גליון 2081 מתאריך 20 ביולי 1977

כמפר 2081

— 8 ז45י:ח יוי -

ה׳ אב תשל״ז20.7.77 ,

די׳;:י; 7י י

משיך א ת מדיניות המע

״העולם הזה׳ /שכועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה :
תד־אכיב, רחוב גדדדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־רואר . 136
מען מברקי :״עולמפרס״ מודפס כ״הדפוס החדש״ בע״מ. תל־אביב,
רה׳ כן־אכיגדור. הפצה :״גד״ בע״מ. גלופות :״צינקוגרפיה
כספי״ כע״מ. העורך הראשי: אורי אכנרי. העורך: אלי תבור עודר
תבנית: יוסי שנון עורכת כיתוב: נורית יהודאי. ראש המינהלה :
אברהם סיטון מה׳ המודעות: רפי זכרוני המו״ל: העולם הזה כע״מ.

כדי לדווח על אירועים בתחום
הפלילים, נאלצים כתבי־מישטרה לרוץ
בעקבות ניידות המישטרה. לא תמיד הם
מספיקים להדביק את קצב האירועים ורק
לעיתים רחוקות הם מצליחים להיות עדי-
ראייה להתרחשויות הפליליות עליהם הם
מדווחים.

קורבן כן־שלום
נעברה עבירה־לכאורה
איתרע מזלו של הכתב לענייני מישטרה
של העולם הזה, מרסל זוהר, ואירוע פלי לי
התרחש מתחת לחלון דירתו ברחוב
בן־יהודה בתל־אביב. זה אירע ב־ 27 ביולי
. 1976
מספר מרסל זוהר :״השעה היתה בערך
ארבע לפנות־בוקר, כאשר התעוררתי מ שנתי
לשמע צעקות. הצעקות בקעו מה רחוב׳
מהמידרכה שמול ביתי. כעבור דקות
מספר שמעתי ירייה. רצתי איל החלון ור איתי
שוטרים מתרוצצים על המידרכה.
מייד פתחתי את מכשיר־הרדיו שלי, שבו
ניתן לשמוע את תחנות האלחוט של ה-
מישטרה. קלטתי את דיווחי השוטרים ש ביקשו
להתקשר עם מפקד היחידה המר כזית
של מישטרת מחוז תל־אביב. לפי
.דיווחיהם הבנתי שנפצע ילד בעת ניסיון
גניבה. דיווחיהם היו מבולבלים. הם היו
נרגשים ממה שאירע.״
מכאן ואילך החל מרסל זוהר ממלא את
תפקידו ככתב לענייני מישטרה. הוא עקב,

הוא פנה ׳לעורך־הדין חיים קאזיס, שייצג
את מישפחתו של הנער, ביקש למסור
ערות בחקירת מותו של הנער. ואומנם,
הוא הוזמן ׳להעיד לפני ועדת־חקירד. פני מית
שהקיפה המישטרה לחקירת נסיבות
מותו של בן־שלום, בן העדה הקראית.
בעדותו טען מרסל כי שמע ויפוח קולני
בין. השוברים לבין תלמיד הגימנסיה בן
ה־ , 16 בטרם נשמעה הירייה.
עדות זו עמדה בסתירה לעדותם של
שני השוטרים, שטענו כי ירו בנער רק
אחרי שרדפו אחריו לאורך קילומטר וחצי
והוא סירב לעצור. לטענת מרסל, ניראה
לו סביר יותר שהשוטרים הצליחו לתפוס
את הנער, נכנסו עימו בוויכוח, ורק כשהצ ליח
להימלט ירה בו אחד מהם. אילי
נתקבלה גירסה זו, ברור שהשוטרים יכלו
להיווכח שהנער אינו ׳מחבל.
בחקירה המישטרתית קיבלה המישטרה
את גירסת השוטרים, קבעה כי אין להע מידם
לדין. אולם מישפחת הנער תבעה
להביא את הפרשה לחקירה לפני שופט
חוקר מיקרי־מוות. שופט-השלום חיים אי לת
מונה כשופט לחקירת נסיבות מותו
של הנער. מדסל זוהר נקרא להעיד גם
לפניו.
1 י כשכוע שעכו־ נתן השופט אילת
את החלטתו בפרשה. קבע השופט :״במועד

דיני ראיות הנהוגים שם ...לאוד האמור
לעיל, הנני מצווה כי התיק יועבר לפרק ליט
המחוז ׳לטיפולו, וזאת מאחר שהגעתי
למסקנה כי לכאורה נעברה עבירה על-
ידי השוטר הלפמן.״
העולם הזה היה אולי העתון היחיד ב־במדינה
שתבע להעמיד את השוטרים ש ירו
בנער למוות לדין כדי שביודמישפט
יקבע אם נהגו ברשלנות, ולא להסתפק ב חקירה
פנימית של המישטרה, שתנוהל
ע״י חבריהם או מפקדיהם של היורים.
החלטתו של השופט אילת היה בה כדי
להצדיק את התביעה שהעילה העולם הזה
בשעתו.

כשכוע שעכר הוכרז על פתיחת
תחרות מלכת־המים לשנת . 1977
השנה, בניגוד לשנים אחדות, דומני
שאין צורך להרבות במילים על אופי התח רות
ומהותה. סרט הטלוויזיה להיות מלכה,
על מלכת המים לשנת 1976 אורלי חידה,
שהוקרן בטלוויזיה לפני מיססר שבועות,
סיפר את סיפור התחרות במאות אלפי
בתים בישראל, בהצלחה גדולה יותר מא שר
כל תיאור מילולי.
בכל אופן׳ לתיזכורת: תחרות מלכת־המים
היא חגיגת־קייץ עליזה הסובבת סביב
אחד הביטויים המובהקים של שימחת־החיים
ועליזות הנעורים: חן בנות הא־

אישית, כעד שמיעה וראייה אחר הפרשה
שהתפתחה בצורה דרמאתית.
תחילה, למחרת המיקרה, פורסמה הו דעה
סתמית של המישטרה, שמסרה :
״צעיר החשוד כמחבל נורה עיל־ידי בלשי
היחידה המרכזית, לאחר שסרב להישמע
להוראתם לעצור. הצעיר מחוסר ההכרה
הובל לבית־החולים.״ כעבור ימים אחדים,
כשהצעיר החשוד כמחבל עדיין שכב מחו סר
הכרה בבית־החולים, אחרי שנפצע
מירייה בראשו, תיקנה׳גממישטרה את הו דעתה.
נמסר כי הצעיר הבלתי־מזוהה
שנורה נחשד בפריצה לחנות לצורכי חש מל,
וכי בעת.שהשוטרים עצרו אותו היה
ברשותו רשמקול בתוך שק־ניילון.
דובר המישטרה החל אז לתרץ מדוע
נוחה הנער, שהסתבר כי כליל אינו מחבל
ערבי :״הוא דיבר עברית לא טובה והיה
שחור. השוטרים שירו בו חשבו שהוא
מחבל.״
עשרה ימים אחרי שנורה בידי המא רב
המישטרתי של היחידה המרכזית, נפטר
שלמה בן־שלום בבית־החולים איכילוב.
הוא היה בן 16 במותו. חברו, משה מצ ליח׳
סיפר על מאורעות אותו לילה שבו
נוחה בן-שלום :״אנחנו גרים באשדוד.
עם סיום הלימודים החלטנו לעשיות טיול
בארץ. אספנו כסף, עבדנו במישלוחי פר חים
!ועבודות אחרות ונסענו לטבריה, שם
שירת אביו של שלמה במילואים. לא הצ לחנו
למצוא איותו ,׳והחלטנו לחזור הבי תה.
בדרך עצרנו בתל-אביב. הלכנו לסרט,
ואחרי זה החלטנו לישון בגן עד למחרת.
כאשר התעוררתי בבוקר, שלמה כבר לא
היה לידי.״
כל הסימנים העידו כי המישטרה מת כוונת
לטשטש את הפרשה, לפטור את
השוטרים שירו בנער למוות מכיל אשמה.
נגד כוונה זו יצא מרסל זוהר, בכתבה
שפירסם אחרי הלווייתו -של הנער שלמה
בדשלום, שנשאה את הכותרת ״הם יורים
גם בנערים״ (העולם הזה .)2032
תיאר אז מרסל זוהר או* האירוע שהת רחש
מול חלון ביתו :״הפרשה החלה
כאשר שני שוטרים לבושי אזרחית מה יחידה
המרכזית, החליטו להפסיק את תצ-
פיתם על בית חשוד בצפון תל-אביב ופנו
לעבר מטה־המישטרה ברחוב דיזנגוף...
בדרכם ברגיל לעבר המטה, הבחינו בצעיר
צמוק־גו ושחרחר המהלך יחף בצומת הר חובות
ז׳בוטינסקי ודיזנגוף. הם ניגשו
אל הצעיד ואחד מהם דרש ממנו, מבלי
שהזדהה קודם־לכן, לתת לו את שקית-
הניילון שהחזיק בידו.
״שלמה בן אשדוד, ששמע סיפורים על
הפעילות הלילית של גנבי ושוטרי העיר,
נבהל. הוא סבר, כנראה, שעומדים לש דוד
ממנו את רשם־הקול שלו. הוא החל
לברוח. הפלשים החלו דולקים אחריו. תוך
כדי רדיפה שלף אחד מהם, רב־סמל רא שון
יוסף הלפמן, את אקדח־השירות שלו,
ופתח באש על הנער הנמלט.
״לדברי הלפמן הוא ירה שתי יריות
באוויר. אולם אין לכך כל עדות מסייעת.
מה שברור הוא, שאחד הכדורים נודה
ישר בראשו של שלמה.״
מרסל זוהר לא הסתפק בפירסום ה כתבה
הביקורתית על התנהגות השוטרים.

אורלי חידה מוכתרת כמלכת־ המים 1976
חוויית־קיץ עליזה
האמור פגשו שני שוטרים של היחידה
המרכזית במנוח, שהלך ברחוב עם חבילה
בידו, כשהוא פונה י אל השוטרים שהיו
בלבוש אזרחי ושואלם היכן נמצאת שפת־.
הים. השוטר הלפמן הזדהה כאיש־מיש־טרה,
וביקש לבדוק את החבילה שבידי
המנוח ,׳ואז המנוח הדף את השוטר ופתח
במנוסה. יש לציין, כי במהלך רדיפה זו,
שבה לא הצליחו השוטרים להשיג את
המנוח, צעק השוטר הלפמן :׳עצור, מיש-
טרה !׳ וירה יריות באוויר, שבאחרונה
בהם פגע במנוח.
״בעדותו לפני טען הלפמן, כי פעל כפי
שפעל! ,משום שסבר שמדובר באדם ה משתייך
לאירגון חבלני עויין. עד זה חזר
וטען בעיקביות כי לא התכוון לירות במ נוח,
אלא התכוון לירות יר״ות־אזהרה
באוויר, בילבד, בהתאם לפקודות־הקבע
של המישטרה המתייחסת לפתיחה באש.
״טוען בא־כוחו של השוטר הלפמן כי
היות שהשוטר ביצע פעולה חוקית, דהיינו
ניסה לאכוף את בריחתו של החשוד, הרי
הוא זכאי להשתמש במידה סבירה של
כוח וממילא לפתוח באש, משום שבנסי בות
העניו היה זה אמצעי סביר הדרוש
לביצוע המעצר.
״בבואי להחליט בנדון, הרי שאין ב יכולתי
לקפל את טעוניו היפים ומעניקי-
החקר של ד״ר ליבאי (פרקליטו של הלם־
מן) ,בשל הסיבה הפשוטה שלפיה אם
המצב היה שהשוטר היה מתכוון לירות
במנוח מתוך טעות כי ׳מדובר בחבלן,
אז אולי היתר. עומדת לו הגנה של טעות
בעובדה. אך הגנה כזאת מן הדין שתתברר
לפני ביודמשפט מוסמך ולא במיסגרת
חקירת סיבת מוות.
״יש לזכור, כי לדיברי השוטר הוא לא
התכוון לירות במנוח כלל, אלא לידות
באוויר. ואם קליע פגע במנוח, הרי מן
הראוי לו להתברר בפני בית־מישפט עם

רץ. ההשתתפות בתחרות מהווה מעין מסע
של הצגת־בפורה חברתית, בדומה לניש־פי־הבגרות
המקובלים בקולג׳ים האמריק אים.
עבור
המשתתפות בתחרות זוהי הזדמנות
להרחבת מעגלי ההיכרויות שלהן, לטיו לים
על־פני הארץ, לבילויים בנשפים וב אירועים
החברתיים הנערכים במיסגרת
התחרות הקייצית. מלבד עצם החווייה
הצפויה למועמדות בחגיגת־העליצות הע ליזה
הזו, מצפות להן גם מתנות אישיות.
כל המשתתפות בתחרות זוכות מדי שנה
במתנות המעשירות את המלתחות האי שיות
שלהן, ואילו זו שתזכה בכתר מל-
כת־המים תזכה גם השנה בכרטיס־טיסה
לחו״ל.
אולם גם לאלה שלא תזכנה בתארים,
בפרסים (דבר שכמעט בלתי ייתכן, כיוון
שמארגני התחרות דואגים לשפע תארים
שיספיקו כמעט לכל המתחרות) עצם ה השתתפות
היא חוויה מרגשת לכל החיים,
כפי שיכולות להעיד מאות הנערות שנטלו
חלק בתחרות ב־ 19 שנות קיומה.
הרשמת המועמדות לתחרות הולכת ומסתיימת.
אלה הרוצות להציע את עצ מן,
את חברותיהן, אחיותיהן או בנותיהן
כמועמדות לתואר מלכת המים , 1977 יכו לות
עדיין לעשות זאת בכתב או באמצ עות
הטלפון. הצעות של מועמדות בכתב
יש לשלוח לפי הכתובת: ת.ד 136 .תל-
אביב.
אלה המעדיפות התקשרות טלפונית תו כלנה
לעשות זאת בכל יום בין השעות
,9.00—14.00 בטלפון שמספרו .249018

העולם הזה 2061

חדש!

למבק שים א ת הטוב ביותר

010 *1נזד;יד־/,רפאי

העולם הזה 2081

בהופעותיו התמרמרות כדלית בקרב חברי
השורה כמיפלגה.
30 עובדים של לישכת העבודה בתל־אביב חתמו על
מיכתב־מחאה נגד שפייזר, ומזכירי סניפים רבים של
המיפלגה פנו אל ה״ו׳׳ר שימעון פרם ותבעו לערוך
בירור, בפורומים מיפלגתיים, על דבריו נגד רבין.

א ר די ר סזשדיט ואו?ו, ו
ב מי פ לג ה ה לי ב ר לי ת
א בן קי טרת שלו
ע בו רהתר מו ת
חקירת המישטרה בתלונה שהוגשה נגד ח״כ אבא
אבן, שעל־פיה הכניס. אבן לאחד מחשבונות־הדולאר־פ
שלו בחו״ל תרומה שהיווה מייועדת לאוניברסיטת
תל־אביב, העלתה מימצא מעניין. החקירה אומנם
העלתה כי אבא אבן הכנים לחשבונו המחאה שהיווה
מייועדת לאוניברסיטה .׳אילם ׳הוא עשה זאת בידיעת
האוניברסיטה וברשותה, אחרי שהודיע בכתב כי הוא
מתכוון לעשות כן.

תוך כך הסתכר כ סכום, כסך כ־ 20 אלף
דהשכונד,ן 11 היה מעין או דולאר שהכניס א׳-ו
עכור התרומות

דמיי־קומיסי שר,יכל אכן שאס וסר מטע חוג ירידי אוניכרסיטת תל,
אכיב.

הציפיות שהתעוררו עם התמנותו של מנהיג המיפלגה
הליברלית, שמתה ארליך, כשר־האוצר וכממלא־מקום
ראש־יהממשלה, כי כתוצאה מכך תחל מילחמת״ירושה
על מנהיגות המיפלגה הליברלית — התבדו. למדות
שארליך הבהיר כי אין בכוונתו לחזור לפעילות
מיפלגתית אינטנסיבית, החא אינו מאפשר התמודדות
פתוחה על עמדות המפתח במיפלגה, ולמעשה עומד
לכפות את בחירת נאמניו לתפקידים אלה.

על־פי הצעתו של ארליך עומדת הנהלת
המיפלגה הליברלית לגחור כח״ב משה
ניסים כסגנו של ארליך כתפקיד יו״ר
הטיפלגה, כדויד שיפמן כיו״ר המזכירות,
וכיצחק כספי כיו׳׳ר מחלקת האירגון. פירוש
הדבר דהייה לתקופה ארוכה של מילחמת־הירושה
על המנהיגות במיפלגה.

אם אומנם ייבחר שיפמן כיו״ר המזכירות, עשוי למלא
את מקומו כיו״ר סניף תל־אביב, הפירסומאי דויד
אדמון.

כמה עשרות נספחים בשגרירויות ובצירויות ישראל
ברחבי העולם עשויים להיות מוחלפים בשבועות
הקרובים. המדובר הוא בנספחים לענייני תרבות,
מיסחר והסברה, שיוחלפו באישור שר־החוץ משה
דיין, כדי שניתן יהיה למנות תחתיהם אנשים חדשים,
המקורבים לממשלה החדשה.

בי קו רסעד
ה תנ ה גו ת ש פייו ר
הופעותיו האחרונות של ח״כ אליעזר שפייזר, הן
בסיעת המערך בכנסת והן בתוכנית הטלוויזיה
עלי־כותרוז, שפהן מתח ביקורת חריפה על יצחק
רבץ -עוררו — בניגוד למצופה — הדים שליליים
בקרב חבר־ מיפלגת העבודה.

תחת שירכוש לעצמו פופולאריות, כפי
שציפה, הצליח שפייזר לעורר נגדו

מתגבשת והולכת הצעה, כנראה כהסכמתו
של רפאל עצמו, לתכוע את בחירתו של
רפאל, כנציג חמפד״ל, למישרת סגן־יושב־ראש
ההנהלה הציונית וסגן יו״ר הסוכנות
היהודית, אחרי הבחירות החדשות שייערכו
למוסדות התנועה הציונית.
הכוונה היא לשלב את רפאל, כסגנו של דולצ׳ין
שייבחר ככל הנראה לתפקיד יו״ר ההנהלה הציונית,
בפעילות העלייה והקליטה. בהקשר זה מזכירים, כי
רפאל החל את הקאריירת הציבורית שלו כראש
מחלקת־העלייה של הסוכנות.

התארג נו ת ב? ר ב

בעוד כשבועיים צפוי כינוס גדול של פעילי מפ״ם
בסניפים העירוניים. בין השאר עשויים העירוניים
לתבוע הקמת תנועודנוער של המיפלגה ,״שתחנך
למפ״ם״ ולאו־דווקא להגשמה לקיבוץ־הארצי כפי
שמחנכת עתה תנועת השומר־הצעיר.
אחת ההצעות היא לבחור בשר לשעבר ויקטור שם־
טוב, נציג העירוניים במפ״ם, כמזכ״ל המיפלגה. אולם
בשלב זה אין שם־טוב נוטה לקבל את ההצעה! ,ומבקש
קודם כל לחדש את הקשר הישיר שליו עם החברים
בסניפים, שנותק בשנות כהונתו כשר.

הכוונה המוצהרת של החילופים הסיטוניים
המוצעים היא ״להחליף את אנשי דוד
הפלמ״ח.״ במינויים החדשים יכלוט
מיספרם של השותפים הקואליציוניים •טל
הליכוד.

הפער כין התסיסה כסניפים לכץ הרגיעה
בצמרת המיפלגה עשוי להביא להתגבשותה
•טל קכוצה מנהיגה חדשה, שרוב חבריה
כלתי מוכרים לציבור, כקרב המיפלגה.

בחוגי המפד״ל גוברת הנטייה לפצות את שר־הדתות
לשעבר, יצחק רפאל. על הדחתו והרחקתו מכל עמדת
השפעה במיפלגה.

לקראת המועצה האירגונית של מפ״ם,
העומדת להתכנס כקרוב, ושבה עתידים
לדון כין השאר גם על המיכנה האירגוני
של המיפלגה, מכקשים החברים העירוניים
של מפ״ם ליצור עמדת־־בוח ,,כדי שהעניינים
כמיפלגה יתפתחו לא רק על־פי ראות־עיניהם
של הקיבוצניקים,״ כפי שטען אהד
הפעילים.

ב שג רי רויו תישראל

אווירה של חיפושים אחר מנהיגות מורגשת בסניפי
מיפלגת העבודה ברחבי הארץ. בעוד צמרת המיפלגה
נשארה המומה ורדומה אחרי המפלה בבחירות, יש
תסיסה והתארגנות בקרב החברים. במישור של חברי
המיפלגה מן השורה יש התארגנויות ופעילויות רבות
של חוגים וקבוצות ישנים וחדשים. מיספר גדול של
חברים שלא נטלו בעבר כל חלק בפעילות בחיי
המיפלגה, מתגייס עתה לפעילות.

כ ס גנו ש ל דור צ ״ן

במקביל להתארגנות ״חוג פורום״ ,שיל הפעילים
המרכזיים בקיבוץ־הארצי עומד להתארגן חוג דומה
במיגזר העירוני של חברי מפ״ם.

יו חלפו נספ חי ם

מחמ שי ם מצהיגים

יאיעו אתרפאד

העירו! במכם

התשלום נעשה, לכאורה, תמורת ״הוצאות״ שהיו
לאבן במהלך מסעותיו לגיוס התרומות. למעשה, זוהי
שיטה מקובלת לפיצוי אישי־ציבור העורכים מסעות־התרמה
בחו״ל, תוך תשלום אחוז מסויים מסך כל
התרומות שהם מצליחים לגייס.

במיפדגתהע בו ד ה

ביטול הסיעות במיפלגה יאפשר לקואליציה זו להרכיב
את הנהלת המפד״ל כחפצה, ללא צורך לעמוד בלחץ
ובתביעות מחסניות ימצד אנשי סיעת למיפגה של
בורג. הכוונה היא להגיע למצב שבו יובלו להרכיב את
נציגות המפד״ל על־פי מפתח אישי, עם המר ואבד
חצירא בראש, ולא לפי מפתח סיעתי.
אם תוכגזר התוכנית לביטול הסיעות בהצלחה, תהיה
זו תחילת הסוף של הקאריירה של בורג.

ירדה ה שפעת שד
פדד ווג״א׳
השפעתם של שני ראשי־הערים של המיפלגה
הליברלית בליכוד, ראש־עיריית תיל־אביב שלמה
(״צ׳יצ׳״) להט וראש־עיריית רמת־גן, ישראל פלד,
ירדה בתוך מיפלגתם דווקא בשל נצחון הליכוד
בבחירות.
עד לבחירות היו פלד וצ׳יצ׳ שני המנהיגים היחידים
של המיפלגה שהיו בשילטון, ולכן יכלו להנהיג את
האופוזיציה הפנימית.

מאז הפכו מנהיגים אחרים של המיפלגה
לשרים, הועמה תדמיתם, ירדה קרנם
והשפעתם כתוך המיפלגה הצטמצמה מאד.

תבעו א ת. ביסוד
ה סי עו תבמפד ״ ד
בפגישה שנערכה בשבוע שעבר בין אנשי חוגי
הצעירים במפד״ל לבין ראשי סיעת רפאל לשעבר,
השר אהרון אבו־חצירא וח״כ דוד גלאס, סוכם
להתחיל בפעילות ממשית לקראת ביטול הסיעות
במפד״ל.

המטרה הסופית של תביעה זו היא לגרום
להדחתו וסילוקו של השר יוסף בורג
ממנהיגות המיפלגה, ולאפשר לקואליציה
של חוגי הצעירים של זבולון המר ויהודה
בן־מאיר ושל צעירי רפאל שנטשו אותו,
להשתלט עליה.

דאה פו רחישארת
לאה סורת תישאר כתפקיד־המפתח שלה,
כמנהלת ענייני התרכות במישרד־החינוך־
והתרבות.
הדבר בא במיסגרת המדיניות של ממשלת הליכוד,
שלא להחליף את אנשי הממשלה הקודמת המוכנים
להמשיך בתפקידיהם.

מי היג אעירי
המביד ״ ל

שו בתאצלהמר
המישנה למזב״ל המפד״ל והאיש 1
מיספר שלושה כמנהיגות חוגי הצעירים
כמפד״ל, דני ורמוס, עורך מזה
ימים אחדים שביתת־מחאה כצורת
שכיתת־יטכת כמישרד־החינוך, ליד :
לישכתו של שר־החינוך זבולון המר.
ורמוס, מי שנחשב ב״איש־השדה״ 1
של חוגי הצעירים כמפד״ל, טוען כי ן
המר הבטיח לו, עוד כעת שכיהן כשר־ ן
הסעד בממשלת רכין, מינוי לתפקיד |
ממלכתי. ניסיון של המר להטיל על •
ורמוס שליחות כחו׳׳ל נתקל כסירוב.
עתה תובע ורמוס מהמר שיקיים את
הבטחתו ויעניק לו מיד־י הולם.

עלמה

מבצע בר סי ס טנ ק
מי קי ב ר קו בי\
טסמס טי ק
״מרגע שאני זוכר א ת
עצמי, אני מ שחק כדורסל
ולועס מ ס טי ק עלית.
איכשהו שני הדברים
ה אלה הולכי ם אצלי תמיד
ביחד. ולא רק אני אלא גם
חברי ה ספור ט אי םמרבים ד״
ללעוס מ ס טי ק ע לי ת י
כל אחד לפי טעמו:

לימיו׳ט1111111,
דובדבנים׳
אוכ מניות, ספרי מנ

או פפרמינט 11 .
העיקר שיהיה עלית 1

גיזרו אתהמודעה, הדביקו
ע לי הבמשב צו תהריקות 10
ע טי פות חי צוניו ת של חפיסות
.המסטיקים ( ,ה ע טי פות
המצופות בנייר כסףמ צי דן
ה פני מי ומחזיקות 5מסטיקים
כל אחת) .מלאואתשמכם
ו כ תו בתכסבמ קו םהמת אי ם
וציינו איזהטעם
6אתםאוהביםב מיו ח ד.
8ךהכ ני סוהכללמעטפה
^ 8ו שלחו אותהלמיקי ברקוביץ,
מבצ עמסטיק עלית, ת.ד.
6־ ד ,3468ת ל־ א בי בותשתתפו
ב הג רלה הג דו להשתתקיים
! 8ב 16-באוקטובר 1977 ,בנו כחות
8אנ שי עלית, פ ר סו ם ד ״ ריעקבסון
1ונציג משרד רו אי חשבון.
(לאנשי ע לי ת ו אנ שי
פ ר סו ם ד״ריעקבסון
להשתתפותבמבצעא סו ר ה) .

* פרס ראשון
1כ ר טי ס טי סהלאחדממשח קי
מ כ בי בגמר הגביע ב אי רופ ה.
| 0פרס שני
ן 5מינויי שנ תיי םלמשח קי
א לי פו ת אי רו פ ה בישראל.
.פרס שלישי
מ 20 הז מנו ת אי שיו תלמשחקאחד
8ב א לי פו ת אי רו פ ה בישראל.
8פרס רביעי
10 8כדו רי־סל
ב ח תי מ ת מי קי ברקוביץ.
פרס ח מי שי
250מ ד ליו ת מכבי.
לכבוד
מבצעמסטיקע לי ת :
ת.ד ,3468 .ת ל־ א בי ב

:.כתובתי __
אני אוהב ביו תרמסטיק

זו תקופה נה אתה
יבול להסדיר את כל
בעיותיך. ראשך צלול
ואתה שוב מסוגל להתגבר
על המיכשולים שעמדו והמחסומים
בדרכך. אם תתאמץ
אך מעט אתה יכול
להפוך את הקערה על
פיה. פגישה מיקרית
תהפוך לרומן סוער.
חבק עולם ומלואו. אתה נדרך לאושר.
החזק בו היטב ! צפוייה פגישה חשובה.

נדיבותך ויושרך יזכו השבוע להערכה
מתאימה. תכונת המנהיגות שלו תבוא אף
היא לידי, ביטוי הולם בהזדמנות שתינתן
לך השבוע. נסי שלא להיות פיוטית
יתר על המידה ביח־סיד
הרומנטיים. היום
הדרמטי מסנוור אותך
ומעלים ממך נטיות א חרות
העלולות להיות
לא לרוחד ביקור מפ תיע
של קרוב משפחה
יתרום לדיון גלוי ב1
21 נאפר״ל -
נושא המטריד אותך.
0׳ 2ב מ אי
פגישה מיקרית תהפוך
לרומן סוער ביותר.

שוו

תחושה של חוסר־ודאות מצפה לך עד
ל 1-בחודש ינואר, בקשר למטרות ארובות
הטווח שלך. תבחין
בכך שידידיך משנים
את דעתם מיום ליום.
אולם המצב עשוי להתבהר
תוך זמן קצר.
השבוע אתה עשוי לפגוש
באנשים נדיבים.
אל תקבע דברים בהשאירם
החלטיות,
במצב
של חוסר הכרעה.
ליבשי ירוק.

תאוחיס

הצטברות יתר של עצבים עלולה לגרוס
לך להתפרץ ולהזיק לעצמך. גלולות
ארגעה או מנוחה ב־ישפיעו
בית־הבראה
עליך
לטובה. נטייתך
הטיבעית להמר על דברים
חסרי סיכויים של
ממש, עלולה להפילך
השבוע בפח. פקח עיניך
והישמר. מחלה האתייס קלה עלולה לפקוד את * 2 .בספטמבר -
22ב או ק טו ב ר
ביתך. טפל בה לפני ש־תדביק
את משפחתך.

אנשים נוטים לחוש בנוחיות בקירבתך
משום שאתה משרה עליהם אווירה של
שקט וביטחון. תצטרך
לעוץ עצה רמת־חשי־בות
לאחד מהם, ולהפעיל
את כל קסמיך
בדי לשכנע לקבל את
דעתך. מצפה לך אכזבה
ביחסים חברתיים
או קרובים, לעומת
זאת לא תחיה לך
שום תקלה בתפקי-
היומיומיים.
קידים

הדאגות הקטנות שלך מבלבלות את אורח
החיים הסדיר שניהלת עד כה. הש תחררות
מבעיות אלו תועיל יותר ממה
שתינך מאמין. התהוללות יתר היא אחת
הסיבות לחוסר שיווי
משקל־נפשי. מנוחה במשך
השבוע ופעילות
תרבותית כגון קריאה,
יחזירוך למצב נורמלי.
בנסיבות בלתי צפויות
אתה עשוי להיאלץ ל 111111:1
צאת
למסע קטן. הצ ׳
11ב אנ מ סי ש -
טייד בכל הדרוש. אל
12בספסמבד
תעמדי במבוכה כש־יציעו
לך הצעה מפתה.

האושר ממן והלאה: אינך רואה תוצאות
מקוות מפעילותן הרבה, אנשים חותרים
תחת מעמדך, אינן זוכה
לגילויי חיבה אמיתיים,
ובדידותן גורמת
לך לדבאון נפשי.
נסה להתגבר על הא גואיזם
ההורס אותך.
— הגבירי מאמציין
להתקדם בסולם ה22ב
או ק טו ב ר
חברה, לא בהכרח על
22 בנו במבר
חשבונם של אחרים.

אתה מרבה לשבת במקומות •ציבוריים בלי
לעשות דברים מועילים. נסה לשנות מיד
הג פסול זה, לפני שיזיק לך. אל תנסי
לחפש את עתידך בעבר — הוא עזב אותך
וזהו ! לעומת זאת, תפ גשי
השבוע אדם ש־יקסים
אותך. בגישה
נבונה, תצליחי לרכוש
את חיבתו. בעיות נפ שיות
המציקות לך
אינן מאפשרות לך ל התרכז
בדברים נחוצים.
התייעצי עם רו}
2בנו במבר ־
20בדצמבר
פא. קצת בילוי יש ע

את מצב רוחך.

ש11

אס נמצא בבעלותך כלי־רכב, צפויות לך
תקלות וטירדות רבות
בקשר אליו. יחסיך עם
בעלי־סמכות אנשים מושפעים במידה רבה
מהזיות וניחושים ואינם
מבוססים על עובדות
מציאותיות. תצטרך
לנקוט בצעדים
של קיצוצים וקימוצים
__ בכספים. היום המאושר
עבורך השבוע — שבת.

אתה רואה, בן גדי, המאמץ השלם.
לא טרחת לחינם. אל תרפה את המתח
— גם בעתיד ישתלם
לך הדבר. אתה עוד
תגיע לשיא. העיקר
שתמשיך באותו מרץ.
לן, בת תאומים מצפה
שבוע שיגרתי ביותר.
שום שינוי. השתדלי
לעבור א 51 המשבר
— אחריו תבוא
המנוחה המצופה. הרבו
בטיולים השבוע.

ן18

אל תתרגזי בת דלי, זה לא יעזור, זה רק
יגביר את המתח בינו לבינך. הוא אומנם
לא מבין אותך כראוי, אולם הוא
אוהב אותך ועליך להסתפק בשלב זה
באהבתו. שימרי על
פנייך שלא תיראנה
עייפות ורמות מראה.
מישקלך ירוד ועליך
להשתדל לעלות במיש־קל.
החיוך אף פעם לא
מזיק. כשמחייכיס ה שמיים
מתבהרים. סוף
20 בינו א ר -
השבוע יהיה על מי מנו18ב
פ ב רו א ר
חות. הרמפי עליו אהבת
היזהרי מהצטננות.
; !8ויג6*:דד.״-י-י

כוח הרצון שלן השבוע מעל לבל. יש
מקום להגיגים יסודיים. אתה לא מרוצה
מהעבודה ומהממונים עליך. זח מצב
זמני חולף. השתדלי לחשוב יותר על
חבית ועל הסובבים
אותן. צאי לבלות,
היי אדיבה ופשרנית
לבני משפחתך וידידך.
הם זקוקים לך. בן
דגים, זה בהחלט לא
שבוע להימורים. התרחק
מהם. הקשר שלך
19 בפברואר
עם בת מזל טלה
20במרס
הולך ומניב פירות
ברוכים בשבוע זה.

מ כ תביס
האמת על הרצח
לפני שבועיים נקלעתי במיקרה לרחוב
הסומר בבני־ברק, מייד אחרי תאונת-
ד,דמ ם׳ ׳ומשיחות שקיימתי שם עם עדי-
הראייה ההמומים, הזדעזעתי בעצמי. ח י-
פשתי את האמת בכלי״התיקשורת, אבל
כל מה שקיבלתי היה צרדר־שקרים אחד
גדול וניסיונות־סילוף מכוונים, שעמדו
בסתירה לכל מה שראיתי ושמעתי באותו

אינני קורא של עיתונכס ודיעותי רחו קות
משלכם מרחק רב, אבל הפעם באמת
כל הכבוד לכם. הגירסה היחידה 1שיתאמה
את המציאות היתה זו שפורסמה אצלכם
(העולם הזה ,)2079 וחבל שלא בוטאה
כך בכל כלי־התיקשורת.
דני רוזנצווייג, תד-אביב
ההפתעה הגדולה ביותר שלי בשנים
האחרונות, תהיה אם יוכח באמת שמותו
של הרצל עטייה ברחוב השומר נגרם
ביגלל רשלנות והפרת־חוק משותפת של
המישטרה ועיריית בני־ברק.
איו לי ספק שהשילטון החדש, על סיג־גונו
ותככייו הקואליציוניים, ימצא כבר
מוצא כלשהו מהסבך -שיספק את מזע-
צת גדולי התורה ואת המפד״ל. הרוג
אחד לא יספיק לבניו כדי לערער את ה קואליציה
הימנית־דתית השולטת בניו
היום.
יורם מעוז, גיבעתייס
חשבתי שאחרי עליית הימין לשילטון
תבינו את הרמז, ותשנו את הסיגנון ה־פרוע
שלכם בנושא הדת .׳והנה, מתברר
שאתם ממשיכים באותו קו ביתר שאת
עוד לפני שפירסמה המישטרה אית מימצ־אי
׳חקירתה על מותו הטראגי של הרצל
עטייה, שנהרג ברחוב השומר, כבר הא-
שמתם את ה״כפייה הדתית״ ברצח, רח־מנא־ליצלן.
יותר
מזה. טענתם אפילו שהיה שיתוף-
פעולה של המישטרה עם הדתיים! אם
היה קורה הפוך מזה, והמישטרה היתה
מגלה שאכן הצעיר לא ניסה במתכוון
לעבור את שלשלת השבת, האם הייתם
טוענים שיהמישטרה משתפת פעולה עם
החילוניים? למה אתם חושבים שאנשי־מישטרה,
שהם חילוניים, ישתפו פעולה
דווקא עם דתיים? איזה היגיון יש בזה?
הרי אתם טוענים לסובלנות ולהיגיון, אז
איפה ההיגיון שלכם כאן?
בשם ההיגיון, ודווקא בגלל שאתם חילוניים•
הייתם צריכים לחפש את האמת,
במיקרו, זה, גם אם אתם לוחמים נגד
הדת ונגד שמירת הציביון היהודי בשבת
בערי ישראל.
אני בטוח, בע״ה, שבגין יידע לטפל
בכם והוא, שלא כמו אנשי מפא״י, יצליח
אכן לזרוק אתכם לכלבים, שם מקומכם.
מה שלא הצליחו אנשי הש״ב בעבר, הם
יצליחו היום — בעזרת הליכוד. זהו סופם
של כל השמאלנים עוכרי־ישראל בעתיד
הקרוב. הסיגנון החדש והטוב למדינת
ישראל בוא יבוא במהרה. אמן.
אזרח מאמין, ירושלים

עצות לקארסר
אילו יכולתי להתקבל לשיחה על־ידי
ג׳ימי קארטר, הייתי אומר לו את הדב רים
הבאים: אדוני הנשיא, בעוד ימים
אחדים תיפגש עם ראש־ממשלת ישראל,
מנחם בגין.
לקראת פגישה זו כדאי שתדע ,׳שמאחרי
הערפל והאקרובטיקה המילולית, עמדתו
האמיתית של מנחם בנין בעניין השטחים
היא פשוטה, הדד, ובוטה, ומסתכמת ב שתי
מילים :״אף־שעל״.
מר בגין ינסה לשכנע אותך שכל אזר חי
ישראל ניצבים מאחוריו בעמדותיו
הקיצוניות, אולם למעשה עמדותיו רחו קות
מאד ממה שמכונה ״קונצנזוס לאו מי״
.מחקרי דעת-קהל בישראל הראו, ש הקונצנזוס
הלאומי (אני לא נכלל בו)
מסתובב פחות או יותר סביב תוכנית
אלת• רק הלק ממצביעי הליכוד, וחלק
קטן ממצביעי המפד״ל, הצביעו כפי ש הצביעו
עקב ׳תמיכתם במדיניות של בני ך
גוש־אימונים.
אי־לכו, עצתי לך היא: אל תיכנס עם
בגין לפילפולים מישפטיים או היסטו ריים,
ואל תתרגש במייוזזד מן המישוואה
הפשטנית שמר בגין עלול להציג לך,
דהיינו: נסיגה = אושוויץ, אלא תודיע לו
בצורה אולטימטיבית וחד־משימעית (היש
ראלים
מבינים רק את שפודהכוזז כי
על ישראל לקבל מייד את התוכנית ה רציונלית
וההגיונית שהותוותה על-ידי
קבוצת ברוקינגס, שעיקריה הם חזרה ב שלבים
לגבולות 67׳ .אם ישראל לא תנהג
כך, כי אז תפסיק ארה״ב את הסיוע ה כלכלי
והצבאי הניתן לד״ הייתי מציע לך
לא לנהוג בישראל בכפפות־משי, אלא
ליישם את דיברי הפסוק ״חוסך שיבטו
— שונא בנו״ (במיקרד, זה, בן סורר ומו רה)
.עד כאן דברי לג׳ימי קארטר.
כאז עלולים קוראים רבים להתרגז ו לשאול,
הכיצד מעז אזרח ישראלי (אני
רואה עצמי כפטריוט ישראלי קיצוני)
להשיא עצוית לראש־מדיגה זרה, להיות
תקיף כלפי ראש־ממשלתו שלו וכלפי
עמו. טענתי היא, שאם ינקוט נשיא אר־ציות-הברית
את הגישה המוצעת על-ידי,
ייגרמו קשיים רבים לישראל בטווח קצר,
אולם בטווה בינוני תיוושע ישראל ויית כן
שהשלום הנכסף גם הוא יבוא, בטווח
רחוק. יותר.
משה רופיאנסקי, תל־אביב

עשרת הדיפרות הממשלתיות
הצורה שבה התחיל מנחם בגין לנהל
את ישיבות הממשלה, ובכלל הדרך שיבה

.ק״בתל
*;1ייג תעטן
לא תח־-נ ך

יסג״ץ
ל* זטדיק >׳*י> 1

,ף* עוז.

הוקמה הקואליציה, מחייבת עידכון מיידי
של עשרת הדיברות. זוהי הצעתי הפרטית.
יחיאל כהן, תל-אביב
• הצעתו של הקורא כהן: ראה קא־ריקטורה.

העיקרון
השמיגי של ד״ש
עדיין אין לדעת אם תיכנס ד״ש ל ממשלה,
אבל כבר היום מדהימה אותי
עמדת אחדים מראשי התנועה. הם טוע נים
שיש להגמיש את שיבעת העקרונות
כדי להיכנס לממשלה ולהשפיע מבפנים.
אסף יגורי אמר, באסיפה בבת־ים, שהייה
רצוי להכניס עוד עיקרון שמיני, האומר:
״להיכנס לממשלה — עדיף מאשר להיצ מד
לשיבעת העקרונות.״
אם כך, לשם מה העקרונות, אם יש לס טות
מהם?
אנשי ד״ש מתגאים באינטליגנציה של
בוחריהם! אם כך, האם אפשר לשחק עם
עקרונות? האם במשך התקופה הקצרה
של חייה של התנועה הזאת הל שינוי
המחייב סטייה מהעקרונות שלה? אם
העניין הוא סמנטי, יבלו להגיד שעקרונות
אלה הם רק תוכנית-פעולה של התנועה,
והעיקר בעצם הוא הגלריה האנושית שלה.
אבל הם החרים וטוענים לשינוי על סמך
אותם עקרונות, ומסיבה זו קיבלו קולות
רבים.
הסטייה מהעקרונות בזמן המו״מ עם
הליכוד, הילזול מנהיגי הליכוד בד״ש
בזמן המגעים, הביאו לכישלונה של התנועה
בבחירות להסתדרות. אין הוכחה
טובה מזו, שבוזזרי ד״ש נתנו להם את
קולם בזכות העקרונות, אך מנעו את קולם
בבחירות להסתדרות, כשסטתה ד״ש מ עקרונות
אלה. אם לא ייצמרו אנשי ד״ש
לעקרונותיהם, הם ימצאו עצמם מהר מאד
ימתוץ למפה הפוליטית.
ד״ר מ. זקם, בת־ ים

?:׳*כתגיגלוי לגגין
בהיותי בת 14.5הצטרפתי לשורות יה-
׳אצ״ל מתוך אמונה ולהט, ובהכרה שיש
ללחום נגד הכובש הזר ולהקים מולדת
(המשך בעמוד )8
העולס הזה 2080

יש אנשים שאוהבים מתוק.
תינוק מחייך, סוכריה על מקל, חתלתול
מתפנק, נשיקה ראשונה, עוגת קצפת ,״שוופס
תות שדה״ בטעם החלומות הורודים ו״שוופס
וניל״ בטעם האגדות.

״שתפס וניל״ ,״שתפס תות שדה״ תוססים,
מרווים, שונים מכל משקה שהכרת.
שגעו! אמיתי.

תות שדה, וניל, גולדן אורנג /ביטר לימון,
קולה, לימון ליים, שכולית, מי סודה, ג׳ינג׳ר
אל, מי טוניק.

חג׳לבעסון אילון טיצוב;זנדר.או-1אין נע 1ט״ן צילום:קורן

מכתבים
הקיץ הוא
האויב הגדול ביותר
של עורך.
הגני עליו בעזרת
ואזליין אינטנסיב קייר לושן,
התחליב היעיל המחזיר לגופך
את הלחות הטבעית
ואת המזון אותו הוא מאבד
בימי החום והיובש.
לאחר השיזוף ולאחר הרחצה,
משחי על גופך את־תחליב
הואזליין אינטנסיב קייר לושן
והתגונני בפני נזקי הקיץ.
הצטרפי אל
חליתי הנשים ברחבי העולם
שנוכחו בטיבו של התכשיר.
מיובא מאנגליה במקור.
6ח/35611ץ
.ח 0ו 6101ז \/6 0 3ו 5ח *6חו

(המשך מעמוד )6
לעם היהודי במדינה עצמאית וחופשית.
התקבלתי, בלא התייחסות למיני. עברתי
אותם מסלולי האימונים התיאורטיים וה מעשיים
כחברי הבחורים. כמוני היו מארת
נערות ונשים — חברות באירגוני אצ״ל
ולח״י 1ואילו עשרות נשים גאות ישבו
בכלא על השתייכותן למחיתרות האמורות !
כיום אני מזועזעת ונפגעת עד עימקי
נשמתי לראות כיצד אתה, שעמדת בראש
האירגון הצבאי הלאומי, נותן יד לחבורת
קנאים דתיים העושה הכל כדי לחבל ב־צה״ל,
להדיח את הבנות העומדות בפני
גיוסן לצה״ל, לשקר ולהונות (וכבר פנו
אלי מיספר נערות העומדות בפני גיוסן
לברר האם החוק כבר עבר
בעת שהצגת את קווי־היסוד לממשלתך
החדשה, דיברת על שוויון־זכויות בלי
הבדל דת, מין וגזע. שוויון־זכויות פירו שיו
שוויץ-חובות. האומנם גם לבני יש
אותה זכות הניתנת לבתי — למסור עדות-
שקר ולהצהיר הצהרות־שווא בעניין ה דתיות

בין אלפי הצעירות המצהירות על
״דתיות״ מפוקפקת (פרט לנערות חרדות
באמת, שאינן יוצאות גם לעבוד מחוץ למ שק
ביתן מהטעם של, כבוד בת-מלך
פנימה׳) ,יש רבות מאד הממשיכות את
לימודיהן באוניברסיטאות מעורבות —
שבהן הן לומדות, רחמנא ליצלן, עם בני
המין: השני; עובדות במקומות־עבודה ש אינם
דווקא על טהרת המין הנשי, יוצ אות
עם בחורים לבלות, ומתנהגות כבחיו-
רות חופשיות לכל דבר. דבר זה מפלה
לרעה דווקא אותן הבנות המשרתות את
עמן באמונה, כנדרש בחוק.
כיוון שבנות החפצות ללון בביתן במשך
שירותן הצבאי רשאיות לעשות כן,
הרי אץ כל מניעה שגם המצהירות על
דתיותן ומצפונן תעשינה כך — ממש
כפי שעושות זאת צעירות חילוניות רבות
המשרתות בצבא. מאידך, ההיגיון מחייב
כי כל אותן בחורות הנמנעות מחובה זו,
תשלמנה כופר לקופת המדינה ,׳שיאפשר
כיסוי חלק מההוצאות ׳הנגרמות לחברה
בעטיין.
כראש־ממשלה. המעמיד את נושא הביט חון
בראש מעייניך, טוב היה אילו הת פנית,
אדוני ראש־הממשלה, יחד עם שר־הביטחון
עזר וייצמן, לעסוק בנושא רצי ני
וחשוב זה שהינו בעל השלכות חברתיות,
אזרחיות וכלכליות ממדרגה רא שונה.
בטוחני
כי במיכתבי זה איני משקפת
את מחשבותיהן וריגשות״הן של נשים
רפות אשר כמוני, שירתו במחתרות למי ניהן,
שכם אל שכם עם חבריהן הגברים,
ואשר לא לאי־שוויון שכזה ציפו שעה
שבנותיהן תיקראנה אל הדגל.
רו,־ג רזניק־דסק, הרצליה

הצעות השר
שמעתי את שר־הביטחון מכריז, במיס־גרת
הכרזותיו ׳החבר׳תמנ״ות, כי ההישג
הגדול ביותר של ממשלת הליכוד יהיה
אם תצליח למנוע מילחמה במשך ארבע

השנים הקרובות. אני מציע שממשלת ה ליכוד
תמנע שתי מילחמות, ואז יהיה
ההישג שלה כפול ומכופל.
אברהם עיני, חולון

]0ח5611ג/ץ[
צבי קרמו! א

עם כל האהדה האישית שאני רוחש
לעזר וייצמן, עוד מתקופת כהונתו כמפקד
חיל־האוויר בצה״ל, לא יכולתי שלא
לחייו כשקראתי בעיתונות כי עזר דורש
להחמיר את המישמעת בצה״ל. האם ב אמת
הוא סבור שדי בפקודה משר־הביט־חון
כדי להחזיר את הגלגל אחורנית, לתקופת
המישמעת העיוורת של הצבא הברי טי

משונה לשמוע הצהרה מעין זו דווקא
מעזר, שעם כל ההערכה כלפיו כמפקד
גדול, קשה להגיד שהוא דווקא סמל ה־מישמעת.
מי כמוהו יודע, שאת הרמה
הגבוהה בחיל־האוויר הצליחו הוא וה מפקדים
שלו להשיג לאו־דווקא במישמעת
חמורה, אלא בשיטות של יחס אישי ו מעורבות
אישית של המפקדים והחיילים
זה בזה ובנעשה בחיל. כולנו מכירים בחשיבותה
של המישמעת, וזכורים עוד
הוויכוחים מימיו הראשונים של צה״ל על
ההבדל שב״מישמעת מתוך הכרה״ לבין
״מישמעת מתוך חובה.״
קיימות בצה״ל, ללא ספק, תופעות חמו רות
שיש לתקנן במהירות. אולם אם עזר
ספור שניתן לעשות זאת בעזרת זריקות
או חוקנים של מישמעת חמורה, מבלי
לשנות את המוטיבציה של החיילים, הוא
טועה טעות חמורה.
יוסף הר־זהב, אשקלון

להסיר את הכובע
מעולם לא רחשתי כבוד דק במייוחד
לח״כ סייף אל־דץ אל־זועבי, שדבקותו
היתרה במפא״י לשעבר ובמיפילגת העבודה
בהווה, לא שירתה את האינטרסים של
בני־עמו. זכורני שהוא עמד פעם גם במרכזה
של פרשה שהפכה אוות ללעג ול קלס
בעיני הבריות. אולם אם נכון מה
שפירסמתם עליו (העולם הזה ,)2080 כי
דחה הצעה של משה דיין לכהן כסגן
שר־החוץ משום שסירב לבגוד בחבריו
במיפלגת העבודה, אני חייב להוריד לם־

וייצמן ואל־זועכי
ברית עם העבודה
נייו את הכובע. אבא אבן לא יכול לעמוד
בפני הפיתוי, גם תמורת הרסה פחות מסגן
שר־החוץ, ואילו אל־זזעבי בעט בנהנתנות
.׳נראה שכמה תכונות שבפולקלדד
נטו לייחס אותן דווקא לערבים, יעברו
באחרונה דווקא ליהודים.
משה מרגלית, פתח־תיקווה
...א י ננ י מבין את תמיהתכם על סי רובו
של ח״כ אל־זועבי להצטרף לקואליציה
של בגין־דיין־אבן. זועבי משתייך
אל שבט הזועבים, שרבים מבניו יושבים
בסוריה ובירדן. הוא כרת ברית עם תנו־עת־העבודה
הישראלית עוד בתקופה שזה
לא היה כל־כך פופולארי, וסייע רפות ל-
מדינדדשבדדך ולהגנה בישנות המאבק
שקדמו להקמת המדינה. טרם הגיע הזמן
לספר על מלוא זכויותיו של סייף אל־דין
בתחום זה. הוא היה אחד הערבים הבו דדים
שקיבלו את אות העלייה, על תרו מתם
למילחמת־הקוממיות של המדינה.
ע. נכון, חיפה
האם אין במדינה נכבדים ערבים אח רים
שמשה דיין יכול להציע להם לשמש
כסגנ״ו? מדוע היה צריך לפנות דווקא
לזועבי, המסמל בעיני הערבים את שי־תוף־הפעולה
עם המערך?!
אסתר בך, תל־אביב
• כי אל־זועבי הוא אחד הח״כים הערבים
הבודדים בכנסת הנוכחית. סגן־שר
חייב, על־פי החוק, להיות ח׳־כ.

