אוהבת.״
הבן־אדם? אז שיהיה להם במזל טוב,
טכס כזה הוא, כידוע, מסוג האירועים
רק להפריע.

ויקטר י נורד ומלאני גריפית
עיתונאיות וזונות
שות ירוקות. ופיתאום, נמו בסרטים, נפתחת
הדלת ומהמכונית נשפכת החוצה פצ צה
לא־רגילה, שחוץ מזה שהיא בלונדית
נדשגעת, אז מנצנץ עליה עדי-יהלומים
מסנוור בשיער, ועל צווארה תלויה פרוות
מינק כחול, שרק מי שבא מרוסיה יודע
להעריך כמה היא שווה.
״בקיצור,״ מספר לי ויקטור ,״תארי
לד שהפצצה הזאת נכנסת למלון, עוברת
לידי וקורצת לי בעין, סימן כזה שפירושו
אחד, :בוא אחרי.׳ הייתי כל-נך מבסוט,
שכבר קמתי והתחלתי ללכת בעיקבותיה.
הייתי משוכנע שהיא מינימום נסיכה או
משהו כזה. עד שפיתאום דאה אותי מישהו
מהמישלחת שלנו, לא חשוב מי, ואמר לי
שרצוי להכין אלף פרנק. קיבלתי שוק.
איד אפשר להאמין שיפהפיה כזאת נותנת
תמורת הכסף רק 40 דקות גוד־טיים על
השעון, כמו שעור-נהיגה?״
אבל זה היה דק שוק ראשון בסידרה.
אחרי ההקרנה החגיגית של סירטו, הגן,
בכיכובם של שייקה אופיר ונדאני־גריפית,
ניגשה אל ויקטור בחורה זרוקה
ומלוכלכת, ההיפך •הגמור מהפצצה הבלונ דית׳
חצי שיער ג׳ינג׳י וחצי שחור, משהו
מיפלצתי, והדבר הזה התחיל לדבר איתו.
״תפסתי ממנה מרחק,״ הוא מספר .״כי
לא רציתי שיצלמו אותנו ביחד, אבל
היא דווקא צעקה לצלמים שיצלמו. טוב.
אחרי זה כבר לא היתר. לי ברירה אלא
להקשיב לה. והנה, היא אומרת לי שהיא
רוצה לראות אותי ולראיין אותי. היתד, לי
ברירה? הסכמתי. וכבר סיפרה סיפור חדש.
״,אני לא מסוגלת לראיין אותך,׳ אמרה
לי, ,אני פשוט רעבה. אבל אל תדאג, אני
אקח אותך למיסעדה זולה. הלכתי איתה
למיסעדה, והיא אמרה לי, :אני מזמינה
סלט שעולה 25 פרנק, בסדר?׳ הסכמתי,
אלא מה ז היא אכלה ואכלה׳ וכשגמרה
לאכול, אמרה לי שהיא פשוט כבר עייפה,
בי נורא מאוחר. והיא תצלצל אלי מחר.
הייתי משוכנע שזאת סתם פראיירית שחיפשה
פראייר להוציא ממנו ארוחה.
״פתאום היא מצלצלת אלי למחרת בינוקי,
ומודיעה לי שהיא מחכה לי בלובי
של המלון. לראות אחת כזאת בבוקר, זה
מוריד את המוראל לכל היום. מובן שזה
עלה לי גם ארוחת־בוקר, אבל השוק האמיתי
שלי, התרחש כשהיא פיתאום שלפה
לי עיתונים כמו הניו־יורק טיימס וכל
מיני חשובים כאלה, והראתה לי את הכתבות
שלה שם. נו, אז מה אני צריך לחשוב
עכשיו? כשזונות נראות כמו מלכות־יופי,
ועיתונאיות כמו זונות?״

מה ש ב טו ח ־ ביטוח לפני שנים אחדות הוא היה אחד השדרנים
הפופולריים של גלי־צה״ל. מה זה
פופולרי? תארו לכם שיום אחד אנשים
אפילו התבלבלו ושאלו את מי שהיה אז
מפקד־התחנה, יצחק ליבני, אם הוא
גדי ליענה. אבל מאז השתחרר גדי

שרה וגדי ליכנה
בידור ומישמעת
מצה״ל, והיום הוא הפך סתם מר ליבנה —
סוכן־ביטוח.
אלא שאני, מצידי, זוכרת לבחור את
חסד נעוריו, לכתי אחריו על גלי־האתר
והשבוע שמחתי לפגוש אותו באחת המסיבות,
ולהכיר כאותה הזדמנות גם את רעייתו
הטרייה, שרה לבית זליש, שהיא
מורה לחינוך מיוחד במיקצועה.
נו, נראה שמומחית לחינוך מיוחד זה
בדיוק מה שהיה חסר לסוכן־הביטוח החדש.
כי בדיוק בחצות־הלילה פנתה האשד,
לסינדרלה שלה, ואמרה לו :״,גדי, מחר
אנחנו צריכים לקום מוקדם.״ וגדי, שהיה
בשעתו אחד מפרפרי־הלילה הרחפניים ביותר
בשטח, פשוט גמר את הדרינק, אמר
יפה לילדדטוב ונסע הביתה.
זה כבר הפתיע אותי לגמרי. למה? כי

ממ שבר לזהות
אם אתם רוצים לדעת מה קורה לישראלי
שיושב בחו״ל בערך עשרים שנה,
ואפילו די מצליח, אז התשובה היא :
משבר זהות. זה מה שקרה גם לאמרגן
עדי סמל, שחזר לפני שבוע ארצה והפעם
בתור תושב־חוזר — ולתמיד.
למי שלא יודע, אז עדי היה האמרגן
שהוציא לאור העולם את צמד העופרים,
והשפיע על הקאריירה שלהם מאז לידתם
האמנותית. אחר־כך הוא עבר לטפל בכל
מיני להקות־זמר אמריקאיות ובמלחינים
של מוסיקה לסרטים, והוציא לאור כל
מיני מוסיקות וקופרודוקציות׳ עד -שביום
בהיר אחד הוא הרגיש שזהו זה, יש משבר
זהות.
ועכשיו אתם ודאי רוצים לדעת מה זה
משבר־זהות. בבקשה :״אתה פשוט יושב
וחושב מה אתה עושה, ובשביל מי. אנשים
פשוט חוזרים אל השורשים, וסוגרים את
מעגל־החיים שלהם, במקום ששם הם נולדו.״
כך חושב האמרגן סמל, וכדאי רק
שתדעו שהקש ששבר את הזהות שלו היה
דווקא הצלחה כבירה עם הווקר בראדרם
בלונדון .״אבל רק מתוך הצלחה אפשר
לוותר על דברים,״ אומר עדי.
״רק כשמצליחים מאד, אפשר לשבור
אשתו הראשונה של גדי, אתי, היתר, ה-
היפך הגמור. לא זו בילבד שהיא אהבה
להישאר במסיבות עד הסוף המר, היא
גם דאגה לגרור אותו איתה לכל מקום.
אבל הנישואים האלה באמת לא החזיקו
מעמד זמן רב. כי בדיוק אחרי שנה וחצי
הם החליטו שזה לא זה, והתגרשו. לא
נעים, אבל לא נורא.
מאז חלפו שש שנים תמימות, שבמהלכן
חיפש גדי בין עדרי הגדיות. חיפש וחיפש,
ופה ושם גם מצא, אלא שחתוגה מחודשת
פשוט לא היתד, בראש שלו. עד שיום
אחד, בצורה מיקרית לגמרי כמו בספרים,
מצא את שדתו, ותוך צ׳יק־צ׳ק החליטו
השניים להינשא ולפתוח דף חדש.
ואם דף חדש — אז עד הסוף. גדי הפד
סוכן מוסמך לביטוחים, וזאת הפרנסה.וכדי שלא לנטוש לחלוטין את ענייני הבידור,
הוא חוזר לשדר לאומה בתחנה הצבאית.
אבל הפעם הוא מבטיח חגיגית לא
להתקלקל שוב, ותמיד־תמיד לחזור הביתה
מוקדם. לי, לפחות, נראים השניים מאושרים
מאד, ואולי באמת כדאי לנסות את
התרגיל הזה.

את הזהות, לעזוב את הכל ולחזור ארצה.״
נו, את זה דווקא לא ידעתי, אבל הרי
ההוכחה. עובדה שהוא חזר, אבל לא לפני
שהוא קפץ קודם לגישוש. גישש פה, גישש
שם. עד שבחר לו מישרה ציבורית שתתאים
לכישוריו. כי הרי לא חוכמה לחזור
ארצה כדי לעשות כאן מה שהוא עשה
שם, אבל בקטן.
אם כבר מתרחש משבר־הזהות הנ״ל,
מוכרחים לעסוק במינימום איזה תפקיד
ציבורי או משהו .״החוכמה היא לעשות
דברים שישפיעו על תרבות של עם,״
כך הוא מרגיש. ומעכשיו הוא מתכוון
להתחיל להשפיע על תרבות עמנו, ויהי-

בתור התחלה, הוא התמנה כמנהל התוכניות
במוזיאון תל־אביב, והוא מאיים
להתחיל לפעול למען עמו, ובמרץ. אגב,

עדי סמל
חזרה ותשובה

זה רעיון בכלל לא רע: לקחת^׳אנשים,
לשבור להם את הזהות בחו״לל ולהחזיר
אותם ארצה עם המון רצון ׳לפעול למען
העם.
אני רק לא יודעת מה יעשו כל הישראלים
שתישבר להם הזהות עוד בישראל.
אלה בטח ירוצו לחו״ל לעשות משהו למען
העולם. נו, דיה לצרה בשעתה.

