גליון 2099 מתאריך 23 בנובמבר 1977

מכירה, כבר היה ברור שביקורו של
סאדאת בישראל עומד להיערך תוך כמה
ימים. אבל הקוראים לא היו מודעים לכך
שעוד באותו בוקר, בעת הדפסת העיתון,
עמד הביקור בספק ורק התראה מוקדמת,
שהגיעה אלינו שעות ספורות לפני הופעת
העיתון, איפשרה להעולס הזה להיות ה עיתון
הראשון שבישר כי ״החלו ההכנות
לקראת ביקור סאדאת.״

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והפיגהל ה :
תל: אביב. רחוב גורדון ,3טלפון .03-243380 תא־דואר . 130
מען מברקי :״עולמפרס״ !מודפס ב״הדפום החדש״ בע״מ, תל־אביב,
רה׳ בן־אביגדור. הפצה :״גד״ כע״מ גלופות: צינקוגרפיה
פם פיז, בע״מ. העורך הראשי: אורי אבנרי. העורך: אלי תבור עורך
תבנית: יוסי שנון עורכת כיתוב: נורית יהודאי ראש המיגהלה :
אברהם סיטץ. מה׳ המודעות: רפי זכרוני. המו״ל: העולם הזה כע״מ.

״האם אריק שרון ישנו ז״ התעניין
נשיא מצריים אנוואר אל־סאדאת, כאשר
מטוסו עמד לנחות בנמל־התעופה בך
גורית. דווקא הפגישה הצפויה עם האלוף
המכהן כיום כשר־ד,חקלאות בממשלת
ישראל סיקרנה אותו.
סאדאת לא ידע כי הוא כבר נפגש עם
אריק שרון כמה ימים לפני שהחל ביקורו
בישראל — על שערי גיליון העולם הזה
( )2098 שהופיע בשבוע שעבר. אומנם,
סדר הופעתם של השניים על השערים
היה שונה מהמקובל — שרון הופיע על
השער הקידמי ואילו סאדאת על השער
האחורי, המוקדש בדרך־כלל לנושאים א־פוליטיים
— אבל הם היו שם יחד.
הקדשת השער האחורי בשבוע שעבר
דווקא לביקורו הצפוי של סאדאת יכלה
בוודאי לעורר תמיהה אצל הנשיא המצרי,
כפי שעוררה בקרב קוראים רבים. נאלצנו
לעשות כן לא בגלל רצון למעט מחשיבות
ביקורו של סאדאת, חלילה, אלא בגלל
סיבות טכניות.
כאשר תוכננו שערי הגיליון עדיין לא
ניראה ביקורו של סאדאת בישראל כממשי.

כל נושא וידחוק כל סיפור עיתונאי אחר
לשולי ההתעניינות.
עוד ביום השני בלילה, בשעת סגירת
הגיליון והורדת השערים לדפוס, לא היה
ביקור סאדאת הנושא המרכזי. לפיכך
הוקדש השער הקידמי לסיפור פרשת

פגישת סאדאת-שרון על שערי
העולם הזה, לא היתה הפגישה. הראשונה
של נשיא מצרי עם מנהיג ישראלי בנסיבות
אלה. שלוש־עשרה שנים לפני שאדם
שפוי כלשהו העלה על דעתו שנשיא
מצרי ייפגש עם ראש־ממשלה ישראלי,
פורסמה בהעולם הזה ( )1425 תמונה, שהנ ציחה
כביכול פגישה כזו.
בשערו הקידמו של אותו גיליון שהופיע
ב־ 30 בדצמבר 1964 פורסמה תמונה בה
נראים נשיא מצריים דאז, גמאל עבד אל-
נאצר ומשה שרת, מי שהיה ראש־ממשלה
ושר־חוץ, כשהם לוחצים ידיים בלבביות
ליד הכותרת :״פגישת שרת—נאצר.״
היה זה, כמובן, פוטומונטאז׳ — הרכבת
תמונה על תמונה — כיוון שפגישה מעין
זו לא נערכה מעולם. התמונה פורסמה
כהמחשה לידיעה בדבר פגישה שיכלה
להיערך בין השניים אבל טורפדה.
פגישה מעין זו שנערכה השבוע בין
מנחם בגין לבין סאדאת יכלה להתקיים

שני השערים האחוריים של גיליון ״העולם וחזה״ 2098
פגישה מוקדנזת עם האלוף

פגישת שרת־נאצר (ה.ה)1425 .
יוזמה ש סוכלה
הוא היה בגדר מישאלה שהספקות לגבי
מימושה היו רבים. גם כאשר הכין צייר
המערכת, יוסי שנון, את שני השערים
בתחילת השבוע שעבר, עדיין לא ניתן
היה לחזות כי ביקורו של סאדאת יהפוך
הנושא המרכזי של השבוע, שיאפיל על

חוות שרון ואילו השער האחורי התחלק
בין שני נושאים: הסערה המתרגשת סביב
מחזה שעומד להעלות התיאטרון הקאמרי
ויש בו השלכה על חייה הפרטיים של ח״כ
אורה נמיר, ופרשת האמרגן מרקו שדה.
מכונות הדפום כבר פלטו את השערים
המודפסים של העיתון, בשעות הבוקר
המוקדמות של היום השלישי, כאשר הגיעה
אלינו ידיעה ממקור מוסמך: סאדאת עומד
להגיע לישראל, ייתכן עוד השבוע.
היה זה אחד מאותם רגעים מרגשים
במיקצוע העיתונאי כאשר ־ניתנת ההוראה
:״לעצור את המכונות!״ המכונות
אומנם נעצרו, ולצייר המערכת ניתנה
הוראה להכין מייד שער חדש. כיוון
שאותה שעה לא -היה ברור אם הידיעה
אומנם תתאמת, בחרנו שלא להסתכן ול הדפיס
כותרת בלתי מחייבת :״הפצצה
של סאדאת.״
את השער הקידמי, שעליו הודפסה תמונתו
של אריק שרון, לא ניתן עוד להחליף.
כיוון שבשער זה צויירו אותיות אדומות
ובתהליכי ההדפסה של העולם הזה מודפס
הצבע האדום מראש, לא היה אפשר עוד
להחליף את השער. העדפנו לדהפיס את
תמונת סאדאת בשער האחורי, ובלבד
שתופיע בשער.
כך קרה שבשבוע שעבר הופיעו בדוכני
העיתונים שני שערים של העולם הזה :
אלה עם תמונותיהם של אורה נמיר ומרקו
שדה שהודפסו לפני שנעצרו המכונות,
ואלה שנשאו עליהם את תמונתו של
סאדאת.
כאשר יצאו גיליונות העולם הזה ל
כבד
בשנת ,1954 כאשר משה שרת כיהן
כראש־ממשלת ישראל. היוזמה לפגישה
באה אז, כמו עתה, מצד הנשיא המצרי,
נאצר. אולם, בניגוד למנחם בגין, דחה
שרת באותם ימים את ההצעה. הוא העביר
באמצעות מתווכים הודעה לנשיא המצרי
כי הפגישה לא תוכל להתקיים, בגלל
תליית שני אנשי רשת־הריגול הישראלית
שנתפסה כמה חודשים קודם־לכן בקהיר
בגלל הפרשה שהונצחה כ״עסק הביש.״
הידיעה על האפשרות שסוכלה לפגישה
בין שני המנהיגים, פורסמה ב העולם הזה
( )1115 לראשונה בשנת .1958 היא הגיעה
לאוזני אורי אבנרי בשורה של שיחות
שערך אותה שנה עם אישים צרפתים
והודים. כשפגש אבנרי בק.מ. פאניקאר, מי
שהיה שגריר הודו בקהיר וידידו האישי
הקרוב של עבד אל־נאצר, הוא ביקש ממנו
אישור לידיעה. פאניקאר, שהיה עד־ראיה
ראשון במעלה למאורעות אותה תקופה,
אישר את הידיעה ללא הסתייגות. לדבריו
רצה עבד אל־נאצר ליצור בהדרגה שלום
עם ישראל ואף נקט כמה צעדים בכיוון
זה באמצעות מתווכים. המיפנה הגדול
בא בשנת ,1955 כאשר תקף צה״ל את
מחנות הפליטים בעזה. פאניקאר לא הסתיר
כי דחייתו של שרת את ההצעה לפגישה
עם נאצר התבססה על תירוץ וכי למעשה
היה זה דוד בן־גוריון, שאסר על שרת
להיענות להזמנה.
שש שנים אחרי פירסום הידיעה ב־העולם
הזה היא קיבלה אישור נוסף מפי
נתן פלד, שכיהן עד אז כמזכיר המדיני
של מפ״ם, כציר ישראל בסופיה וכשגריר
ישראל בווינה.
פלד סיפר כי בשנת 1957 סיפר לו מורים

אורבך, ציר פרלמנט בריטי מטעם מ יפ־לגת
העבודה, שהוא מילא תפקיד מרכזי
באירגון הפגישה בין נאצר לשרת. אורבך
התגן בל בשנת 1954 לראיון אצל נאצר.
בעת פגישתם שאל נאצר אם הוא מכיר
את שרת. לדיברי אורבך, אמר לו נאצר
שהוא מחשיב את שרת יותר מכל מנהיג
ישראלי אחר. כאשר שאל אורבך את
נאצר אם יהיה מוכן להיפגש עם שרת,
השיב המנהיג המצרי בחיוב ואף נתן
את הסכמתו לכך שאורבך יארגן את
הפגישה.
על סמך שיחה זו התקשר אורבך עם
אליהו אילת, אז שגריר ישראל בלונדון.
הסתבר כי בקרב ממשלת ישראל יש
נכונות לקיים פגישה כזו. כמקום הפגישה
נקבעה איטליה. אז לא הרחיק איש לכת
עד כדי ניסיון לקיים פגישה מעין זו
בישראל או במצריים.
האישור שנתן פלד לידיעה שפורסמה
שש שנים קודם־לכן בהעולס הזה הוא
שהוליד את יצירת תמונת הפגישה־שלא-
התקיימה בין שרת ונאצר.
יומני שרת שפורסמו אחרי מילחמת
יום־ד,כיפורים העניקו את האישור הסופי
לנכונות אותה ידיעה בדבר הפגישה ש הוחמצה,
ושהיה בה אולי כדי לפלס את
הדרך שמנסים עתה סאדאת ובגין לפרוץ,
באיחור של 23 שנה.

התגובות הנזעמות בעולם הערבי
בתגובה על ביקורו של סאדאת בישראל
עוררו בקרב הפרשנים את החשש כי
אנוואר אל־סאדאת עלול להירצח בידי
שוללי הביקור.
בעקבות פרשנויות אלה פנו אלינו כמה
קוראים מודאגים. הם הזכירו לנו שבגי ליון
ראש־השנה (העולם הזה )2088 פיר-
סמנו תחזית אסטרולוגית בה נאמר, כי
סאדאת עלול להירצח השנה.
לרגל ראש־השנה היהודית החדשה פנה
העולם הזה לשני אסטרולוגים נודעים,
הרצל ליפשיץ ומרים תמיר, ביקש לקבל
את תחזיותיהם לשנה הקרובה. כמה מהנ־בראות
שפורסמו באותה כתבה כבר התממשו•
כך, למשל, צפה הרצל ליפשיץ
כי בחודש ספטמבר השנה ״יעברו על
ראש־ד,ממשלה מנחם בגין עשרה ימים
קשים של מתח נפשי גבוה העלולים ל היווצר
כתוצאה ממצב בריאותי ליפשיץ
צפה גם כי בחודש נובמבר ״יש לצפות
למימוש תוכניות מהפכניות שכמותן לא
ידענו בעבר.״
מרים תמיר ראתה בכוכבים כי ״מנהיג
ערבי הצפוי לסכנה הוא נשיא מצריים
אנוואר סאדאת, אשר יירצח על־ידי בני
עמו.״
.לגבי ממשלת ישראל, אץ לצפות למהפכות
דרסטיות .׳בגין ימשיך לנחול הצלחות.
ננקטים צעדים נוספיט לקראת השלום.
דיין יזכה בהצלחה בולטת. עזר
וייצמן יחולל שינויים רציניים שיתרמו
לשיפור מערכת הביטחון.
אינני רואה שינויים דראסטיים בברית-
המועצות, אך צופה שנד, די קשה לקאר־טד.
שנה קשה צפויה גם לחוסיין מלך
ירדו• הוא יעבור מחלה קשה וייתקל בבעיות
רבות הן מבחינה פיסית־אישית,
והן מבחינה לאומית־ביטחונית.
מנהיג ערבי אחר שצפוי, לדבריה, לסכנה
הוא נשיא מצריים אנוואר סאדאת,
אשר יירצח על־ידי בני עמו.
בתחום הבריאות צפוייה מחלה קשיי.ל־

נסואות האסטרולוגית תמיר
תחזית כוכבית
מובן כי נוכח התגשמות הנבואות האח רות
באותה תחזית, היה מקום לדאגה
גם בדבר עתידו של סאדאת. משום כך
ביקשנו שוב מד,אסטרולוג הרצל ליפשיץ
לערוך הורוסקופ מדוייק של הנשיא ה מצרי•
הפעם, מסתבר, האירו הכוכבים את
פניהם לסאדאת. הם לא הצביעו על שום
סכנת רצח המצפה לו, כפי שתוכל ללמוד
מחיזויו של ליפשיץ (עמוד .)39
ללמדנו כי גם מה שאומרים הכוכבים,
לאלה הנותנים בהם את מיבטחם, תלוי
במידה רבה בזווית שממנה צופים בהם.

> 480
העו ל ם הז ה 2099

טובים הסוניים
77-1441* 7
טלויזיה ניידת 14

¥א50

למבקשים
את הטוב

מערכ ת טריאו 50 ואט

ביותו־...

פני סאדאת בנמל־התעופה בן־גוריון. אולם רופאיו,
שאיבחנו לחץ על ריאותיו ׳וחששו משטף־דם
בריאות, אסרו עליו לקום ממיטתו. ביום הראשון
שיכנע דיצמן את רופאיו להתיר לו לנסוע לירושלים,
ולוא רק כדי להוריד מעל ידיו את תפקיד
ממלא־מקומו.

יום־הכיפורים, הופגש עם סאדאת. לעומת זאת סירבה
ועדת הכנסת לאשר פריבילגיה דומה לאורי אבנרי,
שביקש להשתתף בפגישת סיעת של״י עם סאדאת.
יו״ר הכנסת, יצחק שמיר, הפעיל את מלוא הלחצים
נגד הזמנה זו, למרות ששולמית אלוני תמכה בה,
בטענה שאבנרי הוא ״מיקרה מייוחד״ ,לאור
פעולתו למען השלום.
דוגמה אחרת של קטנוניות יו״ר הכנסת: הוצע שיצחק
נבון, הדובר ערבית רהוטה, יברך את סאדאת בערבית
בפתח ישיבת מליאת הכנסת. ההצעה נדחתה, ונבון
השמיע את ברכתו בפתח שיחת סאדאת עם סיעת
המערך.

איסר הראל, מי שהיה מפקד שרות־הביטהון־הכללי
והממונה על שרותי־הביטחון, העלה סיבה מעניינת
להחלטת סאדאת לקיים את ביקורו בישראל
בפיתאומיות, בהודעה מוקדמת של יומיים בילבד.

ה?,,והא דו ם ״

פי ת או מיו ת

ת ו גונן•ך
בגין ויתר לסאדאת
יני

בנו ש א

הוויתור לו זכה אנוואר אל־סאדאת מצד
מגה ם בגין תמורת, העזתו לבוא למיקוד
ממלכתי בישראל הוא ככל הנראה ויתור
נוהלי בתחום הייצוג,הפלסטיני בוועידת
ז׳נבה — זאת הטענה שמפיצים מקורביו
של ראש־הממשלה. כידוע הציע פאדאת
שהייצוג יהיה באמצעות פרופסור פלסטיני
השוהה בארצות־הברית, אך ייתכן כי
הוויתור של בגין הוא מעבר לזה — גם
בהגדרת הצד הפלסטיני.
כיוון שהמטרה העיקרית של סאדאת בביקורו בישראל
היתה לפרוץ את המחסומים שנערמו בדרך
לכינוסה של הוועידה, הם טוענים, השיג סאדאת
למעשה מטרה זו. קיים ספק לגבי מהות הוויתור
של בגין בנושא הפלסטיני, אולם הטענה היא
שזהו ויתור שיאפשר את ייצוגם של הפלסטינים
בוועידה ולפיכך יאפשר גם את כינוסה.

סאדאת עצמו, היה מעוניין, לדברי גירסה
זו, להצניע את הישגו זה ולשומרו
בסוד כמוס, אולי משום שאינו מרשים די
הצורך באוזני דעת־זהיקהל הערבית.

מדוע נמנע יקוו־בגין

לפי גירסה המופצת בחוגי השילטון לא דחה סאדאת
את ביקור בגין בקהיר בגלל אכזבתו על עמדתו של
בגין, שלא נתן לו תמורה מרשימה עבור ביקורו,
אלא בגלל סיבות ביטחוניות, המונעות מסאדאת
להזמינו עתה לביקור כזה.
סאדאת הסביר כי בגלל נוכחותם של פלסטינים,
לובים וסורים רבים במצריים, יזדקקו שירותי־הביטחון
המצריים להכנות ממושכות וקפדניות ביותר
כדי לאבטח את בגין בעת ביקורו במצריים.
גירסה זו נשמעת מפוקפקת, מאחר שכל הבעיות האלה
היו ידועות לסאדאת לפני ביקורו בישראל,
כאשר נתן לבגין להבין שביקור הגומלין בקהיר
יכול להתקיים תוך כמה ימים.

עם זאת ייתכן כי בגין יכוא לקהיר, אולי
אפילו עוד לפני כינוסה של ועידת ז׳נכה.
כמקרה כזה תהיה התרעה מוקדמת קצרה
מאד על הביקור, כנראה של מיספר
שעות כלבד, כדי למנוע אפשרות של
תיכנון התנקשויות והפגנות מחאה.

׳ *1קור ־

מטעמי בי ט חון
לדברי !הראל, כימעט אי־אפשר לתכנן
כיעילות, התנקשות בחיי מנהיג תוך זמן
כה קצר. כדי לבצע התנקשות במיסגד
אל־אקצה, למשל, יש צורך למצוא פידאי
מתאבד, להעכירו לירושלים ולהנחותו —
דבר שכימעט אי-אפשר לבצעו ב־48
שעות. לדעת הראל סביר להניח כי סאדאת
תיכנן את מועד הביקור בהתייעצות
עם אנשי־הביטחון שלו.

׳ קו רי

סגן שר-רי ^יטחון

בחוגי ד״ש נפוצה השבוע השמועה כאילו השינוי
בעמדתו של ייגאל ידין לגבי כניסת ד״ש לקואליציה,
שאירע בעת ביקורו בארצות־הברית לפני כחודש,
נבע ממידע מוקדם שקיבל בדבר הביקור הצפוי.

לדברי והשמועה, לא יכול היה ידין לגלות
לחבריו ולאנשי מיפלגתו את הסיבות
האמיתיות שהניעו אותו לשנות את
החלטתו, וכיוון ששאף ליטול חלק פעיל בוויתור להסתכן בוו־־
--תכן בתהליך השלום, היה מוכן
על עקרונות ובלבד שיוכל׳ לכהן כסגן ראשממשלה
בעת ביקורו של סאדאת בארץ.
בחוגים מוסמכים מעריכים כי הסיפור מופץ
במתכוון בידי תומכיו של ידין, כדי להצדיק בדיעבד
את החלטתו לצרף את ד״ש לממשלה ולהקהות
את הביקורת הפנימית עליו במיפלגה. למעשה, טוענים,
לא יכול היה ידין לקבל כל מידע בארצות־הברית
על הביקור הצפוי, כיוון שהאמריקאים עצמם לא
ידעו עליו מראש.

גליד ״הו>11ב״ א ל
סי ע ת הילעו־ן־
השר־ללא־תיק־לשעבר, ישראל גלילי, הפך השבוע
לח״כ ללא תיק.

גלילי, שלא נבחר.כה ״כ מטעם רשימת
המערך, הוגנב השבוע על־ידי חברי סיעת
המערך לפגישתם עם נשיא מצריים, כניגוד
להחלטת ועדת הכנסת שלא לשתף בפגישות
עם פאדאת אנשים שאינם חברי כנסת,
מלבד גולדה מאיר.

גלילי, אחד מאדריכלי המדיניות שהובילה למילחמת

וי 8,גו7ן זועם ע ל
מ(! ממלא ־ מ קו ס

פייאל־אהרם׳״

פציעתו של שר־הביטחון עזר וייצמן ערב בואו
של סאדאת פתרה בעייה סבוכה שהיתה עלולה לפגוע
במעמדו. לפגישת העבודה הראשונה עם סאדאת
נקבעו שלושה בעלי תפקידים זהים מכל צד: ראש־הממשלה
מול הנשיא, סגן ראש־הממשלה מול סגן־
הנשיא ושר־החוץ הישראלי מול ממלא־מקום שר־החוץ
המצרי. אילו היה וייצמן בריא, אין ספק כי היה
צורך להכלילו בקבוצת העבודה הישראלית. אולם
כיוון שמהצד המצרי לא בא שר או סגן שר־ההגנה
המצרי, היתה נוצרת בעייה של מציאת בעל תפקיד
מקביל לוייצמן.

מודעה של פירסומאי ישראלי הת־פרסמה
כעיתון הקהירי ״אל־אהרם״
הגדול שכעיתוני מצריים, ביום בו
עזב סאדיאת את ישראל. את המודעה
מסר הפירסומאי הישראלי חיים פלד,
בשיחת טלפון ישירה עם מערכת העיתון
בקהיר. המרכזנית, שהאזינה
לבקשתו לפרסם מודעה בעיתונה,
העבירה אותו לסגן ׳מנהל ׳העיתון,
שנענה לו כחיוב. את תמורת הפיר-
סום הבטיח פלד לשלם בדולאריס,
תמורת חשבון שיישלח לו לישראל.
נופח המודעה בערבית :״פנייה ל-
׳מפרסמים: בואו נדבר עסקים י
חיים פלד, מנכ״ל, ,פירסום פלד׳ ,קידום
מכירות ויחסי־ציבור, תל־אכיב.״

וייצמן רגז מאד על מינוי זה, ביקש לבוא לקבלת

ניו ג ל

מפאשלה

עלולה היתה לעוז
ולסכן את מעמדו במישרד־־הכי&חון.
ציפורי העניק באמצע השבוע שעבר
ראיון לכתב המדיני של ״הצופה״.
שאול מייזליש, בו העריך א ת כיקו ת
הצפוי של סאדאת בצורה קיצונית
ובוטה אף יותר מזו של הרמטכ״ל.
אולם למזלו שד ציפורי, נועד הראיון
להתפרסם בגיליון יום השישי האח רון
של ״הצופה״ .בעקבות הסערה
שקמה אחרי פירסום ראיץ הרמטכ״ל,
הכין ציפורי כי פירסום הראיה שלו.
בו כינה את סאדאת בכינויים הרי6 פים עלול להוסיף שמן
למדורה,
לפרסם א ת
--־,פרם־ש שלא
הראיון ובקשתו נענתה.
מסרבים להעביר שיחות מעין אלה.

מו דעהישרא לי ת

אולם גם כך זעם וייצמן על שהממשלה
מינתה את ייגאל ידין כממלא־מקום שר-הביטחון, למרות שהצהיר מייד אחרי
פציעתו :״שר-הביטחון מתפקד כרגיל.״
כעיקר כעם וייצמן על שהמינוי נעשה
ללא ידיעתו.

קו הטלפון הישיר שנמתח בעת ביקורו של סאדאת
בין ירושלים לקהיר, ואיפשר התקשרות טלפונית
ישירה מישראל למצריים, לא הצריך כל פעולה
טכנית מסובכת. די היה בהפעלת מתג אחד כדי
לחבר את קווי הטלפון הבינלאומיים של ישראל
לאלה של מצריים, באמצעות תחנת־קישור ברומא.
הקו נותק במחי מתג אחד מייד עם תום ביקורו
של סאדאת.

עם זאת יכולים מעתה ישראלים להתקשר
טלפונית למצריים באמצעות המרכזיה
-הבינלאומית של איטליה. בעבר היו

האם ונ פ ה דין

ע 3רדרךא־ טל־ה

309

גם לצורך שידורי הטלוויזיה הצבעוניים ששודרו
על־ידי הטלוויזיה הישראלית, די היד, בהפעלת מתג
אחד שהפעיל כבר את משדרי הצבע הנמצאים ממילא
בשימוש הטלוויזיה הישראלית. נראה כי לאור
התקדים שנקבע השבוע, יאפשר שר־התיקשורת
גם בעתיד לשדר שידורי־צבע — בעת חגיגות
יום־העצמאות ה־ ,30 למשל.

אין לצפות להחלטה ׳ממשלתית על שידור
צבע בקביעות, שכן החלטה כזאת תזרים
לשוק מיליארדי לירות של צרכנים שיבקשו
לרכוש מקלטי צבע.

עירעור
בפרשת דין
ליועץ־המישפטי לממשלה, פרופסור אהרון
ברק, נמסר השבוע עירעורו של יגאל לביב
על החלטת פרקליט מחוז ירושלים מיכאל
קירש שלא לחקור בתלונות קודמות של
לביב נגד הפרופסור ייגאל ידין. העירעור
טוען כי חקירת המישטרה בהעלמות השקל
ממצדה לא היתה מקיפה, וכי השקל
האמור נמכר לאספן קנדי בשם באסין
על־ידי יעקוב משורר, שניקה את
שקלי מצדה.
העירעור מוסר כי ידין קיבל משירות השידור
הבריטי 500 לירות שטרלינג תמורת מכירת זכויות
סרטים שצולמו בחפירות חצור ושהם רכוש משלחת
חצור. הוא הכנים כסף זה לכיסו והצהיר על כך בדו״ה
השנתי שלו למס ההכנסה. קירש דחה את התלונה
של לביב בעניין זה, בנימוק כי ידין שלח סרטים
אלו לבי.בי.סי ,.אך הם הוחזרו ונשמרים בביתו, ולכן
לא בוצעה, כביכול, מכירה פיסית של הסרטים.
העירעור מוסיף כי החלטת קירש לא לחקור בעניין
השכרת דירת ידיו לפרופסור זר וקבלת תמורה בלתי־חוקית
במטבע זר, בגלל התיישנות, אינה נכונה.

אריאלי

היום,
כשהבן מתכונן
לגיוסו

אתם,ההורים,
התכוננו לשחרורו.
מרגע שהבן נפרד מכם בדרכו
לבסיס הקליטה -הכינו עבורו את
מתנת השחרור, לכשישוב הביתה,
לחיים האזרחיים.
הפקידו על שמו ב״חסן לחייל״
של בנק הפועלים סכום חד&זי קבוע
כפי יכלתכם -ובתום השירות
יעמדו לרשות הבן או הבת רווחים
נאים, הפרשי הצמדה, מענק בגובה
״ 5 7וכן הלוואה בגובה סכום
הצבירה, שתעזור לו בראשית חייו
האזרחיים.

רוסן לחייל
1למען החייל או החיילת שלכם

נ ש הבועלים
העולם הזה 2099

הגורל שלח לך השבוע בחורה זרה, כפרי
בשל 1דע לנצל זאת
עד תוס. בת טלה: גס
לך צפוייה הפתעה הקשורה
באנשים שלא
היכרת. ויכוחים סוערים
בינך לבין מעבידך
ירתיחו אותך באמצע
השבוע. הבלגי. הבקשה
ששלחת נמצאת בדיון.
סיכוייה החיוביים —
טובים. לחץ מיותר לתשובה
מהירה עלול רק להזיק לך.

למרות העובדה שאסור לן לסמוך על
אלה המציעים לן הצעות
מפתות, השבוע
יתחיל תהליך שיקום
כלכלי, לאלה מכם שהיו
שקועים בצרות
כספיות רציניות. בייחוד
טוב סוף השבוע
ובמיוחד יום ג׳ .יום
ו׳ אינו מתאים לרומנטיקה.
יש בו יותר
מדי השפעות עוינות,
אן למרות זאת תהמר על מוצאי־שבת.

׳מצטער, אבל הזהרתי אותך: אין זה
שבוע לערוך מסעות או שינויים מרחיקי-
לכת. אס תוכלי לשמור
על מיסגרת־חייס דומה
לזו בה היית עד כה.
בתנאים חדשים, תקלי
במיקצת על הבעיות.
אס לא — מוטב שתס־מכי
לחלוטין על שיפוטו
של איש בעל־שי־קול.
העיקר — לא לז
2ב מ אי -
20 ביוני
הגזים בשום דבר ולא
לריב. יום שבת הבא
מגיש לך הזדמנות נדירה. אל תכתבי
מכתבים חשובים ביום רביעי המתקרב ובא

הרגשת אשמה על דברים שבעצם אינך
אשם בהם, תטריד את
מנוחתך במשך השבוע.
השתדל לצאת לחופשה
מיידית לבית־הבראה.
אל תחסוך בכסף. נס־יזנו
של אדם קרוב
אליך לעזור לך עשוי
להעשות בצורה אנונימית
— והדבר יפתי־
21 ביולי -
ו 2ב או גו ס ט
עך מאוד. נסיונותיך
להיחלץ מהמשברים הפוקדים
אותו עלולים להסתיים בכי רע.

כפות המאזניים מתחילות
לנטות לכיוונכם.
המאבק אותו התחלתם
לפני שבועות מיספר
— ואשר נראה, כי יזיק
לכם, הוכיח את עצמו.
דווקא אתם מתחילים
לקצור את הפירות. ולא
כמו שנראה בהתחלה.
אל תה0סו להשתמש
במרפקים, כדי
לפלס את הדרך הנראית לכם כנכונה.

חוב ישן וגדול, אשר זמן רב העיק עלין,
ייעלם השבוע. אותו
נושה, שבעבר ידע
להיות תוקפני, יוותר
על׳־ן במפתיע. דבר זה
ייתן לך מישנה מרץ,
ויסייע לן להגשים את
שאיפתן העיקרית בעתיד
הקרוב ביותר.
יחד עם זאת, גם חיי
האהבה שלן, עם בת-
זוגן הקבועה, יפרחו
ויגיעו לשיאים חדשים. משימות שיוטלו
עליך השבוע, יעיקו עלין במקצת.

הזעזוע שעבר בתחילת החודש מוסיף לתת
את אותותיו. אולם לא
די לחשוב על מה שהמצב
עושה לך —
אתה חייב גם לעשות
משהו פדי לשנות אותו
מצב. זכרי שאת יפולה
ליפול בפח, בייחוד עם
בן מזל סרטן או אריה.
אל תהססי לנתק את
ו 2ביוני -
הקשר לפני שיהיה
20 ביולי
מאוחר מדי. בגד בצבע
אדום ירומם את מצב־רוחן הגרוע.

בחירתן בלתי מוצלחת— תיגמר ברע.
היזהר ! היא רוצה ללכוד אותן, לכן
היא מתנהגת כל־כך ^
יפה. אבל אין זה פרצופה
האמיתי. זאת
לא היא. הפרצוף האמיתי
יתגלה לן בזמן
הקרוב. לכן, עוד
הפעם: היזהר ! אם
אתה אמן — החלף !* 0 0 1
מהר את המיקצוע !
( 2בספטמבר -
22 באוק טובר
אחרת עוד תגווע ברעב.
היה שקול ונדיב״
לב, אל תרבה לצאת ביחידות בשבוע זה.
פרשה נשכחת עלולה להטריד אותך.

אינן טורח לחשוב מספיק על עתידן,
ואינך מנתח באופן
נכון את האינפורמציה
שהגיעה לידן. אל תהסס
מלהתייעץ עם בן
זוגן בענייני עבודה.
שמור על ההישגים ה גדולים
אליהם הגעת
111111:1
לאחרונה, ואל תפטפט.
בת בתולה — זכ22ב
או גו ס ט -
22בספטמבר
רי שאי־אפשר לרמות
את כולם כל הזמן.
הזהרי בדבריין ושקלי היטב את מעשייך,
פן תיכנסי לצרה גדולה. חשבי על עתידן.

מבט עינך מסגיר אותך. משקפי שמש
יעזרו לך להסתיר דברים
שאינך רוצה שיתגלו.
הבית בו הינך
מתגורר אינו נראה לך,
ואתה מהרהר בהחלפת
דירת. אל תדחה —
עשה זאת השבוע. הבית
הזה מעכיר את
רוחך בצורה חמורה.
21 בדצמ בר ־
סו בינו אר
סיכזייך רבים השבוע
לעלות בסולם החברתי.
נסץ! למצוא דבר שיהיה בו מההסתכנות,
אס תצליח לגבור עליו, הצלחתך מובטחת.

מכתבים כולם טסים
ביקורו הצפוי של נשיא מצירים, אנוואר
אל־סאדאת, בישראל! ,מהווה הוכתר, ניצחת
לצידקת מדיניות ממשלת הליכוד. רק מדי ניות
זו יש בכוחה לשכנע את הערבים
כי אם לא ידברו עמנו פניכדאל־פנים ולא
ישבו עמנו לשולחן אחד, לא יגיעו לשום
פתחון.
אהרון דבש, בת-ים
אם אומנם וממש סאדאת את !תוכניתו
לבוא לביקור בישראל ולהופיע בפני הכנסת
בירושלים, הוא יעשה בכך דבר שאפילו
ידידינו האמריקאים טרם עשו: הפחה
בירושלים כבירתה של ישראל.
נחום צדוק, תל-אביב
...רק הורידו את מס הנסיעות על הטיסות
ותראו מה קורה: כולם, כולל בגין וסא-
דאת, מתחילים לטוס.
?ן. צבי, ראשון־לציון
בניגוד למה שכתב אורי אבנרי ב!מאמרו
על מנחם בגין כאיש השנה, אנו נוכחים
עתה שגם למילים יש דינמיקה משל עצמן
וגם הן מסוגלות לתרום באורח דרמתי
לשינוי פני. המציאות.
יעקב זמיר, ירושלים

כיסאוד־ונוה במקום אידיאולוגיה
עם הצטרפותה של ד״ש לממשלת בגין
אפסו הסיכויים להוריד את שלטון הימין
בדרכים פרלמנטריות. לראשונה בתולדות
התרבות הפוליטית בארצנו, אנשים מקריבים
את עצמם על מזבח האינטרסים האמי תיים
של העם. אין לשכוח את תנועת
האיגוף לעבר הממשלה, בעוד אנשי ״שינוי״
׳נשארים ככוח הטעייה. בהגיעם ליעד פופ־
!לים ארבעת האסים לזרועותיהם הפתוחות
ישל מנחם ושמחה.
!בכך הגיעה לקיצה דרך מפוארת של
תנועה צעירה ורעננה, בשעת חירום זו
לעם ולמולדת.
לא פעם קחה שמפלגות העדיפו את
הכסאו׳לוגיה במקום האידיאולוגיה׳ ,אך ד״ש
העמידה נורמות חדשות בפוליטיקה הישראלית.
אכן חוח גדולה באח למדינה והביאה
׳בכנפיה חמסין, שהתחיל לנשוב
מאז ד״ש בפנים. היא הביאה בכנפיה
דולארים לחוב ומי שימצאם ירח מהר
לסניף הבנק הקרוב ויפתח חשבון מט״ח.
מאז אין גם גנבים, איו מעלימי־מם ושאר
ספקולנטים, וכפי שאומרים הד״שאים :
״שינוי גדול היה כאן !״
שמואל הרפזי, קיבוץ אילע

מיכאל (״מיש״) דפידות,
רחובות

הזדעזעתי למקרא הראיון שהעניק ה-
רמטכ״ל, רב־אלוף מרדכי גור, לכתב ידיעות
אחרונות, בו ניסה להציג את ביקורו
של סאדאת כמסע של הונאה. אם אומנם
זה באמת. מה שחשב הרמטסל, האם ה־

מה ההבדל בין יהושע פרץ לבין ירוחם
משלו יהושע פרץ אמר ועשה: במילת
אחת שהוציא מפיו סגר את שערי נמל
אשדוד על בדיה וכל העבודה פסקה מיד.
ירוחם משל מסר בראיון טלוויזיוני כי
במילה אחת שיוציא מפיו יוכל לסגור את
כל שערי הארץ ולהשבית את כל המדינה
כולה, אם רק יחפוץ. אז מה ההבדל?
שמואל איילזן, תל-אביב
׳תרשו!לי ולהגיב על התנהגותם של מש תתפי
ועידת ההסתדרות, שהפריעו לדבריו
של נשיא המדינה. בין אם אלה נציגי
מפלגה שמקובלת עלי ובין יאם לא — אני
מתביישת שאלה הם נבחרי העם ונציגיו.
אל לנו לשכוח בי בין הנוכחים ״שבו אישים
אורחים מחו״ל. איזה פרצוף אנחנו מציגים
בפני העולם כאשר אין יאנו יכולים לכבד
את נשיא המדינה שלנו?
דליה דן, תל־אביב

אתם מחפשים אתגר שיתן
לכם את ההזדמנות
להוכיח את עליונותכם.
התלהבותכם תשרה השבוע
אווירה של התלהבות
על אלה הסובבים
אותכם. כדאי להזכיר
שהשנה היא שנה
טובה לבני מזל דגים
9ו בפברואר
20במרס
החושבים להינשא. לכן,
מוטב אולי להזדרז
לפני שהשנה עומדת להגיע אל סיומה.

ברצוני להביע את הערכתי לש בועון ולעורכו
אלי הסוד, על כי מצאו!לנכון להקדיש
מאמר !מערכת (העולם היזה )2097
לזכרו של נשיאה הראשון של מדינת־ישראל,
הפרופסור
חיים וייצמן. אמנם
יש במאמר ובמוב-
אותיו ביקורת על
דרכו המדעית ומח שבתו
של ויייצמן —
ואינני מסכים עם
רוחה ותוכנהיי״של
ביקורת זו — אך
עצם ההתייחסות לתאריך
היא כשל עצמה
חיובית, מח נכת
ומעוררת כבוד.
לי, כיליד רחודפידות
בות
וכשכן ל״אר-
מון״ (כך כונה בפי
הרחובן תים בית הנשיא) היו וייצמן,
דמותו, מעשיו והופעתו, מלכותיים, פשוטו
כמשמעו. כל בני דורי, ילידי הדרום,
נושאים בהערצה רבה ועמוקה את
זכרו של נשיאנו הראשון. המי׳מסד הפו־ליטי
עשה בכל יכולתו, בשלהי היוו של
וייצמן וגם אחרי מותו, על מנת להשכיח
מלב את פעליו וזכרו. גם האזכרה שנערכה
השנה באחוזת־הקבר ברחובות לא הראתה
שהמימטד החדש נוטה לשנות מדרכי קוד-
ימו. מסל ממשלת המהפך נכח ירק שד-
הביטחון עזר וייצמן, שאמר קדיש כשאר־בשרו
של המנויה הדגול.
המניעים ׳להתעלמות טוייצמן הם סבוכים
ומעוותים. אני ׳תקווה כי עוד בדור
הזה יתוקן העוול המשווע הזה. עם זאת
בטוחני בי ההיסטוריון שיהא מסוגל
?השקיף בפרספקטיבה הנכונה על יוה,-לין
׳תקוימת עמנו במולדתו, יידע לייחס ל-
וייציטן ולפעליו יאת המקום הנעלה ילו הוא
ראוי.

בדיד בל ברווז

אתה בטוח שאתה
מסוגל לעמוד לבדן בלחץ:
אין זו אלא
אשלייה. בן דגים או
סרטן עשוי לעזור לן
— אבל אם תסרב להראות
לו את המצב
לאמיתו, זה אבוד. יום
א׳ וב׳ בתחילת השבוע,
יביאו לן שפע
של הזדמנויות. צרין
רק לעשות עוד מאמץ קטן. לבשי לבן.

מגיעים מעוותים

כוחה של מיל,ח

הצהרה כמו זו שהצהיר הרמטכ״׳ל ערב
ביקורו של נשיא ;מצרים, היא ניסיון ברור
לטרפד את הביקור. בשעתו, כאשר האלופים
יהושפט הרכבי ומאיר זורע טעו
בפאניקו; שעוררו בפרשת ״!ברווזי מים״,
הלוא הוא תרגיל הגיוס המפורסם, לא היסס
ראש־הממשלה דוד בן־גוריון להענישם
ולסלקם. הפאניקה שעורר מוטה גור הטורה
יותר ועל הממשלה היה להסיק מיד את
המסקנות ולהדיחו מתפקידו.
גבי וייס, תל-איביב

שיטה היא להכריז בפומבי על חשיפת
המזימה? בלום לא היה מן החוכמה הצ באית
לשמור בסוד ידיעה זו, על מנת
להכניס את המצרים למלכודת שהם עצמם
הכינו?
אי תן לוי, רמת־גן

סירובה של ועידת ההסתדרות לנהוג
לפי הקו של הוועידה הקודמת ולברך את
ממשלת ׳ישראל על ״מאמציה למען הש לום״
— הוא צביעות מנקרת עיניים וקט-
גוניות מסלידה. למדות שממשלת הליכוד
עד כה לא נקטה במדיניות העשויה להביא
את השלום — הדי המדיניות של ממשלות
המערך לא היתד. שוינה במאומה! לא
עקרונית ולא מעשית. ממשלת בגין אך
ממשיכה את המדיניות של ממשלות!אשכול,
גולדה ורבץ, עם קצת שינוי בגווני הסיס מאות.
מאידך גיסא מצערת ומבישה תגובתם
של אנשי הליכוד בוועידה, שפגעו
(המשך בעמוד )8
ה עו ל ם חו ה 2099

נעלי אלכסנדר -יוקרה אמיתית לרגלייך
״אני מתחרה רק בנעלי יבוא״ — מודה מר׳אלכם פרידמן,
כמו בתחומים רבים, גם תעשיית
הנעליים עוברת התפתחות
מואצת עם הזמן. ואכן, כשרציתי
לשים את האצבע על השלב
האחרון והגבוה בהתפתחות לנעלי מעניינת זו, הגעתי
״אלכסנדרס״ .נעלי ״אלכסג־דרס״
הם שיא אמיתי של אי כות,
אקסקלוסיביות, ועיצוב נעליים
ומגפיים באיכות איטלקית,
אך תוצרת כחול־לבן.
למה נקדים, מצאתי עצמי ישוב
במשרדו של מר אלכס פרידמן,
גבר צעיר וסימפטי, המנהל
את נעלי ״אלכסנדרס״
בעזרת אחיו מיקי וחברו ציון.
הוא הסביר לי מה באמת מתרחש
במפעל המודרני לייצור
נעליים, הנמצא תחת ניהולם.
כדי להמחיש את הדברים,

המילה האחרונה של אלכסנדרס

הוצגו בפני שני זוגות נעליים,
האחד — מתוצרת איטלקית
מובחרת. והשני — של ״אלב־סנדרס״
.אני חייב להודות, שלראשונה
הבחנתי בנעל ישראלית
שאינה יורדת באיכותה מזו
האיטלקית. ההבדל היחיד —
הוא במחיר. ברכישת נעלי
״אלכסנדרס״ ,חוסכים את פער
היבוא, והפער הוא משמעותי.
מר פרידמן, אינו מנסה להתח רות
כלל בייצור המקומי, האתגר
שלו הוא תחרות בנעליים
איטלקיות ״אני מתחרה רק בנעלי,
יבוא׳״ .והוא יודע איך
עושים זאת.
סיפור לידתה של נעל במפעלי
״אלכסנדרס״ ,מתחיל בהסכם
ידע איטלקי, על פיו מעוצבות
נעלי ״אלכסנדרס״ .בעקבות ה
ביתן
הוא לא רק מבצרך...
אחים דבוש מציגים עיצוב דקורטיבי, חדיש־עתיק
לגדרות, סורגים ושערים
לבתים משותפים ולרבי קומות,
מצאו האחים דבוש, פיתרון בצורת
סורג בסגנון צרפתי המונע
נפילת ילדים, וכן מעניק
לחלון יופי ומרחב.
לכם, שהנושא אינו מוכר לכם
מקרוב, הייתי ממליץ לנוע ל-
״אחים דבוש״ בקיראון, רח׳ ירמיהו
,7על מנת להתרשם במו
עיניכם מהמתרחש שם וממבחר
הדוגמאות שיוצעו לכם, לפי
טעמכם. כמו כן ניתן להזמין טל׳
פונית
לפי מס׳ .755292

בשבוע שעבר הסתובבתי בהרצליה
פיתוח, נהנה מבוקר סתוי
בהיר. הייתי ממשיך לתפוס שלוה,
לולא ניתקלו עיני בשער
עתיק יומין שניצב בפתחו של
בית חדיש. הופתעתי מהשילוב
הבלתי שיגרתי ומהיופי הרב שבו,
וכל העניין הזה החל לעורר
וכך מצאתי
את התענינותי.
את עצמי ברחוב ירמיהו 7בקיר־און,
בפתחה של מסגרית ״אחים
דבוש״.
האחים דבוש, מתמחים בייצור ועיצוב
דקורטיבי של שערים,
גדרות וסורגים למיניהם, ואפילו
סככות בסיגנון מיוחד.
בעיסוק מיוחד זה, נותנים האחים
דבוש, מימד חדש לבטחון
הדירה, המשולב בתכונות אסתטיות
וביופי בלתי שיגרתי.
לשערים, לסורגים ולגדחת —
קשיחות רבה ואמינות גבוהה. ויש
בהם — לפיכך — כדי לספק
את השלוה שבתחושת הבטחון.
במקביל, תווכחו מהר מאד, כי
ביתכם הופך להיות לא רק מב־צרכים,
אלא גם פינת קסם יפה-
פיה ומרתקת.
לא ייפלא — איפוא — שיצירי
כפיהם של האחים דבוש, נרכשו
ומצויים כיום באזורי יוקרה שד
נים ברחבי הארץ.

יצרן הנעלים, המשווק נעליים ישראליות באיכות איטלקית.
ידע הבלעדי, מגיע העור האיטלקי
המובחר הישר למפעלי
״אלכסנדרס״ ,ושם הוא עובר
טיפול אישי מאד, עד היותו לנעל
איכותית ומעוצבת להפליא.
העיקרון המנחה בקו הייצור,
הינו התמחות. בכל פונצקיה,
יושב מומחה בעל ידע ספציפי
בתפקיד שלו, ואין איש יכול
למלא את התפקיד במקומו וברמת
המומחיות שלו. מצב זה,
מזכה את הנעל בטיפול מעולה
והקפדה על העיצוב, מבנה הנעל,
הסוליה, העיצוב וכמובן הגימור
המושלם.
הדגמים של ״אלפסנדרס״ ,הם
המלה האחרונה באופנת הנעליים
והמגפיים. כגון — נעליים
ספורטיביות בסוליית טרקטור,
נעליים אלגנטיות עדינות עם

עקבים וכמובן פאר מפעלי
אלכסנדרס — המגפיים, במבחר
דגמים אקסקלוסיביים, עם או
בלי רוכסנים, לפי נוחות הרגל.
לדיברי מר פרידמן ״האופנה
משתנה — הרגליים לא״ ,לכן
יש לדאוג לדבריו, לנוחות מיר־בית
לרגל, בצד ההקפדה על העיצוב.
נעלי
אלכסנדרס מוצאות את
דרכן רק אל חנויות הנעליים
המובחרות, ובהדרגה מגלים ה לקוחות
את כדאיות רכישתן, כיום
ברור שתמורת ויתור על השם
״איטליה״ ,ניתן לחסוך סכום
משמעותי, בלי לוותר כהוא זה,
על איכות הנעל. כאלה הם נעלי
״אלכסנדרס״ .ולאוהבי איכות,
עיצוב ואקסקלוסיביות — הם ההמלצה
הכונה ביותר.

הקליק של ״סטאר״ הוא אומנות
• או ל פ ני צי לו םוהמרעה

״חיוך! בבקשה״ (״קליק״) ״תודה
רבה!״ .ויש לך מזכרת לכל
החיים. מזכרת, של אותו רגע
מאולפני ״פטאר״ התל־אביבים.
מזכרת, של תמונתך ברקע מקסים.
רגע, שיעתיק אותך לעולם
חלומות שכולו יפה.
זהו אחד ממסכי הרקע שבחרת
בהם, בין מבחר עצום של מסכי
רקע נהדרים. אך מה נמלל על
מסכי רקע, כאשר מלבדם, יש
לתאר את הידע המקצועי הרחב

של העוסקים בדבר וכלי עבו לכל צילום, את המימד הנכון
דתם, המצלמות המשוכללות ב במעמד הנכסף, החתונה. אם ב־יותר,
הכוללות בין היתר את מכ הסרטת קול או בלעדיו, ואם בשיר
הצילום התלת מימדי המ צילומי אלבום של החתן — כלה.
שוכלל ׳1-102 באמצעותו י אך לאו דווקא אליהם, מכוון מרניתן
לקבל תמונות עם אפקט צם של בעלי אולפני הצילום
תלת מימדי מהמם. אולפני ״סטאר״ .מה לגבי, צילומי ה״סטאר״
הם מהראשונים והבו ילדים הנזקקים להנצחת ילדו דדים
בארץ, המצלמים בשיטה תם ו ומה בקשר, לצלמים חומהפכנית

בבים להם מקיימים אולפני
כאלו הם, אולפני ״סטאר׳ /״סטאר״ שירות פיתוח והגדלה.
אולפני הצילום הנודעים, במ בקיצור, הכל, הכל באולפני הקומם
החדש והמשוכלל ברח׳ בן־ צילום ״סטאר״ .אם לצילום חתו נה,
אם לבר־מצווה, ואם סתם
יהודה ( 160 טל.)237409 .
אולפני ״סטאר״ ,המתמחים אף להנצחת רגע יפה פחיים, או
בהנצחת יומם המאושר של זוג אפילו לרכישת מצלמה לצלם
אוהבים ביום חתונתם, מעניקים החובב.

מבחר ארנקים, תיקי עור ומתנות ב״מיני״ וב״מיני אקסקלוסיב״
אולי לא חשבת על זה, אבל
כשאת מציגה את עצמך כלפי
חוץ, או כשאת נוטלת חלק באירועים,
שונים, הארנק הוא
בעצם כרטיס הביקור שלך.
״כרטיסי ביקור״ כאלה, אקסקלוסיביים
בלבד ובאיכות מעולה,
מצאתי ב״מיני״ וב״מיני אקסק־לוסיב״
— חנויות הארנקים ברח׳
דיזניגוף ( 101 פסג׳ הוד)
בת״א. ב״מיני״ מושם הדגש על
תיקים מתוצרת הארץ בעוד ש־ב״מיני
אקסקלוסיב״ — מוצגים
בעיקר תיקים תוצרת חוץ,
מתנות מקוריות ותיקים לגב רים.