מי יגן על הדייר?
אם יתקבל החוק לביטול חוק הגנת
הדייר, יביא הדבר להרס ואבדון של עש רות
אלפי מישפחות בישראל. הדיירים ההעולם
הזה 2081

מכת 1ים

מדגנים גרים בדירותיהם עשרות שנים.
רובם אנשים זקנים, פנסידנריס דלי־אמצ־עים
דמעוטי־הכנסות. לאן ילכו המישפחות
הללו, אם לא יהיו מוגנות? בעלי־הבתים
בוודאי לא יהססו לזרוק אותן לרחוב.
הדיירים המוגנים שיפצו את הדירות
על חשבונם, ני בעלי־הבתים סירבו להש תתף
בהוצאות: .והגה. לליכוד אין כנראה
דאגות אחרות, אלא לנשל את המשפחות
והבינוניות, ולהעשיר עוד ״ותר
העניות
את השמנים. מצד שני, יש הצדקה להע לות
את שכר הדירה בשיעור מתאים מדי
שנה. אך החוק חייב להישאר כפי שהוא
כיום, ולא כפי שאמר לי בעל־הבית שלי,
אלה שלא
השולטבכמאה דיירים :״כל
יוכלו להסתדר בעצמם, הממשלה ומישרד־הסעד
יצטרכו לדאוג להם.״
למדות הצהרותיו החפוזות של השר
הטרי והבלתי־מגוסה, יש לקוות שהכנסת
לא תיתן את ידד. להדם אלפי המישפ׳חוח
המוגנות.
י. יותרי, וזל־אביב

השלמת התמוגה
במדור ״אתה והלידה (העולם הזה
סיפרתם כיניתן להשיג פילם
,)2076
תוצרת פוג׳י, קודאק ואגפא בחנויות ה־שופר־סל.
להשלמת
התמונה היה כדאי להביא לי דיעת
הקוראים, שבחנויות השופר־סל,
נמכרים הפילם במחיר זול יותר מאשר
בחנויות.
יוגה אכרהם: ,ווה־שרת

התיאבון לשטחים
משה רנרט טוען ( מ דו ר מיכתביס, העולם
הזה ,)2075 שבסופו של דבר עיקר דאגתם
של הפליטים הוא פרנסה, וגג מעל הראש,
ובקצת רצון טוב מצד הערבים הם יכולים
לאכלס את הפליטים בשטחים הענקיים ה ריקים
שבשיטחם, וממשלת ישראל היתה
נותנת את כל העזרה לכך.
האם חושב משה רנרט שהרצון הטוב
חייב להיות מצד הערבים בלבד? האם
פירוש של רצון טוב, אצלו, הוא שכל
הפליטים מיהודה ושומרון והרצועה צריכים
לעזוב את האמור וללכת לגור באמורים
הריקים במדינות ערב? האם על־ידי זה
תיפתר הבעיה של האמור?
הוא כותב שעל-ידי ויתורים רק יגדל
תיאבונם של הערבים להרג, והדאגה ה עיקרית
צריכה להיות: להרחיק אותם מה
שיותר מהארץ, ואולי אז יהיו כאן חיים
נורמליים. האם זוהי משמעות השלום ש משה
רנרט מדבר עליו, ושלצערי הרב יש
הרבה שחושבים כמוהו? הם רואים בערבים
עם של רוצחים ורודפי־מילחמה, זלא עם
שרוצה שלום.
בואו נניח שבאמת יסלקו את הפליטים
מהארץ. מה יה״ה אם תפרוץ עוד מילחמה
באמור, וישראל תכבוש עוד שטחים? האם
גם אז יבקש ממדינות ערב לאכלס את
הפליטים החדשים אצלן? האם הערבים
חייבים לוותר.על אדמותיהם, כדי שמשה
רנרט יגיד שהם עם שרוצה שלום, ושזה
מפחית את התיאבון שלהם להרג ולמיל-
חמה?
אני חושב שהוא טועה בהחלט. מי ש רוצה
מילחמה הוא האדם המבקש להרחיק
את הפליטים ככל האפשר• זה שרוצה
לחיות על חשבון אחרים, ואז יגדל תיאבונו
לעוד מילחמה ולעוד שטחים, ולא זה שמב קש
את זכותו ואת האדמה שלו.
אחמר משאריה, כפר סולם

לא לגברים !
קיימת בארץ שיטה מאד פופולארית,
שיטת ה״בולדוזרים״ :בא בולדוזר לאחר
שקיבל הוראה, והורס בית. רק אחרי הה רס מבינים ומבכים לדורות את הנעשה
(במשך הזמן, זה הופך ל״נוסטאלגיה״).
לדוד אבידן הגיעו ״שמועות״ על ה״פמי־ניזם״•
,שהגיע לדבריו מארה״ב לארץ
(ניתן להבין מדברים אלו ש״ספציז״ ד,נ־קוים
קיים אך יורק בארה״ב ואילו בישראל
יושב איזשהו ״ספצמ״ ״קופי־חקייני״).
ועל כן זימן בדחיפות לתוכנית הטל־
(המשך בעמוד )12
העולם הזה 2081

קבלת מודעות
לכל ה עי תוני ם
ב מחירי ה מ ערכת

אנחנ 1נחסל את הז וקים!

פירסו אידיאל

כמה פע מי ני סי תלהפטרמהז ׳ וקים ול א
הצלחת? לאחר חי טוי שלנו, אנו מחס לי םאת
הז׳ו קי והחרקיםואתמקבלתת עו ד ת
א ח ריו ת ל שנה.

טלפון 227118 ,227117

מודיעין 18ר״ג, טל5 790114*6אילת, טל.059*3012 .
היתר משרד הבריאות .21 :רש׳ עסק 181/75

אבן גבירול 110 תל־אביב
(פינת אנטוקולסקי)

הגיה חופשית

איתן ע1ויוו

לא הבנתי את ״העניך
עד שניסיתי בעצמי
טמפובי טמפקס הם היחידים בעלי מיכל החדרה
פשוט ונוח. נכון, שמעתי את זה בעבה אבל זה לא
אמר לי דבר. כך זה היה-עד שניסיתי בעצמי.
רק אז הבנתי שהטמפון תמיד נמצא במצב הנכון
הודות למיכל ההחדרה.

יתרה מזו, טמפוני טמפקס
מתרחבים גם לאורכם ולכן אינך
חשה בהם כלל.
נסי אותם בעצמך ואז תביני.

לטמפוני טמפקם יש מיכל החדרה-זה כל הענין.
י לכבוד
י אינווסט אימפקס בע״מ(יבואני טמפקס)
ת.ד 6080 .תל־אביב.
נא לשלוח לי חומר הסברה על השימוש בטמפוני טמפקס.
ן שם __
כתובת

העולם הזה 2081

_ד׳ע/כ 0הזה

מ חנ ה של ־ שו ב ה בי ת ה

בחבר מיפלגת העבודה שבאב את מפלתה בבחירות
לכנסת, ובאוהד של מחנה של״י והרואה בו משב־רוח
רענן בחיים הפוליטיים, אני קורא לבם לשוב הביתה
ולתפוס מקום באגף השמאלי״רדיקאלי של מיפלגת
העבודה.
מיפלגת העבודה, שהוכתה קשות בבחירות לכנסת
ואיבדה את השלטון במדינה; מלקקת כעת את פצעיה,
יצאה מחוזקת מהבחירות להסתדרות ונראה לי בי
מחנה של״י — על אף מישקלו הקטן מבחינה מיספרית
— יבול לתרום תרומה רבה לתהליך ההבראה של
י המיפלגה.
אני קורא את ״העולם הזה״ בקביעות מאז רבש
אורי אבנרי בשילהי מילחמת״השיחרור, ונהנה מהניתוח
הריאליסטי המעמיק במאמרו הפוליטיים, אולם לצערי,
נראה שאין נביא בעירו, וקשה לעשות את הפוסט-
מורטס על הכישלונות של מחנה של״י בבחירות לכנסת
ובעיקר בעת, אחרי הבחירות להסתדרות, כאשר במעט
שלא עברתם את אחוז החסימה.
קשה לי להאמין שאין אבנרי יודע לקרוא את
המפה הפוליטית החדשה.
מדוע נכשלה של״י! מדוע לא ספגה היא את
הקולות שנשרו מהמערך בגלל הסתאבות במה ממנהיגיו
! לית מאן דפליג שלמחנה של״י יש מנהיגים
נקיי־כפיים, אנשי חזון ומעשה — מדוע לא הצביעו
עבורם ז מדוע זכתה של״י ברחוב הערבי בפחות
קולות מהליכוד ! או מהמפד״ל ן
אין מנוס מהשלמה עם העובדה, שהעם נוטה ימינה
באופן ברור. רק המיפלגות הלאומניות הקיצוניות זכו
בגידול ניכר, שאיפשר להן להקים ממשלה לאומנית-
דתית קיצונית.
בשעה זו חייבים אנשי מחנה של״י לחזק את
הכוח היחידי שיכול להיאבק בקו הנוקשה של הליכוד
— מפד״ל — אגוד׳׳ל (מה דעתכם, במקום א־גו״י,
אגוד״ל ז על מישקל מפד״ל ז) — ולהצטרף למערך :
עבודה — מפ״ם — של״י.
במיפלגה קטנה של שני חברי״בנסת אין בכוחכם

אולי לקריאות״ביניים של

לשנות דבר, פרש
פעיל.
לצערי הרב, הגילויים הסנסציוניים של ״העולם
הזה״ תרמו לא מעט לכירסומו של המערך ולצמיחתם
של הליכוד וד״ש. אינני אומר שעל ״העולם הזה״
היה לטשטש עובדות או להעלימן — אולם תודו שיש
לבם חלק במפלת המערך — אומנם לא לתוצאות
באלה ציפיתם — חשבתם כי הכדור שהתרומם לשמיים
יפול לסל של של״י — אולם שחקן גבוה יותר גנב
את הכדור, והכניס אותו לסל שלו.
השאלתם פעם את עצמכם מדוע יותר ויותר אזרחים
יהודים בישראל הופכים שונאים לערביי ישראל י
באדם ליברלי, הלוחם לזכויות האזרח והמקיים
קישרי אחווה עם ערבים רבים בחיפה ובצפון; באמצעות
״בית הגפן״ בחיפה ובאמצעות קשרים אישיים וכנשיא-
לשעבר של לישבת ״אליהו הנביא״ של הבונים־החופ״
שיים בחיפה, בה חברים שווי זכויות יהודים, ערבים
ודרוזים, כואב לי מאד שהיחס לערביי ישראל, שעלינו
לראותם באחים, הולך ומידרדר, ולא תמיד אשמה בכך
הממשלה.
לצערי, ההסתות של רק״ח ,״יום האדמה״ בשנה
שעברה ו״יום האדמה״ השנה, הפגנות-השינאה של
סטודנטים ערבים־ישראלים בקמפוסים וסירובם לשמור
במעונות — כל אלה משניאים את ערביי ישראל
על היהודי הממוצע. לצערי עלי לקבוע בי ״העולם הזה״,
במקום להוות קטליזטור — מלבה אף הוא שינאה
זו, בהתייצבו לימין הערבים הקיצונים, שבהתנהגותם
מביאים להחרפת היחסים. התיאורים בעיתון של התפרעויות
ערבים ב״ימים״ הנ״ל הינם חד״צדדיים, תוך
זילזול בכוחות־הביטחון והפחתת ערכם של מעשי הביר-
יונים. מה הם בבר עשו 1זרקו אבן ז הבעירו צמיגים ז
חסמו בביש ז ותמיד נפגעים הצדיקים־התמימים...
אורי אבנרי — הם זרקו אבן לא על מישטרת
ישראל, אלא על רעיון האחווה בין העמים. הם חסמו
לא את בביש בקה אל-גרביה — אלא את הדרך אל
ליבו של האזרח הישראלי הממוצע. הם הבעירו לא רק

צמיגים, אלא אש שינאה שקל להציתה אך קשה
לכבותה.
במי שכואב השתלשלות עניינים זו; אני קורא לכם
לנהוג ביתר־איפוק, ביתר אובייקטיביות בתיאור מעשים
באלה. בי ״ימי שנה״ של כפר־קאסם ,״יום האדמה״
ודומיהם, שאתם מפארים ומרוממים אותם —
לא גורמים להשבחת הטרגדיה אלא לליבוי-יצרים, ומשרתים
בזה לא את המתונים שבשני המחנות אלא
את הקיצוניים דווקא. עוד מעט יאמין בל יהודי בישראל
בי דרכו של הרב בהנא, הדורש פינוי ערביי ישראל,
היא הדרך היחידה.
אם תסכימו עמי ותשקלו פירסום בל כתבה במיב־חן:
האם היא תורמת לאחוות־עמים או מלבה יצרים
— נראה לי בי ״העולם הזה״ יובל לתרום רבות
בנושא באוב זה.

ונ מי ר

דורלף, חיכ ה

היכן שוויון ה הז ד מנויו ת

לפני כשבועיים נכתב עלי בעיתונבם (״העולם הזה״
,)2079 בתלמיד השמינית בבית״הספר התיכון בהרצליה,
והתאכזבתי מאוד למראה הכתבה המצומצמת שהופיעה(
.דווידוביץ הוא התלמיד שהחליט למחות על הדלפת
טפסי בחינות-הבגרות בדרך של הימנעות מכיתבת
הבחינה ).הכתבת והצלם שעימם נפגשתי; אמרו לי כי
הם מתכוננים לפוצץ את הפרשה, אך ממראה הכתבה
שנשקף בעיתון ניראה כאילו זוהי פרשה שנסגרה. לא
היה בכתבה זו שום ציטוט ממיבתבי לשר-החינוך בתוך
דפי-הבחינה. אני שולח בזה העתק ממנו, ומקווה שה־האשמות
החמורות שהטלתי על מישרד-החינוך יבואו
לידי ביטוי חולם יותר.
מנסים אנו (חבר׳ה מהרצליה, ואנו כותב ועונה
לרבים מכל רחבי הארץ) לערוך הפגנות מול האוניברסיטה,
מול הכנסת ומישרד-החינוך־והתרבות בירושלים,
במחאה על מה שקרה בפרט, ובל העיוותים
שנערכים בבחינות-הבגרות בכלל. אבל לשם כך אנו זקוקים
לעיתונכם שיעזור לנו לפוצץ פרשה עגומה זו.
אני, אישית, במיכתבי לשר זבולון המר, לא כתבתי
שאני מתנגד לשיטה של הבחינות, מכיוון שלא רציתי
שמחאתי תיראה בניסיון להתחמק מבחינות אלה. אך
העיוותים רבים. דומני שהבעייה היוצרת עיוותים אלה,
היא רצונו של כל בית-ספר שתלמידיו-בוגריו יתקבלו
לאוניברסיטה בקלות, ולשם בך בל האמצעים בשרים —
למען מטרה נשגבת זו. אחד מבכירי המורים בבית״הספר
שלי אומר! ,שההעתקות, העזרה של המורים, עזרתם
של המפקחים העובדים מטעם מישרד״החינוך — הם
עוד ״זהב״ לעומת מה שקורה בבתי-ספר אחרים. ואכן,
בכך אני נובח מן המיבתבים שאני מקבל (ואחרי כל
זה עוד מאשים אותי אליעזר שמואלי בהבתמת שם
מישרדו. ואילו אני מאשים את מישרדו בכך שאינו
מסוגל להשיג 60 ידיים נקיות שתחתיהן יעברו הבחינות).
להלן
מיכתבי אל השר, בלשונו :
״לאור ההתרחשויות האחרונות, קרי הדלפת בחי־נות-הבגרות,
חש אנוכי שאט-נפש מלגשת לבחינה זו
בצעד ראשון, לאות מחאה והבעת אי-אמון בטישרד
החינוך (או אנשים הקשורים בצורה או או אחרת במיש־רדך)
יודע אני, בי בשעת כתיבת שורות אלה היה
עלי לממש את הזכות הגדולה ולעשות בחינה זו, אבל
איני מסוגל לכך, פשוט, מצפוני אינו מאפשר לי זאת.
נזכר אני בבחינות שעברתי עד כה, ואני חש זעזוע עמוק
לנוכח העובדה שהשקעתי זמן רב ומאמצים בדי להיות
מובן היטב לבחינות. חלחלה עוברת בי למישמע הידיעה
שתלמידים אחרים ידעו מה יהיו השאלות בבחינות
אלו( .בטוח אני שאם מישרד-החינוך ומישרד-המישטרה
לא יעשו יד אחת על-מנת לא לפרסם מימצאים חמו
רים
על בחינות נוספות, יתגלו הדלפות נוספות בבחינות
שונות) ,אנא, על אף שכל צעד של מישרד-החינוך
יפגע בתלמידים נוספים, פרסמו את בל המימצאים
שברשותכם.
״הרגשתי היא בי הולכתי שולל בידי אנשי מישרדך,
שחלקם יש לו ודאי יד בדבר, וחלקם לא פקחו עיניים
לאור ההדלפות שהיו כבר בשנים שעברו( .צר לי מאד
באם אני מבתים את שם מישרדך, ברור לי שבו רוב
האנשים הם הגונים, אך יש לי ספק אם בולם אנשים
ישרים; לאור מה שקרה) .אגב, את מישרדך אני חושב
כאחד מהחשובים שבמישרדי הממשלה, פרט למשרד
הביטחון ולמישרד הרווחה, אם יוקם.
״אדוני, אין אני מקבל את הגירסה כי מיקרים של
הדלפות היו בבר בשנים שעברו, נהפוך הוא, אני רואה
את הדבר בפרופורציה חמורה יותר אם לא נעשה דבר
לבלימת תופעה זו. דומני שאם אעשה בחינה זו יירדו
לטימיון כל הערכים שעל ברכיהם חונכתי בדרכי לב־חינות״הבגרות.
אבל אולי יהיה בקריאתי הד מבורך
לעקירת תופעה זו. אם אדם שעשה בחינת־בגרות בשנים
עברו היה עושה צעד דומה, ייתכן שאני לא הייתי צריך
לעשות צעד שבזה.
״יודע אני שבמו״ידי אני מביא לבך שלי, אישית,
לא תהיה תעודת-בגרות, אבל דומני שבשעה זו צריכים
היו יתר התלמידים שניגשו לבחינה להתעלות מעל
שיקולים אישיים. אם בי מוכרח אני לציין שהנני מבין
היטב תלמידים שאינם מוכנים להצטרף למחאה זו,
מסיבות שקולות והגיוניות, וטעמם — עימם( .שיקולים
כמו רצון להיפטר סוף״סוף מעול ה״בגרות״ ,או השקעת
ממון רב במורים פרטיים) בבל זאת, מעניין יהיה לדעת
כיצד תלמיד שהוציא ציון מסויים יזכה להתקבל במוסד
להשכלה גבוהה, אבל תלמיד אחר יתקבל לפניו בגלל
ציונים גבוהים, האם הוא לא יסתכל בבוז כלפי תלמיד
שכזה, ותקנן בו ההרגשה שתלמיד זה קנה מיבחן!
.״קראתי ״באש קטנה״ לתלמידים להצטרף אלי; ולהתנער
מהאדישות שאליה רגילים ילדי ישראל (פסיביות
מכאיבה, אגם הדבר שהכאיב לי יותר מכל, שלרבים
אחרים לא כאבה הפרשה, דיברתי עם ילדים מכל רח בי
הארץ, והסברתי להם שעלי אישית עברו שלושה
ימים קשים ביותר על־מנת להחליט על הצעד הזה,
ואין אני רוצה שיצטרפו אלי תלמידים שלא יעשו חש־בון־נפש
ארוך עם עצמם ויכולים להאשים אותי שאין
להם בגרות. ביקשתי מרבים לעשות את הבחינה,
אף אלה שהזדהו עם צעדי, מחשש שהם לא שקלו
מספיק את צעדם.
״מר המר היקר, באופן אישי אני מאד מחבב ומעריך
אותך, הנך שר צעיר שיכול לבצע רבות (תיקונים
בעגיני מישרדך) ,ולהבין יותר את התלמידים, מקווה

אני שתבין קריאה זו, שבה גבר הרגש האישי על שיקולים
רציונלייס״שיבליים, ותערוך בדק-בית רציני במיש-
רדד•
״אין בתוכן גילוי-דעת זה שום שיקולים פוליטיים
הנובעים מהחלפת השילטון במדינה, אין ברצוני
לתקוף אותך, מר המר, ומצטער אם כך נראים הדברים,
אלא אני פונה אליך כאיש המייצג מישרד זה,
ומקווה שמחאה זו לא תיפול בין טפות המים הרבות,
ולא תהיה סתם עוד מחאה.״
היכן שוויון ההזדמנויות ז מדוע לא נותנים עזרה
לתלמידים הנבחנים כתלמידים אכסטרניים ז מדוע יש
בתי״ספר ששם ההעתקות והשחיתות מובנות מאליהן,
ובבתי״ספר אחרים התלמידים אינם יבולים להעתיק
ואינם זוכים בתעודה? מדוע ילד אחד מבית-שאן עובר
בל שנה וזוכה בתעודה, אולי מפני שהתלמידים שם
לא יבולים לקנות בחינות! או אולי לא מעוניינים בלל
למכור להם והבחינות אינן מגיעות בלל לבית^שאן ול-
עיירות־הפיתוח !
מדוע תלמיד שהוא בינוני ברוב המיקצועות (,7 ,6
)8ובמיקצוע אחד הוא נכשל (לרוב במתימטיקה או
באנגלית) אינו זכאי לתעודה !
אלה הם רק אחדים מהעיוותים. אנא, עיזרו לנו
לפוצץ את הפרשה של ה״שיטה״ בבחינות־הבגרות. אסור
לעיתונבם לאכזב בדברים שבאלה.

אמנון ד ו יד וב יץ ,

הדצל־זי

מכתבים
(המשך מעמוד )9
וויזיד ,״שא מולטיוויזיה, שאש נשים (״ונד.
וולד, דליה הרץ ודליה רביקוביץ׳) ,אשר
שירתן מדברת בזכות עצמה, ובכוח ניסה
להוציא ל״אור״ את ענין הנשיות. הדבר
דומה לבולדוזר הרומס סרח בטרם נבט.
עוד, לפני התוכנית חשבתי לתומי שאו תן
׳משוררות התאחדו למען מטרה נכב דה,
ביוזמתן הן. ההפתעה היתד. לא רק
של אכזבה כי אם שוללת ביותר ויש
להתייחס לעניין זה בדחיפות. עצם ערי כת
׳תוכנית מעין זז על ידי גבר, הינד.
כבר אקט השוד ותמוה. מאחר וגבר אינו
יכול להכנם ל״נעליה״ של אשה כפותר
או יוזם לפתירת בעיותיה, הן האישיות והן
החברתיות, מביא שהיא עצמה תיזום איו
תכריע בעגין אישית.
אם גבר נוטל את היוזמה, הרי שהוא
מעמיד עצמו כ״אדון״ כ״פטרוך בענין
שאינו ענינו הוא והדבר זהה לשיטת
ה״אדון והעבד״ ,כשהאדון הוא הגבר ואי לו
העבד היא האשד. ראה דף־עיתון הפמיניזם
באמנות — מ. שדון מס׳ .)1
נגד -שיטה זו יצאו הפמיניסטיות בעו לם
כאחת הנקודות הבסיסיות במאבקן
(מסתבר
לשיוויזן
ש״ספציז״ הנשים
קיים בעוד ארצות).
אם להתייחס לעי צוב
הגראפי שיל ה כשדוד עיגולים אביה
מופיע בעי גול
הגדול ושלוש
המשוררות מופיעות
בעיגולים קטנים !ו צנועים
הרי הוא
מריס שרון
ממחיש את אותן זז־נקודות
שציינתי ל עיל.
כך שאם העניין לא נבע מיוזמתו של
המשתתפות עצמן, הרי שכאילו והבעיה
אינה קיימת כלל, ועל כן מיותר היה לה עלות
כלל נושא ספציפי זה, כנושא לדיון
בכלל.
יוצא •שגברים ״המאמצים״ ״שמועות״
אשר הגיעו מארה״ב, כ״נושא חדשני״ ולא
פועלים עפ״י העובדות הקיימות ויהמגוב־ישות
בשטח עצמו נופלים בפח שהם טומ נים
לעצמם. כי תחת הסיסמה ״חדשני
בכל מחיר״ מבינים דברים בצורה חפוזה
ומעבירים אותם לציבור באופן מעוות ב יותר
וזה נוגד את מטרת הזימון עצמו
ועוד כשהוא מובא על־ידי גבר -שבמקרה
גם ידוע בדיעות״ו ובגייישותיד השוביניס־ט״ות־גבריות
(האנטי־נשיות) לאורך כל דר כיו
הסיפרותית (בשיריו, בדצנזיות שליו,
ובפרט באותן כתבות אנטיי־ישיות שכתב
אחרי שובו מארה״ב).
מרים שרון, תל־אביב

מדור פגז
מזה זמן ריב חיפשתי בעיתונות הישרא לית
כותב שיביע את דעתו במשפטים עניי ניים
ולא סחיור־סחיור, או יתבל את גרעין
סיפורו בהקדמות מיותרות ׳ומעייפות, ו הניד׳
הופיע מדורה הנפלא שיל שיוש אביגיל
(תיבת פנדורה) — כל מילה לעניין! כל.
מישפט — יהלום! כל ביקורת — פגז!
ברצינות !
כל הכבוד על אופי הגשת המדור ׳והבי טוי
המושלם בכתב. בקיצור, מדור פגז!
עלי והצליחי, שוש.
כרוך יוסף, תל־אביב•
לבוחר בטוב ב

נזעות?עורם צודר!ת

*זר בו 111911:
לחברה צבורית גדולה
בתל־אביב
__דרושים __

* מהלי חשבונות

1הסיגריה לעוין
חבק מייצרת סיגריות איכות למעיה מ40-שנה
!!וסוס דיו ׳עקנסון

שוג ד׳
7.14

עם נסיון, רצוי ידע בגביה

* מפילות נשיונל
למפוגה 32

נראה שעיתון הארץ ( )24.6.77 ייתן עדי פות
לבעלות ניסיון בהפלה מלאכותית של
נשיונל.
מרדכי דן, תל־אביב

העולם הזה 2081

י,בגין, בגין, בגין, בגין, בגין, בגין קח

חח 10ס החופה
ילד הייתי

צייר־קאריקטורות, הייתי מצייר את

\ 1הציור הבא :
עסקני מיפלגודתעבודה, גדולים וקטנים, עומדים במעגל׳
כמו הבנים ׳והבנות בתנועת־הנוער, מוחאים כפיים
בקצב ושרים :״בגין, בגין, בגין, בגין, בגין, בגין קח
אותי !״
באמצע המעגל רוקד מנחם בגין. עליו לבחור שותף*
לריקוד מבין העומדים במעגל.
כל עסקני מיפלגת־העבודה צועקים :״קח אותי!״
״קח אותי!״

ובגין רוקד ורוקד. בוחר פעם בזה ופעם בזו.
וממשיך לרקוד. איש אינו מסוגל להוציא אותו
ממרכז המעגל, ובולם, בולם רוצים לרקוד איתו.

** וד לפני שפורסמו התוצאות הרישמיות של הבחי-
> רות, בחר מנחם בגין במועמד המערך, משה דיין.
על מעשהו של דיין כבר נאמר מה שנאמר, ואין טעם
להוסיף.
אחר־כך בא תורו של אבא אבן. בגין בחר בו. ואבן,
שהענין הפלילי עדיין ריחף מעל ׳לראשו, התמסר. התמסר
בחפץ־לב, בתשובה, כשהוא מוכן ומזומן לשיר שירי־הלל
למנהיג ארץ־ישראל השלמה.

המצביא הגדול הוא זה היודע, למחרת התבוסה ה גדולה
בשדדדהקרב, להפיח רות חדשה בחייליו המוכים,
למנוע את בריחתם והתפזרותם, לנצח על נסיגתם ה מסודרת.

למצביא
בזה הסיכוי להתארגן מחדש, דפנות
עורך ולמגר את מנצחיו.

האיש הגדול הוא זה המחזיק מעמד כאשר עולמו
חרב עליו ,׳והמתחיל בו־ברגע לבנות את עולמו מחדש.
יואץ מראה עלוב יותר, דוחה יותר, מאשר מחינה מובס
המתפלש בעפר, המתחנף אל המנצח, המקבץ פירורים
מתחת לשולחנו במסיבת־הניצחץ.

זהו המחזה המתגלה לעינינו עתה. מיפלגת
העבודה נחלה את מפלתה הראשונה כדור זה,
והיא מתנהגת כיצאנית זקנה ובדה.

דוע? מה גרם להיעדר מוחלט זה של כבוד-עצמי,
של רוח־לחימה, של הגינות אלמנטרית ז
האפולוגטים יאמרו: הניחו להם. הם המומים. אין הם

ך* יו שסברו שעם כניסתו לשילטון יטאטא מנחם
\ 1בגין את יכל החבורה הזאת החוצה, ויכניס במקומם
את ׳נאמניו, אנשי־מיפלגתו.

אך בגין חבם הרכה יותר.

הוא יודע כי גם הנאמן שבנאמנייו אינו מסוגל לשרת
אותו כמו ביורוקראט מפא״יי, החרד למישרתו.

אין זו תורה חדשה. הרבה מיישטרים חדשים, בכל
העמים ובכל התקופות, למדו לקח זה. הכובש אינו צריך
להחליף את מנגנודיהשילטון של הכבוש. די לו בשיבוץ
כמה מאנשיו בעימדות־המפתח, כדי שהמנגנץ הקודם ישרת
אותו במרץ ובהכנעה.
מנחם בגין הגיע לשילטון כדי לבצע את המשימות
שהוא הטייל על עצמו: הקמת מלכוית-ישראל השלישית
בשתי גדות הי ר ח, שישלטו בה ערכים דתיים־לאומניים,
ושבה יהיה כל אזרח משרת נאמן ישל המדינה.

אם ניתן להשיג את הדבר ביתר יעילות
כעזרת מתגיירים, שהיו אך אתמול סוציאליסטים,
תבוסתניס, קוסמופודיטים, ליברלים רקובים,
אתיאיסטים — למח לא?

אולי לא יהיו אנשי-חרות הוותיקים מאושרים מכך, אך
הם יקבלו את הדין. ארץ-ישיראל השלמה חשובה יותר
מכמה מכונ״ות-שרד לאנשי-אצ״ל.

דולתו של אדם

מתגלה בריגעי תבוסה, יותר מאשר

פרס ובגין — טווי דל דו ם וטווידלדי !
יכולים לנהוג כאנשים נורמליים. הם לא היו מעולם במצב
כזה. הם זקוקים לזמן. במרוצת הימים ישובו אליהם עש תונותיהם.
הם יתארגנו, הם יתרגלו למצב החדש.
הציניקאים יאמרו: הם חדלו לפני דור מלהיות תנועה
פוליטית. אין זאת מיפלגה. זוהי כניופייה של קארייריסטים,
המתפזרת ברגע שאינם יכולים עוד לעשות קאריירה
ביחד. זוהי אגודה מיקציועית של בעלי־שררה, המתפרקת
בשעה שהשדרה ברחה מהם. הם רודפים אחריה, יוכל
אחד מהם מקווה לתפוס בזנבה.

הפסיכולוגים יאמרו: האנשים האלה מכו*
ריש לשילטון_,כשם_שה;אך^ומן מכור ל 8ין
להם חיים מחוץ למיסדרונות השילטון. למען
הסם השילטוני הם מסוגלים לשקר. לרמות,
לגנוב, לשדוד, לרצוח. בי החיים בלי הסם אינם
חיים, ויסורי־הגמילה נוראים.
מי שחי כל חייו בחברת מכיונית־שרד, נהג ׳ומזכירה!
מי שהתרגל להיות בסוד עניינים ולחוש את תחושת-
הכוח ! מי שנהנה מיחסם הנכנע של הברי׳ות שהתייצבו
לפני שולחנו כדי לבקש טובות — איד תבל לחזור לפתע
אל האפרוריות הנוראה של חיי סתם-אזרחים ז כיצד
יעלה על דעתו שמחר יצטרך הוא עצמו לעמוד מול
פקידון כלשהו, להתחנן ולבקש ד לעמוד במשך שעות
בתור בפרוזדור של מישרד? ואולי — הוי גורל אכזר !
— לנסוע באוטובוס?

זהו גורל מר ממוות. ביזוי עצמי, בגידה,
זנות — מה הם לעומת גורל שכזה?
כל זה נכון. אבל איין אלה הסיבות שעל-פני השטח.

בריגעי ׳ניצחון.
?!ילדה?

כאן קבור הכלב האמיתי.
בכל מערכת־ערכים קיים הכלל היהודי :״ייהרג ובל
יעבור.״ יש קו כלשהו, אולי בלתי-נראה, אך בדור לגמרי
לבעלי־הערכים, שאדם הגון אינו יכול לעברו.

אילו היתה פעורה תהום אמיתית כין המערך
והליכוד, היו בוודאי בודדים קופצים על
פניה — אך הרכים היו עוצרים על עכרי־פי־פחת
ונרתעים.
תמיד היו בוגדים, ותמיד יהיו. אך במקום שיש מערכת־ערכים,
יהיו הסוגדים לעולם מעטים. קיים מחסוס-החרפה
— והוא חזק מכל איסור מפורש.

והנה_מם_תכר _כך אץ_מחסום־של־כוז, המונע
בעד אנשי המערך להתכהש לבל הערבים שהם
דגלו בהם אך אתמול. אין מנוס מן המסקנה
בי ערכיהם היו ריקים מתוכן.

ן* אבן, יש הרכה מן האמת בדברי פרס. ההבדל בין
1המערך והליכוד אינו עניין של ניגוד. הוא רק עניין
של מידה. ביסודו של דבר יש ״קונסנזוס״ ,כפי שטוען
בגץ•

מדוע, אם בן, יסרבו עתה חניכיו לשרת את
מנחם בגין, המוסיף להגדרה זו מילה אחת,
שהיא חסרת־משמעות למעשה :״כהלכה״ ?
מדוע יסרבו להפעיל מדיניות הכובלת את המדינה
בידיה וברגליה בעבותות הכפייה הדתית
ץ האם רק מפני שהליכוד קיצוני קצת
יותר מקודמיו?

ומקווים כי־ תינתן להם ההזדמנות להוכיח ל אדונים
החדשים שהם מסוגלים למלא כנאמנות
את פקודותיהם.

הוא יצטרך להיות יותר קאתולי מאשר האפיפיור,
יותר מלוכני מאשר הימלף. שהרי ה אדונים
החדשים יכולים לסלקו בכד רגע.

ביטא אותה שימעון פרס, כאשר הסביר, לא
מכבר: אחרי ככלות הכל, אין הבדל כל-כך
גדול כין הליכוד ובינינו.

נקח, לדוגמה, את הבעייה הדתית. לא הרוויזיוניסטים
הם שקבעו כי ההשתייכות לעם היהודי נקבעת על פי
הגדרה דתית ביילעדית. הדבר היה רחוק מזאב רבוטינסקי,
כשם שיהיה רחוק מבנימץ זאב הרצל. הוא הונהג על-ידי
דויד בן־גוריון.
האם בן־גוריץ עשה זאת רק מתוך השבץ קואליציוני?
איני סבור כך. הוא היה עומד בלחץ, איליו האמין שזוהי
בגידה בהשקפותיו. הוא נכנע, מפני שרצה להיכנע, מפני
שגם הוא עצמו האמין בסתיר-יליסו שזוהי ההגדרה הנכונה.
תפיסה לאומית מודרנית, חילונית וחופשית היחה ממנו
והלאה.

ירוחם משל מצטלם בחדווה, כשהוא מחבק את שימחה
ארליך, הדוגל באבטלה ״מבוקרת״ ,בבורדות־חיובה, ב ביטול
הסובסידיות.
שימעון פרם מתמוגג מנחת, כאשר מנחם בגין מזמן
אותו אליו וימואיל למסור לו ״׳מידע״ — המידע שמר
בגין ספור ש״ראש האופוזיציה״ ראוי לקבלו.
יצחק רבץ היולד לביתו ישל משה דיין כדי להיפגש
שם (שם!) עם השגריר האמריקאי. משה דיין, שעסקן
מיפלגתיו הגדיר את מעשהו כ״פתסטיטוציה פוליטית.״ ומשה
דיין גומל לאורחו ומסדר לו הזמנה לאוסטריה. ההזמנה
נועדה לדיין עצמו, אך אין לו זמן ,׳והוא מחלק
מתנות לאורחיו.

מפא״יניק הנשאר על מקיומו, תחת שילטון הליכוד,
לא יסתפק במילוי תפקידו כתמול-שילשום. הוא יצטרך
להוכיח יום־יום את נאמנותו לשילטון החדש, את יכולתו
לעזור להצלחתו. הוא יצטרך להוכיח בכל עת שהוא
מועיל למנחם בגין יותר מאשר פקיד אחר, איש הליכוד,
העלול להחליפו.

אין די בהן כדי להסביר את היקף התופעה, את מעמקי
השפל.
נדמה לי שקיימת סיבה עמוקה יותר.

אנשי הליכוד לא היו אלא אנשי-ימערך קיצוניים
יותר. ולהיפך: אנשי-המערך לא היו
אלא אנשי־ליכוד מתונים.

אלה אינן אלא הדוגמות הבולטות. אין הן
יוצאות־מן־הכלל. הן מייצגות את הכלל.

הוא יודע שאין מעשה מלוכלך, מכדי ש־מפא״יניק
אמיתי לא יהיה מובן לעשותו כדי
לשמור על חלקו העלוב בהנאות השילטון —
מכונית־שרד, כבוד, שודחן־-כתיבה, מזכירה.

?המל

אותו המצב שורר כיימעט בכל השטחים האחרים.
הליכוד דוגל בבוררות-חיובה. ברבות הימים הוא יפעיל
איותה בכל ענפי המשק. כי כך ציווה זאב רבוטינסקי.
האם זוהי תועבה בעיני מיפלגת־העבודה? זה היה
כך — לפני שני דורות. אז זה היה בבחינת ״ייהרג יובל
יעבור״ כי חופש המאבק המיקצועי הוא ערך אנושי
מקודש, זכיות-יסוד של אזרח בן־יחורין. אך בינתיים גדל
דור של ביורוקראטים, מנכ״לי מיפעלים ממלכתיים והס־תדרותיים,
שהבינו מזמן כי בוררוודחוביה תקל עליהם את
השילטון. מזה שנים אחדות הם צעדו לקריאתה בהתמדה,
בעיקביוח, צעד אחרי צעד.

שימחה ארליך יהיה קיצוני קצת יותר. אז
מה? האם רק בשל בך יימנע ירוחם משל
מלחבקו במו אח אבוד?

כן, היה קיים ויכוח מדיני בין המערך ובין די-
\ | ליכוד על בעיית השילום. אך הוא לא נגע לשלום
בין ישראל והעולם הערבי. הוא נגע לשלום בין יישראל
וארצות־הבדית.
ממשלת המערך היא שסירבה ״לשרטט מפות״ ,לגבש
תוכנית-שליום, לפתח יוזמות־שלום. מנחם בגין ומשה
דיין, חברי ממשלתיהליכוד־הלאומי, אינם שיונים מהאדו נים
בגין ודיין, חברי הממשלה הנוכחית. הטענה היחידה
שהייתה נגדם לרוב ראשי-המערך נגעה לסכנת העימות
הישראלי-אמריקאי, העלול להיגרם בעיקביות מדיניות זו.

אם יוכיח בגין שפחד זה יהיה פחד-שווא,
יתמכו רוב עסקני מיפלגת-העבודה בהתלהבות
במדיניות של ארץ־ישראל השלמה, סיפוח והתנחלות
— גם אם הדבר יביא למילחמות
אץ־סוף.
ך *1אם פירוש הדבר שאץ תיקווה למיפלגודהעבודה?
י 1שיש לזרוק אותה על ערימודהזבל של ההיסטוריה?
אני מקווה שלא. אני מאמין שלא. אני סבור שגנוזים
בתנועה זו כוחות רבים שיוכלו למלא במרוצת־השנים
תפקיד חשוב בתהליך ההבראה.

אך לשם כך יש צורך כמהפכה עמוקה ב*
מיפלגה עצמה — מהפכה מן היסוד, אישית
ורוחנית, שבינתיים אף התחלתה אינה נראית
באופק.

יי איי א 1דיוובנויי

לאנשים
הנכונים!

777
הברנדי הלאומי שהוא בינלאומי.

שידור הסרט על קיוג־קונג בוטל
מפני שקינג־קונג א״ם להתאבד
בפעם הראשונה 0 שאורח במסיבה דיפלומטית
נתקבל במחיאות־כפיים. זה
אירע השבוע, במסיבודהגן ה שנתית
שערך השגריר הצר פתי
ז׳אן הארלי ביפו לכ בוד
יום־הבסטיליה. מנחם
כגין נתקבל במחיאות־כפיים,
הוקף מייד בחוג מעריצים.
יצחק רגין, שבא מייד אח ריו,
זכה רק במחיאות בודדות
והפגנתיות. בעוד שבגין לבש
חליפת־משי, הופיע רבץ בכו תונת
פתוחה. שימעון פרם,
לעומת זאת, היר, אף הוא לבוש
חליפה וענוב עניבה.
0רבץ אינו צריך לדאוג
לעתידו. באותה מסיבת־גן הש תתף
גם העתונאי הצרפתי
דומיניק לאפיאר שכתב בי חד
עם לארי קולינס האמריקאי
את הספר ירושלים ירושלים
אחרי שקודס-לכן כתבו
במשותף גם את הספר האם פריז
בוערת. הוא ניגש לרבין ואמר
לו בשמחה כי הוא מועיד לו
את אחד התפקידים הראשיים
בסרט העומד להיות מצולם על
פי הספד. מיד הציע רבין ל־לאפיאר
לשנות את שם הסרט
ל״האם ירושלים בוערת 1״
ערב נסיעתו של בגין
לארצות־הברית, נפגש עם וע דת
העורכים של העיתונות ה יומית.
למרות שציין כי הוא
מכיר במוסד זה כמוסד אמין
שאין ממנו הדלפות, סירב
בגין לגלות לעורבים דבר על
תוטיית־ההסדר שלו, שאותה
יציע לנשיא ג׳ימי קארטר.
באותה פגישה הרגיש בגין את
עצמו עייף, ביקש לשאת את
דבריו בישיבה. תמורת זאת
איפשר גם ׳לשואלי השאלות
מקרב העורכים לשאול את
שאלותיהם בישיבה. אחת ה שאלות
התייחסה לעניין הגיור
כהלכה, המופיע בהסכם הקו אליציוני
עם המפד״ל. הסביר
בגין את עמדתו בנושא זה:
״מה אתם רוצים ו שהגיור
יהיה כמו שקרה עם מארי־לין
מוגרו, שהרבי טפח לה
שלוש פעמים על השכם ואמר
לה, :אחותנו את!׳״?

01 באותו מעמד נכח גם
השחקן שמואל אומני, אף
הוא איש יחידת 101 לשעבר,
ששנים רבות עבד כסוור בג־מל־חיפה.
כשראה אותו אריק,
נזכר :״אתה זוכר איך היית
מרים שלוש תיבות תפוזים
בבת־אחת בגמל?״ ״מה זאת
אומרת אני זוכר?״ תמה אומני,
ובו במקום ניגש אל שר־ד,חק לאות,
שאינו דווקא מן הצנומים,
לפת אותו והרים אותי
אל־על, כדי להוכיח שכוחו
עדיין במותניו.

קרה

בומה שביט

יושב״ראש התאחדות התעשיינים, פיתח
לו באחרונה מנהג חדש. בכל מקום
שאליו הוא הולך, הוא נוהג להראות את תוית הבגד שהוא
לובש, כדי להוכיח שהוא קונה רק כחול־לבן, תוצרת ישראל.

רגשות וניסה לשבת עליו, נפל
הכסא, לקול צחוקם המתגלגל
שיל כל הנוכחים. העיר אחד
מהם :״זה הסימן למעמדו של
אלי ממרחי.״
! 0לפני נסיעתו של ראש־הממשלה
מנחם בגין לני ד
יורק הייתה רוחו שיל מזכירו
האישי, יחיאל קדישאי, טו בה
עליו. אמר קדישאי :״נו,
לאור החושך השורר עכשיו
בניו־יורק, אני מקווה שד,אמי-
קאים יאמצו את סיסמת הלי כוד:
להדליק את האורות.״

! 0שיר־יד,חקלאות אריאל
ש ריו קרא בשבוע שעבר ב עיתון
על ד,תיגרר, שפרצה בפ תח
מועדון בתל־אביב בין הז מר
שמוליק קראום לבין
איש יחידת־הקומנדו 101 לש עבר,
יצחק ג׳יכלי, העובד
במקום כקצין־ביטחון. עוד ב אותו
לילה יצא הישר למקום
כדי לבקר את ג יבלי, שהיה
אחד מפקודיו באמצע שנות ה חמישים
ולדרוש את שילומו.
אריק סרב להכנס למועדון,
שוחח עם ג׳יבלי בפיתחו.

0 1סוחר העתיקות דני
פינקוס טוען, כי כל החרבות
העתיקות שניתנו בשנים האח רונות
כמתנה על־ידי נכבדי
הבדואים ניקנו בחנותו שביפו
העתיקה. מספר דני :״כשר,ב דואים
רוצים לתת מתנה ל משה
דיין או לחיים כר־לס,
הם באים אלי לחנות,
בוחרים חרב עתיקה ואחר־כך
מספרים לנכבדים, שלהם הם
נותנים את המתנה, כי החרב
היא חרפו של סבי״סבם.״

01 אפילו עורכת דבר, חנה
זמר, לא יכלה לעמוד בפני
קסמיו וגינוניו של ראש־יד,ממ שלה.
בתום הפגישה של בגין
עם חברי ועדת־העורכים, הי תד׳
גם חנה זמר בין אלה ש התנשקו
עימו.
מזרחי כרמל $
מיקבי ראשו! לחניון1זבר1ן יעקג,

! 0אחרי שהתפרסם במדור
זה (העולם הזה )2079 כי ח״ב
שולמית אלוני ביקשה חדר
גדול במיוחד לסיעתה מכיוון
שהיא אשה, החליטה אלוני
שאם כבר אז כבר. היא ומד
כירתד, הנאמנה, גאולה לוי,
החליטו לקשט את חדרן כיד
האשה הטובה עליהן. הן הוסי פו
שטיח, מפד, אדומה, מראות,
וקישטו בפרחים, וכעת טוענים
בכנסת כי החדר תפס את מקו מו
של המיזנון מכיוון שה־ח״כים
מרבים לתפוס בו שלווה.

01 סיפר השבוע ח״כ יוסי
יטריד ג ״פעם, כשנכנסת ל בניין
מיפליגת העבודה ברחוב
הירקון, היה השומר עוצר אותך
בשער ושואל אותך לאן אתה
הולך. היום, כל דיכפין יטה
ויכנס. מכיוון שאם מישהו כבר
מגיע בכליל לבניין חמיפלגה,
אז מגיע לד ישכל הדלתות
ייפתחו לפניו.״

! 0באותה פגישה התחרו
הדוברים זה בזה בדברי שבח
וקיילוסץ לאורח. עלה על כולם
עורך מעריב, שלום רו־זגפלד,
שהדגיש את עברו ה־בית״רי.
בין השאר קרא רוזנ פלד
בנאומו מיכתב ששלחה
לו אמו בשנת , 1934 ובו שיב חה
בפניו כבר אז, את מעלו תיו
של בגין, שהיד, אז מראשי
בית״ר בפולין. בין הישאר סי פר
רוזנפלד כי אביו היה בעל
נטיות סוציאליסטיות, יואילו
אמו היתד ,׳לאומית, והיתה גאה
בכך שכל בניה ה״ו בית״רים.

01 סדר־ד,ישיבה בפגישתו
של בגין עם ועדת־העורכים
נקבע מראש. כל אחד מהמש תתפים
בישיבה מצא פתק, ה נושא
את שמו, ליד מקום־
הישיבה שהיה מיועד לו. הי חיד
שהגיע למקום ולא מצא
מקום או פתק, היה היועץ־
המדיני רב־הממדים של ראש־הממשלה,
אדי מיזרחי. הוא
נאלץ לשבת בקצה השולחן.
כשנטל לבסוף כסא ברוב הת

0אריק שרון ביקש ל שחרר
את מזכיר מחלקת הת יירות
של אגד, אלי ישרא לי,
כדי לצרף אותו לצוות
עוזריו במשרד־החקלאות. פנה
שר־החקלאות למזכירות אגד
וביקש בטלפון להעניק לישר אלי
חופשה ״לעונת תפוחי־האדמה.״
״אני מבין שעונת
תפוחי־האדמה נמשכת שלושה
חודשים,״ השיב לו המזכיר.
״לא,״ הסביר אריק ,״יש גם
תפוחי־אדמה של עונת החו רף.״
לבסוף הסתבר ש״עונת
תפוחי־האדמה״ אצל אריק זו
תקופה של שנה וחצי. ישראלי
קיבל חופשה מאגד למשך זמן

! 0בעוד שגרירה החדש של
ארצות־הברית בישראל, סם
לדאים, לומד להכיר את אנ שי
ה,ממשלה הישראליים ולומד
צלילה בשעותיו הפרטיות, הח לה
אשתו, שהיזן במאית־תיא-
טרון, ללמוד עיברית באולפן,
ואילו בתם בת ה־ 18 החליטה
לבלות מיספר חודשים כמתנ דבת
בקיבוץ.

רעייתו של שר־החוץ, לקחה את נכדתה שנית,

להצגת ״הקוסם מארץ עוץ״ של בוכות העץ

#111
של אריק סמית. הנכדה לא הסכימה שיצלמו אותה ושאלה את
סבתה הזוהרת :״אוף, סבתא, למה את מרשה שיצלמו אותך 1״

! 0בכלא מעשייך,ו משוכנ עים
כי עברייני המס וההון
השיחור יקבלו חנינה ,׳ולוא רק
כאות־תודה. אחרי הכל, היו
אלה יהושע כן־ציון, אשר
ידלין ומיכאל צור שהעלו
את הליכוד לשילטון.
! 0הקאריקטוריסט הישראלי
הפזלס הזה 2041

אנשים

לשעבר, רענן לוו־־יא, שהוא
כיזם מחשובי הקאריקטיוריס־טים
בארצות-הברית, הגיע לפ ני
שבוע לארץ יחד עם בנו
בן ה־ 15 רו די. לוריא השאיר
את בנו לחופשת־הקיץ בקיבוץ
נווה־איתן שבעמק בית־שאן.
הוא בחר דווקא בקיבוץ זה כי וון
שלקיבוץ יש חוות־סוקרים
בגולן, וכך יוכל רודי, המת עתד
ללמוד באקדמיה הצבאית
בווסט־פוינט. ללמוד להיות בו קר
דווקא בארץ,
81 אגב, בעת שהותו בארץ
ניסה לוריא לקבל, עבור האר כיון
האישי שלו, העתק תעו דה
שתעיד על כך שבשנת
1954 זכה בפרס סוקולוב לעי תונות
עבור כתבה שכתב אח רי
שביקר באוניית־מילחמה
מצרית באיטליה. להפתעתו
הסתבר ללוריא שלא יוכל לק בל
כל אישור על כך. על סי
רישומי עירית תל־אביב, הח לה
חלוקת פרם סוקולוב רק
ב־ , 1956 שנתיים אחרי שלוריא
זכה בפרס, ולא נותרה כל

בלי אופי. השיב לידסקי :״כש אני
משתעמם בישיבות, בהפ סקות
של בית־המישפט ובברי-
כת גורדו! /אז אני כותב.״
! 8הבוהמה הולכת לאט,
אבל בטוח, בעיקבותיהם של
הבדרן לשעבר הרב מרדכי
(״פופיק״) ארגון;והצייר לש עבר,
יומי שהיה מלך חיי־הלי־לה
של תל־אביב, הרב יצחק
(״איקא״) ישראלי. הבא
בתור ללכת לישיבה הוא הז מר
ניפים !:נחם מצמד הפרברים,
שעזב את אשתו ויל דיו
ולומד בישיבה בבני־ברק.
גם הבדרן אודי זד־ר מחרה-
מחזיק אחריו. בינתיים אין
אורי חובש כיפה לראשו, ואי נו
לומד בישיבה, אך הוא מק פיד
על קדושת השבת, מתפלל
שלוש פעמים ביום ומקבל שעו־רי־גמרא
באחת הישיבות ב־בני־ברק.
באחרונה הצטרף אל
אורי ידידו, הזמר אריק
איינשטיין, הלומד עימו גמ רא
והמצטרף אליו לתפילות.
בשעור האחרון שנתן הרב פו־
ר 113

הוולגה המרולמה שד צ111111
בולימית * הח וש הא ז וח י
של ציבור משיאי העצות לד״ש

מכי רהכל לי ת
ש ל עקרונות
על תופעת שרלובס של אנשי יצחק חבדן ביפ־מליחה
של ראש־סממשלוה מניחם בגין, מגיב לוי
יצחק הירושילמי :
״אינו עדים לתופעה יוצאת־דופן לא רק במצי אות
הפוליטית בישראל, אלא כמתוקנות שבאו מות.
כפמלייה הרישטית, שמתלווה אל ראש-
הממשלה מנהם בגין במפע־הבכורה שלו כאורה
הנשיא קארטר, מצויים כמעט ׳כל אנשי רבין.׳
דומה כאילו רק הכוכב הראשי התחלף, כעוד
הליהוק לא השתנה. לא ראינו תופעה כזאת כעת
חילופי הנשיאים בארצות־הברית, ובעת חילופי
דאשי־ממשלות בארצות שונות באירופה. יש אצ לנו
מתמוגגים מהאידיליה הזאת. אני מודה :
אין חלקי עימהם. כי אני יודע היטב (גם על
סמך ניסיון אישי) ,שכתפקידים מסויימים מוכ רחה
להיות הזדהות גמורה עם מעצבי המדיניות,
וכמייוהד עם מי שעומד בראשם, ועם דרכם.
״אהד התפקידים האלה הוא יועץ־לענייני־עי־תונות.
דוכר איננו פקיד או פקיד מניר. התפ קיד
מחייב להיות בתוד העניינים, ולראות דברים
עקרוגייס־משמעותיים עין־כעין עם האיש שאת
תדמיתו ואת מדיניותו הוא ׳בדכר׳ .כיצד יכול
מי שישב על תקן ׳איש רכין׳ ו׳מבר׳ את רבין
ואת מדיניותו, מתוך הזדהות איתם, ואף היתה
לו מעורבות אישית במערכות הפנים־מיפלגתיות
שניהל ראש־הטמשלה לשעכר — אם הוא נאמן
,לעצמו — ׳למכור׳ את המדיניות של מנחם בגין?
כלום פירוש הדבר שהדובר שינה את טעמו?
״הדוגמה שנותן היועץ־לענייני־עיתדנות כמוה
כ׳מכירה כללית׳ של השקפות ועקרונות.״
(מעריב)

תצוגהשל ציונות

גרמים העודפים ממישקלה. בשבוע שעבר נכחה ציפי במסיבה
אפריקאית שנערכה במועדונו של רפי שאולי. בעוד שתי עובדות
המקום זהבה נמרי, אשתו של הצייר שאול נמרי וסטלה חקק
זוללות מכל טוב, התנזרה ציפי ממאכלים. אולם כשכיוון אליה
הצלם את מצלמתו, העמידה פנים כאילו היא מכניסה מזון אל פיה.
עדות שהפרס אומנם חולק קו־דם־לכן.