עבודתה במיפלגה הליברלית, והוא נבחר כראש־העירייה.
מלכה הרצברג שימשה חוליה מקשרת אידיאלית בין
רכטמן לידלין ולערבליך. אולם, משניסו החוקרים לגבות
ממנה עדויות בנושא, נתקלו באי־שיתוף־פעולה.

דו־ח־בינ יים של חקירת
1 1ואוו 11־
המישט וה בעניין
עיריית וחובות הועבר
לפרקליטות המזינה
יצומה של חקירת פרשת ידלין, הבחינו חלק
^ מחוקריו של ניצב־מישנד. בנימין זיגל, ששקדו על
אין־סוף ההסתעפויות, כי שמו של ראש־עיריית רחובות,
שמואל רכטמן, חוזר מדי־פעם ומופיע בעיסקות שונות.
שמו הוזכר במפורש גם בפי כמה מתווכים, שעסקו בעיסקי
שוחד ותיווך־קרקעות בין ידלין לשימעון ערבליך.
ערבליך היה יהלומן מבלגיה, שקנה את מיפעל־הגלידה
ארטיק בארץ, ונכנס לעיסקי־קרקעות שונים. לפי העדויות
של חווה ארליכמן, יעקוב פאר וירמיהו שפירא,
עשה ערבליך שתי עיסקוודקרקע ברחובות. באחת, קנה
שטח־קרקע חקלאי ליד בית־החולים קפלן, כדי להקים
עליו שיכונים לרופאים. בשנייה רכש מקופת־חולים בית-
יולדות ישן שנסגר, בלב העיר, על־מנת להרסו ולבנות
במקומו בתי־דירות. העדויות מסרו כי ערבליך שילם
לאנשי ידלין שוחד של מאה אלף דולאר, בתיווכו של

ראש־ העירייה רכטמן
מיגרש עירוני
מ רשיה אחרת, הנראית חמורה עוד יותר, היא
י— פרשת המיגרשים של מישפחת רכטמן ברחוב עזרא
43 ברחובות. מיגרשים אלד היו רכושה של אמו של ראש״
העירייה, שימחה, שהעבירה אותם על שם ילדיה כדי
להימנע מתשלום מס־ירושה, כך שראש העירייה הוא
בעל־המיגרשים החוקי. על המיגרשים מצויות שתי דירות
צמודות, שבאחת מהן מתגוררת אמו של רכטמן. מאחרי
הדירות ניצב מיבנה מאורך, המחולק לשורה של חנויות
ומחסנים. בחצר המיבנה המאורך עמד פעם מיבנה־שירו־תים,
שהיום הוא הרום.
לעירייה יש מחסנים בסוף רחוב דניאלי, ליד רחוב
יפו. מחסנים אלה אינם מלאים, וניתן לאחסן בהם דברים
נוספים. למרות זאת העביר ראש העירייה החלטה בעירייה,
שלפיה העירייה תשכור מאמו את המיבנה המאו־רך,
לצורך איחסון דברים שונים. העירייה משלמת עבור
השכירות 840 לירות לחודש. גם לחוקרי־המישטרה אמר
תחילה כי דברים אלה שייכים לאמו. רק הבדיקה היסודית
של החוקרים העלתה כי הרכוש הועבר על שמו.
לפני כשנתיים פנה אל רכטמן תושב רחובות בשם יפתח
פתחי, ביקש ממנו להקצות לו שטח להקמת מסגרייה.
פתחי סיפר, בתלונה שהגיש לא־מכבר למישטרה, כי

האם שימחה רפטמן
חלוקה בחיים

מזכירה־ לשעבר מלכה הרצגרג
בריחה לאבו־רודס

גמילווז־חסדים
עורך־הדין חיים גושן, כדי שעיסקות אלה תבוצענה.
החוקרים שבדקו את העדויות הגיעו חיש־מהרה לשמו
של ראש־עיר״ית רחובות שמואל רכטמן, שלפי העדויות
היה צריך להפוך את ייעוד הקרקעות שליד בית־החולים
קפלן מקרקע חקלאית לקרקע לבנייה, וכן להסכים כי
תחת בית־החולים ליולדות ייבנו בתי־מגורים. לפי העדויות
דאג ערבליך שרכטמן אכן ירצה לעזור לו, קנה לו
כרטים־טיסה לאירופה, ויחד נסעו לבילוי בהמבורג.
כל עוד לא הסתיימה פרשת ידלין, נמנעו החוקרים
מחקירה בכל מה שהיה קשור ברכטמן. אולם עם קבלת
הודאתו של ידלין בבית־המישפט, התפנו לבדוק את פרשת
רכטמן. מה שניראה בתחילה כבדיקה מהירה וקלה,
הפך חיש־קל לסיוט לחוקרים, הכורעים מול הזרם האדיר
של עדויות והודעות על דרך ניהולה של העירייה. כיום
עומדים החוקרים תשושים, אחרי שסיימו בדיקה של אחדים
מעשרות התיקים שפתחו, ועדייו לא הגיעו לידי בדיקה
יסודית של החומר שגילה מבקר־המדינה, בדין־וחש־בון
שפירסם על עיריית רחובות לפני חודשים אחדים.
התיקים שבדיקתם נסתיימה הועברו עתה לפרקליטות
המדינה, שתחליט אם יש לפתוח בהליכים מישפטיים נגד
ראש העירייה, שהפך בינתיים חבר־כנסת, או לדחות
את ההחלטה עד לסיום החקירה בכל הפרשיות כולן, עניין
של חצי־שנה עד שנה לפחות.
כרטיס לחו״ל
ך* אש העירייה שמואל רכטמן עצמו אינו מכחיש
| שטם לחו״ל על חשבון ערבליך. בהודעות לחוקרי
המשטרה, וכן בשיחה עימי, אישר את הדבר, אולם טען
כי ערבליך החזיר לו כסף שלווה ממנו בשעתו. לדבריו,
למרות שערבליך הוא אחד מעשירי בלגיה, הוא נזקק אז
להלוואה ורכטמן, כידיד, הילווה לו את הכסף. לאחר זמן
החליט, תחת לקחת כסף חזרה, לקבל במקומו כרטיס־טיסה
לאירופה. אין כל קשר, לדיברי רכטמן, בין הכרטיס
לבין ציפיותיו של ערבליך בדבר שינוי ייעודה של
הקרקע שקנה ליד בית־החולים קפלן.
מכיוון שערבליך עצמו מסרב לבוא ארצה כדי לתת
עדות, והוא מבוקש לעדות גם בנושאים אחרים, הקשורים
בפרשיות ידלין, אין לחוקרים ברירה אלא להשאיר את

רכטמן הציע לו להקים את המסגרייה על המיגרש של
אמו, במקום שבו מצוי מיבנה־השירותים ההרוס. השניים
סיכמו כי פתחי ישלם לאמו של רכטמן 300 לירות לחודש.
פתחי החל מקים את המסגרייה שלו, אולם השכן
הגובל במיגרש, אפרים מסעוד, התנגד לבנייה זו והחל מוחה.
רכטמן הורה לפתחי להרוס את מה שבנה, והציע
לו לבנות את מסגרייתו בצמוד לקיר של מחסני העירייה.
הטעייה בשימוש

התיק פתוח עד שיהיה ביכולתם לגבות ממנו עדות, ולראות
אם נכונה טענתו של רכטמן.
אגב, לערבליך לא צמחה טובה מעיסקי רחובות. הוועדה
לשמירה על קרקע חקלאית סירבה בתוקף לאשר את
שינוי ייעוד הקרקע שליד בית־החולים קפלן. אשר לשטח
בית־החולים ליולדות, מסתבר כי המישפחה, שנתנה בשעתו
את בית־החולים כתרומה לקופת־חולים, התנתה את
תרומתה באי־מכירת ובאי־העברה של השטח.
כיצד הגיעו שמעון ערבליך — או אשר ידלין —
אל שמואל רכטמן 1החוליה המקשרת בין ראש־העירייה
לאחרים היא אחת הנשים המפורסמות מפרשת
ידלין, מלכה הרצברג.
הרצברג היתרי ידידתו האישית של אשר ידלין, קיוותה
להינשא לו. כאשר יצר ידלין קשרים קבועים עם עו־רכת־הדין
טליה ליבני עברה מלכה משבר, עקרה לתקופה
ממושכת לעיר־הגברים אבדרודס( .ידידה אחרת של
ידלין, חווה ארליכמן, שעברה משבר דומה, נסעה לזמן
רב לאמריקה ).מששבה לתל־אביב, הפכה שוב ידידה
מקורבת של ידלין ואחותו, וכן של חווה ארליכמן.
לפני פרשיית ידלין היתד; מלכה מזכירתו וידידתו
הנאמנה של שמואל רכטמן, שעה שהיה האיש החזק
בסיעת העובדים של המיפלגה הליברלית. היא הוסיפה
לשמור על קשרים הדוקים עימו גם אחרי שהפסיקה את

