גליון 2080

הצג PDF מעבר לתצוגת תמונות עוד משנת 1977

עמוד 1

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 1 | כ״ז־ממוז תשל״ז13.7.77 , עווווי ט שנה 41 ה מ חי ר : 9 .0 0ל ״ י (גולל מ.ע.מ). מספר 2080 ניס ה..לגנוב׳ ״ נהעונישרהמ

כ״ז־ממוז תשל״ז13.7.77 ,

עווווי ט

שנה 41

ה מ חי ר :

9 .0 0ל ״ י (גולל מ.ע.מ).

מספר 2080

ניס ה..לגנוב׳

״ נהעונישרהמ עון־

עמוד 2

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 2 | הפעם יתבקשו שידטונות מס־ההכנסה לכדור, את הצהרותיההץ ותשלומי סם־ ההכנסה של אכא אכן לגבי אותן שנים שכהן נכנסו לחשכונות־הדולארים שלו כחו״ל רככות דולארים.

הפעם יתבקשו שידטונות מס־ההכנסה
לכדור, את הצהרותיההץ ותשלומי סם־
ההכנסה של אכא אכן לגבי אותן שנים
שכהן נכנסו לחשכונות־הדולארים שלו
כחו״ל רככות דולארים.
במישרד־האוצר ניכרת נטייד. לאפשר לאבא אבן
לערוך תיקונים בהצהרות־ההוז שלז לגבי שנים
קודמות, כדי שניתן ״היד. לגשר בין הסכומים המופיעים
לבין אלה שהיו בחשבונותיו.

לא מן הנמנע שהפרשה תגיע גם לדיון לפני
בית־הדין־הגבוה-לצדק, בעתירה שיגיש
כעניין זה אזרח פרטי.

תי מן

ניי ד

הרצלש פי ר -
הרמטכ״ל הב א
גכרו סיכוייו שד אלוף פיקוד־הדרום, האלוף
הרצל שפיר, להיות מועמדו שד שר־הכיטחון
לתפקיד הרמטכ״ד הכא. נראה כי שר־הביטחון,
עזר וייצמן, שתחילה התדכט
בבחירתו כין מים פר מועמדים, נוטה עתה
לראות כהרצל שפיר, שהיה עוזרו כעת
שכיהן כראש אג״ם כמטכ״ל, מועמד לרשת
את מוטה גור כתפקיד הרמטכ״ל.

דיין נותן דוג מ ה
אי שית ל צני עו ת
שר־החוץ משד. דיין היה השר הראשון בממשלת
הליכוד שנענה לקריאתו של שר־החקלאות, אריאל
שרון, ששרי הממשלה החדשה יתנו דוגמה אישית לעם
בהידוק החגורה, תוך צימצום השימוש בדירות־פא־ובמכוניות
יקרות והנהגת צניעות באורח־חייהם.

מייד עם כניסתו של דיין לתפקידו הוזמנה
עבורו מכונית־שרד חדשה, מדגם ״מורד
גרנדה״ ,צבועה לכן עם גג צהוב כהה,
שמחירה כיום כשוק הוא כ־ט 28 אלף ד ״י.
המכונית שוחררה השכוע מהמכס, ונשלחה
ישר דמ*סך כדי שיותקן כה מכשיד־רדיו
סטריאופוני.

מכונית־השרד של שר־החוץ ששימשה את שר־החוץ
הקודם, הושארה בינתיים לשימושו של שר־החוץ
לשעבר, יגאל אלון. לעומת זאת ממשיך שר־הביטחון
עזר זייצמן לנסוע במכונית קטנה. הוא נעזר בנהג
פרטי רק בנסיעות אל מחוץ לעיר.

לעלות על הקרקע תריסר התנחלויות חדשות של
אנשי הגוש. שלוש הראשונות ביניהן מייועדות לעלות
להתיישבות באיזור יריחו, שילה וקדני־שומרון.

אנשי גוש־אמונים הבהירו, כי חם מוכנים
להמתין להחלטות המפורשות של ממשלת
הליכוד כדבר ההתנחלויות החדשות, כפי
שהובטח להם כין השאר נם על־־ידי ראש־הממשלה
מנחם בגץ, לא יאוחר מחודש
אלול חל,רוב.

לאחר־מכן, לא מן הנמנע כי הם יפעילו לחצים על
ממשלת הליכוד לאשר התנחלויות -תוך איום להעמיד
את הממשלה במיבחן גם על־ידי ביצוע התנחלות
בלתי־מאושרת.

אבו־־חצ״רא ייפג ש

ד׳יש אינה פו עלת

עהא פי פיו ר י

נגד מימון ה מ 1פ ל גו ת

שתדלנים עוסקים כעצם ימים אדה כניסיון
לארגן פגישה כין שר־הדתות ההדש, אהרון
אכו־הצידא, לבין האפיפיור. לשם כך ככר
הופעלו קשרים מתאימים עם קריית
הוותיקן.
אם ייאות האפיפיור לקבל את פני שר־הדתות, ייצא
אבדחצירא לאיטליה למטרה זו. שר־הדתות אף עשוי
להזמין את האפיפיור לביקור רישמי בארץ־הקודש,
תוך תיקווה לשיפור היחסים בין הכנסיה הקתולית
למדינת־ישראל. נראה כי לשם השגת הסכמה מצד
האפיפיור לפגישה מעין זו עם שר ישראלי, צריכה
ממשלת־ישראל לעשות מיספר מחוות כלפי העולם
הנוצרי. על רקע זה מסבירים את הצהרתו של
אבו־חצירא בדבר נקוטת ״המה להחזרת פליטי
איקרית ובירעם לכפריהם.

נוסף להצהרה זו עשוי אכו־הצירא לנקוט
צעדים נוספים שיהא בהם כדי לעורר הדים
חיוביים כעולם הנוצרי כלפי ישראל.

קו ק
י תקיף א ת בגין
פחד גדוד נפל על הממד ״ל. לפי ידיעות
מוסמכות עלול הרב הזקן צכי יהודה קוק,
פטרונו •טל גוש־אמונים, להאשים ככל רגע
את מנחם כגין כבגידה, על שאימץ לעצמו
את החלטת מועצת־הכיטחץ .242
עסקני המפד״ל מנסים לרסן את קוק, ולפחות לשכנע
אותו לדחות את ההתקפה עד לשובו של בגין
מארצות־הברית. קוק לא הבטיח זאת. בניגוד לבגין,
ובהתאם לגירסה המקובלת בעולם, הוא מאמין כי 242
פירושה ויתור על הגדה המערבית.

החלטתה של התנועה מדמוקרטיה לשינוי להחזיר
לקופת־האוצר סך של מיליון ל״י מדמי מימון
המיפלגדת, ששולמו לה על חשבון הוצאותיה בבחירות
האחרונות, מחפה למעשר. על אי־מילוי־הבטחה אחרת
שנתנה ד״ש לבוחריה. למעשה מונע האוצר, על פי
החוק, לקבל חזרה את ההקצבה לבחירות למיפלגות.
לעומת זאת הוא רשאי לקבל את ההקצבה השוטפת,
עליה לא ויתרה ד״ש.
ערב הבחירות התחייבה ד״ש לפעול לצימצום כימעט־מוחלט
של ההקצבה הקבועה למיפלגות, על־פי חוק־

עלי הבמ חי רי
כתבי אצ׳יג
עדייה תלולה במחירי כרכי סיפר׳־
השירה של אורי־צבי גרינברג מורגשת
כשבועות האחרונים. לאור הביקוש
הגובר כשוק, נעים מחירי סיפרי־השירה
המשומשים של הסופר כמהירים
שכין ססל. לאלף ל ״י הכרך.
עכור כרכים של קכצי־השירה כמו
״ספי־ הקיטרוג והאמונה״ או ״אימה
וירח״ דורשים כיום כאלף ל״י, ועכור
כרכים של ״רחובות הנהר״ סכומים
הנעים כסכיכות ה* 500ל ״י. אצ״ג
עצמו ממשיך כסירוכד להתיר הדפסת
מהדורות הדשות שד ספריו.
כעבר היה אהד הנימוקים שדו לכך
הטיעץ כי ״הדור אינו ראוי״.
אידס גם עתה, אחדי שממשלת הליכוד
עלתה לשידטון, ולדעת כמה
מאנשיה נעשה הדור ״ראוי״ ,עדיין
עומד אצ׳־ג בסירובו.

פרשתחש בונו ת אבן

א ר לי ך יי שאר

טרםהס תיי מ ה

יר׳ר ה לי ב ר לי

ד ״ש מקבלת כיום, על פי החוק 435 ,אלף
ל״י. עד כה עדיין לא פעלו נציגי התנועה
ככנסת דכיטול הקצבה זו.

שר־האוצר שימחה ארליך ייבחר השבוע מחדש כיו״ר
הנהלת המיפלגה הליברלית — זאת, בניגוד לרעיון
הראשוני במיפלגד, לאייש את התפקידים המיפלגתיים
באנשים חדשים, שלא נבחרו לכנסת או לתפקידי
שרים, כדי לאפשר לאלה להתמסר לתפקידם. לחברי
הנהלת המיפלגה הליברלית הסתבר, כי ללא ארליך
עתידים מוסדות המיפלגה להיות משותקים, ולכן
החליטו לבחור בו שוב.

ת ח רו תעל מי שרת
יו״רהמרכזלתרבות

למרות החלטתו של היועץ־המישפטי לקבל את
טענותיו של ח״כ אבא אבן בקשר להיתר שניתן לו
בזמנו, להחזיק חשבונו׳ת־דולארים פעילים בחו״ל ולא
לפתוח נגדו בכל הליכים סליליים תוך הנחה שפעל
בתום־לב. עשוייה הפרשה להתעורר מחדש.

ב עלי־ מי סעדה -
י 1עץ לשר ־ ה ד תו ת
המיסעדן התל-אכיכי אלי רונן, כעל
מיסעדת ״אצל רונן — כשר למהדרין״
כתל־אכיב,
שככיכר־מלכי־ישראד
עשוי להתמנות כיועץ פוליטי מייוהד
לשר-הדתות אהרון אכו-חצירא.
רונן, לשעבד ממקורביו של שר•
הביטחון לשעבר שימעון פ־ס, ריכז
בידיו בבהירות האחרונות את מע
רכת־הכחירות האישית שד שר•
הדתות, כמיסגרת תעמולת-הכחירות
•טל המפד״ל.

בינתיים, כשל מינויים •טל מרבית פעידיה
המרכזיים לתפקידים ממלכתיים, התרוקנה
המיפדגה מכל פעילות ומוסדותיה
משותקים. ארליך הבטיח להכין עד דשכוע
הבא תוכנית דאירגונה־מחדש •טל המיפלגה.
על תפקיד סגן־יושב־ראש ההנהלה, העשוי להיות
התפקיד השני־בחשיבותו לארליך, מתמודדים כמה
מועמדים.

הסיכויים הטובים ביותר נשקפים לסגן־
ראש־עיריית תד-אביב, דויד שיפמן.

י תב עו מ ד רי ק מן
ד ב רו שמהמ בד״ ל *
אם יסתיים המו״מ בין הליכוד לד״ש
בהצלחה, והליכוד יתחייב לאפשר לוועדת־החוץ
והביטחון של הכנסת לערער ולעכב
כל החלטה על הקמת היאהזות חדשה,
יתבעו אנשי גוש-אמונים מח״ב המפד״ל,
הרב חיים דרוקמן, לפרוש מהמפד״ל ולהקים
בכנסת סיעה עצמאית שד גוש-אמונים.
אנשי גוש־אמונים טוענים, כי כבר כיום מוכנות

מימון־המיפלגות, המגיעה כיום לסכום של 29 אלף
ל״י לחודש לכל ח״כ.

שלושה מועמדים מתמודדים ביניהם עתה על תפקיד
יושב־ראש המרכז לתרבות של ההסתדרות.

אד מועמדותם שד שמואל בהט ומשה נצר,
איש קיבוץ רמת־יוחנן, הצטרפה גם
מועמדותו של מוניה אדמתי, המכהן כיום
כמנהל המרכז-לתרכות-ולחינוך של
ההסתדרות.
אדמתי היה אחראי על חינוך הנוער־העובד במשך
שנים, ומוכר בעיירות־הפיתוח ובמקומות־העבודה.
הוא עשוי לזכות בתמיכתם של ועדי־עובדים, חוגי
הדור הצעיר ומזכירי מועצות־הפועלים בארץ.

ניסו לערב
א ת ,.מצבך
כעת חקירת ההדלפות שד כהינות־הכגרות
נעשה ניסיון לערב בפרשה את קבוצות
מצפן. בין השאר נחקר בפרשה אחד מראשי
קבוצות מצפן, אריה בובר, שהוא פקיד
במישרד־החינוך, אולם החשד נגדו התבדה.
כמד. מן המעורבים בפרשה הם יושבי־קבע של קפה
מעמון בירושלים, שהוא מרכז הבוהמה שם ׳ומקום־
מושבם של ותיקי מצפן זהפנתרים השחורים, שאחד
מהם ח״כ צ׳רלי ביטון, פוצץ את הפרשה.

עמוד 3

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 3 | פרסים ד ׳ר

פרסים ד ׳ר ׳׳(קנסו:

עמוד 4

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 4 | השכוע לפני 25 שנים נערכה סידרה של הפגנות השבת בגד חוקי הכפייה־הדתית, שחור!? דויד בן־גוריון ביחד עם שותפיו הדתיים לקואליציה. על אחד האירועים שנערף, אותה שכת,

השכוע לפני 25 שנים נערכה סידרה של הפגנות השבת בגד
חוקי הכפייה־הדתית, שחור!? דויד בן־גוריון ביחד עם שותפיו
הדתיים לקואליציה. על אחד האירועים שנערף, אותה שכת,
על-ידי הכנענים, ובו השתתפו עוזי אור5ן * ,בועז עפרון ואהרון
אמיר, דיווח ״העולם הזה״ :״מרכז, העברים הצעירים׳ קרא
מחאה** באולם תיאטרון ״מוגרבי״ ,תל־אביב. מאות
* לאסיפת צעירים ששמעו על הכנענים, כעיקר מפי מתנגדיהם, מילאו את

הספסלים. הם רצו לראות סוף סוף מי הם הכנענים, ולשמוע מה
בפיהם.
,,לכנענים היה זה צריף להיות ערב גדול. אחרי עשר שנות
פעולה אלמונית תחת שמות שונים הופיעו זו הפעם הראשונה
כאסיפה פומבית. אולם כאולם חיכתה להם הפתעה: הפעם
הראשונה כתולדות המדינה יצאו הדתיים להתקפה ומנעו ככוח
הזרוע קיומה של אסיפה.
״כמה ימים לפני האסיפה קרא ״הצופה״ ,יומון המיזרחי :
,מן הראוי שהנוער הדתי לכל זרמיו, המונה אלפים ורבבות,
יודיע באופן חד־משמעי לבריונים הטמאים שהציבור הדתי יודע
להתגונן כראוי י׳ ולצורך הסבר הוסיף , :קבוצה זו מטפחת
פולחן האלילות והזימה כי, תחילתה בחוג מצומצם שהיה
מתכנס כחדרי־חדרים לטכסים של אורגיות מיניות לאליה
״העולם הזה״ 767

תאריך 10.7.52 :
״הנוער הדתי על כל זרמיו לא הופיע ברבבותיו בדי לחזות
באורגיה המינית המובטחת, אולם במה מאות בני־עקיכא, חובשי
ברטים כיפות ומגבעות, הספיקו כדי להפוף את אולם. נגד הצבא ומפקדיו, כדבר מקובל.
לחברי כנסת רבים כאב, כנראה, שתו־
״מוגרבי״ למשהו שדמה לכית־מרזח. הדתיים מילאו את המעב־דים,
התחילו לשחק בכדור, לצעוק ולצווח. אהרון אמיד פיק טובי ניסר, להפיק ד׳ון מיפלגתי מ תלונתו.
אולם בדיוק למטרה זו נשלח
ועוזי אורנן, דוברי הכנענים על הבמה, היו חסרי־ישע נגד
השתוללות זו, מאחר שלא היו כאולם די אנשים מאורגנים כדי לכנסת על-ידי בוחריו, אזרחי מדינת ישראל.
השאלה האמיתית היתד : ,מדוע רק
לשמור על הסדר...״
תופיק טובי משמיע תלונות מסוג זה בהפגנות
נוספות שנערכו כאותה שכת, היו הפגנת, ועד הנוער
כנסת? מדוע שתק, למשל, הסופר יזהר
למילחמה בטרור הדתי׳ שעל משתתפיה נימנו חיים חפר, ירוחם
כהן אורי אכנרי ואחרים. הפגנות נוספות נערכו על ידי סמילנסקי, ח״ב מטעם מפא״י, שכתב דבמפ״ם
וטק״י.
רים חריפים הרבה יותר בסיפורו חירבת
כשער הגיליון: הזמרת שושנה דמארי, שהחלה. לפני 25 שנה חיזטה, עד אשר קם תופיק טובי ואמר את
קאריירה רבת שנים בארצות־הברית.
אשר אמר?

מה חי נ ש המוכס אצרתתץ; ש 1הווז ^ ,ווונן
אבנו׳ בואש הפגנה נגר הכפייה הך תית גיורו! מטיח בח נ ת אוני ק סו בי ..ש ליוו הימונת

העם
מה זה ״עזור י•
לפני 1873 שנים נעלמה העיר פומפיי
מן המפה. הבזלת הלוהטת שנשפכה מתוך
לוע הר־הגעש אזוביוס, קברה את
העיר השוקקת. על רקע מאורע זה צייר
הסופר הבריטי בולבר־לייטון תמונה מזעזעת:
תמונת השחיתות האיומה בעיר
שנידונה לכיליון, שהוסיפה להשתולל בתענוגות
פרוורסיים שעה שהבזלת קרבה
באיטיות ובהתמדה.
אילו היה סופר בעל שיעור־קומה מצייר
תמונה חייה של מדינת ישראל ביולי
1952 היה מצייר, אולי תמונה דומה. את
תפקידו של הר־הגעש היתד, ממלאת השואה
הכלכלית המתקרבת, ואילו את החומר
הגלמי לחייה הפנימיים היה מוצא בכותרות
העיתונים של השבוע האחרון:
קצין מכם שערך חיפוש אצל תת־שר
דתי, לפי הוראות מלמעלה, הורד בדרגה.
החיפוש נערך אחרי שנתעורר חשד
כי אישיות דתית תשובה אחרת הבריחה
רכוש ניכר.
שערוריה פרחחית שבה השתתפו רא־שי-ז•,מדינו;
פרצה בכנסת, אחרי שח״ב
קומוניסטי העז לטעון כי בשעת חיפוש
צבאי נגנבו חפצים (ראה ״הכנסת״).
אשד, חולת־סרטן, בת ,25 נאסרה בכפר
ערבי יחד עם ארבעת בניה, ועקבותיה
נעלמו. הסתבר שהאשה חשוכת־המרפא
גורשה בחשכת ליל אל מעבר לגבול יחד
עם תינוקיה.
בנצרת נתגלה מישטר של ימי־ד,ביניים
* אחיו של המשורר יונתן וטוש, כיום
פרופ׳ באוניברסיטה העברית, שייסד בימים
אלה, את ה,אגודה לחינוך חילוני׳.
** ה,כנענים׳ ניסו לעלות על גל המרירות
האנטי־דתית, והשתלטו לתקופת מה
על ניהול ה,ליגה למניעת כפיה דתית׳.
*** ב,ישוב׳ במחצית שנות ה־40י הפיץ,
הסופר מתי מגד (כיום ראש החוג לסיפ־רות
עברית באוניברסיטת חיפה) שמועות
על, פולחן עשתורת׳ שנערך כביכול בפלוגה
החמישית (הירושלמית) של הפלמ״ח.
לפני 25 שנה, היה סמלם של ״דור
הכיפות הסרוגות״ כובעי ברט כחולים.
כיום משתתף קבוע בירחון ״בארץ
ישראל״ כלי מבטאה של תנועת ארץ ישראל
השלימה.
שלישו של מפקד הפלמ״ח יגאל
אלון.

בבית־יתומים דתי, שהיד, נוהג לחבול בגופות
חניכיו ולקבור את מתיז במחתרת.
הממשלה המשיכה בכפיית חוקים דתיים
חשוכים על הרוב הגדול של האוכלוסיה,
ד,בוחל בהם.
במשא־ומתן תנ״כי בין אברהם בן־תרח
לאלוהיו, הושגה פשרה שאם יימצאו עשרה
צדיקים בסדום, יידחה מטר האש והגופרית
לזמן בלתי־מוגבל. משא־ומתן זה
לא נשא כזכור, פרי היסטורי, מאחר ולא
נמצא המניין המבוקש. לוא נערך חיפוש
דומה במדינת• ישראל של היום, היו נמצאים
׳יותר מ־ 10 בני אדם הבוחלים במחול
השחיתות, ומספרם היה מגיע לרבבות.
אולם הצרה היא שאין לצדיקים חשק
להיחלץ לפעולה מעשית, והם התיישבו
בכסאות המרגוע, עצמו את עיניהם וחיכו
לאש.
הכנסח ריח גד מ*1
אחת הסצנות הגדולות של התקופה התחוללה
במשפט המפורסם שנערך בגרמניה,
נגד הקומוניסטים שהואשמו בשרי-
פת הרייכסטאג. הנאשם גיאורגי דימיט־רוב
* ראש הקומאינטארן של מרכז אירופה,
שאל את הרמן גרינג, השר הנאצי,
כמה שאלות שקטות ועדינות. לפתע פרץ
גרינג בצעקות היסטריות, וקרא שעוד
יתלו את דימיטרוב. תגובת נשיא בית-
המשפט: להוציא את דימיטרוב מן האולם.
אולם כשהוצא על־ידי השוטרים, הספיק
דימיטרוב לשאול :״אדוני המיניסטר,
האם אתה פוחד משאלותי?״
מיליוני בני־אדם בכל רחבי תבל, בי ניהם
שונאי קומוניסטים רשמו את הרגע
הזה כיום־ניצחונו המפואר של דימיטרוב.
ההתקפה ההיסטרית של גרינג לא שיכנעה
רבים בצידקתו.
המחזה שנערך לפני שבוע בכנסת דמה
עד למאד לתמונה זו.
,למופתי תלך!׳ לפי הפרוטוקול הרשמי
קם תופיק טובי, חבר הכנסת הקומוניסטי,
והטיח בפני הצבא האשמה
רצינית אך לא מזעזעת ביותר, מסוג ה*
דימיטרוב, מנהיג המפלגה הקומוניסטית
הבולגרית, הוצא בסוף שנות ה־40׳
להורג בידי סטאלין, במסגרת סידרת
משפטי־ראווה שהקומוניסטים ערכו בכל
ארצות מזרח אירופה.

האשמות שהוטחו על ידי הישוב נגד הצבא
הבריטי בהזדמנויות רבות.
ההאשמה: הצבא ערך חיפוש בכפר
הערבי ערם אלשיבלי, בקרבת הר־תבור,
אחרי שנגנב נשק ממחסן צבאי. החיפוש
בוצע לדברי טובי, בחומרה יתרה, וחפציהם
של כמה מן התושבים נעלמו. התלונה
כולה הוקראה בטון שקט, ובחלק
המתורגם לא נאמרו ביטויים חריפים במיוחד.
אזרח
נורמאלי היה אומר שהאשמה
כזאת טעונה בחקירה, ועד לבירור הפרטים
אין לחרוץ דין לכאן או לכאן. אולם נראה
שאין הכנסת מורכבת רק מאנשים נורמאליים
,׳והיא לא נזקקה לחקירת הפרטים
שהושמעו מעל לדוכן לראשונה.
ומוסר הפרוטוקול הסטינוגראפי * ;
דוד בן־גוריון: אין זו הצעה לסדר
היום. אתה משמיץ את הממשלה ואת המדינה.
תופיק
טובי: אני לא משמיץ! אתר,
משמיץ את המדינה !
דוד בן־גוריון: אתה משמיץ את הממשלה
׳והמדינה !
יוסף שפרינצק** :חבר הכנסת־טובי
— בבקשה לרדת מעל הבמה תיכף ומייד!
קריאות מספסלי מפא״י: אתה סוכן של
שישאקלי אתה סוכן זר.
שלמה לביא (איש מפא״י מעין־חרוד) :
מופתי ! למופתי תלך !
להלן התפתח ויכוח חריף ביו תופיק
טובי שעמד על זכותו הראשונית ובין יוסף
שפרינצק, שסירב להרשות את המשך תרגום
נאומו. צעק דוד בן־גוריון :״רק
שליח המופתי יכול להעליל כזאת ...עלילות
שפלות שאין להן שחר ואמת...״
סיום הקומדיה :״לרגל התנהגותם של
חברי־הכנסת תופיק טובי ווילנר (שנקראו
זה עתה שליחי המופתי על ידי מתנגדיהם)
אני סוגר את הישיבה...״
מישהו טעון חקירה. מן הפרשה
כולה נודף ריח גרמני לא רק מהבחינה
האחת. האמונה שלא בוטאה, שצבא ההגנה
עומד מעל לכל ביקורת, וכי כל
מילה רעה עליו, היא מטבעה עלילה •שפלה׳
אינה ידועה בשום מדינה דימוקרטית.
בארצות־הברית ובבריטניה רגילים כל
חברי בתי הניבחרים להטיח דברים קשים

הלצת־השבוע בין עיתונאי ישראל: כל
עובדי מערכת הארץ כונסו בבית־הדפום
של העיתון, וד,ושבעו בהנחת־יד על מכבש
הדפוס שלא לגלות את זהות כותבו
החדש של עוזי דשות׳ ,מדורו של חשוד
פצצת־פינקס עמוס (עוזי) קינן ממלא-
מקומו הוודאי של קינן: בנימין תמוז,
העוזי המקורי שעבר למישרת עורך עיתון-
הילדים הארץ שלנו.
ג׳רוסלס פוסט ידע לספר השבוע על
כישרונותיו הכספיים של שר־האוצר החדש,
לוי אשכול. בהיות אשכול איש
המישרד הארצישראלי בברלין הנאצית*
נשאל לחוות־דעתו על העברת מכונות אוטומטיות
לארץ־ישראל — לשוקולד, ממתקים
וגפרורים תמורת שילשול מטבע.
אשכול הצטער, והסביר שכל נער ארצישראלי
יצטייד בחוט שאותו יקשור לגרוש
(של אז) בעל החריר, ויוכל להוציא בכך
תמורת הגרוש האחד, שיחזיר לעצמו בעזרת
החוט מדי פעם, את כל מלאי המכונה.
שעה
שיגאל מוסינון נכח בהצגת
בכורה של עיבוד סיפרי הילדים שלו,
חסמבה, למחזה באוהל* היה הספר נושא
לדיון בכנסת. תת־שר־הדתות זרח
ורהפטיג, התנגד לסעיף בפקודת העיתונות,
שלפיו יצטרך כל מו״ל למסור מיספר
עותקים של סיפרו למישרדים ממשלתיים
מסויימים ולמיספר ספריות (ביניהן: ספריית
הכנסת והספרייה הלאומית) שאל ור־הפטיג
:״כלום זקוקה ספריית הכנסת,
בעלת 6000 הספרים, לספר־ילדים כ-
חסמבה?״

* רישום מילולי.
** יושב ראש הכנסת הראשונה, וחבר
סיעתו של בן־גוריון במפא״י.
*** אדיב שישאקלי, רודן סוריה בראשית
שנות ה־50׳ ,מאוחר יותר נרצח בהיותו
בגלות בדרוס־אמריקה.

* מישרד שנועד לחלץ מגרמניה יהודים
בעלי־הון, שישקיעו את כספיהס ב־ארץ־ישראל,
כל עוד הדבר ניתן.
*** בין הנערים המשחקים בגירסה זו
של חסמבה, היה דניאל בלוך, כיום הכתב
הפרלמנטרי של דבר.

דד,גנה הציבורית לפרשה כולד היתד,
חד־משמעית. המשורר נתן אלתרמן, שגילם
לא פעם את המצפון הציבורי בטורו
השביעי בדבר, יצא לאחת מהתקפותיו החריפות
והנדירות על הכנסת. גם אזרחים
ברחוב הגיעו לכלל מסקנה כי לא תופיק
טובי טעון חקירה יסודית, אלא הכנסת
עצמה.

אנשים

עמוד 5

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 5 | יש אנשים שלא טובלים בקיץ. ״תפסנו שלוה על הסיפון, השתזפנו ולא לתסוס. לא הרגשנו את חום הקיץ. הרגשנו ״ 3דברים לקחנו אתנו כשיצאנו לשיט: המון תקליטי פופ ׳ אוכל טוב

יש אנשים שלא טובלים בקיץ.
״תפסנו שלוה על הסיפון, השתזפנו ולא
לתסוס. לא הרגשנו את חום הקיץ. הרגשנו
״ 3דברים לקחנו אתנו כשיצאנו לשיט:
המון תקליטי פופ ׳ אוכל טוב והרבה ארגזים הפסקנו לשמוע מוסיקה ולשתות שוופס. את ההבדל-ההבדל הגדול״ .תות שדה, וניל,
של שוופסים גדולים ותוססים״.
משקה שגעון. מרענן, מרווה ולא מפסיק גולדן אורנג; ביטר למון, קולה, שכולית,מי סודה.

חניל ב ע סון אילון ו 1יצוב:זנדר,אוז־א,זנ>! 1ט״ן צילו : 0קורן

ה עו ל ם הז ה 2080

עמוד 6

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 6 | תוכל להחזיק בה גם אם אין לד אחזקת רכב כאשר אחה נוסע ב״דיאן 6״ של סיסרואן, כמעט ואינך מרגיש בהוצאות האחזקה. היא מצוידת במנוע קטן ונמרץ, אמין וחסכוני בן 602 סמ״ק

תוכל להחזיק בה
גם אם אין לד אחזקת רכב
כאשר אחה נוסע ב״דיאן 6״
של סיסרואן, כמעט
ואינך מרגיש בהוצאות
האחזקה. היא מצוידת
במנוע קטן ונמרץ, אמין
וחסכוני בן 602 סמ״ק
שהוכיח עצמו זה מכבר.
למעלה מ• 5מיליון מנועים
כאלו יוצרו על־ידי סיטרואן
5מיליון עדויות לאיכותהמנוע.

ה״דיאן 6״ מותאמת להפליא
לנסיעות בעיר ומחוצה לה.
אין היא חוששת מדרכי־עפר
ודרכים משובשות. יש
לה מערכת בולמי זעזועים
חדישים אשר מקנים לה
נסיעה רכה ושלווה גם בדרכים
לא סלולות. גובה המכונית
מהקרקע מעניק לה עבירות
גבוהה ביותר בכל דרך.

הנך מוזמן לנסיעת מבחן
באחת מסוכנויות סיטרואן
ברחבי הארץ.

67.900 די י
24.000 די *
ללא מסים
* לא כולל מע״מ

דוד לו 1י01ד, בע ״ מ
מפיץ סיטרואן בישראל.

דוד לובינסקי בע״מ, חל־אביב: רח׳ שונצינו , 16 טל6 .־33214־ 03 ירושלים: רח׳ הס ,3טל 222666 .־228888 ; 02־02
סוכנויות: תל־אביב: ב.ג. מוסכים ומפיצים בע״מ, רח׳ חרוץ , 12 טל 31339 03 חיפה: רכב הצפון בע״מ, שד׳ בן גורמן ,8טל 538228 .־04
באר־שבע: אשנב הנגב, דרך חברון ,3טל 77021 .־.057

עמוד 7

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 7 | ״העולם הזה״ ,שבועון ההדשות הישראלי. המערכת והמינהלה : תל־אביב, רחוב: ורדון ,3טלפון 2433815־ .03 תא־דואר . 130 מען מברקי :״עולמפרם״ מודפס כ״הדפום החדש״ בע״מ, תל

״העולם הזה״ ,שבועון ההדשות הישראלי. המערכת והמינהלה :
תל־אביב, רחוב: ורדון ,3טלפון 2433815־ .03 תא־דואר . 130
מען מברקי :״עולמפרם״ מודפס כ״הדפום החדש״ בע״מ, תל
אביב, רה׳ בן־אכיגדור. הפצה :״גד״ בע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה
כספי״ כע״מ. העורך הראשי: אורי אבנרי העורך: אלי תבור י עורף
תבנית: יוסי שנון י עורכת כיתוב: נורית יהודאי. ראש המינהלה י::
אברהם סיטון י מה׳ המודעות: רפי זב רוני המו״ל: העולם הזה כע״מ.

מותו של הרצל עטיה במחסום השבת
אשר הוקם שלא כחוק ברחוב השומר

מ• דצח

היה זה הוא, שעזר לעסקני משרד־הדתות
בהר להלחים שרשרת ברזל שחסמה
בשבתות את הכניסה לאותו קטע כביש
המוליך להר־ציון שכונה בשם כביש האפיפיור,
משום שנסלל לכבוד ביקורו של
פאולום השי־שי בהר.
בדיוק כמו ברחוב ה־שומר בבני־ברק

פ דו מ בו ד

באשר ההל אורי אכגרי לפרסם את
סידרת הכתבות שלו על מהפכת התרבות
בישראל, שמצאה את ביטויה בבהילות
האחרונות לכנסת, הוא חיפש אחרי דמות
שתסמל את הטיפוס החדש של הצבר ה־ארץ־ישראלי
שצמח מיד אחרי קום המדינה.
דמות כזאת נמצאה בגיליון ישן
של העולם הזה מחודש מאי .1948 בגיליון
העולם הזה 556 שדיווח על הקמת המדינה
התפרסמה תמונתו של פלמ״חניק,
איש חיות־הנגב, חובש כובע הגרב ובעל
הזקן הפרוע. התמונה פורסמה מהדש
כאיור לכתבתו של אבנרי שרתי לך ארצי
(העולם הזה .)2076
כעבור כמה ימים צילצל אדם למערכת
וזיהה את עצמו כמי ששימש במשך 29
השנים האחרונות אחד הסמלים הבולטים
של דור תש״ח. היה זה אליעזר ירימי,
,48 נהג מ־שאית בסולל־בונה, נשוי ואב
לשתי בנות, המתגורר כיום בווילה ברמת-
אפעל שליד תל־אביב.
ירימי, דור חמישי בארץ, יליד תל-
אביב, התגייס לפלמ״ח כשהיה בן 15

שומרשבתרצ חו אותו!
פרשת פלומבו :״העולם הזה״ 1511
לא נותקה עוד —
בבני־ברק (העולם הזה ,)2079 יצר מיד
קשר אסוסיאטיבי לקורבן־שבת אחר, א־שר
מצא את מותו בצורה דומה לפני 11 שנים.
דוד פלומבו ( )46 היה אדם שכל ירושלים
הכירה. הגבר רחב הכתפיים ועב הזקן,
שנולד בתורכיה ועלה לארץ עם משפחתו
בגיל שלוש, היה מניח כבלים תת־קרקעיים
מטעם הדואר עד שפרש מעבודתו והתמסר
כולו לאמנות הפיסול•
למרגלות הגלבוע ניצבת אנדרטה מעשה
ידיו לזכר חללי מילחמת העצמאות. ביד
ושם בירושלים התקין שערי ברזל אמנו־תיים.
גולת הכותרת של יצירתו היתה
יצירת שערי הברזל במישכן הכנסת.
פלומבו עצמו לא זכה לה־שתתף בחנוכת
מישבנה החדש של הכנסת בגבעת רם •שם
גמרו המבקרים את ההלל על יצירתו• חודש
לפני החנוכה הרשמית של הבניין מצא את
מותז בתאונה טראגית למרגלות הר־ציון.
פלומבו התגורר בהר־ציון. את ביתו
שם כבש במו ידיו, כאשר נכנס לדירה
נטושה, שדמתה לאורווה עזובה, ניקה
אותה, הרס בה קירות ועבר להתגורר בה
עם משפחתו. עסקני משרד־הדתות שראו
את עצמם כבעלי חזקה על הר־ציזן ניסו
אומנם לנשלו, אך לא יכלו לגבור על
עיקשותו. הוא גר על ההר ושם גם יצר.
כדי לא להסתכסך עם עסקני משרד־הדתות
הקפיד פלומבו על שמירת ה־שבת סביב
ביתו. לעיתים קרובות היה מתעכב בשבת
בבתי ידידים בירושלים וחוזר לביתו רכוב
על קטנועו רק אחרי שיצאה כבר השבת.
ה עו ל ם

הז ה 2080

באחת השבתות יצא פלומבו מביתו רכוב
על קטנוע, כשמאחוריו יושב הצלם הירושלמי
דוד בורגר. היה זה כבר כמחצית
השעה אחרי שיצאה השבת• .שלא כהרצל
עטיה וחברו דוד •פטאו שהתנגשו בשרשרת
השבת שברחוב השומר בבני־ברק מבלי
שידעו על קיומה, ידע פלומבו על קיום
השרשרת במורד הכביש. אבל הוא ידע
שמסירים אותה מיד אחרי צאת השבת.
אלא שבאותה שבת שכח מי שהיה ממונה
על כך להסיר את השרשרת. פלומפו נתקל
בה, נפצע קשה, מת אחר־כך בבית־החולים.
מותו, באוגוסט ,1966 עורר זעם נגד
•שומרי השבת שגרמו למותו. אלא שהמשטרה
עברה אז בשקט על מה שנראה
כרשלנות פלילית שגרמה לרצח. היא לא
מצאה את האשמים, לא העמידה איש
לדיו•
גרניט, בתו בת השמונה של פלומבו,
כתבה אז שיר שזיעזע את המדינה :
..אבא׳לה אני כועסת /למה עזבתני /
למה לא אנזרת לי שלום /רצת רצת אל
המוות /ואני לבד נשארתי.״
אבל הזעזוע לא גדם להפקת לקחים 11 .
שנה אחר־כך חזרה הפרשה על עצמה
בדימיון נוראי. כאשר עימדנו בשבוע
שעבר את הכתבה על מותו של הרצל
עטייה, נטלנו לידינו את גיליון העולם
תזה בו פורסמה הכתבה על מותו של
פלומבו (העולם הזה .)1511 היא היתה
מועמדת בצורה יוצאת־דופן כשמעליה
מתנוססת השאלה :״מי רצח את פלומבו?״
ובתחתיתה התשובה :״שומרי שבת רצחו
אותו.״
במתכוון ובמודע עימדנו את הכתבה
על רצח הרצל עטייה באותה מתכונת
בדיוק .״מי רצח את הרצל?״ התנוססה
הכותרת מעליה .״הכפייה הדתית רצחה
אותו !״ היתה התשובה בתחתית הכתבה.

מירצח או ז 71 רצ1ד

מבמ ״ ח

\זרח *\ז ו \1ז\ז א\ ח\ .י

פרשת עטייה :״העולם הזה״ 2070
— השלשלת
התקינו אנשי משרד־הדתות בהר־ציון את
השרשרת על דעת עצמם, ללא אישור
משרד־התחבורה, לא דאגו לשום תאורה
שתבליט את השרשרת בלילה. הם שקבעו
שם את החוק :״יהרג ובל יעבור״.

ירימי 1048
״חיות הנגב״ —

ירימי 1077
— באו העירה
עבדנו שבועיים במשק ללא תשלום. אז
הוקמה שרשרת ישובים בנגב וחיפשו מתנדבים
לשמירת קו המים. זה היה אתגר.
״הזהירו אותנו שהנגב זה ים של ערבים.
אבל מי פחד אזי! כדי שנוכל לשאת
נשק באופן רשמי התגייסתי למשטרת־הישובים
העברים והצטרפתי למשק משמר
הנגב. יחד עם חברים אחרים הייתי ב״
משמר־הנע ששמר על צינור המים.
זאת היתר, היחידה שכונתה לראשונה
בשם חיות־הנגב, שם שהודבק לאחר-מכן
לכל אלה שלחמו בדרום.
ירימי משרת עד היום במילואים בצה״ל,
נטל חלק בכל מילחמות המדינה. אחרי
שהשתתף בכיבוש אילת הוא החליט לקשור
את עתידו בקיבוץ, מתוך רצון להמשיך
ולחיות עם החברה שלחם עימם בפלמ״ח.
הוא הצטרף לקיבוץ יפתח בגליל. אחרי
תקופה קצרה עבר לעבוד במזכירות הקיבוץ.
״אבל
כשהייתי חוזר למשק ורואה את
המריבות בין החברים הרגשתי רע,״ הוא
מספר ,״אצלי החברות והמדינה היו מעל
לכל ריב. לא סבלתי את המריבות שהולידו
את ה-פילוג בין הקיבוץ המאוחד והאיחוד.
עזבתי עם הרבה צער וכאב.״
הוא בא העירה ומאז הוא עובד כנהג
משאית. הוא רחוק מפוליטיקה, מתגעגע
אל הימים הטובים בפלמ״ח :״אלה לא
היו רק פלוגות־מחץ. זה היה גורם מלכד
שקשר את כל האנשים בקשר מיוחד. זה
נתן לנו תרבות מסויימת. היתד אז מטרה.
היום יש כבר הכל. אין למה לשאוף ולהלחם.
יש אומנם אתגרים אבל לעומת מה
שהיה פעם הכל מוגש על מגש.״
דברי אליעזר ירימי, חיית־הנגב שאחרי
30 שנה נחשפה מאלמוניותה.

בלבד. הוא זייף את גילו, התחזה כמבוגר
כדי שיגייסוהו. ה־שבוע נזכר ירימי כיצד
הצטרף אל חיות־הנגב :״•שלחו אותי להכשרה
המגוייסת שבקיבוץ אשדוית־יעקב.
היינו מתאמנים שם שבועיים ובתמורה

עמוד 8

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 8 | מכחכים עינויים — של! ר או אמת ידיעד, בעיתון אומרת :״עורך העולם הזה אורי אבנרי אמר, בהרצאה שהשמיע בווינה, כי חקירה שניהל הוכיחה, שלא נהוגה שיטת העינויים בישראל.

מכחכים
עינויים — של! ר או אמת
ידיעד, בעיתון אומרת :״עורך העולם
הזה אורי אבנרי אמר, בהרצאה שהשמיע
בווינה, כי חקירה שניהל הוכיחה, שלא
נהוגה שיטת העינויים בישראל. הוא הגיב
בכו על דו״ח שפורסם על־ידי העיתון
סאנדיי טיימס המופיע בלונדון, שבו סופר
על עינויים בבתי־סוהר ישראליים.״
לעומתו, מוכיחה עו״ד פליציה לנגר,
בסיפרה במו עיני, שורה ארוכה של מע שים
ברוטאליים, הכאות, עינויים והתע־ללות
בתושבים ובאסירים ערביים בישראל
ובשטחים הכבושים.
אין ספק שאורי אבנרי מתכחש לכל
מה שהוא יודע, למה שהוא בעצמו אמר
לא פעם מעל בימת הכנסת, ולמה שכתב
בשצף־קצף במו־ידיו בשבועונו. המסקנה
— כולם משקרים, וביניהם אורי אמרי,
הלוחם למען האמת, הצדק והיושר...
עצוב, עצוב מאד!
אליעזר פומרנץ, נהר יה
• הידיעה שעליה מסתמך הקורא פו־מרנץ
היתה כוזבת. אבנרי לא הזכיר נושא
זה כלל בהרצאה שנשאה בווינה, במיסגרת
מכון קרל רנר. לפני הצמרת המדינית
והאינטלקטואלית של אוסטריה, על־פי הז־מנת
ראש־הממשלה האוסטרי. מכיוון שה־הרצאה
היוותה אירוע בווינה, רואיין אבני׳
במרבית כלי־התיקשורת האוסטריים
לפני ההרצאה, ובאחד הראיונות האלה נשאל
על־ידי המראיין לגבי הידיעות שהופיעו
בסאנדיי טיימס טל אודות עינויים
בישראל.
אבנרי השיב שמטבע הדברים קשה להוכיח
כי יש או אין שיטה של עינויים,
ובהעדר הוכחות כאלה אינו מוכן לחרוץ
דין לכאן או לכאן. אולם בכמה מיקרים,
שאותם חקר אישית במיסגרת תפקידו כח־בר־כנסת,
לא מצא הוכחות שהמתלוננים
אכן עונו.
לעומת זאת הזכיר אבנרי כי חקירות
העולם חזה אכן הוכיחו התנהגות ברוטאלית
של כוחות־הביטחון בדיכוי המהומות
שהיו בשנה האחרונה בגדה המערבית, וכי
אסירים רבים — יהודיים וערביים, פליליים
ופוליטיים — התלוננו על יחס ברו־מאלי
של שוטרים כלפיהם, דברים שאושרו
לא פעם על״ידי שופטים ישראליים.

חטחלל וחמחולדים
מצחיק לראות את ראשי מיפלגת השיל־טון,
ממשה דיין ועד אבא אבן, בורחים
מהאונייה הטובעת של המערך והולכים,
כמו העכברים בסיפור המפורסם על המחלל
מהמלין, בעיקבותיו של מנחם בגין.
עצם המחזה המבזה הזה יש בו כדי להצדיק
את מה שאירע למיפלגת העבודה

זאת, אני רוצה לשאול שאלודתם: האם
אנחנו מכירים את משה דיין בתור אדם
כל־כך טיפש שיקח סיכון להציע שליחות
ממלכתית חשובה לאדם שתוך זמן קצר
היה עלול — והסיכויים לכך היו חצי־חצי
— לעמוד לדין פלילי באשמת החזקת
דולארים בחו״ל ללא היתרן
אבנר ניכעול, תל־אביב

מה רוצים מבראון?
ולכתבתכם על תא״ל בראוו (העולם הזה
,)2077 בטוחני שמקור האינפורמציה שלכם
הוא אנשים צרי מח, עין ואופק, אשר משום
שהמם כאלה לא הגיעו — וכנראה אף לא
יגיעו — לתפקיד אותו ממלא תא״ל בראון.
אין פסול בקידומו של אדם בדרגה —
אף מעבר לתקופת הפז״ם המקובלת — אם
היגוי ראוי לכך מבחינת כישוריו ויכולת
ביצוע תפקידו (ותפקיד של עוזר צבאי
לשר־הביטחון איבו ״לבלר ושרת״) .עצם
העובדה שתא״ל בראון מילא את תפקידו
בתקופת כהונתם של שני שרי־ביטחון, וכפי
שראינו בטלוויזיה ביום השישי האחרון,
עובד גם עם שר־הביטחון הנוכחי, מעידה
כאלף עדים כי כישוריו היו וחינם מעולים
(שאם לא כן — מדוע לא הוחלף עתה,
עם חילופי השילטון?) .נאמנות לתפקיד
ול״בום״ היא, ללא ספק, צד חיובי ביותר
באופיו של אדם, ולוואי שמתבטאת וקיימת
היתד, בעבודתם של אנשים רבים יותר.
לעניין נסיעת־ההשתלמות לחדל — מי
הוא המתיימר להיות פרשן, אשר יקבע כי
השתלמות כזו מייועדת רק לבעלי־דרגה
הממלאים את תפקידם בתנאי־שדהז וכי
מי אתם היודעים כה טוב איזה מסלול
קידום לצמרת הועיד צה״ל לתא״ל בדאון?
אתם דשים בנושא ששמו ״תא״ל אריה
בדאון״ כבר זמן רב, וברור שהצלחתו מציקה
מאד־מאד לכמה אנשים. ולבסוף —
מדוע הכתב המיסתורי שכתב את הכתבה
ה״מרעישה״ האמורה להיות ״סקופ״ מתבייש
לפרסם את שמו?
אכי גיל, רנדת־גן
הכתבה על תת־אלוף אריה בראון עוררה
את מורת־רוחי. יש מישהו אצלכם
או בצבאה שלא אוהב אותו, אבל זאת
לא סיבה להכפיש את שמו של האיש. זה
שבראון הסתדר עם משה דיין או שמעון
פרס, שדעתי עליהם כדעתכם, לא הופך
אותו למוגבל, טיפש ולבלר. עד כמה שידוע
לי מילא אריה בדאון את תפקיד
המזכיר הצבאי של שר־הביטחון על הצד
הטוב ביותר, ובאחרונה שמעתי שגם עזר
וייצמן מרוצה, מעבודתו. האם מעולם לא
קרה שמפקד־פלוגה בצבא עוזב את מסלול
השדה ועובר למיבצעים או למיג־

אני נזכר באותם עסקנונים צעירים,
,מאכערים,׳ שטרחו לארגן אולם למסיבות,
רשת לשולחן הפינג־פונג ועוד. החברה
כינו אותם פראייערים, נערי־שליח לסיפוק
הצרכים החברתיים. אולם בכך הם
החלו את זחילתם לשררה. את שירותם
בצה״ל עשו בדרך־כלל ביחידזת־שירו-
תים סמוך לעיר, ובכך היו עיתותיהם בידיהם,
לעיסוקים פרגמטיים, לטוויית הדרך
לשילטון.
אנו, שפונקנו במנהיגות בת דור העלייה
השנייה, במקימי חומה־ומיגדל או באישים
שצורפו בכור־ההיתזך של הוויא־דזלורוזה
הצה״לית, קיבלנו כתחליף שועלים, צבועים,
זוחלים ומכרסמים למיניהם — אחרי
שנחלשו האריות.
דויד ניר, רמת־גן

זכוד מניין אתה בא...
תגידו מה שתגידו, אבל בגין היה הפעם
בסדר. הבאת פליטי וייט-נאם לארץ, והטיפול
האנושי בהם — שהיוו ניגוד גמור
להתנהגות העולם כולו בפרשה — הנה
אות מבשר טוב.
שבוע קודם־לכן עמדה ממשלת רבץ
באימפוטנטיות מוחלטת מול הבעייה, ולא
יכלה לה. רב־החובל של יובלי (שלפתע
הפך כל־כך פופולארי, משום מה) ,איים
שהוא ישלח את הפליטים חזרה לים, אם
לא תקבל אותם מדינה כלשהי במיזרח-
הרחוק. הוא אמר זאת תוך כדי ההדגשה
ש״סירת־ההצלה שבה ישולחו הפליטים
עולה 100 אלף לירות.״ זה היה השיקול
שעמד נגד עיניו.
התנהגותו של בגין, הגם שיש בה אקט
תעמולתי ופירסומי לא־מבוטל (ומה בעצם
רע בכך?) ,הצילה את כבודה של מדינת
ישראל, ששלושים שנים אחרי תקומתה
שכחו חלק מבניה, שהם צאצאים לדור של
פליטים. רבים כנראה לא הכינו שעורים
בהיסטוריה, או שנרדמו כאשר סיפרה להם
המורה על אוניית־המעפילים סטרומה.
יואל בר־און, חולון
נדהמתי למראה הופעתו של ראש־עיריית
בני-ברק בטלוויזיה, יומיים בילבד אחרי
מותו של הרצל עטייה. במצח נחושה הוא
הגן על מעשה הפרת־החוק שביצעה ה־עירייה
בחסות המישטרה, ללא כל בושי׳.
האם הוא בטוח בגיבוי שיקבל מצד המס־שלה
הקלריקאלית -סל הליכוד, עד שהוא
מרשה לעצמו היפעה שחצנית כזאת?!
ג. אוטשטיין, תל-אביב
...במקום להרגיע את הרוחות, אתם
שופכים שמן על מדורת ההסתה. מדוע
אינכם מוכנים לראות כי יש גם צד שני
למטבע, וכי גם לאנשים דתיים ושומרי־מיצוות
מגיעה האפשרות לשמור על זכויותיהם?
ניסן
ברוד, הרצליה

דויד לוי הקיסר
הצטערתי לקרוא (העולם הזה )2077 על
אודות ״המחלה המיסתורית״ של שר׳
הקליטה דויד לוי. נקווה שמחלה זו תי-שאר
בגדר מיסתורין ותתבדה, וכי שר־הקליטה
הוא אדם בריא לחלוטין.
אך אפילו בהנחה שאכן חולה מר לוי
במחלת הנפילה, יש להצטער על נוסח
הכתבה, שמטרתה לפסול אותו מלכהן
כשר, בין בגלל היותו חולה במחלה הנ״ל,
ובין בגלל חוסר־כנותו כביכול, בהעלמת
מחלתו.
אין אנו יודעים אם העלים את מחלתו

בבחירות האחרונות. מיפלגה שאנשיה מוכנים
לשנות את השקפותיהם בהתאם לרוח
הנושבת ולנוחיותם, אינה ראוייה להישאר
בשילטון.
זאב ג׳יכלי, חולון
משה דיין מיהר להציע לאבא אבן שליחות
הסברה בחו״ל בשם ממשלת הליכוד,
עוד לפני שנודעה תוצאת המלצתו של
היועץ־המישפטי־לממשלה לנקות את אבן
מכל חשד ואי-שום פליליים בקשר לחש־בונוודהדולארים
שלו בחו״ל. אינני מניח
כי יש קשר כלשהו בין שתי העובדות
הנ״ל וכי, חלילה, החלטתו של דיין הש פיעה
על המלצת היועץ־המישפטי. עם

הלה ל

עודד מדר, חיפה

• הקידום הצבאי בצה״ל שמור גס
לקציני שלישות ומינהלה. אולם מעולם
לא קרה קודם־לכן בצה״ל שקצין יטפס
בסולס הדרגות מדרגת רב״סרן לדרגת תת־אלוף
בין כתליו של אותו מישור צבאי.

הזוחלים לשדדה
מאמרו של אורי אבנרי ,״שרתי לך
ארצי״ (העולס הזה ,)2076 העלה בי היר־הורים
שהחזירו אותי כמה עשרות שבים
לאחור.

מידיעת ראש־הממשלה ושרים אחרים, ואם
אכן קיבל התקף. בנוכחותו של מר מחלוף,
ראש המועצה המקומית (לשעבר) בבית־שאן.
יש לחשוב -שהדבר לא היה בגדר
סוד בחוגים של ידידיו ואף יריביו. אך
אפילו היה מעלים את מחלתו לא היה בזה
שום פסול, כל עוד אינו אחראי לחיי
אחרים•
אני, אישית, סבור שהחולים במחלה
זו הם טובי־לב ומחפ-שים לעזור לזולת,
אם־כי הם גס נקמנים ונוטרים לכל אלה
הפוגעים בהם בקשר למחלתם זו. מכיוון
שאני דן כל אדם לכף־זכות, וסבור כי יש
לתת לו אשראי אלא-אם־כן יוכח ההיפך,
הרי כיום אני מברך עוד יותר על בחירתו
של מר לוי לכהונת שר, ומאחל לו הצלחה
בדרכו ו״קליטה טובה״.
יצחק א. דגני -,טבריה

כא-שר קראתי את תיאור מחלתו של
השר לוי כחולה אפילפסיה, נזכרתי באישיות
אחרת שהיתר! חולה במחלה זו —
יוליום קיסר. במחזה המפורסם אומר קסקא
לברוטוס ולקסיוס :״כי על־כן התעלף
ונפל ...והוא נפל בכיכר־ה-שוק כשקצף
על פיו והוא נטול כוח־דיבור...״
ובכן, רואים אתם. אפילו קיסר הגדול
היה חולה במחלת־הנפילה ולמרות זאת
עשה חיל במיבצעיו• והלוואי על דויד לוי
אותם הפאר והגדולה שהיו מנת־חלקו של
קיסר. מובן שאיני מאחל לו אותו הקץ.
יוסי ורטר, תל-אביב

שאכעס 1שאכעס!
כל הכבוד להעולם הזה. אתם הייתם
היחידים שהעזו לקרוא לילד בשמו. מד.
שעשו הדתיים להרצל עטייה בבני־ברק
היה רצח, במובן השפל ביותר של המילה.
לא ייתכן שחיי-אדם יהיו הפקר. מישהו

חייב לתת את הדין על מעשר-,הפקרות

יוסי לוי, רמת־גן
הדת היהודית גורסת כי ״פיקוזדנפש
דוחה שבת.״ על־פי מעשיהם של אנשי
הכפייה הדתית בבני־ברק ניתן לחשוב
כי. שמירת־שבת דוחה נפשות.״ ואומנם,
במעשים מסוג זה שעושים אנשי הכפייה
הדתית ברחוב השומר בבני־ברק הם רק
מבריחים נפשות מהדת היהודית, בכך שהם
יוצרים לה תדמית של דת אלילית המחיי בת
קורבנות-אדם לשם שמירתה.
אברהם סלע, ירושלים

מכח מתחת לחגורה
הצגתו של דוד לוי בשער העיתון
(העולם הזה )2076 תחת הכותרת ״מדוע
הוא לא שירת בצה״ל,״ חינה מעשה -של
חוסר־הגינות וחוסר־תבונה.
אם בי הדבר לא נאמר בכותרת במפורש׳
הפירוש היחידי היכול להשתמע מכותרת
כזו הוא שדויד לוי השתמט מצה״ל,
בעוד שהעובדות המובאות בכתבה עצמה,
הינן שישוחרר מסיבות רפואיות למרות
שניסה להתגייס, ואין כאן כל דופי באיש
עצמו. זוהי בפירדש ״מכה מתחת לחגורה,״
ואם מבחינה חוקית אין לדויד לוי אפשרות
להתגונן בפגיה, היא נהפכת מכוערת
עוד יותר.
זהו גם מעשה של חוסר־תבונה, שכן
אותה כתבה עצמה מביאה פרטים על דרכי
ניהול כושלים של דויד לוי במועצה המקומית
בית־שאן, שהיו בהחלט ראויים
להתפרסם גם בעמוד הראשון, ולהגיע
לידיעת הציבור.
לדעתי שגה העולם הזה שגיאה עיתונאית
חמורה בעניין זה, ואני מקווה שלא
יחזור עליה.
אדם קלר, תל־*ביב

חמאסיה חמופשדת
כאשר אני שומע את כל אותם דיבורים
על ה״מאפיה״ השמאלנית, אשר ה-שתלטה
כביכול על אמצעי־התיקשורת, בא לי רק
לגחך בבוז לטוענים את השטות הזו.
הבעייה שלהם היא יותר מדי עמוקה
מכדי שיזרקו אותה על כיתפי אחרים.
כאשר הם קוראים לאנשים כמו עמוס קינן,
אורי אבנרי, בועז עברון וחבריהם בשם-
(המשך בעמוד )10
ה עו ל ם הז ה :060

עמוד 9

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 9 | ה עו ל ם הז ה 2080

ה עו ל ם הז ה 2080

מזית

עמוד 10

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 10 | מכת בי ם (המשך מעמוד )8 הגנאי הטיפשי הזה, הם מביעים בכך תים־ בול אישי רב. הנימוק לתיסכול הוא פשוט. דיבריהם של אנשי המאפיה נשמעים הגיוניים גם לאנשים שמוחם שטוף

מכת בי ם
(המשך מעמוד )8
הגנאי הטיפשי הזה, הם מביעים בכך תים־
בול אישי רב.
הנימוק לתיסכול הוא פשוט. דיבריהם
של אנשי המאפיה נשמעים הגיוניים גם
לאנשים שמוחם שטוף לחלוטין על־ידי
תעמולה אולטרה־ימנית ממושכת. בראשיהם
כבר נמצא מערך מושלם של ריעות, אמונות
וערכים.
כל טיעון או דיעה המסוגלים לערער
אותו מיבנה נפשי קיים, בהכרח גורמים
לאותם שטופי־מוח מידה מסויימת של אי״
נוחות אינטלקטואלית. אי־נוחות היא דבר
לא־נעים, ומחפשים דרכים כדי לצאת מהמצב
הנפשי הדיסהרמוני. ומה קל יותר
מאשר להאשים אחרים י
דויד זילכרכרג, תל־אביב

מחמאות שאיגן במקומן
הופתעתי לגלות במדור ״לא לגברים״
(העולם הזה ,)2076 תחת הכותרת ״גלידה
עולמית״ .מחמאות ושבחים מפליגים ל־חנות־למימבר־גלידה
ידועה ביפו. צר לי,
אבל ההתלהבות וההיתפעלות גרמו להטעיית
ציבור הקוראים.
סביב אותה חנות מצויים מיצבורי אשפה
בצורת מאות גביעי־גלידה ריקים, ואי״
אפ*שר להאשים את הבעלים — הגורפים
ממון רב — בתודעה עמוקה מדי לתרבות
הסביבה. המקום הוא מיטרד תברואתי
הגורם סבל רב לשכנים.
קורא, יפו

תגובת המגבית

־מה בטצם
אני מ חפ ש בסיגריה?
קודם כל-טטם.
טי הטעם אני י א מוותר.
א בי ט י הניקוטין
אני מונו ב ה חי ט לוותר...
יכן ניסיתי א ת 11 וזחצ.
היא תפסה אותי...
גם קי ה-וג ם מי א ה בטטם.
וי אסתםטטם-
תטרובת טבק אמריקאית
מטולה!
באמת, כ י הכבוד ד

״אני נהנה
כפליים
עם 11 רתצ״
ותזצ

י 3ומי{

מבלי להיכנס לענייני הערכות בקשר
למאמר ״האם המגבית נחוצה״ (העולם
הזה ,)2065 ברצוני להביא לתשומת־ליבכם
את התיקונים העובדתיים הבאים :
א. הריבית הממוצעת על 2.2מיליארד
איגרות המחזור. היא 4.75 אחוזים בלבד.
ב. הוצאות המכירות אינן •פחות מאחוז
אחד, ומכאן שהריבית הכוללת הוצאות
עדיין מהווה ההלוואה הזולה ביותר לזמן
ארוך העומדת לרשות מדיבת י־שראל, מה
גם שחלק ממנה מוחזר בלירות ולא ב־מטבע־חוץ.

אין משלמים כל •סכר־הרצאות לישראלים
נושאי כהונה ממלכתית המופיי
עים באירועים למכירת הבונדס.
אל פוטשניק, דובר המגבית, ירושלים

ביקורת על המבקר
קראתי את ביקורתו של דן עומר על
הספר האסופים (העולם הזה ,)2072 ולדעתי
הביקורת היא חד־צדדית. דן עומר מכתיר
את ביקורתו במילים ״זיכרונות גזעניים
מארץ הקודש״ ומאשים את המחבר בכתיבה
גזענית. הטיעון הוא אבסורדי. שכן
הקורות את גיבור הסיפור הן תוצאה של
דיעות קחמות•
הספר מוקיע את הפרוטקציוניזם ואת
שיטת המרפקים, שהן תנאי ראשון לקידומו
•של אדם בישראל, שעה שהכישרון
נדחק למקום האחרון בסדר־העדיפויות.
דומני שדווקא עיתון כהעולס הזה היד.
צריך להעלות על נס את פירסומו של
ספר, המעלה בגלוי טענה של אדם הכואב
את בעיות הארץ ומאמין בה באמונה
שלמה.
אריה חגי, תל-אביב
הביקורת שלכם ב״נמר של נייר״ (העולם
הזה )2072 על סיפרו של לב חקק.
האסופים, מהווה התכחשות לטענותיכם
החברתיות במשך שנים. ד״ר לב חקק כתב
רומן אמיץ, שיש בו אהבה וביקורת והמבטא
את הרגשתם של רבים.
האם יצאתם להגן על ״ישראל הראשונה״
הלבנה, האשכנזית, הטהורה והחלו־צית׳
במאמר ״לבן וטהור״ ו
עודד ספיר, לום־אנג׳לס

תשובה לתגובה

תגובתו המשעשעת של הזמר צביקה
פיק, למיכתבי, הינה נסיון הגם שלא
מבריק במיוחד, לאחיזת עיניים.
פיק סובב סחור סחור ,׳ומגלה לנו ש־
״זכה״ באות •מלחמת יום־הכיפורים ואף
קישט בו את קיר חדריו, כיאה ללוחם
נועז. אך אינו מסביר מדוע לא שירת
שירות סדיר, שלוש שינים, כמו כל צעיר
בן גילו. את האות הנ״ל קיבל כל אזרח
שהיד. מעורב •בצורה כלשהי במלחמה.
מר פיק, לפחיות אל תנפנף בעובדות שבהן
עליך להתבייש.
ישעיהו תדמור, תל־אביב

ה עו ל ם הז ה 2080

עמוד 11

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 11 | כל אנש• בגין * הס ביר הנצח שתנס טרמב עד זזו זובדמזז * האיש ש רא וחם מעורם ומינה את עצמו! נ ס נו ם שר סתמי מיריחמות ׳שיראו £שבשבח־הווח שהייה חמיו במקום שנדא

כל אנש• בגין

* הס ביר הנצח
שתנס טרמב
עד זזו זובדמזז
* האיש ש רא
וחם מעורם
ומינה את עצמו!
נ ס נו ם שר סתמי
מיריחמות ׳שיראו
£שבשבח־הווח
שהייה חמיו במקום
שנדא והיות
הסונר

שהצדיק ב״ודען
את הזוועות
שר סטארן
* האיש שאמו
ער חוות אב
אבות הטומאה״
* האיש שהקים
את..המאניה
ה שמארית־
׳הית ירה באוץ
* הוא אמו
שאורי צב
גרינברג נאש׳ם ט
וגישק אותו ברחוב

משה שמיר בהתנחלות גוש־אמונים

מפיסנת ״ביתניה׳ * ומצאו את דרכם
האידיאולוגית בסינתזה הפוליטית של
ציונות ומארכסיזם. ובהמחשתד, בסיגנוך
החיים של הקיבוץ, סינתזה שמיצה שמיר
היה מאוחר יותר נביאה הסיפרותי. בגיל
חמיש עבר שמיר עם הוריו (ששמם הקודם
היה שמירקיס) להתגורר בתל־אביב, שם
הוא למד בבית־הספר העממי, ואחר־כך
בגימנסיה הרצליה.
בדומה לבני־דוידו, החל מיצה שמיר את
דרסו בקן השיומר־הצעיר הישן, ברחוב
פייארברג. במחיצתו גדלה קבוצת משור-
רים וסופרים־לעתיד, שהופעלו מאוחר יותר
בידיו, לאורך דרכו הסיפרותית־חבר־תית,
באופנים שונים, כקבוצה המכונה
״סופרי דור הפלמ״ח״ וביניהם: יצלמה
טנאי* ,בנימין גלאי** ,עוזר רבץ***
נתן שחם ודויד שחם
בבחרותו השומרית נפגיש שמיר לראשונה
עם שירת נתן אלתרמן, שדימוייה
ושורשיה הם דומיננטיים בסך כל יצירתו
של שמיר עדי כה. לפגישתו עם שירת
אלתרמן פירסם שמיד נוסח רומאנטי, שבו
הוא מספד כי באחד הלילות, לאחר פגישה
בקן ״השומר־הצעיר״ ,לאור אחד הפנסים
של שדדות־דוטשילד, הושיט לו אחד מחבריו
המשויררים־לעיתיד ״גיליון הדש של
,טורים׳ מקופל לשניים ולארבעה, כדי
שיטהו של ריבוע שירי אלתרמן, ועיני
קראו את השורה, לילה. כמה לילה״׳
שמיר זוכר את הריגשה שאפפה אותו, והגדירה
כעבור שנים :״עודי שומע את
קול הפציחה אשר שמעתי אז, כקול פציהת
האגוז הטוב...״
ב־ ,1939 לאחר שסיים לימודיו בגימנסיה
הרצליה. עבר סמינר־מדריכים של השומר־הצעיר
בהנחייתם של מאיר יערי ויעקב
חזן, ומאוחר יותר עבר ״להגשים״ את צוד,תנועה
בקיבוץ מישמר-העמק. את ״התגלות״
כייצדון־הכתיבה •צלו תיאר שמיר,
שנים מאוחר יותר, בסיגנון של התגלות
נבואית או משיחית־נוצרית, וכתב :״זוכר
אני כיצד הרגשתי זאת כצורה בולטת
ביותר, כאשר עמדתי ועבדתי יום אחד
במשתלה, לאחר שהייתי כבר חבר־קיכוץ.
עבדתי במשתלה מעבר לכביש, והתבוננתי
במכוניות החולפות, איטר נסעו מעפולה
ומג׳נין לחיפה. והנה תפסתני פית־אום
מחשכה מוזר , :מכוניות אלה מהחן
לגבי? הרי אינן יותר מאשר מיקרים
חולפים ביומי, כיום זה שהתחיל כשעה
מוקדמת בבוקר וייגמר וודאי כשעה מאוחרת
כערב, קטע מהנוף •טלי, שאיו בו
יותר מכדי רושם קל ...ידעתי שעל ה מכונית
ועל אשר קרה בתוכה לא יוכלו.
לספר אלא אלה שישבו כה. על ה־טתילים,
על הקיבוץ, על השדה, על האיש העובד

הבולשביקי
ף 17ב מ אי נבחר לכנסת חתיצי-
עית, מטעם הליכוד, העיתונאי וי
הסופר
משה שמיר. בעצם בחירתו לבית־המחוקקים
השלים מסע בן 40 שנה על-
פני הקשת הפוליטית של ההברה הישראלית,
החל מן האגף הסטאליניסטי של
מפ״ם (השומר־הצעיר) וכלה בהשקפה דומה
לזו של הד״ר ישראל אלדד־יצייב
(״חזון מלכות ישראל״) ,שהיא קיצונית
מזו של מנחם בגין. במסע תהפוכותיו
האידיאולוגי מייצג משד, שמיר את תהליך
התפוררותה של ארץ־ישראל־ד,עובדת, ומשקף
את ניוונה יצל התרבות הצברית
מגבהי שאיפותיה ועד לאשפתות נפילתה.
מייד עם היבחרו לכנסת, פירסם משה
שמיר מאמרים והעניק לעיתונות ראיונזת
שבהם תקף בשצף־קצף לוהט את תרבות-
החיים ״השמאלית״ השלטת, לדבריו, במדינה.
תרבות שתוצאותיה ניכרות, לטענתו,
במתירנות ההרסנית, ד,מנפצת !המפוררת
את חיי הפרט והמייצפחה בארץ,
תוך אנארכיזם, עריקה ובגידה ב־חיי־ד,לאום
׳והמדינה. בהמשך טיעוניו קובע
שמיר כי תרבות־חיים שמאלית זו,
מתגלמת ב״טירוף מחליא של סיאובת ו־צדקנות,
זוהמת־כיכים * והתחסדות של
הלקאה עצמית...״
הצגת עמדותיו של משד, שמיר נתקלה
בחומה של עויינות ציבורית רחבה ביותר,

שאיחדה לחזית משותפת אוייבים אידיאולוגיים
וסיפרותייס רבים, שהגיבו בי־תוקפנית
בכל אמצעי-התיקשורת. בתגובה
לכך טרח משה שמיר ופירסם בשבוע
שעבר במעריב, מאמר תחת הכותרת
״מודה ואינו עוזב״ שבו הוא מתפלפל
בניסיונות־הוכחה רבים, שמטרתם להציג
קבל עם ועדה שהוא, משה שמיר, נין־
קונפורמיסט ,׳וחסיד־מלידה של ארץ־ייש־ראל
־השלמה, שהתמיד בדרכו האחת והיחידה
שעה שכל החברה הסובבת אותו
היא זו ששינתה את השקפותיה והפכה
אותו, לראשונה בחיי• הפוליטיים, מעמדה
של אופוזיציונר לאיש־הרוב־השולט.
משד, שמיר נולד בצפת בשנת 1921
להוריו, שהיו חברי קבזצת־פועלים במו שבה
ראש־פינד שמיר נולד באותה
שנה שבה ירדו מאיר יערי וחבריו־לרעיון
* במהלך כל פולמוסיו כל השנים,
נוהג שימיר להיעזר בכינוי, ביבים׳ לגינוי
אלה שאינם משלימים עס דעתו. את הימין
הישראלי תקף בשעתו במאמר שכותרתו
״עם גרוף הביבים״ שהיא פיסקה הלקוחה
מתוך השיר ״חלפה על פני״ של ח״נ ביא־ליק
:״יום יום, עס גרוף הביבים ועם
שפוך העביטיס...״
** בן אחר לאותה קבוצת־פועליס בראש
פינה הוא האלוף (מיל ).ישראל טל.

