גליון 2077 מתאריך 22 ביוני 1977

י׳ תמוז תשל״ז22.6.77 ,

שנה 41

העלי
למצב בריאותו

המדווח בעיתונות האמריקאית, באוסטריה. ישראל
היתד. בין המדינות הראשונות שרכשו כמויות
גדולות של תת־מיקלע מסוג זה, שהוא בעל כושר
דיוק בקליעה ושמהירותו שלושים כדור בשנייה.
האפקט של הירי בתת־מיקלע זה דומה לזה של 11
אנשים היורים באקדחים אוטומטיים. דגם מייוחד
של תת־המיקלע ,״דגם המיסתור״ ,נועד לשימוש אישי.

תיגינן י ך
או ס פי ם ח 1מרלהגשת
פו 3דוו תוגדד״ן
אנשי תבועות־המחאה מיסודו של מוטי אשכנזי
החליטו לפעול נגד חזרתו של משה דיין לממשלה.
בדרך מישפטית. הם עוסקים עתה בפעולת חקירה
יסודית, שמטרתה לאסוף ראיות מישפטיות ועדויות
בתצהירים על עבירות פליליות שביצע משה דיין
בשנים האחרונות בתחום גניבת העתיקות וסחר־עתיקות
בלתי־חוקי.

כאשר יימצא בידם חומר-ראיות ממשי,
שלדעת מישפטנים עשוי יהיה לעמוד
במיבהן מישפטי, יוגשו קובלנות פליליות
נגד דיין, והם יתבעו את הסרת חסינותו
לשם העמדתו למישפט בגין עבירות אדה.

עו ר פגע מאר״ק
תיק־ץ זביטחון השג
פעילות קדחתנית שניהל מאחרי־הקלעים שר־הביטחון
עזר וייצמן היא שהביאה את ראש־הממשלה,
מנחם בגין, לוותר על כוונתו למנות את אריק שרון
כשר במישרד ראש־הממשלה, שיהיה ממונה על
נושאי המודיעין, ביטחון־הפנים והמילחמה בטרור.
עזר עצמו הוא שיעד לאריק את תפקיד שר־החקלאות.
מה שנרם לכך, בין השאר, היה מלאכת
שיכנוע שהופעלה על וייצמן עצמו על־ידי
גורמים שונים.

גורמים אדה שיכנעו אותו כי שני מינויים
חשובים מנה ״ל. ביניהם מינויו של
תת-אלוף מסויים כמזכירו הצבאי של
דאש־הממשלה, הם מינויים של תומכים
מובהקים של אריק שרץ.

יו ב ל נאמן מוצע
כשג רי ר בח שיגגטון
בשיחות שהיו לראש־הממשלה מנחם בגין עם שר־החוץ
שלו, משה דיין, ניסה בגין להעלות את הרעיון
למנות את הח״ב־לשעבר חיים לנדאו, מוותיקי
תנועת־החרות, כשגריר ישראל בוושינגטון, במקומו
של שימחה דיניץ העשוי לסיים את תקופת כהונתו
שם בעתיד הקרוב.
.בגין ביקש לפצות בכך את חברו־לנשק באצ״ל,
שפרש מיוזמתו מרשימת המועמדים לכנסת
ערב הרכבתה ובכך גזר על עצמו במו־ידיו אי־מעורבות
בשילטון הליכוד החדש.

אולם נראה כי למשה דיין יש מועמד
משלו לתפקיד השגריר החדש בוושינגטון.
זהו, ככל הנראה הפרופסור יובל נאמן,
לשעבר נשיא אוניברסיטת תל-אכיב,
אשר ערב הבחירות הזדהה עם הליכוד
בכך שהסכים להצטרף לצוות־המומחים
שדו מבדי להצטרף לליכוד עצמו.

רו בי ־ לי״ ז ר

צ היי די

״ישראל היא המדינה הראשונה כעולם
שהכניסה לשימוש צבאי תת־מקלע
לייזר,״ מוסד העיתונאי האמריקאי רון
לייטנר במאמר שפורסם באחרונה
בעיתונות האמריקאית.
לטענת לייטנר הוחל בייצור תת־המיקלע המצוייד
בקרני־לייזר, המכונה בשם ״תת־מיקלע לייזר 180״
בעיקבות הצלחתם של רובי־הלייזר בעלי הקנה הארוך.
תת־המיקלע לייזר תוכנן בידי ממציאים מורמונים
בסולט־לייק־סיטי בארצות־הברית ומייוצר, על־פי

לטענת לייטנר, ייתכן שגה״ל ככר
השתמש בתת־מיקלעים אדה בפעולה
מיבצעית .״הגיעו דיווחים כלתי־מאושרים
שאנשי־קומנדו ישראלים, שפשטו על
נמל־התעופה של אנטבה באוגנדה,
השתמשו בתת־ימיקלעים אדה. אנשי
החברה המייצרת בסלט־לייק סיטי אישרו,
שישראל רכיבה כמויות שד תת־המיקלע
180 מייצור אמריקאי.״

פארא ־ פ סי כו לו ג ־ ר.
לצר כי ם צבא ז
בחוגים מיקצועיים בישראל עוקבים בעניין מייוחד
אחר פרשת העיתונאי רוברט טות, אחרי שהשילטונות
הסובייטיים טענו כי מיסמך סובייטי על מחקר פארא־פסיכולוגי,
שהגיע לידיו, מכיל מידע צבאי.

זוהי הפעם הראשונה שהסובייטים מודים
בעקיפין כי הצבא הסובייטי עוסק במחקר ,
פארא־פסיכודוגי.
הדבר מאשר שמועות שפשטו כבר בעולם מזמן.
אחת השמועות נוגעת לרב־סוץ אמריקאי בשם תומאס
הארט. שנעלם אחרי שעסק בניסויים פארא־פסיכולוגיים,
שמטרתם היתד, להנחות מרחוק אנשים,

מיתון ב עס? *
ה שע שועים
כעדי בתי־קולנוע ובעלי-מיסעדות,
בעיקר בערים הגדולות, טוענים לירידה
ניכרת בהיקף המבקרים בעיסקי*
הם בחודש האחר,ץ, מאז יום הבחירות
לכנסת. בתד-אביב לבדה מעריכים
את שיעור הירידה בחודש האחרון
במיסעדות וכבתי-קודנוע ביותר
מ .30*-זאת, לעומת ירידה מתונה
מאד, בשיעור שד כ** 10 באותם עסקים
מאז תחילת השנה.
מעריכים כי לתוצאות הבחירות היתה
השמעה עד כך. לטענת מומחים שהחלו
עוקבים אחר התופעה, מסתמנת
מאז הבחירות נטייה להסתגרות-יתר
בבתים, הן מחמת השפעת תוצאות
הבחירות עד חלקים מסויימים כאוכלוסייה,
והן במטרה לעקוב אחר
דיווחי הטלוויזיה, ששיעור הציפייה
בתוכניותיה עדה בחודש האחרון.
בניגוד לרצונם, לעשות דברים כרצון המנחה הפארא־פסיכולוגי,
שנמצא בארץ אחרת. לפי השמועה,
נמצא עתה הארט בברית־המועצות.

פ א 31קעלתפקיד
גספחת הג שים
בוו שינגטון
התחדש המאבק על תפקיד הנספחת לענייני נשים
ליד שגרירות ישראל בוושינגטון, וזאת אחרי שנראה
היה כי כתבת מעריב, תמר אבידר, זכתה במינוי
זה מטעם מישרד־החוץ. בשעתו, הציעו מיספר
מועמדות את עצמן לתפקיד זה.

ועדה מייוחדת מטעם מישרד-החוץ, שבחנה
את המועמדות ואת המלצותיהן, השאירה
את הבחירה בין שתיים: תמר אבידר
וסגן־אלוף רוחמה חרמון (צפריר לשעבר),
מי שהיתה בשעתו מזכירתו של יצחק
רבץ בתקופת כהונתו כרמטכ״ד וכן בעת
שירותו כשגריר בוושינגטון.
לבסוף נמסר לרוחמה, שהיא כיום מעורכי כתב־העת
הצבאי מערכות, כי למרות שהביאה המלצות חמות
מראש־הממשלה ומהרמטכ״ל, הוחלט להעדיף את תמר
אבידר על פניה. סגן־אלוף רוחמה חרמון קיבלה
את הידיעה במורת־רוח, אולם השלימה עימה.
עתה נודע כי הוועדה עדיין לא החליטה על המינוי
ורוחמה התבקשה למלא שאלונים לבדיקה ביטחונית,
כמי שעדיין מועמדת לזכות בתפקיד.
נראה כי שר־החוץ החדש, הוא שיכריע לבסוף
בין השתיים.

י חז קאל פלו מין פו ר ש
מעם?! הפר טיי ם
חבר־הכנסת מטעם הליכוד, יחזקאל
פלומין, המייועד להיות סגן שר-האוצר
כממשלת בגין, החליט לפרוש מעסקיו
הפרטיים עם היכנסו לתפקיד.
פלומין הוא שותף בכיר במישרד רואי־החשבון
אלמגור ושווד מזה 21 שנים, וככל הנראה ייאלץ
לוותר על חלקו במישרד ללא תמורה, עובדה שאותה
הוא מנמק בחלקה בכך ש״מוניטין ושותפות
במיקצוע ראיית־החשבון, אין אפשרות למכור.״

בינתיים מנה פלומין באופן פרטי ליועץ
המישפטי־לממשלה, כדי לקבל ממנו חוות־דעת
מ־סמכת עד האפשרויות השונות
לפרישה מעסקיו, כדי •טלא תהיה בכך
פגיעה כספית חמורה מדי למישפחתו.

ראש־ עי ר ״ ח רמלה?
ח״כ אהרון אבדחצירה, אשר שימש בשש השנים
האחרונות כראש־עיריית רמלה ונבחר השבוע
לתפקיד שר־הדתות מטעם המפד״ל, הודיע על
פרישתו מתפקידיו בעירייה, כולל ראשות העיר.

הוויתור מעורר סערת־רוחות בעיריית
רמלה, בעיקכות דרישתו שד עורך־הדין
אדמונד לוי, שנבחר בבחירות האחרונות
כראש סיעת הליכוד בעירייה, שעתה
ימומש ההסכם שנחתם בינו לכין אבו־חצירה
ואשר לפיו יחליף הוא את אבו
חצירא בתפקיד ראש עיריית רמלה.
אדמונד לוי הושעה בינתיים מסניף מיפלגתו ברמלה,
וחבריו לסיעה מתכוונים להציע מועמד אחר לתפקיד.
מקורביו של לוי מאיימים לפוצץ את ישיבת
העירייה שתחליט בנושא.

בי כו גסק׳ טוען0 01
לארצחאתרחד! ״
״אני משוכנע ב־* 90 שבכלא יושב אדם
חף־מפשע. עמוס ברנס• ,טנידץ למאסר
עולם על רצח החיילת רחל הלר, ועירעורו
על גזר־דינו נידחה על-ידי כית-המישפט
העליון, לא רצח את רחל. הרוצח מסתובב
חופשי עד היום.
בהצהרה מפתיעה זו יצא יורם ביכונסקי, ידידה־לשעבר
של רחל הלר, שהיה עצור ונחקר במשך 38
יום כחשוד ברציחתה של החיילת, והתובע עתה
פיצויים מהמדינה על מעצר השווא שלו.

ביכונסקי טוען, כי הוא מבסס את קביעתו על סמך
מיספר עובדות והניסיון שעבר עליו עצמו בעת
החקירה המישטרתית. כך, למשל, טוען ביכונסקי
שבתי־המישפט קיבלו את הודאתו של ברנם כאילו
פגש ברחל הלר בחיפה בשעה 20.30 ביום מותה,
בעת שקיימת עדות של ביכונסקי כי בשעה 20.00
באותו יום הוריד אותה בצומת ארלוזורוב בתל־ :
אביב .״היא לא יכלה להגיע לחיפה תוך חצי שעה,״
טוען ביכונסקי.

לדיברי ביכונסקי הוא מסר באחרונה את
כד הפרטים •טכידו דיועץ־המישפטי-
לממיטדה, שהבטיח לעיין בתיק מחדש.

פ סי כי אטר גודע
מו אשם בעשיית!
מעשה־־פגונ ת
נגד פסיכיאטר נודע, המשמש כמנהל
המחלקה הפסיכיאטרית שד אחד מ־בתי־החולים
הגדולים בארץ, הוגש טל
ידי פרקליטות־המדינה כתכ-אישום
לבית־מישפט-השדום, שבו הואשם
בעשיית מעשה-מגונה.
בתוקף תפקידו משמש אותו פסיכיאטר
כחבר ועדה מייעצת להפסקת
הריון, הממליצה על עריכת הפלות
מלאכותיות. כאשד נשלחה אדיו אשה
לצורך התייעצות ומתן חוות דעת
פסיכיאטרית בקשר לבקשתה לאשר
לה הפסקת-הריץ ערך בה הרופא,
לדיברי כתכ-התביעה, בדיקה גינקודו־לית
שלא. היתה בסמכותו ובתוקף
תפקידו.

חד ש!

111114^ 115
( 1י 1

למבקשים א ת הטוב ביותר
13111

015 *0מלויק /רפאל טי ר אן

יי יי

1 1 ״8״

וה היה 091103 שיה שהיה
בליון ״העולם הזר״ שיצא לאור לפני 25 שנים בדיוק, הקדיש
כתבת־תולדות מאת עורף השבועון, תחת הכותרת ״ 11 קברים כ ד
ר ך. /ללוחמי חירות ישראל שפוצצו את בתי־המלאכה של
הרככת כחיפה, במיסגרת מדיניות השבועון כאותה עת להציג
את תולדות המאבק לעצמאות כעיניים אובייקטיביות יותר.
ככתבה מנותחת הפעולה, שתוכננה בידי קצין־המיבצעים
של הלח״י יעקב בנאי המכונה ״מזל״ ,ואושרה על־ידי חברי
מרכז לח״י — נתן פרידמן ילין־מור ויצחק יזרגיצקי*.
צוות כתבי ״העולם הזה״ לפני 25 שנים עיר ״חקירה מיוחדת״
על אחד מיישובי הסוכנות היהודית באותה תקופה, תחת הכותרת
״אליקים: כפר גוסס״ .בפידרה ״להכות כמרחב״ פורסם החלק
השלישי כה ,׳שהוקדש למאבק העצמאות שניהלה סודאן מול מ־מישטר
הקולוניאלי הבריטי, תחת הכותרת ״אללה ומישטר האו
לוחמים על הסודאן.״ כמדור ״מישפט״ סוקרת המערכת את
עירעורו של דויד יעקוכוביץ, שנאשם כרצח דניאל פקטורי

כגן־מאיר בתל־אביב, ובאונס נעמי שטיין, לפני בית־המישפט
העליון, אחרי שהנאשם נידון לעונש־מוות בערכאה נמוכה יותר.
בפסק־דין כן 75 עמודים מודפסים קרא שופט כית בית־המישפט־העליון
שימעון אנרנט את הנוסח המישפטי המפולפל, ש הציל
את יעקוכוכיץ מעץ־התלייה ** כהנחה שהוא לא רצה
לרצוח את פקטורי כי־אם לאנוס את נעמי שטיין.
כשער הגיליון: מתרחצים בודדים כשכת בחוף ימה של
הרצליה, שהתרוקן ממתרחציו הקבועים כשל הגכלי נסיעה של
מכוניות פרטיות בשבת על־ידי הקואליציה מפא״י— דתיים.

הסחטנות הדתית חוגגת בשבתות * זקנים מנים השקפת־ח״ם
על הצעיר׳׳ 0בתיאטרון *׳ מנחסגנןבמעצר
המישטרה * מנחם בגי ןנוגע

העולם הזה 764
תאריך 19.6.52 :
חיאטרו ילדו תיות שנייה

אחרי שנים מיספר במיקצוע, נדמה לי
שהעולם מסובך הרבה פחות מאשר הפילו סופים
סבורים. למעשה יש רק שני סוגי
בני־אדם. בני הסוג הראשון הם אלה ה פורצים
בצעקות ״דוש, אתה חייב לצייר
קריקטורה שלי !״ מייד אחרי שנודעת להם
זהותי. בני הסוג השני רק חושבים על זאת :
גם •הם היו רוצים בקריקטורה, אך מתוך
נימוסיות יתירה או בגלל בייישנותם הרבה
יותר אינם מגלים את מחשבותיהם.
ברור,מאליו שאני מסמפם הרבה יותר את
בני הסוג השני, ויתר־על־כן אני מבקש
מהם להמשיך בדרכם זאת. אפילו היו
עוברים לסוג הראשון ומבקשים ממני קרי קטורה,
לא הייתי עושה זאת. כי אני אינני
מצייר קריקטורות. הסיבה היא פשוטה:
אינני קריקטוריסטן. לפחות לא במובנה ה מלא
של המילה.
זאת היא אחת הנקודות שהייתי רוצה
להבהיר. נקודה שנייה היא דיעה הנשמעת
לעיתים קרובות למדי :״בחיי שדוש מצויין
השבוע, יש רק דבר אחד —י אין ממה
לצחוק!״ למה יפריע דבר זה? לא הת כוונתי
כלל לעשות את הקריקטורה מצ חיקה.
אני
בכלל לא מבין מה, למשל, מצחיק,
כאשר אני מצייר את האינפלציה כמים*
לצת־ים ענקית (לדייק: לווייתן) כשאחד
משרינו עומד בלועה ומכריז בקול רם ככל
האפשר שהוא יחסל את האינפלציה. אין
זאת בדיחה. אני התכוונתי לכך ברצינות
ולא רציתי לדגדג את בתי־השחי שלך.
אולם בכל־זאת קורה שאנשים צוחקים.
ללא ספק יש כאן מיקרה של מיקריות
מוחלטת. כי אני גם אינני הומוריסטן. וזאת
היא הנקודה השנייה שרציתי שתדעו עליה.
ועכשיו אתה רשאי לשאול שאלה :״אם
אינך קריקטוריסטן ואם אינך הומוריסטן,
לשם מה אתה שם את הציורים הקטנים
האלה בהעודס הזה מדי שבוע? אגלה לך
את הסוד. קודם כל, כיוון שתמורת ציורים
קטנים אלה אני מקיים את עצמי. סוף־סוף
לכל אדם יש זכות לקיים את עצמו. דבר
נוסף, בעזרת הציורים הקטנים האלה אני
יכול להביע את דעתי על דברים שונים.
וסוף־סוף, כל אדם אוהב להביע את דעתו
על דברים שונים וזה הכל.

כי מדינת ישראל עומדת לרדת סופית אל
הקבר הכלכלי. אולם בפנים, במדינה עצמה,
התנהלו העסקים כרגיל. והעסקים היחידים
שעודם פורחים במדינת ישראל הם עיסקי
המיפלגות.
מדן ועד באר־שבע התנהל הקרב האכזרי
על הילדים בין המיפלצות. חוק המדינה,
שהוא חוק המיפלצות, מאפשר למיפלגות,
לתת־מיפלגות ולפלגי-תת־מיפלגות להאריך
את קיומן עד עולם ע״י חטיפת ילדים בגיל
הרך. הדבר מאפשר לרבות מהן להסתיר
את העובדה שהן מתו מזמן מוות טיבעי,
ומעלות צחנה. בעזרת טרור ושיכנוע, לחץ
ותיגרות־דמים השתמשו המיפלגות השבוע
בחוק זה, במערכה הגדולה על רישום ה תלמידים
בבתי־הספר*.
אולם המאבק בין המיפלצות התנהל לא
רק בארץ האם. גם במושבות האימפריה
היהודית, הכפופות למדינה, הוא נמשך במלוא
תוקפו• במושבה העיקרית של ה מדינה,
יהדות ארצות-הברית, נערך קרב-
הכרעה בין קבוצתו של הראביי איירווינג
מילר, המשתדל לחבר את קרון ציוני אמ ריקה
לקטר הציוני־כללי ** בארץ, לבין
כמה ראביים אחרים שביקשו לנסר את
החיבור. בשדה־הקרב של מטרות נעלות
אלה נמצא גם תפקיד חדש למדיניות החוץ
הישראלית, שאינה קיימת בשדות קרובים
יותר. החל מראש־הממשלה ועד לשג ריר
ישראל הופעלו מדינאי המדינה
במערכה זו. אולם מדיניות־החוץ נכשלה.
התוצאה: בסיבוב הראשון ניצחו הצ״כ
את מפא״י.
* לפני 25 שנה, פטדה מערכת החינוך
עד בסיס של זירמי־חינוך שהשתייכו ל־מיפלגות
פוליטיות.
** צ״כ, המשמשת כיום כאחד ממרכיבי
הליכוד.
*** דויד בן־גוריון.
אבא אבן.

הממשלה
ה?1ס1וה רד
שבוע ימים אחרי שהממשלה הודיעה על
הוראותיה החדשות לחיסכון במשק התח בורה,
הורד בגלוי המסווה מעל מטרתה
האמיתית. כשניגשו רופאים, עיתונאים ו־משרתי־ציבור
חיוניים אחרים למישרד-
התחבורה לקבל הקלות, הודו מפקידים ב גלוי:
אפשר לתת הקלות בכל ימות ה שבוע,
אי-אפשר לתת שום הקלות בשבת,
כי תפקידו האמיתי של ההסדר החדש הוא
לספק את הגוש הדתי, אשר שר־התחבורה *
הוא נציגו העיקרי בממשלה**.
ככל שהתעמקו הכלכלנים יותר בהגבלות
החדשות, כן הן ניראו להם מפוקפקות יותר.
תחת להגביר את פידיון העבודה ואת הניצול
המכסימאלי של משק המכונות, תהיה הש פעת
ההגבלות הפוכה בדיוק: להוריד את
תפוקת מכוניות־המשא ב),-ף 28 ולהעלות ב אותו
אחוז את מחיר תחבורת המשא וה נוסעים.
אפילו
דבר, עיתון מפא״י, ראה צורך
לתקוף את ההחלטה. כותב הוא :״אילו
הגענו להכרח, למשל, לצמצם את צריכת
הטבק ...האם היינו מרשים לשר המעוניין
לאסור את העישון ביום השבת?״ מה
שאין דבר התמים מסביר: כיצד יכול
שר־התחבורה הדתי להוציא את ההוראה
בלי הסכמת ראש״הממשלה המפא״יי —
ומה המחיר ששילם עבור ההסכמה.
* י.צ. פנקס, איש הפועל המזרחי.
** ניסיון דומה של המיפלגות הדחיות
נעשה אחרי מילחמת יוס־הכיפורים, במאמץ
לכפות הגבלות־תחבורה בשבתות.

ובת: השבת
העם עסקים >מיפלגח״ <0רגיל
בחוץ ניגנו העיתונים הבריטיים מארש־אבל
עצוב, והתכוונו להלווייה. הם הודיעו

הליכוד

זיו״ר

הכנסת

כיום יצחק שמיר.
•• לפני 25 שנה היתה ההוצאה־להורג
בתוקף, ויעקובוביץ׳ ניצל ממנה בתוקף
פסק־דין זה. מאוחר יותר הוא שוחרר
מריצוי תקופת מאסר־עולם, קודם זמנו, והסתבך
בפלילים באופנים שונים.

במאבק היה כתב־עת שהוצא לאור על־ידי
כמד צעירים בשנתיים האחרונות לפני
המילחמה, והוא התקיף בלי רחמים את
״הזקנים״ וטען שהם כופים על הצעירים
בכל שיטחי החיים השקפת־עולם גלותית,
במקום להניח לצעירים לפתח את השקפת־החיים
הארצישראלית שלהם.
מכל הרשימות שהופיעו בבמאבק לא
עורר אף קטע אחד אותה מידת רוגז כמו
המערכון הקצר של יי. אדוניקם, ילדותיזת
שנייה. כי ילדותיות שנייה גילה, בפארודיה
חריפה, את המצב השורר בתיאטראות הוותיקים.
גיבוריו היו מיתה וביגדור, זוג
שחקנים זקנים. כל אחד מהם סבור כי
הוא עדיין יכול לשחק תפקיד ראשי במחזה
רומיאו ויוליה, אולם בן( או בת)־זוגו
זקן (או זקנה) מדי. לכן קוראת מיתה
לשחקן צעיר, וביגדור קורא לשחקנית צעי רה.
אולם התיאטרון הוא קואופרטיב (כמו
בהבימה) ,ושום החלטה אינה יכולה להת קבל
מבלי ששניהם יסכימו לה. לכן הם
משלימים, לבסוף, ומחליטים בכל־זאת ל שחק
את זוג המאהבים הצעירים.
איש כזרועות רעותו. כשניגש מיכ אל
אלמז לביים את המחזה, נתקל בקושי :
הוא קצר מכדי שימלא ערב, ולכן חיבר
מערכה שנייה, שאינה קשורה כימעט ל מערכה
הראשונה. ביגדור נפרד ממיתה,
הנוטשת בייאושה את הבמה. אך לבסוף,
כעבור כמה הברקות, חוזרים הם כמובן
איש לזרועות רעותו בחסות ליש, מנהל
התיאטרון.
על אף מישחקם הכישרוני של טלילה בן־
זכאי, יהודה פוקס ואליהו לוי ספק אם
היה כדאי לזירה להציג מחזה זה. אומנם
הוא מצליח לשעשע את צופיו משך שע תיים,
ולעורר רחמים על אנשי-התרבות
המזדקנים החשים כי הנה קם סביבם עולם
חדש, ישראלי מקורי, שאין להם גישה
אליו. אולם תפקידה העיקרי של זירה,
כבמה ניסיונית, הוא להביא מחזות החוש פים
את האמיתות האכזריות של הארץ ר
חברתה ובעיות הנוער אחרי המילחמה.

אנשים
<• שלושה שבועות אחרי גניבת חפצי־ערך
בשווי 35 אלף לירות ממוזיאון בצלאל,
עצרה מישטרת ירושלים את הקריקטוריסטן
מנחם גפן, איש כפר יחזקאל, לשעות
מיספר, כחשוד בגניבה. סיבות החשד
(שהופרך) :גפן הופיע אצל שומר בצלאל,
לעג על הגניבה שאירעה מתחת לאפו, ו נתבקש
על־ידי שוטר־חרש ששהה במקום,
להסתלק. כשחזר על משובתו בשנית, לא
פיקפקה עוד המישטרה וחשדה בו בביצוע
העבירה. שיבעה שוטרים לבושי אזרחית
הקיפו את גפן וסילקוהו מאולם בצלאל
למכונית המישטרה. גפן שוחרר רק אחרי
שהוכיח שבליל הגניבה שהה בגיבעתיים,
הרחוקה 70ק״מ מירושלים, בבית הקרי־קטוריסטן־הצייר
שמעון צבר.
#מנהיג חרות מנחם כגין, שיצא
לאירופה למסע חרם על גרמניה, נפגש
עם שונא־גרמנים אחר, הגנרל שארל
דה*גול. הפגישה ארכה שעה ורבע במקום
רבע־השעה שנקבעה מראש, כשבגץ (היו דע
צרפתית) מדבר עיברית, לפי בקשתו
המיוחדת של הגנרל.

דורהג׳ינסשותה קווינ׳ס

מדור הג׳ינס באירופה־לדור הג׳ינס של ישראל.קווינ׳ם, באורנג׳ ,לימון, ובעוד חמישה טעמים מרעננים.

מיוצר בישראל ע״י תשלובת מפעלי טמפו בע״מ עפ״י זכיון ״קווינ׳ס״
העולם הזה 2077
1 אינטרנשיונל, ציריך.

פעם סשה1ה

כי סופרווי ט של עץ הזית מתגברת
י על כל לכלוך. ממש נחת!
אבק ת כביס ה שהיא באמת סופר: סופר נקיון
סופר חסכון בשימוש, סופר הגנה
על האריגים וסופר רעננות לצבעים.
סופרוויט עושה לי סופר כביסה.
כדאי גם לך לנסו ת״.

סופרוויש עושה סופרספיסה

העולם הזה 2077

מכתבים
טי השתלט?$ל המדיגה?
אחרי הבחירות לכנסת השמינית, לפני
שלוש שנים, יצאתם בישער קידמי (העולם
הזה ) 1897 בקביעה חד־משמעית :״דיין
השתלט על המדינה.״ ,נראה לי שהפעם,
בעיקבות תוצאות הבחירות, הייתם צרי כים
לצאת בכותרת ״הדתיים השתלטו
על המדינה.״ שהרי עינינו הרואות, ש־מילבד
ניצחון המפד״ל בבחירות גם מנחם
בגין הוא לא פחות דתי מזבולון המר.
בגין מכריז שיתקן את הוק ״מיהו יהודי״,
יחיה את נימי החינוך הדתי בבתי־הספר,

ודאי שמת לב כשבועות האחרו נים
לשתי דמויות הדשות המתנוססות
מעל לשני מדורים חדשים -שהוספנו בעיתון.
אלה הן דמויותיהן של שרש אבעל
ואודטד. דנין. הראשונה היא בעלת טור
של ביקורת טלוויזיה, חברתה כותבת מדור
המייועד בעיקרו לנשים שבין קוראי העולם
הזה.
מדורי הטלוויזיה והנשים הם מדורים
פרובלמטיים לגבי העולם הזה. אם אתה
נמנה עם קוראיו הוותיקים של העיתון,
ודאי עקבת אחר הגילגולים השונים ש עברו
שני מדורים אלה במרוצת השנים .׳
השינויים התכופים בעיצוב מדורים אלה
ובסענונם, יש בהם כדי להעיד על ההת לבטות
שהם גורמים לנו, ועל כך שעדיין
לא מצאנו את הצורה הנכונה לשלבם
בעיתון. מדי-פעם אנו עורכים ניסיונות

העולם, הזה 2077

ישבתי מרותק מול מקלט־ר,טלוויזיה, ולא
יכולתי להאמין למראה־עיני ולמישמע־אוזני:
קצין־מי-שטרה בכיר, חוקר ואיש
מודיעין מעולה, גזרק ממישטרת ישראל
בצורה מחפירה, ועל שום מה? על שהעז
להעלות רעיונות חז״שים וחדשניים למיל-
חמה בפשיעה.
את התמונה השלימה לי הכתבה (העולם

את טי יעדיפו האמריקאים?

ככל

חדשים, ומחפ-שים אחר הצורה ההולמת
ביותר לשילובם של מדורים אלה.
הסכנות העיקריות שאנו מנסים להימנע
מהן הן יצירת מדודים המיועדים לקהל־קוראים
מצומצם, הדומים למדורים אח רים
שמתפרסמים בעיתונות היומית והנכ נסים
לתלם של -שיגרה. ייתכן שהפיתרון
הוא הגשתם של נושאים אלה במתכונת
של מדורים אישיים, שחותם אישיותו של
הכותב טבוע בהם. זו גם הסיבה לכך
שבניגוד לחומר עיתונאי אחר המתפרסם
בהעולס הזה, מובלטת במדורים אלה זהו תו
של הכותב.
שוש אביגל הגיעה אלינו בתקופת מע רכת
הבחירות לכנסת התשיעית, כאשר
ביקשה לפרסם מאמר חד־פעמי בנושא
תפקידם של כלי-התיקשורת כתעמולה ה ,בחירות,
נושא שהוא קרוב לליבה.
שוש, ילידת גרמניה שגדלה בחיפה,
היא בוגרת אוניברסיטות תל־אביב וירו שלים
בתיאטרון, סיפרות צרפתית וסיפרות
השוואתית. בשעתו היתד. כתבת צבאית
בביטאוני צה״ל, כמו במחנה גדנ״ע ו
סמי
והבלשים

יחוקק חוק נגד המיסיון, ועוד כהנה ו כהנה.
לאור
הרכב הקואליציה המסתמן בבי רור,
מוטב שכולנו נדאג כבר עכשיו לכי-
פות מתאימות או, כדיברי שולמית אלוני,
לכיפות וקסדות.
ד. ישראלי, ירושלים

האם מישהו שם לב לכך שמר שמואל
כץ סיפר לכתבים אמריקאיים, שמילבד
הקומוניסטים בישראל אף אחד בה איננו
מסכים עם גישתו של הנשיא קארטר בדבר
החזרת, יהודה ושומרון?
ראשית כל, זהו -שקר. כל אחד שיעמוד
בפני הברירה טרור או שלום — יבחר
בשלום. אפילו כיום, מחצית מחברי ה כנסת
נמנים עם מחנה ה-שלום.
בגין מפלרטט עם אנשי המילחמה הקרה
בפיטאגון, סנטורים המתנגדים לקארטר,
בסיגנון ״אמריקה חייבת לראות את המ ציאות.״
האם בגין באמת סבור, שכאשר
האמריקאים יצטרכו לבחור בינו לבין
קארטר, הם יבחרו בו?
יוסף שריק, תל־ אביב

שוש אביגל

מידע שימושי

כתבתו של אורי אבירי ״תסריטים״
(העולם הזה )2075 היא מלאכת־מחשבת
של ראייה פוליטית ריאליסטית ומרחיקת־רואי.
כדאי למנהיגינו בעתיד ללמוד ול שנן
את התסריטים הללו, שכל אחד מהם
מפחיד יותר ממישנהו, בעיקר משום שהם
קולעים כל־כך.
דגי זמיר, ירושלים

עשיתם צעד נבון כשהתחלתם לתאר את
עלייתם ונפילתם של המישטרים הטו-
טאליטריים באירופה בתחילת המאה. אולי,
מי שקורא מאמרים אלה יתחיל להבין
ולה־שוב בפרספקטיבה היסטורית יותר רח בה,
ויבין -שתהליכים דומים עלולים להת רחש
גם בישראל.
דני מאוזר, נתניה

במחנה נח״ל. כיום היא מלמדת סיפרות
עיברית באוניברסיטת חיפה ותיאטרון ב אוניברסיטת
ת״א, ומכינה דוקטוראט בנושא
בעיות תיקשורת לאוניברסיטת סורבון.
בעיקבות פירסום מאמרה, שעורר הדים
לא־מעטים בקרב אנשי־הסיקצוע, נענתה
שוש להצעה לכתוב בעיתון מדור של
ביקורת טלוויזיה .״בדרך כלל אני עוסקת
במיסגרת אקדמאית בבעיות של תיקשו־רת,״
אומרת שוש .״משום כך נעניתי
להזדמנות לצאת ממיגדל־השן האקדמאי.

בלי לחלק ציונים

אודטה דנין

תסריטי היצ׳קוק

הכתבה ״תסריטים״ •של אורי אבנרי מז כירה
לי אותו ״צלף״ ,היורה את חיציו
למטרה בלתי־מוגדרת ורק אחר־כך הוא
מצייר סביב נקודת־הפגיעה את לוח־המט־רה.
ודי לחכימא...
גדי לס, חיפה

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה :
תל־אכיב, רחוב גורדו! ,3טלפון 243386־ .03 תא־רואר . 136
מען מברקי :״עולמפרם״ • מודפס כ״הדפוס החדש״ כע״מ, תל־אביב.
רה׳ כן־אכיגדור. הפצה :״גד״ כע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה
כספי׳׳ כע״מ. העורך הראשי: אורי אכנרי. העורך: אלי תבור עורר
תכני ת: יוסי שנון * עורכת כיתוב: נורית יהודאי י ראש המינהלה:
אברהם סיטון. מה׳ המודעות: רפי זכרוני. המו״ל: העולם הזה בע״מ.

איש הישר בעינו (האחת) יעשה, ובעת
הזאת המשכיל יתום.
גרשון קליין, קריית־אתא

האפשר,

לדבר אל אנשים רבים
ולגעת בבעיות בוערות.״
תיבת פנדורה של שוש אביגל אינה
בדיוק טור ביקורת .״זהו יותר ניסיון
לשלב מידע עם הסבר על דרכי העברתו,״
היא טוענת .״הרדיו והטלוויזיה הם מאו רעות
חד־פעמיים, והעיתונות יכולה לש רת
אותם לטוב ולרע בכך שהיא, מתייחסת
אל הדברים ששודרו ואל אופן השידור.
אינני רואה את תפקידי בחלוקת ציונים,
אלא־אם־כן זה הכרחי ואני יוצאת מ־גידרי.״
בניגוד
לשוש, אין אודטה דנין עיתו נאית
מקצועית. מדורה הוא ניסיון־הבתו-
לין שלה בכתיבה עיתונאית. אודטה (,)24
ילידת רומניה שעלתה לארץ לפני 18 שנה,
רואה את עצמה בראש־ובראשונה כעקרת-
בית (כישרונית מאד, כפי שמעידים עליה
באי־ביתה) .למרות גילה הצעיד הזא הס פיקה
לצבור ניסיון רב בכל התחומים
הקשורים בניהול משק־בית, והעשויים
לעניין עקרת־בית צעירה כוותיקה. את
ניסיונה זה מבקשת אודסה, הנשואה (״פול
טיים סוב״ ,כטענתה) ,לחלוק עם קוראי
מדורה בסיגנונה המיוחד.
כדי שלא לגשש באפלה, נשמח לקבל
תגובות קוראים והתייחסויות ל מדוריהן
של אודסה ושוש.

מי באן שבוי?
מיכתבו של הקורא י. ורטר (העולם הזה
)2075 מוביל אותנו למסקנה פשוטה: תומ כי
דיין בממשלת הליכוד הם ״עדר של
לבבטיבים זזסרי־בינה״ ,ושולליו הם ״אנ שים
שפויים״.
עם כל הכבוד לקורא ורטר ולמתנה שלי,
שאני נמנה עם תומכיו, בוודאי תסכימו
איתי -שלא ניתן לכנות כך את כלל
הציבור, התומך בדיין- ,שחטאו היחידי מת בטא
בעובדה שדיעותיו איין תואמות את
שלנו. ומאחר -שכל מחנה מאמין בצידקת
דרכו, אל לו לקורא ורטר לקבוע מי שפוי
ומי לא!
ולעניין אחר .״אלטרנטיבה -של ערכים״
היתד, סיסמתה של המפד״ל בבחירות ל כנסת,
ולא כפי -שנכתב בטעות בגיליון
הנ״ל במדור ״סטודנטים״ ,תחת הכותרת
״מכת״מוות ליתוש״.
צמח סודרי, אשדוד

שינחה יהודית
ככה זה יהודים, עושים הרבה מהומה
ונכנסים להיסטריה במהירות, אבל שוכחים
עוד יותר מהר. מדוע נפסקו הפירסומים
נגד הצעד המתועב -של דיין ובגין? הרי
המינוי עומד להיכנס לתוקף בכל יום.
יש להמשיך לפעול נגד מעשה־הנבלה
הזה, ולא להרפות.
דויד גולדשטיין, רחובות

סמי גחמיאס (כצה״ל)
אור אדום
הזה )2076 על המפכ״ל חיים תבורי. כעת
כבר ברור לי למה תמרי מיהר כל־כך
להיפטר מזה שידע על אודותיו יותר מדי.
כעת, כשהעניין איננו יותר בגדר סוד,
יש• למפכ״ל רק מוצא אחד ויחידי: להתפטר,
ומיד!
דויד חבקין, תל־אביב
אחרי שהעזתם לחשוף (העולם הזה
)2076 את מה שהעיתונים האחרים רק רמזו
בקשר למפכ״ל חיים תבורי ועסקיו המי
(המשך בעמוד )8

מכתבים
(המשך מעמוד )7י
פולפלים, אני בהחלט מבינה מדוע: זרק
סמי נחמיאס מהמישטרה במהירות כזו,
כאילו היה פצצה מהלכת. יש לי רק מילה
אחת להביע את הרגשתי: איחחס!
דרורה לבנון, ירושלים

כל דלת מיוצרת
בהתאם להזמנתך וחיצוניותה יכולה להיות זהה
ליתר דל תו ת הבנין

פרשת פיטוריו של סמי נחמיאס ממיש־טר!
ישראל, צריכה להדליק אור אדום אצל
כולנו. זד, שקיימת שחיתות במישטרה,
ואפילו בדרגים הגבוהים, כולנו יודעים
כבר. זה לא היה סוד.
אבל כאן, המיקרה חמור הרבה יותר.
אדם שיכול היה להתמודד בהצלחה עם
הפשע המאורגן, ולהביא ללכידתם והענ שתם
של לווייתני הפשע המאורגן ביש ראל,
מסולק משורות המישטרה באופן מו זר
דווקא כשהוא עומד על שלו ומתעקש
לייעל את עבודת המישטוה.
כל זה אומר דרשני, ודורש חקירה ממ לכתית
אובייקטיבית, גם אם בעיקבותיה
ייאלץ המפכ״ל ללכת הביתה, ואולי לגור
סוף־סוף בווילה שרכש לו בדרכים כל־כד
מוזרות.
שוט־ אי־שס

7בריחים מוצקים
מופטלים
ע״י 2סיבובים
של מפתח אחד.
סידור מיוחד
לנעילת הדלת
לכל אורכה
בצד ציריה.
הנחה מ ש מעו תי ת
בביטוח הדירה
לרוכשי דלת

לפני טתחויט
על דלת פלדה
מאי שתבחן

אני מכיר לפחות אדם אחד בארץ, ש בטח
מבסוט מהעובדה שסמי נחמיאם נזרק
משורות מישטרת ישראל. למעשה, אני
משוכנע שאותו אדם אפילו המליץ למפכ״ל
לפטר את סמי נחמיאם האיום, כדי שיתנו
קצת שקט לבראנג׳ה.
לא ניחשתם? לאותה אישיות קוראים
גם כן סמי...
ראובן אבי, תל־אביב

ווו ולח הנווה

מחלד נכון
השאלה העומדת בפני התנועה הדמוקר טית
לשינוי, אם להצטרף לממשלת ה ליכוד׳
או להשאר באופוזיציה, מזכירה ב
דלת
פלדה ׳ שפר,־ מ קנ ה לך בטחון מיוני נגד
פורצים.
80ק׳ג פלדה הנ עי ם בקלות מפ תיע ה ב צירים
המרותכים למשקוף מפלדה המעוגן היטב לבנין.
למנעול הבטחון השוויצרי מפ ת ח שאי־אפ שר
לחקותו.
* לפני שתחליט על רכי ש ת דלת בטחון כדאי לך
להפגש ע ם האיש של״שפר־/בכדי שתוכל לבחון
א ת הדלת שלנו כפי שהיא ב מ צי או ת וזה ללא
כל התחיבות מצידך.
עוד מוצר איכות של ־שפר׳ מוצרי מתכת
בע׳מ, שנוסדה ב שנ ת 1954

| ״ שפ ר־ מוצרי מתכת בע־מ. כפר ידידיה 1 42940
ן ה מפ על: אזור התעשיה, נתניה, טל 2 3215 .ן
נא להתק שר איתי כדי לקבוע פגישה ולהציג ן
לפני את דלת הפלדה. שפר*.

| כתובת

קבלת מודעות
לבל העיתונים
במחירי המערכת

מ 1רלה
הטפטים המעוצבים כיצירת אומנות
ס פירסו אידיאל
אבן גבירול 110 תל־אביב
(פינת אנטוקולסקי)
טלפון 227118 ,227117

חניה חופשית

בחד ־ א בי ב ובים־סוד
צלצל 295529 :־.03

אני חושב שהביקורת הנוראית והתה׳
זיו הקודרות שלכם על בגין ועל שילטון
הליכוד מוקדמות מדי. הפסיקו עם זריעת
הפאניקה שאין לה בסיס ראציונלי. תנו
לבנין צ׳אנס.
משה גורד׳טטייין, נס־ציעה
הפעם הגזמתם. השילטון החדש עוד לא
הספיק לתפוס את מקומו שניתן לו — ואל
התעלמו מזה, על-ידי רוב מכריע של
העם — ואתם כבר יורדים עליו למפרע
ומבכים את מר גורלנו, כאילו המילחמה
תפרוץ כבר מהראל
תק-פצו בראש. תנו לזמן לדבר לפני
שאתם מבקרים.
דליה דרעי, מבריח
ממתי אתם, העולם הזה ושאר העיתו נאים
השמאלניים במדינה, יושבים על תקן
של נביאים? האם חזיתם מראש את כל
מילחמות ישראל שפרצו תחת שילטון ה מערך?
האם ידעתם מרא־ש שכך יסתיים
השילטון המושחת הזה? האם אתם לא
חושבים שהעם הזה הוא די אינטליגנטי
כדי להחליט איזה שילטון הוא הטוב ז ביותר עבורו?
לטובת העם, הפסיקו עם ההיסטריה ה־בלתי־מוצדקת
שאתם זורעים •בציבור.
אבנר שניר, רחובות

חאורי חזח וחאורי האחר

מקצת את השאלה שניצבה בפני האמלט,
במחזהו של שכספיר. אם תצטרף ד״ש ל קואליציה
במחיר הוויתור על עקרונותיה,
יש לה סיכוי להתמיד ולהשאר על המפה
הפוליטית. אם תלד למדבר האופוזיציה —
לא יהיה עוד מה שילכד את שורותיה. שכן
ד״ש קמה על בסיס רעיוני או חברתי. זוהי
תנועה שביקשה לשנות את נורמות השיל-
טון. לתנועה כזאת אין חשיבות באופו זיציה.
מנחם
בגין יודע זאת היטב. לכן דחף את
ד״ש בעל כורחה לאופוזיציה, כשהוא מש איר
תיקים פתוחים עבורה. זאת רק שאלה
של זמן עד שד״ש תממש את עקרונותיה
כדי ליטול נתח מעוגת השילטון. מנהיגיה
אינם צעירים. הזמן דוחק להם. הם אינם
יכולים להרשות לעצמם 4שנות אופוזיציה
עקרה.
אמנון זוהר, תל־אביב

הצעת אמת

קו ר סי צלילה

תנו לבנין צ׳אנם

מה אתם ממהרים? תנו להם קצת זמן
להוכיח את עצמם ולחמם את הכיסאות
הטריים, אם יעשו פאשלות, אדרבא, תיקסו
אותם ללא־רחם. אבל אל תמהרו כל־כך,
כי אתם עלולים להיראות כקופצים בראש
כאין כיסוי לביקורתם.רחל איינשטיין, רעננה

״שפרי׳

גזור ושלח אל:

לא היתה כימעט מיפלגה שלא ״גילתה״
•שהנשים בישראל מהוות 51 אחוזים של
האוכלוסיה, וכל מיפלגה טרחה לפנות 1
אל הציבור הנשיי בסיסמות שונות.
התוצאה: בכנסת התשיעית יהיו ישבע
נשים, לעומת עשר נשים שהיו בכנסת
השמינית.
דמה יין קובי, ירושלים

לאנשי שלי ולפורשים מן המערך: אם
רצונכם לעצור את הליכוד בבחירות להס תדרות,
עליכם להיתעלם משיקולים קט נוניים
ולהצביע אמת, ולא לפזר את הקו לות
בין הסיעות הקטנות. אם לא תעשו
כן, דויד לו־ יהיה מזכ״ל ההסתדרות.
בן־ציון בר־כיל, גיבעתיים

נשים בישראל, לפני ואחרי
אין ספק, הנשים עלו על המפה הפולי טית
בישראל. במערכת־הבחירות האחרונה,

מקובלת עלי המחשבה, שככל שאדם
מוכשר יותר ובעל כישורים גבוהים במ יוחד,
כך מנסה הסיטרא־אחרא להכשילו
בריעות חולות של נקיטת עמדות וריעות
פוליטינת חברתיות בלתי־מקובלות על עם
י־שראל.
כך גם מר אורי אבנרי, שהוא אחד
האישים המוכשרים ביותר בארץ־ישראל,
וגם מי שמתנגד טוטאלית לדיעותיו ול שיטותיו
חייב לראות את האמת ולהודות
בכך. האמת היא נר לרגלי, גם כשהיא
לא נעימה לי, וגם כשלדעתי ריעות אלה
הן הרסניות לעם היהודי הנבחר. כן, נב חר?
על אפכם ועל המתכם.
אבל אורי אבנרי מבזבז, בעזרת הסיטרא־אחרא,
את כל כישוריו וכישרונותיו שהשם
חנן אותו בהם, בנקיטת עמדות וריעות
טמאות, וחבל. המדובר בעיקר בכל הק שור
לדת ישראל ובשאלת שיטחי ארץ־
ישראל שהשם נתן לעם־ישראל הנבחר
מכל האומות.
הסיטרא־אהרא השתלט על אורי אבנרי
חזק ולא מרפה ממנו, ואת כל אופקיו
הנירחבים הוא מפנה לעבודה זרה ר״ל.
עבודה זרה ממש. מאבקיו של מר אבנרי
למען העם הפלסטיני שתמיד שאף להש מידנו,
מעלים בי צער. חבל על האיש
הזה, ההולך לאיבוד בים הריעות הבלתי-
נכונות של המחנה השמאלני הקטן שהש תלט
על אמצעי־התיקשורת בארץ. כי כמו
אבירי, גם השמאלנים האחרים מוכשרים
מאד, ואין לי הסבר לכד (בעיקר בשטח
הסיפרות והתיקשורת ההמונית).
אילו היה מר אבנרי חוזר בתשובה שלמה
ומפיה את אפיקיו לכיוונים החיוביים ולא
לשליליים — כמו, להבדיל, אורי זוהר,
שהוא רק בדרן, שעשה תשובה שלמה
ונכנס ללמוד בישיבה קדושה — היה
אבנרי יכול לתרום רבות לעם ישראל.
אני מתפלל להשס, שישרה עליו רוח
טהורה וקדושה במהרה בימינו. אמן.

אי׳ט נטורי־קרתא,
סובלני ואינו מפחיד, ירושלים
העולם הזה 2077

המהפכה הי שר אלי ת
מהפכה היא ״קפיצה״ ברצף ההדרגתי של התפתחויות
פוליטיות. שעת־כושר שבה מממשים כוחות חברתיים
את עצמם׳ ליי לעיין חילופי-מישטר. חילופי-
מישטר, ולא חילופי״שילטון. כאשר המישטר הפוליטי
הקיים שוב אינו תואם את צרכי הכוחות החברתיים
השולטים או הרוצים בשילטון — מתרחשת מהפכה.
כן אירע במהפכה הצרפתית של ,1789 כאשר סילקה
הבורגנות הצרפתית את בעלי הפריבילגיות מן המישטר
הישן ונטלה לעצמה את השילטון הפוליטי. כן אירע
במהפכת אוקטובר הרוסית ב־ 1917 כשסילקו החיילים,
האיכרים והפועלים את האצולה והבורגנות החלשות.
כך אירע עכשיו בישראל. הבורגנות הישראלית סילקה
את הביורוקרטיה של הסוציאל־דמוקרטיה שכשלה, ונטלה
לעצמה את השילטון הפוליטי, אחרי שהשילטון
הכלכלי והאידיאולוגי נמצאו בידיה זה-מכבר. המישטר
הקיים היה חלש ומפורר, ועדיין היו לו עכבות אידיאולוגיות
ואחרות, כן שלא יכול לחולל את השינויים
שדרשה הבורגנות לצורן ביסוס מעמדה (בוררות־חובה,
הורדת השכר הריאלי, ניידות עובדים, העברת מיגזרים
כלכליים בעלי פוטנציאל ריווחי מהסקטורים הציבוריים
להון הפרטי).
מהפכות מלוות בדרן־כלל במידה זו או אחרת של
אלימות. אלימות זו קדמה, בישראל, למהפן הפרלמנטרי.
גוש־אמונים — זרועה החדה של המהפכה הימנית
— ערך הפגנות אלימות נגד קיסינג׳ר, מיצעד בירושלים,
התנחלויות פרועות והתגרות אלימה בערביי השטחים.
המישטר הקיים, חסר־האונים, העניק אישורים רטרואקטיביים
להפרות״תחוק האלימות, ולנבוכים התברר
מי האדון. ההמון שראה את הקולות, תירגם את
המציאות הפוליטית ללשון המיספרים של הקלפיות.
הביורוקרטיה השלטת לא היתה מסוגלת למחול
לראשיה שסרחו כשם שמחלת לגוש-אמונים. המישטרה
ובתי־המישפט, שבניגוד לאגדות לילדים, לעולם אינם
אובייקטיביים וחסרי־פניות, חשו בהתרופפות מוסרות
השילטון, והעניקו לו כמה מהלומות־חסד. הטרגדיות
של בתי״חמישפט התחלפו במלודרמה של ״ההתמודדות
לדעת״ שנערכה בהיכל־התרבות בין רביו לפרס, והמלו-
דרמה פינתה את מקומה לפארסה של ״די לבכות
בארץ הזאת״ ,כשצעירי הקיבוצים החליטו להפגין את
עליזותם ״הטיבעית״ מול בניין הסיפריה העירונית המשרת
את עשירי צפון תל-אביב. מבחינת הקופה —
הקלפי — היוותה ההצגה כשלון חרוץ. האפוס ה־לאומני״הדתי
של הליכוד והמפד״ל, האופרטה חנבובה
של ד״ש, והקומדיה״דל״ארטה של פלאטו ואריק שרון,
קצרו את ההצלחה.