בתחנת־השידור הצבאית
גלי צה״ל הגדיר אחד המפק דים
את הטלוויזיה כך :״הט לוויזיה
היא מין בעל־חיים כמו
דויד אבירן: הוא לא חי מן
הסביבה, הוא חי רק מעצמו.״
! 8עורך־הדין יואל ריפל
טוען, כי הקרנת הסרט קינג
קונג בטלוויזיה בוטלה, מכיוון
ששעה לפני שידור הסרט נו דע
שקינג קונג איים להתאבד.
! 8השחקנית אן כג־קרופט
עזבה בשבוע שעבר
את הארץ וטסה לניו־יורק, שם
תגלם את דמותה של גולדה
מאיר על במות ברודווי. כש נשאלה
בינקרופט מהי הבעיה
הגדולה ביותר שלה בגילום
התפקיד, השיבה, כשהיא מדגימה
בתנועות ידיים :״לגול דה
יש חזה כזה (גדול) ולי יש
חזה כזה (קטן)!״

81 עורך־הדין צבי ליד־סקי
הוא אחד מעורכי־הדין
העסוקים במדינה. השבוע נש אל
לידסקי מניין מצא לו זמן
גם לייצג את לקוחותיו, גט
לכתוב מדי שבוע לעיתון נשים
וגם לכתוב את סיפרו קוקית
העולם הזה 2081

פיק ארנון ברמת־אביב. ניראה
גם בעליו של דיסקוטק אל
מאצ׳ו. אביא לון.
! 8שר־דפנים־והמישטרה, ה־ד״ר
יומן? בו ר ג, התארח ב תוכנית
ה רדיו של מניפאר
ממני מני. המראיין הציג את
בורג לפני הצופים ואמר :
״כבוד ׳שר־הפנים-והמישטרה,
יוסף בורג.״ השיב השר :״הד ישה
לי לתקן אותך. אני שר־הפנים,
והמישטרה היא רק אגף
בתוך מישרדי.״ אמר לו מני:
״חבל, יכולת להיכנס להיסטו ריה
כשר־המישטרה האשכנזי
הראשון.״
! 8באותו ראיון אמר מני
לשר :״אני מבין שהתפנית
לבוא לראיון אתי כיוון שיש
לך יותר זמן, מאחי־ שישיבות
הממשלה הן יותר קצרות.״
השיב בורג :״״ותר קצרות,
אבל עם אותן הצרות.״
81 במישרד־הקליטה מתלוצצים
כי הג׳וב הראשון של
שר־הקליטה החדש דו ד לוי
היה לשכנע את הפליטים ה־וויאט־ינאמים
לרדת מהמטוס,
כי הסבלים הגרוזינים בנמל־התעופה
בן־גוריזן אמרו להם
שידרשו דירות בסביבת תל־אביב.

בועז
עבחון עומד יעל אחת !התופעות החדשדות
במדינות :
״בטשד החודשיים שעברו מאז הבחירות, זכינו
כתצוגה המדהימה כיותר של ציניות פוליטית
שידעה המדינה מעודה. הביטוי הראשון של צי ניות
זו היתה, עריקתו מהמערך שד דיין אל
ממשלת הליכוד. אבל לעומת נכונותו של אכא
אכן לשרת את הממשלה החדשה, מחווירה אפילו
הציניות של דיין. לעומתו אתה מוצא פתאום
דפרים לזכותו של דיין: הוא, לכהות, ממשיך
בממשלה החדישה את הקו שתמיד להם עליו
בזמן המימשל הקודם. אכן, לעומתו, ממשיך גם
הוא את הקו יט ל ו: לשרת תמיד את בעלי־השדרה,
כלי יטים־לב מה מדיניותם, מה דיעו־תיהם
ובאיזו מידה הן מנוגדות לדיעותיו שלו.
עד שלבסוף אתה מכין, שלמעשה אין לו דיעות
משלו. שכן, ריעות אינן רק דברים שאתה חושב
אלא גם דברים שאתה עושה״.
(ידיעות אחרונות)

בגין ילד טו ב
חיים איזק מגיב יעל ביצועיי ממשלת מנחם
בגין :
״הרבה ישראלים, כמוני, מתבוננים בביצועי
הממשלה החדשה, באילו היתה להקת לוליינים
כהצגת־בכוריה. השוואה זו לא ננקטה בשום פנים׳
דיר זילזול. היא כאה רק להטעים אותו יסוד
של מתיחות סקרנית כימעט ישל צופים מהצד,
שכה רכים עוקבים אחר הפסיעות הראשונות של
הממשלה החדשה...
הנה כי בן אנו עומדים — אם להשתמט
מהשוואה אחרת — ומסתכלים בילד לא כלי
התפעלות מסויימת. ילדותו הקשה וחוסר ניסיון־
המעשה שלו, נתנו לנו יסוד לחשוש שכל מה
שיקה בידיו יפיל וישבור, ושבכלל ישחק לפנינו
משחקים מסובנים — והנה, לפי־שעה, איזו הפ תעה!
הוא משחק כסדר, הוא לא שופר כלים,
לא מרביץ לילדים כשכונה, לא מתחצף אל חט״
בוגרים כרחוב. הוא ממש ילד טוב.״
(דבר)

רשבחנות הי רקות
׳סולם, משיאים עצות לד״ש. גם הוח־ שחם,
הטוען י0י אילו הקו משיאים ׳לו עיצות ׳בקצב כזה,
חיוה ׳מרגיש עצמו ׳רשאי לוד,״עלוב. הוא תוקף את
׳סעלויחחעצות מסל ׳התחומים, דעחמד על טיעון
אחד של הכותבים בזכות סניסת ד״ש לממשלה:
״כמה מדורשי״טובתה־כביכול של ד״ש מנסים
להסביר לה שאין היא ׳כנוייה׳ לישיבה באופו זיציה,
אלא להשתתפות כשילטון כלבד.

״מימי לא שמעתי השמצה גרועה מזו על איזו
מיפלגה שהיא. זה גרוע אפילו מן ההיפר, כש־
•אומרים על מיפלנה שהיא טובה לאופוזיציה בל-
זכד, אכל לא לשילטון.
״רק מי ש׳בנוי׳ גם לאופוזיציה ראוי להיות
בשיילטון. כשם שרק מי שמסוגל להיות כשילטון
יכול לשמיט אופוזיציה של מנדט.

דויד שחם

בועז עפרון

״אני מקווה שד״ש תוכיח כי היא ראויה להש־תתף
בשילטון, בכד שתוכיח כי היא מסוגלת
להתקיים גם באופוזיציה. אבל נדמה לי שעוד
כמה תמרונים ׳טל כן־יהולכים־לא־הולכים, ויד׳׳ש
תוכיח שאינה מסוגלת להתקיים לא כאן ולא
(ידיעות אחרונות)

רישנישאת לקינג־ קונג
וה!ע!יתוונואי טדד פחו׳יס סותיב, פחרך־קלול, פיקו חה
יעל שידדחי רזזיו ו׳טלוויזקה. פאיחרונה הוא
נדרש גם לעניין ד״ש, ווהצטרפויתד, או אי־יהצטר־פותת
לממשלה. פחוייס שולל את ההצטרפות במ של
נוקב מעילם הקולנוע.
״התנועה הדמוקרטיות לשינוי עלולה לנהוג כבתולה
שסירבה. להינשא לצ׳ארלם לוטן נדטום שלא
היה יפה־ תואר כקלארק נייבל, וסיימה את דרכה
במיטתו של קינג־קונג. יוזמי ׳שינוי׳ ,ואחר־כד
גם אנשי ד״ש, ראו הסתאבות טוטאלית אצל
המערד, אף כיוון ששילטון חרות יוליד לחורבן
בית שלישי, הם סברו, י׳ט צורף באלטרנטיבה.
״אולם עוד לא חלפו חודשיים, וככר הם שוק־לים
אירוסים עם קינג־קונג. כענייני חוץ וביט חון
הם יתרועעו עם גורם קיצוני וקשוח לאין־
שיעור מן המערך, שלרבים כד״ש נראה נוקשה
בהרבה מעל הדרוש. איטר לשיטת הבחירות, הם
יסעדו פת־שחרית כחברת אנשים הנוטים הרבה
פחו׳ת לשינוי השיטה מאיטר אלה שנגדם הקימו
את תנועתם. ייצוג ישראל השנייה בקרם אלה
שיהיו שותפים מחר הוא בדיחה סרה.
״נראה שרא־ט־הממשלה ער לפאראדוכם ים אלה
יותר טשמשערים להם כמה מראשי ד״ש. מנחם
בגין מעולם לא אהב שישירו ׳שתי גדות לירדן׳
פשעה שפיזם ׳מגוב ריקבון ועפר׳ .ככל־זאת ירטה
כנין לד״ש התבטאויות מסתייגות בכמה תחו מים
השועים, לרבות מדיניוית־חוץ. רשות של
בנין להבריז כי נוסעים במידבר כשנוסעים במיד בר
אינה הישג של מה־בכד, ונראה שראש־המנד
שלה מופו למחיר הזה תמורת האינוס המצפוני
(דבר)
של ד״ש.״

פסוק• ה ש בו ע
• שר־החוץ משה דיין :״אינני מצטער
שרוב ימי עברו עלי במילחמות ולא חייתי כאיכר
המטפל בכסה דונמים של קרקע ובעשר פרות.״

• ראש האופוזיציה שמעדן פרם :

״אם יצליח בגין לשכנע את קארטר באמצעות
התנ״ך, אז גם אני עשוי להצביע עבורו.״

• גירעון רפאל - ,שגריר ישראל ב־לונדון
לשעבר :״איליו היינו מקבלים תמלוגים

על ׳שיר־השירים ועל תהילים, לא היינו נזקקים
ל׳מגבית .,״

• סגן־שר־האוצר, ח״כ יחזקאל פלד־מין
:״אי־אפשר למדוד מערכת של מיפים במאז ניים
של מוסר.״

• הרב מנחם הכהן על מילטון פריד

:״אורח לרגע רואה כל פגע.״
• שר־הכיטחון עזר וייצמן :״לא איכ פת
לי בכלל אם אני נץ או יונה, ובלבד שלא
אהיה ברווז צולע שנחת על ישבנו.״
@ כתכת ״מעריב״ נילי פרידלנדר על י

שליחותו של אבא אבן :״לאחר שאבא אבן הצ ליח
להסביר ליועץ המישפטי שהחזיק חשבון־דז־לאדים
בחיו״ל ביתזם־לב — דבר שרבין נכשל
בו — אין ספק שהוא ראוי להיות המסביר המר כזי.״

תחרות חופשית
מאז שהליכוד עלה ל שילטון נהיה פ ה. משק של
תחרות חופ שית כל־ כ ך פרועה שאי־אפ שר ל ע מוד

השבוע נ כנ ס תי גם אני ל תחרו ת אבוד ה כזאת.
כי מה כבר יכול להיות יו ת ר מצחיק מהמכבי ה?

כעבור במה ימים מוצפים העיתונים ב מי כ ת בי ם
נזעמים למערכת.
כו תבא מנון תמיר, אזרח שאיכפת לו :״עברתי
לאחרונה ב ר חו בו ת סביון עירי: ,ומה נד ה מ תי לגלות
כי קירות הב תי ם הו שחתו ללא הכ ר בידי אנשים
חסרי־ תרבו ת, שקישקשו עליהם בצבע ׳שיחור סיס מאות.
אינני רוצה לנקוט עמדה לגבי תוכן הסיס מאות,
שאינו ח שוב לענייננו, אך לא יזו הדרך ה תרבו
תית לנ הל מ אבק: פוליטי. לא על־ידי ליכל׳וך
וה שחתה נ שכנע ונ ש תכנע.״
מוסיפה נאווה אשל, ו תיק ה בארץ :״נסעתי ה שבוע
לבקר א ת אחו תי בקיבו ץ בעמק, ול תדהמ תי
גילי תי שלאורך כל כבי שי אר צנו היפים מרחו אל מונים
כ תובו ת ג דו לו ת ו קיל ק לו את הנוף. אני מבק ש ת

הסיגנון החדש
כתב: אדוני, ע ל מד, שמזחתם?
א דון: היתד, לנו שיחה טובה, ח שובה, קצרה;
עניינית, מ עניינ ת, מועילה, אני היי תי מציויין, מרטיט,
נהדר, פנטסטי.
כתב: ואת, גבירתי, האם יצאת מרוצה מהפגי־

גברת: בהחלט. היתד, לנו פגי שה חברי ת, יפה,
מרתקת, מצויינת. אני הייתי יפה, טובה, מ עניינ ת,
נפלאה.
כ תב: ומה סיכמתם 1

תיסגוו את הנבתוו
יש אנשים שנולדים רס״רים קטינים, ע ם שפם
קטן.
הם ׳יכולים להיות תלמידים, הם יכולים ל היו ת
מורים, הם יכולים להיות הורים, הם יכולים לפקד על
חטיבה, הם יכולים ׳לפקד עלמ חנ ה־ רי כ ה, הם יכולים
ליפליד מאזרחי המדינה — אנא, יש ׳לנו רק מדינה אחת,
שימרו על יופיה ! ״
וטוען ׳יששכר -זרונוביצקי :״על המ״שטרה לאתר
ולהעני ש מיד א ת המשחיתים כל חלקה טוביה הללו.
מילבד הנזק לאסתטיקה ולא תיקה, יש כאן גם נזק
חמור לרכוש, וא ם נ שתוק על־כ ר היום, יביא ה דב ר
לשואה מחר.״
ב עי ק בו ת גל המיכתבים מגיש חבר ־ כנ ס ת חרוץ
הצעה דחופה לסדר־היום, בנושא :״ה שחתת נוף ׳ו רכוש
על־ידי קישקוש.״ לאחר שכל הדוברים מגנים
את התופעה, מחלי טה ה כנ ס ת ברוב דיעות ל ה טיל
עונ שי־מאסר כבדים יעל מ שחיתי נוף ורכו ש על־ידי
קישקוש.
פה ברדק לא יהיה.
יופי אדון: סיכ מנו דברים ח שובים, טובים, יפים, נ ה דרים.
אני היי תי יממש גדול.
כתב: גבירתי, האם הסיכום הזה נראה ל ך?
גברת :׳בוודאי. זהו סיכום נכון, נאה, חשוב,
מעניין, טוב, מוצלח. אני הייתי פנ טס טי ת.
כתב: אני מודה לכם מאד.
אדון: על לא דבר, היי ת נחמד.
גברת: תודה לך, היי ת מצויין.

תנו רגו שואה 1קית
נניח לרגע שמדינת ישראל היתה בבר קיימת
בזמן השואה, מה שכמובן בל תי־ אפ ש רי — כי אילו
היתה י שראל לא היתד, שואה ולהיפך, אבל נניח.
פה יש מדינה כרגיל, ושם יש ח שמדת־יהודים
קלה.
לארץ מגיעות שמועות עק שניות על הפעילות
במיזרה־אירופה, אך הממשלה אינה מגיב ה באורח
רישמי, כי הרי גר מני ה הנ אצי ת היא לא ומדינה
קומוניסטית, וייס חי שובים מדיניים אחרים. גם את
העיתונים זה לא בדיוק מעניין, כי יש פר שיות־שחיתות
וגנגסטריז ם וחיכוכים עם ארד,״ב. מדי פעם
מפרסם מישהו מאמר קטן על ״השמועות ה מדאיגו ת
ה מגיעו ת מאירופה״ ,אבל מיכתבים ל מערכת בעניין
זה אינם מתפרסמים, בהתאם לבק שתו המפור שת
של שר־החוץ מוועד ת העורכים.
אך בכל זאת קבו צ ה קטנה •של שמאלנים !(יומי?)
מחליט ה שיש צורך דחוף להתריע על רצח שיטתי
שיל בני־אדם, הגו ב ל בהשמדת־ עם ,׳למרות שאין
הדבר מתרח ש בגבולנו. הם יוצאים בלילו ת ומורחים
על הקירות סיסמאות בגנו ת ה שמדת היהודים ע ל־ידי
הנאצים.

ישישה חודשים בילבד, כך שקשה להגיד שנ טל תי
חלק פ עיל במיבצע.
אחר־כך ג דל תי •ולמדתי שהאנגלים הי• כוב שים
וזרים וקולוניאליסטים ואימפריאליסטים, ו ביג ל ל זה
גירשו אותם.
הגיע להם, ח שבתי! ,וטיוב שגירשו אותם.
וגם חשבתי שכל ה כ בו ד לבגין ול א צ״ל וללח״י
וגם קצת להגנה ולפל מ״ ח על שעשו א ת זה.
אבל ׳עכשיו יכל אלה שגירשו מיפה אתה אנגלי ם
רוצים להביא לכאן א ת האמריקאים.
!וכשאני משווה בין האנגלי ם לאמריקאים, הרי
אין־ספק שההשוואה היא ל טוב ת ה אנגלי ם — ה טלוויזיה
שלהם יותר טובה, ה כ דו רגל שלהם יו תר
טוב, ההומור שלהם ׳יותר טוב ו א פילו ה אנגלי ת שלהם
יותר טובה.
אם ;זה כל העניין, אם גיר שו את האנגלי ם כדי
להביא את האמריקאים, ה ריני קורא בזה לקב רני טי
האומה — אנא, ה חזי רו א ת המנדט, זיפה שעה אחת
קודם !

מילים גסות
זה שיש אנ שים שחושבים ׳איך להרוס, להשמיד
ולפצלח אנ שים מבלי לקרוע את הריפוד של ה־כיס
או ת שעליהם הם יושב ים — זה נחמד. זה שאין
החידו ש ב פי צצת־ הניי ט רון הוא ש־ן

בהכי הי ת רונו ת שיש בפצ צו ת

מן ה דו רו ת ה קו ד מי ם — ב ת חו ם שד

כו שר השמדת חיים — אך אין ב ה

_ 3ה מג ר עו ת שי 35 צו ת אלה. כ יו מ ר •

טהרה
מי שיחושב על פצצה הפוכה שתהרוס, תשמיד ו־תפצלח
פצצות מ ב לי לק רו עאת האנ שים — זה
גם נחמד. יאבל ה כי נחמד -זה הסיגנון.
אם מי שהו היה כו תבב עי תון :״הוא ילחך את
ערוו ת ה המעטירה בל שון חפצה, בעוד היא לוקק ת
בחדוות־יצירה את זינו המורם מעם,״ היתד, פורצת
מיד שערוריה ׳ציבורית — איפה ה חינוך ד ילדינו
היכן הערכים י?
אבל אם מי שהו כותב בעיתון :״לפצצה החד שה
יש כל הי ת רונו ת שיש בפ צצות הקודמות, בתחו ם
של כו שר ה שמדת־חיים,״ זה עובר חלק !ונקי.
יכי זה, כנראה, חינוך ילדינו לערכים.

דמה הם גירשו
את האנגלים?
׳כשגמרו לגר שאת האנגלים מן הארץ היי תי בן

להיות ראשי ה מ חלק ה ה ערבי ת, הם יכולים להיות
חברי־יכינסת, הם יכולים להיו ת ה כל — אבל הם
תמיד: נשארים רס״יריים קטנים, עם שפם קטן.
ורס״רים קטנים, עם שפם קטן, יכולים ל ע שו ת
ולסבול הכל. הכל, חוץ מכפ תו ר פתוח. כפ תור פ תו ח
הורס ריס״רים קטנים, עם שפם קטן. כ פ תו ר פ תו ח
יכול: לשגע ריס״רים: קטנים, עם שפם קטן.
ראו הוזהרת ם !

חידון התרו
כל הזמן יש ילי הרו שם שבגין חו שב שהוא נו סע
לאמריקה לה שתתף ב חידון ה תנ ״ ך העול מי לרא שי־מדינות.
הוא
קורא את הספר, משנן, לומד, מתפללו מקווה
לנצח.
על כל מה שקרטר ישאל הו א יענה ב אלפי
ציטטות ב מובן ג פן וב מובן גפן, ו ה כל יבעל־פה, ב לי
לפתוח א ת הספר.
ואז ייצא קרטר אל מול סוללו ת ה מיקרופוני ם
והמצלמות ויכריז חגיגי ת :״שש־עשרה נ קו דו ת! ״
אאוווה !

אורל
חי ד ה
גיבורת תוכנית
הטלוויזיה

..להיות
מלכה״
התקדמה צעד
חשוב מאור
כשזכתה בתואר

]!נלכה
ה מי
1976

מ ח הי ה

מלכת המים 1977
ההרשמה לתחרות נפתחה
בחסות: מנכ״ל דירות גיור• -אברה גיורי
שיענ יק ל ״ מלכההפיס 1977״ פרם :

2 5 , 0 0 0ל״ הנח הלר כי ש ת די ר ה בבנייני אברה גינד
ת צוג ת ענק של בגד — ם ותוך תו צרת ..גוטקס״
מו ע מדו תהמ עוניינו ת לה שת תף מתבק שו תלה תק שר בשעות ה בו ק ר למירי זכרוני, טל 230856 .׳ תל־אביב

כל הממליץ על נערה שתתקבל לתח רו ת יזכה בפרס

* הקנאית שלא
נדה והשלים עם
החנוקות המחתות

* אחת מעשרה
רדו שר ח״ם תימני
* הילדה אשד
נקה תחושה שר
התנשאות מן
המדים החומים

נל חתונות
!!אנושית..חומו גס,
כיעור, השטן
והזמה׳

* בערת הקול
הבאתט של
שידוד׳ לחייי

* גיני רוצה
שבזי ׳1ראה מחזה
המוקיע את
המילחמות־

^ הצעידה
שנדחה בעמ״ם
מן הנלא הבדים
** רגע לידתה שר נאורה כהן, היא
אפופה בתחושה של שליחות. היא
נולדה ב־ 10 בטבת, יום הצום לרגל נפילת
ירושלים — ועל כן נקראה: גאולה. אחיה
נקראו על שם הכוהנים, אחותה על שם
אסתר המלכה.
היא נולדה בשנת 1925 בתל-אביב, ל חייט
שעלה מתימן בראשית המאה, ולאם
ילידת ירושלים• ,שאבות אבותיה עלו מ־מארקש
שבמרוקו. הוריה של גאולה כהן
הביאו לאוויר־העולם 10 בנים ובנות.
האווירה המסורתית־לאומית בביתה של
גאולה כהן הותירה את אותותיה כבר ב היותה
תלמידת בית־הספר העממי. היא
היתד, נוהגת לדקלם שירת התעוררות לאו מית,
משך שעות רבות בביתה, על־מנת
שתתעלה בה ובהצגתה בבית־הספר. בס פר
זיכרונותיה * היא כותבת :״פעמים
רכות הייתי מדקלמת כו בכית־הפפר, נדטי־רי־הזע
ם •מל כי אליק, כשמולי קהל תלמי דים
ומזרים, וכעוד אני כדרכי אל הכמה
אני עוצרת בעצמי לא לפרוץ כדיקלום,
וכעוד אני יורדת ממנה — הייתי מבקשת
לחזור על עקכי ולעלות שוב, שאם נס תיים
השיר הנה קולי עוד נמשף והולד״.״
במלאת לה 12 שנה הצטרפה לתנועת־הנוער
הרוויזיוניסטית בית״ר, ואת תהו*
שות־הזרות שלה ברחוב הארצישראלי של
שנת , 1939 היא תיארה במילים :״לרא שונה
פקדה אותי כשהייתי צועדת בתל בושת
כית״ר המצוחצחת וממורקת ועם
שלוש־עשרה שנות חיים ברחובות תל־אכיב,
שמאל ימין, שמאל ימין, כין הטון
עיניים לועגות, משתאות. אני לכדי כדר כי
למועדון. יד שמאל עם רגל ימין, יד
ימין עם רגל שמאל, לא לטעות, לא לה ניד
עפעף, אני הצכא העכרי כולו ...מוכ רחים
היו לפנות לי דרף, גם אותם שרעמו
כצחוק. ואני לצחוקם של הולכי־מדרכות
נתיישרתי, נזדקפתי למעלה-למעלה, פני
חמורות ולכי דופק שמאל ימין. אז גם
החלה עולה כי, תהילה מצטנעת, ובמהרה
בוטחת, אותה הרגשת גאווה ושמחה גדו לה
שאחרת אני מהם, שטובה אני מהם.
אז, למעשה, בתרצ״ט, התחילה אצלי ה פרישה...״

לתאר את התמונה: הילדה התימ־ניד,
בתו של החייט הקטן. אחת מעשרה
ילדות וילדים, המחפשת לה באופן קדח תני
סיבה כלשהי להתבלט, משהו אשר
* גאולה כהן ,״סיפורה של לוחמת,״
הוצאת קרני.

יעלה את ערכה בעיני עצמה — והמוצאת
אותו במדים החומים של התנועה היחידה
שסיפקה אז בית לבני עדות־המיזרח. ילדה
הלובשת מדים המבדילים אותם מכל האח רים,
הרואה את עצמה כמרכז העולם, כעל־יונה
על פני כל האנשים הפשוטים.
בסיפרו המאמין האמיתי תיאר אריק הו פר
את הפסיכולוגיה של ״הקנאי״ ,דמות
שהיא שווה בכל התנועות הטוטאליטאריות,
משמאל ומימין, הלאומניות והאנטי־לאומ־ניזת:
אדם בלא כישרונות מייוחדים, בל-
תי־יוצר, אך בעל אמביציה אישית בלתי־מוגבלת,
אשר הספקות לגבי ערכו העצמי
מכרסמים בליבו — והמפצה על תחושת־נחיתות
זו בהתמסרות קנאית לרעיון טו טאלי
כלשהו. המעניק למאמיניו תחושה
של כוח והשתייכות לגזע, לאומה, לדת
או למעמד עליון. נראה כי גאולה כהן,
הילדה שכישרונה הבילעדי היה לדקלם
בפאתוס שירים לאומניים, היתה קנאית
כזאת משחר ילדותה.
עד מהרה הבחינה גאולה כהן בכך, ש־בית״ר
ואצ״ל אינם אקטיביים די־הצורך,

ומעט לאחד הפילוג בין דויד רזיאל ואב רהם
(״יאיר״) שטרן, בתקופה שבד, החלה
את לימודיה בסמינר למורות, היא פרשה
והצטרפה ללח״י. בלילות עסקה בהדבקת
כרוזים של לח״י על קירות הבתים בתל־אביב,
ובימים למדה בסמינר.
באחד הימים אירעה, בכיתת הסמינר ש בה
למדה גאולה כהן, תקרית ששינתה.את
חייה. אחד מנערי־ד,מחתרת פרץ לכיתה
והטיל חבילת כרוזים שנועדה לבני־נוער.
עם תום השיעור פנתה אליה אחת התל מידות
בכיתה, שהיותה קשורה לזרוע הנו ער
של ה״הגנה״ .הנערה ביקשה מגאולה
כהן למסור לידיה את הכרוז. על תקרית
זו כותבת גאולה בהן :״היא הושיטה את
ידה וכיסתה לחטוף את הכרוז •שהיה קמוץ
באגרופי. הצליחה לתלוש פיסה מקצהו.
קמתי, דחפתיה לאחור והעמקתי לגלגל
את הכרוז לידי. שתינו עוד לא התכוונו
ברצינות, שתינו עוד לא ידענו מה אנו
עושות, כשעמליה חזרה והתנפלה — עבי
שיו בשתי ידיה — על ידי ...הכרוז בידי
נתמעד כולו אכל אגרופי היה קמוץ ומו

מאד. ובין דחיפה לכאן וגילגול לשם
מצאנו את ־ עצמנו מתכתשות כמיסדרון
הארור והרחב שמחוץ לכיתה, ומסביבנו,
כבמעגל, תלמידות, הרבה תלמידות, שכן
הפעמון צילצל ...ואומנם המכות יטל ענד
ליה לא היו מהלומות של סתם, נמות גוף,
אלו היו מכות רעיוניות מאד, וובחניות
מאוד. גם המכות •טלי, כי משהתחלתי בהן
כבר נתעלמה ממני סיבתן...״
כתוצאה מכך נזרקה גאולה כהן מכתלי
הסמינר׳ למורות, על־פי הוראתו של דויד
בן־גוריון, שהורה להשליך מכל מוסדות־החינוך
בני־ נוער הקשורים באצ״ל וב־לח׳יי.
במיכתב הסילוק שלה מבית־הספר
נכתב :״אנו מאשרים בזה, כי התלמידה
גאולה כהן למדה כשנת תש״ה ככיתה ו׳,
הכיתה העליונה של מוסרנו, ובקיץ של
השנה היא לא ניגשה לבחינות־הגמר בשני
מיקצועות (חיבור ופדגוגיה) מסיבות
שלא היו תלויות בלימודיה, אלא מסיבות
פוליטיות, לפי הודאית מחלקת־החינוך...״
לאתר סילוקה מהסנדנר־למורות הופיע
דבר סילוקה באשנב * ,אחד מביטאוני
ה״הגנד,״ ,והיד, ברור שביקור אנשי הבו לשת
הבריטית בבית הוריה של גאולה
כהן הוא עניין של ימים. על כן עזבה
את בית־הוריד, והצטרפה לפעילות. שלמה
במחתרת.

לבדידות שחורים
ש ל אוש״
ף* אותה עת הצליחו אנשי לח״י
להרכיב את משדרי תחנת־השידור
הניידת שלהם, ועמדו להפעילם. מפקד
לח״י, נתן ילין־מור (שכינוי־המחתרת
שלו היה — גרא) בחן כמה מאנשי לח״י
שהיו מועמדים למלא את תפקידי הקריי נים
•בתחנה. כאשר נבחנה גאולה בהן על־ידי
גרא לתפקיד הקריינית היא התרגשה
עד למאד, ובסיפרה היא כותבת על ילין־
סור, שאמר לה כבדיחות־הדעת :״זו לא
בחינה, אל תתרגשי, אם תיכשלי לא תי שארי
בלח״י לשנה נוספת...״
את תיאורה של גאולה כהן, מאותו־ ,בחי־נת־קריינות,
מביא נתן ילין־מור בסיפרו
לוחמי חירות ישראל :״דקת־גו היתה,
שברירית. אך מפניה הציצו שתי עיניים

גאולה כהן לפני המאסר ; מאופרת וצכועה אחרי הכריחה
״...שטובה. אני מהם...״

* שעורכו אז, אליעזר ליבנה (ליבנ־שטיין)
הפך לימים מראשי תנועת ארץ־
ישראל השלמה, לצידה של גאולה כהן.

יוקדות. שערה השודד, שבכר בימים ההם
לא סורק בצורה שיגרתית, היה עטרת
נאותה לבניה השחומות, שבימי, ביצכץ
כהן, וביחד שיוו לה צבע רענן. נתוניה
הגופניים היו בלי-חיצוני המחזיק בו הת להבות
של אכסטזה, שאינה פוסקת ואינה
נדלית.
״קולה של גאולה שונה היה משל גד
בצבעיו. שלו היה עמוק וצלול. בשלה היה
גון של צרידות. לא מכוח הנימים שב גרונה,
אלא מכוח ההתרגשות שאחזה כה
כעת קריאת חומר מלהיב ומרגש...״
שידורי תחנת־ד,שיחור של ״לוחמי חי רות
ישראל״ היו נפתחים בשריקת־אות
מהימנון לח״י, אחד משירי יאיר :״כי מים
אדומים /של פרעות ודמים׳ /כלי־לות
שחורים של יאוש על הרגשות ש־סערו
בה מדי פעם, כשהייתה מאזינה לאו תה
שריקת־אות, כתבה גאולה כהן :״ואני
ראיתי בתמים פרועים אדומים ושחורים
מרצדים בחלל, ובתוכם ראיתי חומקים
צללים אדי מי ם כלי צבע...״
בספר־זיכרונותיה בוחנת גאולה כהן את
פתיחי השריקה של שתי תחנות־השידור
המחתרתיות האחרות, של אצ״ל ושל ה הגנה
:״מ,קול ציץ הלוחמת׳ ,תחנת
השידור של אצ״ל, בקע הימנון כית״ד.
שורה אחת ממנו נשתרקה מן התחנה, שו־רה
יחידה ובה חמש תיבות, למות או לכ בוש
את ההר׳ ,אולם משעלתה השריקה
באזני צריכה הייתי לעצור כגופי מלקפוץ
לדום ברחובה של עיר. שזה לא הימנון
שאפשר פו להמשיך ללכת ולשיד רגליים
כצידי רחוב, זח הימנון שצייד לעצוד בו
בדרד־המלף, בגו זקוף וכראש מורם, הימי
נון שכששרים אותו אתה מרגיש סובב
ומכתר את ראשך כתר. אז אז אם בעבד
אתה פוגש, שאוזנו רצועה, אתה קורא
עליו תגר...״
ממרחק השנים, באשר החליפה גאולה
את ׳מושאי קריינותה, היא כתבה עוד על
אותה תקופה ו -״רק שירה אחת אני יו דעת
שיכולה עוד הד ם לתעלות את קולי
גם כלוא במה, ובה גם כלוא מיקרופון
אני שומעת קולות של עולם מלא, שירתו
של א.צ.ג ,.אולי בשל שנבראה בין השמי
שות, שעה שאין למוות שליטה בעולם,
שעה שהיא לא יום ולא לילה, ואולי בשל
שכה עוד חיים כל הלילות שהיו — גם
אותם לילות שחורים של תש״ו בעליית
הגג, ובה ככר חיים ונושמים כל חימים
שיהד — גם אותם ימים זוהרים שחלמנו
עליהם אז שיבוא ועוד לא בא
יש הזוכרים את קולה של גאולה בהן
מאותם הימים בפחות התלהבות. הסיגנון
הפאתטי הילדותי של קריינית לח״י צרם
אוזני רבים. הוא נגד לחלוטין את הסיג־נון
הענייני היבש של תחנת ההגנה, ש היה
על־כן משכנע פי־כימה. מעשי לח״י
ועמדותיו הפוליטיות החלו אז קוסמים ׳ל רבים,
גם בקרב ההגנה, שהדיקלומים
המנופחים של הקריינית הבלתי־נסבלת
דחו אותם.

״אני לוחמת
עבריה״

^ ולס חיש־מהר הגשימה גאולה
> £כהן את חלום חייה — היא הפכה
גיבורה לאומית.
באחד הלילות ב־ , 1964 עם ראשית של תחנת־השידור נלכדה השידור,
לוחמי־חיוות־ישראל בידי בלשים בריטיים.
אלה ביחד עם כלניות ״ כיתרו את הבניין
ברחוב השומר ,3ליד שוק הכרמל בתל־אביב,
ועצרו את גאולה כהן דאת מרבית
צוות מפעילי תחנת־השידור. אחד מיהבל־שים
שהתחקה במשך תקופה ארוכה אחר
גאולה כהן אמר לה בסארקזם עם תפיס תה
:״סוף־סוף. אכל אני בסדר. חכטחתי
וקיימתי. הבטחתי לאימך למצוא אותר —
ומצאתי ...ה־ה־ה אלא שגאולה כהן
לא נראתה כפי שבראה ביום שבו עזבה
את בית־הוריה. היא חימצנה את שיער
ראשה, כדי שלא תזוהה בנקל, והבלש
המשיך ואמר ילה :״ה־ה־ח־ה ...שיערה
בחיר, עיניה בהירות...״
לאחר חקירה קשה ;הועברה גאולה כהן
מחדרי הבולשת הבריטית אל בית־הכלא
לנשים ששכן בבית־לחם. כעבור תקופה
קצרה תיכננה את בריחתה הראשונה. היא
הצליחה להימלט. אלא׳שחיילים בריטיים
ושוטרים ערביים דלקו בעיקבותיה במיד־תנו
ת בית־לחם. גאולה כהן תיארה את
שהתרחש :״עד שעליתי כדר היו היריות
* כינוי לצנחנים הבריטייס אדומי־הכומתה,
שהיה מקובל אז בין יהודי ארץ־
ישראל, בעיקבות שירו של נתן אלתרמן
שהיה פופולרי באותן שנים.

פט בירושלים. שם, באולם־המישפט כפרה
בזכותם של הבריטים לשפוט אותה —
׳כמינהג הצהרותיהם של שאיר אנשי לח״י
בבתי־המישפט הבריטיים, ששימשו במות-
תעמולה בעלות הד רב להבאת טיעוני
לח״י קבל עם ועולם. גאולה כהן ;המשי כה
במסורת קודמיה, הצהירה :״אין אני
מודה בזכותכם לשופטני, ועל כן לא לכם
עלי למסור דין־וחשכון אם עשיתי ומה
עשיתי. אני, לוחמת עבריה, בת לתנועת
לוחמי־חתת־ישראל, תאה בכם כוח זר
המשעבד את המולדת. לי יש רק חוק אחד
ויחיד, שאותו המלכתי על עצמי מרצוני
החופשי, הוא חוק המחתרת העברית...״
בהמשך נאומה הוסיפה :״אנו, לוחמי
חתת ישראל, הוצאנו חוקי־חיתם משל נו:
כל בריטי בארץ הזאת, שוטר או
חייל או איש־בולשת, דינו כדין אוייב
ואחת דתו — למות בשלב זה החליט
ביית־המשפט להפסיק את דבריה.
לאחר חיכוכים רבים, בינה לבין חבר־השופטים,
הגיע זמן השמעת פסק־הדין :
״על החזקת משרר — שתי שנים. על
החזקת הנשק — שבע שנים. ביחד תשע
שנים וגאולה כהן הובלה בזינזגה,
המכונית להובלת אסירים, בחזרה לבית־הכלא
לנשים בבית־לחם.
מייד אחרי פסק־הדין התחילה הפעילות
לשיחרורה של גאולה. התיכנון הקפדני
גאולה כהן כשעת שידור במחתרת
נעשה על־ידי אנשי לח״י מבחוץ. לשם
״...לבי דופק שמאל ימין...״
הצלחת המיבצע הופעלו לחצים להעברת
גאולה כהן למירפאת בית־הסוהר בירו שלים,
לרגל ׳המשך הטיפול ברגלה השרו טה.
תיכנון הבריחה היה ;מבוסס על העי קרון
שהשוטרים הבריטיים לא היו בוד קים
את הערביות רעולזת־הפנים, שהיו
מגיעות לבית־הסוהר המרכזי בירושלים
לבקר את בני מישפחותיהם. בסיועם של
כמה מערביי הכפר אבו־גוש, שהיו חב רים
בלח״י, הוגנבה לגאולה כהן תילבו־שת
ערביה. בני אבו־גוש עשו מהומה
רבה, שאיפשרה לה להתלבש ולהימלט,
כשהיא רעולת־פנים, ולצאת בעד לשערי
מיגרש־הרוסים. במקום היעוד פגשה גאו לה
כהן את חברתה למחתרת, שהמתינה
לה. וכעבור כמה דקות הגיעה למקום־
המחסה שהוכן עבורה, שם התמוטטה
מחוסר־כוחות.
חבריטים החלו מיד בחיפושים קדחת ניים
!בירושלים, לשם גילוי עיקבותיה של
גאולה כהן. היא ניצבעה מחדש בצבע
בלונדי בשערותיה, ובמונית של אחד מ מקורבי
הלח״י, כאשר על ברכיה תינוק
מיילל, ומסביבה עוד כמה נשים, נמלטה
גאולה כהן מירושלים לרעננה.
ח״כ כהן (משמאל) כמסיבה ככנסת
ברעננה, במיסתור של לח״י, פגשה
״...אי־אפשר לצחוק על ארץ־ישראל...״
גאולה כהן לראשונה את ד״ר ישראל אל־דד־ישיב,
שהייה אחד משלושת מפקדי ה לח״
,באותה עת * ,ונמלט זמן קצר לפני
גאולה כהן ממאסריו, למרות שגופו היה
מכוסה בגבס. היא תיארה את פגישתם :
״היתה זו הפעם הראשונה שעמדתי איתו
פנים־אל־פנים. רק שאז לא ידעתי שמכל
אנשי לח״י, אחרי שזו תתפרק עם הקמת
המדינה, אמשיך לצעוד עימד גם צעד
בצעד ולרקום עימו, כירחון למחשבת
חרות ישראל, את חלום־המלכות שלא בא.
להמשיך ולחלום כעט כותבת, אחר מעש

ממחבוא לח״י ברעננה הועברה גאולה
כהן לבני־ברק, ולאחר מכן למיסתור ש היה
בשכונת מחלול, על שפת־ ימה של
תל־אביב. שם הוסוותה כבעל ואשה, ב יחד
עם לרחם לח״י אחר, בשם עימנואל
שטרסברג, חניך ביית״ר מפוליו, שכינוי־המחתרת
שלו היה ״אדם״.
כעבור זמן קצר החליטה גאולה כהן
להינשא ל״אדם״ .את טכס נישואיה המח תרתי
תיארה בלשונה :״הרב שהשיא
אותי ואת אדם בחדרם של מיכל ומיכאל
שלנו, כנוכחות מניין אנשים, לא ידע ששפמו
השחור של החתן המגוכע׳ ותלתלי-
גאולה בהן בהתנחלות כסכסטיה
הזהב של הכלה הם צבועים. הוא רק לא
״...ארצנו מעבד אחד, וכל העולם מהעבר האחר...״
הכין למה זה פיתאום, כשטקס הקידושין
נגמר, אגל שימחת־הבלולות עוד לא הח לה,
פרץ לחדר אורח לא־קרוא ולחש מה
להוריד ככוח למטח את אלו השתים של אל
חללו של עולם ולא אל גופי, שגופי
על אוזנו שד החתן, שלחש באוזני :
מעלה, הרגליים התקועות פה בהכנעה הן
חיה סתור ומוגן כין סלעי המידרון ופיק־
,צריף להסתלק, השומר מלמטה מודיע
רגלי ולי אין רגליים אחרות להריץ את
תות האבן, עכשיו שאני עולת כהר הח על
תכונה חשודה
אלו השתיים מפה והלאה...״
שוף — היריות הן אל גופי.
בדרכה חזרה אל הכלא הועברה גאולה
״אותם פצעים שנפצעתי, כשעברתי את
כיהן במסע משפיל בחוצות בית־לחם. ב החומה
והתיל, וכששיטחתי גופי על דטר־הגיעה,
הוכנסה למרות פציעתה לצינוק.
שים, היו פצעים שלי, היו פגעי כריחה
* * פ תום קרבות מילחמת העצנד
היא נחבשה. תחושותיה על נסיון־הנפל
שלי שאני בורחת כה, ולא כאבו — ,עכ ^
אות, תיארה גאולה כיהן את נחשיל
של בריחתה היו :״אמת. הכדור ששרט
שיו, שריטה אחת של כדור אחד שפגע
התחושות שבקירבה :״בתש״ט פרשה
יכול היה גם להמית, אבל הברירה האחת
ושרט בירכי צרבה עד מוות. זאת לא
לח״י מעצמה אל המדינה, ונתחברה לה
שעמדה אז לעיני לא חיתה אם לחיות,
היתה שריטה שלי, זו כל כולה כאח מפגי כאותו
זכר שכדכורים, שמתחבר להפרות
אלא אם אצליח לברוח. פירושו של המוות
עה של זרים, שרודפים אחרי לתפוס או
ומאבד עם עוקצו את חייו. היה זה מוות
היה אותה ישעה בעיני רק אחת מצורות
להמית״.״
(המשך בעמוד )36
אי־ההצלחח, אחת מצורות הכישלון של
החיילים הבריטים והשוטרים הערביים
הכריחה...״
ילכדו את גאולה כהן הפצועה. היא הרי *
לצידם של נתן ילין־מור ויצחק
לאחר החלימה חלקית ;מהפציעה, הובלה
מה את ידיה לכניעה :״הידיים חמורטות
שמיר, יו״ר הכנסת בהווה.
גאולה כהן תחת מישמר כבד לבית־המיש־להכנעה
חן ידי, ולי אין ידיים אחרות

למלכותישראלי,

ב עו ד שנה

תנשאי..

בנך יגיע למצוות״.

תס עי לגויול לחדל...

תכני ת ח״ן לא שה
תפגו ש א1תן־ בחצי הדרך.״
אםאת עו מדתל הינ ש א, א בנך הלוו אה ב תנ אי ם שאין כדוג מתם. ו הנ ה
יחגוג ב שנ ההבאהאת בר ה מ צוו ה
ס כו ם גדול(עד 44,000ל״י) עומד לרשותך
״ 1אתמת כננ ת י צי אהל חו ״ ל או
במיוחד למטרה שכל כך רצית בה...
:ופש בעוד שנה
א ם תוותרי על זכותך להלוואה ת הני
מון.

ה ת עיי

ז ס כי מעצמך א ת
מ מענ ק מיו חד בשיעור שנתי של * 7,5בנוסף
ז ח לי ל ח סו ך כבר היו ם ב תו כני ת
לריבית הרגילה על ה ח סכון, בהתאם לתנאי
ך תי כניו
׳ חי ץלאשה ״ ו תג שי מי א ת תו
התוכנית.
:ח צי הדרך!
הכנ סי לאחד מ סני פי בנק די ס קונ ט
ופתחי חשבון ח ס כון ״ח״ן לאשה״.
ב״ח״ן לאשה״ א ת חו סכתב־12
הדי ס קונ ט אי ם יתנו לך גם שי קטן ונאה.
נשלומים חוד שיים שווים ( 100ל״י ועד
...נצלי א ת שנת הא שה בבנק דיסקונט, זוהי
200ל״י בחודש) .לאחר 12 חודשים הבנק
ה שנה שלך.
מסור לידך א ת כל הכסף שחסכת ועוד

שאלי בסניפי בנק די ס קונ ט גם על
תוכנית החס כון ״יתרון לכל אשה״.
על מדריך די ס קונ ט לאשה,
על לשכות הקשר לנשים,
ועל חוברת ה מידע
״וזאת על אשתך לדעת״.

בנו! 01130*1

כתבת ״העולם הזה׳ התחזתה כחייבת גיוס המבקשת להשתמט משיוות צבאי

האלה, ותגידי להם שאת לא מבינה שום
דבר אבל את רוצה להשתחרר. את לא
צריכה לדאוג, זה כבר יהיה בסדר.״
בתגומה להפתעתו של הרב על בי קורי
הנוסף, עניתי כי חברתי הטובה,
המשרתת בבקו״ם הודיעה לי כי תאריך
גיוסי יחול בתוך שבוע ואני אובדת-עצות.
הטלתי ספק ביכולתו של הרב לעזור לי
בזמן כה קצר, אולם למרבה הפתעתי נמצא
הפיתרון :״את צריכה להשתתף לפחות
פעם אחת בשעורי־הדת כדי שאני אוכל
לכתוב עבורך את המיכתב.״ כאשר הק שיתי
ושאלתי האם הוועדה המיעצת היא
גוף חוקי בכלל, ענה :״׳תיראי, היום הכל

הכתבת בבית הוב

שטט (נזשנזאל) ה־עומד
בראש הוועדה־המייעצת־לבנות־המתייצבות־בלישכות־הגיוס,
ממלא טופס של בקשה לשיחרור משירות צבאי בצה״ל מטעמי

ף* צופן פוענח 1מעתה אפשר לריש־י
1תחרר מצה״ל בלי בעיות. שלישו של
שר־הביטחוו, חיים ישראלי, דואג לכך אי שית.
אחד ממפענחי הצופן חוא חרב יצחק
אלברשטט, מפעילי אגודת־ישראל, אשר
נטל על עצמו את המשימה ההתנדבותית
לעמוד בראש ״הוועדה המייעצת לבנות ה מתייצבות
בלישכות הגיוס.״
בעזרתם האדיבה של רבני ישראל, ש נרתמו
לעזרת הציבור, הייתי יכולה להשיג
שיחרור מצה״ל בתוך שבועיים — לולא
הייתי כבר אחרי שנתיים של שירות צבאי.
בבוקרו של יום השישי האחרון התקשר תי
אל מיספר־הטלפון שהופיע במודעה ה־ממוסגרת
בשחור, המתפרסמת באחרונה
בעיתונים היומיים. הקול הצעיר, והנלהב
ביותר, שהשיב לי מעברו האחר של הקו,
התעקש לשמור על עילום־שמיו. הצגתי את
עצמי העתודאית שמועד גיוסה חל בקרוב
וברצונה להשתחרר מצה״ל. הקול הנעלם
היפנה1אותי ׳למיספר הטלפון .787787 מאו חר
יותר הסתבר לי כי הקול שייך לאחד
מצעירי אגודודישראל .״הוועדה המייעצת״
יושבת ברח׳ השל״ה מס׳ 2בבני־ברק.
בטלפון 787787 ענה לי קול נשי מתק תק.
הסברתי כי ברצוני להשתחרר מסיבות
מצפוניות ונאמר לי :״עליך למסור את
שמך, כתובתך המדוייקת, מיספר־הטלפזן
שלך ומיספר תעודת־הזהות.״ הסתייגתי ב פני
הקול הנשי בטענה כי היא עדיין לא
יודעת מה הבעייה. האשה מיהרה להרגיע
אותי :״אני רק רוצה לדעת עם מי אני
מדברת. לנו לא חשוב למה את רוצה ל השתחרר.
אנחנו תצי ם שכל הבנות לא
ישרתו בצה״ל. לא חשוב לנו אם את דתית
או לא.״
הסברתי לה שקרובת־מישפחה שלי הם-
תבכה בפרשיית־אהבים עם אחד הקצינים
בצה״ל, וזה גרם לי לתסביך גברים וב־עיקבות
זאת לרתיעה מפני החיים בצבא.
הרבנית צידדה בי .״אני לא יודעת מה
קורה שם,׳׳ אמרה ,״אבל זה מתאים לצה״ל.
אני מתארת לעצמי שזה קורה לכל בת.״
רק אחרי שהרבנית, חסיה אלברשטט, באה
על סיפוקה בהופכה בפירטי המקרה, הז מינה
אותי לשיחה עם בעלה — הרב יצחק
אלברשטט. הרבנית.והרב אלברשטט מת גוררים
ברח׳ ראב״ד 17 בבני־ברק.
זוג הרבנים מתגורר בדירה בת שלושה
חדרים ברובע חרדי בבני־ברק. העוברים־
ושבים נעצו בי מבטי־השתאות ולא חסכו
בהערות כגון ״שיקסע״ .כשנכנסתי, תחילה
נשמע הרב מסוייג והציע לי לפנות ב-
מיכתב אל שר-הביטחון. השתדלתי להיר אות
מה שיותר מייואש׳ת ואומללה, והטל תי
ספק ביכולתו של מיכתב מסוג זה
לעזור.
לאחר שתיקה ממושכת, אשר במהלכה
הרכנתי את ראשי ופרכתי את אצבעותיי

דת. עבור נערה ירושלמית (במרכז) ,שטענה כי למדה בבית־ספר
דתי אך צה״ל לא קיבל זאת כסיבה מספקת לשחררה. מימין נראה
קצה פניה של כתבת העול ם הזה אילנה יראי, שביקרה בבית
הרב וביקשה אף היא לקבל ממנו סיוע לשיחרור משירות צבאי.

