גליון 2079 מתאריך 6 ביולי 1977

הצג PDF מעבר לתצוגת תמונות עוד משנת 1977

עמוד 1

עמוד 2

שאגודתיישראל תתמוך בממשלה שתתן לאחד
החלקים שבה חופש־הצבעה בענייני דת, כפי
שהובטח לד״ש במגעים עימה לקראת חידוש
המו״מ הקואליציוני;-

לחברנו

מדסד־ זו ה ד >זו1־ס<

התארג נו ת

יבר לי ם

כמות עליו רעייתו

נגרההתנחל ויו ת

תי גי הי ך
ה * 3כו חצבאיות
בנסיכו יו תהנפט?
מיזרחנים כא־ץ צופים את האפשרות,
שבכר כעתיד הקרום ייעשו ניסיונות
דכיצוע הסיבות צכאיות כנסיכויות־הנפט
שבאיזור המיפרץ הפרסי, לאור
התחזקות הצבאות כמדינות אלה
וניסיונותיהם של אנשי הצבא לרכוש
עמדות־השפעה כצמרת המימשל.
את הדיעד, הביעו המיזרחנים במיסגרת שיחות,
שהתקיימו באוניברסיטת תל־אביב ולדיבריהם,
העובדה שצבאות נסיכויות־הנפט מוצפים בסוגי־נשק
חדשים, מעלה את ערכם של אנשי הצבא בקרב
צמרת השילטון. על־פי ידיעות שהגיעו באחרונה,
כבר נוצרו החיכוכים הראשונים בין ראשי
הצבא לנסיכי הנפט.
לדעת אותם מיזרחנים עלולה להיווצר תגובת
שרשרת של הפיכות צבאיות, אשר יחלו במדינה
אחת ויעברו למדינות האחרות, במידה שהראשונה
בהן לא תדוכא. אין מוציאים מכלל אפשרות
שכבר היה ניסיון להפיכה צבאית, שנכשל,
באחת מנסיכויות המיפרץ הפרסי.

אוטיע1מיוחו
באר צו ת ״ הבר ־ ת
הליגה־נגד־השמצה של יהודי ארצות־הברית עסוקה
כל כך בפעולות ההשמצה והרדיפות שלה נגד
ארגון ברירה היהודי, עד שמאות עובדיה, בשכר,
אינם עוסקים כלל בסכנה החמורה של פריחת
התנועה הנאצית בארצות־הברית.

סניפים פעילים שד המפלגה הנאצית
מוקמים עתה ככל רחכי אמריקה, אחרי
שכית-הדין העליון האמריקאי התיר
למפלגה הנאצית לקיים מצעד ראווה
כפרכר יהודי של שיקאגו, שששת אלפים
מתוך ארבעים ושישה אלף תושביו
היהודיים, הם ניצולי מחנות* השואה
באירופה.

בלום־אנג׳לם הוציאה הוצאה מקומית ״דפי זהב״
מיוחדים לנוצרים. כל בעל עסק הרוצה לפרסם
בפרסום זה, חייב להביא תעודה שהוא נוצרי. בעת
ובעונה אחת, מחלקים בבתי־הספר של לום־אנג׳לס
כרוזים לילדים, המפצירים בהם לרכוש ממתקים
ודברי מאכל אך ורק מרוכלים ומבעלי עסקים
נוצריים.

המימפד היהודי טומן ראשו כחול ואינו
מגיב כדל על כל התופעות האלה, כשהוא
מרכז את בל מאמציו בגיוס אהדה
לממשלת מנחם כגין וכהשמצת בוהות
חשלום היהודיים והישראליים.

מ 1עצת־גו־ 1לי־התורח
עלולה לחז 1ר סח
חוגים ביהדות החרדית יוזמים פנייה אל מועצת־גדולי־התורה,
כדי שתחזור בה מהמלצתה
לאגודת־ישראל לתמוך בקואליציה הממשלתית
אך לא להשתתף בה. בפנייתם מבקשים חוגים אלה
מגדולי התורה, להורות לאגודת־ישראל שלא
להתחייב על תמיכה מראש בקואליציה.

את פנייתם מכססים החוגים החרדיים
על הטענה באילו ההסכם שנעשה כין
הליכוד לאגודת־ישראד לא היה אלא
תכסיס שנועד ללחוץ על ד״ש להוריד
את מהיר הצטרפותה לקואליציה.
חוגים אלה מוסיפים וטוענים, כי לא ייתכן

כמה מראשי המיפלגה הליברלית בליכוד, התומכים
בעמדות מתונות יותר מן העמדות המדיניות
המוצהרות של הליכוד, עומדים להתארגן — במטרה
להוות מישקל־ננד כלפי אנשי תנועת החרות
ולע״ס, התובעים לפתוח בתנופת התנחלויות
נרחבת מייד אחרי שובו של מנחם בגין מארצות־הברית.

ספה

משתתפים כאבלך הכבד
חבריך למערכת

מתנגדי ההתנחלות עשויים לתבוע דיון
מוקדם במוסדות הליכוד כתוכניות
ההתנחלות, לפני שיוגשו לאישורה של
ועדת השרים לענייני התיישבות,
כמטרה לנסות לעכב את אישור תוכניות
ההתנחלות ככל האפשר.

תחודשהמחלוקת 1*3
צפוי עמות מחודש בין הרב הראשי הספרדי

״ מ כוני ה מ סז ״ ם יז

שהוא מאמין במדיניות הליכוד — טוענת רחל
בן־עמי בתצהירה — היתה בגדר הונאה.

ארידורמפס יל;

הר ב! הראש

< 3ו ד

ו כנ ה

הפרקטיקה ׳הפרטיח

מכקש ־ ם ח ניו ת
כעדי מכוני״המסז׳ים שהורשעו כשנים
האחרונות, אחרי שכתי-מיש-
פט קבעו כי הטיפול שהעניקו המס־ה

כעיסקיהם ה י
--מעשה־זנות,
היה
ז׳יסטיות
לכקש חנינה מוועדת*
התארגנו בדי

המישפטנים שד הליכוד, שהחליטה
לפעול למען חנינה לקבוצות מסוימות
שד עבריינים שהורשעו.
באמצעות עורך־הדין צבי לידסקי
פנו כעדי מכוני-המסז׳יס לוועדת*
המישפמנים של הליכוד, וטענו כי
לאור העוכדה שהשופטת הדסה כך
עיתו המליצה לשנות את החוק הנוגע
לסעיפים שעל־פיהם הורשעו, ראוי
שהחנינה המומלצת תחול גם עדיהם.
עובדיה יוסף לבין הרב הראשי האשכנזי, שלמה
גורן.

הרב עובדיה טוען, בי כעת האחרונה
פגע הרכ גורן כמעמד הרכ הראשי כאשר
הפך עצמו לאישיות פוליטית מוגדרת,
תוך הזדהות כימעט מוחלטת עם עמדות
הליכוד.

צ עי רתמבאר ־ שבע

כתום חקירת תאונת-הדרבים שכה היה
מעורב חכר־הכנסת יורם ארידור
(״העולם הזה״ ,)2074 החליטה המישטרה
לסגור את התיק, משום שהוכח כי ארידור
לא היה אשם כאותה תאונה, שכה
נפצע קל הולך־רגל.
בינתיים, אחרי מינויו של יורם ארידור לתפקיד
סגן־שר במישרד־ראש־הממשלה, החליט אדידור
לפרוש לחלוטין ממישרד עורכי־הדין שבו
הוא שותף .׳מישרד זה, שהשותף השני לו הוא
הח״כ הצעיר רוני מילוא, היה אמור להתפרק .
בין כה וכה, יבשל בחירתם של שני השותפים
לכנסת.

תחנת ־טלוויזיה
מלמלבת־ תשזייה
כוונת הליכוד להקים תחנת-טדוויזיה שנייה
אינה מכוונת לוותר על המונופול הממשלתי
ככדי־תיקשורת רכ-השפעה זה.
הליכוד מתכוון להקים תחנה שתהיה פרטית־כביכול
בניהולה, אך שתהיה ממלכתית למעשה. המימון יבוא
ממקורות פרטיים. את התנגדות העיתונות מתכוון
הליכוד לשבור על־ידי מסירת הבעלות המיסחרית על י
התחנה בידי חברה ״פרטית״ ,שמניותיה יהיו בידי
העיתונים, כך שהכנסות התחנה יפצו אותם על אובדן
הכנסותיהם מפירסום.

ןהקבר ני ט הו דו!

תובעתהתפטרות דיין
רחל בן־עמי, צעירה בת 22 העובדת כמזכירה
במישרד עורכי־דין, הגישה בבית־המישפט־ד,מחוזי
בבאר־שבע בקשה למתן פסק־דין הצהרתי נגד
שר־החוץ, משד. דיין.

כבקשתה, שהוגשה באמצעות עורך־הדין
עמוס שיאון, מבקשת רחל מכית־המישפט
להצהיר בי משה דיין לא נכחר לכנסת
כחוק, ובי עליו להחזיר את המנדט
לרשימת המערך.
בדיברי ההסבר לבקשה טוענת התובעת, כי הופעתו
של משה דיין ברשימת המערך היתה אחיזת־עיניים
ו/או מירמה ו/או עושק ו/או עשיית
עושר שלא במישפט. היא מסבירה, בתצהיר
המצורף לבקשה, כי הצביעה בבחירות האחרונות
עבור רשימת המערך מתוך אמונה שכל המועמדים
המופיעים ברשימה התחייבו לפעול למען מדיניות
המערך. הופעתו של דיין ברשימת המערך, שעה

שבתב־התכיעה וכתב־ ההגנה בו
פורסמו כגיליון האחרון של העולם הזח
( ,)2078 הגיע לסיום מפתיע.
דקה אחת לפני פתיחת הדיון כי־ ־
קש פרקליטו של הקברניט לקיים את י
המישפט בדלתיים סגורות. מייד כש־
.נכנסו הצדדים ללישכת השופט הודה
| הקברניט כפה מלא שהוא אבי הילדה
ן מן הטענות שהשמיע נגד אורח*חייה|
* של הדיילת.
הדיילת, שהתכוננה לחקירה שתי־וערב,
מתכוננת עתה להגיש תביעת־מזונות
נגד הקברניט, שהוא נשוי
ואב לילדים.

עמוד 3

פתח כ-PDF פתח כתמונה

עמוד 4

פתח כ-PDF פתח כתמונה

גליון ״העולם הזה״ שיצא לאור לפני 25 שנים בדיוק, הכיא
את הכתבה ״חזרה לימי הביניים מאת עורף־השבועוו, שתיאר
בה את התהליד שבעזרתו השתלט המיעוט הדתי על מדינת
ישראל החילונית בעזרת מיקוח קואליציוני * ,כאשר המישטרה
הופכת כלי־שרת בידי מיעוט קנאי הכופה רצונו על הרוב
בעזרת, תקנות־התהבורה׳ החדשות ביו השאר נכתב בכתבה :
השחורה שוב הוטל מצור

״כדיוק שש שנים אחרי השבת
ברחובות הערים ובכבישי הארץ מאילת ועד דן. שוטרים עצרו את
המכוניות שהובילו אנשים עובדים לשפת־הים, אחרי שבוע
עבודה מפיר. רחוב אלנבי בתל־אביב, ההומה כרגיל מרוב
תנועה, הזכיר את המראה הזכור היטב של ימי העוצר והשבתון.
תגובת ההמונים היתה שוב איבה גלוייה למנגנון השילטון,
שנוצל לרעה לשם ביצוע חוק החסר כל יסוד והצדקה חוקיים.״
השבוע לפני 25 שנים, הקדישה מערכת ״העולם הזה״ ״חקירה
מיוחדת״ תחת הכותרת ״האמת על הכנענים״ לרגל שובה של
קבוצת ה״כנענים״ לכותרות העיתונים בנושא הטלת הפצצה
על מירפסתו של השר הדתי פינק החקירה מציגה את
תולדות הרעיון ה״כנעני״ מצדדיו הפוליטיים, השקפותיו ואנשיו
ומסתיימת כהערכה כי ״סיכוייו של החוג להגיע
אי־פעם למעמד של השפעה, לפחות בקרב הדור הצעיר, קלושים

ביותר במדור ה״כידור״ של השבועון ראתה אור הכתבה
המצולמת ״המיליון הראשון כזירהטדון״ ,אחרי שיותר ממיליון
ישראלים ביקרו כהצגות ה״זירהטון״ ,שהיווה באותה עת אטרקציה
בידורית ראשונה־כמעלה. הכתבה הביאה גם צדדים
סוציולוגיים ופסיכולוגיים, לעצם פיענוה תופעת הצלחת ה־

״זירהטרון״.

״העולם הזה״ לפני 25 שנים הציג, בעזרת פרשנו הכלכלי,
את הכתבה ״השכון העממי: בלוף אמריקאי לדוגמה?״ ותיאר
את תוכנית הממשלה לבניית שכונות־מגורים זולות לתושבי המדינה
כאחיזת־עיניים במדור ה״ספורט״ פורסמה ה רשימה
״יותר מהר ! יותר גבוה י יותר חזק לקראת פתיחתה
של אולימפיאדת הלסינקי, החודש לפני 25 שנים. במדור ״סיפור
החודש״ ראה אור סיפורו הקצר של ש׳ גרדוש השקר״.
בשער הגיליון: פניה של כרפה הייכלום, נערת השער של
גליון ,762 שם הופיעה עם כובע־קש גדול שהסתיר את פניה.

ש וטו־ת נועה מחרם ויש־וחהיגה שד תש3י 0 7דו ).נגיד
!סיעה בשבת * שיו מאת ד־־ו •ווסג בורג * האיש

ים והרת אני בצד ביו שאמר.. :במי

העם
אבלה סו סמת
היה היה איכר פיקח שעלה בלבו רעיון
גאוני: האכילה היא מינהג פסול שיש
להיגמל ממנו. הוא החליט לעשות ניסיון
ראשון בסוסו, שמזונו עלה בכסף רב.
מדי־יום הפחית את מנת המזון של הסוס
בשעורה אחת.
אחרי ימים רבים התקרב אל היום הגדול
שבו היה הסום מתקיים גם ללא שעורה
אהת. החלום הגדול עמד להתגשם. אולם
האיכר היה ביש־מזל. הניסיון הגדול הוכשל
על־ידי תקלה קטנה. ביום האחרון קרה
אסון מצער, כאילו להרגיז, והסוס מת.
הכלי גסיסה. ממשלת ישראל תיכננה
תוכנית דומה ביחס לחדוות־החיים של אזרחיה.
במשך ארבע שנים חיסלה בזה אחר
זה כל מניע לעבודה פוריה, לרצון היצירה.
היא סתמה לפניהם כל דרך של
נופש, של בידור, של הנאה — והיא לא
נתנה במקומם שום אידיאל שידרבן אנשים
פשוטים למאמץ. במקום ״כוח על־ידי שימחה״
של הגרמנים, באה הסיסמה ״כוח על-
ידי עגמת־נפש״.
כפיית חוק השבת על אזרחי ישראל לא
היתה אלא שעורה נוספת. אולם הסוס —
המוראל הציבורי — כבר היה נתון בחבלי-
גסיסה אחרונים.

המישטרה אל הציבור, אף כי השוטרים
שנאו בעצמם את התפקיד שהוטל עליהם.
לעומת זאת לא נפגע המנגנון של מישרד־התחבורה
— הביורוקראטיה שלו היתד,
שנואה על הנהגים והקהל גם לפני-כן,
במידה שכימעט אי-אפשר היה להוסיף
עליה.
החוק הרס את אמון הציבור בדיבורי
הממשלה על חסכון הדלק. גם האזרח המטומטם
ביותר הבין כי כאן נעשה שימוש
ציני בסיסמה זו. ילד הצועק ״זאב!״ כדי
להוליך שולל את הבריות, אין מאמינים
לצעקותיו גם כשהזאב מופיע באמת.
גיבור־השבוע היה, באופן בלתי צפוי
למדי, נהג־המונית. התכסיס הגאוני של
רישום ימי השישי והשבת כ״ימי־פינקס״ *
למויות, העמיד את שר־התחבורה במצב
מגוחך לחלוטין — השר הדתי נאלץ להתחנן
בפני הנהגים שיואילו לחלל את השבת.
שביתת־השבת של הנהגים, היא
שנתנה ביטוי עליון להתנגדות,ההמונים לחוק.
ואם־כי היה ברור כי הנהגים שובתים
למען האינטרסים שלהם. ולא למען עקרו*
״ימי־פינקס״ ,ימי שבוזון־הרכב שכונו
על. שמו של שר־התחבורה הדתי פינקס.

נות, היתד, אהדת ההמונים איתם.
מעטים מאד הבינו מיהו המנצח האמיתי
של השבוע: דויד בן־גוריון. על-ידי מתן
יד חופשית לשר־התחבורה, השיג ״שועל
הכסף״ שתי מטרות עיקריות:
(א) הוא השכיח לחלוטין את השואה
הכלכלית העצומה הקרבה ובאה, שהממשלה
תצטרך לשאת באחריות עבורה ואשר
כל עיתוני העולם הקדישו לה מאמרים
ראשיים.
(ב) הוא היפנה את שינאת ההמונים אל
שותפו הדתי, השנוא עליו ממילא.

סרטים
״בני ה כו כ ב׳ ע 1די ס
על כ דו ר הארץ״
מאחד הכוכבים אשר ביקום נוחת, לא
הרחק מוושינגטון, בירת ארצות־הברית,
במכשיר הדומה לצלחת מעופפת, יצור
בעל דמות אנושית בשם קלאטו

הי ל ד וגעק ׳זאב ועדייו
אי־אפשר להעריך את עוצמת הנזק
שנגרם למדינה על־ידי מעשה־הטרור
הציבורי שהפך חוק המדינה בדמות חוק
השבת.
הוא הרס בדלילה את פרי כל המאמצים
הסובלניים, שנעשו משך שנים, לקרב את
* כפי שנעשה בימים אלה בהכנת ההסכם
הקואליציוני, בין המיפלגות מרכיבות
הקואליציה.
** תקנות שמנעו מאזרחי ישראל לנסוע
בכלי ריכבם בשבתות.
*** שבה הוטל עוצר על תל־אביב ועל
כל היישוב היהודי בארץ־ישראל המנדטורית,
על־ידי הבריטים.
בהטלת הפצצה הואשמו עמוס
קינן ושאלתיאל בן־יאיר, שכעבור זמן זוכו
על״ידי בית־המישפט המחוזי.
בהנהגתם של יונתן רטוש ואהרון
אמיר.
הערכה זו נתקיימה במהלך 25
שנים, שבהן נכשל חוג ה״כנענים״ בכל
ניסיונותיו לזכות בתמיכה כלשהי.
ה״שיכוניס־העממיים״ הפכו תוך
שנים ספורות לפרברי־עוני (סלאמס).
קריאל (גר)דוש.

שוטר סודק מכונית נוסעת כשבת
תכסיס גאוני

״העולם הזה״ 766
תאריך 3.6.52 :
(מייקל ראני) .הוא אדם בעל תרבות,
תושבו של הכוכב המרוחק כ־ 250 מיליון
מיל מכדור הארץ, ומתלווה אליו רובוט
בשם גורט (לוק מארטין) .את הצלחת
המעופפת ממהרים להקיף חיילים אמריקאיים.
אחד מהם אינו שולט ברוחו, ופוצע
בירייה את האורח הלא־קרוא. בתגובה
משלח גורט קרניים הממיסות את
כלי־הנשק.
קלאטו הפצוע נלקח לבית־החולים, ומודיע
באנגלית רהוטה — שלמד מתוך
האזנה לתחנות־רדיו ארציות — כי בידו
הודעה חשובה שהוא רוצה למסור לניציגי
כל מדינות העולם. מאחר שדבר כזה אינו
אפשרי, הוא נמלט מבית־ד,חולים, ומחליט
ללמוד מקרוב את מידותיהם ואופיים של
בני־האדם, מתיידד עם אלמנת־מלחמה
(פטרישיד, נייל) ומלומד נודע (סאם ג׳ופה)
ומוסר, בסופו של דבר, אחרי שהומת על״
ידי בני־אדם והושב לתחיה על־ידי גורט
הנאמן, את הודעתו: כדור־הארץ מקבל
אולטימטום — אם לא יפסיקו תושביו לייצר
פצצות־אטום ורקטות המסכנות את
שלום הקוסמוס, ינקטו נגדו שאר גרמי־השמים
המאוכלסים אמצעים, וישמידו אותו
כליל.

אנשים
• אחרי ששוטר־תנועד. .החרים את
רישיון-הנהיגה של רב־ אלוף יעקם
דורי, רמטכ״ל מילחמת־העצמאות שהפך
מנהל הטכניון בחיפה, בגלל נסיעה שנסע
בשבת, התפנה הרב־אלוף לקרוא את הספר
הראשון שלו על מילחמת־העצמאות. הספר:
חברים מספרים על ג׳ימי.
י• מנהיג נטורי-קרתא, לייכלה וייס
פיש, שיצא לאנגליה על סיפון א/ק
קדמה, לא בילה בנעימים. יורד אחר, יוצא
מארוקו, האשים את וייספיש בהלשנה
בעת שביו בידי הלגיון הערבי* ,דבר
שהביא כאילו להריגת כמה מחבריו. אך
איומו של המארוקאי לא התממש, בזכות
התערבותו של רב־החובל.
!• המורה להיסטוריה ולתלמוד, בגימנסיה
הרצליה, שהפך סגן יושב־ראש ה־כנסת
ושר-דזבריאות, הד״ר יוסף בורג
גילה השבוע כישרון נוסף: כתיבת חרוזים.
לאחד מחברי הפועל המזרחי, ששיגר
פיזמון־ביקורת אל בורק לקראת ועידתה
ד 11-,של המיפלגה השיב בורג אף
הוא בפיזמון:
חבר יקר
באמת בי קר.
קראתי פיזמונך,
אשר תמהונך
בו הבעת
וכן הודעת.
תודתי לך
השם ישלח
לתנועה ולך
כבוד וברכה.
• הלל (פיטר ברגסון) קוק, שחזר
זד,־עתה לארץ אחרי ששה בארצות־הברית
כדי לייסד חברת־השקעות ביש ראל,
ונתקל ישר בשובו בחוקי־התנ׳ועה,
ציטט את דיברי ידידו המנוח, הצייר
ארתור שיק, שאמר :״במילחמה בין
אלוהים והדת, אני בצד האלוהים!״
* שמו הקודם של הצבא הירדני, בפיקודו
של גלאב פחה.
** תנועת ״הפועל המזרחי״ נמנית
עם מרכיבי המיפלגה הדתית־לאומית
(מפד״ל) כיוס.

עמוד 5

פתח כ-PDF פתח כתמונה

^ 1יי 1זןןייימ ^

,קודלע

ה עו ל ם הז ה 2079

עמוד 6

פתח כ-PDF פתח כתמונה

פרסום פיד מעמ רנו רג ר ס

״ת ק הזה 2079

עמוד 7

פתח כ-PDF פתח כתמונה

מכתבים

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה :
תל־אכיב, רחוב גורמן ,3טלפון 24338)5־ .03 תא־דואר . 13)5
מען מברקי :״עולמפרס״ מודפס כ״הדפוס החדש״ בע״מ, תל־אביב,
רה׳ כן־אביגדור. הפצה :״גד״ כע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה
כספי׳׳ כע״מ העורף הראשי: אורי אכנרי העורף: אלי תבור עורד
תכנית: יוסי שנון עורכת כיתוב: נורית יהודאי ראש המינהלה :
אכדהם סיטון מה׳ המודעות: רפי זכרוני המו״ל: העולם הזה כע״מ.

רבים למצב נורמלי. מכאן נובעת •השקפת־עולם
של מצור וחוסר־סובלנות.

בשבוע שעבר סיפרנו לד על הרצאתו
של אורי אבנרי באולם קבלות-הפנים
של אדמון־הקיסר בווינה, על־פי הזמנתו
האישית של ראש־ממשלת אוסטריה, שגם
הציג את אבנרי לפני הצמרת המדינית
והתרבותית שהתכנסה במקום.
לפני ההרצאה התעוררה הבעייה איך
להציג את אבנרי. באוסטריה לא יתואר
אדם חשוב שאין לו תואר. בסידרת ההרצאות
החצי־שנתיות, שבמיסגרתה דיבר
אבנרי, הופיעו עד כה סנטורים, נשיאים,
מנכ״לים. באיזו תואר ניתן להציג את
אבנרי, שאינו פרופסור ולא דוקטור, וגם
חבר־כנסת אינו כעת?
המארחים התחבטו בבעייה והחליטו להציג
את אבנרי כ״הר שף־רדקטור״ וכך,
במשך הערב כולו, פנו אליו השואלים
המתווכחים בתואר ״האדון העורד־זירא־שי.״
טוען אבנרי :״מכל התארים שהיו
לי בחיים, זהו אחד משני התארים היחידים
הנראים לי.״ השני: מ״ם־כ״ף ביחידה
קרבית.
איד נתקבלה הרצאתו של אבנרי על־ידי
1600 האיש שנכחו באותו מעמד —
רובם פרופסורים, דיפלומטים, פקידים
בכירים ואילי־משק? על כך ניתן לעמוד
מן הדיווח העיתונאי בעיתוני וינה, ובראשם
ארביימר־צייטונג, ביטאון מיפלגת־השילטון.

כתב
העיתון, כמאמר ראשי כעמוד
הראשון:
״אט תרצו, אין זו אגדה״ — את הפסוק
הזה של תיאודור הרצל, מייסד הציונות,
הזכיר אורי אבנרי בהרצאה שנשא ביום
ב׳ בערב על־פי הזמנת מכון ר נר בארמון-
הקיסר. אותו פסוק ריחף גם על דבריו.
למרות הפסימיות, שבה מתייחם אבנרי
למצב הנוכחי במיזרח התיכון, ולמרות
שהוא משוכנע כי בחודשים האחרונים
הוחמצה הזדמנות ממשית מאד להתקדם
לקראת שלום, הרי כל האלטרנטיבות היכולות
לבוא תחת הסדר בין ישראל והפלסטינים
אינן קיימות למעשה. גם אם
הקולות, הקוראים להסדר כזה, עדיין חלשים
כיום — מה היה כוחו של הרצל,
כאשר השמיע את חזונו על מדינת־יהו־דים?
אחד
הרגעים המרגשים ביותר ״בהרצאה
היה כאשר דיבר אבנרי על החזון, שאותו
שמע מפי אחד הפלסטינים שעימם מקיימים
הוא וחבריו מגעים קבועים: העולם
הערבי על ממדיו ועושרו, וישראל על הידע
הטכנולוגי והמיבנה החברתי הדמוקרטי
והמתקדם שלה — יכולים ליצור ביחד
מרחב שמי, שיעמוד בשורה הראשונה של
מוקדי־התרבות בעולם, ושיבטיח רווחה
וביטחון לתושביו.
אם ...אבל גם ״אם״ זה מצא תשובה
בדמותו של המרצה עצמו. כא־שר הודה
בשעת הוויכוח, בעיקבות הדברים שנאמרו
על אש״ף: גם אני הייתי טרוריסט. ההכרה
שיש משמעות יחסית לסיווג כזה ב־מילחמת־שיחרור
לאומית היא אכן תנאי
מוקדם להשגת הסכם, שיהפוך את הטרו-
ריזם למה שהוא מהווה בתנאים ״נורמ ליים״
:פשע. אולם בארץ הפך מצב-
המילחמה הבלתי־נורמלי בעיני אנשים
ה עו ל ם הז ה 2079

רמי הלפרין ז״ל
הצילום כהווייה
יש להכיר תודה לאנשים כמו אורי
אבנרי, אשר להם אומץ־הלב לחשוב אחרת
ולשבור את מעגל־הקסמים של האלימות
ההדדית.
באותה שעה שבה דיבר אבנרי בווינה,
קמה בירושלים הממשלה הישראלית החדשה.
רבים חוששים שהיא עלולה להביא
להחרפה מהירה של המצב. על אחת כמה
וכמה חשוב ליצור תהודה לקול התבונה.
עד כאן המאמר הראשי של העיתון
האוסטרי. נראה כי האדון העורך־הראשי
זכה בהצלחה כלשהי. מרשים לא פחות
המיברק שקיבל מאחד מראשי היהדות
האוסטרית עם שובו ארצה :״אני רוצה
להביע בפניך עד כמה התרשמתי, אישיו/
מן ההרצאה המזהירה. אתה שירתת את
עניינה של ישראל שירות גדול. על כך
בירכתי.״
שלושה חודשים אחרי שהצטרף
כצלם למערכת העולם הזה, נפל רמי זזלם-
רין במילחמת יום־הכיפורים. בן 21 וחצי
היה בנופלו.
כאשר פרצה המילחמה לא היה רמי בין
המגוייסים. רק שלושה חודשים קודם־
לכן שוחרר משירות סדיר בצה״ל, אחרי
שאת רוב שירותו הצבאי עשה ביחידת-
שיריון בקו בר-לב בתעלת סואץ. עדיין
לא הספיקו להציב אותו ליחידת מילואים.
אבל רמי לא יכול להישאר בעורף.
הוא נטל את מצלמתו, ירד לחזית הדרום
כדי לחפש את חבריו ליחידה הצבאית
שבה שירת. הוא מצא אותם מוכים ואבלים.

היתד,
זו אחת היחידות הסדירות של
צה״ל שנאלצו לספוג את מכות־האש הראשונות
של המצרים. מרבית אנשיה נהרגו
או נפצעו. מבלי לחשוב פעמיים, ואף האמת על תבור״
מבלי שחוייל, הצטרף רמי ליחידה כדי
כקצין בכיר לשעבר במישטרת־ישראל,
למלא את מקום אלה שנפלו. הוא הספיק
ברצוני להביע את הערותי לגבי הכתבות
עוד להגיע לתל־אביב לחופשה של 24
שעות, שבה מסר למערכת סידרת תצלו שפורסמו בהעולם הזה ( 2076 והלאה) עי*
מים ש*ילם בקרב יחידות צד,״ל בתקופת מפכ״ל המישטרה. את חיים תבורי מכיר
אני, ועבדתי תחת פיקודו קרוב ל־ 27 שנים.
ההמתנה של לפני צליחת התעלה. אחר-
כך חזר ליחידתו כלוחם, לא כצלם, כשהוא בידוע, מר תבורי משרת במישטרת ישראל
עוד מתקופת המנדט, ועקב תפקידיו הנושא
עימו את מצלמתו.
כמפקד־נגמ״ש השתתף בהסתערות של שונים נאלץ, מיספר פעמים, להעתיק את
מקום־מגוריו ולהתגורר בדירה מישטרתית.
יחידתו על החווה הסינית, אחרי
שיחידת־ כידוע, בגמר תקופת כהונתו הנוכחית ב־הצנחנים
שהסתערה עליה קודם־לכן הוכ
הזה מישטרה יפרוש מר תבורי מהחייל וייאלץ
תה אנושות. רינו צרור, כתב העולם
ליחידת־השיריון לפנות את הדירה המישטרתית.
דאז שהצטרף עם רמי
כאדם נבון, שלא כמו אחר במעמדו, דאג
שלו, תיאר את רגעיו האחרונים:
ליום זה בכוחות עצמו והכין לעצמו דירה
״אנחנו מסתערים. רמי עדיין בנגמ״ש במושב מסלול, ומאחור.
אינו מורשה להשתתף בקרב. מא רצה לטפל במשק
חרי הטנקים העטים על, החווה הסינית, חקלאי. הוא רצה
מטהרים הנגמ״שים את האיזור מיחידות -להמשיך דרכו כחי״ר
מצריות. הכוח נתקל בחומת־אש אדם עניו, ולא
עזה. מיספר טנקים שלנו נפגעים. המפקד לדרוש מהממשלה
פוקד לסגת מעט להתארגנות, עד לתקי שתדאג לו לדירה
פה השנייה. מטוסי חיל-האוויר שלנו מפ ולמקום־עבודה, כמו
ציצים את, החווה הסינית.׳ מבעד לרעם מנהל באחת החבההפצצות
נשמע קולו של רמי בקשר: רות׳ כנהוג במדי,בוקר
טוב. חושבים למות לבד או יחד נה. אשר לבנו, עואתי?׳

תבורי, ואשתו
״המ.פ. פוקד עליו להישאר מאחור. רמי — הרי יש לברך
מתעקש, :בשביל מה באתי? אני רוצה
את יוזמתם להפוך תכורי לצלם את הקרב ,.נעתרים לבקשתו. רמי מתיישבים חקלאיים
מצטרף לכוח המטהר. המצלמה ליד עיניו
במושב מסלול. לא
והוא יורה ומצלם, מצלם ויורה.
תמיד, לצערנו, רואים תופעה חיובית כזו :
״מתכוננים להסתערות שנייה. הפעם
שאדם בוגר בית-ססר חקלאי ואשתו, אחרי
רמי איתנו. רמי צועק באירוניה, :לכל
שסיימו פקולטה לחקלאות, יבחרו בדרך

כדור יש כתובת ...אז שתדע ולאחר-
מכן מוסיף :״בששת־הימים נהרג צלם של
התיישבותם במושב מסלול והידע המקצוהלייף.
אחר־כך פירסמו את התמונות שעי
שלהם, יתרמו רבות לפיתוח מושב זה
היו במצלמה שלו. תזכור את זה, נכון?״
ומושבים אחרים שבסביבה, אשר בוודאי
כעבור כמה דקות, אחרי ששכך הקרב,
ייעזרו בהם. כל מושב היה קולט אותם
פגע כדור בודד ברמי, כאשר ניצב ליד
בשימחה, והיה מעמיד לרשותם דירה חינם
המקלע בנגמ״ש. המצלמה היתד, תלויה
ועוד כל מיני הטבות ותמריצים אחרים. אך
על צווארו. סירטי־הצילום שלו נותרו במישפהת
תבורי לא חיפשה זאת, ובנתה
תוך הנגמ״ש. הם הובאו למערכת ופורסמו
את ביתה בכספם. לפי הכתבה — הרי מדועוד
באותו שבוע, מעל דפי גיליון־המיל-
בר בסך־הכל בהלוואה כספית עם ריבית.
חמה המייוחד של העולם הזה. רמי לא
כל אדם, חבר מושב, או הרוצה להתיישב
ראה אותם מעולם.
במושב, זוכה בתנאים טובים הרבה יותר
כשהגיע רמי הלפרין למערכת הוא היה
מאלה ישל מישפחת תבורי.
כבר צלם ותיק ומנוסה. כבר כנער היו
מר חיים תבורי הינו ציוני גדול, אשר
לו הישגים באמנות הצילום. הוא צילם
הקדיש את חייו למדינת ישראל עוד לפני
דרך־קבע
מגיל ,12 וצילומיו התפרסמו
שקמה. כל תושבי הנגב זוכרים אותו לכימעט
בכל אלבומי-הצילום בעריכתו של
טובה, ונעזרו בו רבות בתקופת שירותו
הצלם פיטר מרום. בתחרויות־צילום ש באיזור.
הוא אהב את השוטר ועזר לו בנערכו
על־ידי כתב-עת מיקצועי לצילום,
תקופות המצוקה, הכיר אישית אותו ואת
זכה בקביעות בפרסים, ולא־אחת בפרס
בני־מישפחתו. מר חיים תבורי פעל רבות
ראשון.
לשיקום עבריינים, ובמידה רבה הצליח
הקירות בחדרו שבדירת הוריו היו מכולהחזירם
למוטב ולהופכם לאזרחים טובים
סים תצלומי־אמנות שצילם. היו אלה בושומרי־חוק.
הוא עזר אפילו לפרוצות לחעיקר
נופים ירושלמים, שביטאו את אה זור
לדרך־הישר, וגרם להן לנטוש את
בתו הגדולה — ירושלים.
עיסוקן, להקים בית, להינשא, ולהפוך ל במלאות
ארבע שנים לנפילתו של רמי, נשים הגונות. מר תבורי היה לא דק מפקד,
הכריזה האקדמיה לאמנות בצלאל בירושאלא
גם אבא טוב.
לים על פרס לסטודנט המצטיין בצילום בולנושא
השני המוזכר בכתבה, המתייחס
אקדמיה, על שמו של רמי הלפרין ז״ל.
לפקד יעקב פירסט. את פקד יעקב פירסט
הפרם, שימומן על־ידי קרן מייוחדת שמכיר
אני עוד מלפני 18 שנים, בעת גיוסו
הוקמה על-ידי מישפחת הלפרין וועד נאמלמישטרת
ישראל .׳תקופה ארוכה עבדנו
ני בנק קופת־עם (שבו עבד אביו של
יחד, ועד היום אנחנו ידידים טובים. אין
רמי, לוי הלפרין) לזיכרו של רמי, נועד
לעודד ולקדם את לימודי הצילום באקדמיה, אני מקבל את הטענה שהופיעה בכתבה,
כאילו מר חבורי ירד לחייו. ההיפך הוא
והוא יינתן לסטודנטים אשר
בעבודתם הנכון. פקד פירסט התגייס למישטרה בזמן
וביצירתם גילו הבנה וגישה מייוחדות
שחיים תבורי היה מפקד נפת הנגב. פקד
לצילום•
פירסט עבד בחקירות, והצליח בעבודתו
מועמדים לפרס על שם רמי
הלפרין וזכה בקידום. זה היה תבורי אשר שלחו
יהיו סטודנטים של בצלאל
שהתמודדו ב לקורם־סמלים ולקורס־קצינים. תבורי הוא
צילום כמדיום חזותי וכאפשרות
ביטוי, אשר המליץ על העלאתו בדרגה בכל הואשר
יגישו את עבודותיהם
יהיו: לשיפוט. השי שלבים, מדרגת סמל עד לקצונה.
קולים להענקת הפרס
חיים תבורי מינה את פקד פירסט ל !•
הגישה החזותית והרעיונית בעבודת
תפקידים חשובים במישטרת ישראל, המתהצילום.
אימים
לכישוריו, כגון: ראש מישרד־חקי־ס
תהליכי העבודה והביצוע הטכני.
רות בתחנת באר שבע, ראש מחלק־חקירות
$צורח ההגשה של העבודה.
הענקת הפרס לסטודנטים הזוכים תיע בלישכה, מפקד תחנת דימונה, מפקד תחנת
שה במיסגרת הטכס השנתי של חלוקת אופקים, וכיום ראש מחלק־מודיעין במרחב
התארים לבוגרי האקדמיה, בתחילת שנת הנגב. פקד פירסט התפטר מהמישטרה פע מיים,
וכשרצה לחזור, היה חיים תבורי
הלימודים תשל״ח.
ואם יימצאו בין הסטודנטים־לצילום של זה אשר המליץ על החזרתו. לאור האמור
בצלאל כאלה שבתום לימודיהם ירצו לעיל, אין אני רואה היכן ובמה מתבטאת
להמשיך את דרכו של רמי הלפרין במער הירידה לחייו.
כת העולם הזה, כצלמים ״במיקצו #וב-
לדעתי, הכתבה לא העריכה נכונה את
הוויית״ — כפי שהגדיר תקנון הפרס את
חיים תבורי, והעמידה אותו באור שלילי
רמי — הדרך פתוחה לפניהם.
תוך התעלמות מכוונותיו הטובות ופעולותיו
הנעלות ותרומתו הגדולה לשירות המדינה.
הוא היה הכותל המערבי של שוטרי
הנגב ובני־מישפחותיהם, תושבי האיזור ועברייני
האיזור. חיים תבורי ראוי להירשם
בספר־הזהב.
דויד הראל, אופקים

עמוד 8

פתח כ-PDF פתח כתמונה

המרץ שיש לן יעזור לן לפתור כמת
בעיות המטרידות אותך מזה זמן רג.
למרות זאת הגיע הזמן
להקדיש קצת זמן
כדי לבחון דרכים להגברת
יעילוייך. נדיבותך
ויושרן יזכו השבוע
להערכה מתאימה. אל
תהטס לתת לידידיך
עצות — כאשר תתבקש
לעשות ואת. כשאת
נוהגת היי זהירה
ושימרי על מצב רוחך.

למרות האהדה וההבנה
שהאנשים הקרובים
אליך מגלים כלפיך, תיאלץ
לפתור את הבעייה
המציקה לו בכוחות
עצמך. ניסיונותיהם לעזור
לך ייכשלו, ויוסיפו
מתח מיותר למצב ש־הוא^
גרוע בלאו הכי.
} 1בספטמבר -
;12ב או ק טו ב ר
הפתעה נעימה צפוייה
לך לקראת סוף השבוע,
ואפשרות לגמול טובה תחת טובה לידיד.

1ן אז1״[1

שבוע שקט יחסית, שיאפשר לך לנוח מבחינה
ריגשית ולאגור
פרשה מסויימת שאתה שומר בסוד תיוודע
כוח לקראת אתגרים
השבוע לאדם הלא
גדולים שיוצבו לפניך
נכון, ועלולה לגרום לך
בעתיד הקרוב ביותר.
עוגמת נפש גדולה. אין
אתה יכול, אמנם, לפטעם
שתכחיש את התוח
במאמצים ולקצור
עובדות כאשר האדם
הישגים נאים כבר
יטיח אותך בפניך.
עתה, אך מאחר שכו השתדל
להיות אוהד
שר שיפוטך רחוק מ אליו,
כי אחרי הכל, הוא • 22ב או ק טו ב ר
שיאו, והאינטואיציה
22 בנו במבר
זה שסבל מכל העניין.
21באפ רי ל -
20ב מ אי
שלך בוגדת בך לעיתים
השתדל לכלכל את מעקרובות,
טוב תעשה אם תימנע מלנקוט
שיך בייתר זהירות.
יוזמה בשלב הנוכחי. כדאי שתנצלי את

נטייתך הדרמתית. התגברי על ביישנותך.
אל תהיה כזה בררן. אין בני-אדם מושלמים.
כדאי שתתחיל
לעשות כמה פשרות
רומנטיים. בעניינים הימים הקרובים יתנו לך אפשרות נדירה
נסה להסתפק במצוי
להתקדם מבחינה מיק־ואל
תחפש כל העת
צועית, חברתית וכספית
שלימות. ריב עם אדם
גם יחד. ימי אמצע השאתה
מכבד מאוד
שבוע יזמנו לך סיכוישפיע
על פעילותך.
יים רבים ליזום מיפנה
כדאי שתבדוק אם ה חיובי
גם במישור המשסיבה
לריב אינה נעופחתי,
ואס תחמיץ את
צה בך. מכתב שיגיע
ההזדמנות, תעשה בכך
מאדם שלא שמעת ממנו זמן רב׳ ישמחך.
עוול גדול לנפשות ה(
2בנו במבר ־

עקת

שוו

20בדצמבר
קרובות מאוד לליבך.

היומיים האחרונים של
השבוע צופנים סיפוי להתעוררות רומנטית
מהירה, שתוצאותיה יורגשו בטווח רחוק.

אל תעשה צעדיס דראסטיים. חכה עוד
קצת לפני שתבצע את
החלטתך. בת סרטן —
לא תפגשי השבוע את
נסיך החלומות, למרות
שבסוף השבוע יהיה נדמה
לו שפגשת. כדאי
שתנצלי את השבוע כדי
לשפר את הופעתך. התחילי
בדיאטה, שני את
׳ .21ב יוני ־־
2)3ביו לי
__ ה תי ס רו ק ת, והיי יפה

כמה שרק תוכלי יותר.

השבוע יצוצו בפניך כמה אתגרים חשובים
ורבי עניין. יש מקום
לצפות כי אתגרים אלה
יהיו קשורים בנסיעות
ממושכות ובעקיפין גם
בהתפתחות רומנטית.
תוכל להצליח לעמוד
בהם אם אדם קרוב
אליך ובעל השפעה
רבה לא יכשיל אותך.
21בדצמבר ־
19 בינו א ר
השתדל איפוא, להיות
חביב וידידותי בצורה
יוצאת דופן לכל האנשים הסו-
בים אותך. אתה מנסה להפיל אחרים —
בפח — בו אתה עלול ליפול בעצמך.

1סווו1

במחצית השנייה של השבוע צפויים בחייך
כמה שינויים, ולאו דווקא לטובה. שמור
בקפדנות על בריאותך,
כי היא עלולה להיות
הראשונה שתיפגע בימים
רגישים אלה. דחף

פנימי, שסיבותיו לא
אל תשקיע את כספך בעיסקות מפוקתהיינה
ברורות לך די
פקות. ובכלל׳ חכה
.צרכן, ידרבן אותך
עוד קצת לפני שאתה
לבזבז הרבה מרץ, זמן
מחליט מה לעשות
עניינים על וכוח
בו. היחסים המתוחים
בעלי חשיבות מיש־עם
אדם קרוב מטרית
נית.
מוטב שתרסן את
דים אותך יותר מדי
עצמך ותשמור את כוחותיך לשבוע
— כדאי שתוותר קצת
הקרוב. צפויים לך הפסדים מסחריים.
עד שהיחסים ישתפרו
ושמוחך יתפנה לדברים
חשובים יותר.
אריה — בריאותך היא
נכס יקר. אל תזלזל.

21 ביו לי -

ו 2באוגוסט

אחת מתוכניותיך לשבוע תתקלקל, אך לא
נורא, מפני שבמקומה תבוא אחרת, מוצלחת
לא פחות. ידיד
ותיק, אותו לא פגשת
זמן רב, יביא עימו
הפתעה נעימה. בת מאזניים
— השבוע תפגשי
אותו, סוף־סוף, אס
תתנהגי כשורה, תכבשי
את ליבו. חשבי היטב
על כל מה שאת עושה
או אומרת, זה ישתלם.

לאחר הפסקה ממושכת, חזרת להיות עצמך•
נצל את השלווה היחסית ממנה אתה
נהנה כדי לקדם את
מעמדך בעבודה ולשפר
את היחסים במשפחה.
פקח עין על שותפיך
ועל הכפופים לך, ואל
תתרשם מדברי חנופה.
בת דגים — אם
תניחי לו לרכב עלייך
תגרמי רק סבל לעצ9ו
בפב רו א ר ־־
20במרס
מך, ואת היחסים
לא תשפרי במאום.
אל תפחדי להיות תקיפה, בתנאי שתהיי
צודקת, הוא לא יזדרז לברוח, השבוע
יצוצו בפיך כמה אתגרים חשובים. רצוי
להימנע מנסיעות ארוכות־טווח השבוע.

1־ני
מכתבים סוף התסריט
תסריטו ישל אורי אבנרי ב״ר׳נדון״ (העולם
הזה )2075 על עתיד מישטרו של הליכוד
ויחם היהודים בעולם ובישראל ,׳והיחס
בזירה הבינלאומית למישטר זה, היה
מעניין. אך, לדעתי, תסריט זה לקה בחסר.
אני הייתי מוסיף בו את הקטע הבא :
מה שיעסיק את מישטרו של בגין במשך
ארבע השנים הבאות יהיה, כיצד ללכד את
העם היהודי סביבו. היהודים בישראל יוד
עים כי בלי העזרה האמריקאית הכלכלית,
הפוליטית ובעיקר
הביטחונית, לא תוכל
מדינת ישראל
להתקיים. לכן הם
יהססו לתמוך תמיכה
מוחלטת במיש־טרו
של בגין.
האמריקאים לוחצים.
אין הם מעוג־יינים
שבגלל בגין
תפרוצנה מהפכות
אנטי־אמריקאיות בעולם
הערבי. המדינות
האירופיות
פאוזיאל־אסמר ילחצו אף הן, כי
אינן מעוניינות ב־אמברגו
ערבי חדש
על ייצוא הנפט. הי י הזה עשוי להגיע
לאולטימטום מערבי ר ישראל. בגין, האדם
החזק׳ לא ייכנע. היהודים בעולם
יהיו נייטראלים. הם לא יידעו מה לעשות.
חלק מהם ייצאו בהכרזות פומביות נגד
ממשלתו של בגין. מישלחת ישל ראשי
הקהילה היהודית תצא לישראל, כדי לשכנע
אותו לרכך את עמדתו. הם לא
יצליחו.
בגין יידחף לפינה. הערבים ימשיכו לשחק
את מישחק ד,״שלום״ .הלחץ הפנימי
על בגין יגבר. העם בישראל ידרוש ביטחון.
צעירים רבים יכריזו כי הם עומדים ״לרדת״
מן הארץ .״איך אפשר לחיות באווירה
כזאת 1״ הם יאמרו.
ברגע האחרון יעלה במוחו של בגין
רעיון פנטסטי. הוא יקרא אליו את שר-
הביטחון ועוד מיספר שרים, לפגישה דחופה
בביתו.
״החלטתי,״ כך יאמר להם ,״להפתיע את
העולם, שיתעורר מחר כשהעתונות, הרדיו
והטלוויזיה מדווחים על, הניסוי הגרעיני
הראשון של מדינת ישראל, מתחת לאדמה
או בילב-ים׳ .אינני רוצה ויכוחים, וגם לא
הדלפות.״ ומד, תהיה תגובת קומץ השרים :
״פנטסטי״.
כלי־התיקשורת בעולם יתקיפו את בגין,
כפי שהתקיפו בזמנו את צרפת, ולא־מזמן
את הודו. בישראל תהיה שמחה גדולה,
הפגנות תמיכה בבגין ,״הגיבור היהודי שלימד
את הגויים לכבד את השכל היהודי.״
ההתקפה על בגין תימשך אולי חודש
ימים. העולם ילמד לחיות עם עובדת
הפצצה הגרעינית של ישראל.
סערה גדולה תקום בעולם הערבי. הפגנות,
מאמרים חריפים בעתונות. השליטים
הערביים ייבהלו. יקראו לפיסגה ערבית
דחופה. כעבור זמן קצר, יחליטו לגייס
את מחצית ההכנסה הלאומית שלהם ל קניית
פצצה דומה — בשוק השחור, כמובן.
ישיגו אותה מברית־המועצות, מסין, מצרפת,
או אפילו מהודו.
גם אירן ותורכיה ישיגו את הפצצה. עליהן
לא תימתח עוד ביקורת. העולם יבין
את צעדן, ואז...
את הסוף יכול כל אחד לתאר לעצמו.
פאדזי אל אסמי־ ,וושינגטון

מנהיגי מחנה שלי לדון ברצינות על הכנסת
אורי אבנרי לכנסת התשיעית, ולהטיל על
לובה אליאב את האיריגון מחדש ואיחוד
מחנה השלום הישראלי, ללא הגבלות אידיאולוגיות,
ציוניות וכר. את החשבונות האלה
אפשר יהיה ׳לנהל אחרי חלוף סכנות
המילחמה באיזורנו. אורי אבנרי מסביר
את פיתרונות המדינה בצורה יותר קונקרטית,
משכנעת, וללא ערפילים רומנטיים.
גם למערכת העולם הזה הייתי מציע
רוויזיה בשבועון, כדי לשרת יותר טוב
וביעילות רבה יותר את צורך השעה. תנו
פחות תמונות וכתבות על הנשפים והוללות
החוג הנוצץ התל־אביבי, נוסח קברט ברפובליקת
ויימאר, ויותר מאמרים של אישים
שונים (לא רק של אורי אבנרי) ,המוכנים
להתגייס ולהסביר כיצד לסלק את
האוויר הדחוס ואת המחנק במדינת ישראל,
ולהפוך אותה למדינה שפויה, מתקדמת,
המוכנה לחיות בשלום עם העם הפלסטיני
השכן, והמוכנה לעשות הכל למען שלום
באיזור ובעולם.
שדמה פרל, תל-אביב

טעות סוציו־היסטורית
אין ספק שמאמרו של שלמה פרנקל
(פורום העולם הזה )2077 היה קולע ומשכ נע,
ובייחוד באשר לתחזית לעתיד מדינת
ישראל. אך הוא אינו צודק באומרו ״כך
אירע במהפכת אוקטובר הרוסית ב־,1917
כשסילקו החיילים, האיכרים והפועלים את
האצולה הבורגנית החלשה.״ לפי כיתבי
ההיסטוריה, תפס קומץ של בולשביקים קנאים
ואכזרים את השילטון ב־ ,1917 כדי
לפזר את האספה המכוננת כבר בינואר
,1918 שבה היוו המנשביקים והסוציאל-
רוולוציונרים רוב גדול.
שלמה פרנקל צודק באומרו ״מהפכות
מלווות בדרך־כלל במידה זו או אחרת של
אלימות.״ זו, המהפכה האוקטוברית, היתד,
אלימה ואכזרית במייוחד כאשר היום 60 ,
שנים לאחר־מכן, אנו יודעים על סילוקם
וחיסולם הטרגי של עשרות מיליונים של
חיילים, איכרים ופועלים רוסים ואחרים,
עיל־ידי מחוללי המהפכה עצמם.
״המהפכה הישראלית״ הגישה את השיל־טון
לפאשיזם על מגש של כסף, בדרך דמוקרטית.
אליעזר
עומרנץ, נהריה

מרסדן לא סתב
צר לי שעדיין לא חזרתי לירושלים, שעה
שכתיבכם ניסה להתקשר אתי, השבוע, בעניין
הסקר של סאנדיי טייטס על עינויי
האסירים הערבים. אודה לכם, אם תרשו לי
לתקן את הרושם המסולף שנוצר, כאילו
אני הייתי מחברו של דו״ח זה.
הייתי מעורב בחקירה והנני מזדהה ל חלוטין
עם מסקנותיה! אולם לא אני הוא

אופיום פוליטי משובח
תוצאות הבחירות האחרונות מראות, כי
״המחנה שטוף־המוח״ הקיצוני של העם
הזה, ניצח את ״המחנה שטוף־המוח״ המתון
יותר• אך נוכח הרעלת הנפש והמוח היומיומית
מזה 30 שנים, על־ידי ידיעות אחרונות,
מעריב, הארץ וכל שאר הכלים למיניהם,
אשר היו בידי אדריכלי ר,לוחמה האמורה,
התוצאה לא צריכה להפתיע איש.
יש רק להתפלא שזה לא קרה מזמן. כעת,
הסכנה לשטיפת־מוח סופית וטוטאלית, עד
אובדן כל תיקווה לשפיות, ממשית ביותר.
נחוצים, באופן מיידי, כוחות שיהיו מסוגלים
לעצור את הפצת האופיום הפוליטי,
אשר בזכות מישקלם הסגולי ואיכותם ה אינטלקטואלית
הגבוהה יצליחו להחדיר,
ליותר ויותר אנשים פשוטים בישראל, את
המידע על הדרך האחרת, על הברירה האחרת.
אחד
האישים הבולטים במחנה זה הוא,
בלי כל ספק, אורי אבנרי. הייתי מציע ל
אריק
מרסדן
שניהלתי את המחקר העיקרי, ואף לא
חיברתי את הסיפור. במהלכן של השנתיים
האחרונות חיברתי דו״חות אישיים רבים
עבור הטייטס והסאנידיי טייטס, שנגעו ל־האשמותיהם
של ערבים לגבי עינוי שבויים.
כאשר נפתחה החקירה של סאנדיי טייטס,
על יסוד מידע שסופק על־ידי אדם פרטי
ללונדון, החליט סאנדי טייטס שיהיה זה
יותר טוב לשלוח, בחזקת חוקרים, שני כתבים
מהמערכת בלונדון, שאין להם ניסיון
מוקדם לגבי המצב בשטחים הכבושים.
שני כתבים אלה ערכו את הראיונזת ה־
(המשך בעמוד )11
ה עו ל ם הז ה 2079

עמוד 9

פתח כ-PDF פתח כתמונה

חיסכון

משד לסד
אצל פרץ שקלים
.בודים
• בלפור 25
הנסיעה לבת-ים חוסכת לך עד א •40 לבחירתך
קרוב ל 200-דוגמאות של שטיחים מקיד לקיר
פתוחלנוחיותךב מו צ ״ ש 1100-730

8ר שנות שירות ומסחר הוגן

עמוד 10

פתח כ-PDF פתח כתמונה

ליטר אחד של מאלט ל ע 1נ 1ת ליטר אחד
של מ שקה קל אחר:
• פחות כסף -ליטר אחד של מאלט עולה לו״/״
10 פחות מריטר של המ שקה הקל האחר.
• פחות קלוריות -בלי ט ר אחד של מאלט
יש 20 £פחות קלוריות משיש ב מ שקה הקל האחר.
• יותר בריאות ־ מאלט עשוי אד ורק
מחמדים טבעיים.
• יותר מרץ -מאלט מביר ויטמין .8שעורי
(הנותנים ל ך אנרגיה) .לתת וסובר טבעי בלבד.

המסקנה היחידה מכל השחאה:
מאלט -המשקהלכל המ שפחה.

עמוד 11

פתח כ-PDF פתח כתמונה

(המשך מעמוד )9
מוקלטים המקיפים עם אסירים למשוחררים,
שעליהם מבוסס עיקר הדו״ח.
תפקידי בחקירה היה לקיים את הקשר
עם החוקרים, לספק חומר־דקע על הגדה
המערבית ועזה, ולערוך מעקב אחר החקירות
אחרי שהכתבים חזרו ללונדון. הדו״ח
שפורסם נכתב על־ידי שני עיתונאים אחרים
של מערכת לונדון.
אם־כי אינני רוצה לערער על פירטי הפרשנות
שיוחסו לי על־ידי כתבכם —
המבוססת על ראייון-רקע שהתנהל לפני
חודשיים — ברצוני לתקן את הרושם ש קיבלתי
מהתרגום, כאילו יש לי גישה
צינית וקשוחה אל בעיות כיבושן של הגדה
המערבית ועזה על-ידי ישראל. ההיפך
הוא הנכון. אני מזועזע עמוקות ממה שאני
רואה ׳ושומע, והייתי מרוצה אילו גזל
סיפור זה פחות מזמני.
אתייחס למיספר דוגמות ספציפיות! בתארי
את לבנון אשתקד כמשהו המתפתח
לאירוע-שאינו־ראוי־לדיווח, לא ניסיתי למעט
בגודל הזוועות המתחוללות שם, אלא
להצביע על כך, שבדומה לוויאט־נאם בשנות
השישים, היה קשה לקיים את הת־עניייגות
הציבור במילחמד, שהניבה דו״חות
חוזרים־ונשנים, יום אחר יום.
לא טענתי, כפי שדו״הותיכם הסיקו, ככל
הנראה, מדברי, שלא הייתי מעוניין אלא
בכתיבה. על אי־שקט בגדה המערבית. מה
שאמרתי היה, שהיה זה נחמד לכתוב על
התפתחויות חיוביות וענייני תרבות ד
חברה, אולם המציאות הקשה היא שלאור
השטח המוגבל בעיתוני בריטניה, מעוני,־
נים העורכים, בעיקר, בסיפור המרכזי של
הסיכסוך הישראלי־ערבי, וכי רבים מה־דו״חות
שחיברתי על ההתנגשויות בגדה
המערבית ועל הסיכסוכים לא נכתבו אלא
בתגובה לבקשות שהגיעוני מלונדון.
אריק -מדסדן, ירושלים

!מוקד

מכתבים
לא שלי. זו דירה מושכרת. בקשר לסידור
המיוחד שאתה כותב שיש לי עם
צה״ל בקשר להופעות שאני נותן במקום
שירות בצבא, זה קישקוש גם כן. כמו כל
אמני מדינת ישראל, אני איש־מילואים
של צה״ל לכל דבר, וכל הופעותי הן
במיסגרת שירות־ימילואים רגיל, שאותו
עושים כל אנשי-המילואים של צה״ל.
בנוסף לשירות מילואים זה, הופעתי במאות
הופעות בצבא ללא כל תשלום מאז
היותי בז ארבע־עשרה. ואם אתה כבר
כל-כך מתעניין בקאריירה הצבאית שלי,
כדאי שתדע שהגשתי בקשה, יחד עם המלצתו
של ראש הווי ובידור בצה״ל, לגשת
לקורם־קצינים.
האם העובדה שהצבעתי, בדרך דמוקר טית,
עבור הליכוד בבחירות האחרונות,
היא שהביאה אותך להמציא מראשך דברים
מעליבים וחסרי־שחר כגון אלה ׳שפרסמת
במיכתגך?
צביר,ה פיק, תל־אביב

עוצר לשגועון בבית־חמעצר
בשבוע שעבר הלכתי לבקר שני עצורים,
קליינטים שלי, בביודהמעצר של ה־מישטרה
במיגרש-הרוסים בירושלים. באותה
עת באו שני חברים של הקליינטים
שלי, וביקשו לתת להם את גיליון העולם
הזה החדש. שוטר בביודהמעצר הודיע
להם שאת העולם הזה אין מכניסים לביתר,מעצר.
עו״ד
ליאורית דניאל, ירושלים

צופה חד״עץ
בכתבתו של אורי אבנרי ״יגאל נסיך
דנמרק״ (העולם הזה ,)2077 התפרסמה
תמונתו של איש פלמ״ח צעיר ומתולתל.

תשובה לדושמצות
הופתעתי מאד לקרוא את מיכתבו של
ישעיהו תדמור בגליון העולם הזה (.)2078
ידידי תדמור, קשה למצוא דבר אחד שתואם
את האמת בכל אשר כתבת, כנראה
רק על־מנת להרגיז ולהשמיץ. האמת
היא, שלא השארת לי שום ברירה, ואני
חייב לענות.
לגופו של עניין. אתה כותב כי העדפתי
שמישהו אחר יבצע את דיעותי הלאומניות
בשדה הקרב, בעוד אני מבלה ומופיע.

תל־אביב -גורדו! ,28
דחי הרצל . 22 טל• ג6/!5404/חיפה
שד־ הנשיא ׳, 126 טל 82277 .
טלי 24( 222042 שעות ביממה)
תל אביב ־ רח־ אלנני , 113 טל 612567 .
אבן־גבירול , 140 טלי 450359
פ.דיזנגוף (דיינס ,)4טל 248306 .רלות־גו -ביאל׳ק ,56 טל־ 731773
ירושלים -המלך גיורג׳ 228258 , 23
כ. אתרים, טל• 288665
ראשל־צ •-גל־גפן״ ,רוטשילד 37
ירושלים -דחי שמאי , 8טל 224624 .
נפסג׳ חיים) טלי 941526
רח־ הרצל ,4טל 22947 .נתניה
אשדוד -רוגוזין .9טלי 23805
באר שבע -רח׳ הרצל , 31 טל 73308 .
אביב, רח־ ברודצק׳ ,43 טל• 42 82 15
) 11י 1י נופש ותיירות בע׳מ,

רמקולי

קובעים יותר מכל
מרכיב אחד, את
איכות המערכת

דרמות צרכנים ומפרטים טכנ״ס ״מלוסיי אולחוווב ,15 תל-אביב
גאנדי עיון מדוקדק בקלסתרו של הפלמ״חגיק
האלמוני, יוכיח לכם כי זהו רחבעם (״גאג-
די״) זאבי, שלימים הפד לאלוף בצה״ל.
דויד מירוז, תל־אביב
י• אחרי בירור עם משפחת זאבי, נמצא
שאכן הצדק עם הקורא מירח.
פיק ובכן, במילחמת ששת־הימים הייתי עדיין
רק בן שבע-עשרה, וכידוע לא מתגייסים
לצבא בישראל בגיל כזה. במילחמת יום-
הכיפורים השתתפתי בכל המילחמה, וכאות
להשתתפותי במילחמה זו הוענק לי
״אות מילחמת יום הכיפורים״ (הוא תלוי
אצלי על הקיר).
בקשר לדירה המפוארת שלי בשיכון
בבלי, הדירה אינה מפוארת, והיא בכלל
ה עו ל ם הז ה 2079

בגיליון העולם הזה ,2077 התפרסמה
ידיעה על התרחשויות בעיריית רמלה,
בעיקבות התפטרותו של ראש־העירייה
אהרון אבו־חצירא. בין השאר התייחס
חלק מהידיעה למר אדמונד לד, ראש סיעת
הליכוד בעיריית רמלה, ונאמר כאילו
הודח עורך־הדין אדמונד לוי מתפקידו
זה. התברר שהדברים שיוחסו באותה
ידיעה למר אדמונד לוי, אין להם אחיזה
במציאות ומקורם בטעות.
מערכת העולם הזה מביעה בזה את התנצלותה
לפני מר אדמונד לוי, ומצטערת
על עוגמת־הנפש שנגרמה לו.

המערכת

לי די דנו

׳ דיי

ב רנ ר דו ש&נחוכיץ
ב ר בו תלהופעתספרך

!.אשה

ו רו פ א

מיר ואמונו

עמוד 12

פתח כ-PDF פתח כתמונה

הטלוויזיה הישראלית הקדישה כשבוע ׳:ועפר את
אחת מתוכניות היוקרה שלה, חיים שכאלה, לסופר
ייגאל מוסינזון. לעיני דור שלם של אנשים שלא
ידעו את ייגאל מוסינזון, נגולה פרשת חייו
של האיש שתרם לתרבות הישראלית המתחדשת
יצירות ספרותיות כמו אפורים כשק ודרך גבר, מח זות
במו אלדורדו וקזבלן וכיפרות הרפתקות לילדים
הנדשתרעת על פני בל ברכי חסמבה. אלא שהיה
קשר מיקרי כילבד בין פרשת חייו של ייגאל מוסינ-
זון במציאות לבין מה שהוצג על גבי המסך בתוכנית
האפורה והמשעממת של עמוס אטינגר.
תיו־ התעלמות, ניסתה התוכנית חיים שכאלה
לפברק סביבו מיתוס חדט. לשיא הסילוף ועיוות
העובדות הגיעה התוכנית בעת שהתייחסה לפרשת
המחזה זרוק אותו לכלבים מאת מוסינזון, שהועלה
על קרשי התיאטרון הלאומי הבימה לפני 19 שנים,
כתהילת שנת .1958
לצופה של היום קשה להכין את משמעות המחזה
והצגתו כאותה תקופה. היה זה כעת שכל זרו עות
השילטון, בולל שירותי־הכיטחון, התגייסו בדי
לחסל את העולם הזה. על־פי עדותו של ראש שי־רותי־הכיטחון
דאז, איסר הראל, היה אז העולם הזה
״האוייב מיספר אחד של המישטר ״ לצורך זה מימנו
שירותי־הכיטחון הוצאה־ לאור של שבועון מייוהד
כשם רימון, שנועד ללחום בהעולם חזה. שורה של מה
של מעשי־התנבלות, התנפלויות, הכאות, פצצות
ומעשה־חטיפה הופעלו במערבה להשתקת העולם הזה.