ניסיון להסביר כיצד ומדוע אירע כל זה, יחייב
בהכרח ניתוח סוציו-היסטורי של תולדות מדינת ישראל,
ואולי של תולדות הציונות כולה. בניתוח כזה יש
להביא בחשבון את כל הגורמים הממלאים תפקיד
בהתפתחות ההיסטורית: המדיני׳ הכלכלי /החברתי,
האידיאולוגי, העדתי, הדתי. נדמה לי, עם זאת, כי

חוסר סיפוק מיני
זה מתחיל מזה שאתה קורא בעתו! על ״המצאה״
חדשה שנקראת ״הרבייה האל-מינית״ .זוהי מין ״המצאה״
גאונית שמטרתה ״ליצור מאות, אלפים, אולי
מיליוני אנשים הנראים אותו הדבר. יש להם אותן
מעלות ואותם חסרונות, אותן נטיות ואותם מאוויים.
בקצרה, העתקים זהים של אדם אחד״ ואז אתה נזכר
ב״1984״ של אורוול, ויודע כי בפני המישטרים הקיימים
כיום לא תעמוד בעייה של יצירת מאסות של רובוטים
צייתניים אשר בבוא הזמן ימלאו אחר כל תאווה חולנית
ויצרי־הרס של מנהיגים.
הכל כרוך בתהלין של עיקור וקרינה. כיצד
ייתכן שבמקום שבו מדובר על תהליך של יצירה;
של בריאת יצור חדש, של לידה — אחת היצירות בטבע
שהאדם שותף לה — בד-בבד תופענה תופעות כמו
״קרינה״ ו״עיקור״ ,אשר מסמלות בעיני את הכיעור
והמוות, האפילה והפחד ן האדם מעקר פריביליגיה
שניתנה לו על״ידי הטבע, והטבע לא יעבור על כך
בשתיקה. הזכרתי כי המדובר בעיקור פיזי אן
מאחרי זאת מסתתר משהו עמוק יותר. לדעתי, אין ספק
כי העיקור הפיזי בא בעיקבות העיקור שאותה עובר
בן המאה שלנו. בן מאה ״מודרנית״ כל־כן.
״מודרניזציה״ היא מילה מבטיחה מאד, המורה
כביכול על רחבות-אופקים, קידמה וכדומה. ומה שחשוב
— קידמה היגה ההיפן מפרימיטיביות. אן לא בהכרח
כל מה שהוא ההיפן מפרימיטיביות הוא טוב, ובמיקרה
הזה הקידמה לא הוכיחה את עצמה. מה עוד נותר
לו לאדם המודרני אם לא האהבה, הסיפוק המיני
והתא המישבחתי ן בעולמנו נוכל למצוא המוני אנשים
אלימים, רודפי-בצע, תאבי-שילטון, שבעייתם העיקרית
היא בעיית העדר האהבה והסיפוק המיני.

לא יזיק לנו אם נתאזר במעט חוצפה, ונציץ לרגע
אל תון בתיהם של מנהיגינו — אשר אין ספק כי הם

בבסיס ההסבר (כמו גם במיקרים של המהפכה הצרפתית,
או הסובייטית) יש להציב את הגורם הכלכלי־מדיני.
החינוך השוביניסטי, התמוטטות ערכי תנועת-
העבודה, שטיפת־המוח הלאומנית, עליית הלכי-הרוח
המשיחיים — כל אלו היוו פועל-יוצא והשתקפות (ואף-
כי גם ממריץ) של התפתחות כלכלית-פוליטית.
כדי להשיג את מטרתה — ריבונות מדינית — היה
על התנועה הלאומית היהודית להיעזר במעצמות אימפריאליסטיות.
בכן אין הציונות שונה מכל תנועה לאומית
קטנה אחרת. במאבק נגד האימפריאליזם העותומני
נעזרה הציונות באימפריאליזם הבריטי, וכאשר נאבקה
בבריטים נעזרה באמריקאים, בצרפתים ובסובייטים.
לאחר השגת העצמאות, לא הקלה העויינות הערבית
על השתלבות כלכלית ופוליטית של ישראל במיזרח־התיכון,
אן האמת המרה היא שדרן זו לאנוסתה
מעולם. בן״גוריון החליט שנגזר על ישראל להיות
נטע-זר באיזור׳ וכי אם רצונה להמשיך ולהתקיים,
עליה להישען על מעצמות זרות, ולשמש כשלוחתן. ה החלטה
להישען על מעצמות־המערב דווקא גם היא
לא היתה מיקרית, ולא היתה תלויה לחלוטין בעמדתה
של בריה״מ. הסוציאל״דמוקרטיה המפא״ית של בן-
גוריון העדיפה את הברית עם הימין על״פני הברית
עם השמאל — ומפ״ם ואחדות״העבודה לא נכנסו לקואליציה
עד שקיבלו את האוריינטציה המערבית של
מפא ״י.
מכאן ואילן היתה הדרן סלולה. בניגוד לרושם
המתקבל מקריאת עיתוני־הערב, אין חלקם של הסקטור
ההסתדרותי והממשלתי יחד עולה על ס/ס 40 מהתוצר
הלאומי — וחלקו של ההון הפרטי מגיע ל-״/ס .60 ההון
הפרטי טופח על-ידי ״ממשלות הפועלים״ על חשבון
המעמדות העובדים והשכבות הנחשלות, שחלקם בהכנסה
הלאומית פוחת והולן.

מילחמת ששת־הימים, מינויו של דיין כשר-ביטחון,
והקמת ממשלת הליכוד־הלאומי, זירזו את הפיכת ישראל
למיבצר חמוש ומתחמש. בניית קו בר-לב וביצורי
הרמה וביקעת־הירדן, מילחמת״החתשה המתמשכת וגידול
הצבא הפכו את ספקי המערכת הביטחונית לשליט
הבלתי״מעורער של המדינה. נוסף על כן צצו התעשיות
וענפי-התיוון והשירותים שניבנו על כוח״עבודה ערבי
זול מן הגדה, חומרי-גלם חקלאיים ושוק חדש בן יותר
ממיליון נפש. הברית בין כלכלת-המילחמה וכלכלת-
השטחים הישראלית, מתווכת ומייוצגת על-ידי
אדוני מישרד-הביטחון (דיין ופרס) לא יכלה להרשות
לעצמה ויתור על השטחים שנכבשו ב־( 1967 מדינה
פלסטינית תפתח תעשייה עצמאית) ,או כינון הסדר״
שלום, שלטווח בינוני וארון יחייב הקטנה משמעותית
בכלכלת המילחמה ו״הסבה מיקצועית״ מכאיבה לבעליה.
שליטיה
הנוכחיים של ישראל שואפים להמשך ה־סיכסון
האלים, כאשר מלחמה מדי״פעם ״לא תזיק״.
הם שואפים לחמשין ולהחזיק באוכלוסיה הערבית כ־

אמורים לשמש דוגמה וסמל, הם נמצאים באור הזרקורים
ואליהם נשואות כל העיניים. ובכן, מה נראה
שם י אני חושבת כי אם ניטיב להתבונן מתחת לפני
השטח, נוכל לפגוש ברוב המיקרים במישפחות מפוררות
ובתופעות כמו )1 :אשה שתלטנית ורודפת״פירסום
) 2גבר בוגדני )3 .גבר שאשתו ״מתה״ עליו.
אלה ועוד אחרים, משמשים גורמים טובים לכן
שאדם יבחר בעיסוק כגון פוליטיקה. מכיוון שאחת
התכונות הבולטות בעיסוק זה חינה חוסר־ההגינות,
ולא קשה לו לאדם שחוסר-ההגינות שורר בתא המיש־פחתי
שלו למלא אחר פונקציה זו גם בקאריירה הפוליטית
שלו.
את כל הגורמים שמניתי לעיל אפשר להכניס מתחת
לכותרת :״חוסר סיפוק מיני״ .ובכן, אני יודעת כי יש
כאלה אשר יטענו נגדי :״פרויד פשט את הרגל״ .אולם
עדיין נותרו בי תיקווה ואמונה — ואלה משמשות
כקרש הצלה לשפיות״הדעת — כי ברגע של
אמת, בהיות אדם עם עצמו, כאשר יקלף את כל
הקליפות הוא יוכל להכיר ולראות כי החוסר האמיתי
המכאיב והמכלה הוא העדר אהבה וסיפוק מיני. ובצייני
״סיפוק מיני״ איני מתכוונת לאקט מכני. כי הרי כדיברי
חכמים ,״אדם קרוב אצל עצמו״ .אינני מאמינה כי
המניעים הדוחפים אנשים להתעסקות בפוליטיקה הם
״דאגה ואהבה לעם״ ,או כפי שהתבטא אחד ממנהיגינו
״העם קורא לי״ .מה יותר חשוב לו לאדם מאשר ביתו,
אשתו, ילדיו, ועיסוקיו האהובים י אולם קל יותר
״לדאוג״ לאומה שלמה, להמוני אנשים שאינם עצמן״
ובשרן, מאשר למישפחתן. זה הרבה פחות פוגע ומחייב.
ולכן אני קוראת ״חוסר־הגינות בתא המישפחתי״.

בחברה אוטופית, שהיתה מורכבת מהרבה תאים
מישפחתיים מאושרים, לא היו בוחרים במנהיג על-פי
הצלחתו והתקדמותו בשדה הפוליטי — הצלחה שלא
תמיד באה ביושר — אלא היו בוחרים באיש הכישרוני,
ומעל לכל באיש שהתעלה לדרגה כזו, שבכוחו להעניק

תושבים־אורחים המספקים כוח-עבודה ושוק. צרתם היא
שעליהם להמשיך בשותפות־האינטרסים עם המערב ו־ארה״ב,
שבה עדיין תלוי ייצור הנשק וייצוא הנשק
הישראלי, ושללא תמיכתה הכלכלית והמדינית בישראל
אין לנו תקומה. תיקוותם של שליטי ישראל היא
שימצאו בארה״ב בעלי-ברית (לא ״דעת-קהל״ זו או
אחרת) ,אינטרסים אמריקאיים מאותו סוג שפימפם
את מלחמת וייאט״נאם ותיאוריית הדומינו. אלא שכוחם
של אלה הוא עתה בשפל המדרגה, אם לשפוט על״פי
הדטאנט המתמשך, ולפי שיפור היחסים עם סין ואף
עם קובה.
כאשר יועמדו אדוני כלכלת המילחמה לפני העובדות,
עלול להיות מאוחר מדי. נקודת־המפתח במערכת ה פוליטית
נתונה בידי אדם שאינו מונע על-ידי האינטרסים
הקרים, הכלכליים, אלא על״ידי משיחיות מטורפת שא,נ?,לוקחת
בחשבון אמיתות ״אובייקטיביות״.
צורכי המישטר החדש יכתיבו את אופיו ואת צורתו.
סממני הדמוקרטיה של המישטר הישראלי (שמאז 1967
אינו דמוקרטי) עומדים להיעלם, ותנאי הסיכסון ה־מחריפים
יכפו מישטר נוקשה, שבהיסטוריה של המאה
שלנו מקובל לכנותו פאשיסטי.

שלמה

פרנקל, חל־ אב־ב

אהבה לא רק בתאו המישפחתי אלא אף לחרוג מתחום
זה ולהעניק מעצמו למעגל אנשים רחב יותר.
אז מכיוון שבעצם אני אוהבת שירה אבל לא תמיד
יוצא לי, בא לי לגמור את המאמר (או אין שתרצו
לקרוא לזה בצורה קצת מליצית, ולהזכיר לכם את
האיש ההוא מ״הטירה״ של קאפקא, ולומר לכם ש-
לדעתי טוב יותר לחפש את האמת שלו, את ״שביקשה
נפשן״ עד סוף ימין, אן לא לעשות שקר בנפשן ולהיצמד
בכוח ובחרי-אף לדבר שאינו הולם אותן, או להיכנס
לנעליים הגדולות מכפי מידתן ולשכנע את עצמן כי הן
טובות והולמות אותן.

אירוהרא . ,ו /ל־ א ב־ ב

קנית מוצרי׳.כחול־לבך חוסכת למדינה מטבע חוץ.
אולם, בקניית רהיטים. אין אנו מצפים מכם כי
תשקלו את הקניה מנקודת מבט של שר האוצר.
אתם מבקשים לרכוש את ה־מילה האחרווה־בעיצוב
בינלאומי, אחריות לאיכות מעולה,

א רון סטנדרט 4ד ל תו ת

מחיר רגיל

דגם ״ אדיזוג ה־
( X 2.42 194מ )

4,570.-ל־י

חדר שינה דגם ־ א ריזונ ה ״
מיטה ( 1.40א 1.90 מי)
1,200 שתי שידות
מראה

חדר שתה

+א דון

575 -ל״י

שרות אמין ובמחיר סביר.
ייצור רהיטים לפי נוסחה זו, הוא שהעמיד את
״דים״ במקום הראשון בין יצרני הרהיטים
במדינה והביא לכך שמוצרי ״רים״ מבוקשים
ב־ 17 מדינות ברחבי השלם.

מחיר מבצע
—3,995.

30.ו־.ססו

־1.100

790 -

־ 730

420.-

־385.

8,680.-

900.-

־7.780.

ד־י ס
ו חו ק

ה מ תי רי םאעם בו ל לי ם מ. ע .מ.

ירושלים:

דים. כורש ד
דים, שלומציון המלכה . 18
אדים בע־־ם. כורש . 5
אחים זחובסקי. יסו .44
אחים גרין, סרכו קריח יובל.
אפיריון. שלומציון המלכה .9
גאנז סוביליה. הרצוג .61
המשכיר לצרכן, המלך ג־ורג׳.
סיוולי, שועסט, דרך נווה יעקב.
מאיה רהיטים. סלח־א־דין . 12
רהיטי אשר, מאה שערים . 21
שק״ם, דוד המלך . 22
שק־ם, ימו .234

מערכת קי רדגם ״ היל ה־

מחיר רגיל

יחידת מרפים כפולה
יחידת בר כפולה

,995ו2.460.1,295.-

יחידת מדפים בודדת
־1,570.

,700 -ו

שידה כפולה

חסכון

״ די ״ מאפשר לכם לרכוש א1תם
מוצרי איכות. בחסכון ניכר באחריות
מלאה. אצל סוחרים מעולים. בחודש
יוגי בלבד או עד גמר המלאי.

חל־אביב:

רים, בן־יהודה . 108
רים. דרך פתח־חקוה . 156
ריס. הרצל . 32
ברושי, בן־יהודה .69
המשכיר לצרכן. אלנבי . 115
כל־בו שלום, מגדל שלום.
לובלינר. הרצל .46
מיכאל דוד, מטלק .9
רהיטי לידו, דיזנגוף 213י
שק״ם, בן־יהודה . 177

חיפה:

רים, הרצל 67
רים, חטיבת גולני .23
דו־עץ, מפרץ חיפה, כביש אי.ם י.ס י.
סטייל מוביל, הרצל .83
רהיטי גצחון, יפו .65

שקיים, הרצליה . 17
שק״ם, פרץ .2

איל ה:

א שקלון:

בת־ים:

רים, הרצל . 58
רים, אזור החעשיה ״גב ים״ ביחן .6דימונה:
הכט נפתלי, לוחמי הגיטאוח . 58
המשכיר לצרכו, פינת קק״ל— הרצל. הרצליה:
ממן יעיש. הפלמ״ח . 53
חדרה:
״ק״ם,יצחק בן־צגי פול חחגת אגד
ח לון :
הוכמן, מרכז מסחרי.
שק״ם, מרכז מסחרי. שדרות התפרים.
אפל. ככר העצמאות , 3
המשכיר לצרכן, רח׳ הרצל.
זלמן, צה״ל .27

חסכון

מחיר מבצע

200.245.-

1.795.־2,215.

130.-

־1.145

מערכתריפודדגםיסילנדבבדק טי פ ה
כורסא

2,262.-

־267

־1.995.

ספה דו מושבית

3,306.-

331.-

־1975.

ספה הלת מושבית

4,382 -

432.-

־3.950

ספה תלת מושבית
הנפתחת למיטה

5,832.-

־842.

־4.990.

רים בת־ים, ירושלים ׳. 22
איטלרהיט, דוטשלד . 27
תפארת, ירושלים . 16
רהיטי ח ני, מרכז מסחרי חדש.

בסו״סכא:
נהריה:
נתניה:

טופז הרצליה, תחנה מרכזית.
חם, הרברטססואל . 52
אירופה מוביל, שנקר . 63
ארמון, סוקלוב . 6

עכר:
עפולה:

מכריה:

רהיטי סאר, מרכז רסקג

סחת־־תקוה:

ירוחם:

סחיפה יעיש, מרכז מסתרי.

עפת:

רהיטי קלמן, ויצפן . 66

ק די ת־ א ח *:

רהיטי ג ל, המייסדים . 24

קרית שכענוז: חמד קרן, פונו מסדרי

אנגל. הנוטע סו.
ברמן, הרצל .29
שק׳׳ם, הרצל . 2

ראשץ־ ל ציון: שק־מ, רמי חופ ״ ג . 32
תזו ט ח•

זוחים ער, זבולון . 5

סילו, דר 1ל . 187

שק׳־ם, אחד העם . 13

רהיטי ישראל, עכו העתיקה.

דומיסל, ז׳בוסינסקי *ל.
שק״ם, הראיה 6

דירתי, ש ד ארלוזורוג . 15

ד מו ד גן :

לה־פאייס, הברון הירש •21
שק׳־ם, שטמפפר . 37

ר מו ד ה שוון. רהיטי בית וגן, אוסישקץ 41

צפו ת. ירושלים . 131

פרסום אבנת/צילום י.רותם

הווולירד רד•דוד 7־ל־!י/ר׳

אנע1י

בגי!

* ש מו או נץ היה הקונסול שר
ווום־אט־יקה בארץ בשנות ה־׳30

* הוא תיננן את וצח המובת
* היה יחנו ב מב ג! דתהאצ ״ו
ומ? 1אוג1י האוניה ..ארטידנה׳
* האידיאולוג בתנועת א״ 1השומה
־* המועמד לרשת את שימחה דיניץ
ף פוף המאה ה־> 15 ובראשית ד,מ־
4אה ה־ 20 גבר זרם המהגרים היהו דים
ממיזרח־אירופה לדרום־אפריקה, ש הציעה
בפניהם אפשרויות כלכליות רבות.
בתקופה שלאחרי מילתמת־העולם הרא שונה,
ביסס זאב דבוטינסקי בריכוזים
היהודיים שם את אחד מגרעיניו הפולי טיים
העיקריים, גרעין המשמש עד עצם
היום כמסד־כלכלי איתן לחרות, מיפלגתו
של מנחם בגין ויורשתה של התנועה
הרוויזיוניסטית. אחד מראשי תנועתו של
ז׳בוטינסקי בדרום־אפריקה היה שמואל

הוא נולד ביוהנסבורג 1916 ובגיל 15

בחודש מארס 1930 במלון קארלטון ב יוהנסבורג.
בשלבי
פעילותו הראשונים קסמו לו
המיסגרות של האימון והתילבושת הבי-
ת״רים ״תוכנית האימון הגופני, החדרת
ריגשי-המישמעת וכגוד לטכס, שהיו חיו ניים
כל־כד כאשר היו היהודים נרדפים
ונטולי־גיבוש דווקא על צד זה של
תורת כית״ר שמו מנהיגי התנועה כיו-
הנפכורג את עיקר הדגש...״
באותה שנה שבה פגש לראשונה בז׳בו־טינסקי,
השתתף שמואל כץ באירגון הב חירות
להסתדרות הציונית מטעם מיפלגתו
בדרום־אפריקה, והגיע להישגים מרשי־

האיש שנחו־א נבנא
החל לומד באוניברסיטה שם, כשהוא
משמש כחבר פעיל בוועד המיפלגה ה רוויזיוניסטית.
בספר־זיכרונותיו * מכנה
שמואל כץ את כניסתו לפוליטיקה הלאו־מית־היהודית
:״היום שבו נקראתי ל פלא,״•־
,כשכוונתו לפגישתו הראשונה
ז׳בוטינסקי,

עם מנהיגו, ולאדימיר זאב
* .שמואל כץ ,״יום האש״.
•* מתוך שיר של דבוטינסקי, שבו
מופיעות גס המילים :״אלוהים, לשילטון
בחרתנו !״

מים. את מערכת־הבחירות הוא ניהל ב סיסמה
נגד ״המנהיגות הווייצמנית ונוש־אי-כליה
השולטים כדרופ-אפריקה תוך
שהוא מבסס לעצמו עמדה של, כוכב׳
התנועה הרוויזיוניסטית שם.
רצח ראש המחלקה המדינית של בחולות ארלחורוב, חיים הסוכנות,
תל-יאביב, ומיישפט סטאבסקי !ואבא אחי־מאיר
כפי שהשתקפו בעיניו ממרחקים,
גיבשו את השקפותיו הבסיסיות לגבי ה מתרחש
בפוליטיקה הארצישראלית, ות חושות
סלידה מהנהגת מיפלגת פועלי

ארץ־ישראל (מפא״י) והכרוכים אחריה
באותה עת, ובכל התקופות מאז יועד היום.
הוא רואה במישפט רצח־ארלוזורוב ״את
כל היסודות של עלילות־הדת הנוצריות״,
ותולה במנהיג פועלי ארץ־ישראל דאז,
דויד בן־גוריון, את האשמה לעלילות
אלה, תוך שהוא נרגש עד למאד מהכינוי
״ולאדימיר אלטלנה,״ שבו כינה בן־גור-
יון את ז׳בוטינסקי. במשך שנים רבות
מאז, המשיך שמואל כץ בניסיונותיו לפע נח
את הסיפור המלא של רצח אלוזורוב,
מבלי להגיע לתוצאות חדשות.

עילית בחסד
עצמה
^ ידומו של שמואל כץ במעלות ד,מנהי־א
ן גות הרוויזיוניסטית העולמית היה מטי־אורי
ממש. לקראת סוף שנת 1933 הוא
נשלח בשם פטרונו, המיליונר • מיכאל
השכל, שהסדיר עבורו את מישרת המז כיר
הקונסולרי של ממשלת דרום־אפרי-
קה בארץ־ישראל. היא התעלם ממגמות
הגזענות שגברו בארץ מולדתו, ומן הקש רים
שחוגים חשובים שם החלו כבר באו תה
תקופה לרקום עם הנאצים שעלו ל־שילטון
בגרמניה. שנים אהדות כיהן
שמואל כץ במישרה קונסולרית זו, שמיל אה
עבורו ״כיסוי״ לפעילויותיו הרוויז יוניסטיות.
הוא מילא את תפקידו זה
ללא רבב, מילבד פעם אחת, שבה הסתבך
במתן ״אשרות־כניסה״ לדרום־אפריקה
לשני יהודים פרסיים שחומי־עור, שב הגיעם
לשם נמנעה כניסתם על־ידי קצי-
הדרום־אפריקאיים, בטענה
ני־ההגירה
שהינם ״אסיאתים״.
בתקופת שהותו זו בארץ, גיבש לעצמו
שמואל כץ השקפת־עולם קצונית ושוללת
לגבי כל פעליה של תנועת־העבודה ה
ארצישראלית,
ובעיקר אנשי ״העלייה ה שניה״
,שהגדירה :״מונח של סובלנות
מבודחת כלפי דור שקוע־כעצמו, ,עילית׳
כחסד־עצמה המאמינה לא רק שהיא־ היא
שהניחה בראש־וכראשונה את יסודותיה
של מדינת־ישיאל, אלא שהיא גם מגלמת
את תמצית האידיאליזם והמוסריות...״
במקביל הגדיר כץ את עמידתו של חיים
וייצמן בראש התנועה הציונית :״כין־
דימדומים שכין כניעות גטואית לתחייה
לאומית.״
אחת הפעילויות הלא־קונסולריות שלו
באותה תקופה היתה פירסום טיור קבוע
בהשעה האחת־עשרה, ביטאון התנועה ר-,
הרוויזיוניסטית בדרום־אפריקה, בשמות־העט
״בן אלקנה״ ,״ז׳וסטין פריסטלי״ ו־
״סלווין כהן־ברסלוב.״

לנ טו אח בנו
ף סוף 15*36 ביקר ז׳בוטינסקי ב *
מצריים, ותוקף איסור כניסתו לארץ־
ישראל בידי שילטינות המנדט הבריטי
לא בוטל * .שמואל כץ נשלח אליו מטעם
הנהגת מיפלגתו בארץ, בשליחות הבלתי־נעימה
לבקש מז׳בוטינסקי שיפטר את
בנו, ערי, מכהונתו כנציב בית״ר בארץ־
ישראל כשהסיבה, לדיברי כץ, היתד: ,
״המישמעת ככית״ר, אף שהיתה מייט־מעת־מרצון,
הכרח היה שתהיה קפדנית,
והרכה היה תלוי כדוגמה שיתו ראש-
התנועה. חשוכה כאותה מידה היתה עכו-
דת־צוות מתואמת כניהולו. דכרים אלה
היו זרים למזגו האינדיווידואליסטי קצר־המנוחה
של ערי...״
• ז׳בוטינסקי גורש מארץ־ישראל אחרי
החלק שנטל בהגנת הישוב היהודי במהומות
. 1921

בל אגש׳ בגין
שנה, האחד למאי — כך מוכיח שמואל
כץ, בעזרת מיספרים רבים, את עובדת
אי־קיומם של הפליטים הערביים.
שעה שהוא מגדיר את עצם הקמת מדי־נת־ישראל
בנוסח הלאקוני ״חתחד׳טותח
של ההומיה המדינית העברית כארץ־ יש ראל״
הוא טוען שאין אומה ערבית, ושאם
קיימת כזאת, הרי היא יציר דמיונו של
,לורנס איש־ערב,׳ שהדביק על ערב־רב
של פלאחים יישות לאומית של בדואים
ויצר את היישות הערבית, במהלך מסע-
הכיבוש של הצבא־הבריטי בהנהגת ד,גנ־ראל
אלנבי לעבר דמשק במילחמת־העולם
הראשונה.

(המשך מעמוד ) 11
בראשית תקופת ״המרד הערבי״ *
היה שמואל כץ מעורב במזימה לחיסולו
של המופתי הירושלמי חג׳ אמין אל־חוסייני,
בידי אחד ממתנגדיו הפוליטיים.
כץ הבטיח לגייס למשימה זו כמאתיים
לירות פלשתינאיות כמאה אלף ל״י כיום),
והוא מגדיר את פעילותו זו בטיעון ״לא
הדייר את מנוחתי הצד המוסרי שכדבר.
הבעייה היתה פרגמטית יותר. רצח מדיני,
אפילו כשהק• רבו ראוי לכך, אינו מביא
מביא בהכרח לתוצאות טובות.״ למזלו
של המופתי הירושלמי, שמאוחר יותר
עבר לגרמניה הנאצית ותיפקד במסגרת
מכונת־התעמולה שלה, היה זה ז׳בוטיג־סקי
עצמו שסיכל את התוכנית לרציחתו,
בהוראת תיכתובת שהעביר לכץ דרך אדם
שלישי שבה הורה :״ז׳בוטינפקי אומר
,לא׳ .הם היית רוצה לראות את הערבים
מעיפם את וייצמן או שרתול
ועל כך ממשיך כץ וכותב ״זה היה נימוק
בלתי צפוי, והוא לא עשה עלי רושם.״
למרות זאת ציית להוראתו של ז׳בו־מינסקי.

לטענתו
של שמואל כץ, הנוכחות ה יחידה
ובעלת־הערך בארץ־ישראל היא
הנוכחות העיברית, ולדן ״אגדת הזכויות
ההיסטוריות יטל הערכים, המטופחת על-
ידי שני כוחות אדירים כשטיפת־המוחות
הקומוניסטית־סובייטית והדימיון הער כי...״
והוא קובע כי היהודים מעודם לא
היו נטולי־מולדת ״לאחר שנגזלה מהם
ארצם״ .ודומה שהסתכלותו על הרצוי
להתרחש בארץ, נובע מתוך השקפה ש נשתרשה
אצלו עוד בצעירותו בדרום־
אפריקה, שבמודל החברתי והבעייתי שלה
ניתלה ברעיונותיו :״הקו העיקרי כחייה
של דרופ-אפריקה היה המאמץ השקדני
של עם האפריקגרים (הלבנים) לכנות
תרבות דרום־אפריקאית חדשה, עצמאית,
בעלת ייחוד, שתטעים לא רק את שליטתו
של הגזע תלכן אלא גם את מאבקה של
ההומיה האפריקנרית החדשה נגד השפעת
בריטניה והתרבות הבריטית...״

האיש שהזעיק
אס ברים־ססויס
ך ק סו ף א 3ע 1הוזמן שמואל כץ על־ידי
6ז׳בוטינסקי לעבור להתגורר בלונדון,
ולערוך שם שבועון רוויזיוניסטי חדש
שמטרתו היתד, להסביר את עמדות התנו עה
לציבור הבריטי. במשך שנה וחצי
פירסם מאמרים בג׳ואיש הראלד עד שב חודש
אפריל 1940 הופיע הגיליון הראשון
של הגדאיש סטאנדארד בתקופת חודשי
ה״בליץ״ על אנגליה המשיך שמואל כץ
בעבודתו בשבועונו עד ׳שבית־הדפוס, שבו
הודפס השבועון, הופצץ מן האוויר
בידי הגרמנים. במאי 1941 הוא נסע
בדרך־הים לדרום־אפריקה, שהה שם כ-
חצי־שנה, תוך יצירת קשרים פוליטיים
רבים במימסד הדרום־אפריקאי, ואף פיר-
סם את אחד ממאמריו ביומון האנטי-
יהודי סטאר.
בשובו ללונדון נותר כץ מהוסר־עבודה,
ובראשית פברואר 1943 החל עובד בסים־
ריד, ובארכיון של היומון רב־התפוצה
דיילי־אכספרס שם עבד עד תום מילחמת־העולם
השנייה, בקיץ . 1945 קוריוז הזכור
לרבים מתושבי רחוב־העיתונות הלונדוני,
פליט־סטריט, הוא סיפור בהלתו של כץ
באחת ממישמרות ההג״א נגד הפצצות־המעופפות
מדגם וי־ .2הוא הפעיל, בשל
בהלה, למשך יותר מדקה את מערכת
צופרי־האזעקה.

הרעיון רשסח אוו
תאצ יל לדחוס ביוון
השיג שמואל כץ
ך* בזארס
^ ויזה לארץ־ישראל, ואחרי עלייתו
פגש לראשונה במפקד האצ״ל, מנתם
בגין, שהפקידו על הכנת חומר־התעמולה
של האצ״ל באנגלית, כאשר רוב עיסוקו
היה בתירגום הצהרותיו והודעותיו של
האירגון־הצבאי־הלאומי לאנגלית. מפעם
לפעם שימש כץ כבלדר בכיר, להעברת
הודעות בין מפקד המחתרת לבין ד,מיפ־קדה
האירופית של אצ״ל.
בסוף שנת 46׳ מינה מנחם בגין את כץ
כחבר המיפקדה של האצ״ל, אחרי שנוכח
בנאמנותו. כץ המשיך לבלות תקופות
ממושכות במסע בארצות אירופה השונות,
ובתקופות שהותו בארץ הוסיף לטפל ב־בהסברת
האירגון, תוך שהחל מפרסם
ידיעון־חודשי בשם £55-1נן1זט£־נ , 1ושי מש
כמתרגם שידורי האצ״ל לאנגלית.
כאשר ביקרה בארץ, במחצית , 1947
יעדת האו״ם לארץ־ישראל, היה שמואל
כץ איש־הקשר בין מנחם בגין, שהיה ב מחתרת,
לבין כמה מחברי הוועדה, ואף
הפגיש אותם בביתו של המשורר יעקב
כהן. כאשר עזבה הוועדה את הארץ נשלח
כץ לדנבה, מקום־מושבה של הוועדה,
וקיים מיספר פגישות נוספות עם ראלף

״פרעות

1936—39״

* המכונה
(תרצ״ו־תרצ״ט).
** משה שרת.
*** אשרת־כניסה לארץ־ישראל מטעם
השילטונות הבריטיים.

כגלאל :5זייגי3ק* >$גמזויי

עקב עגי־ינד,י*אי

עג״ה פגליו(גיז־ס

>8 7מ ן שורה עליונה: דויד גרוזברד (כינוי
¥1י ! חהדח
במחתרת :״אמציה״) ,דויד טהורי
, 1 \ 5\ 11 8 [ 111
(״יצחק״) ,שמואל כץ (״קרני״) .שורה שייה: ח״כ ״אית!״ ליבני(.שם אמיתי: ירוחם),
מנחם בגין, המפקד הראשי (כינוי מחתרתי: ב״צ) ,ח״כילשפבר חיים לנדאו (״אברהם״).
שורה תחתונה: בצלאל סטזלניצקי(״עמיצור״) ,יעקוב עמרמי ״יואל״ ,עמיחי פגלין ״גידי״.
באנץ׳ וגראנאדוס.
עד להכרזת המדינה המשיך כץ בנסי עותיו
התכופות בין הארץ לאירופה, ב־שמישו
כמרכז הפעילות הדיפלומטית של
האצ״ל נגד התוכנית לחלוקתה של ארץ־
ישראל, שאותה כינה ״פגר מובס״ .בבי קוריו
בארצות־הברית טען נגד הגישה
האמריקאית המסורתית, שקבעה את מה לכי
מדיניותה מתוך תלותה במקורות-
הנפט של ארצות־ערב. בפגישה שערך
עם אבא הילל סילבר, ראש ועדת־החי־רום־הציוני
באמריקה באותם ימים, הג דיר
שמואל כץ את מטרות האצ״ל :
״לכטל כאופן פיפי את גבולות־החלוקה.
ככל עת וככל מקום שתהיה התקפה אפ שרית
יהיה האצ״ל מוכן להדחיק כה ככל
שיהיה לאל־ידו מעבר לירדן מזה. הסוכנות
היהודית (אם תעמוד, למראית־עין,
על קדושתם של גכולות־החלוקה, שחוללו
על־ידי הערכים) תוכל, אם תרצה, להו־קיענו
; אכל לא תהיה לה כדירה אלא
לשלוח את ה׳הגנה׳ בעקבותינו, כדי לקכל
לידיה כל ׳שטח ככוש ולהציב כו חיל־מצב.״
בתקופת שהותו בארצות־הברית
פעל שמואל כץ, יחד עם ד״ר בן־ציון
נתניהו (אביו של איש־אנטבה יונתן
נתגיהו ז״ל) ,תוך שהוא מנסה לעניין
את הפנטאגון, בעיסקה שבמהלכה :״תמו רת
תמיכה אמריקאית כהקמת המדינה
חיהודית ישלח אצ״ל כוח צבאי ליוון,
לעזור לאמריקאים להילחם בקומוניס טים.״
לקראת
תאריך הכרזת המדינה המשיך
שמואל כץ, בעזרת שליחיו בפאריס, לאר גן
את שיגור אוניית־הנשק אלטלנה ואת
תיכנון הגעתה ארצה. אחרי התרחשות
הטרגדיה של אלטלנה ועלייתו של בגין
לאוניה בחוף כפר־ויתקין, המתוארת כ כניעה
בזיכרונותיו של כץ :״האם כתנ אים
הריגשיים ככפר־ויתקין לא הייתי
אני פועל כמו בגין? אינני יודע. אפשר
שהייתי חוזר על מישגהו, אכל זה היה
מישנה.״
ביולי 1948 מינה מנחם בגין את שמואל
כץ כמפקד האצ״ל בירושלים, המקום ה יחידי
בארץ שם חיילי האצ״ל והלח׳׳י
טרם נשבעו אמונים לצה״ל. בהגיעו לירו שלים
היו הוראותיו של בגין לשמואל
כץ להביא לידי שיחרור, העיר העתיקה
ומניעת מילחמת־אחים. בירושלים פעל
כץ לא כמפקד אופרטיבי של האצ״ל אלא
כמנהל יחסי־החוץ, הפיקוח על המודיעין,
ופיקוח על עיתון־יומי שהאצ״ל פירסם
בימי המצור בירושלים.
עם פירוק יחידות האצ״ל בירושלים,

והבחירות שנערכו לכנסת הראשונה, נב חר
שמואל כץ כחבר־כנסת, בדומה לשאר
חברי מיפקדת האצ״ל. עם פיזור הכנסת
לא נבחר לכנסת השנייה וייסד את הו־צאת־הספרים
קרני, ששמה לקוח מכינוי־המחתרת
שלו, בעזרת קבוצת משקיעים
מדרום־אפריקה.
עד למילחמת ששת־הימים הוא ניהל
את הוצאת־הספרים שלו, תוך הוצאה
לאור של ספרים ופירסומים בעלי מגמה
לאומית מובהקים, מבלי לעסוק בפולי טיקה
הישראלית.

איו,.אומיה ערבית״
^ חרי תום מילחמת ששת-הימים
שב שמואל כץ לזירה המדינית,
׳ונימנה עם מייסדי התנועה למען ארץ־
ישראל השלמה. תוך שהוא מאמץ לעצמו
תורות ״גיאו־פוליטיות״ * שבאו לידי בי־טויין
במאמרים ובספר אדמת מריבה ••
שם הוא פורש את ההיסטוריה והאידיאו לוגיה
של ארץ־ישראל־השלמה.
בין טענות־היסוד של שמואל כץ ניתן
למצוא את הטענה, שעליה הוא חוזר
בעקשנות, שאין בנמצא פליטים פלסטי ניים,
אלא ״המון אמורפי של שמדת,
שקצתם שייכים לאנשים אמיתיים חיים,
קצת כדויים־כתכלית או שייכים לאנשים
שמתו מככר, מיעוטם שייכים לאנשים
שאין להם כית עקם יציאתם או יציאת
הוריהם מארץ־ישראל ב־ , 1948 רובם שיי כים
לאנשים שכיום, כלי הכדל מה מו צאם,
הם היים ועובדים כאזרחים מן ה שורה,
אלא שהם מוסיפים לקבל מנות
וטיפול רפואי על חשכון משלמי-המיסים
כעולם — וכולם צרורים כצרור אחד נוח
כרשימות הרישמיות של האו״ם כפליטים
ערכים, ומתוארים עוד ביתר־תוקף־וחימה
כ,קורהנות התוקפנות היחודית וכמו
בבדיחה על הפועל שביקש ממעבידו
להשתחרר מיום־העבודה היחידי שלו ב •
תורותיו הגיאופוליטיות של כץ מזכירות
את אלה של קארל האוסהופו, שטען
כי הגיאוגרפיה מכוונת את ההיסטוריה.
ולא הכלכלה, כך שהאנשים הופכים למכשירים
בין נתונים גיאוגרפיים, תוך הפרדה
בין שני סוגי עמים. עמים ״סטאטיים״,
שהגיעו לרוויה לאומית, ועמים ״דינאייס״,
הנזקקים ל״מרחב מחייה״ .התורה אומצה
בידי המיפלגה הנציונל־סוציאליסטית בגרמניה,
היא התנועה הנאצית.

הארץ אינה קדושיה
רמוסרמים
ואלכץ הינו פולמוסן מתוחכם,
\ 60 איש־פירסום מעולה הבקיא ברזי
ההיגיון של תרבות־המערב, ובדיאלקטיקה
של הוצאת דברים מהקשרם והצגתם כא מיתות
משכנעות. הוא יודע להשתמש ב טכניקה
של הצגת קיטעי־עובדות בפסי פס
העלול להיראות כאמיתי למי שאינו
אמון על העובדות.
כך הוא מוכיח, בעזרת גיאוגרפים ער ביים
ורושמי־קורות נוצריים, ותעודות
עותומניות וקריאות עלייה לארץ־ישראל
של מנהיגי קראים * שלאורך כל ההיס טוריה
של ארץ־ישראל היה בה יישוב
יהודי. ולאחר שהוכיח את יהדותה של
הארץ, הוא טוען לגבי תושביה הערביים :
״לא היתה אדמה כזאת. התביעה לזיקה
היסטורית -,לזכות היסטורית, לכעלות
היסטורית מטעם, חעם הערכי׳ או מטעם
,ישות פלסטינית׳ ,היא בדייה שהומצאה
בימינו אנו״ .טיעוניו מוצגים כמו היתד,
ארץ־ישראל ריקה מתושבים ו״חיכתה ל תושביה
הגולים״ שעה שלערבים הוא
קורא בהתאם להגדרה אותה אימץ לצרכיו
מאת ההיסטוריון הערבי פילים חיטי ״ה פולשים
מן המידבר״ .כמו כן מציין שמו אל
כץ כי ״עם זאת מילאו הערכים תפ-
קיד־מיוחד וכעל־משטעות כתחום אחד
כחייה של ארץ־ישראל. חם תרמו תרומה
של ממש לחורבנה והוא מציין ״לשווא
תחפשו, כספרי ההיסטוריה ובתיאוריהם
של כעלי־מסעות, כין נוצרים, כין מוס למים
וכין יהודים, איזה סימן של קכע
ליחסי היסטורי של הערכים לארץ־ישר־אל
...מעולם לא היה לאום, ערכי פלסטי ני׳•
לגכי העם הערכי ככללו, מעולם לא
היתה הטיכה כגון ארץ־ישראל או פלס טין.
לגכי אלה מהם שהיו בשכנותה היו
אדמותיה מטרה מתאימה לשוד וכיזה
וליצר־חהרס הפרימיטיבי. למעטים שיש־כו
בתחומיה היתה כלי ספק זיקה של
חיכה לכפריהם בנוסף, תהליך השמ דתה
של ארץ־ישראל הופסק רק עם רא שית
ההתיישבות היהודית בה, גלכן :
״בשעה האחת־עשרד״ עם כוא המאה
החדשה, הופסק התהליד הממושך של
בריחתה והתפוררותה של האוכלוסיה ה־לא־יהודית
בארץ־ישראל...״
בהמשך הצגת טיעוניו והשקפת־עולמו
של שמואל כץ הוא טוען שארץ־ישראל
אינה קדושה אפילו למוסלמים ״אפשר
לקרוא לארץ־ישראל ארץ קדושה לשתי
דתות: ליהדות דגם לנצרות. ודאי שהיא
(המשך בעמוד ) 14
*• שמואל כץ ,״אדמת מריבה״.
* הקראים אינם מוכרים כיהודים, ובוודאי
שלא לאור ״חוקי הגיור״ של הקואליציה
החדשה.

נשיונל מוכרת יותר טלויזיות ניידות מכל המתחרות יחד.

מס קנ ה: נשיונל הקני ה הטובה ביותה
מן המסקנה שבכותרת אתה יכול
להסיק מסקנה נוספת:
כדאי גם לך לרכוש טלויזיה ניידת של
נשיונל.
הניידות של נשיונל מיוצרות על פי
טכנולוגיה מתקדמת ביותר, בקו ייצור
חדיש ובבקורת איכות קפדנית.

עובדה זו מבטיחה לך לא רק תמונה
חדה וברורה ביותר, אלא גם שכלולים
רבים אותם לא תמצא בטלויזיות אחרות:
מסך מיוחד לוויסות האור
(>!8ב10<1 01ח1ז< ,מתקן מיוחד לסינון
הפרעות חשמל ועוד.

א ם גם אתה רוצה להיות בתמונה
בוא לראות את מבחר הדגמים ושללהצבעים של הניידות של נשיונל
באולמי התצוגה ברחי אבן גבירול 18ת״א
ובחנויות המובחרות.
אחרי הכל כשמדובר בטלויזיה —
התמונה קובעת.

צעד קדימה אל המחר
13060100 וח 3150$י״ז 68 01 וח3ס0ח3זנ 61ו611ז;3טוחו?60ז סחב 0וח 050 חג<ת1־;ח0ו!ב

כל אנשי בגי!
(המשך מעמוד ) 12
לא המנה, ואיננה קדושה לאיסלאם. מוח מר
מתחפר כלי ספר, בקברו כאשר משמיעים
מתיר בורות ככרה שהאיסלאם יש
לו, ארץ קודש׳ מחוץ לערב. ארץ־ישראל
אין לה כדת המוסלמית משמעות כלשהי,״
ולדעתו ,״הבורק * ,כשמו של המקום
כפי המוסלמים הוא, איפוא, למעשיה מז-
כרת־עולם להכרתו של האיסלאם באופי
היהודי של המקום הקדוש.״״
את טיעוניו הפוליטיים בדבר זכותה
של ישראל לגבולות רחבים ובטוחים, הוא
משתית על דוגמות של זכות ושליטה.,
שנעשו לטובת ברית־המועצות בשינוי
גבולותיה על חשבון פולין, ליטא, לטוויה,
אסטוניה ופינלנד, תוך שהוא מתעלם מכך
שברית־המועצות היא מעצמת־על וישראל
איננה מעצמת־על.
לקראת סיום סיפרו מציג שמואל כץ
טיעונים מוזרים עד כדי אבסורד, כמו :
״דרד אגם, שכמעט כל המיעוטים הללו —
כמו היהודים בעיראק, כצפון אפריקה
ובתימן — ישבו בארצותיהם לפני שהו פיעו
הערכים ואת רשימת טיעוניו
מסיים כץ בפניה מחנכת ומסבירה לער בים
:״רק כאשר ילמדו ערביי ארץ־
ישראל עובדות אלה יוכלו לראות קץ
למצבם יוצא־הדופן. או־אז נם יכינו כי
חידוש אחדותה של אדץ־ישראל בחסותה
של ישראל, דכר שהוא בעת־ובעונה־אחת
התפתחות היסטורית וצורך חיוני לבטחו-
נה של ישראל, וכעצם לקיומה מנדט, הוא
הנושא גם להם את התקווה היחידה לה־
•טנת כיטוי־עצמי מדיני ותרבותי כאחד.
יהיה להם אומנם מעמד מדיני של מיעוט
לאומי, אבל הם יחיו כשוומן-זכויות אזר חי,
וכשיג־שיח חדפשי עם המרכזים ה עיקריים
של החיים והתדכות הערכיים,
בשלום...״
סיגנון של טענות מופרכות, חצי־אמי־תית,
קטעים המוצאים מן ההקשר ודיעות
קדומות לאומניות המתעטפות באיצטלה
מדעית, לא הומצא על־ידי שמואל כץ,
או על־ידי חבריו לתנועה. זהו סיגנון
מוכר למדי, שנפוץ באירופה בראשית
המאה הנוכחית, כאשר כל מדינה ומדי־נונת
תפרה לעצמה תיאוריה פילוסופית
והכינה לעצמה היסטוריה מפוברקת, כדי
להצדיק את זכותה לספח שטחים, לדכא
עמים אחרים ולהכריז על עצמה כעל
מולדת של גזע־האדונים ו/או העם הנב חר.
אחד
מאבות הסיגנון הזה היה האוסטן
סטיוארט צ׳מברליין, בעל הספד יסודות
הסאה ה־ , 19 שבו פיתח את תורת העל-
ימות של הגזע ה״ארי״ .שיטתו היתד.
פשוטה: הוא הוכיח שכל אדם חשוב
בהיסטוריה היה ארי. למשל: דויד המלך,
שהרי נאמר עליו שהיה נער אדמוני —
ומה זה אדמוני, אם לא בלונדי ן או ישו
הנוצרי, שגדל בגליל שנקרא אז ״גליל
הגויים״ — משמע שהיה גוי.
יורשו ׳וממשיך דרכו היה אלפרד רוזנ ברג,
שסיפרו המיתוס של הנזאה ה־20
הפך מעין תנ״ד פילוסופי והיסטורי של
הרייך השלישי. עיקר תורתו: הגרמנים
הם גזע־אדונים, להם יש זכות על כל
שטח הדרוש להם, ולהמוני התת־אדם
הסלאביים אין שום זכות על ארצותיהם.
רוזנברג ניסה להגשים את תורתו וניתלה
בנירנברג.
ברבע הרביעי של המאה ה־ 20 אין תו רות
אלה מודרניות, וקשה להניח ששמואל
כץ ימצא להן אוזן קשבת בארץ נאורה
כלשהי. אך את מיכלול־הדיעות הזה מס ביר
עתה שליחו האישי של מנחם בגין
לצמרת השילטונית האמריקאית, אחת
הקבוצות המתוחכמות ביותר בעולם, ול יהודי
ארצות־הברית. ייתכן שדיעות אלה
אינן זרות וגם לא חדשות להם. כי סיפרו
של שמואל כץ, שבו הוא מביע את כל
מיכלול דיעותיו, ראה אור באנגלית בהו צאת
כאנטאם, תחת הכותרת ־:1<:ז831
£1תג1י( 810״שדה הקרב״) .כמה מהדורות
מהספר הופצו על־ידי מחלקת ההסברה
של מישרד־החוץ הישראלי, בראשותם
של שרי־החוץ הקודמים אבא אבן ויגאל
אלון !
דוגמה נוספת לעבודה המאומצת שהש קיעו
ראשי המערך כדי להכשיר את הקר קע
׳ולסלול את הדרך לפני אנשי בגין.

דן עומר !
* כינוי הר־הביוז, על־שס בורק, סוסתו
׳של ׳מוחמד, שלאמונת המוסלנזיס כף־
רגלה מוטבעת בסלע שבכיפת הסלע.

חחעולח בגין

ן* ככן, יש ממשלה. דמותה ברורה.
| אין זה נושא להתחכמויות. אף שרבו
הבדיחות סביב הקמתה, ממשלה זו אינה
בדיחה.

יש לראות את הדכרים כמות
שהם. כי הם יקבעו את עתידנו,
את גורל המדינה, את חיי כניה.
**משדה זו דומה למישור שטוח, ש־הר
אחד מזדקר מתוכו.
מנחם בגין.

אל תהיה לאיש אשלייה כעניין
זה. אין זו ממשלה של כך־וכך הכדים.
זוהי ממשלה שיש כה איש
אחד, וכך־וכך אהרים, רוכס אפסים.
דויד בן־גוריון, ה״אחד בדורו״ ,התקרב
למצב כזה, אך מעולם לא הגיע אליו.
בארבע השנים שבין מיבצע־סיני ופרש ח לבון
התקרב לשילטון־יחיד. אך גם אז
כללה המערכת השילטונית עכבות רבות.
המיפלגה עדיין תיפקדה. היא יכלה לבלום
ולעכב. בסופו של דבר היא גברה גם על
בן־גוריון.
אין שום עכבות מסוג זה במערכת ה־שילטון
של מנחם.

מושגי ה״הדר״ הבית״רי עם מעשה כלנ־תארי
גס וגלוי זה, מעשה של גניבת־מנדאט
ורמייה, מעשה של שוד פוליטי
לאור היום? האין דיין אחראי במישרין
לגדולה שבמפלות הצבאיות של צה״ל?
האם לא התעשר על חשבון עם־ישראל?
האין הוא מחזיק בידיו רכוש של מיליו נים׳
שנגנב מן הציבור?
כל זה ידוע לבגין היטב. למרות זאת
לקח אליו את דיין. ואולי נכון יותר לו מר:
משוםכך הוא לקח אותו.

כי דיין זה, שכא כנסיכות אדה,
הוא מכשיר התלוי כו כל־כולד.
הוא לא יקכע דכר. הוא כדי של
כיצוע. הוא יוכל לייעץ, להמליץ.
אך כגין יחליט, ודיין יקפוץ לדום
ויכצע.
האם לקח בגין את דיין כדי להכשיר
אותו לתפקיד יורש־העצר? מסופקני. הוא
הביא את דיין מן המידבר, מפני שדיין
יבצע את מטרותיו הישרות של בגין ב־שיטות־רמייה-עקלקלות.

כדי
לתפוס את מלוא המשמעות של
מצב זה, יש להבין את טיב המוסד. הוא
מורכב מיהודים, המאמינים באמת שה־קדוש־ברוך־הוא
נתן בסיני לא רק את
התורה, אלא גם את כל ההוראות וההנ חיות
לעם ישראל לעולם ועד. כבר במע מד
הר־סיני נקבע אם על אגודת־ישראל
להצטרף לממשלת בגין אם לאו, אם להצ ביע
כך או אחרת בעניין נתיחות־מתים או
על שליחת צעירים חיים לשדה־הקטל. תפקידם
של גדולי התורה אינו אלא לגלות
את הרצון האלוהי, המצוי בתורה שבכתב
ושבעל־פה, והקובע מראש את כל ההח לטות
האקטואליות, בעניינים גדולים כקט נים.
זהו
מוסד שלא נבחר. הוא מורכב מאי-
שים סמכותיים, שכל אחד מהם הגיע לאן
שהגיע בתוקף הכרת חסידיו בסמכותו ה מוחלטת.
עצם מהותו, עצם הרכבו, נוגד
באופן מוחלט את העיקרון הבסיסי של
הדמוקרטיה המודרנית, של שילטון הרוב,
של זכות המיעוט, של מדינת־חוק.

