גליון 2102 מתאריך 15 בדצמבר 1977

״העולם חזה״ ,שבועון החדשות הישראלי י המערכת והמינהליח:
תל1אביב, רחוב גורדון ,3טלפון .03*243386 תא־דואר • 136
מעד מברקי :״עולמפרס״ .מודפס ב״הדפום החדש״ כע״ט, תל־אביב,
רה׳ בן־אכיגדור. הפצה :״גד״ כע״ם. גלופות: צינקוגרפיה
מ פי ״ כע״מ העורך הראשי: אורי אכנרי העורך: אלי תבור מירד
תכנית: יוסי שנון. עורכת כיתוב: נורית יהודאי. ראש המינהלה :
אברהם סימון. מה׳ המודעות: רפי זכרוני. המו״ל: העולם,הזה כע״מ.
נאלצנו לדחות את הופעת העיתון ביממה
אחת.

1 1 1

גיליון זה שאונה מחזיק בידיך הוא
גיליון יוצא-רופן בתולדות העולם הזה.
מרבד. מסודות מקודשות וכללים עיתד
נאיים מקצועיים, שנראו בלתי־ניתבים־ל־שונוי
בשעתם, שונו בשנות קיוטו של
עיתון זה. רק כלל אחד נשמר לאורך כל
הדרך. היד. זה הכלל שקבע כי מועד הוצאתו
לאור של העולם הזה נשאר קבוע.
מדי יזם שלישי בשבוע יוצאים הגיל-
ימות הראשונים ממכבש הדפום, ונשלחים
מייד להפצה ברחובות תל-אביב. מדי יום
רביעי ניתן להשיג את גיליונות העולם
הזה נעל רחבי הארץ ובנקודות המכירה
בחו׳׳ל.
רק בשבועות שבהם חלים הגי ומועדי
ישראל באמצע השבוע, מוקדם מועד הופעתו
של העקתון. שום מאורע אחר, אפילו
פריצת מילחמה, לא היה בו כדי לעכב או
לאחר את הוצאת העיתון לאור.
במיבצע קדש, במילחמת ששת־הימים
ובמילחמת יום-חכיפורים, כאשר מרבית
חברי המערכת גוייסו, נותרו במערכת רק
עובדים בודדים. למרות זאת זרם החומר
למערכת מהכתבים המגוייסים בחזיתות
השונות, כאשר כמד. מהם, כמו רמי הל-
פרין ז״ל, משרתים ביחידות קרביות לוחמות.
המילחמות
לא יכלו להעזלם הזה. הוא
המשיך להופיע בכולן בצורה סדירה וב מועד
הקבוע.
לא אחת סבלנו מכך, כאשר מאורעות
חשובים ביותר התחוללו דווקא ביזם ה שלישי
בשבוע. אך גם אז העדפנו ׳לדווח
על מאורעות אלה באיחור, מאשר לדחות
את מועד הופעת העיתון. לעומת זאת, היז
מיקרים בתולדות העולם הזה ׳שחייבו הוצ את
גיליונות מיוחדים, נוסף על הגיליון
השבועי הקבוע. הוצאתם של גיליונות מייו־חדים
כאלה לא מנעה הוצאת גיליון נוסף
במועד הקבוע, אפילו אם הוא חל כעבור
יומיים או שלושה בלבד.
באחד השבועיות, באמצע ישנות החמישים,
בראה בי לא ניתן יהיה לקיים חוק ברזל
זה. שעות ספורות לפני הדפסת הגיליון,
פרצו ׳אלמונים לבית הדפום, שיבח־ ופיזרו
את עמודי סדר העופרת. היו דרושות ׳שעות
רבות כדי לסדר ולעמד בדפוס את כל
העמודים ׳שתובלו, מחדש. לא היד. עוד ספק
כי המיגבלות הטכניות יעכבו את הופעת
העיתון.
אלא ׳שאז התגייסה המערבת כולה למיב-
צע מייוחד. כתבים ומזכירות נחלצו לעזרת
פועלי הדפוס. במאמץ מלוכד שוחזרו העמודים
׳שהובלו. הופעת העיתון התאחרה
בכמה ׳שעות, אבל הוא יצא לאור ביום
הקבוע.
לקוראי העזלס הזה הוותיקים נראה ה דבר
ברור ומובן מאליו כי כשם שהשמש
זורחת במועדה מדי בוקר, פך יופיע
גיליון העולם הזה מדי יום שלישי בלילה.
השבוע,
לראשונה בקורות העולם הזה,

הפיתוי הניצב בפני עיתונאי במקרה
כזה הוא להתיימר כי חש מראש שדברים
חדשים עומדים להתרחש ולכן הורה ״לעצור
את המכונית״.
קל היה להתפתות לכך, שכן במשך ה יממה
שחלפה עד להופעת גיליון זה, מהמועד
בו נועד לצאת לאור, התרחשו
מאורעות חדשים, כמו יציאתו של ראש־הממשלה,
מנחם בגין, לחו״ל.
אלא שלא זאת היתד. סיבת וזאיחור.
הגיליון הנוכחי נועד להופיע ערב
פתיחת ועידת קאהיר. ועדת העורכים של
העיתונות היומית בישראל, שעליה הוטל
לקבוע את הרכב משלחת העיתונאים
שתלווה את המישלחת הרשמית של ממשלת
ישראל לוועידה, לא קיפחה את
העולם הזה.
למרות שאיננו חברים בוועדת העורכים,
ראו עורכי העיתונות לנכון ולראוי להק צות
גם להעולם הזה מקום במישלחת.
אולם אילו המתיו העולם הזה ליציאת
המישלחת, היה הגיליון הנוכחי נותר ללא
כל דיווח על מה שקדם בקאהיר לכינוס
הוועידה. לפיכך הוחלט כי עורכו הראשי
של העולם הזה וצלם המערכת שלמה
סתר יצאו לקאהיר שבוע קודם לפתיחת
הוועידה.
בשבועון אין העולם הזה יכול להתח
שובים
המוקדמים.
חלק מהכתבות והצילומים מקאהיר הגיעו
לאתונה כבר ביום הראשון השבוע.
באותו יום פרצה סופת גשמים אדירה באתונה.
מי הגשמים ומי הים שגאו, הציפו
את מסלול נמל־התעופה שם. למשך
יומיים נסגר שדד,־התעופה של אתונה וכל
הטיסות היוצאות והבאות בוטלו.
לא היה כל קשר אווירי בין אתונה וישראל.
מטוס חברת אולימפיק, שהמריא
ביום ראשון בשעות אחר־הצהריים לאתונה
מישראל, לא הצליח לנחות על המסלולים
המוצפים, נאלץ לנחות לבסוף ברודוס
לפני שחזר והמריא לישראל.
לא היתד. אפשרות להעביר את החומר
מקאהיר שנתקע באתונה וגם לא להעביר
לאתונה חומר נוסף מקאהיר. במצב זה
עמדנו בפני הברירה להוציא גיליון ללא
כל דיווח מקאהיר או לדחות את הופעת
העיתון. העדפנו לאחר בהופעה ביום.
רק בשעות אחר־הצהריים של יום שלישי
השבוע, הגיע המשלוח הראשון של
הכתבות והצילומים מקאהיר. היו בו אלפי
צילומים ואלפי מילים. לא היתה בידינו
האפשרות להדפיס את כולם, בשל
קוצר הזמן שנותר עד להופעת העיתון.
לפיכך מכיל גיליון זה רק חלק מהדיווח
הכתוב והמצולם של צוות העולם הזה
בקאהיר. המשכו יפורסם במלואו בגיליון
הבא.

צוות הטלוויזיה של ם י.כי.אס. מראיין את אורי א מ רי כקאהיר
מילחטה נגד איתני הטבע

הידיעה על בואו של אורי אכנרי לקאהיר ב״אחכר־אל־יום״
מרואיין במקום מראיין
רות בעיתונים היומיים ובטלוויזיה. גם
שיטות העברת החומר הנהוגות בכלי-
תיקשורת אלה שונות מאלה שלנו. העיתונים
היומיים, למשל, העבירו את צילומיהם
מקאהיר באמצעות הרדיו־טלפון. העברת
כל צילום כזה עולה כ־ 2700ל״י. לגבי
שבועון מצוייר, שעיקר דיווחו הוא באמצעות
עשרות צילומים, זוהי הוצאה
מעבר לאמצעיו.
תיכננו להעביר את החומר של צוות
העולם הזה בקאהיר למשרדי המערכת
בתל־אביב באמצעות משלוח אווירי במטוס,
דרך אתונה. אלא שכאן פעלו נגדנו
איתני הטבע שסיכלו את כל החי
יית
נשיא ישראל, נינה קציר. ביקשנו
לשוחח עמה על התרשמותה מסיורה הממלכתי
בלוויית בעלה בדרומ-אמריקה.
הראיון אמור היה להתקיים ביום הראשון
בערב. הוא בוטל ברגע האחרון ביגלל
מחלתה שד, הגברת קציר. בדיעבד הסתבר
כי קל יותר להשיג ראיון עם רעיית
נשיא מצריים מאשר עם רעיית נשיא
ישראל.
ומישהו במערכת הוסיף בדרך לצון כי
״קל יותר להתגבר על המיכשולים ש מציבה
המילחמה, מאשר על המיכשולים
שמציב השלום.״
1׳ 1 1
אם הדיווח של צוות העולם הזה ב־קאהיר
לוקה בחסר, הרי זה גם משום ש־בדרכו
נערם קושי שאינו נחלתם של
עיתונאים אחרים.
מרגע בואו לקאהיר הסתבר לאורי אב־נרי
בי לא יוכל להסתפק רק בתפקיד של
משקיף ומדווח. כמספר הראיונות שערך
עבור העולם היה, כן היד, מיספר הראיונית
שהיד, עליו להעניק לעיתונאים מצריים
ואחרים.
תפקידו המיוחד של העולם הזה במאבק
למען השלום, ומעמדו המיוחד של אבנר,
לא רק כעיתונאי אלא כמדינאי, הע מיד
אותו במרכז ההתעניינות של אמצעי
התיקשורת בקאהיר, בשבוע שקדם לפתי
בגלל
האיחור בקבלת החומר מקאהיר
נאלצנו גם לשנות מעט את הרכב הגיליון
ולהוציא ברגע האתית כמד, כתבות ומדורים
שהיו כבר מוכנים לדפוס.
בסופו של חשבון היתה הדחייה לברכה
מסויימת. כי רק ביום שלישי בבוקר התקיים
הראיון שהעניקה רעיית נשיא מצריים,
ג׳יהאן נזאדאת, לאורי אבנרי. אילו־ליא
דחינו את הופעת העיתון, לא יכול
היד, הראיון להידפם בגיליון זה.
לפרשה זו יש גם פואנטה.
ביקשנו להכליל בגיליון זה, לצד הרא יון
עם ג׳יהאן סאדאת, גם ראיון עם רע

ועידת השלום.
שלושה מחשובי העיתונים של קאהיר,
שני יומונים והשבועון אוקטובר, שהוא
שופרו האישי של הנשיא אל־סאדאת, דיווחו
לקוראיהם בהרחבה על בואו של אבנ ר
,,על דיעותיו ועל השבועון שהוא עומד 1
בראשו. הטלוויזיה המצרית ראיינה אותו
באריכות עבור תוכנית המקבילה לתוכנית
עלי כותרת בטלוויזיה הישראלית. אבנ ר,
שוחח עם מראיינו, סאמיר צברי, מה מפורסמים
שבמראייני הטלוויזיה המצרית,
באנגלית, ודבריו תורגמו סימולטנית לערבית.
אגב,
הערבית שלמד אבנרי לפני שלושים
שנה, חזרה אל לשונו תוך תקופת
שהייתו בקאהיר .״עוד שבועיים בקאהיר,
דיווח לנו ,״ואני מדבר ערבית שוטפת.״
גם תחנות טלוויזיה זרות ביקשו לראיין
את אבנרי. צוות תחנת הטלוויזיה האמ ריקאית
סי־בי־אם, למשל, ראיון אותו
על מירפסת מלון תינה האוז, לרגלי ה פירמידות,
כשנושא הראיון הוא התרש מותו
של אבנרי מקאהיר והערכותיו המדיניות.

אלה, בנוסף לעשרות פגישות עם
אישים מצריים, שחלקם נערכו ביוזמתם
שלא לצרכי פירסום, היקשו עליו במילוי
שליחותו.
עתה, כאשר קאהיר התמלאה בעשרות י
ישראלים ובהם נושאי תפקידים ריש־מיים,
אפשר לקוות כי יניחו לאבנרי להתמסר
יותר לעבודתו העיתונאית.

העולם הזה 2102

ווו*1ן ןוו

*351¥£ה
*//טהסבקמ־ ,׳

ט 801ז * €0
׳פ 7ק 4770״

^ק 0ט ר

!!ה היה 05111:1ר 1ה ש
בליון ״העולם הזה״ שראה אור לפני 25 שנים כדיוק, הקדיש
כתכה מפורטת שהשתרעה על 5עמודים, שתיארה את תהליד
כחירתו של יצחק נן־צבי לנשיאה הישגי של מדינת ישראל. כמדור
״קורא יקר״ הכיא עורר השכועון סיקור על תגוכות העיתונות
העכרית לפצצה שהתפוצצה שכוע קודם לכן כמשרדי
מערכת השכועון ופצעה את העורף הגראפי, דוש :״,סולם׳ ה לאומני
האשים את, העולם הזה׳ כעיתון השמאל, החותר תחת
יסודות המדינה, קכע שעורכיו גרועים ממרגלים ובוגדים, הזמין
את קוראיו להכותם עד כי יעכרו לעולם הכא הפועל הצעיר׳
קובע לעומת זאת, כפשטות עילאית ש,העולם הזה׳ הוא שופרה
של, חרות׳, .שערים׳ עיתונם של פועלי אגודת־ישראל, גילה
ש,העולם הזה׳ הוא המשף ישיר של, השטירמר׳ ,העיתון האנטישמי
שתרם את תרומתו להריגת ששה מיליונים יהודים. ו,דכר׳,
עיתון הגון ואחראי, פירפם מאט -על כמה טורים בו גילה לקוראיו
שעורף, העולם הזה׳ הוא כנעני שמכר את השקפותיו תמורת
משרה ומשכורת קבועה.״״
השבוע לפגי 25 שנים, המשיר ״העולם הזה״ לסקר את
הדמויות שפעלו מאחרי הקלע״ם ב״משפטי פראג״ ,והביא ב־

^ 6 25 20/
כותרת ״דמויות של, פושעים בינלאומיים׳״ את דיוקנו של אהוד
אבריאל (איבראל) ,לשעבר ם וכן־חשאי ושגריר ישראל ב־צ׳כוסלוכקיה
שאם היה נילכד בידי הקומוניסטים בפראג, יכול
היה ״להודות במצפון שלם ברוב ההאשמות שיוחסו לו סופר
״העולם הזה״ בארצות־הברית דיווח על אורח חייהם של ימאים
ישראליים רבים לשעבר, שפרשו מצי־הסוחר אחרי שבירת ״מרד
הימאים״ וירדו לארצות־הברית. במדור ״חקירה מיוחדת״ דיווח
״העולם הזה״ על מפא״י שהדיחה את ראש עירית חדרה, דויד
ברמן שהסתבף כשערוריה כספית, וזאת למרות שהיועץ־

המישפטי לממשלה, חיים כהן, לא מצא די הוכחות להעמדתו
בדין.
בשער הגליון: נשיאה השני של מדינת ישראל, יצחק בן־צכי.

״העולם הזה
תאריו 11.12.52

הסינוץ המאותו וחולצת נאשס * קץ הומסנ״וות שד גאל
ידיו * מטוסי סילון ראשוני מעל ירושלים * ה״סקופ״ המוזר
מפלגות הרקול־ס מע 1ק 313״
היו ימים בהם הקיבוץ המאוחד דמה
במעשיו להוקולס הגיבור. בארץ כולד,
לא היה שני לו. אולם הוא שכח מה היה
סופו של איש האגדה היווני.
אלמלא שכח היה זוכר כי היה זה סוף
עגום מאוד. הרקולס ציווה על נאסום, שהיה
חציו אדם וחציו סוס, להעביר את
אשתו אל מעבר לנהר. נאסוס התעלל באשה,
והרקולס הסיק את המסקנה: הוא
פגע בנאסום בחץ מורעל. כנקמה נתן נא־סוס
את חולצתו לאשה, וזו מסרה אותה
להרקולס. כשלבש אותה הגיבור, נכח לדעת
שהיא שורפת את עורו, אלא ששוב
אינו ימל לפשטה. ביאושו הטיל את עצמו
למדורה.
כשלבש הקיבוץ המאוחד את החולצה
המפ״מית לפני שלוש שנים, קרה לו
בדיוק אותו הדבר. החולצה שרפה את גופו.
אולם הוא לא יכול עוד לפשוט אותה
מבלי להוריד את עורו. היה ברור כי הפילוג
במפ״ם יגרום לפילוג בקיבוץ המאוחד.
פילוג שני כזה (אחרי פרישת אנשי
מפא״י מן הקיבוץ) היה יכול להסתיים
רק כמו התקפת־לב שניה: במות החולה.
לכן שמח הקיבוץ המאוחד כשגרם עניין
מרדכי אורן לזעזוע בקיבוץ־הארצי של
השומר־הצעיר, הגוף הקיבוצי השני ב־מפיס.
סברו אנשי הקיבוץ המאוחד: הפעם
ייפרדו גם אנשי השומר־הצעיר ממשה
סנה. שני האירגונים הקיבוציים יתפלגו
יחדיו מן האגף השמאלי הקיצוני, ותישמר
שלמות הקיבוץ.
אולם בינתיים גילה גם השומר־הצעיר,
שקל ללבוש חולצה מלהסיר אותה. השפעתו
של פשה סנה הפכה מכרעת בקיבוצים
הצעירים. מאיר״יערי ביקש להתייצב בגלוי
לימין מרדכי אורן ולהפר את מרות
הקוסאינפורם י אולם הוא גילה שהקי־בוץ־הארצי
שוב לא יילך אחריו בשלמותו,
כפי שעשה משך דור שלם. הוא הוריד את
דגלו כדי לשמור על אחדות הקיבוץ, הקדושה
בעיניו מכל הצהרה חולפת.
״לפועלים אין מה להפסיד, מלבד כבליהם״
אמר קארל מארכס. אולם כמעט לכל
מנהיגי מפ״ם היה מה להפסיד. האיש ה אחד
שהיה מסוגל ללכת בדרכו עד הסוף,
כי עליו לא רבצה אחריות לשלמותם של
קיבוצים, היה משה סנה. לבו היה סמוך ובטוח
שהוא יהיה הצוחק האחרון. הקיבוץ
המאוחד קיבל החלטה ציונית תוקפנית ב־כינוסו
בשפיים בשבת. השומר־הצעיר ניסה
לנסח בכנס שני פשרה שתשביע את רובו
של מחנה המהפיכה, מבלי לפגוע בכבש
* קביעה שלא מנעה כעבור שנים את
מערכת העולם הזה לאפשר לעורך סולם
ד״ר ישראל אלדד, להשמיע דיעותיו על
דפי השבועון.
** כיום שגריר־נודד מיוחד מטעס שר־החוץ
משה דיין.
*** אביה של יו״ר אירגון נשים נעמת
(אמהות עובדות) נאווה ארד.
איש הנהגת מפ״ם שנידון למאסר
של 16 שנה בפראג.
אירגון הגג של המפלגות הקומוניסטיות
בעולם שמפ׳ם היתה מקורבת אליו.

הציוני. שניהם חיפשו מוצא שיציל אותם
מפילוג — ומהרס קיבוציהם.

צבא
דגל מיד לי ד
״שרים באים והולכים — אך הקצונה
לעולם תעמוד זהו המצב, לפחות במדינות
הוותיקות, אשר לקציניהן מסורת וגאווה
כיתתית. הם לא יסבלו התערבות
רבה מדי של פוליטיקאים. גם אנשים כמו
היטלר ומוסוליני, בבקשם לחולל מהפיכות
בסגל הקצונה של ארצותיהם, נאלצו ללחום
על כך משך שנים רבות, ובהצלחה מועטה.
במדינת ישראל המצב הפוך. הקצינים
צעירים וטריים, ואילו בן־גוריון לעולם
עומד. בהסתדרות, בסוכנות, בממשלה, היתד,
ויש לו מרות על כל הנעשה בשירותים
המזויינים.
השבוע עמד בי.ג׳י ,.שוסע עלומים וביטחון
עצמי, בין שורה של שרי ממשלה
ושורה של אלופי צבא, פיקח על העברת
דגל הרמטכ״ל מידי ייגאל ידין לידי מרדכי
(״מוטקה״) מקלף.
החילופים לא באו במפתיע. דובר עליהם
משך חדשים.

מרדכי מקלף, הרמטכ״ל השלישי של
צה״ל, חייל ׳בפלוגות האש של אורד וינ-
גייט, מיג׳ור בצבא הבריטי(שם עבר כמעט
את כל הקורסים האפשריים) ומג״ד בראשית
מלחמת העצמאות, הידוע כצעיר שקדן
זנוח לבריות. תכונה זו מהווה את
ההבדל בין הרמטכ״ל היוצא לרמטכ״ל ה־ניכנס.
יגאל ידין נחשב לקצין־המטה המוכשר
ביותר׳ של צה״ל בימי המלחמה.
אך כמפקד וכמעצב־דמות אין הוא יכול
להשתוות לאישים מסוגם של יגאל אלון
ושמעון אבידן. אך כאיש התיכנון אין
למעלה ממנו.
יגאל, התנגד. כשעלה ייגאל למקום
הראשון, לפני כשלוש שנים, לא היתד,
גישתו הצבאית בחזקת נעלם. מאז ראשית
הוויכוח ההיסטורי על אופי ההגנה, כש-
התייצבו יצחק שדה, ישראל גלילי ומשה
סנה כנגד בך גוריון, יעקב דורי ויוסף
אבידר, נימנה ייגאל ידין (אז שלישו של
דורי) עם מחנה בן־גוריון בכל זאת, כש נתמנה
רמטכ״ל, פעמה בין אלופי הפלמ״ח
שהתפוטרו התקווה כי ינסה ליצור פשרה
מעשית בין שתי הגישות** .תקווה זו
התבדתה.
עם מסירת הדגל למרדכי מקלף שוב אין
* תקווה שהתבססה על הידיעה שייגאל
ידין וחיים לסקוב הביעו בישיבה המכרעת
דיעה שלילית על הצעתו של בן־גוריון
לפרק את מטה הפלס״ח.

כל מקום להשערות מסוג זה. אופיו של
צבא ההגנה נקבע לצמיתות, והוא נקבע
על ידי בדגוריון.
ביקורים הריע׳עו הדה איום
מיפגשם של אנשי ירושלים עם תקופת
האטום היה מפתיע ביותר. רעש מנועים
מחריד, שאינו דומה לשום רעש אחר בעולם,
החריד את כל תושבי הבירה. המנועים
היו שייכים למטוסי סילון של הצי
האמריקאי, שערכו טיסת־נימוסין מעל לעיר
העתיקה הירדנית ואגב כך סטו במיקצת,
וערכו ביקור חסד־נימוסין גם בירושלים
הישראלית.
רק בודדים, שראשם היה מופנה בדרך
מקרה כלפי מעלה, ראו את הטייסת האמריקאית
באחד הימים בשבוע שעבר. האחרים
שלא הביטו לשמים, שמעו את הרעש
הגדול וכאשר הפנו מבטם לרקיע, לא
ראו מאומה. המטוסים כבר היו רחוקים
משם, והותירו מאחריהם את הרעש המחריד
ופיות פעורים בתימהון.
עוד השאירו המטוסים מאחריהם:
שמועות ברחוב כי צלחות מעופפות
עולם אחר נחתו בירושלים.
נהג משאית שקפץ ממכוניתו .,ז
קיר בית־הקברות, וביקש מחסה בצ
ילדי גן־ילדים, שלא התרגשו כלל.
הסבר, מפי יהודי עבדקן, איש
גאולה :״האמריקאים שלחו את המטוסי
כדי להבהיל את המיסתננים.״
במצב לא פחות בלתי נעים נימצא מיש־רד־החוץ
הישראלי. הוא הודיע ברבים כי.
כל מטוס זר שיטוס בשמי ישראל, יירה
ללא רחמים. האמריקאים נדו בראשם בצער,
והודיעו כי לא התכוונו כלל לפגוע
בריבונות ישראל.

אנשים
• כשנשאלה חברת הכנסת אסתר
רזיאל־נאור* מדוע לא תצביע בעד
יצחק כן־צכי הסבירה :״הוא לא מושך

בן־צבי בוחר בבן־צבי

בזה אחר זה ניגשים חברי^הכנסת לקלפי,
משלשלים את פתקותחזס פנימה.
יוסף שפרינצק, היושב־ראש, מפנה את ראשו הצדה כשיצחק בן־צבי ניגש להצביע,
בוחר בעצמו, כפי שעשו גס מיתחריו. מזכיר הכנסת רוזטי קורא את רשימת השמות.
בפינה הימנית למטה, ליד שולחן הממשלה, יושבים מרדכי נורוק, המועמד השני, שקיבל,
בהצבעה השלישית, את קולות הדתיים, הציונים הכלליים וחירות. לידו: משה שפירא.

אותי. הייתי מעדיפה עלם צעיר ולא
מפא״יי.״
>• כאשר שב שלמה לורנץ, ח״כ
אגודת ישראל מביקורו לחוץ־לארץ, אמר
לעיתונאים :״המטרה העיקרית לנסיעתי
היתד, גיוס תרומות מאוהדינו שם. במאבקנו
נגד גיוס הבנות הדתיות לצבא נזדקק ב־

כסף רב.״
י• בגליון־״הארץ התפרסם מאמר סנ סציוני
מאת שליחו המיוחד של העיתון,
עמום אילץ. אילון, אחד מהכוכבים שב-
דיגלו של עורך ומו״ל העיתון גרשום
שו קן, נישלח לאירופה בקשר למישפט
מרדכי אורן. תחנתו הראשונה היתה
וינה, משם שיגר את הבשורה הראשונה
(שצוטטה בכותרת הראשית לכתבתו) כי
הוא נמצא במרחק ״ 250 קילומטר מאורן״.
אם יצליח בימים הקרובים להגיע למינכן
שבאיזור האמריקאי של גרמניה, יוכל ל שגר
מאמר סנסציוני עוד יותר בשם ״200
קילומטר מאורך.
*** אמו של מזכיר הממשלה הנוכחי,
אריה נאור.

הטריקו של דלתא־יצואץ הטריקו הגדול ביותר בישראל
(יצוא 8,000,000:1977

חגי ל בינ סזן אי ר 1ן • עיצ 1ב משה פרנ-צילום טיק׳ קורן

עתההמבחרהע שי רוה מגוון של
ל בני ם ו חו ל צו תדלתא גם בי ש ר אל!
* ל ה שיג ב כו בני ם ל שי רו תעצ מי
ב חנויו תברח בי הארץ

מי דו ת ק בו עו תוא מינו ת
טי ב מ עו ל ה
100 96כותנהסרוקה
צ ב עי ם י צי בי ם
כ ל מו צ רי דלתאבאח ריו תמלאה.