״וייאמר לו המלך: מה לעשות
באיש אשר המלך חפץ ביקרו?
...ויאמר המן: יביאו
לבוש־מלכות, אשר לבש בן
המלך, וסוס אשר רכב עליו
המלך, ואשר ניתן כתר־מלכות
בראשו ...והלבישו את האיש
אשר המלך חפץ ביקרו, והר־כיבוהו
על הסוס ברחוב העיר,
וקראו לפניו: ככה יעשה לאיש
אשר המלך חפץ ביקרו...״
(מגילת אסתר, פרק ר).
62 פני שלו ש ה חדשים־ ניתנה תשו/בה
מודרנית יותר לשאלה העתיקה.
כל מנגנון המדינה גויים כדי להראות
להמון מה ייעשה לאייש אשר דויד ב ך
גוריון חפץ ביקרו.
שבועות מראש רעמו כל חצוצרות התעמולה.
קול ישראל הקדיש למחזה החדש,
זרוק אותו לכלבים, תוכנית אחרי תוכנית.
הכתבלבים השכירים הפליגו בשבחו מראש,
הכריזו עליו כעל מאורע אמנותי
וספרותי.
בבוא הערב הגדול התכנסו בבית הבימה
כל גדולי המדינה זרעיותיהם — רוב שרי
הממשלה, ראשי הצבא והמשטרה, ראשי
הסוכנות ומפא״י, פקידים בכירים ועסקנים
למיניהם. בחוץ ובמסדרונות הסתובבו מיטב
אנשי מנגנון-החושך.
מעולם לא היתד, הצגת־תיאטרון דומה
לזו. ברדת המסך, כאשד השתחווה על
הבמה הסופר המחונן, הרים דויד בן-
גוריון, שישב במרכז השורה הראשונה,
את שתי ידיו מעל לראשו, כדרך מתאגרף
מנצח, ומחא כף. היה זה האות לכל
השומן והסולת לנהוג כמוהו. רעם של
מחיאות־כפיים הידהד באולם הארגמן. האיש
על הבמה קרן מאדשר.
מאותו רגע פעל המנגנון הגדול. בכל
אולם, בכל אגודה, על כל במה, נערכו
סימפוזיונים שיוזמיהם קיוו לתרום את
תרומתם לפירסומת הגדולה. הסופר עצמו
התראה גם עם ראשי מפלגות האופוזיציה,
הזמינם אישית להצגה.
האיש, שראש־הממשלה רצה ביקרו, הלך
מחיל אל חיל. כעבור חודשיים כבר הודיע
כי הוא עומד לשאת לאשר, את בתו של
מיליונר אמריקאי. היה נראה כי ייגאל
מוסינזון, בן ר ,41-,הגיע סוף־׳סוף לשיא
התהילה — הצלחה ספרותית, מעמד ציבורי
ועושר כספי ירדו עליו כרוכים זה בזו.
״* נגוז הכל. תיאטרון הבימה ביהשבוע

טל 2הצגות של זרוק:אותה לכלבים, אחרי
* בחודש דצמבר .1957
** אמצע חודש מרס .1958

ואז, כאילו כדי לתת לגיטימציה מכובדת למע רכה
נגד העולם הזה, הציג התיאטרון הלאומי הבימה
מחזה מוזמן של מוסינזון, שהטיף כעקיפין למעשי־אלימות
נגד עורכיו של ״השבועון המסויים״.
למרות הנוכחות ההפגנתית הסרת־התקדים של
בל צמרת השילטון כהצגת־הבבורה, נאלצה הבימה
להוריד את המחזכל מהכמה כעבור שלושה חודשים.
הטלוויזיה העלתה קטע מהמחזה והציגה אותו
שוב, מבלי לספר על הרקע לכתיבתו ולהצגתו. ייגאל
מוסינזון התבטא על המסר שבמחזה זה כאילו הוא
מבטא את האמת האמנותית שלו. אילו היה ייגאל
מוסינזון מכה על חטא ומודה כשגיאה שעשה ככתי בת
מחזנות מעין זו, אפשר היה להתעלם מכך. אולם
הוא לא עשה זאת. בהתחסדות טען מוסינזון שהיום
לא היה חוזר וכותב את המחזה, מפני שנוכח כי אין
זה משתלם להיות דון־קישוט במערכה נגד העיתונות.
בתקופה שכה מרחפת סכנה חדשה על חופש
העיתונות, כשברקע נשמעות זמירות עמומות על
כוונותיו של השילטון החדש במדינה, מקבלת ההצ גה
המחודשת של ״בשורות״ ייגאל מוסינזון בטל וויזיה,
ללא הסתייגות ממנה, נדטמעות מסוכנת
ביותר. משום כד, כדי להבהיר את הרקע להצגת
המחזה ואת אישיותו המוסרית האמיתית של האיש
שכתב אותו, רואה העולם הזה הוכה. לעצמו לחזור
ולפרסם כתבה שפורסמה בגליון העולם הזה ()1068
לפני 19 שנים. הכתבה מתפרסמת להלן כלשונה,
ללא השמטות או תיקונים כלשהם.

בטלוויזיה

יגאל מוסינזון בחברת המנחה עמוס אטינגר, בתוכנית־הטלוויזיה
״חיים שכאלה״ ששודרה בשבוע שעבר, ושהציגה
תמונה מעוותת של דמותו של הסופר, אשר כתב מחזה לפי צורכי השילטון בתקופה
החשוכה ביותר של מפא״י. כהרגלו, סיים אטינגר את המישדר בשמאלץ סוחט דמעות.
שכרטיסיהן לא נמכרו. לוח־ההצג-ות הקבוע
הראה סימני־גסיסה מובהקים. שתי להקות
צבאיות סילקו את מערכזיניו של ייגאל
מוסינזון מתוכניותיהן, אחת מהן אחרי
הצגת־הבכורה. פגישה של: מוסינזון עם
בני־הנוער בבית תבורי של ההסתדרות
בתל־אביב בוטלה בבדשת-פנים, אחרי שחמישה
ילדים התאספו במקום, חיכו שעה
ארוכה, יוחד עם מוסינזון עצמו, לבוא
קהל נוסף.
וכאילו כל זה לא הספיק, נדהמה השבוע
הארץ לשמוע כי רעייתו של מוסינזון
עצמו, עד ליפני זמן קצר, אחזה נגדו
באמצעים משפטיים כדי להכריחו להחזיר
לה ׳סכום של אלפי דולארים אמריקאיים,
טענה שהוציא אותם ממנה ברמאות, תוך
שימוש בתחבולות -שפלות ביותר. הסיפורשהזדקר מתוך המיסמכים המשפטיים העיד
על תכונות־אופי שזיעזעו את הקהל עד
היסוד.
מעולם לא התמוטטה אגדה ציבורית,

שנוצרה באמצעים ממלכתיים כה רבים,
בחסות אישים כה חשובים, במהירות
כזאת, המוזר היה -ששום אוייב חיצוני
לא גרם לכך. האיש שהרס את הכד במו
ידיו לא היה אלא ייגאל מוסינזון בכבודו
ובעצמו. האדם שכרה בור לזולתו נפל
בעצמו לתוכו לעיני מדינה שלמה.

דד נלובוע נשלח וקיבוץ
״הו, איזה לילה אפל, הירהר
צוציק, ובלבו הפשירה עצבות
גדולה. מזה כמה חודשים ניספח
לחבורה, לאחר שברח מבית
אביו בפתח־תקוה והיה
ישן בשדרות־רוטשילד בתל־אביב
על גבי ספסל קשיה ומחוספס,
שחתך בצלעותיו...״
(חסמבה וילדי ההפקר, מאת
ייגאל מוסינזון, עמוד .)21

ך* איש ש; פ ל מן הסוס של המלך,
1 1לתוך בור הבוז הציבורי, הוא בראש
וראשונה טרגדיה איישית. כל תכונות אופיו
של מוסינזון התבלטו כבד בגיל מוקדם
מאד, בהיותו נער. סיפורו נראה כמעט
כלקוח מתיקו של עובד סוציאלי העוסק
בבני־טובים. ייגאל, בן עין־גנים ליד פתח־תקווה,
היה בן־יטובים מובהק. לאביו היתד,
רפת של שישים פרות חולבות בסביבת
תל-אביב, אייש אמיד מאד לפי המושגים
של הימים ההם. המשפחה היתד. טובה.
אחיו, משה מוסינזון, חבר נען, היה ונשאר
אחת הדמויות החיוביות ביותר בחוגי
הנוער ההסתדרותי.
אולם ייגאל היה נער מופרע משחר
ילדותו. ללא אנאליזה פסיכולוגית יסודית,
קשה לקבוע מה גרם לכך. שום מורה
לא רצה בו. בשנה הראשונה של לימודיו
גורש בזה אחר זה משלושה בתי־ספר.
מביודהספר תל־נורדוי בצפון תל־אביב
סולג מפני שנהג לקום באמצע השיעור,
לצאת ולשחק בחצר בחיפושיות־זבל. מ־בית־הספר
לבנים ברחוב אחד־העם סולק
מפני -שנהג להסתכל ברכבות בתחנודה-
רכבת הסמוכה, תחת להיכנס לשיעורים.
מבית־החינוך לילדי עובדים ליד הירקון
סולק מפני שיצא להסתכל בציפורים.
בפני אב אמיד, המתיאש מחינוך בנו
בעיר, עומדת ברירה שגרתית: לשלוח
את בנו לקיבוץ. כך נהג גם אביו של
מוסינזון. הוא ישלח אותו למוסד החינוכי
בביודאלפא, ואחר־כך לבן־שמן. תחת ידיהם
של מחנכים מתקדמים, שידעו איך
לטפל בילד מופרע, הפך מוסינזון לפחות
לתלמיד שאפשר היה לסבלו בכיתה.
לפי כל הסימנים, סבל כבר אז מוסינזון
מדגשי־נחיתות מובהקים, חוסר־בטחון האופייני
לילד הסבור כי אינו זוכה לאהבה
מספקת, והמבקש לפצות את עצמו ביהירות
מוגזמת וב־חילומות־בהקיץ. אסון מש פחתי,
שנטל ממנו את אביו בנסיבות טראגיות,
החמיר מצב־רוח זה. במקום לרכוש
את אהבת חבריו בידידות, הפך ייגאל הצעיר
לאגואיסט בלתי נסבל. הוא החל
רואה את עצמו כאדם עליון, שהכל חייבים
לשרתו, ואשר הכל מותר לו.
תחילה לא היה ברור לייגאל במה בדיוק
גאוניותו. אולם המקרה העיוור הצביע
על הדרך. סיפר מוסינזון עצמו על מאורע
זה לכתב העולם הזה, לפני ארבע שנים :
״ישבתי בבית־הספר בבית־אלפא וכתבתי
חיבור על מה שעבר עלי יום לפני כן.
אותו יום יצאתי עם עדר המשק אל מעין
הסחנה. היתד, זאת עונה של המלטות.
במשך היום עזרתי לכבשים רבים להמליט.
אולם בדרך חזרה לא יכלו הוולדות לנוע

עמוד 13

פתח כ-PDF פתח כתמונה

לבדם, היה עלי להרים אותם, להעבירם
מרחק־מה, לחזור אל העדר ולהעביר אותו
את אותו המרחק, בינתיים ירד הלילה ואנ־שי־המשק
יצאו לחפש אותי. ייתכן שדאגו
לעדר יותר מאשר לי...״
החיבור הצליח. הנער זכה לשבחים, זו
הפעם הראשונה בחייו. הדבר עשה עליו
רושם עסוק. הוא הבין שזו הדרך לרכוש
את ההערצה ואת ההכרה הציבורית בגדלותו,
שהנער המופרע נכסף אליהן. הילד
ייגאל מוסינזון החליט להיות סופר׳ ויהי

שבו אטו כשק

״׳משהו לא עמד במבחן ...התא
הזה, החברתי, הקרוי משפחה,
משוס שבני הזוג עו־שים
שקר בנפשם, ואפשר זהו
שקר שלא מדעת. איני מאמין
שיש אדם בעולם, אדם חושב,
מרגיש, שיש בו מעמקים שיוכל
להפרותו אדם אחד בלבד.
המשפחה הנורמלית היא
משפחה של אנשים אשר ביקשו
להיחלץ ממנה, מי בבגידה
חד־פעמית, מי בבגידה ל־

בינתיים הצטרף ייגאל לקיבוץ. אחרי
שהאיש בעל היהירות המופרזת, שלא מצא
לו ידידים, עבד בעבודות שונות מבלי
להחזיק מעמד אף באחת מהן, החליט
למצוא מנוחה במשק, בו היה אחיו משה
חבר מכובד.
ייגאל לא היה חבר אהוד. מינהגו לדבר
על עצמו כעל גאון בלתי־מוכר, להקדיש
את כל תשומת־לבו לעצמו ולהתייחס באדישות
מוחלטת לזולתו, לא נתקבל בסבר
פגים יפות בחברה הקיבוצית. גם תוכן
סיפורי אפורים כשק עורר אי־רצון רחב.
כי, כמו תמיד, לא הצליח מוסיניזון ליצור
עלילות חדישות מדמיונו. תחתן לקח סיפו־רי־שערוריות
ומקרים טראגיים שונים, ישקרו
במשקים סמוכים, תיאר אותם, תוך
שינויים קלים ושקופים. אולם מכיוון יש־נמנע
עדיין מלהוציא לשוק את הכבסים
ישל משק נען עצמו, נמחל לו הדבר.
בשבת השחורה נאסר ייגאל מוסינזון.
ברבות הימים עזר לו הדבר לתאר את
עצמו כגיבור המחתרת, לוחם אמיץ במש טר
הבריטי. אך האמת היתד. אפורה כישק :
הגבר בעל הקול העמוק וההופעה הגברית
המוגזמת לא השתתף מעולם בשום מיבצע.
אך הוא ידע ליצור מסביבו רושם מחתרתי
מובהק, כאדם המצוי בעניינים ומתניע

גם מעמדו המשפחתי השתנה. כמו גברים
רבים, שבלבם מכרסמים דגשי־נחי־תות
סמויים, הדגיש ייגאל תמיד כורח
פנימי להוכיח לעצמו את גבריותו על־ידי
מחזור עצום של ידידות. באחד המקרים
האלה התחתן, נכנס לחדר משפחה, עזב
את אשתו כעבור שלושה חדשים. כעבור
זמן מה התחתן בשנית. כמו כמעט כל
גיבורי ספריו, לא מצא מוסינזון קביעות
בחיי־מ״שפחה. חובות משפחתיים היו מתחת
לצרכיו של הגאון.
כל זה לא הגביר את אהבת המשק
לחבר מוסינזון הצעיר. עוד לפני שפרצה
מילחמת־ד,עצמאות היה נראה כי הגיעה
השעה לפרידה ממושכת. הוא שוחרר זמנית.
האמתלה הרשמית: חופשה של חצי
שנה לשם כתיבת ספרו. השני, גם הוא
בעל ישם סמלי מאד: מי אמר שהוא שחור.
ייגאל יישב בנהלל, על חשבון הקיבוץ,
שנשם לרווחה.
כשפרצה המלחמה, כבר היה ייגאל מו־סינזון
דמות ידועה. בעיני הרבים, ובייחוד
בעיני הרבות, סימל את הדור העולה של
צברים, גבר כהלכה, לוחם המחתרת, חלוץ
בעל־הכרה, איש העמל והעבודה. רק מעטים
ידעו כי מאחורי אגדה זו עומד
צעיר מופרע, אחוז רגשי־נחיתות, שחצן

מכולם היה אברהם שלונסקי, האיש שפתח
לפניו בפעם הראשונה את הדרך לספרות.

בערבות הנגב מתנוצץ...
״זיעה קרה כיסתה את גופו
של (הילד) ירון. לא היתה זו
זיעה כתוצאה מהריצה, היו
אלה שוב הפחדים הישנים לפני
שמתחיל קרב. רק כאשר
התת־מקלע פוצח בנביחה קולנית
והרימונים מתפוצצים,
אז עולה קצב הדם בעורקים
ושוכחים את הפחד ...כן, היתה
תשובתו המפתיעה של ירון,
כמובן שאני פוחד. וזה מובן
וטבעי. אך אם ישנה חובה,
מתגברים על הפחד חסמבה
בקרבות רחוב בעזה, מאת
ייגאל מוסינזון, עמוד .)14
ך* ע ר כו ת ה 5גכ, מתנוצץ הטל. בער*
בות הנגב, איש מגן נפל בשום
מקום לא שרו חובשי כובעי־הגרב שיר
זה ביתר להט, בימים הגדולים של אביב
,1948 כמו בגדוד הרביעי של חטיבת
גבעתי.

*ומותו של מחבר..חס מבה״ ,תוך ה ס תו ת העובדות האפלוח של חייו

7111נ 7ו 0י 1זון !
אורך כל ימיו, ומי — וזוהי
הקטגוריה הארורה ביותר —
שכל ימיו לא היה בו העוז
לתרגם את הזיותיו למעשים...״
(דרך גבר מאת ייגאל
מוסינזון, עמודים .)86—87

ץ* רפו של הסופר החדש לא היתד,
1סוגה בשושנים. הוא לא היה ילד־פלא.
כבר מראשית צעדיו חסר לו לחלוטין
הדמיון היוצר, קלות־ההבעה של אדם
עטוק-רגש, המעצב את דמויותיו ומפיח
בהן משפע חייו שלו.
אולם כל אדם יכול להיות בעל־מלאכה
בינוני בספרות, אם הוא מקדיש לכך את
כל כוח רצונו. הוא יכול להשתלט על
הטכניקה של הכתיבה, להחליף את כוח־היצירה
בכוח־ההתמדה. בהעדר דמיון פורה׳
הוא יכול להעתיק דברים מן החיים,
תוך שינויים קלים. אמנם, איש כזה לא
יגיע לעולם לפסגות־התהילה, לא ירומם
לעולם את הציבור לשיאי החוויה הרו חנית.
אולם כמו בכל ישטח אחר, הוא
יכול לטפס על השלבים הראשונים של
המקצוע, להישאר כוח אפור.
ייגאל מוסינזון הצעיר עבד עבודה שחורה.
יצירותיו היו אפורות כשק, לא עשו
רושם על איש שקרא אותן. אולם הוא
לא הירפה. במשך שימונה שנים ׳רצופות
כתב מחזה אחרי מחזה, מבלי שאף אחד
מהם הוצג. מחזהו תמר ואשת ער עבר
מבמאי לבמאי, הוחזר על־ידי כולם בחיוך
סלחני. רק כעבור חמש־עשרה שנה, אחרי
שייגאל כבר הצליח לפרסם את שמו בדרכים
אחרות, הוצג תמר בתיאטרון אוהל,
וירד במהרה מן הבמה.
המזל האיר לייגאל שוב במקרה. מפלגת
השומר־הצעיר החליטה לטפח חוג של
סופרים צעירים, שיאדירו את הפרסטיג׳ה
של המפלגה. בטאונה, משמר, היה זקוק
ליצירות. מוסינזון נזדמן למקום, הגיש לאברהם
שלונסקי סיפור בשם ליד שרג
אותו כתב במשך כמה ימי־מנוחה, אחרי
שפטיש נפל על רגלו. שלונסקי פירסם
את היצירה, שילם תמורתה שתי לא״י.
מאז היתד, הדרך לעליה סלולה. מוסינזון
הבין מיד שזה התלם בו כדאי ללכת.
בחברתם של משה ישמיד, שלמה טנאי
ובנימין גלאי כתב יצירות שקטות, שלא
הרגיזו איש, הוכיחו ברבים כי הצברים
החדשים הם דור ממושמע, המוכן ללכת
בדרכי אבותיו, תמורת תשלום מתאים
וסידורי נוחיות. האבות לא היו כפויי־טו־בה.
מפריית־פועליס הזמינה אצלו צרור־סיפורים,
הוציאה אותם בספר בשם אפורים
כשק — הגדרה קולעת מאד לרמתם
ולתוכנם.

את גלגלי המאבק. כך נכנם לרשימת החשודים,
נאסר במאסרים ההמוניים שלכדו
ברשתם מאות חפים מכל פשע. מוסינזון
עצמו, שהיה בהחלט חף מכל פשע של
מלחמה בבריטים, שוחרר במהרה.

לפי פקודת בן־גורון

כמעט חולני, שהיה קרבן לזילזול כמעט
אחיד מצד חברי משקו וחבריו בחוג הסופרים
של השומר־הצעיר, איש שלא הסתכן
מעולם בישום פעולה אמיתית של מחתרת
כל שהיא. אחד האנשים -שאהב אותו פחות

דויד בן־גוריון, שרק לעיתים נדירות
ביותר ביקר בתיאטרון, זיכה את יגאל
מוסינזון בכבוד בלתי־רגיל: יחד עם צמרת מפא״י הוא הופיע להצגת הבכורה של
המחזה ״זרוק אותו לכלבים״ שכתב מוסינזון, קיבל את המחזה במחיאות־כפיים הפגנתיות.
למעלה: בי־ג׳י בחברת מוסינזון בשעת ההפסקה. למטה: שזר, בי־ג׳י ופולה מוחאים־כף.

בני הגדוד הזה התפארו בכך שהם
״גדוד קרבי״ .כוונתם לא היתד, רק שבני
הגדוד משתתפים בקרבות. גאוות הגדוד
הזה היתד׳ כי בשעת הצורך יוצא לקרב
הגדוד כולו — על טבחיו ואפסניו, נשקיו
ורבי־סמליו. כאשר יצא הגדוד בתנועת-
איגוף גדולה אל מאחורי קווי המצרים
באשדוד, ערב ההפוגה הראשונה, כמעט
ולא נשאר במחנה אף אי*ש אחד. החל
בצ׳רה המג״ד (כיום סגן הרמטכ״ל אלוף
צבי צור) וכלה באחרון הפקידים במטה
הגדוד, צעדו מאות אנישי הגדוד בטור
עורפי אדיר אחד בחולות הרכים של
הוף פלישת.
רק דבר אחד פגע בגאווה קרבית זו.
נשמעו טענות כי קצידהתרבות של הגדוד
אינו ממלא את תפקידו הקרבי כראוי.
מטה החטיבה חיפש גבר אמיתי למלא
את מקומו.
האיש שנשלח מן העורף למלא את
התפקיד היה גבר גבוה, בעל קול עמוק
ושופע בטחון עצמי. חיש מהר פישטה
במחנה הגדוד השמועה כי ייגאל מוסינזון
הגדול הפך לקציך תרפות גדודי. החיילים
שידעו כי מוסינזון כתב סיפורים נלהבים
על רוח ההגנה וגבורת לוחמיה, היו בטו חים
כי מעתה ילך קצין־התרבות בראש
הלוחמים.
הרושם הראשון היה מצויין. ייגאל הופיע
על הבמה במסיבה גדודית, נאם נאום
יפה בו העלה על נם את עלילות הגדוד
ורוח גיבוריו. הוא כבש בסערה את לב
בנות הגדוד, עזר להרים את מוראל הב חורים
לקראת שעתם ההיסטורית: הקרב
על נגבה.
עוד לפני שנפל הפגז הראשון על הקי בוץ
הנצור, נטש הגדוד כולו את המחנה
בעורף. מטה הגדוד, על בנותיו ואנישי-
שרותיו, תפס בית נטוש בכפר הערבי
סואפיר, בטווח קצר מנגבה. מסביבו תפסו
הפלוגות בסיסים קרביים. בנות, טבחים
ואפסנאים חפרו שוחות.
חי-ש מהר הפך הכפר הנטוש לגיהנום.
חיילי הגדוד יצאו לילה־לילה לפעולות,
נפלו בעשרותיהם. נגבה עצמה, והכפר
הערבי הסמוך עיבדיס, הפכו לשמות היסטוריים.
המג״ד עצמו עלה על אחד הג׳י-
פים של שועלי־שמשון, עלה על עמדות
המצרים. מפקד הפלוגה אריה קוצר הא גדתי
נהרג יחד עם האפסנאי הגדודי,
משה וונצובר. בנות הגדוד הופצצו.
דק איש אחד חסר — הגבר היחיד
בגדוד כולו. הוא לא הופיע במשלטים
המופגזים, לא הגיע מעולם לנגבה הנצורה,
לא הראה את פניו אפילו בבסיס
הקרבי. אנשים שחזרו לשעה קלה למחנה
(המשך בעמוד )14

עמוד 14

פתח כ-PDF פתח כתמונה

יס אלהה חיי ך *יי
(המשך מעמוד )13
הרחוק בעורף, כדי להביא ציוד או לחטוף
מקלחת חטופה׳ *סיפרו לחבריהם בשוחות
סיפור מוזר: במחנה העזוב של הגדוד
הרחק בעורף, נשאר ייגאל מויסינזון בחברת
תריסר מבנות הגדוד, ומחכה בסבלנות
לשיבת הלוחמים.
תחילה היתד. זאת בדיחה. אולם כאשד
חוסלו מחלקות שלמות בקרבות הנוראים
של עיבדיס, הפך הצחוק לכעס, כי האיש
שהיה כה גברי בעורף הוא פחדן קיצוני.
אולם אי־אפשר היה לכעוס זמן רב על
מוסינזון. הוא לא חיפש תירוצים, לא
הצדיק את עצמו. כשחזרו הלוחמים למח נה,
היה הוא הראשון שהסביר להם בהרחבה
את גילויי פחדנותו. הגדוד השלים
עם העובדה שמוסינזון שייך לבנות המטה.
אלא ׳שבראש החטיבה היו אנשים שלא
יכלו להשלים עם הסיפורים שהגיעו לאוז ניהם,
אחד מהם היה קצין־התרבות החטי בתי
אבא קובנר, משורר שחבש קובע־פלדה
והפך לאחד מסמלי רוח־הקרב של
גבעתי. כחניך האסכולה הסובייטית, האמין
קובנר שתפקיד קצין־התרבות הוא
ללכת בראש הלוחמים, כמו הקומיסאר
הפוליטי בספר אנשי פאנפילוב.
בינתיים הוכרז על הפוגה בחזית. פלוגות
הגדוד של צ׳רה תפסו את המשלטים מול
קווי המצרים. מדי פעם קיבלו את פניהם
של אמנים ואמניות ,׳•שהתנדבו לבדר את
הלוחמים בנגינה או בקריאה. האיש ש שלח
אותם היה קצין־התרבות הגדודי. אולם
מעולם לא הופיע הוא עצמו במשלט.
הוא היה נותן לאמנים את ההוראות, והנהג
היה מובילם למשלט.
כשהתרבו סיפורים אלה, נמאס הדבר

יגאל נזוסינזון בחברת ה־
181.
0שחקן־זמר יהורם גאון ב־תוכנית־הטלוויזיה
״חיים שכאלה״ .גאון
גילם את דמותו של קזבלן, גיבור מחזהו
המפורסם של מוסינזון, הן במחזמר שהופק
על־פי המחזה והן בגירסה הקולנועית
של מחזמר זה. קזבלן היה מחזהו הפופולארי
ביותר של יגאל מוסינזון.
במטה. וכך הגיעה הבדיחה המוסינזונית
לסיומה. קצין־התרבות הועבר מן הגדוד
הקרבי. מקומו ינתפס על־ידי איש־תרבות
חדש׳ דויד קורנס, שרבץ בין החיילים
במשלטים ונשא נשק.

מי אמר שהוא גיבור
״כל החברים שלי, אתה שומע,
כל ׳החברים שלי, אלה
שהצלתי את חייהם, ואלה שהצילו
את חיי, אלה ששכבו
על־ידי בחפירות ישל עיבדיס,אלה שהיו נתונים להרעשת
מרגמות ופצצות אווירונים כמוני,
בדיוק כמוני, שיחד בנינו
!מולדת חדשה קזבלן,
מאת ייגאל מזסינזון, עמודים
.)127—128
ך• איש שלא השתתף במלחמה אף
1 1בפעולה אחת, אף בסיור־לילה אחד,
שלא הופיע במשלט אף ביום הפוגה, שלא
נסע מעולם בדרך שיכול היה להימצא
בה מוקש — לא אמר שלום ללוחמי נגבה
ביום בו נשלח מחטיבת גבעתי. הוא חזר
אליהם בצודה שהייתה אופיינית לייגאל
מוסינזון- .שום אדם אחר בעולם לא היה
מסוגל ליזום פגישה כזו.
זה עתה נגמרו הקרבות, מיטב לוחמי
החטיבה עוד ישכבו בבתי־החולים, כאשר
נתקבלה במטה החטיבה ידיעה שהיכתה
(המשך בעמוד )47

ה עו לםהזה 2079

עמוד 15

פתח כ-PDF פתח כתמונה $העולם הזה - גליון 2079 - 6 ביולי 1977 - עמוד 15 | אבן מאסו היוני -היתר. למהי אבןנ גו ל ה חד הסיפורים הידועים ביותר בספר האגדות \ 1הפוליטיות נוגע לשגריר אבא אבן, ראש מישלחת ישראל באו״ם, באמצע שנות ה־50׳.$

אבן מאסו היוני -היתר. למהי

אבןנ גו ל ה

חד הסיפורים הידועים ביותר בספר האגדות
\ 1הפוליטיות נוגע לשגריר אבא אבן, ראש מישלחת
ישראל באו״ם, באמצע שנות ה־50׳.
הרמטכ״ל, משה דיין, ביצע את אחת מפעולות־ה״תגמול״
שלו, שבהן נהג לחרוג מן הפקודות של
דויד בן־גוריון. הערבים תבעו דיון דחוף במועצת־הביט־חון,
והשגריר אבן נזעק להגן על הפעולה. הוא לא
הספיק לקבל מידע או הנחיות כלשהם מירושלים, ונאלץ
לאלתר.

הוא נשא באוזני המועצה נאום נרגש ומרגש.
שכו חופיה כי הפעולה היתה חיונית,
מוצדקת, מופרית ובלתי-נמנעת, בהתאם לאידיאלים
הנעלים ביותר של האו״ם.
בתום נאומו חזר אבן למישרד המישלחת, טילפן
לדויד בן־גורידן בירושלים ושאל בזעם מדוע הוחלט לבצע
פעולה מזיקה ואווילית שכזאת.

עכשיו מוכן אבא אבן להסביר את מדיניותו של
מנחם בגין ליהודים ולגויים, ולהשקיע בכך את מוחו
ומירצו.
חבריו רואים בכד מעשה־בגידה מחפיר.

אך אולי יש באן טעות אופטית?

בגידה פירושה — הפרת נאמנות. אם מוכר אדם
דבר קדוש לו, דבר שהוא חייב לי נאמנות— ניתן
לומר עליו שהוא בוגד.
מי שמניח כי האידיאלים ׳של מיפלגת־העבודה קדושים
לדיין ואבן, וכי הם מכרו אידיאלים אלה למען בצע־כסף
ושררה — יכול להטיח בפניהם ־שבוגדים הם.

אך ייתכן כי ההנחה עצמה אינה נבונה.

כי לאדונים דיין ואבן אין שום זיקה לאידיאלים
כלשהם. אין הם חשים חובת־נאמנות לעקרונותיה של

״עד לפני שעה לא ידעתי,״ השיב כן־גודיון,
״אכל בינתיים קראתי את הנאום המזהיר שלך,
והשתכנעתי כי הפעולה היתה הכרחית.״

אפשר לומר כי מרחף עליו ענן כבד של חשד
פלילי בעניין הדולארים שלו, וכי במצב כזה הוא חשוף
לכל מעשה־סחיטה ־של השילטון החדיש ,־שבו תלוי עתה
לא מעט אם יינקטו נגדו הליכים פליליים או לאו.

מבחינה זו, ייתכן שהצעתו של דיין היא
״הצעה שאי-אפשר לסרב לה.״
אפשר גם לומר כי תגובתו של אבן היא פרי אחת
התכונות הפחות־אהודות של בן־אדם — יצר־הנקמה.
במשך ארבע שנים התעללה מיפלגת־העבודה באבן, למ רות
•שלא היה אשם במעללי ממשלת־גולדה יותר מאשר
שימעון פרס או יגאל אלון. רק באחרונה התעללה בו
המיפלגה •שוב, כאשר לא מסרה לשר־החוץ־לשעבר, כדבר
מובן מאליו, מקום בוועדת־החוץ־והביטחון ־של הכנסת.
ייתכן שיש הרבה מן האמת בכל הטענות האלה. אין
הן מוסיפות לכבודו וליוקרתו של אבא אבן.

נראה כאילו גזר אל אכזר על אבן, במו על
משה דיין, גזירה מרה: להרוס את עצמו כמו
ידיו.
^ ך השאלה העיקרית׳ אינה מה קורה לאבא
\ 1אבן. ו

השאלה ה עי ק רי ת היא: מה קורה למיפל
גת-העכודה ץ

שה דיין ערק ממיפלגת־העבודה ברגע שסולקה
מן השילטון, והשכיר את עצמו למנחם בגין כמש־רת־לעגייני־חוץ.

נאמר
עליו שהוא זונה פוליטית, כלנתר,
בוגד.

יש לה השלכה לגבי אחת הבעיות המרכזיות
של המדינה כשעה זו: עתידה של מיפלגת
העבודה.

בצמרת המיפלגה הזאת לא נותר אף איש אחד
שהצטרף אליה לפני שוזיתה מיפלגת־שילטון. כ ל עסקניה
של מיפלגה זו, כ ל מנהיגיה הנוכחיים, עלו וטיפסו
בשלבי הקאריירה המיפלגתית במיפלגת ־ שילטון .
בכל אירגון קיימים תהליכים של ברירה טיבעית, של
סלקציה, הנובעים ממהות האירגון. כדי לעשות קאריירה
בחצרו של אוגוסטוס קיסר, למשל, היו דרושות תכו נות
שונות לגמרי מאותן שהיו דרושות כדי לעמוד
בראש כת־קנאים בירושלים.

כקיצור: התכונות של משרת, של איש-
חצר, של סתגלן, של אומר-הן.

התכונות האלה מציינות לא רק את העכברים, הנוטשים
עתה את האונייה הטובעת כדי לחפש ספינה מתאימה
יותר. הן מציינות גם את סגל־הפיקוד שעל הגשר.

ן ץ ׳טוב ל ה כין זאת, כדי לתפוס מדוע מתנהגת
1 1מיפלגת־העבודה מאז הבחירות כפי שהיא מתנהגת.
היו שקיוו, כי הלם־הבחירות יבריא את מיפלגת־העבודה
במכת־חש־מל אחת. האמינו כי המיפלגה הרקובה,
המנוונת, הזקנה הזאת, תתמלא לפתע מרץ־נעורים, תזנק
ממקומה ותתחיל להיאבק כמי&לגת־אופוזיציה דינאמית.

קשה
לדעת אם בן־גוריון התכוון להחמיא לאבא אבן
ב-פסוק זה, או ליהיפך. אך הוא ביקש, בלי ספק, לחוות
את דעתו על כישוריו. לדעת בן־גוריון, אבא אבן הוא
מכונת־הסברה מעולה, שאין לה עקרונות ודיעות משלה,
מכשיר טכני כמו רובה או רמקול, שניתן להשתמש בו
למטרות טובות או רעות.

אפשר לומר, כי אבא אכן מובן למכור את
עצמו בנזיד־עדשים.

ץ והי כעייה ־שיש לה השלכות החורגות בהרבה
1מתחום הבעיות האי־שיות של קארייריסט זה או אחר.

אילו תכונות דררשות לכך? הכישרון להתחנף לבע־לי־שררה.
הנכונות שלא להשמיע (ואף לא לחשוב!) מחשבות
הורגות, שאינן נושאות חן בעיני השליטים. היכולת
לבצע מדיניות שמישהו אחר קבע, להסביר דיעות שמישהו
אחר.הגה.

כן־גוריון השיב שאסור כשום פנים להניח
לאבא אכן לקבוע מה להסביר .״אבל.״ הוסיף,
״כאשר אומרים לו מ ה להסביר, הוא עושה
זאת היטב.״

ל מאד לגנות את אבא אבן על עצם נכונותו
1/״לשקול בחיוב״ הצעה כה משפילה.

דיין ואכן יכולים בהחלט לטעון שלא ה ם
בגדו במיפלגת־העבודה, כשזו סולקה מן ה•
•טילטון. מיפלגת־העכודה היא שבגדה בהם ,
כא־טד הניחה לשילטון להישמט מידיה.

כדי להצליח כמיפלגת-אופוזיציה, החיה על
עקרונותיה, דרושות תכונות שונות לגמרי מאלה
הדרושות לעשיית קאריירה כמיפלגת
שילטון־ניצחית, המשופעת ככסף ובמישרות.

יני יודע אם יש בסיס עובדתי כלשהו לסיפור זה.
אך, כמו כל אגדה, הוא בוודאי מכיל שמץ של אמת.
כעבור שנים רבות, אחרי שבן־גוריון סולק מן
השילטדן, נשאל אם יש, לדעתו, להפקיד בידי אבן את
ניהול ההסברה הישראלית בעולם.

זוהי מחמאה לכישוריו של אכן, אך לא לאופיו.
טמונה כה נימה של בוז לאדם שמאחרי
המלל.
נראה בי האדונים מנחם בגין ומשה דיין
שותפים לדעתו של כן־גוריון. אחרת לא היה
עולה על דעתם להציע לו לצאת לארצות-הכרית
כשליחות-הסכרה לטובת מדיניות ואידיאלים
שהם — לכאורה — רחוקים מאבא אבן ברחוק
מיזרח ממערב.

הוא היה שגריר. הוא רצה להיות שר. כדי לעבור
מדרגה אחת לדרגה גבוהה יותר, נאלץ להיכנס לפעילות
מיפלגתית. המיפלגה לא היתה. לגביו, אלא מכשיר של
קידום, סולם לעלייה. הוא לא היה מעלה על דעתו להצטרף
למיפלגת־הפועלים לולא היתה מיפלגת־השילטון.

שום דבר בזה לא קרה. להיפך, נדמה היה
כאילו ראשי המיפלגה פורשים שטיח אדום
לרגלי הליכוד, ומתפלשים לפניו כעפר.
מייפלגה• כאשר הם בועטים בהם, אין הם רואים את
עצמם כבוגדים.

בי דבר אינו קדוש להם, מילכד השילטון
עצמו (ובדרגה שנייה — הכסף) .ובל עוד הם
נשארים נאמנים לשילטון, הם שלמים עם עצמם.

די להכין את דיין, אבן רשות׳ ,צריכים לזכור
^ כי עד לפני חודש וחצי היו השילטון ומיפלגת־העבודה
נשואים זה לזה בנישואין קאתוליים.

עתה התגר ש הזוג לפתע, כנ סיבו ת מעציבות.
אכא־שילטון ואמא־מפא״י נפרדו, אהרי
50 שנות חיים־כצוותא.
על הילדים ניטל להחליט עם מי ללכת — עם אבא
או עם אמא.

דיין ואבן החליטו ללכת עם אכא־שילטון
ככל אשר יילך. הם מוכנים לקבל א ת אשתו
החדשה, וגם א ת פילגשיו, בי האהבה לאבא
קודמת לכל.

לא יעלה על דעתם ללכת אחרי אמא למידבר, כמו
ישמעאל. במידבר אפשר למות מצמא. ואיך אפשר לסמוך
על מלאך־אלוהים שיזדמן ברגע הנכון?

* •1שה דיין כימעט נולד לתוך מיפלגת־השילטון.
]ן מפא״י תפסה את הגה השילטון ביישוב כאשר היה
בן ,16 ומאז מפא״י והשילטון הד הם. מעולם לא נאלץ
דיין לבחור בין השניים.
לגבי אבא אבן בולט הדבר עוד יותר. הוא הגיע
לארץ במילחמת־העולם, כאשר שילטון מפא״י ביישוב
הגיע לשיאו• הוא התחיל את הקאריירה שלו כפקיד
של השילטון, בדיפלומט של הסוכנות היהודית, כשגריר
•שלי המדינה. רק לאחר־מכן, כאשר החליט להיבחר לכנסת,
בסוף שנות ה־ / 50 הפך אי־ש־מיפלגה.

הקאדיירה המיפלגתית שלו דא היתה אלא
שלב נוסף, המשך ישיר לקאריירה הקודמת
שלו.

הם לא הסתפקו בהעברת־השילטון בדרך מסודרת וקורקטית.
לא, הם יצאו מגידרם כדי לעזור לליכוד להשתלט
ולהתבסס. כאשר הושמעה ברחבי העולם היהודי
חרדה מוצדקת מפני ממשלה שבראשה עומד מנחם
בגין, מיהרו ראשי המערך לשיר שירי־הלל לבגין ולת בוע
מן היהודים לסור למרותו. כאשר ביטאה הממשלה
האמריקאית הסתייגות ברורה מן המדיניות של מנהיג
הליכוד, גינו ראשי המערך את קארטר ואנשיו, ותבעו
את עלבון הממשלה החדשה המובילה — כפי שטענו
ראשי המערך עצמם ערב הבחירות — את המדינה אל
עברי־פי־פחת של מילחמה, אבטלה, מ־שבר, דיכוי ושואה.
מה פשר ד,התנהגות הזאת? טימטום? ריפיון־מוח?
פחדנות?

לא. נדמה שיש לבך סיכה פשוטה לחלוטין:
האנשים האלה הם אנשי-שילטון ככל
רמ״ח אבריהם. אין הם מסוגלים לחשוב ולתפקד
אלא כאנשי־שילטון. אין הם מסוגלים להיאבק
נגר שילטון. הם ממשיכים לחדט את
צורכי השילטון, כשם שאדם קטוע־רגל ממשיך
לחוש כאבים כרגל שנקטעה.

לה הם פני־הדברים. מה נובע מכך?
מיפלגת־העבודה היא מחנה גדול. יש בה כוחות
חיוביים למכביר, גופים בעלי כוח־חיות, אנשים ישרי־לב
הדבקים בעקרונות חיוביים.

אי*אפשר לוותר על כל אלה, אם רוצים
לכנות את ישראל החדשה, ישראל-שלאהר-
המבול, ישראל שפוייה, הומאנית, מודרנית.
אבל כדי להגיע לכך, יצטרך מהנה זה לעבור
תהליך מכא־ב של התנערות, התחדשות ושיקום.
לא די בתיקון קוסמטי. יש צורך במהפכה אמיתית
בתוך המחנה. יש צורך בטיהור יסודי.

וכראש־וראשונה יש צורך בהרחקת כל
האנשים שהביאו את המחנה אל התהום, כל
הטכנוקראטים השילמוניים, רודפי-השררה ה
מיקצועיים, אנשי ה 17-במאי.
ואם אחדים מהם נוטשים את המחנה ביוזמתם ומרצונם,
כדי ללכת אחר השילטון — יש לברכם על כך.

עמוד 16

פתח כ-PDF פתח כתמונה

לאנשים

הנמנים!
777 הלאומי שהוא בינלאומי.
מזרחי כרמל )11
סי^ני סממן יצ׳ה יזט־יז י׳ועכ

מה שדרשה הטוענת לשיוויזן האשה -
ומדוע ימונה דויד לוי כשגריר ישראל בצאן־
81 בבדיכת־השחייה באותו
מלון ניראה נופש, בחברת
אשתו, השר־בלי־תיק לשעבר,
ח״כ גירעון האוזנר.

! 8בכבוד רב זבה הסופר
איש־הולדה, עמום עוז. במאסר
בניו־יורק טיימס כלל אותו
המבקר ריצ׳ארד לול! בשורה
הראשונה -של סופרי העולם,

לצד ;ודמן מיילד, ונומאם
פינצ׳ון, פמואל כקט, ז׳אן
ז׳נה, גינטר גראס, פטר
האכדקה, קאלווינו, נאי־פל,
חורחה דואיס בורחס,
דודים לסינג ואלכסנדר
סולז׳ניצין. בראש הרשימה
הציב המבקר את גבריאל
גארסיה מארקז.

׳ 8כמה זמן ישלוט הליכוד
במדינה ו הנה התשובה הסופית:
ארבע שנים. איך יוד־עים
1ובכן, לפני שנתיים בדקה
מגדת־עתידות פאריסאית, בעלת
שם עולמי, את ההודום קום,
כתב־היד וכף־היד של ה״כ
יוסי שריד, איש המערך,
וקבעה שב־ 1977 תחול הפסקה
פיתאומית בקאריירה שלו. אולם
כעבור ארבע שנים תתחדש
הקאריירה -ותביא אותו ל-
פיסגה.
8בעייה התעוררה בקרב
חברי הסיעות הקטנות בכנסת.
בקומה החמישית, שבה שוכנים
מיש רדי הסיעות, היו בסך־הכל
שני חדרים שהיו מייועדים
לסיעות הקטנות. ואילו בקדנציה
הנוכחית יש שלוש סיעות־יחיד
(ר״צ של ח״כ שולמית
אלוני, פ״ש של ה״ב שמואל
פלאטו־שרון ול״ע של זז״כ
גידעון האוזנר) .הוחלט לקחת
את החדר •שבו ישב שר-
המיסחר־והתעשייה יגאל הו*
רביץ, שהיה שייך פעם לסיעת
ע״ם, להציב בו מחיצה
ולהושיב משני עבריה את
פלאטו ואת אלוני. את החדר
הגדול יותר הוחלט להעניק
לגידעון האוזנר. פרץ ריב
גדול ביו סיעות־היחיד. לבסוף
קמה ח״כ אלוני, הלוחמת למען
שיוויון האשד ,.והכריזה :״אני
אשה. אז מגיע ליד טענה זו
שיכנעה את הגברים השוביניסטים,
ואלוני זכתה בחדר משלה,
בעוד פלאטו והאתגר נאלצים
להסתפק בשני עברי המחיצה.
! 8אנשים עדיין משלמים
את הפסדיהם בהתערבויות הבחירות.
הפירסומאי גן־ציון
שירה, מי שהיה דובר סיעת
ר״צ בכנסת השמינית. שילם
בשבוע שעבר במיזנון הכנסת
את חובו׳ בקבוק-וויסקי, לכתב-
הטלוויזיה בכנסת, אלימלך
רם. שירה טען כי המערך
יזכה ברוב. רם, המנוסה יותר,
טען לטובת ניצחון הליכוד.
השניים הסבו אל שולחן בחברת
שולמית אלוני. לפתע נכנס
למקום יוסי שריד ושאל ד ״על
מה השימחה ז״ השיב לו רם :
״אתה אחראי באופן ישיר לכך
שזכיתי בבקבוק־וויסקי !״ יוסי,
שניהל את מערכת־הבחירות
של המערך, הבין במה מדובר,
והשיב :״אם כך, מגיעים לי
אחוזים.״ הוא הצטרף לשולחן
ושתי כוסות וויסקי.
עז ר
שר־הביטחון

דייצמן עבר במיסדרונות ה־הכנסת
על פני שר־החינוך-
והתרבות, זבולון המר, ואמר
לו :״שמע, השבתי שאתה שר-
חינוך, אז בל הזמן תחנך,
תחנך! קח דוגמה סמני. אני
כל היום מאובטח. הנה מצד
ימין אני מאובטח על־ידי
שומר־ראש, וגם מצד שמאל
אני מאובטח על-ידי שומר־ראש.
אני שר הנותן דוגמה
אישית.״
׳ 8בשיחה שניהל וייצמן
עם כמה מעוזריו, אמר :״תעשו

״גאל יזין

הוגדר על ידי אחדים מהאורחים במסיבה
סערכה הפדרצייה הספרדית העולמית
במלון ״הילטון״ בירושלים כהומפאטאל, מכיוון סב מסן כל
המסיבה היה מוקף בנשים מכל הגילים. ידיו בא להביע את
תודתו למליונר הצעיר ריימונד מלל מנשיאי הפדרצייה שאירגן את
המסיבה. לפני הבחירות הוא נסע ללוס-אנג׳לס עיר מגוריו של
מלל והתרימו בסכום כסף נכבד למען מיפלגתו ד״ש.

לי טובה. בכל הנוגע לעניינים
צבאיים תשלחו אלי את שי מ־עוז
פרם, ולא את ייגאל
ידין. פרס, לפחות, יודע על
מה הוא מדבר.״
הכנסת
׳ 8במיסדרונות
מתלוצצים כי הפרופסור ייגאל
ידין וסיעתו ד״ש ייכנסו לממשלה
על פי סעיף : 242
שני שרים, שני סגנים — ועל
ארבע.
! 8בכנסת מתלוצצים כי
הציעו לשר־הקליטה דויד לוי
לכהן כשגריר ישראל בצ׳אד.
השיב לוי, לפי ההלצה :״בצ׳אד
ימין או בצ׳אד שמאל?״
81 ביום הראשון שבו נכנס
לוי ללישכתו, הביא עיסו בחורה
נאה, הציגה לפני עובדי
הליש כה ואמר :״זוהי קרובת-
מישפחה שלי, והיא תהיה פה
מזכירה.״
8:חבורת דוברים, שכתוצאה
מהבחירות לכנסת איבדו
את מקומות-עבודתם, ישבה ב-
מיזנון הכנסת. במקום עבר
דויד לוי. הפטיר הדובר המפוטר
של הביטוח הלאומי,
דגי קול במיבטא מרוקאי :
״אנחנו הפכנו לעתודת המימשל
החדש.״
! 8מאז הפכו לאופוזיציה.
מרבים שרי־המערך לשעבר
ל״שבת במיזנון ולנהל שיחות
בטלות. גם שר-המישטרה לשעבר.
שלמה הילל, אינו
יוצא מכלל זה. השבוע ישב
בחברת •קבוצת־עיתונאים ואמר
להם :״אני עומד להגיש הצעה
דחופה לסדר־היום: נסעתי בשבת
במכוניתי ושמעתי איך
המישטרה מכוונת קהל לחופי־הרחצה.
לא ייתכן שיהיה כזה
חילול שבת בפרהסיה!״
8 :הוסיף השר־לשעבר בפנותו
אל עיתונאי דבר דניאל
כלוך ׳ ״אני רואה שחל אצלך
איזה שינוי. פעם תקפת את
הקואליציה, עכשיו אתה תוקף
את האופוזיציה.״
׳ 8הכתב הכלכלי צגי
טימור התלונן לפגי שד-
האוצר שימחה ארליך על
ריבוי דובריו. אמד סימור:
״במינהל תקין, לא ייתכן שיהיו
שני דוברים מטעמי נוחיות
פוליטית. אף אחד לא יידע

8אנשי רשת הטלוויזיה
ההולנדית וארו! טעסים: מאד
על שר־החוץ משה דיין.
לדיברי המפיק בן אלקרכא־נט
הבטיח לו דיין, אישית,
שיעניק לרשת ראיון בילעדי
מייד עם השבעתו כשר־החוץ,
אך דיין מתעלם עתה מן
ההבטחה.
! 8נחמה־פורתא מצא אל-
קרבאנט בעובדה ששחקנית־הקולנוע
אן כנקרופט, העומדת
לגלם את דמותה של
גולדה מאיר בברודווי ,,ביקשה
מפנו שיקרץ לפניה את
סירטו על גולדה, שזיכה אותו
בפרס־העיתונות בפסטיבל הסרטים
היהודיים, שהתקיים בארץ
אשתקד. אלקרבאנט הגיע
לישראל במייוחד לשם כך,
וביום הרביעי בשבוע שעבר
הקרין לפני השחקנית את
הסרט.
81 השקט שב לשרור, חלקית,
בלישכת ראש־הממשלד..
המזכירה הוותיקה של ראשי-
הממשלות, זהבה חבושה,

היה אורח הכבוד במסיבה שהתקיימה
! 1111 (1 (^1
׳ 1י י **י 1ב״הילטון״ .את פניו קיבלו ריימוגד מלל,
שהוא מנציגי הפדרצייה הספרדית העולמית ואשתו היפה אן. בגין
נראה מאושר פיזר נשיקות על ימין ועל שמאל ואמר למלל :״אתה
בר-מזל יש לד אשה נאה ועד כמה שאני מבין גם בלים נאים״.

מי מדבר בשם המישרד, ומי
בשמך.״ טימור התכוון לשני
הדוברים שהביא עימו ארליך,
סמי טוויג, פי שהיה דובר
הליברלים בליכוד וצכי אייל,
׳מי שהיה יו״ר אגודת הסטודנטים
באוניברסיטת תל-אביב.
׳ 8מי שחושב כי שר־לשעבר,
המיסחר־והתעשייה
חיים
בר״לג, ממתן את
פעילותו מאז כישלון מיפלגת
העמודה בבחירות, טועה. בר-
לב יזם ואידגן את כנם אגודת
חובבי הסוס, שהתקיים במלון
דן התל-אביבי. באותו כנס
הוקרן סרט על גידול סוסים
ערביים• ובד-לב הציע לגדל
גזע חדש של סוסים כאלה
בישראל .״אינני י-ודע אם
כולכם מסכימים להביא ארצה
ערבים נוספים,״ אמר בר-לב,
״אך כל זמן שמדובר בסוסים,
אני מניח שלאיש לא תהיה
התנגדות.״

מי שהיתר. מזכירתם של לוי
אשכול, גולדה מאיר ויצחק
יכין, סירבה לפנות את שול חנה
לטובת יונה קלימוכיץ,
מזכירתו הוותיקה של מנחם
בגין׳ שבאה איתו ממצודת-
זאב. יונה נאלצה לעבוד בעמידה.
לבסוף נמצא פיתדון.
אחרי -שאלי מזרחי פינה את
חדרו עבור מנהל־הלישכה החדש,
יחיאל קדישאי, הוכנס
לחדרו של זה שולחן נוסף,
ויונה יושבת יחד איתו באותו
חדר. כעת יש לראש־הממשלה
שתי מזכירות.
•׳ 8יחד עם לישכתו של
השר-לשעבר ישראל גלילי
ירש ראש־הממשלה לשעבר
יצחק רבין, גם את מזכירתו
הנאמנה של גלילי, דינה

נעים.

8שתי המזכירות הן רווקות.
לבנה מתגוררת בידו-
ה עו ל ס הז ה 2079

עמוד 17

פתח כ-PDF פתח כתמונה

אנשינו
שלים, ואילו יונך, הבת־ימיח
עבדה בימים אלד, ידושלימה
ושכרה דירה בעיר. כשנשאל
בגין מדוע שתי מזבירותיו
רווקות, ד,ישיב :״נו, איזו אשה
נשואה יכולה לעבוד 24 שעות
ביממה ז״
! המשורר משה דור,
מי ישכיר,ן כנספח־לענייני־תר־בזת
ליד שגרירות ישראל
בוושינגטון, חוזר לעבודתו במערכת
מעריב בתום שנתיים
לכהונתו זו. דור ,,הידוע בדי-
עותיו היוניות, נמנה עם המיעוט
במערכת מעריב בעניינים
מדיניים, ביטחוניים ובענייני
דת וחברה. דור לא היה צריך
להחליט אם להמשיך בתפקידו
׳תחת ממשלת הליכוד: תקופת
כהונתו הסתיימה בדיוק עם
עליית הליכוד לשילטון.
זבולון
81 שר־ד,חינוך
המר, ושד-הדתות אהרון
אבו־חצירא, הגיעו השבוע
למקום שבו לא היה מקובל
לראות עד כה !מנהיגים דתיים :
מועדוז־הלילה של אלי רונן
בכיכר מלכי-ישראל. אבל השניים
לא באו לבלות במועדון.
הסתבר כי אחרי שבבחירות
האחרונות היה חונן פעיל-
בחירות של ד׳מפד״ל, הוא
השתכנע בעצמו !מתעסול׳ת־הבחירות
שניהל, הפך אדם
דתי, ואת מועדון־הלילה שליו
הפך למיסעדה כשרה. לרגל
המאורע כיבדו שני שרי זד
מפד״ל את ׳טכס פתיחת המיס־עדה
בנוכחותם.
׳ 8באותו מעמד ניסה שר־הדתות,
אבו־חצידא לשכנע גם
את אחיו של אלי, ג׳ל!י רונן,
בעל המיסעדה הסינית, להפוך
את מיסעדתו למיסעדה כשרה.
אמר לו ג׳יקי :״אם תצליח
לגייר את הטבח הסיני שלי
ותכניס אותו לישיבה, אהפוך
את המיסעדה לכשרה.״
! 8סגן־ראש־עיריית תל-
אביב !והממונה על מחלקת-
התחבורה בעיר דויד שיפמן,

סעד השבוע בחברתו של הגרפיקאי
יוסף בזיל. בזיל,
שאשתו אדית הרה ללדת,
ביקש לשבת בראש השולחן
כדי שאם ייקרא לטלפון יוכל
לזנק אליו במהירות. שמע זאת
שיסמן, והבטיח :״אם אשתך
תכרע ללדת, אני מבטיח לך
שאסדר את כל האורזת ברמזורים
בירוק עד לבית־החולים.״
! ד״ש ממנפרד כץ,
מלך־המיסעדות הישראלי בהמבורג,
היושב שם מזה תישעה
חודשים במעצר־חקירה בכלא,
הביא דידי מנופי שקפץ
אליו בדרכו מנורבגיה לארץ.
כץ, שרזה ו״הנראה עכשיו
חתיך,״ לדיברי דידי, שומר על
רוחו הטובה ואוסר שעכשיו
יש לו פנאי לקרוא את כל
הספרים שלא קרא בעשר השנים
האחרונות. הוא גם מכין
ראשי־פרקים לספר אוטוביוג־ראפי.
הדבר היחידי המדאיג
אותו הוא שעדיין לא הוגש
כתב־איישום נגדו. השילטונות,
המתכוננים להאשימו בהעלמות
מיסים ׳בסך של מיליונים, נתקלים
כנראה בקשיים באיסוף
החומר. מאחר -שאין נגדו כל
האשמות אחרות ,׳מקווה מנפרד
לצאת בשלום מכל העניין.
81 קצת נבוך ניראה בסוף
השבוע -שעבר שלמה (צ׳יצ׳)
להט, ראש עיריית תל־אביב,
שהגיע בגפו כאורח־הכבוד לפתיחת
תערוכת הציורים של

יגאל נמיר וניצה פלאנץ,

הנערכת בקפודגלריה סוף השדרה
בתל־אביב — כאשר
נוכח כי כל ציורי דמויות־הנשים
הם ציורי-עירום, בסגנונות
שונים .״איזה מזל ש אשתי,
זיווה, לא באה אתי,
אחרת הייתי בצרות,״ אמר
ראש־העיר. אבל נראה כי חיש
בנוח באווירה האמנותית-ארו-
טית. במקביל לתערוכה בתל-
אביב נענו יגאל וניצה להזמנה
לפתוח גלריה חדשה
בערד, ובשבת הקרובה יגיעו
לערד עם חמישים ציורי־נשים.

1מי שהיתה ילדת הפלא של עולם הדוגמנות, העלתה
בגיל 27 מספר קילוגרמים ניכר על משקלה הגפרורי
1* 1111
ונישאה בטקס חשאי לשחקן ג׳ון וויטני. את הופעת הבכורה
שלהם כזוג נשוי ערפו במסיבה שאירמה עבורם חברת פברז׳ה,
עימה חתמה טוויגי על חוזה בלעדי. במסגרת החוזה תבקר טוויגי
בשנה הקרובה גם בישראל, כמו מרגו המינגווי שביקרה לפניה.
ה עו ל ם הז ה 2079

! #תחון ישיאו נ 3יז ח 3ה הנאד!
1זן ד נ ]!זרח ומערב *
..׳וח־הדבש״ הקצו שר הליכוד
ניצחון ח מור
בראיון עם דב גולדשטיין ניסה הפרופסור
זאב לקוויר, ראש מחלקת החקר במכון לעיונים
אסטרטגיים בוושינגטון, המבקר עתה בארץ, לחבר
תסריט משלו על המהלכים הצפויים בעיקבות
הקמת ממ-שלת הליכוד. אחרי שניתח את העימות
הצפוי בין ממשלת הליכוד לבין הנשיא
ג׳ימי קארטר, הגיע לקוויר למסקנה הבאה:
״...ובכן, כל זה מביא למילחמה כלתי־ננד
נעת, חמורה פי־כמה מהקודמת, כין ישראל לער כים.
היא תסתיים כניצחון ישראלי מזהיר, אני
כטוח, אכל כמצב מדיני קריטי לישראל. תלותה
כארצות־הכרית כנשק וככסף תגיע לממדים, של-
עומתם התלות הנוכחית תיראה קטנה. ישראל
תהיה חשופה לחלוטין למרותה של ארצות־הכרית.
כשלכ חמור זה עלולה ההתפתחות, מכחינתה של
ישראל, להיות חמורה מאד: הסכם אמריקאי־סוכייטי,
שהיום הואי כלתיאפשרי לחלוטין, כגלל
החרפת היחסים כיניהן והפגיעות כדטאנט —
אכל כמצכ שלי מילחמה, או אפילו רק סימנים
מוכהקים לפרוץ מילחמה, עשויות המעצמות למצוא
לשון משותפת ולכפות על שני הצדדים
במיזרח-התיכון פיתרון כפוי שאף ארץ לא תוכל
להתנגד לו — וכוודאי לא ישראל• ,טתסכול
מפיתרון כזה יותר מכל ארץ ערכית.
״כין כה וכה, זו הדעה הרווחת עתה כחוגים
רכים בודטינגטון: ייארט גמור מן הסיכוי לה שיג
פיתרון כדרכים המקוכלות׳ וחתירה להסכם
עם כריה״מ לשם כפיית פיתרון, ככל האמצעים.״
(מעריב)

מי באן הבוס
למרות ההצהרות התקיפות של מנהיגי הליכוד
ושרי הממשלה על מהותו של השלום —
מנקודת־ההשקפה שלהם — מוכיח הממשל הא מריקני
מי כאן הבום, בידי מי השליטה האמיתית
על העניינים. חיים גורי עומד על הסכנות העתידות
לבוא מן התהום שביחסי ישראל—1ארצות־הברית.
,״ירח
הדכש׳ של ממשלת הליכוד היה קצר
מן המשוער. יש כקירכנו הטוענים כי כגין ודיין,
כיהירותם ההצהרתית, הזמינו את התגובה הזאת
מול שולי אהדה מצטמצמים כסנאט, בקונגרס וב-
דעת-הקהל האמריקאית.
״אחדים אומרים לי, כי הודעה אמריקאית
כזאת היתה צפוייה גם כמיקרה שהמערך היה
זוכח, כעור־שיניו, בבחירות.
״אני סכור שאכן ההתרחיטות לא היתה שונה
לחלוטין, אף שמר בגין — הרוקד עם ספר־התורה
כקדום — חייב היה להביא כחשבון אז העוצמה
האדירה של המחול הזה.
״אם כך ואם כך הדברים ברורים: תהום
פעורה כין עמדת הממשל הקרטרי וכיו עמדת
רוב הישראלים.
״זהו רגע האמת.
״הכרזה זו של האמריקאים כאח לאחר
מסע־ההסכרה של שמואל כץ. פירושו של דכר,
שמסעו היה כגדר כישלון חרוץ. אחרת אין להכין
את קשיחותה של ההודעה האמריקאית.
״הסברה. הסברה. הסברה. פטיציה. פטיציח.
נראה שזה לא הולך. וכעת מה?
״הרי אין מדובר כממשלת־הליכוד אלא בע תידה
של ישראל וכעתידו של עם־ישראל. איל מלא
המתח העצום, אילמלא העימות האכזרי עם
האמריקאים׳ אילמלא סכנת המילחמה האורכת
כפתח, היינו אומרים כי צדקה עשה הקב״ה עם
המערך בהושיבו אותו על ספסל האופוזיציה.
״אך כי אין שימחה־לאיד, ואני מלא חרדה ומהרהר
כ,קונסנזוס הלאומי׳ וכשעת־החירום הקר בה
והולכת. מי שקורא נכון את המציאות, יכין
כמה מדובר.״
(דבר)

״מחקר קצר כתולדות הציונות יעלה׳ •שעד
קום המדינה וגם לאחריה, מנהיגי האומה ופ*,נסיה,
על אף מוצא רוסי של רכים מביניהם׳ ,ייט־כו
כתחום זה, נאמר, כחיכוק־ידיים. רק מלפני
כמה שנים החלה פורחת תרכות החיבוקים המדיניים,
כלומר יש כאן משהו חדש. אם כן,
אי שכעכר לא אהכו את החיבוק, או שטוב
איננו סימן לחיכה.
״מה שבטוח הוא, שיש במינהג החדש אות
להשתלכות כאיזור• כי באדצות־ערב תיכוקים
ונשיקות כין מנהיגים הם מינהג עתיק ואם איננו
טועים, העברת המינהג אלינו היא אחת מתדומו־תיו
של קיסינג׳ר, א־טר כזמן מסעות־הדילוגים
תפס, בחושיו המחודדים, שהסרת מאזן החיבוקים׳
כין ערבים לכינו לכין יהודים לכינו תשים
לאל כל מאמין להסדר. קיסינג׳ר נסע-סרש ומג־היגינו,
שלא מצטיינים במקוריות רכה נשארו
עם החיבוקים — גם כינם־לכין־עצמם.
״התחום המאלף והמסקרן כיותר כתורת החיבוקים
המתחדשת כישראל הוא החיבוקים המדיניים
כין יריבים או כין מנהיגים שאינם חשו דים כידידות לוהטת כינם־לכין־עצמם. על־פי
הערות אחדות של חסידי החיבוקים׳ ,דהי מגמה
אצילה יטעליח גאוותם של כמה מאנשי הציבור
שלנו: כשעת דיונים פוליטיים או כזמן מערכת
כחירות אנחנו מתווכחים ככל החריפות׳ הם אומרים׳
אכל לאהר־מכן אנחנו שומרים על חברות
טובה ואפילו על יחסי־ידידות. כך הם נהנים
מכל העולמות: גם מייצגים נאמנה ריעות׳ ודר כים
מנוגדות, גם מצטיינים ככעלי תכונות אבי-
ריות. הצרה היא, שהציבור אינו יכול לעכל זאת
כצורה כל־כך פשוטה. לא נעים לו לערער ב־פומבי
על שלמות כזאת, אכל כליבו פנימה הוא
מהרהר: או שהיריכות ההיא לא־כל־כך רצינית,
או שהאצילות מפוקפקת.
״הגינות כוויכוח — כבקשה, נימוסיו מתוקנים
— אדרבא, הערכה גם ליריב — כפתור-ופרה,
העברה מסודרת של מישרדיס — מוכן׳מאליו,
אכל תרבות החיבוקים הזאת — כמוכנה הרהב —
יש כה חיכוך לחוסר־רצינות ולפעמים אפילו ל צביעות.
״אנא,
התאפקו.״
(״על המישנור״)

פסוקי השבוע
• שר־הפנים יוסף בורג :״ישיבות ראשונות
של ממשלה חדשה הן במו ירח־דבש של
זוג, ודי לחכימא ברמיזא.״

• ראש־ הממשלה

לשעבר,

יצחק

רבין :״נהניתי מן הפוליטיקה פחות מכפי שציפיתי.״

ניזכר הסוכנות אריה דולצין :״הסיני
והגולן הם שטחים כבושים. יהודה ושומרון
הם שטחים משוחררים.״״
• הרכי מלוכ בי ץ׳ :״כל הצדית שלנו
באו מהחלטה .242 מאז ההחלטה אין לנו מנוחת-
הנפש.״

• שד המיסחר־והתעשייה יגאל הו
רוביץ
:״בגין הוא ראש־ממשלה טוב בדיוק
כמו שכתוב בתורה.״

י• המנכ״ל היוצא של מישדד־החוץ,
פרו׳ שלמה אבינרי :״חברי חטובים בד״ש,

ספק אם ישמחו לקרוא בביוגראיפיות שלהם שהם
העלו את הליכוד לשילטון בשנת .1977״
• פתכ ״דבר״ ,גירעון קוץ :״למה
כל מיני דוברים של הליכוד מדברים על הצורך
הדחוף להקנות לעם ערכים, חינוך מחדש וכד?
הרי העם הזה העלה אותם לשילטון, אז הוא
בסדר. מאיפה הם יודעים מה יעשה עם מחונך?״

• הממונה על הכנסות המדינה, משה

נוידרפר :״הרבה פקידים בכירים טוענים עתה
כי הגיעו ארצה באלטלנה. האמת ההיסטורית היא
שאלטלנה טבעה בחופי תל־אביב בגלל עומס־יתר
של פקידי־ממשלד׳־לעתיד שהיו בה.״

בולם מתחבקים

• ח״כ מיפלנת

עם בולם

• השגריר־לשעבר מקס יעקוכסון:

בגין עם ארליך, משל עם רבינוביץ, בגין עם
עייזר, לובה עם בגין >מצב של על־סף־חיבוק)
ואפילו עייזר עם לאה רבין. ואריה פלגי עומד
על תופעה חדשה בחיים הפוליטיים בישראל.

