גליון 2088 מתאריך 7 בספטמבר 1977

דגם סת״י
כלי מיטה

להשיג בחנויות מובחרות
בתי כל־בו ור שתות שווק.

: 20.12.76 בעיקבות גילויי ״העולם הזה״
נעצר אשר ידלין, מנכ״ל קופ״ח.

: 22.12.76 רביו מפטר את שרי המפ־ד״ל,
גורם לעריכת בחירות מוקדמות.

: 5.1.77 שר-השיכון אברהם עופר מתאבד,
על רקע האשמות־שחיתות נגדו.

: 16.2.77 פרס מציג מועמדותו לראשות
הרשימה, אן נכשל בוועידת המיפלגה.

־ £שתי שי חו ת נהדתד הסנ הבזיכרוני .
בחוד ש דצמבר נזדמן לי ל טו ח ח פס ראש-המטשלה, יצ חק רביו. באמצע ה טי חה פנ ה
א לי פי ת או ם, ב קו לוחסר -ה רג ט, ו שאל״ :האם החלטה ׳ חסל ^ א
לחסל^אתת ססח1חנה -היוגיםב מי פלגת

ה ע בו ד ה? ״

באו תה טעה כנ ריטב אשר יוליןב מעצ ר, ב פי ק בו תגילוייה עול ם הז ה. ואילו

םידדת -הגילויים טל ש בו עון ז ה על פרשתאב דה ס עופ ר הי תהב עי צו מ ה.
־ ״£גסידליןוגם עו פרנמנו עם קנוצת -היוניסב מי פלגת -ה ע בו ד ה, שהלכה והצטמקה.
הסברתי לרנין כי אינייכול לערבב דיעותפוליטיות עם עניינים של טו ה ר -
המידות. אחרת היינוצ רי כי םלהע ני ק ת עו ד ת -ח סי נו תלכל אדם בעל רי עותחיוביות ,

: 13.4.77 מתגלים חשבונות-הבנק של
מישפחת רבין באמריקה. ובין מתפטר.

רביו לא ל חז עלי. אבל אני מו ד ה שה רבי תי לח שוב על ה שי חה. שאלתי את ע צ מי:

האם מות רלד בו ק במאבק נגדהש חי תו ת, אס יטבוכ די לעזור לנו ש אי ה קנ או ת
ה ל או מני ת? האם מותר להפ סי ק את המאבק נגד חי י ד קי ה ש חי תו ת, כ די ל ה תרכז במאבק

נגדוירוסה סי פו ח?

: 27.4.77 מתגלים חשבונות״הבנק של
אבא אבן באמריקה. נפתחת חקירה.

£כ ע בו ר כמה ימיםישב תי מול אברהם עו פרעצ מו.
נפגשנו, ל פי בק שתו, ב די רתידידיאמנוןזיכרוני, שהיה מ יי ודדגם עם עו פ ר.
^ כדר כו של פ ו לי טי ק אי מעשי ומיקצועי, פי ת ח עו פרבאוזניתי או רי ה פ שו ט ה.
״הממשלה הי א במצב טל ה ת מו ט טו ת ״ ,אמר״ .יצחקד בי ן שולט במצב ב קו שי. אני
עמוד -התווד של ה ק בוצ ההמ חזי קהבו. אם תשברו אותי, י ת מו ט ט העסק כולו. רביו
יפול, מחנה -היוגיםיתקפל, כוחות אחרי םיגיעולשילטון. זהיהיהאסון ״ /
( <£ב או ת ם הי מי ם עו ד לא חלם אי ש על האאמקגיסע חאפט רות שמנחם בגיןינצח. עו פ ר
וזתכווןלעלייתו טל שי מ עון פרם -ואזזהנראהכא סון ה ג דו עניותרהע לו ללק רו ת £
הטבתי ל עו פרב פי שהשבתי לדנין. הצעתי לו את מי רגהאפש רויו תלהפ רי ך את
הטע נו ת ה עו ב ד תיו ת שהועלו נגדו, כ מי דתיכולתו. אך אמרתי גםלןט אגי רו א ה
את מאבק ה עו ל ם הז הלמ ען טו ה ד -ה מי דו ת כמערכה נפרדת, ש אינ ה צ רי כהואינהיכולה
להשתעבד למאב קנו ל מ ען מדיניותש פו יי ה ד טו חדת -ט לו ם.
פ ע מיי ם ה צג תי לעצ מי, לאחד מכן, את השאלה אם א כן צד קתי בגי שהזו .
פעם ע טי תי זאת ברג עהטרא גי, כאשר נמסד לי כי עו פ ר התאבד. א מנ ם, הו א עטה
זאת כמחאה על יחס מי פלג תו אליו, ברג עי והק שי ם. אך אין ספק בי גילוייה עו ל ם
הזה מי ל או ת פ קי ד ה טו בבפרטה, אך על פי כ ן, ולמ רו ת הצער ה ע מו ק על מ ו תו טל
אדם א הו דטתיבגתיו, הגפ תי למס קנה כי לא יכולנולנהוג אחרת.

: 19.5.77 מנחם בגין נוחל גיצחון מדהים
בבחירות, מייועד לראשות־הממשלה.

בפעם ה שני ת ה צג תי לע צ מי את השאלה, ב כל חו מן ת ה, למחרת היום. החשוב בי ותר

של השגה -ד 17 -,ב מ אי. 1377 ,

יטה טו ע ני ם כי גי ל ויי -ד, ש חי תות של ה עו ל ם הז ה מי ל או ת פ קיד מ כ רי עבת לי ך

שהעלה את הלי כו דלשילטון.

: 19.5.77 גם שמואל פלאטו-שרון נוחל
הישג מרשים, נכנס כסיעת יחיד לכנסת.

בדמה לי ש זו הי ט עו ת או פ טי ת. לא גילוייהפ חי תו תגדמ 1ו ל מהפכה, אלא ה ש חיתו ת

עצמה, הסתאבות המישטר ה קו ד ם, שהיתה הלק טהתגווגותוהרעיונית, ה מו ס רי ת
והמדינית, הי א שפתחה את הפתח ל פ ני ה כו חו תהמ סו כ ני ם ה סו ל סי ם עתה • ב מ דינ ה.
המצב החדש מ טי ל על ה עו ל ם הז התפ קי ד קשה מ א ין כמוהו, באווירה טל שטיפת

ת -ע צ סי ת, של ה ש תו ללו תהאש ליו ת בכל כ לי -ה תי ק שי ד ת, סל ד הי רהמ טורפ ת **#א*

מ ז7
קד ה
באמת

לקראת עי טו ת -ע ם ־ כ ל -ה עו ל ס, נו תרש בו עון זהכ קו ל ש פוי ועיק בי יחידי. אין לו
ת ח לי ף. יותר מאשר ב כל 27ו ח צי שנו תקיום המערבת הנוכחית, אגו חשים כיום
באח ריו ת הכבדה ה רובצ תעלינו .
־ £נ ¥תדל ל ע מו דבה, ב לי מורא ו ב לי מטוא -פ ני ס. לשם כך דרו שה לנ ד עז רתך.

: 1.6.77 משה דיין נוטש את מיפלגתו,
הופך יר-ימינו של מנחם בגין בממשלה.

הביקור
: 27.7.77 ראש-הממשלה בגין נפגש עס
נשיא ארצות״הברית, חוזר משם כמנצח.

חידודים גדולים במכשירים קטנים

60ו-ז0

303־?0

למבקשים
את הטוב ביותר.

470־?ס
פרסום

מ 7ניק /רפא 7טי ר אן

מכחכים
אי שהשכח
אני יודע שכבר מאוחר מכדי להציע
לכם את איש השנה לשנת תשל״ז. אבל
דווקא עתה, ערב סתם שנת תשל״ח,
הייתי רוצה להיות הראשון להציע את
איש־השנה הבאה עלינו לטובה. אתם
תראו שזה יהיה מנחם בגין, אפילו אם
בחרתם אותו כבר כאיש־השנר, של
תשל״ז.
אנא׳ התייחסו למיכתבי זה בעוד שנה

מהיום.
אכיגדור הראל, תל־אביב

קקים שלנו. במקום להתייחס לאיומיו של
אולמרט ולניסיונו לעוות מישפט, דנה
הכנסת בבעייה השולית של החדרת מב־שיר־הקלטה
לבית.
זה מזכיר לי מקרה *שהייתי עד־ראייה
לו, כשנהג עצר את מכוניתו באמצע ה כביש
כדי להושיט עזרה לנפגעי הת נגשות
קטלנית. שוטר שהיה במקום ניגש
אליו ורשם לו דו״ח תנועה על עצירת
מכוניתו במקום אסור. התנהגותם של
נבחרי־העם בפרשה מבישה זו היא תעד
דת־עניות לכנסת כולה.
רפאל עם־שלם, אשדוד

ה או למרקאר תיז ם

ש אי ל תו ת

האם אתם נטפלים לח״כ אהוד אולמרט
משום שהוא איש הליכוד ז בכל אופן,
מהתקפותיכס עליז נודף ריח של חשבו נות
פוליטיים.
אדיה גלכרט, חיפה

אני אדם מסודר ומתוכנן האוהב לדעת
את אשר עומד בפניו, ומשתדל להתאים
את תוכניותי האישיות לעמי ולממשלתי
אשר בה בחרתי. אי־לכך מטריתת אותי
מיספר שאלות, אקטואליות ולא־כל-כך
אקטואליות האם מישהו יכול להשיב לי:
• האם יאחדו את ימי הזיכמן והאבל
או ל או זה חשוב מאד לתיכנון החופשות
של מישפחתי.
•• האם ייערך מיצעד צבאי השנה ו
אני צריך להזמין מקום אצל ק מ בי ב:
ירושלים ולהודיע לקמבים בחו״ל.
• האם בעתיד י שוחרת כל הבנות
באופן אוטומטי מ שימת צבאי? בתי עוד נה
צעירה, אפל אני כבר צ מך לשקול
אם עליה להתחיל להתאמן ב״ציאנה ו־דאגה״
פעם בשבוע.
!#האם צריך לתפוס את המפכ״ל מבצע
פשע כבד כדי שיתפטר מן המי׳שטרה,
או שכל מה שקורה אצלו בממלכה כלל
לא מחייב אותו להסיק מסקנות מסויימות ו
• כמה זמן עוד יחכה בגין לידין?
מה הסיבה למיזמוז הזה?
• למה לא עושים כלום נגד הזוהמה
שפולטים האוטובוסים של דן?
• מה יעשו השרים בקשר למסקנות
ועדת אשר?
• יש היגיון בצבא או לא?
• איפה גולדה?
דוידמנור ( מנדלי ) ,תל־אביב

עם ישראל הוא עם היסטרי. הוא זקוק
למילחמות ולו רק כדי להתפרק מהמתח
שבו הוא נתון בכל ימות השנה בכל
תחומי החיים• המתנה הזאת ת מה לסיר־לחץ
הזקוק לשסתום כדי לשחרר את הלח צים
מבפנים. ואם אין מילחמות עם הער בים
אז עושים מילחמות עם היהודים,
אפילו אם אלה מילחמות מפוברקות.
רק כך ניתן להסביר את ההיסטריה ה ציבורית
שאותה הצליח ח״כ אולמרט
ללבות באמצעים כל־כך פרימיטיביים.
מלכה שפר, פתוז־וזיקוזה
מה שמתרחש במדינה בשבועות האח־מני
ם סביב ציד־המכשפות של אהוד אול־מרם
מעלה ספקות לגבי הדמוקרטיה ה ישראלית
המשתוללת תוך רמיסת כבוד
האדם. הגיעו זמנים טובים, אם העולם הזה
הוא העיתון היחידי במתנה המבטא את
השפיות, האחריות וההקפדה על זכויות
הסרט. העיתונות היומית והטלוויזיה• איב דו
כל רסן ברתסה אחר הסנסציה הזולה,
נותנים סיתחון־פה לאדם בעל מניעים
מפוקפקים שעד כה לא הוכחה אפילו אחת

אזרח יקבל אותם התנאים וייהנה מאותן
הזכויות, כולל זכות ההגנה על תרבותו,
שפתו ואופיו האתני.
כיוון שמדינת ישראל מגדירה עצמה
כמדינה ציונית, כלומר ארץ המשרתת את
האינטרס. היהודי־ישראלי בלבד, אין סיכוי
רב לפי תתן ונידונו — יחד עם הערבים
— לכלייה גרעינית. הטיפול בצד הצבאי
אינו נוגע בשורשי הבעיות.

מקסים גילן, פאריס, צרפת

הסירות הבאושים
רק בימים אלה שודר ברדיו שידור על
מישפט שורת־המתנדבים לפני 18 שנה,
שסו התגלה שהמפקח הכללי של המישט־רה
דאז, יחזקאל סהר, נתן עדות־שקר ב־בית־המישפט.
סהר אומנם נאלץ בעיקבות
זאת להתפטר מהמ״שטרה, אולם אם יכול
לקרות שמפכ״ל המישטרה ישקר בבית־המישפט,
אז למה מתפלאים אצלנו ש שוטרים
שולחים ידם בגניבה?

אורה עדקי, רמת־!!

מה שמתרחש בימים אלה במישטרת
ישראל הוא תוצאה של הזנחה של שנים.
תמיד התייחסה החברה הישראלית למשי מותיו
של השוטר בזילזול. הוא עמד בתח תית
סולם השכר הממלכתי ורק יוצאי
שיכבות מצוקה, שלא יכלו להסתדר ב־מי
שתת אחתת, גזייסו לכוחות המישטרה.
במשך שנים התריעו ראשי המישטרה
על כך שרמת כוח־האדם שהם יכולים

מההאשמות שהטיח ברבים כנכונה. האם
זה רק משום שאתם נוטים תמיד להיות
לצד האנדמדוגס?
ב. ג לנן ד, תל־אביב
דומני שהגיעה השעה להקרין -שוב ב־בתי־הקולנוע
בארץ את הסרט בצהרי־היזם,
שנוצר בהוליווד בתקופת המק־קארתיזם
כביקורת על פחדנותה של החברה
לצאת נגד אלה המשלימים עליה
טרור.
יוסי כרנשטיין, תל־ אביב
הפשע משתולל בחוצות בריש גלי וזז־מישטרה
חידלת־אונים להילחם בו. צריך
לשבח את ח״כ אולמרט ולעודד אותו על
אומץ־ליבו להעלות את בעיית הפשיעה
על סדר־היזם הציבורי. עצתי לכם: רדו
מהאיש ! הניחו לאמיצים מכם לעשות את
המל אכזב
ברוד לוי, ירושלים
שתיקתה של הכנסת מול הנורמה הח דשה
שקבע ח״כ אולמרם לפעילותו של
זזבר־כנסת היא אותיקלדן לבית־המחו־ה
עול ם הז ה 2088

מייד אחרי הבחירות וקוממו נגדם בי!
השאר גם את תומכי הליכוד, הבוחלים ב־פגיעה
בחופש־הדיבור. זבולון המר, המג״
סה להעניק לה ״מלוותיה ערכית׳׳ שתח נך
אותנו ותעלה לנו את המוראל, אינו
מדבר הרבה. אבל הוא יעשה את שאין
האחרים מעזים לעשות.
עודד נכו, הוד השרח
זה התחיל ברהוב השומר בבני־ברק. אז
אמת לנו :״מד, אתם צועקים? זהו מרחב
המחייה של הדתיים. צריך להתחשב ברגשותיהם
ולא לפגוע בהם.״ הציבור קיבל
את הדין, ונכנע.
אחרי שסגרו את רחוב השומר מנסים
דני ורמוס וחבריו לסגוד לגו גם את הטלוויזיה׳
ושוב באותם נימוקים :״מה
אתם צועקים? צריך להתחשב בריגשות
הדתיים. אי־אפשר להציג עידום בטל״
וויזיד, ולפגוע ברגשותיהם.״
הציבור ייכנע גם הפעם. סוף־סוף׳ אף
אחד לא רוצה להיראות כאנטישמי בפד
דינה שאפילו הבדרן מיססר אחד שלה
חובש כיפה ולובש ציציות.
י. מידשטיין, באר־ שבע

שי נאתת או מי סי א ם
אני עוקב בעניין אחרי סידרת רשימו תיו
של בנימין עמידרוד — מבקר צבאי
מעמיק ואיש בעל השקפות ימניות קיצו ניות.
אני תמה מה ערך לפירסום רשי מות
אלה. לא משום שכביקורח צבאית
הדברים בלתי־נכונים, אלא משום שה בעיה
שמר עמידרור סוקר — ביטחה
ישראל — אינה צבאית אלא אך ורק
מדינית.
מדינה בעלת שטח מוגבל כישראל אינה
מסוגלת להתגונן לטווח ארוך נגד סביבה
עויינת. לא יעזור עומק תימרון, לא יעזרו
עשרות ומאות אוגדות, ואפילו פצצה גר עינית
לא תעזור בסוסו של דבר נגד הנוסחה:
כוח אדם עדיף בשיעור , 1:10
פלוס מיבצעי התאבדות של מיעוט הנמ צא
בתוך הארץ.
מעצסות־העל, כפי שמציין זאת עמי־דרור
ביחס לארצות־הברית, אינן יכולות
לערוב לביטחון ישראל. שום דבר אינו
יכול לערוב לביטחה ישראל, מלבד מצב
המפרק את הכדאיות של מילחמה בין
הערבים לבה ישראל, ובין הפלסטינים
לבין הישראלים. תאומים סיאמיים השונ אים
זה את זה פשוט אינם מסוגלים לפתור
את בעיית -שינאתם אלא על־ידי הש למה
או על־ידי התאבדות קולקטיבית.
מצד שני, פיתרון מדיני (כלומר יצירת
מצב שבו שני הצדדים לא ירצו להילחם)
אפשרי רק אם נוצרים התנאים שבהם ה צדדים
תלויים זה בזה לא רק מבחינה
טריטוריאלית, כמו שקורה עכשיו, אלא
גם מבחינה כלכלית, סוציולוגית ופיננ סית.
משמע — שום הסכם שלום נוסח
״נפסיק את הלוחמה ונהיה חברים״ לא
יעזור. רק הסכם של השתלבות פוליטית
וכלכלית יכול לסרק את הסכנה המתמדת
והנצחית, הקיימת בהיעדר הסכם כזה.
הסכם השתלבות עם העולם הערבי יית כן
רק אם נפתור קודם כל את בעיית אי־קיום
ההשתלבות בין המיעוט הפלסטיני־ערבי
לבין הרוב הישראלי־יהודי בתוככי
מדינת ישראל. פירוש הדבר הוא שכל

נציגים בתוך הממשלה בדמותו של שר ד,חינוך
זבולון המד, מה הפלא שהם מבק שים
להקים התנחלות גם בטלוויזיה?
גאולה כהן, משה שמיר והד״ר אלי
תבין נשאו את בשורת הסיגנון החדש

לגייס לשורות המישטרה בכורח הנסיבות
תתנקם בחברה הישראלית• איש לא שהה
ל אזהרותיהם. עתה אוכלים כולנו את הסי רות
הבאושים של אי־ראיית־הנולד.
לאה ב( .אשת שוטר) ,גבעתיים
כל מי שמצוי מעט בקרימינולוגיה יודע
שסער בין שוטר לפושע קטן ביותר. שניהם
בעלי מיבנה אישיות הדוחף אותם לע־סוק
בפשע, כל אחד מצידו השני של ה־מיתרס.
מבחינת המוטיבאציה הפסיכולו גיה
אין כימעט הבדל ביניהם. רק הקפדה
על ערכי מוסר ונורמות חבדתיות גבוהות,
שהיא פרי חינוך ותוצאת השפעת הסבי״
בד״ היא הגורפת לאחד לעסוק בפשיעה
מצידה האחד ולשוני מצידה האחר.
במדינת ישראל היטשטשו התחומים.
עבירות פליליות מובהקות, כמו התחמקות
מתשלום מיפים, קיבלו לגיטימציה
חברתית ואפילו בית־המשפם העליון קבע
שעבירות של מסבע־זר הן עבירות שאין
עיטן קלון.
לאור זאת קשה להאשים את השוטרים,
שנכשלו ונסחפו *ו ר מו ת המעוותות המאפיינות
את החברה הישראלית כולה. עם
כל הצער והכאב על מה שנתשף במישם־
רת מחוז תל־אביב, יש לברר את הקרקע
החברתית שעליו צמחה תופעה פסולה זו
של שוטרים העוסקים בגניבה, לסני ש־מוקיעים
אותם כאוייבי החברה.
ד״ר ג. שמעון, חיפה
המר לא יאמר
אנשי גוש־אמונים למדו כי ניתן לקבוע
עובדות בלתי־חוקיות בשטח, גם כשהיו
אופוזיציה לממשלה. עתה, כשיש להם

מפליאה אותי שתיקתכם. העולם הזה
הוד, צריך להיות נושא דגל המחנה שייל־חם
בכפיה הדתית האוכלת עתה, בגוש־פנקא
ממלכתית, כל חלקה טובה שעוד
נותרה לפליטה. אם לא אתם — מי ז
עוכר רשות השידור, ירושלים

אני מדבר אל הקיר
בשבוע שעבר צפיתי בסינמטק חיפאי
בסרט הו, איזו מילחמה נחמדה. הסרט,
*שהוא מעולה לדעתי, הוא סאטירה חבר־תית
על המילחמד, בכלל רעל מילחמת־העולם
הראשונה בפרט. הקטע בסרט שבו
חשתי הזדהות מכסימלית הוא זה שבו
אשד, צעירה מנסה להסביר להמונים כיצד
הם מנוצלים על־ידי הפוליטיקאים ובניהם
נהרגים ללא מטרה בשדות הקטל.
ההמון הפרימיטיבי אינו מקבל את דב־דיה
ואף תוקף אותה. אשד, בהמון צועקת :
״איך את יכולה לדבר כך? הרי גם בני מש רת
בחזית.״ זהו היגיון ציבורי. אם שבגד,
משרת בחזית מפתחת הדחקה למנייה,
ובמקום להתקומם נגד שליחתו להורג
היא משכנעת את עצמה שהוא חייב להי לחם.
בקטע
זה חשתי את עצמי עומד מול
המראה. אנו עומדים טול אוסף של קי רות,
בדיוק כמו האשד. בסרט, ומסרבים
לחשוב ומתנגדים לכל רעיון של התירה
לקראת השלום.
לא רק הציבור, גם אני מצירי לומד
לקת. הציבור מגסה להצדיק את מנהיגיו
אף אם אלה יגרמו לכל מישפחה שנייה
בארץ להיות מישפחה שכולה. אני מרגיש
את עצמי כמו ראשה בסרט, המדברת אל
הקיר. האם יש טעם להמשיך להילחם
בטהנות־המח?
יוסי קאופמן, גיבעתיים

הממולאים של * 72

ה עו ל ם הז ה 2088

מאת

י אווי אמרי

עם, וזיתה: מפת העולם פשוטה. כדור־הארץ היד. מחולק לע שו ת — אסיה,
אמריקה (על שני חלקיה) ,אירופה, אפריקה, אוסטרליה.

המאה ה־ 20 יצרה מפה חדשה, שהתגבשה כהדרגה.

תחילה היו קיימים בה שני עולמות: העולם הראשון, שהיה מורכב מן הארצות
התעשייתיות הקפיטליסטיות ושקרא לעצמו ״העולם החופשי״! ,והעולם השני, שהיה
מורכב מן הארצות הקומוניסטיות, ושקרא לעצמו ״העולם הסוציאליסטי״ .כל השאר
לא היזון חשוב.
עם התקדמות תהליך הדה־קיולוניזציה, נולד לפני דוור מושג חדש :״העולם
השלישי״ .הוא כלל את המרחבים העצומים של דרום־אסיה, אפריקה ואמריקה
הלאטינית. פדדיושם נשמעה הדיעה כי המאבק האמיתי בעולם ישוב אינו בין המערב
והמיזרח, השייכים שניהם לגזע הלבן, אלא בין הצפון התעשייתי ״שיש לו״ לבין
הדרום העני, השייך לגזעים הלא־לבנים ,״שאין לו״.
בעיקבות מילחמת יום־הכיפורים התערערה מפה זו. אותה מילחמה הזניקה
מעלה את עוצמת־הנפט, המטירה גשם של זהב על הארצות שיש להן מן הנוזל
השחור. ב״עולם השלישי״ :נפערה ׳תהום בין ארצות כמו סעודיה ואיראן, שהפכו
בדלילה עשירות כקורה, לבין ׳ארצות כמו הודו!וחבש, שמצוקתו גברה כתוצאה מכך.

כף נולד ״העולם הרביעי״.

מערכת־היחסים כין ארבעה עולמות אלה עיצבה את הפסיפס המדיני העולמי

9בשנים האחרונות. י היא השפיעה על ׳בריתות ומילחמות: ,איחודים ופילוגים.

• ברית הבודדות
מהלך תשל״ז הבחין עיתונאי אמריקאי חד-עין בעובדה שנעלמה עד יכה:
״שיש מדינות שאינן׳ שייכות אף לאחד מארבעת העולמות.
למען מדינות אלה הוא יצר מושג חדש :״העולם החמישי״.

הוא כלל את מדינת-ישראל כעולם חמישי זה, לצד מדינות במו

סוואטו: שוטרים דרום־ אפר־ק א־ םוכל בי ם מול ההמון ה ש חו ר

השלם החמישי

דרום־אפריקה, רודזיה, ציידה, סין ״הלאומנית״ ,קוריאה הדרומית, ואולי
איראן.
בניגוד לארבעת העולמות האחרים, המאוחדים על בסיס גיאוגראפי־כלכלי, משותפות
למדינות העולם החמישי בעיות פוליטיות־רעווניות.

מרכיביו רחוקים זה מזה ריחוק גיאוגראפי רב. מבחינה כלכלית, הם

שונים זה מזה. אף לכולם יש תכונה משותפת אחת: הם קיימים כשוליה
של יבשת, הדוחה אותם.
דרום־יאפריקה !ורודזיה הן הואחזויות לבנות בשולי היבשת השחורה. בינן לבין
שאר ארצוית־היבשת מפרידה תהום שיל גזע ואידיאולוגיה.
אנשי סין ה״לאומנית״ נאלצו לנטוש את יבשת אסקה ׳ולהתמקם באי טייוואן
כתוצאה מתבוסה במילחמת־יאזרחים. מזה
דור הם ממתינים באי המבוצר, חולמים
על היום הדימיוני שבו ינחתו על חוף
היבשת ויקבלו את המדינה הסינית העצומה.

כמו טייוואן, ישראל היא אי
מבוצר. אף אי זה אינו מוקה גלי־ים,
אלא כלי־אדם.

הים האנושי של מאה מיליון ערבים
נשבר על גבולותיה המבוצרים מצפון,
ממיזרח ומדרום, כפי שגליו הקוצפים של
הים־התיבון נשברים על חחוף׳ המהווה את
גבולה המערבי.

זוהי עוכדת־הקיוס של ישראל.
העובדה שהיא נדחית על-ידי המרחם
הסוכם אותה, שהיא נשארה
נטע זר ומעוררת כו את בל בוהות
ההתנגדות הגופנית והנפשית, מא פילה
על כל שאר בעיותיה. אין אה
שטח אחד משיטחי״החיים של ישראל,
אף לא תכונה אחת מתכונותיה,
שאינם מושפעים במישרין
מעוכדת־יסוד זו.
•בזאת היא דומה לשאר החלקים
״העולם החמישי״.

כמר. טעמים
נסית להסטר מהם-
ולא הצלחת??

׳המ׳ש דימיץ דזה לא נשאר נחלת התיאוריה המופשטת. כמהלך תשד״ז הוא
חיפש לעצמו כיטוי כשפת המעשים המדיניים.

• ההולסת יחד!,

אנחנו נחסל את הדוקים!
נסי פעם אחת את הדרך המודרנית והבטוחה
להשמדת הדוקים
לאחר חיטוי שלנו(שעורך כ־ !/2שעה) את מקבלת
תעודת אחריות לשנה. לא יהיו יותר דוקים בביתך ן
ר׳׳ג, מודיעין ,18 טל6 .־ 5־ • 790114 אילת: טל 3012 .־059
היתר מש׳ הבריאות .21 :רש׳ עטק .481/75

** יתוני העולם דיווחו ׳בעקשנות על שי׳תוף־ד,פעולה המתהדק והולד בין ישראל
!/כ ודרום-אפריקה. בסוף תשל״ז תופיעו ׳בעיתונים מכובדים במערב ידיעות מפורטות
על ׳ברית גרעינית הקיימת, כביסול, בין שתי המדיגות, באשר דרום־אפריקה מספקת
לישראל אודאניום חיסול לשמש לייצור פצצות גרעיניות, ואילו ישראל מספקת לארץ
הדרומית ידע טכנולוגי בשטח ויד״ באותן. ידיעות נאמר בי דרום־אפריקה עומדת
לנסות את הנשק הגרעיני הראשון שלה, בעוד שלישראל יש בבר ״כשמונה פצצות
גרעיניות׳ ,שלא נוסו.
עוד לפני דוד אייאפשר היה לחלום על שיתוף־פעולה בין מדינודהיסודים,
הליברלית והדמוקרטית, ובין דרום־אפריקה הגיזענית, הדוגלת בתודות פאשיסטיות
גלויות, ושדאשיה הנוכחיים היו כלואים בימי מילתמת־העולם בגלל אהדתם להיטלר.

נראה כי הרגשת הגורל המשותף שד ארצות ״העולם החמישי״,
העומדות מול סכנות דומות, חזקה יותר מכל הבדל רעיוני, רתי ולאומי.

שר־הח׳וץ האמריקאי, שביקר לקראת סוף השנה במרחב כדי לפשר בין ישראל
>ובין העולם הערבי, טס מאלכסנדריה היישר ללונדון, כדי לתווך שם בין חודזיח
הלבנה לבין מורדיה השחורים.
׳ברחבי העולם ראו קוראי־העתונים את תצלומי המהומות בפרבר הכושי סוואטו.
שליד יוהנסבורג, לצד תצלומי המהומות בשכם וברמאללה.

כעיכרית, כאנגלית, כאפריקאנם, כספררית וכסינית השמיעו ממשלות
העולם החמישי סיסמות דומות מאד, כעלות מיטען תמה.

כולן הציגו את עצמן ספיבצרי החופש בעולם, כמגישת ״העולם החופשי״
המתנכר להן, ככוחותז״חלוץ במאבק נגד הקומוניזם. הן הביעו את מרירותו על
מדינות־המער׳ב הרואות בהן מיטרד. הן התפארו באומץ־ליבן העקשני, שמקורו בתחושת
הבדידות הגוברת.
ארצות־הברית התכוננה בתשל״ז ׳בגלוי להפקיר את השילטון הלבן ברודזיד״
ולהתנכר לדרום־׳אפריקה הגיזענית. היא עמדה להוציא את כוחותיה מדדום־קוריאה.
שליטי טייוואן חששו שמא עומדת וושינגטון לכונן יחסים רישמיים עם סק הקומוניסטית,
דבר שיבטל אוטומטית את ח־חה־ההגנה הקיים בק ארצות־הברית וטייוואן.
ואילו הישראלים די ב ת בנימת קשרת על ה״עימות״ הבלתי־נמנע עם ארצות־הברית.

לפני אלפי שנים יצרה ההיסטוריה העכרית את הסיסמה ״עם לכדה
ישבץ״ .היא יבלה להיות סיסמת בל העולם החמישי — עולם המורכב
כולו משוכנות־־לכדד.

#אוו לגדם גסז״גים
יך הגיעה ישראל לחברה מוזרה זו ז
ץ) אידו יבול היה בנימין זאכ הרצל לקרוא את עיתוני תשל״ז, היה נץ
הסתם נדהם למיקרא הידיעות שהתייחסו לישראל.
העיתונים סיפרו כי ישראל מוכרת נשק לרודן צבאי בניקאראגואד״ המאיים
סמילחמה על שכנתו, הם טענו כי טייסים ישראלים פועלים באתיופיד״ בשירות עריצות
מארכסיסטית מגהאלת-בדם. הם קישרו את ישראל דרך־קבע עם הגזענים של רודזיה
ודרוטתאסריקה. הם פירסטו ניחושים על מזימות שונות הנחרשות ׳במשותף על־ידי
ישראל והשאה האיראני, שליט מוכה שיגע׳ון־גדלות המבקש להקים קיסרות אדירה.
חבורה של כמרים ופיאודלים בלבנון השכנה הכריזה על עצמה בעל ״ישראל
השנייה״ ,ועיתוני־העולם דיווחו בהרחבה על פגישות־׳תיאום בק ראש־ממשלת ישראל
לבק ראש תנועת הפאלאנגות, שנסלה את שמה מן התנועה הפאשיסטית הספרדית.

אבות הציונות הדמו עד מדינה שתהיה ״אזר לגויים״ — ובוודאי
לא העלו על דעתם שיהיו אלה גויים מסוגו של איאן סמית הרודזי ויוהאן
פורסטר הדרום־־אפריקאי.
אך ייתכן שהתהליך החל עוד בימי המייסדים עצמם, בטרם היות התנועה.
כאשר העלה הרצל על הנייד את התוכנית המקורית של מדינת היהודים
בחשבון שהיא עשוייה לקום בארץ־ישראל, רשם את המילים הגורליות:

ולקח

״למען אירופה נהיה שם חלק מן החומה נגד אסיה, נשרת כחול
החלוץ של התרבות נגד הבארבאריות ...נישאר כקשר עם כל אירופה,
וזו צריפה לערוב לקיומנו.״
כך׳ זמן רב לפני שנולד המושג ״העולם השלישי״ ,היפנה לו הרצל את גובו.
הוא רצה שישראל תהיה מדינה אירופית, חלק מאירופה. זהו חלום שהוסיף להתנגן
בחזון הציוני ובמעשה הציוני.

רמקולי

קובעים יותר מכל
מרכיב אחד< ,ות
איכות המערכ ת

8פר 8ים ן טלום״ ,ארלוזורונ 15ת״א# .ר03—221751 .

בעיות ולבטים
בחיי המין
מאת
ה ד ״ר

#הקיסר שלא רצה
ך * אשר דחתה התלועה, בראשית התהוותה, את ההצטרפות אל העולם השלישי,
^ שגם הוא היה אז בראשית התהוותו, היא לא זכתה בנחלה בעולם הראשוז.
הרצל הציע לקיסר הגרמני את החסות על הבית הלאומי היהודי, שידבר —
כפי שהאמק — גרמנית ושיהווה חלק מן המערכת האימפריאלית הגרמנית. וייצמן
וז׳בוטי׳נסקי רצו לשלב את המדינה־בדרך במערבית הפוליטית הבריטית. אולם בתשל״ז
חתמו בריטניה וגרמניה יחדיו על מיסמך אירופי, שציווה על ישראל להתפשר עם
שכנותיה, כדי לשחרר את אירופה מן הסיוט של חרם־נפט ערבי. דויד בן־גוריון
שילב את המדינה ׳במערכת האמריקאית, אך בתשל״ז חיפש גם הנשיא האמריקאי
דרכים להינתקות מן החיבוק הישראלי ההדוק־מדי.

ישראל אינה יכולה להשתייך לעולם ׳הראשון, ומעולם לא היה לה
סיכוי אמיתי לכך.
מצבה הלאומי ותנוחתה הגיאדפוליטית מנעו זאת מראש.

טרמ 3

מרדכי זידמן

חוצאת רשפים

אחד הרגעים המרגשים כיותר של תשד״ז כא •לישראל כזכות קבוצת
כדורסל, שזכתה כגביע האליפות האירופית .

ל חיי ל

לפן, כאשר דחתה ייטראל את העולם השלישי, או נדחתה על־ידו,
לא נותרה לה כל כריחה אלא להשתייך לעולם החמישי.

#גוו אונסה סורגות
ן1י* וכדה פשוטה זו הטילה את צילה על חיי ישראל בתשל״ז.
^ היתר. זאת שנת־מיפנה, כי בפעם הראשונה התמודדה ישראל בגלוי ומדעת עם
מציאות זו. היא השלימה עימד״ ואף קידמה אותה בברכה.

המאורע המכריע כחיי ישראל כשנת תשל״ז, ואולי כדוד
כולו — כחירות ב־ 17 כמאי — 1977 הכריעו גם כעניין זה.

מורלה

לימונטה

הטסטים המעוצבים כיצירת אומות

טסט חדיש נגד כתמים

הזה

אם השתייסה ישראל עד כה לעולם החמישי מאונס, או בצורה בלתי־מודעת,
יחוד היסוסים והתנגדות פנימית, הרי החליטה באותו יום לקבל באופן מודע ורצוני
את הגישה הנפשית והרעיונית של העולם החמישי.
היא היתה מוכנה להסתכן ׳בעימות עם העולם הראשון, בסיכסוך הולד ומחריף
עם העולם השני, במילתמה עם העולם השלישי והרביעי. היא היתה מוכנה לשכון
לבדד, כשרק מדינות העולם החמישי נוטות לה חסד, באחווה של מצורעים.

לא יבול להיות שמץ של ספק שהאיש המסמל והמגלם הכרעה זו
היה איש־השגה של תשל״ז.

אי ט ה טנ ה תסול״ז
ידו געי״ד בא׳ בתשרי תשל״ז טוסו על השאלה
\ . 1ט י יהיו־ ,איש־השנה של תשל׳׳ז ז״ היו הקולות מת-
חלקים, מז הסתם, בץ כמה וכמה שמות. כל אחד ממש-
תתפי הטוטו היה מציג את המועמד שלו על פי תחזית*
מאורעות־השנר* כפי שהצטיירה בעיניו.

אילו נערך טוטו שני בא׳ באלול תשל״ז,
חיו 99$מן המשתתפים מזכירים שם אחד
בילבד: שמו של איש שלא הוזכר בדל בטוטו
הראשון.

כי שרשרת המאורעות הדרמאתיים, שהגיעו לשיאם
בכ״ט באייר — הוא ה־ 17 במאי — היתר, שונה לתלוטץ
מכל החזד והמצופה״
עד כדי כך שגם המאורע המרכזי, שהאפיל על השגה
כולד. ושהעניק לד, את איש־השנה שלה, היד, בלתי-
צפוי במועד שאירע. הבחירות לכנסת התשיעית היו אמו רות
להיערך ,׳בדרך הטבע, רק בראשית תשל״ח.

האירוסים שהביאו להקדמת הבחירות לאמצע
תשל׳׳ז היו חלק מן ההתפתחות הדרמתית
שד תשל״ז — אחת השנים חדרמאתיות כיותר
בתולדות המדינה.

#ונין: סינוו־ איו!
ך* אחד הערכים בדצמבר 1976 ישב יצחק רבין בדי-
^ רת־השרד של ראש־הממשלה בירושלים, רגוע וני נוח,
וגילה לאוחז על פו• רסקי את האיסטדטגיד, שלו
לקראת הבאות. הוא צייר בדבריו מפה של טופוגרפיה
פוליטית, ו שרט ט עליה את הוכנית־המיבצע שלו.

כיאה דרמטכ״ל שהיה תמיד אחד מקציני.-
המטה ׳חטובים ביותר של צה׳׳ל, הוא חיבר
לעצמו פקודת־מיבצע מפוכחת, מבוססת על ניתוח
הנתונים והנדרה בתרה שד המטרה.

סו פהשלקאר״ ר ה: ל אוז רבץמפלסתדרכהב ביוז־ ה מ׳ שפט

א1שי 10 חלל הרח
#יייייי•

המטרה: ניצהון מיפלגת־העבודד* בהנהגתו, נבח רו ת
הבאות, תוך הבסת שגי הריבי ם העיקריים: חליכוד מזה
ומיסלגת ד״ש החדשה מזה.
מצביא טוב בוחר מראש את שדה־הקרב, המעניק
לכוחותיו את מירב האפשרויות, והמצמצם עד כמד, שאפ שר
את האפשרויות של האויי׳ב. רבץ הבין כי שדד,־הקרב
הגרוע ביותר לכוחות המערך חוא הז ר ה הפנימית. הוא
היד, מודע לעובדה שממשלת־המערך אינה מתפקדת כראוי,

(11! 1^ 1י ו ^

שהמשק במצב רע, שפרשות־ד,שחיתות הגדולות הבאישו
את ריח מיפלגתו. על כן בגר. את האיסטרטגר, שלו כך
שהקרב המכריע ייערך בזירה אחרת — מדיניות־ההוץ.
הוא ביקש להתייצב לבחירות כאשר עני״ני־החוץ עומ דים
במרכז התודעה הלאומית.

ביום הבחירות, בך תיבנן, יצטרך הבוחר
להחליט בין שתי אלטרנטיבות כולדות —
ממשלת-שדום של המערך וממשלת-מילחטה

של הליכוד וד״ש.
לצרך זה תיכנו את המהלכים, על פי לוח־זמנים
מדוקדק. בחודש מארס 1977 עמד רובין להיפגש עם
הנשיא האמריקאי החדש, ג׳ימי קארטר. קארטר, שחיה
צריך לדעת שאין לארצות־הבר״ת ידיד נאמן יותר ביש ראל
ובמיזרח התיכון כולו מאשר רבין, היה אטור להע ניק
לרבין הישג מדיגי מז הר, שיהפוך אותו לגיבור
בעיני הציבור הישראלי.

ח־ריב׳ ם: צחק ולאהרבץב עזו ה ב־ קו ר ב11ש* 1גט!ן; ע*1מע1ןפרסב מו פ ע סיפרווו• במוזיאון ת ל ־ א ב ״ ב

איש ה שנה תטל ״ז
(המשך מעמוד )9
בחודש !אפריל 1977 היתד. צריכה להתכנס, עיל־פי הזב־נית
זו, זעידודדניבה. פתיחת הוועידה היתה אמורה להיות
הצגת־ראווה מבריקה, המחשה דרמאתיית לסיכויי־השלום.
לאחר־מכן היתד. הוועידה צריכה לדחות את עצמה עד
אחרי הבחירות בישראל, או לעשות עבודה שקטה בווע־דוה
או בדיונים סודיים, כך שהב־הר הישראלי לא יוט רד
בבעיות בלתי־נעימות.

רביו לא אמר כאותה שיהה כיצד ׳הוא
מתכוון לסתום את חלל־הזמן שבין הוועידה
כחודש מאי וכין הבחירות, שהיו אמורות להיערך
כסתיו. אך תעלומה זו נפתרה במהרה.
כמה ימים אחרי !אותה שיחה נחתו איישם בישראל
מטוסי האף־ 15 הראשונים של חיל־האוויר. הרמטכ׳׳ל,
מוטה גור, קידם !את פניהם בנאום נלהב בטכט ממלכתי.
באותו. נאום הפליט פסוק, שהפך סיסמת השינה:

״מדינת ישראל עם ה אך־15
אחרת:״

היא

ממעגל

הממשלה רבץ, אישש־,ישנה תיש׳ל״ה, והוא יצא
המועמדים לתואר אייש השנה הזאת.
׳מדוע ׳נכשל רבץ? הטראגי־קומדיד, של ״השבץ הדו־לארים״
טישטשה את הסיבות־ האמיתיות.
רבץ, שהיתה לו הזדמנות ׳אובייקטיבית מייוחדת־בימינה
לחולל מיפנה ׳בתולדות המדינה, במערכות חוץ
׳ופנים כאחת, החמיץ הזדמנות זיו לחלוטין. הצבר הראשון
׳והאחרון (לפי ישעה) מבין ראשי ממשלות ישראל היה
איש אינטליגנטי, שקול ומאוזן — אך הוא לא היה די
גדול כדי לתת למדינה כיוון חדש.

׳הוא ירש ירושה עגומה של מימסד ישן,
שגווע לאיטו מבחינה מוסרית, רוחנית ומעשית,
ולא היה מסוגל לפתוח דך חדש.

אם ׳ניתן לאתר יאת הגורם האחד שהביא, יותר מכל
אחר, לשיבוש תובנית־המיבצע ישלו, היה זה סירובו
העקשני לספק פיתירון סביר לבעייה הפלסטינית. ביגליל

סוף־סדף על סך הגשמת חלומותיו.
הדרך בת 24 הישנים ,׳שהחלה כאשר התמנה מנכ״ל
מישרד־הביטחון בסוף , 1953 היתד, רצופה עליות וירי דות
— מינויו כסגן־שר־הביטחון והתפטריותו־ימאונ* עם
הקמת רפ״י בידי בו־גוריון: ישיבתו האומללה באופו זיציה;
עמידתו בצד כאשר הפך משה דיין שד-ביטחיון
וקצר תהילה עד ליום המחדל הגדול; כניסתו סוף־סוף
לממשלה כאיש מס׳ 2׳והצלחתו להדיח את יצחק רבץ.
עכשיו היה היעד בטווח ידו.

הוא פסע קדימה — ונפל לתוך הבור שכרה
כעצמו.

קרוב לוודאי ׳ששום מועמד של המערך לא יכול היה
עוד למנוע: את האסון. הסיבות להתמוטטות מישטר
״׳תנועת העבודה״ היו עמוקות מדי, רבות מדי. אך אין
ספק כי הצבתו של פרס בראש הרשימה הוסיפה את
הקש האחרית למיטען שעל גב הגמל.

מדינה

אמר — ׳ולא ידע את אשר הוא אומר.
הטכס התמשך! ,ומשתתפיו הדתיים לא יכלו להגיע —
לדבריהם — הביתה מבלי לחלל את השבת. שזרה של
תכסיסים טפלים, פרי יוזמתם חסרת־המחשבד. של עסקנים
קטנים שדמו לחבורת־ליצנים ׳בדראמה של שקספיד, הפכה
תקרית זעירה זו למשבר ממשלתי.

יצחק רבץ ניצל את המשבר בדי לסתום
את חללוהזמן בתוכניתו. השרשרת הושלמה :
ביקורו אצל קארטר במארס, פתיחתה של ועי־דת־ז׳נכה
באפריל, עריבת בחירות מוקדמות
במאי. הניצחון היה מובטח, ועימו שילטון המערך
לשנים רבות נוספות.
היתד, זו דוגמה ישל תוכנית־מיבצע מזהירה, שכל
פרט מפרטיה השתבש במציאות. ב״ערפל הקרב״ אבד
הכיוון. ה״חיכוך״ ביו התוכנית !והמעשה גרם ׳שחיקה. הכו חות
לא הגיעו אל שדה־הקרב המיי׳ועד. הם נעצרו בדרך
ונאלצו להתמודד בשדה אחר.

הם ספגו תכוסה מוחצת ונסו בבהלה, תוך
השמעת הקריאה המחלחלת כיותר במילונו של
חייל 57\.11¥£ 0111 ?£171 יציל את
עצמו מי שיכול.
כבר המהלך הראשון השתבש לחלוטין. ביגלל סיבות
׳שנשארו בגדר התעלומה הגדולה ביותר של השנה הנחית
ג׳ימי קארטר סטירת־לחי לרבץ בעת ביקורו בוושינגטון.
רבין חזר מוכה. זעידת־ז׳נבה נדחתה בלי תאריך.
יאך בזאת לא נסתיים סיפור-איוב של אותו ביקור.
במהלכו ניגשה לאה רבץ לבנק ניז־יורקי, גבתה כימה
דולארים מחשביץ שהחזיקה מישפחת־רבין בחו״ל בניגוד
לחוק. החשבון נתגלה, רבץ נאלץ להתפטר מראשות רשי-
מת־המערך — מקום ׳שהוא זכה ביו ׳קודם־לכן בקושי,
אחרי מאבק מר.
בזאת נסתיימה הקאריירה בת שילוש השנים של ראש-

סירוב זה נמנעה ממנו עזרתו ישל ׳קארטר. בייגללו לא
נתאפשר כינוס ועידת־ז׳נבד .,ביגללו לא היה מסוגל להביא
לציבור את בשורת־השלום, שהיתר ,׳אמורה לספק ליו את
הדחיפה המכרעת לניצחון בבחירות.

יצחק רבץ היה הגיבור הטראגי •טל תשל״ז
אך הוא לא היה איש־השנה •טלה.

0נו ס :׳בוו כרה ויחפרהו
אשרנפלר בין, היה נדמה לשעה קלה כי שימעון
פרם יהיה אייש-השנה שיל תישל״ז.
איש לא עבד קשה יותר כדי להגיע לסף האישות־הממשלה
מאשר שימעון פרם. לא היה, אמצעי שבהל בו.

כל המחצית הראשונה של השנה עמדה
כסימן מילחמת-הגרילה הקטלנית, הסמוייה
והעקשנית שניהל פרס גגד רבץ. הוא המתין
לו מאחרי פל פינה, ורבץ השיב לו שינאה
תהומית.

ההדלפות שהדליף יפרם מענייני הממשלה, גם הכמוסים
ביותר, הרעילו יאת האווירה ׳בצמרת, יצריו בציבור
יאת ההרגשה ההרסנית ׳שהממשלה איגד, מסוגלת לתפקד.
בימים עברו, כאשר כיהן כראש המיישמר הפרטיוירייאגי
בחצרו של דויד ׳בן־גוריץ, הודבק לפרס הכינוי ״שימעון
פרסומת״ ,בשל כישרונו הנדיר להחדיר את סוכניו למער כות
כל העיתונים, ולנצלם לשם פירסוטו העצמי. בשנתיים
האחרונות גילה פרס את הפוטנציאל הטמון בנשק ההדלפה.

היה זה פרס שהסך את כישלונו שיל רבץ,
כעת ביקורו בוושינגטון, למפלה נחרצת. באמצעות
הדלפות כלתי-פוסקות, הואר כישלון זה
באור החזק כיותר.

פ רו פ סו ר דין משעת לי ד ת זמופלגדוו

לפני־כן גביר רבין על פרס על חודם של קולות
ספורים, אחרי מאבק דרא׳מתי בוועידת מיפלגת-ד,עבודה.
היד, גדמד, כי אפסו ׳תיקוותיו של פרם לזכות בראשיות-
הממשלה ׳בהקדם. אדם אחר היה ׳בוודאי אומר ׳נואש.
אולם כאשר לחצו פרם ׳ורבץ ידיים, בסיומו של אותו
עירב, מבלי להביט איש בפני רעהו, היה ברור כי המאבק
יימשך למחדתוהיום.
ואכן, אחרי החלשת מעמדו ישל רבץ בפגישתו עם
קארטד, היתד, דרושה רק מהלומה אחרונה אחת כידי
להביא את פרם אל היעד. המהלומה באה בצורת גיילוי
השבון־הבנק האמריקאי שיל הרביינים. רבים משוכנעים
כי שיימעון פרס הוא שהביא, במישרין איו בעקיפין, לגילוי.

וכך, כרגע האחרון ממש, עמד שימעון פרס

החודשים הארוכים שהשקיע פרם בחתירה
תחת בניין מימשלת־ר&ץ, נשאו פרי. אולם ה בניין
שקרס תחתיו והתמוטט היה בניין מיפ•
לגת־העכדדה כולה. שימעץ פרס נקבר תחת
ההריסות.
הצלחתו שיל פרס התנקמה בו־עצמו. אילו עימד רבין
בראש רשימת־המערך ,׳והיה נוחל את המפלה ׳שיל ד,־17
במאי, היה פרם יוצא מענן־האבק של המפולת כאיש
שלא־נוצח, כמנהיג שיפתח דף חדש בחיי הימיפלגה. דווקא
ניצחונו של פרס על רבץ ברגע האחרון הביא ׳לכך
שהתבוסה תירשם על ישמו.
יאם קיווה מישהו מאנשיו כי פרם יגלה את יכולתו
לפחיות כראש האופוזיציה, טעה טעות טרה. בתפקיד זה
היה כישל׳ון טוטאלי, סטאטיסט עלוב בהצגד, של מנחם
בגין, חסר מחשיבה, חסר קו, חסר ייחוד, חסר־ השראה.

בסוף תשל״ז עמד שימעזן פרס במערומיו.
מכל אישי המדינה, היה הוא ׳הרחוק ביותר
מתואר אי־ט־השנה.

#ידן: שנו סול סונדא

אבק־ האיתנים של רבץ ופרס, שהעסיק את
המדינה במשך תקופה כיד, ארוכה ,׳ניראה בדיעבד
כמחזה קומי. כי בעוד שיהיה נדמה לשיניים שהם לוחמים
על עולם ומלואו, היתד, זאת מילחמה בחלל ריק.

כצמרת המדינה נוצר ואקום.
ככל שהתקדמה ת׳שיל״ז׳ גברה ד,יד,׳רגשה שאין הנהגה
למדינה, שהממשלה אינה ממלאת את תפקידה ,׳שהמכונה
כולה נמצאת במצב שיל התפרקות, שכל הברגים מתרופפים.
פרשיות־סשחיתות הגדולות חשפו את ההסתאבות המוס רית.
המאורעות המדיניים הוכיחו כי אין לממשלה פיתרץ
כלשהו לבעיות המפריעות. המשק נראה כעומד על סף
התמוטטות. ההדלפות יצרו ׳אווירה כללית של אי־אמיץ.
סיכסוכי־יד,עבודה, שתוארו בכליי-התיקישורת ׳בהפרזה מיע-
לצתית, הגבירו את ההרגשה שיהאנרכיד, השתררה במדינה.

הטבע אינו סומל ואקום, והוא הדין כפו
ליטיקה.
כאשר חדרה גם ללב האזרח האדיש בי׳ותר ההרגשה
שנוצר יחלל ריק בצמרת, היד, הכל מובן לקריאת מנהיג.
ההמונים זקוקים להרגשת-הביטחץ הנובעת מן הידיעה
שעניינם מסור בידי אבא טוב, כל-יבול יוכל-יודע.

בעידן שד כלי־התיקשורת, הייה זה אך טיב
עי שפליי־התיקשודת יפכרקו את המנהיג ה-
מייוחל. כך נוצר הפלא הטלוויזיוני, הטדפלא
שד תשל״ז: ייגאל ידין, גואל האומה.

בראשית סשל״ז מיו רבים בטוחים, מעבר לכל ספק,
כי ייגאל ידין יהיה א״ש־השנה, שהוא יטביע את חותמו
על השנה ׳ומאורעותיה.
הוא היה חלומו של איש יחסי־ציבור. גבר בעל הופעה
מרשימה. חלק. יבעל קרחית אינטלקטואלית, שפם גברי
בעל הישגים מפורסמים, אם־כי שיטחיים. איש חדש שאינו
מפחיד, מפני שצמח במוקד המימסד הישן. אדם שחיו
לו דיעיות נחרצות על עניינים שוליים שלא הרגיזו אייש —
ושלא היתד. לו שום דיעה בעניינים החשובים, שעליהם
נחלקות הדיעות. לא שמאלי, לא ימני, לא נץ, לא יזנה,
לא דתי, לא חילוני, לא שמרני, לא רדיקאלי. מועמד
מושלם לכתר המנהיגות, בדיוק הדבר שההמונים מתגע געים
אליו — כפי שהיד נדמה לפירסומאים ולעיתונאים.
ההצלחה היתד. מסחררת. כבר בצעדו הראשון שחט
ידץ את כל התרנגולות ׳שקירקדו בלול המרכז הליברלי,
ואסף את הביצים העזובות בסלו. כל אנשי הצמרת
הישנה, שלא זכו יבה במקום שהיו ראויים לו לדעתם,
מיהרו אל דיגלו. השלל ניראה להם בטוח. יונים וגיצים,
אידיאליסטים אמיתיים וצ״ניקאים רודפי־מישמת התקבצו
בשורותיו.

נדמה היה שנוצר גל שאי-אפשר לעמוד
כפניו.

גל זיר. נעצר לרגע קט, כאשר הועמדו התיאוריות
שיל ד״ש במיבחן המעשי הראשון, בבחירות הפנימיות
במיפלגה. התוצאות היו מגוחכות ויצרו עיוות שגבל
בקאריקטודה. שני דרוזים, ללא רקע ציבורי כלשהו,
זכו במקומות ריאליים. שמואל ׳תמיר, הטרמפיסט היניצחי,
תפס טרמפ מוצלח והתיישב במקום הנהג. זוהרו של
הטלפליא הועם במיקצת.
אך התאוצה היתד. חזקה, והגל נמשך. במוצאי יום־
הבחירות הסתבר כי ד״ש השיגה הישג מרשים וזכתה
ב־ 15 מנדאטים בכנסת התשיעית. שעה קלה לאחר־מכן
התעכבה, מצלמת הטלוויזיה על פניהם של ראשי התנועה.
הם דמו למשתתפים בהלווייה.

ואכן, מיאז נחת זזימלף היווני פירהוס על
אדמת איטליה, ניצח כקרב ואיבד בו את עי־

#שוון: שלום רשוומוגיוו
דם אחר שניסה להיבנות בראשית השנה מהרגשת
׳הוואקום היה אריק שרון.
מבחינות רבות, שרון הוא ההיפך מידין. הוא ׳בלתי־מהוקצע,
אימפולסיבי, רדיקאלי בכל כיוון. במקום שידיו
הצנום מקרין סולידיות, שריון בעל הגוף הסולידי מקרין
את התחושה ההפוכה.

בראשית תשל״ז, באשר קמה מייפדגתו של
ידין, קימה גם מיפלגתו של איריק ,״שלומציון״.
השיניים התחילו כמירוץ מאותו קו־הזינוק.

בסקר דעת־קהל שערך העולם הזה בראשית דצמבר,
באמצעות קלפי ניסיונית ברכיבות, זכה שחון יב־ 19 מג־דאטים
לעומת 18 של יז״׳ש יו־ 23 של הליכוד.
אולם שרון ביז ם במהירות את ׳ההון העצום הזה.
ההא לא היד. מסוגל לשתף פעולה עם אנשים עצמאיים.
הוא לא היה יכול להחליט היכן מקומו, ובסוף הגיע
ללאומנות קיצונית וחד־ממדית. בבחירות לכנסת הצטמק
כוחו לשיני מנדאטים — כשקיולותיו של האלוף עטור־הניצחונות
נופלים אף מן הקולות שניתנו לשרון השני —
׳שמואל פלאטו־ישרון, המבוקש על־ידי מ״שטרת צרפת.
אולם ׳אריק הוא טאקיטיקאי צבאי מעולה. הוא הסיק
את המסקנה במהידות־ישיא.־ למחרת־הבחיתת ערך הערכת־מצב
מהירה, הצטרף לתניועת־החמת ונכנס לצוות המנצח
על אף כישלונו.

כך נהנה האיש שהקים את הליכוד ב,1973-
ושזכה בשל כך לתואר אייט־השנה תשל״ג, ימן
הניצחון שלא היה אפשרי לולא קם הליכוד.

היד. זה תרגיל זריז, אך הוא לא היה יכול לזכות
את שרון בתואר איש־השנה תישל״ז.

#נוק: ז 7ננ ר חמדנו!
ך תבן בי האיש היחידי שיכול הייה להתחרות עם
איש־השנה על התואר היה אנטי־גיביור, שלא שאף
לתהילה.

ייגאל ידין ואריק שרון ניסו למלא את החלל
הריק, שנוצר בצמרת. הפרופסור אהרון
ברק מילא אותו, אולי כעל־כורחו, כתוקף
תפקידו.
תפקיד היועץ המישפטי לממשלה הוא תפקיד בכבד

ב רי ב סו דברק בהלוויית שופט
ככל שצבר השפעה, כן גברו השאלות, האם נהג בפרשת
ענייני־המטבע של ייגאל ידין על־פי אותה אמת״הימידה
כמו בפרשת יצחק רבין? האם לא השתמש בקריטריונים
שונים לגמרי לגבי הש׳בו־נות־הבנק של אבא ׳אבן, שהעמיד
את עצמו לרשות בגין?