בבל
יום שוי שליש רביע
ושיש

פר טים נו ספי ם בסניפי אולי מפיק: תל־אכיב — (מ שרד
ראשי) רח׳ אידל סון 3ו טל .03-294386 , 294381 :חיפה
— רח׳ העצמ או ת 62 טל ,04-669035 :ירושלים — רח׳
יפו 33 טל .02-234538 :נ מל תעופה בן־גוריון — טל:
.03-971049 מטעו — ממן — נ מל ת עו פ ה בן־גוריון טל:

,03-971280 ובכל משרדי הנסיעות.

הינודס ווזמ •210

גרעין הבעייה: הבע״ה הגרעינית
אחד. מהישגיו המרשימים ביותר של
הגשיא סאדאת — הישג אשר אולי לא
נתפס עדיין בכל היקפו — היה מידת
השפעתו על דרך החשיבה הפוליטית של
הציבור בישראל. ניתן היה להשוות את
אופן גיבוש העמדות !הפוליטיות בציבור
הישראלי טרם ביקור סאדאית למעין זרקור,
המשייט על פני במה חשוכה, ומתעכב
מדי פעם על אחד המיכשולים (הרבים)
או הסיכויים (המועטים) בדרן לסיום
הסיכסוך• מובן, כי בטכניקה זו של
איבחון ותפיסה פוליטיים אובדים בהכרח
הפרופורציה ויחס־ה׳גדלים בין הגורמים
השונים הפועלים בשטח. ביקור סאדאת
בישראל כמו הפעיל את מתג האורות הראשי
והזירה והמזרח״תיכונית הוצפה באחת
באור !מלא: לא התגלו נתונים בלתי
ידועים • ,ואולם כל הנתונים הידועים
קיבלו את הפרופורציה והגודל היחסי הנכונים.
לשון
אחר: נדחקו לשוליים כל הבעיות
הראויות לכך — שאלות שבנוהל, באמונות
קדומות ובסמנטיקה. צומצמו למידתן
הריאלית השאלות והנושאות אופי של
מחווה מעצם מהותן (נכונות להידברות
ישירה! ,הכרה מדינית בישראל ובבירתה,
גינוני כבוד וטכס הדדיים וכו .),במרכז
הזירה נותרו — במלוא שיעור היקפן העצום
— בעיות היסוד של הפוליטיקה ה־איזורית:
מהי הגדרת הבטחון הנדרש
על-ידי ישראל (וכן על־ידי מדינות ערב,
הגם שבלשון רפה יותר) ז האם החזקת
כל השטחים המוחזקים — בהנחה שהחזקתם
נחוצה אך ורק לצרכי ביטחון
כפי שהשתמע מדברי ראש״הממשלה (ו-
משתיקתו) בנושא זה — חינה הדרך היחידה
להבטחת ביטחון ישראל י כיצד
תפתר בעיית ״ערביי ארץ־ישראל״ (כלשון
ראש־הממשלה) או ״הבעייה הפלסטינית״
(במינוח !המקובל) ן

למותר הוא לחזור ולציין עד כמה קשה
היא מציאת והתשובות לבעיות; קל וחו-
מר !עד כמה בלתי-אפשרית היא מציאת
התשובות הקבילות על כל הצדדים. עם
זאת, שומה על מדינת ישראל לזרוק עצמה
מנגד להתמודדות רעיונית-פוליטית זו
במהירות וללא סחבת, באשר שעון הזמן

מתקתק ברקע !ומשנה — באיטיות אך
בוודאות — את הנתונים הצבאיים־פולי-
טים לרעת ישראל. בהתמודדות רעיונית־פוליטית
זו, המתנהלת, לפחות מבחינתה
של ישראל! ,תחת לחץ הזמן, אין !מנוס
מלראות בעמדות הערביות הנוקשות —
כפי שבאו לביטוי גם בדברי הנשיא סא-
דאת בכנסת — נתון בר־קיימא ובעל

ממשות ריאלית ביותר, בין אם נאהב זאת
ובין אם לאו. לשון אחר: במחשבה ה-
איסטרטגית רחוקת־הטווח עומדת ישראל
בפני ברירה קשה: עליה להתקרב, ואולי
אף להגיע, כמעט עד קו העמדות הנקוטות
בידי מדינות ערב המתונות ובלבד
שיהא בכך משום הבאת הסדר יציב ל-
מזרח״התיכון ולגיטימציה כללית לקיום
מדינת ישראל באיזור. ולא — על ישראל

להגיע בהקדם למימוש האופציה !הגרעינית
וליצירת !מאזן אימה גרעיני באיזור.
ביסוד: מסקנה זו עומדת ההערכה ה־כמעט
בלתי־מעורערת, כי הזמן פועל לרעת
ישראל ככל !שמדובר ביחסי הכוחות
הקונבנציונליים. בשל קוצר׳ היריעה לא
ניתן להרחיב את הניתוח בנקודה זו. די
לציין, כי הן בתחום הכלכלי, הן בתחום

הצבאי (והקשר ביניהם הוא בלתי ניתק),
הן בתחום האיכותי-אנושי, והן בתחום
הכמותי (וכמות ניתנת להיתרגם לאיכות)
— פועל הזמן לטובת מדינות ערב.
הסיכוי היחיד של מדינת ישראל לשמור
על מעמד צבאי שימנע החרבתה והשמדתה
— אם לא יושג דו״קיום בשלום —
מצוי בפיתוח מקורות עוצמה ונשק בלתי-
קונבנציונליים.

לו היה מקום להעלאת השערות ופירושים
למניעים הכמוסים ביסוד יוזמתו
הדרמאתית ישל !הנשיא סאדאת — דומה
כי ניתוח זה (דהיינו החדרתו הוודאית .
של המימד הגרעיני לסיכסון) הוא הוא
הפירוש האמיתי למהלך•
!על רקע אלטרנטיבה זו מקבלות גם
עמדותיהם של המחנות הפוליטיים בישראל
משמעות שונה: הציבור נחלק אם כן
בין שוללי האפשרות של יצירת מאזן איטה
גרעיני, וממילא החובה להתמודד עם
בעיית ׳העליונות הצבאית העתידית של
מדינות !ערב על ישראל בכל הנוגע לנשק
הקונבנציונלי ; לבין מחייבי מאזן האימה
•הגרעיני באיזור, אשר יבטל (לדעתם) את
אובדן פער הכוחות הקונבנציונלי.
!המחנה הראשון דוגל בפתרון הסיכסוך
תוך הותרת מקדם בטחון קטן״יחסית
(ויתור גדול על שטחים) למען הסיכוי לחיסול
הסיכסוך ולהקטנת המשמעות של
יחסייהכוחות הצבאיים באיזור, וממילא
לביטול !מימושה של האופציה הגרעינית.
גם ׳הנשיא סאדאת נמנה מן הסתם על
מחנה זה. המחנה השני איננו חושש
מהיצמדות עיקשת לעמדותיה הנוקשות
הנוכחיות של ישראל ומאובדן הסיכויים
להשלמה עם ישראל מצד מדינות ערב.
מחנה זה משליך יהבו — לא בששון אן
בהכרת גאווה לאומית מפותחת _ על
האופציה הגרעינית שתעמוד לישראל ו־תרתיע
אוייבותיה, וכן פוטר עצמו מהצורך
!המיידי להציע תשובה קבילה על
הערבים להמשך הקיום ולגיטימיות של
ישראל.

! 81 8
והנשיא סאדאת, בעצם ביקורו בישראל,
הוכיח בעליל את נכונותו להסיק את
המסקנות המתחייבות ממצב זה. גם ראש
ממשלת־ישראל חייב יהיה להחליט ולפעול
בהתאם. גם אי-קבלת החלטה —
כמוה כהחלטה.
אם לשוב לתחילתה של הרשימה הרי
ברור כי שאלת הגבולות, ולא כל שכן
שאלת הפתרון של ״ערביי א״י״ — מקבלים
ממדים ומשמעות שונים לחלוטין
על רקע האיום (או הסיכוי) הגרעיני. זוהי
הבעייה האמיתית העומדת כיום ביסוד
הסיכסון ה׳מזרח״תיכוני והיא היא קנה־המידה
ומכשיר המדידה הנכונים לגיבוש
הפתרונות הפוליטיים.

אברה

_ חעונםד!??!
התמימות וראיית הלב

ברצוני להתייחס לשני מאמרים של
אורי אבנרי (״העולם והזה 2100
״ריפוי בהלם חשמלי״ ו״להחליט״.
אני חייב לציין שקל לי יותר להבין
את ׳ההגיון שמאחרי התנגדותם של הפלסטינים
למעשהו של אל-סאדאת, מאשר
את ההגיון של המעשה עצמו ואת
התלהבותו של אבנרי ממנו* .איני רואה
גאונות כלשהי במהלכו של סאדאת, מעבר
ל״גאונות״ של מהמר. ואם היתה
כאן!מלכודת! ,הרי שסאדאת ניכנס לתוכה
יחד עם בגין. זה שייחלץ ממנה ראשון
הוא שיזכה, וכלל לא ברור אם יהיה זה
הנשיא !המצרי.
עם ישראל לא ייקרא להחליט החלטות,
כי לא יהיה צורן בזאת. ומוטב כך,
שכן ניתן להניח שהודות לסאדאת היה
עם ישראל !מקבל החלטות גרועות. אך,
כאמור, קרוב לוודאי שישראל לא תצטרך
להכריע, בגלל השירותים הטובים של
ארצות״הברית, ברית-המועצות ומדינות
ערב הקיצוניות.
בגין לא ניכנס למלכודת. ניתן חיה
לכנות את מעשה סאדאת מלכודת, לו
׳היה מתואם ומוסכם על דעת כל העדבים.
אולם ״מלכודת״ זו תתגלה במלכודת
מדומה לבגין וכמילכוד ממשי לסא-
דאת. בגין לא יצטרך לומר ״לא״ לסא־דאת.
את ״העבודה השחורה״ יעשו בשבי*
ניתוחיו של אבזרי היום מזכירים
את מאמריו הנלהבים על יצחק רבין, כשזה
נבחר לכהונת ראש־הממשלה. היתה זו
אמונתו התמימה של אורי אבנרי~,שחשב
כי רבץ, למרות אופיו ומעמדו הפוליטי,
,יהיה מסוגל להביא לשינוי בו רצה עם
ישראל.

לו המעורבים האחרים.
לפני שהגיע הנשיא !המצרי לירושלים
שרר איזון מסויים במרחב, שהבטיח ל

ל, רושל-ם

ארצות״הברית שליטה בהתפתחויות ופיקוח
על מעורבותה של ברית-המועצות.
בא סאדאת ועירער את האיזון הזה. עיר־עור
האיזון בא לידי ביטוי באופנים הבאים

• מסתמן תהליך של פירוד ויריבות

פנימית בעולם הערבי. אפשרויות התימ-
רון: של האמריקאיס מסתבכות, שכן עד
עתה היה עליהם לתמרן בין מדינות ערב
לישראל, מעתה יהיה עליהם לתמרן בין
ישראל למצריים, בין: מצריים למדינות
ערב המתונות, בין ׳מצריים לקיצוניות, בין
המתונות לקיצוניות ובין ישראל למדינות
הקיצוניות. מעתה יהיו המגעים, ללא
ספק, מורכבים ועדינים הרבה יותר משהיו
בעבר. כמו־כן ניתנה לסובייטים הזדמנות
לחדור שוב לאיזור, כשותפים פעילים יותר
לאמריקאים. אני מוכן אף להסתכן
בהשערה, כי ברית-המועצות שוקלת בימים
אליה את !חידוש יחסיה הדיפלומאטיים
עם ישראל ולא אתפלא אם פעילות
בכיוון זה תיזכה להסכמתם האילמת של
הסורים ושל הפלסטינים.
• יתגלה צורך להגיע לאיזון הדדי חדש
ברמה המעצמתית. הוא יתבטא בהסכם
חדש על חלוקת ההשפעה בין המעצמות.
ברמה המזרח־תיכונית פירוש הדבר חזרה
למצב הקודם — בשלב הראשון ללא מצריים
— ומוות איטי ליוזמת סאדאת ;
דהיינו: חזרה לרעיון ההסדר בשלבים
ושימוש באיום״מלחומה כבנשק טאקטי.
הפעם !תוענק למדינות !הערביות תמיכה
מאסיבית יותר של ברית״המועצות, לעומת
״לחץ״ אמריקאי מוגבר־יחסית שיופעל
כדי להשיג מתינות ישראלית.
• היריבות הפנימית בעולם הערבי תכניס
את סאדאת למילכוד. המוצא היחיד
שיראה לו יהיה הסכם ניפרד עם ישראל.
יחזה זה פיתרון לטווח־קצר בלבד. המיל-
כוד יתבטא בכך שהנשיא המצרי, שלא
נהנה מתמיכה ערבית מספקת, לא יוכל
לשכנע את ישראל לוותר למדינות ערביות
(המשך בעמוד )13

גדגזית, ח ל־ א בי ב

יונה מרחפת מעל ראשו של סאדאת גשובו לקאהיר מירושלים

בכלל לא יזיק לן, אם תתפנן בקפדנות
את המשך פועלך ה•
עיסקי — ותשמור את
תוכניותיו לעצמך בלבד.
אם אתה זקוק לכסף
— קרוב-מישפחח
או אפילו אשה מבוגרת
עדיפים על ממון
מבחוץ, שמוגש לך לכאורה
תוך־בדי הטרדות
קטנות יותר. אם
את רוצה באהבתו —
מוטב שתתענייני, לכאורה, גם באחרים.

השבוע יימצאו פיתרונות לבעיות שהעסיקו
אותך עוד מהחודש

שעבר. תצליח להיחלץ
ממיספר דאגות כספיות
שהטרידו את מנוחתך.
לעומת זאת ייתכן שתיאלץ
להתייצב מול
משבר ריגשי. אס יקרה
הדבר במישפחתך, מו21ב
אפריל -
טב שתנצור את לשונך
20ב מ אי
אם אינך רוצה שה־ניינים
יתגלגלו לרעה.

אט-אט, מתחילים מאמציך המהוססים
לשאת פרי. דאג שלא יקלקלו לך את
העניינים, ועוד יותר
— שאתה עצמך לא
תקלקל לעצמך, מתוך
הזנחה או מתוך שע-
אה עצמית. זכור שלא
רק אתה אדם עם כבוד
עצמי• בת תאומים :
הוא אוהב אותך, אבל

אם תלכי בדרך שהח21ב
מ אי ״י
20 ביוני
לטת, כלפיו, את עשו-
ייה להפסיד אותו.
כסף ממקור סמוי יגיע לידיך. היזהר ! זה
כרוך בהתחייבויות שלא ברור אם תוכל
למלא. צבע כחול טוב לך השבוע.

!אוח!1

אם לא תקבל את עצותיהם של שותפיך,
תשכיל להסיק מסקנות ״
מדבריהם — ואולי
עליהם — תזכה בהצלחה
נאה. זה חל במיוחד
על יום ה /סוף השבוע
הזה. הקשר הרומנטי
שעליו חלמת, ואשר
נדמה היה לך החל
מנץ — יגיע למלוא־
( 2בספטמבר -
22ב או ק טו ב ר

פריחתו באמצע השבוע.
לבשי לבן בסוף השבוע.
והשתדלי לטפח במיוחד את הופעתך.

מאזניים

המרץ שיש לך יעזור
לך לפתור כמה בעיות
המטרידות אותך מזה
זמן רב. למרות זאת,
הגיע הזמן להקדיש
קצת זמן לבחון דרכים
להגברת יעילותך. נדיבותך
ויושרך יזכו השבוע
בהערכה מתאימה.
אל תהסס לתת
לידידך עצות, כאשר
תתבקש לעשות זאת. חיי זהירה בנהיגה.

032

עקת

הוא יום של התנגשויות ובעיות
כספיות• הקפד, איפוא
שלא לקבל בו כל החלטה
מרחיקת-לכת ושלא
להסתבך. בכלל,
השתדל לנצל את השבועיים
הבאים לריכוז
מחדש, לעבודה
שוטפת, ולחידוש קש-
21בדצמבר
ריך עם האהובים
19 בינו א ר
עליך. בת גדי: אל
תזניחי אותו בכל
סחיר. גם אחרים טרודים בבעיות.

צפרדעי טצדייס
תצלומו של אורי אבנרי על רקע הפירמידות
בשער עתונכם (העולם הזה )2101
היה נאה, אבל אפילו אתם חייבים להודות
כי אורי אבנרי הצליח להגיע אל
הפירמידות לא בזכות פגישותיו עם ראשי
אש״ף, אלא דווקא בזכותו של מנחם
בגין, שבעת עלייתו לשלטון ניבא אבנרי
כי הוא יביא למילחמה. ליבי, ליבי עליכם
על שאתם נאלצים לבלוע עכשיו את
צפרדעי מצרים.
חיים רגיטש, ירושלים
איך הספיק אורי אבנרי להעביר אליכם
צילום על רקע הפירמידות, כאשר הוא
הגיע למצרים ביום הופעת העתון?
אבנר שטרייכר, תל-אביב
• אבנרי הגיע למצרים יום לפני הופעת
הגיליון האחרון של העולם הזה.
צילום השער הוא תמונת פוטומונטאד.
המורכבת מצירוף שתי תמונות, זו של
הפירמידות וזו של אבנרי.
תמיד עליכם לגנוב את ההצגה. אבל
הפעם הקדימו אתכם כתבי ידיעות אחרונות
וכתבי הטלוויזיה שהגיעו למצרים
לפניכם. עם זאת עלי לציין שנסיעתו
של אבנרי למצרים נראית לי כמעשה

— מה זאת אומרת, אתה לא רואה
שאנחנו במנוחה ז
— בסדר, אני הולך. אבל שלא תגידו
אחר־כך שנאלמתי דום וכאלה דברים...
מכירים אתכם ...אתם רואים — הנה השפתיים
והאוזניים — אז בבקשה, בפעם
האחרונה.
— הוא לא מבין, המאנייאק — החוצה !
החוצה! הוא לא תופס. עד שאנחנו סוף
סוף תופסים ת׳חרוף, הוא בא לבלבל
לנו את המוח.
יצחק לבנה, אשקלון

לנצור את בגין !
אצילי בני-ישראל / ,המסתודדים תחת
כנפי אל /השומרים הדרך הקדושה /
והולכים בתורת מורנו ורבנו זאב ז׳בו־טינסקי
/ומיצוות אלוהים ישמרו /וסדרו
תעתועים אחור יסורו /שמרו על מנחם
בגין /החרד, החוקר, הדורש, הפועל/ .
ממנו תלמדו דרכי טובו /אלוהים, שמרהו
שמרהו וחננהו /ומכל צרה ומצוקה יצילהו
/ /לתמרו לתקפו ילמדנו /רגעיו
ועיתותיו ישמור שעלו / .חושו לליבו,
לדבריו ומידתיו /הוי עז כנמר, גיבור
כארי /וקל כנשר /אז תגבור באומץ
כחיות אלה /ממנו נלמד ותראה פלא /

•רמה -בחגמוה
זי<ז?

התחזקי, בת־דלי — לפנייך שבוע קשה
במיוחד. אל תנסי להתחמק
מהאתגרים שיהיה
מליו להתגבר
עליהם, מעט שכל ישר,
הרבה אומץ־לב ועוזרות,
יעזרו לך לדלג
על פני המשוכות הרבות
ויגרמו לו, בסופו
של דבר, המון נחת־
20 בינו אר ־
18 בפברו אר
רוח על הישגיו, שלא

יהיו מבוטלים כלל, בן־
דלי — אל תוותר כה בקלות על תכניותיך.

לא, את לא טיפשונת כפי שחשבת, את
סתם מזניחה את עצמך
ואת הסיכויים שלך
להיות מאושרת. את
יכולה גם לשנות את
הדבר — אבל זה תלוי
ביכולתך לשלוט בעצ־בייך,
ומה שחשוב הרבה
יותר — במצבי־
22ב א 1ג 1ס ט -
הרוח ובדיכאונות ה22ב
ספטמבר
כרוניים שלך, אס אתה
בעל־עסקיס, עכשיו הרגע
להחליט החלטות, אבל לא לחתום.

שנו!

חדל לריב עם חבריו לעבודה. בשביל מה?
הבעייה המטרידה אותך
תזכה השבוע בתשובה
ובהסבר אשר יניחו את
דעתך. אם אתה מעשן
— אל תגזים. קופסה
אחת ליום תספיק לך.
השבוע תהיה לך הצלחת
רומנטית, בתנאי
שתפסיק להיות מתוח
ועצבני כפי שהנך. בת
קשת — מוטב שתשבי
קצת בבית ותהני מקריאה ומתקליטים.
הריצות שלו השבוע לא תבאנה תועלת.

ימיס קשים אך טובים עובריס עליו. אתה
יודע זאת, אבל אינך
מסוגל עדיין להעריך
את מלוא־המאסץ הדרוש
ממך. משום כך,
פזר את האחריות ואת
העבודה על־פני כל
ימות־השבוע. אל תשקיע
את כל אונך ביום
אחד, ואת כל כספך
21 ביוני -
20 ביולי
__ בנקודה אחת ויחידה.
תחליט לבדך מה עדיף.

אם הסתבכת בבעיות מישפחתיות, בת
אריה, לא תמצאי את
הפיתרון לצרות, השבוע.
להיפך: עד ל-
ליום ו׳ בסוף השבוע,
תיכנסי יותר ויותר
עמוק להתחייבויות ו*
לסידורים מישפחתיים.
מצד שני, כל מה שנוגע
לאירגון עיסקי
21 ביולי -
21ב או גו ס ט

או מיקצועי עולה יפה.
אל תגזימי באכילה.

מכתבים

שינוי לטובה במצבך הכלכלי המסובך ב-
מיקצת. אתה תמצא

ידידים במקום הפחות
מתקבל על הדעת. עם

זאת, דע שחם מתייחסים
אליך בחוסר״הת-
חשבות. תיזהר מהסב-
פכים, ועוד יותר, כמו בן,
מנשים הפכפכות.
נטייתך לחולמנות ול-
19 בפ ברו אר ־
20במרס
רומנטיקה תסבך אותך
במצבים לגמרי לא
נעימים. בת דגים: לבשי בגדים צבעוניים.

חסר־אחריות, שכן אבנרי אינו רק עתו-
נאי, אלא מדינאי בעל דיעות מנוגדות
לאלה של השילטון, בואו למצרים לפני
המשלחת הממלכתית הרשמית עלול לקלקל.
נוח
צוקרמן, תל־אביב
...מצפה בקוצר־רוח לדיווחיו של אבנרי
על מצרים.
עמוס דוריא, תל-אביב

הצלחה ראשונה
מדוע אתם אומרים שישראל אינה עושה
כלום מול המחווה של נשיא מצרים ז
הנה, ישראל הצליחה כבר לעשות דבר
אחד — לבודד את מצרים בדיוק כמו
שהיא מבודדת.
יעקב ערמון, תל-אביב

אליכילמפרע
— שלום חברים, הרשו לי להציג את
עצמי בפניכם, :מצפון העולם — תפקיד
זמני.״
— הא, אבל אתה נורא דומה לסאדאת.
— כבר אמרתי — ,מצפון העולם —
תפקיד זמני.״
— אז אתה גם סאדאת וגם מצפון
העולם. מעניין מאוד...
— תסלחו לי שאני ממהר, אבל אני
בתפקיד.
— רגע, רגע, אתה לא רואה שאנחנו
עכשיו במנוחה?
— מצטער מאוד, את הג׳וב שלי אני
מוכרח לעשות.
— נו טוב, אם אתה מתעקש — אז
בקיצור ולעניין!
— טעות אתם טועים באופן יסודי.
באתי לשמוע אתכם...

תראו עומקי פלאות אשר מהם תיוולד
אמונת ישראל.
בלצאל פרוסק, מייאמי ביץ־,
ארצות־הבוית
מחלתו של מנחם בגין בעת ביקורו
בלונדון היתה לדעתי מחלה דיפלומטית,
וחבל שלא הבאתם בחשבון אפשרות זו.
בגין לא חלה כלל. הוא היה זקוק להיעלם
כמה שעות מזרקורי הפירסומת כדי להיפגש
בחשאי עם אישיות ערבית חשובה.
לשם כך הודיעו רופאיו כי הוא חולה
וכי אינו יכול לקיים את התחייבויותיו.
אך בעצם הוא הסתגר והסתתר כדי לקיים
את הפגישה החשאית.
מאיר כרמלי, ומת-גן

שו6ד מוסקמח
בגיליון האחרון של שבועונכם אני קורא
ש ני ם אחר ביצוע גזר-
הדין (על בני הזוג רוזנברג) החל להסתבר
ששניהם היו קורבנות לאווירת ציד המכשפות
של הסנאטור מקארתי, במיסגרת
הוועדה לפעולות אנטי־אמריקאיות ואש־מתם
מוטלת בספק רב.״
ואני שואל אתכם: איך יכולתם שבש-
בועונכם יופיעו מילים אלה שכולם שקר
וכזב, ורק קומוניסטים אדוקים או אוה-
דיהם הקנאים מפיצים גירסתה זו של
מוסקבה. אני קראתי הרבה חומר על
הפרשה ובכל האובייקטיביות אוכל לקבוע
שבני הזוג רוזנברג פעלו כמרגלים למען
רוסיה הקומוניסטית.
האם אתם רוצים להיות כשרים בעיני
הקרמלין ז
א. פומרנץ, נהריה
אם אומנם ביצעו בני הזוג רוזנברג
את מעשי הריגול שבגללם הוצאו להורג,
(המשך בעמוד )10
העולם הזה 2102

כדאי יותר תדיראן

אלה מוצרי תדיראן המשתתפים במבצע:
מקרר ההצלחה ־ תדיראן 400
מכונת כביסה סימנם ־ שיווק, אחריות
ושרות תדיראן
מזגן תדיראן טלוויזיה מקפיא ביתי
מזגן תדירא ן

מקלט טלויזיה
החל מ4 5 4 -ל״י לחודש

תדיראן-לקראתכם י
תדיראן באה לקראתכם ומאפשרת לכם לרכוש מהמוצרים
האלה לדוגמא: תמורת תשלום ראשון של החל מ־ 3,500.-ל״י,
את היתרה תשלמו ב־ 12 או ב־ 24 תשלומים שווים(החל מ־400
ל״י לחודש) ,והמוצר שלכם( .פרטים בהסכם הקנייה גופו)

כיצד אתם מרוויחים בסף בקניית
מוצרי תדיראן?
בשנה האחרונה התייקרו מוצרי החשמל בארץ בעשרות
אחוזים. בתכנית ״כדאי יותר תדיר א ף ניתן לכם להבטיח
את מחירו הנוכחי של המוצר על־ידי תשלום 1/3ממחירו
היום. אם מכל סיבה שהיא תר צו להחזיר את המוצר.
גבעמד.שנתיים י 1מאפ שרת לכם תדיראן להחזירו ולקבל את *כוס
הקרן בחזרה בתוספת של 5095 פרטים בהסכם הקנייה גופו)

מדוע כדאי יותר תדיראן?

החל מ3 8 0 -ל־י לחודש ך= 2

אם תקנו את מוצר תדיראן החודש (עד 31 בדצמבר) תהיו
זכאים להשתתף במבצע שיא תדיראן, בו יוגרל פרם של
50,000ל־י במזומנים בין רוכשי. מוצרי תדיראן. כן יוגרלו
20 טיסות לאירופה. בנוסף לכך תקבלו עם קנייתכם שובר
הנחה של 5096 לטיסה בקו ת־א־אילת־ת״א.