הוא לכדו יקכע את כל ההחלטות
הנוגעות למילחמה ושלום,
סיפוח ודטטחים הככושים, התנחלות,
יחסי-עמים.
בשנים הקרובות תהיינה אלה ההחלטות
החשובות — ורק הן. כי הן תחרוצנה את
דינם של אלפים רבים לחיים או למוות.
הן תחלושנה על המצב הכלכלי, וממילא
גם על המצב החברתי. הן תקבענה אם
תהיה מדינת־ישראל אפיזודה היסטורית,
שתסתיים במצדה חדשה, או שתהפוך
עובדת־קבע לדורות.
כאשר בגין ידבר על נושאים אלה, כל
האחרים ישתקו. אם סבור איזשהו שימחה
ארליך או יוסף בורג שיוכל להשפיע עליו
בעניינים אלה, כהוא זה, הרי עצם יומרתיו
היא מגוחכת. זה כבר הוכח במהלך ד,מ־שא־ומתן
עם ד״ש, כאשר הליברלים הצי עו
משהו, הסכימו למשהו, רמזו למשהו —
ואז בא בגין, החליט, הודיע, וסביב השול חן
השתררה דממה דקה.
בשפה הלאטינית, האהובה כל־כך על
בגין, יש פסוק עתיק על כוחו של האפי פיור,
פרי־עטו של אוגוסטין הקדוש :
£10113

031151

1 .0 0 1 1 ) 1

זה יהיה עתה הכלל כשידטון,
ככל הנושאים הגורליים האלה.
כגין דיכר, העניין גמור.
כי בגין המתין לרגע זה כימעט 30 שנה.
הוא מאמין באמונה שלמה כי הוא מגלם
בגופו את גורל עם־ישראל. שהוטל עליו
מלמעלה לקבוע את ההיסטוריה היהודית
לדורות הבאים. הוא מוכרח גם לקחת ב חשבון
שאולי אין לו הרבה זמן.
בגין יחליט. בגין יפעל. עם־ישראל הפך,
עתה, אובייקט ישל רצונו.

זוהי העובדה הראשונה, המכרעת,
כממשלה זו.

^ ימצאותו של משה דיין בממשלה
1 1הזאת עלולה להסוות עובדה זו, לפ חות
בעיני הצופה השיטחי בארץ, ובעיקר
בעולם.
משה דיין אינו בא לממשלה זו כמנצח,
כשותף המביא עימו נדוניה חיונית.

הוא כא כגרוטאה פוליטית, כלא
כסיס פוליטי עצמאי כלשהו. התפקיד
ניתן לו כמעשה-חסד של איש
אחד, כגין. כמו אימפרטור רומאי,
המעניק מקוס־ככוד לכן־הסות, כך
הרים כגין את דיין מאשפתות,
והעניק לו מישרה התלוייה כל־כולה
כיטיגיונו האישי של הקיסר.
הדבר עורר מורת־רוח לא רק אצל כל
שותפיו בקואליציה, אלא גם במיפלגתד
שלו. בשיחות פרטיות, וגם לא־כל־כך פר טיות,
אין אנשי־חרזת, נאמניו של בגין.
מסתירים את תימהונם וזעמם על מעשה
זה של מנהיגם הנערץ. איד מתיישבים

על כף אחת של המאזניים היתה מונחת
הנוחיות של רוב פרלמנטרי גדול
ובטוח. אולם יתרון זה לא היה שקול כנגד
המיגרעות, שנערמו על הכף השנייה.
ד״ש בתוך הממשלה היתד. גורמת לבגין
צרות אין־קץ. היומרות של ד״ש לא רק
עיצבנו אותו, אלא גם הדאיגוהו. אילו
היתד. ד״ש בקואליציה, היה בגין צריך
להיאבק בממשלה על כל החלטה מהחל טותיו,
על כל התנחלות, על כל אקט של
סיפוח, על כיל מיבצע צבאי.

דכגין אין זמן. הוא רוצה יבצע
את אשר הוא כא לבצע, ובמהרה.
כניגוד לבני טרויה, לא הכניס
בגין את סום־העץ למיכצרו.

אני מניח שזה היה השיקול המכריע.
אך היו, מן הסתם, גם שיקולים נוספים.
ד״ש היא מתחרד. פוטנציאלית לליכוד.
ד״ש בממשלה היתד. רוכשת קביעות, נ־מיפלגה
מן המניין. כמו מנהיגי המערך.
מאמינים גם מנהיגי הליכוד כי ד״ש באופוזיציה
לא תוכל להתקיים. שהיא תתפרק
ותישבר שם. כי ביסודו של דבר זהו אוסף
מיקרי למדי של אישים, חלקם אי דיאליסטים
וחלקם הגדול קארייריסטים,
מחפשי מציאות בשוק־הפישפשים הפוליטי,
שבאו לד״ש מפני שהיד, נדמה להם שזוהי
הדרך הקצרה ביותר אל שולחן הממשלה.
(אחת ההנאות הקטנות של בגין .,בימים
אלה, טמונה בוודאי במחשבה שלולא פרש
שמואל תמיר מן הליכוד לפני כמה חודשים,
לא היה מנוס מלהעניק לו תפקיד
של שר• רק הצטרפות תמיר לד״ש אים־
שרה לבגין למנוע את ישיבתו של איש
זה, שאותו הוא מתעב, ליד שולחן הממ שלה.
במקומו יושב שם אליעזר שוסטק.
שפילג את המרכז החופשי ז״ל.).

בגין שיחק כד״׳ט כמו חתול כעכבר.
הוא בייש אותה, ביזה אותה,
השפיל אותה כעיני הכריות.
ככל שהשתחווה לפני מועצת•
גדולי-התורה, כן הפגין בוז גמור
כלפי מועצת־גדולי־ד״ש.
עתה הושארו לד״ש, למראית־עין, כמה
כסאות ליד שולחן הממשלה. אבל בגין
דאג שהדלת תהיה כל־כך נמוכה. עד ש אפשר
יהיה לעבור רק בהליכה על ארבע
מתחתיה, אם לא בזחילה על הגחון.
יהיה מעניין בוודאי לעקוב אחרי עתי דה
של ד״-ש, אם יש כזה. אבל על דרכה
של המדינה בשנים הקרובות, ישפיעו 15
ח״כי ד״ש פחות מן הח״כ הבודד, סמי
פלאטו־שרון, היכול לספק לליכוד קול ה עשוי
להיות חשוב במצב זה א־ אחר.

בגין עם הרב פרוש :״בגין דיבר, העניין גמור״

. 8 .0 1 1 1 3

לאמור :״רומא דיברה. העניין גמור.״

כתוך ממשלתו.
הוא צדק.

ומבחינתו שלו,

בממשלת בגין שלושה אלופים. כלפי
שלושתם יש לבגין יחם אבהי, ואולי גם
משהו מן הקינאה הנסתרת של בן־הגולה
בבן־הארץ. אולם כל השלושה — משה
דיין, עזר וייצמן, אריק שרון — יעמדו
מול בגין כתלמידים לפני הרב. לא יעלה
על דעתו של בגין להפקיד בידי צברים
נחמדים ושובבים אלה עניינים כל־כך
חשובים כמו ההחלטה על מילחמה, על
סיפוח, על עימות עם ארצות־הברית.

זוהי העובדה החשוכה השנייה
בממשלה זו.

ך* עובדה היטלי־ט״ת

שייכת למישור

| 1שיונה לגמרי.

היא נוגעת להרכב הקואליציוני.

בגין רצה בהרכב זה, מפני שהוא מת אים
בצורה הטובה ביותר ליעדיו. אין בו
אף גורם מפריע אחד.
אבל הרכב זה היה אפשרי אך ורק מפני
שמוסד כימעט־אלמוני, הקרוי ״מועצת
גדולי התורה״ ,הסכים לכך.

ומי שהקים, יכול לפרק.
תמיכת גדולי-התורה בממשלת בגין אי נה
אקט חד־פעמי. ממשלת בגין ׳תהיה זקו קה
לקולות אגודת־ישראל בכל הכרעה
חשובה. ואגודת ישראל לא תוכל להצביע
בלי הסכמת גדולי־התורה.

משמע: למוסד זה, שרוב אזרחי
ישראל אך אינם יודעים את מהותו
והרכבו, יש עכשיו זבות־וטו
מוחלטת על כל החלטות הממשלה.
במוסד זה תלוי עתה קיום הממשלה
ככל יום וככל שעה.

כמוסר זה תלוי עתה קיום ה־ממשלה
ככל יום וככל •טעה.
אבסורד הוא לדבר כעת על ״סטאטוס
קוו״ ,או אף על ״כפייה דתית״ .הדברים
הרחיקו לכת הרבה מעבר לכך.

ישראל צעדה צעד מכריע מדמוקרטיה
לתיאוקרטיה.

אומנם, ג? להבא יהיה קיים, פורמלית,
שילטון הרוב. רוב חברי הכנסת יקבע את
החוקים ויקיים את הממשלה. אך קיומו
של רוב זה יהיה תלוי ברצונם של כמה
יהודים קשישים, שהם — או קודמיהם -
התנגדו להקמת המדינה, מפני שהיא דו חה
את בוא המשיח, היונקים את סמ כותם
מצו אלוהי מלפני 3000 שנה ויו תר,
ושעולמם הרוחני גובש בגטאות של
מיזרח־אירופה לפני מאות בשנים.

זוהי העובדה השלישית, הקובעת
את מהות הממשלה.

^ עוברה הרביעית היא שלילית.
1 1היא נוגעת למי שאינו מצוי ב ממשלה.

אינה מצוייה כה.

יש הרבה מן הקומדיה במיפגש .־בין
הליכוד וד״ש, בין הימין העממי, היונק
את כוחו מן השכבות הנמוכות ביותר,
לבין הימין העילי, העיליתני, היונק את
כוחו מן הצמרת החברתית.
ייגאל ידיו נתקל במנחם בגין. מנהיג
סינתטי, שהומצא על־ידי עצמו ושפוברק
על־ידי מומחים ליחסי־ציבור, נתקל במנ היג
אמיתי, העשוי ממתכת. התוצאה הי-
תה ברורה מראש: ידיו נמוג.

אין ספק שכגץ לא רצה בר״ש

ך י• נהנים העיקריים מן ההפקר יהיו
1 1הליברלים. בהעדר הד״שאים, יקבעו
הם לבדם את המדיניות הכלכלית והחב רתית
של הממשלה.
למנחם בגין לא יהיו הזמן והרצון לע סוק
בעניינים אלה. בכך הוא מצטרף ל מסורת
של כל ראשי ממשלות ישראל עד
כה, מילבד לוי אשכול.

הפילוסופיה ההכרתית והכלכלית
של ״הליברלים״ באה לידי
ביטוי מושלם כמעשה אחד, שאמר
את הבל: הזמנתו של הפרופסור
מילטון פרידמן.
פרידמן זה מוחזק בעייני הכלכלנים, גם
הימניים שבהם, כמו שהרב מאיר כד,נא
מוחזק בעיני המדינאים, גם הימניים. הוא
מייצג את הימין האולטרה־קיצוני, המביך
את הימין המכובד.
יש בעולם כלכלנים לאין־ספור. רבים
מהם יהודים, ורבים מהם אנשי ימין כש־רים־למהדרין.
מי שבחר מכל אלה דווקא
במילטון פרידמן, הדביק לעצמו תווית
ברורה למדי.

הזרזיר ה״ליכרלי״ הדך אצל
עורב שחור מאד.

ין הו, אם כן,

הקלסתרון של הממשלה

( החדשה.
בעניינים המדיניים, ענייני החיים והמ וות,
השלום והמילחמה יקבע מנחם בגין.
לבדו.
בעניינים הרוחניים תקבע מועצת גדו־לי־התורה.
בעניינים
כלכליים וחברתיים תקבע ה ריאקציה
השחורה של מילטון פרידמן.

מזל טוב.

לאנשים
הנכונים!

777
הברנדי הלאומי שהוא בינלאומי.

יז>קגחי
מז ר
כרמל $
נדעב׳ ראייייז יזניח וזכר!(

..הוא איש נלשדנו, מהליכוד!״ אמרה
ה ב חו רהד שוטר, והוא ויתר עד רישום הדו״ח
0עיתונאית צעירה פגשה
במיועד להיות שר־הביטחון,
עזר וייצמן, במיזנון הכנ סת׳
ואמרה לו :״עייזר, מה
יהיה ז הייתי ממש בפאניקה
בימים הראשונים אחרי שנוד עו
תוצאות הבחירות!״ מבלי
להניד עפעף אמר עזר לדובר
בליכוד, סמי הליברלים טוויג, שעמד לידו :״לרשום
אותה מייד! אנחנו רושמים
את כל אלה שזרעו בהלה ב קרב
הציבור, עם עליית הלי כוד
לשילטון.״
! הליכוד אינו חדל לחגוג.
באחת ממסיבות הניצחון היו
השולחנות עמוסים מכל טוב.
על אחת העגלות נערמו יר קות
מכל המינים. ליד העגלה
עמד ח״כ יחזקאל פדומץ,
המיועד לתפקיד סגן שר־האד
צר. אמר לו אחד הנוכחים:
״תגיד, הירקות האלה יישארו,
אחרי שתתחילו לנהל את ה מדינה?״
השיב פלומין :״אני
לא יודע אם כל הירקות ייש ארו,
אבל לגבי דבר אחד אתה
יכול להיות בטוח — גזר ייש אר
!״ כששאל האיש למה דוו קא
גזר, השיב פלומין :״מה
זאת אומרת למה? הרי הב טחנו
את מדיניות השוט וה גזר.״
0כשהמערך
היה בשיל־טון,
מקובל היה כי חברי-ה-
כנסת מטעמו נכנסו לאולם המליאה
בכניסה השמאלית, ש-
בקירבתה היו מקומותיהם ואי לו
חברי הליכוד נכנסו בכניסה
הימנית, שלידה היו המקומות
שלהם. כעת התחלפו היוצרות
והמקומות. ביום פתיחת מושב
הכנסת התשיעית נתקל ח״כ
הליכוד פסח גרופר בה״כ
מזכ״ל ההסתדרות,
החדש,
ירוחם משל, שנכנס בכניסה
השמאלית. אמר לו גרופר :
״משל, אתה צריך להתרגל!
מהיום הליכוד הוא בשמאל,
המערך בימין!״
01 עד עכשיו ידוע על שר
אחד, שדאג לעתידו של עוזרו.
שר־המיסחר־והתעשייה חיים
ג ד ־ ד ג מינה את עוזרו ויד־ימינו,
בועז אפלכאום, ל תפקיד
הממונה על עידוד ה סרט
הישראלי. יש עוד עוזר־שר
ויד־ימין, שאינו צריך לד אוג
לעתידו: אהוד גדא,
עוזרו של ישר־התחבורה כד
יעקובי. כשנשאל השבוע, מה
הוא הולד לעשות עכשיו, השיב
:״אני לא צריך לדאוג,
אני עובד קבוע של מישרד-
התחבורה.״
! 0העיתונאי ישעיהו
(״שייקר,״) כן־פורת אמר
לידידיו כי אפילו יפסיד ב־מישפט
שהגיש נגדו ח״כ
שמואל עלאטו-שרץ, בסך
של חצי־מיליון לירות, על
הוצאת־דיבה, לא ישלם לפלא-
טו אגורה אחת. הוא יעדיף
לשבת במעשיוזו .״יש לי שם
חברים, וכמו שאני באתי לשם
לבקר אצל פוקח חידש,
יבוא גם הוא לבקר אצלי.״
01לאה׳ רעייתו של ראש־הממשלה
יצחק רבץ הת אוששה,
ככל הנראה, מתוצ אות
הבחירות וממסע־הרכילוח
על גירושיד-,כביכול מבעלה.
היא נראית מדי יום ביומו
בבריכת־השהייה של צהלה,
לבושה ביגד־ים שלם עם שיסד
לה תואמת. אורחים לה לחברה
ידידתה הטובה ביותר, איל נה
שפירא, שהיא שכנתה
בשכונת נווד-,אביבים, בתה
דליה ארצי ונכדה יונתן.
0ראש עיריית תל־אביב,

עזו וויצמו

המייועד לתפקיד שר״הגיטחון, בילה חופשה שלאחר־בחירות גכפרו של
רפי נלסון באילת, יחד עם אשתו ראומה ובנו שאולי. עזר הצטלם על אחד
הסוסים בכפר, בתנוחה המזכירה את הפסוק התנ״כי ״ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.״
שלמה >״צ׳יצ׳״) להט, ערך
סיור בחוף עג׳מי ביפו וסיפר
לסובבים אותו :״כאן יקום
דולפינריום.״ כאשר תמה אחד
ממלוויו למה התכוון, השיב לו
צ׳י צ׳ ד ״יהיו כאן דולפינים
ועוד כל מיני שרצים — וכאן
מותר לי להגיד את המילה
הזאת.״
01 ראש שירותי עיריית
תת-אלוף (מיל).
תל-אביב,
פינחס (״פינייה״) להב מצא
דרך מקורית לפנות אל מנהיג
המיפלגה הליברלית אדיה
דזלצ׳ין, אחרי שזה לא הציג
את מועמדותו למי-שרת שר מ טעם
מיפלגתו. פינייה הציע
להעניק לדולצ׳ין את התואר
״שד־החוץ המיועד לשעבר.״
! 0כאשר צעדו השבוע רא שי
מיפלגת העבודה במיפגן
ההמוני בתל־אביב, שנועד ל הפגין
את כוחה של מיפלגתם,
חזה בהם חבר מועצת עיריית
תל־אביב מאנשי הליכוד, יג אל
גריפל, שאמר :״לא נו רא,
הם צריכים ללמוד ללכת
ברגל עכשיו, כשיקיחו להם את
כל מכוניות־הישדד.״
0שר־החוץ משה דיין
הגיע, ערב מינויו לתפקידו,
למיסעדת מאנד׳יס דראגסטור
בתל-אביב, כדי לסעוד שם.
שומרי־ראשו החנו את מכוני תו
של דיין על המידרכה, וכ אשר
סיים דיין לאכול הם
הסיעו אותו צפונה, ברחוב
דיזנגוף, נגד הכיוון.
01 הפסל מנשה קדישמן
חזר למכוניתו החונה, וראה
•שוטר שהתכונן לרשום לו
דו״ח. אך הצעירה שהיתר. ב חברתו
לא איבדה את העש תונות.
היא ניגשה לשוטר ו לחישה
לו :״שמע, זה אחד
משלנו, הוא מהליכוד.״ השו טר
ניענע בראשו לאות הבנה,
סגר את פינקס הדו״חות ולא
אדיר־הממדים לפסל רישם
דו״ח־חנייה.

01 ליד שולחן־הדיונים בקפה
סולטאן נסב הוויכוח על
מעשיה הצפויים של ממשלת-
הליכוד. מישהו טען שעכשיו
יערכו אנשי אצ״ל סיזון ה פוך״
,יתנקמו ביריביהם מש כבר
הימים, עורכי הסיזון (״העונה״
,שבה הסגירו אנשי ה,
.הגנה את אנשי אצ״ל לידי
המישטרה הבריטית ).טען עו רך
חאוץ, גידעץ סאמט:
״זה לא יהיה סיזון, אלא רק
דמי-סיזוך. דמי־סיזון (״חצי
סיזוך) הוא מושג מעולם ה אופנה,
וכוונתו לתקופת־המע-
בר בין חורף לקיץ.
׳ 0סיפר השבוע קברניט
אל על, אורי יופה :״טיל-
פנתי לעזר וייצמן והוא סגר
לי את הטלפון בפרצוף!״ כש נשאל
ימה קרה ליחסים הידי דותיים
ששררו, כידוע, בינו
לבין עזר השיב :״אני לא
יודע. מה שאמרתי לו בסך-
הכל היה :׳אהלן, עייזר, יש
לך ד״ש !׳ הוא מייד סגר לי
את הטלפון.״
! 0קשריו המישפחתיים של
קצין־המודיעין המודח של ה־מישסרה,
סמי נחמיאם, לא
עזרו לו במיוחד אצל המפכ״ל
הנוכחי. רב-ניצב חיים תבו״
דיי נחמיאם הוא בן דודו של
מי שהיה מפכ״ל מישטרת-יש-
ראל ועכשיו מנהל את אחד
הבנקים, יוסף נחמיאס.
ייחום מי׳שפחתי נוסף של סמי
נחמיאס משייך אותו לקריין־
הטלוויזיה הפופולרי דן בנר.
סמי הוא דודה של דפנה
וב, אשתו־ד,דיילת של כנר,
ומתגורר בבית, שבו גרים הו ריה,
בשכונת תלפיות בירו שלים.

0בתוכנית רב־מכר, ש תשודר
השבוע בגלי־צה״ל, ו-
תוקדש לסיפרו של משה
דיין אבני־דרך׳ נשאלה בתו
על-ידי
יעל דיין־שיאון
עורך התוכנית, דניאד כהן־
׳טכיא, לדעתה על גיבור ה
ספר.
הישיבה יעל :״אבי הוא
זאב בודד, והוא מעריך אנ שים
לפי קישריהם עימו. בת־

שלמה או צי

הזמר והמלחין, רכב באחד
מימי השבוע שעבר על האופנוע
שלו, וחיה מעורב בתאונת
דרכים שממנה יצא בשן־ועין.
שלמה, בנו של סגן־ראש-
עיריית תל-אביב יצחק ארצי,
מוצאו ממישפחח מסורתית.
מייד אחרי התאונה הלך
לבית־הכנסת עם אביו, לברך
בירכת ״הגומל״ .עד שיחלים
לחלוטין, הוא מסתובב בדי״
זנגוף מקושט בתחבושותיו.
הווו ד ח

הז ה

ל דוו ר

קסמי ההסנוה שר שמואר נץ * 1
קופות שאינו פעיל, קשריו עם
אנשים מגיעים למינימום. ל דעתי
יש לו עוד עשר שנים
טובות של פעילות.״
01 באותה תוכנית נשאלה
יעל דייו על־ידי העורך מדוע
אביה לא הזכיר אותה בסיפרו.
״קיבלתי ממנו בחיים יותר מ אשר
מיספר שורות,״ השיבה.
! 0הכוריאוגרף האמריקאי
הנודע ג׳רוב רוכינס, המתארח
בימים אלה בארץ כאורח
להקת בת־שבע, הפתיע את העיתונאים
שבאו לראיין אותו שנערכה במסיבת-עיתונאים
לכבודו, כשהופיע שזוף ורע נן.
רובינס בן ה־ 60 פלוס,
פשוט גילה את נואייבה, והתבודד
שם ימים אחדים באל מוניות
מוחלטת .״חבל שאני
קשור ללוח־זמנים וחייב. לח זור
לניו־יורק,״ אמר .״אחרת,
אין לי ספק שהייתי נשאר ב־איזור
המקסים הזה עוד תקופה
ארוכה. קיבלתי שם השראה
להרבה רעיונות חדשים. ובכ לל
אני מציע לכל יוצר לרדת
ולהתבודד כמה ימים. אם זה
לא מעלה רעיונות. זה לפחות
יפה לבריאות.״

קצידהעיתונות שלו,

סכיצקי.

מנחם

) 0במאי־הקולנוע אסי
ד אשתו, מפיקת־הטלוויז-
יה אחרונה ובתם בת החמש
עמליה, במאי־הקולנוע בו״
עז דווידזץ, אשתו ההרה
גדודיה ובתם בת השש דייזה
; נורית גפן, אשתו של
המשורר יהונתן ובתה בת
השש שירה, יצאו כולם, בשבוע
שעבר, לנפוש על חולות
דהאב (די־זהב) .בדרכם לשם,
נעצרו בכפרו ־של רפי נד־ס
ץ, באילת והביאו לו שני
שתילי־עצים, שרכשו עבורו
בתל״אביב. נלסון ערך טכס-
שתילה לעצים, כדת וכדין,
כולם ענדו זרים לראשיהם ו שרו
ט״ו בשבט הגיע, חג ל אילנות
ורפי לקח צינור־ענק
זהישקה את השתילים יחד עם
כל הנוכחים. אמר אסי דיין:
״שמעתי שי״ש לו מים בכפר.
אז החלטתי שאם יש מים, ש יהיו
גם עצים, נווה־מידבר
קומפלט.״
בקפה־האמנים פינתי

מתלוצצים, כי צכיקה פיק
עומד להתמנות לתפקיד הזמר

אלי ]|

מנחל־עסקיו של איל־הפיצות מנפרד כץ בגר1
מניה,
ממשיך לפתוח מיסעדות ברשת ״רימי־ני״
,למרות שהבוס שלו יושב עדיין בכלא בגרמניה. השבוע פתח
מיסעדה נוספת, שאותה ינהל אליוט, העובד עם מנפרד כץ זה
שנים רבות. למרות היעדרו של כץ, ערכי השניים פתיחה מפוארת
שלהם. הבוס למיסעדה החדשה, בסיגנון המקובל על

01 עם היוודע תוצאות־הב־חירות
לכנסת התשיעית החלה
הבוהמה הירושלמית מתרוקנת
מן הערבים שלה. אחד מעמו־די-התווך
בבוהמה, מנהל־הה־פקר,
בסרטים רעיף אדיאס,
שהתגורר עשרים שנה בירו שלים,
חזר לכפרו שבגליל,
ג׳יש. כמוהו עשו איש־התם־
אורה דאוד מסראווה וידי דו
פארוק חדסייני, ששבו
אף הם לכפריהם שבגליל. ה שלושה
שהיו מעורים היטב
בחיי־הלילד, של ירושלים, הש אירו
בעיר הרבה לבבות שבו רים.

0לדובר אל־עד אוריאל
ישיב יש בבית ״קונקורנציה״
הנושאת שם ביימעט זהה. זוהי
אשתו, אראל ה ישיב, העובדת
כדוברת נענז״ת. אלא ש־ה״קונקורנציה״
לא תימשך ל אורך
זמן. ישיב עומד להפסיק
את עבודתו כדובר החברה, ו תחתיו
יחזור לתפקיד מי ש היה
דובר אל־על במשך שנים
רבות, ארנולד שדמן. יחד
עם ישיב יפסיק את העבודה
גם קצין־ד,עיתונות שלו, מי
שהיה כתב־הטלוויזיה עמי־קם
אפן־חן, ואילו שדמן
יחזיר לעבודה את מי שהיה
הוודר1רז וזזה דדו־תס

הלאומי. פיק, הידוע בדיעותיו
הימניות הקיצוניות, הוא הזמר
החביב על צעירי הליכוד. מאז
הבחירות מוזמן צביקה להופיע
בכל חגיגות הליכוד ולמרות
שהוא עסוק כרגע בצילומי ה סרט
בדרנית החצות, אינו מס רב
להזמנות, נוסע מייד אחרי
הצילומים להופעות בכל רחבי
הארץ.
01 בבניין הטלוויזיה בירר
ישלים מצאו העובדים כינוי
חדש לאריה (״ליאו״) דול־צ
׳ין :״שתי גבות לירדן.״
0העיתונאי ג. עיטור
(עיטור גלביץ ),טוען, כי החל
בשבוע הבא יוקרן בטלוויזיה,
מדי ערב, במקום ״פסוקו של
יום פירקו של יום״.
) 0בעקבות הדברים החריפים
שהושמעו בתוכנית עלי כותרת,
סד, רואיין קצין המודיעין המו דח
סמי נחמיאס וסיפר על
חילוקי דעות ביחס לשיטות
פעולה של המישטרה במילחנד
תה בפשיעה הכבדה, נשאל שר־המישטרה
שלמה הלל, אם
לדעתו קיימת הרמוניה בין קצי ני
המטה הארצי של המישטרה :
״הרמוניה יש רק בפילהרמו נית,״
השיב השר הידוע, כמת חמק
ניצחי מתשובות ענייניות.

נער י הבתים
* המסורות כסיסמאות נרעגות
החדש, כאשר אומנם יביאו את הגאולה ן אני
הסבר ה במקום מדיניות
מודה שגם אם נניח שהם יביאו אותה כתהום

ואומר׳

הליכוד נקט תכסיס־בחירות מוצלח כאשר
יצא נגד ההסברה הלקויה, לדעתו, של מדיניות
ישראל בעולם. עתה מבקש הליכוד, באמצעות
שליחו לארצות־הברית, שמואל כץ, להפוך את
ההסברה לתחליף של מדיניות. העיתונאי חיים
איזק יוצא נגד שליחותו של כ״ץ והעקרונות
המנחים אותה :
״אחת התכונות האופייניות לרוויזיוניזם —
והיא תכונה שיורשיו בימינו, חירות והליכוד,
קיבלו ממנו — היתה האמונה כמיסטיקה של
המילים. ככיכול, לא המעשה אלא הדיבור ׳עיקר.
מכאן נם האמונה האי־ראציונאלית בהסכרה.
,מחדלי ההפכרה׳ של הממשלה היו נושא הכיב
על הליכוד כל שנות שיבתו כאופוזיציה. ההנחה
•טהיטתמעה מכאן היתה: שכללו את ההסברה,
שכנעו את ה,גויים׳ — ומייד בעיות מדיניות
החוץ שלנו נפתרות. כלי צייד בוויתורים, כהס־דרי־כיניים,
כעיסקות מבישות.
אי־אפשד לומד, שטיעון זה לא נקלט כמורות
ייטדאלים רכים. תדופות־פלא, קלות וזולות, ש אינן
דורשות השקעה ושאין צורך אלא להרים
אותן ולהשתמש כהן, נראות לא פעם כתחליף
פופולארי לטיפול האיטי, המייגע. ההסברה —
לא כאמצעי־עזר במערכה מדינית משולבת ומור כבת
אלא כתכלית לעצמה, יעילה וכעלת כוח־שיכנוע
משלה — ה־צגה על־ידי הליכוד כאלטר נטיבה
המדינית שלנו כלפי ארה״ב.
״זה היה, כמובן, תכסיס־בחירות. אבל, חובה
היא להודות, לפהות לגבי בגין זה לא היה
תכסים־בהירות בלבד. הוא, כנראה, מאמין ב־תרופות־הפלא
שלו, בקסמיה הכל-יכוליב של
ההסברה• .כך — ראשית חוכמה — נשלח שמואל
כץ להביא את הבשורה לעם היושבים בחושך.
״הוא לא הפך את האמריקאים לחסידי ארץ־
ישראל השלמה; הוא נאלץ לשחק בלהטוטי-
ניסוהים — בניגוד כה קיצוני לישרות־הקו.המ פורסמת
של הליכוד.
״הבד אהד נתברר כזמן הקצר של השליחות,
עוד לפני הקמת ממשלת הליכוד: מיסטיפיקציה
של, הסברה׳ אינה יכולה לבוא במקום מדיניות.
בגין — אם ירצה ואם ימאן — לא תהיה לו
בדירה אלא להתחיל להתמודד עם המציאות.״
(דבר)

האחידה החד שה
גם מי שמבקש לנהוג בפתיחות מירבית ולא
לשלול כל הצעה של אנשי הליכוד מפני שהם
אנשי הליכוד ותו־לא, חייב לתת דעתו על הא ווירה
החדשה — או ״שינויי הסיגנוך — שאנשים
אלה מייצגים. זוהי טענתו של המבקר יורם
ברונובסקי.
״האווירה שנושא עימו הליכוד היא אווירה
של אנטי־אינטלקטואליות, של חוסר־הומור טו טאלי,
של מילים גדולות הנאמרות כלשון־עיל־גיס.
לשונם יטל אניטים כמו זבולון המר וגאולה
כהן היא לשון של קלישאות נטולות כל רוח-חייס,
פראזות דביקות שמכבר נסחט מהן כל תובן.
המילים, שורשים׳ ,לחזור למקורות׳, ,חינוך יהו די
׳טור־טי׳ ובו׳ ,הופכות בפי האנשים הללו
לסיסמות־פירסומת נלעגות. אפשר רק לקוות
שהן לא תוכלנה להמאיס את המקורות, את
התנ״ך, על אוהביהם האמיתיים •שאינם צריכים
להיות אנשי הליכוד והמפד״ל, העושים את המ קורות
קרדומים לחפור בהם.
״כיוון ששוב אי־אפשר ללעוג להם בסלה״
נות, אפשר להתקומם על השימוש שעושה גאו לה
כהן כדיבריהם •טל ז׳כוטינסקי או אצ״ג.
מרחק גדול מפריד בין רוח־הריאקציה והקט־גוניות
של הליכוד לבין עולמותיהם של אנשי־הימין
הגדולים שלפני דור או שניים.
״אך העניין הוא שלא זה עיקר הבעייה. העי קר
הוא באווירה היום־יומית שעתידה לשרור
תחת שילטון הליכוד, כפי שאווירה זו מתחילה
להצטייר מהתבטאויותיהם של המנהיגים, וכאמור:
אינה יכולה שלא להצטייר כך על־פי טיבעם •טל
האישים הללו. עוצמת החלטה תינתן בידי אישים
•טבלשון־המעטה אפשר לכנות אותם, יוצאי דופן׳.
גאולה כהן, דמות השייכת יותר לפולקלור מאשר
לתרבות, קונה לה זכות להשמיע, ריעות׳ ב רצינות
גמורה, ואנו מהוייבים לשמוע את דיעו־תיה
התמהוניות ואפילו, להתמודד איתן׳.
״מה יאמרו אלה הנידחים כיותר מן האווירה
שבה שרויים ומבקשים להשרותה אנשי השילטון

שהועדו דשידט11

זה או אהר — תהיה הגאולה חשודה בעיני,
ולסברתי יהיה פסול מוסרי כהנאה מפירותיה.
יתר־על-כן: האמצעים מטביעים את מהותם על
חותמה של המטרה. אם יש איזה לקח שמלמדת
ההיסטוריה, אז זה הלקח: מרע יבול לצאת
דק רע, גם אם למראית־עין יכול הרע הזה להי (הארץ)
ראות
כטוב.״ ׳

בעלי־הבתים
ומשק העובדים
בבחירות להסתדרות ייקבע אם אומנם תימשך
־אופוזיציה המסורתית לממשלה — כפי שהיה
בשילטון המערך — או אם תהפוך ההסתדרות
כלי־שרת בידי כמה בעלי־בתים אינטרסנטים,
שהם גם נושאי התיקים הכלכליים בממשלת
הליכוד. מסביר אהרון גבע ;
״שימחה ארליך — תעשיין. יגאל הורוביץ,
תעשיין. זלמן •טובל, בנקאי. עזר וייצמן, מנהל
הברות. יגאל כהן־אורגד, מנהל הכרות. איתן
ליבני, מנהל מיפעלים. חיים קאופמן, מנהל חב רות
מנחם סבידור, מנהל חברות.
״אכן, רשימה מכובדת ומרשימה. רשימה של
בעלי־בתים שהועלו לשילטון בקולות פועלים.
זו הפעם הראשונה מאז קום המדינה יעמדו ליד
ההגה הכלכלי בעלי־בתים.
״הם אינם אנשים רעים, ואין ספק שהם
רוצים בטובתה •טל המדינה, אלא שקייטים חי־לוקי־דיעות
כשאלה, מהי טובת המדינה.׳ אין
ספק •טסוכני־הנשק משוכנעים שטובת־המדינה
מחייבת לאפשר להם לגבות עמלות שמנות כדי
שיוכלו להדק את הקשרים עם יצרני התותחים
או הטנקים בחו״ל, ואילו לעובדי מישד— הביט־הון
המתלבטים׳ בבעיות תקציביות היעה אחרת.
זה גם דינם של התעשיינים, הבנקאים ומנהלי
ההברות המייצגים את הליכוד בכנסת ובממשלה•
כאשר יבואו להחליט על ענייני מיסים וסוב סידיות,
יראו לנגד עיניהם את האינטרסים •טל
המרינה. בהתנגשות האינטרסים כיו אנשי ההס תדרות
•טל הליכוד לבין השרים-תעשיינים •טל
הליכוד, יגבר כוחם של ה׳טרים• ושל הברי״ה:נסת.
״חייבים -לזכור, שדויד לוי משתייך למפלגה
שיש כה מרות. כל עוד נאבק בממשלת המערה,
נהנה הויה לוי מיה חופשית והוא היה רשאי
להעלות הצעות רדיקליות. כלום תריטה לו תנו־עת
החרות האוטוריטטיבית להתנגד למנדטלת
הליכוד כפי שבן־אהרון התנגד למדיניותו של
ספיר ף כלום לא הופך דויד לוי את ההסתדרות
כעל־כורחו לתוספתן של ממשלה שבה יקבעו
תעשיינים ובנקאים את ענייני המשק ף בלום
ייתכן שכעלי־הכתים יקבעי גם את מדיניות ה (דבר)
הסתדרות?

פסוק•
השבוע
מנחם בגין, פישכת מרכז חרות :״נכון
שהיד. מחדל• ,אבל משד, דיין הוא גיבור לאומי.״

מנהיג ד״ש יגאל ידין, עד בשדון ה־

מו״מ הקואליציוני :״המו״מ עם הליכוד הת פוצץ
על עקרונות ותיקים, כי התיקים הם חלק
מעקרונותיגו.״

מועמד הליכוד למזכ״ל ההסתדרות,
דויד לוי :״אם אתה רוצה לטפס על עץ גבוה,
אתה צריך לזכור כי למעלה בצמרת תישאר לבד.
שם יש רוח חזקה, ואתה מוכרח להיזהר.״
מזכ״ל ההסתדרות, ירוחם משד :״אני
רוצה שאמת מקלפי תצמח.״

נשיאה החדש של בריה״מ, לאוניד
כרז נייב :״קיבלתי את דין התנועה.״
שד־ החוץ של מאדוקו, ד״ר אחמד
לראקי :״אני מקווה שבגין יוליך את ישראל
אל השלום.״

ח״כ אליעזר שוסמק, כעת בחירתו כ שד
מטעם לע״ם :״על העולה במעלות ה־מיזבח
להישמר לבל תיגלה ערוותו.״
!לעיתונאי אהרון ככד :״אפשר לסמוך
על משה דיין שיעשה לאמריקאים בתור שר־חוץ
את מה שעשה לערבים בתור שר־ביטחון.״

קצין־ המודיעין לשעבר שד המישט־

דה, שמואל (סמי) נחמיאס :״אני לא איש
של הליכוד ...אפשר עוד לומר דבר כזה היום ו״

יוםד ליי ת

אזרח אחד קם גבוקר עם הנג־אובר ומנסה לעשות
סדר בראש העייף. אז מה המצב הוא שואל את עעמו!
מה כבר השתנה 1הוא מציין לעצמו ששום דבר עוד לא
השתנה. לאיש מחירקות יש מצב רוח טוב בזמן האח רון.
הוא כל הזמן שורק את המנגינה של אין לי זה
ואין לי זה וצריך להחליף את השילטון בהסתדרות. זה
כל השינוי שואל אזרח אחד, זה שלירקות השתפר
המצב רוח ! בעצם, להרבה אנשים השתפר מצב הרוח.
אזרח אחד הוא בסך הכל מיעוט מגוחך. למה לכפות
את מצב רוחו הקודר על ההמון החוגג.
א״א הולך ברחוב ומביט באנשים, במכוניות, בבתי
הקפה. שום דבר לא השתנה. כולם לובשים את אותם
הג׳ינסים, צוחקים כרגיל, צועקים כרגיל. גם העיתונים
נראים אותו דבר. ראש הממשלה המייועד מתחבק
ומתנשק, יותר מהקודם, אבל אם זה כל שינוי
הסגנון אז מה קרה ן
בערב רואה את הפרצופים החדשים בפוזות הישנות.
פוליטיקאים משופשפים עם עיניים מזוגגות ופה
שמנסח מישפטים יבשים, סתמיים. שום דבר לא קרה.
פגישות, ישיבות, ועדות משא־ומתן, טקסים חגיגיים.
אין תגובה, יש תגובה. הטלוויזיה ממשיכה לשדר
לפי לוח המישדרים הישן. עדיין לא קרה כלום.

יו ם

מה לעזאזל השקט הזה, שואל את עצמו אזרח
אחד, הרי המהפכה בעיצומה. למה לא שומעים כלום,
למה לא רואים כלום, כמה זמן זה ייקח ן אפילו
ביהודה ובשומרון לא היו תגובות מייוחדות. עשור
למילחמת ששת הימים עבר, וא״א אפילו לא הרגיש
בו. הבוקר מצא בעיתון סימן למהפכה: בן־גוריון טוהר
מחרפת אלטלנה. שמיר כתב משהו נגד הקליקה. אולי
בכל זאת זה מתחיל. א״א חוזר הביתה מהמכולת ובודק
אם עוקבים אחריו. שום דבר. גם לא מחכים לו
במדרגות. השערה שהדביק על הדלת עדיין במקום.
לא השתילו שום מיקרופונים. בחדשות אומרים שתבין
אמר משהו על סימון חדש ברשות השידור, אולי
זהו האות !
בערב פוגש אזרח אחד את ידידו אזרח אחר. שניהם
מסכימים שהנה זה בא, הנה זה בא ! אבל הילדים
של אזרח אחר עושים שיעורים לפי המתכונת הישנה.
רק שש שעות תורה בשבוע. רק שעתיים אגדה ותלמוד.
הם לא לובשים עדיין כיפה, ושניהם מופתעים
מאד כאשר אזרח אחד שואל אותם אם כבר התפללו
הבוקר.

י ום

השמש עדיין זורחת לפי לוח הזמנים המקובל. מזג
האוויר גם הוא רגיל לגבי עונה זו. את מיגדל הפיקוח
ממשיכים להפעיל החיילים, שריד מן המישטר הישן,
והשופט העליון מקלל אותם באבי־אביהם. האיש
מהירקות עוד במצב רוח טוב. א״א שותה עם ידידו
חנון-קונפורמיסט. נ״ק אומר שצריך כבר עכשיו לרדת
למחתרת. זה הזמן. אבל בחוץ הכל כרגיל, ואשה אחת
קונה את הלאישה החדש ששם יש סיפור על אישתו
של המנהיג המייועד. נ״ק נמצא במחתרת כבר חמש־עשרה
שנה. הוא עוד לא יודע שניגמרה מילחמת השיח״
רור. גם במישטר הישן, כשעיניו של א״א היו ללא
שקיות סגולות, סבל נ״ק מרדיפות ומדיכוי אין קץ.
אזרח אחד קורא בעיתון מה חושב שר החינוך
שלו לעתיד, ומהן דעותיה של חפנאטית ההיא. הוא
קורא על מצב יחסי החוץ והביטחון לאחר המהפכה,
וקווים לדמותו של הכלכלן החדש. הנה השואה מתחילה,
הוא חושב לעצמו ומביט בתיקרח. שום דבר לא
זז. אפילו הטיח לא נושר. רעידת אדמה פסיכוסומטית
בלבד, מציין לעצמו א״א, וחושב לדרוש בעצת פסיכולוג.
בדרכו לתל-אביב רואה אזרח אחד את עגלות האמת
ששמו הקיבוצים ליד הכביש. הרבה עגלות וקומביינים
ישנים. ועל כולם אמת. הקיבוצים נבהלו, חושב א״א,

בספרד בחירות ראשונות אחרי אלפיים שנה. המרכז
הדמוקראטי ניצח. השמאל הדמוקראטי שני בגודלו. גם
בהודו ניצחה התבונה. גם בפורטוגל. גם ביוון. אוניה
מצ׳ילה מבקרת בארץ. מילטון פרידמן. אזרח אחד מתחיל
לרוץ לפתע. נעצר לפתע. שוב רץ. כלום לא קורה.
מתכננים בשבילו תרגיל מילואים חדש. אולי זאת
המילחמה! כנראה שזאת סתם עווית נוספת של ה-
מישטר הישן. פירפור אחרון.

אבל זה כבר מאוחר מדי. האיש מהירקות ניצח, והוא
ינצח שוב.
בערב קלו-קלו קלודיוס. גם שם כולם פרנואידים.
גם שם מתבצעות המהפכות הגדולות בשקט. אף אחד
לא מרגיש, חוץ מההוא שהרעילו אותו. א״א פותח
בקבוק בירה, ונותן לאשתו לשתות קודם, ליתר ביטחון.

יו ם

המישטר הישן מתעקש להוכיח שהוא גרוע כמו
החדש. אוספים פליטים וייטנאמים, ומחפשים איפה
לזרוק אותם. אולי במאוריציוס. מהדקים את היחסים
עם צ׳ילה. השבוע יוכלו לארגן סיורים לתלמידי עממי על
האוניה הזאת. קצין צ׳יליאני נחמד יסביר על מכשירי
העינויים וייתן לילדים לשחק בהם. אבל המישטר החדש
יותר גרוע. רציני, מגלה סימני יעילות, ומסוכן.
א״א שוכב במיטתו ומהרהר בעמו החדש. איפה
כאן הטעות ! אין כאן שום טעות. עכשיו ניצחו סוף-
סוף אלה מהמילואים, שא״א היה מתווכח איתם שעות
ארוכות ומגן בהתלהבות על הממשלה שהוא שונא. עכשיו
הממשלה שהוא שונא, אינה אלא קומץ אופוזיציונרים
מבוהלים. אלה מהמילואים הביאו את הממשלה
שלהם. אלה מהמילואים הם הרוב. תמים
וישרים, דופקים את אישתם ומורידים את הזבל, צמים
ביום כיפור והולכים לכדורגל בשבת. שונאים את העשי רים
הוותיקים, ומצביעים בעד העשירים החדשים.
א״א רואה בדימיונו שניים מהמילואים דופקים
בדלת ולוקחים אותו. הוא מתכסה זיעה קרה, אבל
בטלוויזיה מתחילים לשדר סרילר, ומרוב פחד הוא נירגע.

יו ם

עדיין לא קרה כלום. לוחצים ידיים, מתנשקים.
יש כנסת חדשה. ויכוחים ידידותיים במזנון. ביטון יושב
על יד פורוש, פלאטו מדבר עברית. פלאטו לא קנה קולות.
אי אפשר לקנות כל-כך הרבה. העם רצה אותו.
רצו אותו התמימים הקדושים, הצינים, שונאי הגויים,
הקיבוצניקים ששמים עכשיו עגלות כותנה ריקות עם
אמת. א״א חושב שלהסתדרות יצביע פש. פלאטו גם
בהסתדרות. שתהיה אופוזיציה לוורטהיימר.

בי״ת

א״א נכנס לזגג, להחליף את הראי באמבטיה. מישהו
בא לשם לעשות מסגרות לשתי תמונות. של הרצל
ושל ז׳בוטינסקי. היה יכול להוריד את המסגרות מהתמונות
של בן־גוריון וברל, אבל אלה מסגרות מיושנות.
הזגג מציע מסגרות מודרניות מנירוסטה, האיש אומר
לו שישלח חשבון למישרד.
הממשלה החדשה בדרך. האם זה ייקח להם יום,
או חודש או שנה ! אזרח אחד רוצה לעשות סיבוב
בעולם. לראות את המזרח התיכון בשידורי-לווין. לשמוע
מרחוק את פיתרון החידון. בינתיים מזג-האוויר נאה
והמישטרה איננה מטרידה אותו. דו״ח חנייה ארבעים
לירות איננו עדיין סימן לחורבן.

יום גיפ״ל
עדיין לומדים שש שעות תורה בשבוע בלבד. עדיין
משדרים מורשה רק ביום ג׳ ,ו׳ ושבת. השבוע לימדו
את א״א שיחסי מין מופרזים מביאים לסרטן צוואר
הרחם. גם עורלה זה לא שיא הבריאות. המדע בשירות
הדת. לעומת זאת לידות מופרזות זה דבר לא רע.
בקיצור, להזדיין זח בסדר, כל עוד לא נהנים מזה ונכנסים
להריון בזמן. אולי זהו הנחליאלי המבשר על בוא
הסתיו 1אבל אחריו באים שוב סטארסקי והץ׳ כמינ־הגם
וחם מרביצים ללא כיסוי ראש. מזג האוויר עודנו
נאה.
אירח אח?־ היטיב את השערה על הדלת, הציץ מבעד
לווילון אם לא ממתין לו איש, שם למטה, ליד הפנס,
חבש את קסדתו והלך לישון. זה מוכרח הרי לבוא
מתישהו. אולי הלילה.

עוד מירמור שו מרמרי הגגוומו
לפני כשבועיים התגברתי על
צניעותי הרבה, והקדשתי את עמוד
זה לתולדות סיפרי הכושל האביר
זיק — ספר מדליק. קשה לטעון
כי יש בכך משום פירסומת מיס-
חרית, מאחר והמדובר הוא בספר
שפשט את הרגל, ומבחינה כלכלית
הוא מת לחלוטין. באותו עמוד ני סיתי
לשתף את הקורא בכמה נקו דות
אינפורמטיביות או משעשעות
או מרגיזות או מתסכלות, שבהן
נתקלתי במהלך הדרך הקשה ה כרוכה
בהפקת ובהפצת ספר מעין
זה. מן הדברים אמנם נשמעה נימת
אכזבה מסויימת (״מרמרי מתמרמר
שנית״) ואם היו בפי אי־אילו טע נות,
היו אלה טענות כלליות כנגד
תופעות המוכרות לי בענף העי תונות
והביקורת. כל זאת, להוציא
מקרה אחד, בו טענתי בכתבתי,
ועודני טוען, כי עורך מדור הספ רים
החדשים בידיעות אחרונות,
מר אורי סלע, איננו נוקט בשיקו לים
אתיים וגם לא אסתטיים במדי ניות
פירסום הספרים במדורו.
לא הייתי נכנס לפירוט הדברים,
אלמלא תגובתו של מר סלע שפור סמה
בעיתון זה בשבוע שעבר. ב תגובתו
טוען מר סלע ברוח אב הית
וסלחנית, כי מימיו לא בא
כעימות מישפטי עם אחד ממחברי
האביר זיק (מרמרי הממורמר) וכי
גם בתואר ״קונקורנט״ שהענקתי
לו, היתד, משום מחמאה שיש בה
הגזמה. הפעם לא אנסה להעריך
מהם החשבונות או ההירהורים ש עלו
במוחו של מר סלע• אזכיר רק
את הדברים הבאים, שלבד מן ה־ההתכתבות
הפומבית ביני לבין מר
סלע, עשויים לעניין אנשים העוק בים
אחר הנעשה בתחומי יצרנות
הספרים, וכן עורכי־העיתונים, ש האתיקה
של עורכי מדוריתם צרי כה
להיות יקרה לליבם.
ובכן: מר סלע הוא אכן קוג-
קורנט למיקצוע. בנוסף לעבודתו כ עורך
מדור הספרים החדשים, הוא

חוטא גם בכתיבתם של כאלה. כך
הוא מגיע לעימות הרה־גורל עם
עצמו, שעה שהוא נאלץ לדווח ב מדורו
על הופעת סיפרו החדש.
שירי שטות, כמובא להלן:
מ׳י שחקי ל שון ו ציל ציל ה ״
עירי עציר / .א-י ה

£ י צאר כ.-,ר.
כותב כעורות האלה בא בניגונה גי ר
פעם שהוא מעירב בהוצאת כ פי: הלווות
עליו ננידוו זד, ולמעול בחובת הצניעות,
או לענוד עליו נער,ילד. וירעיל בחובת
הריווח! דומה שאין ימנו־ מפשרה. דתויי*
כנו לדיווח מצומצם. עובדתי־ייס: הונפו
כספר שירי-הבלים לגיל הרך. שמרובים
נהם טייצחקי לשון וצייצולה. את־המחט־אור
המגיעות לצייר\האיורים דיק קיווה
י— ימיה עליו לקנל במקום אתר.

והנה עוד פרט מעניין, שיסביר
את טענתי כי באנו בעימות מיש-
פטי :
בחודש מארס 1976 הופיע בשוק
ספר אנונימי ששמו ליקוי ראש.
הן משמו, הן מצורתו, והן מהשי מוש
בפיזמון הפתיחה לתוכנית
ניקוי ראש ניתן היה להסיק, ב טעות,
בי ספר זה ניכתב על־ידי
אנשי התוכנית, שגם אנוכי נמ ניתי
ביניהם. אי לכך הוגשה ע״י
עורך התוכנית וכותביה, באמצעות
רשות השידור, תביעה לצו מניעה
הומיד
כל בדירוין ת רביו
> ליקויוראש /.ד,״.־אז מי.:־ גניי
.ידועלי-6דע-נגבו; 2*-/ג ענד ר,
מעניין היה לחקור. סקס את דדינאייקג
סל גלי ההומור: הפוליסל העממי; הרציכ-־ל
פעת לעת את המדינה. מאז ימי הצנע ועז
ימינו אלה, הגל, דח־ע ׳׳בונם אה
נספר. ששמו הוא נגונן דפאדאפרא:י
תזכנית־הטלוויזיד, הסאטיר/ר ו:ש;ד
מחלוקת. תל שערו.מתנוססת דוווז
רה ששערותיה:טקושהות בסהר,ץ. זי
השנה למעין סמי מיסהרי. של :-יידי
׳ראשי. נספר עעסו כונסו מאית צהדוה יייי
בדיחות, המנות בכל הכיוונים, נעל לה.״,

רה ומתחתיה,

כנגד הפצת הספר. התביעה נידד
נה בפני השופט ש. לוונברג, ונכד
צאר, מוצדקת. צו מניעה הוצא.
אותו ספר, ששם מחברו לא הוז כר
כלל (אולי התבייש ביצירתו
או משהו) ,קיבל בזריזות מפתיעה
(למרות הלחץ של שבוע הספר
הממשמש) מקום בסקירת הספרים
של מר סלע בידיעות אחרונות
מיום . 19.3.76 באותו יום התפרסמה
גם כתבה בגודל עמוד במוסף יום
ד של העיתון, הסוקרת את הספר
האלמוני.
במהלך הדיון המישסטי בתבי עתנו
הוזכר שמו של אדם שלא
נכח באולם, כמי שהיתה לו יד
ביצירת הספר, ושם זה חיה —
אורי סלע.
נקודה זו עלולה לגרום לי לכל
מיני מחשבות נוגות, כאשר אני
שולח את סיפרי למדורו של מר
סלע — והוא אינו זוכה לפירסום.
האביר זיק נשלח למר סלע ב יום
,22.2.77 דהיינו, לפני ארבעה
חודשים. כקונקורנט למיקצוע, יודע
מר סלע בוודאי את חשיבות הפיר-
סום המהיר, שהרי חנויות הספ רים
אינן מחזיקות ספרים על ה מדפים,
ומה שלא נמכר מוחזר ל מחסן,
ומר, שלא זכה לדיווח —
סיכוייו להימכר קטנים יותר. הלחץ
של יריד הספר העברי על מר סלע
איננו מענייני, אך כממורמר מיק-
צועי הבחנתי בפיסת המקום ה קטנה
שהצליח לפנות במדורו ל-
סיפרו שירי שטות ב־, 15.3.77
ערב היריד. ספר זה, כסיפרי, גם
הוא ספר נונסנם הומוריסטי, ש חשיבותו
לציבור אינה עולה או
פחותה מסיפרי.
זהו. לידיעת הנעזרים במדורו של
מר סלע, לידיעת קוראי הספרים
שלא נכתבו על־ידי איש, לידיעת
השולחים את סיפריהם למערכת
ידיעות אחרונות. אני עדיין ממתין
לפירסום על האביר זיק.