כפוף השנה נשארה דמותו של היועץ הפוש־פטי
לוט־ ערפל. האיש שנלקח מאולם־ההר־צאות
של האוניברסיטה אל תפקיד ציבורי רם,
ושמצא עצמו לפתע כתפקיד של פוסק ומכריע
בעניינים החשובים כיותר של המדינה,
נשאר חידה כעיני רכים.
בכל זאת התקרב מאד אל תואר איש־השנה.

ס :!1העוד האסר
^ אשר נסו פותות המערך בבהלה משדה־הקרב של
*4הבחירות, וכאשר ריחפה באוויר הקריאה הנואשת
״יציל יאת עצמו מי שיכול הייה אדם יאחד סוכן
להצטרף ביו במקום לאוייב המנצח.

רק אדם כלי מעצורים, כלי מוסר, כלי
בושה היה מפוגל לכך. בזה הוא משיה דיין.
׳בעייני ציניקאים יכול היה תרגיל זה, שהביא עסקן
קשיש ׳ושמרן של מיפלגת־ד,עבודה לידי כך שהדביק לו
תווית של ״פרוסטיטוציד, פוליטית״ ,לזכיות אותו בתואר
א״ש־השנה.
עוד לפני שהתכנסה הכנסת החדשה, יעבר דיין למחנהו
של מנחם בגין. הוא ילא החזיר את המנדאט למיפלגה,
שבשיורויתיה נבחר זה־עחה ושבה בגד לעיני כל. תמורת
מעשה זח גאל אותו מנחם בגין ממעמקי הישיכחה, ותעניק
לו את התפקיד המיוחל של שר־הדווץ. כך חזר דיין
למרכז הזירה וליאור הזרקורים — המקום היחידי שבו
הוא מסוגל לחיות ללא תחושה של תיסכול וייאוש.

מ־שפחדזו וטל אוסרה ע 1פרז״ל ל־דהקברד.פח 1ח
קר כוחו, לא היה מאורע פוליטי שהיה ראוי
בל־כך לתואר ״ניצחון פייההום״ ,במו זה. בי
ההישג של ד״ש התגמד לעומת הניצחון של
הליכוד. גרוע יותר: הלוקת־הכוחות לא הגיחה
לד״ש אף את התפקיד של לשון־מאזניים.

באותו רגע התפוצצה בועת־הסבון הסיניתטית. במשא־ומתן
ארוך ומגוחך שחק מנחם בגין את ״דין. החלל
הריק בצמרת התמלא על־ידי הליכוד המנצח. ידין חזר
לממדיו הטבעיים — ׳איש נבוך, חובבן גימור, יבעל בשורה
קטנה בעניינים שוליים.

בסוף תשל״ז כבר לא העלה איש על דעתו
שהוא יכול להיות מועמד לתפקיד איש־השנה.
מיפלגתו היתה מפולגת, וייתכן כי תהליך התפוררותה
ככר החל. ככנסת היתה סיעתו ברוח
רפאים, בלי דם וכלי כשר. האיש שעלה לגדולה
ריגעית ביגלל הוואקום, נעלם יחד עם הוואקום.

בכל
עת, על פי החוק הישראלי. אולם במהלך תשל״ז
חרג ברק מן התפהיד המצומצם הזה. במשך זימן־מה
שימש מעין מנכ״ל המדינה. היו שיראו בו דיקטטור.
פעולותיו הנמרצת ישל בירק בפרשת ידלין, ולאחר־מכן
בפרשת עופר, אחרי ׳שהן נחשפו בידי ׳העולם הזה,
זיעזעד. את איושייות השילט־ון במדינה. הייא נתנה את
הדחיפה המכרעת למפולת ישל המערך לאחר־מכן.

כאשר נחשפה פרשת חשכונות-הבנק של
מישפחת-רכין בחו״ל, היה זה אהרון פרק שלא
הותיר ליצחק רכין בריחה אלא להתפטר. היועץ
המישפטי הפיל את דאש־ה ממשלה.

בעשרות עניינים אחרים, פוליטיים וציבוריים, מילאו
ההכרעות המישפט״ות־לכאיורה של ברק תפקיד מכריע.
באשר נמוגה הממשלה בוואקום, היא העבירה עניינים
רבים יותר ויותיר להכרעת בדק, כדי לפטור !את עצמה
מן הצורך להחליט.
היד. זה אך טיבעי שיחד עם הכוח ירכוש לעצמו
המישפטן הנחבא־אל־הכלים גם אויבים ומיותחי־ביקורת.

אולם הצרחה זו שד דיין, שנקנתה כמחיר
של ויתור עד הכבוד האנושי והציבורי, היתה
מיקסם־שווא.

דיין לא הפך איש־מפתח בממשלה החדשה. הוא היד,
״יד ימינו״ של !בגין במובן הטכני שיל המיילד — ,מכשיר
לביצוע מדיניותו של המנהיג החדש. מאחר שאין ליו
שיום בסיס פוליטי, הוא תלוי עתה כל פולו ברצונו
הפירטי של הבוס.

אבא אכן, ששמע אף הוא את הקריאה
ושמיהד בעיקבותיו שיל דיין, הפך לשון־להש-
פיר שיד הימישטר החדש. דיין הפך תככן־דהש•
ביר, ממציא-תחכודות למען כנין.
איש־השנה ישל ׳תשי״ז (מיבצע־סיני) ושל תשכ״ז
(מילחמת ששת־הימים) לא היה השנה אלא ק׳אריקאטורה
עגומה של איש־שנה.
כך נפלו, בזה אתיר זה, כיל השמות שהופיעו בטוטו
בראשית תש׳ל״ז; ילידי־הוואקום, המנהיגים הסינתטיים,
הציניקאים, חסרי־העקרונות.
ובמקומם דרך כוכבו של האיש שהיה מוכן בהחלט
למלא לבדו את החלל הריק בצמרת, שדבק בעקרונות
בקנאות טוטאלית, שענה יעל הצרכים הכמוסים בליבם
של המו־ני־יאדם, ושחיולל את הסהפכד, הגדולה של ה־17
בטאי . 1977

הים הגדול בארץ?

סו דלן ות נסיעה ממרכז תל־אביב והגעת לים הגדול בארץ.
ים השטיחים של פרץ שקלים בת־ים.
בים השטיחים אינך צריך להתפשר עם טעמך. אתה מוצא
בדיוק את שחפשת. בוא והוכח !
מבחר של אלפי שטיחים. מהיקר ביותר ועד הזול ביותר
בארץ מתוצרת הארץ ועד תוצרת חוץ, מצפה לבקורך.
בתצלום הראינו רק טיפה בים השטיחים.
הנד מוזמו לבקר, להתרשם ולקנות בתנאים
שרק אנו יכולים להציע לך.

פרץ שעלים בת־ים
בלפור 25 על׳ .880244
פתוח בימי חול 0ג$.־ 2.00 ומ־4.00־ $.00 בערב כולל יום ג
בימי שישי עד סס.}.

במוצאי שבת 11.00-7.30
מחלקה מיוחדת לשטיחים מקיר לקיר.
המכירה ליחידים במחירים סיטונאיים אך ורק במרכז בת־ים.

ך• מהפכה הגדולה

של תשל״ז התחוללה ביום השקט

1 1ביותר של השנה.
הרחובות היו שוממים1 .בשקט, בשקידה בלתי-נלאית. ,
במיבצע שניראה כשיגרתי, הובילו מכוניות הליכוד את
הבוחרים אל הקלפיות. ממנחות אחרות כימעט ולא נראו
בשטח. המכונה הכבירה של המערך, ששלטה ברחובות
בימי־בחירות קודמים, כאילו עמדה מלכת.

כמו כסיפורו של הנביא אליהו, לא כרעש
ולא כאש התחוללה המהפכה. המאורע ששינה
את גורל המדינה, ואולי אף את כיוון העולם,
אירע כשקט מוזר, מפחיד, כימעט על־טכעי.

כאשר נודעו התוצאות, הן הדהימו את הכל. גם אותם
שחוללו את המהפכה, הופתעו כשנסתבר להם שהצליחו.
הטוני הבוחרים, שנתנו את קולותיהם לליכוד, עצרו
את נשימתם בתדהמה. לא מעטים מהם חשו בליבם
באותו רגע תחושה של ספק ופחד. עתה, משקפצו את
הקפיצה הגדולה, לא היו בטוחים אם לא שגו.
המנצח עצמו נתפס, אולי בפעם הראשונה בחייו,
בלי נאום מוכן. יתכן שהופתע יותר מכולם. תחילה פיק־פק
במהימנות התחזית המדעית ששודרה בטלוויזיה. לאחר
מכן דחה את מועד הכרזת־הניצחון שלו, כדי להכין את
נאומו ולהזמין את אשתו ׳ושתי בנותיו, למען יעמדו לידו
בחגיגה המצולמת המאולתרת.
כך ראתה ושמעה אותו המדינה בפעם הראשונה,
בגילגולו החדש בראש־השילטון: מוקף בני־מישפחתו,
חובש כיפה כשהוא מצטט פסוקי״תנ״ך, מעלה על נס את
זאב דבוטינסקי.

שמאלה, קדימה או אחורה. הוא היה תקוע במקום, מחו בר
׳אליו באמונתו המוחלטת, כשם שעץ ישתול במקומו,
מחובר לשורשיו.

המיפגש הגדול כין עם ישראל וכין מנחם
כגין לא בא מפני שכגין זז לקראת עם ישראל,
אלא מפני שעם ישראל זז לקראת כגין.
לא מוחמד בא אל ההר. ההר הוא שבא אל מוחמד.
יריביו של בגין מבין אנשי־אצ״ל לשעבר האשימו
אותו לא פעם ביגלל פאסיביות מדומה זיו. במשך שנים
הופצה האגדה שבגין ״כלל אינו ירוצה להגיע לשילטון,״
ש״הוא פוחד מפני האחריות״ ,ש״הוא יודע כי אין כל
אפשרות להגשים את מדיניותו.״ לכן, כך טענו, הוא נמ נע
במודע מכל מעשה מכריע, שיכול היה להביא את
תנועתו לשילטון .׳בעצם הוא חש בטוב כראש האופו
אלוהים
נסנק ראשון
ך• מקום שמנחם בגין עומד בו, ושאליו הגיע עם־
| 1ישראל במיצעד של 29 ישנים, הוא עולם רוחני מוגדר
ומגודר, שלם עם עצמו ובוטח בעצמו.

זהו עולם של לאומנות קיצונית.

לאומנות — התורה הרואה ׳בלאומיות את חזות הכל —
אינה צריכה להיות קיצונית. יכול אדם להכיר בחשיבותה
המכרעת של הלאומיות כגורם היסטורי, ואף לחייב אותה,
מבלי לדגול ׳בהתנשאות מוחלטת של האומה שליו על כל
אומות העולם.
הלאומנות נוסח־בגין היא קיצונית הרבה יותר. היא
מעלה את הלאומיות של עם־ישראל לא רק כערך עליון,
אלא גם כערך בילעדי. היא מתעלמת, במודע. מזכותה
של כל אומה אחרת, אם זו סותרת בצורה כלשהי את
האינטרסים של העם היהודי. אין היא רואה בעם היהודי
רק עם מייוחד במינו מבחינת ערכו הסגולי — גאוניותו,
אצילותו, מוחו ,׳מוסדו, גבורתו, כושר־יצירתו התרבותית.
היא בטוחה שאין עם בעולם היכול להשתוות לו.

באותו לילה, בשידור?טלוויזיוני אחר, נולד המושג
״המהפך״ .הוא לא מיצה את אשר אירע.

כ־ 17 כמאי 1977 התחוללה מהפכה.

• מוחמר וההר
עיני הרומנטיקאים, מצטיירת מהפכה כסערה
/היסטורית כבירה, שבה עולים לוחמים צעירים על
מיבצר השילטון, מסלקים מתוכו את השליטים הזקנים
ומניפים דגל חדש.

שום תמונה אינה יכולה להיות. דחוקה יותר
ממה שאירע כמהפכה הישראלית.

זוהי לאומנות המכירה רק כלאום אחד.

והח שאו
שנים
שנים

וכעיקר
— מנחם כגין לא הסתער על השיל
טון. השילטון כא אליו.
אחרי המהפכה חזר בגין פעמים רבות על הפסוק :
״המתנתי בסבלנות במשך 29 שנים הוא השמיע אותו
גם באוזני הנשיא ג׳ימי קארטר, בארוחת-ערב חגיגית
בבית הלבן. הוא התכוון להדגיש את סבלנותו ואת אורך
הזמן שבילה באופוזיציה.

־־ץ יותר אף מכפי שסבר כגין עצי
את הדימוי המושלם למה שאירע
:כגץ המתין, השילטון כא.
המדינה, עמד מנחם בגין במקום מסויים.
השנים לא זז מן המקום הזה ימינה או

כל הטענות האלה מחטיאות את המטרה.
אין הן גורעות מניצחונו של האיש. הוא לא
ניצה כעזרת תחבולה כלשהי, כיגלל מעשה
גאוני או פעלול מרשים. הוא ניצח מפני
שהיהשם, כמקום שהיה.
במשך 29 ישנה המתין במקומו. באשר הגיע עם־ישראל
לאותו מקום — נוצר המיפגש. זה לא היה מיקרה. בדיעבד
זה נראה כאילו זה לא יכול היה לקרות אחרת. מנחם
בגין עצמו, המאמין בהשגחה העליונה, לא פיקפק אף
לרגע, במשך כל 29 השנים, שזה יקרה.

ייתכן כי רק כאותם רגעים חרר לתודעת
הציכור עד כמה גדול השינוי שחל, עד כמה
שונה האיש מקודמיו כתפקיד, לא רק כאופי
זכמוצא אלא ככל עולמו הרוחני.

האיש שהגיע לשילטון התקרב ליום־הולדתו ה־,64
לים זה עתה מהתקף־ילב כימעט-קטלני. השליטים,
תם סילק ממיבצר השילטון, היו צעירים ממנו בעשר
לפחות. הדגל, שהונף על המיבצר, נרקם לפני 50
ויותר.

זיציה, כשהוא נואם ומטיף, אך אינו נושא באחריות
כלשהי. ולראייה: כשהיה חבר בממשלת־הליכוד־הלאומי
ניצל את ההזדמנות הראשונה כדי לפרוש ממנה, מבלי
שהיתר, עילה סבירה לכך.
אותם מותחי־הביקורת גם מצביעים על כך שהמלאכה
נעשתה בידי אחרים. לא בגין, כי אם אריק שרת הוא
שהקים, לפני ארבע שנים, את הליכוד שבילעד״ו לא היה
הניצחון אפשרי. לא בגין, כי אם עזר וייצמן ניהל את
מערכת־הבחירות המוצלחת, שבה הועלם כל תוכן רעיוני
והושם הדגש הבילעדי על הסיסמה ״להחליף את השיל*
טון״ .בגין, שהוצא ׳ברגע המכריע מכלל פעולה על־ידי
התקף־הלב שלו, שימש נושא לתעמולה, ולא ניהל אותה.

קאריקטורה של דוגי

לסי תפיסה זיו ,׳מתחלק הכל ׳אוטומטית בין ״אנחנו״
יו״הם כאשד ,״הם״ כוללים את כיל העולם, את כל
מי שאינו יהודי. כל אלה ׳אינם, לכאורה, אלא אנטי שמים
ורודסי-יהודים — אם לא בהווה הרי בעבר, וקרוב-
לוודאי גם בעתיד.
בעולם הזה מותר הכל לנו. ביגלל ייחודנו, בל ׳הנעשה
למעננו ההא מוסדי, וכל הנעשה נגדנו בלתי־ימוסרי מעצם
טיבעו: .אין זיו התחסדות או תעמולה — זוהי תסיסה
הנובעת ׳ממהות הדברים.
׳ראיית יכל העמים האחדים סאויייבים בפועל או בכוח
יוצרת ׳תטונת־עולם פשוטה, חד-יממדית. התא מישפימה
גם על ראיית הכוחות הפועלים בעולם. כלפי בעלי
התפיסה נטען תמיד שאין הם ״מציאותיים״׳ שאין הם
׳מעריכים ׳כראוי יאת ומאזדהכוחות. ואולם טענה זיו אינה
ומטרידה אותם. לדידם, היא כתמעט בלתיירלוונטתת. כי
לנגד עיניהם עומדת !מציאות אחרת לגמרי. הם מתעלמים
במודע ימן הכוחות הקיימים ,׳בהיותם משיוכינעים שהכוח

ההבדל

ה!1נון

ש -בי א

או ת !

לקאפד ״

קאפרי — ניחוח עדין, קצף מרענן והרגשת
״חוצלארץ״ אמיתית.
קאפרי — סבון האיכות החדש של עץ הזית
המיוצר מחומרים טבעיים מעולים.
נסי אותו גם את ותביני את ההבדל הקטן —
ההבדל שעשוי להביא אותך לחופשה של חוויה
אמיתית באי הנופש האיטלקי קאפרי.

.פרסום פלד

הטיסה לקאפרי־

בשיתוף ׳01
אלבני טרבל ב׳1״ב. 7

סיזס 111ס 01

סתבחר

׳ 1 x 1 0ו 1ץ

חזי ת׳

כל שעליך לעשות הוא לסמן ב־ xאת התשובות הנכונות
בחידון אשר בתחתית המודעה, לגזור את התלוש ולשלחו
אלינו. אל תשכחי לצרף 3אריזות ריקות של סבון ״קאפרי״.
ההגרלה תיערך ביום ראשון ,2.10.77 בנוכחות נציג עץ הזית,

״ ) ססם סס

ו סו ד

סי רו ת

0 1 1 3 0

ס ה פיו ת

1 0 0 -1

חבילות ווו
גזור סלח

איש ה שנה תטל ״ז
(המשך מעמוד )13
הגנוז בעם ישראל יגבר על !סל !סרת אתיר, ובעזרת ההשגחה
הלאומית העליונה, ושהיא ׳מיסטית, והעומדת ׳מעיל להוקי
ההיגיזן הדגול.
המיסטיקה הדתית הוא יחלק בלתי־ינפרד מתפיסה זו.
אין זה סרח־עיודף, שהודבק ואליה מטעמים טאקטיים,
,לשם תועלת קואליציונית. או ואלקטוירלית. על פי תפיסה
זו, דת ושהאל היא חלק בלתי־נפרד מעם ״שהאל, חלק
מייחודו !ומכוחו.

ה׳ אלוהי צבאות דוהר בטנק הראשון. כראש
הגייסות המשוריינים — אם לא כצורה
מוחשית, כפי שמאמינים הדתיים המובההים,
הרי לפחות כצורה רוחנית.

זהו יאל לאומי, כומעט סרטי, המקיים ברית הדוקה
ויחסים אינטימיים עם עם־ישראל, המגיחה את ׳מנהיגיו
הראויים לכך והמטיל עליהם משימות.
העניינים הכלכליים והסוציאליים ׳תוססים מקיום קטן
למדי ׳בעולם !רוחני זה! .מרחפת בו ושאיפה מעורפלת
ל״צידק״! ,אך המחשבה נתוניה למשימות !חשובות יותר.
עיקר מטרתה של הכלכלה הוא לספק את המשאבים
להתגברות האומה ולבטא את ״׳הגניוס היהודי״ .השביתות,
המתבלות בכוחיהעמידזה הלאומי. הן הבילה.

זהו עולם רוחני סגור. הוא מעניק לכעליו
כיטחון עצמי עילאי. הוא משחרר אותם
מספקות. באשר מקכלים את התפיסה, נובעות
ממנה המסקנות כימעט מעצמן, בתהליך־ שהוא
בולו הגיוני ודאציונלי.

תורות מסוג זה אינן חדשות. ובמחצית החאשוגה של
המאה ה־ 20 חן ישלטו במקומות ׳רבים בעולים, בשמות
שוגים .׳אולם אחרי ושתי !מילחמותיעולם ׳נוראות, הרחבת
האופקים הקוסמיים והתפתחות הטכינולוגיה המודרנית,
מתרחק העולם המערבי במהירות מתפייסות. אלה. בעולם
הקומוניסטי הן היו פסולות מראש, לסחות להלכה, בייגלל
הדוקטרינה הבינלאיומנית ושל תורת ומאריכס.
מה גרם לכך שעם־״שיראל צועד עתה בכיוון הפוך
מזה של העולם? ימה הביא את ומדינת ישראל בתישל״ז
להכרעה מהפכנית! ,שאינה ׳נתפסת גם על־ידי ידידיה
מעולם?

מה הרכיל את עם ישראל אל מנחם כנץ?

• א 1אגו]1יז 0ריאליסט
ך* ל מהפכה אמיתית דומה לפריצת סכר. התוצאה
ומדהימה, ונראית כמאורע פיתאומי. אך עד שהסכר
נפרץ, הצטברו, מאחריו המים בתהליך איטי.

פריצת הסבר אינה אלא תוציאה כלתי-נבד
נעת של שני תהליכים ממושבים: התרופפות
הסכר מזה והתנכרות הלחץ עליו מזה.

ההכרעה של ה־ 17 במאי , 1977 שהדהימה את העולם
ושינראתה לו כאקט פייתאומי וובלתי־צסוי, לא היתד,
אלא תוצאה ישל כמה וכמה תהליכים, שהחלו בחלקם
במילחמת ששת־הומים, בחלקם עם קום המדינה, ובחלקם
אולי עוד זמן !חב לפני כן.
תוצאות מיליחמת ששת־הימים הין הביולטות והבלתי־אמצעיות
ביותר. הן יהפכו יאת הורתו ושל בגין הסיסמה
מופשטת לתוכנית ריאלית.
בגין התנגד לתוכנית־החלוקח מיכל וכל. עוד בדצמבר
1947 פיטר יאת הילל קוק (ושנקרא אז ״פיטר ברגסון״)
מתפקידו בראש הוועד העיברי לשיחריור לאומי (״הוועד
לשיתדור האומה״ ,שהיווה את נציגות אצ״ל בארצות*
הבירית ובאירופה) ,מפני שקידם בברכה מסוייגת את
החליטתיהחלוקה של האדם, לפחות ומסחיינת ההכרה שהיא
העניקה לריבונות יהודית.
במשך 18 הישנים, מאז תום, מילחמית־חעצמאות !ועד
שושת־הימים, דגל ׳בגין בעקשנות ׳ברעיון שלמות הארץ
משיני עברי הירדן. עם הקמת גח״ל, כ־ , 1965 סירבו
השותפים הליברליים לקבל את הרעיון, אך בגין התעקש
להכניסו להסכם־האיחוד לפחות בתודעה ׳חד־צדדית של
תנועת־חרות. הדבר. נראה לרבים סאנאכריוניזם מגוחך,
כביטוי נוסף לאי־יכולתו של בגין לצעוד עם הזמן,
להסתגל למציאות. היתד, זאת אחית הטענות העיקריות
של שמואל תמיד, כאשד חולל ב־ 1966 את הפיכת־הנפל
שלו בתנועת ההרות, וניסח להדיח את !מנחם בנץ.

בגין המתין בסבלנות. כ־ 1!167 כבשו בוהות
צה״ד במפתיע את הגדה המערבית ורצועת
עזה, ואדץ־ישראל המערבית היתה כולה תהת
שילטון ישראלי. האנאכרוניזם המגוחך הפך,
לפחות כחלקו, מציאות אקטואלית.
מאז יעברו 10 שנים. במדינה גדל דור ישלם חדש,
ישכלל אינו !מסוגל לדמיין לעצמו את ישראל בגבולותיה
הקוד,מים. יכל שנד, יוצרת שנתון חדש של ״ילידי ארץ
ישראל (המערבית) השלמה״ .בקרב דור זה נראית החזקת
השטיחים כדבר טבעי! ,מציאותי ,׳בעוד ושהרעיון של
החזרת־השטחים־תמורתי-שלום ניראה כומדע־בדיוני, רעיון
׳אינטלקטואלי ׳מעניין אך יחסר משמיעות ריאלית.
אין זח סוף חדרך .׳כאשד ומדבר מנחם בגין על ״עמנו
וארצנו״ ,עומדים לנגד עיניו גם העם שמעבר לים, וגם
הארץ שמעבר לירדן. ארץ־ישראל ההיסטורית ושוכנת,
בתפיסתו, ימשני עברי הנהר. צירופה של ארץ־ישראל
המיזירחית לטד״גת־היהיודים היא, לדידו, הגשמה בלתי*
׳נמנעת של יעד מובן־ומאליו. אך כישים שהמתין בסבלנות
למילחמה שהביאה לכיבוש הגרה והרצועה -סבלי לתבוע
התקפת ישראלית יזומה לשם יכך, כן הוא ׳ממתין עתה
למילחמות הפאות, שיביאו, כאילו ׳מעצמן, בעזרת השם
ועל פי צו ההשגחה העליונה, להשלמת הגבולות.
!אילו נערך בתשל״ז מושאל על השאלת ״האם אתה
תומך בכיבוש עבר־הירדן?״ היה הרוב! ,סן הסתם, ומשיב

בשלילת. יאך באשר יקום המימושל הצבאי לאמור גילעד
ובשן, לצד חמימשל הצבאי לאמור !מואב ועמון, יסיק
מכך הרוב הגדול כי ׳מנחם בגץ צדק יכל העת, וכי אין
להחזיר שיטחי־ימולדת משוחררים. המשוררים, שיבטאו
את הכמיהה הלאומית העמוקה לנחלת ׳ראובן, יימצאו
בנקל.

ההתרגלות לשטחים בכושים הייא דהירה
וטיכעית. הרכה יותר קשה להחזירם מאשר
לבכשם. כאשד נכבשו הגדה והרצועה, ולא
הוחזרו מייד, בפי שאירע אחרי מיבצע קדש
קיכלה הדחיפה לעבר כגין תנוסה חדשה. כל
שנה הגבירה אותה.

0ב־ת־ספו לבגיניום
ך* הליך זה, היה חלק !מתהליך !ממושך !ועמוק יותר,
2 1שמסר את הנוער הישראלי לידי בגין ושותפיו.
זהו תהליך החינוך.
עם קום המדינה חייו קיימים ׳בדי שלושה ״זרמים״
— הדתי, הכללי והפועלי. הזרם חדתי חיה לאומני קיצוני
ודתי קיצוני. הזרם הכללי היה לאומני ודתי־מתון. רק
״זרם העובדים״ כלל פתיחות כלשהי לעולם וקמצוץ
של הומאניזם.

עם קום המדינה חיסל דויד בן־גוריון את
הזרם הפועלי. נותרו שני הזרמים האחרים —
ושניהם הפבו יותר ויותר לאומניים, צרי־או־פקים
ודתיים, באמצעות מגמה מודעת שנקראה
״תודעה ״הודית״.
יכל עם ימתן לבניו חיינוך המרוכז בתולדותיו. אך
בחינוך הישראלי הפך ריכיוז־עצמי זה גידול ׳ממאיר.
לגבי המוצר האופייני של מערבת-יהחינוך הישראלית
ה״סללית״ ,ההיסטוריה של העולם ׳אינה, אלא ההיסטוריה
של ורדיפות*זזיהודים׳ ׳בכל הארצות ובכל התקופות. תרביות
העולם חסומה לפניו במידה ירבה, גם ביגילל המחסום
הלשוני. השפה העוברית, לשמם של שלושה !מיליונים,
׳השתלטה ירק על חלק קטן מאוצרות התרביות העולמית.
השפות שיל חוגי־הלושוו הגדולים — כגון אנגלית —
נלמדות כבית־הספר הישראלי אך ׳בקושי.
תמונת־העולם הנחריתת ביליבו של התלמיד הישראלי
ח״בללי״ חיא וסל ״אנחנו״ — לא של ״!אנחנו״ היהודים
׳ בתוך ״׳אנחנו״ גדול יותר, כלל־יאנושי, ואלא של ״אנחנו״
היהודים מול, ונגד ,״חם״ .עם לבדד ׳ישכון. שפוך
חמתך על הגויים.
יכל זה קיים, במהדורה קיצונית !עוד יותר בזרם
הממילכתי־חדתי. שם ומושם הדגש על תפיסה דתית ,׳שהיא
במידה רבד, תורה לאומנית, בעלת סמלים דתיים.
במדינת ישראל גדלו 29 שנתונים, שנהנו וסחינוך זה.
רוב המורים ׳והמורות של תשל״ז חיו בעצמם חניכי אותה
המערכת, ומגבירים את התהליך בתאוצה מוגברת. עם
בל שגה חולפת גבר ׳מישקליו של דור זה בציבור־הבוחרים.

מערבת־החינוך של דויד כן־גוריון היא אשר
יצרה את קהל־הכוחרים שד מנחם בגין וזכו־לון
המר. בקלפיות הצבאיות, שבהן מרוכזים
הצעירים, זבה הליכוד באחוז הרבה יותר גבוה

מאשר הקלפיות האזרחיות, שבהן הגילים
מעורככים.

.. 0ב-גין ר-ש-ז־טון ר
ן * שני צ י כו רים זכה מנחם בגין בהישגיו הגחלים
4׳ביותר: בקרב הצעירים ובקרב ״בני עדות המחרת״
— ׳בני העליות מן ׳הארצות הערביות.

התהליך הדמוגראפי, יותר מכד תהליך אחד,
העלה את מנחם בגין לשילטון. הוא מסכיר גם
כמיהה רכה מה אירע כמדינה כ־ 29 שנות
ההמתנה.
בבחירות לכנסת הראשונה ( )1949 זיכתה תגועת־החרות
ב־! 14 סנדאטים. הצביעו בעדה ואוהדי אצ״־ל וחבריו, שעלו
זה עוזה, מן המחתרת. אך בבחירות לכנסת השביה ()1951
ירד מיספד המנדאטים של חרות ל* ,8למידות שימיספד
הקולות שלח לא קטן.
מד, קרה?
בשנתיים ׳אלה אירעה המהפכה הדמוגראפית — הצ!אתם
לישראל ׳שיל ימאות ׳אלפי עולים, בעיקר !מן הארצות הער ביות.
הם הצביעו יבער בן־גיורייון, האיש שהעלה אותם,
המל השילטון במרינה הגואלת.
אבל ׳תלות זיו ׳נמזגה ׳בהדרגה .׳בבחירות לכניסת השלי*
שית, ב־ , 1955 זכתה חרות שוב ב־ 15׳מנדאטים. פעמיים
לאחר מכן, ב־ 1959 וב* , 1961 זכתה ב־ 17׳מנראטים. ב*1965
ר,קימה את גח״ל, שזפה ב־ 26 מנדאטים. גדו״ל חזר על
הישג זה ב־ . 1969 עם הקמת הליכוד ב־ 1973 הוא זכה
ב־ .39 במאי 1977 זיפה (יחד עם רשיימתיו של אריק שרון,
שהצטרפה אליו למחרת חיום) ב־ 45 ומנדאטים.
את עיקר הקולות להישגים האלה, שעקיומתן עלתה
בהתמדה, סיפקו ״בני עדות המיזירח״ .את הניצחון של
מאי 1977 ניתן להגדיר סהתגברות ״ישראל השניה״ על
״ישראל הראשונה״ .יחידות ״חמיזרח״ ,יותר מכיל חלק
אחר בציבור הישראלי, העלתה את !מנחם בגין, העולה
מפולין, לשילטון.
מדוע?

סוציולוגים ופסיכולוגים יכולים להתווכח
ביניהם על פשר התופעה הזאת. אך עצם קיומה
אינו מוטל בספק. מנחם בגין עונה על
צרכים פנימיים, עמוקים כיותר, של ציבור
זה — צרכים המאפיליס על כל שיקול של אינטרס
בלכלי וסוציאלי.
לפני הבחירות קבעו המומחים !ברוב המיפלגוית מיש
לתת ״ייצוג הולם״ לנציגים !מביני ״עדות־המיזרח״ ופרשי*
מיותיהם, אחרת ינחלו תפוסה. אותם: מוטחים חיברו מצעים
מפורטים! ,שהבטיחו !לשכבות המקופחות יכל טוב. קיפוח
עדות־המיזרח והדרכים לחיסולו ושל הפער היו אחד
הנושאים ׳הקולניים ביותר בתעמיולתחזיבחירות של יכל
חמיסלגות — מילבד !אחת.

כני ״עדות-המיזרח״ הצביעו כעד רשימת
הליכוד, ציכיון אירופי מודגש, שלא נתנה
כימעט שום ייצוג לנציגיהם, ושאמרה אך מעט
על כעייתם.
כאשר סטה הליכוד מכלל זד, כעבור חודש׳ בבחירות

^ 111^11ו1ו1ח ^1

(המשך מעמוד )15
בהסתדרות, והציג בראש החשימה איש עדות־המיזרח
— גחל כקשלון.
נראה כי רובם של בני ״עדות־המיזרח״ אינם רוצים
בנציגים מבני עדותיהם, ואינם רוצים שירחיבו את חדיבור
עליהם ועל בעיותיהם הנפרדות. הם רוצים להיכלל באומה
משותפת גדולה ולהיטמע בה. הם זקוקים לכך ושואפים
לכך בכל נימי נפשם.
כי ציבור זה סובל מתחושה עמוקה של חוסר־ה׳שתיי־כות.
חלק גדול מהאצולה ומהאינטליננציה ישלו נשאר
באירופה. ולא הגיע ׳ארצה. התרבות היהודית־המיזרחית,
שבה גדל, התמוטטה והתפרקה בהתנגשות עם המציאות
הושראלית. בחברה הישראלית החדשה, סל דבר ״מערבי״
הוא עליון, וכל דבר ״מיז׳רחי״ נחות. בני ״עדות־המיזרח״
שקיבלו סולם־ערכים זה ומזדהים עיסו ,׳בזים לעצמם.
אין הם יכולים להתגאות אף בתכונות החיוביות ביותר
שלהם. הם מתביישים בהיגוי העיברי הנסון. ד,ספרדי־ערבי,
השגור בפיהם, ומשתדלים לאמץ לעצמם את
ההיגוי האשכנזי המשובש. הם ׳מתביישים במוסיקה העממית
שלהם, שהיא חלק ימן המוסיקה הערבית, ומתענים בקונ צרטים
של בטהובן.

כמדינה שהיא, כחזון החוזה, חדק מן החומה
האירופית נגד הבארבאריות האסיאתית, נקלעו
כני עדות-המיזרח למשבר נפשי עמוק. הם
כאו מן הארצות ה״כאדבאריות״ .אכל הם לא
-.צו להזדהות עימן. הם רצו להזדהות עם
התרכות השלטת, עם המעמד ״העליון״ כמדינה.
משום
כך הם זקוקים לאישור מתמיד שהם אכן שייכים
לעם־סגולה. לעם נשגב ונעלה, שפעורה תהום בינם *
ובץ הערבים. הלאומנות הקיצונית ׳ביותר היא לגביהם
צורך נפשי עמוק, פיתרון יחידי למשבר־־ההשתייכות.

כני עדות־המיזרח
מאשר זקוק כנץ להם.

זקוקים

לכגין, יותר

חוקרים ופחשנים רבים ניסו לפענח את תעלומת
שינאתם של יוצאי ארצות־עדב לארצות־מולדתם. הסיבה
השגורה ביותר היא ש״הם !מכירים את הערבים מקרוב״,
וכי הם יודעים כי ״הערבים רצו תמיד להרוג את היהודים
״.זוהי איגדה. היחס ליהודים בארצות־סאיסלאם היה,
במשך ששים דורות, סובלני לאין שיעור יותר מאשר
באיריפה. המושג ״פוגרום״ נולד באירופה המיזרחית.
בהיסטוריה הערבית, ההתפרצויות נגד היהודים היו נדירות
ביותר.
גדולי ההוגים היהודיים בארצ׳ות־האיסלאם כתבו בער בית,
והיו מקובלים על ראשי התרבות הערבית. השסעת־הגומלין
היתה מבורכת, לא רק בספרד המוסלמית. ושני
הצדדים הכירו בה. הרמב״ם היה רופאו האישי של גדול
המצביאים המוסלמיים, צלאתיאל־׳דין אל־אייבי, האיש
שפיגר את הצלבנים, שנואי היהודים. בישום ארץ ערבית
לא אירע דבר דומה לשואה ההיטלהאית או לפוגרומים
השיטתיים של ׳ארץ־הצארים — אך יהודי־המיז׳רח שונאים
את הערבים יותר ׳מכפי ששונאים יוצאי־גרמנ״ה או
יוצאי-רוסיה את ארצות־ימוצאם. אלה ׳מעריצים את התר בות
הגרמנית והרוסית, שהיא תרבותם, וכך לא נפלו
קורבן לושינאה העצמית.
פיתרון התעלומה טמון בבעיות ההזדהות של רוב
בני ״עדות־המיזולה. הם זקוקים באופן נואש להרגשת
ההשתייכות ללאום׳ המקנה לבניו מעמד עליון. הם זקוקים
ל׳אוייב נחות, שאפשר לבוז לו ולישנאו — והאוייב
היחידי הבא בחשבון הוא הערבי.

כי הריבוי הטיבעי הגדול ביותר באוכלוסיה היהודית
בישראל קיים דווקא באותם שני צ״בורים, המספקים
לבגין ולשותפיו את הקולות: בני עדות־המיזרח והציבור
הדתי. לעומת זאת קטן׳-הריבוי בצימרים הרחוקים ביותר
מבגין ומתורתו. אין זה מיקרה: יש קשר הדוק בין
שיעור־הריבוי ובין האמונה הדתית, ארץ־המוצא והמסורת
המישפחתית.

שני תהליכים אדה — החינוכי והדמוגרא
פי — נמשכים. הס מכטיהים לכגין עתודה
כטוחה כשנים הכאות.
אולם גם ב״יישוב הוותיק״ היתה תזוזה — אם לא
במישרין לעבר בגץ, הרי לפחות אל מחוץ למחנה ״תנועת
העבודה״ .תזוזה זו הגיעה השנה אל תחנת־ד!,ביניים ששמה
ד״יש.
במשך 29 שנות־ההמתנה אירע בארץ תהליך סוציאלי,
שהפך חלקים גדולים של הציבור. שראה !את עצמו עד
כה כמחנה ״אדץ־ישראל העובדת״ .לשיכבת״ביניים ״מסו דרת״
,בעלת־נבסים. פועלים הפכו קבלנים, בעלי-מלאכה
הפכי מנהלי־מיפעליס ,׳רוכלים ׳וחנוונים קטנים הפכו
בעלים בעמם, כשחלק ניכר מהונם בא להם מהעלמת־מם.
הסיסמות הסוציאליסטיות של אתמול נראו למעמד
חדש זה כמגויחכות, ואף כמסוכנות. זכות-השביתה, שהיתה
אך אתמול מקודשת בעיניהם ,׳מאחר שהבטיחה להם
את היכולות לשפר את ׳מצבם. נראתה להם עתה כסכנה
לאומית, כמכשיר שנועד לקחת מהם את מה שהשיגו
בעמל כפיהם, או תוך הסתכנות בה׳סרת-הוק.

לפני 29 שנים הי.ה ה״שמאל״ כאופנה.
השמאל יצר ערכים, הוליד שירה וספרות, הקים
את ההסתדרות, את התנועה הקיכוצית המפוארת,
את ההגנה. לשמאל היה כוח. הוא סיפק
את המנהיגים, האלופים, המנהלים. ה״ימין״
כלל ספסרים כזוייס, חנוונים, פורשים, מיפי
דגות כושלות.
הכל רצו להשתייך לשמאל, א״ש לא רצה להשתייך
לימין. תנועת־חרות הכחישה בזעם את הטענה שהיא
מהווה את הימין הקיצוני.
מושגים אלה השתנו, יחד עם המציאות החברתית.
המעמד הרכושני החדש, הכולל רבים מבני ״ארץ־ישראל
העובדת״ שעלו לגדולה במנגנוני השילטון, המשק, הצ בא
והמיפלג׳ות, עברו בהדרגה לתפיסות ״ימניות״.
תחילה היה זה תהליך לא־מ׳ודע. אך ככל שגדל
בטיחונה העצמי של שיכבה זיו, כן מרדה נגד ההגדרות
שהטילו דופי במעמדה. השמאל יצא מן האופנה. ר,״שמא-
לנות״ הפכה מילת־גידוף. הרוב רצה להשתייך ל״מרכז״,
שלא היה אלא ימין. והאמיצים יותר החלו !מטיפים בגלוי
ובפה מלא לתפיסה ימנית מוצהרת, המספקת בסיס אידי אולוגי
לזכויות־היתר שלהם.
יש לתהליך זה הרבה סממנים, החל ביחס להון השחור
וכלה בגישה למערכת־המיסים. אך נדמה כי אבן-הבוחן
הפשוטה והבטוחה ביותר היא היחס לזסות־השביתה.

נבר לפני !ארבע שנים, כאשר קם הליכוד, היה ברור
כי המי׳בנה החדש מבטא את תחושת הביטחון ושאיפת
השילטזן של המעמד תחדש, שקם במדינה.
כאשר העניק !לאריק שתן, את תואר איש־השגה
תשל״ג. יבשל הצלחתו בהקמת הליכוד, הגדיר העולם הזה
את משמעות הגורם החדש: קריאת־התגר ושל ״הימין
החדש״ ,השופע מרץ רוחני ומעשי, והשולח את ידו אל
חשילטון, לעומת ההתנוונות הגוברת -של השילטון הקיים.
כאשר בחר העולם הזה ברב משה לווינגר כאיש־השנה
תישל״ו, הצביע על עלייתה המהירה של הלאומנות הדתית.
פרי מערכת־החינוך הממלכתית, שהתבטאה בגוש־־אומונים.

כל התהליכים שהעלו את מנחם כגין דשיל•
טון החלו והכשילו תחת שידטון ״ארץ־ישראד
העוכדת״.
כאשר הודיע השנה יצחק רבין שהקים צוותים מיון-
חתם כדי להבטיח !את העברתו המסודרת ישל השילטון
לידי ממשלת הליכוד, התלוצץ !במרירות אחד מראשי
השמאל :״המערך כולו היה בישנים דאחרוינות צוות
להעברת השילטון לליכוד. זהו התפקיד היחידי ישהוא
מילא בהצלחה.״

יש כהערכה זו הרכה מן האמת ההיסטורית.
בן־גודיון העלה ׳ארצה את המוני העולים מארצות־ערב
,׳ובהגיעם הניח להם להתקיים בגטו סוציאלי ורוחני,
ללא שילוב אמיתי בגוף המדינה ובתרבותה. הדיבורים
על מיזוג־׳גלו״ות נשארו מליצות ריקות — אולי מפני
׳•שהתפקיד היה גדול מדי, בכך הרכיב פצצת־זמן, שמוכרחה
היתד. להתפוצץ ׳בבוא העת תחת רגלי המיישטר שלו.

חשכו עד כניין הארץ, דא חשכו על כניין
העם.
בן־גור״ון חיסל את הזרם השלישי בחינוך, וניצח על
הקמת מערכת ״ממלכתית״ •שכיוונה את החינוך ד,״כללי״
וה״דתי״ באפיק לאומני צר• ,שחיה מוכרח להניב סירות-
באושים.
ממשלח של המערך היא •שהחמיצה את ההזדמנות
ההיסטורית להשיג שלום בהלם הראשון •שלאחר מילחמת
ששת־הימים, ושקבעד, את המדיניות של הידבקות אל כל
השטחים הכבושים, עד כמד, שניתן וכל זמן שניתן.
לוי אשכול ועמיתיו לא הבינו כי לשילטון־כיבדש יש
דינאמיות משלו, לא רק כלפי חוץ, אלא גם — ובעיקר —
כלפי פנים. הכיבוש כבש את הכובש,
פנחס ספיר וחבריו, אשפי הכלכלה של ״תנועת הע בודה״
,הם שיצרו את המערכת הכלכלית, שהעבירה את
העוצמה הכלכלית !והסוציאלית לידי מעמד חדש, המנוכר
מערכיה ומשילטונה.

^ עוד המים מצטברים בתהליך איטי אך מתמיד
>1מאחורי הסכר, נרקב הסכר עצמו מבפנים.

עד פי ההגדרה הקלאסית של טדוצקי, מתרחשת
מהפכה באשר המישטר הישן אינו
מסוגל עוד לפתור את כעיות־היסוד של החכרה,
וכאשר נוצר כוח אלטרנטיבי המסוגל
להקים מישטר חדש.

הקריאה ״כ—גין ל—שיל— טון:״ ,שהיד־הדה
כארץ מזה שנים רכות, היתה תמיד קרי
את־הקרב שד כני שכונות־העוני. היא לא הי
תה הצהרה פוליטית כידכד. היא היתה קריאה
ממעמקי-הנפש, קריאה להשתייכות.

64 כאורה יכול היה בגין לשבת בחימק־ידיים,
/להמתין !שכל התהליכים יבשילו. מעדכת-החינוך של
ממשלותיה מערך הכשירה למענו את הנועד, מבלי שהשרים
והפרופסורים המלומדים במישרד־החינוך יבינו את
המתרחש בין כותלי ביתיהספר .׳ואילו התהליך הדמוגראפי
הגדיל מדי יום •את ציבור בוחריו הפוטנציאליים בדרך
הפשוטה ביותר: הלידה.

ץ* ל התהליכים האלה היד גלויים לעין כבר מזמן.
^ הדבר היחידי המפתיע בניצחון הליכוד היה עצם
האפתעה שפו.

#המיבגש ההיסמור־

זמן רב לפני שהעולה החדש מנחם !בגין הופיע על
במת ישראל. כבר היו בני עדות־המיזחח צמודים לזאב
דבוטינסקי ולתורתו. חלקם באצ״-ל ובבית״ר עלה בהרבה
על חלקם בכל גוף פוליטי או צבאי אחר. ש׳כונת-התיקווה,
והשכונות הדומות לה ברחבי הארץ, היו !מאז ומעולם
מי׳בצרי הרוויזיוניזם.

#היגין החוש

• החיסול העצמי

כמו כמהפכות רכות קודמות כהיסטוריה,
ניצח המישטר הישן כעצמו עד תהליך חיסולו.

ככד שמחריפה המידחמה כערכים, כן גו
כרת הרגשת השותפות הלאומית החוכקת את
כד העדות, ויחד עימה גדלה תחושת האושר
והכיטחון כלכ ״עדות-המיזרח״ ,המרגישות שהן
שותפות רצויות כמאמץ.

שום בעייה סוציאלית לא יכלה להסיח את דעתן
של שכבות אלה !מן הצורך המרכזי הזה להשתייך לעם עליון. הפנתרים השחורים ,׳שהתרכזו !בפעייה הסוציאלית
של שכונות־העוני, יכלו לגרום סנסציה חולפת, אך נגזר
עליהם להתפורר ולהתפרק. פרי עמלם עבר אוטומטית
לידי בגץ.

רה שד ״מרכז״ .גם מכחינה זו׳היא היתה תה
נת־מעכר מ״ארץ־ישראל העובדת״ ל״ארץ
ישראל השלמה״.

בגין ב ק דו ם, לאחדס חו ר תו
ההתנגדות לה גדיה במהירות מדהימה, גברה גם בקרב
העובדים עצמם. פשטה ההלצה *שכל עובד בישראל מתנגד
לכל השביתות, מילבד השביתה שלו עצמו.

זהו שידן כטוח לניצחונו שד רעיון: שגם
קורבנותיו מקכלים אותו כתורה מסיני.
תביעתו הנושנה ושל זאב ז׳בוטינסקי להנהגת בוררות־הובה,
שצמחה על רקע שונה לגמרי ושנועדה רק לתקופה
שעד להקמת המדינה, נתקבלה על־ידי הימין החדש כדגל
אקטואלי ׳ביותר.

עד פי סממן זה כרוה בי ד״ש נולדה בתנועה
ימנית מוכהקת, אף שדגלה כהגדרה הזהי
בעוד
שהתהליכים הפוליטיים, הסוציאליים, החינוכיים
והדמוגרפיים יצרו את הכוח שהיה מוכן ומסוגל להקים
במדינה מישטר חדש, הוכיח המישטר הישן לעיני כל.
מדי יום ביומו, את אי־כי׳שרונו לספק תשובה אף לאחת
השאלות היסודיות של המדינה: בעיות השלום, החברה,
הכלכלה. הוא ׳נרקב לעיני כל, חדל להוות מוקד למשיכת
הטובים ובעלי־החזון, ולא היה מסוגל לתפקד במינימום
של כושר ויעילות.
כאשר סכר הולך ונרקב, ולחץ־המים הולך -וגובר, ניתן
לחשב בדיוק מדעי מתי מוכרח הסכר לקרום. אולם למי
שחוזה באסון ,׳נראה כאילו הכל מתרחש לפתע, באורח
דרמאתי ועוצר־נשימה: ברגע אחד עומד הסכר, חסון
ויציב, וברגע הבא הוא קורס תחתיו, וזרם כביר של
מים פורץ ושוטף את הארץ.
זהו מיה שקרה יב־ 17 במאי . 1977י׳ום לפני כן היה
נדמה ששי׳לטון תנועת־העבודה הוא ניצחי, למרות כל
הביזיונות. יום לאחר מכן היה שילטון זה נחלת העבר
הרחוק, משהו השייך לערימת־גרוטאות של ההיסטוריה.

יום למגי כן היה מנחם כגין פוליטיקאי
קשיש וכלתי-מוצלח, שנחל •טמונה מפלות רצופות
ככחירות, ושלדעת הבל היה צפוי למפלתו
התשיעית. יום לאחר מבן היה כדור כי נערך
המיפגש ההיסטורי: המנהיג שהמתין לעם
נפדט עם העם שחיפש את המנהיג 29 .שנות
ההמתנה הגיעו לקיצן.
מאותו רגע היה רק מועמד אחד לתואר איש־השנה
תשל״ז :
כנין.
מנחם

אי ט ה טנ ה ת של״ז
^ אגדה מספרת שכאשר שמע נשיא ארצות־הברית,
1 1ג׳ימי קארטר, כי אדם בשם מנחם בגין ניצח ב בחירות
בישראל, הוא שאל :״מנחם מי?״
קארטר עצמו היה לפני בחירתו אדם בלתי־ידוע. ה סיסמה
שליוותה אותו בראשית מערכת־הבחירות היתד:,
״ג׳ימי מי?״
אולם מנחם בגין לא בא מן האץ. הוא ניצח על אחד
הפרקים הסוערים ביותר בתולדות המאה ד 20 מילחמת
אצ״ל בשילטון הבריטי בפלשתינה (א״י) .לאחר-מכן
היה במשך 27 שנים מנהיג אופוזיציוני בולט, ובמשך
שנתיים שר בממשלתיהליכוד־ד,לאומי.

למרות זאת, כאשר שמע העולם הנדהם כי
מנחם בגין עומד להיות לראש ממשלת ישראל,
ארץ קריטית כמרחב קריטי בתקופה קריטית,
לא היה לממשלות העולם ולכלי־התיקשורת
העולמית מושג מי האיש.

פגשו כו מנהיגי־העודם והעיתונאים. וראו לפניהם
אדם אדיב וכלתי-אלים מאד, היתה ההקלה
כה דכה עד כי ההעדפה השתנתה מן
הקצה אל הקצה.
(אותו הדבר קורה, אגב, גם לאיש שבגין מתעב כל
השוואה עיטו: יאסר עראפאת. הדימוי שנוצר לו בעולם
— זה של טרוריסט בלתי־מגולח, הרוצח נשים וילדים
וד,מנופף באקדחים — נמוג כאשד נפגשים בעלי־שיחו כ פוליטיקאי
אדיב, העושה רושם עדין).

#״גנור מצחצח תומת־
^ ימוי מטופש אחר, שנוצר בחיפזון, הוא זה של
1מיליטריסט מטורף, מין מהדורה ישראלית של קולונל
יווני או גנרל מצ׳ילי.

אולם בגין לא היה מעולם חייל אלא בצבא

ליטובסק. בגיל , 13׳בעודו לומד בגימנסיה הפולנית, היה
חבר תנועת השומר הצעיר, שלא היתד. אז עדיין מארב־סיסטית.
בגיל 16 הצטרף לב״ת״ר ,׳שהחל פושט ברחבי
פולין .׳בגיל 18 עבר לוורשה, כדי ללמוד מישפטים. הוא
עלה לדרגת ״קצידנציבות״ (חבר מיפקדה) של בית״ר
בפולין, כאחראי לענייני אירגון. ב־ 1938 נתמנה כנציב
(מפקד) בית״ר באותה ארץ.
עם נפילת פולין, בסוף , 1939 נמלט לפני הגייסות
הנאציים ועבר לווילנה, שצורפה לליטא העצמאית. כאשר
נכנסו הסובייטים לשם, נעצר, נשלח למזזנות־עבודה הנוראים
באיזה־ הארקטי. משם שוחרר, כמו כל הפולנים,
על-פי הסכם שנכרת בין סטאלין ובץ ראש הממשלה
הפולנית הגולה, שיקורסקי, אחרי פלישת הנאצים לברית-
המועצות.
הוא הצטרף לצבא הפולני של הגנרל אנדרס, שהועבר
מברית־ד,מועצות, דרך איראן ועיראק, לארץ־ישראל. כאן
שירת במשך שנה וחצי כחייל סולני, עד ששוחרר רשמית

הקריאה המבוהלת ״ריבונו של עולם, מי זה בגין?״
הידהדה לא רק בחדרי־מערכת במאה לשונות, אלא גם
במ״שרדי־חוץ, בלשכות של ראשי־שילטון ובמטות של
שרותי־ביון. הסי־איי־אי המהולל נאלץ לחבר בחי-
פזץ נואש דיוקן של האיש כדי להמציאו לנשיא, ויודעי-
דבר טענו שהיתר, זאת קאריקטורה.

מניין נבעה בורות זו ז

היא נבעה, קודם כל. מזילזול באיש. מנחם בגין
נראה כמי שהיה אחד שעלי־הדפנה של המחתרת נבלו
על ראשיו, פוליטיקאי קשיש שהשפעתו על העתיד קרובה
לאפם. דיפלומטים וראשי־במן, שבילו את כהונתם בארץ
במסיבות־קוקטייל עם אנשי־השילטץ, היו משוכנעים —
כרוב אזרחי-יישראל — כי מיפלגתיהעבודה תמשול לנצח,
וכי תמצא תמיד שותפים שניתן לקנותם.
מי שהתעניין קצת יותר בבגין האמין כי זהו איש
קצת מצחיק, בעל גינוני־נימוסין מופרזים וסיגנץ־נאום
מייושן, המשמש אובייקט אידיאלי לתוכניות סאטיריות ך-
לעקיצות ההומור הצברי המפולפל.

כאשר היה צויד לערוף רביזיה חפוזה שר
הערכה זו, ולתאר את האיש שאיים לפתע

להוח

1י ווון!

—<10 1 1

או ל3ג ₪אחחחר
^ * י ייייי י י ו*ו 1י * יו 1| 101 וייי1

להצעיד את העולם כולו לקראת מילחמה ומשבר,
נולדו בו במקום קאריקטורות אחרות.

#״סווויסס צוזא־דס״
קאריקטורה הפופולרית ביותר בכלי-תיקשורת
! 1העולמיים היתד״ ברגע הראשון, זו של הטרוריסט
האלים וצמא־הדם.
האם לא עמד בראש מחתרת טרוריסטית מגואלת־בדם?
האם לא פוצץ את מלון המלך דויד והפיל מאד,
קורבנות? האם לא פקד על הטבח הנורא בדיר-יאסין?
אולם אין דמות רחוקה יותר ממנחם ׳בגין מן התיאור
המקובל של הטרוריסט. הוא לא נשא ׳מעולם נשק. גם
כשפיקד על המחתרת, סמך יותר על התחפושת ועל האישיות
השאולה — תייר במלץ סאבוי •בתל־אביב, עורו־דין
בשכונת חסיידוב ליד פתח־תיקווה, רב לא־יוצלח
ברחוב בן־נון בתל-אביב, איש־עסקים ייקי ברחוב רוזינ-
באום — מאשר על נשק ושומרי־ראש. הוא סירב לשאת
אקדח גם כאשר היה קיים חשש סביר שייהרג ברגע
שייתפס, כפי שקרה קודם׳ לכן לאברהם (״יאיר״) שטרן.
בגין לא השתתף מעולם בפעולת מילחמה. כמפקד
אצ״ל, יהיה אחראי להנהגה הכוללת של המאבק, לאישור
תוכניות, לריסון מעשים בלתי-שקולים, ובעיקר — ל הסברת
המעשים להמונים. התיכנון היה בידי קציני־מיבצעים,
הביצוע בידי הח״ק — החיל הקרבי שהיווה
רק חלק מאצ״ל.
בגץ אינו יכול לראות דם, מבלי להתחלחל. כאשר
ראה בפעם הראשונה אנשים מתים ונפצעים לידו, על
סיפון אלטלינה ימול חוף תל-אביב, כימעט התעלף. ב חגיגות
ברית־מילה, הוא מסובב את הראש כדי שלא
יצטרך לראות את דם התינוק. הוא רחוק מאד מן הדימוי
של טרוריסט אכזרי, היוצא בלילות להרוג ולפוצץ.

בעקיפין עזר דימוי זה לכגץ. כי

כאשר

הפולני הגולה, ומעולם לא נשא דרגה צבאית
גבוהה מזו של טוראי.
כאשר נפגש במחתרת עם השופט זאנדסטדום, היו״ר
השוודי של ועדת־האדם שביקרה בארץ ב־ , 1947 שאל
אותו הלה, למען הפרוטוקול, מהי דרגתו ביאירגון. הוא
נדהם לשמוע כי בגין אינו נושא באצ״ל שום דרגה
צבאית, אף שאצ״ל היה משופע בדרגות. אחד מקודמיו
בתפקיד, דויד רזיאל, נשא בתואר ״אלוף״ .בגץ הסתפק
בתואר הפוליטי ״המפקד״ .ראלף באנץ׳ הכושי, שניהל
את הפרוטוקול באות) ,מיפגיש סודי, כינה אותו בתואר זה :
״ 7 1 1 6 00111103.11 )161• 831 )1

בגץ גדל בתנועה, שטיפחה במודע גינונים צבאיים,
מפני שראתה בהם חלק מחינוך יהודי-הגטו לסדר, ל־מישמעת,
ל״הדר״ ולמאבק על העצמאות. גם דשנה
גילה את חיבתו לטכסים צבאיים, כאשר נהנה בגלוי מן
המיסדרים שנערכו לו בנמל־ר,תעופה, וכאשר החליט
לקיים מיצעד־ציבאי ביום־העצטאות זד 30 של המדינה.
אולם בגין הוא אזרח בכל רמ״ח אבריו. בממשלה שיש
בה שלושה גנרלים בולטים, ושבאה במקום ממשלה שגם
היא היתד, משופעת בגנרלים, בולטת דמותו האזרחית.

הוא עלול להוביל את המדינה לתוך מיל
חמה חדשה. הוא עלול לגרום אף למילחמה
עולמית. אף הוא לא יעשה זאת מפני שהוא
אוהב לשחק את תפקידו של גנרל עטור־חזה,
המפקד על גייסות. בגין המיליטריסט, במו בגין
הטרוריסט, הוא המצאה פשטנית של כורים.