בעצבנות, השליך הרב אל חיקי את עוגן-
ההצלה :״תראי, יש עוד אלטרנטיבה —
את יכולה לחזור בתשובה, ואנחנו נעוור

בעת שהותי בדירה לא חדל הטלפון
לצלצל. הרבנית השיבה לשיחות בנוסח
כימעט־קבוע, כפי שהשיבה לי, והזמינה
מיספר בנות לראיון.

שלושים לחייו, את אחת הבבות :״את
רואה את הבחורה הזאת, פעם היא היתה
חילונית, ועכשיו 1חצי רב. אני מקווה ש גם
את תלכי בדרכיה.״
שימחה כהן הציב לו למטרה לעשות
נפשות לדת משה, ואין זה חשוב במה
הדבר כרוך. הוא הציע לי את הפיתרון
ולחיזוק הביא ציטטה מהגמרא ומחיי יומ
ווווווווו

צה״ל,
בבית זה, ברחוב
השל״ה 2בבני־ברק, יושבים צעירי אגודת־ישראל
שנטלו על עצמם לפעול בהתנדבות
לשיחרור הבנות מצה״ל. כאן נמצאים מש רדי
הוועדה המייעצת ומכאן מפנים את
הפונות לביתו של הרב אלברשטט.

וחיות בסוט 1ע

זהו השלט המתנוסס על פיתחו של המוסד לחוזרות
בתשובה בבני־ברק, הקרוי ״בית מורשת אבות״.
לכאן נוהג הרב יצחק אלברשטט לשלוח את המבקשות להשתחרר מטעמי דת ושאינן
דתיות, כדי לקבל קורם מזורז ביהדות. די בביקור של פעס או פעמיים על־מנת שהרב
יהיה מוכן לחתום על תעודה המאשרת כי המבקשת פטור משירות צבאי היא אכן דתית.

עליתי על דרך המלך! לא נותר לי
אלא לבקר בשניים־שלושה שעורי דת.
הרב אלברשטט קבע עבורי פגישה עם
שמחה כהן מנהל בית־הספר בית מורשת
אבות. בית־ספר זה מגדיר את תפקידו
כמשמש ״להחזרת ערכי התורה לישראל.״
המוסד שוכן ברחוב ולקומירר מס׳ ( 22 פינת
החזון־איש) בבני־ברק. שער־ד,כניסה, ש עליו
הכתובת ״בית מורשת אבות — אל
המקורות,״ נעול. ביודהספר הוא בניין בן
שתי קומות, המוקף בגינה מטופחת. על
הקירות הפנימיים מצויות כתובות כגון
״מדור לבעלי תשובה״ ,״ביקורי חולים ו־
״ארוחות־חינם לתלמידי-ישיבה״ .המוסד
משמש בית־ספר לבנות חילוניות המבק שות
״לחזור״ לדת, וכפי שהציג לפני ה מנהל,
שימחה כהן, גבר נאה בשנות ה
יום,
להבדיל (רחמנא-ליצלן, כדבריו) .״ב גמרא,
מסתבר, כתוב, כי, יהודים הבאים
לחתונה נוהגים לומר לחתן כי כלתו צנועה
׳וחסודה !׳ ודוגמה מחיי יום־יום: אם חב רתך
קנתה שימלה והשימלה לא מוצאת
הן בעינייך, עלייך לומר לחברתך כי
שמלתה מקסימה. ישנן מטרות שמקדשות
שקר ! ואחת מהן היא שיחדור בנות ישר אל
מצד,״ל!
בבוקרו של יום המחרת הופעתי׳ שוב
בביתו של הרב אלברשטט, בלוויית צלם-
המערכת, שאותו הצגתי כאחי. היה עלינו
המתין. הרב ישב ליד השולחן ומילא
טפסים, מעברו האחר של השולחן ישבה
בחורה נפחדת שהרב חקר אותה שעה
ארוכה לגבי פרטוה האישיים. לבסוף אמר
לה :״תלכי לשם ׳ותראי להם את הטפסים

מתחת לשולחן. אנחנו למעשיה גוף וולונ טרי,
אנחנו רוצים לעזור לחבר־הכנסת.״
״איזה חבר־כנסת?״ שאלתי.
״אנחנו,״ השיב ,״הבנו מתוך דבריו של
חבר־הכנסת לורנץ כי הוא עצמו היה רוצה
לטפל בשיחרור הבנות אבל אין לו זמן.
לכן החלטנו לקחת את היוזמה לידינו, ו להקל
עליו. עובדה, שגם השליש של
שר־הביטחון חיים ישראלי ״ודע מה לעשות
עם הבקשות מהסוג הזה. יש לנו הסכם
איתו. אבל בינתיים, כדי שאני ארגיש
טוב עם המצפון שלי, את צריכה לבקר
לפחות פעם ׳אחת בשעורי־הדת של שימחה
כהן.״
כל מה שהיה עלי לעשיות כדי להשתחרר
מציה״ל הוא להשתתף פעם אחת בשעור־דת
בבית־יהספר מורשת אבות. הרב היה
מאשר, במיכתיב אל שר־ד,ביטחת, את עוב דת
היותי חוזרת-בתשובה, ואז היה חיים
ישראלי, על־פי הבטחתו, מקפיא גם את
התיק שלי. כי, כמו שאמר הרב: החוק
הקובע את שייחרור הבנות מצה״ל עדיין
לא אושר, אבל תפקידנו הוא לדאוג ש בינתיים
לא יגייסו את הבנות — עד
שיתקבל החוק בכנסת.״

אילנה יראי

במדינה
העם
ראש דכון מו להדגל
הקצין נעצר; בגין המשיך
?צעוד, והאזרחים התגודדו
סביב כאי-סדר מופתי
מנחם בגין מחונן באינסטינקט בטוח —
בכל הנוגע למחוות.
נאשר יצא השבוע לארצות-הברית. לגי-
שוש־סהתאבקות הראשון שלו עם הנשיא
קארטר, בחר במחוות שתבליט לעיני כל
את ההבדל המהותי בין שליחות זו ובין
כל שליחות של ראש־מטשלד, יקודם. הוא
פקד לערוך לו טכס צבאי מלא.
׳טכס כזה מעולם לא נערך לראש־ממש־לה
ישראלי, גם לא כאשד היה ראש־הממשלה
רמטכ״ל-לשעבר. זהו חידוש בנוף
הישראלי, ביטוי ל״סיגנון החדש״.
מנהיג צכאי. המוני האזרחים והעס קנים,
שבאו לנמל־התעופה כדי להתחנף
לבגין, לא ידעו כיצד להתאים את עצמם
לשינוי זה. הם הסתובבו ליד החיילים
באי-סדר מופתי ,׳שהיה ההיפך הגמור מכל
״הדר״ דבוטינסקאי.

השעות .18.00—17.00 הובלתי לאורך המסדרון,
כשסוהרים חבושי-קסדות חובטים
בי. בסוף המסדרת, כשיצאתי מטווח־הראייה
של יושבי התאים, מצאתי את עצמי
רץ בין שתי שורות של סוהרים, שחבטו
בי באלות. כך הריצו אותי עד לצינוק.״
חמש אמהות ירושלמיות, ששמעו בחרדה
גוברת !והולכת סיפורים שונים על מה
שאירע לבניהן בין כותלי הכלא, יצאו
בשבוע ׳שעבר למאבק לגילוי האמת על
המתרחש בכלא באר־שבע, ביום שישי,
ה־ 8ביולי, בעזרתם של חבר־הכנסת
צארלי ביטון ועורך־הדיז אבי ברדוגו, ש־היה
הראשון שביקר בכלא מאז המיקרה
וגבה עדויות מפורטות מפיהם של חמישה
אסירים, הופנו השבוע הזרקורים לעבר כלא
באר־שבע, תוך העלאת האשמות כבדות
נגד סוהרי הכלא ומפקדיו.
״כמו בכל יום שבת, גם בשבת האחרונה
הגעתי לבקר אצל אחי, יצחק, המרצה את
עונשו בכלא,״ סיפרה סוזן רומי, אחותו
של יצחק דיין .״הגעתי לכלא בשעה 11
בצהריים, אבל למדות שזו היתר שעת־הביקור
הרישמית, לא חירשו לי לראות
את אחי ונאלצתי להמתין בחוץ עד השעה
,2שבה התחיל סיבוב-הביקורים השני. אז
יצא ׳אלינו סמל והבי, שהציג עצמו לפנינו

אריק שרון
אמצעים צבאייו לטיפול בנפט
ף* רגע,הראשון נראתה הידיעה כקוריוז.
^ ״עוד פליטת־פה של אריק שתן״ ,היתה
תגובתם של רבים, שראו ׳את הכותרת
ביום השישי, בראש העמוד הראשון של
ידיעות אחרונות.
הידיעה ציטטה את בעלי־הט׳ור האמריקאיים
הנודעים, רונלד אוואנס ורוברט
נובאק, שטענו כי אריק ש תן מסר את
הדברים לסנאט׳ור האמריקאי־ד,יהודי יעקב
יעבץ, בעת ביקורו ׳של זה בארץ לא-
מכבר.
הפר שני ם אוו אנס ונו באק :

מנחם כנץ בטכס הצכאי כנמר־התעופה כן־גוריון
חיוכים, הלצות ורמז דק
בגין עצמו לא הסתפק בצעידה על-פני
השורה הראשונה של המיסדר ,׳כמקובל.
הוא עבר גם על פני השורד, השנייה
!והשלישית, כפי שנהג במיסדרים כאשר
היה נציב־בית״ר בפולין, וכפי שעושה כל
׳סגן־מ״ש׳נה סוב כשהוא רוצה לבדוק את
הרובים והנעליים של פקודיו.
נראה ני מפקד־היחידה לא היה מוכן
לכך. הוא נעצר במקום המקובל, בסוף
השורה הראשונה — והניח לבגין לצעוד
לבדו על-פני השורות האחרות.
אולם כל זה לא היה חשוב. בתצלומים
הונצח ראש־הממשלה כשהוא מרכין את
ראשו לדגל. התצלום שימש תיזכורות
לעולם כולו כי לישראל יש מנהיג חדש.
בארצות־הברית ירד מן המטוס ראש-
ממשלה מחייך, משוחרר, שופע הלצות,
יאך הוא דאג לכך שבעליי׳שיחו יזכרו כי
הוא מנהיגה של מדינה צבאית, שממשל תך,
מוכנה להשתמש בצבא להשגת מט רותיה.

תי סו ה ר
הסא דיז ם חוגג
האסירים מתזוננים ע?
אכזריות סדיסטית כלפיהם
פתיר הכלא — שירות בתי•
הסוחר איגו מכחיש
״הוצאתי מתאי על־ידי סמל !והבי בין

בשחצנות כסגך מפקד־הכלא, ואחרי שדאג
להסביר לי שלמפקד הכלא אין זמן לאנשים
כמוני, סיכם את הפרשה בשתי מילים:
,אין ביקורו׳ אחר־כך שמעתי מאמו של
אליהו בושירה, שיושב עם אחי, שיצחק
הוכה ועונה, וכעת הוא שוכב בצינוק כש כולו
מופה ופצוע, עם חשש רציני לשברים
בידיו וברגליו.״ עורך־׳הדין ברדוגו, שהשיג
ייפוי־כות לבקר אצל יצחק דיין, אישר
את גירסתה של סוזן ותיאר את מצבו של
יצחק כפי שראה אותו בשבוע האחרון:
האחרון :
״עין כחולה, נפוחה, סגורדדלמחצה. ה עפעף
פצוע וחבוש. יד שמאל נפוחה ב אחור
המרפק (היד נראית ׳נפוחה פי-שניים
ממידותיה הרגילות) .איזור הירכיים מכוסה
כולו סימנים ׳של שיטפי־דם פנימיים בצבע
כחול, הן ברגל ימין !והן ברגל שמאל.״
מסיפורם של ארבעת האסירים שמצבם
הגופני דומה לזה של יצחק דיין — אליהו
בושירה, יעקב דרעי, דוד אלימלך ועמום
תמם — באו דברים חמורים ביותר.
ב מו ג׳ז ק.י. אחרי הרצח •שאירע בכלא
בתחילת השבוע שעבר, הוחלט לסגור את
כל האסירים בתאיהם למשך יומיים, עד
שתסתיים החקירה. כעבור יומיים שוחררו
כולם, להוציא 30 אסירים באגף 7של
הכלא, האגף שבו בוצע כנראה מעשה ה רצח.
לאות מחאה על המשך העוצר השרי רותי
פתחו האסירים בשביתת־רעב, ש הסתיימה
עוד באותו יום אחרי ששלושה
ממנהיגיהם, יצחק דיין, ניסים זגורי ר־
(המשך בעמוד )27

״ארק שוון אמו:
נוכל לטפל
בווו צבאית
בבעיית הנפט־׳

״אמד זאת לסנטור יעבץ, והתכוון
למיתקפה צבאית ישראלית על
ארצות נמו לוב״ ,טוענים הפרשנים ;
״הבית הלבן מודאג מהדברים״

שרון אמר, לפי הידיעה, כי
״ישראל תוכ 7לטפל כבעיית הנפט
כאמצעים צבאיים.״
המשמעות של הדברים, כפי שהופיעו
בעיתונים האמריקאיים: אל לאמריקאים
לחשוש שמא תמיכתם בתוכניזותחזסיפיוח
של מפשלת בגין ׳תביא לניתוק זרם הנפט
הערבי לארצות־הברית ולאירופה. ישראל
תוכל להפעיל אמצעים צבאיים להבטחת
המשך הזרם.

כמילים אחרות: ישראל יבולה
לפכוש את בארות־הנפט.

תסריט עוני
ין ספק ׳שלפחות במיגור אחד של
\ 1דעת־הקהל העולמית נתקבלו הדברים
ברצינות גמורה: במיגזד הערבי.

כי בצמרת הפוליטית הערכית
נדונה אפשרות זו מזמן, ובפה
מלא.
לפני כמד, שבועות, בשיחה עם אישיות
ערבית באירופח, שמעתי תסריט מפורט
להתקפה ישראלית על בארות־הנפט בסעד
דיה, בחלק מקשר בינלאומי.
תסריט זה, המתהלך בקרב חוגים ערביים
בכירים, נראה כך:

• כשעת-האפס היעודה ישתלט
כוח מוטס של צדד׳ל כמכת-
פתע על כארות-הנפט של סעודיה.

נראה כי הערבים השתכנעו כי ביצוע
משימה כזאת הוא בגדר האפשרות המע-
׳שית ׳של צד,״ל. אולם אין הם מאמינים
כי צד,״ל יסז׳ל לשגר בעיקבות הפשיטה
האווירית, נוסח אנטבה, כוח ׳״בשתי, ישיו-
כל להחזיק לבדו בשדות־הנפט.

• על פי תיאום סודי מוקדם,
יכריז השאה של איראן שהוא
מקבל לידיו את התפקיד הקדוש
לגאול את כארות-הנפט הערכיות
מידי היהודי, ולשמרן למען העולם
המוסלמי. הצבא האיראני יפתח
כפלישת-בזק לחצי-האי הערכי, ויקבל
מידי צה״ל את כארות-

הנפט.
לחלק זד, של התסריט יש לערבים,
לדעתם, תימוכין רבים.
העולם ׳הערבי עוקב ׳מד, כמה שנים
,אחרי ההתעצמות הכבירה של איראן. ה-
שאה הפך את ארצו למעצמה צבאית, בלי
כל פרופורציה לצרכים הביטחוניים של
איראן. מכיוון שאין להניח כי השאה
מתכוון להכריז !מילחמה על בריודהסוע־צות
,׳משוכנעים הערבים כי העוצמה הצב־ספי׳ד
איית האיראנית נועדה * ,קמת קיסרות
אדירה, על־ידי השתלטות איראן על ד-
מיפרץ ״הפרטי״ (שהערבים ׳קוראים לו
״המיפדץ הערבי״) ועל אוצרות־הנפט ה עצומים
שעל החוף במערבי — האמירויות
המאוחדות, חצי־האי קטר, האי בחריין,
כוויית, ובעיקר סעודיה. הצבא האיראני
כבר התמקם בדרום חצי־האי, בנסיבות
עומאן, על פי הזמנת השליט המקומי,
הלוחם במורדים שמאליים.

אחת הידיעות, המצביעות על
כיוון זה: לאיראן יש עתה צי־הרחפות
הגדול כיותר כעולם.
הרחפות הן סירות קלות׳ ד,״מרחפות״
על פני המים בנסיעה מהירה. הן מתאימות
במיוחד להובלת ׳גייסות על פני מרחקים
קצרים, במיפרצים ובאגמים. קיומו של
כוח זה מצביע בולו לעבר תוכניות של
פלישה מן הגדה המיזרחית של המיפרץ
אל הגדה המערבית.
הערבים בטוחים זד, מכבר שקיים שי־תוף־פעולה
מדיני וצבאי הדוק בין איראן
וישראל ,׳והם סבורים כי כעת מהחזה איראן
איום יותר גדול על העולם הערבי המיז־רחי
מאשר ישראל. בעת הביקור של
מישלחת סוציאליסטית בנסיכויות־הגפט,
בשנה שעברה, אמרו לד, כמה שליטים
שהם מצדדים בשלום, מהיר בין ישראל
והפלסטינים, כדי שיוכלו להתפנות לקי דום
פני הסכנה האיראנית, מבלי לחשוש
מפני איום ישראלי על ה״גב״ הערבי.
התסריט של קנ׳ונייד, איראנית־ישדאלית
גזור על פי הנסיון של מיבצע־קדש, שב יסודו
היה מונח קשר ישראלי־צרפתי-
בריטי.

הפרשנים הערביים חוששים מפני

11111111

ה איווו!

לפי אותו סהיגוון, יתפוס צד,״ל בתסריט
זה את שדות־הנפט !הערביים, כדי לספק
תירוץ לצבא האיראני להשתלם עליהם
״למען האיסלאם״.
מההורה -מתוחכמת וותר !של תסריט זהמוסיפה לו נימה -נוספת :

• ארצות־הכרית תגיש אולטימטום
לישראל ולאיראן, ותתכע
את הפינוי המיידי של שדות־הנפט
הסעודיים. כדי להבטיח
זאת, יתארגן בוח-משימה אמריקאי,
אשר יקכל את הבארות.

בצורה זו תבטיח לעצמה ארצות־הב־דית
סוף־סוף את השליטה הישירה על
אוצרוודהנפט הדרושים לכלכלת ארצות־הברית,
אירופה ויפאן, ותשים קץ לתלות
המערבית בנפט הערבי, שתגיע לשיאה ב אמצע
שנות ה־/ 80

מצבורי־נשק *כבירים
* 6א חשוב ברגע באיזו מידה יש
/רקע רציני לתסריטים כאלה. חשוב
שערבים -השובים רבים, בעמדות־-מפתח,
מאמינים כי הם -מעשיים.
עצם האמונה הזאת היא עובדה פולי טית,
שיש לה תוצאות מעשיות בקותר.

1 1וו

— כדי לקדם פני סכנה איראנית, או
ישראלית, או ישראלית־איראנית. אולם
נשק הגנתי נוטה להפוך נשק התקפי.

״נשק זה כמו ביצים ופירות.
הוא מתקלקל במהירות.״ אמר או־תו
מומחה .״אחרי חמש־שש שנים,
הוא מייושן וחסר־תועלת.
לכן, מי שיש לו מצבורים עצומים
של נשק חדיש, נוטה כסופו של
דבר להשתמש בו לפני שהוא יוצא
מכלל שימוש.״
מילבד ההצטיידות בכמויות כבירות של
נישק, נוקטים הערבים אמצעי־מנע נוסף:
הם מנינים את פיצוץ בארות־הנפט ברגע
שיתחילו פעולות־איבה. הדבר יפסיק ל אלתר
את בל זרם הנפט הערבי לאירופה,
ליפאן ולאמריקה. אך נראה שאין הם
סומכים יותר מדי על אמצעי זה, מאחר
שניתן לשקם בארות־נפט הרוסות במהי רות
יחסית.
גם מבלי להזדקק לתסריטים מרחיקי-
לכת, משוכנעים כימעט כל הפרשנים הערביים
שלא ניתן עוד למנוע מילחמה.
אמונה פאטאליסטית זו מבוססת על שתי
הנחות :
• -מנחם בגין לא והיה -מוכן לשום
ויתורים משמעותיים. המכסימום ׳המוחלט
של ויתוריו האפשריים אינו מתקרב למי נימום
שהערבים יכולים להסכים לו.

אחת התוצאות היא שסעודיה
מקציבה כשנה השוטפת 10 מיליארד
דולאר לחימוש — סכום•

• שום מישטר ערבי אינו יכול
לקבל את הקו שד בגין (בייחוד

עתק, המגמד את המאמץ הביטחוני
הישראלי.

כעניין הפלסטיני והגבולות) ,ושום
מישטר ערכי לא יוכל להחזיק
מעמד לאורן־-ימים כמצב קיפאון.

השאה (עם אשתו וכנו)
צי של רחפות לחציית המיפרץ
ריקאים אלא מישענת קנה רצוץ. במוקדם
או במאוחר יצטרך סאדאת לבחור בין
נפילת מיישמת ובין חידוש המ״להטה.
הערכות אלה -רווחות מזמן, וסאדאת
עצמו רמז עליהן בשיחותיו עם ראשי־ממשלות,
שמהן ביקש עזרה להקלת השו אה
הכלכלית הפוקדת: את מצריים. אולם
בימים מאחרונים נראה כי נפילתו של
סאדאת עלולה לבוא במהרה. פעולת המח תרת
המוסלמית, וההתנפלות המילולית
הגלריה של אנשי השמאל על -סאדאת
בעת שידור יחי בטלוויזיה״ -מעידות על
התמוטטות מהירה שיל המיישטר.
השבוע נשאל מומחה ישראלי, בעל עבר
ביטחוני בכיר, מה היה עושה אילו היה
הוא הרמטנ״ל: המצרי והוטל עליו להכין
התקפה -מצרית- .מהי שעת־האפס שהיה
קובע לעצמו?

השיב האיש :״הייתי קובע
את שעת־האפס למחצית השניה
שד .1078

״הייתי זקוק לזמן עד אז כדי לרכוש
את הנשק הדרוש, ולהכין את הצבא.
״כדבר ראשון הייתי תובע מן והממשלה
לשנות את היחסים עם ברית־המועצות,
כדי לקבל ממנה את הנשק הדרוש.
״הייתי קובע -מטרת-מילחמה -מוגבלת.
הייתי מסתפק ביעד מסויים, קבוע מראש,
ועל-ידי כך להכריח את המעצמות להת ערב
-ולכפות הסדר על ישראל.״

תשובה זו דרמה כמידה מפתיעה
-להערכות ששמעתי מפי פרשנים
ערכיים.

החקבה שראויה?
* דיעיה נוספת שהתפרסמה השבוע
משליכה אוד על כיוון נוסף של המח שבה
הערביית על המילחמה הבאה.
הפרשן הצבאי האמריקאי הנודע, דרו
מידלטון, פיו־-סם הערכה אמריקאית כי
לישראל יש כעת יתרון צבאי -ברור על
העולם הערבי, וכי יתרון זה יישמר במשך
18 חודשים. אז ישתנו יחסי־הכוחות.

לדעת הערכים, המסקנה הנובעת
מכף היא שיש לישראל תמריץ
חזק מאד לפתוח עד אז כמילחמה
״מונעת.״

׳לדעת -מוסחים ערביים- ,אין סכום זה
מבטא את כל ההוצאה הצבאית הסעודית.
״סעודיה קונה מכל הבא ליד, בבל האר צות,״
אמר לי אחד המומחים, .״הם קונים
במזומנים- ,ותאמין לי — כשאתה משלם
,03511 אתה יכול לקנות את הכל- .מצרפת,
מבריטניה, אפילו מרוסיה.״
יייתכן כי מגמת הרכש הזה היא הגנתית

בייחוד עדין -מצבו של אנוואר אל-סא-
דאת. הוא הפסיק (לדבריו) את מילחמת
י׳ום־הכיפודים מפני •שהאמריקאים הבטיחו
לו את החזרת השטחים. הוא השליך את
כל יהבו על האמריקאים, וניתק את מצבא
המיצרי ממקורות-האספקה הסובייטיים.
עתה מתברר כי מבחינה מצרית אין האמ
החשש
מפניי יווזיטד. ציבאית -ישראלית
אינו רווח רק בחוגים ערביים. הוא קיים
בבירות רבות בעולם. הצהרותיו ישל שד־הביטחון
החדש, עזר וייצמן, ני לישראל
אין: שום עניין במיילחמה נוספת, לא הפ ריכו
דיעה זו. היא מסתמכת על השיקולים
הבאים :
#מול ההצטיידות הכבירה של העולם
הערבי בנשק -כדאי ימוד. לישראל לפתוה
במילחמה לפני שהצבאות הערביים יספיקו
לקלוט את החימוש החדש.

• לראשי הליכוד יהיה מניע פסיכו לוגי
רב להוכיח את יכולתם בשטח זה,
אחרי שכל המיילחימות הקודמות של יש ראל
נוהלו על־ידי ממשלות של מיפלגת־העבודה.
לדיין יש מניע נוסף: למחוק את
חרפתו מימי מילחמת יום־הכיפורים.
• אף שאין לישראל עניין לכבוש
שטחים במצריים ׳ובסוריה, יכול להוות
לה עניין לכבוש את עבר־הירדן ודרום־
לבנון — בייחוד לאור העובדה ששולטת
בה עתה מיפלגה הרואה בעבר־הירדן חלק
בלתי־נפרד מארץ־יישראל.
אגב: בעניין זה כדאי להזכיר קוריוז.
אישיות -מצרית הסבירה לי :״.אף ערבי
.אחד אינו -מאמין כי יצחק רביו סולק
ביגלל איזשהו חשבון־בנק קטן בחוץ-
לארץ. בעיניים ערביות, זה נראד. מצחיק.
לכן -מאמינים הכל ני חילופי־השילטון
פוברקו על־ידי הצמרת הישראלית, כדי
שמנחם בגין יפוצץ את -שיחותוהשלום ב-
ז׳נבה, ואז -תוכל ישראל לפתוח במילחמד.
מבלי להרגיז את דעת־הקהל העולמית.״
לדעת המומחים׳ תביא כל -מילחמה לניתוק
כ״מעט-אוטומטי -של זרם הנפט ל מערב.
לפי ידיעות. מוסמכות, נאמר הדבר
בצורר. חד־משמעית על־ידי מגפיו פאהד.
המלך הבא של -סעודיה, לנשיא ג׳ימי
קארטר. לדבריו, לא -יהיר. הדבר תלוי
בממשלות. הדינאמיקה של הדברים תביא
לכך מעצמה — אם בדרך -של לחץ עלהממשלות- ,אם בדרך של פעולה פרטיזנית.

אפשרות זו מטילה פחד-מוות
על ממשלות אירופה, יפאן ואמריקה.
לפי נירפה קיצונית ,״יכולה
כרית־המועצות לככוש את אירופה
מכלי להזיז אף חייל אחד.
הפסקת זרם הנפט יכיא לאבטלת 30 מיליון עוכרים כאירופה, ומיס־פר
דומה ביפאן. הקומוניזם ינצח
אז כאירופה.״
ביגל-ל שיקול פשוט יוד. עוקבים הכלבעניין מיוחד אחרי השמועות והדיבורים
על השתלטות ישראלית על מקורות־הנפט,
במיקרה של מילחמה. כי בכל מהשנה
על המילחמה הבאה, מוכרחה בעיית הנפט
לתפוס מקום -מרמי.

דכריו שד אריק שרון לפנאטור
יעכץ, אם נאמרו, מתקשרים על כן
עם שיקולים אקטואליים כיותר.

ייתכן שהם נוגדים את הוראותיו של
מנחם בגין- ,שפקד על שיריו לסתום את
פיותיהם בכל העניינים שאינם נוגעים ל סמכותם
— ושרות־הנפט הסעודיים ו/או
הלוביים -בוודאי אינם נוגעים לשר־החק-
לאות. אך בחוץ־לארץ יעוררו דברים של
האלוף־המילואים המפורסם בוודאי עניין
רב ביותר — גם אם לא יבוא הדבר לידי
ביטוי גילוי.

אורי אכנרי י

חוסו שך
!ימדוד
ך ן יתאדם היה הכל שחור, לא
איתי כלום. לא יכול לזכור כלום.
הרגשתי חבטה עזה, והכל התערפל.״ אלד,
היו הדברים היחידים שזכר אמנון מן ה דקות
הטראגיות שבהן מצא אביו — הפ סל
חיים דנציגר — את מותו. הדבר היחי די
שזכר מאותה שעת־צהריים בשבוע

זית, שאותם עמד לנטוע בגן במעלות דפ נה,
ליד רמות־אשכול בירושלים.
את העובדה שהאיש, שאבני־הדרך שבין
יצירותיו הפכו כבר מזמן לניכסי-צאו־בר-
זל באמנות הישראלית, שהוגדר על־ידי
אמן אחר כ״האיש האינטליגנטי ביותר
בארץ־ישראל של שנות ה־30״ ,הוא ב־

הפסל יצתק ונציגו, שנהוג בתאונה
ליד ומלה, היה סימלה של תקופה -
מהפכן אמנות׳ ,כנעני, מחוש נוד
הארץ,ארכיטקט, מחנו ואקם יביסט פוליטי

1 11 ] 11 1 1 1ן דנציגר עם מריאן, הנוצריה היפהפייה שאותה
\ 111י 1111111 הכיר באנגליה, בת לאב סקוטי ואם שמוצאה מבורמה.
אחרי רומן ממושך נישאו השניים בנישואים אזרחיים, שמהם נולד הבן ג׳רמי.

הבת נורית ( )20 והבן אמנון 19 שישב במכונית ליד אביו בעת התאורה הקטלנית.

כוכב הקולנוע

בסרט בית אבי שהופק בארץ ב־ 1946 והיה הסרט
העלילתי הראשון ביישוב, כיכב דנציגר בתפקיד הראשי
לצד איירין ברורה היפהפייה ממוצא, סמל היופי הארצישראלי של התקופה.

24 1

שעבר, בכביש רמלה—ירושלים, היתר, מש אית
כבדה שהגיחה ממול. מד, שאירע
ברגעים הבאים אולי לא ייוודע לעולם.
גם נהג-המשאית ניספה באותה תאונה
קטלנית.
היד. משהו, סימלי בעובדה שחיים דני
ציגר מצא את מותו דווקא בדרך לירו שלים,
העיר בה ביילה את ילדותו, ודוו קא
כשנסע אליה להשלים פרוייקט פרי
תיכנונו. באמתחתו היו שלושה שתילי-

בחינת אלמוני לגבי שכבות רחבות בצי בור
הישראלי, היטיב להסביר, אולי יותר
מכל אדם אחר, דנציגר עצמו :״מי שאי נו
מקים רעש בארץ, כאילו אינו קיים.
יגאל תומרקין מסתובב ברחובות עם תוף
גדול ומתופף שכולם ישמעו, אז יודעים
עליו, ובכל פינת־רחוב יש אנדרטה שלו.
אבל מדהים לראות כמה אין לעבודה שלו
הד אצל אמנים אחרים.״ צניעותו של
דנציגר, השקט שלו, אדישותו האמיתית

לגבי ׳הקשור בפירסום אישי ויחסי־ציבור,
השאירוהו, בקרב הציבור הרחב׳ בצילם
של אמנים שמבחינת השפעתם על האצן-
מנות בארץ אינם מגיעים לקרסוליו.
ההערכה אליו בקרב אמנים אחרים,
לעומת זאת, עצומה, תלמידיו ועוזריו ה קרובים
העריצו אותו וסגדו לו כלמנהיג
רוחני. מדענים, אנשי־רוח מכל התחומים,
מנהלי־מוזיאונים שפגשו בו, הוקסמו מאי שיותו
ומעוצמת רעיונותיו. הוא נעטר בכל
הפרסים האפשריים: פרם דיזנגוף ! 1945
פרס מילוא ; 1958 פרס ישראל לאמנות
! 1968 פרס סנדברג , 1970 ובנוסף זכו
עבודות רבות משלו בפרסים מקומיים
בתחרויות על הקמת פרוייקטים.
פטר השחור
ך• צחק דנציגד נולד בברלין לפני 61
שנים, למישפחה ציונית מכובדת -
ידועה. כשנולד, נקרא שמו מקם, על שם
אחיה הבכור של אמו, שנהרג במילחמת־העולם
הראשונה שהיתה אז בעיצומה. אך
איש לא קרא לו בשם זה שהזכיר את
הדוד המת ובמקומו ׳דבק בו הכינוי(״שוור־צר
פטר״ — פטר השחור (כינוי גרמני
לאדם שהגודל לא הטיב עימו) .אמו, מלי
לבית רוזנבליט, שהיא כיום בת ,88 קראה
לו תמיד בשם פטר. מלי, שהיא אחותו
של פינחס חוזן זוכרת, למרות גילה
המופלג, כל פרט מילדותו של יצחק. היא
זוכרת כיצד עלו ב־ 1923 והתיישבו בירו שלים.
האב, הד׳ץ• פליכס דנציגר, היה
רופא־כירורג, שפתח קליניקה פרטית מול
שער שכם בלב ירושלים המיזרחית. שטו
נודע לתהילה בכל האיזור כמנ׳תח מעולה,

ועם לקוחותיו נימנו נכבדים ערביים*.
כשפרצו מאורעות־הדמים של שנת 29׳
היה יצחק בן . 13 האב היה נקרא יומם
ולילה להגיש עזרה לנפגעי פעולות־האי־בה,
ונודע כמי שהציל את חייהם של
רבים מתושבי העיר.
אחרי המאורעות החליטה המישפחה
לעקור לתל־אביב ושם, בסיוע העירייה,
פתח הד״ר דנציגר את בית־התולים ד ד
ציגר ברחוב גרוזנברג (לרגלי מיגדל שלום
של היום) ,מקום שהפך מושג בחייה של
תל־אביב הקטנה.
אהבה ראשונה

ך* תל־ א כיב למד יצחק דנציגר
תחילה בגימנסיה הרצליה, וכבר אז
החל מגלה נטייה חזקה לעיסוק בחומר,
בצד אהבה גדולה להיסטוריה ולתנ״ך .״הוא
הירבה להתעסק בגושי-פליסטליינה בשעת
השעורים,״ מספרת האם, מלי ,״ואני נא לצתי
לבלות בבית־הספר יותיר מאשר ב בית,
עד שלבסוף הרחיקו אותו מהלימו דים
בגמנסיה.״ בזכות פרוטקציה אצל
הד״ר ארתור בירם הוא סיים את לימודיו
בבית־הספר הריאלי בחיפה.
באותה עת היריבה לעסוק בציור. הוא
החל עוסק בכך בסטודיו צנוע שהוקצה
לו בבניין בית־החולים של אביו.
כשסיים את בית־הספר נשלח, ב־, 1934
בעיקבות אחותו חווה (לימים, אשתו של
הפרופסור לפיסיולוגיה יונתן מגנם, דיקן
בית־הספר לרפואה בירושלים) ללונדון,
* הקליניקה שכנה בבית שהיה שייך
למישפחת נוסייבה, שאחד מבניה היה
מאוחר יותר שר־ההעה הירדני.

פסל ראשו של מייסד התנועה הרוויזיוניסטית, שנעשה ב״.1967

והוצב במצודת זאב בתל־אביב. הפסל המוגמר עשוי ברונזה.

כאן נראה תבליט־החימר הראשוני. מלבד פיסול עסק דנציגר גם בשיקום אתרי נוף.
שם למד בין השאר באקדמיד, לאמנויות
יפות (סלייד סקול) של אוניברסיטת לונ דון.
שם הכיר את מריאן, בתו של שופט
סקוטי ומי שעתידה היתה לחיות אש תו
הראשונה.
ב־ 1938 הוא שב ארצה, לבדו. רק אח רי
השתדלויות רבות הצליח להשיג עבור
מריאן סרטיפיקט (רישיון־עלייה ארצה),
והיא הצטרפה אליו.
מריאן היתד, בחורה בעלת יופי נדיר,
שמשך את תשומת-לב כל רואיה. ייתכן
שעובדה זו באה ילה בזכות העובדה שאביה
נשא לאישה צעירה בורמאית במיזרח־הרחוק
,׳והיא נולדה מנישואין אלה. אך יזפי
זר, לא שיכגע את פליכס דנציגר הזקן, ש סירב
בתוקף להכניסה לביתו, מאחר שהי חד,
נוצריה. היא הלכה לגור אצל האחות
חווה, בירושלים. יצחק הצטרף באותה
תקופה לפלוגות־הלילה של אורד וי׳נגייט.
במקביל החל, באותה תקופה, לעבוד
על שתיים מן החשובות שביצירותיו ה ראשונות,
הפסלים נמרוד ושבזייה. נמרוד
הפך במרוצת הזמן סמל ומושג באמ נות
הישראלית המתחדשת. על הגיבור
השמי, שפוסל באבן־חול נובית אדומה
שהובאה מפטרה, כתבה מבקרת־אמנות ב אותם
ימים :״נמרוד איננו רק פסל, הוא
גם, יצור׳ .הוא כל־כולו שלנו, הוא בשר־מבשרנו,
רוח־מרוחנו, הוא צי׳ון-דרך והוא
אנדרטה לנעורים שלנו. לכן יהא צעיר
לעד.״
בינתיים נתרצה דנציגר האב, שינה את
יחסו אל מריאן ואף החל מחבבה. היא
ויצחק נישאו בטקס אזרחי, והיא אף הת גיירה.
תמונתם של בני הזוג יפי־התואר
ריתקה במשך שנים עיניים מתפעלות בח־נותיר,צלמניות
׳שיליד קולנוע מוגרבי, שם
הוצגה בחלון־הראווה. מאוחר יותר נולד
בנם ג׳רמי, החי כיום באנגליה ונחשב
כגרפיקאי מעולה.

רט העלילתי הראשון בפלשתינה. הוא
התייצב לפני צוות הבוחנים יחד עם מר אן.
על אותו מעמד סיפר השבוע מאיר
לווין, מפיק הסרט :״הופיע לפני זוג
צעירים יפים. לאחר מיבחן קצר בחרנו
בבחור, יצחק דנציגר, לככב בתפקיד ה ראשי
בסרט. רצינו לקחת גם את הצעי-
(המשך בעמוד )26

שיבה
ל מולדת
1י ^ 1ך | ״1הגיבור השמי, אחד מפסליו הראשונים של דנציגר ומהזזשוביס שבהם.
11 1 /1 1הוא נעשה מייד עס שובו מלונדון בפעם הראשונה 1938 ומאז הפך
ממל לאמנות ישראלית מקורית. הפסל עשוי אבן־חול נובית מהסלע האדום בפטרה.

ך* שנותה ־ 4 0הצטרף יצחק דנציגר
^ לפלמ״ח. כל אותן שנים לימד אמנות
בבית־הספר ביאליק בתל-אביב ובסטודיו
לפיסול. באחד הימים גילה מודעה שהז מינה
צעירים ארצישראליים ׳להשתתף בס
כאחד
החדשנים שקמו לאמנות הישראלית.

מותו של וימרוד
(המשך מעמוד )25
רה, אך לבסוף !נבחרה נערת אחרת, איי-
רץ ברוזה, יפהפייה ממוצא, שהיתר, אף
היא במשך שנים סמל ליופי ולנשיות ארצ ישראליים.״
הסרט, שהוסרט ב־ , 1946 בה־פקד,
פרטית עם השתתפות של הסוכנות
היהודית והקרן־הקיינזת, צולם בנופי ארץ־
ישראל ושימש משך שנים רבות לאחר־מכן
כסרט־תעמולה ליהודי ועולה.
ב־ 1949 נסע דנציגר בפעם נוספת לאי רופה.
מדינת ישראל הצעירה עדיין לא
היתד, מסוגלת להעניק אפשרויות התפת חות
לאמן מקומי.
הוא שהד, בפאריס ועבד כאסיסטנט ב מחיצתו
של אחד הפסלים המפורסמים שם,
צדקין. כעבור שנה המשיך ללונדון, והחל
לומד תיבנון גנים ונוף. במקביל המשיך
לפסל ולהתפתח כאמן, אהב לעבוד הרבה
בידיו ולא בחל בשום מיקצוע. בין השאר
עסק בבניית מצבות שיש ואבן לבתי-
קברות, ונוסף על פך עבד כשוליה ליד
בעלי־מיקצוע קשישים שעסקו בשיפוץ
בניינים עתיקים, כמו בנין הפרלמנט האנגלי.
בלונדץ הכיר צעירה אחרת, סוניה,
שאותה נשא לאשד, ב־ 1954 אחרי שנפרד
מאשתו הראשונה.
על אותה תקופה קשה בחייו מספרת
מיניה :״הכרתי אותו במצב עלוב מאד.
הוא חי בדוחק, והתפרנס מעבודות־כפיים
שונות. כשד,שיג סוף־סוף עבודה, בעיצוב
מערה ששימשה אתר־תיירות ליד לונדון,
התמוטטה עליו יום אחד ד,תיקרה והוא
נקבר תחת שתי טונות של סלעי־גיר.
שלושה חודשים שכב בבית־חיולים, ומאז
נהג לומר שהוא חי באופן מושאל — כל
יום מחייו ניתן ילו כרווח נקי.״
בלונדון ערך את תערוכת־היחיד הרא שונה
והיחידה שלו. הוא נימנה עם קבוצת
אמנים שנחשבה המתקדמת ביותר
בלונדון של אותה תקופה.
בארץ לא היד, אז סיכוי רב לאנשים
שרצו לעבוד ולחמת מפיסול. אספנים כמ עט
שלא היו ,׳והזמנות לפסלים ממוסדות
רישמיים היו נדירות. בכל־זאת שב דנצי־גר
ארצה ב־ . 1955 געגועיו למולדת, והפ צרותיו
של הד״ר חיים גמזו שהציף אותו
במיכתבים שבהם ממש התחנן אליו ש ישוב
— עשו את שלהם. דנציגר הביא
עימו השקפה חדשה על האמנות, ועל תפקידו
של האמן בחברה ובנוף.

אותו לאמנות, עם הכשרה נכונה של בית־הספר,
יכול להיות ארכיטקט יותר מושלם
מד,אסונות שמוציא היום הטכניון,״ אמר
באחת ההזדמנויות .״תלמידי אמנות הם
פוטנציאל לא־מנוצל, הם מאגר עצום שיל
המצאות, שהשפעתו יכולה להיות מכרעת
על דיסציפלינה אחרת. אמן יכול להיות
גם אדריכל־נוף טוב יותר מהמצועצעים
שיש לנו ארץ.״ ואכן, הוא היד, מיוזמי
מתן ההכרה האקדמאית לבית־הספר לאמ נות
בצלאל.
את ההשראה לעבודותיו שאב דנציגר
מסיורים אין־סופיים ברחבי הארץ .״היה
לו חוש בלתי־רגיל לגילוי תגליות בנוף,״
מספרת רינה ולידו, מעצבת, בוגרת
בצלאל שעבדה עם דנציגר על מרבית
הפרוייקטים ישלו ב־ 12 השנים האחרונות.
׳״היינו נוסעים, כשלפתע היה סוטה לאי זה
שביל צדדי, .יש כאן משהו שסוחף
אותי,׳ היה אומר. כך הגענו לאתרים שרק
מעטים ביקרו בהם לפני־כן.״
בכל העבודות שבחן עסק ב־ 20 השנים
האחרונות בולט המומנט של שילוב הנוף
ושימיורו, ושילוב עצים טיפוסיים לארץ־
ישראל כמו זית, רימון, אלה, אלון.
התעניינותו לא הצטמצמה לתהום הצר
של אמנות הפיסול. הוא התעניין גם ב ארכיאולוגיה
ובגיאולוגיה של הארץ. ב־

שהירשה לעצמו לעשות פסל של ז׳בוט״נ־סקי
(אותו הכיר מקרוב) ,בלי כל קשר
להזדהות עם רעיונותיו. גם את העולם
ראה בעיניים של אמן, וכך גם את הפד
ליטיקה. אין אצלו קו רעיוני — יש רעיון
אינסופי של תפיסת מקום.״

רפוי הפצעים
של מחצבה
פסלים האנגליים החשובים ביו-
1 תר הם כוכבים בסלון של ליידי זיו
או אחרת, ועושים צורה ועוד צורה. פס לים
זה לא הדבר עצמו, אלא רק משהו
שצריך ליצור בשביל סנובים שרוצים לה ציב
אצלם בגן ולשלם הרבה כסף. היופי
עצמו מצוי בטבע, בנוף.״ זו היתד, הגישה
שהתפתחה והעמיקה אצל דנציגר בשנים
האחרונות .״אני דורש מהאמנות הרבה יו תר
ממה שהיא מסוגלת לתת כיום. אני
חושב שהעולם זקוק לה, שישראל זקוקה
לה מאד. אך לא במתכונתה הנוכחית. איי
אומר לאמנים: מספיק מכרתם את הרגי שויות
שלכם, מספיק התעסקתם עם עצ מכם.
הגיע הזמן להפנות את הרגישויות
למקומות הנכונים.״ כך הוא אמר, וכך אכן
עשה. הבולטות שביצירותיו, מסוף שניות

השתתף בחבר השופטים בתחרות להקמת
אנדרטה ׳לחללי סיירת־אגוז,״ נזכרת רינה
ולירו, שותפתו לעבודה .״׳הוא גרס שיש
לשניות את פולחן האנדרטות הקיים בא רץ.״
״מד,ץ ם שאני זוכר את עצמי מנסה
העם הזה להעמיד סימנים, אותיות, ציונים
לזכר בניו שנפלו בפרעות, במאורעות, ב־מילתמות.
פולחן האנדרטות פשט מזמן את
הרגל,״ טען דנציגר .״הפולחן התגלם בעי קר
בהצבת פסלים תוקפניים ומילחמתיים,
הבנויים מגרוטאות וכלי־נשק. הטכסים ה־רישמיים
המנופחים סביבם לא רק שלא
קירבו את העם אל המתים ואל הארץ שב־מילחמיד,
עליה ׳נפלו, אלא אף הקימו חיץ
גבוה ביניהם. ההורים השכולים לא מצאו
בטכסים אלה את הקשר האינטימי לבנם.״
כשישב באותו חבר־שופטים, שערך את
ישיבתו על גיבעה בגולן, שם. ניצבו כמה
עצי אלון עתיקים, צץ במוחו של דנציגר
הרעיון: מדוע לא לבחור שטח בגולן,
שהיד, שדה פעילותם של אנשי הסיירת
שישמש כרקע נופי לחווייתם ולנטוע בו,
באמצעות ההורים השכולים וחבריהם־
לנשק של הנופלים, חורשת ׳אלונים, שת שמש
מקום לעריכת פיקניקים ובילד ז
וכך אכן היה. ההורים השכולים התלהבו
מהרעיון. בט״ו־בשבט הובאו 350 שתיל-
אלון רכים, ניטעו על גיבעה חשופה לרג לי
מצודת קלעת־ינמדוד בגולן .״צריך היה
לראות באיזו חרדת-קודש פרש לו איש־איש
מבין ההורים לגומה שלו, ונטע את
האלון — בנו,״ מתארת רינה ולירה

תחת
עץ יעגן

ך* יכם את הרעיון דנציגר עצמו, ב-
(*ו אומרו :״אם הם (ההורים) ישתלו
יהד עם חבריהם וחבריו של בנם, ויעבי רו
את זה לבן או לבת כצוואה, זה והיה
המקום של המשפחה מדור לדור. בעוד
חמישים שנה העץ יהיה גדול, והכל יהיה
שיונה בסביבה. אם הורים כאלה וחבריהם,
ואנשים צעירים ואמגים יידעו שכל ענין
ההנצחה הוא הקשר לנוף, אז זה כבר לא

״היה כל־כך חשאי ומופנם, זה כבר נוגע
לאקולוגיה, לשמירת הטבע. זה׳ יכול

להיות גל גדול של עשיית דברים בצורה
נכונה. אנחנו מוכרחים לעשות דברים
נכון, מפני שיש לנו מעט מאד. הארץ
קטנה! ,וההרס עצום. אנחנו עם שהקריב הר מז
מאד כדי לשבת פה. זהו כוח שאי-
אפשר לבטל אותו. יש אנשים שממשיכים
לחשוב על זה, לחיות את זה. זה לא עניין
של איזה פקיד בהנצחת החייל. זה כוח,
־ 11(5 8השלים יצירת־מופת ׳נוספת
ואם אפשר להפוך את ההורים האלה לח —
1כבשים. מאוחר יותר הסביר, שה חיל־הים)
(מוזיאון
הכלתי־לגלית לעלייה אנדרטה

דנציגר

מהחיוב הגדול שאנחנו רוצים לבניות
רקע ליצירה היד, טמון עוד בימי ילדותו,
״הוא היה גיבור־צייד ל 3ני ה
כאן, אז איני חושב שעשינו צעד, חצי-
בעדרי הכבשים שהיו יורדים איל שער
צעד, בכיוון הנכון.״ במילים אלה התמצ תה,
אולי, כל השקפת־עולמו של דנציגר
ד,־ 60 ואילך, משתלבות בגוף, משלימות
בשנים האחרונות.
אותו זמייפות אותו. כזו היא יצירתו ב אך
את עבודת־חייו, גולת הכותרת של
פארק הירקון, העישוייה מעגלים ספירליים
כל תיכנוניו, לא הספיק להשלים. היתד, זו
מבטון לבן, שאותה דימה מאוחר יותר
תוכניית ״קריית בן־גוריון״ בירושלים, קר לקבר־שייך.
היא משתלבת להפליא בנו יית
מישרדי הממשלה יאו, כפי שהוא נהג
פו של הפארק, שאינו מופרע אלא להי־לכנותה
:״הבית הלבן שלנו״.
פך, מודגש על־ידה.
האדריכל שושני יממע״ץ הפקיד בידיו
גולת־הכותרת של עבודתו בתחום ה את
כל התיכנון החזותי של הקרייה, בי־אקולוגי
היא פרוייקט שיקום המחצבה
ניינה, כיכרותיה, צבעיה וגניה. את כל
בנשר, שעליו החל עובד ב־ , 1971 בשי תיכנון
האור ׳והצל בפרוייקט. לשם כך
תוף עם חוקר־הקרקע הד״ר יוסף מורין,
נסע דינציגיר לטהרן -שאותה ראה כעיר
והפרופסור זאב נאווה, אקולוג מהטכניון.
מקבילה לירושלים מבחינה נופית — ה הרעיון
נולד כתוצאה מן הרצון לתקן נוף
מידבר שמסביב. איש לא ״וכל להשלים
שהטכנולוגיה פצעה אותו. השיתוף בין
את רעיונותיו של דנציגר לתוכנית.
דימ״ונו של האמן לבין כישוריהם של אג־הוא
גם ריכז בארבע השנים האחרונות
שי־המדע, בסיועו הכספי של מנכ״ל מח את
מיכלול יצירתו ורעיונו, ועמד להו צבות
נשר, הולידו בתוך חודשים ספורים
ציאם בספר שעתיד היה להיקרא מקום.
תוצאות מרהיבות. המידרונות שבו ׳והורי מקס
שפס ,׳מנהל מוזיאון תל־אביב, שראה
קו׳ ודומה היה כאילו הוצבו צימחי־פלס־את
החומר ׳לספר, התרגש ואמר לדנציגר
טיק במקום. מומחים מרחבי העולם באו
כי הוא מועיד את כיל שיטחו של המו לחזות
בתוצאות הניסוי. תיעוד מפורט של
דנציגר: אנדרטה כפארק הירקץ
המיבצע, מוגי הצמחים שבו ושלבי הטיזיאון
לתערוכה מיצירותיו שתיפתח בד-
״על כל גיבעה ותחת כל עץ רענן...״
בבד עם הוצאת הספר לאור.
פול הוצגו באחרונה בתערוכת אמנים יש ראליים
במוזיאון לואיזיאנה לאמנות מו הרעיון
המרכזי שלו הקדיש את שנו־דרנית
בקופנהגן.
תיו האחרונות, היה מעין שילוב של כל
שכם. הוא הצליח ליצור אפקט שמישהו
מיסטיקה ובמקורות פולחניים. הנושא הא מגמותיו
בעבר. הוא עבד על מחקר, שבא
הטיב להגדירו כ״כבשים שנראות כנוף-
קולוגי היה חשוב לו.
למזג את הנוף הרוחני של התרבויות
הנגב -או נגב שנראה כנוף־כבשים.״
היתד, ליו גם מעורבות חזקה בנושאים
השמיות העתיקות עם הנוף הגשמי של
באותה תקופה השלים גם את האנדרטה
פוליטיים. כך, למשל, השתתף באזכרות
הארץ, בצורה מודרנית ביותר. הוא הת לשלמה
בן־יוסף, ליד ראש־פינה, ואת ק־ר
לקרבנות טבח כפד-קאסם, חתם על עצוכוון
להוכיח כי דרכי-הפולחן של הדתות
האבן באוניברסיטה העיברית בירושלים. הב לקראת
השלום. בנושא בעיקר
מות׳

ינתיים הוסיף לתכנן גנים, כשה השמיות
העתיקות, כגון פולחן העצים
נושאי רישומיו זעבודות־ד-פים ול שלו הוש חירות
האחרונות היה מהבולטים באישים
בולט שבהם היה במלון הילטון בטהרן
הקדושים, נועדו לשמר את הנוף, את
פעו כולם מהנוף הארצישראלי — הכיב־שחתמו
על רשימת המומחים של תנועת
ולפסל, כשהבולטות ביצירותיו בתקופה זו
סביבת האדם ,׳והיו מעין אקולוגיה עתיקה.
שה, התן, הנחש, אקוואדוקטים.
העולם הזה (לפגי הקמת מחנה שלי).
היו: מונומנט לזכר העלייה הנלתי־לגלית
״׳ויבנו גם המה להם במות ומצבות ואש־אך
זה לא הפריע לו לעשות פסל של
תלת־ממדי
במקביל התחיל מלמד עיצוב
חיל-
פסל

1969
( בחיפה הימי במוזיאון דים, על כל גיבעד, גבוהה ותחת כל עץ
ז׳בוטינסקי.
בפקולטה לארכיטקטורה שבטכניון בחיפה.
השיריון במוזיאון ישראל 1970 פסל ל-

הוא ראה בחינוך חלק מייעודו כאמן. חשוב
״אין כל סתירה בעובדות אלה,״ מסביר
לאולימפיאדת מכסיקו בדרך לכפר האולימ הוא
לא הספיק להשלים מחקר זה. בנוף
היה לו לתרום את חלקו ביצירת דור
ידידו, הפרופסור לגיאולוגיה יהושע יצחקי,
פי שם 1968׳ולעצב כניסות וקירות לבג-
המדינה, על כביש של אספלט, לייד הא מתכננים
ומעצבים שהשפעתם על הסבי מאוניברסיטת
תל־אביב .״היתד, לו גישה
ייני־ציבור, ברחוב לינקולו יבת׳זא.) 1976( ,
רובות העשנות של מיפעל המלט של רמ בה,
על תיכניון הערים, הבניינים, הנופים
מאד מוגדרת לעניו השלום. השלום היד,
בשלוש השנים האחרונות ׳תפס רעיון
לה׳ נרצח על-ידי התחבורה המוטורית
— תהיה זהה לשלו .״תלמיד שנה ב׳ ב עבו
ת חלק מהמערכת. בתפיסת־עולמו ה הנצחת חללי מילחמת יום־הכיפורים מקום
המודרנית.
בצלאל, איש שנטיותיו הטיבעיות כיוונו
פוליטית היה כל־כך שלם ובלתי־משוחד,
חשוב בחייו .״כל העניין החל כאשר הוא
עופי קיד !