בהם, לא יוכל לספר אלא האי׳ט העובד
בהם. ואז הבינותי מדוע לא יוכל לספר
את סיפורו של הנוער הארצישראלי שום
תייר א*טר בא, חלף, הציץ והתרשם ...הנוער
הזה עצמו חייב להוציא מתוכו את
אלה אשד יבטאו אותו, את אלה אשר
יספדו עליו...״
למרות אהבתו את שירת אלתרמן,
חש משד, שמיר כי למען טיפוח כיש-
רונו הסיפריותי עליו לטפח קשרים עם
אברהם שלונסקי, מנהיגה הסיפרותי של
השומר־הצעיר באותם ״מים. וכך הוא החל
בפירסום סיפורים קצרים בעל החומה,
* עליה נתב המחזאי יהושוע סובול,
את מחזהו ״ליל העשרים״ ,שראה־אור בימים
אלה.
* שלמה טנאי, מאוחר יותר עורך
במחנה ואחר עורך שבועון הש״ב ריסון,
כיוס פקיד מחלקת התרבות בהסתדרות.
** מאוחר יותר שננו של שמיר בשיכון־
הסופרים בחיפה, ובהווה שכנו לרובע היהודי
בעיר־העתיקה בירושלים.
*** משורר לעת־מצוא, ופרופסור באוניברסיטה
העברית בירושלים.
כיוס קונסול־התרבות הישראלי
בניו־יורק.
כיוס חבר המועצה הישראלית
למען שלום ישראלי־פלסטיני.

עמוד 12

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 12 | כל אגש׳ בגי! ביטאונד, של תנוועתו, תוך שהוא מתחיל לתאר את חוויית הנוער הארצישראלי. מרשימות וממאמרים של משה שמיר באותה עת בולטת נימת פגיעתו מהמשורר הלאומני

כל אגש׳ בגי!
ביטאונד, של תנוועתו, תוך שהוא מתחיל
לתאר את חוויית הנוער הארצישראלי.
מרשימות וממאמרים של משה שמיר באותה
עת בולטת נימת פגיעתו מהמשורר
הלאומני אורי־צבי־גרינברג, נביא הגזע
היהודי־העליון, וחברו־לדרך־ולדיעה של
שמיר בהווה.
גרינברג כתב בזמנו על מישמר־העמק,
קיבוצו של שמיר, את המילים :״למישמר
העמל, דבר הקלון: נפלת בכבודו בתרפ״ט
לערב /וכגעל בד מגן ישראל בתרצ׳׳ו,
ויען בניד עמדו בחלון /בווים לצבא
ובוטחים כרוביו חיי ישימון במפת המדינה
/אל טל כחריד, אל עץ ואל
טף ! ואיש בי ישאל: לאן הדיד מוליד :
/וענה העונה: להפקר העמל
בשנת 1944 החל משה שמיר ט׳הג כ״
פוליטרזק צעיר, כמכוון־תהבות.,
״מהפכתו הסיפרותית״ הראשונה, כאשר
לידו משמש שלמה טנאי, התבטאה ב־פירפום
חוברת צנועה בשם ילקוט־הועים,
שבה פורסמו מיצירותיהם וכן מיצירותיו
של ייגאל מוסינזון. בקובץ השלישי של
ילקוט־׳הרעים * פירסם שמיר את האני
מאמין הסיפרותי שלו ששימש שנים רבות
לאחר־מכן, אותו ואת חברת לסיפרות
דור־הפלמ״ח. ושם הוא כותב:
״הבה־נא, שוו בנפשכם, נלד אל בתיהם
יצל גיבורי יצירותינו, נביא להם את
סיפורינו ואת שירינו. נקרא אותם לפניהם.
נלד לסימטאות, לכתי הסכלים, נתרפק
על דלתות רעועות, נחפש באפלולית
וכעשן את הפרצופים המקומטים של מ כסות
עייפות ובהמשך משאו :״לאו
דווקא כובסת. גם אישה יולדת כקיבוץ,
גם חייל בודד, גם איבד, נם הנה גם
נם פסנתרן...״
במסה זו פיתח שמיר את ייעודו כנביא
״הריאליזם־הסוציאליסטי״ הישראלי בנוסח
ז׳דאנוב הסובייטי. הוא לא קבע יעדים
לסיפרות, אלא גם את התכנים. הפרופסור
גרשון שקד הגדיר, כעבור שנים״ את
תוצאת המסה על סיפרות הפלמ״ח :״אין
* תל־אביב, תש״ו (.)1964
** כוונתו לזונה כפרולטארית ומנוצלת.

הו א הלן־ לרורווה
״בני גדול ושתקן
ואני פה כותונת של חג לו תופרת.
הוא הולך בשדות, הוא יגיע עד כאן.
הוא נושא בדיבו כדור־עופרת.״
(נתן אלתרמן)

שמיר (שמאל) עם יגאל מוסינזון ושלמה טנאי ()1946
״טירוף מחליא של סיאובת וצדקנות, זוהמת ביבים והתחסדות...״
ספק שסיפרות זאת שונה ממיטב הסיפרות
האירופית כמאתנו, וקרובה בשלותה ל מיטב
הסיפרות הסובייטית בשעתה
*** הגדרת עוקצנית ועניינית יותר לעורכי
ילקוט הרעים פירסם עמוס קינן
(העולם הזה :) 1257 ,״אחד מהם היה הקומיסר
של עיתון במחנה. הוא דאג לסלק
כל שמיר ושית ׳מסביב לביתו הקטן והצנוע.
השני היה קומיסר במישטרה. השלישי
אף הוא היה קומיסר בעיתון
במחנה, ואחר קומיסר ביחידת המדליונים.
איננו יודעים מה הוא עושה עתה. הרביעי
הפך לסוחר בתשמישי־קדושה של פולחן־
הפלמ״ח, והיום בעל מיועדון־לילת פורח...
רק אחד מכולם נותר עד היום חבר־בקיבוץ,
ורק שלונסקי הזקן נשאר מבודד, משורר,
נאמן עד היום לדברים בהם האמין אז,
׳משיכמרומעלה גבוה מכל תלמידיו...״

קבוצת ילקוט־הרעיס, שזכתה לחסות ב־צילו
של שלונסקי, דחתה אותו עד־מהרה,
וחבריה עבדו לחסות בצילו של אלתרמן,
הצעיר ממנו.
בשנים 1944 עד 1946 שימש משה שמיר
בתפקידי־חוץ בפלמ״ח, תפקידים שאיס־שרו
לו לקדם ולטפח את מעמדו הסיפרותי.
יצירתו מאותה עת עמוסה בדימויים חוז רים,
המהללים ומרוממים את דור־חמיים־
דים. ביצירתו ״של שמיד לא קיימת התקוממות
נגד דהר האבות והמייסדים, והוא
נוטה לקבל את ערכיהם על מגש־כסף של
מילים, מבלי להתייחס בדיבוב של נפשו־תיו־ר,פועלות
לאמיתות של שנות ד 40
ולתהליך סירוסו האידיאי של דור־הבנים.
משה שמיר עבר לשרת ב״רזרבה״ של
הפלמ״ח שהתגוררה בערים, שהייתה מנותקת
מאנשי הפלמ״ח שהחלו מתאמנים
לקראת מילהמת־העצמאות.

ונרות מן ה מיל חמה
על דמותו של משה שמיר בישא הקדשת של שלחמת־העצ־ שלהם. אנחנו אשמים בעצמנו שעשינו להם פירסומת סיפרותית,
מאות נשמר, כשקרה, מיב ש אותנטי מאלף כיותר. הוא כלול ועכשיו חושב הקהל שהם רומנטיים !״
״באמת,״ אומר אני .״לולא עשיתם להם פירסומת לא היה
כפיפח של אורי אבנרי ״הצד השני של המטבע״ ,שהופיע
למחרת המילחמת, ושש תיאר אכנרי כמה מחוויות־המילהמה איש יודע על קיומם. חבל שאנשי החזית אינם יודעים להעריך
את שירותכם ! ״
שלו.
״הם מוסתים הוא מתרגש ומרים עור יותר את קילו
כעשר 152 של הספד מתאר אבניי שצד ברח לערב אחד
מפלונתו ,״שועלי שימשוך /יום אהרי שוד הקרבות האכזריים הגבוה .״הסוף יהיה שכל פירחח שהיה במיקרה בחזית יחשוב
ששן שתי ההפוגות, פמחאה על אי־מתן חופשה לפלוגה העייפה. שיש לו פריווילגיות. צריכים לסלק את המסיתים, ואז יהיה
הכל בסדר ! ״
בלוויית נערה תל-אביכית (״נ׳וקי״) יוצא החייל בפעם הראשונה
״אולי בבל זאת תניחו להם לסיים את הקרבות, לפני
לרחושת תל־אביב, ונתקל כקבוצה של קציני־עורף כבית־קפה
ברחוב דיזנגוף. משה שמיר ,׳מאותו הכיר אבנרי לראשונה שתשימו אותם בבית״הסוהר ! ״
״צריכים לסלק את המסיתים,״ הוא מתעקש.
כאותו ערב, מזוהה בסימני־ההיכר השכהקיב ביותר שלו: צורתו
״אין התנגדות. אבל אל תשכח לשים שלט בחזית שהקרבות
השמנונית וקולו המצייץ, הגשה.
נדחים ער להודעה חדשה !״
להלן הקטע שספר :
מכרי השיכור לוחש באוזני מה דרגתו ותפקידו של כל
על אף ההאפלה תוססים החיים ברחובות תל-אביב, בתי-
אחר מן המסובים באן. אם לשפוט לפי הדרגות, הרי אפשר
הקפה מלאים עד אפס־מקום. המונים יוצאים מן הקולנוע.
בצד השני של הרחוב מנסה מישהו לנשק בחורה, והיא צוחקת להרכיב מיושבי השולחן את חבר־המפקרים של גרוד קרבי.
צחוק שופע.
אחד הקצינים בקצה השולחן מפליג בינתיים בניתוח
אסטראטגי מקיף, כשהוא מסמן מפעם לפעם את התוכניות שלו
״איזה חיים היום ישנה צהלה באוויר, ואני שמח.
״למה רק היום ! כך זה פל ערב מזכירה לי ג׳וקי.
בעט״נובע על המפה.
״קורם־בל צריכים להתקדם ער לירדן,״ הוא אומר .״את
רוחי נעכרת. כל ערב ! גם שילשום, גם ביום שלפני שילשום.
ידענו שקיימת אי־שם תל־אביב אגדתית, שמחה ורוננת, ג׳נין ושכם אפשר לקחת בקלות...״
״ובכמה קורבנות אתה חישב שזה יעלה 1״ אני שואל
אן משוס״מה לא עלה על רעתנו שרוננים שם אנשים חיים,
צעירים ובריאים, באותו רגע בדיוק שבו דוהרים אנחנו בג׳יפים בעדינות.
לקראת מכונות־היריה.
״זה לא חשוב הוא מכריז בתנועת־יר גראנריוזית .״בשעות
היסטוריות אסור לעשות חשבון של קורבנות. הנוער שלנו מוכן
ב״בסית״ יושבת חבורה גדולה של חיילים לבושי״הרר,
מאותם שקוראים להם אצלנו בחטיבה ״שועלי״בית רומנו״* ,לבל קורבן ! ״
וביניהם כמה סופרים צעירים ואינטליגנטים אחרים. מכר
הוא נראה לי בבן עשרים־וארבע, ואני מתאר לי כיצד היה
מיקרי מזמין אותי לשבת ליד השולחן, כנראה כדי להרגיז נראה כטוראי בחיל־הרגלים בשעת הסתערות.
את האחרים. הוא שיכור במיקצת .״הנה חייל אמיתי הוא
״החזית בדרום אינה פעילה למרי ממשיך האסטראטג*
מציג אותי בתרועה גדולה. לי לא איכפת. אני יושב.
חובב מבית״רומנו. אני שיבור במיקצת, ועולה בי רצון כביר
המסובים שולחים בי מבטים של מורת־רוח, וממשיכים
להכות אותו. אם תתפוס אותי המישטרה הצבאית, יתגלה
בוויכוח. הם מדברים על עיצוב החווייה המילחמתית, על שאני נמצא בעיר בלי רשות.
הצורך בדיסטאנץ למאורעות. על סיפרות אקטואלית ואפית
״בואי, אלווה אותך הביתה,״ אני מציע לג׳וקי.
ורומנטית. אני קצת מרחם עליהם. איזו תמימות עילאית, לשבת
״אני עוד רוצה להישאר קצת,״ ׳היא מפצירה. החברה ׳המפובמשך
כל חמילחמה בבית־הקפה או באיזה מישרד של מטה
ארת של בעלי הדרגות והשמות המפורסמים עשתה עליה רושם,
ולהאמין שיוכלו אחר־כך לתת ביטוי לחווייה קרבית שלא
והיא רוצה להשתמש בהזדמנות כרי ״לעשות הכרה״ עם כל
היה להם העוז הנפשי להשתתף בת ! כיצד ימצא סופר את המסובים.
הדרך אל לב דורו, כשאין הוא מוכן ללוותו בדרכו 1
״אני יכול לקחת אותך אחר־כך במכוניתי הביתה,״ מציע
מישהו מזכיר את ההצעה שהיתה כלולה במיכתב לאחת כובש״הירדן, ומצביע על מכונית צבאית.
״מצויין אני אומר.
ממערכות העיתונים, לתת אותות־ציון מיוחדים לחיילים קרביים.
הרעיון מעורר רוגז רב מסביב לשולחן.
״לא תכעס עלי 1״ שואלת ג׳וקי, מתוך נימוס.
״להיפך, ל׳היפך,״ אני ׳מרגיע אותה. ברוך השם, אוכל
״לעולם לא נרשה להנהיג אצלנו הפליות 1״ מכריז אחר, בעל
ללכת לישון מבלי ללוותה הביתה. עוד נותרו לי חמש שעות.
פנים נשיים שמנמנים וקול גבוה.
״כאמור,״ ממשיך האיסטראטג ,״אחרי שנכבוש את ג׳נין
״בוז לאפליות צועק מכרי השיכור, הממלא תפקיר חיוני
ורמאללה, נוכל לפתוח בתנועת־מילקחיים...״
באחר משירותי התרבות .״הבה נלך כולנו לחזית
בעל הפנים השמנמנות פונה אליו בכעס .״התפקידים שלנו
חשובים יותר מאשר סתם לטייל עם רובה בחזית ! בכלל,
* בבית תמנו, ברחוב יפו־תל־אביב, שכנו כמה ממישרדי־מי
הלך לחזית 1רק אנשים נברוטיים, שברחז מפני התסביכים העורף המובהקים של צה״ל, וביכללם ״מחלקת התרבות.״

—י 12

ך>* מוטו הזה, שאותו שאל שמיר משיר
1 1של נתן אלתרמן לרומך חביכודים
שלו הוא הלך בשדות, ממחיש עד לריתוק
את נפשותיו־הפועלות ישל שמיר, אח זד
כאריזמדדד,פעלתנית של דור־החורים על
הבנים, ואת הצגת חוסר־האונים של דמו־
״ותיו, מבלי שייצגנו ייצוג של ממש את
הדור כולו. הוא הלו בשדות משמש תמונה
קבוצתית דהוייה, שהתיימרה להיות פני
הדור שהאבות הפקידו בידיו את המילחמה
הממשמשת ובאה. משה ישמיד מתאר את
אורי כד,נא, מייצג אותו דור, כך :״הוא
היה נער •צאפיצד היה אולי להצליח יותר
בחינוכו, וודאי שנעשו בו במה עוולות,
אד הוא היה לאמיתו של דבר, מאה נערים,
אם לא יותר ...הוא חיה מצר, ואפשר
שיחזור לכך מופ-מן־חימים. אז יהא מתייחד
עם גפנו ורואה שלא לפצוע ...הוא
חיה משרון צעיר, משובח לא״ש* ול -
סיירות כשוחד ...הוא היה אצבע שלחצה *,
בתוקף, אך כמידת השרך מלכד, כחדק
של מקלע־ברן...״
״״דומה שעל יכולת התיאור הסיפרותי של
משה שמיר, בהערכת בני דורו, מלגלג
מעט הפרופסור גרשון שקד, שכותב ומצטט
:״שרשרת המישפטים מתפתחת גם
לקראת שיא , :הוא היה מ״ם־מ״ם של
מחלקה שהיתה שמיה עתה בסופו של
מסע ליגלוג ליכולת התיאור הסיפרו־תית
המתארת בל ניפוח־אוויר כאירוע
בעל משמעות היסטורית.
הוא הלך בשדות נחשב נאחד מביכורי
יצירת הפלמ״ח. הוא הלהיב את אנשי ה־פלמ״ח,
שחונכו לטעם סיפרותי זהה, בעזרת
סידרת תרגומים מהסיפרות הרוסית
של מילחמת־העולם השנייה. כך שבעיני
אנשי הפלמ״ח משמש הספר הזה פרק
׳ראשון מתוך אפוס של הורם. אלא שהביקורת
המיקצזעית מעודה לא רוממה ספר
זד, ימעל לבינוניות וילאפרוריות, והערותיה
היו נוקבות. הפרופסור שקד טוען שהספר
מזדייף בטיגנונו, וכי המחבר מעמיס עליו
מטבעות־לשון שנלקחו מתוך תרגומי־ה־פירוזה
של שלונסקי טהסיפתת הרוסית,
מילים סמו :״הגרין אורי את שתפ-
בנית קהילה גדולה ומהומנית״ ;
״מתורמלי קומה״ :״עכגפנית״ ובו׳ ובו׳.
׳מבקר אחר שנמנה עם דור־המייסדים,
שלמה צימח, כתב על הוא הלך בשדות
״קיבל שמיר שימיוכו קנקן נאה, אבל
לא ידע מה לעשרת ש, וטילטלהו לבאן
ולכאן, עד שכפל ונשבר ולא נשארו בידיו
אלא חרסיו כלבד ועל גיבורו של שמיר,
אורי כתנא, מוסיף צ מח :״ואפילו אותו
אורי, תכשיטה של גת־העמקים שהפל
פונה אליו כסיפור זה, אינו בפי שעלתה
בדעתו של שמיר לעשותו. כעצם הריהו
כחור לא־חביס, טרדן, ריקני, ולעולם מפגין
על עצמו ועל הכוחות הבהמיים שבו.
מדבר גבוהה על ריעות וקולקטיביות, אבל
נפיש אטומה לזולת...״
מבקר נוסף, שמתוך ביקורתו יגיתו להבין
את השקפותיו הפוריטניות של חבר־׳הכנ־סת
שימיר פיזם, הוא הפרופסור דן מירון,
שכתיב :״גורם הקסם ושח הביכושים דד
אירוטיים. כוח כיבוש זה הוא צד שלט
כהווייתו הכובשת והנוטלת של הגישר
השמירי האופייני, וששם בך עומד הסיפור
על מעשה הששש האירוטי כ שבי ת הרו מנים
הנידונים. אהרון שצא את הצד השווה
שבין בישש הנוף לבין שששה
של היאשה: וששם כד מעוררת בו העשרה
באדש הלחה את חשש של האקט
המיני, ופעולת השתילה שהוא נתון לה
מתמלאת יופי שחשי של מגע גופני סקסואלי...״

1947 מונח משד. שמיר למיש־רח
שבד, החזיק עד לשנת ,1950כעורך
במחנה, ובמקביל מילא תפקיד של
איחד ממפקדי דימחת״ר תפקידים אלה
* אימוני־שדה.
** במאמרו ״תשואת הוויתס״.
*** גת־הננמקיס היא כינוייה הסיפחתי
של משמר־העמק בהוא הלך בשהות.
מתלקת״ה׳תרבות ׳של צה׳״ל• ,שקדמה
לקצין חינוך ראשי, וסיפקה׳ קומיסרים
למור׳אל ולתרבות ליחידות הלחזמזת, במתכונת
של הפוליטרוקינז בצבא־האדוס.
מרבית הקומיסרים האלה הפכו, מאוחר
יותר, ל״דור סופרי הפלמ״ח״.

עמוד 13

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 13 | ראש־ממשלתה הראשון של ישראל, דויד בן־גוריון, ביקש לשלוט בהכוונת הטיפרות והתרבות !בארץ מייד עם תום מילחמת־תש״ח, ועל־כן הזמין ללישכתו, בחודש נובמבר ,1949 קבוצה של

ראש־ממשלתה הראשון של ישראל,
דויד בן־גוריון, ביקש לשלוט בהכוונת
הטיפרות והתרבות !בארץ מייד עם תום
מילחמת־תש״ח, ועל־כן הזמין ללישכתו,
בחודש נובמבר ,1949 קבוצה של אנשי־רוח,
בני שכבות סיפרותיות־תרבותיות
שונות, כאשר את הפלמ״ח מייצגים בפגישה
זו משה שמיר ונתן שחם.

שימשו עבורו כנקודת־ראייה, מתוך זווית
מרוחקת מאד, לראיית מילחמת־העצמאות
שלא בשדר, הקרב. זווית־ראייה זו לא מנעד,
בעדו להפוך למתאר חסיפרותי הראשי
של מילחמת 48׳ .עדויות של לוחמי תש״ח
רבים מעידות על השעות שמשה שמיר
בילה בקפה מאור ברחוב אלנבי בתל-
אביב, שם קיבל את דיווחיהם של קציני-
התרבות שהיו פוקדים את תל־אביב, ומתארים
לפניו את הלכי־הרוח של הלוחמים.

..המ אפיה

כ תי ב ה סיפרותיוו

השמ אלי ת״

בהתאםל תכ תיב

ך*! מהלך הפגישה אמר שמיר לבן-
6גוריון :״לא נקלוט עלייה, כל זמן
שראש הממשלה העיכרית יכבד את אורחיו
כסיגריות שכתוב עליהן, סטראנד
ספיישל אלא שבן־גוריון לא נותר חייב
לשמיר, ולוא אף לשניה קלה, והשיב :
״ראש הממשלה חדל לע׳טן ואינו רואה
מה כתוב על הסיגריות...״
בדבריו באותה פגישה ניסה שמיר, ל ראשונה
בתולדותיו, לעטות על עצמו אר שת
אינטלקטואלית, וניסה לפתח תיזה
׳של מטבעות־לשון שהושת כפילוסופיה.
בין השאר אמר :״המטרה היא עצם ה הודייה
האקטיבית, היות אקטיביים. ולא
כל יצור ניחן בזה. אם לדבר על מותר
האדם מן הבהמה, הריהו כיכולת האדם
להיות אקטיבי בלפי ההווייה, כלפי הטכע.
כזה מתמצה, לדעתי, תובן החיים, וכו
טעם החיים: היות האדם יוצר...״
אלא שתגליתו של שמיר בדבר קיומו

חיו של משר, שמיר, אליק, היה לוחם,
\ | ונפל בראשית מילחמת־העצמאות בדרך
לירושלים. דמותו סיפקה מאוחר יותר
לשמיר את העילה לחבר את החלק השני
של האפוס התש״חי שלו, פרקי אליק.
בעוד מתנהלת לה מילחמת־העצמאות,
לא נפגמו כלל חיי הסיפדות ועסקנותה.
בעוד בדרום התנהלו קרבות, עסק משה
שמיר בהכנת התשתית של העסקונה ה-
סיפדותית, שנועדה לרשת את דור־המייס־דים
הסיפרותי. למדות היותו עורך שבועון
צד,״ל במחנה, היה מפרסם בקביעות בשבועון
החטיבה הצעירה של מפ״ם, בשער,
מאמרים מגמתיים, שנועדו לפאר ולרומם
׳את משה ׳שמיר עצמו. שעה ׳שלוחמי ה־פלמ״ח
בנגב התכוננו למיבצע לכיבוש
אילת• חשף משה שמיר בעזות־מצח את
תפקידו, ותפקיד חבריו, כסופרים־מעד
דדים, המריעים למחנז־,־הלוחמים, ובמאמרו
מיום 3.2.49 כתב :״אומר אני ; הורגלנו
על־ידי העיתונות ואף על-ידי הסיפרות,
ואף על־ידי צעירים שגה, לשמש שופר
לתרועת־המילחמה של ישראל, והדכד מוג
ויפה. נתגייסה התת, ומשנתגייסה התת
גיוס טוטאלי לא עסקה בביקורת אלא ב־מוטור
...עד עתה ליווינו את המדינה, את
צבאה, את טילחמתה גפיפדות של רפור־טז׳ה.
נאה ויפה. יתכן גם שיש בהמשד
של סיפתת כזאת, במידה שהיא תטפח
דמות מסויימת, מאורעות מסויימים, ותעבוד
ככל האפשר פחות לפי הוראות
קציני (ההדגשות הן של משה שמיר)
לישכת־הקשר לעיתונות, אשר תפקידם לא
פעם לכסות מעממים, ויותר מתוף
צנע יום־יומי עם החיים עצמם...״
במילים אחרות, משה שמיר מעיד במאמרו
זה על היות סיפרות תש״ח
נכתבת ״לפי הוראות קציני לישכת־הקשר
לעיתונות״** ומגדיר אותה כסיפרות־מט-

עם, שמטבע כל סיפרות היא חסרת-ערך
כלשהו.
י מיבצע ״עובדה״ שהושלם
.10.3.49
** שהיתה שייכת לדובר מישרד־הבי־טחון.

ה״הומו־סאפיינס״ * נתקלה בליגלוג
של שני פילוסופים שנכחו באותה פגישה,
מרטין בדבר ושמדאל־הוגו ברגמן, ששיסעו
את שמיר בציניות רבה.
הוגו ברגמן :״היטלר גם־כן היה אקטיבי

פרום׳ מרטין בובר :״מר שמיר, על
אידיאה זו דיברתי ! ״
שורשיו של הביטוי ״מאפיה שמאלית״
מקורם בימים שאחרי מילחמת־תש״ח. באותה
תקופה חלה התעוררות של שירת
הימין. אורי־צבי גרינברג פירסם בהאוץ
את -שיריו בקביעות. יונתן רטוש הוציא
לאור את כתב־העת אלף, שם פירסמו מיצירותיהם
צעירים ששבו משדוודהקרב
של תש״ח, ולא מעמדוודפיקוד סיפרות״ות.
דומה היה שמילחמת־תרבויות מתדפקת
בשערי־הארץ. תמונה זו הביאה את סשה
שמיר להיחלץ למיגננה על מעמדו הסים־
רותי ועל מעמדם של חבריו־לעט. במאמרו
״עם גרוף הביבים״ הוא כיוון את חיציו
לעבר הימין הסיפרותי, וליכד את השמאל
מאחוריו. כתב •שמיר במאמרו:
״כעת האחרונה דומה שמתחיל להופיע
משהו מעין, סיפרות־של־היטין׳ ,או סיס־רות
של הריאקציה או, כמידה טפויימת
אפילו סיפרות פאשיפטית ...אין כותב טו רים
אלה מומחה בשכילי־הזואולוגיה של
עולם הז׳ורנליסטיקה התחתון שכתל־אביב,
אד דומה כי מתגלה והולד נזע־אדונים
חדש, מיגי יחמורים אשר כמותם לא ראינו
עדנה. לכאורה הופעתם — כמקומות שו נים
לכאורה — זה בכה וזה בבה, אד
משתבדוק העניינים לעומקם, תראה כיצד

שמיר ככיתו כעיר העתיקה
״נגד הימין, נגד החמלנות של הספסרים...״

רק ב־

שמיר כח״כ הליכוד ככנסת (עם ח״כ אכרהם מלמד)
על וטוש :״אונניה זדונית של פקיד מטורף ...גראפונזן...״
מסייע החיווי לגירגשי, כיצד תומך הפריזי
כיכוסי, כיצד משתף הירבוזי פעולה עם
הגמדי וכיצד מתהווה והולכת כת של׳
,טהורי־גזע הגזע־החדש משכה את
סחורתו של הבורגני הוותיק היודע לעשלת
גם מפרש** סחורה. בלום אין זו זואו לוגיה
לתיפארת
׳שמיר הכריז מ״לחמת־חורמה בסופרים
ובעיתונאים הצעירים, שפירסמו בהארץ
ובמוסף־הערב שלו (יום־יוס) ,שראה אור
באותה עת, צעירים שרובם באו מהלה״י,
.וחלקם היו בעלי נימה כנענית יש
לה נחיתות כפני הגוער הארצישראלי,
המגשים, הלוחם, היוצר, האוהב, הטעה
כיל, הסוציאליסטי, המארגן, המתפתח, הלומד
והמאמין כעצמו. יש לה רגש נחיתות
כפני בל אחת מתופעותיו ומיצירותיו של
נוער זה. בפני סיפרותנו החריטה, בפני
תכועות־הנוער שלו, כפני קיבוציו כהר
ובנגב, כפני מיפלגותיו...״
במאמר זה, המהווה את אבן־היסוד ל־
״מאפיה שמאלית״ שהיתר, פעם בארץ, לא
חוסך משה שמיד את שיבטו משני אבותיו
בנושא ארץ־ ישראל ־השלמה, שמהאתד
גנב את הסיגנון, ומן האחר את מפותייה
של הארץ־השלטה: אורי צבי גרינברג
ויונתן רטוש. ועל אצ״ג :״כאותו, הארץ׳
ישנו יהודי זקן אחד יזשיפד בו את מילים•
אחת לבמה ימים, עושה מהם סחורה
ומשרת את אדוניו — אותו יהודי היטכיל
גם להקים לעצמו כמה שבועית, מעץ
מדעי להב
שמיר
(עם אהרון כחן) כבנס של מפ״ם ()1955
על אורי־צבי :״פח־אשפה ציבורי, בית־כיסא ציבורי׳...

* ״האדם הנבון,״ מונח
דלה בין האדם לחיה• .
** צואה, בלשונו של שמיר.
*** שרבים מהם הם כיום חבריו של
שמיר ל״ארץ־ישראל־השלמה״ .ואילו אחרים
נמנים עם מתנגדיה.

פח־אשפה ציבורי, שלא לאמר כית־כיסא
ציבורי ובסיגנון ששום ״מאפיה־שמא־לית״
,הקיימת לדבריו היום, אינה מסוגלת
להתעלות עליו, הוא המשיך וכתב על
יונתן רטוש :״נראפומן זה טוען כי הוא
סופר הדור, וכי חרזנות־הכאפופים אשר
הוציא לשוק כימיו האחרונים של המיש־טר
הבריטי — הוא ביטוי לנוער העיכרי
וסיפרותו — כימי הדג ומאבק, בימי הגשרים
וספינות, בימי נגב וגבולות, בימי
סוהר וקטל — היתה האונניה הזדונית של
פקיד מטורף אחד כתל-אכיב — ביטוי
הנוער העיכרי...״
הקורא של היום עלול לעמוד נוכח המילים
הבוטות הללו להיכשל, ולחשוב
ש״בימי הרג ומאבק, גשרים וספינות, נגב
ווגבולות, סוהר וקטל״ ,ניתן היה למצוא
בין הלוחמים את הפוליטמק הראשי של
״המאפיה־השמאלית״ מראשית שנות ה־
50׳ ,את משה שמיר.
בשנת 1950 ראה אור הספר תחת השמש
של שמיר, ספר שהוא רומאן מעמדי מובהק,
המלא קוריוזים שהעלו, עם פירסום
הספר, חיוכים רבים בעולם הסיפרות של
אז, והתוקע את שמיר בכותל־המיזרח ב־מוזיאון־הקוריוזים
של הסיפרות העיברית.
דומה שהוא מעמיד בספק את יכולתו
כמספר קפדן. אחד מהם הוא מישלוח
אחת מנפשותיו־ד,פועלות, גולדה, שנה לאחר
מות אביה ב־! ,1889 והיא רק ילדה
בת ,12 לאינסטיטוט לחובשות ולמיילדות.
או נפש אחרת, בריש, שלפי שיבוש חשבון
שנותיו בידי שמיר הוא חובש את
ספסלי הגימנסיה בהיותו בן 26 או .27
במערכת־הבחירות של שנת 1951 תמכו
כמה אנשי־רוח, וביניהם נתן אלתרמן וס.
יזהר, במפא״י. דעתם הפוליטית העצמאית
לא נראתה למשה שמיר, שחפץ לראותם
תומכים במיפלגתו, מפ״ם. בתגובה פירסם
בעיתון הסיפרותי ״משא״* ״מכתב גלוי״
שבו המחיש את סיגנונה של ה״מאפיה־השמאלית״
שייסד. דומה מתוך סיגנונו
של שמיד שהוא נובח בעיקבות גללי אדונו
המיפלגתי :״האמנם היתה קריאתכם מופ נית
נגד מחסלי המיפעל הציוני מימין,
הציונים הכלליים ** לאגפיהם השונים ף
לא! אפשר למצוא בקריאה זו כמה מליצות
הנשמעות נגד הליקווידציה ה־
,ציונית־כללית׳ — אד הקריאה לא הופ נתה
נגדם. אילו היתה הכוונה לצאת כאמת
נגד סבנה חמורה זו — מדוע לא
עלה על דעתכם הרעיון הפשוט ללבד את
כל אנשי הרוח והיצירה של תנועת העכורה
כקריאה משותפת נגד הימין, נגד
החסלכות של הספסרים לסוגיהס וב-
(המשך בעמוד )39
* מיום 2לאוגוסט .1951
** כיום המיפלגה הליברלית בליכוד.
•** חיסול עסק לרגל פשיטת־רגל.

עמוד 14

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 14 | נשיונל מוכרת יותר טלויזיות ניידות מכל המתחרות יחד מ ס קנ ה: נשיונל ה קני ה ה טוב ה ביותה מן המסקנה שבכותרת אתה יכול להסיק מסקנה נוספת: כדאי גם לך לרכוש טלויזיה

נשיונל מוכרת יותר טלויזיות ניידות מכל המתחרות יחד

מ ס קנ ה: נשיונל ה קני ה ה טוב ה ביותה
מן המסקנה שבכותרת אתה יכול
להסיק מסקנה נוספת:
כדאי גם לך לרכוש טלויזיה ניידת של
נשיונל.
הניידות.של נשיונל מיוצרות על פי
טכנולוגיה מתקדמת ביותר, בקו ייצור
חדיש ובבקורת איכות קפדנית.

עובדה זו מבטיחה לך לא רק תמונה
יחדה וברורה ביותר, אלא גם שכלולים
רבים אותם לא תמצא בטלויזיות אחרות:
מסך מיוחד לוויסות האור
(^ 01388 זו מתקן מיוחד לסינון
הפרעות חשמל ועוד.

אם גם אתה רוצה להיות בתמונה
בו א לראות את מבחר הדגמים ושללהצבעים של הניידות של נשיונל
באולמי התצוגה ברח׳ אבן גבירול 18ת״א
ובחנויות המובחרות.
אחרי הכל כשמדובר בטלויזיה — ׳
התמונה קובעת.

113)101131
צעד קדימה אל המחר

10־13£16011 וו 315051 וא6£01 וזו3ו!)1ח3ז60ו011ז1053ו>ו1ס3110031£3035001030016

ה סו ל ם הז ה 2080

עמוד 15

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 15 | על השרי החדש לפרס ד!״ ח על רכוש! ל 1ט1 ך* הכרה הגונה, כך קובע הנימוס הבריטי, אין 4מדברים על כסף ועל דת. זה ילא יאה. כחיים הפוליטיים, בך קובעים כללי־הנימוס של

על השרי החדש לפרס ד!״ ח על רכוש!

ל 1ט1

ך* הכרה הגונה, כך קובע הנימוס הבריטי, אין
4מדברים על כסף ועל דת. זה ילא יאה.

כחיים הפוליטיים, בך קובעים כללי־הנימוס
של הפוליטקאים, אין מזכירים אחרי-הבחירות
הבטחות מלפני־הכחירות. זה מכיר•
כי הבטחות־בחירות נועדו לצוד קולות, ואין להן
משמעות אחרת. ר,ן משמשות כפיתיון לדייג. הן מתות
עם סגירת הקלפיות, ורק נבל יעלה על דעתו להזכירן
לאחר־מכן.

חוששני שאני עומד לנהוג עתה כנבל.

אני עומד להזכיר כמה הבטחות של הליכוד וד״ש.

* * ערכת־הכחירות האחרונה נראית עתה רחוקה־
1*1רחוקה, כעידן שמלפני המבול. אבל היא נסתיימה
רק לפני פחות מחודשיים.

קואטים
על ק* שהוא סוחר כעתיקות, ולא כמטוסיס
וכתותחים. שהרי אין שום חוק המונע זאת.״
שר־המישפטים דאז׳ יעקוב־שימשון שפירא, הציע לכנסת
להסיר את הצעת־החוק מסדר־היום. טענותיו לא היו
אלא מסכת של תירוצים. עיקרן: אילו נתקבלה ההצעה,
היה הדבר פוגע בשרים שהם חברי קיבוצים ומושבים.

הוא סיכם את דבריו כאומרו :״אנשים פשוטים,
לא אצילים, לא פלוטורקאטים, יושבים בממשלות.
תהיה זו הממשלה איזו שתהיה, לא
פלוטוקראטים יישבו כה.״
רק אחרי שלחצתי אוהו אל הקיר ותבעתי ממנו תשובה
ברורה, חזר שפירא בשנית לדוכן־הנואמים (בניגוד למקובל)
,והצהיר שהוא עצמו ״תמים־דעים עם הרעיון,
שחבר־ממשלה אינו רשאי לעסוק לא במיסחר ולא בתעשייה
ולא בשום עיסוק אחר עיסוק אקטיבי, זולת קבלת

אחד הנושאים המרכזיים במערכה זו היה
המאכל, נגד השחיתות בצמרת.

על־פי החוק, יכול אדם להיכנס לתפקיד שד
שד כשהוא עני מרוד, ולפרוש מתפקידו כשהוא
מולטי-מיליונר.
לכן הגשתי ב־ 1972 הצעת־חוק, שנועדה לסתום פירצה
זו. הצעתי לתקן את חוק־יסוד: הממשלה, כלהלן:
(א) שר לא יהיה רשאי לעסוק בכל עבודה אחרת שהיא
תמורת שכר, ישיר או עקיף, וכן לא יעסוק שר
במיסחר ולא יהיה פעיל בכל עסק שהוא.
״עסק״ בסעיף זה — כל פעילות מיסחרית, כלכלית
ומיקצועית, שאינה בתחום תפקידיו של השר.
(ב) שר לא יקבל, נוסף על משכורתו והוצאותיו, כל
הכנסה שהיא, להוציא הכנסה מרכוש, ובתנאי שעל כל
הכנסה כזאת ידווח השר למבקר־המדינה. דיווח זה יפורסם
ברשומות אחת לשנה.
(ג) דיווחו של השר לפי סעיף קטן (ב) יכלול הכנסה
שיש לאשתו, או לבני־ביתו הסמוכים על שולחנו, מכל
מקור שהוא.

הדיון וההצבעה על הצעה זו היוו דף מכיש
כתולדות הכנסת — אחד מני דכים* .

^ אשר נימקתי את הצעת־החוק במליאה, הזכרתי את
׳* עסקי־ד,ארכיאולוגיה של משד, דיין, את חרושת ספריו
של אבא אבן (אשר יצרו את חשבונות־הדולארים המפור סמים)
,את ר,״התרמות״ הפרטיות של פינחס ספיר ואת
מכירת ד,״זיכרונות״ של גולדה מאיר. אמרתי, בין השאר :
שר־ז־,בריאות יכול לעסוק במיסחר בתרופות ...שרד,תיירות
יכול להקים ולנהל בתי-מלון. שר־החוץ יכול
לנהל עיסקי אימפורט ואכספורט. שריד,דתות יכול לסחור
בתשמישי-קדושה. אין גבול.

״אולי אנחנו צריכים להודות לשר-הביטחוז

* הדיון נערך ביום ,13.6.73 ומופיע בדברי הכנסת,
כרך ,67 עמוד 3309 והלאה. הדיווח על כך הופיע ם־,עולם
הזד.)1868( ,

שר־האוצר הוא בעל מיפעל למכשירים אופטיים. שר־הביטחון
התעשר תוך זמן קצר, כסוחר מצליח בנשק ובציוד
צבאי. שר־החזץ הוא סוחר בינלאומי גדול בחפצים
ארכיאולוגיים, חוקיים ובלתי־חוקיים. שד־ה,בינוי בנה
לעצמו אימפריה כלכלית משלו. שר־החקלאות הפך, אף
הוא תוך זמן קצר, החקלאי הפרטי המצליח הגדול ביותר
במדינה. שר־המיסחר-והתעש״ה-והתיירות הוא בעל מיפי
עלים פרטיים רבים.
כל אחד מן השרים האלה הוא מולטי־מיליונר.

בל החלטה של הממשלה — החל כיחס ל
תוספת-יוקר ובלה כעניין כיטול הסובסידיות,
החל כפעולה לבלימת האינפלציה וכלה במחירי
המים — עשוייה להשפיע במישרין על עושרם
האישי של אישים אלה.

טוב ויפה. אך אין זה פיתרון לבעייה.

המיבחן האמיתי של שרי הממשלה החדשה
אינו בהסדרים פרטיים, שאינם ניתנים לבדיקה
פומכית. המיכחן הוא כאקט של חקיקה, אשר
יעניק לדברים שני ממדים: כללים חוקיים
ברורים, וביקורת פומכית.

התשובה לא הדהימה רק אותי. אמנון רובינשטיין,
שהוא פרופסור לחוק קונסטיטוצוני, היה משוכנע כי קיים
בחוק סעיף המונע הזאת. אולם כאשר בדק את העניין,
לבקשתי, גילה אחרי חיפושים קדחתניים של כמה ימים
כי שום סעיף כזה אינו קיים.

זוהי ממשלת עשירים, מועצת גדולי פלוטוס.

בהעדר הסדר חוקי מחייב, יש אלף ואחת דרכים לעקוף
את כללי האסתטיקה שייקבעו — אם ייקבעו. אדם יכול
למסור את מניותיו לידידו, על־מנת לקבלן בחזרה בתום
תקופת־כהונתו במחיר סימלי — וכך ליהנות מכל תיספת־הערך
שנוספת להן בעיקבות פעולותיה של הממשלה.
אדם יכול למסור את רכושו לבני־מישפחתו, לאשתו, לילדיו.
אדם יכול ליצור נאמנות ״פיקטיבית״.

׳ 64 דרישה זו יש היסטוריה מסויימת. מאחר שאני
/מעורב בד, אישית, יורשה לי להזכיר את עצמי.
בעת שחקר העולס הזה את העסקים השחורים של משה
דיין, הסתבר כי שר־ד,ביטחון דאז מנהל מיסחר בינלאומי
בדברי־ערך ארכיאולוגיים- ,וכי הוא מנצל את תפקידו
למען עסקים אלה. הגשתי שאילתות לכל השרים הנוגעים
בדבר.

כפחדנות, שהיתה אופיינית לשרי המעדר,
חיפו• כולם על דיין. גולדה מאיר השיבה, מעד
דוכן הכנסת, שאין כל חוק האוסר על חכר־הממשלה
לעסוק בעסקים פרטיים.

צניעותו של מנחם בגין, הבז לעניינים חומריים, אינה
צריכה להטעות לגבי הרכבה של ממשלה זו.

* 0זר וייצמן היה הראשון שהתמודד עם הבעייה. הוא
^ הודיע שייפטר ממניותיו במיפעלים שלו, וכי ביקש
הנחיות מן היועץ־המישפטי (שנשאר, לפי־שעה, מנכ״ל
המדינה) .כמה מן השרים האחרים הודיעו כי יילכו
בעיקבותייו.

כמוקד התעמולה של כל המיפדגות שרחמו
כמערד, עמדה הדרישה לאסור עד ראשי ה•
שילטון להפיק רווחים פרטיים מתפקידם ה ממלכתי.

לולא
היתה הממשלה החדשה כפופה ל•
מועצת־גדולי־התורה היתה יכולה לתלות את
דיוקנו של פלוטוס הנ״ל כחדד־ישיכותיה.

לניצחון הליכוד בבחירות אלה היו מרכיבים רבים.
אין כל אפשרות להעריך את תרומתו של כל מרכיב
לניצחון זה. אך אין כל ספק לגבי החשיבות שהיתר,
לנושא השחיתות. רפים הצביעו למען הליכוד וד״ש
מפני שרצו להחליף את שילטון־המערך, בשל השחיתות
שפשתה בצמרת. פרשות ידלין ועופר, צור ודיין, רבין
ואבן, ניראו אז בהיקשה אחת( .אז עדיין לא ידענו שלא
חשוב מ ה עושים, אלא מי עשה. היינו תמימים. לא
ידענו שמה שפסול אצל עופר והוא הוא בסדר אצל דיין,
ומה שאסור לרבין מותר לאבן).

פלוטום היה אל העושר במיתולוגיה היוונית הקדומה.
הפלוטו־קראטיה, שילטון העשירים, קרויה על שמו.

^ ני חוזר, על כן, לשתי ההצעות שהעליתי בעבר.
\ | גם עתה אין להן תחליף.

אני תובע מממשלת הליכוד — עם או כלי
ד״ש — לחוקק חוק שיאסור על חבריה לעסוק
ככל פעילות כלכלית שהיא מחוץ לתפקידם.

וייצמן: הנחיות מן היועץ
הכנסות מנכסים שהיו לו מקודם, וקבלת הכנסות אלה

בדרך פאסיבית.״

כבל־זאת, חזר והציע להסיר את הצעת
החוק מסדר-היום. אה אחת מסיעות-האופוזיציה
לא תמכה כה.
גח״ל, המרכז החופשי ורק״ח נמנעו מהצבעה. דובריו־,ן
שילמו בחצי־פה מס־שפתיים לעיקרון שהצגתי, אך מצאו
תירוצים פורמליים שונים כדי לנמק מדוע אינם נותנים
יד לחקיקה. הייתי חבר־הכנסת היחידי שהצביע בעד.

ך• ינתיים גילה שבועון זה את הפרשות הגדולות.
^ שמות, כמו טיביור רוזנבוים, מיכאל צור, אשר ידלין,
אברהם עופר הופיעו בכותרות. עיסקי הדולארים של
מישפחת רביו ואבא אבן הסעירו את המדינה.
בפרוש הבחירות לכנסת התשיעית, כאשר ניסחתי את
המצע שלי (״ 77׳ — תוכנית לישראל אחרת״) ,כללתי בו
פרק מייוחד שפירט את הדרכים בשחיתות. בין השאר
נאמר, בסעיף : 128״כל שר, חבר־כנסת, שליח־ציבור
במוסד ציבורי ופקיד בכיר בשירות המדינה יידרש להגיש
למבקר-המדינה, עם כניסתו לתפקיד, דו״ח מפורט על
רכושו ,1פרטי והמישפחתי. הוא יעדכן אח דידו״ח אחת
לשנה, עד גמר שלוש שנים אחרי פרישתו מתפקידו.
הגשת דו״ח כוזב תהווה פשע פלילי.״
ובסעיף : 133״יחוקק חוק שיאסור על שרים וסגני-
שרים לעסוק בכל מיסחר או עמדה אחרת בתקופת
שירותם.״
עקרונות אלה לא נכללו רק במצע מחנה של״י, עם
הקמתו. גם מרבית המיפלגות האחרות העתיקו אותם, ב־ -
צורה זו או אחרת. הם תפסו מקום נכבד מאד בפירסומי-
הבחירות של הליכוד וד״ש, שהציגו אותם כרעיונות
אותנטיים שלהם.

זה יהיה לפני מבור.

כדרכו של נבל, אני מזכיר עכשיו הבטחות אלד.

כנוגע, רבותי1

מה ממשלה חדשה בישראל. בניגוד לתצפיותיו
\ /של יעקוב שפירא, יושבים בה דווקא פולטוקראטים.

על חוק זה לכלול סעיפים ברורים, האוסרים על חברי
הממשלה לקבל הכנסה צדדית כלשהי, מילבד הכנסה
פאסיבית מרכוש בלתי־פעיל.
יש לפרט בחוק כללים חד־משמעיים, שימנעו העברה
פיקטיבית של מיפעלים ומניות, כך שיהיה ברור לכל שד
שלא תוכל לצמוח לו איזו שהיא תועלת חומרית מהחלטה
כלשהי של הממשלה.
בשעתו אמר מועמד לתפקיד שז״הביטחון בארצות-
הברית, שהיה מנהל חפרת-הענק ג׳נרל מוטורס :״מר,
שטוב לג׳נול מוטורס, טוב לארצות־הברית.״ האימרה
יצרה גל של זעם ומחאות, ובעיקבות הפרשה נקבעו שם
כללים קיצוניים להבטחת אי־התעשרותם של שרים בתוקף
תפקידם.

אני מקווה כי איש משרי הממשלה החדשה
אינו סכור כי מה שטוב לכיסו האישי, טוב
לישראל. אם־כן, יש להבטיח זאת כחוק —
מייד, לאלתר, ובצורה שאינה משתמעת לשתי
פנים.
ך ) א פחות חשוכ הוא עקרון הפובמיות. ייתכן שהוא
/חשוב עוד יותר מכל עקרון אחר הקשור בנושא זה.

אני תובע מן הממשלה החדשה לחוקק חוק
שיחייב את השרים לפרט את בל רכושם, ה־אקטיכי
והפאסיבי, עם היכנסם לתפקידם, וש
יאפשר לציכור לכדור, מה קורה לרכוש זה לאח
ד-מכן.
עקרון דומה נתקבל בארצות־הברית. ענייניהם הכספיים
של הנשיא !ועוזרים גלויים עתה לכל.

אני מציע לשרי הממשלה החדשה שלא
להמתין לחקיקת חוק כזה, אלא לנהוג לאלתר
על־פי המישאלות החסודות של תעמולת־הבחירות
שלהם.

יפרסמדנא מייד דו״ח מפורט על מצב רכושם בשעה
זו, ועל הדרכים שנקטו כדי למנוע 000£1101 0£
,101616515 התנגשות בין האינטרסט האישי שלהם לאינטרס
המדינה, שאותו הם מצווים לשרת.

זוהי ממשלת-הפלוטוקראטים הראשונה כתולדות
ישראל. אם לא ייקבעו לאלתר כללים
ברורים שיתאימו למצב חדש זה, אנו פותחים
כמו-ידינו פתח לשחיתות, שתאפיל על כל מה
שהיה כעבר.

עמוד 16

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 16 | לאנשים הנבונים! 777 הברנדי הלאומי שהוא בינלאומי. כך חיסל אריק שירו! את הדיאטה - ובך הפכה מסיבה אינטימית למיפקדת־חירום המזנית באחת הישיבות האחרונות של ממשלת

לאנשים
הנבונים!

777

הברנדי
הלאומי שהוא
בינלאומי.

כך חיסל אריק שירו! את הדיאטה -
ובך הפכה מסיבה אינטימית למיפקדת־חירום המזנית
באחת הישיבות האחרונות
של ממשלת המערך, שהוקדשו
לסיכום פעילותה
בשלוש שנות כהונתה, נחה
רוח היתולית על שר־התחבו־רה
גד יעקכי. מתוך רצון
ללגלג על הטפיחה־העצמית על
השכם שנעשתה רק אחרי הבחירות,
כתב יעקובי על פתק:
״אני מציע להקדיש דיון מיד
חד גם ׳לפעולות המכון המט־אורולוגי
,׳שהצליח לגרום שיהיו
לנו שלרש שנים של מזג־אוויר
נאה.״ את הפתק העביר
לשר ישראל גדילי. קרא
גלילי את הכתוב, ופרץ בצחוק
תוך כדי ישיבת הממשלה.
ראש־הממשלד, יצחק רכין
הופתע מצחוקו של גלילי, ונעץ
בו מבט זועם. כדי להסביר
לו את פשר הצחוק הציג
גלילי את הפתק של יעקובי
לפניו. קרא רבין את הכתוב
בפתק, ופסק במלוא הרצינות:
״אני מצטער, אבל לא נותר
לנו זמן לדיון נוסף זה.״
0אדם כסוף-שיער ניראה
בשבוע שעבר מתרוצץ אובד־עצות
בין המיסדרונות והמעליות
של בניין מ־גדל־שלום
בתל־אביב. לבסוף עצר אותו
קצין־הביטחון, שהבחין במבוכתו,
ושאל אותו לחפצו .״אני
מחפש את לישכת שר־הקלי־טה,״
השיב לו האיש. רק אז
זיהה קצין הביטחון את שר־הקליטה
דויד ליי, שחיפש
את הדרך ללישכתו התל־אביבית.

מאז החל מזכ״ל קופת
חולים לשעבר, אשר ידלין
מרצה עונש־מאסר בבית־הסו־הר
נמנעת רעייתו דליה יד״
לין, מהשתתפות באירועים
ציבוריים. בשבוע שעבר חרגה
ממינהגה, והיתר אחת האור־

מצב היו העיתונאים, שבשיחה
אחת לביתו של כהן יכלו
לקבל את כל מי שהוא משהו
במישרד־החעוך — כל זאת,
בזכות מסיבה שנועדה להיות
שקטה ואינטימית.
01 שר־החקלאות, האלוף

(מיל ).אריאל
שרון, נכח במסיבה אציל כהן
עם רעייתו, לילי. במשך כל
הערב עמד אריק ליד שולחן־
הכיבוד ׳ולא חדל ללעוס. כשנשאל
על-ידי מנהלת תוכניות־הילדים
בטלוויזיה, אסתר סו פר,
שכתבה ספר פופולרי על
דיאטה :״נו, אריק, ימה עם
הדיאטה שהבטחת לעשיות?״
השיבה אשתו תחתיו :״מה
איתך, אריק הוא שר־החקל־אות
! הוא חייב לטעום את כל
הפירות והירקות, כדי לדעת
מה טעון שיפור !״

מותם בגין

ואשתו עליזה בתמונה נדירה גה נראה
בגין לבוש במדי הצבא הפולני של הגנרל
אנדרס, שעמו הגיע לארץ בשנת .1942 התמונה הנדירה פורסמה
בשבועון הגרמני ״שטרן״ שהקדיש מאמר ארוך לאישיותו של בגין.

חות בתערוכת ציזרי־שמן סוריאליסטיים
שהתקיימה בבית
אמריקה בתל־אביב. דליד, כיבדה
בנוכחותה את בך דודח, הצייר
נפתלי גולו מב, ואמרה
לו :״אם זה לא היית אתה,
לא הייתי באה.״ גם אחיה של
דליה, הח״כ החדש דויד (״דד
דק״) גולומס, נכח בפתיחת
התערוכה.

[(!1ו ך | 1ן | 1|!*1ן יי 11 הזמרת הישראלית המצליחה בפאריס,
11 11 -4 1 1 -1 1זכתה בכבוד גדול כאשר בוכב־חקולנוע
מרלון ברנדו בא לשמוע את הופעתה באחד ממועדוני״הלילה שבחם
היא מופיעה. ברנדו ביקש מטובה שתרקוד איתו, אך היא סירבה,
והסבירה כי אינה רוקדת עם הלקוחות. ברנדו הזמין אותה לבוא
למחרת למסיבה שערך במעונו, שם הסכימה טובה לרקוד עימו.

#כרמל מזרחי

ירקב• ראיית לזניה וזט־ת יעקב

׳ 0דובר מישרד-החינוך־
והתרבות, ישראל כהן, ערך
בביתו שבירושלים מסיבת־פרידה
לבום הקודם שלו, ח״כ
אהרון ידלץ. למסיבה הוזמנו
מנכ״ל המישרד, אלי עזר
שמואלי, וכל עובדי
לישכות השר והמנכ״ל. חצי-
שעה לפני מועד תחילת המסיבה,
שנקבע לשמונה בערב,
צילצל הטלפון בביתו של הדובר.
על הקו היה עודך מבט
לחדשות בטלוויזיה, חיים
יכין; שאמר לו :״יש לי סי־פור
בשבילך!״ וגילה לדובר
את גילוייו של ח״כ צ׳רלי
ביטון על טפסי בחינויח־הבג-
רות המודלפות. עד אחרי
חצות לא חדל הטלפון בביתו
של כהן לצלצל, והוא לא הצ ליח
להתפנות לארח את אור חיו.
אולם העובדה כי ראשי
המישרד התכנסו במקום אחד,
לצורך המסיבה, סייעה להם
לטפל בפרשה שנחתה עליהם
משמיים. המנכ״ל שמואלי, יועץ
שר־החינוך הד״ר דן רונן
׳והמזכירות, שבאו לפלות, נמצאו
עובדים שעות נוספות.
שר־החינוך זבולון חמר היה
אותה שעה בחתונה שהתקיי מה
באחד מבתי-המלון בעיר,
ועמד בקשר טלפוני עם בית
הדובר. מי שיצאו נשכרים מה

באותה מסיבה איבדה
אחת האורחות עגיל. אמרה לה
לילי :״בדקתי בתוך החולצה
של אריק. עמדת כל־כך קרוב
אליו, שיכול להיות שהעגיל
נפל לתוך חולצתו.״
0שר־הבריאות לשעבר
ויקטור שם־טוס, היזה בין
המוזמנים לחתונת בנו של
נשיא הפדרציה הספרדית העולמית,
המיליארדר גיסים
גאון, שהתקיימה בשווייץ. כשירד
׳שם־טוב מן המטוס בלוויית
אשתו גרטי, היה לבוש
במיכנסי־ג׳ינס ובחולצה לבנה.
בנמל חיכה ליו נציגו של גאון,
שבא לקפלו במכונית מפוארת.
הנציג ניגש אל איש־הביטחון
שליוה את השר־לשעבר! ,והיה
לבוש חליפה וענוב עניבה,
לחץ את ידו וברכו :״ברוך
בואך, מר שם־טוב!״
! 0שר-המיסחר-והתעשיה החדש,
יגאל הורוביץ, ביקש
מעובדי לישכתו למסור לו את
תאריכי ימי-ההולדת שיל ילדיהם,
כדי שיוכל לשלוח להם
לכבוד המאורע את מעדן-
הילדים הפופולארי קרמבו, ש אחד
ממיפעליו מייצר.

01 המציל הוותיק עמיאל
(״אמיל״) אסינרי הוזמן להרצות
בפני קורס למדריכי
אגרוף במכון וינגייט. הוא הוצג
׳בפני החניכים כ״חלוץ האיג־רוף
בפלסטינה, אלוף האיגרוף
של המזרח-התיביון, המציל שהמציא
את החסקה״ ועוד. איש
מהחניכים לא ידע במי המדובר.
בתום ההרצאה ביקשו החניכים
מעמיאל שיספר להם
גם על עצמו. סיפר להם אבינרי
את הסיפור הבא: בשנת 1928
הוא התמודד בתחרות איגרוף
עם אלוף הצי הבריטי. התחרות
נערכה ברמלה בנוכחות הנציב
העליון הלורד פלומר. בין
הנוכחים היה גם שמואל
טולקוססקי אביו של מי שהיה
אחר־כך מפקד חיל־האוויר,
אלוף דן טולקובסקי. בתום
התחרות ביקש שמואל מעמיאל
שידריך את בנו הצעיר בהגנה
עצמית. ואומנם במשך שמונה
השנים הבאות היה עמיאל מדריכו
של דן. כשסיים את סיפורו
שאל עמיאל את החניכים :
״אתם יודעים מי זה האלוף
טולקובסקי י״ השיב אחד מ־מהם
:״כן, זה אלוף מישקלות
מאלה שנרצחו במינכן.״ נאנח
אבינרי :״אם הדור של היום
לא יודע מי זה דן טולקובסקי
אז מה הפלא שאינם יודעים
מי זה אמיל אבינרי 1״
! 0מייד עם היוודע דבר
התאבדותה של זהיבה טווי־זר,
הוצפה ליהי הניד, בם-
,העולם חז ה 2080

עמוד 17

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 17 | אית הסרט נערה מחפשת כתובת, בטלפונים מעיתונאים ש ביקשו לראיין אותה. שלושה ימים לא השיבה לקריאות הטלפוניות. לבסוף הפסיקה את שתיקתה והסבירה :״שלושה לילות לא

אית הסרט נערה מחפשת כתובת,
בטלפונים מעיתונאים ש ביקשו
לראיין אותה. שלושה
ימים לא השיבה לקריאות הטלפוניות.
לבסוף הפסיקה את
שתיקתה והסבירה :״שלושה
לילות לא ישנתי, חשבתי הרבה.
לא רציתי לדבר כל זמן
שלא תמו ימי הישיבעה. אך
מתנהל נגדי מסע־לעץ /והחלטתי
להפסיק אותו.״ בערב
היום הראש ץ בשבוע שעבר,
הוזמנה ליהי להופעה בתוכי
נית־הטלוויזיה עלי כותרת.
היא סירבה, ואז שלף מפיק-
התוכנית, חנינא אמוץ, אל טרנטיבה.
הוא אמר לליהי :
״אם לא תופיעי, יופיע במקומך
מנהל-הטלוויזיה, ארכון
צוקדמן ״.ליהי החליטה להש תתף
בתוכנית. אך משהגיעה
לאולפן הטלוויזיה בירושלים,
נמלכה בדעתה ברגע האחרון
וחזרה לתל-אביב.

רפי שאולי. לקול תרועת
חברי המועדון אפל משה שלמה
את עותק החוזה, לא הותיר
ממנו פירור.
י דוברת מישרד-הבריאות
דבורה כנכי, ממשיכה את
עבודתה במישרד עם השר החדש,
אליעזר שוסטק. אומרת
גנני :״כשמיפלגת־העבו־דה
היתה בש״לטון, לא התחשב
איש בכך שאני אשה. הייתי
עומדת שעות ארוכות, בעוד
הגברים יושבים, ואיש לא
היה טורח להציע לי כסא. אולי
עכשיו השילטון החדש יקח
דוגמה מראש־הממשלה, מג־חם
בגין, והיחס לנשים יש תנה.״

אופנה חדשה בתל-
אביב: בוטיקים ליליים. מעצי
בת־יד,אופנה ניצח שוחט פת-
הה בוטיק, שיעבוד רק בשעות

011׳ שר או נהנה רונו > 1ד !הגדה,
אנו נמנע להתנחד נה * איזו מחצית
יסביר אבא אבן !ארצות הברית?
תן ל אצבעז ת

יובילו אותנו היישר לגיהנום אב הוא, ראש־הממשלה,
יטיל ווטו על אחד המרכיכיס בעיסקת־
(הארץ)
החבילה של קארטר.״

להתנחל במקומך

מה הנא יסביר?

תוכנית־חהתיישבות של ממשלת והליכוד, הקו ראת
להקמת שתי ערים ביהודה ושומרון, מצוצה
מן. האצבע, והיא קיימת על־גבי הנייר בלבד.
יהושע סובול קובע: אלה שהצביעו בעד הליכוד
מעדיפים לתת לאצבעות ללכת !במקומם אל ההתנחלויות,
וזוהי האמת הפשוטה.
״העובדה הפשוטה היא, שמקץ עשר שנות
כיבוש־השטחים־המשוחררים, אין נהירה יהודית
לעבר הגדה: לא גופסים הולכים להיקבר שם,
ולמרות כל ההו־הא לא הפכה הנדה אכן־שואכת
להמוני כית־ישראל.
״מה הסיבה לכף שלפני קום המדינה הלד
נוער כעל הכרה להתנחל, ולקבוע עובדות בשט־חים
•שהיו מעבר לתחומי היישוב המבובס זה־מכבר,
ואילו היום אין הנוער נוהר לא לקריית־ארבע,
לא לארנמן ולא למבואות שפם? האומנם
התקלקל הנוער?
״לא, הנוער לא התקלקל -כפי שלא השתפר.
הנוער נשאר, ככל הנראה, מה שהיה: בראש־ובראשונה
ניל של היזרקות. היזרקות ריגשית,
אידיאית, חושנית ומעשית. וצייד להודות על
האמת: לפני שקמה המדינה אפשר היה לחלום
על הנגב, אפשר היה להעז כנגם ואפשר היה
להיזרק עליו.
״בואו נאמר אמת פשוטה: עם חיל־האוויר
וחיל־השיריון החזקים ביותר במיזרח־התיכון מ־אחזייד
— קשה מאד, לאמיתו של דבר בלתי״
אפשרי ׳להיזרק על יהודה ושומרון.׳ עם בל
צה״ל מאחור אפשר להיכנס לשב רק כמו ילדים־
טובים־של־אבא־אריק, רק כמו פובשים־סתס, כלי
שום היזרקות, כלי שום נעורים, כלי שום חלו מות.