^ טסגדייה פעלה באופן שוטף, ובמשך שנה וחצי
( | שילם פתחי מדי חודש 300 לירות. משהוכרזה הרפורמה
במיסוי ביקש פתחי קבלות על דמי־ד,שכירות שכבר
שילם, נדהם לשמוע סירוב מוחלט. הוא החל תובע את
הקבלות, והתגלע סיכסוך בינו לבין רכטמן, שבמהלכו
דרש ממנו רכטמן לפנות את המסגרייה. משסירב פתחי,
פתח נגדו ראש העירייה בהליכים להוצאת צו הריסה.
פתחי החל בודק את רישום הבעלות בשטחים, כאשר
לפתע ראה כי עיריית רחובות החלה בונה גן־ילדים
על השטח שעליו בנה את המסגרייה שלו. הוא גילה,
לתדהמתו, כי רכטמן השכיר לו שטח שהיה שייך לעירייה.
עוד גילה, כי השתמש כל העת במים, בחשמל ובקרקע
שהיו רכוש עירוני. פתחי מיהר להתלונן על כך במישטרה,
רכטמן עצמו אמר, בתגובה על כך למישטרה, וגם לי,
כי ריחם עז! פתחי והציע לו להקים את המסגרייה על
המיגרש במקום, שהיה שייך לאמו, וכי לא ידע כלל כי
פתחי העביר את המסגרייה למקום החדש, על המיגרש
של העירייה. הוא גם מכחיש נמרצות כי אמו קיבלה כסף
כלשהו תמורת עשיית החסד לפתחי. רכטמן הוסיף עוד,
כי כאשר נתן לפתחי רשות להקים את המסגרייה, היתנה
זאת בהגשת בקשה לשימוש חורג במקום.
הפרשה כולה עתידה להתברר עוד לפני החלטת הפרקליטות
על הגשת — או אי־הגשת — כתב־אישום. התביעה
שהגישה העירייה נגד פתחי, להריסת המסגרייה, צריכה
היתה כבר להתברר, אלא שנציג העירייה דוחה, משום־
מה, את הדיונים כל פעם. העד המרכזי מטעם פתחי יהיה
ראש־העירייה רכטמן ושם, בחקירה של עורך־הדין של
פתחי, עשוייה להתברר האמת בפרשה זו.

( 5תכה ראשונה מתוף שתיים)
יגאל לביב

נופש אמיתי אי אפשר להבנ

כפר המפוט
טה א טי ם

חיי ם יפים, אהבה, אביב בלב, אויר פסגות,

מנו ח ה, בילוי ובידור מ ס סי מי ם•
* הנוף היפה בארץ
* אויר פ סגו ת צלול
מגרש טני ס
(כולל הדרכה)

* סו סי רכיבה
(כולל הדרכה)

(עם שרותים צמודים)

* חדר־ אוכל מ ק סי ם
* מ טב ח ארופ אי
מעולה
* יין בלי הגבלה
(בערב)

* רכבל ה חר מון
* בריכת שחיה
(כל־)10.7.77

* פעילויות מגוונות
* בידור בשפע
* די ס קו ט ק ובאר

* חד רי ם נו חי ם

* מזנון
* ק פי ט רי ה
בפסגת החר מון
* הפ ת עות נ עי מות
ועוד הרבה הרבה...
מצפים לכ ם א צלנו!

י און: ת״א: אלנבי 113׳
;6125 ככר דיזנגוף (רייגס
;248306 .ירושלים: שמאי
;224624 חיפה: הרצל 22׳
;645404 שד׳ הנשיא ,126
׳ ;822 נתניה; הרצל ,4טל•
באר־שבע: הרצל ,31 טל•

כפר הנופש נוה־אטי״ג :
טלפונים 41744 :־,067
41669־41185 ,067־067
משרדנו בת״א: ככר אתרים,
טל 288665 .
ובכל משרדי הנסיעות.

משרדי קל :
ת״א: גורדון ,28 טל 222042 .
( 24 שעות ביממה)
אבן גבירול ,140 טל 450359 .
ירושלים: המלך ג׳ורג׳ ,23
טל 228258 .
רמת־גן: ביאליק ,56 טל 731773 .

* ורוח ווו ר׳ווו

דייויר ד ידיי ר זר ר* _ דיד 1דיירדי/ז1* ,ר*לר* 1

לעצור אח הימין
רבים רוצים לעצור את הימין, למנוע את
המלחמה הבאה, למנוע את הרס ההסתדרות,
למנוע אבטלה המונית וחוקים אנטי־דמוק־רטיים
נגד פועלים, אנשי רוח והמוני העם,
יהודים וערבים,
כיצד אפשר לעצור את הימין? רק על־ידי
מאבק מלוכד של כל כוחות השלום והדמוק רטיה.
הצענו
לפני הבחירות לכנסת ללכד את כל
מחנה השלום סביב מצע ענייני משותף:
למען הבטחת שלומה, בטחונה, עצמאותה,
עתידה ורווחתה של ישראל י— מדיניות שלום
והכרה בזכויות הפלסתינים, נסיגה לקוויי ה־4
ביוני, הגנת ענייני העובדים, ביטול האפלייה
והדיכוי הלאומי של האוכלוסיייה הערבית
בישראל, ביטול האפלייה העדתית והגנה על
האינטרסים של תושבי שכונות העוני, הגנת
הדמוקרטיה, שוויון־זכויות לאשה הלכה
למעשה.
לצערנו היו בקרב כוחות השלום והדמוק רטיה
אישיים שבשל שיקול כביכול אלקטו ראלי
מנעו אפשרות של הופעה אחידה בבחי רות
לכנסת. חזית כזאת, אילו קמה יכולה
היתה להגיע להישגים חשוביים. מה היו התוצ אות
של ההליכה הנפרדת?
של״י השיגה 27,765 קולות. בחמשת אלפים
קולות פחות מהקולות של ״מוקד״ והעולם-
הזה בבחירות .1973
החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון השיגה
יותר מ־י,000י 80 קולות, לעומת 53,000 שהשיגה
רק״ח בבחירות הקודמות. העלייה של החזית
היתה ניכרת בסקטור הערבי, בו השגנו למעלה
ממחציית הקולות, אולם גם בסקטור היהודי
עלתה החזית ב־.40$
האם אנשי השלום והד מו קר טי ה יכולים
ל ה תכחש לעובדות הלל ו !

האם יכולים להתכח ש לעובדה שבעק בות
הב חירו תהאח רונו ת הפכנו לגורם חז ק
ב מ אבק נגד הימין 1

אנחנו מברכים את הגוש שהקימו המערך
ו״קמפום״ בבחירות באוניברסיטת ירושלים.
הסטודנטים שוחרי־השלום התלכדו סביב
״קמפוס״ שהגיע להסכם הצבעה הדדית עם
אנשי המערך.
״קמפוס״ כולל את אנשי החזית הדמוק רטית
לשלום ולשוויון, אנשי של״י, סטודנטים
ערביים והרבה סטודנטים בלתי־מפלגתיים.
כלום היה הנושא האידאולוגי מ ח סו ם
ל חזי ת המ שותפת הז א תן לא
כלום שיתוף־הפעולה עם ה ס טו דנ טי ם
הקומ מי סטיםו חברי שס׳׳י היה לרועץ! לא.
להיפך.

ההצלחה העצומה של ״קמפוס״ יחד עם
המערך שהעבירו מספר צירים שווה למיספר
צירי הליכוד, היא עוד הוכחה שרק אחדות של
כוחות השלום סבייב מצע פוליטי־חברתי משו תף
ולא סביב נקודות מחלוקת אידאולוגיות
יכולה לחסום את הדרך לימין.
הצענו לשל״י להגיע להסכם בדבר הגשת
רשימות במועצות הפועלים השונות, בהן יש
לנו או להם (עפ״י תוצאות הבחירות לכנסת)
סיכויים להעביר נציגים — כדי לא להפריעי—
רשימה לרעותה. של״י סירבה למעשה. מאבק
ביין שתי הרשימות יביא תועלת רק לליכוד.
אל תבזבז את קולר.
יש לעצור את הימין! הצבע בעד הנאבקים
בעקביות לאחדות עובדים יהודית־ערבית,
לבלימת הימין!
לאחדות כל כוחות השלום והקידמה —
הצבע בעד

מזיתךהו 1ן ו ( 1י ת
לשלוולש 1ו י11
המפלגה הקומן ניסטית הישראלית (רה״ח),
פותרים שחורים וחוגי ציבור יהודים וערבים
ת.ד ,4885 .תל־אביב
גזור ושלח גזור ושלח גזור ושלח

גזור ושלח — —
אל מטה הבחירות
ת.ד 4885 .תל־אביב

אני מעוניין בחומר הסברה.