ז׳בו טינ סקי
ו״העולם הזה״

חיילי ם
בצורת עצים

במדינה

(המשך מעמוד )22
מועלם בהו, נפגשו עם מפקד!הכלא!והוחלט
להחזיר את החיים ׳בכלא למסלולם הקודם.
שעות אחדות אחרי הפגישה, לאחר שסמל
בשם דבש התלונן שהוכה בראשו בבקבוק
על־ידי אסיר בשם חיים מחילוף החל מסע-
העינויים האכזרי, שכילל בסיבוב הראשון
13 אסירים ״נבחרים״ ,שהוצאו על־פי רשי מה
׳שהוכנה מראש, וכללו את האסירים
הבעייתיים באגף והורצו !תחת מהלומות
אלות ובעיטות לתוך הצינוק. מיספר שעות
לאחר־מכן החל מסע ׳ההכאות השני, ישבו
הוצאו בל שאר האסירים מהתאים, ובאמ תלה
ישל מיסדר־חיסוש הוכו גם הם באכ זריות
על־ידי סוהרים שלפי העדויות היו
מרביתם שיכורים בעת המעשה.
מעדויותיהם של האסירים מצטיירת התמונה
שהאחראים העיקרים לעינויים היו
הסוהרים דבש, קלקיליאן, דנדיינקו וארי־אלי.
האסיר אליהו בושירה מספר, שבמשך
כל עת העינויים נכח במקום סגן־מפקד
הכלא, ששמו לבל :״הסגן לבל הסתכל
כיל הזמן, ולפעמים חייך, אבל אף פעם לא
התערב. הוא לא התערב גם כשתלו אותי
מהרגליים. כשהייתי תלוי מהרגליים, סוהר
אחד, שאני לא יודע את שמו, נגח לי
בראש עד ׳שאיבדתי את ההכרה.״
״הורגים אותנו!׳׳ כשהגיעה אמו ׳שיל
אלוהו, אביבה בושירה, לבקר אצל בנה,
הזדעזעה מסימני החבלות שעל פניו וגופו.
״הוא ניסה להתקרב אלי,״ סיפרה ,״אבל
הסוהרים התחילו פיתאום להכות אותו
ולדחוף אותו חזרה לכיוון הכניסה, ואז
הוא צעק אלי , :אמא, הורגים. אותנו כאן !
תלכו ותקראו לעיתונאים ולטלוויזיה, אח רת
לא נצא מכאן חיים!״,
גונדר דויד לוי, נציב שירות בתי־הסוהר,
הודה בי אכן היו מיקרים שבהם הופעל
כוח נגד אסירים בצורה ״לא־סבירה,״ אך
טען שהדבר נעשה עקב התנהגות האסירים
עצמם, שניסו לחפות על מעשה־הרצח ועל
הרוצה. ובכלל המפות לא הצדיקו טיפול
רפואי, והקמת רעש ציבורי שכזה.
סוזאן רומי, המשמשת כדוברת קרובי
האסירים, תובעת הקמת ועדת־חקירה ש־
!תבדוק מייד כל מה שקרה בכלא ,־ולאחר
שתסיים יאת תפקידה זה לא תתפזר, אלא
תוסיף לפעול כוועדה קבועה שתבדוק את
הנעשה בבתי־הסוהר בארץ בכל ימות ה ישנה
— ולא רק באותם מיקרים המגיעים
אל פותרות העיתונים.
לקחת חוק בידיים. עורך־הדין בר־דוגו
מציין, כי למרות שביקש להיפגש
עם שישה אסירים ׳נוספים, שלפי העדויות
שברשותו מצבם חמוד בהרבה מזה של
החמישה שעימם כבר נפגש, סירבו שיל־טונות
הכלא להתיר את הביקור, בטענה
שאין בידו ייפוי־כוח מטעם אותם אסירים,
למרות העובדה שהם עצמם ביקשו להיפגש
עיסו .״זוהי פגיעה בזכויותיו של האסיר,״
הוא טוען .״איך יכולתי להביא ייפוי-פוח
מאותם אסירים, אם הם יושבים בכלא,
בצינוק או בבית־החולים ואין לי כל אפ שרות
להיפגש איתם?״
לטענתו, ניסו שילטוגות הכלא להסתיר
מעיני הציבור וממישפחות האסירים מה
שאירע ביום השישי, ורק פעולה נמרצת
וחקירה יסודית תאפשרנה הבאת האשמים
לדין ומניעת מיקרים דומים של ענישה
קבוצתית .״אפילו אם נכון שפגעו באחד
הסוהרים, דביר שאני מפקפק מאד בנכו נותו,
מדוע צריכים יצחק דיין או עמוס
תמם, להיענש על מעשה שעשו אחרים?״
נוסף על אשמת המכות ׳והעינויים, עברו
הסוהרים עבירה נוספת בכך ששללו מ יצחק
דיין את הביקור המגיע לו .׳לדיברי
דוד זילברמן, דובר רשות בתי-הסוהר, ניתן
לשלול ביקוד מאסיר דק אחרי שנשפט
בפלא על עבירת-׳מיש׳מעת. כל עוד לא
נשפט, אין כל אפשרות לשלול ממנו את
ביקורי קרובי-המישפחה. לפחות במיקרהו
של יצחק דיין, ידוע ׳שלא הועמד לפגי
בית־דין מישמעתי כזה• במיקוד. עברו האחראים
על החוק, ובמידה שאכן תוקם
יועדה בודקת, כפי שתבע ברדוגו במיכתביו
לשר־הפנים, היא תהיה חייבת לתת את
דעתה גם על נקודה זיו.
חמש מישפחות ירושלמיות שובתות
זה שלושה ימים מול נציבות שירחת ביתי־הסוהר,
כדי להוכיח שאם החברה דנה
את יקיריהן למאסר, אין פירושו של דבר
שהם ׳נודו סופית ואין פרושו שגופם ודמם
הפקר. חומרתו של המעשה, כפי שהוא
.בא לידי ביטוי בסיפורם של האסירים —
עד כה לא הוכחש על־ידי יכל נציג רישמי
שירות בתי-הסוהר — מחייבת לבדוק
־־־*ת את הסדרים הלקויים

צוחק הצוחק אחרון: ירוחם משל עם מנחם בגין
^ ילד נגז רו הגזירות הכלכליות, של
\ 1׳ביטול הסובסידיות והעלאת מחירי המזון,
המים, החשמל והדלק — שנגזרו
השבוע על ידי הממשלה — בידי הממשלה
הקודמת, זו שבראשותה ניצב המערך, הי תר,
המדינה עולה השבוע בלהבות של זעם,
מחאה וקיטרוג.
אנשי שכבות המצוקה בעיירו׳ת-הפיתיוח
ובשכונותיהעוני היו יוצאים להפגנות, כשם
שעשו בעבר במקרים דומים. ועדי־העוב־דים
היו שובתים שביתות־מחאה ספיונטא-

שר־האוצר הקודם, יהושע רביניוביץ /ש היה
נאלץ לדחות את ביצועם בגלל ה בחירות.
אותה מחשבה כלכליית, אותם
מומחים ׳ואותם פקידי ביצוע של מישרד־האוצר,
שהינחו את רבינוביץ, הם שעמדו
גם מאחרי הגזירות של ארליך.
השיטה והתוצאות של הגזירות היו דו־ימים.
רק האיש שביצע אותם היה יאחר.
ישוב הסתבר כי הדרך הקלה ביותר עבור
השילטון — הן של המערך והן של ה ליכוד
— היא לדפוק את הדפוקים: לנסות

7111111

ניות. עובדירהמדינה היו מעלים שורה של
תיביעות־שכר חדשות.
אבל ביוון שהגזירות נגזרו מידי ממשלת־הליכוד
הם התקבלו על ידי רוב הציבור
בהסכמה״ כצרה שאין מנוס ממנה. אל
ההסכמה התלוותה גם שתיקה. קול ענות
החלושה שהשמיעה מיפלגת האופוזיציה
המרכזית, המערך, והמחאה המטוייגת ש עלתה
מבניין הוועד־הפועל של ההסתדרות,
נבעו בעיקרם מתחושת העלבון על ששר־האוצר
שמחה ארליך לא שיתף את ההס תדרות
בקבלת ההחלטות על הצעדים הכלכליים
שנקט בהם.
גם אלה שלא הסכימו כל כך לתוכנם
ולמישקלם של הצעדים הכלכליים החד שים,
שיבחו לפחות את הצדדים הטכניים
— השמירה על הסודיות עד לרגע האחתן,
כושר ההחלטה ודרך הביצוע של צעדים
אלה.
מזכיר ההסתדרות ירוחם משל ניסה ל העמיד
פני מורד נזעם. אך יומרה זו התנדפה
כעשן של סיגריה. הכל זכרו את תמו־נות״ו
של ירוחם משל בחברת שמחה
ארליך ומנחם בגין, כשהוא משיק עמם
כוסיות לחיים ומתמוגג מרוב נחת על
שלפחות הוא נשאר בשילטון. אחרי ה אידיליה
שהופגנה ביחסים האישיים בין
ארליך למשל, כשהראשון נוקט בטכסיסי
ריכוך ׳והטעייה, קשה היה למשל ליצור
לעצמו תדמית של מנהיג פועלים המגן
על האינטרסים של העובדים והשכירים.
ראשי המערך גינו את התוכנית בחצי-
פה, נאלצו בעל כורחם להודות שארליך
מבצע למעשה את המגמות של ממשלת־המערך
הקודמת, אם כי בצורה החלטית,
תקיפה ומוכשרת יוותר.
למעשה לא הספיק ארליך לתכנן מדי-
ני׳ות-כלכלית־חדשה ולהכין תוכנית יסודית
של הבראת המשק. כימעט כל הצעדים
עליהם החליט השבוע נכללו בתוכניתו של

לעצור את האינפלציה הדוהרת ׳ולאזן את
הגרעון בתקציב המדינה בעיקר על גבו
של ציבור השכירים.

קיצוצים
לת שלום א תנן
מוכים האמיתיים היו אותם המוני
י 1אזרחים שהצביעו בבחירות האחרונות
׳בעד מנחם בגין, בין השאר מפני שנפגעו
יותר מכל שסבה אחרת מהמדיניות הכל כלית
של המערך: תושבי שבונות־העוני,
בני ״ישראל השניה״ ,המשפחות ברוכות
הילדים ׳והשכירים הנאלצים להסתפק במשכורת
אחת ׳בלבד לשם קיום משפ חותיהם.
בפעם
הראשונה מאז עליית הממשלה
החדשה לשילטון נתגלתה הסתירה הפני מית
המהותית שבה: הניגוד בין האינט רסים
של שיפבות-העילית, המיוצגים על
ידי ראשי המיפלגה הליברלית וחטיבת לעם
בלימוד, ובין המוני התת-פדולטריון ה ת אים
בתנועת־החרות את נציגתם
ניגוד זה השתקף היטב במישאלים ש ערפו
אמצעי-התיקשורת בין ציבור הבוח רים
הפוטנציאלי של הליכוד .״בשביל זה
בחרנו את בגין?!״ זעקה אשה משכונת
סלטה שרואיינה בשידורי־ישואל ,״בשביל
שהוא יסע לטייל בחוץ־לארץ ולנו יעלו
את המחירים?״ ״אי-אפשר שתו־,״ הגיבו

אחרים שרואיינו באותן שפונות ,״הממשלה
רוצה להכריח אותנו לרדת לחוץ־לארץ!״
עבורם אין הבדל בין הממשלה הקודמת
והחדשה.
אולם ההתמרמרות של שכבות המצוקה,
שהתרחבו ונגסו גם בחלק מהמעמד ה־
׳בינוני, לא יכלה לבוא השבוע לידי ביטוי
ממשי .׳הממשלה החדשה עדיין נמצאת בתקופת
ירח-הדבש שלה. עיתוי גזירת הגזירות
הכלכליות נבחר בקפדנות ובער מומיות:
בעת שמנחם בגין נמצא בשליחות
גורלית ומביא את דבר הגאולה לג׳ימי
קארטר, בוודאי לא היה איש בקרב הקו אליציה
והאופיתיציה המימסדית שיהיה מוכן
לחבל בשליחותו על ידי יצירת סערה ב ישראל.

שחיפש תירוץ — אז סיבה לגיטימית
— להשלמה עם הקיצוץ הדרסטי בסוב-
מידיות ועליית הוצאוודהמיחייה, יכול היה
למצוא אותה בקיצוץ תקציב־הביטחון —

קיצוץ ששום ממשלה של המערך לא היתד,
מעזה לבצע אותו, אף כי הכל ידעו כי
הוא אפשרי ׳ודרוש.
דווקא הליכוד, שבעבר התנגד לכל קי צוץ
בתקציב־הביטחון ואף תבע להוסיף
בצורה סמלית ׳והפגנתית סכומים נוספים
לתקציב זה, יכול היה לשחוט את הפרה
הקדושה של תקציב־הביטחון. כי ממשלה
העורכת טכס־ראווה צבאי מלא בנמל-
התעופה, כדי להיפרד מראשה, יכולה ל הרשות
לעצמה לקצץ את התקציב הצבאי.
המחווה הדרמאטי נחרט בזיכרון ומקהה
את העוקץ של הקיצוץ בתקציב. כי מי
יעז לטעון נגד עזר וייצמן ואריק ש מן
כי אינם יודעים מה טוב לביטחון המדינה ו
אלא שתוך כדי הקיצוץ בתקציב־הביטחון
ותקציב משרד־הבינוי, הופרכה אגדה אח רת
שהליכוד ניסה למכרה לציבור. הסתבר
כי הקיצוץ במיספר !משרת הממשלה, אי חודם
וצימצומם, שאמור היה להיות אחד
ההישגים הבולטים ביותר של הממשלה החדשה,
לא גרם לשום קיצוצים או חיסכון
בתקציב. את הקיצוצים המשמעותיים היה
צורך לעשות בתקציבי הפיתוח ׳והביטחון.
לא היה זה מפני שביטול משרדים אינו
גורם לחיסכון, אלא מפני שביטול המש רדים
ע״י הממשלה החדשה לא היה אלא
פיקציה: שום דבר לא בוטל, שום מנגנון
לא צומצם, שום חיסכון לא בוצע. הסתבר
כי אין גם שום כוונה כזאת. להיפך, אם
(המשך בעמוד )34

שמפניה לאווחת־ ס סו:

במסיבת יו ם־ההולווו
של הדיפלומטית הצעירה
היה ידוע לרבים מהם, ואת כניסתה לדירה
החדשה, שאליה עברה רק באחרונה.
כמו בכל דבר שבו היא עוסקת, גם
במסיבת יום־הולדתה שלה הצליחה ברברה
להכניס חידוש מהפכני. המסיבה התקיימה
בשעה 11 בבוקר, שעה מוקדמת לכל
הדיעות לגבי הישראלים, הנוהגים לבלות
את השבת בקריאה, במנוחה ובשינה. ה אורחים
הוזמנו לארוחת־בוקר, אולם גם כאן
נכונה להם הפתעה שכן לא אשה כברברה
טאופר תשעמם את אורחיה בארוחת־בוקר
שיגרתית של מיץ־תפוזים, ביצים וגבינות.
(המשך בעמוד )30

איש־השויוים

מר־עולס ארנולד׳ שוורצנאגר
מלמד את ראש־עיריית תל־אביב,
שלמה (״צ׳יצ להט פרק בהילכות הגנה עצמית. צ׳י צ/
^ יש לא היה מצליח להבריח מתוך
\ * בתיהם ממוזגי־האוויר את מאות ׳ה אורחים
שנדחקו בדירה בת ארבעת ה חדרים
ברחוב דובנוב בתל-אביב, ביום
השבת האחרון• ,שבו חגג החמסין את נצחונו
המוחלט על בני־האדם שהתעלפו ב שרב
הנורא. איש — מלבד נספחת־העיתו־נות
היפהפייה של שגרירות אוסטריה ב ישראל,
ברברה טאופר.
מאז החלה לשרת את מדינתה בישראל
לפני כשנתיים הפכה ברברה חלק בלתי-
נפרד מחיי-דחברה התל־אביביים, וביתה
מוקד עלייה־לרגל לסופרים, אמנים, דיפ לומטים,
עיתונאים, בעלי־חברות, מו״לים,
שחקנים, אנשי טלוויזיה תיאטרון וסרטים,
אנשי צבא ואנשי או״ם. אלה, ורבים אח רים,
מילאו בבוקר השבת האחרונה את
ארבעה חדרי דירתה של ברברה, בבואם
לחוג איתה את יום־הולדתה — שמניינו לא

ככל הגברים במסיבה, התלהב מאד משריריו המפותחים של
שוורצנאגר, שבזכותם זכה להצלחה בינלאומית והפך כוכב
קולנוע. הנשים, לעומת זאת, התלהבו מן הגברתן קצת פחות.

נשות וינה

העליזות הן היידי ידין (באמצע) ,רעייתו האוסטרית של השחקן
יוסי ידין, ואחותה שבאה לביקור בארץ. הן שהעניקו למסיבה
את השיק. השתיים שוחחו עס נעמי, רעייתו התימניה של הצייר האוסטרי אריך בראואר.

*1 1 1 1דיה דן בן־אמוץ בא למסי־1
11 בה של ברברה יחף,
לבוש בגאלביה לבנה ועס חברתו ליזה.

המבין יבין

שחיים יבין ייצג את הטלוויזיה הישראלית
במסיבת יוס־ההולדת והציג
לפני כל הנוכחים את אשתו, האנונימית עד כה, יוספה.

המנצחים

היונים אוסטו״ם

ברברה טא
וחי מזה ש
זה במסיבה. ברברה סיפרה לארנולד כי הרבתה ל

זובין מהטה וארנולד שוורצנאגר
ניסה לעשות שרירים
עולם לחזות באופרה פידליו בקיסריה, אולם איש

נה מלאכותית

מזין צ׳יצ׳ את העיתונאית מיררו אברך, כשעוזר לידס השחקן
אשר צרפתי (משמאל) .האורחים התכבדו בקאוויאר ושמפאניה
חת־הבוקר. הישראלים שבחבורה נהנו מן החידוש המפתיע שהכניסה טאופר לסיגנון המסיבות.

נספח מספחת

הוא קונפוציום, חתולה (המכונה בחיבה ״פוצי״)
של נספחת־העיתונות היפה של שגרירות אוסטריה
בישראל ברברוז טאופר. ברברה חגגה את יום־הולדתה ואת כניסתה לדירה החדשה.

!ר וארנולד שוורצנאגר, שהוא אוסטרי במוצאו
ונה שנים בארצות־הברית, שמחו לפגוש זה את
,תא עליו, וכי היא שמחה להצלחתו הבינלאומית.

מעריץ את שוורצנאגר,
זובין הזמין את מר ש
המוסיקה.

עם מ אווי או

אוסטוותימניס

הצייר האוסטרי הנודע אריך
בראואר, ואשתו הישראלית
ממוצא תימני נעמי, שהיתה לבושה בגאלבייה של סבה.

מפקד כוחות האו״ם בגולן, גנרל האנס פיליפ האוסטרי, ואלוף
1ן ך 1ךךיך1
(מיל ).צ׳י צ; ראש־עיריית תל־אביב, התוודעו זה לזה באמצעות
11 # 1 1 1 * 11
ברברה ומנהל מחלקת־המינהלה בשגרירות אוסטרית, לידה. הגנרל הגיע למסיבה מדמשק.

קאוניאר
(המשך מעמוד )29
אצל ברברה קיפלו חאורזזים לארוחת־הבוקר
שמפאניד. וקאוויאר א־לד הארולד
דובינס.
השאמפניה אכן זרמי. במים, והקאוויאר
השחור זכה בפופולריות עצומה בקרב ד*
ישראלים שבחבורה. מיץ־התפוזים אומנם
הוגש, אך ׳בדברה הורתה למהול אותו באלכוהול,
כדי שאורחיה יתעלזו על הבוקר.
!ואכן,
המטרה הושגה במלואה. ברברה,
בשימלה אופנתית כשצעיף כרוך לצווארה
ושערה אסוף, קיבלה את פני אורחיה ה נכבדים
כשהיא ניצבת בפתח דירתה בלבביות
האופיינית לה ,׳והקרואים התייצבו
בהרכב מלא, נושאים זרי־פרחים ומתנות.
היה שם הגנרל האוסטרי האנס פילים,
מפקד כוחות האו״ם בגולן, שיצא באותו
בוקר בשעה 9.00 מדמשק והגיע כעבור
שלוש וחצי שעות ליתל-אביב. אולם בגלל
הבדלי השעות הצליח לדייק ׳ולהיות ב־מסיבתה
של ברברה בשעה 11.00 בדיוק.
הוא שוחח בעניין רב עם עמוס אילון,
הביוגרף של חוזה המדינה, בנימיו זאב
הרצל.
את הרצל הזכירה גם נעמי בראואר, אש תו
הישראלית של הצייר האוסטרי הנודע
אריך בראואר, שלבשה גאלבייה אותה יר שה
מסבה התימני שהיה עגלונו של הרצל.
נעמי סיפרה כי היא, בעליה ושלוש בנותיהם
נמצאים בחודשי הקייץ בביתם שבעין־הוד
בעוד שאת יתר חודשי השנה הם מבלים
׳בביתם שליד וינה.
ליד הגנרל האוסטרי נראה גנרל אחר,
אלוף (מיל ).מוטי הוד ששוחח עם גנרל
נוסף בדימוס, ראש עיריית תל-אביב של מה
(״צ׳יצ״׳) להט, שבא עם רעייתו זיווה.
על המרפסת, דחוק בין הסועדים, נראה
המנצח זובין מהטה עושה שריר לאיש־השרירים
ארניולד שוורצנאגר, שגנב את
ההצגה מכיל הגברים: במקום. שוורצנאגר
סיפר למהטה כי למעשה הוא אוסטרי
במוצאו ומתגורר בארצותשזברית.

נהדרת
י £יד שוורצנאגר ומהטה נראו נצי ׳
/גים בולטים של הבוהמה כמו הבמאי
וראש החוג־לתיאטרון באוניברסיטה העב רית,
הפרופסור אריה זקס שבא בחברת
אשתו הימי. השחקנית גבי אלדור, שהיתר.
לבושה בשמלת פלו־פלו שקופה !ואוורירית
׳וזכתה לחיזורים נמרצים מצידיו של שוורצ־נאגר
השרירי. לידם נראה השחקן אשר
צרפתי במכנסי ג׳ינס ובחולצת טי. הוא בא
ביחד עם אשתו השחקנית מלי גיולד שהיא
בהריון מתקדם. אשר הפך ידיד השגרירות
האוסטרית מאז גילם את דמותו של קספר
׳במחזהו ישל האוסטרי פטר חאנדקה.
גם השחקן יוסי ידיו היה שם עם אשתו
האוסטרית היידי, אותה הכיר בעת שגילם
את דמותו של טוביה במחזמר כנר על הגג
בווינה. אל משפחת ידין הצטרפה אחותה
הצעירה של היידי, שבאה לבילוי חופשה
בארץ. השתיים בכובעיהן רחבי התותרת
העניקו למסיבה מעיין אלגנטיות וינאית.
בדרכיו בלט גם כאן דן בן אמוץ שהגיע
למסיבה לבוש בגלאבייה לבנה וללא נע ליים
לרגליו. חברתו ליזה היתה לבושה
כמו ילדה־טובה־ידושליס.
ברברה שהיתר. במצב רוח מעולה שפכה
לתוך הגלאבייה של דן שמפנייה. הוא ניסה
לשפוך שמפנייה לתוך החולצה שלה אך
היא חולצה מידיו במהירות על ידי ה במאי
דוד לוין, שחש לעזרתה.
צוות השגרירות האוסטרית הופיע ב הרכב
מלא, להוציא את השגריר, השוהה
עתה עם בני־מישפחתו בחופשה באוס טריה.
בלטה ביופייה מזכירתו של השג ריר׳
בריגיטה, הנשואה לבעל מוסך ישר אלי
בשם ניסים הררי שהוא תימני במו צאו•
את הטלוויזיה האוסטרית ייצגו ה במאי
וולפגאנג לזובסקי ומנהל מחלקת
התרבות של הטלוויזיה, טוני מאייר. גם
הבמאי האוסטרי יוזף צטר גרובר התפנה
מן החזרות על האופרה פידליו, וקפץ לברך
את ברברה ליום־יהולדתה. קצרה היריעה
מלמנות את כל מברכיה של הדיפלומטית
העליזה, שכולם כאחד חתמו, עם צאתם,
בספו״האוירחים שלה, הניצב דרך־קבע ב כניסה
לביתה, ואשר ביו מצויים שמותיהם
של כל מי שהוא מישהו בחברה הישראלית
או שביקרו אי־פעם בישראל.
׳בצד כל המחמאות בספר נמצאה אחת
יוצאת־דופן ומחמיאה במייוחד, של אשתו
הספרדייה של העיתונאי גדעון בדלי, ש־הוא
ממוצא גרמני, שכתבה :״ברברה אהו בת
בעלי, הוא צודק! את נהדרת!״

השיאים נשבוו, היפהפיות צהלו והקהל נשאו בבית

נמה הס 1)1בווו
1111)11

)•ותן
נחנו ל א נוסעים לתחרות אם
י לא נאכל ארוחת־בוקר ! אנחנו לא
׳מתכוננים להתפשר!״ המאיימים היו שח קני
טנים־השולחן של המישלחית ההולנ דית
למשחקי המכביד. העשירית. הם אמרו
זאת ביום השני האחרון, כאשר שלח
׳אגף הרכב ׳שיל המכביד. שני כלי־רכב,
כדי לקחתם לתחרות טניסחהשולחן שעמדה
להתקיים !באותו בוקר.
יעקב (״ינקול״) כהן, אחד האחראים
הראשיים לתיפעול׳ו של אגף הרכב, לא
נכנע לדרישתם של ההולנדים, ופקד על
ניהגיו שלא להמתין עד שההולנדים יסיימו
את ארוחת־הבוקר שלהם. אלה גתקעו במ־לוינם,
ומאוחר יותר הזמינו שיתי !מוניות
כדי להגיע לתחרויות.
ההולנדים אינם היחידים המתייחסים ל תחרויות
כאילו היו בלתי־מחייבות, סי
שביקר באחד־עשר !מוקדי האיכסון של
2800 הספורטאים הנוטלים סלק במישחקי
המכביד. העשירית יודע עד כמה אין מר בית
המישלחות מתייחסות ברצינות לתח רויות.
התנהגותם
של הספורטאים ויחסם המזל זל מסביר יותר מכל דבר אחר גם את
התייחסותו של הקהל הישראלי אל, מיש־חקי
המכבייה. דומה שהמישחיקים, לגבי
עבור חלק ביליתי־מבוטל מן הספורטאים,
מהווים שמונה יימי-בילוי: בישראל ותו־

ענף־הספורט היחידי שלא איכזב היה, והאמת השחייה. ענף ספק, ללא היא ׳ששם, אכן, היה מה לדאות. מלבד
צבירת המדליות הסיטונית של שחייני
ארציוח־הברית! ,שהיתר, צפויה, הפתיעו

המכסיקאית

לה מדליית זהב בנוישחה ל־ 100׳מטרים, ב־הקדימה
את האמריקאית וונדי ויינברג.

1ן ( 1 1 1־ י היפהפייה אניטה מארטוש, נראית כאן אחרי שסיימה את המישחה
11 1 1 1 1שבו לא נטלה אף אחד משלושה המקומות הראשונים. פניה מעידים
על מצב־רוחה. אניטה היא שחומת־עור, והפכה אחת השחייניות המרתקות במי הבריכה.
השחיינים הישראלים,
הוו עמיר גניאל בן
שימיר בן 17 מגיבעוד
בת ה־ 14 ורון קידמן

יותר ׳מכיל דווקא
׳שהבולטים ביניהם
ה־ 14 מרחובות• ,ניד
חיים, ענת פרקש
בן ר,־. 18
גניאל, העומד לצאת בעוד זימן קצר
לשנת שבתון בארצות־הברית, ניחשב בג־דויל
י הכ״שירוינות שצמחו לישראל בבריכת
השחייה. שיאו ב־! 1500 מטרים העומד על
17:00.61 דקות! ,והוא נחשב בין עשרה
השיאים הטובים בעולם בין בני־גילו.
הנער הצנום גחישב גם כתיקווה הגדולה
של ישראל למישחקי מוסקבה .1980 מאמנו,
יוסף טלקי אומר בביטחה, כי במיש־חקי
מוסקבה הוא ישתבץ בגמר.
ענת פרקש, לעומתו, אומנם זיכתה את
׳ישראל בשתי מדליות זהב ושיפרה שיאיה,
׳אולם מי שמשווה ׳שיאים אלה לאלה שנק בעו
במישחי חצי־הגמר ב־ 100 מטרים ו!ב־
200 חזה באולימפיאדת !מונטריאול, רואה
מייד שענית בלל לא הייתה מסוגלת להיכנס
למישחה חצי-הגימד.
מאידך, יש ׳להתחשב בגילה הצעיד של
ענף פרקש 14 ואין זר, מן הנמנע שהיא
!תשפר את שיאיה בעתיד. שחיין ׳מחונן
נוסף הוא ניר שמיר, שזמנו הטוב ביותר
ב־ 200 מטרים עומד על 1:57.71 דקה.
מלכת-הספיודט׳ האתלטיקה, איכזבה יותר
מכיל הענפים האחרים. רבים ׳מסוללת האת לטים
׳מארציוודהבירית איכזבו ממש לאורך
כל הדרך. כך, למשל, קפץ ג׳יימון מייזלר,
הקופץ האמריקני בקפיצה לגובה, רק 2.00
מטריים, בעוד שיאיו האישי עומד על 2.19
מטרים.

מייקיל סייץ, הרץ לימרחקים קצרים, ש כולם
קיוו ׳לתוצאה. טובה שלו, איכזב אף
הוא• .זמניו הטוב ביותר ביארצוית-הברית,
לדבריו, עומד על 10.3שניות. בריצת-
הגמר במכבייה הוא הגיע במקום השלישי,
עם תוצאה של 10.8שניות.

ה טני ס אי
היה מיקצוען
^ בל לא רק סייץ ומייזלר איכזבו.
\ £ג ם השחיין האמריקני מייקל ספיר,
שהוגדר כיורשו של מארק ספיץ, לא אימת
את התיקוות שתלו, בו. כאן יש לציין,
יכי יחליק יסד,הכרזות היה פשוט תוצאה של
עבודה עיתונאית רשלנית. כאשר מיש-
לחת ׳מסויימת מגיעה לישראל, ווראש דד
מישלחת ״׳מאכיל״ לתיאבון את הכתיבים
בכל מיני ״שיאים״ של ספורטיו, וזה בדיוק
מה שקירה.
יואילו בשלבי הגמר בטניס ציפתה לקהל
׳הישראלי חוריה נעימה. לאמריקאים יש
׳טניסאי, קירילובייץ ישימו, שהוא למעשה
מיקצוען לבל ידבר. אגב, את העובדה
שהוא מיקצוען הוא לא הכחיש בלל. מש נודע
לאחד מראשי המישלחית האמריקאית
שהוא אמר — בתוסילב — כי הוא אכן
׳שחקן מיקציועני, הוא חטף מנה הגונה
מראשי המישילחת שנזפו בו :״השתגעת ! 1
עוד יסלקו אותנו ימהתחרזיוית !״
הקהל הישראלי היה מן המאכזבים הגדולים
שיל המסביר, העשירית. ובמידה מסיו־יימת
יאפשר גם להבינו. במשך כל

במדינה
דרבי חיי ם
האל1ן זג ד ע
יוסי מויגבוק בן ה•^,
אחיה של דליה 7גיא ג 5טר
משבץ־חלב כאורח פיתאומי
שהינה את הפל
בתדהמה וגאבל כבד
הגבר החסון דפד,־התואר חזר !ביום !השישי,
האחרון ממי׳ש׳רדו ׳שבכיכר מסריק
בתל־אביב הביתה, לרמת־השרון. השרב
הכבד התיש את כוחותיו והוא אמר ל אשתו
כי אינו חש בטוב. הוא הרגיעה
אותו, באומרה, כי ברדיו הודיעו שאחרי-
הצהדיים יישבר החמסין. אחרי ארוחת
הצהריים הציעה לו האשה לנוח! ,והבטיחה
כי כשיתעורר, יוטב לו.
אלא ׳שהרגשתו של יוסי לווינבוק בן
ה־ ,29 אחיל, הצעיר של כוכבת־הקולנוע
דליה לביא, לא הוטבה. היא הורעה עוד
יותר. אשתו, דליה, הדוגמנית ואם ישני
ילדיו שחון ורביד, הציעה ׳להזעיק מפא,
יוסי התלונן על כאבים בחזה ועל החושה
של עירסול. לבסוף החליטו השניים כי
•מוטב לנסוע לבית-חולים תורן. הם נסעו
לבית־החולים מאיו בכפר־סבא, כשיוסי
.נוהג במכוניתו בעצמו. אחדי שעבר בדי-
קותימיון הוחלט להשאירו בבית־החולים,
דליה חזרה לטפל בילדיה הקטנים שנש ארו
בבית.
האפוטרופסית. יוסי לווינבוק הת ייתם
מאביו ראובן בילדותו. מאז היתה
אחותו הבוגרת, דליה, האפוטרופסית שלו
ושל אחותו הצעירה מיכל, גם כשהיתה
אמם, חות׳ עדיין בחיים.
היתד, זו דליה שבנתה למ״שפחה וילה

האורחים לא חדלו להתלהב !מאחיה יפה־התואר
של דליה לביא, הקיפוהו כאילו
היה החתן בכיבודו-׳ובעצסו.
״יהיה כסדר.״ מאז נפטרה אמם,
רות, מסרטן לפני כשלוש שנים, גברה
אחריותה ׳של דליה כלפיה ;אחיה, אחותה
ובני-מי׳שפחותיהם עוד יותר. לממתש עברה
משברים רבים, הן כשהרתה וילדח
את בנה השני וחייה היו תלויים לה מנגד,
והן כשהתגרשה מבעלה השני, הרבתה
לבקר בישראל, דאגה שאצל ׳מיכל ויוסי
״יהיה בסדר.״ עם מותה׳ ישל האם הושכרה
הווילה בשבי־ציון! ,ושכר־הדירה התחלק
בין מיכל וקומי.
לפני חודשים אחדים הזמינה דליה את
יוסי ואשתו על חשבונה לביקור בארצות-
הברית, הכל היה כבד מוכן לנסיעה, ויוסי
המתין רק לאישורה של השגרירות הא-
מריקאית.
אך ביום השבת האחרון 12 ,שעות אחרי
שאושפז בבית־החולים מאיר, עבר יוסי
בדיקות לב. כשהסתיימו בל הבדיקות
יצא הרופא ,׳והודיע לאשתו, דלקה,
כי הכל בסדר. באותו רגע עצמו התמוטט
הגבר החסון ונפח את נשמתו, משבץ־הלב.
מישפהת לווינבוק הוכתה בהלם. איש
לא יכול להאמין כי הצעיר הדינאמי, שרק
קום קודם־לכן ישב במ״שרדו, העלה רעיו נות,
שוחח בטלפון ותיפקד בבולדוזר,
נפטר באורח כה פיתאומי.
מיכל, אחותו, טילפנד, אל האחות הגדו לה,
דליה לביא, ששהתה: אותר, שעד,
בבריבת־השחייה ׳שבמיאמי, בחברת שני
ילדקה וארוסה, המיליונר צ׳אק גאנז. דלקה
הוכתה בהלם. הקא פלטה צריחה, וצ׳אק
מיהר אליה. אולם היה זה אות־החולשה
האחרון שהשמיעה. האשד, היפה, למודת
הסבל והאסונות האישיים, הזדרזה להז מין
כרטיס-טיסה לניו־יודק ומנידיורק
הגיעה הישר לתל-אפיב, לכית הוריה של

ענת פרקש, השחיינית הישראלית המצטיינת בסיגנון החזה,
צוהלת בתום מישחה־הגמר ל־ססז מטרים בסיגנון חזה, שבו
11 #1 \ 1111 11
נטלה את מדליית הזהב. ענת זכתה במדליית זהב נוספת, כאשר הגיעה ראשונה במישחה
ל־ 200 מטרים חזה. ב־ 24 בחודש זה עומדת ענת לחזור לגרמניה, שם מאמן אותה אביה.
ספורט הידועים לשימצד — ,עושה ועשתה
עבודה מושלמת באירנון המישהקים. השי רות
במיגדשים השונים — במיוחד לעש רות
הכתבים שנכחו בהם — היה חדשני.
מחירי הכרטיסים למופעי הספורט ה שונים
היו נמוכים למדי. כרטיס לברי־כת־השהייה
נמכר במחיר של 15 לירות
בלבד. לצורך השוואה: לראות את מכבי
יפו ומכבי תל־אביב במיסגרת האינטרטוטו
עולה 50 לירות. מישחקי־ליגה בבלוט־פילד
עלו בממוצע 35 לידות הכרטיס.
חבל רק שהוועדה המארגנת לא שיתפה
את בית״ר ירושלים: במשחקי המכביד, ה עשירית.
אין ספק שהיו באים צופים רבים
יותר, וההכנסות היו גדלות. היו קובעים
את סחיר הכרטיס ל 50-לי מ ת תחת , 15
כנראה שעבוד הקהל הישראלי אורי מל־מיליאן
מעניין יותר מאשר וונדי ויינברג,
עמיר גניאל ׳וכוכבי שחייה אחרים.

יוסי לווינבוק ודליה לכיא
״אין לי מה להגיד לאנשים״

!1כו

שזכתה במדליית־הכסף ב־ססו מטרים, אחרי
האצנית אסתר רוט. מיה היא חיפנית.
הכדורגל, למשל, באות ארצה קבוצות־כדורגל
מפוארות ואז מסתבר שהכוכבים
ת׳וצ׳רת־חוץ לא נוצצים ביותר, בניגוד למה
שנראה מעל גבי המסך הקטן: או במדורי
הספורט. נראה, שהקהל איבד במידה מסי-
יימת את אמונו בספורט תוצרת ח דל.
הוועדה המארגנת חזתה, לפני פתיחת
המשחקים, שסך־כל ההכנסות יכסה כרבע
מן ההוצאות על המכביד( ,תקציב המיש־הקים
מגיע־ ליותר מ־ 18׳מיליון לירות).
אולם עתה התברר לראשי הוועדה שההכ נסות
הצפויות לא יתאמתו במלואן.
הוועדה המארגנת של המישחקים המור-
בבת מעסקנים ׳מעולים — בניגוד לעסקני-

האוסטרלית ״?ן

חצי־הגמר ל־ 200 מטרים. אמה, שלא זכתה
במדליה, התלוננה כי החום השפיע עליה.

בשבי־ציון בפרימגוריהם. דליה היא ש תמכה
בבני־המקשפחה בכסף והביאה להם
מתנות יקרות ׳מנסיעותיה לחדל•
יוסי שמח עם דליה בשימחותיה והת עצב
עימד, ביגונה! .ואילו דליה, שהיתר,
קשורה אליו במיוחד, נהגה לשתפו בכל
אירוע בהייה. כמעט בכל מסיבה שהתקיימה
לכבודה בעת שביקרה בארץ נכחו
גם יוסי, אשתו דליה, והאחות הצעירה,
מיכל, הנשואה לגסה־צה״ל חבר־קיבוץ.
דליה נהגה להציג את יוסי לפני ידידיה
הרבים בגאווה. ואכן, היה לה במד, להת גאות.
יוסי יפזדהתואר גנב תמיד את
ההצגה. הוא בלט טשיכמו ומעלה מכל
הגברים האחדים בסביבתו.
לפני זמן קצר נכנם יוסי לשותפות עם
ידידו ׳מזה עשר שנים, מנשה נאמן. השניים
הקימו הברד ,׳בשם סקאלה ליבוא
שעונים, והתחיל ללכת להם קלף. הם ראו
ברכה בעיסקיהם.
חיי־המישפחה של יוסי ודליה היו מאו שרים.
אהבתם ההדדית הפכה שם־דבר
בקרב ידידיהם הרבים. הוא נחשב כבעל
ימסור וכאב למופת לשני ילדקו הרכים.
לפני כשבועיים נפחו דליד, ויוסי בחתד.
נחו של בזרד,דוד, יוסי לווינבוק אף הוא.

דליה אשת יוסי.
למן הרגע שבו נודע דבר ׳מותו של
יוסי, לא חדלו הטלפונים בבית ההורים ל צלצל.
דלקה לביא סירבה לגשת לטלפון.
לידיד ותיק שתמך יפה, אמחה :״אין לי מה
להגיד לאנשים. מד, אני ׳אגיד להם, שכואב
לי, שאני מצטערת?״
״ז ה קורע את ליבי:״ מישפה ת
לווינפוק היא ממוצא ייקי. בני־הכדשפחה
כולאים את ריגשותיהם ׳בתוכם. רק מדי
פעם נבלעות הנשים באחד החדרים בדירה
ופורצות שם בבכי חנוק. את ה׳שיבעה׳
תעשה דליה בביתו של אחיה המנוח, ש נפטר
בגיל כה צעיר והוא במלוא אונו.
בדירה עדיין אין טלפון אך דליה לביא,
אחותה מיכל והאלמנה הצעירה, דלקה,
אינן זקוקות לטלפון. הן ׳מבקשות להת ייהד
עם אסמן הכבד.
גם ידידיו הרבים של קוסי הוכו תדהמה
נבדה. עובדי מישרדו לא יבלו לעכל
את הבשורה המרה. שותפו, מנשה נאמן,
שהתבקש לספר על יוסי, נשבר במהלך
השיחה ואמר :״אני מבקש להפסיק לדבר.
אני לא ימול, זה קורע את ליבי.״
יוסי נקבר בכפרימולדתו, ש׳בי־ציון, ליד
קיבר׳ות הוריו ראובן ורות.

סופדים ומשוררים התכנסו בבית־המישפט
כדי נ־קחת חדק במחלוקת המישפחתית
ביו 1חווקטוו והדוקטווית לסיפרות

מוקד חסיפווח
107׳ השופט

שונא נשים?

או קורבן לעלילה? המבקר הסיפרותי גבריאל מוקד,
בתמונה עם עורכת-־הדין שלו ישראלה (,,אלה״) גיטליץ, י
המייצגת אותו בבית־המישפט, שם הגישה נגדו אשתו תביעה למחנות ביקשה לאסור
עליו אח הכנימה לביתם, בטענה שהוא תוקף ומקלל אותה ומרוקן את המקרר מאוכל.

ך שופט אריה הגין ניסה לכבוש את
חיובו למישמע הטיעונים .״אני קצת
מתפלא,״ העיר בחיוך קל .״שני פילוסו פים
כאלה מתנהגים כך? נו, באמת!״
באולם בית־המישפט, שמרביתו היתר. תפו סה
בידי ראשי החוגים הספרותיים־האינ־טלקטואליים
,־נשמעו גיחוכים רמים.
י שני הפילוסופים המתדיינים בבית־המישפט,
הד״ר גבריאל מוקד ואשתו, ה־ד״ר
טובה מוקד, ישבו זר. מאחורי זה
מבלי להחליף ביניהם מילה או מבט .״גב ריאל
עושה לה את המוות,״ טען אמנון
הומינר, פרקליטה של ׳המרצה לספרות ול פילוסופיה
,״הוא תקף אותה באלימות,
ואף השתמש בכינויים מאד לא־סיפרותיים,
כשקרא לה, זונה׳ .אני מבקש שי׳וצא צו
האוסר עליו להיכנס לביתו!״
״זו עלילה! יש ראיות ועדויות הסות רות
דברים אלה,״ טענה עורכת־הדין יש
ראלד( .״אלה״) גיטליץ, המייצגת את גב ריאל
מוקד, מרצה לפילוסופיה וספרות,
•בקר ועורך כתב־העת הסיפרותי עכשיו.
״מוקד הוא אנטי־פמיניסט !״ המשיך
הומינר.
״אני לא מאמינה שמוקד שונא נשים!״
חייכה גיטליץ .״איך אפשר להגיד עליו
שהוא שונא נשים ו הרי טובה היא אש תו
השלישית!״
״זאת ההוכחה הטובה ביותר!״ העירה
טובה מוקד לשופט הגין, שכעת כבר ניר אה
המום מן המתרחש לנגד עיניו ומי
הצחוק הכללי שפרץ באולם.
המיקבץ האנושי שהתאסף השבוע באולם
בית־המשפט לא היה מבייש שום בית-
קפה של אינטלקטואלים על מידרכות די-
זנגוף.

היו שם, מילבד הד״ר גבריאל מוקד
והד״ר טובה מוקד גם המחזאי יוסף מוג־די,
המשורר דויד אבידן, עורך כתב־העת
הסיפרותי סימן קריאה מנחם פרי, וכן
יוסי קריים, עורך כתב־העת הספרותי
פרוזה.

צו מעצר פתיחת בעורת

ך* מילחכוות הספרותיות הנצחיות
1 1בין עורכי כיתבי־העת הללו ואנשי
הסיפרות השונים כימעט נשכחו בבית־המישפט.
אנשי־הרוח התאחדו באורח חד־פעמי,
כשהמשימה נראתה להם חשובה
דיה: הגנה על אפשרות היצירה והעבודה
של גבריאל מוקד.
מסתבר שגבריאל מוקד היה זקוק גם
להגנה מישפטית, שכן דקה אחת לפני
ישיבת בית־המישפט ניגש אליו שוטר
שביקש לעצרו, בחשד שלא שילם לאש תו
את המזונות המגיעים לה. אולם לב סוף
הסתבר שהיתר. זו רק אי־הבנה בין
הפרקליטים, והשוטר הניח את מוקד ל נפשו.

נשית,
בדמות הגננת של ילדיה, הביאה עימת טובה נזוקד לבית־המישפט,
שם עמדה מנגד, במצב הכן סוללה של עדים־גבריס
שגייס בעלה. הסיכסוך המישפחתי בין השניים היה ידוע בבתי־הקפה ובמרכזי־הסיפרות,
לאחר שבחודש מארס השנה תבעה טובה מבעלה מזונות בסך 6800 לירות בחודש.

מציג שוטר לפני גבריאל
מוקד, דקות ספורות לפני
ישיבת בית־המישפט. מוקד נחלץ ממעצר
עורכת־הדין שלו, אלה גיטליץ (משמאל).

הגנה
סי פ רו תי ת

1 1 1 1 1 1 1הנאמנה (מימין) של ילדי הזוג מוקד, ליוותה את
11111111 טובה מוקד (משמאל) גם לבית־המישפט, שס היתה
אמורה להעיד על מה שהתרחש בביתם של המומחים לסיפרות.
טובה דרשה מבית־המישפט צו־מניעה נגד בעלה גבריאל.

העדים

בניגוד למילחמות־התרבות שניהל גב ריאל
מוקד עם ידידיו, לא היה ידוע על
חילוקי־דיעות אקדמאיים בינו לבין אשתו
השלישית, טובה. לעומת זאת התגלעו בי ניהם
חילוקי־דיעות מסוג שונה לחלוטין,
שהפכו לסיכסוך המישפחתי המדובר ביו תר
בבתי־הקפה ובמרכזי־הסיפרות. הסיב־סוך
גלש לפסים מישפטיים כבר בחודש
מארם השנה, כאשר תבעה טובה מבעלה

שהצטופפו בבית־המישפט היו משועשעים
למדי, כולל גבריאל מוקד עצמו
(באמצע) ועורך הריבעון סימן קריאה מנחם פרי (מימין).
כל אנשי־הרוח התכנסו בבית־המישפט להגן על מוקד.

מזונות בסך 6800 לירות בחודש, לה ול שני
ילדיהם הקטינים.
אחרי שהוצגו בפני בית־המישפט תלו שי
משכורותיהם של בני״הזיוג, והסתבר
שטובה מוקד משתכרת יותר מבעלה. קי בל
השופט את טיעונה של עורכת־הדין
גיטליץ, כי האשד. העובדת צריכה אף היא
לתרום לפרנסת הילדים ולטיפול בהם, ופסק
כי על גבריאל מוקד לשלם לאשתו
סכום של 2600 לידות בחודש בלבד. עש
זאת, הדגיש השופט הגין, על טובה מוקד
לכסות את הוצאות הבית, להכין לבעלה
את ארוחותיו ולדאוג לכלכלתו.
הפיתרון המישפטי לא תרם, ככל הנר אה,
לשלום־בית בין בני־הזיוג מוקד. טובה
תבעה, בתחילת חודש מאי, צדמניעה ה אד
סר על בעלה להיכנס לדירתם המשותפת.
היו לה, כמסתבר, נימוקים כיבדי־משקל.
״מזה זמן־מה,״ טענה טובה ,״אין השלום
שורר בינינו, וגבריאל דרש ודורש ממני
לעזוב את הדירה. נסיונותיו לסלק אותי
ואת הילדים מן הדירה גברו מאז שניתן
פסק־הדין למזונות. הוא ממרר את חיי
ונוקט אמצעים פסולים !״

״הו א מכנ ה
או תי זוגה״

ך• אן הביאה טובה מוקד שורה שלמה
₪ /של טיעונים על התנכלות מצד בע ז,

״הוא
זורק את האוכל מהמקרר,״ טענה
בבית־המישפט ,״הוא מפזר את האשפה
בבית, מקים בבית רעשים בלילה ומפריע
את מנוחתנו. הוא מדליק את כל האורות
בכל החדרים בשעות הקטנות של הלילה,
כדי שלא לאפשר לי מנוחה נאותה. גב ריאל
מעלים דברים וחפצים השייכים לי

״אני אוהב את אשתי,״ הוא סיפר ,״רוצה
לחיות עיסה, ואף הגשתי בקשה לש־ליום־בית
לבין־הדין הרבני. אולם בזמן
האחרון החלה אשתי לפתח הפרעות מהפרעות
שונות, ובין השאר פיתחה התנג דות
להמשך חיינו המשותפים. במיסגרת
התנהגותה המוזרה של אשתי היא הפסי קה
לאחרונה לבשל, לנקות, לכבס ולדאוג
לצרכי־הבית. בנוסף, עזבה אשתי את
חדר־השינה המשותף שלנו, ועברה לישון
על ספה בחדר־הילדים.