אולי, אחת הסיבות שהנוער הבריא של
ימינו אינו נוהר לקריית־ארכע, ומן הסתם גם
לא ינחר לאותן ערים שצוות הליכוד מתכנן
בשבילו. גם אלה המקשקשים בפיהם על חשיבות
ההתנחלות יודעים, כעומק־ליבם, ששום עיירה
יהודית בגדה לא תציל את תל־אכיב ואת ירו שלים
וחיפה ממהלומות־טילים במילחמה האיומה
העלולה לפרוץ. לכן נהנה עם ישראל לדבר על
הגדה, אכל נמנע מללבת להתנהל בה, וככל
הנראה לא ישנה את טעמו הטוב, גם אם מישרד־הבינוי
יעמיד שם לרשותו מאה־אלף דירות.״
(על המשמר)

הכוונות הטובות
והדרך לגיהינום

ברנדדו ישמחוביץ

״רופא נשים ואסיה״ ,לכבוד המאורע ערכו לכבודו ידידיו; עורך״
הדין אמנון זיכרוני ואשתו מירי, מסיבה בדירת־הנג שלהם. למקום
הגיעו גם שתי לקוחותיו של הדוקטור, הדוגמניות היפהפיות קארין
דונסקי וחניתה צנטנר. אמרה חניתה :״סוף־סוף אוכל לדעת כל
מה שרציתי לדעת מרופא־הנשים שלי, ולא העזתי לשאול.״

! מנהל חברת הפירסום
עוקד, יחירח בוחן, פנה אל
מיטח שלמה, מנהל החברה
האחראית על השילוט באיצ־טדיון
בלונזפילד! ,ואמר לו כי
אחד מלקוחותיו מעוניין לח תום
על חוזה בסך 100 אלף
לירות השנה. שלמה לא האמין
לכותן, ואף התערב אותו שאם
אכן ייחתם החוזה, הוא יאכל
את אחד מההעתקים, ואם לא
ייחתם החוזה ייכתב חוזה מדו ׳
מה, ואז כותן יאכל אותו. כותן
הסכים, בתנאי שהחוזה ייאכל
ללא שתיית מים. לבסוף הפסיד
שלמה בהתערבות, ובשבוע שעבר
התכנסו שני המתערבים,
בחברת נשותיהם והלקוח שחתם
על החוזה, במועדון של
ה עו ל ם הז ה 2080

הלילה, שבהן פתוחים מקו-
מות־הבילוי ב״רובע״ שבצפון-
תל־אביב. גם הדוגמנית ז׳ ק ־
לין פילוס פתחה בוטיק באותו
אתור. את המקום ינהל
ככי טובטרמן שגם אשתו-
לשעבר. הדוגמנית ציונה
טובטהמן, היא בעלת־בוטיק.
1להקת־הפום ההולנדית
המיבחר של ג׳ורג׳ בייקר, עומדת
להגיע השבוע לישראל
כדי לצלם סרט בן 30 דקות.
הסרט יצולם במשולב עיל־ידי האמריקאית רשת־הטלוויזיה
סי־בי־אס ועל־ידי הטלוויזיה
ההולנדית. הנזיבחר של ג׳ורג׳
בייקר נחשבת כאחת מלהקות-
הפופ הפופולריות ביותר בעולם.

העיתונאי
יואל מדקוס הגיע לוושינגטון באמצע
מבול ההכרזות בנושא המיזרח־התיכון, והוא מגסה
להעמיד חלק מהן על דיוקן, מבלי להיתפס
לפאניקה השוררת בישראל.
״השאלה העיקרית לגבינו אינה מה יגידו
אזוכי־הקיר, לטוב או לרע, אלא מה רוצה הנשיא.
מה שברור עד כה הוא, שמדובר באו אומנם
במדינאי שעדיין חסר לו ניסיון (׳זאת תהיה
שיחה מעניינת בין שתי ראשי־מדינה לא־מנוסים
— אמר אחד מחברי־הקונרם) .אד קארטר הוא
בעל רצון מרשים, ועושה משם, שהוא מדע
מה הוא מצה. זהו נשיא שהתחיל לבדוק אפשרות
של שימוש באנרגיית־השמש לבל צורכי הבית
הלבן, נשיא שהעמיד את האנרגיה בראש דאגו תיו
ומכין קיצוב־דלק. ומי שאומר אנרגיה —
אומר המיזרח־התיכון.
״כלי־הרף חזמ באוזני האשמות שהעיתונות
שלנו היסטרית, והפוליטיקאים הישראלים חשד נים
מדי. והרי ליקארטר יש כוונות טובות —
אוממם אנשים שפגשתי בהם בימים אלה —
הוא אומנם מצה הסדר משיקולים אממקאיים,
אד הוא מתחייב במקביל לשלושה דפרים: א)
התחייבות אממקאית לביטחונה ולקיומה של
ישראל ; זה אומר גם לחמשד הסיוע. כ) אי־כפיית
הסדר ובוודאי לא כפייה חד־צדדית• ג)
לא תהיה נסיגה ישראלית ללא תמורה מקבילה
כהגדרת מהות השלום.
״במי שבא זה־עתה למוקד־הפוח העולמי הקמי
וושינגטון, אני רוצה לקבל את מה שמתואר
בכוונות טובות על־פי ערכן לכאורה, כל עוד
לא יוכח אחרת.
״אכל התחייכויות־דמשות אלה הן מעין עים־
קת־חבילה, המאפשרת לנשיא החדש לשמור על
סעמד־הונייוד שלו כץ ישראל לערכים. כשיגיע
כגיו להד, הוא עלול להיווכח שהכוונות הטובות

אבא אבן ייצא לאדצות־הברית ב״שליחות הס־בחרי״
— שתוכנה !מעורפל ומפוקפק. עורכו של
היומון על המשמר, מארק גפן• ,שואל את עצמו
מה בדיוק יוכל אבן להסביר, ומדוע עליו לנסוע
בכלל.
״אומר אבא אכן: אני מומחה להחלטה ,242
ואין איש כמוני המסוגל לפענח את צפונותיה.
ואם וכאשר אעסוק בהסברתה, לא אסטה מהש־קפותי
ואתן להן ביטוי מלא. לא, אין זה ציטוט,
אלא משמעות ההסכריב שנשמעו מפי אבא אכן
בימים אלה.
״אתה שומע דברים אלה, ובהפרה ניצבת לפניך
השאלה: האומנם חסרים מומחים במישרד־החוץ,
יטרדעים את כל סודותיה ופירושיה של החלטה
? 242 ועור, האם הצלחתנו בארה״ב תלויה בכד
שיוסבר שם איזה דבר שעדיין אינו ידוע שם?
״אשר לממשלת הריבוד, ובמיוחד ליוזמי הצעה
זו — דיין ובגין — הרי הדבר הוא פשוט יותר.
הב לא פנו לאבן משום שתאים בו מעין ׳מומחה
ל־242׳ ,אלא שהודעתו •טל אכן, איש המעיד
והידוע כבעל השקפות יוניות, נחוצה לממשלת
הליכוד פדי ליצור בארה״ב את התשם של קונסנזוס
לאומי מזוייף. אני אומר ׳מזוייף׳ ,משום
שאץ הסכמה לאומית כנושאי המדיניות. להיפך,
המחלוקת בעניין זה היא מחלוקת קוטבית בתפיסות
של המעיד והליכוד.
״אומרים לנו בי ישנה הסכמה בעניין ההתנגדות
לחזרה לגבולות 1967 והמדינה הפלסטינית.
אבן הדבר נסיו; אד זו אינה האמת השלמה,
וכידוע חצאי־אמת אינם קרובים דווקא לאמת.
״אי־ אפשר לכנות קונסנזוס לאומי מחצאי־מישפטים
ותוף התעלמות ממחצית שנייה, שיש
כה ניגוד כין שתי העמתת. מה, איפוא, הולד
אבא אכן להסכיר בארה״ב? האם רק את המחצית
׳המוסכמת׳ או את עמדת המעיד, הנוגדת
את המדיניות של הליכוד?״

פם וקי ה שבו ע
• הרב מנחס הכהן כעת דיון ככנסת

על אירועי רחוב השומר :״שבת המלכד,
הפכה להיות מלכת הכביש.״

• שר הכניס והמישטרה, ד״ר יוכן?

כודג ו ״אין סתירה בין חסימת !רחובות לחיים
דמוקרטיים.״
• הפטיריקאי יהונתן גפן :״שרשרת
דקה מפרידה בין הדת למדינה.״
!• עמוס קינן :״קונסנזוס הוא הדבר המאחד
את אבן אבן, משה דיין, שימחה ארליך,
מנחם בגין, אריאל שרון !וזלמן שובל.״
• הכלכלן מילטון פרידמן :״אין ארוחה
חינם. זו תורת הכלכלה כולה.״

• שר־התחכורה־דשעכר נד יעקובי,
על הרגשתו באופוזיציונר :״׳מתברר לי
שאדם יכול לקום בבוקר, להרגיש כמו עם ולא
לעסוק בשביתות.״

• שגריר ישראל באו״ם על שליחות
ההסברה של אכא אכן :״חייל הנקרא להתייצב
למערכה, אין בודקים בדיעותיו.״
• ח ׳׳כ אכא אכן על הנ״ל :״אף אחד
אינו חושד בי שהפכתי לנץ. הנוצות הן אותן
הנוצות.״

• הצייר מארק שאגאל כיוס הולדתו
התייטעים :״אני מאושר שאין מילחמה בעו

שאנשים אינם הורגים זה את זה ושאני
עדיין מסוגל לעבוד.״

9מיס עולם לשנת ,76 רינה מור:
״אני מקווה שהצלחתי לקדם את תדמיתה של
ישראל במדינה שבה פורחת האהבה.״
י #קברניט ״אל־על״ אורי יופה על
ש״מעון פרס :״כשהיה שר־התיקשורת הוא המציא
את המיקוד; כשהיה שר־התחבורה המציא
את הניקוד ; וכשד,פך לראש־ממשלה הוא המציא
את הליכוד.״

• המשוררת אנדה (פינקרפלד) עמיר,
בחגיגת יום־הולדתה יה־ : 75״׳מעולם לא הסתרתי
את שנויתי. את כולן הרווחתי ביושר !״
9יעקב דוד אכרמסקי, בביטאון העברי
ביצרון המופיע בארצוודהברית :״החברה בארץ
נתידלנה ידלון עמוק. היא מיודלנת לפני ולפנים.״

עמוד 18

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 18 | העולס הזה

העולס הזה 2080

עמוד 19

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 19 | אלוהי ח׳ והוא קפיטליסט סקירה מקדימה כשפרופסור מילטון פרידמן בא לארץ הוא נת קבל ברגשות מעורבים. המיעוט צעק לו ״פרידמן, לו הביתה!״ ,כי הם חשבו שהוא פאשיסט׳ והרוב

אלוהי
ח׳ והוא קפיטליסט סקירה מקדימה
כשפרופסור מילטון פרידמן בא לארץ הוא נת קבל
ברגשות מעורבים. המיעוט צעק לו ״פרידמן,
לו הביתה!״ ,כי הם חשבו שהוא פאשיסט׳ והרוב
קרא לו ״ברוך הבא, פרידמן!״ ,כי גם הם חשבו
שהוא פאשיסט.
אחר־כך הוא התחיל לדבר נגד זה שהאזרח
צריך לשרת את המדינה ובעד ממשלה חלשה ונגד
בוררות־חובה ובעד ביטול סובסידיות להון, ואז
הסתבר שהוא לא כל כך פאשיסט.
ובגלל זה אלו שקראו לו ״ברוך הבא!״ יגידו לו,
עוד מעט ,״לך הביתה!״.
אבל זה לא לפני שכמה עיתונים כבר קבעו
הלכה על פי הרב פרידמן — היהדות מנוגדת ל 1
סוציאליזם.
ומכאן
שהיהדות היא ברוח הקפיטליזם. זאת
אומרת כל היהודים קפיטליסטים. קל וחומר אלוהים,
שהוא קפיטליסט למהדרין.
והרעיון הזה דווקא מוצא חן בעיני.

הטריק וניסה להשתלט בעצמו על העסקים. אז הוציא
אלוהים את כל אנשיו ממצרים, מוטט בכך את כל כלתה
ויצא שוב להשתלט על שווקים חדשים.
גם מעשה מד וגולית הוא מעשה כלכלי. מסיבות
שונות הגיע שוק שיריוני־הקשקשים למצב של רוויה׳
ובתי־המלאכה של אלוהים עמדו בסכנת סגירה. כדי
להיחלץ מן המשבר הורה אלוהים לפתח כלי־נשק
חדש ויעיל, וכך נוצרה הרוגטקה, או בשמה המסחרי
״קלע דוד״ .לאחר הצלחת הניסויים באב-הטיפוס
ערך אלוהים הצגת־תכלית רבת משתתפים שהוכיחה
את כוחו של הנשק החדש. מיד זכו בתי־המלאכה
שלו להזמנות מארצות רבות וחזרו למצב של שיגשוג
וצמיחה כלכלית.
וכן הלאה וכן הלאה — זאת -התורה כולה על
רגל אחת.

סקירה היסטורית
אלא שברבות הימים, עם ההתפתחות האנושית
הכללית, באה תנופה כלכלית אדירה והעסק העולמי
נהיה מסובך ומתוחכם. נוצרו ממלכות, חברות ושווקים
חדשים, וכתוצאה מכך הוצרך אלוהים לנקוט

סקירה עדכנית
היום, מותר להניח, אלוהים הוא משהו כמו
הווארד יוז, אבל עם הרבה יותר כסף.
הוא יושב לו בכורסתו המלאכית במשרדו ה אלוהי,
שותה קוניאק צרפתי, מעשן סיגרים קובנים,
ומעיין להנאתו ב״וול־סטריט ז׳ורנאל״ וב״אתה וה לידה״
.מדי פעם הוא מקבל דיווחים ישירים על
המתרחש בבורסות, ולעיתים הוא מחלק הוראות
קצרות וברורות בטלפון האדום השמיימי, העומד על
שולחנו המגולף בסיגנון לואי ה*.16
כמו את הווארד יוז, גם את אלוהים אף־אחד לא
ראה, אבל אלוהים הרבה יותר עשיר.
רק המלאכים גבריאל ומיכאל נכנסים לפעמים
אל לשכת האלוהים למלא הוראותיו ולהביא לו קפה.
אלוהים קורא להם בחיבה גבי ומיכה, אך שמותיהם
האמיתיים הם עבדאללה ואחמד. כמו כל מלאכי ה אלוהים,
גם הס פועלים מהשטחים.
ואולי בגלל זה מתנגד אלוהים בכל תוקף להחזרת
השטחים.
״את יודעת כמה לוקח היום מלאך יהודי?״,
הוא אומר לי בחיוך אלוהי.

סקירה תנ״כית
התיזה הזאת מצריכה, כמובן, ניתוח מחודש של
כתבי־הקודש. משהו כמו ״דברי הצמו״ד על ה תורה״
,או ״איגרת חר׳ב למיקרא״ ,או ״פירוש הנת״ד
לתנ״ך״.
אבל אני בטוח שגם זה יבוא עוד מעט.
ושם יוסבר הכל באינטרסים כלכליים גלובאליים
של אלוהים, שבתוקף היותו הממציא, הרי הוא גם
הבעלים החוקי היחיד של העולם.
ומכאן האמונה באיל־הון אחד.
סיפור עקידת יצחק, למשל, הוא סיפור קלאסי
של הקמת שותפות. אלוהים רצה את אברהם כשותף-
זוטר בחברת ״העולם״ ,בתור מנהל הסניף המזרחי.
בטקס חייקת תאר• כביד ניוניברסיטה נירושרי

מילטה פרידמן: שיטת המדינה
,הסוציאליסטית נוגדת יהדות

לוא ניצתה השיטה -לא ה־תה קיימת היום מדינת ישראל -¥שמאלנים

פהפי פרידמן: הסוציאליזם
זוגו האיזטדסים של שואל

בקבלו תואר ד״ר כבוד באוניברסיטה העברית הכריז הכלכלן הידוע :״הסוציאליזם והיהדות
| נוגדים זה א ת זה מטבע ם ־ ט בעת הטקס נערכה כסמוך הכ מ ה ננד האורח כין מקבלי

ה הו כחההא לו הי ת בעיתונות
אבל, בתור ביזנסמן, אלוהים הוא לא פרייר והוא
רצה לדעת עם מי יש לו עסק. אלוהים חייב היה
להיות משוכנע שאברהם אכן מוכן למכור את האמא
שלו בשביל האינטרסים של החברה. בגלל זה הוא
הטיל על אברהם לשחוט את בנו, וכשראה שאברהם
מוכן לעשות גם את זה בשביל כסף, הכנים אותו
אלוהים לשותפות.
או העניין של יציאת מצרים. כל העסק התחיל
בגלל בעיות שיווק ושליטה שהיו לאלוהים בארץ*
ישראל. באמצעות יוסף הצליח אלוהים להרחיב את
עסקיו למצרים, ולהשתלט שם על כל רישתות המסחר
והשיווק. אלא שאחד ממלכי מצרים׳תפס את

מילטון פרידמן, בגין, ה תו רהו שלי ח־ ה אלו הי ם בבור ס ה
בצעדים נועזים על־מנת לשמור על שליטתו בעולם.
צעד כזה היה חורבן הבית.
אלוהים הבין שבמצב החדש שנוצר הוא חייב
להבטיח נוכחות ממשית ומתמדת של אנשיו בכל
מקום ומקום. על־כן הורה להחריב את בית־המקדש
ולפזר את היהודים בעולם.
הפעילות האלוהית הכלכלית עברה, אם כן, למצב
של פעילות שקטה במשך כמה מאות שנים. אבל
בגלל הביזור הרב של העסקים החלו להיווצר ל עיתים
ניגודי אינטרסים קלים בין אלוהים לבין
אנשיו.
מאוד כאב לאלוהים להפעיל את האינקוויזיציה
נגד היהודים. אלא שסכנת התמוטטותה הכלכלית
של הכנסיה, שבה היה אלוהים ישותף בכיר, גברה
אצלו על כל שיקול אחר.
שהרי בסופו של דבר, בטווח הארוך, שליטתו
של אלוהים בעולם היא שתביא רווחה ליהודים.
ולכן אפשר׳ ואף צריך מדי־פעם, להקריב קצת
יהודים למען המטרה הסופית המשותפת.
גם את השואה לא יכול היה, על־כן, אלוהים
למנוע. היו לו אינטרסים גדולים מדי בתעשיות ה נשק
והגז, מכדי להקריב אותם להצלתם של כמה
יהודים.
לו היה אלוהים מקריב את אינטרסיו הכלכליים
בזמן השואה ייתכן שהיו ניצלים כמה אלפי יהודים,
אך לעומת זאת היה מאבד אלוהים את כל כוחו
הכלכלי והשפעתו המדינית, דבר שהיה עלול למנוע
את הקמת מדינת ישראל.
ולזה לא היה מוכן אלוהים בשום אופן.

סקירה מסכמת
בתור קפיטליסט־על אין ספק שאלוהים מחזיק
כרגע במרבית המניות של חברות הנפט. דבר זה
עשוי או עלול להשפיע על גורל מדינת ישראל.
חובה עלינו, על כן, לנתח בחדות ולשקול היטב
מה הם אינטרסיו הכלכליים הנוכחיים של אלוהים,
כדי שנדע כיצד לכלכל את צעדינו אנו.
ממה ירוויח אלוהים יותר — משלום או מ מלחמה?
במה
מעוניין איל־הנפט האדיר הזה — בשלום
או במלחמה?
אבל, בעצם, אין לנו מה לדאוג. שלום או מלחמה
— אנחנו נעשה תמיד את רצון האלוהים.
כי מה שטוב לאלוהים טוב לישראל.

עמוד 20

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 20 | 602 הרוגים 3.472 .פצועים קשה 16.846 .פצועים קל. 20.920 תאונות דרכים. זה המחיר הנורא א שר שילמו תושבי י שראל ב שנת 1976 על פגי הכבי שים. כך נוהגים בארץ. הגיע

602 הרוגים 3.472 .פצועים
קשה 16.846 .פצועים קל.
20.920 תאונות דרכים.
זה המחיר הנורא א שר
שילמו תושבי י שראל ב שנת
1976 על פגי הכבי שים.
כך נוהגים בארץ.
הגיע כבר הזמן לנהוג אחרת.
לנהוג כ בוד וזהירות בחיי
אדם.
הגיע הזמן לנהיגה טובה.
אגד יהיה הראשון אשר יתן
דוגמה טובה ואות לנהגים.

אגד קורא לנהגים לצאת
אתו לדרך. למיבצע אגד
לנהיגה טובה.
מיבצע אגד לנהיגה טובה
נפתח היום.
בכל כבי שי הארץ. בכל
כלי הרכב. עם
כל הנהגים במדינה.
נהג כמו אגד.
גהיגה טובה. ודרך צלחה.

ה עו ל ם הז ה 2080

עמוד 21

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 21 | לקנות עונות סנואיס! ״ביזנס־חיק״ :תוספת אבטלה של >־׳ל 5בי התעשייה הישראלית עומדת לפני אתגר שיהפוך 5מכוח-העבודה הישראלי למובטלים — כך כותב שבועון־העסקים האמריקאי

לקנות עונות סנואיס!

״ביזנס־חיק״ :תוספת אבטלה
של >־׳ל 5בי

התעשייה הישראלית עומדת לפני אתגר
שיהפוך 5מכוח-העבודה הישראלי
למובטלים — כך כותב שבועון־העסקים
האמריקאי ״ביזנס־וויק״ ,בגיליונו מן ה-
11 ביולי. האבטלה תבוא לארץ שכבר
סובלת מחולשה כלכלית, וסיבתה היא
החוזה על ביטול תעריפי״המכס בין ישראל
לשוק המשותף.
השבועון כותב, כי המיפעלים הישראלים
מרביתם קטנים וסובלים מהוצאות
הון ושכר גבוהות, ושיהיו להם
קשיים רבים בהתמודדות עם התעשייה
האירופית .״על החברות יהיה להתמזג,
או לפתוח קווי״ייצור חדשים,״ אמר
לשבועון סגן שר-האוצר, יחזקאל

אחת שהכינה עצמה להסכם עם השוק
היא קונצרן ״אמקור״ ,שבעבר היתה
מושתתת על מוצרי־צריכה חשמליים. בשנים
האחרונות קיצצה החברה רבע מייצור
מוצרים אלה, כולל טלוויזיות, ועברה
למוצרי-אלקטרוניקה בעלי טכנולוגיה
מתוחכמת.

לבןבש חו ר

..״דדך ק 1נה
חבילה
ב״סהר״
דויד סופר, בעלי ומנהלי חברת ״יר״1
דן לחקירות״ ,השלים בימים אלה רכי>
שת חבילה גדולה של מניות בחברת״!
הביטוח ״סהר״ .הרכישה כוללת מניוח
הצבעה, ותעניק לו עמדה בחברת־הבי-ו
טוח. העבר הוכיח, כי כניסתו של סופר*
לחברה כלשהי גררה עליית שערי מניו״|
תיה.
״ירדן״ קיבלה השבוע היתר לקידו|-
חים חדשים באיזור ימת ברדאוויל. הקי1-
דוח הימי שלה בא״טור הגיע כבר לעומק!
של 2000 רגל.
חברה אחרת ,״אוניקו״ ,שותפת ב|-
רבע בקידוח שדות, שבו התגלה גאז .״או-
ניקו״ שותפת גם בקידוח באשדוד, עם|
קבוצת פדרמן.
חברת ״קירור״ ,בעלת ״יפאורה״ ,יצר־!
נית הממתיק המלאכותי החדש, מסיימת|
משא״ומתן עם החברה השווייצית ״הר־!
מס״ ,המייצרת את הממתיק ״הר״|
מזית״ .הקמת המפעל לייצור הממתיק|
בארץ מתנהלת עתה במלוא התנופה.

ההצלחה הישראלית בקליפורניה

סגן־שר פלומץ
לשנות או לסגור

אר 1לכד תרמית גדולה
של ״דגני מג ב ״
מנהל יחידת הסחר הממשלתית, עי״
דד ארז, לכד באחרונה תרמית גדולה
של חברת ״דגנים בנגב״ ,השייכת לאיר־גון־הקניות
של מושבי הנגב. פשיטה של
פקחי היחידה של ארז גילתה, כי החברה
מכרה לממשלת חיטה מצומקת בתור
חיטה רגילה, וקיבלה תמורתה מחיר של
חיטה רגילה. בעיקבות התגלית הורה
ארז לשלם עבור כל יבולי החיטה של
״דגנים בנגב״ לפי המחיר של חיטה מצומקת.
חברת
״דגנים בנגב״ מוכרת מדי שנה
למחסני הממשלה כ״ 50 אלף טונות חי־טה
שהיא מעבדת בשדות הנגב. חלק מ-
איזור החיטה נפגע מדי שנה בבצורת,
והחברה מקבלת פיצויי-בצורת מלאים.
אולם, למרות הפיצויים קוצרת החברה
את היבול, ומביאה אותו לריכוזי החיטה
הטובה שהיא קוצרת בדרום.
בדיקות שערך עורך מדור זה העלו,
כי במקומות הריכוז מונחות ערימות של
חיטה רגילה ליד ערימות של חיטה
מצומקת מאיזורי הבצורת. העובדים
מערבבים את החיטה המועמסת על המשאיות,
כך שהשיכבה העליונה היא של
חיטה רגילה. החיטה מובלת לממגורות
שבנתיבות, ושם מאשר הבודק מטעם
חברת ההשגחה ״ג׳סקו״ ,את כמות ה חיטה
הנכנסת לממגורות. עובד ״ג׳סקו״
שרוי ביחסים טובים עם חברת ״דגנים
בנגב״.
ההפרש במחיר לטונה, בין חיטה רגי לה
לחיטה מצומקת, הוא בסביבות מאה
לירות. ההנחה היא כי ״דגנים בנגב״ הוציאה
במירמה מן הממשלה, מדי שנה,
יותר ממיליון לירות.
ראשי החברה הסבירו לארז /כי ה
חצ*־מיד*ון
מפיקי
הסרט ״ 500 אלף שחור״ הצליחו
לחסוך חצי״מיליון לירות בהוצ-
אות־ההפקה, על-ידי קיצוץ ההפקה לחודשיים
וחצי, ממשך־ההפקה המקובל
בישראל, של שמונה חודשים. הקיצוץ
הביא להפחתה דראסטית בהוצאות המימון
של הסרט, שיעלה רק שני מיליון
לירות, כולל חצי-מיליון הוצאות־הפצה.
קיצוץ משך־ההפקה גרם אומנם לתשלומים
נוספים, עבור שעות נוספות, אך
הדבר זול יותר מהוצאות הריבית.
מפיק הסרט, יצחק שני מאולפני
״ברקי-פטה-האמפרי׳ס״ מסר גם על מכירת
הסרט ״הגן״ בחו״ל /ב־ 300 אלף
דולאר.

פלומין.

ההסדרים החדשים יפגעו בוודאות ב־
״/״ 27 מן התעשייה הישראלית. כמה תעשיות
המוניות תיעלמנה. תעשיות כמו
טכסטיל, ביגוד זול, מוצרי״צריכה חשמליים
וכימיקלים ביתיים ייפגעו במייוחד.
תעשיות המכוניות והמשאיות תיפגענה
באותה המידה.
על ישראל יהיה להישען בעתיד על
כוח-העבודה המחשבתי שלה, שהוא זול
בהשוואה לזה של ארצות השוק. לחברות
אמריקאיות יש עניין להקים מיפעלים בישראל,
הפטורה ממיסים על ייצוא לשוק,
בעוד שתעשיות אמריקאיות משלמות
מיסים כאלה. כמה חברות כאלה,
כמו ״מיילס כימיקלים״ ,״מוטורולה״ ו־
״טלדיין״ ,כבר פתחו מיפעלים בישראל.
גם חברות אירופיות תוכלנה להקים
מיפעלים בישראל לשם ייצוא לאמריקה,
שכן ישראל פטורה ממכסים על ייצואה
לשם, בניגוד לארצות השוק המשותף.
סגן שר-האוצר, פלומין, קבל באוזני
כתב השבועון על שחברות ישראליות אינן
מבינות את הצפוי להן, ואינן עושות
כל מאמצים לשווק לשוק. לדבריו יש
מקום לייצוא חלקי חילוף למכוניות, אך
שום מיפעל אינו עושה דבר בנדון. חברה

לפני כשנה המלצתי לפני הקוראים
הרוצים להרוויח, להשקיע בעופות קפואים
שעמדו לפני התייקרות. מי שעשה
כן, הרוויח כ״ 50 אחוזים בתוך חודש.
עתה הודיעה הממשלה על ביטול הסובסידיות
לעופות קפואים, דבר שיכפיל
את מחירם בשוק. המסקנה: יש לרוץ
אל סוחרי הבשר והעופות, ולקנות עופות
במחסני־הקירור. כל לירה שתושקע
עתה בעופות קפואים, תביא לירה נוספת
בתוך חודש״חודשיים.

ה בו רסה

מדי יום ביומו מקבלים שלושה סמלי־מילואים ישראלים בצה״ל בדואר, בסנטה1-
מוניקה שבקליפורניה מאות תצלומים בשחור-לבן, להדפסה על חולצות ״טי״ .שלושת
הישראלים, שהיגרו לאמריקה, הם שותפים שווים בחברה לחולצות ״טי״ הנושאות |
תצלומים, הקרויה ״יו״אס אימאג,״ (דמות ארצות״הברית) .הם התחילו בעסק לפני
16 חודשים, עם השקעה של 10 אלפים דולאר, ומוכרים השנה 250 אלף חולצות |
במחיר של 7עד 12 דולאר האחת.
פרטים אלה מביא ה״לוס־אנג׳לס טיימס״ ,בכתבה גדולה על סיפור-ההצלחה1
הישראלי המרשים. העיתון מספר כי השלושה הם יהודה נתנאל (נשיא החברה)!,
אחיו דורון, ו א לי ברגר, כולם מתחת לגיל .30 בחודש הראשון מכרו רק 180
חולצות עם תמונות. כיום יש להם יותר מ 1200-נציגויות במערב, ו־ 500 נוספות]
נפתחות החודש בדרום ארה״ב. השלושה מקווים להחל במכירות בכל העולם עד |
סוף השנה. בשנת 1976 הם מכרו 50 אלף חולצות והשנה, כאמור, ימכרו 250 אלף.
יהודה נתנאל היגר לאמריקה בשנת ,1971 אחרי ששוחרר מן הצבא. הוא גדל|
בגיבעת״שמואל, וכמוהו גם אלי ברגר. שניהם היו צלמים־חובבים, כשנפגשו בסנטה־ן
מוניקה והחליטו לפתוח סטודיו בהוליווד. שנתיים עבדו בסטודיו, ואז ייסדו א ת|
החברה החדשה יחד עם דורון נתנאל. הצרכנים שולחים אליהם צילום ומצרפים א ת|
התמורה 8 :דולאר לחולצה רגילה, ו־ 12.50 דולאר לחולצה בסיגנון צרפתי.

חיטה המוצמקת שהם מערבבים אינה
מצומקת ממש אלא חיטה רגילה ״רזה״.
ארז לא קיבל הסברים אלה.

כספי ביטוח הוסב
לבילוי ואשי החבר ה
העובדים הבכירים של החברה שהוק מה
על״ידי חברות הביטוח על מנת
לשלם לכל נפגע תאונת דרכים, ברשות
מנכ״ל החברה עוזי אבל, ונשותיהם
בילו סוף־שבוע במלון ״ארבע העונות״
בנתניה, על חשבון החברה.
החברה ,״אבנר״ שמה, נוסדה לפני
כמה חודשים כאשר כל בעל רכב חוייב
לשלם כ־ 1000 לירות ביטוח מיוחד למימון
החברה החדשה שהתחייבה להשתמש
בכספים לפיצוי נפגעי התאונות.
כעבור כמה חודשים התברר כי הכספים
שנגבו רבים מדי ובעלי הרכב קיבלו חלק
מדמי״הביטוח חזרה. עכשיו מסתבר כי
ראשי החברה הציבורית משתמשים בכספים
גם למימון חופשותיהם הפרטיות.
מנכ״ל החברה, עוזי אבל, אישר כי
כ־ 15 מעובדי החברה ונשותיהם בילו
סוף־שבוע במלון והחברה שילמה סך של
325 לירות לאיש. הוא אמר כי התשלום
היה עבור בילוי העובדים בלבד ובני
המשפחה או הנלוות שילמו את הוצאותיהם
בעצמם.

דורון נתנאל, אלי ברגר ויהודה נתנאל
צלמי חולצות

עמוד 22

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 22 | או ר לי חיד ה גיבור ת תוכנית הטלוויזיה ..להיות מל כ ה ״ התקדמה צעד ח שוב כ שז כתהב תו א ר לכת המי 1976 מי תהיה לכת המי <977 מטע 091111ה 1ה ה שבוע נפתתהה הר

או ר לי חיד ה
גיבור ת תוכנית הטלוויזיה ..להיות מל כ ה ״
התקדמה צעד ח שוב כ שז כתהב תו א ר

לכת המי 1976
מי תהיה

לכת המי

<977

מטע 091111ה 1ה
ה שבוע נפתתהה הר שמהלתח רו ת

מועמדות המעוניינות להשתתף מתבקשות להתקשר בשעות הבוקר לטלפונים 230856 ;243386 תל-אביב
כל הממליץ על נערה שתתקבל לתח רו ת יזכה בפרס

עמוד 23

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 23 | ד׳יש ווומדת ל ה צי לאח שידטון הימין ב מ דינ ה ה אס מל ל בג! ל סול [ ך* דהירה של רכבת־אכספרם ממזרת 4״התנועה הדמוקרטית לשינוי״ אל הקואליציה. בהדרכת שמואל תמיר,

ד׳יש ווומדת ל ה צי לאח שידטון הימין ב מ דינ ה

ה אס מל ל
בג! ל סול [
ך* דהירה של רכבת־אכספרם ממזרת
4״התנועה הדמוקרטית לשינוי״ אל
הקואליציה. בהדרכת שמואל תמיר, האיש
המכוון עתה את כל צעדיו, ממהר ייגאל
ידין אל הכסאות הפנויים ליד שולחן הממשלה.
המכירה הגדולה של ה״עקרו־גזת״
,שעליהם דיברה ד״ש עד בוש, נמצאת
בעיצומה, ובהמולה המקח־והמימכר
אין אוזנו של ידין פנוייה לדברי־אזהרה.

אולם בפגישות ובשיחות סודיות,
שהתנהלו כשבועיים האחרונים,
היו רבים שהזהירו את ידין מפני
צעד היסטורי, העלול להמיט לא
רק שואה על ד״ש, אלא גם אסון
על מדינת־ישראל כולה.
״אל תמהר!״ הזהיר אותו מנהיג אחת
המיפלגות .״שב בשקט. הישאר כמה חודשים
באופוזיציה. ואז תיפול ממשלת
בגין1 ,ואתה תהיה מועמד טבעי לתפקיד
מרכזי מאד בממשלה הבאה.״

הרגיש ביותר, בהרכב הנוכחי, הוא דווקא
הגורם הדתי. הוא גם מבטיה את המשבר
הקרוב ביותר.
למועצת־גדולי־התורה, גוף בעל סמכות
מפליגה, אין דבר חשוב יותר מאשר
העניין הידוע בשם ״מיהו יהודי״ .הוא
מטריד אותם לאין שיעור יותר מענייני
שלום ׳ומילחמה, ודברים של מה־בכך
מסוג זה.
מנחם בגין הבטיח לגדולי־התורה לפעול
למען תיקון חוק-השבות, על־ידי הו־יספת
המילה ״כהלכה״ לפיסקה הקובעת
שיהודי הוא רק מי שנולד לאם יהודיה
״או שהתגייר״ (כהלכה) .אם לא תתגשם
הבטחה זו ברוח גדולי-התורה, מוכרחה
הקואליציה להתפוצץ.
לדעת יודעי־דבר, אין הבטחה זו ניתנת
להגשמה, ביגלל שתי סיבות:

• לא יימצא לכך רוב ככנסת.

הדבר סביר מפני שיש במפד״ל רבים
שאינם מאושרים מן הקואליציה הנוכחית.
הם הצטרפו אליה מפני שסברו שאין ל־מיפלגד,
ברירה, לאור תוצאות הבחירות.
אולם בעוד כמה חודשים הם עשויים
להיאחז בעניין יזה כדי להביא להפלת
הממשלה ולהקמת קואליציה חדשה, שתהיה
תלוייה בהם, ושבה ימלאו תפקיד
הרבה יותר חשוב מאשר בקואליציה הנוכחית,
ישבה מתגמדים שליושת שרי־המפד״ל
לעומת בגין.

• התיקון לא ישנה דבר.

למועצת־גדולי־התוחה נדמה כי הוספת
המילה ״כהלכה״ תסתום את הגולל על
פעולוודהגיור של הרפורמים והקונסרבטיבים.
אולם אין הדבר כך. אם יתקבל
התיקון, ומישרדיהפנים המפד״לי לא יכיר
בגיור רפורמי, יפנו הרפורמים לבג״ץ
ויזכו שם. כי הרפורמים מגיירים בהתאם

אגודאית, מישרדיהתחבורה והמישטרה.
הכרעה כלשהי של בית־המישפט העליון
או היועץ המישפטי, שתהיה למורת רוחה
של אגודת־ישראל, עלולה להגדיש
את הסאה של גדולי התורה.

כל עוד תלוייה הממשלה בחסדי
גדולי־התורה, היא עלולה ליפול בכל
משב־רוח פיתאומי. אם לא תצ־טרף
אליה ד״ש די, אס כן, כנושא
הדתי כדי להביא לנפילתה כמוקדם
או במאוחר — ואולי במוקדם.

המשבר הכלכלי
ן* זירה השניה, שבה ממתינים האדן
1יות הרעבים לממשלת־הליכוד, היא
הזירה הכלכלית.
באופוזיציה נראה הפל פשוט וחלק.
לליכוד היתה תוכניית, שהיתה מורכבת
ממישאלות חסודות, ושחיפתה על הניגודים
המהותיים שבין ציבורי־הפוחרים התומכים
בגוש זה.
בהגיעו אל השיילטון, נאלץ הליכוד
להתמודד עם המציאות. זו כוללת כמה
וכמה מלכודות:
י• רוב סיסמות הליכוד אינן ניתנות
להגשמה, מבלי להביא להרס כלכלי מיידי.

• יש ניגודי־אינטרסים מהותיים
כין אנשי ישראל השניה, שהם בוחריו
של מנחם כגץ, ובין מעמד
עתירי-ההון, המייוצג על-ידי המיפ•
לגה הליברלית של שימחה ארליף.
הדבר לא יתגלה בנאומים, אלא
כאשר יהיה צורך לקבל החלטות
מעשיות.
ברגע זה צפוי לתקציב-ד,מדיניה גרעון־
ענק, העלול לעבור בהרבה את עשרת
המיליארדים. אם ־תדפיס הממשלה כסף
לכיסוי גרעון זה, היא תגביר את האיג־

ידין התעניין לדעת אם נפילת
ממשלת־כגין תביא לבחירות חדשות.
אפשרות זו מחרידה עתה
את ראשי ד ״ש יותר מכל סכנה
אחרת. הם משוכנעים, בנראה, שאס
תיערכנה כחירות חדשות כקרוב,
תאבד ד ״ש את מרבית נכסיה.
הבחירות בהסתדרות היוו,
בעיניהם, בתוכת-אש על הקיר.
בעלי-שיחו של ידין הבטיחו לו שלא
תהיינה בחירות חדשות .״אם תיפול ממשלת
בגין, תקום בכנסת הזאת קואליציה
חדשה, רחבה ובריאה,״ הבטיחו לו. קואליציה
זז תהיה מורכבת, לדבריהם, מן
הגורמים הבאים :
• והמערך, המונה, אחרי בריחת
דיין 32 ,קולות, בתוספת קול הסיעה הערבית.

ד ״*ט, על 15 קולותיה!•
המפד״ל, על 12 קולותיה. בעלי־הדבר
טוענים כי יש במפד״ל רוב יוני
גדול, שיוכל להכריע בשעת־הצורך את
המיעוט הקנאי. הם גם משוכנעים כי זבולון
המר וחבריו לא יפרשו במיקרה זה
מן המפד״ל, וישמחו להמשיך בתפקידיהם
הנוכחיים בממשלה.
• האגודה, על 5קולותיה (כולל
איש פועלי־אגודת־ישראל) .מועצת גדולי
התורה תתמוך גם בממשלה כזאת,
מפלי לאפשר לאגיו״י להצטרף אליה, ובאותם
התנאים .״לא איכפת להם מה קורה
במדינה,״ הבטיחו יזדעי־דבר אלה.
״הם דואגים רק לעניינים החשובים בעי ניהם
— מימון הישיבות, החינוך העצמאי
שלהם ובעיות דתיות.״

קארער

אולם לייגאל ידין אין זמן. הוא
וחבריו רוצים להיות בממשלה לאלתר.
יותר ויותר מסתבר כי זאת
היתה המטרה העיקרית להתארגנות
מיפלגתם החדשה.

ב עיניי םאמריקאיות: קארטר טוען אחהתותחהישראליבמהופך
** ל מה ביססו בעלי-שיחו של ידין
^ את תחזיתם, שממשלת־בגין תיפול
תוך כמה חודשים אם ד״ש לא תצטרף
אליה?
לדעתם, יש שלושה גורמים, שכל אחד
מהם לחוד מוכרח להביא לנפילת הממשלה
,׳תוך זמן לא רב, אם תישאר במתכונת
הנוכחית, בעלת רוב של 62 איו 63
חברי-כנסת.

שלושת הגורמים: ענייני דת,
ענייני בלבלה ועניינים מדיניים.

לא ירק הליברלים בליכוד עשויים להימנע
מלהצביע בעד תיקון זה, הנוגד את
עקרונותיהם (במידה שעוד יש כאלה),
אלא גם הימפד״ל. כי המפד״ל טען בשעתו,
כאשר הצביע בעד הנוסח הנוכחי של
החוק, שהתיקון אינו דרוש. על כך נשפכו
הרבה מילים של זעם, וכימעט דם,
בין אגודת־ישראל והמפד״ל. קשה למם־
ד״ל לטעון עכשיו כי מה שאמרה אז
היד, שקר. משום כך עשויים אנשי המם־
ד״ל להימנע מלהצביע בעד. התיקון המוצע.

לכל
כללי ההלכה, למרות השוני הרב בינם
ובין האורתודוכסים בעניינים אחרים.

גם כשטחים אחרים עשוי להתעורר
משבר פיתאומי כין גדולי*
התורה ובין הליכוד. מאורעות
רחוב השומר ככני-כרק הוכיחו עד
כמה דק *הקרח, שעליו עומדת ה*
כרית־הקדושה של בגין ואגודת־ישראל.

בפרשה
זו עומדים תושבי-המקום החילוניים,
שהם ברובם המכריע אנשי חרות
(ראה עמודים ,)30—31 טול העירייה ה־

פלציה — למרות שהבטיחה לצמצם אותה
באופן דראסטי. בעייני האידיאולוג ה תורני
של הליברלים, מילטון פרידמן, זה
לא ימצא חן.
איך יכול שימחה ארליך למנוע אינפלציה
דוהרת כזאת?
הדרך האחת היא צימצום דראסטי של
הסובסידיות. זה מתאים מאד להשקפת־עולמם
של הליברלים — ,אך זה יפגע
בצורר, הקשה ביותר בהמוני המצביעים
שיל תנועודחמת. אם תתקבל החלטה
(המשך בעמוד )24

עמוד 24

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 24 | האם יכול בגין (המשך מעמוד )23 כזאת, עלול הדבר לזעזע לא רק את דד סיבנה הפנימי של הליכוד, אלא גם להביא לסערות ציבורית ברחבי המדינה, ש־ידאיגו את מנהיגי חרות. גם

האם יכול בגין
(המשך מעמוד )23
כזאת, עלול הדבר לזעזע לא רק את דד
סיבנה הפנימי של הליכוד, אלא גם להביא
לסערות ציבורית ברחבי המדינה, ש־ידאיגו
את מנהיגי חרות.
גם במיקרה זה לא יהיה מנוס מצימצום
דראסטי של תקציב־הביטחון — הדבר היחידי
שיהיה די גדול כדי לצמצם את
הגרעון באופן משמעותי. אם ינסה לבצע
זאת. יתנגש אדליד בעזר וייצמן.

עזר רוצה לכנות מבונת־ימילחמה
לתיפארת. לפי כל הסימנים הוא
לוקח כחשכון אפשרות שד מידח־מה
קרוכה. צימצום של מיליארדים
כתקציכ־הכיטחון יפגע כו כצורה
הקשה כיותר. איש כמו עזר וייצי
מן לא יעכור על כך כשתיקה.
ברור שאין פיתרונות־פלא קלים לשים־
הה ארליך ו/או למילטון פרידמן. כל פית-
רון שיוצע על־ידם ייתקל בהתנגדות החריפה
ביותר, לא רק מצד האופוזיציה
העלובה והכושלת של המערך, אלא גם
בליכוד, ובעיקר בקרב המוני־הציבור.

על רקע זעזועים אלה, ייתכן —
לדעת אותם חוזי־תחזיות— שממ שלת
הליכוד לא תחזיק מעמד.

הימשבו המדיני
ך הזירה החמורה ביותר, בטווח ה־
\ 1ארוך ואולי אף בטווח הקצר, היא
הזירה המדינית.
נאמר הרבה על האפשרות שייווצר עימות
בין ממשלות בגין וקארטר בעתיד
הקרוב. הדבר עשוי לקרות כבר בפגישה
הקרובה בין שני המנהיגים.
אבל גם אם תימנע הפעם ההתנגשות,
ושני הצדדים יחליטו שכדאי להם לשמור
על מראה חיצוני של הסכמה כלשהי כדי
להגיע לוועידת ז׳נבה, יביא הדבר רק
לדחייה לזמן־מה. אחרי כמה שבועות של
.דיבורים, נאומים ובירבורים מעבה מוכרח
להגיע רגע־האמת.

אין אדם רציני כצמרת המדינה
שאינו כמוה כי כמוקדם או כמאוחד
— תוך שנה לכל היותר —
מוכרחה ממשלת כגין להכיא לידי
עימות חזיתי עם ממשלת ארה ״כ
ו/או מילחמה כללית כמרחכ.

מה יקרה אם תיכנס ישראל לעימות
כזה, שיביא לסגירת ברזי הכסף, הנשק
והסיוע המדיני? רבים מאמינים, כי תחת
לחץ המעמסה תכרע הממשלה ותיפול.
מה יקרה אם יהיה ברור כי הממשלה
הולכת לקראת מילחמה — אם ביוזמתה
שלה, אם ביוזמת הערבים, בשל אי־נכו-
נותר. לפשרה מדינית?

כמיסדרונות הכנסת מדכרים כגלוי
על כך שכמיקרה כזה תהיה
עריקה משורות הקואליציה.

חברי־כנסת יוניים בעלי־מצפון. הנמ נים
עם תומכי הקואליציה, יימנעו מהצבעה,
או ייעדרו ממנה. הרוב הקטנטן של
הממשלה לא יעמוד במיבחן זה.

הם יודעים;
^ תכן מאד כי התחזיות מאלה, אף
שהן נשמעות מפי אנשים מנוסים
מאד, אופטימיות מדי.

אך הן מטילות אור על האחריות
העצומה הרוכצת על ד״ש.
במדינה העם
הסרטן ותמתפשט
כרחוב השומר סערה
חהפוגגה הראשונה של
תקופת כגין — והיא
חשפה את פגיעות הממשלה
לפתע, ללא אזהרה מוקדמת, עמדה ממ-
ששלודבגין לפני המשבר הגדול הראשון
שלה.
פיתאום, מבלי שאיש היה מודע לכך,
סערה ההפגנה הגדולה הראשונה של תקו־פת־בגין
— הפגנה -שחשפה את פגיעותה
של הממשלה החדשה.
סיכסוך מקומי? מרבית המשתתפים
בקרב על המחסום ברחוב השומר
בבני־ברק (ראה עמודים )30-31 לא היו
מודעים לכך.
בעיניהם היה זה סיכסוך מקומי בילבד.
לאורך קטע של הרחוב רחב־הידיים, בעל
ששת המסלולים ואיי־התנועה, גר ציבור
דתי, בשיכונים שהוקמו עבורו. בקטעים
אחרים גר ציבור חילוני. הדתיים רוצים
לסגור את הרחוב בשבתות, החילוניים
מתנגדים לכד•
אולם משמעות הסיכסוך רחבה הרבד. י ד
תו־ ,והיא נוגעת למהותה של ממשלת
הקואליציה החדשה.
באופן עקרוני לא ייתכן, במדינת־חוק
דמוקרטית, שציבור כלשהו, המהווה רוב
במקום מסרים, יחליט לסגור ציר-תנועה,
המשמש את התחבורה הארצית רשניבנה
בכספי הציבור כולו.
אילו נתקבל עיקרון זה, יכלו הדתיים
לסגור את רוב צירי־התנועה במדינה. אין
כימעט כביש או עורק מרכזי שאיזשהו
קטע -שלו אינו תפוס בידי רוב דתי מקומי.
יתר על כן, אילו נתקבל עיקרון זה
יכלה מיפלגה כמו אגודת־ישראל, שיש
לה עתה זכות־וטו בממשלה, לשבץ את
שיכוניה בצורה מתוכננת — כך שכל
ציר־תנועד. כזה ייסגר.
מבחינה זו גם אין חשיבות לעובדה אם
יש לציר־תנועה כלשהו תחליף, בצורת
ציר מקביל. אם יתקבל התקדים בכביש
כזה, הוא יתפשט בהכרח גם לכבישים
אחרים. סרטן הכפייה הדתית, כמו כל
סרטן, אינו נשאר מוגבל למקום אחד.
הוא מתפשט בגוף.
גטאות? אין, כמובן, להתנגד לכך
שציבור דתי כלשהו ירצה להסתגר בשכונה בילעדית משלו, שבו לא תהיה תחבורה
בשבת• אולם ניתן לקבל זאת רק אם
השכונה הדתית תיבנה מראש במקום מבודד.
הרחק מצירי-תנועה מרכזיים, ואם
יהיה ברור מראש שכל המשתכן בה מקבל
על עצמו את מגבלת־הישבת. ספק גדול
הוא אם בריא הדבר למדינה, שהרי פירוש
הדבר סגירת הדתיים בגטאות, מרצונם.
ברחוב
השומר קרה ההיפך. השיכון הדתי
הוקם במתכוון על ציר־תנועה עיקרי.
המשתכנים ידעו זאת היטב מראש. מיס״

לגתם, אגודת־ישראל, סמכה על כוחה הפוליטי-
,שיביא לחסימת הכביש.
להתפטר ! ממשלת בגין מעורבת בפרשה
מכל צדדיה:
• בבני־ברק שולטת אגודת־ישראל,
שהיא חברה בקואליציה השילטונית ויש
בכוחה להפיל את הממשלה בכל רגע.
השבוע איימו אנשי אגודת־ישראל להפגין
נגד יוסף בורג, שר־הפנים והמישט־רה,
מפני שלא חסם את הרחוב לחלוטין.
0בורג, איש המפד״ל, אחראי לכל
פעולות המישטרה. בץ השאר הוא אחראי
להקמת המחסום הבלתי־חוקי, הבלתי־מו־אר
והבלתי־מסומן, שהרג את הרצל עטייה.
הוא אחראי גם לניסיונה החפוז של ה־מיש-טרה
לזייף את הראיות, לצבוע את
המחסום אחר־מעשה כדי לעורר את הרושם
כאילו היה צבוע לפני־כן, ועוד.

בגי־־ברק
הנכס שמאחור הנ7ר1.מה
ח״כ לורנץ
חינם או לא חינם?

אם ד״ש תצטרף עתה לממשלה, תוך
בגידה במרבית עקרונותיה המוצהרים,
היא תחסל במחי-יד את כל הסיכויים לקיצור
תקופת־כהונתה של הממשלה. היא
תספק למנחם בגין בסיס פרלמנטרי איתן,
מבלי לשנות במאומה את עמדותיו וכוונותיו.
היא תאפשר לו לבצע את המשימה
שהטיל על עצמו: לספח במהרה את הגדה
המערבית ואת רצועת-עזה, להסתכן בעימות
עם ארצות־הברית, לשנות את זד
ציביון התרבותי־הדתי של המדינה.

חלק גדול מן האחריות רובץ על
מנהיגי המערך, שנתגלו כשבועות
האחרונות ככל קלונם ועליכותם.

שימעון פרם ויצחק דבין בזירה המדינית,
וירוחם משל בזירה ההסתדרותית,
עשו הכל כדי לבצר את שילטון הליכוד
ללא זעזועים. בכך סללו גם את
הדרך לפני ידין, שנפשו יוצאת אל השררה.

כאשר יכדוק ההיסטוריון /ככוא
היום, מה אירע למדינת־ישראל כקיץ
,1977 הוא עלול להטיל את
עיקר האחריות על ידין, פרם ו־רבץ.
הוא לא יוכל להחיל עליהם
את דכריו של ישוע מנצרת :״סלח
להם, כי אינם יודעים את אשר הם
עושים.״

חווידה שד דורנץ כרחוב חשומר
מי ירוויח?

במדינה מסודרת היה בורג צריך להתפטר
מתפקידו עוד לפני שמלא חודש
לכהונתו בו.
• מישורד״התחבורה, שיש לו חלק
מרכזי בשערוריית החסימה, כפוף עתה
במישרין למנחם בגין, כשר־בפועל. בגין
הוא גם שר-המישפטים בפועל, ובתור שכזה
הוא אחראי על היועץ המישפטי לממשלה
׳,שגם הוא מילא תפקיד בפרשה.
9כראש-יהממשלה אחראי בגין, כמובן,
לכל העניין. בוודאי שהוא אחראי לאווירה
שנוצרה במדינה, כאשר הכפייה
הדתית מרימה את ראשה ומנסה להפעיל
את כל זרועות המימשל לחיסול ההתנגדות
החילונית.
מחיר השילטץ. רבים מבני השכונות
החילוניות, הסמוכות לרחוב השומר,
הם חסידיו של מנחם בגין. הדבר בלט
היטב בהפגנה. כאשר אחד הנואמים מתח
ביקורת על הממ-שלה, להבדיל מן הביקורת
על העירייה והמישטרה, הסתייגו מכך
כמה מפגינים בפה־מלא.
יעבור בוודאי זמן עד שאזרחים רבים
בארץ יתרגלו למחשבה שמנחם בגין הוא
האחראי עתה לממשלה, וכי מעשי הממשלה
נובעים מעמדותיו של מנחם בגין.
כאשר תחדור הכרה זו לתודעה, יצטרכו
רבים מאזרחי המדינה, בוחרי הליכוד, להחליט
החלטה קשה: למחול על פעולות
הממשלה בשל אהדתם לבגין ולמדיניותו
— או לפנות נגדו בפעם הראשונה בחייהם.
זהו מחיר השילטון.
גם מבחינה זו היתד. הפגנת רחוב השומר
נקודת־מיפנה. אם רצו בכך המפגינים׳
אם לאו — היתד. זו, למעשה, ה הפגנה
הראשונה נגד ממשלת בגין.

עיסקות שד מיליוני
דירות מעורבות
כמידחמת־־השכת
ברחוב השומר
האדם היכול לשפוד אור על הסיבות
להתרחשויות ברחוב השומר הוא חבר-
הכנסת שלמה לורנץ מאגודת־ישראל. הסיבות
שלורנץ יכול לספר עליהן הן דווקא
בעלי אופי בלתי־דתי. הן נוגעות לצד ה כספי
של פרשת רחוב השומר, שחלק מ-
נפתוליה נחשף כבר מעל דפי העולם הזה
( .)1994י
הרב־הח״כ התגורר בווילה נאה ברחוב
השומר מיספר ,81 מעט דרומה מצומת-
המריבה. לפני כשנה החלה חרושת־שמועות
על מה שהתחולל סביב קרקעותיו של
שלמה לורנץ, שנאמדו בעשרה דונמים
סביב ביתו. יריביו במיפלגתו טענו כי
האחוזה נמסרה ללורנץ כתרומה ציבורית
שנועדה למיפלגתו.
לדבריו של לורנץ, רכש את השטח לפני
17 שנים בזיל-הוול 120 :אלף לירות, ב־סדהבל
.״אז לא היו כאן מים וחשמל.
היחד. לי מישפחד. גדולה. גיליתי את הבית
ואת הפרדס סביבו, ודכשתי אותו כימעט
בחינם.״
״מבר ללא תשלום.״ בסיפרי ה-
(המשך בעמוד )28
ה עו לםהזה 2080

עמוד 25

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 25 | סייף־אדדין אדזועבי ־ חבר־הכנסת הערבי של המערך ־ דחה ההצעה ן-ן ״ב סייף אל־־דין אל-זועבי לא 1 1האמין למשמע אוזניו. השליח המיוחד שהתייצב לפניו בחשאי, וביקש להידבר

סייף־אדדין אדזועבי ־ חבר־הכנסת הערבי של המערך ־ דחה ההצעה
ן-ן ״ב סייף אל־־דין אל-זועבי לא
1 1האמין למשמע אוזניו.
השליח המיוחד שהתייצב לפניו בחשאי,
וביקש להידבר עימו בארבע עיניים, הציג
את עצמו כשליחו האישי של שר־החוץ
פשה דיין. הוא הביא יעיפו, בשם דיין,
הצעה שהיא מסוג ההצעות שאי־אפשר
לסרב להן.
משה דיין הציע, באמצעות השליח המיוחד,
לסייף אל־דין אל־זועבי, מי שהיה
בעבר במשך ישנים רבות ראש־עיריית
נצרת׳ שהיה הבר־הכנסת סיום הקמתה
(להוציא כנסת אחת) ,ושהתפקיד !הרם ב-
וותר שבו כיהן יעד כה במדינה היה תפקיד
סגן־״ושב־ראש הכנסת, לכהן כסגנו ב־מיישרד־החוץ
בממשלת הליכוד.
זועבי נדהם מעצם ההצעה המפתיעה
שהוצעה לו, והוד, זה אך טיבעי שיבקש
שהות להרהר בה קודם שישיב עליה.
אולם תחת זאת השיב זועבי לשליח, ללא
היסוס :״אני שייך לתנועת העבודה. אינני
יכול לקבל את ההצעה.״
שליחו של משה דיין ניסה לדבר על
ליבו של זועבי ולהפציר בו שלא ישיב
מייד, שישהה את תשובתו עד שיהרהר
ויגיע לידי החלטה ברורה. סוף־סוף, מדובר
בתפקיד העשר להיות גולת-הכותרת
של פעילותו הציבורית. אולם זועבי עמד
בשלו. לגביו לא היד, מקנם להירהור או
להיסוס. לאוד קשריו ההדוקים והממושכים
עם מיפלגת העבודה, אין הוא יכול
לקבל את ההצעה. הוא חייב לדחותה על
הסף, אמר.
בשיחה עם כתב העולם הזה אישר זועבי
השבוע כי אומנם הופנתה אליו הצעה
כזאת, אולם ניסה להפחית מערכה• .
״כן״ אמר סייף אל־דין ,״היו דיבורים.
זרקו לי את המילה. אבל זד, לא היד, רציני.
אני קיבלתי את זה ׳בצחוק. אילו היו מצי עים
לי הצעה רצינית גם כן הייתי מתנגד.
״אמרו לי: אתה סיעה עצמאית — דיין
סיעה עצמאית, אז למה לא תלכו י חדז!
זה לא רציני.״
אל־זועבי סרב לזהות את האיש שהים־
נר, אליו את ההצעה. הוא הכחיש כי
מדובר במרדכי אלון, ראש עיריית נצרת
עילית. גם מרדכי אלון עצמו דחה את
הרעיון כאילו היה הוא השליח של דיין.
״אין לי שום קשר עם חוג אנשים זה,״
אמר.

את הצעד שממשלת המערך התנגדה לו
שנים רבות בלהט רב, ותחזיר את עקורי
בירעם ואיקרית לכפריהם החרבים.
לצורך זה עשויה ממשלת הליכוד לנקוט
עוד כפה צעדי-ראווה הפגנתיים כמו, למשל,
שיחתרו ישל הארכיבישוף קאפוצ׳י
ממאסרו .׳ולצורך זה ככל הנראה ביקש דיין
למנות את זועבי כסגנו במישד־החוץ.
אפל לדיין היו ודאי גם שיקולים אישיים
רבי־מישקל בהפניית הצעתו לזועבי. נסי-
שתו של דיין את מיפלגת העבודה ,׳והצטרפותו
לממשלת הליכוד, התקבלו ׳בביקורת
קשה ומרה ותוך מחאות, בחוגים
רחבים של הציבור הישראלי. לא רק
המישפחות השכולות של מילחמת יוסד,כיפורים
זעמו על כך. בכל השכבות,
בכל החוגים ובכל המיפלגות היו שראו
במינוי זה משום שערורייה ציבורית וסטי-
רית־לחי לדמוקרטיה הישראלית.
גם בתנועת החרות התקבלה החלטתו
זו של בגין במורת־רוה רבה, למרות
שהמתנגדים לא העזו להפגין את דיעד
יתירים בפומבי. בגין עצמו לא שבע הרבה
ינחת מן הביקותת הרבות על צעדו.
דיין ייודע שהוא בבחינת ״נדוניה שלילית״
בממשלת בגין. כדי להמתיק את
הגלולה ולשאת חן בעיני שותפיו החדשים,
הוא עמל וחותר למצוא צידוקים נויספים
להצטרפותו לממשלה. סוף־סוף, הרי היה
זה בגין שגאל אותו ממידבר השיכחד,
והורידו מעמוז״יהקלון של מחדל מילחמת
יום-ד,כיפורים.

מה דצה
דיין לה שיג!

ך • אשר עז 3השליח המייוחד של דיין
את זועבי לא נותר עוד מקום לספק :
סייף אל־דין אל זועבי דחה את ההצעה
הנדיבה על הסף. בין השליח לבין הח״כ
הערבי ישל מיפלגית העבודה הוסכם לשמור

ילד היה דיין מצליח בתרגיל שלו,
\ 1שנועד ״לגנוב״ את זועבי ממיפלגת
העבודה, אין ספק שהיה בכך הישג ניכר:
• קודם־יכל היתר, זו תוספת של קול
לממשלת הלימוד בכנסת. זוהי, אומנם,
תוספת קטנה, אך היא חיונית בייחוד
בשעה שד״ש טרם החליטה על הצטרפותה
לממשלה, וכאשר תמיכתה של אגודת-
ישראל בממשלה עלולה להתערער בשל
עמדתו של שר־הפנים במילחמת השבת
בבני־ברק.
• הצבת ח״כ ערבי בתפקיד-יוקרה
חשוב כזה בממשלה לאומנית יהודית,
הייתה תורמת להקהיית ׳תדמיתה השלילית
ישל הממשלה בעיני העולם הרחב.
י• הממשלה היתה יכולה לנצל את
שמו של זועבי, ואת המוניטין שלו בקרב
ערביי ישראל וערביי השטחים, להגברת
התמיכה בממשלת הליכוד.
י• מינויו של זועבי חיה מאפשר לנצל
את קשריו הענפים עם מדינאים ואנשי-
שם׳ אשר במשך שנים התארחו בביתו

את דבר ההצעה ואת השליחות בסוד.
ואומנם, עד עתה, כשבועיים אחרי הפגישה
ביניהם, היא נותרה כאחד הסודות השימורים
ביותר של ממשלת הליכוד.
עצם הרעיון למנות סגן שר-ערבי ל-
מישרד־החוץ, כשלעצמו, הוא חיובי ביותר.
הרעיון הועלה בעבר פעמים אידספור
במאמריו ובנאומיו בכנסת של אורי אב־נרי.
אלא שהניסיון למנות ערבי למישרה
זו, באמצעות הדחה למעשה-כלנתריזם,
פסול מעיקרו, מודגם שהכוונה מאחרי
ההצעה שהופנתה על-ידי דיין לזועבי
שקופה ביותר: מינויו נועד להיות עלה-
התאנה למדיניות הסיפוח וההתנחלות של
הליכוד.
על־מנת למתן ולרכך את התדמית הני־צית
שנוצרה לממשלת בגין בעיני העולם,
זקוקה ממשלה זו לשורה של מחוות ש יעוררו
משם בעיני דעודהקהל העולמית
ויציגיוה ׳כממשילה שקולה ושוחרת-שלום.
לצורך זה גויים אבא אבן כפה־להש־כיד,
נשלח בשליהות־הסברה בינלאומית
מטעם ממשלת הליכוד. לצורך זה, לא מן
הנמנע שדווקא ממשלית הליכוד תעשה

בנצרת (על־פי״בקשת ׳מישרד-החוץ, ההסתדרות
וגורמים ממלכתיים אחרים).
נכון שאם ח״כ זועבי היד, מתפתה ובוחר
בהדרת-המלכות כדי להיקרא סגן־שר, היו
ניצבות לפניו בעיות וסתירות חמורות.
כיצד היה יכול לפעול ולהסביר בשם
מדיניותה הלאומנית של ממשלת־ד,ליכוד ז
מה היה אומר לבוחריו הערבים? הרי היד,
מצטייר ברחוב הערבי כסופר-קוויזלינג,
שמכר את עצמו תמורת כבוד מפוקפק.
קשה להניח שמשה דיין ביקש לצרף
את זועבי לממשלת־הליכוד כדי שישפיע
מתורתו וממחשבתו המדינית על ממשלה
זו. דיין היה גם חייב לדעת שאם יקבל
זועבי את הצעתו, הוא יוחרם ומודד,
כמעט על-ידי כל ערבי בארץ ובמדינות
השכנות. למרות זאת, לא היסס להביא
את ההצעה הפניו.
ואולי הוא הגה את הרעיון כדי לצאת
מבדידותו בסיעת־היחיד שליו (ישח״כ עקיבא
׳נוף הציע לכנותה בשם ״סיעת רחב״),
וכדי שלא יהיה יחידי ובודד בכנסת הנוכחית
בתופעת הבגידה הפוליטית.

״נדוניה שלילית״
מחפ שת שותף

215

עמוד 26

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 26 | המו\ונינים להשתתף במחר •פנו לקאח בג• טל 241530 . ק ה ־־ סיפורהצדחוזהשדחבר חברת ״ישיקה״ הגדילה את ייצורה פי שלושה ב״ 4השנים האחרונות מר שירו קנקו נשיא חברת

המו\ונינים להשתתף במחר
•פנו לקאח בג• טל 241530 .