יש לך טעם מעודן, תמ

סנתר וה

צאי ב״מיני״ ,מבחר מרשים של
ארנקים בסגנונות, עיצובים וצבעים
שונים. די אם נזכיר את
השם ״קריסטיאן דיור״ הצרפתי,
כדי לקבל מושג לגבי איכות
הארנקים של ״מיני״ ,כ״כ
לבחירתכם מבחר ארנקים ותיקים
אופנתיים, צרפתיים, איטלקיים
וממיטב הייצור המקומי.
הסגנון המיוחד של ״מיני אק־סקלוסיב״
,הפגיש אותי עם
ארנקים ותיקים כמותם טרם
ראיתי ובלתי שיגרתיים בעיצובם.
התיקים עשויים במקצועי
יות רבה, התפירה חזקה, והעיצוב
מרשים ביותר. מבחר התיקים,
כולל תיקי צד, תיקי נשי

ותיקים מעור.
גם עליכם הגברים בעלי הטעם,
חשבו ב״מיני״ ,לבחירתכם
מבחר אקסקלוססיבי של תיקים,
תיקי ג׳ימס בונד מעור, חגו רות
ואביזרים שונים. בצד אלה
תמצאו ב״מיני אקסקלוסיב״ פסלונים
ומתנות מגוונות מסוגים
שונים ולכל אירוע.
מה דעתכם על ביקור זוגי אקסקלוסיבי
ב״מיני״ .מוכרות מקצועיות
וחייכניות תקבלנה אתכם
ותדאגנה לספק את כל דרישותיכם
...בתחום התיקים ומוצרי
העור. להתראות ב״מיני״ די־זינגוף
,101 תל־אביב.

דבר רצי ני

״מלניק,פסנתרים״ — מציג פסנתרים ממיטב הייצור העולמי, בצד 40 שנות ותק ביבוא ושיווק פסנתרים
מוסיקה זה לא צחוק. על אחת
וכמה כשהמדובר בפסנתרים. כשבדקתי
מהן האפשרויות לרכישת
פסנתר טוב, במקום אמין
ומקצועי ובמחיר הוגן, הובילו
אותי כל הדרכים ל״מלניק —
פסנתרים״ בדיזנגוף ,125 בת״א.
מר פנחס מלניק, דור שני ליבואני
פסנתרים, מנהל בעצמו
את המקום, זה 16 שנה, והוא
הציג בפני את מרכז הפסנתרים
שלו, הקיים כבר קרוב ל־ 40 שנה.
מי שמחפש סופרמרקט לכלי נגינה
עם מוסיקת רקע ותפאורות,
שישמש לו מקום לבילוי — טעה
בכתובת. אבל למי שמחפש פ0נ־תר
טוב ממיטב יצרני הפסנתרים
בעולם, מי שמחפש אנשי מקצוע

מדור אינסורפטיבי פיוסומי

בעלי ותק של עשרות שנים בטיפול
בפסנתרים, מי שמעוניין
לרכוש פסנתר, במקום בו רוכשים
פסנתרים — מיטב המוסיקאים
בארץ, ולכל המעדיפים
ללכת על בטוח ,״מלניק פסנתרים״
— הוא הכתובת עבורכם.
בסיורי במקום, הציג בפני מר
מלניק את פסנתרי האיכות שלו,
בהם — $311161 הפסנתר המערב
גרמני המעולה. וכן את הפסנת־רים
האנגליים — ,01311611
831X3.11: 311)1 £.01150111ו־
.86111167 את 831)111111 האמ ריקאי
ואת 31׳ ,£311 הפסנתר
היפני. בצד שיווק הפסנתרים,
מוצגים ב״מלניק פסנתרים״ ,שני
סוגי אורגנים אלקטרוניים משו
כללים,
בעלי אפקטים מיוחדים,
ה 61-מ 0111 חד .£ 0 £גם ל מוגבלים
כספית דאגו ב״מלניק

111׳831)111
פסנתר האיכות •האמריקאי

פסנתרים״ ,ולבחירתכם, פסנתרים
משומשים באחריות מלאה.
לצידו של מר מלניק, ניצב אחיו,
בוגר קול־ג׳ בלונדון, שהתמחה
בכיוון ובניית פסנתרים, ואת
מומחיותו הוא תורם בלעדית ל־
״מלניק פסנתרים״ .העסק מנוהל
רק על ידי בני המשפחה שכולם
בעלי ידע רב במוסיקה. הניהול
המשפחתי מצמצם את מספר העובדים
ותורם להורדת מחיר
הפסנתר.
כשבדקתי מי ומי הבאים לרכוש
פסנתרים אצל מלניק, גיליתי
שמות. של זמרים מפורסמים, מוסיקאים,
מועדונים, בתי ספר ל מוסיקה
ובתי מלון, בצד אנשים
פרטיים. ולהודות על האמת, לא

הופתעתי מכך. נראה לי טבעי
ביותר, שאנשי מקצוע במוסיקה,
יפנו לאנשי מקצוע בפסנת־רים.

כל הפסנתרים ב״מלניק פסנתרים״
מוענקת אחריות למשך
10 שנים. תנאי התשלום נוחים
ביותר. ולדברי מר מלניק ,״כל
צורת תשלום מקובלת — אפש רית
אצלנו״ .ומובטח לכם שבעיות
של תנאי תשלום לא ימנעו
מכם להגיע לפסנתר.
אם לפני 5דקות, היססתם עדיין
בקשר לרכישת הפסנתר, כעת
אתם יכולים לנוע בלב שקט ל-
רח׳ דיזנגוף — 125 טלפון 220303
— להיכנס ל״מלניק פסנתרים״
ולהיווכח. בהצלחה !

מכתבים

(המשך מעמוד )7
בדמוקרטיה על־ידי חוסר סבלנותם ותו?*
פגותם -המופגנת, אם כי ניתן -להבין את
תחושת העלבון שלהם.שלום זמיר, אמירים

קוד-דוח מישכודתי

סליחה, מעות כתנועה
שמי צורף לשמם של מופרים אחרים,
שהוגדרו על־ידכם (העולם הזה )2097
כמייסדי-ה של ״התנועה למען ארץ־ישראל
השלמה״ .אני מניח שסתבכם הסתמך על
דיווחים בעתונים -מאותם ימים, אשר הזכירו
אותי בין המוזמנים לאספה שהתקיימה

בטלוויזיה -נמסר שבזמן הריסת הבית
בכפר מגיד אל־כרום, נהר: תושב הכפר
מרסיס אבן שפגע בצווארו וגרם למותו.
אולם בהארץ דווח למחרת היום כי ״ראש
המועצה ויו״ד הוועד הציבורי שהוקם
במג׳ד אל־כרום, הצהירו כי צוות של
שלושה רופאים מקומיים — ביניהם
הכירורג הד״ר חסאו אמין מב״ת־ד,חולים
רמב״ם — בדק את הגופה וקבע כי
ההרוג נפגע מתשעה כדורים שפגעו בארבעה
איזורים בחזהו מכאן שהטלוויזיה
הישראלית רחוקה מרמת ההגינו-ת
של היומון הארץ במקרה זה. הבוז ל־רשות־הישידור.
אליעזר
פומרנץ, נהריה
אסור לשכוח כי המאורעות במג׳ד אל־כרום,
עליהם דיווחתם בהרחבה בעתונכם
(העולם הזה )2098 אירעו ביום בו נחתו
הקאטיושות על נהרי-ה. קשה ל-תבוע מ שוטרים,
שחלק מבני משפחותיהם ודאי
היו באותו יום מטרה לקאטיושות אלה,
לשמור על קור־רוחם במצב זה.
חיים אשכל, חיפה
דומני שכתבתכם על, מאורעות מג׳ד
אל־כרום לא הצטיינה במידה רבה של
אובייקטיביות. התעלם תם לחלוטין מכך

שמעון כלס
כבוד מנוגד
בבית־הסופר ע״׳ש טשרניחובסקי ואשר
אורגנה על-ידי מי שהיו אחר־כך יוזמיה
ומייסדיה של תנועה זו.
אני אומנם נכחתי באסיפה, אך לא
חתמתי על שום מיסמך ש-לה וכמובן שלאהצטרפתי אליה. עמדתי ביחס לתנועה זו
ידועה ואינני מבין מדוע מצא כתבכם
לנכון -לכבדני ביסוד תנועה שאני מתנגד

שמעון כלס, תל-אביב
• כתב העולם הזה הוטעה על־ידי
פירסום במעריב מה־ 28 באוקטובר ,1977
שבה הוכלל בטעות שמו של שמעון בלס
בין האישים שנמנו בשלבים שונים עם
התנועה. שמעון בלס, סופר ומרצה לספרות
ערבית, הוא חבר המועצה הישראלית
למען שלום ישראלי־פלמטיני.

דיכה ללא תנובה

שפעולת המישטרה -נערכה אחרי שכבר
נהרס הבית שצויין בצו ההריסה, כאשר
תושבי הכפר התפרעו, השתוללו ואף התנכלו
למכוניות צבאיות שחלפו על הכביש
בקירבת כפרם. יש להצטער על הקורבן
שנפל בתקרית זו ואם ערכו שוטרים פוגחם
בבתים, יש להענישם בכל -חומר הדין.
אפל אסור לשכוח שתגובת השוטרים הי-תה
תוצאה של פרובוקציה.
אסתר הררי, עכו

ראשית התסיסה
במדור זה היה העולם הזה שהיה לפני
25 שנה (העזלס הזה )2097 קראתי תחת
הכותרת ״אפריקה: מוות לאיש הלבן״.
כתפה בד, תוארה ראשית התסיסה של בני
יבשת אפריקה נגד שילטון בני הגזע
הלבן. עיקר.ד,כתבה דן -במאבקו של ג׳ומו
קנייאטה, כיום נשיא קניה, שהתייצב לפני
25 שנד, בראש המאדמאו, הראשון בין
אירג-וני הגרילה האפריקאים ש-נ-לחם נגד
חשי׳לטון הבריטי.
מדוע אם כן -אין עתונכם כותב עלהמשך אותו תהליך גם כיום, ברודזיה
ובדרום־אפריקד, ז

מיכאל קצירגינסקי,

מורלה

רובקס

הטפטים המעוצבים כיצירת אומנות

המתנה השימושית ביותר

דאקאר, סנגל
• אילו היה הקורא קציוגינסקי עוקב
בקביעות אחר פירסומי העולם הזה היה
מגלה כי בשנה האחרונה הקדיש עיתון
זה מיספר כתבות ומאמרים למתרחש ביבשת
האפריקאית.

לפעמים אנו שואלים את עצמנו, מדוע
חרדה כיל חברה לכבודם של בני־אדם
ודואגת !לבל יוציאו דיבה עליהם — אך
אינה חרדה באותה מידה להוצאת דיבה
נגד כלל, נגד עם, נגד מדינה.
איננו תצים להיכנס כאן ל״פעולות
ההסברה״ של ישראל שחק, המיועדות
לשחוק את ישראל. מטרידה אותנו פעו לתם
של כוכבי שמש ומני כהן בוועידה
למען שלום צודק במזרח התיכון. בעל
המשמר פורסם, כי נציגי הפנתרים ביקשו
מראשי משלחת אש״ף -לשים קץ לפעולות
הטרור של אש״ף ״בעיירות הפיתוח ב*ישראל״ ,משום שפגיעה כזאת בבני עדות
המזרח מלבד, את איבתם לפלסטינים.
ראו ממה הם חוששים! למעשה יש
כאן מעין היתר מוסרי, בעקיפין, לפגיעה
במי שאינם עדות־המזרח: אין כל חשש
מפגיעה ביהודים ״אשכנזים״ .הבד, נדבר
גלויות: האם אין כאן ג-לגול של או-תד,
״סלקציה״ שהפעילו קלגסי־אופל נגד העם
היהודי?
כך גם מסופר, כי אותם פ-נתרים אמרו
בצרפת כי שאלת ״הפליטים היהודים״
בנייר־העבודה -היא ״מיכשול מצחיק ומגוחך
שמעליב -אותנו״ ,שכן — ״לא נמלטנו
מעיראק בגלל הערבים! .אמנם חלק
מיאיתנו עלה בגלל אידיאולוגיה ציונית,
אבל הרוב ברח לאחר פרובוקציה ציונית
של השלכת פצצות על יהודים״.
אנו כותבים ציטטות אלה ועדיין איננו
מאמינים. שני אחיד, של אמנו נרצחו ביד
פורעים ערביים בימי ההתנכלויות של
מישטר ראשיד עלי אל-כילאני בעיראק.
הורינו נרדפו והיו צריכים לחצות את
הגבול דרך פרס כדי להגיע ׳ארצה. מדוע
אין שום גורם התובע את מפיצי הדיבה
הללו ׳לדין? מדוע חוגי השמאל, שכה
עודדו את הפנתרים בעבר (כולל העולם
הזה שהיה בין שושביני לידתם) אינם
משמיעים מחאה של הסתייגות מכתב הפלסתר
של הפנתרים?
הרצל ופרפור חקק, ירושלים
העול ם הז ה 2099

מכתבים
מכתבים שישה ספרים מפרי עטי יצאו סבר לאור
(והתקבלו בביקורות חיוביות מאוד) והשביעי
עומד לצאת לאור בקרוב. אני
מבינה שאין זה מוסיף לי כבוד בעיניכם,
אבל ספרי רובם ככולם מומלצים על־ידי
משרד-החינוך, ואם המרצה הזכיר ביום-
העיון אחד מהם, לא מקרה הוא. ומה
שחשוב יותר: ילדים בארץ הזאת מרבים
לקרוא את ספרי וממכתבים שהם כותבים
אלי אני למדה שהספרים חביבים עליהם
!ומדברים אל ליבם.

אודי לא היה
בקשר לפירסום בעתונכם על ״יום הקצינים
השיכורים״ (העולם הזה )2097
ברצוני לבקש הכחשה. מזכיר המחוז של
מפלגת העבודה, אורי אגמי, לא יודע
על קיום המסיבה בדרך כלל אצל מר
זיניוק וכמובן שלא השתתף בה.
פ. דיטמן, דובר מיפלגת העבודה,
מחוז חיפה, חיפה

אסתר שטרייט־וורצד,

שיעודי־סית
נזדמן לידי המדור נמר של נייר (העולם
הזה )2095 ופו הקטע ״זרע הפורענות״ על
יום העיון למורים בספרות שנערך בבית
בנייסרית. אני מרגישה חוסה להעמידכם
על כמה טעויות שהופיעו בקטע הנ״ל
סהקשר אלי ולספרי נערי המחתרת.
כתבכם כותב :״מסתבר שיוזם יום
העיון הכין שיעורי-הבית שלו היטב, וזד
מהיפל השלטוני הביא אותו לחטט פין
טונות רבות של ספרי זימה חינוכית לילדים
עד שהצליח למצוא ספרון העוסק
בפעולות הלח״י בשם נערי המחתרת,
מאת מחברת אלמונית בשם אסתר שטית־קרצל...״

•9*9*69 סי •<$0ו*8א*9סא ס<80מ<*ו>#ח:*^*6א
$1<0• 6?)•0810?0105*100.ס81ק8910011001840ח0ז$וי> •1

פתח־תקוה

עץ או פלסטין?
גלויית התעמולה הפלסטינית
האם פלסטין קיימת?
על כך ברצוני להעיר שפתבכם הוא אשר
לא הכין את שיעורי־הבית שלו כראוי
ולדאבוני הרב הוא מגלה בותת וחוטר-
דיוק משווע !בכל אמירה שלו. הספר נערי
המחתרת הוא בן 168 עמודים ומכאן שהוא
רחוק מלהיות ספרון. אין זה ספר העוסק

בלח״י. להיפך: המחתרת אליה משתייכים
רוב הנערים גיבורי הספר היא ההגנה.
בספר !מתואר משפט חברים שנערך לאחד
הנערים, שגורש מן ההגנה ואחר הסתבר
שהוא גם חבר באצ״ל.
כמו כן, אינני מחברת כה אלמונית.

הגיעה לידי גלויה המופצת על־ידי סניף
אש״ף בספרד, ודומני שהיא עשויה לעניין
את קוראיכם. בגלויית־תעמולה זו !מנסים
אנשי אש״ף להזים את טענתו של ראש־הממשלה
מנחם בגין כאילו פלסטין לא
היתד. קיימת מעולם. הם הדפיסו את המטבעות
המנדטוריות עליהן חקוק השם
פלסטין, כדי להפריך את הטענה שלא
היתד. פלסטין ומכאן שאין עם פלסטיני.
(המשך בעמוד )12

פר סו ם פ לד ח שה סמר. נורכרט.

*ז דנ ה מו ט ל בסיף וכ 11 ץ בר*-
בטוותהרוכש נח־ככוניד! 1־נ! <זר 1דז 0 *111111ב ד 1יו־11־ 1ונ זדןב *1רז בוני חנ טערבהזהבי
ההעודןטהבנ־נו הי*זהבדווית, הבטוחה ורינ 1 £ 1ז 1־ר 1ביודנר־תא
המט ען מאפ שר 4מצבים: שני
קנה עוד היו -זו ה קני ה הטובה ביותר!
גג* מעור!? .רסו״
״רנו ״ 14 הי אהמ כוני ת שבה הו שקעו
כל הידע ו ה פי תו חהמתקדם ביותר.
הי א נותנת לך :
יותר נו חו ת. יותר יציבו ת
יותר א מינו ת יותר ב טי חו ת
הי א מאפ שרת לך: א חז ק ה בפ חו ת
הו צ או ת על דלק ושרות,
ב״רנו ״ 14ה מנו ע רוחבי, ה הינ ע קד מי,
ארבעת הגלגלים עצ מ איי ם, מערכת
ה בל מי ם כפולה. רדיוס ה היגוי מו שלם.

שמושי משפח תיי ם עם או בלי מדף
אחורי, שני מצבי ס טיי שן עם מו שב
א חו רי מ קו פ ל או לא מקופל.
ל״רנו 14״ קו ייצור של 2.5מי ליון
מכוניו ת.
״רגו״ — מ קו ם ראשון במכירות כשוק
האירופאי המשותף.
לרשותכם כל דגמי ״רצו״ 1978

ב עורי סבוניו

תל אביב: רח־ ריב־ל ,22-26 טד 33241.
.י רי ס לי ם ; ה ס ,4טל. 226491 .
״ חי פ ה :״ רנ ב חי פ ה ״ ,יפו .12 טל.
. 510296 זיוני ה: טבררליב, הרגל
. 54 טל . 2( 152 .באי ־ סנג: ע סינ ל
נ ע ״ מ, ה חלו ץ , 124 טל. 743
י ״ סירלגיין: נ ר ני ג קי, ה רג ל ,52
ט ל , 94100 • .נגיוז: מי סךאונאן,
אוו רהתגסיה נג רה, טל. 56161 .
אססלע: מו ס ך פאר, מ רנז מסחר!־
אפרידר, טל . 22243 .רמת ־גן: רנו
ר״ג — קיבל, ד גי טי נסקי .,111ט ל.
.791414 קרי ת״נ ת: מו ס ך גל־גור,
אוור ר תונ סיח, טל.91 ( 95 .
יז ר > א 3 9ונ ה: סוסו זזגליל היגליון,

קו רתגגבש בי ל ך -
בשרת החסכון ב ״טפחות 90.000־ תגיע גם אתה לקזרת גג משלך,
.טפחות 90,000״מאפשרת לך חשואה סירבית ובטוחה, בנוסף להסדר בלעדי ויחידי
בארץ: הנחה ממשית של אלפי ל־י ממחיר דירתך העתידה וזכות בכורה בקנייתה.
בחברות הבנייה ־רסקו־ ־שכון ופתוח־ ו־אזורים*.
הסדר חדש זה מתווסף ליתרונות האחרים של״טפחות 90,000־ז
* תק ר ת חסכון ומ שכנתא מותאמות ל אינפלצי ה
* הכסף חפ שי ל שימו שך בכל עת
* ריבית והצמדה מלאה
* מענק גבוה למוותר על המ שכנ ת א
* ביטוח חינם להמשך החסכון
יתרונות אלו אינם מותירים ספק בדבר עדיפותה המוחלטת של״טפחות 90,000־
על כל מתחרותיה.
פרטים נוספים תקבל בסניפי הבנק ובדרך הדואר: שלח את התלוש המצ־ב לקבלת
פרטים וטפסי הרשמה, בלאכל התחייבות מצידך.
1 8811
י בנק משכנתאות לישראל בע״מ

אל תסתפק בפחות-חסוך בבנק טבחות

1ההיוי 0 3 1 1 1 :1
גיליון ״העולם הזה״ שראה אור לפני 25 שנים כדיוק, הקדיש
כתבת־ענק תחת הכותרת ״חלוצים 1952״ לפוללי הכביש לסדום,
שהוגדרו כפי אחד מהסוללים :״כביש לסדום 1אין פשוט מזה.
מזיזים הר אחד ימינה, מעכירים את השני!טמאלה, ממלאים את
אגיא — וזהו! אכל כשביל זה צריכים להיות קצת אלוהים.״״
השכוע לפני 25 שנים, נבחר גנראל ( 5כוכבים) דווייט (אייק)
אייזנהאור למישרת הנשיא ה־ 33 של ארצות־הכרית, ובמדור
״מכל העולם״ הביאה מערכת השכועון סיקור מלא על הקאריירה
של אייזנהאור, שנבחר כ״איש־החודש״.
השבוע לפני 25 שנים, העלה תיאטרון ״הבימה״ על קרשיו
את המחזה ״אני רב־החוכל״ מאת יהושע (יוש) הלוי. המחזה,
שהינו תעמולתי בסיגנונו, הופנה כלפי מנהלי צי הסוחר היש־

חיהש הי ה

ראלי, ובלט בהיותו תוצר תרבותי ראשון (ואחרון) על מרד-
הימאים, שנכתב בידי אחד מדובריו. כמדור ״במרחב״ תיאר
פרשנו של השבועון לענייני המרחב את ראשית מאבקם של הפלסטינים
תושבי הגדה־המערבית של ממלכת־ירדן, תחת שיל-
טונו של המלך הירדני.
כשער הגיליון: דווייט אייזנהאור, נשיא ארצות־הברית ה נבחר.

דוקעס והסיבות והקמת האצ״ו
שד עמישם גווביץ וחבוי!

הי ס טו רי ה
קאריידה של פצצה
בזה אחר זה התפוצצו הפצצות והרימונים•
עשרות גופות מרוסקות התבוססו בדם.
ההמון הגדול, שהסתובב כהרגלו, בשוק
העיר־העתיקה, ירושלים, ברח בבהלה. איתי
ברחו גם מגיהי הפצצות עצמם, לבושים
בבגדים ערביים.
היה זה ה־ 14 בנובמבר ,1937 תאריך
היסטורי. בפעם הראשונה יצאו יהודים
לבצע מעשה טירור מתוכנן. הפצצה ש עתידה
היתה לשמש כמעט סמל לאומי
במשך 11 שנה, התחילה בקאריירה המגואלת
בדם.
הילדים המוכים והרעים 19 .חודשים
פחות 5ימים לפני כן סימלו גוויות
יהודיות ברחובות יפו את התחלת המרד
הערבי הגדול* .הציבור הערבי, שראה
בזרם האדיר של העליה הגרמנית רבת
ההון, החל מאמין כי האג׳ אמין אל-
חוסיעי, המופתי הירושלמי, צדק באומרו
שיש לשים קץ לעליה בכוח האקדח.
בישוב נוצרה ה״הבלגה״ .המושג עצמו
הומצא כנראה על־ידי ישראל רוקח**,
במקרה, אגב פליטת־פה. אולם כל מנהיגי
הציונות הסכימו לו. הם האמינו כי העולם
יראה את הילדים הערבים הרעים ואת
הילדים היהודים הטובים, יכיר בצידקת
היהודים. אחד מאותם שהאמינו בכך היה
זאב ז׳בוטינסקי.
אולם לאחר שעברו חודשים ומניות הערבים
עלו, שינה ז׳בוטינסקי את דעתו.
גם הוא היה רחוק מן הדיעה שיש ללחום
באנגלים. כמו כל מנהיגי הציונות האמין
שרק האנגלים יכולים להגשים את הציונות***
.אולם הוא סבר כי היהודים צריכים
להראות לאנגלים שגם הם מסוגלים
לעשות משהו, כי אחרת ישתכנעו האנגלים
שהיהודים הם חדלי-אישים, ושאפשר לס מוך
אך ורק על הערבים. היתד, זאת
תפיסה נאיבית מאוד, אך היא היתד, לפי
רוח הזמן.
ז׳בוטינסקי נתן את הפקודה לתגובה.
ש.ד. בשעה שז׳בוטינסקי שינה את
דעתו באירופה, חלה בארץ התפתחות ש גרמה
לכך שייווצר גוף שיכול היה לקבל
פקודה מעין זו.
בשנת 1929 התפלגה• קבוצה של צעירים
מאירגון ההגנה בירושלים, עקב חי-
לוקי־דיעות מעורפלים. הם יסדו הגנה
מתחרה ,״לאומית״ .זו כללה את, כל ה רוויזיוניסטים,
וגם את מפקדי הימין האז רחי.
ובראשה עמד אברהם (״גדעון״) תהומי.

פרוץ המאורעות וההבלגה, החל תהומי
מנהל משא־ומתן סודי עם אירגון ה-
הגנה־העם, וביקש לאחד את שני האיר-
גונים מול פני הסכנה. הדבר נודע ל-
בית״רים. הם הביאוהו בפני הוועד־הצי-
בורי שעמד בראש האירגון הלאומי, אך
* המכונה לעיתים ״מאורעות —1936
. ׳ 1939
•• ממייסדי מפלגת הציונים הכלליים
(נע?לגה ליברלית) ראש־ עיריית תל־אביב,
ואחד משרי־הפניס בשנות ה־50׳.
*•* השקפתו זו של דבוטינסקי ואמונתו
בבריטים, הוצגה בהרחבה לפני כמה
שבועות בתוכנית הטלוויזיה גלגל חוזר.

* מוד־הסטודנטיס

* חשיבות המיטפחת

זה החליט לאשר את הקו של תהומי.
הבית״רים דרשו לערוך מישאל בקרב
חברי האירגון 650/0 .מן הנישאלים הצביעו
נגד האיחוד.
האירגון הלאומי התפלג. האזרחים בהנהגת
תהומי ו־ 18 מפקדים חזרו להגנה,
ונקראו עד סוף תקופת המחתרות בפי
חבריהם־לשעבר בתואר הבוז ש.ד( .ראשי-
תיבות לשמונה־עשר דרקעס) .הבית״רים
נישארו באירגון משלהם, וקראו לו האיר-
גון הצבאי הלאומי בארץ־ישראל, והעמידו
בראשו את סגנו של תהומי, משה רוזנברג.
אירגון זה הוא שנטל את היוזמה
לידיו, וערך את פעולת ירושלים.
סיום הווכדוז. השבוע מלאו 15 שנה
למאורע, והוא נחוג בעצרת גדולה של
אנשי האצ״ל בתל-אביב.

אמר אחד המפקדים הגבוהים :״פעולת
היום השחור בירושלים עוררה גועל־נפש
אצל כל אחד מאיתנו, אך ידענו שזוהי
חובתנו ושאין דרך אחרת.״

סטח ־נ טי ם
היד״ם עוהחירו

והיד שאס רו
תלמידי האוניברסיטה העיברית בירושלים,
שהתקוממו לפני 4חודשים כנגד
שכר הלימוד החדש, שינו תוך שבוע ימים

״העולם הזה״ 786
תאריך 20.11.52 :
את דעתם, והחליטו ברוב־קולות מכריע:
לשלם!
את האסיפה פתח עמיקם גורביץ, שחרחר,
בשעות הפנאי קריין קול ישראל,
שרוח מהפכנית, חכלילית, אך קצרת חיים,
העלתה אותו לפני ימים ספורים לראש
ועד הפעולה. גורביץ מסר דו״ח על המאבק
לשכר־לימוד נמוך. ההצעה התכסיסת, ש הוגשה
להנהלת האוינברסיטה, לנהל חזית
משותפת כנגד אדישות הממשלה, לא נתקבלה
על־ידה.
הרוח המהפכנית שכבה. משרדי
הממשלה אליהם פנה הוועד החדש במהלך
השבוע, אטמו אוזניים ולא הבטיחו דבר.
ח״כ שושנה פרסיץ, יושבת־ראש ועדת
החינוך והתרבות בכנסת, קיבלה את פני
חברי ועד הפעולה, קינחה את חטמיהם,
ואמרה :״אין אתם רשאים לכל תביעות.
עליכם להיות אסירי תודה שהמוסדות בכלל
מקשיבים לעצומותיכם..״
הנצחונות עליהם יכול היה גורביץ לספר
במיבטאו הקול־ישראלי המילרעי, היו אפסיים:
קומץ איגרות ומבדקי ברכה שנתקבלו
לרגל השביתה. קריאות הביניים ש נזרקו
בחלל אולם קולנוע אוריון כבר
בראשית האסיפה סימנו את המיפנה שחל
תוך ימים ספורים: הרוח המהפכנית שככה
665 ,קולות הביעו את רצונם להפסיק
את השביתה, לעומת 266 שהצביעו בשעתו
לטובתה.
מחייבי הפסקת השביתה נעזרו בתעמולתם
על-יד שניים מאנשי המיכללה: הרק טור,
פרופסור בנימין מזר, וורנר סינטור,
סגן־הנשיא. כאשר עלה פרופסור (לארכיאולוגיה)
מזר, נתקבל בקצת קריאות־ביניים,
ובהרבה מחיאות־כפיים, והצליח
לשכנע את הסטודנטים כי הממוצע בין
40ל״י ל־ 80ל״י (שכר־הלימוד המינימאלי
והמכסימאלי בשנה שעברה) הוא 100ל״י
(שכר־הלימוד האחיד השנה).
בסוף דבריו קרא מזר :״עליכם לחזור
מחר ללימודים.״ סטודנט שישב בשורה
השלישית, הוסיף :״אבל קודם כל לבקר
בקופת האוניברסיטה.״

אנ שי ם

הנרצה לסדום

קטע אופייני של פריצת הדרו מבאר־שבע לסדום,
שנסללה ב־ .1952 בחלק העליון של התמונה נראה
תוואי הדרך הזמנית, בה יכלו לעבור עד אז רק ביפים ומכוניות בעלות הנעה קידמית.
בחלק התחתון של התמונה נראה תוואי הדרך הנסללת, בה עובר כיום הכביש לסדום.
כדי לפלס את הדר-ך היה צורך להתגבר על מיכשוליס רבים, שנבעו מהעובדה.שבקטע
של 15 קילומטר יורד גובה פני הקרקע ב־ 720 מטר, באיזור סלעי ומבותר.

#סופריו של שבועון החדשות האמריקאי
טייס (תפוצה )3.500.000 ידעו
לספר את המעשייה הבאה על אודות
הנשיא חיים דיי צמן: לווייצמן נפלה,
בעת שסקר מיסדר צבאי, מיטפחתו ארצה.
אחד מעוזריו מיהר להרימה .״תודה לך,
תודה רבה לך, תודה רבה רבה לך !״ אמר
וייצמן; לאחר־מכן שאל אותו העוזר, בתימהון,
מדוע הודה לו בחום כה רב על
הרמת חפץ פעוט במיטפחת .״אינך מבין,״
השיב וייצמן ,״מיטפחתי חשוב לי מאד.
היא ד,ד*ר האחד בארץ הזאת שאני יכול
לתקוע בו את חוטמי.״
• סופר הארץ ש מ עון סאמט סיפר
את הסיפור הזה כדי להמשיל משל על
התפעלותם המיקצועית של עיתונאים הנוהגים,
למשמע כל ידיעה ישנה, לגלות
התלהבות ותימהון כאילו שמעו אותה בפעם
הראשונה :״הם כמו גרמני שיום
אחד החל פיתאום מתנפל על כל יהודי
שנקרה על דרכו. משנשאל למה הוא עושה
זאת, השיב :׳כיוון שהיהודים הרגו את
ישו !׳ אבל הדבר קרה לפני 2000 שנה !
העירו לו .׳כן, אבל אני שמע הי מי ק-
רה רק עתה׳.״

מכתבים
(המשך מעמוד )9
גם המונח ,,עץ או פלסטין?״ המקובל
עדיין אפילו בין ילדי הארץ שלא הזדמן
להם מעולם לראות או ׳להטיל את המטבעות
ה׳מנדטוריות! ,מהווה הוכחה לכך
שפלסטין היתד, קיימת.
יוסף מתתיהו, תל־אביב

מלאכי אלוהים חוזרים לישראל
איך היה כותב הארץ במאמר ראשי אילו
היה, נשיא ברית־המדעצות יוצא בקריאה
׳לכל תושבי ארצו שהיגרו למדינות אחרות,
במילים אלה זבות וחובה מוטלים על
כל נוצרי — ובוודאי על כיל רוסי —
ליטול חלק בבניית מולדתנו, בפיתוחה
ובביצורה.״
אין צורך בדמיון מפותח כיצד היה
מתחיל ׳ומסתיים ׳מאמר ראשי כזה, מה
היתה ׳תגובתם של ׳חברי הכנסת, ראשי
חמיטשל היהודי והמימסד הציוני ונשיא
המדינה בראשם.
עתוך הארץ הדפיס מיוסף ׳מיוחד למנוייו
בחו״ל, כדי ׳לשכנעם — על בסיס מסחרי,
לאומי ׳ודתי — ׳לחזור למולדתם. בפתח
המוסף, ששערו מעוטר בסולם יעקוב,
שסיסמה תנ״כית מודבקת עליו ״והנה מלאכי
אלוהים עולים ויורדים בו מינשר
חתום על-ידי ׳נשיא המדינה, אמרים קציר,
המחשיב עצמו כנשיא היהודים בלבד:
״זכיות וחובה ׳מוטלים על כל יהודי...״
סרט לקריאות הישיבה לישראל, המיועדות
לבני הדת היהודיות בלבד, ישנה בחוברת
גם אינפורמציה גזענית מגוונת אחרת,
כמו ׳למשל :״׳תנועת חצופים הקימה שבט
עברי בניו־יורק, יסודי, לבני ׳נוער ישראליים
השוהים בחו״ל.״ או הדגשה מיוחדת
כי כל תוכניות החזרת הישראלים מיחו״ל
נעשות ׳באמצעותה של הסוכנות היהודית.
החוברת ׳מלאה בהבטחות של עבודה,
דירה, פרנסה, שחרור-ממכס, הטיבות סוצ יאליות,
חינוך משופר, וכדי להוכיח ש״לא
על הלחם לבדו יחיה האדם,״ מובאות בה
גם הבטחות אחרות לשיכנוע העצמי של
היוירדים־ד,חוזרים לישראל, כימו עדי רביב,
למשל, ישראלי שנולד בשנת 1952׳והיגר
עם הוריו לארצות־סברית :״באתי ׳לארץ
כדי להילחם בערבים...״
אליעזר בגן, ניו־יורק
אוצות־הברית

טעות לעולם צודקת
את הידיעה הבאה מצאתי בגילון ידיעות
אחרונות מהיום השישי, הרביעי בנובמבר.
אם מזכיר מועצת־הפועלים מברך על

אמריקה מגלה את

נן 15

1א? 1

התיירים בישראל התאהבו ב־*1£נ11׳ ולא נפרדים ממנה.
הם משיגים אותה בניו־יורק ובישראל ־ בכל מקום.

כאן וגם שם אוהבים
וזמפיצי בניו־יורק 7073־,4ו31ר61 זויח/ח\ 10004,761.צו\ו 1<,ז^ 6\~ 70ו,ז66ז6 51ח0ז0 ., 48 8ו\וו 10 8100.ו 1ק 0 0ח <3.^. 0£0
13-0654ח6וזז״ח 10025,761.1\/10צ1י1<,1ז0 6,1\16ו1ח £1x1 £\/6ז, 800 65 קחסס 7ח 0ק 7 11^1ח 0יזא 16!5 £

חשוד
בע שוות פריצות נער בן 15 נעצר אתמול
כחשוד בעישרות פריצות ב כל
חלקי ירושלים, גניבות
מכלי רכב׳ חטיפת שני תי קים
מנשים ועבירות נוספות.
מזכיר
מועצת פועלי ירו שלים׳
ניסן הרפז, בירך על
התוכנית, שהפעלתה המע שית
תתרום רבות לתושבי
(עתי״ם)
הבירה.
תוכניותיו של נער בן 15 לפרוץ, לגנוב
ולחטוף, אז מה הפלא שהממשלה מחלקת
חנינות?
אייל פלד, ירושלים

העול ם הז ה 2099

0ם חו!ו יו!!0

חאיש שבא וחתוך
ן* י־אפשר להבין את האיש ואת
׳ * ארצו, מבלי לזכור את היום השחור,
שהטיל את צילו על דור שלם.

התאריך 4 :בפברואר.1942 ,
מילחמת־העולם השנייה הגיעה לשיאה.
״הקורפוס האפריקאי״ של הגנרל הגרמני
ארווין רומל פרץ אל שערי מצריים, והגיי סות
הגרמניים בברית־המועצות עמדו לפרוץ
אל הקווקז. לעיני העולם׳ החרד הצ טיירה
תמונה של תנועת־מלקחיים ענ קית,
כשהצבאות הגרמניים מצפון ומדרום
מתאחדים במיזרח התיכון, תוך כיבוש עיראק,
סוריה וארץ־ישראל.

תמונה זו עוררה תנובות שונות
מאד בלב עמי המרחב.
בשביל היישוב היהודי בארץ־ישראל
היתה זאת תמונה של שואה, חורבן הבית
השלישי שזה עתה הוחל בבנייתו. מיפקדת

--מאח

אורי אסרי
ההגנה תיכננה מצדה חדשה, במרומי הר־הכרמל.
בלב
הדור המיצרי הצעיר עוררה אותה
תמונה עצמה תגובה הפוכה. הגרמני נראה
כמשחרר מעול המשעבד הבריטי. היתד.
זאת תמונה פשוטה, קלאסית, של האוייב־של־אויבי־הוא־ידידי.
האידיאולוגיה
הנאצית, תורת־הגזע האנ טישמית
(שהיתר, אנטי-ערבית כשם שהי תר,
אנטי־יהודית) לא עניינה את המצ רים
הצעירים — כשם שהאידיאולוגיה
של דרום־אפריקה אינה מעניינת כיום ישראלים
רבים, המבקשים להפיק תועלת מן
היחסים עם אותה מדינה גזענית.

הבריטים היו שליטים זרים
יהירים ושנואים. הגרמני, כשער,
בא להכותם.

4בפברואר 1942

ראשית רידוד: חמדו בארוק ואשתו בימי שילמנו ובויב״רה אחר הדחת!

ך* בריטים חששו מפני התקוממות
י • הנוער המצרי והצבא המצרי בעורף
כוחותיהם הלוחמים, שעמדו על נפשם. הם
החליטו לפעול.
באותו ד 4-,בפברואר הקיפו כוחות בריטיים
את ארמונו של פארוק, מלך מצריים.
למלך הצעיר הוגש אולטימטום
פשוט וברוטאלי: להיכנע, לסלק את ראש-
ממשלתו למנות במקומו ראש־ממשלה
המקובל על הבריטים — או להיאסר,
להיות מודח מכסאו ולהישלח לגלות ב־דרום־אפריקה.

המלך
נכנע. תפקיד ראש-המכד
•טלה נמסר לנחאס כאיטא, מנהיג
מיפלגת-הוואפד, ששירת את הבריטים.

היתד,
זאת טרגדיה אישית של פארוק.
כמה שנים לפני כן, כשעלה לכס המלכות,
היה צעיר ופופולרי, יפה־תואר ונמרץ,
אליל הדור הצעיר. ביום ההוא נשבר.
מאז התנוון, עד שהפך לקאריקטורה של
טורי־הרכילות.
אך גדולה לאין־שיעור יותר היתה ה טרגדיה
של מצריים.

ארץ־הנילום, ועימה העולם הערכי
כולו, תגיעו כאותו יום מר
ונמהר לשיא של השפלה, חולשה
וחרפה. מאז אותו היום שאך דור
מצרי שלם לממש משימה קדושה
אחת: להחזיר את הכבוד הלאומי
האבוד.
אחד הצעירים שחזה בנעשה היה קצין
צעיר בשם גמאל עבד-אל-נאצר, שכתב
למחרת היום מיכתב לחברו בזו הלשון:
״מה לעשות עכשיו, אחרי שד,קוביה נפלה
ואנחנו קיבלנו בכניעה, על ברכינו, את
מה שקרה? אני מאמין שד,משעבד שיחק
כשרק קלף אחד בידו, כדי לאיים עלינו.
אך כאשר המשעבד יווכח לדעת שיש מצרים
המוכנים לשפוך את דמם ולהתנגד בכוח
לכוח, הוא יימלט בחיפזון, כמו כל
זונה שנדחתה.״

סאואת בבית־הספו לקציני ונאי ש־המח תו ת ו פני המהפכה

קצין צעיר אחר היה
אכוואר אד־פאדאת*.

אחד

כמו עבד־אל־נאצר, היה קשור כבר קודם
לכן לפעולות מחתרתיות של הקבוצות
הלאומניות, שהיו ברובן ימניות־דתיות קי צוניות,
כמו ״האחים המוסלמים״ .אחרי
היום השחור, התקרב סאדאת הצעיר עוד
יותר למחשבה שיש להיעזר בגרמנים כדי
לסלק את הבריטים. הוא נחשד בפעולה
פרדגרמנית, הושם כמה פעמים במעצר.
בכלא לימד את עצמו את השפה הגרמנית,
תוך כדי קריאה בספר בלשי יחידי: תרגום
גרמני של ספר של אדגאר וואלאם, סופר־הבלשים
הבריטי שהיה פופולרי מאד בגרמניה
דווקא. סאדאת לא התייחס לגרמנים
אלא כאל מי שיכולים לגרש את הבריטים
ממצריים. הוא לא ידע אז על המעשים
המתוארים ביד ושם.

עבד־אד־נאצר. סאדאת ורכבות
צעירים אחרים — קציני-צכא,
אינטלקטואלים — החלו כאותו יום
כפכרואר 1942 את חדרך הארוכה
להחזרת ;הכבוד של מצריים
והעולם הערכי. כל מה שקרה מאז,
עד השכוע, הושפע מן השאיפה
היסודית הזאת.

שתי נשמוח
ן • כבוד של מצריים -או של
י י העולם הערבי ז מה חשוב יותר ז מה
קודם למה?
זוהי שאלת־המפתח. כל תשובה מוטעית
עליה, עלולה להוביל בעתיד הקרוב ל־אסון.

כלבה
של מצריים מתרוצצות
שתי נשמות. הנשמה המצרית
והנשמה הערכית.

סאדאת על סנסל־ומאשמים בעוון נעולה תחתית, מול חשונם על הדוכן

מצריים היתה אימפריה מפוארת, יו־צרת־תרבות,
אלפי שנים לפני ימיו של
מוחמד הנביא. כל מצרי רואה בגאווה את
שרידי עברו המזהיר, הפרעונים החנוטים,
הפיראמידות, הספינכס. מצריים מביטה
אחורה על 6000 שנים של רציפות
היסטורית ותרבותית — דבר שכימעט אין
דומה לו בעולם. אפילו התרבות הישראלית
צעירה מכך בהרבה.
אך טעות חמורה מאד היא לחשוב שזוהי
הנשמה המצרית היחידה. מצריים
היא ארץ ערבית. הדת, השפה, התרבות,
התחושה, ההיסטוריה של מצריים בת־ימי-
נו הן ערביות מובהקות. אנוואר אל־סא-
דאת הוא מוסלמי מאמין ואדוק — והאיסלאם
הוא דת ערבית. הוא יושב בעיר
ערבית — אל־קאהירה (״המנצחת״) ,שנוסדה
בשנת 969 על־ידי המצביא הערבי
ג׳ווהאר.
יש דימיון כלשהו מבחינה זו בין מצריים
לישראל. ישראל היא ״ישראלית״
ו״יהודית״ בעת ובעונה אחת. יש הסבורים
שהם ישראלים־מעל-לכל, ויש הסבורים
שהם יהודים־בראש-וראשונה. אך לגבי
רוב הישראלים אין הבדל מודע או גבול
ברור בין השניים. זה מתמזג עם זה.

כך גם, לנכי המצרי המצוי —
אין הכדל מודע כין היותו מצרי
וכין היותו ערכי.
שתי הנשמות פועלות בצוותא, מנחות
ביחד את התנהגות מצריים. מדי פעם
נראה כאילו האינטרס המצרי הבילעדי
מתגבר על הנטייה הערבית, לעיתים נראה
כאילו האינטרס הערבי משעבד את העניין
המצרי. אך כל הפרדה אינה אפשרית,
מבלי לגרום לסכיזופרניה לאומית.

הדכר נתגלה כמאורע הטראומטי
השגי, שהטיל את צילו על
הדור המצרי: מילחמת .1948

עד הרגע האחרון היסס המלך פארוק
אם לשגר את צבאו ארצה, במיסגרת המאמץ
הכל־ערבי למנוע את הקמתה של מדינה
יהודית בפלסטין. ציניקאים טוענים
כי בסופו של דבר היתה מטרתו מצרית
בילבד: לתפוס חלק מן הארץ ולמנוע בעד
מתחרהו, המלך עבדאללה, לתפוס את כולה.
המצרים עצמם טוענים כי פעלו מתוך
אלטרואיזם ערבי בילבד, וכי הקריבו את
עצמם למען האחים הפלסטיניים.
האמת היא גם זו וגם זו.
הדבר מתגלה במערך הצבא המצרי,
שחדר לארץ. הוא התפצל לשתי זרועות.
זרוע האחת פנתה ישר צפונה, לעבר תל־אביב,
ליבה של המדינה החדשה. גייס
זה הגיע עד אשדוד (אז אישדוד) ,וחיל-
החלוץ שלו הגיע עד יבנה. הזרוע ה־
(המשך בעמוד )16
השם נכתב בערבית ״אל־סאדאת״,
אך הל׳ הופכת במיקרה זה לס׳ .מבטאים
את השם אס־סאדאת.

סאדאת על הדוכן אתו׳ ה מו מ ה, שובם את האיש ששבט אותו

שבא
לחתוך
(המשך מעמוד )15
שנייה פנתה מיזרחה, דרך בית־גוברין ל־בית־לחם,
כדי למנוע כיבוש דרום הארץ
בידי הצבא הירדני. פיצול זה תרם תרומה
מכרעת להצלת המדינה ולשבירת הצבא
המצרי. הגייס הצפוני הובס ונסוג,
הגייס המיזרחי כותר בכיס־פלוג׳ה.

כדור כי החלטות אדה הושפעו
מאד על־ידי האינטרס המצרי הצר.
אך כל מי שסבור כי זה הכד,
אינו מבין מה התרחש. ההתערבות
המצרית נישאה על גלי ההתלהבות
הערבית. זאת -היונה
התלהבות אמיתית לגמרי, והיא
מחזיקה מעמד עד עצם היום הזה.
ההתגייסות המצרית למען הצלת
פלסטין אינה המצאה. היא נובעת
מלב הנשמה הערבית, השוכנת בלב
המצרי.
במילחמת 1948 שירתתי בחזית המצרית.
ראיתי קצינים וחיילים מצריים. ראיתי
מצרים כהי־עור, בני הדרום המצרי,
שגדלו הדחק-הרחק מגבול סיני. מי שנפגש
עימם, בשדה־הקרב ובשיחות אחרי
לכידתם, אינו יכול להטיל ספק בכנות
ההזדהות הערבית של העם המצרי.

לא היתה טעות!
נוואר אל־סאדאת החמיץ את
\ נ מילחמת , 1948 כי היה רוב הזמן בכלא.
בשעה שמנחם בגין ניצח על מיל־חמת
האירגון הצבאי הלאומי בכובש הבריטי,
תוך הפרת המרות של המוסדות
הלאומיים היהודיים, עסק סאדאת בפעולה
מחתרתית נגד הבריטים במצריים,
ומשרתם — המלך פארוק.
לפחות פעם אחת נפגשו שתי המגמות :
כאשר שלח לח״י את אליהו חכים ואליהו
בית־צורי להרוג את הלורד מוין, סמל
השילטון הבריטי, בקאהיר.

המהפכה: עבד־אל־נאצר ונגיב (מאחור, בפרופיל, סאדאתז

כאשר החליט סאדאת לנסוע
לירושלים ודנאדם בכנסת, האם ידע
כי יו״ר הכנסת, יצחק שמיר, הוא
האיש ששדה את שני-אדיהו לבצע
את המעשה, שהלהיב בשעתו את
דמיון הנוער המצריץ

מילחמת ,1948 שהוסיפה בושה על חרפה,
הובילה במישרין אל מהפכת הקצינים
הצעירים ב־ 23 ביולי . 1952 ,עבד־אל־נאצר,
סאדאת וחבריהם החליטו כי יש
לסלק את המישטר הרקוב, כתנאי מוקדם
לכל תקומה לאומית.
מאותו רגע החלה פרשת היחסים בין
ישראל ובין מצריים החדשה.

,השבוע נפוצה האימרה האופנתית
שההתנגשות בין שתי המדינות
היתה ״טעות״ ,מעץ אי־
,הבנה. זוהי שטות, שגם שימעון
פרם התפתה דה. לא היתה כל
טעות. לסיכסוך זה היה הגיון.
אם היתה אי-הבנה, הרי היתה כולה
בצד הישראלי — רוב המנהיגים הישראליים
לא הבינו, ואינם מבינים גם היום,
את עומק הקשר בין מצריים לבין שאר
חלקי העולם הערבי.
כאשר ניצחה ההפיכה, היה ׳מנהיגה
גנרל קשיש שנבחר לצורכי ייצוג: מוחמד
נגיב, מקציני מילחמת ,1948 איש סולידי,
מעשן מיקטרת. דויד בן־גוריון נקט
עמדה פושרת כלפי ההפיכה. הוא אף הודיע
שהוא מוכן לנסוע לקאהיר כדי לדבר
עם נגיב — מחווה ישראלית שחזרה על
עצמה פעמים רבות, ללא כל תוכן ממשי.
הער השתנה באופן חד, כאשר נתגלה,
תוך כמה חודשים, כי השליט האמיתי
הוא גבר צעיר, נמרץ, מקסים ומהפכני —
גמאל עבד־אל-נאצר. בן־גוריון ראה בו
מן הרגע הראשון איום. אולי היה זה
יחס אישי — בן־גוריון כבר היה זקן,
וידע כי שנות־שילטונו ספורות. המצרי
ייצג דור חדש, שכל חייו לפניו, דור דינאמי
ובעל־יפולת( .איש לא העלה על
דעתו שעבד־אל־נאצר ימות שלוש שנים
לפני בן־גוריון).