העבודה שימעון

פרס :״־מום דבר לא תרם לנצחוננו בבחירות
להסתדרות, כמו כישלזננו בבחירות לכנסת.״

״אינטלקטואל זה כמו גמל — כשרואים אותו,
יודעים מהו.״

•-העיתונאית סילכי קשת על אבא

אכן :״היונה הצליוייה יצטרף להסברת, הגב-
הישר׳ של האדונים ׳בגין ודיין בפירחי־רטוריקה
מסולסלים, ויהיר, פה-להשכיר.״

עמוד 18

פתח כ-PDF פתח כתמונה

כולנו
יחד

למכביה ה הארוע טכס
הפתיחה
12.7.77

אן גטדי1ן
רמת ג!

יבי הגדול ביותר שנערך בישראל
ת׳יא:יד אליהו 6.7.77ו
ירוקולים:
בניני האומה 17.7.77
חיפה:
היכל הספורט רוממה
18.7.77

מק הלות תזמורות צניחה חפקוית מצעדמקולחות התעמלות המונית
ו עוד
קוחיה בריכת הקוחיה
אוניברסיטת ת־׳א
יולי 18.17,15-13
פסטיבל התעמלות
ומחול
תל אביב ירושלים חיפה

אגרוף היכל הספורט חולון
יולי 20,19,14,13

כדור עף
גמר 9.7ו
אצט. יד אליהו
מוקדמות במקומות קוונים

כדור יד
גמר 19.7
אצט.יד אליהו
מוקדמות במקומות קוונים

כדור סל
פתיחה חגיגית 13.7
גמר 20.7
אצט׳ יד אליהו
מוקדמות במקומו ת קוונים
כדורגל גמר 20.7
מוקדמות במקומות קוונים

אתלטיקה קלה
האצט. הלאומי רמת גן
יולי 19-17
האבקות בית בארבור
יולי 19-13

ברטים׳ :הדרן,אבן גבירולספ וביתר המשרדי ברחבי הארץ.
כרטיסי הגתה לקבוצות מאודמות 248844ת״א
הגי ל בינ סון אילרן

ה עו ל ם הז ה 2079

עמוד 19

פתח כ-PDF פתח כתמונה

סרב

תאכל עד הסוף ותהיה חזק אבל אם תלך
כפ וף אף אחד לא יתחתן אתך זה כת וב סחור
על לבן רק סהסכנים לא יסמעו . .ואם ירצה
הסם תהיה מיניסטר . .ותמיד תזכור סהכל למען
הילדים . .ותלבס סוודר כסאתה יוצא מהבית

קובי ניב
אילו עשה מישהו סקר־ דעת־ אמהות
ארצי ושאל ״כימו ימי היית רוצה ש יהיה
בנך כשיגדל?״ היה מנחם בגין
זוכה במקום הראשון, הרבה לפני של מה
ארצי, ואפילו לפני דן כנר.
כי בגין הוא התגשמות חלומה של
כל אם. ככה היא היתר, רוצה לראות
את בנה כשיהיה גדול.
הוא כמו דן כנר, אבל הוא מיניסטר
אמיתי.
הוא כמו שלמה ארצי, אבל הוא
שר הרבה יותר סוב.
בגין הוא ילד טוב. הוא ילד טוב
ירושלים, הוא ילד טוב וריבה, הוא
ילד טוב ברוקלין, הוא ילד טוב קז ^
בלנקה,
הוא ילד טוב עולמי.
כי מה צריכה אם יהודיה יותר מזה 1
— ילד מנומס ונקי, ילד •שיודע תורה,
ילד לבוש טוב וחם, ילד שיודע להת נהג,
ילד שהולך זקוף וישר, ילד ש יודע
שפות, ילד שנותן כבוד לאמ הות
ולאלוהים, ילד שיודע עורך־דין,
ילד שלמרות שהוא מיניסטר גדול הוא
בכל־זאת ילד טוב — מה צריך יותר
מזה? מה יכול להיות יותר טוב מזה י
אבל יש יותר טוב מזה — בגין הוא
לא רק ילד טוב בהתנהגותו, הוא גם
ילד טוב במדיניותו.
הוא לא ילד טוב של אמריקה, כמו
רבץ. הוא לא ילד טוב של רוסיה,
כמו וילנר. הוא לא ילד טוב של קא־ריירה,
כמו פרם. בגין הוא ילד טוב של
אמא. כמו שצריך.
בגין יודע שמי שהולך כפוף — אף־
אחד לא יתחתן איתו. הוא גם יודע
מה פירוש ״אף־אחד לא יתחתן אתו״
— פירושו שאף־אחד לא יתייחס אליו,
אף־אחד לא יסתכל עליו, א ף ־אחד לא
יקשיב לו, אף־אחד לא ישים עליו.
ובאמת בגין הולך זקוף והוא גם הת־
,חתן וגם נהיה ראש־ממשלה. עובדה.
וכמו היחיד כך האומה.
אומה שהולכת כפוף אף־אחד לא
יתחתן איתה, אף־אחד לא יתייחס
אליה• ,אף-אחד לא יסתכל עליה, אף־
אחד לא יקשיב לה, אף-אחד לא ישים
עליה. אבל אם נלך זקופים אמריקה
תתחתן איתנו, רוסיה תתייחס אלינו,
אפריקה תסתכל עלינו, אירופה תק שיב
לנו והערבים ישימו, גם ישימו,
עלינו. עובדה.
•וככה גם בלבוש ונימוס.
אדם שלבוש טוב הוא אדם טוב.
אדם שמתנהג יפה הוא אדם יפה. מי
שלבוש טוב מתייחסים אליו טוב. מי

שמתנהג יפה מתנהגים אליו יפה.
כך באדם וכך במדינה.
מדינה שלבושה טוב ומתנהגת יפה
היא מדינה טובה ויפה, וכולם מתייח סים
אליה טוב ומתנהגים אליה יפה.
כי מי שמכבד את עצמו הכל מכבדים
אותו. עובדה.
ילד טוב, שהוא גם ממישפחה טו בה,
יודע שהעיקר הוא שהשכנים לא
ישמעו ולא יראו ולא יידעו. בפנים
יכולים כולם לשנוא זה את זה עד
מוות, בפנים הקירות יכולים להיסדק
ולהתמוטט, בפנים כל הבית יכול ל הירקב
ולהסריח עד־מוות — אבל
בחוץ הכל צריך להיות טוב ויפה
ונקי ומסוייד. לעולם אסור להתווכח
בקול רם, שלא ייצא החוצה, ואם יוצ אים
החוצה לעולם אסור לספר מה
קורה בפנים, ותמיד צריך להתחבק
לאות אחדות ולחייך כסימן שהכל בס דר.
רק שהשכנים לא ישמעו ולא יראו
ולא יידעו.
וכך זה במישפחת בגין, ובמישפחה

הלוחמת, ובמישפחת חרות, זבמישפ־חת
גח״ל, ובמישפחת הליכוד, ובמיש־פחת
האופוזיציה, ובמישפחת הקואלי ציה,
ובמישפחת הממשלה, ובמישפחת
ישראל ובמישפחת העמים.
לא לדבר בקול רם, לא לספר מה
קורה, ותמיד לחייך ולהתחבק. לחייך
ולהתחבק. לחייך ולהתחבק. קליק ז־קלאק.
שהרי הכל מלוכדים והכל בס דר.
עובדה.
אחרי יראת השכנים באה יראת ה אלוהים.
השכנים
נמצאים קרוב ויכולים לד עת
מה קורה בפנים, אבל מהם אפ שר
להסתיר. אלוהים, למרות שהוא
רחוק, הוא בכל־זאת כל־יכול והוא
מסוגל להציץ פנימה, ואולי אפילו, אם
ירגיזו אותו, הוא עלול לדבר ולספר
לשכנים.
לכן אסור להרגיז אף־פעם את אלו הים,
וצריך לרצות אותו ולפצות אותו
ולתת לו כבוד ולהזכיר אותו, לטובה
כמובן, כמה שאפשר.

המנה יג בתמונת ־ פירסומת עם נכדיו -
י ל די מישפחה אחת לבושים כולם בפסים
-ילדי המישפחה האחרת כו לם בנקודות

ואם זה נכון לגבי השכונה, ודאי
שזה נכון לגבי העולם.
אם נגיד ישכל מה שיש ״ברוך־
השם״ ,וכל מה שיהיה ״אם־ירצה־השם״
— אז אלוהים לא יתרגז ולא
ידבר ולא יספר ויהיה תמיד בעדנו.
עובדה.
אבל לילד טוב יש גם דברים קדו שים.
מה שכתוב, למשל, הוא קדוש.
להגיד ״,כתוב״ זה כמו להגיד ״קדוש״.
מה ושכתוב — ישגו, מה שלא כתוב —
איננו. מה שכתוב — קדוש, מה שלא
כתוב — שטויות.
כך בחיי הפרט, וודאי שכך בחיי
הכלל.
התנ״ך, הסכמי שביתת־הנשק, הח לטה
— 242 זה כתוב וזוהי המצי אות.
צריך רק לפרש את המציאות
לטובתנו ואז הכל יסתדר. הפלסטי נים,
הנפט הערבי, יחסי־ הכוחות העו למיים
— זה לא כתוב ואלה שטויות.
לא צריך בכלל להתייחס לזה.
הנייר הוא המציאות, ואילו המצי אות
אינה שווה אפילו את הנייר ש עליו
היא לא כתובה. הנה זה כתוב,
וככה זה עובדה.
חוץ מללבוש סוודר כשיוצאים מה בית,
זוכר גם הילד הטוב שהכל צריך
לעשות למען הילדים.
כך בבית וכך בכל מקום. הכל למען
הילדים. הכל.
ואם יכריז בגין בעוד כמה זמן כי
״למען ילדינו נקריב את ילדינו״• ,אין
בכלל מה להתפלא. כי גם זאת עובדה
נחרצת.
פסיכולוגים יטענו •שחינוך שכזה
עלול להביא לריגשות־אשמה קשים.
נכון, אבל השאלה היא לאן יילכו ריג־שות־האשמה.
אם הם יילכו •פנימה,
לתוך הילד, נקבל ילד מסוגר עם
קומפלכסים. אם הם יילכו חזרה לאם,
כריאקציה, נקבל ילד תוקפני עם תס ביכים.
אבל אם הם יילכו, כמו •שהאמא
רוצה, החוצה, אל העולם, נקבל מנהיג
לאומי בעל שיעור־קומה.
בכל אשמים הקומוניסטים, הגרמנים,
הספרדים, האנטישמים, הערבים, הנא צים,
השחורים, הירוקים. בכל אשמים
הגויים. בכל אשם העולם. עובדה.
ועוד עובדה — אצל ילד טוב הכל
מתחיל מזה שצריך לאכול כל דבר
עד הסוף: .כי ומי שלא אוכל עד הסוף
יהיה חלש, ומי •*באוכל עד הסוף יהיה
חזק.
אז אנחנו נאכל אותה עד הסוף.
ואחר־כך נהיה חזקים.

עמוד 20

פתח כ-PDF פתח כתמונה

01615א* .י/שמ

נוסע לחול
בטיול מאותו?
1000

ל י הנחה
למקדימיבו להרשם לטיולי אוגוסט
עדלתאריד . 7.7.77

מהמ צי ע ה לך חברת קופל ב טיו לי ההמ או רגני ם. הי דו עי םברמתם הג בו ה ה?
רק ב טיולי קופל אתהנ הנ ה מ הי ת רונו תהב אי ם:
אנו חו ש בי ם על מי קו ם ב תי המלון המאפשר לך להיו ת ב מרכז הענ׳ נ׳ ם
גם בער בי ם ו בי מי ם ה חו פ שיי ם. ל דוג מ א: ב ת׳ מלון ב מרכזי ה ע רי ם:
רומא ־ ויה וגטו • ציריך ־ בנ הו ףשטרסה • פריס -שנז א ליז ה •
אמסטרדם -ראם סקוור • לונדון -טרפלגר • ונ צי ה -ככר סו מרקו
!בטיולנו בונ צי ה הינ ד מתגורר בונ צי העצמה ולא מ חו ע ליימרכז הענ׳ני ם״).
כל ב תי המלון בטיולנו הינ ם מדרג הרא שונ ה ( ארבעה כוכ בי ם לפחות).

} ארוחות ליום בטיולים לאירופה
2ארוחות ליום בטיולים לארה־־ב ( פרט לקורסאו

ללא ארוחות)
בידור בער בי םבמ סג רתהקצבתמטבע הזר שלך.
הלידו בפריז, ן 00ב1ן אשסד שאד שס *.ו*! שאד לונדון, ס קל ה ברצלונה.
כולל א רו חתע רב והרוויו ב מ קו ם, הנ סי עו ת ב או טו בו סי ם מ מוזגי אויר.
ד מי שי רו ת( טי פי ם) מ׳ סי נמל תעו פ ה, אפש רו ת ל הלו א ה של , 000 סו ל״י לנו סע
|| $ןבתש לו מי ם של סו חו ד שי ם ובריבית של 900ל״י בלבד. מלוו ה מנו סהומ הי מן
א שר עבר קו ר סי םוהש תל מויו ת, ו חי דו ש נוסף ואחרון -פגי ש ת היכרו ת
בין הנ ר ש מי ם לטיול על מנ ת ליצור אוירה ו ה כנ ה מיו חדת לקראת הטיול.
ב או ת ה פגי ש ת היכרות תינ תן לכל נו ס ע מזווד ה חינ ם -שי חברת קופל.
אירופ ה 22 יו ם
ארצות הטיול: איטליה, שוויץ
צרפת ואנגליה
תאריך יציאה 25-7תאריך חזרה 5-8ו
־־ 298

3ארוחות ליום
מחיר הטיול3 8 600 :ן 9,840 ׳-לי־־.
כולל מ.ע.מ.

ס קנ דינ בי ה, ס קו ט לנ ד. אנגלי ה
נ 2יום, ארצות הטיול: שבדיה,

דנמרק, נורבגיה, סקוטלנד ואנגליה.
תאריך יציאה 7.8תאריך חזרה
3ארוחות ליום
מחיר הטיול 5.220 + 8 650 :ו ל־י,
כולל מ.ע.מ.

29 .8

אירופ הוספרד 2נ יו ם

אירופ ה 2נ יו ם

ארצות הטיול: איטליה, שוויץ. צרפת,
בלגיה, הולנד, אנגליה וספרד
(פלמה וברצלונה).
תאריך יציאה 31.7תאריך חזרה .8ו 3
״ 14.9

־־ 14 8
3ארוחות ליום, מחיר הטיול:
14,280 + 8 650ל־י, כולל מ.ע.מ.

ארצות הטיול: איטליה, שוויץ, צרפת,
בלגיה, הולנד, אנגליה וספרד
(מדריד, ס׳ב׳ליה וגרנדה).
תאריך יציאה 7.8תאריו חזרה . 7.9
׳־ 0ו־5

3ארוחות ליום, מחיר הטיול:
14,280 + 8 650ל־י, כולל מ.ע.מ.

אירופ ה 25 יו ם

ארצות הטיול: איטליה, שוויע.
צרפת. בלגיה, הולנד ואנגליה.
תאריך יציאה . 7ונ תאריך חזרה 24.8
־ 31.8

־־ 4 8ו
־ 28.9

3ארוחות, ליום מחיר הטיול :
11,520 + 8 650ל־י כולל מ.ע.מ.

ארה־ב 22 יו ם +שבו ע חינ ם
ב קו ר ס או ש ב איי םהק רי ביי ם
(לאחר הטיול המאורגן).
ערי הטיול: נ׳ו־יורק, בופאלו, שיקגו,
סן פרנצ׳סקו. לאס וגס. לוס אנגילס,
וושינגטון, ניו־יורק. תאריך יציאה 18.8
2ארוחות ליום(פרט לקורסאו ללא
ארוחות) ,מחיר הטיול:
24.570 + 8 600ל־י, כולל מ.יגמ.

אירופ ה ת יו ם

ארצות הטיול: א׳סל׳ה, שוויין,
צרפת, אנגליה וספרד.
תאריך יציאה 25-7תאריך חזרה 24.8

נ ארוחות ליום
מחיר הטיול 50 + 8 650 :ו4 .ז ל׳׳׳
כולל מ.ע.מ.

ארה״ב 26 יו ם +ש בו ע חינ ם
ב קו ר ס או ש ב איי םהק רי ביי ם
(לאחר ה טיו ל המ אורגן).
ערי ה טיו ל: נ׳ו ׳ורק, בו פ אלו, שי קגו,
סן פ רנ צ׳ ס קו, לאס וג ס, לוס אנגילס,
סן די אגו, ניו או רלינ ס, וו שינג טון
נ׳ו־יורק. ת א רי ך י צי א ה 11.8
־ 25 8
2א רו חו ת ליו ם (פרט ל קו ר ס או ללא
ארוחות) .מ חי ר ה טיו ל:
27,250 600ל־י, בולל מ.ע.מ.

כל המחירים בהתאם לשער המטבע ליום 22. 6.77

קופל נסיעות

חא)£ה £110 יו 0א
פרטים והרשמה במשרדי ־קופל נסיעות״ תל־ א ב׳ ב: פר׳ שמן 4ו. טל־ ,246121 הירקון 22ו, טלי ,233810 הירקון , 252 טל־ ,452111ט ש רני חו ב ס קי ,6
טל־ ,50555 רמת־גן: בי א ל׳ ק , 77 טל־ ,731105 ירו שלים: הלל ,6טל־ ,233533נ תני ה: נכר העצמ או ת סו טלי ,27410 חיפ ה: שדי הנ שי א 3נ ו, טל־ .880111
א שקלון: מרכז מסחרי, טל־ ,23651באר -שבע: הרצל ,77 טלי 78860 קרית ב׳ אלי ק: שדי ירו שלים 5ו. טל־ .740451
וכן לנו חיו תך: ב חי פ ה ־ אל טוו ס, דוד נורדאו ו.טל־ .666222ובפתח -ת קו ה -צנטרל טורס, ר חי ח פ׳ן ח ״ ם , 4ט לי .912473

תשלם קצתיותר-תהנה הרבה יותר!

עמוד 21

פתח כ-PDF פתח כתמונה

ו הגי ד ה

שרשרת קושיים עיסקיים
הריבית הגבוהה והקטנת הביקוש, גורמים להתמוטטות של עסקים. הקשיים
יגברו עוד יותר, כיוון שהימנעות הציבור מרכישות גוברת נובח אי^הוודאות לגבי
העתיד, הן מבחינה מדינית והן בשאלת המדיניות הכלכלית הצפויה.
• רשת חנויות״הנעליים ״רוזט׳ס״ נקלעה לקשיים ובעליה יצא לחו״ל. הרשת
הוקמה על־ידי מלווין לואיס׳ קולונל־בדימוט של חיל־הנחתים האמריקאי,
שהקים בארץ רשת״חנויות שמכרו נעליים בתשלומים. לרשת היו חנויות בכיכר-
אתרים, ברחוב דיזנגוף, בביבר המדינה וכן בירושלים וברחובות. חובות הרשת :
כ״ 3.5מיליון לירות, בעיקר ליצרני״נעליים, וכן כמה עשרות אלפי לירות לבנקים.
• חברת השיווק ״יקבי לטרון״ נכנסה לקשיים, ומונה לה כונס־נכטים,
עויך־הדיו אליעזר וולובסקי. הכונס מונה לבקשת החברות ״כרמל מזרחי״,
״שטוק״ ו״סברה״ ,המפיצה את הוויסקי ״שיבאס־ריגאל״ .בעל החברה הוא נפתלי
מנץ. חובות החברה 1.5מיליון לירות, והמלאי שברשותה מועט ביותר.
• פרשת היעלמותו של יעקב רוטמן מסתבכת. רוטמן היה סובן ארצי
של ״חרושת חימר״ ,ובן הקים בשותפות עם ״סולל״בונה״ — את חברת מכירת
הקופות־הרושמות ״גרוס״ .רוטמן גם עסק במיסחר עם ארצות מיזרח״אירופה.
״סולל־בונה״ מינתה מנהל מטעמה לסוכנות ״חרושת חימר״ .רוטמן נעלם לפני
שבעה חודשים, ועתה נמסר בי אביו, אברהם, הצטרף אליו באמריקה. החובות

מישודהמיסחו התיר
מכיוח כבש!
שינבא ללא וישיח
מישרד״המיסחר־והתעשייה התיר לחברת
״אשור״׳ של מישפחת איליו׳ למכור
בישראל במות של 40 טון כבש קפוא
שיובא ארצה ללא רישיון .״אשור״ זכתה
במיכרז לייבא 400 טון כבש קפוא מצ׳י-
לה, הביאה 440 טון. הבשר עוכב עד
לבירור. המישרד החליט עתה להטיל
עליה כופר של 15 לירות לקילו, ולהרשות
מבירה של הבשר במחירי השוק.
״אשור״ טענה כי העודף נובע מכן
שספקי״הבשר ריכזו במות כבשים לשחי טה
בשרה, והסתבר כי שחטו כבשים
רבים מדי. כיוון שמדובר בבשר משחיטה
בשרה, לא היה מנוס מהבאתו לישראל —
שהיא הקונה היחידה לבשר בשר.
ההחלטה עוררה תמיהה בחוגי הענף,
שבן לפני שנה הביאה חברת ״ארמורקור״
70 טון כבש קפוא לישראל במיסגרת
מישלוח שנועד לאיראן, ומישרד־המיסחרי
והתעשייה אסר את שהות הבשר בישראל
גם במעבר, וכפה על החברה להח זיקו
בקפריסין.

בו־רב לא
יהיה יושב־ואש
חבר״הבנסת חיים בר־לג לא יכהן
בתפקיד יושב־ראש של חברה ממשלתית
כלשהי, כיוון שחוק החברות הממשל-
תיות אוסר על חבר-כנסת למלא תפקיד
זה. הממונה על עידוד הסרט הישראלי,
בועז אפלבוים׳ שהיה עוזרו של השר
בר־לב, אמר, כי משום בך לא יוכל
השר״לשעבר למלא גם את תפקיד יושב-
ראש מועצת־המנהלים של התעשייה הא-

שזה -
מזכיר,.תדיזאך
יששכר שדה מונה במזכיר חברת
״תדיראן״ ,במקום יצחק שילידאנו׳
שפרש.

..טרה׳ דא תימכר
סניף שיווק יקבי-לטרון
מנס־נכסיס
שהשאיר אחריו רוטמן נאמדים ב״ 7מיליון לירות, רובם לחרדים מבני־ברק שערבו
בשבוע שעבר אסיפה בדי להחליט מה לעשות בנדון. רוטמן נשאר חייב גם משכורות
של כמה חודשים לעובדי הסוכנות של ״חרושת חימר״ ,וכן לא ניכה משד זמן רב
את המגיע מהם למס״הבנסה.
עיסקת קופות ״גרוס״ הותירה את השותף ,״סולל־בונה״ ,עם מלאי של קופות
שנרכש בשעתו ב־ 2מיליון לירות אנגליות ואין לו ביקוש רב בארץ.
יעקב רוטמן היה ידוע בבעל״אמצעים, ונפילתו החלה כאשר לפני כמה חודשים
ביקש לרכוש ב״ 20 אלף דולאר נעליים מצרפת, ו״בנק המיזרחי המאוחד״ סירב
לממן את העיסקה ביוון שרוטמן לא הצליח לגייס ערבויות לסכום זה. רוטטן
מבר לרומניה, בעיקר מיטריות, וקשר קשרים ענפים בארץ זו. הוא נהג לחלק שם
סיגריות ״רוטמנס״ ,ולהתלוצץ כי הוא בעל החברה.

ע־סקת־ענק
בבנייה באיראן
ממשלת ישראל הגיעה להסכם עם
ממשלת איראן, על בניית 50—60 אלף
יחידות״דיור ליד טהרן על״ידי חברות
ישראליות. הממשלה הישראלית ביקשה
מחברות ישראליות הפועלות באיראן להתארגן
לביצוע העיסקה. החברות הישראליות
בודקות עתה את התנאים שיידרשו
מן הממשלה הישראלית כתנאי
לעיסקה.
ההסכם ייחתם בין שתי הממשלות,
וממשלת איראן תשלם תמורת הדירות
במוצרים שהיא מייצאת לישראל. הכוונה
היא שמשן הבנייה יהיה חמש שנים
לערן. ההסכם יגביר בשיעור ניכר את
הפעילות הישראלית באיראן, ויאפשר
העסקת חלק מכוח״הבנייה בישראל,
המובטל בגלל הקטנת הפעילות בישראל
בבנייה.

שייוויק..ציתיור־ -
לחברת..שמ״מ
סערת-רוחות פרצה ב״כור״ ,כאשר נודע
בי מנכ״ל חברת ״ציתור״ ,השייכת לקונצרן
והמייצרת מפסקי״חשמל למיניהם,
מסר את הבילעדיות לשיווק של מוצרי
״ציתור״ לחברה בשם ״שמ״מ״ ,במקום
ל״סולבור״ או למחלקת״המכירות של
״ציתור״ .״שמ״מ״ שייכת לחיים צימר׳
שהיה מנהל מכירות מזגני־אוויר
של ״תדיראן״; לאדם שור׳ עובד ״תדי-
ראן״ לשעבר, ולזאב הולצמן׳ שהוא
איש-עסקים פרטי.
מנב״ל ״ציתור״ הוא בני פלד׳ מי
שהיה מנהל בית-הספר הטכני של חיל־האוויר
ובאחרונה היה אחראי מטעם
״כור מתכת״ להקמת הבניין החדיש שלה
ברחוב יד-החרוצים. בשל בניין זה
נתבעה ״כור מתכת״ על-ידי רובשיו ממנה,
ברוך חבס ורמי אונגר׳ בתביעת
פיצויים בסך 9מיליון לירות.

מחלבת ״טרה״ ,שברחוב גיבורי ישראל
בתל-אביב, לא תימכר, ובעליה החליטו
להזרים דם צעיר לניהול העסק. לפני
חודשים אחדים התנהל משא-ומתן למכירת
המחלבות ל״מחלבות מאוחדות״,
אך המחיר שנדרש 20 ,מיליון לירות,
היה גבוה מדי עבור הקונה.
״טרה״ שייכת לקואופרטיב של מגדלי
חלב, ועתה הם מנסים להתחיל לנהל
את העסק בשיטות חדישות.

״רסקו״ מכרה
מחלבת ״טנא־נעוד
בכפר־שמריהו
חברת ״רסקו״ מכרה את שטח מחלבות
״טנא־נוגה״ בכפר-שמריהו לבעל הסופרמרקט
המקומי, מנו לאלו• שטח
המיגרש כ־ 5דונם, והוא נמכר ב1.2-
מיליון לירות. הקונה ביקש מן ״המחלבות
המאוחדות״ ,שבבעלות מישפחת
יגאל הורביץ, להמשיך להפעיל את
המחלבה במקום במה חודשים נוספים.
״המחלבות המאוחדות״ מפעילות את
״טנא״נוגה״ מזה שנים רבות.

ויקנטאקי פרייד
צייקן״ לי שר אל
בשורה טובה לישראלים הסובלים מגעגועים
למאכלי-העוף של ״קנטאקי פרייד
צ׳יקן״ :הרשת המפורסמת מגיעה גם לישראל.
חברת ״האובלין״ ,בעלת הרשת,
שיש לה במה מיסעדות ״קנטאקי״ במצריים,
בעיראק ובערב הסעודית, הודיעה
בי אישרה הקמת סניפים בישראל. מיס-
עדה אחת תיפתח עוד השנה, ושתיים
נוספות בשנה הבאה. דובר החברה אמר,
כי עד פה לא היה כל ניסיון מצד הליגה
הערבית למנוע את העיסקה.

ח״כ כר־לכ
להיות או לא להיות
ווירית׳ שהוצע לו על״ידי שר״הביטחון
עזר וייצמן. אפלבוים אמר, כי בר-לב
לא ידע בלל שההצעה למנותו ביושב-
ראש ״כימיקלים לישראל״ תפגע בחיים
גבתי׳ ואילו ידע זאת הרי סיבה זו
בילבד היתה מספקת לסירובו. בר-לב
אמר כי לא נתן בל אישור להצעה למי-
נוי, שפורסמה בעיתונים בהרחבה.
אשר לאישור שניתן למיפעל הפלסטיק
של יגאל הורוביץ׳ אמר אפלבוים כי
האישור ניתן לפי המדיניות המקובלת
של עידוד העמקת הייצור. אחרי שניתן
האישור עירערו המיפעלים הקיימים לפני
השר בר״לב, אולם אז היה כבר הציוד
בארץ. השר השיב כי עליו לדחות את
העירעור, מאחר שהאישור ניתן כדין.
המיפעלים פנו ליו״ר ועדת-הבספים שקיבל
אף הוא את הסברי השר. כאשר נשאל
יועצו המישפטי של השר מדוע לא
הכחיש השר בשעתו את הפירסומים ב-
״דבר״ ועוד עיתונים ונזעק רק לפירסום
במדור זה, השיב :״בי אותם לא קוראים

וידה בהזמנות הנ״דסו
מישרדי״פרסום גדולים מסרו על ירידה
משמעותית בהזמנות שיטחי פרסום
מצד המפרסמים הגדולים. במה
מפרסמים שהיו צריכים לחתום בימים
אלה על חווי פרסום לשנה מראש, הודיעו
כי יעדיפו לפרסם בלא התחייבות
לזמן ממושך.
נראה בי הסיבות לכך מורכבות. בחלקן
הן נובעות מירידה אופיינית בהזמנות
הפירסום לקראת הקיץ, תקופה שבה
הישראלים ממעטים לקרוא עיתונות.
אולם אחדים מהמערסמים נתנו כסיבות
חשש מפני הבאות. נראה בי אי־הווד־אות
לגבי העתיד הפוליטי, ואם יימשך
השקט הביטחוני, משפיעים על היקף
העסקים.
גם אי-הוודאות בעניין המדיניות הכלכלית
הצפויה משפיעה על העסקים, הממתינים
לראות מה תעשה הממשלה
החדשה וכיצד ישפיע הקיצוץ בתקציב
שהיא מתכננת על הפעילות במשק. ברור,
בי אם הממשלה החדשה תגרום לירידה
בפעילות חמישקית ולאבטלה, תקטן הפעילות
במוצרי״הצריבה — שהם מוסרי-
המודעות הגדולים.

עמוד 22

פתח כ-PDF פתח כתמונה

1 1 4 3 1 1 1 1

111411111

צ בו תכולע־ו

ך* אהד משעוריו באוניברסיטת חל-
4אביב ערך הד״ר דורג׳ טמרין ניסוי
מאלף.
טמרין הוא פסיכולוג, המתמחה בחקירת
דיעות־קדומות. הוא החליט לבדוק את
הסטריאוטיפ ״צבר״.
הוא ביקש מן הסטודנטים וד,׳סטודנטיות
להעלות על הנייר את תיאור דמותו של
הצבר האופייני. רובם המכריע כתב כי
הצבר האופייני הוא תמיר, בלונדי ובעל

עיני־תכלת.

לאחו״^כך״ביקש״־׳ממרין׳מכל
ילידי־הארץ ככיתה שירימו את
ידיהם .״הכה נבדוק איך נראה ה*
צכר האופייני ככיתה שלנו,״
הציע. הסתכר כי הצבר האופייני

בסוף שנות ה־30׳ ובראשית
שנות ה*40׳ התרכז האידיאל הצברי
סביב הצעיר הקיכוצניק.
בני־הקיכוץ היו האריסטוקרטיה
הצברית כה ״א הידיעה — הקבוצה
שעיצבה את סיגנון הלבוש והאוכל,
ההתנהגות והדיבור, שכל
האחרים ניסו לחקותו.

״אריסטוקרטית״ אינד, מילת־גנאי. בדו-
רותיה הראשונים מילאה האצולה הפיאודלית
תפקיד חברתי חשוב ביותר — היא
הגנה על הארץ, בניה חירפו את נפשם
כדי להבטיח את שלום פשוטי־העם, הם
שמרו על התרבות ודאגו לאירגון חברתי
יתקין. רק בתקופה מאוחרת יותר התנוונה
אצולה זו, כמו כל עילית חברתית שעבר

ולא-מעטים מהם אכן היו תכולי־עיניים
וכלונדיים.

ההורים־המייסדים הביטו ביוצאי־חלציהם
בהתפעלות ובהשתאות ,׳וראו בהם את
האישור להצלחת דרך־חייהם המפרכת. הם
בוודאי הפריזו בהתפעלות זו. יתכן שיהיו
מושפעים בצורה לא־מודעית מאידיאל־היופי
היווני-אידופי יסישיליט בארצות-
מוצאם, והאמינו שהאדם החדש בארץ
החדשה יהיה דומה למוז׳יק רוסי או
לגרמני ארי.

כדרך זו נולד הסטריאוטיפ של
הצבר הבלונדי, תבול-העיניים, התמיר,
זקוף־הגו, כן הגזע הארצישראלי
החדש.

צ׳רלי, מוכר גלידודמניטה-ימסטיק ותוכניות
בבית־היעס ברחוב בן־יהודה (שם הופיע
אז המטאטא) .צ׳רלי היד. תימני, ואהבוהו
במייוחד ביגליל כישרונו לחזור על כל
•סירי המטאטא במסיבות הפלוגה.
אחד מחביבי הפלוגה היה מטרסו, בן
לאצולה הספרדית הוותיקה, שהתחתן בתוך
הפלוגה עם צעיריה ממוצא וינאי׳ אחותו
של עמוס אילץ. ומי לא חלם על ״חולי״,
הנערה הספרדיה שביישה את כולנו כאשר
צעדה בראש, טרייה ורעננה, אחרי צעידה
׳•סל 30 קילומטרים לאורך שפת־הים,
משוק־באזל בתל־אביב לפלוגת־הגיזס של
בית״ר בנתניה? מי לא הצטער כאשר
נישאה לבחור רוכב־אופנוע בשם גולדברג?
כשאני מנסה להיזכר בגישותינו בימים
ההם, אני תמה להיווכח עד כמד, ההבדלים
העדתיים לא היו חשובים לנו. שנת־העלייה
היתד. חשובה יותר מארץ־המוצא.
ספרדי יליד־הארץ היה בהחלט יותר ״שייך
לחבר׳׳ה״ מאשר ייקה שהגיע לפני עשר
שנים בילבד. לכל היותר שימש המוצא
חומר לבדיחות ולפולקלור. הוא לא שימש
מודד להערכת ערכו של אדם.

בוודאי לא עלה אז על דעת
איש להבחין בין ״ארץ־ישראל הראשונה״
ו״ארץ־ישראל השניה״.
עצם המושנים האלה לא יכלו להיוולד
כלל בהוויי ההוא.

מדוע?
ייתכן ׳שניתן להסביר את הדבר בנתונים
דמוגראפיים. הרוב ביישוב היה אשכנזי.
מבין העשירים המעטים, שהיו ביישוב
הדל ישל אז, היו רבים ספרדים. שמיות

אור אבנר
כמו רקנאטי, בנין, קרסו כבר היו ידועים
אז היטב. אנו, שהיינו אז עניים, בוודאי
לא יכולנו לראות בהם !מעמד נחות.
העדה המגובשת ביותר בקרב ״הספרדים״
היתה התימנית — ומי לא אהב תימנים?
ימי לא דיבר על חריצותם, צניעותם,
אצילותם הטבעית? מי לא השתגע אחרי
שושנה דמארי יטופעת־המיניות?

אך ייתכן בי הבלם העיקרי
מפני כל אפשרות של אפלייה עדתית
רוחנית חיה טמון במוסר התקופה,
בהשקפת־העולם של התרבות
הארצישראלית החדשה.
היא היתה אופטימית. היא האמינה
בכוחה לכבוש, לאחד, לבולל,
ליצור מהות חדשה.

ילדה במעברה, ישראל ( 1948 צילום שד רובוט קאפא)
הוא בעל שיעד כהה ועיניים חוסות,
והוא דחוק מלהיות תדיר.
טמרין, שהוא עולה מיוגוסלביה, גהנה
מאד מתרגיל זה, שבא להוכיח כי סטריאוטיפ
יכול להחזיק ׳מעמד ולשגשג גם
כאשר נסיון־החיים היומיומי סותר אותו
לחלוטין.

ה״אר־י״

הצבר
** ניין באה תמונה זו של הצבר בעל
)4המראה ה״ארי״ ,המתאים לכרזת-
פירסום של ההיטלר־יוגנד יותר מאשר
למציאות הישראלית?
אין ספק ׳שהיה בסיס גופני כלשהו
לסטריאוטיפ זה. לצברים אשכנזיים יש
לא־פעם שיער בלונדי בשנותיהם הרכות.
במרוצת השנים נעשות השערות כהות
יותר, אך כשאדם בלונדי־כהד, עובד בלהט
השמש הקיצית, נדמה כי קצות־ישערותיו
מזהיבות במיקצת. ומי עבד יותר בשמש
מאשר הקיבוצניק?

זמנה, וזכוייות־היתר ישלה שוב לא נבעו
מחובות־היתר.
בתקופת־הזוהר יסל התרבות הארצישראלית
מילא הקיבוצניק־הצבר תפקיד חיוני
וחיובי. בידיו היה ׳מופקד עיקר מוסימיות־המגן.
הוא עמד בעבודת־הכפיים המפרכת
ביותר. הוא יצר את בסיס הכוח העברי.
הוא גיבש את הסיגנון התרבותי החדש
בשטחים רבים, החל בנורמות המוסריות
וכלה בריקודי־העם, שמילאו אז ׳תפקיד
כד. חשוב. הוא אירוח את הפלמ״ח והצטרף
אליו — וסיגנון הפלמ״ח, שכביש את הדור,
היד, במידה רבה עיבוד של סיגנון איש־הקיבוץ.
אמנם,
בני־הקיבוץ לא הצטיינו לרוב
בהגות וביצירת ערכים מחשבתיים חדשים.
אך האם אין זה נכון לגבי הבנים של
כל אצולה בתקופה היריואית?
הסטריאוטיפ הצברי המוכר בא מן
ההתיישבות העובדת.

הקיבוצים והמושכים נוצרו כרובם
כידי עולים ממיזרח-אירופה.
.בניהם, שנדלו בנוף האקלימי החדש,
ושנהנו מתזונה משופרת,
היו כדרך כלל נכוחים מהוריהם,

דבר אחד בולט מייד למראה תמונה זו :
ז הו אידיאל אשכנזי מובהק.

נערהכש חוד
*דלתי בנעורי ברחוב עמק-יזרעאל,
^בשכונת־פלורנטין בתל־אביב. הגבול
בין תל־אביב ויפו עבר באמצע ׳רחוב זה.
אני גרתי בצד היפואי.
שכונת־פלורנטין היתה שבונה אשכנזית•
ספרדית מעורבת, עם רוב ספרדי גדול.
הדבר לא הטריד איש. פשוט לא חילקנו
אז את הבריות בין ״אשכנזים״ ז;,ספרדים״.

האס לא היתה קיימת אז בעייה
עדתית 1איני יודע. אם היתה קיימת,
בוודאי לא היינו מודעים לכך.
כשהצטרפתי לאצ״ל, היד. מפקד־הפלוגה
שלי אביאל כץ, אדריכל צעיר, שהיה
באימת דמויתשל צבר בלונדי וחכול־עיניים,
במשך זמן־ימה יהיה מפקד־המחלקה שלי
צעיר בשם זאב, ספרדי שמכר פיסטוקים
בחנות של סישיפחתו בשוק לווינסקי.
הצעיר הפופולרי ביותר בפלוגה היה

כמו בארצות־הברית של אז, האמינו
הכל גם בארץ במיתוס •סל ״כור ההייתוך״
— מיתוס האומר שכל שרידי העבר, של
המהגרים ׳מכל הארצות׳ ׳נזרקים לתוך
התנור׳ אשר מתוכו תצא המתכת הנקייה
של המהות הלאומית החדשה.
האמריקאים של אז היו דוחים בשאט־נפש
רעיון של ״פלורליזם אתני״ ,השומר
על ייחודה ישל כל עדת־מוצא, וההופך
את האומה האמריקאית לפדרציה של
אנגלו־סאכסים, איטלקים, אירים, יהודים,
כושים יוכו׳ .באותה מידה היינו אנחנו
דוחים חזון של ״שילוב עדות״ ,אילו
הוצג לנו.

היינו בטוחים שאם ביכלל יש
הבדל עדתי — והוא נראה לנו
פעוט ושולי — הרי ייעלם מעצמו,
בתהליך אוטומטי, תוך חצי דור,
או דור, או לכל היותר שני דורות.
איך? יקודם כל על־ידי השתלטות התרבות
החדשה שלנו על הכל, והתמסיתתם־
מרצון של הכל לתרבות החדשה. ימי רצה
להיות פולני, ייקח, פרנק — כשאפשר
להיות עברי, צבר, ארצישראלי?
בד־בבד עם תהליך זה היו נישואי־התערובת
צריכים לפתור את המנייה. זאת
היתה האופנה. אליהו נאווי, שעימו עבדתי
באירגון־השומרים, נשא לאשה גרמניה
תכולת־עיניים. מיכאל אלמז, בן מישפחית
גבאי, שערך יחד עימי את כתב־העת
בנדאבק, נשא לאשר. בת למישפחה אשכנזית
ידועה מפתח־תיקווה.

עמוד 23

פתח כ-PDF פתח כתמונה

עוד כמה שנים של יצירה תרבותית
משותפת, מאבקים משותפים,
נישואים כין־עדתיים — ו•
•טרידי ההבדלים העדתיים ייעלמו.
כשנת 4 1ע 1היתה זאת האמונה
הכללית.
ואז אירע הדבר, ששינה את המצב מן
הקצה אל הקצה.

נקמ תו שלסעדיה

^ כר עמדנו בסידרה זו * על כמה מן
הסיבות שהביאו לתהליך ההתמוטטות
של התרבות הארצישראלית, שנסתיים
ב־ 17 במאי 77׳.
אחת הסיבות נעוצה בקטל -של מילחמת-
תש״ח, ששבר את עמוד-השדרה של הדור.
סיבה אחרת טמונה בתנאי צמיחתו של
הדור, שמנעו ממנו התמרדות בריאה נגד
דור־המייסדים- ,והיכולת להגיע לתנופת-
יצירה עצמאית.
דומני שסיבה שלישיית מצוייה בעלייה
ההמונית, שנהרה ארצה מאדצות־ערב
למחרת מילחמת־העצמאות.

עלייה זו שינתה כאופן דרמא־תי,
תוך שנתיים־שלוש, את הרכב
ה״קוקטייל הלאומי״.

מפולין, ד,מנשקים ידי גברות׳ וגדולי-תורה
מגטאות מיזרח־אירופד״ אינה צריכה לטשטש
עובדה זו.

היד שהפילה את שילטונם הרעוע
והכושל של נציגי ה״צכרים״
היתה ידו של סעדיה, הצעיר שנולד
כמעבדה ושגדל בשכונת־עוני,
כשהוא מנוכר וזר לתרבות
הארצישראלית המפרפרת.

תו צרת האר ץ
ך דמה כי מעולם לא בוצע תהליך כר,
4מהפכני במחשבה כה מעטה כמו הבאת
העלייה ההמונית ארצה, בסוף שנות ה־40׳
ובראשית שנות ה־50׳.
היהודים פונו מתימן, מעיראק, ממארוקו,
מאלג׳יריה. כל כוחות הדי-מיון והמעש
הופעלו כדי לשכנע אותם לנטוש את
ארצות־מושבם -ולהביאם בהמוניהם. אם
הספיקו דיברי שיכניוע, מ-וטב. אם לא
הספיקו, כמו בעיראק, הוטמנו פצצות
בבתי-כנסת כדי להמריץ את הקצב.
על הכל ;ריחף חזונו של דויד בן-גוריון,
שרצה לקבץ גלויות ולחסל קהילות במהירות
דרמאתית. אך דומה כי חזונו של
בן־גוריון נסתיים בשערי הארץ. מה שקרה

ילדה בקיבוץ(צילום של פטר מי)011
הדור הארצישראלי, שספג זה עתה
מהלומות כבדות — המוות הסיטוני ב־שדות־הקרב
ועלייתו של מימסד מתנכר
במדינה שקמה — מצא את עצמו מול
האתגר הגדול ביותר של קיומו. היה עליו
לעכל, לספו-ג -לבולל מאות אלפי יהודים,
או לפחות את הצעירים •שבהם.

כמיכחן זה נחל הדור כישלון
טוטאלי, בעל ממדים היסטוריים.

הדוד הארצישראלי חדל מלהיות ״״ש־דאל״
.הוא הפך ״ישראל הראשונה״ .לצידו
קמה ישראל אחרת ,״ישראל השנייה״.

כישלון זה התנקם כדור הישראלי,
בשרידי תרבותו והשקפת־עולמו,
ב־ 17 במאי 77׳ .כי באותו
יום חדלה ישראל הוותיקה, ה
״צברית״ ,מלהיות ישראל הראשונה.
היא הפכה ישראל השניה.
ואילו כני העלייה ההמונית
מן הארצות הערביות הפכו ״ישראל
הראשונה״.
הם כפו על המדינה -שילטון חדש.
העובדה שהמנהיגים החדשים הם עולים
* ״שרתי לך ארצי״ (העולם הזד,)2076 ,
״יגאל, נסיך דנמארק״ (העולם הזה .)2077

לעולים לאחר־מכן עניין אותו פחות,
והוסתר מאחרי מסך של מילים ומליצות.

כן־גוריון כנה ארץ. הוא לא כנה
עם. הוא בלל לא הכין את הבעיות
הכרוכות בכך.

העולים -החדשים מארצות־ערב נשפכו
לתוך הנוף. ברחבי הארץ קמו המעברות.
גבירים הקכו בדלילה עניים מרודים.
יהודי עיראיק, שהביאו עימם בגניבה זהב
ומטבע- ,נאלצו להמירם בשער הרשמיהכוזב, ונשדדו על־ידי הממשלה. במשך
שנים ארוכות התבשלו העולים במיצם,
בפינות נידחות של הארץ. לאחר מכן,
במאמץ עילאי, הוקמו עיירות־הפיתוח. אך
מאחרי חזיתות השיכונים המודרניים המדכאים
שלט השיממון התרבותי.

התרבות הארצישראלית היתה
די הזקה בדי לשכור את המסורות
התרבותיות של כני׳ ״י־טראל השניה״
,אך היא לא היתה די חזקה
כדי לעכל אותם.
כך גדל במעברות, בשפוניות־העוני ונם
בשכונות המסודרות של ״״שראל השנייה״
דור אשר בז למורשתו התרבותית, שזיהה
את המוסיקה הערבית ואת חיתוך־הדיבור
הערבי עם מצבו הנחות, אך שלא הוקסם

מצלילי בטהובן, מתורתו של קאנט או
מחיתוך־הדיסור של הבימה.

דוד זה גדל כחד? דיה. הוא הש
כי אין לו חלל, כתרבות הארצי
ישראלית ולא נחלה כחכריא הצברית.

היתד, זאת תחושה כוזבת. כי ד,תרבות
הצברית, שבמרכזה עמד הסטריאוטיפ
של הנער תכול־העיניים, היתד, ביסודה
תרבות אשכנזית. הצבר ה,,אמיתי״ לא
היה יליד־הארץ סתם, אלא יליד־הארץ
צד,ודיו באו מאירופה. במידה מסויימתהיתה התרבות הצברית מקבילה לתרבות
ה\ 5 ?-ג \¥בארצות־הברית, תרבותם של
ד,אנגלו-סאכ0ים-הלבנים-הפדוטסטנטים. כשם
שלא היה ״,צבר ערבי״ ,כן לא היד,
אחרי 1948״צבר מארוקאי״ או ״צבר
אלג׳ירי״.

היה זה מחדל היסטורי לא־מו-
דע, אך הדה־אסון.

ארבעהחב רי ם
ך* יו במוכן יוצאים מן־הכלל. בקיבו־
\ 1ציט נעשו מאמצים רבים לקלוט מיס־פר
מסויים של בני העליה מארצות־ערב,
לא רק גופנית אלא גם רוחנית. דמויות
כמו רן כהן, שהוא יליד עיראק, הן עדות
חיה להצלחת מאמצים אלה.
ביחידות הקרביות של תש״ח, שחיו
עדיין באווירה הפלמ״חית, נעשו נסיונות
לא־מעטים להתמודד עם האתגר, שבא בדמות
אלפי אנשי מח״ל (״מגוייסי-חוץ־לא-
רץ״) .ביחידות רבות נתקבלו המגוייסים
באדישות וכחיילים מסוג בי, והופעלו כל פיהם
שיטות ד,״בולשיט״ ־של הצבא הבריטי.
אולם היו גם הרבה דוגמות אחרות.
חברי ואני, מפקדים זוטרים בגדוד הרביעי.
של גיבעתי, עשינו נסיון כזה. כאשר
חזרנו מקורס-מם־כפים חטיבתי, בסתיו
,1948 קיבלנו לידינו כיתות שהיו מורכבות
מתערובת של צעירים שבאו זד, עתד.,ממא־רוקו,
מאלג׳יריה׳ ,מטריפולי ומתורכיה.
השתדלנו ליצור עימם מעין •״מישפחה פל־מ״חית״
.כשהם נותרו בחורף בלי סוודרים,
לא לבשנו גם את הסוודרים שלנו.
כאשר נסעו במשאיות פתוחות בגשם, ויתרנו
על הנסיעה בקאבינה הסגורה. כאשר
הוטלה עליהם עבודת־כפיים מפרכת, עבדנו
יחד עימם, תחת שנפקח עליהם.
זאת היתה מלאכה קשה, ולעיתים מתסכלת
מאד. אך נסיון זר, שיכנע אותי לגמרי,
שאילו נתקבלו בני הארצות הערביות
בימים ההם כשותפים אמיתיים, ואילו הוענקו
להם זכויות שוות למן הרגע הראשון,
היו נקלטים בתרבות הארצישראלית ובחברה
הצברית. אני כשלעצמי באתי על
שכרי: כשנפצעתי, סיכנו ארבעה מאנשי
את חייהם והצילו את חיי.
ניתן, כמובן, לטעון כי מיספר העולים
היה גדול מדי, מכדי שניתן היה לקלטם
בצורר, כזאת. הוויכוח הזה אינו חדש.
ניהלנו אותו עוד ב־ 1948 ובשנים הראשונות
של המדינה• זכורים לי מאמרי־פול־מום
רבים, בעד ונגד, גם שלי-עצמי, מאותם
הימים. סידרת המאמרים של העולם
הזה ״דופקים את השחורים״ ,נכנסה להיסטוריה
העיתונאית כאחד משיאי הפולמוס.

אם נתעלם משאלות של ״אילו״,
נותר לנו רק לקבוע את העובדה :
ישראל החדשה לא נקלטה כישראל
הצברית. היא הפכה ישראל
״השניה״ .מאז, כתהליך שד ריבוי
טיבעי מתמיד, היא הפכה ישראל
הראשונה.
מכל־ הכישלונות של התרבות ׳הצברית׳
זהו, אולי, הכישלון הגדול ביותר — והמכריע.

הרוי
מני םשד
זיבוט־נסל־0,
ס חת השאלות המטרידות את כולנו
מזה שנים רבות היא . :מדוע רואים
ביי ״עדות המיזרח״ דווקא באידיאולוגיה
של חרות את הביטוי הטיבעי למאווייהם ז
התופעה עצמה אינה חדשה. עוד לפני
קום המדינה היד, תמיד אחוז הרבה יותר
גבוה של -,ספרדים״ בתנועה הרוויזיוניסטית,
בבית״ד ובאצ״ל, מאשר באירגוני השמאל.
זאב ז׳בוטינסקי, שהיה אשכנזי-
למהדרין, אירופאי מובהק, יציר התרבות
של אודסה ואיטליה, חניך הלאומנות האי רופית
של סוף המאה שעברה — מצא
קהל של מעריצים כימעט-אוטומטיים בריכוזי
התימנים, בשנונת־ד,תיקווה ובשעריים.

התשובה הפשטנית היא שיוצאי
ארצות-עדב שונאים את הערבים,
מפני שלמדו על גופם איך מתעל־

לים הערכים כיהודים. זוהי אגדה.
בין היהודים האלה יש רבים, שנהנו
בארצות־מוצאם — מצריים, תוניסיה, מא־רוקו
— מיחס טוב מצד הרוב, ושהיו שייכים
למעמד העליון בארצות אלה. יהודי
אלג׳יריה, הנהנים מזה מאד, שנים מאזרחות
צרפתית, הזדהו עם הצרפתים השליטים
ובזו לערבים ולברברים, שלא זכו
באזרחות כזאת• ,שנים רבות לפני קום
מדינת־ישראל.
יש המחפשים לתעלומה פיתרון חברתי־פסיכולוגי.
ג בארצות־הברית נמצאים
שונאי־ד,כושים הקיצוניים ביותר דווקא
בקרב השכבות המקופחות וה,מדוכאות של
הרוב הלבן. נראה כי הנדכאים והח-לכאים,
החיים בתנאי השפלה -ותיסכול, מחפשים
פורקן לריגשי־ה,עלבון ומתנקמים בציבור
הנראה להם ״נחות״ מבחינה גיזעית.

מאחד שאינם יכולים להתגאות
כמעמדם החברתי ובמצבם הכלכלי,
הם נאחזים במוצאם הגיזעי
(או הלאומי, או הדתי) כדי להפיק
ממנו תחושת־השתייכות המעניקה
להם ביטחון וגאווה.

תופעות כאלה יש בארצות רבות. הן׳בולטות דווקא בארצות־הגירה, שבהן מחפשים
ציבורים חסרי-שורשים משהו שאפשר
להיאחז בו.

אך כישראל מתוסף גורם נוסף.

בבואם ארצה מצאו כאן בני ״עדות
המיזרח״ חברה שלטת אשכנזית־אירופית,
והתחלה של צמיחה תרבותית ארצישראלית,
שד,יתד, גם היא אשכנזית־מובהקת,
אף שלא היתד, מודעת לכך.

הם רצו להצטרף לתרבות זו, ש־היתה
מזוהה עם המעמד ״העליון״
,המבוסס. הס רצו להיות כמו
הצברים האלה, הכטוהים־כעצמם
(לפחות למראית־עין) ,ששלטו כעניינים.
כמו עולים חדשים בכל
הארצות וכבל התקופות, הם רצו
להיות במו הוותיקים, להידמות
להם כבל, עד לבלי־הבר.

אולם הם היו שונים מהם בכמה סימני-־
היכר בולטים מאד. במיבטא, למשל. חי-׳
תוך־ד,דיבור שלהם, שהיה דווקא נכון, היה
שונה מחיתוך־הדיבור המרושל, חסר הע׳
ויד,ח /של הצברים- ,שינק לא מעט מחיתוך־
הדיבור היידישי.
ד,ע׳ והח׳ באו לעולים אלה מן הערבית.
גם המוסיקה שדיברה אל ליבם היתה ערבית,
ור,צברים בזו לה מעומק ליבם. במרוצתם
להיפטר מכל סימני-יההיכר של
עברם העדתי, הם נחפזו להיפטר ממורשתם
התרבותית, שהיתה ערבית -ודמויית־ערבית.
חם שנאו את הסממנים האלה, שהזכירו
להם את ה,״ותם שונים, וכך למדו
לשנוא את הערבים. זוהי צורה של שיג־אר,־עצמית,
שלא איפשרה להם להבין את
העושר -והיופי -של השפה הערבית -את
תיפארת התרבות הערבית של ימים עברו,
המכונה כיום ״מיזרחית״ ,על -נועם הליכותיה
ויחסי־האנוש שלה•

בני ״עדות המיזרח״ למדו להתייחס
אל עצמם כפי •טהתייחסו
אליהם כני החברה האשכנזית השלטת.
עצם התווית ״עדות־המיז-
דח״ היא אשכנזית. מנקודת-ראות
ישראלית, מארוקו היא מערב־רחוק,
ובלשון הערכית אכן היא
שייכת כצדק ל״מאגרב״ ,למערב.
ואילו מוסקבה נמצאת ממיזרה ל
תל-אכיב.

יום שי ד ם וגק
כל התופעות ׳האלה יש ׳ ,בסופו
/של דבר, מכנו־,־משותף אחד — אי-
היכולת של התרבות הארצישראלית להתמודד
בעוד מועד עם האתגר החמור הזה,
שהתייצב מולה אחרי מילחמת־תש״-ח מבלי
•שד,יתד, מוכנה לכך. היא מעולם לא
ניסתה למצוא לאתגר זה מענה אמיתי.
היא שילמה מם־שפתיים למיזוג־עדות, אך
לא עשתה הרבה כדי לעכל את התוצאות.
כור־ההיתוך נכשל.

ה־ 17 במאי 77׳ היה יום נקם ושילם.
המיתוס של ״הצבר תבול•
העיניים״ נשבר,׳ יחד עם שילטון
בעליו.
בני ״עדות־המיזרח״ לא בחרו במנהיגות
שצמחה מתוכם. לא היתה כזאת. ייתכן
שלא יכלה להיות כזאת, עד היום, מפני
שצמיחת מנהיגות אותנטית מחייבת כבוד-
עצמי קולקטיבי, שעדיין אינו קיים. המנהיגים
ישקמו מתוך המחנה לא משכו את
חבריהם.

המוני ישראל השניה, שהפכה
ראשונה, בחרו במנהיגות אירופית
— זו שהיתה רחוקה בבל האפשר
מן התדמית הצברית, הארצישראלית,
שהתנכרה להם.

עמוד 24

פתח כ-PDF פתח כתמונה

שוטר שנמנם בניידת הקורטינה
} 1בליל־שבת האחרון, ברחוב השומר
בבני־ברק, היה משועמם למדי, וניסה לחטוף
תנומה קלה על מישמרתו. בשעה אחת
אחר־חצות שמע נהימת מנוע של מכונית
מתקרבת. הוא לא ייחס לכך כל חשיבות.
מן הצד השני של הכביש עמדו עשרה
צעירים חילוניים והתווכחו בשקט עם
אברך־משי. הם ראו את האסון העומד
להתרחש.
מאוחר יותר הם היו עדים למערכת ההסתרה
ופיברוק העדויות על־ידי המישט־רה,
שמטרתה היתה טישטוש האמת לגבי
מותו של הרצל עטיה.

היז הר!״

1ן 5ף ה״לנדרובר״ האדום של דויד פטאו״-שבו נהרג הרצל עטיה בליל־שבת
^ •האחרון ברחוב השומר. את הג׳יפ רכש דויד פטאו, שהיה נהג מנוסה,

רק ימים אחדים לפני ההתנגשות הקטלנית. תושבי השכונה החילוניים סירבו לאפשר
את גרירת הג׳יפ, אלא לאחר שהונצח במצלמוודהעיתונאים שהוזעקו למקום התאונה.

ף • ת כוונו כבר ללכת הביתה לי-
/ /י 1שד!/״ מספר אורי שמואל, תלמיד
בן 17 המתגורר ברחוב שרת הסמוך,
״כשפיתאום הבחנו מרחוק בפנסי הג׳יפ.
מישהו אמר בצחוק, תראו איך הוא נכנס
בשרשרת /וזה באמת מה שקרה. הג׳יפ
נסע במהירות של חמישים קמ״ש בעדך,
ונכנס ישר בשרשרת ,׳שהיתר, מתוחה בין
המחסום לבין עמוד שהיה מוצב על ה__

מדרכה.
״אני משוכנע שהנהג לא ראה את השרשרת.
הוא אפילו לא. ניסה לבלום.
״כשראינו מה הולד לקרות, התחלנו
לצעוק, היזהר! היזהר!׳ ,אבל זה לא עזר.
גם מתוך הג׳יפ נשמעה ברגע האחרון צעקה,
תיזהר! עצור! /אבל הם נתקלו ב־שרשרת־הברזל.
השרשרת החליקה על מיב־

לגמרי. אחד מהם נהרג במקום. השני היה
פצוע קשה, ומילמל, תביאו לי את הנעליים
שלי !׳
״השוטר שהיה בתוך הקורטינה בצומת
היה המום לגמרי, והיינו צריכים לצעוק
עליו ולנער אותו כדי שייקח אותם לבית
החולים.״
זד, היה קיצו הטראגי של הרצל עטיה
בן ה־ ,24 שכל חייו היו ניסיון אחד ממושך
להיחלץ מאסונות וממוות.

י תו ם
חסד־ מזל
ייץ ייו של הרצל, שנולד בשנת .1953
1 1החלו בסימן המוות. אביו נפטר עוד
לפני שנולד, והילד יפה־התואר זכה להכיר
רק את אמו. גם זו היתד, היכרות קצ רה
בלבד, שכן האם נפטרה ממחלה ממארת
כשהרצל היה רק בן חמש.
״מאז שאמו נפטרה,״ מספר גיסו, צמח
ראובן ,״הפכתי לו לאב. הוא גר זמן קצר
אצל הסבתא בנתניה, ואחר־כך עבר לגור
בביתי שברמת־גן, יחד עם שלושת ילדי.
הוא היה ממש כמו בן שלי.״
הרצל הצעיר נשלח ללמוד בפנימיה חקלאית
בתל־השומר, ונתגלה כילד עירני
ועליז, שעד־מהרה היד, ל,מלך הכיתה/
״הוא היה תמיד עם חיוך,״ מספר אחיינו
צביקה ,״ולמרות שלפעמים התלונן על
כך שהוא בודד ועצוב, תמיד השאיר על
כולם את הרושם שהוא שמח בחלקו.״
אהבתו הגדולה של הרצל היתה הכדורגל
.״הוא היה משוגע לכדורגל. הוא
היה משחק כל יום, אפילו אם היית קורא

אבי רמתי, ידידו הטוב ביותר של הרצל עטיה, מצביע על גדר 111117111 הבניין ברחוב השומר, שבה נעצר לבסוף הגייפ. בתמונה התחתונה

נראה עמוד־הברזל שאליו היתה קשורה השרשרת הקטלנית. מעוצמת ההתנגשות נעקר
העמוד ממקומו, אך הוצב במהירות מחדש על־ידי עיריית בני־ברק, בניגוד מפורש לחוק.

וינוח

אחרי ההלווייה התנהל ויכוח סוער במקום התאונה, כאשר אשת דתית
תושבת השכונה טענה, כי הרצל עטיה ודויד פטאו ידעו היטב על קיומו
של המחסום, ולמעשה התכוונו להפילו כמעשה־פרובוקציה. רק כוח־מישטרה מתוגבר
מנע את גלישת הוויכוח לתיגרת־ידיים חריפה, כמו שהיה כבר פעמים רבות בעבר.

סה המנוע ופגעה בשימשח הג׳יפ הפתוח.
הנהג איבד את השליטה על ההגה, המשיך
להתקדם ונתקל במעקה של בית.
״רצנו מייד לחלץ אותם. כשהגענו לג׳יפ,
ראינו מחזה מזעזע. הג׳יפ היה מלא דם,
ושני אנשים היו זרוקים לאחור, מרוסקים

לו בשתיים בלילה, היה מייד בא לשחק,״
מספר אבי רמתי, ידידו הטוב של הרצל.
״הוא שיחק בקבוצות הנערים של מכבי
נתניה, והיה כיישרון פנטסטי. הוא עבר
לקבוצת מכבי רמת־עמידר, וממש לפני
שהתחיל לשחק בליגה הלאומית נקרע לו

11**1X111

עמוד 25

פתח כ-PDF פתח כתמונה

* 1רצ1־ד
גיד ברגל, והוא היה בגבם כחודשיים.
הוא היה בחור בלי מזל, ולא רק בכדורגל.״
כשסיים את בית־הספר, החל הרצל
עובד עם גיסו, צמח, בשיפוץ בניינים.
״הוא עבד תמיד בחריצות,״ מספר צמח,
״והיה גומר כל דבר מהר כדי לרוץ לכדורגל•
הוא היה גם משחק עם הילדים שלי
ומאמן אותם, היה לוקח אותם לסרטים.
וכשבגרו, היה מדריך אותם בענייני בגדים
ובחורות. הוא אהב מוסיקה ושנא סמים,
ואת זה החדיר בליבם של כל ילדי המיש־סחה,
כמו אח גדול.״
בצבא שירת הרצל כנהג־אמבולנס, אח

שבוע פד, ושבוע שם. היה מופיע, ישן
כמה לילות, וכשהיה נדמה לו שהוא הופך
מיטרד, היה פשוט קם והולך.״
״הוא חיפש מיקצוע מכניס,״ מספר
הגיס, צמח ,״ורצה לקנות דירה משלו,
כי הצבא לא עזר לו בדיור. בהתחלה הוא
עבד איתי קצת בשיפוצים, אחר־כך קיבל
רשיון למונית והיה נהג שכיר. יותר מאוחר
ניסה לעבוד ביהלומים בנתניה, היד,
נהג־משאית באוסם, ולפני שנהרג עבד כ״
פועל־דפוס במיפעל אניה, אבל לא היד,
מרוצה שם וחיפש עבודה אחרת
נוסף על תאונת־הדרכים שאירעה בצבא,
היה הרצל מעורב בתאונות־דרכים נוספות
.״אבל אף פעם לא באשמתו,״ טוען
אבי רמתי .״אחרי השיחרור נסע עם בן־
אחזתו, וכשעמדו ברמזור אדום דפקה אותם
מאחור משאית שאיבדה את הבלמים.
אחרי -שהתחיל לעבוד על המונית, היתד,
לו התנגשות עם נהג שלא ציית לתמרור
,עצור,׳ ושבועיים אחרי־כן שוב היתה לו
תאונה, גם היא לא באשמתו, באותו צומת
שבו נהרג, צומת השומר ורחוב שרת.
פשוט לא היה לו מזל בחיים, לבחור.״
את השבוע האחרון לחייו הקדיש הרצל
לחיפוש עבודה חדשה, אך גם ׳שבוע זה
עמד בסימן המוות .״ביום רביעי שלפני
התאונה,״ מספר צמח ראובן ,״היתה אזכרה
לאמא של הרצל, והוא אמר קדיש.
לא ידענו אז, שיומיים מאוחר יותר נצטרך
אנחנו להגיד קדיש עליו. המיסכן
חסך כסף כדי לטייל בקנדה, ונהרג מבדש
לפני שחלום־חייו עמד להתגשם.״
״הוא היה עליז במייוחד בשבוע האחרון,״
מספר אבי רמתי ,״והיום נדמה לי
שהוא היה פשוט עליז מדי. כאילו הבחור
אמר, קחו ממני את כל הטוב שיש בי,
קחו הכל, כי אני הולך למות׳.