ק ה ־־ סיפורהצדחוזהשדחבר
חברת ״ישיקה״ הגדילה את ייצורה פי שלושה ב״ 4השנים האחרונות
מר שירו קנקו נשיא חברת
ישיקה ביקר לאחרונה שש
מדינות בשלוש יבשות, במסגרת
מסע שערך בין נציגי,
ספקי וצרכני מצלמות ישיקה.
עם שובו, נשאל מר קנקו ע״י
העיתונאי טום סטיל :״מר

מר שירו קנין ו
נשיא חברת ״ישיקו:״

קנקו, עם שובך מהביקור הארוך,
הבאת תקוות טובות ל אפשרויות
שיווק רחבות יותר
וכמובן כנשיא חברת ־שיקה,
הינך מודע למצבה של יש יקה
כיום, כיצד רואה אתה את
ישיקה בעתיד?״
תשובה — ״שיתוף הפעולה של
יש יקה עם חברת 1 26155ז ב 0
שהביא לייצור ר״קונטקס׳ *
הוא הצלחה נהדרת. הודות ל השפעתם,
של יצרני העדשות
הטובות בעולם, ייצרנו את דד
,קונטקס /מצב זה עורר בעיה
חיובית ביותר והיא, כיצד עלינו
להגביר את הייצור, בכדי
לספק את הדרישה העצומה למצלמות
ישיקה. לשם כך, נעשה
כבר הצעד הראשון לייעול
הייצור, כשרוב העבודה, נעשית
אוטומטית, באמצעות מחשבים
מתוחכמים ביותר. בעיה
נוספת העומדת בפרק כיום היא,
* קונטקס — הינה מצלמה
אלקטרונית חדשה של חברת
ישיקה.

חידוני השלטון•־
התעוררות בדוא־נ״ך
מדבריו של נתן טיטר מנב״ל ״טקסס״
בימים אלה שלאחר סערת חילופי
השילטון בארץ׳ ערים סוחרי
הדלא־ניידי להתעוררות
גדולה מאד ברכישות בתים,
קרקעות, והשקעות הון.
לשמיעת פרטים בנידון פניתי
לאחת הסוכנויות הגדולות בארץ
והמצליחה ביותר בשנים
האחרונות ״סקסס״ .ברח׳ ה׳
באייר ,48 טל.254056 ,258542׳.
מר נתן טיטר, מנכ״ל ״סקסס״
העלה בפני את הסיבות הניר־אות
לו להתעוררות בשטחי ה־דלא־ניידי
והן כפי שסברתי
עקב חילופי השילטון בארץ ושנייה
עקב המיתון בשטח ה בתיאסיו יגאל
מוריק — ואלברטו גולן,
(גסטרונום מדריך ומנהל מם־
עדוה בעל ניסיון של 29ש׳)
פתחו בימים אלה, את מסעדת
117 ג 8 0בדיזג־גוף
( 114 מול קפה ״תוזל״).
במסעדה, המתמחה במטבח
אירופאי ובאמנות בישול ה־שריימפס,
קלמרי יוכל סוגי הבשרים
והדגים, מפתיעים בכל
שבוע את הסועד במאכל שבועי
משתנה. אלברטו גולן,
בעליה לשעבר של ״רימיני״
שבכיכר מלכי ישראל, יודע
איך לנהל מסעדה, וכעובדה
צוות המלצרים המקצועי, הא דיב
ודובר שפות רבות והשיף
דני, לשעבר השיף של
,אבריה׳ ,המטפלים במבוקשו
של הסועד. מחליפו של דני
נבחר בקפידה והריהו עזרא ל שעבד
השיף של ״קסבה״,

״קליפורניה״
״0/1.01101״.
טעים לאכול מידי צוות שכזה.

בנייה והמחירים הגבוהים ברכישות
בתים וקרקעות. לשא לות,
נעניתי שבימים אלה
סקסס, סוכנות לנכסים והש קעות
הון,עמוסה בהצעות משקיעים
המבקשים לרכושקרקעות
באזורי יוקרה כגון רמת-השרון,
שיכון צמרת, שיכון דן, תל-
ברוך, אפקה ועוד בקניית מפעלים
באזורי פיתוח, קניית
בתים — ומכירתם. בייעוץ
להשקעות הון. לדבריו של מר
נתן, מטופלת כל הצעה להש קעה
ובקשת פרטים לעניינה
ולשביעות רצון הלקוח.

גורם החשוב ביותר, דרך הסוכן,
הספק ולבסוף החברה
עצמה״.
עם ״אני מאמין״ שכזה, מובנת
פריחתה של ישיקה ב־4
השנים האחרונות. נפתחו משרדים
חדשים בבראזיל, בשוויצריה
ושניים נוספים בארה״ב,
העוסקים בשווק ישיר ובמתן
שירות ישיר.
לחברת ישיקה, שלשה בתי-
חרושת ביפאן ואחד בהונג־קונג.
ביפאן נמצאים המפעלים
לייצור עדשות, לייצור מדי-
אור ולייצור החלקים המכניים
והרכבתם. המפעל בהונג־קונג,
עוסק בהרכבה בלבד. החברה
מגבירה את ייצורה מדי שנה
בכמות ניכרת, לדוגמא: אם במפעל
בהונג־קונג הרכיבו
10,000 מצלמות בשנת ,1976
הרי שבשנת 1977 גדל כושר
ההרכבה ל־ 30,000 וזאת בכדי
לספק את הדרישה העצומה למצלמות
ישיקה.
כידוע חברת יש יקה הינד. חלוצת
ייצור המצלמות האלקטרוניות
בעולם בעשר השנים ה
ישיקה
חייבת להיראות כיחידה
תוססת לקידום ולהצלחה, חובה
עלינו לייצר מצלמות, כך,
שכל הנוגעים בדבר יצאו נש כרים׳
החל מהצרכן, שהוא ה

ייצור מצלמות ״ישיקה״

איכות החיים -הלכה למעשיה
משהו על ״רהיטי־שבא״ — יצרני ריהוט משרדי
אם למושג ״איכות חיים״ קיימת
אצלך משמעות מעשית, אם
חשוב לך לחיות טוב בכל שעות
היממה, אם נוחיות בזמן העבודה
משחקת אצלך תפקיר
בלתי נפרד מהעבודה. ולבסוף
— אם חלק ניכר משעות היום
אתה מבלה במשרד, אליך מיועדים
הדברים הבאים. למעשה
קצת קשה להעביר בכתב התרשמויות
ויזואליות. בכל זאת,
אנסה להעביר משהו מביקורי
ב״רהיטי שבא״.
ב״רהיטי שבא״ מייצרים ומוכרים
ריהוט משרדי. בין המבחר
המרשים של ריהוט מש רדי
במקום, איתרתי דגמים
מקסימים של שולחנות מנהלים,
שולחנות מזכירה, כסאות המ תנה
ועוד. ובדמיוני הצטייר
משרד שפשוט חוויה להיות בו.
תוך כדי ביקורי במקום למדתי
פרק ב״הנדסת אנוש״ .הרהרתי
בכך, שאם מנהלי המשרדים,

היו דואגים לצייד אח משרדם
בריהוט מעין זד. שראיתי ב-
״רהיטי שבא״ ,המצב היד. שיו-

כבא משרדי — ״רהיצי־שבא״

ה״שדפבילוי״ נפתח בבוטיק ניו־לוק
משכמם ומעלה בלטו, בערב
פתיחת בוטיק היוקרה ניו לוק
הדוגמנית היפהפייה ז׳קלין
פלדמן (פילוסוף) ואחיה יפה
התואר, שהגיע זד. לא מכבר
מפריז וכבר נראה אהוד ביותר
בין אורחי העריב (ובמיוחד בין
אורחות הערב) מורים בן־ארי.
בבוטיק ביורדי הסירה 5אשר
הוגדשה מחשבה רבה לעיצובו
הנאה נכחו בערב הפתיחה כל
המי ומי היפים שבבוהמה התל-
אביבית. אפשר היה לראות שם
אחמ״ים מעירית חל־אביב,
דוגמניות צמרת, אופנאים
ואנשי שם אחדים. הבו-
טיק^ שנפתח באפנת ד,״שום-
בילוי״ (מיקומו של הבוטיק ב מרכז
ד,בילד התל־אביבי) יפעל
בשעות הצהריים והערב בלבד.
חידוש לכל הדעות, אותו אפשר
לזקוף לזכותם של ז׳קלין
ואחיה מורים אשר בנוסף ל חידוש
שבשעות הפתיחה שיל
אחרונות,
רק ב־ 3השנים האח רונות
הצטרפו למירוץ האלקטרוני
חברות יפאניות אחרות.
אולם ישיקה נשארה ההברה
הטובה ביותר הן בידע ׳והן בניסיון
שרכשה בייצור המצלמות
האלקטרוניות, במשך
שנות הייצור הרבות, וזהו בסיס
הצלחתה.
מדי שנה יוצאת חברית ישיקה
בדגמים חדשים. בשנת 76׳ יצאה
החברה ב־ 4דגמים חדשים.
כדוגמא להצלחה אציין את
מצלמת ישיקה מם מסק (פלש)
דגם 35 41 מצלמה זו שהיא
מהפכנית בעולם הצילום, מיוחדת
במינה במבזק, שהוא חלק
אינטגרלי של המצלמה. למצלמה
זו סיפור הצלחה בפני
עצמו, אך תיקצר היריעה מ־הכילו.
החומר
נמסר באדיבותה של
חברת ״גידי-גיא״ סוכנויות ל־צרכי
צילום בע״מ רחוב ה׳
באייר 46ת״א טל 269644 :
הנציגה הבלעדית של ישיקה
בישראל.

בו חידוש נוסף בניו־לוק, בוטיק
• +פרפומריה. כלומר :

הדוגמנית ז׳קלין בתצוגת אפנה

תוך כדי בילוי ניתן לערוך
קניות להתאפר ואפילו ...לשתות
קפה.
מורים עתיר הנכסים, ייבא עי־מו
מפריז הרבה מאד חידושים
אותם נפגוש ככל הנראה ברשת
חנויות אפנה יוקרתיות
אותם הוא עומד לפתוח בקרוב.
לאלו מבנות המין היפה שכבר
תיכננו ...מורים, נשוי, אך אל
תרפנה, מורים היפה אמנם נשוי
אך שותפו כני טובטרמן נמצא
עימו בנ״רלוק שביורדי הסירה,
כך שאפשר לתפוס שני יפים
בקריצה אחת, ואמנם מורים ובני
ישמחו לפגוש ביפות בבוטיק
נידלוק שביורדי הסי רה.
לעומת זאת לאלו שמעונ-
ייגים לראות את ז׳קלין הדוגמנית
היפהפייה (לאו דווקא
אתם הגברים) ,אפשר, גם אפשר.
בבוטיק ניו-לוק שבדיזזד
גוף במשך היום, בנ״דלוק ש-
ביורדי הסירה. אחה״צ: להתר אות.

לחלוטין.
ראשית, עיצוב הרהיטים, הגימור,
ובכלל, רהיטים מקסימים,
שהם לא רק כלי שתת,
אלא גם חוויה לעין. אך חשוב
מזה — הנוחות, התיישבתי לפני
שולחן מנהלים והאמינו לי ש הרגשתי
טוב, ממש. אתה המנהל,
ודאי מעוניין שגם מזכירתך
תרגיש טוב בעבודה,
שהיא תיהנה לעבוד. אולי פשוט
כדאי שתעשה מה שאני עשיתי,
בוא ל״רהיטי שבא״ ,רח׳
קרליבך 12 תל־אביב. וראה במו
עיניך. עשה משהו מועיל
לשיפור איכות החיים גם בעבודה.
ולאיכות
המאזן הכספי: בקנותך
רהיט כלשהו ב״רהיטי
שבא״ ספר למוכר כי הגעת
אליו דרך כתבה זו ותזכה מיידית
בהנחה של >.135
בוא ל״רהיטי שבא״ ותווכח,
להתראות.

אתנח סוסי
״תיראה את הקימור הזה, ראש
קטן, הוא לא גדול. הוא עדין
מאד, כל הייחוד שליו הוא ב־אצילותו
ובטמפרמנט החם״ —
סיפר לי רן־גרד על סוסו הערבי

רן־גרד ושותפו וייסמן ישראל
הינם יבואני ציוד רכיבה בין
הגדולים בעולס. השניים מייבאים
אוכפים, שמיכות, מתגים,
מגפיים, מכנסיים, כובעים ומברשות
בקיצור כל הדרוש
לרכיבה ואפילו — בלי פירזול.
״רו־גרד״ ,ז׳בוטינסקי 75ר״ג
טל 793647 .ושותפו וייסמן
ישראל ממושב סתריה, טל.
,965276 מייבאים את מוצריהם
מהחברות הטובות ביותר בער
לם כגון 0 :סות 81 ארה״ב,
״בלו־ריבן״ ״פנווד״ — מאנגליה
ומ״פסייר־ובניו״ מהנובר
שבגרמניה המייצרים את האוכף
לדבריו של רו ה״קאדי-
לק שבאוכפים״.

עמוד 27

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 27 | האיש עו ל מנסה לדחוק רגל האיש ף! משרד ראש־הממשלה הושלמו 4מהכנות לקראת נסיעתו של מנחם בגין לארצות־ד״ברית, כדי לפגוש שם את הנשיא ג׳ימי קארטר. מכל עובדי המשרד,

האיש

עו ל

מנסה

לדחוק

רגל

האיש

ף! משרד ראש־הממשלה הושלמו
4מהכנות לקראת נסיעתו של מנחם בגין
לארצות־ד״ברית, כדי לפגוש שם את הנשיא
ג׳ימי קארטר.
מכל עובדי המשרד, שאמורים היו למכלל
בפמלייה של ראש־הממשלה, נאספו הדרכונים
יושאר הנתונים כדי להסדיר את
הסידורים הפורמליים הכרוכים בנסיעה.

ביקש ממנו את דרכונו. איש לא מסר לו
את הטפסים השיגרתיים למילוי.
היה זה ניסיון לרמוז בצורה ברורה ושקופה
למי שניצב בתקופת כהונתו של
יצחק רביו באחת מעמדות ההשפעה והכוח
הנסתרות — אך החשובות ביותר במדינה
— כי הוא אינו בבחינת איש״ות-רצויה־ביותר
בפמלייתו של ראש־ד,ממשלה.

1ל 1ח ס * 1ל
ח ״ ו 3לשגת
ראש־י הממשלה

בגין

חוץ נרשנה

דחעץ ו מ חד מין< ליו ואערחדשט! מרישא׳ ,המנב מאחרי בנין
בין אלה שעתידים היו להכלל במפלייד
היו גם שני העובדים הבכירים של לשכת
ראש־הממשלה, שנותרו שם מתקופת כהונתו
של יצחק רביו כראש־ממשלה: המזכיר
הצבאי תודאלוף אפרים פורן, והיועץ
לענייני-תיקשיורת, דן פתיר. הם התבקשו
להמשיך בתפקידם על ידי מנחם בגין, עשו
זאת על פי בקשה מפורשת של יצחק
רבין, שניסה למנוע בכל מחיר יצירת
רושם או חשד כי הוא משאיר אחריו
ליורשו אדמה חרוכה.
לעומת זאת לא פנה איש בקשר לנסיעה
הממשמשת ובאה אל אדם אחד שמקומו
בפמליית ראש־הממשלה הקודם היה ברוד
ומובן מאליו — ראש־הלישכה לשעבר, וכיום
היועץ־המדיני, אלי מזרחי. איש לא

עבור אלי מזרחי 43 נמוך הקומה ועב־הכרם
שעשה קאריירה מטאורית מאחרי־הקלעים
במשרד ראש־ד,ממשלה, נראה אי
צירופו לפמלייה הנוסעת לוושינגטון בבחינת
גזר־דין מוות פוליטי — סוף הדרך
שלו ׳כאדם היחיד במדינה שאף ראש־ממשלה
לא יכול להסתדר בלעדיו. הוא
לא יכול היה להשלים עם כך.

יועץ מדיני
בשעת דצון
** אז עלה הליכוד לשילטוך לא חסך
)4אלי מזרחי כל מאמץ של שתדלנות
וחנופה כדי להוכיח לאנשי השילטון החדש

כי הוא אינו אלא משרת־ציבור (״סיביל־סרוונט״)
שראוי להשאירו בתפקידו ובמעמדו.
הוא יצא מעורו כדי לשאת־חן
ולהציג את עצמו כמי שהיה איש תנועת
החרות מנעוריו, שנשאר נאמן בליבו והשקפותיו
לתנועת ז׳בוטינסקי ולא היה
אלא אנוס פוליטי כשנאלץ לשמש ראשי-
ממשלה כמו לוי אשכול, גולדה מאיר יו־

יצחק רבץ•
את״כל -קשריו הרבים ושרידי השפעתו
בעבר גייס מזרחי כדי שישכנעו את מנחם
בגין להשאירו בלשכת ראש־הממשלה. לצורך
זה הפעיל את הפירסומאי של הליכוד,
אליעזר ז׳ורבין, ואת מי שהיה
פטרונו הפוליטי — ח״כ אהוד אולמרט.
למתת זאת היה ברור למזרחי כי לא

יוכל להמשיך לכהן בתפקיד ראש־הלישכה,
האיש שעצם כוחו נובע מהיותו המביא
והמוציא אצל ראש־הממשלה, האיש הקובע
את לוח הפגישות שלו והמסנן כמעט
כל מידע המגיע אליו. תפקיד חשוב ורגיש
זה נועד למי שהיה מזכירו האישי של
מנחם בגין מזה שנים רבות, יחיאל קדישאי
המסור והנאמן.
אבל אלי מזרחי הכין את עצמו מבעוד
מועד ליום־סגריר. מיד אחרי התפטרותו
של יצחק רבין, בעקבות חשיפת חשבון
הדולארים של רעייתו, הבין מזרחי כי
הוא חייב לבטח את מעמדו אצל היורש
הצפוי. אז הקד, שימעון פרס. מזרחי התייצב
בפני פרס, הציג את עצמו כמי
שלמעשה הקד, תומכו ומגינו כל השנים.
הוא לא הסתפק בכך. הוא תפס את יצחק
ירבץ בשעת רצון, החתים אותו על מינוי
כיועץ־מדיני. בכך הוציא את עצמו מרשימת
התפקידים (ראש-לישכה, מזכירה
לנהג) שראש ממשלה חדש זכאי להחליף
עם כניסתו לתפקידו.
אלא שמינוי רשמי זה של רבין כיועץ-
מדיני לא ניראה למזרחי כפוליסת-ביטוח
מספקת להמשך כהונתו אצל מנחם בגין.
מיד אחרי שהוברר לו כי אנשיי השילטון
החדש אינם מתכוונים לסלקו מתפקידו,
בהתאם למדיניות הנבונה הנקוטה בידם
לאפשר לכל עובד־מדינה הרוצה בכך ל המשיך
בתפקידו כבעבר, ניסה אלי מזרחי
בכל האמצעים להחזיר לעצמו את מעמדו
ואת השפעתו.
כתוצאה מכך התרחש בלישכת ראש־ .
הממשלה, בימים הראשונים לכניסתו שיל
בגין לתפקידו שם׳ מחזה אבסורד מעורר
גיחוך וחמלה. היתה זיו פארסה שנראתה
כאילו ניטלה מאחד ממחזותיו של מולייר.
מזרחי החליט לקבוע עובדות בשטח כדי
שאי אפשר יד,״ה להתעלם מנוכחותו. עוד
ביומו הראשון של מנחם בגין בלישכה
השכים מזרחי קום, היד, במקום לפני כל
עובד אחר. הוא הכין את שולחנו של
ראש־הממשלה, ערך את ניירות העבודה
שעליו ותפס את מקומו ליד שולחנו הקבוע
בחדר ראש־הלישכה, אותו מקום ביו
ישב בימי יצחק רבץ.
כאשר הגיע יחיאל קדישאי, ראש־הליישכה
החדש, הוא פשוט לא מצא מקום
לעצמו. המקום שנועד לו היה תפוס בידי
אלי מזרחי. האנשים במחיצתו של בגין
לא ידעו אם לצחוק איו לבכות למראה
היועץ־המדיני עב־הכרס החשב צמוד ל-
כסאו ואינו זז משם במשך כל שעות היום,
מחשש פן מישהו אחר יתפוס את מקומו.
מזכירות הלישכה התלוצצו כי מזרחי אפי־
(המשך בעמוד )28

עמוד 28

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 28 | קוץ ב לי עו כוז בגי! (המשך מעמוד )27 לו אינו יוצא לשירותים לעשות את צרכיו מחשש סן ינצלו את העדרו לסילוקו. בלישכתו של בגין נוצר מצב מביר. יחיאל קדישאי הוא אדם

קוץ ב לי עו כוז בגי!

(המשך מעמוד )27
לו אינו יוצא לשירותים לעשות את צרכיו
מחשש סן ינצלו את העדרו לסילוקו.
בלישכתו של בגין נוצר מצב מביר.
יחיאל קדישאי הוא אדם נעים־הליכות
׳ועדין־נפש מכדי לפנות אל מזרחי ישירות
ולהעמידו במקומו. הוא לא רצה גם לקלקל
לבנין את חדוות כניסתו לתפקיד ראש הממשלה
בעניין שולי כזה. כך קרר, שבמשך
כמה ימים כפה אלי מזרחי את
עצמו על ראש־הממשלה החדש ועובדי
לישכתו. הוא פשוט היה שם, מוכן לשרת,
למלא את כל מוצא פיו של ראש־הממשלה
ובלבד שיתנו לו להמשיך להיות במחיצתו.
בכל הזדמנות שרק ניתנה לו היה מזרחי
שופך את ליבו, מספר על שנות האונס
שלו תחת שילטון מפא״י והמערך, מזכיר
לכל מי שרק רצה לשמוע כי מגיל 15
הצטרף לבית״ר ואף היה קיצוני יותר משאר
חבריו, הלך ליצוק מים על ידיהם
שליהד״ר ישראל (״שייב״) אלדד וגאולה
כהן, אנשי הלח״י לשעבר.
עוד הוסיף מזרחי וסיפר כי בתקופת
החתימה על הסכמי ההפרדה עם מצריים
וסוריה הוא התנגד בכל ליבו משום שראה
בכך נסיגה משטחי המולדת .״לא יכולתי
לשאת זאת,״ התוודה ,״עזבתי את החדר
בשעת החתימה.״
ההתרפסות הנלעגת הזאת, שנועדה
לשאת־חן בעיני אנשי השילטון החדש,
השיגה מטרה הפוכה. תוך ימים ספורים
הצליח אלי מזרחי להפוך את עצמו ל־מיטרד
בלתי נסבל על כל עובדי הלישכה.
הוא היה תקוע שם כמו קוץ בגרון שלא
ניתן לבלעו ולא ניתן לפלטו.

ממישרדהחוץ למשל, המכיל מידע חשוב,
מגיע בשלושה העתקים.
אחד ההעתקים נועד למיזרחי. ראש־הלישכח
הוא האיש שהיה מעביר את המידע
המתקבל לראש־הממשלה. בצורה זז
הצליח מזרחי לצבור בידיו חלק ניכר מעוצמתו.
שכן למעשה הוא האיש שהיה
מחליט, על פי שיקול־דעתו, מה ידע ראש־הממשלה
ומה הוא אינו צריך לדעת.
לימים נסתבר שהרבה דברים שך בץ היה
צריו לדעת אותם לא הובאו מעולם לידיעתו,
נשארו קבורים במגירות שולחנו
של מזרחי, עד לימים האחרונים, בהם
נאלץ לפנות את מאות המיסמכים שהצטברו
שם כדי לנקות את השולחן ולמסרו
לקדישאי.
עתה ניטל ממזרחי מוקד כוח כזה.
מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה, בן־אלישר,
שהיה בעבר איש המוסד לביטחץ, הוציא
הוראה על פיה יגיעו מברקי מישרד־החוץ
למישרד ראש־הממשלה בשני העתקים
בילבד, מטעמי ביטחון. ההעתקים נמסרים
למנכ״ל עצמו ולראש־הלישכה, קדישאי.
אחד מצינורות הנשימה של מזרחי נותק.

פגיעה
בסטא טו ס

^ ולס הפגיעה האמיתית במעמדו של
ץ { מזרחי היתד, שלילת המכונית הצמודה
שלו, סמל הסטאטוס בשימת-המדינה.
מזרחי אינו יודע לנהוג ואין ברשותו
רשיזן־נהיגה. בתקופתו של יצחק רבץ
הוא הצליח להוציא ממנו אישור לקבלת
מכונית צמודה עם נהג. כל מי שלא ידע
התבצרות ליד
עד אז מה חשיבותו של ראש לישכת
ראש־הממשלה, יכול היה להבץ זאת על
פי המכונית הצמודה.
שולחן־התה
השילטיץ החדש לקח ממזרחי את ה**
ביוון שנזנחם בגין ברוחב-לב של מכונית והנהג. הוא נאלץ להשתמש עתה
* ) מנצח, אישר את המשך העסקתו של ׳בשירותי אחת ממכוניות מישרדיהממשלה,
מזרחי בלישכתו, לא היה ניתן לסלקו במשותף עם עובדים אחרים שיל המישרד.
משם או לפטרו במחי־יד. תחת זאת נעשו איש זר לא יבין לעולם את הפגיעה בניסיונות
להבהיר למזרחי את מקומו ו יוקרתו ובמעמדו של אלי מזרחי הנובעת
מעמדו: ולרמוז לו, בדרכי נועם כמובן ועם מכך.
כל האדיבות הנדרשת, שמוטב לו להסיק
בכך עוד לא תמה דרך היסורים של
את המסקנות בעצמו.
מזרחי. במשך שנים, עוד מתקופת כהונתה
תחילה נאלץ יחיאל קדישאי לכבוש ל של גולדה מאיר כראש-הממשלה, נוצרה
עצמו את מקומו מידי מזרחי. הוא עשה אגדה במישרד ראש-המימשלה על חריצותו
זאת בצורה פשוטה: הוא הקדים לבוא וזריזותו של אלי מזרחי. אחד מכישוריו
למשרד, עוד לפני השעה המוקדמת בה ״המופלאים׳ /שכל ראשי-הממישלות עימם
התייצב מזרחי, התיישב ליד השולחן ה עבד בעבר התפעלו ממנו, היה הכושר
מיועד לראש־הלישכה, שמזרחי סרב לפנו לדעת היכן מונח כל מיסמך ונייר ולמצוא
תו. כאשר הגיע מזרחי ללישכה הוא מצא אותו במהירות המקסימלית.
שם את קדישאי יושב ליד שולחנו.
רק לאחרונה הסתבר שהכושר הזה אינו
כדי למנוע קרב על השולחן, הוכנס בלעדי שלו. בתקופת עבודתו כארכיבר ב־לתמונה
מנכ״ל משרד ראש־הממשלה, הד״ר מישרד ראש־הממשלה הצליח מזרחי לל אליהו
בן־אלישר. הוא הועיד לאלי מזרחי מוד את שיטת מיון המיסמכים. אולם בחדר
חדש בבנין משרד ראש־ד,ממשלה, שנים האחרונות, כאשר הוא רוצה למצוא
היה זה חדר מכובד ומפואר לכל הדיעות: מיסמך מסויים, עושים זאת עבורו ארכי-
החדר ששימש בעבר את השר גלילי.
ברים אחרים, המתמצאים לא פחות ממנו
זהו חדר מרווח שניתן להכיל בו גם בארכיון. אלא שמזרחי נהג תמיד לצאת
מזכירה וכתבנית. אבל יש לו מגרעת אחת: ולחזור עם המיסמך כאילו הוא מצא אותו
הוא מרוחק מחדרו של ראש־הממשלה. במו ידיו ואיש מלבדו לא יוכל למצאו.
אלי מזרחי, היודע כי חלק מכוחו של
גם חריצותו, המוגזמת לפעמים, שהביאה
יועץ לראש-הממשלה נובע מהיותו שומר -אותו להיות ראשץ הבאים ללישכת ראש־סף
בפתח חדרו, סרב לקבל את החדר.
הממשלה ואחרון היוצאים משם, התגלתה
חדרו לשעבר של גלילי נותר בשממונו. כאגדה. כך, למשל, הסתבר רק לאחרונה
אלי מזרחי העדיף להתמקם ליד שולחן־תה שדו״חות רבים ׳שהיה צריך להכין ולמלא
זעיר שבפינת חדר ראש לישכת ראש־ בשלוש שנות כהונתו של רביו, לא: מולאו
הממשלה, ובלבד שלא יורחק מפתחו של כלל. מזרחי היה נוהג לרשום פרוטוקולים
בגץ. זהו כיום אחד המחזות המבדחים משיחות ופגישות חשובות בהן נכח בכתב־בלישכת
ראש־הממשלה, לראות את ה־ ידו, כדי שלאף אחד אחר לא ׳תהיה גישה
יועץ־המדיני גדול־המידות יושב ליד שול־ אליהם. הוא לא פיענח פרוטוקולים רבים.
חן־התד, הזעיר, מצפה לרגע בו יעזוב עתה הוא נאלץ לשבת בחדרו של המזכיר
קדישאי את החדר כדי לנסות לחדור אל יהודה אבנר ולהדפיס את כל הפתקים הראש-הממשלה
ולתת לו מעט ״עצות מדי סודיים שלו.
ניות״ כפי שמחייבת הגדרת תפקידו.
״תראה מה הם עושים לי,״ קונן מזרחי
הדברים הגיעו עד לידי כך שיחיאל לא מכבר באזני אבנר ,״לי שהייתי חבר
קדישאי מקריב את עצמו ולוא רק כדי חרות מגיל .15״
למנוע את נוכחותו של מזרחי בדיונים
על רקע זדי קל לשער מה היתה הר וישיבות
שאין רוצים שהוא ישתתף בהם. גשתי של אלי מזרחי כאשר התברר
במקרה כזה נוהג קדישאי לחבק את כתפיו לו שלא ביקשו ממנו את דרכונו כיוון.
הרחבות של מזרחי ולזמר לו בחביבות: שאין מתכוננים לצרפו לפמלייה, שתלווה
״בוא נסתלק מכאן שנינו ...אנחנו מיותרים את מנחם בגין לפגישתו עם הנשיא קארטר
כאן.״
בוושינגטון.
כדי למצוא־חן בעיני אדוניו החדהפעם
לא יכול היה מזרחי להבליג. הוא
שים מנסה מזרחי לדבר באוזניהם על
אנשי לישכתו של יצחק רבין שנשארו התייצב בפני בגין וכשדמעות בעיניו טען
לעבוד עם בגין. כאשר דנים באיזה ענין כי תהיה זו פגיעה במעמדו כ״ייועץ־מדיני״
שהשתיקה יפה לו, מזרחי הוא הראשון אם לא יצורף לפמלייה. בגין, בעל הלב
הקופץ כדי להזהיר מפני ״הגייס החמישי״ החם, התרכך מיד, הורה לצרף את מזרחי
של רבין בלישכה .״לא לספר לפורן ו -לפמלייה.
השבוע, ערב צאתה של הפמלייה ל פתיר,״
הוא מייעץ ,״לא לגלות להם. הם
וושינגטון נראה היה כי מזרחי הבין סוף
עוד יעבירו הכל לרבץ...״
אלא שבינתיים נזהרים שלא לגלות דב סוף את הרמזים ששוגרו אליו. התוודה
רים מיותרים למזרחי עצמו. בימי הזוהר מזרחי :״אני יודע שהם רוצים לזרוק
שלו כצילו של יצחק דבץ היה מקובל, אותי מכאן. אבל אני לא אתן להם את זה
למשל, שכל מברק ללישכת ראש־הממשלה, בקלות1״

במדינה
(המשך מעמוד )24
אחוזה נרשמה העיסקה בצורה אחרת. את
הרכוש, שקיבל לורנץ לידיו, העבירה מרים
ברלוי ז״ל אל גוף אנונימי הקרוי חברת
חלקות 674 ,675 בגוש .6189 מהות הפעולה
נרשמה בגליון מיספר 856655 בטאבו כ-
״מכר ללא תשלום״ .הרכוש כלל כעשרה
דונמים, שעליה עמדה הווילה כבר אז.
״מה פיתאום ללא תשלום ן״ היתמם
לורנץ ,״לא קיבלתי שום תרומה ! שילמתי
כסף — 120 אלף לירות. רכשתי בשבילי
ובשביל מישפחתי.״ בדיקה קלה בעיסקי
החברה המיסתורית מגלה שלרב שלמה
לורנץ אין כלל חלק באותה חברה. שמו
אינו מופיע במיסמכיה כלל.
את הקרקע, שאותה קיבל לידיו בצורה
מיסתורית כל־כך, מכר הח״כיהרב לפני
כשנתיים לקבלן ישראל אדלר, המתמחה
בבניית בתי־דירות ליהודים חרדים, דש-
תחום־פע״לותו העיקרי הוא ביבני-ברק. ל ד
רנץ הכחיש את השמועה כאילו מכר את
הרכוש תמורת 10 מיליון לימת .״זה לא
יהיה פייר מבחינת הקבלן לגלות בכמה
מכרתי לו,״ הוא התנצל.
לורנץ העריך את שווי הקרקע שמכר
ב־ 200 אלף לירות לדונם. במישרדי מם-
רכוש נרשם כי ערך המיגרש: והבית הוא
למעלה מ־ 1.3מיליץ לירות — הערכה
מגוחכת, הנופלת בהרבה מהערך האמיתי
של הקרקע. כאשר נמכר הנכם טענו יריביו
של לורנץ כי לקבלן, שקנה את הקרקע,
הובטח כי ייעוד הקרקע ישונה בקרוב,
ושאפשר יהיה להקים עליה בתי־דימת בשווי
של עשירות מיליונים.
כך מעורבים במילחמת־השבת ברחוב
השומר לא רק הפוליטיקאי הממולח, ש נתמנה
זה עתה ליו״ר זעדת־הכספים של
הכנסת, בעיקבות הקנונייה הקואליציונית

משה ויטנד המנוח, הוא שאשם בהתרסקות
המסוק, לא נראתה להורים. היא
צילצלד, באוזניהם כניסיון להטיל את האשמה
על אחד המתים תוך התחמקות
ממיצוי הדין עם אחראים חיים.
ואומנם, בהחלטתו של השופט לוין היו
כלולות כמה וכמה קביעות חמומת, שהיה
בהם כדי להטיל כתם כבד על אחד
החילות היעילים המתוחכמים ביותר של
צה״ל.
כולם טסו כנגוד לתקנות. את הסיבות
להתרסקותו של מסוק היסעור
קבעה ועדת מומחים צבאית שמונתה לצורך
זה, בראשותו של האלוף אברהם
אורלי. הייתה זו ועדת החקירה הצבאית
שפסקה שהמסוק התרסק כתוצאה מטעותו
של הקברניט שניסה להטיס את המסוק
בגובה הנמוך מהמותר על פי תק-

שופט לוין
המת אשס

מפקד פלד
החיים פטורים
של הליכוד עם אגודת־ישראל, אלא גם
עיסקי־המיל״ונים של קבלנים גלויים ד
נסתרים.

צ ה ״ל
אף אחד לא קם

כהיל־האיויר ;חשפו
ליקויים ומחדלים -אב?
איש איגו אחראי לכך
כמה אמהות שכולות, לבושות שחורים,
פרצו בזעקות קורעות־לב :״רוצחים!
הרגו לנו את הילדים שלנו! ואף
אחד לא אשם ! בדיוק כמו במילחמת
יום־הכיפורים !״ אמהות אחרות ישבו דוממות,
מציגות האחת בפני רעותה את
תמונות יקיריהם, לבושים במדי צנחנים.
כל מה שנשאר להן היו התמונות, הדמעות
וזכות הזעקה.
שער, ארוכה אחרי שהשופט המחוזי דב
לוין, בשבתו כשופט חוקר־מקרי־מוות
צבאי, עזב את אולם בית־הדץ הצבאי המאולתר,
עדיין נותרו בו עשרות הורים
שכולים המומים, שיקיריהם ניספו באסון
מסוק צה״ל לפני חודשיים, בו מצאו את
מותם 54 לוחמים. החלטתו הארוכה והמנומקת
של השופט לוין, בה קבע כי
טייס המסוק שהתרסק ליד ים־המלח, הסרן

נות חיל־האוויר. לוין מונה כשופט־חוקר
על מנת לקבוע מה היתד, הסיבה לכך
שקברניט המטוס הטיס את מסוקו בגובה
כה נמוך בצורה שגרמה להתרסקותו.
לוין לא הצליח, לדבריו, לקבוע בצורה
חד־משמעיית וברורה מה גרם למשה ויטנר
לטוס בצורה שסיכנה את חייו וחיי נוסעיו
.״זהו סוד שהוא לקח עמו אל הקבר,״
פסק. אלא שתוך כ ד ניסיון לברר את
הגורמים לטיסת־המוות חשף אלוף־מישנה
(מיל ).לוין שורה ארוכה של מחדלים,
ליקויים, פגמים נוהליים ותפעוליים ב־חיל-ו׳,אווירי,
שהיה בהם כדי לעורר תדהמה.
בהחלטתו
קבע אומנם לוין חדמשמעית
שאין הוא מוצא כל קשר סיבתי בין הליקויים
והמחדלים שחשף לבין הסיבות שהביאו
לתאונה או שגרמו לטייס המסוק
לטוס בגובה המסוכן. אולם עצם מסקנותיו
היה בהם כדי לפגוע ביוקרתו וב־תדמיתו
של חיל־ד,אוויר כחיל ממושמע,
מדוייק ויעיל.
קבע השופט לוין, בין השאר:
• מפקד טייסת המסוקים של ויטנר,
תידרך את טייסיו לפני המראתם, הורה
להם, בצורה הנוגדת את תקנות הטיסה
של חיל־האוויר, כי ינמיכו טוס על פי נוחותם
כשאת גובה הטיסה המדויק הוא
משאיר להבנתו ותחדשתו של כל טייס.
כתוצאה מכך פירש כל קברניט את חופש
התימרון שניתן לו בדרך משלו וטס בגובי׳
שונה• כל הקברניטים בטייסת טסו
בגובה נמוך מהמותר. לפחות עוד מסוק
אחד נמצא בסכנת התרסקות.
ס בעוד שתקנות חיל־האוויר קובעות
כי טייס שלא עבר את הבדיקות הרפואיות
העונתיות יקורקע ולא יורשה לטוס, הגד
תבר כי סרן (מיל ).ויטנר לא עבר במשך
חמש שנים רצופות כל בדיקות רפואיות.
למרות שלוין השתכנע כי ויטנר היה
בריא וכי התאונה לא נגרמה בשל מצב
בריאות לקוי, היה בעצם הגילוי כי טייס
יכול להטיס מטוס בחיל־ד,אוויר מבלי
שעבר בדיקות רפואיות במשך חמש שנים,
משום גילוי מזעזע.

״כילכול ;מור ...חוסר שליטה...״
ה עו ל ם הז ה 2080

עמוד 29

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 29 | אולם התיאור הביקורתי ביותר שנכלל בהחלטת השופט היה זה שהתייחס למה שאירע בשטח ההמראה, בעת שהמסוק המריא עם הצנחנים שבתוכו לתרגיל הצבאי. פי התיכנון המוקדם אמורים

אולם התיאור הביקורתי ביותר שנכלל בהחלטת
השופט היה זה שהתייחס למה
שאירע בשטח ההמראה, בעת שהמסוק
המריא עם הצנחנים שבתוכו לתרגיל הצבאי.

פי התיכנון המוקדם אמורים היו
כל המסוקים לצאת לדרכם כל אחד בזמן
שיועד לו מראש, ללא צורך בהכוונה מהמרכז׳
תוך שמירה על דממת אלחוט. עם
שובם של המסוקים אמור היה להתחדשהקשר עם הטייס שבאהל הפיקוד וזה
אמור היה לכוון את המטוסים החוזרים
כל אחד למוקדים שנקבעו בתיכנון מראש״•
אולם המציאות י א תאמה את
הציפיות. המסיקים שחזרו למשטח ר״הנ־חתית
לא יצרו קשר עם הפקת בגלל תקלה
בקשר. הם נחתו שלא בהדרכתו של
הפקח שלא במקומם ותפסו את מקום
הנחיתה של מבנה יסעורים אחר. המסוקים
שהגיעו לא יכלו לנחות ונזקקו להק-
פות המתנה באוויר. בשלב זה חי בילבול
גמור בפיקוח. הפקח נוטרל על״ידי סרן
שהיה במקום לתרום מניסיונו במקרה הצורר•
הסרן לא שלט בעניינים והיה מוטרד
בבעיות מבעיות שונות•
״מסתבר כי לא תואמו עם המסוקים
הממתינים מעל על הגבהים בהם יקיפו
את השטח ...החמור מכל הוא שכאשר ני-
תו לויטנר האור הירוק להמריא בתנאים
אלה לא מצא איש לנכון להפנות את
תשומת־ליבו למבנים הנמצאים מעל ולגב־הים
שבהם הם מצויים. לא נעשה דבר
כדי לתאם עמו גבהים• סביר להניח כי

הומכביה
ו שנו ססרטאים לגדו ל ס

מטרות המכביה העשירית:
להעלות ספורטאיס לארץ
ולשבור שיאימ עולמיים
הספורט הישראלי דל-האירועים הבינלאומיים,
צעד זדשבוע צעד חשוב קדימה :
פתיחת אירועי המכביד. העשירית.
המכביה, או — בשמה הנרדף — ״האולימפיאדה
היהודית״ ,תכלול הפעם בתוכה
מיספר ספורטאים יהודים מצטיינים מ־חו״ל,
שיעלו בפעם נוספת את השאלה:
מדוע אין צומחים בישראל ספורטאים ברמה
דומה לאלה של הספורטאים המצטיינים
בחו״ל?
למרות העובדה שבמכביה משתתפים
ספורטאים מחו״ל בעלי רמה, אין ביכול תם
לשבור שיאים עולמיים או אולימפיים.
אולם מבין 2800 הספורטאים בולט קובץ
שהם בבחינת מוצרים מוגמרים.
לכאורה נדמה, שכאשר המישלחת היש ראלית
גורפת מדליות ומדורגת אחרי האמריקאים,
יש בהישגים אלה כדי להוכיח
שהישראלים הם בדמה בינלאומית.
הצצה חטופה לעבר שיאי הישראלים,
במייוחד באתלטיקה־קלה, מעלה, שהיש ראלים
נמצאים דווקא בנסיגה, בכל הק שור
לאתלטיקה זלשחייה.
מתן הטון. ספורטאי ישראל מייצגים
מדינה שלמה בת שלושה מיליון תושבים.

משהיד הליגות האוסטרליות והאינטרטוטו

יום ח׳ -המועד האחרון
למסירת הטפסים

טחמועצר, חז סדרה הי מו חסבס פו ר ט

מיצעד הדגלים בפתיחת המכביה
ההישג החשוב ביותר —
בנסיבות אלה שקל ויטנר טיסה בגובה
נמוך יותר מהנדרש על פי מיגבלות הטיסה
כדי לשמור מירווח ביטחון בינו לבין
המסוקים האחרים שהמריאו מעליו. במידת
מה אפשר להסביר בכך גם את
הטיסה בגובה הנופל מהמינימום הנדרש.״
מסף האיפוד מסתיר. הרושם שהאירו
גילויי השופט לוין היה חמור ביותר.
שעות מספר אחרי שנתן לוין את
החלטתו כינס הרמטכ״ל, רב־אלוף מרדכי
גור את הכתבים הצבאיים כדי לתקן את
הרושם שנוצר ולטעון כי רוב הליקויים
שנחשפו כבר תוקנו.
אולם אי־אפשר היה להשתחרר מההתרשמות
הכללית כי מסך האיפול שהטיל
מוטה גור על צה״ל מסתיר ליקויים חמורים.
בכל פעם שטורם מסך זה אם על-
ידי מבקר המדינה או דו״ה של ועדת־חקירה
שלא ניתן למנוע את פירסומו,
נחשפים גילויים מדאיגים. קשה להניח
שרק הדברים הנחשפים הם ליקויים וכל
השאר הוא בסדר.
אולם המדאיג מכל הוא, שכמו בעבר
כן גם עתה, אין איש נותן את הדין
על המחדלים והכישלונות. היה זה רק
טבעי, אחרי פירסום החלטתו של השו־פט-החוקר
שמפקד חיל־האוויר, האלוף
בני פלד, יסיק את המסקנות, יקום ויודה
באחריותו הפיקודית למה שמיתרחש ב־חיל-האוויר
ואולי ינקוט אף צעד חריג
ויתפטר.
אלא שכמו תמיד — אף אחד לא קם.
ה עו ל ם

הז ה 2080

בעוד מרביתן של הארצות האורחות מייצגות
קהילות יהודיות בילבד. זאת ועוד:
הספורטאים היהודים שהגיעו, ב־ 35 המשלחות
אינם הטובים ביותר המפוזרים ברחבי
תבל.
מרבית הספורטאיס באו לישראל פשוט
כדי לבקר בה. הצד הספורטיבי נראה אומנם
הגורם העיקרי, אולם למעשה לא כך
הדבר. חלק בלתי־מבוטל מן הספורטאים
בא לגשש בדבר הישארות בארץ.
הפעם יחזה הקהל הישראלי בכמה ספורטאים
ברמה בינלאומית. אין זה סוד שהאמריקנים
יתנו את הטון בגרי&ת המדליות
הן בבריכה והן באתלטיקה.
בבריכת־השחייה תהיה זו וונדי ויינברג,
השחיינית האמריקאית־היהודיה שזיכתה
את ארצה במדליית־ארד במישחקי מונ טריאול.
היא שתגנוב את ההצגה.
גם בענף האתלטיקה יהיו לאמריקאים
מיספר אתלטים ברמה בינלאומית. די להזכיר
את האצן מייקל סייץ ( )10.3והקופץ
ג׳ייסון מייסר, הקופץ לגובה של 2.19מ׳.
כמה ישתרן עו? מי״שלחות רבות מבין
הבאות אינן מתייחסות ברצינות לתחרויות.
אפשר לראות זאת היטב באימוניהן,
הנערכים בקרב מוקדי האיכסון של כל
מישלחת ומיישלחת.
כמו במכביה התשיעית, כן גם הפעם,
יהיה הניצחון הממשי של המכביד, נצחונה
של הוועדה המארגנת את מישחקיה• זוהי
הוועדה, שבסכומים קטנים למדי מצליחה
(המשך בעמוד )32

1910 הנחל ניותו טל 0711 דיס*•
זונח 5ני״ ,אי״יוו 1 1 1 1 1

גיולי אודריוס

(*וסחו -השחקנית השבח ביותו)

דיק ואן דיי7ן
דוד טומבילסון, גלניס גלגלו
ממוצ״ש 16.7.77

״חן״ תל אביב — מוצ״ש 9.30 ,7.00
בימי חול 9.30 ,6.45,4.15
״ארמון״ חיפה — מוצ״ש 9.00,6.30
בימי חול 7.00 ,4.00
״אואזיס״ רמת״גן — מוצ״ש 9.30 ,7.00
בימי חול 9.30 ,6.45 ,4.00

עמוד 30

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 30 | 111X111 1ן! 11ך י 1י| |,ן! ניכרים עדיין היטב על צווארו ^ 1י של דויד פטאו, נהג הג׳יפ ש־ 11111 11 1 1התנגש במחסום המריבה לפני שבועיים. דויד מאושפז בבית[ החולים

111X111 1ן! 11ך י 1י| |,ן! ניכרים עדיין היטב על צווארו
^ 1י של דויד פטאו, נהג הג׳יפ ש־
11111 11 1
1התנגש במחסום המריבה לפני שבועיים. דויד מאושפז בבית[
החולים ביילינסון, שם בוצעו בצווארו ניתוחים אחדים, כדיי לסלק
| שברי־זכוכית שחדרו לבשרו בתאונה. אמו יושבת לייד מיטתו.

לראשו מיתקן המותח את חוליות עמוד־השדרה, כשהוא קשור
למיטה .״למרות שהדתיים מפיצים עלי שקרים בקשר לתאונה
ולחקירה המישטרתית,״ הוא אומר ,״ולמרות שראש עיריית בני־ברק
לא בא לבקר אותי בבית־החוליס, אין לי שום דבר נגד הדת
ונגד הדתיים. מצירי, שיסגרו רחובות, אבל לפחות שיהיה סימון.״

לה של תנועת העולם הזה בשנת ,1965 כאשד
ניסה טדי קולק לסגור את רחובות העיר, אחרי
שהקים את הקואליציה הראשונה שלו עם הדתיים.
אורי הופרט, ראש הליגה, סיפר על
אותה הפגנה לעמום קינן, שנאסר לפני 25 שניב
בדיוק, באשר טענה המישטרה שהוא הטמין
פצצת-הפחדה בכניסה לדירתו של העסקן הדתי
פינקס, שר־התחבורה של אז, שהשבית את מ
הרכב במדינה בשבתות. הוותיקים התרועעי ע!
בני־המקום הצעירים, חמומי־הדם, שרבים מהב
מעריצים את מנחם בגין.
כאשר החלו הנאומים הקצרים, ברמקול מאולתר
שכימעט ולא נשמע, עדיין היתד זאת הפגנה

***מונה כערב, ליל־שבת: קריינית*
/החדשות של שידורי ישראל הודיעה,
בקול משועמם, כי כמה עשרות חילוניים
ודתיים מפגינים ברחוב השומר ב-
בני-ברק, וכי כוחות מתוגברים של ה-
מישטרה חוצצים ביניהם.
שמונה בערב, ליל־שבת: רחוב השומר
דמה לשדה־קרב. למעלה מאלף מפגינים
חילוניים, רובם בני השכונות הסמוכות
לצומת-המריבה, התגודדו ברחוב, התארגנו
בתהלוכות ספונטאניות, הניפו של טים,
איימו על כל מי ש^יעז לחסום את
הרחוב. קרוב לאלפיים שוטרים, וביכללם
אנשי מישמר־הגבול בחגור מלא, עמוסי
רובים ותחמושת, המתינו בפינות ובחצרות.
שוטרים רגילים, חובשי־קסדות
ונושאי אלות ומגינים, הסתערו מדי פעם
על המפגינים כדי להזיזם ממקום למקום.
הדתיים לא התערבו. הם לא התגרו באיש,
ואיש לא התגרה בהם. הם קיבלו
פקודה ״מן הרבי״ שלא להיכנס לתגרות.
על כן עמדו על המירפסות והגגות, הסתודדו
בכניסות לבתיהם.

״ 3אן עובר
הגבול !׳׳

ך ו | ך י 1 1ך מדגם מ־ 6ו נשאואנ־ע
141 שי מישמר־הגבול,
•1 1 1
ששוגרו למקום נגד המפגינים. נוכחותם,
ן על חגורם המלא, תרמה לליבוי היצרים.

ך* אווירה היתה מחוממת. היה ברור
1 1כי דרושה רק קריאה מלהיבה אחת,
הרמת־יד אחת של שוטר, כדי שייפלו במקום
עשרות פצועים.
״שקרנים מלוכלכים !״ הפליט בזעם
מפגין שחרחר, מתושבי המקום, ששמע
את החדשות בטרנזיסטור .״בגין שלך

יער

ן הונף על־ידי חמישטרה, כאשר התחממה
ההפגנה עד כדי התנגדות ממשית להצבת
המחסום. השוטרים, שלא ׳ליפו להתנגדות עזה כל־כך, איבדו את

| 11*1י ן ממהרת להניח אישתו של הרב הזועם. הרב גידף את השוטרים עד
י 1-1 #י שלא מיהרו לפזר את המפגינים מן הצומת, ואישתו מיהרה להשתיק
אותו, מחשש שייעצר או יוכה על־ידי השוטרים הנרגזים. מאוחר יותר לא היה צורך
בעידודו של הרב, והשוטרים פינו את המפגינים החילוניים במהלומות עזות.

כבר השתלט על הרדיו !״ השיב לו מפגין
בלונדי, שבא מתל־אביב.
ההפגנה עצמה ד״תחילה בשקט מטעה.
בשעה היעודה ,17.30 ,היו במקום
רי £כ־ 150 מפגינים ״חילוניים״ .חל קם
היו בני השכונה החילונית במקום,
רובם בני עדות־המיזרח, שנענו לקריאת
ועדי השכונות. חלקם הקטן היו מפגינים
שבאו מבחוץ, אחרי שוועד של פעילי
מיפלגת־העבודה, מפ״ם, שלי, ד״ש, ר״צ
והליגה למניעת כפייה דתית החליט לע רוך
במקום עצרת־אזכרה להרצל עטיה.
קריאה זו לא פורסמה ברבים. לא היו
מודעות. במילא לא שמע עליה איש,
מילבד פעילי התנועות עצמם.
הבאים מבחוץ הסתכלו בעמוד ההפוך,
שהחזיק את שרשרת־המוות שבוע לפני
כן, שמעו מפי בני-המקום הזועמים על
הנסיבות שבהן נרצח הרצל עטיה. עדי-
הראייה האשימו ברצח את ראש־העיר
ואת מפקד־המישטרה.
ידידים ותיקים פגשו איש ברעהו, החליפו
זיכרונות. היו ביניהם שנפגשו במרוצת
השנים בעשרות הפגנות נגד הכפייה
הדתית. רבים מהם שכבו ביחד על
הכביש, במבואות ירושלים, בהפגנה הגדו־

עשתונותיהם, והחל
כל מטרה נראית?
במפגינים, והעימוח

111 171 הראשון בהפגנה הסוערת היה י
411 שוטר, שנפגע בראשו מאבן
שהושלכה ממירפסת דירה של חרדים ברחוב הו

עמוד 31

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 31 | שקטה מאד ודלת־משתתפים. עקיבא שרון מטעם ד״ש, לטיף דורי ואפריים קורן מטעם מפ״ם, בועז מואב מטעם ר״צ, הסופר עמום קינן, אורי הופרט מטעם הליגה למניעת כפייה דתית,

שקטה מאד ודלת־משתתפים. עקיבא שרון מטעם
ד״ש, לטיף דורי ואפריים קורן מטעם מפ״ם,
בועז מואב מטעם ר״צ, הסופר עמום קינן, אורי
הופרט מטעם הליגה למניעת כפייה דתית, העלו
את זכרו של עטיה, דיברו על מהות המאבק.
״אין לנו מילחמה בדת היהודית,״ הכריז אורי
אבנרי, שדיבר מטעם של״י ,״אנחנו מכבדים
4דתיים כשם שאנחנו מכבדים חילוניים. איש ב*
אמונתו יחיה. אך מילחמה לנו בכפייה הדתית.
כאן, בצומת זה, עובר הגבול בין הכפייה ובין
הדמוקרטיה. ועל הגבול הזה מצווים אנחנו ל הגן!״
המשורר יבי הציע לקרוא לרחוב מעתה
בשם ״רחוב הרצל עטיה״.

1ן|| 1¥ך!1ך | 11; 1111י מידיהם של השוטרים, שניסו ל־הציבו
בצומת הרחובות השומר־
1 *1 1411411/111
שרת. רק שניות ספורות חלפו בין הצבת המחסום לבין סילוקו.

ברגע שאורי אבנרי נתן את האות, אחזו עשרות ידיים זועמות
במחסום המריבה, והשליכו אותו לחצר בית סמור, אותו בית שממנו
נזרקה האבן שפצעה שוטר. גם הפעם לא היו המחסומים צבועים.
הדתיים הסתכלו במחזה מן המירפסות,
לא התערבו.
ואז קרה הדבר ששינה את המצב בן-
רגע. שוטרים הציבו מחסומים בצומת-
המוות .״זהו מחסום בלתי־חוקי !״ הכריז
אבנרי, החל גורר בידיו את המחסום מן
המקום. תוך שניות קפצו עשרות צעירים
אל המחסום, והמיתקן הכבד הונף
באוויר כאילו היה נוצה. הוא נזרק בבוז
אל תוך החצר של בית (דתי) סמוך. אח ריו
עפו מחסומים נוספים.
מאות שוטרים מניפי-אלות הגיחו בריצה.
אך בשנייה האחרונה ממש, לפני שנפתח
הקרב, נתקבלה מאי־שם קריאה
להימנע מאלימות. השוטרים והמפגינים
עמדו זה מול זה, במצב כימעט פארא־דוכסלי:
השוטרים, מגעי הכפייה הדתית,
ניסו לסלק את המפגינים בטענה שהם
״חוסמים את הכביש״ בשבת, ואילו ה־
(המשך בעמוד )34

11לךן 1ך 1ך י יושבים אורי אבנרי ועשרות מפגינים, שהקיפו אותו מיד כאשר
4 4 1 1״ 1ניסו השוטרים לגרור אותו אל הניידת. אבנרי התיישב כאשר

ניסו השוטרים להביאו בכוח אל מפקד־המישטרה, אשר ישב בניידת במרחק מה מהמחסום.
ווחפיס את קהל המפגינים לכיוונים שוניס, וללא
־ן. רק ברגע האחרון הגיעה הפקודה לא להכות
:מנע באופן זמני. מאוחר יותר, הופעלו האלות.
שעד, קלה לאחר מכן זיהו כמה רבנים
חובשי־שטריימלים, שחזרו מבית־הכנסת,
את אבנרי, נכנסו עימו לשיחה ידידותית,
הזמינו אותו לבוא לביתם לוויכוח על
מיצוות השבת. אבנרי נענה, קבע עימם
פגישה.
אולם באותה שעה כבר החלה ההפגנה
האמיתית, שלא היתד, מתוכננת. היא נגרמה
כולה על־ידי המישטרה.
״ ה כגי ש

ח סו ם! ״

^ מה עשרות צעירים ערכו תהלוכה
^ מאולתרת ברחוב, צעקו סיסמות
(״לא! לא! לא ניתן!״) נופפו בשלטים
(״מדינת־חוק ולא מדינת־הפקר לא
נסתגר בגטו עשרות צוותות־הטל-
וויזיה וצלמים צילמו בשקדנות.
לפתע הגיחו מולם מאות שוטרים חוב־שי־קסדות,
הניפו אלות. הרוחות התלהטו.
תוך דקות הפך כל קטע הרחוב רחבו,ידיים
למערבולת של קבוצות מתווכחות,
דוחפות, צועקות, של שוטרים ומפגינים.

צוחקים

לכל המהומה נראו ב׳
תחילה תושבי־השכונה
החרדים. משהתבררה להם עוצמת ההתנגדות,
התארגנו מאוחר יותר להפגנת־ענק,
שבה נטלו חלק כששת אלפים חרדים,

עמוד 32

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 32 | במדינה הטי שטרה חוקרת: (המשך מעמוד )29 להפעיל ״אולימפיאדה״ שתהיה גדולה מזו של אולימפיאדת 1932 בלוס־אנג׳לס. בעוד פחות משבועיים, כשיסתיימו ה־מישחקים, אין ספק

במדינה

הטי שטרה
חוקרת:

(המשך מעמוד )29
להפעיל ״אולימפיאדה״ שתהיה גדולה מזו
של אולימפיאדת 1932 בלוס־אנג׳לס.
בעוד פחות משבועיים, כשיסתיימו ה־מישחקים,
אין ספק שאחד מממדי הצלחתם
יהיה: כמה ספורטאים נשארו בישראל,
וכמה עתידים להשתקע בה בעתיד.
מיקרהו של טל ברודי, שהגיע לישראל
במיסגרת מישחקי המכביד, השמינית שנערכה
ב־ ,1965 היה ללא ספק הישג
; כביר, לא פחות מקביעת שיא עולמי ב־מישחקי
המכביד״
פרשות הכחזבח האחרו&ד.
לסען זיכרה ש7
זהבה סוויזר —
?חקיין :

להקרין או לא להקרין?
בקרב רשות־השידור ובחוגים רחבים י ד
תר עדייו סוער הוויכוח סביב שאלה זו.
האם להקרין בטלוויזיה את הסרט על
< זהבה טוויזר, נערה מחפשת כתובת, שהוכו
בידי ליהי חנוך, למרות (ואולי דווקא)
1משום שזהבה התאבדה — או לא ז

מדווחת שוש אביגל, מכקרת*

ן הטלוויזיה של ״העולם הזה״:
ראיתי את הסרט. ודבר אחד ניקר עיניים:
חדוות־העשייה של זהבה טוויזר
(״דניאלה״ ,בסרט) ,שהגיחה מתוך עולמה
האפור או השחור, אל תוך עולם החלומות
והזוהר, ונראה שהיה לה טוב שם.
אולי לראשונה בחייה.
זהבה טוויזר שיחקה את תפקידה בסרט
בהנאה עצומה, וגם בכישרון. כאילו דווקא
כאן מצאה את עצמה, דווקא כאן מצאה
את הכתובת. היא אהבה לשחק, ועם מעט
טיפוח — אולי יכולה היתד, למצוא לכד
מיסגרת מיקצועית כלשהי. אבל המציאות
היתד, אחרת.
אילו שודר הסרט מייד לאחר שנסתיימה
הפקתו (לפני כשיבעה חודשים) ,ייתכן
שהיה מעלה אותה על נתיב אחר לגמרי
מן המידרון שאליו הידרדרה. זהבה לא
גילתה התלהבות רבה לאפשרדות שהמציאות
הציעה לה. לא חלמה על קאריירה
של עוזרת־בית או ספרית. הלכה לחפש
עבודה במישרות כאלה כמי שכפאו השד.
בקולנוע — מצאה כתובת, אבל זמנית,
ואיבדה אותה שוב, על הכביש. זהבה
טוויזר היתד, סינדרלה ליום אחד — וה-
התפכחדות של הסינדרלות, כנראה קשות
יותר מן החיים בצילה של האם החורגת.
בסרט שבה זהבה ומשחזרת נתיב של
חיפוש וייסורים. שבה אל המוסד הסגור
— אבל אחרת. יפה יותר, זרד״ קצת כוכי
בת־קולנוע, מביטה על הדברים מן הצד
ומגבוה. ד,שיחזור הזה, אף שהיה מבויים
ומאולץ קצת, יכול היה להיות שיעור
מאלף בהכרת עצמה.
ואז נגמר החלום, אבק־הכוכבים התנדף,
והיא נאלצה לשוב אל הסיוט. בסרט
אמרה ש״אין לה תוכן בחיים״ .תקופת ההסרטה
נתנה לה תוכן — וזה שב וניטל
ממנה בבת אחת.
הסרט עצמו — עשוי בהרבה איכפת-
יות, בעדינות, לא נגרר אל הסנסאציה
ואל החיטוט בפרטי ובחד־פעמי. ליהי
חנוך ביקשה להבליט בעיקר את ההיב טים
העקרוניים, החברתיים, אלה שאולי
ניתנים לתיקון. לשם כך האריכה בסצנת
מישרד־הסעד, סצנה שדיברה בעד עצמה.
ועדת נשים ״טובות״ ישבו אל מול נערה־תועה
(מצולמת מגבה) וידעו בדיוק מד,
טוב בשבילה, לאן היא צריכה ללכת, וגם
אמרו לה כך בטון שאינו משתמע לשתי
פנים. הן, המטופחות, המסודרות, המדברות
עברית רהוטה, מחליטות בשבילה,
יודעות בשבילה, שהמיספרה במוסד צופייה
היא פיסגת הקאריירה לנערה שכמותה.
כיום
קשה להתייחס לזה כאל סרט,
לדבר על מיגרעות ומעלות אמנותיות.
אפילו האילוץ שבתמונות המבויימות אינו
מפריע, החיים העניקו להן אותנטיות ש-
הטלוויזיה לא יכולה היתד, לתת. ואולי
היד, זר, המוות.
מוטי קירשנבאום אמר, בהקרנה הפנימית
לעיתונאים, כי בינתיים אין מתכוונים
לשדר את הסרט. מכבדים את רגשות
המישפחה. אולי פעם, בעתיד הרחוק,
כשהסערה תשקוט ואפשר יהיה לצרף
(המשך בעמוד )36

אורית שי ט רי ח
ת אהובתו של פלאטו-שרון?״
שאל סמל-המישטדה שישב בכניסה
למטה מחת תל-אביב של המישטרד,
ביפו. אך לא היה לו ספק בדבר זהותה
של הנערה היפר,פיה והתמידה שפסעה
לעברו, כשהיא מלווה בכתב העולם הזוב
היה זה ביום הראשון האחרון, בשעת
אחר־צהריים לוהטת.
אורית שיטרית בת ה 22-לא יכלה להסתיר
את הרעד שאחז בה .״פשוט, כך
תיארנו לעצמנו את מראה אהובתו של
פלאטו,״ התנצל הסמל, למראה מבטה
ד,נרגז של אורית.
בימים האחרונים הפכה אורית בחורה
מבוקשת מאד. המישטרה חיפשה אחריה
נמרצות במהלך חקירת התלונות נגד ח״כ
שמואל פלאטו-שרון .״הנערה הזאת היא
המפתח לכל תעלומת בחירתו של ח״כ
פלאטו לכנסת,״ תיאר קצין בכיר את
משימת חקירתה של אורית בפני פקודיו.
השוטרים יצאו למצוד אחריה. ביום השבת
האחרון השאירו בדירתה הודעה,
לפיד, עליה להתייצב במטר-,הארצי של ה־מישטרה
׳בירושלים ׳ביום הראשון בשעה
10 בבוקר. אורית לא הופיעה לחקירה זו.
כוח שוטרים הקיף את בית הוריה שב־פתח־תקווה.
אביה הקשיש של אורית,
שיצא לעברם, צעק :״היא איננה! עיזבו
אותה!״ אורית עצמה הסתתרה אותה
שעה באחד החדרים הפנימיים, כשהיא
מציצה בחרדה אל השוטרים.
גם העיתונאים ערכו אחריה מצוד, וכן
אנשים נוספים המעורבים בפרשה, שהתפוצצת
בסוף השבוע שעבר עם מעצרו של
אמנון בן־טובים, החשוד בניסיון לסחוט
כספים מפלאטדשרון בטענה שברשותו
קסטה זבה הקלטת שיחה שנערכה בינו
לבין אורית, ושבה סיפרה לו, לטענתו,
בין השאר, על התעלסויותיה עם פלאטו
ומה שסיפר לה זה על קניית קולות במהל
ך מערבת-הבחירות האחרונה.
מאוחר יותר הסתבר כי לטענות אלה
לא היה כל ביסוס וכי לאורית לא היה כל
קשר ישיר או עקיף עם ניסיון הסחיטה
מפלאטו. אלא שבינתיים מצאה אורית את
עצמה משורבבת בפרשה מסובכת.

אורית עצמה נתקפה פחד למראה הידיעות
הראשונות בעניין בעיתוני יום א.,
רק בעקבות פגישתה עם כתב וצלם
העולם הזה, הסכימה להתייצב במישטרד״

סיפרה אורית
הזה״:

לכתם ״העולם

״הכל התחיל לפני כמד, חודשים. אחרי
שסיימתי שנת שירות־קבע בצד,״ל כסמלת
ראשונה בקרייה בתל-אביב, ניסיתי
להשתלב בעולם הדוגמנות התל־אביבי.
הסתבר שזה די קשה. התפשרתי על ג׳וב
של מזכירה במישרד־האמרגנות צמרת
ברחוב איבן־גבירול בתל-אביב. חשבתי
להיכנס לעולם הזד, בדלת האחורית.
״לפני כשנה פגשתי את שמואל פלאטו־שמן
לראשונה. הוא הציג עצמו לפני
במנדי׳ס, .אני פלאטו!׳ אמר. עלי זה לא
עשה רושם מיוחד. שתינו כוסית אחת,
אולי שתיים, וזהו. רק אחר־כך התחלתי
לשמוע את כל הסיפומם על עושרו, על
הבית שלו בסביון, על אשתו. הוא אימץ
אירועים שונים של המישרד כגון תחרות
מיס אלגנס ודברים דומים, וכך יצא לי
לראות אותו עוד פעמים אחדות. הכרתי
את אשתו, אנט. היא היתד, שופטת בתח רויות
מיס אלגנס, שעזרתי באירגונן.