׳רוחם רא נסע
פי כל העדויות והסימנים,

/היתה לקצינים הצעירים דיעה מגו-

מועצת המהפכה: סאדאת ראשון מימין, עבד־אדגאצו תגיב משמאל

בשת על הבעייה הישראלית כאשר הגיעו
לשילסון. בכלל לא היתה להם אידיאולוגיה
או תוכנית.
לעבד־אל־נאצר היה ידיד ישראלי —
ירוחם כהן, שלישו של יגאל אלון, שעיסו
ניהל משא־ומתן על פינוי גוויות בכיס-
פאלוג׳ה המכותר, בימי המילחמה. השניים
קיימו גם לאחר מכן מגע אישי ביניהם,
באמצעות ועדת שביתת־הנשק הישראלית־מצרית.

באשר
הגיע עבד־אל־נאצר ל•
שילטון, היה אחד ממעשיו הראשונים
להזמין בחשאי את ירוחם
כהן למצריים. ירוחם, אז סטודנט
עני כירושלים, פנה למישרד־החוץ.
ומשה שרת — בלי ספק
בהשראת בן־גוריון — סירב בהחלט
להתיר את הפגישה.
כעבור זמן־מה יזמו המצרים פגישה בדרג
בכיר ורשמי יותר. יומנו של משה
שרת מגלה פרטים על משא־ומתן ממושך,
שנועד להביא לפגישה כזאת. משא-
ומתן זד, הופסק על־ידי הצד הישראלי,
בעיקבות המאורעות שחלו בינתיים.
בפני המישטר החדש במצריים עמדה
משימה אחת, שהאפילה על כל השאר:
לטאטא את שרידי הכיבוש הבריטי מעל
אדמת מצריים. הבריטים החזיקו עדיין,
על־פי הסכם, חיל-מצב גדול במחנות
לאורך תעלת־סועץ. עבד־אל-נאצר ניהל
משא־ומתן לסילוקם.

אילו תמכה בו ישראל אז, אילו
הגיע ירוחם כהן לקאהיר, אילו
נערך המיפגש הדיפלו״טי המתוכנ

ממשלת ישראל החליטה ללכת בדרך
ההפוכה. אבו־הסינה של המדיניות הבן-
גוריונית היתה ההישענות הישראלית על
מעצמות־המערב — תחילה בריטניה, אחר-
כך ארצות־הברית, אחר־כך צרפת, אחר־כך
שוב ארצות־הברית. ישראל יצאה חוצץ
נגד יציאת הצבא הבריטי מאיזור־התע-
לה. כדי לחזק מגמה זו, נערך ״העסק-
הביש״ המפורסם במצריים. באמצע 1954
הוטל על סוכנים ישראליים לביים מעשי-
טרור נגד מוסדות בריטיים ואמריקאיים
בקאהיר ובאלכסנדריה. עם תליית שניים
מחברי הרשת הישראלית, בראשית , 1955
הפסיק משה שרת את המגעים שנועדו
להכין מיפגש ישראלי-מצרי חשאי, תוך
השמעת שקרים פומביים.
על פי פקודה של בן־גוריון, אסור היה
לכנות את נשיא מצריים בכל כלי־התק-
שורת הממלכתיי אלא בשם ״הרודן המצרי״
.מובן שעם רודן מיפלצתי כזה ,״היט-
לר המצרי״ ,אין עושים שלום.
התוצאה לא איחרה לבוא: בליל ד28-,
בפברואר 1955 פרץ כוח של צה״ל, בפי קודו
של אריק שרון, למחנה הצבא המצרי
בעזה, כביכול כתגמול על פעולת-
פידאיון קטנטנה. בפעולה זו נהרגו, אולי
שלא כמתוכנן, עשרות חיילים מצריים.
שוב הומטה חרפה צבאית על מצריים —
ובו ביום החליט עבד־אל־נאצר, לדבריו,
לצייד את צבאו במיטב הנשק שניתן להשיג.
הוא יכול היה לבוא רק מן הגוש
הסובייטי.

ביקבאשי (0ג!־אלור< אל־סאדאת, שקרא את ההודעה על המהפכה

ישראל פנתה מערבה, נגד מצריים.
מצריים פנתה לסובייטים,
נגד ישראל. הסיכסוך הישראלי-
מצרי, שנבע מן הסיכסוך הישרא
לי־פלסטיני, קיבל ממדים עולמיים.

ואש נד חעוב־ם
א ם אז לא נטשו המצרים כליל את
ל ר עיון ההידברות הישראלית—מצרית.

במהלך ג 195ו־ 15(56 נעשו עדיין
נסיונות לערוך פגישות אישיות
חשאיות בין מנהיגי מצריים וישראל.
כל היוזמות באו מן הצד המצרי,
ונדחו בסופו של דבר על־ידי
הצד הישראלי.
בין השאר תוכננו פגישות בין אישי-
שילטון מצריים בכירים לבין ד״ר נחום
גולדמן, אז נשיא ההסתדרות הציונית,
ופגישות עם משה שרת.
כל זה פוצץ, כי לממשלת בן־גוריון
(המשך בעמוד )19
* הקול הישראלי היחידי באותן השנים,
שהתריע מפני הסכנה ושהצביע על האלטרנטיבה,
היה קולו של העולם הזה. העולם
הזה ידע על ההתרחשויות שמאחרי
הקלעים, כגון פרשת ירוחם כהן והמיפ־גש
המתוכנן, שהיו עטופות בסודיות מוחלטת.
הציבור, שלא ידע על כך, סבר כי
דברי העולם הזה הס תימהונייס, מטורפים
או בוגדנייס.

האג׳ במכה: סאדאת ליד עבד־אל־נאאד בתפילה בעיר הקודש

921 מצילומי פסל
מצולמים בסרטי״
ולא רק פסל החרות.
8מכל 10 צלמים חובבים בעולם המערבי משתמשים בסרטי
״קודאק״ .כמו הצלמים המקצועיים, צלמי אופנה, פרסומת,
עיתונות וקולנוע מעדיפים חובבי הצילום,מרחבי תבל,
לשלם קצת יותר ולהיות בטוחים בתוצאה הסופית.
התוצאה הסופית -הצבעים הטבעיים והאיכות הגבוהה
הם הסיבה לכך ש 921 מסרטי הצילום הנמכרים באמריקה,
ו ״ 807 במערב אירופה הם של ״קודאק״.
בפעם הבאה שתקנה סרט צילום -בקש ״קודאק״ ,אחר כך
תבין מדוע כל סרטי הצילום האחרים מחווירים לעומתו.

)61430010

טוב ש״קודאק״ בתמונה
דלתהק!ל!ר

ה עו ל ם הז ה 2099

האי ש שבא לחתוך
(המשך מעמוד )17
היו תוכניות אחדות. התוכנית הצרפתית-
ישראלית להתקפה על מצריים כבר התגבשה.
על רקע מילחמת־השיחרור האל־ג׳ירית,
אשר יצרה אינטרס (מדומה) משותף
בין צרפת וישראל, החלו ההכנות
שהובילו למילחמת סיני, באוקטובר .1956
מילחמה זו היתה אסון פוליטי. ישראל
הצטרפה לשתי המדינות הקולוניאליות,
שהיו אז השנואות ביותר בעולם הערבי,
בריטניה וצרפת. עבד־אל־נאצר הפך גיבור
לאומי כל־ערבי. לעיני אנשים כמו
סאדאת, נתגלתה ישראל כמשרתת הקולוניאליזם
האנטי-ערבי. אומנם, תחת לחץ
אמריקאי—סובייטי מאסיבי קיבל בן־גור־יון
את ההחלטה האמיצה לפנות מייד את
כל השטחים שכבש, ולוותר על ״מלכות
ישראל השלישית״ ,שעליה הכריז זה עתה.
אבל לא ניתן היה לתקן את הנזק.

כיטנים שלאחר מכן עמדה מצריים
כראש המחנה הלאומי הערכי,
וניסתה לאחד את העולם הערכי
תחת הנהגתה. עכד־אל־נא־צר
הפך ראש כל הערכים כעולם,
לא רק מנהיג מצרי.
הציניקאים אמרו שוב: זהו אינטרס
מצרי. מצריים העניה רוצה לשים את
ידה על הנפט הערבי, במסווה של איחוד
לאומי. נאצר מנצל את מעמדו הכל־ערבי
כדי לקדם את האינטרס המצרי, ולהשיג
יתרונות מברית־המועצות.
כל זה נכון. אבל נכון גם שעבד־אל-
נאצר נישא על גלי ההתלהבות המצרית,
ושהמוני מצריים חלמו כמוהו על מעצמה
ערבית גדולה, שתחדש את ימיה כקדם,
כשקאהיר שוב במרכזה.
אולם עבד-אל-נאצר נכשל .״הרפובליקה
הערבית המאוחדת״ של מצריים וסוריה
התפרקה. הלאומנות הבדלנית של עמי-
ערב, שנתמכה על־ידי המעצמות הגדולות
וישראל, ניצחה את הלאומיות הכל-ער-
בית. המתח הכל־ערבי נחלש גם במצריים,
ובמקביל גברה התחושה שיש לדאוג
לאינטרס המצרי. זה לא היה עניין
של או־או, אלא עניין של שינוי ההדגשים.

׳ * 111הכיפוריס ׳
.#11 111ו_ו • 11

מילחמת ששת־הימים פרצה על
רקע כל־ערכי. עבד־אל־נאצר ריכז
את צכאו כסיני, תוך איום על ישראל,
כדי לעזור לאחים הסוריים,
שחששו מפני התקפה ישראלית
עליהם. הסורים הסתבכו כיגלל
תמיכתם בפידאיון הפלסטיניים,
•מפעלו מתוך שיטחם.

חרפה צבאית ערבית חדשה נוספה על
הקודמות. מתוך מעמקי־ההשפלה החליטה
ועידת־הפיסגה בחרטום, ביוזמת עבד־אל-
נאצר, על שלושת ה״לאווים״ המפורסמים
— לא הכרה בישראל, לא מלזא־ומתן עי-
מה, לא השלמה עימה.

היה נדמה כאילו השכר הישרא•
לי-מצרי הגיע אל צורתו הקיצונית
והסופית. אך היה זה דימיון כיל
כד. כראשו של עכד־אל־נאצר ככר
נרקמו מחשבות חדשות לחלוטין.

השלום שהוכשר
ףשנת 1965 פתח נשיא תוניסיה,
י— חביב בורגיבה, ביוזמה היסטורית.
הוא נסע לקאהיר, דיבר עם גמאל עבד-
אל־נאצר. השניים הצטלמו באווירה של
הסכמה חייכנית. משם המשיך בורגיבה
לירדן. על אדמת פלסטיין, ביריחו ובירושלים׳
השמיע דברים שזיעזעו את העולם
הערבי.

הוא אמה שהגיע הזמן מזכיר
כל,יומה של ישראל, שיש לחדול
מלהשמיע סיסמות ישנות וחסרות
תכלית, ולהשלים עם המציאות.
הוא תמך בעצמאותו של העם הפלסטיני,
וקכע שעליו להסתדר
כעצמו עם ישראל.
הסיסמה המרכזית של המיבצע היתה
״דה־מיסטיפיקציה״ — שבירת המיתוסים
הישנים והמייושנים, המפריעים לערבים
לנהל מדיניות מפוכחת.
הדברים עוררו תדהמה. חיש מהר יצאו
כל הקיצוניים בעולם הערבי נגד בור־גיבה,
הכריזו עליו כעל בוגד. אחרי שתיקה
מוזרה של שלושה שבועות, הצטרפה
גם מצריים להתקפת־המחץ על בורגיבה.

סאואת ושו־המילחמה עורו ער וקע מילחמת ׳וס־הניפווים (פוטומונטאזי<

:7אי ש שבא לחתוך
(המשך מעמוד )19
לא מכבר היתד. לי ההזדמנות לדבר
עם אחד האישים החשובים ביותר בעולם
הערבי, שנכח בפגישות נאצר—בורגיבה.
הוא גילה לי שבאותה שיחה היה זה
נאצר שהעלה את הרעיון של השלמה
עם ישראל. בורגיבה התלהב, ותחת לחכות
ליוזמתו של עבד־אל־נאצר, החליט
לתפוס טרמפ על הרעיון, לדבר ראשון
וליצור סנסציה בינלאומית. הדבר הרגיז
את המנהיג המצרי, וכאשר גומז לדעת
שיתמת בורגיבה לא הצליחה, הצטרף למסע
נגדו.

כיום כדור בי יוזמת בורגיבה
היתה מעין אם רוחנית למעשהו
של אנוואד אל־סאדאת השבוע.

אין ספק שאחרי שבירת הגל הכל־ערבי
החל עבד־אל־נאצר חושב ברצינות על הדרך
האלטרנטיבית: השלמה עם ישראל.
מילחמת ששת־הימים, שעבד־אל־נאצר לא
תיכנו אותה ולא רצה בה, קטעה את קו־המחשבה.
אך כעבור זמן־מה החל מדבר
על ״פיתרון מדיני״ — מילת־הצופן הערבית
להסדר בדרכי-שלום. ב־ 1967 קיבל
את ההחלטה .242ב־ 1969 סמך ידו על
יוזמתו של שר־החוץ האמריקאי החדש,
ויליאם רוג׳רם, שהציע ה&דר־השלום עם
תיקוני־גבול קטנים־.

כלי ספק היו עמיתיו הקרובים
— וביניהם סאדאת — שותפים
לגישה זו. לולא הכשילו
ממשלות אשכול וגולדה בל נסיון
תובנית-שלום
להגיש לערכים
סכירה ומפורטת, היה השלום מושג
ככר מימי נאצר.

בעל־רכב
הקפד על רציפות ביטוח חובה לרכבך

א בי טו ח ה חו ב ה שלך ה ת חי ל ב חוד ש או גו סטו חו לקל שני
ת ש לו מי ם — עליך ל של םאתהתש לו ם ה שני ב חוד ש דצמבר,
לפני גמר תו קףת עו דתה בי טו חהרא שונ ה.
בדוק א ת מועד גמר תוקף הת עודה הרא שונה שבידך, שלם
והחתם בבנק — עד או תו מועד — א ת הת עודה השניה
שקיבלת.
א ם תעודה שניה אינ הנמצאת בידך — פנה אל המבטח שלך.

שמור על רציפות הביטוח!
אבנר

איגוד

ח ב רו ת ה בי טו ח בי ש ראל

לבעלי בוט>ק>בז וס>ג\ונא>כו

רובקס

חולצות א 51?^0
הגיעו שמלות וחצאיות תוצרת
מבחר עשיר של דגמים וצבעים.

המתנה שבאופנה

ז ׳א^סס

״פופלי״ בע״מ

:גרבי אצבעות, גרבי מגף.
יבואני אופנה

1; £35111011־01 נן1זז1. 1ן 0 ? £1 £1י1
תל־אביב, רחוב מאפו ,25
טלפונים 230334 ,227784 ,231143 :

איגו ד ל בי טו ח נפגעי־רכב ב ע״ מ

1מ ור ־לה
| הטפטים המעוצבים כיצירת אומנות
רובקס המתנה היפה ביותר

בראשית ,1970 כמה חודשים לפני מותו,
העניק עבד־אל־נאצר ראיון לעיתונאי ה-
מצרי-צרפתי-יהודי אריק דולו. בראיון
ארוך מאד, שרק חלק ממנו פורסם, דיבר
בגלוי-לב קיצוני על הנכונות לכונן שלום
עם ישראל, לקשור עימה יחסים דיפלומטיים
וכלכליים, ועוד. התנאי היה, אז כמו
עתה: פינוי השטחים המוחזקים והקמת
מדינה פלסטינית.
לנקודה זו הגיע הנאצרים, כאשר נפטר
המנהיג במפתיע, בסתיו .1970

בסק־רן מוות
נוואר אל־סאדאת לא היה הדמות
י הבולטת ביותר בקבוצת הקצינים ש חוללו
את המהפכה. כאשר ירש את המנהיג
— בתוקף תפקידו כסגן־הנשיא —
עורר ספקות רבים מאד. גם בין מומחים,
וביכללם מצרים, היה נדמה שהוא אדם
מוגבל מאד, בן-נפר שלא היה לו מעולם
מגע עם העולם הרחב, איש שאינו נפגש
עם עיתונאים ומדינאים זרים.

אולם תוך זמן דא-רב נתכרר,
לפחות ליודעי־הכר, בי טעו בהערכת
האיש. כשקט, אך כצורה
מחושבת מאד, החל משנה את
הקו.

לעבד־אל־נאצר היתה מחוייבות עמוקה
כלפי ברית־המועצות. גם כשרב עימה, היה
ברור לשני הצדדים שצריכה לבוא הש למה.

סאדאת,
שהוא איש ימני, דתי
ואנטי-קדמוניסטי קיצוני, הכין ש קו
זה אינו מוביל לשום מקום.
כרית-המדעצות לא יכלה להחזיר
לערבים את שיטחיהם. הוא הח ליט
לשכור את הסימטרי,ה —
מוסקבה—קאהיר מול וושינגטון—
ירושלים.
הוא יודע שלא יצליח לנתק את ארצות-
הברית מישראל. אך הוא מאמין כי ניתן
לתמרן את ארצות־הברית לעמדה פחות חד-
צדדית ולהביאה להפעלת לחצים על יש ראל•
כל זה בתנאי שיהיה ברור כי הער בים
מוכנים לעשות שלום עם ישראל
ולהכיר בה.
הוא פעל מהרגע הראשון. פחות מחמישה
חודשים אחרי מות עבד־אל-נאצר
השיב סאדאת בחיוב על איגרתו של שליח
־ תוכנית־רוג׳רס״ ,המהווה את הבסיס
לתוכניתו הנוכחית של סאדאת, נדחתה
על־ידי הכנסת מכל וכל. הייתי חבר־הכנסת
היחידי שתמך בה.
ה עו ל ס הזה 2099

האדם, ד״ר גונאר יארינג. המתווך הציע
למצריים להתחייב מראש על נכונותה לכרות
שלום עם ישראל, והציע לישראל
להתחייב מראש על נכונותה להחזיר את
השטחים הכבושים למצריים.

סאדאת השיב כחיוב, גול הה
מאיר נתנה, למעשה, תשובה שלילית.

לחללי

בכך
חתמה על פסק־דין מוות
יום־הכיפורים.
ושוב שאלה של ״אילו״ :מה היה קורה
אילו השיבה ממשלת ישראל, שכללה
אז את השר מנחם בגין, בחיוב?

קרוב לוודאי שמידהמת יום־הבי־פורים
לא היתה מתרחשת, חייהם
של אלפי צעירים היו ניצלים,
וייתכן מאד שביקורו של אנוואר
אל־סאדאת בירושלים היה נערך
כבר לפני המש שנים

כדאי היה, השבוע, לזכור את ה״אילד
הזה. לפחות כאזהרה לעתיד.

שלום, שיביא לפינוי השטחים הכבושים.
אם לא אשיג הסדר-שלום — אלחם.

כימעם כל הישראלים * צחקו,
עד ליום־הכיפורים, שבו הפך הצחוק
לבכי.
מאז המילחמה חוזר סאדאת שוב ושוב
על עמדתו העקרונית, שלא השתנתה: הוא
מוכן לכרות שלום רשמי עם ישראל, תמורת
החזרת השטחים הכבושים בשלוש הגזרות,
והקמת מדינה לעם הפלסטיני. הוא לא
סטה מכך ימינה או שמאלה. רק לגבי
פרט אחד שינה את דעתו בהתמדה: מועד
כינון היחסים הדיפלומטיים והמיסחריים
עם ישראל. תחילה אמר :״בדור הבא״.
לאחר מכן :״בעוד חמש שנים״ .עתה הוכיח
שהוא מוכן לכך לאלתר, עם חתימת
הסכם־השלום.

על רקע זה — האיש, אופיו,
תקופתו ומדיניותו — יש להבין
את ביקורו בישראל.

מור גדי ש׳ נאה

לדבר אל הלב!

!ף־ רגע שנתברר לו כי אינו יכול
* להביא את ישראל לנסיגה מן השטחים
בדרכי שלום, החליט סאדאת על
מילחמה.
חסנץ הייכל, מי שהיה איש־אמונו של
עבד־אל־נאצר ויועצו של סאדאת בראשית
שילטונו, תיאר אותו כך, בספרו הדרך
לראמאדאן :״הוא אוהב להקשיב לטענות
בלי חיפזון. אך בסופו של דבר יקבל את
ההחלטה לגמרי לבדו. כל אחד צריך לתת
לו זמן בשפע, כדי לראות ולשמוע את
הדברים בעצמו.״
כך, אחרי לבטים ומחשבה, החליט על
מילחמת יום־הכיפורים, כשהוא מקבל על
עצמו סיכון עצום. סיפרתי בשבוע שעבר
איך שיכנע את יאסר עראפאת להמתין
ולסמוך עליו*.
המילחמה שברה את מחסום־הפחד הערבי.
היתד. זאת מילחמה פוליטית, למען
יעד פוליטי מוגבל ומוגדר היטב: להגיע
למשא־ומתן משמעותי להשגת השלום.

£שם מה, אם כן, בא לישראל?
/אני מציע לקבל את תשובתו,
כמות שהיא: הוא בא לישראל
כדי לדבר אל לב העם הישראלי.

רק מעטים יודעים כי בתום ה־מידחסה,
כאשר נפגשו נציגי ישראל
ומצריים בקילומטר ה־,101
הציע הנציג המצרי, הגנרל עבד־אל־ראני
אל־גאמסי, לעמיתו היש*
האלי, האלוה ישראל טל, להגיע
להסכם ישראלי—מצרי ישיר. הדבר
היה מתבצע, לולא הטילה
גולדה מאיר וטו על כך. גולדה
נכנעה להנרי קיסינג׳ר, והסכימה
להעכיר את סיום המשא-ומתן ל־ז׳נבה,
כדי שייראה כאילו האמריקאים
השיגו את ההישג.
אין פלא שגם החודש קיבל סאדאת
את החלטתו מבלי לשתף בה את האמרי קאים.
הוא ישב עם עצמו, הירהר, קיבל
את ההחלטה הנועזת, ורק אז נתן לה
פומבי.
אחת התכונות הבולטות ביותר של איש
שקט וזהיר זה היא הנכונות לקבל הח לטות
מסוכנות עד להדהים, שאינן מובנות
תחילה, והמביאות עליו זעם ושינאה.
הוא פתח במילחמת יום־הכיפורים, שבה
סיכן את כל עתידו. לפני כן עיכב אותה
במשך שלוש שנים, למרות שרבים בעולם
הערבי השמיצוהו וגידפוהו בשל כך.
הוא הפסיק את המילחמה בתנאים הסבירים
ביותר (לאור המצב הצבאי שנוצר),
למרות שרבים בעולם הערבי הכריזו עליו,
בשל כך, כעל בוגד.
הוא חתם על הסכמי-הביניים, ובייחוד
על השני, מול התנגדות ערבית חריפה
וקולנית.

בכד פעם השתכנעו הערבים,
בסופו של דבר, שהוא צדק. אך
הסיכון היה שדו.

האיש שאינו משקו

אולי יורשה לי להוסיף דבר מה להבנת
הנושא, מתוך נסיוני האישי.
ב־ 20 השנים האחרונות דיברתי עם הרבה
עשרות מנהיגים ערביים, כימעט מכל
עמי ערב — תוניסים, אלג׳ירים, מארד
קאים, סורים, עיראקים, דרום־ערבים,
לבנונים, ועוד. אך עד לפני ארבע שנים,
כשהתחלתי לדבר בעיקר עם פלסטינים,
היו רוב השיחות עם מצרים.
בכל אחת ממאות השיחות, חזרתי כמו
תוכי על ארבע־חמש תיזות:
#ישראל היא דמוקרטיה. בדמוקרטיה,
הממשלה תלוייה בדעת־הקהל.
!• מי שמתנגד למדיניותה הרשמית של
ישראל, צריך להשפיע על דעת־הקהל הישראלית.

מי שמשפיע על דעת־הקהל הישראלית,
משפיע במוקדם או במאוחר על קו
הממשלה.
!• ,במצב הפסיכולוגי בו נתון הסיני
סוך הישראלי־ערבי, אין כל אפשרות
להשפיע על דעת־הקהל הישראלית באמצעות
נוסחות, הצהרות דיפלומטיות, החלטות,
קומוניקאטים. צריכים להתרחש דברים
דרמאתיים, המשנים את המצב באד
פן קיצוני, ולעיני כל.

לשלום או למלחמה
ך* אדאת בא לישראל כדי להגיד
^ לקהל הישראלי, בצורה דרמאתית
וישירה ביותר שאי-אפשר להתעלם ממנה:
אתם יכולים לבחור בין מילחמה ושלום.
שלום פירושו — ויתור על השטחים המוחזקים,
והענקת עצמאות לאומית לפלסטינים.
המילחמה תהיה נוראה.

לפני מילחמת יום־הכיפורים אמר ליש ראל
ולעולם: אני רוצה להשיג הסדר
העולם
הז ה 2099

הוא יאמר אז לעולם: עשיתי כל
ימה שבן־אדם יכול לעשות, ואולי
יותר. אם לא הצלחתי, ואם ה ישראלים
לא מוכנים לוותר על
השטחים שכבשו -חייב העולם
כולו להכיר בצידקתי ובזכותי
לצאת למילחמה.
זוהי, בלי ספק, המגמה הכללית, לה
מתלוות השלכות מישניות. למשל, הפגנה
כבירה זו תקל על הנשיא ג׳ימי קארטר
להפעיל לחצים על ממשלת־ישראל, למען
שלום. היא תאפשר לו לשכנע את יהודי
ארצות־הברית שהצד הערבי רוצה באמת
בשלום, ועל כן הם חייבים להשפיע על
מנחם בגין ועמיתיו לטובת השלום.

הפילוג היא קללה!
^ אדאת בא בתור מה שהוא — מצרי
שהוא לרבי, ערבי שהוא מצרי.

כל רמז לשימחה ישראלית עד
הפילוג הערבי, כל עידוד ישראלי
לכך, כל דיבור עד הסכם נפרד,
כולל או חלקי — יחלישו את
סאדאת ויפגמו ביכולתו להישיג
שלום.

אום על הירח
ך*• עבר לכל הניתוחים וההערכות, נש*
! ארת ההתפעלות הפשוטה מן המעשה
שנעשה.
היה מי שהישווה השבוע את ביקורו
של סאדאת לביקורו של ניכסון בפקינג.
אין דימיון ביניהם מבחינת ממדי ההעזה.
ביקור ניכסון מתגמד לעומת ביקור סא־דאת.
היה
מי שהישווה את הביקור לנחיתת
האדם הראשון על הירח. זוהי השוואה
קולעת הרבה יותר, לפחות מבחינת ההעזה.
עד לפני שבוע היתה מצריים רחוקה
מישראל יותר, מכפי שרחוק כדור־הארץ
מן הירח. מסע החללית תוכנן עד

אף כהלומי המרחיק-לכת כיותר
לא העזתי לחלום על מיבצע כה
נועז כמו ביקורו של סאדאת בישראל
— מיבצע התואם בדיוק, ופי
כמה וכמה, לתיזות אלה.

מה מקווה סאדאת להשיג בכך?
הוא רוצה בוודאי לנסות לשנות את
דעת-הקהל בישראל, כדי שזו תקבל את
השלום בתנאים אלה. אולי הוא מקווה

* בכתבה ״לסאדאת, הידד!״
הזה .)2098

אם לא יצליח לשנות את המדיניות
הישראלית, ישרת הביקור את האלטרנטי בה
השנייה. גם זה חייב להיאמר: אם
יגיע סאדאת למסקנה כי אין תיקווה להם-
דר־שלום לפי תפיסתו, וכי אין מנוס
ממילחמה — יוכל להסתמך על הביקור
בישראל כעל הוכחה חסרת־תקדים לרצונו
הטוב.

מעולם לא היתד. לי, עד כה, ההזדמנות
להשמיע את הדברים באוזני אנוואר
אל-סאדאת עצמו, אם כי אמרתי אותם לא
פעם באוזני אנשים, מצרים ואחרים, הקרובים
לו מאד־מאד.

כונה שנייה של סאדאת, שגם היא
4 1חשובה להבנת מעשיו היום, דומה מאד
לזו של מנחם בגין.

(העולם

כך או כך: הוא בוודאי החליט
לעשות את המכסימום. האפשרי,
תוך קבלת סיכונים עצומים, כדי
להגיע אל ליבו של ״העם האוייב״.
איני מכיר דוגמות רבות כהיסטוריה
לצעד כזה.

• דברים דרמאתיים הם מעשים
החודרים להכרתו של כל
אדם, באמצעות הטלוויזיה, הרדיו
והעיתונות. מאורע אחד, המתרחש
בטלוויזיה, והמוכיח כי ״יש עם
מי לדבר״ ,שווה יותר ממיליון
מילים.

אין זה איום. זוהי הצגה פשוטה
של המצב כמו שהוא. אם לא יצליח
להשיג שלום, אחרי ביקור
כזה, לא יוכל להחזיק מעמד מבלי
לצאת למילחמה.

סאדאת אינו משקר. הוא אומר
מראש מה הוא מתכוון לעשות,
ומדוע.

להשפיע על מנחם בגין עצמו, או על
מיפלגתו, או על שותפיו, או על מיפלגות
אחרות. אולי הוא תולה תיקוות בהרכב
אלטרנטיבי של השילטון.

סכנה רבה יותר, למילחמה מתואמת, אך
גם סיכוי רב יותר לשלום.
מבחינה זו חלה השבוע הרעה. תגובת
העולם הערבי על ביקור סאדאת הגבירה
את הפילוג והקשתה על מלאכת־השלום.
אין ספק שסאדאת מודע לכך. אך הוא
מקווה, בוודאי, כי ישיג הישגים שיוכיחו
לכל הערבים שצדק. דבריו במהלך הביקור
נועדו אף הם להתגבר על הפילוג
במחנה הערבי ולשכנע את הכל כי לא ימ כור
את הפלסטינים, או את עמי-העימות
האחרים, תמורת נזיד־עדשים של שלום
ישראלי—מצרי נפרד.

* גס אז: נזילבד העול פ הזה. שבועון
זה יעץ להתייחס אל הברירה ברצינות.

הנשיא ארהאואת ליד קבר החייל האלמוני בקאהיו
מי שסבור שבא כדי להשיג הסכם נפרד,
ישראלי—מצרי, נתפס לטעות מסוכנת
ביותר.

אילו רצה בכך, לא היה צריך
להטריח את עצמו לירושלים. הוא
ידע כי מנחם בגין מוכן להחזיר
לו את סיני תמורת הסכם כזה,
שיבטיח לישראל את שליטתה בגדה
המערבית.
סאדאת בא לשכנע את ישלאל, ואת
בגין, שדרך• זו לא תצלח. מצריים רוצה
בהסדר כולל חקוקה לו — מטעמים
נפשיים ומדיניים גם יחד.
מאז ימי בן־גוריון ראתה ישראל סכנה
באחדות הערבים וברכה בפילוגם. אין
שגיאה היסטורית חמורה מזו. ככל שגדל
הפילוג בעולם הערבי, כן נמוגה תיקוות
השלום. ככל שגוברת האחדות, יש אומנם

לפרטי הפרטים ; הסכנות היו ידועות ומחר
שבות; דבר לא הושאר למיקרה.
ואילו סאדאת קיבל על עצמו סכנות
שלא ניתן כלל לחשבן מראש.

ייתכן שניתן להשוות מסע זה
למסעו של קולומבוס אד העולם
החדש — מסע ששינה את פני
העולם, את כד הנתונים, את המפה,
את מהלך ההיסטוריה.
כזהו מסעו של סאדאת — תהיה התוצאה
המעשית כאשר תהיה.

השבוע הצטרף אנוואר אד־סא־דאת,
בן הכפר המצרי, בנו שד
פקיד זוטר, אד גדולי האייטים של
המאה ה0-צ.
• מימין:
אל־גאמסי.

שר־ההגנה,

עבד־אל־ראני

במדינה העם רוח ה ־ 29

סוכמבר

הפגגת־חשימחה חספוגמגית
הוכיחה: השלומ גשאר
החלום הלאומי העליון
רוח ה־ 29 בנובמבר 1947 שררה בארץ.
אז, לפני 30 שנה ותישעה ימים, יצא
העם לרחוב לרקוד. הוצעה לו מדינה
קטנטונת בחלק מארץ־ישראל. מנחם בגין
ואנשיו דחו את ההצעה מכל וכל.
אולם ההמונים הרגישו שהריבונות היהודית
חשובה מכל שטח, ופרצו לרחובות
בהפגנה ספונטאנית של שימחה, שרייתה
מכרעת יותר מאשר מישאל־עם.
מה: ספר לאשה? רבים האמינו
לאחרונה כי המדינה איבדה, בהדרגה, את
השאיפה לשלום. עם ניצחונו של מנחם
בגין בבחירות, הסיקו רבים את המסקנה
כי היתה זאת הכרעה לאומית למען החזקת
השטחים, גם על־חשבון השלום.
השבוע, בהפגנה ספונטאנית של שימחה
שהציפה את המדינה כולה, נתנו המוני
ישראל את הביטוי החזק ביותר לשאיפת־שלום
עמוקה, בסיסית. ביקורו של אנוואר
אל־סאדאת בישראל נתקבל על-ידי פשו-
טי־עם כמו על־ידי פרשנים מלומדים כפע־מי־משיח.
ברחוב,
במקומות־העבודה ששבתו מעבודה,
בבתי-קפה, העבירו האנשים קו
ישר בין מאורע היסטורי זה ובין גורלם
האישי: לא עוד מילחמה, לא עוד דאגה
לגורל הבן המתקרב לגיל הגיוס.
אחת מבדיחות השבוע :״אם לא נצטרך
ללכת עוד למילואים, מה נספר לנשים
שלנו כשאנחנו נעלמים לכמה ימים?״
אילו נערך השבוע מישאל־עם על
השאלה :״האם אתה מוכן להחזיר את ה שטחים
תמורת שלום?״ היתה מתקבלת
תשובה שונה ׳מאד מזו שנרשמה לפני
חודש.
מאכל! החלומות. בנובמבר 1947 טעה
מנחם בגין בהערכת מצב־הרוח הלאומי,
או התעלם ממנו.
בנובמבר 1977 ניצבת לפניו שוב אותה
התופעה. לא היה יכול להיות שמץ של
ספק, השבוע, כי העם נכסף לשלום יותר
מאשר לכל יעד לאומי אחר. חזון השלום
השלם חזק יותר מחזון ארץ־ישראל
השלמה.
השאלה היתה אם ראש־ממשלת ישראל
קשוב לכך יותר מאשר מפקד האירגון
הצבאי הלאומי.

צה ״ל
׳שועה למוטה

סאדאת הציל
את הרמטס״ל
מ:זי 0דז רשמית
האיש שנהנה יותר מכל אדם אחר בישראל
מהקדמת ביקורו של נשיא מצריים,

הבורסה

היה הרמטכ״ל, רב־אלוף מרדכי (״מוטה״)
גור.
אילו היה אנואר אל־סאדאת מגיע ליש ראל
רק ביום החמישי השבוע, כפי ש תוכנן
תחילה, היה השבוע האחרון עומד
בסימן פרשה חדשה שהיתה מעסיקה את
דעת־הקהל ואמצעי התיקשורת: פרשת
מוטה.
מוטה חייב לסאדאת את הצלת יוקרתו,
למרות שהנשיא המצרי לעג לו בעדינות
בעת שהגיע לישראל כשהעיר :״לא
בילפתי אותך...״
תיאום מוקדם. ביום השלישי בשבוע
שעבר, פירסם ידיעות אחרונות ראיון מיוחד
עם הרמטכ״ל בו הזהיר כי ״לנשיא סאדאת
צריך להיות ברור שאם הוא מתכנן הונאה
נוספת, נוסח מלחמת יום־הכיפורים, כוונתו
ברורה לנו: אנו יודעים שצבא מצריים
נתון בעיצומן של הכנות לפתוח במלחמה
נגד ישראל, למרות הכרזת סאדאת על
נכונותו לבוא לירושלים.״ אותה שעה
£והה הרמטכ״ל מחוץ לגבולות ישראל.
למרות הסכנה עליה התריע ולמרות
שאזהרתו כוונה להכריז על כוננות מול
אפשרות הונאה, בילה הרמטכ״ל עצמו
חופשה בחו״ל. אולם לא נקודה זו היא
שיצרה את הפרשה אלא העובדה כי
הראיון הוענק על-ידי הרמטכ״ל לכתב
ידיעות אחרונות ישראל הראל, ללא ידיעת
שר־הביטחון ובניגוד מפורש לאיסור שהטיל
עליו עזר וייצמן להעניק ראיון מעין זה.
הראל, איש גוש אמונים, ששהה תקופה
מסויימת בהתנחלות עופרה, היה בשעתו
פיקודו של מוטה, שומר עמו מאז על
קשרים אישיים הדוקים. היחסים בינו לבין
מוטה הם גם מסחריים. הראל היה האיש
שערך לדפוס את ספרו האחרון של הרמט־כ״ל
פלוגה ד׳.
את הראיון העניק מוטה להראל במוצאי׳
שבת לפני שבועיים. תיאם עמו כי הוא
יפורסם רק ביום שלישי, כשמוטה עצמו
יהיה מחוץ לגבולות המדינה, במקום
חופשתו. במקרה אירע שהראיון פורסם
בדיוק ביום בו הצהיר סאדאת, בשובו
מביקורו בדמשק, כי הוא. מוכן לבוא
לביקור בישראל כבר השבוע.
ידיעות אחרונות יצא לאור בשעה 8.30
בבוקר. כעבור חצי שעה כבר צילצל
ראש־הממשלה, מנחם בגין, נזעם, אל ליש־כתו
של שר־הביטחון. כעבור דקות ספורות
היה על הקו גם שר־החוץ משה דיין. שניהם
תבעו מוייצמן הסבר על הדברים ש נראו
בעיניהם כ״מכשלה פוליטית״ .וייצ־מן,
שרתח בעצמו על הרמטכ״ל, יכול
היה רק לומר להם כי הראיון פורסם ללא
ידיעתו וכי יתבע מייד הסבר מהרמטכ״ל
ואף יצווה עליו לחזור מייד לארץ.
הדברים שנאמרו על-ידי מוטה נראו
אותו יום כניסיון לטרפד את הביקור הצפוי
עוררו תדהמה כללית בצמרת השילטון.
מכיוון שלא ניתן היה לקבל מיידית את
הסברו של מוטה, פשט גל של השערות
וסברות סביב מניעי הצהרותיו.
הכ:ה פוליטית. אחת הגירסות שנועדו
להסביר את הדברים שאמר מוטה
בראיון העריכה כי כיוון שממילא עומד
הרמטכ״ל לסיים את תקופת שירותו ומתכוון
ככל הנראה להיכנס לחיים הפוליטיים,

הפרשה שנדחקה
הוא ביצע עבירה משמעתית ביודעין במטרה
ללוות את פרישתו מצה״ל בפולמוס
ציבורי שיסייע לו ללחום על המנהיגות
בחיים האזרחיים בשורות מפלגת העבודה.
על פי גירסה זו שואף מוטה למנהיגות
מיפלגת העבודה בהעריכו כי הוא עשוי
לגבור על פרס ולדחוק את רגליו. יציאתו
לזירה הפוליטית על רקע של עימות בנושא
ביטחוני עם ממשלת הליכוד, לא
תזיק לו בתחום זה.
גירסה אחרת טענה כי מוטה פשוט טעה
בהערכת המצב. העובדות הצבאיות עליהן
סיפר בראיון, היו מדוייקות ואף פורסמו
כבר יומיים קודם לכן, ללא הבלטה מייד
חדת במעריב. היו גם שייחסו את הפרשה
לטעות בשיקול של עורכי ידיעות אחרונות,
שהחליטו להפוך את אזהרתו של
מוטה לכותרת ראשית בעיתונם.

המניות וסאדאת

ביקורו של נשיא מצריים השפיע בצורה ברורה ביותר
על הבורסה.
ביום הרביעי והחמישי, עם פירסום הידיעות על בואו,
עלו שערי המניות בצורה תלולה, בהיקף העולה על העליות
הרגילות של סוף השבוע.
ביום הראשון אירעה מפולת זוטא בבורסה. היא
נגרמה אולי בגלל שתי סיבות :
!• התחושה שראש־ממשלת ישראל לא יוותר ולא
יעשה כל מחווה לנשיא מצריים, דבר שגרם לחשש מפיצוץ
השיחות.
האנשים העדיפו להיות מחוץ לשוק־המניות, במיקרה
שתחל מתיחות באיזור.
!• רצון בעלי־המניות לממש את דיווחיהם, נוכח
השערים הגבוהים שהיו ביום החמישי. כאשר ראו כי
המניות היחידות שלא נפלו ביום הראשון היו המניות
הפיננסיות, מיהרו חלק ממחזיקיהן לממשן, וגרמו לנפילה
גם במניות אלה ביום שני.
עם הסיום האופטימי של הביקור, והמשך זרימת
הכסף השחור לבורסה, צפוייה עליה מחודשת בשערים
בסוף השבוע. עלייה זו תקבל חיזוק משמועות על החלפת

סאדאת לוחץ את יד הרמטכ״ל

הכסף, שפשטו בחוגים יודעי״דבר, שמועות המביאות לבריחה
מכל מזומן והשקעה בנכסים, כולל מניות.
המנייה שסבלה בצורה החריפה ביותר מביקור סא-
דאת היא ״ירדן״ .ההודעה על הפסקת הקידוחים במיפרץ-
סואץ גרמה למפולת בשערי-המנזיה, יש לצפות לעלייה
מחודשת של שעריה נוכח ההודעה החד-משמעית של גילוי
נפט בכמויות מיסחריות בקידוח אל-טור ונוכח הידיעה כי
הובטח לחברה הקודחת שלא תיפגע אם יוחזרו השטחים
המוחזקים.
הנהלת ״איגוד״ החליטה לדחות ההודעה על ״הסוכריות״
שהיא תחלק לבעלי־המניות לכמה ימים, כדי לאפשר
ל״בנק לאומי״ להודיע קודם על המתנות שלו לבעלי
המניות. שתי המניות המומלצות השבוע הן :
• ״בנק המזרחי״ החליט לחלק השנה כ 40*-לבעלי-
המניות, לעומת ; 25$בשנה שעברה. הבנק החליט להכפיל
את הונו מיד אחר פירסום המאזן על-ידי הנפקה של כ150-
מיליון לירות זכויות ומניות חדשות.
• חברת ״דלק״ ,שהחליטה אף היא על חלוקת
זכויות והנפקה חדשה לציבור, בדצמבר.

הסברו של מוטה עצמו ניתן רק למחרת
היום, כאשר הוזעק ממקום חופשתו והתייצב
בלישכת שר־הביטחון. הרמטכ״ל, בוטח
בעצמו, נראה שלם עם המעשה שעשה.
הוא טען כי חובתו כחייל היתה להתריע
על סכנת ההונאה וכי אם עשה מישגה
הרי זו אחת הפריבלגיות של כל אדם
במעמדו, לעשות גם טעויות.
וייצמן העריך את הדברים אחרת. הוא
סבר שמגיעה למוטה נזיפה פומבית על
המעשה שעשה, מלבד הנזיפה העקיפה
שהשמיע באותו יום מעל במת הכנסת.
הוא נטה גם להודיע למוטה על סיום
תקופת כהונתו ב־ 31 בדצמבר השנה, במקום
בחודש אפריל .1978 הרמטכ״ל
הבהיר כי במקרה כזה ייאלץ להתפטר
מתפקידו ביוזמתו מוקדם יותר.
לפיכך הוחלט להעביר את סיכום הפרשה
להכרעתו של ראש־הממשלה מנחם בגין,
שיצטרך לאשר גם את נוסח הנזיפה ה פומבית
ברמטכ״ל. אלא שבאותו יום,
בדרכו לירושלים לפגישה עם ראש־הממשלה
נפצע וייצמן בתאונת־דרכים
כאשר מכוניתו התהפכה. הוא אושפז
בבית־חולים ש יבא בתל־השומר. הבירור
אצל בגין היה צריך להידחות. אבל באותו
לילה הודיע סאדאת על בואו לישראל כבר
במוצאי־שבת הקרוב.
העוקץ ניטל. הפרשה לא הסתיימה
בכך. למחרת היום הגיע לאוזני שר־הביטחון
מידע כי באותו יום הופיע מוטה
בפני תלמידי המיכללה לבטחון־לאומי,
הצדיק את הראיון שגרם לשערוריה ולג־זיפה
והתפאר :״אתם רואים, אני עדיין
הרמטכ״ל.״
רק בואו של הנשיא סאדאת לישראל
מנע תגובה מיידית על צעדו זה של
הרמטכ״ל. הנימה הלגלגנית בה הגיב סא-
דאת עצמו על הפרשה נטלה את עוקצה
ושיככה במידה מכרעת את ההדים שהיו
אמורים להתעורר עוד סביבה.
במידה שיהיה לפרשה המשך, הוא יהיה
הרבה יותר סולידי ורגוע מזה שהיה צפוי
אילו לא היה ביקורו של סאדאת סוחף
את צמרת המדינה כולה באפוריה.
ה עו ל ם הזה 2099

1ו 1ד11
יכול היה סאדאת להזמין את בגין לקאהיר. כל המעשים
הגדולים, שהיו אפשריים עכשיו, מייד, לאלתר — נעצרו.
הקיפאון בעניינים המהותיים נשאר בעינו.
בוודאי יהיו מהלכים נוספים. מגעים חשאיים, הידברויות.
בוודאי היתה תזוזה נוהלית כלשהי לקראת כינוס
ועידת ז׳נבה. אך המיצעד הדרמאתי אל השלום נפסק.

רגע הגדול חלף•

ובפה

נשאר

טעם

׳ 1 1מר מאד.

•היתה שעת־רצון, השמיים נפתחו. למשך
רגע־קט, היה הבל אפשרי.
ממרחקים הושטה לנו יד. יד לשלום של
דורות.
ידנו, ידה של ישראל, קצרה מלהגיע אל
היד המושטת.

ס, ם ישראל התאהב במוחמד אנואר אל־סאדאת ממבט
ע ראשון. היתה זאת תגובה אינסטינקטיבית, פרי
האינטואיציה הבריאה, הלא־מודעת, של עם.

כרגע שיצא מפתח המטוס ועמד דום על
הכבש, לקול תרועות־ה חצוצרות, היה כרור
לכולנו ,£ 0 0 £ 110 \ 10 :הנה אדם :

כאשר טבע זאב ז׳בוטינסקי את מטבע האידיאל האנושי
שלו ,״הדר״ — כאילו חשב על איש זה.

אין הגדרה טובה מזו: כל עמידת־דום, בל
תנועה, כל ניפנוף־יד, כל הכעת־פנים שלו אמרה
הדר. הדר טיבעי, בלתי־מעזשה, משוחרר
ממתח. האצילות הטבעית של בן־בפר, שאבותיו
ישבו על אדמתם במשך )!000 שנים.

ביקור זה היה, לגביו, מתת-אל. הוא קיבל
אותו בחינם, על מגש של כסף. סאדאת יזם
אותו. סאדאת שילם את מלוא המחיר. סא־דאת
סיכן את חייו ואת שילטונו. סאדאת נתן
לישראל, בלא תמורה, פרס שאין ערוך לערכו
— ההכרה המלאה בקיומה הכחוקיותה.
מה שילם בגין ן לא כלום. אף לא אגורה שחוקה
אחת. הוא לא סיכן דבר. הוא לא נתן דבר.

סאדאת העניק לו תוספת בכירה ליוקרתו
הלאומית ולמעמדו הבינלאומי, ואילו הוא לא
העניק לסאדאת דבר וחצי־דכר.

לכן איני מבין את הברכות שהומטרו על בגין, בגל־ההתלהבות
הראשון, גם מפי אנשים טובים. מה שעשה
בגין, בקבלו את פני סאדאת, העיד על כישרון של פוליטיקאי
— ותו לא.

^ ישרון של פוליטיקאי, אך לא ממדים של
מדינאי.
עשן המליצות נמוג. מנחם בגין לא יצר מציאות חדשה.
הוא, בניגוד לסאדאת, דבק במציאות הקודמת.

קשה להגדיר את עוצמת המחדל של מנחם

הוא עמד על הכבש. מולו ניצב מישמר־הכבוד של
צבא-האוייב, שהוא עצמו לחם בו לפני ארבע שנים בילבד.
לרגליו עמדו ראשי המדינה, אשר אך לפני שנה אי־אפשר
היה לחשוב על פגישה עמם — כפי שאמר אז — ״בדור
הזה״ .זה עתה קרא על הפגנות הזעם של ההמונים ברחבי
המרחב, שהתקשו להבין את מעשהו. הוא עמד על הכבש,
פניו רציניות, עיניו מצועפות, כל־כולו מכונס בעצמו.
איש שעבר את הרוביקון, בדרך לשלום.
הוא ישב על הארץ במיסגד אל־אקצה. מי יכול היה
שלא להתפעל מגילוי זה של אומץ־לב גופני פשוטן
מאחוריו כל אחד מן המתפללים הערביים יכול היה להיות
פידאי, לירות את הכדור הקטלני בגבו. במרחק של כמה
מטרים משם נורה המלד עבדאללה, שעשה פחות ממנו.
אך הוא ישב בשלווה סטואית. במשך כל אותה שעה
ארוכה לא היפנה את ראשו אף פעם אחת, לא הגיב
אף על תנועה אחת, אף על רחשוש אחד, מאחוריו.
כשראיתיו בכנסת, באותו מעמד היסטורי מייוחד־במינו
שהוא יום אותו, לא העווה את פניו גם כאשר אני
התאפקתי רק בקושי מלהתפרץ ולצעוק :״מה אתם
עושים! האיש סיכן את חייו ועתידו כדי לבוא הנה —
ואתם אינכם מסוגלים להשמיע אף מילה אחת חדשה
באוזניו?״

האיש עשה מעשה היסטורי. הוא התגלה
באחד המדינאים הגדולים של הדור — אם
לא הגדול שבכולם. ניכסון בפקין, דה-גול כ־אלג׳יר,
כראנד במוסקבה — כל אלה מחווירים
לעומת הנער הזה מן הכפר המצרי, כן
האם הסודאגית.