#לא ,1*1דא עש
*ץ יהו, אם כן, מנחם בגין?
הביוגראפיה מגלה אדם עתיר־מעשים, אך היא מגלה
מעט מאד על אופיו של האיש:
הוא נולד ב־ , 1913 בחודש אב — ומכאן שמו, מנחם.
אביו היה מזכיר־הקהילה היהודית בעיר ברסט-

בסון . 1943 מייד לאחר מכן נתמנה כמפקד אצ״ל.
שבועות מעטים לאחר מכן הכריז אצ״ל על ״מרד״
בשילטץ הבריטי, ביצע במשך ארבע שנים שורה של
מיבצעים נועזים, שעוררו התפעלות כללית בעולם. ה פעולות
היו מכוונות ׳בעיקר ׳נגד מיתקני השילטון וצבאו.
עם הקמת מדינת־ישראל התפרק אצ״ל. בגץ הקים
את תנועת־חרות, שנועדה להמשיך ׳בדרכו של אצ״ל
במישור הפוליטי החוקי. כמנהיגה הבלתי־מעורער של
מיפלגה זו עמד בראש רשימתה בשמונה מערסות־בחירות,
שבהן לא הצליח להגיע לשילטץ. המערכה התשיעית נס תיימה
ב־ 17 במאי , 1977 והביאה אותו אל ראשות-
הממשלה.

אלה הן העובדות היבשות. אף מה הן מלמדות
על האיש ז מה מריץ אותו ז מה ומי השפיעו
עליו ז מהו עולמו הרוחני ז איזו דמות אי דיאלית
עומדת לנגד עיניו ז אילו תכונות הינחו
אותו עד כה — וינחו אותו בעתיד ז
שום מוסד־ביון לא היה מסוגל השנה להשיב נכונה
על שאלות אלה. אך ידיעת החשובות עליהן חיונית
למי שרוצה לחשב מראש כיצד ינהג האיש, העומד עתה
בעמדת־מפתח בינלאומית, והעשוי להשפיע על גורל
העולם במידה שאינה עומדת בכל יחם לגודל מדינתו
ולמיספר תושביה.
אי־ידיעת אופיו גרמה השנה להערכות נאיביות עד
כדי גיחוך במרכזי־הכוח החשובים ביותר בעולם .״זהו
דמגוג לאומני רגיל,״ אמר עלץ ראש־ממשלה אירופי,
בשיחה פרטית .״כמו כל דמגוג ימני, הוא ישכח את
נאומיו חוצבי־ז•,להבות אחרי שהגיע לשילטון. הוא
יתפשר.״
״הוא קובע לעצמו עמדת־מיקוח נוקשה, אך זהו רק
תכסיס,״ קבעו מומחים בארצות־הברית .״אין לשכוח כי
שארל דה־גול, שהועלה לשילטון כדי להילחם בטרוריסטים
האלג׳יריים עשה לאחר מכן תפנית חדה וכרת את חשלום
עם תנועת־השיחרור האלג׳ירית. ריצ׳ארד ניכסון, שעלה

והעסקנות הציבורית של האב לא הביאו פרנסה.
האם נאלצה לחסוך, לקמץ, לטרוח.
(המשך מעמוד ) 17
לגדולה כזולל־קומוניסטים, עשר. את הדטאנט עם ׳ברית־המועצות
וקשר קשרים עם סין האדומה.״
״בשיחות פרטיות הוא מתגלה כאיש מציאותי,״ דיווח
עיתונאי ׳אמריקאי בכיר ,׳בהסבירו את התנהגותו של
קארטר כלפי בגין, שנראתה אווילית מאין כמוה .״׳בשיחות
עימו בארבע ענייים השתכנע ג׳ימי קארטר ישבגין יעשה
את כל הוויתורים הדרושים להשגת השלום.״

אילו התעמקו כל כעלי הערכות אדה בתול־רות
חייו של מנחם בגין, היו מן הסתם מהססים
מאד לפני שהיו משמיעים ניתוחים מטופשים
כאלה.

שלושת הילדים ׳תרמו לפרנסת המישפחה על־ידי מתן
שיעורי־עזר, שבהם הצטיין בייחוד האח הרצל, שבלט
במתימטיקה. לשבח ההורים ניתן לומר שהצליחו להג שים
את החלום היהודי: כל שלושת ילדיהם סיימו את
האוניברסיטה.
חוס׳ריה׳כסף גרם לכך שמנחם הצעיר, שסיים את בית ד,ספר
היהודי, לא יכול היה להמשיך באחת משתי
הגימנסיות העבריות של בריסק, אלא נאלץ ללמוד ב גימנסיה
הממשלתית הפולנית. שם קיבל בסיס מוצק של
השכלה כללית, ינוסח אירופה — דבר המבדיל יבינו ובין

• המקל של אנא

הכמיהה לבוה, האמביציה הלוהטת, ההערצה
לאידיאל ״היהודי הזקוף״ — כאיזו מידה היו
סובלימציה של ריגשי-כשל של נער, שבוודאי
לא הרשים נערות כשנים הרגישות •טל נעוריו?

׳ ך * מפתה הבטוח ביותר לניתוח אופיו של אדם נמצא,
כידוע, בילדותו ובבית־הוריו. אולם על ילדותו של
מנחם בגין ידוע מעט מאד.

יתכן שניתן ללמוד על בגין הצעיר יותר מהסתכלות
בתצלומים ,׳שישרדו מאותם הימים. הם מראים צעיר
ממושקף, בעל עיניים חולמניות יאו עייפות, בעל האף
היהודי והשפה התחתונה הבולטת־קימעה, המייחדים את
בגין. הרושם הכללי אינו של צעיר שהוא הרוח החיה של
החברה, מנהיג ט״בעי של פעילות, גיבור הנערות, אלא
של נער מופנם, עדין, תולעת־ספרים, בחור־ישיבה
מיזרח־׳אירופי. בוורשה נפוצה השמועה שהצעיר הצנום
חולה שחפת — אך לא היה לה כל כסיס.
קל להאמין שבער זה הצטיין במידה גדושה של
אמונה מיסטית. מגיל צעיר נהג להניח תפילין, מיגהג
יסד,תמיד בו גם במחתרת. כמו אביו, הוא דתי מאד, אך
בצורה כלתי־מופגנת. עד היום אינו נוסע בשבת, ובודק
היטב את לוח־הד,מראות לפני בל טיסה, כדי להימנע
מחילול שבת. כאשר נהג לעשן( ,עד לפני ארבע שנים)
גם לא עישן ביום הקדוש. הוא מקפיד על בשרות, אך
לא על ההפרדה בין הבלים. לעומת זאת הוא מטלפן
בשבת, ואינו חובש כובע או כיפה אלא במיקרים מייוחדים.
רבים התפתו לחשוב, במרוצת הזמן, כי דתיותו ישל
בגין היא תכסיס של פוליטיקאי ממולח, המבקש להשתמש
׳בדת או בדתיים לצרכיו. זוהי טעות גמורה.

מה שידוע כא, כעיקרו, מפיו שד כנין עצמו.
ומגלה רק כיצד הוא רואה את ילדותו
כדיעכד. כל הסיפורים נושאים את החותם ה*
כגיני האופייני.

כגץ הוא כעד הכרה דתית עמוקה. הוא
מאמץ כאמת בהשגחה העליונה וכמחוייכותו
כלפיה. והוא משתמש כבל הרצינות כמושגים
כמו ״תודה לאל״ ,או ״כעזרת השם״ .מכלי
להכיר כעובדה זו, קשה מאד להכץ את האיש
ואת מעשיו כעבד — ובעתיד.

#תאומה בת 17
בגין הב־ח׳ץ 1930

האם, הפיה, ששכבה כבית־החולים, נרצחה

• מכות בגימנסיה נ1ל(ית
בגין ב) 16בברסט ־ דיטובסק 1929

כמו רוב הרוויזיוניסטים כעולם, נמשך גם
כגץ אל התנועה בכוה הקריאה.

מאמריו של ז׳כוטינסקי עשו רושם עמוק על
בגין. תביעתו של ״ראש בית״ר״ למדיניות
ציונית תקיפה, שימת הדגש על הכוח והחינוך
הצבאי, דרישתו לגנוז את הרעיונות הסוציאליים
מפאת עליונות הרעיון הלאומי הצרוף
— כל אדה דיברו אל ליכד של הצעיר,
שנכסף בל-כך ל״זקיפות יהודית״.

בראש הצועדים אל הנהר הלך זאב־דב בגין, כשהוא
שר את הווידוי ואת התיקווה. כך, על כל פנים, נצטיירו
הדברים בליבו של בגין, על פי סיפוריהם של עדי־ראייה.
יחד עם האב נהרג גם האח הרצל, שהיה מתמטיקאי.
בגין כבר היה אז בידי הסובייטים. גם האחות, רחל,
אשתו של עורך־הדין יהושע רבינוביץ, הצליחה להימלט.

האם דאגה לבית, בתנאים קשים כיותר.
הכסף חסר תמיד .״הזקיפות היהודית״

אשר עכר בגין לוורשה, בגיל , 18 כדי ללמוד
מישפטים, כבר היה בית״רי ותיק ורוויזיו׳ניסט מושבע.

זאב ז׳׳בוטינסקי היד, קודם כל ומעל לבל עיתונאי,
והוא השפיע על בגייאדם ממרחקים, באמצעות המילה
הכתובה. תנועתו קמה ב־ 1925 בכוח מאמריו, פשוטו
כמישמעו. קוראי המאמרים בריגה ובברלין החליטו,
כימעט בעל כורחו, שיש להקים תנועה שתילחם למען
הדיעות שהובעו בצורה כה חדה ומבריקה במאמריו.
דבוטינסקי עצמו התכוון אז להסתפק באתרעד, ובהטפה.

הנאצים חזרו דכרסט־ליטוכסק בשלישית
במהלך פלישתם לברית-המועצות. ליהודי המקום,
זה היה הסוף. הם הובלו אל הנהר, נורו
והושלכו לתוך המים.

ן* מותה של האם מופיעה גם היא, בתיאורי־ד,ילדות
1של בגין, כארכי־טיפוס של אידיאל: האמא היהודיה.
היא הצטיינה בסבלנות אין־קץ — תכונה שבנה מנחם
ירש ממנה ושבה הוא מצוייד במידד ,׳בלתי־רגילה.
לא זו בילבד שהמתין לשילטון בסבלנות במשך
29 שנים, גם בחייו היומיומיים הוא מקשיב בסבלנות
עילאית לסיפוריהם של !נודניקים למיניהם, תכונה שלא
תסולא בפז במיקצו׳ע הפוליטיקאי.

כל הסיפורים האלה טובים מאד לביוגדאפ
יות רשמיות, ונדטמ׳טים חומר מצויין למחברי
כיתכי-הערצה, שצמחו השנה כפיטריות אחרי
הגשם. אולם הם מלמדים מעט מאד על הנער
מנחם בגין, על התנאים שבהם גדל כאמת,
על היחסים כביתו, על משכרי הילדות והנעורים,
על התנאים שעיצבו את אופיו.
״באחו מידה השפיעה עליו העובדה״שהיה ילד שלישי,
ושגדל. בצילם של אחות חזקה ואח מחונן? באיזו מידה
סבל ׳מהופעתו הגופנית הבלתי-מרשימה, מראייתו ד>־
לקוייה, שחייבה אותו להרכיב מישקפיים מגיל צעיר,
מחזותו היהודית הבולטת?

מנחם בגין אינו כבש בעור זאב, כשם שאינו זאב
בעור של כבש. הוא חיה מסוג !שונה לגמרי.

במרכז הסיפורים האלה עומדת דמותו של האב, זאב־דב
!בגין, מזכיר־הקהילר. שפירנס את אשתו ושלושת
ילדיו אך בקושי, אך שהקפיד תמיד על לבושו המהודר
— תכונה שהוריש ילבנו.
האב מצטייר בסיפורי בנו כדמות אידיאלית של ״היהודי
הזקוף״ — נימה העוברת כח׳וט־השני בכל השקפת־עולמו
של הבן. הזקיפות היהודית התבטאה פעם בכך שהאב
הרים את מקל־הטי׳ולים שלו על שני לובשי־מדיים פולניים,
שהתגרו ברב שנמצא בחברתו. בעיקבות התקרית נעצר
האב, הוכה במישטרה ונחבל עד זוב דם, אך חזר הביתה
מאושר.
ברסט־ליטובסק (היא בריסק, בלשון היהודים) החליפה
ידיים כמה פעמים. כאשר ניסה הצבא האדום לכבוש
את פולין, בימי ראשיתו, תפס גם את העיר הזאת. ה גייסות
האדומים, בפיקודו ׳של הגנרל טוחשבסקי המהולל,
שהוצא לאחר מכן להורג על־ידי סטאלין, מוגרו על־ידי
המרשל הפולני יוזף פילסודסקי. כאשר נכנסו היחידות
הפולניות לעיר, היה מפקח, אציל א׳נטי־ישמי, משוכנע
שכל היהודים תמכו בבולשביקים. הוא ציווה ׳לעצור יאת
ראשי היהודים.
מול השוטרים, שבאו לביתו של זא׳ב־דב בגין ס ח
לעצרו, התייצבו שני ילדיו הבכורים, הבן הרצל והבת
רחל. הם חסמו את דרכם ישל השוטרים בבכי ובתחנונים.
האב עצמו בילבל את הפולנים בשאלה שהיתר. אז בלתי-
רגילה מאד :״האם יש ׳בידיכם פקודת־מאסר?״ השוטרים
הנבוכים נסוגו, והאב ניצל ממעצר ׳שעלול היה להסתיים
בהוצאתו השרירותית להורג, כמינהג הימים ההם.
מנחם הקטן יישן במיטתו במשך כל התקרית, ויודע על
כך רק מסיפורי בני־המישפחה. הוא נזכר בה כאשר נקלע,
ברבות הימים, למצב דומה.
פשפילסודסקי הגדול בא בעצמו העירה, והשמיע ב אוזני
ראשי־הקהילה דברי־תוכחה קשים על כי אינם
שמים קץ לספסרות של היהודים, הדהים האב את הנו כחים
כאשר השיב לשליט בתוקף שאין זה מתפקידם של
היהודים לשמש כמלשינים וכבלשים.
גם כשבאו הגרמנים לברסט־ליטובסק בפעם השניה
במאה זו, הפעם תחת דיגלו של היטלר ולפני שמסרו את
העיר לסובייטים על פי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב הזכור־לשימצה,
גילה האב שוב את אומץ־ליבו. כמזכיר הקהילה
הלך אל המפקד הגרמני, תבע מידע על יהודים שנעצרו
ורשות לבקרם. בידו היתד, תעודה שהעידה כי פעל כ מתרגם
בשרות הצבא הגרמני בימי מילחמת־העולם ה ראשונה.
ידיד
שביקר פעם בביתו בבריסק, סמוך למילחמת־העולם
השניה, זוכר את בגין־האב כאיש שעשה חושם
ממורמר על שום שלא זכה להיבחר לראשות הקהילה
ונאלץ להסתפק בתפקיד המזכיר.

ביגילל העריות אנטי־שמיות, יוחזר הביתה חבול אך גא,
כשם שחזר אביו בשעתו מתחנת־המישטרה. בבית־׳הספד
עמד על מ״שמר הגאווה הלאומית, סירב לכתוב בשבתות
ולחם על זכות זו. הוא קיבל ציון רע בלאטיינית, מיקצוע
שיפו הצטיין, מפני שסירב לעבור ׳בחינה שנערכה ביום־
שבת.

הפוליטיקאים הצבריים, שהם חסרי השכלה לחלוטין. אך
זהו בסיס השכלתי צר למדי.
בגין אוהב להשתמש בלאטינית שלמד בגימנסיה, נהנה
עד היום להסביר לבעלי-שיחו את מקורם של מושגים
לועזיים, כשם שהוא גא בידיעת השפה העברית שלמד
בילדותו.
בבית־׳הספר נתקל באופן בלתי־׳אמצעי באנטי-שמיות.
שהיתה מושרשת עמוק באופי העם הפולני. לפי סיפוריו,
נכנס לא-פעם לתיגרות־ידייס עם תלמידים לא־יהודיים

נציב בית״ר בפולין היה אהרון צבי פמפם, אחד מ מייסדי
התנועה הרוויזיוניסטית* .כאשר נזדמן לבריסק,
התרשם מביגין הצעיר. הוא מינה אותו כמפקד בית״ר
באיזור. כשבא בגין לוורשה וסר למישרדי הנציבות,
החליט פרופס בו במקום למנות אותו כאחד מתיישעת
״׳קציני הנציבות״ של בית״ר בפולין, וכמנהל מחלקת
האירגיון.
האנשים שהכירוהו באותה תקופה זוכרים אותו כצעיר
שקדן, שקט, שאפתני מאד, שהופעתו החיצונית לא עשתה
רושם חייובי או שלילי במיייוחד. למן הרגע הראשון היה
ברור שהוא שואף אל המקום ד,ראשון.
העניינים בבית״ר התנהלו על פי כללי יד,״הדד״ ה־ז׳יבוטינסקאי,
וכל דבר שניראה באיבטריגה היה פסול
בהחלט. יאבל בגין שיכ׳נע את עמיתיו ,׳בעצם עבודתו
המסורה והשקדנית, שהוא האיש המתאים להנהגת דד
נציבות. מה גם שפר׳ופס לא חצליח להתמודד עם ממדי
התנועה, שגדלה בסד,״רות, עם הפיכת בית״ר לתנועת-
נוער המונית, בעלת רבבות ריבות של חברים ברחבי
המדינה.
הושמעו דרישות עדינות להחלפת פרופם. אולם ז׳בו-
טינסקי אהב את פרופם, והמשיך להחזיק בו. היתד, זאת
אחת מחולשותיו ישל המנהיג: הוא התקשר ׳בחייו עם
הרבה אנשים שמצאו חן בעיניו, אף שלא היו מוכשרים
לתפקידיהם או שניצלוהו לרעה. הוא לא הצטיין בהכרת
בני־אדם ובהצבת האיש הנכון במקום הנכון. הופעתו
ואופיו של אדם היו חשובים לו מכישוריו.
כאשר הסכים דבוטינסקי להדיח את פרופם מתפקידו,
מינה במקומו את אייזיק רמבה, שכיהן כמזכירו הפרטי
* לאחר מכן מנהל הפסטיבל הישראלי.

של ז׳בוטינסקי (ולאחר מכן כעורך היומון המשקיף ב ארץ)
.רק לאחר מכן, באיחור רב, נממר התפקיד לבגין,
האיש הפעיל ביותר בנציבות בית״ר מזה שבע שנים.

פעילות זו היתה מורכבת בולה מנאומים.
כנין חרש את פולין לאורכה ולרוחבה, עכר מקהילה
לקהילה, נאם כלי הפסק. בושרו הרי־טורי
נתגלה ככל עוצמתו כפעם הראשונה כתקופה
זו. הנאום הפך תוכן חייו, וסכיכו התארגנו
גם חייו הפרטיים.

כך, כאשר בא לנאום בעיר דרוהוביץ׳ ,סר על פי
המקובל לביתו של ראש המיפלגה הרוויזיוניסטית (״ברית
הציונים הרוויזיוניסטים״ — הצה״ר) בעיר.
סיפר בגין עצמו, לפני כמה ימים, על ההמשך:
״ליד השולחן ישבו שתי נערות בנות , 17 תאומות.
למרות הדימיון ביניהן, הבחנתי ביניהן מייד. אחת מדן,
עלה, מצאה חן בעיני מייד. בו במקום החלטתי שהיא
תהיה אשתי.
״הבנות היו מחונכות היטב, ולא השתתפו בשיחה
בעת הסעודה. אחרי שחזרתי לוורשה כתבתי לנערה
שבחרתי בה, החלה בינינו התכתבות, והחלטנו להתחתן.״
בגין בן ה־ 24 ביקש, בתקופת החיזור, חופשה מבית״ר,
כדי להתמחות בביודהמישפט של דרוהוביץ׳ ולקבל רשיון
של עורך־דין. כעיבור כמה חודשים התחתן, בטכס שבו
השתתף זאב דבוטינסקי בכבודו ובעצמו. אשתו עלה —

ז׳ ס ט־נסק־ עברובס ובגין בוו ארשה ( בערך ) 1937
בעים ,׳שנאומ״ו מחשמלים אותם, אין מאמריו מעוררים
עניין — בניגוד גמור למאמרי ז׳בוטינסקי, שחינכו דור
שלם. גם ספרו המעניין על חוויותיו במחתרת, המרד,
רחוק מלהיות ספר טוב. הוא מאורגן בצורה מוזרה,
קופץ מעניין לעניין קדימה ואחורה, מדלג על מאורעות
חשובים ביותר, ומעדיף לא פעם את הטפל על העיקר.
איש המילה הכתובה כותב למען קורא הקיים רק
בדמיונו, שנברא, כימעט תמיד, בצלמו. איש המילה
המדוברת מדבר אל המונים חיים, הוא ״״ורד אל העם״.
׳ היגיון הנואם שונה לחלוטין מהגיון הכותב.
הנואם פונה בראש וראשונה אל הרגש, אל הלא־מודע,
אל עולם הסמלים שבנפש האדם. גם כשהוא משתמש
לכאורה בנימוקי־היגיון, כפי שבגין אוהב לעשות, זהו
תמיד הגיון מדומה, הגיון הנקלט על-ידי המאזינים כדברי-
חוכמה מובנים־מאל״הם, אך שנס ליזום כשהם מועלים
על הנייר. משום כך מאבדים נאומיהם של גדולי הדמגוגים
את כוחם כשהם מתפרסמים לאחר מכן בכו * ,ונראים
פבאנאליים בתכלית — דבר המפתיע תמיד את מאזיניהם
שהשתכרו מהגיונו של הנואם.

הנואם נוטה תמיד לדרמאתיות. נטייה זו
עוכרת אצלו, כהכרח, מן הנאום אל המעשה
המדיני. הנואמים הגדולים — מכניטו מוסוליני
ועד גמאל עכד-אל-נאצר, מטרוצקי עד ז׳כד
טיינסקי, הפכו את האקט הדרמאתי, את המחווה
המדהימה, למרכז גישתם הפוליטית.

׳לא פעם מתקבל הרושם שהנואם הגדול אינו נואם

כדי לקדם את מדיניותו, אלא שהמדיניות עצמה הפכה
פונקציה של הנאום. המעשה הפוליטי מסתדר סביב הצורך
הריטורי, משרת אותו ומתאים את עצמו אליו.
כאשר שמע זיאמה ארן את בגין בכניסת הראשונה,
נדהם. בגין דיבר, כרגיל, בלי טכסט מוכן, אך כל מישפט
היה בנוי לתיפארת, כל נקודה וכל פסיק היו במקומם
המדוייק, הכל זרם בלי שום היסוס, בלי הפסקות בלתי־מחושבות
.״זהו כישרון מטיל־אימה!״ העיר ארן החכם.
הנואם מאמין בכושרו של הנאום. מדיניותו שיל בגין,
כראש־הממשלה, מבוססת על אמונתו המוחלטת שלא יהיה
עימות בינו ובין אדצות־הברית. הוא בטוח שבנאומיו
שיבנע את קארטר, ושישכנע אותו שוב ושוב• ושאם לא
יצליח בכך, יסעירו וימרידו נאומיו את יהודי ארצות־הברית,
שיקומו על הנשיא ויכפו עליו את רצונו של
בגין•
אנשים מפוכחים מטילים ספק בתחזית זו. בגין מתעלם
מהם. אין הם מבינים את כוחו של הנאום.

הנאום הגדול הוא ההיפך מוויכוח. הנואם
אינו מתווכח, אלא לצורך טכסיס ריטורי. הנואם
מדבר מן המירפסת, מן הכמה, מן הדוכן.
מולו יושכ ״קהל״ — ציכור שהוא כחומר
כיד היוצר, אובייקט להשפעה, ילד קולקטיבי
שיש לחנכו וללמדו. מוסוליני הישווה את הקהל
לאשה, שיש. לבכוש אותה.
נמו ׳כל הנואמים הגדולים ,׳אין בנ ץ סובל התנגדות
וביקורת. הוא יכול להקשיב ליריב בסבלנות עילאית,

מילונו שד מוחם בגין

אכינו׳ מורנו = כינוי לזאב דבוטינסקי.
אמלך בדין = שר־החוץ הבריטי אחרי
מיילתמ׳ת־יהעיולם השניה.
אחד הבונים = כינוי לבדל כצנלסון.
אלופי = כינוי לעזר זייצמן.
כני״ חורין = תושבי מדינת ישראל.
בריחי השער הנעול = הגבלות העלייה
מטעם הבריטים.

בגין כס ט ח־נ ט בוו ארשה 1932
עליזה — צמודת אליו מאז, ולא משד, מצירו אלא בתקופת
מעצרו בברית־המועצות.
ההתמחות המישפטית לא האריכה ימים. בגין נקרא
חזרה לעבודתו בנציבות, ולנאומיו.

הוא לא עכר אה ידם אחד בחייו כעורך־דין.
יתכן כי חיבתו היתרה למיפמכים, דניסוהים
מישפטיים ולדקויות לגליסטיות נובעת נדטאי
פה מתוסכלת זו.

!. #ישוון מטיל א׳מוז״
י־אפיטר להכין את בגין האיש, מבלי לראות
את בגין הנואם. כימעט וניתן לאמר: הנואם הוא
האיש.

כי כושר־הנאום אינו רק כישדון, או אמנות,
או מיקצוע. כושר־הנאום הוא תפונה של אופי.
אצל בגין, זהו מרכז האופי, מוקד האישיות.
איש המילה המדוברת שונה מאד מאיש המילה הכתובה.
משום־כך נדירים מאד האישים המצטיינים בשני הכישרו־נות
כאחד. כאלה היו זינסטון צ׳רצ׳יל וליאון טרוצקי,
זטה היד גם זאב ז׳בוטינסקי.
אולם מנחם בגין אינו כזה. גם בקרב חסידיו המוש
גבאי
הציונות = כינוי למיפלגת הציונים
הכלליים (שמה הקודם של המיפלגה הליבר לית,
כיום חברה בליכוד).
גבירוקראטים = כינוי נוסף לציונים
הכלליים.
גיבור ישראל = כינוי למשה דיין.
גיבורי העורך = (שימוש ראשון) חברי
ה ״הגנה״.
גיבורי-העורך = (שימוש שני) השוט רים
והפלשים הבריטיים באדץ־ישחאל.
גרמופון צרוד טל צ׳רצ׳יל = ארניסט
בודן (ראה: אדולף בווין).

ד״ר כן־גוריון

= כינוי לדויד בן־גוריון.

הגיריגרה הזאת = כינוי לבריגדה ה יהודית
הלוחמת במולחמת־העולם השניה.
ההנהגה הווישאית = כינוי להנהגת
ה,יישוב׳ בזמן המנדט הבריטי.
החיה הבלונדית = כינוי לגרמניה ה נאצית
(נלקח מפרידריך ניטשה).
היישוב המאובן = כינוי למוסדות ה יישוב
בארץ־״שחאל בתקופת המנדט, שקראו
לעצמם היישוב המאורגן.
הכת השלטת = כינוי למפא״י •בשנות

המנהיגות המוכה בסנוורים = כינוי
לממשלה הזמנית הראשונה.
המישפחה הלוחמת = כינוי לאנשי

אצ״ל.

השתיקה ההרואית = כינוי ליחס הינ-
הגת־היישוב לשואה• ,בשנות ה־40׳.

היית הטרך הטכטונית

= כינוי לגר
מניה
הנאצית.
חלוקיסט = כינוי למצדד ב,׳תוכנית הח לוקה׳
של אדץ־ישחאל.
טאקוי מראק ברוסית = טיפש
שכזה) כינוי לשר־החוץ הישראלי הראשון,
משה ישרת.
יורען־ ראט = כינוי להנהגת היישוב •בתקופת
המנדט הבריטי.
כת המנהיגים המנוונת = כינוי נוסף
להנהגת היישוב העיברי בתקופת המנדט הב ריטי.

כ האומה
מודה הדור = כינוי לזאב ז׳בוטיגסקי.
מורנו רכנו = כנ״יל.
מחנה המישמרת הלאומית = כינוי
= כינוי לארץ־ישראל.

נוסף להנהגת היישוב.

מיפלגת החדר

כינוי ל תנו ע ת רד

חרות׳.

מישמר האומה

כינוי לאירגון ה
הגנה׳.

נופץ
כינור הפלאים
סרדיוטות = כינוי לחיל־המצב

= ז׳בוטינסקי מת.
הבריטי

פארץ־ישראל.

צ׳רלי צ׳פלין
קרן־הכרזל
רעי האהום =
שובב נחמד =
שילטון־הרשע

= כינוי למשה שרת.

מגבית ה׳אצ״ל.
כינוי לעזר וייצמן.
כינד לעזר. וייצמן.
= השילטזן הבריטי ב-

ארץ־״שראל.

אהבה פרושה להעניק-אומרת מיס
תבל, רינה מסינגר(מור)-להעניק
מעצמכם, להעניק את לבכם, להיות
שבויים בקסם היופי, לשאוף! להעניק
אושר לכן זוגכם, להתבשם כטוב
כיותר, להעניק את היפה
ביותר-היא האהכה.
וכשמכקשים להעניק,
אין מתאים יותר מאחד
ממבחר הכשמים
המסעירים של פכרג׳ה.

^ 13110641־- 1לאהבת החיים

צשווק ע״י ״לון״ .להשיג בתמרוקיות המובחרות, בשקם׳ בהמשביר לצרכן ובכל־בו שלום.

פרסום אבנת

(המשך מעמוד ) 19
!למתווכת ;עם אנשים בישיבות, להקשוב באורך־רויח לדברי
הזולת. אך אין הוא סובל ביקורת אמיתית מפי מקורביו.
׳שמואל מרלין, חברו מוורשה ;וחבר ׳סיעתו בכנסת הוא־שונה,
טוען כי בגין חדל להגיד לו ׳שלום !אחרי ׳שמתח
עליו ביקורת. הוא התרחק מבגין, וכך עשו רבים מעמיתיו
בתקופות השונות, ביגילל סיבה דומה.
הנואם הגדול ההא ההייפך !מאדם אובייקטיבי. ההא לא
יכול היה להיות נואם גדול, לולא האמין שבל מילה
היוצאת ;מפיו היא אמת צרופה, בי,לעדית ומובנת־מאליה.
!אך הוא יכול ולדמות לעצמו שהוא ישיא האובייקטיביות.
בגין משוכנע בזה לגמרי.
׳נתן יליך מור, גם הוא יחברו ׳מתקופת והשה, ולאחר
מכן ומתחרהו כמנהיג לח״י, מספד על כך אנקדוטה
משעשעת. ב־ 1944 נפגש עם בגין מחתרת! ,פדי לדון
באפשרויות של שיתוף־פעולה בין אצ״ל ולח״י. שאל
ילץ־סור :״נניח *שנקבל את הצעתך וניכנס למיסגרת
מאוחדת. מה יקהה אם, בדרך הטבע, יתגלו חילוקי.־
ריעות בין ישני האירגונים? !מי יפריע ד׳
השיב בגין :״בורר אובייקטיבי.״
״ומי יהיה הבורר?״ שאל ילין־מור.
,,אני!״ השיב בגין, ברצינות גמורה.
מספר יליך סור :״הופתעתי. כי לא הפרתי בחיי אדם
פחות אובייקטיבי !ממנו.״

הגואם הגדול אינו משכר רק את שומעיו.
הוא משתכר גם כעצמו.
!אצל ׳בגין ניסר הדבר היטב. אחרי אחד מנאומיו

בימעט כל המאורעות הגדודים כחייו שד
כגין קשורים כגאומים — והיו כין הנאומים
שגרמו לתוצאות סרות.
בתקופה שיחרוש את פולין בנאומיו, ונהנה מעבודתו,
נאלץ לא פעם להתגונן ;מפני העירות לגלגניו׳ת של אחיו,
הרצל. המוח המתימטי של האח המבוגר לא יכול היה
להשלים עם ההיגיון הריטורי של האח הצעיר :״מנחם,״
היה שיואל^, ,אמור לי, מד. אמרת היום? זה דמגוגיה!
ייש לזה ׳תוכן?״
בסיפורו מעשר ראשון מתאר הד״ר ישראל אלדד
׳(׳שיייב) את ישיבות מפקד ההגנה, אצ״ל ולח״י, בתקופה
הקצרה שיבה !שיתפו שלוש המחתרות פעולה במיסגרת
״תנועת המרי״! .אלדד השתתף בחן כאחד מנציגי לח״י:
״מנחם הוא, כרגיל, הנואם הראשי בפגישות אלה.
הוא ;בא תמיד !ונאום מוכן לו .׳והנאום תמיד חזק. הוא
מתחיל תמיד !מניתוח המציב הפוליטי! ,מוציא את המסקנות
ומציע את ההצעות. דבריו נמשכים תמיד זמן רב, אך
חם בנויים יפה ׳ובהגיון רב.״
תיאור רחמה ׳מאד נתן!אחד האנשים, שהשתתף בפגישת
בגין־קארטר :״,יש הבדל גדול בין סיגנונות שני האנשים.
׳בגין יפותח את דבריו בסל פעם בסקירת עובדות, מסיק
את המסקנות ומגיע בסוף להצעות. קארטר מתחיל ישר
מן הסוף, מן הצד המעשי. הוא מניח שבני־ושיחו התכוננו
לשיחה, ומצויים ;בעובדות וברקע, ושאין צורך לפרט 11 אותם.״
;ארתור קסיטלר, שהאזין,לנאומיו הראשונים של בגין
סשזד. יצא ימן המחתרת׳ מותח עליהם בסיפרו הבטחה
והגשימה ביקורת, המזכירה את ביקורת האח האזנתי
לנאומו הפומבי הראשון של בגין בתלקאביב, באולם
קולנוע תחת כיפת־השמיים,״ כשאלפים מצטופפים בריחו־

־ 207 יממנו יימסרו ליחידות־אצ״ל העצמאיות בירושלים
(,מכיוון שירושלים לא סופחה אז ריש,טית למדינה, עדיין
פעלו יבד. כוחות אצ״ל ולח״י כיחידות עצמאיות) .את שאר
ה־ 8070,תבע בגין לייעד ליחידות אצ״ל שהצטרפו לצבא.
גלילי סירב.
הילל קוק, איש הוועד האמריקאי ששלח את האוניה,
שבא להתייעצות עם בגין, התנגד !בחריפות להצעה זיו.
״אתם יוצרים תקדים, מסוכן,״ טען !בהתרגשות,, .אתם
מספקים אמתלה לד,פלייה בין יחידות אצ״ל ויחידות
ההגנה כצבא. זר, יתן אחד־כך להגנה תירוץ שלא לצייד
את יחידות אצ״ול בנשק שהיא תקבל. אנחנו צריכים
למסור את הנשק לצבא ,׳ולתבוע שיוויון בין כל היחידות.״
בגין,
יעקוב מרידוד וחיים לנדאו, שנכחו בהתייעצות,
שוכנעו. בגין צילצל שוב לגל״לי, והודיע לו :״התייעצנו
עם החברים. שגינו .׳אנחנו מסכימים יש־* 207 יימסרו
ליחידות אצ״ל בירושלים, ושאר ז!־ 8070 ימסרו למחסני
הצבא, שיחלק אותם לפי הצרכים !בין כל היחידות.״

ואז תוסיף כגין, לדכרי עד־השמיעה, תנאי
מוזר :״כא־כוח של אצ״ל ינאם לפני כל יחידה
שתקכל את הנשק, ויודיע לה שהנשק הוכא
עליידי אצ״ל.״
יתכן שתנאי זד, הכריע יאת ד,כף אצל בן־נוריון, ששנא
את בגין ,׳באותה ׳תקופה, שינאד, עזה. על, כל פנים —
בנק לא זכה לשאת את הנאום המייוחל לפני יחידות
צה״ל. אחדי ׳אולטימטום של 10 דקות פתחו אנשי ההגנה
באש על ;אנשי־זאצ״ל שהיו, השיופים בחוף הפתוח׳ בין
ארגזי התחמושת. בגין, שבא עם מרידוד לחוף כדי לנאום
במי,סדר ישל באי־האוניה, עלה על האוניה, וזו הפליגה

זאבד בו טינס ק• מקדשדגלב־ח׳׳ר״ במיסדר ונול ם 1יף ב־ח״ו־ בסדין 9 3 8
הגדולים בכנסת הוא רגיל לרדת ;מן הדוכן, לשבת במשך
כמד, דקות מטעמי נימוס. אחר־יכך הוא יוצא החוצה,
פוסע !אנה !ואינה במיסדרון, מקבל ׳בחיוך צנוע את הברכות
המומטרות עליו: מפי ידידים ויריבים. עיניו מצועפות
ברגעים אלה, ואין הוא ;מוכן לשיחה רצינית. כעבור
חצי־שעד, עד שעה הוא, חוזר לתפקד: כרגיל.

יתכן שזוהי הסכנה הגדולה כיותר הטמונה
כאופיו של הנואם הגדול: שהוא נזקק לנאומיו,
כשם שנרקומאן נזקק לסם המשכר. ומאחר
שהנאום הגדול זקוק לחומר ררמאתי, שיחשמל
את השומעים, עלול המדינאי־הנואם לעשות
מעשים שתכליתם הלא־מודעת אינה אלא אספקת
חומר כזה.

#״!)תדהמת וחווו־אף״
פשר לתמצת את פעילותו של מנחם בגין בראש־הממשלה
בנאומים הגדולים שנשיא — הנאום הגדול
שהשמיע בהיוודע תוצאות הבחירות, הנאום בקרום על
״אלוני־מורד, רבים״ ,הנאום בבית הלבן, הנאום לפני
היהודים בניו־יודק, הנאום ׳בעת ר,סעודה לכבוד סיירזס
ואנס בבניין הכנסת.
למעשה ניתן לתאר את כל חייו של בגין ברכס־הרים,
שפייסגותיו מורכבות מנאומים — החל בנאום שנשא
כשהיד, בן 13 מעל. שולחן בפארק בברסיט־ליטובסק,
לכבוד ל״׳ג בעומר. היהודים מחאו לו כפיים — ומאז
מלוות מיחיאות־הכפיים: את דרכו בחיים. גם יכשר!,מחתרת
גזדר, עליו ארבע שינים ושל, אלם, לא חדל מלנאום.
הכרוזים ועיתוני־הקיר של אצ״ל לא חיו אלא נאומים־
בכתב !של מנחם בגין, שכתב כימעט את כולם בעצמו,
ושסיגנונו הריטורי מבצבץ מתוך כל שיורה בהם.

סות !ועל גנות הבתים מסביב. חיה זד, נאום !מאכזב —
רייטוריקה רגשנית ללא ׳תוכנית קונסטרוקטיבית.
״ישנם זמנים׳ שבהם יש לדחוף את עגלת ההיסטוריה
בהתלהבות עיוורת ובתרון־אף ; אך !מייד, כ׳שעוברים על
פני הגבשושית, יש לסקור את הנוף בעיניים פקוחות.״

• נשק או נאום
חת מנקודות־המיפנה בחייו של בגין, פרשת
\ £אלטלינה, קשורה בשלושה נאומים — שניים שלא
נישאו, ואחד שנישא.

עד היום אופפת תעדומה את השלכים האחרונים
של המשא-והמתן כין כנין וכן־גוריון
על גורל האוניה. כאיזשהו מקום לאורך הדרך
אירע קצר, מיקרי או מכוון. לפחות לפי גידפה
אחת, היה קצר זה קשור כנאום.
לפי תיאות של עד שהיה במרכז האירועים, התנהל
עדיין משא־!ומתן טלפוני בץ בגין וישראל גלילי, כאשר
האוניה עמדה ;מול ׳כפר־ויתקין, ואנשי אצ״ל החלו פורקים
את ׳כטויות־הגשיק הגדולות שהובאו בביטנה.
:מנחם בגין השש ׳מבוא האוניה .׳תחילה ביקש למנוע
את הפלגתה מן הנמל הצרפתי. סשניסתבר לו שהאוניד,
כבר יצאה, ביקש להסיח אותה ולנמל יוגוסלבי. אך גם
דבר זה לא הצליח, והאוניד, הגיעה אל הוף הארץ. היא
היתד, צריבה לעגון !מול רחוב פרישמן בתל־אביב, אך
נשלחה, ובפקודת ההגנה, לבפד־ויתקין. שם הוקף החוף
בכוחות חסלמ״ח.
בגין הסכים למסור את הנשק לצבא, אך בתנאי ש *

קולנוע
גן־רינה, ברח׳ בן־יהודה, שנהרס מאז.

לתל־׳אביב, לניקודה שר,יתד, יערה המקורי: מול רחוב
פרי׳שמן.

#״נאום הנני
,*9ל הנאום השני מספר ישראל אלדד בסיפרו.
גם הוא מתח ביקורת על אמונתו העיוורת של בגין
בכוח הנאום.
״!כאשר הודיעו הרמקולים (שעברו בתל־אביב) על
הנאום שהוא (בגין) יישא מעל סיסוץ האוניה מול רחוב
פר״שימן, היתד, תגובתי הראשונה והקצרה , :הצגה !׳ ולא
ידעתי, כמובן, שעתידה הצגה זו ליד,׳פך טרגדיה.

״נם כישרון ריטורי גדול חייב לנהוג חיסכון
כעצמו, ולדעת את הנסיכות כהן כדאי לנצלו.
נאום מעל סיפון נושא־נשק נראה לי ככיטוי
אותה חולשה לראווה. יתר על כן, עצם עלותו
לאוניה נראתה כעיני תיאטרלית...
״ההצגה בשעה ארבע אחרי הצהריים, על שפת־הים,
לא נתקיימה. במקומה ׳באד פקודת־האש לעבר האוניה.
אני ׳משער שהנאום שהוכן חיה חריף ומאד, תקיף !מאד,
;משכנע ומאד. ודאי פי פטד! ,מהנאיום שלאחר האסון...
אך אני מניח ׳ששום שכל מעשי־תועלתי לא היד, באזעקת־ההמונים
להאזין לנאום.
״אילו ׳באמת היתד. יכוונה ליסבוש ואת העיר — היה
עוד היגיוון ׳משהו בזך״ ;אך מכיוון שכוונה זו לצערי
הריב (ההדגשה של ואלדד) לא היתד״ ׳וגם תועלת !מעשית
לגבי הורדת הנשק לא היתד! ,בזה, אינני יכול להשתחרר
הרושם שהנימוק ׳המכריע היד, מהיסוד התצוגתי־האפק־טואלי
שבדבר.״
״הנאום ׳שלאחר האסון״ ,כפי שכינהו!אלדד, היה, אולי,

איש השנה תטל ״ז
(המשך מעמוד )21
הנאום המפורסם ׳ביותר !מפל נאומי מניחם בגין. הוא
נכנס להיסטוריה כ״נאום הבכי״.
אלדד מתאר אותו בזעם :
״ובזאת הגענו לפשע הנוסף שבאותו יום. פשע הבכי.

״מכל החלונות וכתי־הקפה בקע הקול, אותו
קול שאך זה לפני שבדעות-מיספר, כיום הכרזת
העצמאות, הביע כוח, רחבות. הוא היה
שכור. והקהל הרחב — יותר מאשר הוא מתעניין
כנימוקים ובהוכחות, הוא מזועזע מה־עובדה:,״
מפקד האירגון הצבאי הלאומי כוכה

אצ״ ל מול בזחר
ך תבן שהנאום החשוב ביותר בחיי בגין נגאם
עישר ישנים לפני כן, בוורשה. הוא ינכנם להיסטוריה
בשם ״נאום הדלת החורקת״.

הוא היה קשור ביחסיו עם זאב ז׳כוטינסקי,
יחשים שעליהם מרחפים כמה סימני־שאלה.

״לא כמיקרה צירפתי לכאן את שמו של
ז׳כוטינסקי. כשעת הנאום הרגשתי ואמרתי
וחזרתי ואמרתי: ז׳כוטינסקי לא היה מגיכ
כבכי. כשום פנים ואופן. הוא היה ממין הפלדה
כאמת.״

בסוף שינת 1938 נפערה תהום בין דבוטינסקי ובין
׳חסידיו הקיצוניים ,׳בייחוד ובקרב אצ״ל בארץ .״המאו רעות״
•של , 1936 שהערבים קוראים להם בעם ״המרד
הערבי״ ,הפילו הללים רבים. הנהגת היישוב הכריזה על
׳מדיניות שיל ״הבלגה״ ,׳ששוטה — ׳מטעמים מוסריים
׳ומעשיים — את הדגש על הגנה פאסיביות. זיאב ז׳בוטינסקי
תמך במדעיות זו. הארגון מאם בה.
בסוף 1937 פקד דויד יחיאל, אז !מפקד אצ׳^ל בירו שלים,
להניח פצצה ובשוק העובי ביפו. רזיאל, שהיה
!איוש דתי, מאד, התלבט קשה. הכוונה היתד, להרוג אי!ש
אחד !או שיניים, אך ביגלל טעות בכמות חומר־הנפץ
נקטלו עשרות, ביניהם ׳נושים וילדים רבים.
בית״רי!בשם •שלמד, בדייום ף הפיר את !מישמעת בית״ר,
ביצע על דעת עצמו פעיוליתעקם כושלת נגד נוסעי
אוטובוס ערבי ליד ראש־פעה, נתפס ,׳גשפט והוצא־להורג,
היהודי הראשון שהוצא להורג בימי המנדאט. הידבר התסיס
את הנוער, הביא ימאות ׳נערים חדשים לשורות האידגוך.

ואותו ביאום־הבכי, שהשמיע בגין בתחנודהשידור של
אצ״ל אחרי ׳שבן־גוריון ציווה על ״התותח הקדוש״ (כפי
שהוא כינה ׳אותו לאחר־ומכן) לפתוח באש על האמיר,
התקועה בחוף, הרס יאת התדמית של !בגין לוסשך זמן רב.

בתהליך ומקביל התפתחה יריבות בין אצ״׳ל ובית״ר.
בניגוד לדיעח הנפוצה, לא נולד אצ״יל ומתוך בית״ר

ומוסיף אלדד, בהערה עוקצנית :״!בכי מזעזע אך
אינו ׳מוליד דבר. הצחוק הוא פורה החבה יותר וטהבכי.
ואת הצחוק החזק, המרעיד אויבים, את הצחוק הזה ל!א
למד !מנחם בגין מגיבוריו של דבוטינסקי *,ואין השלט
,מורי ורבי׳ מועיל ולא כלום.

ז׳בוטינסקי שיבח את כן־יוסה כמילים נרגשות,
אך סירב לתת את ידו לקו קיצוני.

שכד*רישמית*את׳הו7בלגה^מעשיו^ורוחו החלו
לגרום לתסיסה עמוקה כבית״ר הפולני.
תחילה הגיע לפולין מיילל קוק, אז חבר מיפקדת
אצ״ל. הוא יבא, בין השאר, נדי לטפל ׳במישלוח צעירים
מפולין וסאונ״ות-מעפ״לים לארץ, ושם הצטרפו לשורות
אצ״יל .׳מאחד הימים יבא אליו ביית״רי !מעייירד, נידחת,
אברהם אמפר׳ והציע י לו הצעיד, פישוטה, ששינתה בן־
לילה את המצב בולו: מדוע לשלוח לארץ־ישראל צעירים,
שיצטרכו להתאמן ישם כתנאי־מחתרת ומסוכנים, אם אפשרלאמן אותם ׳בפולין עצימה, ולשלחם לארץ ׳כחיילים מוכנים
לפעולה ז
:ממשלת פולין גילתה אהדה רבה לרעיון, בייחוד
כשהגיע מהארץ ושטרן ,׳שדיבר יאת שפתה ושיעשה עליה
רושם עז. הממשלה היתד: ,אינטי־ושימית, והיא היתד, מעוג־ייגת
להיפטר ומיהודים רבים ׳ככל האפשר. היא היתד,
מוכנה לספק נשק ומהנות־א״מונים להדרכת המהגרים
הצעירים, לשחיררם ׳מחובת־השרוית !בצבא הפולני ולאפשר
להם להוציא סכוימי־׳כסף ניכרים במטבע זיר.
הפעילות של אצ״ל פשטה בקרב הבית״רים של פול׳ין
כלהבה ביער יבש. בית״ר יכלה ירק לדבר, אנשי אצ״ל
עשו. בקיני בית״ר קמו תאים של אצ״ל. ובית׳ץ* הרשמית
החלד! ,מתרוקנת !מתוכנה. על !רקע זה רבו הסיכסוכים,
בייחוד אחרי שאצ״ל תבע לעצמו את אירגון העלייה
הבלתי-ליגאלית, שהיתר, ליא רק ׳תפקיד פטריוטי, אלא
גם עסק מכנים: מאד. העולים החדשים שילמו עבור
הנסיעה: ,ובידי המארגנים ׳נותרו ׳סכומים גדולים. הצעת
דבוטינסקי,־ ששני נציגי ׳אצ״ל יכהנו !בנשיאות המיפלגר,
(׳שנקריאד, אז ״׳ההסתדרות: הציונית החדשה״ — הצ״ח)
נדחתה •על־ידי אצ״ל*.
אך היה מנ ד וגמור עקמו לפעול למען שינוי הקו
של ביתיר.

נתן פרידמן־ילין (לאח,ר מכן ילין־מור) ד־
•טמואל מדלין פרשו מכית״ר, הצטרפו לאצ״ל
בפולין. מנחם בגין לא הלך כדרכם. הוא אהב
את הקו האקטיכיסטי של אצ״ל. אך לא יכול
היה להיפרד מכית״ר. הפעולה הפוליטית
הגלוייה, הרצופה בנאומים, תאמה אותו יותר
מאשר הפעולה המחתרתית־למחצה של אצ״ל
הפולני.

.. 9נאום חורת החווקזו״
הו הרקע לנאום הגדול, שהביא את בגין ליידי
1עימות גלוי עם זאב ז׳יבוטיגסקי.
בסתיו 1938 התקיים בוורשה הכינוס השלישי של
בית״ר העולמית. אנשי אציל י פעלו מאחרי הקליעים
כדי להביא להחלטה !אקטיביסטית! ,בניגוד לרצונו של
דבו׳טינסקי. נתן ילין־טור כינס בבית פרטי 15 צירים של
הכינוס, וביניהם מגחם: בגין, בדי שאברהם שטרן ישטח
לפניהם את גישת: אצ״ל. שטרן וילקהפור, שלא היו
חברי ביתיר, לא היו צירי הכינוס.
פללי ר,״׳ד,דר״ הביית״רי מנעו פעולה סיעתית גלוייה.
כל הצער, ד,יתד, צריכח לבוא !מפי חבר בודד. נקבע כי
הדרישה האקטיביסטית תמוק׳ד בהצעה ולשנות את ״הגדר
הבית״רי״ ,ושבוע׳ת־האטוינים ׳שהיתר: ,נהוגה בביתיר׳ ב דומה
לצבאות העולם.
בנדר המקורי, שנוסח בידי ז׳בוטינסקי, נאמר :״אכין
זרועי להגנת עמי, ולא אשא זרועי ׳אלא להגנה.״

הקבוצה המורדת הציעה לשנות פסוק זה
בך :״אכין זרועי להגנת עמי ולכיבוש מולדתי.״
מנחם כנין קיבל על עצמו להעלות את ההצעה.

זיבוטינסק׳ מלי פקד ביח׳יר ב פולין 1938
גיבור המחתרת ,׳שניצח את האימסריה ׳האדירה ,׳נתגלה
לנוער היושראלי לפתע כאדם רגשני, הבונד, בפומבי
בעת צרה. לצ׳ברים, שאינם רגילים להפגנת־רגשות פומ בית,
ושכבר היו ׳מורגלים — :אחרי שושת חודשי מיליחמד,
— לאלפי החוגים, ניראה הדבר כסימן של חולשה.
יפגין עצמו מיודע מאד לביקורה הסמתחת על דמעותיו,
והוא׳הגן עליהן בסיפרו, המרד, בנימה של התנצלות.
״׳בליל אדטלינה, בדברי על האוניה, נישקה וחלליה
הקדושים, הייתי נרגש עד דמעות .׳ונמצאו גיבורים גדולים
מכל הסוגים ומכל החוגים, שליגלגו, לרגשנות רכרוכית׳

״יבושם להם הדיגלוג. אני יודע בי יש דמעות,
אשר שום גבר אינו צריך להתבייש בהן:
ישגן דמעות, אשר כל גכר רשאי להתגאות
כהן״
״העוקב אחרי סיפורי יודע כי לא פינק׳ני הגורל.
רעב וצער ידעתי משחר נעורי. וצלמוות אפפני לא פעם,
לא רק במולדת אלא גם בנכר, ודמע לא ידעתי. אך
בליל הכרזת המדינה מחד גיסא, ובליל אלטלינה מאידך...
אכן יש דמעות מצילות. ייש ׳והברירה היא: דמע או

האמת היא •שבגין בונה לעיתים די קרובות. בימים
שבהם היד, מרבד, ללכת לקולנוע (בשנים האחרונות הוא
מרבה, תחת זאת, לצפות בביתו בטלוויזיה) ראוהו שכניו
מזיל דמעות בעת סצנות מרגשות, בייחוד כשהן ׳נגעו
לגורלם של יהודים.
במוצאי יום. אלטלינה יפנה בגין מפני שראה ליליו
התגים ופצועים, והמחאה זיעז׳ע אותו, הוא בכד, מפני
שבאותו יום אירע הדבר ושהוא חשיש בפניו יוותר !מאשר
מפני כל דבר אחר: מילהמת אחים.

אך הבכי היה גם אפקט ריטורי, והוא
השתלב כנאום הגדול.

או התנועה הרוויזיוניסטית. הוא קם ב־ , 1931 כאשר חלק
מאנשי ההגנה, בהנהגת אברהם תחומי, פרשו מאידגזך
ההגנה הכללי והקימו הגנה ׳נפרדת ,׳שנקראה ״הגנה ב״/
״ההגנה הלאומית״ וכשמה הרשמי: האייריגון הצבאי ה לאומי
בארץ־יישראיל.
17 ימן הפורשים חזרו!מייד לאירגוך האם ,׳ומאז נקראה
ההגנה בסלאינג של אצ״ל בשם־הציופן יש״ד — •ראשי־חתיבות
של ״שיבער,־עושר דריעקעם״.
ב־ 1933 בא הלורד מלצ׳ט היהודי מאנגליה לארץ,
כדי לאחות את הקרע. הוא נכשל. אך ב־ 1937 התייאש
תהומי, ביגלל חוסר אמצעים, וחזי־ להגנה הכללית.
נותרו באצ״ל האנשים שהאמינו בקיו אקטיבייסטי, וש-
התנגדו בכל רימ״ח אבריהם ל״מ׳וסדות הלאומיים״ .הם
נפרדו מתהומי, ויצרו את אצ״ל בצורתו הסופית. את
כרוז הפילוג כתבו, בנית־קפה ברחוב נחלת־בניימין בתל-
אביב, אברהם (״יאיר״) שטרן, הילל קוק, אוריאל (״יונתן
רטיויש״) שילח, שייסד לאחר מנן את התנועה הכנענית,
ובנימין לובוצקי (שהצטרף מאוחר ״ותר לימפא״י).

ז׳כוטיכסקי נבחר עוד כ־5צ ,19 עד־ידי תהומי,
במפקד ראשי (או ״מצביא״) של האירגון. אך
אנשי המפתח כאירגון — רזיאל, שטרן, קוק
ואחרים — לא היו מעולם כית״ריס או חברי
המיפלגה הרוויזיוניסטית. הם צמחו מן הרקע
הארצישראלי, וראו באצ״ל צבא כלתי-פוליטי,
המשרת את העם כמו בד צכא סדיר.
פעמיים יניסה ז׳בוטינסקי למנות לאצ״ל ׳מפקדים, שלא
נתקבלו על דעת הצעירים. תחילה מינה את רוברט
ביטקר, בית״רי !משאנחאי. איחרי !מעשר,השדר של אצ״ל
׳בריח כי׳טקר ימן הארץ, ונעלם מן האופק. במקומו מינה׳
דבוטי׳נסקי את ׳משה רוזנברג׳ ישגם לו היד, נסית צבאי
כלשהו בחו״יל: .אחרי הפצצה ׳בשוק של יפו ירדו המפקדים
למחתרת ׳עמוקה. רוזנברג יעבר לקפריסין ,׳ומשם הגיע
לפולין. סוף־יסוף הצליחו המפקדים הצעירים לשכנע את
ז׳בוטינסקי למנות ׳מפקד ׳משלהם — דויד רז״אל.

כהנהגת רזיאל גבר הקו האקטיביסטי. אצ״ד

* שימשוך, גיבור הרומאן התנ״כי ׳של זדבוטינסקי,
כלל בצוואתו שלוש מיצוות: ברזל, מלך וצחוק.

ביניהם בעל מאמר זה.

׳מתאר את המעמד ישראל אלדד, שהיה צ׳יר בכינוס
זיד: ,
״:מנחם בגין עולה לנאום.
״אנפנן טריבל׳י• של בית״ר פולין. צירוף נדיר של
עורד־דין רומנטי. הוא לגבי דבוטייניסקי ׳כתלמיד רומאי
לגבי יסודה יווני. ומנסה ללכת בדרכי המורה, אבל מעצם
טיבעו אינו יכול עוד להגיע ליעדינותו ולאצילוהו האמיתית.
קירוב יותר לדרמאתיות ורחוק מטראגיות. ז׳ב ד
טינסקי היד, אייש הטראגיות המזוקקת. תלמידו פשטני
יותר, הן במחשבתו, הן בביטויו. ז׳בוטיגסקי היה עוצם
את עיניו לעיתים קרובות כדי לראות. וסוגר סגר־רב
את פיו כדי לחישוב. תלמידו — לא כן. הרב עולה על
תלמידו ביופיו...״

כנין טען בנאומו שאין מה לצפות מן העולם,
שהוא עולם של זאבים. הוא הזכיר את הפקרת
צ׳בוסלוכקיה בהסכם מינכן, כמה שבועות לפני
כן. העולם הוא אכזרי, הוא מכין רק את שפת
הכוה והעובדות. הגיע הזמן לקרוא למרד.

הדברים נתקבלו במחיאותיכפיים סוערות, בייחוד מידי
הצירים הארצישראליים באולם, ומידי אברהם שטרן והב־ריו,
אנשי אצ״ל, שישבו ׳ביציע.
את המוסך המעמד מתאר אלדד כך:
״ראש־בית״ר. מבקש מיד אחר בגין את !רשות הדיבור.
(המשך בעמוד )24
* הסיכסוך נפתר איכשהו על־ידי שתי פשרות.
לענייני העלית מיוה ז׳בוטינסקי ועדת־בוררות של שלושה:
בנו ערי (מטעם בית״ר) ,הילל קוק (מטעם אצ״ל)
ויו־סף כצנלסון, כשלישי ניטרלי, שהפך במהרה לרוח
החייה של העליה הבלתי־ליגלית לפני מילזזמת־העולס
השניה. ריב־הסממיות נפ תי, לפי הגיו ס ה המקובלת,
בפגי׳שה בארבע עיניים שד דבוטינסקי ורזיאל בפאריס,
בראשית , 1939 שבה הפכים רזיאל שבארץ תהיה בית״ר
כפופה לאצ״ל, ואילו בפולין יהיח אצ״ל כפוף לבית״ר.
לעומת זאת מכחיש הילל קוק בתוקף שרזיאל הסכים
לסידור,זה, וטוען כי דבוטינסקי עצמו לא הזכיר מעולם
את הדבר באוזניו, בעת שיחותיהם התכופות ב״. 1939
על כל פנים, ביצוע ההסכם היה תלוי בשטח, וזה בוודאי
שלא היה מסכים .״אני חושש שנסבול מבגין יותר מאשר
מפרופס,״ אמר לקוק.
•״ אנפאן טריבל — הבן הסורר.