תדיראן לזוגות צעירים !
תכנית ׳•כראי יותר תדיראן־ נותנת לזוגות הצעירים את
ההזדמנות והאפשרות היחידה לרכוש לעצמם את מוצרי
הבית הנחוצים. מבצע ״כדאי יותר ת די ראך מבטיח מפני
עליות מחירים ומאפשר לקבל את מוצרי תדיראן תמורת
תשלום ראשון קטן, יחסית.
מקפיא ביתי תדיראן

מכונת כביסה סימנם

תדיראן 400

תל אביב: קרליבך ,27 טל .285151.ירושלים: שמא׳ ,9טל .254067.חיפה: נכר מאירהוף ,5
טל .539292.באר-שב : 1/הדסה , 22 טל.,. 36565 .נתניה: שטר.הגיא ו. טל.28567.
העולם הזה 2102

להשיג בסניפי תדיראן ובחנויות המובחרות.

ייי

מכתבים

כמה פעמים
נסית להפטר מהם
ולא הצלחת??

אנחנו נחקל את הזרוקים!
״נסי פעם אחת את הדרך המודרנית והבטוחה
להשמדת הז׳ו קי ם

לאחר חיטוי שלנו(שעורך כ־ !/2שעה) את מקבלת
תעודת אחריות לשנה. לא יהיו יותר ז׳וקים בביתך1
ר״ג, מודיעיו ,18 טל6 .־ 5־ 790114 איל ת: טל 3012 .־059
וייתר טש׳ הבריאות 21 :רש׳ עסק .481/75
הדברת מזי !7ים

והמשך מעמוד )8
אשר סייעו לפיתוח פצצת־האטום הסובייטית
ב־ ,1949 הרי במעשה זה הם שללו
את המונופול האטומי מארצות־הברית, ש אותו
חשבו אמריקאים רבים לנצל לצורך
פתיחת מילחמה עולמית חדשה. במקום
זה נוצר מאזן האימה שמנע את המלחמה
העולמית השלישית ובסופו של דבר הביא
לדיטאנט.
לכן בעוד שארצות־הברית יכלה בזמנה
לראות בבני הזוג רוזנברג בוגדים ומרגלים
מסוכנים ולהוציאם להורג, האנושות
בכלל, וגם ארה״ב של היום, יכולים לראות
בהם גיבורים שסייעו להציל את
העולם ממילחמה כללית שלישית.
ק. אדם, תל־אביב

הילכה סלי!טיבית

מצחיק היה לחזות בשבוע שעבר בטלוויזיה
בשר־החוץ משה דיין כשהוא
מטיף מוסר לחברי ועדת החוץ והביטחון

רות מקאהיר — אלה הם צעדים שאי-ז
מהם דרך חזרה.
אחרי מה שקורה עכשיו איש לא ישכנע
עוד את בני שני העמים כי הם חייבים
להילחם זה בזה. אם המנהיגים לא יצליחו
להגיע להסכם, בני עמיהם יאלצו אותם
לכך. לפיכך אני מאמין שאנו יכולים
כבר להתברך על השלום.
,גד שיפטן, רמת־גן
הצהרתה של ראש־הממשלה לשעבר
גולדה מאיר כי ״איש לא ישכנע אותי
שהשלום חשוב יותר מהשטחים,״ מסבירה
יותר מכל הסבר אפשרי אחר מדוע הפיל
העם את שילטון המערך ומדוע לא תהיה
עוד תקומה למפלגת העבודה. שמעון פרם
יכול להמשיך ולזעוק מעל כל הבמות
כי הוא בעד פשרה טריטוריאלית. אבל
מה שקובע היא הצהרתה של גולדה, המשקפת
כיצד לא הצליחה מפא״י ההיסטורית
לשתחרר מכבלי הדיעות הקדומות.
גולדה לא יכולה לסלוח לסאדאת על כי
בחר לפתוח ביוזמת השלום דווקא בתקופתו
של מנחם בגין והיא מוכנה לשפוך
את המים שבקערה יחד עם תינוק השלום
שבתוכה.

חוסיין מחמיץ שוב
דווקא המלך חוסיין, שהיה הראשון ש נפגש
לשיחות ישירות עם מנהיגים ישראלים׳
עומד להחמיץ שוב את ההזדמנות,
כפי שטעה בהערכותיו במלחמת ששת־הימים.
חוסיין שבוי בידי נשיא סוריה,
חאפז אל אסאד ומקריב את האינטסים של
עמו. אולם אין לו אופוזיציה בממלכתו,
משום שישראל מצהירה הצהר וחזור על
אי נכונותה לשום ויתורים בגדה המערבית.
אילו
היו מנהיגי ישראל מגלים יתר
תבונה, הם היו פונים אל העם,הירדני,

ש השבוע
הגרלת הפיס
סך הפרסים

4-3מיליון ל״׳
׳ פרס ראשון
750.000ל׳

הופיע

נערים במחתרת
ס פ רו של

צב> טל

סיפורו של נער ב שורות לח״י
132ע מודי ם של חו מר מצול ם וכתוב
על לו ח מי ח רו ת ישראל.
להשיג בכל חנויות הספרים והשק״ם.
הפצה :״גד׳ /צ׳ לגו י ,13 טל ,823701 .ת״א.

דובר לגיא
טול קורה !
של הכנסת על שהם מדליפים מתוכן
דיווחיו בפניהם ועל כן הוא אינו מוכן
עוד לספר להם על עניינים כמוסים. מצחיק׳
משום שידוע כי בשעתו היה דיין
עצמו בין המדליפים, כאשר תוכן ההדלפה
תאם את האינטרסים שלו.
אתם עצמכם פירסמתם באחד מגיליו־נותיכם
האחרונים כי גם ראש־הממשלה
מנחם בגין, חושד בדוברו האישי של דיין
נפתלי לביא, כי הוא מדליף חומר מישיבות
סגורות ולפיכך אף ניסה למנוע ממנו
להשתתף בפגישה המצומצמת עם סאדאת.
אם אומנם לביא מדליף, כפי שחושד
בו בגין . ,קשה להניח שהוא מדליף על
דעת עצמו ולא על דעת הבום, משה דיין.
כך שמשה דיין אינו נגד הדלפות בגלל
סיבות מדיניות, בטחוניות או מוסריות,
אלא מסיבות אישיות לגמרי. הוא אינו
מוכן שיודלפו הדברים שאין הוא רוצה
בפירסומם. ועל כך נאמר: טול קורה
מבין עינך!
אליעזר זכאי, קרית אונו

העמים כבר השלימו
מאז ביקורו של סאדאת בישראל אני
נמצא בתחושה כי אין זה משנה עד כמה
יתמשכו דיוני ועידת קאהיר או שיחות
השלום בז׳נבה ומה יהיו תוצאותיהם, ה שלום
כבר חדר אל בתינו. אני צופה
יום יום בשידורי הטלוויזיה הישראלית
מקאהיר ואיני יכול להתגבר על התרגשותי.
הדמעות עומדות לעיתים קרובות ב עיני
וחונקות את גרוני.
השלום בין המנהיגים ינוסח במסמכים,
אבל השלום בין העמים, הישראלי והמצרי
כבר קיים. כשרבבות מצרים שואגים ב רחובות
קאהיר ״שלום! שלום!״ באותה
התלהבות בה צעקו בעבר סיסמאות להשמדת
ישראל, כאשר ישראלים ומצרים
משוחחים כבני־אדם זה עם זה כאשר
עתונאים ישראליים מדווחים לארץ ישי
ואל
הפלסטינים היושבים בירדן, ישירות,
מעל לראשו של מלכם. אילו היתה ישראל
מגלה רק שמץ של נכונות לוויתור בחזית
המזרחית, יכול היה הדבר לחלץ את
חוסיין מכיסו של אסאד ולהריצו להשתתף
בוועידת קאהיר.
צבי חמדי, פתח־תקווה

דור הפליטים
למיקרא כתבתכם על מנכ״ל מישרד
ראש־הממשלה, הד״ר אליהו בן־אלישר
(העולם הזה )2101 לא יכולתי שלא להי זכר
באישיות ממלכתית אחרת שסיפורה
דומה דימיון מפתיע לזה של בן־אלישר.
אני מתכוון לקורותיו של היועץ־המיש-
פטי לממשלה, הפרופסור אהרון ברק, בן
דורו של בן־אלישר, וכמוהו פליט שואה
וניצול הגיטאות.
דומני שהעובדה שילדי השואה תופסים
עתה מישרות בכירות במימשל ומצטיינים
בתחומים בהם הם עוסקים ראויה להבלטה
ולהדגשה כאחת מהתופעות יוצאות-
הדופן של הגניוס היהודי.
משה פרידמן, חולון

8קופ ביגלאומי

בכתבתכם ״היהודי הנודד״ (העולם הזה
,)2101 על הקלטת תוכנית הטלוויזיה
חיים שכאלה עם הד״ר נחום גולדמן, חבוי
סקופ בינלאומי, שחבל שהוא מוצנע בין
השורות ואינו מובלט כראוי לו. אני מתכוונת
להערה הכלולה בכתבה על כד שבין
ידידיו של גולדמן שרואיינו לצורך המזכר
העולם הזה 2102

מכתבים
נית בחו״ל, נמנה גם ״אייזיק שטרן —
הפסנתרן.״
חובבי המוסיקה בכל העולם ודאי יתרגשו
למיקרא הידיעה בי איזק (ולא איי-
זיק) הפך לפסנתרן. אם תצליחו לארגן
קונצרט שלו לפסנתר, אין לי ספק כי כל
הכרטיסים ימכרו מראש.
אסתרש מי ר, תל־אביב
י• פליטת קולמוס היא שהפכה את הכנר
המהולל לפסנתרן. ליתר ביטחון נשלח
כותב הכתבה להשתלמות מוסיקלית.

ק פי צו ת 5ר 7מגטדיות
במדור אנשים בעתונכם (העולם הזה
)2101 קראתי סיפור שנראה לי כמתיחה.
נאמר שם כאילו בישיבת ועדת החוקה
חוק ומישפט של הכנסת, הטיחה ח״כ
שולמית אלוני בפני ח״כ המפד״ל את
הביטוי :״ח״כ קטן, את יכולה לקפוץ
לי!״ לא נראה לי, עד כמה שאני עוקב
אחר ח״כ שולמית אלוני, למרות כל האימפולסיביות
והסלנג הצברי שלה, שהיא
תתבטא בצורה מעין זו ועוד בפני חברת-
כנסת מסיעה יריבה.
ע. סלע, הרצליה
• הצדק עם הקורא סלע. בירור נוסף
של התקרית בין שתי הח״כיות הנכבדות
שאירע בישיבת ועדת החוקה חוק ומישפט
של הכנסת, העלה את העובדות הבאות :
בעת הוויכוח על נושא הליכי הגיור,
טענה ח״כ אלוני שהנאלצים להתגייר בארץ
לצרכי נשואין וקבלת זכויות אזרח,
עוברים הליך שהוא למעשה מעין המרת
דת תחת לחץ .״אל ירדפו נוצרים !״ קראה
ח״כ אלוני.
כאן התערבה ח״כ שרה שטרן־קטן וקראה
לעבר אלוני :״את מקפיצה אותי!
את שונאת עמך!״ בתגובה השיבה לה
ח״כ אלוני :״אקפיץ אותך עוד מאה פעמים!
יש לך מושגים גזעניים ואינך מבינה
בזכויות האדם.״
השימוש במונחי הקפיצות וההקפצות
הגיע אל כתבת העולם ־הזה בצורה משו

וגו

חו ם ״ פ א קי ר ״

ח ס יותד,בריא ותר,ב1־א״.1111
בריא יותר -
חם יותר ־
אינו מייבש את האויר.
פאקיר ־ אוגר החום
החשמל• האירופאי. נייד, בעל מתקן לשמירה על
לחות (א1£ץ ו0ו*4סא)
בעל ווסת חום. פלטה
חשוב במיוחד לילדים1
לחימום ם וון ושתייה.
(חסכוני!) 3דרגות חום
אינ 1ש 1ר ף חמצן
ומרחף לפיוור האויר
בתנורי הגו למיניהם
בכל פינות החדר.

לה שיג בחנויות החש מל ה מו ב ח רו ת

בשת והיא החליפה את הביטוי ״אקפיץ
אותך,״ ב״קפצי לי !״ ועם שתי הגבירות
הנכבדות, שעברו מזמן את גיל הארבעים,
הסליחה על שייחסו להן שימוש במונחים
היאים אולי לדיון בנושא אונס ולא בנושא

טעות לעולם צודקת
את הכותרת הבאה מצאתי במדור הספורט
בגיליון ידיעות אחרונות מיום ה־28
בנובמבר השנה. זוהי כותרת לכתבה ה-
מסקרת את משחק הכדורגל בין הפועל
רמת־גן להפועל ראשון־לציון.

כד אי יותר ־
חסכוני בצריכת חשסל.
אוגר חום לסשך שעות
ע לבני שסום. מחירו
עולה סשנה לשנה. עשה
חשבון פשוט. קנה 9אקיר
היום. מי •ודע סה •היה
מחירו בשנה הבאה?
כז־איו

ה 1ב י £1
ח ״ב א לוני
מי הקפיץ?

ק1 3 1 ) 1

גילו
ספרו של

אברהם קועץ נ>ר

פ ר סו ם ראשון של פר שיות ת עלו מו ת הק שורו ת
בעס קי הנפט של ישראל ובמרכזן חילוץ אוניי ת
קי דו ח מלב המפרץ הפרסי והבאתהל קי דו ח ימי
ישראלי ב א־טור.
הפצה :״גד״ ,צ׳לנוב ,13 טל ,823701 .ת״א.

מדריך הכרויות
ונישואיו

הופיע מדריך הכולל שמות, כתו בות
ומספרי טלפון של מאות רבות,
נשים וגברים, הרוצים להכירך.
מכל הגילים ( )60— 17 ומכל המק צועות.
ברצונכם לקבל את המד ריך:
שלח/י 100ל״י ל״פרסומים״,
ת. ד ,652 .תל־אביב.
סודיות מובטחת

חדר-סל ״
שינה ואוכל

צעירי ומת־גן תיקנו
את שגישת העתיקים
באותה רוח אפשר להמשיך כותרת זו:
..אבל מי יתקן אח שגיאות הכתבים?
שלמה גולדברוך, צה״ל
העולם הזה 2102

ט ל׳ . 913766

י 113־91
(המשך מעמוד )7
אחרות, ובוודאי שלא יוכל לערוג בשמן
לבטחון ישראל. בגין — בצדק — לא יהיה
סוכן להתמקח עם סאדאת על ויתורים
לסורים ולפלסטינים כל עוד הם מתגגדים
לסאדאת.
סוריה וסעודיה יהפכו לנושאות דגל
הצדק והכבוד המוסלמי — האחת מן
הצד הרוסי והשגיח מן הצד האמריקאי.
ומצריים תשקע בבעיותיה הפנימיות. אן
בסופו של דבר יהיה על סאדאת או על
יורשיו להחליט לאן מועדות פני מצריים :
אל העולם הערבי או ממנו והלאה.

הפעל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותר תמתאינזה, אשר
תסביר מה אתהרואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת :
.קשקשת׳ ,ת. ד ,136 .תל־אביב.
בין הזוכים יוגרלו פרסים: שתי
מנות בשווי — 50.ל״י (חמישים לירות)
כל אחת, באחד מסניפי רשת
הפיצריות רימיני בתל־אביב.

זו ש 1ץ

ק שקשת 2402

חיתה די ן אחת לקידום היחסים ב-
איזור אל עבר נורמאליזציח ושלום ! זוהי
דרך ההתקדמות בשלבים, המבוססת על
ההנחה כי במשך הזמן ישנו הסורים והפלסטינים
את תפיסותיהם הקיצוניות.
צעדו של אנואר אל״סאדאת חייב את
הסורים ואת הפלסטינים לבצע ניתוח
מסוכן מדי באידיאולוגיה שלחם. הם לא
היו מסוגלים לכך, העדיפו שלא לבצעו
ונדחפו חזרה אל עמדותיהם המוצהרות.
גם בייחס לנושא חפניס״ישראלי חולק
אני על ראייתו האופטימית של אבנרי.
סאדאת ישיג את היפך ממה שקיווה לו,
מאחר ואין באפשרותו להציע לישראל
את מה שהוכר גם על-ידו כצורך ראשוני
— הבטחון. שכן לא סאדאת הוא השליט
החולש על התפתחות העניינים במרחב.
הוא יכול רק בקושי להבטיח לישראל את
יציבות ההסדר הצפוי עם מצריים.
תוצאות הדראמה של סאדאת הוכיחה
לציבור הישראלי שני דברים: שסאדאת
ומצריים קצו במלחמת והם מוכנים להגיע
להסדר באמצעות מו״מ, וכן שסא-
דאת הוא מנהיג גדול אבל לא עד כדי כך
שניתן להגדירו כמנהיג העולם הערבי כולו.
המסקנה הנובעת מכאן היא< שיש
לעשות כל מאמץ ללכת לקראת סאדאת,
במיוחד בכל הנוגע למצריים, אך אסור
לוותר בשאר הנזרות•
על רקע התסבוכת שיצר סאדאת יש
לצפות שארצות-הברית לא תראה טעם
להפעיל לחצים כבדים על ישראל, למען
ויתורים לנשיא מצריים בשאלות הכלל-
ערביות, בלי תמורה חולמת מצד מדינות
ערב המסרבות. מצד שני אין לאמריקאים
עניין, שישראל תגיע להסדר נפרד עם
מצריים. בניגוד לאמריקאים, יש לסובייטים
עניין לדחוף את ישראל לוויתורים
נפרדים למצריים ולהסדר נפרד עם סא-
דאת. זאת במגמה להעמיק את הקרע בעולם
הערבי ולבודד את הנשיא המצרי.
ניגוד זח בין המעצמות יקשה עליהן
להפעיל לחצים ״קונסטרוקטיביים״ על
המדינות הכפופות לחן במרחב, והפשרה
שתידרש מחן כדי לשמור על הדטאנט
תתבטא במינימום של התערבות באיזור.
בפועל יתבטא הדבר בחוסר יכולתן לקדם
את תהליך חשלום.
ובתוך ישראל: אם אכן יתקיים מיש-
אל-עם, הרי שיש לצפות לנצחון מוחץ של
בגין. שכן מוחמד אנואר אל-סאדאת הפך
את מנחם בגין למנהיג הרם ביותר שקם
לישראל אחרי דויד בן״גוריון.

לסיכום: מצבו של סאדאת דומה למצבו
של אדם המתכנן לחצות ערוץ
עמוק. במקום לרדת לתחתיתו, כדי לטפס
אל הגדה השניה, הוא מבצע קיצור״דרך,
וקופץ מעל לפני התחום ...כרגע נמצא
סאדאת באוויר וכולנו תקווה שיצליח
לנחות בשלום על הגדה השניה. אך לא
אתפלא אם ינחת סנטימטרים ספורים
לפניה.
התנופה הגדולה של סאדאת בכיוון
השלום, אם תיכשל חלילה, עלולה ליצור
מישקע פסיכולוגי, חברתי ופוליטי במרחב,
שרק מלחמה תוכל לאזנו.
רק מלחמה חדשה באיזור תאפשר למעצמות
להגדיר מחדש את מגמותיהן ולתחום
את מרחבי השפעתן בכך יווצר
איזון חדש, שיתבטא בחזרה לצורה מסויי-
מת של מדיניות השלבים ובדרישה לוויתורים
על שטחים תמורת הסדר.
השאלה היא: על אידה שטחים נידרש
לוותר !
העולם הזה 2102

ק שק שת 2400

#פגישת לווייני-ריגול בדרד ל־קאהיר.
אברהם
טד, עין־כרמל
פקק־תנועה אן וירי.

אורנה שליט,

רח׳ הנרייטה סולד ,50 חיפה
• הפוך את הלירה, אולי הצד השני
מוצלח יותר.

עמיר הררי,

קיבוץ עין־דור, ד.נ. יזרעאל
#ביצייה בעיניו של קסוקר.

מרדכי זהר,

רח׳ הגפן ,5אשדוד

? 22€8!#ת 13833838 מאוזן:

מאונף:

.1זוהמה> .5סרוריסטים ! .10 מקולות
הגברים! .11 לא חם! .13 מאותיות הא׳׳ב
האנגלי! .14 מהלך בשחמת! 15 שן המפתח!
.16 כלי־נשק קדום! .18 עכוז!
.20 מזל! .21 הרוב! .22 נהר באפריקה!
.24 נחל בעמק יזרעאל! .25 אביון! .26
בעל כושר! .28 רתת! .30 הלוואה! .31
וניל ! .32 מחוז ! .34 מחוטי האריג ! .35
לא רטוב! .38 פיזמונאי ישר״אלי (ש״מ)!
.39 משקה חם! .41 אליל! .42 נתח! .43
מטבע יפאני! .45 שיר־לכת! .47 מילת-
תחינה ! .48 אנדרטה ! .50 יחידה באשכול!
.51 מסימלי חג־החנוכה! .52 חייתו־יער!
.54 קיבוץ בעמק! .57 משמש להצמדת
חפצים! .61 מסולם הצלילים! .62 מעיל
כנפות> .64 מתגורר ! .65 פעלו ! .66 נצח!
.67 צאצאה! .69 פרח נאה! .70 מעט
מאד ! .72 שוק ! .74 שמש ! .75 קרש
רחב! •77 עיון! .78 הפלגה חגיגית! .80
מרקיד .82 ! .קידומת הולנדית! .84 זאת!
.85 מקום! 87 דורון! .88 מהות מרוכזת!
.90 מסולם הצלליים! .92 אמונה! .94
כרוב! .95 מועד! .97 הווייה! .99 כיוון
ש 101 מיכסה הבית ! .102 קריאת צער!
! 103 תצלום ציבעוני שקוף ! .104 יש,
ממש.

.1חודש בשנה העיברית! .2כן. באנגלית
! .3הקדש מוסלמי .4 :זכר בבקר!
.6שן הפיל! .7מזל רע! .8מיקווה־מים
ענקי ! .9הפגנה אווירית ! .12 נשיבת
רוח! .15 קל לחדירה! .16 מקל גדול!
.17 זכר בעיזים ! .19 אזרח ! .20 מחוספס !
.21 מתקוממת ! .23 בשבילי ! .24 מן
ההורים ! .26 מגרמי־השמיים ! .27 מספיק !
.29 מטיל, גוש ! .30 מכלי הנשיפה ! .33
קורסט! .34 מדמויות המערב־הפרוע! .36
רשף! .37 מלאך! .40 גוף שלישי רבים,
.41 נור! .44 פלא! .46 חיוני בקפיצה-
לגובה! .47 צאצא! .49 ירק־גינה! .50
משרת נרצע! .53 שמקצועו מתן עצות!
.54 פיאסטר! .55 בתוכה! .56 יבשה בלב
ים! .58 פרוסה! .59 עטיפה דקיקה! .60
מיזנון! .62 רשע! .63 אחורי הגוף! .66
חירות, אי־תלות! .68 מעמקים! .71 מש משת
לתפירה! .73 דיבור בקול נמוך!
.76 נוזל החיים! .77 אוהד, מעריץ! .79
מידת־שטח ! .81 בוא הלום ! .83 בהרת־קיץ
.84 ,שערה קשה ! .86 כמו 39 מאוזן!
.89 בעייה ! .93 לאלתר ! .95 מנביאי תרי-
עשר! .96 פרי־עץ! .98 כלי־קיבול גדול!
. 100 מכינויי האלוהות! 101 שביב! .102
קרם.

מסע דו ת אי ט ל קיו ת
טל 211100 .
מל-אגיב, ככר אתרים
תל־אביב, ככר מלכי יסראל ,4
טל 263917 .
מל-אביב, רח׳ אבן־גבירול ,24
טל 266177 .
טל 221611 .
מל-אביב, דיזנגוף 93
חיפה, רבי הנביאים , 20 טל 640201 .
טל2*2654 .
חיפה, דרך רופיו כטר ירוטלים, רח׳ יפו 43 כטר ירושלים, המלך ג׳ורג׳ *1
יטלה, רח׳ הרצל 102
אילת, מרכז התיירות
תחדש

חדש 111
בריחודח 262
פינת דיזנגוף
טל4**070 .

אף אחד לא יכול לשיר כמו מיכל טל.
חוץ מהסטריאו שלה.

מיכל טל אוהבת מוסיקה טובה. קל לנחש זאת.
קל גם לנחש שלגבי
מיכל טל פירוש הדבר
הנאה כפולה:
כזמרת מצליחה בעלת
קול מיוחד ונעים אוהבת
מיכל גם לשמוע וגם
להשמיע את השירים
האהובים עליה.

113110)131

״כשאני רוצה לדעת כיצד שומע אותי הקהל באולם
אני מעדיפה להאזין במערכת הסטריאו 8.0 . 2650
של נשיונל. אני פשוט מכניסה קסטה לטייפ
הסטריאופוני, לוחצת על כפתור ובבת אחת אני
שומעת את עצמי שרה בקול צלול, ברור, וחד בדיוק
כפי שהוא נשמע בהופעה חיה״.
אולם, מיכל טל איננה מאזינה רק לעצמה.
כזמרת מקצועית היא אוהבת שירי עם ובלדות
מכל העולם.
״עם נשיונל״ ,אומרת מיכל, אני מאזינה למוסיקה
הנפלאה הזאת ומרגישה כאילו קאט סטיבנס, דון
מקלין או ג׳ון באז נמצאים בחדר האורחים שלי״.
וכדי לארח את מיכל טל בחדר האורחים בבית
צריך לעשות בדיוק מה שמיכל עושה בעצמה.
להאזין לה במערכת הסטריאו 5.0.2650 של נשיונל.

!)3 £160100.ו) 2ט 6$ 01 ^ 3 !2ווז 3ח<3וז 3ז 6 6ו 6 ! 1ז !02 3חו)0 3 0 3 160 וח 0ג 3ח 3ק ^ 3110031

צעד קדימה אל המחר.

8 .6 .2 6 5 0
* 60 וואט• רדיו 60ז$1$
טייפ דק סטראופוני עם תא קסטות הידראולי.
פטיפון אוטומטי• זוג רמקולים ׳( 2^ 3משובחים.