/,אידיוט בבל״ת
ו מיפל צ ת!״
ך* כריה של אשתי אינם אמת, ו *
; /מהווים סיילוף־עובדות. אין אני ז ד
רק אוכל מהמקרר, ואין אני מפזר אשפה
בבית. אשתי נמנעה מלהכין לי אוכל, בני גוד
גמור לצו בית־המישפט, ובהתעלמה מן
העובדה שאני משלם לה עבוד מזונותי-
שלי. מאחר שכבר חוייבתי לשלם לה
עבור מזונותי החילותי לאכול בבית, דבר
אשר, כפי הנראה, נראה לאשתי כריקון
המקרר. הנני מבקש מבית־המישפט כי
יורה על אשתי לבשל לי, אך אני סוכן
לא לגעת באוכל המונח במקרר, ולא לאכול
בבית, ובילבד שלא אחוייב בתשלום עבור
האוכל הנ״ל.
״אינני עושה בל רעשים מיוחדים בלי לות.
אינני מדליק אור בכל החדרים בש עות
הקטנות של הלילה, ואינני עושה
דברים בכוונה להפריע מנוחת אשתי. מאז
ומתמיד הייתי מתיישב לעבוד ליד ׳שולחך
העבודה שבחדר־האורחים בסביבות השעה
עשר בלילה, ועובד עד השעה שתיים ב לילה.
שעות־הלילה הינן השעות הפוריות
ביותר לעבודתי הספרותית, והדבר לא

או קורבן לתקיפה ולקללות? טובה מוקד (מימי!)
1111X1 0 יוצאת מישיבת בית־המישפט כשהיא מלווה על־ידי
\ - 11 1 1111 111111
פרקליטה, עודך־הדין אמנון הומינר. טובה טענה בבית־המישפט כי בטלת תקף אותה
וקרא לה ״זונה״ ,ודרשה מבית־המישפט צו־מניעה שיאסור עליו להיכנס לביתם המשותף.
לא איימתי עליה, ולא רדפתי אחריה עם
מכוינת־גילוח.״
״לעומת זאת,״ ממשיך גבריאל מוקד,
״אציין כי אשתי לקחה חפצים השיי כים
לי, איימה עלי במכות, ואף שרטה
אותי בציסורניד* דבר אשר ביגללו

אף התלוננתי עליה במישטרה. אינני כופר
בזכותה של אשתי לעשות בדירה שימוש
נאות, ואולם אני עומד על זכותי שלי ל השתמש
בדירה.
״מטרת הבקשה המוגשת על-ידי אשתי
(המשך בעמוד )36

התייעצות

סיפרותית אחרונה לפני ישיבת בית־הדין קיים גבריאל מוקד
עם המשורר דויד אבירן, שמסר תצהיר מעניין במייוחד הדן
במרחב הקיום של היוצר, לטובתו של גבריאל. ברקע נראה המחזאי יוסף מונדי, שאף
הוא העיד בזכות גבריאל מוקד. בעת הדיון המשפטי נשכחו כל מילחמות הסיפרות.

ולבית, מקלל אותי בנוכחות הילדים ומכ נה
אותי בשמות־גנאי כגון, זונה /ובי טויים
גרועים יותר שאין הנייר סובלם.
הוא גירש אותי מחדר־השינה, ואמר לי כי
עלי לעזוב את הבית.״
״לשיא נס״ונותיו בכיוון זה הגיע בימים
האחרונים, כאשר הוציא מן המקרר את
כל האוכל שהיה בו ולקח אותו לעצמו,
כך שנשארנו בלי אוכל בבית. הוא חזר
על מעשיו פעם נוספת, ובפעם זאת הש ליך
את האוכל, שהיה על השולחן, כולל
האוכל של הילדים, ולקח את כל האוכל
מן המקרר.
״כאשר הערתי לו על מעשיו תפס את
מכונת־הגילוח, התחיל לרדוף אחרי בבית
וניסה לחתוך אותי עם סכיך הגילוה. הוא
איים עלי שישפוך עלי חומצה וישרוף את
הבית, ויקבור את כולם בבית. התלוננתי
פעמים מיספר במישטרה, אולם לצערי
הרב לא נקטה, המישטרה אמצעים נאותים
על־מנת למנוע הישנותם של מיקרים
באלה.״
לעומת טיעונים רציניים אלה הגיש
גבריאל מוקד לבית־המישפט טענות כיב־דות־מישקל
אף הן.

הפריע לאישתי בבך שך כל שמונה שנות
נשואינו. עבודתי החלה להפריע לאישתי
אך־ורק עם הגשת התביעות למזונות.״
״מובן מאליו,״ המשיך גבריאל מו קד
וטען ,״כי ביושבי לעבוד בלי לה,
אני נזקק לאור בחדר־האורחים, יומ־די־פעם
במיטבח — להכנת ספל-קפה, וב־בית־השימוש
— אם הנני נזקק לחדרון
זה, וכן במיקלחת ובחדר־השינה. אינני
רואה איך נייתן לאסור עלי את העבודה
בלילה מחד־גיסא, ולחייבני בתשלום מזו נות
מאידך גיסא.
״אינני מעלים כל דברים השייכים לי
ולבית. לעומת זאת אציין כי אשתי הו ציאה
מהבית 300 ספרים, אישר עליהם הו טל
עיקול מטעם בית-המישפט, והפרה
בכך צו בית־מישפט.
״אינני מקלל את אשתי, ואולם נכון הוא
שמדי־פעם מוחלפות בינינו מילים חרי פות,
ומובן מאיליו שעל כינויים כגץ:
,אידיוט לא־כלום מהלך על שתיים,׳
,בבל״ת׳ ו׳מיפלצת׳ אין אני יכול לעבור
בשתיקה.
״לא לקחתי שום דבר השייך לאשתי,

אסיפה סיפרותית

נערכה בין כותלי בית־המישפט כאשר התותחים
הכבדים של ביקורת הסיפרות העיברית הופיעו
לצידו של גבריאל מוקד (מימין) ,אשר נראה כאן כשהוא שולח מבט נדיר לעבר אשתו,
טובה (במרכז) .בחולצה הלבנה מימין: דודו של גבריאל, משה לייב.

1מ תנ ה ל מיליונריס1

שידור

(המשך מעמוד )27
תצורף ד״ש לממשלה והחור הארוך של
הניצבים כדרך לשרות ולסגנות־שרות יק בל
את הכסאות הממתינים לו, יתנפחו
המנגנונים והתקציבים עוד י׳ותר.
אז עלול להסתבר כי הקיצוצים בתק ציבי
הביטחון והפיתוח נעשו כדי לאפשר
לשלם את האתנן הקואליציוני לכל ה שותפים.

״ריגי
ת שלילית״
ל פיו ט ק ציוג די ס

הדרכתה מו ע מ דו תלתח רו ת

מלכת המי 1977
לאה פלט שר

או ל פן

רחובאבן ־ גבירול .5ת ל ־ אביב

מלכת המי 1977
אשרית קיי ם ב ״ היכלהתרבות׳ ב ת ״ א

תיערך

תצ ו גת ענק
של בג די

״ א 1ה־ ב לי״״
רחוב די ז נ גו ף .1311ת ל ־ אביב

לנשף בסירת

נסיכת ־־־סוף
אשר ״ערך ב אי ל ת
תגעוה המועמדות במטוסי

*רקיע

ולסההשלמה הכימעט כללית עם
החבילה הכלכלית החדשה אינה צרי בה
להטיח את הדעת ממהותה.
המדיניות הכלכלית, שארליך ממשיך ל בצע
אותה, מבטאת מגמה סוציאלית ברורה
מאד: לטובת השיסבה העילית של העצ מאיים
ובעלי-ההון. הליכוד -ממשיך בביצוע
המדיניות הסוציאלית של המערך, יאבל
בקצב מואץ יותר.
הדבר ניתן להוכחה באמצעות אחד מ פרטי
התוכנית, שנעלם מן העין הבלתי
מקצועית :
שמחה ארליך דיבר על ה״נטל השווה״
שיוטל על בל השכבות. לכן הגדיל בשיעור
של 20/0את הריבית המוטלת על
״האשראי המוכוון״ — האשראי הניתן ב אישור
הממשלה לפרוטקציונריס שלה, ש הם
אילי־ההון הגדולים במיגזרים השונים
של המשק.
באותה שעה הודיעו ארליך ווסומחי ה אוצר
כי הם צופים עליית־מחירים כללית
בשיעור של ס ,50/בעקבות ביטול הסובסידיות.
כאשר
הריבית עולה ב־ס 20/בילבד, בשעה
שרמת־החיים עולה ב* ,50/0פירוש ה דבר
שניתן מענק (או ״ריבית שלילית״)
בסך של 30/0למקבלי האשראי המוכוון.
באשר סכום האשראי, כולל ביטוחי ה הצמדה,
מגיע לססום של 40 מיליארד
לירות בשנה, פירוש הדבר מתן מיתנה בסך
של 1.2מיליארד לירות בשנה לשכבת
המיליונרים ־של ישראל.
אם טעו מומחי האוצר בהערכת עליית
המחירים — כפי שטוענים מומחים כלכליים
אובייקטיבים — !ועליית המחירים תגיע
ל 80/0-רק כתוצאה מהצעדים שנקטה ה ממשלה
השבוע — תגיע ״הריבית השלי לית״
לשיעור1של 670 והמענק למיליונרים
יגיע לסכום של 2.4מיליארד ליחות בשנה.
מענק זה יכול להינתן רק מכיסיהם של
העובדים — הישראלים !והאמריקאים —
המשלמים את חשבוניות אוצר״המדינה.

השכירים ישלמו
א ת הח שבון
^ מו בעבר ישארו רק השכירים ללא
^ יכולת ׳להדביק את עלייתיהמחירים.
התעשיינים -והסוחרים ישמרו על מתח ה רווחים
שלהם גם בעתיד. כיוון ששיעור
הרווחים נמדד באחוזים ולא בסכומים מוח לטים• ,יעלה סכום הרווחים שלהם. מחיר
המוצרים יעלה, כתוצאה מהוספת מם-
הערך־המוסף, בשיעור גדול יותר !משי עורם
של הסובסידיות ׳שבוטלו. כך יהיד.
גם עם מחירי השירותים הניתנים על ידי
חברות הענק והעצמאיים, שימהרו לספוג
מהציבור את !מה שנוטלת הממשלד, מחם.
היחידים שיתבעו לשלם את מלוא המחיר
יהיו העובדים השכירים, שתוספת־היזקר
שלהם מעוקרת, מוגבלת ודחויה.
על פי תחזיזות הכלכלנים צפויים עתה
׳כמה גלים של התייקרויות. בגל הראשון
עשויה תוספת ההוצאה החודשית החיונית
למשפחה עירונית להסתכם ב־ 250ל״י נו ספות
לחודש. אחרי הגל השני עלול סכום
זה לגדול ל־ 400ל״י לחודש. לפי ההסדר
הקיים של תוספת־היזוקר יקבלו השכירים
פיצוי על התיקרות זו רק בחודש אפריל
, 1978 וגם אז בשיעור ־של 707,בלבד.
מיעוטי החכנסד, יסבלו עוד יותר. הפיצוי
שחם מקבלים מקיצבאות הביטוח־הלאומי
יכסה רק חלק קטן מההתיקרויות. לגבי ה שכבות
האמידות, שעבורן ההוצאה למזון,
חשמל ומים היא רק חלק קטן מהוצאותיהן,
תהיה משמעות ההתייקרות פחותה.
כמו תחת שילטון המערך תמשיך ישראל
להיות גן־עדן לבעלי-הון, שהרוויחו הון
עתק כתוצאה מביטול הסובסידיות. בעוד
שהערך הריאלי של המשכורות לשכירים
ירד בשיעור שבין חמישה לשמונה אחו זים,
יגדל ההון המוצמד בדיוק באותו
שיעור. שוב יהרו העניים עניים יותר ו־חעשידים
עשירים יותר.

ת בו ט ל מי שרת ה מנ כ ״ ר
בחוגי הממשל החדש מסתמנת מגמה
לבטל לחלוטין את מישרת מנכ״ל רשות
השידור. לדעת המצדדים בצעד זה, מיש רת
המנב״ל במילא ריקה מכל תוכן, זאת
סמכויות ההקפדה על ביצוע חוק רשות־השידור
ניתן להטיל על הוועד המנהל ועל
יושב־ראש הוועד־המנהל. סמכויות הביצוע
יישארו, כמו היום, בידי מנהלי הרדיו וה טלוויזיה,
שייהנו מעצמאות גדולה יותר,
וסמכויות ההכוונה יועבדו לידי הוועד־המנהל.
על-ידי
שי-נוי מיבני זה, צפוי גם חיסכון
בתקציב הרשות.

ישי ל שי
דווקא כששר־הביטחון עזר זייצמן הח ליט
לבטל את מוסד הדיברור, שעל־פיז
רשאי דובר צח״ל לעבור על חומר הנוגע
לצה״ל לפני שידורו ברדיו או בטלוויזיה,
עוזב -הכתב־הצבאי של הטלוויזיה, נחמן
שי, את תפקידו. נחמן הוא הכתב שרי-
איין, ערב יום־העצטאות האחרון, את הד-
מטכ״ל, התנגד לדיברור וגרם למשבר
ביחסים בין צה״ל ורשות־השידור.
אלא שאין כל קשר בין שני הדברים.
שי יוצא להשתלטות בית תישעה חודשים

בתב־צכאי שי מוחלף במפון הבינלאומי לעיתונות שבמיגסוטה,
ארצות־הברית, ואת מקומו ככתב הצבאי
של הטלוויזיה ימלא, עד שובו, עמירם

ניר.

נחמן שי זכה במיכרז, על-פיז נקבע
איזה עיתונאי ישתתף בהשתלמות המייו-
חדת בארצות־הברית. בין הממליצים עליו
היה יצחק רבין. הוא הספיק לעשות זאת
עוד בתוקף תפקידו כראש־ממשלה, ימים
אחדים לפני שפינה את התפקיד.

משלב, י שדוט
אם רוצים או לאו, ירוחם משל הוא
היום האישיות היחידה במיפלגת העבודה
המצויה בעמדת־בוח ממשית. הוא כנראה
יודע זאת, נהנה מכך. ודואג שגם כל
האחרים יידעו.
מי שלא ידע, כנראה, היד, יוסי מ ל מן,
כתב שידורי ישראל (רדיו) לענייני הס תדרות.
יוסי אומנם הבחין שמאז החיו כים
הרחבים של משל בליל־הבחירות
להסתדרות חלה מטאמורפוזה בתדמיתו
הציבורית, אך לא הסיק מכך את המסקנות
שמשל התכוון להן.
ביום א׳ בשבוע שעבר ריאיין מלמן,
!במסגרת התוכנית היום הזה, את נפתלי
כן״משה, חבר הוועדה המרכזת (-מפ״ם),
על יחסי הממשלה וההסתדרות. למחרת
בבוקר כבר למד את הלקח. משל הפתיע
את הכתב בטלפון בהול, שבו התפלא על
שמימן מעז לראיין טו ש א האמור מי שהו
אחר !ולא אותו עצמו. הוא איים
שאם ימשיך הכתב במעשים לא-יפים כא לה,
ידאג שמישהו אחר י-ראיין אותו,
י-מנע ממנו את הכניסה לבית הוועד-
הפועל, ואולי בכלל יסרב להתראיין לרדיו
ויאסור על דובר ההסתדרות להעביר להם
חומר.
מלמן התמרמר והעלה את העניין לבי ת
ר לפני הממונים עליו. לדעתו אין משל
העולם הזה 2081

יכול לקבוע את מי עליו לראיין ואת מי

מסיפור נשמע חדש כשהוא סוקע מ-
מיבצר ההסתדרות, אבל מתוכן מצלצל
מוכר. משל מתקנא, כנראה, ב״סיגנון
החדש״ של הממשלה, המדברת רק בקול
אחד קולו של מנחם בגין, ורוצה להעי
׳תיק את העיקרון אל תחום שליטתו־שלו.
אם ואכן תאמץ לעצמה גם ההסתדרות
את סיגנון השירה בקול אחד (ותזנח
אפילו את סיגנון מקהלת־ה איחוד) ,אפשר
יהיה להבין את הריעות השוררת בין
מזכיר ההסתדרות לשר־האוצר. שינוי
סיגנון הוא בסך־הכל עניין של אופנה.
כאשר פורסם דבר התקרית בידיעות
אחרונות, תחת הכותרת ״שיגעון גדלות״,
והפ״רסום יוחס למלמן, נתקל זה בקשיים
המורים במקום־עבודת׳ו, עד כדי איומים
בפיטוריו.

ה חו פ ש לר מו אתהח31 גש
יש אנשים שחושבים שהם המציאו את
החופש, את השפיות ואת האובייקטיביות.
שחופש יש רק אחד — החופש שלהם
להגביל את חירותם של האחרים.
בעל העיתון, קציו־המישטרה לשעבר,
שלום ירקוני * ,המשתמש בפסבדוניום
שי, אכי״יואב, מצטרף, מעל דפי העי תון
מבנו, למילחמת־החור׳מד, האופנתית
ב״מאפיה השמאלנית״ שהשתלטה על
אמצעי־התיקשורת בארץ. טענתו — הרוב
החליט ימינה. טלוויזיה חופשית צריכה
לבטא את דעת הרוב. למען החופש —
כל השמאלנים החוצה. דבריו מדברים
בשם עצמם:
״לא יתכן שמיעוט קטן ביותר בעם,
שבמקרה הצליח לרכוש עמדות מפתח
בטלוויזיה, ימשיך לשלוט על אמצעי תיק-
שורת ממלכתי כה חשוב. השתלטות מי עוט
על הטלוויזיה זע האקט יאנטי־דמו־קראטי
שאין הדעת ס׳ובלתו.
״על הממשלה לגלות אומץ !ולשחרר את
העם מהסיוט של שידורים ברוח שאינה
משקפת את רובו ככולו של הציבור ב ארץ.
העם נתן אמון במיפלגות המרכיבות
כיום את הקואליציה כדי שזו תעיז לתפ קד
ולא תירתע — כמגמת הממשלה הקו דמת
— מלשחרר את העם והנוער מהרוח
הדפיטסיטית שמחמרים אי אלה שדרנים
אשר השתלטו על אמצעי התיקשורת ה ממלכתיים—

״לעם חופשי, דרושה טלוויזיה חופשית.״

דקראח שידור
באחרונה מעזים יותר. הן ברדיו ׳והן
בטלוויזיה עוסקים בנושאים חברתיים רגי שים
במיוחד, בצורה חושפנית ואמיצה.
בטלוויזיה זה קצת יותר קשה (מישדר־התעודה
על זהבה טוויזר שבוטל) .ב ר מו
— מפחדים פחות.
אחרי סידרת התוכנית המוצלחת של
רחל חלפי ברשת ב׳ ,על אמהות ללא
נישואין, מתחילים עתה בגלי־צה״ל לש דר
סידרה חדשה בעריכתה, על ״גברים
ונשים — פוריות ועקרות ״.רחל חלפי
משוטטת בארץ עם טייפ סוני קטן ומק-
ליטיה! ,בשקט, בפגישות אינטומיות, בב תיהם
של המרואיינים. שיטה זו יוצרת
׳תחושת אמון וביטחון אצל בגי־שיחה, ה מוכנים
להיפתח אל המיקרופון הקטן שב ביתם
יותר מאשר באולפן־הרדיו, ובוודאי
יותר מאשר לנוכח מצלמות־טלוויזיה.
הסידרה תעסוק בנושאים שבדרך־כלל
ממעטים לדבר עליהם בקול. כדבריה של
רחל עצמה :״:מי מאיתנו פגש אשה נאה
ומושכת שתוכל לומר :׳אין אצלי מנגנון
ביוץ׳ ,באותו טון שחברתה אומרת ׳יש
לי אגמיה׳? ומי זכה לפגוש גבר שמסוגל
להעיד על עצמו :׳מהירות תאי הזרע
אצלי נמוכה מדי,׳ ׳באותה פתיחות שבה
אומר שכנו ׳קצת דפיקות הלב אצלי
בלתי-סדיר׳ ?
״המציאות שונה, ועגומה. קיים קשר
של שתיקה סביב נושאי הפוריות והעק רות.
לעסוק בהם בפתיחות, בגילוי ובאופן
נאור — זה טאבו. אשה הסובלת מליקויים
במערכת הפוריות, נדמה לה כי אם ייוודע
הדבר ברבים — היא תיחשב כ׳פחות
אשר,׳ .וגבר? לגבי הגברים המצב חריף
עוד יותר. גבר עקר נחשב אוטומאטית
כ,ל א גבר׳.״
התוכנית הראשונה בסידרה קרויה ״מזל
וניסים מחכים למזל ולנס״ ,שבת,23.7.77 ,
בשעה . 17.00 מומלץ.
* שהקים והמנהל את מודיעין אזרחי,
חברת הבילוש והשמירה הגדולה ביותר
בארץ.
העולם הזה 2081

רו מן
מאח רי הוסורו\ ם
כשמדברים בישראל על סרט ערבי
מכוונים, בדרך־כלל, למשהו תורכי בתוך
מדכאות. סרט ערבי זה שמאלץ עם אנחות
אהבה, זה סיפורים ׳סוחטי־דמע׳ות ומד
דעו ודפי רס ומת עם !ריטוש בולט של גברים
׳מאופרים בהגזמה ׳מגוחכת .״סרט
ערבי״ זה דבר שישראלי ׳תרבותי בז לו.
כמו ״עבודה ערבית״ .צופי קולנוע וטל וויזיה
בעלי ר׳מת ציפיות ממוצעת ומעלה,
פשוט מתעלמים מחומר כזה או רואים
בו, בטובן־מאליו, ייצוג של תת־תרסות.
לא ברור אם ציבור דוברי הערבית בארץ
מת דווקא על סרטים מסוג זה, אבל להם
אין ברירה, זה מה ׳שמביאים ארצה. מיב-
הר הקולנוע הערבי׳ כמו גם מעוון הספ רות
הערבית העולמית המגיע לישראל
ימצומק -מאד ,׳מכורח הנסיבות.
אלא ׳שמסתבר כי יש גם קולנוע ערבי
אחר בארץ. כזה שנעשה בשקט, בצינעה,
בתקציבים זעירים יחסית, במחלקה קטנה
וחרוצה בטלוויזיה הישראלית — המחלקה
הערבית, העולה לאחרונה לכותרות שלא
בטובתה.
במוצאי־הש׳בת האחרונה ( 16.7.77 בשעה
) 18.30 שודר, תחת הכותרת הסתומה
״דראמה מקומית״ סרט בשם הנזישחק האחרון,
על־פי מחזהו של ויליאם סארויאן
הלו שנו. המחזה עובד !והופק בידי אנט׳ון
׳שמאס (מי שעשה לפני שבועות אחדים
סרט יפהפה (אף הוא בערבית) על סיפרו
של א.ב. יהושע, המאהב) וסדים בידי
אנטואן סלאח. התרגום היעיברי בגוף הסרט
איפשר גם לצופים שאינם ׳מבינים ערבית
לחזות בו. אלא שמעטים הצופים דוברי
העיברית המחפשים בידור קולנועי בשעות
השידור בערבית. הפעם — ההפסד היה
כולו שלהם.
בלי טיפת שמאלץ, בלי זכר לאנחות
׳תורכיות, ומבלי שהעיבוד לרקע הערבי
יפריע כהוא־זה, נפרש רומן אהבה עדין
בין אסיר צעיר, מהמר במקצועו, לבין
סול׳טאנה, השרתת העצובה והק׳מלה של
בי׳ת־הסוהר.
בית־הס׳והר, כך נאמד, שכן ׳במרחק שעד,
נסיעה מחיפה, בכפר בידא. אך סולטאנה
לא היתד, מעולם בעכו, אפילו אינה יודעת
היכן זה, וכשאומרים לה שהיא הבחורה
היפה ביותר בעולם — היא פורחת כמו
כל סחורה ששומעת לראשונה בחייה !מי-
לת־חיבה — ערביה או לא ערביה,
חלומות כשמונה לירות. הסרט
פרץ לא רק את סורגי הפלא הקטן שבו
התרחשה הדרמה כולה, אלא גם את גבד
לות המקום ׳והזמן. הוא הפליג אל מעבר
לתחומי שנות הארבעים של פלשתינה, שם
נשתל הסיפור בידי המעבד וקיבל ממד
ל׳א־מציאותי וכלל-אנושי. כפר בידא הפך,
בזכות מ׳ישחקם העדין !והרגיש של השח קנים,
למידבד של בדידות, מקום שכל
מה שיש בו הוא רוח, ואבק וושיממון.
כדי לחיות — צריך לברוח משם. כל מי
שחי שם — :מת. ולאן בורחים 1לביירות,
כמובן. זוז־,י עיר-החלוטות. שם האנשים
אוהבים זה את זה, והכל יהיה אחרת. יכל
מה שצריך לעשות הוא לגייס אוצר קטן
בן ׳שמונה לירות, לעלוות על הרכבת
בחיפה — ולהפליג צפונה.
שלושת השחקנים שיחקו בטיבעיות
שרק לעיתים דחוקות זוכים לראות בארץ
בסירטי־קולנוע ׳מקומיים. אף שיוסף אבו־וורדד,
ומכרם כורי, שניהם שחקני התי אטרון
העירוני בחיפה, לא נדבקו בחיידק
ההגזמה ׳המאפיין את מרבית ׳שתקני התי-
אטרון הישראלי בעוברם ׳אל המסך. מרלן
בג׳אלי ׳ממש ׳נולדה ׳לטלוויזיה. הכיעור
והתיסכול שלה בתחילת הסרט געשו יפים
ונעימים מרגע לרגע, עד שנראתה ממש
יפהפיה לרגעים. ולשחק חומן־אהבה מיי אש
עם מוות בסופו — בלי אף יללה
או גניחה ואפילו בלי דמעות — זה בהחלט
הישג ראוי לציון.
הסרט התרחש כולו במקום אחד, בתא
קטן בבית־מסוהר ובפרוזדור שלידו. אר בעה
מטר על ישישה, שלושה שחקנים,
צוות־הפקה מצומצם ותקציב ׳של חמישים-
אלף לירות בסך־הבל. מד, שנקרא הפקה
זולה במיוחד.׳ מסתבר שלא תמיד קובעים
גודל התקציב ומיספר עוזרי-סהפקה את
טיבו של הסריט.
דראמה כלי מחלקה. המחלקה ה
ערבית
בטלוויזיה הישראלית: מותקפת בימים
אלה קשות על־ידי עובדים בכירים
מן השידורים בעיברית .׳מאשימים אותר,
באי-שיתוף־פעולה, בכפילות, בביזפוז כס פים.
המחלוקת מתבשלת בישיבות סגורות
של הוועד־המנהל של רשות השידור, ו אומרים
שזאת רק ההתחלה.
בינתיים ממשיכים אנשי המחלקה הער בית
בעבודתם בשקט שאיפיין אותם עד
כה, בטריטוריה ׳מוגבלת של שני חדרים
בבניין הטלוויזיה, ומצליחים להוציא לפו על
דברים ׳שבשידורים העיבריים מדברים
עליהם בקול רם כבר זמן רב וגם
מוציאים עליהם כסף רב — אלא ׳שעדיין
לא הגיעו: אל המסך. מחלקת הדראמה,
למשל (בראשותו של עודד קוטלר) ,פו עלת
מזה כשנה וחצי בתנופה רמי״ מציעה
לציבור תחזית מעניינת ומרתקת׳ מסקרנת
אותנו בוויכוחים האידיאולוגיים סביב ה סרט
הראשון המיועד להקרנה (חירבת
חיזעה, לפי סיפורו של ס. יזהר) — אלא
שבינתיים עדיין לא ישודר דבר.
הסוגיות האידיאולוגיות של הדראמה
הערבית בטלוויזיה הישראלית הן ללא
ספק רגישות ועדינות לא פחות מזו העיב־רית,
ובכל־ז׳את הצליחו להפיק שם כבר

מפיק שמאס
בלי אנחות תורכיות
עשר דראמות טלוויזיוניות, ועוד היד נטו-
ייה: .אין שיתוף-פעולה בין המחלקה הער בית
למחלקת הדראמה העיברית, אף שב מחלקה
הערבית לא היו מתנגדים ליתר
עזרה בתחומי התסריט או לאפשרות להצ מיד
מ״ספר ׳סופרים ערבים לאולפן, כדי
שיילמדו את סודות המיקצוע מקרוב.
בינתיים, זו המציאות — וזה לא מפתיע.
אנטון שמאס ׳מסביר, כי גם הסיפרות
הערבית הנכתבת בארץ היא דלה, תיאט רון
כי׳מעט שאין ,׳מחזות לא כותבים ואי-
אפשר לדרוש מן הסופר הערבי ש׳״יקפוץ
ישר לטלוויזיה.״ עד סוף שנות החמישים
פעלה הספרות הערבית בארץ בחלל ריק,
מנותקת מן הנעשה בתחומי האמנות הער בית
בעולם, כך שלמעשה זוהי סיפרות
צעירה מאד. צעירה עוד יותר מן ספים-
רות העיברית הישראלית.
אנשי המחלקה הערבית, מבקשים לשמור
על דיסקרטיות מירבית בכל הנוגע ליחסי הם
עם עובדי השידורים העיבדיים בימים
אלה: .מנסים להתחמק מן השאלה, אם היו
מעוניינים בשיתוף־פעולה רב יותר עם
השידורים העיבריים !או בפחות מזה הקיים
כיום.
אפל התוצאות מדברות בעד עצמן ,׳ונר־
׳אד, שהמצב הקיים לא הזיק להן. להיפך.

ה ר דיו נפתח
הרדיזו בצרות. הטלוויזיה נוגסת בו בכל
פה, הוא נאבק על קיומו ולא תמיד בהצ לחה:
.מומתים ;אומרים שסיכויי הרדיו טמו נים
בידיעה כיצד לנצל את האפשרויות
!המיוחדות לו: והנמנעות מן הטלוויזיה. ה
עובדים
בשטח מזדהים עם הרעיון, אך
מתקשים בביצוע. יתרונות הרדיו טמונים
בעיקר באפשרות של דיווח !מהיר ועדכני,
ביצירת קשר בלתי־אמצעי ומהיר עם ה מאזינים
ו...באפשרות לרכב על הטלוויזיה
במקום שבו הטלוויזיה אינה יכולה לרכב
על עצמה.
בגלי־צודל מקדישים לנושאים אלד, מח שיבה
ודימיון ניכרים. תחנה זו, שכבר
מזמן חדלו לשאול למי בעצם היא מיועדת,
והפונה אל כל אותם המאזינים ששידורי-
ישראל מפצלים, אותם על־פני שלוש ׳רש תות,
נותרה צעירה ברוחה. מחפשים —
ובאחרונה גם מוצאים — פתרונות מעניינים.
אולי
משום שמנהל גלי־צה״ל (או
״מפקד״ כמו שזה נקרא שם) ,איננו גם,
בעת ובעונה אחת, מנכ״ל הטלוויזיה׳ הוא
יכול להסתפק במילחמה על טריטוריה
אחת בלבד.
מילחמת התחנה הצבאית בטלוויזיה
נעשתה השבוע אינטנסיבית במיוחד. התח נה
הולכת ונפתחת אל ׳המאזינים בשפע
של הצעות בלתי־שיגרתיות. שעות הבוקר
מנוצלות למה שמכנה. מוטקה נאור׳ מפקד
התחנה, בשם ״רדיו פתוח״! .שילוש שעות
של חגיגת קיץ שבה: משולבים פיזמו׳נים
ומי׳בזקי־ידי׳עות טריים המגיעים באותו
רגע לחדר־החדשוות של התחנה. באותן
שעות — הטלוויזיה מתה. היא גם אינה
יכולה לע מד. במהירות כזאת. קרייני ה-
מיב׳זקים, שהחלו במיבצע ביום א׳ האחרון,
עדיין לא מצאו את דרכם בסבך השיגנו־נות
של הגשת־חדשיות, וגם טיפטוף הידי עות
היה איטי ומאומץ — אבל כל ההת חלות
קשות.
על זנב הטלוויזיה. מצטרף ל״חגיגת-
קיץ״ הטלפון האדום ,׳שמיספרו .822292
כל מאזין שיש לו ידיעה חדשנית יכול
להתקשר למי׳ספר זה, הידיעה תיבדק, ואם
תשודר — יזכה במאה לירות. אפילו קריי-
ני־הרצף בשידורי הפיזמונים פונים מדי
פעם אל המאזינים !ומזמינים אותם לטלפן,
להגיב, להעלות מושאלות, לפטפט סתם.
אשר לשעות הערב — כאן ממש רוכ בים
על זנבה של הטלוויזיה. בתוכניות
כמו השעה הרביעית פותחים עם סגירתה
של השעה השלישית בטלוויזיה, ואפילו
הפופולאריות של סידרה מוצלחת כגון
׳אני קלאודיוס ׳מנוצלת בגלי־צה״ל לריענון
הפופולאריות הירודה של תוכניות בנושאי
סיפרות ואמנות( .רב מכר, על אני קלאו־דיוס,
עורך ומגיש דניאל כהן שגיא,
19.7.77 בשעה .)19.05
שיא של התמודדות עם הטלוויזיה הושג
בגלי־צה״ל ביום השלישי האחרון, כאשר
ירון לונדון התראיין על עצמו ברדיו
בעוד הוא מראיין אחרים בעלי כותרת
בטלוויזיה. הטלוויזיה סובלת באחרונה מ-
מיגבלה רצינית. אף שהפכה נושא בחד שות
כשהיא לעצמה, אין זה אתי לטפל
בעצמה יותר ׳מדי. וכך נפלה הזדמנות-
הפז של הנושא הפופולארי בידי העיתונות
והרדיו.
ירון לונדון הוזמן לפינת המושמץ של
׳מיכאל הנדלזלץ בתוכניתו הלילה, והשיב
שם מילתמזד׳שערה למתקיפיו, ובראשם
הדוקטור אלי תבין, מן הוועד־המנהל של
רשות השידור שהאשימו בהשתייכות ל מאפיה
הישמאלנית. לונדון היה נרגז למדי,
ותקף את תבין בחריפות ובציווריות :״אני
!חניך בית־החינוך בצפון, מקורב לרעיו נות
של ׳תנועת העבודה, אבל אין מישקל
לדיעותי ה׳ש׳מאלניו׳ת ...אילו הייתי גוי
הגון ומישהו היה קורא לי ׳יהודי מלוכ לך
׳,לא הייתי סורח להרים את בית־השחי
ולהוכיח שהתרחצתי, או להביא
את פינקס-הקהילה כדי להוכיח את טה־רתי.
יש סיוג של האשמות שאדם שמכבד
את עצמו אינו מתגונן מפניהן. כמו שה־אנטישמיות
היא הסוציאליזם של הטיס־
׳שים, כך האנטי־שמאלגות היא הפטריו טיות
של הטיפשים.״
״ציוני ל א פחות.״ בהמשך הראיון
ציין ירון לונדון, כי בימי בך גורקון של
״בלי חרות ובלי מק״י״ ,לחמו הוא וחב ריו
על־מנת שאלי תבין יופל להופיע ב-
קול-ישראל.
ואם מישהו האשים את לונדון בצניעות־יתר
בהופעותיו בטלוויזיה, הרי ברדיו היה
כנראה גלוי עד הסוף, כשם שקורה לעי תים
לאנשים ברדיו! ,והצהיר :״אני ציוני
׳לא פחות מדוקטור תבין וחבריו, והרצל
חישוב לי לא פחות ׳מאשר לו. רק שה גישה
שלי לבעייה יותר אינטליגנטית
משלו.״

הבוהמה

ה קו א ח *

בב־ת־המ-עועט

(המש! מעמוד )33
היינו! לקבוע עובדות, לסלקני מביתי ב־טענות-שווא,
וללחוץ עלי למתן גט ול וויתור
על הדירה.
״מתן צדהמניעה יגרום לכך, שאשלם
מזונות כאילו אני גר בבית ומשתמש בכל
מיתקני׳ו, בעוד שלמעשה איאלץ לשכור
דירה, לשלם חשבונות חשמל, טלפון, גז
ומים, ולקניות מזיון. דבר זה יהינו, כפי
הנראה, מטרתה של אשתי, הרוצה להביא
להרס כלכלי שלי, ומבקשת לשם כך את
עזרת ביתיהמישפט. לפי ענ״וודדעתי, באם
ייענה בית־המישפט לבקשת אישתי, יש
לבטל כליל את חיובי במזונות.״

הסיפריה, הארון
והקשר הטלפוני
ך* החלטתו קכע השופט הגין כי על
^ טובה ׳וגבריאל מוקד לפנות ללא דיחוי
לפסיכולוג, שינסה לעזור להם לפתור את
בעיותיהם המישפחת״ות. במשך מרבית
חודש יוני האחרון נאסר על גבריאל מוקד
לשהות בביתו, שאליו הגיע רק כדי לבקר
את ילדיו, או להחליף ולקחת חפץ אישי
כלשהו.
״זה היה החודש הקשה ביותר בחיי,״
טוען גבריאל מוקד ,״ועבודתי הספרותית
נפגעה בצורה חסרת־תקנה.״ לעזרתו של
גבריאל מוקד נזעקו גם המחזאי ייוסף מוג־די,
המשורר דויד אבידן, ועורכי כיתבי-
העת הספרותייים יוסי קריים ומנחם פרי,
שהגישו לבית־המישפט תצהירים, המפר טים
את חשיבותם העצומה של הבית, שול־חן־הכתיבה,
הטלפון והארכיון כמרכיבים
בעבודתו של היוצר.
מנחם פרי, מרצה באוניברסיטה ועורך
כתב־העת סימן קריאה, טוען :״ביתו של

רותית. המתח הנפשי שבו הוא שרוי פוגע
ברציפות עבודתו, מחבל בהתחייבויותיו
היומיומיות ומקשה מאד — בהצטרפו ל ירידה
שחלה בנוכחותו הקבועה בדירת
מגוריו ועבודתו — על ניזצל קשרים ועסקים
איתו.
״ברור לי כי ללא תנאי־עבודה תקינים,
מען קבוע, טלפון ופו׳ — כלומר, מרחב-
עבודה תקין ומרווח — הוא לא יוכל לע מוד
בהתחייבויות אלה, וייגרמו לו בשל
כך נזקים רבים, ציבוריים וכלכליים.״
גם כאשר חלף חודש הייסורים ה־סיפרותיים!
,וגבריאל מוקד חזר לביתו,
עדיין לא תמו הצרות. היחסים בין בני-
הזוג לא חזרו לתיקנם. נהפוך הוא. טובה
מוקד פנתה שוב לבית־המישפט, כשהיא
מבקשת מתן צו שיאסור מחדש על גבריאל
להיכנס לביתם. הפעם היו בפיה נימוקים
חמורים ביותר.
״אחרי שחזרנו הביתה מייעוץ פסיכולו־ני
משותף,״ סיפרה ,״התפרץ עלי גבריאל
כאשר האכלתי את הילד, ודרש שאכין לו
מייד ארוחה ואפסיק את האכלת הילד.
ניסיתי להסביר לו כי מייד אחרי שהילד
יסיים את ארוחתו אתן לו אוכל. הוא לא
הסכים לכך והתחיל לנבל את פיו, צעק
לי, זונה׳ ,ועוד שמות״גנאי שאין הנייר
סובלם.
״הפסקתי את האכלת הילד, והכנתי אוכל
לגבריאל. הוא המשיך בקללותיו ׳וצעק עלי
כי הוא יחסל אותי ׳ואת אחותי, אביבה.
יום לאחר־מכן, כאשר הייתי במיטבח ו הכנתי
אוכל, נכנס גבריאל הביתה. אני
עמדתי ליד הארון במיטבח — שדלתו הי־תה
פתוחה — ולפתע הוא דחף אותי אל
תוך הדלת שהיתר. פתוחה, ואני קיבלתי
מכה רצינית ביותר בצד ימין של גולגלתי.
״בעיקבות התקיפה פניתי לרופא שבדק
אותי, וכן הגשתי תלונה במישטרה. אני
חוששת שאם גבריאל יישאר בבית, ולא
יוצא נגדו צו־מניעה האוסר את כניסתו
הביתה, הוא ימשיך במעשי־ד,אלימות שלו,
אשר כל כוונתם היא לגרש אותי מן הבית.״

״נזק
נפשי״

(מימין) ,גבריאל
(ממושקף במרכז)

יורדים, אחרי הדיון המישפטי,
יוסי קריים
מוקד, דודו משה לייב
ומנחם פרי (משמאל).

חוקר ועורך, חדר-עבודתו, ספרייתו -אר כיונו
וקשר־הטלפון הקבוע שלו חיוניים
ביותר ליצירתו של האיש ולתיפקיודיו ה סבירים.
איבודם מהווה מכה חמורה לכל
מרצה. סופר וחוקר. ביחוד חמור אובדן-
למעשה של המען, הארכיון והטלפון הקבוע
למרצה באוניברסיטה, התלוי בכל אלה
בענייני עבודתו הסבירה והקשר עם ה מחלקות
באוניברסיטה •שהוא מועסק בה,
ועם הסטודנטים שהוא מלמד.״
תצהיר ברוח דומה הגיש גם יוסי קריים,
עורכו של הריבעון הסיפרותי פרווה.

״ מר חב־ ה מ חיי ה
של היוצר״
^ וות־דעת מיקצועית להפליא, ומעג־
( 1יינת לא פחות, הגיש דויד אבידן,
משורר וסופר, שהחל עורך באחרונה את
תוכנית-הטלוויזיה השנוייד. במחלוקת, מול־טיוויזיה
.״כסופר אני מעיד,״ הדגיש אבי-
דן ,״שמרחב הדיור, הדרוש לסופר לצורכי
עבודתו, אם וכאשר הוא עובד בביתו,
הוא •־רב, וכי סופרים שאין להם מרחב
כזה, סובלים סבל נפשי וגופני, ועבודתם
הסיפרותית עלולה להשתבש.
״מאז פרוץ הסיכסוכים, ובעיקר אחרי
שנוצר העימות המישפטי בין גבריאל מוקד
לבין אשתו, חלו וחלים, למיטב ידיעתי,
שיבושים גדלים ׳והולכים בעבודתו הספ-

** ל טענות אלה הגיב גבריאל מוקד
> בתצהיר מפורט, שבו טען כי התצהיר
של אשתו בשקר יסודו .״מאז פגישתנו ה אחרונה
באולם בית־המישפט,״ טוען גב ריאל
מוקד ,״היו היחסים ביני לבין אשתי
טובים. לא הרמתי קול על אשתי ולא
פגעתי בה בכל דרך שהיא. ואולם, אשתי
מנסה ללבות את היצרים באורח מלאכותי.
אין היא משלמת את כל חשבונות הבית,
ואין היא נותנת לי לאכול. במיקרה אחד
אף התבטאה כי מטרתה הינה להוציאני מן
הדירה ,׳והיא אף תצליח בכך.
״במשך כל היום, שלגביו טוענת טובה
שדחפתי אותה לארון, לא ראיתי את טובה
ולא דיברתי איתה. מעולם לא דחפתי את
אשתי על דלת הארון, והדבר כלל לא
ייתכן -מאחר שבמיטבחנו אין כלל ארו-
ניות־קיר אשר ניתן לדחוף את דלתם.
תצהירה של אשתי הינו עלילה שפלה,
ומטרתו לסלקני מביתי.״
השופט אריה הגין, שניראה גבוך
למדי מול הטענות וההאשמות המוזרות
שהטיחו שני בני-הזיוג המדופלמים זה
בזה, לא נתן את הצו שביקשה טובה מוקד.
הוא דחה את המשך הדיון לאמצע פגרת
בתי־המישפט, וירדו מעל דוכנו. גבריאל
מוקד ימשיך, לפי-שעה, להתגורר בביתו,
ולהשתמש בכל אותם חפצים החיוניים כל בך
למרחב המחייה של החוקר הסיפרותי.
האחווה ששררה בין האינטלקטואלים ש מילאו
את אולם בית־המישפט, נעלמה כלא
היתה ברגע שהסתיים הדיון. ריב קולני
התפתח בין יוסי קריים לבין מנחם פרי,
על רקע קטע של ראיון מסויים, שמנחם
פרי דרש מיוסי קריים להוציא מן הגיליון
הקרוב של חריבעון פרוזה.
יוסי קריים סירב לכך, ואז הרעים פרי :
״מי שיפרסם אצלך, לא יודפס יותר אצלי,
בסימן קריאה זה לא כבוד גדול להיות
מודפס אצלך,״ השיב יוסי קריים. מנחם
פרי, ששאב כנראה השראה מאווירת מיס-
דריוניות ביתיהמישפט, שבו התנהל הווי כוח
הנוקב, יאיים :״אני אפנה לערכאות
ואחרים את כל העותקים שלי הריבעון
שלך מהקיוסקים!״
״נחיה ונראה,״ פסק קריים.
״ואללה ויכוח רציני,״ הפטיר שמש בית-
המישפט, שהשקיף, פעור־ פה ועיניים, על
העימות הסיפירותי-אינטלקטואלי הנוקב ש התרחש
לנגד עיניו.

(המשך מעמוד )19
דראמתי, אבל גס מעורר־רחמים, מפני
שאף אהד מאיתני לא התכונן פה בעצם
לאבד את עצמו מדעת. כשהרגשתי אז
והנה משהו עולח וחונק, במי שבאף לחזו
אוויר וריאותיו מלאות בו עד להתפקע,
תמו כל המוצאות — עליתי אז, בכוה
הנה זה רק החל להשיבו, כשלפתע נס־אותה
מועקה, ירושלימה...״
לאדם כמו גאולה כהן, שהקנאות היתה
תוך חייה וסיבה יחידה -להתלבטות, בי שר
גמר המאבק חיים ריקים.
גאולה כיהן עלתה ללמוד באוניברסיטה
העברית בירושלים, כשהיא מלאת צי פיות
:״בפה פעור ישבתי אז על בפסלי
המיכלליה הירושלמית, ובעיניים יוצאות
הבטתי אל הקתדרא: הנה יעלו משם
קולות, הנה יבוא משם איזה פשר...״

בות את גבולות ההסתה. לפחיות פעם אחת
נתבע לדין פלילי בעוון הסתה לרצח*.
לא פעם טענו השילטוניות כי חסידי
סולם הקימו מחתרות אלימות, במטרה
להפעיל שיטות־טריור ׳נגד יריבים פולי טיים
.״מחתרת צריפיך, שחבריה נשלחו
לכלא בראשית שניות ה־ / 50ה״ו חסידי
תורותיו של אלדד־שייב. גם האיש שהור שע
בתיכניון רציחתו של ד״ר ישראל קסט-
נר נמנה, לדברי התביעה. עם חסידי התו רות
של סולם.
פעם בשנה שלחה מערכת סולם, לרגל
ראש־השנה, כרטייסי־ברכה שהכילו מפה
של מלכות־ישראל על פי אלדד־שייב: מן
הנילוס עד הפרט, כשהיא כיללת לא רק
את כל ארץ־ישראל המערבית, אלא גם
את הגדה המיזרחית, את חצי-׳האי סיני
וקטע ממצריים, כל לבנון וחלק־הארי של
סוריה. זה היה זמן רב לפני מילחמת

ח״כ כהן (עם הרב הראשי גורן)
והאלילות זו מהותה — הכיעור והיופי.,האמת והשקר
במקביל ללימודיה ׳בנושאי מדעי־היהדות
והפילוסופיה, החלה גאולה כהן לפעול
באינטנסיביות במיסגרת הירחון סולם שב עריכת
הד״ר אלדד־שייב, מפקדה בלח״י,
והמשורר אורי־צבי גרינברג, שפרש מהנהגת
תנועת-החרות, ויתר על מושבו בכנסת.
מסביב לסולם התרכזו חוגים נרחבים
של אנשי האגף הימני בלח״י, שצורתה,
סימונה, ואורח חייה של מדינת־ישראל
לא השביע את רצונם, ובמשך מיספר
שנים הובילו קשרי מיספר גופים מחתר תיים
ימניים תמיד לעבר מערכת סולם.
במיסגרת זו פירסמה גאולה כהן, קטעים
מיומן ביית־הסוהר שלה, ופירסמה שיר
ארוך־יריעה, בכותרת ״הנביאה״ ,המציג
את כל הסתכלותה על החיים הישראליים.
ההקצנה בהשקפותיה של גאולה כהן
גברה, יוזמן ילא רב לאחר מילחמת־העצמ־אותי
יצאה לסיור באירופה. על פגישתה
הראשונה עם פאריס :״אינני יודעת איך
נוצר המושג, חוץ־ לארץ׳ ,ואינני יודעת
איד מבוטא מושג זה כשפות אחרות ו אצל
עמים אחדים — אד כשבילי היו
שתי מילים אלה מבטאות הוויה לשונית־אידיאית
שלמה — הארץ, ארצנו, מעבר
אחד וכל העולם מהעבר האחר ברשי מותיה
על פאריס, שפורסמו בסולם, פיתחה
תיזיה של עולם־ד,אלילות האירופי מחד,
ועולם הטהור הדתי היהודי מאידך, וכת בה
באחד ממאמריה :״והאלילות זו מהו תה
— הכיעור והיופי, האמת והשקר כ כפיפה
אחת. מכאן — האמנות והיופי
ה,אלוהי׳ ,כביכול, ומכאן — החומר הגס,
הכיעור, השטן והזנות. בכפיפה אחת על
הארץ ...אלילות מחודשת כצורה, בהיקף,
כביטוי — אכל שתיבנה אחד הוא מני
אז בעיני גאולה כהן, אשד, חסרת השכלה
עד להחריד, האמנות המודרנית, או תה
ראה ׳בפאריס, היא בבחינת אלילות
לעומת הטוהר ׳היהודי. לקנאות יש עי ניים
עצומות ומוח סתום.