׳פרדייז־ מזמינה
זוגות צעירים להתאהב
חדרי הסינ הפלה
איכו ת

לחדרי השינה של פרדייז איכות.
אמינות ואחריות שהם מסורת של
שנים רבות ואלפי לקוחות.

מבחר
את חדרי השינה של פדדייו
ניתן להזמין בסבחר עשיר של צבעים!ציפויים,

מקום איחס 11
המיטות המתרוממות של פדדייז
מעניקות מקום איחסון נרחב
בארנו הבסיס ובכך נפתרות בעיות איחסון.
מזרון בחדרי השינה של פרדייז מזרון
״רב קפיצי־־ שהוא מושג נרדף ל:
איכות המעניקה בריאותו

מ חיר
מחיר חדדי השינה של פרדייו
נמוך בב־ 1.000.-ל־י ממחידיהם
של כל מתחרינו והראיה. אנו מצינים
את מחירינו כד• שתוכלו להשוות בעצמכם.

איכ 1ת המעניקה בריא 1ת
ירושלים

חל־אביב

״ריס״ ,מר ש .7
.ריס״ ,שלומציון המלכה . 18
*אדים״ ,כורש . 5
.גאנז מוביליה״ ,הרצוג .61
.גאנז״ ,שלומציון המלכה .6
*מאיה״ ,סלח־א־דין, מזרח ירושלים.
*נוחיות״ ,שלומציון המלכה .4
.רהיטי אשר״ ,מאה שערים . 23
.רהיטי אפריון״ ,שלומציון המלכה ז ו.
.רהיטי בן־אמוץ״ ,יפו .85
.רהיטי טיוולי״ ,דרך נוה יעקב.
.רהיטי לושי״ ,בית לחם, מול קבר רחל.
.רהיטי נוי״ ,יפו 49 פינת יעבץ.
.דים״ ,בן־יהודה . 108
*רים״ ,דרך פתח־תקוה ׳. 156
.רים״ ,הרצל .32
.כל־בו שלום״ ,מגדל שלום.
״האחים שמי״ ,פלורנטין .48
*לידו״ ,דיזנגוף .213
*מיכאל דוד״ ,מטלון .9
.רהיטי לובלינר״ ,הרצל .46

ה עו ל ם הז ה 2088

,,רהיטי

ני־צ הדך״,

חי פ ה:

או פקים :
איל ת:
א ש דו ד :
אשק לון :
באר־ שבע :

די מונ ה :
הרצ לי ה :

•כד 65

,ח ם ״ ,הרצל .67
,רים״ ,דרך חטיבת גולני .23
,גולן אוניברסלי, הרצל וו.
,דו־עץ״ ,שד׳ ההסתדרות, מפרץ חיפה.־
.רהיטי דוד טוהר* ,מרכז מסחרי.
,הוכמן״ ,מרכז מסמרי.
.חב׳ בן שימול״ ,רוגוזין . 7
.רים־־אפל״ ,ככר העצמאות, מול קולנוע
*רהיטי זלמן״ ,צה״ל . 27
.רים״ ,הרצל .58
״רים״ ,אזור התעשיה גב־ים ביתן . 6
*רהיטי הכט״ ,לוחמי הגיטאות .58
.רהיטי מימי זינגר״ ,הפלמת .57
.רים בת־ים״ ,ירושלים .21
.איט ל רהיט״ ,רוטשילד .22
.רהיטי תפארת״ ,ירושלים . 16
*רהיטי רובי שוקרון״ ,מרכז מסחרי.
.אפריון״ ,סוקולוב .53

,ריס״ ,הרברט סמואל . 52
חדרה:
,אירופה מוביל״ ,שנקר .63
חולון :
,היכל חולון״ ,1שנקר .35
.ר היטי׳ חן -קובי יוסף״ ,רחוב הגליל.
שבחה:
״רהיטי פאר -קובי נפתלי״ ,מרכז רסקו.
.פחימה יעיש״ ,מרכז מסחרי.
י רו ח ם:
.רים־-קולמן״ ,ויצמן .66
כפר־סב א :
.מרפדות חנן״ ,הרצל .21
לו ד:
,רהיטי גיל״ ,המייסדים . 24
נהחה:
נצרת עי לי ת * :גרינברג מילוא״ ,מרכז רסקו.
.רים״ ,שער העמק 1פנת הרצל.
נ תני ה :
,רהיטי ברמן׳ ,הרצל .29
״מרפדיה בן־עמי״ ,בן*עמי . 44
ע כו:
.רהיטי ישראל (צ׳כנובסקי)״ ,יהושפט .23
.דירתי-רבינוביץ״ ,ארלוזורוב . 15
ע פו ל ה :
פתודתקוה , :רהיטי לה פאייט״ ,הברון הירש . 21
,רהיטי צמרת״ ,ירושלים ונו .
צפת:

קרית שמונה:.
קרית אתא :
ראשון לציון :
רחובות :
רמת־גן:
רמת־השרון ן
רמלה:
שלומי :

.רהיטי קרן (לוקס קרייזל)״ ,מרכז מסחרי.
.נחום וחוה רהיטי הצפון״ ,מרכז מסחרי.
״רים — אחים שר״ ,זבולון . 5
.רהיטי גינדי״ ,רוטשילד .52
,רהיטי סולו״ ,הרצל 87ו.
,דומיסיל״ ,ז׳בוטינסקי .28
.בית וגן״ ,אוסישקין ׳.41
,רים״ ,הרצל .95
,רהיטי שלומי (לוגסי)״.

להשיג נם ברשת חנויות, דים״ ,שק״ם, המשביר
לצונן, כל־בו שלום.

מבית״׳רים סרטיפיקאטים• והפלתה אותם לרעה בחלוקת
מקומות-העבודה בארץ.
כיום יש ׳משמעות מייוחדת למולים שכתב ז׳בוטינסקי
(המשך מעמוד )22
...והוא עונד ..וחפרוזד. שלו חותכת. סכינו א״נו הדל
מלהבריק׳ ממובן, אבל ׳הוא חותך.

״פתח כמשל החריקות. שלוש חריקות וזן
שהוא •טנא. את חריקת העגלות לפכות בוקר,
כשאדם עוד ישן, אכל חייבים לסלוח להן.
סוף־סוף הן מכיאות לחם או חלכ. גם חריקת
מכונות ככתי־חרושת או חריקת קרונות־־רככת
על פסים אינן נעימות לאוזן, אך גם חן סוף
סוף לתועלת הציבור. אולם ישנה חריקה אחת
•טהוא •טנא אותה ככל לב ואין לה כפרה, כי
בל תועלת אין כה: זו חריקת הדלת על ציריה.
,ונאומך, אדוני כנין, היה חריקת דלת שכזו׳.
״ואחר המשל החריף. מאה הפרוזה הפוליטית הטרגית :
,.ישנה אריתמטיקה, לשעם יחסי־מוחות. עדיין אין
כוחותינו מספיקים. דגל ׳מ ;אסור לפטפט על מדד.
ושוב משל ממשליו הקלאסיים: באחד המקומות קרהאפון, שריפה. היו הרבה קורבנות והרבה ילדים נתיתמו.
החלו לטפל ׳בהם. בראשונה ׳הולקו היתומים בין בתים
שונים. אבל נעבור זמזימה קצה נפשם של האנשים
הטובים בילדים הזרים. נוצר מצב של רוגזה וטינה. עד
שבא חכם אחד ואמר: גם האדם הטוב ביותר אינו רוצה
זרים בביתו. אבל אין הוא !אכזרי כלל. יש לכוון את
נדיבותו וליישבה עם !מידת האנוכיות הרגילה. וזו העצה :
כל אחד יתן תרומה להקמת ביתיתומים. הילדים
יוצאו מהבתים הפרטיים, לש׳ב״עת־רצונם של המחזיקים
בהם עתה, וגם לא יופקרו, כי בית־יתומים יהיה להם.
״העולם איננו נדיב עד כדי כך, שכל מדינה׳ ואף
הדמוקרטית ביותר, תכניס לגבולותיה את
הפליטים היהודים. אבל העולם גם איננו
אכזרי עד כדי כ ך שיסרב להגיש כל עז רה.
הטובים שבאומות יתמכו בכל לבם
ברעיון מדינה עברית, שתהא פבית־יתו־מים
שבמשל.

״מן היום בו נקראתי לפלא /של ביתר וציון וסיני/ ,
יד־אחיס הסגירתני לכלא /ותנעל בית־אמי לפני.
״בית״רים, המולדת לא לנו /לכמונו הנכר הניצחי/ .
אלוהים, ליגון בחרתנו /ותבחר לתליין את אחי!
״זה הריב לא נפתר הוא עדיין /בין אדוס ללבך
ותכול / .עוד שלם נשלם לך, קין / ,את נפשות צעיריך

ניטול !״
זלמן לוונברג בית״רי מריגא (ולאחר מכן מנהל
מעריב) התלונן על הפיסק׳ה ׳המדברת על היגון .״עד מתי
נסבול?״ שאל.
ז׳בוטינסקי נענה לתלונה זו, וכתב בית חדש:

״בי אנחנו שדיך נטענו /כגלות, מעכו, על
גרדום / .אלוהים, לשילטון כחרתנו /על לכן
ותכול ואדום!״

הגשמת נבואה זו התאחרה ב־פג ישנים. האיש שהגשים
אותה היה בן ,25 פששטע את הישיר לראשונה מפי
ז׳בוטינסקי.

#ועם תניני
ך* אשר שאל לאחרונה עיתונאי זר ׳את מזכירו המסור
של בגין, יחיאל קדישאי (כיום מנהל לישכת ראש־הממשלה)
על דיעותיו של ראש־הממשלה החדש, השיב
לו קדישאי קצרות :״לך וקרא את כיתבי ז׳פוטינסקי!״
היתד, זאת עצה נבונה. בגין אינו איש-ההלכה ולא
הוגה־די׳עות. ההלכה נולה נקבעה על־ידי דבוטינסקי.

הסיגכון החז־״ט ניצח. הכינוס קיבל את התיקון
שהוצע על־ידי כגין, נגד דעתו •טל ראש
כית״ר.
אחרי זה נבחר ז׳מטינסקי שוב לראש־בית״ד, פה
אחד.

#אלוהים, רשירסון בחרתנו!
^ אותו מעמד קרא ז׳׳בוטינסקי ,׳כמתנה לכינוס, שיד
חדש שחיבר זה עתה. הוא נכתב על רקע השינאר,
הגוברת בין הרוויזיוניסטים והנהגת היישוב, ששללה

הערכת קירבתו הרוחנית של כגין לז׳כו־טינסקי,
או ריחוקו ממנו, תלוייה, כמוכן,
כנקודת־ההשקפה •טל המעריך. מבחינות מפויי
מות יש המשך ישיר. מבחינות אחרות פעורה
כין השניים תהום.
ז׳בוטינסקי היה בן למישפחה מתבוללת באודיסה,
אדם פתוח לתרבות העולם. הוא ראה ארצום זתת בגיל
צעיר, למד באיטליה הליברלית, שלח הביתה פיליטונים
שופעי תרבות !והומור. הוא היה חדור אופטומיזם עמוק,
האמין בעמי־התדבות ובמצפון האנושות, ועל כן יכול
ה״ה לחיות ליברל אמיתי. הוא היה לאומן ברוחו של ג׳יזפה
מאציני, אש־הרוח של התנועה הלאומית האיטלקית במאה
שעפרה, שלא ראה כל סתירה בין לאומנותו בין דבקותו
באידיאל הקידסה הנל־אנושית.
בגין בא מהווי אחד לגמרי׳ וגדל בתקופה שונה
לחלוטין. הוא גדל במישסחה אדוקה, בסביבה צרת־ן אופקים,
מול פני אנטיישמיות מתמדת, בפולין שהיחד. אז מאשים־
טית־למחצה, תחת שילטונו של ״המרשל״ יוזף פילסודסקי.
באירופה שבה סבר עלה: מוסוליני לגדולה, ושעמדה ליפול
לידיו של אדולף היטלר.

ז׳בוטיגסקי, כניגוד לחיים וייצמן, סירב
להיפגש עם מוסוליני, גם כשהיו נימוקים פוליטיים
טובים כזכות פגישה כזאת.
אכל הוא אהב את האיטלקים, את
הצרפתים, וכעיקר את הבריטים.
אלה היו, מבחינה מסויימת, אהכת
חייו.
בסיפרו של בגין מבצבצת השינאה ל בריטים
כימעט מכל שורה — אף שהספר
נכתב אחרי סיום המאבק, כשכבר היה
ניתן לראות גם את היריב בפרספקט״בה
מאוזנת יותר. ז׳בוטינסקי, לעומת זאת,
כלל לא העלה על דעתו מילחמד. בברי טניה.
הוא ראה באצ״ל בעיקר מכשיר כדי
לשכנע את הבריטים שיש ל״הודים כוח
צבאי יעיל, ושעל כן כדאי לבריטניה
לכרות ברית עם היישוב היהודי, שיש מור
על האינטרסים הבריטיים במיזרח
התיכון בצורה יעילה יותר מאשר השליטים
הפיאודליים הערביים. הוא היה מוכן
בהחלט לכך שהמדינה היהודית שתקום
תהווה דומיניון במיסגרת חבר-העמים ה בריטי.
כאשר
נתקל במעשי עדינות ואכזריות
מצד שליחי השילטון הבריטי בארץ, המ ציא
ז׳בוטינטקי את התיאוריה של ״דוק טור
ג׳קיל ומיסטר הייד״ .הדוקטור הטוב
שבסיפור הוא הבריטי במולדתו, שהוא
איש הגון וליברלי, ואילו מיסטר הייד ה רע
הוא הבריטי במושבות. אך בסופו של
דבר. כך היד, משוכנע, ינצח האנגלי הטוב.

״ואחרון אחרץ: אם אתה, אדון
כגץ, אינך כאמין שיש עוד כצפון
כעולם, אין לך כדירה אלא ללכת
לנהר ויסלה העמוק״.

לאחר מכן נטל אלדד עצמו את רשות-
הדיבור. למתת שהיה חדש בחבורה זו,
קיבל על עצמו לחלוק על דבריו של
ז׳בוטינסקי.
הוא מתאר את ההמשך כך :
״מימיני. למטה, ישב ראש־בית״ר. מש מאלי.
למעלה, ישב מנחם בגין. לא הכר נו
איש את רעהו עד אז, ואינני יודע אם
חשב על כך שאני עומד להגן עליו במי שרין
מפני התקפתו החריפה של ראש־בית״ר.
במצפון העולם לא האמנתי אף
אני, ולוויסלה בכל זאת לא רציתי ללכת.
..בדרך כלל רחוק אני מ,אבירות׳ ואדי בות
בפולמוס, אבל דמותו של ראש־בית״ר
חייבה כמובן נימוסין, לא לשם
אירוניה, כי אם !באמת מתוך כנות הרצון
שלא להכאיבו. פתחתי לבקשת סליחה על
שגם אני אשמיע באוזנינו חריקת־דלת,
אלא — ושוב מתוך בקשת סליחה —
שאירע לי מיקרה שהוכיח לי, שיש גם
תועלת בחריקת דלת. חריקת דלת העירה
אותי פעם משנתי והצילה אותי מגנבים.
אשר פתחו אותה (למען האמת, ה״ה זה
סיפור בדוי מצדי, אבל מבחינה, היסטו רית׳
זה אינו חשוב, הרי יכול היה להיות
כך וכשגנבים מתפרצים לדירתנו, ב מכה
תהיד, חריקת הדלת. ואכן התגנבו גנ זאב
בים
לתנועה הלאומית: כניעה ואופור־טוניזם.
״פתיחה
זו זכתה במח״אות־כפיים רבות וצחוק רועם,
אבל לא בגלל ההומור שבדבר. ה״ה זה סימפטום למשהו
אחר. היתה מועקה על לב. רוב הצירים. מועקה אחר
דבריו החריפים של דבוטינסקי. מנחם דיבר מלב רובם,
והנה כונו דבריו בכינוי חריף. מועקה זו הורדה בבת
אחת בפתיתתי. החשבון הושווה. לאחר כך סיפר לי
ערי ז׳בוטינסקי, שיותר. מפולס מחא כף אב״ו, באסרו :
,תפס אותי׳ .אבל אצלו ודאי שזה בא מתוך הנאה
אסתטית שבהחזרת המפה. אחד מאחרוני האסתטים ה גדולים
היה׳ ׳על כן ביכר: את ההומור על הסאטירה,
ואביר היה — שלא כמונו.״
אולם פאשר עמד אלדד על ההבדל בין ״המנטליות
של המאה ה־19״ ,תוך רמז ברור לדסוטינסקי, ובין
״המנטליזת של המאה ה־20״ .כשהכוונה לאנשי אצ״׳ל
ולבגין, לא החזיק דפוטינסקי מעמד. הוא קם ועזב את
האולם באמצע הנאום.
הוא לא היה מסוגל להשלים עם הסיגגון החדש •של
חניכיו, שהושפעו מן הנעשה באירופה הפאשיסטית,
ושהתנכרו לאידיאלים של קופי !ואצילות שעמדו לנגד
עיניו.

והוסיף קסטלר, בהערת־אגב מעניינת :״אף על פי כן
אין לראותם כפאשיסטים, אלא אם כן נקרא גם את
המכבים ואת !שמואל הנביא בשם פאשיסטים. ככלות
הסל. נביא !מעודן זה הוא שפקד על המלך שאול לקום
ולהכות בעמלק ולא לחמול על הנשים, הזקנים, ואף
לא על היונקים חלב שדי אם. חתנ״ך אם לקחתו כמדריך
מעשי למדיניות המאה ה־ ,20 השפעתו מזיקה יותר
מסיפר׳ו של היטלו* .מיין קאמפף.״

גיבורו האידיאלי של ז׳כוטינס
קי, שתואר כסיפרו ״שימשון״,
היא גבר חזק היודע לצחוק, שנגשר
יוצאת אל תרבות הפלשתים,
והמזלזל כתרבות הצרה של עמו •.

כל זה זר לחלוטין לבנין. לא יעלה על
דעתו לערבב נימה של הומור במילחמה
למען ״עמנו וארצנו״ .הד״ר אלדד בבר ציין
ז׳ בו טעסק׳ אחד מזוז! ב1יו־ 10ד ק (יוני ) 1940
כי א״נו יודע את כוחו של הצחוק. בגין
מזכיר כוח זה רק פעם אחת בסיפרו המרד,
בהקשר שונה לגמרי, כנשק־מילחמח: כדאי להעמיד את
בנין ׳רואה את עצמו כמגשים תורתו. פעם אמר לאלדד:
האדיב בייצב מצחיק׳ כדי לפגוע ביוקרתו.
״כשאני !נותן פקודה, אני מדגיש את ראש-בית׳ץ• עומד
אילו כתכ בגין רומאן — דבר שאינו עולה
על גבי ומצווה עלי לתת !את הפקודה!״

אין ספק שבגין רואה את עצמו לא רק
כמי שמבצע את צו ההשגחה העליונה, אלא
גם במוציא־לפועל •טל צוואת ז׳כוטינסקי.

על נכונותה של אפונה זו קייימ׳ות, כמובן, דיעות
שונות.

חסידיו של כגין רואים רציפות היסטורית
ישירה כין הרצל—ז׳כוטינסקי—בגין. כדומה
למשולש הקומוניסטי מארכס—לנין—סטאלין.

אך יש הפוסלים רציפות זו׳ מכל וכל. בין חסידיו
הוותיקים של ז׳בוטינסקי יש ל׳א־מ׳עטים הרואים פבגין
את מסלף תורתו של מנהיגם הנערץ.
ארתור קסטלר, שהיה בנעוריו רוויזיוניסט ושהגיע
ארצה כעולה בלתי־ליגאלי, הביע דיעה זו בצורה הותכת :
״מבחינת האיד״אוליוגיה המייוחדת ׳שלהם יש לראות (את
אצ״ל ולח״י) בצאצאים בלתי־׳חוקיים של הליברליזם
הלאומי של ז׳בוטינסקי. הם התייחסו אליו בפאטרון
הקדוש שלהם, כמו שהרוסים מתייחסים לקארל מארכס,
ובערך באותה מידה של הצדקה.
״הם ירשו את התוכנית המכסימליסטית של הרוויזיו ניסטים,
את רגש הבוז למנהיגות הציונית הרישמית,
ואף את תוש התרעומת והאיבה ל׳מיפלגות השמאל. אולם
הם לא ירשו דבר מן הליברליזם של רפוטינסקי, ולא
מן האוריינטציה המערבית והרוח האירופית שלו.

״האידיאולוגיה שלהם היא לאומנות פרימיטיבית,
לשונם היא גיבוב של מליצות רגשניות,
בליוויית דברי־דעם תנ׳׳ביים.׳׳
• רשיונות־העליה הבריטיים. שחולקו על־ידי הסוכנות
היהודית.

181

על הדעת — היה גיבורו, מן הסתם, ההיפך
משימשון הז׳בוטינסקאי: יהודי גא, קנאי,
השונא את האש הזרה של הפלשתים, המטיף
לישיבה אל דת ישראל.

היחס לדת מבליט ביותר את ההבדל בין שני האישים.
דבוטינסקי ה״ה חילוני קיצוני, ואין ספק שלא חלם אלא
על מדינה יהודית חילונית מובהקת. את בנו, ערי, חינך
ברוח !אנטי־דתית ,׳וערי הפך אחד הדוגלים הקיצוניים
בהפרדת הדת מן המדינה. באשר שלח דבוטינסקי לאשתו
את צוואתו, בשנת , 1953 אחרי שרופא הזהירו בחשאי
שהוא סובל ממחל׳ת־לב, הוא כלל בה פיסקה האומרת
שיאפשר לשרוף !את גופתו — דפר האסור !בתכלית האיסורעל פי הדת היהודית.
בסוף ימיו התפשר עם הדתיים, כנראה !מטעמים טאק טיים,
אך גם אז הסתפק בסיסמה הסתמית של ״השרשת
ערכי התורה בחיי האומה.״
כל זה שונה מאד ׳מן הדתיות העמוקה של בגין,
שכל תפיסת-עולמו מעוגנת בייחודם של עם־יישדאל,
דתו ומסורתו. התלוצץ ערי ז׳בוטינסקי. ישוסע ההומור:
״לא איכפת לי שיש לבנין יחס חיובי לדת. מרגיז אותי
שהוא מאמין בזה!״ הדברים יכלו להיאמר גם על־ידי
אב״ו.
האופטימיזם הרומנטי של ז׳בוטינסקי לא ידע גבול,
האגדה אומרת שהוא חזה מראש את השואה, ועל כן
קרא ׳לפינוי המוני היהודים מאירופה בעוד מועד. אין
טעות גדולה מזו. הוא לא ראה גם בחלום בלהות את
• לפי התיאוריה של הפרופסור ייגאל ידץ, היה
שימשו! עצמו פלישתי.

אלוהים ונשק

3 8־1

מאימרותיו של היושב״ ראש מנח
״שמש החופש מזרח שוב בשמי-חתכלת של יוון ושל ארץ־ישראל ושני העמים
העתיקים, יוצרי התרבות האנושית, אשר כוננו ממלפוה בזמן שגם הגרמנים וגם
האנגלים חיו קופצים על עצי יערותיחם, יידעו ליצור ביניהם יחסי שלום ואחווה
לדורי דורות.״
מתוך ״תשובה לנבונים״ ,״חרות״ ,עיתון במחתרת, כ״ז 28.2.44

״בכלל, יש להיזהר מפני הסיסמאות המודרניות, שבעזרתן מנסה הפרופרגנדה
המפורסמת לבטל את חובת המחשבה שלהיחיד, ובמקומה להעלות את האינסי
טינקט
ההמוני״.

חלדת

מתוך ״אנו מרד נקרא״ ,חוברת 1944

״בחזית שלנו אין כל חדש. עוד שנח עברה. כז״וכך דפים נשרו מן הלוח היהודי,
וכל דף רווי דם ודמים.״

מתוך ״לקראת השנה החדשה״15.9.44 ,

״למה חינך מלחיבני למילחמת החשמונאים, אך מצווני לקלל את הלוחמים
בימינו אנו ז היהודים גם אז חיו מיעוט: ממשלת״חדיכוי נשענה גם אז על אימפריה
גדולה: בני מתתיהו גם חם היו מעטים ובודדים. ובכל זאת ניצחו. וגיבורים
וקדושים הם בעיניך ובעיני. למה אותם תהלל ואת יורשיהם, ההולכים בדרכם,
תשמיץ 1״
מתוך ״קריאה אל הנועד הלומד״ ,כ תז 1944

״לא באנו לחשמידכם או לנשלכם מן האדמה עליה הנכם יושבים. בארץ-
ישראל יש מקום גם בשבילכם, גם בשביל בניכם ובני בניכם וגם בשביל מיליונים
יהודים שאין להם חיים אלא בארץ זו.״
מתוך ״אל שכנינו הערבים״15.9.44 ,

״ועתה, לאחר שחשדה הוכשר, מתעתד שילטון הדיכוי לתת לנו את המכה
הניצחת: לסגרנו בגיטו בתוך, מדינה פלשתינאית׳ ,או ברזרוואט על שתי גדות
הירקון, שייקרא, מדינה עברית׳.״
מתוך ״הכותל המערבי סמל ההתקוממות הלאומית״24.9.44 ,

״ומה תעשו לנו, ביורוקרטים קדושים ! תגרשונו מהעבודה, תרעיבונו, תרדפונו,
תמסרונו בידי הבולשת, תירו בגבנו ז לפני 25 שנים עשיתם זאת למרדנים אחרים.
טענותיכם אז היו בדיוק אותן הטענות שהנכם מעלים נגדנו. את אנשי ניל״י
הוקעתם, רדפתם עד חורמה, מסרתם בידי הרודפים. וכיום ז כיום חנכם מכים
,על חטא׳ ,על חטא הבגידה בלוחמים עיברים.
״כן יהיה גם הפעם. לא כעבור שנים, אולי בעוד חודשים מיספר תאלצו לחכות
על חטא על יחסכם לכוח עיברי לוחם. ואם לאו, אם תצליחו באמת, בעזרת
הגסטאפו הפלשתינאי, לחסל את מורדי המלכות, כדי לקבל מידיו המשעבדות את
נדבת החלוקה ואת השילטון בגיטו, אזי, כפי שאמר הרצל, :יבואו ילדיכם לירוק
על קבריכם
מתוך ״לא תה״ד, מילחמת אחים״3.12.44 ,

״אתה משתולל, קין. ברחובות ירושלים, בחוצות תל־אביב, בעיר, במושבה
ובכפר משוטטים מאות ואלפי שליחיך. חם הובאו לא לשמירה, אלא להלשנה ן
לא לעבודה, אלא לריגול ; לא למילחמת־חופש, אלא למילחמת אחים.״
מתוך ״בעיצומו של ז׳סיזון״2.45 ,

״בדימיונך, בן״גוריון, ראית אותנו עומדים בתור ארוך, וכל אחד מבקש רחמים
על עצמו, שיהיה ראוי להתקבל ל,שורות הביטחון׳.״

ייי רו ת
בגין 1וא א חרי עדותו מן ה מזזוו ד ח 1948
סיפורי־בדים נילעגים אלה. ומאז ועד עתה למד העולם כולו, מיהו הלוחם העברי
שקם למילחמת השיחרור, אחרי שבעים דורות של גלות והשפלה. ומאז ועד עתה
ראו גויים ולמדו עמים, כי שום גבורה הידועה בהיסטוריה לא עלתה על הגבורה
שגילו מורדי יהודה החדשים והמחודשים.״
מתוך ״האצ״ל, תסיר, ואנדרם״8.2.48 ,

״ומי שיעז, מתוך טימטום דיקטאטורי, להרים יד עלינו, על שליחינו, על
מאזינינו, או על תורמינו — ידו תקוצץ.״
מתוך ״לא תהא רודנות דמים בישראל״29.2.48 ,

״אותה סיסמה קצרה ופשוטה שכה רבו הלועגים לה — סיסמת ח״רק-כך׳ —
היתח לעמוד־חאש המאיר בפני העם כולו את הדרך ליציאה מבית״עבדים להיכל-
החרות. אי האיש בישראל — פרט לכת המגנסיסטית שיפקפק, כי תוחלתנו
בנשקנו, כי תיקוותנו בכוחנו וכי עתידנו ועצם קיומנו רק בגורם אחד הוא תלוי:
בניצחון בשדה־חקרב 1״
מתוך ״סקירה״4.48 ,

״לוחמים עולים לגרדום.
״לוחמים אינם נשבך ים במשך חודשי הגסיסה של גוף בריא ושל נפש שואפת חיים
ודרור.׳
מתוך ״גבורה שאין למעלה ממנה״5.48 ,

מתוך ״מר בן־גור״ון מאיים״19.10.47 ,

״אתה מאזין לדברים האלה ותמה. אומנם מאז ומתמיד ידענו, כי גדול פיו
של בן־גוריון משיכלו״.
מתוך ״מר בן־גוריון שוב מסית למילחמת אחים״26.10.47 ,

״אבל בן־גוריון איננו רק חסר־תודה. עוד בטרם עלה על כסא המלכות, וכבר
הספיקה השררה להעבירו על דעתו, והוא רומז בפני עיתונאים לתליות ולמחנות-
ריכוז ...חכה, בן־גוריון. חכה עם בתי־הכלא ועם הגרדומים שלך
מתוך ״חיפזון מסוכן״10.47 .

״אדמת המולדת הפכה בידי מן כריה״מפקיריה חתיכת בד. חותכים פה, גוזרים
שם. מודדים, .מתאימים׳ .מקצצים.״
מתוך ״קיצוצים נוספים״18.11.47 ,

״עוד תעבורנה עשרות שנים עד שאפשר יהיה — אם בכלל אפשר יהיה —
ליישב את הנגב במיספר ניכר של מתיישבים.״
מתוך ״קיצוצים נוספים״18.11.47 ,

״החיים אינם העיקר בחיים. החרות חשובה מן החיים...״
מתוך ״העולים בסערה השמיימה״5.48 ,

״פלדת. תורת הברזל והפלדה אינם עוד ה,מיליטאריזם׳ של ז׳בוטינסקי, ואינה
עוד סיסמתם של אנשי ה״רק־כך׳ .תורת העם היא וסיסמתו. תורת״חיים. פשוט :
אין מיבטח לישראל אלא באלוהיו — ובנשק״.
מתוך ״לקח המרד האבוד״5.48 ,

״מוחו של עם ישראל הוא תמצית המחשבה של 120 דורות — 120 דורות —
של הוגי דיעות, של מחפשי אלוהים ומוצאיו. כוח ההמצאה של המוח הזה, גדול
,האוצרות הטבעיים׳ שלנו, הוא בלתי־מוגבל. המדע הצבאי שיהיה מבוסס על המוח
העברי יהיה מן המפותחים בעולם. כוח יהיה לנו, כוח רב, באשר מוח לנו, מוח
חושב, מוח ממציא.״
מתוך ״קמה מדינת ישראל״15.5.48 ,

״חייל־החרות אתה ן הילחם למענה ! הרעיון הוא מפקדך ; הרעיון הוא המפקד
העליון״.
מתוך ״המרד״ ,עמוד 117

״מעולם לא חיתח הברירה, חרות או מוות׳ כה מוחשית בפני כל אחד ואחד
מאיתנו. חוק ברזל הוא. ואין מנוס.״

״מדמנו יצמח עץ־החופש לארצנו, עץ החיים לעמנו״.
מתוך ״הארד״ ,עמוד 175

מתוך ״האפשרות הרביעית״1.48 ,

״לא שפכנו את דמנו כדי שתקום מדינה שבה יהיו חיי-האזרח נתונים לחסד
או לשבט של סאדיסטים. לא שפכנו את דמנו כדי שבמקום גסטפו בריטי יתענה
העם תחת גסטפו יהודי.״
מתוך ״דמו של אחינו גבריאל״18.1.48 ,

״כלום יכול ילוד״אשה לדעת באלו דרכים מובילה את עמנו ההשגחה העליונה 1״
מתוך ״המרד״ ,עמוד 285

״אדוני ראש־חממשלח, אנחנו מקבלים מידי אויבינו יותר מדי גוויות, ואנחנו
נותנים לחם פחות מדי כדורים.״

״מירושלים אין נסוגים. בירושלים חיים. בירושלים בונים. בירושלים נלחמים.
בירושלים נופלים. אך את ירושלים אין עוזבים. אין נוטשים את הר ח׳.״

מתוך נאום בכנסת 28.2.55 .

מתוך ״אל מגיני העיר העתיקה״2.48 ,

״השמאלנות והמתירנות ירדו כרוכות יחד. כי השמאלנות מתירה לעצמה הכל.״
מתוך ״שמאלנות, לאומניות, לאומיות״1973 ,

״אכן, בנחלי״דם משלם הנוער העברי עבור עיוורונם של ה,מנהיגים׳ ,עד אשר
יתוקן בשדה־הקרב אשר הללו עיוותו בפרוזדורי מיניסטרים.״

ליקט:

דן עומר !

מתוך ״העיוורת מתנקם״3.48 ,

״מים רבים זרמו בירדן העיברי ובתמזח האנגלית ובוויסלה הפולנית מאז הופצו

* הכוונה לאנשי ״ברית שלום״ ,שעם מייסדיה נימנה גס יהודה לב מגנם, נשיא
האוניברסיטה העיברית.

ג 13י 1ו

מה היית רוצה לראש השנה?

מערכת כלי־אוכל חדשה? סכו״ם נאה? סירי בישול
והגשה באיכות מעולה? כוסות בעיצוב סקנדינבי? ואולי
מנורה מענינח? או אגרטל מיוחד? בדניש פלוס תמצאי
את כל אלה ועוד הרבה כלים ואביזרים חדשים, שהבאנו
עבורן מכל העולם. כולם שימושיים ודקורטיביים, כולם
בעיצוב מיוחד.
כשתבקרי לפני ראש השנה באחד מארבעת הסניפים של
דניש פלוס תמצאי את כל מה שאת רוצה — כלים
ואביזרים שיתנו לך ולבני־ביחך הרגשה נעימה וחגיגית.
גם אחרי שהחגים יחלפו. חג שמח ו,..תתחדשי!

1814 ? 1115א / 1ס
דניש פלוס-נעים לתת דברים שאוהבים.
כפר שמריהו: מרכז מסחרי
רמת גן: דרך ז׳בוטינסקי 106 פתוח בין 9בבוקר עד 8בערב
ירושלים: רח׳ הסורג, מול בנק ישראל
חיפה: אחוזה, רח׳ חורב , 53
נאור-ורשבסק־

העולם הזה 2058

(המשך מעמוד )24
אושוויץ ומיידאנק. הוא קרא ל״אבאקואציה״ מפני שהאמין
בהידרדרות מצב היהודים, עם התגברות הלאומנות ב אירופה
כולה.

ז׳כוטינסקי לא יבול היה להאמין כשואה,
כי לא האמין כמילחמה.

ימים ומעטים ולפני שיצסאות היטלר פלשו לפולין, ו־גישרו
יאת הקץ למיליוני יהודיה, כתב ז׳בוטיינסקי מאמר
שבו הודיע החלטית שלא תהיה, טי׳לחמה, מפני שבל
העמים יודעים את כוה״ההרס הנורא של הנשק המודרני,
ואיש ׳מהם לא יהיה די מטורף כדי להפעילו. כאשר ד,ץ
שפיקפקו בניתוח זה, עוד הספיק ז׳בוטינסקי, ערב המיל*
חמה ממש׳ לכתוב ׳מאמר שני, שליגלג על המפקפקים.

אופטימיזם זה קטל אותו.

׳אחרי פרוץ המילהטה עבר לארצות־הברי׳ת. הוא גר
•סם: בדירה קטנה ועלובה׳ בצד המערבי של -מנ-האטן.
כאשר הציע לו הילל קוק דירה ׳נוחה ומדווחת יותר
שמצא, בצד המיזרחי, סירב ז׳בוטינסקי.
באמריקה היד. גלמוד. אשתו כשארד .׳בבריטניה המופ צצת•
התנועה ׳המפוארת פמיזרח אירופה חוסלה על-ידי
הכיבוש הנאצי, ושרידיד, ניסו להציל את עצמם ככל
שיבלו. באיריקה היתד. התנועה קטנה ודלה.
ילבו ישל המנהיג הגדול נשפר, כאשר רקעו המגפיים
הגאציים ברחובות פאריס, כיבוש עיר־האורות סימן,
בעיניו, את ׳סוף העולם שהכיר ואהב. לרעת מכיריו,
זהו המאורע וסהנ׳חית עליו את ׳המכה האחרונה — ולא
הפילוג שחל ׳סאצ׳׳ל באותם הימים בין דויד רזיאל ו אברהם
ושטרן.

ז׳כוטיגסקי נראה מדוכא עד מוות. איש לא
ידע בי לקה כמחלת־לב. בביקור כמחנה־קיץ
עלוב של כית״ר קרם ומת מהתקף־לב.

הוא היד. קרוב ליום הולדתו ה־ .60 היו לו ארבעה
דולארים בנים .׳

תיו!ססאלין

כאשר חולקה פולין בין הנאצים והסובייטים, על פי
הסכם ריפנטרופימולוטוב, נמלטו בגין, ילץ־מור ואלדד
תחילה לעבר הגבול הר׳המני. בגץ נאסר על־ידי הסובייטים
בלפוב, אך שוחרר ׳תוך זמן קצר. מוסד׳או שאין הצלה
בכיוון זה, החליטו השלושה לעבוד צפונה, לווילנה, העיר
הפולנית שנמסרה על פי ההסכם לליטא, שהיתר. עדיין
עצמאית. בדרך-ילא-דרך, בשבילים צדדיים, בין הגייסות
הגרמניים המתקדמים ,׳הגיעו השלושה עם ונשותיהם לעיר-
המיבטחים. המיפטחים לא ארכו ימים: כעבור זמן קצר
פלש הצבא האדום ׳לליטא .׳השלושה מצאו את עצמם
תחת ׳כיבוש סובייטי.
׳בגין מספר כי קיבל את הידיעה על מות דבוטינסקי
במיברק מלונדון, שביו נאמר בי ״הדוד סאם נפטר״ .אלדד
זוכר כי מישהו ושמע את הידיעה ברדיו לונדון, והביא
אותר, למיטבח, שהוקם למען פליטי בית״ר. לדברי בנץ,
החליטו הסל לעבוד ׳סרטים שהורים׳ .וערפו לז׳בוטינסקי
אזמרה בעת הלוויית יחבר, תוך הגפת דגלים. אלדד זוכר
את הטכס בצורה מחתרתית יותר: לדבריו קרא בגין את
הימנון בית״ר, אך לא שיר !אותו, ונאמר קדיש. לאחר
!מכן התפזרו משתתפי הטכס בקרב !באי הלוויית אחרת.
בסל זאת ישמעו השילטונות הסובייטיים יעל קיומו.

כאותה עת קרה כדשהו, שגילה את אח,ת
מתבונות־האופי הבולטות כיותר של בגין —
גישה רומנטית־אכירית, הגוכלת כדון־קישו־טרות,
ולא פעם אף עוברת גבול זה.

בגין קיבל בווילנה מיכתב מארץ־ישראל, שבו נמתחה
ביקורת על כך שנמלט מוורשה :״קברניט עחב אחרון
את הספינה הטומנת!״ בגין •נרעש, בינם יושיבה של
נציבות בית״ר והודיע ׳ני הוא החליט לחזור לוורשה
הכבושה בידי הנאצים. רק בקושי עלה בידי חבריו
להניאו ׳מכך.
!מחוות: מסוג זה !חוזרות -לאורך כל דרך־הייו של בגין.
סאש-ר פתח התותח ישל בן־גודיון באש על אלטלינה
בחוף תל־אביב, היה בגין על הסיפון. האוניד״ עמוסת
התחמושת, יכלה להתפוצץ בכל רגע, למיליון רסיסים.
רב־החובל האמריקאי העלה דגל לבן בתורן. בגץ תבע
להוריד את הדגל. הדגל הורד, והועלה שוב.
ההברים ׳תבעו מביגין לרדת מז והאמיד .׳ולהציל את

ך כיס יחסו ישל ז׳׳בוטיגסקי לוסנין נרקמה אגדה,
\0במו ׳סביב יחסו ושל לנץ לסטאלין, ומסיבות דומות.
כדי למלא את תפקידו -כמפקד אצ״ל, ולאחר מנן
כראש תנועת-החרות, דרה ׳בגין זקוק, לאדרת של לגיטי-
ימיות, כייוחש־העצ׳ר המוכר של המנהיג. לפי אגדה ואחת,
שמע ז׳בוטיגסקי -את נואומו ישל בגין בן ה־ — 21 שוב
נאום גדול — בכינוס העולמי דשני של בית״ר בקראקוב,
ב־ , 1935 קפץ ׳על רגליו ומחא לו כפיים במשך דקות
ארוכות .״׳באותו מעמד עפר לחש בין ׳הנוכחים , :היורש !׳״

ב גין( ב מ די צבא אנ דרם) וא שתו 1942

זהו סיפור מפוקפק מכמה בחינות.

של אנדרם, לערוק ׳ולהצטרף למחתרת. בגין סירב בתוקף,
בטענה כי אין זה נאה לערוק מצבא, הלוחם בנאצים.
לשווא טען ואלדד באוזניו שהברירה היא יבין עריקה
*:צבא הפולני ׳ובין עריקה ממילהמת-השיתרסר העברית.
בגין בשלו :״׳ומושג הכבוד אינו קיים עוד אצלך?״

לנין לא אהב ואת סטאלין. הוא ומיינה אותו לתפקיד־המפתח
של מז-כ׳׳ל המיפלגה! ,מסגי ׳שראה פו איש־ביצוע
בילבד, שלא יגיע רחוק. מאוחר בחייו הבין את השאפתנות
המסוכנת של הארס, וכלל בצוואתו אזהרה ומפניו. אך
זה יהיה ומאוחר מדי ,׳והצוואה נגנזה על־ידי היורש,
׳שהציג את עצמו כתלמידו וכטמשיבו של הרב. במרוצת
הזמן תוארה אהבתו של לנין לסטאלין במיליוני מאמרים,
תמונות ופסלים.
דבוטינסקי בוודאי הכיר בכיזשרונו ישל בגין. אך ז׳בו־טיינסקי
ילא הקיף את עצמו באנשים מוכשרים, אלא
באנשים שהיו אהודים עליו.

כגץ עצמו סיפר, לא מבכר, שכיגלל סירובו
לערוק נדחה המרד כשילטון הכריטי כחצי
שנה.

העיר אלדד בסיפרו :״הדר וספוד חייבים להיות ה גשמה
היתרה של האדם. כתרו של ׳אדם, אבל לא
ראשו של אדם. יפה הסתר לראש, יאבל אין יופי
בכתר עצמו, ואין יופי בכתר -שאינו במקומו.״

אידו אהד את כנין. כוודאי דא חיה משתמש
נגדו כדכרים כה מעליבים כמו המשל שד
הדדת החורקת, ודא היה מייעץ דו דקפוץ
דתוך הוויסדה. פודמוסן מכריק כמוהו יכוד היה
דהדביש את הדברים בדשון פחות פוגענית.

׳בגין ׳בוודאי לא ׳נמנה עם החוג ׳המצומצם ישל מקורבים,
שיצקו מים על ידיו של דבוטייגטקי ,׳כמו פרופס, מרלין,
ר׳מבה ולובוצקי. הוא לא ׳אמר לבגין, כפי שאמר לדויד
רזיאל, כשראה אותו בפעם הראשונה באותה פגיש ת פשוה
בפאריס אדוני, לאיש ׳כמוך חיכיתי שנים רבות !״
הוא התכוון לטיפוס החדש של צעיר ארצושיראלי, בעל
תכונות של הייל סדיר.
ז׳בוטינסקי מינה את ׳בגין רק באיחור לתפקיד נציב
בית״ר בפולין. לא היה לו שום קשר למינוי בגין לתפקיד
המפקד באצ״ל.

אולם כמשך הזמן משנים הדברים יאת ציב־יונס,
ונדמה שגם כנין מאמין עתה שהיה קיים
מעין קשר מיסטי ישיר כינו וכין ראש־כית״ר.

ילא זה ביילב׳ד שיז׳בוטקנסקי ״עמד על גפו״! ,כאשר
נתן את הפקודות לימיבצעי אצ״ל, ואלא !שבשיחות עם
ראשי לח״י, שבהן נדונה האפשרות של איחוד שתי
המחתרות, ב־ , 1946 הציג ׳תנאי ׳אולטומטיבי: שהמחתרת
המאוחדת ׳תכריז ׳על זאב ז׳בוטינסקי ׳כעל ״אבי המרד.״
(לח״י התנגד לכך, ואילו ׳בגין התנגד לתנאי של לח״י,
להגדיר את המאבק במולהמה ב,,אימפריאליזם הבריטי״.
בהתחדש המשא־ויהמתן ׳כעבור שנה ויתר בגין על דריושתו,
וקיבל את דרישת לח״י .׳בכל זאת לא יצא האיחוד
לפועל).
השנה ,׳בדברו יעל אישיותו המופלאה של ג׳ימי קארטד,
הזכיר בגין שהוא היה ,,ושבע שינים במחיצתו של זאב
דפוטינסקי,״ ושהוא יודע, על כן, להעריך את כוחה של
׳אישיות. הוא חזר יעל כך בהזדמנויות אחרות.

אולם היה זה תיאור סמדי, יותר מאשר
עוכדתי. ז׳כוטינסקי נע ונד כעולם. כגין אמנם
ראה אותו פעמים רכות, כשהמנהיג שהה
כפולין. אך נראה כי היחס כין השניים היה
רחוק מלהיות אינטימי.

#דווקישונו
ת הידיעה

על !מותו של המנהיג שמע בגץ

ווילנה.
יין!

הרמז הברור: אצל כגץ כא מושג הככור
כמקום המחשכה הראציונלית, והמחווה הדון*
קישוטית עלולה לתפוס את מקוב החשבון הקר.
לגבי ראש־ממשלה זוהי תכונה מסובכת מאד.
יתכן שהיא נובעת מן החינוך הרומנטי־אכירי
שקיבל כגימנסיה הפולנית.

• נינוש ארמון הנציב
עצמו. בגין סירב .״הוא רצה למות ׳על האוניה!״ סיפר
ושמואל מרלין, שנפצע באוניה.
אחד מיריביו ושל בגין טוען :״׳הוא דאה את עצמו
עומד ומצדיע על גשר האוגיה וטובע יהד עימה׳ כדרכו
של קברניט ׳נאמן. ההא שכח שהאוניה היתד. תקועה
בחול ,׳הלא יבלה ביסלל לשקוע.״

לכסוף דחפו החכרים את כנין ככוח מן
האוניה לתוך המים.

למחרת •ביקר ואלדד אצל בגין במיפקרת אצ״ל. הוא
מתאר את הפגישה יכך:
״פיתאום !מביאים ידיעה שהמשטרה הצבאית מתקרבת
למקום ,׳והשעות הן שעות מאסרים המוניים בליווי מעשי־אכזריות
במקומות שוגים בעיר (תליאביב).
״,׳מה יהיה ׳כאן ז׳ אני שואל.
״,׳כאן נתגונן.׳
״,כד? ׳ובכן! ,מד. אתה עושה כאן? הרי הם יסיי,מו
את ימה שלא הצליחו לעשיות אתמול. הרי הם ירצחו
אותך !׳
,״יתכן! .אך אני אשאר עד אחרון חיילי.׳
״הנהו. הנהו אותי !מנחם האביר, הנהו הרומגטיקן
האחרון בין הלוחמים לחופש בעולם. הנהו זד. שרצה
לחזור לוורשה הנאצית, זה שלא רצח להכתים את שמו
׳כעריק.״
,״:מניחם ,׳איזו גבורה היא זיו? זוהי בריחיה ימן המערכה.
לנין לא היה עושה כך. לנץ הסתתר ביער, רחוק מהאש,
המשט ניהל את הטחפכה ׳וניצח.׳״

המישטרה הצבאית לא באה. ובגין —
שגם אז לא נשא נשק — לא נאלץ למות על
מישמרתו.
הרמז של אלדד על פרשת העריקה מתייחסת לדרישה
׳שהוצגה ולבנין, מייד עם בואו ארצה כחייל מצבא מפולני

א לחינם מעריץ בגין את ג׳יזפה גאריבאלדי, לוחם
/חשיהרור האיטלקי, שדגל במחווה הרומנטית־ההפגנ־תית
כאמצעי להשגת המטרה. השנה אמר כמד, פעמים כי
שלושת גיבוריו הם הרצל, ז׳בוטינסקי וגאר״באלדי —
שלושה אנשים שוגים מאד ׳זה מזה, שהדבר היחידי המשותף
להם הוא היחס הרומנטי לפוליטיקה.
הגישה של !גארייפאלדי לא חיתד. נחלתו של בגין
ב״לובד. היא היתד. טבועה עמוק באופייה של התנועה
יכולה. היא מצאה לה !טדי ׳טעם •ביטוי ברעיונות, הנראים
׳ביום כמוזרים.
לפני מילהמת־העולם השניה, ששעתה בדלילה את
המציאות, ריחפו בחלל שיל אצ׳׳ל שני רעיונות, שליא
הגיעו לידי גבוש בתוכניות ומעשיות, אך שדובר בהם
רבות.
האחד מיה של רזיאל. ב־ 1937 הציע לכבוש את העיר
העתיקה ליום־יומיים, להניף עליה יאת הדגל העברי
ולהכריז על עצמאות המדינה היהודית. באותם הימים
לא ומנה כוחם המשותף של •אצ״ל ופית״ר אלא כמה מאות
לוחמים פוטנציאליים.
הרעיון השני, שצץ יב־1939׳ ושהיד. קשור בשמו של
ש׳טרן, היה לשגר !בגלוי !מחופי ׳אירופה ארטאדד. של
ספינות, ויפר. הנשק ׳שנצבר על־י׳די אצ״ל בפולין והאנשים
שאומנו ב׳מחנות־ד,הדרכה׳ בחסותה של הממשלה מסול־ניות.

ארמאדה
זו היתה צריבה לכבוש ראש־גשר
כחוף הארץ ולהכריז על עצמאות.

•באמצע מילחמת־העולם הציע מנהיג רוויזיוניסטי, וול־פגאנ׳ג
פון־וייזל, לקרוא ארצה !את החיילים הארציושר־אליים
ששירתו בצבא הבריטי ברחבי הטיזרח •התיכון,
׳לקבצם יחד עם !אנשי ההגנה, אצ״ל ולה״י, להכריז על
הקמת המדינה היהודית כדומיניון בריטי, ולהעמיד את
!ממשלת בריטניה לפני עובדה קיומית.

ב מ7ן 1ם

הרא שח

נהריה
(רמת־אניב)
מול נווה״אגיבים
דירות־יוקרה
( 4 ,3י״ 5חדרים

(ליד תחנת ״אגד״)
דירות״רווחה
; 3ו־ 4חדרים
וחנויות

״נית־גדל״
וילות הניתנות
להגדלה

(רמות־רסקו)
בנווה״שאנן
דירות״רווחה
3ו־ 4חדרים

(עיו־שרה)
קיטג׳ים נודדים
ודו־משפחתיים
5חדרים

ירו שלים
(גרח׳ ז׳גוטינסקי)
דירות־רווחח
3חדרים

(ליד באר״שנע)
וילות נודדות
ודו־משפחתיות

(רח׳ פייר קניג)
דירות־רווחה
4ו 4}-חדרים

דירות־רווחה
קרית־ים,
אשדוד רונע ח
ועוד...

מב שרת ציון
דירות־רווחה
וילות וקוטג׳ים
נמקומות שונים
נרחני הארץ
״רסקו״ — תל־אביב, רח׳ הר סיני , 1
״רסקו״ — ירושלים, רה׳ שמאי ,8
,רסקו״ — חיפה, רה׳ הרצל ג,
,דירות־עם״ ,קרית מוצקין, שד׳ השופטים ,2
,רסקו״ — באר־שבע, בית רסקו,
״רסקו״ — אשדוד, רח׳ קיבוץ גלויות ,24

נכנישה לירושלים
שכונת קוטג׳ים
מקסימה

622222־03
224421־02
668161־04
710191־04
77144־057
23035־055

איש ה שנה ת של״ז
בבית, כי: אלדד ניצח סמיושחק השח־ימת !שלא נסתיים.
״מצב הסלים ישלו טוב !ממצב ׳היכלים שלי,״
(המשך מעמוד )27

כנין עצמו הציע, כתקופת שיתוף־הפעודה
של שלוש המחתרות כ״תגועת־המרי״ ,לחולל
מיכצע דרמאתי דומה: לככוש את ארמון
הנציב כירושלים, להניף עליו את הדגל העברי
ולהכריז על הקמת ממשלה יהודית.
הוא האמין שניתן להחזיק !מעמד ׳בארמון במשך ארבעה
שבועות. כדי למנוע הפצצה, הציע להחזיק במקום במה
מראשי השיל טון ׳00 גי*ערובה.
׳בעיני בגין, היה ומעשר. זר ׳מעניק למרד לגיטימיות.
הדיבר היה מפריה, לרעתו, את הבריטים לבטל את הוקי״
החירום ׳ולנהוג באנשי־המתתרת פבטוררים. אחרי נטילת
האחסון, ניתן היה ליהטשיד במילהימר. בשם ממשלה
שרויתה ממשייפה להתקיים ובמחתרת, או בגולה.

הרעיון נפסל, כמובן, על־־ידי ההגנה ולח״י
גם יחד. הוא ;שאר כגדר קוריוז. אך הוא מלמד
הרכה על דרך מחשכתו של בגין, ועל מעשיו
הצפויים כראש־ממשלה.

• המישחק!נסע באמצע
* תכן שכיגין נאסר ובילה ׳חודשיים נוראים של חייו
במתנות־יעבדים סובייטיים, בשל אותה תפונה דו ד
קישוטית.
כאשר פלשו הסובייטים לווילנה, ביוני ,1940 החליט
ילין־מוד לרדת למחתרת ועמוקה ולהיעלם ממש. יחד עם
אשתו, פרירה, ואותה נשא לאשה בומים האחרונים לפני
נפילת ורשה, שכר חדר בשכונה של פועלי־רבבת עניים,
שם לא דרסה רגלו של יהודי ומעולים. באשר סעלת־הבית
הבחינה בכך שהם יהודים ושאלה ואם ולהוציא מן ההדיר
את תמונת האם הקדושה, השיבה ׳פרירה ולא, שתגן
עלינו.״
יליין־מור לא יצא לרחוב! ,אלא כדי ללכת יום־יום
למיישרד״הוויז׳ות ולשאול אם ׳הגיעו הותרי־יצייאה. בסוף,
מדצמבר , 1940 הגיעו ההיתרים, והוא הגיע ארצה בצורה
חוקית וגילוייה, דרך אודסה, איסטנבול וביירות.
בגין לא האמין באפשרות שהרוסים יתנו למישהו
לצאת .״הרי אתה איש יחכם,״ אמר לילידטור ,״האם
׳שמעת פעם שהסובייטים יתנו למישהו לצאת?״

ילין־מור הסביר בי הסובייטים לא יובלו
לשלוח מאות אלפי פליטים לסיביר, ושירצו

כל זה אכירי מאד. אך, במו שאמר אלדד
כהזיפנות האחרת ,״לנין לא היה נוהג כך.״

מדרגות המדד דויד
ן ין נלקח למטר. המישטרר. החשאית בווילנה, חושב
4סול יקיר לבן ונצטווה להסתכל בנקודה מסזיימת.
נך ישיב במשך 60 שיעיות ׳רצופות. בכל פעם שנרדם,
ניגש ואליו חייל רוסי׳ שגם ההא התאפק בקושי מלישון,
ישם את ירו יעל ׳כתפו ׳ואמר בקול ידידותי :״אסור לישון י
אסור לישון !״
במרוצת הומים הבאים נחקר שוב ׳ושוב על־ידי חוקר
שאמיר לו :״אני יהודי, לי אתה ייפול להגיד את האמת !״
השניים גידלו ביניהם ויכוח ואינסופי יעל מהיות הציונות.

מדבריו של כנין מתקכל הרושם המוזר כאילו
נהנה בצורה כלשהי מוויכוח זה — אחר מנאומיו
הגדולים, לפני קהל של יהודי אחד.

באחד באפריל , 1941 בכלא וילנה, נקראה באוזני בגין
ההודעה הבאה :״הוועדה המייעצת המייוחידת שליד דד
׳מיניסטריון העממי לענייני פנים (השם הרשמי של דד
מ״שמדה הפוליטית הבל־י׳כולד. של סטיאלין) הכירה כי
מנחם !בן־זאב בגין הוא גורם מסוכן לחברה, והחליטה
לכלוא אותו במחנה־עמדדדטתקז ׳לתקופה של שמונה
ישנים.״
בתום שמונה שינים אלה — !באחד ׳באפריל — 1949
כבר היה ובגין חיבר־יפנסת בישראל. אך זה היד. חבוי
בנ״בכי העתיר. הוא נשלח למחנות הנוראים של עבודת*
הכפייה באיזור הארקטי, וכעבור שיניים ׳כתב ועל כך ספר
(לילות לבנים) .כאשר פלשו הנאצים לברית־המועצות
ישוחרר, התגייס לצבא ואנררס ובא לארץ. אשתו ׳בבר
הגיעה ארצה לפניו.
:במשך ישנה וחצי — ׳ממחצית 1942 עד דצמבר 1943
— ׳שקרת כט׳וראי בצבא הפולני, ולבסוף במתרגם מפולנית
לאנגלית אצל קצין־העקר הפולני בירושלים. הפולנים לא
ידעו, בדרך כילל, שפות. בתפקיד יזה נזדמן לעיתים קרובות
למרכז הישילטון הבריטי, ששיכן באגף, מיקוחד במלון
המלך דויד.
סיפר בגין השנה :״׳אני זוכר יום אחד בינואר , 1943
״שהיה יקר ימין הרגיל. ובאגף המיסשל במלון היו שבע
קומות. היו סו מדרגות ׳פנימיות, ששימשו את הקצינים.
לטוחאים חייו מדרגות חשופות .׳מחוץ לבניין.
״באותו יום חורפי שרד קוד־כליבים, לא היה לי חשק
לעלות ברגל לקומה השביעית ובמדרגות החיצוניות. נכ נסתי
פנימה .׳מובן ׳שלא העזתי ;לעלות במעלית, אך
התחלתי לעלות ׳במדרגות הפנימיות. יבא לקראתי קצין
בריטי. יבעל פס ׳אדום של קציך מטר, על המובע, רמז
לי באצבע לגשת אליו, ואמר, :חא״נך יודע שמדרגות
אלד. אינן לבעלי דדגות:-אחרות? הסתלקו׳
״לא היתד, לי ברירה. יצאתי החוצה, עליתי לקיומה
השביעית בקור, קיללתי ברוסית לאורך י0ל הדרך.״

כעבור שנים מעטות היתה לו הזדמנות
להתנקם גם ככניין וגם כקצין. הוא פקד לפוצץ
את האגף, וזה נעלם בולו כהתפוצצות הגדולה.