״מ> שמעגיין
זאתאת! ״
;ף* מקביל פגשתי בחור נוסף,
אמנון בן־טובים, שהציג עצמו
כקרוב־מישפחר, של חברת־הכנסת שולמית
אלוני. התיידדנו. החברה אומנם סיפרו
לי שהוא היד, מבוקש בארצות-הברית על
הפצת דולארים מזוייפים, אבל אני לא
האמנתי. כשהציע לי לעבור לעבוד במיש-
רדו בשדרות או״ם בתל-אביב, במשכורת
של 4,000 לירות לחודש, לא חשבתי פע מיים.
״אחר־כך
הסתבר שאמנון הוא בלון
מנופת. פעם הוא הביא למישרד, שנקרא
משל, מיליונר אחד מגרמניה, .אני צריך
אותך בשביל ד,משם,׳ אמר לי, .אני רו-

צה להוציא מהתרח הזקן הזה חצי־מיליון
לירות.׳ שיחקתי את המישחק שלו. באותו
ערב טילפן התרח ואמר לי, :העיסקות
של אמנון לא מעניינות אותי. מי שמעניין
אותי זאת את.׳
״אני עצמי ממישפחה מאד שמרנית.
עלינו לארץ ממאמקו ב־ .1962 נפגעתי
מעצם ההצעה. למחרת הודעתי לאמנון ש אני
עוזבת את העבודה אצלו, מד,־גם שלא
ראיתי ממנו גרוש במשך חודש.
״חזרתי למישרד צמרת. אמנון הוסיף
לבקר. אפשר להגיד שהיינו ידידים טובים.
פעם הראה לי דולארים מזוייפים,
אבל בסך־הכל הוא היה גבר חביב. אני
לא יודעת בדיוק איך ומה הוא ידע על
יחסי עם פלאטו־שרון, אבל בכל אופן
י־ יחסים כאלה לא היו. דק פגישה מיקמת, כאן או שם, והיכרות שטחית עם
אשתו.
״יום אכד אמנון טילפן אלי, .בואי נעשה
משהו למען המדינה,׳ אמר לי. אחר-
כך הציע שנפרסם כאילו אני הייתי המאהבת
של פלאטו, שכבתי איתו ובין
השאר שמעתי איך הוא קנה קולות לכנסת.
זה היה לפגי כחודשיים. אמרתי
לאמנון שיעזוב אותי במנוחה, .אתה תעשה
משהו למען המדינה ז׳ צחקתי ממנו.

״אילו אכל תי
א ת הדבש!״
^ כל הוא לא הירפה. כשנפגשנו,
> //והוא הידסה להופיע במישרד
צמרת, היה אומר לי- :אני יודע את כל
האמת עליך ועל פלאטו. את מפסידה מזה
שאת לא רוצה ללכת איתי. את מפסידה
הרפה כסף.׳ לא שמתי לב לדבריו.
״עכשיו, פיתאום, הכל התפוצץ. מילא,
אם הייתי אוכלת את הדבש, אבל לאכול
את הזבל מבלי ליהנות בכלל? זה כבר
מוגזם.
״אני יודעת שהוא השמיע לחבדת־הכנ-
סת שולמית אלוני קסטה, שבה נשמעים
אנחות של התעלסות וגם דיבורים על
מכירת קולות. אם יש לו קסטה כזאת,
הוא בוודאי הקליט אותה רק כדי לסחוט,
איזו חברה שלו או עם מישהי אחרת. זה

עמוד 33

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 33 | שהוא מסר את שמי — זד, מעשה־הנוכלות הכי גדול שהיה בארץ בשנה האחרונה. אני רוצה שהמישטרה תשמיע לי את הקסטה, תבדוק אם זה בכלל הקול שלי. אני גם מוכנה להיבדק

שהוא מסר את שמי — זד, מעשה־הנוכלות
הכי גדול שהיה בארץ בשנה האחרונה.
אני רוצה שהמישטרה תשמיע לי את הקסטה,
תבדוק אם זה בכלל הקול שלי. אני
גם מוכנה להיבדק במכונת־האמת, אם כי
לא עכשיו. אני מתרגשת, מפוחדת. פיתאום
כל פיני אנשים מטלפנים אלי, מתייחסים
אלי כאל זונה זולה. זה לא נכון! גם השמועות
כאילו פלאטו הכניס אותי להריון
ומימן אחר־כך הפלה, הן חסחות־שחר. אני
מוכנה לעמוד בבדיקות, שיוכיחו שלא
עברתי הפלה בזמן האחרון. אני מקווה
שכל העסק הזה לא יהרוס לי את הקא-
ריירה דווקא עכשיו, כשהיא עולה על
פסים רציניים״.
עד כאן סיפורה -טל אורית שיטרית.
הצד השני של הסיפור הוא אמנון
בן־טובים (אבן־טוב) עצמו, שנעצר
ביום השישי האחרון באשמת ניסיון־סחי-

טה. הכל החל משיחת־טלפון שנתקבלה
בביתה של חפרת-הכנסת שולמית אלוני
שהגישה, לפני שבועות אחדים, יחד עם
העתונאי ישעיהו בן־פודת, תלונה למיש-
טרה נגד ח״ב פלאטו-שרון בעניין דרכי
בחירתו לכנסת.
מעבר לקו היד, צעיר שהציג את עצמו
בשם אמנון. הוא ביקש להיפגש עם חב-
רת־הכנסת.

״לעשות דעה
לפלא טו! ״
ך* יפרה הברת־,הכנסת שולמית
^ אלוני :״נפגשתי עם הבחור. הוא איננו
קרוב־,משפחה שלי, ופרט לפגישה היחידה
שלי איתו לא היה לי שום קשר איתו.
״שמעתי את הקסטה שהביא. זו היתד,
שיחה בין בחורה, שהוא טען כי שמה
אורית, לבינו. ממה ששמעתי בקסטה מדובר
על עבודה, שהצעירה היתר, אמורה
לבצע עבור האיש הבודד. לי זה נשמע די
משכנע. הפניתי את האיש אל עורך־הדין
אריה מדינסקי, אולם לפגישה איתו הוא
לא הופיע. מכל מקום, כעת, הקסטה: נמצאת
בידי המישטרה. אני אינני רואה
עצמי כחוקרת־מישטרה. חוקרי-המישטרה
הם שיחליטו, בסופו של דבר, מה לעשות
עם הקסטה ומה לעשות עם הצעירה, אורית.״
הקסטה
שנפלה לידי המישטרה, ואשר
הושמעה השבוע באוזני אורית שיטרית,
מכילה — מלבד שיחה בין גבר לנערה
— גם אנחות וקולות של התחככות גופות.
כיצד עלה בידי בן-טובים להקליט קסטה
כזאת, במידה שהיא אכן אותנטית, זוהי
אחת הבעיות שהמישטרה עדיין לא הצליחה
להוציא מפי הגבר הנאה, התמיר,
בן ה־ ,32 ששהה בשנים האחרונות באר־צות־הברית.
תפיסתו
של האיש עצמו היתד. מיבצע
שלא היה מבייש אפילו את קוג׳אק.
שבתאי קלמנובייץ, עוזרו האישי של ח״כ
פלאטדשרון, התלונן במישטרה כי פנה
אליו אדם, שהציג עצמו כיצחק בן־בסט
וטען כי בידי ידידו ״קסטה שעלולה לעשות
רעות לפלאטו..״ הוא הציע עיסקת־חליפין.
לפי אחת הגירסות דרש מיליון
!וחצי לירות ישראליות תמורת הקסטה.
בגירסות נוספות דובר במיליון, או ב־
750,000 לירות.
קלמנוביץ חשש כי מדובר בניסיון להפיל
את מעבידו בפח. על-פי עצתו, שלה
היה שותף גם ג׳ק בן־אודיס, דוברו של
פלאטו, הוחלט להתלונן במישטרה.

אי ש-המי שטדה
ה ת חז ה כמזכיר

אורית כמטה המישטרה
רעד בכל הגוף

ך* יום הרגיעי שעבר הוגשה התלונה
4במישטרה. פקד יצחק תלי׳ו, ראש מחלק
בילוש נושאי במטה מחוז תל-אביב, הורה
לקלמנוביץ לקבוע פגישה ביזם השישי
האחרון בשעה 2בצהריים, במישרדו של
פלאטו בבניין אל־על בתל-אביב.
לפני אותה פגישה הספיק בן־טובים
לשוחח עם כתב העולס הזה, יגאל

ח״כ פלאטו ואשתו
מה היה טיב היחסיסו
לביב .״בידי נמצאת קסטה שבה מספרת
אורית שיטרית על יחסיה האינטימיים עם
פלאטו, וכן על מה שאמר לה בקשר לקניית
קולות במערכת הבחירות שלו לכנסת,״
אמר .״הצלחתי לדובב את אורית בשיחה
טלפונית, והיא סיפרה לי הכל.״ הוא הבטיח
להמציא את סרטיו־,הקלטה למערכת
העולם הזה, אולם בינתיים נעצר.
ביום הפגישה הקדים לבוא למישרדי
אל־על, הגיע !בשעה .12 באולם־הקבלה
זיהה אותו הפירסומאי ניסן גן־מור, העובד
עבור פלאטו, מיהר להזעיק את המפקח
אברהם בר, שהיה אמור להיפגש עם בן-
טובים ולהציג עצמו כ״איש של פלאטו.״
המפקח בר ביקש לקבל את הקסטה.
השניים נסעו לדירתו של בן-טובים, לבצע
את עיסקת־החליפין. אולם כשמסר בן-
טובים את הקסטה המרשיעה הזדהה לפניו
בר, ועצר אותו באשמת נסיודסחיטה.
מי שנפגש עם בן־טובים קודם למעצרו
היה עורך יהדין אריה מרינסקי, פרקליטם
של אלוני ובן־פורת .״המתמחה שלי ואני
נפגשנו עם בן־טובים אצל שולמית אלוני,
במישרדד״״ סיפר מרינסקי .״בידי בן-
טובים לא היתד, הקסטה, וקבענו פגישה
נוספת: .באותה הזדמנות הוא סיפר לי
שיש כתב של מעריב בשם שלמה, הלוחץ
אותו לקיר כדי שיעביר לידיו את סרט-
ההקלטה.
״התקשרתי עם עורך מעריב, שלום רוזנפלד,
ושאלתי על הכתב. הוא אמר שאין
אצלם איש כזה. אז התערער האמון שלי
בבן־טובים. גם לפגישה נוספת, שנקבעה
בימישרדי! ,ושבה היד, אטור להציג לפני
את ההקלטה, הוא לא הופיע.״

״לשכגע
א ת אורי ת׳,
י• ירפה שונה הציג בן־טובים לפני
^ פרקליטו, עורך־הדין צבי לידסקי,
שנפגש איתו בתחילת השבוע, אחרי שנעצר
למשך עשרה ימים.
״בפני טען האיש, שההקלטה לא היתד,
של אורית. כל סיפורו נשמע מוזר מעט,״
סיפר עורד־הדץ לידסקי .״׳מדבריו הבנתי
שהוא ערך הקלטה שלו ושל בחורה אח רת
ובד, שיתה על אורית, יחסיה עם פלא-

טו ודיבורים על סחר־מכר בקולות
בוחרים.
״כך, לדבריו, קיווה לשכנע את אורית
לגלות את קלפיה. הוא אמר לי שנפגש עם
אורית ושמע ממנה סיפור מדהים על ח״כ
פלאטו־שתן. בסך־הכל, לטענתו, רצה
לעשות משהו כדי לחשוף את דרכי בחירתו
של פלאטו.״

״ני ס ה לחשוף
קנוניי ה ״
ך*ן יום השני בבוקר, השבוע, נערכה
פגישה בין אורית לבין אמנון במטה ה־מישטרה
ביפו. במהלך אותר, פגישה הוש ווה
קולה של אורית עם קול הבחורה
בסרט־ההקלטה.
הבדיקה המעבדתית של הקול המוקלט
עם קולה של אורית שיטרית הוכיחה כי
אין כל התאמה בין הקולות. קול הבחורה
שהוקלט על הקסטה לא הקד, קולה של
אורית. החקירה העלתה גם שמלבד היכרות
שטחית, לא היו כל קשרים שהם בין
אורית שיטרית לח״כ פלאטדשרון.
עורך־הדין לידסקי מתכוון להגיש ערר
על מעצרו של אמנון בן־טובים .״הבנאדם
הזה פשוט ניסה לחשוף קנוניה,״ טוען
הפרקליט הנמרץ.
אחת האפשרויות, שהועלתה אף על-ידי
חוקרי־המישטרה, היא שהצעירה האלמונית
שקולה הוקלט ע״י אמנון בן־טובים
סיפרה בקסטה על פגישותיו־ ,עם
פלאטו כדי לזכות ביוקרה בין חוג מכריזה.
התלהבותה מן האיש, מעושרו וכד
פירסוטו, קרצו לה והיא פיברקה את
פגישותיה עיסו עד כדי יצירת הרושם
שהיא אכן ידידתו הקרובה. את העובדות
האלה ייתכן שניצל אמנון בן־טובים, ב־הקליטו
׳אחת משיחותיו עיסה.
אורית שיטרית עצמה נפגעת מעצם החשד
שניסו ׳להדביק בה כאילו היה לה
משהו עם פלאטו־שרון. הוא בכלל לא
חתיך,״ קבעה .״יש כל כך הרבה חתיכים
צעירים רווקים ועשירים, אז למה הייתי
צריכה להתעסק דווקא איתו?!״

מאיר דורון ושלמה סונר

עמוד 34

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 34 | ״וולוו״ כמככיה בטקס חגיגי העניקו מר יעקב שחר, מנהל חב׳ מאיר בע״מ יבואני ״וולוו״ בישראל ומר שמעון דנאי מנב״ל אוויס בישראל — 15 מכוניות ״וולוו״ 244 לרשות מטה

״וולוו״ כמככיה

בטקס חגיגי העניקו מר יעקב שחר, מנהל חב׳ מאיר בע״מ יבואני
״וולוו״ בישראל ומר שמעון דנאי מנב״ל אוויס בישראל — 15
מכוניות ״וולוו״ 244 לרשות מטה המכביה. מכוניות אלה המוענקות
זו הפעם הראשונה בישראל למטרות ספורטיביות, יעזרו ללא
ספק למטה המכביה בארגון המשחקים. בתמונה: מר שמעון דנאי
מנכ״ל ״אוויס״ מוסר את מפתחות המכונית למר חיים ויין, יו״ר
הועדה המארגנת של המכביה ה־ . 10 לידו — מר יעקב שחר, מנהל
חב׳ מאיר — יבואני ״וולוו״ ומנהל התחבורה של המכביה.

^ן הקרב על המחסום 1 0
(המשך מעמוד )31
מפגינים, שמטרתם היתר. למנוע את חסימת
הכביש בשבת, מילאו אותו כימעט
בולו. בקושי נשאר מסלול צר למעבר
המכוניות הבודדות שעברו.
לפתע פשטה השמועה: הכביש נחסם !
אמנם הורד המחסום בצומת עצמו, אך
המכוניות דיווחו כי המישטרה סגרה את
הכביש בשני קצותיו: ליד מיפעל קוקה־קולה
בצומת כביש־גהה ובצומת כביש
פתח־תקווה.
כמה מבני־המקום התניעו את מכוניתם,
ביקשו את אבנרי להצטרף אליהם, דהרו
לעבר כביש־גהה. שם אכן היה מוצב מח סום.
השוטרים שם ניסו לעצור את המכונית,
למנוע ממנה לחזור אל ההפגנה
ולדווח לה על המצב. אולם המכונית הסתלקה
בדהרה בנסיעה־לאחור. ג׳יפ-ימיש-
טרה הגיח אחריה, ניסה לחסום את דרכה,
אך המכונית חזרה לצומת-ההפגנה.
שם כבר המתינו לד. שוטרים, שהוזעקו
באלחוט. שוטר תפס את אבנרי בזרוע,
הודיע :״הקצין רוצה לדבר איתך. אני
אקח אותך אליו.״
״אתה יכול רק לעצור אותי! אם לא,
אשאר כאן,״ פסק אבנרי .״אם הקצין
רוצה לדבר איתי, שיבוא הנה !״
״אני לא עוצר אותך, אבל אתה צריך
לבוא אל הקצין,״ גימגם השוטר. הוא
ושני חבריו תפסו את אבנרי, ניסו לגררו.
אבנרי התיישב על הכביש. בן־רגע ישבו
סביבו עשרות צעירים. השוטרים קיבלו
פקודה להרפות מאבנרי.
המתיחות גברה שוב. ברחוב כבר הם־
תודדו אלפים — מפגינים ושוטרים. ואז
נשמע ברמקול של מכונית־המישטרה הוי
דעה: המישטרה מודיעה כי כל המחסומים
הוסרו והכביש נפתח לתנועה. המפגינים
נתבקשו להתפזר.
אחדים מן המפגינים החלו נעים הביתה,
שמחים בניצחונם. ואז נתברר שהיתה
זאת הודעת־שקר — תחבולה של לוחמה
פסיכולוגית, שלא הוסיפה כבוד ואמון
למישטחה. כי בשני קצות הרחוב נשארו
המחסומים, וניתן לעבוד במכונית רק
למי שהוכיח שהוא מבני המקיום. המיש־טרה
המשיכה להפעיל את הקנונייה של
ראש־העיר.

^ פני כשנה היתה שימחה גדולה
/במושב דווחה, ליד צומת קריית־גת
בדרום.
אחיו הצעיר -של גידעון דויד, האיש
החזק במישפחת דויד, אתת משתי החמולות
השולטות במושב, ערך חתונה.
כמה שעות לפני החתונה התכנסה המולת
דויד למועצת־מילחמה, לדון כיצד
׳לשמור על הבתים והרכוש בשעה שיחגגו
הפל בחתונה. החשש לא היה מפני חבלנים,
אלא מפני בני המולת רחמים היריבה.
הוחלט להשאיר את כיל האורות
בבתים דלוקים, ובכל בית להשאיר כמה
ילדים, שיישבו על המרפסת וישחקו.
לפתע ראו החוגגים תמרות־אש עולות
מביתו של אליהו דויד. הכול מיהרו לשם
ונדהמו לראות את הבית עולה בלהבות.
מתוך הבית הסגור כולו נשמעו צעקות-
אימה. לפתע נפרץ חלון, וג~ר בוער טיפס
החוצה ורץ כלפיד חי, כשהוא מנסה
לכבות את האש. כאשר הגיעו למקום מנד
בי-האש והמיישטרה, היה הגבר מת !והבית
אכול־אש. ההרוג זוהה כנתן רחמים, בן
,21 בן־דודו של מנהיג חסולת רחמים,
ששמו שימעון יצחק, וכינויו בפי כל ״זכו״.
חקירה של המישטרה מתחנת קריית־גת
העלתה כי המצית חדר פנימה עם
מיכל מלא בנזין, ושפכו בכל הבית. הוא
לא שם לב כי במטבח דלקו נרות לקי-
דוש השבת. אש הנרות הדליקה בבת אחת,
ובלי שהיה מוכן לכך, את הבנזין ששפך,
והוא נלכד באש.
בני חמולת דויד טענו כי המצית
לא פעל לבדו. הם הצביעו על כך
שחדר פנימה דרך חלון גבוה, ללא סולם

מכו ת לד תיי ם
ול חילוניי ם
ן* שקט שרר ברחוב רק שעה קלה.
( 1״בשעה 11 בלילה בערך, קרה דבר
מדהים,״ סיפר למחרת היום אודי שמוא־לי,
תלמיד ( )17 הגר ברחוב שרת .״אלפי
דתיים התאספו ברחוב השומר. אני לא
מבין מאיפה לקחו את כולם, אבל אין
ספק שהם מאורגנים בצורה יוצאת מהכלל.
הם התחילו לצעוד ולהתאסף בצומת,
אבל אז כבר נשבר למישטרה מכל המצב,
והתחילו המכות. השוטרים התחילו לפנות
בכוח את הדתיים הביתה, והחטיפו
להם מכות־רצח באלות שלהם.״
חלקם של שרידי המפגינים החילוניים,
מתושבי גבעת־שימואל, שרחוב השומר
מקצר את הדרך לשכונתם, לא שפר עליהם
יותר .״אחרי שהצליחו לסלק את הדתיים,״
מתאר אורי שמואלי ,״התחילו
השוטרים להכות את החבר׳ה מגיבעת־שמואל.
הסיבה הרשמית שלהם היתד, שהמפגינים
עמדו על הכביש, שהיד, במילא
חסום. היו שם מכות איומות, והשוטרים
עצרו שלושה אנשים שחטפו מכות.״
המהומה נמשכה גם ביום השבת, אבל
הפעם הרחק מעדשוית־הטלוויזיה, שגרמו
לריסון המישטרה .״בשעה שבע בערב,״
מספר אורי ,״שוב ירדו אלפי דתיים
לרחוב השומר. הם היו מאורגנים להפליא,
התקדמו לאורך הרחוב בשירה אדירה
וחסמו את הכביש. פה ושם היו כמה
תקריות, שבהן התחילו חילוניים, שהוד
רגזו על חסימת הרחוב, אבל הפעם לא
פינתה המישטרה את הדתיים מהרחוב.
״בדיוק כשיצאה השבת, בדייקנות של
שעון שווייצי, התפזרו הדתיים. זמן קצר
לפני יציאת השבת כבר נתנו לכלי־רכב
לעבור ברחוב עקיבא, שהוא דווקא סגור
באופן חוקי, אבל את רחוב השומר הם
התעקשו לחסום עד הרגע האחרון.״

משה מאור !

ראש־חמודה זנידעוך דויד
הפועל המיזרחי —
או מיתקן דומה, כשהוא נושא מיכל מלא
בנזין, ומכאן שמישהו עזר לו להיכנס
פנימה והושיט •לו את המיכל המלא. הם
דרשו בדיקה מעבדתית לאיתור טביעות־אצבעות
של שותפי המצית, וחקירה מקיפה
של בני חמולת רחמים.
מישטרת קריית־גת הזמינה מעבדה ניידת,
אולם ההזמנה בוטלה זמן קצר לאחר
מכן, על־ידי המטה הארצי של המישטרה
בירושלים.
איש ושתי נשים
^ רשת הכית שהוצת היא חוליית ה״—
שיא במאבק החמולות במושב רווחה,
שבו נוקטים שני הצדדים בכל צעד אלים
כדי להילחם אחד בשני. אולם הטענה העיקרית
בפי חמולת דויד היא כי הפיקוד
הגבוה של המישטרה מסייע לחמולת רחמים
ומנהיגה, זכו, במאבק הפנימי. טענות
אלה מאושרות פלי היסוס עיל־ידי זכו,
המרבה לספר כיצד הוא פונה בכל פעם
לצמרת המישטרה לקבלת סיוע.
הסיבה לכך שאין חמולת זכו גוברת על
יריבתה, למרות העזרה שהיא מקבלת,
היא שמאחרי המולת דויד ניצבת תנועת
הפועל־המיזרחי, אשר לה משתייך המושב׳
יועד כה המ״לחמה בין הפועל־המיז־ירחי
לצמרת המישטרה הסתיימה בתיקו.
עתה מצפים במושב לכך שממשלת הלי-
כוד—מפד״ל, שבה מכהן מנהיג המפד״ל
כשריהמישטרה, תביא לניט רול המישטרה

עמוד 35

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 35 | ה מ שך ה סיד רהעלהמתרחשב מי ש טר ה מ חוווינ אתהננשים? מפלגתו של ש ריה םשטרה החד ש י, אחת ־ חמולה ״ מוינה על וצמרת המישטדה מנינה על החמולה היריבה - במאבק הקטלני

ה מ שך ה סיד רהעלהמתרחשב מי ש טר ה

מ חוווינ
אתהננשים?

מפלגתו של ש ריה םשטרה החד ש
י, אחת ־
חמולה
״ מוינה על

וצמרת המישטדה מנינה על

החמולה היריבה -
במאבק הקטלני שבו הופעלו ר על
אלימות והצתה
ולניצחון זזספד״׳ל. מקווים כי יפעילו1לחץ
מתאים ישל המפד״ל לקיום חקירה אובייק טיבית.
מושב
דווחה נוסד בשנת 1953 על־ידי
״וצאי כורדיסתאן מחבלים שיונים. חילק מן
הכורדים באו ממיבטחים, מן החמולה של
אהרון יונה, ששלט במיבטחים, יעיד שהם־
תכסך שם וחמולתו עזבה. הלקה התיישב
במושב אשבול (העולם הזה ! )2079 וחלקה

ראש־ חמולה זכו רחמים
— י נגד הנזפכ״ל

עבר לרווחה. אבי חמולת אהרון יונה, ש עברה
לרווחה, היד. יעקב רחמים, אביו
של זכו. אסתר, אישתו של יעקב רחמים
ואשתו הראשונה של אהרון יונה, הן
אתיות.
אגב, אהרון יונה נשא כעבור כמה שנים
אשה שניה, רחל, וחי עם השתיים במו־

שב__אשבול.
אהרון יונה הוא שותף והבר־ של שליטי׳
הדרום, אהרון אוזן, מחליפו באירגוך
הקניות סעיד אהל, וראש המועצה המקומית
מרחבים, חביב שרבף. כחבריו ניסה
גם הוא להתיידד עם מי שהפך לימים
מפכ״ל המישטרה, חיים תביורי. תבורי בי

לא אחת בביתו שיל אהרון יונה, ויש
להניח כי הכיר את אסתר ורחל.
הריב במושב החל בשנת ,1956 כשבן
למישפחת דויד נפגע על־ידי בן למישפחת
רחמים.

״בגיגוד
ל הו ר או ת ״

נים רכות שלטה מישפחת רחמים
במושב, ודיכאה בכל כוחה את מישפ־פחת
דויד. כאשר החליטו גידעון דויד ובו־דודו,
עמרם, להקים עדר־כבשים, לא מצא
הכית השרון? של מישפחת דויד
הדבר חן בעיני זכו, שיש לו עדר של 500
הלפיד החי מת
ראש, היחידי במושב. כמה שבועות אחרי
שגירעון ועמרם קניו 150 ראש כבשים, פיהמישפט
לא חודש. התובע, שחזר בו נה פועלת. הם טוענים כי כל בני חמולת
זר מישהו חיטה מורעלת לכבשים, שמתו
בהמוניהן. חקירת מישטרת הריית־גת הת מן התביעה, הוא אותו תובע המופיע בתיק רחמים, פרט לאחד, לא שירתו.בצבא ולא
נהלה בעצלתיים, עד שהביאו להם עד, המוות של קרובו של סעיד אהל עיל־ידי במילואים, בעוד בני חמולת דויד משר׳שראה׳
׳שניים מחמוילת זכו שופכים את אחיו של אהרון, אוזן, שתואר בכתבה קו תים בצבא ובמילואים.
הרעל. השניים הם רחמים הרצל ושימעון דמת (העולם הזה .)2077
העדות הטובה ביותר למעורבותה של
דני. הם נעצרו והועמדו לדין. קשה להסכאשר
ראו בני הצזולת דויד כי המערכת המיישטרה בפרשת המושב מצוייר. בדברי
ביר מה קרה בדיוק, ולכן כדאי להביא המישטרתית עובדת נגדם, החילו להתאר זכו עצמו. הוא מספר כי לפני שנה
כלשונו את המיכיתב •שנשלח לפרקליט של גן, והצליחו להניע חלק מבני המולת רח הרעילו לו יותר מ־ 160 כבשים, והוא
מישפחת דויד ממישרד־המישפטים. המינד מים לעבור אליהם. בהפיכת־חצר השתל הלך לתבורי ודרש חקירה. תבורי טילפן
תב חתום בידי יונה בילטמן, המישנה ל־ טו על הוועד והמושב. עזרה לכך העוב בנוכחותו ליהב, מפקד המרחב, ואמר לו
פרקליט־המדינה, מ ,13.10.74-וזו לשונו: דה שאמו של גידעון דויד שמעה מאמו שהוא לא יגיד ליו שלום ולא יראה בו
״הנדון: ית. פ ,330/73 .מדינת־ישראל של אהרון יונה כי בנה סיפר לה שהוא חבר עד שימצא מי הרעיל את הכבשים
׳נגד רחמים הרצל ושימעון דני, ממושב ביקש מהמישטרה לסגור את התיק של של זכו. אחרי חודש היה תבורי בביתו
רווחה.
מרעילי־הכבשים. מישפחת דויד לא הס של סעיד אהל, ויהב בא ואמר לתבורי
״בהמשך למיכתבי בנדון מיום ,10.7.74 תפקה בסיפורי אמהות ושילחה אחד מידי כי הוא יכול ישוב להיות חבר שלו ולומר
הריני להודיעך שבירורנו העלה כי אכן דיה, אליהו חנוכה, אל אהרון יונה, וזה לו שלום, שכן מצא מי הרעיל את הכבנהג
התובע שלא כשורה, כאשר גרם לזי השוויץ לפניו כי הלך לאנשי המישטרה שים, וזה קיבוץ משאבי-ישדה, שפיזר רעל
כויים של הנאשמים בתיק זה.
נגד עכברים. תפורי ביקש מסעיד כי יסוביקש
לסגור את התיק.
פר לזנו את הדבר, וכי זכו יוכל לתבוע
״מהסברו של ראש לישכת־החקירות ב־
__ רעל הרבה כסף מן הקיבוץ, וכי כדאי להיות
מישטרת ישראל—הנגב, נובע כי בניגוד
ישותף שליו. תבורי הציע לזפו לפנות ל-
להוראות שקיבל הודיע התובע לבית־מול
יעל מישטרת קריית־גת היודעת על העניין.
המישפט ביום , 10.2.74 כי הוא חוזר בו
הוא פנה למישטרה, ומפקד המיישטרה
מן האישום, וכתב־האישום בוטל. מאחר
אז שהשתלטו בני חמולת דויד על השיב כי אינו יודע ידבר, ואם תבורי ויהב
והסגירה היתה, כאמור, בניגוד להוראות,
* ) הוועד, הם החילו לרדוף את זכו וח־ יודעים מי הרעיל — שיעצרו איותו.
נצטווה התובע לחדש את בתב־האישום,
זכו סיפר כי נסע מייד לתביורי במיש-
אולם בישיבת בית־המישפט מיום 2.6.74 מולתו, ותלונות במישטרה על הרעלות
טען סניגורם של הנאשמים כי הנאשמים הדדיות זרמיו מדי שבוע בשבוע. בכל ה רדו בירושלים, וסיפר לו על השיחה עם
תלונות צפים מדי פעם שמותיהם של קצי־ מפקד מישטרת קריית־גת. היה זה באוק כפרו
באשמה בכתב בטרם בוטל נתב-
טובר אשתקד.
האישום, שכן בא־כוחם שלח לבית־המיש* ני־מישטרה בכירים.
בך למשל, מספרים בגי דויד, כי פנו
פט מיכתב שבו הודיע על כפירת הנאשזכו
סיפר עוד כי אחרי שאיבד את הרוב
מים באישום. בית־הימישפט קיבל טענה זו אל חבורי במיכתב, אחרי הצתת הבית, במושב, הילך אהרון יוניה אל סעיד אהל
של הסניגור, וקבע כי משחזר בו התובע ואחרי שרועה של חמולת־דויד הוכה וקציני־מישטרה ודיבר עימם כמה פעמים,
מן האישום במסיבות האמורות, חלה הסי קשות על-ידי חמוילת זכו ואושפז בבית־ והם אמריו שלא יתנו לגעת ־ מכו. לדברי
פא של סעיף 84 לסדר־הדין הפלילי, ויש חולים, הובטח למתלוננים כי יוקם צוות זכו רודף אותו הוועד מאז. הוא סנה
לזכות את הנאשמים.
לבדיקת ימה שקורה במושב.
כמה פעמים לקציני־מישטרה בכירים, אך
״מאחר שלצערנו חלף בינתיים המועד
בני חמיולת דויד מתלוננים כי הקליטו אין הם יכולים לעלוות כלום נגד הפועל-
להגשת עירעור על החלטתו זו של בית -בטלפון איומים שיל זכו עליהם, מסרו את המיזרחי.
המישפט, שלחתי את החומר אל פרקליט ההקלטה למישטרת קריית־גית וכלום לא
יגאל לביב י
מחוז הדרום, על־מנת שישקול בקשה לה נעשה. הם הודיעו למישטרה כי זכו וחמו-
(כתבה חמישית גסידרה)
לתו מחזיקים רכוש גנוב, והמישטרה איארכת
המועד להגשת העירעור.״

עמוד 36

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 36 | במד־ינה (המשך מעמוד )32 דיון בהיבטים החדשים שנתווספו, תגיע שעתו של הסרט הרגיש. חבל. אילי, אם יקרינו אותו מהר, יזוז משהו, והנושא יהיה פחות אקטואלי. זהו

במד־ינה

(המשך מעמוד )32
דיון בהיבטים החדשים שנתווספו, תגיע
שעתו של הסרט הרגיש.
חבל. אילי, אם יקרינו אותו מהר, יזוז
משהו, והנושא יהיה פחות אקטואלי.
זהו שירות־המעט שיכולה החברה לתת
לזהבה טוויזר ז״ל.

נסיעה אד ו7נ?ו 1ת

עדותו שד תארס
האחרון שראה את
זהכה טוויזר 367י מותה
האיש האחרון ׳שראה, ככל הנראה, את
זהבה טוויזר לפני שהטילה את עצמה
מתחת לגלגלי הספוגית שורטה אותה
למוות, כגירסת המישטרה, היה ככל הנראה
יאשה כ״ץ, לשעבר אמרגן וכיום
מרפא ליקויי דיבור וקול.
ביום החמישי לפני שבועיים, בסביבות
השעה שמונה בערב, יצא יאשה בדרכו
מפתח־תיקווה לתל־אביב .״ניגשתי לתה־נת־המונ״ות
של קו ,51״ הוא מספר .״היה
שם תור גדול של אנשים. ניצבתי בתור,

עד כ ״ץ
זהבה היתה תוקפנית
ותוך כדי כך הבחנתי בבחורה קצוצת־שיער
ודקת־גו שעמדה נשענת על עמודי
החשמל שליד התחנה.
״היא משסה את תשוימת־ליבי משום
שעמדה ׳מהורהרת׳ !ולמרות שהגיע תורה
להיכנס לא נכנסה למונית. ירק כשהגיעה
המונית השנייה, שאליה נכנסתי אני, התעוררה
הנערה. רציתי להיכנס ׳ולשבת ליד
הנהג, אבל היא דחפה אותי באגרסיביות
והתיישבה ליד הנהג.
״לא אמרתי לה דבר,״ ממשיך יאשה
כץ ומספר .״ישבתי ׳מאחוריה, והבטתי
בה. היא היתה לבושה בגופיית־טריקו, וכל
הזמן מוללה בידיה סיגריות בתנועות עצבניות.
כשהגענו לקירבת צומת גהה היא
החלה ׳מתנהגת באגרסיביות. תבעה מהנהג
שיעצור. כשנעצר נזפה סו, ודרישה שיסיע
,אותה עוד כמה מטרים. היא הסכיימד. לרדת
רק כשנעצר בצומת עצמה. ראיתי אותה
הולכת בכביש גהה לכיוון רעננה. בלילה,
כששמעתי על התאבדותה של זהבה, לא
קישרתי בינה לבין הנערה שבמונית. דק
כמה ימים אחר־כך, כשנטלתי את גליון
העולם הזה לידי, כשתמונתה של זהבה
מתנוססת בשערו, לא הייה לי עוד ספק.
זאת היתר. הנערה. הייתי, קרוב לוודאי
האדם האתית שראה אותה בחיים, מלבד
הנהג שדרס אותה — אבל הוא הרי׳לא
ראה אותה.״
עדותו של כץ מוסיפה סיימן־׳שאלה נוסף
לתעלומת מותה של זהבה טוויזר. אם
אכן ביקשה להתאבד באותו לילה בקפיצה
פתחת לגלגלי מכונית׳ מדוע לא עשתה
זאת בפתח-יתיקווה׳ מקום מגוריה, אלא
נסעה לצומת מרוחק כדי לחפש בו אח
מותה?

2מסיבות המיתיות החזירו את המדינה
פ שעים

•הודה וג׳וד״ט

אשת הגאשם ם חמיפת
ילד מאשקלון מספרת
עד חייה עמו
״איך אפשר להגיד עלי שאני המוח
המתכנן מאחרי. החטיפה?״ מתרעמת
ג׳ולייס אביטל .״איך בכלל אפשר להגיד
עלי שאני טיפוס מסוכן? כל באר־שבע
צחקה כששמעה שאני קשורה, כביכול,
לחטיפה של יששכר אזרזר.״
ג׳ולייט אביטל 26 נקלעה לפרשת החטיפה
המישפחתית באשקלון מבלי ש היה
לה, לטענתה, בל קשר למיקרה .״ה-
מישפחה של הילד שנחטף,״ טוענת הצ עירה
היפה ,״סיפרה עלי כל מיני דברים,
כאילו אני הייתי המוח המתכנן שמאחרי
החטיפה. זה שקר מוחלט!״
שיגעוו־גדלדת .״אני נשואה ליהודה
כבר שבע שנים, ועדיין קשה לי לעכל
שהוא הסתבך בפשע כל-כך חמור כפו
חטיפה,״ אומרת גץ לייט, העובדת מזה
תשע שנים בנציבות שירות־המדינה.
״הוא כל־כך אוהב את הילד שלנו בועז,
בן השש, שאני לא מסוגלת להבין למה.
בחר לבצע דווקא חטיפת ילד כדי להשיג
הכל כדי שלילד לא יקרה שום דבר רע.״
ייהודה אביטל יעמוד למישפט כחשוד
בחטיפה. בינתיים, כבר נושא בניו בעונש.
״בועז ראה את התמונות בכל העיתונים,״
סיפרה ג׳׳ולייט ,״וכל הילדים צועקים ליו:
,אביך חטף ילד, אביך חוטף!׳ הוא כבר
זקוק לייעוץ פסיכולוגי, וגם המצב האישי
שלי קשה מאד.
״החיים שלי עם יהודה לא היו כל־כך
טובים. לפעמים הוא היה בעל נהדר ודו אג,
אבל מייד אחרי זה היה הגלגל מתהפך,
והוא יהיה מתחיל לעשות שטויות,
היה מקלקל ברגע אחד את מה שניבנה
בינינו במשך חודשים. היה לו איזה מין
שיגעון־גדלות לא־מוסבר, והדבר בא לידי
ביטוי בעיקר שנים אחדות אחרי שנישא נו.
הוא הסתבך בחובות כספיים מכל מיני
סיבות, ולפני שנתיים נכנס לכלא למשך
שנה, בגלל מעילה בחברת אבן וסיד שבה
עבד.
״השיגעון העיקרי של יהודה היה מכוניות.
הוא מטורף לנהיגה, וכולם מכירים
אותו כאחד שטם על הכבישים. הוא היה
שוכר מכוניות כל שני וחמישי, בכל מיני
מקומות בארץ, ואולי באמת בגלל זה היה
צריך כסף — כדי להחזיר את החובות
שליו אצל כל חברות־ההשכרה, שהכירו
אותו בתור קליינט מצויין.״
״כעדי לא פושע! כאשר נכלא
יהודה אביטל לפני שנתיים, עברה ג׳ ד
לייט לגור אצל הוריה בבאר־שבע .״היה
לי יותר נוח שם, בגלל הילד,״ היא
מספרת ,״ובכלל, היחסים בינינו התערערו
בגלל כל ההסתבכויות שלו. למרות ש ניסיתי
לשקם אותו ולדאוג לו למקומות־עבודה,
הוא לא היה יציב בשום מקום.
אז החלטתי שאנחנו צריכים להיפרד.
״כל הסיפור כאילו הוא לא ראה אותי
מאז שיצא מהכלא, איננו נכון, ובטח לא
נכון שהוא בא פיתאום לבקר אותי לפני
החטיפה, ואז בא לו הרעיון של הפשע.
המישפחה שלו, שטוענים ככה, פשוט לא
יודעים עיל מיה הם מדברים.״
ג׳ולייט נראית משועשעת למישמע הסיפורים
על קשיחותו -של בעלה, יהודה.
״כל מי שמכיר את יהודה,״ היא טוענת,
״יודע שהוא אומנם בחור עם בעיות, אבל
בשום אופן לא היו לו קשרים עם העולם־
התחתון. אני בטוחה שהוא לא היה מממש
את האיומים, שיחתוך לילד החטוף כל
מייני אברים מהגוף. הוא לא הטיפוס בש ביל
דברים באלה. גם במישטרה צחקו מה־פירסומים
האלה. אפילו שחייתי ממנו בנפרד,
אני יודעת שהוא לא היה פושע,
אבל השיגעון שלו למכוניות ולבחורות
הכנים אותו לבוץ. הייתי אצלו במעצר,
ואני יודעת שהוא מתחרט על כל העניין.
הוא שבור לגמרי.״
ג׳ולייט תיאלץ, ככל הנראה, להיפרד
מבעלה שוב לתקופה ארוכה .״אחרי המאסר
הראשון שליו,״ היא מספרת ,״הוא
כבר כימעט הסכים לתת לי גט, אבל
בסוף הוא התחרט. אני נשארתי לבד עם
הילד, כשאני המפרנסת היחידה ׳ואיש לא
דואג לי. עכשיו אני לא יודעת מה יהיה,
אם נתגרש או לא נתגרש.״

נו ס והמיסעדן

יו״ר מיפלגת העבודה, שימעון פרס, משיק כוסיות עם
המיסעדן ציון לוי(במרכז) בחגיגת הבר־מיצווה ההמו־נית
שערך ציון בביתו שבהרצליה. ליד ציון יושבת רעייתו ההרה, אם חמשת ילדיו.

שר־החוץ משה דיין (נושא בידו מתנה) ורעייתו, רחל
ן| 1 1ן ו|)ן 1ן י 11ו| 1
כורם, לוחצים את ידיהם של ציון לוי ורעייתו, שניצבו

בפתח ביתם, לחצו שם במשך שעות ארוכות את ידיהם של 2500 המוזמנים למסיבתס.

*ו ג התיירים האמריקאי שנקלע
1בשבוע שעיבד לגעת מלון גני שולמית
באשקלון, לא יכול יהיה להאמין למראה
עיניו. הם התבוננו בקהל האלפים שהצ טופף
מסביב לשולחנות עמוסים לעייפה
במגשי מאכלים מהבילים ובבקבוקי וויסקי
ומשקאות חריפים מתוצרודחיוץ .״איזה
חג לאומי היום?״ שאלו. כשנאמר להם
כי המדובר בחגיגת חתונה, לא יכלו
להסתיר את התפעלותם :״האם כל החתונות
בישראל נערכות בצורה זו?״ שאלו.
אילו הייה הקבלן והמלונאי בצלאל מזרחי
שומע שאלה זו, ייתכן והיה נעלב.

כי מה שהוא רצה לערוך זאת התונה
שכמוה לא נערכה מעולם ביושדאל, שתא-
פיל יעל כל חתונות-הפאר שנערכו בעבר
ושגם כעתיד יצטרכו לעמול הרבה כדי
להשתוות אלוה. הוא לא הסך במאמצים
וממון על מנת להפוך את חגיגת נישיואי
בנו בסורו, אלי מזרחי, לחתונה שכזאת.
*׳במשך שלושה יימים ניצח בצלאל מזרחי
עצמו על ההכנות לחאפלה הגדולה. הוא
הכין מקום ל 4000-אורחים ליד שולחנות
ערוכים מסביב לבריכה שבגינת ׳מלונו.
הוא הזמין 15 אלף פרחים, שחלקם נשזרו
לזרים שצפו במי הבריפה, כדי לקשט

עמוד 37

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 37 | 11 יקה לחתן אלי מזרחי, סטודנט־הימשפטים, בנו של הקבלן בצלאל מיזרחי, זוכה בנשיקה מפי כלתו לפני צאתם אל החופה. חתונתם היוותה עילה לעריכת אחת ממסיבות־החתונה היקרות

11 יקה לחתן

אלי מזרחי, סטודנט־הימשפטים, בנו של הקבלן בצלאל
מיזרחי, זוכה בנשיקה מפי כלתו לפני צאתם אל החופה.
חתונתם היוותה עילה לעריכת אחת ממסיבות־החתונה היקרות ביותר שנערכו אי־פעם
במדינה. לאירוח ולכיבוד ל־ 3000 האורחים במסיבה הוצא סכום של כרבע־מיליון ל״י.
את המישיטח. במו ידיו פיקח על הטבחים
שעמלו במשך שלושה ימים כדי להכין
את המטעמים שיוגשו לאורחים.
׳ואומנם, כאשר עלו כשלושת אלפי אור חים
לרגל למלונו ישל מזרחי באשקלון,
נכונה להם ׳סעדדת־ימלבים שאפילו הזוללים
׳שבהם לא יכלו לכלותה. התפריט פלל
לא יפחות מתריסר מנות שונות, מתרנגולות
צלויות מטולאות ועד למעדני בשר
נוסח סין, כשפל זה טובל במשקאות חריפים
ללא הגבלה. ורק כאשר הסתיימה
הסעודה הדשנה הזו החלו לצלות סטייקים
על הגדילים.
מצעד האורחים והאמנים שהתנדבו ל הופיע
חינם בפגי קהל האורחים היה
מרשים לא פחות מהתפריט. אנשי-עסקים
עתידי מטון התערבו בבני השכונות. קצינים
בכירים ישל צה״ל עלזו בחברת בדרנים•
לא נפקד גם ׳מקומם •סל קציני־מיש־טרה
בעבר ובהווה. בקיצור, כל הצמרת
החברתית והשילטונית כמעט נטלה חלק
!באירוע. אלא שהייתה זו עדיין הצמרת
של המישטר הקודם. צמרת המישטר הח דש
עוד איננה שייכת למימסד החוגג.
יבין כל אלה בלט הח״כ החדש סמי
פלאטדשרון. שטרח והביא עמו במתנה
כאלף עותקים של הביוגראפיה שליו. ל אלה
שתמהו מה יעשה הזוג הצעיר באלף
כרכים, פתר פלאטו עצמו את התעלומה:
הוא חילק את הספרים כשי לאודחי הח־תונה׳
בצירוף חתימתו האישית.

בהרצליה עם אשתו וחמשת ילדיו, לא
הספיקה לצורך המאורע. בימים שקדמו
לחגיגה הכשירו דחפורים שטח נוסף של
שני דונם כדי לארח עליו 2500 אורחים.
הקרקע הודקה, הוקפד, במסך של יוטה
בחולה.
סביב המיישטח הוצבו דוכני גריל, מאהל
בדואי בו הגישו בדואים קפד, ותה ושולחנות
שכרעו תחת עומס המאכלים והמשקאות
שהוצבו עליהם. כדי שלא ייווצר
הס וחלילה מחסור במזון, הוכנו מבעוד
מועד כבשים חיים כדי שניתן יהיה לשח טם
בשעת הצורך. מכונית קיתר מיוחדת
שניצבה ליד החצר, שימשה כתחליף למקרר
הביתי.
האטרקציה של חגיגת הבר־מיצווד, היתד,
צריכה להיות הדלקת זיקוקין די-גור, כמו
ביום העצמאות. המיתקנים לשילוח הזי-
קוקין כבד היו מותקנים בחצר ומכבי-
האש עמדו הכן למקרה חיתם. אבל ברגע
האחתן נעתר ציון לד לבקשתו של מפקד
המישיטרה שביקש להימנע מהדלקת הזי-
קוקין.
קרוב לארבע שעות עמדו ציון לוי
ואשתו, פשלידם ניצבים בשורה ילדיהם,
כולם לבושים בלבן, ולחצו את ידיהם
של האורחים שזרמו בשיירה בלתי פוסקת.
את ציון כיבדו בנוכחותם גם שר־הביטחון
לשעבר, שמעון פרם ושר־התוץ בהווה,
משה דיין, המתארחים דרך קבע במסעדתו
והשייכים אף הם למימסד החוגג, שחגי־

ברית אחים

ח״כ פלאטו־שרון, שהיה אורח־הכבוד במסיבת החתונה לבנו
של הקבלן בצלאל מיזרחי, משיק כוסית לחיים עם מרדכי
(״מנטש״) צרפתי. במערכת־הבחירות האחרונה סייע מנטש לפלאטו־שרון לגייס מצביעים.

מיליונרים
מ שכונות־העוני
ף* אשר דווח בעיתונות כי חגיגת ה *
חתונה עלתה לבצלאל מזרחי חצי מיל יון
ל״י, היתד, זו הגזמה. אולם גם חצי
מהסכום הזה הוא מרשים בהחלט להוצאת
אירוח של לילה אחד.

תת־אלוף דויד הגואל.
מפקד כוחות צה״ל ביהודה
ושומרון, רוקד עם רעייתו של
מנטש בחגיגת־החתונה של מיזרחי. הוא
היה אחד הקצינים־הבכירים של צה״ל שהפגינו
בנוכחותם את ידידותם למזרחי.
!והטבחים עבדיו למענו בהתנדבות.
לגבי רוב אזרחי המדינה, המתקשים
לסיים את החודש במשכורתם, יש משהו
צורם בחגיגות־ראווה אלה, המזכירות את
אווירת יד,חינגא הכללית ששררה במדינה
ערב מלחמת יזם־יו־,כיפורים.
העובדה שמוציאים על מסיבות בר-
מיצווה וחתונה סכומים שאנשים אחרים
זקוקים לשנות־חיים כדי לחסוך אותם ושניתן
לרכוש בהם דירת־פאר לזוג צעיר,
יש בה כדי לנקר עיניים.
אבל עבור ציון לוי ובצלאל מזרחי, השייכים
לסוג חדש של מיליונרים בחברה
הישראלית, נראו ד,חאפלות שערכו כמאורעות
טבעיים !ומובנים מאליהם.
המשותף בין שתי החאפלות הגדולות
של לוי ומזרחי, לא היד, רק בזה שהם
נועדו כמעט לאותו קהל עצמו. שתי החגיגות
ההמוניות נערכו על ידי שני מיליונרים,
שמוצאם ב׳שכונות-עוני ובשנות הארבעים
לחייהם הגיעו לרכיוש־עתק. המסיביות
הנוצצות ומנקרות־העיניים נערכו על
אותו. רקע: כדי להעניק לילדיהם את
׳מה !שהם לא זכו לו.
סיפר ציון לוי, שנולד יוגדל בכרם־ד,תימנים
:״כשאני התחתנתי לפני 15 שנד,
זה עלה לי 100 לירות שגם אותן לוויתי.
עכשיו, כשאני יכול להרשות לעצמי, אני
רוצה שילדי יחגגו בצורר, שלא ישכחו
אותה.״ !ואילו בצלאל מזרחי, שגדל פש־כונית
פלורנטין והשולט כיום על רשת
בתי־מלון אמר :״מה אני אשם שיש לי
כל כך הרבה חברים ז אני לא יכול להרשות
לעצמי לשכוח אפילו אחד מהם. הם
לא יסלחו לי את זה אף פעם.״

אירחו הקבלן בצלאל מיזרחי ורעייתו שולמית (מימין) ,את
שלושת אלפי האורחים שבאו למלון ״גני שולמית״ באשקלון
כדי להשתתף בחגיגת כלולות בנס אלי (הנראה משמאל עס כלתו, כשבמרכז יושבת
השושבינה אחותו) .שפע חסר־תקדיס של משקאות ומאכלים הוגש לאורחים במסיבה.

וקו ד ה ווו צ ל ים

מסיבתו של מיזרחי רוקדים ריקוד יווני,
כשהאחד מדביק שטרות של מאה ל״י על
מיצחו של חברו למחול ממנהלי דיסקונט.

שבוע קודם לכן חגג כמעט אותו קהל
נוצץ עצמו בחאפלה לא פחות המונית
ומפוארת. היתה זו חגיגת הבר־מיצווה
שערך המיסעדן ציון לוי, בעל טי׳סעדת
ציון שבכרם־התימנים, ליבנו הבכור רונן
ולבתו חגית.
גינת הווילה השכורה בה הוא מתגורר

גותייו נגמרו במילחמת יום־ד,כיפורים.
על פי ההערכה עלתה גם חגיגת הבר-
מצווה של ציון לוי בסכום שאינו נופל
מרבע ׳מילוון ל״י. אולם ציון טוען שלו
עצמו עלתה המסיבה הרבה פחות: רוב
המצרכים בחגיגה ניתנו לו כמתנת-חג
מידי ספקיו וכל העובדים, לרבות המלצרים

אברהם אורלי, מתאם
פעולות צה״ל בשטחים,
והשחקן חיים טופול, היו בין אלפי ה
אורחים שהרחיקו עד לאשקלון כדי להש
תף שם בחתונה שערך בצלאל מיזרחי.

עמוד 38

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 38 | עונג אבירן ביום השישי ראו כולם את דויד אבידן. לא היתה ברירה. הוא מילא את המסך הקטן לאורך ולרוחב ובאלכסון, לפעמים כפול שתיים וכפול ארבע, לפעמים על רקע דבריהם

עונג אבירן
ביום השישי ראו כולם את דויד אבידן.
לא היתה ברירה. הוא מילא את המסך
הקטן לאורך ולרוחב ובאלכסון, לפעמים
כפול שתיים וכפול ארבע, לפעמים על
רקע דבריהם •של אחרים (שאותם לא
ראו) ,הוא פשוט היה שם. מאד היה.
ואם יש מישהו שחושב שזה לא מספיק
כדי למלא שעת־שידור טלוויזחונית של-
מד, בערב שבת — שישאל את דוד אבי-
דן. מי שעורך, מגיש ומביים את מול טי־וויזי
ח — התוכנית החודשית — יודע
טוב יותר, תמיד טוב יותר. וגם אומר
זאת, במיסגרת תוכנית עונג־השבת החדשה.
מילבד
אבידן היו עוד כמה אנשים בתוכנית,
שנשמעו הרבה ונראו מעט• למשל׳
שלוש משוררות רציניות ונאות, ש ניסו
לשכנע את אבידן שאין מקום כלל
לדון בבעייה שהעלה לדיון, משום שאין
בעייה. ומשוררים שקראו שירים באופן
ששיכנע אותי סופית ׳שמוטב למשוררים
לכתוב — ולשתוק.
ומי שלא ידע מה אפשר לעשות במסך
קטן אחד — למד כאן שניתן לעשות
הרבה. טריקים טלוויזיוניים חדשנים רדפו
האחד את מישנהו, עד שהעץ עייפה מראית
והאוזן חדלה לשמוע. הסיום הסטא־טיסטי
— ״תחזית מזג־האווירה״ היה הקטע
הקולע ביותר בתוכנית. חוש־העיתוי
העתידני המפותח של אבידן חגג כאן את
ניצחונו באירוניה עצמית מסויימת, אך
בעיקר תוך שליפת חנית ממורטטת הישר
אל הצופה ההמום.
אבידן ידע כנראה מראש מה הוא עושה•
ידע שיאכיל את הצופים בתבשיל
בלתי־אכיל כזה שעוד לא ניקרה ׳בסער־דות־השבת
שלהם. חזה מראש — והכין
״תרופה״ למכה.
המומחה הסטטיסטי שלו הביא מימצא
בקשר לציפיותיהם של צופי־טלוויזיה בישראל.
מסתבר, שרובם מעדיפים תוכניות
שרמתם ״מעלה״ את הצופה, ורק מיעוטם
מבקש תוכניות ״עממיות״ .כולם חכמים,
כולם. אבל אבידן לא מאמין לסטטיסטיקה.
הוא משגר לצופים מיבזק כתוב מעל גבי
המסך: מי שלא רוצה שירימו אותו —
ירימו אותו בכוח. זו רק שאלה של זמן.
רק שאלה של משך שהותה של מולטי־וויזיה
בלוח־המישדרים.
השאלה האחרת של הסטטיסטיקן החרוץ
— מתי מעדיפים ללכת לישון בישראל
— קלעה היטב למצב רוחם של צופים
רבים של נזולטיוויזיה באותו רגע של
אותם שלא ישנו עדיין.

והליכוד גם יחד) ,וחלקן עשויות להמריד
את שניהם — לגמרי במיקרה. משום ש-
מילטון פרידמן איננו פוליטיקאי. הוא
״אינטלקטואל חופשי״ ,הנותן עצות לפעמים,
למי שמוכן לשמוע. הפוליטיקאים
עושים פוליטיקה, וזה משהו אחר לגמרי.
גם לא ברור לו מה פירוש ״לעשות דברים
למען המדינה,״ כי לא ברור לו מה
זאת ״מדינה״ .הוא יודע רק מה זה ״אנשים
ו״פרטים״ וספק אם בגין אוהב הגדרות
לא־ימוגדרות כאלה.
ההברקה היחידה של המראיין היתה
הערתו על דימיונו של פרידמן לקיסינג׳ר.
זה ממש התבקש. מילטון פרידמן היה
מעורפל ככל האפשר משנשאל שאלות
״ספציפיות״ מדי (״האם אתה חושב ש-
ארליך מסוגל לבצע מה שצריך אך
ברור ופשוט לחלוטין בכל הנוגע להיבטים
עקרוניים. עם דוגמות־המחשה למי
שלא מבין בכלכלה. אינפלציה זה כמו
אלכוהוליזם. כשרוצים להתרפא מהתמכרות
— עוברים תקופה קשה.
מילטון פרידמן, אינטלקטואל חופשי,
בעניבה שמוטה ובמישקפיים, אינו מבין
אווירה של צעקות ״לך הביתה״ .בשבילו
זה וולגארי, לא־סובלני, מזכיר את הנאצים
אפילו. כך לא מנהלים ויכוחים תי אורטיים.
וכלכלה הרי זה עניין תיאורטי,
ולא חשוב היכן זה מייושם ועל־ידי מי.
תוכנית מוקד לא סייעה הרבה להבהרת
התפקיד שמילטזן פרידמן עשוי למלא
עבור ממשלת הליכוד. הראיון הסתיים
כשפרידמן מרחף לו איי-שם בעננים, מעל
לכתפי הפוליטיקאים ומעבר לראשו של
המראיין, נמוג בערפילי הטלוויזיה. כמו
החתול בעליסה מארץ הפלאות — נשאר
רק החיוך.
ס הערבים שאמנון
לץ אוהב
ח״כ אמנון לין הוא איש של הגדרות
ברורות. במייוחד כשמדובר בערבים. יש
ערבים שהוא שונא — כאלה שקוראים
קריאות־ביניים בכנסת בגנות המדיניות

סילטון.

שידוכי ם במגירות

החתול המחייך
מה עושים שמילטון פרידמן הוא כזה
סימפאטי, ופוטוגני, ומלא חוש הומור,
וגם יהודי טוב עם לב חם וחיוך אבהי
קורן ז בעיקר החיוך הזה, שלא מסתדר
עם שום תדמית קודמת — לא של אותם
שהיו ״בעדו״ ,וגם לא של אותם שהיו
״נגדו״.
תוכנית מו ק ד האחרונה (יום ג׳ )6.7.77
היתד, מיבצע־כוכב של הכלכלן האורח.
פרופסור פרידמן האפיל בקלות אפילו על
המראיין הטלוויזיוני האפרורי שלו. אברהם
קושניר הגיח מפעם לפעם באנג לית
עילגת, וניסה לשמור על מתכונת של
ראיון עיתונאי עם התקפות־זוטא. אלא
שהמרואיין שלו לא היה זקוק לתידרוך.
דבריו זרמו בשטף ובנועם מעבר להיבטים
ה״קטנוניים״ של בעיות פרטיות של
מדינה זו או אחרת. הוא עסק בעקרונות,
בפילוסופיה של הכלכלה, ממש כשם ש דוקטור
קיסינג׳ר עסק בפילוסופיה של
יחסים בינלאומיים. העובדה שמפעם לפעם
משתרבבים בני-אדם חיים לנתיבי הפילוסופיה
שלהם וחשים אותה על בש דם
— לא מטרידה, כנראה, את שניהם.
פרידמן הוא כלכלן מעולה, עם הרבה
דיעות מקוריות, שחלקן יכולות להיות
מוסכמות על דעת כל הצדדים (המערך

מן הנימה המנותקת והמלומדת שלה, פלשה
אל תוך שעה תמימה של צהרי-דשבת
(רשת ב )9.7.77 ,12.05 :והוקדשה לציפיותיהם
של ערביי ישראל מן השלטון
החדש.

במשך שעה תמימה ניסו שלושה משתתפים
ערביים (ד״ר אמיל תומה, מחמוד
עבאסי ומוחמד ואתד) ושני יהודים (צבי
אלפלג ואפרים אבא עצמו) לעמוד על
רזי מדיניותו של יהודי אחר — ח״כ
אמנון לין. אבל לין אוהב לדבר בלי
שיפסיקו אותו, ולאחר מעט דברים שאמר
בהתחלה, קשה היה שלא להפסיק אותו,
ולכן צריך היה להמתין לדקה האחרונה
ממש של התוכנית, כדי לשמוע את תשובותיו.
שאלות
היו רבות. ברובן — בצורה שלחששות ותהיות. איך תנהג הממשלה עכשיו׳
לאור הצהרות ישנות של אמנון לץ
בעבר — מי שעסק, עד לפני עשר שנים,
בנושא המיגזר הערבי מטעם המערך.
האמנם יישללו מערבים שליליים את האז רחות
הישראלית, כפי שהציע פעם? האם
יגשימו עתה את מיסמך קניג? מה תהיה
אופנודהלויאליות החדשה?
עד כה, הם אומרים, היתה ה״לויאליות״
עניין מוגדר מאד אך משתנה — לויאליות
למימשל הצבאי, לויאליות למיפלגה השל טת.
ומה הלאה? ביקשו להתעדכן. הס גירו
את השקט השורר באחרונה במיגזר
הערבי בציפייה מסוקרנת. מחכים לאיתות
— ירוק או אדום, העיקר שיהיה ברור.
ואמנון לין היה ב תר מאד. לבסוף,
כשניתנה לו ההזדמנות לחרוג ממתכונת
של דיון או שיחה, ולעבור לסיגנון ההצהרה
החגיגית, הצהיר: יהיה טוב. יהיה
נפלא. הרבה יותר מאשר אי-פעם. משום
שעכשיו לא תהיינה עוד יוזמות יהודיות
בנושא שיתוף־פעולה עם ערבים! הער בים
יצטרכו לעשות זאת בעצמם. והערבים
השליליים, העדינים, אלה שלא מבי נים
שהגיע הזמן לחדול מן הערביות ה-
מתבדלת שלהם ולהפוך לישראלים לכל
דבר — אלה יטעמו מנועם־ידה של מדיניות
״חזקה״ ו״ברורה״ .אותם שייהנו מן
העתיד הנפלא יהיו הערבים ״זקופי-הקו-
מה, המזוהים עם מדינת ישראל״ ועם
אמנון לין.
אולי נותר מישהו שחשב שהתשובות
על השאלות לא ניתנו. שהאמצעים להש גת
העתיד הנפלא לא הובהרו. מישהו ש עוד
לא הבין איזה ערבים, בכל זאת,
אמנון לין כן אוהב.
הערבים שהשתתפו בתוכנית הבינו. הם
נשתתקו.

עורף אכא
יהיה טוב

שהוא עצמו מצדד בה. ויש כנראה גם
ערבים שהוא אוהב, אבל לא ברור איזה.
יש ״ערבים חיוביים״ ויש ״ערבים שלי ליים״
.והידרדרות היחסים עם הערבים
בשטחים המוחזקים, בעשר השנים האחרונות,
היא תוצאה של מדיניות המערך,
המזוהה, לדברי ח״כ לין, עם מפ״ם, עם
(שמואל) טולידאנו, ועם ליבראליזם המנו־צל-לרעה.
ערבים
שליליים מנצלים לרעה את הליבראליזם.
ח״כ לין ומיפלגתו ידאגו שזה
לא יקרה עוד. איך? לא לגמרי ברור.
המעט שנאמר — נשמע מעורפל, אבל
מדאיג.
*״*תוכניתו״׳השבועית של אפרים אבא,
צומת המזרח התיכון, חרגה השבוע

בגלי־צה״ל, בשעות הקטנות של הלילה,
ממשיכים לשדך חלומות. בתוכנית
הוותיקה גבר ואשה (יום ה)7.7.77 /
היה משודך בן 30 העוסק, בין השאר, במחשבים
ובלוגיקה, ומחפש לעצמו אשה
״־עצמאית״ .למרות שהוא עוסק במיקצו-
עזת של דיוק ושל הגדרות — לא ידע
בדיוק כיצד מגדירים אשה כזאת. וגם הן
לא ידעו. וכשנדמה שידעו — לא ידע
המשודר מה עושים עם זה. אולי משום
שתוכניות־שידוכים טלפוניות טובות לאנשים
היודעים בדיוק מה הם רוצים,
והמחפשים אנשים המתאימים בדיוק להג-
דרות שאנשים לאחרים כבר הגדירו קודם.
ואשד .״עצמאית״ זה משהו אחר. עוד
לא נוצר סטיריאוט׳־פ כזה. זאת לא סחורה
עוברת לסוחר במישחק־מימכר בסטירי-
אוטיפים.
תוכנית-השידוכים הזאת היא מין מיש-
חק שכזה. היא עובדת — רק כאשר ה-
ימשתדך(ת) או המטלפן(ת) מסוגלים לתחום
את החלומות הכמוסים ביותר בתיך
מגירות של בנאליות מאורגנת.
לאחר שמאזינים לכמה תוכניות כאלה
ברציפות, נדמה שכולם מחפשים את אותו
הגבר, או את אותה האשה בדיוק. בגלי-
צה״ל, בשעות הקטנות של הלילה, הם גם
מוצאים.
למה לא, בעצם.

החל מיום ראשון הקרוב תחל תחנת
גלי־צח״ל בשידור תוכנית יומית חדשה
במתכונת שידורי תחנות הרדיו האמריקאיות
הפופולאריות. המיישדר, שישא את
השם חגיגת־קייץ, מיועד בשלב זה לנופשי
הקייץ בעיקר בתופים. אם הוא יעלה
יפה הוא יימשך אל תוך החורף, ואז כמובן
יאלצו למצוא לו שם חדש.
חגיגת־הקייץ היומית תימשך משעה
תשע בבוקר ועד 12 בצד,דיים מדי יום.
במהלכה יוגשו שלוש ׳שעות רצופות של
פזמונים, שיהיו בעיקר הלהיטים הקליטים
והטריים ביותר. הם יוגשו, לסירוגץ, בידי

אידי גורליצקי, אדכס אנפקי, אדרי
אלוני, אלי ישראלי ורם תדמור,

כשכל מנחה מגיש את קטעי הקישור ׳והבדיחות
כיד המיקרופון הטובה עליו.
המיוחד במישדר זה יהיה שילוב החדשות
בפזמונים. הכוונה היא לקטוע את
המישדר בכל פעם שתגענה חדשות טריות
למערכת ׳ולשדרו מיד, במיבזקים קצרים
של 20 שניות כיל אחד לכל היותר.
בכל שעה יקטע השידור כשלוש־ארבע
פעמים לשם עידכון החדשות, כשעל הזד־ילק
הזה של המישדר ממונה צ פי ליומון
שיערוך ויגיש את החדשות.
חגיגת־קייץ מיועדת ככל הנראה להוות
תחרות הולמת לשידורי רישת ג׳ ישל הגל
הקל וקוד השלום של אייבי, תוך תקווה
שהנוסחה החדשה ׳והרעננה תחזיר מאזינים
בשעות הבוקר לגלי־צה״ל.

רשת ג׳ בד־סק1טקים
סידרת תפניות חדשה ברשת ג׳ תביא
מדי שבוע שידור חי מדיסקוטקים ברחבי
הארץ. במהלך השידור יבקרו קרייני ה רשת
בדיסקוטק, יגישו תקליטים וינחו את
הערב בדברי קישור בין הפזמונים. מטרת
התכנית היא להכניס את המאזינים
לאווירה מיוחדת, ולתת להם תחושה של
מסיבת־להיטים. ההקלטה הנסיזונית של
התכנית זכתה להצלחה רבה ׳ויתכן כי
תכנית דומה תוקלט יגם עבור הטלוויזיה.