המדינאי הוא אדם פוליטי שאינו מתאים את עצמו
למציאות הקיימת. הוא רואה בעיני רוחו מציאות אחרת.
הוא מעז לשבור את הקיים ולהרכיב מציאות חדשה,
על-פי חזונו.

כך עשה השבוע אנוואר אל-סאדאת. ובל
מי שהיה נובח ידע שהוא עד למעשה היס טורי
נדיר.

ולעומתו — מנחם בגין. הוא הוכיח השבוע שהוא
1פוליטיקאי גדול.

פוליטיקאי גדול, ולא מדינאי.

המדינאי יוצר מציאות, הפוליטיקאי מנצל אותה.
הפוליטיקאי הוא אדם התופס בן־רגע שנוצרה מציאות
חדשה, המסוגל לנצל אותה לצרכיו היומיומיים, בלי מחש בה
והיסוס.

בך עשה בגין.

מה היה קורה אילו נקט סאדאת יוזמה זו בשנים
קודמות? גולדה מאיר היתה מחניקה אותה באיבה, בכמה
מילים אירוניות של עליונות שחצנית, בנוסח :״מר
סאדאת יכול לבוא הנה כמו כל תייר אחר.״ יצחק רבין
היה מחליט שאין טעם בביקור כזה בלי הכנה יסודית
וממושכת, באמצעות מתווך אמריקאי. שימעון פרם היה
מנתח את העניין משלושה אספקטים (ולא חשוב אילו
אספקטים, העיקר שחם שלושה) ומטביע את העניין בהבל-

פיו.
בגין לא חשב פעמיים. הוא תפס את הכדור ורץ. הוא
עשה זאת בכישרון של פוליטיקאי עילאי. כל מילה היתה
במקומה. כל מחווה היתד. בסדר. כל ניסוח היה נכון.
הוא עשה את הכל כדי לאפשר את הביקור, וכדי להבטיח
את מהלכו התקין, עד לשנייה האחרונה.
ומדוע ל אן

רגל אחת פסעה פסיעת־ענק קדימה, אך
הרגל השנייה, הישראלית, נשארה תקועה במיקומה,
לכוחה במלכודת של תפיסות מימי מתושלח.
רגל אחת אינה יכולה לצעוד לכדה.
תהיה אלטרנטיבה. מסעו של סאדאת מיקד את תשומת-
הלב העולמית על אי־נכונותו של המימסד הישראלי לשלם
מחיר עבור השלום. באי־היענותו למעשה המדינאי של
סאדאת, עשה בגין בדיוק את הדבר שבו האשים את
קודמיו: הוא הזמין את כל הלחצים על ישראל.
עוד לפני שבוע התקשה ג׳ימי קארטר ללחוץ על
ישראל, בגלל דעת־הקהל האמריקאית. האם עדיין קיים
מעצור זה השבוע, אחרי ביקורו של סאדאת, שהפגין
בצורה כה מדהימה את נכונות הערבים לחיות בשלום
עם ישראל?
זהו הצד השני של המטבע. בגין שיתף פעולה עם
סאדאת כדי לשוות לביקור זה את הממד הדרמאתי הגדול
ביותר. העולם כולו הביט במה שהתרחש באולם הכנסת.
הוא ראה את המחווה חסרת־התקדים של סאדאת, ושמע
את הצעותיו, המקובלות כיום על העולם כולו כתנאים
סבירים לשלום. הוא נוכח לדעת כי בגין אינו מוכן למחווה
נגדית כלשהי.

התרשמות חד־משמעית זו, שתועבר על-ידי
צמרת העיתונות העולמית לכל הארצות, תשנה
את המפה הפוליטית. בגין זכה השבוע כהילה
אישית מבית, אך הוא איבד את הילתו
מחוץ. המיבשולים העומדים לפני מדיניותו
יהיו, מעתה, גבוהים עוד יותר.
אדאת הציע לישראל משהו יקר מפז: הידברות
^ ישירה, שלום ישיר.
שלום בלי התערבות המעצמות. בלי לשלם קומיסיון
לשום אימפריאליזם, מערבי או צפוני או מיזרחי. ברית
ישירה של העמים במרחב.

זה היה תופנה העיקרי, החשוב כיותר, של
יוזמה מייוחדת זו.
תוכן זה בוזבז השבוע, אולי בלי תקנה.

במקומו יש רק אלטרנטיבה אחת: התערבות
בינלאומית. בפייה בינלאומית.
ם אמנם חזר הקיפאון למישור המדיני, נשבר
הקיפאון במישור הנפשי.

מבחינה זו, לא יחזור המצב לקדמותו.

במשך 29 שנים, כאשר דיברנו על שלום, הוטחה
בפנינו התשובה הניצחת :״אין עם מי לדבר!״ ואם
אין עם מי לדבר, מה טעם להתווכח על מחיר השלום?

מי יעז, החל מהשבוע, להעלות על שפתיו
את הטענה האווילית הזאת?

אנוו אראל ־ סאדאת :

לא שו מ עי ם!

בגין השבוע — מחדל המגמד את כל מחדלי
יום־הביפורי׳ם, במו שפיל מגמד יתוש.
היו שהאמינו: בגין ישמע את משק כנפי ההיסטוריה.
הוא יבין כי הוא יכול להיכנס להיסטוריה האנושית כאיש
שהביא את השלום. הוא ישכח את סיסמות האתמול, ישים
את פעמיו אל המחר.
היו שסברו: גם בעל כורחו, ומבלי לרצות בכך, ייסחב
בגין בתאוצה של המאורע. הוא ישתכנע מנאומי עצמו.
הוא יתלהב ויעשה דברים שלא היה מסוגל לעשותם לפני
שבוע.
היו שקיוו, לפחות: הוא יעשה מחווה כלשהי, כדי
לרומם את דמותו של סאדאת, לגונן עליו מפני משמיציו
בעולם הערבי, לחזק את מעמדו. הוא יעניק לו את הזכות
לבחור בנציגים הפלסטיניים שיוזמנו לז׳נבה, גם אם יהיו
אלה אנשי אש״ף. הוא יגיד מילה גואלת בעניין הגבולות
ו/או בעניין הפלסטיני. הוא ישחרר מאה עצירים ביטחוניים.

-משהו.

משהו:

והתוצאה:
כימעט לא כלום.
בתום נאומו של בגין בכנסת ידענו: הוא החמיץ
הזדמנות היסטורית. אך אולי הוא מתכוון לשמיע את
הסנסציה מחר, כאשר יחבר את הקומוניקאט הסופי.
למחרת היום פורסם הקומוניקאט המוסכם לסיכום
הביקור. הוא נשמע כפארודיה גרועה.

סאדאת חזר משליחותו ההיסטורית כשידיו
בימעט ריקות.

הי, אם כן, התוצאה המדינית של הביקור ז
תהליך השלום לא התקדם. אחרי המחדל הזה, לא

כאשר הצעתי לכנסת, בפברואר ,1971 להתייחס ברצינות
להודעתו של סאדאת לד״ר גונאר יארינג, על נכונותו
לחתום על שלום עם ישראל, צחקו ממני יותר מ־110
חברי-כנסת. אף אחת לא צחקה יותר מאותה אשד. הרת-
אסונות, גולדה מאיר.

מי יעז, החל מהשבוע, לפקפק בכנות רצונו
של סאדאת לחיות כשלום עם ישראל, אחרי
שתשלם את מחיר השלום ץ
ן<הו היסוד החדש במציאות: ניתן עתה לשכנע
1אדם ישראלי סביר כי גישתה של תנועת־השלום
הישראלית אינה אוטופית, אינה חלום באספמיה, שהיא
ריאלית.
השבוע הוכח כי אין הבדל של ממש בין הליכוד
והמערך. אחרי שהטלוויזיה חשפה את הדביליות שלא-
תאמן של הדוברים שהשתתפו בשיחת סאדאת עם סיעות
הקואליציה, היא הראתה את האפסות העקרה של דוברי
סיעת-המערך. לא היה להם דבר להציע, מילבד הנוסחות
המעובשות, המעלות-צחנה, של תקופת גולדה מאיר.

אכל לבוחות-שלום אמיתיים יש עתה תפקיד,
ויש עתה הזדמנות.

במקום אחר בגיליון זה השוויתי את ביקורו של סאדאת
בישראל לנחיתת האדם הראשון על הירח.
כאשר דרך ביל ארמסטרונג על קרקע הירח הפך המדע
הבדיוני למדע. נסתבר כי הדברים שנרקמו במוחם של
חלוצי המחשבה האנושית, ושנראו כחלום אוטופי, היו
מבוססים על ריאליזם מפוכח.
כאשר דרך ניל ארמסטרונג על קרקע הירח הפך המדע
השלום הישראלי־ערבי מעולם המחשבה־הבדיונית לעולם
הריאליזם הפוליטי המוצק. נסתבר שכל אשר אמרנו במשך
דור, כאשר נשמעו דברינו כחלומות נאיייים, היו מבוססים
על נתונים ריאליים.

מכל התרומות שתרם סאדאת השבוע, זוהי
התרומה החשובה כיותר.

את קבלת־הפנים למחזה פרוע של השתוללות
וביזיון.
מטוסו של סאדאת נחת על המסלול
בדיוק בשעה 19.59 במוצאי־השבת. כעבור
שלוש דקות ניצב נשיא מצריים מול השורה
הארוכה של מקבלי הפנים. כל העיניים
הופנו אל הדלת הקידמית של המטוס, שנפתחה
בציפיה לראות שם את דמותו של
סאדאת.
אבל ברגע שבו חובר כבש המדרגות
אל הפתח פרצו מתוך המטוס עשרות
עיתונאים וצלמים, שנילוו אל הנשיא
בטיסתו מאיסמעיליה. תוך שניות ספורות
התמלאה הרחבה שבין מישמר הכבוד של
צה״ל לבין התיזמורת הצבאית בעדר שועט
של צלמים שהתרוצצו על־פני השטיח האדום,
נדחקו ודחפו זה את זה כשהם
מקיפים את הפמליה המצומצמת שקרבה
אל המטוס כדי לקבל את פני הנשיא.
גדוד של אנשי־ביטחון מצרים וישראלים,
שניצב עד אז בשולי הרחבה, הסתער
לעבר הצלמים שסגרו על הנשיא אפרים
קציר וראש־הממשלה מנחם בגין מכל עבר,
איימו להפילם בדחיפות שעה שניצבו ל מרגלות
המטוס. הם ניסו לפנות את הדרך.
אלא שהיה זה מאוחר מדי. סאדאת כבר
הופיע בפתח המטוס כשהוא מנופף בידו
לעבר הקהל שבא להקביל את פניו.
יותר מאלף עיתונאים וצלמים, שניצבו
על במה מיוחדת מעבר לשורת הנכבדים
שהמתינה ללחוץ את ידי הנשיא המצרי,
לא ראו מרגע זה אלא גוש צפוף של בני־אדם
שהקיף את סאדאת, קציר ובגין,
הסתיר אותם מעיניהם ומעיני המצלמות.
לשווא ניסו שומרי־הראש הגברתנים של
המישמר האישי של סאדאת להרחיק בכוח
את המתפרצים. מה שנועד להיות טכס

ך* ם יהרסו דנו את השלום !״ זעק
׳//י 1בחרדה רב־סרן של מישמר-הגבול,
שפקד על פלוגה של חובשי כומתות ירוקות.
הוא עצם את עיניו כאילו אינו רוצה
לחזות בקטאסרופה העומדת להתחולל מול
פניו.
אנשי מישמר־הגבול, ללא נשק, הופקדו
לשמור על הסדר ברחבה המקושטת שלפני
בית־הנתיבות בנמל־התעופה בן־גוריון,
שם עמד להיערך טכס קבלת־הפנים לנשיא
מצריים, בנחיתתו ההיסטורית בלוד.
הכל אורגן כדי לשוות למעמד אופי של

.לא בילפת׳!׳

אומר נשיא מצריים אנוואר
אל־סאדאת לרמטכ״ל צה״ל,
רב־אלוף מרדכי גור, כשהוא מעווה את פרצופו לעומתו, לקול
צהלתם של גולדה מאיר ויצחק רבין. בכך התייחס סאדאת להצטכס
ממלכתי מרשים. דיגלי מצריים ויש ראל
התנופפו.ברוח סביב הרחבה. כתובת
ברכה ענקית נפרשה על פני כל חזיתו
של בית־הנתיבות. השטיח האדום נפרש
והוברש ללא הרף. מקומו של כל אדם
שהורשה לחזות בטכס נקבע במדוייק.

הרתו של מוטה בראיון עיתונאי, שבו טען כי מסע סאדאת
לישראל עלול להיות תכסיס הונאה. בתמונה למעלה נראה
סאדאת על כבש המטוס אשר. הביאו ללוד. בתמונה
מימין הוא נראה סוקר את מישמר־הכבוד של צה״ל.

אולם, כאשר הסתיימו השעות הארוכות
של ההמתנה והגיע ם וף-ם וף הרגע המרטיט,
שבו נגעו גלגלי מטוסו של נשיא מצריים
על מסלול הנחיתה, ניראה כאילו הכלהיה
לשווא. פרט אחד לא הובא בחשבון ב־תיכנון
הקפדני של הטכס, והוא איים להפוך

ממלכתי מסודר ומאורגן הפך התרוצצות
פרועה ומבו-לגנת, שנמשכה אפילו בעת
נגינת ההימנונים וסקירת מישמר־הכבוד.
ניסיונם של שומרי־הראש המצריים ועמיתיהם
הישראלים לגונן על סאדאת רק
הוסיף למהומה הכללית.

צחוק, צחוק, אבל...

די שירד ממטוסו בלוד. צועד על־גבי השטיח האדום שנפרש

לכבודו, כשמשמאלו הנשיא אפרים קציר ומימינו ראש־המסשלה
מנחם בגין. למטה •מימין: סאדאת מחייך אל משה דיין. משמאל:
מאדאת מעווה פניו מול שרון באומרו :״תינננתי לתפוס אותך!״

״שיפסיקו!״ זעם איש־ביטחון ישראלי,
״הוא עוד יחזור למטוס ויסתלק מכאן:.׳
ומישהו שהצליח לתפוס לרגע את פני
סאדאת, שנטף זיעה כבר כמה דקות אחרי
שדרכו רגליו על אדמת ישראל, ניסה
לנחש את הרהורי ליבו :״הוא בטח מתפלא
אם אלה אותם הישראלים שניצחו ו תו
בכמה מילחמות״.״
שרי הממשלה, ראשי ועדות הכנסת וה נכבדים
האחרים, שניצבו בשורה ארוכה
לאורך השטיח האדום, ניראו נכלמים מול
המחזה שהתרחש לפניהם. אלא שהם לא
הצטיינו במישמעת מכובדת יותר.
כמה דקות לפני נחיתת מטוסו של סא-
דאת, יצאו כל הנכבדים שנבחרו כדי
ללחוץ את ידי סאדאת מבניין המסוף
והוצבו על־פי הסדר שקבע ראש־הטכס,
רחבעם עמיר. אלא שהמקום לאורך השטיח
האדם היה צר מהכיל את כל אלה שהוזמנו.
ברגע האחרון הצליחו כמה מקופחים לצרף
את שמם לרשימת המוזמנים, תוך הפעלת
לחצים וקשרים אישיים. אחרים הביאו
עימם למעמד ההיסטורי גם את בני-
מישפחתם. היה צורך להאריך את שורת
מקבלי הפנים ולהוסיף עוד כמה מטרים
של שטיח אדום.
אבל המקום בחזית בית־הנתיבות לא
הספיק לכך. השורה הישרה הפכה ל״ר״,
שהזדנבה אל מאחרי מישמר־הכבוד של
צה״ל. איש לא רצה לעמוד בפינה, אולי
מחשש שסאדאת יתעייף מלחיצות הידיים
ולא יגיע אליו. וכך ניתן היה לעומדים
מאחור לצפות במחזה מגוחך שבו נדחפו
ח״כים מכובדים ואישי־ציבור אחרים, כש הם
מנסים לכבוש לעצמם פיסת קרקע
לעמידה ומגינים עליה בחירוף־נפש.
ח״כ הליכוד גאולה כהן, למשל, שהתפארה
למחרת כי לא מחאה כף לסאדאת
בכנסת בתום נאומו, כהפגנת־מחאה, לא
היתה מוכנה לוותר על הכבוד ללחוץ את
ידו כאשר נחת בלוד. כיוון שלא נמצא
לה מקום והיא נדחקה לאחור מאחרי ה־ח״כים
דוד גלם, אהרון ידלין ויגאל כהן,
ניסתה להידחק ביניהם תוך דחיפות מרפ קים•
אלא שהקולגים שלה לא גילו. ג׳נטל־מניות,
סירבו להניח לה להידחק ביניהם.
כאן החלה שרשרת של דחיפות הדדיות
שהגיעה עד לרב הראשי האשכנזי שלמה
גורן, שהחזיר דחיפה לדוחפיו.
מה שאמורה היתה להיות שורת נכבדים
הפכה סנדביץ׳ אנושי רב־שכבות וגועש.
באמצע ניצבה שורת הנכבדים. מצידה
האחד היא כוסתה בשכבה של אנשי״
ביטחון מצרים, שאנשי־ביטחון ישראלים
הגנו עליהם. מאחורי אלה הצטופפו שורות
עבות של צלמים שניסו להתפרץ פנימה
כדי להנציח את לחיצות-הידיים ההיסטוריות•
אל אלה הצטרפו שוטרים, עיתונאים
ומלווים. כל מי שהיה בשטח ניסה להידחק
אל סאדאת כדי לחוש את ההיסטוריה
מקרוב ולגעת בה, במידת האפשר.
אילולא מכוניות־השרד שדהרו על גבי
השטיח האדום כדי לחלץ את סאדאת
ומלוויו מידי מחבקיהם, ואילולא אנשי-
הביטחון המצרים והישראלים, שנאלצו
לשלב ידיים כדי ליצור חומה חיה שתסוכך
על הנשיא, היתה בוודאי נמצאת לאיש
— שבא לדבר על שלום — עיילה טובה
להכרזת מילחמה חדשה.

שנת הידיים: בגין לופת את אגוונו של

ביעות קיץ כל השנה
קורסי צלילה • ספארי צלילה • שיט • סיורי
מדבר • חדרים ממוזגים • בר • מסעדה
פרטים והזמנות ׳במשרדנו בת״א, כן־יהודה 103א׳,
טל׳ 243811 כשעות ,0.00—13.00
או ככפר. הנופש נביעות, דואר אילת, טל 3667 .־.050

,נוטיכלב״
בהנהלת אילה
מודיע כי חודשה הספקת דגי־הנוי, אביזרים, ואקווריונים.
המספרה פועלת כסידרה.

״בו טיכלב׳/

מספרה לכלבים.

ארלוזורוב 1רמת־גן, כופר־הישוב, כ פסז /טלפון .723017

לשרותכם.

דפוס 1ו ה שאנן
עבר לרחוב

יס וד

המעלה

ממשיך לשרת את לקוחותיו לפי מיטב המסורת והידע בעבודות דפוס

* פנקסי חשבונות לפי התקן החדש
הזמנות לשמחות
עבודות משרדיות

שירות מיוחד לבתי דפוס

^ אשר ניצבו שרי ממשלת ישראל,
נדחפים ונדחקים, על השטיח האדום,
ממתינים במוצאי השבת האחרונה לנחי תת
מטוס נשיא מצריים, פנה מזכיר הממשלה׳
אריה נאור, אל שלושת הדתיים,
ולקח אותם, כל אחד לחוד, לצד. נאור
הודיע להם כי למחרת בבוקר, ביום הראשון,
תתקיים ישיבת ממשלה שלא מן
המניין כדי לדון בשאלות הקשורות בצד
המדיני של ביקור סאדאת.
יתר השרים קיבלו עוד קודם לכן, ב משך
השבת, שיחות טלפון לבתיהם בהן
זימנו אותם לישיבה בצורה מפתיעה. ואמ נם
זימונה של ישיבת ממשלה ביום הראשון
האחרון הפתיע את השרים. רק ביום
השישי נתכנסה ישיבת ממשלה שהיתה
די ארוכה ואשר דנה בצדדים הנוהליים
והחיצוניים של ביקור סאדאת. באותה
ישיבה הוסמכה גם ועדת־שרים מצומצמת
להחליט ולדון בעצמה, בכל הנוגע לביקור
סאדאת.
ישיבת הממשלה שהתקיימה ביום השי שי
עסקה בעיקר בשאלה מי יסע עם
סאדאת במכונית מלוד לירושלים. התיב־נון
המקורי היה כי ראש־הממשלה מנחם
בגין יתלווה לנשיא האורח, אולם רמזים
מקאהיר ודרישה ברורה של ראש לישכת
הנשיא סאדאת, חסאן כמאל, שכבר היה

שלה שזומנה ליום הראשון בבוקר נפלה
כרעם ביום בהיר על השרים. על פי התמד
נון שהיה ידוע להם היתה צריכה באותה
עת להתקיים הפגישה השנייה בארבע
עיניים בין בגין לסאדאת. הפגישה הראשונה
שלהם התקיימה עוד בלילה שבו הגיע
סאדאת.
ביום הראשון הגיעו השרים בדיוק בשעה
תשע לישיבת הממשלה, אחרי פגישה בין
בגין לבין שר־החוץ. בגין דיווח לשרים

71א חרי חחרעים באותה עת בארץ, ביקשו כי את הנשיא
המצרי ילווה על פי כללי הטקס הנשיא
הישראלי, הפרופסור אפרים קציר.
שר־החוץ משה דיין התנגד לכך בכל
תוקף .״אין לנו הרבה זמן להיות עם
סאדאת. כל שנייה חשובה. על מה ידבר
הנשיא עם סאדאת?״ שאל דיין והשיב
בעצמו ,״הם ידברו 10 דקות על מזג-
האוויר ואחר־כך ישתקו כמו מומיות כל
הדרך. חבל על שעה שלמה שבה יכול
בגין לשוחח עם סאדאת.״
אולם ראש־הממשלה מנחם בגין החליט
לכבד את בקשת המצרים ולוותר על הנסיעה
עם הנשיא המצרי .״אני אסע עם
סגן ראש־הממשלה ידיו,׳׳ אמר בגין. דיין
הגיב בצחוק קצר ומיהר לעצור בעצמו.

ת שלום
או קי דו ם!
ך* הימנעות מדיץ בצד המדיני של
י 1הביקור בישיבת הממשלה של היום
השישי באה ביוזמת בגין .״אנחנו עוד לא
יודעים שום דבר,״ טען ראש־הממשלה
וביקש להסמיך ועדת־שרים, או צוות
מצומצם של שרים, שיכלול אותו, את
דיין וידין, בתפקידו כממלא מקום שר-
הביטחון, להחליט החלטות, ישיבת המט־

כי קיים לחץ בינלאומי וציבורי על יש ראל
להראות מחווה כלפי סאדאת, מעין
תשלום על ההעזה שבביקורו בארץ .״זה
לא עניין של תשלום,״ הגיב שר־הפנים
יוסף בורג ,״זה עניין של קידום השיחות.״
בגין לא הגיב על הערת הביניים והמשיך.
הוא סקר את שיחתו מליל אמש
עם הנשיא המצרי, שיחת ארבע העיניים,
דיווח כי היא היתה ידידותית וגך
מוסית וכי לא נכנסו בה לדיון מדיני
כלשהו .״*בל הבנתי מדבריו כי אין הוא
מעוניין בשום מחווה,״ הסביר ראש־הממ־שלה.
משה
דיין היה הרבה יותר מפורט מ־ראש־הממשלה.
לדברי דיין הגיעו בקשות
מחוגי משלחת הנשיאות המצרית בשמו
של סאדאת, לבל תעשה ישראל שום
מחווה שהיא כלפי מצריים .״הם אמרו
שזה יזיק לסאדאת יותר מאשר יועיל לו.
אם אנחנו ניתן לו (לסאדאת) משהו, כל
העולם הערבי יטען נגדו כי הוא בא ליש ראל
כדי להרוויח משהו אישי לו ולמצ ריים,
על חשבון המדינות הערביות האחרות.״
מרבית
שרי הממשלה האחרים, כולל השרים
הדתיים, התעלמו מדבריו של דיין
ותבעו לחשוב על ויתור כלשהו, הצהרה
מדינית שפירושה ויתור, או רעיון אשר

סאדאת בעוב הראשון, רוחץ את ידו ביום העתי, מרטו את ידו ב ץ השריש׳
ייזרק לחלל האוויר, שבו תצביע ישראל על
נכונותה לוויתורים. דווקא אריק שרון היד,
הקיצוני מכולם. הוא הביע פיקפוק באמינות
הדברים שמסר שר־החוץ ואמר :״אם
לא ניתן לו (לסאדאת) שום דבר, הח מצנו
את הכל!״
ראש־הממשלה התעלם מההצעות של
השרים ומביקורתו של שרון על דיין.
הוא התייחס רק לדברי דיין .״עלינו לכבד
את דרישת הנשיא,״ הוא סיכם ׳וניגש לדון
עם השרים על ראשי הפרקים של נאומו
בכנסת.

״נ או ם
דלוח ,,
ך* אווירה הקשה בציבור, לאחר נאומו
1 1של בגין בכנסת, היתד, נחלת השרים
עוד בישיבת הממשלה. בגין חילק את
נאומו, אשר את ראשי הפרקים שלו הציג
בפני חברי הממשלה, לשני חלקים: החלק
הראשון שיר הלל ושבח לאומץ ליבו של
הנשיא המצרי ולהעזה שלו. החלק השני
היה משא כללי על השלום. על סמך
שיחות עם חוגי המשלחת המצרית, וכן
על פי עיקרי נאומו של סאדאת שהופיע
יום קודם לכן באל־אהראם, היה ברור כי
נאום סאדאת יהיה מתון. חלקו השני של
נאום בגין !,יה מתון אף הוא. בגין לא
כתב את נאומו, אלא ראשי פרקים בלבד,
ואלה נדונו בישיבת הממשלה.
הרושם הקשה של הנאום המתוכנן נראה
היטב על פניהם של שרי הממשלה. שר־התחבורה
והתקשורת, מאיר עמית, הגדיר
אותו אחר־כך במסדרונות מישרד ראש־הממשלה
כ״נאום דלוח״ .רק לאחר שהא זין
בגין לנאום סאדאת בכנסת, הוא הכנים
בנאום המתוכנן שלו מיספר שינויים,
לכיוון ההחמרה, אם כי שמר על איזון
מסויים, אותו הגדיר אחר-כך כ״מתינות
מפאת כבודו של האורח.״

מי לחמת
היועצים
חתהב עיו ת הראשונות שצצו אח-
\ 5רי שהגיעה הידיעה על ביקור סא-
דאת היה מי יעמוד בראש האירגון הגדול
של ביקורו, ומי ירכז אותו מטעם
הממשלה. בשיחות פרטיות שהיו לבגין עם
אנשים שונים שהיו מעורבים בביקור,
הבינו הללו כי האחראי והמתאם הראשי
הוא מזכיר הממשלה אריה נאור, אשר
קיבל לאחרונה את הכינוי ״בגין הקטן״.
ביום החמישי בלילה נכנם מנכ״ל מיש-
רד ראש-הממשלה, הד״ר אליהו בן־אלי-
שר, לחדרו של בגין במישרד ראש־המנד
שלה. בן־אלישר שנראה סמוק־פנים ונרגש,
מחה על ההחלטה להעמיד בראש
המיבצע את נאור וטען כי מטבע התפקידים,
משימה זו צריכה להיות מוטלת
עליו. בגין, שהושפע מהתרגשותו הרבה
של בן-אלישר הבטיח לו כי הוא הממונה
האמיתי. אחרי שיצא בן־אלישר, קרא
בגין לנאור וביקש ממנו להקטין את
הווליום :״אתה תהיה אחראי על הקשר
בין הממשלה לביקור, וזה החשוב ביותר,״
אמר בגין לנאור.
ואמנם, כבר למחרת היום הפך בן־
אלישר מדמות כמעט אלמונית לאחד ה אישים
המפורסמים ביותר בארץ. הוא היה
בכל מקום, ליווה כל אורח והצטלם בטל וויזיה
במשך ארבעים שעות רצופות.
על פי הקריאה ״משה, משה״ ,שבה
קיבל הנשיא סאדאת בהגיעו לארץ את משה

דיין, קריאה אשר נשמעה ונראתה ברדיו,
מעל מסכי הטלוויזיה, אפשר היה להניח
כי צמחה ידידות מיידית בין שני האישים.
אולם כבר בשיחה הראשונה שהיתה
לבגין עם הנשיא המצרי, עוד באותו לילה
במלון המלך דויד, הבין בגין כי סאדאת
מעוניין שדיין ישתתף עד כמה שפחות
בדיונים המדיניים .״סאדאת לוחץ על שיחות
בארבע עיניים ולא בין צוותים משני
הצדדים,״ דיווח בגין לממשלה ביום הראשון.
גם בשיחה שהיתה במוצאי-שבת
בין סאדאת לבין בגין, דייו-וידיו, שיחה
שהתקיימה לפני השיחה האישית עם בגין,
נהג אמנם סאדאת בנימוס רב כלפי שר־החוץ
הישראלי, אך לא חרג ממסגרת
שיחת נימוסין.
סאדאת נגד דיין
ן* יין הכין את הרמז. הוא היה זה ש *
תמך בהפיכת כל השיחות המדיניות ש נקבעו,
מלבד ארוחת־הערב בה השתתפו
משלחות בנות 15 איש מכל צד, לשיחות
אישיות בין סאדאת לבגין. אולם נראה כי
סאדאת ממשיך לרדוף את דיין. הוא הילל

וגם העגינה

.ושיבח את שר־הביטחון עזר וייצמן בכל
הזדמנות, ניפגש עימו שלוש פעמים, אף
כי מרבית הזמן לא השתתף וייצמן, בגלל
פציעתו, בפגישות ובאירועים. וייצמן היה
גם היחיד מבין כל מקבלי פניו של סאדאת,
שזכה לנשיקות על לחייו מפי הנשיא ה מצרי.
לחברי הממשלה היה ברור לגמרי
כי סאדאת עושה זאת כדי להעלות את
קרנו של וייצמן וכדי להוריד חבטות קלות
על דיין.
ערב בואו של סאדאת לארץ היה מובן
כי דיין יהיה הכינור הראשי או לפחות
הכנר השני בתזמורת שתנגן עם סאדאת.
עצם תפקידו כשר־חוץ וגם מעמדו המייוחד
כרמטכ״ל וכשר־ביטחון בשתי מלחמות עם
מצריים הפכו דעה זו לוודאית. אולם, לאחר
רמזים מאוד מדוייקים מסאדאת, הפך דיין
כמעט חבר ממשלה רגיל בכל המגעים
שהיו בין מצריים לישראל בשני הימים
הדחוסים של ביקור סאדאת.
מצב זה ניכר היטב במצב רוחו של
דיין. הוא היה עצבני, חסר סבלנות, כעוס,
והתנפל על הסובבים אותו. הפעם הראשונה
שבה הרים דיין את קולו על עוזרו, אלי
.רובינשטיין, היתה ביום הראשון האחרון.
רובינשטיין הנעלב לא השיב לגערת דיין,
שהיתה על עניין מישני, ורק קם ויצא
מהחדר. עצבנותו של דיין ניכרה היטב
גם לעיני העיתונאים.
דיין התייחס אליהם בגסות, סירב להתראיין
וכאשר לא היתה לו ברירה וה־מיקרופון
נתקע ממש אל פיו, גבלו תשובותיו
במורת־רוח גלויה.
מעמדו של ידין לא היה טוב יותר
משל דיין. בגין התייחס אליו, לראשונה
מאז נכנסה ד״ש לממשלה, כאל נער שליח,
אם כי בנימוס רב. ידין הרגיש עצמו
מיותר וטען בפני מקורביו :״בגין רוצה
לקחת לעצמו את כל ההצגה. ככה לא
עושים שלום.״
הוא לא פירש אם כוונתו לשלום עם
ד״ש או עם מצריים.
מספר פעמים, בעת הפגישות עם סאדאת,

שיחה בארבע עיניים של שני המנהיגים. ידו של בגין
מונחת על ידו של סאדאת, במחווה של אינטימיות. אף
שנראה כאילו בוחן ראש־הממשלה מנחם בגין את עניבתו של הנשיא המצרי, אנוואר אל־סאדאת,
לא שס איש משניהם לב לכך שדגם העניבה מזכיר את מוטיב צלב־הקרס.

כאשר ידין החל לאמר משהו לנשיא
המצרי, נכנס בגין לדבריו של ידין, כאילו
ולא הבחין כלל בכך שסגנו מדבר.

ניסיון ל מו ב
אתהת הי ל ה
ך ל המריבות והמחלוקות שפרצו
~ ערב הביקור ובמהלכו יחווירו, ככל
הנראה, לעומת התחרות הפרועה על קציר
התהילה של אירגון הביקור, שפרצה מייד
אחרי שמטוסו של סאדאת המריא מלוד.
כבר ביום השלישי השבוע פירסם הארץ
ידיעה שעוררה סערת־רוחות בקרב כל חברי
הממשלה. תחת הכותרת ״מיבצע מוצ לח
של מישרד־החוץ״ ,ניסה הכותב האל מוני
לזקוף לזכותם של מישרד־החוץ ושל
משה דיין את כל הצלחת ביקורו של סא-
דאת, החל באירגון הטכסים לכבודו וכלה
באירוח אלפי נציגי אמצעי־התיקשורת
הזרים, שנהרו לישראל. לזכותו של מיש-
רד־החוץ נרשמו גם ארוחוודהערב שנערכו
למישלחת המצרית.
הידיעה, שנראתה כניסיון מכוון להפחית
מערך המאמצים שהשקיעו מישרדי
הממשלה האחרים, כמו מישרד ראש־הממ־שלה,
מישרד־התיקשורת ומישרד־הפנים
(האחראי למישטרה) — שתרמו להצלחת
ביקור סאדאת פי כמה וכמה ממישרד־החוץ
— עוררה זעם כללי בממשלה.
בירור שנערך מייד העלה כי הידיעה
הודלפה ופורסמה בהשראתו של דובר
מישרד־החוץ, נפתלי לביא, שהזדרז לרומם
את שר־החוץ ומישרדו ולהציגם כמי
שרק בזכותם עלה אירגון הביקור יפה.
בהיעדר עובדות ממשיות כדי להוכיח זאת,
גילה לביא כי מישרד־החוץ ״חילק חוברות
הסברה״ לנציגי אמצעי־התיקשורת,
ואף סיפק להם תחבורה.
אנשי מישרדי ראש־הממשלה, התיקשו־רת
והמישטרה, שראו בהדלפה של דובר
מישרד־החוץ משום גניבת־דעת וסחיבת
תהילה, החלו לאסוף חומר על־מנת להוכיח
שהצלחת ביקור סאדאת הושגה למרות
מישרד־החוץ. כל הסימנים מצביעים על כך
שלפרשה זו עוד יהיה המשך.
השאלה הגדולה המרחפת עתה בחלל
העולם היא האם יביא ביקורו שיל הנשיא
סאדאת שלום בין ישראל ל ם, של.:׳,
למזרח־התיכון. בה : 1ב־ ברור היא כי
הביקור גרע מחשלו ףבן אישים
שונים בממשלה, בין ראש־הממשלה לשריו
ובין הפקידים הבכירים במשרד
ראש־הממשלה. הביקור הצליח ללא ספק
להפשיט כמה מסכות מחייכות בהצגה
הגדולה של היחסים הפנימיים בתוך ממשלת
ישראל.

דבקות בתפילה

סאדאת, אשר חייך לקהל שהמתין לו ליד מיסגז
אל־אקצח, הפך איש אחר סייד עם תחילת התפי
לה. לגבי סאדאת הדתי היחה התפילה במסגד אחד משיאי ביקורו בירושלים, וכשהאימאם

של המסגד ניצב לידו, הוא התפלל בדבקות רבה. לביקור באל־אקצה, שצילומיו הועברו
על־ידי הטלוויזיה המצרית לכל רחבי העולם, היתה גם חשיבות הסברתית ממדרגה ראשונה
לגבי הביקור בירושלים, והצדקה לביקור אצל המאמינים בכל העולם המוסלמי.
רו ח ת ־ ה כו ק ר הראשונה של הנשיא
סאדאת על אדמת ארץ־הקודש היתה
מורכבת, נוסף לבום הקפה, מיוגורם חמצמץ
ודבש מתוק. כשהגיעה פמליית הנשיא
האורח אל הר הבית, בשעת־בוקר מוקדמת
של יום הראשון האחרון, היו פניו של
סאדאת מתוחים ורציניים, חמורים כלשהו.
רק כשהוא נתקל בכמה עשרות צעירים
שקראו לעברו ״יחי הראיס!״ ובנשים ש בירכו
אותו בקריאות מסורתיות, התרככו
פניו.
לגבי סאדאת, כד אומרים מקורביו, היתה
התפילה במיסגד אל־אקצה אחד מריגעי
השיא של ביקורו בארץ. קשה היה שלא
להבחין בדביקות שבאורח תפילתו של
הנשיא, הידוע בדתיותו הרבה. קשה היה
גם שלא להבין מה חשובה, מהבחינה התע מולתית,
תפילתו שהועברה על־ידי הטלוויזיה
המצרית לכל רחבי העולם המוסלמי.
שישה מיליון

התמכרות במסגד

סאדאת יושב על שטיח התפילה בתוך מיסגד
אל־אקצה, כשמשמאלו האימאם. אחרי התפילה
נשא האימאם דרשה שבה הוכיר לנשיא סאדאת ומלוויו את שריפת מיסגד אל־אקצה.
י י 1

6מען שישה מיליון קופטים ומיליון
/נוצרים בני עדות אחרות ערך אחר־כך
סאדאת את ביקורו בכנסיית־הקבר.
ראשי העדות ניצלו את ביקור המנהיג
המצרי, וכל אחד מהם שטח בפניו את
טענותיו כלפי העדה האחרת, כאשר ראש
עיריית ירושלים, תדי קולק, ומנכ״ל
מישרד הדתות ישראל ריפל מנסים —
לשווא — להמעיט מערך הטענות ולהסביר
לסאדאת כי השד אינו נורא כל־כך.
הלחץ על סאדאת בתוך הכנסייה הדאיג
את מלוויו ואת שומרי-ראשו המצרים וה ישראלים
יותר מאשר הביקור במיסגד
אל־אקצה הפרוץ יותר. יותר ויותר מנהיגים
נוצרים מקומיים נדחפו ונדחקו אליו
כדי ללחוץ את ידו ולהסביר את עמדת
עדותיהם, עד שנדמה היה שלעניין לא
יהיה סוף. לראשונה מאז הגיע לישראל
נראה סאדאת תשוש, ורופאו האישי רמז
לו לסיים את הביקור.
בשעה תשע בבוקר כבר היה סאדאת
במלון המלך דויד. הפגישה בארבע עיניים
שנועדה לו עם ראש־הממשלה מנחם בגין,
נדחתה בגלל ישיבת הממשלה הדחופה
שכינס בגין. השניים קבעו להיפגש ב־10
דקות לאחת־עשרה בחדרו של סאדאת
במלון, כדי לנסוע יחדיו ליד־ושס. בגין
איחר לפגישה בעשר דקות, אולם כשהתכווץ
לעלות לחדרו של סאדאת, הוא
התבקש להמתין, נמסר לו כי הנשיא
המצרי יירד אליו. משך חמש דקות המתין
בגין ליד המעלית לסאדאת, אשר בשעתיים
שקדמו לפגישה זו הספיק לנוח, להתרחץ,
להחליף חולצה, כשכל אותה עת שומרים
על חדרו לבל יופרע, על־פי הוראות רופאו.

מתחת למוזלמאנים

הנשיא סאדאת וראש־הממשלוו מנחם
בגין, מלווים באישים מצרים ושמזוי־ראש
ישראלים ומצרים מתחת לתמונה המפורסמת התופסת קיר שלם ביד־ושם, של יהודים
במחנה־ריכוז. באמצע התמונה: מחקן, מאחור, מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה הד״ר
כיפה כזו. אחר־כך הסביר עיתונאי מצרי,
כי סאדאת לא שמע את בקשת האוזנר.
הסיור, האורך בדרך־כלל כשעה ומחצה,
ארך הפעם 40 דקות בלבד. פניו של
סאדאת היו רציניים וכבדים, אם־כי שינו
את הבעתם מתדהמה לעניין, מקשב לתמיהה,
בין מוצג לתמונה. מדי פעם שלף
הנשיא המצרי מימחטה לבנה מכיס פנימי
של מיקטורנו וניגב זיעה ממיצחו. האוזנר

הביקור ביד־ושם היה ניצחון אישי קטן
של ראש־הממשלה מנחם בגין. כאשר
העלה בגין את ההצעה שסאדאת יבקר
ביד־ושם היו כאלה שהתנגדו לה, בעיקר
בגלל עברו של סאדאת בתקופת מילחמת־העולם
השנייה. בגין התעקש, אולם ראש
לישכתו של סאדאת רמז כי ייתכן שהנשיא
ידחה את הרעיון. כאשר הגיעה מסאדאת
תשובה חיובית התרגש בגין מאד. לפי
דיברי מקורביו. הוא הסביר כי הוא רואה
חשיבות רבה בכך שדווקא איש זה יבקר
ביד הזיכרון הלאומית.

ידעתי״

^ ושב־ ראש יד־ושס, ח״כ גדעון האוז-
נר, המסביר הרישמי של השואה מאז
מישפט אייכמן, המתין לאורחים לבוש
חליפת־ייצוג שחורה. לפני הכניסה הציע
האוזנר לסאדאת כיפה :״כך אנחנו מכב דים
את זכר המתים,״ אמר. אולם למרות
שכל אנשי הפמליה המצרית חבשו את
כיפות הנייר השחורות, לא חבש סאדאת

אליהו בן־אלישר שהוא עצמו פליט השואה. המכירים את סאדאת מקרב פמלייתי ידעו
לספר לאחר־מכן כי הנשיא היה נרגש, והוא עצמו סיכם את הביקור במילים :״לא ידעתי
שזה היה כך.״ את הפמליה ליוו, מלבד גדעון האוזנר, גס מנכ״ל יד־ושם, אלוף־
מישנה (מיל ).יצחק (״טולקה״) ארד, מי שהיה קצין־חינוך של צה״ל (מימין לבגין).
דיבר, סאדאת הקשיב מבלי להשמיע כמעט
מילה אחת. בגין דמם.
ליד תמונתו של המופתי האג׳ אמין אל־חוסייני
הקפיד האוזנר לעבור במהירות,
סאדאת לא ראה את התמונה, או השים
עצמו שלא ראה אותה. קצת לפני היציאה
אמר סאדאת מישפט אחד ויחידי שגרם
רטט אצל מלוויו הישראלים :״לא ידעתי
שככה זה היה.״

אחרי שיצאו מהבניין הקריר דומה היה
שאבן נגולה מעל ליבו של נשיא מצריים.
הוא שב לחייך, וחתם בספר האורחים.
אחד הפרקים הקשים בסיור היה כבר
מאחוריו. בגין, מהורהר כלשהו, אחז בזרועו
של סאדאת והם נכנסו למכונית.
אנשים שצפו בשיירה המתרחקת מוכנים
להישבע כי מכוניות השרד נסעו מידי׳ושס
במהירות גדולה מן הרגיל.

בים ביותר. המושבים של הזז״כים־בהווד.
נותרו בינתיים ריקים .״איו להם מה
למהר. הכסאות שלהם בטוחים,״ אמר אחד
הסדרנים, והוסיף מייד :״עד לבחירות.״
לנתן יליו־מור, חבר הכנסת הראשונה,
נזדמן לשבת ליד איסר הראל, חבר
הכנסת השביעית. השניים אינם סובלים
זה את זה, עוד מתקופת המחתרת, כאשר
ילץ־מור פיקד על לח״י והראל שירת
בש״י של ההגנה. בעזרת שכן, התפתחה
שיחה מתוחה בין השניים. הנושא אקטואלי
מאד: רצח הלורד מוין בקאהיר.
איסר שלל את המעשה מכל וכל. הוא
מתנגד להריגת אישים, מילבד במיקרים
הנדירים ביותר, כאשר הריגת עריץ אחד,
כמו היטלו• או סטאלין, יכולה לשנות
את מהלך העולם. מה שינה רצח הלורד?
ילין־מור טען שזה שינה.
הח״כים נכנסו. גם השרים. ברגע האחרון
צלע עזר וייצמן פנימה. בגין רכן על
ניירותיו, מעיין בראשי־פרקים שהכין. מה
יש בהם?

״ א מר תי

ך*! רג ע הג דו דבא. סאדאת תפס את
1 1מקומו, כאילו היה רגיל לכך.
הוא נאם. חוץ מכמה מאושרים — יצחק
נבון, אמנון לין, אבא אבן, הערבים —
הקשיבו כולם לתירגום באוזניות. הנאום
היה בדיוק כצפוי. דרמאתי, נרגש, פשרני
מאד בענייני השלום והביטחון, בלתי-מת-
פשר בשני התנאים הערביים היסודיים —
החזרת כל השטחים הכבושים, מדינה פלסטינית.
הוא בא לכנסת כדי לומר זאת,
והוא אמר זאת.

האגדה ש 1א חיתח
ך נימין זאב הרצל הסתכל באנוואר
— אל־סאדאת. תמונת־המתכת הגדולה
של חוזה־המדינה מוצבת על קיר אולם-
המליאה, כך שהוא כאילו מביט בנואם.
״אם תרצו, אין זו אגדה!״ כתב הרצל,
בראש ספרו העתידני.
באותה שעה — שעה ארבע ורבע אח־רי־הצהריים,
ביום הראשון ההיסטורי, היה
נדמה שהוא חוזר על קריאה זו.
החצי הראשון של האגדה התגשמה. החלום
הפך מציאות. מנהיג המדינה הערבית
הגדולה ביותר עמד על דוכן־הנואמים
של כנסת־ישראל, והציע שלום בתנאים
סבירים.
החצי השני יכול היה להתגשם כעבור.
שעה, כאשר עמד ראש־ממשלת ישראל
להשיב .״אם תרצו!״
האגדה לא התגשמה.

״היא יעשה
ג׳ סטה! ״
***עתיים לפני כן, במיזנון הכנסת,
עדיין שלטה הצפייה לאגדה. אנשי
צמרת המדינה שאלו איש את רעהו אם
אמנם מתחולל נס.
כמו תמיד, כאשר הכנסת מתכנסת לפגישה
היסטורית, שררה במיזנון אווירה של
כינוס בוגרי בית־ספר או מיפגש ותיקי
הגדוד. חברי-כנסת לשעבר פוגשים את
יורשיהם ואת עמיתיהם־לשעבר, ראשי
מנגנון המדינה מתערבבים בקהל הנבחרים,
אין מחיצות מיפלגתיות, השיחה קולחת
בצורה קדחתנית.
מה יעשה בגין?
רבים, ובעיקר היונים החשאיות הכלואות
בשובך הקואליציה, השמיעו תיקוות
לוהטות .״אתם תראו, בגין יפתיע!״ אמר
ח״כ, הרגיל להסתיר את דיעותיו היוניות
,״הוא מרגיש שהוא יכול לעשות
היסטוריה. הוא יעשה ג׳סטה גדולה למען
סאדאת !״
אחרים אמרו :״עזוב, בגין לא ישתנה!״
אבל גם הם קיוו, בסתר ליבם, שהם טועים.
״אתה תהיה עכשיו ראש מחנה־השלום!״
אמר מישהו לזבולון המר.
״לא, המקום תפוס על־ידי בגין!״ חייך
המר.
ראשוני המוזמנים — ח״כים לשע בר
וראשי המישרדים הממשלתיים —
נכנסו לאולם, לתפוס את המקומות הטו־

חיוו של ציפייה

מרחף על שפתיו של
אנוואר אל־סאדאת, בשטח
שמנחם בגין עולה על דוכן הנואמיס בכנסת כדי לשאת את

.נאומו. לפני כן הניח סאדאת זר ליד נר־התסיד לחללי צה״ל,
בפתח מישכן הכנסת (תמונה למעלה מימין) ,מחווה מייוחד־במינו
של מנהיג, כאשר שני הצבאות נתונים עדיין במצב מילחמה.

מייי • *

11ס) ד י ^ 8ן1

בגין נואם, סאואת מקשיב, בשעת העימות נכנסת -סאדאת במסיבת־ה עיתונאים
הצפייה גברה כאשר קם בגין לדבר.
הדקות הראשונות נשמעו כהכנה, נוסחות
בגיניות שיגרתיות, שחברי הבית כבר
שמעו אותן מאות פעמים. אך כאשר חמשיר
בגין באותן נוסחות, עברו באולם
סימנים ראשונים של אי-שקט. הוחלפו
מבטים. פה ושם נתן מישהו למישהו סי מן
של משיכת־כתף קלה, תנועת־יד שואלת.
כאשר דיבר בגין על ״ערביי ארץ-
ישראל״ היה ברור כי הנאום יסתיים בלא-
כלום. בין הח״כים והח״כיס-לשעבר עברו
פתקים. יצחק רביז הביט סביבו במבט
של ״אמרתי לכם״.
נאומו של פרם היה אנטי־קליימכס, י ירידה מן השיא. גם הוא חזר על הנוסחות
הישנות של מיפלגתו, כשהוא פוזל
לעבר גולדה מאיר, שישבה מאחרי סיעת־המערך
ושלטה בה כמו בימים ימימה.
תרועות-חצוצרה. הכל נגמר, באותה
פיתאומיות שבה החל. הח״כים הצטופפו
במיסדרון. איש לא עלז. איש לא היה
שמח. על הפנים הצטיירו דיכאון, אכזבה.
מצב־הרוח השתנה לחלוטין תוך שלוש
שעות. גם פקידים בכירים וחברי הליכוד
השמיעו דיברי־ביקורת או התנצלות.
״שניהם התבצרו בעמדותיהם!״ סיכם
מישהו. אך זוהי הגדרה מטעה. כי אין דמיון בין מצבו של סאדאת ומצבו של
בגין. סאדאת כבר העניק לישראל ויתור
עצום בעצם בואו לכנסת. הופעתו היתה
לאין־שיעור חשובה יותר מכל ויתור מילולי
שיכול היה לוותר. ואילו בגין לא
ויתר על מאומה.