מן הנילוס
עד הפרת
( 6אחר תום לימודיה באוניברסיטה
/עבדה גאולה כהן מספר שנים למחיי תה
במישרדי האנציקלופדיה העברית. ב מקביל
חידשה את פעולתה במחיצת ד״ר
אלדד־שייב, ועזרה לו בעריכת נתב־העת
סולם. רבים הם תושבי ירושלים הזוכרים
עד היום, את הלהט שביו מכרה גאולה
כהן את גליונות סולם ברחובות־הבירה.
סולם לא היה כתב־עת צימחוני. הוא
נכתב בסיגנון אלים, שעבר לעיתים קרד

ששת־הימים, שהביאה לכיבוש נתחים מ טריטוריה

אין ספק כי זהו עד היום חזונה של
גאולה כהן.
במשבר-ד,פנימי שפקד את חרות ברא שית
, 1973 הצטרפה גאולה כהן למיעוטי
שתמך בעזר וייצמן, כשזה קם והתקומם
נגד הבגיניזם. לקראת סוף משבר בגין—
וייצמן, שבה גאולה כהן לאגף של בגין,
והוצבה ברשימת ״הליכוד״ במקום ה־,35
ונבחרה לכנסת השמינית.
בתקופה שלאחר מילחמת יום־ד,כיפורים,
כאשר הטלוויזיה הישראלית הקרינה את
התוכנית הסאטירית ניקוי ראש, ניהלה
גאולה כהן מילחמה־רבתי נגד תוכנית זו,
וסוג ההומור שלה, כאשר טענתה הבסי סית
היתד ,״אי־אפיטר לצחוק על קיבה רי קה
מערכים חיוביים ...אי־אפשר לצחוק
על ארץ־ישראל הנחת־תיסוד שלה הי תד,
שאלף תוכניות מורשה אין בכוחן לת קן
את מה שמחבלת תוכנית אחת של
ניקוי־ראש. גם כאשר התיאטרון הלאומי
הבימה העלה על קרשיו את הצגת אמא
קוראד של ברטולט בראבט, יצאה גאולה
כהן בשצף־קצף נגד העלאתו על הקרשים,
כאשר טענת־־היסוד שליה :״אנחנו לא
חיים כהלל ריק: ואם י*ט לי בן שהוא
חייל, אינני רוצה שיראה מחזה המוקיע
את המילחמות.״
בבחירות האחרונות ׳העפילה גאולה כהן
בסולם המיפלגתי, הגיע עד למקום ה־15
ברשימת הליכוד (המקום יד,ששי שיל חרות).
השקפת־היסוד הפוליטית־חברתית של
גאולה כהן ב־ 1977 יחיא שהעולם המער בי
מתמוטט בשל אי־אחיזתו בערכים כל שהם.
התשועה האחת והיחידה לעולם היא
בשורה שעל היהודים להביא לעולם. בשו רה
של ערכים שהבולטת בהם היא בחי רתם
של היהודים בבתיר־העמיים. היא
חסידת ארץ־ישראל השלמה, וגוש־אמונים,
׳ובקרבות־רתוב, ומאבקי־התנחלות שנער כו
בשנים האחרונות בין אנשי גוש־אמו־נים
לבין חיילי׳ צ׳ה״ל ומישטירת־ישראל,
הסתערה גאולה כיהן תמיד בראש מאמיני
הגוש. טיעוניה הבסיסיים :״אם אנחנו
לא בטוחים בזכותנו להיות על גדות היר דן,
מחר נפקפק אם יש לגו זכות לשכת
על הירקון״.״ לטענתה יש ״לחזק את
אמונת הנוער פצידקתו, בזהותו. שלא יה־שוב
שזה ניכוש. שידע שזה שלנו. כי אם
שכם וחברון לא שלגו — מחר י׳טאל וב צדק:
מדוע לוד והמדיה הם כן שלנו?
צריו להחזיר לנוער קודם כל את הרג שת
הצדק...״

דן עומר י

אורי

אבנרי,

בראשית

שנות

העולם הזה 2081

בעלת־מניותבחברת
הסיגריות .״דובק״
גילתה במסו זה
במיסדרוו ביתה
מ כש ירציתות
וטוענת שהוטמ1
על־ יד י יריביה
^ אשר חתם שופט בית־מישפט
השלום בתל־אביב, יהושע גרום, על
צו החיפוש והמעצר, לא שם ליבו כלל
לשם המופיע בבקשה, זורח גהל. עניינה
אותו וותר ההנמקה של שוטרי מרחב דן,
שסיפרו לשופט כי איתרו בביתה של
בעלת־מניות בחברת דובק, בשם אילנה
זינגל, מכשיר־ציתות לטלפון הנחשב כמ תוחכם
ביותר, יזהם חושדים כי בידי זורח

ויגול אב ח 11ו•11
אולם המכונית נמלטה מייד כשניתקו ה חוקרים
את מכשיר־הציתות.
הפרשת כולה מהווה ישיא במאבק של
חלק מבעלי־המניות של דובק נגד מרטין
וזורח גחל, המנהלים את המיפעל.
חברת דובק נוסדה בשנות השלושים
על־ידי נחום וסקביץ ובנו, אלכסנדר
וסקביץ, שניהל את המיפעל ופיתחו עד
למותו. עשר שנים אחרי היווסד החברה
הצטרף אליה מרטין נהל כמנהל כללי,
וכן הצטרפו בעלי-ימניות נוספים, ברא שות
ולטר מוזס ז״ל. במשך השנים הת חלקו
המניות לחמש קבוצות שוות, שהח זיקו
יחד ב־4ף 75 מן המניות — והשאר
רשומות בבורסה ונמצאות בידי הציבור,.
הקבוצות בעלוודהמניות היו אלכסנדר
וסקביץ וורדה גליקסון (אמה של אלמה
בן־פורת); גברת פוליגנסקי-בידרמן ; מר-
טין נהל; עיזבון מוזס! עיזבון של בעלי
מניות אמריקאיים המיוצגים על-ידי גהל.
במשך השנים דבשו הקבוצות, בחלקים
שווים, את חלק עיזבון מזזס. לכל קבוצה
הייתה זכות אוטומטית למינוי מנהל. אח רי
פטירתו של וסקביץ ניהל את עיזבונו

כעלי־ מניות גהל וזיצגל
קריאות־התפעלות למראה המכשיר

כעלת־מניות זינגל
צו חיפוש נגד המנהל
גהל, שהוא מנהל בדובק, מצויות הקל טות
מן הציתזתים.

תביעה של
7מי לייו ׳
ך* כקשה המוזרה היתד. ראשונה בסו־י
י גה בישראל. זו הפעם הראשונה שה*
טישטדה חוקרת פרשיות־ריגול אלקטתניות
שרק באמריקה נודעו כמותן. כאשר גילו
חוקריה את מכשיר־הציתות שחובר לחו-
טי-הטלפון, שהובילו לדירתה של אילנה
זינגל, לא יכלו לכבוש את קריאות־ההת-
פעלות. הם עדיין לא ראו ציוד מודרני
שכזה. המכשיר היה בגודל של שני סנ טימטרים
מרובעים, והוא קלט כל שיחה
שעברה בחוטי הטלפון ושידר אותה ל טווח
של מאתיים מטרים. השוטרים הבחינו,
בכביש שמתחת לביתה של אילנה
זינגל, במכונית חונה ובה אנטנה נוספת,

המייסדים: אלכסנדר ויסקכיץ, ד״ר ולמר מוזם ומרטין גחל
בית־מלאכה בשס אסתר המלכה

אברהם דוברובסקי, שהיה ידידו ומנהל
החברה בצפון. זכות־ההצבעה של המ ניות
עברה לבניו של וקפיץ, נחום ואי־לנה
זינגל.
בתביעה לתשלום פיצוי של שיבער,
מיליון לירות שהגישו בימים אלה נחום
וסקביץ ואילנה זיונגל נאמר, כי דוב־רובסקי
וגהל החלו רוקמים מזימות אחרי
פטירת וסקביץ האב, להרחיק את יורשיו
מהשפעה בחברה. דוברובסקי התמנה כמ נהל
בדובק תחת נחום ואילנה כאשר הב טיח
להם לשמור על האינטרסים שלהם,
וזאת בניגוד לצוואת האב המנוח. באותה
תקופה הצטרף להנהלת רובק בנו של
מרטין, זורח גהל. דובריובסקי וגהל שיכיג-
עו את נחום לנסוע ללמוד בלונדון, וב שנת
1969 סוכם עם הנהלת דובק כי
תממן את לימודיו לתואר בפיננסים וכל כלה,
והצליחו להשיג את חתימתו להס כמה
ל ש מד התקנות של החברה, כך
שלא תהיה למניות שלו זכות למינוי
מנהל.
אילנה התנגדה להצעה והורתה לנציגה,
(המשך בעמוד )38

1ריגול אללזטרעי 1
(המשך מעמוד )37
דוברובסקי, להצביע באסיפה נגד ד״הצ־עד
..אולם הוא נעדר מן הישיבה שפה
אושרו שינויי התקנות, ועוד מסר לנהל
ייפוי־כיוח להצביע בשמו ובשם אילנה
נגד האינטרסים שלה. ביולי 1970 נש ללה
מיורשי וסקביץ הנכות למנות מנהל.
בסוף , 1973 לקראת סיום לימודיו, תיכ נו
נחום וקביץ לחזור לעבוד בדובק, ואז
הודיעו לו נהל ובנו כי לא יקבלוהו לע בודה
בחברה.
נהל ובנו שולטים עתה בדובק, אומרת
התביעה, ודוברובקי הפך חבר־הנהלה
קבוע. הם משתמשים בדובק לתועלתם
האישית, בניהול קלוקל ובזבזני, בהרחקת
החברה מרכושה והעברתו אליהם. לדעת
התביעה הם קשרו קשר לנשל את יורשי
וקביץ מן החברה.

חו מר על
אי־ סדרי ס
ך* כתבי׳ההגנה שהוגשו על-ידי מר־
^ טין וזורח נהל ואברהם דוברובסקי,
נדחות כל הטענות של התביעה. בין ה שאר
מסופר בהם כי בשנות העשרים
היה בתל־אביב בית־מלאכה בשם אסתר
המלכה, שהיה שייך לאדם בשם לולינר
מברלין וייצר סיגריות. נציגה של לוב־לינר
היו ולטר מתם וד״ר זלוציסטי. דד
מיפעל נכנס למשבר בשנת , 1927 ווסק-
ביץ נכנס כשותף בו וניסה לשקם את
המיפעל — אך הצליח רק כשהצטרף
שותף נוסף מדרום־אפריקה, לואיס. פ ד
ליקנסקי, ואז נוסדה דובק. אולם ההת פתחות
הממשית היתה רק עם הצטרפות
קבוצת צלרמאייר שעם ראשיה נימנה
מרטין נהל.
מרטין גחל־עלה ארצה כאשר היד, לו
כבר ניסיון תעשייתי עשיר בייצור סי גריות
והפך עד׳׳מחחר, לאיש הקובע במים־
על. תפקידו של אלכסנדר וסקביץ היה
בעיקר זה של מנהל המיסעל, ונהל היה
ליושב־ראש טויעצת־המגהלים עם1מותו של
וליטר מוזס.
כתב־ההגנה אומר, כי ידרוש את הוכחת
נכונות צוואתו של וסקביץ, שכן
ידוע לו שהיו מאבקים מישפטיים בין
נחום לאילנה בקשר לצוואה האמורה. עוד
נאמר בהם, כי אילנה זינגל הסכימה לב חירת
מועצת־מנהלים בלי אחיה נחום,
תמורת הסכם העסקתה למראית־עין כיו עצת
מישפטית של הברה״בת של דובק
בתשלום של 5000 לירות לחודש.
הצדדים אינם מסתפקים בתביעות מיש־סטיות
ובכיתבי-הגנר, בילבד. אילנה זינגל
הודיעה, במיכתבים להנהלת דובק, כי
בידה חומר על אי־סדרים, והציעה להע לותן
לפני ועדה בלתי־תלויה. נהל הציע
ועדה של אנשי־שלומו.

״גני שולמית׳
״גני שולמית״ ים אילת אשקלון המלח

4כוכבים.
בריכת שחיה.
פיאנו בר
מועדון לילה.
מטבח עשיר.
מיזוג אויר מלא

44 כוכבים0 .

4רו ר רי ח
כוכבים.
בריכת שחיה.
פיאנו בה
שירות ואוכל׳
בינלאומי.
מיזוג אויר מלא

בריכת שחיה.
פיאנו בר.
סאונה וטניס
מטבח מעולה.
מיזוג אויר מלא

שחתי נופש

ארוח ונופש בע״מ
חיפה -רח׳ הרצל , 22 טל 645404/3 .
שד׳ הנשיא , 126 טל 82277 ,
תל אביב -רח׳ אלנבי , 113 טל 612567 .
ככר דיזגגוף >ר״נס ,<4טל 248306 .
ככר אתרים, טל 288665 .
ירושלים -רת׳ שמאי , 8טל 224624 .
נתניר - ,דה׳ הרצל , 4טל 22947 .
באר שבע -רח׳ הרצל , 31 טל 73308 .

תל־אביב -גורדון , 28
טל׳ 241 222042 שעות ביממה)
אבן־גבירול , 140 טל׳ 450359
רמת־גן -ביאליק , 56 טל׳ 731773
ירושלים -המלך ג׳ורג׳ ,23 טל׳ 228258
ראשל״צ -״גל־גפן״ רוטשילד 37
>ססג׳ חיים) טל׳ 941526
אשדוד -רוגוזין , 9סל׳ 23805

הקל טו ת
של שיחות

תעדיפו! המנוי של העול גו ה

החל מ־1.5.77
לשנה בלירות

דמי המנוי בארץ
לכל ארצות תבל בדואר רגיל

לחצי שנה

מחיר הוצאות
העתון משלוח

290 290

340 389

186 211

דמי ה מנוי לארצות חוץ בדואר אוויר

לאירופה לארה׳׳ב, קנדה
לאוגנדה, ניגריה, תאילנד למקסיקו לדרוס-אפריקה, ונצואלה
לברזיל, יפן, אוסטרליה
לפנמה
290 290 290 290 290 290
290

100 171 180 176 235 308
270

421 498 507 503 567 646
605
227 265 270 267 299 339
319

* 6פני כשבועיים טילפנד אלי אילנה
/זינגל, וביקשה כי ניפגש על־מנת
למסור לי את כחנדהתביעה שהגישה, על
סך 7מיליון לירות. למחרת התקשר אלי
עורך-הדיז מנדל שרף מירושלים, ואמר
כי הוא פרקליטו של זורח נהל, כי שמע
שאני עתיר לקבל מאילנה זינגל כיתבי־תביעה,
וסיכם עמי כי ישלח לי גם את
כיתבי־ההגנה למען יפורסמו אף הם.
שאלתי את אילנה אם סיפרה למישהו
על שיחתנו, ומשר,שיבה בשלילה אמרתי
כי כדאי שתבדוק אם אין האזנה לטלפון
בביתה. היא הזמינה הבר, טכנאי, והוא
בעזרת רדיו אף־אם, קלט בערוץ 100 את
שיהות־הטלפון שילה.
אילנה הזמינה מייד את מישטרת מר חב
דן ,׳שאחרי חיפוש מצאה את מכשיר־הציתות
המשוכלל מחובר לחזטי־ר,טלפון
במיסדרון ביתה. זמן קצר לאחר־מכן טיל־פן
אלי זורח נהל, ששמע כי אילנה הב־טיהר,
לי הומר על אי-סדרים בהברה,
ואמר כי בידו הקלטות של שיחות בין
אילנה לחברותיה, שבהן היא אומרת כי
אין לה כל חומר, וכי כל רצונה להוציא
מדובק יותר כסף באמצעות פירסומים
בעתזנות.
מישטרת מרחב דן, החוקרת בפרשה,
יודעת כי היא רק חלק ממשחק גדול
בין ביעלי־מניות. אולם היא גם יודעת
כי החוק אוסר על חדירה לדירות. אם
תוכיח את הקשר בין המכשיר שהתגלה
לבין חלק מבעלי־המניות, יד,יד, זד, מיש־פט
הראשון בישראל — הקשור בריגול
יגאל רביב
אלקטרוני.
העולם הזה 2081

אנוה

והבירה

צ פויוק 1התנגשות 111ה
ביו בו־ נ; ל ש רי ה לי כו ד

עמדתו החד״משמעית של היועץ־המיש-
פטי־לממשלה, הפרופסור אהרון ברק,
כי לא ייתכן שר בראש מישרד העוסק
*^בעניינים שלשר יש בהם אינטרס אישי,
הביאה אותו בבר לידי עימות חריף ביותר
עם כמה משרי הליכוד. היועץ־המישפטי
דרש, למעשה, משר״החקלאות אריאל
שריו ומשר־המיסחר״והתעשייה יגאל
הורביץ למכור את נכסיהם, או להתפטר.
ברק הודיעם כי אינו מסכים שה רכוש
יועבר לקרובי-מישפחה או לנאמן,
ודרש מבירה מוחלטת של הרכוש כפי
שנהגו בעבר השרים לשעבר חיים צדוק

נגד המדינה בעניין סתירה בנאמנות בגלל
רכוש השרים. הודעה דומה של ברק בעבר
גרמה לנסיגת האוצר מהסתפקות בכופר
לגבי ראש״הממשלה לשעבר יצחק רביו,
ולהעמדת רעייתו לדין.
חברי הוועדה חוששים, בי אם מסקנותיה
לא יהיו לרוחו של היועץ־המישפטי,
הוא יסרב בבג״ץ להגן עליהן.

וגירעון האוזנר.

הבורס ה

עבוד לצמודים בשד חודש

עם הגשת התקציב החדש, בעוד כמה שבועות, צפוי גל מאסיבי של התייקרויות
שיעלה את המדד ביותר מעשרה אחוזים. ההתייקרויות ייגרמו בעיקר על״ידי ביטול
הסובסידיות למיצרבים חיוניים, ובן על-ידי העלאת מחיר הדלק, שתגרור גל של
העלאות־מחירים בכל הענפים.
גל ההתייקרויות יימשן עם העברת יבוא מוצרי־יסוד מן הממשלה לסוחרים
פרטיים, שירצו לשווק את המוצרים במחירים גבוהים משל הממשלה.
העלאות אלה תשמנה לאל את הכרזות ראשי הליכוד על מילחמה באינפלציה,
וברור כי הן תגרומנה גם השנה לעליית מדד של ס/ס 40 כמו אשתקד.
הצעד הנבון למשקיע הוא לרכוש צמודים לקראת אישור התקציב, ולהרוויח
את ההתייקרויות הוודאיות.
העלאות המחירים הצפויות, שהודלפו ל״הארץ״ ,גרמו לפתיחה בחקירה. שר-
האוצר שימחה ארליך חקר את סגנו, יחזקאל פלומין, ואת מנכ׳׳ל האוצר
עמירם שימו, אם הם שהדליפו את דבר ההתייקרויות. ארליך אסר על הפקידות
הבכירה באוצר לדבר עם עיתונאים.

הסכם הש1ק

ר־ש־ון־בנק

פוגע בעיקר

ד״אווגר חיסכון,,

במשק הפרטי

העימות החריף גרם להקמת ועדה
מיוחדת, בהרכב השופט המחוזי שלמה
אשר (יו״ר); מנב״ל ״הבנק הבינלאומי״
דויד גולן ועורך־הדין יעקב נאמן.
על הוועדה הוטל לקבוע כללים מחייבים

שר שדון
למכור —

אם נכונה הודעת סגן־שר־האוצר יחזקאל
פלומין ב״ביזנס״וויק״ ,בי ההסכם
עם השוק המשותף יחסל 270/0מן
התעשייה ובעיקר את ענפי הטכסטיל, המזון,
הביגוד, המכוניות ומוצרי״חשמל
ביתיים, בי״אז הפגיעה תהיה בעיקר בתעשייה
הפרטית.
ענפים אלה, רובם בכולם, להוציא את
מפעלי ״שמן—בלובנד—מטע״ של חברת-
העובדים, מצויים בידי התעשייה הפרטית.
מבאן שמ־ 270/0מן התעשייה, שייסגרו
בגלל ההסכם עם השוק, כ־״/ס 90 יהיו
בסקטור הפרטי, וזאת בתקופת ממשלת
הליכוד דווקא.

הו כ פ לו מכיר ת

יועץ־מישפטי ברק
אולטימטום

לגבי רכוש שרים וסגני-שרים. הוועדה
חקרה בבר את בל שרי הממשלה, ותתן
מסקנות בקרוב.
גם היועץ־המישפטי הופיע לפני הוועדה,
ואמר דברים ברורים לגבי עמדתו
בעניין. לדעתו אין להשוות את ישראל
לאמריקה, שבה הכלכלה גדולה וניתן
להסתפק בהעברת נכסי שר לקרן נאמנות,
שכן קשה לשר להשפיע על מיפעל
בודד. בישראל, בל צעד ממשלתי קובע
גורל של מיפעל בודד, וברק סבור בי
לא ייתכן ששר־המיסחר-והתעשייה או
מישפחתו יהיו בעלי מיפעלי״תעשייה, ובי
שר־החקלאות יהיה בעל חווה ענקית.
על־מנת להמחיש לוועדה את חומרת
עמדתו, הודיע לה ברק כי הוא יסרב
להופיע מטעם המדינה באשר יוגש בג״צ

שר הורוביץ
— לא לקרובי־מישפחה

ברור כי עמדתו של ברק תביא את
הממשלה לידי החלטה אם לפטר את
היועץ־המישפטי, או ששרון והורוביץ ימכרו
את רכושם או יתפטרו. נראה כי
ראשי ד״ש ערים לבעייה, וממתינים למסקנות
ועדת אשר, שתפנה להם את
תפקיד שר המיסחר״והתעשייה.

השנה יכניס יצוא הברום מים־המלח
35 מיליון דולר, לעומת 20 מיליון דולר
אשתקד.
הייצור השנה היה 36 אלף טונות, ובשנה
הבאה יהיה 60 אלף טונות. מנכ״ל
החברה, צבי ולדמן, צופה ייצור של
100 אלף טונות בשנת . 1980
חברת הברום תחנון באוגוסט את מיפ״
על הכלור, שייצר 30 אלף טונות כלור
וכמות דומה של סודה קאוסטית. ברמת״
חובב מקימה עתה החברה מיפעל לתיר־כובות,
שכושר ייצורו בשנה הבאה יהיה
80 אלף טונות, וייצואו יהיה 100 מיליון
דולר בשנה.

שווייצר עורך
כלכלי עול
!יהארץ יי
אביהם שווייצי נתמנה עורכו ה כלכלי
של היומון ״הארץ״ במקומו של
אביהם טל. שווייצר כיהן כעורך כלכלי
תקופה ארוכה, עד למינויו של יאיי
קו טלי כעורן־מישנה. שווייצר פרש מתפקידו
ועבר לכתיבת מאמרים, ובמקומו
מונה שימשון איליך. כעבור שנים
אחדות מינה עורן ״הארץ״ את אברהם
טל, עובד בכיר במישרד מבקר-המדינה,
תחת שווייצר. שווייצר נחשב כמקורבו ודוברו
של משה דיין.

שנו ואינפלציה
השכר הממוצע לשעת-עבודה בגרמניה
המערבית עלה בשנת 1976ב״ ;60/0ואילו
המדד עלה ב־״ .40/באיטליה עלה השבר
ב-״/ס , 10 והמדד ב־ .150/0בצרפת עלה השבר
ב־/0ט ,15 והמדד עלה ב״ס/ס .10 באמריקה
עלה השכר ב״״ 90/והמדד ב/0-״.5
נתונים אלה מוכיחים כי אין בל קשר
בין שבר לאינפלציה, ובי הדבר הקובע
הוא הלחצים שמפעילים השכירים על
המעבידים. לקיום הסדר תוספת־יוקר
אוטומטי אין השפעה על האינפלציה.
בגרמניה היתה התייקרות נמוכה של 4
ובבריטניה התייקרות של /0״ — 17בשתיהן
אין הסדר כזה.

ועדה להריכי־חקיוה
פנימיים נ מי ש טו ה

ביזבוז מדהים בתקציב קו״ת־אובע
קריית-ארבע עומדת ברובה ריקה ומאות דירות פנויות בה, אולם עובדה זו
אינה מפריעה למשה מאייבסקי, הממונה על העיר מטעם השילטונות, לקחת
מאוצר המדינה כספים רבים למטרות תמוהות. התקציב החדש של המקום, שהוגש
השבוע למינהלת קריית״ארבע, בולל את הסעיפים הבאים :
• משבורת של משה מאייבסקי — 157 אלף לירות.
$השתלמויות של מאייבסקי — 6000 לירות.
9הוצאות נסיעות ואש״ל של מאייבסקי — 32 אלף לירות.
• מימון אחזקת רבב נדרש של מאייבסקי — 32 אלף לירות.
מאייבסקי עולה, אם בך, לקופת המדינה 227 אלף לירות, לשנה או 19
אלף לירות לחודש. הרבה יותר מראש-הממשלה, למשל.
תקציב קריית״ארבע אשתקד היה 5.7מיליון לירות. התקציב החדש הוא 11.8
מיליון. במשך השנה עזבו את המקום מאות מישפחות. אין כל סיבה להכפלת
התקציב, פרט לביזבוז. כדוגמה 249 :אלף לירות בסעיף שונות; 107 אלף לירות
לדואר ומיברקים !; 200 אלף לירות לפרסומים בעתונים !
רצוי שוועדת־הכספים של הכנסת, המטיפה לקיצוץ בתקציב הביטחון, תקצץ
גם בתקציב קריית־ארבע.

המוסד הכספי הירושלמי ״אוצר לחיסכון״
,קיבל מ״בנק ישראל״ רישיון״בנק,
אחרי שמילא את בל התביעות של ״בנק
ישראל״ .המוסד הכספי פועל זה שנים
רבות בצורה סולידית, ועתה צבר די
הון עצמי בדי לקבל רישיון בזח. המוסד
מקורב לחוגי אגודת״ישראל, אולם אין
קשר בין מתן הרישיון לבין כניסת אגו-
דת־ישראל לקואליציה.

מנכ״ל ולדמן
נזיפעל חדש

היועץ המישפטי לממשלה יזם הקמת
ועדה משותפת לפרקליטות-המדינה ול-
מישטרה, שתקבע כללי־נוהל לגבי חקירה
פנימית במישטרה, בתי-הדין המישמע־תיים
שלה ובן חקירות נגד אנשי-
מישטרה. חברי הוועדה מטעם הפרקליטות
הם מיכאל קירש ויוכה בלטמן.
הקמת הוועדה באה ביגלל פרשיית
נגריית-המישטרה, שנחקרה כולה בתוך
המישטרה. ברק עמד בכל תוקף על הקמת
הוועדה, שתיצור, למעשה, גוף חקירתי
בלתי־תלוי במישטרה. הוועדה תשקול גם
אם חקירת התלונה נגד המפב״ל חיים
תבורי שהגיש יגאל לביב תיחקר על״ידי
המישטרה הצבאית, שרותי-הביטחון או,
אולי, פרקליטות״המדינה.

ה חידו ששל ״טרופית״
החידוש הבולט ביותר בענף המשקאות הקלים בישראל שייך, ללא ספק, ל״טרופית״.
״טרופית״ מביאה לישראל תפיסה אירופאית מהפכנית בתחום אריזת המשקאות הק־לים:
אריזת 0 ^.י 0 0חדשנית, שהינה הישג בינלאומי של טכנולוגיות המזון
המתקדמות ביותר בעולם. אריזה זו
מובאת לישראל, בלעדית, ע״י ״טרי־פי־קורפוריישן
בע״מ״.
האריזה המהפכנית מעניקה למגוון
הטעמים של ״טרופית״ איכויות
ייחודיות: המשקה שומר על טריו-
תו חודשים רבים, ללא אחסנה בקירור,
וזאת בניגוד לשקיות משקה ומצריכות שמתקלקלות
אחרות,
שמירה בקירור. זאת ועוד: ב״טרו־פית״
המשקה מפוסטר, ללא מגע
יד אדם ובצירוף האריזה המיוחדת
מובטחת דרגת היגיינה עליונה, ה חשובה
במיוחד בימי הקיץ החמים.
״טרופית״ קלה מאד וכמובן אינה
נשברת, ובכן בא הקץ לבעיות של :
סחיבת בקבוקים, שברי־זכוכית מסוכנים,
הפקדות, החזרות וכיו״ב.
משקלה ומידותיה מאפשרים קניה
מרוכזת, אחסנה נוחה, והובלה
פשוטה לכל מקום ומקום.
איכויות ייחודיות אלה — הינן פרי
המודעות המוגברת באירופה ובעולם
לנושא האקולוגי. האריזה המהפכנית
מהווה פתרון מעולה למפגעי איכות
הסביבה הנובעים מבקבוקי־משקה
ומפחיות — שמשחיתים את אתרי
הבילוי והנופש הפתוחים. ב״טרופית״
גומר הצרכן -את המשקה, מועך בקלות
את האריזה — ולסל !
טריותה של ״טרופית״ הנשמרת במלואה
במשך חודשים ארוכים, מונעת
את מפגעי הבריאות השכיחים
כל כך בימי הקיץ החמים. בעוד
ששקיות אחרות, מתקלקלות — פוג־עות
בבריאות וגורמות לבזבוז כספו של הצרכן .״טרופית״ מבטיחה אורך חיים ממושך
למוצר ואיכות תברואתית ללא־דופי.
לכן, כבר בראשית דרכה בישראל נקלטת ״טרופית״ יפה בקרב הציבור, ומוכיחה את
עצמה כמשקה אידיאלי לכל מטרה: הילדים נהנים ממנה בגן, בבית״הספר, ובמגרש
המשחקים. המשפחה כולה יוצאת עם ״טרופית״ לים, לטיול או לפיקניק, וכל אחד,
בכל מקום, לוגם ממנה לתענוגו הפרטי.

?!ולנוע
צנזו ר ה
הלב הזווגדי עול יוסף בו ר ג
מדוע אסרה הצנזורה את הסרט חג
הפסחא, שהופק בישראל בקו־פרודוקציה
אמריקאית־ישראלית?
קשה להבין זאת. אך ברור שהדבר מהווה
תקדים מסוכן ביותר. כי התירוץ
הרישמי — שהסרט עלול לפגוע ברגשות
הדתיים שיל הנוצרים — יכול לשמש מחר
לאיסור סרטים רבים, שלא ימצאו חן בעיני
שותפי הקואליציה. הלב הנוצרי של יוסף
בורג, שר הפנים, המישטרה והצנזורה,
בוודאי לא נפגע. יתכן שהרגיזה דמותו של
הכהן הגדול, המגולם בידי יו גריפית
בצורה הדומה לסטראוטיפ אנטי־שמי.
ארבעה חודשים היה מונח הסרט בצנזו רה.
לפחות שלוש פעמים הוקרן לפני חברי
המועצה. האיסור בא למחרת יום הבחירות
לכנסת.
המוות המדומה. קשר הפסחא רחוק
מאד מלהיות כתב־אישום נגד הדת הנוצ רית.
כאשר מחו הכמרים הנוצריים ביש ראל
נגד הפקתו, הם הסתמכו על הספר
המשמש לו בסיס, אך לא ידעו מה יש
בסרט.
אלא שהקשר בין הספר והסרט הוא
כימעט מיקרי. יש מעט מאד דימיון בין

דרושה בירושלים בסביסת ביתץ וכרם
דירת חדר וחצי
או שני חדרים

שחקן זלמן קינג פישוע

+טלפון(אפשרי ריקה)

רב צעיר, בקי בתנ׳׳ך

להתקשר: מאיר דורון 243386 ,־03

הסרט ובין הספר קשר הפסחא (עצם תר גום
השם מכיל טעות. בימי ישוע לא היד.
קיים חג־פסהא הנוצרי, כי לא היתה קיימת
דת נוצרית. החג, הממלא תפקיד כה חשוב
בספר ובסרט, הוא פסח יהודי, ובמקורו
האנגלי אכן •נקרא הספר קשר הפסח).
הספר הוא מחקר של יהודי, ד״ר יו
שונפילד, שהציג לקוראיו תיאוריה פרובו קטיבית
וניסה להוכיח אותה על פי כתבי
הברית החדשה. לדבריו:
! 0ישוע מנצרת היה רב צעיר, מלומד
ובקי היטב בתנ״ך.
• 1אחרי שהשתכנע כי הוא המשיח,
תפר מראש את כל חייו, עד לפרטי הפר טים׳
על פי נבואות התנ״ך, כדי שדרך-
חייו תתאים בדיוק לתולדות המשיח ש נחזה
בכתבי־הקודש.
!ס בין הישאר תיכנו ישוע מראש, ב דיוק
רב, את צליבתו. אולם הוא תיכנן
את הדברים כך שלא ימות על הצלב,
אלא יורד ממנו לפני כניסת־הישבת, כמקו בל,
בעודו חי.
י• התוכנית (״הקשר״) בוצעה בדייק נות.
יהודה איש־קריות נשלח על־ידו כדי
למסרו לרומאים במועד מדוייק. הכל תוכנן
כך שהוא יישפט וייצלב על פי לוח־זמנים
מתוכנן היטב, כדי לאפשר את הורדתו
מן הצלב בעוד מועד.
!• ישוע אמנם הורד מן הצלב •כמתוכ נן־
בעודו הי, כשמעמיד פני מת בעזרת
סם. אולם לפני כן תקע בו חייל רומאי
רחמן את חניתו, כדי לשים קץ לסיבלותיו.
ישוע מת כתוצאה מדקירה זו. בניגוד
למתוכנן, אחרי זמן קצר.

גיטרות * אקורדיונים אורגנים כלי־נשיפה *
תופים
* מיתרים השאלת +מכירת
מיקוגיס

גינובורג מוסיקה
אלנני ( 41 ליד רח׳ גאולה) ת״א,
טל 03*57773 :
נוסד ב*1940

יש לאן ללכתו
• ספרים משומשים •
• ספרים מיוחדים •

רח< כן ייהודד 8נ
מ ל -אניג

למרות הפל1
מתיר העירסום של עמוד

05 * 11:1כור

הוא רק

3,840ל״י

העולם תזה 208:

!• כמד. מתלמידיו ראוהו חי אחרי
הורדתו מן הצלב, ומכאן נולדה האגדה
כאילו מת וקם לתחייה.
• כל תנועתו של ישוע היתה חלק
מן המרי הכללי נגד רומא.
בגין יכול להסכים. מה לכל זה
ולסרט?
בסירטו של מנחם גולן, שבויים על־ידי
מיכאל קאמפום, תופסים פרטים אלה חלק
קטנטן. הצופה, שאינו מכיר את הספר,
יתקשח להבין את משמעותם• לכל היותר
יבחין בכך שישוע מ א עדיין חי כ שמרד
מעל הצלב.
מותר הסרט הארוך אינו אלא הסרטה
נוספת של סיפור־חייו של ישוע, המתואר

בין השערות״ (כפי שהוא מגדיר זאת
בסירטו החדש, אני חול) .ואשר לעובדת
היותו יהודי מקומפלקס, זה כבר נתון
היסטורי יידוע לכל. שמו האמיתי הוא אלן
סטיוארט קניגסברג, הוא נולד בלב שמורה
יהודית בנידיורק, פלאטבוש, והוא עצמו
מתקשה כבר לזכור כמה שנים הוא מפרנס
את הפסיכיאטרים של הכרך הגדול, ש אצלם
הוא מבקר בקביעות חמש פעמים
בשבוע.
דבר אחד שוכחים כל אלה שמתקנאים
באלן ומאמינים כי אינו שונה מהם: לוודי
יש כישרון, זה מה שמבדיל בינו לבין כל
שאר בני־מינו. ומשום שיש לו כישריון,
מ א אינו מתעלם מן המיגבלות של עצמו,

ח מו ע מ דו ת ה סו פיו תבתח רו ת

מלכת הו/ים 1977
תזכנ ה בשי מ תנ ת חב ר ת

דירות חן ־ אברהם גינוי
משרדי מכירות בלעדיים של אברהם גינדי :

• ראשון־לציוו —

יח׳ היצל

• פתח ״ ת קוו ה ־־־

רח׳ חיים עוזר

?46180

• ר חו בו ת רח׳ הרצל 187
ה הנ הלה הראשית :
ר א שון ״ ל ציון

משדד

רוטשילד ,42 טלפונים?90423 ,947133 :

החקל או ת
1 מוססככ ם
$ל ה לן לוח המחירים הנ 19

- 2 2 .7 .7 7 001117

חיילים רומיים מכים יהודים
גס מנחם בגין יכול לתמוך

באד,בה כיהודי טוב, אף שאין בו דבר
הסותר את התפיסה הנוצרית המקובלת.
המחשבה הדתית, אם ישנה בכלל, היא כה
רדודה, עד כי אין בה כדי לפגוע באיש.
הדבר הבולט ביותר בסרט הוא הדיכוי
הרומאי, וניתן לראות בסרט כולו סיפור
על מילחמת־השיחרור של עם מידי כובש
זר ואכזרי — סיפור שגם מנחם בגין יכול
לתמוך בו בלב שלם.
הסרט מצולם (אדם גרינברג) יפה, על
רקע הנופים והאתרים הרומאיים של הארץ.
ישוע עצמו (זלמן קינג) ,תלמידיו, פונט-
יוס פילאטוס, יוחנן המטביל ושאר הדמו יות
משוחקות היטב, ואם הסרט משעמם
בקטעים מסויימים, הרי זה בגלל הנסיון
לשוות לו בכל מחיר אווירה דתית־רוח-
נית, מבלי שהתסריט והשחקנים היו מסוג לים
לכך.
אבל הצנזורה לא אסרה את הסרט כדי
לחסוך לצופים שיעמום. היא התיימרה להגן
על רגשות דתיים — וזהו דבר פסול
מעיקרו.
אם היתד, דרושה הוכהה ׳ נוספת לכך
שיש לבטל את הצנזורה, אחת ולתמיד —
היא סופקה במיקרה זה. אך נראה שמאז
הבחירות גדלה יהירותה עוד יותר.

מן הצד המגוחך שבדמותו, ומן ההפרעות
הנפשיות הפוקדות אותו, אלא להיפך. הוא
משתמש בהם ככלי־נישק יעילים ביותר
בקומדיה שלו, ומסרט לסרט הולכת הקו מדיה
הזאת ומקבלת גוונים מרצינים ומע מיקים
יותר.
צוחקים וכואבים. אני הול הוא ה סרט
חששי שביים אלן עצמו (אם _לא

העולם הזה 2081

ירקות

לצרכונ לק״ג

י כבל׳
3.70
2.30
3.55
2.95
1.70
2.45
1.85
3.65

עגבניות — זנים פחוסים
עגבניות זן תמר
נז ר
פלפל קליפורניה סלק חצילים
כצל יבש — מכצע מיוחד
תסוא״ד מיכול אכים
פירות אגסים — קוסציח ופפדונה גודל 5
תפוחים — נדנד אלכסנדר גודל 6.5

6.15
5.40

הדר ים

הווססץ־ היהוד 13 ,ויד ווו־ ,אלן

במסגרת ההוזלות בחנויות השרשרת של השופרסל
והסופרמרקט וחנויות פרטיות שהצטרפו למיבצע.

מערה: ירקות ארוזים בשקיות מותר לגבות
תוספת של עד 40 אג׳ לק״ג

ס ר טי ם
וודי אלן הוא מקור תיקוותם הכמוסה
של כל ד,בדחנים, המוקיוגים, החאלטוריס־טים
והמתחכמים למיניהם: של הצנומים,
המנומשים, הממושקפים, הגוצים, של ה יהודים
המתוסבכים המאוהבים בתסביכיהם
ומטפחים אותם כאילו היו פירחי נוי יק רים
אצל הפסיכיאטר הקרוב. כל אלה
מתבוננים באלו ואומרים לעצמם, בסתר־ליבם
:״הוא הרי בדיוק כמונו. אם הוא
הצליח, אין שום סיבה שגם אנחנו לא
נצליח.״
וודי אלן הוא, אכן, בדחן, שהתפרנס
עוד מימי בית־הספר התיכון ממכירת בדי חותיו
לאחרים, עד שהגיע לשלב הנאצל
שבו הגיש את בדיחותיו בעצמו במועדוני
לילה, בקמפוסים של אוניברסיטות או ב טלוויזיה.
אין ספק שהוא צנום (משקלו
כ־ 55ק״ג) ,נמוך־קומה (בערד 1.65מ׳),
ממושקף !ומנומש. חוץ מזה הוא במצב
טוב ,״חוץ מכמה סימני קרחת הקורצים

וודי אלן ודיאן קיטון כ״אני חול״
זיווג של מאדים ואדמה
מביאים בודשבון את מה קרה טייגר לילי,
סרט יפני, שוודי אלן חיבר לו תמליל
אנגלי מטורף, ואת שחק אותה מם, סרט
שהוא כתב אבל בויים בידי הרברט רוס).
ובפעם הראשונה נראה שהמיזוג בין שפע
ההמצאות לביו המיבנה הדרמאטי הגיע
סוף־סוף אל שיווי־המיישקל הרצוי. ויותר
מזה. כשיושבים באולם האפל ורואים את
אני הול, מתפקעים מצחוק. אבל כשיוצאים
(המשך בעמוד )42

אשכוליות בתפזורת וארוזות
תפוזים כתפזורת וארוזים
לימונים

3.40
3.40
5.25

ע ןךן פטמים קפואים בשקיות
מיני(עד 1ק״נ העוף)
גודל ( 1עד 1.400ק״ג העוף*)
גודל ( 2עד 1.6ק״ג חעוף ז)
גודל ( 3מעל 1.6ק״ג העוף)
פשר חודו ללא עור וגידים

12.50
12.12
11.48
10.46
22.22

97 +אג׳

1.78 +ל״י

דגים
10.50 כסיף בסיף בפרוסות קפוא באריזות של 1/2ק״ג 23.00
16.11
קרפיונים חיים

1.84 +ל״י
1.29 +ל׳׳י

שינויים אפ שריים במשך השבוע

סו מו?•-

גג־*נ

היכונו !
אירופה ן

חוזר
ליעיי*?
ב 7באוגוסט

י־ /זן־

*ממדראנו עד מדראנו לא קם כסדראנו

אוהל הקרקס ימוקם בשדרות רוקח
ליד גשר בר־יהודה בצפון ת־ א

(המשך מעמוד )41
מן האולם ומהרהרים בו שוב, הוא חדל ש
להיות מצחיק ולפתע מסתבר ישאלו מדבר
על דברים רציניים י וכואבים. מה הפלא
שהביקורת האמריקאית החליטה, כימעט
פה־אחד, שהסרט הזה הוא הדבר הקרוב
ביותר שיש לאמריקה להציע כתשובה
לאינגמר ברגמן? עצם העובדה שסצינה
אחת בסרט מתרח״שת לפני הכניסה לבית״
קולנוע שבו מציגים את פנים אל פנים של
ברגמן, והכרזותיו של אלן האומרות כי
ברגמן הוא האדם השני הנערץ עליו ב יותר
(הראשון הוא שחקן־הכדורסל ארל
מונרו) ,הקלו במידה רבה על האסוצי *
אציות
של המבקרים.
החשיפה הנועזת. אפשר לכנות את
אני הול, בשם מישני, כמו :״סצנות
מחיים משותפים של בדרן וזמרת,״ ואז
הקירבה לברגמן גדלה עוד יותר. ומי
שבאמת רוצה לפשפש במעמקים ולמצוא
את ההשפעות (שאלן לא התכחש אליהן
מעולם) ,יוכל מיד להצביע על מונולוג״
הפתיחה של הסרט, בו מדבר אלן ישר
אל תוך המצלמה, כמו באורות החורף 1,
או שעת הזאבים. וכאשר הוא נזכר ביל־ ^
דותו, ובבית־הספר שבו למד, וניצב על
ספסל לימודים לצד חבריו לכיתה לשעבר
(הוא מבוגר והם ילדים) ,זה בערך כמו
תותי בר. אבל כל זה הוא בעל חשיבות
מישנית בהחלט. כי אני הול אינו ברגמן
נוסח אמריקה, אלא אמריקה נוסח אלן.
אני הול הוא סיפור מערכת־היחסים שבין
בדרן מצליח למדי, בגיל 40 פלוס, לביו
זמרת המתאמצת לעשות את צעדיה המיק־צועיים
הראשונים. הסיפור נע בחופ-שיות
גמורה בתוך הזמן, קדימה ולאחור, ומתאר
בצורה תכליתית ביותר את מה שדודי אלן
מכנה ״אנהדוניה״ — או, בשפת בני-אדם,
המעצור הפסיכולוגי המפריע ליהנות מן
החיים (מעין היפוך של המושג היווני ה דוניזם).

הצרה שמטרידה את ישני גיבורי
הסרט, שכל הישג חדש בחייהם הוא סיבה
לפחדים. חדשים, וכל תענוג כרוך באימת .
המחיר שצריך יהיה לשלם עבורו.
הגיהנום היהודי. וודי אלן פותח
את הסרט בשתי בדיחות, מצחיקות לכאורה,
אבל הן המפתח לגיהנום הפנימי של
כל אותו העולם שאלן הוא נציגו: עולמם
של משכילים יהודים השונאים את ההש כלה
והיו רוצים דווקא להצטיין ב־שדה
הספורט, המתגאים ונחרדים בעת־ובעונה־אחת
מעצם יהדותם, המשוכנעים שהעולם
הוא בור־צואה, אבל מתלוננים על שאין
מניחים להם ליהנות ממנו. וכך נשמעות
בדיחות הפתיחה :״שתי נשים יושבות
בבית־הבראה יהודי בהרי קאטסקיל. הראשונה
מתלוננת , :האוכל כאן איום
ונורא.׳ השנייה מסכימה איתה , :נכון,
והמנות כל־כך קטנות.״׳ בדיחה שנייה :
״כפי שגראוצ׳׳ו מארקס אמר פעם, לא
הייתי רוצה להשתייך לשום מועדון ש מוכן
לקבל אנשים כמוני כחברים בו.״
את הבדיחות הוא מספר כביכול בתור
אלבי סינגר, הדמות הגברית הרא-שית
בסרט, אולם הזהות בין אלבי לוודי היא
יותר ממיקרית .״זה־עתה עברתי את גיל
ה־,40״ מכריז אלבי (וודי הוא בן .)42
שניהם מתפרנסים מהמצאת בדיחות, שני הם
-שונאים פאתולוגית את קליפורניה
ומוכנים לחיות רק בניו־יורק (אלן מוכן
לוויתור אחד בלבד, לנסות מדי־פעם את
פאריס) ,שניהם היו נשואים פעמיים לפני
שמתחיל סיפור־האהבה הנוכחי, ושניהם
היו מאוהבים בבחורה ששם־מישפחתה הול.
כי, למי שאין הדבר ידוע, שמה האמיתי
של דיאן קיטון, בת־זוגו של אלן בארבעה
סרטים, ובמשך כמה שנים גם בחייו ה פרטיים,
הוא דיאן ׳סול (קיטון הוא שם־
המישפחה -של אטה).
שיקסע אמיתית. מובן שהשחקנית
המגלמת את אני הול בסרט היא דיאן
קיטון. הדמות, והשחקנית, שתיהן ממוצא
אנגלו־סכסי פרוטסטנטי (שיקסע אמיתית,
במושגים ברוקליניים) ,שתיהן נוהגות ב־פולקסואגן
(אני — כמטורפת, דיאן —
בזהירות מוגזמת) ,שתיהן מקשטות את 1
דירותיהן בתצלומים- ,שתיהן שרות במוע־דוני־לילה,
ווודי אלן היווה לגבי שתיהן
צעד חשוב בקאריירה שלהן.
מה מנסים השניים להשיג יחד? את
האושר רהזיווג האדיאליים. אבל הוא שמור
לבני־זוג שונים מהם. למשל, לאותו זוג
•שאלו סינגר מראיין ברחוב :״אני בחורה
העולם הזה 2081

לפניו נערה בלונדית תמירה .״אני בחור
שיטחי, פשוט וחסר־רעיונות,״ מודה גם הבחור החסון וגבה־הקומר, המחבק אותה.
זהו הזיווג האידיאלי.
סוד כמוס. במיקרה, או שלא במיקרה,
נשמרו כל פרטי הסרט הזה בסוד, עד
שיצא לאור. אפילו שמו לא נקבע עד
לרגע האחרון. וודי אלן חשב לקרוא לו
״אנהדוניה״ ,ואילו יונייטד ארטיסט כינתה
אותו במשך כל הזמן. סירסו של וודי
אלך.
והשם מתאים לו להפליא. זהו סרט של
וודי אלן על וודי אלן. חשבון־נפש של
יוצר שפחד כל העת מן הרצינות אבל
לבסוף השתכנע ששני הנושאים החשובים
לו ביותר הם אהבה ומוות: במאי שטען
כי אין לו כל עניין בפוליטיקה, אבל
גיבורו הולך כל העת לראות אותו הסרט,
הצער והחמלה (תעודון על התנהגות ה צרפתים
תחת הכיבוש הנאצי, שהוא דוגמא
מאלפת של הקולנוע, ככלי אנאליטי לני תוח
מצבים פוליטיים).
סירסו של וודי אלן הוא דראמה מצחי קה
ביותר, לפי מיטב המסורת של ההומור
היהודי: היא מחדירה את הכאב והמרורים
מבעד לפני השטח. ואין זה מפליא כלל
שאחרי אני הול, חולם וודי אלן לביים
דראמה של ממש.

כו כ בי ם

גינוצ׳קה
לעולם נ ש אר ת
נינוצ׳קה (פאר תל־אביב, אר־צות־הברית)
— גאוניות היא התכונה
האנושית האחת שהזמן
אינו יכול לה. גינוצ׳קה הוא סרט שנעשה לפני 38 שנים,
פארודיה על שלושה קומיסרים סובייטיים שמגיעים לפאריס
מייד אחרי המהפכה, כדי למכור יהלומי אצולה מוחרמים,
ולהציל בתמורתם את הכלכלה המתמוטטת של מולדתם.
מאז נעשה הסרט, הספיקו הרוסים להיות החברים
הטונים ביותר של האמריקאים ואויביהם המושבעים, מסך״
הברזל ירד ועלה, המילחמה הקרה באה ונעלמה, העולם
התהפן מיספר פעמים על ראשו, אבל נינוצ׳קה ניצבת עדיין
מעל לכל התהפוכות הללו — קומדיה שנונה ומפוכחת
הנאחזת במצב פוליטי כללי כדי לדבר על חולשות אנושיות
פרטיות. משום בד לא נס ליחה עד היום.
ארנסט לוביטש (שסירטו להיות או לא להיות הוכיח
ששפתו נהירה מאד לבני חדור) שולח אל הצופה צרורות
של המצאות קומיות, חלקם כתוב בדיאלוגים, וחלקם
(הטוב ביותר) מוצגים בצורה אילמת על״ידי מצלמה המתבוננת
מן הצד ומעניקה לצופה את האשראי שהוא
אינטליגנטי די הצורך כדי להבין מה קורה.
ואסור לשכוח את גארבו. בקומדיה הראשונה שלה, היא
כולה חומרה ואידיאלים, כשהיא באה לפאריס ממוסקווה
להחזיר את שלושת הקומיסארים למוטב. המעבר ההדרגתי

גארבו ודוגלאס: האלוהית שצחקה
שלה אל החיוך, אל הצחוק ואל האהבה, הם ניצחון לשח קנית
ולבמאי שהדריך אותה גם־יחד.
אין טעם לפרט עוד את כל המעלות הרבות של סרט
זה. אפשר רק להמליץ לפני כל מי שלא ראה אותו עדיין,
שיילך לראות. האחרים אינם זקוקים כבר להמלצה.

מה הדגאתג ון ק דו פ1ירד?
ג׳ון קרופורד, שמתה לפני זמן קצר,
בדממה סוערת, בגיל ( 71 משערים כי
התאבדה) ,היתד, אחת הכוכגזת הגדולות
שידעה הוליווד מימיה. בקאריירה שהחלה
בקומדיות אילמות׳ נמשכה בסרטים מוסי קליים
(כשהסרט החל מדבר) ,עברה דרך
מלודראמות על רודפות־בצע קשוחות והס תיימה
בשנות השבעים, בסירטי מתח ואי מים
— קאריירה שהחזיקה אותה כמעט
50 שנה לפני המצלמות. קרופורד היתד,
תופעה מיוחדת במינה: מעולם לא איבדה
את כוח־ד,משיכה הקופתי שלה, חרף ה־אופנות
המשתנות.
כשקלארק גייבל זכה, כטירון, להופיע
בתפקיד ראשי בסרט בשם ריקדו שוטים,
ריקדו, היתד, האטרקציה המרכזית לקהל
ג׳ון קרו-פורד, השנה היתד , 1931 ,ושמועות
על רומן בין השניים נמשכו זמן רב אחרי
הסרט. שנה לאחר־מכן, גנבה את ההצגה
אפילו מגארבו הגדולה, כאשר גילמה
מזכירה שאפתנית בסופרמרקט הזוהר של
מ.ג.מ. הסרט: גראנד הוטל. לשונה הארסית
הוסיפה קמצוצי רעל ושיטנה לנשים
של ג׳ורג׳ קיוקור, שהחרידו את כל עדת
הכוכבות הנכבדת שהתחרתה עימד, באותו נורמה סרט כל־נשי (בין המתחרות :
שירר, פולט גודאר׳ ג׳ון פונטיין ורוזלינד
ראסל) .היא זכתה בפרס האוסקר כאשר
גילמה את האם המקריבה הכל למען בתה
במילדרד פירס, והטילה את מרותה ה מאיימת
על כל סובביה במלכת הדבורים.
לא היה כוכב גדול בהוליווד שלא הופיע
בזמן מן הזמנים לצידה, החל מפרד אסטר
(היא היתד, שותפתו הקולנועית הראשונה)

ה מ צחיקון
>צא עצובה
500 אלף שחור (בן־יהודה ואופיר,
תל־אביב, ישראל) — שני
בדרנים כושלים ועלובי״נפש, מן
הסוג החאלטוריסטי המצוי בשפע נארץ־הקודש, מסתבכים
עם העולם התחתון אחרי שהם מבזבזים לריק חצי מיליון
לירות (שחורות) שהופקדו בידם, כדי להעלות את מחכים
למדו, בגירסה מוסיקלית, במועדון״לילה יפואי.
מה שעצוב במיוחד בסרט הוא שהאחראים לו אינם
מוכשרים הרבה יותר לקולנוע מכפי שגיבוריהם מוכשרים
למישחק. מלאכת העשייה נראית חפוזה ומזורזת בכל ה שלבים,
מן הכתיבה ועד לעריכה, איכות הצילום משתנה
מסצנה לסצנה, הסיפור בנוי מאוסף של בדיחות נפרדות
התפורות יחד בחוסר״מומהיות משווע, והדמויות שייכות
לגלריה הקבועה של הקולנוע הישראלי.
המגמגם, בעל-המועדון הכעסן והבור, הביריונים בעלי
הגוף, האשה הצמאה לאהבה, סוכן-הביטוח הרמאי (זאב
רווח משפריץ מכסימום של העוויות במינימום של זמן),
אנשי״עסקים מפוקפקים וכן הלאה.
אם יש מעלה כלשהי בסרט, היא טמונה בעובדה ששני
מחבריו, שייקח אויפר ויצחק שני, מכירים היטב את
החומר. האחד משום שחרש את עולם הבידור לאורך ולרוחב
בעצמו (אם כי יש לציין ששייקה אופיר, כבדרן וכשחקן,
עולה לאיו״שיעור על גיבורי סירטו, או על שייקה אופיר,
במאי״הקולנוע) .השני /יצחק שני, מתוך ניסיונותיו הרבים

קרופורד בהתחלה, קרופורד לקראת הסוו!
כוכבת העבר היתה אומללה
העולם הזה 2081

זוהר, אופיר וכהן: הבדרנים שנכשלו
להשיג תמיכות כספיות ולארגן השקעות עבור עולם הבידור
הישראלי (שני הוא. מנהל אולפני ברקי פטה המפריס׳,
ובין הפקותיו האחרונות: סרט וארוחת בוקר והגן).
אלא שכל מה שההיכרות עם החומר הניבה במיקרה
זה, הוא הדגשת עליבותו כי לבד ממיסכנותן של הדמויות
הן גם לא מצחיקות ואפילו לא מעניינות די הצורך.