אז הרה
מ או חרת מדי
נגבה ברזני (מימין) ואריאלה
אשכנזי, שבילו
עם הרצל עטיה את הערב האחרון
בחייו. דיבריהן מפריכים את גירסת ה־מישטרה,
כאילו שוטט הג׳יפ במקום האסון
עוד לפני שקרתה התאונה הקטלנית.
רי שנאלץ לעזוב יחידה י קרבית בגלל
פציעה• ״בתקופת הצבא,״ מספר אבי
רמתי ,״כמעט שלא ראינו אויתו. סוף-
סוף היתח לו פינה משלו, חדר בבסיס
שהיה יכול לסדר לפי טעמו, והוא בילה
את רוב הזמן בבסיס. זמן קצר לפני השיח־רוד
נפצע הרצל בתאונת־דרכים, כאשר
ניסה למנוע התנגשות קטלנית, שבר את
ההגה ונפל לתעלה. עשו לו 12 תפרים
בראש, אבל הוא היה גאה בכך שהציל את
חיי הנוסעים שבריכבו.״

קדיש אחרון לאמא חרי שהשתחרר,״ ממשיך אבי,
׳//י, הוא חזר לחבורח שנהגה להתאסף
ליד קולנוע תזת־גן, ותמיד היה עליז ומצחיק,
ממ-ש מסמר־הערב. לכולם הוא קרא
,עיוני׳ ,ותמיד היה לו חיוך על השפתיים.
הרצל לא גר אף פעם במקום קבוע

ין* ום לפני מותו, בחוף שרתון בתל-
אביב, שם ביקר באופן קבוע, הכיר
הרצל עטיה ׳שלרש נערות תושבות אור-
יהודה — נגבה ברזני, אריאלה אשכנזי
ותיקי בוארון .״,הוא מצא חן בעיני מהרגע
הראשון,״ מספרת נגבה ברזני, החיילת,
״והקסים אותנו בעליזות שלו. הוא היד,
מאוד מבדח.
״קבענו להיפגש למחרת, והרצל בא
לקחת אותנו עם דויד פטאו, זה שנפצע
קשה בתאונה באותו לילה. ישבנו בדירה
•של אבי רמתי, ישמיענו מוסיקה, והרצל
סיפר כל הזמן בדיחות. בערך בשתים-
עשרה וחצי ביקשתי ישנלך הביתה, והרצל
ודויד לקחו אותנו בג׳ים הפתוח חזרה
לאור־יהודה. בדרך הביתה, הרצל אמר
לדויד לנסוע בדרך הקיצור ברחוב השומר,
אבל דויד לא רצה. אני חושבת שהם לא
ידעו בכליל שיש שם מחסום•
,״נפרדנו באור-יהודה, וקבענו ללכת
למחרת ביחד לים. בשבת בבוקר חיכינו
וחיכינו, ורק יותר מאוחד, כששמענו
חדשות, הבנו מה קרה. שלושתנו היינו
ממש בהלם.״
דויד פיטיאז ( )22 עדיין מאושפז בבית-
החולים ביילינסון, ומצבו משתפר .״רק
לפני ארבעה !חודשים הוא השתחרר מהצבא,״
מספרת אמו ,׳נזיפה ,״והתחיל
לעבוד בתור סוחר־תמונות. אני לא מבינה
(המשך בעת׳ )36

עמוד 26

פתח כ-PDF פתח כתמונה

המשך הסידרה על המתר חשב מי שטרה:

*) יום ׳השבת, ה־ 30 לאוגוסט 4970
^ התניע ראובן יונה את הטרקטור שלו,
פרגוסדן מוגבה מדגם ,165 והחל נוסע
לעבר חלקתו. לידו על הטרקטור עמד
קרובו, בנו הקטין של אחיו נורי יונה.
לפתע מעד הילד ונפל. ראובן יונה
לא הספיק לעצור, עלה עם הטרקטור
על הילד והרגו במקום. כאשר הביאו את
הילד לבית־החולים בבאר־שבע נותר ל רופאים
לקבוע רק את עובדת מותו.
המישטרה פתחה בחקירה מיידית. החוקר
היה אלפרד נעים, אז סמל וכיום פקד
וראש מדור תאונות־־הדרכים במישטרת
חקר את בני המיש־כאשר

הנגב.
פחה, אמרו לו כי הילד נפל מגג של
בית וכך נהרג.
נעים לא הטיל ספק בסיפור, עד שראה
את גופת הילד ואת הדו״ח הרפואי. מייד
הבין כי הילד נדרס על-ידי כלי־רכב ולא
נפל מן הגג. הוא חזר למקום התאונה,
מושב אשבול בנגב, פתח בחקירה נמרצת,
איתר את נהג־הטרקטור ראובן יונה. זה
סיפר את האמת, ונעים רשם דין־וחשבון
כמקובל. כאשר ביקש לראות את הטרקטור
שממנו נפל הילד, הראו לו טרקטור
אחר. הוא רשם כי ראובן יונה נהג בטרקטור
פרגוסון ,35 שמיספרו .627390 הטרקטור
היה בבעלותו -של אהרון יונה, ראש
החמולה ויושב־ראש ועד המושב אשבול,
והיה מבוטח כדין ובעל רישיון כחוק.

לטרקטור

שהרג

הלד

הי ה

ר״שיון

אךה מי שטרהבדקהטרק טו ראחר. וסגרהאחהחיק

הסיכה להחלפת הטרקטור הי•
תה, שהטרקטור שממנו נפל הילד,
היה ללא דישיון־רבב וללא ביטוח.
אילו צויין הדכר כדו״ח המישט•
רה, לא היה מנוס מהעמדת הנה;
לדין פלילי והרשעתו הוודאית. על•
ידי החלפת הבלי הדורס ניתן היה

החמולה של יונה השתלטה על יותר
מ־ 150 דונם של הכפר, ולקחה לעצמה
מיכסות מים וביצים מעל למגיע. לפני
שנתיים התגלה כי אהרון יונה מקבל קי־צ־בת־סעד,
למרות היותו בעל־אמצעים. הדבר
פורסם באמצעות ועדת־הכלכלה של
הכנסת, אבל הוא לא הועמד לדין עד
היום.
אהרון יונה הוא חבר־מושב, וכן בני
המולתו. הוא בעל חנות ירקות בשוק
של באר־שבע. בנו, עזרא, הוא בעל חנות־ירקות
סמוכה. בן מישפחתו, מזכיר־המושב
רחמים יונה, אף הוא בעל חנות־ירקות.
כל החנויות הללו מוכרות ירקות הגדלות
על אדמת חמולת יונה. למרות שעליהם
לשווק רק דרך תנובה, הם משווקים
באמצעות החנויות שלהם בניגוד לחוק,
ויתר בני־המושב חייבים לשווק באמצעות
תנובה, במחירים נמוכים יותר.
כל הדברים הללו נאמרו בישיבות סגורות
של ועדת-הכלכלה של הכנסת, שם
גם נמסרו עדויות על אודות חשדות פליליים
של מישפחת יונה. דברי חברי־מושב
אשבול, בראשות יעקב רחמני, שהעידו
נגד אהרון יונה והמישטרה:
״אומרים לנו, למה אינכם פונים למיש־טרה
ז פנינו עשרות פעמים, ואני שואל :
למה המישטרה אינה פועלת? לפני חמישה
חודשים הודענו למישטרה שיש גניבות
בכפר שלנו, וכלום לא נעשה. כתבתי על-
כך למפכ״ל, ולא עשו כלום (הכוונה ל שאול
רוזדליו) .יש אנשים שלוחצים עלי הם,
והמישטרה אינה פועלת ...לפני חמישה
חודשים (אפריל )1976 העברנו מיס-
מכים למישטרה עם תביעות נגד אותם אנשים
שיושבים בוועד, על מעשים חריגים
מצידם.

״יש לי יסוד להאמין שבאיזה

המפכילגד 1131ל ה בוזנ א־־ שברמ גו חכים, והמשטרה
סירבה

לחקור

יריות

שנורו

באקדח

הבעד׳ ט

אלפדד נעים
לא נעים

לראש־החמולה, אהדון יונה, לנסות
להסדיר את העניין.

מקום מישהו מהמימסד דואג לבד
שכפועל החקירה כאשכול לא תצא
לפועל.
שילטון היונים

״יש לנו הוכחות חמורות מאוד על
גניבות ושחיתויות ...למרות הלחץ שלנו,
הטיפול בעניין הוקפא.

הדון יונה ניגש אל מפקד נפת
\ 1מישטרת הנגב דאז, חיים תבורי, שהיה
ידידו האישי מזה שנים רבות, וביקשו
לעשות לסגירת התיק ולמניעת ניתוח
שלאחר המוות. אהרון יונה אישר לי השבוע
שביקש זאת מתבורי. הוא נימק את
הבקשה בכך שהעמדה לדין רק תגרום
סבל למישפחה, שכן מדובר בהריגת בן־
מישפחה על־ידי קרובו (בשוגג).
ההחלטה לסגירת תיק היא בידי פרק־ליט־המחוז.
ואכן, הפרקליט נתן החלטה
לסגיח־״ על סמך החומר שמסרה לו ה־מישטרה.
פקד נעים אומר כיום כי אילו
ידע אז שהוחלף הטרקטור, לא היה נותן
לסגור את התיק, אלא שההחלטה נראתה לו
כטבעית, כדי למנוע ריב מישפחתי.
אגב. הבוחן מטעם המישטרה היה אליעזר
אביטן, העובר כעת קורס לקציני-
מישטרה בכירים. אביטן הוא אחיו של

יעקב רחמני לא תיאר לפני הוועדה
דברים בטלים. מזה שנתיים הוא וחב ריו
מנסים לשכנע את מישטרת הנגב לק בל
את תלונתם על מעילות וגניבות במושב,
שבהן מעורבים חברי הוועד. עיקר
התלונות נוגע לשתי עיסקות.
האחת, שבה מסר מזכיר הוועד רחמים
יונה עבודות לקבלן־חשמל בסכום של 340
אלף לירות, כאשר לטענת המתלוננים
אותן העבודות נעשו במושבים אחרים

הכדורגלן הידוע. אח נוסף שלו נהרג
בתאונת־דרכים.
פקד נעים אינו זוכר למה לא נעשה
דבר בעניין הנסיון לרמות את המישטרה
ביחס לסיבת־המוות והסתרת הדריסה. אבל
הוא זוכר היטב כי לפני כמה חודשים
היו אצלו אנשים ממושב אשבול, שרצו
להתלונן במישטרה על החלפת הטרקטור,
והוא שלח אותם למישטרת אופקים.

נעים אינו מובן להסביר מדוע
סירב לקבל את התלונה על הונאת
המישטרה בתיק של הריגת אדם.

אהרון יונה הוא כל־יכול בשלושה מושבים:
אשבול, מיבטחים ורווחה. הוא וח־

מולתו הם כורדים מתומכיו של מולה מוס־טאפה
ברזאני. יונה ומישפחתו התיישבו
במיבטחים בשנות החמישים; וחיש מהר
הפך בעל־השפעה במושב. במושב היו
בני חמולה אחרת, ובגלל הריב בין החמולות
לא היה מנוס מהעברת שבט יונה
לשני מושבים, אשבול ורווחה. באשבול היו
כבר מתיישבים ממארוקו, אולם בני יונה
השתלטו חיש־קל על המושב.

אהרון יונה הרף כן־כית ואיש•
סודם של אהרון אוזן וחביב שרבה,
וגם ידיד של חיים תכורי, מפקד
המייטטרה במקום. תכורי כיקר כביתו
פעמים רכות.

״אנחנו הגענו עד למר תכורי,
שעומד לקבל את תפקיד המפכ״ל,
וכרגע שהוא יתערב כעניין של
אשכול וימצא יסוד לטענות שלנו,
אנחנו נפרסם זאת בעיתונות...
אנחנו מבקשים מכם לפעול כדי ש
המישטרה תתחיל לחקור כדבר.
באזרח מדינת־ישראל, ובאדם
פשוט, אני איבדתי את אמוני ב־מימסד.״

עמוד 27

פתח כ-PDF פתח כתמונה

בסכום של כ־ 100 אלף ליריות. התלונות
טענו כי מזכיר הוועד קיבל מן הקבלן
מתנות יקרות כמו טייפ־רקיורדר ,׳מכונת־תפירה
ועוד.
ריעיסקה השניה נוגעת לרכישת כבשים
על־ידי הוועד במחיר של 500 לירות האחת.
אחר־כך מכר המזכיר לעצמו 100
כבשים מן העדר במחיר של 300 לירות
האחת.
תחילה ניסו רחמני וחבריו להתליונן ב־מישטרת
אופקים. מפקד המישטרה, יעקב
סמנה, העביר את התלונה, בלי בדיקה,
לפרקליטות. זו החזירה אותה למישטרה
ותבעה חקירה. המישטרה לא חקרה. רח מני
וחבריו נסעו למטה הארצי בירושלים,
סיפרו את הדבר לראובן מינקובסקי, ראש
מחלקת החקירות. זה החזירם למישטרת
אופקים. כיוון שחיים תמרי היה אז מועמד
לתפקיד המפכ״ל, ביקש רחמני מיעקב
סמנה להזהיר את תבורי שאם ימנע חקירה,
הם יפנו לעיתונות. תבורי הזמין איליו
חבר מושב אשבול, דניאל חי־יצחק, הבטיח
לו כי אין ליו כל עניין לעכב את
החקירה. שוב עברו חודשים, ואין כל
תזוזה •בחקירה. אז!נודע לרחמני כי תמרי
עתיד לבקר בדרום, והוא תפסו לשיחה
בשק״ס של באר־שבע.

הייפלא כי חבר־מושב כרחמני
מכריז כי איכד את אמונו במים־
סד ץ
ארמון בירו שלים
ך• יוני 15*71 פירסם -אהרון דולב ב־

^ מעריב כתבה שגרמה לסערה, על
ארמודיהפאר שבו גר חיים תבורי, אז
תת־ניצב וסגן מפקד המחוז הדרומי. לפי
הכתבה, בעל הווילה היה הקבלן אפרים
ברזני, והוא השכירה למישטרת ישראל
עבור חבורי במחיר של 280 לירות לחודש.
שהוא בערך ס/ס 20 מהמחיר הריאלי של
דמי־השכירות. תבורי סיים אז את בניית
ביתו בבאר־שבע, על המיגרש שקיבל מן
העיריה בתנאי־חינם כדי שיגור בעיר־ה־דרום,
החסירו במחיר גבוה ועבר לגור
בארמון של ברזיני בירושלים. היה זד,
חמש שנים לפני שקיבל ללא תשלום כל-
•שהוא מצידו — לפי שעה — את הווילה
במושב מסלול. בעיקבות הפירסום הגיש
אז חבר־הכנסת אורי אבינרי שאילתה לשר־המישטרה•
.ניתנה לה תשובה המצדיקה
את ההשכרה המוזרה.
במדינה העם
•ורה רותחת
שטף מאורעות פנימיים
מסעירים, הסיח א ת
הדעת מהעימות המצפה
מאחרי הדלת
בגורליות של טרגדיה יוונית נעו מחוגי
השעון המדיני לעבר העימות הבלתי נמנע
עם ארצות־הברית. ערב נסיעתו של ראש
הממשלה מנחם בגין לפגישתו הראשונה
עם נשיא ארצות־הברית ג׳ימי קארטר,
ניסו שני הצדדים למתן את הצהרותיהם
הפומביות, להעמיד פגים כאילו הפער בין
עמדותיהם ביחס לפתרון בעיות האזור,
אינו אלא מחלוקת בין ידידים. אולם אפי לו
גינוני-יהנימוס הדיפלומטים המצוחצחים
ביותר לא היה בהם כדי לחפות על
ההתדרדרות הצפויה עד להתנגשות חזיתית.

הקצב המטורף של המאורעות בתוך
המדינה היה בו כדי להסיח את דעת העם
מאידייו של מארם, אל המילחמה.
תוך שבוע אחד הוצפה המדינה בשטף
של אירועים מסעירים, שכל אחד מהם
כשלעצמו היה בו כדי לשמש נושא לוויכוח
ציבורי לוהט במשך שבועות ארוכים.
תחילה רגשה המדינה סביב שערוריית
מכירת טפסי בחינות־ה,בגרות. בעקבות
גילוייו הדרמאתיים של איש הפנתרים
השחורים, ח״כ צ׳רלי ביטון, על שוק
שחור בטפסי בחינות־הבגרות שהחלו להיערך
השבוע, הסתבר כי השחיתות חדרה
עמוק גם אל שרשי מערכת־ד,חינוך.
גילוייו של ביטון עוררו מחדש את הוויכוח
הרדום על התועלת שבשיטת בחי-
נות־הבגרות כאמצעי להערכת •הישגיו וכישוריו
של בוגר בית־הספר התיכון. אולם
בטרם ניתן היה לפתח ויכוח זה לעו
עוד
לפני שנפתרה תעלומת מותה
של זהבה טוויזר התלקחה מילחמת דת
בבני״ברק סביב מעשה של כפיה דתית
שגרם למותו של צעיר רמת־גני (ראה
עמודים .)24—25
הגייזרים משחררים קיטור. כל
אחת מפרשות אלה היתה יכולה להעסיק,
במדינה נורמלית אחרת, את כותרות ה־עתונים
ימים רבים. בישראל היה משך
חייה קצר, לפני שסערה לאומית אחרת
התייצבה במוקד הוויכוח הציבורי. המדינה
כולה דמתה ליורה רותחת. היצרים
התלהטו וכמעט בכל נושא ניתן היה להבחין
במחנות מוגדרים המתנגשים שוב
ושוב, בכל פעם בחזית אחרת.
לכאורה לא היה קשר בין המאורעות
המסעירים השונים. אפשר היה לטעון כי
רק המקרה העיוור הוא שזימן אותם בשבוע
אחד. אולם ייתכן כי עצם הדינא
תשובתו
שד שר־־המישטרה, שדמה
הידד. היתה בי מדובר בבית
ישן המיועד דהריסה, ומכאן מחירו
הנמוך. השר אישר כי במשך
עשרה חודשים דא שידמו גס את
דמי־השכירות המגוחכים. ורק ביוני
.15*71 במועד חקירתו שד דו-
דב, מיהרו לשלם עבור עשרה חודשים
בדיעבד. ומייד פינה תבורי
את הכית.

הנימוק העיקרי של השר להצדקת הפרשה,
היות הבית מיועד להריסה, אינו
נכון. ביקרתי בבית השבוע, היינו ש ש
שנים אחרי הודעת השר. הבית עדיין
עומד על תילו, יפה ומרהיב, וגרה בו
מישפחת ברזני.
אולם עובדה היא כי פרשת ההשכרה
של הארמון עוררה באזרח מכובד חשדות
כי פרשה זו עומדת מאחרי חוסר הטיפול
של המישטרה בתלונתו.
חנן דוידסון, מהנדס ראשי של מינהל
מקרקעי ישראל, התלונן באוגוסט 1976
אצל מפקד הלישכה לתפקידים מיוחדים
בירושלים כי ירו על בית •שברשותו בכפר־סבא,
באקדח אשר היורה בו נשאו ללא
רישיון. דוידסון מסר בתלונתו כי מדובר
באקדח מטיפוס הגה שמיספרו ,1085935
שבעליו, ובעל הרישיון להחזקתו, הוא
אברהם ברזני. הצרה היא, מבחינתו של
דוידסון, שבתקופה האמורה היה אברהם
ברזני בקנדה, ולא היתד״ איפוא, כל הצדקה
לחקירתו.

דאחר שהמישטרה דא התייחסה
דתדונתו, פתח דוידסון במצוד פרטי,
וגירה בי האקדח הזה הוצע ד•
מבירה כחנות ״להב״ כתל־אביב.
הוא הודיע זאת למישטרה, ששוב
סירבה לעשות משהו. דוידסון קנה
את האקדח בעצמו, ומסרו למיש*
טרה כדי להכריחה לחקור.
לדבריו, אין זו התלונה היחידה נגד
האחים ברזני שהמישטרה מסרבת לחקור.
דוידסון אינו מוצא כל הצדקה לכך.
הוא טוען שיש להתייחס אל האחים ברזני
כאילו היו אזרחים רגילים — למרות יח סיהם
עם המישטרה.

יגאל לביב !

ברוקר לוונקוב ולקוחות
תחליף לבנקים
מק ולהביאו בעקבות שערוריית מכירת
הבחינות לידי סיכום מעשי, נחתו על המדינה
מאורעות אחרים שהאפילו תוך יומיים
על בעיה מרכזית בחינוך ודחקו אותה
לקרן זווית של התעניינות הציבור.
!• באשקלון •בוצע, לראשונה מאז קום
המדינה, מעשה פשע של חטיפת ילד
בניסיון לסחוט דמי־כופר. בעת שנדמה
יהיה כי אופנת החטיפות לשם סחיטה הגיעה
גם לישראל, הצליחה המשטרה במבצע
מהיר לאתר את החוטפים ולשחרר את
הילד. אז הסתבר כי מאחרי סיפור החטיפה
השלומיאלי לא היה אלא סיכסוך מיש-
פחתי מיסתורי (ראה עמודים .)30—31
!• עוד בטרם נקלטה פרשת החטיפה די
צורכה הסעירה פרשת מותה של היצאנית
זהבה טוויזר את המדינה כולה• .מותה,
שהוצג בהתאבדות, ערב שידור תוכנית
טלוויזיה אודותיה, חשף •לא רק סיפור
אנושי נוגע ללב, אלא מיקד את תשו־מת־זחלב
מחדש לאחת הבעיות החברתיות
של ישראל, שבמותה אולי תרמה זהבה
לניסיון לפתרונה יותר מאשר בסרט התעודה
בו הסכימה להשתתף( .ראה עמודים
.)28—29

מיקה של המאורעות היה בה כדי להעיד
על תופעה סמויה עדיין.
מתחת לפני השטח התחוללה רתיחה
פנימית. הפרשיות החברתיות השונות לא
היו אלא גייזרים ששיחררו מעט את הקיטור
•הלוהט. האם היה בהם להעיד על
התפרצות גדולה של לבה העומדת להתרחש

המשק רווחים אסורים

הבורסה מגוהלת בשיטות
סרימיטיביות, הבגקים עושים
בה בבתוך שלהם — ומתסדלים
שלא יבוא השינוי החיוגי
מה היה קורה אילו כביש חיפה — תל-
אביב היה כיום צר כפי שהיה לפני שלושים
שנה? נקל לתאר את פקקי-התנועה,
השיבושים וד,תאונות שהיו נגרמים בו מדי
יום. את הפגנות־המחאה של רבבות בעלי-
הרכב שהיו נאלצים למצוא נתיב למכוני

בכביש שאינו תיאם את התפתחות התחבורה.
למזלה
של התחבורה הורחב כביש חיפה׳
ובמקומו אף נבנתה אוטוסטרדה. אבל
בבורסה לגיירות־ערך בתל־אביב, לא הש תנה
דבר. הבורסה חיה •ופועלת כיום בדיוק
כפי שפעלה כאשר הוקמה לפני כעשרים
שנה. האולם צר מד,כיל את הבאים. ביציע
הקטן יושב הקהל כמו בגן־חיות. שיטת-
המיסחר מייושנת, שכמותה נהוגה אולי
במדינות מפגרות באפריקה. הבורסה כמוה
כצינור צר ורקוב שדרכו מנסים להזרים
כמויות־מים אדירות שאינו מסוגל להכיל.
מדי־פעם פורצים המים בעד חור ה-
נבעה בצינור הרקוב, ואז פשוט מפסיקים
את הזרימה. איש אינו מעלה בדעתו כי
נחוץ צינור חדש, שיהיה רחב דיו לתיעול
המים. ואם •מישהו אכן רוצה בכך,
בעלי הצינור לא יניחו לעשות זאת, מחשש
לאובדן שליטתם בו וברווחים הנובעים
מן המים המועטים הזורמים בו.
40 מיליון בשגה; רק לפני שנים
אחדות היה בבורסה חג כאשר היקף ה־מיסחר
עלה על מיליון לירות. כאשר קרה
הדבר בשנים ,1963—1967 ראו בכך הכל
את ההישג הגדול של המשק. שלושה עיתונים
יומיים כלכליים קמו כדי לספק את
דרישות המשקיעים לחדשות הבורסה. והכל
בגלל מחזור עיסקות שלא עבר את
מיליון הלירות ליום. עתה מגיע המחזור
לפי־מאה ויותר מכך, וגם אם מקטינים
את שיעורו בהתאם לירידת ערך הכסף,
סביר יהיה לומר כי היקף העיסקות בבורסה
גדל לפחות פי״חמישים.
הסיבה העיקרית לזרימת הכסף לבורסה
היא, כמובן, הפטור ממס־הכנסה על ריווחי-
הון מעיסקי־מניות. לאנשים המבקשים להציג
מקור חוקי לרווחים, אין קל מאשר
לעשות זאת באמצעות הבורסה — זאת,
כמובן, כאשר מרוויחים. קבלן ידוע היה
בונה מדי שנה כ־ 20 בתים פרטיים. הוא
עשה במשך עשר שנות עבודה כשיבעה
מיליוני לירות רווח נקי. לפני שנה החל
משחק בבורסה. הוא עשה בתוך השנה
האחת ארבעים מיליון לירות בנקל.
שחקו ידוע החל משקיע בבורסה לפני
שנתיים, בכמה מאות אלפי לירות. הוא
הגיע כיום לתיק של ארבעה מיליוני לירות.
הוא לא היה עושה כסף כזה גם ב־חמש־מאות
שנות הופעה על הבמה. והכל
נקי, ופטור ממס•
המשקיע הקטן* האומנם פטור ממס?
למעשה אין הדבר כך, אך שילטונות מסהר,כנסה
עוצמים את עיניהם. תקנות המס
קובעות, כי ריווחי־ההון בבורסה יהיו פטורים
אם הם רווחים חד־פעמיים ואינם רווח
הנובע מעיסוקו של המרויח. ברור כי מי
שקונה ומוכר מניות בשיטתיות צריך לשלם
מס־הכנסה רגיל על רווחיו, ואינו
זכאי לפטור: כשם שמס־ההכנסה דורש
ממי שקונה ומוכר מיגרשים יותר מפעם
או פעמיים בחייו, לשלם מס־הכנסה על
העסקות ואינו רואה בו אזרח תמים שבמקרה
עשה כסף ועיסוקו העיקרי שיונה.
אילו היו שילטונות מם־ההכנסה מפעילים
את החוק כפי שצריך, היו גובים
מאות מיליוני לירות מיסים על כל העסקות
שנעשו. אין קל מגבייה כזו: כל
המכירות והקניות רשומות •בבנקים, ואצל
סוחרי־זזמניות. מעבירים במחשב את כל
העסקות• ,ומחייבים במס כל מי שקנה
(הנזשך בענז׳ )28

(כתבה רביעית ביזידרה)

עמוד 28

פתח כ-PDF פתח כתמונה

הבמאית ׳פת־התואו

במדינה
(המשך מעמוד )27
ומכר יותר ממיספר פעמים מסויים בשנה.
ברור, כי אם יעשו כך יקטינו את מיס־פר
הספקולנטים העושים רווחים בבורסה
כמיקצוע. אולם המשקיע הקטן, שאינו
רובץ כל היום ליד הבורסה, לא ייפגע.
מקור נוסף לכספים הזורמים עתה לבורסה
הוא כסף שעסק במיסחר בדולרים
שחורים. הגדלת הקצבת־המטבע על-ידי
האוצר הקטינה באורח דראסטי את הפעילות
בענף שחור זה. מקורות המימון שלו
הם בעיקר יהלומנים, המספקים את הסחורה
האסורה. כסף רב שהיה פעיל ב־מיסחר
דולרים שחורים (לפי הערכות בנק
ישראל, היקף המיסחר הוא מעל 150 מיל יון
דולר לשנה, שהם מחזור של יותר ממיליארד
וחצי לירות) זורם בחלקו לבורסה,
שבה עושים רווחים קלים.
כריחה מצמודים. אל שני מקורות
ספקולטיבים אלה נוסף מקור שלישי, שהוא
אולי העיקרי בהם. הודעות ממשלת
הליכוד על ריסון האינפלציה מביאות לבריחת
מהשקעות בצמודי־מדד. אם המדד
יעלה השנה רק ב־/0י< 25 ובשנה הבאה רק
ב־ ,150/0בהבטחות הליכוד, לא יהיה כדאי
להשקיע בצמודים, שעלו אשתקד ב־ס40<7
לשנה. מאות מיליוני לירות שהיו זורמות
מדי חודש לרכישות של צמודים, מופנות
עתה לבורסה. כספים אלה באים מאנשים
פרטיים, אך גם ממוסדות ואפילו מבנקים.
כספים ממוסדים זורמים בעיקר להשקעות
סולידיות במניות בנקים וחברות־ביטוח,
והן שגרמו לעלייה המסחררת במניות ענף
הכספים.
מקור רביעי הוא כסף שעבד עד כה במימון
שחור של מוצרי־צריכה. הירידה
בהיקף הפעילות •הכלכלית, מחשש לבאות,
נותנת את אותותיה גם בענף זה. קונים
פחות דירות, הולכים פחות למיסעדות, ל־מועדוני-לילה,
קונים פחות מוצרי־צריכה.
מאות מיליוני לירות שהיו מממנות ענפים
אלה באופן שחור, פנויות עתה ובעליהן
מזרימים אותן לבורסה.
הבורסה היא חברה השייכת בעיקר ל־בנקם
הגדולים, השולטים בה, ויש בה
מקום לפעילות מצומצמת של סוחרים פרטיים.
בארצות־הברית הביאו את שיטת
הפעלת הבורסה למכסימום של יעילות,
אחרי שלמדו משגיאות רבות שנעשו שם.
בישראל משתדלים לחזור על כל השגיאות.
המקים
סוהרים. כל, למשל. אסור
באמריקה לבנק לסחור במניות. הסיבה
פשוטה: הבנק הוא אינטרסנט, קונה ומוכר
מניות בשביל עצמו, ומשום כך אינו
יכול לייצג בנאמנות לקוחות אחרים. בישראל
שולטים הבנקים בבורסה ועושים
בה כבתוך שלהם, על חשבון הלקוחות.
באמריקה יש חוקי־מיסחר בניירות-
ערך חמורים ביותר, והעובר עליהם נשלח
לכלא לשנים רבות. מנהל או פקיד בחברה,
שהשתמש •בידע פנימי לעיסקי בורסה,
צפוי למאסר ממושך. בישראל קונים ומוכרים
מניות גם פקידי ניירות־הערך בבנקים,
וכן מנהלי החברות, בנצלם את הידע
הפנימי שיש להם ואין לציבור. הכל
נעשה בגלוי, וללא כל חשש. על רקע זה
קמו ברוקרים פרטיים, כמו יעקב לווינקוב,
המנסים לייצג את המשקיע מחוץ למיסג־רת
הבנקאית, תוך פעילות שהבנקים הסולידיים
יהססו לנקוט.
הגוף החייב לפקח על הבורסה הוא ה-
רשות־לניירות־ערך הממשלתית. אולם ל רשות
אין כל שיניים, והיא תלויה ברצונם
הטוב של הבנקים, העושים בבורסה כבתוך
שלהם.
שליטי הבורסה מעונינים בהמשך המצב
הקיים. הבורסה נחוצה להם לעשיית
רווחים פטורים־ממס, תוך זריקת פירורים
לציבור.
כל עוד יישאר המצב בעינו, צפוייה
סכנה גדולה למשקיע הקטן. הפיתרון :
העתקת חוקי ניירות-הערך האמריקאיים.
מיבנה הבורסה שם ושיטת •הפיקוח שם.
אם תרצה ממשלת הליכוד להפוך את הבורסה
למכשיר לגיוס כסף לתעשייה עליה,
קודם לכל, לבנות בורסה שלמשקיע הקטן
יהיה אמון בה. השיטה האמריקאית טובה
עבור אמריקה, והיא טובה גם לישראל.
זהו מיקרה מובהק שבו צריכה ממשלה,
הרואה באמריקה דוגמה ומופת, להעתיק
את המופת הזה וליישמו במהרה.

והבה
* 6יהי חנוך, אשתו של הזמר־מלחיז
/שלום חנוך, ישבה מול מקלט־־הטל-
וויזיד. בביתה. היא לא שיערה כי בתוך
מיסטר דקות תעמוד במרכזה של דראמה
שתאיים לפגוע בשמה המיקצועי.
תוך דקות עמד להיות מוקרן סירטה
נערה מחפשת כתובת, סרט שבו השקיעה
את מיטב כישרוגה ונישמתה, סרט שהיה
אמור לשמש מיסמך אנושי נוקב, על בחורה
שעזבה את עולם הזנות ומנסה לחזור
למוטב.
באותו יום, בשעה ארבע אחר־הצהריים,
צילצלה זהבה טוויזר, גיבורת הסרט, לביתה
של ליהי שברמת־גן. שלום, בעלה
ענה לטלפון. זהבה ביקשה לדבר עם ליהי
בדחיפות, שלום השיב שליהי איננה בבית,
יאז אמדה זהבה שתתקשר שוב בשמונה
בערב. ליהי אותרה, וחיכתה לטלפון. לדבריה,
נדהמה מהדיוק של זהבה. בדיוק
בשעה שמונה, כשהחלו התוכניות העיב־ריות
בטלוויזיה; צילצל הטלפון וזהבה
היתה על ר,קו.
מספרת ליד,י :״היא לא אמרה מילד,
על הסרט, אבל היתד, היסטרית לחלוטין.
אמרתי לה ׳שלום, זהבה׳ ,והיא אמרה לי:
׳תראי, ליהי, י״ש לי שכנים וסידרתי לי
פנימייה.׳ שאלתי אותה ׳מה שלומך?׳ רציתי
לדבר איתה, לא ראיתי אותה המון זמן.
אבל המישפט הבא שלה היה :׳תסתמי את
הפה שלך, בת־כלבה, הבית שלך ייהרס,
הבת שלך תמות ! לא תישאר אבן על אבן.
אני אהרוס לך את החיים !׳ ניסיתי להכ
אשית
הסוטיס

ניס מילה, אבל היא המשיכה לצעוק ולבסוף
טרקה את הטלפון. סך־הכל היא לא
אמרה כלום, ולא ציפתה לשמוע כלום. היא
היתה בטראנס, לא היתד, בפוקוס. הרגשתי
שהיא בלחץ.״
שלוש שעות לאחר־מכן, בעוד ליד,י חנוך
מנסה למצוא את מיספר־הטלפון של יצחק
ליבני, מנכ״ל רשותיד־,שידור ולברר מדוע
לא •שודר סירטה, שוב צילצל הטלפון
בביתה. כתב־ד,טלוויזיה דן סממה היה על
הקו. הוא ביקש לוודא אם יש קשר בין
צעירה בשם זהבה טוויזר, שהתאבדה כשד,שליכד,
עצמה מתחת •לגלגלי מכונית בכביש
גהה, לבין גיבורת הסרט. ליהי נפלה
על הריצפה ופרצה בצעקות נוראות.
מערכת־היחסים בין הבמאית ליהי
חנוך לבין גיבורת הסרט, זהבה טווי-
זר, הפכה שם־דבר בבוהמה התל־אביבית.
כיצד הן התוודעו זו אל זו? מה באמת
התרחש מאחרי־ר,קלעים של צילומי הסרט
התעודי?
מספרת ליד,י :״הגשתי הצעה לטלוויזיה.
לביים סרט על זונה החוזרת למוטב.
״עובדת סוציאלית שם המליצה על זהבה
טוויזר. היא סיפרה לי שזהבה היא מיקרה
אבוד, שמישרד־הסעד הרים ממנה ידיים
ואינו מאמין בה, יחד עם זאת אמרה שהיא
בחורה אינטליגנטית בצורה בלתי־רגילה.
״אני התרשמתי ממנה שהיא בחורה
חריפה, בעלת אינטואיציה של
היה, שאי-אפשר לעבוד עליה או ל-

יושע זהבה ביקשה לעבוד בסרט כמנהלת־ייצור למרות חוסר־

כימה להשתתף בסרט. מן ההתהלה היו
היחסים בינינו פתוחים. כתבתי את התסריט
בשני מישורים. במישור אחד למדתי
את סיפור־חייה על כל האספקטים שבו,
אולם החלטתי למנוע זיהוי ולהתחיל את
סיפור־חייה מגיל ,14 הגיל שבו עזבה את
הבית. המישור השני היה לצלם מישפהה
שילדתה נעלמה מהבית בגיל 14 ומאז
נעלמו עיקבותיה.
״זהבה נכנסה לסיפור בהנאה גדולה, היא
בחרה לעצמה את השם דניאלה, ואמרה
לי שהיא רוצה להיראות כמו ירדנה ארזי.
היא עצמה היתה קטנה, רזה, בעלת שיער
שחור קצר, את פניה כיסו חטטים עמוקים
שבאו כתוצאה מכך שסרטה את פניה
עד זוב דם כשהזריקה לעצמה הירואין.
מאוחר יותר ניסיתי, יחד איתה, לטפל
בחטטים שלה ולקחתי אותה לקוסמטיק־אית
ישלי בפתח־תיקווה. אך כמו בכל דבר,
גם בזה לא התמידה.
״כדי להתאים לה את דמותה של ירדנה
ארזי הלכנו לאורי גרום, והתאמנו לה
פיאה. אחר־כך בחרנו במישקפיים הגדולים
ביותר שהיו אצל האופטיקאי.
ביקרנו במיטב הבוטיקים, והיא בחרה
לעצמד, בגדים מפוארים. היה חשוב
לה מאד להיות יפה בסרט. לנו היה חשוב
שלא יזהו אותה. היא אופרה באיפור כבד
והסתרנו במיוחד נקודת חן שהיתה לה
מעל השפה. היא ישבה א״תנו כשראינו
קטעים מהסרט, והוציאה — בהסכמתי המלאה.

סיוגו ת־ התאב דו ת
__ קו ד מי ם
ף* יפדרה שד ז!הכה, כפי שהיא מם-
פרת אותו בעצמה בסרט, הוא בנאלי.
אביה היה בבית־הסוהר, אמה נשארה מטופלת
בילדים ומתה מעוני וממחלה כשזהבה
היתה בת תשע. האב נשא אשד, שנייה
•שלא רצתה בזהבה, וזו התגלגלה במוסדות
ואצל מישפחות־אומנות עד גיל ,14 הגיל
שבו עזבה את הבית. באחד הקטעים
שהוצאו מהסרט מספרת זהבה כי ראתה
אונם ילדה לנגד עיניה.

ניסיונה. היא התקבלה לעבודה כאחראית על המזון. לבסוף פוטרה,
אחרי שרבה ללא־הרף עם מנהל־הייצור. אנשי־הצוות טוענים כי
בעת שהלכה מבימת־הצילומיס לבלי שוב, אייווה כי תתאבד.

עמוד 29

פתח כ-PDF פתח כתמונה

ניסתה דשסם את הזונה־דשעבו -
תוניד, בסוגו שר ובו, וש־גויה נוראה

שד נערה

חסרט נפתח כאשר זהבה יושבת בבית״
קפה ומספרת איך ברחה אל חברה בחיפח.
המשטרה עצרה אותה בעוון שוטטות. בביתר,מעצר
ראתה זונות סופרות כסף.
שאלה מניין הכסף וסיפרו לה. היא מספרת,
בסרט, כי לא הבדילה בין בית־מעצר
לבין בית־סוהר, עד־כדי־כך נאיבית
היתה. יחד עם זאת, היתה די מבוגרת
כדי לבקש מאחיה של חברתה שיראה
לה היכן לעמוד בכביש. היא עלתה על
משאית, וכך החלה הקאריירה שלה כזונה.
במשך כל שנות עבודתה על הכביש
היו לזהבה טוויזר 12 סרסורים. ברגע שאחד
מהם לא מצא חן בעיניה עוד החליפה
אותו מבלי להניד עפעף. לליהי אמרה:
״זונה מקבלת את השכל מאוחר מדי.
אני יודעת שהערסים הם הזונות האמיתיות,
אבל זונה צריכה ערס שיגן עליה.״
ימים אחדים אחרי שהחלה עובדת בזנות
נקלעה זהבה לחבורת סרסורים. הם
הזריקו לה אופיום, ובו־בלילה נאנסה על־ידי
הקבוצה כולה.
מיפלג הנוער עצר אותה כעבור זמן
קצר, והיא ישבה במוסד לנערות סוטות
צופיה. במשך התקופה שבה ישבה שם
ברחה מהמוסד עשר פעמים. בסרט היא
מספרת על ניסיוז־ההתאבדות שלה: לדבריך״
ישבה בתא אחד עם שתי מלכות
המוסד. הן הכריחו אותה למלא את רצונן,
היא התנגדה, הן חבטו בה נאמנות, היא
התלוננה בהנהלה, ההנהלה ציפצפה עליה
והיא ניסתה להתאבד בתלייה. הניסיון נכשל.
זו היתד, הראשונה בשרשרת של התאבדויות,
שהאחרונה בהן עלתה בידה.
בזמן שהתגוררה בביתו של השחקן נחום
שליט צילצלה לבמאי־סרטים ידוע שהיתר
מיודדת איתו, ואמרה לו :״שתיתי בקבוק
של אקונומיקה, בוא חציל אותי.״ הבמאי
הגיע, עזר לה להקיא את נשמתה, הכין
לה קפה וכך ניצלה.
ליהי חנוך מספרת, כי זמן קצר אחרי
התחלת הצילומים הופיעה לפתע זהבה
בביתה כשהיא חבולה, והראתה לה מכות
טריות. היא סיפרה לה, לדבריה, כי זרקה
עצמה מתחת לגלגלי מכונית בשדרות
נורדאו בתל-אביב, אך ניצלה על-ידי עוב־רים־ושבים.
זהבה
היתד, מאיימת שתהרוג את עצמה
כל שני וחמישי. גם כשפוטרה על-ידי
הבמאי יקי יושע, מתפקיד האחראית על
המזון בצילומי הסרט סוסעץ, איימה שתה־דוג
את עצמה.
כשהשתחררה מצופיה הכירה זהבה את
יעקב טפליצקי, שהפיל ברשתו את כל
בנות המוסד. הוא היה בחור יפה־תואר
ממוצא רומני, והיא התאהבה בו מעל
לאוזניה.
העובדה שהיה עבריין נודע, לא הפריעה
לה. מאוחר יותר התנגד טפליצקי לכך
שזהבה תשתתף בסרט. הוא אמר לה שהוא
רוצה להתחתן איתר .,אולם זהבה אמרה
פעם, ברגע של גילוי־לב, כי היא מאמינה
שטפליצקי רצה לשמור אותה לעצמו כל
זמן שהוא יושב בביודהסוהר, ומשום כך
אמר לה שיתחתן איתר. אותו טפליצקי
מרצה עתה עונש־מאסר בכלא דמון, אחרי
שזונה שעבדה בשבילו והיא אם־בנו, הל׳
שינה עליו כי חי על רווחיה ברגע שבו
עזב אותה לטובת זהבה טוויזר.
טפליצקי היה כותב לזהבה מיכתבי״
אהבה לוהטים עם שגיאות נוראות בעיב־רית.
יקי יושע יודע לספר, כי על אחד
המיכתבים חתם ״יעקב מהבדכביר,״ וכי
נשאר כינויו בפי ידידיה הבוהמיים של
זהבה. הוא גם סיפר לה שהפך אדם דתי.
זהבה לא אכלה את הלוקש, והסבירי׳
כי מחצית האסירים בדמון הופכים דתיים
כדי לנכות שליש מעונשם. כשפגשה ב־ליהי
חנוך, אמרה לה זהבה כי אינה ראוייה
ליעקב מאחר שהיא בוגדת בו עם גברים
אחרים. עוד סיפרה, כי היא מעריצה אותו

בגלל שהוציא אותה מההרואין ומהזריקות
אל סם קל יותר, החשיש.

עולם הפשע
ה ק סו ם

ך* עת צילומי הסרט התגוררה זהבה
אצל אמו של יעקב טפליצקי, ביפו.
הזקנה, על־פי הוראה מפורשת של בנה,
אסרה עליה לחזור הביתה אחרי שבע
בערב, וליהי הקפידה על כלל זה. אחת
המריבות הגדולות של ליד,י עם אחד מאנשי
ציוותה אירע כאשר נודע לה כי
זהבה, במקום ללכת אל בית הזקנה ביפו,
הלכה עימו לביתו ונשארה ללון שם. סיפר
אותו איש־צוות:
״בלילה האחרת של הצילומים, זהבה
היתה נורא עצובה. ימי הצילומים היו
הימים המאושרים בחייה. היא היתד, הכוכבת,
כולם מילאו אחר רצונה. היא
בחורה מאד דרמאתית ונהנתה לשחק.
היא היתד, בוכה תוך שניות.
נדהמנו מהתפיסה המהירה שלה. היה
לה כישרון טכני בלתי־רגיל. תוך פרק-
זמן קצר הבינה בזוויות ובמיזנסצנות,
כאילו כל חייה היתד, שחקנית. והנה, הגיע
היום האחרון של הצילומים. זהבה הבינה
שימי הזוהר שלה עומדים לחלוף. היא
אמרה לי :׳קח אותי אליך הביתה, אל
תשמע לליהי. אני לא רוצה להיות לבד
הלילה, אני לא רוצה לישון אצל הזקנה!׳
היא ממש התחננה.
״הרגשתי צורך עצום להעניק לה חום.
שכבתי איתה, אבל היא לא נהנתה וצעקה
׳די !׳ שאלתי אותה מה העניין: ,והיא אמרה
לי שברגע שמתחיל להיות לה טוב היא לא
נהנית. היא צריכה שיבעטיו בה ויתייחסו
אליה לא יפה. קשה לה לקבל שגבר נוהג
בה כשווה בשווה. אחר־כך היה לי קשה
איתה. ההבדל ברמה היה עצום ובלתי-
ניתן־לגישור. יש לי ריגשות־אשמה, אני
יודע שלא הייתי בסדר, אבל היו חלקים
בזהבה שהיו מתים: כמו, למשל, הכבוד
העצמי ׳והמוסר. היה בלתי־אפשרי לאדם
כמוני להמשיך איתה את היחסים. היא
נפגעה מאד וניתקה את הקשר. התקשרתי
אליח פעמים רבות בזמן האחרון, לביתה
בפתח־תיקווה, אבל היא אף פעם לא
השיבה על הטלפונים שלי. אני חושב
שזהבה לא היתד, חוזרת למוטב לעולם.
היא לא הידרדרה לעולם הפשע, היא
טיפסה אליו. היא תמיד אמרה שזהו עולם
קסום.״
במשך תקופה ארוכה בחייה היתד, מכורה
להרואין, והזריקה לעצמה דרך-קבע.
היא סיפרה שבחורה הורידה אותה אל
הסם הלבן. בתקופה שבה פגשה בה ליד,י
חנוך לא הזריקה, הסתפקה בבליעת אופיום.

התפתחות היחסים בינה לבין זהבה
מספרת ליהי :״הפכנו חברות, היא פיתחה
תלות כלפי, ואני לקחתי על עצמי לשקם
אותה. העובדה שהמוסדות הרימו ידיים
ממנה שימשה לי אתגר. ככל שהכרתי אותה
יותר, נראה היה לי שלא ייתכן שבחד
רה כל כך אינטליגנטית לא יכולה לצאת
מהמצב שבו היא שקועה. החברות בינינו
היתד, אמיצה. כשאמא של החבר שלה,
יעקב, היתד, מרשה לה, היא היתה לנה
אצלי, התיידדה עם בעלי שלום ועם המטפלת
של בתי שיום אחד הלכה אחריה
ולא שבה.
״יום אחד באה ואמרה לי :׳בחור הציע
לי לגור איתו.׳ אסרתי עליה. היא לא
שמעה לי, והתחילה לנדוד בין הבתים.
כל ממן שגברים לא היו בעסק, היתד,
לי שליטה עליה. ברגע שלא יכולתי לספק
לה גברים, איבדתי את השליטה. דיברתי
עם החברים. אמרתי להם :׳חשוב לי שלא
תקיימו איתר, יחסים. כי ברגע שגבר עומד
מולה ולא שוכב איתה, חיא מקבלת אמון
שאפשרי גם אחרת, לא רק יחסים המבוססים
על דפיקות,

ליה׳
״אבל מה יכולתי לעשות? לא יכולתי
להגיד לכל הגברים בסביבה עם מי לשכב
ועם מי לא. אני מכירה כמה אנשים ידועים
מאד בכל הארץ שניצלו אותה עד
בוש, אבל לי לא היתד, שום שליטה
על זה.
״כיל זמן שגרה בביתי, הכל היה בסדר.
מפיק הסרט, נדב לוויתן ואני, לימדנו
אותה קרוא־וכתוב. היא היתד, כותבת חי בורים,
ואנחנו היינו מתקנים. היא היתר
חלק מהמישפחה. הייתי מביאה אותה לארוחות
מישפחתיות בבית הורי, ובמיוחד
ניצר קשר חזק בינה לבין הילדה שלי.

עי סו ק צדדי
בזנות

ך} דרתי לה עבודה במספרה
דיבורים
י אך היא נזרקה משם בגלל דיבורי!
בוטים כלפי הלקוחות והתנהגות גסה.
אחר-כך סידרנו לה עבודה אצל מכד,
והוא לקח על עצמו אחריות. היא החזיקה
מעמד חודשיים, הוא ניסה להחזיק אותה
בכוח, אך הועלו נגדה חשדות של גניבה
והוא לא יכול להשאיר אותה בעבודה.
״הלכנו למישרד־העבודה, אל אשד נחמדה
בשם אביבה אורגד, והיא סידרה
לה מקום בקורס לקוסמטיקאיות. זהבה
היתד, צריכה לבוא לפגישה, אבל לא
הופיעה. כעסתי נורא, ואז היא סיפרה
לי שחטפו אותה לשלושה ימים.
״למישרד־העבודה כבר לא יכולנו לגשת,
ואז סידרתי לה עבודה באולפני
עמקול. היה לה כישרון טכני יוצא־מהכלל.
בכלל, היכן שלא צריך היה לדעת קרוא-
וכתוב, היא היתד, מבריקה. היא עבדה
בצד הטכני, עשתה שליחויות וענתה לטלפונים.
סידרתי לה דירה ליד האולפן,
כשאני ערבה לה ומוצגת בתור ׳דודה

באותה תקופה התוודע אליה במאי־דד
קולנוע יקי יושע. לדבריו, באה אליו
זהבה בשליחות למישרד, הוא התרשם
ממנה שהיא בחורה ביישנית, שמע שהיא
זונה המנסה לחזור למוטב והציע •לה
לעבוד כעובדת־ניקיון במישרדו. הוא נתן
לה את מפתח מישרדו, למרות התנגדות
שותפיו שטענו כי לתת לזונה-לשעבר,
שיש לה קשרים עם העולם התחתון, מפתח
שלימישרד שבו נמצא אולפן־הקלטות יקר,
זה מסוכן. אולם יקי התעקש, וזהבה אף
לנה במישרד כשלא היתד, לה דירה.
ואכן, המצב הגיע לידי כך שרבים מהבור,מה
ומחוגי הקולנוע נכנסו למרחב ההיכרויות
של זהבה טוויזר. מספרת ליד,י
חנוך :״איבדתי את השליטה עליה. היא
,התחילה לשקר לי. פיתאום נודע לי על
מעורבות שלה עם נהגי־מוניזת, עיסוק
צדדי בזנות אחרי שעות העבודה בעמקול.
יום אחד נודע לי ממנה שיש לה איזה
זקן ברמת-החייל שהיא עיושה לו טוב תמורת
טובות־הנאה, ושיש לה איזה עזרך־
דין שמקיים איתר יחסים תמורת עצות
מישפטייות.
״עמום מלאך, בעל עמקול, לא יכול להחזיק
אותה. היא היתה קפריזית ודומיננ
טית.
הוא שאל אותי אם היא מסוגלת
לטפל בילדים. אמרתי שכן, והוא לקח
אותה אליו הביתה. אבל זה שיעמם אותה,
והיא הפסיקה לעבוד. לא יכולתי יותר.
היא כל הזמן לקחה ממני יומנדב כסף,
ומעולם לא החזירה. יחד עם זאת הימה
מראה לי לפעמים שיש עליה מאות לירות.
יום אחד קיבלתי ממנה טלפון, והיא סיפרה
לי שאנשים ידועים בבוהמה הפכו אותה
לזונת־צמרת.״
ליד,י אינה מגלה מיהם אותם אנ שים
ידועים, אולם זהבה עצמה סיפרה,
בזמנו, לכל מי שפגשה, כי השחקן
נחום שליט ומנהל־הייצור אדם צאן, הציעו
לה לעבוד בשבילם. כשטילפנתי אל השחקן
נחום שליט, לקבל את תגובתו,
אמר :״אני מאד עצוב בגלל מה שקרה
לזהבה. עבר עלי שבוע קשה. אבל אני
אף פעם לא עשיתי לה רע, רק טוב
עשיתי לה. הכרתי אותה דרך אדם צאן,
שהיה מנהל־הייצור של הסרט. ליד,י ביקשה
ממנו שישכן את זהבה ימים מספר
בביתו, כי לה כבר קשה מאד עם הבחורה.
וכך לקחתי אותה פעם לסרט, ופעם לאכול.
שום דבר מיוחד.
״לילה אחד היא טילפנה אלי, ואמרה
לי שאבוא להציל אותה מכיוון שרודפים
אותה ורוצים להרוג אותה ואפילו אין
לה כסף לשלם בשביל הטלפון. הגעתי
מיד ליפו. היא נראתה כמו חיה נרדפת,
אפילו נעליים לא היו לרגליה. שיכנתי
אותה בביתי, ואמרתי לה שהיא יכולה
להישאר כמה זמן שתרצה. כמו כולם ניסיתי
לעזור לה, אבל זה היה קשה. היתה
לה אישיות דומיננטית. היא לא סתמה
את הפה, אמרה הכל על כל דבר, קשה
היה לשאת אותה.
״הייתי נפגש עם ידידי הבמאי קן גלובוס
וחברתו הדוגמנית לויס. דיברנו בינינו
אנגלית, כי לויס וקן הם אמריקאים. והיא
תמיד היתד, אומרת בקול בוטה :׳מה
אמרתם עלי? אני יודעת שדיברתם עלי!׳
זה היה קשה, בלתי־אפשרי. היא לא התאימה
לחברה שלנו ואנחנו ניסינו, ריחמנו
עליה, אבל לא הצלחנו. יום אחד ישבתי
עם המחזאי חתולי, כדי לעבוד על מחזה־היחיד
שלי. היא נכנסה לחדר והתחילה
לדבר על כל מיני דברים, אמרתי לה
שתצא כי היא מפריעה. היא נכנסה להיס־טריה,
החלה להכות את עצמה באגרופיה
(היא נהגה לעשות זאת לעיתים תכופות)
ואמרה, :מה אני אעשה? אני אהרוג את
עצמי! אני אהרוג את עצמי׳.
״אחר־כך אמרתי לה שהיא צריכה לעזוב׳
ושוב ערכה לי סצינות, סירבה, התעקשה•
אמרתי לד אני אמצא לך מקום,
רק עיזבי את הבית שלי.׳ היא לא הסכימה,
בסוף נאלצתי ממש לזרוק אותה. היא
לוותה ממני יותר מ־ 600 לירות. בזמן
שגרה בביתי לקחה ממני חולצות, סדינים
כריות, כלי־מיטבח. לאט־לאט רוקנה
כימעט את כל הבית.
״אני חושב שהסיפור כאילו רציתי לה פוך
אותה לזונת־צמרת הוא סיפור *שהיא
המציאה, כדי לנקום בי על שגירשתי
אותה מביתי. לפני שבועיים צילצל
הטלפין בביתי בשעה מאוחרת, זהבה היתה
(המשך בעמוד )32

עמוד 30

פתח כ-PDF פתח כתמונה

ששנ ו אזוז ו
הוחזר לחיק הוריו
24 שעות
אחו שנחסך -
אלד האימה
השתלטה עז
מישנחהו רק

הסיוט הסתיים

דינה אזרזר, אמו של יששכר בן ה־ ,10 החטוף, מחבקת
את בנה בפתח תחנת המישטרה, אחרי שהשוטרים.
הצליחו, במיבצע רב־ממדים, לאתר את חוטפיו. יששכר המבוהל לא ח מאמו לשניה׳.

אחרי שחזו

בו־הדוד החשו
ך• יה זה אהד הפשעים ההגזודים
1 1שמדינת ישראל ידעה מעודה. חטיפת
ילד, התאכזרות כלפיו ודרישת כופר, תוך
איומים שבכל פעם יכרתו אבר אחר מגופו
וישלחו להוריו. זהו סוג חדש, מפחיד ביותר,
של פשיעה. נופך של זוועה תרמה
לכך העובדה שהחטיפה תוכננה ובוצעה
על־ידי בני מישפחתו של החטוף, כשאת
התפקיד הראשי ממלא בה בן־דודתו.
אומנם, הילד נמצא ושניים מן החוטפים
נלכדו, אך המסך ירד לפי־שעה רק
על המערכה הראשונה של הפרשה הדר־מאתית.
מישפחת החטוף מוסיפה לחיות
בפחד מפני נקמה, ובלשי המישטרה הזהירו
את בני הבית שלא לעזוב את דירתם
ושלא להסתובב בחוץ שלא לצורך, עד
לתפיסתם של שני השותפים הנותרים ל-
מעשה־החטיפה.
מיקרה החטיפה העמיד את מישטרת
ישראל על רגליה, וחשף מאלמיזניותה את
מישפחת אזרזר, המונה עשר נפשות ומתגוררת
בבלוק ,649 בשכונת עתיקות ד׳
באשקלון. בנד, החטוף, יששכר בן ה־,10
הפך ״גיבור השכונה״.

ושוב בבי ת

משפד וזילד, בלשונו:

״כל הזמן נתנו
לי מכות״
>( חדי הלימודים ירדתי לשחק
/ /י * בחצר. קניתי גלידה- .שיחקתי עם
יוסי דהאן, החבר שלי. אחרי־הצהריים
הייתי צריך ללכת למסיבה בבית־הספר.
חילקו את התעודות. ישבתי על הגדר
ואכלתי הגלידה. פיתאום בא אלי איש
אחד, לא הכרתי אותו. ושאל אם אני
קוראים לי יששכר. אמרתי לו שכן. אז
הוא שאל אם לאבא קוראים שלמה ולאמא
דינה. אמרתי לו כן. הוא היה גבוה וביריון,
והיו לו מישקפיים וחולצה כחולה. אז הוא
אמר לי ׳אני דוד שלך, אני מחפש את
את אבא. קח אותי לאבא.׳ אמרתי לו
׳שאבא בחנות. אבא עובד כל היום והוא
לא בבית. אז הוא אמר לי שאגי אקח
אותו לחנות של אבא. טוב, לא היה לי
מה לעשות, אמרתי: בסדר. אמרתי לו
שאני רוצה שגם יוסי, החבר שלי, יבוא
אתי. אז הוא אמר ליוסי ,׳אתה תישאר

יששכר אזרזר (מימין) יושב לצד אחותו, דקלין, המשרתת
בצה״ל. .האחות נשבעה שלא תניח לאח הקטן לעזוב יותר
את הבית לבדו. דקלין והאם (שנייה משמאל) עדיין לא התאוששו מהלם החטיפה.

כאך. הוא צעק על יוסי ואמר לו ׳ :אבא
של יששכר לא רוצה לראות אותך!׳
״אז הוא לקח אותי איתו והלכנו לתחנת-
האוטובוסים. חשבתי, הולכים לאבא. בדרך
אמרתי לאיש הזה :׳אני רוצה להגיד
לאמא שלי שאתה לוקח אותי.׳ אבל הוא
משך אותי בכוח ודחף אותי לתוך מכונית
אדומה, סובארו. הוא אמר לי לא לשאול
שאלות ולהיות ילד טוב. סגרו לי את
העיניים ואמרו לי׳אם תדבר, נהרוג אותך.׳
הם ישמו לי מיטפחת שחורה על העיניים
וקשרו לי את הרגליים. היה באוטו עוד
בן־אדט. רציתי לשאול אותם שאילה, אבל
הם תפסו אותי בבוח, עם הידיים ככה
חזק, וכמו שהייתי בוכה קשרו לי את
העיניים ואת הידיים.
״בהתחלה לא פחדתי, חישבתי עושים
צחוק. חשבתי לוקחים אותי לעיר. הם
נסעו מהר ואני כאב לי הידיים והעיניים
מהקשירה. התחלתי לצעוק׳ ,למד, לא נוסעים
לאבא?׳ זה שישב על־ידי נתן לי
מכה שאני אשתוק. הדוד הזה לא ענה לי.
הוא דיבר עם החבר שלו, ככד, בשקט,
מה שלא יכולתי לשמוע. אחר כך אמר
לי להיות בשקט. אחר־כך אמר שאנחנו

אבי תחטוף

יששכר עדיין אינז מעכל את החווייה המזעזעת1 .

נוסעים לתל-אביב, לא להרבה זמן. אבל אני כבר
האמנתי לו עליו. אמרתי לו :׳אתה משקר עלי.׳ צ
תי :׳זה לא נכון !׳ אבל הוא התרגז עלי וצעק, ,ו
תוק ילד. ככה לא מדברים עם הדוד.׳ פיתאום א
לי ,׳הגענו לתל־אביב.׳ לא ידעתי איפה אני. הרג
לי מכות שאני ייכנס לבית. הם קשרו אותי ביז
וברגליים שאני לא אברח, ואחר־כך קשרו אותי
מיטה ׳והשאירו רדיו. הנה, תראה את הסימנים
ההבל על הרגליים. העיניים שלי היו כל הזמן ק׳
רות. הייתי רק שומע אותם מדברים. שמעתי
יהודה (החוטף) אומר לחבר שלו שירביץ לי אם י מדבר.
״קשרו אותי חזק למיטה, ולא יכולתי

שלמה אזרזר, שממנו דרשו החוטפים סכום של 40 אלף לירות תמו
בנו, חושש לגורל ילדיו. הוא מסרב להאמין שהפרשה הסתיימה, ובז־נ
לשלוח את ילדיו לקיבוץ או לישיבה. הוא גם שוקל העתקת המישפחה מאשקלון, בעיקבות החטיג

עמוד 31

פתח כ-PDF פתח כתמונה

ה־ ,10 שחבריו קוראים לו, הגיבור׳ כיוון שלא
יחס החוטפים אליו, שגבל בהתאכזרות ממש.
י) ממעט בדיבור, אינו אוכל, וישן במיטת־אביו.

א דבר או להירדם. הייתי רעב מאד. שמעתי
ן־ אותם שהיו מדברים עם אבא בטלפון.
ד שמעתי שאמרו לו :׳תשים בבית־שימוש
וו שיל הגברים 40 אלף לירות.׳ הייתי רעב
נו כל הזמן. הם נתנו לי ׳פרילי׳ ותה, וחתי-
כת־לחם עם חמאה: ביקשתי אותם שיתנו

1־ לי ללכת לבית־שימוש, לעשות פיפי, אבל
ל הם לא פתחו את הקשירות ולא נתנו לי.
היו מדברים בטלפון בשקט, אבל אני
שמעתי אותם שאמרו לאבא, שאם לא יביא
את הכסף ישלחו לו כל פעם חלק שלי.

אמרו לו שישלחו לו אוזן ואחר־כך אף י ואחר־כך רגל. הנעליים שלי היו בחוץ.

אני ביקשתי אותם שיתנו לי את הנעליים,

היה לי קר ברגליים. אבל האשה (עדיין
לא נתפסה) נתנה לי סטירה חזקה ואמרה
לי :׳אם תדבר, תקבל מכות׳ .כל פעם
.שהייתי זז, נתנה לי מכות.
״אחר כך אמרו לי ׳תישן /אבל אני
הייתי רעב ופוחד. לא יכולתי להירדם.
לא רציתי לישון. לא ידעתי, מה יעשו
אתי. אז הם נתנו לי אגרוף בגב שאני
אישן. אני ידעתי שהוא גנב (יהודה) ,שמעתי
מה אמר לאבא שלי. ידעתי שהוא גנב,
השבתי שיהרגו אותי. הייתי בטוח. אבל

לא בכיתי ולא צעקתי. בגלל זה כתבו
בעיתון ׳יששכר הגיבור׳ .האיש השני אמר
לו (ליהודה) :׳תן לו, תן לו, אל תרחם
עליו.׳ ככה שכבתי ופחדתי, וכל פעם
שהייתי זז מייד היו נותנים לי מכה.
כשבא הבלש והתפרץ לחדר, חשבתי שרוצים
להרוג אותי ונבהלתי. לא ידעתי
מה יש. אחר־כך הבנתי שזה בלש, והוא
לקח אותי לאמא.״

בחדר־השירותים של תחנת־הדלק בצומת
יד־מרדכי. סוכם על בוקר יום־המחרת.
באותו ערב הופיע בבית מישפחת אזרזר
ד,דודו, יהודה אביטל, שביצע את החטיפה.
הוא אשר שיכנע את בני המישפחד, שלא
ליצור קשר עם המישטרה, פן יבולע לילד.
ביקורו של הדודן בא כהפתעה למיש״
פחה, כיוון שלא ביקר אצלם זה כמה חודשים.
הוא אמר לאם ,״דינה, זה לא עניין
בשביל המישטרה. משהו יכול לקרות לילד.
הוא בסכנה.״ ההורים חששו שהחוט־פים
לא יסתפקו בסכום שנקבו, וידרשו
עוד ועוד. אולם ד,דודו ״הרגיע״ אותם :
״הם לא יסתכנו,״ אמר.
באותו ערב הציעו לו בני המישפחה
להישאר ללון בדירתם. הוא סירב, ואמר
כי עליו לשוב לביתו. עוד באותו לילה
פנה שלמה אזרזר למישטרה, וזו הורתה
לו כיצד לפעול. יהודה אביטל ומיכאל
ביטון, שותפדלעבירה, נלכדו למחרת ב־תחנת־הדלק,
לשם באו כדי ליטול את
הכסף.
אומר האב, בעל חנות למימכר פירות
יבשים :״כואב לי שאחד מהמישפחה שלי
עשה את זה. תמיד עשינו לו רק טובות,
למה עשה את זה ז בא הממזר הזה בערב
הנה, עם דמעות בעיניים. אמרתי לו :
׳יהודה, יהודה, גנבו לי את הילד׳ .אמר
שיעזור. פיתאום צילצל הטלפון ואמרו
לי :׳הבן שלד בידיים שלנו, תביא 40
אלף.׳ אמרתי ,׳יש לי 20 אלף. תקבל ביד,
רק תן לי את הילד.׳ צילצל כמה פעמים,
שאל אם הכסף מוכן. אמרתי לו ,׳מוכן
אדוני.׳ אמר לי :׳אל תעשה צ׳קים, רק
מזומן.׳
״למחרת באתי לתחנת־הדלק. הלכתי ל-
בית־שימוש. אני לא יודע לקרוא ׳גברים׳,
׳נשים׳ .נכנסתי אצל הנשים. חזרתי לבית־קפה
לשתות קפה. אחר־כך חזרתי לבית־שימוש,
ראיתי בחורה עם שיער בלונדיני
קצר ועיניים כחולות. פיתאום בא איזה
ערבי ואמר לי להסתלק משם מהר. ואז
ראיתי את יהודה. בהתחלה לא הבנתי
מה הוא עושה ־שם. אחר־כך ידעתי שהוא
הגנב, אבל לא אמרתי לשוטרים. חזרתי
למונית שהביאה אותי, ונסעתי הביתה.
אחר־כך בא הקצין של המישטרה ונתן לי
נשיקה, ואמר :׳הילד כאן.׳ עד עכשיו אני
לא יכול לדעת למה עשה (יהודה) את
זה. אם זה היה מישהו אחר, הייתי עושה
מסיבה גדולה. אבל אחד מהמישפחהי —
איד אני יבולי״

״ אנ חנו
חיי ם בפחד״
דמה אזרזר תמה, מדוע קרה
* /הדבר הזה דווקא לו. לפני 13 שנים
עלה ארצה ממרוקו, הקים באשקלון חנות
שעליה פרנסתו. את שמונה ילדיו הוא
מקיים בכבוד .״אני לא איש עשיר. אין
לי הרבה כסף,״ הוא אומר .״אני עובד
לבד. הוא בטח חשב שיש לנו הרבה כסף,
או שאולי היד! צריך כסף לחיסול חשבונות

חטיפה ־ סוף

יהודה אביטל, החוטף, מובל על־ידי בלשי המשטרה
למ;ן צו. החוטף נתפס ״על חם״ ,אחרי שהמשטרה גייסה
כוחות גדולים למעקב ולתצפיות. הוא נשבר זמן קצר אחרי שנתפס בצומת יד־מרדכי,
והוביל את חוקרי־המישטרה למקום־המחבוא שבו הוסתר הילד, בדירה בבאר־שבע.
בעולם־ד,תחתון.״ בני־המישפחה יודעים לספר
שהחוטף, יהודה אביטל, מעולם לא
עבד בעבודה קבועה, והיה מוכר בחוגי
העולם התחתון כעבריין ותיק.
מספר שלמה :״הוא אף פעם לא בא
אצלי בחנות ולא ידע מה יש לי. היה
בא רק הביתה, לאשתי, שתעשה לו עוגות.
תמיד היה בא אלינו ומתייעץ איתנו מה
לעשות בגלל שאשתו בוגדת בו.״
אחותו של יששכר, ז׳קלין בת העשרים,
חיילת, אומרת :״אנחנו פוחדים לישון
בבית מאז המיקרח. אף אחד מאיתנו לא
יוצא מהבית. אנחנו פוחדים שאשתו היא
המוח המתכנן, והיא מסוגלת לד,כל. בלילה
שעבר הסתובב כאן אוטו כל הלילה, ואנחנו
פוחדים. אולי יחטפו לנן עוד ילד.
אני משוכנעת שלאשתו יש יד בדבר.
שמד, ז׳ולייט, והיא טיפוס מסוכן. זה מוזר.
שלוש שנים יד,ודד( ,החוטף) כבר לא נמצא
איתר, כמעט, כיוון שהיא בוגדת בו, והנה,

שבועיים לפני החטיפה פיתאום חזר אליה
הביתה כאילו כלום לא קרה. היא הרי
לא הסתכלה עליו מאז שהיה בכלא ופית-
אום, לפני החטיפה, חזר אליה והכל
בסדר.״
יששכר מבקש לרדת לחצר, לשחק עם
חבריו. ההורים והאחות אינם מוכנים. כלל
לשמוע על אפשרות כזאת .״אל תזוז
מהבית !״ הם פוקדים עליו. אומר שלמה :
״אני מכניס את הילדים לישיבה בבני-
ברק, או לקיבוץ. הם לא יגורו כאן יותר.
גם אני מפחד להישאר כאן. אנחנו חיים
בפחד. אשתו (של יהודה) זה ממזרה
גדולה. בן־אדם לא טובה. אנחנו מפחדים
ממנה. מה עשינו להם 1מה עשה הילד י
אין לנו כסף. אני עובד משש בבוקר
עד תשע בלילה, להביא כסף הביתה. הנה,
הבנות כולן עוזרות בחנות. ז׳קלין לא
גמרה תיכון בשביל לבוא לעזור לי בחנות,
שיהיה מה להביא לילדים. אז מה רצה
מהילד?״
שלמה אינו הולך לעבודה. הוא מסתובב
בבית, ומתפרץ מדי פעם בחימה :״אני
לא יכול לעבודה עכשיו ! אין לי ראש !
(המשך בעט׳ )36

ה חו טף
ג א להרגיע

ך • ילד נחטף על־־יז־י דודנו בצהריים,
\ 1אולם הדבר נודע למישפחתו רק כעבור
שש שעות• החוטף טילפן אל שכנתם,
רחל חליוואה, וזו קראה לאבי הילד,
שלמה. החוטף הורה לאב כיצד לפעול
והיכן להניח את הכסף: בסל־הניירות

011 )111ף יהודה אביטל, שהוא
בן אחותה של אם היייייי-ין
חטוף,
בנישואיו לאשתו השנייה, דולייט.