מממשלת קוראת ליישר הגב, לקנות פאנטום,
לאכול קרמבו. להרכיב עדשות, להתפלל ולהתאפר
הממשלה התכנסה אמש
בה מייוחדת לדיון כמצב
כלי־מדיני־חכרתי המחמיר.
הישיכה קראה הממשלה
לאזור עוז, לקנות פאנטום,
לישיהכל כסיום לעם לאכול

במצב שנוצר הדבר הטוב ביותר
לכל אזרח לעשותו הוא לקנות פאנטום.
לעומתו טען שר־המיסחר, הנסיך
מקרמבו, כי על האומה כולה להיות
מאוחדת ולאכול קרמבו פה אחד.

בכל יום חול.
שר־הבינוי, הרוזן מקוסמטיקה, קרא
לעם להתאפר מייד והיטב לקראת ה מאבקים
הצפויים לנו בחודשים הקרו בים.
השר־אלוף
אריאל שרון קרא ליהודי
ישראל לגלות אזרחות טובה, ולמסור
כל מידע על גילויי תבוסנות ליחידה
להדברת מזיקים שבמישרד החקלאות.
״אם כל זה ייעשה,״ סיכם ראיש־הממשלה׳
את הדיח בהבטחה חגיגית,
״יהיה בסדר!״

קובי ניב

וידויו המלא של
מאפי ר בר שמאלני

אמש כייטיכת

הממשלה ז שר־הצבא הלורד אוף פאנטום מתייעץ עם שר־הבינוי
הרוזן מקוסמטיקה ושר־המיסחר הנסיך מקרמבו.

קרמכו, להרכיב עדשות־מגע, להתפלל
שלוש פעמים ביום ולהתאפר
היטב לקראת המאכקים הקשים
הצפויים לישראל.
ראש־הממשלה, מנחם בגין, שפתח
את הישיבה, קרא לעם ליישר הגב
ולאזור עוז.
שר־הצבא, הלורד אוף פאנטום, אמר

שר־האוצר, הברון מאופטיקה, אמר
כי יש לראות את המצב נכוחה, ללא
כחל־ושרק, ולכן חובה על כל אחד
מאזרחי המדינה להרכיב עדשות־מגע,
ויפה שעה אחת קודם.
שלושת שרי המפד״ל, ישדיברו יח דיו,
אמרו שעתה יותר מתמיד יש צורך
להתפלל לפחית שלוש פעמים

לאחר שהשתחררתי מהצבא ב־ 1969 הלכתי ללמוד באוניברסיטה. ב־ 1971
התחלתי לכתוב פיליטונים והומורסקות עבור בטאון הסטודנטים, והמשכתי בכך
גם בשנתיים שלאחר מכן.
הכסף המועט שקיבלתי מהעיתון לא הספיק למחיית מישפחתי ונאלצתי
לעבוד בלילות כשומר על־מנת להביא אוכל לילדי.
והנה לילה אחד, בפברואר , 1973 הופיע במקום עבודתי אדם מבוגר כבן
45 שהציג עצמו כנציג הליכוד (אז גה״ל) .הוא פרט באוזני בדיוק מוחלט את
מצבי הכלכלי הירוד, והוסיף כי ״לא זה הדרך בו צריך להיות אדם כמוך״.
שאלתי אותו מה עלי לעשות והוא השיב ״הדר וגאון״ .שאלתי אותו מה
פירושו של הדבר, והוא הוסיף ״עשה מה שאני אומר לך״ והלך.
כעבור שבוע בא שוב האיש, הפעם בלווית אדם נוסף, מבוגר יותר, שהציג
עצמו כנציג המאפיה (יאז המישפחה הלוחמת) ,והם אמרו שאם אלך בדרכם
אקבל 2000 לירות לחוד פלוס טובות־הנאה שונות.
שאלתי מה עלי לעשות ונציג הליכוד אמר :״תמשיך לכתוב מה שאתה
כותב, אך עליך להיות יותר חריף ויותר שמאלני ולהתקיף כל הזמן את

מדור פירסומי:

כשרוצים ליישר קו צריך קודם
כל ליישר את הגג. מומלץ לעשות
כל בוקר, מייד עם הקימה, תרגילי
יישור קו.
לאחר מפן, על בוס הקפה,
רצוי לקרוא פרק בתנ״ך ולשנן
במה פסוקים לציטוט.
במשך שעות העבודה כדאי
מאד להסתובב במישרד או במפעל,
וכשאתה נשאל מה יהיה, אפשר
לענות ב,,מטאטא חדש מטא טא
טוב״ ,או בפשטות ,״אני
משרת ציבור ולא משרת של מיפ-
לגה״ ,או בעדינות ,״לא שירתתי
בעבר את המערך ולא אשרת בעתיד
את הליכוד״.
בהפסקת הצהריים השתדל
לסעוד במקום הומה בלווית לי-

כודניק מוכר, תוך שאתה מפגין
איתו יחסים חבריים ולבביים,
למרות חילוקי הדיעות ביניכם.
בכל דיון או בעייה המתעוררת
חשוב תמיד מה הולך להציע נציג
הליכוד והצע זאת אתה עצמך
לפניו.
פעמיים בשבוע קח שיעור בתלמוד
וספר למחרת לחבריך בעבודה
על השיעור.
אחת לשבוע צא לבלות כשאתה
מזמין את פעיל הליכוד הבכיר
ביותר המוכר לך. דאג לכך שהוא
יבלה טוב.
אם כל זה תעשה תצליח ליישר
קו, והמטאטא החדש אכן יטא טא
טוב.

לפני היישור

אחריהי ישו ר

התמונה
(משמאל)

המרשיעה -נציג הליכוד (מימין) ,ראש המאפיה (במרכז) ואני
תוקעים כף אחרי חתימת ההסכם להפלת המערך בפברואר .1973

המישטר. אחר־כך השתדל לקבל טור ב״העולם הזה״ ותמשיך ככה גם שם.״
נציג המאפייה הוסיף ואמר ״אנחנו כבר נתקשר אליך בבוא היום.״
חתמנו על חוזה ברוח זו והאנשים הסתלקו.
ביצעתי את חלקי בהסכם, וגם הם מצידם עמדו בכל התחייבויותיהם.
והנה יום אחד, כשלושה חודשים לאחר מלחמת יום־הכיפורים, התקשר אלי
נציג הליכוד ואמר לי ״זהו. הגיע הזמן לפעול שאלתי מה עלי לעשות והוא
אמר ,״תוכנית סאטירית בטלוויזיה. ושתהיה הר־פה ומצחיקה ותרד על המיש־טר
בפראות״.
וכך נולדה ״ניקוי ראש״ ,וגם בה מילאתי את כל ההוראות.
עלי להוסיף כי במשך כל התקופה, למן חתימת ההסכם ועד היום, קיבלתי,
נוסף על התשלום החודשי, את טובות ההנאה הבאות :
מענק מראש־הממשלה, מילגה מראש־האופוזיציה, פרס מראש־העיר, הלוואה
(עומדת) מראש־השועלים, והלוואה (יוישבת) מראש־הכרוב.
כמו כן שימשתי כנספח תרבותי בלונדון, נספח ספרותי בנידיורק, נספח
אומנותי בפרים, נספח סאטירי ברומא ונספח הומוריסטי בטוקיו.
נסעתי כנציג ישראל לכנס איגוד המצחיקים העולמי (פאנ״י) בריו־דה־ז׳נרו,
לוועידה האירופית לחופש הסאטירה באמסטרדם ולעצרת היסוד של איר־גון
הבדחנים היהודים (וי״צ) בסן־פרנציסקו.
קיבלתי 3מכוגיות — פיאט , 120 מרצדס 240 ואאודי ,360 וסודרו לי 4דירות
בירושלים — ברובע היהודי, בעין כרם, באבו טור ובמשכנות שאננים.
בשבוע שעבר בא לביתי ברובע היהודי נציג הליכוד שמח ומאושר והודיע
לי שעכשיו, כשהליכוד עלה סוף־סוף לשלטון, בטל ההסכם בינינו ומבוטל ונתן
לי צ׳ק על סך 375 אלף לירות כתשלום סופי עבור שירותי.

עם משה שרת. זה שלח אותו לטבריה,
שם נפש בך גוריון. בפגישה דרמאתית
ליד הכינרת דחה בך גוריון את דרישת
אלון — זזה נכנע, כשם שנכנע לפני־בן
בפרשת פירוק הפלמ״ח.

היה משהו טיפוסי כעימות זה,
כי אותה מתכונת חזרה עד עצמה
פעמים רכות בחייו שד אלון,
וכהיי הכריו. ככד עימות של ממש,
הם נכנעו דאכותיהם ולאמותיהם.
אחרי המילחמה פרש אלון מצה״ל, יחד
עם כימעט כל המפקדים הבכירים של
החזיתות והחטיבות הקרביות, שבאו מן
הפלמ״ח. הוא למד באוכספודד, קיבל ציח-
צוח בריטי. כאשר קמה סביב בן־גוריון
קבוצת נערי־החצד שלו, ובראשם משה
דיין ושימעון פרס -היה אלון בחוץ.
הוא שב ארצה, הפך ישר זוטר בממשלת
בן־גוריון, למחרת המשבר של פרשת־לבון.
עם עליית לוי אשכול לשילטון הש תעשע
במשך זמן־מה׳ בתיקווה שאשכול
יהיה שר־הביטחון רק להלכה ואילו הוא,
אלון, יהיה הקובע האמיתי בענייני־הבי־טחון.

עית
מסמל כצורה חזותית את המהפכה
התרבותית שנסתיימה ב־
17 כמאי — 15*77 אך שהחלה עוד
זמן רכ דפני־כן.

הבימעטיניק הגיצח
ך דמות הטראגית ביותר באותה
1 1ישיבה היה, מן הסתם, יגאל אלון.
בין הספסלים עברה הלצה: מתי נחרץ
גורלו של המערך ז — כאשר הבטיח שימ-
עון פרם ליגאל אלון את תיק הביטחון
בממשלה הבאה. כי אלון היה כל חייו איש

פלמ״ח. יפה־תואר. מקסים. שופע נעורים.
אינטליגנטי. התגלמות חיובית של כל או תן
תכונות צבריות, שסביבן נרקמה ה תרבות
הארצישראלית החדשה: פשטות,
טיבעיות, מעשיות.
אלון גם היה המצביא המזהיר ביותר
של מילחמת־העצמאות. ייתכן שהיה המפ קד
המוצלח ביותר שהיה אי-פעם בצה״ל,
אם מביאים בחשבון את מיגבלות האמצ עים
ויחסי־הכוחות של התקופה ההיא.
לידל הארט, התיאורטיקן הצבאי הגדול,
ראה בו את אחד הגנרלים הגדולים של
הדור.

אור א ס רי
של ״כימעם״ .תמיד התקרב אל יעדו,
ומעולם לא הגיע אליו. ברגע שהגיע עד
לטווח־מגע לתיק־הביטחון, משאת־נפשו
יהיה מוכרח לקרות משהו שירחיק אותו
משם.

דרכו שד יגאל אלון היא הרכה
יותר מטרגדיה אישית. היא מקפדת
כתובה את הטרגדיה של דור
שלם — דור שיגאל אלץ הוא,
אודי, נציגו האופייני כיותר.

קשה לצעיר של 1977 לתאר לעצמו מה
היה יגאל פייקוביץ בימי זוהרו, דור אחד
קודס-לכן. הוא היה האליל של דור ה
אלון
בכנס הפלמית ()1951

אלון ורביו בצ 1ז ל ()1966

^ ידו׳ נרדם אדם לפני 30 שנה והת-
עורר ביום פתיחת הכנסת התשיעית,
לא היה מאמין למראה־עיניו.
על כס היד ר ישב המפקד הצבאי של
לח״י, האיש שתיכנן את הריגת הלורד
מוין ושהתמחה במישלוח חבילות־נפץ.
על מושבי המנצחים ישבו מפקדי האיר־גון
הצבאי הלאומי, עליזים מתרוננים,
ביודעם שתוך ימים מעטים יהיו הם מם־
שלת־ישראל.
בשורה הראשונה, על מושבי הממש לה,
ישבו מפקדי הפלמ״ח, מוכים ומו בסים.
כמו צללים •של עצמם. הם ישבו
שם בפעם האחרונה. הם עצמם, וכל אשר
הם מייצגים, הגיעו לסוף הדרך.

לשם כך עזר לחברו־תלמידו, יצחק רבין,
להגיע סוף־סוף לכהונת הרמטכ״ל, אחרי
שבן־גזר״ון קיפח אותו במשך שנים ביגלל
עברו הפלמ״חי המופגן* .אולם הצוות
אשכול— רבץ הסתדר היטב גם בלי אלון,
שנשאר בפינה.

יצהק שמיר, מנחם כנין, איתן
ליכני, גאולה בהן, יצחק רכין, יג־אל
אדון — מעמדם ככנסת התשי־י

כל זה קרה לפני שמלאו ליגאל אלון
30 שנה. סמוך ליום־הולדתו זה פורק מטה
הפלמ״ח. כמה חודשים לאחר־מכן׳ בעודו
מכהן כמפקד חזית הדרום, חצה את גבול
סיני, כיתר את כל צבא־השדה המצרי
מצפון לאל־עריש ועשוי היה לנחול את
גדול הניצחונות בתולדות צה״ל — לולא
נכנע אז דויד בן־גוריון לאולטימטום אמ ריקאי
מפורש, וציווה על אלון לסגת.
הפקודה הדהימה את אלון, שהאמין כי
כיתור הצבא המצרי יאלץ את המלך פא-
רוק לכרות שלום עם ישראל. אלון התמרד
— כימעט. הוא טס צפונה, התראה

2 0ווו — 1111.1

האמלטלא מגת
ואז כא המשכר הגדול של מאי
,1907 ויגאל אדון הפך שר־הכי•
טחון, המנצח המייועד של מיל
אלון
ושלישו, ירוחם נהו, בשילה׳ מילחמת העצמאות

באוקטובר
• במיצעד יום־הפלמ״ח,
, 1959 צעד רבץ, אז קצין בכיר בשירות
פעיל, לצד ׳שאר ראשי הפלמ׳־ח, שפרשו
או התפוטרו. בן־גוריון מעולם לא סלח
לרבץ הפגנה זעירה זו של מרדנות.

מחבבת התרבות
חמת ששת־הימים — כימעט.
פרשת ה״כימעט״ הזה ראוייד, ל תיאור.
בשל היותה אופיינית כל־כך
לאיש ולדורו.
לפני ה־ 15 במאי הגורלי. נאשר אף
הענן הקטן ביותר באופק לא בישר את
הסערה הקרובה. התכנסה בברית־המועצות
ועידה בינלאומית שיגרתית לעניינים סוצ יאליים.
הוזמנו אליה פקידים בכירים.
אלון, אז שר־העבודה האחראי לענייני
הביטוח הלאומי. החליט לנסוע בעצמו,
כדי להבליט את דמותו כמי שעוסק במ דיניות
עולמית.

כאשר פרץ במרחב המשכר יה•
פיתאומי, היה כלנינגראד. אדם
מסוג אחר היה עולה על המטוס
הראשון, חוזה ארצה. אילו עשה
כד, אין ספק שהיה מתמנה עוד
כאותו שבוע בשר־הכיטחון, עם
גכור הלחץ עד אשבול למסור תיק
זה לאייט כעל ניסיון ביטחוני.

אולם יגאל אלון הוא אדם אחראי. כל
חייו קיבל על עצמו את דין התנועה, את
דין הקיבוץ, את דין הממשלה. כלומר:
את דין ההורים.

כמו האמלט, נסיך דנמארק, היסס
והתלבט.

אלון התקשר עם הארץ ושאל אם עליו
לחזור. האיש שהחליט למענו היה ישראל
גלילי, האחיתופל הניצחי של הדור. גלילי
ביקש ממנו -שיישאר בחו״ל. החישוב היה
ששיבתם הפיתאומית של ראשי המדינה
השוהים בחו״ל (הנשיא זלמן -שזר שהה
בקנדה) תעניק למשבר ממד דרמאתי בל-
תי-רצוי.
אלון נשאר. כאשר חזר, היה כבד ה משבר
הפסיכולוגי הפנימי בשיאו. ברגע
האחרון, ביום ד׳ בשבוע, הסכים אשכול
למסור את תיק־הביטחון לאלון. אבל זה
היה כבר מאוחר מדי. הלחץ לטובת דיין,
שנוצר במרוצת הימים ושהגיע לממדים
היסטריים היה כבר חזק מדי. תוך 24
שעות הוחלט שדיין יהיה שר־הביטחון,
במיסגרת ממשלה של ליכוד לאומי.
נדמה כי פר-שה זו שברה את אלון.
בוודאי נירססה בו ההכרה כי הוא-עצמו,
ביגלל תערובת של הססנות, אחריות,
מישמעת יתרה וחוסר־החלטה גדם לכך
שדיין, יהפוך האליל התורני של עם
ישראל. אותו דיין שהיה אחד המפקדים
הגרועים של תש״ח, שלא הגיע במיל־חמת־העצמאות
אף לקרסוליו של יגאל
הזוהר.

זר, תרכות זרה, הגיעו לשילטון.
וכאילו כדי לזרות מלח על פצעי־המוות,
מינה בגין את משה דיין כשר־החוץ
החדש.

הבן שד רווה
ן אותם רגעים אחרונים של חורבן
* ישב ליד אלון על מושבי הממשלה
בכנסת, תלמידו, חברו ומנהיגו, יצחק
רבץ.

אם דרכו שד יגאל אדון מהווה
פרשה־לדוגמה, המסמלת את כישלונו
שד דור, ניתן לומר אותו ה דבר
גם על דרכו של יצחק רבץ.
־ רביו אינו דמות טראגית כסו אלון,
מפני שהוא טיפוס שונה. בניגוד לאלון
האכסטרוורטי, שופע הקסם האישי, שהיה
תמיד מוקף מיריצים, רבין הוא אינטרוורט,
מופנם, מנותק, אדם שהתקשה תמיד ב יצירת
יחסים עם אנשים אחרים. אלון היה
מפקד. מנהיגם של בני-אדם. רבין היה
קצין־מטה, איש־מחשבה.
אלון ייצג חלק אחד של התכונות הצב-
דיות — המעשיות, כזשר־האילתור, חד-
וות־היצירה של דור הרואי. רבין ייצג
את הצד השני של המטבע — הכושר
הפרגמאטי לנתח בעיות ולגבש דרכי־פעו־לה
לפיתרונן. זהו הכושר ד,״אנאליטי״
המפורסם, שיוחס לו לא־פעם.

שניהם, כל אחד כתחום המייו•
חד שדו, הדגימו גם את היכולת
וגם את המיגכלות של הדור הארצישראלי.
אלון,
המנהיג, היה מסוגל להוביל אנ שים
באש ובמים. אך הוא לא היה מסוגל
להתמרד נגד הוריו, להנהיג מהפכה, לת פוס
את השילטון. רבץ, האנאליטיקן, היה
מסוגל לגבש תיאוריה לפיתרון בעיות מע שיות.
אך הוא לא היה מסוגל לחרוג מן
המוסכמות של הדור הקודם ולפרוץ נתיב
מחשבתי חדש.

יצחק שדה, מייסד הפלמ״ח, אחרי מילזזמת העצמאות
כאשר הגיע רבין לבסוף לשילטון, כימי
עט במיקרה ! לא היה מסוגל להנהיג את
המהפכה הגדולה, בענייני פנים וחוץ, ש־מועדה
הגיע מזמן.

מעולם דא ניתנה לאדם הזדמנות
כה נרחבת לשנות את הכל, לפתוח
דף חד׳ט, להוכיל את העם כדרך
הדיטה. ומעולם לא הוחמצה
הזדמנות כצורה בה מוחלטת.
״ממשלת־ההמשך-והשינוי״ היתה ״ממש־לת־המשך׳
בילבד, שלא היתד, מסוגלת
לחדש דבר בשום תחום חשוב׳ ,ועל אחת
כמה וכמה בתחום החשוב מכל — יחסי
ישראל—ערב. כי רבץ, הנציג העליון של
דורו, היה ונשאר משועבד לחלוטין לתפי סות
ולמושגים הבסיסיים של בן־גוריון
ואמו רוזה, העסקנית הקשוחה וחזקת ה,אופי.
קשה
להעלות על הדעת טיפוס חיובי
יותר מאישר יצחק רבין. הוא אדם אינ טליגנטי.
צנוע. פשוט־הליכות. אחראי.
בעל רצון טוב. חסר־זדון. בלתי־מסוגל
לתככים. התגלמות האדם הישראלי החדש,
•שהמיפעל הציוני נועד ליצרו.

מאז ועד מילחמת יוס-הכיפורים
התנהלו כד חייו של אלון כסימן
מאבקו נגד דיין, מאכק מר ורגשני
שהגיע לשיאים כלתי־רציו
נליים, כמו מאבק רכין-פרם לאחר*
מכן.
מי שרוצה, יכול להמשיך באנאלוגיה
אלון־האמלט עד הסוף. אביו של האמלט,
המלך דויד בן־גוריון, נהרג (מבחינה פו ליטית)
על-ידי צמרת מיפלגתו. אמו של
האמלט, גולדה, שהיתה שותפה לקנוניה,
הגיעה לשילטון. אהבתו האדיסלית הנכזבת
של האמלט לאמו מוצאת לה פורקן
בשינאתו הלוהטת למאהב (הפוליטי) שלה,
דיין, המושל בכיפה.

כמחזה על נסיך דנמארק מתים
כסוף הכל, וכך ניצלה העלילה מהמשך
באנאלי. אכל כמחזה על
נסיך גינוסר נשארים הכד כחיים,
ואולי זה טראגי עוד יותר. עם
הדחת גולדה ודיין, כאילו נעלם
גם תובן חייו שד אדון. כהיעדר
אוייב המעורר־שינאה, כאילו דעכה
רוחו.
כשר־החוץ בממשלת רבין, היה אלון
נעדר מעש, רעיון והשראה. הוא לא עשה
אף מעשה חשוב אחד. במשך שלוש שנים
גורליות, שופעות הזדמנויות למכביר,
היתה מדיניותו של אלון מין העתק־פחם
מחוק של מדיניות רבין, שהיתר. קלושה
וחסרת־חזון אף היא.
אחרי שנים כה רבות של המתנה, כאשר
היתד, לאלון סוף־סוף האפשרות לבצע,
ליזום, להוכיח את עצמו, הוא לא היה
מסוגל לעשות דבר. הוא איבד את כיש-
רונותיו הגדולים ביותר, היכולת להקסים
את הציבור ולקבץ סביבו עוזרים מוכש רים
ונאמנים. בחוגים רחבים הוא עורר
אנטיפאתיה אינסטינקטיבית. ייתכן שגם
בעיותיו הגופניות — הטיק העצבני בפניו
זהתקפי־הלב, הגבילו את כושרו.

כאשר י׳טכ על כיסאו
שעכר, כפעם האחרונה
החוץ, חרב עדיו עולמו. כד
הערבים והסמלים, שהיתה
חייו, התנפצה והתרסקה.
כשכוע בשר־מערכת מיסגרת סיגנון

פני
הדוד: אנשי

לפז׳ המיל חמה ובמילחמה

ודווקא אדם זה ניצח על התמוטטות
המערכת הפוליטית. ההכרתית
והתרבותית •טל הדוד.

ה 1ס * ךהשחור
י־אפשר שלא להזכיר בהקשר זה
את הטיפוס הצברי החריג — שהרי
גם החריגה היא חלק מן המערכת שממנה
היא חורגת.

משה דיין הוא הנסיך השחור
של הדור. הוא מסמל את בל ערכי
הדור — כמהופך.
בדור -שגדל כולו על בירכי האחריות
הלאומית והמשמעת הספונטאנית, שאינה
זקוקה לביטויים חיצוניים — בלט משה
דיין תמיד כהרפתקן חסר־אחריות, פורק-
עול ומפר־חוק. פציעתו, שהפכה מעין סמל
מיסחרי, היתה תוצאה של מעשה פזיז
ובלתי־אחראי. עוד בהיותו קצין צעיר קנה
לו שם כמי שמפר את כל המוסכמות
המוסריות של הדור הפוריטני, כבוגד ב חברים
וכמפרק מישפחות. בדוד שהעלה
על נס ערכים של ריעות וחברות עד
מוות, הפגין אגואיזם קיצוני. מעולם לא
היה לו ידיד.
הוא היה אחד מחלוצי השחיתות, ש הפכה
לסרטן הדור בימי שקיעתו. העיסוק
בארכיאולוגיה, שהפך בדור זה תחביב
אופנתי קולקטיבי, הפך אצלו במהרה עסק
מיסחרי של מיליונים. ה״סחיבה״ התמימה
(המשך בעמוד )34

לתיא י ם כסכילד את כל

הדיאודורנטים

מכיל: אלומיניום, כלורהידרול
ז 8 ^0
ו־ 1חגז1ק§ש0ק1זח\ ./מוגש ב 3-ריחות:
הידוע בכינויו ״המבוקש״ ,בבל ארצות
כחול, ורוד וירוק. מתאים במיוחד
אירופה.
לאנשים בעלי רגישות־יתר למוצרי
ניתן להשיג בארץ ב־ 4ריחות: ורוד, חום,
ארוסול.
ירוק ובחול (ללא אלכוהול, לבעלי עור 4דלילה רגיש).
הדיאודורנט האנונימי לאשה המפתה.
0.1 2א
זכה בתואר הקניה הטובה ביותר לשנת
הדיאודורנט האמריקאי ״הגזעי״
.1977
לספורטאים, מיוצר ע״י תיא ב 2-ריחות:
ירוק וחום.
5111 5 דיאודורנט היוקרה הגברי מבית .4711
3דיאודורנט כדורי
שומר על רעננות במשך שעות רבות.
(נוזל) ,העדין שבחבורה,

6דיאו קולון (־1״״)0000010
הדיאודורנט האלגנטי של בית .4711
להשיג בארץ ב 2-ריחות: חום וירוק.

העולם הזה 2077

עם כוישתו מתכסיו שו־הביסחוו הוו יש
שימשו נוס רעם שואל את מזכירו -בתוספת

^ יתה זו אחת השערוריות שהסעירו
( | את צר,״ל ביותר בשנים האחרונות.
כאשר הועלה, לפני שנה וחצי, אלוף־
מישנה אריה בדאון לדרגת תת-אלוף, לא
ידעה הקצונה הבכירה של צה״ל אם לצ חוק
או לבכות. רבים ראו בהענקת דרגה
בכירה זו לאריה בראון מהלומה מוראלית
לצה״ל. אחרים טענו כי היא מהווה עלבון
לדרגת תת־האלוף.
כי אריה בראוו, הקצין שהוכנס עם העלא תו
בדרגה לשורת הגנראלים של צה״ל,
לא היה אלא לבלר פשוט: מזכירו הצבאי
של שר־הביטחון שימעון פרם. מה שקומם
את מרבית הקצונה הבכירה של צה״ל נגד
העלאתו־בדרגה של אריה בראון לא היה
אישיותו, וגם לא העובדה שהוא טיפס בסולם
הדרגות בצה״ל במהירות חסרת־תקדים.
אחרי שנדרשו לו 16 שנים כדי להגיע
מדרגת טוראי לדרגת רב־סרן, הספיקו לו
שש שנים בלבד כדי להגיע מדרגת רב-
סרן לדרגת תת־אלוף. אבל אלה היו שש
שנים במחיצת שרי־הביטחון, קודם משה
דיין ואחר־כך שימעון פרס.
עצם האפשרות שקצין בצה״ל יוכל
להגיע לדרגת תת־אלוף בתפקיד של לבלר
ושרת׳ ולא במסלול פיקודי או מיקצועי

כלשהו, היא שנראתה לרבים כנוגדת את
רוחו ומסורתו של צה״ל.
״זהו ביזיון חסר־תקדים,״ טענו אז קצי נים
בכירים, שניסר להניא את הרמטכ״ל
ושר־הביטחון מלהעניק לבראון את דרגת
תודהאלוף .״זאת בדיחה תפלה וגרועה,״
אמרו אחרים, שהתריעו מפני הדמורלי זציה
שהעלאה־בדרגה זו עלולה לגרום ב שורות
הקצונה בצה״ל.
על אפם ועל חמתם קיבל אריה בראוו את
דרגת הגנראל שלו. ולא רק זאת, אלא
שכדי להצדיק את המינוי המגוחך יצאו
שופרות התעמולה של מישרד־הביטחון ב־מסע-תעמולה
שנועד להצדיק את הכללתו
של אריה בראון בשורת הגנראלים של
צה״ל. בהודעה רישמית תואר מי שהיה
במשך שנים רבות צילו של משה דיין
ואיש*ם ודו, כמי ״שנחשב בחוגי הצבא כאחד
הקצינים הבקיאים בנושאי ביטחון ש בדרג
הבכיר ב יו ת ר
״זהו שיא החוצפה והטימטום,״ אמר אז
קצין בכיר בצה״ל.
הוא טעה טעות מרה. השיא הושג בעצם
ימים אלה. וכמו השיאים הקודמים בתחום
זה, הוא היה קשור שוב בתת־אלוף אריה
בראון. שר-הביטחון שימעון פרם אישר ל מזכירו
הצבאי לצאת, על חשבון המדינה
וצה״ל, להשתלמות יקרה בחו״ל, מן הסוג
שבו זוכים רק קצינים בכירים ומובחרים,
בעלי עבר קרבי מפואר שצה״ל מייעד
אותם לתפקידי פיקוד בכירים ביותר.

שימעון פרס לשלוח את מזכירדהצבאי-
לשעבר, רק אלופים ותת־אלופים שלהם הו עיד
צה״ל מסלול־קידום אל צמרתו.
לא היה זה הפרם היחידי שבאמצעותו
ביקש שימעון פרם לפצות את עוזרו הנא מן•
עוד לפני שיצא לאותה השתלמות
צבאית ברמה אקדמאית, ניסו לארגן עבור
ה?!זכיר הצבאי, ששליטתו בשפה האנגלית
אינה מבריקה, סיבוב־הופעות עבור המגבית
בארצות־הברית.

שלא י הי ה
ח 3ם

^ אשדנש אל * מקורבי פרס, כיצד העז
^ ז ה להמליץ על הענקת השתלמות
כזו למזכירו, השיב אחד מהם :״מה יש?
הוא לפחות יוכל ללמוד שם אנגלית.״ אפ שר
היה לקבל זאת כבדיחה, לולא הסכום
שאמורה בדיחה זו לעלות למשלם־המיסים
הישראלי: עשרות אלפי ל״י, דמי השהייה
והלימודים של המזכיר הצבאי ומישפחתו
באותה מיכללה בחו״ל .״
המלצתו של פרם טעונה, כמובן, אישור
של שר־הביטחון החדש, עזר וייצמן. אולם

בדרך־כלל מקובל ששרים חדשים ממלאים
את הבקשות הפרסונליות שמשאירים להם
השרים שפרשו.
מי שעשוי להציל את המצב יכול להיותדווקא שר-החוץ החדש בממשלת־הליכוד,
משה דיין. דיין, הראשון שגילה את כי שוריו
של אריה בראון כשליש אישי ואשר
הוריש אותו לשימעון פרס, עשוי להציל
את צה״ל מביזיון. הוא רוצה את אריה
בראון במחיצתו, במישרד־החוץ, שכן ספק
אם יצליח אי-פעם למצוא איש־אמון נאמן
ומסור כמוהו.
״משליש לא דורשים שיהיה חכם,״ הס ביר
פעם דיין את פשר הערכתו המייוחדת
לאריה בראון .״משליש דורשים שיהיה
מסודר, מאורגן, ושלא יהיו פאנצ׳רים בלוח־הזמנים
שלו.״ איש כזה דרוש לדיין הבא-
לאגניסט גם במישרד־החוץ. לצורך זה הוא
עומד לתבוע, שבפעם הראשונה בתולדות
מדינת־ישראל ייקבע תקן של מזכיר צבאי
גם עבור שר־החוץ.
אם תתמלא תביעתו של דיין, יגרום
הדבר אולי לתוספת תקן אחד של תת־אלוף
בצה״ל, אבל זה יחסוך לצה״ל את
העלבון של הענקת פרס ללבלר של שר-
הביטחון.

ה פי תיון
הגאוני
^ ש ם שאיש לא היה מעלה בדעתו ש־בראון
יגיע בצה״ל לדרגת תת־אלוף
תוך הזדנבות אחרי שרי-הביטחון, כך לא
תיאר לעצמו איש שלתת-אלוף בראון מגי עה
השתלמות צבאית בחו״ל. אפילו לא
תת־אלוף בראון עצמו. הקצין הבכיר, ש נטל
חלק פעיל במאבק הבחירות של השר
שאותו שירת, ראה את עתידו מובטח ב*
צילו של פרס׳ שלו הועיד הגורל את תפ קיד
ראש־הממשלה.
אלא שלפתע נטרפו הקלפים. תוצאות
הבחירות הבהירו, כי גם ללישכת ראש-
הממשלה וגם ללישכת שר־הביטחון ייכנ סו
אנשים אחרים, ולא פרס. אחד המוע מדים
הראשונים להחלפה היה, כמובן, תת־אלוף
בראון, שכן יש להניח שגם ראש־הממשלה
וגם שר־הביטחון החדשים יבקשו
לעצמם מזכירים צבאיים שיהיו אנשי־סודם
שלהם, ולא אנשי־סודו של פרם.

מאחורי דייו

אלוף־מישנה)
תמימות היה
סייע לו לטפס
מישנה, אחרי

אשר במשך ארבע שנים
שלישו. ואיש סודו. דיין
מדרגת ו ב־ סון לדרגת אלוף־
שבראון שירת אותו בהכנעה.

הקרקע בערה מתחת לרגליו של אריה
בראון. שכן לקצין שביסס את הקאריירה
שלו על היותו צילם של שני שרי־הבי-
טחון, לא נכונו הרבה תפקידים אחרים ב־צר,״ל.
היה ברור שיהיה עליו לפרוש מ השירות
הצבאי יחד עם השר שאותו שירת
באמונה.
ואז נמצא הפיתרון הגאוני.
היתר, זו אחת ההחלטות האחרונות ש קיבל
שימעון פרס בתוקף תפקידו כשר־הביטחון:
להמליץ לפני הרמטכ״ל לשלוח
את תת־אלוף בראון, הקצין שהדרג הצבאי
האחרון שפקד עליו היה פלוגה, להשתלמות
צבאית גבוהה ביותר בחו״ל, המייועדת
בדרך־כלל לרמה של מפקדי-אוגדות ומע לה.
בעבר השתלמו במקום שאליו רצה

מול פוס

תת־אלוף אריה בראו! מול שינועו! פרס, בתקופת נזילחמת הבחירות
לקראת הכנסת התשיעית. למרות התואר של מזכיר צבאי שימש
בראון את שר־הביטחון בתפקידים אישיים רבים, סייע לו גס במאבקיו הפוליטיים. הלצה
שאינה רחוקה מהמציאות, אומרת שכשפרס רצה לעשן סיגריה, יהיה צועק :
״אריה — סיגריה.״ עם פרישתו נאלץ שימעון פרס לדאוג לעתידו של בראון והמליץ
לשלוח אותו למכללה צבאית בחוץ־לארץ, שבה השתלמו בעבר רק קצינים־בכיריס קרביים.

במדינה

נגרר תביעתו ומנות
את התנגדות חנו׳
העם החגי*ההג דו ל ה
המגדסלה החדשה חוצגח
־כמהזחיראווח משעשע;
־ אב 7המציאות נקבעה
כהככמים עם השוממים
63 ידיים הורמו במליאת הכנסת: ידי הם
של ח״כי הליכוד, המסד״ל, אגודת־יש־ראל,
משה דיין ופלאטו־שרון. הממשלה ה־ימנית־הדתית,
הראשונה בתולדות ישראל
הפכה לעובדה קיימת.
ערב הבחירות להסתדרות, ערך ראש־הממשלה
החדש, מנחם בגין את ההצגה
הגדולה. הוא הציג במתכוון את ממשלתו
ערב הבחירות להסתדרות, הפך בכך את
הכנסת לבמת־בחירות. הוא יכול היה להר שות
זאת לעצמו. שכן בגין ידע שבכנסת
התשיעית אין מי שיתמודד עימו, לא
בספסלי הקואליציה ולא בספסלי האופו זיציה,
ברטוריקה. ההצגה היתד כולה שלו.
למעלה משמונה שעות התמשכה ההצגה.
ששודרה כולה בטלוויזיה. תוך ציפייה ב קרקס
הלשוני, בו התעלה בגין מעל כולם,
כשאינו מסתיר את שימחתו לאידם של
חברי המערך, נוקם ומתעלל בהם על
כישלונם בבחירות, יכלו אזרחי ישראל לל מוד
מה מצפה להם תחת ממשלת־ו־,ליכודי,
לפחות בתחום זה.
להם ושעשועים. לא היה ספק: זאת
תהיה ממשלה שלא רק ־תשלוט, אלא תר אה
שהיא שולטת, בכל האמצעים שבידה.
הדראמה, המלל, הג׳סטות, מחזות־ר,ראווה
המבריקים שכל־כך חסרו בממשלות האח־

שר-חינוף המר
הרב לעג לתלמידו
רונות של המערך ימצאו כאן בשפע. כמו
שאמר אחד הצופים ביציע בישיבת ההש בעה
של הממשלה החדשה :״לחם אני
לא יודע אם יהיה לכולם — אבל שע שועים
בטח יהיו.״
רעיונות חדשים, יוזמות מקוריות, הת מודדות
כנה עם הבעיות האמיתיות של
המדינה — לא ניכרו בהופעתם הפומבית
הראשונה של השליטים החדשים. כי הכ נסת
היא רק חלון הראווה.
העניינים האמיתיים הוכרעו יומיים
קודם לכן. בעת שנחתם ההסכם הקואליצ יוני
בין הליכוד, המפד״ל ואגודת־ישראל —
חיה זה הסכם שאם ימומש הוא עלול
להחזיר את המדינה לחשכת ימי הקנאות

הרם אדתוי, יוסף בורג ומנחם בגץ ־
חזרה לימים החשוכים
הדתית הקשוחה וחסרת הפשרות.
תמורת חופש זה היה מוכן לוותר לדתיים
ויתורים מרחיקי-לכת שעשויים להיות להם
השפעות מרחיקות־לכת על חיי כל אזרח
ואזרח.
יותר מכל יזדקק העם עתה, לעזרת
השם.

מפלגות
ה ריב עד הרב
הניסיון שד ;,הסדר
ומיסו?״ נכש? — ומה ח?אח{
״לגבי, שר־החינוך הוא הרב חיים דרוק־מן!״
בהצהרה זו יצא הרב יהודה צבי
הכהן קוק, שעות מעטות בילבד אחרי
שנפלה החלטת הוועד־הפועל של המפד״ל
לבחור לתפקיד זה את זבולון המר, ול השאיר
את הרב דרוקמן כחבר־כנסת בלבד.
אולם הצהרתו של הרב הקשיש, ראש-
ישיבה בירושלים, שקיבל את תפקיד
המנהיג־הרוחני בירושה מאביו, עוררה
סערה גדולה בחוגי המיפלגה הדתית-
לאומית.
את רעיון הצבתו של הרב חיים דרוקמן,
ראש־ישיבת אור עציון, איש גוש־אמונים
ותלמיד מובהק של הרב קוק, במקום השני
ברשימת המפד״ל לכנסת, הגו דווקא צעירי-
ריפפד״ל, בראשות הברי-הכנסת זבולון
המר ויהודה בן־מאיר. עתה הם חטפו סכין
בגב.
חשש מעצת הרבנים. מי שהתנגדו
אז לרעיון היו ותיקי המיפלגה, אנשי חטיבת
למיפנה, בראשות הד״ר יוסף בורג. הם
טענו, בדיונים פנימיים, כי בשנים האח רונות
נשמר פחות או יותר היחס בין
המיפלגה לבין רבני הישיבות, שהם בדרך-
כלל קיצוניים יותר מהמפד״ל, למרות
תמיכתם בה.
הכנסתו של הרב דרוקמן לרשימה עלולה
היתה, לדעת אנשי למיפנה, לגרור קבלת
תכתיבים והוראות מרבנים שונים, מהם
בעלי מעמד מכובד. אנשי המפד״ל חששו
מהיווצרותה במרוצת הזמן, של גוף מסוגה
של מועצת־גדולי־התורה, שבעצם, היא
הקובעת את אשר קורה באגודת־ישראל.
כשפנו אל הנוגע בדבר, הרב דרוקמן,
הוא לא נלהב במייוחד — בתהילה, לפחות
— לרעיונו של חברו הקרוב, המר, להופכו
לחבר־כנסת. מה גם, שאז התכוונה המפד״ל
להיות מיפלגה אופוזיציונית — או כך,
מכל מקום, תיכננו צעירי־המפד״ל, בעלי
ההשפעה הרבה במיפלגה — במיקרה
שהמערך ירכיב ממשלה. המר, שאף הוא
תלמידו של הרב קוק, שיכנע את הרב
להפציר בדרוקמן שיקבל את הצעתו. הרב
קוק — כך מעריכים במפד״ל — ראה בזה
פתח להשפעת ראשי־הרבנים על המפד״ל.
מחווה גוררת מהווה. הרב דרוקמן
השתכנע, והמר עשה מחווה נוספת, בפנותו
את מקומו ברשימה לדרוקמן, שהוצב ב מקום
השני. החוגים הדתיים־לאומנים,
המשפיעים על דעתו של הרב קוק, הניעוהו
להאמין כי הרב דרוקמן יהיה שר־החינוך
וכי זבולון המר יישאר ללא תפקיד של שר.
דרוקמן התגלה כבובה של הרב. גם
הפעם השתכנע, כביכול, והסכים להיות
שר־החינוך ,״על-פי הוראת הרב,״ כדבריו.
אלא שהמר לא נכנע בנקל. באמצעות
* בטכס חתימת ההסכם הקואליציוני בין
הליכוד, המפד״ל ואגודת־ישראל.

מקורביו, יצר קשר עם הרב קוק אותו
שאל :״מדוע אתה מתנער ממני 1גם אני
תלמידך.״ לדיברי מקורביו של המר, הוא
לא זכה בתשובה עניינית, אלא בקביעה
כי עצם המחשבה על מינויו לתפקיד שר־החינוך
היא ״שטות מחוצפת.״
אז הסתבר כי הרב קוק כבר פנה, בניגוד
לכל הליך מקובל בדמוקרטיה הישראלית,
לראש־הממשלה מנחם בגין, וביקשו למנות
את דרוקמן כשר־החינוך .״אתה ראש-
הממשלה. מנה את דרוקמן. הוא איש חכם
וירא־שמים,״ אמר הרב קוק לבגין, שעה
שזה ביקר בביתו, בשכונת גאולה בירושלים׳
דקות מעטות אחרי שנשיא־המדינה
הטיל עליו את מלאכת הרכבת־הממשלה.
אנשים מסוכגים. מי הם, בדיוק,
אותם החוגים המניעים את הרב קוק י
לדיברי חברים במפד״ל ,״אלה אנשים
מסוכנים למדינה ולעם,״ המנסים לחרחר
ריב. הם קיצוניים מאד ודחקו ברב קוק
שיפריד ואולי כך ימשול.
פיתרון־הפשרה, שהוצע על־ידי אנשי
התיישבות וחינוך במפד״ל, היה לבחור
ברב דרוקמן כשר השלישי של המיפלגה,
שיכהן כשר־הדתות או כשר־בלי־תיק.
אלא שהדבר עורר את חמתו של בורג,
שלא התערב עד אז בוויכוח בין צעירי-
המפד״ל תומכי המר לבין אנשי גוש־אמונים
תומכי דרוקמן.
על־פי הסכם *שנחתם לפני ימים אחדים
הוחלט כי אהרון אבו־חצירה, איש סיעת-
רפאל, שהדיח את מורהו מרשימת המפד״ל
לכנסת ותפס מקומו, ישמש אומנם כשר-
הדתות! אולם אם ד״ש לא תצטרף בחוד שים
הקרובים לממשלה, יועבר תיק־הדתות
לידי בורג ואבו־חצירה יהיה שר־בלי-תיק,
או יקבל אחד מהתיקים האחרים שהיו מיו מן
והרב קוק לא היו מסכימים להסכם
עדים לתנועה־הדמוקרטית-לשינוי .״דרוק-
כזה,״ אמר בורג.
לבסוף נוטרלו למעשה דרוקמן ורבו.
הרב אומנם נשאר במדיו ומצהיר כי דרוקמן
הוא שר־החינוך בעיניו.
כיז כוז ־ז מן ככנסת. בפי חוגים מקו רבים
לרב קוק, היתה גירסה אחרת לאשר
התרחש בשבועות האחרונים במפד״ל ובקשר
לפרשת דרוקמן. סיפר אהד מחסידי
הרב :״הרב, ירום שמו, חשב שדרוקמן
הוא המועמד לתפקיד שר־החינוך. אילמלא
כן, האם היה נותן לו לבטל את זמנו
בכנסת? משהוברר לרב, כי לא דרוקמן
יהיה שר־החינוך, התכעס.״
למרות המהומה שקמה, הסתבר כי
העימות בעצם איננו בין דרוקמן והמר.
שניהם ידידים ותיקים שצמחו מאותו בית־מידרש
רעיוני. דרוקמן היה מרכז השיכבה-
הארצית של בני־עקיבא, כאשר המר היה
חניך התנועה. מאוחר יותר הוריש דרוקמן
להמר את התפקיד ופנה לרבנות, בהיותו
בן .26
המהומה סביבם לא גרמה קצר ביחסיהם,
אך ספיחיה של הפרשה עוד יוסיפו
להדהד זמן רב במיסדרונות בית הוועד-
הפועל של המיפלגה. התקדים היה מסוכן
— ניסיון השתלטות של הרב ומקורביה
על המיפלגה, שהיא גוף פוליטי.
אולם אי הציות להוראת הרב קוק, ש החרים
עד לבחירות האחרונות את הי־מפד״ל,
תנוצל ע״י יריבי המפד״ל במחנה
הדתי. כבר היום הם טוענים :״אגודת-
ישראל צייתה להוראת גדולי התורה. ה־מפד״ל
הימרתה את פי הגדול בתורה שלה.
לא פסק ההלכה חשוב בעיני אנשיה אלא
הכיסאות !״

יי* תיק השמור כיותר בצה״ל בש-
| 1בוע האחרון היה תיקו של אדם שלא
שירת מימיו אפילו יום אחד שירות צבאי
מאיזה סוג שהוא — תיקו האיש של שר־הקליטה
החדש בממשלת־ה,ליכוד, דוד לוי.
בתוך תיק זה היה שמור חלק מהפתרון
לתעלומה שהעסיקה בשבוע האחרון את
האופוזיציה החדשה במדינה וגם את חבריו
למפלגה של דוד לוי — האמת על מצב
בריאותו של חבר הממשלה החדשה.
היה עניין מיוחד לגלות דווקא את מצב
בריאותו של שר־הקליטה, לא בשל התפקיד
האחראי ורביד,חשיבות שהופקד ב ידיו׳
או משום שהוא נראה פחות בריא
משאר חברי ממשלתו של מנחם בגין, אלא
מפני שבשבוע האחרון היו סיבות סבירות
מאוד להניח שדוד לוי מסתיר עובדות

7 1 7 1״ שר־הקליטה דוד לוי, 1ד הנוהג לפנות לכל אדם
11״ 1 1
בתואר ״ידידי״ .למרות הופעתו התוקפנית
והבוטחת וקולו הרועם, אינו בריא ביותר.
היוניות ומעלים מידע הקשור במצב ברי אותו.
השר
דוד לוי עלול להתגלות כאיש
חולה, אפילו חולה מאוד, ודבר זה לא
יפסול אותו אולי לכהונת שד או לכהונת
מזכיר ההסתדרות, אם תזכה מפלגתו בב חירות
להסתדרות שנערכו השבוע. אולם
הוא פסול לכל כהונה, ציבורית או ממ לכתית,
אם יסתבר שהוא שיקר ביודעין
ובמצח־נחושד״ לבוחריו ולחבריו גם יחד.
החשד כי המיועד לתפקיד מזב״ל ההס תדרות
ושר־הקליטה מסתיר לפחות חלק
מהאמת, התעורר בשבוע שעבר, בעקבות
גילויי העולם הזה ( )2076 כי דוד לוי
לא שרת בצה״ל, אחרי •שזכה בפטור מלא
מכל שירות צבאי, סדיר או ישירות מילואים.
את הפטור הזה, כך גילה העולם הזה,
קיבל דוד לוי אחרי הבדיקות הרפואיות
שנערכו לו בעת שהתייצב בלשכת־הגיוס
בשנת , 1957 בהיותו בן .20
הפרשה היתד, ידועה לגורמים רבים.
היא •שימשה נושא מרכזי לדיונים וגם
לחרושת של שמועות שלא היה להם יסוד,
בגופים שונים. אולם איש לא העז לגעת
בה ולברר אותה. רק אתרי הפיריסום בש בוע
מעל עמודי העולם הזה, החלו גם
עתונים אחרים להתייחס לנושא, שהיה עד
אז בבחינת טאבו.
העולם הזה החליט שלא להתעלם מפר שת
הפטור מהשירות הצבאי שניתן בשע תו
לדוד לוי, בשל החשיבות שיש ליחס
למצבם הבריאותי והנפשי של נדשאי תפ קידים
מרכזיים במדינה, שבידיהם ניתנת
לפעמים ההכרעה בנושאים גורליים הנוג עים
לחייהם של אזרחים רבים.
היה זה בשעתו דווקא שר־הביטחון הנו כחי,
עזר וייצמן, שהעלה לדיון על סדר-
היום הציבורי את בעיית כושרו הבריאותי
והנפשי של, מנהיג לאומי ויכולתו לתפקד
במצבים של לחץ. לעזר היו השגות על

אח דויד ד ד נשו־הגוריטה, עו רו בגין
י מיכל ג תו, שלראשונה העזו להפגין נ גזז
מצב בריאותו של יצחק רבץ, ערב מינויו
כראש־ממשלה. הוא לא היסס להעלות את
טענותיו ברבים.
לדוד לוי אין מיועד אומנם, בשלב זה,
תפקיד ראש־המשלה או שר־הביטחון. או לם
כמי שעומד ליטול חלק בהכרעות
גורליות הנוגעות לחיי העם, אין הוא
פטור מגילוי האמת על מצבו הבריאותי.

יכלו להגיע אליו.
דויד לוי לא שיקר. טענתו כי שוחרר
מצה״ל בגלל מחלת עיניים תורשתית היא
נכונה. הסעיף על פיו קיבל את הבכ״ת
(ראשי־תיבוח ל״בלתי-כשר תמידי״ שהן
הביטוי לפטור משירות בצה״ל) הוא סעיף
,68 שהוא סעיף עיניים. אין זאת אומרת
שלא היו לו גם סעיפים רפואיים אחרים
שהגבילו את בריאותו. אבל הפטור ניתן
לו על סמך מחלת העיניים שנמצאה אצלו.

ן * י ־ ז ה דו ד לוי עצמו, באמצעות
1 1דוברי תנועת־החרות, שגילה עובדה
ימלא היתד. ידועה עד כה: שמזה עשרים
שנה ויותר הוא חולה במחלת־עיניים תו רשתית, שגרמה לו לעיוורון חלקי באחת
מעיניו. בשל סיבה זאת, הסביר דוד לוי,
ניתן לו פטור משירות בצה״ל וגם לא
יכול היה לקבל רשיון־נהיגה.
הסבר ן ה נראה חשוד בעיני כמה רופ אים,
ביניהם כאלה שהיו בעבר רופאים
צבאיים והמכירים את הסעיפים הרפואיים

אבל הגילויים על הפטור שניתן לדוד
משירות צבאי, והחשדות שהועלו כי ה הסבר
שנתן על פטור זד, אינו מלא, הדהי מו
דווקא את חברי מפלגתו ישלו. כמה
מהם זכרו כי בעבר, בשנות פעילותו כעס קן
בתנועת החרות, נהג דוד לוי להתפאר
מדי פעם בשירותו הצבאי.