אני מעוניין בקשר.

אני מעוניין במרצה.

אני מוכן לפעול למען החזית.

כ תו ב ת

טלפון

העולם הזה 2075

עוו״יהב־טחון י״ ״

קשקשת 2075

(המשך מעמוד )34

אהת מרכזת את כד העניינים,
איטר לפי טיכס ומהותם צריך שייצאו
מאותו מקום.

ש ¥ 1ה 41ולס הו ה

2075

והחשוב ביותר לענייננו — כלומר,
לצודד עריבת רפורמות והפעלת השפעה
״אזרחית״ חריגה בתוך הצבא: איו קיימת
כל הפרדה בין שני מרכיבי מערכת־הבי-
טחון. הצבא ומישרד־הביטחון חד־הם. הם
משולבים וממוזגים, כאשר הרמטכ״ל הוא
ראש־המטה של השר, והמטכ״ל הוא מטהו
של השר. באופן עקרוני — ואדגיש, רק
באופן עקרוני — רשאי שר־הביטחון לפנות
ישירות אל כל ראש־אגף במשכיל,
כמו שמפקד אוגדה רשאי, ואפילו חייב,
לקיים קשר וגישה ישירים לראשי־האגפים
במטה שלו: כלל גדול וראשוני בכל תו־רת־מטה
הוא, שקציני־המטד. כפופים ישירות
למפקד, ואין ראש־המטה חוצץ ביניהם,
כדרג־פיקוד (לכל היותר יש לו סמכויות
פיקודיות־מישמעתיות כלפיהם).

הפטל את דיסיונו ונסה למצוא
לציור שלססה כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
״קשקשת ,-ת. ד ,136 .תל־אביב.
בין הזוכים יוגרלו פרסים: שתי
מנות בשווי — *0.ל״י (חמישים לירות)
כל אחת, באחד מסניפי רשת
הפיצריות רימיני בתל-אביב.

שרהביטחון
קשקשת 2073

*ש כל הדברים האלה -אשר, כמו-
בן, הועלו פה בשירטום שיטחי ועקרוני
בלבד — עולה בבירור, כי אין כל
מניעה חוקתית בפני שר־הביטחון הבא,
שיהפוך, סוף־סוף (״אחרי 2029 ישנה״)
לשר־הביטחון האמיתי הראשון של ישראל.
ודאי הדבר שהמטכ״ל קצת יסעד,
ואולי גם יהיו קצת אולטימטומים ופניות
לא־רשמיות לאישים, לעיתונות וכיו״ב.
אבל יכול אני להבטיח, ודאית והחלטית,
כי זהו לא רק המצב הנכון וההגיוני,
אלא שכל תקדים או דוגמה, מכל מדינה
ומערכת־ביטחון שהן, רק יאשרו ויחזקו
את האמור.

מכשול, כ מצב
ג אין נריאה כל
כאושש
ץ רק יייחמשו
החור חי הנו כחי
דת וה&ינהג -המקובל מעכבים —
ואלה אינם צריכים להיחשב הס־רעות

יהושע רבינוביץ: אוזניים לכותל.

מירב הרשקוביץ,

הדרך הטובה והבטוחה ביותר לערער
כל התנגדות ולהוכיח שהיא משוללת בסיס,

רח׳ גורדון ,13 רחובות
• צחוק־צחוק, חצי מוישה בפנים !
ח. גדיש, התמר ו,
נווה־עוז, פתח־תיקווה
• הצ׳ופצ׳יק של הקומקום בפרופיל.

..עד שרהב־טחון
להיות קודם־נד
שו הנוחות המזו״ניס״

שחר או צידוק של ממש, היא, פשוטה
בתכלית: לחקור את הנושא ולבדקו. אם
מחקר זה לא יתחיל ב״ההגנה״ ,יסתיים
בצה״ל של היום ויכיל אך ורק מה שביניהם,
מן הנמנע הדבר, שמסקנותיו לא
יעלו בקנה־אחד עם אלה שהועלו כאן —
ואולי אף ירחיקו לכת.
אולם לא בכך צריך העניין להסתיים —
או להתחיל. מטרת כל הרפורמות הללו
היא אחת: להגביר את יעילות הצבא ואת
עוצמתו. אין קיימת בארץ סכנה של הפיכה,
ולכן אין כל צורך מעשי או דחוף
להבטיח את עליונות הדרג האזרחי מסיבות
חוקתיות או מישטרתיות. מותר לתקן
ולהפוך ולבנות־מחדש. אך ורק בתנאי
שמכוונים לתכלית הנזכרת. שינוי-לשמו של
היחס בין צה״ל ומישדד־הביטחון ובין ה־רמטכ״ל
לשר־הביטחון יהיה חסר ערך
ובלתי־נחוץ. החזרת הסמכויות, להלכה ולמעשה,
מן הדרג הצבאי אל האזרחי מיועדת
לחזק את הראשון, על־ידי שיח־רורו
מנושאים שאינם צבאיים־מובהקים.
אם שר־הביטחון ולא הרמטכ״ל יחתום על
״תקנות הצבא״ ,לא יחליש הדבר את
מעמד הרמטכ״ל בתוך הצבא, אלא יחזקו.
גם מלאכתו תוקל בהרבה, מפני שמעורבות
הדרג האזרחי תוסיף לו גיבוי רחב,
קבוע ואיתן, שלא תמיד יש לו עתה.

כי זאת יש לדעת, שמישרד
הכיטהון הוא אמנם הממונה עד
הצכא — אכל הצכא וחיזוקו הם
העילות העיקריות והכראשתיות
,שד עצם קיום מישרד־הכיטהון.
שר־הכיטחון צריף להיות אדון הצבא
— רק כדי שיוכל לשרתו
כיתר יעילות. אם אמיתויות אדו
ייעלמו מן העין, יהיה כל שינוי
שיחולל שד־חביטחון ההדש, וכד
תוספת־כוח שתיווסך לו, כגדר כד־כד,
רכטדה, שצפויה להזיק, לא
להועיל.

נטע אבידור,

רח׳ מרדכי ,8רמת־השרון
• רבינוביץ החוויר אחרי ששמע את
תוצאות הבחירות.
יחיאל כהן, רח׳ עוזיאל ,64 רמת־גן
• ואיפה החצי השני י
ריכי רז, רח׳ וייצמן ,29 תל־אביב

6ו 2 2 £ 8ן נ <

• 111^ 1
.1מין סופה עזה; .5היא שארם א־שייך;
.10 בילבד; . 11 רך בצאן; .13
מידת־לח; .14 דורון; .15 מן הסכו״ם;
.16 לא־אמת ! .18 קוסם ; .20 לא־חם ; .21
סכין־קצבים ; .22 צאצא ; .24 פעלו ; .25
מונח בתורת החשמל ; .26 קרעפל ; .28
מכסה את השלד ; .30 קרקע ; .31 תנודה ;
.32 מחצית; .34 שמלאכתו הריפוד; .35
חלק הרגל .38 ;.צמד; .39 בת־קול; .41
שביב; .42 ירק־גינה; .43 מנעול פטנטי;
.45 חתיכה; .47 רומס בעקבו .48 :מין
אבן־חן .50 .צבע אדום עז .51 .מגש ;
.52 אסקופה .54 .יישוב חקלאי; .57 עיר
גדולה .61 :רמת־גן (ר״ת) .62 :עוף־טרף
מלכותי ; .64 מסולם הצלילים ; .65 עצם :
.66 מזל .67 :שותת .69 :מטע גפנים;
.70 אבי האב ; .72 שקר ; .74 חברת־תמרו־קים
ישראלית .75 :קריאודבאב ; .77מ־ראשונות
האופנה הפריסאית; .78 רעדה;
.80 נשיבה ; .82 מצבת־זיכרון ; .84 קידומת
שמשמעה שניים ; .85 פרי גינה ועץ ;
.87 מילת־שאלה לזיהוי .88 :מסורת, ירושה
.90 :מזמר .92 :צאצאה; .94 יביא;
.95 מפרנס .97 :מספיק ! .99 גדול בתורה :
.101 כינוי; .102 בוא הלום! .103 מביאה
תועלת .104 :ג׳ינג׳י.