1 31

עמוד 32

פתח כ-PDF פתח כתמונה

מו תהשדנערה
(המשך מעמוד )29
על הקו, היא ביקשה ממני בקול לא-לה
שאבוא. אמרתי לה שאני עם בחורה, שזה
בלתי-אפשרי. היא אמרה לי שהיא עובדת
במועדון הלילה קאראוואן, ושהיא מייד
מגיעה. אמרתי לה :׳לא!׳ ואז היא פרצה
בצעקות ובאיומים :׳אני אראה לך מה
זה לא! אני ארצח אותך! אני אהרוס
אותך!׳ וטרקה את השפופרת.
״למרות שאין בי אשמה, אני מרגיש
אשם. אני מרגיש שכולנו אשמים. בילבלנו
אותה עם עולמנו, השונה מעולמה שלה.
מצד אחד היא לא יכלה להתקבל לחברה
ההגונה שלנו ומצד שני לא יכלה לחזור
אל הפשע. כמו שאני מכיר אותה, היא
היתה מתאבדת בלאו־הכי, גם בלי שום
קשר לסרט.״
זהבה לא היתה מרוצה מהסרט כשראתה
אותו. היא אמרה לליווי כי הוא אינו די
עצוב, אינו סוחט דמעות. ובכלל — אינו
טוב כי הוצאו ממנו הקטעים שבהם סיפרה
על ילדותה.

היחסים בין לי׳הי וזהבה נותקו. יקי
יושע טוען, כי זהבה היתה ממורמרת ביותר
:״זהבה היתד! זקוקה לליהי באופן
נואש. היא היתד. זקוקה לידידותה ולעצו-
תיה, אבל ליהי נעלמה.״

גסיוגות
ס חי ט ה
ומדת דיהי :״אני צעירה מכדי
לאמץ ילדה בת ,19 היה לי קשה,
אני מודה. בזהבה צריך היה להשקיע
מורה, רופא, קוסמטיקאי, פסיכיאטר ובית.
בשלב מסויים לא יכולתי להיות כל הדברים
האלה ביחד. אני •לא יודעת, אולי
לקחתי על עצמי יותר מדי דברים. מכל
מקום, לפני שיבעה חודשים צילצלה אלי,
ואמרה בקול שלא הכרתי׳ :תוך חמש
דקות אני באה אלייך עם מישהו.׳ אמרתי
לה :׳בואי.׳ היא הגיעה, נכנסה הביתה
כמו בן־אדם זר, ואסרה , :מחכה לי מישהו

0י פ 1רהשלה׳ די ד ה־ הי צ או־ ת:

״העול התחתון הרג
אותה! יי
ף וא ארי, כחור, אל תאמין לאף
אחד, כי רק אני יודעת את הסיפור
האמיתי של זהבה.״ הצעירה השחרחורת,
חטובת־הגוף, יצאה מתוך קבוצת־שיחים
נמוכה בצד הדרך-לא-דרך, העוברת במרכזה
של מעברת האסבסטונים בטבורה
של לוד.
עיניה היו אדומות, כנראה עישנה סם
כלשהו לפי שאזרה אומץ לגשת למכונית,
שעליה התנוסס השלט עיתונות. שעה
קלה עקבה אחר כתב העולם הזה, מאיר
דורון, אשר המתץ במכוניתו לבואם של
בני מישפחת טוויזר, מול צריף האסבסטון
הפרוץ והרעוע, המוקף קוצים מאובקים
ופסולת מצחינה.
היא נכנסה למכונית במהירות. היתד,
עצבנית .״סע מכאן!״ פקדה. אחר הציגה
עצמה :״אני זונה. אני חברה של זהבה.
כבר הרבה שנים. מאז שהיינו ילדות
תמימות, טיפשות. כואב לי לראות את
כל הכותרות בעיתונים ואת הסיפורים.
העיקר חסר. האמת איננה. לא האמת של
המישטרה או של הטלוויזיה. האמת של
זהבה.״
היא העיפה תלתל שחור שנפל על עיניה,
ביקשה שיקראו לה אסתי (שם בדוי.
שמה המלא שמור במערכת) .אחר כך,
בסימטה צדדית במרכז לוד, דיברה מהר,
כאילו השתוקקה לסיים מהר את אשר
החליטה לספר. היא אסרה על הכתב אפילו
להדליק את האור הפנימי במכונית כדי
שיקל עליו לרשום את דבריה. הביטה בחשד
אחר כל עובר־אורח. כל מכונית
חולפת עצרה את שטף דיבורה.
״תראה, אני לא פראנואידית,״ פתחה.
״אני פשוט כבר לא תמימה.״ על עצמה
סיפרה רק מעט. היא בת ,20 נולדה ב־מארוקו.
גרה עם הוריה שנים אחדות באופקים.
אחר־כך עקרה המישפחה למעברה
בלוד .״וכאן אנחנו תקועים, שמונה נפשות
בחדר וחצי, כבר הרבה שנים. מכאן
אי־אפשר לצאת. הכל טובע בסמים. זאת
הממלכה של העולם התחתון. אחרי תשע
בלילה לא תראה כאן ניידת־מישטרה או
שום מכונית אחרת. בלוד מפחדים ממעבדת
האסבסטונים,״ אמרה בקול צרוד,

נוקב.
היא ביקשה לעבור לספר על זהבה,
״כי לא אותי חיפשת כאן,״ כדבריה והתחילה
דווקא מן הסוף :״ההורים שלה והאחים
ברחו מן הבית. הם מפחדים מהעולם־
התחתון. אני מצהירה שהעולם התחתון
הביא את זהבה לאן שהיא הגיעה. לבית־

הקברות. להיות גופה מתחת למכונית
בצומת גהה.
״כבר מההתחלה של החיים שלה,
היא יכלה לדעת שלא ייצא ממנה
כלום. היינו ילדות, כשכל מיני גברים
מגודלים ומפחידים לקחו אותנו אל בין השיחים
ואנסו אותנו. בהתחלה היינו בטוחות
שככה צריך להיות בעולם. שככה זה.
״לפני שבע שנים מתה אמא של זהבה,
שהייתה חולה הרבה שנים עוד קודם-לכן.
המעמסה של ׳לגדל שבעה ילדים בלי כסף
שבר אותה. אני לא יודעת ממה מתה. אבא
של זהבה היה עובד בצבא (אזרח־עובד־צד,״ל)
,וכבר קודם היתד, לו מישהי אחרת,
נום פת.אחר-כך הוא התחתן איתה, והאשה
השנייה רצתה להביא עוד ילדים לצריף
של שני חדרים ומיטבחון. היו ויכוחים
עם הילדים הגדולים, האחים הבוגרים של
זהבה.
״אני זוכרת אותנו בתור ילדות. זהבה
נולדה בדרום, באיזה מעברה. אבל כשהקימו
את מעברת לוד העבירו אותה ואת
הוריה ואת האחים לכאן. את בית־הספר
העממי גמרנו בקושי. הדרך לבית־הספר
היתר, ארוכה. לא היו לנו מחברות. לי
ולזהבה היתד, מחברתיחשבון משותפת בכיתה
ר. לא היה איפה להכין את השיעורים.
כל החיים היו בחוץ, על הכביש,
בין השיחים עם הבנים הגדולים. מלוכלכות
תמיד, עייפות משינה לא־נוחה במיטה
עם עוד ארבעה אחים ואחיות, כמו
שישנה זהבה. היינו ילדות, אבל ידענו
שאם לא נברח מהמעברה, פה יהיה הסוף
שלנו. כאן נמות.
״אחר־כך התחלנו להבין מה זה להיות
זונה. מה זד, עולם תחתון. זהבה הפכה
זונה קצת לפני. היו שני בחורים, שהיו
להם עוד כמה זונות, שהוציאו אותה כל
ערב במכונית פיאט חדשה לתחנה המרכזית
בלוד. זה היה לפני שבע שנים
בערך, כשזהבד, היתד, בת .12 היא הייתה
עושה אולי 30 מיספרים בלילה. לפנות־בוקר
היו מחזירים אותה לבית ,׳נותנים
לה עשר או עשרים לירות ושולחים אותה
לישון.
היא הפסיקה לבוא לבית־הספר. בבית*
הספר גם לא היה איכפת ממנה לאף אחד.
היא היתד, כלום. בבוקר עזבה את הצריף
ותחת עץ, קצת רחוק מהבית שלה שאבא
לא יראה, הייתה ישנה עד הצהריים. בצהרים
אני חזרתי מבית־הספר, והיינו
קונות ממתקים במכולת במעברה. היינו
משחקות, אבל היא פיתאום היתד, יותר
מבוגרת. לפעמים הקיאה פיתאום, הרגישה
רע. התחילה לעשן. למרות הכל היתד,
ילדה יפה ומפותחת, מבחינה גופנית וגם
בשכל.
כשראיתי אותה, החלטתי שאף פעם לא
אהיה זונה. אבל לא עברו כמה חודשים,
וגם אני נפלתי בידיים שלהם, של הסרסורים.
במעברה הבל דפק. לא היו טעויות.
בל אבא ידע שהוא צריך לתת את
הילדה שלו שילמדו אותה להיות זונה.
אחר־כך היו מעבירים אותה מיד ליד,
לסרסורים אחרים. אני בטוחה שהיו מקבלים
כסף על הילדות של המעברה, שהעבירו
אותן לעיר הגדולה.
אחר־כך נפרדנו לכמה שנים. התראינו
רק לעיתים רחוקות, בצידי
הכביש. זהבה התחילה לעשן סמים. היתד,
במוסד צופיה. עצרו אותה כל שני וחמישי.
כסף לא היה לה. כשביקרתי אותה ב-
צופיה, היא אמרה לי , :כשאצא מכאן אני
אסתדר. אברח מהם. אגור במקום רחוק.

בחוץ, אני צריכה לגמור מהר. אני לא
חושבת שרק את צריכה להרוויח על הסרט
הזה. אני רוצה ממך 30 אלף לירות ומיב־תב
שתדאגי לי לכל החיים, אחרת אני
אהרוס את הסרט.׳
״היא היתד, מאד קיצרת־רוח. הבנתי שמישהו
השתלט עלייה והשבתי באופן חד-
משמעי ׳ :לא !׳ הוספתי, שמצידי אפשר
שהסרט לא יוקרן, כי אם היא נמצאת
במצב כזה, הסרט לא אמין, מכיוון שהסרט
מדבר על בחורה ששיקמה את עצמה.
אמרתי לה :׳קחי את הפרטים של
ג׳ודי לוץ, מנהלת המחלקה לסרטים תעו־דיים
בטלוויזיה, שברשותה נימצא הסרט,
ודברי איתה. הסרט לא שלי.׳ היא אמרה :
׳את כועסת. אני הולכת ואתן לך שבוע.׳
למחשבה. יצאתי החוצה והספקתי לראות
מכונית שברולט מתרחקת.
״כעבור שבוע צילצלה. אמרתי לה שאני
בכתבות ואפילו בקטע בלקראת שידור.
נכשלתי אם היא סוחטת ממני. אמרתי ילה
שהיא היתד, יותר חשובה לי מהסרט, יוש־

נמאס לי להיות זונה.׳ והיא באמת ניסתה
לשקם את עצמה. עם הסמים היה לה
קשה, וכשהיינו נפגשות בשכונה או ברחוב
הירקון, הייתי רואה את הציפורניים שלה,
שהיו כסוסות עד השורש מרוב עצבים.
אין זונה שלא נופלת לסמים. הסרסורים
מכריחים את מי שלא רוצה. אבל תראה
לי בחורה אחת שיכולה לשכב עם ארבעים
גברים בערב אחד בלי סמים? !״
זהבה עזבה את המוסד. נערה בת 16
שאות קין טבוע במיצחה, וניסתה לחפש
עבודה .״אבל איזו עבודה כבר היתד,
יכולה למצוא?״ אומרת אסתי בקול מהורהר
.״הרי אפילו בית־ספר יסודי לא גמרה.
לא ידעה לקרוא, לכתוב. היתד, עובדת
כמנקה ושוטפת בכל מיני מישרדים ב־פתח־תיקווה.
פעם סיפרה לי שגם בעבודה
מסודרת עם 800 לירות בחודש נטו, יש
כל ימיני טיפוסים מפחידים שמנסים להת לבש
עליה. מנקים אחרים, בוסים, אחראים.
פעם
באתי לדירה שלה בפתח-תיקווה.
דירה שכורה. גרה שם עם בעלת־הבית.
כל השכנים הסתכלו עלי כשדפקתי על
הדלית שלה. היא היתד, מייואשת, בכתה
לפני. אמרה שהיא לא יכולה להמשיך
לחיות ככה, .אני אפילו רעבה לפעמים,
כי אין לי כסף לאוכל,׳ אמרה לי אז. היא
סיפרה לי שהיא שוכבת עם כל מיני גברים
בשביל שיתנו לה קצת חשיש, .עם זה
אני בורחת מכל הצרות,׳ אמרה, .את יודעת
מה זה לעבוד 14 שעות ביום כפופה, מושפלת?
זה יותר גרוע מלהיות זונה.׳
האמת היא שזהבה היתד, תמיד זונה.
בשביל סמים או בשביל סרסורים. היו
תמיד אנשים מהעולם־ד,תחתון שדאגו לבקר
אצלה כל כמה זמן, לעיתים קרובות.
להזכיר לה מי היא, ושהם יבולים כל רגע
להפוך אותה שוב לזונה שלהם. זהבה
ואני, עוד ממתי שהיינו תינוקות, נועדנו
להיות זונות, כמו שהבן של מדען נועד
להיות מדען.
אצל האבא שלה והאמא החורגת, שהיא
לא אהבה אותה וזד, היה הדדי, ביקרה
רק לעיתים רחוקות. פעם הגענו יחד לשכונה,
ואז דיברו על כל מיני דברים
שהיו במישפחה שלה. מריבות בלתי-
פוסקות. צעקות. האב היה מכה את הבנות.
האחות שלה כבר היתד, בדרך לזנות וזהבה,
אני לא יודעת למה, היתד, מביאה
להם כל שבת שוקולד או משהו אחר.
מראה רצון להתקרב, במקום לברוח.
אחר־כך היא הכירה את החבר שלה,
זה שכתבו שהיא הלכה להתחתן איתו
בעוד ארבעה חודשים. הוא יהיה גם בן
עבריין. אחר־כך החליט שהוא דתי, ואחר״
כך ׳נעשה שוב עבריין ונכנס לבית־הסוהר.
ולכל העסק נכנסה הטלוויזיה.
ברגע שהתחילו לדבר בין הזונות שעושים
תוכניית על זהבה, ידענו שיהיו
בעיות. אני בעצמי, עוד לפני שנה, הזהרתי
אותה, :אל תעשי שטויות. תמשיכי
לחיות כבה, את לא תהיי מזה סופרסטאר,׳
אמרתי לה, אבל טימטמו לה את הראש.
היא אמרה לי שזה הצ׳אנס שלה בחיים.
אולי יגלו אותה, מישהו יאמץ אותה. ואז
התחילו האיומים עליה. מכות, קללות,
מיכיתבים אנונימיים. אחר-כך זה נעשה
יותר גלוי. הסרסורים, כשהם רוצים, יודעים
לארגן יפה מאד, מאפיה׳ מסודרת
ומאורגנת.
העולם התחתון הרג את זהבה.
אתה יכול להיות בטוח בזה. זה לא
משנה אם מישהו סימם אותה ודחף אותה
מתחת לגלגלי המכונית בצומת גד,ה׳ אי
שהאיומים עשו את שלהם וזהבה נשברה.
היא ניסתה להיות אחרת, ללא הצלחה.״

התשובה שלי היא לא! היא טרקה את
הטלפון.
״מאוחר יותר פגשה בנדב לוויתן במיש־רדו
של יקי יושע, ואמרה לו :׳במיקרה
שאני מתחרטת ולא ירוצה שהסרט יוקרן,
מה אני צריכה לעשות?׳ ינדב רשם לה
על פתק את מיספר־ד,טלפון של משה עמי-
רב, דובר רשות־השידור, ומסד לה אותו.
הוא גם הזכיר לה שיש לה חבר עורך־
דין, ושהוא יכול לעזור לה לבטל את
ההקרנה. לא שרצינו לבטל, אבל היינו
עייפים מזהבה ומהטרים שלה, נגמר לנו
הכוח.
״אני מוכנה להישבע על כך שלזהבד, יהיה
חשוב שהסרט יוקרן, כי הוא הציג אותה
באור הכי חיובי שאפשר. היינו חולמות
ביחד כמו ׳נשים, והיא אמרה שהחלום
שלה הוא שמישהו בעל אמצעים יגלה
אותה וירצה להתחתן איתה ולהוציא אותה
מהבוץ.
״שלושה •שבועות אחרי שנדב מסר לה
את כתובתו של דובר רשות־השידור, היא
טילפנה שוב לנדב ואמרה שאיבדה את
הפתק. הוא מסר לה את הפרטים שנית.
זהבה בחורה אינטליגנטית, היא ידעה לטלפן.
חוץ מזה, יכלה לבקש מיקי, שב־מישרדו
עבדה, להרים טלפון בשבילה.״
אומר יקי יושע :״זהבה באה אלי ואמרה
לי שהיא לא רוצה שהסרט יוקרן,
כי הוא יהרוס את כל מה שהצליחה לבניות.
אמרתי לה שאני לא מאמין לה אבל אם
היא באמת רוצה, אפשר למנוע את
הקרנת הסרט. ואני אעזור לה. היא סיפרה
לי שטילפנה לליהי ולנדב, וביקשה
לבטל את הקרנת הסרט. פגשתי בליהי,
שאלתי אותה מיה העניין, והיא אמריה לי:
׳זהבה סתם רוצה לסחוט ממני כספים.׳
אחר־כך היו לי בעיות איתה על הסרט.
היא החליטה שמנהל־ד,ייצור של סוסעץ
אינו שווה פרוטה, ושהיא יותר בישרונית
ממנו. אחרי פעמיים־שלוש של ויכוחים סוערים
אמרתי לה :׳או שאת שומעת מה
שמיניהל־ד,ייצור אומר ילך או שתלכי ׳.היא
הלכה ולא חזרה.״
ליהי חנוך אומרת, שאילו רצתה
זהבה באמת לעכב את הקרנת הסרט,
היה זה נעצר תוך שניה אחת. ואכן, הנושא
מסוכן מכדי שהטלוויזיה תעקוף את מי
שמתנגד ׳להקרנתו.
הגיע ה־ 27 במאי, מועד ההקרנה הראשון׳
שהיה מלווה בפירסומים בעיתונות,
מדוע לא הגיבה זהבה אז? קשה להסביר,
כי כיום אין כבר עם מי לדבר. חודש ל-
אחר־מכן לא היו פירסומים בעיתונים, ל הוציא
את טורי האינפורמציה ואז התאבדה
זהבה. מדוע?
מסביר הפסיכיאטר המתמחה בשיקום
נרקומנים :
״ליד,י היתד, האדם מהעולם ההגון ששמר
עם זהבה על קשר• ,והכניס אותה לעולם
שלו. ליהי הציגה לפניה את מה שאין
לה, ואת מה שהיא הבינה כי לא יהיה
לה לעולם. זהבה התאבדה כדי לנקום
בליהי, מייצגת העולם ההגון הבלתי־אפש־רי
לגביה.
סיבה נוספת יכולה להיות לדיברי הפסיכיאטר,
העובדה שבשכבות הנמוכות של
אנשים מסוגה של זהבה, אופייני מאד כי
לאחר יצירת קשר הזק ויום־יומי, הסירוב
הראשון שבו נתקלים דומה לנעיצת סכין
בגב. כך הרגישה גם זהבה, ובחרה במוות.
אולם קיימת גירסיה נוספת, שלישית.
זהבה ניתקה בזמן האחרון כל קשר עם
ידידיה ההגונים, אנשי הבוהמה ששמותיהם
מתנוססים במדורי הרכילות. יש
הטוענים, כי אחרי ״שהתייאשה מהעולם
ההגון, שבו הרגישה לא־בינוח ואליו, הבינה׳
לא תתקבל לעולם, שבה אל עולמה
שלה, העולם התחתון. שם, בין זונות
׳וסרסורים, הרגישה כמו בבית. היא הזרה
אל ד,הרואין, והזריקה לעצמה מיספר פעמים
ביום. אלא שיחד עם זאת לא היתד,
מוכנה להשלים עם הידרדרותה המחודשת.
היא נקרעה בין שני העולמות ובחרה למות,
אולם כנקמה האשימה במותה את ליהי
חנוך, שהיתר הגורם הישיר להיכרותה
עם העולם האחר.
גירסה נוספת טוענת כי ידידה, יעקב
טפליצקי, הגיע העירה לחופשה בת יומיים,
והיא בילתה איתו את היומיים הללו. ידוע
כי הוא התנגד •להקרנת הסרט, וייתכן
כי איים עליה שאם הסרט יוקרן הוא לא
יתחתן איתר. או עוד גרוע מזה.
בינתיים עדיין לא נמצא הנהג הדורסן,
וגם היעלמותו התמוהה של זה נותרה
בגדר תעלומה. פלוגת מילואים ששבה
מבסיס צבאי בדרום גילתה את גופתה
של זהבה על הכביש וחובש הפלוגה קבע
את מותה.

שרית ישי !

עמוד 33

פתח כ-PDF פתח כתמונה

במדינה

חינוך קורבן השיטה

תזמיד השמיגית החייט רפי
צז מצפונו, ותחת בחינת־בנרות
במתימטיקה כתב
מיבתב־מחאה רשר־החינוד
״גמרתי !״ המורדדלסתים טיקה זזנדהם
פסע בצעדים מחירים לעבר שולחנו של
אמנון דוידוביץ 18 תלמיד הכיתה השמינית
בבית־הספר התיכון העירוני ב הרצליה. סביבו היו שקודים עשרות תלמידים,
חבריו-לכיתה, על טפסי בחינת־הבגרות
במתימטיקה.
האווירה בכיתה נסערה מייד .״התרגיל
הזה שלך לא יצליח,״ לחש המורה. פניו
האדימו. כבר יום קודם־לכן נפוצו בחדר-
המורים השמועות על התלמיד הסרבן,
שתחת בחינת־בגרות במתימטיקה בכוונתו
לרשום על גליון־התשובות הצהוב מיכ־תב־מחאה
לשר-החינוך החדש, זבולון המר.
אך איש מתלמידי ומורי בית־הספר
^ לא האמין שהנער אמך־השיער, הידוע
כתלמיד שקט וחרוץ, אכן יבצע את איומו.
״הוא לא יעז!״ אמרו .״להפסיד בחינת-
בגרות בגלל עיקרון?״ הידיעות בעיתונים
עוררו מחאה אדירה בקרב תלמידי־התיכון
בארץ. אמנון הפך בן־יום סימלם
של הממורמרים.
״אני פשוט לא מסוגל לכתוב את הבחינה
אחרי שהקדשתי כל-כך הרבה לילות
ללא שינה כדי להתכונן אלד״״ סיפר,

תדמיד־מוחח דווידוכיץ
כצו המצפון
דקות אחדות אחרי שעזב את כיתתו,
כראשון המסיימים את ה״בחינה״ .״ה!
גילוי שבחינות־בגדות נמכרו לכל ה!
מרבה במחירן הרס לי, בבת־אחת, את כל
{ הערכים שעל־פיהם ניסו, כביכול, לחנך
אותי במשך כל השנים.״
החלטת הכן. ההחלטה היתד! קשה. ן האב, עובד בית־מלון בהרצליה והאם,
נרעשו לרעיון שבנם לא יגש לבחינת!
הבגרות .״אבל ההתנגדות לא היתר חריפה
ביותר, ובסופו של דבר ההחלטה ניתנה
בידי,״ אומר אמנון, הלבוש ברישול,
אד מדבר ברצינות גמורה.
״עד שנפלה ההחלטה היו לי, כמובן,
הרבה לבטים. זאת לא החלטה של רגע.
עשיתי לעצמי את השיקולים, והחלטתי
לבסוף לתת למצפון לומר את שלו.״
ן היחידה שהצטרפה אל צעדו יוצא־הדו־פן
של אמנון היתד. אסתר יעקב, תלמידה
אכסטרנית — הנראית כילדה שובבה.
״אחדי כל מה שקרה, אין לי כוח וחשק
לעשות את הבחינה,״ הכריזה.
המנהל צידד. סיבוב קצר במיסדרו־נות
בית הספר גילה מראה שאינו מלבב
במייוחד. התלמידים, כמו תמיד, היו מתוחים,
קצת עצבניים. היו גם המעתיקים
הקבועים והמשגיחיות חמורות-הסבר.
,דווקא מנהל בית־הספר, אשר גוטסמן,
״נמוך־קומה וממושקף, דמות קלאסית של
המורה הישראלי המשמש בהוראה זה יותר
מ־ 40 שנים, צידד בצעדו של תלמידו,
״זה עניין למישטרה ולמישרד־החינוך,״
אמר .״המניע המצפוני של אמנון, וה עובדה
שהוא עיקבי, גורמים לי להעריך
את הצעד. אולם, יחד עם זאת אינני רואה
מה התועלת בכך שאמנון יקריב את
עצמו.״
ה עו ל ם הז ה 2079

שנו הנשס ה־שואר׳
גגגן את הוליווד
64א כל אדם יכול להרשות לעצמו
/לוותר על סכום של 300 אלף דולאר
המוצע לו כשכר־טירחה, מבלי שיצטרך
למעשה לטרוח כלל. סוכן־הנשק הישראלי
הצעיר, ארנון מילצ׳ן, יכול היה להרשות
זאת לעצמו.
זה היה לפני כשנה וחצי בעת שחברת
מידלסקס האמריקאית, חברת בת של דיי־תואון,
היצרנית האמריקאית של טילי קר־קע־אוויר
מסוג הוק, הודיעה לפנטאגון על
כוונתה לשלם סכום של 300 אלף דולאר,
כדמי עמלה לסוכן הישראלי של •החברה,
כחלקו בעיסקת הטילים החדישה שנחתמה
בין ארצות־הברית וישראל.
ארנון מילצ׳ן. נציגה הישראלי של ריי־תואון
הצהיר כי הודיע מראש למשרד־הביטחון
הישראלי כי הוא מוותר על העמלה
שלו בעיסקה זו. גם תביעתה הפומבית
של רייתואון להתיר לה לשלם את דמי-
העמלה לא עזרה. מילצ׳ן הצעיר, שעד
אז נודע שמו בישראל בעיקר כנער־ישע־שועים
ובן חוג־הסילון הבינלאומי, פשוט
לא היה זקוק לחופן הדולארים ־שהוצע לו.
בשבוע שעבר ניתן היה ללמוד מדוע
יכול היה מילצ׳ן להרשות לעצמו לוותר
בנדיבות כה רבה על סכום שיש בו לכל
הדיעות לאזן את תקציבה של משפחה ישראלית
ממוצעת. עתון עסקי־השעשועים
האמריקאי החשוב דראייטי גילה כי ״התע־שיין־המיליונר״
הישראלי הצעיר ( )33 שולט
כיום באימפריית־עסקים שמחזורה השנתי
מגיע ל־ 200 מיליון דולאר בשנה —
סכום מכובד גם בקנה־מידה אמריקאי.
וראייטי מצא לנכון לדווח על מחזור
עסקיו של מילצץ לא משום שעסקי־הנשק
הפכו לאחרונה לעסקי־שעשועים, אלא בשל
העובדה שנכדו של חיים אליעזר מיל־צץ,
מייסד שושלת המילצ׳נים הישראלית,
שעלה בתחילת המאה מהעיירה בפולין
לחוף יפו, היה פועל בכרמי נס־ציונד. לפני
שרכש את הנציגות הישראלית של סו־קוני־ואקוס
והתעשיות־הכימיות והממלכ תיות
( )1.01.של בריטניה — אותו נכד
הופך עתה לאחת מדמויות המפתח במימון
תעשיית־הקולנוע הבינלאומית, כולל זו
של הוליווד.
דיווח חווראייטי לקוראיו, שהם בעיקר
אנשי עולם עסקי־השעשועים הבינלאומי :
״ארנון מילצץ, השולט במחזור שנתי של
200 מיליון דולאר באמצעות 30 חברות,
שעסקיהם מסתעפים מכימיקלים ועד אלק טרוניקה
והפועלות ב־ 17 מדינות עומד
להפוך את תעשיית־הקולנוע למרכז עיסוקיו.
״הוא
הניח את כל עסקיו האחרים
בידי נאמנים במאמץ לספק עתה מה
שהוא. מגדיר מצורך יצירה פנימי׳ ומעניק
לעצמו -שלוש שנים כדי להגיע להצלחה
בהפקת־סרטים. אחרי זה, הוא אומר,
הוא יעריך את המצב מחדש. ברור שהמיל־יונר
הצעיר אינו מבזבז זמן. הוא הקים
כבר שותפות עם המפיק האמריקאי אל־יוט
קסטנר כשהוא מממן את סרטו בלאק
ג׳וי.
״הוא סיפק גם מימון, בסך של 5.5מיליון
דולאר, לסרט מגע המדוזה בביומו
של ג׳ק נולד המצולם עתה באולפני פיגווד
בבריטניה עם ריצ׳ארד ברטון, לינו וני
טורה ולי רמיק.
״למילצ׳ן אין שאיפות להפוך לעוד
מפיק קולנוע היוצר הרבה סרטים בכל
שנה מבלי ישיוכל להעניק לכל אחד מהם
טיפול אישי ותשומת־לב מיוחדת. הרעיון
של מילצ׳ן הוא לבחור בפרוייקטים מסו־יימים
שבהם הוא מאמץ ולטפח אותם לאורך
כל הדרך.״

^ ינני מאמין בניתוח הקד של
/ /י המחשב מה יכול להיות דלפוטג־ציאל
של סרט, המבוסס בעיקר על כוח

המשיכה הקופתי של כוכביו,״ אמר מיל־צץ
לכתב הווראייטי שראיין אותו .״אם
אני מחבב תסריט אשב עם הסופר ואדון
בו. אם נגיע להבנה בקשר לכיוון של
התסריט אז נשב ונדון בליהוק. כאשר
נחליט על השחקנים המתאימים לתפקידים
הראשיים, אפגש עמם איישית. אין לי שום
עניין בסוכנים או מתווכים והג׳וב שלי הוא
לשכנע כל אחד מהם בערכו של התפקיד
המוצע לו אפילו לפני שראה את התסריט.

במפתיע התגלה ארנון כאיש־עסקים מזהיר•
הוא הרחיב את עסקי החברות של
אביו, רכש סוכנויות נוספות, פיתח ק-שרי
מסחר עם מדינות רבות, הפך לאיש־עם־
קים מוכר ובעל השפעה בקנה-מידה בינלאומי.
לפני כשנתיים העביר למעשה את
מרכז עסקיו מתל־אביב לפאריס. למרות
שהוא מחזיק עדיין בדירת פאר בהרצליה,
הוא נודד על פני העולם בחוג אילי־ההון
הבינלאומי ובצד הצלחותיו המסחריות הוא

עם בריז״יט

רעייתו, נראה ארנון מילצץ בראשית דרכם המשותפת.
הוא הכיר את הדוגמנית הצרפתיה ליבנת־הע 1יער, שהיא
קרובת־מישפחה של מי שהיה ראש ממשלת צרפת, מנדס פראנס, בעת שהגיעה לתצוגת־אופנה
בארץ, נשא אותה לאשה. באחרונה נפרדו וברידיט חיה עם שלושת ילדיהם בפרים.

)3611111)1118)113118־3!16 181 וז1\/111110
8301)61 80 ! ?10)11168׳(860011168 1) 6

״ ? 01(6־ 13611 10511 0 0 1 0 ? 1ז 152ת 3? 6״ ₪ 0
תז 1ת8 38 3ת 81ז 16ח 13113115 6ז 51ט)1ח1ץ311001
0151111(111100

-ח13 110 דז ) 0ת 1־06 101־ 80111׳ל\ 6ח 1ח13־ו 0ק

200 מיליון דולאו

זהו מחזור־העסקים השנתי של איש־העס־קים
הישראלי ארנון מילצ׳ן, לטענת עיתון
עיסקי־השעשועים האמריקאי ״וראייטי״? .לטענת העיתון עומד המיליונר הצעיר, שנודע
בישראל כסוכן־נשק, להקדיש עצמו בשלוש השנים הבאות למימון הפקות־סרטים גדולות.

״השלב הבא עבור כולם הוא לבחור את
הבמאי. רק אז אני אוסף את הכסף ואנחנו
קובעים את יום תחילת הצילומים.״
הווראייטי מספר עוד לקוראיו כי מיל-
צץ רכש את השכלתו בבית הספר הגבוה
לכלכלה בלונדון והחל את הקאריירה שלו
בכך שאירגן צוותים לבחון תכשירים כי מיים
שיוצרו על־ידי חברות ענק כמו
וופונט או איי.סי.איי. את תוצאות המיב־חנים
המיר בזכויות השיווק של חברות
אלה.
העובדות במציאות הן קצת שונות. האמת
היא שמילצ׳ן ירש מאביו, דב מילצץ
סוכנויות רבות ומפעל משגשג ומצליח
לחומרי הדברה שפותחו על פי מחקרים
שנעשו בארץ. ארנון היה אז רק בן ,22
•נער־שעשועים באופיו, וכל אלה שהכירו
אותו נחלקו בדיעותיהם כמה זמן יקח לו
לבזבז את הרכוש שהוריש לו אבץ.

גם אורח קבוע בבתי־ההימורים של לאס־וגאס.
מסתבר
כי אם יהפוך המיליונר הישראלי
הצעיר לאחד המממנים החשובים של תע שיית
הקולנוע הבינלאומית, יהיה זה בזכות
הנטיות הבוהמיות והשאיפות ד!אמ־נותיות
המודחקות שלו.
בראיון לווראייטי טען מילצץ כי בשל
שאיפותיו האמנותיות המודחקות נהג לתמוך
בציירים וסופרים עד שנוכח כי מה
שהוא רוצה באמת זה להיות מעורב בייצור
סרטים.
הוא מאמין כי הטכניקה בה אסף יחד
צוותים של כימאים וקבוצות של ארשים
כישרוניים כדי שיפעלו לצידו כיועצים
תעניק לו הזדמנויות טובות גם בתעשיית
הקולנוע .״אסוף מספיק כישרונות מסביב
לך,״ הוא אמר ״ואנשים יגיעו אליך גם
מסקרנות וגם מפני שיש לך מה למכור.״

עמוד 34

פתח כ-PDF פתח כתמונה

במדינה
ד ר כי חיים
טריפ ש ל הרם עצמי

כזכות כישרוגו הבולט מגכאים
דו עתיד מזהיר — אך הוא
מסתבר?יא־הרן? עם המישטדה,
עם עצמו ועם בולם
״אני מעדיף שחקן אחד פרובלמטי כמו
שרגא הרפז, על־פני שלושים שחקנים
לא פרובלמטיים.״ כך אמר בשעתו מי
שחיה חמנהל חאמנותי של תיאטרון הבימה,
יוסי יזרעאלי, על אחד השחקנים דד
כישרוניים והבולטים ביותר בתיאטרונו.
השחקן בעל הקול העמוק וההופעה המרשימה
נשוי לזמרת עידית חיים, והוא
אב לשלוש בנות: אילור, אנלי ואודיל,
שנולדו בשיטת הסרט־הנע, בזו איחר זו.
שרגא נולד בטורינו שבאיטליה, משם
עלתה מיש פחתו לישראל ושוכנת במעברת
בת-גלים. המישפחה היתד. נתמכת־סעד.
״היינו מישפחד, במצוקה. אבי היה אלכוהוליסט
וקלפן, וכמעט שלא הכרתי אותו,״
סיפר. כשהיה בן שמונה נשלח למוסד
לילדים ממישפחות הרוסות. כשסיים לימודיו
בו נרשם לבית־הספר לקציני-ים
במיכמורת, ובגיל 16 עלה על אונייה והפליג
ברחבי העולם. בעת שירותו הצבאי
הסתבך עם החוק בפעם הראשונה. הוא

ושלוש בנות, וממשכורת עלובה של שחקן
בהבימה קשה להתפרנס גם ללא מישפחה.
למישפחת הרפז תיק בלישכת־הסעד המחוזית
של תל-אביב, והיא מקבלת קיצבת־סעד.
כישרון
נדיר. מספר שלמה בר־שביט,
המנהל האמנותי הנוכחי של הבימה :״לפני
שלושה חודשים פנה אלי הרפז, ואמר לי :
,אני לא יודע מה לעשות, אני נמצא
במשבר כלכלי ונפשי. אולי אני אעזוב
את התיאטרון ואלך עם אשתי ועם הבנות
לקיבוץ. אמרתי לו, :שרגאל׳ה, תגיד מה
אתר. רוצה, אנחנו נבוא לקראתך, אנחנו
נעזור לך.׳ ובאמת עזרנו לו בהלוואות
מבנקים, שימשנו לו ערבים. אני יודע
שאפשר למות ברעב מהמשכורות המשול מות
בהבימה, אבל מה אפשר לעשות? אני,
שלמה בר־שביט, המנהל האמנותי, עושה
האלטורות בהצגות־ילדים. כמוני נוהג גם
שחקן גדול כמו מישר. אשרוב, שבונה
תיפאורות כדי להתקיים.
״ניסיתי לסדר לשרגא הצגות־ילדים, אבל
הוא לא הסכים. יש לו המון בעיות —
עם האשד״ עם הילדים, עם כסף, כולו מלא
בעיות. אבל הוא שחקן כישרוני בצורה
בלתי־רגילה. יש לו נוכחות בימתית אדירה.
תיאטרון הבימה לא רוצה לאבד שחקן
נדיר מסוגו. אמרתי לו , :תהיה בן אדם
ואנחני נעשה לד קאריירה שאף אחד עוד
לא עשה בארץ הזאת!׳ הוא לא רוצה
לשמוע. לא דרשתי ממנו שום דבר, לא
מעניין אותי מה הוא עושה בחייו הפר־

לכל הדורש

ספר התנ״ך והברית
החדשה בבריכה אחת

1 1- 1

ללימוד ולה שכלה כללית
(בשפה העברית)
— כמחיר — 15.לירות בלבד —
עבור דמי משלוח ואריזה
כתוב וצדן? את התשלום לפי הכתוכת
ת.ד 7089 .ירושלים
ויישלח לך מייד.

גיטרות * אקורדיונים אורגנים כלי־נשיפה *
תופים

מיתרים
ה ש אל ה 4מ כי ר ה +
תי קוני ם

האסיר הכניס את עצמו לכלא
דרושה דירת חדר

חדר וחצי
בצפון ת ״ א

גיחבווג מוסיקה

+טלפון ופריג׳ידר

אלנבי ( 48 ליד רח׳ גאולה) ת״א.
טל 57773 :־03
נוסד ב־1940

להתקשר למשה מאור
טל 243386 .־.03

למר 1ת הכל!
מחיר הפירסום ונול עמ 1ד
ב־ הםם 09ג 1ג

רק 3,840ל״י

שחקן הדפז, אשתו וילדותיו

נשפט ״בגלל שטות,״ לדבריו, ריצה עונש־מאסר
בבית סוהר צבאי. באותה תקופה
נפטר אחיו הבוגר, שאליו היה קשור במיוחד.
כשהשתחרר נפטרה אמו, והוא נשא
לאשר, את ידידת נעוריו, אך התגרש
ממנה כתום חודש בילבד. אחר־כך נרשם
ללימודים בבית־הספר הדרמאתי בית־צבי,
ונשא את עידית לאשה.
תפקיד לפי מידה. דרכו של שרגא
הרפז בתיאטרון ובקולנוע היתד. סוגה
בשושנים. מלכתחילה הבחינו הבמאים ב־כישרונו
הבולט ובנוכחות הבימתית המרשימה
שלו, והוא זכה בתפקידים חשובים.
כשעבד בתיאטרון חיפה התוודע אל המחזאי
הילל מיטלפונקט, השתתף בשלושה
ממחזותיו שהוצגו בתיאטרון: התיקווה האחרונה
של רחוב נחמני, שרגא קטן והקוף.
בהזדמנויות רבות הודה מיטלפונקט כי את
הדמות המרכזית במחזותיו הוא בונד, על-פי
מידותיו של הרפז, וכך היה גם בשני מחזותיו
הנוספים שהוצגו בתיאטרון הבימה :
הגג ומי־תהוס. אלא שהשתתפותו של שרגא
במי תהום, שם גילם תפקיד מרכזי, נקטעה.
מאחר שנפקד משירות־מילואים, נשלח
לרצות עונש־מאסר בן שלושים־וחמישד,
יום.
קדמו לכך תקריות נוספות עם החוק.
חודשים אחדים קודם־לכן, בעת שהשתתף
במחזה ריצ׳ארד השלישי, לא הופיע לעבודה
במשך שלושה ימים רצופים. ה־מישטרה
הודיעה לתיאטרון כי הרפז הסתבך
בקטטה והוא יושב בבית־המעצר.
שבועות ספורים קודם ׳לכך נעצר הרפז
על־ידי המישטרה באשמת אחזקת סמים.
ידידו שהיה איתו נטל את האשמה על
עצמו, ושרגא שוחרר.
חייו אינם קלים, עליו לפרנס אשד.

טייס. אני רוצה שתהיה לו מישמעת־עבודה.״
בר־שביט
גם מוחה נגד השמועות כאילו
פוטר שרגא כתוצאה ממאסרו, והוא אומר :
״אני לא יודע מי מפיץ את השמועות
האלה, אבל שרגא הרפז מעולם לא פוטר
על־ידי הבימה.״
הידידה דרשה. בעיותיו הכלכליות
ואופיו הסרבני הובילו אותו לכדי הזדהות
גמורה עם דמות הביריון המשתחרר
מהכלא שאותה הוא מגלם במי תהום.
הוא החל מתוודע אל עבריינים בלוד וברמלה,
נכנס איתם לראש אחד. כדי לפרנס
את מישפחתו סחר גם ברהיטים משומשים
בשוק בצלאל. כשנשאל מדוע נפקד
משירות־ו־,מילואים שלו, סיפר כי היכר, את
אשתו, היא ברחה מהבית והשאירה אותו
מטופל בשלוש הבנות הקטנות.
את הערב האחרון שלפני מעצרו בילה
שרגא, שגילם תפקידים ראשיים בסירטי
הטלוויזיה מאחרי הגדר ודודי ורעי, בחברת
שני שוטרים צבאיים ששמרו עליו מן
האולם בעת שהוא הופיע על הבמה. הוא
טרח לספר, לקהל הנדהם, בי שני, בראסו׳
שומירים עליו. אחר־כך לקח את ד״בראסו׳
הצמודים לבילוי איתו. הצטרפה אליהם
ידידתו, שחקנית צעירה ונשואה ששיחקה
לצידו בסרט־ד,טלוויזיה (שעדיין לא הוקרן)
חירבת חיזעה. אותה שחקנית, העובדת
בתיאטרון הקאמרי פנתה אל שלמה בר־שביט
ודרשה ממנו שלא יפטר את הרפז
בגלל המעצר. בר־שביט השיב לה, לדבריו :
״הרפז מסתדר היטב בעצמו. הוא אונו
זקוק לעורכת־דין.״
הבילויים בחברת הידידה והשוטרים ה צבאיים
נמשכו עד לפנות־בוקר, ואז הובל
שרגא אחר כבוד אל בית־הסוהר.
ה עו ל ם הז ה 2079

עמוד 35

פתח כ-PDF פתח כתמונה

מלכת־המים הגיעה לחוף מיבטחים

נותחו!
סינדוזה
יי* אורות האדומים שקישטו את גן
| 1הווילה בהרצליה לא הותירו כל מקום
לספק. במקום זה עתיד היה להתקיים,
כעבור דקות אחדות, טכס נישואיה של
מלכת־ד,מים לשעבר וגיבורת סרט־הטלווי־זיה
להיות מלכה, מלכת המים לשנת 1976
אורי חידה, לצעיר אבישי הראל, המציג
עצמו כאיש עסקים.
הכלה היפהפייה, לבושה בשימלה לבנה,
ניצבה במרכז הגן. את ראשה עיטר פרח
לילד וידיה, המכוסות בכפפות שהגיעו עד
למרפקים החזיקו בזר של פירחי־אירים.
את השימלה היפה, שהיתר, עשוייה שילוב
של בד־ניילון ותחרה הזמינה אורלי, לדבריה,
מפאריס. אל השימלה היתה מצורפת
הינומה ארוכה־ארוכה שהיתר, מונחת
הכבוד על הכורסה. לצורך הצילומים הזמינה
׳אורלי את כל בני־מישפחתד״ שיחזיקו
בשובל הארוך מאד של ההינומה.
דמיון מפתיע

הבמאי

גידעון גנני, מי שביים
את סרס־הטלוויזיה על
אורלי חידה, היה אורח־הכבוד במסיבת
החתונה שלה, הבטיח לאורלי כמתנת־נישואין
להסריט חלק בי״ת על חייה.

ך* יבוד ומשקאות נהו על׳ שולחנות
בישולי הגן, ובני־המישפחר, היו פזורים
בו. היתד, שם אמה של מורלי, בתיסרוקת־תלתלים
מוגבהת ושימלה לבנה מעוטרת
בפרווודאורלון ; היה שם אחיה משה, הצייר
קטוע שתי ידיו! והיו גם אביה,
הדומה, דמיון מפתיע לצ׳ארלם ברונסון,
שתי אחיותיה הצעירות ממנה, ואחיה ה קטן.

שימלת־נלה
מפאריס

׳ הזמינה אורלי חידה, שענדה פירחי־לילך
בשערותיה ובידיה החזיקה בזר
פירחי־אירים. השמלה, התפורה מניילון ומתחרה, היתה יפהפייה אולם שובלה היה מרשים
פי־כמה. אורכו היה חמישה מטרים וכל ילדי מישפחתה הוזעקו כדי להרימו מן הריצפה.
החתן, במיכנסיים שחורים ובחולצת־תחרה
עמד נרגש בפתח. הוריו לא הגיעו
לחופה במועד ואורלי החלה מתעצבנת.
לבסוף, באיחור של חצי שעה, הגיעו גם
הורי החתן יחד עם אחותו ובעלה ושתי
בנותיהם. אמו של החתן, בשימלה אדומה
פשוטה, היתד, המומה כשנתבקשה ללוות
את הכלה אל מתחת לחופה. היא עשתה
זאת, אולם שכהה לכסות את ראשה בצעיף
.״אני גדלתי בקיבוץ, אני לא מכירה׳
את כל השטיויות האלה,״׳ מסבירה,
ומיד הוסיפה :״בכלל, אני לא יודעת
מה הולד פה.״

לכלה
* 6א: ד,יה כל פלא בכך שאם־החתן לא
/ידעה ״מה הולך פה.״ חתונתו המרתו
נית
של בנה נפלה עליה כחטף. רק באותו
ערב התוודעו הורי הכלה אל הורי החתן,
המישפחות לחצו ידיים ואמו של אבישי
הציגה לפני הוריה הגרושים של אורלי
את בתה, בעלה, חתנה ונכדותיה. גם אמה
של אורלי הציגה לפני מישפחת הראל
את בני מישפחתה שלה, אולם היתד, נבוכה
מאד כשהיה עליה להציג את בעלה־לשעבר,
אביה של אורלי.
מתחת לחופה שאל אבישי את הרב,
כמעט מייד :״אני יכול לנשק לכלה?״
הרב השיב ״עוד לא״ ,ומשך את אבישי
הצידה, שלא יהיה קרוב יתר על המידה
אל אורלי רחמנא־ליצלן. אך אבישי המאוהב
נצמד אל אורלי כפרפר אל פרח,
קרב אליה וליטף את ידיה, הרב הזעיף
פנים ומשך אותו שוב הצידה. החתן והכלה
לא הצליחו להסתיר את התרגשותם•
לבסוף, בשעה טובה, קרא הרב את
הכתובה, שבה נרשם סך של 350 אלף
לירות, הבטחתו של אבישי לאורלי. החתן
ענד לכלתו את הטבי>ת, וסוף־סוף הותר
להם להתנשק כחוק.

טבעת
ק טנ ה
^ חד־ בך חיפש אבישי בבהלה
\ * אחר הטבעת שלו. כשסוף־סוף נמצ אה.
לא הצליח להרכיבה על אצבעו, היא
היתה קטנה מדי. אך הוא לא נואש וניסה
שוב, בעזרת סבון, כשאשתו הטרייה
עולצת :״קניתי לו טבעת קטנה
מדי, כדי שלעולם לא יוכל להסיר אותה.״
.הטכס כולו לא ארך יותר מרבע־שעה.
הקרובים המעטים התפזרו, ואורלי ׳ואבישי
מיהרו אל דירתם שברחוב דובנוב, על-
מנת להכין את המסיבה שנועדה לערב־המחרת.

שכונת־עוני —
לוויל הבאפקה

הרי את מקודשת ר׳ מי -מ מ ! הפיאנד

צעיר, לכלתו אורלי חידה. השניים היו נרגשים מאך תחת החופה.
מה גס שבני־מישפחותיהם התוודעו רק בערב החתונה, שהתקיימה
בגן יפהפה של חווילת ידידיהם של השניים,׳ בהרצליה.

לאורלי חידה, שהצליחה להיחלץ ממישכ־נות
העוני והגיעה עד לרחוב דובנוב המהודר
בתליאביב. אבישי חיכה בקוצר־רוח לרגע שבו יוכל
לנשק לכלתו, דחק ברב ללא־הרף שיאשר לו נשיקה, אולם הרב
אילצו לחכות בסבלנות עד אחרי שאורלי תהפוך אשתו כדת וכדין.

^ דירה, שאת קירותיה מקשטים טפטים
1 1וציורי-קיטש נמלאה למחוות בערב באורחים.
למרות שאורלי טוענת כי הדירה,
השוכנת באחד הרחובות היקרים ביותר
בתל־אביב היא רכושו של אבישי, היא
נראית יותר כדירה שכורה על־פי מצבה
הכללי. אולם אורלי מצטדקת כי בתוך
חודשיים עומדים היא ובעלה לעבור לווילה
הנבנית עבורם עתה באפקה, לא
הרחק.־מביתו של ראש ־עיריית תל־אביב,
שולמה >״צ׳יצ׳״) להט.
־לגבי בחורה שמוצאה משכונות העוני
של בת־ים זה יהיה, ללא״ספק, שינוי כביר.
5. 3 5

עמוד 36

פתח כ-PDF פתח כתמונה

מי רצח את הרצל־ י
(המשך מענו׳ )25
איך הוא הסתבך בתאונה. בצבא הוא היד.
נהג של מפקד חטיבת שריון, ואף פעם
לא היה מעורב בתאונה. הוא היה נהג
זהיר מאד.״
״רק יומיים לפני התאונה הוא קנה את
הג׳ים,״ מספר האב, יחזקאל ,״׳והיה מאד
מאושר. כשהיינו אצלו בבית־החולים, הוא
רצה לדעת כל הזמן לדעת מה שלומו של
הרצל, אבל לא סיפרנו לו, עד שיתאושש
וירגיש יותר טוב. הוא סיפר לנו שבזמן
התאונה הוא לא ׳ראה את השרשרת, כי
לא היה די אור בכביש, ופתאום זה קרה
והוא לא הספיק להגיב.״
גם אבי רמתי ביקר אצל דויד פטאו

ניסה, בהופעה מתחסדת בטלוויזיה, בתוכנית
עלי כותרת, להתנער מאחריות למותו
של הרצל עטיה. לדבריו, אמצעי־הזהירו׳ת
שננקטו במחסום הקטלני — היו מספיקים
בהחלט. הוא טען ורמז כאילו היתד. זו
פרובוקציה מכוונת ומתוכננת היטב מראש.
.״יש לי עדויות על כך,״ הצהיר ראש-
העיר, שהסתמך על עדויות של חרדים
כאילו ניראו נוסעי הג׳ים כבר מחצית
השעה לפגי התאונה, כשהם ממתינים סמוך
למחסום. דוברי המישטרה תומכים בגירסה
זו ואף !חוקרים נמרצות כדי לאשר אותה,
שכן גם מצבם אינו נוח. שומרי־החזק
עברו על החוק כאשר הציבו את המחסום,
בניגוד להמלצתו של היועץ־המישפטי-

של כ־ 50 קילומטרים בשעה. שני מחסומי-
המישסרה היו מוצבים באמצע הכביש,
כשמהם יצאו השרשראות שהוו מחוברות
לעמודים שעל המידרכות. מכונית ווקסהול
חנתה ממש באמצע הכביש, לפני המחסומים
לכיוון צפון. והשוטר כלל לא העיר
לנהג הווקסהול שחנה באמצע הכביש. אם
נהג הג׳יס בכלל ראה משהו, זה היה רק
את החלק האחורי של מכונית הווקסהול,
שנעלמה מהמקום מייד לאחר מתאונה.
הג׳ים פגע בשרשרת במסלול הימני, בין
מכונית הווקסהול ובין המידרכה, ומעוצמת
המכה נעקר אחד העמודים.
״בערך חצי־שעה לפני התאונה הגיעה
למקום ׳מכונית לארק, שנהגה ירד וניסה
לסלק את המחסום. השוטר מיהר לגשת
אליו, והבתור הסתלק־ במהירות. באותו
זמן היתד, השרשרת עדיין רפויה, וכימעט
נגעה בפני הכביש. אבל השוטר, בעזרת
במה חרדים, מתח את השרשרת היסב, עד
לגובה של מטר מעל לגובה פני הכביש.״
מרדכי אסולין, אף הוא ידידו של הרצל
עטיה, מספר :״עברתי בערך בשעה עשר
וחצי ברחוב השומר כדי להחזיר מישהו
הביתה, ורק בגלל ׳שראיתי אנשים עומדים
בצומת, האטתי את ;המהירות. אחרת, גם
אני הייתי נתקל בשרשרת. לא דאיתי את
השרשרת בכלל, המקום היה חשוך.
שרשרת הברזל והמחסום ששמו קץ
לחייו של הרצל עטיה הפכו תעלומה בפני
עצמה, שאת האמת לגביה תוכל לחשוף
רק חקירה אובייקטיבית.

המי שטדה
פיברקה אליבי

עדי ס

לתאונה היו אלי שמואל (מימין) אשר, לדבריו, נצבע המחסום בצבעים
זוהרים רק אחרי האסון. אלי טוען כי הג׳יפ נסע במהירות של כחמישים
קמ״ש בלבד. פיני פרץ (משמאל) ,אף הוא עד־ראייה, היה זה שסחב את שרשרת־המוות
כדי להנציח את העדות המרשיעה, אך השוטרים מצאו את השרשרת אחרי חיפוש.
בבית־החולים .״דויד היה שקט מאד באותו
ערב,״ הוא מספר ,״והיה עצוב בגלל שלא
הצליח למצוא את המפקד שלו מהצבא,
שאליו נסע כדי לתת לו במתנה תמונת־שמן.
בביית־החוליס הוא סיפר לי שהרצל
שיכנע אותו לנסוע דרך רחוב השומר,
והוא לא ראה את השרשרת. רק כשהגיעו
מטרים ספורים לפני השרשרת, הרצל
פתאום צעק לו, תיזהר!׳ אבל זה היה
כבד מאוחד מדי. הוא זוכר רק שהתעורר
בניידת, וזהו.״
ראש־עיריית בני־ברק, ישראל גוטליב

לממשלה.
המוסדות המישפטיים יחליטו אם יש
להעמיד לדין את ראש־עיריית בני־ברק,
המסתתר בינתיים מאחרי ״חקירה רשמית
של המישטרה, שאת מסקנותיה אקבל.״
אבל גם למישטרה חלק ׳נכבד בכל מה
1שהתחולל סביב התאונה הקטלנית. לדיברי
עדי־הראייה, זוהי פרשה היכולה לשמש
מופת לשיתוף־פעולה בין עירייה ומישטרה,
כפי שהוא בא לידי ביטוי מביש רק במדינות
טוטאליטריות.

תעלומת
שי שית ה מוו ת
ך• וכ ר ה מי שטרה מי ה ר להצהיר,
1אחרי האסון, כי באיזור היתד. תאורה
מספקת בשעת התאונה. הוא גם ידע לספר
כי ג׳יפ הלנדרובר האדום נסע במהירות
של כ 80-קמ״׳ש, וזאת למדות שכלל לא
נמצאו סימני בלימה על הכביש.
״שטויות,״ טוען אלי שמואל, אף הוא
עד־ראייה לתאונה המחרידה .״הצומת היה
חשוך, והג׳ים נסע במסלול הימני במהירות

1ן1 !11ן; 1דויד פטאו, נהג הג׳יפ, שו
ו 11111 נפצע קשה בתאונה, היה
נהג במישטרה הצבאית ונהגו של מח״ט
שריון, והיה מוכר כנהג שאינו מסתכן.
ן 1 1 1 3 6

<ך*דבר המישטרה טען כי מחסומי
ן השבת, וכן השרשרת, היו צבועים
כחוק בצבעים זרחניים זוהרים, אדום ולבן.
הוא לא סיפר -מתי בדיוק נצבעו המחסום
והשרשרת.
״מייד אחרי התאונה,״ מספר פיני פרץ
בן ה־ ,16 שהיה עד-ראייה לתאונה ,״לקחתי
את השרשרת והחבאתי אותה בתוך פח־זבל,
בשביל שתהיה עדות. אבל ביום שבת,
אחרי שמישהו כנראה הלשין למישטרה,
הם באו והפכו את השכונה, עד שמצאו
את השרשרת ולקחו אותה. השרשרת היתד.
חלודה ומגורדת כ־שלק׳חתי אותה, ובקושי
ראו בה, מקרוב, את הצבעים.״
״השרשרת לא היתד. צבועה כימעט,״
מספר אלי שמואל, אישר השתתף באותה
תוכנית־טלוויזיה עם ראשיהעיר אך לא
ניתן לו להשלים את גירסתו ,״וגם המחסום
היה צבוע בשחור-לבן דהוי. לא היו שום
צבעים זוהרים במחסום הזה בזמן התאונה.
פי שטוען כך, משקר!
״אבל מייד אחרי התאונה, בערך כרבע־שעה,
הגיעה פיתאום ניידת, והשוטרים
הציבו פנסים ׳מנצנצים לפני המחסום. הם
התחילו להכין את האליבי שלהם. קצת
יותר מאוחר, הם צבעו במהירות את
המחסום ואת מה שנשאר מהשרשרת,
והפעם המחסום באמת קיבל צורה יפה.
כולו היה צבוע באדום-לבן זרחני ובולט,
וניתן היה להבחין בו מרחוק. היה מדהים
— לראות את היעילות ׳שלהם אחרי האסון,
אבל זה היה כבר מאוחר מדי, ומעורר־סלידה.
איך הם לא התביישו לעשות את
זה? לנסות להסתיר את האמת? אפילו
ברוסיה דבר כזה לא היה יכול לקרות,
אולי רק אצל אידי אמין!״
עיריית בני־בדק אירגנה במהירות חלקת-
קבר עבורו בבית־הקברות בקריי׳ת-ישאול.
״הם עשו את זה,״ טוענת אחת מעדות-
הראייה ,״בשביל שההלווייה לא תעבוד
ברחוב הישומר בדרך לחולון, כפי שהיה
מתוכנן.״ אנשי החוק גייסו לשם בך
עשרות שוטרים ובלשים׳ שמרו על סדר
מופתי במסלול ההלווייה, ופקחו ישבע
עיניים על משתתפי ההלווייה שהדביקו
כרזות־סחאה על שמשות ׳מכוניותיהם.
אחרי ההלווייה הגיע כוח-׳מישטרה גדול
למקום האסון, כדי למנוע התנגשות וליבוי-
יצרים. אחד הבלשים איים להחרים את
מצלמתו של צלם העולם הזה, בנימוק :
״שלא תעז לצלם שוטרים.״
המתיחות ברחוב השומר מורגשת בימים
אלה, כאילו היתה מעין נוכחות פיסית
באוויר. תושבי השכונה, דתיים כחילוניים
מדגישים, לדבריהם -כאילו הם יושבים
על חבית של חומר־ינפץ. מיטעך דינמיט
של יצרים מחפש שסתום לפרוץ דרכו.
״למה דווקא הרצל עטיה?״ מבכה אבי
רמתי את ידידו הטוב .״למה דווקא הוא
היה צריך להיות קורבן של כפייה דתית?
למה הוא היה צריך לסמל במותו את ה-
מילחמות האלה שבין היהודים לבין עצמם?
מי יכפר על הרצח הזה ברחוב השו מר?״

משה
מאור !

תמיד עדז : :

זוכרים אותו חבריו, הן בשירותו הצבאי
והן בבילויים המשותפים בדיסקוטקים.

עמוד 37

פתח כ-PDF פתח כתמונה

יי בן־הדוזר החוטף

(המשך מעמוד )31
אני חושב על הילדים בבית, אולי קורה
להם משהו. אפילו ערבי לא יעשה לי
ככה. במרוקו עבדתי עם ערבים, ולא עשו
בעיות. אני באתי ממרוקו בשביל הילדים.
הייתי עשיר גדול שמה, באתי בשבילם
שיגדלו פה. באתי פה, ותראה מה עושים
לי. הבלשים של המישטרה אמרו לי שאני
אסגור את החנות מוקדם ואלך הביתה
להיות עם הילדים.״

פ אני ק ה של
ח טי פו ת
ך* הורים אינם יודעים מה לעשות.
1 1הם חוששים להניח לשמונה ילדיהם
לצאת לבד. אומרת האם, דינה :״יששכר
מפחד כל הלילה. הוא יושן על יד אבא,
קרוב. מאז החטיפה הוא יורד לחצר, מסתובב
ותיכף עולה למעלה. מפחד, המיסכן.
פעם היה הולך עד הפרדס, נשאר מאוחר.
עכשיו כל הילדים מפחדים בשכונה.״
1ואמנם, למרות שהסתבר כי כל מבצע
החטיפה לא היה אלא עסק משפחתי,
אחזה פאניקה של חטיפות את שכונת
העולים באשקלון. כל זר הנכנס לשכונה
נתקל מיד במבטים עוינים של חושבי
השכונה. הוא נחשד כחוטף בפוטנציה.
מחלונות הבתים מציצות אמהות מודאגות
משקיפות בילדיהם המשחקים, בחצרות
ועל המדרכות.
כאשר מנסים עתונאים להכנס לשיחה
עם הילדים כדי לשאלם על כתובת בית
אזרזר, הם עלולים להתקף על ידי אם
היסטרית שתזעק :״תעזוב את הילד !
מה אתה רוצה ממנו?!״
אביו של החטוף מתייחס אל בנו כאילו
חזר מעולם המתים. ב־ 24 השעות
בהם נעדר בנו כבר השלים כמעט עם
העובדה כי לא יראה אותו עוד לעולם.
אומר האב :״כשבאתי לתחנה עם הכסף
וראיתי הילד איננו, הייתי בטוח שבחיים
לא אקבל אותו. הם אמרו כל פעם תקבל
אוזן, אף, יד, חשבתי כל הזמן: יבקשו
כסף, ולא יחזירו את הילד.״•
אומרת דינה, האם :״כשהאחים הקטנים
ישלו שמעו מה קרה, התחילו לבכות. היו
בהלם. היו שואלים ,׳איפה יששכר? איפה
יששכר?׳ עכשיו חזר, מיסכן, אין לו תיאבון.
לא מדבר.״
עד היום כיכרים עדיין בפניה של האם
סימני השריטות ששרטה בגופה, כאשר
נודע לה כי בנה נחטף .״אנחנו לא ישנים
בלילה,״ היא אומרת .״כל הזמן קמים לבדוק
איפה הוא, איפה האחים שלו. אם הם
ישנים. עכשיו האבא יקח אותו כל בוקר
בשש לחנות. אנחנו לא יודעים מה לעשות.״
מתפלא
האב :״בשביל מה עשה (יהודה)
את זה? אם היה בא ומבקש כסף, הייתי
נותן לו כמה שאני יכול. אולי הוא צריך.
באמת התורה הייתי עוזר לו. אני חושב
זה נס גדול שתפסו אותם. הם בטח היו
הורגים את הילד, כי הוא הכיר את יהודה
וידע שזה הוא. הם לא היו משחררים אותו
אף פעם.״

הודי ה חו ט ף
התעלפו

1ן— תדהמהש אחזה כמעורבים בו
1עניין. כאשר נודע להם מיהו החוטף,
היתד! מוחלטת. אך יותר מכל נדהמו
ונפגעו הוריו. אמו של יהודה אביטל
היא אחותה של אם הנחטף.
מספרת דינה :״אחותי אמרה לי, ,הלוואי
שהיה מת.׳ היא מתביישת, מיסכנה. אמרה,
שלא תבוא לכאן יותר. אין לה פנים להם־
,תכל עלינו. כששלמה אמר לה שהבן שלה
חטף את יששכר, היא התעלפה. אחר־כך
צעקה ושרטה את עצמה ואמרה׳ :אם היה
מת, הייתי ישמחה.׳ אבא שלו, מיסכן, בא
בערב ואמר לי :׳שלחתי את יהודה שיעזור.
עזר?׳ בעלי אמר לו ,׳כן, עזר׳ .לא
יכולתי להגיד לו את האמת. אחר־כך אמר
הקצין, שהבן שלו זה החוטף. הוא התעלף,
ואחר־כך ברח.״
יהודה אביטל נעצר יחד עם חברו־לפשע.
הילד הוחזר לחיק המישפהה, אולם האימה
עדיין גדולה, הפצעים פתוחים וכואבים.
* הילד, שחזה את הסיוט מבשרו, ההורים
והאחים המבוהלים, והורי החוטף, שעולמם
חרב עליהם.
״פעם אחת מספיקה בשבילי,״ מבטיח
יששכר .״אם יבוא עוד פעם מישהו ויגיד
לי ׳בוא׳ ,אני יהרוג אותו. אני לא מאמין
לאנשים עכשיו , .קי׳בלתי מכות, וסטירות
וקשרו אותי. פעם אחת הספיקה בשבילי.״
ה עו ל ס, הז ה 2079

מענק וב ועזיוזג

חתנה של סבא וסבתא
כל מתנה לנכד היא בדרך בלל חולפת
ונשכחת.
אתם יכולים להעניק לנכדבם שי־חסכון
לחינוך תיכון וגבוה ב״גחלת״ -
שיאפשר לו לרכוש השכלה ויבטיח
את עתידו בחיים.
שכר־הלימוד בתיכון ובמוסדות
להשכלה גבוהה מתייקר והולך
ומסתכם באלפי לירות לשנה.