יקפיץ את בגין וגולדה, ויגרום לתגובה
חריפה מצידם, שתקלקל את המסע. המפוכחים
ביותר אמרו: בגין מוכרח להסכים
עכשיו להצעתו של סאדאת שפרופסור
פלסטיני מאמריקה ייצג את הפלסטינים ב־ז׳נבה,
בהסכמת אש״ף. זה יהיה ייצוג
אש״פי, מבלי שאש״ף יוזכר רשמית, ועל

כן גם לא הזכיר אותו בנאומו.
״האם בשביל להשיג את הסכמתו של
בגין לזה היה מוכרח לבוא מקאהירז״
שואל פקיד בכיר מאד .״את זה הוא יכול
היה לסדר באמצעות האמריקאים!״
כמה ח״כים שלפו ניירות, החלו י רושמים
את הדברים שהתכוונו להגיד למחרת

היום לסאדאת, בפגישותיו עם הסיעות.
לפי התכונה, היה כל אחד מהם מוכן
לנאום לפחות שעה.
״אין דבר, יש לו סבלנות,״ התנחם
מישהו .״אחרי הכל, הוא היה 11 שנים
יושב־ראש הפרלמנט המצרי. כמה אלפי
נאומים מטופשים שמע שם?״

איפה
אש״ף ן
ך* ח״כים השתהו במיזנון, במיסדרו-
1 1נות. ההצגה נגמרה, אך הם לא יכלו
ללכת. שררה במקום אי-נוחות. כאילו
אמרו לעצמם: לא יכול להיות שזה
ייגמר כך.
שוב נותחו הנאומים. מדוע לא הזכיר
סאדאת את אש״ף בשמו, כאשר דיבר על
מדינה פלסטינית? מישהו טען: הוא כועס
על אש״ף, ביגלל ההתקפה הפרועה
עליך. אחר סבור כי סאדאת רצה להימנע
מאיזכור השם, מפני שידע שהוא

בעידם עצומות

מקשיב סאדאת לדבריה של
גולדה, שגנבה את ההצגה,
כרגיל, בשעה שהנשיא נפגש עם סיעת המערך. דבריה של גולדה

היו מלאכת־מחשבת של שמאלץ יהודי, טיעונים ריגשייס ונוקשות
מוחלטת, כמו בימי־הזוהר של שילטונה, לפני מילחמת יום־
הכיפורים. אנוואר אל־סאדאת צחק לשמע הבדיחות של גולדה.

תידווו

עשרות עיתונאים ממלאים את אולם תיאטרון
ירושלים כדי לקבל תידרוך מפיו של ממלא־מקום
מנהל לישכת העיתונות זאב חפץ שהיה אחראי יחד עם

מנהל תיאטרון ירושלים, אביטל מוסינזון (מימין עם הגב למצלמה)
על הקמת מרכז התיקשורת הבינלאומי בבניין התיאטרון.
ליד חפץ, משמאל, דן פתיר, יועץ ראש הממשלה לענייני עיתונות.

ארוכים, שעליהם כ־ 250 טלפונים ולידם
כ־ 1200 כסאות. חדרי ההלבשה של השחקנים
הפכו חדרי טלקס, כש־ 80 מכשירים
מאכלסים אותם.
אבל אלה הם רק סיכומי המיספרים.
כדי לצייד את המרכז לתיקשורת היה
צורך במאות טכנאי דואר ומתקיני אנטנות,
חשמלאים ועובדים אחרים. כל מי
שלא היה שייך לקבוצת טכנאי הדואר
ביקש תשלום במזומן, וכאן התעוררה
בעייה. לישכת העיתונות הממשלתית לא
סיכמה על סכום כלשהו שאביטל יוכל
להוציא, או בכמה לערך יעלה כל המיב־צע
הזה. מאחר שאפילו חוזה שכירות על
השימוש בתיאטרון לא נעשה, בגלל בעיות
ביורוקרטיה, החליט הבמאי הראשי,
כי מי שרוצה או מי שצריך להעלות
הצגה גדולה באמת, הוא גם שצריך לשלם
בשבילה, או לפחות לתת הלוואה כלשהי.
כך נפתחה קופת תיאטרון ירושלים ל טובת
המרכז לתיקשורת. בהתחלה היו
אלה כמה סבלים שלא רצו להוריד ציוד
רב־חשיבות מן המשאיות עד שיקבלו
את המגיע להם במזומן. ומזומנים לא
היו. היה זה יום שישי והבנקים היו
סגורים כבר שלוש שעות. הסבלים סיר בו
לקבל המחאות, אפילו אם הנשיא עצ מו
יחתום עליהן.
אז נפתחה הקופה בפעם הראשונה.
אחר־כך הגיעו בעלי מיקצועות אחרים
שלא הסכימו לגשת אל הלישכה לעיתונות
משום שחששו מסחבת בתשלום .״או
שאתה תשלם לנו או שלא נעשה לך את
העבודה,״ אמרו לאביטל. לא היתה ברי רה.
הקופה נפתחה פעם ועוד פעמים נוספות,
רבות מאד. עכשיו חייבת הלישכה
לעיתונות יותר מרבע־מיליון לירות ל-
תיאטרון הירושלמי .״אין דבר,״ אומר
אביטל ,״הם ישלמו את זה.״
המתרגמים שבמרכז לתיקשור תירגמו
לשש שפות שונות סימולטנית, כל מילה

נובטים בתיאטחן
,ך* ל מי שנכנס למקום הוכה באלם.
מי שהכיר אותו קודם־לכן, פשוט לא
האמין למראה עיניו. האולם שינה את
צורתו והפך למשהו אחר שמעולם, קודם
לכן, לא ניראה בארץ: מרכז תיקשורת
בינלאומי במקום תיאטרון׳ירושלים המוכר.
המרכז צריך לשרת אלפי עיתונאים
זרים בקווי טלפון, טלפרינטרים, מכונות-
כתיבה, שירות מתרגמים ועוד כיוצא באלה.
כל מי שמכיר אותם העיתונאים, יודע

שאלה הקופצים ממקום למקום תוך כמה
שעות טיסה ספורות, עוברים מארץ לארץ
ויודעים לטפל בכל אירוע ויהיה מרעיש
ככל שיהיה, אלה דורשים את השירות
הטוב ביותר, הנוח, והמהיר ביותר.
המרכז לתיקשורת נתן להם זאת. מה
שהיה יומיים קודם־לכן תיאטרון ירושלים
שמעלה הצגה או שתיים לכמה חודשים,
הפך בן־לילה לבמה עולמית מפוארת.
הבמאי: אביטל מוסינזון. יומיים, לפני־כן
היה מנהל התיאטרון הירושלמי, עד ש־צילצל
הטלפון במישרדו והודיעו כי
תיאטרון ירושלים הולך להיות מיברקה
ענקית.
אביטל מוסינזון התנגד בתחילה. לדעתו
היו בנייני האומה מתאימים יותר
לשירות כזה. דעתה של לישכת העיתונות
הממשלתית היתד. שונה. בתנאים של
לחץ וחוסר זמן לבחור במועמד המתאים
ביותר, הוחלט על התיאטרון הירושלמי
כמכשיר שיעביר לכל מקום בעולם
את אירועי הימים האחרונים.

מסך־קולנוע רחב־ממדים. הלובי נמלא מש קאות
חריפים אכסקלוסיביים, ואילו לאולם
הכניסה הוכנסו עשרות שולחנות

שנאמרה במיפגש שבין הנשיא סאדאת
לראש-הממשלה או לאחד מחבריהם תורגמה
מייד. קווי טלפון בינלאומיים עמדו

קו פתה תי א טרון
שילמה

111119111 בנמל־התעופה למטוסו
של נשיא מצריים. בשמת
ההמתנה היו עיתונאים שכבר התחילו
לסקר את כל המתרחש בשדה ההומה אדם.

ף צורה הטיבעית ביותר, כמנהל
הבית, נכנס מוסינזון לתפקיד שהועידו
לו מבלי שיידע דבר, על תיקשורת ב־קנה־מידה
כזה. אך מן התוצאות אפשר
להבין שחוסר הידע הזה לא היווה כל
מיכשול בדרך להצגה הגדולה, שלוהקה
במיטב כוכבי העיתונות העולמית.
עוזרים לבמאי הראשי היו אנשי צוות
התיאטרון עצמם: מזכירות, מלצריות, אנשי
מרכזיה, פועלי במה ואפילו קופאית
אחת. בסך־הכל מנה הצוות העיקרי עשרה
אנשים. כמו בכל מיקרה־חירום בעל משמעות
מכרעת, מיהרו אנשים שאינם קשורים
לעזור, ובהתנדבות. אנשי הצוות מיהרו
לצלצל למכריהם הקרובים וביקשו את
עזרתם, ואלה לא היססו. תוך חמש שעות
מנה הצוות כולו יותר ממאה עובדים
פעילים ורק חלקם הקטן בתשלום. עוז ריו
הקרובים של אביטל מוסינזון הפכו
מנהלי מחלקות, אחרי שחילקו את המשימה
כולה לנושאים ושיטחי פעולה.
לאולם הגדול הוכנס מקרן ענק ש העביר
את שידורי הטלוויזיה על

ההצגה הגדולה ביותר של פגישת הנשיא אנוואר אל־סאדאת נוס ראש־הממשלה
מנחם בגין, היה אביטל מוסינזון, מנהל תיאטרון ירושלים,

שריכז את מרכז התיקשורת הבינלאומי. בתמונה: אביטל מפסיק שיחת טלפון כדי
להסביר משהו לאחד מאנשי הצוות, כאשר ראש־עיריית ירושלים תדי קולק, ממתין בצד.

של תיאטרון ירושלים נהנו מההצגה הגדולה ביותר שהתקיימה בין
כותלי התיאטרון שבו הן עובדות. לבושות בשמלות של שחור וירוק
וחובשות כיפות ירוקות, הסתובבו הדיילות בין העיתונאים הזרים והישראלים שמילאו
את אולם המבוא של התיאטרון. רבים מהעיתונאים הזרים התעניינו באופן אישי בדיילות.

הדיילות

קחנקייט

שדרן הטלוויזיה האמריקאי הנודע וולטר קרונקייט יורד במדרגות
בניין הטלוויזיה. קרונקייט סירב להשתמש בשירותי המעלית,
בטענה כי היא צפופה ונראית כמעלית שירותים. השדרן האמריקאי לא החליף מילה
עם השדרנית ברברה וולטרם, שנמצאה אותה שעה בבניין, בחדר מיוחד.
לרשות כל כתב שנזקק בכך. היו מן העי*
תלנאים שחזו בטלוויזיה, שמעו את התיר־גום
הסימולטני לכל מה שנאמר ובד־בבד
דיווחו בטלפון למערכות העיתונים שלהם
בארצות רחוקות.

__ דגלים
מחל קי תילגו שו ת

שולחנות אדוניס

אוזניות לשמיעת תירגוס סימולטני ומכשירי־הקלטח, מוקמו באולם

הכניסה לתיאטרון ירושלים כדי לשמש את אלפי העיתונאים
הזרים שבאו לסקר את הפגישה ההיסטורית. במקום אחר, בחדרי
ההלבשה של השחקנים הפעיל מרכז התיקשורת כ־ 80 טלפרינטרים.

1*1^ 11 וי שדרנית מיליון הדולאר ברברה וולטרס, מבשלת את ראיון הסקופ
! 11 111 #1שלה עם נשיא מצריים אנוואר אל־סאדאת וראש־הממשלה מנתם בגין.
למטה: מפיק תוכנית החדשות של ברברה וולטרס, דוסטין פרידלנד, שהגיע יחד איתה
בראש צוות גדול של אנשי טלוויזיה. הצוות התמקם בחדר מייוחד שהוקצה לו.

11ךךיךו 1ך ן 11 ייך1

מרכז לא התכחש למקור מוצאו.
1 1כל חלק תיפאורה שהיה בתיאטרון נוצל
לקישוט המקום. מרבדים, כיסאות
מיוחדים, שולחנות ואפילו מכונות־כתי־בה
ישנות הוצגו שם. המרבד האדום שכי סה
את הבמה בשעת מסיבת העיתונאים
הוא המרבד שהשתתף במחזה האחרון של
שקספיר לפני המהפך בתיאטרון. אפילו
זרי-פרחים, שניראו כימעט בכל פינה היו
תוצאה של יוזמה אישית ותרומת אנשים
קטנים, שהחליטו כי את המקום שמעביר
הודעות כה חשובות לכל העולם ובדברים
שנוגעים ישירות אלינו, יש לייפות.
הלכו וקנו זרים אחדים והניחו בכל
מיני פינות. בנ״ל לגבי הדגלים שכיסו
את הקירות במקומות אחדים. הכחול-לבן
והשחור־אדום מקורם בבדי תילבושות,
כדי למנוע הוצאה מיותרת. הגיעו הדברים
לידי כך שבשעות המאוחרות של
הלילה, כשנרגעו אחרוני העיתונאים מן
החדשות המסעירות, הכניסו אנשי הצוות
של אביטל מוסינזון מיטות־שדה לחדרי
הטלפרינטר שהיו קודם חדרי־הלבשה של
השחקנים, כדי לחטוף תנומה קלה של
שעה־שעתיים, קודם שהמהומה תתחדש.

עיתונאי ערבי (באמצע) ,כתב רשת השידור הצר־פתית,
מאזין לנאומו של בגין מול מסך הטל״

וויזיה ומשדר בו־זמנית לתחנת־השידור שלו. השדרן, שדיבר צרפתית במיבטא ערבי
בולט, התלהב מאד בדברו, משך אליו תשומת־לב של כל ציוותי הטלוויזיה במקום.

הפסטיבב

במו בכל אירוע היסטורי, גם כיקורו שד ;שיא מצריים כישראל
,היה, מטבע הדברים, מלא קוריוזים, פכים קטנים וסיפורים אנושיים
שמאחרי הנאומים, הטכסים והפגישות, שכמיקרים דכים הם הם דווקא
הסיפורים האמיתיים של האירוע.
רחל הלפרץ, אחותו הבכירה של ראש־ יכולים להגיע אל אלה ומבלי שלאיש

הממשלה, שהיתה אף היא אורחת ביציע
הכבוד של הכנסת, סיפרה לאחר הישיבה
כי היא היתד. המורה ללאטינית של אחיה,
הצעיר ממנה בחמש שנים. כידוע מרבה
בגין להשתמש בביטויים לאטיניים, ואף
בנאום בפני סאדאת השתמש בביטוי
דיווידה את אינזפאוה, שתירגומו: הפרד
ומשול. בגין הסביר כי אין בכוונתה של
ישראל לנקוט מדיניות זו כלפי העולם
הערבי. רחל הלפרין סיפרה באותה הזדמנות
כי היא הציעה לאחיה לחשוב על ה־פיתגם
לאטיני האומר ״אל תבטח ביוונים
כשהם מביאים מתנות,״ כשהכוונה היא
לסוס הטרויאני. היא התכוונה לסאדאת.

כאשר הסתיימה הישיבה המייוחדת של
הכנסת ירד סאדאת לקומת הוועדות, כדי
להתראיין שם יחד עם ראש־הממשלה
מנחם בגין על־ידי שדרנית מיליון ה דולר
כרכרה וודטרם. מטעמי ביטחון
נעלו סדרני הכנסת כמה דלתות פנימיות
וכך אירע שגוש שלם של חברי־כנסת
ואורחים נכבדים נתקע בצד אחד של הבניין
וגוש נוסף בצידו האחר, מבלי שאלה

ניתן לעזוב את המישכן.

רעיית ראש־הממשלה עליזה כגין
יחד עם שתי בנותיה הפיה ולאה נתקעו

במזנון הכללי ולא יכלו לרדת אל בגין,
שהיה בקומת הוועדות. הן ניסו לבקש
מהסדרנים לפתוח את הדלתות אך נענו
בשלילה מנומסת. עליזה בגין התייאשה
והתיישבה ליד אחד. משולחנות המזנון,
אך בתה חסיה לא ויתרה והחלה קוראת:
״אני רוצה להגיע לאבא שלי.״ מי ששמע
את קריאתה היה יחיאל קדישאי, ראש
לישכתו של בגין, והוא הצליח לשכנע
את סדרני הכנסת לתת למשפחת ראש־הממשלה
לעבור.

כולם שמדלב לקריאות הביניים של שני
חברי-הכנסת הקומוניסטים מאיר וילנר
ותופיק טוכי, אולם רק מעטים שמו-לב
לקריאת־ביניים של ח״כ הליכוד גאולה
כהן. היה זה בעת שמנהיג המערך
שמעון פרם, הכיר בנאומו כי קיים עם
פלסטיני, וכהן החלה לקרוא לעברו קריאה
שלא הובנה. היא הושתקה מייד על־ידי
חברה לסיעה פסח (״פסי״) גרופר, אשר

הצדעה ררגר

התרגשות מייוחדת במינה עוררה ההצדעה הנוקשה
אותה העניק סאדאת לדגלי צה״ל. בתמונה נראים
(מימין לשמאל) דגל חיל־האוויר, דגל הנח״ל ונס חיל התותחנים. מחיאות הכפיים
שליוו את ההצדעה הביאו את אנוואר אל־סאדאת להפסיק אותה ולנפנף בידו לקהל.

בימים רגילים ידוע כמלך קוראי קריאות־הביניים
של הליכוד.
אגב, על-פי הוראתו של יו״ר הכנסת
יצחק שמיר נותקו לפני תחילת הישיבה
כל המיקרופונים של חברי־הכנסת והקריאות
של אנשי רק״ח נשמעו ללא רמקולים.

רבים שאלו מהיכן בא שם מיבצע האבטחה
הענק של ביקור סאדאת בארץ,
מיבצע שער. מתברר כי השם הוצע על־ידי
אחד הקצינים במטה־הארצי בירושלים
כשם מתאים רק לקבלת הפנים בנמל־התעופה
בן־גוריון, שהוא השער של
מדינת ישראל. אולם מפכ״ל המשטרה רב־ניצב
חיים תכורי החליט כי השם יכול
לשמש כראשי תיבות והלביש אותם על
השם :״שליט ערבי ראשון.״

באמצע נאומו של הנשיא סאדאת בכנסת,
קיבל שר התעשיה, המסחר והתיירות
יגאל הורביץ פתק מסגן שר־האוצר
יחזקאל פלומין שהצחיק אותו. שר־דזזוצר
שמחה אדליד, שישב ליד הוד־ביץ,
היכה אותו בברכו, כדי שהורביץ
יפסיק לצחוק במעמד החגיגי. הורביץ
הצליח בקושי רב להפסיק את הצחוק.
רק אחר־כך נודע כי פלומין, בהתייחסו
לחבר־כנסת אחר שבו פגשנו השניים באותו
יום, כתב להורביץ :״אם הצלחנו להתגבר
על סאדאת נצליח גם *להתגבר על הנודניק
הזה.״

סאדאת, מלווה על־ידי שלישו הצבאי הישראלי,

אלוף־מישנה פרופסור מילסון ושלישו הצבאי המצ|
1י י 1י י 111111 #1
ר,׳ סוקר משמר, כבוד המורכב מצוערי צה״ל, זיקות ספורות לפני חזרתו לקהיר.

אשר שאלו אותו מה ישיב סאדאת למיברק
של אייבי נתן, שבו ביקש אייבי רשות
לטוס שוב למצריים. מסתבר כי אייבי פנה
אל עשרות עיתונאים וביקש מהם להתקשר
עבורו למזכיר העיתונות כדי לעודד את
סאדאת להזמינו, אולם תשובה למיברק לא
הגיעה.

ערב בואו של סאדאת לארץ נערכה
ישיבה של ועדת־החוץ־והבטחון של ה כנסת
במשרד ראש־הממשלה, בנוכחותו
של ראש־הממשלה עצמו. לאחר תום הישיבה
הסתערו עיתונאים רבים על כל מי
שיצא ממנה, כדי לנסות ולדלות פרטים
על הביקור. בין המטרות של העיתונאים
היה גם מנכ״ל משרד ראש־הממשלה הד״ר
אליהו כן־אלישר, שענה בסבלנות
ראויה לציון לכל שאלה שנשאל. כאשר
פנה אליו גם ח״ב אמנון לין בשאלה
ענה לו בן־אלישר :״אני מבין שהתפקיד
של עיתונאים זה להיות נודניקים ואני
מקבל את זה באהבה, אבל אני בשום
אופן לא מוכן לסבול נידנודים של פוליטיקאים.״

רבים ראו בטלוויזיה את הקטעים המצחיקים
שבהם צולמו הנשיא האורח ורעיית
הנשיא המארח נינה קציר, כאשר סאדאת
ביקר בבית־הנשיא בירושלים. אולם רק
מעטים מאורחי ישיבת הכנסת ראו את
ההצגה הפרטית של נינה קציר באותה

ישיבה. הגברת הראשונה ישבה ביציע
ראש עיריית ירושלים טדי קולק התהמייוחד
של נשיא המדינה כשמאחוריה
נצל בפני ראש־הממשלה מנחם כגין יושבות שתי נשים: ראש לישכתו ש*
על אותו חלק מנאומו של סאדאת אשר
יושב־ראש הכנסת חיה מן ואחת ממד
בו אמר הנשיא המצרי כי העולם הערבי
כירותיה. קציר הקשיבה במשך עשר דקות
לא יוותר על אותו חלק מירושלים שנכבש
לנאומו של סאדאת ואחר כך החלה ל במלחמת
ששת־הימים. הסביר קולק לבגין
השתעמם. היא הוציאה חפצים שונים
הנדהם :״אני ליוויתי את סאדאת בסיורו
מתיקה, סידרה אותם בסדר על המעקה
בעיר. אני מורה דרך כזה טוב, עד שהוא ׳-והחלה להסתרק. לאחר שהחזירה את כל
התאהב בירושלים ולא מוכן לוותר עליה.״
החפצים לתיקה קמה ממקומה ויצאה את

האולם, כשהמזכירה ממהרת בעקבותיה.
ביום הראשון לביקור הוצף מזכיר ה כעבור
עשרים דקות חזרה הגברת קציר
עיתונות של הנשיא סאדאת מוחמר ומצאה לעצמה עיסוק חדש. היא הורידה
נאצר בעשרות קריאות טלפוניות לחדרו
את מעילה ולבשה אותה מחדש כחמש
שבמלון המלך דויד. על הקו היו עיתונאים שש פעמים. לאחר שהסתיימה פרשת ה־

המעיל הוציאה אשת הנשיא מארנקה
משקפי־שמש כהים והחלה להתבונן דרכם
בעניין רב בנשיא מצריים.
.כאשר נאמו ראש־הממשלה מנחם כגץ
וראש המערך ח״כ שמעון פרם בשפה
העברית, השתמשה לראשונה נינה קציר
באוזניות והאזינה לתרגום הערבי של
נאומיהם.
כשהסתיימה הישיבה ושני הנשיאים יחד
עם קצין הכנסת יצחק (״איזי״) כן* גל
צעדו בזזדרת־כבוד אל מחוץ לאולם ה מליאה,
לא יכלה נינה קציר להתאפק
וניפנפה בידה לשלום לבעלה הנשיא.

רק ביום השישי האחרון התברר לאנשי
הכנסת כי לפיד הזכרון לחללי צה״ל,
הניצב בתוך פסל בפתח הכנסת, כבה.
היתה זו הפעם הראשונה שלפיד התמיד,
המופעל על־ידי גז, כבה, והדבר גרם
למבוכה רבה, בעיקר לנוכח הידיעה כי
הנשיא המצרי אמור להניח זר פרחים
לידו. בדיקה מהירה גילתה כי בצינורות
הגז היתה סתימה. רק מספר שעות לפני
_ שהגיע סאדאת למישכן תוקנה התקלה.

העיתונאים הזרים שישבו ביציע העיתו נות
בכנסת ערכו בינם לבין עצמם מישאל :
מי מהנשים היושבות ביציע הציבור היא
הנאה ביותר? בין שלוש מועמדות לא
יכלו הכתבים להחליט. היו אלה אשת

שר־הדתות אהרון אכו־חצירא, לאח;
בתו של שר־הביטחון עזר וייצמן, מיכל;
ואופירה ארז, רעייתו של סגן יושב־ראש

ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ח״כ

יצחק נכון.

ישיבת העבודה הראשונה לאחר נחיתת
מטוס סאדאת בארץ לא היתר. מדינית, אם
כי דנה בנושא השלום. היתה זו ישיבה
שנערכה במוצאי־שבת בירושלים בהש תתפות
מפקדי הגורילות, שומרי הראש,
הישראלים והמצרים, והיא נערכה על־פי
יוזמת המארחים דווקא.
הגורילות הישראליות האשימו את המצריות
בהתנהגות ברוטאלית והטילו על
שכמן חלק מן האחריות לבלאגאן ששרר
בנמל־התעופה בן־גוריון. הישראלים טענו
כי פעמים רבות דחפו והיכו המצרים את
הגורילות הישראליות ואף אישים ישראלים.
בישיבה נקבעו נוהלים לשיתף פעולה
ונמצא שביל־זהב בין שתי השיטות: היש ראלית,
העדינה יותר, והמצרית, הגורסת
כי יש ליצור טבעת אנושית סביב הנשיא
בכל מחיר, אפילו על חשבון חבטות אלי מות.
ואומנם, מאותה ישיבה פעלו היש ראלים
והמצרים בשיתוף־פעולה מלא, בלי
שחיכו אלה את אלה.

הצייר הירושלמי יוסי שטרן רצה
להעניק לאורח תמונה משלו הנקראת
שלום לנשיא המצרי. הוא הופיע בתיאטרון
ירושלים, בעת מסיבת העיתונאים שערכו
שם סאדאת ובגין, אולם מארגני האירוע
סירבו להתיר לו לגשת אל סאדאת. ביאושו
הוא פנה לסופרת ג׳ון קומיי, אשתו של
מי שהיה שגריר ישראל בבריטניה מיכאל
(״מייקל״) קומיי, וביקש את עצתה, כיצד
להעביר את התמונה לנשיא. קומיי הציעה
לו לתת אותה לראש לישכת הנשיא, שישב
לפני תחילת מסיבת העיתונאים מאחרי
הקלעים, ושטרן מיהר לשם.
כאשר עזב סאדאת את הארץ, נראה
אחד משומרי ראשו כשהוא נושא עימו
את התמונה.

מאות העיתונאים שהפכו את בניין
תיאטרון ירושלים לביתם בימי הביקור,
תמהו מדוע ישנה צפיפות סביב השולחן ש עליו
ניצבו הטלפונים של השיחות־הנכנסות
ולא סביב השולחן שממנו יכולים העיתונאים
להתקשר בחופשיות באמצעות הטל פונים.
רק אחר-כך התבררה הסיבה לכך.
ליד שולחן זה ניצבו שלוש חתיכות שכונו
בשם ״נערות חפץ״ .היו אלה שלוש העוז רות
של ראש לישכת העיתונות הממשלתית
הצעיר, זאכ חפץ, אשר גוייסו במיוחד
למיבצע: מזכירתו האישית של חפץ,
הצעירה ממוצא הודי לינדה רמכאום,
מזכירתו לענייני חוץ של טדי קולק,
ראש עיריית ירושלים, ליאורה עשת,
ומי שהיתר. קריינית גלי צה״ל, ליאורה
ניר, אחותו של הכתב הצבאי של הטל־וויזידן
עמירם ניר. אחת ההצלחות הגדולות
ביותר בביקר סאדאת היתה ללא ספק
זו של חפץ ושלושת נערותיו.

כשנכנס עזר וייצמן למישכן הכנסת-
כשרגלו מגובסת והוא מדדה בעזרת מקל
הליכה, מיהרו חברי־כנסת ושרים לגשת
אליו וללחוץ את ידו. שניים מהם אף

הפרידה

הסוף של ביקור היסטורי, שנמשך 44 שעות.
נשיא מצריים אנוואר אל־סאדאת מנפנף בידו
לעבר שורת חברי הממשלה הניצבת מולו בעת שהוא פונה לכיוון

נישקו אותו: היו אלה שר־החקלאות אריק
שרון ושר־האוצר שטחה ארליך. רק
שניים שלידם עבר שר־הביטחון לא קמו
ללחוץ את ידו: ח״כ חד״ש מאיר וילנר
דראש־הממשלה מנחם כגין, שרק נופף
לעברו ביד.

כשעה לפני שנחת מטוסו של סאדאת
בנמל־ד,תעופה בן־גוריון, גילו לפתע ה־
׳מלווים כי במנוע מכונית הלינקולן המפוארת,
שיועדה לו, יש נזילת שמן רצינית.
;נהג המכונית טען כי לאחר שיוסיפו שמן
למנוע אפשר יהיה להמשיך ולנסוע בה
למרות הנזילה, לפחות עד לירושלים.
ואומנם, לאחר שסאדאת נכנס למלון המלך
דויד מיהר הנהג עם מספר מלווים לביתו
של בעל מוסך ידוע בירושלים והוציאו
ממיטתו, כדי שיתקן את התקלה.

לשר-ד,ביטחון עזר וייצמן היתר, הצעה,
לנשיא סאדאת בעת פגישתם במלון המלך
דויד: להזמין את גיסו לשעבר של וייצמן,

כבש המטוס. בתמונה נראים בשורה הראשונה השרים יוסף בורג,
מאיר עמית, שמואל תמיר, שמחה ארליך ויצחק מודעי. ובשורה
השנייה שושנה ארבלי, חייקה גרוסמן ובנימין הלוי.

שר־החוץ והארכיאולוג החובב משה דיין
לבקר בפירמידות במצריים .״אל תדאג,״
הרגיע וייצמן את סאדאת ,״דיין לא יקח
משם דבר, ייגאל ידין ישמור עליו.״

הכתב המדיני של הרדיו שלום קיטל,
הידוע כחביבו של ראש־הממשלה מנחם
כ׳גין, קבע עט בגין כי הוא יתקשר אליו
ביום הראשון בבוקר, בשעה 7בדיוק,
כדי לקבל ממנו הומר־רקע על ביקוד
סאדאת. קיטל חייג וחייג, אולם הקו היה
תפוס כל הזמן. רק בשעה 7.15 הצליח
לתפוס את בגין ותירץ את האיחור בכך
שהקו היה תפוס. בגין השיב :״דיבר איתי
ידידי שלמה נקדימון, כתב ידיעות
אחרונות, ואתה הרי לא רצית שאני אפסיק
אותו באמצע.״

לכל אחד מהעיתונאים, אשר כיסו את
ביקור סאדאת, ניתנה תעודת־עיתונאי
מיוחדת, בצבע צהוב, אשר פתחה בפניו

שערים רבים. אחד השערים שלא נפתחו
בפני התעודה הצהובה היה שערו של מלון
המלך דויד, אליו נכנסו רק פרוטקציונרים
אמיתיים, בעלי תעודות מיוחדות ונדירות.
מנהל המלון, אילן פינק, גילה תושיה
והנפיק לידידיו אישורים פרטיים רבה משלו. הוא נתן להם פתק על נייר־מיכתבים
של המלון, המעיד כי הם מתגוררים
במלון. אנשי הביטחון ששמרו על דלתות
המלון, כיבדו את האישורים של פינק.

הצלם הוותיק חיים רוזנגלום לא קיבל
הזמנה למסיבת העיתונאים שערכו סאדאת
ומנחם בגין, והשומרים בפתח לא התירו לו
להיכנס. רוזנבלום ערך שערוריה שהח רידה
את האולם כולו ואיים להמשיך בה
גם לאחר שיכנס הנשיא המצרי לבניין
תיאטרון ירושלים. נימוק זה שיכנע את
משה מלניק, האחראי על מיבצע סאדאת
מטעם מחלקת־ד,צילומים של לישכת העיתונות
הממשלתית, לתת לרוזנבלום הזמנה
ולאפשר לו לצלם.

שדור
צל״ג
הפאשלה הגרולה

צל״ג ראשון למהנדס הטלוויזיה אורי
לעדן. צריך היה לראות ביום החמישי
האחרון, כאשר הגיעה המשלחת המצ רית
הראשונה, את כתב הטלוויזיה דן
רכיב כשהוא כמעט מזיל דימעה בנמל-
התעופה בן־גוריון, כדי להבין את הצל״ג
ללעדן.
הטלוויזיה הודיעה כי היא תכסה את
בוא המטוס המצרי, שהביא את ראש
לישכת הנשיא סאדאת, בשידור ישיר החל
מהשעה תשע בבוקר. המטוס המצרי הקדים
נד 10 דקות1והצוותים בשדה היו מוכנים
לשידור. אך לא הטלוויזיה. באותה
שעה הוקרנה תוכנית על גוזלים בטל-
וויזיה הלימודית. תוכנית כזו אסור להפסיק
באמצע והשידור הישיר נכנס לאחר
נחיתת המטוס.
כעבור דקות ספורות שבתה המצלמה.
הפוקוס בה התקלקל. במשך עשר דקות
הוקרנה ההתנצלות ״סליחה תקלה״ .בינתיים
נמוגה ההתרגשות הגדולה בנמל־התעופה,
לאחר הגעת המטוס המצרי הראשון,
והאורחים הספיקו לעלות לאולם
הנוסעים ולהתיישב ליד שולחנות הכיבוד,
כל זאת ללא השתתפות הצופים
בבית.
כשחודש השידור היה אהוד יערי
באולם הנוסעים, כשהוא מראיין אישים
שונים. יערי לא ידע, אבל הקול במצ למה
שהיתה באולם לא עבד. דן רביב,
שעמד על המסלול ליד המצלמה, שהתקלקלה
קודם לכן, הבחין בכך. הוא החל
לשדר ״על עיוור״ פרשנות למה שקורה

יכין ופאר כאולפן המוקד
ביזיון היסטורי
יערי הביא פרשנות על חלקים אחרים של
נאום סאדאת.
הסיפור מאחרי הסיפור היה, שנאומו
של סאדאת היה פולו בערבית ספרותית
ורק המישפט בו הודיע על כוונתו לנסוע
לירושלים היה בערבית מדוברת, כדי ש המוני
המצרים יבינו, זאת היטב. יערי
לא קלט את המישפט בערבית המדוברת
ולא דיווח על סקופ מרעיש זה לציבור
צופי הטלוויזיה. באותה שעה דיווח על
כך הרדיו בידיעה ראשית, במהדורות
החדשות שלו.
צל״ג נוסף ליעדי קשור בפרשנות.
כאשר נודעה רשימת מלווי סאדאת, הב חין
יערי כי שר המילחמה המצרי מו*
חמד גמאסי אינו ברשימה. עובדה זו
הציתה את דמיונו הפרוע והוא הסביר
לצופים כי הדבר מעיד על קרע בין נשיא
מצריים לשר צבאותיו. בינתיים נודע כי
גמאסי תומך בפה מלא במסע סאדאת
והודעת התמיכה שלו התפרסמה בכל אמצעי
התיקשורת העולמיים.

העודרן תקף גורילה

מובטל אחימאיר
בין שני כיסאות
למעלה, כשהוא מתבונן במצולם דרך מסך
הטלוויזיה שהיה מורכב על המצלמה שלו.
בישיבת פורום החדשות שנערכה מייד
לאחר השידור בבניין הטלוויזיה טען לעדן,
כי כל התקלות נבעו מכך שמישהו ״דרך
על כבל חשמלי.״ דובר הרשות, משה
עמירב ומנכ״ל הרשות, יצחק ליכני,
מיהרו להשתמש בתירוץ שיקרי זה בהם-
ברם לעיתונאים.
כל זה לא היה נורא לולא הוזהר לעדן
פעמים רבות על־ידי כתבים, בין היתר גם
24 שעות לפני השידור, כי הציוד לשי דורים
ישירים אינו מתאים, מקולקל
ומיושן.

הסקופ שה1חמץ
לפרשן לעניינים ערביים של הטלוויזיה,
אהוד יערי. פרשת סאדאת הסירה מעל
יערי את הילת הכתב המוכשר אותה ניסו
להעטות עליו כמה מידידיו בטלוויזיה.
בתשעה בחודש, כאשר אנוואר סאדאת
הודיע על רצונו לנסוע לישראל ולבקר בכנסת׳
היתה הטלוויזיה הישראלית אמצעי
התקשורת היחיד שלא שידר זאת, אם כי

צל״ג לכתב התחנה הצבאית גלי־צה״ל
אדי נחמיאס על התנהגות שאינה הולמת
עיתונאי ואיש צבא, בעת קבלת
הפנים למשלחת המצרית שהקדימה את
בוא סאדאת לארץ. נחמיאס החליט כי
הוא חייב להכניס את מכשיר ההקלטה
שלו מאחרי שולחן, לידו ישבו אורחי
הכבוד המצריים. אנשי הביטחון הישרא לים,
הגורילות-,התנגדו למעברו מאחורי
גב האורחים. לאחר שנסיונו לעבור נתקל
בסירוב מנומס, התנפל נחמיאס על אחד
משומרי הראש בגידופים קולניים ובמכות,
כשכל הנוכחים הבחינו כי רק התאפקותו
של איש הביטחון הביאה לכך שעצמותיו
של נחמיאס נותרו שלמות.
היה זה חיית מביש, שנערך לעיני
האורחים ממצריים מייד עם הגיעם ליש ראל׳
שפגע באווירה החגיגית ששרתה ב־נמל־התעופה.
המזל הטוב היה שנחמיאס
לא לבש מדים, כך שלפחות כבוד צה״ל
לא הושפל בעיני המצרים.

מבוניוח במקו פרצופי
צל״ג למנהל מחלקת החדשות של הטלוויזיה
חיים יכין עבור האיכות הירודה
של מרבית שידורי הסיקור של ביקור
סאדאת בארץ. מלבד התקלות הטכניות
היו שידורים רבים שהציגו רק מכוניות —
כמו כניסת שיירת סאדאת לירושלים —
ומעט מאד פרצופי אנשים. השידורים הצטיינו
בחוסר דינאמיות, בעריכה ופיקוח
לקויים ובהרבה הרבה רגעים מתים.
אנשי מחלקת החדשות מסבירים זאת בעובדה
שיבין לא היה מוכן לוותר על

הקריינות וההופעה על המסך, וכן לא היה

מוכן עדייו להעביר את העריכה ליעקוב
אחימאיר, מי שמונה לעורך מבט .״גם
כישרוגיים יותר מיבין לא יכולים לעשות
את שני הדברים בעת ובעונה אחת,״ טענו
בטלוויזיה.
מי שהבחין בזאת היה מנהל הטלוויזיה
ארנון צוקרמן, שהעיר לו על
כך. שותף למחדל של יבין היה אלכם
גלעדי, שתיפקד כמתאם הצוותים של
ההפקה הגדולה.

צל״ש

דיווח מעולה
צל״ש לשידורי ישראל עבור הכיסוי
המעולה, התרבותי והמהיר של ביקור סא-
דאת בארץ, במיסגרת רשת פתוחה בגל
ב /שידורי ישראל הוכיחו שוב, כי אין
להם מתחרים בדיווח מהיר, עדכני, שוטף
ומעניין, כאשר מדובר במיבצעים גדולים.
עיקר המחמאות מגיעות ליצחק
רועה, עורך ומגיש חלק ניכר מרשת
פתוחה, להון (״רוני״) דניאל, האחראי
על המיבצע, לשלום כיטל, הפרשן ה מדיני
שזכה להיות הישראלי הראשון ש ראיין
את סאדאת ולאכנר תכורי, הכתב
הפרלמנטרי שהיה כמעט בכל מקום.

אלוף בצבע

לאלוף (מיל ).משה (״מוסיק״) גיד
רון, מנכ״ל מישרד התיקשורת, אשר דאג
אישית להפעלת הטלוויזיה הצבעונית בזמן
ביקור סאדאת, תוך שעות ספורות
מרגע קבלת האישור המתאים.
טלוויזיה קרח משני הצדדים
עורך מבט יעקוב אחימאיר נשאר כימעט
מובטל דווקא בימים הגדולים של ביקור
נשיא מצריים בארץ. אחימאיר היה צריך
לצאת למילואים ביום הראשון האחרון,
אולם כאשר נודע על הביקור הוא הצ ליח
לבטל את השירות במילואים.
למרות זאת לא הסכים מנהל מחלקת
החדשות חיים יבין להעביר לידיו את
עריכת מבט והשאיר את התוכנית בשלי טתו.
אחימאיר גילה יותר הגינות כלפי
רון (״טרונצ׳ו״) כן ישי, והעביר לידיו
את תפקיד הפרשן המדיני, כך שהוא
עצמו נשאר קרח מכאן ומכאן.

איד לא נסע זחמיצס ליקהיד
לפני שהגיע סאדאת לישראל הגישה
הטלוויזיה בקשה לממשלת מצריים לאפשר
לאחד הכתבים ולצוותיישראלי לצאת ל
קהיר
ולטוס משם לישראל עם הנשיא.
השיבו המצרים: עקרונית, תשובתנו חיובית,
אך אישור סופי ניתן בשלב מאוחר
יותר. אלא שאישור כזה לא הגיע. בינתיים
התקיימה תחרות בין הכתב ויקטיר
נחמיאם, יליד מצריים, שנמצאה לו
סוף־סוף תעסוקה אחרי תקופה ארוכה של
אבטלה סמויה, לבין הכתב לעניינים ערביים
אהוד יערי.

המסיבה של ודים גיל
הכתב המתוסכל ביותר בטלוויזיה בימי
ביקורו של נשיא מצריים היה _הכתב
לענייני אווירה, חיים גיל. בעוד שאר
הכתבים מוצבים במוקדי ההתרחשויות, נותר
גיל מחוסר־עבודה. כדי לפצות עצמו
הוא אירגן מסיבה משותפת לציוותי הטל וויזיה
הישראלית והמצרית. המסיבה התקיימה
במלץ דיפלומט בירושלים, ח ד
אקורדיון של דן כירון היה בה מסמר
הערב.
תעסוקה אחרת של גיל היתד, פרשת
ג׳א מל חאמד, העורך המדיני, כסוף השיער
של העיתון המצרי אל־אהרם. מייד
עם תום ישיבת הכנסת הגיע חאמד למרכז
התקשורת שבבניין תיאטרון ירושלים
ויצר קשר עם מערכת עיתונו בקהיר.
גיל וציוותו צילמו את העיתונאי הנודע
כשטכנאי הקול דוחף, ללא נטילת רשות,
את המיקרופון אל תוך פרצופו של חאמד,
שהתנהג באורך־רוח וניסה להתעלם מ-
ההטרדות.
אולם גיל לא הסתפק בכך. הוא הורה
לאיש הקול שלו להתחבר לטלפון של
חאמד, ולקלוט גם את הנאמר מקהיר.
עיתונאי ישראלי שנכח במקום אמר לגיל
שמן הראוי להעיר את תשומת־ליבו של
חאלד לכך שמתחברים לשיחה שלו, אך
גיל פטר את העיתונאי באומרו לו :״שטויות,
הוא לא מרגיש, אנחנו מתחברים
אליו מתחת לשולחן.״

מריבה ע סי־בי־אס
תחנת הטלוויזיה האמריקאית סי.בי.אם.
לא היתה מוכנה לסמוך על הטלוויזיה
הישראלית, בהעברת שידוריה והודיעה לישראלים
כי רצונה לשדר הישיר ללוויין.
סי.בי.אס. פנה לאירגון הגג האירופאי
אי.בי.יו. ואנשיו טענו שהם מנוסים יותר
ואינם סומכים על הישראליים. אנשי
סי.בי.אס. הבטיחו כי יביאו לארץ את כל
הציוד המתוחכם שברשותם ואת מיטב
אנשי הצוות שלהם. הטלוויזיה הישראלית
התעקשה, לדברי דובר רשת השידור משה
עמירכ :״מטעמים לאומיים,״ לבסוף
החליט האי.בי.יו. שישראל תקבל על עצמה
את העברת השידורים.
ה עו ל ם הז ה 2099

מכב ס אגד לנהיגה טובה

הסול ם הז ה 2099

הקפד על תנאי ראות טובים
(שמשות נקיות ומגבים תקינים)
וודא שמצב צמיגיך תקין, כך
שאחיזתם בכביש תהא טובה.
דאג לכך שהבלמים יהיו תקינים
ומכוונים באופן שווה.
בדוק וכוון את מתיזי המים
לשמשות.
הקפד על נקיון הפנסים. הליכלוך
גורע מכושר התאורה.
בדוק ותקן את מנחתי הזעזועים
והקפיצים.

התזמורת הפילהרמונית תנגן את ..אאידה״ בקהיר
לאנשים הנכונים!

וויקטור נחמיאס יהיה שם כתב הטלוויזיה הישראלית

777
הברנדי הלאומי שהוא בינלאומי
נשיא מדינת־ישראל נאלץ להיאבק בשומרי ראשו המצריים של אנוואר
1ן ^ 1ך
אל־סאדאת, כדי שיאפשרו לו להצטרף למכונית הנשיא שעמדה להסיעם

לירושלים. בתום קבלת הפנים בנמל־התעופה, אחרי שסאדאת לחץ את ידי השרים והנכבדים, הוא
מניף את ידיו לשלום לקהל הצופים. בגלל ההמולה שנוצרה סביבו נדחק הנשיא אפרים קציר
בידי אנשי״הביטחון המצריים והוא נראה בתמונה מימין מנסה לפלס לו דרך למכוניתו.

איש־ביטחון מצרי בעל־גוף חוסם בגופו את הכניסה למכונית בפני הנשיא קציר, המנסה להידחק מאחרי
גבו. איש־ביטחון ישראל (מימין) חש לעזרתו של קציר ומבקש לדחוף את המצרי שלא זיהה את קציר.

כרמל

מזרחי

לדקב• ראשח לן נ׳ון וזנ רון יעקב

נזנשיא קציר מצליח סוף־סוף לפלס לו דרך אל דלת מכוניתו, שבתוכה כבר ממתין הנשיא המצרי,
אבל אנשי־הביטחון מונעים ממנו בידיהם את הכניסה אל תוך המכונית. לבסוף הצליחו שומרי-
ראשו של הנשיא אפרים קציר לשכנע את אנשי״הביטחון המצרים להניח לקציר להצטרף למסע.

׳ 81 מה תנגן התיזמוות
הפילהרמונית הישראלית כאשר
תקיים את הקונצרט הראשון
שלה בקאהיר אחרי 30
שנה? הציע הפרופסור מיכ אל
הרפגור: את האופרה
אאידה של ג׳יזפה ורדי.
אאידה נכתבה, כידוע, במייוחד
למען חנוכת תעלת־סואץ, על פי
הזמנת השליט המצרי של אז,
הכדיב איפטאעיל. וחוץ מזה, כמו באידיש זה מצלצל
״אדיד״.
! 0שר־האוצר שימחה
ארל י ך למנכ״ל אל־סל הח דש,
מרדכי (״מוטי״) הוד,
עם היוודע דבר בואו של נשיא
מצריים, מוחמד אנוואר
אל־פאדאת :״אני מקווה
שכשיבוא סאדאת לא תהיה
שביתה של פועלי התחזוקה בלוד.״
8ביקור
הנשיא המצרי
חולל מהפכה נפשית אצל או-
הד־בגין־מושבע, מרדכי קופ,
בעליו של קפה טעמון, הידוע
כמקום מיפגש של שמאלני
ירושלים. קופ, המתגאה בכך
שתמך בשנים האחרונות בתנועה
למען ארץ־ישראל השלמה
ונימנה עם מעריציו של
ראש הליגה היהודית הרב
מאיר כהנא, כיסה השבוע
את כל חזית בית־הקפה בדגל
מצרי ענק, בישר ללקוחותיו
כי הוא תומך בהחזרת ״הרבה
שטחים״ לערבים. כשחזה בטלוויזיה
במיפגש בגין־סאדאת,
פרץ במחיאות כפיים והסביר
לבאי הקפה כי ימות המשיח
קרבים.
מעריץ אחר של האורח
המצרי הוא אחמד אל־שאודה,
בן־דודו של ראש־עיריית
עזה, ראשד אל״
שאווה. בשיחה עם עיתונאים
גרמנים סיפר כי הכיר את סא-
דאת באורח אישי, כשכיהנו
שניהם בתפקיד ספורטיבי. אל-
שאווה העזתי הוא נשיא הת אחדות
הפינג־פונג הפלסטינית,
ואילו סאדאת היה בעבר נשיא
התאחדות הפינג־פונג הכל־ער־בית.