מאונך :
,1לא כשר; .2סופו של שוק; .3
מאוחר בלילה .4 :קידומת צרפתית.6 :
נהר באפריקה .7 :ליקוי; .8אביון; .9
מידת־יבש .12 :הקדש מוסלמי; .15 ירק־גינה;
.16 פלצור; .17 מגן על העין; .19
עשיר העיירה; .20 גבבה; .21 מילחמת־שוורים
.23 :דגל! .24 מזיק לבגדים; .26
גוד־יאריה; .27 בורח; .29 וניל; .30
משמש לאחזקת צמח־בית .33 :רפואה ;
.34 שיגרתי, נדוש ; .36 ביחס ל 37
בעל טעם טוב ונעים; .40 שופט; .41
מגיח ! .44 מעבד את הבצק ; .46 גיבעה
קטנה .47 :עצם בפה ; .49 גשם .50 :דלתת
הנהר; .53 במזיד, בלי כוונה; .54 ירק־גינה;
.55 עובר שנולד קודם זמנו; .56
״מזומנים״ .58 :בוא מלמעלה למטה! .59
מזר; .62 חומת־מים; .63 סוד .66 :מושב
של עולי תימן; .68 המכה האחרונה.71 :
עובד ביודהמרחץ ; .73 פרי עץ .76 :
בנוסף, ועוד .77 :רשף; .79 אחוריים;
.81 במקום הוא; .83 כאב .84 :עשב תרבותי;
.86 קידומת הולנדית .89 :כינוי
לחכם התורה .91 :אולם; .93 שניים, בארמית
.95 :מחסום לפי החיה; .96 מין
ארג דק ויקר; .98 בתוכו .100 :מילת-
שלילה .101 :רוח רעה .102 :בוסתן.

מ ס עדו ת אי ט ל קיו ת
תל-אניב, ככר אתרים טל 288) 00 .
תל״אביב, ככר מלכי ישראל ,
טל 283987 .
תל״אביב, רח׳ אבן־גבירול , 24
טל 288177 .
טל 221881 .
תל־אפיג, דיזנגוף 93
חי 8ח, רח׳ חנניאים , 20 טל 840201 .
טל 252854 .
חיפח, דרך יופיו כשר ירושלים, ריו׳ יפו 43 כשר ירושלים, חטלך ג׳ורג׳ 15
רמלח, רח׳ הרצל 102
אילת, מרכז התיירות
החדש

ספורט

הסיטו שלא 1310
ער מה שהתרחשבתום המשחס
שבו זכתה מכבי
ת־־א בגביע המדינה

כ דו רג ל
הכסף עגה
אתה גו ל
השיא האמיתי של מכבי תל-אביב נשבר
מאחרי־הקלעים, ויש בשיא זה כדי להסביר
את זריזותם של בני טבק, ויקי פרץ
וחבריהם. התמריץ היה: הכספים שקיבלו
כדורגלני מכבי תל־אביב העונה, עם זכייתם
באליפות ובגביע־המדינה.
בניגוד לפירסומים שונים, קיבל כל אחד
מכדורגלני מכבי תל־אביב סכום של 5000
לירות עבור הזכייה בגביע־המדינה. זאת,
נוסף ל־ 5000 לירות שקיבל כל כדורגלן
ארבעה ימים קודם־לכן, כשהקבוצה הבטיחה
לעצמה את הזכייה באליפות.
עד היום לא זכורה בכדורגל הישראלי
אף קבוצה אחת שחילקה לשחקניה מענקי־ניצחון
בגובה של 10,000 לירות, תוך
ארבעה ימים, לכל שחקן ושחקן. הנהלת
בית״ר תל־אביב הבטיחה לשחקניה, ערב
מישחקי־הגמר, סכום של 4000 לירות עבור
הזכייה בגביע.
מלבד עשרת אלפי הלירות שקיבל כל
שחקן במכבי תל-אביב תמורת הזכייה באליפות
ובגביע המדינה, קיבל כל אחד
מהם סכום של 20 אלף לירות בקירוב,
תמורת הניצחונות ותוצאות־התיקו שהשיגה
הקבוצה.
כדורגלנים מקבוצות אחרות מסבירים
את הצלחת כדורגלני מכבי תל־אביב בכך
שקיים קשר בין השטרות לבין השערים
שכבשו שחקניה של האלופה.
30 אלף לירות• כדורגלן במכבי תל־אביב,
קיבל העונה, בסך־הכל, סך 30 אלף
לירות שהוגדר כמענקי־ניצחונות, נוסף על
המשכורות הגבוהות שמקבלים השחקנים.
עד למחזור ה־ 14 העונה — סמוך לאמצעה
— קיבל כל שחקן בקבוצה סכום
של 9600 לירות, כמענקי־ניצחון. ויש לזכור
שעד אז לא נוצחה הקבוצה אף ב־מישחק
אחד. מאזנה היה חסר־תקדים :
אחד־עשר ניצחונות, ושלוש תוצאות־תיקו.
עד לאמצע העונה הונהגה שיטת המענקים
המצטברים. עבור ניצחון ראשון היה
כל כדורגלן זוכה ב־ 500 לירות. ניצחון
שני ברציפות מעלה את המענק לסכום של
650 לירות. ניצחון שלישי רצוף — 700
לירות, וניצחון רביעי רצוף — 800 לירות.
זהו גם סכום־המענק המירבי ששולם עד
לאמצע העונה לערך.
במחצית השניה בעונה זו, חלה נסיגה
ברמת הקבוצה. היא החלה מפסידה נקודות,
וכדורגלני מכבי יפו לטשו את עיניהם
באיום על כתר־האליפות. אז החליטה
הנהלת הקבוצה להגדיל את מענקי הניצחונות
בצורה משמעותית.
אם להשוות את צבירת הנקודות למענקי־הניצחונות
— ניתן להיווכח שאכן, במחצית
השנייה בליגה זכו כדורגלני מכבי
תל־אביב בהעלאה דראסטית במענקי הניצחונות.

קרן אוהדים. עד למחזור ה14-
קיבלו כדורגלני הקבוצה, כאמור 9600 ,
לירות עבור 11 ניצחונות ושלוש תוצאות
תיקו, היינו 9600 לידות עבור 25 נקודות
ליגה. בתום העונה, אחרי 30 מחזורים,
זכתה מכבי תל-אביב באליפות — עם 42
נקודות. תמורת צבירת 42 הנקודות קיבל
כל שחקן בקבוצה 20 אלף לירות, נוסף לעשרת
אלפים לירות שהיו בגדר מענקים
מייוחדים עבור הזכיר בדאבל (אליפות
וגביע המדינה).
במילים אחרות: כדורגלן במכבי תל-
אביב קיבל עשרת־אלפים לירות בקירוב —
במחצית השנייה של הליגה — עבור 17
נקודות בילבד שהשיגה קבוצתו.
נוסף על 30 אלף הלירות׳ שקיבל כל
כדורגלן במכבי תל־אביב — מן הראוי
להביא בחשבון את קרן האוהדים, שהזרימה
אף היא לכדורגלנים סכומים בלתי-
מבוטלים. ואין מדובר באוהדיה ההיסטריים
של הקבוצה, שלעיתים רק מבזים
אותה בהתנהגותם, אלא באוהדים אמידים
התומכים בקרן שמנה, המשמשת את הקבוצה
כדי להמריץ את שחקניה.
הצלחתה הגדולה של מכבי תל־אביב
העונה עשוייה עוד לגרור אחריה ניתוחים
וחקירות על מידת הקשר שבין הכסף לבין
ההצלחה. רק לגבי שאלת קיומו של קשר
זה אין עוד ספקות — הוא אכן קיים.

מתוחות הגביע

כ ) לירות קיבל כל כדורגלן במכבי תל־אביב
ננס זכיית הקבוצה בגביע־המדינה
בכדורגל. באמצע אלון קפלן, ומשמאלו המגן ליוקר,
ומר, אתה לא תגיד די אם
/ /י להיכנס לאוטובוס של מכבי או
לא!״ צעק בזעם אוהד מכבי לשוטר בדרגת
רב־סמל שניסה לחסום את דרכו .״אני
מוכרח לנשק את ויקי, בני זכל דיחבר׳ה!״
האוהד, כגבר בשנות העשרים המוקדמות
שלו. המשיך להתעקש, כשהוא מנסה
שוב ושוב להיכנס לאוטובוס של קבוצת
מכבי תל־אביב, שזכתה זה־עתה בגביע
המדינה בפעם ה־.13
תוך דקות ספורות, כשאלפי אוהדים בצעיפים
כחוליס-צהובים נדחסים אל תוך
רהבת שער המשתתפים באיצטדיון הלאומי
ברמת־גן, פרצו תיגרות־ידיים בין
שוטרים לבין אוהדים אחדים, שניסו להיכנס
בכל מחיר לאוטובוס, כדי לפחות לגעת
באליליהם.
ברחבת השער נתגלתה תמונה קודרת.
רבים מאלפי האוהדים, שבאו להודות ל־כדורגלני:
מכבי תל-אביב על זכייתם באליפות
ובגביע המדינה תוך ארבעה ימים,
מצאו עצמם נדחפים על־ידי תיגבורות
של שוטרים, שהוזעקו למקום מכל השערים
האחרים באיצטדיון.
אמבולנסים, שהובאו למקום למטרות אחרות
שימשו את שני אוהדיה של מכבי תל-
אביב, שנחבלו כתוצאה מקרב המהלומות
שניהלו עם השוטרים. אחד הפצועים צעק,
כשדם ניגר מפיו :״שוטרים ! מה אתם
רוצים ממני. אתם לא נותנים לבן־אדם
אפילו לשמוח במדינה הזאת ! אני, שנתתי
חצי מהחיים שלי למכבי — ככה אתם
עושים לי? ! איך אתם מתנהגים ן תתביישו!״
בעודו מובל — על גבי אלונקה

לירות עבור הזכייה באליפות קיבל כל כדורגלן

3 0 3 1 /בקבוצת מכבי תל־אביב. בתמונה: בני טבק, בחדר־ 11111 ההלבשה, כשהוא מוזג לחבריו לקבוצה, שמפניה לתוך גביע הניצחון.