סיפר אריה קוצר, לשעבר ממייסדי ומ ראשי
תנועת תכלת־לבן, תנועת העובדים
של חרות בהסתדרות, שפרש ממנה והקים
ארגון בשם החזית :״הרי הוא סיפר לי

ראש־הממשלה כגץ ושר־ הקליטה דד
אות מבשר־רע משמיים

31111111זמדם מז רי מ
על פיהם זוכים מתייצבים לשירות־צבאי
בפטור. ליקוי־ראיייה, חמור ככל שיהיה,
הסבירו אותם רופאים, אינו מזכה מפטור
כללי משירות־צבאי. הוא מוריד, כמובן,
את הכושר של המגדים ומייעד אותו
מראש לתפקידים שאינם קרביים. אולם
לא ברור מדוע אדם המסוגל וכשר, מב חינת
מצבו הנפשי והפיזי לכהן כשר
בממשלת-ישראל, לא יוכל, למשל, להיות
פקיד במשרד צבאי או ש.ג. בשער איזה
מחנה צבאי.
טיעוני הרופאים הולידו חשדות כי ה הסבר
שנתן לוי לגבי הסיבות שהניעו
את הרופאים לשחררו משירות בצד,״ל
לא היה, אם לנקוט בלשון המעטה, מדוייק
כל כך.
אי אפשר היה להפריך את דבריו. התי קים
הרפואיים של המתייצבים לשירות-
צבאי הם סוד בטחוני שצה״ל אינו מוכן
לחשוף אותם, אפילו בהסכמתו של הנב דק.
הטענה שהעלו תועמלני הליכוד כאילו
לא חיטטו אנשי המערך בתיק זה כדי
למצוא בו חומר נגד דוד לוי, לא היתה
אלא שקר גס. אפילו אם רצו אנשי המערך
להישתמש בחומר שבתיק נגד לוי, הם לא

אישית שהוא קצין בדרגת סגן בצד,״ל.
זה הרי, כך־ מסתבר עכשיו, שקר שקוף,
ואני האמנתי לו כל השנים.״
אריה קוצר יכול היד, להתבטא בחופשיות,
שכן הוא פרש מתנועת החרות ומתנועת
חכלודלבן. טוען אריה קוצר :״בתנועת
החרות קרה דבר מפתן ע ביותר. האיש
שהקים את התנועה הרביזיוניסטית, זאב
ז׳בוטינסקי, היד, איש תרבות, איש שירה
ואמנות שלחם למען השפה העברית ונגד
הטמיעה. והנה, דווקא בתנועתו מעלים על
גס את הבורות וגסות־הרוח. כשהייתי מנ סה
לדבר עם דוד לוי בשעתו על תרבות
ומסורת הוא עשה אותי לצחוק. הוא היד,
אומר :״מה פתאום תרבות? מה זה יתן
ולמי זה יתן?״ כשדיברתי בעד ראדיקליזם
לאומי שהוא לא הבין אף מילה ממה ש אמרתי.

לחברים אחרים במרכז תנועת החרות,
שהכירו את לוי מקרוב, לא היתח דיעה
טובה יותר עליו.
הדברים הגיעו לידי כך שבעת שהתכנס
מרכז תנועת־החרות בשבוע שעיבר, כדי

דויד לוי עם רעייתו, אם עשרת עשרת י?
11ו 1ן 1 1 1 \ 11ה
בפעם ה־ .11 לוי מבקר את מישפחתו
1111\ 11 1111י 1
בשבוע. לוי מתכוון לשמור על הקשר שלו עם עיירת־הפיתוח ב

ללדת לו
יום אחד
1בעתיד.

לבחור את מועמדי התנועה לכהונת שרים
בממשלת הליכוד, היתד, צפויה סכנה כי
חבריו של מנחם בגין יתקוממו נגד כוונתו
למנות את דוד לוי כשר בממשלתו.
באותה ישיבה הציג בגין את מועמדיו
לבחירה. הצעתו לבחור גם בדוד לוי כשר
עוררה התנגדות עזה ובלתי צפויה. יצחק
(ז׳וז׳ו) אביטן, סגן ראש עיריית אשדוד,
יליד מרוקו, העלה את הטענה :״מה
פתאום מגרדים לנו פרעינק תזרן?״ אבי־טן,
כמו אחרים, טען כי אם מבקשים
להכליל בממשלה גם נציג מעדות המזרח,
יש לתנועת התרות מועמדים בשפע לתפ קיד,
אנשים מוכרים׳ משכילים ובעלי-
שם, דוגמת הפרופסורים שאווה ודנון, ה כלכלן
נייסים ברוך או אלוף־פשנה ברק.
לא היה ספק, כי על פי הלך הרוחות
בישיבה, כי אילו היה משה ארנם מציג
את מועמדותו לבחירה, הוא היה זוכה
ברוב מוחלט במרכז, בניגוד להצעה המקורית
של בגין. דבר זה עלול היה להתפרש
כהמרודסיו של המנהיג. בגין עלול
היה לראות בהצבעה ׳כזו הצבעת אי־אימון
בו ולהתפטר. כדי למנוע זאת הסיר הפרו פסור
משה ארנס את מועמדותו לתפקיד

אבל מרכז תנועת החרות הצביע נגד
בגין ברגליים. יותר מ-ס/ס 50 מחברי המרכז
נמנעו מהצבעה. הם עזבו את הישיבה
או הצביעו בפתקים לבנים, תוך הבעת
התמרמרות גלויה נגד מינויו של דוד
לוי בידי בגין. אפילו בגין עצמו קיבל
בהצבעה פחות ממחצית הקולות של כלל
חברי המרכז.

י-יסערהש עו ררההפרשה במס־
1 1ליגתו אילצה את דוד לוי להתמודד
עם הבעיה. ערב יום־ד,בחירות להסתדרות
הוא הצהיר שפנה לצה״ ל בבקשה שצה״ל
יפרסם את התיק הרפואי שלו, כדי שיס תבר
שאומנם הוא זכה בפטור משירות
צבאי בשל ליקוי־ראייה שנגרם ממחלת־עיניים
תורשתית.
עצם ההכרזה הזאת היתד, אחיזת-עיניים.
דוד לוי ידע מראש שצה״ל לא יוציא
כל הודעה הנוגעת לאינפורמציה רפואית
חסויה שברשותו. אילו באמת רצה דוד
לוי להבהיר לציבור על סמך איזה סעיף
שוחרר מצה״ל הוא יכול היה לעשות זאת
בצורה פשוטה. לטענתו מצוי בידיו פנקס-
מילואים, אותו קיבל לאחרונה אחרי שהת ייצב
׳מחדש לבדיקות רפואיות בצה״ל.
בפנקס-המילואים שלו צריך להיות ירשום
הסעיפים הרפואיים על פיהם הוגבל כושרו.
לא היד, דבר יותר פשוט מלהציג את פנקס-
המילואים ולגלות את הסעיפים. על פי מס

הסעיף ניתן היה לברר בקלות מה הם
המיגבלות הבריאותיות או הנפשיות של
דוד לוי, בגללו שיחרר אותו צה״ל מחובת
אבל דוד לוי לא עשה זאת.
יש לו ודאי סיבות טובות לכך. שכן,
אין כיום ספק בעובדה אחת: נוסף על
מחלת העיניים שלו סבל דוד לד בעבר
מהתקפים של מחלה המוכרת בשם העממי
שלה כ״מחלת הנפילה״ או אפילפסיה. אין
לדעת אם הרופאים הצבאיים איתרו מחלה
זו בעת שבדקו אותו, או אם סימניה התגלו
אצלו רק מאוחר יותר, אחרי שכבר שוחרר
מהשירות הצבאי. אולם מצויות כיום עדו יות
של עדי־ראייה שהיו נוכחים בעת שדוד
לוי נתקף בהתקף של אפילפסיה.
הדבר היה בסוף שנות השישים, כאשר
דוד לוי כיהן כסגן יושב־ראש מועצת
בית־שאן. באחת הישיבות במועצה, בה
נפחו מספר אנשים, ביניהם גם יו״ר המו עצה
יעקב מחלוף, הוא נתקף לפתע בהת קף
אפילפסי.
תיאר אחד האנשים שנכחו באותו מעמד
(ישמו ועדותו שמורים במערכת) :״זאת
היתה סצינה כמו בסרט מגרש השדים.
לפתע נתקף דוד לוי בעוויתות משונות
והפליט מפיו צריחה שזיעזעה את החדר.
בהתחלה חשבתי שמישהו התפרץ אל ה חדר
ותקף אותו. אבל אז הבחנניו שהוא
קיבל התקף של אפילפסיה. הוא רעד
כולו והתעוות. מפיו יצא קצף. זה היד,
בחדרו של ראש־המועצה.
״השכבנו אותו, כדי שלא יפגע, וטיפלנו
בו, אחרי כמה דקות עבר ההתקף. ואז
הוא התאושש יוקם על רגליו.״

ך • אפידפסיה׳ דויאמחלה נוירולו-
1 1גית המוכרת גם כמחלת־הנפילה או
מ׳חלת־הכפיה. מחלת-הכפיה. כפי שמסופר
עליה בספרי הלימוד, היא מחלת־ימוח ה מופיעה
בדרך כלל בגיל הילדות ושסי־מניד,
הם התקפי־התכווצות בתכיפויות שו נות,
המלווים מצבים של חוסר־הכרה.
ההתקף האפילפסי פורץ בדרך כלל פת אום,
תוך איבוד הכרה מידי, כשכל שרירי
גופו של המותקף, הנופל בן־רגע ארצה,
מתקשים. התכווצות שרירי הלסת שלו
שלו גורמת לו לכך שהוא נושך את לשונו.
פיו מכחילים בדרך כלל ׳ועל שפתיו מופיע
קצף. שריר הגוף מבצעים תנועות קצביות
נמרצות, השוכבות בהדרגה עד שהן פוס קות.
קיימות
צורות שונות של המחלה ודר גות
שונות -של חריפותה. העוצמה וד,׳תדי רות
של ההתקפים מתחלפים בחולה מזמן
לזמן ומשתנים מחולה לחולה. יש שבין
(סוף בעמוד )28

במדינה
מיצעד־ זז ע צוביס
ח6כגרדח3וח• ,טכיסה
המערך להסכין ערב
הבחירות להסתדרות,
ה 6כה זלוף־יה
,אני שואלת אתכם, האם אנחנו נראים
כמחנה של מיואשים ז כמחנה שכבר גמרו
איתוז״ שאלה גולדה מאיר מעל במה,
על המידשאה שבבניין הוועד־הפועל בתל-
אביב, בתום המיצעד שערכה הנהגת המערך
לקראת הבחירות להסתדרות .״לא לא •״
השיב הקהל במקהלה.
הקהל השיב כך, שהרי היה זה קהל
תומכיה של גולדה. אולם לאמיתו של דבר
היו המיצעד בחוצות תל־אביב, וההפגנה
שלאחריו, עדות חיה לכך שהמערך הוא
מחנה נואש. הניסיון להוציא את תומכי
המערך לרחוב בהמוניהם, ולהוכיח שזהו
עדיין כיח אדיר. מגובש ובלתי־נכנע, היה
עלוב למדי.
ברחבת מוזיאון תל־אביב התכנסו ביום
הרביעי שעבר אנשים רבים. מן הרחבה
אמורים היו לצאת במיצעד ססגוני דרך
רחובות העיר אל בניין הוועד־הפועל.
האנשים היו רבים, אומנם, אך הנהגת
המערך ציפתה לרבים יותר. לא היתד, זו
התכנסות ספונטנית של המוני בית ישראל
הבאים להזדהות עם מיפלגתם. זה לא היה.
לעומת זאת דימה המקום בני־נוער רבים,
וגם אלה לא היו מצעירי תל־אביב או
הסביבה. שהחליטו לוותר על שינת אחר-
הצהריים או על עבודה. הנוער, שהיה
ן המרכיב האנושי השולט בצועדים, היה
:מורכב רובו־ככולו מצעירים שהובאו ל-

למחות את הזיעה מפניהם• סיוט ז אולי.
הפנים החתומים, וההליכה המהירה שהפכה
כימעט ריצה הוכיחו שאיש איננו נהנה
מן העניין.
ליד קולנוע גת הצטרפה גולדה מאיר
לצועדים. חיוורת, בשימלה לבנה, חמורת־סבר.
ההליכה המהירה קשתה עליה וכעבור
זמן קצר, במרחק של שני בניינים. בפינת
רחוב בלוד, פרשה .״היא בטח לא מזדהה
עם המערך לאורך כל הדרך,״ צעק מישהו
בצחוק. היא נלקחת במכוניתה אל בניין
הוועד־הפועל, נקודת הסיום, להמתין שם
לצועדים.
המנהיגים המשיכו לצעוד ולהזיע. מדי
פעם היה פעיל זה או אחר של המערך
מנסה לגרור את הצועדים למחיאות־כפיים.

בהוספת חתימה בקומה התחתונה :״על
החתום: אשר ידלין.״
השטחים עדין ש ל סינו״ס
כתב ה״סאנדיי מיומס״
בישראל מדווח ע 7המתרחש
בשטחים, ע 7אסם וע? חמתם
יטל השילטונות
שגרירות ישראל בלונדון געשה. אנשי
השגרירות וחוגים ישראליים בבירה ה
סינור
שר אדס שיעונה
..א סמ ורזיה״ שתגיעה י
ף* צ׳ידה בינו אותה ״הגברת הלב-
נה״ ,בגלל לובן מיפרשיה. ואומנם,
האונייה אסמרלדה, המבקרת עתה בנמל
חיפה, מונעת על-ידי מיפרשים, ורק מנוע
אחד קבוע בחרטומה. אולם מתחת לשם
הרומאנטי ולבינוי התמים מסתתרת רוצחת
של ממש. מיפרשיה לא היו צחורים אלא
אדומים, אילו נצבעו בדם שנשפך במר תפיה,
ודומה כי היתה יכולה לשוט ימים
רבים בים הדמעות שקלח מעיני קורבנו תיה.
שכן
אונייה זו שימשה מחנו!-עינויים
בידי המישטר הצ׳יליאני, ורק באחרונה
חזרה לשימושה המקורי — בית־ססר צף
לצוערי הצי. המצב הגיע לידי כך, שב-
אשר מבקשים בצ׳ילה לתאר עינויים
קשים, מגדירים אותם כ״עינויי אסמרלדה.״
בכל פעם שלואים ואגד״ גבר נאה כבן
,50 שומע את השם אסמרלדוו, לובשים
פניו ארשת של כאב. ואגד״ המשתלם כיום
במישפטים כדי לזכות בתעודת עורו־דין
ישראלי, לעולם לא ישכח מה שעבר עליו

הקרובים אליו היו מצטרפים לשניות ספו רות,
ושוב דממה. גם המירפסות הרבות
החולשות על ציר המצעד היו ריקות מאדם.
פה־ושם ניראו ילדים סקרניים מציצים
מחלונות.
רבין פנה אל אחד הצועדים לידו ושאל
להערכתו לגבי מיספר המשתתפים. הלה
השיב בזריזות :״ 50 אלף!״ רבין חייך.
״קל לזרוק מיספרים,״ אמר.
לא היתה שימחה. מאחור, מבין
קהל הצעירים שצעד בעיקבות ראשי ה מערך
בקעה לעיתים שירה, אך גם צעירי
הקיבוץ לא הצליחו להופכה לשירה אדירה
ומלהיבה.
ברחוב ארלוזורוב פנו הצועדים לכיוון
בית הוועד־הפועל. סוף המסע. הסיוט נגמר.
כעת יעלו למעלה, ינוחו מעט מהמירוץ
המהיר, יתאוששו ויירדו לשאת את דברם.
המיצעד הגיע אל קיצו. לא היו בו
שימחה, שירה גאה, חיוכים. היה זה מיצעד
העצובים.
הבחירות גורדה והעסקנים
דוויה מתישה
מקום במשאיות מכל חלקי הארץ: נוער
הקיבוצים.
רחבת המוזיאון לבשה דמות מחנה-קיץ
של תנועת־נוער. המוני צעירים בחולצות
כחולות, ג׳ינס קצרים וסנדלים. מבוגרים
כימעט שלא ניראו בשטח. הצעירים הת נודדו
חבורות־חבורות, כל קבוצה מקיבוץ
אחר, כשהם אוחזים בדיגלי הלאום ובפל-
קאטים. הדוחק היה רב, והשרב הכבד
אף הוא גרם לאווירת הנכאים.
מי שדא מזדהה. הצעירה עצמה,
לעבר בית הוועד־הפועל, היתר, מהירה
מאד. ניכר היה שהמנהיגים, ש״דהרו״
בראש, מבקשים לסיים את התהלוכה ה שקטה
מהר ככל האפשר. עשרות הסדרנים,
השוטרים ואנשי־הביטחון נאלצו לרוץ כל
הדרך, כדי להדביק את הקצב המהיר של
ההליכה ולהישאר צמודים לראשי המערך.
החום הכבד הפך את המסע המהיר לעניין
מייגע ביותר. הזיעה ניגרה בכמויות. חול־צותיהם
של מנהיגי העבר דבקו לגופם,
ולעיתים תכופות הם שלפו מיטפחות כדי

דל !,׳0 *710
מישחרץ הסיסמות
ע? בניין המריקל־סנטר
לוח־הפירסום הגדול ביותר במדינה הוא
כיום שלד בניין המדיקל־סנטר, הניצב
בצומת כביש חיפה — כביש רישפון, מול
חוף תל־ברוך בתל-אביב. מאז הסתבר, בימי
פרשת אשר ידלין, כי גם סביב בניין זה
התנהלו עיסקות מפוקפקות, הפכו ציירים
אלמונים את הבניין ללוח־ההתבטאות ה פומבי
שלהם.
אחרי כל סיסמה שנצבעה על קירותיו,
היו באים ומוחקים אותה. וחוזר חלילה.
השבוע, ערב הבחירות להסתדרות׳ הח ליטו
גם תועמלני המערך להסתייע בבניין,
שכל הנכנס או היוצא דרך הכניסה הצפו נית
לתל־אביב אינו יכול שלא לנעוץ בו
את עיניו. הם רשמו על־גבי ארבע קומותיו
העליונות של הבניין את סיסמת הבחירות
שלהם :״נגד אבטלה. למען ארץ־ישראל
העובדת — הצבע אמת.״
אנשי הליכוד לא היו צריכים לעמול
כדי למחוק את סיסמת המערך. הם הסתפקו

בריטית הביעו בתוקף את זעמם, אך דבר
לא הועיל: העיתון הלונדוני רב־ד,תפוצה,
סאנדיי מייחס, פירסם ביום הראשון הש בוע
כתבת־עיק שהשתרעה על־פני ארבעה
עמודים, ובה תיאורים מפורטים של עינוי
עצירים ערביים בבתי־כלא בישראל.
בכתבה נאמר, בין השאר, כי העינויים
מתבצעים בשישה מרכזים בארץ: שלושה
בגדה המערבית, אחד ברצועת-עזה, אחד
במישטרת ירושלים, והאחרון בבסיס צד,״ל
בצריפין. על החקירות ממונים שירותי־הביטחון,
הפועלים בתיאום עם המישטרה.
את העצירים המוחזקים במקומות אלה
״חוקרים״ באמצעות שיטות־עינוי מתוחכ מות,
כמו מכות־חשמל ומכות יבשות,
שאינן מותירות סימנים חיצוניים על גו פם,
כך שאחרי צאתם מן הכלא ניתן
יהיה להפריך כל טענה שלהם בדבר עי נויים.
כתב
הסאנדיי מייחס בישראל, אריק
מרסדן. הוא האיש האחראי לכתבה ש עוררה
את זעמם של אנשי שגרירות
ישראל. במשך חודשים ארוכים אסף מרס-
דן חומר מפורט, והסתייע בעדויות של
עשרות עצירים• סייעו לו גם המישפט־ניות
•פליציה לנגר ולאה צמל.
אנשי השגרירות הישראלית בלונדון
ידעו שמרסדן מכין כתבה בנושא העינויים,
וניסו למנוע ממערכת הסאנדיי מייחס את
סירסומה.
השגרירות דרשה ממערכת העיתון שלא
לפרסם את הכתבה עד שתתקבל הודעה
רישמית של ישראל בנושא. אולם עורך
העיתון, הרולד אוונס, לא נענה לדרישה
זו בטענה כי ממשלת ישראל הכחישה
תמיד את דבר עינויים של אסירים ביט חוניים,
וכי ממילא אין הוא זקוק לאישור
ישראלי רישמי כדי להדפיס כתבה כלשהי
בעיתונו. השגרירות מחתה לפגי העיתון
על מה שכינתה ״פירסום חד־צדדי ופוגע,״
מבלי שהתייחסה לעובדות שפורסמו. כך
נחתם פרק נוסף ביחסים העכורים בין
השילטוגות הישראליים לבין העיתונאי
אריק מרסדן.
לא התרחש? מרסדן. היושב בירו שלים
מזה שש שנים ומעורה במתרח־ש
במערכת הפוליטית של ישראל, אינו מת-
(המשך בעמוד )32

עון שטרן כתובת־קטקע של מגל וחרב,
סמל ברית־המועצות, שטבעו בה מעניה.
על סיפונה של ״הגברת הלבנה״.
״ב־ 10 בנובמבר 1973 התפוצצו 10 מיט־עני־חבלה
במרכזים שונים של נמל וואל־פאראיסו,״
מספר ואגה .״שימשתי אז כ ממונה
על בטחון־הפנים במחוז צ׳יליאני
זה, וכן כיועץ המי׳שפטי במישרד־הפנים
בממשלת הנשיא איינדה, תפקיד המקביל
לזה של ראש הש.ב. בישראל. מיהרתי
למקומות הפיצוץ. בעיר הסתובבו משאיות
של חיל־הים, עמוסות חיילים, שטענו כי
הם מבצעים תימרון גדול. תחנת־רדיו
מחתרתית, אף היא של חיל-הים, החלה

ער תאניה הצ״דאניח
חשבו ע לחופי1הארץ
משדרת ׳ההפיכה התחילה! מהפכת הצבא
התחילה!׳ כמילים אלו מתאר ואגה את
הדקות הראשונות של ההפיכה הצבאית
בצ׳ילי, לפני ארבע שנים.
״באותו לילד״״ המשיך ואנה, המת גורר
היום עם רעייתו, רחל׳ ושלוש בנו תיו
בבית נאה ברמת-השרון ,״הופיעו
בביתי בוואלפאראיסו קצינים אחדים וכ־60
חיילים, חמושים בתת-מיקלעים. תוך כדי
הודעה שעלי להתלוות אליהם, הם ניפצו
רהיטים וגרמו הרם רב לכל מה שנקלע
בדרכם. נפרדתי מאשתי, אמרתי לה ש אחזור
בעוד שעתיים. חזרתי כעבור שנ תיים.״

ת רובה
על הראש
הישלד על גב משאית, שהצטרפה

| לשיירה אשר היתה בדרכה לעבר ה־מיפדץ
הגדול בדרום העיר. עיניו נקשרו
בסמרטוט מבד שחור, שחתך בעורפו. וכך
הוא מתאר כיצד נערכה היכרותו עם
האונייה אסמולדה בתצהיר בשבועה ש הועבר
השבוע, בין השאר, למשרדי החוץ
והביטחון.
״אחרי שהושלכנו מהמשאיות על ׳שפת
הים,״ אומר ואגה ,״הוסר הסמרטוט ה

1״ ת חעי ה״ ם

שחור מעיני והועליתי בתוך שורה ארו כה
של בני־אדם אחרים, כבולים זה
לזה, כמו עבדים — אל סיפון האונייה.
על הסיפון זיהיתי חברי מח תרת
קיצונית, בשם שיחדור ומולדת,
שאותם חקרתי בזמנו בתוקף תפקידי. הם פקדו עלינו — קבוצה של כמה עשרות
גברים ומיספר נשים — לשכב על הסיפון,
כשידינו פשוטות קדימה. לפתע חבט
מישהו בראשי ובגבי בקת־ריובה, והבל
סביבי נהיה שחור.
״כשחזרה אלי הכרתי, מצאתי את עצמי
בתוך חדר קטן בבטן האונייה. דלקו בו
נורות אדומות, הופשטתי מהבגדים בעת ש הייתי
במצב של חוסר־הכרה. מאוחר יותר
קרעו מעל צווארי שרשרת עם המגן־דויד
אדום, שהיתר, עלי כקמע.
״למחרת החלד ׳מעניקים׳ לנו את ה־
׳טיפול׳ הרגיל. אחרי שהעמידו אותנו ב שורות
על סיפון האסמרלדוו, כשידינו
קשורות מאחרי הגב, התיזו עלינו זירמי-
מים במשך שעות רצופות. ממני דרשו
שאספר להם על החקירות שניהלתי בעבר
וכן על אידגונים שמאלניים. הם לחצו
עלי שאודה שאני שייך לאירגון שמאלני,
מאלה שהוצאו אל מחוץ־לחוק אחרי עליי תה
של הכת הצבאית לשילטון.
״הימים עברו בחקירות מתישות. היינו
עירומים, גברים ונשים יחד, כבולים זה
לזה, מוכים כל רבע־שעה, גם בלילות,
בידי חיילים שהיו חמושים ברובים מכו דנים.
ראיתי איך התעללו בנשים. היו
מפשיטים אותן, מועכים את שדיהן, בועטים
באברי־המין -שלהן. הצעקות שבקעו
אז מבטן האונייה מעבירות בי חלחלה
עד היום.
״עינו אותנו על-ידי מכות־חשמל. חבטו
באוזניים, בראש, בכל חלקי הגוף. ציוו
עלינו להתעלל זד, ביזה. מדי יום שפכו
מלח על פצעינו הטריים. ציוו עלינו לדרוך
זה על זה, כדי שהמלח ייספג היטב.
פעם הוציאו אותי להורג במיסגרת תר גיל
מבויים.
״מי שלא עובר חווייד, נוראה כזאת
אינו יכול לתאר לעצמו את הדבר, אפילו
בחלומותיו הגרועים ביותר,״ מעיד ואגד,
על עצמו 20 .ימי שהותו על סיפון זד
אסמרלדה היו סיוט מחריד, אולם בכך
עדיין לא תמו עינוייו. משך יותר משנ תיים
שהה במחנות־ריכוז שונים, האחד
גרוע ממישנהו. בין השאר הובא לאי
דאוסון, בדרום צ׳ילה, סמוך לקוטב ה דרומי.

.עינויי
אסמולדה

האונייה אסמרלדה משמשת זה יותר מ־40
שנה בבית־ספר לצוערי זזיל־היס הצ׳ילאני.
בתמונה למעלה: אדם תקוע בתוך אמבט מיס רותחים, וראשו נתון בסד עץ, זהו עוד
עינוי שהיה נפוץ על סיפון האסמרלדה, שהפכה לאוניית עינויים לאסירים פוליטיים.

״•שם אולצנו לעבוד, אני ועוד מאות
אחרים, בקוד בורא. בעבודות־כפייה שו נות,״
נזכר ואגה .״כל לבושנו היד, סיב־נסיים
קצרים והולצה דקה. היו בינינו
שקפא* למוות.״
למזלו של ואגה, הוא שלח בעוד
מועד את בניו לישראל, והם שירתו
בצד,״ל. הם לחצו על מישרד־החוץ היש ראלי.
בני־מישפחתו בארצות־הברית פנו
לאירגון אמנסטי. הדוקטור ד,נרי קיסינג׳ר
הכיר מקרוב את ראש שירותי הביטחון
הפנימי בצ׳ילה, ונראה שגם זה עזר. לב סוף,
כעבור שתי שנות תלאות, בלחץ שתי
הממשלות (ארד,״ב וישראל) שוחרר ואגד״
רזה, תשוש, מדוכא. כשכל רצונו לברוח
הרחק משם ככל האפשר. בנו דני, אשר
היה בארץ ושירת בצד,״ל כמפקד טנק — ב זמן
שאביו עונה על סיפון האסמרלדה, לא
יכול היה לשאת את הידיעות שזרמו מ־צ׳ילה
ושבהם נמסר על גורל אביו, ושלח
יד בנפשו. גם בנו השני של לואים ואגד,
שירת אותה תקופה בצד,״ל, כצנחן, ונמצא
היום בספרד. באחד מעינוייו של ואגה,
הוצגו בפניו תמונות בניו במדי צד,״ל ונט ען
בפניו, כי הם מתאמנים כאנשי גרילה
נגד צבא צ׳ילה.

ל אנו ס ילדה
בת 12
^ ני עושה הכל כדי שאסמרלדח לא
/ /י תרדוף אחרי,״ אומר ואגה. לאסמרל־דה
לא התירו לעגון בשום חוף,״ אומרת
ג׳ואנה האון, חברת הוועד לסולידאריות עם
האסירים הפוליטיים בצ׳ילה, בת ,25 אחות
בבית-החולים לחולי־נפש בבאר־יעקב .״מ אז
שד,אונייה חזרה לשמש בית־ספר
צף לקציני-הצי הצעירים, לא הניחו לה
להיכנס לשום נמל בעולם, פרט לנ מל
סעודי אחד. אוסטרליה, אנגליה,
יפאן, שוודיה, בכל המקומות סירבו לתת
אפילו שירותי־חוף לספינת־ד,עינויים.״

1ואש הש.ב.

לואיס ואגה 50 שימש כאחראי לביטחון הפנים במחוז
ואלפאראיסו בצ׳ילה, וכיועץ המישפטי למישרד־הפנים של
ממשלת איינדה, לפני המהפיכה הצבאית בספטמבר .1973 ואגה סיפר השבוע על העינויים
שעבר באוניית הצי אסמרלדה. לצידו פרדי שטיין מפעילי ועד הסולידאריות למען צ׳ילה.

אמד, של ג׳ואנה, מינרטה, עברה ׳אף
היא את ״עינויי אסמרלדה,״ .מאחר שאחדים
מבני-מישסחתה עדיין נמצאים בצ׳ילה,
היא חוששת לפרט מדי את קורותיה.
״הייתי מוריה והתמחיתי בחינוך מבוג רים,״
סיפרה מינרטה, המשמשת כיום
כעובדת קהילתית בטירת־הכרמל -שליד
חיפה .״בעלי הראשון היה מנהיג-פועלים
(המשך בעמוד )28

המחלהה מיס תורי ת 110

(המשך מעמוד )27
ידוע בצ׳ילה. אלי הגיעו החיילים ריק
חודשיים אחרי המהפכה. הם פרצו לבית,
שרפו רהיטים וספרים. ניתצו הכל! .ל קחתי
למחנה צבאי ליד העיר ואלפאראיסו.
האשימו אותי במתן מחסה לשמאלנים
בורחים.
״בל מי שהשתייך אי־פעם למיפלגתו
של איינדה נקרא שמאלני ונחשב בבורח.
האשמות ממשיות לא היו,נגדי, בככל־זאת
נחקרתי לילות ארוכים ואפילו איימו על
חיי. הם גם איימו לאנוס את בתי מירנה
לנגד עיני. היא היתה אז בת .12״
אחרי חודשים אחדים שוחררה מינרטה
והושמה במעצר־בית, ודק בעזרת אירגון
אימנסטי שוחררה. לדיברי יהודים שהגיעו
מצ׳ילה רק בתקופה האחרונה, מוסיפים
העינויים והטרור לשלוט ברחבי המדינה
בעלת אוכלוסייה של 12 מיליון נפש.
מדי יום נמלטים ממנה עשרות בני־אדם,
למרות האיסורים והקשיים. מישרד־החוץ
הישראלי עושה הכל כדי לחלץ יהודים,
הנחשבים כאוייבי המישטד, ונשלחים ל־מחנות־הריכוז
הרבים במדינה.

(המשך מעמוד )25
התקף להתקף חולפים מספר שבועות ולפעמים
אפילו שנים.
על פי המחקרים שנעשו בתהום זה, יש
בתיסמונת ד,אפילפטית יגם התקפים פסי כיים
שונים, המופיעים וחולפים בפתאו־מיות
ובצורות מגוונות: עכירת־רוח׳ פח דים,
סיל׳וף־חושים, חזיונות-שווא והת פרצויות
של זעם. במצבי דימדום אפי לפטיים
עשוי המותקף לבצע מעשים חמו רים,
מתוך הסח הדעת שלאחר מעשה
משתכחים ממנו כליל.
זוהי הסיבה שלמרות העובדה שבדרך
כלל חולי המחלה הם אנשים נורמאליים
בין התקף להתקף, המסוגלים לתפקד כר אוי,
אין מגייסים אותם לצבא ואין מאפשרים
להם לנהוג ברכב. שיעור השיחרור
בצבא האמריקאי בשל סיבה זו מגיע לכי
0.5אחוז מכלל המתייצבים לישירות.
בדרך כלל מסוגלים חולים אפילפטיים

אוניית הע׳נו״ם

__חשש
מעימות חריף
** דו;ז,איפוא, אישר בכל־זאת מיש־
* 1רד־החוץ לאונייה אממולדוו, אוניית־העינויים,
להיכנס לשטח המים הטריטור יאליים
של ישראל ולעגון בנמל חיפה?
׳ומדוע איפשר לאנשי ציוותה לסייר ב ארץ?
הסביר אחד מאנשי מישדד־החוץ,
שביקש שלא לפרסם את שמו :״האישור
של שמישרד־החוץ נתן היה פורמאלי ביל-
בד. ככלל, מישרד־החוץ הישראלי משתדל
לשמור על הסטאטום־קוו ביחסי ישראל־צ׳ילה,
למרות ההפיכה הצבאית. שגריר
ישראל בצ׳ילה חילץ לא אחת יהודים
וגם אחרים מציפורני הטירור הצבאי ה־צ׳יליאני.
״אילו
ידענו שהאונייה -שימשה ספינת־עינויים
ואיננה בית־ספר צף לצוערי הצי,
שגדל ואחרי ההפיכה הצבאית, לא היינו
נותנים את האישור. היינו עושים זאת
בשקט. אבל את האישור לא היינו נותנים.
בינתיים כבר ניתן האישור, וביטולו עלול
לעורר עימות חריף בין ישראל לצ׳ילה,
עד כדי החזרת השגרירים.״
אולם הלחץ עזר, בסופו של דבר. בת חילת
השבוע החליטו שר־החוץ היוצא יגאל
אלון, ושר הביטחון היוצא, שימעון
פרס, לבטל חלק מן האישור שניתן ל־אסמרלדה.
ההחלטה קובעת כי האונייה
תוכל להיכנס לרציפי נמל חיפה, אולם
אנשיה לא יורשו לרדת ממנה ופרט לשי־רותי־חוף׳
שחייבת ישראל לספק לכל ספי נה
בתחום המים הטריטוריאליים ישלה, לא
תקבל אסמרלדה כל שירות אחר.
את יוצאי צ׳ילה בארץ אין הגבלת האישור
מנחמת .״עצם העובדה שאונייה צ׳י־ליאנית,
הידועה לשימצה בכל העולם מגי עה לנמל חיפה ועוגנת בו, היא בושה
לעם היהודי,״ אומרת ג׳ואנה .״אנחנו 1פ־גין
ביום השישי הקרוב, ואם יהיה צורך
גם נפרוץ לתוך •שטח הנמל- .שאנשים
יידעו, לפחות, מה היתד, האסמרלדה ולאיזו
תכלית שימשה• .שישאלו את עצמם מה
היא עושה כאן בארץ!״
יתירה מזו: אנישי ועד־הסולידאריות,
שחלקם מאוגדים במיסגרת מחנה שלי
ורק״ח מתכוונים, באמצעות המאבק נגד
כניסתה של האסמרלדה לתחומי המדינה,
לעורר את דעת־הקהל הישראלית למתרחש
בצ׳ילה מאז ההפיכה הצבאית.
על-פי התוכנית המקורית עמדה האס־מרלדה
לשהות בישראל שישה ימים,
ובפרק־זמן זד, תוכננו קבלות־פנים למלחיו־,
וכן ביקורים של הקהל הרחב בספינה. שג רירות
צ׳ילה, ביוזמתה־היא, החליטה על
ביטול הביקורים.
זאת, למרות ששגריר צ׳ילה בישראל,
חורגת גאנה״איסטמן, טוען :״אסמרלדה
מעולם לא שימשה כספינת־מעצר ולא
הובאו אליה כל עצירים.״ לדבריו, כל
ההאשמות •שהועלו בארץ ובעולם הן פשוט
״סילוף מוחלט של האמת• הצי הצ׳ילאני
הוא בעל מסורת ארוכה של מישמעת
וכבוד,״ טוען השגריר ,״ומעולם לא נרתם
למעשים שהם בבחינת הפרת זכויות האדם.
הטענות שהושמעו בישראל באו מפי קבו צת
פליטים קטנה, שוחרת נקם.״
מעניין לציין שאסמרלדה כבר ביקרה
פעם בארץ. היה זד, לפני כעשר שנים,
עת נכנסה לנמל חיפה לקול תרועות חצוצ רות
ומחיאות־כפיים של מאות חיפאים ש ציפו

עת־החרות בהסתדרות, בראשה ניצב עתה
דויד לוי. קוצר טוען שמינויו של לוי הוא
עלבון לתנועת ז׳בוטינסקי וכי לוי הציג את
עצמו בפניו בעבר כ״סגן במילואים בצה״ל.״
להמשיך באירח־חיים נורמאלי ותקין, אלא
שעליהם להימנע ממקצועות ותפקידים ש בהם
עלול איבוד הכרה זמני — אף לדקות
או -שניות מעטות — לסכן את עצמם
ואת זולתם.
כמה אישים חשובים בהיסטוריה האנו שית
ובתולדות התרבות היו חולי מחלת־נפילה.
כך שבעובדה זו לכשעצמה, אין
כדי למנוע מאדם חולה־נפילד, לכהן כשר
— אם כי קיימים חילוקי-דיעות לגבי
הנזק שעלולה מחלה זו לגרום לתאי המוח
•של האנישים החולים בה. טיפול רפואי
נמרץ ושיטתי עשוי בהחלט לרסן את
המחלה ולהשפיע בצורה יעילה וחיובית
על החולים.
כיום ידוע שבעבר סבל דוד לוי מהת קף
אפילפטי. על מצבו כיום, יכול
רק הוא עצמו להעיד. אבל העובדה שהס תיר
את העובדות הקשורות במחלה זו
וניסה לטעון כי מיג׳בלותיו נובעות ממה־לת-עיניים
בלבד, יש בה כדי להטיל ספק
במידת כנותו ויכולתו לומר את האמת —
תכונות שרצוי ששר בממשלת־י׳שראל
יהיה מחונן בהן.
ברומא העתיקה כונתה מחלת־ד,נפילה,
בין השאר, גם בשם ״מחלת אסיפת-ד,אז רחים״
.זאת על •שום כלל שהיה מקובל
ברומי, שאם אחד המשתתפים באסיפת
האזרחים שכונסה בפורום רומנום נתקף
בהתקף אפילפטי יש להפסיק מיד את
הדיונים. ההתקף האפילפטי התפרש על
ידי הרופאים כאות מבשר רע מטעם
האלים.
כיום אפשר רק לקוות, שבממשלת הלי כוד
לא ייתקף אף אחד מהשרים בהתקף
אפילפטי. שכן, נוכח האמונה המחודשת
בחסדי שמיים השורה על ממשלה זו,
עשוי יגם שם התקף כזה להתפרש, חלילה,
כאות מבשר רע מהשמיים, בעוד -שלמעשה
הוא מבשר בסך הכל רק שאחד השרים
העלים אולי מידע על מצב בריאותו
מחבריו.

במדינה
(המשך מעמוד )26
פלא כלל על היחס שבו זוכים פירסומיו.
בשיחה עימו, לפני כחודש, אמר :״מכ נים
את הכתיבה שלי, אנטישמית׳ .זה
ברור• לגבי השילטונות, כי מי שאינו
מקבל את הגירסה שלהם למציאות, הוא
בהכרח אנטישמי.״
מרסדן רגיל להאשמות כאלה. בתחילת
חודש מארס השנה טען היומון הארץ,
כי הכתיבה של מרסדן ״הגיעה ל-שפל
אנטי־ישראלי חדש.״ אישום זה התייחס
לכתבה של מרסדן שבה נאמר כי חיילי
צה״ל חיכו שני נערים ערביים באשכיהם,
במהלך הפגנה שנערכה באחת מערי הג דה.
הארץ האשים את מרסדן באנטי־ישראליות,
מבלי שבדק את העובדות שע ליהן
התבססה הכתבה. העיתון לא טרח
כלל להביא את ההאשמה לידיעתו של
מרסדן. אבל הכתב הבריטי הוותיק מורגל
בכגון אלה.
״היחסים בין הממשל הצבאי והעיתונ אים
הזרים הם גרועים מפני שהממשל אי בד
את כל אמינותו בעיניהם,״ הוא אומר.
״יום אחד, לפני כמה חודשים, טילפנו
אלי שני אנ-שים וביקשו שאבוא לסקר
הפגנה בעיירה מסויימת בגדה. לא נסע תי,
מפני שההפגנות האלה דומות זו לזו
ואינן מעניינות במיוחד. בערבו של אותו
יום טילפנו האנשים האלה שנית, וביק־שוני
שאבוא לראות כיצד פיזרו השל טונות
את ההפגנה. נסעתי, כשראיתי את
האנשים, לא האמנתי. היו שם חמישים ו שמונה
פצועים, אנשים שהוכו עד זוב
דם. ידיים שבורות. בתים שנפרצו סתם
כך, בכל שרר הרס מכוון.
״צילצלתי למי שהיה אז דובר הממשל
הצבאי ביהודה ושומרון, וביקשתי ממנו
שיגיב על האירועים. הוא אמר שיוכל
להשיב לי רק כעבור שעות אחדות. חיכי תי
לטלפון, אולם הדובר לא התקשר.
מאחר שהזמן שנותר עד לסגירת הגיליון
בלונדון היה קצר, התקשרתי אל הדובר
ותגובתו היתה , :מר מרסדן, אני יודע
שיש לד בעייה, אבל מבחינתנו, מה ש ראית
פשוט לא התרחש׳.״ מרסדן, לטע נתי׳
נאלץ לפרסם את הידיעה ללא תגובה
של הממשל, תוך הסתמכות על מראה-עיניים בלבד. אבל העדויות של מרסדן
אינן מספיקות עבור שגרירות ישראל
בלונדון.

דימוי שד מדינה

נאורה. את

נושא היחס המשפיל בעצירים הביטחוניים
מסקר מרסדן מזה חודשים רבים. לא
אחת הוא נתקל בתגובה בנוסח של :
״למה אתה כותב רק על השלילי ביש ראל
ו״ הוא מחייך .״מה אספר לקור אים
שלי בבריטניה? על מיפעליס בעיי-
רות״פיתוח? על ילדים חייכנים? את
מי זה מעניין? הדברים המעניינים את
הקוראים באמת הם המצב בשטחים.
״אני כותב על עצירים ביטחוניים, על
עינויים, וכל הידיעות שלי מוכחשות אח ר,
שהן מתפרסמות. אני נפגש עם עצי ר
•0 ,עם בני המישפחות. כשביקשתי את
תגובתו של מנהל כלא מסויים על הי-
ריעות שבידי, שלפיהן מתעללים בעצי רים
ומנצלים לרעה את סמכויות השי טור
הוא סירב להיפגש עמי. הממשל
מקשה עלי בכל צעד. אבל אני חייב לדווח
על מה שעיני רואות׳ ואיו לי כל נטיות
אנטי־ישראליות, להי׳פך. השילטונות, ב התנהגותם
המשונה, מאלצים אותי לפר ט
0רק את הגירסה שלי, ולאחר מעשה
הם טוענים שהיא חד־צדדית.״
ועל שום מה העניין המיוחד שמגלים
העיתונאים באירופה לגבי הנעשה ביהודה
ושומרון? אריק מרסדן מסביר :״הקרבות
בלבנון הם מה שמכונה, סיפור גרוע׳.
למרות העניין ההומניטרי, אנ-שים הת*
עייפו כבר מקריאה על לבנון, מפני ש הם
מאמינים שהערבים מסוגלים לדכא ו-
לענות את אחיהם. אבללישראל יש
דימוי של מדינה נאורה. העולם אי-ו
מבין כיצד ייתכן שבמדינה כזאת יש
מישטר דיכוי. אנשים לא מאמינים ״
מעיד מרפה על עצמו :״אני ימני-
קיצוני בהשקפותי הפוליטיות, .טורי׳ מן
האסכולה הישנה. אבל נוכח המצב הקיים
בישראל אני מוצא את עצמי מזוהה עם
אנשי השמאל, מפני שאיני מאמין במ דיניות
של דיכוי. וכל עוד תהיה מדיניות
כזאת בשטחים המוחזקים — אמשיך לדווח
על כך, בין אם הדבר מוצא חן בעיני
השילטונות הי*2ראליים ובין אם לאו.״
מישטדה נוג־,־אא 1ט דגלי שטרה
עיסקודהחכיזה ש? המישטדה
עם הפורץ?א עדתה יפה,
והחשוד החף־מפשע ישב בכרא
שיבעה חודשיס
״שיבעה חדשים ישבתי כמו כלב בביוד
הסוהר, רק מפני שמישהו במישטדת בית־שמש
לא סובל במיוחד את הפרצוף שלי,״
טוען במרירות דויד בן־חמו 21״אבל
עכשיו, אחרי שיצאתי זכאי בבית־המיש־פט,
אף אחד לא מכיר אותי ולא זוכר
אותי: .מי יחזיר לי את כל החודשים
שישבתי בכלא? מי יפצה אותי?
סימני־שאלה. בית-המישפט זיכה את
הנאשם, דויד בן־חמו, שהואשם בפריצה
ובגניבת תכשיטים בשווי 3600ל״י. אך
אותו בית־מישפט, הציב מיספר סימני-
שאלה ברורים, הנוגעים לאופן התנהגותם
של אנשי-המישטרה — סימני־שאלה׳ ש המרחק
בינם לבין האשמה ברורה במתן
עדות-שקר, הפעלת לחצים על עדים והע למת
מידע מבית-המישפט, אינו רב. ואכן,
העובדות לא החמיאו כלל לאנשי מישטרת
ירושלים, שנאלצו להרכין את ראשיהם
ולספוג את דיברי התוכחה של השופט.
בחודש נובמבר אשתקד נעצר בבית-
שמש הצעיר עמרם מלכה, כחשוד בהת פרצות
לביתה של הסיבה כהן ובגניבת
חפצי־ערך מהבית. בהודאתו במישטרה,
שנגבתה ביום המעצר, הודה עמרם מלכה
•שביצע את המעשה לבדו. ארבעה ימים
אחרי מתן עדותו הראשונה שינה את
הודאתו, וסיפר שאת הפריצה ביצע יחד
עם שותפו, דויד בן־חמו.
״מעדותו של מלבה,״ אמר השופט ,״עו לה
כי במשך ארבעת הימים שבין מסירת
ההודאה הראשונה והשנייה, היה נתון
ללחצים כבדים כדי שיספר שבן־חמו היה
שותף לעבירה. העד מלכה מסר את עדותו,
מאחר שלא היה לו כוח לעמוד יותר
בלחצים אלו.״
עיסקת־ הכילה. אך בכך עדיין לא
הסתיימה הפרשה. הגיחוך הגיע לשיאו
כאשר הודיע התובע שהוא מסכים להקל
בעונשו של מלכה, שבן אין לו הרשעות
קודמות, וכי הוא מוכן להתחשב בעובדה
שזו לו עבירתו הראשונה על החוק. גל
של ציחקוקים עבר באולם בית־המישפט
כא-שר שלף עודך־הדץ סירקים מתיקו דף
מחשב, שבו פורטו יותר מעשר עבירות
שנזקפו לחובתו בשנים האחרונות.
נסיונות הגימגום של אנשי התביעה
והמישטרה, שניסו לתרץ את הדבר בכך
ששכחו לקחת את גיליון־ההרשעות, לא
הוסיפו גם הם לאמינותה של המישטרה,
והצביעו שוב על העובדה שהפכה ודאית
עוד ב-שלבים מוקדמים של המישפט: ב-
מיסגרת עיסקת־החבילה עם עמרם מלכה
סוכם בינו לבין נציגי המישטרה, כי תמו רת
עדותו שתפליל את דויד ברחמיו,
שלא היה •שותף לעבירה, תישכח העובדה
שלחובתו גליון הרשעות קודמות׳ ועונשו
יוקל במידת האפשר.
לנוכח עובדות ברורות אלה החלים
השופט לזכות את דויד בן־חמו, ובגזר
דינו לא חסד דיברי־תוכחה מאנשי המיש־טרה׳
הסבורים שכל האמצעים כשרים
כדי לסגור חשבונות בבית־המישפט, ולכ לוא
בכל מחיר אנשים חפים־מפשע.
מי יפצה ז׳ אך מאבקו של בן־׳חמו
לא הסתיים בבית המישפט. עם מעצרו
בחודש נובמבר, תבעה המישטרה להח זיקו
במעצר עד תום ההליכים המישס־טיים
נגדו. השופט נעתר לבקשה, ובן-
חמו בילה במעצר יותר משיבעה חודשים.
למרות שהחוק במדינת ישראל, אינו מחייב
מתן פיצויים במיקרים כאלה, מתכונן בן-
חמו להיאבק בכל כוחו בנגד מצב שבו
המדינה אבן הכירה בחפותו בכך שזיכתה
אותו בבית המישפט, אך מאלצת אותו
לשלם את מלוא המחיר על התעללותה
של המישטרה.
״אני יודע שסידרו אותי,״ הוא אומר.
״וניסו להתלבש עלי, אבל עכשיו, אחרי
שיצאתי זכאי וכולם יודעים שבמישטרה
ניסו ׳לדפוק׳ אותי׳ לא מגיע לי שמישהו
יפצה אותי על התקופה הארוכה, שישבתי
סתם בכלא? מי יחזיר לי את חודשי הע בודה
שהפסדתי ,׳ואת הבושה שלי, שעכ שיו
כולם יודעים, שבן־חמו עבריין גדול
•שאפילו בערבות לא רוצים לשחרר
אותיו ץ!״
העולם הזה 2077

מדוע ולימו אי רגון־ ק 1יווו שדה מו ש בי םאת חידת
1ה מו שב שד תנור * הקב לן >1ס 3ר עד ב תי המ 3כ ״ ד

ז י״1

הווילות ש 1תנורי
ף* רחוב סוקולוב י 11 בבאר־שבע
4ניצבת וילה׳ מהודרת, מוקפת עצים
וגדר־אבנים. בווילה מתגורר עובד בכיר
של מיפעלי יס־המלח, ששכר את הווילה
בשנת , 1971 זמן קצר אחרי גמר הבנייה.
בונה הווילה ובעליה הוא מפכ״ל המיש-
טרה, חיים תבורי. הווילה הנאה נבנתה
עבורו על־ידי קבלן־המישנה אברהם אור־ליצקי,
שבנה עבורו גם את הווילה שבמושב
מסלול (העולם הזה .)2077
תמרי קיבל את המיגרש מעיריית באר-
שבע שהעניקה אחרי מילחמת ששת־הימים,
מיגרש גם לאלוף ישעיהו גביש. העירייה
החליטה לאפשר למפקד פיקוד־הדרום
גביש, ולמפקד המחוז הדרומי של המיש־טרה
תבורי, לבנות להם בתים ראויים
בעיר הדרום, והקצתה להם מיגרשים
כמעט ללא תמורה. במשך שנים אחדות
לא ניבנה דבר על המיגרש. אחר־כך החל
תבורי בונה במקום את ביתו הפרטי, באמ צעות
אורליצקי. גביש החזיר את המיגרש
לעירייה כשעזב את באר־שבע ועבר לגור
בתל־אביב. תבורי נשאר בעלי המיגרש,
כשעזב את באר־שבע ועבר לירושלים.
אורליצקי מסרב לגלות כמה קיבל תמורת
בניית הווילה המהודרת, ששיטחה כ־150
ממ?ר. הוא מציין כי לא רצה להרוויח

אצל תבורי, שהוא׳ידידו מזה שנים רבות,
וקיבל רק את מחיר עלות הבנייה.
אורליצקי בנה גם את הווילה של עופר
תבזרי במושב מסלול. לדבריו קיבל תמורת
הבנייה סכום של 130 אלף לירות, מזה
80 אלף לירות מן המושב ו־ 50 אלף מתבורי
עצמו. שטח הווילה במסלול, לדבריו 140 ,
מטר מרובע. המחיר שקיבל היה נמוך.
אבל אורליצקי הסתפק במחיר שבו לא
מרוויח, לכל הדיעות 130 :אלף לירות
לווילה של 140 מטר מרובע! מדוע היה
לאורליצקי עניין להפסיד על בניית הבית
עבור תבוריז
אורליצקי סיפר כי הוא ידידו הקרוב
של תבורי. אך לא רק הוא. יעקב חלפון,
איש־העסקים מן הדרום, אף הוא ידיד טוב
של תבורי. חלפון היה גם שותף לעסקיו
של אורליצקי, אם־כי לדבריו אין הוא
שותף שלו כיום ואין לו כל קשר לבניית
הווילות של תבורי. אבל חלפון יודע לספר
ברבים עד כמה תבורי הגון וישר, וכי יש
קצינים בכירים במישטרה המתנכלים לו
סתם כך.
תבורי עצמו רואיין ביום השישי האחרון
בעיתון דבר; ואמר שם :״התחלנו לבנות
את הבית, זהו בית צנוע בן 58 מטר,
ומאחר שבני לא קיבל תקציב־בנייה כמ־

קובל, זכה בהלוואה מן המושב כמקובל
ובריבית מלאה. בניית הבית תעלה כ־80
אלף לירות, וכל הזמן אנחנו משקיעים
ואף־נכנסנו לחובות בעיקבות בניית הבית.״
גירסתו של תבורי מנוגדת לחלוטין
לדיבריהם של אורליצקי ואנשי המושב.
זוהי רק אחת משפע הגירסות שהופצו
מאז פירסם העולם הזה את הפרשה לרא שונה.
דוגמה קטנה נוספת לגירסה סותרת :
תבורי ואנשי מושב מסלול טוענים עתה,
כי לא המפכ״ל התקבל כחבר למושב אלא
בנו, עופר, וכי הרישום בכרטיסי המושב
של שמו של חיים תבורי היד, טעות. העיתון
דבר הביא ביום השישי האחרון ציטטות
מראיון שנערך עם חיים תבורי לפני שנה
באותו עיתון. בראיון סיפר תבורי כי רכש
במושב מסלול יחידת־משק, וכי הוא עתיד
להשתקע במושב אחרי פרישתו מן ה־מישטרה.
מדוע
שילם אירגון־הקניות של המושבים
את כל ההוצאות על יחידת־המשק של
תבורי? למושב מסלול אושרו על־ידי
הסוכנות 60 יחידות־משק בלבד. היחידה
האחרונה שאושרה מבין ה־ 60 היא של
מיקרה דומה במיקצת לזה של תבורי.
זהו מיקרהו של יצחק עזרא, מנהל חברת
מושבי הנגב. עזרא אושר כמועמד במושב,
במיסגרת מיכסת ההתיישבות המאושרת,
קיבל מייד ממישרד־השיכון את הסכום
של כ־ 110 אלף לירות תקציב בנייה בהת יישבות.
הבית
נמצא עתה בשלבי בנייה סופיים.
עזרא קיבל אישור מן המושב לדחות את
מגוריו במקום למשך שנה. תבורי קיבל
במושב את היחידה מיספר 61 שאינה
מאושרת על־ידי הסוכנות. וכשאין אישור
התיישבותי של הסוכנות, אין מישרד־השיכון
מוציא את התקציב לבנייה. מנהל
האגף־לאיכלוס במישרד־השיכון בנגב, גד
צור, אישר כי רק על סמך אישור־בכתב
של הסוכנות על כך שבונה הבית הוא
חבר־מושב רישמי, משולם הכסף.
מועמדות ארוכה

זוהי הווילה שבנה הקבלן אברהם אורליצקי טבור חיים חבורי ברחוב
ק 1 1ידק
סוקולוב 16 בבאר־שבע. המיגרש ניתן לו מעיריית באר־שבע על־מנת

שיגור בעיר, אך הבית הושכר כאשר התמנה כמפקד המחוז ועבר להתגורר בירושלים.