רכילו ת ל חד שו ת
קול־השלום, המעביר את שידורי החדשות
משידורי־ישראל, החליטו לשלב בהם
חידוש נוסף אשר ימשוך את המאזינים
להאזין לשידור החדשות דווקא כשהן מועברות
בקול־הישלום, ולא בשידורי־ישר־אל.
הרעיון של אייבי נתן הוא לשדר
לאחר כל מהדורת־הדשות ידיעות קצרות
בנושאי בידור, תרביות וחברה. לדעתו,
עשויות ידיעות פיקנטיות לרתק את המאזינים
ויביאו להם שירות נוסף של עיד־פון
מעניין.

חילופ מנכ״ ל 3ש,3י 3
החברה לשירותי פירסומת בשידור
(ש.פ.ב ).עברה בשבוע החולף להנהלה
חדשה. המנהל היוצא: משה חו כ כ החליט
לפרוש מתפקידו ובמקומו זכה במכ רז
הפרסומאי חגי כר־כוככא שהיה
מנהל היומון הכושל היום הזה.
חובב פרש מתפקידו, כיוון שלדבריו
הוא סובל מבעיות בריאותיות ׳שאינן מאפשרות
לו נסיעות תכופות בין תל-אביב
לבירה. בינתיים ממשיך חובב לעבוד ב־ש.פ.ב.
כדי לסיים מהקר שהוא החל בנושא
פיתוח החברה. חובב העילה לפני הועד
המנהל להתפשט לתחומים נוספים
שיגדילו את רווחיהם. עם סיום הגשת התזכיר
יש בדעתו לשוב לרשות השידור,
אשיר בה הוא נהנה היום ממעמד של חופשה
ללא תשלום.

השד התפטר בג ל ל 1י ל ¥1ל1
עובדי גלי־צה״ל, היו עדים השבוע לנקיטת
צעד דראסטי על־ידי ועד העובדים
אשר הם עצמם בחרו. הוועד התפטר. צעד
זה ננקט לאחר ששני חברי הוועד, העיתונאי
אורי אלוני יעימנואר הראו־פני,
הודיעו לעובדים על קיום יום־עיון
בנושאים הקשורים בעבודה ובזכויות העובדים,
אך איש מהעובדים לא הגיע לישיבה
בשעה שנקבעה. חברי הוועד יראו
בכך עלבון אישי וזלזול ובו במקום הגישו
את התפטרותם. העובדים, שלא ציפו
לצעד מרחיק לכת שכזה, מארגנים עצומה
ומבקשים מהמתפטרים לחזור לתפקידם.

עו ל ם הז ה 2080

עמוד 39

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 39 | 0 1אחדון חסלשב׳קים 1 0 (המשך מעמוד )13 המשך ״גילוי־הדעת״ פוגה שפיר לאלתר* מן, נערצו מנוער :״האפשר לחבר את ,שימחת עניים׳ השותתת מכאוב דם וגבורה — עם קואליציה

0 1אחדון חסלשב׳קים 1 0

(המשך מעמוד )13
המשך ״גילוי־הדעת״ פוגה שפיר לאלתר*
מן, נערצו מנוער :״האפשר לחבר את
,שימחת עניים׳ השותתת מכאוב דם וגבורה
— עם קואליציה דתית זעיר־בור־גנית?
האם אפשר לזווג את פואמת ח־תיכווה
והכיסופים של, מכות מצרים׳ עם
זיוף אינדכם המחייה •מל הפועל.״״ ב מילים
אחרות: אילו היתד. קיימת היזם
בארץ, מאפיה שמאלית /הרי מנהיגה
היד, פונה אל משה שמיר, וכותב :
״האפשר לחבר את הוא הלו בשדות השותת
מכאוב דם וגבורה — עם קואליציה
דתית זעיר־בורגנית וכד.
האמת המרה היא, שאם היתר, אי־פעם
בישראל, מאפיה שמאלית /הרי משה
* שמיר היד, נביאה ומנהיגה.

טרמ 3עדד !,
ך* * 1951 פיר ס ם משה שמיר את סיפרו
4בנזו ידיו — פרקי אליק, שהוא המשך
האפוס־ד,שמירי לדור תש״ח. בספר זד, חד
תר שמיר להעמיד בעזרת דמות יחיד מצבה
לדור שלם, מטרה סיפרותית שהוא
4כושל בה. מילבד היות הספר חד־צדדי
•נ ובלתי־מייצג את בל שעבר על אותו דור,
הרי שהוא עוסק ביפוי מודרך של מיגרעות
ואמיתיות הדור. בביקורת על בוזו ידיו
העמיד פרופסור ברוך קורצוויל את משה
שמיר כבור ועם־הארץ בהבנת וידיעת היהדות,
וממחיש זאת בעזרת דוגמה שייתכן
ויש בכוחה לעורר חיכוכים של ממש כיום
בין שמיר לשותפו הקואליציוני זבולון
המר, העלול לפסול ספר זה מתוכניות
ספרי־ד,קריאה המומלצים של מישרד־החי-
,נוך• ,בגלל הערתו הבאה של קורצווייל :
״הוא (שמיר) רוצה לספר לנו מה עוללו
תלמיד כיתה ב׳ לחבריהם מהכיתה הראשונה.
כח ת בשיבעה נערים כדי להעמיד
אותם, כל השבעה גלוחים למשעי,
בחלחלי-קרקפת, גתמים ומרעידים כצי נה...״
דקורצוויל ממשיך :״נראה לי שכל
תינוי, כישראל יודע, שלחנוכיה שמונה
אורות מבהיקים ...יתירה מזו: מאחר
ששמיר נגע באן נגיעה קלה כמסורת עמו,
עליו לדעת שאסור ככלל להשתמש כמנודה
של שבעה קנים, משום שמנודה
כזאת היתה רק בכית־המיקדש...״
בראשית שנות ד־50׳ היה שמיר נתון
עמוק במישנת־הסטאליניזם. עם מות סטא־לין
ב־ ,1952 כאשר ניסו כמה מבני־דורו
להתבטא בכתב בגנותו של הרוח הסובייטי,
מנעם משה שמיר מכך. במקביל טיפח
לעצמו, מסיפורים וממחזד, שחיבר ניסים
אלוני• ,והשיטה היא השלכות מזמן דיסיק־רא
ובית־שני למציאות הישראלית החדשה.
ב* 1954 פירסם שמיר את ראשית
הרפתקת הבית־השני שלו, וסיפרו מלך
בשר ודס ראה־אוד. הספר, רומאן היסטורי
על בית־חשמונאי, מהווה את חתירתו
של שמיר למימוש סמל־ד,בוגרים של תנועתו,
תוך יישום התיזות האידיאולוגיות
של מאיר יערי, מנהיג מפ״ם ונביאו של
שמיד באותה עת.
,מלך בשר ודס זכה למיתקפה רבתי
מכיוון הימין, שהטיח בפני שמיר האשמות
בוטות של עיוות ההיסטוריה למען
צרכים פוליטיים מידיים של מפ״ם• ,תוך
מיצוי פאציפזם ואידיאולוגיות שמאליות
מימי בית־שני. חרד, ביותר, לדוברי הימין,
עיצובו של המלך אלכסנדר ינאי כמיפלצת
מרושעת. בניגוד לשמיר, העריצו חוגי-
הימין את אלכסנדר ינאי על שזה הרחיב
את גבולות הארץ * ועל כן האשימו את
שמיר בטענה של חוסר־נאמנות להיסטוריה,
וטענו שהוא היה דמות חיובית. כן
טענו עיתוני הימין ששמיר מציג את הפן
רושים (המפ׳׳מניקים) בטהורים מדי.
מאחר ובאותה עת היה בציבור פירסום
1רב לגילויין ולפיענוחס של. המגילות הגנוזות,
וביניהן מילחמת בני־אור בבני־זזושך
על־ידי הפרופסור ייגאל ידין, לקח משד,
שמיר טרמם וטיפס על גלי־הפופולאריות
הללו, וחיבר מחזה תשובה למתנגדיו, מיל־חמת
בני־אור, שהוצג ב־ .1955 במחזהו
המחיש שמיר שאינו מעוניין בעיסוק בהיסטוריה
לשמה, אלא בהיסטוריה כהווה,
] תוך שהוא מציג במחזהו סידרה של טיעד
)נים אידיאולוגיים הנראים כלקוחים מתוך
חיי הכנסת של יום־יום. במליאת הכנסת
התמקד הוויכוח •ההיסטורי בץ מפא״י ל־מפ״ם
על עתיד דרכה של הציונות הסוציאליסטית.
לוויכוח זה תרם שמיר את חלקו
(המשך בטמוד )40
* חלק מהאסמכתות של אנשי אוץ־
ישראל־השלמה כיום, וביניהם משה שמיר,
מבוססות נול גבולותיו של אלכסנדר ינאי.
ה עו ל ם

הז ה 2080

וזה עוד רא הכר...

במלון ׳׳מיראמר׳
בחוף מכמורת
ארוח ונופש בע״מ
היסה -רח׳ הרצל ,22 טל 645404/3 .
שד הנשיא , 126 סל 82277 .
חל אביב -רח׳ אלנבי , 113 טל 612567 .
כנר דיונגוף (ריינם ,<4סל 248306 .
ככר אתרים, טל 288665 .
ירושלים -רח׳ שמאי ,8טל 224624 .
נתניה -רח׳ הרצל ,4טל 22947 ,
באר שבע -וח׳ הרצל , 31 סל 73308 .

שרותי נופש
תל־אביב -גורדון , 28
טל׳ 241222042 שעות נימסר),
אנן־גנירול , 140 טל׳ 450359
רמת־גן -ביאליק , 56 טל׳ 731773
ירושלים -המלך ג׳ורג׳ ,23 טל׳ 228258
ראשל״צ -״גל־גסן׳׳ רוטשילד 37
> 0סג׳ חיים) סל׳ 941526
אשדוד -רוגוזין , 9טל׳ 23805

תעריפון המנ1י שי הוו 30ס הי ה
החל 1.5.77*0
לשנה בלירות

מחיר הוצאות
חעתון משלוח

דמי המנוי בארץ
לכל ארצות תבל בדואר רגיל

26 + 290
70 + 290

340 = 24 +
389 = 29 +

לחצי שנת

186 211

דמי המנוי לארצות חוץ בדואר אוויר לאירופה לארה״ב, קנדה
לאוגנדה, ניגריה, תאילנד למקסיקו לדרומ-אפריקה, ונצואלה
לברזיל, יפן, אוסטרליה

= 31 + 100 + 290
=37+171+290
= 37 + 180 + 290
= 37 + 176 + 290
= 42 + 235 + 290
= 48 + 308 + 290
421 498 507 503 567 646
227 265 270 267 299 339

עמוד 40

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 40 | אחרון ה בו ל ש בי קי (המשך מעמוד )39 בדמות שימעץ בן־שטח, המוצג כמזיגה של מרטין בובר וא.ד. גורמן. את. הסריס שלו בהיסטוריה יהודית המשיך משה שמיר גם ב־ , 1956

אחרון ה בו ל ש בי קי
(המשך מעמוד )39
בדמות שימעץ בן־שטח, המוצג כמזיגה
של מרטין בובר וא.ד. גורמן.
את. הסריס שלו בהיסטוריה יהודית המשיך
משה שמיר גם ב־ , 1956 כשפירסם את
כיבשת הרש, סיפור אוריה החיתי. גם על
סיפור זה, העוסק באיש שהמלך דויד
עושק את אשתו ושולחו ליהרג בשדה־הקרב,
הגיב הימין בפראות, שמקורה בהשקפות
לאומיות קיצוניות. על ביקורתו
של ד״ר ישראל אלדד־שייב לסיפרו השיב
שמיר :״כקצף על השפתיים, במאגיה של
חולי־רוה, יוצאים עובדי־אלילים־וגילו־לים,
שמשום מה נדמה להם כי יהודים
הם, נגד מה שנראה להם כ,חילול קודש
והבערת מיקדשים׳, .מר שמיר׳ לפי דעתם,
,מחסל את תיד המלך, ,מיידה בו אבנים׳,
,מהלל את שמו של גדול מלכינו׳
ובו׳ ובו׳ .ועל החתום אחד הדוקטורים
האומללים, אחד מן הזקוקים לדוקטור,
מן המאד־מאד זקוקים לדוקטור י
כמה מרתק יהיה לראות היום את חבר־הכנסת
משה שמיר מטיח בחברו לארץ־
ישראל־השלמה, הדוקטור ישראל אלדד־שייב,
את ה״מן המאד־מאד זקוקים לדוקטור...״
שלו.

ישראל ־השלישית״ באה הנסיגה מסיני,
ומשה שמיר, שטרם דבק בו חיידק ארץ־
ישראל־השלמה, פירסם תוכנית מקורית
לפיתתן הסיכסוך הישראלי־ערבי, תוכנית
שמן־הסתם אין לצפות ממנו שיציגד,
בימים אלה מעל לדוכן הכנסת. וזה נוסח
התוכנית :״הצבא יסוג ויעזום — אף בעזה
ובמיפרץ שלמה יישארו מישלחות
גדולות ומכובדות של אזרחים מישראל.
חברי־בנסת מכל המיפלגות, סופרים, אג-
שי־מדע, רופאים, פועלים, דאשי־עיריות,
מישלחות של חמישים אייט או מאה איש
כל אחת. המישלחות יצויידו במשדרי־רדיו,
בכרזות גדולות, בטלפונים. הם יבריזו
בי הן מבקשות להיפגש עם השיל־טונות
המצריים, לנהל נדטא־ומתן על יח־סי-שכנות
הוגנים, על שלום, על סדרי־ביטחון.
יאסרו אותם? — יתכן מאד.
ההמון יתנפל ויהרוג? — גם זה יבול
להיות. אבל ישנו הרי כוח או״ם, לפחות
כשלב הראשון. הוא ישמש בלם בל-שהוא.
ישתיק* אותם? — נשתדל שלא ישתיקו.
נשאיר איתם עיתונאי־חוץ מכל העולם,
נשאיר להם מזון, מים, בסף, חומרי רפו אה
...מדוע לא נפתח מיד היום כ,מיכצע
סייגי׳ לשלום

לימיו סטאלין

״!ףדה, טלר

לשמאל בי-גיי.

בי שר אל״
ף• שובו ממיבצע־קדש שלו, נקלע
משה שמיר לפרשת רצח־קסטנר, ו

״מאפיה שמאלית״ בארץ, הרי שייחודה
הוא בכך, שחבריה שומרים את מט־בעות־הלשון
שלהם על שמיר ומעותיו
פד,יחד,וריר,ם בילבד, ואינם חושפים אותם
לאור השמש, כפי שעשה שנזיר בעברו
השמאלי.
מתת נוסף של קורת־חח, שמעניקה
דמותו של שמיר מסוף שנות ה־50׳ ,הוא
ההתייחסות המוקדשת לשותפיו הקואליציוניים
בהווה הזה, הדתיים. ברשימתו
״עבודה זרה״ * כתב :״עוברת עלינו עתה
כישראל אחת מתקופות־ודטיא בפעילותם
של כוהני הדת היהודית, מתוף המגמה
לחזור ולהשליט עלינו מישטר־כפייה טו-
טאליטארי ...איש ממחדשי הדת בישראל
אינו מאמין בתחייה דתית אמיתית, אינו
מאמין בנטיעת לב חדש כקרב הדור.
איש מהם אינו חושב על הצד המוסרי,
האישי, הרוחני של הבעייה. בל רצונם
ובל תביעותיהם מכוונים לעניינים של
מוסדות, חוקים, מראה חיצוני, מנהגי ציבור.
הם מבקשים לחזק את הדת היהודית
דרף בתי־המיטבחיים, מישרדי-הרישום,
חברות־התחכורה, המישטרה. הם מבקשים
שילטון, צורות של כייח ודיוקנה של
החברה הישראלית מצטייר בעיני משה
שמיר כך :״המצה לשמור שבת — יש־נצר,
הרוצה שלא לשמור — לא ישמור ;
הרוצה יאבל כשר, אינו מצה — לא יאבל
בשר ; המצה יתחתן אצל רב, המצה
יתחתן אצל שופט, או פקיד ונימוקיו
של שמיר לכד נראים כלקוחים מתוך ההווה
של הרכבת הקואליציה החדשה :

^ אוגוסט ,1956 אחרי הוועידה ד,־20
של המיפלגה הקומוניסטית הסובייטית*
,מיפלגה שהיתה כאבן־שואבת לשמיר
ולחבריו הסיפרותיים והרעיוניים.
במדורו ״בקולמוס מהיר״ ביומון על החיש
וזר פירסם את רשימתו ״לוחות שבו רים״
,שסה הוא ניתק עצמו מרעיון אחוות־העמים,
והכין את הקרקע לאחוות־העם.
יחד עם זאת לא הסתיר את הזעזוע מ עוולות
המישסר הססאליניסטי, ובמאמרו
״הזעזוע״ המתוודה בלשון אפולוגטית
ממורקת ומפולפלת ונימק את תמיכתו ב־סטאלין
:״אם התייצבתי לימין הנהגתו
של סטאלין במדינות הסוציאליזם, אם
כקו הכללי והמקיף טענתי בי חובתנו
לתמיד בו ולרצות בהצלחת מיפעלו, כי
בו פתח לגאולה, או לפחות פתח נסיון־
גאולה, לעמים ולאדם — הרי עשיתי זאת
מתיד הברה מלאה של המחיר, מתוך הנחה
כי אפשר שנכונים סיפורי־הזוועה המופצים
כנגדו וכנגד מישטרו, ולו בחל קם,
מתיר החנחה בי אל המהפיכח אי־אפשר
להגיע כקרון־שינה...״
המאמר ״לוחות שבורים״ היד, ראש־חץ
לתפנית הפוליטית של משה שמיר, והוא
הביא; לקול־תרועה במפא״י, שד,יתד, אז
בשיאי מאבקה במפ״ם. מאמרים רבים
ניבאו את מעברו של שמיר לאגף דד
״אקטיביסטי״ (הלאומני) של מפא״י. אלא
שבמאמרו ״אין דרך ׳ימינה״ השיב לתגו בות
השונות שהומטרו על מאמרו :
שמיר עם עמיתיו כגוש־ אמונים
״כימעט הכל ראו כמאמר זה, שלגבי קצ״כת
של טהורי־הגזע...״
תם כישלון הוא ולגבי קצתם הישג, מעין
גישוש לקראת המרת דת. כעלי הדת
,הנעזבת׳ כביבול הצטערו׳ ,כעלי הדת הוא ראה בה את התעוררות הפאשיזם ״מסכירים לנו, בי חולשתה של תנועת־איטר
אליה יבוא בנראה בעל המאמר אם הישראלי. ברשימתו ״עם־לא־ידע״ * הוא הפועלים היא הגורמת לחיזוקה של הינוע
על מישור הדתות בדיד הפתוחה בישר לקוראיו :״יש סניף להיטלר ביש תנועה הדתית. לולא נזקקה מיפלגת־פוע־ראל,
יש סוכנים לנתעבת־באגודות, ל־ לי־אמן־ייטראל, מסבירים לנו, לתמיכתן
ימינה, בעלי דת זו — שמחו...״
אלא שכאן בא שר־ההיסטוריה וטרף נאלחה כתנועות־האדם־מאז-ומקדם, לפא־ של קכוצות־המיעום הדתיות כעניינים האת
קלפיו האידיאולוגיים של משה שמיר* .טיזם. שום חבדלי לאום, שוס נימוקי־ מכריעים — לא היתה מוותרת להם בשוב
פרצה מילחמה, וכוחות צה״ל נעו מניעים, שום הפרשים שבין דם לדם לא ענייני הדת נותר לשמיר להתסונן סבילקדש.
שמיר שוב העביר מילחטה זו יובלו לנתק את קו־החיבור הישיר וה בו ביום השבעת הממשלה הנוכחית, ו ב״מטה
מהודק. כין היטלר לבין רוצחי קסטנר.״ לחשוב על עצמו ככל שיעלה על דעתו.
למרות היותו בשנות ר,־30׳ לחייו
הראשי של הפעולות כדרום, כ,חדר־המיל־במאמרו
האשים משה שמיר את ראש־דבפטריוט
חמה׳
העטור מסות בגודל של כתלים׳של הממשלה ומנהיג סיעתו הפוליטית כיום
מים אחרי הדרום התותחים עבר שנזיר בפשע זה :״אף מעל לבל אלה, וישירות,
במרחבי סיני, וכאשר הבחין באלפי זוגות נכוון את מילחמתנו אל אכי־אבות הטומד
פג ר־ סי פ רווו׳
הנעליים של החיילים המצריים שנימלטו, אה, אל הפאשיזם הישראלי כמקומ, אל
הוא ציטט ״מומחה״ שקבע :״אם תימצא המויזיוניזם בכל גילגוליו, אל מה שקרוי
ך* מהלך ,1957 בעת פרישתו ההדרגתית
שוב איזו מעצמה אירופאית שתשתוקק היום מיפלגת, חירות כאן יש להטיף
4ממפ״ם. מילא שמיר תפקיד מכובד בלהקים
את הצבא המצרי, היא תצטרף למילחמה יזומה, למילחמונ-מנע. יש לאלץ גיבושה של קבוצת־סופרים מסביב לחצרו
הפעם לספק למצריים לא רק את הציוד את הפאשיסטים שלנו לגלות את פרצופם, של דויד בן־גוריון. יש הטוענים כי מאמרו
אלא גם את החיילים.״ מתוף רשימותיו ויש להעמיד על מה־שהם־ בלא להניח לוחות ׳שבורים״ היד, פרי-עבודתו של נתן
מגלידבר סיגי למדו.קוראיו של שמיר ש־ להם להתפשט ולאסוף כוח בבל אחד מן אלתרמן• ,שהיה גושא־כליו התרבותי של
חוויותיו־ד,קרביות מ״מיבצע קדש״ קוזביוח המסוות הרכים שהם עוטים על עצמם.
בן־גוריון. אלתרמן אירגן באותה שנה
יווזר מאלה שעברו עליזו במילחמת־השיח־ יהא כמר לכל, ובראש־ובראשונה לאנשי־ פגישות שקטות של סופרים באולם המרכז
רור, והוא תיארו :״מי שירד באחד אהלי הרוח, לסופרים, למורי־העם, כי כל אחד לחינוך של ההסתדרות ברחוב ריינס בתל־שק״ם
הנטויים בכל צומת דרכים להרוות מהם ובולם ביחדי הנם מועמדים׳לרצח אביב. באחת הפגישות נוכח הרמטכ״ל
את צמאונו, מי שהתבולל בתיד העם הזה, זה שוב צחוק־הגורל של משה שמיר, דאז, משה דיין. בפגישות אלה אורגנה
שזקגיו התחילו לצמוח אד לא די ימים התוקף את ״המאפיה־ד,שמאלית״ של היום מיגננה של אנשי־רוח לעמום בן־גוריון.
עברו־ עליהם בדי שיהיו עבותים, מי. ש במטבעות־לשון משומשות של נביא־זעם, מילבד משה שמיר ואלתרמן הצטרף להגשמע
דיבורם, שירתם, ,חכמותיהם׳ — ששכח את נבואותיו ואיממתיו כלפי אונתו
בנימין גלאי. חבר נוסף של שמיר
אינו יכול שלא להתמלא הרגשה רוננת תם אנשים, שהוא נספח אליהם. ואם קיי־ שהצטרף למיגננה זו היה המשורר שלמה
טנאי, שערך שבועון במימון הש״ב בשם
אחרי היממה הבנגוריונית של ״מלכותרימון.
חבר אחר של שמיר, שנחלץ להגנת
*.,ועידה שבה הסיר מזכיר המיפלגה,
• קסטנר נרצח בפורים, וכותרת מא עמוס בך גוריון היה ייגאל מוסינזיון ,׳שחיניקיטיה
חרושצ׳וב, את הלוט מעל לפשעי מרו של שמיר היא פראפרזה ל״עד־לא־סטאלין
כלפי האנושות, ונתן אות לקומו ידע״ .המאמר פורסם ב־ ,22.3.57 בעל־ה־
* על-המישמר .25.9.57
מישמר.
ניסטים ברחבי הענלס״ללכת בעיקבותיו.

בר ממש באותם ימים את מחזהו זרוק
אותו לכלבים, שמטרתו היתה להכשיר את
הקרקע לחיסול העולם הזה.
ב־ 1959 פירסם משה שמיר את כי עירום *
אתה, שם הוא מרחיב עדותו על עצמו,
ופותח בייצור תדמית ועבר שונים לדיוקנו,
תוך הצגת מעדכת־טיעונים חדשה, שעליה
הוא מבסס את השקפת־עולמו. בספר
זה התחילה לתפוח לה דמותו של משה
שמיר הלאומי. העלילה מתרחשת ־בסמינר־מדריכים
המתקיים ב־ ,1939 וגיבורו ״שובר
את הלוחות״ של תנועתו, ויוצא נגד עמק,
האב־הרוחני של התנועה. בתקופת מרידתו
כתב גיבורו של שמיר מחזה על בניית
יריחו, מהזה שבמרכזו מות שני הבנים
קורבן על מיזבח החברה* .בכי עירום
אתה ערך -שמיר ריקוד טוויסט־אידיאז׳לוגי
מורכב, שבמהלכו השתדל להוכיח שעוד •
בסוף שנות ה־30׳ התנגד לאותם ששירת
משך 20 שנה, ועל שהוא צפה את האפש רות
של מילחמת־דמים עם הערבים לעומת
האופטימיזים וההומאניות של חבריו עד
אז במפ״ם. במהלך הספר הגיע שמיר
למסקנה, שסופרים רבים קדמו ליו בהם־
קתה, שהארץ הזאת נבנתה על־ידי אבות
מעל גופותיהם של בנים.
עם השלמת התפנית הפוליטית ממפ״ם ^
למפא״י, זכה שמיר להכרה שלה ציפה,
ובמקביל להכרה זכה גם בדירת־סופרים
בחיפה, בשיכון הסופרים שהועיד ראש־עיריית
חיפה דאז. אבא חושי, לכמה סופרים
ממוסדים על־מנת שיפארו אותו ואת
עירו ביצירותיהם.

נ שי קו ת ל או רי צ פי
ג רינב רג
ף* פסח ,1960 בוועידת הסופרים הי״ט,
1נשא משה שמיר את הנאום המרכזי,
שבו התקומם בגלוי ובפומבי נגד דיעותיו
מתנדל־שילשום. כשם שבעבר נילחם ו נאבק
בלהט־מילרליי רב עבור הזדהותה
של הסיפרות־העיברית עם ערכי־החברד,
המרכסיסטיים, התחיל בנאומו זה תקופת־ביניים
קצרה, שנמשכה עד למילחמת
ששת־היטים. תקופה שבמהלכה ייצג גישות
פשרניות ובעדימימסדידת לחלוטין.
בנאומו באותה ועידה קבע שמיר :
״לגבי הסופר אין דבר מגוחך דפיקטיבי
יותר מהאדם בריבויו ...הסיפרות איננה
קטע במסכת החיים החברתיים, המדיניים
והאירגוניים — אלא היא הרחבתם אל
מחוץ למסכת הזאת ועל דברים אלה
של שמיר ציין פרופסור גרשון שקד :
״טול מגיבורי שמיר את התחום החברתי־מדיני,
ונטלת את מקור חיותם. נראה לי,
שגם שמיר מנסה להסתגל ל,רוח הזמן׳
ומנתק עצמו מן הבסיס האמיתי של יצירתו...״
לקראת
סוף שנת 1961 עדייו חש עצמו
משה שמיר כחלק מהאבר חחי של ארץ־
ישראל־העויבדת ,׳והוא מצא לנכון לפרסם
סיפור המציג את אנשי לח״י כפושעים
זכגנגסטרים ולהכפישם עד עפר, וזאת מסיבות
חינוכיות־כלכליוות של שמירת ערך
הפלמ״ח בבורסה הסיפרותית. הוא פירסם
את סיפורו ,״החלוק־הישך במעריב של
ראש־השנה.
הנפש־הפועלת בסיפור היא זיו של יוד־קר״
שלפי תיאורו של שמיר חינו בעל
חזות־פנים מזרחית, תיאור ששמיר מתמסר
לו בעיקביות, באורח חולני, לאורך
כל יצירותיו** .בהמשך נס״ון הכפשת לח״י
תיאר שמיר את יודקד, כאיש שרצח את
הרוזן ברנדוט ושדד שלושה פחים מלאים
במטבעות־זהב על־מנת לרכוש ילעצ-
* ברשימתו ״מודה ואינו עוזב״ שפיר־סם
במעריב ( )24.6.77 ניסה להוכיח שוב
את עקביות ידרכו האידיאולוגית, והוא
ציין על כתיבתו :״זכרתי מחזה ראשון,
תנ״כי אף הוא, על חיאל בית־האלי אשר
בבכורו נוסדה יריחו ובצעירו הוצבו דל־תיה.
יריחו ! עיר שיסודה־מחדש הוא לי
סמל חיי בארץ הזאת — בשנת 1939בסמינר
מדריכים של ׳השומר־הצעיר׳ ! יריחו
— חלק מארצי ומאדמת מטעי ומשורש־יניקתי
— בסמינר רעיוני שבו מרביצים
בנו יעקב חזן. ומאיר יערי את תורת המה־פכנות
השמאלית
** בתגובה לסיפור זה, הגיב עמוס קינן
(העולם הזה )1257 וכתב על תיאוריו הגזעניים
של שמיר :״משהו המזכיר את רגש
הנחיתות של הלבן בפני הכושי. כנראה
שבשדות הלכו רק אשכנזים, בימים הטובים
ההם שחלפו לבלי שוב...״
*** המתווך מטעם האומות המאוחדות,
שהציע את בינאוס ירושלים, ונרצח על־ 1
ידי אנשי לח״י.

עמוד 41

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 41 | מו מונית. דומה שבסיפור זה המשיך לש רת׳ כנראה מתוך הרגיל, את האידיאות ועמדת־ד,הסתכלות שהונחו אותו משך שנים כה רבות, וספק אם יפרסם את ״החלוק־הישן״ פירסום חתר,

מו מונית. דומה שבסיפור זה המשיך לש רת׳
כנראה מתוך הרגיל, את האידיאות
ועמדת־ד,הסתכלות שהונחו אותו משך שנים
כה רבות, וספק אם יפרסם את ״החלוק־הישן״
פירסום חתר, וימסור עותק ממנו
למפקד לח״י לשעבר, יצחק שמיר, המכהן
כיושב־ראש הכנסת מטעם הסיעה, ישמשה
שמיר חבר בה.
במשך שנים ספורות לא פירסם משה
שמיר ספרים, מילבד ספר על העיר חיפה,
שאותו חיבר לפי הזמנתו של בעל ממגורות
דגון ד״ר ראובן הכט, וסיפרי־ילדים. בשנת
1966 פירסם את הרומן הגבול, העוסק
בשטח־ההפקר של ירושלים, שם משוטט
גיבורו, רפאל אורלן, שהוא מטרה של
חיקוי והתבוללות, המבוססת על שני ספרים,
מהם הושפע שמיר מן הסתם; .וזרצוג
מאת סול בלו, המחבר מיכתבים לעולם
ולמנהיגיו, וספר אחר, לא מעכשיו לא
מכאן של יהודה עמיחי, העוסק באורח
מעמיק עשרת מונים בנושא ירושלים הח־צוייה,
והמוביל למסקנות שונות ממסקנותיו
של שמיר. הגבול ייצג במידה מרובה
את דילדול מעיינות יצירתו של שמיר, ויש
למצוא בדלותו זבריקנותו שת המניעים
הממשיים למעברו של שמיר לפוליטיקה.
במילחמת ששת־הימים המשיך משד.
שמיר !בפעילותו הקרבית מ״מיבצע־קדש״,
כאשר חווייתו הקרבית והמרגשת ביותר
מהמילחטה מתוארת בכתביו כך :״כיום
שיחדור ירושלים המיזרחית, ואולי ביום
שאחריו. אני אז כמרים שלי, איש מילואים*
בפיקוד המרכז אץ לדרכי כרחוב,
ליד כיכר, ציון׳ כירושלים. ופיתאום קריאה
מאחורי, שמיר קול לא מוכר
אף תקיף. פניתי אל הקול — ולמולי
בזרוע מושטת, אורי צכי גרינברג. צריך
לדעת: מעולם לא קרא כשמי לפני כן.
מעולם לא קראתי כשמו. לפי כל מושגי
היומיום השגורים — זרות ואפילו איכה.
דברים שנכתבו מכאן ומכאן _ העידי
במשך השנים על תהום כרוייה. זו חיתה,
מכל מקום, הפעם הראשונה שעמדנו פנים
אל פנים. והדבר הכא היה — חיבוק
עז עד דמעות, ובגימגומי דכרים, וקוצר־ישע
לומר את מה שמילא את הלב וגלש
לכל עכר. דברים חכמים לא היו לנו לומר
כאותו רגע, לא לי, ככל אופן, .זה הדס
שלד!׳ אמרתי, .של עם ישראל׳ אמר...
השלום בין הערבים לישראלים לא הגיע
ממיילחמת ששת־היימים, אבל השלום יבין
אורי צבי גדיגברג למשה שמיר שזרד
בין.חסידי ארץ־ישראל־השלמה מאז ועד
עצם היום הזה.
* כמחבר תמלילים בטלון־המילחמה של
הפיקוד.

ביתו של שמיד בתד־אביב
״החסלנות של הציונים הכלליים...״
כאשר עברה תקופת־זמן אחרי מיל־חמת
ששת־הימים, פירסם שימיר את
סיפרו אחי ישמעאל, שם הוא ניסה להוכיח
באותות ובמופתים כיצד הוא רואה, מאז
שיהדותו, את הרקע הנצחי שבין היהודים
לערבים. עם כניסתו לפעילות במיסגרת
התנועה למטן אר׳רישך אל השלמה הוא
שיינה בהדרגה את סיגנונו, ותוך ניצול
כישוריו הקודמים בתור פוליטרוק. מטרת
חיצייו והתקפותיו, מאז מילחמת ששת הימים,
היו חבריו לשעבר, והמאמינים הצעירים
יותר בדיעות ששמיר דבק בהן
שנים כה רבות.

סליגיאטה ויה ויה
מחסינו ת
פ רל מנ ט רי ת
ף• שנים 1969 עד 1971 כיהן שמיר
^ כנציג מחלקת העליז־ ,של הסוכנות היהודית
באנגליה. סיפור ידוע הוא שכאשר
הגיע שמיר למקום־כהוגתו בלונדון, מצא
כרזה שנועדה לעודד עליה לארץ, עליה
נאמר :״ישראל זקוקה לאנשים מודרניים״
ואילו שמיר תבע להתליפה בכתובת :
״אנשים מודרניים זקוקים לישראל״ .ב
שהותו
באיים הבריטיים גיבש שמיר ל עצמו
דיעות בדבר הסיבות ׳המונעות עליה
ארצה מארצות־הרווחה, כאשר הבולטת
בהן היא :״חתול שחור עכר כינינו לכין
העולים החדשים. החתול קורא לעצמו
פנתר, וטוען כי הוא לוחם למען הצדק.
הכל שעד היום לא נכדק כאורח פומכי
מה כאן פנתר, מה כאן שחור ומה כאן
צדק ושמיר יבוטל משיטה זו על שכמו,
ומסביר כי :״לגכי העליה מארצות העוני
והמצוקה, וכעיקר מארצות אסיה וצפון
אפריקה — כאשר הכל היה ניתן כחינם
(וזה כלל את דרכם החל מצעדם הראשון
כארץ מוצאם ועד בואם ארצה ועד שיכו־נם
ועד כלכלתם כזמן הראשון, ועד משקיהם
ובהמתם והדרכתם וחיניד ילדיהם
ובריאותם ואישפוזם וכו׳ וכו הרי
שהעליה דהרס, לכד ממיקרים מוצדקים
— מיוחדים — משלמת עכור כל אלה,
או מקבלת הלוואות ונתבעת להחזירן...״
על כל פנים, הלהט ׳האידיאולוגי של
שמיר לא הצליח להעלות את פדופיל
ד,עליה מאנגליה, במהלך תקופת שליחותו
שם, וישנם פקידים בסוכנות היהודית יזו־מתבדחים
ואומרים ״שמיר הצליח בקושי
להעלות את עצמו.״
עם שובו ארצה משליחותו החל שמיר
בפירסום הטרילוגיה שלו רחוק מפנינים,
המתארת• באופן ארכאי ביותר מסלול של

חיים, גאולה ופדות לאומית המתנהל לאורך
שלושה דורות יגעים מן החיים. הקצנתי
הפוליטית באה לידי ביטוי רב בשיחות
של נפשיותידהפועלות. ומגיעה עד לחוסר־אמינות
אבסורדי.
.מילחמת יום־הכיפורים הביאה את משה
שמיר לתבוע לעצמו את זכות־ד,דיבור של
לוחמי * 1973 ובירשימתו ״׳בקשה לרשות
דיבור הסביר את פעילויותיו־הקרביות
׳המקנות לו זכות זו :״יש לי זכות־מה
לדבר בשם האנשים כקווי-המילחמה. היי־תי
עימם, הרכה, ככל שיכולתי. הייתי
על הנבעות השחורות של סוריה. עכרתי
מיחידה ליחידה, מעמדות־פיקוד עליונות,
למוצבים, למחנות הדרגים. הייתי עימם,
מושכים ומנהלים את מילחמתם, כשפים־
דיות הפגזים צומחות מסכים כגשם. פסעתי
על חולות מצריים, נסעתי עם סיירי־שריון
כין סוללות התעלה המערביות, ליד ביצות
שפתזכן עוד תקועים פגרים של חיל פרעה.
הייתי עב יהידותיו הערוכות של
צבאנו טיל גבול המיזרח, לאורף הירדן
ועלי רכסי־ההרים. ככל המקומות האלה׳
דיברתי עם מאות לוחמים, ממפקדי חזיתות
ועד טוראים, ממח״טים ועד קציני־מודי־עין
...ועל כן נראה לי, כי הוכה להגיד
עתה — גם אם לא מילא איש את ידי
לעשות זאת, הוכה לדבר בשם צה״ל
אל עצמו, אל עמו, אל ממשלתו משה
שמיר אינו !מסתפק בהיספק המילחמתי
חרב ישלו, ובבל אלה שהוא משמש להם
פה, ועל כן הוא תובע לעצמו את זכות־הדיבור
הטבעית שלו :״ועל כן רוצה
אני לומר דכר אחד גם בשם הציבור
שבעורף, כשם המוני כית ישראל בכיתם
ובעבודתם, בקשי־יומם, ובביעזתי־לילם :
אני מוכנים...״
זכות־הדי׳ברר של משד, שמיר במילחמת
73׳ אינה יודעת שובע. אלא שמעיין־
יצירתו ימן׳ הסתם פג והתייבש. כך שבבר
ברשימת־חמילחמח הראשונה שלו
שראתה־אור תחת הכותרת ״החייל הלא־אלמוני״
,הוא פתח במילים :״אין לנו
חיילים אלמונים״ (ללא גרשיים) ,והופכה
׳למוטיב החוזר במאמריו תוך שהוא מפקיע,
בינות לכל זכייות־ד,דיבור שלו, כותרת
משיר של יהודה עמיחי שראה אויר אחרי
מילהמת ששת־הימים, יוכו נאמר :״אין
לגו חיילים אלמונים / ,אין לנו קבר
החייל האלמוני.״״ בתרבויות אירופאיות
עניין כ״אין לנו חיילים אלמוניים״ מכונה
פלגיאט, אלא שכאן ט־,נד, עכשיו חבר־הכנסת
משה שמיר מחסינות פרלמנטרית.
(הטשד בטנזוד )42
--* לאחר שהשתמש כבר בזכות־הדיבור
של לוחמי ,56 ,48 ,ו־.67
•• מעריב.9.11.73 ,
**״ מעריב.10.10.73 .

ה עו ל ם

הז ה 2080

טרמפ

לחייל

עמוד 42

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 42 | י — אחרון הבולעויביקיס במד-ינה (המשך מעמוד )41 יב־ 1974 פירסם שמיר את סיפרו אל מול פני המילחמה החוקה, שבו קיבץ מאמרים מכל תקופת ארץ־ישראל־השלמד. שלו, מאמרים

י — אחרון הבולעויביקיס

במד-ינה

(המשך מעמוד )41
יב־ 1974 פירסם שמיר את סיפרו אל מול
פני המילחמה החוקה, שבו קיבץ מאמרים
מכל תקופת ארץ־ישראל־השלמד. שלו, מאמרים
שמתוכם מתבררת עמדה קיצ׳ונית
ונוקשה, שאינה מכירה בקיום כלשהו עבור
ערביי פלסטין. במרכז הספר הריעה שישראל
משמשת לאירופה חומה בצורה
מפני הברברים הבאים מן הנייזרח, וש־המערב
ודנו כפוי־טוביה לישראל :״העורף
השכע, הפחדני, הציני של הדימו־קראטיה
המערבית, משליד את ישראל
לכלבים ...והארצות הנאורות כורעות ברף
לשילטון החושד ...חושד יורד על המערב,
הקיפאון אופף אותו ...העולם החופשי
והדימוקראטי נסוג, מפנה עמדות, מועדם
לחי שניה למכיו — מפקיר בעלי־ברית
להסתערות הברברית הגדולה ביותר ש־ידעה
הציוויליזציה מאז תור האופל של
־איטית ימי־הכיניים...״
את קלפיו הפוליטיים אין משד, שמיר
מסתיר כלל, והוא מאמין בהתעוררות
ה״גזע הלבן.״ וכותב :״הולכים ומתרבים
הסימנים לכד, כי מאחורי הצ׳מברליינים *
של אירופה וההאליפכסים ** של אמריקה
כבר מתחילה להזדקר קומתם של הצ׳ר־צ׳ילים,
איטר ישיבו מילחמה שערה להצלת
האנושות מאלף שנות חשיכה ועל־מנת
שקוראיו לא יטעו, הרי ששמיר טוען
שאיננו נלחמים כלל למען עצמנו :״כל
יטעה נוספת של עמידת המעוז הזה (ישראל)
— בלי להיכנע, בלי ללכת שבי —
היא •טעה נוספת לכוחות האחלמה, ההתעוררות,
ההתאוששות• ,טל העולם...
אכל אם נעמוד איתנים, כמעוז קידמי כמאבק
שכל העולם התרבותי ניכנס עתה
לתוכו, ברצונו או שלא ברצונו — אם
נציג את מילחמתנו במלוא עומק משמעותה
ההיסטורית למין האנושי כולו —
נסייע להתעוררות כוחות־החיים החיוביים,
ובסופו של דבר נקבל את פיועם למאב־קנו

דיעותיו הגיאו־פיליטיזות של משה
שמיר, השקפתו אודות נצחיות ה״גזע
הלבן״ ,ניתוח תהליכי התרבות בארץ וב חקירות רדיפה
?מרות
חהתגכלות הבלתי•
פוסקת לפרטיותו ולחופש•
הבימוי שלו — אורי רייוויס
ימשיף להילחם ע? דיעותיו
דפיקות חזקות בדלת, בשעת־בוקר מוק דמת,
החרידו את אורי דייוויס ( )34 משנתו.
כאשר פתח את הדלת, ניצבו בפתח שייטה
גברים אלמוניים. הם הציגו לפניו צו־חיפוש
חתום על־ידי שופט. דייוויס, הנשוי
ואב לילד, סירב להכניסם לביתו, בכפר-
שמריהו, לפני שיזדהו. לבסוף ניאותו
שניים מהם להזדהות כשוטרים. אז הכניסם
פנימה, והחבורה כולה פשטה על הבית.
מאוחר יותר הוברר לדייווים, כי היו
אלה שישה אנשי הלישכה לתפקידים
מייוחדים של המישטרה. החיפוש היה
יסודי. הם לא פסחו על שום חוברת, ספר
או כל הומר כיתוב אחר שמצאו בספרייתו
העשירה. כתום החיפוש, שנמשך ארבע
שעות, נטלו עימם החוקרים 25 ספרים
לבדיקה וכן את אורי דייווים עצמו, לחקירה
במישטרת גיבעתיים.
דייווים פעיל מז השנים בקואליציית
הגופים הפוליטיים הפועלים נגד כיבוש
והתנחלויות, נגד עונשים קולקטיביים, מעצרים
מינהליים ועינוי של ערביי ישראל.
בתקופה שבה נעצר הוא עסק במחקר על
הסיכסוך הישראלי־פלסטיני, שמומן על־ידי
אוניברסיטת ברדפורד, באנגליה, שם
שימש בעבר כמרצה.
הוצאת הודעה. חוקרי־המישטרה, בראשות
פקד יהב, ביקשו להוציא מפיו
הודעות על מהות קשריו עם פלסטינים
בחו״ל, על מעורבותו בפעילות חבלנית

עסקן שמיר
״כי עירום אתה״
עולם, ארבע המילחמות שאותן הוא נלחם
במכונתי־הכתיבה בתובעו את זכות־הדיסד
של הלוחמים בארבע המי׳לחמהוג הללו,
תולדות־חייו, המעבר מאמונה עיוורת ב־צידקתו
של סטאלין, שמש העמים ומאור
האנושות, ועד ל״הצלת האנושות מאלף
שנית חשיכה״ מעידים על תולדות שקיעתה
של ׳החברה והתרבות הישראלית,
עשתה־מוגים יותר מכל יצירה שיש בכוחו
של סופר ישראלי כלשהו ליצור ולתארם.
״על אדמת עמי קוץ שמיר תעלה, כי
על כל בתי־נדטוש קריה עליזה ישעיה,

דן עומר י
־ נוויל צ׳מברליין, ראש־ממשלת בריטניה
שחתם ב־ 938ו על הסכם מינכן;
** לורד האליפקס, שר־החוץ של צ׳מ־ברליין
אחרי הסכס־מינכן והתפטרותו של
אנתוני אידן.

עיייגת ובעידוד הגירת יהודים ישראלים
אל מחוץ לישראל.
דייווים לא שיתף פעולה עם חוקריו. על
שאלותיהם השיב ב״אין תגובה״ ,ואף
הציע להם להעמידו למישפט, אם יש
ברצונם לקבל הסברים מפיו. לבסוף, בשעה
ארבע אחרי־הצהריים, הם רשמו
גליון־אישום שבו כללו את החשדות שגרמו
לעריכת החיפוש ולחקירה. מאוחר יותר
שוחרר דייוויס ללא ערבות, וגם ספריו
הוחזרו לו, אחרי שצולמו.
הדבר היה בחודש פברואר השנה, ב־3
ביולי, כחצי־שנה לאחר-מכן, קיבל דייווים
הודעה מפקד יהב, ובה נתבקש לבוא ל־
״שיחה ידידותית״ בתחנת־המישטרה. הוא
סירב בטענה שבואו, ללא פקודת־מעצר
רישמית, שולל ממנו את הזכות לבקש לו
עורך־דין. החוקר הנפגע השיב כי ימצא
דרכים להביאו אליו, ואלה לא יהיו מן
הנעימות.

מאז חושש דייוויס מהתנכלות המישטרה
וגורמי־הביטחון, בגלל דיעותיו הקיצוניות,
האנטי־ציוניות. במייוחד עתה, אחרי עליית
הליכוד לשילטון, הוא צופה ימים קשים
לאופוזיציה האנטי־ציונית החוקית בישר אל•
אומנם, הוא סבור כי בשלבים הראשונים
לא יוצאו האירגונים, הפוליטיים
האנטי-ציוניים אל מחוץ לחוק, אולם, לדעתו,
בתוך פחות משנה יהיו תנאי הפעילות
הפוליטית בישראל דומים לאלה שבגדה.
אנטי*
ציוני ותיק. אורי דייוויס הוא
דמות מוכרת בלישכה לתפקידים מיוחדים
במדור הביטחוני. מאז 1965 עסק בפעולות
בגד הפקעת אדמות ערבים בגליל, במייוחד
הפקעת אדמות הכפרים דיר אל־אסד, בענה
ונחף, שעליהן שוכנת היום העיר כרמיאל.
בין, השאר הוא אירגן הפגנות יהודיות-
ערביות מיטולבות, וכניסה בלתי־חוקית לשטחים
שהכניסה אליהם אסורה. כן עסק
במסיק־זייתים באותם שטחים .״אלה היו
השנים של העידן הליברלי בישראל, ש נקטע
על־ידי מילחמת ששת־הימים,״ אומר
דייווים• לפעולותיו היתה אז תהודה חזקה,
אך השילטוינות עצרו אותו וכלאוהו ל טמונה
חודשים בכלא נזעשיהו באשמת
כניסה לשטח צבאי ללא רישיון. הוא אף
״הוגלה״ מן הגליל למשך שבה. נאסר עליו
להיכנס לכל שטח שמצפון לעכו ללא
רישיון מייוחד.
בשנים - 1971—1976 טהה דייווים באמריקה
ובאנגליה, שם למד ועסק בהוראה.
בן התמסר לפעילות פוליטית .״נחשבתי
כאחד המארגנים הבולטים של התעמולה
האנטי־ציונית. בחו״ל הייתי מעין שגרירות
לא פורמלית של הליגה הישראלית לזכויות
האדם והאזרח,״ הוא מספר.
אורי דייווים חוזה שתפרוץ מילחמה,
זמן קצר אחרי ביקורו של בגין באמריקה.
לדבריו, בגין לא יהסס ״להרים את נם
העצמאות הפוליטית נגד מימשל קארטר,״
על-ידי מילחמה בערבים ובעקיפין _ גם
בארצות־הברית. הוא יפתח במילחמה, עוד
לפני שהציבור יספיק להיתפס לדמורליזציה
בעיקבות הורדת רמת־החיים, האבטלה
והמצב הבינלאומי הקשה.
פיתרון נוסח אייכמן .״אם תפרוץ
מילחמה וישראל תנצח,״ הוא אומר ,״היא
תפנה את ערביי הגדה ורצועח־עזה לגדה
המיזרחית. תהיה זאת העברת״אוכלוסין,
כפי שעשה אייכמן.״ דייוויס מצהיר כי
הוא מקווה שישראל תנחל מפלה במילחמה
הקרובה, כי ״זה הסיכוי היחידי שנותר
לפלסטינים.״ הוא, כשלעצמו, לא ישתתף
במילחמה זו. הוא משרת בהג״א, מטעמי
ביטחון, אולם גם לשם אין מזמנים לו.
״אני אחד היהודים הישראלים הספורים
שתומכים בהמרת מדינת ישראל במדינה
פלסטינית חילונית, דמוקרטית וסוציאליכד
טית,״ הוא מעיד על עצמו .״מדינה שבה
אהיה אזרח יהודי־פלסטיני, ואחי הערבי
יהיה אזרח ערבי־פלסטיבי.״
הוא אף מכריז :״אלה שניהלו במשך
60 שנים מדיניות של נישול, פשע ועימות
בלתי מתפשר עם העם הפלסטינאי ועם
ארצות ערב׳ בל יטילו את האחריות על
אלה שהזהירו מפני הסכנה שכאשר הערבי
0ינצחו הם יטבחו ביהודים.״
באמצע חודש מאי השנה נערכה בלונדון
הפגנה של פלסטינים. דייוויס מזוהה עם
פעולות אלו במידה כזאת, עד שלמרות
ששהה באותה עת בישראל, דיווחה העי תונות
הישראלית כי הוא היה בין מארגני
ההפגנה.
מאז שובו ארצה, נתון דייוויס תחת
מעקב בלתי־פוסק. מיכתביו נפתחים בידי
הצנזור, מוחזרים אליו לפעמים כשהמעטפה
קרועה, ומתעכבים ימים ושבועות עד הגיעם
-לתעודתם• מצותתים לשיחות״הטלפון
שלו.
בהיותו באנגליה, הוא מספר, ניסו לא-
פעם לפגוע בו גופנית. במרבית המיקרים
היו אלה אנשי־אגרוף מקומיים של ״חרות״,
שאינם מסונפים רישמית לתנועה זו ופועלים
בנוסח ״הליגה להגנה יהודית״.
דייווים טוען שאם יישלל ממנו תופש־הדיבור,
הוא יפר את החוק ויפרסם כרוזים
במחתרת. עם זאת הוא מציין, כי אין לו
כל עניין להעצר .״יש לי עבודות-מחקר
(המשך בעמוד )52
הניאתאצים מבגינים ומתוגדים
בנשק חם, נערכים
בקביעות אימונים
ב־ 118 ערים

הגרמני..שטון־
ן* עמידם־־דום מתוחה הסתדרה ה-
1חוליה בחזית בית־העירייה של 1ירנ־ברג.
היו אלה הגרפיקאי קארל-היינץ
הופמן, הניאו־ינאצי הפעיל ביותר בגרמניה
המערבית, וארבעת עמיתיו מ״התנועה״.
הם היו לבושים מדים וחבשו קסדות ל ראשיהם.
כן היו מצויירים ברובים, במם־
כות־גאז וברימוני-דמה.
לבסוף התערבה המישטרה, ושמה קץ
להצגה. היא עצרה את קבוצתו של הופמן
בעוון עבירה על החוק האוסר התקהלות,
אך מייד שיחררה אותם. היה זה אחרי
שהחליפו בחיפזון את מדיהם בבגדים אזרחיים,
שאותם הכינו מבעוד־מועד לאפשרות
כזאת.
הפגנתה הבולטת של קבוצת הופמן, שנערכה
במארס השנה, לא אוזכרר, כלל
בעיתונות. העיתונים אף מילאו את פיהם
מיים כאשר, בחודש דצמבר האחרון, הסתערו
אנשי ״קב׳וצת-ספורט־המגן״ של
הופמן, כשהם חמושים באלות, אגרופגים
ושיבטי־פלדה, על חבורת סטודנטים ׳והפליאו
את מכותיהם בהם. מידיעת קוראי
העיתונים הועלמו גם ״תרגילי-המגן״ של
ה״פיהרר״ הנירנברגי, שבמיסגרתם צעדו
צעירים לבושים מדים וינושאי־נשק לתימ־רונים
צבאיים.
מדיניות בתשזיעינה של עיתוני גרמניה
מסייעת לאיש שנטל על עצמו את המשימה
״להציל את גרמניה רבתי״ .פקודת־היום
בעת המיצעד, שנקראה בפיו של
הופמן, קראה להחזרת אוסטריה לרייך
הגרמני וכן להחזרתם של ״שיטחי המיז־רח
השדודים״ אליו. וקודם לכל אלה, ה־איחוד־מחדש
עם ה״איזור״ — הכוונה
לגרמניה המיזרחית. לצורך זה הוא נל חם.
לצורך זה הוא אוחז שוב בנשק.

״הכיב שנים
היו מ א פיו ת ״
** וד כשנה 11(56 הפקיעה המיש-
טרה מידיו של הופמן, שהיד. אז בן
19 בלבד, מיספר כלי־ירי. בשנת 1963
הוא נתפס בתורכיה, בעת שעסק בהבר־חת־ינשק.
אף-על-פי־כן חולש ד,״פיהרר״
(כפי שהוא מכונה בפי חבריו) על מחסן־
נשק שלם המכיל אקדחים ורובים, שלגביהם
אף קיבל ריישיונות משילטונות
נירנברג. המדובר, אומנם, ברימיוני־דמה
וקני כלי־היריה נחסמו בריתוך, אולם קודח
זריז יכול עד־מהרה ׳להפוך אותם
לכלים שמישים. בנשק זה מתאמנים פקודיו
של הופמן, שאת מיספרם הוא שומר
בסוד כמוס.
הניאו־נאצי מנירנברג, שבסד־הכל נענש
בקנס כספי, על הפרת חוק-ההתק-
הלויוח, כבר מזמן אינו הופעה בודדת
בגרמניה המערבית. במדינת הסן מכנם
את הניאדנאצים לפגישות עורד־הדץ ה־ימני־קיצוני
מנפרד רדר, ובבוואריה עושה
זאת המו״ל של דויטשה נאציונאל־ציי־טונג,
הד״ר גרהארד פריי. גייסותיהם של
אלה שחונכו להיות בתחילה אדוני גרמניה
ולאחר־מכן אדוני העולם כולו, החלו
שוב מרימים ראש. בחדרים האחוריים,

עמוד 43

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 43 | הנאצים החדשים אפו&י־העשן, של בתי־מרזח הם נפגשים, הנאצים הוותיקים מכל ׳הסוגים ובעיקר אלה ששרדו בחיים מן הוואפן־אס־אס״ שמנה בשעתו 910,000 איש. הם חולמים על עברם

הנאצים החדשים אפו&י־העשן, של בתי־מרזח הם נפגשים,
הנאצים הוותיקים מכל ׳הסוגים ובעיקר
אלה ששרדו בחיים מן הוואפן־אס־אס״
שמנה בשעתו 910,000 איש. הם חולמים
על עברם המפואר ועל עתיד טוב יותר
מבלי שהשילטונות — העוסקים !במצוד
אחר השמאלנים — ינסו ׳להתערב במעשיהם.
באותם
בתי־מרזח מוסיפים אנשי הדי־וויזיות־השחורות
לשעבר לטווח את המ
חוצפת
יותר מיום ליום, ושיקריהם —
נועזים עוד יותר. רבים מאזרחי גרמניה
המערבית מטים להן אוזן קשבת, ויש ביניהם
לא מעטים ישאף מאמינים להם. מיס־פרם
של אלה שנותרו בחיים ומוסיפים
לדגול בנאציזם, אינו קטן כלל: ב־40,000
מהם מאורגנים ב״אגודה לעזרה הדדית
של חיילי ואפן אס.אס. לשעבר״.
חבר הנהלת האגודה, חרמן רודולף,
שהוא מנהל חברת-ביטוח בפרנקפורט,

נובעי..הווומאנט״ :הופמן בואש אנשיו
׳חברי הנהלות העיריות אף נושאים נאד
מים בשיבחם.

פו שעי-מילחמה
מהגרועים ביותר

הסיס: הופמן
שך ההיסטוריה שלהם: הם דבקים באגדה
שהיו חיילי עידית, בלתי־מנוצחים־
כמעט. הם מכחישים את העדויות ׳שהועלו
במישפטי נירנברג, שלפיהן לא היו אלא
אירגון שיל פושעים. הכיבשנים במחנה־המוות
של דכאו ״לא היו במציאות אלא
מאפיות,״ טען לוחם ותיק בפגישה של
דיוויזיית האס.אם .״לייבשטנדארטה אדולף
היטלר״ בפביינגסטן.
הופעתם של נאצים ותיקים אלה, שרובם
כבר בגיל הפנסיה, הופכת תדירה וגד

ד,יתווה את מטריות אירגונו ביום
יובלו של אירגון זד : ,יש להביא
לזיכויו של הוואפן־אסדאס. מהאשמה ש הוא
אירגון־פושעים. מתנדבי הוואפן־אס.
אס. ש ״נלחמו על קיום תרבות אירופה
נגד האוייב במזרח,״ התלכדו שוב ל״מיש־

פחה אחת גדולה.״
הם זוכים בתמיכה איתנה ׳מצד פוליטיקאים
מערב־גרמניים, בעיקר ברשויות
המקומיות. שם, לא יזו בילבד ״שמאפשרים
להם להתכנס באולמות ציבוריים, אלא ש־

¥את, למרות שכ־ 47,000 חיילים ״פשד
1טים״ מקרב הוואפן-אס.אס. הוכחו כפוש־עי־מילחמה
מן הסוג הגרוע ביותר2,500 .
מהם השתייכו למטה־ההשמדה באושוויץ,
ד 1,500 הוצפו במחנה זאכסנהאוזן. ס340/
מציוותי מחנות־ההשמדה שגימנו עם הוואפן־אס.אס.
הם האשמים בהשמדת גטו
׳וארשה, שבו מצאו את מותם 70,000 יהודים•
דיוויזיית ״ויקינג״ ,שהוקמה באביב
1941 ושאליה השתייכו מתנדבים פלמיים,
הולנדיים, דניים ונורווגיים, הוציאה למוות
ביריד 600 ,יהודים מגליציה, בראשית המסע
נגד רוסיה.

ביוני 1941 הרס גדוד שיל דיוויזיית
האס.א .0״דאס רייך״ את הכפר הצרפתי
אוראדור, והשמיד את כל אוכלוסייתו:
190 גבירים 244 ,נשים ד 207 ילדים הם-
בוגר בתושבי הכפר היד, בן ,91 והצעיר —

שרידי דיוויזיה זו נפגשו באחרונה בשיו־רד,
של ערים בגרמניה המערבית לימים
אחדים, פעם בחודש אפריל ופעמיים במאי.
הם מתכננים להיפגש שוב באוקטובר.
״פאנצרגרנדיירה״ של דיוויזייית ה. י,.
שנפגשו לא־מכבר בפיגגסטן, הוציאו להורג
לפני 33 שנים 64 טייסים קנדיים ו־בריטיים
שפויי־מילחמה.
ב־ 118 ערים׳ברחבי גרמניר-,המערבית,
ממלון באקינג שבפלנסבורג יועד למייסע-
דות שוואבינגר ברוי במינכן נערכים בקביעות,
לפחות אחת לחודש ,״ערבי חברים״
של הנאצים הוותיקים, בשלווה ובאין
מפריע.

.לעולם לא עוזר הפגנה נגד הנאצים ן

עמוד 44

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 44 | חייג ישירות לביתם, בחיוג הבין־לאומי הישיר, בכ־ 26ל״י לדקה. אם אתם מתכוונים לטלפן לקרוביכם ולידידיכם בארה״ב, נצלו את שעות התעריף המוזל בחיוג הבין־לאומי הישיר.

חייג ישירות לביתם,
בחיוג הבין־לאומי הישיר,
בכ־ 26ל״י לדקה.
אם אתם מתכוונים לטלפן לקרוביכם ולידידיכם בארה״ב,
נצלו את שעות התעריף המוזל בחיוג הבין־לאומי הישיר.

שמור על קשר חייג לחדל בתעריף המ
יוד ח

סשרד התקשודת-הסחלקה ליחסי ציבור

ה ס רי ג ה

ארה״ב קנדה בריטניה, צפון
אירלנד, צרפת.
הולנד,מונקו. איטליה

התע רי ף ל 3דקות

התע רי ףלדקה

התע רי ף ה מוז ל

ר א שו נו תבאמצ עו ת

ב חיו ג ה בי נ ל או מי

לדקהב חיו ג

הםלפ 1נאיבשר 1ת 8ו

הי שי רבש עו ת ר גי לו ת

ה בי נ ל או מי הישיר

1 0 1 .8 8ל ״י

3 3 .9 6ל ״

3 7 .6 8לי ״

25.45 לי׳י
28.32ל״י

2 6 .7 6ל ־י

20.04ל׳׳י

1 1 3 .0 4

מו ע די התע רי ףהמחלב חיו ג הי שי ר
בי מי חו ל

ב סו ףהש בו ע

אי1

מיו ם שי שי ב ח צו תער
יו םאיבחצותברציפות

משעה 2 1 .0 0

8 0 .2 8ליי

בערב
ע ד 8 .0 0בבקר
למחר ת

מיו םשש, ביס ס 2 1 .בערב
ע ד יו ם שני ב ־ 8 . 0 0בבקרברציפות
ל אי ט לי ה: מיו ם ש שי ב סס. ו 2בערבעד
יו םרא שו ן ב ־ 8 . 0 0בבקרבלבד .
ל ס תי רישל הו סי ף . 0ע. ם.

ה עו ל ם הז ה 2050

עמוד 45

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 45 | ?!ולנוע בקרוב בי״שראל ה סי * ,עו? 3ץ עד ההיפנוזה דושאן מאקאבייב הוא. אחד •היתרים המעניינים ביותר •של הקולנוע בימינו. יוגוסלבי זה, שהבין את הרמז הדק שרמזו לו

?!ולנוע

בקרוב בי״שראל
ה סי * ,עו? 3ץ עד ההיפנוזה

דושאן מאקאבייב הוא. אחד •היתרים
המעניינים ביותר •של הקולנוע בימינו.
יוגוסלבי זה, שהבין את הרמז הדק שרמזו
לו לפגי כמה שנים במולדתו, ומעדיף
מאז לחיות במערב, מטפל בהעזה רבה
בפער ׳שבין ׳שאיפות האדם להישגיו, ובמרחק
שבין האידיאלים האבסולוטיים של
הכלל לבין האושר המיידי של הפרט.
למה הכוונה? סרטים כמו נזיסתוי האורגניזם
וסרט מתוק הדהימו את הצופים
ק בעוצמה ובהעזה החזותית ז בגילוי־הלב
שבו מדובר בהם על כל נושא שהוא, ממיז
יועד פוליטיקה (שהם, בעצם, אצל מאקאב-
ייב, אותו הנושא) ,ובמסקנות !מרהיקות-
הלכת שלהם, המסתייגות בעת-ובעונזד
אחת מן המי-שטרים הקומוניסטיים והקא־פיטליסטיים,
המדכאים את הפרט הבודד
באותה המידה.
חובב הקולנוע בישראל, המבקש להבין
צ כיצד צומח ומתפתח סיגנון קולנועי נועז
ר וחריף שכזה׳ אינו זויפה בדרך־כלל להש ביע
את תיאמנו, מאחר שיצירות־נעורים
ן אינן נחשבות, עליפי־רוב, מיסחריות דיין.
באופן יוצא־מן־הכלל ויוצא-דופן (ועל כך
יש להודות למפיץ אלי גלפנד) אפשר יהיה
לראות, בקרוב, את סירטו המלא הראשון
של מאקאבייב, אדנז אינו ציפור על בדי
! הארץ.
חומר אותנטי. תריסר שנים חלפו
\ מאז הוצג הסרט לראשונה. ואם־כי אין
ספק שעדיין אין יזה אותו הבמאי המרעיש
כיום עולמות, הנה אפשר כבר לגלות
בסרט־בסורה זה. את כל הניצנים שעתידים
היו לפרוח לאחר־מכן.
״יום אחד ישלחו אותי למחוז ברה,״
סיפר מאקאבייב על סירטו .״זהו איזיור
שיל מיכדות נחושת -זהב וכסף, ובמרכזו
תישליובת תעשייתית גדולה לעיבוד העם־
רות. לפני המילחמה היו הפועלים פרימיטיביים,
וכל ההנהלה והמהנדסים היוו
צרפתים. אחרי המילחמה הצרפתים אומנם

לרדוף אחו
הרכבת
קו הכסף (תל־אביב, תל־אביב,
ארצות־הברית) — בונור״הזהב של
הוליווד /כאשר הכוכבים היו כוכבים
והבמאים ידעו את מיקצועס, נהגו מזמן לזמן להפיק
קומדיות סהרוריות, מעורבות במתח ובשננמה, המתרחשות
מתחילתן ועד סופן ברכבת. ומה הפלא ז בשנות השלושים
עדיין היה זה אמצעי־התחבורה המקובל ביותר.
בשנות ה״70׳ המאוחרות אומנם כולם טסים במטוסים,
אן נגע הנוסטאלגיה לימים הטובים בכל־זאת אינו
מניח לאנשים מסויימים לשכוח את הצלחות העבר. וקולין
היגינס (האיש שכתב את הרולד ומוד) החליט שהוא יכול
להיות חריף ומפוכח לא פחות מבן חכט (מחבר המאה
ה־ ,)20 ושאינו נופל מן התיחכום של ריימונד צ׳נדלר (שעיבד
את זרים ברכבת עבור היצ׳קוק) .הוא בישל לעצמו
מעשיה על מו״ל סחוט, מזכירה של מומחה־לאמנות, כנופיית
גנבי״תמונות, סוכן של האפ.בי.איי ,.ופוחז כושי שנופל
תמיד על רגליו. את כל אלה הכניס חיגינס לתוך רכבת,
פאר (ששמה ״קו הכסף״) החוצה את היבשת האמריקאית
לכל רוחבה.
כל זה היה יכול להיות משעשע אילו היה היגינס
באמת הכט או צ׳נדלר. אלא שברוב התלהבותו לחקות
גדולים ממנו התבלבל תיגינס בין דמויותיו, מבלי שיצליח
לפתח אותן כראוי או אפילו ליצור יחס מוגדר כלשהו
אליהן מצד הצופה. העלילה בנויה טלאים, מתחילה ומסתיימת
מיספר פעמים, כאילו להכעיס. ואתרור הילר (במאי
סיפור אהבה) ,הרחוק מלהיות הואוד הוקס או היצ׳קוק,
תתייחס לסיפור ברצינות משוועת, כשכל אבסורד קיבל

קלייברג וויילדר: איפה הצחוק?
מישקל של אירוע דרמאתי רב״חשיבות. ובכך נחשפה בועת־הסבון
בכל אווריריותה.
כל מה ששחקנים כמו ג׳ין ויילדר, ריצ׳רד פריור וג׳יל
קלייבורג יכולים לעשות בתנאים כאלה, הוא רק לרדוף
אחר העלילה ואחר הרכבת, ולסחוט מכל סצנה כל מה שיש
בה, גם אם אינו מוביל בהכרח לסצנה הבאה ואינו
מבוסס כל־כך על הסצנה הקודמת. ומאחר שהם בהחלט
כישרוניים, יש בסרט רגעים משעשעים וקיטעי־פארודיה
חייכניים. זה, לפחות, יותר טוב מכלום.