מוכנים להידרס !

1ז הו אוטובוס דן, שהסיע את כדורגלני מכבי תלאביב
למישחק־הגמר בשבוע שעבר. בתמונה נר
דם אוהדים המנסים לחסום את דרכו, במטרו /לשהות בסביבתם של האלילים. האוהדים
:ראיס כאילו אומרים :״אנחנו מוכנים להידרס, רק שהאוטובוס לא יזוז מפה״.

הקוב האמיתי

סחו חושים

מאות מאוהדיה של. מכבי תל־אביב יצאו מכליהם דקות אחדות
אחרי וכייתה של הקבוצה בגביע המדינה בפעם ה־5ו. מאוחר
יותר, כשיצאו כדורגלני מכבי תל־אביב לעבר האוטובוס שהסיעם למלון רמת־אביב, פרצו
תיגרות בין שוטרים לאוהדים, שסירבו לעזוב את המקוס וניסו לעצור בכל מחיר את האוטובוס.

במישחק הגמר בין מכבי תל־אביב לבית״ר תל־אביב
התנהל בסיומו, בין עשרות שוטרים לאלפים
מאוהדי מכבי תל־אביב, שניסו להידחס אל תוך חדר־ההלבשה של השחקנים,
ומאוחר יותר אף לתוך האוטובוס שהסיע את הכדורגלנים למלון רמת־אביב.

— על־ידי שני חובשים, מזהירו אחד
השוטרים :״סתום את חפה שלך! אני
עוד אעצור אותך בבית־ד,חולים.״

עברה חצי־שעה נוספת, והאוטובוס הצליח
סוף־סוף לצאת מאיזור החנייה של
האיצטדיון. שני ילדים ניראו לפתע רודפים
אחריו, בכל כוח רגליהם. בעצירה הראשונה
•שלו ניתלו עליו מאחור, והחלו
הולמים על החלון האחורי. אחד השוטרים׳
-שנקלע למקום עט עליהם וצעק :
״תקפצו מהאוטובוס! מה אתם, משוגעים

**י שעבר, כתום מישחק הגביע,
ליד שער המשתתפים באיצטדיון הלאומי
ברמת־גן, נזכר בנקל בקבלות־הפ-
נים ־שנערכו באחרונה לכדורסלניה של
מכבי תל־אביב. הדראמה שהתחוללה אחרי
מישחק הגביע היתד, מרתקת הרבה יותר
מן המישחק עצמו, שהציג לפני הצופים
בו תצוגה של כדורגל רדום ורדוד׳ שלא
הלם כלל את המעמד המיוחד.
•יותר ממחצית השער, נאלץ להמתין
נהגו של האוטובוס עד שיכול לצאת
בדרכו למלון רמת־אביב* ,שם עמדו כדור־

השוטר לא הספיק להדביק את האוטובוס
ולהוריד את הילדים. האוטובוס
התרחק, ושני הילדים, התלויים עליו, נש מעו
צועקים לעבר השוטר :״הו-הא, מה
קרה, גם השוטר אכל אותה!״

מי שחק רדום
ורדוד

המעריצות נדחקות _.

בי! א^פי ,1אוהו ים ש^ מכבי תל אביב,
שבאו להריע לאליליהם עם הזכייה בגבינו
המדינה, היו נערות רבות. בתמונה, שתי נערות נהדפות על־ידי שוטרים שנמצאו במקונ
גלני הקבועה להיפגש עם נשותיהם וידידותיה,פ.
נתנו
את הטון בבני־הנוער
רחבת
ישער המשתתפים. לבושים ב״תיל-
בושות אחידות״ ,הם נראו מטפסים על
חלונות האוטובוס, רק כדי לזכות ולגעת
באחד מאליליהם בקבוצה.
אריה מזרהי, נמוך־הקומה, התגלית של
מכבי תל־אביב בעונה זו, ישב בתוך האוטובוס,
ולטש עיניים נדהמות באוהדים
המשתוללים .״תמיד ידעתי שיש משוגעים
לכדורגל,״ אמר לבסוף ,״אבל עד-כדי־כך ו
לא הייתי מאמין !״
ויקי פרץ ובני טבק, שהבקיע את השער
הבודד במישהק־הגמר, היו שני הכדורגלנים
המבוקשים ביותר בין אלפי האוהדים
שהקיפו את אוטובוס הכדורגלנים.
אחד הילדים בהמון טיפס על החלון, לפת
את ויקי פרץ בידו, ולתדהמת האלפים
סירב להניח לו, רק בדרך נס לא נחבלה
ידו של פרץ.

ילדים עלה או טו בו ס

הפצועים

האמבולנסים שהובאו לאיצטדיון הלאומי ברמת־גן לרגל מישחק־הגמר
בין מכבי תל־אביב לבית״ר, שימשו את שני האוהדים שנלקחו
לבית־החוליס אחרי שפרצו תיגרות בין שוטרים לאוהדי מכבי, שהשוטרים מנעו בעדם
להתקרב אל הכדורגלנים, דקות ספורות אחרי סיום משחק הגמר על גביע המדינה.

ך הג האוטובוס התניע את המנוע,
^ כשעשרות השוטרים מתאמצים לפלס
לו דרך. לא חלפו עשר דקות כשהאוטו בוס
הגיע לקצהו האחר של האיצטדיון,
ואותה התמונה הזרה על עצמה. מאות
בני־נוער טיפסו מייד על האוטובוס, תוך
סיבון־עצמי ממשי.

|:1 \ 1ן!> ך שרוף של מכבי תל־אביב| ,
׳חייל, נראה כשהוא נלקח
\1 1 1 1 1
על־ידי השוטרים, אחרי שסירב לעזוב את ן
שער המשתתפים באיצטדיון רמ1ז־גן. ו

1. 4 3

איד תבדיל ביו טיול
ש״מישהו מארגן
לטיול מאורגן באמת?

פשוט, שאל א ת עצמך א ת 10ה שאלות הבאות:

ה אם אכן תטייל
ב חבר ת בני גילך?

ה אם אתה יודע מיהו מלווה־הקבוצה
שלך, כישוריו והכשרתו?

האם טיולך מתוכנן כך שלא
ת ח מי עאתטכס חילופי־המ שמרות בלונדון,
את שוק הספ רי םהמ סו ר תי עלגדו ת ה סיג ה
או את שוק הציפורים בפריז?
(כולם מ ת קיי מי ם רק ביו ם א ) .

ה אם כוללת
ה תכני ת בילוי ובידור בערבים
או שמא תיעזב לנפשך
ב שעות הערב?

. 8האם יעמוד לר שותך או טו בו ס צ מוד
במ שך רוב ימי הטיול?

האם הטיול משולב בסיורים רגליים
להיכרות י סו די ת של אתרי התיירות?

• האם ידוע לך באילו
בתי־מלון תשוכן?
כמה בחדר?
האם יהיו שירותים צ מודים
לחדרים?

9האם מחיר ה טיול
כולל דמי־ שירות למלצרים,
חדרניות, סבלים, מורי־דרך?
(ואם לא ־ התדעכ מה זה יעלה לך)?

האם וידאת שמסלולך אינו כולל
ימי נ סי ע ה רצופים ומעייפים?

. 1 0האםה חברה ה מ ארגנ תאת טיולך
מ סונפ ת לאיגוד מארגני טיולי ם לחו׳ ל,
להתאח דו ת סו כני הנ סי עו ת בי שראל
ולהתאח דו ת הבינ״ל למלווי קבוצות(*ז*!)?

אם אתה יכול להשיב ׳־כף
על כל 10 השאלות האלה -זה הטיול בשבילך.
פרטים נוספים עליו תוכל למצוא בחוברת ׳יכל טיולי הצעירים של בוא־ניסע׳י.
בקש אותה במשרד הנסיעות הקרוב אליך,קרא בה -ותדע מהו טיול מאורגן באמת.

אלאח מי שכבר נסע.