נ .; 1ם

חבורי חייס

• ר־ .חבי
91300 פרטים

נזוויז ׳ >וו

יחרד) 0חו ד• קודם

77777777777777

עוטי•
יחרה 0ח 1ד • קודם
* 120 צק המזרחי מבודה בם
*• 10 ועח ג*יעה בפרדס
! • 920 מועלים ע עדי*• 1קד
רביח חובה • ו 7
•; 701
•* 70 ציוד לתלמיד אעלה ג
7*20 אברח נגי ה בית תבור
מס מו*ב • 9/7
• 022

9000

•000: 1.
] ! 0000

920,
19191

11000

1ן 1 1 1 1חשבונו של חיים תבורי מחודש מאי .1976 החשבון מראה כי המושב
1111111י^י שילם במקומו עבור פועלים שעבדו בפרדם, על נטיעות בפרדס, תשלום
לקבלן עליאן שהביא פועלים, ציוד לתלמיד (בנו, עופר) בבית־הספר אשל הנשיא.

^ יוון שתבורי קיבל מן המושב, ב־השפעת
אירגון־הקניות יחידה ללא אי שור
התיישבותי, אי־אפשר לתתו לו את
הכסף של מישרד־השיכון. אירגון־הקניות
מצא, איפוא, לנכון לממן את הוצאות הבנייה.
אגב, על אחד הצ׳קים ששילם המושב
לקבלן אורליצקי נכתב ״גמ״ח״ (גמילות
חסד).
המושב הילווה לתבורי לא רק 80 אלף
לירות עבור הקבלן. הוא הילווה לו כל
הוצאה והוצאה, אפילו את מיסי־החבר
החודשיים בסך 150 לירות. החשבונות של
תבורי מראים, כי המושב הילווה לו עבור
הפועלים העובדים ביחידת הפרדס שניתנה
לו, עבור מים, עבודות טרקטור, ואפילו
רישות החלקה של תבורי, סך 18 אלף
לירות. המושב פרע אפילו חוב ישן לבית־הספר
אשל הנשיא, עבור תלמיד. הכוונה
לבנו של חיים תבורי, עופר, שלמד בבית־הספר
הזה.
חריג נוסף: תבורי התקבל כמועמד
למושב בסוף שנת . 1974 מאז עברו שלוש
שנים, והוא עדיין מועמד. אין עדיין תקדים
להארכת מועמדות למשך תקופה כזו. מוע מד
חייב להפוך חבר תוך שנה, או שהוא
נפסל.
בעיקבות הפירסום בהעולם הזה, שהועתק
על־ידי שאר העיתונים, הופצו על-ידי חוגי
המישטרה והמושב גירסות רבות וסותרות,
כדי לטשטש את החריגים.
מנהל־החשבונות של המושב, שלמה
טוסון, אמר תחילה לסופר הארץ (ביום
החמישי שעבר) כי שמו של המפכ״ל נכתב
תחילה בטעות, והשם שונה במחשב רק
בסוף השנה החקלאית, כי אי־אפשר לשנות
מחשב באמצע השנה. כמה ימים לאחר־מכן
אמר טוסון, בשיחה מוקלטת, כי הוא נחקר

זהו אברהם אורליצקי,
שבנה את הווילה של
חבורי בבאר־שבע ואת הווילה במושב מסלול•
אורליצקי היה שותף של יעקב חלפון,
ועתה הוא משמש קבלן־מישנה בחברות.
יותר מארבע שעות במישטרה וכי חושדים
בו בקשרים עם מדליפי החשבונות. הוא
אמר כי פתח את התיק על שמו של חיים
תבורי בעת ישיבת ועד הכפר שבה נכחו גם
סעיד אהל וחיים תבורי עצמו. רק כעבור
כשנה אמר לו המזכיר להחליף את השם,
ומייד עשה כן.
הדרוס הפרוע
ך • אחרונהשהיתי במושבי הדרום.
אחרי ביקורי שם הגעתי למסקנה, שמן
הראוי למנות ועדת־חקירה שתחקור את ה מתרחש
ביישובי הדרום.
דרומית לרחובות, דומה שאך אין מדובר
במדינת ישראל המוכרת. הדרום הפרוע
של ישראל הוא מדינה ללא חוק. זהו מקום
שבו שולטות חמולות ביד רמה ובטרור,
תוך שיתוף־פעולה בין הבוסים המיפלג-
תיים, הבוסים הכלכליים והמישטרה. זהו
מקום שבו אישי־ציבור מזוהים לפי החמו לות
שאותן הם משרתים. זהו מקום שבו
שוררים חוקי־מוסר שונים, שבו השוחד
והקנייה של משרתי־ציבור הוא שיגרה.
הדרום הפרוע הוא מקום שבו הרגשתי
כיאנקי הבא לעיירה בדרום ארצות־הברית,
שבה מאוחדים הכל, במאמץ להסתיר מן
הצפוני את מה שקורה.
המהפך הפוליטי שהעלה את הליכוד
לשילטון, מאפשר חקירה כזו, שבה ניתן
יהיה לברר את קשר החמולות ולגלות את
המערכת שבה קשורים קשר הדוק אישי-
צמרת ועסקני־מיפלגות, שחברו יחד עם
ידידיהם ראשי הבנקים, העסקים והכלכלה.
זוהי מערכת העושה בדרום כבתוך שלה
כל השנה, וגורפת בטרור קולות בימי
בחירות.
כדאי יהיה לבדוק כיצד פעלה המישטרה
בדרום, האם השתלבה במערכת זו, ואם
לא השתלבה — מדוע לא הצליחה למנעה.

יגאל לכיס

שהפילה את שר־ההגנה של בריטניה למשהו זוו
שתי אפשרויות: להפוך לנזירה, או לעשות מה

? \ 1מנדי בתחילת דרכה בארץ, כש נישאה
לרפי שאולי וניהלה יחד
1עימו את המועדון מנד׳יס שנקרא על שמה.
׳ 1המקום ה פן לפופולארי ביותר בעיר.

ן יי י

30 .1

^ ! ווןו ! מנדי ממוגנת היטב בנוף הישראלי, משלימה את דירתה שבצפון תל־אביב,
111 משחקת בתיאטרון ובסרטים ועוסקת, להנאתה, בספורט הטניס האהוב
עליה. לדבריה היא ישראלית יותר. מהרבה ישראלים אשר היא מכירה.
למרות שמעולם לא התגיירה, כשהיא מזכירה את טס ישראל היא מוסיפה ״אנחנו.״

גי מסוגלת לעשות כל דבר בס
1 רגע, מבלי לעשות חשבון. אני שונאו
ומתרגזת כשאני נתקלת בתופעות לא הוגנות ול)
צודקות. נדלקת מכל מיני דברים שאינם נוגעיו
לי באופן אישי. אם משהו מרגיז אותי בדרום
אמריקה, אני מסוגלת לקחת מטוס ולטוס לשב
כזאת אני: ספונטאנית, פתוחה ואוהבת־צדק. יג
לי מזל שאני אמא של דנה, בת השמונה 1ר׳
היא עוצרת אותי מלעשות את כל הדברים שהיי
תי רוצה והייתי יכולה לעשות.״
מנדי רייס־דייוויס, שלוש-עשרה שנים אחר

ובקבלה, מצטטת מהתנ״ך. כשהיא מדברת
על מדינת ישראל היא אומרת בשיא ה־טיבעיות
:״אצלנו,״ וכשהיא מדברת על
עם־ישראל היא אומרת, כמובן מאליו,
״אנחנו.״
במשך כל איתן השנים שחלפו סאז פר־שת־פרופיומו
הסנסציונית, כמעט שלא יר דה
מכותרות העיתונים, גם ברחבי העולם
אך בעיקר בישראל. בשיה האחרונה הת פרסמה
כשחקנית, הופיעה בתיאטרון מול
השחקן גידעון שמר בקומדיה מי מפחד
מנישואין, גילמה את התפקיד הראשי
בסרט קוני למל בניו־יורק מול מייק בור שטיין
והפכה אלילת־הילדים, וכעת היא
מגלמת תפקיד של עובדת־סוציאלית, שוב
מול מייק בורשטיין, בסרט הרשלה.
אלא שהפעם משיה מנדי תדמית: לא
עוד נערת־זוהר בלונדית, חטובת גו, בע לת
עיניים כחולות מהממות ורגליים ש־אין־להן־סוף,
אלא אשה ממוצעת, שעיניה
מסתתרות מאחרי מישקפי־קרן עבים ׳ורג ליה
מכוסות היטב בחצאית־מידי שמרנית.

״גישה פילו סופי ת
ל חיי ם ״
** נד* היא איטה שעברה הרבה ב־
1*1חייה, הרב היותר מכל אישה ממוצעת
בגילה. היא אינה מסתתרת או מתחמקת
מעברה, וסוקרת את חייה בעיניים מפוכחות.
היא למדה להפיק לקחים מכל מה
שעבר עליה, ומתבלת את דבריה במישפ־טים
פילוסופיים ובעצות המצביעות על
ניסיון רב. כיום היא עומדת על סף שי נוי
מהותי בחייה. בראיון גלוי־לב שהע ניקה
באופן בילעדי להעולם הזה, סוקרת
מנדי את תקופת פרופיומו, את חייה בארץ,
ואת השינויים העומדים להתחולל בקרוב
בחייה :
״אני עומדת להתגרש בקרוב מרפי שאו לי.
אומנם נכון ,־שבשנים האחרונות לא
חייגו יחד, אך המשכנו לשמור על נישו אינו.
אינני יודעת למה, אולי משום שאף
אחד משנינו לא. היה זקוק לגט, אולי בג לל
הילדה. כעת אני מרגישה שברצוני
להתחיל תקופה חדשה, חיים חדשים, ואני
זקוקה לגט רק כדי להרגיש שיש לגיטי מציה
לסיום תקופת נישואי לרפי. מעו לם
לא הייתי בחורה אמביציוזית, אולי
משום שהכל בא לי כל־כך קל בחיים. אבל
(המשך בעמוד )32

העובדת הסוציאלית

רת־זוהר חטובת־איבריס וסכסית, כי־אם אשה

1ריים־דייוויס בתקופה שבה התפוצצה פרשת
!יומו. מנדי טוענת כי הזמן הפך את השערורייה
ומיסתורי. לדבריה היו לה, עם פיצוץ השערורייה,
ין כסף, היא בחרה בדרך השנייה, הפכה בררנית.

פרשת־פרופיומו, שהביאה לפירסומה העולמי.
אשה יפה בשנות השלושים של חייה, מטופחת
י מאוד, דוברת עיברית טובה ואנגלית במיבטא
בריטי מהוקצע. חיה עשר שנים בתוך עמה
ועדייו מעוררת סקרנות, עדיין מכה גלי־לחישות
בכל מקום שבו היא מופיעה, עדיין חידה שלא
נסתרה.
מנדי רייס־דייוויס יהודיה אולי יותר מהרבה
יהודים המתגוררים בארץ, למרות שבאורח ריש־מי
לא באה בקהלם ולא המירה את דתה ה נוצרית.
היא מגלה בקיאות מפתיעה בתלמוד

עם דנה

בת השמונה, בתה מנישואיה לרפי שאולי. מנדי
טוענת כי דנה היא זו העוצרת בעדה מלעשות
את כל העולה על רוחה. לדבריה היא אמא טובה, כיוון שכאשה

עובדת היא משתדלת יותר מכל אם אחרת. דנה לומדת בכפר
שמריהו ודוברת עיברית ואנגלית על. בוריין. יש לה ראש לעסקים,
שאותו ירשה מאביה, והרבה יופי וקסם אישי שירשה מאמה,

מברופיומו עד הר ע 1ל ה
(המשך מעמוד )31
כעת, אחרי הצגה אחת בתיאטרון ושני
תפקידים בקולנוע, שמאד נהניתי מהם,
אני מרגישה שאני רוצה להיות שחקנית׳
טובה ומועסקת, וזה חשוב לי מאד,,אני
אשה ידועה בעולם כולו. מצד
אחד זה נוח, מצד שני זה לא נעים. אני
יודעת שבגלל התדמית הארוטית שהיתה
לי, טועים בי לא אחת, ומקשרים ביני
לבין מנדי המוכרת ממדורי הרכילות. כש אני
קוראת כתבות מלפני 13 שנים, אני
מרגישה שאני קוראת כאילו על מישהי
אחרת. פרשת פרופיומו היתה שערוריה,
והיא באה עלי כמו סופה. אני זוכרת ש הרגשתי
שאינני יכולה להפסיק מה שקורה.
צעקתי וצעקתי, אבל לא היה מה
לעשות, הגלגל התגלגל, והעכבר הפך ל הר.
״נולדתי
בוויילס, לפני 32 שנה, וחיי הם
ספר פתוח. גדלתי ליד עירו של שקספיר,
סטראטפורד, וקיבלתי חינוך שמרני. מוזר
מה שהשנים עושות! כיום אני מתייחסת
לפרשת־פרופיומו כמו לאחד מאותם מיק^
רים לא־נעימים שיכולים לקרות לבן־אדם
במהלך חייו.
״הכל התחיל כשברחתי מהבית -בגיל
,16 והתאהבתי ביהודי הראשון שלי, ש היה
בן 40 ומת מהתקף־לב. גרנו ברובע
קנסינגטון שבלונדון. הייתי דוגמנית ו שחקנית
והופעתי בהצגה עם סמי דייוויס
ובסרטים עם בוב הופ וטרי תומם.

״לא הייתי
מעורבת בפרשה״
י • שנה היווה , 1960 אנגליה הי־
/ /י 1תה מאד שמרנית ופוריטנית. רק
ב־ 1964 החלה המתירנות לחגוג בלונדון.
ב־ 1960 איש לא העז לדבר על הפלות,
על יחסים הומוסבסואליים או על יחסי־אישום
מחוץ למיסגרת הנישואין. התובע
בפרשת־פרו-פיומו היה גריפית ג׳ונם, שב אותה
שנה תבע את הוצאת־הספרים ש הוציאה
את סיפרו של ד.ה. לורנס ״מאהבה
של ליידי צ׳טרלי״ ,על הוצאת לאור של
סיפרות־תועבה. מילים בעלות ארבע הב רות
היו מחוץ לחוק, תיאור מעשודאהבה
נחשב כדבר־תועבה. אנשים נענשו על
שהתנשקו על ספסל ציבורי לעיני ילדים.
כזה היה הלך־הרוח בהתפוצץ פרשת־פרופיומו.
כריסטין קילר ואני נפגשנו ב־לונדון
-.היא היתה בחורה יפהייה, שיכלה
להפוך בקלות דוגמנית־צמרת. שתינו עבד נו
כדוגמניות־פירסומת. היא טיפוס ״פו—
קי״ לגמרי, דפוקה בשכל, לא שמה על
שום דבר. אבל עד לפירסום הפרשה היתד,
בן־אדם פרטי והעסק הזה הרג אותה.
״לכריסטין היה רומן עם הנספח־הימי
עם ג׳ון פרופיומו,
הסובייטי, ובו־בזמן
שר־ההגנה הבריטי, שהי הנשוי לכוכבת־הקולנוע
ואלרי הובסון. כולנו היינו מיו דדים
עם ד״ר סטיפן וורד, רופא-עצבים
נודע, שטיפל באנשים ידועי־שם, החל מ־ווינסטון
צ׳רצ׳יל וכלה בסופיה לורן. הוא
היה רווק חברותי, היו לו בחורות ודירה
משגעת.
״אחרי שהחבר שלי מת, הציע לי סטיפן
לעבור לגור אצלו. הסכמתי. כך אירע,
שהייתי במקום הלא־נכון בזמן הלא־נכון.
ונקלעתי לפרשת פרופיומו, שלמעשה לא
הייתי מעורבת בה כלל.
יום אחד בא מישהו לירות בכריסטין
וגם בי. וכך העניין התפוצץ. אני לא
יכולה לנסות ולהסביר מר, בדיוק קרה. ידעו
שכריסטיו מיודדת עם הנספח הרוסי
וגם עם שר־ההגנה. ד״ר וורד ואני בכלל
לא היינו מעורבים בפרשה. כל הסיפורים
על הראי־הכפול, שהיה כביכול בדירת
סטיפן הם שטויות. הבית היה שייר לזמרת
דיאנה רוס שהרכיבה בו את הראי, שמ מילא
היה שבור.
״כשהתפוצצה הפרשה, הרגשתי נורא.
לא ידעתי איך לטפל בפירסום השלילי הזה
שנפל עלי פיתאום כאילו מהשמים. אני
שים נתקפו הלם מזה •שחייתי עם גבר
בן 40 בהיותי בת . 16 מי מתרגש מדברים
כאלה היום? סטיפן עצמו לא יכול לעמוד
במתח, וישלח יד בנפשו.
״אנשים שואלים אותי אם לא איכ פת
לי לדבר על פרשת-פרופיומו, ואני
אומרת שלא. ממיל אני לא מדברת
על עצמי כשאני ׳ מדברת על הפרש ה היא•
ועוד שואלים אותי אם אספר לבתי
דנה על אותה פרשה. בוודאי •שאספר !
״בתקופה ההיא היו פתוחות לפני שתי
אפשרויות: יכולתי לפרוש מהחיים ול־יה,פך
לנזירה׳ ,או להמשיך לחיות ולעשות

מהסיפור כסף. בחרתי באפשרות השנייה.
מישהו החתים אותי על חוזר,־הופעות והתחלתי
לשיר במקומות חשובים. עשיתי הון־
תועפות. הייתי בין האמנים שקיבלו את
השכר הגבוה ביותר בעולם• לא בגלל
קולי היפה, חס־וחלילה. הייתי כמו חיה.
אנשים באו רק לראות אותי ולתהות על
קנקני.
״ב־ 4בפברואר , 1966 הגעתי לישראל
— במיסגרת סיור במיזרח־התיכון ואחרי
שהייה בביירות — כדי להופיע במועדון
כליף. אינני יודעת איך בכלל נשארתי פה.
למעשה הייתי מאורסת לבארון צרפתי,
אמריקאי. הוא צריך היה לבוא בעיקבותי
לישראל אבל איחר את המועד, כי בי נתיים
היכרתי את רפי שאולי, שבא לר אותני
בכליף. אינני יודעת מה לומר על
האהבה שהיתר, בינינו. כל עוד היתר״ הר גשתי
אותה בכל חושי.
רפי היה אז בעל הדיסקוטק ויסקי א
גו גו. הוא לא היה מה שהוא כיום. לקח
לי זמן עד שהאמנתי בו, כי אני לא
,מתחברת׳ בקלות• אבל כישאני מאמינה,
אני הולכת עד הסוף. וכך קרה, שהייתי
בת 21 ומאוהבת, והדבר הנכון ביותר
לעשותו היה להתחתן.

ל תי א טרון
ול סר טי ם
ף* ציתי להתגייר ולהפוך יהד
דיה, אבל זה לא הלך. כשחזרנו

ארצה רפי לא רצה שאהיה זמרת. בגלל
הדם הספרדי שבו. אני תמיד אומרת שיש
לו, רגל אחת באתמול ורגל אחת במחר,.
״ביחד פתחנו את נזנדי׳ס, והתפקיד שלי
היה להיות במקום ולהגיד לכל אחד,
,־שלום, מה שלומך, מה שלום החתול, מה
שלום הכלב, האישה, הילדים ,.זד, היה
מ־שעמם עד מוות, אבל מצד שני הכרתי
במקום הזה הרבה אנשים מעניינים וחשו בים.
כי כל מי שהוא משהו והיה בא
לישראל, חייב היה להגיע למנד׳יס. באו תה
תקופה היה לי בית־חרושת לבגדים,
יחד עם הדוגמנית שרה אלי. זמן קצר
אחרי שהתחתנתי עם רפי, נולדה בתנו
דנה, שהיא היום בת שמונה ולומדת בבית
הספר האמריקאי בכפר־שמריהו.
״רפי ואני נפרדנו, והכרתי את ורנר
שטראוב, מבעלי מועדון טיפאני, איתו
נסעתי לספרד. לא התגרשתי מרפי, כי
המצב הקיים היה נוח כמות־שהוא. אחר-
כך, כשנפרדתי מוורנר, חזרתי לישראל,
שהיא ביתי, לכל הדיעות. יום אחד שי חקתי
טניס ועברתי בקירבת הבמאי יואל
זילברג. הוא אמר לי ־שי־ש לי רגליים
יפות ושהוא מחפש בחורה עם רגליים
כאלה לתפקיד נערת־זוהר בהצגה. באותה
עת יצאתי עם קונסול ארגנטינה בישראל,
ג׳ורג׳יו דדפונט. הוא רצה להתחתן איתי,
אבל לא רציתי לחיות בארגנטינה. הוא
הציג לי אולטימטום — או שאני מתחתנת
איתו, או •שהוא עוזב. לבסוף עזב.
״למחרת טילפן אלי יואל זילברג, והודיע
לי שקיבלתי תפקיד במי מפחד מנישואין.
נהניתי מאד מההצגה הזאת. אחר־כך עשי תי
את קוני למל. וכעת אני מופיעה ב־הרשלוז,
שם נכתב לי תפקיד מיוחד. אני
אוהבת את התפקיד הזה, כי הוא תפקיד-
אופי. כמה זמן אני יכולה לשחק נערות-
זוהר יפהפיות? ככלות הכל, הגיל עושה
את שלו וצריך לדאוג לעתיד.
״תוכניתי בעתיד הקרוב ביותר היא
להתגרש מרפי. אחר־כך, אני לוקחת
את דנה ונוסעת איתה, יחד עם המ כונית
׳שלי, לדרום צרפת. יש •שחושבים
שאני סנובית. זה לא נכון. אני פשוט לא
מתחברת בקלות. אני יודעת שאני מת גלגלת
על לשונות רבות׳ ,ועד היום לא
התרגלתי לזה• עדיין איכפת לי מה אומ רים
ומה חושבים עלי.
״למעשה אני סנובית ברוח יותר מאשר
כלפי בני־אדם. יש לי דיעה טובה על
עצמי ואיכפת לי לע־שות דברים על הצד
הטוב ביותר. מוזר, אבל יש לי פה חברים
טובים. הרבה מאד מהם ישראלים. חלק
מהם אינם עושים כלום, סתם טיפוסים
היפיים זרוקים, חלק מהם — אגשי־עסקים
מבוססים. יש לי גם כמה חברות, רובן לא-
נשואות, נשים עצמאיות בעלות קאריירה
משלהן, אחת מהן היא אם לילדה מחוץ
לנישואין: האחרת עומדת בקרב ללדת.
אף היא לא נישאה מעולם.
״אני מרגישה שישראל היא ביתי. יחד
עם זאת אני לא מוכנה להתחייב שאחיה
פה כל חיי. אני הולכת לאן ־שנושבת
הרוח, למקום שבו אני מרגישה הכי טוב.״
במדינה רפואה
נץ א שם ב א סו! ?
התיק הרפואי עשוי
להכיל את פיתרון תערומת
היולדת שלקתה בשיתוק —
אך כית־החולים מסרב להציגו
עם עלות השחר, מתעורר משד, אמריו
משנתו. עבודה רבה לפניו. הוא צריך לר חוץ.
להאכיל ולהלביש את אשתו הצ עירה
שרה ( )23 ולהבין אותה לקראת
הסעתה, בשעה שש, על־ידי איל״ן למוסד
של אגודה זו. שרה עדיין יפה, שערה
בלונדי־מתנפיף ועיניה גדולות ולוהטות.
אולם היא משותקת, ואינה מסוגלת אלא
לגמגם מילים ספורות•
הדימים דא הדאיג. האסון אירע
ימים אחדים אחרי ששרה ילדה למ-שה את
בנם בבית־החולים ליולדות הקריה בתל-
אביב. בבוקר יום ה־ 23 בדצמבר 1973
ירדה שרה ממיטתה, לראשונה אחרי הלי דה.
היא התלוננה על דימום, אך לא
היתד, מודאגת במיוחד, מאחר ־שידעה כי
תופעה זו נפוצה למדי אצל יולדות.
באותו בוקר, שעות ספורות לאחר־מכן,
כאשר אמה של שרה הגיעה לבית־החולים,
היא לא מצאה עוד את בתה, לא במיטתה
ואף לא בסביבה הקרובה של חדרה. לפניה
ביקר בבית־החולים הבעל והאב הצעיר,
משה, שחופשתו מהצבא הסתיימה והוא

במה שקרה? האם לא היתה כאן רשלנות,
או אולי טעות של רופא? ואולי הזריקה
שניתנה ליולדת אחרי הלידה (לדיבריהם),
היא שגרמה את הפגיעה במוח, א־שר הפ כה
אותה לנכה לכל ימי חייה?
את התעלומה ניסו לפענח עורכי־הדין
יהודה עצמון ומשה בן־ארי שפנו, בזה
אחר זה, אל מנכ״ל רשות בתי־החולים
העירוניים בתל־אביב, וביקשוהו להעביר
לידיהם את הרישומים הרפואיים •שהיו
בתיקה של שרה אמריו, כאשר אושפזה
כיולדת בבית־החולים.
למרות •שעברו שלוש וחצי שנים מאז
האסון, והתחלפו עורכי־הדין המטפלים
בפרשה, עדיין מסרב בית־החולים למסור
לידי המישפטגים המייצגים את המי־שפחה
את המיסמכים המבוקשים.
רכוש כית־החולים? ממישרד־הב־ריאות
נמסר לכתב העולם. ה1ה, שבתי-
החולים מוסמכים להחליט באופן בילעדי
אם להרשות למישפחה לעיין במיסמכים
השייכים להם (תיקה ־של שרה אמריו הוא
רכוש הקריה, שהוא בית־החולים עירוני-
ממשלתי) .עם זאת זכאית המישפתה לב קש
שרופא המייצג אותה יקבל לעיון
מיסמכים המצויים בתיק.
המישפחה טוענת כי יש מישהו שמ עוניין
למנוע בדיקת המיסמכים והרישומים
•שהיו בתיקה הרפואי של שרה אמריו,
כדי שלא יתגלו דברים בלתי־נעימים.
דוברת מישרד־הבריאות, דבורה גנני,
מסרה כי לא ידוע לה על בקשתה של
המי־שפחר, לקבל מיסמכים אלה לעיון.

שרה אמריו לפני ואחרי
נזה קרה לה, בעצם?
בא לנשק לרעייתו ולראות את תינוקם
בדרכו לחזית סיני.
כשראתה האם את פניהן המודאגים
של האחיות, הבינה מייד כי משהו קרה
לבתה• כל עוד רוחה בה חשה האשד,
בת הארבעים לחדר שאליו הופנתה, ואכן
מצאה בו את מבוקשה. שרה שכבה שם,
מחוברת לצינורות מכל הסוגים. הרופאים
הודיעו לאם כי בתה הצעירה נתונה ב מצב
קשה מאד. כל מה שהבינה
מהסבריהם היה כי שרה חסרת־הכרה,
בגלל אי־ספיקת־הלב. הרופאים אף סיפרו
לו שנאלצו לבצע בצעירה ניתוח, כדי
•שתוכל לנשום.
סיריד ;יקב הלידה. רק כעבור שלושה
שבועות חזרה שרה להכרתה. אולם
כחודש וחצי חלף לפנישהצליחה להוציא
מפיה הברות מגומגמות ספורות.
•שבועות רבים חלפו, מבלי ־שמצבה יש תפר
כלל. הרופאים החליטו ל־שלוח אותה
לבית לווינשטיין ברעננה. שם נאמר לאם
כי בתה נפגעה במוחה, והיא משותקת ב ידיה
וברגליה כתוצאה מסיבוך עקב ה לידה.
שיקומה
של האשה הצעירה היה איטי
מאד, והתקדמות כמעט שלא הורגשה. בר אותו
•שאין סיכויים לשיפור מצבה לקח
משה לבסוף את שרה, שאותה נשא ל-
אשה כשנה לפני לידת בנם, חזרה ה ביתה.
שם הוא מטפל בה כאילו היתה
תינוקת. הילד הועבר אל הוריה.
שני פרקליטים. משה, הבעל, וגם
וויולט, אמה של שרה, שואלים את עצמם
ואת כל מי שמוכן.לשמוע: הייתכן שאף
אחד מהרופאים •שטיפלו בשרה אחרי ה לידה,
בבית־החולים הקריה, אינו אשם
עיתונות איר סוחטי םהחמ או ת
הבארומטר שד כץ
כודק את המילים האמריקאיות
עבור העיתונות הישראלית
בימים הטרופים ישבין ממשלה לממש לה,
ממעטים הפקידים האמריקאיים הב כירים
להעניק שבחים לישראל סתם כך.
משום כך זוכה כל פליטת־פה ממשלתית
אמריקאית בכותרות בעיתוני ישראל. כו תרת
אחת כזאת פורסמה השבוע במעריב
ובישרה :״בדזינסקי השמיע כמה מחמ אות
לבגין.״ האומנם?
שליח מעריב לוושינגטון, עידו דיסנ״
צ׳יק, דיווח :״אחד המקורות אמר כי
בז׳ז׳ינסקי השמיע כמה מילים המות ב עניין
מעשיו •של האירגון־הצבאי־הלאומי.״
האצ״ל, כידוע, אינו קיים יותר מזה שנים.
יתרה מזאת: האצ״ל אינו ממ־שלת־ישראל
החדשה. ספק אם המילים החמות של
בז׳ז׳ינסקי, יועצו לענייני חוץ של ג׳ימי
קארטר, התייחסו למדיניותו של מנחם
בגין כיום.
המחמאות הושמעו בפגישה סגורה בין
בז׳ז׳ינסקי לבין שמואל כץ -שליח הלי כוד
לארה״ב. נוסף להם נכח באותה
פגי־שה גם שגריר ישראל בוושינגטון,
שימחה דיניץ• ספק רב אם דיניץ היה
טורח להדליף מחמאות על האצ״ל מאותה
פגישה. קשה גם להניח •שבז׳ז׳ינסקי עשה
זאת. מי נשאר? שמואל כץ• ,שמשום־מה
העדיף להסוות את עצמו.
העולם הזה 2077

תיקי רכטכון
השטח הציבור הבו שסח רננ״ה ובתו שד
ש מו אלונט מן קנתה ו מ נו ה נו דיד ה
וחוגי מלאכה וסוחרים, קיבל תרומות רבות
שאותן העביר לוועד הארצי למען השו טר
שליד מרכז השילטון המקומי.
המישטרד, עצמה דחפה ראשי־ערים לע סוק
בפעילות שגונתה בחריפות על-ידי
ם בקר-ד,מדינה1

ך* נטמן החליט להגיב על הדברים
שהועלו נגדו בכתבות הקודמות ב־ 1 סידרה זו. דבריו מובאים כאן, והם
מסיימים את חקירת העולם הזה בנושא
״תיקי רכטמך :
• מעולם לא הייתי בהמבורג, ולכן
לא יכול להיות שנסעתי עם ערבליך לעיר
ך* פגי שבוע ביקרתי במשרדי דשם-
׳ /המקרקעין ברחובות. ביקשתי העתק
נסח לחלקה מסויימת בעיר, שהיה דרוש
לי לבירור ענייני ראש־העירייה, שמואל
רכטמן. משהגעתי, כעבור זמן־מה, לביתי,
כבר טילפן אלי שמואל רכטמן, לשאול
מה מצאתי בנסח •שביקשתי ואם הוא יכול
לעזור לי. הוא סיפר כי גם המישטרה
מתעניינת בפרשה ,׳וכי המציא לה את כל
העובדות וישמח למוסרן גם לי.
השמועות על מה שקרה סביב המיגר־ש
ברחוב העבודה, שאותן בדקתי, היו מח־שידות.
לפיהן, שונה ייעוד המיגרש, מצי בור׳
למיועד־לבניה. מייד לאחר־מכן רכשו׳
בתו של רכטמן, מידי הקבלן, דירה
בבית •שהוקם על המיגרש ומכרה אותה
כעבור כמה חודשים. ברווח שהפיקה מה-
מכירה היא סימנה את ביתה בשיכון-
ההגנה (ראה כתבה בגיליון .)2076
העובדות, כפי שהן נראות כיום -הן
אלו:
המיגרש ברחוב העבודה 11 היה •שייך
ליוסף אפל, שהיה במשך שנים רבות,
מנהל מחלקת־הגנים בעירייה, ויצא לפנ סיה•
המיגרש סווג כשטח ציבורי •שהעי רייה
עמדה להפקיעו. שיטחו היד 750 ,מטר
לבנייה, ולדיברי רכטמן דרש אפל כי
העירייה תשלם תמורתו לפי מחיר השוק.
חברי ועדת־בגיין־ערים החליטו כי לעי רייה
יש במקום די שטח מופקע. הכולל
5.5דונמים של גן עירוני, הגובל במיג-
רש •של אפל. ביום ד,־ 18 באפריל,72 ,
אי-שרה ועדת־בניין־ערים את הפיכת ה שטה
מציבורי למיועד־לבנייה. זמן קצר
לאחר־מכן הודה אפל, במיכתב לראש־העירייה,
על השינוי שיאפשר לו למכור
את המיגרש ולממן טיפול רפואי יקר עבור
אשתו.
באותה עת ניהל יוסף אפל משא־ומתן
עם גורמים קבלניים שרצו לקנות את
המיגרש, אם במיקרה שהעירייה תשנה
את יעדו. ביוני 1972 נרשמה בספרי-
המקרקעין הודעה, כי אפל מכר את ה-
מיגדש לכמה גופים: שש שמיניות לחברות
של הקבלן יהושע פסו, והשאר לחברה
בשם צבר בנייה ברחובות. המחיר של
המיגרש היה 220 אלף לירות, כאשר לב נייה
אושרו 16 דירות. חברת צבר היתה
•שייכת בשעתו לשמואל רכסמן ולעיתונאי
יעקב תדמור. באוקטובר 1967 מכר רכט-
מן את חלקו בחברה, ותחתיו נכנס אליה
כשותף עקיבא קראוז. לפני כישנה נכנס
שותף נוסף, אהרון פנסו. צבר מברה
את הדירות של הבניין.
ב־ 21 בספטמבר 1972 קנתה בתו של
רכטמן דירה בבניין, ומכרה אותה כעבור
שמונה חודשים. דאש-ד,עירייה לא מסר
בכמה קנתה בתו ומכרה, אולם אישר כי ־
הרוויחה יפה. עתה חוקרת המישטרה אם
אכן הדברים נראים כה תמימים, או ששי נוי
הייעוד בע*שד, בתיאום עם רכי־שת
המגרש על־ידי פסו וצבר ומכירת הדירה
לבתו של ראש־העירייה.
ח דשה אחרת נוגעת לבית המש ״
ביר המרכזי במרכז רחובות. במקום
הוקם, ללא רישיון, בניין בן ישש קומות
על־ידי המשביר המרכזי. הבית הוקם לפני
תקופת רכטמן. לפני שלוש שנים קנתה
את הבית חברת־הבנייד, גזית, כדי להקים
במקום בית רב־קומות. כמה שכנים הגי־שו
התנגדות לוועדה המחוזית, שכן הבניין
ניבנה ללא חנייה מספקת. אחד השכנים,
אברהם נוטמן, היה אוהד של !מכבי בשי חות
בין נוטמן לראש־העירייה הסכים

חוש•העיר מתריס חוישש־ה
נוטמן להסיר את התנגדותו, תמורת הבטחה
•שחברת גזית תתרום 100 אלף לירות
למכבי. לאחר־מכן היו לחברה הוצאות של
שלושה מיליונים מעל לתיכנון, כדי לע מוד
בדרישות הוועדה המחוזית שהכפילה
את מיספר מקומות החנייה הדרושים. ה הברה
טענה כי רכישה את הבית על סמך
התחייבות העירייה שתקבל תוכנית־בנייה
מוסכמת, ועתה הפרה העירייה את הת חייבותה
ומשום כך אין היא רוצה עוד
לתת את התרומה למכבי.
שנים אחדות לאחר־מכן בנתה אותה
חברה בית רב־קומות במקום אחר, והפנט-
האוז שלו נמכר לאחותו של רכטמן, אזר חית
אמריקאית בשם לילי נייט. בעיר
פשטו שמועות כי קיים קשר בין רכישת
הפנטהאוז לבין מאבקיו של ראש־העירייה
לקידום בית המשביר המרכזי. לשמועות
אלה אין, לפי דעתי, כל יסוד.
התרומה למכבי שהובטחה בקשר לבית
המשביר היתד, חלק מעיסוקו בתרומות
•של ראש־העירייה. העיסוק זכה גם בבי קורת
מוחצת מצד מבקר־ד,מדינה, בדין-
וחשבון האחרון שלו, שבו נכתב :״לדעת
הביקורת אין זה ראוי שיושב־ראש של
ועדה מקומית, אישר בשיקול־דעתה עשויים
להיות תלויים עניינים בעלי ערך כספי
רב של קבלנים, יירתם לפעולות התרמה
בענף הבנייה. בנושא זה רצוי ׳שראש-
העירייה יפעל רק על־פי כללים •של מינהל
ציבורי תקין, מבלי להתחשב במישאלו־תיהם
של גורמים ציבוריים״.
פרישת התרומות מהווה חלק מחקירת
המישטרה כעת. אחד הגורמים שלחצו על
ראש־העירייה להשיג עבורו תרומות היה
המישטרה עצמה. רכטמן עצמו הודיע ל-
ימבקר־המדינה כי ״פעילותי בנושא הת רומות
היתד, זהה להנחיות חוזר המטה-
הארצי של המישטרה, שבו התבקשו ראשי
הערים לעשות למען גיוס תרומות למו עדוני
השוטר בעריהם.״
רכטמן שיגר פנייה לעשרות קבלנים
זו ובכלל לא הייתי עם ערבליך מעולם

בישום מקום בעולם, ואפילו לא במקום-
מגוריו בבלגיה.
• ערבליך לא ביקש מהעירייה להפוך
שטח שרכש על־ידי קפלן לבנייה. הנכון

בית וגן

הבית של חברת צבר,
שניבנה על שטח ציבורי
שהפך לשטח בניה. בבית זה קנתה בתו
של ראש־העירייה דירה, ומכרה אותה
כעבור שמונה חודשים ברווח נאה.

הוא שעוד לשני היבחרי לראשות העירייה
תיכנן האדריכל שפירא, מתכנן תוכנית-
המיתאר של רחובות, שינוי ייעוד קרקע
מחקלאי לבנייה בדרום העיר ובצפונה.
• מאז היבחרי לראשות העירייה, לפני
־שמונה שנים, לא היה לי כל מגע ולא
ראיתי את מלכה הרצברג, ולכן כל המיי־ש־פט
שמלכה הרצברג שימשה חוליה מק שרת
אידיאלית בין רכטמן, ידלין וערב-
ליך, אין לה כל שחר.
• ;נושא שכירת המחסנים לא היה
בכלל ביוזמתי. ועל כך יש פרוטוקול.
• מפיו של היועץ המישפטי־לעירייה
נמסר לי, כי אין כל ישחר לטענה שנציג
העירייה דוחה את הדיונים בכל פעם, ההי-
פך הוא הנכון — עורך־הדין של העירייה
תובע זירוז הדברים, וראש־העירייד, אף
לא הוזמן להעיד ובית־המישפט סירב להז מין
את ראש העירייה.
• בדקתי בכל מיסמכי העירייה ובדו״ח
מבקר־המדינה, ולא מצאתי כל מיסמך
כי על־מנת לשמור על האופי הציבורי
של ה־שיכון תוקם חברה שלעירייה תהיה
בה דיעה מכרעת.
• מעולם לא הגשתי שום הוצאות
לעירייה מנסיעותי בחוץ־לארץ, ולכן לא
יכול הגיזבר לאשר אותן תמיד וזוכה על
כך לתמורה מתאימה מרכטמן,״ כפי ש צוטט
בכתבה. אני מציין ומדגיש ־שמעולם
לא הגשתי שום הוצאות לעירייה. הנסיעה
היחידה שנסעתי על־חשבון העירייה היתד,
לרוצ׳סטר ניו־יורק, עיר־תאומה -של רחו בות.
ההוצאות והר,קצבה היו על דעת
מישרד־הפנים, ובאישור מועצת העירייה.
• יש עדויות של חברים וכן של
היועץ־המישפטי ־של העירייה ומזכיר ה עיר׳
שרשם פרוטוקול, כי מעולם לא
ביקשתי בישיבת ההנהלה כי חברים ישמ שו
בוררים בסיכסוו בין בתי לבין החברה
שבונה את קריית־ההגנה.
היה זה היועץ־המישפמי של העירייה
אשר הציע לי להביא רק לידיעת חברי
ההנהלה את העובדה •שבתי קנתה דירה
בקריית־ההגנה, ושקיים סיכסוך עם ה חברה.
עורך־הדין
בר הודיע לחברי ההנהלה
שהיתר, זו הצעתו, לא התקיים כל דיון ובל
ויכוח, ולכן תמוהה הפיסקה ״שרכטמן
חשב כי אם חברי ההנהלה יהיו בוררים
יוריד הדבר את המחירים.״
• אני דוחה בכל תוקף שעיריית
רחובות הירבתה להשקיע בגינון בשכונה
ובפיתוחה הציבורי, כפי •שנכתב בכתבה.
בכל השכונה כולה, עיריית רחובות לא
השקיעה אף פרוטה. רק באחרונה השקיעה
העירייה כ־ 2000ל״י בציוד מיגרש־מיש־חקים,
כפי שהיא עושה בכל השכונות
ובכל חלקי העיר. מיגרש־המישחקים הקטן
הקיים בשכונה מרוחק מדירת בתי.
• כל המיספרים שמופיעים בכתבה
על מחירי הדירות והסיכסוד עם החברה,
אין להם כל שחר. בתי קנתה דירה במחיר
מלא של — 255 אלף לירות, בה־בשער,
שהדיירים שדירותיהם גובלות איתר, קיבלו
בחזרה מהחברה החזר — 15,000 לירות
בסיכסוך שהיה להם עם החברה על. טיב
הבנייה, ובתי לא קיבלה — למרות שאותה
דידה הינה צמודה לדירת בתי.
• אני מכחיש את כל הקטע בקשר עם
חקירת המי׳שטרה. רמי זוטלר ידע *שבתי
קנתה דירה בקריית־ההגנה, ושלילי נייט
(אחותי) קנתה דירה ברחובות. אני מסרתי
עדות בכתב על כך. לא השפעתי אף
פעם על עדים. כל העזרה המלאה ניתנה
על-ידי לרמי זוטלר ולחבריו בעבודה, ועל
כך קיבלתי תשבחות מהממונה עליו.
מישטרת ישראל פעלה קרוב לשנתיים
בקשר לכל ההלשנות שהיו ובצורה יסו דית,
ללא כל הפרעה מצד כל גורם שהוא,
וחקרה דברים מיוזמתה גם כאשר לא
הוגשה כל תלונה. אם תקרא את העיתונות
מכל התקופה תראה, שהמישטרה אף עו דדה
אזרחים להתלונן.
• ברצוני להודיע את אשר אמרתי,
•שמשנת 1967 נפרדתי משותפות בפידסום
צבר, שעסק רק בפירסום. חברה זו החלה
לעסוק במכירת דירות, תיווך וכד ב־. 1970
לא היה לי כל ק־שר עם חברת צבר, ואף
הודעתי זאת מעל במת מועצת העירייה
מייד עם היכנסי לתפקידי כראש־העירייה.
,״על החתום: שמואל רכטמן.״

יגאל לביב !

311131231

(המשך מעמוד )21
של הפלמ״חניק, הגונב תרנגולת מן הלול
של הקיבוץ־המאדח למען הקומזיץ של
המחלקה, הפכה אצלו לשוד־לאור-היום,
כשהוא גונב דיברי־ערך ארכיאולוגיים בכל
רחבי הארץ.

אך דיין היה ונשאר צכר. כמו
אלץ כימי־זוהרו, הוא שופע קסם
אישי, ומסוגל להפעיל אותו כשם
שאדם פותח וסוגר ברז של מים.
הוא היה מסוגל ללכוד בנקל אנשים
שגדלו בחו״ל, כמו דויד כן־
גוריון ומנחם כגין.
מכיוון שהוא חופשי מכל השכלה —
פורמלית ואוטו־דידאקטית כאחת — הוא
מסוגל למצוא לא־פעם פיתדון בלתי־צפוי
לבעייה מעשית -מבלי שיהיה מוכשר לגבש
תיאוריה רצינית כלשהי שתוביל לפיתרון
של בעיות־יסוד.
דיין רדוד מכדי שיהיה דמות טראגית.
אולם גם הוא מסמל את הטרגדיה של
הדור — דור שראה בימי חייו׳ תוך 50
שנים קצרות, את עלייתה, פריחתה, הת נוונותה,
הסתאבותה ושקיעתה של תרבות.

גדלו על שמנת. אמא רדפה אחריהם כש בידה
הבננה׳לה.

יש הרכה מן האמת
הדור הזה מעודם לא
שד ממש כהוריו. הוא
ניתק את חכל־הטכור

כתמונה זו.
מרד מרד
מעולם לא
שלו.

מדוע?
הוא גדל בצילו של דור שהיה הרואי
אף יותר ממנו, דור של מקימים ומייס דים,
סוללי־כבישים ומייפשי־ביצות וחולי-
קדחת. אמו של יצחק רבין ואביו של
:משה דיין היו אגדות חיות, בני־ספארטה
חדשים. לא קל היה למרוד בהם.
מודגם שהורים אלה פינקו את הדור
החדש ודאו בו את התגשמות מאווייהם.
האם לא קמה הציונות כדי ליצור בארץ
״יהודי חדש״ — ולמעשה עם חדש ואומה
חדשה? האם צעירים אלה, שגדלו בנוף
החופשי של המולדת, לא היו בריאים
יותר, גבוהים יותר׳ זקופים יותר׳ מהו ריהם?

ההורים
פינקו את בניהם, ותוך
כדי בך שיעבדו וסירסו אותם.

הכישלון הפוליטי של הדור הארצישראלי
ותרבותו גלוי לעין.
הוא הגיע אד השילטץ באיחור,
ללא מאבק, כתהליך ביולוגי —
ואחרי כמה שנים נשמט השיל-
טון מידיו.

לפני שנים הרבה קראתי מאמר של זאב
ז׳בוטינסקי. אם זיכרוני אינו מטעני, היתד,
זו מסה של הירהורים על סיפרה של
עדנה פרבר, סימארון, המתאר את כיבוש
השממה האמריקאית, ז׳בוטינסקי טען כי
חלוצי ארץ־ישראל אינם אלא אברכי־מישי
בהשוואה לחלוצים הקשוחים של המערב
הפרוע.
היה בכך יותר משמץ של אמת. הדור
הקודם׳ דור העלייה הראשונה ובעיקר
השנייה, התגבר על המיכשולים הקשים
ביותר. הדור שנולד וגדל בארץ בא במי דה
רבה אל המוכן, מבחינה מעשית ורד
חנית גם־יחד.
הניתוח של הניתוק מן העבר היהודי
ה״גלותי״ בוצע עוד על־ידי הראשונים.
הדור הארצישראלי היה פטור מלבצע מה פכה
זו, כי היא הושלמה — לפחות למר־אית־עין
— לפניו.

מה גרם לכך י
הסיבות החיצוניות, כגון הקזודהדם ה נוראה
של מילחמת־העצמאות, אינן יכו לות
לספק הסבר מלא לכך. חייבת
להיות סיבה פנימית עמוקה יותר.
פעם קראו לילדי הדור הזה — בייחוד
בני־הקיבוצים — בשם ״ילדי תנובה״ .הם

מילבד ״הציונות הדתית״ ,שהרסה את

העובדה שדווקא איש זה הוא
היחידי מכני שיכבתו שנבלל בממשלה
שלאחר המהפכה, היא תעו־דת־העניות
הסופית לדור בודו.

הבננהידהשל גאל
ך* ל תרבות חדשה מחפשת את
^ הביטוי הפוליטי שלה. כל חברה חד שה,
שיש לה תחושה של נוח ותידרש,
שואפת אל השילטון.

הדור הארצישראלי גדל בבית-
ספר שהיה, כמידה לא־מעטה ,״אנטישמי״
.הוא הונך לבוז להווי ה גטו
היהודי, על תרבותו, דתו וספרותו.
שהרי הציונות קמה תוך
מרידה בהווי זה.

כל מה שיש במכונית א מ רי ק אי ת
פלוס ה ח סכון של ״רנו־

דנו 20ה מ כוני ת הי חי דהבעלת מנו ע
עד 1750 סמ׳י 7ז, שי שבה כל ה ציו ד
והא ביז רי םהב אי ם * :הגה כח * ב ל מי כ ח

דת־ישראל מבפנים! ,גדלו כל ׳זירמי הציו נות
תוך שלילה גילוייה של הדת. לא
במיקרה היה ז׳בוטינסקי אנטי־דתי מה כרה,
כמו הרצל לפניו ובן־גוריון בימיו.
היה ברור כי הדת, שצמחה בפזורה (ואולי
אף גרמה לה, כדעת רבים) תפנה את
מקומה ללאומיות החילונית המודרנית.
תוך כדי כך ספגה הציונות רבות מן
התפיסות של האנטי־שמיות האירופית.

הדור התחנך על ברכי התפיסות
האלה. הוא ראה כעצמו אני
טי־תיזה של היהודי ה״גלותי״,
הדתי, שלא היה אלא היהודי בפי
שהצטייר כעיני האדם האירופי
החילוני המודרני. אך בכך לא
מרד הדור כהוריו, אלא להיפך.
ההורים עצמם טיפחו תפיסה זו.

כך לא היתד, מרידה, מפני שהיה נדמה
שאין במד, למרוד. היה נדמה שאין צורך
לבצע מהפכה׳ מפני שהמהפכה כבר היתה.
כל התפיסות החדשות כבד ישנן. אין
צורך להמציא דפוסים חדשים. יש רק
צורך ״להגשים״ — מילה שהפכה סיסמת
הדור, דשפירושה התפטרות-מראש מכל
יומרה לקבוע י־עדים, להיאבק על ה־
״מד,״ .הוסכם כי ה״מה״ הוא קבוע, ויש
צורך לדון רק על ה״איך״.