העולם הזה 2102

והגידה

עמוס ברגנר
ינהל את ב ל״ ל

האשמות וחמורות נגד
מנהלי קונצרן הסיגריות ״דובק״ ,מר־טין
גהל ובנו זורח, מואשמים בבית״

המשפט בתל-אביב בי הקימו חברה לייבוא
סיגריות זרות, המתחרה ב״דובק״.
כן הם מואשמים בפעולות הגובלות בפלילים,
שבוצעו על-ידי זורח גהל. האשמות
אלה הן חלק מהמרצת פתיחה ()712/77
שהוגשה על־ידי יורשת מניותיו של מייסד
״דובק״ ,עורכת״הדין אילנה זינגל.
התובעת היא בעלת * 11 ממניות ״דו״
בק״ ,שהן 1,234 מיליון מניות רגילות.
באסיפה הכללית השנתית של ״דובק״,
שהתקיימה באוגוסט השנה, התכוונה אילנה
זינגל להעלות על סדר-היום דיון בפעולות
חריגות בניהול החברה וענייניה
הכספיים, שבוצעו על״ידי יו״ר מועצת המנהלים
מרטין גהר ופעולות הגובלות

ציתות, במגמה להפעיל עליה לחץ בלתי-
חוקי ולמנוע ממנה לגלות את החריגים
האמורים. בהקשר לפעולות אלה מתנהלת
חקירה של המשטרה בתיק .5520/77
בית״המשפט מתבקש עתה להצהיר כי
שווי כל מניה של אילנה זינגל ב״דובק״
הוא 13 לירות והתמורה עבור חלקה
כיום מגיעה לבדי 10 מיליון לירות לפחות.
בן מתבקש בית״המישפט לאשר את
עיסקת המכירה שנחתמה בשעתו• לתבי-
עם מצורפים הרבה מיסמבים, ביניהם
מיבתבה של אילנה זינגל להנהלת ״דו״
בק״ ,שחלק ממנו מתפרסם להלן :
,,הודע לי ע״י נציגבם, בי נטלתם שלא
כדין! ,מתוך בית״הדין: הרבני בת״א-יבו,
מיסמכים אישייס״משפחתיים שלי, באמצעותם
התכוונתם ללחוץ עלי ולהשתיקני

ניו־־יורק
עמוט ברגנר, מי שהיה עד עתה
מנהל מחלקת חוץ״לארץ ב״בנק הפועלים״
,ינחל את ״בנק לאומי אנד טראסט
קומפני״ בניו-יורק. תפקיד זה מילא עד
כה אליעזר לרנר, שהתמנה עתה מנהל
״בנק לאומי״ בחצי הכדור !המערבי. מקורות
בכירים ב״בנק לאומי״ אישרו את
הידיעה וציינו כי ההפרשות להפסדים
במאזן החצי״שנתי של !הבנק האמריקאי
מקורם בהפסדים מרכישת ״אמריקן
בנק״ ,שהתמוטט אחרי פרשת דויד

גרייבר.

המינוי של ברגנר יציבו בעמדת תחרות
עם הממונה עליו עד כה, יו״ר הנהלת
״בנק הפועלים״ ,יעקוב לווינסון, היושב
דרך קבע בניו״יורק ומנחל את עיסקי
״בנק הפועלים״ האמריקאי ישירות משם.

ארון ינהל את
סולסר׳ ניו־יווק
אביגדור אלון יחליף את שלמה
שטיינפלד במנהל ״סולבור״ ניו-יורק,
שמחזורו עולה על 80 מיליון דולר לשנה.
אלון מנהל ביום את ״פניציה״ .את מקומו
ב״פניציה״ יתפוס יהודה זליג, שהיה
מנהל ״פניציה״ קודס-לבן ועתה הוא
מנהל את ״סולכור״ לונדון. תחת זליג
יתמנה מנהל שייבחר מן הסגל הקיים.

דוברת לא יפרוש
מנכ״ל ״בלל״ ,אהרון דוברת, אינו
מתבונן לפרוש מתפקידו, והיחסים בינו
לבין הבנקים בעלי המניות ב״כלל״ הם
מצויינים. כך העלתה בדיקה שערך עורך
המדור, בעקבות ידיעה על פרישה אפשרית
של דוברת מ״כלל״ וכניסתו לחברת ביטוח.
נראה כי מקור הטעות בידיעה על
פרישה של מנהל אחר של ״כלל״ ,יחז קאל
שלח, שעבר לנהל את חברת הביטוח
״!אליהו״ .ידיעה על כך פורסמה
במדור זה בשבוע שעבר.

בעבירות פליליות שבוצעו על-ידי מנב״ל מגילוי האמת( .וזאת חרף העובדה כי
החברה זורח גהל. האשמות אלת הובאו אף לבם אישית ולבני״זוגבם, קיימים תילפני
האסיפה לידיעת היועץ המשפטי של קים מסוג זה ברבנות ובשלטונות המכס
החברה, ובן נמסר לו על כוונת זינגל אשר גילוי העובדות בהם מסמר שיער).
הודעתי לכם כי הגיע הזמן לברר את
לתבוע מינוי מפקח מטעם משרד המשפטים.
בעת האסיפה הכללית הוזמנה בל העיוותים, מעשי התרמית, ואי־הסד־זינגל
החוצה, על-ידי מנב״ל ״דיובק״: .היא רים הכספיים המפורטים לעיל, ואלה
יצאה מן האסיפה והסתגרה עם יועציו שלא פרטתי עדיין — וזאת במגמה להציל
המשפטיים בחדר במלון ״רמאדח קונטי -ולשמור רכושי המופקד בידיכם והנאמד
ננטל״ .הם רצו לקנות את מניותיה ו במיליונים רבים ואשר אין לי כל אפשרות
למנוע בעדה מלגולל את האשמותיה בפני להשגיח על צורת ניהולו, עקב מגמתכם
האסיפה הכללית. בפגישה זו נחתם הס העיקשת והמכוונת להרחיקני מכל עמדת
כם, לפיו ירכשו ממנה את מניותיה במ ייצוג וביקורת בהנהלה.
עשיתם כל שבידכם בדי למנוע בעדי
חיר של 9.7מיליון לירות, והיא תבטל
בקשות עיקול זמני על רכוש חגהלים ו מלגלות בפורום המתאים — שהוא התשיג
את הסכמת אחיה, נחום ואס־ אסיפה הכללית הרגילה — הן בשנה שקביץ,
לעיסקה (אחיה בעל אחוזים דו עברה, בה השתקתם אותי ע׳׳י תתחיי־מים
וזבות סירוב ראשון למניותיה) .מייד בותבם בכתב למצוא עבורי קונה ולהפטר
אחרי האסיפה הגיע האח ארצה וחתם ממני, ובמיוחד השנה, ע״י חתימת חווה
על המיסמבים הדרושים לביצוע חעיסקה. לרכישת ממותי — תוך כדי מהלך האסילאחר-מבן
החלו הגהלים נסוגים מהת־ פה הכללית ובלבד שלא אהיה נוחייבויותיחם
והציעו לבסוף מחיר של כ 8-כחת בה ולא אדון בנושאים הנ״ל) ומייד
מיליון לירות בלבד, מחיר הנמוך בהרבה לאחר תום האסיפה התחלתם להתחמק
מקיום ההסכם ובאופן שיטתי הערמתם
ממחיר המניות בבורסה.
משנוכחה זינגל כי רומתה, שלחה לכל קשיים בלתי הגונים. והדבר הגיע לשיאו
חברי הנהלת ״דובק״ מכתב בו האשימה בישיבת המעריכים בהתאם לתנאי ההסכם
ביום ,1^,4.11.77 בה השתמע מפואת
מנהלי החברה במתן העדפות כספיות
בארץ ובחו״ל למרטין גהל בצורה לא רשות כי אינכם !מתכוונים כלל לקיים
מקובלת בחברות ציבוריות, וללא ידיעת את ההסכם. וזאת בדרככם במשך 9השאר
בעלי המניות ותוך בדי קיפוחם ; שנים האחרונות — מאז פטירת אבי,
השתתפות של מרטין גהל בניהול חברה עת רימיתם אותי, את אמי ואחי, ללא
מתחרה העוסקת בייבוא ובהפצת סיגריות הפסק. הדחתם אותנו כליל מעמדתנו
תוצרת־חוץ, תוך תחרות ב״דובק״ (הכוו ב״דובק״ והשגתם בתרמית את הסכמת
נה לחברה ״נתיבי-ים״ ייבוא וייצוא אחי לשינוי התקנון, ע״י שהצגתם לו
בע״מ, המייבאת את הסיגריות ״סאלם״ ,הסבם הצבעה המבטיח לו מקום בהנ״קאמל״
,״וינסטון השגת גבול פלילית הלה, בו בזמן שכל ההסכם היה מבויי
על-ידי זורח גהל בדירתה של זינגל, ב בדרככם וכנוהגכם במעשי התרמית.
הזדעזעתי כשקראתי בפרוטוקול האטי-
אמצעות השתלת מיקרופונים ומכשירי-

הנפט של*.דדן־
טייס ״אל־על״ ,אורי יפה, טוען בי
צינצנת הנפט מא-טור שהציג השר יצחק
מודעי בישיבת הממשלה, כוללת את בל
חלקה של חברת ״ירדן״ לחקירות בקידוח

פה הכללית מיום ,18.8.77 ממנה הוצאתי
במירמה, כי למרות שידעתם כי המו
מתנגדים בכל תוקף לבחירת אברהם דוב״
רובסקי להנהלת ״דובק״ ועומדים על
דרישתנו (כמייצגים בלוק של מניות הנאמד
ב״ 20 מיליון ל״י) למנות לפחות
2נציגים שלנו בהנהלה, ולמרות שתלויה
ועומדת תביעה בנושא זה בבי ה מ ״ש !המחוזי,
למרות זאת בחרתם בדוברובסקי
הידוע כמועל באמון, כחבר בהנהלה. הת-
עלמתם מדישתנו להיבחר להנהלה, והודע
בפרוטוקול שיסודו בזיוף כי דוברובסקי
נבחר ״ללא התנגדות״ (כנראה זהו הגמול
השנתי הניתן לו מצידכם, בגין ׳הקנוניה
המחרידה עליה נסובה התביעה הנ״ל).
לפיכך חנכם נדרשים כדלהלן :
א. לגרום לכינוס אסיפה כללית שלא
מן המניו לפי סעיף 83 לפקודת החברות,
שבה יתוקן המעוות, יתבררו בל החריגים
והעבירות, ותועמד מועמדותי ומועמדות
אחי לבחירה להנהלה.
ב. לקיים מיד את התחייבויותיכם
לפי ההסכם מיום .18.8.77
במידה ולא תמלאו את הנ״ל תוך 3
ימים אאלץ לתבוע בערכאות ביצוע בעיין
של ההסכם, ביטול האסיפה הכללית מיום
,18.8.77 ופיצויים בגין הפרת ההסכם
הנ״ל בסך של מיליונים רבים של לירות.
עד באן נוסח המכתב.

מאבק ער
נציגות..ממורקס בישראל מזה במה שבועות מתנחל מאבק בין
עורבי^הדין של חברת ״ממורקס״ האמריקאית,
ממשרד ברוך גרוס, לבין סוכני
החברה בישראל עד בה, חברת אי-פי-
אי ובנימין יוחנמף, ופרקליטו אליהו
גצלטר .״ממורקס״ היא החברה הגדולה
באמריקה לייצור מערכות תוכנה והיא
בין הבודדות המתחרות באי־בי״אם בהצלחה•
בישראל הצליחה להיות ספקת ציוד
התובנה לשורה של מוסדות, כולל משרד
הביטחון וצה״ל, במחירים זולים בהרבה
ממחירי אי״בי״אם.
לפני כמה שבועות סיימה החברה חקירה,
שהעלתה מימצאים !המראים כי היא
מרומה על״ידי הסוכן !הישראלי. תוך כדי
בך גילתה גם, בי הסוכן פתח חשבונות
בחו״ל והפקיד בהם חלק מן ׳העמלות
המגיעות לו. החומר שנאסף בידי החברה
שימש בסיס להודעתה, כי אינה רוצה
באי־פי-אי כסוכן• החומר גם נמסר למשטרה
ולמחלקת החקירות של מס ההכנסה•
במהלך החקירה נעצר יוחננוף כחשוד
בעבירות״מס והמשטרה ממשיכה
לחקור בנושאה פקדונות בחו״ל.
יוחננוף סירב לוותר על !הסוכנות ו-
״ממורקס״ סירבה להמשיך לייבא ציוד
לישראל באמצעותו. נוצר מחסור חמור
בציוד למחשבים בישראל, ומערבת הביטחון,
לדברי יוחננוף, חיתה צריכה לקנותו
בדרכים שונות ומשונות, שלא בידיעתו.
עתה נסב הדיון בין עורכי״הדין של: הצדדים
על גובה הפיצוי שישולם ליוחננוף
אם יסכים לוותר עלה סוכנות.

ד״ו להמן
ומתעשר׳ הבורסה
מי שהיה האיש הקובע בבורסה וב-

״בנק לאומי״ ,הד״ר ארנסט להטן,

תקף בחריפות בעתונות את אלה המנסים
להתעשר עתה במהירות בבורסה. הוא
צודק, שכן רק ל״בנק לאומי״ מותר להתעשר
במהירות מסחר בורסה. כאשר מנסים
אזרחים פשוטים לעשות בסף בבורסה,
הם פשוט גוזלים בכך נתח מ-
״בנק לאומי״.
הוויכוח המתנהל באחרונה סביב והטענות
נגד הבנקים מגלה בי במה מן
חעתוגאים העוסקים בנושא חם בורים
בכלכלה. את בורותם מנצלים, כמובן,
נציגי הבנקים, אנשי !הרשות לניירות ערך
והמפקח על הבנקים, מאיר חת, ומשיבים
תשובות שלא לעניין.
ידוע, כי ארצות-הברית של אמריקה
עברו על בשרן את מה שמתרחש עתה
בישראל. שם הסיקו, אחרי המשבר הגדול
של ,1929 את המסקנות ההכרחיות לקיומה
!של בורסה בריאה ונורמאלית.
חוקי ניירות !הערך האמריקאיים אוסרים
על בנקים וחברות להשקעה להיות ברוקרים.
אסור שתהיה איזושהי חפיפת
אינטרסים בין הברוקר לבין המשקיע.
הברוקר חייב להיות רק נציגו ישל המשקיע.
שם חובה לדווח כל שלושה חודשים
ובל סטיה מן התשקיף עולה ביוקר, כי
אוסרים, להרבה שנים, את כל מי שמפר
אתיהחוק.
אילו עשו מנהלי החברות הישראליים
באמריקה מה שהם עושים בארץ, היו
יושבים בכלא כבר מזמן. והנה מציע
מאיר יחת פתרון, בשיא התמימות: שבמה
חברות אולי יסכימו לדווח לבעלי המניות
אחת לחצי שנה, ויצחק טאוב,
מהרשות לניירות ערך, ישלח ׳משקיף לשבת
בבורסה.
ולסיכום: אם רוצים אנשי האוצר[
בורסה בריאה, מתפתחת ומשגשגת, בל!
מה שעליהם לעשות הוא להעתיק את
חוק״ניירות-הערך האמריקאי לעיברית,
ולהגישו לכנסת, בתקווה שזו תאשרו.
זה חכל.

לאנשים
תכתים!
777 הברנדי הלאומי שהוא
בינלאומי.

מיהם ..פופא ,״ ו.,סנש 1פנשוד בממשלה -
ומהי דעתו של הפרופסור ליבוביץ על שר־החוץ
8הבדיחה האחרונה המהלכת
בירושלים :״אחרי ש הוחלט
שוועידת קאהיר תתכנס
במלון מינה האח, הוחלט גם
לשנות את שם מישכן נשיאי
ישראל בירושלים. הוא ייקרא
מעתה נינה האח.״
81 רעייתו של ראש־הממ־שלה,
עד יזה בגין, לא משה
ממיטת חוליו של בעלה כאשר
לקה סהרעלת־קיסה בעת ׳שהותם
של הנגעים בלונדון. יחד
עם זיאת לא ׳שכחה את נכדותיה!
,ושלחה את אחד מקציני
הביטחון לנואובס אנד ספנסר,
כדי שיקנה סוודרים לילדות.
8לפני הנסיעה ללונדון
הספיקה עליזה בגין להיות אורחת
כבוד בתצוגת־,אופנה מטעם
הדסה, שהתקיימה במלון
הילטון בירושלים. אחת האורחות
בתצוגההיתה סימי אזל־שן,
רעיית הנשיא לשעבר של
בית־המשפט העליון, יצחק
אולשן, וממנהיגות הדסה. הגברת
אולשן שכילה את סנה
יורם במילחמת יום־הכיפורים
!ומאז היא מדירה רגליה מאירועים
חברתיים. אלא שהפעם,
כמחווה מייוחדת לגברת בגין,
הסכימה לבוא !והביאה עימד,
את נכדתה סת השש, צילי, ש הגישה
פרחים לרעיית ראש־הממשלה.
כשראתה עליזה בגין
:את הילדה פלטה :״או, כמה
חפל — איליו הייתי יודעת ש יהיו
פה ילדים הייתי מביאה
את הנכדות שלי.״
׳ 8מי שהתקשר ללישכת

אשאך אדסאואת

נשיא מצריים, מציג בגאווה — לצד רעייתו ג׳יהאן — את נכדתו
הנושאת את שם סבתה• הנכדה, שנולדה בעת ביקורו של
סאדאת בירושלים, הוגדרה על־ידו כן :״התינוקת הזאת היא תינוקת השלום ...זה ברור ״.בתו של
סאדאת, נואה, ילדה את ג׳יהאן זמן קצר אחרי ההתרגשות שתקפה אותה כשצפתה באביה באל״אקצה.
משח דיין ׳וכינה אותו ״נוו־רוטי״
ו״פסיכופאת״ .הסטודנטים
האזינו-לפרופסור בדממה,
יורק כאשר כינה את דיין ״היצור
הזה״ פרצו בצחוק. ליבו־ביץ׳
הפסיק את דבריו, חשיב
לרגע ואמר :״כן, אפילו דיין
הוא יצור אנושי.״
! 8ידיעה המסעירה בימים
אלה את הסטודנטים בירושלים
אומרת, כי רקטור האוניברסי טה,
פרופסור ג ד עון שבסקי,
מנע את כניסתם לקאמפוס של
שלושה עיתונאים מצריים, ש
שהו
בארץ בעת ביקוריו של
הנשיא אנוואר אל־סא־דאת.
התאחדות הסטודנטים
הזמינה את העתונאים לבקר באוניברסיטה,
כדי להפגישם עם
סטודנטים ישראליים. אישור
מיוחד ניתן לביקור זה מטעם
מנכ״ל משירד ראש־הממש׳לה,
אליהו בן־אלישר, ומטעם
מנהל ליישכתו של ראש־הממ־שלה,
יחיאל (״חיליק״) קדי־שאי.
אך הרקטור התנגד, בטענה
כי סטודנטים שמאלניים
עלולים להפריע לביקור והם-
רעיתם תזיק למדינת ישראל.

הוא האלוף משה לוי, אלוף פיקוד המר-
| 11111|¥
•£111 11111 1#1כז, המכונה כך בגלל גובהו, היה אורח
משיבת חנוכה שבה השתתפו גם הזמרת חווה אלברשטיין. האלוף
הגיע למשיבה עם רעייתו ושתי בנותיו, אולם בגלל חושר מקום
ישבו הבנות הצעירות על ברכי הוריהן, והמישפחה ליוותה במחיאות
כפיים משותפות את שירתה של הזמרת חווה אלברשטיין.
מזרח כרמל !10
ודיוני ראשיז לזניזן הכרון יעקג;

ראש־הממשלה בזמן שיחותיו של
מ;חם בגין בלונדון וביקש
לשוחח עם מזכירתו יונה
קלימוכיצקי, נענה כי אינה
נמצאת ׳במשרד. אלא שבניגוד
למצופה לא שהתה יונה עם
הבוס שלה בלונדון. היא פשוט
׳ניצלה את עובדת היעדרותו,
נטלה לעצמה חופשה שהגיעה
לה מאז ׳תקופת הבחירות, יד
חזירה למשרד מייד עם שוסו
של בגין מבריטניה.
! 8בעת דיון שהתקיים בכנסת
על שייינוי שיטת הבחירות,
פשסגן ראש־הממשלה
ייגאל ידין ניצב ליד דוכן
הנואמים, ינופף ח״ב יוסי
שריד ׳בתיק עב־כריס שהביל
וקטעי-נאומים
קטעי־עתונות

של ידין. הוא אף ציטט מפעם
לפעם מתוך התיק. הסתבר כי
בא מוכן לדיון. עזר לו בכך
עמיתו, ח״כ משה שחל, ש אסף
את הקטעים המתאימים
מדברי ידין ומסרם לידיו ערב
הדיון.
! 8הכתבים המדיניים בירושלים
מכנים את ייגאל ידין
״׳פופאי״ ׳ואת מזכיר הממשלה
אריח נאור ״סנשו פנשזד.

! 8פרופסור ישעיהו לי־כוכיץ׳
היה אורח התוכנית
בצהרי יום ד /באוניברסיטה ה־עיברית
בירושלים. הוא דיבר
על מדיניות־החוץ של ישראל,
הירבה לתקוף את שר־החוץ

1י | 1ך 11 היא זמרה עסוקה מאד וגם אם משורה. בחופש
* 11 •1י ) חנוכה נאלצה לקחת את שני ילדיה הפעוטים,
בן בן השנתיים ושם בן השנה איתה אל מאחרי הקלעים של פסטיבל
הזמר לילדים, שבו הופיעה. בעוד בן משתלב בין הילדים
המשתתפים במופע, התעייף שם הקטן ונרדם בעגלה.
העולם הזה 2102

! ספורט חדש הונהג במזנון
הכנסת: ציד אוטוגרפים.
ילדיהם של הברי־כנסת, עתמ״
אים, עסקנים !מפלגתיים וסו/
היכולים להיכנס למזנון, מסתובבים
בו ומבקשים אוטוגרפים.
אחד הילדים ניגש אל סגן שר*
האוצר יחזקאל פלו,מין וביקש
ממנו התימה. סגן השר
חתם, והוסיף :״לא לפרעוך.
אותו ילד החתים גם את שר־זבולון
החינוך-ווהתרבות,
המר.
השר חתם ואמר לילד :
״חתימה זו לא באה במקום הבחינה
בסוף שנת הלימודים.״
! בסימפוזיון שהתקיים בבית
סוקולוב בנושא ״תשובתנו
לסאדאת״ אמר איש מפלגת דד
עבודה פרופסור זאב שמרני
ח ל, בי תוכנית אלון הפכה
למוצג ארכיאולוגי. התערב מג־הה
הערב, עורד־הדין אמנון
זיכרוני ואמר :״תיזהר משימוש
במינוח זה, כי דיין עלול
לסחוב את התוכנית.״
1ספן השלום אייכי
נ תן הפעיל את כל קשריו

קולנוע החליט לבטל את הו־פעותיו
ישל פיק באולם !והודיעו
כי הוא שוקל אפשרות להגיש
ינגדו תביעת נזיקין.
1מיקרה לא-נעים אירע
לשחקנית אביכה גר, המש תתפת
׳בהצגה שלושה הוצמך.
באחת ההצגות שהתקיימה ב־תל-אב״ב
התמוטט חלק מהתם־
אודות ומוט ברזל פגע בראשה
שיל השחקנית היפה• או איי
מקום לדאגה — היא התאו*
ששה, שכן ההצגה חייבת ל הימשך.
באמת
לא נעים, אבל
שר-הביטחון עזר וייצמן לא
נזקק לקביים חדשים בעקבות
תאונת הדרכים יבה היה מעורב.
הוא משתמש בקביים בהם
השתמש יבנו, שאידדי, שנ&צע
בתאונת דרכים לפני כשנהתוכנית
הרדיו לצון על
לצון הוקדשה השבוע לחנוכה.
לבלשן אכשלום קור היו בה
זיקוקין משלו :״יש שלושה
גדלים של נרות: נר לארג/
נר מדיום ונר דקיק. נר לייצוא

ך| 0 1ף | 11 עברה באחרונה דיאטה חריפה והפחיתה 30ק״ג ממישקלה. היא נתנה את חסותה
| לתערוכה למען עיתון הסיפרות פרוזה המתקיימת במלון דיפלומט• אורחות בתערוכה
1 111 1
היו הדוגמניות קארין דונסקי (משמאל) ומיכל אדר (מימין) ,שהחמיאו לרות על גיזרתה החדשה, וקארין
אף שאלה אותה :״את רוצה שאסדר לן תצוגת״אופנה ז מגיזרה כזאת את יכולה להופיע בדיוק כמונו״.
נקרא: אור לגויים ונר לשימוש
מקומי: אור המצב. נר לעצי
בנים: נרווים. קיסר שמדליק
עיר: נרון. בחנוכיה שמונה
נרות ועוד נר אחד בלי תיק.
למי שלא מאמין שאיי
סישל זד, המקום היפה בעולם,

חוזר מאיי סישל בחודש הבא,
אפשר לישון בשקט. עד אז לא
יוחזרו השטחים.

אכנר

זילכרברג,

מנהל מיסעדת בית־סוקולוב ב־תל-אביב,
החליט לפצו את העיתונאים
שלא הצליחו להשיג

נעת נצר

התלמידה־לציור, בלטה יותר מכל הציורים שהיו תלויים על קירות התערוכה
למען עיתון הסיפרות פרוזה. משמאל: הצייר אורי הופמקלר ליד תמונת משח
דיין שתרם לתערוכה, וליד קארין דונסקי המכסה גם את עינו השנייה של משה דיין.

כדי להיכלל במשלחת העיתונאים
הישראליים לוועידת קא־היד.
לבסוף נכלל אייבי בדשי־מה,
אך.התבקש על-ידי לישכת
העיתונות הממשלתית להשתמש
בדרכונו הבריטי. הוא סירב בטענת
כי הוא מצה לנסוע ל־קאהיר
כישראלי לכל דבר, כפי
שעשה בעבר.
1במאי הקולנוע יין י
יושע החליט לנסוע למצריים
עם דרכון ישראלי!וללא תעודת
עתונאי. הוא טס לקפריסין, ניגש
לשגרירות המצרית בני־קזסיה
וביקש אשחת־כניסה למצריים.
אנשי השגרירות התייחסו
אליו אמנם בכבוד, והוא
אף הוזמן לשיחה עם הקונסול,
אך הוסבר כי לא יקבל אשרה
ללא הוראה מקאהיר והוראה
כזו עדיין לא הגיעה.
הזמר צכיקה פיק
יצא בתוכנית חדשה ומחרישה
אוזניים של מוסיקת רוק׳נרול,
פשמלווה אותו תזמורת גדולה
ושתי זמרות. השבוע הופיע
צביקה באולם קולנוע אורדט
פרמת־גן. הוא כה הלהיב את
הקהל, עד שזה יצא מגדרו,
שבר כיסאות, השתולל וגרם
!נזק לאולם הקולנוע. בעל ה
חיי
1 11,ן | ך | 11 חבר הכנסה ויושב ראש הנהלת הקיא־
1^ 11 |# 11 ליציה, מצא לו זמן פנוי ליטול את אשתו
ולצאת עימה לחופשה בת שבוע ימים במלון גני־שולמית בסדום.
נוסף לארוחות משותפות בילה הזוג קורפו את זמנו בחיפושים
זה אחר זה, כשבכל פעם יפונה אחד מהם לעובד אחר של המלון
ומבקש לאתר את האחר. ביום הרביעי האחרון נעלמה אשתו של
הח״כ, ורק אחרי מאמצים נמצאה כשהיא צופה בסידרה האחים.
העיר מנהל המלון, מייק נבון :״אני חושב שלחיים קורפו
יש פחות בעיות למצוא ח״כים להצבעה, מאשר את אשתו.״

פירסומאי מצליח ואחד מפעילי הדור

ד #1ד
\ | 1#1 11 הצעיר של המיפלגה הליברלית בליכוד, 111 ידוע כמי שאינו חי בשלום עם השעון. הוא נוהג לאחר אפילו
לפגישות חשובות ביותר. השבוע החליטו עובדי מישרדו לנסות
לגמול אותו מהרגלו זה. בסעודה חגיגית שערכו לכבוד יום הולדתו
במיסעדה הסינית של ג׳קי רונן, הגישו לו שעון״מעורר אלקטרוני,
בתקווה שיעודד אותו לדייק. בתמונה: אדמון והשעון עם רונן.
מציע ראש הכפר האפריקאי ב־אי>*ת,
רפי כלסדן, לבדוק את
העניין בעצמו. רפי הגיע לשם
ראשון לסיור לימודים, שלח
משם גלויית־דואר לשר־ד,ביטחון
עזר, דייצמן בנוסח ה־הבא
:״תגיד למנהיג לא להחזיר
עד שאחזור.״ כיוון שרפי

מקום במטוס כדי לכסות את
דיוני ועידת קאהיר. הוא רכש
מקלט טלוויזיה צבעוני, הציב
אותו במיסעדתו, שם יושבים
עיתונאי תל-אביב דרך קבע,
כדי שיוכלו לחזות בדיוני הוועידה
בצבעים טבעיים, כפי
שהם משודרים מקאהיר.