העולם הזה 2075

קולנוע
במאי
מ, די׳ר. רוסל־נ•*
במאי־הקולנויע המפורסם רוברטו רוסליני
נפטר ביום השישי האחרון ברומא. שבוע
אחרי ששימש כיושב־ראש חבר־השופ־טים
בפסטיבל־הסרטים בקאן. לא הכבוד
הוא שמשך אותו לקאן, אלא הרצון לשוב
לקשור קשרים עם עולפיהסרטים, שממנו
ניתק בשנים האחרונות. ולא על־מנת
לחדש בו קאריידה שהיתר. פעם מפוארת
אלא כדי לנסות ולברר עם יורשיו, לאן
מופנים פני האמנות השביעית כיום.
רוסליני, שהיה פעם הכהן הגדול של
הניאו־ריאליזם האיטלקי, האיש שפתח אופקים
חדשים לפני הקולנוע ברומא עיו־פרזות
ובפאיזה, הביע כבר לפני זמן רב
את הסתייגותו ממה שמקובל לכנות ״הקולנוע
העלילתי״ .שאיפתו היתד. להשתמש
במדיום זה כאמצעי להרחבת הבנתו של
האדם, ככלי־הוראה שדרכו ילמד האדם על
עצמו ועל סביבתו. כל מה שהרג בקול נוע
מתפקיד זה, ניראה לו מייותר וחסר-
טעם.
הגישה האתית החמורה של רוסליני לקולנוע
היתד. לשם־דבר עוד מן הימים
שבהם הנהיג את הניאו־ריאליזם. היא התבטאה
בסירובו לפנות אל האיסטינקטים
של הצופה, בעקשנותו לשמור על נקו-
דת־המבט של המשקיף מן הצד הן במרחק
שבינו לבין גיבוריו הן בדרך התנעת
המצלמה, ברצונו העז להיות עד נאמן
למתרחש סביבו, עד המתבונן במציאות
ללא כל דיעה קדומה.
״כל אידיאולוגיה מעוותת,״ אמר, פעמים
רבות, לאלה שניסו לגייסו למיפלגה
זו או אחרת .״צריך להכיר את בן־האדם
כפי שהוא, ולא כפי שתורה כלשהי רוצה
שיהיה. לכך יש רק אפשרות אחת: צריך
להאמין בו.״
מסע אל הכפש. רוסליני האמין
באדם ולבן ניסר. תמיד, בסרטיו, לחדור
מבעד לכל השכבות החיצוניות אל הנפש
שבפנים. בין אם דובר בפליטה צ׳כית
ודייג איטלקי מרוד בסטרומבולי, בבורג-
נים המחפשים את עצמם במסע באיטליה,
או בגיבור המאוס של ג׳נרל דה לה רוברה,
שמת כגיבור, משום ש״כל אדם הלוחם
מדי יום בקרב החיים, הוא גיבור,״ לדיברי
רוסליני.
טורי־הרכילות לא סלחו לו במשך ה שנים
את העובדה שגזל את אחת הכוכבית

כ מ אי רדסליני
מהוגי־הדעות המעטים
הזוהרות ביותר של הוליווד, אינגריד ברגמן,
והפך אותה לשחקנית מן השורה, תחת
שיבנה עבורה סירטי־שירות מפוארים, כפי
שנהג דויד סלזניק. הם הזכירו לו את
העובדה שזנח את אנה מניאני, הם התערבו
בחייו הפרטיים, ונקמו בו בכל פעם
שהוציא לאור סרט חדש.
חיפוש הצופי. פני התרבות המודרנית,
שבה ההתקדמות הטכנית דוהרת
הרבה לפני ההתקדמות הנפשית של האדם,
הדאיגה אותו יותר ויותר. הוא ביקש
למצוא את הגשרים שבעדם יכול האדם
לתפוס ולהשיג את הטכניקה. והוא עשה
העולם הזה 2075

קלרה מפזרת
אע\ל>ות
דודה קלרה (הוד, תל-אביב,
ישראל) — קשה להאמין, אבל
זהו אחד מאותם סרטים ישרא־ליים
בודדים שאין צורך להתבייש בהם. אין באן מעשי
גבורה וטפיחות־שכם עצמיות, ואין כאן בדיחות מגעילות.
זהו מבט פשוט, נוקב, רציני, מבט שבו ההומור והאהבה
לדמויות אינם מטשטשים את הביקורת, מבט לעבר המיש־פחה
היהודית האשכנזית כפי שכל מי שעלה ממיזרח״
אירופה מכיר אותה.
יש בסרט שלוש אחיות, המחזיקות ביחד סלון לכלות
בתל־אביב. לכל אחת מהן בעל, אבל רק לאחת מהן בת•
חייהן מתמזגים יחד, כדרך הטבע, כשקלרה, אחת האחיות,
היא שדואגת לכל, היא הנותנת הוראות לכל, הנוטלת על
עצמה את האחריות לכל מצב, המנהלת את המישפחה
לטוב ולרע.
האחיות רוטנות, אבל באות אליה בכל פעם שמתעוררת
בעייה. הבעלים מתמרמרים, אבל נכנעים לה משום
שכך נוח יותר.
הסרט הוא תיאור של מצב מישפחתי, יותר מאשר
דראמה של ממש. בעייתה של הבת היחידה במישפחה,
המתאהבת בבנו של אופה (איזה ייחוס זה למישפחה פולנית
טובה ז) והדרך שבה המישפחה כולה, עם קלרה בראש,
פותרת את הבעייה, אינה באה אלא כדי להאיר את הצדדים
השונים של המצב באור ברור יותר. הבמאי, אברהם
הפנר, מתאמץ לכל אורך הסרט לשמור על האיזון העדין
שבין תיאור מציאות לקריקטורה של מציאות, ובמרבית
המיקרים אפילו מצליח, תוך גילוי חוש־מידה מופלג הן
בשימוש במצלמה, הן בהדרכת השחקנים (עם חנה מרון
בראש) והן בשמירת ההתפתחות המוצנעת של האירועים.
והופעתם של שמואל בונים וליאו יונג (כשניים מן הבעלים)
יכולה לשמש דוגמה ומופת למישחק קולנועי משובח המש־

סגל, בונים, פלידל, מרון — איזה דודה !
תמש בתנועות הקטנות והמאופקות ביותר כדי להעביר את
תחושות השחקן לקהל.
ויש בסרט מרכיב שעבר כאילו בירושה מדניאל ואקס.
זהו האח של שלוש האחיות, בעל עיסקי-טכסטיל באנגליה.
הוא יושב שם, והן רואות בו את המשיח המסוגל לפתור
את כל בעיות העולם. עד שהוא מופיע, בסוף הסרט,
ומתגלה כסוחר יהודי קטן, טרוד ועייף, המתקשה לדאוג
לעצמו, שלא לדבר על זולתו. פרידתו, בסוף הסרט, מן
המישפחה, רומזת שהקו שהינחה את הפנר גם בסרט זה
היה — פיזור האשליות. בעולם האפרורי שאותו הוא
מיטיב להביא אל הבד, חשות דמויותיו צורך בגיבורים.
והפנר, אולי באכזריות, דואג בסוף כל סרט שלו לפוצץ
את המיתוס.

והטייקון
!המאכזב
הטייקון האחרון (פאר, אר-
צות־הברית) :שמות גדולים של
מחברים, שמות גדולים של מבצעים
ופירסומת עצומה הבטיחה סרט, שמפיקיו תלו בו
תיקוות שיהיה לפחות הסנדק שני. ואולי זו אף הסיבה
שבחרו לצורך זה ברוברט דה־נירו. הכוונות היו טובות :
ספר שסקוט פיצג׳רלד כתב, אם־כי לא סיים, תסריט שעיבד
הרולד פינטר, בימוי של אליה קאזאן. ובכל־זאת, היה
זה כישלון מפואר. כי היחידי שהצליח במיבצע היה רו־ברט
דה-נירו, ואם־כי מישחקו שובה־לב, אין בו די כדי
להציל את הסרט כולו. מדוע ז
ראשית, רוחו של פיצג׳ראלד, שראה בהוליווד את בבואת
אמריקה כולה, וגיבורו מונרו סטאהר עוצב לפי דגם המפיק
איירווינג תאלברג (שהיה בין השאר בעלה של נורמה
שירר) לא התיישבה היטב עם מאמציו של המחזאי פינ-
טר. כבודו של זה במקומו מונח, אבל הקצב האיטי והמשמעות
האבסורדית של ההפסקות בין שורה לזו הבאה
אחריה, אותו דיאלוג פינטרי מופשט אינו מתאים לזרימה
השוטפת של חייהם של הגיבורים הרומנטיים של פיצג׳•
ראלד• דה־נירו מצליח להתגבר על הבעייה הפינטרית ועל
הבימוי האיטי של אליה קאזאן, המנסה כמו להבליט את
האובססיות של הגיבורים, משום שהוא מצליח להעביר דרך
עיניו טיפוס רומנטי של ממש. אדם שאיבד את רעייתו
כמו שמאבדים בקולנוע ומחפש את אהובתו, כמו שמחפשים
בקולנוע: מיסתורית, יפה, נחשקת — יותר משהיא באמת.
וכאן נקבעת הצרה הראשית של הסרט: אינגריד בול-