#אצייר זועק ר18ה*ג

בגין במחתרת ( כי שראלס סו ב ר)
להוכיח לעולם יחס ליברלי כלשהו. הוא יעץ
להכות, וכינתיים להתחכא. דגין לא שוכנע.
ייחד עם ׳אלדד עבד לגור בכפר סמוך, ושהיה רחוק
מלחיות !מחתרתי. ושם ׳נצמד אליהם ליווי צימוד של אנשי
הבולשת הסובייטית.
הסוף היה צפוי. באחר היומים, בעוד שתי הגשים
מכינות !ארוחה, שייחקו בגין ואלדד ׳שח־מט. כמה דקות
אתרי שהתחילו במישחק חרש, הקישו הבלשים בחלת.
הם תבעו מבגין להילוות אליהם :״״ש לד מה לעשות
בעיריר.,״ בגין השיב ישאין לו ימה לעשות בעידיה. תיקנו
אותו הבלשים :״׳אתה ׳טועה. יש לך מד. לעשות בעידיה.
בוא אייתנו.״
באותו רגע נזכר בגין בסיפור מימי ילדותו, על ה שוטרים
הפולניים שבאו לעצור את אביו, ושאל :״״ש
לכם פקודודמעצר?״ גם הפעם התבלבלו הבלשים, ואחד
מהם שלף תעורר. של הבולשת. על יכך קיבל לאחד מכן
נזיפה חמורה ממפקרו, יכי הבולשת הסובייטית לא נהגה
להודיע מראש על: מעצר, בדי להשתמש באיום המעצר
כיאמצעי לשבור עציר ׳בעת חקירתו.

כראותו את התעודה, הסכים בגין ללכת
איתם. אך תחילה הזמין את הכלשים לשכת,
ציחצח את נעליו, התלכש בקפידה, ביקש
דשות לקחת עימו תנ״ך. עליזה הציעה להם
לסעוד. כשעת היציאה מהבית עמד בגין על
בך שהבלשים ייצאו לפניו ,״בי פה אתם עדיין
האורחים שלי.״
בחוץ ביקש מאשתו הבוכה למסור לאלדד, שיישאר

ף* ׳ פולין לא נטש בנ ץ את בית״ד ,׳כרי לעבור לאצ״ל,
^ כפי !שעשו רבים מעמיתיו. גם בארץ חשב בגין
תחילה על הצטרפות לימיפלגד, ד,רוויזיוניסטית, כרי לפעול
באמצעותה. הפעולה הגלוייר, היתד, עדיין קחובה יותר
לליביו. יש ר,׳טוענים כי סירובו לערוק ׳מצבא אנדרם
לא גבע רק !מטעמים ישל ׳אבירות ויססוד, אלא גם מן
השיקול ישכעריק לא היה יבול לעסוק בארץ בפעולה
פוליטית גליוייה.
אולם הדרך במיפלגה היתד ,׳חסומה .׳באותם הימים
!שלט יבד, הד״ר אריה ואלסמן, ולא ׳ניתן לערער את מעמדו.
אלסמן דגל כקו הז׳כוטינסקאי: שצריכים לשתף פעולה
יעם הפריטים ׳ולשכנע ואותם שמדינה יהודית באת ׳תהיה
להם בתיברית ׳נאמנה ויעילה יותר מאשר הערובים, אלטמן
הוסיף על כך נימה משלו: שהמיפלגה הרוויזיוניסטית,
בהיותה: אנטי־סוצ״אליסטית ,׳תואמת את האינטרס הבריטי
יותר ממפא״י חאדומה. מובן שאל׳טמן וחבריו לא חלמו
על מרד.

לעומת זאת זעק אצ״ל למנהיג.

שהתיימר לחוות מעין שגרירות של ממשלה,־גולה, דוגמת
הממשלות הגולות של ארצות אירופה הכבושה, שקמו
במקומות שדנים בעולם החופשי.
לקוק ולחבריו הוו כספים ,׳וגם המוניטין של נוף מצליח
ומשגשג. חם החליטו לפעול כדי לשקם את אצ״ל בישראל.
באמתחתם היווה ׳תוכנית לפעולה: לפתוח במילחמה ׳נגד
השילטון הבריטי בארץ, לחקים ממשלח עברית חופשית,
ולנהל מאבק פוליטי נגד בריטניה בארצות־הברית ׳וברחבי
העולם המערבי.
•לצורך זה !נשלה ב־ 1943 אריה בן־אליעזר מארצות-
הברית לארץ. בן־אליעזר פעל בגלוי כאיש המיפלגה
הרוויזיוניסטית, אך עסק בחשאי בהתייעצויות עם שרידי
אצ״ל.

בהתייעצויות אדה התגכשה ההחלטה כי
האיש המתאים לקבלת הפיקוד ;•ד אצ״ד הוא
מנחם כנין.

בן־אליעזר הודיע לעמיתיו באמריקה שזוהי החלטה
פד,־אחד, אם כי גם ילין־מיור וגם קוק טענו, לאחר מכן,
ששמעו כי היתד, התנגדות לא־מעטד. בקרב ראשי אצ״ל,

בגין במחתרת (כיונס קניג ס הו ע ר)
שגדלו בארץ, נגר מינויו של בית״רי שבא זה עתה
מפולין.
נותרה בעיית סירובו שיל בגין לערוק מן הצבא הפולני.
הדבר הצריך טיפול במושך, בעזרת הקשרים של הוועד
האמריקאי. קצין פולני בכיר שוכנע שכדאי לשלוח
לאמריקה חמישה יהודים פולניים, כדי להזעיק שם את
דעת־הקהל נגד זוועות הנאצים בפולין, ולפעול בעקיפין
גם למען יחסי אמריקד-,פולין. החייל בגין הוצע כחבר
המישלחת, ולשם כך נתבקש שיחרורו. .

בדצמבר 11143 נתקכל סוף־סוף השיחרור
המיוחל, ובנין קיבל על עצמו את הפיקוד על
האירגון הצבאי הלאומי.

4 #הישגים
ך• עכור במה שבועות נפתח המרד ׳הגדול, בהכרזת ״
-׳ מילחמד, רשמית שנכתבה בידי בגין.

היה זה אחד מנאומיו־הכתוכים, שמילאו
תפקיד גדוד כמילחמת אצ״ד. כנין עמד
על כך •שהכרזה כזו דרושה, ושיש לפרסמה
לפני הפעולה הראשונה — גם אם לא תתקבל
ברצינות, נם אם תכיא לאובדן יסוד ההפתעה.
הסיגנון הבניני — הריטודי והאכירי, החד
מטביע את חותמו עד האירנון.

מילחמת אצ״ל היתר״ בלי ספק, מיבצע־ר,מחתרת
עם פרוץ מילחמת-חעיולם הכריז דויד רזיאל, לפי
היעיל ׳והמצליח ביותר במאה זד ,20 אם כי למען הצדק
פקודת ז׳בוטיניסקי, על שביתת־גשק. אלדד מספר שכאשר
— ובדיעבד — מן הראוי ׳לציין כי הדבר היה אפשרי
הגיע לווילנה עיתון מהארץ, שהודיע על כך, קריע בגין
ירק מפני שהשי׳לטיון הבריטי קיבל על עצמו מיגבלות
את העיתון בזעם והכריז :״בגידה!״ ר,דבר לא תפריע
רבות. למרות כל החריגים, לא עבריו הבריטים את גבול
לבנין, ברבות הימים, לערוך פולחן לרזיאל ׳ולהכריז עליו
ההתאפקות, לא ר,פעיליו אמצעי־דיכוי קיצוניים. בגין לא
כעל ״גדול המפקדים של עם־יישראל בדור זה״ — הגדרה
הכיר מעולם בעוברה זו• אך גורל המאבק היה בוודאי
הלוקה בימידת־מה של הגזמה.
משתנה ,׳אילו עמד מול אצ״ל מיישטר־כיביוש סובייטי,
חאירגון יעבר שיודה ׳שיל זעזועים .׳שטרן וחבריו, שלא
אמריקאי — או ישראלי.
השלימו עם שביתודהנשק, ושהיו מוכנים להסתייע גם
שנות המאבק היו תקופתו הגדולה ביותר של בגין,
בנאצים כדי לגרש את הבריטים מהארץ, פילגו את
עד השינה. הישגו הגדול הראשון היה בעצם שיקום
האירגון ביוני . 1940 כעבור חצי ישנה התפרק כל סניף
תל־אבייב ישל אצ״ל. שרידי חאירגיון עסקו בעיקוב אחרי
האירגון ההרוס, הפחת רוח חדשה בו והפיכתו לכוח לוחם
הקומוניסטים, ישהת׳נגדו למילחימר( .עד לפלישת הנאצים *יעיל ביותר. הישגו השני ד,יד, בשמירה על חיוש־המידה,
לברית-ד,מועצות) .רזיאל יצא בשליחות המודיעין הבריטי
באירגון שבו לא חסרו הרפתקנים שהיו מוכנים לכל.
לעיראק, בשער ,׳שראשיד עלי אל־כיילאני חולל בד. הפיכה
בגין הצטיין בזר,יריות, ולדעת כמד, ממבקריו, אף בזהירות־פרו־גרמנית,
ונהרג בהפצצה מיקריית מן האוויר.
יתר. כך, למשל, דחה שוב ושוב את ההצעה להכריז
לאלתר על הקמת ממשלו־-,במחתרת — דבר שחיה מעניק
יעקב מרידוד קיבל לידו את הפיקוד. המוראד
לאצ״ל מעמד בינלאומי וחותר יתחת מעמד ״המוסדות
ירד לאפס.
הלאומיים״.
הגוף היחידי מטעם אצ״ל, שהיה מסוגל לפעול, קם
הישגו הגדול השלישי, ואולי העיקרי, היה
בינתיים באירצוזת־הברית. ישם הקימו הילל קוק ושמואל
מרלין, בעזרת ערי ז׳בוטינסקי, ישורר, של אירגונים. מניעת מילחמת־אחים.
יתכן מאד שכל אדם אחר במקומו היד, משיב •בפעולות־שעסקו
בפירסומת רבת־ממדים, באיסוף כספים ובפעולה
תגמול, כאשר הכריזו המוסדות על ״סיזוך (עונת צייד),
פוליטית. בין השאר הקימו ״ליגר, למען פלשתינה חופ ערכיו
מצוד על אנשי אצ״ל ומסריו אותם ילידי הבולשת
שית״ ,ולאחר מכין את ״הוועד העברי לישיחרוד לאומי״,

איש השנה תטל ״ז
(המשך מעמוד )29
הבריטית, שעינתה ושלחה אותם לכלא באפריקה. אם
נמנע הדבר, יש לזקוף זאת •׳באופן בילעדי לזכותו של
בגין. הדבר הצריך מוטיבציה גבוהה מאד, מעין קנאות
לאומית שביטלה את הקנאות האירגוניית. הוא גם הצריך
התאפקות רבה וסבלנות — תבוניות שציינו את בגין יתמיד.
ילין־מור, שעמד בראש לח״י, הודיע באותם ימים
לראשי ההגנה שאם יתנכלו •ללוחמי לזז׳׳י, יתגוננו אלה
בכוח הנשק. בגין לא הרשה מעולם למסור הודעה כזאת
מטעם אצ״ל.
על רקע זה נמתחה על בגין ביקורת לא־מיעטה, גם
מצד ראשי ״הליגה למען פלשתינה חופשית״ באמריקה
(בגין תבע לשנות את השם האנגלי ל״ליגה למען ארץ-
ישראל חופשית״ ,או לפחות ״למען פלשתינה יהודית
חופשית״ ,אך נענה בסירוב ).נטען כי בגין העילה למעשה
את יריבו׳ בן־גוריון, לשילטון, וכי אצ״ל הפך עצמו
ל״סוכנות היריות של הסוכנות היהודית״.
לבגין זה לא היה איכפת. הוא לא רצה להגיע לשי׳לטון
בכוח. לנגד עיניו עמדה הדוגמה של גאריבאלדי, שדגל
בהקמת רפובליקה איטלקית, אך שהשלים עם מישטר
מלוכני, כאשר נוכח לדעת שזה מקל י על איחודה של

איטליה.

להגיע לשי׳לטון בשמונה מערכות־בחירות רצופות. נדמה
שזהו הישג שאין לו תקדימים רבים במדינות שיש בהן
בחירות דמוקרטיות.
הציבור הישראלי עדיין לא יהיה בשל למנהיג לאומני
קיצוני, איש הימין. הוא פחד ממנחם בגין. מדי פעם
סיפק בגין עצמו חומר־דלק לפחד זה.
נאומיו מעל מירפסות לפני רבבות אוהדים עודדו
אסוסיאציות עם מוסוליני, שנאם ממירפסת ״פאלאציו
ונציה״.
בעת הוויכוח הגדול על השילומים השמיע לפני ההמו נים
הנסערים נאומים,שהתפרשו כקריאה גלוייה למרד.
כאשר הסתערו ההמונים המשולהבים על בניין הכנסת
(הישן, ששכן !במרכז ירושלים) ונזרקה אבן לתוך אולם־
המליאה, נרתע הציבור.
ב־ , 1959 כאשר ניבאו רבים ניצחון לבגיין, אירעה
תקלה אחרת .׳סידרו לו ארבע אסיפות בערב אחד בתל-
אביב. יהיה צורך להעבידו ממקום למקום במהירות. יגאל
גריפל, שהיה אחראי על המיבצע, הציב בראש השיירה
שני אופנוענים, כדי להקל על המעבר. רוכבי-אופניוע

בגין יהיה אפול דאגה עמוקה, כרוב תושבי הארץ.
הוא הציע למסור את השילטון ליריבו הגידול, דויד בן-
גורייון, ממציא הסיסמה ״בלי יתרות ובלי מק״י״ ,האיש
שהגדירו עוד ארבע שנים לפני כן, במיכתב לחיים גורי,
כתלמידו של היטלר.
בשיא המשבר קמה ממשלת-היליכוד־הלאומי ,׳ומנחם
בגין הפך שר (בלי תיק) .היה זה צעד מפריע בדרכ,1
כי לראשונה נישבר החרם של יורשי ״היישוב המאורגן״
על מנהיג ״הפורשים״.

דתנועת־החרות, ולכגין עצמו, הוענק דכר,
שאין דו תחליף כחיים הפוליטיים: לגיטימיות.
בממשלה עשה בגין רושם עז על עמותיו !מהתנהגותו
האחראית. הוא לא הדליף. הוא שמר על הכללים. הוא
נהג בלויאליות. רבים מן הפחדים, שעורר במרוצית השנים,
נמוגו.
חשוב וותר: נסתבר כי אין הבדל ׳תהומי בין גישתו
ישל בגין ובין גישתם של גולדה מאיר, משה דיין וחבריהם.
ההבדל היה רק טאקטי, עניין של מידה וסיגנון, אך לא
של מהות.
הממשלה למדה לסמוך על ניסוחיו של בגין בעת
חיבור החלטות ומיסמכים חשובים. היא קיבלה ממנו את
הגדרת השטחים הכבושים כ״ניחלת אבותינו״.
כאשר פירש בגין מן הממשלה, באוגוסט , 1970 ביגילל

ידיים עלה חז ה: ז׳בוט־נסק־ ]:1א

הערי המהמחתרת: בגין 1948

בגין 1ואם מעלמ־ו־פסח בירוושל־ם

כשוף הדרך בא הישגו הגדול הרביעי:
העליה מן המחתרת והפיכת אצ״ל למיפלגה
פוליטית.

התנגדותו לקבלת יוזטת-רוג׳רס לכינון הפסקת-אש, שכל לה
את המילה ״נסיגה״ ,כבר הייתה תדמיתו הציבורית
שיונה לחלוטין מזיו שהייתה לו בהיכנסו אליה, שלוש שנים
לפני כן.

#מסע תאופנועים

המחסום הפסיכולוגי האחרון לעלייתו דשיל־טון
נשבר. השאר לא היה עוד אלא שאלה שד
זמן.

ך • ציבור בארץ ראה את בגין לראשונה כאשר עילה
1 1מן המחתרת. הוא התבונן בו בסקרנות.
את הנאום הגדול ביום הכרזת המדינה — שבו ניתן
הכשר לממשלת ׳בן־גוריון למרות שהוא עצמו! ,והמחנה
הרוויזיוניסטי כולו, לא שותפו בה — שידר עדיין ברדיו
של המחתרת. גם את ״נאום הבכי״ שידר ברדיו. אך לאחר
מכן ראוהו אזרחי ישראל נואם מן המירפסת בכיכר
מוגרבי בתל־אביב, ובקולנוע גן־רינה הסמוך.

• ניקוד מראו 011110

הם ראו גבר משופם, ממושקף, נואם מלהיב,
כעל פאתום שככר לא היה מקובל כארץ.
כניגוד לז׳כוטינסקי, שמיעט מאד כתנועות
כשעת נאום, השתמש בגין כתנועות־ידיים
כלתי־פוסקות.

את ההתרשמות הראשונה מבגין שילאחר־המחתרת!תיאר
מתבונן מאומן: הסופר־העיתינאי ארתור קסטלר. הוא
פגש את בגין •לראשונה במחתרת, אך באותה פגישה ישבו
השניים ׳בחדר אפל, כשרק הקצוות הבוערים שיל הסיגריות
(שהודלקו בחדר אחר) נראו בחושך. כשראה לראשונה
את פניו של בגין, בפגישה שניה, כתב קסטלר:
״מתוך שדנתי (בעת הפגישה המחתרתית) לפי קולו,
שבא מעבר לשולחן באפליה, דימיתי בנפשי שבעל הקול
הוא גבה־קומה, שפניו כפני סגפן והבעתן אומרת קנאיות.
למעשה הוא נטוך־קומה למדי, דזה, חלש, קצר־רואי עד
מאד, בעל פני מורה צעיר, מעודנים ורציניים ...טבעו
הוא מין אי־גמישות שמתוך ביטחון־עצמי, המיייוחדח
לאנשים שהגיעו לכלל התפשרות עם ביישניותם. הוא מדבר
בשיקול־הדעת, וללא קנאות, ממש כשם שתעמולתו היא ...
נמלצת ומסוערית.

״הוא לובש בגדים כלתי־מתאימים ולמעלה
ממידתו ...ויש לו קסם חסר־למלוחית.״

בספר שכתב באותה תקופה, הנורד, דיבר בגין פעמים
אחדות, ספק בהלצה, ספק ברצינות, על הופעתו החיצונית.
הוא הגדיר את עצמו כאיש מכוער.
המיפלגה החדשה זכתה ב 14-מנדאטים בבחירות
לכנסת הראשונה (שרידי הרוויזיוניסטים הלכו ברשימה
נפרדת, יריבה, ונחלו כישלון חרוץ. בראשם עמד ישר־הבריאות
הנוכחי, אליעזר שוסטק).
אחרי ההישג שבעצם הקמת המיפליגה, בא הישגו
החמישי הגדול של בגין, שנמשך 29 שנים: כישרונו
להישאר המנהיג הבלתי־מעורער שילה, למדות שלא הצליח

יל״ ב ח 1ועה: בגין נואם 1949
׳נלהבים מבני השכונות הצטרפו אליהם, וכך נוצרה שיירה
גדולה שיל אופנועים רועשים, שנסעה לפני בגין.
התמונה של ״מסע האופנועים״ עוררה אסוסיאציות
עם מנהיגים פאשיסטיים! ,וחרמה למפלת חרות בבחירות
אלה (שבהם עילה מ־ 15ל־ 17 מנדאטים ביילבד).

נראה כי כגין למד מכך. שוכ לא הופיע
כליווי של אופנוענים. ככר קודם לכן גילח את
שפמו, וחדל מלנאום לפני ההמונים ממירפסות.
ב־ 1956 הכריז שמואל תמיר, שפרש מחרות
על מרד ׳נגד מנהיגותו של בגין. לרגע קט
כי צירי ועידת־חרות יתמכו בו, אך היתד,
גמורה. ברוב מוחץ ניתן אימון לבגין, ותמיר

וחזר אליה,
היה נדמה
זו אשלייה
סולק.

הדכר השפיע קשות עד כגין. כמשך כמה
ימים היה נראה כאדם שכור. האיש המעריך
נאמנות יותר מאשר כל תכונה אחרת אצל
אנשיו, הוא פגיע כיותר באשר קמים דו יריבים
מכית.

• נקודת המיפנה
י* מיפנה הג דו ד בסיכוייו של בגין יבא ב־, 1967
1 1כאשר ריכז גמאל עבד־אל-נאצר את גייסותיו בסיני.

99 רכ הניצחון כימעט שבא למנחם בגין מה ׳שבא
׳ ג למשה רבנו — מוות על סף הארץ !המובטחת.
!במארס 1977 ביקר בגין בארצות־הברית. יומיים לפני
יציאתו לשם לקה בהרעלת קיבה, אך נסע בכל זאת.
באחת התחנות בדרך, יבעיר דטרויט, פקדה אותו ההרעלה
שוב. אך הוא הכריח את עצמו להתגבר, המשיך במסע
הנאומים. הוא מילא אחרי כל התחייבויותיו.
באחד הימים אחרי ישובו, בשעה ,08.30 קרא למזכירו,
יחיאל קדישאי, כדי להכתיב כמה מיבתבים, לפני הפגישות
שנקבעו ליו ׳לאותו ייום. הוא סיפר ליחיאל כיי רופאו,
אליהו ׳לוריא, ביקשו לבוא אליו. אחרי כתיבת המיכתבים
נסע לבית־החולים ,׳ניבדק ויחזר כעבור חצי שעה. הרופא
החליט לאשפזו עיוד באותו ייום, לכימה ימי-יבדיקות, כדי
לברר מדוע אינו מרגיש בטוב. פשהתמיהמה בגין, טי׳לפן
הרופא שוב. לוריא ׳סידר לו חדר נפרד וטלפון, כדי שיוכל
לעבוד, ביקשו לבוא מייד.
ביום החמישי בשבוע היה ׳בגין צריך להיפגש בביתו
עם משיה דיין, בישעיה .09.00 דיין נתבקש לבוא לביות-
החולים, בשעה , 12.00 כי בשעה היעודה נערך ׳ביקור־הרופאים
היומי. בעת השיחה עם דיין, כבר חש בגין
ברע. מייד אחרי לכתו, לקה בהתקף־לב מאסיבי.

שעה אחרי צאתו של דיין ככר נמצא בגין
כחדר־לטיפול־נמרץ.
שם אירע דבר אופייני. הושבה ׳לידו אחיות, שהביאה
עימד! ספר ׳לקריאה. על בגין נאסר הדיבור. אך בגין
אינו יכול להתעלם מאדם הנמצא לידו, בייחוד כשזוהי
גברת, שהנימוס מחייב לגלגל עיימה שיחיה. כך התחיל
לדבר עימה, התעניין במישפחתה ׳והשתדל לשעשע אותה.
לאשתו ולביתו לא ניתן להיכנס לחדר, פן יזיק לו
הדיבור עימן .׳
דבר התקף־הלב נשמר בסוד כמום. הוא נחשף עיל-ידי
צלם העולם הזה! ,שהסתנן למקום בפמליית בינו של ״רב
האסירים״ האגדתי, אריה לווין. בגין יישב בכסא, לפי

פקודת הרופא, ביגלל סיבוך של דלקת־ריאות. הוא סיפר
לאורחיו בגילוי־לב על ההתקף, אמר :״כפסע היה ביני
ובין המוות.״״ והוסיף :״ברוד השם, התגברתי.״ הוא הא מין
בעזרת ההשגחה העליונה.
״בעצם הלכתי כבר,״ אמר לאחר־מכן. הוסיפה עליזה
אשתו :״דאז גברה עליו סקרנותו! ,והוא חזר.״
ההתקף הוציא אותו ממערכת־הבחירות, מילבד שלב־הסיום.
ציניקאים טוענים שזה עזר לליכוד, כי בהעדרו
8ל בגין ניתן לטשטש את המסקנות העיקבייות והקיצו ניות
ביותר הנובעות ממדיניותו.

אחרי הניצחון הגדול• ,אושפז בגין לפתע

במשך כמה ימים רווחה השמועה שלקה בהתקפה
שניה, מסוכנת עוד יותר, ושהדבר ימנע ממנו ליהנות
מניצחונו ולעמוד בראש הממשלה. אולם היוגה זאת
שמועת־שווא: הוא ילקה רק בדלקת קרום־הלב, תופעה
שכיחה אחרי התקף, וחזר לאיתניו. הוא ממשיך לקבל
טיפול בתרופות (.ולפי גיריסה אחת, תרופות אלה ״גורמות
לשינויים נפשיים, לתופעות של אופטימיזם מופרז ואוי-
פודיה.״)

• בריאות פסיכו־סומאטית

ך* ין השאר ציוו הרופאים על בגין להימנע מלהזיע.
1הרואה זו התאימה בדיוק לצורך לעבור ולגור בירד
שלים, בדירת־השרד של ראש־הממשלה — הבית שבו
התגורר, בשעתו, מפקד הכוחות הבריטיים בארץ, הגנרל
בארקר, האיש ׳שציווה על חייליו, אחרי פיצוץ מלון
המלך דויד, להחרים עסקים יהודיים, והוסיף את ההערה
המפורסמת :״׳נעניש את היהודים בצורה השנואה ביותר
על גזע זה: על־ידי פגיעה בכיסם, שתפגין את סלידתנו
מהם.״

נראה בי ההתקף לא השפיע על בגין לרעה.
אנשיו מדברים עד ״ניצחון הרוח על הגוף״.
ציניקאים אומרים עליו, במו אל גולדה כשעתה,
שזהו מיקרה של ״בריאות פסיבו־סומאטית״,
שהשילטון הוא הרופא הטוב ביותר.
כאשר נסע לביקורו אצל קארטר, ויתר באופן הפגנתי
על ליווי של רופא, אולם חברת אל על דאגה לצרף את

הרופא הראשי שלה לטיסה, ובסיסה חזרה נמצא במטוס,
במיקרה, מומחזדלב ידוע.
קצב־החיים שלו הותאם במיקצת לצורך למתן את
המאמץ. הוא נח שעתיים אחרי העהריים, ותחת להישאר
ולגלגל שיחה במיזנון הכנסת, כפי שינהג עד כה.
בגין קם עם הנץ השחר, ב־ 05.00 או ,05.30 וקורא
את העיתונים. הוא נמצא במיישרדו ב־ ,08.00 קורא מיבר-
קים וחומר אחר, ממשיך בפגישות עד 13.00 או . 13.30
אחרי ארוחת־הצהריים הוא נח, וחוזר לעבוד מ־ 16.00 עד
. 19.00 בצאתו מן המישרד הוא משמיע כמה פסוקים
בתשובה לשאלות צוותות הטלוויזיה, הממתינים לו מדי
יום, אך נמנע עד כמה שאפשר מהופעות פומביות.

הנאומים הגדולים שמורים להזדמנויות מיו*
הדוח״
בבית הוא רואה טלוויזיה — ״את הכל,״ ממבט ועד
קוזאיק — עד שהוא נרדם.

לטלוויזיה הוא מבור, כשם שהיה פעם מכור
לקולנוע.
הוא קורא ספרים, בעיקר באנגלית ובעברית, ולאח רונה
היה שקוע בביוגראפיה שיל הרצל — אחד משלושת
גיבוריו המוצהרים.
אין לו הרגלים רעים או הנאות אחרות. בעישון הפסיק
זמן רב לפני התקף־הלב. יין הוא ישותה ירק לקידוש.
(״הוא לא מבחין בין בראנדי לשרי־בדאנדי,״ מתלוצץ
קדישאי ).אין הוא שותה קפה, אלא רק תה רוסי.
הנאתו היחידה בחיים, מ״לבד דרכו הפוליטית, קשורה
בשלושת ילדיו ושמונת נכדיו: חמשת הילדים של בנו
בכורו, בנימין (״בני״) ,העושה דוקטוראט בגיאולוגיה,
ושלושת הילדים שיל בתו יחסיה מילוא (הקרוייה עיל שם
אמו) ,עקרת־בית הנשואה למהנדס-קירור. בתו השניה,
לאה, דיילת־קרקע באל על, אינה נשואה.
בשביל אדם בן ,64 זהו קצביחיים סביר. אבל התקף-
הלב הותיר סימן-שאלה, המרחף על ממשלתו. אדם הלוקה
בגיל זה בהתקף, יכול לחיות וליהנות ממלוא כושרו
עד , 120 אך הוא יכול ללקות כל רגע בהתקף נוסף
ומסוכן.
האם עלדד הדבר להשפיע על שיקוליו של

בגין? האם הוא יכול לשכנעו, למשל, שעליו
להגיע בחיפזון אל הייעד שהציב לעצמו:
הקמת המדינה היהודית בארץ־ישראל השלמה?

• )19 011 יא1שד
מ• ל ענייני הממשלה השתלט בגין בטיבעיות
מפליאה. יום אחד ישב בבניין המיפלגה, למחרת
היום במישרד ראש־ד,ממשלה. נראה כאילו כל חייו התאמן
לקראת רגע זה.
שלוש השנים בממשלת הליכוד הלאומי עזרו לו גם
מבחינה זו. הוא ידע איך מתפקדת הממשלה למעשה.

אד הסדרים השתנו. למעשה בונן בגין
מישטר נשיאותי. בממשלתו יש איש אחד
המחליט את ההחלטות. השאר הם עוזרים,
יועצים, ובעיקר מוציאים־לפועל.
ישיבות הממשלה מתנהלות כיישיב׳ות-ימטה — אין
מעשנים, אין מפטפטים, אין מנהלים ויכוחי־סרק. העניינים
מועילים לדיון קצר, נשמע מידע׳ ומתקבלת ההחלטה.
לרוב זוהי החלטתו של מנחם בגין.
מישטר זה לא נתקל בכל קושי, מכיוון שכל חברי
הממשלה מודעים לעליונות המוחלטת של בגין עליהם.
כאשר מעורר אחד ממעשיו התנגדות — כמו מינויו
המפתיע של משה דיין לתפקיד שר־החיוץ — מתמוטטת
ההתנגדות חיש-מהר. בגין מסביר לשוללים בסבלנות את
נימוקיו — ואלה מתקבלים כימעט תמיד.
סיפר אריה דולצ׳ין, גיזבר הסוכנות :״פעם התווכחנו,
אלימלך רימלט ואני, עם בגץ על נקודה שהותה שנוייה
במחלוקת. באמצע הישיבה העברתי לרימלט פתק, :הבה
נפסיק את הישיבה מייד. הוא מתחיל לשכנע אותי.״,
עמיתיו קוראים לו ״מר בגין״ — גם אותם שלא
היה עולה על דעתם לפנות אל ״מר רבץ״ או ״גברת
מאיר״ .ותיקי החיל־הקרבי של אצ״ל ממשיכים לקרוא
לו ״המפקד״ .עשרות מעטות מוותיקי המחתרת פיונים
אליו בלשון ״מנחם״( .עם אלה נמנים יעקוב מרידוד,
חיים לנדאו ויוחנן באדר ).קדישאי, הצמוד אליו מזה
תריסר ישנים, גילה, כאשר נישאל, כי לעולם אינו פונה
אל בגין פנייה ישירה.

שני דברים בטוחים עתה לגמרי: בגין שולט
במצב שילטון מוחלט, ומנגן בכל חלקי המערבת
הפוליטית במו פסנתרן־וירטואוז במנענעי
פסנתרו ; ושהוא האדם המאושר ביותר בעולם.
מאז נכנס לתפקידו, הוא״קורן*אושר׳.ככל״ אדם מאושר,
נראה כאילו הוא רוצה להתחלק באושרו עם כל העולם.
הוא שופע ידידות כלפי יריביו, יוצא מגידריו כדי להפגין
כלפיהם יחם קורקטי, מנסה לשכנע אותם בנכונות דרסו.
מה מקוריו של אושר זה?
ההסבר הביאנאלי הוא שזהו אושרו של אדם שהמתין
לשעתו במשך 29 שנים רצוסזזת־כישלונות, ושהגיע עכשיו
לשילטיון.
הסבר עמוק ייותר הוא שמנחם בגין נכסף במשך כל
חייו להכרת בני־עמו. אחרי שהושמץ כ״היטלר יהודי״,
כ״פורש״ ,כ״כי־שלון פוליטי״ ,כ״אנאכרוניזם החייב לפנות
את מקומו לצעיר מוכשר יותר״ ,נתקבל עתה עיל-ידי חילק
גדול של הציבור הישראלי והוכתר בבחירות חופשיות
כמנהיג האומה.

בגין בבדת־ ה תו ל־ ם, אחר׳ התקף ־ הדמ

אד קרוב לוודאי בי המקור האמיתי של
אושר זה טמון באמונה שעתה ניתן לו למלא

׳האיש ה מ או שר: בגין בזראש־־הממ שלה
את שליחותו ההיסטורית, ולבצע את צוואת
ז׳בוטינסקי וצו ההשגחה העליונה.

,. #עמנו ואחת!״
י הו, אם בן, מנחם בגין, ראש ממשלת ישראל ז
קל יותר להגדיר מה איננ יו.

אין הוא מהפכן, היוצר הלכות. אין הוא
״לנין״ .ההלכה שלו נקבעה — בעיניו — על
ידי זאב ז׳בוטינסקי, אחת ולתמיד, והוא לא
יחלום לשנותה, בשם ששותפיו, גדולי־התורה
של אגודת־ישראל, לא יחלמו לשנות את ההלכה
היהודית.
כשנשאל הילל קוק למחרת הבחירות בטלוויזיה האמ ריקאית
על בגין, השיב :״הוא פוליטיקאי גאוני, אבל
אינו מדינאי.״
נתן ילין־טור השיב תשובה דומה על שאליה דומה:
״אין הוא מכייר בתהליכים היסטוריים. בשבילו, העולם
עומד דום. הוא לא רואה את התהליכים המתפתחים
באופן דינאמי, כימו סרט קולנוע. הוא דואה תמונות
סטאטיות של פנס־קסם, שאפשר להעבירן במכונה בסדר
רצוי, קדימה ואחורה.״
רגילים להדביק לו את התוויית ״קנאי״ .אולם גם
זוהי תווית מטעה, כי חסרים ליו כל הסממנים החיצוניים
המקופלים שיל קנאי. קשה לתאר קנאי המנשק ידי נשים
והמחבק יריבים פוליטיים.
נכון יותר לומר שמנחם בגין הוא אדם של דרך אחת,
ישרה יוצרה — ״מאמין אמיתי״ המשוכנע לחלוטין בצידקת
המטרה האחת שהוא מבקש להגשים. שום דבר אחר
בחיים אינו מעניין אותו. שום צדק אחר אינו יכול
כלל לעליות על דעתו.

מבחינה זו, מנחם בגין הוא אדם חד-ממדי —
עם כל הטוב וכל הרע שבהגדרה זו, ובעיקר
עם בל הכוח העצום שריכוז טוטאלי בעניין
אחד מעניק למנהיג פוליטי.
מעטים כיום בעולם מנהיגים מסוג זה, ואין זה פלא
שהוא מרשים ומדהים פוליטיקאים מן־המניין, כמו ג׳ימי
קארטר, החיים בעולם רציונלי ופרגימאטי.
בגין לא ״יתאים את עצמו למציאות״ ,פמישאלתם
של אלה, מפני שהמציאות היחידה המעניינת אויתו היא
המציאות שהוא רוצה לראותה. הוא לא ׳״יירגע בשילטון״,
כפי שניבאו פוליטיקאים משופשפים, כי השילטון אינו,
לגביו, אלא אמצעי למטרה.
הסופר עמוס קינן ביטא: את התיקווה שבגין יבין
שהשגת השלום היא המשימה ההיסטורית הגדולה ביותר
בדור זה, וכי על כן ירצה בגין להגשים משומה זו.
זוהי תיקוות-ישווא.

בגין בוודאי רואה בעצמו שוחר-שלום מופלג.
אך לנגד עיניו עומדת מטרה, החשובה לו
לאין ערוד יותר מן השלום :״עמנו וארצנו״,
הפיכת הארץ בולה למדינה שתהיה ׳טייבת
לעם בולו.
הוא נתן בעבר פקודות למיבצעים שבהם נהרגו בני־אדם.
הוא לא יהסס לתת פקודות כאלה בעתיד, אם יהיה
בהן צורך להגשמת המטרה.
בנעוריו שר מנחם בגין פעמים ללא־ספור את גדול
שיריו של זאב דסוטינסקי, הימנון בי׳ת״ר. הוא קרא
אותו, בקול חנוק, בבית־הקברות בווילנה הסובייטית,
ביום־השיבעה לימות ראש־בית״ר. בשביליו אין זה ישיר,
אלא צוואה חיה, תורת־יחיים, מדיניות מעשיית, תוכניית
לפעולה. הוא מסתיים במילים :

״למות או לכבוש את ההר -יודפת, מסדה,
ביתר.״

* *קני־

אין ספק שמנחם בגין מגלם את השלב הנוכחי
של התנועה — ושבל השלבים הקודמים
הובילו לשלב הזה.
א נקדוטה מפורסמת מספרת כי פרופסור ידוע
\ 1באוניברסיטת וינה שמע, כ־ ,1905 כי ׳ברוסיד, פרצזז
מהפכה.
״מי יכול לעשות שם מהפכה?״ שאל בליגלוג .״אולי
מר טרוצקי מקפה צנטרל?״
קשה היה להעלות זאת על הדעת. כי אותו מר טריוצ־קי
בילה את זמנו בבית־הקפה במושחק השח־מת, והש חית
מילים ללא־ספור על המהפכה העתידה לפרוץ. האם
איש כזה מסוגל לבצע משהו ברצינות?
אולם מר טרוצקי לא חולל רק מהפכה, אלא נתגלה
כעבור שנים כמארגן מעולה וכמצביא בעל שיעור־קומה.
הוא הקים את הצבא האדום וניצח גלים־גלים של אויי-

׳בים במילחמת־אזרחים מחה.
אותה שאלה יכולה היתה להישאל גם לגבי ״מר
בגין״ .אמנם לא ישב בבית־קפה ׳ושיחק שח־מח, אלא
נאם בכנסת וישב במיזנון. אולם גם לו יצא שם של מי
שאינו יודע אלא לדבר, למתוח ביקורת. מה יעשה איש
כזה אם יגיע לישילטץ?
זוהי הבעייה של כל אדם הנמצא באופוזיציה. אין

• סונויה על מקל
65 גבי האזרח הישראלי, מייצג מנחם בגין. דבר
/אחד, מרכזי ופשוט: צירוף השטחים הכבושים בגדה
המערבית וברצועת־עזה למדינת־יישראיל.
היה נדמה שמטרה זיו אינה מקובלת על רוב היש ראלים.
הסיסמה ״אף שעל״ נראתה כקיצונית מדי.

אולם היתה זאת טעות אופטית.

דוב הציבור הישראלי דמה ליילד, שחשק בסתר ליבו
׳בסוכרייה יעל מקל. אבל אביא אמר לו כי יאסור לאכול
סוכריות, שזה מקלקל את השיניים, שזה יגרום לכאב־בטן,
שזה ירגיז את אלוהים. אבא אמר שצריכים לאכול
תרד.
הילד ידע שאסור לחשוק בסוכריה, ובכל סקר שיל
דעת־הקהל אמר ׳שזה רע.
אך הנה יביא אבא יחדש. הוא אומר שהאבא הקודם
טעה. שהסוכריה טובה לשיניים ולבטן, שהיא מחזקת

יי הסבר חישוב יותר נעוץ בהרגשה שהמערכת המדי נית
יכולה החלה לתפקד, אחרי שנים של התרופפות
והתפרקות. הממשלה פעלה. ההדלפות ׳נפסקו. כמו שקורה
בצבא, כאשר מיח״ט נמרץ בא במקום מח״ט כושל,
החילו פיתיאום כל דרגות הפיקוד להגביר את המאמץ,
בתהליך הנראה כאוטומטי.
סיפר איש־עסקים זר, ישיש לו עסקים בארץ, והמת נגד
לבגין כימעט בכל :״המנהלים שלי מספרים לי
שפיתאום אפשר לעבוד. הצעות למישרדי־הממשלה, שהיו
מונחות במשך חודשים וישנים ללא הכרעה, זוכות עתה
לטיפול תוך ימים. יש עם מי לדיבר. העסק התחיל לפעול.״

היתה זאת הרגשה כללית. הידיעה שיש
הנהגה ויש מנהיג יצרה אהדה לכגין אצל
רבים, שלא היה עולה על דעתם להצביע כעד
בגין.
נוספה על כך ההרגשה ש״הולך לו״ גם בענייניי

הרצל

זיבזט־גסר,־ *

הוא יכול אלא להטיף, לדבר, להתריע. כל עוד אינו
מגיע לשילטון, אינו יכול להוכיח את יכולתו בביצוע
הדברים.

את השרירים ומוסיפה כוח, שהיא טובה יותר מתרד,
שמיצווה היא לאכול אותה, שאלוהים רוצה בכך.

הייפלא שאבא כזה יהיה פופולרי?

אולם ״מר בגין״ ,כמו ״מר טרוצקי״ ,הפתיע
כרגע שהגיע לשילטון. הוא קיבל החלטות
מהירות ומפתיעות (מינוי דיין, קבלת הפליטים
הוויאט־נאמיים) ,נפגש עם מדינאים זרים
(קארטר, ניקוליי צ׳אושסקו) ,ניהל דיונים קואליציוניים,
הפעיל את ממשלתו — כאילו עשה
זאת כל חייו.

מנחם בגין בא לציבור הישראלי ואומר לו מה שהוא
רצה לשמוע תמיד: ישכל הארץ שייכת לו, שאין פלס טינים,
שאין לערבים שום זכויות בארץ, שצירוף השטחים
לגוף המדינה וייהודם יביא את השלום המייוחל, תואם
את רצון האלוהים, יביא ׳ארצה: את יהודי העולם, משרת
את האינטרס האמריקאי האמיתי ויביא להצלת העולם
החופשי כולו.
בגין אינו רק אומר זאת, הוא מאמין בכל נימי נפשו.
לכן הוא משכנע — והוא משכנע ציבור הרוצה לד,אמין
בכך ׳בכל ליבו.
רוב הציבור היה מוכן בעבר להחזיר את השטחים
הכיבושים תמורת שלום, יאך באי־רצון ריב. הוא נכנע
למנהיג חזק כמו בן־גוריון, שהחזיר ב־ 1957 את רצועת־עזיה
הכבושה, כשם ׳שאדם ניכנע לרופא המאכיל אותו
תתפח מרה. אילו נהגו לוי אשכול, גולדה מאיר או יצחק
רבין כך, היה הציבור מקבל זאת כהכרח שלא יגונה.
אך הוא לא היה עושה זאת בישימחה.

• ״הקונשזוס הלאומי״
ן י< פגישה ההיסטורית בין עם ישראל ומנחם בגין
| 1הפכה במהרה לרומאן־אהבה בלתי־רגיל.

סיקרי דעת־הקהל הראו כי הפופולריות זינקה
תוף חודשיים, ורוב גדול שיל הישראלים
העכיר אליו את תמיכתו.

כשלעצמה, אין זו תופעה בלתי־רגילה. גם הפופולריות
של גולדה מאיר זינקה, עם כניסתה למישרד ראש־הממ־שלה,
מנקודה הקרובה לאפס ל־ס/ס 80 ומעלה. אך גולדה
היתד. שייכת למיפלגיה ששלטה מזה שיני דורות, היא
לא ייצגה דבר חדש. הוא הדין לגבי קודמה ׳ולגבי יורשה.
לגבי בגין היתר. לתופעה זו משמעות אחרת. הוא
ייצג תנועה שנדחתה על־ידי ציבור הבוחרים שוב
חשוב. הוא הנהיג סיגנון חדש, ייצג סמלים וסיסמות שרוב
רובו של הציבור הישראלי למד לישניאם או לחשוד בהם
מילדות.

מניין, אם כן, באה פופולריות מפתיעה זו

הסבר פשוט טמון ברגש ההקלה. הציבור נד הם
מתוצאות הבחירות. גם מי שהצביע בעד
הליכוד חשש מפני התוצאות, כאשר נתברר לו
שהכניס אותו לשילטון. מי שהצביע נגדו חשיש שבעתיים.
הכל חששו שהנה יבוא זעזוע מהפכני, שהכל ישתנה,
שסדרי־עולם יתהפכו. הקיצוניים השמיעו דברים קודרים
על מחנות־ריכוז וסתימת־פה.
׳והנה — לא דובים ולא יער. הכל נמשך כרגיל. קריי-
ני־הטלוויזיה המוכרים השמיעו את דברי בגין, כשם
שהשמיעו קודם לכן את דברי יצחק רבין. הפרשנים
המוכרים בירברו כתמול־שילשום. הפקידים לא השתנו.
תחת לערוף ראשים, השכיל בגין להבין כי משרתי
המישטר הישן ישרתו אותו באותה נאמנות, וביעילות
רבה יותר, כי אינם רוצים לאבד את מישרותי׳הם. זהו
הסבר אחד.

ג א רי באלד ־
חוץ. העימות המובטח עם ארצות־הברית לא התממש —
לפחיות בחודשים הראשונים. נתקבל הרושם ההפוך.
קארטר, שכיימעט זרק החוצה את יצחק רבץ המתון,
הפרדאמריקיאי, בחודש מארס, יצא מגידרו כדי להחניף
לבנין ביולי. רומניה הקומוניסטית הזמינה אותו לביקור.
היה זה כאילו פעלו המנהיגים הזרים במכוון להעלאת
הפופולריות ולביצור כוחו הפוליטי של האיש שנשבע
לסכל את מדיניותם.

אף נדמה שיש סיכה עמוקה יותר לסופו•
לריותו של מנהם בגין, להתחזקותו המהירה,
להתפוררות האופוזיציה, להפיכתו לנציג
״הקונסנזוס הלאומי.״

זוהי אותה הסיבה שהעלתה אותו לשילטון. כל הסי בות
השונות לכך — התיכנות הלאומני־הדתי שניתן לנו ער
במערכת־החיניוך הממלכתית, ההזדהות הלאומנית של
בני ״עדות המיזרח״ ,ההתמכרות לשטחים הכבושים,
ההתמוטטות של המיישטר הקודם — לכל אילה יש, בסופו
של דבר, מבניה משותף אחד: הכיוון היסודי של התנועה
ההיסטורית, המתגלמת במדינת־ישדאל.

אולם בשבא מנהיג כעד-סמבות ופוטר אותו
מן הצורך הזה, מובן רוב הציבור לחבקו,
כילד המוצא אחרי נדודים רבים את אביו
האבוד.

.. #קיו הנוזל״
ן• אב ז׳בוטינסקי נתבקש פעם לתמצת את כל היש ן
קפת-יעולמו בקיצור נמרץ. הוא הפנה את השואל אל
שיר של היינריך היינה, ואמר שהוא מבטא את כל
השקפתו על רגל אחת.
אותו שיר קצרצר של המשורר היהודי־הגרמני נקרא
״באוזני אדום״ .אדום מסמלת את העולם הנוצרי ,׳ואולי
את הגויים כולם.
וזז לשונו**.
כאחים סובלים אנחנו
כבר ישנות אלף זה את זה;
אני סובל ישיגעונותיך,
אתה סובל שאהיה.
* במדי סגן־מישנה של הצבא הבריטי, שעה ששירת
בגדוד היהודי במילחמת העולם הראשונה.
״ בתירגום רעל המאמר.

סטירח־לת לאחל, חנוק ה לעוזי: הזע!יאקארטרע ריבין ( מ אר ם) ,ע בגין (ביילי)
לעיתים !אותך ! תוקפת
שוכבות כזו של לץ,
אז את ציפורני ידיך
בגופי אתה נועץ.
אך סוף־סוף תקום בינינו
ידידות־אמת. הנה
גם אני כבר משתגע,
בקרוב לך אדמה.
ז׳בוטיגסקי התכוון לומר, בצטטו שיר זה, שעל עם־
ישראל להיות ככל העמים: אגואיסטי, לוחם על האינט רסים
שלו, מתעלם מזכויות הזולת — בייחוד כאשר הזולת
הוא עם לא-אירופי, מחוץ למעגל התרבות• הלבנה.
כאיש שהתחנך בראשית המאה ה־ ,20 לפגי מילחיטת־השיחרור
של העולם השלישי, לא התקשה דבוטינסקי
ליישב עקרון זה עם אמונתו במצפון העולם.

העולם של אז היה העולם המערבי, והמצפון
היה בולו שלו.

מאמר־המפתח בכל תורת ז׳׳בוטינסקי נושא את השם
״קיר הברזל״ .הוא קבע כי ההתנחלות הציונית דומה
לכל התנחלות לבנה אחרת, המתבצעת בארץ של ילידים.
איוולת היא להניח כי הילידים ישלימו מרצון עם התנח לות
כזאת. כשם שהילידים באמריקה, באפריקה ובאסיה
התקוממו נגד כל התנחלות לבנה, כן יתקוממו ערביי
פלשתינה נגד ההתנחלות היהודית, וינסו למנוע אותר,
!בכוח. על כן צריכה התנועה הציונית להקים ״קיר
ברזל״ ,נגד ׳ההתנגדות המזדיינת הערבית — בצורת כוח
צבאי יהודי.
(׳במשך שנים רבות רצה ז׳פוטינסקי כי כוח זה
יהיה ״לגיון יהודי״ בתוך הצבא הבריטי, במיסגרת
מישטר-מנדאט שיוכרח לבצע את הצהרת-בלפור. לאחר
מכן, ותוך היסום רב, העביר את התפקיד לידי בית״ר
ואצ״ל).

גישה זד של ז׳כוטינסקי הצטיינה, לפחות,
כיושר וכגילוי-לב. הוא לא טען שאין עם ערכי
כארץ, ושלעם זה אין זכויות. הוא גם לא העמיד
פנים, כמו ההנהגה הציונית הרשמית
דאז, שהציונות היא מיפעל פילנטרופי המביא
לערכים כרבה, קידמה וגאולה.
כאשר נטען נגד ז׳בוטינסקי שגישתו היא בלתי־מד
סרית, כתב מאמר שני על הצד המוסרי. הוא אישר שיש
לעם הערבי בפלשתינה זכות על הארץ — אך טען כי
הזכות היהודית גדולה יותר, ביגלל ׳המצוקה היהודית.
במאבק בין זכות לזכות יש עדיפות לזכות הגדולה
יותר — ומי שמתנגד לזכות זו, פועל בצורה בלתי-
מוסרית.
גישה זו של ד׳בוטינסקי היא המשך ישיר לגישתו של
הרצל, שראה במדיבת־היהודים שתקום ׳בפלשתינה ״חלק
מן החומה ׳נגד אסיה ...חייל־חליוץ של התרבות נגד הבאר־באריות.״
ז׳בוטינסקי ראה בהתנחלות היהודית בארץ
ותנועה המקבילה להתנחלות הלבנה בארצות אחרות, זו
שכיום רגילים לכנותה ׳בשמות כגון אימפריאליזם וקולו!־

יאליזם. הוא עצמו השתמש במילה ״קולוניזציה״ לעיתים
קרובות, וכדבר מובן מאליו.
לעם הפלסטיני הייה מוכן להציע רק מעמד של אז רחים
מאושרים, ללא זכויות לאומיות, במדינה היהודית
(״שם ירווה לו משפע ועושר /ברערב, בן־נצרת ובני/ ,
כי דיגלי דגל טוהר ויושר /יטהר שתי גדות ירדני/ .
שתי גדות לירדן /זו שלנו, זו גם כן.״) בסוף ימיו
היה מוכן לקבל את רעית ״חילופי האוכלוסיה״ —
שפירושו יציאת הערבים מן הארץ, משני עברי הירדן,
וכניסת היהודים מארצות־ערב לתוכה.
כל זה הוא תורה־מסיני למנחם בגין. שילוב הגדה
והרצועה במדינת־ישראל ׳והפיכת היהודים לרוב בהן הם
בשבילו יעדים מובנים מאליהם, שלא: תיתכן עליהם
פשרה, או אף ויכוח משמעותי. בל״בד פנימה אין ההא
יכול להשלים גם עם ׳ויתור על עבר־יהירדן מיזרחה, אך
כאן יש לו תקדים: ז׳בוטונסקי הסכים תחילה לספר הלבן
של , 1922 שקרע את עבר־הירדן מפלשתינה המנדטורית,
ואף הגן על עמדת ההנהגה הציונית בעניין זה. הוא
שוכנע על־ידי וייצמן שזוהי פשרה חיונית. לפי תקדים
זה יוכל בגין להשלים עם עצמאות עבר־הירידן — כל
עוד לא נכבשה על־ידי צה״ל במהלכה של מילחמה.
מובן שבגין אינו יכול להסכים לנהל מ׳שא־ומתן עם
התנועה הלאומית הפלסטינית, המבקשת להקים מדינה
פלסטינית ממערב לירדן.

הנחיות פשוטות אליה הן היאל״ף והת״ו של
מדיניות בגין. כל השאר, בולל השלום עם העולם
הערכי והיחסים עם ארצות-הברית, הן
בעיות מישניות, הכפופות להנחיות-היסוד.
החל במאי , 1977 זוהי המדיניות של ממשלת־״שראל.

הציבור שבחר ככגין, יחד עם הציבור
המקבל את מנהיגותו שד בגין אחר-מעשה, התחייבו
לקו זה, ביודעין או כיודעין-רמחצה,
תהיינה התוצאות כאשר תהיינה.

• מ׳שחק נוקו
!ך* אם ניתן הדבר לביצוע במציאות של סוף שיניות
1 1ה־ 70 של המאה ה־ ,20 כאשר נוצר קונסנזוס עולמי
המנוגד ניגוד מוחלט ל״קונסנזיוס הלאומי״ של מנחם בגין?

בגין עצמו משוכנע לחלוטין שזה אפשרי.
הוא מאמין שיש בכוחו לשכנע את הממשלה האמ ריקאית
שהדבר הוא לטובתה, ולטובת ״העולם החופשי״
כולו.
אם לא יצליח בכך, הוא סומך על כוחו לגייס את
המוני היהודים בארצות־הברית, ובכוחם של אלה לנט רל
את הממשלה האמריקאית.
והוא סומך על כוחו של צה״ל למבוע התקפה ערבית,
ובמיקרה הצורך — ליצור עובדות חדשות בשטח, אשר
יקלו על מדיניותו.
האם זה באמת אפשרי?

מבחינת הבוהות הממשיים, דומה בגין ל־

שחקן־פוקר המחזיק בידיו זוג
כאשר כידי היריב פול-האוז.

מלכות,

אין זה מצב חסר־תיקווה, כל עוד אינו חייב להניח
את הקלפים על השולחן. הוא יכול ׳להשתמש בבלוף, להפ גין
ביטחון עצמי, לערער את הביטחון של היריב, ללחוץ
עליו ולפירוש מן המישחק טבלי שיגיע רגע־האמת.

כטווה הקצר יבול מישחק בזה להצליח.
׳אינו יודע כיצד לנהוג בבגין. זה מכבר
במנהיג מסוגו של בגין. ראשי המדינות
מכפר נידח, הדואים בפעם הראשונה
בגו־חיות, והקוראים באי-אמון :״אין

׳ואכן, העולם
לא פגש העולם
דומים לאיכרים
בחייהם קנגרו
חיה כזאת!״
קארטר מחניף לבגין ומגינה אותו חליפות. המנהיגים
הערביים מעמידים פגים כאילו מאמינים הם באפשרות
שארציות־הב׳רית תכפה על בגין הסדר שהוא דוחה אותו
מכל וכל. עיתונאים ׳ומדינאים מנבאים שבגין יתרכך,
שישתנה, שאין הוא מאמין באמת במה שהוא מאמין.

כקיצור: שבגין לא יהיה בגין.

ן* עולם נאחז בקש האמונות האלה, מפני שאינו מוכן
1 1להשלים עם המציאות החדשה: שממשלת ישראל לא
תקבל שום פיתרון הפוגע באמונות־היסוד של מנחם
בגין, וכי הדבר הופך את המילחמה לבלתי־גמנעת. העולם
מתחלחל למראה האפשרות הזאת, כי מילחמה כזאת עלו לה
לסתום את צינורו׳ת-יהנפט בעולם, להביא לזעזועים
פוליטיים ׳וכלכליים שהדימיזן אינו יכול לחזותם, ואולי
אף לגרור את העולם כולו למילחמת גוג ומגוג.
במצב כזה של אי־יודא׳ות, אשליות ופחדים, יכול מנ היג
מוכשר, היודע מה הוא רוצה, להגיע להישגים ני כרים.
כשהוא נעזר ברב-׳אמן להסוואה ולהטעייה, כמשה
דיין, ובמתכנן־מילחמה מנוסה כעזר וייצמן, יכול בגין
לנצל הזדמנויות, לנחול הצלחות שייהפכוהו גיבור עטור-
תהילה בעיני הציבור הישראלי.

אף כסופו של דבר קובעים, כהיסטוריה,
הכוחות האמיתיים. כסוף המישחק מונחים
הקלפים על השולחן. לפני המילחמה הכאה,
כשעת המילחטה או אחריה, יגיע רגע-האמת.

כך קרה, בסופו של דבר, בכל שלושת המקומות אשר
זאב ז׳בוטינסקי בחר בהם כבסמליס לחינוך דור תל מידיו

יודפת, המיבצר הגלילי שנפל בידי הרומאים אחרי
מצור מר,
מצד יה, שבה נסתיים המרד הגדול של הקנאים בהת אבדות
קולקטיבית,
ביתר, שבה גווע מרד בר־כוכבא ונחרץ דינה של
הקהיליה היהודית ׳בארץ למשך אלפיים שנה.

מנחם בגין, איש־השנה תשל״ז, רואה ככל
שלושת השמות האלה סמלים חיוביים, המאירים
למרחוק.

הרבהדבחט יפים מתחילים
עס״אדג׳יו״!..
קרם לחות,
מי טואלט,
תרסיס מי טואלט.

מ.קליפר

סלדק

העולם הזה 2088

אנ שים אל ה סי מלו בשנת תשל״זאת הישגיהם וכי שלונותיהם של ישראל וה עולם.
הם נבחרו על־ידי ״העולם הז ה״ תוך ב חינ ת כל מ אור עו ת השנה.