סוד מישפחתי כמום
גילתה השבוע אה רונה דיין,
אשתו של אפי דיין. היא
סיפרה בעצב כי אנוואר אל-
סאדאת הרם חלום נכסף של
הדיינים, שלפיו יהיה משה
דיין האישיות המיזרח־תיכו־נית
הראשונה שתחצה את הקווים
ותבקר בבירת האוייב.
עתה בא המצרי וגזל את הב כורה.
0בישיבת-מערכת
שהת קיימה
במחלקו־דהחדשות של
הטלוויזיה, אמר הכתב חיים
כיל ג ״בפעם הראשונה בחיי
אני מקנא בויקטור נחמי־א
ס. הוא יהיה כתב הטלוויזיה
בקהיר !״
8מי שפתח באחד הלילות
בשבוע שעבר את התחנה
הצבאית גלי צה״ל חשב בטעות
כי עלה על גל של תחנה
ערבית. צלילי מנגינה מיזר־חית
ידועה בקעו מהתחנה במ של
זמן רב, ולפתע הצטרף אל
הצלילים השדרן־המצחיקן דו רי
כן״זאב, ששר בקולו ה מיוחד
״יאללה יה אנוואר,
תבוא בינואר, תבוא בפברואר,
רק תבוא!״ השיר הפך פופולרי,
ובמקום המיפגש הלילי
של הבוהימה בתל־אביב, קפה
באבא, שרים אותו מאז כשיר
לאומי.
! 0מי שזכה מן ההפקר
ה עו ל ם הז ה 2099

בגלל ביקור סאדאת בישראל
היה מנהל לשכת העיתונות
לשעבר, מירון מדזיני, שפוטר
מתפקידו עם עלות הליכוד
לשילטון. כיוון שאיש
הליכוד שמונה במקומו, מנהל
לשכת העיתונת החדש זאב
חפץ, טרם עבר את המיכרז
לתפקיד, כפי שמחייב התק-
שי״ר, נאלצו אנשי לשכת
העיתונות להטביע את חתימתו
האישית של קודמו על אלפי
תעודות העיתונאי המיוחדות
שהוצאו לתקופת ביקורו של
סאדאת בישראל.
! 0מי שלא פסק ללחוץ
על משרד ראש־הממשלה לאפשר
לו. פגישה עם הנשיא
האורח היה ״ספן השלום״
איי כי נ תן .״עשיתי מאמצים
יותר מכל ישראלי אחר להיפגש
עם נשיאי מצריים,״ אמר

מעון הגונבים של סאדאת נמצא עתה

שים
01 שר־החקלאות אריאל
(״אריק״) שרון הוריד לאח רונה
כמד. קילוגרמים ממיש-
קלו העודף. כשנשאל אריק
איך עשה זאת, השיב :״תש אלו
את לילי. היא האחראית
הישירה על הדיאטה שלי.״
1אריק שרון פגש במסי בה
את השחקנית גילה אל־מגור
ואמר לה :״גולה, למה
לא תבואי לבקר אותי בקבינט?״
השיבה גילה מבודחת:
״בקבינט לא, אבל בקבינה אני
מוכנה.״
בשבוע שעבר התקיימה
בירושלים ישיבה בין ראשי ההסתדרות,
ראשי קופת־חולים,
ראשי מישרד־האוצר וראשי
מישרד־הבריאות. במשך כל הישיבה
סיפר מזכ״ל ההסתדרות,
ירוחם משל, בדיחות
שלא תאמו את האווירה הוד

במצבו הטוב ביותר, עונע האססוולו*
הראל ליפשיץ> 1חד )1התווה לו עתיד מזהיר

ה ש לו ם

יבוא

ף• אסטרולוג הרצל ליפשיץ, אשר סמר,
י 1מתחזיותיו, שפורסמו בגליון השנה (העולם
הזה )1988 התגשמו, ניתח את ביקורו של סאדאת
בישראל בעזרת מפה קוסמית שנערכה־ השבוע.
קבע ליפשיץ:
״הנשיא סאדאת לא יבול היה לבחור שיעה
מוצלחת יותר להגיע !לישראל מאשר השעה שמונה
בערב ,־שבה נחת מטוסו. כי נוסף לתקופה הטובה
שסאדאת נמצא עתה בראשיתה, הוא מגיע בשעה
ישבה מערך הכוכבים שלו הוא המוצלח ביותר
מכל הבחינות.
״סאדאת נימצא כעת במצב שבו הוא מנסה
׳להגשים את חלום חייו. החל ב־ 17 בנובמבר יועד
ה־ 31.1.1978 ולאחר-מכן, בין ה־ 15 באוגוסט ועד
ה־ 30 באוגוסט, הוא ׳נמצא במצב שבו הוא יכול
להתגבר על קשיים ולקדם את הנושאים שבהם
הוא מעוניין. הוא נמצא עכשיו במצב של ניתוק
ממצב מסויים וקפיצה אל מערכת אחרת, של
׳תפיסה חדשה, של ׳ניסיונות חדשים, יותר פשרניים
ופחות חומרניים.
״הנשיא סאדאית נימצא היום במצב שביו הוא
נוטה לקבל דברים מד,צד השני ויותר נוח
לשיכנויע.
״לסאדאת יש אמביציות חזקות לזכיות בהצלחה
במהירות. הוא לא סובל דחיות ונוטה ׳להמר, אבל

< 5 1£ץ 5£ 5ט 0א .

ב״ 1 9 7 9

לגבי המפה של ישראל !בתקופה המקבילה,
סבור ליפשיץ כי התקופה החיובית תימשך עד
ה־ 5בדצמבר. עד אז צריכה ישראל לקבל החלטות
הישובות. כל פעולה ישראלית וכל רעיון שתציע
יתקבלו בברכה ובצורה חיובית. אך על ישראל
יהיה להתגבר על עימותים חריפים עם אירגוני
המחבלים, שינסו ׳לטרפד אית תוצאות־ ביקורו של
סאדאת זלחמם את השטח. יהיו קריבות עזים שיגרמו
למחבלים אבדות קשיות.
מצב דומה ישל מתיחות צבאית חוזה ליפשיץ
בחודש יוני 78׳ .בחודש זה נמצאת ישראל במצב
מעורפל, ההומה למצב שבו היתד. במילחמת יזם-
הכיפורים, מצב הדורש מישנה זהירות. הפעם,
מראים הכוכבים, קיימים כל הסיכויים בי ישראל
לא תופתע ותדע להיחלץ ממצב מסוכן.
״חודש מאי יהיה גם מעניין ביותר מבחינת
הקשרים הביו־לאומיים של ישראל. תהיה תחילת
פריחה כלכלית אך במקביל ׳יהיו עימותים, מדי ניים׳
ייתכן באו״ם, עם מדינה ידידותית. ישראל
תהיה שתייה במתח מסויים, ויהיו בעיות פנימיות
גם בבית. דבר מעניין הוא שבחודש זה
׳ובחודש אפריל, עוברת עיל בגין תקופה קריטית
מבחינה בריאותית. הוא יחיה נחון ללחצים חז קים•
בחודשים אלד, הוא חייב לשים דגש על

זי מ & מ ס 1מ ׳ 818

הברט דאסה

אחד מנידוני רשת הריגול הישראלית
בקהיר, שישב שנים ארובות בכלא
המצרי ושוחרר יחד עם חבריו בתקופת נשיאותו של אנוואר אל-
סאדאת, בא לקבל את פני׳ הנשיא המצרי בכתב הטלוויזיה הישראלית.
דאסה צפה בסאדאת בבואו לנמל־התעופה בן״גוריון
ברגשות מעורבים .״לא האמנתי שאגיע ליום הזה,״ אמר דאסה.

אייבי ,״לא יתכן שדווקא כשנשיא
מצרי מבקר בישראל לא
יתנו לי לראותו כאן.״ אייבי
מיהר לפרסם מודעת ברכה
לסאדאת בגיליון המיוחד ש הוציא
הג׳רוזלס פוסט במוצאי-
שבת שהכילה משפט אחד
בלבד :״לחלום את החלום
הבלתי־אפשרי אמר אייבי :
״שתים־עשרה שנה חשבו שאני
משוגע. עכשיו כולם משוגעים.״
11 מתאם פעולות צה״ל
בשטחים, האלוף אכרה פ
אורלי, הגיע לטכס קבלת־הפנים
לסאדאת בלוד כשהוא
מלווה את ראש עיריית חברון
לשעבר השייך מוחמר גז ע־כרי.
העיר על כך כתב דבר,
נחום כרגע ג ״אורלי הביא
לסאדאת דוגמה מהשטחים.״
0,אחרי שהצהרון מעריב
פירסם בגיליון יום שישי שלו
כותרת ברכה בערבית לנשיא
סאדאת, הציעו עובדי הצהרון
המתחרה, ידיעות אחרונות, ל בעל
עיתונם נוח מוזס, להדפיס
בעיתונם ברכה בפולנית...
עבור מנחם כגין.

העולם הזה 2099

! 0במאי התיאטרון גרשון
פלוטקין סיפר השבוע אנק דוטה
הקשורה בדמותו של
זאב ז׳בדטינפקי: באחד הימים
נאם ז׳בוטינסקי בכנס פועלים
שהתקיים באולם מוגרבי
ואמר :״באתי לדבר בעברית
בעיר תל־אביב כחול לבן.״ מהאולם
נשמעו צעקות :״רד!
רד!״ תמה ז׳בוטינסקי :״מדוע
הם צועקים באידיש?״ הוא
חשב שצועקים לו ״רעד!״ —
המילה האידישית שפירושה
״דבר !״
0במישרד־האוצר מתהלכת
הבדיחה הבאה :״מי
היה הכלכלן המודרני הראשון?
(כריסטוף) קולומבוס. ומדוע?
הוא הפליג מבלי לדעת
לאן, והגיע לאן שהגיע
מבלי לדעת מה לעשות שם —
וכל זה במימון ממשלתי מלא.

.זיתג 1ק

!2 ו| 1סו/קודו **4ו 00 * 7)1111* 1

4י־1*׳-ה*ו11 זיז

תמכהה הו ס מי תשלא 1ואדאדאדאת
רק על דברים בטוחים. ה!ויא לא מובן ללכת בציוריה
עיוורות בסל מחיר. סשחוא נתון בתחרות או
ניצב מזיל אתגרים, הוא מסוגל להשתמש ׳באמצעים
קיצוניים כדי להבטיח הצלחה.
״דיבר מעניין ׳נוסף הפולט באישיותו של סא-
דאת, הוא הנטייה להעריך את יריבו כבעל כוח
ריב משלו. ברגע הראשון הוא נותן לו קרדיט
חב יותר מהמגיע, יאך עם זאת נוטה לזהירות הבה.
כשהוא נוכחי ׳שהוא לאי מצליח לפתור בעייה, הוא
פשוט מפנה יאת הגב זזמתעלם ׳ממינה. הוא נמצא
עכשיו ׳במצב שבו הוא פתוח לקלוט רעיונות
חדשים.
״אין לי ספק, שיבין סאדאת ׳ובגין תהיה שפד,
משותפת מצויינת,״ קובע ליפשיץ ,׳ומוסיף :״סא־דאת
ייצא מישראל עם הישגים בלתי-רגילים.
״מצב כוכבים דומה לזה הקיים הזום ייווצר גם
בין ה־ 1ל 16-׳במאי . 1978 גם בתקופה זו אני
חוזה מגעים חיוביים מפתיעים, שלא חזו אותם
קודם.״

שמירת הבריאות, לנוח הרבה, לא להתרגז !ולא
לקחת ללב. אין ׳לייחס היום חשיבות מרובה מדי
לעליות וידידות קטנות שיהיו בשנתיים הקרו בות,
בי המגמה ר,בלילית היא של שיפורים לאורך
כל הדרך, עד שנת .1980
״החל בחודש נובמבר ׳80 תהיה תחילת השגשוג
הכלכלי הגדול ביותר במדינת ישראל, משהיו עצום,
גקנה־מידד, ענק. התפנית תהיה סל-יכך דומיננטית
וומוחשית, שכיל הבעיות הביטחוניות והמדיניות
של ישראל חייבות להיפתר, אחרת קשה להבין

את ההתפתחות הדראסטית שתתחולל.
״בעיקבות זאת, אני משוננע כי ב־ 1979 יהיו ״
הצעדים הממשיים לשלום בר־קיימא. אם נבדוק י׳
.מאותה תמוהה את מתתו האישית של מנחם בגיו -ו

0בישיבת הממשלה האחרונה
פרצו חילוקי־דברים בין
סגן ראש־הממשלה ייגאל
שר־הבריאות לבין ידין,
אליעזר שזסטק. קרא ידין
לעברו של שוסטק :״כולנו
יודעים שהצטרפות ד״ש לממ שלה
עלתה לך בבריאות!״

מורה ששררה בישיבה. לבסוף
לא יכול היה הפרופסור חיים
דורון, יו״ר מרכז קופת־חו־לים,
להתאפק ואמר לו :״משל,
אולי תהיה רציני לרגע אחד?״
0ליועץ ראש־הממשלה,
שמואל כץ, הממורמר על
מיעוט העמדות הבכירות ש ניתנו
לאנשי־חרות, מייחסים
את האימרה הבאה על יריבו
ומתחרהו, שר־החוץ משה
דיין :״אנחנו זכינו במיכרז,
ונזולל־בונה מבצע את העבודה.״

365

ימים חופשיים בשנה טמפון או־בה, הטמפון הקטן הנוח והבטוח ביותר
בעולם נותן לר הרגשה משוחררת וחפשית,
3*5ימים בשנה.
תוכלי ללבוש מכנסונים קצרים והדוקים,
חצאית מיני, או ביקיני. תוכלי לרקוד, לטייל,
לטבול באמבט ולרחוץ בים בבטחון מלא.
טמפון.ג . 1ס קטן משפתון ולכן קל ונוח
לשאתו בארנק.

טמפוני ס בעלי כושר ספיגה ענק —
הטוב בעולם ; להשיג ב 3:גדלים ;
נורמל: למרבית הנשים
אקסטרה: לנשים עם דימום רב.
והחידוש העולמי האחרון !
טמפוני מיני לנערות, לבתולות
ולנשים עם דימום מועט.

במדינה
ד ר כי ־ ח ״ ם
פוגרום חוקי בהחלט

בעד חגות גיסה?הסביר
?אגשי ההוצאה״?0ועד
שטעו וגשזח?מעצר
יחד עם אשתו
,,איך אתה לא מתבייש ! סכים סד, אשר
מול הפרצוף שלך ואתה לא מתערב!
תראה איזה סוגחום פה עושים נהג־האוטובוס
שזדרעתה עצר את ריבבו לקול
הנפץ ששמע, הביט אל חנות כלי־הבית
שמתוכה התעופפו חפצים .׳בפנים שכבה
אשה חיוורת כסיד מתחת לערימת סחורות
שצנחו מהמדפים, ומעליה נאבקו שני
גבירים זה עם זה. בפתה החנות עמד
שוטר. במדים, הנהג גיסה לשכנעו להתערב
להפסקת הקטטה האלימה.
אלא שהשוטר המשיך לעמוד ולהתבונן
באדישות, כאילו כל העניין אינו ׳נוגע
לו כלל. ישעה קלה קודם־לכן הגיע למקום
יחד עם שיני אנשי מחלקת. ההוצאה-לפו־על,
במטרה לעקל חפצים שונים מך הח נות,
השייכת לימיישסחית פרובקביץ.
התפרצות שלוחת־רסן. ידיעה
קטנה, באחד מעמודי־הפנים של עיתוני״

אותך ז נכץ שהפילו אותרו נכון שהרביצו
ל דו׳ החוקר התחיל לרשום, אפל
לא את מה שאני אמרתי אלא את מד,
שהוא רצה, .אמרתו ליו שאני לא חותם
על ההודעה הזאת, בי זה לא מה שאני
אמרתי. אז הוא תפס אותי והעיף אותי
בכוח החוצה. אחיר־כך איימו עלי, :תה־יתום!
אם לא, ,נעצור אויתך.׳ אבל לא
הסכמתי. בסוף ובא חוקר אחר, ורשם עדות
מפי. הכניסו אותי לתא המעצר בתחנה
ורצו לקהת מאיתגו טביעות אצבעות.
איני התנגדתי, כיי אני ליא פושע. אני יודע
שבחוץ-לארץ לוקחים טביעות אצב-
עות מרוצחים, מגניבים, אבל מה אנחנו,
פושעים י
״אחדי הציהריים אמרו לי שלוקחים אותי
לאבו־כבייר. נתתי לאשתי ,׳שהיתר, בחוץ,
את כל הדסדים שהיו לי. לא תיארתי
לעצמי שגם אותה יקהו למעצר.״
אך המציאות הייתה שיונה ממה שתיאר
לעצמו פרובקיביץ, שעלה עם אשתו ארצה
מגרמניה לפני 28 שנים והתיישבו
בשכונת הדר־יוסף שמצפון לרמת-גן.
מעולם לא היד להם עניינים עם החוק,
ולדי בדיהם לא ידעו כלל כיצד נראית
תהנת־מישטרה מבפנים, וודאי שלא בית־מעצר.
הפעם נקרתה להם ההזדמנות לכך.
״כמו שאני יושבת בחוץ, בא החוקר
וצעק, :׳תזרקו אותה לאבו־כביר, שלא

חדש ! אריז ה ח סכוני ת של 40ט מ פוני ם +שי -
ארנקון פלסטי לנ שי אתנטמ פוני ם בארנק.

כמהטע מי ם
נ סי תלהפטר

מהם-

ולא הצלחת? ?

אנחנו נחסל את הדוקים!
נסי פעס אחת את הדרך המודרנית והבטוחה
להשמדת הדוקים
לאחר חיטוי שלנו( שעורר כ־ג !/שעה) את מקבלת
תעודת אחריות לשנה. לא יהיו יותר דוקים בביתך!
ר״ג, טדדישיו ,18 טל6 .־5־ • 790114 אילת: נזל 3012 .־059
היתר מעז׳ תפריאות .21 :רש׳ עפק .481/75

^ | קובעים •ותר מבל
רמקולי 1מרכיב אחד: ,את
8313 ^ 1איכות המערכת.
מסרטים טכניים :״נאום״ ,ווריוזורי 9ט י 1־־•

הערב סיפרה על מיבצע גדול של אנשי
ההוצאד-,לפועל שנערך לפני שבוע במים־
גדתו בוצעו מאות צווי-עיקול. גם אל יהושע
( )58 ואתל ( )50 רובקביץ מהדר־יוסף
הגיעה אחת מחוליות ההוצאה-לסו־על.
על מה שהתרחש !בחנות סיפר פרו־בקביץ
:״באו שני אזרחים עם שוטר,
ואמרו שיש להם צרעיקול ׳נגדנו. אמרתי
לו, :בטח טעית בכתובת. אני לא חייב
כסף לאף אחד!׳ שאלו אותי, :אתה גדי
פורתז׳ עניתי לא, אני יהושע פרובק־ביץ,
גדי פורת זה הבז שלי.
״כמו שאמרתי את המילים האלה צעק
אחד מהשניים לחברו, :תיכנס תוציא את
הסחורה! מד, אתה בכלל שואל אותו? מי
הוא?׳ ותוך כדי כך הוא נבנם לתוך
החנות ׳והתחיל לקהת דברים מהמדפים.
אשתי ניגשה אליו ואמרה לו ישוב שיש
להם טעות- ,שהבז. שלנו אינו שותף בעסק
ושיעזבו את הסחורה, אבל הוא הכניס
לה מכה והעיף אותר, לפינה. היא נפלה
והתגלגלה, כשכל המדפים נופלים עליה.
עזבתי את הכל, ניגשתי אליו ותפסתי
אותו, בחולצה כדי שיפסיק. התחילה
קטטה, וחצי החנות נהרסה. סגרתי את
הדלת ואסרתי ליבן שלי, חיים, שירוץ
להביא ניידת. באו שוטרים, ולקחו את
כולנו לפישטרת רמת־גן.
מעצר כאבו־כביר .״בתחנת רמת־גן״
ממשיך יהושע פרובקביץ ,״נכנס קודם
השוטר שנכח סמיקרה, למסור עדות,
ואחריו הכניסו, אותנו. התחלתי לספר
את הגירסר, שילינו, אבל החוקר לא היה
מרוצה והתחיל לצעוק. הוא קרא שוב
לשוטר מבחוץ ואמר לו, :׳נכון שהתקיפו

היה לילד, דווקא שמח .״השכנות שלי מהתאים
הסמוכים, אלד, שנאספו ׳ברחובות
משך הלילה, שרו, רקדו ריקודי־בטן, התפשטו
ערומות ועשו חינגה׳ שלמה במשך
כל הלילה.״
??א אתראה. סיבת העיקול הובררה
לבני מישפחת רובקביץ רק מאוחד מיתר.
הבז הבכור גדי 31 ניהל באחרונה
מישיפט גירושין ונישאר חייב סכום
כסף לפרקליטו. גדי, ששינה בעבד את
שם מישסהתו לפורת, השאיר אצל עורך־
הדין את כתובת הוריד למישליוח הודעות
,אליו .׳נראה ש׳עורך-הדץ העביר את שטר
החיוב ישלו למחלקת ההוצאה לפועל.
הנוהל הוא שלפני ביצוע ׳עיקול ינשל־חת
לבעלי החוב אתראה וניתנת להם
ארכה לסילוק ׳חיובם. אם אינם מבצעים
את התשלום באים אנשי הגבייה, מודי עים
על עיקול של מיטלטלין כלשהם בדירה,
רושמים את פירטי הרכוש ומסתלקים.
אם גם איום זה אינו עוור, הם
מופיעים ומבצעים את העיקול הלכה למעשה.
ביצוע העיקולים ינתח בשנים האח רונות
׳בידי קבלן פרטי, שמקבל סכום
של 250 לירות עיבור כל עיקול מוצלח.
במיקרה שהקבלן אינו מצליח להביא את
המיטלטלין מסיבות כלשהן, הוא מקבל
רק 40 לירות. מכאן מובנת להיטותם של
מבצעי העיקול להצליח ׳במשימתם.
״אני מבין שיכולה לקרות טעות,״ אומר
פרויבקביץ ,״אבל זאת עוד לא סיבה
להתפרץ ולהרביץ ככד, לאנשים. אם היו
לפחות אוסרים לי יבמה מדובר, או אפילו
סוחבים לי, הייתי משלם את החוב של
הבן שלי. אבל ככה?!״
ת טו ל ם הז ה 2099

סרטים

א לי ס לא גוה
גנ>ו־> 1ד ק -

ברגמן הוא ברגמן

כשאינגמר ברגמן עושה סרט, אין טעם
להתווכח אם הוא טוב או רע. האיש כבר
הוכיח את מעלותיו מעבר לכל ספק. הוא
יודע כיצד לומר דברים בקולנוע, ויש
לו מה לומר. לכן, השאלה המתעוררת
בכל סרט חדש היא: לאן הוא יפנה
עכשיו? מה יש לו להוסיף על אשר אמר
קודם־לכן? אנה מועדות פניו?
פנים אל פנים הוא סרט שיכול בהחלט
להשאיר את מעריציו הגדולים ביותר בהרגשה
מעורבת. מצד אחד אפשר לראות
בו אולי המשך לתמונות מחיי נישואין.
האשה שעברה באותו הסרט תהליך של
השתחררות מכבלי המוסד המישפחתי ולמדה
לעמוד על רגליה־שלה, עומדת כאן
במיבחן הבא, הקשה יותר: היא צריכה
ללמוד לחיות עם עצמה, עם פחדיה, עם
סיוטיה, עם תיסכולים שמקורם בילדותה.
וככל שהחזית החיצונית מסודרת יותר,
וככל שהיא נראית בלתי־פגיעה ומאוזנת
יותר, כן גדלה סכנת ההתמוטטות הנפשית.
״שותפי היקרים לעבודה, אנו עומדים
לעשות סרט על התאבדות,״ כך פנה
ברגמן אל הצוות שלו, כאשר החל מסריט
את פנים אל פנים.
תת־ההכרה. המתאבדת היא רופאה
פסיכיאטרית, סמל השלווה והשלמות הנפשית.
במהלך הסרט היא ניצבת מול
פשיטת־הרגל של המיקצוע שבו היא עוסקת
(״האסון הגדול ביותר של האנושות
הוא מחלוודהרוח, והאסון השני בגודלו
הוא הטיפול בהן,״ אומר לה רופא מבוגר).
תוך שהייה של קיץ בבית סבה וסבתה
שגידלו אותה, היא נתקפת אימת הזקנה
והזמן החולף ללא רחמים, היא חשה
בבדידות הנוראה המהווה חלק בלתי-
נפרד מן הדרור היקר כל־כך לאדם ה מודרני.
החזית
השלמה והחלקה מתפרקת מול
עיני הצופה, שעה שכל הזיכרונות המודחקים
של חינוך מעוות, אורח־חיים מוכתב
מלמעלה, פחדי הילדות שהודחקו אל פינות
אפלות, מתחילים לצוף על־פני השטח.
אולי העייפות של קיץ שבו לא יצאה
לחופשה, אולי המתח הנפשי של טיפול
בחולה שאין ליצור עימד, מגע, או ניסיון
אונס (כושל) שבו היא מתנסה, אולי
השעונים המתקתקים והזמן הרושם אותותיו
על־פני סבה, כל הדברים הללו יחד
הם שגורמים להתמוטטותה. אבל משהיא
מתמוטטת ומנסה להתאבד, אין עוד מחיצה
שתוכל לעצור את תת־ההכרה המשתלטת
עליה.
ואין לברגמן הצעות פתרון למצב. כל
מה שהגיבורה שלו לומדת במשך הסרט
הוא לחיות מתוך השלמה עם תת־ההכרה,
שאדם אינו יכול להיות אלא בודד, ושהיא
עצמה אינה יכולה להציע לבתה יותר
מזור מכפי שהוריה או הורי־הוריה הציעו

חוסר התוחלת. וכאן מגיעים, בעצם,
לצידו השני של המטבע. ההשלמה בין
המודע והמודחק היוותה כבר נושא לכמה

ניו-יורק, ניו־יורק (שחף,
ארצות־והברית) —
ונל־אביב,
העובדה שהבמאי מרטין (נהג מו־נית!
,איליס לא גרה כאן יותר) סקורסזה אוהב את הקולנוע
המוסיקלי של שנות ה־ 40 ראויה בהחלט לשבח. ואי-אפשר
אלא להעריך את הצורך הנפשי שלו לעשות סרט מן הסוג
הזה. ואכן, המוצר !המוגמר, שעבר חיתוכים וקיצוצים
רבים על־ידי סקורסזה עצמו, ועדיין נמשך כיום כשעתיים
ורבע, נראה בהחלט כפרי אהבה שבו הושקעו מאמץ, מחשבה
ועמל רב.
מצד שני, הכל יודעים לאן מובילות הכוונות הטובות.
סקורסזה הוא מומחה לריאליזם עירוני קיצוני שבו האלימות,
החרדה והבדידות הם סימני־ההיכר הבולטים ב־יותר!
.הוא מיטיב לצלם ברחובות, בתנאים כימעט־תיעודיים,
סיפורים על אנשים שאינם מוצאים את מקומם בחברה.
ובכן מה לו ולעולם חציבעוני, הדימיוני, הקיים רק בתוך
האולפנים, שמהווה את מסורת הברזל של הסרט המוסיקלי?
בעצם,
זה מקור בל הצרות. שחקן אחד שלו, רוברט
דה-נירו, מעביר להפליא תחושת חוסר״המנוחה האופיינית
לסקורסזה. השחקנית שמולו, לייזה מינלי, משתדלת כמיטב
יכולתה למצוא מישור מיפגש משותף עימו — אך לשווא.
היא כוכבת מחזות״זמר. והמרחק ביניהם אינו ניתן לגישור.
ולא רק משום שבעלילה הם זוג מוסיקאים שמתרחקים זה
מזה בל שהקאריירות שלהם מתקדמות, אלא בעיקר משום
שהם שייכים, בעצם, לסרטים שונים.

בדיוק בפי שקטעים בודדים מן הסרט, כמו ריקוד
מלח ונערה, או דמות של סבסופוניסט המנגן מתחת לפנס-
רחוב, ניטלו באילו מסרט אחר והידבקו כאן לצורך האווירה.
ובדי
לסיים במחמאה: הצלם לאסלו קובאץ׳ עושה כאן
מלאכת מופת בשיחזור הגוונים של הסרטים האהובים על
סקורסז׳ה, והתיפאורן בוריס לוי דואג שלא יהיה בל ספק
בקשר לכך שמה שנראה בסרט הוא תיפאודה ולא מציאות,
ושאין זה סרט של סקורסזה אלא מחווה שלו לסרטים של
מישהו אחר.

ופאול מונילא הי ה ב סין
האדמה הטובה (פאר, תל-
אביב, ארצות־׳הברית) — ארבעים
שנה אחרי הצגת״הבכורה שלו,
נראה סרט זה היום מרשים ומוזר בעת־ובעונה״אחת. מרשים,
משום שיש בו סצנות טבהיקפן, ובדרך ביצוען, אינן נופלות
ממה שמסוגל לעשות !הקולנוע המודרני ; ומוזר, משום שמושגים
רבים בסרט זה חלפו מן העולם זמן רב לפני שנולדו
מרבית הצופים שנראו אותו חיום.
הסיפור של פרל באק, שהופיע תחילה בספר, היה רב-
מכר אדיר: גילגול חייו של איבר סיני ושל רעייתו המסורה,
הקשורים לקרקע בבל נימי נפשם, מהעוני אל הכבוד
והרווחה הכלכלית.
למעשה, כפי שהוא נראה בסרט, מתרחש הסיפור בסין
אך במיקרח. כי תמיבנה שלו מוכר לכל מי שהולך לקולנוע :
זהו סיפור״אהבה מן הסוג הישן והטוב, וכל האביזרים שהובאו
בעמל רב מסין לצורך ההסרטה, אינם יבולים להסתיר
את העובדה בי הסרט בולו הוסרט בהוליווד, ושבין כל
השחקנים הראשיים אין אף אחד שניראה סיני ולו במיקצת
מן !הסיבה הפשוטה שלא חיוה ביניהם אפילו סיני אחד
לרפואה (אלה זכו רק בתפקידי-מישנה).
מאידך, קשה שלא להתפעל מאיכות הצילום הגבוהה
של לי גארמס, מן העוצמה של כמה סצנות קלאסיות בסרט,
כמו המרד בפרברי כרך סיני, ובמיוחד מלחמת האיברים

ברגמן מדייר את אולמן
״אנו עומדים לעשות סרט על התאבדות״
העולם הז ה 2099

דה־נירו ומינלי: לא שייכים

ריינר ומוני: נעים להיזכר
בענן אדיר של ארבה העומד להשמיד את תבואתם. אם
להוסיף לכך את פילאי העריכה של סלאבקו וורקאפיץ׳,
המעניקים לסצנות אלה דינמיקה בלתי-רגילח, הרי ההישג
מרשים בכל קניה-מידה שהוא.
נעים להיזכר שוב בשחקנים במו פול מוני או לואיזה
ריינר, שידעו לסחוט מן !ה״שמאלץ״ את כל העסיס שבו.

מסרטיו הקודמים של ברגמן, וגם בהם
נאמרו דברים דומים. העימות בין הדורות,
הביקורת על החינוך הפרוטסטנטי ועל
העיוותים הנפשיים שהוא מותיר במתחג־כים
בו, היו מאז־ומתמיד אחד המרכיבים
העיקריים בסרטיו. ההרגשה של חוסר־אונים
מיקצועי באה לידי ביטוי הן ב סרטים
שבהם גיבורים גילו אוזלת־יד והן
בהכרזותיו האישיות של ברגמן, שתיאר
פעם את האמנות שלו כ״עור של נחש
מת שבו עדיין מתנועעות הנמלים.״
ולכן, כאשר באחד מסיוטיה מציעה
הפסיכיאטרית לאשה על סף ההתמוטטות
שתבוא אליה בעוד חודש, ולאשה אחרת
שפניה אכולים מתחת למסיכת גומי לקחת
כדורים מדי יום, ולסבה המפחד מן המוות
היא מציעה למנות עד ,10 בכך כאילו
חוזר ברגמן ומדבר על חוסר התוחלת
שבמעשה האדם.
יחד עם זאת, כאילו הוא עורך ביקור
מחודש בתותי בר, תוך החלפת הדורות
שבהם הוא דן, עם תוספת החרדה, הפחד
והמתיחות בין המינים האופייניים לתקופה
זו. אפילו השמות אינם שונים בהרבה.
שם קראו לגיבור איסק בורג, כאן קוראים
לגיבורה איסקסון. שם הוזכר השם אגרמן,

וכאן מוזכר השם אגרמן. ברגמן נשאר
במישפחה.
מה שיכול בהחלט להפריע למי שדורש
התחדשות מתמדת של במאי, הוא העובדה
שברגמן משתמש כאן בכמה מן התחבולות
הדראמיתיות שאותן מיצה כבר בסרטים
קודמים. הבריחה לתוך סיוטים והניסיון
להסביר בעזרתם את המיבנה הפסיכולוגי
של נפש האדם, אינם מפתיעים עוד כבעבר,
ולעיתים אפילו נדמה שהם מייותרים
ומובנים מאליהם. המטורפת המתבוננת
בתהילת הסרט ברופאה וצופה כאילו
בפניה את ההתמוטטות העתידה, שייכת
למערכת התכסיסים הדרמאתיים המייוש-
נים ביותר של התיאטרון ושל הקולנוע:
והריכוז העצום של ברגמן בדמות הראשית
הופכת י כימעט את כל השאר לצללים
חולפים.
תכסיסים חוזרים. אבל ברגמן הוא
ברגמן, ומשום כך, הדרך שבה הוא מתאר
את ההתפרקות של נפש האדם, מול מצלמה
חשופה, היא דבר שלא היד, כמוהו
בקולנוע. לא זו בלבד שסוון ניקוויסט,
הצלם שלו, חודר לתוך הפינות האפלות
ביותר של הנשמה במצלמתו, כאילו היה
(המשך בעמוד )42

יה פ על את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותר תמתאימה, אשר
תסביר מה אתהרואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
״קשקשת״ ,ת. ד ,136 .תל־אביב.
בין הזוכים יוגרלו פרסים: שתי
מנות בשווי — 50.ל״י (חמישים לירות)
כל אחת, באחד מסניפי רשת
הפיצריות רימיני בתל־אביב.

תשבץ

הווונ! 0חו ה

2099

ק שק ש ת 2099

קולנוע
(המשך מעמוד )41
זה סכין־מנתחים חד וחסר־רחמים, אלא
ששיתוף־הפעולה בין הבמאי לליב אולמן
מגיע כאן לשיאים שעדיין לא היו כמותם.
הפנים העירומים של השחקנית הזאת, מול
המצלמה, הם העולם המורכב, החי והתוסס
ביותר שאפשר להעלות על הדעת. ומה
שברגמן, יחד עם ניקוויסט ואולמן, מצליחים
להפיק מן הפנים הללו, שבהם מתבוננים
תמיד מקרוב־קרוב, הם דראמה
שאין בה באמת צורך בשום מרכיב נוסף.
האולם מתפוצץ. לקראת סוף הסרט,
אחרי ששוחררה מבית־החולים אחרי ניסיון
ההתאבדות, מתבוננת הרופאה בהסתר בסבה
ובסבתה, ובמוות המתקרב שיפריד
ביניהם ואומרת, שאולי כל מה שיש בחיים
הוא אותו רגש של אהבה המאחד שני
ישישים אלד, שעוד מעט יהיה עליהם
להיפרד. וזו, כאילו, קריאת הייאוש שמסכמת
את ברגמן מן העבר. דקה לאחר־מכן
מרימה הרופאה את הטלפון ומודיעה לביתר,חולים
י שתשוב לעבודה למחרת בבוקר.
זה מזכיר, באורח משונה, את סוסי
סרטיו של לואיס בוניואל הישיש. העולם
מתפוצץ לרסיסים, הערכים מתעופפים לכל
רוח, האדם אומלל ועבד ליצריו ולחול-
שותיו, וכל מה שנותר לו לעשות הוא
להמשיך ללכת בדרכו. האם בנו של הכומר

• זהירות, אוזניים לכותל.

אלישבע זכאי,

חד קריניצי , 16 רמת־גן
• הרטייה החדשה של דיין.

ישראל ובת־שבע רבי,

רח׳ עוזיהו המלך ,20/16 באר־ שבע
• שני מזגלים שנשארו בכותרת.

שאול יהישלום,

במאי סטיבן שפילברג

רח׳ אורלנסקי ,7פתח־תקווה
• מי מוביל את מי?

״כמעט קיבלתי התקף־לב״

רזד אבן־גבירול ,175 תל־אביב
• חתול מסודר בחיים.

הפרוטסטנטי שנלחם באמונת אבותיו, וחניך
היישועים שהפך את ההתעללות בכנסייה
לתחביב, מצאו סוף־סוף שפה משותפת?

שירלי לוי,

ירוס אלול,

חד בן־יהודה ,206 תל־אביב
הסרטות הסרט שנעשה בסודיות
אמריקה יצאה מדעתה. המציאות אשר
סביבה מבחילה אותה עד כדי כך שהיא
מחפ שת

מסעדו ת אי ט ל קיו ת
טל 21) 100 .
תל־אביב, נפר אתרים
תל־אביב׳ פכר מלכי ישראל ,4
טל2) 2417 .
מל־אגיב, רח׳ אבן־גבירול , 24
י טל2) 6177 .
טל 221) 11 .
תל״אביב, דיזנגוף 91
חיפח, רבי הנביאים , 20 טל) 40201 .
טל 292) 54 .
חיפח, דרך רופין פשר ירושלים, רח׳ יפו 41 פשר ירושלים, ח מלו ג׳ורג׳ 15
רמלח, רח׳ חר*ל 102
אילת, מרכז התיירות
החדש

חדש 111
בריחודח 2) 2
פינת \יינגו ף
טל 459070 .

מאוזן :

מאונך :

.1מצב גופני שפיר; .5עיר בגליל)
.10 אביון; .11 עוף־טרף; .13 אם הפנינה
; .14 קידומת צרפתית ; .15 עם ;
.16 חודש עיברי; •18 קוץ; .20 מזל!
.21 פיה לעושת סיגריות; •22 נסוג;
.24 שותקו 25 קר״את־יגון ; .26 סרח ;
.28 נס; .30 משכורת; .31 סלך שקס־פירי;
.32 עליכם לקוות!! .34 מארבעת
המינים; .35 אסון 38 מיסטר! .39
שקט!; .41 קופץ לביקור! .42 כישוף;
.43 כן, באנגלית; .45 יחידת. העפעף;
.47 כיוון ש־! .48 נשטה; .50 נועם!
.51 סוד כמום ; .52 מסולם הצלילים ! .54
נהר באסוה; .57 עסיס; .61 רשע; .62
מדרגה; .64 כינוי! .65 אחרי הראשון;
.66 להבה ; .67 בוסתן ; .69 שאין בו כל
לחות ! .70 בטן ; .72 פרח־גוי ; .74 לוז ;
.75 רעש; .77 הירוו את צמאונם; .78
יוציא ניצנים; .80 דרום; .82 שמא;
.84 תן!! .85 משוכה; .87 עבורי! .88
הנחייה! .90 ירומם בעקבו; .92 מקולות
הגברים במקהלה; .94 חג ע״ברי; .95
אדון ! .97 בלוטת־הנקה ; .99 הסה שלי ;
.101 תבואה; .102 חומת-מים; .103 גוש
מפורסם ; .104 מין עץ.

.1מגופה ; .2עליד לרשת 3חלק
בגוף ; .4סופו של בוז ; .6בוא מלמעלה
למטה 7שיר־לסת ! .8הבל ; .9צידו
החד של הסכין ; .12 הגבר הראשון ; .15
יחידה צבאית ; .16 קריאת־כאב .17 .מצה ;
.19 קור עז! .26 מחוספס; .21 תעודת־ביטוח;
.23 אחורי הגוף! .24 בת־קול;
.26 תרנגול; .27 מטבע ישראלי (ר״ת);
.29 עור יבש ומתקלף; .30 כלי המשמש
לתקיעה ; .33 כינויו של קיסר חבש ; .34
חגורה; .36 דק מאד; .37 ירק המשמש
כתבלין ; .40 כועס ; .41 חרק המזיק לבגדים;
.44 אסקופה; .46 מיקווה מים
ענקי ! .47 כיתה דתית ; .49 משגיח ; .50
ליקוי! .53 סובייקט; .54 נמהר; .55
ירד; .56 סהללת־מגן; .58 הווייה; .59
מין תכשיט; .60 התייחסות! .62 ארג
מיקראי יקר! .63 פרוסה; .66 מיסתן;
.68 נביעות ; .71 חורים ׳מחוברים בחוטים ;
.73 שירה ; .76 עצם בפה ! .77 גץ ; .79
זכר בבקר; .81 תנועת מים בים; .83
פנורמה ; .84 קריאת התלהבות ; .86 עלה
בסטר ; .89 מחית ; .91 מיטען ; 1.93״ורדים;
.95 מאכל נוזלי; .96 גיד! .98
נוזל החיים ; .100 מכינויי האלוהות ; .101
בתוכו; .102 עוף־טרף.

מי פלטב עו ל ם טו ב יו ת ר. ונו כ ח

ההווה המבחיל, היא מנסה לשאוב עידוד
מעתיד בידיוני ורוד יותר.
כיצד מסבירים שיגעון כזה? ״מה אפשר
לעשות? כשאנשים אינם יכולים עוד
להאמין באלוהים, הם מאמינים ביצורים
מן החלל החיצון,״ טוענת ג׳וליה פיליפס,
מפסיקת־סרטים שהוכיחה כי היא מתמצאת
בהחלט בטעם האמריקאי ובהלו־הרוחות
בו. לראיה: היא היתד, שותפת להפקה של
סרטים כמו העוקץ ונהג מונית.
כאשר מפיקת־סרטים אומרת דבר שכזה,
מה שמתבקש מייד הוא, כמובן, שתעשה
סרט שיתאים להשקפותיה. ואכן, מיפגשים
מן הסוג השלישי, סרט בהפקת ג׳וליה
ומייקל (בעלו!־לשעבר) פיליפס, יצא בשבוע
שעבר בניו־יורק, ומילחמת הכוכבים
שיאן הקופות הטרי כבר מתחיל להתנדנד.
במאי בן 29 בשם סטיבן שפילברג,
שהיה אביו מולידו של ברום, הכריש ממלתעות,
הוא האיש שמאחרי מיפגשים
מן הסוג השלישי. זהו ילד־הפלא שבגיל
21 ביים.את ג׳ון קרופורד בסרט־טלוויזיה,
בגיל 26 ייצג בסרט משלו (שוגרלנד
אכספרס) את ארצות־הברית בפסטיבל-
קאן, ושנתיים לאחר־מכן שבר את כל שיאי
הקופות בסיפור־האימים שלו על כריש
שמטיל אימה על עיירת־נופש על חוף־הים
באמריקה.
כשהתחיל לעשות את מיפגשים מן
הסוג השלישי, נדמה היה כי טיסות החלל
ונחיתות בכוכבים מרוחקים יהיו הסיבה
ה עו ל ם הז ה 2099

העיקרית לעניין האפשרי של הקהל בו.
דינמיקה מיבצעית. בינתיים, כפי
שנוהגים לומר בשפה הפוליטית, קיבל
המיבצע דינמיקה משלו. מסרט צנוע ש צריך
היה לעלות שני מיליון דולר, הפך
מיבצע ענק שהעבודה עליו נמשכה שנה
וחצי, ומחירו הסופי נע בסביבות 19 מיליון
דולר. הבמאי וצבא שחקניו וטכנאיו נעו
ונדו על־פני מחצית ארצות־הברית, הקימו
במדינת אלבאמה, את אולפן־ההסרטה המאולתר
הגדול ביותר בהיסטוריה ( 150 מטר
אורך 80 ,מטר רוחב 30 ,מטר גובה) ,וכו חות
האבטחה ששמרו בקפדנות על סודיות
העבודה פעלו במישמעת של מישטרה
צבאית מתורגלת.

התפקידים הראשיים שבו לומר למראיי-
ניהם .״מי שירצה לראות מה עולל שפיל-
ברג בסרט, ומדוע עלה כל־כך הרבה כסף,
יצטרך לחכות לבכורה,״ אמרו אנשי חברת
קולומביה, שהחווירו יותר מדי חודש בחודש׳
ככל שעלה תקציבו של המיבצע
המטורף. הלחצים והמתחים גברו והלכו.
פרנסואה טריפו, הבמאי הצרפתי שהסכים
להופיע באחד התפקידים הראשיים בסרט,
נפרד מבימת הצילומים בסידרה של הערות
לא־מחמיאות־ביותר למפיקה. חברת קולומביה
עצמה הוציאה את הסרט מידי
מישפחת פיליפם לקראת סוף העבודה, כש נדמה
היה שהשליטה על הסרט נשמטה
מידיהם. ובין אס היה לדבר קשר לעניין

תמונה מתוך ״מיפגשים מן הסוג השלישי״
אולפן־ההסרטה המאולתר הגדול בהיסטוריה

כמאי־שחקן טריפד ופעלולן דאלטון טרומכול
שומרים מזויינים על כל צילום
24 שעות ביממה נעו השומרים המזמינים
סביב אתרי־הצילום, וכל עיתונאי נבדק
היטב לפני שבא לבקר, כדי לוודא שאינו
מצוייד במצלמה נסתרת .״כמעט שקיבלתי
התקף־לב כאשר ראיתי בשבועון מצוייר,
שבוע לפני בכורת מלתעות, צילומים של
כל המנגנון המכני שהניע את ברום הכריש,״
מספר שפילברג. משום ־ כך דאג
שהפרשה לא תחזור על עצמה.
״אני מוכן לשוחח עמך על כל נושא
שבעולם, פרט לנושא הסרט,״ נהגו בעלי

או לאו, עובדה היא שמנהל החברה, דויד
בגלמן, מצא עצמו מחוסר־עבודה ומסובך
במישפטים על מצבה הכספי של החברה,
שגורלה ייקבע במידה רבה על־ידי הצלחת
או כישלון מיפגשיס מן הסוג השלישי.
פרק־הזמן הארוך שנדרש כדי לסיים את
הסרט (בכורתו היתד, צריכה להיערך בפסח
,)1977 סיפק לאנשים שונים אפשרויות
שלא חלמו עליהן. טריפו, המעיד על
עצמו שאינו מוטרד מן הנושא של הסרט
עצמו, הזהיר את שפילברג מראש שהוא

אינו שחקן, ומשום כך יוכל לגלם את
עצמו. מן הרגע שהוסכם ביניהם כי זה
בדיוק מה שדרוש לשפילברג, הוא הביא
עימו להסרטה מכונת־כתיבה, ובהפסקה
הארוכה שבין צילום לצילום (שפילברג
מסוגל לבזבז יום שלם כדי להגיע לשלמות
בסצינה של 30 שניות) ,הספיק לכתוב את
הגבר שאהב נשים. ובזמן שהיה דרוש
לאהר־מכן לדאגלם טרומבול (מומחה לאפקטים
מיוחדים שהיה אחראי למחלקה
זו בסרטים כמו אודיסיאה בחלל וזרע
אנדרומדה) כדי להשיג את כל האפקטים
שהיו דרושים כדי להקנות לסרט את
מראהו הבלתי־רגיל (יש בסרט סצינות
שהן תוצאה של פוטו־מונטאז׳ בין 50 מר.כיבים
שונים) ,הספיק טריפו לצלם, לערוך
להפיץ וכמעט לשכוח את הגבר שאהב
נשים.
הרעש והמיסתורין שאפפו את הסרט
פעלו את פעולתם. הסיבה היחידה שבתי־הקולנוע
בניריורק לא יכלו למכור את כל
הכרטיסים לכל ההצגות שלהם, למרות
התורים הענקיים שהשתדכו בחוץ, היתה
העובדה שחלק מן הצופים התעקש להישאר
בסוף ההצגה כדי לראות את הסרט
בשנית, וכבר ביום הראשון נמצא לפחות
מטורף אחד שראה את הסרט ארבע פעמים
בזו אחר זו. רמזים ראשונים על מה שצפוי

על המסך החלו מתגנבים מן העיתונות
המיקצועית (זאת, אחרי שכתב כלכלי ש ראה
את הסרט בהסתר וקטל אותו, כמעט
שגרם להתמוטטות חברת קולומביה בבורסה)
.אבל תמונות ברורות וממשיות
עדיין אין למצוא בשפע. כל החוכמה היא
להחזיק את הסקרנים על אש קטנה.
דחף ההתאבדות. אחרי תוצאות השבוע
הראשון, חברת קולומביה מרוצה
מעצמה. הסרט עלה 19 מיליון דולר, אבל
היה כדאי. זאת לפחות התחזית, כרגע.
שפילברג גם הוא מרוצה .״אומנם אינני
מאמין מושבע בקיום חיים בחלל החיצון,
אבל איני שולל אפשרות כזאת בשום פנים
ואופן,״ הוא אומר ,״ואני מקווה שמי
שיראה את סרטי יתבונן לשמיים במבט
מחודש, ויביא בחשבון גם אפשרות זו.״
מה גם ששפילברג הוא אולי הראשון מבין
העתידנים שמדבר לא על עימות בין אנשי
כדור־הארץ ליצורי החלל, אלא על פגישה
ידידותית ומפרה.
ולבסוף, צריך אולי לסיים בדבריו של
טריפו לשבועון ניחנויק :״סירטי המדע־הבידיוני
הם אמצעי להילחם בדחף ההתאבדות
שבכל אחד מאיתנו, ואני סבור
שהקהל אומנם מקבל אותם ברוח זו.״
הבו מדע־בידיוני!

בתוכנית השלישהשלישי

י,זפל״ ״?לשל

\ נ ^ 7ספלמ סגי כי ״ £לז עלח

ו שוב זכה ״ קופל ״ ב תו א ר 1 :י
החברההנבחרתלנסי עו ת ו תיי רו תלחו ״ ל

ת ל -א ביג: פרישמן ,14 טל 244121 .

תל־אניב: הירקון ,122 טל ; 233810 .הי ר קון , 252 טל ; 452111 .ט שרני חו בטקי ,4טל . 50555 .ירושלים: הלל ,6טל . 233533 .חיפה: שד׳ הנ שיא ,133ט
טל .740451 .נתניה: ככר העצמ או ת ,10 טל . 27410 .רמת־גן: בי א לי ק ,77 טל .731105 .אשקלון: מרכז נפתי, טל .23651 .נאר-שבע: הרצל ,79 טל.78860 .

ע 13־31׳

גרשון

דגו מיגהגים. ב פי שאתה מעשן מתוך הרגל. זה

מעשן

ומרגילבזךלעשן -מ זה לא

פרופסור גרשון ויילר (צ ,)5יליד הונגריה, מוסמר האוניברסיטה
העברית כירושלים ואוניברסיטת אוכספורד בלימודי פילוסופיה. לימד
באוניברסיטת דאכלין, אירלנד. שימש בעמית באוניברסיטה הלאומית
של אוסטרליה. מכהן כיום בפרופסור-חכר באוניברסיטת תל-אכיב, כמחלקה
לפילוסופיה. סיפרו ״תיאוקרטיה יהודית״ ראה אור כהוצאת

נובע ש זה

ויי לד
שאתה

״עם עובד״ ,ובשבוע שעבר ראה אור סיפרו ״פילוסופיה של דברי יום
יום,״ כהוצאת ״ספרית פועלים״ .את עמדותיו על הפילוסופיה הרציונאלית,
יהדות ומדינת-ישראל פירט פרופסור גריטון ויילר בראיון מיוחד,
שערך עימו דן עומר השבוע :

ואש הממשלהושש
ווו•ד סנהדרין
• מה זאת אומרת להתפלסף?