החסכון ב״גחלת״ בדאי ביותר ומעניק
לכם את התשואה הגבוהה -ריבית
נצברת ו־*00ו הצמדה -באשר כל
ההטבות פטורות ממס.
בנוסף להטבות אלה מעניקה ״גחלת״
לכל חסכון, שיפתחו סבא או׳סבתא -
)> שי־זיכוי של 100. -ל״י,* 6חדשי־חיסכון, שי-זיכוי לנכד(ה<
שבהרשמתם טרם מלאו להם שגה.

למען הילד חיסכו בגחלת

ג מול חסכון לחינוך תיכון וגבוה
מיסוד ה של עירית תל־ א בי ב־י פו

ההר ש מה-בכל לשכות המודיעין העירוניות וב״גחלת״,אלנבי ו,9ת״א.

עמוד 38

פתח כ-PDF פתח כתמונה

שיחר

תעודה בלי תעוזה
ביום החמישי שעבר קרה דבר מזעזע:
נערה, שעמדה במרכז המישדר תעודה —
התאבדה לפני השידוד. השידור בוטל (ראה
עמודים )28—29
סירטה של ליהי חנוך עסק בנושא חשוב
מאד ורגיש מאד: סיפורה של נערה ש•
הידרדרה לזנות ומאמציה לשוב ולהש־תלב
בחברה ה״הגונה״ .המאמצים לא
הוכתרו, כנראה, בהצלחה מלאה, ואימתה
הנוראה של הנערה מפני חישוף זהותה
מעידה על כך יותר מכל.
אלא שלא הטלוויזיה הרגה אותה. שטות
היא לחשוב כך. הטלוויזיה היתה רק פסיק
נוסף בדרך אכזרית שלא נסתיימה —
וחבל שנסתיימה כך.
הסיום הזה הוא חלק מן התעודה. אולי
חלק מזעזע ואכזרי — אך החשוב והמשכנע
מכולם.
לדעתי, מיצווה הייתה לשדר את התוכנית
כמות שהיא ^ עם הסיום הזה. טלוויזיה
איננה רק סיור־תיירים־מודרך באחרי-
נופש. אם הולכים בדרך נועזת ומאמינים
באמת שהמטרה חשובה — צריך גם להעז,
וללכת עד הסוף.

סזף הדרך
בטלוויזיה
יש משהו מפחיד בחיים שנאדה של
עמום אטינגר. ממש כמו קבלת פרס נובל
אתה מקבל אותו ויודע, שכבר עברת ״את
הגיל״ ,שהכל כבר היה׳ שהגיעה עת סי-
ממים. לא תמיד זה נכון, כמובן. לס-
עמים, כמו להכעיס, האדם עוד פעיל, ו-
תוסס, ועושה דברים ועתידו מעניין יותר
מעברו.
אך עמום אטינגר אוהב יותר את מה
שהיה• לא עוסק בעתידנות ובעצם גם
לא בעכשיו. הוא טרח אומנם להעיר
מפעם לפעם, שיגאל מוסינזון (חיים ש־נאדה
)26,6.77 ,מתרענן ומתחדש ללא-
הדף, אלא שהר-ערות הללו לא נתמכו בראיית
כלשהן ובסויהכל ציירו את כוכב-
התוכנית כמין עוף מיתולוגי קדמוני. הראייה
הנוכחת היחידה היתר. אשתו הצעירה
של מוסינזון שחייכה בשקט ונראתה
ממש כמו ספר חסנזבה טרי וחדש,
ישר מן הדפוס. אך המנחה שכח להזכיר
את העיקר, אותו עיקר שנולד •למחרת י
שידור התוכנית — בתם החדשן( של
הזוג, תוספת ׳נשית נדירה לשבט מוסינזון
הענף (ראה עמודים .02—13
אטינגר מתעקש לשמור על י המתכונת
ההיסטורית־נוסטלגית של התוכנית. מתכונת
הגומרת לו את הכוכבים של 1י,עוד
בטרם פצו את פיהם. גיחה רדודה אל בית
אבא, אל בתים קטנים בשכונות נושנות,
אל הגננת או אל המורח הישישה והחיונית
וכל זאת כדי להוכיח שאלה הם
חייו של מי שעבר כבר דרך ארוכזד
ארוכה. אפילו טופול הזדקן אצל אטינגר
בשלושים שנה לפחות.
השיעמום הגדול. נוסטלגיה היא דבר
מסוכן. זה מלטף, מרגיע, מנחם ומרדים.
בארץ, משום־מה, מתים על נוסטלגיה. הרדיו
והטלוויזיה מלאים ב״שיבה למקורות״•
אולי משום שזה טוב ליהודים.
מעיד על ״שורשיות״ ועל ״מקורות״ .אבל
בדרך־כלל, זה פשוט משעמם. נוסטלגיה
גם הולכת בדרך־כלל עם סנטימנטליות :
הקטע על נפילת הבן היד. מיותר, מביך,
מרגיז.
בסדהכל, יגאל מוסינזון של ״אחר־כך״
ושל עכשיו — מעניין יותר ומגוון
יותר מאשר היה בגיל שש, והרבה פחות
סנטימנטלי מעמוס אטינגר.
אולי איננו סופר טוב משהיה. אולי
נמצא מי שחושב שאין הוא סופר טוב
בכלל. אך הרי ברור כי לא זאת אמת-
המידה לבחירת כוכבי חיים שכאלה, שאינה
מתיימרת להיות תוכנית תרבותית-
אמנותית. סופרים עמוקים ונודעים ממו-
סינזון לא יגיעו לעולם אל המסר הקטן,
פשוט משום שלא ״חייהם״ עיקר אלא יצי

צא לניו־יורק
רתם. חלקם גם אינם ״טלוויזיוניים״.
מוסינזון הוא בהחלט אישיות ציבעונית
ומעניינת. הוא גם ״גבר לעניין״ (כדיברי
הקטנה, נכדתו של ארלוזורוב, שאבא שלה
לא מרשה לה לקרוא את חסמבה) .הוא
גם פוטוגני. וזה כנראה מד. שמעניין את
אטינגר יותר מכל.
אבל ״בית אבא״ של מוסינזון איננו
טלוויזיוני. והקטע מבערבות הנגב ניראה
כמו פארסה מגוחכת על הדראמה של מיל-
חמת־ד,עצמאות. המישדר הלך והתחמם
ככל שהתקרב אל ההווה או המשיך בו.
אולי מוטב פשוט לקצר או לבטל את
השמאלץ המיותר הזה של ימי־הילדות־היפים,
ולהגיע ישר לעניין.
את הפרק המוקדם אפשר בשקט להשאיר
לסירטי־הפירסומת של בנק לאומי.
ואפילו שם. זה נראה מגוחך.

ררות על תנאי?״) הארווי ספיר ידגים
קאראטה איכותי, ורפאל גיל יחזה את
״תחזית מזג־האווירה״ במדור סטאטיסטי
מיוחד, שיעסוק בנושאים שהסטאטיסטיקה
מזניחה בדרך־כלל ״בגלל מיגבלות סקרנות
ותקציב״ ,כגון :״אילו ניתנה לך בחירה
חופשית — באיזו שעה היית רוצה
ללכת לישון, ובאיזו שעה היית קם בבוקר?״
מפיק
את החגיגה כולה — חיים מלובן,
מביים — חיים שירן ועורך ומגיש אבידן,
כמובן, שגם מוסיף מונולוגים מגוונים
מעת לעת.

נעזרים

ברשות השידור מתחולל מאבק על תפקיד
כתב הטלוויזיה בניו־יורק, במקומו של
יורם דדנן המסיים את הקדנציה שלו
בחודש אוגוסט הקרוב. מי שכבר אורז
מזוודות הוא מנהל יחידת־החדשות של הטלוויזיה
דן שי,לץ, המקווה לזכות בתפקיד,
אחרי שמנכ״ל רשות השידור, יצחק
לרבני, יחזור ארצה מסיזר־לימודים.
במידה שתאושר נסיעתו של שילון, ימלא
את מקומו, ככל הנראה, חיים יכין,
הנהנה מתמיכת העובדים ומפופולאריות
רבה בציבור. זאת, למרות שיחסיו עם מנהל
הטלוויזיה, א וינץ צוקרמן מתוחים
למדי. אשר לרונן, עדיין לא הוחלט איזה
תפקיד יקבל, וברשות השידור מתלוצצים
שהוא יצורף לסיירת מנכ״ל — אותם עובדים
בכירים שאינם בעלי תפקידים מוגדרים.

הליכוד
יחליט כ ש בגין י חזור

מולטיוויזיה. ואיך
אוכלים את זה
״מולטיוויזיה״ היא תוכניתו החודשית
החדשה של דויד אביה, שתוקרן לראשונה
ביום ר הקרוב, ב־ .22.10 ביום א׳
שלאחריו כבר יתחילו, ללא ספק, הוויכוחים
והתגובות.
אבידן מומחה בלהרגיז. יש המתרגזים
עליו לפני ששמעו אותו בכלל. שפתו אינה
שווה לכל נפש, נושאיו מתוחכמים ומקוריים,
לפעמים יותר מדי, אך על דבר
אחד מותר להתנבא כבר עכשיו: משעמם
זה לא יהיה.
מולטיוויזיה מוגדרת על־ידי אבידן עצמו
(ולא בקצרה) ,כ״תוכנית״ניסוי חודשית
לענייני אמנות, תיקשורת, טכנולוגיה של
האמנות, וכן למיגוון נושאים נלווים המשיקים,
במישרין או בעקיפין, לענייני
אמנות, יצירה וחשיבה.״
בקיצור — הכל.
המוקד החזותי של התוכנית יהיה שול־

בקצב גסיסה
מה אפשר לומר על נערה בת 18 שעוד
לא התחילה לחיות? שום דבר, כנראה.
זאת היתד, מסקנתו של גדעון סאמט,
שהשתדל הרבה והקדיש את תוכניתו ״אדם
לכל עת״ (גלי צה״ל, מוצאי־שבת)18.06 ,
לחווה רוגן, תלמידת שמינית.
סיפור־אהבה עוד אין לה. חוץ מזה —
יש לה כימעט הכל: חמישה ימי-לימודים
בשבוע בגימנסיה הרצליה, אבא ארכיטקט
ואמא מבינה, חבר בצבא־הקבע, דירת־גג
במרכז תל־אביב, עם טלפון ושעורי-נהיגה.
רק דבר אחד חסר לה — בעיות. אין
לה שום בעיות. בכלל.
למשל, אם תרצה לנגן — תלמד לנגן,
ואפילו לכתוב סיפורים. במקום שמשם
היא באה, היא למדה שכל מה שרוצים —
משיגים.
חיי־המישפחר, שלה מזכירים את ״מיש־פחת
שימחוך הזכורה לטוב. יחסיה עם
החבר שלה תפורים לפי עצות המדורים
המתאימים בעיתוגי־הנשים.
ללא קרינה. סאמט נאבק קשות עם
הטון הישנוני, הלא־איכפתי שלה, המנט-
רל-הכל. אבל מסתבר ששום דבר לא

ההחלטה על איוש תפקיד מנכ״יל רשות
השידור תיפול רק אחרי שראש־הממשלה,
מנחם כגץ, יחזור מביקורו בארצותיה^ -,
ברית. עד עתה לא הובא נושא מינוי מג־כ״ל
חדש לרשות לידי הכרעה, כיוון שנושא
זה נמצא בעדיפות שנייה במרוצת המאורעות
השוטפים• האפשרויות הן, כמובן,
להחליף את יצחק ליבני, המקורב לשיט־עץ
פרס, להאריך את כהונתו בתקופה
נוספת, לפטרו לאלתר, או להניח לו לסיים
את כהונתו. נראה שהאפשרות האחרונה —
היא שתתקבל.

גל״ צ רוצים
פירסום בטלוויזי ה
עם כניסת לוח־המישדרים החדש של
גלי־צה״ל לתוקפו מתכונן מפקד התחנה,
,מרדכי נאדר, לחדש את מאבקו על פיר־סוס
תוכניות התחנה בטלוויזיה, בין סקירת
תוכניות הרדיו. עד היום לא נסלה, משום־
מה, הכרעה בנושא זה, למרות שבחודש
פברואר האחרון החליט הוועד־המנהל של
רשותיד,שידור להכריע בנדון בתוך חודשיים.
בינתיים,
עברו יותר מארבעה חודשים,
והעניין נידחה בלא פיתרון. המתנגדים
לסקירת תוכניות גלי־צה״ל הם אנשי־ה־רדיו,
הטוענים כי רשות־ה,שידור אינה
צריכך, לתת מתנה לתחנה המתחרה. כן
קיימת התנגדות מצד הטלוויזיה, הטוענת
כי סקירת מישדרי הרדיו גם היא רעה
חולה שיש בדעתם לבטלה, ומשום כך אין
כל צורך להוסיף עליה צרה חדשה.

תחרות חדשה־ ט שרטסו
רעיון חדש לפירסום תוכניות־רדיו יבוצע
בקרוב, באמצעות גופיות מודפסות.
גם רשת ג׳ וגם גלי־צה״ל מתכוונות לה־ )
פיץ גופיות־פירסומת שימומנו, ככל הנראה,
על־ידי חברות־תקליטים. ככל הנראה
יפיצו גלי־צה״ל את חולצותיהם באמצעות
רשת השק״ם, וכך יגיעו לתפוצה עצומה
של החולצה החדשה. יש לציין שהרעיון
אינו מקורי ונגנב מתחנת קול־השלוס,
שהיתה הראשונה שהפיצה בהצלחה — את
החולצות הנושאות את יסמל התחנה.

אייב י ש בור צעצועים

מיבצע־השלום החדש של אריכי נתן
אבירן והשולחן הבדיוני
״מתי אתה רוצה ללכת לישון?״
חך הגשה מיוחד, מעין ״שולחדמנהלים־
מדע-בידימי״ מוקף מוניטורים (משגוחים)
שאופיים החזותי ישקף את מהות המישדר
מבחינת טכנית (ריבוי אירועים ברצף
וריבוי אירועים בתוך המסך עצמו —
ראה תמונה).
דיון־לחץ. יהיו גם הרבה ״קלוז־אפים״,
הרבה פרובוקציות והרבה מדורים קבועים.
תצהירים, למשל. השבוע בתקריב
אריה זקס (על השיעמום בישראל) וגבריאל
מוקד. משוררים יקראו ומנגנים ינגנו.
הצייר עודד פיינגרש יציע הצעות
משלו לעיצוב האדם ב״גלריד, אולפנית״.
המשוררת דליה רביקוביץ /דליה הרץ
ויונה וולד יעלו ב״דיון לחץ״ על בעיית
שיחרור האשד, בספרות העברית (״משוח־

מעניין אותה במייוחד, לא מקפיץ, לא
מרגיז.
בתחילה, העורך כימעט שלא התערב.
הוא השמיע קטעי הווי רדיופוניים מחיי
הבית ומבית־הספר. אחר־כך התחיל לשאול
שאלות פרובוקטיביות, מתוחכמות, על ״אהבה״
ודברים שכאלה. אלא שגם זה לא
עזר, ובעיקר — לא הגביר את הקצב.
התשובות זרמו להן באיטיות, בפשטנות,
בבנאליות משעממת עד להפחיד. הנאי ביות
של חווה רוגן היתד, חסרת כל יופי.
גם נעורים לא קרנו ממנה.
אמא ואבא שלה נשמעו צעירים יותר,
תוססים יותר מבתם בת ד,־ .18 היא עצמה
גססה בשקט ובאיטיות אל תוך המיקרופונים,
ולא נודע כי באד, אל קירבם.

יהיה שבירת צעצועי־מילחמה. אייבי
כוון לערוך מיבצע־ראווה של שבירת
צועים מסוג זה, אותם הוא מתחייב
כוש מכל חנות שתסכים שלא לסחור
תיד בצעצועים מעין אלה.

צעלרבע

שחמ שדרי ם חד ש ה
הבעייה העיקרית של תחנת גלי־צה״ל,
עוצמת־השידור שלה ,׳תגיע בנראה אל
פיתרונה הסביר אחרי שהשבוע הופעל בחיפה
משדר חדש, בעוצמה של 20 קילוואט
לעומת 5קילוואט שהיה עד כה. מש־ *
דר זד, יכסה את כל איזור הגליל המערבי,
וחלק גדול מעמק יזרעאל. באיזור המרכז
הושלמה סוף־סוף, אחרי שנתיים וחצי,
הקמת האנטנה למשדר הפועל בתקופה המקבילה
באנטנה בעלת עוצמה חלשה.
משדר נוסף, בעוצמה זהה. מוקם והולך
באיזור באר־שבע, ומשדר קטן יכסה את
איזור אילת. זאת, נוסף על המשדרים
הקיימים ברפידים ובשארם.

עמוד 39

פתח כ-PDF פתח כתמונה $העולם הזה - גליון 2079 - 6 ביולי 1977 - עמוד 39 | תארי לך כמה בלתי מוצלח זה יכול להיות רק תארי לעצמך כמה בלתי מוצלח זה יכול להיות -השימוש בטמפון. אולם אין הדבר \ . הכרחי שכן קיים טמפון עם מיכל החדרה ץ נוח$

תארי לך כמה בלתי מוצלח
זה יכול להיות
רק תארי לעצמך כמה בלתי מוצלח זה יכול
להיות -השימוש בטמפון. אולם אין הדבר \ .
הכרחי שכן קיים טמפון עם מיכל החדרה ץ נוח במיוחד. זהו הטמפון של טמפקס
והודות למיכל ההחדרה שלו את תמיד
מחדירה אותו בתנוחה הנוחה ביותה

/ולידיעתך-טמפוניטמפקס מתרחבים
/גם לאורכם, כך שאינך חשה בהם כלל.
/מיכל ההחדרה אינו מייקר את
1הטמפון עבורך. להיפך, הוא אינו יקר
ץ! יותר מן האחרים, למרות היותו נעים
\ ונוח לשימוש.

לכבוד איבווסט אימפקט בע״ני(יבואני טמפקס)
ת.ד 6080 .תל־ אביב.
נא לשלוח לי חומר הסברה על השימוש בטמפוני טמפקס

ס־נובוז

עם טמפוני טמפקס בעלי מיכל ההחדרה-את חייבת להצליח!

עמוד 40

פתח כ-PDF פתח כתמונה

בשפתיים זה רק מתחיל ...התענוג הפרטי שלך.
כאן מתחיל המפג ש עם הטעם האמיתי: טעם הפרי
המת מו ס ס על הלשון, טרי בל־כך, טעים כל־כך,
מרווה ומענג — הטעם המקורי של ׳׳טרופית״ —
הטעם שעושה כל אירוע לתענוג שכולו שלך...
יוצאים לים, לטיול, למגר ש הס פו ר ט או לפיקניק :
מכינים מסיבה או קוקטייל, הולכים לעבודה,
לגן או לבי ת־ ה ספ ר — עם ״טרופית״,
עם הרבה, הרב ה ״טרופית״ ,כי זה קל כל־כך:

די עם סחיב ת בקבוקים, שברי זכוכי ת מסוכנים,
פקדונות, ה חז רו ת וזיהום הסביבה —
״טרופית״ משח רר ת או תך מכל ה צרו ת ה״בקבוקיות״
המה פכני ת,
בזכות אריזת
היחידה מסוגה בי שראל!
״טרופית״ שו מר ת על טריותה חוד שים רבים,
ללא א חסנ ה בקירור! היא מפו ס טר ת והיגיינת
והיא מעניקה דך איכויות בלעדיו ת בר מה
שלא ידעת כמוה בי שראל.

מיוצר ע־־ ,תבור ב ע ״ חפרדס -חנ ה, ע בו ר ״ ט רו פי קנר סור״ טן״ ב ע ״ סבתים, טל 03-864111 .בארטבע, ס ר 057-71334 .פרדס -חנה, ט ל0 6 3 -7 7 9 8 5 .

עמוד 41

פתח כ-PDF פתח כתמונה

קומוע

אלטמן עצמו הספיק כבר, מאז באפלו־ביל
והאינדיאנים לעשות סרט נוסף,
שלוש נשים, לעורר סביבו פולמוס״רבתי,
•ולהמשיך הלאה, בצילומי סרט •נוסף, החתונה
הנמצאים עתה בשלבי סיום.

כוכבי
ל אור הזי 3ר1נ 1ת

מחלה פשטה באחרונה בין כוכבי־קול־נוע
בעלי ..גיל מסויים״ .כולם החליטו
לכתוב את זיכרונותיהם. אוטוביוגראפיות
מופיעות בקצב מסחרר, בעיקר בצרפת,
והמעוניינים יכולים היום ללמוד את כל
סודותיהם של דניאל ז׳לין ופייר בראסר
— אם להביא רק שתי דוגמות. הביקורת
היסיפרותית התפעלה מזיכרונותיה ישל סימון
סיניורה (שהופיעו תחת הכותרת הנוסטאלגיה
אינה עוד מה שהיתה) ,ומזיכרונותיו
של ז׳אן־לואי בארו.
האחרונה שהחליטה כי הגיעה העת לפתוח
בקאריירה סיפרותית היא מישל מור־גן,
בעלת העיניים המפורסמות ביותר בקולנוע
הצרפתי, ומי שהיתה מאדומתמיד
הדמות הענוגה, הרכה, החלומית שלו. בגיל
,15 כשנקראה עדיין סימון רוסל, נכנסה
לראשונה לאולפן־סרטים, בגיל 18
כבר הופיעה לצד ז׳אן גאבן, שהיה אז
גדול כוכבי־הקולנוע בצרפת, ברציף הערפיליס.
והשניים התאימו זה לזה כל־כך.
עד שהוכתרו מייד כזוג המאהבים האידיאלי
של צרפת. עוד לפני שמלאו לה ,20
היתה לשם דבר.
מילחמת העולם השנייה שמה קץ לרומן
הקולנועי. גאבן התגייס לצבא, מישל מור-
גן •נמלטה לארצות־הברית, שם עברה כמה
מן השנים הפחות נעימות בקאריירה שלה.
האנשים שיעממו אותה, הסרטים שבהם
הופיעה היו חיוורים יותר מגון פניה
(ג׳ואן מפאריס, למשל) ,המפיקים דרשו
ממנה שתמלא את חזייתה בצמר־גפן כדי
להגיע לסטנדרט האמריקאי, וחמור מכל:
היא אפילו •נישאה לאמריקאי, ביל מרשל,
שממנו התגרשה כמה שנים אחרי ששבה
לצרפת (מרשל התחתן מייד עם כוכבת
צרפתיה אחרת, מישלין פרל) .סנה של
מישל מאותם נישואים, מייק, הופיע בשעתו
בסרט הישראלי פורטונה.
עם שובה לצרפת, ניסו לבנות לה תדמית
של ״גרטה גארבו גאלית״ .וכדי להדגיש
את מבטה, היא גילמה ...נערה עיוורת
בסירטו של ז׳אן דלנואה הסימפוניה ה־פאסטורלית.
מאז המשיכה בקאריירה שלווה
ושקטה למדי. באחד הסרטים (פאביו־
׳לה) ,פגשה בבעלה השני, הגרי וידאל, שהיווה
את המוקד הרומנטי של חייה ואת
המרכיב הטראגי היחידי בהם. וידאל, שח קן
•נאה שלכד תפקידי גברתנים בצרפת
ובאיטליה, היה מכור לסמים ונפטר לפני
שמלאו לו .50
חוץ מפרשה זו, מתנהל סיפרה על מי-
מנוחות. היא מספרת על כל מיני אנשים
חשובים שפגשה בחייה, מרוזוולט ועד ל-
אנדרה ז׳יד, אבל מבקרי־הסיפרות בצרפת
ציינו, בצדק, שאם בקולנוע הצליח יוסיה
לעורר התפעלות (היא פרשה לפני שנים
וחזרה לבד לפעם אחת במלכודת למפקח)
אבל לא לרתק, הרי בספר, כשהיופי איננו
נראה...

במאים

מישר מורגן וז׳אן גאכן כהתחלה
ידידות אמיצה
רגישות ומיקצועיות. הסרט השני
שהפיק אלטמן, בשם הצגת חצות (הכוונה
לסירטי־המתח שמציגים בחצות הלילה
בטלוויזיה האמריקאית) ,נחשב כאחד ה סרטים
היותר־טובים שנעשו השנה באמ ריקה.
הבמאי הוא צעיר בשם רוברט בג־

טון, שזכה לראשונה לתהילה כשותף לתסריט
של בוני וקלייד. מאוחר יותר התקשט
בהצלחת היוקרה של בימוי חבר־מרעים,
ומיטיב בסירטו החדש למקם סיפור
על בלש פרטי מזדקן ואשד, אכם־
צנטרית, בתוך רחובות לום־אנג׳לם.

מטפלות כבית־אבות. שלוש נשים
הוא סיפור מוזר מאד (אלטמן טוען שאין
זה סיפור כלל, אלא חלום שבו הדמויות
הראשיות עצמן חולמות) ,על -שתי מטפלות
צעירות (סיסי ספייסק ושלי דובל) ב־בית־אבות,
שהאחת שואלת את אישיותה
של האחרת עד לפרטים הקטנים ביותר,
עד־כדי-כך היא זקוקה לזהות משלה. הדמות
השלישית (ג׳ניס רול) ,המשלימה
את המיסגרת, היא אשד, מבוגרת יותר,
•נשואה לניצב־לשעבר בסרטים, הרה ללדת,
המבלה את ימיה בשתיקה מוחלטת
(המשך בעמוד )42

פצצות מתפוצצות
על פצעי פתוחים
*¥תי פצצות שהתפוצצו באתרו/נד,
בבתי־קולנוע פאריסאיים, הזכירו
לצרפתים שלא רק פלסטינים וישראלים
מתנצחים באולמות־ד,קולנוע שלהם,
ושפצעים ישנים מתוצרת צרפתית• ,שנדמה
כאילו הגלידו מזמן. מוסיפים לירוק
מוגלה בכל הזדמנות.
ההזדמנות, הפעם, היתד, סרט בשם
השאלה של במאי צעיר בשם לורן היינמן
( .)29 הסרט מבוסס על ספר באותו שם
שנכתב ב־ 1958 על־ידי הנרי אלג, שהוא
כיום המזכיר הכללי של בטאון המיפלגה
הקומוניסטית בצרפת ל׳הומניטה.
אלג היה בשעתו עורך העיתון אלג׳יר
הרפובליקאית שהופיע באלג׳יר לפני עצמאותה
של המדינה, והתנגד באופן גלוי
לשיטות־הפעולה של המימשל הצרפתי.
עיתונו נאסר להופעה ב־ ,1955 בשל הפצת
דעות אלה, ולמרות צדבית־מישפט, שקבע
כי החרמת העיתון בלתי־תוקית, המשיכו
השילטונות הצרפתיים לאסור את
הופעתו. ב־ 1957 נאלץ אלג לרדת •למח תרת,
כדי להסתתר מפני הצנחנים הצר
פתים
שחיפשו אותו! שנה לאחר־מכן הוא
נאסר, בילה חודש אחד במיסדרונות־העינויים
של השירותים החשאיים הצרפתים.
כאשר התפרסם ספרו, עורר שערורייה
ומייד הוחרם. גורלו של אלג היה
שרוי בערפל במשך שנתיים נוספות. אחר-
כך נידון, כמסכן את ביטחון המדינה, ל־10
שנות מאסר.
אולם הספר עשה את שלו. ז׳אן־
פול סארטר הביע את התפעלותו,
באותה עת :״אלג חוסך מאיתנו את הבר
שה והייאוש שמתבקשים מנושא שכזה,
משום שהוא מספר את סיפורו של קורבן
אשר ניצח, בסופו של דבר, את העינויים.״
וזוהי גם גישת סירטו של היינמן. למרות
שמדובר בהתעללות האכזרית של
צנחני הגנרל מאסי באסיריהס, ממעט
הסרט בתיאורי־זוועה, על־מנת להדגיש
את הגבורה השקטה של אנשים שאינם
נשברים, פשוט משום שהם מאמינים בכל
מאודם במה שהם עושים ובצידקת השקפותיהם.
ולמרות שהסרט דוגל, לכל אורכו,
בעמדתם של אלג וחבריו, כי אלג׳יר

ש ד רו 1ר ט אלטמן

צנחנים צרפתים מענים אסיר פוליטי
״הצנחנים בסרט שלי —

ה עו ל ם הז ה 2079

פירטי נשים. על מה הרעש סביב
שלוש נשים? ובכן. נהוג לחלק את סירטי
אלטמן, בין השאר, ל״סירטי גברים״ ו״סיר־טי
נשים״ (יש עוד כמה חלוקות אפשריות,
אבל הן אינן •נוגעות לעניין ברגע זה).
בכל הנוגע לסירטי גברים, הכל מסכימים
שאלטמן אכן מתמצא בהם היטב, משום
שבמרבית הבמאים האמריקאיים ה־א תוצר
של חברה השמה דגש, בסרטיה, במיוחד
על הגבריות. לעומת זאת, אומרים
מקטרגיו, בכל פעם שהוא מחליט לטפל
בנפש האשה, הוא מכניס את עצמו לתוך
מבוך שאין ממנו מוצא וסרטיו נראים,
במיקרים אלה, בחידונים שאין להם פי-
תרון, ולא כהצהרות ברורות של אדם
בעל השקפת־חיים מוגדרת.

הנשים בחי•!

אם יש כיום גאון־תורן בקולנוע האמריקאי׳
הרי זה רוברט אלטמן. מאז נאשוויל
,מתחרים המבקרים ביניהם בהמצאת שבחים
חדשים עבורו. אפילו הקהל נהר,
באמריקה, לראות סרט מורכב ומסובך
זה, למרות 24 גיבוריו שביניהם מתפצלת
העלילה.
בינתיים הפך אלטמן את עצמו למוסד
במלוא מובן המילה. יש לו חברה המפיקה
סרטים (שמה שער הכפיר) ,והיא כבר
הפיקה שני סרטים של במאים שאלטמן
רוצה ביקרם. האחד, סרט בשם ברוכים
הבאים ללוס־אנג׳לס, בויים על־ידי עוזרו
^ של אלטמן בכל סרטיו האחרונים, צעיר
ששמו אלן רודולף. הסרט, מעין פנוראמה
.אנושית של העיר לוס־אנג׳לס, כונה על-
ידי רבים ״נאשוויל של החוף המערבי״,
והתגובות על הסרט •נעו בין זעם על ש בחור
צעיר וחסר־ניסיון העז ליטול על
עצמו משימה שנועדה רק לוותיקים ומנוסים.
לבין התפעלות על שצעיר חסר-
ניסיון מעז ...וכר.

ז׳אק מרטין כתפקיד אלג
— פחות אלימים מבמציאות״
חייבת להיות חופשית ושייכת לאלג׳י־ראים,
אין הוא מתעלם מן הטרגדיה האנושית
של אותם צרפתים שנולדו באל-
ג׳יר, שהם כבר דור שלישי או רביעי
שם, הרואים עצמם אלג׳יראים בכל מאודם
ומתבקשים לפתע לעזוב את מולדתם.
מה שהרגיז במייוחד את אלה שלא
שכחו את גדולת האימפריה הצרפתית,
היה הערות של היינמן, הבמאי, שאמר,
בין השאר, כי ״הצנחנים בסרט שלי פחות
אלימים מכפי שהם תוארו בספר או מכפי
שהיו במציאות, פחות עצבניים ופחות
אכזריים.״
הסרט אומנם אינו מזכיר שמות
מפורשים של המעורבים בפרשת אלג.
״מאחר שד,חנינה שניתנה בזמנו על מעשים
•חריגים שנעשו באלג׳יר, אסרה פיר־סום
שמות האחראים,״ מכריזה כתובת
בתחילת הסרט ,״איננו רואים סיבה לקרוא
לקורבנות בשמם האמיתי.״ אולם זהותם
מטושטשת אך בקושי. כך, למשל,
לאלג בסרט (מגלם אותו השחקן דאק
מארטין) קוראים שארלג. וכל מי שעקב
אחר שהתרחש בצפון־אפריקה לפני 20
שנה, לא יתקשה לזהות גם את שאר
הנפשות הפועלות.
״עשיתי את הסרט הזה,״ מסביר היינמן,
״משום שאני מאמין, כפי שאמר בזמנו
אלג למעניו, כי סופה של האמת לצאת
לאור זמתפקידנו לזכור ולהיזכר כדי שהיום,
או מחר, לא יוכל לקרות שוב שאדם
יענה אדם אחר, בטענה שזה לטובת
הכלל.״

עמוד 42

פתח כ-PDF פתח כתמונה

קולנוע
סקרלט

(המשך מעמוד )41
כשהיא מקשטת רצפות, קירות, בריכות-
שחיית ולוחות־עץ, בפרסקות ענקיים של
דמויות ארוטיות, מעונות או מענות ומד
רות־אימים. הבעל נוטש את האשד. נש־תוקפים
אותה הצירים, שתי הצעירות
באות לעזור לה, היא יולדת ולד מת,
הבעל נהרג באורח מיסתורי ושתי הנערות
עוברות להתגורר יחד עם הציירת.
אלטמן מתחיל להסביר .״קודם כל,״
הוא אומר ,״גדלתי בבית מלא נשים, חונכתי
אצל הנזירות, וכך למדתי להכיר
את הנשים ולהבין את מניעיהן.״ כדי שלא
יהיה ספק מדוע הוא חוזר ועושה שוב
ושוב סרטים על נשים.
״הנשים שועבדו בחברה שלנו,״ הוא
ממשיך .״משום כך הן נזקקות לתחבולות
יותר מהגברים, הן ממציאות ללא־הרף
מסיכות ותחפושות כדי לאחז עיניים .׳ואלה
הדברים שמעניינים אותי.״
האשה המאוכזבת .״האשד, הנשואה
בסרט, היא סמל האשד, המאוכזבת. היא
היתד, פעם צעירה ויפה, וצעיר חסון וגבר-
תן ניראה לה ערובה לחיים נפלאים. אבל
זד, שקר. היא היתד, יפה, הוא היה נאה —
זה הכל. אחרי־כן, ריקנות. וזהו העתיד
הצפוי גם לשתי הנשים האחרות. הנערה
הבוגרת יותר, המנסה להתנהג כפי המקובל,
לדבר לפי האופנה ולהיאחז בדימיון
כשהמציאות לוקה בחסר, מתקרבת כבר
למצבה של האשד, הנשואה. ואילו הנערה
הצעירה יותר, המתקנאת כל־כך באישיות
בכירתד, עד שהיא שואלת אותה לעצמה,
עתידה בסופו של דבר להגיע גם היא
לאותו סוף של הדרך.״ ומשום כך, אם
מקשיבים היטב לדבריו של אלטמן, המדובר
בעצם באשה אחת ויחידה, בשלושה
גילגולים שונים.
להישאר בחיים. הגבורה האמיתית
אצל אלטמן היא להישאר בחיים .״מותו
של הבעל בסרט, והולדת הוולד המת הם
משל, שהנמשל לו הוא חיסול הזכר. העולם
יכול להמשיך להתקיים גם בלעדינו.״
ולפי מיטב התיאוריות של דרווין הוא
מסביר :״האדם מתחיל למות ברגע שבו
הוא נולד, ויצורים מופיעים ונעלמים מן
היקום משום שהיקום נמצא במצב מתמיד
של התחדשות. לא ההיגיון קובע מי ממשיך
להתקיים, אלא האינסטינקט. אין מניע
אינטלקטואלי להישארות בחיים. שלוש
הנשים שלי נשארות בחיים משום שבסוף
הסרט הן דואגות זו לזו, והן עושות זאת
משום שהנסיבות כופות עצמן עליהן.
משום כך, בסופו של דבר לא חשוב מי
הרג את הבעל, או כיצד הוא נהרג. העיקר,
לגבי אלה החיים עדיין, הוא להמשיך
לעשות זאת לאורך זמן.״

אוי הו ה לנצח!
חלף עם הרוח ואלנבי, תל-
אביב; ארצות־הברית) — זהו
עדיין הסרט המפורסם ביותר שנעשה
בהוליבוד אי־פעם. אחרים הדביקו אותו בהכנסותיהם,
ואין ספק שהשנים שחלפו מאז הצגת״הבכורה שלו
(שנערכה ב״ )1939 שינו הרבה — הן בדרן שבה עושים
את הסרטים, והן בטעם של הקהל ההולך לראותם.
ואף״על-כן-כן, עד היום קשה למצוא דוגמה מושלמת
יותר לאידיאל של הוליווד בהתגלמותו: זהו סרט שבו
כוכבים ענקיים, גדולים פי־כמה״וכמה מן החיים, דורסים
באישיותם כל יומרה של ריאליזם, ומבטיחים לצופים 220
דקות של ריחוף בעולם שכולו רומן. התיפאורות, התילבו-
שות, ההמונים, תחושת המרחב והעושר, דבר לא נחסך
כדי להשלים את החווייה עד לפרט האחרון. מי שיושב
באולם האפל, אוהב או שונא עם סקארלט או׳הרה (ויוויאן
לי) ,שהיא חלומה של כל נערה באולם ; יפהפייה, שכל גבר
נופל לרגליה (חוץ מזה שהיא חפצה בו) ונתונה לתשוקות
עזות שכמותן פוגשים רק בספרים.
אין צורך להרבות בדיבורים — האשלייה מושלמת. צריך
לזכור רק דבר אחד: אשליות אין שעם להסביר, הן נועדו
לבליעה מיידית. כי מי שירצה באמת לבדוק בציציות סרט־הענק
הזה, יגלה עד מהרה שבסטנדרטים של ימינו הוא

ויוויאן לי וקלארק גייבל — אהבה ואדמה
צבוע עד בלי נשוא, מתאר יחסים בין אדונים ועבדים
שחלפו מן העולם יחד עם אוהל הדוד תום, ומתגעגע
לפיאודליזם ולמינהגי-אבירות אינפנטיליים כמעט.
אלא שרק מיעוט קטן מוטרד מבעיות מישניות שכאלה.
חלף עם הרוח הוא עדיין הרומן הגדול ביותר של הקולנוע.

ב> מ רו ב ה
תצא קצפת
באגסי מאלון ( פאר, תל־אביב,
אנגליה) — הבעייה העיקרית של
סרט זה מתבטאת בכן שיש לו
מיספר מסויים של עקרונות משעשעים שעליהם הוא מתבסס,
אולם למן הרגע שהעקרונות הללו מתחוורים, נותרות
בו מעט מאד הפתעות.
זהו סרט־פשע, על מילחמות-גנגסטרים בניו־יורק של
.1929 אלא שבמקום שחקנים מבוגרים, כל השחקנים הם
ילדים, למן הכוכבים ועד אחרון הניצבים. זה העיקרון
הראשון. העיקרון השני אומר, שבמקום מכונות־יריה אמיתיות
משתמשים כאן בכלי־ירי השולחים אל תוך פני היריב
לא כדורים אלא קציפות, שמותו בא לידי ביטוי בתמונה
הקופאת לשניה על המסך. עיקרון שלישי: במקום המכונית,
כלי חיוני בעולם הגנגסטרים, לא פחות ממכונת-
הירייה, יש כאן העתקים מדוייקים של דגמי ,1929 בעזרת
דוושות.
כל הדברים הללו מופיעים במהירות מוגזמת ברבע-
השעה הראשונה של הסרט. מה שנותר לעדות אחר-כך הוא
להעריך את הכשרון של כמה מן הילדים, את מלאכת
הבנייה המדוקדקת של התיפאורות, בקנה־מידה ההולם
את גובה השחקנים, ואת קריצותיו הרבות של הסרט לכל

ילדים במכונית גנגסטרים— עוגות ופדאלים
מיני סרטים מעברה של הוליווד.
מאידך, ייתכן שלילדים עצמם, האוהבים לראות עצמם
בתפקידים מבוגרים מכפי גילם, יכול הסרט לגרום נחת
רבה. ואילו הוריהם יוכלו להתפעל מכישרונות-פלא צעירים.

העצובים שצוחקים. ומאחר שכבר

שחקניות סיסי ספייסק ושלי דובל על רקע ציוריה של השלישית כ״שלוש נשים״
חלומות של נשים

הספיק לומר שהחיים אינם עניין של
היגיון, הוא ממשיך ומסביר שגם האמנות
אינה חייבת להיות הגיונית .״אני איני
מסוגל לטפל בנושאים שבהם ברור מראש
מה טוב ומה רע, מי צודק ומי חוטא,״
מסביר אלטמן .״סרטים כמו רוקי הם
מעל ומעבר ליכולתי. מה שמרתק ^זותי,
הוא האנשים העצובים •שצוחקים והשמחים
שבוכים, הגיבורים שפוחדים ומוגי-
הלב שלפתע־פיתאום מוכנים ללכת באש
ובמים. כל מי שסבור כי אפשר לתכנן
סרט כמו מישחק־שחמת, ולומר שאם דבר
כזד, וכזה יקרה אז אין מנוס שהתוצאה
תהיה כזאת וכזאת, אינו אלא טועה.״ וזאת
צריכה להיות התשובה לכל מי שטעו כי
שלוש נשים הוא סרט מעורפל, חסר-
היגיון וחסר־משמעות.
״אני איני מוכן לשים כל דבר במגירות,
ולהדביק על כל דבר תוויות, שיהיה
ברור לכל מראש מה צפוי להם, איך
ולמה. חוץ מזה, איני אוהב לנתח אח
סרטי. ברגע שאני מתחיל לנתח, אני מפסיק
ליצור. אשר לאמת, היא קיימת
כל עוד לא מנסים להכניס אותה לתוך
מענזפה עם בול. למן הרגע שבו מנתקים
אותה מן האוויר שמסביב, היא חדלה
להיות אמת.״
לכן צריך כל מי שהולך לראות סרט
של אלטמן לדעת, כי עליו לקבל אותו
כמות־שהוא, כחטיבה אחת, על ההיגיון
וחוסר־ההיגיון, הטיבעי והמוזר שבו, כפי
שמקבלים את החיים עצמם. דיברי רוברט
אלטמן.
ה עו לםהזה 2079

עמוד 43

פתח כ-PDF פתח כתמונה

משרד

החקל או ת

להלן דוח המחירים המ1ס 3ם
ל ש סוו דד - 8.7.דד.ד3.
במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של השופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למיבצע.

ירק ות

כצרכן לק״ג
בכ״י

עגבניות — זנים פחוסים
עגבניות זן תמר
גז ר
פלפל מזן קליפורניה — מיבצע מיוחד סלק חצילים
בצל יבש — מיכצע מיוחד
תפוא״ד מיבול אביב

3.70
2.30
3.55
2.20

1.70
2.95
1.55
3.65

הערה: ירקות ארוזים בשקיות מותר לגבות
תוספת של עד 40 אג׳ לק״ג

פירו ח
6.50
6.50

אגסים מזן ג׳נטיל גודל 4
אגסים מזן קוסציה גודל *4
שזיפים: סנטרוזח גודל 4
שזיפים רדרוזה גודל 4
שזיפים לובינה גודל 4

6.00
6.00
6.00
הדרים אשכוליות בתפזורת ואחוזות
תפוזים בתפזורת וארוזים
לימונים

עופות

פטמים קפואים
מיני(עד 1.1ק״ג העוף)
גודל ( 1עד 1450ק״ג העוף)
גודל ( 2עד 1.6ק״ג העוף)
גודל ( 3מעל 1.6ק״ג העוף)
בשר הודו ללא עור וגידים

3.40
3.40
5.25
קיות

12.96
12.13
11.39
10.32
22.22

1.04 +ל״י
97 +אג׳
91 +אג׳
+גס אג׳
1.78 +ל״י

ל פי פדה הנ צ חי שלמ רג ר ט מי טשל

דג״ם
כסיף ״מבצע מיוחד״
כסיף בפרוסות קפוא 1/2ק״ג
קרפיונים חיים

8.20

21.70
16.11

קלדק גיי ב ל
ויויאן ליי
לסלי הוו ר ד
זבה בעשרה
פ ר סי
..אוסקר

65 +אג׳
1.73 +ל״י
1.29 +ל״י

במשך השבוע

אלנבי

תל״אביב

שימו לב לשעות ההצגות:
במוצ״ש הצגה אחת בשעה 8.00
בימי השבוע 2הצגות 8.00—4.00 :

ח1 הופיע

1״ 5ימים מתוקים במאי״

ספר מתח ישראלי מקורי
מאת: ארנון הדר
חוילה מבודדת של מליונר תמהוני * מירדף
עוצר נשימה * רצח וסחיטה * פגישה עקובה
מדם בין שלוש חבורות פשע * יהלומים בשווי של
עשרה מיליון לירות +
אלו הן רק חלק מן ההתרחשויות המתוארות בספר
פנה עוד היום אל חנות הספרים שלן
ושאל על ״ 5ימים מתוקים במאי״

הוצאת תמוז /ספריית ״העוקץ״

הפצה: ת מוז _ תובל
למכירה: בכל חנויות הספרים ובקיוסקים

מאת
הד״ר

מרדכי זידמן

הוצאת רשפים

ה עו ל ם הז ה 2079
טרמפ לחייל

בעיות ולבטים
בחיי המין

יום לאן ללב ת1
ו ספרים משומשים •
< ספרים מיוחדים •

ג ב1
רח׳ כו-יהודח 28
תל־אביב

רימנו י
קי בלת חשבון,
אנא, פרע או תו
בהקדם .

מחלקת המנויים

עמוד 44

פתח כ-PDF פתח כתמונה

במדינה יהדות הוד הגיבורים

סה עושה מי שרוצה
לחיות כיבוד יהודי באמריקה?
— שולה תרומה בטלפון
אחרי מיצעד־האהדה השנתי לישראל,
שערכו כשיבעים־וחמישה אלף ילדים יהודים,
חלקם חובשי־כיפות וחלקם נושאי
אלפי תמונות של מנחם בגין — הגיע תורם
של הורי הצועדים לממש את אהדת
מישפחותיהם לארץ־הקודש, שלא תחולק *
יותר. בהבטחתם של ראש הממשלה החדש
ומאות אלפי מעריציו, צווחי ״אף לא
שעל״ ,המעדיפים להתגורר בארץ זבת־חלב־ודבש:
ארצות־הברית.
״עכשיו תורך להיות גיבור,״ מכריזות
המודעות בעיתוני־היהודים ובעיתונים ש היהודים
קוראים.
איך אפשר גם להישאר בארצות־הברית
וגם לחיות חיי-גיבור (את מות הגיבורים
מייעדים היהודים האמריקאים לבני מיש־ *
פחותיהם בישראל)?! פשוט מאד: הרדיו
היהודי (שאחת מתוכניותיו היא תוכנית־ההסתה
הלאומנית בעברית נא! ישראל),
ישדר ״דיברי גיבורים״ ,המאזינים יאזינו
(בגבורה הנדרשת להאזנה לדיברי־התיפ־לות
הגזענית המושמעים בתוכניות אלה),
והם יטלפנו את תרומותיהם משש בערב
ועד לחצות הלילה.
גיבור אתה ו תרומה תתן לנו.
ירושלים הדגים עול המזכירה

איקס ״ נויק

אחרי שנכשל גסיון הבעל
לנקום באשתו ובאוהבה —
היא 5תחה עם האוהב,
שלו נישאה, מיבעדה חדשה

דריקס
צ׳יפס דקיק,פרין׳טרי,טעים לכל המשפחה
בשפת הי ובבריכה.

׳תעדיפו! המנוי של
החל מי1.5.77

מוח

רעולס
ל שנה ג לי דו ת

דמי ה מנוי בארץ
לבל א ר צו ת תבל בדו אר רגיל

ל ח צי שנה

מחיר הוצאות
העתון־ משלוח

290 290

340 389

186 211

דמי ה מנוי ל ארצו ת חוץ בדואר אוויר

ל אי רו פ ה
לארה ״ ב, קנ ד ה
ל אוגנ ד ה, ניגריה, ת אי לנ ד
למק סי קו
ל ד רו ם־ א פ רי ק ה, ונ צו אלה
לברזיל, יפן, או סטר לי ה
ל פנ מ ה
290 290 290 290 290 290
290

100 171 180 176 235 308
270

421
31 37 498
507 = 37 37 503 42 567
646 = 48
605 11 45
227 265 270 267 299 339
319

לפני כשנה סערה ירושלים סביב פרשת
זהבה ינוקא, מזכירתו מזה שנים של ראש
העירייה טדי קולק. בעלה, יוסי ינוקא,
האשימה בכך שקיבלה כסף מאורחים רמי־מעלה
על שהסדירה עבורם צילום משותף
עם טדי. הבעל נפגע על שאשתו עזבה
אותו, ולא סתם עזבה — אלא עם אזרח
ערבי מבית־צפאפה, רחמנא־ליצלן.
אשר עליאן כיהן כראש־המלצרים במלון
המלכים בירושלים, כאשר התאהבו הוא
וזהבה ינוקא, והחליטו להתגרש מבני-
זוגם ׳ולהתחתן זה עם זה. בעלה של זהבה
הפך את חייה לגיהנום. אחרי שהתלונן
עליה בעירייה ובמישטרה, החל מופיע מדי
יום בלישכת ראש־העירייה, כשהוא צועק
בקול :״את שוכבת עם ערבי! זונה!״
הופעותיו גרמו טירדה רבה לראש־העירייה
ולאורחיו הנכבדים, וזהבה ביקשה מטדי
שיאפשר לה לעבור לתפקיד אחר.
בד־בבד נלחמה להוכחת חפותה מהאש-
מות בעלה. אחרי בדיקות במכונת־האמת
קבעה המישטרה, חד־משמעית, כי אכן אין
כל יסוד לטענות בעלה. החקירה נמשכה
זמן רב, ובמהלכה עשה הבעל צרות ככל
יכולתו. הוא הופיע מדי-שבוע בבית־הספר
שבו למד בנם, והודיע בכל כיתה כי זהו
בנה של הזונה השוכבת עם ערבי.
מי החליף? לפני כחודשיים החליטו
אשר וזהבה, שנישאו בינתיים, לפתוח דף
חדש, גם בפרנסתם. הם זכו במיכרז וקיבלו
את מיסעדת החאן, פתחו בה מיסע-
דת־דגים בשותפות עם הטבח הראשי של
מיסעדת דולפין־ים הידועה. ליד המיסעדה
פתחו גם בית-קפה, על מירפסת החאן,
שם מגישה זהבה עוגות מעשדדידיה.
לפני בשבוע התקשר מישהו עם המיסע-
דה, והודיע כי ראש־העירייה מבקש לבוא
לארוחת־צהריים. זמן קצר לאחר־מכן אירעה
תקלה: מיספר-הטלפון של המיסעדה
הוחלף לפני כמה שבועות, ומי שטילפן
למסעדה נענה על-ידי תקליט שהודיע על
המיספר החדש. והנה, כאשר טילפנו מ־לישכת
ראש־העירייה ביום הארוחה כדי
לוודא את קיומה. נענו על־ידי התקליט
המודיע כי הטלפון מקולקל. ראש-העירייה
שלח להודיע כי אינו יכול לבוא למקום
שאין בו טלפון.
כאשר בדקה זהבה מה אירע, הסתבר לה
כי במישרד־התיקשורת הוחלף התקליט ה נכון
בתקליט אחר.
בעלה של זהבה הוא עובד מישרד-
התיקשורת, אולם זהבה מתקשה להאמין
כי היתה לו יד במעשה זדוני זה.
ה עו לםהזה 2079

עמוד 45

פתח כ-PDF פתח כתמונה

לא לגברים! לא לגברים! לא לגברים! לא להבדים!

110

פרנצ׳טוסט

שלחנו את חברתנו ליאורה לחוץ־לארץ, דקה וחתיכה, וחזר לנו מין יצוד שמן ועגול,
מבסוט עד הגג, הטוען לזהות חברתנו הנ״ל. .
״מה זה ז״ שאלנו בחומרה רבה.
״זה?״ הזתה, מאושרת, בספירות אחרות ,״זה מכל היום פרנצ׳ טוסט.״
״אם בכר״״ התרככנו ,״תביאי מהר את המיישם.״
והרי הצירוף הקטלני, העושה בני־אדם שמנים ומאושרים. נא לדייק, ולא להשתמש
בתחליפים.
פרוסת חלה מתוקה בעובי של סנטימטר. טובלים לרגע משבי צידיה בחלב, לאחר־מכן
כנ״ל בביצה טרופה. מנחיתים על מחבת מוצף בשפע של חמאה. כאשר השפע
המשמין משחים מכל צדדיו, מרימים בעזרת כף־טיגון רחבה בזהירות, שלא יתפורר
האוצר, ומניחים בצלחת. משחררים מלמעלה מפל של סירופ מייפל על כל הפינות,
בוזקים קינמון בלי קמצנות, ועוד הרבה אגוזים חתוכים גם.
לפני אכילת מאכל זה יש לבקש משכן טוב לעמוד על המישמר עם נבוט, ובערך
בוופל העשירי להשתמש בו בזאפטה מתייקת. זה הדבר המעשי היחידי המפסיק את
האינרציה.

עיצוב פנים

ריפוד משגע. בזול

פ טנ טי ם

פטנט לגהצנים

״סבתא, קחי והשתמשי בזה״ ,פניתי
פעם אל סבתי, שהיתה רכונה על הגיהוץ.
סבתי, נצר אריסטוקרטי אחרון לעולם ש נכחד,
מלאת חשדות כרימון כשמדובר ב־קונצים
חדשים ההורסים את התרבות. אם
גם היא אימצה את הפטנט הזה׳ אות
וסימן הוא כי הדבר מאד־מאד משכנע.
״זה״ היה שפריצר מן הסוג היותר-
משובח המשמש לספריי״שערות, אשר
עבר אצלי הסבה מיקצועית עוד בחנות,
וממולא במים במקום בספריי, והיה מתיז
ענן דקיק על הכביסה לפני העברת המגהץ
על פניה( .משיגים אותו בחנות ל-
חומרי־בניין או לצורכי מספרה).
אין מילים לתאר כמה הרבה יותר יעיל
להרטיב כביסה כך, במקום בבקבוק מנוקב
אשר מטפטף בכל פעם קילו מים, ולוקח
שנתיים לייבש.

פינת המדליו ת

ניקוי ב ד!
כשהברז בבית מכריז על שביתת־האטה,
ומשחרר נוזלים בעצלתיים, בעוד שהיה
אמור לעשות זאת בעוז, אין צורך לרוץ
לאינסטלטור. אין גם צורך לפנות בקובלנות
לעירייה על שאינה מספקת די לחץ.
לעיתים קרובות טמון סוד המשבר ב

הוחלט בביתכם להחליף ציפויים
וריפודים לכיסאות המיטבח — אל תרוצו
לקנות בד־ריפוד מייוחד. הסוג הזול ביותר
עולה כמאה ל״י למטר, ומטר אחד מספיק
בדיוק לריפוד אצבעון ממוצע. קיים בשוק
בד־ריפוד משגע. חזק, ציבעוני, יפהפה,
וזול שיגעון. הוא זול כל־כך, כי יצרניו
מוכרים אותו בתור ...מגבות־מיטבח, בהדפסים
יפים־יפים.
יש לחשב לכל כיסא שתי מגבות —
אחת למושב, אחת למיסעד — שהן כשלושים
ל״י בלבד. נותרות שאריות בשפע
ומהן ניתן לעשות מפיות אישיות.

מספיק לחוט העבה ולא יותר) תופרים
מסביב בתך־מכליב. כאשר מגיעים לנקודת
המוצא ,״מלבישים״ את הגיזרה על החלק
המרופד, ומותחים בכל הכח( .לשם בך
החוט החזק .׳בשלב זה, כל חוט אחר היד!
נקרע ).הגזרה מתכווצת, ו״ננעלת״ על
המושב.
עוד לא גמרנו. כעת הגיזרה מולבשת,
אך עדיין רופפת מעט. משחילים אותו
החוט, ותופרים בעזרת מחט מעוגלת (להשיג
בחנויות תחביב, מלאכת-יד, או ב־סופר־סול
גדול) ,כשהמחט תופסת צפוף
ומחברת את הריפוד החדש לישן, ולדב-
קים הידד. מותחים מאד ואחיד בזמן תפי-
רה זו, אחרת נוצרים גלים •וריפיוגות בבד
מייד עם ישיבה ראשונה.
ניתן לחבר עוד שתי מגבות יחד, ומתקבלת
מפת שולחן תואמת להפליא.
התוצאה הסופית מצדיקה את כל הטורח,
בשל האפקט היפהפה המתקבל, ש לא
לדבר על החיסכון הפראי.

אופנה

כך תופרים

חלקי המסננת
אבנים, הזעירות כראש־סיכה, הסותמות
את הפילטרים בפיית הסוללה. יש לפתוח
את ההברגה בפיה, לשטוף היטב מתחת
לזרם את כל חלקי המסננת, ובהזדמנות
חגיגית זו לשים עין גם על ה״פאקונג״
הקטן, שלא יאבד לנצח, כהרגלו.
אחרי השטיפה היסודית והשיפשוף באצבעות
להרחקת כל פרור קטנטן (כל
העסק — שתי שניות) מבריגים חזרה
היטב, אחרת ניתזים המים לצדדים.
על הפעולה הזאת יש לחזור כל שבוע-
שבועיים, שכן גם הפירור הזעיר ביותר
מוריד מעוצמת זרם המים. גם על החריצות
הנ״ל, לא מחלקים מדליות.

ה״פואר המשגע את העולם

הבגד ההולל ביותר שבו אפשר להלביש
חתיכה הוא ה״פראו״ :יריעת־באטיק מרהיבה
הקשורה למותניים באופן מיוחד —
ומפעילה את המכונאות אצל כל החתנים.
הדבר המלביש הבלתי-לבוש הזה הגיע
מאיי־הדרום הקסומים — והופץ בכל העולם
על-ידי מועדוני הים־התיכון. הגאוניות
הפשוטה של הקונסטרוקציה, המסובכת-
ליכאורה, מאפשרת השתלפות מטאורית
מים הקלפים, פשוט על־ידי הסטה לצדדים.
מאידך, באין עם ליבו של הלובש
לערוך הפגנות, לא יואילו גם שנתיים של
ציפיה דרוכה. לא יראה מאומה. בשל צורת
הקלפים בחזית הם ניצמדים לגוף גם
בשעת מירוץ לאליפות.
ידידנו רודה, הטועם אישית חופים בעולם
טוען, כי על ה״פראו״ הפולינזי אבד
הכלח, וגינאה החדשה מובילה עתה באליפות
האופנה העולמית לחופים אכסקלוסי-

ביים. השכלתי הועשרה לאץ־שעור, משהוברר
לי פישרה של צעקה אנתרופולוגית
זו! חוט־עור דקיק, ועליו תלויים מי ני
כרכשתא, קצת חרוזים, ונוצות דלילות.
את אופן קשירת׳ו נבצר ממני להדגים
— אך את קשירת ה״פראו״ ,בבקשה.

סיצד קושרין:

לוקחים יריעת באטיק דק ברוחב של
מהמותניים עד לאורך הרצוי, ובאורך של
כמטר־ושיבעים סנטימטר. יוצרים שתי
״אוזניים״ קטנות משני צידי המתניים כמתואר
בתצלום מיספר אחד, קושרים ב־קשר־כפול
קטנטן, וזהו זה.
סוד כל העינין:
את חבד קובעים בגב בגובה המותניים,
אך מלפנים קושרים מתחת לטבור.

המשולש הנוצר במחשוף הבטן, יוצר
את כל ״גיזרת״ הפראו. הקלפים היפים
שבחזית הם תוצאת השוליים, שאותם לא

כך זה יוצא
התהליך הוא פשוט:
מוציאים את החלק הטעון ריפוד. מניחים
אותו על המגבת, וגוזרים בגיזרתו
פלוס חישוב שוליים מכל הצדדים (השוליים
חייבים להגיע עד שלושה ס״מ מצית
השמאלי של החלק המרופד).
יש להקפיד על כיוון דוגמת ההדפס —
בפי שתתקבל לאחר-מכן על צידו הימני
של החלק המרופד. בשלב זה ניתן לחבר
את הבד לצד השמאלי בעזרת ״קלקר״
(״שדכן״) כזה יורה־סיכות מיוחד, אך התוצאה
הסופית תלקה בחסר, שכן אין
אפשרות טכנית למתוח כראוי כל מילימטר,
והדבר יהיה ניכר ובולט. סוד הריפוד
היפה הוא במתיחתו המכסימלית הח
לקה, כך שייראה כיצוק על הכסא.
הפטנט לא מסובן. בחנות סידקית קונים
חוט עבה (הוא אינו מיועד לתפירה רגילה•
עוביו שלושת־ריבעי המילימטר) .בעזרת
מחט־צמר חדה (אשר הקוף שלה

היצירה המוגמרת

הקשר הסודי

קשרנו מהמקום שבו מקובל לקשור אד
תם. ככל שה״אוזניים״ (אוזניים למה?
כיוון שהם מזכירים, לשם דיוק ההמחשה,
אוזני־חמור ).שיוצרים לקשר קטנות יותר,
משתחרר יותר בד פנוי לקלפים, והם
עשירים זיפים יותר. הפראו מיועד לנשים
ולגברים, אך זה של האחרונים הרבה־הרבה
יותר קצר.
לובשים מעטה זה עם פרחים בשיער,
ויין בראש.

עמוד 46

פתח כ-PDF פתח כתמונה

אמא הטירה וטו

ן קר ח
מכאן ומכאן
פיתגם ידוע אומר, שכשנופלות הצרות,
אז הן נופלות בצרורות, ואין מה לעשות
נגד. זה, כנראה, מה שקרה גם לעוזרו־לשעבר
של שר־התחבורה־לשעבר, יונ ה

כי במהלך השנתיים האחרונות, יונה
היה צמוד מאד לצעירה חמודה בשם
ר עי״ ,שהיא רב־סרן בקבע, ובין כל
החתיכות שהנ״ל היה מסתובב בחברתן,
היא חתמה אצלו קבע יותר מכולן. נכון
שכבר היו שמועות בבירה •מיונה ורעיה
מתחתנים, ושהפעם זה באמת סופי אצלם.
אבל כמו שאתם רואים, יש הפתעות
בחיים. אני לא יודעת אם לשייך את זה
לסידרת ההפתעות שהנחית עלינו הליכוד,
אבל מה שקרה בין יונה ובין רעיה,
שכמעט היתד, לרעייתו, קרה אחרי הבחירות.

מה שבאמת קרה הם שומרים על
תקן של סודי ביותר, אבל התוצאה ברורה.
השניים כבר לא ביחד, ויונה מסתובב
בעיר ומקטר, שעכשיו הוא נשאר גם
בלי עבודה וגם בלי חברה.

קשרים בלי פ עול ה
ודאי תסכימו אתי, שבכלל לא רע לקפוץ
אחת לכמה חודשים על קו תל-אביב
ניו־יורק, ומי שעושה את זה באינטנסי ביות
מלאה הוא הזמר דני כן־ישראל,
הנמצא עתה בעיצומה של הקפיצה הישראלית
שלו. דני בא לבדוק אם הכל
בסדר ואיך בכלל מסתדרים בלעדיו, ורק
אחרי שנוכח שהכל בסדר זשמסתדרים
גם בלעדיו, הוא נכנס לפיאנו־באר והתיישב
ליד הפסנתר כמו בימים הטובים,
כששרנו יחד איתו את הרפרטואר הקבוע
מדי ערב, עד לנסיעה הבאה.
כי למי שלא יודע, או אולי שכח, אז
דני חי בניו־יורק כבר שבע שנים עם
אשתו החוקית לגמרי, שהיתה פעם מורה
אבל החליטה שעדיף לחנך בעל אחד מאשר
כיתה שלמה, והפכה עקרת־בית מן
המניין. אבל למרות שהזוג הזה חי נפלא
ביחד ואין לו שום תוכניות אחרות, נראה
שלדני יש כמה כוונות לעשות מיקבץ
בארץ. אבל חתיכות יש הרי גם בניו־יורק,
אז מה פיתאום הוא בא לישראל
לחפש מה שיש לו שם בבית? לא. הפעם
היתד, לו סיבה קצת יותר טובה. הוא פשוט
הגיע ארצה לחתונה של אחותו.
לפני שדני נסע לחדל, הוא השאיר את
אחותו הקטנה תחת השגחתו הקפדנית של

החבר הכי טוב שלו, רוני. ורוני שמר
על הקטנה כל-כך חזק, עד שבסוף החליט
שאם כבר לשמור, מוטב על רכוש פרטי.
והוא הפך את הקטנה, שגדלה בינתיים.
לאשתו כדת וכדין.
אלא שעד המאורע המשמח, דני לא
מתנזר מכחול-ילבן. ומי ששמה עליו עין
תורנית היא ידידתו משכבר־הימים, שו ש
בן־אשתמוע, מי שכימעט־כימעט הצליחה
בזמנו, להכניס את הבחור אל
מתחת לחופה.
שוש עדיין קשורה אל דני כמו פעם,
וכבר הוציאה צו רישמי המודיע, שפל
מי שמתכוונת להתעסק עם דני שלה תצ טרך
קודם כל לעבור דרכה. ורק אחרי
ששוש תערוך לה בדיקה לאורך ולרוחב
ותיווכח במו עינה המנוסה שהכל שפיר,
תתן לה אישור. אבל לדני לא איכפת, כי
גם הוא בעצם קשור אל שוש.
תשאלו: אם הם ׳ כל־כך קשורים, למה
הם לא פועלים בנדון?
אז ככה. אל״ף, שניהם נשואים ובכלל
לא מתכוננים להתגרש. ובי״ת, מה יש?
זה שבני־אדם קשורים זה לזה, ואפילו
כל-כך הרבה זמן, זה כבר סיבה לפעול?
יש גם קשרים יפים בלי פעולות בנדון.
לא ידעתם?