מער כוני ם -מהחיים
פתיר( :קם. מחבר) ערב -טוב, נפתח א ת מסיבית
העיתונאים, ברגיל, ביצירה בציבור( .מכוון אית ה אקורדיון)
מי שלא מכיר את הטיולים ייבול להעזר
בשקופיות. אדוני ראש הממשלה, סבקשה.
כנין( :קם. שר) הנה מה טחב יוטה ׳נעים שבת
אחים גם וחד. כולם!

״אני סומך עלי,״ מסביר בגין לגבירוות הנאוות,
״דנם אתן סימכו עלי, בי יש על מי לסמוך,
סימכו עלי, אמן.״
כולם ( :קמים. שרים) הנה מה טוב יוטה נעים שובת
אחים גם יחד, הנה מה טחב שבת אחים גם יחד,
הנה מה טוב שבת אחים גם יחד.
כנין( :סולו) הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים
גם יחד.
פתיר. :לשב תי (בולם יושבים) יש שאלות? כן,
בבקשה.
עיתונאי א׳ :אדוני ראש הממשלה, האם הישגת
הישג !כלשהו !בביקורו ובבריטניה?
בגין: ומה אתה ׳חושב, ואלף ידידי?
עיתונאי א׳ :אני לא חושב. אני שואל.
כנין :׳אתה רואה, יאלף ׳ידידי, למה אתה לא חושב.
תחשוב קצת• יזה לא יזיק לך( .בולם צוחקים)
עיתונאי כ׳ :מר בגין, האם חל שיפור ביחסי ישר אל
בריטניה בעקבות ביקורך?
כנין: יומה אתה חושב, בי ת ידידי?
עיתונאי כ׳ :אני יחושב שכן. אני בטוח שבטוח.
אני משוכנע שוודאי. אני יודע שמאה אחוז. אין ספק
שבהחלט.
כנין: נכון, ביית ידיד, נכון מאד.
עיתונאי ג׳ :האם יכול סבודו לפרט את !ההישגים?
כנין: ובהחלט כן, גימל ידידי, אני ופול.

״אני ייחודי גאה,״ פוקד בגין על חייליו. חובש
קסדה וממשיך :״כבד את אביך ואת אמך
למען ייאריבון ימיך. אמן.״

עיתונאי ד׳ :ובכן?
כנין: ובכן מה, דלת ידידי? (יבולם צוחקים)
עיתונאי ד׳ :מה הם ההישגים, אדוני?
בגין: דלת ידידי, אתה לא מצופה שאמסור באן
היכל! כל הסבוד לכם, אבל נ ר של הנובה הדלק!ת
סבר?
עיתונאי ד׳ :לא.
בגין: אתה רואה, דלית ידידי׳ אין מה למהר.
עיתונאי ה׳ :אדוני, כבוד האיש ׳הממשלה, מר בגין,
אולי בסל ׳זאת אתה יבול למסור לנו משהו, קצת,
אולי יש לד מישהו להראות לנו?
כגין :׳ובכן, הא ידידי( ,קם) פתיר ידידי, העבר
לי את האקורדייון, בבקשה .׳(לוקח את האקורדיון
ולפתע שולף ממנו שפן. מחיאות כפיים של כולם.
מוציא ׳כיפה מכיסו יומניה אותה על ראשו) אל תירא
עבדי יעקב !
עיתונאי ו סל הכבוד כבוד ראש הממשלה. האם
הוא יכול להראות לנו עוד ׳קסם אחד?
בגין :׳בוודאי, יוו ידידי ,׳בוודאי (לוקח שוב את
חאקוירדיון ׳והפעם שולף ממנו לפתע יונה צחורה.
כולם מריעים) שליום עליכם מלאכי השלום ! (מסיר
את הכיפה. מתיישב. מחיאות כפיים ממושכות של
כולם)

״אני זקוך על הסום,״ אומר כנין לעצים ,״ואתם
אינכם אלא כולי־עץ מטומטמים, קרשים עלובים,
דיקטים כפופים. אמן.״
אתה אומר עכשיו?״ ,וראש ממ שלתה של בריטניה
ענה לי מפורשות ׳וללא היסוס ״מיסטר בגין, איי
סי יור פדנט״ ,לאמור ״אני מסכים עימכם לאורך
כל הדרך״ .האם אתה ׳רואיה א ת הנקודה, יוד ידידי?
עיתונאי י׳ :כן, בהתלט, אדוני.
כנין: אם כך, פתיר ידידי, תרשום ליו שתי נקודות
(כולם צ׳ותקים)
פתיר :

רשמתי.

עיתונאי י״א :
את יזה?

״אני מרכז העולם,״ מבריז בגין (כמרכז) לפוני
הגנרלים הגויים ,״ולכן עליכם לכבד אורני
ואת חשכת. אמן.״
עיתונאי ז׳:
שלום?
בגין: יזין ידידי, לימה אתה לא ׳נותן גם לאחרים
לשאול שאלות? (כולם צוחקים)
עיתונאי ט׳ :אדוני ראש הממשלה, האם ביקורך
בבריטניה ׳חיזק את אמונתך שהשלום אכן ק רו ב?
בגין: אני מתפלא עליך, טית ׳״דשי, האם אני נראה
לך ים מי שזקוק לחיזוק ׳באמונתו?! אמונתי חזקה
דיה גם בלי לנסוע לבריטניה.
עיתונאי י׳ :אדוני.
בגין: ירק ירגיע, י ש ידידי, החברים שלך שאליו
שאלות. תן לי לה שיב עליהן. אתה מששה לי?
עיתונאי י׳ :כן, בבקשה.

אדוני ראש הממשלה, איך אתה עושה

בגין: יזה פשוט מאד, יוד־אלף ש שי( .קם, מוציא
את הכי׳פה מכיסו, מגיח אותה על הראש. שר) מעוז
צור ישועתי, לך נאה ל שבח!
כולם: אמן !
בגין( :לוקח את האקורדיון מפתיר. מוציא ממינו
תיג״ך. קורא) אנוכי ה׳ אלוהיך יאשר הוצאית״ך מארץ
מצרים מבי ת עבדים. לא יהיה ל ך אלישים אחרים על
פני• לא תעשה לך פסל וכל ת מונה אשר בשמיים
ממעל ׳ואשר בארץ מתחת ׳ואשר בימים מתחת לארץ.
לא ׳תשתחווה להם ולא תעבדם ופי אנוכי ה׳ אלוהיך

מר בגין, האם אתה מאמין שיהיה

בגין: ת שה ירבה ליו, ישש שי (כולם צוחקים).
ובכן, ש שי היקרים, אני חייב לציין שביקורי ב־ממלכתי
בבריטניה נחל הצלחה מלאה. ממשלית ברי טניה
מסיכומה ובסל עם ׳מדיניות ממ שלת ישראל.
עובדה היא שבתום השיחה יבה הסברתי לראש ה ממשלה
הבריטי את עמדותיה הנחו שות של ישראל
שאלתיו ״׳מיסטר קאלאהן ,׳קוו־יואד״ס?״ ,לאמור ״ומה

״אני ציפור הדרור,״ שר בגין לעולם .,״אני זמיר
השיר, אני סנונית האביב, אני נשר העמים, אני
כז למוסכמות. אמן.״
אל קנא ׳פוקד עוון אבות על בנים על שלשים ועל
חסעים לשונאי. ועושה חסד לאלפים לאוהבי ול שומרי
׳מצוותי .׳(מסייר את הכיפה. מתיישב).
פתיר: מסיבת העיתונאים נעולה !

ב מ צר״ ה שמ ש זו רחת
ב בו ק ר ושוקעת בערב
ליחנו קרבי ביב טלגרפית מ
!אני נמצא !כאן סבר שלושה ימים
רצופים, ואיני וכול לקבוע סמעגז ב־וודאות
׳עובדה תשובה — ותשמש כאן
זורחת:בבוקר, ואילו בערב הקא שוקעת.
זוהי !תמונה החוזרת על עצמה כבר

קובי ניב

ליחנו

שלושה ימים רצופים. פקידים בכירים,
שעקמם שוחהתי; ׳טוענים שזוהי!תופעה
קבועה, במצריים, בעיקר מאז עלה ל־ש״לטון
הסשקא הנוכחי אנוואר סאדאת,
לאחר מות הנשקא,הקודם.

המיוחד

שליחנו המיוחד
מצלצל מהקיר
טחר״טרר ..גלינג־גלונג ..גלקנג־גליוגג
..טחרהרחחר ..דינג־דונ׳ג ..פרד־יפרר
..גלינוג־דונג ..טחרר־פדר ..דיונג־דקנג־דינג־״סלוגג
..טרר ..טדרר ..גילינג־דונג־דינג־גלונג־פדרר
..פרד ..טררדד..
גלונג־לונג ..דינג־דונג ..גליקנוג־דיעג..
פרררררררר ..טרר ..דונג ־דונג ..גלינג..
פנג־פונוג ...טרר ..טרד ..דקנג־דינג.

מדווח

מהקיר

ל תו שבי מצריים יש שתי עיניי ם

!סשנוזת !המטוס ההיסטורי שהביא
אותי למצרים חששתי מהניתוק. אך,
כמו בשאר !הדברים, נכונה לי גם
בנושא יזה הפתעה לא קטנה• סבר ב מונית
שהסיעה אותי למלוני, תוך סדי
שיחה לבבות עם הנהג ישואף־השלום,
שמחי ל ב ושהוא מאזין ׳לרדיו. אם סך,
אם יש להם יחדיו, הרי שהמצב לא־כל־כך
!נורא. בפתח בית־המלון דמהו־דר
שמתי ל ב ישעובדי־המלון שהאפי־חשלום
מנקים א ת והשטיחים והעבים
׳בשואבי־אבק: חשמליים וולא במטאט־אים.
והמצב השתפר, ואותו השתפר
מצב־חותי. בפואיוה המפואר שמתי ל ב
שבמה אורחים שואפי־שלום ישובים
סביב מפשיר־ טלוויזיה, והמכשיר אכן
פועל ומקרין ׳תמונות ושל ממוט. מייד
חשתי הקלה עצומה: ,והעזתי לגישת איל
חב־חחדחגים שהאף־השלום ולשאול
אותו אם יש להם אולי טלפון במלון.
ואומנם הסתבר שצדקתי — אם יש
להם יחדיו ו שואב־אבק וטלוויזיה, הרי
גם טלפון יש להם. והנה, כך הצלחתי
לטלפן ולמסור ׳לכם א ת ׳רשמי. תמסרו
ד״ש לסל מי ישאני מכיר. להתראות.

שליחנו

אזרח מצרי כרחוב
מכיט כחלון־ ראווה
צילוםמיוחדם הקיר*
שליחנו המיוחד ק. נ •

כותב מהקיר

!אני ׳פוגש יפאן מדי יום עשרות ואולי
מאיות אזרחים מצריים, החל בחודרניות ־
׳המלון, דרך נהגי ־המוניות ופלה ב־אנשי־מימשל
בכורים. מתוך יפל הפגי שות
הללו, הקצרות והארוכות, אני
מתחיל להבחין בקווים משויתפים וב־
׳תכונות -דומות ׳המאפיינים את כלל תו שבי
׳מצריים. לרובם יש ראש על הכת פיים,
ושלעיתים הוא מכוסה בכובע
ולעיתים הוא גלוי ,׳ואז הוא עטוי שועד.
כומעט ולכל המצרים, ללא יוצא מן
הכלל, יש ושתי עיניים !ופצידוהן שתי
אוזניים ,׳כשבמרכז: הפנים וש למצרים
אף !וגם פה, הנמצא! ,בדרך כלל, מתחת
לאף ,׳כשלפעמים מפרוד שפם בצורות
שונות בין האף לבין הפה. בתוך פיות
המצרים יש!לישון אחת! ,וכמות משתנה
של שעיים. הפה משמש לתו שבי מצ ריים
ל שתי ומשימות ע״קרוות: האחת
— סיפוק מזון לגוף על־ ידי אכילה
והשנוה — ׳קומוניקציה יעל־ ידי דיבור,
המתבצע בעיקרו על־ידי הוצאת קולות
מהיפה. לרוב המצרים שיתי ידיים, משני
צירי ׳הגוף! ,והן משמשות לביצוע פעו לות
׳ועבודות שונות ומגוונות. תנועית
אזרחי ׳מצריים ממקום למקום מתבצעת
באמצעות שתי רגליים, ימנית ושמא־ליוד׳
היוצאות, בדרך יסלל,טאיזור אגו־הירכיים
לכיוון הקרקע ,׳והן משמשות
הן לעמידה יציבה והן לתנועה. בקצה
כל אחת ׳מהרגליים יש התעקלות חדה,
שאותה עוטפים המצרים בנעליים, ב עיקר
׳בחורף, איו בסנדלים, בעיקר ב
קיץ.
מייספר האצבעות הכולל של אזרח
מצרי ׳ממוצע הוא כ־ .20 והיה אם תי תקלו
׳באדם הנראה כפי המתואר כאן,
תוכלו מייד לזהותו כמצרי.

ראיתי ערבי
עם מישקנ״ם
מאת קרבי ני בי
במירחד מהקיר
׳אמש יצאתי לטייל יבעיר יותנה, ל הפתעתי
,׳באוהד הרחובות השקטים,
ראיתי לפתע ערבי׳ לבו ש עבאי״ה מז ריחות
׳וחבוש כאפיה מסורתית, והוא
הולך ילו לאיטו כשהוא חוב ש משקפיים.
ילא וסוליתי !להסתיר את תדהמתי —
ערבי עם מיזשקפיים ז ! עצמתי את עיני
׳ופקחתי אותן שוב — יכן, אומנם היה.
זה ערבי עם משקפיים. לא־ ייאמן ממש.
אבל !בזה לא ׳תמו ההפתעות. לפתע
החל מטפטף גושים קל ולתדהמתי ערבי
אחר, לבו ש עבאקה מסורתית וחבו ש
כאפיה מזרחית, ושלף לפתע מיטריה
יופרש אותה מעל לראשו ׳כמחסה׳ מפני
!הגשם. יזו יתאמת, אני נשבע, בחיי —
ראיתי ערבי עם מיטריה! .וערביי עם
משקפיים. והכל בערב אחד. אכן, היינו
׳כחולמים,

רלח תמרנהמהקיר

מארי׳ היא מדינה
עתה, אחרי שאני מכייר את מצריים
טוב וותר, לא !נותר סיפק בלובי —
מצריים הוא מדינה .״*ט למצריים ג בו ליות
׳ויש לה שטח. במצריים ייש אוכלו סייה
ואף ׳תושבים. יש מיספר ערים,
כמה עיירות ואפילו עור־בירה יש ל מצריים.
למצריים ׳חופי ־ים וגמלים,
שדות־ תעופה ומידבריינוב יש חקלאות
במצריים ואף תעשייה! ,ואפילו מיסחר
מתנהל כאן. יש למצריים מטבע משילה,
בולים משלה, ההמנון משלד. וגם דגל
משלה. ייט בד. כבושים ומכוניות, מסי לות
־׳ברז ל ורכבות. יש במצריים מיס־עדיות,
בתי־חולים, מועדוני־לולה, בתי־ספר,
מפוני־מדזע, מיגרשי־כדורגל, ברי־ם
ות־שתייה, חנויות: ואפילו אוניברסי טה
יש !במצריים .״ש לה, למצריים,
צבא וסמו־בן מישטהה. יכן, מצריים
הקא מדינה.

לה־לה־ לה־לה ילה־ לה לי־לה־לי־לו.
לה ־לה, לה־לה• לה־׳לה לי־לה־לי־לו.
לה־לה־ ׳לה־לה לה־לה לי־ילה־לי־ליו.
לה־ולה־ לוה־לה־ לה־לה לי־לוה־לי־לו.
לה־לה־ ילה ל ה לה־לה לי־לה־לי־לו.
לה ־לה׳ ילה ־לה־ ׳לה־ילה: לי־לה־ולי־לו.
לה־לה־י לה ל ה לה־לה• לי־לה־לי־לו.
לה־לה־ ילה ־לה לה־לה לי־לה-לי־לו.
לה־לה־ לה־לה־ לה־לה־ לי־ילה־לי־לו.
לה־לה־ ׳לה־לה־ לה־ילה־ לי־ילה־לי־לו.
לה־לה־ לה־ילה לה־לה לי־לה־לי־לו.
לה־לה־ ׳לה־לה־ לה־ילה־ לי־לה־לי־ילו.

אדה הם שניים מתוך מאות כנייני־דירות ,׳המאורגנים על כסיס
מישפחתי, שבהם מתגוררים רכים מתושביה של מצריים.

ל ת1ות המהבן־ ודו!7א בגללו...
ה1יידת עול 91111
היא הקניה הכדאית ביותר.

תוכל ל שלם יותר. אבל איכות גבוהה מזו
לא תשיג.
טלויזיות יש הרבה. אבל ניידת של שרם יש רק אחת.
ענק האלקטרוניקה מיפן. מציע לך מקלט טלויזיה מ שלה
המיוצר כולו ביפן במחיר שאין לו מתחרה.

תמונה חדה להפליא, צליל ברור ונקי.
מה כה מיותר בניידת של ש רפ?
ראשית, ומעל לכל -אמינותה. אחה מפעיל אותה. ומקץ שניות
אחה נהנה ממנה הנאה מלאה: תמונה חדה להפליא. צליל
ברור ונקי, וכיוון מדויק ביותר. וכל זאת ־ בעזרת אנטנה פנימית
צמודה ך זו־וס/^/ס.

וההנאה מלוה אותר בכל מקום.
פשוט הרם ושא אותה, ומשקלה כ 7-ק׳־ג בלבד) מהסלון לחדר
האוכל, ל חדר הילדים. למרפסת או לחדר השינה.
קח אותה אפילו לטיול או למילואים וניתן לחבר אותה
בקלות למצבר המכוניתו.
בכל מקום תהנה מקליטה מצוינת. וכמובן גם מצורתה הנאה.

היכן תשיג את הניידת של שרפ?
את הטלויזיה הניירת ואת כל מוצרי האיכות של שרפ תוכל
לראות. לשמוע ולקנות בשק״ם. ב מ שכי ר המרכזי,
בכל־בו שלום. ב מ שכי ר לצרכן. בש.א.ל
ובחנויות המובחרות למכשירי חשמל.

שרפ. ש ק 9ו א ! טחףקה ווי 9ן

זיבואן: אסמגו בע־מ ירושלים טלפון 533817 :־ 02 הפצה: סלון טוקיו. אלנבי 53ח־א. טל 283770 .־ 03 הפצה ביים: אור, יבוא והפצה, דרך בית לחם ,60 טל 719447 .־02

העולם הזח?210

ע שמעון בל ס

עלחלקההמכריע של ה סי פ רו ת המצרית בקידוםהתהליך
שהביא את נשיאמצ רי ם א נוו אראל ־ סאדאתלירושלים
שמעון כלס ( )47 נולד ככגדד וכה סיים את לימודיו התיכוניים.
הוא עלה לישראל כשנת ,1951 למד סיפרות עכרית כאוניכרסיטת
תל־אכיכ, עכד כעיתונאי כ״למ׳רחב״ וכ״על המשמר׳׳ .את עכודת הדוק
טוראט שלו השלים כסוחבון, פאריס, כנושא ״השתקפות הסיכסוך היש־

ראלי״ע רכי כסיפרות הערכית 1974 כיזם הוא מרצה כאוניכרסיטות
חיפה ו תל־אכיכ. ספריו שראו אור :״המעכרה 1964״מול החומה״
1969״התבהרות 1972 ואנתולוגיה של סיפורים פלסטינים (.)1970
השנה זכה ב״פרם היצירה״ מטעם ראש־הממשלה.

.התגוסהאץ הנדועה
ח א שו הו טוווו
• מה עשתה מילחמת ששת הימים לתרבות
ולסיפרות במצריים 7

נג׳יב מחפוז פירסם כמה חודשים אחרי מילחמת ששת
הימים קובץ סיפורים ומערכונים המטפלים בהרגשה
שלאחר התבוסה. שם הקובץ מחת הסככה. זוהי כותרת
אחד הסיפורים שתורגם, אגב, לעברית בידי מתי פלד.

ראשית כל, היה זה זעזוע. הם לא ציפו למהלומה
שכזאת, ובמהלך המילחמה גם הוטעו על־ידי הדיווח על
מהלך הקרבות. אחרי שנודעו להם התוצאות נשתררו
מבוכה והיעדר יכולת לבטא את הרגשת התיסכול.

שונה 7

״הצנזורה אילצה
לכ תוב ב מרו מז״

מה היתה התגוכה הספרותית הרא
חודשים
לאחר מכן החלו להופיע תגובות בעיתונות,
והתפרסמו ספרים וסיפורים. היו אלה תיאורי־מילחמה :
תיאור החייל היוצא נלהב לחזית, ומגלה כיצד מתנה לים
העניינים בשדה הקרב, כשהקצינים נמלטים ומותירים
את החיילים ללא מים.

הסיפור מתאר מצב אבסורדי. רחוב ראשי בקאהיר
בשעת הגשם. אנשים ניצבים מתחת לסככת־אוטובום וממתינים.
לנגד עיניהם מתרחשים רצח ומישגל. התיירים
העוברים והשבים מתנהגים כאילו אינם רואים את המתרחש,
ובידואים חונים באמצע הרחוב. המצטופפים מתחת
לסככה שואלים: מה קורה כאן? הם מבחינים בשוטר
וקוראים לו. אך זה ניגש אליהם ושואל: מה אתם עומדים
כאן, האם יש לכם רשיון להתקהלות? והם תמהים:
איזו התקהלות — אנחנו ממתינים לאוטובוס! והשוטר
ממשיך ואומר: אתם יודעים שאסור להתקהל? לאחר מכן
הוא שולף את נישקו והורג את כולם. סיפור זה מציג
את השילטון הנאצרי בצורה הבוטה ביותר — לא רק
שהוא אינו מוכן להאזין לביקורת, אלא גם הורג את
החפים מפשע.

למשל 7

אחד הסופרים, סולימאן פיאה כתב סיפור בשם תוגות
יוני, שבו הוא מתאר את קורותיו של חייל בחזית. גיבורו
שב מהמילחמה קטוע רגליים, בגלל פצע שלא טופל
בזמן, ולמעשה לא הספיק להשתתף בקרבות. תקוותו הגדולה
היא לראות את אחיו הצעיר, הלומד במיכללה לקצינים,
משתתף במילחמה הבאה. והוא אומר :״אני לא
מקווה לניצחון — אלא רק למילחמה של כבוד!״ וניתן
להניח שמילחמת אוקטובר הביאה למצריים את הסיפוק
הזה, של ניהול מילחמה בכבוד.

• האם !הטיעון של ״ניהול מילחמה
בכבוד״ עמד גם לאחר אוקטובר 7 1973

מייד לאחר מילחמת 1973 התפרסמו עבודות של נג׳יב
מחפוז ותופיק אל־חכים, שניהם מחזאים וסופרים גדולים.
הם כתבו על המילחמה שהיא הדבר הגדול שחיכו לו,
שעליהם להילחם ולהשיב את תחושת הכבוד וכל השאר :
ניצחון ושטחים — חינם בעלי ערך מישני. החשוב ביותר
הוא לרכוש את התחושה שאנחנו, המצרים, הננו בני-
אדם. תופיק אל־חכים אמר על צליחת התעלה :״צלחנו
את התבוסה״ .התגובה שלהם היתה אחראית.

• האם האחריות היא מוטיב חוזר בספרות
המצרית?

אצל הסופרים הרציניים במצריים, אם הזכרנו את תו-
פיק אל־חכים, נג׳יב מחפוז והנובליסט המצויין יוסוף
אידריס — הם לא ניסחפו בכלל לכתיבה על נושא הסיב-
סוד הישראלי-ערבי. אך ישנם סופרים שכתבו על פעולות
חבלה וטירור, מפני שראו בפעולות אלה מעין פיצוי על
תחושת האכזבה. ועל כן: הטרוריסט הפלסטיני הוא
זה המחזיר לערבי את כבודו.

• אם כן, כמה עסקו הסופרים האחראים
יותר במצריים 7
במקום להיסחף לעיסוק בקונפליקט הישראלי־ערבי הם
עסקו יותר בבחינת הדרכים להתגבר על בעיות המוראל
של העם המצרי, בטיפול בדיכאון שלאחר המילחמה.

״לניצחון ול ש ט חי ס
ערך מישני״
• הם ביקרו את המישטר

הנאצרי 7

ביקורת המישטר הנאצרי החלה עוד לפני .1967 אפשר
להזכיר שני ספרים של נגיב מחפוז: הפיטפוט על
הנילוס .,שעשו לפיו סרט שהוקרן אף בטלוויזיה הישראלית,
ורומן בשם טיראמר.

• מיראמר?

זה שם של פנסיון נופש באלכסנדריה. שם נפגשות
ארבע דמויות: עיתונאי ותיק שהיה חבר במיפלגת
הוואפד* וכיום הוא פנסיונר: איש המיפלגה השלטת,
עצמו לא נעצר תודות ללחצי אחיו, שהוא קצין בכיר ב־מישטרה.

מיפלגת השילטון במצריים, בתקופה שקדמה להפיכת
הקצינים החופשיים ב־.1952

מה קורה מתחת לסככה 7

גם סופרים ישבו כמחנות

כפייה 7

ישנם סופרים שישבו בבי-כלא, אבל לא כולם כתבו
על החווייה הזאת. מעטים כתבו סיפורים שראו אור מחוץ

לגבו#ות כיצדים תואר הכלא הנאצרי בסיפרות 7
ישנו סיפור המתאר רצח של קומוניסט במלקות. החוקר
מלקה אותו ודורש ממנו להודות בכך שהוא אשה ולא
גבר, וזאת על מנת להשפיל אותו. לבסוף נופח הקומוניסט
את נישמתו. סופרים אחרים שבילו בכלא לא כתבו
על התקופה הזו, וגם אם ביקרו את המישטר, הרי שהם
עשו זאת בכתיבה סימבוליסטית או אליגורית.

איד 7

כבר בתקופה שקדמה למילחמת ,1967 כתב תופיק
אל־חכים מחזה בשם בנק הדאגות, אליגוריה על שני בחורים
שמייסדים בנק לשם פתרון הבעיות האישיות. מישהו
משתלט עליהם ושוכר למענם.מישרד מרווח במרכז קא־היר,
והעסק מתחיל לשגשג. הוא מעמיד בפניהם דרישה
אחת: כל לקוח הנכנס למישרד — יש להקליט את דבריו.
וברגע שהוא נוגע בנושאים פוליטיים, הרי ששני
הבנקאים נדרשים להעביר את שיחתו. לבסוף מתברר שכל
ההקלטות הללו מועברות לבולשת, אם כי תופיק אל־חכים
אינו כותב זאת בפירוש. אבל העניין מסתבר מתוך
הטאכסט.