הלם השואה
ץ את היתה אשלייה,
1בהיוודע השואה.
הידיעות על השואה ירדו על היישוב
הארצישראלי כרעם. רבים גיסו מאז לטש טש
את העובדה המוזרה, אך האמת היא
שבמשך כל השנים שבהן השמידו הנאצים
את היהודים, במיבצע שכימעט לא
היה לו אח ורע בהיסטוריה, היישוב לא
ידע ולא רצה לדעת. הידיעות שהגיעו
אל המוסדות הפוליטיים לא נמסרו לצי בור.
אולי לא האמינו בהן. אולי שררה
הרגישה עמוקה שלא כדאי להתרגש מדב רים
שאי־׳אפשר לשנותם. אולי היתד, קיי מת
התנגדות אינסטינקטיבית להתמודדות
עם עובדות בלתי־נתפסות, שהיו מחרידות
מכדי שניתן יהיה לעכלן.
כך או אחרת, כאשר כבש הצבא הסוב ייטי
המנצח את מחנות-המוות הראשונים
בסוף ,1944 ושוב לא ניתן להתכחש ל כפי
שנתגלה

אמת, עבר על היישוב הלם אכזרי. דור
ההורים ישל אז, הדור שפנה עורף לגלות
ולערכיה, נפל לפתע קורבן למוסר־כליות
נורא. רגשות ישל אשמה אפלה כירסמו
במעמקי תת־ההכרה, ויהפכו את הקערה
התרבותית על פיה. לפתע גילו ההורים
את נוף ילדותם׳ את הנרות של ליל-
הסדר׳ את היופי של העיירה היהודית,
את הקסם הנסתר של יהודי שלום־עליכם,
*שניראו אך אתמול כטיפוסים בזויים.
ריאקציה זו שטפה גם את הדור הצעיר
דאז, הדור הישראלי. ריגשי־האשמה לא
פסחו עליו. כל כמיהה למרידה באתמול
נחנקה באיבה. מבול הדמעות והחרטה
שטף כל תביעה לעצמאות תרבותית.

כך, כהגיע הדור הזה אל סף
התביעה לשילטון פוליטי — כ-
•טילהי מילחמת׳יהעצמאות — לא
עמדו בו כוחותיו הרוחניים. הוא
לא היה עוד בטוח כעצמו. הוא
היה מסוגל להשליך את חייו מנגד,
ליהרג, לבצע משימות כלתי-אפ-
שדיות. אכל הוא לא היה מסוגל
למרוד, לגבש את דרכו העצמאית,
לסלק את קודמיו.

שדהו 3ן־גוריון
ין זה מיקרה ששני המורים של
הדור, שני היריבים הגדולים — דויד
בן־גוריון ויצחק שדד — ,גדלו שניהם
בחו״ל, במיזרח אירופה, ובאו ארצה אחרי
התבגרותם. נדמה כי בכל הדור הארציש ראלי,
על שלל דמויותיו הסימפאטיות והפוריות,
לא קם אף הוגה-דיעות גדול אחד,
אף לא יוצר אחד בעל שיעור-קומה אוני ברסלי,
אף לא סופר או משורר או אמן
אחד שיצירתו חרגה מגבולות המקום וה זמן,
והצטרפה אל שיאי היצירה האנושית.
אכן, קמה תרבות חדשה, אמיתית, מוש רשת
בקרקע מולדתה. אך תרבות זו לא
הצליחה להתבצר, לגבש לעצמה דפוסים
פוליטיים וחברתיים מוצקים.

למחרת מילחמת ששת־הימים
ככד היתה זאת תרבות פגועה,
פצועה — ודווקא אז היא הועמדה
לפני האתגר החמור כיותר.
(הפרק הבא כסידדה זו :
יורם נתקל בסעדיה).

¥1£ז **0 1 0 ^ 15ז 1ט ^8£1

4־ חלונות ח שמליים * נעילה אוטומטית
של כל הדל תו ת בבת אחת * מו שבים
או ר טופדיים * חיזו קי ם מיו ח די םלדלתות
* כורחב פנימי כבמכונית א מ רי ק אי ת
* חלונו ת כהים (טוב ב מיו ח ד למיזוג אוויר!
* הנעה קדמית (זכור :״רנו״ -היצרן הגדול
ב עו לם של מכוניות ע ם הנעה קדמית ! )

ח שו בלדעת:
רנו - 20מ כוני תהבטיחות -מו קפת
חגו ר ת פל דהלה גנ ה על ה נו סעים.
בקר נא במרכז התצוגה. תרא ה ואז חאמיו.

־ ! 0א 1ע 0 15 8£11£א5££1

תל-אביב, טל 33241 .
חיפה, טל 510296 .

בו תשהקרס
החלף אצלנו את מכוניתך הישנה בחדשה.

* יחשל׳ ,טל 226491 ,

העולם הזה 2077

ס 13 וה ש ר גניה, שנערה נידון ד 5שגים
על חילקו בשוד נוסח ״התנו! הממי״
ין לי טעגות אל אף אחד. לא
אל חשופטים, לא אל המישטרה.
בעלי עשה פשע, והוא צריך לשלם על כך ו״
כך הצהירה גניה וילמובסקי, צעירה שחר חורת
ונאה בת ,25 דקות אחדות אחרי
ששופטי בית המשפט המחוזי קראו, בסבר־פנים
חמוד, את פסק־דינם, ששלח את בע לה,
הנריק בן ה־ ,30 לחמש שנות ישיבה
בכלא.
בערב ה־ 7בפברואר השנה התדפק הנ־ריק,
יחד עם שניים מחבריו, אריה קיצוני
ושליף זפוק, על דלת דירתם של מרגלית
ויצחק כהן, בבית המהודר שבשכונת בבלי
בתל־אביב. השלושה, שהיו חמושים ב אקדח
ובסכין ארוכה, ופניהם מכוסים ב־כובעי־גרב
דחפו את יצחק כהן הישיש,
יבואן־שמיכות במיקצועו, אל תוך הדירה.
כך נפתח שוד אלים ואכזרי בנוסח הסרט
התפוז הטכני. לדיברי כתב־התביעה, שהו גש
לפני השופטים אליהו מני, אברהם
חלימה ואלישע שיינבוים. התעללו השו דדים
ביצחק ובאשתו, בעטו בפניו, בחזהו,
צחקו בקול לשמע -תחנוניו ובכיו. בבית
הם חוללו מהומה -רבתי, הרסו ארוגות
!והפכו, שולחנות- .משלא מצאו את הכספת
שביקשו, פצעו את הישיש בסכין, ואיימו
עליו לבל יפצה את פיו.
שעה ורבע נמשך הסיוט. השוטרים ש הוזעקו
למקום, לאחר־מכן, לא מצאו במה
להיאחז. היה רק סימן יחידי: בעל הדירה
הצליח לצייר את קלסתר פניו של אחד
השודדים, שמשום מה לא חבש כובע־גרב. מבאן היתה -הדרך קצרה. בשעה
ארבע לפנות־בוקר, ומים מעטים לאחר
ליל השוד, התדפקה ח-וליד. של המדור
המרכזי על דלת דירתם של -גניה והנריק
וילמובסקי ברחוב דיזנגוף 110 בתל-אביב.
״אנחנו לוקחים את בעלך,״ הודיעו ה שוטרים
לגניה הנדהמת הוא נאשם בשוד
מזויין.״ גניה לא האמינה למישמע-או-ז־ניה,
פרצה בבכי, ביקשה רחמים על

עצמה על בעלה ועל ילדיה. אולם השוט רים
היו נחושים בדעתם. את הלילה ההוא,
שבו לא עצמה עין, וטיפלה בילדים המת ייפחים,
היא לא תשכח לעולם. מאז אותו
לילה לא ראתה את בעלה, אלא כשהוא
יושב ״שבור, מכווץ בתוך עצמו, על ספסל
הנאשמים או מעבר לסורגים החלודים
בחדר־המעצרים של תחנת המישטרה. מע תה
יישב מאחרי הסורגים של כלא רמלה.
חמש שנים -גזר עליו בית-המיש-פט-המ-חו־זי
- .בעקיפין -הוא -גזר גם חמש שניות
בדידות ומילחמת-קיום קשה על גניה -ועל
שני ילדים החמודים: ענת בת החמש,
ויוסי בן הארבע.

לא היה
מה ל אכול
ף* בדתי את הכדיק ב. 1970-
/ /י 1הייתי אז -גרושה צעירה,״ סיפרה
גניה בקול •שקט, מהסס.
״מאוחר יותר -גילינו שבעצם לשנינו
יש אותו סיפור חיים. הנריק גולד בפולין,
עלה לארץ עם הוריו. ההורים הקשישים,
לא התאקלמו בארץ והחליטו לרדת לגר מניה.
הנריק ברח מהם. באותה תקופה
כבר היה מגוייר. אמו היתד! נוצריה, אביו
יהודי, וכשהגיעו לארץ התגיירה כל ה־מישפחה
כהלכה.
״אינני יודעת למה הוא לא נסע איתם
לגרמניה. הוא העדיף את הארץ, ונשאר
כאן לבדו. בלילות, כך סיפר לי, י-שן באו טובוסים,
אצל חברים. חי -מן היד אל הפה.
אבל אל חבורה רעה לא הגיע. תמיד
מצא עבודות פשוטות מגיל , 15 מאז ש נשאר
לבד בארץ. לצבא לא גייסו אותו
בגלל בעיות רפואיות. אחר־כך הוא הת חתן,
ואחרי ארבעה חודישים התגרש. אז
הכרנו, באיזה מועדון בתל־אביב.״
גניה נולדה בדרום תל־אביב, להורים
יוצאי סוריה. ההורים התגרשו כשהיתה

11י^דן ו 1| 1 1אחד המיקצועות, שבהם עסקה גניה וי?
1ע מובסקי, בניסיונה לצאת מן הבוץ הכלב?
שבו שקע הזוג, היה ריקודי־בטן. לדבריה, הופיעה רק במקומו
מכובדים. לפני נישואיה להנריק היתה גניה לוטשת יהלומי!

114 1111111
החתונה עוד היו
מצא עבודה, אני

צילום מחתזנת הזוג. הנריק וגניה נישאו בטכס
צנוע, בנוכחות ידידים מעטים בלבד .״אחרי
חיינו נסבלים,״ מספרת גניה בת ה־ .25״הנריק
נכנסתי להריון, אך המצוקה הרסה את חיינו.״

ילדה, ומישפחת שכן אימצה אותה .״הם
היו ממוצא תורכי,״ היא מספרת .״הועידו
אותי מגיל צעיר להינשא לבנם. ואומנם.
דק הגעתי לגיל 17 נערכה החתונה. לא
הסתדרנו יחד, למרות שמבחינת כסף לא
היו לנו בעיות. היינו פשוט כאח ואחות,
ולא יכולנו להיות פיתאום בעל ואישה.
.,.אחרי שלושה חודשים ביקשתי להתג רש.
בשביל מיישפחת בעלי זה היה הלם
ופגיעה. לבעל זה כאב פחות. עד היום
אנחנו ידידים, ומפעם לפעם הוא מתקשר
ושואל אם הוא יכול לעזור לי, בייחוד
אחרי מעצרו של הנריק. בני מישפחתו
של בעלי הראשון נתנו לי קצת כסף
להתחיל בחיים עצמאיים, ושכרתי לעצמי
חדרון קטן בשכונת שפירא בתל־אביב.
לשם עבר הנריק לגור אתי, כשהכרתי
אותו.״
הנריק, תמיר, בלונדי, מהיר־דיבור, הש תכן
בדירתה של גניה, ומצא לעצמו עבו דה
כמרכיב־תריסים שכיר .״-הוא ישן על
הריצפה, כי לא היתה לנו ספה כפולה,״
נזכרת גניה, קצת בנוסטאלגיה. היא-עצמה
עבדה כמלטשת־יהלומים, עד שנכנסה ל הריון,
שנה אחרי נישואיהם. אחר־כך בא
הריון נוסף.
״ההידרדרות התחילה כשהנריק הפסיק
לעבוד,״ מספרת גניה .״הוא התחיל לסבול
מכאבים בגב ובעמוד-השדרה. פרט לכך
לא היה מקום בחדרון, שהיה ללא שירו תים,
אפילו ללא מיטב-ח. התחלנו לחפש
דירה, ועבודה בשביל הנריק. פניתי לליש־כת-הסעד,
ללישכת-העבודה, לכל מקום
אפשרי. בעלי רצה ללמוד להיות טכנאי-
אלקטרוניקה. התיסכולים על שלא יכול
ללמוד, שיגעו אותו. גם אני הפסקתי לע בוד,
ומצבנו הכלכלי היה בכי-רע. לא
היה אפילו מה לאכול.
בעלי הוא טיפוס חלש במיוחד. החיים

א שתו ש ל שוד ד
(המשך מעמוד )35
קשים מדי עבורו. הוא נכנם לדיכ אונות,
לא ידע: מה לעימות עם עצמו.
לבסוף ניסה להתאבד. לפני שלוש שנים
בלע כמות עצומה של גלולות, ואושפז
בבית־החולים לחולי-נפש בבת־ים.
״ביקורינו בלישכת־הסעד הפכו תכופים
יותר ויותר. אמרו שם להנויק :׳תהיה
גנן!׳ הוא אמר שהוא רוצה לעבוד, אבל
את הפרחים הוא לא אוהב. לא התאמצו
יותר. מדי לסדר אותו בעבודה, העדיפו
להפוך אותנו למקבלי קיצבת־סעד, ומדי
חודש שלחו אלינו 1400 לירות, ובילבד
שנעזוב את הפקידים במנוחה ולא ננדנד
להם.
״בעלי היה בבית. כשהילדים היו איתו,
הוא היה להם כמו אמא. רחץ אותם, הש קיע
את עצמו בהם. אבל הדיכאונות חזרו
אליו. הוא התחיל לשתות. פחדתי שלא
יידרדר: גם לסמים, אבל נראה שהפחד
מן הכלא מנע אותו מכך. הוא התפרץ
לפעמים. אבל אלה לא היו התפרצויות
אלימות. תמיד, כשהיה שיכור, צעק :׳זה
משגע אותי, שאני לא יכול לקיים את
הילדים שלי ואת אשתי.׳
״השתייה היתה אצלו בריחה מהמציאות.
גם אני: הרגשתי ״שאבי מתמוטטת לאט-
לאט. אחר־כך שכרנו דירה אחרת, ברחוב
דיזנגוף. הדירה חיתה ריקה, והנריק עמל
רבות כדי להפוך אותה לדירה מישפחתית,
חמה. הוא הספיק להשלים רק שני חדרים,
בנה ארונות במו־ידיו, קישט, ריהט, הרגיש
שהוא בונה לו מיבצר פרטי, אישי. את
החדר השלישי בדירה, שאחר־כך רכשו

מי שהושפע קשה מאד ממעצר
האב באישון־לילה היו שני ילדיו,
ענת ויוסי .״שבוע אחרי המעצר, אחרי
שהנריק כבד הודה בפשע, סיפרתי לילדים
שאבא עשה מעשה רע ויישב בגלל זה
בבית־הסוהר,״ מספרת גניה .״הילדה לא
מסוגלת להשלים עם זה. לקחתי אותה
בהתחלה לביקורים אצל בעלי. היא צעקה
,אני רוצה לחבק את אבא!׳ והנריק, מבעד
לסורגים, בכה. לבסוף ביקש שלא אביא
את הילדים, והם רק כותבים אליו.״
מיכתב של ענת לאבא בכלא :״אבא,
תחזור. אמן! אבא מתי תבוא? אמן!
אבא אני רוצח אותך. אמן!״ הנריק פורץ
בבכי, לדיברי גניה, כשהוא קורא את
מיכתביה.
״הערבים,״ מספרת גניה ,״עוברים עלינו
בהסתכלות בתמונותיו של הנריק. תמונות
ישנות, מכאיבות. אנחנו חיים כאילו הוא
נמצא איתנו׳ בבית, בכל, מקום. הילדים
מדברים עליו כל היום. הם עדיין לא
קלטו את העובדה שלא יראו אותו חמש
שנים.״

הריח
של אב א
4ני־ נותרה לבדה. אינה יוצאת את
^ פתח הבית. את הילדים העבירה למיטה
הזוגית של בעלה ׳ושלה, והם ישנים איתה
מדי לילה.
היא ממתינה בקוצר-רוח לקיצבת־הסעד
( 1100 לירות בחודש) ,חיה בין פגישה

גניה וילמוכסקי ליד תמונות כעלה וידדיה
״אני רוצה שיסלחו לי

שנוע 2
״ ג ת ״ ,ת״א, צליל סטריאופוני
״רחל״ ,אשקלון
הסוי ^(*סון נזסי?)

וי^וסיון יד

כאשר
אמאואבא

מתגרשים

הספר לילדים עם הקדמה לה ור ים
מאת ד״רריצירד גרד נר
הספר הראשון על נ ושא רגיש זה
שננתב במ י וח ד לקריאה עצמית ע״י
ילד ים. המחבר מדבר במישרין
וביושר אל י לד ים א וד ות הרגשות
העל ול ים להתעורר בקרבם.
הפצה לחנויות: ת״א ,״א י יל״
; 296243י -ם, בנס ; 67364 ,
חיפה, בן־שלמה . 662341 ,משלוח
לכל מקום בארץ5 4 לי .
יסדו״ ת. ד , 16096 .ת״א

אותה גניה והנריק בדמי־מפתח, לא הספיק
להשלים, והוא עומד בריקנותו עד היום.
אבל הדירה החדשה לא פתרה את הבע יות
הישנות, את הניסיונות למצוא עבודה.
התמיכה המשפילה מלישכת־הסעד הוסי פה
להגיע. גניה החליטה לצאת לעבוד
כרקדנית־בטן. הנריק הפך מתוסכל עוד
יותר מן העובדה שאשתו נאלצת לפרנס
•גם אותו .״שנאתי לרקוד ריקודי־בטן.
לפעמים גם פחדתי,״ ;מודה גניה .״גברים
נטפלו אלי, הטרידו אותי; .אנשים לא
רואים בזה מיקצוע מכובד. אז הפסקתי
עם זה אחרי תקופה קצרה.״
ושוב נותרו ללא כסף, עם מקרר ריק.
הנריק שקע במשקהו. אחר־כך אירע השוד.
״אני בטוחה שזה לא היה משהו מאורגן
כפו שכתבו בעיתונים,״ טוענת גניה .״ה חובות
העיקו עלינו מכל הכיוונים, והגריק
נשבר.״

הילדיס מסתכ לי ם
ב ת מונו ת
64 פני השוטרים מיהר להודות. הוא
/לא הכחיש. אפילו סיפר היכן הסתיר
את אחד התכשיטים שגנב מהבית השדוד.
את הכסף החזיר, כפי שסיפר לחוקרים,
לנושיו. סכום קטן. לטענת המי־שטרה נש דדו
מיצחק כחן 10,000 לירות. לטענתו
של הנריק, רק 5,000 ואם כבר חילק
את זר. בין שלושתם — מה כבר נשאר
להנריק?״ קובלת גניה .״הוא אפילו ביקש
ממני שכשאוכל, שאחזיר את הכסף למיש־פחת
כהן. כשהלכתי אליו למישטרה׳ היד.
אומר לי כל הזמן:־,אני עשיתי את זה.
אני מודה. אני רוצה שיסלחו לי. אני
רוצה שאת והילדים תסלחו לי, ותחכו לי.״

חטופה אחת עם בעלה לפגישה שניה.
היא מתמרמרת על כך שמניחים לה לראו תו
רק אחת לשבועיים. אבל מעבר לכך,
יש לה טענות חמורות הרבה יותר.
״בעלי פשע. עכשיו הוא בכלא,״ היא
אומרת .״אין שום אפשרות לעזור לו
לשקם את עצמו? אני אחכה לו עם
ילדיו חמש שנים. אעשה הכל כדי שיבוא
אל בית חם, כמו שרצה תמיד, כמו שהיה
חסר לו תמיד. אמצא עבודה. יהיה בסדר.
אבל הוא? נרקב בכלא, מפגישה לפגישה 1
נעשה לבן יותר, חולה יותר, מדוכא
יותר.״
אולם התיק המישטרתי מגלה סיפור
נוסף, השזור בסיפורה של גניה, והקשור
באותו מעשה־שוד. חברתה של גניה, סמי-
רה דויד, ילידת עיראק, בת .25 נחשדה
שהיתר. המוח שמאחרי אותו שוד אכזרי.
לפני שבועיים קיבלה גניה את בגדיו
האזרחיים של בעלה, אחרי שהחליפם ב־ *
מדי האסיר האפורים .״חזרתי חביתה עם
הבגדים,״ היא אומרת ,״וענת התנפלה
עליהם. דיברה איתם ואמרה :׳איזה ריח !
זה הריח של אבא!׳ מאז היא מסרבת
להיפרד מהם, וישנה איתם בלילות.
״בשבילי ובשביל הילדים, זה כאילו
גזרו מאסר־עולם על כולנו ביחד.״ אומרת
גניה במרירות .״לא נותר לי אלא להת פלל
בלילות שהכל יהיה בסדר, לחכות י
כל יום שזה כבר ייגמר ושהזמן יעבור
מהר. החלום שלי הוא כל־כך פשוט. אני
רוצה שהנריק יפתח לילה אחד את הדלת
ויגיד , :חזרתי לתמיד. תראי שיהיה בסדר.׳
זה החלום שלי. אם הוא יתגשם ומתי,
אני לא יודעת. אני רק מקווה.״

מאיר דורון
ה חו ל ח

הז ה

77 חס

)וי פי ח בי ח ש?

•י! עקותרמותבקעו מכיוון הביקתה
^ שעל פיסגת ההר. איש מתושבי כפר
הטבעונים אמירים, שהצעקות החרידו או תם
משנתם, לא ניגש לבדוק מה מתרחש
בביקתה שבה התגוררו נחמן פרקש, אשתו
גאולה ובנם בן החמש, סו.
למחרת נראתה גאולה פרקש עומדת
על הכביש הראשי בואכה צפת. בידה
האחת החזיקה את חפציה הדלים, ובשנייה
אחזה בידו של בנה הפעוט.
״מאז,״ כך מספרים באמידים שבגליל,
״התחילו הצרות.״ הן הגיעו לשיא חדש
כשנחמן פרקש נמלט, לפני יותר משבו עיים,
מידי המישטרה בעת שהובא אל
ביקתתו, אחרי שתושב אמירים התלונן
עליו שהוא מגדל צמחים לצורך הפקת
סמים. פרקש לא נמצא עד היום, למרות
שברה כשהוא כבול בידיו ופצוע בדגלו.
ביום השישי האחרון קיבל עודך־הדין
צבי ליד־סקי מיכתב, שהגיע אליו בדואר.
השולח היה נחמן פרקש. חותמת־הדואר
על גבי המעטפה טושטשה, ואי־אפשר היה
לזהות את המקום שממנו נישלח המיכתב,
שנכתב בכתב־יד ברור ובעיברית רהוטה,
וזה תוכנו:
״בעזרת השם, צבי •שלום. בהפעם ה אחרונה
שהוצאת אותי מבור הכלא, לאחד
17 יום של עינויים, אמרת לי שהיתה זו
הפעם האחרונה שאתה עוזר לי. לבן
איני בטוח אם המיכתב הזה יביא לאיזו
תוצאה, אולם לפחות חייב אני למסור
לך מה קורה איתי. באשמורת הבוקר.יום
שני התעוררתי לשמע קול , :פרקש, אתה
עצור!׳ קפצתי מן האדמה וניסיתי לברוח,
אולם נכשלתי ונתפסתי. הובאתי לכלא
בצפת. זה היה שוק חזק, ומייד נפלה
רוחי וכולי הייתי ממש בסיוט.
״אני מיום ששיחררת אותי חי חיים
הגונים. עובדה, עשיתי לי גינה ומגדל
ירקות, וחשבתי שהגעתי אל השקט ואל
התורה. לפעמים נדמה •שאני הולך בדרכי
רבי שמעון בד־יוחאי, זפיתאום כל מאמצי
כל מה •שאני משיג נופל, ואני מוצא
עצמי נרדף !מואשם ומושפל. המישטרה
ערכה חיפוש אצלי ומצאה איזה תרופות
להרגעת עצבים והם בטוחים שזה אופיום,
זזה רק תרופה שהם לא מכירים מתוצרת
סין.
״התנהגות המישטדה בשעת החיפוש
היתד, כה גסה ומשפילה. הם שברו והפכו
בלי התחשבות. וכעת אני כותב אליך מ מקום
מחבוא ומבקש ממך, שלמרות ש אמרת
שזו הפעם האחרונה, דע לך שאני
הפעם חף־מפשע, ונרדף על־ידי הכפר ש־פיברק
נגדי אשמות אלה כדי להרוס אותי.
אנא, צבי, אינני יודע מה שיכול לקרות
לי. המישטרה חסרת־מעצורים ועלולה לפ גוע
בי. אנא, בוא לעזרתי.״

אויבי ם וידידים
ב א מידים
* כאן הוסיף פרקש מיספר מילים
1לאביו, המתגורר בארצות־הברית וה שוהה
עתה בביקור בארץ :
,.אבי היקר, בפעם הראשונה כשנכנסתי
למאסר עזבת אותי וברחת לאמריקה. האם
לא תבוא פעם לעזרת בנך החוזר בתשובה?״
יום
אחרי שהמיכתב הגיע למ״שרדו של
עורך־הדין לידסקי בתל-אביב, הופיע ב מקום
איש אמירים ומסר לפרקליט כי
פרקש מוכן להסגיר את עצמו. לידסקי
התקשר עם מערכת העולם הזה, ואחרי
התייעצות הוחלט כי כתבת העולם תזה,
יחד עם עורך־הדין, ייפגשו עם פרקש
במקום־מחבואו, שאליו יוביל אותם הש ליח.
לאחר־מכן יקחו את פרקש לתחנת־המישיטרה
בצפת. אלא ששעות ספורות
לפני המועד שנקבע, התקשר השליח עם
לידסקי ומסר לו כי פרקש חזר־בו.
איך הסתבך נחמן פרקש שנית עם הד
מישטרה, ומה הניע אותו להוסיף בריחה
נוספת אל המיספר האינסופי של בריחות
שניזקף כבר לחובתו?
אמירים הגיע פרקש לפני כשנה,
אחרי שגורש על-ידי שופט צפתי

תה לשקם את חייה בארצות־הברית, לשם
נסעה עם בנה סו, אלא ששילטונות־ההגירה
האמריקאיים לא חידשו את האשרה שלה,
והיא שבה לישראל.

לדיברי עלית קמפבל, לא היתד גאולה
מאושרת עם בעלה והתגוררה עימו רק
מכורח המציאות. עלית, אחת הפעילות
במקום, היא דור שני במקום. הוריה הם
דורקה. וגידעון למדן ממיסדי הכפר.
״גאולה שפכה בפני את מר גורלה,״
סיפרה .״היא סיפרה לי שניסתה ל היפטר
מפרקש עשרות פעמים, פנתה
אל המוסדות שיעזרו לה, אך גם המיש־טרה
וגם מישרד־הסעד סירבו להתערב.
היא ניסתה לשקם את חייה בתל-אביב,
אך הוא הגיע אחרי לשם והקים צעקות
בדירתה השכורה. כאשר בעל־הבית שמע
שהיא אשתו של פרקש, גירש אותה מביתו.
״היא חזרה לצפת, שם מתגוררים הוריה
הזקנים, אחיה השוטר ואחותה, שהיא
אחות העובדת בקופת חולים. גאולה קיב לה
עבודה בספרייה העירונית, אך סרקש
הגיע גם לשם והקים צעקות. היא פוטרה
מעבודתה, עד שלא נותרה לה ברירה
והיא חזרה איתו לאמידים.״
גאולה היתד, בודדה מאד באמירים. אנ שי
הכפר לא הכניסוה לבתיהם. לבד מ בלה
שולדברנד, רעייתו של שחקן־ה־כדורסל
השוודי לורנם שולדברנד ובני
מישפחת פיטרסון, לא היתה לגאולה נפש
חיה להשיח לפניה את ליבה.
אנשי אמירים התנכרו לה רק בגלל
העובדה שהיתה אשתו של פרקש, היא
התחננה לפני חברי הכפר שיקבלו את
סו לגן־הילדים, כדי שיימצא במיסגרת.
החברים סירבו. אישור כזה היה מהווה
לדעתם, מתן גושפנקה חוקית לישיבתה
של מיישפחת פרקש באמידים. גאולה סבבה
בכפר, מבית לבית, סיפרה כמה היא אומ ללה
והתחננה :״אנא, אל תתנקמו בילד
-שלי. הוא לא אשם שיש לו אב כזה.״

להרים ,״שם״ — כך אמר לשופט
״ברצוני לרעות את צאן אבותי.״
הוא בחר לו פיסגת הר מרוחקת כמאה
מטר מביתם של עלית ופילים קמפבל,
שהוא הקיצוני בבתי הכפר׳ והקים שם
את ביתו.
פרקש, שהוא טיבעוני אדוק, רכש לו
מיספר ידידים בכפר אמירים, ובכללם הזוג
ג׳ואי ופטר פטרסון, עולים חדשים מאוס טרליה-
,שבעזרתם בנה את ביקתתו על
פיסגת ההר, שלום זמיר-ונדיה צור, תו שבי
אמירים ותיקים.
הצרות החלו אחרי שאנשי!אמירים טענו
נגדו כי הוא גונב מחצרותיהם חומרי-
בנייה כדי לבנות את הביקתה שלו. אמר
השבוע מזכיר אמירים, יהודה פוקד :״פר־קש
הוא המחדל של אמירים. מזמן היינו
צריכים לסלק אותו מהכפר. הוא הביא
לנו רק צרות. אלא שיש בינינו כמה ׳יפי-

קטעמה מי

נפש׳ שבגללם הוא נשאר כאן. את הביק
תה הוא בנה ׳טחומרי-בנייה שגנב מחצרות
החברים. אנחנו כפר שקט, בן >0
מישפחות, שנוסד לפני 18 שנה.
״אנחנו לא מעוניינים שאנשים מסוגו
של פרק-ש יחיו בתוכנו. ילדה קטנה הריעה
סיגריה שהוא זרק בכביש, ונרדמו
ליומיים. אני טוען שהיינו צריכים להרוג
את הביקתה שלו ולסלק אותו. מזל שגיל
אצלו אופיום׳ אחרת לא היינו נפטריג
ממנו לעולם.״
צרות במי שפחה
^ חדי שבנה את כיקתתו, הביא
\ 1פרקש לאמידים את אשתו גאולה ואת
בנם. שנתיים קודם־לכן נפרדו, וגאולה ניס
מזכירות
הכפר כינסה ישיבה מיוחדת
לדון בבעיית בנו של פרקש. עלית קמפבל
היחד, המתנגדת החריפה ביותר לישיבתו
של פרקש: באמידים. אף־על־פי־כן טענה,
כי אסור לפגוע בילד בגלל אביו. לבסוף,
אחרי ישיבה סוערת, הוחלט לקבל את
סו לגן. הגננת, אורה, מספרת כי סו הוא
ילד רגיש ואהוב במיוחד על הילדים.
מוסיפה דורקה למדן :״גאולה היא אם
למופת. הילד היה תמיד נקי, רחוץ ומסו רק
למישעי. זהו ילד מקסים ופיקח במי דה
בלתי-רגילה. היא היתה הולכת איתו
בשדה -,והוא היד, מזהה צמחים וציפורים.
נקיונו היה ממש מופתי, בהתחשב בתנאים
שבהם חי. היא היתד רוחצת אותו מתחת
לברז שבחצר בית־התדבות׳ או ליד הצר כנייה.
איזה חיים אומללים היו לה! הוא,
פרקש, היה יושב שעות על פיסגת ההר
ומחלל בחליל, והיא המיסכנה היתד, אופה
לו לחם בטבון.״
שבוע ימים אחרי שהתקבל סו בגן־היל־דים
•של אמירים, עזבה גאולה את הכפר,
אחרי מריבה סוערת עם בעלה. מאז שעז בה׳
החלה בעיית פרקש. לדיברי אנשי
הכפר, החריפה בעייה זו עוד יותר אחרי
שנתגלה כי רבו הגניבות בכפר. הוקמה
ועדה מיוחדת ,״ועדת פרקש״ ,שעליה
הוטל לטפל בסילוקו של האיש מהכפר.
אולם הוועדה העלתה חרם בידה. לבסוף
נמצא חבר, שיטען כי ראה ליד ביקתתו
של פרקש חלקה של פרגים. כששמע על
כך יהודה סוקר, מזכיר הכפר, קפץ על
המציאה כמוצא שלל רב .״סמים בתוך
אמירים?! מי היה מאמין שיקרה כדבר
הזה!״ אמר. הוא הזעיק את המישטרה,
והפעם הצליח, המישטרה גילתה׳ לדבריה,
אופיום בביקתה, אולם •פרקש ברח שוב.
עשרות שוטרים חמושים יושבים על גגות
בתי אמירים, ומחכים. אולם אנשי הכפר
טוענים כי פרקש לעולם לא ישוב אל
ביקתתו. אומרת עלית קמפבל :״הוא כבר
מזמן נמצא בנגב, יש לו הרבה חברים
ערבים. הם בטח שיחררו אותו מהאזיקים
וטיפלו ברגלו הפצועה. אחרת היה כבר

שרית ישי

ים! ל א לגברים! ל א לגברים! ל א לגברים! ל
שאין אף טיפת מים ניראית( .הסיר, להז כירך,
נמצא על הלהבה הכי קטנטנה, באש
נמוכה ).ממשיכים עם מיכסה סגור עוד
חמש דקות מזמן התאדות כל המים (נוסף
לעשר הדקות הקודמות) .מכבים את האש,

אורז אחד־ אחד
נפלאות הן דרכי העולם. את האורז
הפרענקי המשגע ביותר פגשתי אצל חברתי
יונה — גם אשכנזיה, גם פולניה וגם לבנה
מאד.
עד כה. בלי יוצא מהכלל, גרגירי כל
אחד ממאתיים המתכונים של אורז היוצא
,.אחד־אחד באחריות״ ,אישר ניסיתי, גילו
נטייה מצערת להידבק. בכל פעם שהייתי
פותחת את המיכסה, הייתי מגלה את הגרגירים
הפושעים אשר, הפלא ופלא, למרות
האחריות, בחייהם ובמותם לא נפרדו. לא
אחד מהשני, ולא כולם גם יחד מתחתית
סירי המפוייח.
הפעם, מתפתה להצהרות של חברתי כי
כל הסיפור היפהפה שבקדרתה ״לוקח
צ׳יק־צ׳ק״ ,מילאתי אחר הוראותיה — ולא
היה אדם המום ממני כאשר העסק אומנם
הצליח, אפילו לי.

]12022
ולא פותחים את המיכסה עשרים דקות!
אחרי עשרים דקות, את יכולה לעשות
עם האורז את מה שעושה האשה בפיר-
סומות לכלים בלתי־שבירים. תוכלי לקפוץ
עליו, לדרוך עליו, לנשוך אותו — שום
דבר לא יקרה לו. הגרגירים נשארים
עצמאיים אחד־אחד. מתבלים אורז זה רק
אחרי גמר הבישול ! זהו מתכון־יסוד.
ברצונך להגיש, אל תחממי את כל הסיר.
קחי את הכמות הדרושה לך וחממי בנפרד,
כמו הסינים, על מחבת (כדאי מטפלון).
הדבר מאפשר לך לגוון בטעמים, מבלי
שתיאלצי לחכות עד שכל הכמות הקודמת
תיגמר תחילה. לאורז זה אפשר להוסיף:

:א להקפיד עד ביצוע מדוייק :

מחזיק מג בו ת
מונע ריח
פעם ישבתי וחשבתי: למה צריך לכבס
את המגבות לעיתים כה תכופות? הדעת
נותנת שאם אדם מתרחץ, הוא גם 1קי.
אם הוא נקי — המגבת גם לה אין ממה
להתלכלך. ואם המגבת נקייה — למה
בכל־זאת צריך לכבס י לא צריך היה לשבת
הרבה על המדוכה, כדי להגיע למסקנה
הבלתי־נמנעת שריחות המור והלבונה

ידדו!

לבחוש בתוך סיר בינוני קטן, על אש
גדולה — כוס אחת אורז מבורר, עם שתי
כפות שמן. כאשר כל גרגירי האורז מבו ססים,
ועטופים בשמן, להוסיף כוס וחצי
מים( .נא לא לרמות, ולא להוסיף עוד מים)
מיכסה־הסיר נשאר בשלב זה פתוח, והאש
חזקה. כאשר רותחים המים סוגרים מיכסה,
עוברים דירה ללהבה הכי קטנטנה בכיריים
עם הסיר. ומשאירים כעשר דקות, עד

כל וחפתי כולם אפקט

החנויות מלאות בשמלות, חולצות
מיכנסי-הרמון צמודים, התפורים
בכיווצים־כיווצים־כיווצים. להשגת
הגומי, אין צורך במכונות מיקצו־

קיימת וחיה בעולם קבוצה ענקית של
אנשים, אשר הצצה חטופה בראי גודשת
אותם בכעס אין־אונים. הנרווים הנ״ל
נגרמים עקב זיהויים הראשוני של פתיתים
לבנים, אשר מקובל שהם מגעילים מאין-
כמוהם: הקשקשים.
בניגוד לסברה המקובלת, הקשקשים
אינם עור יבש. נהפוך הוא. אלה הם
פתיתי שומן שהתגבשו לדפים זעירים
ודקיקים, המקבלים את תבנית נקבוביות
הקרקפת מפאת דקותם. הטיפול בהם אינו
בשומן או בשמן, כי אם בחומר אלכוהולי
דווקא. יש לעבור בשבילי השער עם צמר-
גפן ספוג ספירט סליצילי, ולרחוץ את
השיער במים חמים ככל האפשר• באחרונה
הוציאה לשוק חברת־תמרוקים גרמנית
(הפועלת גם בארץ, ומתמחה בתכשירי-
שיער בלבד, מספריי עד לציבעי-שיער)
שמפו טיפולי הנותן תוצאות יוצאות־מן-
הכלל. עקרונית יש קשקשים הנגרמים
עקב עור יבש, אך זו כבר מחלת־עור,
והסימפטומים שלה לרוב אינם מקומיים
בלבד. עוד סיבה, אם־כי נדירה יותר.
לקשקשים: שטיפה לא-מספקת של השמפו
מתוך השיער, בגמר החפיפה.
כאשר מתחלפות העונות, מתעוררת
נטייה מוגברת ללקות בקשקשים. חילוף־
החומרים שלנו משתנה מעט בהשפעת
מזג־האוויר, ואלה האחרונים הם תוצר-
לוואי של עובדה זו.

לשמוע בדיחה ולנכות

מעט גרגירי אפונה קפואה, ביצה מקושקשת
על שמן (ישטוגנה לחוד!) ,חתיכות האם
(טוגנו לחוד) ,ומלח. זה המתכון של ה סינים.
אפשר
להוסיף כרכום, כמון, פילפל, בצל
מטוגן, מלח, חתיכות כבד מטוגן, וזה כבר
מנגן מוסיקה מיזרחית לגמרי. אפשר לתבל
במקום במלח, באבקת מרק-עוף, וזד, מאוד
טעים. כפי שאמרתי, אורז־פלא.

הצעקה האחרונה ב בי ת

קשקשים

אופנה

דקיק, אשר אותו מותחים מעט בזמן
הגילגול על הסליל( .להשיג חוט זה בחנו יות
למימכר סידקית).
לאחר-מכן לוקחים בד דק באורך של
פי־שלושה מההיקף הרצוי, וברוחב המדוייק
הרצוי, פלוס שני סנטימטרים שאותם מקפ לים
כשוליים (לפי עיקרון של מכפלת
רגילה) .מתחילים לתפור את היריעה ל רוחבה,
שהוא פי־שלושה כזכור. תופרים
בתכים ישרים, מקבילים, במרחקים של 1
ס״מ האחד מהשני. מתקבלת יריעת־אריג
מכווצת וקטנה יותר. מניחים אותה על
הגוף, ומודדים שיהיה נוח, לא צר או
רחב מדי.
מחברים את השוליים בתפר רגיל (חוט
רגיל בסליל התחתון) בצורה כזאת שמת קבל
גליל ישר ללא פנסים, וללא גיזרה.
את הגיזרה מספקת הלובשת, אשר בגד
זה נצמד צפוף מאד לחיטוביה.

אשר מגבת מפריחה אחרי חצי יממה במצב
לח, מצריכים את כיבוסה בכל הבהילות
האפשרית.
הפיתרון: מחזיק־מגבות חשמלי מניקל,
הפועל על עקרון ההסקה המרכזית החש מלית,
אך אינו מצריך כל אינסטלציה חוץ
מתקע חשמלי סמוך. אין כמוהו טוב
לייבוש־בזק של מגבות בלי כל טירחה
וריצות אל חבל־הייבוש.

פג\נט>ם

במישרד מירשם־חתושבים עמדו בתור
שלפני שתי נשים. עד הגיע תורן לפקיד,
ליהגו ביניהן ושיפרו איזו עבודה השפיקו
לעשות עד שעת בואן למישרד הנ״ל. לא
אלאה אתכם בפרטים, אך חיה זה מרתון
מפרך ממוצע בין התינוק־כבישה־מפולת־בישולים־ניקיון
של עקרת״בית ממוצעת.
לפניהן מילא הפקיד היגע טופש לגבר
כלשהו.
״אשתך עובדת״ ז שאל אותו.
״לא,״ השיב האיש .״היא עקרת־בית.״

סי שוקולד

־בקשר -לאפייה~יש מיליון המצאות. אחת האדירות שבהן קשורה בהמסת שוקולד.
קיימים המון מירשמי־עוגות אשר במהלכם יש לד,מיס שוקולד כדי לערבב לעיסה.
השיטה הצרפתית הקלאסית — ״בן־מרי״ — גורסת סיר ובו שוקולד, על סיר ובו
מים, כדי שהאדים יעשו את פעולת המסת השוקולד. בכל מיקרה, נוסף לטבלת־שוקולד
מומסת -מתקבלים גם שני סירים מטונפים.
כאן באה לעזרה העצלנות, שכן היא אבי־אבות ההמצאה.
לוקחים צלחת של מרק, ושוברים לתוכה את הטבלה דנן לשלוש חתיכות גדולות.
שופכים מעל לשוקולד ספר אדיר של מים רותחים, ומניחים לעשר דקות בצד. שופכים

מיל ההאח רונ ה

> עיות. מנונת־תפירה ביתית תצלח בהחלט.
/יש למלא את ה״ציפקד,״ ,הסליל התחתון
< במכונה. במקום בחוט רגיל בחוט־גומי

כולם רצו לדעת לטח חם צוחקים.
חבורת אנשים מכובדים התגלגלו על
הריצפה, תפסו את הבטן ואכלו את השטיח.
ביררתי
דחוף מה פשר הצחוק ההיש-
טרי, אז בבקשה :
— ״למה בגין הולך לכותל המערבי
לפני הפגישה עם קארטר ן״
— ״הוא מתאמן בלדבר אל הקיר.״

בזהירות את המים מהצלחת( .ליצור מחסום בעזרת מזלג, לטבלת־השוקולד הרכה השו אפת
להחליק מטה).
כעת להחליק את הטבלה הרכה־הרכה לתוך שאר העיסה, ולערבב. זהו. זה הכל.
אם השרית היטב, במים רותחים היטב, השוקולד מתקבל רך כמו קרם. אין ליכלוך
כלים, אין עבודה מסובכת. אפילו צלחת־המרק יוצאת כימעט נקייה. אל תנסי להמיס
באותה השיטה מרגרינה או חמאה לעוגה. השומנים האלה צפים על־פני המים בעיגו לים
גדולים, ומסרבים בכל כוחם להתנהג כמו השוקולדה. .

כפרהמפ ען
טהא טי ם
חיים יפים, אהבה, אביב בלב, אויר פסגות,
מנו ח ה, בילוי ובידור מ ק סי מי ם!

הנו ף הי פהב אר ץ

אוי רפסגות צלול

מגר שטניס
(כולל הדרכה)

סוסיר כי ב ה

חדר ־ או כלמקסים

מטבחא רו פ אי
מ עו ל ה

4יין ב לי הג בלה

(כולל הדרכה)

ח ד רי ם נו חי ם
(עם שרותים צמודים)

(בערכו

רכ בל החר מו ן

4ב רי כתש חי ה
(0־)10/7.77

פ עי לויו ת מ גוונו ת

בי דו ר בשפע

די ס קו ט ק ובאר

מזנון

ק פי ט רי ה
בפסגתהחר מו ן

הפת עו ת נ עי מו ת

ועוד הרבההרבה
מ צ פי םלכםאצ לנו !

הגענו לתפוסהכמעטמלאה (זאתאמת
ונו ת רו מקומותס פו ריםבלבד לנופ ש הי פהבארץ!
הבטיחומקומותיכם — הז מינו ללא די חוי.

משרדי אץ: ת״א: אלנב־ , 113
טל ;612567 .ככר דיזנגוף (ריינס
,) 4טל ;248306 .ירושלים: שמאי
,8טל ;224624 .חיפה: הרצל ,22
טל 3 645404 שד׳ הנשיא ,126
טל ;82277 .נתניה: הרצל ,4טל.
;22947 באר־שבע: הרצל , 31 טל.
.73308

א רו רו!נו פ ש

בפר הנופש נוה־אטי״ב :
טלפונים 41744 :־,067
41669־41185 ,067־067
מישרדנו בת״א: ככר אתרים,
טל 288665 .
ובכל משרדי הנסיעות.

אנו מקבלים כבר כעת
הזמנות ל תקופ ת החגים.
אל תחכו לרגע ה א חרון!

בשפתיים זה רק מתחיל ,..התענוג הפרטי שלך,
באן מתחיל המפגש עם הטעם האמיתי: טעם הפרי
המתמוסס על הלשון, טרי כל־כך, טעים כל־כך,
מרווה ומענג — הטעם המקורי של ״טרופית״ —
הטעם שעושה כל אירוע לתענוג שכולו שלך...
יוצאים לים, לטיול, למגרש הספורט או לפיקניק :
מכינים מסיבה או קוקטייל, הולכים לעבודה,
לגן או לבית־הספר — עם ״טרופית״,
עם הרבה, הרבה ״טרופית״ ,כי זה קל כל־כך:

די עם סחיבת בקבוקים, שברי זכוכית מסובנים ,־
פקדונות, החזרות וזיהום הסביבה —
״טרופית״ מ שחררת אותך מכל הצרות ה״בקבוקיות״
בזכות אריזת £כ)\ 0 ס המהפכנית;
היחידה מסוגה בישראל!
״טרופית״ שומרת על טריותה חודשים רבים,
ללא אחסנה בקירור! היא מפוסטרת והיגיינת
והיא מעניקה לך איכויות בלעדיות ברמה
שלא ידעת כמוה בישראל,

מיוצר ט״ תבור• סג־־ס פרד -0חנר,.עבור״טרופ• קורפורייטך פע־־ס בת-ס.טל׳ 03-864111.באר-שבע,טר 057-71334.פרדס-חנה.טל 063-77985.

)ו ה גי ד ה

>פנו שר > ה ל > כו ד
לי ו ע׳ ן ־ ה מי ש פ טי?
המאבק שמנהל מדור וה לביו, משא

פרי. בעיקבות שתי פניות, החליטו עזר
וייצמן ויגאל הורביץ לפנות ליועץ־
המישפטי־לממשלה בבקשה, שינחה או־

תם כיצד לנהוג לגבי רכושם הפרטי כא שר
יכהנו כשרים בממשלה. הורביץ הוא
בעל רשת מחלבות ״טנא-נוגה״ ,״המחלבות
המאוחדות״ ועוד. וייצמן הוא בעל
חברות העוסקות בציוד ביטחוני.
תמוה ששאר שרי הליכוד עדיין לא
עשו כן, למרות שיש להם אותן הסיבות
כמו לוייצמן ולהורביץ. והם :
• שימחה אררין, שר-האוצר, הוא
תעשיין בעל מיפעל ״מטל-לוקס״ לעדשות
אופטיות.
• גידעון פת הוא בעל מחצית רשת
מחסגי-קירור שיש להם מונופול על איח-
סון בשר ממשלתי, תישלובת טמפו טח-
סני־קירור.
• יצחק מודעי הוא בעל מניות

ה בו רסה

ת רגי ל אי־די־בי

כאשר התכנסה השבוע אסיפת בעלי
המניות של חברת ״אי־די־בי״ ,השולטת
בקונצרן ״דיסקונט״ ,ניראו פנים חדשות
באסיפה. כרגיל באים לאסיפה רק נציגי
המישפחה השלטת, מישפחת רקנאטי,
או מישפחות חסידוב וקראסי. הפעם
באו כמה משקיעים, שניצלו את העובדה
שמניית ההצבעה של ״אי־די-בי״ ,הלא
היא ״אי-די-בי ב׳״ על״שם, ניתנת לרכישה
בבורסה.
שערי מניה זו עמדו ביו 350ו400-
נקודות. הונפקו 19.7מיליון מניות כאלה,
מהן 18 מיליון המוחזקות על-ידי מיש־פחת
השליטים ב״דיסקונט״ .שאר המניות
מפוזרות בבורסה. קבוצת משקיעים
החלה רוכשת בשקט מניות אלה, בפזרה
את ההזמנות לכל חלקי הארץ כדי שלא
לעורר חשד. היא הצליחה לאסוף כמות
נכבדה של מניות, שיש להן יחס ההצבעה
של אחד לעשרה. התרגיל נמשך
כשבועיים, ובמהלכו עלו שערי המניה
ל־ 600 ויותר.

על-ידי התרגיל יוכלו נציגי הקבוצה
לתבוע באסיפה גילוי פרטים לבעלי-
המניות, ולמנוע את המצב שבו דווח רק
מה שהיה נוח לבעלים. קבוצה זו כבר

אל־על״
הג די להברבע
מנכ״ל רקנאטי

מי ספ ר
שר ארליך
מיפעל עדשות

שר מודעי
תמרוקי ״רבלוך

חברת ״אל-על״ הגדילה כימעט ברבע
את מיספר נוסעיה מארצות״הברית לאירופה
וישראל בשנת ,1976 כך מוסר השבועון
האמריקאי ״טראוול״ .השבועון
מוסר, כי בשנת 1976 הטיסה ״אל־על״
245.6אלף נוסעים שהיו 3.11 אחוזים
מכלל הטסים מעל האוקיינוס האטלנטי.
בשנת 1975 הטיסה ״אל-על״ רק
173 אלף נוסעים שהיו 2.44 אחוזים
מכלל הנוסעים.
״אל-על״ עדיין לא חזרה לשנת השיא
שלה — 1973 שבה הטיסה 248.7אלף
נוסעים, שהיו 2.9אחוזים מכלל הטסים
מעל האוקיינוס האטלנטי.

תרגיל בחמש אצבעות

עשתה תרגילים דומים לגבי מניות ״סו־לל־בונה״
ו״כור״ .יש לה גב פיננסי איתן,
ואם תנסה קבוצת ״דיסקונט״ לשבור
אותה על-ידי היצע של מניות, היא
תוכל לקולטן. כך או כך, אלה הן מניות
טובות הנושאות רווחים.
נוסף לתרגיל ״אי־די־בי״ ,הבחינו רוכשים
זריזים כי כדאי לרכוש את מניות
״קירור , 10 בגלל ידיעות על רווחים גדולים
וכן בגלל המצאת הממתיק המלאכותי
של חברת ״יפאורה״ ,שהיא חברת-
בת של החברה־לקירור. המשקיעים הזריזים
שמו לב גם לכך שכדאי לרכוש
מניות של ״טפחות ו״חסגה״ ,בגלל חלוקת
רווחים גדולים צפויה וכן אג״ח 5
של ״כלל־תעשיות״ ,בגלל מחירן הנמוך.
אג״ח אלה נותנות ריבית של ס 20 והן
צמודות למניות.

הסדרבי 1שמו אל ת מי ד
ליו ר ע 1ימדמטקל אוזנ ד
שר פת

באחרונה נחתם הסכם בין עורך־הדין
שמואל תמיר, המכהן כיו״ר מועצת-
המנהלים של ״אולפני-הסרטה הרצליה״,
לבין יורשי בעלת-המניות היחידה, מר-
גוט קלאוזנר המנוחה. היורשים הם

סחסני־קיוור

למה לא פותחים את
שר שרון

קרייתיהמוסכים?
קריית מוסכים בת 30 יחידות שנבנתה
בירושלים, ליד מישרד־הרישוי, עומדת
מוכנה מזה שנתיים ואין משתמשים
בה. רוכשי המוסכים מאשימים את
הנהלת האיגוד בניהול לקוי שגרם לניפוח
הוצאות ההקמה, ואינם מוכנים
לשלם את התוספות המבוקשות מהם.
לפני כשנתיים קיבל איגוד המוסכים
מכל אחד משלושים בעלי מוסכים 330
אלף לירות, והבטיח תמורתן מוסך בשטח
של 400 ממ״ר. עתה רוצה האיגוד
תוספת של 250 אלף לירות מכל אחד
בגלל הוצאות שגדלו מעל למתוכנן. חברי
מוסכים טענו כי האיגוד בחר בקבלן ללא
מיכרז, וכי על חשבון הכספים ששילמו
נסעה מישלחת של האיגוד ליפאן ללמוד
שיטות בנייה.
מזכיר איגוד המוסכים, צבי פיק,
השיב כי ׳המחיר הראשוני היה משוער
לאוגוסט ,1973 היה ברור כי תהיה התייקרות
ונקבע עם הקונים, כי המחיר
הסופי יסוכם בתום הבנייה.