יד על הלב — לא זכורה לי אהבה
סוערת כמו זו שפרצה בין הסולנית היפה
של להקת סולה סולה, לוריין קלאסן,
לבין אחד ממנהלי ההצגה הישראלים —
סיפור שהיה יכול להסתיים בכי־רע, לולא
התערבה גם הפעם ד,אמא ד,דאגנית של
לוריין, המופיעה בהצגה יהד איתה.
כי לוריין התאהבה, לא עלינו, בגבר
נשוי, שדווקא ידוע בחוגי הבוהמה כמי
שנאמן מאד לאשתו ומקפיד לחזור הביתה
מייד אחרי ההופעה. ובכן, כל זה היה
נכון עד שהגיעה לודיין. כי מאז נפלו
עיניו עליה הוא פשוט נדלק, כמו בסרטים,
היה מלווה אותה בסוף ההופעה
וחוזר הביתה רק לפנות בוקר.

שיד של אתבה
מה עושה בנאדם רגיל שמגיע ליומו־לדתו
השלושים ומשנה את הקידומת ב־מיספר
הפרטי? מכסימום הוא עושה מסיבה
לחברים הכי טובים שלו. אחרי הכל,
זה שהשנים חולפות עוד לא סיבה לחגיגות.
אבל מה עשה נער־ד־,שעשועים שמד ליק
יודוביץ שחגג השבוע את יומולדתו
הנ״ל? ובכן: שמוליק החליט שבאותו
שבוע, הכל יתנהל אצלו בסימן השלושים,
שלא לדבר על המסיבה עצמה, שהיתר,
בסימן שלושים בריבוע.

טיבה את גרונות כל האזרחים שציפו
לערב און־דה־האוז. אבל המתח בערב
הגיע לשיאו כששמוליק שלף את הנרות
מתוך העוגה ומסר לכל חתיכה את הנר
שלה, אבל הפעם היה זה נר דולק והודיע,
שמי שתצליח להחזיק את הנר דולק עד
הסוף, תקבל פרס מייוחד מבעל ד,שימחה.
אין צורך לספר לכם שחלק גדול ממח־זיקות
הנר נשרו כבר בשלב הראשון.
וזו שזכתה לבסוף היתד, דווקא הדוגמנית
הפינית כרים, שהכירה את שמוליק ב־

נכון שכבר מזמן לא שמענו חדשות
ממנו, אבל אני קיבלתי את הרושם שהבחור
פשוט מצטנע ומתכונן לקראת זינוק
חדש כלשהו. כי מי שמכיר את הזמר
בועז שרעבי, יודע שזה רק השקט
שלפני הסערה.
אדם שחי על סחוג וחילווה, לא יכול
לשבת בשקט. הראש שלו מוכרח תמיד
לעבוד על טורים גבוהים. קודם כל. זאת
לדעת, שסיבת השתיקה היא שבועז היה
באמסטרדם, בסידרת הופעות במועדון
ירושלים של זהב אצל מוטיקה חן. לפני
שהוא יצא לשם היו הכל משוכנעים שבועז,
שעבר סידרת משברים, יחזור לארץ
עם איזה הולנדית גיזעית יפהפייה. אלא
שבועז סיכל את הציפיות הללו, אבל לא
איכזב את חברתו החמודה אוסנת, שחיכתה
לו בסבלנות עד שחזר וקיבלה
אותו בחום, כמו שיודעים רק בכרם.
והעיקר, הוא חופשי ומאושר יותר מתמיד,
וצוחק את צחוקו המתגלגל כמו בימים
של פאמלה. הוא חיבר עבור הזמרת
נאווה כרובין את הלהיט שיר של
אהבה, שזיכה אותה במקום הראשון בפסטיבל
צ׳ילה, ומאז הוא לא מפסיק לשיר
את זה לאוסנת שהיא, אצלו, כמו •שהוא
אמר לי ,״צועדת במקום הראשון.״ סחתן,
בועז.

דוריין קלאסן
מי ידע?
מובן שאשתו בכלל לא ידעה מהסידור
הזה, עד שיום אחד היא באה להופעה,
ותפסה את בעלה מעניק לכוכבת טיפול
הפקתי מיוחד־במינו.
מי שנחלצה לעזרת הבעל הנבוך היתד,
דווקא אמה של לוריין, שקראה לה הצידה
והורתה לה בלשון חד־משמעית לחלוטין
להפסיק להסתובב עם גבר של אשה אח רת,
כי זה מעשה שלא ייעשה. אבל מה
אשמה לוריין המסכנה אם היא לא ידעה
בכלל שהוא נשוי? נו, וכשאמא מבקשת,
זה הרי קדוש.
ונדי שזה יוכל להוכיח לאשתו שחזר
בו מכל חטאותיו, הוא פרש מניהול ההצגה
ויושב במישרד אצל המפיק דני טי־מור,
עד יעבור זעם.

שמודיק יודוביץ וידידות
כמו שכתוב

קודם כל הוא הזמין אליה שלושים
חתיכות, שקיבלו הוראה לבוא לבד. שלושים
חתיכות טבץ־ותקילין, אשר כל אחת
מהן היתד״ באיזשהו שלב בחיים שלו,
האישה היחידה שאהב. יש הספק, מה?
בקיצור, כל אחת מאלו, כשנכנסה למועדון
בתחילת הערב, קיבלה לידה נר
ובקבוק שמפניה. ואחרי •שכולן הגיעו,
בהרכב מלא, הכניסו למועדון עוגה גדולה.
וכל אחת התבקשה לנעוץ את הנר
שלה בציפוי השוקולד. ואז לקח שמוליק
נשימה עמוקה, וכיבה את הנרות אחד-
אחד, בשלושים נשיפות קלות. בנקודה
זו נשמעו לפתע שלושים ניפצי פק קים,
והשמפניה נשפכה כמו שמפניה והר

שעתה
באמצעות ידידתו, הדוגמנית ם וזי
להמר, השוהה כעת בסקנדינביה.
כריס הגיעה אל שמוליק לפני חודשיים,
כדי למסור לו ד׳״ש מסמי, שמוליק מסר
לה ד״ש בחזרה ומאז השניים מדשדשים
יחד נון־סטום. אלא שכריס אפילו לא
חלמה שדווקא היא תזכה בפרס הגדול,
ומי שלא שמע את הצעקה שהיא הרביצה
כשנודע לה דבר הזכייה, לא שמע צעקה
מימיו.
בקיצור, כדי להעניק את הפרס כבר
לא היה שמוליק זקוק לאף אחד שיחזיק
לו את הנר. הוא לקח את כריס ונעלם
איתה לשלושים שעות רצופות, ככתוב.

בועז שרעבי ואוסנת
מקום ראשון

עמוד 47

פתח כ-PDF פתח כתמונה

— אלהה חיי ר £
(המשך מעמוד )14
את כל הנוכחים בתדהמה עמוקה. אחד
הלוחמים חזר מן העיר, סיפד כי נכח
בהצגת־בכזרה ישל מחזה מקורי חדש :
בערבות הנגב, מאת ייגאל מוסינזון. המח זה
תיאר את קרבות נגבה, סיפר לקהל
כיצד נטשו חיילי גבעתי את המשק האומלל.
אחרי שהצבא ערק מן הקרב, נשארו
בני המשק עצמם לבדם, לחמו בעקשנות
והצילו את ביתם על אפו ועל חמתו של
הצבא.
חטיבת גבעתי הופיעה במחזה זה בדמותו
של ברוך, מפקד פלוגת הצבא בקיבוץ *.
קורא ברוך בהתרגשות, ערב הקרב :
״בתור איש צבא עלי לומר: ההחלטה
להישאר (בנגבה) ולא לפרוץ את הכיתור
(החוצה) ,כמוה כאיבוד לדעת. גרוע מזה,
זוהי שחיטה. פשוטו כמשמעו. אין נלחמים
בידיים ריקות מול תותחים ...אין זו מלחמה.
זה רצח. מול תותח צריך להעמיד
תותח, לא בשר תותחים בערבות הנגב,
עמודים .)49—50
סילוף זדוני •זה של ההיסטוריה הרתיח
את דמם של אנשי גבעתי. הם זכרו כיצד
סירבו בני הגדוד השלישי של החטיבה,
מגוייסי פרברי תל־אביב, לנטוש את נגבה,
כשידיהם ריקות, וכאשר מיתה זאת באמת
שחיטה. הם זכרו כיצד פרצו בני גדודו
של מוסינזון עצמו לתוך המשק הנצור,
בהעמידם את עצמם בתור בשר־תותחים
מול תותחי המצרים. הג׳יפים של שועלי־שמשון,
שזכו לתוארם בדיוק הודות למיב-
צע זה ! אומץ־לבו האישי -של צ׳רה המג״ד
שישב בג׳יס הפורץ — כל אלה היו עדיין
זכרונות טריים.
לא פחות טרי היה הזכריון על מעשיו
של מוסינזון עצמו באותם הימים. העובדה
שמלאכודהסילוף נעשתה בידי הפחדן החטיבתי,
שנשאר בעורף הרחוק והבטוח
בשעה שמאות נהרגו בנגבה, בעיבדיס,
בעיראק-סואידאן זבבית־עפא, הפכו את
הרוגז של בני־החטיבה לחימה שפוכה.
אנשי גבעתי הכריזו מלחמה על הבימת,
כשבראש הלוחמים עומדים בני הגדוד
השלישי ,״חולדות נגבה״ בכבודם ובעצמם.
במשך כמה ימים היה נדמה שיישפך דם.
כיתות שלמות של לוחמי החטיבה יצאו
להפריע להצגות, בידיעתם האילמת של
מפקדיהם. קצינים גבוהים, שהורידו את
סימני־הדרגות מכתפיותיהם, השתתפו ב־מיבצע.
המשטרה הצבאית הוזעקה להגן
על התיאטרון.
הבימה נכנעה במהרה בפני זעם החיילים.
מוסינזון הוזעק לתיאטרון, נדרש
להכניס מייד שינויים יסודיים במחזה. כך
נערכה הקומדיה שחזרה, כמעט באותה
צורה, כעבור 9שנים: ייגאל תיקן ותיקן
חלקים שלמים מיצירתו, הפך אותה כמעט
על פיה. ביצירה המתוקנת נשאר הצבא
להגן על המשק, מצטיין בגבורה עילאית.
מוסיינזון עצמו לא התרשם מכל העניין.
הוא תיאר את עצמו כקרבן של פגיעה
זדונית בחופש־הביטוי, השמיץ את אבא
קובנד ורמז שכל העניין נ1בע מקינאה
אישית. בננרבות הנגב, סוחט-דמעות פרימיטיבי
אך יעיל׳ הפך להצלחת־יקופה גדולה.
האיש שלא לחם מעולם בערבות
הנגב, הרוויח אלפי לירות על־חשבון חללי
הקרב, ניצל את אהבת הקהל אליהם.
רווח זה לימד את מוסינזון לקח חשוב :
שההזדהות עם לוחמי החזית ישווה תמיד
כסף בקופה. כך קרה ישהפחדן החטיבתי,
שלא שמע שריקה של כדור אדיב, הפך
לדובר הלוחמים. מוסינזון דאג לקשט את
יצירותיו בצעירים גיבורים: ,חביבי־הקהל.
״הייתי בלטרון. אינני יודע
אס השם הזה, לטרון, אומר
לכס הרבה. אך זה היה גיהינום.
לטרון ! גס שם היו לי
אנשי גיוס־חוץ־לארץ. לא רק
נשק לא היה במידה מספקת.
,אלא גס מימיות לא היו. וחמסין.
וברחש. ואנשיס התעלפו
בשדה. התעלפו ומתו בשדה.
בפעס הראשונה נתקלנו
בתותחים ממש. אנשי נהרגו.
נתרסקו. ועל דעתו של
איש לא עלה להתחפר. להת־
.חפר? והפקודה שנתקבלה
היתה אכזרית: להמשיך בכל
מחיר ! לפתוח את הדרך לירושלים
! אחרת ירושלים העב*
מוסינזון קרא לנגבה בשם ״בקעת
יואב״ .השם היה שקוף, כי •מצודת עיראק־סואידאן,
ליד נגבה, נקראה על־ידי חטיבת
גבעתי רשמית בשם ״מצודת יואב״ ,על
שם יואב רובנו מנגבה, שנהרג במלחמה.
(המשך בעמוד )48
ה עו ל ם הז ה 2079

הפסל את דיסיונו ונסה לסצוא
לציור שלממח כותרת מתאימה, אשר
תסביר מה אתה רואה בו. חצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
.קשקשת״ ,ת. ד ,156 .תל־אביב.
בין הזוכים יוגרלו פרסים: שתי
מנות בשווי — 50ל״י (חמישים לירות)
כל אחת, באחד מסניפי רשת
הפיצריות רימיני בתל־אביב.

קשקשת 2079

• בחירות לוועידת הלול.

נאווה תאני,

רח׳ ק״ם ,64 רמת־החייל, תל־אביב
• ״הו־הא, מה קרה, המציל אכל
אותה !״

שרון הרשי!וכיין,

רח׳ גורדון ,13 רחובות
• ״חבר׳ה, תפסיקו לעשות גלים!״

משה מקם,

רח׳ עקיבא איגר ,16 תל־אביב
• ״מוישה, תשאיר אותו בים, מספיק
לנו 66 וייט־נאמים!״

יהודה ממלון

רח׳ ליליאן ,5תל־אביב
• ״אמרתי לך לא להשקות את הדשא
כל חצי שעה!״
דדי תבלין, רח׳ גזר ,6תל־אביב

מאוזן :

מאונך :

,1מישגים! .5פרק־הברך! .10 רמת-גן
(ר״ת) .11 :שן-חם יל! .13 אסקופה! .14
מיקצב של שנות דד 20׳ באמריקה! .15
עשוי־למחצה ! .16 חלק הרגל ! .18 עוף-
טרף! .20 הגיע! .21 סבון! .22 קידומת
הולנדית! .24 פלצור! .25 אביון! .26
מינרל המופק מים־המלח ! .28 תנועת-
אוויר ! .30 כתובת ! .31 כתב ! .32 ארג
דק ויקר! .34 ערוץ! .35 מאית הקילו-
גרם! .38 מחוטי האריג! .39 מושת על
כל אזרח! .41 בתוכה! .42 כתם! .43
רשע ! .45 חוק ! .47 מילת־שאלה לזיהוי !
.48 גוף שלישי רבים, סיפרותית! .50 תר
אחר עיקבות! .51 בוא מלמעלה למטה!
.52 בתוכו! .54 סוויץ 57 ציון־לגנאי
(ר״ת)! .61 כיסא-מלכות! .62 תמר! .64
אות בא״ב הלועזי ! .65 עם רב ! .66 אבל !
.67 סופו של יום ! .69 ניר ! .70 ראש־לישכה
(ר״ת 72 סוף ! .74 בדק לעומק !
.75 פקודה צבאית נפוצה! .77 מין גדר
דוקרנית ! .78 מחלקי הגוף ! .80 פחד קל !
.82 אות־הניצחון! .84 מלכסיקון הבקר!
.85 טיט! .87 מסולם־הצלילים ! .88 מעוררת
גיחוך! .90 מנעול פטנטי! .92 פדו־סה!
.94 מגילגולי הארבה! .95 מחייתו־יער
! .97 אחורי הגוף ! .99 בתוכם ! .101
להבה! .102 מן ההורים! .103 ברושים!
.104 מבנותיו של המלך ליד.

.1יצור אלוהי ! .2מיכסה הבית ! .3קריאה
לחבר! .4ממונחי תורת.החשמל! .6
ראש,בערבית ! .7רעב גדול ! .8תבואה !
.9חלק חיוני במכונית ! .12 שאינו מסוגל
להוליד ! .15 מתקדם ! .16 עובר־ושב
(ר״ת)! .17״הדרן״ בצרפתית! .19 מחצב
קשה! .20 מקולות הגברים במקהלה! .21
חרקים קטנים מציקים! .23 מילת-זירוז!
.24 רטוב במיקצת! .26 בהמות־הבית, בשפת
המיקרא! .27 רקב! .29 פרח־נוי!
.30 טעות! .33 חלון קטן! .34 אשרה!
.36 קורה גדולה! .37 מסביר־סנים! .40
מכשיר־עינויים ! .41 בר-בטן! .44 נוזל
החיים! .46 מיקווה־מים ענקי! .47 התנועע!
.49 קטל! .50 נמוך־קומה! .53 בצ־דייה,
שלא במתכוון ! .54 שניתן למכירה !
.55 תרגילי־סדר (ר״ת)! .56 בילבד! .58
קוסם! .59 השקפה! .60 תשלום עבור
הכלה! .62 עלוב־נפש! .63 מילת־תנאי!
.66 עיר בארץ ! .68 מיפעל המים לישראל!
.71 חלק בפנים! .73 מת לשתות! .76
לשד העצמות! .77 תחזור! .79 ממהר!
.81 רוח רעה! .83 זאטוט! .84 צינה! .86
נהר באפריקה! .89 עיר בארץ! .91 צד
דרום! .93 קיבוץ בארץ! .95 משמש
לטיוב הקרקע! .96 אולם! .98 צאצא!
.100 מסולם־הצלילים ! .101 מילת־ברירה!
.102 יבשה בלב ים.

מ ס עדו ת אי ט ל קיו ת
תל״אביב, בכר אתרים טל 288800 .
תל־אביג, בכר מלכי ישראל ,4
טל 263987 .
תל״אביב, רח׳* אבן־גבירול , 24
טל 266177 .
טל 221681 .
תל־אביב, דיינגוף 93
חיכח, רח׳ חנביאים , 20 טל 640201 .
טל 252654 .
חיפה, דרן רו9ין כשר ירושלים, רח׳ יפו 43 כשר ירושלים, חם לך נ׳ורג׳ 15
רמלה, רח׳ הרצל 102
אילת, מרכז התיירות
החדש

בן־יהודה 262
פינת דיזנגוף
טל 457050 .

עמוד 48

פתח כ-PDF פתח כתמונה

אלהה חייך
(המשך מעמוד )47
רית נמחקת בערבות הנגב,
מאת מוסינזון, עמוד .)48

חסמבה ברחובות תל־אביג

וזה עוד רא הכיל...

במלון ״מיראמר״
בחוף מכמורת

ארוח ונופש בע׳־מ

שרוחי נופש

חיפה -רוזי הרצל ,22 טל 645404/3 .
שד׳ הנשיא , 126 טל 82277 .
חל אניב -רח׳ אלנני , 113 טל 612567 .
נכ ר דיזנגוף (ריינם ,)4טל 248306 .
ככר אתרים, טל 288665 .
ירושלים -רח, שמאי , 8טל 224624 .
נתניה -רח׳ הרצל ,4טל 22947 .
באר שנע -רח׳ הרצל , 31 טל 73308 .

קבלת מודעות
לפל העיתונים
במחירי המערכת

תל־אביב -גורדון , 28
טל׳ 24( 222042 שעות ביממה!
אבן־גבירול , 140 טל׳ 450359
רמת־גן -ביאליק , 56 טל׳ 731773
ירושלים -המלך ג׳ורג׳ ,23 טל׳ 228258
ראשל״צ -״גל־גסן׳׳ רוטשילד 37
> 0סג׳ חיים< טל׳ 941526

אשדוד -רוגוזין , 9סל׳ 23805

או ל פן ג רג (בו־־לזמא)
פותח ב־12.7.77
קורס בוקר חד-פעמי ל

עתה הגיע

$£ט 0אזא£ק

סצינות

עברית ו/או אנגלית

למשך 4שכועות בלגד.
הצלחה מובטחת! הירשמו:
ונל־אביב, רח׳ וייצנון ,22 טל 254826 .

פ־רסום אידיאל
אבן גבירול 110 תל־אביב
(פינת אנטוקולסקי)
טלפון 227118 ,227117

בתד־־אב־ב ו 3ים־סוף

חניה חופשית

צלצל.03*295529 :

קורסי צלילה

£ט£ 1977 155 אע;
הפצה בלעדית

״אילו הייתי סופר ...אין זה
מתפקידך רק לפתור בעיות.
עליך לחשוף אותן. לגלותן.
להצביע עליהן. אם תכתוב עוד
מאה סיפורים על רועי־צאן,
ועל רפתנים, ועל מטפלות ב־בתי־ילדים,
וכיצד כולם־כולס
מסורים, וכולם טהורים, וכולם
אין בלבם אלא עבודתם, הנך
משקר. זהו, האמת היא במאבק
של האדם עם עצמז, עד
כדי חריצת פמק־דין על עצמו
אס לחיים ואם למוות דרך
גבר, מאת ייגאל מוסינזון,
עמוד .)9
ך• מלחמה ננמרה. על חבר-המשק
( 1ייגאל מוטינזון היה לחזור לחייו ד,אפורים
במשק. אולם לחבר־המשק מוסיג־זון
לא היה שום חשק לכך. חיי החלוציות,
אותם תיאר בצבעים כה לוהטים
בבערבות הנגב, לקול משק המטבעות
בקופת התיאטרון, לא משכו את הסופר
הדגול. הם נועדו לאנשים פשוטים יותר,
הוא קיבל שנתיים חופש מן המשק.
אולם עוד לפני שהספיק לנצל אותן, קרה
משהו ששבר את גב הגמל. מוסינזון פיר־סם
באשמורת, שבועון־הנפל של מפא״י,
סיפור בשם אנוש כחציר ימיו, שלא היה
אלא פרק מתוך הספר דרך גבר, שזה עתה
החל כותב אותו. הוא תיאר מעשה ישקיה
לדבריו כנען, מקרה של רצח שהוסווה
כתאונה.
במשק געשה ההתרגשות. כשם שאנ שי
גבעתי התנגדו לכך כי החטיבה תוש־סץ
בפי אדם שהיה פחדן, כן התנגדו
חברי המשק כי קיבוצם יושמץ בפי אדם
שלא היה חלוץ-לדוגמה. המזכירות דרשה
ממוסינזון שלא יפרסם את הספר אשר
ממנו נלקח הסיפור.
מזסינזון נטש את המשק בשמחה. מאוחר
יותר ניסה לתאר את הפרידה כקרבן
מעציב למען עקרון נשגב. סיפר הוא
לכתב העולם הזה :״זה היה עניין של
עקרון. הבינותי שי׳ש כאן מישהק של
גורל, כמו בטרגדיה יוונית.״
גיבור הטרגדיה היוונית החליט לקנות
משק פרטי לעצמו, לאשמו (השניה) ולש לושת
ילדיו. את הכסף השיג בהלוואה
הודות לפרוטקציה האישית של ד״ד אהרון
ברט המנוח, מנהל בל׳׳ל. אולם החוב היה
גדול. ייגאל מוסינזון יצא להרוויח כסף.
במהירות הבזק למד את המלאכה שנש־ארד,
אופיינית לו: ייצור המוני של ספרות,
כסחורה העוברת לסוהר.
במרס 1950 הופיע הספר הראשון שיל
חסמבה, ראשי התיבות של ״חבורת סוד
מוחלט בהחלט״ .תוך שבע ישנים ייצר
מוסינזון 14 ספרים של הסמבה, ששמותיהם
מעידים על טיבם ( :א) הסמבה, או
חבורת סוד מוחלט בהחלט( ,ב) חסמבה
בבית האסורים( ,ג) חסמבח ושודדי המד
סיס( ,ד) הסמבה ואוצר הזהב של המלך
הורדוס( ,ה) חסמבה וילדי ההפקר( ,ו)
חסמבה והסוד הגדול( ,ז) חסמבה באיזור
המסוכן( ,ח) הסמבה בשבי הלגיון הערבי,
(ט) הסמבה במערות טורקלין( ,י) הסמבה
והמרגלים בחיל־האוויר( ,יא) חסמבה בציפורני
פלורנט והקיקלופיס( ,יב) הסמבה
והאלמוני במסיבה השחורה( ,ע) חסמבה
במארבי הגבול( ,יד) הסמבה בקרבות רחוב
בעזה. מספר ,15 העומד להופיע הוא הסמבה
במסתרי ניו־יורק.
לרוע המזל, טרחו מבוגרים מעטים לק רוא
את הספרים, בהם הולעט דור חדש
שלם במדינה. כאשר עשתה זאת ועדה
מטעם משדד החינוך והתרבות. שישבה
על מדוכת ספרות הילדים, החליטה לכלול
את כל ספרי חסמבה ברשימה השחורה
של הספרים הבלתי־רצויים.
הסמבה אינו קיטש סתם, מן הסוג השופע
בארצות רבות. הוא קרוב יותר לספ־דות־הילדים
בארצות פאשיסטיות. ילדי
הסמבה, בני 8או ,10 הם חבלנים מומחים,
מרגלים, מומחים לנשק למינהו, הורגי
ערבים רעים. בספר האחרון מנהל ירון
הקטן שיחה טלפונית עם עבד אל־נאצר,
שהוא יידו מטומטם ושחצני, בעל ״צחוק
פרוע ועצבני״ .אומר ירון לעבד אל־נאצר,
אחרי שתדר לבית המושל הצבאי בעזה,
וחברתו תמר תקעה אקדח בגבו של המושל
:״מדבר נער ישראלי. ואני מזהיר
אותך עבדול נאצר, שלא תלך בדרכם

ס טי מ צ קי
ה עו ל ם הז ה 2079

עמוד 49

פתח כ-PDF פתח כתמונה

של המן הרשע והיטלר, כי סופך יהיה
כסופם ...פרעה שעשה לנו קונצים קיבל
10 מכות, ואילו אתה תקבל תריסר !״
במקום אחר :״ירון וצוץ עמדו בפתח
החדר וחיכו לאלמוני (מצרי) .וכאשר הגיע
שם לו צוץ רגל, והלה השתטח על גחונו.
אך מייד התאושש, שלף אקדוח והחל
לירות לעבר ירון וצוץ. ירון לחץ על
הדק התת־ מקלע שבידו, צרור כדורים שם
קץ ליריותיו ולחייו של המצרי ׳.ילדי
חסמבה מקבלים הוראות אישיות ממשה
דיין, מעריצים את בן־גוריון, דיין ואלתר-
מן, גדולי הדור, וחולמים על היום פו
תציג הבימה את הדיבוק בקאהיר.
אולם מוסינזון לא הסתפק בהוצאת ספד
אחד של חסמבה כל חצי שנה. הוא כתב
באותה תקופה ערימה של מחזות (קזבלן;
אלדורדו, אם יש צדק, אדם ללא שם ועוד),
ים של מערכונים, ואת הרומן דרך גבר.
בכולם הלך בתלם החרוש, תמך בעניינים
שהיו באותו רגע פופולריים בדעת־הקהל.
גם את הסיזון גינה רק לאחר שנשתתקו
כל מגיניו האחרים.
הכסף זרם אל הסופר המצליח כמעיין
המתגבר. בהוגי הסופרים סיפרו בדיחה
אופיינית. אחד החברים טילפן למשפחת
מוסינזון, ביקש לדבר עם הסופר. השיבה
אשתו :״הוא עסוק, זה עתה התחיל לכתוב
מחזה. חכה כמה רגעים על הקו עד
•שיגמור...״
אפילו מוסינזון, שאין לו ספק שהוא
גאון, פיקפק ברמת יצירתו. ברגעי־חולשה
כאלה היה אומר לבני־׳שיחו :״אני יודע
שזה זבל. אבל אני צריך כסף כדי לבסס
את משפחתי. כשיהיה לי מספיק, אפסיק
ואתחיל לכתוב יצירות של ממש !״ הוא
לא ידע, או לא רצה לדעת, כי יצאנות
ספרותית, כמו יצאנות אחרת, אינה נגמרת
לעולם. כל יצאנית־רחוב סבורה שתפסיק
כאשר תאסוף די כסף. אך משום מה
אין מועד זה מגיע לעולם.

בדרגת עחר-מפקח-אזורי (שלושה כוכבים)
,דרגה א-שר שוטרים ותיקים מגיעים
אליה רק אחרי שנים ארוכות של שרות.
יחזקאל סהר הפקיד בידיו את תפקיד
קצין־העתונות במטה הארצי. הוא מילא
אותו בנאמנות — במידה שיכול היה
להקדיש לו את זמנו. לרוע המזל, קשה
היה להשיגו. לעתים קרובות מאד חיפשו
העתונאים בקדחתנות, אך ללא הצלחה,
את הקצין.
מדוע התגייס ייגאל, ישאז כבר היד,
סופר ידוע, לתפקיד זה? היתרונות היו
גלויים לעין: מכונית שנמסרה לרשותו,
משכורת קבועה שלא הפריעה לו להקדיש
את עיקר זמנו לכתיבת ספרי חסימבה
ודרך גבר, הכנת ההצגות קזבלן ואלדורדו
בעזרת המשטרה. אך המשטרה לא הסתפקה
בכך: היא החרימה למענו ומסרה
לו בחינם תדר ברחוב זמנהוף מס׳ ,32
אותו מסר ייגאל כעבור שנים לדייר אחר,
תמורת דמי־מפתח של 2000ל״י. הטלפון,
שהותקן על־חשבון המשטרה, נישאר בדי רה
עוד •שנתיים אחרי ישייגאל הפסיק
להיות קצין־המשטרה. ממישלת ישראל הוציאה
בשמחה את כספי משלם־המסים כדי
לכסות את החשבונות השוטפים של הטלפון
•של הקצין־לשעבר.
אולם את מעשהו הגאוני ביותר ביצע
מוסינזון אחרי שעזב את המשטרה ורצה
לנסוע לאמריקה. הוא היה חדור אמונה

״הרואים יעודס באמנות, אין
מקומם כאן. עדיין לא ...יורידו
כאן ממרומיו כל אדם הרוצה
להמריא מעל לחיי החולין. יקצצו
כנפיו. עדיין אין כאן
חלל־מרחב בשביל מרומים. יש
שאומרים זאת במפורש. ויש
שאינם יודעים להגיד כן. אך
גם הללו מרגישים שעדיין
תובעים החולין את כל האדם
כולו, ללא שיור. ודווקא מפני
שקשה לעמוד בכך, הכל מנדים
את יוצאי־הדופן. זאת היא
קנאה שיש בה גס מן הקודש.
אתה לא תוכל לעמוד בה...״
(כבשים, מאת ייגאל מוסינזון, מוסינזון ואף סייעה לו בכספים ותמכה
בו, עד שגילתה כי בעצם הוא מתכוון
עמוד ).32
לשאת את חברתה הטובה, דוריס סורוקה.
ך* געי החולשה בחייו של מוסינזון,
| בהם הודה בפני עצמו על ערכן האמיתי
של יצירותיו היו מעטים. ההכרה שמסדיטי הוליבוד יקפצו על מחזותיו המשקוננה
בלבו עוד משחר ילדותו — שהוא הוללים, אותם השווה, בצניעות רבה, ל-
גאון — התחזקה מיום ליום. הצלחתו הקו־ מחזותיו העיקריים של וויליאם שקספיר.
פתית הגדולה והעובדה שהמבקרים הת -אולם היה דרוש כסף לנסיעה, וכסף לא
וחסו אליו בסלחנות רחמנית, הגבירו את היה.
זמן קצר אחרי נסיעתו ישל מוסינזון
בטחונו העצמי בצעדי־ענק. הוא החל פותח
כל שיחה עם זרים במלים :״אני ייגאל לאמריקה פשטה בארץ שמועה מעציבה.
מוסינזון!״ חזיון רגיל היה לראות את מפה לאוזן עבר בכסית, ואחר כך בארץ
ייגאל מתערב בקהל ילדים בהצגת חסמבה, כולה, כי ייגאל נוטה למות בנכר. הוא
אומר בחשיבות רבה :״אני ייגאל מוסיג־ חלה בסרטך הדם, מחלה שאין לה תרופה,
זון הסופר,״ ונוטל כמעט בכוח מן הילדים וימיו היו ספורים. מכריו הצטערו בליבם
הנבוכים את ספריהם, כדי לחתום עליהם. על כל המחשבות שחשבו עליו אי-פעם,
אולם בטחון גברי זה לא חדר ללבו והעתונאים החלו אוספים ב-שקט רב את
פנימה. כאז כן עתה היה זקוק לעידוד החומר הדרוש להספד ראוי.
מניין צצה השמועה? רק כעבור שנה
מתמיד בצורת הערצתן של בנות חדשות,
שהתחלפו בקצב מסחרר. המשק בבית -נודע בחוג מצומצם כיצד הוכן התבשיל.
בהיותו זקוק לכסף, ניגש ייגאל מוסינזון
שערים, שנוהל בידי אשתו הישניה, כמעט
נשכח. ייגאל ישב בעיר, הסתובב בחוגי לעורך הדור, עתון־הערב ישל מפא״י, וגיהבוהימה,
התידד עם בעלי־השררה. מאות לה לו בקול רווי-יגון, בסוד מוחלט בהחנערות
צעירות, רובן בגיל 17 או ,18 זכו לט, כי הלה במחלה הנוראה. רק רופאים
לכך שהגבר הזר, המתחיל להקריח, ניגש אמריקאיים יכלו להאריך את חייו בכמה
אליהן, הושיט את ידו בעלת האצבעות חודשים עלובים נוספים. הוא ביקש שיתנו
הכפופות-קמעה, ורעם לעומתן בקול גברי לו כסף, כמעשה־חסד אחרון.
העורך, אדם טוב־לב וחם־רגש, לא יכול
עמוק :״שלום. אני ייגאל מוסינזון. מה
היה לסרב. הוא גייס סכום גדול (לפי
שמך?״
סיפרה עתונאית ידועה, שביקשה להי גירסה אחת: אלפיים לירות) ונתן אותו
פגש עם מוסינזון לצורך הדרכה דרמתית. לסופר כמפרעה על־חשבון הר-שימות ש״ניג-שתי
לדירתו. הדלת היתה פתוחה קצת, יכתוב, אם ירצה השם. ואמנם רצה השם :
וקול עמוק הזמינני להיכנס. בפנים מצאתי בעוד שהדור עצמו שבק חיים לכל חי,
את ייגאל מוסינזון רובץ על השטיח, עטוף נישאר ייגאל מוסינזון •שלם ובריא. מעולם
בגלימה אקזוטית, ראשו •שעון על זרועו לא החזיר את הכסף לבעליו.
בהבעה רבודחשיבות. הבינותי שלא יכול
היה לקום ולפתוח את הדלת, כדי לא
לקלקל את הרושם האדיר...״
בשיא תקופה זו קרה משהו שהפתיע
״הענין הוא, פתח יואב אשל
רבים: ייגאל מוסינזון התגייס למשטרה
( .שליחו האישי של הרמטכ״ל),

בעוסת ניו־יווק

ה עו ל ם הז ה 2079

שיש לנו קשיים מסויימים בנמל
ניו־יורק. לפעמים אנו
מצליחים לרכוש כמויות נשק
בשביל צה״ל ...מ מן האחרון
נהרגו שניים מאנשינו, אמריקאים
ברכבות הנשק ...ובכן,
הועלתה ההצעה שירון זהבי
יסע לניו־יורק ,..ובכן, מהי
תשובתך?
״אין כל תשובה, השיב ירון,
אני עומד לשחת מדינת ישראל...״
(חסמבה בקרבות־רחוב
בעזה, מאת ייגאל מוסינזון,
עמודים ).171—173
י* מן קצר אחרי השמועות המעציבות
1על מותו הקרוב של מוסינזון, הגיעו
לארץ שמועות מעודדות יותר. בעתונות
התפרסמו ידיעות משמחות שמוסינזון זכה
להצלחה עצומה באמריקה. נתקבל הרו-שם
•שמפיקי ברודוויי והוליבוד הניחו כל עבודה
אחרת, ועמדו בתור כדי לרכוש את
הזכויות על מחזות מזסינזון, ובעיקר על
בערבות הנגב וקזבלן.
כאשר חזר מוסינזון עצמו לארץ, כעבור
למעלה משנה׳ לביקור חטוף, אישר ידיעות
מסחררות אלה. דורי •שארי, המפיק
ההוליבודי המהולל ישל מג״מ, שילם לו
אלפיים דולאר, ותירגם על חשבונו את
מחזותיו של ייגאל. עבודת ההסקה היתד,
צריכה להתחיל בכל רגע.
המציאות האפורה־כשק שוב היתר, קצת
שונה. היא היתד, רחוקה מאד מאורות-
הניאון הנוצצים של ברודוויי. באחת הפגישות
בחוגי הבוהימה היהודית בניו־יורק,
פגש מוסינזון את משה כהן, אז עורך
עתון יהודי באמריקה, כיום העורך הספרותי
של ג׳רוסלס פוסט בירושלים. מוסע-
זון ביקש מכהן, צעיר משכיל ונעים־הלי-
כות, בעל רקע דתי, לתרגם לו את המחזה
קמביזס, תמר אשת ער ותמצית של דרך
גבר. כתשלום הבטיח לו ייגאל כ־800
דולאר, נוסף על האחוזים הרגילים כאשר
יוצגו או מסרטו היצירות.
כהן התרשם מן הגבר הגבוה, שנראה
לו כטיפוס נהדר -של צבר גברי, לוחם
וישר. הוא ידע כי ישראלי אחד, עודד
בורלא, בנו •של הסופר החיפאי, כבר תירגם
את קזבלן (תוך עיבוד חופשי, בו הפך
קזבלן המארוקאי לפורטו־ריקאי ניו־יורקי
בשם ריקו) .היה זה מן המפורסמות בניו-
יורק כי בן הכט, הסופר המפורסם, עומד
להציג בעצמו את ״ריקו״.
מוסינזון שילם לכהן 100 דולאר בו
במקום, והאיש החל בעבודה. בהתלהבות
רבה •שכר כתבנית- ,שילם לה 125 דולאד
מכיסו. במועד הקבוע מסר את היצירות
לייגאל. אולם לסופר לא היה כסף. הוא
קיווה לקבל סכומים גדולים מבן הכט
ומדורי שארי.
משה כהן התמים לא ידע, כמובן, כי
כל הסיפורים על הכט ושארי לא היו ולא
נבראו. אך לפתע החל מוסינזון לצחוק
מכל העניין, התיחס אל החוב כאל בדיחה
מוצלחת שעבר זמנה, אולם כהן לא הבין
את הבדיחה. הוא פנה לעודך-הדין ג׳ייקוב
גולדנקופ, הורה לו להגיש תביעה משפטית.
הפרקליט, יהודי ציוני, ביקש למנוע
משפט מבייש, שיגרום לפרסומת רעה נגד
ישראל. הוא הזמין את ייגאל אליו, דיבר
אל לבו׳ הוציא ממנו את התשלום בלירות
ישראליות, בצ׳יק משוך על בנק קופת־עם
בתל־אביב. כהן, שעמד לעלות לארץ,
הסכים לכך.
בזה לא נסתיימו היחסים. כעבור זמן
צילצל ייגאל -שוב לכהן, ביקשו לקשרו
עם הוצאת־הספרים הגדולה, סיימון את
שוטטו. ואמנם, הודות לשידולו של כהן
קיבלה חברה זו את הקטעים המתורגמים
ישל דרך גבר, מסרה אותם לעיון לידי
אחד מעורכיה. סיכום העורך :״הספר הוא
קיטש גמור ...יש בו מין ואלימות בלי
סוף. באמריקה אין מחסור בסופרים הכותבים
כך.״ אולם מסתבר כי מוסינזון
לא זועזע מביקורת קטלנית זו.
רושם לא פחות גרוע מכתבי-היד עשה
מוסינזון עצמו. התנהגותו הרגילה -של
ייגאל, שחבריו בישראל חדלו זה מכבר
ל-שים לב אליה. עודרה בחוגים המשכילים
של המו״לים בניו־יורק תדהמה רבה. היהקשה להם להתרגל למוסינזון, שהוציא
מכיסו צרוד -של קטעי־עתונות ישראליים
על עצמו, והקריא באוזני בני-שיחו דברים
על ״הסופר הגדול ייגאל מוסינזון,״ —
״מוסינזון הוא יוצר דגול,״ וכיוצא־באלה.
אמר אחד ממנהלי סיימון את שוסטר,
יהודי בשם קפלן, אחרי מבחן כזה :״לאיש
הזה, ייגאל מוסינזון, אין לו שום צניעות
מזוייפת.״
שמעו של מוסינזון נפוץ בחוגים המת־

ך 1ן ה 1ך ו 1יגאל מוסינזון בחברת
עמוס בן-

גוריון, בעת שמוסינזון שימש כדובר מיש־טרת
ישראל. המאבק של צמרת השילטון
המפא״יי ושל שירותי־הביטחון ב״העולם
הזה״ החל בעיקבות ההאשמות שהועלו
נגד עמוס בן־גוריון וצמרת המישטרה
מעל דפי השבועון. סופו של המחזה שכתב
מוסינזון שונה אחרי הצגת־הבכורה,
אחרי שניראה כעצה ברורה להרוג את
עורכו של השבועון המסוייס ״העולם הזה״.
אימים. כשפנה משה כהן, למען ייגאל,
לסוכנות האמנותית העצומה מס״א, שגם
בראשה עומד יהודי, השיב אחד המנהלים,
האדולד מאטסון, קצרות :״איננו
מעוניינים בג׳נטלמן הזה. כבר -שמענו
עליו.״ מי שלא שמע עליו, לרוע המזל,
היה משה צבי פראנק, לשעבר מנהל
יחסי־הציבור של אבא חרשי. אחרי שחזר
לאמריקה תירגם פראנק את מחזהו -של
ייגאל, אדם ללא שם. גם הוא חיכה לשכר
התירגום.
כל אותה שעה המתה הארץ מידיעות
מוסמכות על הצלחותיו האדירות של סו-
סינזון באמריקה. כשחזר לביקור, סיפר
לכל ידידיו בסוד כמוס, כי זכה לחלומו
של כל גבר: לידידות אינטימית עם הגב׳
מארילין מונרו. הוא פגש אותה, לדבריו,
בפתח הסטודיו לשחקנים של לי שטראם*
בדג, העמיד פנים שאינו מכיר אותה, והז מין
אותה לסעודה. השחקנית המהוללת
כל כך התלהבה מן הישראלי הגברי עד
שלא יכלה לעמוד בפני קסמיו. הסיפור
פורסם בעתונים, הוכיח סופית כי ייגאל
מוסינזיון, כובש הוליבוד וברודווי, השתלט
על אמריקה בסערה.

דוו גנו נווי 11ה
״הוא לא הזכיר את שמה
של תמר, סגנית חסמבה. אך
בלבו הירהר בה רבות וארוכות.
רק ילדים היודעים אהבה
מהי, יבינו זאת חסמבה בקרבות רחוב בעזה, מאת ייגאל
מוסינזון, עמוד ).20
^ ם מו סינזון לא כביש את מארילין
מוגרו, הרי קטף פרי אחר. הוא סחט
אותו כלימון וזרק אותו הצידה.
ג׳ודי שפטל היתה צעירה בת ,25 יפה,
תמירה, משכילה ואמידה. הוריה באו לאמריקה
מוילנא, נתנו לבתם חינוך טוב
באמריקה ובאיטליה. גץ די זכתה לתהילה
כצלמית אמנותית, פירסמה את יצירותיה
במיטב השבועונים האמריקאיים, צברה
סכום ניכר •של כסף. היא נסחפה בזרם
חיי־הבוהימה של גריניץ׳־וילאג׳ ,שכונת
האמנים של נידיורק, בעלת החיים הסואחרי
שביקרה בערים
וחסרי־היציבות.
ארץ, בה עבדה זמן־מה כעורכת סרט
• (המשך בעמוד )51

עמוד 50

פתח כ-PDF פתח כתמונה

טפחות ח כפל1
!!לה בראש !
משק עד 5,760 ליי
ה 1ב ה

•ותר

מ בו ל !

מעתה יהנו חו ס כינו מ מ ענ ק עד 6096 יו תר מב עבר:
עד 1696ב מ קו ם . 1096ה מ ענ ק ה>נו מיידי וצובר ריבית והצ מד ה
מלאה, הכל פסור ממס.
ג ם חו ס כינו הוו תי קי ם ב תכני ת ״ספחות ח״י אלפים״ יהנו
מהס בו ת א לו.

לחוסך שיפקיד
את הסכומים הבאים:
סכומים שיסתכמו בשנה הראשונה
ב 36,000-ל־׳י
סכומים שיגיעו בשנה הראשונה
מעל 18,000ל׳י
הפקדות מעל 500 ליי
הפקדות חדשיות אחרות

ב־ספחות חי כפליים־
ב״חי כפליים״
רגילה תקבל דק: תקבל מענק מוגדל של: 1096 1096 1096 596

לקבלת פרסי ם נו ס פי ם על מ ענ ק בלעדי וחסרתק די ם זה,
שלח א ת התלו ש המציב בלא ה ת חיי בו ת מצידך.
רק בספ חו ת ההר שמה אפ שרית דרך הדואר.

משתלם לחסוך בספחות
!7 1 8 1 7 1 1
בנק משכנתאות לישראל בט״נז

ה עו ל ם הז ה 2079

עמוד 51

פתח כ-PDF פתח כתמונה

אלההם חייר
(חמשו מעמוד )49
ישראלי, חסתובבה בחוגי דדשראלים ב־גיז־יודק.
באחת
המסיבות בבית עודד בודלא,

הוצג בפניה ייגאל מוסינזון, סופר דגול
מישראל. תוך יזמן קצר התפתחה ידידות,
י שהפכה במהרה לאהבה עמוקה.
כיצד התאהבה ג׳ודי המשכילה והמבריקה
בגבר הפרימיטיבי, בעל האהבה־העצמית
וגס־ההליכותו התשובה היתה
מסובכת. אחרי חיי הבוהימה האמריקאית
נכספה ג׳ודי בלבה לגבר אמיתי, ישר,
חסר־סיבוכים, עובד־אדמה וגיבור־מלחמה,שנראה לה כשונה ורחוק ממכריה, בני
הכרך המושחת שהתיחיסו לאהבה בקלות-
דעת. מוסינזון היה סולידי. הוא הבטיח
אהבת־נצח, משפחה יציבה, בית בטוח,
* ילדים: .׳ודי האמינה לו.
למזלו הרב של ייגאל, דיבר אנגלית
עילגת. מכיוון שלא יכול להביע בה שום
רעיון מופשט או מחשבה עמוקה, היה
קל לצעירה המאוהבת לדמיין לעצמה שאמנם
שופע האיש רעיונות עמוקים, שאין
הוא מסוגל להביעם אלא בשפת אמו.
מכיוון שלא יכלה לקרוא גם את יצירותיו
של מוסינזון, לא היה לה כל קושי להאמין
,שייגאל אמנם גאון. בסוד גילה לה, שמאז
שקספיר לא קם מחזאי כמוהו, וכי יבוא
יום והעולם כולו יפול לרגליו.
לא היה לג׳ודי ספק כי קרוב יום. נישואיה
לגבר הסולידי. ללא היסוס נתנה לו
750 דולאר עוד בשלושת החדשים הראשונים
של היכרותם. לא פחות טבעי היה
שייגאל בא להתגורר בדירתה היפה, בש־

ך 1 1ק הספריס, שנערך בכיכר־בתל־אביב,

ע 11ו | מלכי־ישראל
חותם יגאל מוסינזון על סיפרי ״חסנזבה״
לילדים, שהפכו יצירותיו הסיפרותיות הפופולאריות
ביותר, חרף סיגנונן הפשיסטי.
כונה אמידה של ניו־יורק, אכל והתלבש
על חשבונה, קיבל ממנה דמי-כים נדיבים.
מכיוון שייגאל התאונן על מחלות ומכאובים
שונים ומשונים, עורר בג׳ודי את
החוש האמהי, הטמון בכל אשה. היא
היתד, מאושרת. בפעם הראשונה בחייה
ניתן לה להקריב את עצמה כולה למען
גבר, הזקוק לה והמאוהב בה.
מוסינזון לא נתן לג׳ודי להמשיך בעבודתה.
הוא לא יכול היה לסבול סביבו
אשד, עובדת, שייש לה עניינים משלה.
להעריץ את ייגאל מוסינזון הינד, עבודה
מלאה, המצריכה 24 שעות ביממה, שבעה
ימים בשבוע.
כשפרץ מיבצע-סעי, היה ייגאל סוסינ-
זון בנכר, ונבצר ממנו לקחת חלק אישי
במעשי־הגבורה. עשו זאת במקומו אנשי
חסמבה, שאת עלילתם תיאר בחזרו ארצה,
מיד אחרי שחלפה סכנת-ההפצצות. לפני
שיצא לדרך, לקח מג׳ודי 6000 דולאר
בשני שעורים — אחד בסך ,5000 השני
בסך 1000 דולאר. בכסף זה היה עליו
•להכשיר את הקרקע לחיי-יד,משפחה העתידים
בישראל.
עד היום לא ברור כיצד עבד סכום זה
של מטבע זר לישראל. קשה היה לתאר
שקצין־ד,משטרה ואיש־המוסר ייגאל מו־סינזון
יבצע עבירה פלילית חמורה כמו
ה עו ל ם הז ה 2079

הברחת־מטבע. אולם איש לא גילה עדיין
שום מיסמד רשמי המעיד כי הכסף אמנם
עבר בצינורות רשמיים והוחלף בשער
רשמי.
כעבור כמה חדשים עבדה גם ג׳ודי.
היא שמחה לראות כי ייגאל רכש למענה
בית כחול קטן ובודד ברחוב יחזקאל,
בצפון תל־אביב. היא לא ידעה כי ייגאל
רשם את הבית על שמו. ככל אשה מאוהבת,
לא שמה לב לקטנות מעין אלו.
היא נתנה לייגאל את מכוניתה, ווקסהול
הנושא את המספר האיטלקי רומא־,281425
ושהיד, משוחרר ממכם כרכוש תיירת.
אולם גם ג׳ודי המאוהבת לא יכלה לשים
לב להפרעות קטנות בחיי הזוג. אמנם
הציג אותה ייגאל כ״אשתי״ ,הבטיח למב־ריו
שהוא פותח דף חדש בחייו, וכי מעתה
לא ישים אפילו מבט בעלמה. בכל זאת
קרו דברים מוזרים. סיפרה ג׳ודי השבוע
לכתב ידיעות אחרונות, יוחנן להב, :״החיים
בבית הכחול לא היו אידיאליים. אחת
לשבוע סיפר לי ייגאל כי עליו ללכת
לצבא, וחזר לפנות בוקר. פעמים נטל
שמיכה ובקבוק־משקה׳ ויצא לקבל הש ראה...״

׳נינים
נב־ת..הנ 19,ד
״לא תביא אתנן־זונוז ונזחיר־כלב
בית אדוני אלוהיך לכל
נדר, כי תועבת אדוני אלוהיו
גם שניהם דברים, פרק,

ף* ואו שד ייגאד לארץ בא במועד
* הנכון. משפט חברו, עמום בן־גוריון,
הגיע זה־עתה לשיאו. צמרת משטרת יש ראל
התנדנדה תחת עומס הגילויים המאוסים
שנתגלו במשפט. רצח קסטנר, על
נסיבותיו המוזרות, הטיל צל כבד על
מנגנון-החושך. הנסיגה מסיני הטילה צל
כבד עוד יותר. פחד היסטרי מפני זעם
הקהל השתרר בחוגי השלטון. דויד בן-
גוריון ואנשי קבוצתו הגיעו לכלל מסקנה
כי העולם הזה הפך גורם ציבורי המסכן
את יסודות שלטונם.
אמצעים שונים להריסת השבועון נכשלו.
עתון־רפש מיוחד שהוצא מטעם מג־גנון־החושך,
ביוזמתו האישית של ביג׳י,
ושבו הושקעו קרוב לחצי מיליון ל״י,
הפך לבדיחה ציבורית. הנסיון לסבך את
העולם הזה במסכת עלילות, כאילו הוא
קשור במק״י ובמחתרת פאשיסטית בעת
ובעונה אחת, התמוטט מול אי־אמון הקהל.
קשה לקבוע במוחו של מי צץ הרעיון
הגאוני לפתוח חזית חדשה נגד העולם
הזה, בשטח בו אין השבועון יכול להתגונן.
קרוב לוודאי כי היוזמה יצאה מחוגו
של ביג׳י עצמו, ושנמסרה לטיפולו של
,גרשון זק, מורה שהיה בשעתו ממונה
מטעם ביג׳י על חיל־הים, נכשל בתפקידו,
עבר לכפר הידוק ונשכח מלב הציבור,
אם כי נשאר בעל עמדה מרכזית בחוגי
היד־השחורה.
הרעיון החדש היה להציג לעיני הציבור
מחזה־זוועה, שיוכיח כי העולם הזה הוא
מרט השחיתות בארץ, ואילו העסקנים
המושחתים, שמעשיהם נתגלו בעמודיו,
אינם אלא קרבנות טהורים של קנוניה
שפלה של פושעים פוליטיים. שום סופר
רציני, גם לא מבין משרתי מפא״י, לא
היה מוכן לקבל על עצמו אח המשימה
הקדושה. אולם ייגאל מוסינזון, האיש ש למד
לכתוב בשביל כסף, קצין־המשטרה
לשעבר וחברם של יחזקאל סהר ועמוס
בן־גוריון, היה מוכן לכל.
תוך ימים מעטים הושלם המחזבל. הפחדן
החטיבתי של גבעתי הפך בו לדוברם
של לוחמי־המיטלה, הצנחנים הגיבו רים,
שהבינו כי רצח עורכי העולם הזה
אינו אלא המשך טבעי למיבצע־סיני. אני
למדתי לצנוח בשביל להשמיד ולהרוג.
אנחנו למדנו לרצוח, אבא ...ואני לא
אשתוק על זה אני לא אריס (יד) ,אבא,
אני אוריד ! ולא רק •אני ! נשבור (לעורך
השבועון) את כל העצמות! לא הלכנו
ליהרג בסיני בשביל שישמיץ אותנו כל
מי שיש לו פה ועט ואילו אב שכול,
שבנו נהרג במיטלה, אומר אחרי ההתנק שות
בעורך השבועון :״אילו היה הבן
שלי עוד חי, הייתי אומר לו ללכת יחד
עם הבן שלכם (להתנפל בלילה על העו־

הבעיה השניה היתה להכניס את אתנן-
הזונה הספרותי לבית־המקדש של התרבות
הישראלית: הבימה. הדבר לא היה קשה
ביותר. הבימה חדלה מזמן להיות גוף
תרבותי לוחם ונושם. אחרי משא־ומתן
קצר בין הבימה לבין מרכז מפא״י, שצדדיו
(המשך בעמוד )53

הטמפון בעל כושר הספיגה
הטוב בעולם
לסמפון או־קה, העשוי צמר גפן כבוש,
כושר ספיגה ענק שאיו לאף טמפון אחר.
לעומת טמפונים אחרים המתארכים עם הספיגה,
טמפון. נ 0.1מתרחב עם הספיגה. לכן,ככל שהוא
סופג יותר כן הוא אוטם טוב יותר את
פתח הנרתיק ומונע כל תזוזה או דליפה. טבלי
טמפון 0.6.וטמפון אחר בשתי כוסות מים
נפרדות ותווכחי בכושר הספיגה המצויין
של 0.6.
טמפון , 0.6.הנוח והבטוח ביותר בעולם,
נותן לך הרגשה משוחררת וחופשית
365 ימים בשנה. תוכלי ללבוש מכנסונים
קצרים והדוקים, חצאית מיני או ביקיני.
תוכלי לרקוד, לטייל, לטבול באמבט ולרחוץ בים
כבטחון מלא.

0 1(.סו פ ג ותר!
רותרחב ו או טםעםהס פי ג ה !

להשיג ב־נ גדלים :
נורמל: למרבית הנשים
אקסטרה: לנשים עם דימום רב.
והחידוש העולמי האחרת !
טמפוני מיני לנערות, לבתולות ולנשים
עם דימום מועט, .

חדש ! אריזה חסכונית של 40 טמפונים +שי —
ארנקון פלסטי לנשיאת נ טמפונים בארנק.

המיני טמפון שיש לו גם מיני
פרסוםמלןי !7

מרב! צ לי ל ה נביעות ^
75ק ״ מ ד רו מי ת ל אי ל ת על חוף י ם סוף

מודיע על תאריכי פתיחה

קו ר סי ם לצלילה ן
.4.9 ,21.8 ,7.8 ,17.7
ספ ארי צלילה לראס -אגו־ג*7ום ין
13.11 ,9.10 ,11.9 ,14.8
ספ ארי צלילה לראס־ מו חמד |
.23.10 ,25.9 ,28.8 ,24.7
פרטים והזמנות: מרכז עלילה נביעות, דואר אילת
טלפון 3667 :־.059-6191 - 059

תן 1ט רמ 3ל!חוייל

עמוד 52

פתח כ-PDF פתח כתמונה

דוגמנית הצמרת דקלין
עושה זאת שוב

על מבצעיה
של ״גידי־גיא״

״ שופבילוי״ — שיגעון או פנ תי חדש
ב בו טי ק ניו לו ק ליד ת ״ אהק טנ ה
מפה לאוזן משתוללות דד ריקה, יופעל בערבים בלבד

שמועות בחוגי הבוהמה דד בשעות שבתי השעשועים
תל־אביבית על דוגמנית פועלים. דקלין שפתחה
הצמרת היפהפייה דקלין תקופה חדשה באפנת הבילוי
פלדמן(פילוסוף) בעלת בו התל־אביבי, קוראת לרעיון
טיק היוקרה ׳ביו לוק ב־ הבוטיק ״שופבילוי״ כלומר
דיזנגוף, אשר כל האופנה בילוי 8 +ת1נ) ,5110 דבר
שבו מיובאת מפריז. שמו המעיד על מקוריותה. והנה
עות, ושאלות שונות. כמו, שבה ז׳קלין שוב לכותרות.
לאן נעלמה ז׳קלין היפה לערב פתיחת הבוטיק בפייה?
האם נישאה? ואם תאריך היפה 7.7.77 ותקופת
כן, למי? האם נכון שז׳קלין ה״שופבילוי״ הוזמנו כל המי
עומדת לפתוח ניו לוק חדש ומי היפים של הבוהמה הישראלית.
ואני ערב לכך .
ביורדי הסירה?
ובכן, ממקור ראשון *שמעתי שכפי שלא שכחו את ״מסי־שאכן,
ז׳קלין עומדת לפתוח בת ליל־הסדר״ האחרון אובוטיק
נוסף ברח׳ יורדי תו אירגנה ז׳קלין בביתה
הסירה 5בתל־אביב. הבוטיק כך לא ישכחו במהרה, את
שינוהל ע״י בני טוכטרמן ערב פתיחת ניו לוק ביורדי
שחזר זה עתה מדרום אפ־ הסירה.
דוגמנית ז׳קלין(פילוסוף) פלדמן — בוטיק ניו

שמעתי על מבצעיה של גידי־גיא
סוכנויות לצרכי צילום
בע״מ והחלטתי לבדוק במה
דברים אמורים.
פגשתי אותם במשרדם ברח׳
ה׳ באייר 46 ביכר המדינה
ת״א, טל 269644 .וביקשתי
לברר על המבצעים שסוכנות
זו מקיימת. ובכן, סוכנות גי־די־גיא
יוצאת מדי פעם ב מבצעי
שי חינם לחוג לקוחותיה
כאשר השי הוא מצרך
יקר ערך כגון מקדחת בלאק
אנד דקר דגם 6 7004מ״מ ל כל
הרוכש אחת ממצלמות
ישיקה0X1^35 ,^1X35 ,
101 ,01^ 835 ין או מקרנה
עם קול ,£ 1 X 0 ¥ 512
,511 £ 0 0 £ ¥מקרנה 290

גידי גיא סוכנויות לצרכי צילום
המייצגת בלעדית את

ישיקה בארץ, היא אחת מסוכנויות
הצילום הגדולות
ביותר בישראל, והמפעילה
מעבדה מהטובות בארץ בשטח
הצילום. חוג לקוחותיהם
הינו רחב ביותר ונותן
אמונו בגידי־גיא.
חוג זה נהנה כאמור, ממתנו־תיה
של גידי־גיא המצורפות
לרכישתו, בנוסף לשירות, ל אמינות
ולאחריות המצורפים
לכל מוצר, ממוצרי גידי־גיא.
חשבתי מעט והגעתי למסקנה,
שסוכנות, המחזיקה מעב דה,
מייצגת חברה כמו ישי־קה,
אחראית, אמינה ונותנת
שירות כה טוב, יכולה לספק
גם אותי בהחלט.
פשוט מאד, עשה כ מוני׳והצטרף
לחוג לקוחותיה, זה
משתלם יותר.

פיקוס ־ חדש 60 יום וחום 15...ק־־ג פו1וות נפתח יצרן ארנקים אקסלוסיביבז

כמה שזה נשמע מוזר, דווקא
שני בחורים, מנהלים את מפעל
ארנקי הנשים מהגדולים במדינה
.״ארנקי רחל״ ,אם
חשבתם, שהמדובר הוא. בצמד
צעירים המחפשים עיסוק קל
ורווחי, בחלטוריסטים, יש לי
חדשות עבורכם .״ארנקי רחל״
פלוס מנהליה, מהווים אפנה,
אקסקלוסיבית לארנקי נשים.
״ארנקי רחל״ ,מייצרת בעצמה
את ארנקיה, לפי קריטריונים
אירופיים ובלעדיים .״ארנקי
רחל״ משווקים את ארנקיה גם
החוצה, אך זאת אך ורק ל
נבחרים

וחנויות
סיטונאים יוקרה.

הבחנת במקרה בדיילות
אל-על נושאות ארנקים מוכרים
מאיזשהו מקום לא טעית, אלה
הם ״ארנקי רחל״ בגודל טבעי,
ועכשיו כבר מותר לגלות ש־
״ארנקי רחל״ חתמו חוזה עם
אל-על, לציוד כל דיילות אל-
על ב״ארנקי רחל״ .זח בעצם
מובן מאליו יחד עם כל החוגים
האקסקלוסיביים, הצטרפו
גם הדיילות לחוג היוקרה של
״ארנקי רחל״.
מתי את מצטרפת?

ספורט ישואד חיבר, יועץ
וחנות ל צוללים
פגשתי אותו כשחזר ממילואים.
הוא סיפר לי, שתפס שם נופשים
שהשחיתו את הנוף התת-
מיימי בים־סוף וקנס אותם.
זה בחור שאיכפת לו, בחור
שאוהב את הדיג והצלילה,
בחור שמכיר בחשיבות הציוד
המושלם שלו, זקוק הצולל.
המדובר הוא בישראל, בעליו
של ״ספורט־ישראל״ שברח׳
בן־יהודה .191 ישראל אינו רק
בעל חנות אלא גם יועץ בשטח
ציוד צלילה ודיג, ללקוחותיו.
בביקורי ב״ספורט־ישראל״ הייתי
עד למקרה: נכנס בחור
צעיר שקנה רובה צלילה מסוג
מסויים, הבחור ביקש להחליפו
ברובה אחד ,־ אע״פ שישראל
חשד שהבחור פירק את הרובה
והרכיבו מחדש, החליף לו את
הרובה לאחר גדול יותר בסוגו
ולפי רצונו של הבחור. מקרה

אחר — נכנם אדם מבוגר וביקש
לדעת פרטים על אפשרות הצלילה
והדיג שבים־סוף. ישראל,
בסבלנות רבה, ישב והסביר
לנ״ל את המקומות המותרים
לצלילה, אזורי הדיג, ה מקומות
המסוכנים, סוגי הדגים
והצומח שעליו להיזהר מהם.
זהו ,״ספורט־ישראל״ חנות למוצרי
צלילה ודיג, משולבת
בשירות מצויין ומהימן וייעוץ
טוב, לחובבי הצלילה והדיג.
שמחתי להיווכח שישראל חבר
טוב לתחביב, מבין מצויין בנושא
הצלילה, יועץ לכל הזקוק
לכך, דואג לשימור הנוף
התת־מיימי, ואחד, המודע לסכנה
הכרוכה שבצלילה, כאשר
בהתאם לכך מוצריו הם הטובים
והזולים ביותר שניתן למצוא
בארץ, דבר המבטיח צלילה
בטוחה, בהצלחה.

עמית ועמי שלום,
דבר נלוז הוא איחולי הצלחה
מעל דפי העיתונות אך כל עוד
לא עלה בראשי רעיון בומבסטי
אחר אסתפק בזה, ובכן,
פיקוס, מילה יפהפייה העומדת
להיות שמו של בית הקרמיקה
והפרח שפתחתם בשד׳ י״ם 13
רמת־גן, פיקוס, בטוחתני שתצליחו
בזה. כי: עמי, כל
דבר אותו אתה עושה, הוא על
הצד הטוב ביותר.
עמית — חשקיעי ככל היותר
מתבונתך בפיקוס.
פיקוס — אל תעשה בעיות לחברי,
הם השקיעו בך הרבה
מאד כסף, אהבה ויופי,
אתם הקוראים, זיכרו את עמית
עמי ופיקוס מבית הקרמיקה
והפרח

שבשד, ירושלים 13

רמת־גן. טל.771419 .

כני
צבעי שאננס לו
ישנם אנשים שאיכפת להם
כיצד תיראה הכניסה לביתם
ואם כבר הכניסה (חדר־המד־רגות)
מה לגבי הדירה?
ובכן, קם לו בחור צעיר בשם
יחזקאל בארי שכר צוות צבעים
מעולה והנה הם מבצעים
את העבודות היפהפיות בעיר.
יחזקאל וציוותו צובעים חדרי
מדרגות, יסודית וללא ״עיק־בות״
צבע.
אומנותם של צבעי ״בארי״
מתבטאת בצביעת תוך הדירה,
בעבודתם הנקייה וצביעת הדלתות
בשכיבה.
כדי להיווכח עד כמה עבודתם
יפה, מקצועית ואחראית, אפשר
לבדוק בעבודותיהם הקודמות
טלפונית או אפילו דרך
יחזקאל שיראה להם את המקומות
בהם עבד. צלצל ,31210
ותיווכח.

לא במקרה ביקרתי ב״מכון־
הוליווד״ כי אם ביקור עסקי
גרידא, כלומר, באתי להוריד
במשקל. משקלי 72ק״ג וגבהי
1.70מ׳ שמנה לכל הדעות,
פני יפים ואמת לי שאם ארזה
אהיה יפה ו״חתיכה״ .את
הכתובת קיבלתי מחברתי סימה
סקורק, נו, זו שהורידה
משקלה בפרק זמן קצר. סימה,
סיפרה לי שלא היכירה
אחת שלא ירדה במשקלה ל אחר
ביקור ב״מכון הוליווד״.
אם היא אומרת ...ובכן, בהגיעי
לשם נתקבלתי ע״י הבעלים,
לשאלתי נעניתי ששיט־תם
מתבססת על הליכים שונים,
כגון, התעמלות שוודית
מרוכזת, שלאחריה סאונה
גרמנית ומסג׳ מלווה באלק־טרודות.
שיטה זו, לדבריו של
חיים מבעלי המקום, מבטיחה
הרזיה של ס־ 15ל,״ג תוף
תקופה של 60 יום, עם דיאטה

קלה( .במידה ויהיה צורך להאריך
בטיפול, כדי להגיע ל הישג
המובטח, יהיה הטיפול
על חשבון המכון).