זאת בסרטים תיעודיים על התעשייה, בסרטים
תיעודיים על הודו כחלק-עולם
המסרב לקבל את המוסכמות התרבותיות
של המערב, ובסרט ארוך על חיי ישו,
שממנו מסתבר כי הגרעין הקאתולי שנשתל
בו בילדותו, לא אבד מעולם.
בפסטיבל קאן, שבוע לפני מותו, ניסה
רוסליני להוביל את עמיתיו לעבר חיפוש
אמיתי של המוסר כפי שהוא צריך להתבטא
בקולנוע; לא רק בבחירת נושאים,
אלא גם בפרטים הקטנים ביותר -של הסרטתם.,
.המוסר, לגבי, פירושו בראש־וב־ראשונה
חופש. אדם המציית למוסר המוכתב
לו מלמעלה, אינו מוסרי ואינו חופשי,
לראייה, גרמניה הנאצית. מטרתי היא
להביא את האדם למצב שבו יהיה מסוגל
לבחור בעצמו את משמעות המוסר. לשם
כך עליו להיות חופשי לחלוטין. חופשי
לעשות טעויות, לשוב ולחפש ולהסתכן שזב

דה־נירו (במרכז) — כולם היו מפורסמים
טינג (בתו של המפיק האנגלי ג׳ון בולטינג) ותגליתו של
קאזאן — אינה ממלאת אף אחת מן המעלות הללו.
היא מיסתורית בשורות שעליה לדקלם, אך לא למעשה.
היא שטוחה ושקופה מדי, בוסרית במישחקה ואפרורית
בהבעותיה, ובכך היא מהווה מיכשלה לאמון שרוחש הקהל
לדח-נירו, המשחק את המפיק הקפריסי, שבעיותיו האישיות
מפריעות לו להסתדר עם הרעיונות המיקצועיים
החדשים המנשבים בתעשיית־הקולנוע של שנות השפל הגדול
באמריקה•

ושוב בהרפתקה המרתקת ביותר, בעיני,
המוצעת לנו.״
עם מותו, איבד הקולנוע את אחד מ-
הוגי־הדיעות האמיתיים המעטים שלו.

ש ח קני ם
שחאו־צזאגר ר 1קד בלט
י רקדנית צנומה בשם מריאנה קלר מדגימה,
מול המצלמה, תנועות־בלט מעודנות.
שני תלמידים מתבוננים בה בתשומת־לב
ומשתדלים לחקותה כמיטב יכולתם.
האחד הוא ארנולד שוורצנאגר. גובהו
1.88מ׳ ,מישקלו יותר מ 100-קילוגרם
המחולקים על גופו בניתחי־שרירים סימטריים
להפליא. הוא נחשב כבעל הגוף ה
מושלם
ביותר בעולם. שבע פעמים רצו פות
זכה בתואר ״מר אולימפיה״ (תואר
מר־עולם למיקצוענים) ,עד שהחליט לפרוש
לפגי שנה, בגיל .28
התלמיד השני הוא פראנק קולומבו. רק
1.60מ /אבל מישקלו יותר מ־ 80 קילו.
בעבר היה אלוף איטליה באיגרוף ואלוף
אירופה בהרמת מישקולות. היום מספרים
עליו שהוא האיש החזק ביותר בעולם,
והוא ראשון ה״גמדים״ (נמוך מ* 1.80מ׳)
שזכה להיות ״מר אולימפיה״ ,תואר שבו
הוא מחזיק מאז פרישתו של ארנולד. הוא
בן 35 כיום.
מה לשני ביריוגים אלה ולרקדניודהב-
לט הקטנה ז התשובה מובנת מאליה׳ לכל
מי שמתמצא ברזי תחרויות החן הגברי.
שני דברים קובעים שם את ההצלחה :
(המשך בעמוד )46

(המשך מעמוד )13
יביא אותם לידי כך שהם יסכימו להסדר׳
לפי אותו הקו. כלפי האנשים האלה, שישלטו
עכשיו, אני מניח שקארטר מבין
שהוא יצטרך לדפוק באגרוף על השולחן.

• בלומר, מעז ייצא מתוק ץ

ייתכן, ייתכן. אינני בטוח בזה. כמובן.
זה מישחק מסוכן, אבל ייתכן.

* כתקופה •טל הלחצים, תוך

הליכוד — המשך המדיניות?
נו, מה יכולה ממשלודהליכוד לעשות
יותר מזה? ייתכן שאפילו תהיה זהירה
יותר, גם זה ייתכן.

• דווקא כיגלל התדמית?
ביגלל התדמית, נכון מאד.

9אז יבול להיות שבל זה מוכיל
למום?
אינני יודע. אני בכלל אינני אופטימי
לגבי מדינת־ישראל, לאו־דווקא מבחינת
99 המיברגות הדתיות ״שאוו
בשילטון אפילו תבטל
תמרנה את השבת...״
בדי הלחצים, זה הרי לא יהיה ביום
אהד, יקרה פה משהו
מה יקרה ן שום דבר לא ישתנה.

• חירויות, הופש־כיטוי.

״ייתכן. ייתכן שאנחנו ניאלץ לשמוע יום-
יום את דבריה של גאולה כהן כשר־החינוך.
נו טוב, אפשר לחיות עם זה. ייתכן שאנחנו
נשמע סיגנון אחר בטלוויזיה או ברדיו.
אפשר לחיות עם זה. ייתכן שייעשו ניסיונות
להטיל צנזורה פוליטית, מה שלא

עליית הליכוד לשילטון, אלא מבחינת העם
— מה דמות העם במדינה, לא מה דמות
המדינה.
ובכן, דמות העם במדינה נתגלתה לפני
שבועות אחדים, כשבערך 200 אלף בני־אדם
יצאו מכליהם, השביתו את העבודה,
השתוללו ברחובות, משום שאחד־עשר חוליגנים
משלנו הצליחו לבעוט בכדור יותר
מאשר אחד־עשר דוליקים מהצד שכנגד. זה
מעיד על מהותו הרוחנית והנפשית של העם
במדינה הזאת.
לכן אני אינני אופטימי לגבי העתיד.

קולנוע
(המשך מעמוד )45
הכוח והתנועה. את הכוח מפתחים במכונים
שבהם מרימים מאות קילוגרמים מדי
יום. במשך שעות רצופות. בתנועה יש
צורך כדי להציג את כל הכוח והשרירים
הנרכשים בעמל כה רב, בדרך האפקטיבית
ביותר — במשך שתי הדקות שמקדישים
שופטי תחרויות-היופי הללו לכל אחד מן
המתחרים .״תנועה מעודנת אצל גבר תמיר
אינה מפתיעה איש. אולם כשאחד מאיתנו
מתנועע בחן, זה פשוט עוצר־נשימה,״
מסביר אחד המתחרים האימתניים, שהפך
את תחרויות־ד,שרירים לדרך־חיים.
גם אישיות. כל זה הוא חלק מן המידע
המוצע על־ידי סרט תיעודי —
פחות או יותר — בשם לנפח שרירים
(או, במקור ,״לנפח ברזל״ ,לפי המינוח
המיקצועי לתנועות של הרמת המישקולות,
שבהן מפתחים את השרירים) .הסרט הוצג
בפסטיבל־הסרטים בקאן במיסגרת בשם
״ניחוח הזמן״ ,והנוכחים התבשמו לא רק
למראה ערימות השרירים של הדמויות
בסרט (ערימות הגובלות, בממדיהן, בסיפורי
המדע־הבידיוני) אלא גם מאישיותו
של ארנולד שוורצנאגר ,״האחד והיחידי״
כפי שמכנים אותו שוב ושוב בסרט.

מפתיעה אל תוך המצלמה.
״כשרקדנית מתבוננת במראה בשעת
תירגול,״ הוא אומר,״ ״אין איש חושד
שהיא מאוהבת בעצמה. אנחנו מתרגלים
מול מראות מאותה סיבה עצמה. הגוף
הוא הכלי שעימו אנו עובדים.״ זאת ועוד.
שוורצנאגר רואה עצמו כמעין פסל, ש־חומר־הגלם
שלו הוא גופו.
א ץ להם סיב־י. שוורצגאגר הוא, ללא
ספק, המוקד העיקרי בסרט. אבל לא ה -י
יחידי.
כך, למשל, ניק פריניו, מתנשא
לגובה 1.95מ /בן 24 בילבד. פועל־מתכת
לשעבר, בנו של שוטר ניו־יורקי שעזב
את העבודה כדי לאמן את בנו. בשל לי-
קוי־שמיעה, ניק הוא בחור מסוגר, מתוסכל
ומתוסבך. אביו אינו מרפה ממנו,
בודק את ממדיו מדי־יום, ממציא אימונים
חדשים מדי־שעה, מטיח בו מיקלחות סקוטיות
של גערות ושבחים .״אתה יפה יותר
מפסל של מיכלאנג׳לו,״ הוא אומר לבנו,
אחרי שהעביר אותו שעות של אימונים
מפרכים.
אבל לניק אין סיכוי, כפי שלאיש אין
סיכוי כשהוא ניצב מול ארנולד. מאחר
שתחרויות .,מר עולם״ למיניהן מבוססות

• היום יש אפשרות שהמפד״ל
ו ^ור טיפלגות דתיות יהיו
ליציו , 7ויהיו חזקות.
מה זה ישנה?