סיפור אהבה
לרכבת

נועד לתהילה (פריז, תל-
אביב, ארצות־הברית) — הבעייה
של סרטים רבים, בשנים האחרו־נות,
היא שמעלותיהס הטכניות עולות, לא פעם, על כושר
ההבעה שלהם. התוצאה, כמו בסרט זה למשל, היא שניתן
בנקל להתפעל ממלאכת״הצילום המדהימה של האסקל
וקסלר, ומן השירים של וודי גאתרי (שעל ארבע משנות
חייו מבוסס הסרט) .אולם עם זאת, קשה לומר שהסרט
כולו מרטיט במייוחד.
וודי גאתרי( ,בגילומו של דיווייד קאראדין) למי שאינו
יודע, הוא מלחין וזמר אמריקני שנדד לאורך ולרוחב
היבשת בשנות השפל הכלכלי החמור, ושיריו הפכו חלק
בלתי״נפרד מן ההווי והמורשת התרבותית של אותה תקו-
פה, עד שרבים סבורים כי אלה שירי״עם ולא פרי דימיונו
של אדם אחד ויחידי.
אין ספק שחייו של גאתרי יכולים לספק חוטר לסרט
(ואולי אף לסידרה שלמה של סרטים) .אולם כאשר ניגשים
לחומר זה ביראת״כבוד מהולה בהערצה ׳ כפי שנהג
הבמאי האל (הארולד ומוד) אשכי, מתקבלת תוצאה הפוגמת
הן בשלמות הדמות והן בשלמות הסרט. לפי סרט
זה, גאתרי הוא צייר״שלטים חולמני העוזב את עיירתו
הקטנה; שבתוך ״קערת האבק״ (כפי שנהגו לכנות את
הערבות העקרות של מרכז ארצות־הברית) /מתנסה בחוויות
הנודדים מערבה של אותם הימים, הופך בשיריו למנהיג
דורשי הרפורמות הכלכליות, ומסרב להפוך חלק מן המימי

קאראדין ובר1־לוויה — איפה הזעזוע?
סד כאשר נקלעת ההזדמנות בדרכו.
בקיצור, דמות משופרת ומתוקנת וניצבת על כן גבוה,
שאין לצפות ממנה לכל.
ארלו גאתרי (שכתב את המיסעדה של אליס) ,בנו של
וודי, טען אחרי שראה את הסרט כי ״זהו סיפור״אהבה בין
אבי לבין רכבת״ (גאתרי נהג להתגנב לרכבות־מסע ולנסוע
ממקום למקום מבלי לשלם כרטיס) .לאדם כמו גאתרי
הגיעה בת״זוג אנושית יותר.

דודיינית כקירקס נודד
,ההיפנוזה ריתקה אותי״
הסתלקו, אבל האיזיור הוסיף להיות פרימיטיבי,
בשל הפער העצום שבין הפועלים
השחורים מן הכפרים שבסביבה לבין האינטלקטואלים
שניהלו אותם.
״חרשתי את האיזויר, דיברתי עם כל
מי שהיה מוכן לדבר עמי, מן המנהלים
הכלליים ועד לסועלי-הניקיון, ואספתי ב-
300 עמודים של סיפורים אמיתיים ושל
בדיחות ...הסרט כולו ׳מורכב ימן החומר
הזה, שלא שונה כלל אלא רק אורגן
על־ידי. כך, למשל, דליתי יממן הסיפורים
את זה על הטכנאי המבוגר שבא להרכיב
טורבינה במיפעיל המקומי, ועל אהבתו
לצעירה מבנות המקום, אהבה העולה על
שירטון פשוט משום שאין לאיש די זמן
להקדיש לה. את המעשה על הפועל המכה
את אשתי ומחזיק פילגש מצאתי בעיתון
המקומי, ואילו הקטטה בשוק בין האשד,
לפילגש קרתה ׳תוך כדי שהותי שם. כל
מה ׳שעשיתי אני, היה לשאול. את עצמי:
ה עו ל ם הז ה 2080

ידי פועל כגודל הקיר כ״אדם אינו ציפור״
פועלים על רקע בטהובז

מי הם האנשים הללו? התשובה ד,יא
הסרט.״
ימאקאבייב ניוקט, כיבד בסרט זה, את
השיטה של שני טיפורים המתפתחים ב מקביל,
נפגשים במיקרה פה־ושם במהלך
העלילה, אך לעולם אינם מתמזגים.
לכזה מהפנט זי את שני הסיפורים
הללו דחס מאקאבייב בתקריות מקומיות
אותנטיות רבות, כל-כך שישיחזר על הבד,
״עד שהדגשתי ׳בסופו של דבר צורך להכניס
את הכל בפיסגרת, שתעניק משמעות
משותפת לכל הסיפור,״ נפי שהוא אומד
בעצמו. המיסגרית היא דמותו של !מהסנט
המופיעה בתחילת הסרט, חוזרת באמצעו
ומלווה, קולית, את הסוף.
מדוע מהפנט י ״משום שההיפנוזה ריתקה
אותי תמיד,״• משיב מאקאבייב, ומס ביר
:״למעשה, נאופ-הפתיחה של המהפנט
הוא הנוסחה שעליה בנוי הסרט כולו.״
ומה שהמהפנט אומר בנאום יהפתיחה שלו
הוא כי בל האמונותיהתפלות הן אחיזת-
עיניים, וממשיך לאחר־מכן לעסוק באחיי
זיודעיניים •בעצמו. אבל הסרט עצמו בא,
(המשך בעמוד־)46

עמוד 46

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 46 | תור שעות נתחיו בבי תך א ת מזבן ה איכו ת השקט חבול קולנוע (המשך מעמוד )45 בין הישאר, להראות כי מרבית בגי-האדם חיים במעין היפנוט־עצפי, המאפשר להם להמשיך לחיות

תור
שעות

נתחיו בבי תך
א ת מזבן ה איכו ת
השקט חבול

קולנוע
(המשך מעמוד )45
בין הישאר, להראות כי מרבית בגי-האדם
חיים במעין היפנוט־עצפי, המאפשר להם
להמשיך לחיות מבלי להתקומם או להפוך
שולחנות, ולהשילים עם העובדה ש״אדם
אינו ציפור״ אלא כבול בעבותות חזקים
אל האדמה (באחת מסצנות־ההיפנוט, משתכנעים
שסני־הניסיון שעל הבמה שהם
ציפורים, מנתרים בכבדות מגושמת כשהם
מנפנפים חסרי-ישע בזרועותיהם, ומשלים
את עצמם שהם !ממריאים אל־על).
קירקם סוג ז /אבל ההיפנוט הוא
רק אחד מחוך הקוריוזים הרבים ׳שמדי
!ביק ־מאקאבייב בסרט זה בצד זה. הניגו דים
!מתנגשים זדי בזה, לפי מיטב הסיגנון
של מיסת וי האורגניזם. עיתונאי מדווח
למערכת על הפועלים המוקסמים שהאזינו
במיפעלם ל״סימפוניה התשיעית״ של בס־הובן
(תוך כדי דיווח הוא מתבלבל, ואומר
,״הפועלים המשועממים״) ,ומייד לאחר-
מכן רואים את הפועלים עצמם, זורחים
מנחת לשמע קולה של ...פאטימה המזמרת
שיר־עם תוסס ומגלגלת חמוקיה השופעים.
קונצרט נערך לכבוד הפועלים. זמרות
בשמלות־ערב עוברות בעד ערימות של

זו, כדי לגרום לתגובה של חוסר־סבלנות,
אולי אפילו זעם מצד הצופה, תגובה שגד
רמת לו השתתפות אישית. ומכאן שהוא
יתאמץ למצוא את הקשר בין הדברים
השונים המוצגים לפניו על המסך.״ המצלמה
הנעה לכל אורך הסרט והופכת כמעט
אחת הנפשות הפועלות, גם היא תוצאה
מחוסר־המנוחה של הבמאי• .״תיכננתי
זוויזת־צילום עד הפרט האחרון, הצבתי
את המצלמה על כן יציב, ואז הרגשתי
שאני מוכרח להניע אותה. הצלם היה
מאושר, מפני שגם הוא אהב לנוע׳ ואילו
מן השחקנים דרשנו לשחק לאו־דווקא אל
!המצלמה, ולהיות מוכנים שנתקיף אותם
מכל כיוון.״
מי נהנה? והחושניות ...כיצד אפשר ־
לדבר על מאקאבייב ׳ולא להזכיר את החושניות
ז אומנם כאן עדיין אין מתעלסים
על -מיטה •של סוכר ואין מתפתלים בתוך
תמיסת״שוקולד, אבל מבט אחד של מילנה
דראביץ /דיאלוג בין שתי דלתות אפלות
(כשדימון הצופה ׳מספק את ימה שאינו
רואה) ,מראים עד כמה ניתן ליצור חושניות
על הבד באמצעים פשוטים.
״כשהוצג הסרט לראשונה ביוגוסלביה1 ,

מזגן
*ומקור
ליע^ו חנם ללא בלהתחיסת^תחשו:
תל אביב 614281 :
ירושלים:

02-224877

חיפ ה527215 :

#מ ק 1ד
וסוחויס חוו .0 *111׳

מימה דראביץ /וינץ והחוכר ב״אדס אינו ציפור׳,
אין זמן לאהבה

50.000 חוסכים לחינוך תיכון
ולחינוך גסה ״גחלת
פרס כספי של — 1,800.ל״י, הוענק לחוסך ה־ ,50,000 שהצטרף לתכניות
החסכון לחימך־תיכון וגבוה של ״גחלת״ ,מיסודה של עיריית תל־אביב—יפו,
בטקס חגיגי, שנערך ב״בית החייל״ בתל-אביב, ביום הראשון, ה־ 10 ביולי
— על כך נמסר ע״י ח״כ שרה דורון, יו״ר מועצת המנהלים טל ״גחלת׳׳,
במסיבת עתונאים, שנערכה בבית־סוקולוב.
הגב׳ דורון הוסיפה, כי בטקס חולקו 180 אלף ל״י ״מענקי־גחלת״
(במזומנים) ל־ 913 מסיימי כתות ט׳ בבתי־ספר תיכוניים ומקצועיים.
המענקים, הם בגובה של 150 עד 600ל״י, והם מהווים * 10 מכלל סכומי
החסכונות שהפקידו החוסכים בתכנית החסכון לחינוך תיכון, בהתאם
לשיעור החסכון שבחרו.
בשנת תשל״ז שילמה ״גחלת״ 16 מיליון ל״י שכר־לימוד עבור 4,200
תלמידים וסטודנטים, מהם 3,600ב״ 150 בתי״ספר על־יסודיים בת״א
ובארץ כולה ו־ 600 בעשרה מוסדות להשכלה גבוהה.
הדוברת ציינה, כי מהאחד בספטמבר 1976 עד סוף מאי ש.ז. הצטרפו
לתכניות החסכון לחינוך תיכון וגבוה של ״גחלת״ 4,381 חוסכים חדשים
( 3,078 לתיכון ו־ 1,303 לחינוך גבוה) .בכך הגיע מספר החוסכים ל*50,080
( 37,225 לתיכון ו״ 12,855 לחינוך גבוה) 851 .מתוך החוסכים החדשים,
מאז ספטמבר , 1976 הם במסגרת המבצע של ״מענק גחלת לנכדים״
שנפתחו ע׳׳י סבים וסבתות. כל חסכון חדש כזה זוכה במענק של —100.
ל״י מקופת ״גחלת״ .לאור ההצלחה יימשך המבצע גם בעתיד.
על כדאיות החסכון לחינוך תיכון וגבוה עמד מנכ״ל ״גחלת״ ,אריח שטיין,
שציין כי החסכון ב״גחלת״ מעניק לחוסכים הטבות גדולות וייחודיות.
החסכון לחינוך תיכון צמוד לגובה שכר-חלימוד, כאשר חלקו של החוסך
בכל לירה של שכר־לימוד אינו עולה בדרך כלל, על 50 אגורות. בחסכון
לחינוך גבוה, למטרת לימודים, מתווספים * 7ריבית נצברת והצמדה מלאה
לקרן והריבית, כאשר כל ההטבות פטורות ממס, בהתאם לחוק עידוד
החסכון. לחוסכים עד גיל שנה אחת משלמת העיריה מענק למידה בגובה
ששה חודשי חסכון (כיום 6x41 = 246ל״י).

פסולת, תנורים יורקי־להבות, בד וזוהמה, התארגנה קבוצה שדרשה להגבילו למבוכדי
להגיע אל הבימה. המנצח מרים את גרים בלבד, בגלל מופקרותה המופגנת של
שרביטו, ו״הימנון החדווה״ הפרק האח הספרית הצעירה,״ מספר מאקאבייב .״במיורון
של ״התשיעית״) מהדהד באוויר. פועל חד כעסו עלי על שניפצתי את תדמיתה
אחד קם ורוצה לצאת, אבל האחרים מונ הבתולית ׳והתמה של מילנה דראביץ ,׳מסר-
עים בעדו. תרבות צריך לבלוע גם בכוח. טיה הקודמים.״ אולם מלבד זאת ,״האנ ותוך
כדי תרועותיו של בטהובן, מזדווגת שים דווקא השתעשעו מאד מן הסרט.
מילנה דראביץ׳ עם נהג צעיר וחסון על כלומר, האנשים הפשוטים והמתוחכמים
מושב •של משאית. פני פועלים תמימים, מאד. הראשונים חשבו שזו בדיחה ימצ־מרצינים
ומשמימים, מקשיבים לקונצרט. חיקד״ האחרים מצאו אפילו גרעיני רעיו־אחר־כך,
אותם פנים, צוהלים ועליזים ל נוות סי שזעם בקולי-קולזת היו הזעיר־מראה
קירקס נודד סוג ד, עם בולעי -בורגנים, הצידקנים והפסבדו-אינטלקטו-
נחשים ורקדניות שמנות על חבל.
אלים שלא מצאו את עצמם ,׳משום שחיפשו
תעודי ועדילתי .״איני ירוצה להת סיפור שמתפתח לפי כל חוקי הדראמה
פלסף,״ אומר ׳מאקאבייב ,״אני רוצה להר מההתחלה יועד הסוף ולא מצאו.״
אות ולהשוות.״ ותוך שהוא מדביק את
האדם יהחדש. ואכן, מי שמחפש את
כל הסצנות הללו יחדיו, הוא יוצר תפוגה השיגרה, את החזרה על מה שראה קודם
כוללת, מעין קולאז( ,לא במיקדה נחשב כשהוא מבושל קצת אחרת, מוטב שייזהר
הסיגנון הקולנועי שלו מקביל לתנועה ממאקאבייב. גם יפי שמחפש את הטוב
של הקולאז׳ים בציור) ,שכל פרטיו יוצ ואת הרע המתנצחים ביניהם, יתאכזב.
רים יחד תמונה סוללת ומגובשת.
אצל ׳מאקאבייב אין טוב ואין רע! יש
״חישוב מאד לא להסביר הכל עד הסוף,״ אדם ישבו גם מזה וגם מזה. ולמי שרוצה
טוען מאקאבייב ,״ולאפשר כמה פרשנו להבין למי מוקדשים כל סרטיו ,׳הוא ׳מספר
יות, בהתאם לזווית שממנה מתבוננים שהיה במאי־קולנוע. שמו של המחזה:
בסרט. המטרה העיקרית היא ליצור את עלילת מחזה־נעורים שכתב פעם, לפני
הגשר המוביל מדבר לדבר בסרט, מן הסרט האדם החדש בשוק הפרחים.
אל הצופה, ומצופה אחד לשני. כלומר,
״בתחילת המחזה/״ הוא מספר ,״רואים
ליצירה צריך להיות המשך בתוך נפשו את השוק ובו הפסל, שיחנכו למחרת היום,
של כל ימי שרואה אותה (אפילו אם פסל האדם החדש. הכל תוהים איזו דמות
אין הדבר מתבטא אלא בוויכוחים מסביב היתד. לו, לפסל. יש סבורים שזה יהיה
ליצירה) .חיי.סרט אינם מסתיימים עם סוס, אחרים טוענים שהמדובר באיש עשוי
המילה, סוף׳ על !המסו. הם צריכים להי פלדה שגופו ניחן בממדים האידיאליים,
משך, ולגרום להתפתחויות ותוצאות שאני אשה אחת סוברת שזה לא יהיה כלל גבר,
עצמי איני מודע לכולן.״
אלא אשה. למחרת מסירים את הלוט,
הטכניקה של ׳מאקאבייב, כדי להשיג. והנה מסתבר שעל הכן אין דבר. אחד
תוצאות אלה, מסתמנת כבר בבידור בתוך הצעירים קופץ מייד ומתייצב עליו, כי
אדם אינו ציפור. עירוב התעודי ׳והעלילתי הרי מוכרחים לתת לעם מושג כלשהו
(הרקע האותנטי בסרט הוא בעל חשיבות על דמוית האדם החדש. זוהי תמצית כל
מכרעת) ,הקפיצה ׳מסיפור לסיפור, מעב-ד >4מה שאני רוצה לומר: האדם החדש, האדם
דים חריפים המשאירים את הצופה כאילו£א האידיאלי של מחד, הוא האדם הרגיל,
באמצע מישפט .״אני אוהב לחתוך בצורה על כל חסרונותיו ובעיותיו.״
ה עו ל ם הז ח 2080

עמוד 47

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 47 | !7133ל א1מ 33נ !7לאומי תקבל בתובנית״בח מי בבל • 12156 מע !71 מייד עד 4,500 לי י. •לחוסך 3תשלומי - 0מ שלו 0ראשון על מש3ון הבנק. •האמדה מלאה על החסבון בס בתום

!7133ל א1מ

33נ !7לאומי תקבל בתובנית״בח מי בבל
• 12156 מע !71 מייד עד 4,500 לי י.
•לחוסך 3תשלומי - 0מ שלו 0ראשון על מש3ון הבנק.
•האמדה מלאה על החסבון בס בתום 3שמת מסבון.
•החוסך ש ש שניס יקבל האמדה מלאה
וריבית על החסבון והמענק.
•ריבית מאסברת• .הבל פסור ממס.

אנו שמחים להודיע כי החלטנו להעניק את ההטבות הנ״ל
גם לכל החוסכים שהצטרפו לתוכנית החל מ־7.6.77ו.

0 *0 1 9נסב סוי פ• נ 1ק א גו ד ו בו ק ערבי־יעוראל

חסוך ב בה ח נ פו ״ ס
נ ק § לאומי
! לישראלבע־ מ
ה עו ל ם הז ה 2080

עמוד 48

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 48 | בווי כו חעלה בי ט חון הצב אשלמ דינ תישראל מדברי יותר מדי על ״שטח״ ,ופחות מדי על.,עוצמה״ < חעבר גבולו 1נז ו בי ט חון שאלת ביטחונה הצבאי של ישראל — כלומר,

בווי כו חעלה בי ט חון הצב אשלמ דינ תישראל
מדברי יותר מדי על ״שטח״ ,ופחות מדי על.,עוצמה״

< חעבר

גבולו 1נז
ו בי ט חון

שאלת ביטחונה הצבאי של ישראל — כלומר, ביטחונה מפני איום צבאי ערכי —
אפופה, מאז ששת־הימים, ערפל מטשטש ומעוות את השקפות ואמונות לאומיות־היסטוריות,
מוסריות, פוליטיות וגם כלכליות.
אילו ב״ביטחוף׳ סתם עסקנו, לא היה הדבר מפריע, משום שביטחון אינו רק
ובהכרח מושג צבאי. הכל תלוי ביעדים שאותם יש ״להבטיח״ ,והם יכולים להיות גם
כלכליים, היסטוריים וכיו״ב. אבל ניכר הדבר, כי במיקרים לא״מעטים, ואצל רבים
וגם טובים, היו בראשית אותן אמונות או השקפות לא־צבאיות — ורק לאחר־מכן
גוייס הביטחון הצבאי, וכל אחד עשה בו אותו שימוש אשר יחזק את דיעותיו —
שמלכתחילה, ויוכיח כי נסיגה היא אסון, או דבר נכון ורצוי, לפי הרצון והכוונה מראש
של איש ואיש.
כל אנשי ״אף שעל״ מלמדים, שכל גיבעונת־חול בסיני היא תוואי ״איסטרטגי״
ממדרגה ראשונה וכל קילומטר שטח, בכל אתר, הוא ״עומק איסטרטגי״ שבהימצאו
נחיה ובילעדיו נמות, ועל כן הנוטש אותם מפקיד את ארצנו וילדינו לשואה צבאית
ודאית. לעומתם, עושים בעלי תוכניות־הנסיגה חוכא ואיטלולא באלף־בית של המדע
הצבאי, על־ידי שמבטלים כאפס את חשיבות השטח ועושים בקעות עמוקות, הרים
או תעלות־מים רחבות במעין פישונים רדודים או תילי־חפרפרות, שאינם מיכשול
של ממש גם לתינוק, ובוודאי לא לכוח צבאי.
גם מדינאים אינם פטורים ממתן סיוע וביסוס ״צבאיים״ כאלה, לרעיונות
שאותם הם רוצים לקדם. חלקם יאמר שהנסיגה מרכס־המעברים בסיני משמע
ויתור על נכס צבאי שאין לו תחליף ; ולעומתם אחרים, כהנרי קיסיגג׳ר, יביעו
שאט״נפש או תימהון מן ההתעקשות הקטנונית על ״שישה קילומטרים עלובים,״
גם בגזרות שבהן תלמד המפה הטופוגרפית, בהצצה ראשונה, כי אף אובזץ־שטח קטן
יותר עשוי להיות כל ההבדל שבין מיגננה מוצלחת לבין אובדן היכולת לבלום
ביעילות סבירה.
מתוך הבליל האטום הזה, מעלים מתנגדים לנסיגה נימוקים ״צבאיים״ ,שאי־רצינותם
ניכרת תיכף על פניהם ונקל לסתרם כלאחר״יד ; ובעלי תכניות״נסיגה, ביכללם
ממשלת ארצות־הברית, משיבים ב״סידורי״ביטחון,״ שהרבה יותר יאה לכנותם, סידורי״
קבורה — ועוד קבורה לא״מכובדת — לישראל.

^ יטחיונה הצבאי״ של ישראל משמעו, במונחי
תכליתו:

הבטחת התקיימותה הבלתי־מופרעת, מכוח
הימצאות קבועה של יבולת צבאית ישראלית,
המספקת בדי להרתיע או להבריע, בהשקעות
ובמחיר שאינם בלתי־קכיליס עבורנו, כל נסיון
ערכי לממש איום צבאי כלפינו, עוד קודם
שיגרום נזק או הפרעה חמורים למדינה.

כך, הניצים כמו היונים אינם יוצאים נשכרים מן המצב הקיים, שבתוכו שרוי
כעת הבירור הביטחוני״הצבאי של ההסדרים השונים, המוצעים והאפשריים, לסיכסוך
ערב־ישראל. למען שני הצדדים, נחוץ שייקרע ויוסר הערפל, כדי שהפרובלמטיקה
הצבאית תיראה כהווייתה.
ניתוח בעייה זו הוא עניין מקצועי, שאין כל קשר הכרחי בינו ובין השקפת
המנתח. יכול מי, שדיעותיו הפוליטיות יוגיות־מובהקות, לקבוע כי בהיות הנסיבות
הצבאיות כפי שהינו, שומה על ישראל לא רק שלא לסגת, אלא גם לנקוט איסטרטגיה
התקפית — אם לא תוקפנית — קיצונית. אין ניתוח כזה צריך להפריע אותו אדם
עצמו מחיווי הערכתו, או אמונתו, שנסיגה ישראלית מרחיקת״לכת תעקור את
המוטיבציה הערבית למילחמה, ועל כן — ובלא לשנות משהו מכל מה שמצא וקבע
לעניין הצבאי — צריכה ישראל לנקוט מדיניות של נסיגה.
לעומתו יכול בעל דיעות ניציות, השולל על הסף כל נסיגה ביהודה ובשומרון —
ומטעמים לא״צבאיים — לקבוע, כי אם ייווצרו נסיבות צבאיות מסויימות, אפשר
שתיעלם כל מניעה ביטחונית־ צבאית לנסיגתה המלאה של מדינת ישראל עד גבולות

בסידרה זו ננסה לערטל את הבעייה הביטחונית־הצבאית של ישראל, בהקשר
הרלוונטי כעת — והוא זה הטריטוריאלי, לעניין נסיגה או אי־נסיגה — מן המעטה
המגמתי והבלתי״ענייני שבו היא עטופה, מוצגת ונדונה. כך, שהנחוש לא לסגת, לא
יישא שם הביטחון לשווא ; והמטיף או הלוחץ לנסיגה, יידע ויבין, איזה סיכונים
צבאיים הוא נוטל, או מציע.
בטרם נפנה לענין גופו, חשוב שנבהיר כי כיוון שעסקנו איננו איסוף נתונים
לשמו, אלא ניתוח משמעויותיהם והסקת מסקנות, שומה עלינו ללכת, כבכל הערכת־מצב
צבאית תקינה, לפי ״המיקרה הגרוע האפשרי״ .כל דרך־פעולה־אפשרית שתתבסס
על מיקרה פחות־גרוע, טומנת בחובה, הכרחית, רמת״סיכון גבוהה יותר. מובן שהצעת
דרך כזו היא אפשרית וגם לגיטימית, אבל איננה נבונה בנסיבותיו. בוודאי כך, כאשר
מטרתנו איננה איתור דרכים לאיים על קיום ארצות שכנות וכיבוש שטחיהן, אלא
בירור התנאים, שבהם ניתן להבטיח את קיום ישראל מול איומים צבאיים על קיומה.

המדיני לדיון הצבאי, ומבטיחות כי האחרון יהיה תכליתי
ולא־תלוש.
תכליתי — כי יאפשר לאתר, או לעצב. לכל פיתרון
מדיני מוצע או אפשרי, את הפיתרון הצבאי המתאים לו
ושצריך להתנות אותו. זהו אותו פיתרזן צבאי, אשר בנסי־

--מאח

הגדרה זו מניחה, כמובן מאליו, שני אלה: ראשית,
•שקיים איום צבאי ערבי על ישראל! ושנית, שישראל
חייבת בכך, שתימצא בידה יכולת של תגובה צבאית
כמו בל מאמריו של הפרשן הצבאי של
כנגד איום זה. רק המערער על אכסיומות אלו, שתיהן
״העולם הזה׳ /מבטא גס זה את
או אחת מהן, חופשי מראיית קיום ישראל כבעייה שהיא
השקפתו האישית של הכותב, ומתפרבעיקר,
או לפחות קודם־כל, ביטחונית־צבאית. אז, ורק
סם בתרומה לוויכוח הציבורי.
אז, אין דיון זה רלוונטי וחשוב עבורו. אבל מי שאכסיומות
מקובלות עליו, ויהיה יונה או נץ, אין ילו מנוס מהצבת
ביטחונה הצבאי של ישראל בראש רשימת ״מרכיבי
השלום״ — קודם וחשוב הרבה יותר מיחסים דיפלומטיים פות אשר יצור הפיתרון המדיני המדובר יאפשר לקיים
ומיסחריים, מעבר חופשי של תושבים וכיו״ב.
ביטחון צבאי סביר לישראל.
שתי האכסיומות הנזכרות והגדרת ״הביטחון הצבאי״ י
לא־תלוש — במובן זה, שהדיון הצבאי יהיה מעוגן
הנובעת מהן, מהוות את נקודת־החיבור שבין הדיון בנסיבות ובבעיות הכרוכות בפיתרונות המדיניים השונים,

בנימיו עמי ד רו ר

ויתרכז בבחינת ״סידורי־הביטחון״ המוזכרים.

בלומר, הדיון הצבאי איננו מייועד להכתיב
למדינאי לאיזה פיתיון ישאף ; אלא, בגו־רס-משפיע
אובייקטיבי, יסביר דיון זה למדינאים
״מה־יהיה־אם״ ו״מה-צריו־לעשות-לביט-
חוך — כנסיבות בל הצעה או אפשרות מדיניות
שתעלה.
לחליפין, ישמש דיון זה את המדינאי בהעדפת אלטרנטיבה
מדינית אחת על אחרות, בהתאם לנתוני הנסיבות
הצבאיות ולפי השינויים שיוצעו או יובטחו בם.

״המנח הראשונה׳
ך* הגדרת ;הביטחון הצבאי של ישראל, שהבאנו
קודם, מופיעים המושגים ״הכרעה״ ״הרתעה״ ,״מחיר
(הביטחון הצבאי)״ ו״נזק״ או ״הפרעה״ חמורים, הנגרמים
למדינה. כל אלה כרוכים זה בזה, ויש להסבירם קודם
שנמשיך הלאה.
״הכרעה״ משמעה, הכרעת־המילחמה, או הכרעה איס־

עמוד 49

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 49 | טרטגית. כמכשיר המדיניות, חייבות היכולת הצבאית והאיסטרטגיה לאפשר חופש־פעולה: מדיני מוחלט, על־ידי הימצאות גיבוי צבאי לכל אופציה מדינית ; כך, ששיקוליו והחלטותיו

טרטגית. כמכשיר המדיניות, חייבות היכולת הצבאית
והאיסטרטגיה לאפשר חופש־פעולה: מדיני מוחלט, על־ידי
הימצאות גיבוי צבאי לכל אופציה מדינית ; כך, ששיקוליו
והחלטותיו שיל המדינאי לא יוכתבו כלל על־ידי אילוצים
צבאיים, מצדו ישלו.
מובן שזהו האידיאל. בפועל, אי־אפשר לממשו במלואו,
אבל יש לשאוף להגשימו מירבית! ומשמע, מבחינת
״ההכרעה״ ,קיום יכולת של הכרעה ״חיובית״ ,וגם יכולת
של הכרעה ״שלילית״.
ההכרעה ״החיובית״ פירושה סיום המילחמה במצב
כזה, שיש בו משום שיפור המצב האיסטרטגי, לעומת
מצב־המוצא, על־ידי ״תוספות״ — כיבוש ׳שטחים או
יעדים איסטרטגיים. מאליו יובן כי ההכרעה ״החיובית״
היא, בהכרח, גם התקפית.
ההכרעה ״השלילית״ ,או ״המינימליסטית״ ,מתבטאת
בשלילת מטרות־המילהמה של היריב. זוהי הכרעה מיג-
נתית באופייה, שדורשת רק שמידה על היש. מצב־הסיום

לא יעז אף מדינאי ישראלי ליצור אותה ולשאת בתוצאותיה
הכמעט־ודאיות.

וקיים בכל מצב, עדיין אינו יכול להבטיח, כשלעצמו, גם
היווצרות הרתעה יעילה, אלא זו מותנית גם בגורמים
אחרים, לא־צבאיים.

הותעה־הנועה

לבן, לכל צורך צבאי שהוא ,״הכרעה״
ו״הרתעה״ הם אחד: והמאמץ להשגת התרעה
מירכית פירושו, שצריך לכנות כושר־הברעה
מירכי, בעוצמתו וכגיוונו.

^ ם אנו רואים, כאילוץ צבאי המוכתב מכורה מדייני
קבוע ועליון, את האפשרות שישראל תהיה חייבת גם
בנקיטת אי׳סטרטגיה של הכרעה ״שלילית״ ,בין במילחמה
בכלל ובין רק בשלב־ד,פתיחה שלה, אין לנו מינוס מכך,
שלצרכי התקיימות ביטחיוך צבאי, כהגדרתו, ניצור וננציח
את הנתונים הנחוצים לשם מיגנגה יעילה.
ה״ארתעה״ היא פונקציה שיל כושר־ההכרעה: רק יריב
אישר ישתכנע כי יוכרע — כלומר, שהמילחמה תסתיים
לטובתנו והפסדים כבדים־מדי (לטעמו) בצידו — יורתע
מייזום המילחמה. לכן, ההרתעה איננה אלא תוצר־לוואי
ישל כושר־הכרעה ברמה גבוהה — או של ימה שנתפס
אצל היריב ככושר־הכרעה כזה.
הבעייתיות המווחדת של ארתעה ישראלית את מדי1ות־עלב
נובעת, בעיקרה, מן הנסיכות הפוליטיות, אשר עד
כה מנעו מישראל מימוש איסטרטגי מושלם שיל ההצלחות
המיבצעיות האופרטיביות.

אין חוזיות
^ שוב ׳מאוד לעמוד על כך, שר,הרתעה, הטובה
( 1ביותר מפני מיתקפה ערבית, הוא קיום אופציה מיג־נתית
איסטרטגית יעילה בידי ישראל. אם בידינו רק
אופציה מיתקפתית טיובה, הרי שהערבים אינם מורתעים
מייזום התקפה עלינו — ׳וגובר פיתויים ללכת בדרך זו,
באמצעות גירסה שיונה של פתיחת המילחמה האחרונה.

כיטחץ זה, שלא יושמדו, לא ייכבשו ושדם
כישלון לא יהיה אחרון, אלא תמיד יובלו לשוב
וליזום מילחמח חדשה, הוא אשר מאפשר לערבים
ליטול על עצמם סיבונים חמודים מן
הרגיל, וליזום מילחמה גם כאשר מידת סיכוהנשאף
בה זהה לחלוטין, מבחינה טריטוריאלית, למצב-
המוצא, ולפיה ייתכן שתסתיים המיילחמה בניצחיון איסטר־טגי
ברור, גם אם לא נוסף לנו אף סנטימטר רבוע אחד.
בניגוד להכרעה ״החיובית״ ,הרי זו ״השלילית״ היא
מיגנתית מובהקת.
בהגדרה הפוליטית ייאמר, כי ההכרעה ״החיובית״
מתבטאת בשינוי הסטטוס־קוו ״קדימה״ ,ואילו ״השלילית״
חותרת להמשכת קיומו, כפי שהינו.

חלק חשוב מכושרי ההכרעה וההרתעה שלנו מהווים
הגורמים של מחיר־ר,ביטחון, פשוטו כמשמעו, בלומר
במשאבים חומריים: וכן הנזק או ההפרעה שייגרמו, או
עשויים להיגרם במילחמה, בתחום זה שוררת א־סימטרי׳ה
קיצונית בין ישראל לערב, שמכוחה לובשת ״ההדדיות״ —
הנזכרת כאלמנט קבוע בהסדרים שונים — משמעות
מעשית של דחיקת ישראל לנחיתות מכרעת. פעם קראתי
אצל עמוס קינן, שהתשובה לתותח ערבי, היורד, מקלקיליה
על ת׳ל־אביב, היא העמדת תותח בת׳ל־אביב, שיירה על
קלקיליה. ההבדל הוא בכך, שחרם תל-אביב ושאר ריכוזי
האוכלוסיה של ישראל הוא מחיר כבד מדי עבורנו לכל
תוצאה שהיא ולא נוכל לעמוד בו; יואילו הריסתו עד
היסוד של קלקיליה וכל שאר ערי יהודה ושומרון לא
תשפיע אפילו כהוא־זה לרעה על מידת יכולתן וחישקן
של מדייגות־ערב, ביחד איו בנפרד, ליזום או להמשיך
מילתמה נגד ישראל. על אחת כמה וכמה כך לעניין
כיבוש שטחים.

מבחינה מדינית, הנסיכות האיסטרטגיות
הגרועות כיותר הן אלה, שמכתיבות הסתמכות
על הכרעה ״חיובית״ ,ועוד כצורת הפית
רון האיסטרטגי־המיכצעי של ״מילחמת־מנע״,
המבוססת על ״המכה הראשונה׳/

ככל שהסתמכות זו רבה יותר, כן מצטמצמים והולכים
מירווח־השיקויל וחופש־־ההחלטה ישל המדינאי, מפני שאים־
טרטגיה זו מחייבת פתיחת המילחמה — במובן הפיסי —
על־ידיינו וביוזמתנו, בעיתוי, במקום, בעוצמה ובשיטה
הנוחים לגו. הגורמים המשפיעים היללו הם צבאיים מובהקים
ועל כן מצויים בתחום השיפוט וההחלטה של איש*
המיתקפתית היא תולדת כורח והיעדר אפשרות לבחור
הצבא. בהניחנו כי נקיטת האיסטרטגיה ״החיובית״-
באיסטרטגיה ״שלילית״־מיגנתית — משמע, היעדר יכולת־עמידה
טובה במצב שבו היריב הוא שיתקוף ויהלום
ראשון — הרי לא רק שההחלטה הקובעת עוברת, למעשה,
מן המדינאי אל הגנרל, אלא שגם האחרון איננו נהנה
ממירווח רב של שיקול והחלטה, בתחומו ישלו.
אם, בנסיבות כאלו, מנסה המדינאי בכל זאת לקיים
בידו חופש־פעולה, על־ידי שאיננו מציית להערכות־המצב
ולחוות־הדעת הצבאיות, הוא מעמיד את מדינתו בסכנה
מחמירה והולכת, משום שאז עשוי היריב לפתוח במכה-
ראשונה משלו, ובכך יכפה עלינו מיגננה, שהיא רעה
לנו ; או שאפילו לא יתקוף הרי יספיק לשפר את מערכיו
כל־כך, שהמכד,־הראשונה שלנו תיתקל בהתנגדות כבדה
מדי, ולא תוכל להבטיח הכרעה לטובתנו. אישש־,צבא
יכול אז להתמרד — או שיחוש כיצד מול עיניו הולכים
וכלים הסיכויים לניצחון, הולכים וגוברים סיכויי הכישלון,
או המפלה.

למצב כזה הכניס לוי אשכול המנוח את
ישראל, ואת צמרת צה״ל, ב״תקופת ההמתנה״
ערב ששת־הימים. אין כלל להתפלא ששני
אנשי־הצבא הבכירים אז הגיבו בקיצוניות,
איש־איש לפי דרכו: הרמטכ״ל יצחק רכין,
לפי התיאורים השונים, קרס: ועזר וייצמן,
ראש אג״מ, השליך את דרגותיו אצל אשבול.
כיום נקל לחייך לזכרון האירוע, אך בשעת מעשה לא

היד, איש יכול או רשאי להגיח, שהצבא המצרי ושאר
צבאות־ערב יהיו כה בלתי־מוכנים ללוחמת-יבשה המבוססת
על הטנק והמטוס — שעה שכל הנתוניס־שלבאורה
(הציוד, התורות והאימונים) הובילו הכרחית למסקנה היפוכה,
על פי כלל-הברזל, של ההתכוננות ל״מיקרה הגרוע
האפשרי״.

אין בלל מקום לספק, שאילו היה הצבא
המצרי של 67׳ בנוי, מאורגן ומובן־נפשית
לעמוד מול השילוב טנק-מטוס במו כ*78׳ ,ודאי
שלא היתה המלחמה ההיא מסתיימת כסי שנסתיימה,
והסיבון שנטל אשכול בעיבוב פתי•־
חת־המילחמה היה מתממש, כסיכון כלתי
מחושב.
בסקירת האיסטרטגיה הישראלית במילחמות השונות,
שעוד תבוא בסידרה זיו, ניווכח כי מילחמת ששתיהימים
לא ה״תה כלל ״מילחמת־מנע״ ,והאיסטרטגיה המוצהרת
של ״המכה הראשונה״ לא הוגשמה מה. איסטרטגיד, כזו
יו״המתנה״ ארוסה הן תרתי-דסתרי — אשר, מכאן ולהבא,

אילו כששת־הימים היינו כובשים את קלקיליה
וכל הגדה המערבית, אכל מפסידים
למצריים את אילת ולסורים את קריית־שמונה,
ודאי שבעיני העולם הערבי — ולפחות כמידה
ידועה גם בעיני שאד העולם ואפילו בעינינו
שלנו — היה מצב־הסיום של המילחמה נחשב
בניצחון ברור לערכים.
המחשה השוואתית נוכל למצוא במה שאירע לאיזרר
המיושב ממערב התעלה. כידוע, נחרבו במיילחמת־ההתשה
שלוש הערים שלאורכה — איסמעיליה, סואץ ופורט־סעיד
— שהן שילוש מבין 1חמש או שיש הערים הגדולות ישל
מצריים. נמסר כי כימעט כל התושבים, כמיליון נפש,
נמלטו מאיזור התעלה אל עמק הנילוס.

התחוללות הרס דומה ברצועת החוף שלנו
היתה גורמת לישראל מה שלא גרמה למצריים
— דהיינו, התמוטטות המדינה בולה.

ייהם להצליח כה קטנה מזו, שמדינה אחרת —
אשר מפלה עשוייה להיות גם קיצה — היתה
דואה בתנאי הכרחי מוקדם למעשה כזה.
בעיית ההרתעה הצבאית הישראלית קיבלה מימדים
חדשים בשנים האחרונות. במילחמת יום־ה,כיפורים יצאו
הערבים בניצחון ׳איסטרטגי במר — גדול עבור המצרים !
קטן יותר, לסורים — למרות שבשדדדהקרב הובסו, יורק
התערבות-ימבתוץ היא אשר חצצה בינם ובין אובדן צבאם,
וגם (אילו רצינו) כיבוש ארצם.

מכאן, איום ישראלי, כלפי מדינות־ערב, של הרם
וכיבוש, שיהיה שווה-ערך לאיום כזה מצידן כלפי ירד
שלים, מישור־החיוף ועמקי־הצפון, הוא רק אי׳ום כזה,
שבתוך טווח׳ו היעיל יימצאו לפחות, קהיר, דמשק ורבת־עמון.
אם האיום הישראלי יהיה אפקטיבי רק לגבי
קלקיליה, שכם או חברון, לא יהיה בו אפילו אחד משישים
של הרתעה כלפי כיל מדינות־ערב.
מחוץ לדברים הללו קיים גם הגורם של סושר־הספיגה.
מפני סיבות שונות, ובכללן אופי המישטרים הערביים,
מסוגלים הם לשאת עונשים שמבחינתנו נחשבים בלתי-

הלקח הברור הוא, שהערכים יכולים להשיג
הישגים איסטרטגיים־מדיניים רבי־ערך, רק
על־ידי בך שייזמו מילחמה, ולא חשובות תוצאותיה
הצבאיות הישירות. התוצאות המדיניות
הצדיקום — וגם התוצאות הצבאיות ה נסבלים. כך ברמת הפרט, ובוודאי ברמה הלאומית וברמה
סופיות: היעד הצבאי-האיסטרטגי או ״המשי הכל-ערבית.
המאבק הצבאי כיננו ובין הערכים משול
מה הסופית״ ,של הצבא המצרי במילחמת יום-
הכיפורים, היה ״קו המעברים״ .ואבן, זהו ביום ללחימה של שורת-לוחמים בודדת מול פלנכס
קדהגבול של ישראל כסיני — ועוד כתוספת רב־שורות. אם תאבד שורה אחת ״כילכד״
אכו־רודיס, שלא נכללה כאותה ״משימה סו מכל צד, הרי הצד הראשון ייעלם בליל, ואילו
השני יחסר רק שורה אחת מרכות.
פית״.
לכן, אם ישראל חייבת, או חפצה, ליצור הרתעה
מלאה, עליה ליצור כושר-הכרעה כזה, שיבטיח כי גם
איסטרטג״ה ערבית מוגבלת, נוסח ייום־הכיפורים, תוכשל
לגמרי ובמחיר כה כבד, עד שהערבים — אם אומנם
יידעו ויעריכו שאכן יצטרכו לשלמו — יירתעו ביגלל׳ו.
לצרכי ארתעה, לא פחות חשובות מכושמד־,׳הכרעה הן
מידת הנכונות ונחישות ההחלטה ליטול סיכונים מדיניים
ואחרים, כדי לעשיות שימוש בסושר־ז־,הכרעה באורח יזום
וכתגובה על מעשה הנחשב ״קאזוס באלי״ .עניין זה אינו
בתחום נושאנו המוגדר ועל כן לא נטפל ביו. לנו הוא
תשוב כדי להראות, שכושר־הכרעה, אפילו הוא ודאי

המציאות המעשית קשה יותר, משום שבצד הערבי
אין פנכס אחד, אלא מול אותהשורהישראל
יתאחת ניצבים כמה פלנכסים — אשר כל אחד
מסוגל ומוכן לאבד שורה שלמיה, או כמה שורות, כדי
להשמידה; ואץ נגרע בהכרח הרבה, אד בכלל, מיכולתו
או ׳נכונותו, אפילו אחד הפלנכסים הערביים האחרים
מושמד כולו. זהו, כמובן מאליו וכידוע היטב, הגיון
תפיסת ״מלחמת ההתשה״ הערבית ; והצלחתן היתה ודאית
ומלאה, אילו התנהלו בקוי 49׳ ,במקום לאורך הירדן,
ברמת-הגולן ובחזית התעלה.
(המשך בעמוד )50

עמוד 50

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 50 | 1מעבר ל ער פלי שוחות מכוני יופי וקוסמטיקה ת״א,ראע 1ל״צ המכון הו תי קבארץ להרחקתשע רו תלצ מי תו ת (המשך מעמוד )49 כמסקנה מן הדברים הללו יש לומר, שבשום תנאי

1מעבר ל ער פלי

שוחות

מכוני יופי וקוסמטיקה ת״א,ראע 1ל״צ

המכון הו תי קבארץ
להרחקתשע רו תלצ מי תו ת

(המשך מעמוד )49
כמסקנה מן הדברים הללו יש לומר,
שבשום תנאי ואופן אסור להרשות
היווצרות מצב, שלערבים תימצא הזדמנות
להכות את ״השורה״ הישראלית, שהיא
אחת וגם ״חד־פעמית״ ,מכה אנושה. אם
יזדמן לידם להנחית מכה כזו, הרי שהביסו
את ישראל והאבירות — ולא חשוב
כלל איזה נזק נגרם להם, מה תוצאות
הלחימה בשדה־קרב זה או אחר, או אם
יחס האבירות הוא 1:10 לטובת ישראל.

מרה שטיין חיה

שווה מול גוש
* תרה מזאת, כדי להבים את ישראל
אין הערבים נדרשים לפגוע אנושות
בעוצמתנו הצבאית וגם בתשתית המדינה,
אלא די אם יפגעו רק באחד משני אלה.

אגאוז

וק£ס

החדיש ביותר בארגן, דיוק מקסימלי ומהיר להשמדת שור ש
־השערה. הספק כפול מהרגיל. לפנים, ידיים, דנ ל״ ם והנוף .

דפילטרון מהוה חידוש מהפכני בהרחקת שערות לצמיתות. השיטה
החדישה בנויה על עקרון דומה לאלקטרוליזה הרגילה— אך ללא מחט.
במקום, פינצטה אלקטרונית מיוחדת, השורפת שורש השערה ע״י
העברת אינרגיה ישר דרך השערה, ללא מגע בעור או חדירה לגוף.
התוצאה — טיפול ללא כאבים, סימני לואי, פצעים ופו.,

עוץ חינ םכל היום
ת״א ארלוזורוב 18 סל 220745 .
ראשל ״ צ בי אליק 2קו מהא׳ סינ ת רוט שילד

כלומר, התשתית — או ״העורף
האיסטרטגי״ — של ישראל חייכת
להיות חסינה מפני פגיעה
קשה גם כשלעצמה, ואין די בכך
שהצבא יהיה ערוף כאופן, שיאפשר
לו מיתקפה או מיגננה יעילים:
שהרי אם יצליח צה׳׳ל כ־מיכצעיו
אכל תשתית המדינה
תיהרס, הפסידה ישראל כמילה־מה.
לדברים
אלה מכוונת הגדרת הביטחון־
הצבאי, בציינה את הצורך ״להרתיע או
להכריע ...כל נסיון ערבי לממש איום
צבאי כלפינו, עוד קודם •שיגרום נזק או
הפרעה חמורים למדינה.״ ברקע אותה
הגדרה מצוייה גם ההנחה, כי מבין שני
הצדדים האויבים־בכוח באיזור, הצד הערבי
היה ויישאר התוקפן הקבוע, תוך
שישראל היא המתגונן הקבוע. זאת. מכיוון
שישראל איננה טוענת כלפי עצם קיום
מדינה כלשהי, ואין לה תביעות או דרישות
על שטח או אינטרס, הנמצאים בחזקת
מדינות־ערב. לעומתה, יש למדינות הערביות
כולן, בדרגות ובהיקפים -שונים, טענות
ותביעות כאלה כלפי ישראל. רק על
פי הנחה זו, כנתון לא־מעורער, מוגדר
הביטחון־הצבאי -של ישראל, בראש ובראשונה,
כ״הבטחת התקיימותה הבלתי־מופ־רעת.״

מישהו רוצה אותי, הוא
> //צריך לעשות עיסקת־חבילה. אני
אף פעם לא לבד. אני תמיד עם הכלבים
שלי.״
מרה שטיין, צעירה שחורת־שיער ונאה־למראה,
היא טיפוס יוצא־דופן. המסטראנ־טית
לסיפרות אנגלית באוניברסיטת תל-
אביב מתגוררת בבית גדול בן שתי קומות
בתל־ברוך. יחד איתר, מתגוררים בבל
ששת החדרים והגן הגדול, חמישה כלבים
וחתול אחד. כי מרה, נוסף על היותה או־הבת־חיות
מושבעת, היא גם בעלת טיק־צוע
יוצא־דופן ובלתי־מקובל בחברה הישראלית
לגבי נשים: כלבנית.
לפני 23 שנים נולדה מרד, בוויניפג שבקנדה,
כבתם הבכירה של איש־עסקים

ביוון שההנחה המדוכרת איננה
צכאית במהותה, הרי שינויה או
החלפתה יחייבו שינוי או החלפה
מתאימים של הגדרת הביטחון־
הצבאי.

קובעים ותר מכל
מרכיב אחד, א ת
איכות המערכת

רמקול

דוייחות צועים ומפרטים טע״ם ״מלוסיי אדלוזוווב ,15 תל-אביב

אנ חנו נחסלאתה 71׳7ך ם !
כמה פעמי ניסית להפטר מהז ׳ וקי וכא
הצלחת 1לאחר חי טוי שלנו, אנו מחסלי את
הז׳ו קי םוהחרקים ואת מקבלת תעודת
אחריות לשנה.
מודיעין 18ר״ג, טל5 .־6־ • 790114 אילת, טל 3012 .־.059
היתר טשרד הבריאות .21 :רש׳ עסק 181/75

איתן עמיחי הדגרתמ זי?7ז ם

גורם־רקע קבוע אחר- ,שהוא מיסודות
ביטחונה הצבאי של ישראל — ומהיבט
״המיקרה הגרוע האפשרי,״ היסוד הראשון
במעלה לצורך כל הערכת־מצב קונקרטית
— הוא היות ישראל נסמכת, כדבר •של
כורח, על מילואים, לצורכי השגת כל
הכרעה במימד היבשתי, שהוא הקובע ב־מילחמותינו.
אמנם כעת קיימים גם במדינות
ערב חיילי־מילואים — ובכמה מהן,
מיספרם גדול מחיילי הצבא הסדיר —
אבל, בעיקרו -של דבר רוב העוצמה הערבית׳
גם היבשתית, נסמכת על צבא סדיר,
גם הזדקקותם למילואים שונה מהותית
משלנו, בעיקר במובן זה ,־שאצלנו אנו
יכולים לגייסם, לצורכי מילחמה, רק אד־הוק
ותמיד לתקופה הקצרה ביותר האפשרית•
צבאות־ערב, לעומתנו, יכולים לגייס
את המילואים כמעט ללא הגבלות — כלכליות
או חברתיות או חוקתיות. העובדה
שהצבאות המצרי או הסורי מסוגלים לגייס
מחר מילואים ולהחזיקם בשירות פעיל
חצי־שנה. או שנה, בלא כל בעיות מיוחדות־
מחייבת אותנו, ראשית, להחשיב
לפחות אותו חלק מעוצמת המילואים שלהם
המייועד להשלים יחידות ועוצבות סדירות,
כצבא סדיר לכל דבר ! ושנית. שהיעדר
פעילות פיתאומית ורבת־היקף של גיוס
מילואים — כזו שאצלנו מקדימה הכרחית
כל היערכות למילחמה — איננה כלל בגדר
ראייה לכך, שלא יפתחו במילחמה בעוד
שעה.
לעניין בטחוננו הצבאי, חשיבות עובדה
זו נעוצה בכך, שעלינו להפריד, בצורה
ברורה מאד, בין שלב-ד,פתיחה של המיל-
חמה, שבו עלינו להיכון ללחימה ביחסי-
כוחות יבשתיים נחותים באופן קיצוני,
תוך גיוס המילואים, לבין השלב שלאחר
השלמת גיוס המילואים, אירגונם והיער־כותם
בחזית.

חובת הזהירות, ובוודאי כלל
״המיקרה הגרוע האפשרי״ מחייכים
אותנו להבטיח את הגשמת
כל האלמנטים של הביטחון הצב•
(המשך בעמוד )52

הו1 ,י י |ין מרה שטיין בת ה־ 23 עום־
ו 11 -קת מגיל 11 באילוף ובגידול
של כלבי אלקהונד, ואומרת :״מי
שרוצה אותי, צריך לקבל גס את הכלבים.״
קנדי עשיר ואשתו. המישפחה התגוררה
בבית מפואר באחד מרובע״ה המהודרים
של העיר, והוריה של מרד, סירבו להכניס
בעל־חיים כלשהו הביתה, למרות הפצרותיה
ותחינותיה של בתם .״הם לא רצו,״
מסבירה מרה ,״שהשטיחים יתקלקלו.״
לבסוף, כשהיתד, בת ,11 נכנעו ההורים
ורכשו עבורה כלב מגזע אלקהונד. אז
עדיין לא ידעו, היא או ההורים, כי הכלבים
מאותו גזע ילוו אותה כל חייה ובי
היא תתקשר אל גזע האלקהונד בעבותות
של אד,בד, עזה.
לישראל הגיעה מרה בעיקבות הציונות.
היא ביקרה בארץ פעמיים לפני שהחליטה
לקבוע בד, את מגוריה באופן סופי. אולם
לדבריה, התאכזבה קשות מהנוער היש ראלי
ומאורודהחיים בארץ• ,והיא אומרת:
״היזם אני מתביישת להודות, אבל פעם
הייתי ציונית. באתי לישראל אחרי מיל-
חפת ששת־הימים, והתאהבתי בארץ. האנשים
היו פחות מטריאליסטים, אודה־החיים
היה יותר רוחני, אהבתי את הפתיחות
הישראלית, את מזג־האוויר. כשבאתי
לכאן ארבע שנים לאחר־מבן, התאכזבתי.
ראיתי לעיני אמריקה קטנה. תיעבתי
את המיתוס של הגיבור הישראלי,
שבמקום להיות גאה הוא שחצן, במקום
להיות רוחני ומאמין הוא פנאטי, במקום
תרבות ישראלית מצאתי כאן חיקוי אמריקאי.
״יחד
עם זאת הבנתי שנקשרתי אל
הארץ, והחלטתי לעשות כאן את המאסטר

עמוד 51

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 51 | מספרת מרה :״הוא התאקלם כאן היטב, והבנתי שיש בישראל מקום לכלבי אלק־הונד. בשנה שעברה קניתי מחוות־גידול ידועה באוהיו את אלופת י-שראל, נורמרק טי־אנד־טי פרומיסס

מספרת מרה :״הוא התאקלם כאן היטב,
והבנתי שיש בישראל מקום לכלבי אלק־הונד.
בשנה שעברה קניתי מחוות־גידול
ידועה באוהיו את אלופת י-שראל, נורמרק
טי־אנד־טי פרומיסס סייארה.
״אני מעניקה את השמות לסלבים
על־פי תקן, הקובע כי השם הראשון
של הכלב הוא שם בית־הגידול
שממנו בא, לאחר־מכן באים שמות הורי
הכלב ולבסוף שמו שלו. כך, למשל, כלבתי
סייארה היא כלבה בעלת ייחוס רב.
ד מסביר כי זו כלבה מ-שובחת, ז נצר לזיווג בין הכלב המפורסם טארוג,
שהוא אביהם של 164 אלופים ולבלבה
בשם טור, שהובאה מנורווגיה והשפיעה
׳ מאד על הגזע. את סייארה זיווגתי עוד
בקנדה. היא הגיעה לישראל, והמליטה פה
את הצברים הראשונים לגזע האלקהונד.
״את הגורים לא מכרתי סתם. בדקתי
היטב את הבתים שאליהם הלכו הגורים,
והחתמתי את בעלי הגורים על חוזה
המחייב אותם להביא את הכלבים אלי
לאילוף מדי -שבת. אני עושה את זה חינם־
אין־כסף, כי זה איכפת לי• כל הגורים
הוצגו בתערוכות, וכולם ניצחו.
״לימדתי את בעלי הגורים להציג כלב,
וכיום אני מלמדת אותם אילוף למישמעת.
אני חיה מהכלבים שלי, ובשנה הבאה אני
מתכוונת לפתוח בית־ספר לאילוף כלבים.
נכון אומנם שאני לבדי בארץ, אך מיש-
פחתי האמיתית היא מישפחת בעלי־הכל־בים
שלי. אנחנו קשורים מאד, מצטלצלים
כל הזמן בענייני הכלבים ומחליפים דיעות.

שלי בסיפרות אנגלית באוניברסיטה.
מרה לא הגיעה לישראל לבדה. יחד
איתר, הגיע כלב מגזע אלקהונד, ששמו
בפיה: אלוף קנדה וישראל ווסט מורס
ניאורד׳ס יובל.
מספרת מרה על הרומן שלה עם כלבי
האלקהונד :״התאהבתי באלקהונד הראשון
שלי ממבט ראשון. הוא עלה 35
דולר ואמרו לי שהוא לא טוב לתערוכות.
הכלב היה בן שנה וחצי: ,וביישו. הוא
בא מבית רע ולא נתן לאף אחד לגשת
אליו. כך, בעצם, הגעתי לאילוף כלבים.
למדתי לאלף את הכלב בבית־ספר מיוחד,
ובתערוכה הראשונה שבה השתתף זכה
במקום ראשון וגמר את הקאריירה שלו
כאלוף קנדה וכבעל תואר שיני במישמעת,
שהוא תואר מכובד מאד. על הכלב הזה
כתבו ספרים. אני הייתי אטרקצייה: ילדה
קטנה מאלפת כלב. ואז, כל מיני אנשים
החלו פונים אלי בייעוץ לאילוף כלבי
אלקהונד, וכשלמדתי בתיכון התפרנסתי
מאילוף כלבים צפוניים (שהאלקה־ונד נמנה
איתם) .כשהייתי בת 16 פגשתי אשה
שהיתה לה חווה מחוץ לעיר, ונכנסנו לשותפות.
אני אילפתי והדרכתי לזיווג
כלבים לפי קווי מישפחה ודם, והיא נתנה
את המקום. קצרנו הצלחה בלתי־רגילה.
יש לנו כמה כלבים שהגיעו לדרגה הגבוהה
ביותר בתערוכת כלבים ,׳כוכב התערוכה.׳

עניין התערוכות הוא נושא בפני
עצמו. אנשים חושבים שתערוכות כלבים
נועדו לכלבים עשירים ולבעליהם המפונקים.
אבל האמת היא שמטרת התערוכה
היא לבחור בכלב המתאים ביותר לתקן
הגיזעי שלו, או לעבודה שהוא צריך לבצע
על־פי טיבעו.״
אלה המכירים את האלקהונד הנורווגי
מתארים אותו ככלב נפלא, שנון, סוער,
אמיץ, נקי, ומעל לכל — ככלב אמין
שניתן לסמוך עליו ללא היסום.
לאלקהונד היסטוריה עתיקת־יומין, בת
יותר משלושת אלפים שנים, והוא נודע

ככלבם של הוויקינגים וככלב הלאומי של
נורווגיה.
הטבע ייעד אותו להיות צייד גדול, שומר
וכלב־ליווי לבנ׳י־אדם. הוא חי בעיי-
רות ובכפרי־דייגים, וליווה את הוויקינגים
במסעותיהם אל מעבר לים. על־פי מינהג

עתיק של הוויקינגים הייה האלקהונד נקבר
יחד עם בעליו, הוויקינג, בטכס פולחני.
אחת התיאוריות המקובלות אומרת שעצמאותו
הטיבעית של האלקהונד מקורה בזאב
הפראי, שגם הוא ׳עצמאי. מהזאב
קיבל האלקהונד גם את יצר־הציד שלו
ואת פרוותו האפורה.
״בנורווגיה משמש האלקהונד ככלב
צייד של האיל הצפוני, של דובים ושל
אריות־ההרים. הוא נחשב ככלב צייתני,
אולם בעליו חייב לרכוש את צייתנותו
ואת נאמנותו על־ידי הענקת טיפול ויחס
נאותים. למרות היותו חזק ואמיץ הוא
לא אכזרי, ולכן אין מאלפים אותו לתקיפה.
״האלקהונד הוא אומנם כלב צפוני, אך
הסתגלותו לתנאי־אקלים אחרים מדהימה,
והעובדה שפרוותו סמיכה וארוכת־ישיער
אינה מושפעת ממזג־אוויר חם. זהו כלב
בגודל בינוני, קומפקטי, אפור בציבעו,
בעל גובה של כ־ 52 סנטימטרים ומישקלו
כ־ 25 קילוגרם. הנקבה קטנה יותר׳ כבכל
גיזעי בעלי־החיים. כמו כל שאר כלבי
השפיץ נעדר האלקהונד ריח כלבי טיפוסי,
והוא מנקה עצמו. באופן אינסטינקטיווי,
כמו החתול.״

״זוהי זכו ת
גדולה״

בעת שזכה בפרס אלוף קנדה. ניאווד׳ס
היה כלב האלקהונד הראשון בישראל.

רה שטיין יודעת לספר כי האלק־
* 1הונד מסוגל לרוץ יותר מ־ 24 שעות
מבלי להתעייף. אחרי •שחיה תקופה ארוכה
בחברתם של 20 כלבים בחוות־הגידול
שלה, לא היתר. מרה מסוגלת להעלות על
דעתה חיים ללא כלב. משום כך בחרה לה
בווסט מורס יובל שלה כדי להביאו איתר.
לישראל. ניאורד׳ם הוא האלקהונד ה־עולה־החדש
הראשון. בארץ לא ידוע על
כלבי־אלקהונד שחיו פה לפניו. כשעלה
ארצה היה בן שלוש שנים, וכבר בתחרות
הראשונה זכה במקום הראשון.

ך ן) | 1י 11ן 1כלב האלקהונד היפהפה,
• • י י • שהוא כלבה הלאומי של
נורווגיה ויש לו היסטוריה עתיקת־יומין
בת כ־סססג שנים — ככלב הוויקינגים.
״יש בגידול כלבי האלקהונד המון אתגר,
ויש בזה כל־כך הרבה אהבה שאני
נותנת להם, ושהם מחזירים לי. נכון אומנם
שלא כל ההברים שלי מבינים אותי.
עם החבר הראשון שלי בארץ היה לי
מזל, למרות שהיה יש־ראלי. הוא הבין
בעלי־חיים. הכלבים קשרו אותנו זה לזה.
היינו מסוגלים לשבת יום שלם ולדבר על
הכלבים. לקחנו אותם איתנו לכל מקום.
נכון שהוא היה יוצא־דופן מבחינה זו,
אבל כאן יש לי חמישה כלבים ובקנדה
היו לי עשרים, ויחד עם זאת מעולם לא
היו לי בעיות עם בחורים.
״החבר הנוכחי שלי, שהוא בעל
בית־חרושת לתכשיטים, לא רצה להיכנס
אלי הביתה וצעק לי מתוך המכונית שלו :
,אני לא נכנם, אני מפחד מכלבים !׳ עכשיו
הוא כמו אבא שלהם, נורא אוהב אותם•
יש לו מכונית ונלוו, וכל הכלבים נדחקים
במושב האחורי. מובן שהם נוסעים
איתנו לכל מקום, אני אף פעם לא מש אירה
אותם לבד, רק כשאני נוסעת.
״הם כלבים נהדרים, לא מקנאים, שקטים
מאד בבית ואינם מדיפים ריח כלבי.
הם אוכלים מזון מוכן עם כל הוויטמינים,
ובסך-הכל עולים לי כולם 150ל״י בחודש.
״רק דבר אחד מטריד את החברים שלי:
העובדה שאני תמיד מכוסה בשיער של
כלבים. אבל אני לא אוותר עליהם בשום
אופן, ובשביל שום גבר בעולם! הכלבים
האלה הם האהבה הגדולה בחיי.״

עמוד 52

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 52 | מעבר לערפל במדינה (המשך מעמוד )50 איזה גודל של טמפון הוא הנוח לף ביותר? טמפון או־בוה קטן משפתו! ולכן, קל ונוח לשאתו בארנק. טמפון 0.6.נכנס לתור גופר בקלות תור

מעבר לערפל

במדינה

(המשך מעמוד )50

איזה גודל
של טמפון הוא הנוח לף
ביותר?
טמפון או־בוה קטן משפתו! ולכן, קל ונוח
לשאתו בארנק. טמפון 0.6.נכנס לתור גופר
בקלות תור שניות בעזרת אצבע הנשארת נקיה !
ללא כל אביזרי עזר שיש צורר להפטר מהם
לאחר השמוש.

בתנאי
אי. בהגדרתו כאן,
שלכ ״ הפתיחה — באשר זה
נראה כנוסח פתיחת ופ-הביפו-
ריס ועוד כלא שגיאות ערכיות שנעשו

כיוון שהגדרנו את מהות הביטחוד
הצבאי של ישראל (במונחי תכליתו) וגם
הסברנו את מרכיביו, ועמדנו על גורמי׳
היסוד הלא־צבאיים שעליהם הוא מושתת,
יכולים אנו לגשת עתה לדיון הצבאי׳
המקצועי. במאמר הבא נבחן את אופי
התקיימותם והשפעתם, בנסיבותינו, של
שני היסודות האובייקטיביים, המעצבים
כל מעשה מיבצעי צבאי — ״העוצמה״
ו״השטח״.

בכר כהתחלה נוכל לקבוע, כי
הדיונים, חילוקי־הדעות, הפיתרו•
נות וההסדרים השונים ממוקדים,
כאופן בלתי־יפרופורציונלי, כיסוד
״השטח״ .הם מזניחים את יסוד
העוצמה״ — וביותר, את העובדה,
ששני הגורמים הללו אינם
עומדים אה סעם אחת לעצמם, אלא
משמעות כל אחד מהם נקבעת על־ידי
היחס כינו וכין היסוד השני,
שהוא המשלים ההכרחי התמידי.