המשכתי בסיורי תוך התעניינות
גדלה והולכת ומצאתי,
שהמכון עוסק במסג׳ פיזיו־תרפי
רפואי למקרי דיסקוס
וכאבי גב, כחלק מהטיפול.
כמו־כן, הטיפול בכל לקוחה,
יחל רק לאחר בדיקתה באם
היא בריאה בגופה, ולחץ דם
תקין.
סימה אמרה את מה שאמרה,
ואני התחלתי בטיפולי, לאמיתו
של דבר כיום לאחר כ־30
יום מהטיפול, אני חשה שי נוי
עצום, מה עוד שנותרו לי
30 יום נוספים, לבקר כמכון
הוליווד שכרח׳ מכבי 7ת״א,
טל.280504 — 286601 .

עדי

הם עושים הרבה רעש
״ ב ר -קו ל חברת ענ ק ל הג ב רו ת קו לורמ קו לים
מי מאיתנו לא טייל, ברחובות
בימים השמחים והחגיגיים
שלנו, באחד מכינוסי המכביד,
ובכינוסי הפועל, ביריד הספר,
או אפילו לאורך כל חופי הים
בארץ. ובכן׳ כל אחד מאיתנו
ביקר באחד ממקומות אלה, כולנו
שמענו את מוסיקת הרקע
או את הסבריו/הערותיו של
המנחה.
אבל אף אחד מאיתנו לא יודע
מי האחראי לרעש.
בדקתי את הנושא.
נפגשתי עם מנחם סלומון במרכז
התעשייה בגבעתיים במפעלו
החדש והמרווח ברח׳
תפוצות ישראל ,5טל.777182 .
מנחם, בחור רציני, הצליח ל העמיד
חברה המתמחה בהגברת
קול ומער׳ רמקולים הנושאת
את השם בר־קול.

בר־קול שהיא חברת ענק בארץ
בנושא הגברות קול ורמקולים,
עומדת בתחרות תמידית עם
היצרנים הגדולים בעולם בתחום
זה ולא נופלת מהם.
מנחם דאג לצוות הנדסאים,
טכנאים, מלחימות ומחווטות,
המייצר, את כל מערכות הרמקולים
והמגברים בעצמם,
ובאיכות גבוהה זו. היו שם
ערימות על ערימות של רמקולים
בגדלים שונים ובעצמה
של אלפי ווטים, אך לא הייתי
מציע לאף אחד להפעיל מתקן
של ^ 800 רעש בביתו, אך לאירועים
מרכזיים לחגיגות
המוניות הייתי מציע מערכות
אלה לבטח, בשל טיב המגברים
והרמקולים ואיכותם הגבוהה
שכאמור לא נופלת מאיכותם
של הייצרנים הגדולים
ביותר בעולם.

עמוד 53

פתח כ-PDF פתח כתמונה

אדההח ״ ר
(המשך מעמוד )51
הכספיים טרם הובהרו לגמרי, קיבל אהרון
מסקין, מועמד מפא״י לכנסת, את ההצגה
תחת חסותו. החזרות החלו בקצב מזורז.
ככל שהתקרב מועד הצגת הבכורה, כן
התגבר בלבו של ייגאל פחד סתום בפני
תגובת האנשים אותם ביקש לזרוק לכלבים.
למרות שתמיכת המנגנון האדיר של
השלטון היתה מובטחת לו, קיננה בליבו
דאגה סתומה. לא היה לה שום הסבר
הגיוני — זולת המצפון הרע של אדם,
היודע כי הוא עושה בהכרה מלאה מעשה
בזוי.
באחד הימים פגש במקרה את עורך-
הדין שמואל תמיר, בביתו של הרופא
הרצל קוק, אחיו של הלל קוק .״אני רוצה
לספר לך על המחזה שלי,״ אמר לו. כעבור
כמה ימים נפגשו השניים במסעדה רחל,
בשעת ארזחת־הצהריים. בסוף השיחה הפליט
ייגאל :״יש לי בקשה אליך, שתזמין
את אורי אבנרי וכמה מחברי שורת המתנדבים
לפגישה אתי בביתך. אני ירוצה

סינזון בהרפתקה הנראית כלקוחה מאחד
מסיפרי ״חסמבה״ שלו. הוא שיתף פעולה
עם עיתונאי הרפתקן, צבי אלדובי, בניסיון
לחטוף את מנהיג הנאצים הבלגים, ליאון
דגול, שמצא מיקלט בספרד, השבוע טען
יגאל, בתוכנית־הטלוויזיה, באילו האמין
לאלדובי משוס שכקצין־מישטרה הכיר
אותו כאיש שירותי־הביטחון. מוסינזון
החל לכתוב בפאריס את סיפור החטיפה,
עוד לפני שהתרחשה ונכשלה במציאות.
לקרוא בפניהם את המחזה, כי שמעתי
שהם חושבים שזה מכות נגדם. אני רוצה
לשכנע אותם שזה לא נכון.״
הפגישה התקיימה בבית תמיר, שחלה
בשפעת ושכב במיטה, קודח בחום. איש
שורת המתנדבים, שחלה גם הוא, לא בא.
ייגאל בא בחברת ג׳ודי. מלבד תמיר ואשתו
היו בדירה אורי אבנרי ובעל הדפוס
מרדכי רענן, שביקר את תמיר במקרה
ונתבקש להישאר.
אחרי שתיה קלה, קרא ייגאל במשך
שעה וחצי את יצירתו, בהטעמה של שחקן
ובהדגשת כל הבדיחות המפוקפקות. כש־הפליט
את המילה האחרונה, השתררה
בחדר דומיה כבדה.
הנוכחים היו מוכי־תדהמה. הם לא זועזעו
על־ידי המחזה עצמו, שהיה חלש
למדי, אלא על-ידי עצם החוצפה התהומית
של המחבר, שבא לקרוא באוזניהם
מחזה שהסית בגלוי לרצח אחד הנוכחים.
הראשון שהתאושש מן התדהמה היה
שמואל תמיר. בקול שקט הסביר למוסינ־זון
שהוא עושה מעשה נבזי, שמכר את
עצמו תמורת כסף, ושאפילו מבחינת התועלת
של יצאנות ספרותית, אין הדבר
כדאי ליו. כי בהשליכו את יהבו בגלוי
על החוגים המושחתים ביותר במדינה,
ה עו ל ם הז ה 2079

שחרפתם ידועה לכל, הוא ״כורה לעצמו
קבר מוסרי.״
חיש מהר הפכה הישיבה לניתוח ד ד
לשוני של אופיו של ייגאל. אורי אבנרי
הזכיר לו את עברו כפחדן־החטיבה, עמד
על עזזת־המצח של ייגאל להופיע בשם
לוחמי־המיטלה. במשך למעלה משעה ישב
מוסינזון, כשחיוך קפוא על פניו, והקשיב
ללא רוגז לניתוח הקטלני של אופיו, עבדו
ומניעיו. לבסוף הסביר שפשוט לא הובן
כראוי. הכל היא אי־הבנה מצערת .״למחזה
אין בכלל שום קשר עם העולם הזה, הוא
עצמו הציע לשנות את הטכסט, להוציא
את ״השבועון״ ולשים במקומו עיתון יומי.
איש לא היה מוכן לבוא איתו כלל בדברים
על כך. אבנדי הדגיש :״כוונות המחזה
שקופות לגמרי. אין אדם בארץ שלא
יבין למי אתה מתכוון. אם כך, מוטב
שהחזית תהיה ברורה.״
״אז מה אתה מציע לי לעשות במחזה 1״
ישאל ייגאל לבסוף את תמיר.
״לשרוף אותו!״ השיב תמיר ללא הי-
•סוט, בהשתמשו באותן המילים עצמן, בהן
השתמש בשבוע שעבר, בוויכוח פומבי,
המבקר הספרותי של הארץ.
מדוע ערך מוסינזון קומדיה זו, כשה־מחזה
כבר היה בשלב האחרון של ההכנה
להצגה? ההסבר ההגיוני היחיד הוא׳ שקיווה
לקנות את שתיקת קרבנות הסתתו,
על-ידי הכנסת כמה שינויים קלי־ערך,
שלא היו מפריעים לשולחיו, ושהיו מונעים
ממנו אי־נעימויות.
כשהיה ברור לו שנכשל במשימה זו,
עשה מעשה אופייני לו. הוא רץ מיד
לעתוו־הרפש של מנגנון־החושך, מסר לו
תיאור מסולף של הפגישה, שכונסה על-
סמך הסכם ג׳נטלמני של כל הנוכחים,
שלא לפרסם עליה דבר. תיאור זה פורסם
תחת הכותרת המרעישה :״טירור נגד
חופש הביטוי !״ גילה שתמיר ואבנדי איימו
למעשה על מוסינזון ברצח. מסמר
התיאור היה סילוף עדין של המשפט ״אתה
פורה לך קבר מוסרי.״ כך הפך מוסינזון,
האיש שהסית לרצח עורך השבועון הפד
סדים, לקרבן של איום ברצח.
אולם גם זה לא היה הסוף. כעבור
כמה ימים ישוב נפגשו תמיר ומוסינזון
במקרה אצל אותו ידיד רופא. בנוכחות
כמה עדים הכחיש מוסינזון שמישהו איים
עליו, הדגיש שהסילופים בעיתון־הרפש
הם של עורכיו בלבד, הודה שהוא עצמו
הבטיח לחתום על הכחשה רישמיית. הוא
הופיע אפילו במשרדו של תמיר, קרא
את נוסח ההכחשה שהוכן לו, שלף עט
נובע והתכונן לחתום, לעיני ישני עדים.
אולם ברגע האחרון ממש החזיר את העט
לכיסו, לקח את הנייר ואמר לתמיר שהוא
״קופץ״ לרגע לפרקליטו כדי להתייעץ
עמו, וכי יחזור כעבור כמה דקות. הוא
לא חזר עד היום.

האיש שקינר מחוות
״המשפחה היא בסים. המשפחה
הנה תא חברתי, שעליו
בנויה החברה כולה. ממנה מסתעף
הכל דרך גבר, מאת
ייגאל מוסינזון, עמוד ).47
ך* מקום ייגאל מוסינזון, הופיעה

^ משרדו של שמואל תמיר דמות אחרת.
היחד, זאת ג׳ודי שפטל, רעייתו של
מוסינזון, אותה הכיר תמיר באותו ערב
דרמתי של קריאת הדהמה. בפיה היה
סיפור מזעזע.
כחודש אחדי הצגת־הבמרה של זרוק
אותה לכלבים. בה נכחה גם גלדי, הגיעו
החיכוכים בין ייגאל וג׳ודי לשיאם. למרות
שתאריך הנישואין כבר נקבע, ואמה של
גלדי באה לארץ כדי להשתתף בהם (וייגאל
לקח גם ממנה 500 דיולאר במטבע
זר) ,נדחה עתה התאריך. בינתיים התגרש
אמנם ייגאל מאשתו האחרונה (תחילה
שכח לספר לג׳ודי שהוא עדיין נשוי),
אך הוא לא גילה שום נכונות לשאת
לאשה את דודי, שכספה אזל. הצעירה
האמריקאית, החיננית והמשכילה, היתד,
אמנם מאוהבת במוסינזון, אולם היא לא
היתד, עיוורת. אט-אט נפקחו עיניה־לראות
לא רק את אורח־חייו של בעלה המיועד,
אלא גם את רמתו השכלית והמוסרית.
ייגאל עצמו הציע לה לעשות הפסקה
קצרה ביחסיהם, כדי לבחון זה את יחסו
האמיתי אל זו. הוא עמד אפילו לרכוש
לדודי, מכספה שהיה אצלו, כרטיס-נסיעה
חזרה לאמריקה. אולם דודי העדיפה לנסוע
לירושלים.
רק אז נודע לה לפתע שהיה רקע נוסף
לפרידתה מייגאל. בשעה שהיתר, עמו בבית
הכחול ברחוב יחזקאל, באה לארץ

חברתה, דוריס סיורוקה 23 בתו של
סגן מנהל רבלון, נכנסה לאולפן ללמוד
עברית, התגוררה אצל ג׳ודי בימי שהותה
בתל־אביב. ישם הכירה את ייגאל.
עתה, ימים מעטים אחרי שנפרדה מ*
ייגאל, נמסר לג׳ודי כי ייגאל עומד לשאת
לאשה את דיורים היורשת. בת המיליונר
נלכדה באותה מלכודת בה נצודה ג׳ודי
שנתיים לפני־כן: הגבר הגברי, המוצק,
שטען כי הוא גדול הסופרים מאז שקספיר,
ושהבטיח לה חיי־משפחה סולידיים לכל
החיים, כבש את לבה התמים בסערה.
ג׳ודי, שנשארה בארץ בודדה, ללא פרוטה,
ללא דירה׳ ללא מכונית וללא ניירו־תיה,
קיוותה כי ייגאל יחזיר לה תוך
כמה ימים את אלפי הדולארים שלווה
ממנה על סמך הבטחת הנישואין, את המכונית
ואת הבית. אולם כאן נכונה לה
אפתעה. אחרי כמה דחיות, כביכול מטעמים
טכניים, הודיע לה ייגאל בפשטות
עילאית שאינו חולם על כך. ג׳ודי, כך
טען, נתנה לו את הכל במתנה, ואין לוקחים
מתנות בחזרה.
ג׳ודי היתד, מיואשת. בחוסר־הישע שלה
נזכרה בעורך־הדין אותו הכירה באותו
ערב, ושהיתנהגותו השקטה והשקולה עשתה
עליה רושם עז. היא פנתה לתמיד.
כשנודע על כך לייגאל, אמר לה בטלפון:
״אני אהרוס אותך !״ הגבר שיצא למלחמה
בעתונות הצהובה, הזורקת חפים־מפשע
לכלבים, איים עתה על רעייתרלשעבר
בהשמצות על רקע אינטימי־ביותד.
בינתיים לא ישב אביה של דורים המאושרת
בחיבוק־ידיים. הוא הטיל בשקט
על משרד־בלשים תל־אביבי להגיש לו
דו״ח על החתן. היה זה מיסמך מחריד לאב
שדאג לגורל בתיו. הדו״ח תיאר את הרפת־קות
ייגאל עם שורה ארוכה של נערות,
את עברו המשפחתי המגוון ואת אופיו.
האב עלה על המטוס הראשון לישראל כדי
להציל את בתו.
ייגאל, המחונן בחוסר־טאקט מוחלט גם
במצבים רגילים, לא הפין מה מתרחש.
בוטח במזלו, כבר קבע מסיבת־נישואין
סגורה במלון דן המפואר, מיהר לקבל
את פני חותנו העשיר בשדה־התעופה.
עוד באותה הזדמנות לא שכח לרמת למיליונר
האמריקאי שהוא דחוק מבחינה
כספית, וכי סכום מתאים יעזור לו.
באותו רגע התפוצץ סורוקה הזקן, גבר
קשוח, שהרוויח את כל כספו לבדו בעמל
קשה :״אתה לא תקבל ממני פרוטה. לא
עכשיו, לא בעתיד ולא אחרי מותי !״ קרא
בהתרגשות. בשמחה גלויה לאידו של חת-
נו־לעתיד סיפר לו שלפני המריאו מניו־יורק
שינה את צוואתו, הטיל על יורשיו
שלא לשלם פרוטה לדודים, כל עוד היא
נמצאת במחיצתו של ייגאל מוסינזון.
במשך כמד, ימים שהה המיליונר הנרגז
בארץ. לפי עצת עובד בן־עמי, ראש עיריית
נתניה לשעבר, ניסה לאחח באמצעים משפטיים,
כדי להשיג צדמניעה נגד ר,נשו־אין.
הוא איים לפרסם ברבים שלא יתן
לייגאל גרוש, קרא בהתרגשות :״האיש
הזה הוא סכנה למדינה, וחובה מוסרית
וציבורית היא לחשוף את פרצופו!״
באבל המשותף מצאו יסורוקה הזקן וג׳ד

11111111*1 (11 צבי אלדובי, מי שהיה
\ ^ 1 1 #1סופר עיתון ״הבוקר״
בפתח־תיקווה, טען כי הוא נרדף על־ידי
שירותי־הביטחון הישראלים משוס שניסה
לכתוב על פעולות השירותים, אותם הכיר
אחרי שהועסק בהס בנעוריו 4 ,שנים.

די המרומה לשון משותפת. הם נפגשו
לעתים קרובות, החליפו רשמים על דמותו
של ייגאל מוסינזון. הודה האב :״אני
מתבייש שבתי גרה (עם מוסינזון) בבית
שנקנה בכספה של אשד, אחרת!״ אולם
סורוקה סירב לתת למוסינזון את הכסף
כדי להחזיר את חובו לדודי, מחשש פן
יהווה הדבר תקדים של תמיכה כספית
בזוג הצעיר. בכל זאת נאות להיות נוכח
בטכס הנישואין שהתקיים עתה, לא במלון
דן, אלא במשק מעין־צבי.
אולם מוסינזון לא נואש. הוא בטח כי
הזמן יעשה את שלו, וכי גם סורוקה הזקן
לא יוכל לעמוד מנגד כאשר תגיש לו
בתיו נכד צבר. ואילו דוריס התמימה עדיין
האמינה באהבת־הנצח האידיאליסטית של
בעלה, שפתח סופית דף חדש בחייו.
ד,קרבן העיקרי ה״תה דודי. אמנם אחרי
שהמשטרה סירבה לעזור לה לקבל בחזרה
את המכונית, הרשומה על שמה, הודיע
לפתע פרקליטו של ייגאל מוסיגזון, עורך-
הדין מיכאל כספי, כי המכס סירב להעביר
את המכונית על שמו •של ייגאל ,׳וכי ייגאל
מוכן על כן להחזירה. אחרי דין־ודברים
נוסף הוחזרה.
אולם שאר תביעותיה של דודי הושבו
ריקם. הם הסתכמו בסכומים גדולים :
׳ • 6000 דולארים שנתנה דודי לפו-
״סינזון במזומנים ;
• 750 דולארים שנתנה ליו בתשלומים,
ו־ 300 דולארים עבור שדויתים, כלכלה ותמיכה

1600 דולארים עבור התקופה בה

חי בביתה, אכל והתלבש על חשבונה, על-
סמך הבטחתו לשאתה לאשה!
י• 1650 דולארים שנתנה לייגאל בארץ,
כשחי על חשבונה כאן;
1000 דולארים שהוציאה כדי לבוא

לארץ, על־מנת להינשא לו;
• 10 אלפים ל״י עבור הנזק הממשי
והכללי שנגרם לה עקב הסרת הבטחת־הנשואין.
בסך הכל: סכום של כ־ 30 אלף
לירות, לפי השער הרשמי.

..אם יש
״תן לי לחשוב רגע. אתר;
השלכת את לבך לכלבים. העבד
גווע ומת. הידידות נמוגה
ואיננה. קשרי־משפחה אינם
קיימים יותר אם יש צדק,
מאת ייגאל מוסינזון, עמוד ).21
דוע הכנים ייגאל מוסינזון את
* ) עצמו למצב־ביש זה, תחת לפצות
את דודי ולהיפרד ממנה בצורה הוגנת?
מבחינה שכלית, נשאר מזסינזון בדמה
של נער מתבגר. מבחינה מוסרית התעכבה
התפתחותו בגיל מוקדם הרבה יותר.
הוא נוהג כילד, הסבור כי כל העולם
חייב לטפחו ולפנקו ,׳מבלי שעליו לסחוח
!ולעמול. משום כך גם כמעט אי-אפשר
לכעוס עליו. אין הוא אדם מבוגר, המבדיל
בין טוב ורע, והבוחר בהכרה בדרך
הרעה. הוא פשוט אינו יודע את ההבדל,
כשהדבר נוגע לו. כמו חתול הגונב את
החלב במטבח, הוא מודרך על־פי היצר.
מבחינה זו, ראוי מוסינזון יותר לרחמים
מאשר לרוגז. כמו לפני שלושים שנה, הוא
עודנו ילד מופרע, חסר בטחון עצמי אמיתי,
קרבן לרגשי־נחיתות המכרסמים בלבו.
הוא זקוק לאישור מתמיד של גבריותו,
לחברה מתמדת •של גבריפ •ונערות המעריצים
אותו ומאמינים בגאוניותו. וככל ש־האפסיות
של יצירתו הספרותית בולטת
יותר, כן גוברת דחיפה זו להוכיח את
עצמו כסופר הדור, כאיש שישכמו ומעלה
מעל להמון הפשוט, ושעל כן מותר לו
הכל, והכל חייבים לשרתו.
כל עוד היתד, זאת תופעה אישית, טרא־גדיה
פרטית של אדם מופרע, לא היה זה
מעניינו של הציבור. אולם חשובה יותר
מדמותו של מוסינזון האיש, חיא הטרא־גדיה
הציבורית הגלומה בעליית איש זה
לפיסגת התהילה הממלכתית.
כאשר ערך דויד בן־גוריון את הפגנתו
הפומבית בבית־הביחח, כשלחץ את ידיו
של מוסינזון כאילו היה זה בניו, כאשד
הצטלם בחברתו באופן הפגנתי והריע לכ בודו
לעיני כל, קיבל על עצמו אחריות
מוסרית כבדה. הוא הפך את ייגאל טוסיג-
זון לסמל הרוחני והמוסרי של המשטר
הקיים.
״אני טוען שכנגד התפוררות
מבפנים יש להזריק מנה גדושה
של רעל, של אמת, כדי
להבריא גוף זה, המש מין והולך
מרוב שאננות ויוהרה עצמית...״
(דרך גבר, מאת ייגאל
מוסינזון, עמוד ).10

עמוד 54

פתח כ-PDF פתח כתמונה

אני שומעת כבר את קול
מיצהלות־השימחה שלכם למראה
הופעתו המחודשת של המדור
הקטן הזה, ן זחרי תקופת
היעדרות קצרה. גם תיבת הדואר
שלי גדושה מכתבים שנערמו
שם בזמן היעדרי. במקום
לברבר, בואו ניגש לעבודה.
הרי מה שהיה חסר לכם זה
כתובת לכתוב אליה ולשפוך
את הלב, ולאו־דווקא הבעיות
הפרטיות שלי. בכל אופן, לכל
אלה שטרחו והתעניינו בשלומי
ובשלום המדור, תודה. אז קדימה.

אס.או.אס. מיפאן
הדבר הראשון שמשך את
עיני היה מכתבו של (.)1/79
זה בגלל הבול היפאני שהיה
מודבק עליו. ולמרות שהוא לא
היה הראשון בתור, הייתי מוכרחה
להיכנע לסקרנותי ולראות
מי כבר, לכל הרוחות, זקוק לי
ביפאן.
לא, זה לא אחיו של אוקא-
מוטו זה בסך־הכל ישראלי הנמצא
כרגע ביפאן לצורכי עבודתו,
ושהסיסמה ;,מי שטורח
בערב שבת אוכל בשבת״ זכורה
לו, כנראה .״אגיע לארץ בסוף
חודש יולי,״ הוא כותב לי,
״ועד אז אנא פרסמי את קריאת
האס.או.א .0שלי.
״אהבתי אהבה גדולה, והרגשתי
כאדם המאושר בעולם.
עד שיום אחד פגעה בי האכזבה
בכל עוצמתה. גיליתי שהנערה
אשר דימיתי כנסיכת־חלומותי
אינה ראויה לאהבתי.
אמרתי לעצמי שהאהבה היא
רעל ומייועדת רק לשוטים. חלף
זמן, פצעי הגלידו, ושוב אני
נכסף למצוא את האהבה. רצוני
לאהוב ולהיות נאהב, ואני מאמין
כי זה הדבר היחידי שחסר
לי כדי להגיע לפיסגת האושר.״
אני לא יודעת מה עוד את
יכולה לתת לו אחרי הגיישות
של טוקיו, אבל מה שהוא רוצה,
כך הוא טוען, זה ״איכות אנושית״
מאמור תל־אביב — בתים,
ובגובה של 165ס״מ מקסימום.
ככה זה בחיים. עד טוקיו
הוא יכול להגיע. אבל עד ירושלים,
למשל, כבר קשה לו.

על פרשת־דרכים
גם את ( )2/79 איתרתי לפי
הבול. הפעם זה היה בול של
המלכה וחותמת־הדואר היא מ־מידלסכס,
בריטניה .״אני ישראלית
השוהה כעת באנגליה,״
היא כותבת .״אני נמצאת כאן
קרוב לשנה, קוראת מדי פעם
את עיתונכם ואוהבת מאד לקרוא
את מדורך. לכן גם החלטתי
לכתוב אלייך. מעונייגת להתכתב
עם בן ,20—25 המוכן להתמודד
עם נערה כבת ,20 סגורה,
בעלת. נפש שקטה ואופי ביישני.
״מקווה
לקבל את מיכתבך
עם מיספר קרני־שמש בין השורות.
כאן, למרות שהקיץ
בפתח, גשום וסגרירי. כתוב על
כל נושא שתרצה, על מה ש
קרוב
לליבך ומחשבותיו. אולי
תעזור לי למצוא ולגלות את
עצמי. כי אני מרגישה כמו על
פרשת־דרכים.״
מה יש לדבר: אחת העם.

צחוק, צחוק
ולו רק כדי שלא תהיה לכם
ההרגשה שכולם נסעו לחו״ל
ורק אתם נשארתם כאן, אני
מוכרחה להביא גם משהו מקומי,
כמו ( )3/79 למשל, שהוא לדעתי
אכסמפליר אמיתי.
״איני מציע דפים, אשר.״ עם
זוג עמודים בכל דף, שאפשר
לעלעל עמוד ועוד עמוד, דף
אחר דף. גם לא בצל, בננה
או תפוז, שמקלפים כדי להגיע
לתוכן. רק בגדים בצבעים
כהים, כריכה קשה וחומת־אדי־שות
מעושה, שנבנתה בעמל
שנים סביב חיי.
״נולדתי תמים, רגיש, מבין,
רואה — דבר האסור בעולמנו.
הרגיזו — התעצבנתי! שיקרו
— האמנתי ! בגדו — לא הבנתי
! פגעו — בכיתי. והרשימה
צוד ארוכה. עשרים־וחמש ישנים
חלפו מרגע צאתי לעולם, והחומה
מסביבי גדלה ׳והתעבתה
ללא חלונות ומשקופים: תיקוות
שנגוזו, רצונות שנרמסו, אש ליות
שהתנפצו וריגשות-אהבה,
חיבה, ידידות שקורעו לגזרים
בידי נשים לא־נכונות. עבורי...
״זמן חולף מקהה כאבים. חומה
לוחצת על לב בשר־ודם,
מבעיתה חלומות ילד שבגר
טרם זמנו, מכבידה, מתעייפת,
נסדקת. כעת, את רק צריכה
לשלוח מיכתב בן שתי אותיות,
כדי לנפצה ׳לרסיסים ולקבלני
רעב לאהבה. האם תכתבי בו:

כאשר קרא בעצמו מה שכתב,
זה נשמע לו בכייני. אז הוא
טרח להוסיף שהוא יודע גם
לצחוק, ובקול רם. צחוק אמיתי
עם כל הלב. ועל זה נאמר:
צחוק, צחוק...

זונרים איך היינו שרים ב־תנועת־הנוער
:״צבעונים, אחינו
צבעונים, בבל אשמה החברה?
ואף פעם לא ידעתי
מה זה בדיוק ״צבעונים״ עד
שפגשתי את ורד ציבעון, עכשיו
אני יודעת.
ורד בת ה־ ,21 שהיא אחד
הדברים החטובים ביותר המהלכים
או מרחפים בארץ היא במקצועה
מורה לחינוך גופני,
בוגרת מכון וינגייט. ואס אמרתי
״מרחפים״ זאת לא היתה
טעות. כי יותר מאשר על החוף
אפשר לראות אותה מרחפת,
אם על פני מגלשי סקי־המים
או באוויר, כשהיא רתומה ל־מצנח
הנמשך על־ידי סירת־מירוץ.
אבל
מה שמייחד את ורד
יותר מהמראה הוא דווקא עיסוקה.
ורד היא סורגת. כשהחלו
החברות להתפעל היא
הפכה זאת למקצוע וכיום היא
אחת הסורגות המפורסמות בארץ,
שמוצריה נמכרים בבוטיקים
ואף מייועדיס לייצוא. ומי
שרוצה לראות דוגמא שיסתכל
עליה. הביקיני המוזהב הצמוד
אליה הוא מעשה ידיה להתפאר.

מי מפחד מדוברמנים

הפעם שניים, בלי כל קשר ביניהם. קצרים. אבל כמו שאני
אוהבת.
קחו, למשל, את 10/79
״עכשיו חצות והשיעמום אוכל אותי לאט ובתיאבון. כבר
כימעט הכל קראתי, שמעתי, ניגנתי. נכון שיש לי מה ללמוד,
אבל עכשיו חצות, לא !1ובדרך״כלל מה עושים בחצות אתם
יודעים. אם כן, אז בבקשה ספרו לי.
״עד אז אני יושבת פח לבד. לא לגמרי לבד. יש אתי
שני כלבים גברתנים, דוברמנים מאולפים להפליא, ששומרים
עלי פן ישים עלי גבר יפה עין, שלא לדבר על יד.
״מישהו מוכן לנסות לשים עין עלי 1רק עין קטנה. לא
חשוב הצבע, רק שתהיה עין חכמה וטובה. וכדי שלא תחשבו
שלא כדאי: בת 21 וחצי. כמובן סטודנטית. גובה 163 :ס״מ,
מישקל 55ק״ג, שיער חום ארוך ועיניים ירוקות.״
אז מה עוד צריך בחיים ן

( )11/79 לעומת זאת, הוא ״קצין בצנחנים, בן , 21 מדבר
בודדת, לעיתים בצרורות — אך תמיד קולע למטרה. חושב לא
רק ׳דרך הרגליים׳ (למרות שעדיין בסדיר) ולא מבטיח לענות
לכל כותבת. למה לא ז״ ״כי נ>ו שמבטיח תשובה לכל כותבת
הוא שקרן, או לא בררן ממדרגה ראשונה, וזה לא־כל״כך
מתאים לי.
״אענה לך אם את בחורה לעניין, עם ראש על הכתפיים,
ולא יזיק שזח יחיה גם ראש יפה; אם את בעלת יכולת לפתח
שיחה על כל נושא שבעולם ואם את קיבוצניקית — אז זה
בכלל נהדר.״
הוא רצה שאעניק לו ״מיספר מחץ״ .את תעשי את זה
כבר בשבילי.

מיכתב־פרס מזכה את שולחיו בשי־חינם: חבילת מוצרי־יופי
של חברת־התמרוקיס הדס, בשווי של 200״ ל״י. הפרסים נשלחים
לזוכים בדואר.

רוך מן ההפקר
מרגישה איזו התחייבות ל־צה״ל,
ולכן משדרת את קריאתו
הטלגרפית של 5/79
״משרת אבי אי־שם בסיני, מקום
שבו השמש מחממת את הגוף
אבל גופי נשאר עדיין קר אחרי
שידע הרבה־הרבה חום ואהבה.
קורא אני לכל הבחורות בנות
21״ ,18 הנאות והנחמדות, ובייחוד
לאליה היודעות להעניק
חום ואהבה: כיתבו, כי לבטח
לא תתאכזבו. אני חייל בן 20
וחצי היודע להעניק אהבה ורוך.
מבקש: אל תפקירוני!״
עמוד נוח!

אחת שהיא שתיים

הגבר המושלם

( )4/79 היא שתיים, כך היא
טוענת.
״לא, לא, לא סכיזופרניה.
פשוט יש בי צדדים והיפוכם:
מצד אחד מפעמת בי רוח־הר־פתקה
המניעה אותי למעשים
מטורפים באמת, ומצד שני קורה
שאני נתפסת לשמרנות, אוהבת
להיות לבד עם עצמי, אך
לעיתים לא מסוגלת בלי חבר׳ה
מסביב. רגישות לדקויות למול
אדישות כללית.
״אבל בתוך כל הבאלאגאן
הזה, שני דברים מוחלטים :
כנות, וכוח־יצירה. על אף בל
הדברים הנ״ל מסתדרת מצויין
עם עצמי, ועם אנשים שאני
אוהבת. אבל בעייה אחרת יש
לי: רוצה לתת המון מכל ה־מיטען
שבתוכי לאחרים, ולא
תמיד מוצאת את האנשים הראויים
לכך. לכן, מי שרוצה
לנסות, מובטח לו שאני מחכה.
״אה, כן! בת .18״
כאילו שנתנו לה יותר.

אם אתה אינטלקטואל (רצוי
אקדמאי) ,נאה, גבוה, בגילים
שבין 25—28 שנה, שאפתני,
בעל חוש־הומור ורומנטי)6/79( ,
בטוחה שהיא הרצפט שהרופא
רשם עבורך.
״נכון,״ היא מודה ,״מה לעשות
שאני שאפתנית. אבל אני
כבר בת 20 שנה, ממש זקנה.
ועוד יותר גרוע מזה, עד היום
לא מצאתי את האדם שאוהב.
כי נסיך־חלומותי חייב להיות
בעל הרבה מעלות, ועדיין לא
מצאתי מישהו עם כל המעלות
האליה יחד. התייאשתי לחפשו
לבד, לכן אני פונה אלייך ש תבואי
לעזרתי. לא איכפת לי
באיזה מקום נמצא אביר־חלו־מותי,
בארץ או •בחו״ל, העיקר
שיימצא.״
אם תרשי •לי, יקירתי, שאלה
קטנה אחת: אם אמצא כבר
אחד כזה, אז למה את סבורה
שאשלח אותו אלייך? מה יש,
אני צולעת או גיבנתי!

ד״שמחאן־יונם
עכשיו, לא תאמינו מי מסתתר
מאחרי 7/79 אבל, תנשמו
עמוק, זו אמת. המכתב שקיבלתי
ממנו כתוב אנגלית בכתיבה
תמה, והוא נער בן 18 המתגורר
ברחוב הים שבחאדיוינס,
רצועת עזה. במדור שלי, עד
כמה שאני מסוגלת לזכור, זהו
המיכתב הראשון של ינער ערבי
מהשטחים המוחזקים. ואם יש
כזה המבקש להתכתב דרך מדורי
עם נערים ונערות ישראלים,
אז כנראה משהו אצלם כבר זז
שם ברצועה.
ובכן, הבחור מבקש להתכתב
עם בני כל הגילים, בנושאי
סיפרות, תחביבים, מוסיקה, בולים
ונסיעות. הוא סבור שתי־לופי־מיכתבים
כאלה יסייעו
לשבי הצדדים, לו ולכם, להבין
את ״נקודות־ההשקפה המנוגדות
שלנו.״ ואם זה לא פתח לתחילת
ההידברות עם הפלסטינים.
אז אני לא יודעת מה כן.
ואני רוצה רק לראות שלא
תכתבו לו. עוד אצטרך לעשות
את זה בעצמי.

מיכתבים לפירסום במדור זה
יש לשלוח לפי הכתובת: מכתבים
לציפי, ת.ד ,136 .תל־אביב.
מכתבים למכותבים במדור
זה יש לשלוח במעטפה
כפולה. על המעטפה החיצונית
יש לרשום את הכתובת הנ״ל.
על המעטפה הפנימית — מבו־יילת
בבול של 50 אגורות —
יש לרשום את מיספרו הסידורי
של המכותב בלבד. מיכתביס
בלתי־מבוייליס לא ישלחו לתעודתם.

א חד לא מכיר את פניך כ מוך
חר׳ומא תנו־ 3 )3 1 3 5

!תכשירי יופי לזוכים במדור

עמוד 55

פתח כ-PDF פתח כתמונה

שיזוף 133׳

וטור רטנו נ1ם
תכ שר השיזוף

בטת השזוף
שמלרליאל

תרס״דלאל
נזילת ״דלאל

ולטור התיש
**ל שמ ש

11611111

0161131

ץ636
<11 ורח רוט

לאחר השמש
קרם לפנים
׳ ל ק מו ר

ומשתם את העורי

016631

1X 13X 7
6031X 1

עם השמש
א? בלעדיה י

תבש4ד• שיזוף
וווו —

עמוד 56

פתח כ-PDF פתח כתמונה

החלפתי כבר
סיגריות רבות-אן־ הפעם
אני חותמת קבע
על!10 וחצ.
סוף סוף מצאתי
סיגריה קלה שמאפשרת
לי לוותר על הניקוטין־
ולהנות יותר מן הטעם.
11 וחצ שונה מכל
סיגריה קלה אחרת;
יש בה טעם מצרין של
תערובת אמריקאית
מעולה.
כן. זוהי הסיגריה הקלה
שחיפשתי 11 .וזזצ.

״אני נהנית
כפליים
ע ם 11 חז צ׳

אנחני נחסל א ת הז יקים!

מ ה פעמי ני סי תכהפטרמהז ׳ וקי וכ א
הצכחת 1כאחר חי טוי שענו, אנו מחס כי םאת
ה דו קי םוהחרקיםואתמקבכתת עו ד ת
א ח ריו ת כ שנה.
מודיעין 18ר״ג, טל6*5 790114 אילת, טל 8012 .־.059
היתר משרד הבריאות .21 :רש׳ עסק 181/ 75

איתן עמ-וו הדברת מזיקים!1

עמוד 57

פתח כ-PDF פתח כתמונה

מרדם, הורוביץ(בעלה של נעמי שמר) :לנש, אין רעיונות. לא הבנה
לרעיונות ולא חפץ בהם. הן פוחדות מרעיונות. השדיים רועד, להן
כשאנחנו. הגברים. מתחילים לה שתולל עם הרעיונות הגדולים שלנו...״

חוגו

סטאן

א להיחל ץמקרק עי ת
הבור האנו שי

חוגו של סרטן * נכתב בידי הנרי מילר
בפאריס, בשנת ,1931 כאשר התרבות המערבית
רעדה והחלה שוקעת. מילר׳ אמריקאי
שהתחולל בפאריס והסתובב כנווד
ללא־בית ברחובותיה בשעות היום והלילה,
חי, תיאר וכתב את השקיעה הגדולה
הזאת. חוגו של סרטן חינו מארג של
הזיות, סיפורים־קצרים, עלילות, מסעות
בלתי־מסתיימים של הדימוי, רעיונות,
מלאכת־אמנות שאינה מעלה מיסים כל שהם
לאלילי־הצורה, שילוב מופלא ומדהים
של שירה עם גסות־רוח, פרוזה בעלת
מישקלים־פנימיים. הספר מהווה ביקורת
החיים והעולם מנקודת־ראות של קלושאר־סיפרותי
המתאר באופן נוקב את קץ הנאיביות
של המין האנושי.
הנרי מילר הוא סופר של יושר ובשד
רה. הוא אינו !חושש להתנסות בכל, והוא
חוצה בגופו את הגיהנום־הרוחני של עצמו
ושל התרבות המערבית, הוא צורב ומלבן
כל בעייה, חי אותה, חי עימד — ,כאשר
כתיבתו אינה משמשת כבשורה המחשמלת
את קוראיה בלבד, אלא לחישוף הפראות
העצומה והקוסמת המסתתרת בניבכי
כל אחד ואחד. זהו ספר חווייתי, של מם־
לול-מיכשולים ארוטי שהטיפשים בקוראים
נופלים במשוכותיו, ואילו הנבונים שבהם
מרחפים מעל למשוכות־הדת של הפילו־סופיה
הברגסונית, שקיעתו של המערב
לאוסוואלד שפנגלר, מטאפיסיקה אנטי-
אינטלקטואלית, דתות של המזרח־הרחוק
— והמארג הסיפרותי שבעזרתו מצליח
מילר לעורר את תחושות הקוראים אותו.
חוגו שד סרטן הוא אוטוביוגראפיד,
היה של יחיד שאינה בנוייה כמעט על
זמנים, התרחשויות או דמויות, ואינה
מאורגנת במיסגרות של מצבי־רוח או רעיונות,
שבכוחם לשמש כמפתחות לפיע־נוחו
המלא של הספד. זוהי חודיה המעוררת
את הקורא ומעבירה אותו למציאית
אחרת, לחודיה אנושית העוברת על גיבו־רדמחבדו,
הנראה כתערובת של קאיבוי־אמריקאי,
ליצן ואדם רעב. הנרי מילר הוא
משורר קוססודמוני, המגיע לקרקעית הבור
האנושי ומצליח להיחלץ משם. והוא
נחלץ כנביאה של היישות הבודדת, שהעולם
חרב סביבה, כך שנוצרת בו אישיות
שמעבר־ללאומיות, דמות המנותקת ממיס־גרותיה
הצרות של המדינה.
לפני זמן לא רב ראה אור בעיבדית
ספר, שאילמלא הנסיבות הפוליט־ות החדשות
-שאליהן נקלעה החברה הישראלית,
מיותר היה להתייחם אליו. הספר, שכוכבו
דרך קודם פירסומו, בשל היות מחברו
בעלה של הפיזמונאית נעמי שמר, דעך
מייד עם ראותדאור, ולא זכה להותיר רישום
-של ממ-ש על פני הסיפרות העיבדית.
הספר, קירקס הפרעושים* ,נגנז בדומה
לספרים רבים אחרים — במחסני־הגפטלין
של הסיפדות, שידעה עד כה לגונן על
* הנרי מילר, חוגו של סרטן, תרגום
לעיברית עדנה קורנפלד ושולה עפרוני,
הוצאת סדן 273 ,עמודים.
** מרדכי הורוביץ, קירקס הפרעושים,
הוצאת בצלאל צ׳ריקובר 443 • ,עמודים.

עצמה מפני יצירות בעלות יומרה דומה
ליומרות קירקס הפרעושים.
סיפרו של מרדכי הורביץ הוא בן־כל־איים
סיפרותי של הלאומנות הצרופה נוסח
גוש־אמונים, ונפילה מעל למשיכת המתירנות
המילולית י של הנרי מילר, בסיגנון
ישאינו מסתיר כלל את חקיינותו של ד,ירביץ
את הסיגנון המילרי, תוך אי־יכולת
בולטת לעכל את המשמעויות והמסר זד
קיימים בחוגו של סרטן. בין טיפטוף ל-
טיפטוף של ׳בשירה׳ לאומנית או גזענית
כלשהי, אין הורוביץ אפילו מטריח את
עצמו לכסות, או להסתיר, את התגלית
ד״מילרית׳ שלו. הוא אפילו טורח ומספר
בסיפרו, על האופן -שבו גילה את הנר־מילר.
גיבורו
של הורוביץ הינו עכבר של
סוג ספרים מסויים, המתחיל בפרירר-ך
ניטשה ומסתיים בונוס בפרווה •שחיבר
זאכר־מאזוך * .בחיפושיו אחד ונוס בפרווה
הוא מגיע לסיפריד־,־הלאומית• ,איג־מוצא
אותו, והוא מגלה באקראי מהדודה
מודרנית של חוגו של סרטן וחוגו של גדי
ב־ 30 שנה •של איחור. תגליתו של הורוביץ
מעלה בו תחושות, ישמן הסתם לא עלו
קודם באיש ממיליוני קוראיו של מילר :
״כשמילר קפץ לתוך נוף העננים הגר*
ליאופולד פון זאכר־מאזוך (—1836
,)1895 סופר אוסטרי, חיבר ספר אנטישמי
על חיי מישפחה יהודית בפולין. בספריו
האחרים עבר לעסוק בתיאור סטיות־מי־ניות,
משמו ניגזר המנוח, מאזוכיזם׳ .נכדתו
היא הזמרת הבריטית מאריאן פאיט־פול.

מני*
שלו, הוא נפל דרכו לתוך הסיינה
וקיכל את טכילתו כאמן. כשצנחתי אני
לתוף נוף העננים האילוזורי שלי (גרמני
אף הוא) ,נפלתי על קרקע היהדות ההיסטורית
...נעשיתי מאניאק ליהדות ויהודים
273״ וזד, נושא ומושא סיפורו: כיצד
הפכו מרדכי הורוביץ ונסיכת־ד,כינים שלו
מאניאק ליהדות וליהודים י

ג. מי לחמת־ ה מיני ס
בארא־ הי הו די ס
גיבורו של הורוביץ, ישמו בישראל בן-
ארי, והוא נוטה לקרוא ספרים העוסקים
בגילגולי האידיאה של האדם־העליון בתר בות
המערב. פעם הוא קורא באקצה הומו
של ניטשה, ופעם בשקיעת המערב •של
שפנגלר. הוא חסר אמביציה עד •שגורלו
ה,זרתוסטרי מביא אותו לעבוד בחברה
כלשהי. על-מנת שהקורא יבין •שהמדובר
בעולם של סיוטים, הרי בתיאור
מקום עבודתו -של בן־ארי נוקט המחבר
בלשון :״יצאנו לפרוזדור קפקאי איוד
מאד שעלול להביא את הקורא הבור
למסקנה ש״פרוזדור קפקאי״ הוא ארוך
ו״פרודזדור של דוסטוייבסקי״ הוא קצר.
אך מאחר שלא כאן המקום לדון בפוטנציאל
הסיפרותי של הורוביץ, אלא בדיעו־
* הנרי מילר הינו אמריקאי שמשפחתו
היגרה לארצות־הברית מגרמניה.
** בדומה לגיבור, כה אמר זרטוס־טרא׳
של ניטשה, בוחן גיבורו של הורוביץ
את החברה הישראלית ה׳נחותה׳.

תיו ובהשקפותיו, אין טעם להיכנס ברשימה
זו לדיון נוקב במעלותיו ר,סיפרו־תיות.
דומה
שהשקפת־עולמו של הורוביץ ניזונה
מד,כלאה גנטית בין ׳נצח־ישראל׳
ל׳מנדבושקס ובמהלך מסע השתלטות
כיני־גוף אלד, על גיבוריו ועל תל-
אביב כולה, בנוסח המועתק מהגרי מילר
ששיבח בעזרת כיני־גוף אלה את דמה
של פאריס, הוא פולט את השקפותיו,
שייתכן כי מקורן בעצבנות הגופנית הרבה
שיש בכוח כינים אלה להביא על
הנגועים בהן :״משה הכיר את הסימפטום,
כפי הנראה, מההווי של התרכות
המצרית לעת שקיעתה. עתה שום מתרחש
הדכר לעינינו כהווי של תרכות המערב
השוקעת. מסתבר שאת שקיעתן של תרבויות
מציינים סימפטומים זהים של רקב,
גם כשהמאורעות מתרחשים ביבשות שד נות
ובהפרש זמן של אלפי שנים. נידמה
לי שחלק גדול ממצוות התורה מכוון נגד
סימפטומים של ניוון תרבותי שנלקחו
מהמודל של התרבות המצרית בשקיעתח

על־מנת שהקורא הבור יידע באילו
סימפטומים מחובר, נפשותיו הפועלות של
הורוביץ אומרות :״׳עולם הרעיונות הוא
עולם גברי טהור׳ ,המשיר ארזי מעודד
ה,אבר המין, האשכים ורעיונות — אלה
ההבדלים העיקריים כין גכר לאשה• לנ שים
אין רעיונות, לא הכנה לרעיונות ולא
חפץ בחם. הן פוחדות מרעיונות. השדיים
רועדים להן כשאנחנו, הגברים, מתחילים
להשתולל עם הרעיונות הגדולים שלנו.
הן יודעות שרעיונות עלולים להוליד
תקופה שבה יהיה׳ עליהן לזחול אחרינו
כחולות, לבושות חאקי, ולזרוק רימוני-
יד על מי שאנחנו נמצא לנכון. הן משתתפות
בשיגעונות שלנו רק כדלית־ברי־רה,
ובתקופות שבהן השיגעונות הגבריים
מושלים ככיפה 112״
׳עולם־הרעיונות־הגברי׳ של למרות הורוביץ, מסתבר שיש גם התקוממויות
פמיניסטיות, ואנחנו למדים על כך מתוך :
״כל גבר שמנסה להיות ג׳נטלמן כארץ
הזאת מחליש את עצמו לדעת במלחמת
מינים מרה ואכזרית, שגם אוטו ויינינגר **
לא חלם על שכמותה. מלחמת המינים
בארץ היהודים שאיו לחם כל רגשות
שירככו אותה, בהיותם מנווני רגש לחלוטין
192״ ועל־מנת שנבין במה עס קינן,
ממשיך הורוביץ :״׳מלחמת המינים
כארץ היהודים׳ הפטיר נכחו חרש מלא
רחמים על עצמו• אך פתאום התמלא
רוגז :׳מה אני עושה אצלכם ככלל׳ ,שאג
׳מה לי ולכם, לעזאזל׳• מדינה ומולדת
וגנב יהודי וזונה יהודיה וצבא הגנה
לישראל וכל מחסן המציאות הזה משוק
הפישפשים ששריד לשמח את לכי כגיל

* כינים, שכור מחצבתן בשיער הערווה,
ושאיפת חייהן לעלות מעלה־מעלה
ועד לגבות העיניים (הגדרת מילון עולמי
לעיברית מדוברת נתיבה בן־יהודה בעזרת
דן בן־אמוץ).
** אוטו וינינגר ( )1880—1903 סופר
והוגה־דיעות אוסטרי, ממוציא יהודי, מחבר
״מין ואופי״ המטיף לאירוטיקה בה הגכר
הינו קוטב חיובי והאשח — קוטב שליל ,
ב־ 1903 שכר חדר בבית בו ימת בטהובן
ושם קץ לחייו.

עמוד 58

פתח כ-PDF פתח כתמונה

חמשת אלפים שנה ...השומרים, האכדים,
המצרים הל,דמונים, הבבלים, האשורים,
הפרסים, היוונים, הרומאים, הערכים,
הטאטארים — בולם נירל,כו בינתיים. גם
אירופה נירקכת לעיני מיו ריקבון מבוסם
וריחני הממלא את העולם שיכרון ומוסד
בו ת ה עיוועים. אירופה ;ירקבו! מתוי
זכות מלאה להירקב 193״
עכשיו, כאשר תמונת ׳נצח ישראל׳
מתחילה להתבהר מתוך מסעותיו של בך
ארי, גיבורו של הורוביץ, בין ׳נסיכת
הכינים המתוקה שלי.״׳ לבין אידיאולוגיות
מפוקפקות, תשקיף דיעותיו של
המחבר מתחיל להתבהר בעזרת ניסוחים
מעודנים, שהינס בחינת פרוספקט ברור :
״העליתי אור כסאלוך וישבתי לקרוא כאהד
הכרכים מאתן הספרים של הזקנה.
׳ספר ההגנה׳ .עניין אותי לראות מה הסכר
נתנו כו ל׳סיזון׳ ול־(<ז0וזט 1$ב 1הסיטוני
שביצעו אנשי ה׳הגנה׳ כ׳אלטלינה׳
166״ או ״המפלגות הקומוניסטיות שמחוץ
לארצות הדימוקרטיה העממית מל אות
אינטלקטואלים מוכי שחפת, אסתמה,
אולקוס ושאר חוליים 186״ במילים
אחרות, משהו בסיגנון ״אנשי ג׳זש־אמו־נים
כולם ממצמצים בעינם הימנית.״
יחד עם זאת, הורוביץ הוא איש של
פערים. על יצר־הכתיבה שנתגלה בגיבורו
הראשי * ,הוא כותב :״כאותה תקופה
נתגלו אצלי הסימפטומים הראשונים של
הגראפומניה. הייתי ממש מוקסם ממחלת
הרוח החדשה שלי. כל שעה של פנאי,
שעות על גבי •טעות, הייתי יושב ומורח
כל מיני דכרים שהיה נדמה לי •טאני
צייד להעלותם על הכתב. ספרים שלמים
הייתי כותב מתור התקפים של התלהבות
21״ וכעבור 81 עמודים הוא
מציין ביהירות :״אני לא עובד כשכיל
השוק המקומי. אילו התיקוות •טלי היו
צריכות להצטמצם בשוק המקומי, הייתי
עוזב את הכתיבה מזמן. תפוצה של חמשת
אלפים טפסים ** הופכת ספר לכסט־סלר
כארץ הזאת. מה זה חמשת
אלפים טפסים
סיפרו של הורוביץ עמוס עד לעייפה
בפאשיזמים מעוררי־בחילה, המטיפים ל־גזענות־לשמה,
לאנטישמיות, שמעטות
הדומות להן ראו אור בעיברית, וברעיונות
מיספר הוא עובר אף להסתה פרועה.
נפשותיי הפועלות של הורוביץ אינן חדלות
לפלוט הגיגים כמו :״השאיפה לכוח
— כוח לאומי ואישי. אינני בטוח מניין
זח נוכע. אולי מרקע של אלפי שנות
חוסר־אונים שהגיעו לשיאן כשואה רק
לפני שנים לא רבות. נדמה לי שכל
אווירת ההתפרקות וההתפוררות אצלכם
כישראל נובעת. מתחושת האבסורד שב*
ב״קירקס הפרעושים״ בולטת נימה
אוטוביוגרפית של מ. הורוביץ.
** עותקים.
*** רב־מכר בעיברית.

בדבר 77

קיום שאיפת יסוד לכוח כציבור כן שניים
וחצי מיליון איש. המנהיג הדגול הבא
של היהודים יהיה איש שיוציא שאיפה
לכוח לגבי ציבור קטן כזה כתקופה שכה
פועלות יחידות מדיניות בנות מאות מיל יונים.
הוא יצטרף למצוא דרכים שתאפ שרנה
ליחידה קטנה כזאת להיות חזקה
יותר מסין־העממית ומכרית־המועצות. במילים
אחרות — הוא יצטרף למצוא
אמצעים חדשים ודרכים חדשות לאגירת
והפעלת כוח, אמצעים ודרכים שאינם
ידועים כיום, שיאדירו את כוחו של ציבור
קטן כן שניים וחצי מיליון איש מכוחן
של מעצמות העל 80״
״ואם תוהה מישהו כיצד ייעשה הדבר,
אחד מגיבורי הורוביץ מנמק :״אני יהודי
ארור שנידון לחיים מפני שבכמה מאות
השנים האחרונות חייתי בגיטאות של
המלוכלכים האלה שפרחו סביב עם דת
האהבה המסואבת שלהם בגרונם וציפורני
הפלדה שלהם בבשרי 193״ ולקורא
התמה !ושואל כיצד יימצא כוח־האדם שבעזרתו
יביא ׳המנהיג הדגול הבא של
היהודים׳ את הניצחון, התשובה היא :
״ניתן לכם (לגויים) כמה מבנותינו וכמה
מבנינו יקהו לנשים מבנותיכם וכף, לאט
לאט ובהדרגה תיהפכו גם אתם כמשד
הזמן ליהודים. כף יהיה לזרעכם חלק
ונחלה כאבותינו אברהם, יצחק ויעקב
וימזג קצת דם אנושי בתמצית השתן של
השטן הזורמת כעורקיבם 195״
שעה שהורוביץ וגיבוריו עוסקים בהרחבת
ה׳גזע׳ היהודי, ניתן ללמוד מסיפרו
שלא כל היהודים שווים בעיניו, ודמותו
של מזכיר־המדינה האמריקאי תקודם,
הנרי קיסינג׳ר, מעלה הגיגים ש׳הסיפ־רות
— של הורוביץ — היא חיקוי של
החיים׳ ,והוא כותב :״הגרמנים כבר אינם
נאצים, הואיל והם השמידו את הנאצי
שבהם על ידי הגשמתו במציאות. אכל
יהודים רבים, שילדותם עברה עליהם
בגרמניה שבין שתי המלחמות, הם נאצים
בעמקי נפשם עד עצם היום הזה. ארצות
הכרית שורצת יהודים נאצים כאלה, ילידי
גרמניה. רכים מהם למדו תלמוד בנעוריהם
והם אינטלקט מזחיר ושכל חד
בתער. אם אי פעם יהודי גרמני כזה,
שהוא נאצי בעמקי נפשו, יגיע להשפעה
מכרעת כארצות הברית יהיה זה השלב
המסוכן ביותר בתולדותיו של עם ישראל,
מראשיתן ועד היום הזה. הדברים שהוא
יעשה ליהודים מתוף בולמוס של יצר
השמדה עצמית, יסכנו את קיומו שד עם
ישראל יותר משסיכנו אותו המן, והיטלר
גם יחד. גדוד הצוררים שאי פעם קמו
על עם ישראל לכלותו יהיה יהודי אמריקאי
ממוצא גרמני. הטעות הגדולה של
היטלר היתה ככד שהוא השמיד את יהודי
גרמניה ביחד עם יהודים כני ארצות
בתרגום לעיברית של הורוביץ,
המשמעות היא :״זרג נימול.״

639

חוגי סופרים ואנשי־תיאטרון עומדים ליזום בקרוב פגישה עם מזכ״ל ההסתדרות,
ירוחם משל. במהלכה של הפגישה יש בכוונתם להציע, שההסתדרות תחדש את
תיאטרון פועלי ישראל האוהל, שסגר את
שעריו לפני כ־ 10 שנים. לטענת אותם חוגים,
עומדת המועצה-לתרבוודולאמנות, ה־מסבסדת
את התיאטרון הלא־מיסחרי בישראל,
להפוך מכשיר בעל מטרות דתיות לאומיות
מוגדרות, ולהימנע מתמיכה בהעלאת
הצגות בעלות גוון נונקונפורמיסטי • במה
3מייסדו של תיאטרון חיפה, העבירה את
מישבנה לקרית־שמונה, מקום שבו היא
עומדת לפעול להעלאת חומר בעל רקע
• חוגים יודעי־דבר ברשות מקומי השידור מספרים, כי תוכניתו של דויד
אבידן, מולטיוויזיה, שעמדה להיות מופקת
בתקופה הקרובה, לא תעלה על ה מסך
הקטן מאחר שלא הגיעה לאיכויות-
שידור • לעומת זאת, תיאטרון־ שידורי־ישראל,
בהנהלתו האמנותית של עודד
קוטל ר, יחדש בקרוב את פעילותו, והטלוויזיה
תקרין את חירבת חיזעה על־פי
סיפורו של ס. יזדזר, וסידרה של סרטים
המבוססים על סיפוריו של הסופר האירי
יצחק כשבים־זינגר, בבימויו של
א.כ, יהושע
דן וולמן (במאי מיכאלי שלי ל־רב־מכר
מחרת
התפטרותו של יצחק רבין ממישר־

מרדכי הורוביץ
אחרות כמקום לקרבם ולהשתמש בהם
לביצוע תוכניות ההשמדה של בני גזעים
אחרים, בולל יהודי ארצות אחרות

קירקס הפרעושים ממשיך לחגוג, והורוביץ
מציג עוד אחת מהכללותקו .״למען
האמת — ייתכן שרצח שישה מיליון יהודים
על ידי הגרמנים חוא חלק אינטגרלי
מכל העניין הזה שיש לי להציע לך.
גרמניה היא גן־עדן ליהודים רעי־לב.
אלה?משים שחיו מאחלים רעות לכל אדם
שהיו פוגשים בכל מקום שהוא, משום
שהם מנוולים מטבע ברייתם 269״
מסיבות שאינן ברורות לקורא, קיים
עוד סוג של יהודים שהרע להורוביץ,
ואלה הם יהודי המיזרח. הוא אינו טורח
כלל להסתיר את מחשבותיו עליהם :
״׳אני רואה שגם אתה מוקסם׳ ,אמר ׳איזה
גוש בשד לבנטיני׳ .אפילו מכת ברק לא
היתה יכולה לטעון אותו כמתח כלשהו׳,
הוא מדד את דודו במבט גלוי, בלתי
מסווה, שהתיעוב בו גבל ממש בהתפע לות
׳חי נפשי, כשאני מאה אחד כזה
שכיד כד בכורסה כולו מפס, מפצח גר עינים
ומשליף הקליפות לאשר תיפולגה
— מתעוררת בי חרדה: מה אם הוא יחוש
פתאום גי מי של פעולת מעיים ממשמשת
ובאה. אני חושש שהוא ישלשל את צרכיו
תחתיו כאן כסלון ובפרהסיה 182״
איזה חיקוי נתעב ובלתי־משוכלל, הלקוח
מתוך חוגו שד סרטן, אלא שגיבורו של
הנרי מילר אינו ההודי העושה צרכיו
ב׳בידה׳ — אלא הבידה עצמו.
הורוביץ אינו מרפה מן היהודים שאינם
אהובים עליו, וממשיך :״מי ששוקע כולו
וככל מאודו במאבק נגד לבנטינים מוכרח

תוף זימן קצר להפוד לבנטיני בעצמו.
צו־השעה, אם כן: סבלנות, אויד־רוח,
נשימה ארוכה מאד, טקטיקה פכיאנית
273״* .ועל־מנת שהקורא לא ישגה
באשלייה שהורוביץ רואה כאלה כאשר
הם רופסים בכורסה ומפצחים גרעינים,
הוא ממטיר אותם בהמוניהם :״האדם נע
עתה על המידרכות כהמון צפוף מפיק
קולות, נודף ריחות. הנה הינם יריבי
על מידיד כף־רגל ופירור-לחם כסיוט
מאלתוסיאני 421״
החנפנות של הורוביץ עלובה למדי,
ואם הוא קרא את כתבי הנרי מילר בקפי דה
שכזו, כיצד ייתכן שלא מצא בחוגו
של סרטן את הקטע הבא :״כקרב המון
זה של יהודים, חמודה מכולם היא טניה
ולמענה הייתי, אפילו אני, סיכן להפוד
ליהודי. מדוע לא? אני ככר מדבר כמו
יהודי. ואני מבוער כמו יהודי. אגב, מי
שונא את היהודים יותר מן היהודי עצמו?

את התשובה ל־ 443 העמודים הצפופים
של חקיינו הישראלי מוצא הגרי מילר
במקום אחר בסיפרו, שם הוא כותב :
״לפרקים אני שואל את עצמי מדוע איני
מצליח לעורר עניין אלא בטיפוסים סדו־קי־שכל,
נוראסטניקנים, נוירוטיקנים,
פסיבופאטיים, ובעיקר — יהודים. מסתבר
שיש בו, בגוי בריא וחסון, משהו
המעורר ריגוש כליכו של יהודי, כאותה
התרגשות המתעוררת בנפשו למראה לחם
שחור וגס 149״ כה אמר הגרי מילר.
קירקס הפרעושים הוא סיפור ללא סיפור,
עניין, מיסגרת או עומק כלשהם.
יחד עם זאת הוא משמש דגימה לסדנה־לבתיבת־סיפרות
— כיצד אסור לכתוב
סיפרות. מרדכי הורוביץ משתמש בסיפרו
כבמה לפליטת הזיות האייר־קונדישן של
אדץ־ישראל השלמה, מהולות באורגזמה
של ערכי־יהדות ישכל קשר בינם לבין
ערכי־יהדות של ממש הוא מיקרי בהחלט.
ואת כל אלה הוא כורך בכריכה צעקנית
של הנרי מילר ,׳ומתהדר בנוצות סיפרו־תיות
שאינן שלו. כל שנותר להוסיף ל־דייסת־מילים
זו של קירקס הפרעושים
הוא, שלמרדכי הורוביץ ממתין עתיד־סיפחתי
ורוד במישטר־החדש בישראל,
וברור שהוא לא יכזיב את כל האמון
שיינתן לו.
* ה׳אגודה הפביאנית׳ שנוסדה בלונדון
ב־ 1683 לקידומו של הסוציאליזם, ועם
.מייסדיה נימנה ג׳ורג׳ ברנארד ש׳או. מתוך
ה׳אגודה הפביאנית׳ צמח ועלה ה׳לייבור,
הבריטי.
*־ תומס רוברט מאלתוס ()1766—1834
כלכלן וסוציולוג בריטי, שטען כי האוב־לוסיה
מתרבה ביחס גיאומטרי ואילו המזון
אינו מתרבה אלא ביחס אריתמטי, כך שההפרש
בין האוכלוסיה למזון יגדל ויילך
וזה יגרום להתרוששות ולניוון.

תו כראש־הממשלה, הואי העניק לרעייתו במתנה את סיפרו של א.ב. יהושע

המאהב. בימים אלה ראתה אור מהדורה חמישית של הספר, שהפך רב־המכר פה״א־הידיעה
של הסיפרות־העיברית מזה שנים רבות. כמו־כן מומחז הספר בימים אלה,
ובקרוב יועלה המאהב על קרשי תיאטרון חיפה. מחוגים הבוחשים בקלחת־הסיפרו־תית
נלחש, שקיים גם סיכוי רב שהמאהב יזכה את מחברו בפרס ברנר. סופרים אחרים
המועמדים לקבל את הפרם הם: עמוס עוז (הר העצה הרעה) ,יצחק כן־נר (שקיעה
כפרית) ,עמליה כהנא־כרמץ (שדות מגנטיים) ,וסמי מיכאל (חסות) .לדעת אותם
חוגים הרי השנה, לראשונה מזה שנים רבות, בגלל דחיקת רגליה של ארץ־ישראל־העובדת,
עומד פרם ברנר לקבל משמעות חברתית ופוליטית חסרת־תקדים. ידוע גם
שהפרס אינו ניתן על קני־מידה סיפרותיים־טהורים, אלא על ״רוח ברנרית״ .שופטי-הפרס
הם המשורר אברהם חוס, שתרגומו לקספר, מחזהו של פיטר הנדקא, ראה אור
בימים אלה בכתב־העת ״ס/קריאה״ ,7והמבקרת עדה צמח. כמו־כן חבר בוועדה נציג
מטעם מישפחת ברנר • המחסור במבקרי־סיפרות במוספי־הסיפרות של עיתוני יום־
השישי מראה את אותותיו. יודעי־ח״ן בתורת הניסתר הסיפרותי טוענים כי המבקרים
יצחק בן, המפרסם בדבר, יצחק בצלאל המפרסם בהארץ ואהוכיה מרגלית,
שאף הוא מפרסם בחארץ, חד־הם. לראייה מביאים אותם יודעי ח׳׳ן שתי ביקורות
שפורסמו על סיפרו ד,גזעי של לב חקק, האסופים, בדבר, תחת הכותרת המצוקה
כקלישאה ובהארץ תחת הכותרת הכצעקתם? — הראשונה בחתימת יצחק בן,
והאחרת בחתימת יצחק בצלאל. יצחק בצלאל שימש עד לפני כמחצית השנה כעורך
משא, מוסף־הסיפרות של דבר י• אחד הנושאים ה,חמים׳ ביותר באחרונה בטרקליני-
הסיפרות בארץ, מתמקד בתגלית, שעבור מרבית סיפרי־השירה שראו אור בשנה
האחרונה בהוצאת הקיבוץ־המאוחד המשוררים שילמו בכסף, טבידותקילין, תמורת הוצאתם
לאור. הסכומים נעים בין 2000 לירות ל־ 8000 לירות לספר. גביית כספים זו
בידי הוצאת־ספרים ציבורית, שהתמחתה בפירסום סיפרי-שירה, מעוררת כעס רב בחוגי
הסיפרות • מישלחת מטעם פא״ן־קלוב העולמי עומדת להגיע ארצה בקרוב, כאשר
מטרתה לבדוק את מצב אנשי־הרוח הערביים בשטחים המוחזקים ובישראל, את מיכלול
היחסים בין סופרים יהודים וערביים, ואת המיגבלות שהציבה אגודת־הסופרים־העיבריים
לאי־קבלת סופרים ערביים לשורותיה. היוזמה לבואה של המישלחת מקורה בתלונות
שנתקבלו בפא״ן־קלוב העולמי.

עמוד 59

פתח כ-PDF פתח כתמונה

ח*י לבינסין אילון

עליז, מתוק ועסיסי כפרי בשל.
חדש, חדש מלונדון .״שתפס וניל״
שניהם תוססים, שניהם מתים,
עם הטעם המלבב והעדין של
שניהם שונים מכל משקה שהכרת,
קרם וניל-טעם שיזכיר לך את
המתוק שבחיים .״שתפס תות־שדה״ שגעון אמיתי.

ההבדל המתוק

עמוד 60

פתח כ-PDF פתח כתמונה