העולם

ז!אוטו: וונה הפתווו !המרחב

עם ׳בחירתו של ג׳ימי קארטר כנשיא ארצות־הברית,
!בראשית תשל״ז, היה בדור כי איש-העולם של חשבה
הקודמת יהיה גם איש־העולם של שנה זי. השאלה היתר.
רק: איזה איש־שנה הוא יהיה? בתום השנה, היתד. ה שאלה
עדיין פתוחה.
׳ואכן, אחרי כימעט שנה של כהונה, היתד. רשימת
הישגיו דלה — ׳ואולי אפסית. רפות מיזזמזתיו היו מילו ליות,
יזכו בכינוי ״מדיניות הפה הפתוח״. .אחדות מהן
היו בעלות תועלת מפוקפקת. כך השמיע נאומים עזים נגד
דיכוי מתנגדי־המישטר בברית־המועצזת, מבלי להועיל
להם במאומה .׳אולם הנאומים פגעו קשה במדיניות ה־דטאנט,
וגרמו להתמרמרות עמוקה בקרב בעלות-בריתה
של ארצות־הברית — צרפת, גרמניה ׳ויפאן. התוכנית שלו
לפיתתן בעיית־׳האנרגיה עלתה. על שירטון. באפריקה היו
פירות מדיניותו מוטלות בספק.
אך כישלונו הגדול ביותר היה במרחב הערבי־יש־ראלי.
הוא הרס את יצחק רבץ כשהתייחס אליו בקרי רות
מופגנת, בעת ביקורו באמריקה בחודש מארס. הוא
תרם תרומה למפלת שימעון פרם כאשר השמיע הצ הרות
חסרות־תכלית ערב הבחירות. הוא נדהם כאשר
נבחר איש־השנה מנחם בגין — ולאחר־מכן לא ידע
כיצד לנהוג בו. הוא ניסח לפייס אותו ׳ולהסניף לו,
ובכך רק חיזק את מדיניותו, הנוגדת לחלוטין את המדי ניות
האמריקאית. יחד עם זאת השמיע שורה של הצ הרות
נבונות על ״מולדת לפלסטינים״ ועל עקרונות ההס דר
— מבלי לעשות דבר להגשמתם. הוא חשש מפני
עימות עם יהודי ׳ארצ׳ות־הברית, שלח את שר־החוץ האפור
שלו, סיידום ואנס, לשליחויות חסרות-׳שחר.
בסוף תשל״ז נדמה היה כי ג׳ימי קארטר פשוט אינו
יודע מה לעשות — ומניח לדברים להתגלגל לעבר מיל־חמה,
העלולה להנחית מכה חמורה ביותר גם על אר־צות־הברית.

יהדות

במשך
כמה שבועות היה נדמה בראשית השנה כי איש־המרחב
של ת׳ש׳ל״ז יהיה אדם ששמו היה, ידוע בסוף
תשל״ו, רק לקומץ •שומרי־ס׳וד: ד״ר עיסאס סא־יטא-
ווי, מנתח־לב ׳וראש אירג׳ון־פידאיון לשעבר, שנתמנה
על־ידי יאפו* עראפאת כמנהל השיחות עם נציגי
המועצה הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני. מטרת
השיחות היתד. ליצור גשר בין הנהגת אש״ף ובין ממשלת
ישראל, כדי להגיע לידי הסכמה ׳שאש״ ף יוזמן לוועידת-
ז׳נבה, תמורת הכרה דה-פאקטו של ׳אש״ף בישראל.
אולם שיחות דרמאתיות אלה, שחישמלו את העולם,
ושנערכו על הרקע הקודר של מילחמת לבנון, לא נשאו
פרי. יצחק רבץ דחה את ההצעה מכל וכל, ובקרב א׳ש״ף
מנעה ההתרוצצות הפנימית הכרעה חד־משמעית. ההזדמ נות
הגדולה הוחמצה.
האיש שיוזמותיו הטביעו, לעומת זאת, סותמן על
העולם הערבי היה השנה יורש־העצר הסעודי, הנסיך
פאהד, שהפעיל את העוצמה האדירה של כספי־הנפט
כדי לקדם במרחב הסדר אמריקאי־שמר׳ני. בהתערבות
דרמאתית שם קץ למילחמת־האחים הלבנונית, עצר את
צבאו של חאפז אל־ אפר וקבע פשרה, שהשאירה על
כנו את מישטר־ד,כיבוש הסורי בלבנון, אך שמרה על
קיומו ועצמאותו של אש״ף. הוא תמך במישטרו של
אנוואד אל־סאדאת, שהתנדנד תחת מהלומות הקנ אים
הדתיים והאופוזיציה השמאלית מבית, והתקפת׳ו ה תעמולתית
של מועמד אל־קזאפי מחוץ.
המרחב היה מוכן להסדר אמריקאי שהיה צריך לכ לול
מדינה פלסטינית מתונה בהנהגת אש״ף, כאשר טרפה
עלייתו של איש־השזה מנחם בגין את כל הקלפים. בסוף
השגה נראה כי גם פאהד הכל־יכול היה אובד־׳עצות,
והניח לדברים להידרדר — ביודעו כי המילחמה הבאה
תכריח אותו לעצור ׳את זרם־הנפט, ותביא לזעזועים
מהפכניים העלולים לקבור את הסדר הקיים במרחב השמי.

שיגדלו: יהודי הגטו ב\7חון

השנה ראו ׳אזרחי ישראל ׳את דיוקנו של יהודי-הגטו,
המתרפס לפני הפריץ .׳אלא שהפעם היה זה פריץ ישראלי,
והיהודי היה אמריקאי.
הרב אלכנדר שינדלר זכה בשנה שעברה בתו׳אר
!איש־היהדות, מפני שביטא ״רוח הדשה״ — הנכונות של
מנהיגים יהודיים־ואמריקאיים להשמיע בפומבי דיברי בי קורת
על הקו הנוקשה מדי, לדעתם, של ממשלת־רביו.
אולם ברגע שנבחר איש־השנה מנחם בגין לתפקיד ראש־הממשלה,
הוא ישיבה את טעמו. הוא התרוצץ סביב בגין
כמו שתדלן יהודי בחצרו של רוזן פולני, התחנף אליו,
שירת אותו. כמו נער-שליח אץ אנה־ואנה כדי להעביר
את הוראותיו ישל בגין ליהודים. היוגה הציונית שירת את
מלך היהודים ,׳והרב הרפורמי את ׳ממשלת המפד״ל ואגו־דת־ישראל.

נתגלה בצודה הברורה ביותר המצב האמיתי:
שמנהיגי המימסד היהודי בפזורה שוב אינם אלא עבדים
׳נרצעים של ממשלת־ישראל, היכולה למנותם ולסלקם
פאוות־נפשה. השגריר הישראלי ׳בוושינגטון הוא מעין
נצ״ב־עליון, ויהודי אמריקה הם — לפחות בעיניו — נתי נים
קולוניאליים של ישראל.
לפי כל הסימנים, תועמד הערכה זו במיבחן חמור
ביותר בתשל״ח• כי כל האסטרטגיה של מנחם בגין מבו ססת
עליה. הוא מאמין שיהודי אמריקה יקומו על פי
הוראתו, כאיש אחד נגד נשיא ארצות־הברי׳ת, אם זה
יעז להמרות את פיו. הוא גם מאמין שדי בכך כדי לנט רל
את מימי קארטר ; ואם יהיה עימות — לשבור אותו.
מומחים רבים בישראל מטילים ספק חמור !בהערכה
זיו. לדעתם, תישבר החזית היהודית לרסיסים ברגע ש המוני
היהודים יצטרכו לבחור בין נאמנותם לממשלתם
לבין זיקתם לממשלת ישראל.
לקראת מי׳בחן גורלי זה התייצב שינדלר — ידו־ ועי־דת־הנשיאים,
המייצגת את האירגונים היהודיים הגדולים
בארצ׳ות-הברית — באופן חד־משמעי לרשותו של בגין,
׳תוך התכחשות לכל הדיעות שהשמיע לפני כן. השאלה
הגדולה ,׳שאין לה לפי שעה מענה, היא :׳את מי מייצג
הראביי אלכסנדר שינדלרך _

פאהד: הנסר מדבר

ינוש: פוטנציאל טוב

גם בתשל״ז. ארבע שנים אחרי יום־הכיפורים השחור,
עדיין חי צה״ל בעולם, שבו המילחמה כאילו לא היתה.
הצבא לא למד כל דבר מהותי חדש, לא ישכח, לא שינה
ולא שיפר כלשהו את תפיסותיו ונוהגיו הקודמים. בכך
מאשר צה״׳ל ־בפעם נוספת את האמיתה המוכרת שצבאות
אינם ניתנים, בדרך כלל, לתיקוך עצמי מבפנים.
מלאכה זיו !תיפול על עזר וייצמן, שר־הביטחון
החדש. אבל מערך־ד,פיקוד העליון של צה״ל הו׳א סלע-
היסוד, שעליו יוכל וייצמן ליישם את כוונותיו — או
שאליו הן תתנפצנה. צבאות רבים נהרסו בגלל צמרת
זקנה, מוכת קיפאון. מכתו של צה״ל היתד, הפוכה,
אך לא פחות חמורה: קצינים צעירים מדי, דלים מדי
בניסיון, מגיעים מהר מדי לשיא — ׳ומסיימים מוקדם
מדי את הקאריירה.
מרדכי גור, הרמטכ״ל הנוכחי, יסיים את שירותו
הפעיל בגיל ובוותק המתאימים, לכל היותר, לקצין הני צב
רק על סף־הכניסה לדרגים העליונים; וההפסד אי ננו
רק של צה״ל, אלא גם של האיש, המתחיל והמסיים
הרמה קודם המיועד ׳הראוי. זהו גם פאדאדוכס, כי דווקא
בצה״ל, שאינו מקנה תשתית מיקצועית־תיאורטית לקצי־ניו,
חשובים משך ועושר הניסיון האישי יותר מן הרגיל
בצבאות. מכאן ״מחלת הפיקוד הגבוה״ בצה״ל, שבמיל־חמה
האחרונה הומחשה ׳באופן ביוטה, בצורת ביצועיהם
ורמתם הירודים של הדרגים הגבוהים, ישר,יו נחותים מן
הדרגים הנמוכים. מפקדים, שהיו מג״דים או מח״טים מעו לים,
התגלו כמפקדי-פיקוד או כרמטכ״לים גרועים.
מינויו של האלוף אביגדור (״ינוש״) כן־ גל כמפקד
פיקוד הצפון, שנעשה בסוף תשל״ז מסמל את הפעייה.
בהגיעו לתפקיד כה דם, עם מיטען כה מצומצם של ניסיון
בפיקוד גבוה — ודווקא מפני שהוא פוטנציאל טוב
לאיוש תפקידים עליונים מדגים ינוש תופעה אופיינית
של ״המישטר הישן״ ׳בצבא. ינ׳ו׳ש ׳ורעיו, שמונו או ימונו,
שייכים לדור המפקדים שעשו לעצמם שם במילחמ׳ה האח רונה,
אבל בדרגים הבינוניים. כעת הם מגיעים לצמרת
׳והופכים הפיקוד־העליון הבא. זה גם יהיה אותו קומץ האנ שים,
שבפיו יינתן גורל ישראל, אם תפרוץ מילחמה.

משפס

נוגן: איש ההחלטות

בימי המנדאט הבריטי היד׳ ה״ועץ־המישפטי־לממשלה
בעל מעמד של שר־המישפטים, בדומה לעמיתיו ׳בברי טניה
ובארצות־הברית. למרות שבמדינת־יישראל קיים שר־מישפטים,
ממשיך היועץ להחזיק בסמכויות אלה.
כאשר נלקח הפרופסור אהרון כ רין מאחרי הקתדרה
באוניברסיטה העברית, לא חלם איש שהוא יפעיל את
כל הסמכויות האלה בתקיפות כה רבה, עד כי רבים
יראו בו כימעט דיקטטור של המדינה. אך כך קרה, בתו קף
הנסיבות, לאינטלקטואל הנחבא אל הכלים.
הוא קיבל את ההחלטות ששלחו את אשר ידלין
לכלא: חיווה את הדעה המישפטית שדחפה את אברהם
עופר להתאבדות: הכריח את יצחק רביו להתפטר מרא שות
רשימת-המערך, ולצאת לחופשה מתפקיד ראש־המנד
שלה; הכריע -נגד הגשת מישפט פלילי ׳נגד ייגאל ידץ
ואבא אבן. בסוף השנה עמד שוב במרכז החיים הפו ליטיים,
כאשר נתן גיבוי חזק ביותר למסקנותיה של
ועדה, שקבעה כי יעל שרי־הממשלה להיפטר מעסקיהם
הפרטיים לא רק להלכה אלא גם למעשה.
תופעה מעניינת אחרת של השנה היתה ריבוי המיש־פטים
על פי החוק לאיסור לשון־הרע. אחרי שתישעה
ראשי המועצה הישראלית למען ׳שלום ישראלי־פלסטיני
זכו במישפט נגד ועד העדה הספרדית, שהשמיצה אותם
כ״אנטי־ציונים״ ,ירד על המדינה מטר ישל מיישפטים.
ייגאל ידיו הגיש ארבעה מישפטים פליליים ומישפט אז רחי
אחד נגד העולם וזזה, וכך עשה שמואל תמיר.
רחבעם (״גנדי״) זאבי הגיש מישפט נגד ח״כ אחוד אול-
מרט, ח״כ ז׳ק אמיר הגיש מישפט נגד אייש־הפנסת של
תישל״ז, ח״כ שמואל פלאטדישרון, וזה מצירו הגיש מיש-
פט נגד העיתונאי ישעיהו בן־פורת. סידרת הארץ על
״הפשע המאורגן״ הנחילה לו שורה של מישפטים, ונראה
כי שורה זו ׳תתארך בתשל״ח. באיחור של תריסר שנים,
קיבל החוק הדראקוני את משמעותו.

אשה

לאה וביו: הנפילה

בקנדה הרחוקה עשתה אשד, צרות לבעלה המפורסם.
מרגרט מרודד גרמיה סנסציה כאשר ינטשה את בעלה,
ראש־הממשלה, כדי לבלות בחו״ל בחברת זמר מפורסם.
היא חזרה, נפרדה ודיברה על גירושין. יאך הסקרים הראו
כי לא גרמה נזק לקאריירה של הבעל.
שונות לגמרי היו קורותיה של לאה רכין, אשתו של
ראש־ממשלת ישראל. במשך כל השנים הארוכות של ני-
נואי׳הם סיפקה לאד, את הדחיפה והתמדיץ ליצחק, עד
שהגיע לכס הרם. השינה גרמה במישרין לנפילתו.
המעשה עצמו היה קטן, כימעט שיגרתי. לאה רבין
עשתה מה שעושות ישראליות רביות במצב דומה. כדי
לממן נסיעות וקניות קטנות בחו״ל, החזיקה ׳באמריקה
חשבונות־בנק. זה הייה בניגוד לחוק. אך בעוד שאזרחים
רגילים אינם מקפידים ביותר על קיום חוק כזה, כשיש
להם הכנסות בחו״ל, הרי הפרת־חוק על-ידי מיישפחת
ראיש־ד,ממשלה היא מעשה חמור. וגרוע מזה: זוהי שטות.
יאם ניבחן אופיו ישל ׳אדם בימי־צרה, הרי הוכיחה לאה
רבין כי היא עשוייה מחומר איתן. היא לא נשברה. במע מד
המשפיל בבית־המישפט נהגה בכבוד, ובימים הקשים
ביותר נהגה כאישה חזקה. עזרה לה בכך עמדת בעלה,
שעמד לצידה בלי הסתייגות, ושרבש אהדד, רבה בדברים
הגלויים והכנים שבהם הכריז על פרישתו מראשות
הרשימה ועל יציאתו לחופשה מתפקידו בראש־הממשלה.

הכנסת

שתי תוספות אותנטיות חדשות נוספו השנה לחיים
המדיניים של ישראל: התנועה הדמוקרטית לשינוי מצד
יאחד, ומחנה שלי מצד שני. השתיים היו שונות זו מזו
כמו שני ראשיהן: הפרופסור ייגאל ידיך מכאן, אריה
(״לובה״) אליאב מביאן.
שניהם באו ממרכז המימסד הקודם. שניהם מרדו בו.
אך היו אלה מרידות שונות: אליאב וחבריו כפריו בכמה
ממוסכמות־היסוד של המדיניות הישראלית, ועל כך שילמו
בכיישלון יחסי ׳בבחירות. ידין וחבריו הלכו בדרך הקלה,
דיברו רק על טכניקה של בחירות ומכניקה של סידרי-
שילטון, ועל כן הגיעו בבחירות להישג מרשים. אך בסוף
תשל״ז היה קיים ספק חמור לגבי משמעות ההישג הזה
בטווח הארוך.
׳שום תופעה פוליטית בישראל לא עוררה השנה מהו מה
בה רבה וממושכת כמו הקמתה ׳והתפתחותה של ד״ש.
המיפלגה החדשה פונקה על־ידי הטלוויזיה והעיתונות הרבה
יותר מאשר הליכוד, ולאין שיעור יותר ממחנה שלי. אולם
נסתבר שיחסי־ציבור אינם תחליף להישג פוליטי אמיתי.
ד״ש מילאה תפקיד חשוב במהפכה הפוליטית שאיר עה
ב־ 17 במאי — אך לא היה זה התפקיד שהיא רצתה
למלא. יתכן כי לולא העריקה ההמונית ממיפלגית העבודה
לד״ש, לא היה המערך מאבד את מעמד־הבכורה שלו
כסיעה הגדולה ביותר בכנסת, ועלייתו לשילטון של מנחם
בגין היתד, נמנעת.
אם קיוו ראשי ד״ש ליהנות מפירות הניצחון, הם
אוכזביו. למרות כוחם הפרלמנטרי ולמרות מיקומם האי דיאלי
על המפה הפוליטית, שאיפשר להם לכרות ברית עם
השמאל ועם הימין, הם נשארו בחוץ. באופוזיציה הם
היוו גורם עלוב. לעומת שלי הקטנה, שלדבריה היה
מישקל סגולי של גיישה פוליטית אלטרנטיבית, לא היה
בפי ד״ש דבר שנגע לביעיוודהיסוד האמיתיות, ובל כמי-
התה, בסוף תשל״ז, היתד, לזכות בכיסאות ממשלתיים.

א מנו ת

ונציגו: הנוף הקווש
יצחק דנציגר,

תאונת־חדרכים הקטלנית, שבה ניספח
הזכירה לציבור בי חי בקירבו אדם יבעל שיעיור־קומה
אמנותי, שכימעט נשכח בין האופנות החולפות ואמני
יחסי־ד,ציבור.
דנציגר, חתן פרם־ישואל, היה הרבה יותר מאשר
פסל או אדריכל. הוא היה יוצר ויהוגה-דיעות אמנותי.
פסליו, העומדים בלב הנוף בארץ !ובארצות אחרות, הם
רק חלק קטן מיצירתו, שברובה אינה ׳נראית לעין. כי
דנציגר יראה באמנות דק חלק ממערפת־החיים, שחלקיה
קשורים זה בזה — חיי״ד,ציבור והאמנות, הפרט והכלל,
הפוליטיקה והסיגנ׳ון, החי והצומח. הוא הקדים את זמניו
בכך שראה בהצלת הנוף את אחד המשימות המרכזיות של
הדור, פעל לריפוי פיציעי־הכרמל במחצבות נשר, למד
גננות ׳והקדיש יאת חודשיו האחרונים למחקר, שבא לגלות
את הקשר בין המיתוס השמי הקדום ׳ובין שימור נוף
הארץ והמלחב — על כל במה ׳ותחת כל עץ רענן.
מ ציג ה יפר,־תואר ויפה־׳נפש, היה מושרש בנוף
הארץ, קשור להיסטוריה של הארץ על בל תקופותיה
ותרבויותיה, ובאותה ישעה היה אזרודהעיולם במובן הטוב
ביותר של המילה. כאקטיביסט פוליטי הגן על הכפריים
הערביים, שהשילטונות ביקשו להפקיע את אדמותיהם.
כמורה, חינך דור שלם של אדריכלים. לא היה אדם ביש ראל
שהיה ראוי יותר לתואר איש־האמנות של תשל״ז.

פלאטו־שוון: חסינות עיתונות

הכנסת השמינית היתד, רעה. הכנסת התשיעית גרועה
יותר. במרכזה עומדת תופעה, שהיתר, צריכה להיות תו־פעה
שולית בחיים הפרלמנטריים: החסינות.
מסמל בעייה זו האייש שלא היתד, ליו כל מטרה בהצגת
מועמדותו, אלא לזכות בחסינות. שמואל (״סמי״) פלא־טו־שרון
הודה בגלוי כי הקים רשימה אישית לכנסת
כדי לסכל את פקודת־המעצר הבינלאומית של אינטרפול
ואת בקישת־ההסגרה של ממשלת צרפת, שהאשימה אותו
בשורה ארוכה של מעשים פליליים. פלאטו טוען בי במה לך
מערכת־הבחירות התעורר בו הרצון לפעול גם לפי תתן
בעיות לאומיות.
בחירתו של פלאטו, במיספר עצום של קולות (שרובם
אבדו, בשל העדר מועמד שני ברשימה) ,ובאמצעים שנש ארו
שנויים־יבמחלוקת, היא סימן־דרך בחיים הפוליטיים
של ישראל. בכנסת יושב הח״ב החדיש בלא יכולת להש מיע
אף מילר, אחת, ביגלל אי-ידייעת השפה העיברית,
כשהוא מאזין באוזניות לתירגום סימולטאני הנערך על
חשבונו( .בדיחה אופיינית אומרת שבעצם הוא מקשיב
לקאסטות של מוסיקת־פופ).
בצורה אחרת ניצל את החסונות ח״כ אהוד אול
מרט, שהמציא שיטה מקורית של מק־קארתיזם ישראלי,
כשהוא מטיח האשמות פליליות שוניות באזרחים ,׳תוך
ניצול חסינותו. בשיחה שנערכה ׳בבניין הכנסת איים
אולמרט, כי יחידה מיייוחדת של הצבא והמישטריה תר צח
את האנשים המוגדרים על־ידו כאנשי העולם התח תון,
יאם אלה יעזו לקום ינגדו. במעשה אופייני לכנסת
זו, הוקלטה שיחה זו בחשאי על־ידי מזכירו של ח״ב
אחר, צ׳רלי כיטון, המתפאר בעברו הפלילי. ביטון,
מאנשי הפנתרים השחורים לשעבר, נבחר בקוליות הביר
חרים הערביים של רק״ח, ונתגלה כאחד הח״כים הפעילים.

מדיניות

ידיו: בווו לממשלה?

מרגלית: חשבון אמריקאי

חלומו של כיל עיתונאי הוא ליצור את החדשות, תחת
לסקר אותן בילבד. השנה הגשימו כמה עיתונאים חלום זה.
עלה עיל כולם כתב העולם הזה, יגאל לפיט, שהט ביע
את חותמו יעל המאורעות הפוליטיים בחשיפת שתי
פרשות גדולות: פרשת אישר ידלין ופרשת אברהם עופר,
הפרשנים עדיין חלוקים בדיעיותיהם על השאלה באיזו
מידה השפיעו פרשות אלה על התמוטטות מיסלגת־ד,עבו דה•
פרשה שלישית שנחשפה על־ידי לביב בתשל״ז,
ושבמרכזה עמד ייגאל ידין, הגיעה לבית־המישפט ובוודאי
תכה הדים בתשל״ח.
המסורת ׳שאין העולם הזה מעניק את תואר איש־העי-
תונות לחברי המערבת שלו עצמו, פינתה את הדרך למועמד
חשוב אחר לתואר זה. הוא השפיע במישרין על מאו רעות
השנה.
כתב הארץ, דן מרגלית, היד -האיש שפירסם את
הידיעה על חשבונות־הבנקים •של הזוג רביו בארצות-
הברית ,׳ובכך גרם במישרין לפרישתו של יצחק רביו
מראשות רשימת המערך בבחירות.
בצורה אחרת לגמרי השפיע כתב שערים, ישראל
קצוכר, האיש שהודיע בעל־פה לח׳זכ פא״י, קלמן
כהנא שהטכס הממלכתי לקבלת פני מטוסי ד,אף־ 15 עומד
לגרום לחילול שבת. הודעה זו הדליקה את הפתיל של
הפצצה, שפוצצה את ממשלת־רבין ושגרמה לעריכת בחי דות
מוקדמות. כי כיד,נא מחה מראש על חילול־השבת,
והתעלמות הממשלה מאזהרה זו סתמה לה את דרך-
הנסיגה.
סקופ עיתונאי מסוג אחר, שהושג על־ידי צלם דווקא:
איש העולם הזה, פיטר פן, שהסתנן בתכסיס מתוכם
לחדרו של מנחם ׳בגין בבית־החולים, וששמע מפיו לרא שונה
שלקה בהתקף־לב ושהיה ״כפסע ביני לבין המוות.״

טלוויזיה

שילון: הנועה אמיצה

הרגע הגדול של הטלוויזיה הגיע שעה קלד. אחרי
סגירת הקלפיות, ביום ה־ 17׳בטאי. על האקרן הופיעו פניו
המוכרות של חיים יכין, בהבעה סתומה, ובפיו היתד.
בשורה מהממת: המחקר העצמאי ׳של הטלוויזיה ,׳שבערו
׳באמצעות ק׳לפיות־מידגם, מראה כי הליכוד ניצח בבחירות.
מאחרי בשורה זו עמדה החלטה נועזת של האיש
האחראי: דן שילון. הוא קיבל לידיו את תוצאות המח קר.
היה עליו להחליט: האם התוצאות הן מוסמכות,
למרות ש׳ניר׳או בלתי־׳אפשריות י האם להעז ׳ולשדר אותן,
ולהסתכן בכל שבעוד כמה שעות תצחק הארץ כולה ז
שילון החליט, התוצאות שודרו מייד — ולארץ נודע
כי נפתח עידן •חדש בהיסטוריה של מדינת־״שראל.
היה זה שיא של פעולה טלוויזיונית, שהפכה את הסי קור
האקטואלי להישג העיקרי של הטלוויזיה, לעומת הפא-
נאליות הנוראה, שבה הצטיינו כימעט כל שאר התוכ ניות.
כתבותיו של דן רכים על קרן תל־חי עלו על כל
הכתבות שבעיתונות הכתובה על נושא זה, דבסיקור השו־טף
של מערבת־הבחירות ביכללה, ושל מוצאי יום־הבחי-
רות ;בפרט, הצטיינו כל חברי הצוות שלקחו בו חלק.
הצטיינות זו מבליטה גם את הסכנה המאיימת על
הטלוויזיה, עם עליית המישטר החדש. אץ הוא טמון
רק במגמה, האיטית אך הברורה, להטיל את מרותו על
כלי־תיקשורת מרכזי זה. סכנה גדולה עוד יותר נעוצה
בהסתרת כל המאורעות הפוליטיים החשובים מאחרי מסך
של ערפל סמיך ,׳והפיכת הטלוויזיה למכשיר המשדר הו דעות
רשמיות — בדומה למקובל בדמוקרטיות העממיות.

תיאטרון

סובול: חוו החנית

הצגות־תיאטרון רבות, שהופקו השנה, העידו על
המשך תהליך הניוון ההדרגתי הפוקד את התיאטרון העברי.
התיאטרון היחידי ׳ששמר על מגע מקרוב עם המת רחש
בחברה היד. התיאטרון ׳העירוני בחיפה, ששמר על
דינמיקה של טיפוח המחזה המקורי.
תיאטרון חיפה הציג את המחזאי יהושע סוכול כיו צר,
שמעורבותו בחיים הישראליים היא ממשית ביותר,
ו׳שהלשץ במחזותיו טבעית ואינה מאולצת. סובול, שהת קדם
במשך השנים האחרונות בהדרגה לצמרת התי אטרון
העברי, החל דרכו במחזות מחאה־חבחתיים כ״
סטטוס־קוו ואדיס, העוסק בכפיית הדת על חיי־הפרט.
בליל העשרים חשף את שורשי הקונפליקטים המוסריים־
האידיאולוגיים של החברה הישראלית. תשל״ז, שנפתחה
בהצגת ליל העשרים, ננעלת בהעלאת גוג ונזגזג שאו
וסטטוס־קורואדיס .77 סוכול הפך ה׳וד־החנית של התי אטרון
הישראלי כמכשיר להתמודדויות.

זוהו: טריפ אלוהי
בפינה אחת •של ישראל הפכה הדת לאופנה. כמו באר־צות״הברית
התייאשו כמה מאנשי הבוהימה מן הסמים
המשכרים ומפולחן הפופ, מצאו להם טריפ חדש. באמריקה
נושא טריפ אלוהי זה את התוויה של .! 68113 ?!•63^ 8
בארץ עברו צעירים מן הבוהמה אל הקצה האורתודוכסי
ביותר של הדת היהודית. אחרי ״הרב איקא״ (איקא
ישראלי) ו״הרב פופיק״ (מרדכי ארגון) התפרסם
השנה ״הרב אודי״ — הבדרן אורי זוהר, שהחל מו״
פיע בתוכניות־בידור בטלוויזיה כשהוא לבוש ארבע־כג-
פות וחבוש-כיפה.
אולם מעבר לתופעות אופנתיות אלה, החלה הדת
המאורגנת השנה בזינוק מחודש, העלול להיות בעל
משמעות לטווח ארוך מאד. המיפלגה הלאומנית־דתות
הצטרפה לקואליציה של מנחם בגין והשתלטה טוטא־לית
על החינוך, כ׳שמנוי וגמור עם השר זכולון הסר
לחסל כל זכר של חינוך חילוני במדינה תוך חמש עד
עשר שנים. בירכת ״מועצת גדולי התור׳ ! לממ
שלה זו, התלוייה באגודת־ישראל, מבטיחה אף היא כפייה
דתית גוברת בכל השטחים. נראה כי •לא רק אורי זוהר
וחבריו, אלא מדינת ישראל בולה צפוייד, לטריפ אלו הי
ממושך__ .

כלכלה

יהושע ומינאי: העימות
שני ספרים התרוממו השנה מן המישור הצחיח של
הספרות הישראלית. שניהם טיפלו באותו נושא בדיוק,
אך היוו כימעט הפכים מבחינת הטיפול הספרותי: המאהב
של א.כ. יהושוע וחסות של סמי מיכאל.
שניהם טיפלו בלבטיו ׳של הערבי הישראלי, על רקע
מילחמת יום־הכיפורים. סיפרו של מיכאל, שתיאר באופן
בלתי־אמצעי את ההווי של זוגות מעורבים בחוגי רק״ח,
לא פונק בתישבחות מפי העילית הספרותית־הביקורתית
אך ׳מצא הד רחב בקרב הקוראים הפשוטים. סיפרו של
יהושע, שתיאר את העימות בין דמויות ישראליות ודמות
ערבית, זכה בתישבחות העילית.
שניהם מסמלים את המהפך שהחל מראה אותותיו גם
בשטח זה בחברה הישראלית — דבר שהפך את שניהם
לאנשי־הסיפרות של תשל״ז.
יהונתן גפן הצליח, בסיפרו שיני חלב, במקום
שפו נכשלו מרבית סופרי דור־המדינה: תיאור דיוקנו של
האמן כאיש צעיר בישראל.
בשירה בלטו המשוררים הוותיקים — יהודה עמיחי
בסיפרו הזמן, דויד אכידן בעשר תשדורות מלוויין־רי־גול
ואהרץ אלמוג בהצדעה לישראל.
ת׳של״ז עמדה בסימן שקיעת שנתוני-הספרות, עכשיו
וסימן־קריאה, ותפיסת מקומם על ידי עיתוני־הספרות,
פרוזה ועיתון .77
) התבטאויותיו של איש־ד,ספרות של תשל״׳ו, עמום
עוז, בתקופה שלאחר הבחירות ,׳מצביעות על תפקידו של
הסופר בחברה• ,המתחיל לקבל את ממדיו הטבעיים.

צעיר

המדינה לא עסקה השנה בלחימה. מילחמתה היחידה
היתר, נטושה בדרום־לבנון, ושם פעלה באמצעות כוחות
זרים, שצויידו ונתמכו על־ידי ישראל.
הצעיר שמותו עורר השנה את ההתרגשות הרבה
ביותר לא נפל מכדורי אוייב, אלא במערכה פנימית.
הרצל עטיה בן ה־ 24׳נסע לתומו בג׳יפ ברחוב השומר
פבני־ברק, בליל־שבת, כאשר נתקל בשרשרת בלתי-מו-
ארת שנמתחה לרוחב הכביש בידי העירייה הדתית -כמו
מלכודת־מוות בעיתות מילחמה. כך הוצא מן האלמוניות,
פשעת מותו, צעיר ישראלי שהגורל התאכזר כלפיו: הוא
חי בלי תכלית ומת לשווא. מותו לא עצר את מיצעד
הכפייה הדתית, שקטלה אותו.
׳באותו שבוע האיר המוות גם את דמותה של צעירה,
שגורלה זיעזע את הארץ: זהבה טוויזר, הנערה ה״זרו־קה״
שעמדה במרכז תוכ׳ניודטלוויזיה ושהתאבדה ערב
הקרנתה.

ספורט

בוקוביץ: תהילה אירופיח

היתד, זו ללא ספק שנתו של הכדורסל הישראלי.
בתשל״ז הושג ההישג הספורטאי הנכבד ביותר שהשיגו
אי־פעם ספורטאי או נבחרת ספורט ישראלית. קבוצת
הכדורסל של מכבי תל-אביב התעלתה מעל עצמה וזבתה
בגביע אירופה לקבוצות אלופות אחרי שהביסה את אריות
הכדורסל האירופי. האיש שמאחרי הניצחון היה אומנם
טל בדודי הוותיק, שחולל את המהפכה בכדורסל היש ראלי
,׳אולם הכוכב הישראלי הבולט יותר בקבוצה, היה
הכדורסלן הצעיר מיקי ברקוביץ /שסחף אותה לנצי
חונותיה הגדולים.
בכדורגל התגלו השנה מיספר כישר׳ונות חדשים,
שהמבטיח •בהם היה כדורגלן מכבי תל-אביב, בני טבק
הצעיר, שהיה לו חלק בזכיית קבוצתו בדאבל — אליפות
הליגה וגביע המדינה בכדורגל. גם בבריכת־השחייה, שם
הוכנו צעירי השחיינים לקראת אולימפיאדת מוסקבה,
התגלו כישרונות מבטיחים, שהבולט בהם היה אמיר
גניאל, שהספיק בינתיים לשבור כמה משיאי ישראל.
ואילו בתחום האתלטיקה נותרה אסתר שחמורוב־רוט
מלכת המסלול, כשבשילהי השנה קידמה את מקומה
בתחרויות הגביע העולמי בדיסלדורף עד למיקום הרביעי
ברשימת הרצות למרחק 100 מטר ;משובות בעולם.

סופו: ירדו של זהב רפואה

תשל״ז הצטיינה בסגידה לעגל־הזהב. הרדיפה אחר
הרווחים המהירים והקלים הפכה לאידיאולוגיה של שכבות
גדלות והולכות.
על רקע זה צמחה שיכבה חדשה של ספקולנטים
ואנשי־עסקים זריזים, העושים סכומים אדירים בבורסה
•בנצלם אותה כמכשיר החסר חוקים של ממש, שבו יכול
כל אחד לעשות כאווודנפשו, כמו בארצות־הברית בשנים
שקדמו למשבר של שנת . 1929
איש־הכלכלה השנה הוא מי שעשה את עשרות המיל יונים
שלו בבורסה, ואין מי שיעמוד ;מול דויד סופר.
עד שנת 1972 היה סוכך ביטוח קטן. אז קנה יחד עם
משקיע אמריקאי בשם לו ברנט חברה הרשומה בבור סה,
בשם חברת הירדן לחקירות, שלא היתד, פעילה.
באמצעות תימרונים זריזים שהזכירו את ספסרישזמניות
.האמריקאיים, העלה ׳תוך חמש שנים את שערי ירדן
מכמה ׳אגורות ליותר מארבעת אלפי לירות המניה. סופר
עצמו הפך לבעל עשרות מיליונים משלו.

עטיה: מוות בשרשרת

מרדי: תגלית מהפכנית

רק טיבעי היה שהצוות הרפואי שמיקד את מירב
תשומת־הלב הציבורית, היה הצוות שטיפל השנה פעמיים
בליבו של מנחם בגין, תחילה במהלך מערכת הבחירות
ואחר־כך שבוע ׳אחרי ניצחונו בבחירות. הד״ר שלמה
לאניאדו, מנהל היחידה לטיפול נמרץ בבי׳ת-החולים
איכילוב בתל-׳אביב יוהד״ר אליהו לוריא, רופאו האישי
של בגין, הצליחו לחלץ את ׳בגין מהתקף־לב קשה.
אולם הטיפול שהעניקו ׳שניים אלה לבגין היה טיפול
׳שיגרתי, מסור ככל שיהיה, המוענק לכל חולה־ל׳ב. האיש
שהצליח לחולל סערה ׳בעולם הרפואה הישראלי, היה
הפרופסור שלווה מרדי, שעלה מגרוזיה לפני ארבע
שנים והעובד כיום בבקת־החולים דתולו ביפו. מרדי
הביא עימו מגרוזיה תרופת-פלא, שעל פי עדויות מומחים
וחולים מחוללת גיסים בטיפול בחולי סרטן העור. הנוסחה
הסודית של נוזל הפלאים של הד״ר מרדי עוררה ויכוחים
ומחלוקות, אך גרמה לפתיחת מחקר קליני מבוקר שתוצ אותיו
עשויות לחולל מהפכה בטיפול בחולי סרטן העור.

הממשלה החליטה: הורים לא
יתקצבו ילד ראשון ושני
כמסנרת התוכנית החדשה לחיסכון לאומי,
החליטה אמש הממשלה להורות להורים
שלא לתקצב את ילדיהם הראשון והשני ככל
צורה שהיא.
בצו שיפורסם בקרוב ייאסר על ההורים להאכיל,
להלביש, לחנך ו/או לבצע כל הוצאה כס פית
אחרת על ילדיהם הראשון והשני.
מזכיר הממשלה, שמסר על ההחלטה במסיבת
עיתונאים, אמר כי אי־תיקצובם של הילדים הללו
יביא כל חודש לחיסכון של מאות מיליוני לי המישטרה
רות,
שיופנו כולם לחיזוק והרחבת
לצורכי המילהמה בפשע המתוחכם.
״מוטב שלא יהיו ילדים כלל, משיגדלו ויהיו
לפושעים,״ הסביר מזכיר הממשלה את המדיניות
החדשה.
כמו כן אישרה הממשלה בישיבתה השבועית
הקמת 12 תיזמורות פילהרמוניות סימליות ביהודה
ושומרון, זאת ״כדי להוכיח לעולם שאנו חוזרים
לארצנו בצלילים של תרבות ואחווה.״

תוכנית ההתיישנות של שרון
<ז85״זז] /5

א$ח?*85ז0$*,ז
^*אא 010א
0ח.;! 810$#>1

ביום שישי האחרון פירסם ״מעריב״ בהבלטה
בעמודו הראשון את הידיעה שכותרתה :

גב׳ קאפלר: קראתי ספת
של קישון להרגיע את עצמי
להזכירכם — קישון הוא סופר ישראלי
המצליח מאד כגרמניה והכותב כ״מעריב״.
ואילו הגב׳ קאפלר היא אשתו של פושע המיל
חמה הנאצי הרכרט קאפלר, והיא גם זו שהבריחה
אותו מבילאו באיטליה.
ובזה ״מעריב״ מתגאה — שאשתו של פושע
מילחמה נאצי, שעזרה לו לברוח ממאסר,
קוראת את אפרים קישון שכותב אצלם, ב־
״מעריב״.
אבל זאת עוד לא כל הגאווה. כי כשקוראים
את בל הידיעה, מסתבר שהגב׳ קאפלר
אינה היחידה כמישפחה החביבה שאוהבת את
קישון :

:ג!¥4י#64$6

0׳ץ מ**<1ז?.א

ו*ו׳!5)5זי?י•

׳*61!0ו:גמ״0א

מאוזן — .4רצועת רוחב ארוכה; .5רצועת
רוחב קצרצרה ; .6רצועת רוחב בינונית ; .7רצועת
רוחב צרה; .8רצועת רוחב בינונית פלוס; .10
רצועת רוחב קצרה; .11 רצועת רוחב רחבה.

מאונך — .1רצועת אורך ארוכה; .2רצועת
אורך רחבה; .3רצועת אורך צרח; .4רצועת
אורך בינונית מינוס; .6רצועת אורך בינונית; .9
רצועת אורך צרה קצרצרה ; .12 רצועת אורך קצרצרה
מינוס.

,ניסיתי להסיזו את
דעתי מן הבריחה המתוכננת על ידי!קריאת
ספרו של אפרים קישון, הסופר הישראלי
שהרברט ואני כה אוהבים את
ספריו.
״הרברט ואני כה אוהבים את ספריו״ —
פתאום קורא ״מעריב״ לפושע הנאצי בשמו
הפרטי, בחיבה — ״הירכרט״.
כי זה שמר קאפלר אוהב את קישון מוכיח
כניראה לעורכי ״מעריב״ שהרכרט הוא
אדם נחמד ותרבותי, והוא בבר לא רצח אנשים
ולא -טילה יהודים למות במחנות־ריבוז.

עוד פי ר סו מ ת להלנה
גם אנהנו שוחחנו עם הלנה
נשואה, אם לשניים, לבושה ״ טיפ טופ״ ,איפור מושלם
(ממש תמונת פירסומת לחברת תמרוקים) ,בל שערה
במקום, בל שן פנינה, ותאמינו או לא, היא באמת יפה...
כל מיני ״יפי נפש״ ,אומרת הלנה בחיוך סימפטי,
האשימו אותי שאני גזענית ...אבל הם! לא מבינים שזאת
הפירסומת הכי טובה שאני יכולה לקבל. אני בעצמי לא
נזענית, אני ספרדיה אצילה, אבל כשאנשים שומעים על
שדכנית גזענית״ הם מיד נדלקים ...כי אנשים מפונים
שאחת כזאת לא תתן לאקדמאי אשכנזי לצאת עם עוזרת־
:ית מרוקאית, ואצלה לעולם לא תלך סטודנטית מבית־טוב
זבלות עם מסגר צ׳חצ׳ח ...וזה בדיוק מה שהאנשים רוצים
הם רוצים בני־זוג מתאימים, והם מבינים שאצלי הם קבלו את זה, ואין סכנה שייפגשו אצלי בפרעחות או
:פרענקים...
״יפי הנפש״ לא מבינים את זה, אבל הלנה התוססת
מבינה זאת היטב — האנשים רוצים גזענות, האנשים
אוהבים גזענות — וזה מה שהיא נותנת להם

אכל אני, לעומת זאת, לא יכול שלא להיזכר
כסיפורים על הקלגסים הנאצים כמחנות־הריכוז,
שאחרי יום־העכודה בו רצחו אלפי
יהודים, היו חוזרים לחדרם, מניחים תקליט של
ואגנר על הגרמופון, מתיישבים בכורסא הרבה,
וקוראים להנאתם ספר ...של קישון.
אכן מקור לגאווה — לקישון, ל״מעריב״,
ולבל כית־ישרואל.

3מה מברך !אזרח אח הממשלה החדשה בפרוס השוה החדשה

בשואה סובה וגוצרחח

שלום ממשלה,
בראשית מיבתבי אברככם בהצלחה בשנה
החדשה, ואם תשאלו לשלומי, הרי הוא טוב,
כשאתם בשילטון.
אבל, בכל זאת, הייתי רוצה להציע לבם
הצעה צנועה, הנראית לי חשובה מאד לחוס-
ננו הנפשי בארץ ובגולה.
דור הכיפה הסרוגה כבר הוכיח את עצמו
כדור מופלא ברוח ובחומר, בהלכה ובמעשה,
בתורה ובמילחמה. הכל מבינים זאת עתה,
ויותר ויותר אנו רואים נערים וטף ועל ראשם
ביפה סרוגה, בן יירבו.

כיפה סרוג תהסברה
לכן הצעתי היא לנצל את הכיפה הסרו גה
והקדושה הזאת לעוד מטרה חשובה וקדו שה
— הוכחת צידקתנו המוחלטת, או כפי
שאוהבים לקרוא לזה היום — הסברה.
על הממשלה, או מישרד הדתות, לנפק
לכל הרוצים בכן, ואני משוכנע שאלו יהיו
רבים, כיפות שעליהן תהיינה סרוגות סיס-
מאות-הסברה. וכדוגמא אביא במה סיס מאות
חשובות שניתן לסורגן בכיפות :
אש״ף — אירגון של מרצחים, שנית מצדה
לא תיפול, דם יהודי לא יהיה הפקר, הגולן
הוא חלק בלתי נפרד מהמדינה, יהודה
ושומרון הם שלנו, או״ם־שמום, לא ניכנע
לקארטר הרשע, ועוד כהנה וכהנה.
בטוחני כי תמצאו סיסמאות נוספות ואף
יותר טובות, ואני מקווה לראות בקרוב את
המוני בית-ישראל ולראשיהם כיפות הסברה
סרוגות.

שלום ממשלה,
בתחילה ברצוני לברך את מר בגין על
הופעותיו הנהדרות בפני הגויים. מי יתן ותצלח
דרכו בכל אשר יילן.
אך, בפי שאמרו כבר חכמים, לכל טוב
יש עוד יותר טוב, ולכן הריני כותב לכם,
למען שפר את המשופר.
לפי דעתי הנכס היקר ביותר שיש לנו
חיזיון אור־ ־־קודי

צריך

שים מספיק, לפי דעתי, ואפשר וגם
לעשות יותר.
אחד הדברים החסרים ביותר, לפי דעתי,
הן לילדינו היקרים שלנו והן לבני הגויים,
הוא המחשת השואה. לא דיבורים, לא סי פורים,
לא סרטים. כל זה כבר יש לנו. אן
אנו חייבים לעשות משהו מזה, משהו שימ חיש
את השואה לכל אלו שלא ידעו אותה.
לפי דעתי יש להקים במקום מסויים
בארץ, רצוי במקום היסטורי מפורסם, דגם
מפורט ומדוקדק של מחנה-ריכוז, ובו יש
לערוך, באופן מתמיד ומתמשך, בקביעות,
יום-יום וערב-ערב, חיזיון אור-קולי מלא של
השואה כפי שאירעה באמת.
יש להביא למקום את בל בני הנוער
בישראל, ביתה-כיתה, בית-ספר — בית-ספר,
למען יראו ולא ייראו.
גם תיירים גויים יש להביא לשם, ולהמ חיש
להם מה עשו אבותיהם שלהם לאבו תינו
שלנו, ולהסביר להם מדוע לא ניסוג
לעולם מיהודה ושומרון.
לפי דעתי נשיג על-ידי המחשה אור-קו-
לית כזאת של השואה שני דברים עיקריים —
א. בנינו שלנו יהיו ליהודים גאים וללוחמים
אמיצים למען עמם. ב .כל הגויים יבינו שהצדק
איתנו.
הנני תקווה שאכן תישמעו להצעתי.

חיזיון אור־קולי לגויים
היום הוא זכר השואה, ואני חושב שאין
אנחנו מודעים מספיק לכוחו ולעושרו של
הנכס הזה — השואה. אמנם אתם עושים
שימוש טוב יותר בשואה מאשר כל שאר
הממשלות שקדמו לבם, אבל עדיין אינכם עו

שלום
ממשלה,
אתם החזרתם לכל יהודי את גאוותו
ביהדותו. הנה אנו עדים בימים אלו לתופעה

שלום ממשלה,
הריני כותב אליכם מתוך אהבת ישראל
גמורה ושלמה.
רוצה הייתי לראות בצד בניין הארץ כולה
ושיגשוג יהודיה, גם מימשל נאור ולא-
יג -מלחמות
א. תיכנוז כללי
בארבע טבות כהונתה טל הססטלה
ייערכו עפ״י התיכניז 2מלחסותו
- 1סלחסת בזק התקפית לצורכי
הגנה לאומית.
- 2מלחמת מנע הגנתית לצורכי
התקפה לאומית.
.מלחמת הבזק תנוהל בטבוע
הטליטי טל מאי .1978
מלחמת המנע תתנהל בתחילת
נובמבר 980־.1
אמצעים ותקציב
-א. טר האוצר וטר הביסחון

תוכנית מ מ שלתית רצינית
חזון

בצבע ובצל

צד תתנהלנה המילחמות לפחות במשך ארבע
שנות כהונתכם, ואולי אף מעבר לכך.
פירסום גלוי של מועדי המילחמות וצורת
ניהולן המתוכננת יביא ברכה רבה לכל אזרחי
ישראל אוהבי עמם וארצם — א. הדבר
יחסוך את ההפתעה וההלם המיותרים,
הנוצרים מאי-ידיעת האזרח על מועד פתיחת
המילחמה. ב .הדבר יאפשר לאזרחים לכלכל
את צעדיהם, הכלכליים והאחרים, בהתאם
לשאיפותיהם, ללא הפרעה והפתעה. ג.
וכתוצאה מכל אלו — נהיה ערוכים ומוכנים
למילחמות בצורה הטובה ביותר וננצח בהם
ללא קושי.
יכול לבוא מישהו ולטעון שאם יידעו
האזרחים מראש מתי תהיה המילחמה, עלולים
חלק מהם להסתלק מן המערכה קודם
שתתרחש. טענה זו נכונה, אך אז סוף-סוף
נוכל לדעת מי הם העריקים והתבוסתנים,
שהרי צווינו לדעת מי לנו ומי לצרינו.

בירוקרטי, המתפקד ביעילות ומתוך
וראיה מרחיקת-לבת לטווח ארוך.
דבר זה דורש תיכנון ממשלתי מצידכם,
שלא יהיה, בפי שהורגלנו על-ידי מיפלגת
העבודה, בבחינת הדבקת טלאי על טלאי
וכיבוי-שריפות מקרי.
אם גם א תם מאמינים בכך, ואינני מטיל
בכך ספק, הרי שאתם מחוייבים לתכנן הכל
מראש, והחשוב מכל — הינבם מחוייבים
להודיע לאזרחים את אשר אתם מתכננים.
וכוונתי בעיקר לנושא הרגיש כל כך לאזרחי
המדינה — הביטחון. בנושא זה אתם
חייבים, כאחד מלקחי מילחמת יום הכיפורים,
לספק מידע נרחב בכל האפשר על
אשר מתרחש ויתרחש.
אתם חייבים לפרסם, כבר היום, מתי וכי

ת ה חוזר בת שובה
מרנינה של יהודים תועים וטועים החוזרים
בתשובה לחיק יהדותם, החוזרים בתשובה
אל דתם, אל אמונתם, אל מסורתם, אל שור שיהם,
אל עמם.
תופעת החזרה בתשובה היא המאורע
היפה ביותר שאירע לעם ישראל מאז הדליקו
המכבים את נרות החירות בבית-המק-
דש בירושלים.
בממשלה מחנכת, להבדיל מהממשלות
הקודמות, חושבני שמוטלת עליכם החובה,
שהיא בעצם זכות גדולה, לעודד את החוזרים
בתשובה, למען יראו אחיהם, המבולבלים מן
המתירנות, ויילכו בעקבותיהם ולאורם.
עליכם להעניק לבל חוזר בתשובה את
״אות החוזר בתשובה״ ,אות שיענוד בגאווה
על חזהו ושיעניק לו זכויות-יתר מסויימות,
כגון מקום־ישיבה באוטובוס (שהרי נאמר
שבמקום שבעל-תשובה עומד וגו׳ — הרי שיש
לתת לו לשבת בכבוד).
אם נותנים את ״פרס ישראל״ לכל מיני
ליצנים עוברי-ישראל, ואם נותנים אותות הצטיינות
ללוחמה (ויש להמשיך בכך
מדוע שלא ניתן אות הצטיינות, הגבוה ביותר,
ליהודים שחזרו בתשובה. שהרי זה הדבר
הגדול ביותר שיכול לקרות לעמנו — שיחזרו
הבל בתשובה ותבוא הגאולה במהרה בימינו.

החוקרים עד כיה, כי אין מקום להעמיד את
פליאטו״שרון לדין.

ח״כ צירל ביטון
הוזמן למוסקבה
איש הפנתרים השחורים, ח״כ חד״ש, צ׳רלי
ביטון, עומד לצאת ביום ראשון הקרוב
לביקור במוסקבה, עד־פי הזמנה של
הסובייטים.

תו גו נן י ך
אבטלה סמו״ה
ובמשרד הממשלה
חילופי השילטון במדינה כבר יצרו אבטלה סמויה
בקרב הפקידות הבכירה הממשלית, שתלד ותתרחב
במרוצת החודשים הקרובים.
המדובר הוא בפקידים בכירים שהודחו מתפקידיהם
כדי להציב במקומם פקידים חדשים מנאמני הליכוד.
רוב המודחים לא זכו בתפקידים חדשים וכיוון שלא
ניתן לפטרם, ממשיכה המדינה למעשה לשלם את
משכורותיהם (הגבוהות) מבלי שיעשו דבר.

מיספרם שד פקידים. אדה יגדל כחודשים
הקרובים, אנשי הדיפוד השלימו באחרונה
רשימה של עמדות־מפתח במישרדי
הממשלה השונים וכתפקידי מימשל
אחרים, שלדעתם יש להציב כהם את
נאמניהם. עד־פי הערכה זו בודדת הרשימה
1500 תפקידים, שאותם מנסים עתה אנשי
הדיכיד והמפד״ל לאייש.

ודח מנב״ל
3 0ה ח?ד א1ת
דוד קלדרון, מנכ״ל בנק החקלאיות, שהיה אחד
מראשי הגוש המפא״יי במיפלגת העבודה, בעל
השפעה ומושך בחוטים מאחרי־הקלעים של מיפלגת
העבודה ואיש־הכספים שלה, ייאלץ ככל הנראה
לפרוש בעתיד הקרוב ׳מתפקידו. שר־החקלאות, אריאל
שריון, מתכוון להציב במקומו כמנכ״ל, כלכלן מאנשי
ההתיישבות הדתית.

לסילוקו שד קלדרון מעמדת הכוח שדו
עלולות להיות השלכות לגבי המצוקה
הכספית שבה נתונה כיום מיפדגת העבודה.

גזבר הסוכנות -
איש חרות
עורך־הדין רפאל קוטלוביץ׳ ,המכהן ביום
בתפקיד יו״ר ההנהלה העולמית של
חרות־הצה״ר, יוצע ככל הנראה עד־ידי
תנועת ההרות לתפקיד גיזבר הסוכנות
היהודית במקומו שד אריה דולצ׳ין, העשוי
להיבחר לתפקיד יו״ר הנהלת הסוכנות
ולהחליף בתפקיד זה את יוסף אלמוגי
אחרי הבחירות לקונגרס הציוני שתיערכנה
בחודש ינואר .1078
אנשי חדות טוענים כי תפקיד גיזבר הסוכנות מגיע
להם אחרי שאת תפקיד יו״ר הסוכנות תקבל המיפלגה
הליברלית בליכוד.

המישטרה ל א תאשים
א ס מלאטו־שו־ו!
חקירת המישטרה המתנהלת מזה מיספר חודשים
בקשר לתלונות בדבר עבירות על חוקי הבחירות
שנעשו בידי ח״כ ׳שמואל פדאטו־שרון או אנשיו
בתקופת מערכת הבחירות האחרונה לכנסת, הגיעה
למבוי סתום.

ככל הנראה אין בידי צוות החוקרים, שעסק
בחקירת הפרשה ביסודיות רבה, בד הוכחה
שעל פיה ניתן יהיה להאשים את פלאטו־שרץ
ביטיחוד בוחרים או בעבירה מסוג
אחר עד חוק הבחירות.
חומר החקירה יועבר ׳בקרוב לפרקליטות המדינה
פשהמסקנה תהיה, על־פי המימצאים המצויים בידי

לביקורו ישל ביטון בברית־המועצוית אין כל משמעיות
פוליטית מייוחדת והוא נערך במיסגרת הביקורים
של ישראלים שמארגנת רק״ח מעת לעת.
דמות ידועה נוספת היוצאת במישלחת למוסקבה,
הוא המשורר יונה (״יבי״) בן־יהודה, המבקש להיפגש
עם המשורר הרוסי ייבטושנקו.

סבר על *המוסד״
ובינו בלונדון
המוסד הישראלי למודיעין יזכה בקרוב
ב״ביוגראפיה״ מקיפה שתצא לאור בהוצאת וידנפלד
את ניקולסון בלונדון ובהוצאות רבות אחרות
בכל העולם. את החיבור האוהד כתב איורי דן
בעזרתו של אדם בשם אייזנברג וכתב היד כבר
קיבל את אישורה של הצנזורה הישראלית.

נטיונותיהם של סופרים וחוקרים
בינלאומיים ידועי״טם לכתוב את תולדות
המוסד הישראלי ועלילותיו נידהו כלך ושוב
ובאי־שיתוף פעולה.
הלורד וידנפלד, בעל ההוצאה, הוא בעל קשרים
יוצאים מגדר הרגיל במימסד הישראלי. הוא שהוציא
לאיור את ׳ספריהם של גולדה מאיר ומשה ידיין והוא
מקבל בילעדייות על הספר של המוסד.

הגיד !!,

הבא

הגיליון הבא של ״העולם הזה״ יופיע
באיחור של יממה, ביגלל החגים. הגיליון
יופץ ברחובות הל־אביב במוצאי ראש״השנה
(יום ד׳ הבא בערב) ,ויהיה מצוי בקיוסקים
ברחבי הארץ ביום החמישי הבא, ה־ 15 בספטמבר,
בבוקר.

בניגוד לרשום בשער הגיליון הזה, מכיל
הגיליון 84 עמודים ולא .76 תוספת העמודים
נעשתה בעיקבות החלטה של הרגע האחרון,
אחרי שהשער כבר היה בהדפסה, להגדיל
את מיספר העמודים, כדי להוסיף חומר
מערכתי ומודעות.

כסיעת הליכוד גינו
את סי גוון א ולמ רט
הידיעות שד,תפרסמו ׳בשבוע שעבר בעיתונים על
התייצבותה, כביכול, של סיעת הליכוד בכנסת מאחרי
מאבקו ״סל ח״כ אהוד אולמרט, היו בלתי־מדוייקות
׳והתפרסמו ככל הנראה ביוזמתו של אולמרט עצמו.

בדיון שנערך כסיעת הליכוד בנושא זה,
הסתייגו רבים מהדוברים משיטותיו
ומסיגנונו של אולמרט והגדיל מכולם
שר־המיסחר־והתעשייה, יגאל הורביץ.

׳אולם הסתייגויות אלה לא הגיעו לידיעת הציבור,
שלו נמסר רק על הבעות התמיכה באולמרט.

הפשע המאורגן
האמריקאי שותף
להתרמות לישראל
הפשע המאורגן האמריקאי שותף בגיוס כספים
למיפלגות בישראל ובעיקר למיפלגות וקבוצות
דתיות קיצוניות.

בתי־כגסת וקהילות יהודיות אמריקאיות
נותנים חסותם ד״לילות לאם ווגאס״
המאורגנים בריכוזים יהודיים גדודים.
אנשי העולם התחתון שוכרים אודם
כמקום, מציידים אותו בשולחנות רולטה
ובבאר של משקאות חריפים ומזמינים את
עשירי הקהילה לערב הימורים, אחרי שזכו

בחסותו של הרב המקומי או אחד מגבאי
הקהילה.
׳נותני החסות ״למטרות צדקה״ מקבלים שכר קיבוע,
של כמה אלפי דולאר לערב, יואילו המארגנים עצמם
גורפים רבבות דולארים כהכנסה של ערב אחד.
המישטרה האמריקאית החליטה לקרוע את מסווה
״הצדקה״ ,אחרי ׳שגילתה בכמה מיקרים, בעזרת
האם־בי־יאיי, כי מדובר בהעברת כספים למטרות
פוליטיות קיצוניות בישראל. בפשיטה שנערכה בניו־יורק
נאסר רב של בית־כנסת ׳שבתן חסותו לערב
הימורים. במקום נאסרו ׳שלושה מ״חיילי״ אחת
ממישפהות הפשע־המאורגן והמימסד היהודי חרד עתה
לתוצאות הגילויים הנוספים, אם יהיו כאלה.