• האם הכפילה הפוליטית הביאה לידי
שינויי סיגנון בספרות 7

התפתחה שיטה לפיה מביעים את הדברים בצורה מרומזת,
וישנם כמה מבקרי ספרות ערביים הטוענים שהתפתחות
הסיגנון הסימבוליסטי, ולעיתים האבסורדי או
המנצל את מעמדו לעשיית רווחים כספיים ושם לבסוף
קץ לחייו: קומוניסט שחבריו יושבים במחנזדכפייה, והוא
האליגורי — באה תודות לצנזורה המצרית בימי גמאל
עבד־אל-נאצר, שאילצה את הסופר לכתוב בצורה מרומזת.

• אולי תמחיש את התפתחות. הסיגנון
הזח ץ

ושאר הסיפורים שכקובץ

הזה 7

הם מתארים את תחושת המבוכה, מרבית הגיבורים
בסיפורים הללו הם צעירים שחשים עצמם מאוכזבים, על
שנמנע מהם להגשים את עצמם. מרביתם אינטלקטואלים
וביניהם מורים. אחד המורים מלמד היסטוריה ולשון, אלא
שהלשון אינה מסוגלת להביע את רגשותיו לנוכח התבוסה•
הוא מלמד היסטוריה ואינו מסוגל להפיק את הלקחים
מן ההיסטוריה המצרית העתיקה. ישנו בקובץ מערכון
אחד בשם הממית ומחייה בו פונה צעיר אחד לקברים
של המצרים הקדומים ושואל אותם כיצד לגבור על אויי-
ביו. לקורא לא ברור כלל באיזה אוייב מדובר, עד שלבסוף
פוגש הצעיר בקבצן עיוור, המספר לו כיצד נמלט
משני בתי-מחסה לעיוורים. בפעם הראשונה נמלט מפני
שהמנהל היה מושחת, ואז תפסו אותו והכניסו אותו לבית-
מחסה אחר, שהיה נקי ונוח. אבל המנהל היה כה משוגע
לסדר, עד שלא העניק לעיוורים חופש כלשהו וחייבם
לפעול בהתאם להוראותיו. העיוור סירב להפוך עבד ונמלט
לחופשי.

• העיוור הוא סמל לעם המצרי 7

המדובר בשני המישטרים: מישטרו של המלך פא-
רוק, שהיה מושחת, ומישטרו של עבד־אל־נאצר, שהיה
טוב לכאורה אך הגביל את החופש. הצעיר מזהה את
האוייב של העם המצרי, והוא נכון לצאת להילחם בו.
וכשהוא אומר את הדברים האלה, יוצאים המתים, המצרים
העתיקים מקיברם, ומצטרפים אליו במלחמתו. בעצם,
בעיית החופש היא אחת הבעיות העיקריות שצצה ועולה
בכל אותם סיפורים של נג׳יב מחפוז ובמרבית יצירות
הסיפרות המצריות אחרי .1967

• האם סופרים אלה התייחסו
הישראלי־ערגי 7

לסיכסוד

נג׳יב מחפח אמר, כי נגד הציונות אפשר להילחם
בשתי דרכים: באמצעות נשק, ובדרך זו יכולים ללכת
רק אלה שניכוו במילחמה, כמו ר׳סאן כ׳נאפאני* הפלסטיני
— זזו הבעייה שלהם. ואילו הדרך השנייה מצוייה
במערכה התרבותית ובאיכות. לדבריו, הביקורת שמטיחים
הסופרים בצדדים השליליים שבחברה המצרית, מועי לה
לקידום החברה ולהעלאת הרמה שלה. על המצרים
להיכנס להתמודדות עם הציונות בדרך הבלתי־ישירה.
(המשך בעמוד )40
* סופר פלסטיני, דובר החזית העממית של ג׳ורג׳
חבש, שנהרג טל־ידי פצצת תופת שהונחה במכוניתו.

בעוד שנה

תכני ת חץ לא שה
תפגו ש אותך בחצי הדרך...
אם את עומדת להינשא, א ם בנך הלוואה בתנאים שאין כדוגמתם. והנה
יחגוג בשנה הבא האת בר המצווה,
סכום גדול(עד 44,000ל״י) עומד לרשותך
אםאת מתכננת יציאה לחו״ל או
במיוחד למטרה שכל כך רצית בה...
נופש בעוד שנ ה...
אם תוותרי על זכותך להלוואה תהני
חסכי מעצמך את בעיית המימון.
ממענק מיוחד בשיעור שנתי של 7,556 בנוסף
החלי ל ח סו ך כבר היו ם בתוכנית
לריבית הרגילה על החסכון, בהתאם לתנאי
״חיץ לא שה״ ותגשימי א ת תוכניותיך התוכנית.
בחצי הדרך!
•הכנסי לאחד מסניפי בנק דיסקונט
ופתחי חשבון חסכון ״ח״ן לאשה״.
ב״ח״ן לאשה״ את חוסכת ב־12
הדיסקונטאים יתנו לך גם שי קטן ונאה.
תשלומים חודשיים שווים ( 100ל״י ועד
...נצלי את שנת האשה בבנק דיסקונט, זוהי
2000ל״י בחודש) .לאחר 12 חודשים הבנק
השנה שלך.
ימסור לידך את כל הכסף שחסכת ועוד

שאלי בסניפי בנק דיסקונט גם על
תוכנית החסכון ״יתרון לכל אשה״.
על מדריך דיסקונט לאשה,
על לשכות הקשר לנשים,
ועל חוברת המידע
״וזאת על אשתך לדעת״.

העולם הזה 2102

ש לכם מומחים טובים לענייני
ערביים,״ אמר לי אחד האישים

הבכירים ביותר במצריים, איש שעבר
לתפקידו המדיני ממעמד אקדאמי רם.
״הם קראו את כל הספרים ואת כל המאמרים׳
ויודעים היטב את העובדות.

״הצרה היא שהם דא היו אה
יום אחד כחייהם כעולם הערכי.
לכן אין הם מכינים את הדברים
היסודיים כיותר כעולם הערכי —
דכרים שאפשר לחוש אותם רק
כשנמצאים כמקום.״

אחרי שבוע במצריים, שיבעה ימים
גדולים שבהם נתקלתי מדי יום בעשרות
אנשים מכל הסוגים, החל במלצרית בבית־קפה
וכלה בשר־החוץ, החל בחייל על גדת
התעלה וכלה בעורך־עיתון, אני מרגיש
בדיוק כך.
לא למדתי כימעט שום דבר חדש שלא
ידעתי קודם־לכן. אך למדתי לחוש את
הדברים, לבוא במגע עם רבדי הרגש ה־לא־מודע
של האדם המצרי.
עד כה ידעתי את העובדות. עכשיו התחלתי
להבין מה עומד מאחריהן.

כלי הכנה זו, כניין־העופדות האמיתי
כיותר יכול להיות כוזב
לחלוטין.

ל מה אין ויכוח?

> על הכמיהה העמוקה לשלום,
הפורצת עתה מלב העם.

קיים הבדל עצום בין קריאת ההצהרות
של הנשיא, ואף משמיעתן פנים־אל־פנים
בכנסת, לבין היתקלות בתופעה זו
במאות מיפגשים ספונטאניים.
אין ספק שאנוואר אל־סאדאת חש בכמיהה
העממית, והיא שדחפה אותו. אין
גם ספק שיוזמתו נתנה דחיפה עצומה
לכמיהה זו. יש כאן מעין הזנה חוזרת.

כשבוע זה, שכו היינו חמישה
ישראלים יחידים כקאהיר, לא
יכולנו לזוז, לא יכולנו לפתוח את
הפה, מכלי ששאיפת-שלום זו תכוא
לידי גילוי ספונטאני, לעיתים מדהים,
לעיתים נוגע-ללב.

(ישבתי ושוחחתי עם עבד־אל־חמיד
עבד־אל־ראני, עורך אחבאר־אל־יום, אחד
האנשים המתוחכמים ביותר בעיר, כאשר
נפתחה הדלת ועובד העיתון נכנס, אמר:
״שמעתי שאתה מישראל. הבאתי לך
מתנה!״ ושם בידי תפוז, שדמה בכל ל תפוז־יפו.
העורך צחק, אך בתום השיחה
הזכיר לי לקחת את התפוז .״זוהי התגובה
של האנשים הפשוטים.״ יש בפי מאות
סיפורים כאלה).

שלושים שנות איכה ושינאה
כאילו נמחקו כמחי-יד. משמע: הם
.מעולם לא היו עמוקים. לא היה
צורך לפרק את החומה נידכך אחרי
נידבך .׳ההומה פשוט נפלה.

ה גרם לכך?
— הסיבה הבסיסית ביותר היא, בלי
ספק, האופי של העם המצרי. ידענו תמיד
שזהו עם נינוח, בלתי־מילחמתי, סובלני,
שופע־הומור. אך יש הבדל בין לדעת
ובין לראות זאת׳במו עיניים.
הידידות המופגנת כלפינו, הישראלים,
אינה אלא הארכה של הידידות הטיבעית
של העם. במשך השבוע הזה כימעט שלא
ראיתי אדם נרגז ברחוב. בלא סבלנות
אגדתית זו פשוט התנועה לא יכולה להתנהל
כאן, כאשר המוני־המוני בני־אדם
ואלפי מכוניות מתקדמים ברחוב בעיר־בוביה
אגדית, ללא כללים נראים־לעין, תוך
שימוש רצוף וצוהל בצופרים.
העם הזה יכול להילחם, כפי שנוכחנו
לדעת. עוד ב־ 1948 למדתי להעריך את
כושר־העמידה של אייש החי״ר המצרי ב*
תמצית מאמר זה התפרסמה בביטאון
הרשמי של ממשלת מצריים ג׳ארידת מסר.
המאמר יפורסם במלואו בגיליון הבא של
השבועון המצרי אוקטובר.

הגנה על מוצב. אך אין העם הזה נוטה
מטיבעו למילחמה.

אני משוכנע לחלוטין שהאלוף
המצרי המשופם, מפקד הכוחות המצריים
כתעלה, שלחץ את ידי ליד
הגשר הנע כקנטרה, דיכר מקרב
לב כאשר אמר :״כעזרת אללה,
יהיה שלום.״

ך יש גם סיבה אקטואלית יותר
י לכמיהה זו לשלום.

מצריים היא ארץ ענייה. ושוב :
יש הבדל עצום כין ידיעת הדבר,
וכין ראייתו כמו עיניים.
אחרי שנים ארוכות של הוצאות ביטחוניות
כבירות, יחד עם התפוצצות-אוב־לוסיה,
הרוסה התשתית של מצריים. גם
במלונות־הפאר נפסק זרם המים מדי יום.
כימעט שלא ראיתי מעלית הפועלת בלא
תקלות. שירות־טלפונים כימעט שאינו בנמצא.
האנשים חיים בתנאי־דוחק שלא־ייאמנו,
בבתים ישנים שלא ראו שיפוץ
מזה דור. מחלונות האוטובוסים והחשכד

ליות תלויים הנוסעים כאשכולות ענבים.
המכוניות ברחוב עתיקות.

יש כמיהה לשינוי, לכיבוש הדלות
הנוראה הזאת, לחיים שיהיו
— סוף-ם וף — :חיים שלי אושר
ועושר.
ויש תיקווה, יש חלום, שכל זה יבוא
למחרת השלום, כימעט בדרך־פלא, שרק
מצב־המילחמה מונע זאת עתה.

זהו חלום — ואולי אשלייה —
שהמישטר יצטרך להתמודד עימם
ככוא היום. אך כיום זהו כוח-דחף
עצום הדורס לפניו כל מיכשול,
החותר אל הייעד המייוחל: השלום.

כן, האם יהיה שלום?

כרגע זה, ככותבי שורות אלה
כחדרי שלרגלי הפיראמידה הגדולה,
אני מתפתה לומר: השאלה
אינה עוד א ם יהיה שלום, אלא
איזה שלום.

אם ממשלת ישראל לא תקלקל את העניין
— ואני מקווה בלב שלם שלא
תקלקל — יהיה שלום בין ישראל ומצ ריים.
הוא
יהיה, מפני שלמעשה הוא כבר
קיים. ישיבתי כאן, במקום הזה, וכל מה
שקרה לי בשבוע זה, ה ם השלום.
בניגוד לכל מה שחשבנו במשך השנים,
בניגוד לכל הכללים, תודות ליוזמתו
של האיש אנוואר אל־סאדאת, מציאות־שלום
קדמה לכריתת־השלום.

איני מאמין שניתן לעצור את
התנועה הכבירה לשלוט, שהחלה
עתה. הג׳ין הטוב של השלום יצא
מן הכקכוק, ויהיה זה כימעט כל־תי*אפשרי
לכלאו שם •טוב.

אל־סאדאת הזיז סלע כביר, ועכשיו
דוהרת מפולת־האבנים במורד ההר. יש
לדברים דינאמיות משלהם — אותה דינאמיות
שכה הרבינו בעיתון זה לדבר
עליה ולחזות אותה ב־ 29 השנים האח רונות.
היא פועלת עתה, ושוב אינה
תלוייה כימעט במנהיגים.

גם המנהיגים נדחפים עתה על־ידי
הכוחות שהם שיחררו.

ולס — וזו האזהרה הגדולה — גם
י בזמן כריתת השלום, אפשר לפספס
את השלום.

אפשר להחמיץ את ההזדמנות
הגדולה, אולי החד־פעמית, על-ידי
עשיית השלום הלא-נכון, הקטן, ה שכיר,
שלא יחזיק מעמד.
כקיצור: השלוםהנפרד .

״שלום נפרד״ במשמעו האמיתי: שלום
שיפתור רק את הטגייה הישר״אלית־מצרית,
בתוספת כמה מליצות על ה־בעייה
הכללית של הסיכסוך.

האם שלום כזה אפשרי?

איני בטוח שלא. נראה לי שהעם
המצרי עצמו חצוי כעניין זה, במודע
וכלא־מודע.
לפני חודש, במאמרי על עברו ודרכו
של אנוואר אל־סאדאת, כתבתי כי בלב
העם הזה שוכנות שתי נשמות — הנשמה
המצרית והנשמה הערבית. מאז שאני
כאן, קביעה תיאורטית זו מתגלה לי כמציאות
חיה, שאני נתקל בה בכל שעה.
״הערביות של מצריים היא ציפוי דק
של זהב. היא מבריקה, אך היא דקיקה,״
אמר לי מנהיג פוליטי.
״אנחנו חלק מן העולם הערבי. אל יש לה
את עצמו איש שניתן להפריד בינינו.
אין זו קביעה מדינית, אלא מציאות חיינו
בכל השטחים,״ אמר לי מנהיג אחר, איש־מפתח
של המישטר.

נדמה לי ששניהם צודקים.
שתי הנשמות מתמודדות. ייתכן
כי הקרע הנוכחי כעולם הערכי,
העל,בונות הפרועים המוטחים על־ידי
הערכים כפניה של מצריים,
הפגיעה בגאווה הלאומית שלה

והזעם על השמצת הנשיא, שהפך
כאמת גיבור לאומי — כד אלה
עשויים לדחוף את מצריים ככיוון
לשלום נפרד. כל הסימנים לכך ככר
ישנם. נסיעתו הפתאומית שד
מנחם בגין לארצות־הכרית היא
הסימן האחרון לכוונה זו.
אם זוהי המטרה אשר מנחם בגין חותר
אליה — ולי נדמה שאכן זוהי — ואם הוא
מוכן לשלם עבורו את המחיר המלא,
עשוי שלום נפרד כזה לקום. המחיר יהיה
החזרת סיני -כולה! — והכרה מילולית
בזכויות הפלסטינים ובעקרון החזרת
השטחים הכבושים.

נדמה לי שזה ניתן להשגה עתה.
האם זה טוב ץ

***לום גרוע טוב לאין־שיעור מד,מ־

להיות

* /שך המילחמה. זה צריך
ברור, וזה צריך גם להיאמר.
אך שלום נפרד איננו שלום טוב.

שלום טוב הוא שלום אשר יפתור
את כל הבעיות, אשר כד הצדדים
יוכלו וירצו לחיות כו, אשר
ישים קץ, אחת ולתמיד, דסיכסוך
הטראגי הזה כין העמים השמיים
שיכלו -כיחד -להוות מעצמה
עולמית.

הדבר בא לידי ביטוי בכל שיחה רצינית
עם אישיות בכירה כאן. יש הרבה
פיקפוקים, הרבה חרדה לקראת הבאות.
לא מפני שמעמדו של אל־סאדאת אינו
בטוח — נראה כאן שהוא בטוח כיום
כליל. אלא מפני שהדברים עלולים להוביל
לניתוקה של מצריים מן העולם הערבי,
דבר שיהיה אסון גם למצריים וגם
לישראל.
מצריים היא מרכז העולם הערבי, כימ־עט
מכל הבחינות. אי־אפשר למחוק היסטוריה
של 1300 שנים, על כל פירקי־ד,זוהר
שלה. מצריים מנותקת תרגיש, אחרי
זמן־מה, שניתוק זה אינו טיבעי ואינו
יכול להימשך.
אם יקום שלום כזה, עשוי הוא להתגלות,
אחרי ההתלהבות הראשונה, כפריו
מאד. המשיכה אל העולם הערבי תהיה
חזקה. הפלסטינים, שיראו בשלום זה בגידה
בעצמם, עלולים להפוך לעדה של
שלושה מיליון נושאי שינאה וטרור, שיערערו
כל יציבות בכל מדינות ערב.
המחלוקות ירעילו את האווירה בין המדינות,
ויפתחו פתח לכל מחרחר־ריב ולכל
סוכן זר. הכסף הסעודי, החיוני כל־כך, לא
יהיה מובטח.

כל זה עלול להישכח בהתלהבות
הראשונה. אך עובדות־ההיים
היסודיות לא ישתנו. הן יתגלו כ•
צוקים, אחרי שוך ים־השימחה.

שמעתי דברים אלה פעמים רבות בימים
האחרונים. לעיתים כספקות מהורהרים,
פעמים כחששות חריפים.

״אל תתפתו לדרך זו,״ אמרו בני־שיחי.
״לאורך ימים, זה לא יהיה כדאי לכם.״

דברי הנשיא אל־סאדאת ככנסת
היו, כסופו של דכר, ההגדרה הנכונה
כיותר של המצב.

^ ן, אפשר היום להשיג את השלום
הגדול, השלום המלון ,״השלום ה־מייוחל,״
שדובר עליו כה רבות אצלנו,
״שלום־האמת.״

כן, הוא יעלה כיוקר. כשכיל
שלום מלא צריכים לשלם מחיר
מלא: נסיגה מכל השטחים, פחות
או יותר, והקמת מדינה פלסטינית,
כצורה זו או אחרת.
כן, אם יעלו הדברים על דרך זו, יצטרפו
הסורים והפלסטינים ליוזמה זו, והיא
תאחד את כל העולם הערבי, וביכללו
אש״ף, מילבד כמה עושי־צרות מיקצו־עיים,
כמו מועמד קזאפי הילדותי והעיראקים,
גיבורי-קרב הרחוקים משדה־הקרב.

כל עקרת־בית יודעת: כדאי לשלם

מחיר גבוה יותר עבור סחורה שתחזיק
מעמר, מאשר לקנות בזול סחורה פגומה,
שתתפרק כעבור זמן קצר.

מה שקורה כימים אלה במצריים
— ואני מודה לגורלי עד שעמדה
לי הזכות הגדולה לראות
זאת במו־עיני — :יכול לקרות
מחר כקרב העם הפלסטיני, וברחבי
העולם הערכי כולו.

סוס השלום דוהר, כמו הסוס הערבי
האציל שעליו רכבתי אתמול, סוס ש קשה
היה לעצור אותו. צריכים לקפוץ
עליו, לתפוס לפחות בזנבו, תחת לבחור
באיזשהו חמור עייף, הגורר את עצמו
באותה דרך.

ך ! אם מנחם בגין מסוגל לכך?
י 1שאלה זו חוזרת בכל שיחה. אני
מוצא את עצמי, מזה שבוע, כמסביר אישיותו
של בגין, עברו, השקפותיו, דרכו
עד כה.
מן הפיראמידה של קאהיר, ערב פתיחת
הוועידה, הייתי רוצה לפנות אל מנחם
בגין, ולומר לו, גם בשמי, את הדברים
ששמעתי בימים אלה מפי מצרים כה
רבים :

לפניך, הזדמנות הד־פעמית, שאולי
לא תחזור כימי חייך.
אתה יכול דרשום את שמך כספר
ההיסטוריה, כמי שהביא את
השלום הגדול, ההיסטורי, כין ישראל
והעולם הערכי.
לא חיים וייצמן, לא דויד כן־
גוריון, לא גולדה מאיר, לא תנו־עת־העבודה
עשו זאת. אתה, מנחם
בגין, מפקד האירגון הצבאי הלאומי,
ראש תנועת החרות — *תה
יכול לעשות זאת.
האלוהים• ,טאתה מאמין כו, היטיב
עמך ונתן לך הזדמנות זו.
זה לא יהיה קד כשכידך. זה
יחייב אותך להחליף את היעד ה עליון
שדגל ת בו כל ימי חייך,
היעד של ארץ־ישראד השלמה, כיעד
אחר, חשוב לאין־שיעור יותר.
מעטים האנשים כהיסטוריה שהיו
מסוגלים לכך, כגיל .64
גדול הפיתוי להתחמק מכך, להתחכם,
להשיג משהו כזול, לשחק
כתעלודים ובפעלודים נוסח משה
דיין.
אך אתה האיש המסוגל לחוש
כאתגר גדול יותר.
מחכה לך פרס גדול יותר מ*
פרם־השדום של נוכל: הפרס הגדוד
של ההיסטוריה העברית, שד ההיסטוריה
העולמית.

מקאהיר הקרובה־הרחוקה, במלון מי־נה־האוס,
אני שולח לד איחול זד, מקרב-

מי יתן שכך יהיח.

במדינה
הע ם
ה ה צג ה ו! 11גנבה
מה מסתתר מאחרי
מסעו המפתיע ש?
מנחס בגין לארצוחרהברית ץ
הכל היה מוכן לרגע הגדול — הרגע
בו יורם המסך מעל ועידת־השלום בקא-
היר. עיני העולם כולו התמקדו אל קא-
היר, מי בהשתאות למראה נס הידידות
שהחלה פורחת לפתע בין שני עמים שאמורים
היו להיות שונאים ואוייבים לדורות!
מי בחרדה מפני המוקשים הטמונים בדרכה
של הוועידה אל הסדר־השלום! ומי
באיבה גל-וייה ומוצהרת נוכח שבירת הטאבו
שריחף מעל שיחות ישירות בין ישראלים
וערבים.
ואז, ארבע שעות בלבד לפני הרמת
המסך, פרץ אל הבמה בסערה אחד השחקנים
המעולים ביותר שידעה המדינאות
בשנים האחרונות וגנב במחי־יד אחת את
ההצגה. כל העיניים הוסטו מכיוון קאהיר
אל נמל־התעופה בן־גוריון, משם המריא
במפתיע מנחם בגין לפגישה עם הנשיא
קארטר בארצות־הברית.
המאורע שאמור היה להיות גולת־הכו־תרת
של יוזמת השלום של הנשיא אל-
סאדאת, התגמד פתאום, הפך להיות אפיזודה
שולית בדרמה הגדולה המתחוללת
על במת המרחב.
כל מאמרי הפרשנות וההערכה שהופיעו
אותו פוקר בעיתונות ישראל והעולם, ש התייחסו
לחשיבותה של ועידת קאהיר.
נראו כנלעגים ומיושנים. הם התישנו עוד
לפני שראו אור. כל ״הידיעות הבדוקות

שלום זה כאשר אתה מתעורר בפוקר מול שפת־הים בתל-אביב,
והולך בלילה לישון באשר הגוש המשולש של הפיראמידה הגדולה
מזדקר מבעד לחלוגך, במרחק של מאה מטרים.
שלום זה כאשר קציו-המישטרה הצעיר בביקורת־הדרכונים
בנמל״התעופה בקאהיר נוטל לידו את דרכונך, מעלעל בו באדישות,
תופש לפתע שהוא מחזיק בידו דרבון ישראלי, מרים את פניו אליך
ואומר בחיוך אדיר, מאוזן עד אוזן :״ברוך הבא למצריים ! ברוך הבא
למצריים \ ״
שלום זה כאשר אתה נכנס לסירה בקנטארה כדי לעבור את
התעלה מיזרחה, פוגש בה את מפקד הכוחות המצריים באיזור, מושיט
לו את ידך, אומר לו :״אנא סחפי יסראילי!״ (אני עיתונאי
ישראלי) ,והוא עונה לך בלחיצה חמה :״ברוך הבא ! ברוך הבא ! ״
שלום זה באשר אתה יושב במיסעדה יפה על גדת הנילוס, מול
נערה מצרייה יפהפיה, מגלגל עימה שיחה מבודחת-למחצה ורצינית־למחצה,
כשאתה עוקב בעיניך מפעם לפעם אחר סירה השטה ביאור.
שלום זה כאשר אתה נכנס לבניין מישרד-החוץ המצרי, מתבקש
על-ידי פקיד-הקבלה למסור את שמך ואת שם ארצך, אומר ״אני
ישראלי״ ונענה, אחרי אלפית של שנייה של תדהמה :״מרחאבה,
אתה הישראלי הראשון המבקר בבניין הזה.״
שלום זה כאשר אתה מתיידד עם סגן-אלוף של שירות-הביטחון
המצרי; הדואג לביטחונך הרבה יותר מכפי שאתה דואג לו בעצמך.
שלום זה כאשר בעל אורווה נהדרת לרגלי הפיראמידות מציע לך
לקנות את הסוס היפה ביותר שראית מימיך, במחיר של 8000
דולאר, ואומר :״די לנו במילחמות! לכם מגיע לחיות, ולנו מגיע
לחיות• הגיע הזמן שנדאג לעתיד ילדינו. שיהיה שלום, אינש-אללה.״
שלום זה כאשר הטלפון מעיר אותך באמצע הלילה במלון קאהי-
רי, וקול רך של מרכזנית קאהירית אומר לך :״בבקשה, יש שיחה
עבורך מתל-אביב״.
שלום זה כאשר אתה עומד בערב באמצע רחוב קאהירי סואן,
בין שלל של אורות ומאות בני-אדם עליזים, ומדבר בקול רם עיב-
רית, מבלי לחשוש ומבלי שהדבר יפריע לאיש.
שלוש זה כאשר אתה ק ם בבוקר, פותח את הווילונות בחלונך,
ורואה לפניך, באור השמש המסנוורת, את הפיראמידה הגדולה
ממלאת את חלונך.
קאהיר8.12.77 ,

ראשי מ שלמות ישראל ומצריים בוועידת ק א היד *
דראמה מתחת לקרשי הבסה
מהמקורות המהימנים״ הפכו לניחושים ש-
הופרכו עוד בטרם השמעתם.
יציאתו החפוזה והפתאומית של מנחם
בגין לארצות־הברית הוכיחה כי כל מה
שמתרחש לאור הזרקורים ומעל לפני השטה
אינו אלא מישחק שעשוע להמונים
ולכלי־התיקשורת. הדברים האמיתיים והרציניים
מתחוללים אפילו לא מאחרי־הקל־עים,
אלא מתחת לקרשי הבמה.
ההתפתחות הדוהרת, בה לא היו אף אט-
צעי־התיקשורת מיידיים, כמו הרדיו, מסוגלים
להדביק את קצב המאורעות, האירה
את מנחם בגין באור חדש. כל אלה
שייחסו את מצב רוחו העולץ בשבועות
האחרונים לאפוריה ולנפילה בשבי המילים
והטכסים, התבדו. הסתבר כי בכל פעם
שמנחם בגין עליז ומתרונן, שר ומזמר,
לאור נרות חנוכה או בלעדיהם, יש דברים
בגו. אולי נובעת העליצות משביעות־רצון
עצמית על הצלחתו לשטות בכל המתיימרים
לדעת ולהבין. הוא דומה לשחקן שחמת
העולז למראה יריבו הרואה רק
שניים־שלושה מהלכים קדימה בעוד הוא
מתכנן כבר את המהלך השמיני.
אבל ללא ספק היה לבגין פארטנר רציני
במישחקו זה, שלא היה רק קיביצער
* הד״ר אליהו בן־אלישר, מנכ״ל מיש־רד
ראש־הממשלה, ואיסמת עבדול נזג׳יד,
נציג מצריים באו״ם.