טדקטואדית״ ודומה שההכרה שדנו כארץ אינה
מתברכת בעידודה.

זה בסך הכל סוג מסוייס של עיסוק עיוני. האמת היא
שאני לא אוהב לעסוק בהגדרות, ולהתפלסף זה להתווכח
על הגדרות. יהיה נכון יותר לומר שישנה מסורת בתולדות
התרבות המערבית, וזו המסורת המסויימת שניתנת
לזיהוי בקלות רבה — המסורת הפילוסופית.

בעוונותי, אני יוצא אירופה, וגמרתי בית־יספר באירופה.
וזה לא כל כך בדור, שאנשים הבאים מאירופה מביאים
אתם את אירופה. לרוב מביאים את ההשלכה-היהודית
של ׳אירופה. כלומר, אם אתה מסתכל עלי, אתה יכול
לומר ׳שאני מאוד הונגרי. דע לך, שאני מאוד שונה
מן ההונגרי שיושב בהונגריה, ההונגרי הגוי, ואני ישונה
מאחינו יוצאי־עיראק, שהם אינם ערבים, אלא מביאים
את ההשלכה־היהודית של בבל — זה שלב אל׳׳ף. ושלב
בי״ת הוא שפל ההשלכות האלה באות ומתערבבות פד.
בארץ.

• כיצד מתבטאת מסורת פילוסופית זו
כחיי יום־יום ז

בכל תחום של החיים. למשל: אדם הצועק ברבים
שזה לא צודק שגובים ממנו מיסים רבים. מכאן, קיים
רק צעד אחד לשאלה פילוסופית. אמנם אתה מבין שהוא
אינו רוצה שיגבו ממנו מיסים רבים, אבל הוא קורא גם
בשמו של איזה ׳אידיאל — הצדק. ושאלת הצדק היא
כבר עיסוק פילוסופי. ניתן להעביר כאן סמינר בשאלה
מה זח צדק? האם הוא הדדיות? האם הוא שוויוניות?
או סדר חברתי מסויים? כולם יחד, או חלקם, לפי
פרופורציות. ובנושא זה קיימת ספרות מאז אפלטון ועד
היום.

• אכל היה מצב של השלכה מתוך היהדות
על אירופה.הנוצרית. .

קיים כאן דבר מאוד מעניין ,׳ובאמת מסובך. אם אתה
מדבר על המאה ה־ 19 באירופה, ועל היהודים במאה
ה־ 19 באירופה, ואותן סיבות היסטוריות ידועות, בהן
מילאו היחודים תפקיד גם שולי וגם חדשני וגם הרסני
בחברה האירופית — הרי שכל הדברים האלה הם בעצם
חבילה אחת. כלומר: הם היו הליברלים, הם היו גם
החדשנים הגדולים בקאפיטאליזם. הדבר המעניין הוא מה
קורה כאשר אתה לוקח את האנשים האלה ומעביר אותם
לכאן. מה שהם מאבדים מייד זה אותו תופש שאיפשר
להם את השוליות. הם הופכים פתאום אחראים על חברה,
עליהם ליטול אחריות על עצמם. חיל־האוויר תוקף היום
את לבנון, ואני אחראי לזה. מחר יקראו לי או לבן שלי
לצבא. אנחנו אחראים על כל העסק הזה.

• האם הפילוסופיה מושתתת על ערבי־יסוד,
או. הגדרות קבועות ץ

לא ולא. ישנן אסכולות שונות בפילוסופיה. ולכל
אסכולה ישנן דרכים מקובלות להציע דברים. אבל זו
תהיה שמרנות לא מוצדקת לדפוק באסכולה טסויימת
ולפסול את כל היתר. ישנן גם כמה דרכים שהן פסולות
ואינן פילוסופיות.

• למשל זו

קשה לי שלא לנקוט דיעה, למשל, ביחס לאותם דברים
הקשורים בהטפה, אינדוקטרינציה, בהשרשת אידיאולוגית
— כל אלה אינם בגדר פילוסופיה. מה שלא יהיה, פילר־סופיה
זה עיסוק דיאלקטייאנאליטי. אם אני מנסה להטיף
לך דבר, הרי שאיני מתפלסף. ואז אנחנו מבררים למד.
אני מטיף לאותו דבר.

• האם ישנה חשיבה פילוסופית עקרונית,
או מכלול של ערכים פילוסופיים כמורשת היהדות

ראשית כל איני אוהב את המילה ערכים. יש לי טינה
למילה ערכים. אתה יכול לשאול אם ישנם ערכים בפילוסופיה
בכלל — בלי יהדות. גם על זה קשה לענות.
בעצם בספרי פילוסופיה של דברי יום־יום אני רוצה
לומר שאם ישנו ערך כלשהו, הרי שזה הערך של הרציונאליות.
כלומר, העיסוק עצמו מופיע כדבר כדאי
בפני עצמו. אתה יכול לבוא ולומר: למה לי לברר את
זה באופן רציונאלי? לא רוצה, אז לא צריך. אתה לא
אוהב בלונדיות — אז אתה לא אוהב בלונדיות. גמרנו.
אבל אתה לא יכול לבוא ולומר לי שאני לא צודק.
עצם הרעיון הרציונאלי הוא העיקרון שאחד מאתנו צודק.
וזה מניח את עקרון־הרציונאליות — כדבר שניתן לבירור.
שנינו לא יכולים להיות צודקים באותו עניין אם אנחנו
חלוקים בדיעותינו. עכשיו, אם אתה לא מקבל את זה,
אז אתה מנסה לשחק אתי, ואין לנו על מה לדבר.

היהדות היא פילוסופית? אז אני אומר שלא. הייתי
מוסיף שהיהדות היא פחות פילוסופית מהנצרות, והנצרות
בתור דת גם היא לא פילוסופית. אלא מה,
הנצרות מטעמים היסטוריים נזקקת לאפולוגטיקה יותר
מאשר היהדות.
אומנם מטעמים היסטוריים יש ליהדות ממד אפולוגטי,
ובכמה מקומות זה מגיע לשיאים גדולים כמו אצל ה־רמב״ם.
יאבל אדם שרוצה להציב את שתי רגליו על
קרקע היהדות אינו נזקק לעיון־לשמו, הוא פשוט צריך
ללמוד ׳תורה, ולתורה יש משמעות של: מורים לך במובן
כזה שזה לא פילוסופי.

• האם נוצרות ״בעיות פילוסופיות״ הנובעות
מאורח חייהם שד היהודים כישראד ץ

הבעיות הפילוסופיות אינן נוצרות רק פה, אלא בכל
חברה. זה קהה בפעם הראשונה באתונה, כאשר אפלטון
תיאר את הפגישה בין סוקראטס לפרותאגורוס, ובין
השיניים נוצרו חילוקי־דיעות בשאלה: האם המידות הטובות,
המוסריות, ניתן ללמד אותן או שלא ניתן.
ופרותאגורס אמר: מה זאת אומרת אי-אפשר ללמד אותן?
הרי אנחנו רואים שהאתונאים מלמדים מינהני אתונה
• מה עם רציונאליות ופילוסופיה ביהדות זו לבניהם. אבל האם אלה הן המידות הטובות? זו שאלה
אם אתה שואל על היהדות, הרי שזה מאוד מסובך.
אחרת.
כבר ניגוויתי עם ספר אחד על היהדות (תיאוקרסיה
ניתן לומר שביהדות ישנם כל מיני כללייהתנהגות,
יהודית) .ולא שאני מתחרט על כך, אבל אנשים אמרו •וישנה גם אינרציה התנהגותית — כפי שאלה קיימים
לי שאני לא מבין מה זה יהדות. אבל אולי היהדות
בכל חברה, ואנחנו לומדים על כך במדעי-החברה. החברה
מסובכת כמו הדת הדרוזית, והיא בגדר סוד, ואיש אינו בישראל נעשית יותר ויותר יהודית מתוך כל מיני תהלייודע
מהי. לכן אני עוסק ביהדות כפי שאני מבין אותה.
כים פסיכולוגיינדסוציולוגיים, שצריך לעמוד עליהם. אבל
מתוך זה אתה לא לומד שהערכים האלה הם גם טובים.
ואכן ,׳ביהדות ישנם ערבים־רציונאליים כמו השקלא
יש לנו מינהגים, כפי שאתה מעשן מתוך הרגל לא טיוב.
וטריא ההילכתי ,־מהוא דפר רציונאלי מובהק. גם כל
הדאגה היהודית לסדרי-הקהיילה — הם דברים רציונאליים זה שאתה מעשן ומרגיל את בנך לעשן — מזה לא נובע
עד למאוד. כך שהרציונאליות משותפת לדברים מסויימים שאתה מלמד אותו דברים טובים.
• יהדות אירופה הצמיחה ״סקרנות־אינ
ביהדות ובפילוסופיה. אבל אם אתה בא ושואל: האם

— 44 1

ווו1

אז מה קרה ללהודים זן

ההיפך הגמור קחה לאותה סקרנות איטלקטואלית של
היהודים, משום שהם ׳נאלצו לקפל כאן את איותה ׳אחריות
עבור החברה. בניין הארץ זו משימה גדולה. ואז באים
ואומרים שהם נרתמו. מילה המבטאת את המצב בדייקנות.
אם אתה נרתם אז אתה נושא בעול. כאן אני מדייק.
ומי שאינו ״נושא בעול״ הופך מיד ל״פורק עול׳ /שים־
לב שבשפה העברית משמש המוישג פורק עול גם עבור
בהמות. ועכשיו, שיצאנו קצת לחופשי מהנישיאה בעול,
אחרי 30 שנה, אולי זה כבר אפשרי.

העשייה ביטלה את החשיכה ץ

בוא ונעמיד את זה על שני גורמים בלבד. האינרציה
של התרבות היהודית, שהיא תרבות המטיפה להתנהגות
מסויימת, והצרכים שיל הארץ הזאת מימי ראשית ההתיישבות
בה. יתמיד היינו פאן בבעיות מאוד ׳תכופות. שני
הגורמים האלה שחבריו, מהווים גורם מאוד חשוב• ,שבעטיו
אומרים לך ״אמחה אל יתבלבל -את המוח, ויש דברים
חשובים יותר. הדבר הזיה פעל גם עילי, אחרי שהשלמתי
את ספרי על התייאוקראטיר, היהודית, ישבתי שלוש שינים
וחשבתי. יש מלחמה. בא יום־כיפור. יישנם הורים־שכולים
— ועצרתי בעד עצמי. יוכל המעצורים האליה קיימים
אצל כל אדם בישראל. וכאשר אתה קם ואומר, אז מייד
באים ואומרים לך: רגע. ,אתה הורס את היסודיות, יש
לחץ. היום חיל-האוויר בלבנון, מחר אולי תהייה מלחמה.

• אינטנסיביות החיים בישראל מונעת.
את פיתוחה של החשיכה הרציונאלית ז
בשביל זה אתה צריך מנוחה. כמו שאמר אריסטיו, צריך
סכולה. ביית־ספר מלשון ״סכולה״ — פנאי, זמן־חופשי. אז
אתה יושב וחושב: למה כך? ולא בין מילואים למילואים.
זה מאוד קשה, כי זה לא ספקולאטיבי. לא שאין עושים
בארץ עבודה־ילמדנית. אהוד בן־עזר אמר פעם לפרופסור
גרשום שלום: אדם אינו יכול להתרכז בעבודה־למדניית
פה בארץ. וגרשום שליום השיב לו: למה? אני עושה את
זה. כך שזה לא עניין שאי-אפשר לעשותו. אבל כאשר
מדובר בגישה תיאורטית, במובן זה שסל האפשרויות

.אם יש לגוש־אמוניס סמכות עליונה, אין מה לבור איתו, יש רבעו אותו!״
פתוחות, אז באים ׳ואומרים ׳שהאפשרויות מדאיגות את
עם ישראל, ואז אתה איוימר :׳נניח לזה.

• דומה שניצלת כספר שלד את ״הגישה
התיאורטית״ ושאלת ״מיהו יהודי״.

ההלכה ומבעלי־ההלכה .׳ואז, במקרה זה, אדם ׳שרוצה
להיות חילוני, ילא תהיה ליו ברירה, אלא לעשות את אותו
הדיבר שממילא הם רוצים שהוא יעשה: ילך ליו ויתבולל
במקום אחר.

בכל הספר הזה אני משתדל לפעול ללא הגדרות. אני
פונה אל ההבנה האיינטואיטיווית, לכל אדם שייודע עברית
של ׳תיכון, עברית מדוברת. מה העניין, האם הוא נזקק
להגדרות או לביאורים, אכססלקצייות של משמעות, עד
ש׳התיקישורת משתבשת לך פתאום. למה אתה מתכוון?
יוכל עוד שהדבר הזה לא מעלה בעיות, אז למה לך.
אם אתה אומר שיש לד ילדים — האם אני צריך לברר
כמה ילדים יש לך ,׳לבדוק בדיוק גילם. גמרנו, לצורך
הדיון ־מנינו אבות. ולעניין מיהו יהודי? ל־ 99 מיקרים
מתוך 100 איני צריך כל בירור. החוק צריך בירור מתוך

אחריות: יהודים העומדים ברשות עצמם במיסגרת של
אוטונומיה יהודית, במובן המוסרי. ואם אוטונומיה יהודית
במובן המוסרי היא בלתי־אפשריית, יהדות־ההלכה ׳ניצחה,
׳ואז ׳תקום כאן עדיה, ולא ישנה אם קיים שילטון ישל יהודים
או של זרים. או, כמו שאומר ידידי א. ב .יהושע: ברבנות
הראשית הם יהיו יתמיד בטוחים. החכם־באשי היה תמיד
יהודי .׳ואם האוטונומיה היהודית במובן המוסרי היא
בלתי אפשרית, אז כל הציונות, מהרצל, אחד־העם, בורוכוב
ועד לז׳בוטינסקי, נכשלה.

• זו העמדה הפוליטית של אגודת־־ישראד
ומועצת גדולי התורה.
והם עקביים בעמדותיהם לגבי הציונות.

אכל כקשת הפוליטית הדתית בולטת

אם יש ערר כלשהו
הוי זה ערר הראיונייות !

יסדת להיוולד ערבי ־
ואז מה היית אזמר?

כיום ה״יהדות־המשיחית״ של אנשי ״גוש•
אמונים״.

כוונה שהמחוקק קבע לעצמו. הדרישה להגדרות מראה
אך ורק על עיסוק חברתי מסיויים. זה הכל.

באשר למשיחיות שיל גוש־אמונים חכמים מימיני אמריו
כבר את כל שניתן לומר. אני חושב שהם אינם סינתזה
בין ציונות למשיחיות, אלא דבק — שהתדכובת שלו
תתגלה ביום מן הימים, ויגלו •שהם עשויים ממים וקמח.
הגשם הראשון ישטוף את הדבק הזה. אני לא חושב
שזה רציני, ואגיד לך מדוע: הם לא הקימו מיוסדות
רבניים משלהם. הם אינם מוסד. ההלכה ומוסדותיה, הזיהוי
שלהם מאוד מסובך — אבל הם קיימים. פסק־הלכה שלהם
הוא פסק־הלכה באם אתה יהודי מגוש־אמונים או מאגודת־ישראל,
ואתה תלוי בפסקי־ההילכה. פרופסור ישעיהו לייבו־ביץ
נלחם כל ימיו ברבנות, והוא מקבל את פסקי
ההלכה בגופו.

• האם היהדות המסורתית מכיאה לשקיעת
הציונות ץ

אני ׳נוטה לחשוב היום שהעסק הזה הוא כישלון. כל
החומר הזה, ההתכתשות על כללי התנהגות. כל הדבר
הזה אינו ניתן לחילון. ואם היהדות אינה ניתנת לחילון —
אז רוב הדברים שאני חושב עליהם בזמן האחרון,
מביאים אותי למחשבה שהמדינה תיהפך בסופו של דבר
לקהילה. עדה עדתית עם שינויים שמתחייבים מהזמן
ומן המקום.

כיצד ץ

ראש־הממשלה יתמנה ׳אולי על־ידי הסנהדרין. לא
חשוב. על כל פנים ברור שהימרות העליונה תבוא מן

הציוניות בראשיתה חשבה שניתן ׳למצוא ׳שטח־ביניים
בין הדתיות לבין ההתבוללות, שהיא ביטול־עצמי. במילים

מה פירוש ההכחנה שלך־ז

(המשך בעמוד )48

אבל אור׳ היהדות מסובכת כמו הדת הדרוזית, והיא בג דו סוד...״

כיצד נראה בקיא בכיתבי שלום־עליכם
מיש פחה ע יבר

בת־שבע בתבנית נוף לאומיותה

* ותם ראזבנינ גד יורםב 1111 בס ק י
תרגום

הגלולה הכחולה
המסורת התרבותית של מרכז־אירופד.
שהביאה לעולם סופרים כמו: יארוסלב
האשק (החייל האמיץ שונייק) ,רוברט
פתיל(האדם נטול האיכויות) ,קארל קראום
(ימיה האחרוניט של האנושות) ,פרנץ
קאפקא (המשפט) קארל צ׳אפק (ר.או.ר,).
המסורת התרבותית הזאת טרם מתה.
פילו קונדרה 49 סופר צ׳כי גולה,
המפרסם בעולם בסיפרו הבדיחה (עם עובד,
,)197.2בו הוא מספר על ניקמת צעיר ששלח
לאהובתו, שהקדישה עצמה לקומוניזם,
בדיחה אנטי־קומוניסטית על ג׳לויה
ואהובתו הסגירה אותו לשלטונות. סיפורים
אחרים של קו נדרה מנציחים אותו

מידן קונדמד
עולם הדש, נועז וגרוטסקי, שבניו מדלגים
מעל לבורי ההיתוך של ההיסטוריה, ברוח
פסימית, שאינה משרה תחושת רווחד. ל-
מצוקות־אנוש מתחת לשילטי הקידמה ו-
סיסמאותיה.
סיפרו האחרון של קונדרה, מחול אחרון
ופרידח /הוא מארג גובר והולך של
קומדיה שבעיקב-ותיה עובר סיפור טראגי
כצ-ל. אחד מגיבורי הסיפור הוא חצוצרן
מפורסם מפראג, שהסתבכות בהרפתקת־אהבים
עם אזזות בלונדית צעירה מביאה
אותו לעיר־מרפא המשמשת אבן שואבת
לנשים עקרות. אביה של האחות הצעירה
מתנדב למעין משמר אזרחי הלוחם נגד
ריבוי־הכלבים, כשהוא טוען• :״אכל אי נני
יודע מדוע ירצו אנשים להחזיק כלב
כפיתם. עוד מעט יחדלו הנשים ללדת
וכל העדיפות יהיו מלאות גורים.״
בתו של צייד הכלבים מעוברת, ובחמישה
ימי התרחשות העלילה היא מסבכת
את חיי כל האנשים שבקירבתה, ביניהם
אמריקאי עשיר שאשתו החלימה מעקרותה
בעיר, אופנוען צעיר המאוהב בה, רופא־נשים
נודע המזריע את זרעו לנשים עקרות
היולדות צאצאים בצלמו. גם יעקוב —
ידידו של הרופא שלבל רשיון לצאת את
צ׳כיה מבקר אצל ידידיו בעיר־המרחצאות
קודם עזיבתו, וביניהם אצל אולגה, בתו
של חבר מהפכן לשעבר, שהאמין :״שאני
אוייב חאחפכה. כל הסוכבים אזמו אפרו
• הוצאת ספרייה לעם — עם עובה
194 עמודים.

לו זאת, והוא הניח להם לשכנעו ...הוא
הוכיס שהאידיאל נעלה כעיגיו על ה ידידות...״
מסתבר,
עם התפתחות הסיפור, שיעקוב
הוא צירו המרכזי. הוא אינו נוקם בבתו
של מענהו אלא נוטל אותה תחת אפוט־רופסותו.
יחד עם זאת הוא נושא בכיסו
גלולת־רעל כחולה, שאותה מסר לו
15 שנים קודם־לכן ידידו רופא־הנשים.
סיבת בואו לעיר המרפא היא החזרת
הגלולה. החצוצרן מנסה להביא את האחות.
הצעירה לגרידד, אצל רופא־הנשים,
אשת החצוצרן מגיעה ופוגשת באחות ה צעירה
מבלי לדעת שזו עוברה על־ידי
בעלה.
בפעולה חסרת־מניע תוחב יעקוב את
הגלולה לנרתיק גלולותיה של האחות,
ואחרי שהיא שוכבת עם האמריקאי העשיר,
ויעקוב עם בת־חסותו, היא נוטלת
את הגלולה הכחולה — ומתה.
מחול אחרון ופדידה הוא סיפור-אהבה
עצוב, שגיבוריו עצובים אך למרות עצבו־נם
אינם מתייחסים ברצינות למאומה.
הם חיים בלא תיקווה, מעבר לתיקווה ולייאוש,
במעין ערפל-אפור שבו מצליח
מילן קונדרה לבקר את מות מתח החיים
הריגשי מעבר למסך הברזל, תוך בחינה
צינית של שאלת הצורך בציאצוא. במהלך
הסיפור שבה וחוזרת תמונודזוועה של
מצוד אחר כלבים, הנערך על־ידי אנשי
אותו מישמר אזרחי. הסיפור הוא בחינת
שיר־הלל לעקרות לסוגיה השונים, ומתמצה
ביעקוב, האומר לעצמו :״אך נס הוא
שהצליח, זה ארכעים־וחמש שנים, לשמור
את המושב שלצידו פנוי, ועתה יכול
הוא לצאת את הארץ ללא כאב, ללא
מיטען, ללא נטל ובלא הגלולה הכחולה
שנמסה וקטלה את האחות הצעירה, ואת
העובר שבביטנה.

ספרים מומלצים

אידיאל בעלה מידידות

״כיתבי

כנות ושיוויון
• אגרהם רכיא וחזי גרוש חבת
בסיפרם אני רוצה ללמוד ערבית שראה
אור בהוצאת עס־עובד, ומילאו חלל ש היה
קיים בתרבות החיים הישראלית. ספר
זה מבוסס על הנחלת השלבים הראשונים
בלימוד השפה הערבית, וזאת מבלי להשתמש
בלשון יומרנית, תוך הסתפקות בהגשת
שיטה חדשה וקלה ללומדים, עם
תוצאות מהירות • 1הפרופסור ארל פ רנ־ק
נש ט יין, שניצב במשך שנים רבות
בראש ביודהספר לחינוך של האוניברסיטה
העיברית בירושלים, ליקט מאמרים ש-
פירסם במשך 25 השנים האחרונות בנושאי
פסיכולוגיה וחינוך בכיתבי-עת שונים, ו-
פירסמם תחת הכותרת כנות ושיוויון —
הירהורים של פסיכולוג ומחנך. במאמריו
מתמודד פרנקנשטיין עם נושאים כמו התוקפנות
השלילית והתוקפנות החיובית!
ילדות ועוני ! האמיתי והמזוייף ועוד. הספר
ראה אור בהוצאת ספריית פועלים • 1מי
שיש לו עניין באי־האמינות ובמחסור בערכים
המיקצועיים של העיתונות היומית
בארץ בנושאים השנויים במחלוקת, ימצא
את״ תהליך הרדמתם של נושאים אלה
בספר לא בכותרות מאת העיתונאית יז״
אלה הר־־שפי, המביאה פירוט של תהליך
זה, כפי שחוותה אותו מבשרה ב-מחלך
עבודתה במערכת ידיעות אחרונות. הספר
הוא בבחינת אני־מאשים חסר־תקדים כלפי
היומונים המופיעים בארץ. הספר ראה אור
בהוצאת יעד •

יוספוס/סובול

הניחוש הנכון
ההרפיה הגדולה של הז׳ורנליסטית התרבותית,
הדה בושם, כתבה בביקורתה
על תוכנית־הטלוויזיה שלוש יוצא אחד
מישפט תמוה, וזה לשונו :״כין השלושה
כלט מר משה אנג׳ל כזיכרון מפתיע
ומהיר, ואני מודה שלמראהו לא הייתי
מסוגלת לנחש שדווקא הוא בקיא ביצירות
שלום עליכם...״
העיסוק האינטלקטואלי המעמיק במראהו
של משה אנג׳ל כקריטריון לניחוש מידת
בקיאותו ביצירותיו של הסופר שלום עלי-

איננו שייך לך. אכל אם אתה מוצא,
סיפור לגמרי אחר. סימן שהיה קצת הפקר,
זקוק לטפיל. זהו ניסיונו של הטפיל להגן
על עצמו וכן ליצור לעצמו תפקיד קבוע,
וכן לא לאבד את מה שמצא ואיננו שייך
לו. אין טעם להגיד הלוואי והיה שלי
ולברוח. לא אמת להגיד זה שלי, אפל
אולי גם שלי. ניקיתי אבק מספר ישן,
הלוואי שאני הייתי כותב אותו. לא רציתי
לכתוב ספר, מצאתי ואני מאושר, וכן
רובץ וכן שוקע. הטפיל משבח את בעלי-
הבית והם אובדי עצות על המיקרה המ יוחד,
ואומרים בקול רפה לך חפש לך
בית אחר, אינני מרגישים כנוח תהת מבט
עיניך, אתך ביחד הכל פרוץ מלא קהל
קוראים. כאשר הטפיל הולך להיעלם מחפ שים
כעלי־הכית. הלוואי שהיה שלי ״כית־כי
מישחה עיבריים.״ אל תנצלו את טוב-
ליבם הנחלש של שני המחברים. איש
לא ייבנה מהשמצות וממעשים רעים. אצלנו
זה לא יקרה, אצלנו לא.
זאת היא המסקנה שלי.״

ה מלב ה ״ ד שאל א ת גרבוז:
מדוע גנבת ס פר של מי שהו
אחרוכתבת עליו ס פר שלך ן
הדה בושם

שלום עליכם

ספ דדיה ואשכנזי
כם, מעורר כמה ניחושים חמורים למדי
שאין ספק במקורם:
האם בן לאם ספרדיה ואב אשכנזי
רשאי לעיין בכיתבי שלום עליכם ו האם
נכד לאב ספרדי רשאי לצפות במחזמר
כנר על הגג? האם שלום עליכם נראה
כפי שצריך להיראות שלום עליכם ז האם
לא הגיע הזמן שמישרד־המשפטים יגיש
הצעת־חוק המונעת אנשים שמראם אינו
מעיד זגל בקיאותם בכיתבי שלום עליכם,
לקרוא את כיתבי שלום עליכם ז
בעל הניחוש הנכון יזכה בעותק נדיר
של-כיתבי שלום עליכם בתרגום ללאדינו.

את כיתבי מישפחה עיברייס מצאתי
בחנות. הספר תפס אותי חזק. הוא לא
שלי — לא אני כתבתי אותו. יש דברים
רבים שהם לא שלי, ואני נזקק בהם למצב
של ״להתערב״ .לכן, ההגדרה שלי לצייר
חיא: כמו ההבדל בין קלפטומן לבין גנב.

מונולוג

עם יאיר גרבה
אומר המלבה״ד: אם כמוזיאון-
ישראל מציגים קוביות ״לנה׳ — ניתן
למצוא את האמנות בגלריות קטנות. בגלריה
״שרה גילת״ ,ירושלים, מציג האמן
יאיר גרבוז ( )33 ספר בתוך ספר ה5ן רוי
״כיתבי מישפחה עיבריים״ מאת ד״ר ויל-
הלם הרצכרג עם צירופים קלים ואוהבים,
משורבטים, משוררים וממויינים על־ידי
יאיר גרבוז. שעטנז של אותיות משנת
תר״ץ עם הדפסת־רכב משנת .1977 כן
מצויים בתערוכה ציורירענק עם אותיות
ותצלומים, וכן סרט ישראלי, אישי כשם
״האחים מאסטרו״ שאורכו שעה וחצי,
שלא נשלח לפסטיבל הסרטים בקאן למ רות
שהוא מתמודד עם החלו 8הישראלי
יותר מכל פיסת־צלולויד אחרת ששתלו
בנגב.
יאיר גרבוז חי וקיים כישראל. הוא
מסתתר בגיכעתיים, ויש לו פרצופים
רכים :

מ סבי ר גרבוז:
בפתח התערוכה ניצב שלט, ועליו נאמר:
״ובכו הפעם כפעם הראשונה אני מסביר.
רע מאד אם אתה מחפש משהו ש
יאיר
גויבוז
שואל ומחזיר
חוא מוכרח לגנוב דברים שיש בהם יסוד
של הפקר. המוסר הוא לגמרי הוטנטוטי.
אבל גנב פורץ לסופרמרקט וגונ-ב קופח,
קלפטומן גונב ריצפז. אבל עניין הלקיחה
יוצר תמיד בעיות מצפוניות. המצפון פעיל
כל הזמן — לקחתי דבר לא שלי, ואני
רוצה לשייך אותו לעצמי.
אני משייך לעצמי גירויים שכבר נחתמו
ושייכים למישהו אחר. זוהי הרגשה קשה.
פעם זה נושא פוליטי, פעם של חלוצים,
פליטים, ופעם נושא של עגות סיפרותיות.
אני נטפל לנושא השירה — וכותב משהו
שנראה לכאורה כמו שירה מבלי שיש
לי איזושהי שאיפה להיות משורר. יש לי
תמיד טיפול של אמנות על אמנות.
לפעמים יש אצלי התקרבות על כמה

מישורים של לקיחה, והפעם זה ספר שהוא
ויכוח בין יהודים לנוצרים על דת. הוא
קשור בהרבה מאד להט, להט של אהבה
לאלוהים. הוצאתי את כל מה שקשור
בדת והשארתי את סיפור האהבה.
אתה שואל• אם אני סנטימנטאלי. אחרים
אומרים לי: אתה הולך על חבל דק
בעיסוק שלך עם כל מיני דברים סנטימנטאליים,
ואני אומר להם :״דק אל תקחו
לי את החבל.״ אחת הבעיות באמנות צעי רה
שהיא מהר מאד מתמסדת. להתמסד —
זה שזוכרים את הפחד ושוכחים את החבל,
וחיים את הפחדים המיקצועיים במקום
פחדים קצת יותר ממשיים. יש סכנות במעשים
שלי, אבל לא בעצם זה שאני
נעשה יותר מדי סנטימנטאלי. הסכנות הן
איכותיות. ואין סיבה לוותר על כתיבת
ספר על אודות האהבה בגלל סכנות.
אני לא גנב, אלא שואל ואחר־כך מחזיר
לבעלים האוריגינאליים במצב יותר טוב.
ציסרםמ תו ך
השיר ״ ה א חי ם סאם נזרו״
כבר שניםמח כי םאנו
שיהיהלנומ אסס רו מ שלנו
שיבשל לנו שמאלץ שלנו
שילמדנו בו המהונוף הארץ
ודרךפגיעה השמש בצבעים
ויקשר תמונות אל משלים
ג לי ליי ם.

זה ממשי לגמרי. כמו שאתה לוקח תמונה
מעיתון, מדביק אותה, משתמש בה ומעניק
לה משמעות נוספת.

אים שאינם שלי. פעם היתד, השיטה שלי
לכתוב בהזדהות עם הסוג של הטכסט,
והגעתי למצב. כמו של שהקן המגלם
תפקיד. כתבתי עירבוב, נגיד כמו של
ויילאם פוקנר וחורחה בורחס, בסיגנון
של דש עטיפה אחורי בספר. אבל האמת
היא שהיחס שלי לטכסטים הוא בהחלט
של קריקטורה. אני רואה שכך עושים,
וגם אני רוצה לעשות כך. לכן, אל תקרא
לי סופר, מפני שהסופר עושה את מה
שגם אני מצה לעשות. תקראו לי: כוריאוגרף,
אספן, במאי, מיקצוע יותר טוטאלי
שמארגן את הדברים מחדש.

מונוגרפיה מילולי ת של
,,האחיםמאסט רו ״
יש תמונה שגדלתי איתה, והיא המשמשת
בסיס לסרט הזה. זה צייר, נאמר —
ונאמר, זה גם חלק מן התיאור — ממוצא
ייקי. הוא עומד על פיסגת הר עם קבוצת
תלמידות, ומדריך אותן בציור בנוסח של
אכספרסיוניזם גרמני כשהנושא הוא יש־ראלי־טיפוסי.
הם דנים בבעיות של אור
ישראלי, מהי אמנות ישראלית וכו׳ ,מתוך
יומרה לעשות אמנות כאשר כמות האנ שים
אינה מאפשרת לעשות אמנות.
אחר־כך התמונה יכולה להשתנות, זזה
יכול להיות מורה ממוצא תימני, עם רקע
ו/או מסורת אמריקאית, כאשר התלמידות
מתחלפות במשהו אחר וכן הלאה.
אין לי כוונה לטפל בנושא הספציפי,
אלא לתאר שאנחנו חיים במיסגרת הדומה
לארבע תחגות־רדיו העולות זו על זו. זו
לא תקלה — אלא המוסיקה שאנחנו מאזינים
לה. וזה יפה. לא הייתי מוותר
על המצב הזה. אני בעד הומור שאינו
פותר את הבעיות. אני משול למאייר
שמעטר את הדברים.
יש פה דבר בסיסי אחד — הפרובינציה.

המלב־״ד שאל א ת גד 11ז :
איז ה מין צליי-סופר אתה !
יש בספר קטע שניסיתי להמחיש בו
בצורה הכי נאיווית את המחשבה שאני
פורש. זה נמצא בתיאור של שדירת־עצים,
שבפעם הראשונה אני רואה אותה כשדי־רת־עצים
— ולא כחומר־גלם לעבודה שלי
כצייר. זה דבר שלא קרה לי שנים. אחר־כך
חזרתי לעבודה, וידעתי ששדירה של
עצים תישאר שדירה של עצים. השוני
הוא בכך, שאמרתי: אני לא מתחכם יותר
עם שדירות של עצים, עם עלים צהובים,
עם שקיעות וכל הדברים. אחר־כך ראיתי
שאין צורך בחופשה, אלא ביתר צמידות
לנושאים שמעסיקים אותי. להאמין לחוויות
שלי שהן קשורות בתחום שהוא
אכן האהבה, כפי שאני כותב על עטיפת
הספר :״אני אוהב אותך״ .מישהו שאל
אותי :״מה זה ז״ ולא: מי זה?
זוהי גישה שבה הפשוט הוא המסובך.
אף משפיט פשוט אינו יכול לפוצץ כיש־רון
או עבודה אמנותית. אבל אנשים ה עובדים
על כישרונם ולא על רצונותיהם
מבזבזים אנרגיה לשווא. יש המון דברים
שמעניינים אותי, ובמשך שנים לא ידעתי
איך לגעת בהם. המיגבלות היו לכאורה
מיקצועיות. אלה היו יחסים אמביוואלנטיים
לכל מה שקורה בארץ: קיבוץ (ולא כצו־רת־חיים,
אלא: אדם, אדמה, אנשים,
אנשים שאני אוהב אותם ושאין לי שום
קשר איתם. הם מסמלים בשבילי המון
דברים ואיני יכול להחזיר להם דבר, חוץ
מאשר לתאר אותם, מכסימום).
לכאורה, כל הביוגרפיה שלי לא היתד,
קשורה לעבודה שלי: קיבוץ, צבא, מדינת
ישראל. כל זה היה מנותק לגמרי.
והנה, יום אחד הבנתי שאני רוצה להראות
את הדברים• בסדר מסויים — וזו התרומה
שלי. מבלי לקבוע עמדה לחיוב או לשלילה.
אין לי מטרה לשפוט את העולם
שבו אני חי. דברים שהקצב שלהם הוא
ביחד — וזה היופי. משום כך בא המעבר
הזה למאדיום של הקולנוע, שמאפשר
להראות, סימולטאנית, רצף של חוויות
מבלי שאתה יוצר העדפות באיזשהו מקום.
יש תחושה בעבודות שלי שניתן לחתוך
אותן להרבה עבודות — או להמשיך
אותן עד אין־סוף. זה הישג. אבל אני
לא נותן לצופה אפשרות להתווכח אתי,
כי הוא מתעייף לפני זה. לכן אני גם
מרשה לעצמי לצטט או להשתמש במוטו־

׳מישהו, ואז זה אתה, או גפ אתה, ואולי
אתה לא יכול להחליט.
ש: יש לך ״חלום ישראלי״ ז
ת: העבודות שלי הן בגוף ראשון,
מתועדות, מצולמות או מצויירות. בחלקן
אמיתיות ובחלקן לצורך עיצוב. לכן הייתי
אומר שהחלום שלי קשור תמיד בבעיות
שלי, והחלום הישראלי שלי זה לפתור את
הקונפליקט בין הדברים שאני מעריך ואוהב.

למי אתה פונה בעבודותיו?
ת: לקהל. אני זקוק לקומוניקציה ישירה,
לאמנות הפתוחה לפני כולם.
ש: האם אתה ״אנטי״ משהו?
ת: לא, בהחלט לא. בכל הדברים שאני
מציג עם הומור, ביקורת ועוד, אין טיפה
מה״אנטי״ .למשל, קיבוץ. אני לא אנטי-
קיבוץ. הוא מרשים אותי. הוא דוחה אותי
— הוא הכל ביחד.
ש: האם אתה אמן מקורי, או גנב של
תרבויות?
ת: לפני חודשיים היתר. לי תשובה
אחרת. היום אני מגן על הרכוש הגנוב.
הדברים משתנים. יש אחוז של עשיית יש
מאין, שהופך את כולך ל״לא גנב״ .העבודות
שלי, בתקופות שונות, היו עם
׳פוזות׳ דידאקטיות: פעם בפוזה של הטיפש,
פעם של המתחנחן והמסביר את עצמו,
פעם בפוזה הדידאקטית של המורה. אני
חושב שעכשיו אני בפוזה הכי אמיתית —
שהיא לא פוזה. אף אחד לא היה תופס
אותי בשום גניבה — אילמלא הייתי מכריז
על כך. הפומביות מגינה עלי. אתם
יודעים, אתם רוצים — אז תתפסו אותי.
אתם רוצים, אז תיהנו מסדר הגניבות, מן
המינון שלהם.
ש: מהי, בעצם, הביוגרפיה הלא־מוש־אלת
שלך?
ת: נולדתי בגיבעתיים. במעבר מהעממי
לתיכון החלטתי ללכת לקיבוץ, מישמר-
השרון 1960—2זה היה מצב של אידיא־ליזם.
עזבתי את הקיבוץ והתגייסתי לנח״ל.
אחרי הצבא למדתי ציור בין השנים
1962—7אצל רפי לביא. בשנת 1967 הצגתי
לראשונה תצוגת־יחיד בגלריה מסדה. אחרי
זה, מיספר גדול של תערוכות, בעיקר
בגלריה גורדון. בשנת 72׳ היתד. לי תצוגת־יחיד
במוזיאון תל־אביב. יצרתי עוד שני
סרטים: רשימות ()1975( 12.5.75 ;)1970
והשתתפתי בפירסומים שונים.

שירה

שריפ־חובסקי
יש לה יופי משלה, והיא מאגדת ציבעו־נויות
כאלה שלא ייתכנו במקום אחר.
היא פחות מדוייקת. היא פחות מעמידה
את עצמה במשפט, או באור זרקורים.
יש לה חוקיות משלה, והיא יפה אם אתה
מוכן לאבד את ההיסטוריה של הלא־פרו־בינצ״ה.
אבל אנחנו הרי חיים כאן בפרובינציה
עם היסטריה של מרכז. אנחנו
היסטריים כאילו כולם מתבוננים בנו, שעה
שאף אחד אינו מסתכל עלינו. אנחנו
מציירים וחושבים שאנחנו עושים אמנות.
זו לא מלה, אם תדע שאתה במאסף.
אולי עלינו לוותר על הגבורה למען האפשרות
שבמאסף נוכל להתבונן יותר טוב.
אנחנו מוקפים קולות יפים, ריחות, נופים
ואנשים. אתה לא יכול להתייחס למצב
נתון — וגם ליצור אותו. אני לא רוצה
ליצור גולם — ולהגיד אחר־כך אם הוא
יפה או לא.
אנשים שרואים את הסרט האחים מאסטרו
מוצאים בזה הומור, אחרים מוצאים
בו ׳קיטש׳ .יש בו קטעים כאלה. גם איני
אומר שאני חכם מן ד,׳קיטש׳ ,אבל זה
המינון שאני רוצה לתת הפעם. משהו
בין יפה־מובן־מאליו לבין יפה־שדורש־יותר־מאמץ.
בעצם, העיסוק ביותר־יפה
הוא עיסוק במכוער — וזה כולל גם את
ה׳קיטש׳ .אמנים מגינים תמיד על זכותם
לעסוק במכוער. זה נכון, אבל כשעוסקים
במכוער — צריכים גם פתיחות בכיוון
ההפוך. ביפה. בפשוט. במלודיה.
ש: אז מיהם האחים מאסטרו?
ת: אם אתה נכנס לתוך נשמה של

מסתבר שעוד יש ערים נכחדות בתפוצות
ישראל השנייה, שבהן יאיר נרה של
השירה העיברית הלאומנית. בימים אלה
למדנו כי משוררות־בדימוס מתמנות כמי
פקחות על השתלמויות של מישרד־החינוך
במקומות שבהם מאיר גרה של השירה
העיברית הלאומנית. כזאת היא בת־שבע
שריף, שבתוקף מישרתה כמפקחת על
השתלמויות בסיפריות שבעיירות־?־,פיתוח
מצאה נוסחה לאחד את ידיעת הארץ והשירה
העיברית תחת החופה השחורה של
הלאומנות.
לדיברי אשגר־לעיתונות, מצאה הגברת
שריף את השראתה בשאול טשרניחובסקי
שכתב ״האדם אינו אלא תבנית נוף מו־לדתו״
.אלא שבהשראתו התעלמה בת־שבע
שריף מכך שטשרניחובסקי מסיים
את שירו זה במילים :״עוד מרחב ועוד
דרבים י איה מקלי — אלך...״
כמה טוב שיש משוררות־לשעבר, ש־הופכות
בהווה מפקחות של מישרד־החי־נוך
וזוכרות לשירה את חסד־נעוריהן
תוך שהן מזווגות עבר בהווה וגורמות
לעצמן פורקן לאומני ברוח התקופה. ואמר
על־כך מחזאי נודע :״המשורר אינו אלא
תבנית נוף מישרד-חינובו.״

בחטף

מישחק של ״כיסאות מוסיקאליים״ מתנהל
מזה כמה חודשים בין שני מוספי
הסיפרות של הארץ, בעריכת הסופר בג ־

ימין תמוז, ודבר בעריכת העיתונאי נתן
כן״איתן. עורכו הקודם של משא, מוסף
דבר, העיתונאי יצחק כצלאל, מדווח
מזה כמה חודשים במוסף הארץ על כותרות
ספרים חדשים שראו אור, בשם־העט
אהוביה מרגלית. מחליפו של בנימין
תמוז בעריכת מוספו בימי שהותו בלונדון
היה, כזכור, העיתונאי יורס ברונוס־סקי,
המדווח כיום במוסף דבר תחת שם-
העט גדעון שוגל, שעה שאת שמו המלא
תורם ברונובסקי למערכת הארץ ומוסף-
הסיפרות שלו. כתוצאה ממישחק זה של
״כיסאות מוסיקאליים״ נותר הסופר יותם
ראובני, שנהג בעבר לפרסם רשימות
איכותיות במשא, ללא כיסא. כאשר פנה
ראובני לעורך משא, נתן בן־איתן, והתמרמר
על נישולו לטובת ברונובסקי ואיים
בעשיית פומבי לדבר, הרי שציפורי־שיר
תל-אביביות מזמרות, כי בן־איתן הזהירו
שאם יעשה כן, לא יזכה עוד לעולם לפרסם
במוסף־הסיפרות של דבר, עיתון פועלי
ישראל. אגב, בחוברת פרוזה הקרובה עוט־

יותם ראוכני
ללא כיסא
דים לראות אור שני סיפורים פרי-עטו
של ראובני • מחזאי תל־אביבי בגיל
העמידה, נודע יחסית, המתפאר בהטפה
לסובלנות שבמחזותוו, מתמיד באחרונה
בהטרדה טלפונית של מבקר שחינו של
המחזאי ירד בעיניו • הבמאי אילן רונן
והמחזאי יהושע סובול, עומדים להעלות
בחאן הירושלמי בעונה הבאה, מחזה
של סובול הדן במילחמות־היהודים מאת
יופפום פלנרוס (ראה ״אני יוספום״,
העולם הזה • )2088 פסוק השבוע הסים־
רותי שמור למשורר-תעשיין אורי כ־נ־שטיין,
שאמר במישדר־רדיו :״קשה להאמין
שאמיר גילכוע בן ...60״ קהל
שוחרי הכדורגל, הנוהג להאזין בשבתות
לתוכנית שירים ושערים נשם לרווחה עם
העברתה של סקירת הספרים השבועית של
הרדיו, ששודרה מדי שבת במהלכה של
התוכנית שירים ושערים — מרשת ב׳ לרשת

הצגת בכורה

34 נשים
3וחצי שחקניות חברו למחזה ארבע
נשים מאת פאם ג׳יימס, שגירסתו העיב־רית
הועלתה השבוע בהבימה * .ההצגה,
שהיא עוד פסבדו־אידיאולוגיה-פמינית־סינתטית
המזיקה לעניין שיחרור האשד״
מחמיצה עיסוק איכותי בנושא זה.
ארבע הנשים מגולמות על־ידי יונה
אליאן, טינה לווינשטיין, דליה פרידלנד
ושרה מילשטיין. שלוש הראשונות מיצו
את יכולתן, ואילו שרה מילשטיין היתר,
לטורח על קרשי הבמה. מישחקה של
טינה לוינשטיין מעיד על כישרון שעוד
יישמע עליו.
למרות מאמצי השחקניות, ובעיקר האטרקציות
הגופניות של יונה אליאן שלא
חסכה את מחמדיה מהקהל, המחזה נטול
ערך כלשהו. מצידי יכלו לקרוא לו גם
״ארבעה אנדרוגינוסים״.
* בבימוי הלנה קאוט־הוסין.

חן•הססודין(אניזי)•צי>ום נוונוס

ראיון מיוחד
(המשך מעמוד )45
אם אתה לא מקיים את פסקי ההלכה
ואם אתה חולק עליהם — הרי שאתה
מוצא מן הכלל. איני מתייחס ברצינות
למחלוקות בין דיעות דתיות, כל עוד
אנשי גוש־אמונים אינם מקימים מוסדות
אלטרנטיביים, אשר במיסגרתם אומרים
הם: פסקי ההלכה של אלה אינם משלנו.
לעומת זאת, היהדות הריפורמית הקימה
מוסדות אלטרנטיביים ותראה איך שמסתכלים
עליהם, ואומרים: פסקי ההלכה
שלהם אינם שלנו. ולגוש־אמונים אין
פוסקי־הלכה המוכנים להתמודד בפוסקי-
הלכה המוכרים, אין להם מיסוד אלטרנטיבי,
ולכן אני אומר: או המדינה או
המיסוד-ד־,הילכתי — לא שניהם ביחד. ואם
מישהו מעמיד פנים ששניהם ביחד, אז
אתה מגלה שזה עשוי מקמח ומים.

טיפול ונון בשיער
בי צ ד?

• אחד הביטויים שאתה קורא
לסדר רציונאלי בספרך, הוא
״נחלת אבות״ ,מדוע ץ
אני מנסה לומר שזה מושג שיש בו
כל כך הרבה מרכיבים, והבעייה היא ל בודד
את המרכיב של הגישה, המרכיב
המשפטי, המרכיב המוסרי, המרכיב של
ירושה — וכל המרכיבים האלה מתמצים
בהגדרה הזאת. ואם מישהו אומר ״נחלת
אבות״ הרי שהוא אומר דבר שכלל לא
ברור מהו. אני מנסה להסביר בספר איך
אפשר להגיע לבהירות מסויימת בעניין

• כיצד ד

אם אתה

אומר ״ארץ־ישראל

נחלת

אם ה״ת
התשובה במדריך לשמוש וכון
בתכשירי ייוולהיי

אבותינו״ זה לא כמו שאמרת ״בארץ-
ישראל יש כך וכך חדשי קיץ.״ זו לא
עובדה.

להשיג חי1ם בתמרוקיות, בבתי מרקחת

• הכותרת בפרק האחרון בספר
שלך היא מאוד פרובוקאטי-
בי ת :״יכולת להיוולד ערבי ואז
מה היית אומר ז״ מה הכוונה ץ

או ט״׳ ה?מ1ה ברדד 1365 ירושלים

חלת מקובר• מלכת החן 1977

רובקס
ד;מתנה שבהישג ידך

קבלת מודעות
לצל העיתונים
במחירי חטערכת

פי ר טו

אידיאל•

אבן גבירוי 110 חל־אביב
(פינת אנטוקולסקי)

י ל #ז 22711• .227117

הניח חופם ית

א רומו ר
צפוי דלתות וקירות

בגוש־אמונים
מה היית אמו?

ראיית כל המושגים שלנו, הדיעות
שלנו, והבחנים שאנו משתמשים בהם כדי
להבחין בין אמת ושקר, שיסודם ברקע-
החברתי שלנו. האנשים מטבעם משוחדים
בדיעותיהם, הנובעות בחלקו ממעמד
חברתי או מהשתייפות לאומית. כולנו
•מושפעים מסביבתנו, ובכותרת פרובוקא-
טיבית זו ישנה הצגה של הכרה בעיקרון
ההדדיות. בני־אדם אינם חושבים ש הזולת
הינו שווה־ערך עמם, ודרוש מאמץ
מחשבתי רב לסיגול דרך מחשיבה שיוויו־נ״ת,
והפתיחות לביקורת, והבנת עמדות
הצד שמנגד הן יותר מאשר תבונה המקדמית
את המחקר הרציונאלי, זוהי גם תכונה
מוסרית ׳נעלה.