צייצי לוחץ ידיים
ראש עיריית תל־אביב החליט שלא לשגר, כמקובל
מדי שנה, ברכות שנד,־טובה אישיות לכל אחד
מעובדי עיריית תל־יאביב. במקום זה החליט צ׳יצ׳
על צעד בלתי־שיגרתי :

הוא עובד בין כל עובדי העירייה, החל
כפקידות הבכירה וכלה באחרון פועלי־הניקיון,
לוחץ את ידיהם ומאחל להם בירכת
שנה טובה באופן אישי.

״דחו הבחירוח
המוניציפאליות
גם אם לא תיפול החלטה לדחות את ׳הבחירות
לעיריות ולמועצות המקומיות לזמן ׳ניכר, נראה כי
בחירות אלד, לא תערכנה, כמתוכנן, בחודש מאי . 1978

נראה כי החשש פן תעיב מערכת הבחירות
עד חגיגות יום העצמאות ה־ 30 של המדינה,
שבמרכזן יעמוד, במובן, ראש־הממשדה
מנחם בגין, הוא שירווה, בבל מיקרה,
עילה לדחיית הבחירות במיספר שבועות.

עיתונאי ישראל -
מוהל: מכירות
של ..ברוט,,
איתן עמית ,32 ,חבר מערכת ידיעות אחרונות,
המשמש כאחד משני עורכי מדור הספורט של ד,צהרון,
עומד לצאת בימים הקרובים לצרפת אחרי ׳שהתמנה
שם כמיבהל־ה׳מכירות ישל חברת־הסרטים ברוט
פרודאקשנס, שהיא חברה־־בת של חברת התמרוקים
הנודעת פאברדה.

איזור המכירות שד עמית יהיה המיזרח
הרחוק, המיזרח הקרוב ועוד ארבע מדינות
אירופיות.

משכורתו החודשיות בשלב ראשון נקבעה ל־ 30 אלף
ליריות, מלבד חשבון הוצאות. עמית הוא חתנו של חיים
אשל, מנהל חיברת הסרטים של ברוט בפאריס.

מחלת־מין ל כדו רג לן
אצל כדורגלן בכיר, באחת הקפוצות בליגה הלאומית,
אובחנה מחלת־מין, בעת שהותה ישל קבוצתו בחו״ל.
הכדורגלן ׳אולץ לעזוב את הקבוצה. לרופא שאיבחן
אצלו את המחלה כחו״ל סיפר הכדורגלן כי היד,
נגיויע ביה כבר בעבר ׳וכי לא נדבק בה בשהותו בחו״ל.

הכדורגלן יקבל שיחדור מקבוצתו,
שבשורותיה לא יופיע עוד, רק אם יחזיר
להנהלת הקבוצה את מחיר נסיעתו לחו״ד.
פחיילוב ידרוש פיצויי
אריה פוזיילוב, בעד חנות התכשיטים
״יהלומי פוזיילוב״ שממנה נשדדו בחודש
פברואר השנה יהלומים ביטווי מוצהר שד
קרוב למיליון לירות, שוקל הגשת תביעת
נזיקין נגד מישטרת־ישראל.
חקירת המיישטירד, מתמקדת כרגע באפשריות
שהפריצה תוכננה ובוצעה בסיועם הפעיל ישל
שוטרים ממישטרת מחת תל־אביב ובידי החוקרים
שני חשודים הנחקרים בכיוון זה. אם יועמדו השוטרים
לדין ויורשעו, מתכוון פוזיילוב לתבוע את ערך
הסחורה שנגנבה ועד כה לא נמצאה — מהמישטרה.

במדינה
העם
ת של״ז ד׳ ל
השגה בימעט מתה
משיעמרם 7 ,פ3י
שהגיעה א? קו הסיום
באווירה של שיעמום עמוק זחלה ת׳של״ז
אל קז־הסיום.
מעטות היז השנים בתולדות המדינה
שהיו כה גדושות הכרעות, הפתעות ותה פוכות
כמוה. אך נדמה כאילו נטש אותה
כוח־החיים בטרם עת. בשבועות האחרוד
נים שוב לא קרה דבר. לולא האיו מים
של אנשי גוש־אמונים להתנחל
בלי רשות הממשלה, ולהביא בכך לעימות
בינם ובין ממשלת הסיפוח וההתנחלות
של מנחם בנץ, היתד. השנה מתה מפיהו־קים,
קודם מותה מזיקנה.
אלפי היורדים, שפקדו את המדינה בחודשי
הקיץ כדי לבקר את הסבתא ולהר אות
את המדינה לילדיהם ׳האמריקאים
או הגרמנים, נסעו. התיירים הישראליים
שבילו את הקיץ ברחבי העולם, חזרו.
הילדים שבו לבית־הספר. בערבים החלו
מנשבות רוחות־הסתיז הראשונות.
הכל היד, מוכן לתשל״ח.

ה כנ ס ת
ה ב קי ע הרא שון
מפ״ם הצביעה יחד
עם שרי בניגוד
רחכרי מיפלגת־ העבודה
בעיקבות מכפיפים מסובכים
״זהו הבקיע הראשון במערך !״ אמר
איש מייפלגת־העבודה בדאגה, כאשר ראה
את ידיהם של ארבעת ח״כי מפ״ם מתרו ממות,
יחד עם ידי שני ח״כי שלי.
ואכן, זיו הפעם הראשונה התפלגה סיעת
המערך על עניין מהותי.
ננד הניצים. הנושא היה היחס ל-
אש״ף, וההצבעה היתד. תולדה של תכסיסים
מסובכים ומורכבים, שהביכו רבים
מן הנוכחים בישיבת־הפגרה של הבנסת.
בישיבה זו רצח מנחם בגין להשיג
אישור פורמלי בולט ל״קונסזוס הלאומי״
העומד ׳מאחריו, לדבריו. בגין בחר ׳בעניין
אש״ף, כי בו תומכים גם אנשי ד״ש ומיפד
לגת־העבודד. בעמדה השלילית הטוטאלית
של הליכוד.
אחרי דיונים ממושכים, החליטו ד״ש
ומיפלגת־העבודה שלא להגיש גם בעניין
זד. הצעת־החלטד, משותפת עם הליכוד.
כל מיפלגה החליטה להגיש הצעת-היחלטד.
נפרדת משלה, אך סיעות המערך וד״יש
הסכימו ביניהן להצביע זו בעד ההצעה
של זו. יבין השאר נפסל הרעיון להפריד
בין עניין אש׳י־ף לבין שאר חלקי הצעות־ההחלטה,
כפי שביקש בגין.
בישיבה סועדת למדי של סיעת־המערך
תבעו הגיצים, ובראשם שושנה ארבלי־אלמהלינו,
להצביע בעד הצעות הליכוד
בעניין אש״ף. ח״כ יוסי שריד התנגד
לכך, וכמוהו נהגו חיים בר־לב ואחרים.
ההצעה נפסלה.
סיעות המערך, ד״ש. ורק״ח הגישו כל
הצעות משלה.
דין חושב לאט״,י כשהגיע סדר
נעות, בתום הדיון׳ התהפכה לפתע
הקערה על פיה.
ברגע האחרון קם ח״כ עקיבא נוף, זד
איש ישל שמואל תמיר בדש! ,והציע
להפריד בין סעיפי ההצעה של ד״ש, כדי
לאפשר הצבעה נפרדת על הסעיף הדוחה
כל מגע עם אש״ף. היה זה בניגוד גמור
למד, שהוסכם קודם־לכן עם המערך.
ייגאל ידין קיבל את הד,צעד .,לדעת
ריבים לא הבין את אשר הוא עושה.
״ידיו חושב ׳לאט,״ אמר ׳איש המערך,
ספק בהלצה ,״והדברים קרו במהירות.״
אך ייתכן בי הדבר תואם מראש עם
הליכוד.
כאשר שאל היו״ר מי תומך בסעיף ה*
אנטי-אש״פי של ד״ש התרוממו ידי הלי־כוד,
ד״ש ומיפלגית־העמ׳דה, ובך נוצר
רוב מרשים. אך ח״כ שלי מאיר פעיל
ניצל את הדקות האחרונות כדי לבוא
בדברים עם אנשי מפ״ם, ואלה הסכימו
׳להימנע. כך נוצר מערך מעניין 92 :הצ ביעו
בעד ההצעה, שישה נמנעו וארבעה
ה עו ל ם הזה 2068

(סיעת חד״ש־ירק׳׳ח) הצביעו ׳נגד.
היד, זד, הישג טאקטי לאנשי שלי, שנמ צאו
במחנה יאחד עם מפ״ם. שעה קלה
לפני כן התפאר מנחם בגין כי בעניין זד,
״ 113 חברי־כנסת״ תומכים בעמדתו. תו דות
להצבעת מפ״ם, נסתבר כי בעניין
אש״ף מתנגדים לעמדת בנץ לפחות 11
ח״נים — מפ״ם, שלי ורק״ח. על כך יש
לחוסיף ח״כים מסויימים של מיפלג׳ת-
העבודה, שלא העזו הפעם להימנע.
ביגלל הבילבול. היתד, לפרשה אפי לוג.
ארבלי-אלמוזלינו תבער, בזעם ׳לערוד
בי ת ר נגד מפ״ם, על הימנעותה מהצבעה.
מנע זאת יוסי שתר, שטען בצדק :
״מפ״ם הצביעה בהתאם להחלטות הסיעה.
דווקא מיפלגת־ז־,עבודה הצביעה נגד ההחלטה
שנתקבלה, ביגלל הבילסול שנוצר
ברגע האחרון, בעיקבות המהלד הבלחי־צפוי
של ד״ש.״

פ ש עי ם
מו תהשלאגדה
בעמודיו של דו״ח
בובנר שבק ״הפשע
המאורגן ׳,חיים לכל חי
״פשע מאורגן? מד, פיתאום פשע מאור גן?
שום דבר במדינה אינו מאורגן, ודוו קא
הפשע יהיר, מאורגן ז״ התלוצץ קצין־
מישטרד ,׳בכיר .״אצלנו הפל מסורדק. ה־מישטרה,
העיתונות, הכנסת. אז מדוע אתם
חושבים שדווקא הפשע הוא הגוף היחידי
במדינה המתפקד ביעילות?״
סביב שתי המילים ״הפשע המאורגן״ נע רך
בשבועות האחרונים מחול־שדים, ש עבר
את גבול הגיחוך. הדבר נבע משאי פתו
של ח״כ חסר־מעצורים ליצור גל של
היסטריה סביב שתי מילים אלד״ כדי לרכב
עליו, והתעקשותו של העיתון הארץ, ש העדיף
אף הוא את המילחמה למען דימוי
זה על פני ניתוח מהות הפשע בארץ.
השבוע התפוצצו שתי המילים. ועדת
המישטהה, שבראשה עמד ניצב־מישנה
מיכאל בוכנר, הגישה דו״ח מיקצועי מוס מך.
הוא לא חידש הרבה למי שבקיא
בענייני הפשע. אך הוא קבע לפחות קבי עה
ברורה: אין פשע מאורגן בישראל.
דמות של מחזמר. לרבים נראה
הדבר כפילפול של מילים. אך יש לוויכוח
זד, תוכן מעשי מאד.
אותם שטענו כי יש בארץ ״פשע מאור גן״
ביקשו להוכיח כי יש הנהלה מרכזית
לכל ענפי הפשע, ובראשה צמרת מוגדרת
— ׳מפקד, מיפקדה, דרגות־פיקוד. הם גם
זיהו את האנשים המד,ודם, לדעתם, את
הפיקוד הזה. את המקום מס׳ 1ייעדו
לדמות פולקליורית מפורסמת, שהתאימה
וותר למחזמר נוסח קזבלן מאשר לאירגון־
פשע מודרני, מתוחכם ומסועף.

דוקרן דיץ
לא לפסיכיאטר

יו״ר־ועדה בוכנר
אין אירגון
המסקנה העיקרית של ועדת־בוכנר
היתר, הפוכה: שאין שום אירגון כזה,
אין מפקד ואין מיפקדה. לשון אחרת:
אין בארץ פשע מאורגן.
המירוץ הגדול. לעומת זאת אישרה
הוועדה דבר הידוע לכל: שממדי הפשי עה
בארץ הולכים וגדלים בהתמדה, כמו
בכל הארצות המפותחות: ששיטות הפשע
משתכללות ומתחכמות: שהמישטרד, מפ גרת
במידוץ ר,שיכלול והמודרניזציה אח רי
העולם התחתון.
כדי לדעת זאת, לא היה צורך בוועדה.
די היה בקריאה יומית ושבועית של העי תונים.

איוש

אישיותו ש ר שר
מדוע לא הצליח
משה דיין ץ -מחקר
אמריקאי מספק תשובה
השחקנית הזקנה הובאה למנוחות. על
קיברה הרענן נערמים הזרים. המצלמה
מתקרבת אל זר-הפרחים הגדול ביותר.
הוא נושא את הכתובת :״לעולם לא
אשכח — משה דיין.״
סצינה זו מופיעה בסרט פאודורה, ש-
הוסרט זד, ע׳תה, בידי הבמאי בילי ויילדר,
והמוקדש לסיפור דימיוני על אודות אלי־לת־קולנוע
באה בימים.
קשה לדעת אם ׳מחמאה מפוקפקת זו
מוסיפה הילה לאדם שביקש להיוודע ב עולם
כמצביא וכמדינאי רציני. אם מעיד
הדבר על כישלון, הרי בא השבוע פסי כולוג
אמריקאי-יהודי, והסביר מדוע נגזר
על אדם כסו !משה דיין להיכשל.
לפגוע בזולת. הארי לווינסון מבוס טון
ד,ירצה בסימפוזיון שיל האגודה הפסיכולוגית
האמריקאית בסאן־פראנציסקו על
המחקר שלו על ״האישיות הדוקרנית״*•.
מיבנה זה של האישיות מהווה, לדבריו,
את הסיבה הבודדה התכופה ביותר לכיש לונם
של אנשים מוכשרים בדרגים העל יונים
של המינהל והתעשיה.
לאיש כזה ,׳לדיברי לווינסון ,״יש כיש־חץ
טיבעי לפגוע ׳בזולת בצורה מכאיבה.״
בכך הוא תותר באופן לא־מודע מתחת
להצלחתו של עצמו. הבוס ישלו נוטה
לסלקו, או להקפיאו בדרג נמוך.
״טיפוסים דוקרניים מסויימים מצליחים
להגיע אל הצמרת,״ אמר לווינסון, והצביע
׳במפורש על כימה מהם — משה דיין :
האדמיראיל האמריקיאי-היהודי היימאן די־קובר,
יוצר הצוללת האטומית: אדגאר
הובר, ראש האף־בי־איי המנוח, ועל רי׳
צ׳ארד ׳ניכסון. אולם בעולם העסקנים אין
* באנגלית :
ץ 3111ת . $0

״זס? 0ע 3<;1זנ ^ 1סורי

אנשים כאלה מגיעים לצמרת, ביגלל הצו רך
בעבודת־צוות.
אדם דוקרני כזה ״מותח לעיתים בי קורת
על הזולת, לחוב עד כדי פגיעה
ממשית, וללא דיפלומטיה. באופן טיפוסי,
הוא מנתח והורם את העמדות של עמיתיו,
׳ומביא על עצמו את שינאתם. יש לו מבט
חודר, אך הדבר אינו מועיל לו, ביגלל
הצורה המעליבה שבה הוא מבטא את
דיעותיו. אין לו כישרון דיפלומטי, אין
הוא מסוגל לחוש את רגשות הזולת ול שים
את עצמו במקומו. את חוסר הטאקט
שלו הוא מנמק בכך שעליו להיות ׳גלוי־לב׳
,׳דובר אמת׳ ו׳אומר את הדברים
כסו שהם׳.״
הדרך להתאבדות. איש כזה הוא
מועמד סביר ׳לדיכאון נפשי ולהתאבדו׳ת,
והוא נוטה להתקפי־לב* .קשה לו מאד
לפרוש מתפקיד.
אולם לווינסון מזהיר מפני שליחת איש
כזד, לטיפול פסיכיאטרי, ובייחוד מפני
ריפוי קבוצתי, מפני שהדבר עלול להרוס
את האיש כליל. הטיפול עלול להרוס את
המכניזם ההגנתי שאדם כזה בנר, לעצמו
סביב תחושת חוסר־הישע שלו. כי שאי פתו
של האדם הדוקרני לשלמות ולכל-
יכולת מבטאת תחושה בלתי־מודעת של
אי־התאמה וחוסר־אונים.
חוסר־אונים זד, מקורו בתודות טראו-
מאטיות בילדות, כגון אובדן האם או
המחסור באהבת־הורים מספקת*• .הילד
חש בחוסר־ישע, והוא שואף להיות כל-
יכול ומושלם, כדי שלא יהיה פגיע. הוא
חש באשמה ובזעם כלפי עצמו, מפני
שאינו מגיע לרמה של שלמות, ורגשות
איד, מופנים נגד עמיתיו, פקודיו, רעייתו,
ילדיו, ואף נגד חיות־הבית שלו.

מי שטרה
ר ב׳ א ש אג -מ* ד!א ירא ץ
אחדי שהתאושש מההלם
יצא המפקד למצות
את הדין עם אגשיו שסרחו
דמעות עמדו בעיניו של השוטר רובין
בוסקילד, שעד, שישב בספסלי החשודים
באולם המעצרים שיל בית־׳מישפט־השלום
בתל־אביב. הוא שלח ׳מבט מתחנן לעבר
השופט יהושע דיאמנט שהאזין ברדיפות
לדבריו של קצין־מישטרה שעמד על דוכן
העדים ,׳ונימק אית הבקשה להארכת ה מעצר.
הקצין, סגן־גיצב אליהו לביא, ראש
צוות החקירה הבודק את החשדות נגד
אנשי מישטרת מחוז תל־אביב שסרחו,
(הנושך בעמוד )44
• משה דיין סובל מאולקום.
•• אמנ של דיין מתה בנעוריו. אביו
היה עסקן נוקשה.

אמו צילום תת־מימי ישראלי תציג את קיס0
במשך 45 ימים רצופים, לבדה בתוך ה מצולה,
כשמסביבה שלושה גברים, צו ללנים
ותיקים ומנוסים שסייעו לה לממש
את אחד המבצעים המסובכים והמסוכנים
ביותר שאיזו שהיא דוגמנית נאלצה לבצע
אי־פעם.
תוצאות אותו מיבצע יראו אור רק
בימים אלה, באלבום תמונות צבעוני יפה פה׳
נדיר בסוגו בעולם הדפוס, שישא את
שמה, סמנטה, ויהפוך אותה אולי לבת
דמותה של אפרודיטה של בוטיצ׳לי.

״הי שראל י
המטורף״
ך• רעיון היה מתחילתו שיגעון
( | פרטי של דוד (״פילו״) פילוסוף.
פילו בן ה־ 32 נושא כיום בתואר מייד־חד
במינו: צלם־אופנה תת־מימי. אולם
עד שבחר במיקצוע זה כיעוד וכאמצעי
של ביטוי עצמי, הוא עבר דרך ארוכה.
יליד תורכיה, שעלה עם מישפחתו לארץ
ב־ 1949 והתגורר ביהוד, החל פילו את
הקאריירה שלו כמסגר וכחרט. אחר־כך
עבר לאלקטרוניקה. בצבא שרת בחיל-
הקשר ובתפקיד קשר ירד גם לאבו־רודם
שבמיפרץ סואץ בשירותה של חברת נתי־בי־נפט.
בשנתיים
שהיה שם נדבק פילו בשיגעון
הצלילה. הוא עבר קורם באילת ומאז חד לה
האלקטרוניקה לעניין אותו. כיוון שעסק
בצילום כתחביב, בחר לשלב את הצלילה
והצילום, להפוך את שתי ההנאות הגדו לות
של חייו למיקצועו.
הוא נסע לארצות־הברית, ללמוד צילום
קולנוע וטלוויזיה, אבל אחרי הסמסטר ה ראשון
הגיע למסקנה שספסל הלימודים זה

בונד, דוגמנית־הצילום האוסטרלית בת השלושים, נשואה זאס
111*1 1 ^ 171
שהיתר! הדוגמנית הראשונה שצילום־עיתס שלה הופיע מעל
1 ! 1 /1 1 1
הדיילי טלגרף הלונדוני, היא גיבורת הסאגה התת־מימית של דויד פילוסוף
הצילום התת־מימי הישראלי. אלבום התמונות התת־ימימיות המרהיב שלו נושא את
ך* נערה חטובת־ הגו ניצבה מול
1 1המצלמה בעירום מלא. היא התנועעה
בחופשיות, כשהיא עוברת מתנוחת הדגמה
אחת לשנייה, מניעה את אבריה בחנו־עחת
מסוגננות, במעין ריקוד איטי, מסו בבת
את ראשה כדי שרעמת שערותיה
הזהובות תתבדר מסביב לראשה.
הכל נראה כמו בעת צילום־אולפן שיג־

כך תיארה
^ 7 1 ׳ 1111׳7 1 1
את הרגשתה
/ 11ן * 1 11ג
לות :״שלימה בילעדית על מיליוני
שלהם הוענק החופש לחיות מתחת

. 42 -יי
סמנטה במצויצורים
למים.״

לילד, עמודי אמן־
שמה.

רתי,
אבל בכמה הבדלים פעוטים. סמנ־טה
בונד, הדוגמנית האוסטרלית שעשתה
קאריירה בעולם הדוגמנות של לונדון,
ניצבה מול המצלמה בתוך המים, בעו מק
של 30 מטר כשלחץ של ארבע אט־מוספרות
לוחץ על גופה. בעומק כזה, שרק
צוללנים מנוסים יורדים אליו, שייטה
סמנטה עירומה כביום היוולדה, ללא ציוד
צלילה, אפילו בלי מיכלי החמצן לנשי מה.
והרקע עליו התנועעה לא היו תפ אורות
אולפן אלא אחד הנופים המרהי בים
ביותר שניחן לגלות לעיני אדם: נופו
התת־מימי של ים־סוף.
הצילום נעשה במהירות הבזק. הצלם,
לבוש בגדי־צלילה הדוקים, עם מסיכת
צלילה ומיכלי חמצן מחוברים אל פיו,
כיוון אל סמנטה את עדשת המצלמה ה־תת־מימית
שלו. הוא לא יכול היה לשגר
לה הוראות בעולם הדממה. היה עליו לל חוץ
על המצלמה כשהוא ־שט במים מסביב
לדוגמנית דמויית הנימפה, שלהקות דגים
צבעוניים חגות מסביב לה.
האוויר שבריאותיה הספיק לה לנשימה
׳במשך 20 שניות בלבד. כל פרק זמן חטוף
זה היה איציק פארין, המגשים, מגיח מאח רי
מחסה האלמוגים, שם הסתתר, מצמיד
אל פיה של סמנטה את פיית צינור הנשי מה
המחובר אל מיכלי החמצן הכפו לים
שעל גבו. סמנטה היתר. נושמת חמצן
מלוא ריאותיה, מתנתקת שוב כדי לשחק
את תפקיד מלכת־המצולות בעולם קסום
ונפלא של אלמוגים, דגים צבעוניים ויצר־רי־ים
מוזרים.
כך היתר. הפעולה חוזרת על עצמה ב משך
שעה תמימה. שלוש הנשמות בדקה,
180 פשעה. רק אז היתה סמנטה מנתקת
את המישקולות שחוברו לרגליה, כדי להק נות
לה יציבות בעמידתה על קרקעית
הים, צפה ועולה באיטיות אל פני המים,
שם המתינה לה הסירה שלקחה אותה אל
החוף.
כעבור כמה שעות, היתר. סמנטה מזנקת
שוב עירומה מהסירה אל המים לשעה נו ספת
של עבודה באולפו־הצילומים המופ לא
ביותר שיצר הטבע. שעתיים ביום,

1 1 1 1 1 1 *1111 הצלם הישראלי שהגשים
חלום בן 11 שנים,

שעליו עבד כחמש שנים תמימות. דויד
הוא כיוס צלם האופנה התת־מימי שתמו נותיו
קבעו סטנדרטים חדשים באמנות זו.
לא בשבילו. יצא להוליווד, עבד בתור נהג
של חברה המשכירה ציוד קולנועי וכך
יכול היה להגיע לבימות הצילומים של
כל הסרטים שצולמו בעיר וללמוד את
העסק מקרוב. בכל האולפנים הכירו אותו
כ״ישראלי המטורף״ -כיוון שהיה נוהג
במהירות שיגעונית על מנת לא להחמיץ
את המתרחש ב״סטים״ .כשיצאה מישלחת
סיוע לפרו, שנפגעה ברעש בשנת , 1970
הצטרף אליה פילו כצלם, זכה שאחד הצי לומים
יירכש בידי הלייף, בסכום של 400
דולאר.
אחרי שהתגלגל מאולפן לאולפן ועבד
גם כעוזר צלם, לקח קורם של צילום
תת־מימי בסנטה־מוניקה, שנמשך שישה
שבועות וחזר לארץ כדי להיות הצלם
התת־מימי המיקצועי הראשון של ישראל.

אוויר לנשימה

סמנטה צוללת
מטר מתחת לפני
שים שלה, כשהיא מחוברת למיכלי״החמצן שלו.
זה כשעה, כשמדי 20 שניות היא תמלא את ריאו

ים־סוו בעזות חגס״וחויווס אוסטרלית

רזי ,

1 11ן| 11111141 *111 סמנטה ניצבת על קרקעית ים־סוף, בעומק של 30
11#1 # 1 1 1 1י 11 מטר, על רקע מניפת אלמוגים מרהיבה שמעליה
משייטים אלפי דגים צבעוניים. למטה: סמנטה כנימפת מיס על־גבי מישטח אלמוגים.
״חשבתי מי יודע מה,״ מספר פילו ,״שיקב־לו
אותי בזרועות פתוחות. סוף־סוף זהו
מיקצועי נדיר. אבל הסתבר לי !שאם עש־רים
שנר, הסתדרו בארץ בלי צלם תת־

מימי, יכולים להמשיך להסתדר בלעדיו
גם הלאה.״
הוא התחיל לצלם דגים במצולות עבור
(המשך בעמוד )44

יוווו^1§118

של 33
1ומק
ן ם בעזרת המג־תשהה
בעומק
מחדש בחמצן,

ממיכלי המגשים,
ללא ציוד צלילה.
כשהיא משתרעת
שייך. רגליה של

כדי שתוכל להצטלם בין האלמוגים והדגה חופשיה,
בתמונה העליונה: דויד פילוסוף מצלם את סמנטה
על מיזרן אלמוגים בקרקעית מיפרץ שארם א־סמנטה
קשורות במישקולות המונעות את ציפתה.
1 . 43

דוגמנית המצולות
(המשך מעמוד )43
גלויות-נוף ומי׳שרדי פירסום. פרנסה לא
יצאה לו מזה. מתוסכל ומיואש החליט
פילו ב־ 1971 לרדת מהארץ. נסע לארצות-
הברית. כעבור חצי שנה החליט שאין לו
מה לחפש שם.
יאז גם !נבט במוחו לראשונה הרעיון של
הצגת קסמי העולם התת־מימי המכושף
של אילת וים־סוף, באמצעות דוגמנית עי רום.
מרגע זה דבק בו הרעיון ולא היד-
פה, זימזם בראשו כיתוש. יותר מחמש
שנים עמל כדי להפוך אותו למציאות.
הוא ידע שכדי ליצור נימפה תת־מי-
מית, שבעזרת צילומיו ונופי המצולות של
ים־סוף תהפוך למושג בפני עצמו, הוא
חייב למצוא דוגמנית מתאימה: נערה ש תדע
לשחות, שלא תירתע מצלילה למצו לות,
שתהיה חטובה ויפה ונועזת דיה כדי
להסתכן בהרפתקה הבלתי נודעת.

ה מי לחמה
קי לקלה
** וד כדרך חזרה לארץ, כשנעצר
י ג לחניית ביניים בניו־יורק, היה נדמה
לפילו שהוא מצא את מש־אודנפשו. הי תד.
זו דוגמנית אמריקאית בשם ג׳ניפר,
שהתלהבה מהרעיון שפרש לפניה, הצ טרפה
אליו בדרך לשארם ׳א־שייך. לא היה
לפילו כסף והם ירדו לשם בטרמפים. נט לו
סירה, קפצו למים והחלו לצלם, שע תיים
ביום מתחת למים.
רק אחרי ארבעה ימים׳ כשפותחו ה־סרטיב
ונראו התוצאות, הסתבר ישכל
העסק נראה חובבני ופרימיטיבי, רחוק
מאד מהחזיונות ישראה בחלומותיו. אז
הגיע פילו למסקנה שכדי לממש את ת׳וכ־גיותיו
עליו לתכנן פרוייקט רציני עם
תקציב גדול, שיהיה מתוכנן לפרטי פרטייו.
ב־ 1973 נמצאו הידידים שהיו מוכנים
לשתף עימו פעולה ולהשקיע במיבצע מ עין
זה. פילו, שעד אז צילם לסירוגין
והדריך בקורסים לצילום חת־מימי בנבי עות,
יצא לאירופה כדי לחפש אחרי הדוג מנית
שתענה על כל הדרישות ושיהיו

סוס הים

תמונת תקריב של שצולמה סום־ים,
בידי דוד פילוסוף במעמקים. סוס־הים
נאחז בזנבו במושבת האלמוגים בים־סוף.

לה כל הכישורים הנדרשים למיבצע כזה.
הוא חרש את סוכנויות-הדוגמניות על פני
כל אירופה עד שהגיע אל סמנטה.
סמנטה בונד כאילו נולדה עבור הרע יון
שגמל במוחו של פילו. היא ילידת
עיירה קטנה באוסטרליה, שאמה הייתה
אלופת שחייה. בילדותה שחתה עשרות
מילין בנהרות ובחופי האוקיינוס ההודי.
יחד עם אחיה עסקה תקופה מסויימת ב־טיסות־חיפוש
לאיתור הכרישים הלבנים
המתקרבים אל החופים. בגיל 21 היגרה
ללונדון, עבדה כמזכירה עד שהציעו לה
לדגמן. היא זכתה בפירסום־ענק כשתמונת-
עירום שלה התפרסמה בעמוד הראשון של
הדיילי־טלגרף. מאז הרקיעה הקאריירה
שלה כדוגמנית שחקים.
במשך שנים היא ה״תה בצמרת עולם
הדוגמנות בלונדון, נודעה בשם ״סמנטה

י-י 44

הגדולה״ .כשפגש אותה פילו כביר היתד.
ס&נטה בפנסיה, בעלת סוכנות דוגמניות
משל עצמה, נשואה ואם לילד. אבל עדיין
חטובה ונלהבת כדי. לגלם את תפקיד
נימפת ים־סוף.
פילו הציג בפניה תמונות שצילם ב מעמקי
הים במיפרץ אילת. כעבור יומיים
כבר היתד. סטנטה בדרכה לארץ, כדי
להתנסות בחווייה, כשהיא מוכנה ל־45
ימי עבודה מאומצת מתחת לימים, מבלי
שניסתה זיאת קודם.
את האימונים עברה מפריכה שבמלון
רמת־אביב, בביקיני. לימדו אותה שם לצ לול.
תחילה עם מכשירי צלילה, אחר־כך
בלעדיהם .׳אימנו אותה להתרגל לנשום
מתחת למים רק אחת ל־ 20 שניות, כשיוצ־מד
וסת־הנש״מר. של מיכל החמצן אל פיה.
וכשנראה היד. שהכל מוכן לצילומים,
נקבע מועיד הירידה לשארם א-ישייך, כדי
להתחיל במיבציע. ביום המקועד פרצה מיל-
חמת ייום־הכיפורים. פילו נלחם בגיזרת
תעלודסואץ, כשהוא מנצל כל הזדמנות
לצלצל אל סמנטה ולשכנע אותה שעוד
מעט, אוטוטו, מסתיימת המילחמה וכדאי
שתמתין על מנת להשלים את המשימה.
סמ׳נטה המתינה עד שהסתיימה המילחמה.
אלא שאז היה כבר חורף. היא חזרה
ללונדון, מבלי שהספיקה להצטלם בשארם.
רק כעבור שנה, בקיץ , 1974 חזרה
סמנטה שוב. הפעם לא היו שום תקלות.

מיפעל שהוא
״אגדה״
ך* מיבצע התמשך על פני 45 יום.
( ן הוא נערך כולו במושבות האלמוגים
התת־מיימיות שטול חופי שארם א-ישייך.
בכל יום הקתה סמנטה צוללת פעמיים
למעמקים, כשמלווים אותה דויד פילו סוף,
הצלם; המגשים איציק פארין !ועו זר
הצלם, בילי מינגס האמריקאי.
לעיתים קרובות היה עליהם להאיר את
אתר הצילום, בעזרת כבלים שהשתלשלו
מהסירה שהמתינה להם על פני המים. פילו
פשוק הפך את קרקעית הים לאולפן צי לום
כשהדגד. ושאר יצורי הים הציוריים
והססגוניים משתפים עימיו פעולה ביצירת
אווירה קסומה.
מסתבר שהכרישים השורצים ׳באזור לא
גילו התעניינות בגופיה של סמנטה. לעו מת
זאת התעניינו יבה אנשי חיל־יהים, ש התעקשו
להצמיד לצוות בכל יום קצין-
ביטחון אחר, שיוודא שסמנטד. לא תגלה
סודות צבאיים.
כאשר הושלם המיבצע היו בידי פילו
כ־ 4000 שקופיות צבעוניות, שכל אחת מר היבה
יותר מרעותה. לא היד. לו ספק ש־המו״לים
יקפצו על המציאה ויחטפו את
צילומיו כדי להוציאם לאור בצורת אלבום
צבעוני.
״רק אז הסתבר לי שלעניין הזד. של
המו״לות יש חוקים משלו,״ מספר פילו.
״התדפקתי על דלתות המו״לים הגדולים
בעולם, אבל זה היה מ״בצע יקר ומסובך.
המו״לים לא הסתפקו בצילומים, הם רצו
ענייו מגובש ומוכן לדפוס.״
פילו החליט להיות בעצמו המפיק של
אלבום הצילומים שלו. זה היה עסק שנמ שך
כמעט ׳שילוש שנים. בינתיים ראו חלק
מהצילומים של סמנטד. אור. ירחונים בינ לאומיים
נפוצים כמו פנטהאוז או לואי
וכן כתבי־עת לצוללנים פירסמיו את הצי לומים
הצבעוניים בכתבות מייוחדות. חב רת
תדיראן רכשה כמד. מהצילומים להוצאת
לוח שנה בפורמט ענק.
מרגע זה התחיל העניין לזוז. פילו זכה
בהכרה בינלאומית. צילומיו קבעו סטנ דרטים
חדשים בצילום תת־מימי, הוא הוצף
בהצעות לצילומי-אופנה וסרטים תודמי-
מיים, אולם לא נטש את אהבתו הראשונה
לסמנטה.
ביום בו קיבל פילו הצעה ממו״ל אמרי קאי
לרכוש את זכויות האלבום שלו ב עשרת
אלפים דולאר, החליט ללכת על ה-
עניין עד הסוף, לביד, למרות שהדבר כרוך
בהשקעה של מאות אלפי לירזת.
השבוע ראה פיליו 0וף-ם וף פרי לעמלו.
המהדורה הראשונה של האלבום סמנטוז,
המציג את קסמי ים־סיוף המשולבים בקס מי
גופה של סמינטה בונד, יצא־לאור. זוהי
יצירה שההגדרה ״אגדה״ היא ההולמת
אותה ביותר.
למרות מחירו הגבוה של האלבום (250
ל״י העותק) הוא עשוי להפוך בקרוב
לרב־מכר בכל רחבי העולם, לשאת את
בשורת קסמי העולם התת־מימי של יש ראל
לכל תיירי העולם.

במד-ינה
(המשך מעמוד )41
ניראה רענן ונמרץ. במיכנסי ג׳י׳נס וחול-
צת־מישבצות ספורטיבית, בקול שליו, גו לל
׳לביא את מי׳מצאי הביניים של חקי רתו.
עיקביות
החקירה המאומצת של הימים
האחרונים ילא ׳ניכרו בקצין הבכיר שעד.
שפירט :״׳בוסקילה הוא איש מישטרה מזה
11 שינה, והודה בעצמו ב־ 10 מיקרים
של נטילת ירכוש שעל שמירתו הופקד
במיסג׳ר׳ת ׳תפקידו. חקירתו נסתיימה, ו־כתב־אישום
עומד להיות מוגש !תוך ימים
אחדים,״ הסביר לביא .״המעצר מבוקש
מבחינת העניין לציבור — שיובא לדין
בתוך מעצרו. הבאה לדין בתוך תקופת
המעצר ׳מקבלת מישנה חשיבות כשמדובר
על אנשים השייכים לגוף, שדווקא הדרג
הנמוך ׳ביותר הוא שבא במגע ״ום־יומי
עם הציבור כשעיקר עבודתו בנוי על
אמון. הוא מופקד על רכוש, ומעשים
כאלה פוגעים באמון שהציבור נותן !בחיל
ופוגעים קשות באילה שהולכים נאמנה
בחוץ. ראוי שאנשים אלה יובאו לדץ
במעצרם. לכן אבקש 10 ימים נוספים,
ובתוך זמן זה יוגש כתב אישום ובקשה
למעצר עד תום ההליכים.״
!מסקילה השפיל את מבטו מול עיני
חוקריו — אנשי היחידה המרכזית. עד
לפני ימים אחדים התהלך הוא ׳במדים
והיה ידידם ויחברם לעמודה. היום הם
החוקרים ׳והוא הנחקר, הם המאשימים

אלא שלביא לא ויתר בנקל. בידיו היה
פסק־דין טרי שיל השופט המחוזי חיים
דבורין, שניתן ישער. קלה קודטילכן בדיון
על ערר •שהגיש ׳שוטר אחר החשוד באותה
פרשיה.
בדחותו את הערר קבע השופט דבורין
בפסק דיניו: :״ממש איני יכול לתאר ל עצמה
נסיבות חמורות יותר. המדובר ב־איש־מישטרד,
שתפקידו לשמור על רכוש
הציבור ובתפקידו זה מעל ...עצם חומרת
העבירה מצדיק מעצר.״
השופט די׳אמינט לא ׳מיהר לפסוק. הוא
ניראה חוכך בדעתו. לפניו עמדה החלטה
מישפטית עקרונית ־שעתידה להוות תקדים.
לבסוף פסק :״הנימוק העקרוני היחידי
להחזקתו במעצר הוא העניין שהציבור
מגלה בפרשה זו, שאין ספק שהיא יוצאת-
דופן וחמורה מבחינת האספקט הציבורי.

סגן־ ניצב לביא
בלב כבד

שוטר־ עצור ישראל
העלמת פרטים
והוא החשוד, ניכר היה בו היטב שעדיין
לא הסכין למצבו החדש, בדיוק כשם
שחבריו עדיין ילא הסתגלו לעובדה שהם
צריכים להציב חיץ בין ריגשותיהם לבין
חובתם לתפקיד. מאחורי בוסקילה ישבו
מחרישים בני־מישפחיתו, עדיין המומים
ממה שראו ושמעו.
אסור לנקום. אלא שפרקליטו של
בוסקילה, עורך־הדין אורי פדרמן, יחלק
על דעתו של לביא. הוא לא חסך שבחים
על יושרו !והגינותו של קצידהימישטרה,
ותופעה זו כשלעצמה הייתה יוצאת־דיופן
בנופו של היכל־המישפט. הוא ציין ש לביא
אינו מנפח את העובדות ׳ואינו מס-
ת׳תר מאחרי הנימוק השיגרתי שבו משתמ שים
עמיתיו בבקשותיהם להארכת מעצ רים,
אלא מניח את כל קלפיו על ה שולחן.
אלא
שלטענת הפרקליט אין בנימוק
העקרוני שהביא לביא די כדי להצדיק
את שלילת חירותו של חשוד .״נימוקיו
של מר לביא טובים מאד לעונש, אך
אסור לשכוח שהחשוד הוא רק חשוד
וטרם הורשע,״ טען עורך יהדין. פדרמן,
והוסיף שהעובדה שהאיש שוטר אינה
צריכה לפגוע בזכויותיו כאזרח .״החקירה
נסתיימה, האיש שיתף פעולה עם חוקריו
והודה, כעת איש אינו טוען ששיחרורו
יחבל בהמשך החקירה, לכן יש לשחררו,״
אמר.

בבואנו לשקול את טובת הציבור מחד
!וטובת החשוד כפרט — מאידך, ילא ניראה
לי כי רצון הנקם או כל דחף אחר מטעם
הציבור, לראות את החשוד מאחרי סורג
ובריח בטרם נשפט כחוק לא יכול לעמוד
במיבחן הביקורת ...משום העניין שיש
לציבור בפרשה זו אין לחרוג ;מהמקובל
!והנאות !בהליכים של מעצרים.״ כך נימק
השופט את החלטתו העקרונית, לשחרר
את החשוד. בערבות של 15,000 לידות.
אלא שפוסקילה לא !השתחרר. למדות
שניכר !בו שכפר שבע מן הסיוט המש פיל
שאליו נקלע, הוא נאלץ לשוב איל
מקיום מעצרו. השופט, שהיד. מודע לכובד
ההחלטה שנתן, נעתר לבקשתו של סגן-
!ניצב לביא והחליט שאת השבת יבלה
מסקילה במעצר וביו מראשון, אחרי ש יידון
ערר שיוגש על־ידי המישטרה, יוכ רע
גורלו. את דיברי מחאתו של הסניגור
שניסה לטעון נגד ההחלטה קטע השופט
באומרו :״אני רוצה שיבית־המישפט המ חוזי
יתן דעתו גם הוא על סוגיה זו.״
מי שדד את פוזיילזכז ליד בום-
קילה ישבו שני עמיתיו, סמלים־לשעבד
במישטרה, וכיום ׳במעצר. גם אותם ביקש
סגן־ניצב לביא לעצור. שניהם מוחשדים,
לדבריו, בשותפות פעילה בפריצה לחנות
התכשיטים פוזיילוב ברחוב אלניבי בתל-
אביב !בפברואר השינה .׳תוך כדי השמעת
הנימוקים גילה החוקר טפח מכיוון החקי רה
בעניין הפריצה בה נשדדו יהלומים
בשווי מוצהר של קרוב למיליון לידות.
החשוד, משה ישראל שהיה עד לבוקרו
•של יום השישי האחרת יחשוד ׳בקבלת
טוכות־הנאה מרכוש גנוב, היה אמור
להשתחרר, הבהיר לביא. הוא שיתף פעו־ילה
עם החוקרים בכך שהפליל כמה מחב ריו,
אלא שהתברר שלא אמר את כל
האמת. יאחד מהשוטרים שהופללו על־ידי
משה ישראל התגלה כחף־מפשע, שחבריו
השוטרים החליטו לקשור אותו בהס׳תב-
כותם ׳והעלילו עליו מעשים שלא ביצע.
הוא שוחרר, ואת משה ישראל לקחו
החוקרים לבדיקה בפוליגרף (מכונת-אמת).
והנה, בשתיים מארבע השאלות שנשאל
התברר ששיקר וחוקריו טוענים, שהוא
(המשך בעמוד )49
ה עו ל ם הז ה 2088

ה אנ שים ה מ צלי חי ם ו הר צפו ת אלוני!..
סבי1ן. כפר שמריה .1הרצליה פת1ח, רמת השרון. דניה בכרמל. גבעת המסזר
ירנשלים. אפקה. צהלה. שכ 1ן דן כל שנה תפגוש ב 11י1תר זי1תר.

אלוני
שיש איטלקי
צבשני.

אנו נשמח ב מי ד ת הצורך. לבצעאתבל
ה עבודו תהק שו רו ת ב רי צו ףכולל
החלפת ריצוף •שן.
לר שותנו צוות סומחים לרי צו ף שי ש.

תלוש מיד ע

חיים אלוני בע־־מ
תל־ אביב, רח׳ שפיר א וו א׳
מבק ש פגי שה עם נציגכם
לקבלת מי ד ע נוסף.

כתובתי
טלפון

מרצפות האיכות המיובאות
ע״י חיי אלוני בע־ מ
אולם התצוגה בתל אביב:
רח׳שפירא 1וא׳(פנת רח׳דיזנגוף )40

! נ קנו
לצמרת

מו צלחת
ומסחררת

בישראל.
ובצדק

0ל067-41185/41669 / 41744 .
משרדנו בתא: ככר אתרים, טל 288665 .

נוה אסי״ב -נוסש על הגובה

יסעל
כרגיל בכל תקוסת

ני ד חצרי פ ר סו ם ב סי ם

בפרהמפ טז
מה א סי: ב

* רכבל החרמון

בצדק. כ׳ אורחינו נהנו מאד מאד ס אד מארוח
לבבי מעולה, מהחדרים הנוחים,מבידור כיד-המלך
מהבריכה, ממנרש הטניס, מחוות סוס׳ הרכיבה
מה דיסקוטק, מהטיולים באיזור, מרכבל החרמון*
מהתעמלות הבוקר המשעשעת, מהאוכל המע 1לה
ומה״! החוס ש׳,מהבאר,מהחברה הטובים, מהיפים
והיפות,מהנוף הקסום, מהאויר הצלול ומכל מתנות
הטבע והאדם במקום.
ומעתה ׳הנו נם ממפגש איש׳ ופורום כנושאי תרבות
מוסיקה, אמנות, תיאטרון ועוד, עם טוב׳ האמנים.

וע״ת שו־האוצו שימחה אוו ו התנגדה להקמת ח1ות למניות גרידה מתחת
רויותה ועיו״ת תדאביב גירתה וויזות מכתיעה בסגיות החנות חסות הו־יעהן -
ואז הסתבו שגם רמינעל שר אשת השר שבאותו הבניין איו רישי11

כשהגיע לארץ החל עובד כמפעיל מחשב
במי׳שרד החקלאות .״זו היתל. אבטלה
סמויה,״ מספר בריאן ,״ונמאס לי לא
לעשות כלום, לכן עזבתי את העבודה הזו
שסידרו לי. התחלתי ללמד אנגלית בבית
ספר פרטי שבו אשתי עבדה כמזכירה,
אבל המנהלת לא שילמה לי ולאשתי את
שכרנו, וברחתי גם משם כשמגיע לי סכום
של 8000 לירות.״
כאשר החל בריאן המאוכזב מתכנן את
חזרתו לקנדה, נחלץ לעזרתו אחד ממכריו,
צבי קרני, שהוא מנהל חברה לקירור
ולמיזוג אוויר. שרשרת האכזבות של העו לה
החדש נגער. לל״ביו של איש העסקים,
והוא החליט לעזור.
בידיו של צבי קרני נמצאה, בשכירות
ארוכת טווח׳ חנות מרווחת ברחוב פינקם
,47 מתחת לדירת המגורים של שימחה

חנות הגלידה של בריאן ברחוב פינקס,
מעידים שהטיפול בעלייה ועתידו של העולה
הקנדי לא היו בדיוק בראש מעייניה
של הגברת ארליך .״לפני שבועיים, יום
אחד לפני הפתיחה,״ מספר ביר״אן ,״ניג שה
אלי הגברת ארליך ואמרה לי, אתה
מבזבז את זמנך. אתה אדם צעיר וחבל
שאתה עושה שטווית, כי אני עומדת לס גור
לך את העסק, באן לא תהיה חנות
גלידה.׳
״בתחילה לא הבנתי מה האשד, הזו רו צה
ממני, וגם לא הכרתי אותה. אמרתי
לה שזו מדינה חופשית ושזכותי לעשות
מה שאני רוצה, אבל היא שוב אמרה
בתוקף שהיא תדאג לכך שהחנות שלי
תיסגר.
״׳באותו רגע לא ידעתי עם מי אני מידבר.
שאלתי אותה לשמה, והיא אמרה שהשם

העולה החדש?גיע

למוצרים אופטיים, באותו בניין עצמו,
הביעה התנגדות נמרצת לפתיחת חנות
הגלידה מתחת לדירתה — והחנות נסגרה.

חנות למימכר גלידה מתחת לדירתו של
שר־האוצר, שימחה ארליך. עיריית תל׳
אביב.סגרה את העסק במהירות מפתיעה.

** ילה ארליך שירככה את ראשה
מבעד לחלון חדר־השינה של דירתה
שברחוב פינקס 47 בתל־אביב. קול רעש
מוזר הטריד את מנוחתה של אשת השר.
לעיניה, מתחת למירפסת ביתה, התקינו פי־עלים
שלט פירסומת לחנות חדשה למימכר
גלידה ישעמדה להיפתח ממש מתחת לדי־רתה
של התעשיינית הוותיקה, המנהלת את
מפעלי האופטיקה טטל־לוקם, שהעביר לה
בעלה, שר־האוצר שימחה ארליך, השוכ נים
באותו בניין עצמו.
״תורידו את השלט הזה!״ הרעימה
הגברת ארליך בקול זועם על הפועלים,
״אתם מבזבזים את זמנכם. כאן לא תהיה
חנות גלידה בשום אופן.״ באותו רגע, לפני
שלושה שבועות, לא האמין איש שצילה
ארליך מתכוונת לדבריה ברצינות. הכל חש־בו
שהתפרציותה הייתה תוצאה של כעס חו־לף
של דיירת שמנוחת הצהריים שלה הופ־רעה.
אלא
שצילה ארליך חוננה, כפי שהסתבר
מאוחר יותר, גם בחוש נבואי מפותח להפ ליא.
נבואתה על חיסול חנות הגלידה הת גשמה
במלואה ביום חמישי בבוקר1בשבוע
שעבר. החבות !נסגרה לפי הוראתו של ראש
עיריית תל־אביב שלמה (״צ׳יצ׳״) להט.
צמד פקחי עירייה סילק את מנהל החנות
מתוך חנותו וחתמו את הדלת, כשהם מת עלמים
ממחאותיו של המנהל שהיה עסוק
פאותיו רגע בצביעת קירות החנות.

עזרה לעולה
מאוכזב
£4נכי מנהל העסק, העולה החדש
/בריאן ז״נמן, היתר. זו רק חולייה נוספת
בשרשרת המהלומות שספג מאז החליט,
לפני שנתיים, לעליות מקנדה לישראל.
כאשר עלה זינמן ( )29 לארץ לפני כ ישנה
וחצי, עביר בדרכו מקנדה בניו־יורק,
שם ביקש לרכוש ציוד חשמל מושלם
לדירה. למזלו הרע נפל לידיו של נוכל,
יורד ישראלי בשם שמואל שכטר (העולם
הזה )2066 והצטרף לרשימת המרומים ש אותו
שכטר גפה מהם אלפי דולארים, אך
לא סיפק להם את הסחורה המובטחת. עוד
לפני שהגיעו לארץ, נגנבו מברייאן ומאש תו
הישראלית תרצה 40 אלף לירות.

1 | 1ך ך 11ך השכנים על הפעלת חנות הגלידה בין אשת שר־האוצר לבין העולה
החדש בריאן זינמן, גרם לגילוי כי בדירה עורפית, מאחרי דירת 11 המגורים של מישפחת ארליך (המסומנת בחיצים) ,פועל בית־החרושת של מישפחת ארליך.
וצילה ארליך. במשך השנתיים האחרונות
פעלה שם חנות שבה נמכרו מוצרי מזון
קפואים וכן עופות מוכנים.
״היו לי בעיות עם הרישיון לעסק הזה,״
מספר קרני ,״כי מכרתי מזון קפוא לצד
עוף מוכן, והעירייה התנגדה לכך מבחי נה
תברואתית. לבסוף, לאחר לחצים מצד
העירייה חיסלתי את העסק וסגרתי את
החנות.
״כאשר שמעתי על הפעייה של בריאן,
החלטתי שאפשר לעזור לו על־ידי שימוש
בחנות והמקררים שעמדו שם בלתי־מנו-
צלים. הצעתי לו למכור שם גלידות ופי צות
קפואות, והנחתי שבכך תיפתר גם
בעיית הרישיון, שהרי עבור מכירת מזון
קפוא בלבד אין שום בעיות של קבלת
רישיון. רציתי שיבריאן ינהל את העסק
בעצמו, כשאני מכסה את שכר הדירה ואת
השימוש במקררים ובציוד.״
בריאן מחוסר העבודה והמאוכזב קפץ
על המציאה והחל עובד במרץ רב. הוא
קירצף את החנות, ניקה היטב את ה מקררים
ושאר המכשירים, הדביק טפטים
חדשים על הקירות והתכונן בהתרגשות
לפתיחת העסק. תוך כדי הכנת החנות
הוגשה בקשה מחודשת לרישיון לעסק,
ויבריאו אף עבר שיקוף ריאות, כפי ש מחייב
החוק לגבי מוכרי מזון — למרות
שלא ידוע עד כה שרוכלי שוק הכרמל
מקפידים על תקנה זו יושאר תקנות הסני טציה
שעליהן הקפיד כל־כך העולה החדיש.
העתיד ניראה ליבריאן זינמן ורוד למדי.
המאורעות שהתרחשו סביב פתיחת

לא חשוב והתחמקה מתשובה. רק יותר
מאוחר סיפר לי יאחד השכנים שזוהי צילה
ארליך, אשתו של שר־האוצר שימחה אר ליך
מהמיפלגה הליברלית. אבל אז עוד לא
לקחתי את האיומים שלה ברצינות.״
ימים אחדים לאחר אזהרותיה של צי לה
ארליך פתח בריאן את חניות הגלידה
שלו, ונכנס לרשימת 15,000 בעלי העס קים
ברחבי תל־אביב שעיסקיהם פועלים
ללא רישייון. אולם בריאן זכה ביחס מייו־חד
מצד עיריית תל-אביב. בשעה תשע
בבוקר נפתחה דלת החנות, ופשיעה תשע
ושתי דקות ניצבו בפתח שגי פקחים עי רוניים
.״הפקחים הודיעו לי שהעסק מנו הל
ללא רישיון,״ מספר בריאן ,״והם רש מיו
לי דו״ח. הם התנהגו באופן מוזר
למדי, כאילו הם מתנצלים על הדו״ח שרש מו
לי בדיוק ברגע הפתיחה.
״במשך השבועיים שהעסק פעל, התייצ בו
פקחים כמעט מדי יום ורשמו לי
דו״ח, ולא עזרו לי הטענות שהריש״ון
שלי מובטח. אחרי ימים אחדים הם הוסי פו
לדו״ח גם את ההאשמה שקירות ה חנות
והתיקדה מזוהמים ומלוכלכים, למ רות
שזה שקר מוחלט. הקירות נקיים
לגמרי וברובם מכוסים בטפטים שהדבק־תי
בעצמי פששיפצתי את החנות.
״אני רציתי להפעיל את העסק ולהיות
בסדר עם החוק, למרות שידעתי שהגברת
ארליך לוחצת בעירייה שיסגרו לי, וקני תי
צבע כדי לצבוע פעם נוספת את חלקי
התיקרה והקיר שלא כיסיתי בטפטים.
ביום חמישי, ה־ 31 באוגוסט, התחלתי לצ־

פוע מחדש את הקירות, אבל אז סגרו
לי את החנות באופן סופי.״
בשעה תשע בבוקר אותו יום התייצבו
שני פקחים של העירייה בפתח החניות.
הפעם יהיה בידיהם צו מיינהלי לסגירת ה חנות,
שעליו היה חתום ראש העיר שלמה
להט. בצו נאמר שהסיבות לסגירת החנות
הן היעדר הרישיון המתאים והמצב התב רואתי
הלקוי של הקירות, המלוכלכים כב יכול.
״הפקחים
הוציאו אותי מהחנות,״ ׳מספר
בריאן ,״וחתמו את הדלת בחותמת עו פרת.
הסברתי להם ישכל המיסימכים בקשר
לרישיון וכן מיסמכי שיקוף הריאות שלי
נמצאים בפנים, ושבלעדיהם בוודאי שלא
אוכל לקבל את הרישיון, אבל הם התעלמו
ממני לחלוטין. כרגע אני במצב
אבסורדי לגמרי — המיסמכים בפנים ואיני
בחוץ, ואין שום אפשריות להפעיל את
העסק.
״כשהבנתי, ביום סגירת החנות, סי עו מד
מאחרי הלחץ לחיסול החנות שלי,
התכוונתי לגשת לגברת ארליך ולהגיד לה
מה דעתי על הדמוקרטיה הישראלית. אבל
התברר לי שבאותו יום בדיוק היא נס עה
עם בעלה לביקור בארצות־הברית
למשך חודש. אני כבר עייף ושבע אכ זבות
בארץ הזאת, ואני שוקל במלוא הר צינות
לחזור לקנדה באופן סופי.״

״גועל נפש;
גו שה ו חרפ ה״
ך• איומים בילבד, גם אם אלה טוש-
1מעים מפי אשת שר-האיוצר, אין די
כידי לסגור עסק. למען מטירה זו יש לפ עול
גם באופן ממשי, לפנות וללחוץ במ קומות
הנכונים בעיריית תל-אביב, אותה
עירייה שבה כיהן שימחה ארליך במשך
שנים רבות בתפקידי מפתח. אריה קרמד,
מנהל אגף הפיקוח והתברואה בעיריית
תל־יאבייב, גילה בקיאות בפרשת חנות ה גלידה
של יבריאו.
״קיבלנו מייפתב תלונה מוועד הבית ב רחוב
פינקם 47 על פתיחת חנות ללא ריש־וון,״
טוען קרמר ,״ופעלנו בדיוק כפי ש אנו
פועלים בעשרות מיקרים מהסוג הזה
נגד עסקים ללא ריש״ון. הגשנו דו״חות
(המשך בעמוד )48

הגלידה מפר׳עה לארליר
(המשך מעמוד )47
נגד ׳העבריינים. ביקשתי ציו סגירד, אד מיניסטרטיבי
נגד העסק, ואחרי שראש
העיר חתם על הצו, סגרנו את החנות.״
אריה קרמר ידע לספר כי צילה אר ליך
היא חברה בוועד הבית, אולם הכ חיש
נמרצות כאילו היא או בעלה הפ עי
לו לחצים למען הטיפול המהיר והיעיל
של פקחיו בחנות הטורדנית. לטענתו של
קרמר, צילה ארליך כלל לא היתד. חתומה
על המיכתב ששלח אליו יועד הבית.
בפי הגברת שטיינברג, אף היא חברה
בוועד הבית, גירסח שונה במיקצת. היא
אינה מתכחשת ליוזמתה של צילה אר ליך
לפעולה נגד חנות הגלידה, ואף מצ דיקה
זאת בנימוק ״כי הילדים ילכלכו את
המידרכד, ואת הבית ויעשו לנו רעש כל
היום בגלל החנות הזו. לא איכפת לי
שיפתח חנות בגדים או נעליים, אבל לא
חנות גלידה.״ לדבריה של הגברת שטיינ ברג
חתמה גם צילה ארליך על מיכתב
התלונה שנשלח לעירייה.
יאם חתמה צילה ארליך אם לאו, ניתן
היה להניח שהפנייה מצד ועד הבית נע׳ש־יתד.
על דעת כל הדיירים. אולם לא כך
הם פני הדברים. לפחות ארבע מיישפחות
הגרות בבניין, מיישפחות יוסף מזל, רחל
לילה, מיוארה כהן ודגני, לא ידעו כלל
על יוזמתה של צילה ארליך, וטענו כי
חנות הגלידה כלל אינה מפריעה להם.
שרה פרלמן הישישה, דיירת קומת הבי ניים
שבין חנות הגלידה ובין דירתם של
בני הזוג ארליך, ידעה על היוזמה .״לי
אישית החנות לא הפריעה בכלל,״ היא
מספרת ,״אבל ידעתי שכל העניין לא מו צא
חן בעיניה של גברת ארליך, והבנתי
שהיא רוצה שהחנות ׳תיסגר.״
בעלי החנויות בסביבה הופתעו מסגי

חנות הגלידה, וכששמעו את הסבריו
לפני שנים אחדות, ובמיסגרת הפירסומים
של בריאן הגיבו מרביתם בזהירות וניג הרבים
על עיסקי השרים נמצאת מישפחת
שו לבדוק, מקרוב. גם מבעד לשמשות
ארליך במצב מביך פחות מזה של מיש־החנות
הנעולה ניתן לראות כי הקירות
פחת הורביץ או שרון.
והתיקרה נקיים, והנימוק המפוקפק של
אך מה שלא פורסם מעולם הוא מי ״ליכלוך
על הקירות״ מגוחך.
קומו המדוייק ישל בית החרושת מטל־לוקם
למוצרים אופטיים שאותו מנהלת צילה
בעלת חנות הירקות הסמוכה הגיבה ב חריפות
.״שמעתי שהחנות הפריעה לה
ארליך. מסתבר שהמיפעל השנוי־במ׳חל׳וקת
והיא טענה שזה יסריח, אבל לא תיארתי
ממוקם ברחוב פינקס ,47 בבית מגוריהם
לעצמי שיסגרו את החנות. זה גועל נפש,
של בני הזוג ארליך, דבר ההופך את
בושה וחרפה מה שעשו לבחור הזה. אל
חייה ישל צילה ארליך נוחים החבה יותר.
תכתוב את השם שלי בעיתון, כי חיא
אולם המיפעל ׳איננו שוכן, כפי שניתן
יכולה לעשות את זה גם לנו.״
היה להניח, בחנות רחבת־ידיים או במ״ב־נר.
מייוחד, אלא דווקא בתוך דירה ש־צבי
קרני ניסה לברר את הסיבות לסגי בקומת־הביניים,
באיז׳ור המיועד למגורים
רת החנות, ופנה אל הפקח אברהם בוק־ושאסורה
בו הקמת מיפעלי מלאכה.
סנבאום, מנהל סניף צפון של אגף הפיכדי
להבין במלואה את משמעות הקוח
בעירייה .״הוא רמז לי,״ סיפר קר עובדה
שמי׳שפחת ארליך מנהלת בית־ני
,״שהופעלו לחצים על הפקחים כדי
חרושת בתוך דירה שנועדה להיות דירת
שיסגרו את החנות, והסביר לי שהוא עו בד
כבר 17 שנים בעירייה ולא מחפש -מגורים באיזור־מגורים מובהק של תל-
אביב, יש לזכור שעיריית תל־אביב מנהלת
צדות, ופשוט עשה מה שדרשו ממנו.״
מילחמת־חורמה נגד פתיחת מישרדים
בוקסנבאום עצמו סירב לשו׳חחח על נושא
ועסקים באיז׳ורי־המגורים של תל־אביב.
סגירת החנות של ברייאן זינמן .״פעלנו
נראה שהפעלת בית־חרושת על-ידי אשת
בדיוק לפי החוק,״ המהיר.
שר־האוצר בתוך דירת־מגורים, נעלמה מ עייניהם
הבוחנות של פקחי עיריית תל-
אביב, העיניים שהצליחו להבחין בכיתמי
ליכלוך בלתי-קיימים על קירות חנות ה גלידה
של בריאן זינמן.
גילוי מפתיע זה מעורר, כמובן, שאליה :
ך ץ לאותיו שד העולה החדש בריאן
האם יש למישפחת ארליך רישיון להפ4
1זינמן וסגירת חנות הגלידה שלו לא
עיל את המיפעל שלה במיקומו הנוכחי;
דרו זוכים אולי בתש׳ומת־ל׳ב מייוחדת,
ומה דעתה של עיריית תל־אביב על
אילמלא פרטים תמוהים שצצו תוך כדי
עובדה זו?
בירור העניין. ייתכן שצילה ארליך הי תד.
זוכה אפילו ביישר־כוח של קפדנותה
בבדיקת הנושא בעיריית תל־אביב הס בשמירה
על החוק ככתבו וכלשונו. אח תבר
שלבני־הזוג ארליך אין רישיון ל רי
הכל היא מנהלת, יחד עם בניה, את
הפעלת מיפעל האופטיקה שלהם ברחוב
מיפעל האופטיקה שהפקיד בידיה בעלה
פינקס .47 הסיבה להיעדר הריש״ון פשוטה.
מיפעל ללא רישיון

בשנת , 1966 כאשר שימחה ארליך יהיה
סגן ראש עיריית תל־אביב וחבר מועצת
העיר, הפנתר. מישפחת ארליך בקשה ל וועדת
׳בניין ערים וביקשה להפוך את
הדירה העורפית שברחוב פינקס למעבדה.
בבקשה הודגש שסוג מעסק הוא כזה
שאינו גורם לרעש.
דובר העיר״ה עמיקם שפירא שבדק
את הנושא בזהירות רבה מסר :״ב־31
ביולי 1966׳נתנה ועדת בניין עדים אישור
עקרוני להפיכת דירה עורפית ברחוב
פינקס 47 למעבדה. הוועדה ילא נימקה
׳בהחלטתה יאת הנימוקים לאישור. בבקשה
שהוגשה על־ידי מישפחת ארליך נאמר
שזו מעבדה שלא גורמת רעש, וזה מהווה
תחליף לחנות שפעלה בחזית הבית. העסק
של מישפתת ארליך אינו טעון רישיון,
משום שהפעלת מעבדה אינה טעונה קב לת
רישיון. משמעות האישור הזה היא
שלבני הזוג ארליך היה מותר לפתוח
את העסק כפי שהוא מתנהל באותה דירה.
עד היום לא היו גם תלונות מצד דיירים
.או שכנים על העסק.״
בראיונות שהעניקה צילה ארליך ל עיתונות
היא מדברת על העסק המיש־פחתי
כעל ״מיפעל״ לליטוש עדשות, ואין
׳חולק על העובדה שבדירה ברחוב פינקס
מפעילים הפועלים מכונות ליטוש. אולם
מיפעלי מטל־לוקס בע״מ נחשבים לגבי
דידה של עיריית תל־אביב כמעבדה אשר
ניתן להפעילה בדירת־מגורים באחור מגו רים
מובהק של העיר.
אם רוצה בריאן זינמן לפתוח חנות
לגלידד, ללא צורך ברישיון, כל מה שעליו
לעשות הוא כנראה ללכת על פי הדוגמה
של שר־היאוצר שמחה ארליך ולהגדיר את
חנותו במעבדה לגלידה.