!214

למהלכיו, אלא גם היוזם ושותף בתיכנון:
נשיא מצריים, אנוואר אל־סאדאת.
קליעה עיוורת למטרה נעה• גל
השמועות והניחושים שפרח סביב נסיעתו
של בגין לארצות־הברית, היה טוב ומהימן
באותה מידה כמו השמועות והניחושים
שפרחו לפני שנודע דבר נסיעתו. מול
צמד אשפי ההטעייה ונצירת הסודות, בגין
וסאדאת, נותר רק להודות כי כל פרשנות
אינה אלא קליעה עיוורת אל מטרה
נעה.
במצב זה ריחפו בחלל הריק כמה ני חושים,
שלכל אחד מהם היתה אותה מידת
סבירות להתאמת כפו הבא אחריו או
הנוגד לו:
• נסיעתו של בגין לארצות־הברית
נועדה להחיש את המהלכים להסדר שלום
נפרד עם מצריים. במקום דיונים ממושכים
בדרג נמוך בקאהיר, בעיקר בענייני
נוהל, יפגשו בגין וסאדאת בחסות
הנשיא קארטר, יניחו את קלפיהם על השולחן,
יגיעו במהירות האפשרית לבירורים
על המהות.
• נסיעתו של בגין נועדה להחזיר
לנשיא קארטר את יוקרתו כקטליזטור של
תהליך השלום, אחדי שלמשך שבועות
מיספר, בעקבות ביקור סאדאת בירושלים,
נדמה היה כי ארצות־הברית חדלה ליטול
תפקיד פעיל על המיגרש הפוליטי המזרח-
תיכוני ונגררה בעקבות המאורעות.
• בגין הגיע למסקנה כי הגיעה שעת
האמת. יותר אין ישראל יכולה להסתתר
מאחרי טכסייי נוהל ועליה להצהיר על
מידת נכונותה לוויתורים. בגין יצא לפיכך
אל קארטר כדי להעמידו על העקרונות
מהם לא תיסוג ישראל, לפני שייאמרו ה דברים
בפירוש לסאדאת.
י• הפגישה בארצות־הברית היא מוצא

מהסבך שנועד לאחות את הקרע בעולם
הערבי בעקבות יוזמת השלום של סאדאת.
זהו פתרון של פשרה שיעניק מוצא של
כבוד לסוריה ולירח שסרבו להשתתף
בוועידת קאהיר, אולם אין להן מחוייבות
שלא להשתתף בכינוס מכין אחר, בוושינגטון,
למשל, בחסות ארצות־הברית. או ב-
ניו־יורק בחסות האו״ם.
על פי ניחוש זה, יגיעו בעקבות בגין
וסאדאת לארצות־הברית גם הנשיא אסד
והמלך חוסיין ובתיווך אמריקאי יוועדו
יחד כדי לגבש עקרונות להסכם כולל,
שיכלול בתוכו גם פתרון לבעייה הפלסטינית.
המהלך כולו הוא תוצאה של ביקור
שר־החוץ האמריקאי, סיירוס ואנס, במדינות
המרחב.
דיפלומטיית הדראמות. כל אחד מ-
ניחושים אלה, המבוססים על אותה מידה
של מידע שאינו קיים, ניתן. לפתח לתסריט
נרחב.
אולם גם בקרב אלה המוכנים להודות
שאינם יודעים ואינם מבינים דבר,
ההרגשה היא שמשהו חשוב הולך ונרקם.
הניצוצות־ והזיקוקין המתעופפים באוויר
אינם מיקריים וחסרי משמעות. הגיע
רגע האמת של בגין.
ואולי גם זה אינו אלא ניחוש חסר
בסים, בעידן החדש של דיפלומטיית דד
דראמות.
העולם הזה 2102

;ך* משך כל מהילד ג ץ קו רי בקאהיר
עד כה, הכתבתי את רשמי לתוך
רשם־קול קטנטן שאני נושא בכיסי. בכל
רגע פנאי, ולפעמים אף תוך כדי מעשה,
הכתבתי לרשם־הקול הנאמן את ריגשותי,
ברגע שהרגשתי אותם.
איני מתכוון לשכתב את הדברים או
לסגננם. הנה הם, ישר מתוך המכשיר.

8! 111

יום ב׳ בבוקר, בשעה .9אנחנו במטוס.
מתל־אביב לאתונה. בשדה־התעופה רצו
לעשות צ׳ק-אין למיזוודות ישר לקאהיר.

אור אבנר•
(הנערה של חברת אולינזפיק ידעה
שאני נושא בכיסי שני כרטיסים — האחד
בקו תל-אביב—אתונה, השני בקו אתונה—
קאהיר. במיקרים כאלה, נוהגים לצרף
למיזוודה פיתקית כפולה, מחציתה ליעד
הראשון ומחציתה ליעד השני, כדי לחסוך
טירדה ביעד־הביניים).
הבחורה התחילה למלא את הגלוייה,
בהתרגשות רבה. היא כבר רשמה את
שלוש אותיות־הקסם ,0.111.בכתב־ידה.
אך המנהל שלה, שגם הוא בתוך העניינים,
התערב :״לא כדאי. תשלחי את המיזוו־דות
רק לאתונה.״ הוא צודק, כמובן.
לא כדאי למשוך לעניין תשומת-לב רבה
מדי, לא בלוד ולא באתונה.
כל השוטרים והפקידות בנמל־התעופה
ניחשו שאנחנו נוסעים לקאהיר, למרות
שלא אמרנו זאת לאיש .״אתה נוסע לקא-
היר?״ קראה אלי דיילת־קרקע נחמדה.
״אני נוסע לאתונה,״ אני משיב. היא משי־

השוטר שנחום

הבעת התדהמה שהתפשטה על
פניו של השוטר המצרי מאחרי
דוכן בדיקת הדרכונים בנמל־ההעופה של קאהיר, נולדה אחרי

שהבחין כי הדרכון שנמסר לידו הוא דרכון ישראלי. אחרי ההפתעה
הראשונית פרצה קבלת־הפנים הלבבית, ספונטאנית.
בהגיעו לקאהיר אירח את אורי אבנרי ד״ר תומאס נובוטני.

1111האהיר
בה בצחוק מתגלגל, כאילו שמעה בדיחה
מפולפלת.
״בהצלחה!״ אומר לי השוטר בביקורת-
הגבולות .״שיהיה בהצלחה, תביא שלום!״
אומר לי איש־הביטחון, המעביר אותי
בלי בדיקה .״העיקר שיהיה שלום,״ אומרת
הנערה בדלפק החנות המשוחררת-
ממם.

מצב אופייני לישראל. במשך 24 דקות
טירטר הרדיו אזהרות שאסור לנסוע למצרים
בלי אישור מישרד־הפנים, ושזוהי
עבירה פלילית חמורה. אך השוטרים מלווים
אותנו בבירכותיהם בדרכינו. הם
יודעים מה חשוב, ומה לא.

במטוס לאתונה. אני קורא בגיליון עי-

אה. ראשית, בנמל־התעופה באתונה, כשנטה
לעלות למטוס ואחר־כך, כמובן, בקא-
היר עצמה.
מצב־הרוח טוב. צלם־המערכת, שלמה
סתר, הנלווה אלי, מתוח הרבה יותר מא שר
אני. זוהי נסיעתו הראשונה לחו״ל.

תון־הבוקר שהוחלט למנוע את כניסתו של
כל עיתונאי ישראלי נוסף למצרים. הדבר
בא, כביכול, על־פי בקשת הממשלה המצרית
אחרי ששני כתבי הטלוויזיה,
אלכם גילעדי ואהוד יערי, הגיעו לקא-
היר בלי אשרה ובלי תיאום מוקדם, בעיק-
בות סמי גרינשפן מידיעות אחרונות.
אנחנו די מתוחים לדעת מה יקרה הל-

הקצין שצחק ד; ??

התעופה של קאהיר מחייך לעבר אורי
אבנרי,

מקדם

פניו

כאשר מבע פניו מגלה

ש 1־ 1 0 1 1ץ ׳ 1 1 1 1 0א ת ^!י ״׳1אורי י א מוי ^ ב ־
לישכתו שבמישרד־החוץ. אבנרי, שהיה הישראלי הראשון שביקר

אי־פעס בבניין מישרד־החוץ המצרי, הוזמן על־ידי ראלי לשיחה,
ביוזמתו של השר, למחרת הגיעו לקאהיר, השיחה התקיימה
בשעת הערב. תוכן שיחתם של השניים. לא נועד לפירסום.

בברכה

את הרגשתו.

״נסיעה ראשונה — ודווקא לקאהיר !״ הוא
חוזר ומתפעל.
אבל, בנמל־התעופה עלתה בליבנו ברגע
האחרון המחשבה: מה לקנות? אילו
מתנות אפשר להביא לאנשים במצרים?
הצטיידנו, כמובן, בהרבה מטבעות של
לירה וחצי-לירה. הלכתי וקניתי בחנות
נמל־התעופה עשרות בקבוקונים קטנים
של הליקר הישראלי צברה, שיש לו שם
טוב בעולם. ברגע האחרון ממש רץ שלמה
סתר לחנות, כדי לקנות עשרות קופסות
של סיגריות ישראליות. הוא בחר בסיגריה
שעל עטיפתה כתוב שמד. באותיות העב ריות
הגדולות ביותר.
״זה לא יספיק לארבעים מיליון מצרים,״
הוא מתלוצץ.

שעה ,12 אתונה.
בבית־ד,נתיבות של חברת אולימפיק
באתונה אין מקום לשמירת מיזוודות. לא
היה לנו כל חשק לסחוב את המיזוודות
שלנו במשך כמה שעות בעיר. המטוס
לקאהיר יוצא רק בחמש וחצי אחרי
הצהריים.

•!! 1111 אהיר

שאלנו את נערת־הדלפק מח־ -לעשות.
אמרנו שאנחנו ממשיכים לקאוזיר .״עוד
היום?״ שאלה. ענינו בחיוב .״אם כן,
אפשר לעשות למיזוודות צ׳ק־אין עכשיו,״
אמרה.
היא ביקשה את הכרטיסים. בטעות
מסרתי לה את הכרטיסים תל־אביב—אתונה.
היא לא ראתה בזה כל דבר מיוחד,
וקיבלה לידיה את הכרטיסים האחרים,
לקאהיר. בשבילה אין כל דבר מיוחד
בעובדה שאדם נוסע מתל־אביב לקאהיר.
סוף־סוף מצמידים למיזוודות את התג
המיוחל 0.11.1והן נעלמות בסרט
הנע. לרגע עולה בלב חשש: האם הן

יגיעו בילעדינו? מה יהיה אם לא יתנו
לנו לעלות למטוס?
בלב די כבד אנחנו נוסעים למרכז אתונה,
להרוג כמה שעות. אתונה נראית
משעממת, חסרת־עניין. ליבנו נמצא במקום
אחר.
על ארוחה יוונית טובה אנחנו מדברים
על מצרים, על עברה, מצבה החברתי,
בעיותיה. לשלמה סתר, מפקד־טנק במילואים,
אדם שלא התעניין מעולם בפוליטיקה
כל זה חדש. אם המסע הזה יצליח,
אפשר יהיה לכתוב ספר ״חינוכו הפוליטי
של שלמה סתר.״
שעה .5.45
ובכן, זהו זה. אנחנו בדרך לקאהיר.

0 0 9 1 1 1 1 1 0 *1ניצב במרכז אחת הכיכרות ההומות של קאהיר. בתמונה
11111111 1 # 1 1 •1ניתן להבחין בגשרים עיליים להולכי־רגל, המשמשים להם
כמעברי־חצייה, בקצה הימני נראה המיגדל של שוטר־התנועה המכוון את התנועה הסואנת.

בצל הפירמידה

האגף החדש של מלון מינה האום, שאגפו הישן הוא
בן מאה שנים, ליד חורשת דקלים מטופחת. ברקע
מתנשא חודה של הפירמידה הגדולה, הנמצאת במרחק של כמאה מטרים בלבד מן המלון.

שבמרכז אחד האולמות הגדולים של מלון מינה האום,
המקושט בקשתות וערבסקות; הוא השולחן שמסביבו
ישבו המשתתפים בוועידת קאהיר. הכיסאות סביב לשולחן הוכנו במייוחד עבור הוועידה.

השולחן העגול

המצרים מתכנסים לתידרוך אחרון (למטה, מימין)
לפני בואן של המשלחות למלון מינה האום. התיד־רוך
הביטחוני נערך למרגלות האגף החדש של המלון, המכיל 350 חדרים.

שקוטרו הוא כרוחב העגלה הנישאת מעליו, כשהיא רתומה
0 1 1 1 1 0 1*11990
לחמור, אופייני למראות הרחוב בקאהיר. עגלות מעין

אלו היו במצריים כבר לפני אלפי שנים, מתערבים עתה בין המכוניות הנעות בכבישים.

אנשי הביטחון

שני שומות

על רקע הבתים גבוהי־סקומה, החדישים והמפוארים
שבמרכז קאהיר, נראים רבעי־העוני הדלים המקיפים כים
את איי־הפאר. מרבית בתי העיר הם ישנים, מטיס ליפול ומהווים מישכנות־עוני.

מאיר את אחד מרחובותיה המרכזיים של קאהיר, רחוב
•*1111 11
\ #111 11י י 111 1רחב־ידייס שמצידו האחד חנויות מימחריות. בקצה העליון
נראות הסיסמות התלויות מעל הרחוב, שבהן מבורכת יוזמת השלום של הנשיא סאדאת.
אנחנו במטוס, שהמריא לפני כמה דקות
מן המסלול באתונה!
הרגשנו כימעט כמו חוטפי מטוס, המתגנבים
לתוך מטוס.
ניגשנו לדוכן בנמל-התעופה, שמעליו
התנוסס השלט ״קאהיר״ .מסביב עמדו
עשרות אנשים, רובם ערבים. הגשנו את
הכרטיסים לגברת. היא שאלה :״מה האזרחות
שלכם ז״ הגשנו את הדרכונים הישראליים.
היא נדהמה ושאלה :״יש לכם
ויזות ז״ אמרנו לא, הוויזות ממתינות לנו
בקאהיר. היא התחילה להיות מבוהלת,
להסתכל סביב כדי לראות עם מי ניתן
להיוועץ. לא היה איש כזה. היא התחילה
לדפדף באיזשהו ספר עבה של הוראות.
אמרתי לה בתוקף: הממשלה מחכה לנו
בקאהיר. אז היא משכה בתכפיים, תלשה
את הכרטיסים, מסרה לנו אישורי־עלייה
למטוס.
החלטנו שמרגע זה נדבר עד כמה שאפ
עוו
תמורת

שר פחות עיברית בנמל-התעופה, עד ל־המראת
המטוס. הצרה היא שאין לי עם
שלמה סתר שפה אחרת. התחלנו שלא
להתייחם איש לרעהו. כאילו אנחנו זרים.
נכנסנו למטוס. ישבנו כמובן יחד, אבל
נטלתי לידי את הגיליון של דר שפיגל
ושקעתי בו לגמרי. לא החלפנו מילה.
המתנו להמראת המטוס. כל רגע ניראה
כאין־סוף, והרגעים התמשכו. חל עיכוב
על המסלול. בזה אחר זה הגיעו מטוסים
אחרים וחסמו את הדרך. לבסוף השתחרר
המטוס. סוף־סוף! המראנו! איזו הקלה!
השמש שוקעת בדיוק באופק.
מה יהיה בקאהיר?

אגב, במטוס מונחת מפה של טיסות
החברה. אבל יש במפות אלה משהו מיוחד.
בשיטחה של ישראל אין שום ציון
של ארץ ושל עיר, כאילו זהו שטח לריק,

אחד המראנת הנפוצים ברחובות קאהיר: עדר של חמורים
מתנהל לאיטז באחד הרחובנת המרכזיים בעיר, חוסם
את התנועה. התמונה צולמה בידי צלם העולם הזה שלמה סתר, כמו שאר התמונות.

ורות 11ש!1עת
.ממירפסת

בניין

הטלוויזיה

נשקפת ממרבית בתי־המגוריס של קאהיר, שרובם
בנויים חימר על־גבי קורות־עץ. מחזה זה צולם
המפואר של קאהיר, שמסביבו מישכננת־עוני.

הצניפות

מאפיינת את בנייני־המגורים הדלים של קאהיר. במרכז התמונה
נראה צריח מיסגד מטנפח. בנייני המיסגדיס בקאהיר הס
המפוארים ביותר, בנלטים בחדרם על הרקע המנזנח של בתים ישנים רבים.

(המשך מעמוד )27
מידבר שומם. כל טיסות החברה מסומנות
בקווים אדומים. אין קו אדום לישראל.
החברה התאימה את עצמה לקהל־הנוסעים
בקווים הערביים, והנפיקה להם מפה מיוחדת.

מחדיר לתודעתנו: למעשה, אנחנו
כבר נמצאים איכשהו בערב.
וגם זאת: זהו המצב שמת ברגע שבו
דרך אנוואר אל־סאדאת על אדמת ישראל.

באמצע הטיסה חילקו לנו טפסים למען
ביקורת הגבולות והמכס במצרים. הטופס
כתוב בערבית ובאנגלית. אני מתחיל למלא:
השם כך וכך, הנתינות: ישראלית.
מיספר הדרכון: כך וכך. הוצא ב: תל־אביב.
הרגשה מוזרה.
הרגשה שהשלום באמת מגיע.
הקפטן מודיע שבקאהיר מזג־האוויר הוא
,24 אין עננים. בעוד שעה צריכים להגיע.
קצת מוזר. כמה שנים חיכינו לרגע הזה!
כמה פעמים בשנים האלה ניסיתי לארגן
לי נסיעה לקאהיר. כמה פעמים נאמר
לי: זה אפשרי, אבל לא כעת, והנה,
אם הכל יהיה בסדר, בעוד שעה אהיה
בקאהיר.
מוזר.
זהו! אנחנו חוצים בדיוק אח החוף
המצרי. למטה — אורות. כביש מואר
באור צהוב. אנחנו מעל למצריים!
למטה, עיירה גדולה, לא, עיר גדולה.
כבישים מוארים יפה. זוהי אלכסנדריה.
באמצע נהר גדול. משני הצדדים ים של

! ^ 1״1יי 11 עורכו הראשי של העולם הזה,
אורי אבנרי, נושא הרצאה בפני

חברי המכון המצרי לעיונים פוליטיים ואסטרטגיים, אחרי שהוזמן

על־ידי חברי המכון להשתתף בדיון מייוחד על סיכויי ועידת
קאהיר. רוב חברי המכון הכירו רבים ממאמריו של אבנרי ואף
ציסטו כמה מהם. בין המשתתפים היו גס שלוש נשים.

אורות. גשרים מוארים. בניינים גדולים
מוארים.
ממשיכים לטוס. שנינו מתוחים: איך
יתייחסו אלינו? איכשהו יש לנו הרגשה
בטוחה: הכל יהיה בסדר.
אנחנו נוסעים מעל לנוף חשוך, כנראה
המידבר. בדרך אל קאהיר שאליה צריכים
להגיע תוך כמה דקות.
עוד עיר. באמצע נהר. אנחנו כבר די
נמוכים. רואים את במכוניות הנוסעות
בכביש.
עוברים כפרים, איים של אור בנוף
החשוך. מתקרבים לקאהיר.
זהו. מורידים את הגלגלים. מדליקים

גנב ־ר ההסברה

מורסי סעד אל־דין,
ברה המצרית, שהוא
ממשלתי ואחד מאנשי המפתח במישטרו של סאדאת,
העולם הזח אשר הוצא לרגל ביקורו של נשיא

נמל-התעופה. אנחנו מתקרבים למסלול.
אנחנו מעל למסלול. עוד רגע. עוד רגע.
זהו. הגלגלים נגעו באדמת מצרים. הגענו.
81 ! 1
המטוס נע על המסלול. נשמעת המוסיקה
היוונית של המטוס. פיתאום יורדת
עלי אדישות״ גמורה. אולי יותר מדי אפי לו.
אני נינוח לגמרי. הנה אנחנו עומדים...
עומדים לרדת מן המטוס.
לא ייאמן. אני עומד באמצע אולם
הקבלה של נמל־התעופה של קאהיר.
כשנכנסנו ראינו תור ארוך ליד דלפק
שמעליו נאמר :״קבלת ויזות״ .לנו אין

ראש רשות העיתונות וההסבעל
מעמד של מנכ״ל מישרד
ממיין בגיליון החגיגי של
מצרים, סאדאת בירושלים.

אורי אבנרי משוחח עם חברי מערכת
|״ 1ל 1 8 7 1 1 ^ 1 1 1 1 *111ך
השבועון אוקטובר, שעורכו, אניס מנסור,

* 111 #1-1י 11י י \ 1י 111 | #
נחשב לאיש בעל הגישה הישירה ביותר לנשיא מצריים. בפגישה נכח גס מומחה
החלל המצרי מיספר ( 1ממושקף, קיצוני משמאל) ,הפועל עתה בארצות־הברית.

.וא לפיוסום

אבנרי בשיחה ״שלא לפירסום״ עם תחסין באשיר, מי
שהיה יועצו הקרוב של סאדאת ודוברו וכעת פקיד
בכיר במישרד־החוץ. בקאהיר טוענים כי באשיר השתתף בכתיבת נאומו של סאדאת בכנסת.

את השלט: להדק את החגורה. שלמה
אומר שיש לו דפיקות־לב. אני מסתכל
מסביב. שאר הנוסעים אדישים לגמרי. עוד
נחיתה, עוד עיר, הם לא מעלים בדעתם
מה מרגישים אנחנו.
אנו יושבים במטוס, מדברים עיברית
בקול רם, באמצע קהל ערבי, ואיכשהו
מתרגלים מהר גם למצב הזה.
שכן, מהצד השני של המעבר, שמע
אותנו ואיכשהו ניחש מה אנחנו. הוא
שאל את שלמה :״אתם — משם?״ שלמה
אומר כן. האיש אומר :״אל תדאגו, זהו
המקום הכי ידידותי בעולם.״
למטה חושך, חושך, חושך. אנחנו נמוכים
מאד. אני רואה את אורות מסלול

סבלנות ברגעים אלה. לדלפק ביקורת־הדרכונים
אין תור. יושבים מאחוריהם
שני קציני־מישטרה במדים שחורים, האחד
צעיר ויפה־תואר, השני מבוגר יותר
ומלא־גוף. אני ניגש אל הצעיר. שלמה
תופס עמדה בצד, כדי לצלם את הרגע
הגדול.
שלמה התחיל לצלם. הקצין הצעיר לא
ידע מדוע, אך סבר שזהו תייר בעל שיג-
עון־צילום. הוא הזדקף במיקצת, חייך,
התיישב בפוזה מתאימה.
הגשתי לו את הדרכון שלי. הוא הת חיל
לעלעל בו, בלי כל התרגשות. לפתע,
כעבור כמה דקות, תפס כי זהו דרכון
ישראלי. הוא שאל :״עיתונאים?״ באדי-

1וחי! נזאהיר

^ ״111111171 0 *1 7 1חברי ממכון לעיונים פוליטיים ואם־
* 1 111111 11 1#1טדטגייס, בפניהם הופיע אבנרי,
נחשבים כאנשי הצמרת הפוליטית הבאה של מצריים. בראש

המכון עומד סייד יסמין (מימין לאבנרי) .הדיון שנערך בעקבות
הרצאתו של אבנרי נמשך כשלוש שעות ועסקו בו בשאלות
וויכוח על בעיות ישראל, הפלסטינים, אש״ף והשלום הנפרד.

שגי השונים

לחיצת יד לבבית בין אורי אבנרי לבין אניס מנצור,
עורך השבועון אוקטובר, הנחשב לביטאונו של סאדאת
ומפרסם את זכרונותיו. מנצור היה בעבר קיצוני, אך תומך עתה באנוואר אל־סאדאת.
שבועונו של אניס מנצור פירסס השבוע מאמר גדול על אורי אבנרי והעולם הזה.

בות רבה, בחיוך .״האם יש לכם ויזות ז״
שאל. עניתי :״לא, עדיין לא.״ הוא הגיש
את הדרכון לחברו, הבכיר ממנו. הלה
עילעל גם הוא בדרכון, חייך אלינו חיוך
רחב, אבל :״ברוך הבא למצרים!״ הירהר
רגע, ואחר־כך ביקש מאיתנו לגשת עימו
לדלפק הוויזות, בלי תור. אחרי התייעצות
קצרה ביקש מאיתנו באדיבות חייכנית
לשבת לכמה דקות — ״חמש הדקות״ המפורסמות
של המרחב השמי.
אך הספקנו לשבת, ופתחתי את המקלט
כדי להקליט את הדברים עד כאן, כאשר
חזר אלינו הקצין בלוויית אזרח, ביקש
אותנו באדיבות רבה עוד יותר להללוות
אליו, תוך פליטת ״ברוך הבא למצרים!
ברוך הבא למצרים!״ שוב ושוב, ניגשנו
לחדר מנהל מחלקת האשרות, הושבנו ב בורסות
נוחות מאד, ונתבקשנו להמתין -־-
עוד חמש דקות.
מה מתרחש ן בחדר היו כמה פקידים
צעירים. השמועה פשטה מייד;, .אתם יש ראלים
ו מרחאבה! ברוכים הבאים למצ רים!
אנחנו מאושרים שאתם כאן! תשתו
קפה ו בבקשה, סיגריה!״
סודאני גבה־קומה, בגלאביה אדומה,
מביא את הסיפלון הראשון — אחד מני
רבים ששתינו באותן דקות ארוכות, שבהן
נכנס לחדר כל מי שיכול לנטוש את

שיחה ברחוב

מקומו בנמל כדי לראות את הישראלים,
להחליף עימם מלים, להציע להם סיגריות,
להגיד להם את מילות־הקסם :״ברובים
הבאים! אנחנו שמחים שאתם כאן! —
אנחנו רוצים שלום! בעזרת השם, יהיה
שלום ! מרחאבה ! מרחאבה !״

כעבור כמה דקות מופיע ידידי ד״ר
תומאם נובוטני, המזכיר הראשון של ה־השגרירות
האוסטרית בקאהיר.
פגשתיו לפני כמה חודשים בווינה, כאשר
נשאתי שם את ההרצאה הגדולה
בחסותו של הקאנצלר, ד״ר ברונו קרייס־קי.
לאחר־מכן שתינו יחד בבית־מרזח,
ועל יין אוסטרי לבן החלפנו דיעות על
ישראל ומצרים. המסקנות היו פסימיות.
עתה בא נובוטני לעזור לי. לפני יומיים
טילפנתי לקרייסקי וביקשתיו להודיע ל ממשלה
המצרית שאני בא. קרייסקי הורה
לשגרירותו לטפל בי. בואי לא הפתיע,
על כן, את השילטונות בקאהיר, אד חלה
הסתבכות. היום בצהריים הוסכם עם ממשלת
ישראל שלא לתת לישראלים נוספים
להגיע לכאן, עד לבוא המישלחת הריש־מית.
המצרים דאגו לביטחון הבאים, הממ שלה
הישראלית לא רצתה שישראלים
יסתובבו בקאהיר.
אולם, לא היו בעיות. האנשים הקובעים
בקאהיר החליטו לתת לי להיכנס. הם לא
ידעו על בואו של שלמה סתר, והיה צורך
להסדיר גם זאת. בינתיים ישבנו בחדר
המנהל, שתינו את הספל המאה (כך נידמה
לי) ,עישנו את הסיגריה המצרית העש רים.
בעלי שיחנו, כתבי כל העיתונים
המצריים בנמל־התעופה, עישנו את הסי-

ה 11111ה1״ע|||

של היומון המצרי הנפוץ אחבר-אל-יום, עבד־אל־חמיד
עבד־אל־ראני, מעיין בשער הכפול של העולם הזה
1115\ 111 111111ן בגיליון שכיסה את ביקור אנוואר אל־סאדאת בירושלים. אל־ראני הוא מכר ותיר של
אבנרי, עימו נפגש בעבר בחו״ל, בכינוסים בינלאומיים בנושאי השלום וגס באורח פרטי.