ועד לבט דייויס, מתחרתה הנצחית על
הבד, שעימר, התחלקה בפחדים ובאימים
של מה קרה לבייבי ג׳יין.
האם התאבדה? מחוץ לבד היו
חייה של קרופורד מגוונים לא פחות.
אומנם, ככוכבת היתד, תמיד דוגמא ומופת
להתנהגות המומלצת על־ידי האולפנים,
וטענה תמיד שהבית האמיתי שלה הוא
האולפן (תחילה היה זה מ.ג,מ ,.אחר־כך
וורנר) .זה לא מנע ממנה, כמובן, להחליף
ארבעה בעלים, שניים שהיו כוכבי־קולנוע
(דאגלס פיירבגקס הבן ופראנשוט טון)
והאחרון, שהיה מבעלי פפסי־קולה, אלפרד
סטיל (״האיש היחידי -שאהבתי באמת״ —
טענה קרופורד) ,שהפך אותה מיליונרית.
לכאורה, אי־אפשר לחלום על חיים מוצ לחים
יותר. אולם במאמר שפורסם באח רונה
בעיתון אמריקני על־ידי ידידתה של
ג׳ון קרופורד, סופרת בשם דוריס לילי,
מסתבר שבערוב ימיה היתד, כוכבת־העבר
אומללה, רדופת פחדים ובודדה עד־כדי־כך,
שהסברה כאילו התאבדה אינה משוללת
יסוד. קרופורד, לדברי לילי, סבלה ממאניה
של ניקיון. היא סילקה מן הבית שטיחים
משום שהם צוברים אבק, קישטה את
דירתה רק בפירחי פלאסטיק שאפשר
לרחוץ במים ובסבון, והחפץ הקרוב ביותר
לליבה היה המטלית. מאז איים אלמוני,

בשיחת טלפון, שירצח אותה, היא כימעט
שלא יצאה את ביתה. .ניסיונותיה למצוא
תסריט הולם ולשוב לחיק המשפחה ה אהובה
עליה (כלומר לאולפנים) ,הסתיימו
בכישלון. בעלה נפטר אמנם לפני 18 שנה,
אבל היא המשיכה לערוך שולחן לשניים,
עם מקום עבורו, עד סוף ימיה. חייה הפכו
מסוגרים יותר ויותר. ויש אומרים •שהמכה
האחרונה הונחתה עליה כאשר אקדמיית
הקולנוע האמריקאית החליטה להקדיש,
בחודש מאי, את האירוע השנתי המרכזי
שלה לשחקנית בט דייויס.
חפצים לידידים. אחרי הטכס, ש שודר
בטלוויזיה, מספרת לילי, החלה קרו־פורד
מחלקת את חפציה בין ידידים, וסיפ רה
להם שלא תזדקק להם עוד. תוך זמן
קצר נפטרה מהתקף לב. כך, לפחות, טענו
הרופאים, אם כי דוריס לילי מטילה בכך
ספק.
בימי הזוהר של הוליווד אפשר היה
לחשוד שזה ספק יזום, שמאחריו איזה
אולפן סרטים המנסה ללבות את ההתענ יינות
בכוכבת־סרטים משום רצונה לנצל
מה שעוד נותר ממנה על צלולויד. במיקרה
של ג׳ון קרופורד אין כל צורך בכך.
מקומה בפנתיאון של כוכבי־חקולנוע מוב טח
בלאו־הכי. לכן, ייתכן אפילו שהגברת
לילי מתכוונת ברצינות למח שהיא אומרת.

מי סעדה

תשחי עץ אפויים

בי שו לי ם

לוקחים: תפוחי־עץ מודל דלי׳ש־ס זהוב (אלד. הצהובים־מתוקים-מנוקדים) ,יוצרים
בגוף התפוח חלל עגול׳ לא על־ידי המכשיר הגלילי הישר כי אם על־ידי הכפית החצי־כדורית
היוצרת כדורים באבטיח !ובמלון. מכרסמים וחופרים את הפנים, ומשאירים
לתפוח דפנות בעובי ס״מ אהד. משתדלים שלא להרחיב את החור הראשי יותר. מדי.
בצלחת לחוד מערבבים אגוזים קצוצים גם בצימוקים, סוכר, קצת ליבת־תפוח,
וקינמון. איש כאשר ידבנו ליבו. ממלאים בחזרה עד הפתח. לא דוחסים, כי הצימוקים

אופן הכירסום
מתנפחים בזמן האפייה. שמים בכלי חסין־אש, מבשלים לחוד חטב נוזלי מהרבה
מאד סוכר, מים, לימון וקצת קוניאק, שופכים על התפוחים ויאללה לתנור. התפוחים
!מוכנים כשהם משחימים. להיזהר שהמים לא יתארו יותר מדי וייחרד הסוכר שיברוטב,
המסמיך עם צינון המתכון,
עכשיו, משגמרתי לשפוך את ליבי בנוסטאלגיה, מעיר אלופי — שאי־אז בשחר
השתדלויזתינו, היה כל זה מופיע בתוך אגסים. יחי הזיכרונות הנפלאים,

לו דו ל
סי ל־־ הזו ל
יש מיסעדה מול מלון דן בתל־אביב
בשם פינת הגולש, אשר גם בעליה מ־למ״ד־ו״ו
הצדיקים, יבדל״א, נותן אוכל
ביתי, נקי, באווירה כפרית, ובזיל־הזול
לרמה זז. אומנם הטבת שם קצת עצבני,
׳ואסור לחלוק עליו בשום עניין, שכן תיכף
הוא שוכח את כל הפרק הצרפתי ששנו
לו וחוזר לכור־מחצבתו אבל בעל־הבית
מטמין אותו בדרך כלל במעמקי המיטבח,
׳והשלום על כולם.
המיסעדה הנ״ל עברה כבר כמה־וכמה
גילגולים עד שהתבייתה על התפריט העכשווי,
וזו העונה החמישית שבה מרי צים
שם שלאגרים בתערובת אוניברסלית.
יהדות אשכנז מיוצגת שיגעון בתפוחים
אפויים, מרוקני פנים ודחוסי צימוקים,
אגוזים, סוכר וקינמון ( 9ל״י)! פשטידת־איטריות
המתוקה מתפקעת מאגוזים וצי מוקים
( 7ל״י) ,וחמין המוערם בכל שבת
בצלחות ( 25ל״י) .המנות גדולות ומש-
ביעות. כדאי להרוג כל פעם תורכי, ול נוח׳
ולא להזמין את כל המנות בבת-
אחת, מטעמי הקיבולת האנושית. ניתן
לצאת ברכוש גחל מאד גם אם מזמינים
רק מנה אחת, וקינוח.
התפריט הענק תלוי על הקיר, ושלטים
קטנים משתלשלים מהתיקרה, כתובים ב שפת
הילידים, ומיועדים לאלה האחרונים
לאמור :״התשלום רק במזומנים״ .מה
יש לדבר. מכיר צדיק נפש.
כשהמקום לא מלא בעל־הבית מגיש
בעצמו לשולחן, ולא גובה אף פעם מס-
ערך־מוסף, מס־מגן, שירותים ואחוזים ל מיניהם.
על כל פנים הוא לא שם שום
שובל של תוספות על החשבון, ולא מביא
את אורחיו לידי חלושם. יש לציין שהוא
גאה על כל מנה כאילו היתד. זו יוצא-
חלציו המחונן׳.׳ולא כדאי להנחיתו לקרקע
הקשה בהערות מהמציאות.
את הנחת הגדולה ביותר גורמים לו
כאשר מתפתים בעיקבות בן־הזוג למנה
כלשהי. הוא רץ אז מאושר למיטבח,
מבליע חיוך של מורגל בהישגים, וגם
מציץ בהזדמנות זז אם ראו אותו ברג עיו
המזהירים. איש טוב. אין מה לדבר.
מנה שלאגר היא הכתב הממולא, אשד
רק טעות בכיתוב הגדירה אותו כפי שהג דירה.
זה, יותר נכון, בשר עטוף. ערימית
בשר ואורז עצומה, עטופה בעלה־כתב
אחד בודד מיסכן, העומד בפרץ ומחזיק
את כל הארכיטקטורה. על גודלה של המ נה
תעיד העובדה שעוד אף פעם לא זכיתי
לקבלה גם אחת חצי־שעה חימום, כש הפנים

מנה מומלצת היא גם האוסו־בוקו (35
ל״י) המצופה ברוטב פיטריות ומשביע
ליומיים.
מי שאוהב לאכול תינוקות, מכינים לו
לפי הזמנה מראש חזירון קטן, מוגש על
טס, כשעיניו הזכות מסתכלות,־עליך בהבעת
תום איו־סופיח. אף פעם לא הבנתי את
העניין, אבל לעומת זאת עוד הרבה דב רים
אני לא מבינה. בכל יום שישי מכינים
חלה תוצרת בית, ואין מחזה יפה ממנה
על רקע קותת־העץ.
המוקשים בכל העסק הם, כמדומני, הסל טים,
שבאופן חשאי ולא מורגש מקפיצים
את המחיר, ובצורה לא־כל־כך הולמת. ל קינוח
מצויים גם קרם קרמלים רמוסים
— ואת אלה אפשר להשאיר בשקט גמור
על הדלפק, מבלי שייווצר מי יודע איזה
חור בהשכלה — בייחוד כשממש בשכנות
חונים התפוחים המטרפים, והפשטידה.
במקום בירה מחבית, דגים בחזקת מצי־אד
35( ,ל״י) ונכם־צאן־ברזל — טלוויזיה
קטנה. מסתכלים בתוכנית, מקיאים, יל־טבח
יש הרבה פרנסה.
כאשר סיכם בעל הבית את החשבון,
שמעתיו ממלמל ״פינף אנד צוונציק״,
עובדה הנוטעת בי רוב תיקווה שאינו
קורא עיברית, סגולה נגד עליית־מחירים
כללית, מרגע צאת גיליון זה לאוויר ה עולם.
אבל
לעולם אי־אפשר לדעת. אני —
מהרגע שבו תפסתי את אמא שלי קוראת
את העולם הזה — לא נותנת יותר אמון
באי־ידיעת השפה, כמיכשול לבליעת ה עיתון.

טנ טי ם

קוייקוים יבשיס
לכל התל־אביבים, ושאר התושבים הצ פים
בלחיות של קיץ ישראלי, מוצע בזאת
פטנט קטן אשר לפחות את הקרייקרים,
והחטיפים שלהם, הוא מציל מגורל לח,
דביק ועבש.
מד. עושים?
קונים מקרר 1 0 ? 11081י .1זאת או מרת,
לא חוסה לעשות זאת בגלל הקריי־קרים,
אפשר בהחלט לקנות אותו בהז דמנות
אחרת לחלוטין.
מרגע הימצא המקרר הזה ״ללא כפור״
בבית, מהר מהר להכניס לתובו את כל
הביסקוויטים, בתאים הרגילים — לא ב פריזר.
אחרי שבוע עדיין ניתן לשלוף
אותם באריזתם הפתוחה, כפי שהוכנסו,
והם הפלא ופלא עוד יותר יבשים ופרי-
כים.
לא הייתי חושבת על כך לעולם אלמלא
התייבשו לי זוג שניצלים לא מכוסים ללא
כל אפשרות תיקון .״יה מקרר מקרר״,
אמרתי ,״גיבור גדול על שניצלים? נראה
אותך על ופלות ההוא בלע, ויבש.
אבל לא צריך להגזים בכישוריו של המ קרר.
כביסה הוא ל א מייבש.

או פנ ה

איר מנקים
חלונות
אחרי השימוש בעוזרת, השיטה הכי
יעילה לניקוי מראות זחלונות־זכוכית היא
לא בנייר־עיתון, ולא בשפריצרים, כי אס
בגוש־גדול של צמר־פלדד׳ יבש, המנקר,
להפליא בלי מים, סמרטוטים ובלאגן.
דע עקא, שצמר-פלדד, משיר מוך מרגיז.
ובכן, סמרטוט לח במסלול העיקבות פותר
גם בעייה קטנה זו. את הפטנט למדתי
מבעלת חנות־פרחים, אשר קיר שלם ענק
בחנותה כוסה במראות.
,׳איו את מנקה זאת ז״ לא התאפקתי,
ושאלתי את הצרפתיה המעודנת בהתפע לות.
ההיא רצה, ושלפה לי בעיניים דומ עות
גלגל־ענק של צמר־פלדה, ללמדך
שנגעתי בנקודה ממש כואבת בסר-
פת היה לי עוזרת כל היום, ופה אין!״
אמרה. נפלתי על צווארה באחוות-אמת.
״אני סריוזה לשפשף אקול בעסמי! מזל
שהסמר הזה עוד עוזר לי מאד,״ הוסיפה,
והדגימה כמה תנועות־שיפשוף אשר הב דילו
מייד בין אור לחושך.
מה אומר? שיטה פצצה!
ועד הוואי
ה׳פראו׳ ההולל שעליו כתבתי בפעם
הקודמת כקוריוז־קשירה סכסי מעניין,
זכה בהצלחתו הבולטת בייותר במדורי-
הנשים של העיתונות החופשית, לשם
נחטף כלחמניות טריות, ועוד נוספו לו
כהנה וכהנה בני־דודים ואחיות לרוב. לכן,
מעל במה צנועה זו אגיד לו שלום יפה,
וברכה חמה לרגל היהפכו לאופנה לוהטת
בהבל־קולמוס.
השבוע :״נעלי הוואי״ הנלוות ל׳פראר.
אין לי מד. להוסיף על התצלום המצורף,
חוץ מהמלצה חמה לבעלות כף־רגל יפה,
למהר ולתפור נוסחאות אייו־ספור לפי
העיקרון המצולם.
בחנויות־הסידקית המובחרות ניתן לק נות
תיפרחות חרוזים שלמות לפי המטר,
וזה לא יוצא יקר כל-כך למרות הכל,
שכן החישוב הוא פיסה של 7ס״מ נטו
לכל ׳נעל /לובשים ׳נעל׳ זו לפי הסדר
הבא: תחילה משחילים את הרגל בלו־

רצוי כף־רגל יפה
לאת הקרסול הגדולה, מלמעלה למטה
(כמו כדור ד!,ניכנס לסל) ,מסדרים את
הרצועה יפה על גב כף־הרגל, ומשחילים

את האצבע השכנה לבוהן, לתוך לולאת
הגומי הקטנה.
זהו. לפזר ענן־בזשם, ולהגיש לנשיקה.

אודטה דניו

במדינה
ד ר כי אדם
מ עויכול לגולל
זזקצץ שאיבד את שתי
עיגיו, שתי רגליו וכושר•
שמיעתו; עומד לסיים
את המ.א. במישפטים
כל דבר מיוחד לא ביכר, לכאורה, בק בוצת
הצעירים שהסבה לשולחנות הערו כים
במיסעדה התל־אביבית כדי לחגוג
מאורע משמח. הם ניראו כעוד חבורה צו הלת
שיצאה לחגוג את בוא הקיץ על מיד״
רכות רחוב־בן־יהודה בתל־אביב. הם היד־בו
לשיר, להתלוצץ ולהשיק כוסות שמ פניה
ויין.
אלא שלמתקרב ניגלה מייד משהו שו נה
בבני החבורה. כל אחד מהם איבד אבר
מגופו באחת ממילחמות ישראל או פעו לות
צה״ל .״אבי הפצועים׳ /שימחה הולצ־ברג,
התרוצץ סביבם ודאג שהשימחה תה יה
שלמה.
היו שם נפגעי גפיים ועיניים וחלקם
נעזרים בתותבות וחלקם ישובים בכסאות־גלגלים,
ותיקים — וצעירים שזה־עתה
נפצעו.
בתוך החבורה בלט מייד אחד. אם

האמונות של טובי המומחים, עזב אריה
ב־ 1968 את מרכז השיקום בתל־השומר
והודה בחמימות לפרופסור ספירו, שהיה
אחד מאותם רופאים .״אל תודה לי״ השיב
הפרופסור .״תודה לעצמך, אתה הוא ש נשארת
בחיים.״
צייד רק ביטחון. על הימים הרא שונים,
שבהם גילה את מצבו הגופני
החדש, הוא מספר :״במחשבה ראשונה
קשה לך להאמין שזה אתה. התחלתי לח פש
סימנים ; האומנם זה אני 1אחר־כך יש
כאלה שמקבלים -שוק, יש -שמקבלים תופ עות
נוורוטיות. אני השלמתי עם העובדה,
רק רגזתי מעט על עצמי. מעולם לא היה
לי רג-ש של יאוש, של רצון־להתאבד
נאמר, אבל רוגז — היה• אני חושב שאנ שים
מסביב התייאשו יותר ממני. צריך
ביטחון־עצמי רב, ולי — היה.
מ-שהתאושש, החליט ללמוד. הוא מספר:
״לא רציתי לבקש רחמים באוניברסיטה,
ולא רציתי התחשבות במצבי. לכן הלכתי
קודם לפסיכולוג, שיערוך לי מיבחנים
פסיכוטכניים ויקבע אם אני מוכ-שר בכלל
ללימודים.״ רק אחרי שהבחינות הוכיחו
מה שהוכיחו, החל אריה לומד בפקולטה
למיש&טים. כשהוא נשאל כיצד התגבר
על המיכשולים הרבים הנובעים ממיגבלו־תיו
הגופניות, הוא מחייך בביטול :״אין
שום דבר מייוחד. מה לי יותר קשה מא שר
לסטודנט רגיל י הרי הכל תלוי קודם
בהבנה של הסטודנט .״הקומוניקציה אומ נם
יותר קשה, אבל אין דבר שאינו ניתן
לביצוע.״
״בשנה הראשונה היה קשה,״ הוא נז כר
,״הקליטו לי את ההרצאות, והייתי מא זין
להן במגבר מיוחד שקיבלתי מצרפת
והיה מתחבר לאוזני באמצעות אוזניה.
אחר־כך למדתי שזה לא נוח עם הקלטות,
והתחלתי לקחת מחברות של תלמידים
ובהן סיכומי הרצאות. את החומר היו

.קצין־ הנדסה לשעבר זיכפדד
״מייצרים, בונים...״

העולם הזה 2081

ידיד משוחח עם זינפדד*
החברים באו לחגוג
מקריאים לי, את סיפרות־העזר היו מבי אים
לי מוקלט. יש לי כיום מאות סרטים
עם חומר מישפטי מוקלט.
״לא רציתי שום הקלות מיוחדות, את
העבודות הכתבתי לאחדים והגשתי כמו
כל תלמיד. הבחינות ניתנו לי עם כל
הסטודנטים, הייתי יושב בחדר נפרד ומק ריא
את התשובות למי־שהו. לכל הסטודנ טים
האחרים היה רק יתרון אחד — הם
יכלו להעתיק.״
כשסיים את לימודי התואר הראשון נב חן
אריה זינפלד, כמו כל שאר המסיימים,
לפני ועדת מישפטנים וזכה בתואר עורך־
דין. הוא לא הסתפק בכך, ופנה מייד ל לימודי
התואר הש׳ני. אך לא רק במישפט
ריכז את התעניינותו. מלבד סיפרי־המיש־פט
הגודשים מדפים רבים בחדרו, יש
לאריה קשר עם סיפריה גרמנית לעיוורים,
המספקת ספרים מוקלטים. הוא אוהב לש מוע
סיפרי מדע בתחומים מגוונים, במייו־חד
בארכיאולוגיה והיסטוריה. להפגת ה־
(המשך בעמוד )49
* לידו, במיגבעת,
שימחה הולצברג.

״אבי

במבצע הקיץ של ״אגפא״ וב חוד ש יולי בלבד
ורק כ ל עוד ל א יאזל המלאי) -מ צל מ ת .,אגפא
אוטוסטאר פוקט״ עם שי מרהיב שכמותו טרם
קי בל ת: הספר הצבעוני ״ כי צדל צל ם ילדים
וכל השאר״ .מאת יהודה פ ד די ס -וכל זה עם
סרט צילום צבעוני, ב מ חי ר
249.לירות בלבד +מע״מ,נסה לה שיג בחנויות הצילום
-אולי תמצא עדיין.

עם אגפא זה מצליח !

פ ר סו ם: א .גלבלזם

מאחר שישב בראש השולחן! ,והיה בעצם
חתן־השימחה, אם בשל היותו בעל הפגי עה
הקשה ביותר • ,שחגג באותו יום את
יום־הולדתו.
מיטען קטלני. רב־סרן אריה זינפלד
היה קצין־הנדסה בפיקוד מרכז -בחורף
שנת •1965 באחד מימי ינואר אותה שנה
חיה צורך לצאת לפרק מיטען חבלה.
תחת שישלח חבלן־זוטר העדיף אריה לצאת
לשטח בעצמו עם עוד שלושה קצינים.
בעת הפירוק אירע אסון. המיטען הת פוצץ
בעוצמה רבה. אריה נפצע פצעים
אנושים, ופונה לבית־החולים מאיר בכפר-
סבא. הרופאים לא נתנו לו סיכויים רבים
לחיות .״מכפר־סבא העבירו אותי למות
בתל־השומר, אבל אני התעקשתי לא ל מות״
-הוא נזכר ומחייך. כתוצאה מהפצי עה
נקטעו שתי רגליו גבוה מעל לבר כיים׳
שתי ידיו נפגעו קשה מרסיסים וכ פות
הידיים נקטעו חלקית. הוא איבד את
עיניו ואת כושר ה־שמיעה שלו. הישארותו
בחיים הפכה לנס רפואי.
חודשיים אחרי הפציעה שבה אליו הכ רתו׳
ולמרבה הפלא — גם שמיעתו חזרה
חלקית. על הרגע שבו שמע קול, לרא-
שונה מאז הפציעה, הוא מס-פר - :במשך
חודשיים ניסו לדבר אלי באמצעות רמ קולים׳
צעקות ומכשירים. והנה׳ יום אחד
באד. אמי והחלה לשיר לי באוזן, ואני
שמעתי. אני אפילו זוכר את שירה׳ שנק רא
׳על הדרך עץ עומד׳ ,שיר ערש ישן
וערב באידיש, של איציק מאנגער.״
אחרי חודשי טיפול ממושכים ובידיהם

הפצועים״

האם ה א שה מק ופחת בציורהישראלי
בתב־העת ״סימן־קריאה״ מכר יז מילחמה על ממשלת ברין
תיאטרון

״יצר פעילות״
בנובמבר , 1976 פירסמו משרד החינוך
והתרבות ביחד עם המועצה לתרבות ולאמ נות
את ״דו״ת ועדת לוינסקי להקצבות ל-
תיאטרונים״ ובו ׳הנחיות, הוראות והגד־רות
לתיאטרונים !הציבוריים (מסובסדים)
בישראל, לגבי דרך תיפעולם ומימונם.
בין השאר נאמד בדין־וחשיבון של ״ועדת
לוינסקי״ על התיאטרון העירוני בחיפה :
״הוועדה סבורה, כי יש למתן את יצר
הפעילות של תיאטרון זה ...טרם הגיע
תיאטרון חיפה להכנסה עצמית ראויה,
גם לאחר ניטיריול ההוצאות המיוחדות,
הציע התיאטרון בהצעת התקציב () 1976/7
הכנסה עצמית של 31 אחוזים בלבד...״
במילים ׳אחרות, קובעת הועדה ׳שבחנה
את המתרחש יבין כתלי תיאטרון חיפה,
בדיו־וח־שבון ישלה ״כי יש למתן את יצר
הפעילות של תיאטרון זה...״
כיצד ממתנים יצר פעילות של תיאט רון

הנהלת התיאטרון מזמינה מדנמרק
במאי בשם סם בייסיקוב, ששנים רבות

לא ׳הביא חידוש כלשהו לאטנות־הבמה,
שעה שבארץ מצוים כחצי תריסר במאים
העולים עליו ביכולת הבימוי שלהם. את
יכולתו הבימתית המיושנת, הספיק בייסי־קוב
להמחיש לקהל צופי התיאטרון, בעו נה
שעברה, במחזה־כשל בשם מיפלט־ים
אותו חיבר מנהל צים לשעבר !וחבר מוע צת
המנהלים של תיאטרון חיפה בהווה,
צבי הרמן. הנהלת התיאטרון מפקידה
העונה בידיו של סם בייסיקוב את העלאת
המחזה ״׳המשוגעת משאור׳ מאת ז׳אן
ז׳ירודו 1882—1944 בתרגום, חדיש׳ ל עברית
של טישרני כרמי (גידסה קודמת
של ״המשוגעת משאיר׳ בתרגומו של מנ ישה
לוין הועלתה בתיאטרון אוהל בשנת
.) 1946
המשוגעת משאיו בהעלאה על קרשי ה יבמה,
מהווה המחשה של ״יצר פעילות״
בלתי ממותן. לצורך הצגה זו שכר תיאט רון
חיפה, כמה ׳שחקני חוץ, מאחר !ומספר
שחקניו לא הספיק לליהוק ההצגה התוב עת
32 משתתפים. ועל־מנת שיצר הפעי לות
הבלתי ממותן יגיע לממדים גדולים
של ממש, מייבאים להצגה גם את ג׳ואל
לארס, תיפאורן שמוצאו מדנמרק.
אם לצאת ׳מתוך ההנחה, שמרבית הוצ־אות-חהפקד.
של המשוגעת משאיר מוטלת
על תקציב המועצה לתרבות ולאמנות,
הרי שנראה תמוה ביותר יבואם של במאי
ותיפאורן מדנמרק, שעה שבארץ מצויים
כיום כחצי תריסר במאי תיאטרון מעולים
המובטלים מעבודה, ישל:א לדבר על מיספר
כפול של תיפאורנים, במצב דומה.
כמו־כן נשאלת השאלה: איזה ערך
קיים להמלצותיה של ועדה־ציבורית, ה־
.מדגישה בפירוש שיש ״למתן את יצר
הפעילות של תיאטרון זה

היום סאשר מקובל לדבר ברחבי העולם
במונחים של ״תיאטרון רזה״ או ״תיאטרון
עני״ ,יובלו צופי התיאטרון העירוני של
חיפה, לחזות בגירסה של המשוגעת משאין
עם פאר, ברק ו־ 32 שחקנים על הבמה,
וזאת לאחר שהם הורגלו בשנים האחרו נות
ליהנות ממיטב הדראמה הישראלית
המקורית, בבימוי מחזאים מקומיים, וב־ליהוק
עני ורזה ולהתמלא בפליאה.

אמנות

האשה והערבי
מרים שרון היא אמנית יוצאת־דופן.
האמנות שלה מורכבת מאותיות ונייר,
בלא צבעים וחומרים פלאסטיים מהפכניים.
היא משייבית את עצמה לאסכולה
של אמנים, הרואה בדפי־עיתון ״יצירות־אמנות״
.מדי־פעם מחברת מרים שרון
דפי־עיתון כתובים במכוגת־כתיבה ומי
שובפלים, שהי׳נם מטחים מילוליים תוקפ ניים
של טיעונים, שבכוחם להשיג יותר
מאשר קומפוזיציית־צבעים מרגשת, או
צורה מלהיבה.
!את ״דף־עיתון״ מיס׳ 4מקדישה שרון
לנושא ,.המנייה ׳הפמיניסטית באמינות ה וויזואלית״
,הנפרשת בטיוטת־מצע ׳המבוס סת
על קטע־שיר של ג׳ון לינון :״הנשים
הן העכד של העולם״ .אימחה זו מתורגמת
לארץ, פשהמתברת מדגישה :״כארץ יש
שתי שכבות, האדון והעבד. והאדון הוא
הגבר והעבד הוא האשה והערבי
מרים שתן. נאבקת על הכרה בשיוויון
יסולתה של האשה כיוצרת, ובמקבילה ל גבר.
היא מתארת בסיוון ׳שערפה :״אירגג־תי
ערב לכבוד שנת, האשה הבינלאומית׳
כ־ ,1976 בהשתתפות יונה מלך, ב תרי ה
אבירן, יעל חטשיננס ואני. הגישות ה קיצוניות
של יונה וולד ושלי נתקלו באי־אהדה
ואך ברוגז של, בעיקר, הנשים,
איטר קיבלו כיתר אהדה את גישתה של
בתריה אבירן, שייצגה את ה,איטה האידי אלית׳
לפי קריטריונים חברתיים מוכרים
ורצויים ; איטה מטופחת, עקרת־כית לטי פת,
אם טובה, בעלת־מיקצוע מצליחה,
אשת־איש ועוד...״
בדירך הפמיניסטיות, מחפשת מרים שרון
את שיורשי המציאות בהיסטוריה, וקובעת
שדברי ימי האמנות מקפחים את האשד,,
ובוחנים יאת הבל מבקודת־מבט גברית :
״באתו יושבים הנכרים בתחומי־מפתח,
כמכקרים, מנהלי־מודאונים, ואילו הנשים
הן עובדות־נלריה או נשים יוצתת נתמכות
על־ידי נכרים את הסיבות שהבי או
אותה לידי נקיטת פעולה !מציינת
׳שרון :״כוודאי שלא הייתי מגיעה ל־
,ראיה׳ כה ברורה של מצב העניינים ב אתן,
אילולא הייתי ניתקלת במצב שונה
בארצות־הכרית ...בארצות־הכרית, מגסיו־ני
האישי, לא נתקלתי בפל אפליה בינלל
היותי אשה או התייחסות של, אשה אוב ייקט׳
— אלא בהתייחסות ישירה, קונקר טית
ומעשית לעצם היצירה...״
את אבסורד קיפוחה של האשד, באמנות
הישראלית מציעה מרים שחון בתי אור
׳הבוטה :״כשאשה עובדת, למשל, כ שיטת
ברזנטים רפויים (כחללים תלת־מימדיים)
מאשימים אותה בהתעסקות ב שטיחים.
כשגכר/אמן אימץ ממנה את ה שיטה
והושפע ממנה, הוא מאוטין על־ידי
המימסד המוזיאוני כארץ כאמן אב סורד
נוסף, המציג את קיפוחה של האשד,
באמנות, היא מביאה׳ !מתוך המתרחש ב אקדמיה
לאמנות בצלאל :״הנדרים לאמנות
הם נכרים. החלוקה היא די כ תר ה.
תחומי האמנות הצתפה הם בידי גכתם
ואילו תחומי העיצוב, תכשיטים, קדרות,

שהם תחומים, שוליים׳ כביכול, שם אפשר
לראות נשים. יוצא שהתלמידות מזדהות
עם אמנים־גבתם, עם דמות הנכר, וכד ת
לנשים אהתת...״
ואמינותה החדשנית של מרים שרון עדיין
לא זכתה בהכרה הגברית !המקומית, והיא
נאלצת בינתיים להציג עבודותיה בארצות־הברית.
ישראלים, שיזדמנו החודש לניו־יורק,
יובלו למצוא את עבודותיה בתערו־בה־קבוצתית
של, אמינים בגלריה / 1.1.£ .

שירה

זיבלוני־שירה
מרגש למצוא
כזה הוא קובץ
אלמע הצדעה

במבול הבלחי־יתדל ישל
הניתך על מדפי־הספרים,
אי יקטן ישל שפיות־שירית.
שיריו הצנום של אהרון
לישראל *.
השירים המקובצים דנים בנוסטלגיה.
אלא שבניגוד לנווסטלגייה הממוסחרת, ש הקורא
הישראלי הורגל לה, הנוסטלגיה
של אהרון ׳אלמוג היא בנה, ומציגה את
מיבלול חיטוטיו בהווה על גיבנת העבר.
שיריו מזכירים יאת התמונות מתל־אביב
החולית של עמוס ׳קינן ובנימין תמוז.
אהרון אלמוג עוסק במיפוי של חווייד,
תל־אביבית אישית־פומבית. בשיר ״אין
קולנוע שדרות״ הוא כותב :״עברתי די רה.
אהבתי שירה. בואי אלי /חבקי
אותי. אני המהפיבה / .ים שד דגלים.
מרהיט 90 .אדן־ משוררים. רחום הרצל.
גזוז תבננקו / .מהכר בבוקר ביצים ביו קר
/ .הגיעה השעה /ליתר מעורבות. אם

אהרון אלמוג
אי של שפיות
למות אז למות ועל־מנת ׳שלא יתחמק
מהנוף־העבשווי ׳הוא כותב :״יש הבימה.
יש היכל תרבות• איו קולנוע שדרות. אין
סדרנים / .אחד שמן אחד רזה, צוחק מי
שלא כזה אלמוג מחטט ומחפש יאושר
אישי בדברים שאינם בתל־יאביב שלו.
בשיר אחר ,׳בכותרת ״ביאליק לא היד,
תימני״ נאמר :״נשאר הלוקס, ריח טוב,
צינצנת חצילים כבושים, שירי ביאליק /
והגדה חייכנית מצויירת שמתארת עבדים
עם זקן אתך /כמצרים / .אני הוספתי
לעכדקנים האלה קו אלכסוני כין הרג לים•
/עבדים היינו, מה עכשיו רובין
׳תמונות של קולנוע ׳שירי, המתחולל ב־ליל־סדר
מדומיין!או חולמני, ממשיך אה *
הוצאת ״ספריית פועלים״ 48 ,עמוז־יס.

רון אלמוג :״כיאליק לא היה תימני/ .
אם אינכם מאמינים, שאלו אותו /קראו
בשיריו /הסתכלו במקלו, בשעונו, בביתו,
בערדליו...״
׳שיריו הפשוטים, הקצובים והמודרניים
של ׳אחרון אלמוג, שביים וממחישים ש החומרים
לשירה עיברית טובה ׳אינם מס תתרים
במגזינים לסיפרות המגיעים אר צה,
החומרים לשייחה מצויים כאן, וצומ חים
— כמו במיקחה של אלמוג — בינות
לחולות תל־אביב. בתרבות הסביבתית ה ישראלית
הקיימת• ב שי ח ״לסי שובי הבי תה״
כותב אלמוג :״ילד הולך לייטון
ובחלומו המתוק הוא שומע /כוכבים
מספדים ושרים / .שמי ארץ־ישראל. אבא-
אמא. שדות. הבטחות. החם. נולדתי כ מזל
דגים / .לסי שובי הביתה /הוריד
מודאגים / .רבותי, אם אינכם שומעים
זאת, אנא״ /אל תקראו שיחם השירה
הוא שורה של גיזרי־מילים. מיקטעי־חוויות
ותמוינות־חבחה. עם מפלי זכרונו־תיו
הגשטפים בד,ווזה, אומר יד,משורר :
״אני חוזר עייף הביתה /רואה את ראש-
הממשלה /מדבר אלי נפרד ממני /הולך
לישון ...אני קורא עיתון שומע רמזים /
כהר הלבנון צומחים עצי-ארזים /יהושוע
פרץ הרים 40 ארגזים /כמדינת ישראל
90 אלף ילדים רזים /פרם ברנד לסופ רים
אשכנזים /וכיוצא בזה חחזי ם /
לעת־מצוא...״
אלמוג מטפה בהצלחה את ז׳אנר השיירה
העוסק במיון ובהדבקה, באיכות שירית
מעולה, שטרם מצאה את מקומה הראוי
בשירה העיברית המשועבדת לאופנות ו־ללבוצ-ת־אגחף
שיריות, השולחות אגרו פים
אלימים מתוך חומות של שיחה ה מתחברת
בינות לכתלי אוניברסיטאות
סטריליות. אלמוג הוא טהור, יונקי. אצלו,
למשורר יש אשד היא מדברת עיברית
יפה /ובטון מאיים הוסיפה: לא יהיו
כנרים לילדים /ברחוק השנים שורות
כאלה אינן יכולות לצמוח בין סורגי שי יחד,
אוניברסיטאית, שעוישד, גלים אקדמי
יאיים יריבים. זוהי שירד, כנד, וטהורה.
אלמוג ושירתו !מעורבים ׳בחיים. הואאוהב ומבקר את בל המתרחש מסביבו.
הוא אינו כותב שירים למשוררים. אלא
שירים לקוראי־שייהד .,באחד משיריו יהללו,
״סע ברכבת ישראל״ ,ולאחר כתיבה היס טורית
אישית, מצליח אלמוג לקטלג את
החיים בישראל שלה הוא מצדיע בשיריו :
״הקונדוקטור הגיע / .משפחה אוכלת
אכטיחים /אם מהסה את כנה / .לא יפה
לבבות כרכבת / .אין מקום לשכת /אין
מקום לעמוד /סבתא מסבירה לנכדיה /
פה התיישבו חלוצים /לפני הרבה שינים /
כנו כתים, נטעו כרמים /הולידו ילדים /
מולם י־שכת עשתורת חשופת דדיים /
סנדלי עץ אופנתיים מעשנת סיגריות/ .
יהודי שמנמן מרגיע את שרנו / :סבל נות
/ .כארץ הזאת רק סבלנות / .שפנו
לא מגולח. עצבני. מספר /כ מדי ח ת ; /
קודם אמרו לנו רסקו ג׳ /עכשיו או מ חס
קורדני ב סבלנות עונה לו השמנמן /
כארץ הזאת רק סבלנות...״

כתבי עת

הכל!משתנה
חוברת סימן קריאה — רבעון מעורב
לסיפרות מס׳ 7מכילה 475 עמודים בפור מאט
גדול, ובולטות בה יצירות מקוריות
מאת: חנוך לוין, יצחק בן־נר, עמום עוז,
יונה וולד ואחרים. כמינהגה בולטת חוב רת
ס/קריאה בחומר המתורגם שמתפרסם
בה, ובגיליון החדש מצויים תרגומי יצירות
של פטריק מודיאנו, פטר הנדקא (הנוסח
המלא ישל קאספר) ,כריסטוף מקל, פאול

צלאן, הלמוט הייסנכוטל, עזרא פאונד
ואחרים. באיכותה !משתווה והחוסרח לחמש
החוברות שקדמו לה, תוך ׳שהיא מאכלסת
סמדורים !הקטנים !סטה ״מיולחמות־סיפרות־וות
ו״חיסולי־חשבונות״ כמקובל בכל
כיתבי־העת הסיפרותיים.
ייחודה ׳של !חוברת ס/קרי׳אה מס׳ ,7מצוי
במדור המערכת המכונה ״פתיח״ שהוא
בבחינת קריאה פומבית למילהמת־תרבי־יות,
ללא ציפויי מרציפן לאומי כמקובל
כיום ,׳מאז הבחירות, על־כך הרבה סופרים
ואנשי־רוח, הפוסחים על שתי הסעיפים.
מערכת ס/קריאוז מפליטה בכל דרך ש ניתן
לעשות זאת במילים, שיש בכוונתה
להוות !אופוזיציה תרבותית במלוא משמעותו
של ביטוי זה.

״נצטרך להגיב״

ברשימה הקצרה ׳מעכשיו כותב הסופר
׳עמוס עוז, בין השאר :״אם יתחיל שלטון
הליכוד להשתיק, תגוסתנים׳ ,אם, יטהרו׳
את הרדיו והטלוויזיה והעיתונים מ,עוכ רי
ישראל׳ וג•״מחריבי מוראל׳ — נצטרד
אנהגו להניב פרחובות. על נפשנו. גם אם

סתימת־הפיות תתחיל כצפוי, באנשים שאני
או אתה או כולנו סולדים מהשקפותי הם...״
עורך
נו/קריאה! ,מנחם ׳פרי . ,ברשימתו
״ומים טובים״ ,כותב בפתיח :״לפחות

עמום עוז

לסיפרות יבואו עכשיו ימים טובים. אם
יתקיימו האותות, אם זבולון המר יפעל,
בתור שר־חינוד, כלבבו, וגאולה כהן תרפה
תיל כלבבה, וד״ר אלי תבין יגשים את
משאלותיו׳ הוותיקות פרשות השידור ב לבנו,
בחלומו, וגוש אמונים יעלה ויפרח
בהר, והתיאטרונים הרשמיים ימשיכו ל היות
ספקי שעשועים רשמיים, ועיתוני
הערב ירוו נחת״ (״כי ואצלנו אוהבים מה
ישיש״ בידברי הרצל רוזנ׳בלום) והמורד
יופה כל יום כתדהמה, ונעמי שמר תהיה
המשוררת הלאומית, וידו של בנין לא
תמוש מן התנ״ד — ימים טובים יבואו,
ימיט טובים• מי שבבר שכח מה טעם פעי לותנו
— ישוב וילמד; מי שהיה טרוד
בניהול חשבונות סיפרותיים לא־סבוכים,
בהכרזות על, זכות ראשונים׳ שלו במקום
התמודדות עם המתהווה, בבדיקת מי ל-
מחננו (הסיפרותי ויחדל) ,בהפרחת, מהפי כות׳
סיפרדתיות מרשרשות, בליבוי פלוג-
תות מדומות או מדומות־למחצה — יבין
שהחשבון מתחיל כמקום אחר, והספירה
נעשית מהתחלה...״

מנחם פרי מסיים !את !רשימתו, וקו,הא :
״אולי נקום ונתנער לראות את ג׳לי־ההבלים
שהולעט בו נוער המדינה בפתי-
הספר, אולי נבין מה קרה לתנועות הנוער,
אולי ניגש לעשייה — למשל, נייסד
רשת של כתי־ספר תיכוניים פרטיים בעל!׳
בסים אידיאולוגי־תרפותי מוצק, חדש,
ברם יגדלו הטובים שבנו את הדור הבא.
אם לא נתרגל לרעיון שעלינו לפעול ל טווח
אייר וביסודיות, כי אז אחרי שכולנו
נגמור להזדעזע ולהתכנס — ישקע הכל ;
מחר נתרגל למה שהרעיש אותנו אתמול.
אם ימיה הטובים של התרבות לא יבואו
— יבו א, הימים הרעים באמת, שאחריהם
לא עוד ישירו, לא עוד ישירו גם על הימים
הרעים״.
•להוכחת מגמת כתב־העת נז/קיריאה בעתיד
מובאים שיירים רבים יש> ברטולד
ברכט, להביע את ההתנגדות למתרחש
כיום בארץ .׳אחד השירים ,׳תחת הסותרת
הכל משתנה, מסתיים ׳במילים :״הכל משתנה.
להתחיל מחדש /יבול אדם בנשימתו
האח תנה...״

האם במשך 10 שנות ביבוש־ישראל׳ בג דה ־המערבית תצרה תרמת

פלסטינית? מהם הסמלי![ ה דתיים, רה סו צ י !־פוליטייי של
והתיאטרון 1הפלסטיניב 1האם 1ש עתי[ר לני צ ני 1התרבות?
הציור

חובות ..ה או ץ־ ה כנו ש ה ״
בצה״ל. קיים כאן עניין אליגורי. הילד, שמו בערבית
״חאלדוך ובעיברית ״דוב״ .למי הוא שייך? לאס שיל דה
׳אותו, או לאם שגידלה אותו? באמצעות האישה היהו דיה
׳שגידלה את הילד הערבי, קיימת התבוננות על הי הודים
שבאו לארץ והפריחו אותה, תוך ׳שהסופר מטיל
אשמה בערבים שנטשו את התינוק. זוהי ביקורת עצמית.
• אולי ׳מוטב להעיר שאנחנו עוסקים בחלק המוב חר
של התרפות הזאת ,׳ולא עוסקים ברובה שהיא סיפ־רות
של סתם גידופים. כוונתי לסיסמת שבה היהודי
תמיד נוכל, ואשד. היא ירק זונה — ׳ובעצם, רוב הסיפו רים
הנכתבים הנם י בעלי אופי כזה.

״ארץ ה ת פוזי ס העצובים״
׳ • בתקופת השילטון הירדני בגדה־המערבית, היה
השימוש בשם ״פלסטין״ כמעט אסור! ,ועל הכל נעשה
נסמן מתמיד שיל כפיית ״זהות־ירדנית״ .ב־ 1967 קרה
משהו ששינה את הדברים. החלו להדגיש את מציאותה
של יישוח־תרבותית פלסטינית. אחרי מלחמת ששת הימים
העולם הערני הגיב בצורה די דומה לתגובתנו אחרי מל חמת
יום־ד,כיפורים. אנשי-הרויח הטיחו בחברה הערבית
כולה האשמות של שקיעה בשחיתות, ריקבון וביטחון־
עצמי מופרז! .אחד מסימני הריאקציה הזאת היה גילוי
השירה, הסיפרזת יושאר מרכיבי־התרבות של ערביי־יש־ראל.
משוררים, סופרים !ומבקרים כינזאר קבאני ורסאן
כנפאני* הביאו כדוגמה ליוצרים שהחזיקו מעמד את
המשוררים הערביים בישראל ,׳והעניקו להם את הנותרת
״משוררי הארץ־הכבושה״! ,והפכו אותם לסמל, מבלי שום
קשר לאיכות שירתם, אלא לנושאים שלה.
י• משודרים כמחמוד דחויש, סמיח אל־קאסם, תו־פיק
אל-זיאד, סאלם ג׳ונראן ׳ואמיל חביבי — רובם ככו לם
אנשי דק״ח, הפכו בעייני ׳העולם־הערבי לגיבורים בע לי
שיעיור־קומה. הם הפכו לנושאי האדב אל מוקוומר.
(סייפחות ההתנגדות) — מונח שקודם לא יוחס להם. באר-
צות־ערב החלו להיכתב יצירות ״אל משוררי הארץ הכבד
שה ואט־אט הם הפכו ליחידה תרבותית בעלת קנה־מידה
אדיר. היה למשוררים שיגדלו בכפרים קטנים קגליל
ערך תשוב ביותר של ״שיקום״ הסיפרות והשירה באר־צות־ערב
לאחר המפלה של 67׳ .הם ישי,משו כמכשיר להז דככות
עצמית, ודוגמה של שירה העוסקת במולדת וב מאבק,
מבלי להיכנע, למרות שאת סיגנון שירתם ניתן
לכנות ״שירה מגוייסת״ אז ״שירה פלקטית״.
!• עד לתגלית שגילה עולס-הסיפרות הערבי את ה שירה
הזאת, הרי שהחומר הסיפרותי והתרבותי, של הפ לסטינים
בארץ, אם תחת שיילטון ירדן, או ישראל, וכן
של הפליטים שיהיו בחסות מצרית או לבנונית — בלט
.בהיקפו הדל. החל מ־67׳ קיבלה היצירד,־הפלסטינית את
הגוון המיוחד שלה, במקביל להתעוררות כללית של הפלסטינים.
הבולט בין הפרוזאיקו,נים הפלסטינים הוא רסאן
כנפאני, שחיבר כמה מהסיפורים המרתקים בז׳אנר ה 0יפ־רותי
הפלסטיני״ ביניהם ארץ התפוזים העצובים שלא
התרשמתי מקריאתו. השני בסיפוריו הוא רג׳אל פי שאמס
(״גברים בשמש״).
#גברים בשמש הוא נובלה המתארת גודל שלושה
פליטים המבקשים עבודה בכווית. מחמת העדר תעודות

ה מ אדוג הכסמלל שיחרור

דני רובינשטיין 40 נולד בירושלים, למד באוני־ברסיטה״העיברית
לימודי סוציולוגיה ומיזרוו-תיפון. אח רי
מילחמת ששת־הימים החל עובד במערכת ״דבר״,
בסיקור השטחים־המוחזקים. זה קרוב לעשר שנים,
עוקב רובינשטיין אחר התהליכים התרבותיים, החברתיים
והפוליטיים בציבור הערבי. סקירותיו על המתרחש
בגדה המערבית ובין ערביי ישראל, זוכות בציטוט
גם בכלי־התיקשורת של העולם־הערבי.

חם משלמים שיוחד לנחג־מיכלית פלסטיני ה&׳וכן להגני־בם
את הגבול כשהם מסתתרים במיכלו. נהג־המיכלית
משחק באחת מתחנות הגבול ש׳ש־בש עם השוטרים, וה שלושה
׳נחנקים למוות במיכילית. הנהג נוטל לעצמו את
ימעט הכסף שהיה בכיסי הפליטים !ומשליכם לצידי הדרך.
* נזאר קבאני שימש שנים רבות בדיפלומט סורי 8* ,סיפור אחר של כנפאני, שנכתב אחרי מלחמת 767 הוא
ואף כיהן כשגריר סוריה בסין. וסאן כנפאני -שימש׳ זע החוזר לחיפה, המספר את סיפורם של בני־זוג שנטשו
למרות עיסוקיו הסיפרותייס, כדובר החזית העממית לש יז 1 את ביתם בחיפה ב , 1948-בהותירם את בנם התינוק מאח־רור
פלסטין, והוא נהרג ב־ 8ביולי 1972 על־ידי פצצה * ]רוחם. לאחר יתום מילחמת שישת־הימים חם נוסעים לחי־שהוטמנה
במכוניתו בבירות ובעולם הערבי מייחסים זאת ]פה• ,ומגיעים לביתם. שם הם מגלים שדבר לא השתנה,
!ושמתגוררים בו אשה ניצולת־שואד, עם בנם, המשרת
לסוכנים ישראליים.

!• מבחינה חברתית זד תופעה נורמאלית, שקבוצה
של אנשים ירוצה ליצור לעצמה מרכיבים של גיביוש־לאומי
,׳סמלים־ימשיותפים, סיגניון אחיד, ערכים דומים של
זהות קולקטיבית, של הווי קולקטיבי — זאת על־מנת
שתהיה הצדקה לכך, שקבוצת אנשים זו ניפרדת ושונה
׳מקבוצות אחידות. איזה טעם יש לתביעות הפוליטיות של
בני אותה קבוצה אם אינם באים וטוענים: הנה אנחנו
שיונים !
! • ההבדל בין הפלסטינים לבין עמים ערבים אחרים
ראשית היינו איזיורי. הדביר פולט בדיאלקט, בחלק מה־
׳מסורת — ׳והם פועלים על־מנת להדגיש את כל שמזהה
אותם כקבוצה נפרדת. בין המרכיבים הפלסטינים יש
מקום להרחיב את הדיבור על העניין •הנוצרי. בצי׳ורים
של ציירים פלסטינים בולטת דמות האשד. הנושאת ילד
בזרועותיה. ודומה שמקורה של התמונה הזאת בסמל של
המאדוגה. הסימבוליקה הנוצרית בולטת !ביותר. לדוגמה,
גם כרזת״בחירות של רק״ח ׳בבחירות של 1969 התבססה
על דמות של אשד ,׳וילד, ומתחתיה האיות ו״ו. מן הראוי
לציין כי האלמנט הנוצרי בקרב הפלסטינים ׳תופס מקום
מוביל ביחס ׳למיספרם באוכלוסייה הפלסטינית. בתרבות
ונם ׳בפוליטיקה. גם כמה ממנהיגי איש״ף הראדיקאליים,
במו ג׳ורג׳ חבש, ואדיע חדד, נאיף חוואתמה מרביתם
באים מרקע נוצרי, וחינוך נוצרי.
!• ראיתי ציור של צייר פלסטיני־מוסלמי, ובציור
רואים מפד, של ארץ־ישראל, ועל המפה מופיע צלב. חוא
מסמל רדיפות ויסורים — ולכן הפך לסמל פלסטיני. כדי
לקפל חיזוק לטיעון זה אפשר לקהת שירים של סמיח
אל־קאסם, שהוא דרוזי במוצאו, יש לו ישירים בהם הוא
עוסק בצלב ׳ונושאיו, ומתאר את הסימבוליקה הנוצרית
של הסבל, שיריו אליה אופייניים לשירה איותה כותבים
פלסטינים אחרים.
!• מתחת לזכוכית של שולחן־העביודה שלי יש תצ לום
של פסל מעשזדידי פסל מבית״ג׳אלה. הפסל הועמד
בראשית שנת ׳73 בכיכר המרכזית של אל־בירה, בכני סה
לרמאללה. זיהו פסל גדול, ויפו אשר. וילד. בגלימת
האשה, העשויה מסורגים, רואים דמויות של אסירים.