חווה חקלאית

ומנהל בחברת ״רבלון״ ,המייצרת תמרוקים.

א רי א ל שריו הוא בעל חווה חקלאית
גדולה.
ככל שימהרו אלה בעיקבות וייצמן ו-
הורביץ, כן תיטיב הממשלה החדשה
להתחיל את פעולתה ברגל ימין.

שים, באמצעות עורכי-הדין רייב קומי-
סאר ודוד ראודור, לתבוע את החזרת
השליטה במניות ההצבעה, והוכנה גם
תביעה מישפטית. לפני הגשתה הושג הסדר,
שלפיו יפרוש תמיר מתפקיד היושב-
ראש בעוד שלוש שנים, ויעביר ליורשים
את מניות ההצבעה. היורשים משתתפים
כבר עכשיו בישיבות ההנהלה, ובידם כבר
מעתה זכות־עירעור על כל החלטה, כא שר
במיקרה כזה מכריע בורר.
מנכ״ל אולפני״חהסרטה, יצחק קול,
שאישר את ההסדר, אמר כי הוא מבטיח
את רציפות הניהול של החברה.

ר 1ם כרמל־ לא
מדביק את הביקוש
מיפעל־המכוניות ״רום־כרמל״ ,השייך
לקבוצת ״כלל״ ,אינו מצליח להדביק את
הביקוש למכוניות שהוא מייצר. לאחרונה
נאלץ המיפעל לוותר על הזמנה של
מישרד־הביטחון. המישרד רצה מכוניות
בקצב של 100 לחודש, אולם המיפעל
יכול לספק רק 60 לחודש. מישרד־הביט-
חון הזמין את השאר אצל ייבואני ״רנו״.

עורף־־דץ תמיר
זכות בלעדית

בנה, עמוס מוקדי, ובתה מרים
שפילמן.
אחרי פטירתה של קלאוזנר, מייסדת
האולפנים, התמנה תמיר כנציג־יחידי של
מניות ההצבעה, ולא היתה זכות־הצבעה
ליורשים. לפני כמה חודשים החלו היוד-

מייסדת קלאוזנר
מניות ליורשים

טוב לט בכרמיאל

בכרמיאל טוב לנו — זאת עובדה ! לא
מזמן עברנו לבאן ובבר אנו חשים עצמנו
בתושבים ותיקים. זה מפני שאצלנו
בכרמיאל האוכלוסיה צעירה ותוססת
ומצוי בה מיזוג של תושבים ותיקים
ועולים חדשים.
כרמיאל מתוכננת, מטופחת, טובלת בירק
מצטיינת בנוף מרהיב ביופיו ובאקלימה
הנוח. אנו התושבים נהנים מרמת
שירותים גבוהה, ומחיי חברה ותרבות
מפותחים. הצטרפו אלינו ובנו עתידכם
בשכונה חדשה הנמצאת בראשית
אי ב לו ס ה טו ב לנו בכרמיאל —

גם לכם יהיה טוב כאן.

בשכונה חדשה זו דירות 2עד 4חדרים
בשטחים מ־ 52מ״ר ועד 89מ״ר בתנאי
רכישה מיוחדים. משכנתאות בלתי

צמודות עד גובה של 155,000ל״י מתוכן
הלוואה עומדת בסך 25,000ל״י* ההופכת
למענק בעבור 5שנים. מחירי הדירות
נעים בין 122,000ל״י ל־ססס 170,ל״י(לא
בולל מ.ע.מ).
עובדים נדרשים שיעברו להתגורר
בשכונה החדשה, יזבו לתמריצים
מיוחדים.
פרטים והרשמה בדירות לדוגמא בשכונת
הדרומית בכרמיאל בימים א׳־ה׳ בשעות
*19.00-16.00 ,13.00-11.00
לרשות המעוניינים הסעות לשכונה
מלשבת ההכוונה לערי פיתוח בחיפה
רחוב הסן שוקרי 4טלפון 04-667908
בימים א /ג׳ ,ה׳ בשעה .15.00 ההסעות
תעשינה בתאום מראש עם לשבת
ההכוונה.
־סך כל ההלוואות מכל המקורות לא יעלה על>*958
ממחיר הדירה.

בדירו ת ל דוג מ א מציגים:
אזורים: רהיטים ע״י אימפולית בע״מ, המפיצים הבלעדיים של רהיטי עלומים באיזור הצפון, רה, נורדאו 20 חיפה. נברשות
— עמוס כץ תכנון וייצור, ארלוזרוב 7חיפה. שטיחים — שייח ניסן — בימ״ס לשטיחים רחוב ארלוזרוב 4חיפה. וילונות —
בדים פיברוטקס, עיצוב — דוברין רחוב חיים 4חיפה.
שיבון עובדים: מכשירי חשמל — אמפא חיפה.
שיכון ופי תו ח: ריהוט רהיטי שמרת, פיטקוביץ ובניו רחוב גבורי סיני 18 עבו. וילונות — דקורה נהריה בע״מ, אזור
התעשיה נהריה שטיחים — שטיחי כרמל, מיבאלוביץ חרמן שד׳יהגעתון 20 נהריה. מנורות אורלי רחוב נורדאו 24 חיפה.
חדר ילדים דלתון וברמן אברהם רח׳ העצמאות 48 עכו. מטבחים — מטבחי דנאר — סוכנות חיפה, רחוב ארלוזרוב א3/
חיפה. כלי אוכל ונוי — ביח״ר נעמן אזור התעשיה. כביש חיפה, עכו.

משרדה שיכון, מ רכז ה ה כוונ ה, שי כון ו פי תו ח, שי כון עו ב די ם, אזו רי ם
פרטים נוספים בלשכת קליטה, הכוונה וייעוץ של המועצה המקומית כרמיאל במרכז המסחרי, בימים
בימי ו׳ בשעות . 12.00—8.00 טלפון . 04-988830
, 18.00—15.00
, 13.00—8.00
בשעות

קולנוע
סרטים
?>1־?ו 1ג ־ 9>1ה 1ש ח 1ה *
היפה והחיה. היפה היא נערה בלונדית
חסובה, החיה היא גורילה המתנשאת לגו בה
של כ־ 17 מטר. סיפור־חאהבה ביניהם
היה לאחד הסרטים המפורסמים ביותר של
שנות ה־30׳׳ וחזר להיות אחד הסרטיס
היקרים ביותר של שנות ה־סד. ליפה
קראו פעם אן, והיום קוראים דוואן. אבל
איש אינו זוכר אותה בדיוק. לחיה קוראים
קינג־קונג, ואיש לא שכח.אותה. אפילו
אלה שמעולם לא ראוה, יודעים שמדובר
במשהו ענקי, מפחיד, אימתני. ואותו ה־פלאקאם
המראה את קונג מחזיק ביד
אחת את האנטנה שבראש האנזפייר סטייט
בילדינג ומפיל בידו השנייה את המטוסים
שתוקפים אותו, הפך כבר מוצג מוזיאוני
לא רק לחובבי־הקולנוע.
הגורילה המאוהבת. הגרעין הע לילתי
בסרט, שיצא לאור לפני 44 ישנים,
ובזה שעומד להיות מוצג בישראל ההל
מן השבוע הבא, זהה. אונייה אמריקאית
הנמצאת במסע באוקיינוס השקט, מוצאת
שם אי שאינו מופיע על המפות. ועל
האי, גורילה אדיר־,ממדים. הגורילה חוטף
נערה מן האונייה (ליתר דיוק, ילידי העיר
חוטפים אותה ומעלים אותה זבח לגורי-
לה) ,׳ואנשי האונייה יוצאים להציל את
החטופה. הגורילה מתאהב בנערה, ואהבתו
מפילה אותו, בסופו של דבר, בידי אנשי
האונייה, הלוקחים אותו לגיו־יורק כדי
להציגו לפני הקהל הרחב כפלא השמיני
של העולם. אבל קונג מצליח להשתחרר
מאזיקיו, לוכד שוב את נערתו, מטפס
אל ראש הבניין הגבוה בעיר, דשם הוא
נקטל על־ידי כוחות־האוויר המזויינים.
זה מה שקרה, בתמצית, ב־ , 1933 כש־קינג
קונג המקורי יצא אל המסכים. וזה
גם מה שקורה היום, כשקינג קונג של דינו
דה־לודנטיס, הסרט היקר ביותר מאי קלי־אופטרוז,
עורך את הופעתו המחודשת.
אולם, סביב השלד העלילתי השתנה
האופי של הבשר שינוי יסודי. פעם יצאה
האונייה האמריקאית אל מרחבי האוקיי נוס
השקט, כדי למצוא אתרים נדירים
לצילום סרט. ראש־המישלחת היה במאי-
מפיק, מעין שילוב בין דמויותיהם של

קו ק אין ל עידוד
ה אי שיו ת
הבלש והמסומם (תכלת, תל-
אביב, ארצות־הברית) — הסופר
האמריקאי ניקולס מאייר, שכתב
את הסיפור שעליו מבוסס סרט זה הפגיש בו, דימיונית,
את שדלוק הולמס, גדול בלשי הסיפרות, עם דוקטור זיג־מונד
פרויד; אבי הפסיכואנליזה, שבדרכו שלו היה גם הוא
בלש של הנפש, שפיענח רמזים וסמלים בחלומות חוליו כדי
להגיע לגורמי המחלה עצמה.
כפי שנראה הדבר בסרט, הולמס (המשתמש גם בספריו
של קונן דויל בקוקאין לעידוד האישיות) הוא חולה מחלת-
רדיפה, נרקומן שאינו יכול להיפטר מהתמכרותו לסם,
והוא מובל בעורמה לווינה על״ידי ידידו הדוקטור ווטסון
ובעזרת אחיו, מייקרופט, כדי שיוכל לקבל שם טיפול
מדוקטור פרויד, שערך בעצמו ניסיונות שונים בשימוש
בקוקאין כבסם־מרפא (זוהי עובדה היסטורית, לא המצאה
של הסרט).
הסרט משחק ללא־הרף בתרגילי ציטטות; הן מפרויד
והן מהולמס, בין אם מדובר בתסביך־האדיפוס הדוהר
שביסוד התמכרותו של הבלש לסמים, אם בסיוטיו, שבהם
מופיעות דמויות מן החקירות המפורסמות שלו (כמו כלבי
באסקרוויל) ,או בסכנת סוסים לבנים המאיימים לרמוס
את השניים באחת הסצנות (הסוס הוא סמל מיני, לפי
פרויד, בחלומות חוליו) .השיגעונות הפרטיים המציצים מדי
פעם בכל אחת מן הדמויות, במהלך העלילה, עשויים לבדח

קמפוארקין: שיגעונות פרטיים
את מי שמתמצא בדמות הספרותית של הולמס ובחיי פרויד.
לכך יש להוסיף צמד שחקנים וירטואוזיים, ניקול
ויליאמסון (הולמס) ואלן ארקין (פרויד); המגייסים את
כל תעלולי המיקצוע לעזרתם, וצוות שחקני מישנה מוצלחים
לא-פחות. הבמאי הרברט רוס, יכול לזקוף לזכותו
מהתלה חביבה מאד.

!הבל בגלל
מלאך אחד
הגן (פאר, תל־אביב, ישראל) —
יקו תימהוני מסרב למכור את
גנו שבמרכז ירושלים, משום שלדעתו,
רוח אלוהים נחה על גן זה. תחנוני אשתו; שאינה
יכולה לראותו עמל קשה כל־כך על עבודת הגן, ושל בנו —
הזקוק לעזרה כספית כדי לשפר את מצבו הכלכלי — שייענה
להצעה נדיבה של קבלו עשיר, נופלות על אוזניים אטומות.
וכאשר מופיעה נערה מוזרה, המסתתרת בגן מפני שלושה
פירחחים רכובים על אופנועים, נדמה לו לזקן כי מלאך
משמיים בא לאשר את צידקת אמונתו. מה עוד שה״מלאך״
מסתובב בגן בעירום מלא.
כדי שלא יישאר ספק ביחס לסמליותו של הסיפור,
הוא מוגש למן הרגע הראשון בשילוב של מיסתורין ומיסטיקה,
כשהדמויות ממעטות לדבר והמוסיקה, יחד עם
הרבה אפקטים ציבעוניים מאד בצילום, אמורים ליצור
את האווירה האגדית שעליה מושתתת העלילה.
אשר לשאלה מה כל זה אמור לסמל; הסרט משאיר
את כל האפשרויות פתוחות, וניתן לפרשו לכמה כיוונים.
זה יכול להיות סיפור על גן-עדן אבוד, שבני־האדם מחמיצים
אותו בשל חוסר האמונה והקטנוניות שלהם. זה
יכול להיות מעשה במלאך טהור וזך, המוצא לו מפלט
בחלקתו של הצדיק היחידי בירושלים מפני הגשמיות הגסה
של בני שנות ה־70׳ .מאידך, זה יכול להיות גם מעשה
בנציגת כוחות האופל, המסתתרת מאחרי חזות טהורה

אופיר וגריפית: כוחות האופל
וצחה, על״מנת לפתות את הצדיק האחרון.
אפשר להמשיך לשחק במישחק הניחושים עוד זמן רב,
וחולשתו של הסרט היא דווקא בכך שהוא מניח יסודות
לכל מיני הנחות, מבלי לפתח אף אחת מהן עד הסוף.
למען האמת זהו נסיון סימוני שקשה להצליח בו.

ני חו ח עול
חאל טו ר ה
קוץ* קונג
הגורילה המאוהבת

מריאן קופר וארנסט שדסאק. הללו, ישני
יוצרי־הסרט, הרפתקנים מובהקים שנודעו
לפני־כן במסעות נועזים למקומות שרגל
האדם הלבן לא דרכה בהם, מסעות שמהם
הביאו סרטים בעלי עלילה סכמתית בלבד,
התרכזו בעיקר בצילום מראות שהיו זרים
לחלוטין לעולם המערבי( .אין פלא שה דמות
הקולנועית דומה לשניים אלה, אם
זוכרים שמחברת התסריט, רות רוז, היתד.
אשתו של שדסאק, ושותפה לחלק מן
המסעות).
הגירסה ההד־שה התקדמה עם הזמן. ה אונייה
אינה מחפשת עוד אתרי־צילום,
אלא נפט. בראשה, איש־מינהלה שאפתן
של חברת־נפט ענקית, החולם על גילוי
המירבצים הגדולים בעולם, שיתנו בידי
חברתו את המפתח לפיתרון מישבר האנר גיה.
גיבורה
אחרת. בסרט הראשון היתה
גירסת המספרים רצינית לחלוטין. הם רצו
לעשות סרט הרפתקות במלוא מובן המי־
(המשך בעמוד )44

הכל ורה
(אלנבי, תל־אביב, ארצות־הברית)
— יום אחד בתחנת״דלק, אי״שם
בחוצות העיר לוס-אנג׳לס. בעל־הבית יהודי, כל הפועלים
כושים, מן הרמקולים של התחנה בוקעת ללא־הרף מוסיקה
של תחנת־שידור מקומית, לקוחות נכנסים ויוצאים,
יצאנית מסתובבת כל הזמן סביב התחנה, מנסה להשיג
מישהו בטלפון, מבלה שעות בשירותים, הקופאית (לבנה)
מוצאת לה רודולף ולנטינו, בנו של בעל העסק מנסה לחיות
סוציאליסט, וכן הלאה.
בקיצור, אוסף של אפיזודות קצרצרות, הבנויות בעיקר
על הווי כושי, אפיזודות הלוקות הן במקוריות והן בעומק.
קשה לומר שמדובר בסרט ריאליסטי על בעיות השחורים
באמריקה (המבקרים הכושים, שם, שונאים את הסרט
בשל צביעותו) ,והרעיון של ליווי מתמיד בפיזמוני פופ,
האמורים להיות כאילו הרקע האמיתי והמדוייק ביותר של
התקופה (בערך כמו באמריקן גראפיטי) ,אינו עולה יפה.
אשר להומור, זה נעזר מדי פעם בהפרשות שונות של
הגוף, כדי לעורר צחוק, והלצה גאונית כמו תיבול כריך
בתבלין חריף במייוחד, מזכירה את שאר־הרוח של הקומדיות
הישראליות הפחות״מצחיקות.
אין טעם להזכיר את השחקנים הרבים הנוטלים בו
חלק, מאחר שחלקו של כל אחד מהם קטן וצנוע מדי,
הופעתו של הקומיקאי ריצ׳רד פרייאור כמטיף דתי מזוייף,

מורים וסרנה: האומנם צביענת?
ושל האחיות פוינטר כארבע ממעריצותיו, מעלים ניחוח
של מה שקרוי בעיברית מדוברת ,״חאלטורה״.
בסך־הכל, זה נועד להיות מוצר״צריכה לקהל מאד
מסויים, בארצות־הברית. משהו כמו סירטי הבורעקאס
שלנו, אך באיכות טכנית גבוהה יותר. וזאת עדיין אינה
מחמאה.

קולנוע
(המשך מעמוד )43
לה, סרט המגיש לקהל בדיוק אותם הדב רים
ששום, מדיום אחר לא יכול לספק
להם.
הסרט הזוגי יוצא מן ההנחה שקהל בן־
ימינו אינו יכול עוד להתייחס ברצינות
לסיפור שכזה, ומכאן שמוטב להפוך. אותו
בכל הזדמנות לסאטירה, על העימות שבין
מדענים לבין אנשי־עסקים רודפי־בצע.
הגיבורה, בסרט הראשון, היתה שחקנית
רעבה־ללחם (הסרט נעשה בעיצומו •של
המשבר הכלכלי הגדול) ,המוכנה ליטול
על עצמה את הסינון של מסע למקום
פראי, משום המשכורת והארוחות החמות
הצמודות אליה. בסרט החדש היא עדיין
נונבנית ההולמת על הצלחה, אבל היא
כבר שייכת לסוג הקליל והריקני, המתחנחן
והצמא לפירסומת.
״מנחש־עתידות בסוטרה ניבא לי שאפגוש
את הדבר הגדול ביותר בחיי,״ היא
מכריזה, לפני שהיא יורדת לחוף האי
המסתורי. ואכן, הכל יודעים שהיא עומדת
לפגרש בקינג־קוניג הגדול. וכשזה נוטל
אותה בידו הגדולה ומרים אותה כלפי
מעלה, היא מתלוננת קודם על סחרחורת,
״גם במעליות אני מקבלת בחילה,״ ואחר־כך,
כשקונג אינו משחרר אותה, היא
צועקת עליו :״קוף שוביניסטי גדול אחד!״
זאת, כדי להוכיח שלעומת האימה של
גיבורת הגירסה הראשונה, שצרייחותיה ה נסחרות
הפכו שם־דבר בתולדות הקול נוע,
נערה בודימינו אינה נבהלת בקלות
ואינה מאבדת את עשתונותיה בפני שום
זכר שהוא, אפילו כשהוא מתנשא לגובה
של בית בן חמש קומות.

זזונ י,

מיניאטורות

מיניאטורות, ובשילוב ישל
אלה עם דמויות חיות.
שיטה הפוכה. סידטו של דינו דה־לורנטיס
נקט את השיטה ההפוכה. ארבע
גורילות בגובה . 14 מטר כל אחת ניבנו
באולפן, מערכות הידראוליות ואלקטרד
גיזת מסובכות הניעו את האברים השונים.
בנוסף ניבנו דגמים קטנים יותר (בחלק
מהם הסתירו אדם) לקלוז-אפים. הסרט
מקפיד מאד על קנדדהמידה הנכון לכל
אורך ההפקה, להבדיל מן הסרט הראשון,
שבו שינה קופר במתכוון את קנה־המידה
(״אילו היתד, הגורילה 1שומרת בניו־יורק
על גודלה מן הגץ נגל, היתד, מתגמדת
לחלוטין בין מגרדי־ד,שהקים״) .ואם קופד
יצא מן האולפן פעם אחת, כדי לצלם חוף-
ים בקליפורניה (־ששימש כחוף האי המיס-
תורי) נדד הצוות של דה־לורנטיס מהוואי
ועד לניו־יורק, ככדי לצלם את המקומות
השונים המשמשים רקע להרפתקה.
ולבסוף, ההבדל המהותי ביותר, אולי,
בין שני הסרטים. קופד ושדסאק היו
״אנשי עולם הבידור״ כפי שנהגו אז לב נות
את המיקצוענים של עולם הקולנוע.
הם היו חדורים בהכרה שעליהם לומד
את כל מד, שיש לחם בצורה מתומצתת
וישירה. כדי.שסירטם לא יעלד, על 100
דקות, הם חתכו ממנו קטעים מרהיבים
׳שבהם הוצג עולם מלא וגדוש ביצורים
קדומים ,־שניבנו על־ידי ארבדיין וציוותו
לפי נתונים מדעיים מדוייקים. קרבות בין
יצורים כאלה׳ ובכלל כל מראה העולם
הקדום, קוצצו בצורה דראסטית כדי שלא
להסיט, הס ושלום, את תשומת־ליבו של
הצופה מן הסיפור העיקרי, משולש האה בה,
שצלעותיו הן השחקנית הבלונדית,

4י מ/

| 1שחתי;31 שי

ן אווח ונופש נע״ט

חיפה
רח׳ הרצל , 22 טל• 845404/2
תל־אניב ־ גורדו!, 28 .
שד׳ הנשיא *428 טל 82277 .
טל׳ 2 4 ( 222042 שעות ביממה
תל אגיב -רח׳ אלנבי 413 טל 812587 .
אבן־גבירול 440 טלי 450259
ב. דיזגבוף (ריינס ,)4טל 248 20 8 .׳ רנות־גן -ביאליק , 58 טל׳ 731772
ב.אתרים, טל• 288885
ירושלים -המלך גיירג׳ 228258,23
ירושלים -דת׳ שמא׳ , 8טל 224824 .
ראשל־צ -׳גל־גפן• ,רוטשילד 37
(פסג׳ חיים) טל׳ 941528
נתניה
רה, הרצל , 4טל• 22947
א שדוד -רוגוזין , 9טל׳ 23805
באר שבע -דת׳ הרצל , 31 טל 73308 .
נופש ותיירות בע׳ס, רמת אביב, רוח ברודצקי , 43 טל 42 82 15 .

זה ל א כו א ב להיו ת יעה!
מכון לוחרחקת
שערות לצמיתות

בפנים וגבל חלקי חגוף
ללא מחט, ללא סימן או פאב
בטיטה האלקטרונית חחדיטח

בהנחלת

^ 11ק 0 £

מלכה אשר

בעלת דיפלומה בעלאומית

״שרון״

אלנבי 93 תל־אביב, טל2*1492 .

פתוח כימים א׳—ה׳ כשעות 9.00—19.00
יום ו׳ .8.30—15.00
— מיזוג אוויר מלא —

ה מנוי

י ש לאן ללב תו

קיבלתח שבון,
אנ א, פרע או ת ו
בהקדם .

מחלקתה מנויי ם

• ספרים משומשים •
• ספרים מיוחדים •

דח׳ כדיהודד*8 ,
מל אב יב

פידאי הטכניקה. אולם ההבדל המ הותי
והחשוב ביותר בין שני הסרטים,
הוא ההבדל באמצעי־ההפקה. קינג קדנג
נוסח 1933 היה אחד מיפילאי הטכניקה
הקולנועית. הסרט כולו הזפק במרחבים
העצומים של.״ אולפן־קולגוע, כשבעלי
החברה המפיקה (אך.קיי.או ).צופים בספקנות
בשלבי ההכנה, מבקשים מפעם לפעם
להפפיקה, ומשתכנעים רק הודות למנהל־ההפקות
הצעיר והנמרץ שלהם, דויד סלז־ניק
(בימים שהיה עדיין שכיד ולא עצמאי
שהפיק את חלף עם הרוח).
קונג המקורי ויתנשא לגובה של 45
סנטימטרים בילבד. כל שאר החיות הק דומות
(בסרט הראשון, שבו היה האי
שמורת-יטבע לבעלי־היים מתקופת האבן
הקדומה ),ניבנו אף הם באותו קנה־המידה.
הסרט היה פרי עבודת־נמלים כשהצוות
בהנהלת אדם בשם זילים אדבריין בנה
את הדגמים הקטנים, והניע אותם מול
המצלמות בזהירות רבה. אחר־כך הש תמש
בחומר המצולם, והקרין אותו
כרקע שעליו הופיעו השחקנים, החיים
ומתוך שילוב בין השניים נוצרה האשלייה
של ׳שחקנים ותיפאורות הנמצאים כאילו
יחד, מול המצלמה. הצימחיד, הטרופית
הפראית לא היחד, אלא אוסף של עציצים,
הדברים היחידים שניבנו בקנזדמידה גדול
היו ראש וכתפיים של קונג (-שבהם הש תמשו,
למשל, כאשר הראו את הגורילה
זולל את אחד הילידים באי) ,וכף־היד
הענקית שבתוכה נחה השחקנית פיי ריי.
; למה הסרט מהווה עד היום דונמה ומופת
שניתן לעשות בתוך אולפן־קולנוע, עם

הקצין הנאה ־שמאוהב בד( ,בסרט החדש
הוא הפך למדען) ,וקינג־קונג בכבודו וב עצמו.
למרות
זאת, או אולי דווקא בשל כך,
מצאו בסרט בליל של סמלים מכל הסו גים.
הרוסים טענו שזהו סרט מארכסיס־טי,
שהקוף המשתחרר מן הגץ נגל הוא
העם המפרק •של־שלאותיו! אחרים טענו
שציבעו השחור מסמל את סיבלם של
השחורים באמריקה (אולי משום כך היה
הגורילה בבנו של קונג, סרט שנעשה
בעיקבות הצלחת המקור, בלונדי)! חסידי
פרויד ראו משמעות מיוחדת בכך שקונג
מטפס על סמל פאלי מובהק כמו האמפייר
סטייט בילדינג, ואלה רק נמה מן הדוג מות
לפירושים השונים שהוצעו בעבר.
הרפתקה כחלל. דינו דדדלורנטיס
גם הוא ״אייש עולם הבידור״ .אבל בנוסה
שזנה מקופד זשדסאק. הוא השקיע בין
23—25 מיליון דולר (מקורות שונים מציי נים
סכומים שונים) בסרט, והוא רוצה
שיראו אותם עד הסוף. לכן, הסרט נמשך
כ־ 35 דקות יותר מן הגירסה הקודמת.
מאחר שהשתמש בדגמים בגודל טיבעי,
לא יכול להרשות לעצמו להקים עולם
חי של ממ־ש בתוך האי ,׳ולכן מסתפק
קונג בחיסול נחש־ענק, המוכיח את היותו
באמת ״מלך״ .ואם קונג מסמל ביום משהו,
יש להאמין כנראה לשחקן צ׳רלם גרודין,
המגלם את איש הנפט שבראש המיבצע
הימי, הטוען ש״זהו סיפור על הדרך שבה
משחית העולם של היום את הוד הדרו
של הטבע.״

במדינה

׳^׳|0י\ך ן הי׳ץ 1£/ו/ו /ג 11 גע1

דרכי אדם

מלון קאונטרי קלוב

רגם <?חר דגם
השחקן הישראלי אבנר רנב
חי וקייס כניו־יורק,
הוא 7א רופא
ולא ;יפו לרצוח אותו

הידיעה בלוויית התמונה, שהתפרסמה ב מקום
מרכזי בעפודיהם הראשונים של העיתונים
בשבוע שעבר, הממה את אנשי
עולם התיאטרון בארץ. השמועה עברה כאש
בשדה־קוצים, ובתי־הקפה שבין גורדון ל־פרישמן
געשו :״ניסו לרצוח את אבנר
רגב !״
אנשי־התיאטרון התרגשו כל־כך מהידיעה
הסנסציונית, עד כי לא שמו לב לעובדה
שהידיעה, שפורסמה באופן כה בולט, סיפ רה
אומנם כי מיליונרית אמריקאית נעצרה
אחרי ששכרה רוצח שכיר כדי לרצוח את
חתנה הישראלי, אבנר רגב, על־מנת למנוע
ממנו את חטיפת נכדתה לישראל, אולם
יחד עם זאת נאמר בה כי אבנר רגב
הוא רופא במיקצועו. ואילו אבנר רגב
המוכר לאנשי התיאטרון בכלל, ולאנשי
התיאטרון הקאמרי בפרט, אינו אלא שחקן
מן השורה השלישית, שאינו נושא בשום
תואר דוקטור שהוא.
מי זה רגב? מה שגרם למכריו של
אבנר רגב לחשוד כי המדובר באותו שחקן
ישראלי לא־מפרסם, היד, העובדה שלפני
כחודשיים הופצה בארץ שמועה כאילו
ניסו להתנקש בחייו של אבנר רגב. מישהו,
כך סיפרה השמועה, ירה בו כשהלך ברחוב,
והוא נפצע בכתפו וברגליו. לכן, רק טיבעי
היה שמכריו הרבים יחשדו כי גם הפעם
ניסו להתנקש בחייו של אבנר רגב השחקן.
את הפרט שייחס לו את מיקצוע הרפואה
תלו השחקנים הספקנים בעובדה שעיתונ אים
לא תמיד מדייקים בידיעות שהם מוס רים.
אלא
שאותו אבנר רגב שחמותו ניסתה
לרצוח אותו בניו־יורק, אינו זה המוכר
לשחקונה הישראלית.
יריות מיקריות •הציירת שוש בן-
אשתמוע ששהתה בשנים האחרונות בניו-
יורק וניהלה שם מיסעדה ישראלית, וה נמצאת
כרגע בארץ הבהירה לכל הספקנים
את התמונה. סיפרה שוש לחבורת שחקנים
וזמרים נרגשת, שישבה איתר, השבוע בקפה
סולטן :״נכון אומנם שלפני חודשיים ירו
באבנר רגב, אלא שכל עניין היריות היה
מיקרי. אבנר עובד כזבן בחנות לביגדי־גברים
בשדרה החמישית בניו־יורק, בחנות
בוצע שוד, ואבנר נורה ברגלו. זה הכל,
אף אחד לא ניסה לרצוח אותו במזיד.
,הוא לא למד רפואה במשך השנים, הוא לא
נשוי, ובטח שלא לבת של מליונרית. ואין
| לו בת.״ מיהו, אם כך, אותו אבנר רגב
שניסו להתנקש בחייו? את זהותו קשה
לוודא, כיוון שפרט לשמו ולעובדה שהוא
רופא אין יודעים עליו פרטים נוספים. עי תונאים
שניסו לאתרו בניו־יורק, לא הצלי חו.
האיש נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.
אבנר רגב (גרבי) השחקן, לעומת זאת
הוא דמות מוכרת ופופולרית בין תושבי
* בתי-הקפה של רחוב דיזנגוף, ווותיקי ה־הבוהמה
זוכרים אותו כבחור טוב, רגשני
וסימפטי. רגב היה אחד מאותם שחקנים
אלמוניים המאיישים את תפקידי הניצבים
והתפקידים בני שניים־שלושה מישפטים ב הצגות.
הוא
הגיע לתל־אביב מאחת הקריות שליד
חיפה, התקבל לתיאטרון הקאמרי שם שיחק
תפקידים זעירים מיספר שנים. לאחר־מכן
י כשנוכח שאינו מתקדם במיסגרת תיאטרונו,
נשבר לו והוא עבר לתיאטרון המיסחרי,
השתתף בהצגות כמו חמש חמ.ש ועל בנות
וצנחנים. מאוחר יותר הקים, יחד עם ידידו
הבמאי שימחה ספקטור, תיאטרון שהפיק
את מחזותיו של טנסי ויליאמס להופעות
בקיבוצים וביישובים מרוחקים.
כייכי״סיטר. אבנר היה טיפוס חברותי,
והיו לו ידידים רבים. בתקופת העלאת ה ,מחזמר
שיער, התידד במייוחד עם הזמרת
מרגלית אנקורי, וכשמרגלית היתד, מופיעה
בערבים שימש הוא כבייבי־סיטר לבנה בן
השלוש, אדם.
כשמרגלית נסעה לניו־יורק כדי להשתתף
במחזמר חי ב ה שם, נסע איתה גם אבנר,
בתפקיד של ״מטפלת צמודה״ לבנה. מר-
(המשך בעמוד )49
ה הו ל ח

הזר,

ל7ת7

ג ב חו ך ס

״מלון ק או ג סוי קלוב״ ,היחיד מסוגו בי שראל, מציע לבם
חופ שת קיץ נפלאה. המ שלבת מנוחה, ס פור ט ובידור -באי־ירוק
ורוגע בליבה של י שראל. חופשה א שר ת שובו ו ת תג עגעו אליה
ג ם בימי ה חורף(ב הם תוכלו לשוב ולבוא אלינו לחופשת־חורף).

מחירים מיוחדים -וחוויה מיוחדת עוד יותר !
לפרטים מלאים פנו ל״מלון קאונטרי קלוב״ ,טלפון 03-415261
ובמשרדי ״און״-אירוח ונופש בע״נן־
ת״א ;248306 ,612567 חיפה , 04-645404

נתניה 22947־ ;053 ירושלים 224624־ 02
11111!,
באר־שבע 057-73308

חוברות קבור הגבר
אקורדיונים
+ גיטרות אורגנים

כלי־נ שיפה
תופים
+ מיתרים השאלה 4מפירה 4
תיקונים

גינובווג מוסיקה
אלנבי ( 48 ליד רח׳ גאולה) ת״א,
טל 57773 :־03
נוסד ב1940-

ה או ש ר מהו -
וכיצד ניתן להשיגו?

¥193

| *1) 01911

? 165*3

443111

הקץ לגי וקי

למכירה בכל מקום

אגבא אצל אגפא
קו ד ק אצל קו ד ק
אמנם לא ״מהיום למחר״ ,אבל
כאיכות חגכוהה כיותר
המקובלת כארץ !
וזאת בזמן קצר מ אד!!
מבחר גדול בחנות המקצועית
והוותיקה בחיפה.

״פוטו־בר נר״

מכירה — החלפה — קניה
צלומי זהוי בן־-רגע • י

חיסול חרקי הבית
עם אחריות לשנה
תל־אביב — 450264־03
457895־03
אשקלון — 23019־051
ירושלים — 226618־02
חיפה — 712342־04
באר־שבע — 30192־057
טבריה — 50488־067

בפיקוח אגרונום.
רשיץ משרד הבריאות .15

ירצה שלום זמיר
ביום 1׳ , 29.6.77 בשעה 19.30
במועדון־מרתף, רח׳ רמברנדט
מס׳ , 18 תל-אביב

3י 1 0 1ב ד 3ד
חי סהר חו ג ד 0 ,ניזון ו?

(בקירגת בניין העירית)

רובקס
המתנה היפה כיותר

למכירה
קונטסה 900

ט ר מני

לח״ל

מודל 1964
במצב מכני טוב

5.0 0 0ל י
טלפון 386 :־243
113־732

אנו מחפשים בתים חמים
עבור חתלתולינו החמודים
אגודת צער בעלי חיים
1 רחוב פלמח ,30י פו|,
טל.827621 .

שיחר
על הי.ר
הנוקשות של הדלת הפתוחה מדוע בעצם נכשל המו״מ הקואליציוני
בין הליכוד לד״שי תוכנית מוקד של יום
השלישי בשבוע שעבר הציגה הסבר חי
ומומחז לשאלה זו. היא בנתה, שלא ב כוונה׳
מידגם של ״משא־ומתן ישיר בלי
תנאים מוקדמים״ — לפי סיגנון הליכוד.
לח״כ יגאל הורוביץ מן הליכוד (איש
רפ״י לשעבר) ולח״ב שמואל תמיר מד״ש
(איש חרות לשעבר) ,היו כל הנתונים
להידברות: עבר משותף, מיסגרת לא־מחייבת
(יחסית למיסגרת הדיונים בבית-
ז׳בוטינסקי)_ ומנחה סבלני להפליא. הם
לא הצליחו להגיע אפילו ל״קונצנזוס״
בדבר סיבות כישלונו של המשא־והמתן
בין שתי המיפלגות.
שיחתם היתד. דו־שיח של חרשים. קו מדיה
— אבל עצובה.
ככל שח״כ תמיר דיבר בפשטות ובחדות
גוברים והולכים — כן נסתמנה אצל ח״כ
הורוביץ מין גישה ״ליבראלית״־פתוחה,
שהעידה למעשה על אטימות מוחלטת
לדיברי יריבו בדיון זה. תמיר הסביר את
עמדת ד״ש בנושאי חוץ וביטחון — והו רוביץ
שב וטען שאינו מבין מה אכן
הבעייה. תמיר טען נגר נוקשותו של בגין
במהלך הדיונים — והורוביץ לא שמע
כלל.
המנחה, יעקב אחימאיר, הציג שאלות
ברורות, אך הורוביץ לא הבין גם אותו.
במיוחד לא הצליח להבין את השאלה
שמרבית התוכנית היוותה ניסיון של אחי-
מאיר לקבל עליה תשובה :״מהו התפקיד
שמילא ח״כ בגין במשא־והמתן?״
הורוביץ בפירוש לא נהנה לענות על
כך, לא במישרין ולא בעקיפין. תחת זאת
הוא חזר — בניסוחים מגוונים — על
ההצהרה, שמצידו אפשר תמיד לחדש את
הדיונים. תמיר האזין לו בשקט, כשהחיוך
האירוני שעל פניו מתרחב והולך עד
שהתפרץ בתשובה מילולית ברורה: ה ליכוד
לא היה מוכן לשום פשרה בנושאי
חוץ וביטחון. אף לא לפשרה ביחס למילה
״פשרה״ .המילה הזאת כלל אינה מופיעה
במילון של הליכוד. ואיך אפשר לקיים
משא־ומתן כשמדברים בשתי שפות שו נות?
בטלוויזיה
אומנם היה להם ״מתרגם״.
אחימאיר עשה כמיטב יכולתו כדי להביא
את השניים לידי דדשיח — אך לשווא.
נראה שסיסמת הליכוד היתה בדיוק אותה
הנוסחה שבה השתמש הורוביץ בדיון
הטלוויזיוני: רק שיבואו. נדבר. הדלת
פתוחה למשא־ומתן בכל עת. הדיון בטלוויזיה
גם הוכיח מדוע הסיסמה הזאת
אינה עובדת.
מעבר ל״דלת הפתוחה״ של הליכוד
ניצבת עמדתו הנוקשה של בגין, שתוארה
על־ידי תמיר כך :״הנה הנייר. מזה לא
ישונה כהוא-זה !״
הדלת הפתוחה הזאת אינה מותירה אף
סדק צר לעבור בו.
משא־ומתן — כן. לדבר — תמיד ועם
כל אחד. אבל שיידעו מראש: הליכוד
מקשיב, והליכוד מכתיב. כך במצודת זאב,
וכך בטלוויזיה.
ולוואי שהערבים לא ילמדו את הלקח.
ס פיתרון לבע ״ ה הערבית מסתבר שלאזרח ערבי בישראל בעיות
אזרחיות שונות בתכלית מאלה של האזרח
היהודי. משום כך, כנראה, לא עוסקת בהן
הטלוויזיה בתוכניות המוקדשות לבעיות
אזרחיות של יהודים, אלא מקדישה מישדר
מייוחד לבעיות אזרחיות של ערבים: בין
האזרח לרשות (יום ה׳ ) 19.00 ,בהגשת
זוהיר בהלול, עם תירגום עיברי בגוף
הסרט לנאמר בערבית — בלי תרגום
ערבי לנאמר בעיברית.
התוכנית קורנת זרות ומוזרות•
הבעיות באמת נשמעות שונות, גם ה תשובות
שונות ומקוריות. והעיקר: תמיד
נמצא פיתרון. אולי הסיבה לכך היא, כי

בחלק גדול מן המיקרים אשם האזרח
הערבי, ולא הרשות. זה, על כל פנים.
הרושם שנוצר במישדר.
כך, למשל, ניתוק חשמל בביתו של
אזרח ערבי אינו מעניינה של הברת־החשמל,
כי תמיד קיים סיכוי שהסתכסך
עם אחיו שמעבר לכביש, והלה ניתק לו
את הזרם. וזה הרי קורה רק אצל ערבים.
ילד סולק מכיתה י״ב משום שלאביו אין
כסף לשלם את שכר־הלימוד. הפטור שקיבל
עד כה, בוטל לפתע. האשם — האב, שלא
הצליח להסביר את הבעייה בצורה רהוטה
ומובנת לסמנכ״ל מישרד־החינוך־והתרבות.
הסמנכ״ל, דויד רחמן, יהודי אשכנזי, דווקא
מיטיב להבין את כתב־הטלוויזיה (הערבי)
היושב מולו ומנענע, משום־מה, בראשו
לאות ״הן״ על כל מישפט היוצא מפיו
של הסמנכ״ל הסבלני.
כל קטע במישדר מסתיים בפירסומת
עצמית ובטפיחה על השכם: האזרחים
הנהנים מודים ברזחב־לב מיזרחי טיפוסי
על העזרה הנפלאה שקיבלו.
הכל בא על פיתרונו בשלום. ומה הבעייה
— כשפשוט אין בעיות?
באותו ערב, החל דניאל פאר את תוכנית
כלבוטק שלו בבעיות הכרוכות בהזמנת

האומנם אזרחים ערבים מעולם אינם
מזמינים גז?
ס התאהבתי ברב צבי
יהודה קוק
משום שהוא באמת איש אמת וצדק —
כדבריו. משום שיש לו אומץ. משום שהוא
פוטוגני להפליא ויש לו חיוך ציני מקסים.

הרב צבי יהודה קוק
עסקנות מול חוכמה
משום שהוא יודע להבחין בין כישורים
לעסקנות, וגם אומר זאת. משום שגדם
לי להאמין שטובת עם ישראל באמת
חשובה לו יותר מזבולון המר. ומשום
שלמרות כל זאת, אינני מסכימה כימעט
עם אף אחת מדיעותיו.
0 מאזוכיזם רדיופתי
צריך, כנראה, להיות מאזוכיסט אמיתי
כדי להיות נתן דונביץ /יושב לו אדם
באולפן גלי־צה״ל, חשוף למיתקפה טלפו נית
בלתי־פוסקת ומשוחח, במשך שעות
ארוכות (בוא נדבר — יום ד—00.00 /
,)22.05 עם מאזינים המצליפים בו ללא־רחם.
מילא, אילו לפחות היו מצליחים
לעניין אותו, להגיע לכלל דיון חריף אך
עקרוני. אלא שרמתם של מרבית המטל-
פנים פשוט אינה מצליחה להפעיל את
הפוטנציאל של מר דונביץ /לעומת זאת,

ברור שהם גורמים לו ״טירדה״ לא מועטה
בצורה הלא״משכנעת והמבולבלת שבה הם
מציגים את דיעותיהם, בעיקביות שבה
הם מנחיתים עליו דיעות שונות בתכלית
מדיעותיו־שלו, ואף בפלט גם של התקפות
אישיות חסרות כל בסיס והעיקר — משע ממות
עד־מוות( .לפעמים נדמה לי שצריך
לערוך השתלמויות למאזיני־רדיו, כשם
שעושים זאת לשדרנים).
ודונביץ׳ המיסכן נאלץ לשחק את ה-
מישחק. להיות סבלני וסובלני, ותרבותי,
ולהסכים לדברים שאינו בדיוק מסכים
להם, ולו רק כדי להביא שיחה מייגעת
לסיומה המאושר. כך, למשל, הצליח ל הסכים
עם המאזין שמריהו, שאומנם דיעו-
תיהם בענייני חינוך דתי שונות, כנראה,
אך שניהם מסכימים שהצליחו לנהל שיחה
תרבותית, וזהו בפירוש הישג שאפשר
להתברך בו.
או הפלירט עם המאזינה מרים אסט־רייכר,
שחרדה כל־כך לגורלו של הנוער
החילוני המידרדר אל הפשע. איך אפשר
להסתייג מדבריה, כשהיא מברכת אותו
בלבביות כזאת על שובו אל גלי־האתר
לאחר שנה של היעדרות, ומעבירה את
הדיון כולו לפסים אישיים :״אז איך הנוער
יכול להיות נוער־בסיידר? תגיד לי אתה,
מר דוגביץ׳?״

לי כלו ך נשי
תוכנית מורשה האחרונה, שעסקה ב-
״טהרת המישפחה״ — היתה מאד אינטלי*
גנטית.
היו שם שתי נשים פסיכולוגיות, ועיתו נאית
אינטליגנטית אחת, וגברת דתית
שהעבירה את נושא המיקוואות למישור
טכנולוגי מעשי (איך טובלים ולא טובעים ;
למה הניקיון אינו חשוב) .היה שם אפילו
רופא־נשים, שתודרך לספק אסמכתה מד עית
לחוקי טומאה וטוהרה, ובעל־כורחו
נופף באיום המוכר של סרטך צוואר־הרחם.
היה שם גם המנחה, הפרופסור בן־שלמה,
שניצח על הקונצרט האינטלקטואלי הזה,
אלא שה״פטנט״ היה שקוף מדי. דווקא
בגלל התיחכום. היה ברור שמשתמשים
בו כבאמצעי דמאגוגי, ללמד תורה לשאינם
יודעי סוד. התיחכום היה כאן הלבוש שבו
ניסו ״למכור״ דברים שבדרך־כלל אינם
עוברים לסוחר: אמונה, ערכים, מיצוות.
ההסברים והמסבירים היו ברובם חילו ניים,
וגם שיטות ההתבטאות היו כאלה.
ספק אט מאזינים(ות) דתיים נזקקים, או
אף מקבלים באהדה, הסברים מסוג זה.
אשר לאשה החילונית — האם שיכנע
אותה עקרון ה״ימים הנקיים״ ,המתאר את
דם־הנידה כבמשהו שיש להיטהר ממנו
בחומרה שכזו? מסקנה אופראטיבית מן
התוכנית: כל אשר. היא מלוכלכת במשך
לפחות מחצית החודש, ושום מיקלחת לא
תעזור.
אבל הן מצליחות בכל-זאת להיראות
בסדר גמור, איכשהו, למרות הליכלוך.

כלהכ בו ד
כל הכבוד לירון לונדון ולמערכת עלי
כותרת. המחקר הקטן שערכו פנושא ״קארל
פון אוסצקי״ ראוי לציון מייוחד.
האישיות הנ״ל, השנואה כל־כך על צבי
שילוח, שכתב מאמר־שיטנה בידיעות אחרונות
בגנות מה שכינה ד,״מאפיה השמא לנית״
באמצעי־ו!תקשורת (״מי כאן קומי סר״)
נתגלתה, על-ידי הטלוויזיה, במלוא
״קלונה״ .שנוא-נפשו של שילוח הוא לוחם
אנטי־נאצי ידוע, חתן פרס נובל לשלום,
שמת במחנה־ריכוז גרמני.
לונדון אף סיים בשיגור מיבזק ידידותי
לשילוח בזו הלשון :״אמור לי מי אויבך
— ואומר לך מי אתה.״
מדור קיטעי־ה,עיתונות של עלי כותרת
מוכיח עצמו שוב ושוב כאחד המדורים
המעניינים והחשובים בטלוויזיה. הוא אף
מצליח להישאר מאוזן בדרך־כלל, ואינו
חוסך שיבטו גם מעל־המישמר. בארץ שבד,
מעטים העיתונים הלא־מגמתיים, מתגלה
מדור זה כחיוני ממש.

מירסו מחבגר ״ צ *
עם הפעלת לוח־המישדרים החדש של
התחנה הצבאית, הועלתה שוב שאלת
תשדירי-הפירסומת. במשך שנים רבות
סברו בחוגי קצידחינזד־ראשי בצה״ל, כי
גלי־צה״ל יהיו בבחינת מחוץ לתחום לגבי
הפירסומאים, אך באחרונה מסתמנת נטייה
להפעיל תשדירי־פירסומת גם בתחנה זו.
לטענת המצדדים, קיים פירסום אזרחי גם
בביטאון צה״ל במחנה, ותשדירי־הפירסומת
יכניסו לתחנה כסף רב, שיאפשר לשפר
את התוכניות ולהגדיל את ההפקות העצ מיות•
טענה נוספת: החיילים במילא מא זינים
לתשדירי-הפירסומת המשודרים ב תחנות
האחרות, ומדוע שלגלי־צה״ל, לא
יהיה נתח מן העוגה?

עינבר • 3״ם ל טלוויזי ה
הבמאי דל ף ;$ינבו־ שוהה בימים
אלה בישראל, לצורך הכנת שלוש תוכניות-
בידור לחודשי הקיץ, עבור הטלוויזיה
הישרלאית. רלף, המכהן כמנהל מחלקת-
הבידור בטלוויזיה ההולנדית, יפיק תוכניות
בסיגנון ״אמנים מארחים״ ,כשהאמנים
שנבחרו על־ידו לעמוד במרכז תוכניותיו
הם הזמרת היכץ, שלישיית שוקולד
מנטה מסטיק ולהקת הכל עובר חביבי.
בקרב האמנים קיימת התעניינות רבה
בהפקותיו של עינבר, אשר יצולמו בצבע
על־ידי אולפני הרצליה והעשויות להימכר
לרישתות־טלוויזיה בחו״ל. למרות שכוכבי
התוכניות כבר נקבעו, עדיין לא הוחלט
סופית מי יהיו האמנים האורחים. אגב,
רלף יודע לספר כי בתחרות הארוויזיון
האחרונה זכתה ישראל בחמש נקודות
הולנדיות רק בזכותו .״ההולנדים יודעים
שאני ישראלי, ופשוט לא היה נעים להם
ממני,״ אמר רלף .״למרות שהופעתה של
אילנית היתה נהדרת, השיר שהיא השמיעה
היה גרוע במייוחד.״

הרדיו ימשיך 3״ 0יג1ון הישן׳
הכרזות הליכוד על ״הסיגנון החדש״
ברשות־השידור עוררו תרעומת בקרב
העובדים העיתונאים, שאינם מוכנים להי כנע
לשום תכתיבי סיגנון.
יושב־ראש ועד העיתונאים ברדיו, יצחק
אלון, נפגש בשבוע שעבר עם גורמים
בכירים בליכוד, והבהיר להם בצורה חד-
משמעית, כי כתבי מחלקת החדשות וענייני
היום לא יסבלו התערבויות בנוהלי עבודתם
ובשיקוליהם האובייקטיביים. כל ניסיון
להתערב ולהכתיב סיגנון-עבודה מצד גור מים
מיפלגתיים, ייתקל בוועד-עובדים
נוקשה שלא יהסס לנקוט עיצומים.
עם זאת, הבטיח אלון, הרדיו ימשיך ל שמור
על ״הסיגנון הישן״ ועל האיזון.

חלוו1ה לוועדת האתיחדז
תלונה לוועדת־האתיקה נגד רשות־השי-
דור תוגש, כנראה, בקרוב, על ידי גלי־צה״ל.
סלע־המחלוקת
הוא תוכנית גלי־צה״ל
״רבותי העיתונות״ ,המביאה מסיבות-
עיתונאים בשידור חי. התוכנית שודרה
אשתקד בהצלחה, ותימשך גם בתיכנון
החדש. לטענת המתלוננים, רשות־השידור
גנבה את הרעיון מהם ומתכוונת להתחיל
בתוכנית דומה. צעד זה הוא בניגוד לכללי
האתיקה והתחרות האלמנטריים.

מישחק־ שידזו 3י1
תוכנית־הרדיו הפופולרית מישחקי-לילה,
המשודרת בגל־הקל, ניסתה באחרונה חי דוש
משעשע. עורך התוכנית, זאב ענר,
אשר שידר מקיבוץ אלומות, הבחין במחסור ׳
בבנות המין היפה הקיים במשק ופנה
בקריאה דרמאתית לבנות ישראל לבוא
ולהשתדך ל 30-הרווקים שבקיבוץ.
השבוע קיבל ענר מיכתב־תודה, המבשר
לו על שתי אהבות שנולדו בעיקבות
תוכניתו, מה שהעלה רעיון לפינת־השידד
כין קבועה בתוכנית שאולי מן הרדיו תבוא
הישועה.
חידוש נוסף בתוכנית הוא המנחה משה !
טימור, המגיש את התוכנית ביחד עם
ענר במקומו של ׳טמואל שי, שיצא ל־ארצוודהברית
כשליח הסוכנות.
אגב, ענר, המתמחה במישחקי־רדיו,
ינחה שעשועון נוסף הנקרא דרך ארץ,
והפעם בגלי־צה״ל, יש לציין כי תוכניתו
זיכרונות ארץ־ישראל נכנסת לשנת הבר-
מיצווד, שלה, והיא הוותיקה בתוכנית הרדיו.
ייייי ט ג__ י ׳ד