חידוש בלעדי — 0.5 .מיני.
החידוש הבלעדי האחרון של 0.5 .טמפון מיני
המיועד לבתולות, לנערות צעירות ולנשים
עם דימום מועט. לטמפון.נ 0.1מיני, כושר
ספיגה ענק כמו לטמפוני 0.5 .האחרים ;
נורמל: למרבית הנשים
ואקלטרא: לנשים עם דימום רב.
טמפון . 0.5.הנוח והבטוח ביותר בעולם,
נותן לר הרגשה משוחררת וחפשית
65נ ימים בשנה. תוכלי ללבוש מכנסונים קצרים
והדוקים, חצאית מיני או ביקיני. תוכלי לרקוד,
לטייל, לטבול באמבט ולרחוץ בים כבטחון מלא.

^ די שיראה הקורא את תכליח־הדב־רים
בדיוננו, ארשה לעצמי לחטוא
בהקדמת המאוחר ואומר, כי הבירור יולי׳
כנו למסקנה, שהערובה הממשית האחת
למילוי דרישות ביטחונה הצבאי של ישראל,
כהגדרתו קודם, היא החלת פיחות
בעוצמה הערבית:

חדש ! אריזה חסכונית של 40 טמפונים +שי —
ארנקון פלסטי לנשיאת ב טמפונים בארנק.

או־בה
הטמפון בעל בושר הספיגה
הטוב בעולם
פרסום מדני .7

ש השבוע

הגרלת הפיס ,
סך הפרסים

4 8מיליון ל״י
׳ פרס ראשו!

750.000ל י

בו ישפט
נליפלגת העסדה הבם*דה
אחרי ארבע שגים זכה
הסמודגמ-רשעכר כמישפסז
האזרחי הראשון כארץ גגד
חמיפזגה הגדולה
לצופה מן הצד ניראו הדברים כמישחק
של סטודנטים צעירים. הכרוזים הענקיים
הודבקו על כל חלון בקמפוס של האוניברסיטה
העיברית בירושלים. הזמן — חודשים
ספורים לפני מילחמת יום־הכיפורים.
הבחירות לאגודת הסטודנטים קרבו והלכו.
״לקראת יום ההכרעה,״ זעק אחד הכרוזים
,״אנו מציעים, נוסף לכל מה שמציעות
המיפלגות, גם פער עדתי הולך ומתרחב
במדינת היהודים .,.יהודונים מתעשרים על
חשבון הערבים.״ הכרוז היה חתום :״הגוש:
סטודנטים ציונים סוציאליסטיים.
מצפן 180 שי״ח״.
כאשר פסק בית מישפט השלום בירו־

החזרת הגלגל אחורנית כתחום
הטריטוריאלי, לא תחסל ולא תערער
את יכולתה של ישראל לחיות
כביטחון צכאי סכיר, רקאס -
וכמידה — שיוחזר הגלגל אחורנית
גם כתחום יחסי-העוצמות,
כאשר כל הפסד שטה על-ידי ישראל
מפוצה על-ידי הפסד שווה-ערך
כעוצמה הצכאית הערכית.
כך, אם תגיע העוצמה הערבית הכוללת,
של כל המדינות הערביות אשר יש לראותן
כמקור־איום, בפועל או בכוח על ישראל,
למימדיה המוחלטים כפי שהיו ב־
,1949 ייבטל מאליו כל נימוק צבאי
נגד שיבת ישראל לגבולותיה המוחלטים
באותה שנה (בפי מתנגדי הנסיגה יישארו
אז נימוקים אחרים נגדה, אך אלה אינם
מענייננו כאן) .כל שאר הערבויות או
הסידורים, שישראל נדרשת או מתבקשת
להשתית את ביטחונה הצבאי עליהם ב־מיסגרת
הסדרים המבוססים על נסיגתה,
ולאחר שתיסוג — כלומר, אלה מהם ש אינם
ניכרים מיד כאיוולת גמורה — יהיו
בעלי־משמעות ומועילים לתכליתם, רק ב תנאי
שיישענו על פיחות מתאים בעוצמה
הצבאית הערבית.

כשתי משמעויותיה הקוטביות
אומרת קביעה זו, מצד אחד, שאין
הדבר נכון, בי מנקודת-ההשקפה
הצכאית, אין כשום פנים ותנאי
להרשות נסיגה ישראלית מוחלט
ת מכל השטחים, ככל הגזרות.
אלא, נסיגה כזו אכן אפשרית.
אולם, מצד שני, ביחסי-ר,עוצמות הקיימים
והצפויים, ובהיות העוצמה הערבית
המוחלטת ספי שהינה וכפי התפתחותה
החזוייה, לא רק שנסיגה כלשהי איננה
מותרת (מחוץ, אולי, לוויתור על עוד כמה
שטחים לא־משמעותיים בסיני) ,אלא •שדרישות
הביטחון־הצבאי האופטימלי של
ישראל יבואו על סיפוקן, רק בתנאי שקר
הגבול הנוכחי שלנו יזוז בכיוון ההפוך —
כלומר, לתוך השטח הערבי — בחזית
הצפונית (לקו ליטני — שיא החרמון —
טרכונה) וכן בשתי גזרות של החזית
הירדנית (רמת אירביד ודרום גושי הרי
אדום).

?י ך שני 7רן טכיס־אלה־משתרעת
היסוד שלה הוא העוצמה הצבאית
הערבית — וארגיש, העוצמה הערכית,
ל א יחסי־העוצמות —
אשר מתוכן יש לכור את חפיתרון
הצבאי, שהוא המתאים, או ה־
״הכיר׳ /לכל ביתרון מדיני מוצע,
החל ב״אהישעל״ וכלה בנסיגה ל
לא*שייר.
קשת האופציות הצבאיות, שגורו-ם-

ח ט רמ 3ל 1דיל

(המשך מעמוד )42
בגרסא הסיכסוך ישראלי־ערבי, שעלי
לסיים,״ הוא מסביר .״אני פוגה לעיתונות,
כדי להקטין את סיכויי מימוש האיומים
הללו.״

נחקר דייווים
מונן לפרסם במחתרת
שלים, ב־סבוע שעבר, על תשלום פיצויים
לשימעון כגן, מראשי תנועת 180 וכיום
חבר מערכת התוכנית הטלוויזיונית
כלבוטק, עלה מחדש שמה של תנועת-
המחאה הראשונה, שהוקמה עוד הרבה
לפני שצצו, כפטריות אחר הגשם, תנועות־המחאה
בעיקבות המחדל של יום־הכיפו־רים.
180
מעלות לשינוי הוקמה על־ידי כ־100
סטודנטים באוניברסיטה העיברית בירושלים,
שמטרתם המוצהרת היתה מילחמה
בשחיתות, ובראש־ובראשונה — השחיתות
באוניברסיטה. ראשי התנועה, שימעון כגן,
סטודנט ליחסים בינלאומיים ואלון קדיש,
קראו להרחקת המיפלגות מהאוניברסיטה
ולהקמת פרלמנט פוליטי של כדל הסטודנטים.
החקירה
הופסקה. אלא שבעוד 180
צובר לו כוח רב בקרב הסטודנטים, החלו
המיפלגות האחרות מתארגנות כנגדו.
״השיא,״ נזכר השבוע שימעון כגן (,)28
ממושקף ונמרץ ,״היה המודעות שהודבקו,
כביכול, ב־סמנו. שבהם הוזכרנו בחפיפה
אחת עם מצפן. הוזכרנו בהם כשורפי דגל
ישראל, דבר שלא היח ולא גברא, ובאחת
המודעות פירסמו בשמנו, כביכול, את
דיעותינו הפוליטיות, למדות שהצהרנו בפומבי
שכל מה שמעניין אותנו זה ענייני
הסטודנטים בילבד.״
פעילי 180 פתחו במצוד נרחב ברחבי
הקמפוס, במטרה לגלות את מדביק המודעות
ואת זהות שולחיו המיסתוריים. ה בחור׳
סטודנט, נתפס ומסר בחתימת־ידו,
הצהרה ששולחו היה סטודנט אחר, יעקב
בן־מאיר, שהיה רא־ש ועדת־הביקורת באו־ה
עו ל ם

הז ה 2080

עמוד 53

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 53 | ניברסיטה מטעם -עבודת״ ,מיפלגת סטודנטים שמאחריה עמדה מיפלגת העמדה. (באופן רישמי אסורה פעילות מיפלגתית באגודת הסטודנטים אבל המיפלגות, וזה דבר ידוע ונפוץ, נכנסות

ניברסיטה מטעם -עבודת״ ,מיפלגת סטודנטים
שמאחריה עמדה מיפלגת העמדה.
(באופן רישמי אסורה פעילות מיפלגתית
באגודת הסטודנטים אבל המיפלגות, וזה
דבר ידוע ונפוץ, נכנסות לקמפוסים בדלת
האחורית).
פרשת ווטרגייט בזעיר־אנפין זו התפוצצה
מעל דפי עיתון הסטודנטים פי
האתון, ואף הגיעה לכותרות העיתונים
היומיים. כגן וחבריו גילו שבן־מאיר, הפעיל
הסטודנטיאלי, קיבל הוראות מיוסף
פוקס, אז ראש המישמרת הצעירה של
מיפלגת העבודה בבירה וכיום ראש מועצת
הפועלים בגבעתיים וחבר מרכז מיפלגת
העבודה.
יוסף פוקס אף סייע בניסוח הכרוזים,
כפי שגילו חברי קבוצת .180 במקביל הם
פנו לנשיא האוניברסיטה דאז, פרופסור
אברהם הרמן, וזה הגדיר את הזיזף כ־
״בעייה פנים־סטודנטיאלית.״ אחר־כך נתגלה
כי שמו של הפרופסור הרמן מופיע
בין המועמדים למועצת פועלי ירושלים
מטעם מיפלגת העבודה (במקום ה־.)26

החקל או ת

משרד

להלן לו חהמ חי רי ם 301x1.1
ל ש בו ע 15.7.77־ 10.7
במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של השופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למיבצע.

י ר קו ת

כצרכן לק ע

בל״י

3.70
2.30
3.55
2.95
1.70
2.70
1.55
3.65

עגבניות — זנים פחוסים
עגבניות זן תמר
נז ר
פלפל קליפורניה סלק חצילים
כצל יבש — מיכצע מיוחד
תפוא״ד מיבול אביב

מאת

משה שלו /מנחם פורטוגלי
הפצה בלעדית

טטימצקי

הערה: ירקות ארוזים בשקיות מותר לגבות
תוספת של עד 40 אג׳ לק״ג

י רו ה
אגסים זן קומציה גודל 5

)1163)161׳׳$ 01965

ה ד רי ם

£)1111011ח 1£9ז 6ו ח ^

6 7 7 155116ח 11נ

זס 6 ¥ 0ו 0זקג 5 10 10ץ \^ 3

X8לל\

^ :ע:113.4

— 3180 £ 0 0 X 8 86000)1 11311

זוכה כגן
תנועת־המחאה מתה
״הפרשה הפכה מוזרה עוד יותר,״ סיפר
כגן שבינתיים, תוך כדי המישפט, השלים
תואר שני בחוג לקדמוניקציה ,״כאשר ה־מישטרה
החליטה להפסיק את חקירתה
בנושא. מאוחר יותר, אחרי שהגשתי תביעת
פיצויים פרטית לבית־המישפט, נעלם
תיק־החקירה המישטרתי. ולא רק זאת. הקצין
החוקר, סגך ניצב קראום, לא הופיע
לישיבת בית־המישפט, כשד,יוזמו לשם עלפי
דרישת פרקליטי, עזרדהדיו אליקים
העצני. כשהבאתי לו צו־הבאה אישי שלח
את סגנו, רב־פקד (כיום סגן־ניצב) ברוך
מאיר.״
דרך היסורים. התביעה שהוגשה ל־בית־המישפט
הפתיעה רבים בצמרת מיפ-
לגת העבודה. אלה הזעיקו מייד את פרקליטם,
עורד־הדין הוותיק זאב טריינין להגיש
כתב-הגנה ובו הכחשת כל האשמותיו
של כגן.
״מכאן התחילה דרך־היסורים,״ קובל
כגן .״התרוצצתי כדי להביא עדים. חזיתי
מבשרי איך מחניקים תנועה שקמה כדי
לשנות. נשאתי בכל הוצאות המישפט בעצמי,
מכיסי.״
הסוף היה בשבוע ־שעבר• בפסק־דינו,
המשתרע על 18 עמודים, קבע שופט*
השלום משה עדין, כי מיפלגת העבודה
(.יחד עם יעקב בן־מאיר, שליחה) חייבת
לשלם פיצויים בסך כולל של 15,500 לירות
לכגן, על הוצאת לשון־הרע ודיבה.
בין השאר כתב השופט בפסק־הינן:
״אין מחלוקת שרשימות המועמדים (ל בחירות
באגודת הסטודנטים) התחזו ש אינן
על בסים מיפלגתי. ההגנה לא הכחישה
זאת.״
בחודש מאי ,1973 כא־שר סבב שימעון
כגן על הדשא בגיבעת רם׳ כשהוא מסביר
בעזרת רמקול־יד את הקנוניה שנרקמה
נגדו, היו רבים שלא האמינו לדבריו. תנועת
180 מעלות לשינוי גוועה עוד קודם
זכתה בהישג כלשהו. כגן נשפט לפני ועדת
מישמעת פנימית של האוניברסיטה, ונידון
להרחקה על־תנאי לשנה אחת, על ״־שימוש
ברמקול בשטח האוניברסיטה.״
רק השבוע הוא הוכיח לכל, רישמית,
כי צדק אז .״מיפלגת העבודה הרגה תנועת
מחאה,״ הוא אומר כיום, ביותר משמץ
מרירות .״עכשיו אפשר רק להצטער על

ה עו ל ם הז ח 2080

אשכוליות בתפזורת וארוזות
תפוזים בתפזורת וארוזים
לימונים

3.40
3.40
5.25

פטמים קפואים בשקיות
מיני(עד 1.1ק״ג העוך)
גודל ( 1עד 1*450ק״ג העוף)
גודל ( 2עד 1.6ק״נ חעוך)
גודל ( 3מעל 1.6ק״ג העוך)
כשר הודו ללא עור וגידים

12.96
12.13
11.39
10.32
22.22

כפיך ״מבצע מיוחד״
כפיך בפרוסות קפוא 1/2ק״ג
קרפיונים חיים

8.20
21.70
16.11

ץ\ 16* £1316י. ץ נ 016308 11 1116, 1
10 § 0 11131 ״ £1-617111111,5 5׳£1018״ £661105ץ 3ז-!1מ 011ץ80111§ -

6.15

הפצה בלעדית
סטימצק,

1.04 +ל״י
97 +אג׳
91 +אג׳
83 +אג׳
1.78 +ל״י

דגי ם
קבלת מודעות
לכל העיתונים

במחירי המערכת

פירסו אי די א ל
אבן גבירול 110 תל־אביב
(פינת אנטוקולסקי)
טלפון 227118 ,227117

חניה חופשית

45 +אג׳
1.73 +ל״י
1.29 +ל׳׳י

שינויים אפ שריים במשך השבוע

לכל הדורש

ספר התו־ ך והברית
החדשה בבריכה אחת
ללימוד ולה שכלה כללי ת
(בשפה העברית)
— כמחיר — 15.לירות כלבד —
עבור דמי משלוח ואריזה
כתוב וצרך את התשלום לפי הכתובת
ת.ד 7089 .ירו שלים -

ויישלח לך מייד.
אקורדיונים גיטרות + אורגנים כלי־נשיפה *
תופים
* מיתרים השאלה +מבירה +
תיקונים

גינזבווג מוסיקה
אלנבי ( 48 ליד רח׳ גאולה) ת״א,
טל 57773 :־03
נוסד ב־1940

למרזת הכל!
מחיר הפירסוס של עמוד
ב 1111גוג

הוא רק 3,840ל״*

עמוד 54

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 54 | במדינה דרכי אדם מ •סלח לסאלח?־ זמרות שטוהר מב? אשמה ־ כבר?פני חמש שנים — עדיין מתייחסים אזיו כא 7פושע ״לפני חמש שנים הושעיתי מעבודתי׳ באשמת־שווא, ועדיין לא

במדינה
דרכי אדם
מ •סלח לסאלח?־
זמרות שטוהר מב? אשמה
־ כבר?פני חמש שנים —
עדיין מתייחסים אזיו
כא 7פושע
״לפני חמש שנים הושעיתי מעבודתי׳
באשמת־שווא, ועדיין לא הוחזרתי אליה.
שנה שלמה עברה מאז שבית־המיישפט־המחוזי
ביררשלים מצא אותי זכאי מהעבירה
שיוחסה לי, אבל אני עדיין מסתובב
ללא עבודה ומנסה לשכנע את כולם
בצדקתי. לנציבות־שיתת־ה,מדינה, לא איכפת
שזוכיתי במי-שפט. לגביהם אני אשם,
וכזה אשאר תמיד.״
סאלח מקלדה, הצעיר הדרוזי תושב

חזרו בהם, בפני בית־המישפט, מהודאד
תיהם במישטרה, בספרם כיצד הוכו מכות-
רצח והוחתמו על הודאות בעיברית, מבלי
שיידעו כלל מה כתוב בהן. אך מייד
אחרי -שסיימו את מתן עדותם הושלכו
הסבלים לתא־המעצר׳ ושם הוכו ועונו שוב
על־ידי המיישטרה כדי שבישיבה הבאה
של בית־המישפט יחזרו על הודעתם הראשונה.

הפרצוף של הצדק הישראלי המפואר
שלנו, כפי שאנו רוצים לייצא אותו לתושבי
הגדה. למה שקרה בבית־המישפט בירושלים
אני קורא: האוגנדיזם של הצדק
הישראלי!״ התמרמר הפרקליט.
היטפלות. כאשר החליט בית־המישפט
לזכותו מכל אשמה, אחרי שנזף קשות
בחוקרי־המישטרה על מע-שיהם, סבר סאלח
מקלדה לתומו שהנה, סוף־סוף תם סיבלו
והוא ישוב לעבודתו ולחייו הרגילים. אך
לא יצאו -שלושה ימים לעבודתו המחודשת
במכס, שאליה הוחזר. ,והוא קיבל מיכתב
מעימנואל אבולעפיר״ ששימש אז כסגן
מנכ״ל מישרד־האוצד, ובו נאמר בי הוחלט
להשערתו מעבודתו ולהעמידו לדין מיש־מעתי
-של נציבות־שירזת־ד,מדינה.
מסתבר שבאותו יום אומלל בחודש
נובמבר עבר מקלדד, על הוראות המכס,
בכך שפטר את עלי ברהמה מתשלום מכס
בסך 32ל״י, אחרי שלא בדק כראוי חריץ
גבינה שנמצא בתיקו של זה. למרות •שלגבי
ימי לחץ בגשרים ניתנו הוראות למוכסים
שלא להקפיד על תשלומי מכם הנופלים
מ־ 100 לירות, ולמרות שחברו־לעבודה •של

פאלח מקלדה כיום -
מאבק לטיהור השם
הכפר דלית־אל־כרמל, נואש מלהיאבק
כדי להוכיח את נקיון־כפיו. אין הוא יכול
עוד לראות כיצד גדלים !חמשת ילדיו
בדירה בת חדד וחצי, ואיך חבריו לשעבר
מצביעים עליו באצבע מאשימה, ומספרים
מאחרי גבו את מעישי־הפשע הדימיוניים
המיוחסים לו. לא נותר בו עוד כוח לחכות
׳לטיהורו, שימחק סופית את אות־הקלון
שדבק בו לפני חמש שנים.
טחנות־הצדק טוחנות לאס במדינת ישראל,
וסאלח סקלדה הפך קורבנה הישיר
•של מציאות זו. ואולי הפך שעיר־לעזאזל,
כשכל הגורמים הנוגעים בדבר אינם מעזים
להודות בטעויות שעשו.
המל כו ד ת. סאלח מקלדה מיטיב לזכור
את התאריך 16 בנובמבר ,1972 ,אותו
יום גורלי שבו הועלו לראשונה ההאשמות
נגדו. מקלדה, ישעבד כמוכם בג-שר אלנבי
ותואר על־ידי מפקדיו וחבריו לעבודה
ב״המוכס הטוב ביותר בגשר אלנבי, שעושה
עבודה של שלושה אנשים לפחות,״
הואשם כי באותו יום עזר לסוחר ערבי
מיריחו, עלי ברהמה, תמורת שוחד של
מאה דינרים, להבריח שק חשיש מירדן
לישראל.
על סמך הודאותיהם של האחים עלי
וזכריה ברהמה, שמאוחר יותר הוברר כי
ניגבו באיומים ובעינויים קשים, הוגש
כתב־ד,אישום נגד מקלדה, שהושעה מעבודתו
במכס עד תום ההליכים המישפטיים
נגדו .״הרגשתי כאילו הייתי ממש במלכודת,״
מספר מקלדה .״הייתי הדרוזי
היחידי •שעבד בגשר, המוכסים היהודים
התייחסו אלי כאל נחות וראו בי ערבי
לכל דבר, והסבלים והעובדים הערביים
שנאו אותי כי הייתי דרוזי. זאת, אולי,
הסיבה שהחליטו שהאדם המתאים ביותר
להאשמה בהברחה הוא אני.״
במישפט, שהתנהל בתחילת •שגת 1976
לפני השופט גולדברג, בבית־המ״שפט־המחוזי
בירושלים, הצליח פרקליטו של
הנאשם, עורך־הדין משה מוסק, להפריך
את עדויותיהם של עדי־התביעה, שישה
סבלים ערבים מגשר אלנבי. סבלים אלה

וכמוכם בגשר אדנביהטוב ביותר
מקלדה, מוכס יהודי בשם חיים יכיני, עבר
עבירות דומות באותו היום עצמו, החליט
עימנואל אבולעפיה להיפרע מסאלח מקלדה
דווקא.
פניותיו הנואשות •של זה אל חברת-
הכנסת שולמית אלוני ואל חיועץ־המיש־פטי־לממשלה,
פרופסור ברק, לא נשאו
פרי. עימנואל אבולעפיה, המשמש כיום
כמנכ״ל המכס והבלו, כאשד נשאל באותו
עניין, ניסה להתחמק מתשובה ישירה
והבהיר שעבירותיו של מקלדה כה חמורות,
עד שאין לעבור עליהן לסדר־היום.
עורך־הדין עוזיאל, מפרקליטות מחוז ירו־שלים,
המטפל בתביעתו •של בית־הדין
המי-שסעתי אמר, לעומת זאת, שאפשר
היד, לגמור את הפרשה ״אילמלא קפץ
מקלדה יותר מדי גבוה, וניסה לבוא בתביעות
מרחיקות־לכת.״
בימים הקרובים מתכונן סאלח מקלדד,
לחדש בכל־זאת את המאבק לטיהור •שמו,
ומקווה שבית״המ״שפט-העליון יצליח, סוף־
סוף להוכיח את נקיון־כפיז.
״אני כבר לא מבק-ש -שיחזירו אותי
לעבודה, אלא •שרק יחליטו מד, מעמדי.
אם אני אשם, שיודיעו לי שאני אשם,
ואם אני זכאי, אני רוצה שכולם יידעו
זאת. אין לי כוח להמשיך לחיות כך,
במחתרת כמו פושע,״ אומר סאלח מקלדה.
ה עו ד ם הז ה 2080

עמוד 55

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 55 | מוסע תחרות מרהיב וססגוני בהשתתפות 16 פיסיות מ 1צ ״ ש 8.45 16.7.77 בערב ב׳ הי כרהתר בו ת׳ ת׳׳א מ כי רתכר טי סי :״ ה ד רן ״ א בן ג בירול 9 0ת ״ א טל 2 4 8 7 8 7

מוסע תחרות מרהיב וססגוני בהשתתפות 16 פיסיות

מ 1צ ״ ש 8.45 16.7.77 בערב

ב׳ הי כרהתר בו ת׳ ת׳׳א
מ כי רתכר טי סי :״ ה ד רן ״ א בן ג בירול 9 0ת ״ א טל 2 4 8 7 8 7 .ו בי תרהמ עו ר רי ם

בתובנית ה אנו מ ת׳ ת:

* צביקה סיק
* להקת ״ששת״
ע ם הז מרת יהודית רבי׳\

* אושיק לו*
חנן גולדבלט
מערכונים והנחיה
בימוי ה מו ס ע: ד לי ה עוסלן

הדרכתה מו ע מ דו ת: לאה 0לטע 1ר קטע קישור: יואל רי סל

אירגון והסקה: איתן גפני -תיאטרון מו פ ע

,ל הי טו( עולם הקולגוע״ 7.7.1977

עמוד 56

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 56 | המש1רו־ הערבי־ישראלי סמיח אל־קאסם כתב שיר 1ב* תיאר כיצד הסתתר במהלך מילחמת !־הכיפורים אצל יהודיה שבעלה גו״ס , למילחמה. הסופר סמי מיכאל בתב על בך רומן מעולה

המש1רו־ הערבי־ישראלי סמיח אל־קאסם כתב שיר 1ב* תיאר כיצד
הסתתר במהלך מילחמת !־הכיפורים אצל יהודיה שבעלה גו״ס ,
למילחמה. הסופר סמי מיכאל בתב על בך רומן מעולה ביותר. שבו
הוא מפתח את ריקמת היחסים בץ יהודים לערבי ם י שראליים

החיים נמשל סינוות׳
א ״במה יהודים נפחו
נשמתם מן השירים
שלד?״
באחד משיריו הנודעים ביותר, שזזוא
בעל רקע אוטוביוגרפי, מתאר המשורר
סמיח אל־קאסם, כיצד עם פרוץ מלחמת
יום־הכיפורים, הוא מוצא מחסה בדירתו
של ידיד יהודי בחיפה, מחשש פן ייעצר
במעצר־אדמיניסטרטיבי, כפי שנעצר ב־מילחמת
ששת־הימים. את ימי־הקרבות עובר
המשורר יחד עם אשת ידידו, המש תתף
במהלך המילחמה בקרבות, ומן הסתם
יורה באחיו הערבים במדבריות סיני, או
ברמת־הגולן. בשיר מתאר סמיח אל־קאסם
כיצד הוא נקרע בין הדאגה לידידו לבין
צידקת השתתפותו במילחמה.
סמי מיכאל, שעלה ארצה מעיראק בראשית
שנו^ ד,־50׳ ותיאר את שלבי קליטתו
בארץ ברומן שווים ושווים יותר והיד, משך
שנים פעיל במיפלגה הקומוניסטית, קודם
בעיראק ואחר־כך בישראל. מיכאל נטל
משירו של סמיח אל־קאסם את התבנית
לסיפרו חסות * ,שהוא מהבולטים בסיס-
רות־העברית עד כה. חסות הינו רומן בשל
ורחב־יריעה, המתמודד בהצלחה עם בעיות
.פוליטיות חברתיות של החברה־הישראלית,
באופן שספק אם סופר ישראלי אחר הצליח
עד כה. סמי מיכאל מתמודד בכלים
סיפרותיים עם ׳שאלות נוקבות ,׳שבמרכזם
ד,׳שאלד, של קיום •שני עמים בארץ ך,זאת.
נפשותיו הפועלות שיל סמי מיכאל, יהודים
וערבים, מתוארים לעומק, תוך שהמחבר
מצליח לדלות מיהם את מיכלול האמיתיות
הפסיכולוגיות שמעלה המירכב הסבוך של
השאלה־הלאומית, כפי שהדבר מתבטא בתחושות
של בני שני העמים.
׳הדמות המרכזית בסיפור, למתת שאינה
פועלת במרבית פרקי הספר ,׳היא דמותו
של מרדוך, קומוניסט יהודי מעיראק שעוני׳
משך שנים רבות ביבית־כלא על שום
אמונתו הקומוניסטית, ולבסוף גורש משם
׳לישראל. בניגוד לדמות המצויה של הקומוניסט,
מרדוך ,׳הוא טיפוס עיקבי ועצמאי
במחשבותיו, שאינו בוחל גם בהס תכלות
צינית על חייו ועל המערכת הסובבת
אותו. מרדוך נישא בארץ לשולה,
שגדלה בין קומוניסטים ישראליים, ואמה
היא חברת־מיפלגה. במקום להתייחס ל רקע
אידיאולוגי, נרתעת שולה מהחומר
האנושי ״מתקן־חעולם״ בקרבו גדלה, ו מתארת
את חברות המפלגה כך: רובן לא
היו להן ילדים, ואף לאחת מהן לא היתה
בת. הזקנות השדופות האלו תיעכו כשר
גברי ואהבו אהבות אפלטוניות את המנ היגים
הערבים של האירגון דווקא...״
כזאת היא האם שיל שולה שהטיחה בה
פעם :״הדור שלכם קטל את המין, אבל
נשארה בכם החטטנות המאוסה...״
פתיחתו של הספר מרתקת. מרדוך שוי
סמי מיכאל :״חסות״ ,הוצאת ״עם
עובד״ ,הספרית לעס 372 ,עמודים.

ס מי ח אל־־קאסם

סמי מיכאל

אל :״אם תתחפל ישראל, מה יזכרו ממנה
הדורות הבאים?״ והוא ממהר להשיב
לעצמו :״חקלאות פנטסטית באיזור צחיח
ודפיקת הערכים. בשתי אלה אין לי
חלק הוא יחדור בתחושה של כישלון
אישי וחברתי. זיו מדינה אליה הגיע מבלי
לרצות, פה הוא חי את חייו, נשא את
שולה לאשה. ילדם של שולד, זמרדוך
הוא ילד אוטיסטי בעל עיניים יפות. ילד
שהוא אות וסמל לכישלונו של מרדוף.
למרות תיסכיליו השונים, ואף־על־פי היותו
חבר המיפלגה הקומוניסטית, כאשר
פורצת מלחמת יום־הכיפורים, הוא לובש
את מדתי, ויוצא לחזית עוד בטרם מגיע
צו־הקריאה לביתו.
׳הנפש־יד,פועלת הערבית, והמרכזית ב ספר,
היא זו של המשורר פתחי, גם הוא
הבר במיפלגיה ,׳ומקובל :״מוסקבה וברלין
חיו שטוחות לרגליו, יצועיחן של בלוג־דיות
תל־אביביות אספוהו ברטט, שיריו
הידהדו מקאהיר ועד דמשק יממה טרם
פרוץ מלחמת יום־ז־,כיפורים, יוצא פתחי
למסע, במהלכו הוא מתעתד לבחון את
הקשר בינו לבין ׳הפלסטינים, תושבי הגדה
׳המערבית. במהלך סיורו הוא עובר בג׳נין
ובמחנד,־פליטים, ויש מי שמכנהו :״מחבר
שירים בעיתונים. בל־בך גדול ומפורסם
הוא שאפילו חיהודים מוחאים לו כף
כשהוא אומר להם שהם כני־זנונים
מסעו של פתחי בגדר,־המערבית ממחיש
בפניו את הבוז שרוחשים התושבים לערביי
ישראל. וכמו בסיפור המציאותי, בו
נוטש המשורר מחמוד דרויש את סמיח
אל־קאסם, הרי פתחי של סמי מיכאל נזכר
בידידו המשורר פכרי, שבמקום לשוב
ממוסקבה ׳לישראל, מוצא את דרכו להצטרף
׳לאש״ף, דרך דמשק וביירות :״מעל

דפי הירחון הסיפרותי, משגר לו ידיד־הנפש
את ברכתו :׳בוגד הגולש בעורמה
אל חיקו של חאוייב ...משורר הקולע מחרוזיו
התפלים נזרים לרוצחי עמו ...זונח
אינטלקטואלית שנפלה שבי כטרקליניהם
של רוקחי הרעל
וכך במסע לימודו את הגדה,־ד,מערבית,
לומד המשורר פתחי את הבוז לו ולאחיו
בישראל :״היהודים משתינים עליהם
מטר •טל כסף והם פולשים אד בתינו
בכיסים תפוחים וקונים את הנערות של נו
בשהותו במחנה־ד,פליטים, מכנה
אחד הפלסטינאים את פתחי בכיבוי ״בוגד״.
״אל תטיח אשמות ! אמנם לא היה בידי
נשק מעולם, אכל לחמתי למען העניין
הפלסטינאי שנים רבות כתיד המצודה של
האוייב, כשאתה התבטלת כבתי־קפה ושי־חקת
בקלפים.
״מה עשיית?״
״חיברתי שירים.״
״כמה יהודים נפחו את נשמתם מן השירים
שלך נשאל פתחי.
במהלך שהותו בימחנד,״׳הפליטים פורצת
מילחמת יום־יד,כיפורים, ופתחי המשורר
ממהר לחיפה על־מנת למצוא לו שם
מחסה .׳כולו חצוי מן החווייה של מיפגש
עט בני־עמו, שאינם רואים בו חלק מדמם
ובשרם.

ב ״לא ידעוגי שהגיזעמת
החדשה צומחת לגו
בין הרגליים״
שעד, שעל גדות תעלת־סיואץ וברמת־הגולן
לוחמים יהודיים בערבים, מתרגם

סמי מיכאל את הקונפליקט ביין שני העמים
לעולמם של ערבים ויהודיות שנישאו
נישויאי־תערובת, תוך שהוא בוחר
את השפעתה של !המלחמה עליהם, ומנהל
חשבון־נפש: נוקב של שגי העמים.
׳לדירתה ישל שוליה, שבעלה מרדוף יצא
להילחם, מגיעים שושנה ופואד• היא ילידת
המושבה הוותיקה יסוד־המעלה, ש־מישפחיתד,
נידתה אותה יבשל נישואיה
לפואד. הוא — לשעבר עסקן־בכיר של
המפלגה הקומוניסטית, שאיבד את שביל־הזהב
הפוליטי ונודה על״ידי הקו הירישמי
של מיפלגתו .״פואד גמע מן הקפה וליקק
את שפתיו בשביעות רצון .׳הפעם אנחנו
התחלנו. אנחנו ירינו את היריה הראשו־נח.
שולח. אנחנו קפצנו אד תוך האש.׳
׳מי זח אנחנו?׳ שאלה שושנה במרירות.
׳את תהיי נשואה לי חמישים שנח ולא
תתפסי מי זה אנחנו. שולה, אני מקווה
שמרדוף נמצא בעורף׳ .׳בפי שאני מכירה
אותו, הוא לא יישב רחוק מן המלחמה,
אם הדבר תלוי בו
ואז מטרטר הטלפון, ומתוכו בוקע קולה
של עמליה. כאשד מתברר לה שבדירתה
של שולה מצויים שושנה ופואד, אומרת
עימלייה :״׳לא די לך שאת שולחת את
מולד למילחמה המלוכלכת עמליח,
אני לא שלחתי את מרדוף לשום מילחמה,׳
התלהטה שולה ואת עוד מארחת את
שני הטיפוסים האלה?׳ ׳איד את מדברת?׳
פואד, שלא העלה על דעתו כי בו
מדובר, הניף שוב את זרועו ואמר :׳טרקי
את הטלפון בפרצוף שלה...״
במהלך העריב מתברר שעמלייה היא
אשתו של אמיל, ממנהיגי המפלגה. גם
הם זוג מעורב. עמליד, ואמיל מגיעים
לביתה של שוליה יחד עם המשורר פתחי :
״החסר פתחי־ כא להסתתר כאן. על ראשו
תלוי צו מעצר מנהלי. רבותי, פרצה מל חמה.
הם עומדים לעצור אותו כפי שעשו
כמלחמה הקודמת״ ולאתר התייעצויות
מחליטים שבמקרה של שאלות מפי השכנים
היהודים ייוצג פתחי כ״קרוב משפחה
של מהדוד, עולה חדש שלא ־הספיקו
לגייסו.״
בהרכב המעורב של נשים יהודיות וגברים
ערביים, מעודד אמיל המנהיג את
פתחי המשורר לקרוא אחד משיריו, זד,
קורא, ואז מתגרד, פואד במשורר, ואומר
לו :״סתור משורר אתה ננס קטן וחקיין
עלוב של נאזים חיכמת * בתור מהפכן...
עדיין אני מתקשה למיין אותד — האס
אתה מתחזה או סתם בפרי ניבער? ממתי
מהפכן מתרפק על חורכות העבר? לפני
הופעתו של הנביא מוחמד עיטר זאת אוט-
הא אל קיים טוב ממד. הוא שפד דמעות
על חורבות שוממות, אכל דמעותיו הנד
זוייפות היו יפות, נאות כמרגליות. איפה
התקווה שעליף לנטוע בלבבות? ואתה
ודאי סכור שבמוסקבה מתפעלים מיפי
השירה שלד. אין הם אלא מבקשים לנגח
* נאזיס חיכמת, משורר תורכי קומוניסט,
שחי שינים רבות בגלות במוסקבה.
שיריו ראו אור בעברית בתרגומו של
ט. כרמי.

עמוד 57

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 57 | את ישראל. הם מציירים את המדינה הזאת כמחנה ריכוז, והכה מופיע משודר אמיץ ומעז להתייצב כנגד הצכא הבר- כרי ..מדוע כרכרי, פתחי? מי זקוק להגזמה הזאת?״ ״כל צכא כיכוש,

את ישראל. הם מציירים את המדינה
הזאת כמחנה ריכוז, והכה מופיע משודר
אמיץ ומעז להתייצב כנגד הצכא הבר-
כרי ..מדוע כרכרי, פתחי? מי זקוק להגזמה
הזאת?״
״כל צכא כיכוש, מעצם מהותו הוא
כדברי.״
ופתהי מטיח :״אתה יכול לשאת לף
יהודיה ולהשתעשע בחלום על האחווה.
אני איני מאמין בזה. זו סיסמה שנועדה
לשוטים. או אנחנו או הם.״
״גם אני ערכי,״ אמר פואד.
״בעל הלד־מחשבה יהודי. בחיפה וב־תל־אכיב
נוח לד יותר מבכפר ערבי.״
״שמע, לא ידעתי שהגזענות החדשה
צומחת לנו בין הרגליים.״
״קרא לזה מה שאתה רוצה. זו מילחמה
עד הסוד״
״איזה סוד, פתחי?״
״הארץ היא שלנו.״
״ומרדוד? כאת להסתתר בביתו.״
״לאנשים כמו מרדוף נמצא מקום כאן.״
פואד צחק :״ובינתיים הוא רץ להרוג
ערכים.״
״זו בעייה,״ הודה המשורר.
״אתה אידיוט!״ הטיה פואד...

״במחנה שלכם אין
אפילו מיעוט שכזה״

שני הזוגות המעורבים שבים לבתיהם.
המשורר פתחי נותר בביתה של שולה.
היא מתמלאת בהי׳ר׳הורים על ״האפשרות
שמרדוך ייקטל בקליע סובייטי, שנורה
ממקלע סובייטי יעיל, פרי עמל יוצר,
מכית־חרושת סובייטי, שעבר ימים ויב
שות
ובא לקטול את מידיד המסור לארץ
הסובייטים. לא פעם אמר לה :׳מסכנים
הכורדים — מטוסים סובייטים משמידים

טוביה הפנסיונר, שכנה של שולה, ש־
•נכדיו משתתפים במילחמה, מגלה את
זהותו של פתחי המשורר, ואינו מתנכל
לו. פתחי, העוקב ברדיו אחר ניצחונות
הערבים מתקנא בידידו ׳המשורר פכרי
שעבר לצד השני. נפשו המשוררת גואה
לה בתחושות של שיחרור, והוא אינו
טורח כלל להסתירן. שושנה, רעייתו היהודיה
של פואד, מספרת לשולה שפתחי
המשורר התארס לנערה בכפרו, ומוסיפה :
״בואי ואספי לד משחו על המהפכן הזה.
תגרדי קצת לנמלה ויתגלח לד כפרי מוסלמי,
לאומני טיפוסי הוא מסתיר את
זהותו בקישוטים מהפכניים...״
ואכן, כאשר שוב ניפגשים פואד ופתחי
המשורר, אומר פתחי :״כל הדמעות למן
48 לא היו לשווא. אני מרגיש שלא
לחינם נולדתי. לא לחינם אני קיים. מה
טוב שאני פה איפה?״ ביקש פואד
לדעת .״לכוש פיג׳מה ומסתתר בביתו של
חייל ישראל שהורג את אחיד?״ ״דחילק,
פואד, אתה נוטה לקלקל תמיד
חייו של פואד אינם ניופת־צופים. אמיר,
בנו ובנה של שושנה, המגדל שיער ארוך
ומסרב להצטרף למיפלגה, מחליט שהוא
פטריוט ישראלי, יוצא לרחובות וועוזר
לצבוע בצבע כהה פנסי מכוניות. הוא
מתגורר בבית הוריו עם נערתו סוזי,
שהיא היפית ואמה להוד״ד,־אנגליה ואביה
אוסטרלי־נוצרי. אחיו הצעירים של אמיר
הם לאומנים ערבים :״נעים וויקטור
ציירו בצבעי גואש על נייר גדול את
הדגל הפלסטיני״ בבית מתפתחת מריבה
רבתי, במהלכה קורא ויקטזד לאמו ״יהו
דיה.״
פואד עומד להענישו, ומזמין את
מחבט־השטיחים :״איני מצה לזהם את
ידי כתחת המסריח שלד. הורד בעצמד
את המכנסיים.״
את הקונפליקט המשפחתי בשיאו, מפורר
בואה המפתיע של אם שושנה, מיסוד־המעלה,
המופגזת בידי הצבא הסורי. היא
מגיעה לראשונה מאז נישואיה של בתה,
ומתעתדת להתגורר עם שושנה, פואד,
אמיר, נעים, ויקטור וסוזי. גם אמו של
פואד מצטרפת לתמונה ׳המשפחתית. והדמויות
מתחילות להשתרג זו בזו, באורח
נטול כל מוצא.
ביום השני למילחמת יוס־הכיפורים
מתברר לשולה שרמי, חברה־ימנוער, נהרג•
היא נוסעת ־לבקר אצל הוריו של
רמי, ששימש כסגן־אלוף בחיל־השיריון.
בדרך היא נזכרת כיצד הגיע רמי לחתו נתה
במדיו ובדרגותיו ,׳ועורר התרגשות
מוזרה בין חברי המיפלגה.
בדירתה של שולה נכנס ויוצא טוביה
הפנסיונר, כשהוא מסתבך בוויכוחים עם
פתחי המשורר. באחד הוויכוחים נוכח
גם פואד, המושיט לזקן את ידו ושואל :
״אבל כמה אנשים חושבים במוף כארץ?״
״מעטים״ הודה הפנסיונר .״אכל מה שמדאיג
אותי חוא שבמחנה שלכם אין
אפילו מיעוט שכזה״.״ הפנסיונר מסתיר
את נוכחות הערבים בדירתה של שולה
מפני אנשי הג״א, ובהמשך ויכוחיו עם
פתחי הוא תובע ממנו את הנאמנות לישראל,
תוך שהוא מצדד בהקמת מדינה
פלסטינית. אלא שהזקן והמשורר אינם
מגיעים לידי הבנה כלשהי.
בלילה השלישי לפרוץ המילחמה מעיר
פתחי את שולה, ומבשר לה שלמד מתוך
האזנה לתחניות־שידור ערביות, שהשיר־

יון הישראלי הושמד ,׳ועל כן יש בכוונתו
לקחת אותה ואת ילדה אל ידידו הרופא
בג׳נין, על־מנת שהערבים יגוגנו עליה
בכיבוש ישראל על ידם. אבל שולה,
׳המתלבטת ועוקבת כל הזמן אחר הפער
המעמיק שבין האידיאולוגיה למציאות,
מסבירה לפתחי :״כאן לא יהיו שיירות
של פליטים, פתחי...״
והספר חסות מסתיים ב׳מישפט בעל
מהות טראגית ביותר :״היא שתקה. הוא
קם, ושפתיו היבשות חיפשו כחושך את
שפתיה. פניה נרתעו לאחור, והוא הרגיש
בצינה, כאילו קמה ביניהם מחיצה קרה
כמוות. באותה שעח חדלו להיות גבר
ואיטה. הוא היה סתם ערבי והיא סתם
יהודיה...״
בסיפרו זה מצליח סמי מיכאל, בלא קלי־
׳שאות פוליטיות, מבעד לדמויות אמינות
לחלוטין, ליצור את אחד הספרים הבולטים
׳של הסיפרות העיברית בעשור השנים האחרון,
תוך הוכהה שסופר מעולה בעיב־רית,
יש בכוח תיאוריו להתגבר על מחסומי
הרגישות הלשונית של השפה העיב־רית,
רגישות שסופרים כמשה שמיר, אהרון
מגד, חנוך ברטוב, ורבים אחרים נכשלו
בה לחלוטין. סיפרו של סמי מיכאל,
מזכיר בכוחו ובעצומתו הלשונית והתיאו־רית,
להגיע לרמה שמעט סופרים עיבריים
הצליחו להגיע אליה במהלך 30 השנים
האחרונות. את ״חסות״ ניתן לצרף ׳לרשימה
המצומצמת של סיפרות־אמת, אל החיים
כמשל של פינחס שדה, לא מעכשיו לא
מכאן של עמיחי, ומיכאל שלי של עמוס
עוז, שכוחם עמד ׳להתמודד עם המציאות
הישראלית, ולתרגמה ללשון הסיפרות.
בידי סמי מיכאל עלה להביא את החיים
כמשל סיפריותי מעולה.

חזק חזק ונתחזק

תולעי תרבות

״אד כצידם של אלה, ש׳טינאתם הבלתי־רציונאלית לתנועת־העבודה היא הדלק
היחידי המעלה אותם ליטילטון על הארץ, שכחנו לרגע את אלה האמורים היום לרשת
את קולה של תנועת־העבודה ואת חשבונות־נפשה. ועל אותם יזרשים, שהם מבני
השמאל הסאלוני, חפצתי לאמר משהו דברים אלה לא באז מפיו של פיאודל דרומי
בשם אהרון אוזן, אד סוחר־נשק בשם שמעון פרם, או חובב־דיולארים בשם אבא אבן;
וגם לא מפיו של ביורוקראט מתוחכם
בשם גד יעקובי — המהווים את המוט
האידיאולוגי שעליו מתנוסס דיגלה של
״תנועת־ד,עבודה״ בישראל.
דברים אלה פירסם בשבועון על־המיש־מר,
חותם ( )1.7.77 משורר־זוטר מהתנועה
הקיבוצית יחיאל חזק, שנתפרסם בשירתו
הנאיבית שמרכיביה הם •:שמיים, גשם
ושמש, אשר מצאו במשך שנים ׳אכסניה
בכתב־עת בשם קשת. כידוע מורכבת הקשת
משמיים, גשם ושמיש.
מיום שנסגרה אכסניה זז, עבר יחיאל
חזק לפובליציסטיקה, שהיא בבחינת ה־גילגול
השמונים־ושמונה לסיגנונו של
חיים גורי, ונעדרת את יושרו של גורי.
יחיאל חזק, איש קיבוץ אפיקים, המעסיק
מאות של פועלים שכירים בתעשיית ה־דיקטים
של קיבוצו, אינו מוכן להשלים
עם כך שבערי ישראל יש סוציאליסטים,
אינטליגנציה שמאלית, וסתם אנשים שמותר
להם לחשוב עצמם למתקדמים״
דוגמת איש־הדיקטים של אפיקים. ואחת
לשבועיים שלוש, יורה יחיאל חזק את
חיציו לעברם. וזאת על־מנת שלא ישב־

יחיאל חזק
שזהו מחשבון־נפשו ה״טהור״ ,וכך הוא חיציס ממשיך וכותב :
״קולות אלה, של אנשי ׳העולם הזה׳ מחד, ומייצגיה של אינטליגנציה עירונית־סאלונית
מאידך גיסא, שלא יעמדו בשום מיבחן־אמת של סוציאליזם וציונות (כפי
שהדבר נעשה במיפעלי קלת־אפיקים — ד.ע ,).יש בהם כדי להטעותנו מן המתבקש
לגבי חשבוננו האמיתי — שעלינו לעשותו אד ורק מחו -,אמת אהבתנו לארץ בולה,
שאת טובה וטובתה אנחנו מבקשים מניסוח זה היה מבין גם אידיוט שבאידיזטים,
כי ה,,אינטליגנציה עירונית־סאלונית״ שלא עמדה ״בשום מבחן־אמת של סוציאליזם
וציונות״ אינה אוהבת את הארץ הזאת, ואינה מבקשת את טובתה.
בהמשך רשימתו מגשש יחיאל חזק בין נס״ונוית חשבון־יהנפש של תנ׳ועת־׳העבוד׳ה,
לשליחתה של לשון דקיקה לעבר משה שמיר, תוך שהוא מקבל את נוסחת ״המאפיה
השמאלית״ של מלך בשר ודם :״והם דווקא אלה שבל דבריהם, מעשיהם, עיתוניהם
שלהם היו עד כה מיצוי העריצות של האופנה־התרבותית, וסתימת־פיות של שאינם-
אנשי-שלומם — מיד יודע אתה שכל פחדם וחרדתם אינם אלא שמא מישהי יפגע
ביכולתם להגשים את שינאתם לכל מה שנוצר על-פני הארץ הזאת. ולפגיף תזדקר
שקריזתם של אלה, שכל רצונם אף חוא לחיגנות מחורבנה של תנועת־העכודה, בדרכם
שלהם — היינו, לעשות את מצבה האומלל של תנועה זו קרדום לחפור בו, כדי לבנות
את שינאתם כייתר שאת ותוקף, ואף לנצל את צדקתה של תנועת־העכודה כדי להיבנות

רשימתו של יחיאל חזק אינה מזכירה שבין הסופרים שחננו על ״תנועת העבודה״

נימניו י״ח בתר, ביאליק, שלונסקי, לאה גולדברג. כיום ניזקקת ״תנועודהעבותד
לשירותיו של יחיאל חזק, ומצבה אינו מפליא כלל.
,כל שנותר להוסיף הוא רק: חזק חזק ונתחזק.

זובין עובד על הקהל

בחטף

פרום׳ אנדדיי שוראקי זכה במדליית ׳זהב של האקדמיד,־הצרפתית עבור עבודתו
הסיפרותית הכוללת תרגום חדיש של ה׳תנ״ך לצרפתית !* בימים אליה החלו בתל-אביב
את הסרטת סירטו של חנוך לוין פנטסייה על נושא שוודי. הסרט הוא סיפורו של
יעקב קולף — איש קטן ובודד המתגורר בשכונה תל-אביבי׳ת ותיקה, הניזון מהזיותיו
פגישותיו עם מלכת שוודיה * ריק פראנסיס׳ הוא ׳סופר סיפורי-מתח בריטי, המנסה
בימים אלה לפענח את תעלומת ההוצאה ׳לאור של אחד מספריו בישראל, תחת שני
שמות ובשתי הוצאות־ספרים — בו־זמנית. האחד, שבר עצסות בהוצאת ס/קריאה, והשני
עצבי פלדה בהוצאת תמוז ו* מבקר המוסיקה חנון רון, שסיקר את פסטיבל המוסיקה
ה־ 40 בפירנצה, מציין ברשימה שפירסם בדבר כי ״מאז מונה זובין מהטה כיועץ
אמנותי של התיזמורת הפילהרמונית הישראלית נסגרה בימת היכל־התרבות בפני גדולי
המנצחים של ימינו. ריקודו מוטי, ברנרד הייטנק, ג׳יימס לוין, קילוס
קלייכר, גיאורג שולטי ופייר סולז אינם באים לנצח ארצה ...למעשה נראה
שמהטה הקים מחסום בינינו וביניהם ...אחרי ׳שמביאים מנצח מסוג גימ׳ל לביצוע חליל
הקסם, מופיע מהטה בכל הדרו ומנצח על אותלו, זה עובד היטב על הקהל1
העיתונאי דני רובינשטיין שהתמחה בנעיצה בגדה־המערבית, קובע באחד ממאמריו
שבמהלך 10 ישנות הכיבוש הישראלי בגדד,־המערבית נבנה אב־טיפוס של ״אדם פלסטיני״
— ״בעל תרבות עצמאית, שפה, היסטוריה, דגל, סיפרות, שירה על התפתחותו של
״התיאטרון הפלסטיני״ כותב רובינשטיין :״האוצר שהוצג בזמנו בפסטיבל התיאטרון
הפלסטיני ברמאללה, מבוסם על ׳משל ידוע: איכר זקן נוטה למות ומספר לבניו העצלים
שאוצר ׳טמון בחלקת שדהו. אחרי ׳מותו יוצאים הבנים לשדה ועודרים את כולו, ואינם
מוצאים דבר. בסופו -של דבר הם מגלים את המוסר־ה׳שכל: בעידור השדה ובעיבוד

האדמה טמון האוצר. ההצגה של הלהקה הערבית מתארת צעירים כפריים הבורחים אל
העיר ונוטשים את אדמתם (ואת המולדת) .להקה שנקראה ״בלאליין(״הסלונים״) הציגה
עשרות מחזות בסיגנון דומה בגדיה המערבית ברדידות המקיפה את מופעי
הפסטיבל הישראלי ,1977 בולטת היצירה הקולית של כן־ציון אורגד המוות בא אל
סוס־העץ מיכאל המבוססת על טכסט של המשורר נ תן זך ¥המחלקה לדראמה של
הטלוויזיה ישקודה בימים אלה על הפקת מספר מחזות־טלוויזיה, וביניהם רומן זעיר מאת
יצחק ׳כן־נר, סילווססר 72 של יהושע סוטול וקזבי ומאלי מאת הבמאי יצחק
ישורון (צפל שער׳וריה־סיפר׳ותית״ זוטא עומדת לפרוץ בימים אלה עם פירסום
הגליון הקרוב של עיתון-הסיפרות פרוזה בעריכת יוסי קריים. מאמר המערכת מוקדש
לנושא ״שיפוט־׳סיפרותי ודיבורים על חופש-׳הביטוי״ ,וזאת בעיקבות לחצים מצד
השנתונים־לסיפר׳ות ס/קריאה ועכשיו להכתיב את מדיניות הפירסום האוטונומית של
פרוזה. הלחצים מופעלים בעיקבות שיח־עורכי־כתבי־עת לסיפרות שיזמה מערכת פרחה.
אחדים ממשתתפי שיח־העורכים פעלו מאחרייך;קלעים לגניזת שיח־ד,עורכים, כאמצעי
של לחץ. בין השאר נאמר באותו שיח על-ידי עורך ס/קריאה, מנחם פרי :״ביאליק
ראה בתחייה הציונית מדינה צלבנית״ והראייה של פרי היא בפואמה מתי מידבר של
ח.נ. ביאליק. עורך עכשיו, גכריאל מוקד, הציע במהלך שיח־העורכים להקים שתי
מדינות ישראל, דוגמת ממלכות יהודה ׳וישראל, בימי בית־ראשון, ולאפשר לאנשי גוש־אמונים
להפוך את קדום לבירתם. מוקד מציע למסור בהזדמנות זו למשה שמיר את
״חצי מנשה בעיקבות חיסול־חשבונות בתוך מיסדרונות הטלוויזיה, הגיע למדור
זה מידע בלתי־מדוייק, על אודות תוכניתו של המשורר דויד אכידן מולטיוויזיה
׳והמידע, שפורסם בשבוע שעבר במדור זה, גרם עוגמת־נפש לנוגעים בדבר *

עמוד 58

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 58 | ליטר א חד ש ל מאלט לעומת של מ שקה קל אחר: לנטל אחד • פ1זות בס ף -ליטר אחד של מאלט עולה״לך \ 10 פח 1ת מליטר של,המשקה הקל האחר. • פחות קלוריות -בליטר אחד של מאלט

ליטר א חד ש ל מאלט לעומת
של מ שקה קל אחר:

לנטל

אחד

• פ1זות בס ף -ליטר אחד של מאלט עולה״לך
\ 10 פח 1ת מליטר של,המשקה הקל האחר.
• פחות קלוריות -בליטר אחד של מאלט
יש ״ 20 פחות קלוריות משיש במשקה הקל האחר.

יותר בריאות -מאלט עשוי אך ורק

מחמדים טבעיים.
• יותר מרץ -מאלט מכיל ויטמין .8שעורים
(הנותנים לך אנרגיה) .לתת וסוכר טבעי בלבך;

העולם הזה 2080

המסקנה היחידה מ כל השוואה:
מאלט -המשקהלכלהמשפחה

עמוד 59

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 59 | ן ח תונ ה באר מון הו ר דו ס 011111117 1111 תסכימו אתי שאין היום הרבה זוגות שיפולים להתפאר בחתונה בנוסח רומאי, בין עתיקות קיסריה, אבי מי שעשו את זה גם הפעם היה

ן ח תונ ה
באר מון
הו ר דו ס

011111117

1111

תסכימו אתי שאין היום הרבה זוגות
שיפולים להתפאר בחתונה בנוסח רומאי,
בין עתיקות קיסריה, אבי מי שעשו את
זה גם הפעם היה איש יחסי־הציבור מייל,
(״0סולו״< סטולוביצקי, ורעייתו הטרייה

חתן כל יום, רציתי שגם המסיבה הזו
תהיה משהו ישונה.
החתונה האזרחית בין הכלה הפרוטסטנ טית
והחתן היהודי נערכה, כזכור, בניו-
יורק. מה שנערך בקיסריה היה רק המהדורה
השנייה, בשביל החבריה הישראלים.
בקיצור, הייתם צריכים לראות את כל
התל־אביבים שבקושי מזיזים את עצמם

כמובן, הכלה החייכנית קארן, שנתגלתה
כאשת יחסי־ציבור מפולחת לא פחות מבעלה
.״מדי שטוב אצלה, זה שהיא לא
רוצה לשנות אותי,״ מסביר מייק ,״היא
רוצה שאשאר כמו שאני, ושנמשיך באותו
סיגנון־חיים שאני רגיל לו.״ תארו לכם
שאני קם בבוקר, נותנים לי נשיקה ומביאם
לי קפה למיטה, זה סטייל, ל אן
אבל העיקר, מייד אחרי החתונה המהכלה
חזרה ללוס־אנג׳לס׳ והחתן ריאה נשאר במולדת עד לפגישתם הבאה. ומי
•שמכיר את מייק ״ודע, שבשבילו זה הסידור
הכי טוב ׳שיכול להיות. כי ככה הוא
נכנס לנישואין לאט־לאט ובין טיסה ל טיסה.

שהם לא הספיקו. לעשות בביקור
הנוכחי, היה לחנוך את המיקוח״ ,שבנה
רפי נלסדן בחצר ביתושבאילת. רפי
הבטיח להפוך את קארן לגיורת־כדת, בהטבלה
המונית בחצר ביתו בנוכחות כל
יקירי אילת. ואז מבטיח סטולו לערוך
לידידיו הרבים חתונה נוספת, הפעם עלפי
ההלכה.
בקיצור, בכל ביקור שיל הכלה בארץ
אפשר לצפית לאיזו מסיבה לכבודה. ובצורה
כזאת, אין כל סיבה שהנישואין האליה
לא יחזיקו מעמד אפילו לנצח.
התנצלות קארן ומייק סטולוכיצקי
נישואין במזל סילון
!אי ן לא זו בילבד שהחתונה היתד. בסטייל ימי פומפיי האחרונים, אלא שהיא
התקיימה בארמונו־לשעבר ישל המלך תור-
דוס, שיצא לוויק־אנד והירישה למייק ל השתמש
בסלון מול חוף קיסריה. אך כל
מי שציפה למצוא את עצמו חוגג באווירה
סוערת, הופתע לגלות -שם אווירה שקטה
ורגועה .״אחרי הכל -אני לא מתחתן כל
יום,״ התנצל החתן ,״וכמו שאני לא מת

הייתם עושים, אם היתד. מגיעה
ארצה הבת הקטנה של מי שרייתה בזמנו
חברה -שלכם ובינתיים הלכה לעולמה?
קודם כל, הייתם מקבלים אותה יפה. אבל
כשהמארחת היא הזמרת יפה ירקוני,

י מי ת ב לי ל
יירח מלא
אין דין מסיבת־גג בליל יחח רג״ל, כדין
מסיבת־גג בליל־ירח מלא, ומד,־גם שזז־מסיבה
נערכה בימית, אשר מאז היווסדה
לא זכתה במסיביומבה שכזאת. ומה הפלא,
אם ערך אותה אייש־מסיבות תל־אביבי
ותיק כמו מנחם דיגליז
כי דיגלי הנ״ל, המתגורר זה יותר מחודש
בימית, חיפש וחיפש מיה לעשות, כדי
להביא קצת נחת לתושבי העיר הסיפו־חיסטית.
אז קודם־כל הוא הזמין כחמישים
תל־אב־בים טובים, שיודעים לעשות
שמח ולשיר שירי מולדת עם אקורדיון
וגיטרות, אחר-כך הוא חיכה ליום השישי
האחרון, שבו היתה הלבנה במלוא תים־
ארחה, והשיירה ירדה דרומה בהרכב מלא.
דיגלי פרש על גג ביתו מלוא השטח
מיזרנים. ואחרי שכולם שרו ואכלו והגיע
זמן רחצה של שחרית, נכנסו למכוניות
וירדו לחוף. אלא שכטוב ליבם בזמר ובמשקה,
החנו את המכוניות במקום אסור.
וכך, כשעלו סן המים בשעות הצהריים
גילו, לתדהמתם שמכוניותיהם נגררו. לא
נעים, אבל לא נורא.
החבר׳ה צעדו בשירה לתחנת־המישטרה
המקומית, מצאו את הרכב הגרור והמשיכו
בשימחה הגדולה עד צאת השבת.
לכל המחמיצים יובא שידור חוזר בירה
המלא הבא.

עד יפו, דוהרים לקיסריה. ביניהם אפשר
היה לפגוש את הדוקטור פוקה הירש
שהגיע, לשם שינוי, בגפו, את הזמרת
אילנה רובינא• ,שהגיעה בחברת ידידה
אוגרי קפלן ורעייתו האוסטרלית קרו־ליין,
ועוד ממנהלי חברות־תעופד, ובתי-
מלון וכל החוגגים המיקצועיים הקבועים
של שפלת־החוף.
ההפתעה האמיתית של הערב היתה,

1״ ד ד ושא
א שת־אי ש
אני מוכנה להתערב שהשם דני זיידל
אומר היום מעט מאד להרבה אנשים. במה
״ש עוד כאלה במדינה שזוכרים את ימי
הזוהר של הצנחנים, בתקופת פעולות־התגמול?
וכמה יש כאלה שיודעים, שהשם
דני זיידל המופיע בשיר־השכונה של
חיים חפד, אינו המצאה אלא שם אמיתי?
נכון •שבחדרה והסביבה יש כאלה שעוד
זוכרים את השם, מהימים ׳שהוא היד,
פירמה. אבל מאז העתיק הקבלן דני זיידל,
שהיה בעבר רס״ר צנחנים, את מגוריו
לאיזור־הווילות של קיסריה, אלה מתמעטים
והולכים.
עכשיו, בגיל 40 ומשהו, כשמאחוריו
איזה שלושה ילדים, החליט דני זיידל
לשאת אשה, ולא סתם אישה אלא אשת־איש,
נשואה כחוק־יוכדין, שכבר העמידה
לבעלה צאצאים. שלוש־עשרה שנים אחרי
שהתחתן עם נדדה ההולנדית, בא דני
זיידל שוב בברית־הנישואין. ועם מי?
שוב עם גרדה ההולנדית, הלא היא רעייתו
משכבר הימים.
שתים־עשרה שנים אחרי ׳שנישאו בנישואין
אזרחיים (כיוון שגרדה היתד, נוצריה)
,החליטו השניים שזה פשוט לא יכול

אני חייבת התנצלות לשלי סובול, שעל
פרידתה מידידה, הבדורסלן מיקי ברקו־ביץ׳
,דיווחתי במדור זה לפני מספר
שבועות (העולם הזה ,)2077 בסימון שעלול
היה להשתמע ממנו כאילו בוטלה
החתונה שעמדה להיערך ביניהם הואיל
והתגלה למיקי משהו בעברה או באורח-
חייה של שלי שלא ידע עליו קודם לכן.
אני וכל חברי למערכת מצטערים ומתנצלים
על הפירסום הנ״ל ותוצאותיו,
מה עוד שהתברר לנו מעבר לכל ספק שלא
קיים כל דופי בעברה ו/או באורח חייה
של שלי סובול, כך שממילא לא זאת
היתת הסיבה לפירודה ממיקי ברקוביץ׳.

מסיבה דו ר שני
היא. גם עורכת לכבודה מסיבה שכל הארץ
תדע ממנה. מה־גם שד,אורחת היא כוכבת
בפני עצמה. הבדרנית הצעירה לורנה
לופט, בתה שיל השחקנית המנוחה ג׳ודי
גארלנד מנישואיה לבעלה השלישי, ה־מפיק־בסאי
סידני לופט.
לדיברי לורנה, הנחשבת היום ככוכבת
עולה, אין לה שום תסביכי־נחיתות בגלל
אחותה המפורסמת׳ השחקנית לייזה מי
נלי. כמו שהיא אמריה לי :״זה דק מדרבן
איתי.״ עיבדה, שאחרי הופעתה האחרונה
באולם פאלאדיוס הלונדוני, כתב עליה

אחד המבקרים שדווקא לייזה מינלי היא
שעתידה לפתה ריגשי־נחיתות בגלל אחותה
הצעירה.
העיקר. לורנה הגיעה אלינו בחברת
בעלה הטרי בן ה־ ,25נ׳ר, הוקי, שהוא
יליד חיפה, אשר הוגר עם הוריו מהארץ
בגיל חמש וכיום הוא חבר בלהקת־הקצב
הלונדונית חיצים. השניים נשואים דק חודשים
אחדים, ותארו לכם כמה שמח הבעל
לחזור סוף־סוף לביקזר־מולדת בעיר־הכר־מל.
נו טוב, מובן שיפה שמחה לארח
גם את הבעל הצעיר, ולימדה את •שניהם

לורנה לופט, יפה ירקוני וג׳ק הדקו
הידידה של אנזא

דני ונדדה זיידד
חתונה כדת
להימשך ככה. גרדה החלה לקבל שעורי-
גיור כדי לבוא בקהל ישאל.
רק משראו רבני ישראל כי טוב, הסכימו
להעמיד לה ולבעלה חוסה וקידושין
כדת מ־שה וי-שראל. הטכס החגיגי, בניצוחו
של הרב התל־אביבי, ישראל לאו, נערך
כמובן בארמון הורדוס בקיסריה ,־שדג•
זיידל חכר אותו בשותפות עם כמה חבר׳ה
מאור־עקיבא הסמוכה. הילדים של החתן
והכלה החזיקו את מוטות החופה, והעדים
לא היו אלא שריד,ביטחון עזר וייצמן,
מנכ״ל קאל מוטי הוד, אורי זוהר,
שאול כיבד, בנימין ג׳יכלי ואחרים.
גרדה זיידל הפכה, כמובן, לרות זיידל,
על שם הגיורת הלאומית, וכמו שאני שומעת
היא עומדת להתמנות עכשיו נציגת
הרבנות בקיסריה.
את כינרת כינרת שלורניה כל־כך השתוקקה
לשיר.
יפה לא יודעת חוכמות, החליטה ללמד
את הקטנה לשיר בעברית ויהי־מה. וגם
הפעם הפתיעה לורנה הכישרונית, שכעבור
חצי־שעה בלבד שרה את השיר בהיגוי
עברי מושלם ובלי כל מיבטא זר.
ממש כישרון, כמו האמא בימיה הטובים.
נו, זה כבר היה שווה פתיחת בקבוק-
שמפניה, ומי שהפסיד היה ראש עיריית
ירושלים, טדי קולק, שהודיע ברגע האחרון
שהוא לא יכול להגיע. מילא, העיקר
שהזוג נהנים בישראל ושיש מי ׳שדואג
ללורנד, ולג׳ק.

עמוד 60

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 2080 - 13 ביולי 1977 - עמוד 60 | ב״ז תמוז תעל״ז13*7*77 , *נוז 41 אורית שי ט רי

ב״ז תמוז תעל״ז13*7*77 ,

*נוז 41

אורית
שי ט רי ת

חזרה לתחילת העמוד