• אם היית ב״גוש־אמונים״ אז
מה היית אומד ז־היותי
אומר לך היום שכל האידיאל
הזה של הרציונאליות שלך, לא הועיל
בסדהפל לאנושות, אלא הובילה למפח-
נפש. ואם אתה ׳שואל: זה בסון? יש כאן
מקור למבוכה, ואתה יכול לומר שהפילוסופיה
היוונית הקלאסית ועד היום הזה,
הרציונאלית, לא עזרה לנו כל כך, הרי
שזה לא מדוייק. הרציונאליות היתר, עוזרת
לנו יותר אם היו מנסים אותה יותר. אילו
הייתי איש גוש־אמונים הייתי אומר לך:
אלה דברים שיצאו מפי הגבורה, ואם אתה
לא מאמין, אז אתה כופר בעיקר, ואני חייב
לומר לך שאם אתה מסרב להאמין, צריך
ליישם עליך את הרעיון ״וביערת את הרע
מקירבך.״ הה פועל-יוצא בסופו של דבר
מכפייה רעיונית. ואם יש לך ״סמכות עליונה״
הרי שאין מה לברר איתך, וצריך
לחנך אותך מהדש, צריך לבער אותך מפני
שאתה רע. אבל זה כבר מחוץ למשחק ה רציונאלי,
ואם אני אומר שצריך לבער
אותך, אז אני כבר לא מצפה לתשובה
ממך, ובמובן זה הרציונאליות היא עליונה,
כי אני מוכן להקשיב לגוש־אמונים והם
אינם מוכנים לקשיב לי.
העולם הזה 2099

ד ־ ברב ־

ירקות

הילד הראשי בסידרה (זה הבעל) ׳תפס
סטוץ על ׳מעדן הירקות הצרפתי ישל כותבת
שורות אלו, וכבר שבועיים הוא מסרב
בתוקף אפילו לשימוע על תחליפים כלשהם.
וזה אכן טעים טירוף. אני מוצאת את עצמי
מכינה כמויות אגדתיות, ומה לומר, העסק
יוצא לי כבר, מהאוזניים. מכיוון שזה
הגיע וגם גלש — החיל גם עטי לדלוף.
וזאת השלולית:
חבילה שעועית ירוקה קפואה ב-
מישקל 400 גרם — לבשל במי-׳מלח לפי
ההוראות שעל האריזה. לשפוך את הנוזלים,
י ׳ולעצור את השעועית בסיר בעזרת ה-
1מיכסה. בינתיים לוקחים 250 גרם פיטריות
1שמפיינייון טריות (כאשר משתמשים בתבשיל
זה בפיטריות משומרות מקופסה,
בכלל לא מתקבל אותו טעם נימוח).
רוחצים את הפיטריות, ומשפשפים יבאצ־

פינ תהמד ליו ת

מיושם קסמים נגד בתמים

לפני המון חודשים פירסמה שולמית
הרטל בדאשה מירשם־קסמים שאירגנה
למחבת טפלון גדול, שם ׳מחכה להן כבר
מכיומאים, והעסק הזה מוריד כתמים מריפו־חבילת
חמאה ישל 100 גרם להיכרות יסודים
!ושטיחים באופן פטנסטי. שנתיים תמידית.
הטפליון
מגן על החמאד, שלא תישרף / ,מות רבצו אצלי על השטיח ובלטו בביעורם
הפיטריות מיטגנות! ,וגם כל החמאה נש־ ו מכירי הוותיקים — הכתמים. אחרי ניסיו־מרת.
כאשר הפיטריות מתחילות לקבל גוון 4ניות שווא אין־ספור להורידם — הגענו
להסכם שיל דו־קיום בצוותא. אני אתעלם
זהוב קל שבקלים, שופכים אותן, בצירוף
כמות /ז מכמה מהם מרגיזים, והם יתעלמו ממני
קצת פחות מחצי כוס מים, עם כיל
המבושלת 4 ,וגם מכל החומרים שלי, השמפונים לריפוד,
החמאה — ישיר לסיר השעועית
ממשיכים ל / -והמנקים המקצועיים שגייסתי נגדם. דומה
׳שימי הבישול הורחקו
!ממינו. כעשר דקות 1 ,׳שמאומה לא יכול להם — עד שניסיתי עוד עירבוב
טגן־ילבשל תוך
בכחצי־כפית מלח, לפי הטעם, ולא 4את מידשם־הקסמים הגנוז של שולמית. מתבלים כדאי לערבל את העיסה בבלנדר, שכן
מוסיפים שו םתבליןאח
לטמפרטורהר !פושרת־ ך בעזרת הידיים יקשה לערבל את כל החומכאשר
זה מצטנן
הטעמים מגיעים לפריחה, זה 4רים לעיסה הומוגנית. אם מקפידים להדיח
חמימה, וכל
היטב את כל חלקי הבלנדר בברזלית קטנה איו אלוהית, ראשונה כמינה

הזמן להגיש
שאותה זורקים, ולא רוחצים בליפה הרגילה
תוספת.
הבאה אחיר־כך במגע עם כלי־האוכל, וגם
אחרי שהבן-אדם (הבעל, כלומר) מתחיל
שומרים את כל מרכיבי המיושם (שיובא
להלן) מפני מגע עם ילדים ומזון — השד
אינו נורא כ׳ל-כך, וצו ה״לא תערבבוך
אוכל עם חומרי-ניקוי — יישמר.
ובכן :
מערבלים 3כוסות קמח רגיל
2כוסות מים
1כף אלומיניום סטיארט

1כף חומצה סליצילית
$31101110 301)1
ו/2ג 1כוסות שמן מינרלי המוכר בשמות
שמן פרפין, או שמן סיליקון.
את החומרים קונים אצל ״המורד״ רה׳
הרכבת ( 22 בית הדר) ליד התחינה המר כזית
בתל־אביב, או אצל אינדיקטור רח׳

31־1\ 1110110111111 51031

!1.410^ 1מיושם

טבעוני לשיער בריא

שלושת חומרי הפלא
קל ומטרף
נעות עד שהן נעשות חלקלקות ונקיות ל גמרי
מנקודות עפר (להיזהר מן הנקודות
הזעירות הללו. הן עושות ״קריצים״ רועמים
בין השיניים) .קוצצים אותן לפרוסות
דלחתיבות קטנות באי־סדר, ומכניסים

לאכול את זה ,׳את יכולה להתנדנד על
הנברשת ,׳לבשר על פרוות הצינצילה, לברוח
עם המאהב, לרקוד סטפס על השולחן
— שום דבר לא יסיח את תשומת־הלב
מה,מטרה.

עד היום — ,עידן התכשירים הקוסמטיים
המתוחכמים — אינני מכירה מיירשם יותיר
בריא לשיער. זו תרופה טיבעונית נהדרת
נגד נשימת, מראה יבש !וחוסר ברק. אין
כיל צורך להיות בעלת כל הנגעים הנ״ל
בכדי לטפל !מדי פעם בשיער, בעזרת
הימירשם הבא :
בצלוחית קטניה לערבב 30 גרם שמן
קיק +חלמון ביצה אחד .׳לערבב היטב
עם מיץ מחצי לימון. זהו. התערובת אינה,
׳ניחוחית במיוחד, בגלל ריח שימן הקיק
הדומיננטי, אך סופו של התהליך מצדיק
את תופעות הלוואי.
לפני מריחת החומר רצוי לא ללבוש
ימשחו בעל צווארון בגליל טיפטופים אפשריים.
פורשים מגבת על הכתפיים, ומעל
המגבת מניחים בציורה מחוסרת סביב הצוואר
ניילון גדול הלקוח היישר משקית
אשפה, וגזור בצדדים ליצירת יריעה.
!מבקשים מחברה עם אף אמיץ למרוח

ד>אג1ה

פי ת רון

צביעת הכתמים
ציור מדוייק
לילינבלום 40 תל־אביב.
מנסים, ראשית, במקום נסתר. מה ש בטוח
בטוח. עם העיסה הזאת בדיוק משפשפים
את הכתם בעזרת מייסרשת שיניים
ישנה. משאירים את החומר כ־ 10 דקות.
מנגבים את החומר, ומורידים אותו במט־ילית
טבולה במים נקיים. מניחים לזה
להתייבש לגמרי. מברישים במייברשת זיפית
את אבק הקמח־ הנותר ,׳ושואבים בשואב
אבק.
לעיתים העיסה מנקה כל כך טוב, ש במקום
בתם קטן כהה, נוצר כתם גדול
בהיר. בכדי למנוע תופעה זו, כדאי לעיבוד
עם מכחול דק ורך, ולמרוח את החומד
בדיוק בגבולות הכתם.
בעזרת מסרק דליל־ את כל שבילי השיער.
בגמר התהליך מסרקים לאט לאט, ומלם־
פים את הרעמה לצורה כלשהי על הקרקפת•
מכסים את הראש היטב בעזרת ׳שתי
שקיות לאשפה. אחת המשמשת בתור
כובע ,׳והשניה, זו שהייתה מונחת על הב-
תפיים וגזורה בצדדים, משנה את ייעודה,
ומשמשת כעת כסרט קשירה רחב.

גדוש ויטאכוינים לנא שערים

החורף הוא הזמן האופטימלי לעריכת דיאטות. הגיוני, לא?
הן זו. העונה האהובה ביותר על הקילוגרמים ליצירת עובדות
\ בשטח. בחסות המעילים הם זוחלים, הגנבים, וימתימיקמים דונם
י פה, דיונם שם — עד שפיתאום הם יישוית, ואז — לך ׳תזיז
אותם עם צרמניעה. כך קורה שבוקר יאחר מתעורר הבנאדם —
ומגלה להפתעתו -שאין הוא ציריך יותיר להלך. הרבה יותיר ינוח
לו להתגלגל !וכאן, בנקודה זו בדיוק ׳— צריך להתחייל עכשיו
דיאטה.
מיה עושים? מייד יבוא הפטנט.
׳שוטרים על הכללים הבאים )1 :יאסור להכין כמויות כפולות
מראש. חלק ׳עיקרי של העסק הוא מי׳שחיק ההכנה. מכינים בכל
פעם כימות חדישה )2 .אוכלים חם, או לפחות חמים, כי זה תורם
להרגשת השובע )3 .אוכלים מזה בכל יפעם שרעבים )4 .לא
.רוחצים את סיר האימאיל המיועד למטריה זיו — אלא אחת ביום.
סוחבים הביתה בכל ׳יום (לצורכי הדיאטה נטו) ארבע שקיות
שיל ליטר חלב רגיל (ליטר כל ׳איחית)• (חלב מעוקר אינו מתאים
למטרה זיו ,׳ורל-שומן לא-כיל-כך טעים) לא שותים ! שמים במקרר,
כאשר תוקף הרעב ׳מוציאים שקית, שופכים את תוכנה לסיר
אימא״ל קטן וגם ארבע פיליולות של ׳ויטמין 0של 500 מיליגרם.
כל חבר שיל קופת־חיולים כלשהי דשאי לקנותן בבית־המירקחת
של הסניף בלי מירשם רפואי. העניין הוא בזה שבבית־מירקחת
רגיל 100 כדורים כאלה עולים כ־ 50ל״י, יואילו בסניף מחירם
ממש מחציית.
ובכן, מכניסים ארבעה כדורי ויטמין ס של 500 מיליגרם,

ומבשלים עד לרתיחה. בינתיים נהייה בסיר יהוקוס־פיוקוס, והחלב
מתחיל להתגבש לגושי ופתיתי גבינה חלקים. כאשד מי־החלב
נהיים אפרפרים־ירקרקים, זה סימן ׳שתהליך הפקת הגבינה הגיע
לסיומו.
מכבים את האש. מוצאים. את גושי הגבינה בעזרת כף מחוררת
ושמים אותם בצלחת מרק .׳שופכים אית מיותר המים דרך מסננת
קטנה ,׳ומכל הפתיתים הצפים באופן עצמאי שלא ׳נדבקו עד כה
לשום גוש, מוציאים עוד כף גבינה. הכמות הכללית ׳המופקת
מליטר חלב היא 150 גרם, וזו מינה משביעה בהחלט, בגלל
מירקמה המיוחד.
אין להשוות זאת עם יטעם הגבינות המקובל. זהו. אוכלים חם,
תפל, חלבי, עם נטיח של עיקביות מתקתקים. זוהי גבינה מאד
מפורסמת ברחבי הבלקן, והיא קרויה אורדה, אחותה של הקשה.
היא נמכרת ברחבי הארץ במקומות בודדים ׳ונדירים ב־ 100ל״י
הק״ג. כאשר ׳מכניסים ג׳וף נוטף ימים זה לתוך מלמלה עדינה,
ומשאירים אותו ׳לטפטף מספר שעות, הוא מתקבל זהה ׳לחלוטין
לזה הנמכר בחנויות.
נשארת בעיית הויטמינים. יחלקו של הציבור קרא את ה־עיתונים.
בשבוע שביו התפרסמה דעתו של הרופא שהזהיר מפני
נטילה מופרזת של הקטנים ׳והמסוכנים הללו. ובכן, אין עצה
ואין ׳תושייה, אלא להזכיר ׳למחנה הבורח מהוויטמינים שהרת׳חה
הורסת את ׳ויטמין .0מצד שני — מכמות אגדתית ׳שכזו נשארים
אולי ניצול אחד או ׳שניים — וגם זו לטובה.

בריאות לשיער
מיושם עתיק

משאירים את השיער בצורה זו כמה
שעות, עד שהסבלנות פוקעת, והולכים
לחפוף יבמים הכי חמים שאפשר, ובהרבה
שמפיו.
בעלי שיער יבש למראה, אך קרקפת
משומנת למגע — טוב יעשו אם ליא ימרחו
את החומר ובשורשים, ויחלו לדחוס לעומת
זאת לתפריט שלהם יותיר פירוית וירקות
אישר היעדרם גורם ׳לאי ׳איזון הנ״ל.
זה כיל הסוד.

או דטה דנין

7/(7 (41770777 (07״ע 0 (/הצלחה
1פלאטו שוטר טינה לטינה
לאן?
אני יודעת שתיאשימו אותי, שיאני כל שבוע כותבית על מי
פלאטו־יטרון, אבל !תאמינו לי שזיה לא בגליל שאיי מחפשת
לו יח׳סי־ציביור. אני פשוט מזדעזעת בכל פעם מחדש, ומרגישה
ציורך נפשי לשתף גם ׳אתכם.
אין מה לעשות, רבותי, אי־אפשר להתחמק מהאיש. הוא
נמצא ׳בכל מקום ואין מאורע ׳שלא ישתתף בו. הוא בישום אופן
לא סוכן להפסיד חגיגה, ואיפה שי׳ש אקשן או אפשרות לזכיות
בקצת. פירסומת, ישם תמצאו את החבר־כנסת העממי שלכם.
׳ומעשה שהיה הפעם, כך היה.
ביום הראשון האחרון נערכה מסיבה גדולה, ששיאה הענקת
׳תקליט־זהב לזמרת האנגלייה טינה צ׳ארלס. המסיבה נערכה

היא אומנם צעירה, אבל כבר מבוקשת
ונמצאת בדיוק במקומות הנכונים, אני
מתכוונת לדוגמנית פסי קוכרד. נכון,
אולי אתם לא זוכרים, אבל סיפרתי לכם
לפני כמה שבועות שאיציק לדי בא ארצה
אל חברתו פסי, ורצה לקחתה איתו לפאריס,
וסיפרתי לבם גם שההורים שלה
התנגדו, וששם שימח בבית.

פלאטו השבוע
פמיועדון אל מאצ׳ו היפואי, והאוכל היה על טהרת הודו, כנראה
ממאכליה האהובים ביותר. והיו ישני סוגים של הזמניות, כאלה
שהוזמנו לארוחת-ערב בשמונה וחצי ,׳וכאלה שהוזמנו עם שאר
היפים בעשר וחצי. בקיצור, ענין הענקת ׳תקליט הזהב התארך
יתר על המידה.
וכך קרה שכשהגיע העם, טינה עדיין הייתה בין המנה הראשונה
לשנייה ,׳ולא אחת כמוה !תפסיק לאכול. פלאטיו, שגם הוא הגיע
בעשר וחצי, ישב יליד שולחן לא־רחיוק מן הזמרת וחיכה, אבל
כשנוכח שהוא מחכה קצת יומר מדי זמן לטעמו, שלח את
עוזרו הנאמן ׳-בתאי ק ל מנו בי ץ לשולחנה של טינה וזה,
באנגלית ׳מגומגמת, ביקש מימנה שתצטרף לשולחנו של פלאטיו.
מובן שהצלם הקבוע האישי והצמוד ישל ה.ח״כ היד. מוכן ומזומן
להנציח יאת הרגע הגדול, בליחוץ האישיות את ידי הפופאית
הלונדונית המפורסמת.
אבל לתדהמת הכל, רגע כזה פשוט לא התרחש. טיגה סירבה
בנימוס לקום משולחן האוכל ׳ולהצטרף לשריון, היא אומנם אמרה
באדיבות שהיא עכשיו אוכלת, ושהיא לא יכולה לקום ולעזוב
שולחן מילא אנשים, אבל עוד מעט, וכך חזר קלמגוביץ אבל
וחטוי ׳ראש. שולחנו שיל פלאטיו חיכה וחיכה, אבל כמה נבר
אפשר ׳לחסות? לא אדם עסוק כאדון שרון יישב שעות ויחכה
לאיזו זמרת.
התרגז הנ״ל רוגז עז מאד ,׳ואמר ליוני בדאון מסי־בי־אס :
טינה נגמר בארץ, טינה אין באר? ! נו, העיברית שלו לא־

אבל, שלא כרגיל, הפעם האהבה לא
ניצחה ופסי פד, אייתנו, ומצליחה מאד,
בעוד איציק חזר לאירופה. נראה שהאהבה
במקרה זד, לא היתד, כל-נך חזקה בעצם.
ובך, הדוגמנית הבלונדית בעלת זנב-הסוס
הנוצץ מסתובבת חופשית, בינתיים. ייש לה
אומנם מחזירים בלי סוף, ואין מקום שהיא
באד, אליו שהיא לא מסמר הערב, יאבל
לא על ענייני חיזורים ובחורים אני רוצה׳לספר לכם, בי עד ׳שלא יהיה משהו רציני
הרי זה ל׳א־כל־בך חשוב. אבל בעניין

טינה צ׳ארלס
ח״כ עממי
פל־בך משופרת ונסלח לו על כך, אבל עניין האיומים זה כבר
דבר יאחר. איומים זה לא מתאים לחברי־בנסת, למרות שהם
מתפרנסים מהם.
בקיצור, ודאי כבר הבנתם שאף אחד לא ניבהל.
טינה הופיעה למחרת בירושלים, והשבוע שוב בתל״איביב,
ופלאטו המאוכזב שלא זכה בתמונה ובלהיצית־יד, קם עם כל
הפמליה שליו ויצא בכעס ריב את המועדון.
יוסר. שחמור ומצחיק מכל, אף אחד ׳אפילו לא הרגיש.

הוי אילת ו יילד
שהוא אשור!

׳אין בארץ עוד מקום כמו איילת, זה
בטוח. אבל אפילו שם צרייך ׳לדעת לאן
ללסת ועם מי. תאמינו לי שלא בכל מקיום
יש אווירה משגעת כימו אצל !משה ינו קא
׳בסלע האדום. ואם תישאלו למה, אגלה
לכם ברצון. ינוקא זה, שלא רחוק מ־פאפא
ליאון רז בגיל, לא מראה סימונים
של עייפות בכלל. ולמרות שהאיש

ינוקא משה
צחוק היסטרי
עבר כבר שני התקפי־לב, הרי כשהוא
מופיע במועדון ישלו באילת אין שניי לו
בהומור ובימצב־רו׳ח מרומם.
הוא לוקח למשל מיקרופון ועושה יאת
עצמו שר ומתנועע ׳בקצב אימים וכך קרה
גם השבוע, כשאנריקו מסיאם בא לבקר
׳באיילת, וכמובן מצא את עצמו בסלע.
כי מי אם לא אוהב־ישראל מושבע כמוהו,
שבא לבקר בארץ עשר פעמים בישנה,
יידע לאן ללכת לבלות?
בקיצור ,׳ניגנו שיר של אנריקו, וקם

שמעתם פעם דבר כיל־כך מחר כמו ילד
שהוא ילדה? ובכן, לא יחס ׳וחלילה מהשנדמה לכם, שאתם מתכוונים, אלא עניין
אחר לגמרי.
הסיפור הוא על צעירה יפה ורצינית
ששמה יפה גבאי, ששמה מתאים לה
בהחלט ׳והיא שחקנית. יפר. סייימל. בימים
אלד. יאת השתתפותה בהצגה עם ג די
ינייד, והתחילה להופיע בהצגת־הילדים
לאמי שובי הביתה, שם היא מככבת בתפקיד
הילד.
נכון אומנם שהיא קטנת-קוימה, ונערית
להפליא. אבל היא סיימה את ביתיר,ספר
לדראמה שיל הבמאי ניסן נתיג, מתאד
ששת בימים אלה מהרומן בן ארבע השנים
שהיה ליד. עם נתיב ׳והסתיים לו מכבר.
יאם להתחשב בעובדה שניסן הוא כבר
בן יותר מחמישים ויפה רק בת ,23 אולי
נגיע למסקנה, שהקטנה פשוט מחפשת
דמוודאב, ואולי משום בך דווקא ׳אין זה
מפליא שהטילו עלייה לגלם את דמות הילד.
ליו ינוקא עם המיקרופון והיקר. אותו טיפ-
טופ. ומי ׳שהופתע יותר מכולם היה השחקן
קירק דגלאס, שהגיע לביקור של יום
ונישאר שבוע. דגלאס, שמכיר את שירתו
שיל אנריקו וריאד. אותו יושב בשקט בצד,
לא הבין איך ינוקא מחקה אותו כל-כך
טוב ובשלמות שכזאת, ורק למראה התדהמה
שעל פניו יפרצו כולם בצחוק היסטרי.
מי שאחראי על כיל המצב־רוח במקום
הוא המנהל הצעיר שיל המלון, יגאל
אסולין, שניהל בזמניו את ביקעת הירח
יועבר משם לא מזמן, לקח את העבודה
בשיא הרצינות. אין ערב שהוא לא נשאר
במועדון, לדאוג שהחגיגה תהיה מכסימום
ושבל החוגגים יהיו מרוצים. ותאמינו לי,
הבנאדם לא משתדל לחינם. יש שם אשקרא
מצב־חוח, וכולם ׳באמת נהנים.
השוועסטעוס איפה, לדעתכם, מסתתרות ״השוועס־טערם״
תמי ודינה מור? לא, חלי׳לד״
הן לא עזבו את הארץ. להיפך, הן ממשי כות
כסו תמיד. יתמיד יש סביבן הילה של
הבוהמה, ולא לחינם נקראו השתיים בזמניו
מלכות הבוהמה.
ובכן, האחיות, שעובדות בסרטים כבר
יותר מתריסר שנים, ממשיכות בנאמנות
להלביש את הצוותים בסרטים הישראליים.
האחרון באלה היה אסקימו לימון, שמדבר
על ישראל מהימים ההם סטייל אמריקן
גרפיטי ישראלי ,׳ותוך כדי עיצוב התיל-
בושות ואיסוף הקולקציות מהשווקים, החליטו
השתיים ׳לפתוח באזאר בביתן.
הן התלבשו על הפרוייקט, ותוך כמה

פסי ר,וכרד
זנב סוס

הקאריירה, ובכן, ישם יש התקדמות ניכרת
לכל הדיטוית. פסי קיבלה תפקיד בסרט
של דייוויד קאראדין, חליל הקסם, ו היא
תגלם שם את אחת מתשע נשותיו
של הכוכב. היפה הזאת מתרגשת מאד,
ומסתובבת כשראשה גבוה-גבוה בעננים.
נאחל לה הצלחה, ואם תתמזל לה גם
אחכה בחייה ההדשים, אשריה וטוב לה.

להיעלם, אבל לאלה שהפסידו, אל פחד. הן
׳תעשינה עוד הרבה .׳תמי עוזבת את הקולנוע
,׳נישבר לה לקיום כל בוקר בארבע
ולהתרוצץ, לדבריך״ והיא תהיה זו שתמשיך
את עיסקי האלטע שמאטע. אחותה,
רינה, תמשיך לעבוד בקולנוע.

תמי מור
אלטע שמאטעס
חודשים השלימו גרדרובה ענקית של
זיכרונות העביר. מי שבא — יראה וקנה,
ותארו לעצמכם •שאפילו השחקן ייהודה
כדיקן בא ונכווה .׳והזמין קולקציה דומה
עבור הבוטיק שלו בלונדון מיניסטזר.
אומנם לקח ירק יומיים ׳לכל הסחורה

דיינה נפרדה לא מזמן מבעילה אגדי
ניוהאום והלה נראה עתה רוכב על אופניו.
ומדוע אופניים, כיי הבחור, שהיה בעבר
עשיר ביקגזדמידד, בינלאומי, הפסיד כסף
רב בארץ והחליט להצטרף לצבר, תנועת
צעיר־בריא-רענן, ועבר לרכב על אופניים
בשביל ההתעמלות.
תמי, מצידה, יוצאת כבר חצי שנד, עם
העורדדידעיתונאי שאול גדופכרג, והם
נראים מאושרים כזוג יונים, ומי יודע
מה יילד יום.

• קרא הכל על מלחמתו של האיש
הבודד במימסד הצרפתי, האיש
שבגיל 25 כבר היה מליונר, בגיל
— 35 מולטי־מליונר!
• האיש שהמאורעות בחייו מתרחשים
כמו בסרטי קולנוע מרתק,
האיש שבחייו מסמל את גאון
השכל היהודי — פליט שואה
שהיה לקיסר־ההון־הפרטי•,
1 0ל׳״י בלבד (כולל מ.ע.מ.

ומשלוח) ואתה זוכה בגילויים
עוצרי־נשימה!! שלח עוד היום את
התלוש הרצ׳׳ב ותקבל את הספר,
של הסופר הידוע סטיוארט בל,
במהדורה המיוחדת עם חתימתו של
ח״כ שמואל פלאטו שרון.
לכבוד פרסומי גוזלן
ת.ד26243 .
רח׳ בן־יהודה 32
תל־ א סיב
אני מעונין/ת לדעת הכל על האיש
המיוהד הזה, אני רוצה לקרוא זאת בספר
המרתק :״המעלית״ ,במהדורה המיוחמה
עם חתימתו של ח״כ שמואל פלאטו שרון.

שנד

פתובתי

רצ״ב התמוהה בסך
במזומן/בהמחאה.

״ררת>

״כי סו פ רווי ט של עץ־הזי ת, מ
אבקתכ בי סהש הי אבאמת סו פ ר: סופ ר נקיון, סו פרחס כון ב שימו ש
סופר הגנ ה על ה א ריגי ם ו סופ ר רעננו ת לצבעי ם.

סו פ רווי ט עו שה לי סו פרכ בי ס ה. כ ד אי גם לך לנ סו ת״.

סופד וויט עושה סופר ספיסה

ס מנטה
של פילו

מי שראה את גיליון ראש השנה של
העולם הזה, לא ישבה במהרה את תמונת
השער הציבעונ״ת, שמראה אשה ערומה
מתחת למים, בולם יודעים שזוהי סמנטה,
ושהבחורה היא *דוגמנית אנגליה פרי יצירתו
של דויד פיולזסזף. הבחור גנב אותה
מהקור הלונדוני וגילה לה את השמש,
ואת המראות הנפלאים של מיפרץ אילת.
יצא לי לראות בשבוע שעבר את המופע
האור־קולי שכולו צולם מתחת למים ורבות
,,רק עכשיו אני מבינה למה ״פילו״
מסתובב עם המופע הזה בכל העולם, והוא
מוזמן לשנתים הבאות להופיע בכל בירה

נישואי טלפון
עד כמה משתלם לקרוא עיתונים יכול להעיד ישראלי בשם
דויד ליי, שהירבה להסתובב בעולם, בשליחויות, כמובן, אך
תמיד הקפיד לקרוא את העולם הזה.
פעם, כששהה במרחקים, קרא כתבה נלהבת על הרפה נאמן,
שהיא גם שחקנית, גם ציירת, גם רקדנית וגם חתיכה לא-נורמא-
לית. זה לא הפריע לו לצלצל למערכת מטהראן, כדי לברר
איך אפשר להתקשר עם גיבורת הכתבה.
ואומנם, הוא התקשר עימה, ראה כי טוב ושלח לה כרטיס-
טיסה לאיראן. לא עבר זמן רב והשניים נישאו במזל־טוב ומאז
הם חיים באושר בקצה האחר של העולם — בסאן־פרנציסקו
שבארצות־הברית. שם הם מגדלים את שני ילדיהם ומחנכים
אותם, כבר מגיל רך, שכדאי גם כדאי לקרוא עיתונים.
אלא שברכה, הדוגלת לדבריה באורח-חיים של ״לנסות הכל״,
אינה קופאת על השמרים. באחרונה עברה לטיבעונות והיא -זוללת
ויטאמינים כפי שרק אמריקאיות מבטן ומלידה מסוגלות.
חוץ מזה היא למדה לקרוא בקלפים, והיא יודעת טוב מאד לומר
לכם את עתידכם. היא לומדת את המיקצוע הזה רק שנה,
אבל מוריה מנבאים לה עתיד מבטיח.
עתה הגיעה המישפחה המאושרת לביקור בארץ. ברכה קפצה
לראות מה שלום אביה, החי בירושלים ודויד, בעלה המאושר,
שהוא מהנדס מייוחד של שדות־תעופה, מנצל את השהות בארץ
כדי לעבוד כאן על פרוייקט חשוב וגדול.
כמה זמן תשהה ברכה בארץ? זאת איש עדיין לא יודע, כולל
ברכה עצמה. אך מה שהיא כן יודעת בינתיים זה שהיא רוצה
להיות גם זמרת.
אל תתפלאו, לכן, אם תשמעו יום אחד את קולה מעל גלי
האתר. כי מי שהצליח במישחק—ציור—ריקוד—קריאת־קלפים—
וניחוש־העתיד יכול להצליח גם בשירה.
כרכה קריאה בקלפים

דויד פילוסוף
דגים ציבעונייס
שמחש״בה את עצמה. הדבר הזה ממש
משגע, יופי שרק אוהב צלילה וים מושבע
כמו פילו היה מסוגל להביא לרבים.
פילו, שהיד, צלם־קולנוע, התייאש מזה
*וחיפש דבר מרגש ולא רגיל לעסוק בו.
כל זאת הוא מצא מתחת לפני המים
במיפרץ אילת, באלמוגים ׳ובדגים הציב־עוניים,
ועוד הכנים פנימה את הדוגמנית
הבלונדית כשהיא עירומה.
דויד, שנשא לפני כשלושה חודשים את

בחירת ליבו ליאורה שטרנכרג, מצטער
דק שליאורה היא דיילת שילום, ולא צול־לנית,
אבל כמו שלימד את סמינטיה אני
משוכנעת שיוכל ללמד גם את ליאורה.
הוא עובד בשיא המרץ. מארגן כנס צלילה
בינלאומי בארץ בסוף פברואר, וכבר הודיע
לי שזה יהיה דבר כל־כד גדול לא היה
כמוהו בעולם. אני משוכנעת שאין מאושר
ממנו, הוא לפחות לא אופל את הרעל
שלנו יום־יום, דק רואה לעיניו יופי במשך
היום מתחת למים, ובלילה את היופי הפרטי
שליו בדמותה של ליאורה בבית.

יש יסד,פיה אחת המסתובבת בארץ מבלי
שאתם יודעים עליה. למה, אם כן,
שלא אמלא את חובתי ואדווח לכם על כך ז
קוראים לד, ענת גלייט, ולמדות שהיא
עיברה רק מעט אביבים בחייה — 22 בסך-
הכל — כבר הספיקה לטעום מן החיים.
היא דוגמנית מצליחה שאף קיבלה לא
מעט הצעות מפתות בתחום הקולנוע. אך
— לא ! היא אינה הטיפוס שיבזבז את זמנו
על סתם שטויות. היא אוהבת לחיות, ולחיות
טיוב. ואת זאת היא אכן עושה

הגאון הקטן
כבר הרבה זמן שלא הודעתי לכם על לידות צפויות. ובכן, הפעם יש לי מה
לבשר — על לידה לא-כל-כך קרובה, אבל מאד מרגשת.
האחראים ללידה הזו הם יהורם גאון ואשתו הטרייה, אורנה. שניהם נשואים,
כידוע, רק ארבעה חודשים, והם מחכים לביקור החסידה בעוד חמישה חודשים.
העובדה הזו גורמת לצהלה ולשימחה במישפחת גאון. יהורם מטפל ברעייתו בכפפות
של משי ואורנה, שהיא בעצמה עוד כימעט־ילדה, אומרת שאין טוב מילדים שעושים
בעצמם ילדים.
ולא נותר לנו אלא לאחל מזל-טוב לכל הילדים.

אורנה ויהורם גאון
ביקור החסידה

ועושה טוב בחברתו של איציק כרכי.
איציק, שהוא אחד ממנהלי מיפעל הטכסטיל
ש ראלי, ואחיה של הדוגמנית
הוותיקה שרה אלי, הוא גרוש די חדיש.
אכס־יאישתו, כלומר גרושתו, היא כזכור
׳לכם רוחלה כרכי, דוגמנית שנטשה
בזמנו את. איציק לאנחות, ניסה לה לחו״ל
עם בחיר-׳ל״בה, חזרה ארצה וחיה כאן,
בנפרד, עם ילדיה.
איציק ילא הספיק ליהנות הרבה זמן
מן הסטאטוס של ״פנוי״ .בגלל ענת, ,
כמובן. ומן הרגע ששני אלה נפלו זה 1
בזרועותיו של זה, הם מבלים בטראנס ,

א>נו7
יורדת
אם קראתם את המדור הזיה בשבוע שעבר,
ודאי לא פיספסתם את הקטע על
אילה ארליך, הכלבנית העליזה שלפי
דברי החליטה לרדת מהארץ. ובכן, רבותי,
טעות טעות, וטעיות לעולם חוזרת. היא
אומנם נוסעת ללוס-איג׳לס, אפל לא כדי
לרדת, חים וחלילה. אני פשוט לא הבנתי
את המניעים שלה. אילה נוסעת ללמוד
שיטות חדישות בספרות כלבים, ולהביא
אייתה משם את מיטב הציוד החדיש ל־מיספרתה
הקיימת ברמת־גן.
אני אומנם כתבתי שאילה מתכוונת
לפתוח שם מספרה, אבל זו שוב טעות.
היא פשוט הולכת להרחיב את המיספרה
שלה בארץ! ,ואת ההשראה לכך היא תשאב
בארה״ב,
נאחל לה ביקור נעים בחו״ל ועכשיו,
אחרי שאנחנו יודעים שהיא לא נשארת
שם, אלא חוזרת אלינו בקרוב, אפשר ל התחיל
לבקש מתנות.

ענוג גלייט
חיים טובים
של נסיעות: כל שבוע הם מבלים סופשבוע
משגע באחת מפינות החמד של יש ראל,
ומפעם לפעם חוגגים מעין סופחודש
משגע בחו״ל.
הם גרים ביחד כבר למעלה מחצי שינה,
ומבלים, כאמור, נון־סטופ. אין פלא, לכן,
שענת לא מתפנה לסתם עבודה. חבל לה

על הזמן.

לכתו ב
הקדמה מתנצלת
אני מוכרח להודות שאני בבעיה. סאדאת בא
במוצאי־שבת, ומוצאי־ישבת זה המועד הקבוע ישבו
עלי ״להוריד״ את ׳מדורי לדפוס.
כך שאני בבעיה. אני הולך לכתוב הכל־סכל
לפגי שסאדאת בא, אבל הכל־הכל יתפרסם אחרי
שסאדאת יילך.
ניסיתי להתחמק מהבעיה על־ידי טלפון לעורך.
הסברתי את בעייתי •וביקשתי לדחות את ״הורדת״
המדור ביום או יומיים, או אפילו לבטלו. אבל
העורך צחק ואמר ״תכתוב, תכתוב״.
ואני ׳כותב, כותב. ואני חייב לכתוב על סאדאת.
אי ־אפשר לכתוב השבוע על שום חבר אתר. לא
ללעוג למחירי ׳הביצים ולא לגחך לשערי הבורסה.
השבוע אין שום דבר אחר, חוץ מסאדאת.
אבל למרות שאני יודע •שהוא יבוא, אין לי
מושג מה יהיה. אין לי מרשג מה יאמר, ואין לי
מושג מת יאמרו לו. ועל כל מה שאין לי מושג, אני
הולד לפתוב כאילו יש לי.
כך ושאבי בבעיה.
אני יכול למצוא את עצמי טיפש מטופ־ש, שהנה
כל מה שחזיתי וכתבתי וצחקתי הלך קאקן תוך
יומיים. אני יכול למצוא את עצמי הכם בלילה,
־שהנה כל מה שחזיתי וכתבתי וצחקתי כולם כבר
יודעים כעבור יומיים. אני יכול למצוא את עצמי
חכם מתחכם, שהנה כל מד. שחזיתי וכתבתי וצחקתי
יהפוך בעצמו תוך יומיים לצחוק.
בקיצור — אני צריך לכתוב לפני ולהרגיש
אחרי. וזד! ,בערך כמו ללסת בלי ולהרגיש עם, אם
אתם מבינים למד, אני מתכוון.
אבל זה המקצוע שלי. מה לעשות?
ראיון שאלה: אדוני השר, כיצד אתת מסביר את
׳ביקורו הפתאומי של נשיא מצרים, מר אנואר סאדא׳ת,
׳בישראל י
תשובה: תראה ידידי, הממשלה הזאת לא יבולה
לתקן בארבעה חודשים את מה שהממשלה הקודמת
קילקלד. במוסד עשרים ותשע שנים. אי־אפשר שב ארבעה
חודשים נצליח לתקן הכל.

בוכל זאת
אני שמח בהזדמנות חגיגית זו, תוך כדי ההת להבות
הזאת, להזכיר לכם שככלות הכל סאדאת
הוא ערבי.
ולא צריך להזכיר לכם מה זה ערבי, אבל אני
בכל זאת שמח לעשות זאת. קצת, על קצה המזלג,
או ליתר דיוק — על קצה הסכין.
מילה •סל ערבי, אתם זוכרים, היא לא מילה.
ערבי ׳תמיד אומר דבר אחד ומתכוון לדבר אחר.
בגלל זה אסור לעולם להאמין לערכי. לעולם,
כי ערבי מבאר ערבי. גם בקוברו. גם ארבעים
שנד. אחרי מותו.
ערבי טוב הוא ערבי מת, ולכן ברור שערבי חי
הוא ערבי רע.
יא י ־אפשר לסמוך על ערבי. אפילו העובדה שהוא
עושה הוא:עבודה ערבית.

ערבי לא מסוגל לעשות שום דבר טוב, כי הוא
רע. ערבי לא מסוגל לעשות שום דבר יחכם, כי
הוא טיפש.
אבל הכי גרוע זה •שהוא יתמיד תוקע סכין
בגב. זאת תמצית הערבי — סכין בגב. הוא מחייך
אליך, מתחנף אליך, מדבר במילים יפות — אבל
׳בהזדמנות הראשונה שתהיה לד ההא יתקע לך סכין
בגב.
:פפה זה הערבי.
אל תאמין לערבי, אל תסחף לחיוכ״ו, אל תתרשם

לפני
כי רק ארבעים שניה לאחר כינון ״השלום״ נוכל
אולי לדעת לאן פני סאדאת מועדות.
שאם נסחף אחרי ההמון ברחוב עלולים אנו
כולנו, כולל אותם המונים, למצוא את עצמנו במצב
ישל הפתעה מוחלטת, שלידה תיזכר הפתעת יום-
הכיפורים פאפיזודונת קלה, ושל ההיסטוריה.
בל ני תן לפסטיבל השלום להרדימנו ולהפילני
בפה שטומן לנו סאדאת. נתפלל לשלום, אך נשים
לב להכנות המלחמה המצריות בעורפנו.
כי במקרים כאלו לא רק שהסכנה ישנה, אלא
ישהיא גדולה ומכופלת. וסאדאת כבר הצליח פעם אחת
להפתיע אותנו.
לכן נבברהו, אך בעיקר נזדשדהו. ומוטב כך,
מאשד להיתפס ביום סגריר עם מכנסינו למטה.

פעמי האלבום

מחנופותיו, אל ׳תלך שבי אחר צופת מילויתיו. כי ערבי
נשאר ערבי, והוא יתקע לך סכין בגב, ורק ערבי
מת הוא ערבי טויב.
ומוטב שלא נשכח זאת, תוך כדי ההתלהבות
הזאת* .שהירי סאדאת, עם כל הכבוד, הוא בכל
זאת סך ־הכל ערבי.

איך *שמתחילים לשמוע את פעמי השלום, מיד
מתחילים להישמע פעמי האלבום.
כי באמת מה זר, השלום אם לא אלבום. מה יישאר
מהשלום, אחרי שכולם יתמגלו, אם לא אלבום מהודר
וצבעוני שניתן להשיג בכל חנויות הספרים ה מובחרות•
ואם
עוד לא יצא אלבום כזה, זד, סימן שאף אחד
לא האמין לסאדאת. כי הרי בכל זאת, למרות הכל,
הוא בכל זאת ערבי ,׳כמו שכבר אמרנו.
הכי מוזר לי זד, שנעמי שמר עוד לא יצאה לשוק
עם שיד תקווה חדש. אפילו הקדימו אותר, הפעם. גם
היא כנראה לא מאמינה לערבים, אפילו אם הם
סאדאית.
ראיה לנגד עינינו נסחף העם היהודי בארץ־יישראל ל־עידפול־החשים
המור של כביכול התרזזממות־חוח, ש כל
כולד, לבנטינית ופרימיטיבית, והיא מטומטמת־חושים
ומטמטמת ־מודשבה.
לכן ירוצה אני היום הזה ׳להעמיד את כולנו על
המצב האמיתי, כפי שהוא באמת — להבדיל מהפס טיבל
המזוייף, המוקרן אלינו ועלינו ממסכי הטל וויזיה.
סאדאת
בא אלינו במילים יפות מאד, וזה יפה
מאד. אבל חובה עלינו לזכור, דווקא ברגעים אלו,
מד, ערכן ישל מילותיז של סאדאת. שהרי אפילו
בעולם הפוליטיקה הערבי ההפכפך בולט סאדאת ב הפכפכותו.
הוא אף הביא את הההפכפכות הפוליטית
לדרגה של אומנות מדינית — לעולם לא יאמר
למה הוא מתכוון, ולעולם לא יתכוון למר, שהוא
אומד.
לנגד עיני סאדאת מטרה אחת ויחידה — הכחדת
יישראל. אלא שבערמומי׳ותו הנודעת חפץ עתה סאדאת
להשמידנו!בדרך ׳חדשה, נועזת כביכול. המטרה נש ארה
אותה מטרת אך האמצעים שונו ׳בתכלית.
וזז אולי עיקרה •של הסכנה.
ולכן מוטיב שתמיד נבדוק בקפדנות כל צעד שלו.

המציאות איגד,

יכולה

העובדות אם ל א

קודם

העובדות את

לקבוע
קבעו המציאות

תלמוד א״י

הסלם

אבל אחרי ושהיא כבר תהיה בטוחה ישסאדאת
אומנם זה, וזה לא איזה כפיל ישלו, ושאין כאן שום
טריק אחר, אז אתם יכולים להיות בטוחים שהיא
תצא עם שיר על חכיזפאק, שימצא ׳מאד חן בעיניכם
ויהיה שלאגר שיגעון.
על כל פנים, מאחר שבינתיים המצב בשוק האלבומים
והשירים הוא די חלש, הריני להציע לכם
את הטיוטה ישל ושיר השלום הנכסף, כפי שכתבתי
בעצמי במיוחד בשבילכם לכבוד המאורע ההיסטורי
ישל בוא השלום והמטרד, הנעלה של צאת האלבום.
וכל מי שרוצה להוציא אלבום ואין לו שיר,
או כל מי שרוצה להוציא שיר ואין לו אלבום —
יכול להשתמש בטיוטתי ככל שתאם־ ,נפשו.
ותהא יזו תרומתי הצנועה לאלבום המיוחל.

מחדל חסובורתי אני לא מבין איך זה לא מנצלים את ההזדמנות
ההיסטורית של ביקור סאדאת למטרות !ההסברה
הישראלית. איך זד< שלא לוקחים את סאדאח לביקור
!בשארם ־א ־שייך, להראות לו את הסכנה התמוהה
לביטחון ישראל וולפלפלתה, העלולים ׳להיגרם אם
יחזיקו המצרים -במקום אסטרטגי זה וישלטו בתות־חיהם
על מעברי המים, החיונים סל כך לישראל.
אני משוכנע שביקור במקום זה היה משכנע את
סאדאת ,׳כפי ששוכנע מנהיגים אחרים, ב צד ק ת עמד תנו
בנושא ׳השליטה כמיצרי טיראן.

בוש״שה מיליונים. סאדאת יציע קשרי מסחר ובגין
יביע משרפות.
אבל זה עוד לא הכל. יכי אחר־יכך יהיה גם שיחות
׳מדיניות. וישם עומדת ישראל להציע שואה תמורת
שלום.
משקיפים -מדיניים אף אומרים שישראל עומדת
להרחיק לכת אף מעבר לזה ותהיה מופנה להציע
שואה מלאה תמורת שלום -מלא.
כי יעד היום השואה היתד! ׳תמצית מדיניויתינו, וסל
פעם שנגמרו לנו הטיעונים שלפנו מהצילינדר את
שפן השואה ועד עכשיו, לפחות, זה הצליח וכל
הצופים נדהמו מן הקסם.
אבל אם -גם הפעם תהיה מדייניות ישראל מושתת
על השואה, ואם ובסך־הפל, מאתרי כל המילים וההצעות-
,תסתתר השואה, ואם כל מה שנציע לסאדאת
זה השואה, הרי ושאין יספק שנצליח ונקבל יכולנו את
מה -שאנו יכה חפצים יבו — שואה.
אם נציע שואה תמורת •שלום נקבל שואה תמורת
•שטחים.

אי פ ה

דיין?

הספרדים התעוררו וקמו לתחייה. הם מלאים
גאווה על היותם כאלה. רגיש הנחיתות שננטע בהם
הולך ׳ונעלם. גמרנו עם הסיפור הזה.
מן תחושה של ״חנה סאדאת, שהוא אחד מ־שלנו,
שוחק יאותה.״ ממלאת את ליבותיהם גאווה ׳ושמחה.
מהיום זה כבר לא ׳בושה להיות ספרדי. מהיום
זר, כבד גדול.
מניות. המזרח !בעלייה ומעתה ואילך, הם רק
יעלו. מה שלא יהד. אפילו אם לא ייצא כלום
מיכל העסק הזה.
אבל אם כן ייצא מישהו מן -העסק הזה ובאמת
יפרוץ השלום — כי אז בכלל האשכנזים אכלו אותה
עד הסוף. לפתע הם יוותרו מועט קטן ועלוב במז רח
־התיכון הגדול.
וזהו -ויתור כל כך גדול מצד ׳האשכנזים, שאני
לא בטוח שנסכים לזה.

הורי ודי
כה פשוט

שתיקתו הרועמת של -משה דיין מעוררת גל
שמועות ׳בירושלים ובאשר לעמדתו ולכוונותיו בעניין׳ביקורו של סאדאת -בישראל.
לא בותר לי אלא לקוות שאם יהיו עוד פגישותעם מנהיגים ערבים לא ׳נחזור על מהדיל הסברתי זה.
אני מקווה שכשיבוא ׳לכאן אסאד יקהו אותו
לרמת־הגולן, ויראו לו -כיצד שולטת הרמה מגבוה
על ישובינו.שבעמק, וכמה מסוכן עלול להיות הדבר,
אם ושבו הסורים, יעל -תותחיהם, מעל ישו-בינו ה שלווים.
וגם
לחוסיין, או לעראיפאת, או לפרופסור, חייבים
ולהסביר ואת הסכנה שבעצם ישיבת הערבים
15 יק ״מ -בלבד מנתניה ,׳בזמן •שמכבי נתניה מובילה
׳בראש טבלת הליגה הלאומית.
יכי כך צריכה להיות ההסברה — בראש הטבלה
הלאומית.

שו א ה
ת מו ר ת

שמועה.אחת אומרת כי דיין עומד להציע לסאדאת
״ויתורים משמעותיים מאד״- ,ובתוכם אף ׳נסיגה
החבה אל מעבר לקו הירוק, תמורת העברת אחת
מהפיחמידות לחצר ביתו של ידיין.
שמועה אחרת אומרת יכי סאדאת עומד להציע
לדיין, בעקבות התפטרותו •של איסמעיל פחמי, את
תפקיד שר החוץ המצרי. השמועה מוסיפה כי דיין
יקבל עליו -את ה תפ קד ״מתוך אמונה כי בתפקיד זה
ישרת טוב יותר ובנאמנות, א׳ת עקרונותיו״ .ע ד
נדע מפי השמועה הזאת כי לא צפויות כל הפגנות
התנגדות ובמצרים למינוי בשל חלקו של דיין ב־
״מחדל״ ,אלא להיפך.
יעד -כאן דיין.

עו רו

הספרדים
שלום בשלב -זה ,׳לפחות- ,ניראה שמה שישראל הולכת׳להציע ליסאחאת ׳תמורת השלום זה השואה.

בחמד ,,עיוני.

סאדאת בא לכנסת לדבר על השלום ואנחנו
לוקחים אותו ליד -רשם לדבר על השואה.
ובכנסת כל שירבה סאדאת לדבר על חשלום,
יכן ירבה ויכן יוסיף ׳בגין ׳לספר על השואה.
׳סאדאת יגיד יחסים דיפלומטיים ו מין ישיב

הכחמיה של !בגין ( )1וחכומי׳ה •של סאדאת ()2
נשפכים איל דלי הפגישה ( )3ויוצרים חומצה חיובית
תוססת העולה על גדותיה ונוזלת על חבל החשדות( )4עד שהוא ׳נעכל ונקרע ומפיל את משקולת ההבנה
ההדדית ( )5על נדנדת המשא ׳ומתן ( )6המשחררת
את -קפיץ ד,׳בטחון ( )7ומרימה א-ת מחסום האובד,
( )8ותשלום ( )9פורץ.

כמו ישכבר אמרתי אין לי מושג מה יהיה ואיך יהיה, אבל דבר אחד אני כבר רואה — האשכנזים
אכלו אותה.

להרגיש

אחרי