משה מאור !.

בואו לעשות חיים משוגעים
בכפר הנופש באשקלון!!!
לצעירי ם ולצעירי ם ברוחם צפויה חריה בל תי־נ שכ חתב אויר ה מח שמלת.
בכפר הנופ ש בא שקלון ת שכחו מכל העולם.
+מועדון לילה

ריקודים, אלויס, ריקודים. שק...

מ טבח צרפתי משגע
+רכיבה על

— יין, יין, יין ביד המלך...

סו סי ם דהירה, טיולים, דהירה...

* בריכת שחיה אולי מפי ת

— למתאמנים

^ חוף ים משגע
+כרי דשא

— פרטי למתארחים, נקי, מסודר..

רחבי ידיים, ירוקים, רעננים...

מ ת קני ספור ט
* אירוח מלא

— טניס, כדורעף, כדורסל...

— בולל 3ארוחות דשנות...

לאולימפיאדה...

* מספרהמקומות מוגבל !

הזמנת

מקו מו ת: רוו

נסיעו ת וטיולי ם

רח׳ הירקון , 107 תל-אביב, טלפונים . 224120 , 223852 :

מחנה של
ביום א׳ 11.9.77 בשעה 17.00 יתקייב במועדון ״שלי״,
רה׳ בוגרשוב ,60 תל-אביב

כ 01 פעילים זררכז״ם של סניפי.וווו׳־
על סדר היום:

)1תוכנית פעולה לסניפים.
)2דיון על דרכי הפעולה בקרב ציבור הפועלים.
ועדת האירגון

רגע
ה אחרו[
נותרו מספר מקומות
לחגים בכפר הנופש

קבלת מודעות
לכל העיתונים
במחירי המערכת

נווה אטיב

פי ר סו אי די א ל

(ראיה עמוד )46

ח;יח הוסשית

אבן גבירול 110 תל־אביב
(פינת אנטוקולסקי)
טלפת 227116 ,227117

במדינה
(המשך מעמוד )44
1מסתיר פרטים על הפריצה ליהלומי פוזיי־לוב
ויודע מי ׳ביצע 1אותה כפועל. לגיא
הסביר שמאחר ׳שמבצעי !הפריצה עדיין
מסתובבים חופשים, והחשוד יודע מי הם
׳ויש חשש שינסו לתאם עמדוית, לפיכך
ביקש את הארכת המעצר.
אלא שפרקליטו של משה ישראל, עורך-
הדין פדרמן, התנגד שוב .״!במה הסתרת
פרטים מצדיקה מעצר ועל !איזה פרטים
מדובר בכללן על פרטים אלה המישטרה
לא צריכה אותו במעצר ...האיש נשוי
ועבד במישטרה שש שנים ללא דופי.
מדובר כאן בחופש הפרט. הוא חי על
משכורת שוטר, אשתו אינה עובדת ושלו שת
ילדיו מחכים לאביהם,״ טען הפרק ליט•
אלא שחרף התנגדות זו החליט ה שופט
לשלוח את השוטר ומעלים־המידע
לחמישה ימים נוספים.
לשלישי בחבורה ייחסה המישטרה חשד
כבד יותר! .לדעת לביא יש יסוד להאמין
שסמל ראשון שלמה שקד, ששימש כחבלן

של לביא ואנשיו, יוסבר השבוע יוגשו
שני כיתבי־אישום ראשונים נגד שניים
מ־ 14 השוטרים החשודים.

ישרא לי ם ביזו״יל
עהס 3ר

הצעה?שיפור
מאזן התשלומים ש 7ישראל ;
הוצאת ספרי עיותדגאים גחו״?
שמואל כ״ץ היה מו״ל ישראלי נחשל
וסופר בלתי־ידוע, עד שיצא למסעו כשליח
ההסברה של ראש הממשלה הנוכחי מנחם
בגץ. היום שמואל כ״ץ הוא, נוסף על
תפקידו הממשלתי, גם סופר ישראלי ידוע,
שסיפחו ימים אדומים מופיע בהמשכים
בעיתון היהודי ג׳ואיש פרס בניו־יורק
וייצא בקירוב כספר בכריכה קשה בהוצאת-
ספרים מקומית.

מום הכוס הראשון
0 0 0
מום כלל הפרס
500 0 0 0
יום ה׳ — המועד האחרון
למסירת הטפסים

המשנה

חודמוחם 1003ו ט

סופר דן

סופר קניוק
למכור בחו״ל
במישטר׳ת תליאביב, השתתף וסייע בפרי צה
לחנות התכשיטים פוזיילוב.
לדיברי לביא ניראה שקד בליל הפרי צה
כשהוא חונה ברחוב רמב״ם פינית
רחוב אלנבי, סמוך למקום הפריצה. בעדותו
מסר גירסות סותרות על מעשיו
באותו לילה. פעם טען שישן בג׳יפ, ופעם
טען ׳שהופקד ׳לשמור על חניות סמוכה
שחלון־הראווה שלה ינופץ. הוא ילא שמע
את הלמות פטישי הפורצים ששברו שגי
קירות בדרכם אל הכספת מלאת התכשי טים,
וגם לא הבחין בעבודת הריתוך
שביצעו הפורצים בחנות במשך שער.
ארוכה, ליגלג קצין המישטרה, בעת ש ביקש
להשאיר את שקד במעצר. לביא
ציין שעל-פי עדויות הרחיק שקד ניידות
שסיידו באחור, ממקום הפריצה.
די למהקשה. כשהחליט השופט דיא־מנט,
בתום נאום ההגנה הארוך של הסני גור
עוירך-יהדיז אלכסנדר קוסטין, להאריך
את מעצרו יש׳ל שקד בשבעה ימים
נוספים, יהיה זה כבר סמוך לכניסת ה שבת.
כל עובדי מזכירות בי׳ת־המי׳שפט
המתינו בכיליון עיניים לסיום הדיון ה מרתוני.
שקד הוצא מהאולם כשאנשי ה יחידה
המרכזית מלווים אותו ועוזרים
לו להסתתר מצלמי העיתונות.
סגן־ניצב לביא מחה את אגלי הזיעה
מפניו, אסף את חוטר החקירה הרב אל
׳תוך התיק עב־הכרם ונאנח :״זה לא היה
קל, לקח לי יומיים להתאושש מההלם
של הצורך לחקור את חברי לעבודה.
״אנשים ששירתו איתי יחד זמן ארוך,
אנשים שעימם יש לי חוויות משותפות,
הם עתה חשודים שמהם עלי לגבות
עדויות ולנסות להוציא מפיהם פרטים
על פשעים שביצעו. אלא שאחרי היומיים
הראשונים התגברתי על הטראומה, ונכ נסתי
לתפקיד עם כל הנשמה, איני מקווה
שכך גם שאר אנשי הצוות שלי. על
כל פנים, הודעתי להם שמי שלא יעמוד
בזה אשחרר אותו מייד מהתפקיד.״
נראה שיש שכד לפעולתם המאומצת
ה עול ם הזה 2088

יורם קנייוק ועמום עוז, הם הסופרים
הישראליים המוכרים ביותר בארצוות־הב־דית,
בתחום הספרות היפה. יורם קניוק
שוהה ב׳ארצות־הבדית כבר ממארס , 1977
כשהוא מכין לדפוס את סיפרו סוס עץ,
שיצא לאור בתרגום אנגלי בהוצאת הרפר
את ראן, ואת ההוצאה המחודשת לסיפרו
אדס בן כלב שיצא לאור בשנת 1971
בהוצאת הספרים דבת־היוקרה, אטניים וש-
הניו־יווק טיימס כתב עליו בראשית השנה:
״הספר החשוב ביותר שיש לקוראו בשנה

מאות אלפי דולו .4סופרים ישראלים
מהווים חלק בלתי־מביטל מעשרות הסופרים
הזרים, המוכרים לקוראים האמריקאים.
חלקם של הישראלים, בקבוצת סופרים
שכזו, עולה במאות אחוזים על חלקה של
ישראל ואוכלוסייתה כיחס לארצות כגר מניה,
צרפת, בריטניה או סקנדינביה.
גולדה מאיר, משה דיין, אבא אבן, דוד
בן־גוריון היו בארצות־ה׳ברית למחברים
של יצירות ריבי-מכר, לציידם של אייסר
הראל, עמוס אילון, שמעון פרס ויגאל
אלון.
אורי דן, שיצא לחופשה ממושכת מעי תונו
מעריב, שוקד עתה בניו יורק על
הוצאתו לאור של קשר האורניום, אחרי
שסיפחו יעיל מבצע-אנטבה נמכר ביותר ממיליון
עותקים בהוצאודכיס. עיתונאי אחד
שספריו יצאו לאור בארצות־הבריח הוא
זאב שיף, כתפו הצבאי של הארץ.
ההכנסות ממכירת ספרים בשוק האמ ריקאי
רבות מאד. ספר הנכלל ברשימת
דבי־המכר של העיתונים החשובים יכול
להכניס לכותבו רבבות ומאות אלפי דולא-
רים. זכויותיו של ספר כזה, הנמכרות ל חברות
להפקת סרטים וסירטי טלוויזיה
מכניסות אף הן עשרות ׳אלפי דול׳אדים
נוספים: עם הספר, יכול להפוך את כיש-
רונותיו ׳ויכולתם ישל סופריו, הנחשבים
בישראל עצמה לל׳א-יוצלחים ״בלתי יצר נים״
,למקור הכנסה עצום וחשוב למאזן
התשלומים השלילי של מדינת־ישראל.

מדהים•
מרתק• מעורר מחש בלספר
חובה
לכל אזרח•
הספר הראשון
והיחיד החושף
את כל שלבי
ההתמוטטות של
שלטון המערך ך ־ עד
המפולת הגדול׳ד׳
בבחירות, .

* גילויי ם
׳מרעישים.
* מי ד ע חסוי.
* ני תו ח מבריק.

* שלבי התפוררותה של מפלגי
בצמרת מפל גת וד׳שלטוז פ?על
לקופות המפלגות• * כד,״
״ ־ עדת1
ראל + .ר׳סיפיי
עלייתו לשלטון•!*
דליכ1ד
יד לין * .התמוטטות יחסי העביד
פשיטת הרגל של הרפורמה.

שיחר
המקום הרא שון
של המקום ה ר בי עי
האצנית מישראלית אסתר שחמורוט.
רוט היא כנראה נכס לאומי יקר־מציאות.
ולא משום ההשקעות תרתי־משמע שמש קיעים
בה מזה שנים לא־מעטיות, אלא
לפי קיה־מידה טלוויזיוני: גם כאשר היא
מגיעה למקום הרביעי בדיסלדורף — ב טלוויזיה
אשר בירושלים שומרים לה את
המקום הראשון. הטלוויזיה היתה כה גאה
במקום הרביעי של אסתר רוט• ,שבחרה
להעלות את מאת־המטרים המאכזבים שלד,

אסתר שחמורוב־רוט
הפסד בריבוע
אל ראש מהדורת מבט של מוצאי־השבת
האחרונה, להכפילם (במהירות רגילה ובהאטה)
ולרבעם (פעמיים נוספות, במבט־ספורט).
המוני
צופים, מי שאוהב ספורט וגם
מי שסתם מחכה להמשך החדשות, ישבו
מרותקים בבורח אל הריצה המופלאה יה־מוכפלת
הזאת. אולי היה בזה תיחכום מיו חד
שנבצר מבינתי, כזה שלא נמצא ב דרך
כלל. בתוכנית ספורט דווקא המסתפ קות
בדיווח ילל ״אקשן״ ,בחינת: אם לא
קורה -שום דבר — תראה את זה ארבע
פעמים ואז כבר בהחלט קרה משהו. זה
מזכיר את עקרון ההכפלה של דויד אבי רן
במולטיוויזיה, אך ספק אם !תוכניות
הספורט זקוקות. לטריקים טלוויזיוניים
כדי להעלות את אחוז הצפייה בהן. ל ספורט
אין בעיות מסוג זה.
מו לטי ־ רוט. כולם יודעים שבשבת
לא קורה שום דבר בארץ ובעולם מלבד
כדורגל ,׳ושגם למחלקת החדשות החרוצה
של הטלוויזיה מגיע יום מנוחה בשבוע,
ושעל־כן מהדורת מבט של מוצאי־השבת
היא הדלילה שבכל הימים. לפעמים זה
אפילו מעודד, מין ניקוי־ראש לקראת
שבוע עכור נוסף. אבל עם כל הרצון
הטוב, אי־אפשר להניח לאלכס גלעדי למ לא
בדבריו את מה שהחסירה (או הוסיפה,
במקרה זה) אסתר רוט ובלבד שיהיה
מאורע מסעיר לפתיחת המהדורה. מה
שלא קרה — לא קרה, ומי שבחר למלא
את ראשו של הצופה במולטי־דוט ב מד
צאי־השבת, חצה את קו הטעם הטוב.

י ל די ם מ או ל פי ם
הרבה אנשים גדולים באים לטלוויזיה
כדי להתחמק משאלות ישירות !ולעשות
רושם טוב למרות הפל. מיבצע פרדוכסא־לי
זה גורר בדרך־כלל התנהגות מאולצת,
לא־ספונטאניית, כזאת שרק מראיין מצויין
יכול להתגבר עליה, וגם אז לא תמיד.
אבל מסתבר שבעיית הרושם הטוב ב־טלודזיה
אינה רק בעייתם של אנשים
גדולים ומבוגרים כמו מפכ״ל המישטרה
או שר-החינוך. זהו מין וירוס שמתחיל
להתפתח כבר בגיל צעיר ביותר.
ירון לונדון גילה זאת, למחסה הצער,
נ 50 -״

רק ביום ה׳ האחרון, כאשר הקדיש את
פתיחת עלי כותרת לפתיחת שנת־הלי-
מודים, וביקש כנראה להפתיע את כולם
בקטע ספונטאני, מלא תמימות־ילדדתית
לא־מרוסנת של שלושה ילדים בישראל.
ואז גילה ירון לונדון, שאם מחפשים שחקן
טלוויזיה ספונטאני באמת, לא ביישן,
חסר־מעצורים וס־מפאטי — עדיפים כלבי
מישטרה על ילדי כיתה א׳ .הכלבים (ש הופיעו
בסופה של התוכנית) ,אמנם נוב חים
כשאנשים מדברים וגם יוצאים מטווח
המצלמה כשאינם קשורים ברצועה, אבל
בדרך־כלל מם כן קשורים ברצועה !והם
צייתנים בדיוק כפי שאפשר לצפות מכל בים
מאולפים שעובדים במישטרה.
לא כן הילדים בני השש. אלה אינם
קשורים בשום רצועה, אבל הם צייתנים
להפליא, ולא ברור אם זאת מורשה מימי
הגן או יראת־־כבוד האדירה בפניו של
ירון לונדון, האליל מן הטלוויזיה. הם
מתחמקים משאלות ישירות שעוסקות ב בעיות
פילוסופיות אינטימיות כגון שאי פותיהם
בחיים, אבל עונים מייד ובמקהלה
על השאלה :״מיהו שר החינוך״ :״זבו־לון

תילבושת אחידה. היה משעשע וע צוב
כאחד לראות את שלושת הקטנים
החמודים, שני בנים ובת, מתפתלים מול
המצלמות. הבנים ׳רטטו באימה ובמבוכה,
הבת הקרינה מאמץ אדיר למצוא חן בעיני
כיל מי שרק אפשר. היא גם השתדלה
יותר מכולם. אמא שלה הלבישה אותה
בשמלה מתוקה ומצוייצת ועשתה לד,
צמות, והיא עצמה לא התביישה וענתה
על כל שאלה באריכות וחייכה חיוכ׳ם
מקסימים ואחזה במיקרופון רמו זמרת פופ
מנוסה. שני הבנים היו במצב קשה יותר.
הם אומנם ניסו בכל כוחם להיות ילדים
טובים !ולמלא את מיצוות ההורים שהביאו
אותם לטלוויזיה והשאירו אותם ערים בשעה
שירון לונדון רואה אותה כשעה
מאוחרת, אבל מרזב אימה התפתלו ללא
הרף בכיסאותיהם והשמיעו קדיאות־בי-
ניים מגומגמות. מישר,ו הלביש אותם ב טעות
בתילביושית אחידה (כנראה ׳שתי
אמהות בעליות השקפה זהה בענייני אופ נה
ילדים) ׳וירון לונדון, שהעיר על כך,
לא הוסיף בכך להרגשתם הטובה. הדבר
הספונטאני היחיד שנשמע כאן היתד, הע-
הד,־התרסה של אחד משני הבנים, זה
שניסה פל העת להסתיר את פניו בידיו,
ושהודה לבסוף שהוא לא מסתדר עם
המיקרופונים. איכשהו היד, מוכרח להס ביר
כנראה לאמא שלו מדוע לא ניצל
טוב יותר את הדקות המועטות שהוקצבו
לו כדי להפוך לכוכב בלתי־נשכח בטל וויזיה.

חקות
להעמיד שאלות בפני אישי-צייבור
בהנחייתו של יצחק רועה) .יום קודם־לכן
הופיע השר זבולון המד בתוכנית מוקד
בטלוויזיה, ערב פתיחת שנת־ד,לימודים.
שניהם עסקו בהרגעה, בהבלעת דוברים,
כל־כך־כמדשאיתם־חווש־בהשד-לא-נורא
בים,
והבליטו את הפער הסיגיניוני שבי ניהם.
יבש
כין הטיפות. בורג הקפיד לה ציג
עצמו כאיש של אמצע, כזה שלא
משנה אם הוא מסתפח ימינה אז שמאלה.
ליבראל ׳מתון, שיודע אנגלית !ומתבל דוב-
ירוו בהרבה הומור, לפעמים כדי להת חמק
משאילה פדובוקאטיבית מדי וכאלה
לא יהיו!חסרות, כל הכבוד לחיילים. לחיי לת
שטענה כנגד קיפוחה בעת שמשח ררים
!בנות דתיות מחויבת גיוס — עינה
הישר בורג לפי מיטב מסורת הפילפול :
׳שיום דבד ילא השתנה. מי שמצהירר, כי
ד,יא דתית — משתחררת. מי ׳שמשקרת
ומשתחררת — היא בהכרח חילונית, שהרי
שיקרה. הבעייה, אם כך, היא בעיייתן של
חילוניות שקרניות ולפה לתקוף אית ה דתיים?
! גם ׳בעניין הבעיייה הדמוגראפית
הייתה לו לשר הברקה. הזכיר כי מיצוות
פיהו וריסו חישובה מאין כמוה, אלא שב ימינו
היא מתחלקת בין הערבים שפרים
והיהודים שרבים.
השר בורג יצא יבש מבין הטיפות שיל
מיתקפת החיילים, גם משום שלא התייחס
אל השואלים ברצינות יתירה. מיה כבר
יש לחשוש מצעירים בני עשירים מינוס
שאפילו לא סיימו ישלבה?
זבולון המר לא ׳התחמק. תוכנית
ברורות אומנם לא הצליח לשרטט, אך
מגמותיו היו כה ברורות שקשה היה שלא
להבינן. הוא ילא מגן על שום סטטוס־קוו,
לא מסתפק ׳בטיפוח הישגיו של החינוך
הדתי בעבר• הוא אידיאליסט לא־מתון ו רוצה
שסולם יזכו לראיות מאיור השכינה.
לכן יגשים עד הסוף אית ׳תוכנית השוד-
שוות שלו במערכת החינוך. איך? לפי
עקרון השיוויון־המחלזזל: הדתיים ילמדו
יותר חשבון, והחיילוניים ילמדו וותר יה דות.
פשוט.
מסוכן עוד יותר. מי שלא מבין -
ייטיב להבין כשגם הטלוויזיה ׳תתגייס ל חינוך
ההמונים. השר הבטיח כי בקרוב
יתפנה מענייני חינוך לענייני תר מ ת ואז

מ עג ל הקסמי ם
של ה רו ב
מאז ימי טרום הבחירות עוסקים אישי
המפד״ל במסע־התעוררות נמרץ לשינוי
תדמיתם בעיני הציבור החילוני. אולי מ שום
׳שבסתר ליבם הם יודעים כי ציבור
זה הוא עדיין הרוב במדינה, אולי משום
שביליבם הים מתכננים לעשות כל שניתן
כדי לשנות. את היחס הכמותי הזה.
מאז ימי הבחירות ניתן ׳להצביע על שתי
מגמות שוניות המסתמנות בצורת הפנייה
של נציגי המפד״ל אל הציבור, אל הצי בור
החילוני בפרט. המגמות ניבדלות גסג־בונן,
באמצעי־התיקשיורת האהודים עליהן
ובגילם של הדוברים.
המגמה האחת אופיינית לנציגי הדור
הישן במפד׳יל, ושומעים אותה יותר ברדיו
מאשר בטלוויזיה. נציגה העיקרי הוא השר
יוסף בורג, שמאז הבחירות מרבה להש תמש
בביטויים באנגלית !ופל הופעתו או מרת:
אין מה לחשוש מפנינו. אנחנו
דומים ׳לכם מדי, ובעצם שום דבר עק רוני
לא השתינה.
המגמה האחרת מאפיינת את התרה צעיר
במפד״ל, אנשי הסער-יוהפרץ ברא שותו
של השר זבולון המר האומרים:
אין !מה לחשוש מפנינו, בקרוב כולם יהיו
כמונו.
ביום ה׳ 1/9הופיע השר יוסף בורג
במה אבקש תוכנית מיוחדת של גלי־צה״ל
המאפשרת לחיילים מיחידות מרו
יוסף
בורג
ביטויים באנגלית
יחיל ׳בהתקפת מחץ על הטלוויזיה. בחיוך
מתון ונחמד הסביר, שמן הצדק הוא שהטלוויזיה
תשקף את דעת הדוב במדינה
יוני רוב זה זכאי שיהיה לו כוח ממשי
לקמיע מה יקרה באמצעי התיקישורת. וזד,
באמת יפתור את כל הבעיות, משוט
׳שזבולון המר עתיד ליצור מעגל־קסמים:
מערכת החינוך תיצור רוב חדש, ת ב
זה ישפיע על הטלוויזיה ויעצב את דמותה
לפי רעית הדוב, הטלוויזיה תעצב את רעית
הקהל על פי דעת הרוב, ואז כולם יהיו
רוב ואוולי בכליל לא יהיה עוד צוירך
בטלוויזיה. על כיל פנים ׳ודאי ישליא בערבי-
שבת.
זבולון המר היה כל־כך נחמד במרדנות
הצברית השובבה שלו, נשמע לחלוטין לא
מסוכן ולא־כפייתי, ,ניראה כמו ילד ש משחק
בצעצוע חדש. שוינה כל-כך מן
הרצינות ר־כפייתית של גאולה כהן או
של משח שמיר. ודווקא לכן — מסוכן
יותר, לכל מי שאין לו חשק לקום מקר
אחד ׳ולגלות שהפך לרוב.

לקראת שי דו ר
בטל ״יז־ ה
! $אחרי ישר,יגל •,את סירטו השלישי של
רץ בן־ייטי על גרמניה ׳החדשה ממיס־גרת
תעודה למיסגדת השעה השלישית,
התפנה מקום לסרטים על נושאים אחרים.
במיסגרת תעודה השבוע ( )21.30 8/9כד
ההתחלות: ישני סרטים על התחלות ב ישראל.
סירטו של הבמאי יונה זרצלוי
על הצייר אופוואלדו רומברג, יליד
ארגנטינה ׳ובעל מוניטין בינלאומי, ש עלה
ארצה לפני שלוש שנים. האחר,
פירטו שיל הבמאי אורי לה 3יהיה שי דור
חוזר של הסרט סילביה, על רקדנית
הכלמיקו ילידת דרום־אפריקה שהגיעה
בעיצומה שיל מיילחמת ייום־הנייפורים זד,ח ליטה
להשתקע כאן.
$:ביום ו׳ 9/9ממשיכים לחקור ביתי־דר,,,המיוחדת
של הבולשת הלונדונית.
התחלף הסדר של הסדרות בערבי-השבת.
עד כה זדתה יד האנגלית הבריטית על
העליונה עם קלאודיוס ומידת התיחכיום ה גדולה
יחסית שלו. עתה, מתחילים בנוסח
הוליוודי ׳מובהק (הבנקאים) ועוברים ללי טוש
הבריטי ירק כשילד,י-ד,ערב. כך או
כך, המפקח רינן והסמל קאידטר מצליחים
להחדיר גיוון ומקוריות לסידרה שבלט״
ישר, האמריקאי הייתה נראית שדופה וסטי-
ריאיוטיפית. השבוע יבטיח קארטר לשיר לי
כי יימצא את חברה הנוכל, ולשם כך
יבקש עזרה !מן המפקח רינן.

ברדיו
4 ,הרדיו מתגייס לד-,צלמת ההורים בתו דעת
הציבור. יש להניד טוב יותר את
התורות שעליהן התחנכו אנשי השילטיון
החדש. מישנתו של ז׳בוטינסקי — מהלכה
למעשה הוא שמר, הרב־משמעי של תוכ נית
יוקרתית בת שעד, שתסיים את מיש-
דרי רשת א׳ ב־ .6/9התוכנית תסקור את
לידתה של תנועת רבוטינסקי באופוזיציה
עד הגיעה ׳לשילטון. שמואל כץ, היועץ
לראש־הטמשלה בהסבדת־חוץ ישוחח עם
העורך רפאל אמיר על עיקרי התורה
המדריכה אותו ׳ואת חבריו.
׳ 9בגלי־צה״ל ממשיכים לפרוש את מע ללי
מישפחת ׳מלצר בכל יום שני, שלישי
.וחמישי .׳בערב ראש־השנה התנסה הת!ויכ־ינית
במצב העשוי להביאה אל גבול הסטי רה
הפוליטית ׳ומעניין לשמוע אם אומנם
יעזו אנשיה לחצות את הגבול. אם המש פחה,
יפה מלצר, חתמה בעוונותיד, על
עצומה פוליטית. בערב־החג, בעיצומן של
ההכנות, מגיעות לביית משפחת מלצר קרי אות
טלפוניות המניבות על חתימתה של
יפה — לשלילה ולחיוב. אבל ליפד, לא
ברור למעשה על מח חתמה, וכך מכינה
לעצמה סותבית התסכית מרים קיני פתח
נסיגה מראש מכל התחייבות פוליטית.
גם עמדתו שיל האב פולקלוריסטית יותר
מאשר •פוליטית ומסייעת לטייח את עוקץ
הסטירה: הוא־ יוצא מן הכלים. כרגיל.
ביום ג׳ ישודר תסכית נוסף בסידרה,
מפעם פרי עטו של המחזאי הילל מי־טלפונקט.
שדלה, הבת האמצעית, מבי אה
הביתה מחזר תורן ,׳במאי סרטים
שהיא, מככבת בסירטו הראשון — ׳ומופי עה
בו בעירום. כל זה מתרחש שעד,
שאבא חיים מגסה לצפות בתוכנית טל וויזיה
על חיי הבבונים. האבא חזה, יתמיד
מוצא ליו איזה עניין לא־רציני לברוח
אליו.
! 9ביום ג /בשער ,18.05 ,מביאים בגלי־צה״ל
תיזפורת על איש •שמזמן לא •שמעו
עליו אף שפעם מידבר, להופיע בכותרות.
אלי אביבי, איש אכזיב• ,שפעם חי ב אכזיב
ברעש גדול והיום הוא עושה זאת
בשקט, יוצג בתוכנית יוצאי דופן ,׳תוכנית
נוספת בסידרה המביאה סיפורים של אנ שים
יוצאי־רופן יומיוחדים-במינם. עורך:

דניאל כהן־שגיא.
ת שדיר

׳ביום שני. ערב ראיש־השנה בשעה 17.00
תשודר בגל יב׳ התוכנית :״תשז״ל —
השניה שעברה על דידי מנוסי ״,בהש תתפות
טוביה צפיר, דוכי גל ו רווי ־
טל עמית. זהו אוסף הטורים הפוליטיים
״של דירי, המעיר כיצד השתקפה תשל״ז
בעיניו ובחרוזיו.
ה עו ל ם הזה 2088

ע ל הג ל
וה־דהג דו ל ה
ל מי כרד
הימיכרז שהוצא ברשות־השידור לבחי רת
כתב הטלוויזיה בנידיורק, זוכר, להצ לחה
רבה בקרב הכתבים המשתוקקים לק צת
איוורור אמריקאי. עד כה ניגשו למכ רז
מועמדים רבים וביניהם דן שילון.

שמעון מסדר, דן רכיב, עמוס אד-

כל !ואחרים. ההחלטה על הזוכה במכרז
תיפול בעוד חודש ותוכרע על ידי ועדה
המורכבת. ממנכ״יל הרשות׳ ממנהל הרדיו
ומנהל הטלוויזיה.

ת גו ב ה הצופי
ועברו לעור־משה
עמירב,

דובר רשות־סשידור
הנהיג חידוש בעבודת מחלקתו. הוא מרכז
את כל מכתבי הצופים והמאזינים המגי עים
אליו, מסווג אותם על פי נושאים
ומעביר לידיעת עובדי הרשות את הת גובות,
הטענות, השבחים והביקורת כפי
שהם באים לביטוי במכתבם.

בדף תגובות־הצופים שייצא בשבוע הבא,
והמסכם את עונת קיץ בולטות התגובות
הבאות :
• צופים רבים מבקשים שידור חוזר
של התכנית חיים שכאלה עם חיים מו סול,
שידור נוסף של תחריות האירווויז־יון,
שידור חוזר של הסרט להיות מלכה,
על מלכת־המים אורלי חידה.
• צופים מבקשים תוכנית להתעמלות
בטלוויזיה. ירון לונדון מפריע לצופים
רבים, כשהוא מופיע שלוש פעמים בשבוע.
קריינות רשת ג׳ יותר מדי חופשית.
• סידרת המלאכים של צ׳ארלי זוכה
לאהבה רבה, כמו כן הסידרה עוד להיט,
בניגוד למנחה דורי גן־ זאב הזוכה ל ביקורת
שלילית. תכניתו של ראלף עינ בר,
אולפן קיץ, זכתה לשבחים, אך חי קויים
של מוכיח צפיר ודובי גל ל מנחם
כגין עורר רוגז.
• בקשות רבות מגיעות לשידור תכ ניות
על אלווי* פדפלי וכן לשידור
סרטי וולט דיסני.

גלי צוק״ל מוזמנים ל חו ״ ל
שינוי נוסף ביחסו של הממשל החדש
לכלי־התיקשורת ניתן לראות בעובדה ש בעת
ביקורו של ראש-יהממשלה מנחם בגין
ברומניה, הוזמן לראשונה נציג של תחנת
השידור־הצבאית להצטרף למסיע.
לצורך כיסוי המאורע יצא לרומניה עו רך
גלי־צה״ל, צכי שפירא, אשר הע ביר
דיווחים עדכניים מדי יום על מהלך
הביקור. בצעד זה רואים הערכה לגלי-
צה״ל ככלי שידור בעל השפעה.

אגב, כתב שידווי־ישראל בחטיבת השידורים
ברומנית, משה גושן זכה ל ראיון
בילעדי עם נשיא רומניה ניקולאי
צ׳אושסקד ונישאר לצורך כך יומיים
נוספים ברומניה.
שילון,
ס החלפתיכבר
סיגריות רבות-אך הפעם
אני חותמת קבע
על 110 חזצ.
סוף סוף מצאתי
סיגריה קלה שמאפשרת
לי לחתו־ על הניקוטין-
ולחנות יותר מן הטעם.
116 וחצ שונה מכל
סיגריה קלה אחרת;
יש בה טעם מצרין של
תערובת אמריקאית
מעולה.
כן. זוהי הסיגריה הקלה
שחיפשתי 11.חזצ.

״אני נהרת
כפליים
ע ם !1וזוצ״
נ 7זקד 4 /ו* 5

סגן ה מנ ה ל?
בחוגי רשות־ד,שידור מתלחשים כי מנ

הטלוויזיה, ארנון צוקרמן, עומד ל-
הציע למנהל מחילקת־ד,חדשות, דן שי לון,
להתמנות לסגנו ולוותר על היציאה
לארצות־הברית. צוקרמן הגיב על הידי עה
ביובש האופייני לו ואמר כי הנושא
לא הועלת בשום מסגרת.
שילון הגיב על הידיעה בהפתעה זד,ו סיף
:״אני עדיין מספיק צעיר כדי לעסוק
גם בתוכן הישיר של העבודה ולא רק
בניהול.״ בשבוע הבא יצא שילון לכנס
מנהלי חדשות בבלגיה ובתום הוועידה
יסקר את אליפות אירופה בכדורסל לגב־תרות
לאומיות. את מקומו ימלא בהעדרו

חיים יבין.

ה עול ם הזה 2088

קולנוע
סרטי ם
מילחמתון או טי־ מ־לחמ תי

למי שאת אוהבת,
מה שהוא אוהב...
מה שהוא אוהב זה מה שאח אזהבת.
שהוא ידיף ניחוח גברי. שיהיה עטוף
באוירח רעננות. שגם הוא יהיה שייך
לחוג הבינלאומי של גברי ־טבק אוריגינל

בחודש ספטמבר , 1944 שלושוה חודשים
אחרי פלישת בנות־הברית לנורמנדי, הח ליט
הפיקוד המשותף לערוך מיבצע נועז
שצריך היה לשים קץ למילחמה לפני סוף
אותה השנה. חוגה התוכנית היה מרשאל
מונטגומירי ששאף בין השאר, להשיג מגת
תהילה על חשבון מתחרהו העיקרי ב-
מילחמת־העולם השנייה הגנרל האמריקאי
פאטון.
לפי תוכניתו של מהנטגומרי הצטרכו
להצניח יחידות ליד כמה מן הגשרים
העיקריים על הריין, בתוך הולנד, שהיתר,
עדיין כבושה על־ידי הנאצים. יחידות
אלה נצטוו להשתלט על הגשרים ולש מור
עליהם בשלמותם, שעה שיחידות מן
החזית שהיתה אז על גבול בלגיה-ד״ולנד,

אחוזים; צ׳רצ׳יל בירך עליו, עם פל הטרגדיה
׳שהיתר. כרוכה בו, ושיבח מפקדים
המעזים ליטול יעל עצמם הימור, שכזה,
בטענה שזו הדרך להבים את האדיב סו פית. קורנליום הטרגדיה
האנושית.
רייאן (מי ששיחזר בצורה מדוייקת כל בך
את הפלישה לנורמנדי בהיום הארוך
ביותר) הקדיש לפרשה ספר שלם בשם
גשר אחד רחוק מדי, שבד הוא מתאר
את הטרגדיה האנושית הזאת בלי שמץ
של התפעלות מן האנשים ׳שהגו אותה,
ואיינו חושש להצביע עליה כעל אחת
הסיבות לכך ישיש להטיל ספק בגאוניותו,
כביכול, של מונטגומרי כמצביא. סרט חדש
שנעשה לפי ספר זה, מדגיש השקפה זו
בצורה שאינה -מוטלת בספק.
הסרט גשר אחד רחוק מדי הוא ללא
ספק היקר כיותר שנעשה מאז קליאופט־רה.
הוא עלה למפיק שלו ג׳וזף לדץ

חני לו אפטר שייב. קצף גילוח. דיאודורנט
מי־שיער. מי־קולון. קצף למקלחת.
סבון תפנוקים ועוד מוצרי יוקרה של
־טבק אוריגינל־ .המיוצרים עבור גברים
על ידי גברים.
נם באריזיח מהגררוח גבמרססים כשי לחג.

״גשר אחד רחוק מדי״ :טנק גרמני, צנחן אמריקאי
״המנצחים במילחמה —

בישרץ ההתקפה הראשונה: בריטים ליד הגשר
— כימעט הפסידו אותה

4גיזו <3וק

הצטוו לפרוץ קדימה ולהתחבר עם הצנ חנים
בתוך יומיים. ,ובכך להשלים את
כיבוש הולנד ולהבטיח מעבר חלק על
הגשרים אל תוך גרמניה עצמה.
עד כאן, התוכנית של מונטגיומרי. התו צאה:
אחת הפרשיות השנויות ביותר ב מחלוקת
במילחמת-העולם השנייה. העוב דות
היבשות הן שהחזית הצליחה אומנם
להתאחד עם הצנחנים בשניים מן הגש רים
אולם בגשר הרחוק ביותר, זה שב עיר
ארגהם, נהרגו שלושד׳-רבעים מן הכוחות
המוצנחים, ואלה שנותרו בחיים
׳נאלצו לסגת באישון־לילר..
מונטגומרי קבע שהמיבצע הצליח ב90-

כ־ 26.5מיליון דולר, וזאת למרות שההפ קה
(להבדיל מזו ישל קליאופטרה) היתד,
מופת של תיכניון, יעילות וקפדנות בבי צוע.
עד כדי כך, שבאחת הביקורות על
הסרט נכתב כי הוא ״מופק מדי״ ,כשה כוונה
היא שרואים בו יותר מדי את
העובדה שהוא עלה כמה שעלה, ושדבר
מן המושקע סו לא הלד לאיבוד.
צריך, אכן, להודות שלזין לא חסך
במאום. הוא כינס בכפיפה אחת את אוסף
הכוכבים המרשים ביותר שהופיע יחד
בסרט מזה שנים רבות, מג׳ין הקימו ועד
דירק ׳סוגארד, משון קונרי ומייקל קיין
יועד ג׳יימס קאן ואליוט גולד.
־ ה עו ל ם הז ה 2088

הקרב בנימחן: מבית לבית
״בוא נשחק בנזילחמה
14 אלף דאונים. ריבוי הכוכביס הוא
אחת הסיבות למחירו הגבוה של הסרט.
כי לוין שילם בעין יפה מאד. דוברם
רדפורד סיפר, בזמנו, שהוא מתבייש לסרב
להצעה של כשני מיליון דולר עבור עבודה
של שבועייפ-שלושה. ומצד שני, שח קנים
כמו לורנס אוליבייה המגלם רופא
הולנדי או ארתור היל, המופיע כמנתח
צבאי אמריקאי, מופיעים על המסך לפיר־קי־זמן
קצרים כל-כך, עד שנדמה כאילו
ההוצאה שהייתה קשורה בהבאתם לסרט
מוצדקת אך בקושי.
סייבה אחרת למחירו הגבוה מאד של
ההפקה היא הקפדנות כשיחזור והדגשת
העוצמה הצבאית שהשתתפה במיבצע כו לו.
אולי לא כל 14 אלף הדאונים שב עזרתם
העבירו את הבוהות המוצנחים ל הולנד
מופיעים בסרט, אולם סצנת ההמ ראה
של המטוסים והדאונים מאנגליה היא
אחת המרשימות בהיקפן, הן כשכלי־הטיס
מתרוממים מן הקרקע והן באשר הם ב אוויר.
קרבות טנקים מצד אחד, ובניית
גשר ביילי מצד שני, המאבק הנואש על
ראש גישר ארנהם בקצה האחד של המיג*
צע ופריצת הדרך הצרה מדי של החזית
קדימה מן הצד השני משוחזרים בפרוט־רוט,
כאשר חלק גדול מן הקצינים ש־השתתפו
בקרבות משמש כיועצים טכ ניים
לסרט.

נפילתם של הטובים. אולם, המפתיע
מכל הוא לראות סרט׳בעל ממדים אדי רים
שכאלה, שהוא בעצם סרט המטפל
באנשים בודדים לא פחות מאשר במא־סות,
והמגיע למסקנה מפתיעה לחלוטין
לגבי סרטים מסוגו: זהו סרט אנטי-מיל-
חמתי קיצוני, סרט המתחיל בקיטעי יומ נים
כהים של הפצצות כבדות ומסתיים
בילדים הצועדים בין המוני הקברים של
החיילים, שנטמנו באדמת חצרוית ביתם.
ובאמצע הופך ההימור המפואר שעליו דיבר
צ׳רצ׳יל לפזיזות נמהרת, כאשר הרצון
להצליח חזק עד כדי כך שהוא מטשטש
את השיפוט הבהיר של אלה שצריכים
לתיכנון נכון של ההצלחה, וכאשר ה ביורוקרטיה
הצבאית מסתירה ליקויים ש בסופו
של דבר יתגלו כאשר לא ניתן
יהיה לעשות דבר לתיקונם.
הסרט, בדיוק כמו סיפורו של רייאן,
נוקט עמדה ברורה לגבי מה שקרה: תיק-
שורת לקוייה, חוסר התחשבות בתנאי ה קרקע
שעליהם יהיה צורך להתגבר, פש רות
שנעשו במקום שלא היה מקום לפש רות
(׳למשל, הצנחת חלק מן האנשים
רחוק מדי מן היעד) ,ובעיקר התעלמות
מוחלטת מכל מידע מודיעיני שלא הלם
את תוכניות קברניטי המטוס — כל אלה
יחד גרמו את נפילתם של אלפי אנשים
טובים שמסרו את חייהם לשווא על מזבח

רריסטופר גוד ליד גשר ארנהם
מיטריה במקנס נשק
רדיפת התהילה של כסה קצינים גבוהים.
ואם כי מונטגומרי אינו מופיע אישית
בסרט, אין ספק ׳שהוא מוצג כאחראי העיקרי
לכישלון (כאמור, היו גם כאלה ש סברו
כי ילא היה זה כישלון כלל, אבל
נקודת-המבט שלהם אינה מוצגת כאן).
ניבול־ פה עסיסיים. אשיר לטיפול
באנשים בודדים — אין פק שמדובר כמו
>ח7ז>ם

סו בני ם פ חו ת
אשה מאוהבת (לימור, תל-
אביב, צרפת) — מה הניע את
מפיצי הסרט הזה בישראל לשנות
את שמו המקורי מ״אשה נאמנה״ לשמו הנוכחי( ,אשה
מאוהבת) ,לא ברור ביותר. רוז׳ה ואדים התכוון, כשקרא
לסרט בשמו המקורי, לתאר אשה שנאמנותה לאהבה גדולה
עד־כדי־כד שהיא מעדיפה את המוות על ההתכחשות לרגש.
מה ששמו העיברי של הסרט אומר, הוא שמדובר בעוד
אשה מאוהבת אחת — וזה לא חידוש מרעיש ביותר.
מה שוואדים עשה בסרט זה הוא *גיוסה רומנטית,
ממותקת וממותנת של יחסים מסוכנים, אותו ספר צרפתי
מפורסם שעיבד לסרט לפני 18 שנה. אין צורן להיות בלש
מומחה או מבקר־קולנוע מלומד כדי לזהות את הסיפור
על זוג אצילים מושחתים המשחקים ברגשותיה של נערה
תמימה והורסים אותה. אולם אם בסירטו הקודם היה
ואדים ארסי והפן דמויותיו למיפלצות לבושות משי ומלמלה
(ז׳ראר פיליפ וז׳אן מורו הופיעו בתפקידי הרשעים),
הרי הפעם הוא מניח לעצמו לשקוע בתון ים של רומנטיקה,
מזמין את צלמו קלוד רנואר להפליג בעיצוב תמו נותיו
עד שמתעורר הרושם כאילו כל תמונה לקוחה מתוך
אלבום הציורים של אמן צרפתי מן המאה ה ,19-ומנצל
את תילבושות התקופה (הסרט אכן מתרחש בתחילת
המאה ה־ )19 כדי להוסיף הידור ועדנה.
אבל ואדים והתסריטאי שלו, דניאל בולאנז׳ה, חסרים
את הכישרון של שורדרלו דה-לאקלו (מחברת יחסים מסוכנים)
ליצור דמויות מרתקות המדהימות באמת במידת
הניוון והשחיתות שבהן. האשה המאוהבת אינה הרבה יותר

ה עול ם הז ה 2088

סילבי קריסטל וג׳ון פינץ ב״אשה מאוהבת״
מאווזה פותה שנופלת בפח הראשון שנטמן לה, ומאהבה
הוא דון-ז׳ואן פושר למדי. לכן, מה שקורה ביניהם אינו
מעניין ביותר מבחינה אנושית, גם אם העין באה תמיד
על סיפוקה. ואכן, בכמה סצינות, כמו ההתעלסות מול
האח, האשה מוכת הצער מול חלון פתוח׳ שעה שסערה
משתוללת בחוץ, או האשה הגוססת בתא חוליה, העי רום
והלבן כמעט כפניה, אלה הן סצנות המדברות בלא
מילים, בעוצמה חזקה הרבה יותר מכל מה שנאמר קודם.
והעובדה שג׳ון פינץ׳(מקבת של פולנסקי) וסילבי קריסטל
(עמניאל) נאים מאד למראה, יכולה רק לעזור במיקרה כזה.

בן בכוכבים שאישיותם, המוכרת היטב
מסרטים קודמים, עוזרת לקרב אותם לקהל
תוך זמן קצר הרבה יותר מכפי שהיה
דרוש לאלמוני. ומכאן שאפשר לדחוס
בסרט דמויות רבות יותר בצורה אפקטי בית
וללא ביזבוז זמן. התסריטאי ויליאם
גולדמן (שכתיב בעבר את קיד וקאסידי
ואת איש המאואתון) שם בפי כל אחד
מהם צרודות של הברקות המבהיריות במ הירות
עם מי בדיוק יש עסק.
אליוט גולד, כקולונל אמריקאי, נוגס
בסיגאר בכל עוצמת לסתותיו, מפליט ני-
בול־פה עסיסי כאשר גשר חיוני מתרומם
באוויר מול עיניו, ודורש מן הקשר שלו
להוריות לאנגלים כי יביאו למקום גשר
״ביילי״ (גשר נייד המורכב תוך פרק
זמן קצר) ומזהיר את הקשר שלא ישכח,
בסוף ההוראה, לומר ״בבקשה״ .ובסצנה
אחרת, כאשר מייקל קיין (המגלם קולונל
שייריון אירי המקושט בצעיפים צבעוניים
עד כדי כך שמפקדו אומר עליו :״אם
יפול בשבי יחשבו שוביו שלכדו איכר
ולא חייל) .שואל את גולד :״האם •שיח ר
ת אותך פעם?״ משיב לו גולד :״הת גרשתי
פעמיים.״
הצגת הצבא הגרמני. הסרט מלא
וגדוש חילופי־דברים מסוג זה, וגולדמן
פותר מצב אחר מצב בעזרת פליטות־פה
מתומצתות מסוג זה. אפשר כמובן לומר
שאפילו האנשים השנונים ביותר אינם
יכולים לשמור על רמת ההתחכמות של
גולדמן בחיים, אבל מאחר שמדובר כאן
בשחקנים וכשיחזור של מ״בצע, ולא בצילום
התעודי שלו, הרי מה שגולדמן
עושה הוא ריכוז החיוני לסרט •בהיקף
כסו זה של גשר אחד רחוק מדי.
גולדמן אינו חוזר על הטעות המקובלת
היום, של הצגת הצבא הגרמני בכללותו
כמכונת־מילחמד יעילה שאינה אחראית,
בעצם, ומבחינה מצפונית, למאומה. כא שר
מבקשים מגנרל גרמני (הגנרל לודוויג,
בדמותו ישל הארדי קרוגר) שעת הפוגה
כדי שאפשר יהיה להעביר למחנה שבויים
שבפיקודו את הפצועים של בנות־הברית
הנמצאים בבית־חולים מאולתר, תחת פצ צות
הצד השני, הוא משיב :״אני מבקש
סליחה, אבל אנחנו נלחמים עכשיו והרשו
לי להוסיף ׳שאני הוא המנצח...״
יואילו מרשאל מודל, כאשר •מבשרים
(המשך בעמוד )54

קולנוע

יעץ משהו ב שם בוגרט
שנשים אינן יכולות
לעמודבפניו!...
אפטרשייב.
מי קולון. דיאודורנט וטבון

(המשך מעמוד )53
לו על הפלישה, אינו מוכן ׳להאמין אף
לרגע שיבגות-היבריית באו ללכוד את ה-
גשרים .״יש להם רק סיבה אחת טובה
להגיע הנה — והיא ללכוד אותי. אישית.״
אפילו הצלחתם של הגרמנים לעצור את
המיבצע כולו היא, בסופו של דבר, מיק-
רית. פילד־מרשאל פוך רונדשטד, מפקד
החזית המערבית הגרמנית, שולח רק ב־מיקרה
את יחידת השיריוניות של גנרל
ביטריך (מקסימיליאן של) לסביבות ארג*
הם, ולא משום שהוא מנחש אד יודע כי
בנוודהברית מתכננות שם התקפה.
מילחמה נחמדה. תפקידו של הבמאי
ריצ׳אדד אטנבורו (שהוא גם שחקן
ידוע אשר זכה בתואר אצולה על כי שח־סותיו)
היה לשמור על האיזון בין המר כיבים
הרבים והשונים של הסרט הזה,

העניין בצורה תכליתית ביותר :״מיבצע
גן־השוק (זה היה כינויו של המיבצע כו לו)
הוא המיבצע שגו המנצחים במיל-
חמה כימעט שהפסידו במילחמה. זה היה
משום שהחלו ׳לנוע לאט מדי אחרי כיבוש
נימחן, משום שהדרך הייתה קשה מדי
והכביש שצריכים היו לעבור כוחות החזית
צר מדי, ובגלל הערפל באנגליה
שעיכב חלק מן הצנחנים, חד. היד, הנוכ חות
של הגרמנים במקום, ולא חשוב
עוד בגלל מה זד, חקה. ברגע שאדם אחד
אומר לשני :׳יש לי רעיון, היום. בוא
.נשחק במישחק המילחמה׳ — ברגע זה
מתחילים כל האחרים למות.״
תמונה ׳אחת בודדות המאפיינת, אולי
יותיר מאלף מילים, את אופיו של המיבצע.
את חוסר־הישע והטראגדיה שבו, בעיקר
כאשר מתבוננים באותה תמונה תוך ידי

שון קונרי מחזיק כנהגו ההרוג
״אני מבקש סליחה —

מ. קליפר£11.<:
פרסום מלניק

ספרית תקליסיס משגעת
החל מ־ 34ל״י
משירי ארץ ישראל הקטנה
ועד ללהיטים של ,77 כולל פופ מתקדם
וקלאסי מתוצרת חוץ
מבחר קסטו ת מוקלטות

תקליט־

״רקורד״

תל־אכים, רח, אבן גבירול ,100

טל 235324 .

המפקדים: הקמן, ארגיל, פוקס, בוגארט, קונרי, מאכסוול
אבל אני המנצח

רמקולי

קובעים •ותר מכל
מרכיב אחר, את
איכות המערכת

מפרטים טכניים :״מלן*״ ,א ר לוזווו ג 15ו 1״א. טי 03-221751

רוב קס

מורלה

המתנה לחגים

הטפטים המעוצבים כיצירת אומגות

ולדאוג שמעבר להיותו סרט-ראווה מיל-
חמתי במלוא מובן המילה לא יאבד את
אופיו האנטי־מילחמתי הבוטה (סירטיו ה ראשון
של אטנבורו כבמאי היה איזו מיל־חמה
נחמדה, סאטירה אנטי־מילחמתית
בריטית) .והוא משתלט על מסונת הקולנוע
הגדולה והמורכבת היטב ומצליח לעצור
אותה לפגי שהיא מתחילה להתפעל מן
המיבצעים של עצמה עד־כדייכך שלא יהיה
איכפת ילד, עוד לאיזו מטרה היא מש משת,
זזד״יא הופכת יצרנית ראווה לשם
ראווה. אצל אטגבות, וזה הישג נדיר
ביותר, ריבוי האמצעים אינו מטשטש את
המטרה.
ולשם שינוי, גם הפירסומאי שהכין את
דפי ההסבר לסרט הצליח לתמצת את

עת התוצאות הסופיות של המיבצע. כל
מה שרואים באותה התמונה הוא גשר
ארנהם, ועליו אדם יאחד בודד: קצין ברי טי
היוצא ׳להדוף את השיריון הגרמני
כשבידו — מיטריה.

ת ד רי ך
חוסה לראות:
תל־אכיב — הרומן שלי עם אנני,
רוקי, ידם א׳ השחור.

ירושלים

— הרומן

שלי

אנני,

רוקי.

חיפה —

קזנובה, אוונטי, חמים וטעים.
ה עו ל ם הז ה 2088