אבנרי בעת סיור ברחובות קאהיר, משוחח בעזרת
מתורגמן עם אזרחים ומבקש לשמוע את דיעותיהס. לידו
בתמונה.דיר תומאס נובוטני (מזוקן) ,המזכיר הראשון בשגרירות אוסטריה בקאהיר.

גריות הישראליות שסיפק להם שלמה.
שיחה עם נובוטני על המצב במצרים.
מיהו מי. עם מי כדאי לדבר.
כתב השבועון אוקטובר פונה אלי ב־עיברית.
מסתבר כי הוא מתרגם מעיברית
לערבית, והוא ציטט לי בגאווה כמה וכמה
מאמרים שלי, שאותם תירגם. שלפתי מ תיקי
את גיליון־המזכרת שהוציא העולם
הזה לכבוד ביקורו של אל־סאדאת ביש ראל.
מייד התקהלו תריסר אנשים מסביב
לגיליון, ליוו בהתפעלות את העמודים,
שאותם פתחתי והסברתי אחד־אחד. הם
ידעו כל פרט על ביקורו של אל־סאדאת,
הכירו כל תמונה. בייחוד התפעלו מהתמונה
על מישפטו של סאדאת, בתקופת
פארוק ועל המישפט שבו שפט סאדאת,
כעבור זמן־מה, אחרי המהפכה, את השופט
שלו.
לפתע, תנועה — וזהו זה. נערה נאה
מגישה לנו שני גיליונוח־קרטון קרועים,
שעליהם נרשמו בעט המילים הגואלות:
הוויזות. לא רצו להכניסן לדרכון.
לוקחים את המיזוודות שלנו, עוברים
על פני נקודודביקורת נוספת של שוט רים,
אין מתעכבים לייד המכס. לפנינו
שער־היציאה, בין שני זקיפים חמודים,
חבושים קסדות. וכך, בן־רגע, אני בתוך
(המשך בעמוד )32

ג׳יהאן אדאת, רעייתו של נשיא מצר״,

או ד בג ר ץ הנ א

^ בוקר (יום שני השבוע ),כאשר
יי י נחת מטוסה של המישלחת הישראלית
בקאהיר, ישבתי במישרד המרכז לשיקום
החייל, סמוך לאחת הנשים המרתקות
ביותר שפגשתי בחיי: ג׳יהאן אל־סאדאת,
הגברת הראשונה של מצריים,
אשה צעירה יפהפייה בת .44
אבנרי: יש בי תחושה מוזרה ביותר
בשיבתי כאן, במרכז לשיקום החייל, כיוון
שאני־עצמי נפצעתי במילחמה עם מצריים.
זה באמת משונה.
ג׳יהאן ז ובכן, אתה, כמובן, חש בכך
יותר מכל אחד אחר. וזה מה שאנחנו רוצים.
איננו רוצים עוד במילחמה, אתה
יודע. אנו רוצים לחיות בשלום ולבנות
את ארצנו, ואנו רוצים בידידות בין שתי
ארצותינו וגם בין כל ארצות ערב. אנו
מאמינים שאחרי ביקורו של בעלי בארצכם
הכל יסתדר, וכעת אנו מצפים שהעם
בישראל ייתן שלום לארצות ערב.
אבנרי ז בעלך הותיר רושם עמוק
בלב העם בישראל. הוא היה יכול לרוץ
עתה בבחירות לראשות הממשלה( .ג׳יהאן
צוחקת) מה היה חלקך ברעיון הזה?
ג׳יהאן ג ובכן, במועד מוקדם הרבה
יותר שלחתי את המיכתב (אל אמו של
חייל ישראלי שנהרג במילחמה)...

אכנרי: מי, גמאסי?
ג׳יהאן 5לא, זה שקדם לו.
אבכרי: איסמעיל?
ג׳יהאן: כן, איסמעיל. ואחר־כך כתבתי
לה תשובה על מיכתבה, מעומק ליבי.
אבל ידידי אמרו שאץ זה הזמן המתאים.
אכנרי נ האם נועצת בבעלך בקשר
לכך? את פופולארית כאן, העם אוהב
אותך, וזה בוודאי לא מצא חן בעיניו.

ג׳יהאן ג אומנם זה ילא היה נוח, אבל
אני לא שמעתי בעצתו של איש. יש
לי בן, ואני העמדתי את עצמי במקום
האשד! ושאלתי !את עצמי: אילו איבדתי
את בני, כיצד הייתי מרגישה? וברוח
זו השבתי לה. ידידי אמרו :״זה לא טוב.
האם שאלת את ׳בעלך?״ ואני אמרתי:
״לא.״ אחר־כך, כשהלכתי אל בעלי וסיפרתי
לו על מיכתבי אל האשה הישראלית,
הוא יאמר :״לא עכשיו. ימוטב לח כות.״
ואני אמרתי :״אבל כבר עניתי
לה.״ אז הוא שאל :״אם כד, מדוע באת
לשאול בעצתי?״
האמן לי, כך הרגשתי אז, וכך אני
עדיין מרגישה. מעל לכל אני מאמינה כי
כולנו חייבים להיות אנושיים. במועד מאד

בארצנו סובלים, והם עניים מאד! .והרי
הם אזרחים שלנו. ילדי יישבו שם, והאמן
לי, הם אמרו — כל אחד מהם — ״אמא,
אנחנו מוכנים לתת !את סל כיספנו.״ יש
להם כסף מועט מאד, כמובן, אבל אתה
יודע מהי ההרגשה .״אנחנו רוצים לספר
לו,״ אמרו ,״:אנחנו רוצים להיפגש איתו.״
ואני אמרתי :״יחכו עד שתשמעו מה ישיש
לאביכם לומר.״
ואז אמרתי לבעלי :״׳לפני שאני מבטיחה
לו משהו, אני רוצה לדעת שאתה תעזור
לו מצד הממשלה. או אולי אתה רוצה
שאתן לו באופן פרטי, מכספם של ילדי?״
הוא אמד :״ברור •שאני אחראי לכל אחד
במדינה הזאת.״ ואז הרבי צ״לציל ובא
להיפגש איתנו, והוא נפגש גם עם ילדי.
ואני ׳שאלתי :״האם אתם סובלים עוני?״
אמדתי לו׳ שאין לו צורך לפחד מדבר.
כולנו מצירים, מיישפחה ׳אחת. הוא אמר
שהם אינם סובלים, אבל ביקש את מי׳ספר־הטלפון
שלי ואמר שיטלפן אלי בכל פעם
שיזדקק למשהו. הוא אכן טילפן כדי לספר
לי שקרה משהו לקברים היהודיים.
אכנרי ז מיה היתה תרומתך לרעייויו
של בעלך לבקר בישראל?
ג׳יהאן: אם לדבר בכנות, האמן לי —.
שמעתי זאת לראשונה בטלוויזיה, כמו כל

..שלחתי אתמול תנו

ג״האן רוחצת את יו אבנו׳ בבואו ומשווה במרכז
אכנריז כיצד עלה במוחך הרעיון חר יותיר כתבתי גם לסטודנט ישראלי.
אבל דדו לא רק מיכתבים. יום אחד
לשלוח את המיכתב?
ג׳יהאן ג היא שלחה אלי מיכתב, והוא שמעתי שהיהודים בארצנו סובלים מבעיות
נגע לליבי מאד, כאם. הזדהיתי עם ריג־ שונות. שמעתי זאת מאחד מידידי. אז ביקשתי
ממישרדי שיתקשרו אל — איך אתם
שותיה. לא התייחסתי ללאומיותה.
למרות הנסיבות, עליך לזכור שהיתה קוראים לזה אל הרבי. כשהוא שמע
זו תקופה קשה מאד..זה היה במהלך ה־ שהגברת הראשונה ׳מבקשת להיפגש איתו
מילחמה. עדיין לא היתה אפילו הפסקת־ הוא היה נרגש מאד, ואמר :״מה עשיתי?
אש, ואני השבתי על המיכתב זמן קצר תנו לי זמן, אדבר עם עורן רהדין שלי.״
ואז !אמרו לו :״היא מבקשת רק להיפגש
לאחר־מכן. לא חיכיתי זמן רב.
אני זוכרת שטילפנתי אל שר־הביטחון, אתד, זה הכל.״ הוא אמר :״אפל לא ביוביקשתי
ממנו לסייע (למצוא את גופתו קשתי שום דבר!״ הוא שאל אם מדברים
ממעונו של הנשיא, וכשענו לו בחיוב
של החייל הישראלי שנהרג ).הוא עשה
כמיטב יכולתו. היו שם שניים, בנה של ביקש :״:תנו לי !את מיספר-הטלפון ואני
האשה וחייל נוסף. מצאו את החייל ה אתקשר אליכם בחזרה.״ הוא חשב שזאת
שני, אבל את בנה לא מצאו. הוא אמר בדיחה. הוא לא האמין.
לי זאת, אחרי שעשה כל מה שהיה לאל-
.אני רוצה לספר לך מה קירה בביתי.
ידו לעשות.
ניגשתי אל בעלי וסיפרתי לו שהיהודים

האחרים. אפל הייתי מאושרת מאד.
א בנ רי ׳ אין ספק שהיתה לד השפעה
בלתי־ישירה רבה בעניין זח.
ג׳יהאן: בעלי מאז־ומתמיד האמין בשלום,
ויש ליו אישיות כל-כך חזקה עד
שאיני מאמינה ׳שהוא זקוק לעצות ממני,
האמן לי. כולנו, סל המישפחה — כולל
הילדים — מאמינים !בשלום.
אכנרי: אילו אמרתי לד שסל נשות
ישראל מאזינות לד ברגע זה, מה היית
אומרת להן?
ג׳להיאן ז הייתי אומרת !להן שהנשים
בישראל הן ׳בדיוק כמונו, בתשוקתן לשלום.
כל בני העם הישראלי קיבלו את פני בעלי
בחמימות גדולה, שנגעה לל״ביו מאד. אבל
כעת יאנו ממתינים ל׳שילסונות ישראל ש-

יתנו אותו הדבר לעם המצרי. אני מאמינה שיש ראל
ומצריים, וכל שאר אומות העולם, ממתינים
עתה לראות מה תהיה התשובה הישראלית לבעלי.
אכנרי: מה היית רוצה שתהיה תשובתה של
ישראל?
ג׳יהאן: כמו מעשהו של בעלי. אגו רוצים
י לחיות בשלום, ואנו מקבלים את ישראל כעובדה
קיימת. ברצוני לומר לך שאמרתי זאת גם במה לך
מילחמת אוקטובר, כשטיפלתי בחיילינו. כשביקרתי
אצלם ׳בבתי־החולים, אחדים מהם אמרו
״׳בפעם הבאה ניפגש, זה יהיה בתל־אביב.״ ואני *
אמרתי :״לא. אם אתם רוצים להיפגש איתנו,
ניפגש בסיני, לא בתל־אביב. כיוון שתל־אביב
היא ארצם.״
כך טענתי אז, במהלך המילחמה, ועד לד,פ־סקת־האש
וגם לאחר־מכן. כיוון שרציתי שחיילי-
נו יידעו את האמת: מה שרצינו היה שלום.
ישראל היא עובדה שאיש אינו מכחיש. שילטונו
של בעלי הוא מעשי, ואבו רואים בישראל עובדה.
מה שאנו רוצים הוא שגם לפלסטינים תהיה
מולדת שלהם. גם הם בני-אדם, חייבת להיות
להם מולדת. הבה נחיה כולנו בשלום באיזור
הזה. אנחנו דודנים, ומדוע נכריז מילחמה זה
על זה? אנו חיים כאן בצד היהודים מזה זמן *[
רב. אנו רוצים בשלום.
(כאן התערב מזכירו של הנשיא :״מר אבנרי*
הוא חבר סיעת של״י. גם הוא דוגל בהשקפה זו).

ג׳יהאן ז אני יודעת. אני יודעת.
אכנרי ז במובן זה, כולנו בסירה אחת.
ג׳יהאן ג אינני יודעת בדיוק במה רוצים
הישראלים, אבל אני מאמינה שהם רוצים שלום,
ולחיות בשלום. אתם מיעוט בקרב מדינות ערב,
ולמה לא לחיית איתן בשלום ובידידות? הבה ^
נכריז מילחמה על העוני, על״ המחלות. הבה נב נה
את ארצותינו. אין לך מושג כמה מאושרים
נוכל אז להיות.
אכנרי ג תמהני, יודעת את, כיצד הגיע בעלך
לכלל רעיץ יחידי-במינו זה?
ג׳יהאן נ הוא אדם אוהב־שלום, האמן לי.
הבה ואספר לך. במהלך מילחמת אוקטובר, כאשר
חש שמצריים הגיעה כבר לשיאה, אמר :״הגענו
לשיא.״ ואז הלך לפרלמנט ונשא את נאומו.
הוא קם ואמר :״אני שולח את ידי לשלום.״
מאוחר יותר יפתח את תעלת־סואץ, כדי לאפשר
לכולם לחזור לבתיהם שבסואץ ובאיסמעי-

בראיון מיוחד, שהעניקה לעורר

סבורה שהדור החדש ודאי רואה זאת כך.
א מרי: התשוקה לשלום בישראל חזקה
בדיוק כסו ׳במצריים. הצרה היא שבישראל
סיים פחד.
ג ׳יד! אןנ בשאלת הביטחון?
׳ אמרי: כן. זהו מרכיב יחשוב מאד
בישראל. הוא מושרש בשואה שאירעה
לעם היהודי במאה הזאת. אפל אני סבור
׳שבעלך השיג דבר־מה יוצא-דופן, בכך
שמוטט את הפחד הזה בכל הנוגע למצריים.
אך ׳לדאבוננו, ידידינו מאש״ף —
ואני סבור שא׳ש״ף חייב ׳להיות חילק מ־הסכם־השלום...
ג׳יהאן:

א מרי: אני מן הישראלים המעטים
המאמינים בכך, יאך בישראל קיים פחד
גדול מפני אש״ף, ותנובתו של זה יעל
ביקורו של. בעלך בארצנו — שלא הייתה
נבו׳נה ביותר — רק מחזקת את ההתנגדות
בישראל. אני אינני מאושר מכך.
ג׳יהאן: איש מאיתניו אינו מאושר
מכך.
אמרי: כיוון שכיל העמים חייבים לקחת
חלק סהסכם־הש׳לום.
ג׳יהאן: אני סבורה ׳שהם יילכ׳ו ב־עיקבותינו.
אנו יודעים שכישערבנו: את
הסכם־ההפרדה הראשון הם התנגדו ׳והעלי־

אז ׳נעשה שלום ירק עם מצריים,״ כי-אז
נכשלנו. האם לא אמרת ;שעלינו לעשות
שלום דדצדדי? אנו איננו רוצים בכך.
איננו רוצים שאיש יאמר דבר ׳נגד ישני
הצדדים שלנו. לכן, הבה נהיה רחבי׳
אופקים ולא ׳נתבונן בדברים חולפים —
כפי שנוהגים מנהיגים אחדים, לצערנו.
א מרי: האם את אופטימית?
ג׳ יהאן: תמיד.
א מרי: אם כך — מתי, לדעתך ,׳תבואי
לישראל?
ג׳ יהאן: אני רוצה לבוא. זאת אוכל
לומר לך.
אמריי: יאם כך, מדוע לא הצטרפת
אל בעלך בביקוריו?
ג׳י ה אן: ביתי ציפתה לילד .׳והאמן לי,
אם לומר ;את האמת, רציתי שהוא ייסע
לבדו כדי שיוכל לומר שזה היה המסע
שלו. אני סבורה שאילו נסעתי אית׳ו לא
היה זוכה. בהצלחה שכזאת — לגבי, ולגבי
המצרים או הישראלים — כיוון שהביקור
היה מאבד משהו מייחודו. אילו ׳אמרתי לו :
״אני רוצה לבוא אתך,״ הוא לא היד,
מתנגד. יאבל זה היה הרבה יותר מסתם
ביקור רגיל. גם אני אבוא, כמובן, מאוחר
יותר, אולי לתל־אביב, אבל לא לפני הקיץ
הבא. תחילה עלי לסיים כאן כמה דברים.

ה עו ל ם

רו ה

אחי גרה ׳איתנו, וגם שמה ג׳״היאן. אמרתי
לבתי :״!בסך־הכל אנחנו ארבע ג׳קהאן בבית•
אמרתי ׳שאנחנו רוצים בשלום ,׳ולמה
׳לא ׳נקרא לנכדה החדשה שליום?״ ואז היא
יאמרה ׳ליי :״לגביי, גם ג׳יהאן פירושו שלום״.
א מרי: יטה פירוש השם ג׳יהאן?
ג׳יה אן: יזהו שם פרסי.
א מרי: את אנגיליה־למחצד״ לא כן?
ג׳יהאן: אמי היתה אנגלייה.
א מדי: רואים מייד.
ג׳יהאן( :צוחקת).
א מרי: הייתי רוצה — ואני משוכנע
שזה עוד יקרה — הייתי רוצה שתעבדי
גם במוסדות ישראליים כמו זה שכאן, המטפל
בשיקום חיילים פצועים.
ג׳יהאן: מאוחר שיתר, מאוחר ייותר.
לדעתי, זהו דבר ׳שהדעת אינה סובלת.
חיילים. נכים מגרמניה יבאו לבקר. אצלנו,
וחיילינו ביקרו שם. אנו מתכוונים לנהוג
כך לגבי כל הארצות.
א מרי: אגב, הרתה לי מזכירה שמטוסו
שיל בעלוה הופל מיעל מצריים ורגלו ׳נקטעה
כאן. הוא ביקש מאי׳תנו למצוא את הרופא
הצבאי שהציל את חיוו ,׳ולהודות ליו באופן
אישי.

צ לגולדה מאיו...
ליה, והיתר. התנגדות גדולה לכך. אמדו שזה לא
הזמן המתאים, אבל הוא אמר :״אני עושה זאת
למען השלום.״ הוא יודע מה הוא עושה, והוא
עמל למען השלום.
א מרי: העמל למען השלום אינו זהה לעשיית
צעד כה יוצא־דופן. הייתי רוצה לשאול
אותך; ואותו: כיצד עלה במוחו הרעוץ?
ג׳יה אן ג הבה נראה מה קרה אחרי המיל-
חמה. מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים את אדמתנו.
האם זוהי בקשה מופרזת? בסדר, מדינת
ישראל היא עובדה. כבר הודינו בכך. ומה עכשיו?
איננו רוצים יותר לאבד רבים מבנינו.
איננו רוצים לאבד עוד מתקציבינו המוקדש למאמץ
המילחמתי. ובכן, הבה נחשוב: מהי הדרך
הקצרה ביותר אל השלום? וזה מה שהוא עשה.
בוא ואספר לך. באותו הערב לא הייתי בבית.
יצאתי לסעוד עם ידידים. בשובי, מצאתי את
בתי הצעירה, הקרויה אף היא ג׳יהאן, והיא אמרה
לי :״אמא, את יודעת שאבא נוסע ליש ראל?״
גם בעלי ישב שם. ואני שאלתי :״האם
זה נכון?״ הוא אמר לי :״כן.״ איני מסוגלת
לתאר מה עבר בליבי ובמוחי באותו רגע. נהג-
4י כאשה ששכחה את גילה. הייתי מאושרת
׳כילדה. אמרתי לו :״הרי זה הדבר הנפלא ביותר
שאמרת בחייך! אתה באמת מתכוון לכך,
אנוואר?״ הוא אמר :״כמובן. הרי את מכירה
אותי, ג׳יהאן. אני מתכוון לכל מה שאני אומר.״
ואז שאלתי :״אבל האם הם ישלחו לך הז מנה?״
והוא השיב :״אני יודע שאקבל הזמנה.״
אמרתי :״תהיה לך התנגדות גדולה, גם
אצלנו.״ והוא השיב :״אני יודע.״
ואז אמרתי לו, כמו שאמרתי לפני מילחמת
אוקטובר :״אני אדם שרוצה בשלום, ולא רק
גוצה בכך. יותר מזה. אבל אני גם מאמינה
שעלינו לבנות את ארצנו. לפני שיצאנו למיל-
חמת אוקטובר, למרות התוצאה האפשרית —
אם ננצח בה או נובס — עדיין ייוותר לנו האמון
בעצמנו. איננו מסוג האנשים המשאירים
את ארצם כבושה. אנו נכבד את עצמנו והעם
יכבד אותנו — ותהיה התוצאה אשר תהיה.
כך הרגשתי אז.״
״אבל עכשיו אני מרגישה שאנו רוצים בשלום,
ואתה יכול לחוש בכך בביקורך בארצנו.
אמרי: אני חש בכך בכל רגע.
ג׳יהאן: אבל אני רוצה לשאול אותך: מה
בדבר העם בישראל? האם הם חשים כמונו? אני

ג״האן סאואת ואבנו׳ בשעה הראיון שהעניקה ל״השלם הזה״
פו, יאבל מאוחר יותר, בהסכמים ׳שנעשו
לאחריו, הם הלכו אייתנו. גם הם השים
כמוכם, בנושא הביטחון. ומה בדביר מולדתם?
גם הם פני־אדם, כידוע לך.
אך הפה. לא נביט לאחור. הבה נסתכל
קדימה, ניכחנו, ונפתח דף חדש, ונעשה
דפר-׳מה למען עצמנו. כי יאם נביט,לאחור,
שוב ׳נתחיל לכעוס על מה שהוד .,׳לכל אחד
מן הצדדים: נקוהת־מבט משלו. הפה נצפה
אל השלום — כולנו כאחד.
.אמרי: מתי ׳תבואי לבקר בישראל?
ג׳יהאן: החילה עליכם לתת משהו לערבים.
עליכם לפנות את השטחים הערביים
הכבושים, כך שגם לעמנו יהיה משהו.
יש הממתיעים לשמוע מה ׳בפי ישראל לומר
בוועידה יזו. הם מצפים לראות יאם ישראל
רואה את הדברים ׳בעיניו ישל הנשיא (אל-
סאדאת) או לא. זה חשוב ׳להם מאד• למשל,
אם לא ׳תגידו דבר, או אם ׳תגידו :״טוב,

אני עומדת לסיים את לימודי באוניברסיטה.
אמדי: יבמה?
ג׳יהיאן: בסיפרוית ערבית.
אמרי :׳תקבלי תעודת אמ.איי? .
ג׳י׳תאן: כן .׳ובתי הבכירה עומדת ללדת
.את ילדה הראשון ,׳אחרי ארבע שנות
נישואין. אין זו תקופה ארוכה, אך היא
ציפתה לבך בכילי׳ון-עיניים. וכמובן, ברצוני
לראות מה יקרה בוועידה, מה נשיג בה,
אחו־-כך אפוא.
יאמ רי: קשה מאד לריאות בך סבתא,
את יודעת? את ׳נראית צעירה מאד•
ג׳י ה אן ( :בצחוק) מדוע? בתי הצעירה
בת .20 היא חגגה את יום־הולדתה בביה־החולים,
ב־ 22 בנובמבר. היא אמרה לי:
״אמא, אם היוולד לי בת, אקרא לה ג׳י־האן.״
יש לנו ג׳ייהאן רפוית במישפחתנו.
אני ג׳יהאן, ביתי שמה ג׳יהיאן וגם לנכדתי
קוראים ג׳י׳האן. זה קצת יותר מדי. בית־

ג׳ייהאן: במובן. תן לי את שמו, ואני
אמצא. אותו עבורך.
א בנ רי: בין: אנשים כאלה, השלום
חייב לקום.
ג׳י ה אן: בהחלט. אבל כעת הגיע תורכם.
אנו מילאנו את חובתנו כלפי השלום,
כלפי ׳ארצכם, כלפי העולם סולו. עתה
בא ׳תורכם. יאנו ממתינים שתעשו את המוטל
עליכם.
אמרי: אני מקווה ישמר בגין...
ג׳יהיאן: ראותי ׳איותו ׳בטלוויזיה. אצלנו
התאכזבו ׳ב׳מייקצת מנאומו בכנסת. אמרו
שנשיאנו ניתן משהו, והוא לא נתן לו דבר,״
בחזרה.
אמרי: ואך ׳אם: תזמינו אותו לקאהיר,
הוא יתרשם — ׳בדיווק כפי שהתרשמתי
אני — מגישת בני העם המצרי. ואז, אולי,
תדבק התחושה גם בו. אפשר לפקפק
(המשך בעמוד )34

< 1-1 3

* 1111

טי ־ 62 מצוי

שלד של טנק מצרי, שנפגע במיל־חמת
יום־הכיפורים, לא הרחק מ־תעלת־סואץ.
הטנק, שכיפתו מונחת על גבו הפוכה, נמצא בתוך

(המשך מעמוד )29
קהל האזרחים הממתינים ליקיריהם, קהל
מצרי, במצרים, חופשי.
נובוטני לוקח אותי למלון מינה, שבו
הוזמנו לנו חדרים. נסיעה חלומית —
חלום בתוך חלום, המיסגדים המפורסמים,
רחוב קאסר־אל־ניל, הקונדיטוריה גרופי
בעלת השם העולמי, פיסלי מצרים העתיקה,
פיסלי המהפכה, ולפתע — פיסגת
כל החלומות — הנילוס.
נוסעים, כחצי-שעה ממרכז העיר, מעיר
לנו נובוטני, כאילו בדרך אגב :״הסתכל
שמאלה. מה אתה רואה ז״
אני מסתכל. מה יש ו •אין רואים כלום.
ולפתע, מראה עוצר־נשימה, גדול, ענק,
משולש, בהיר קצת יותר מן האפילה
הסובבת — הפיראמידה.
מה אפשר לומר? ״היינו כחולמים״?
״לא ייאמן״? כל המילים בנאליות. זהו
רגע שלא יישכח. ביום שלא יישכח.
אחרי שלושים שנה.

יום ג׳2.12 ,
אני פותח את וילונות החדר. מראה
עוצר נשימה. הפיראמידה הגדולה ממש
ממלאת את החלון. היא מזדקרת לפני
עיני, במרחק של כמאה מטרים.
כשאני פותח את הדלת למלצר המביא
את ארוחת־הבוקר, אני רואה במיסדרון
דמות בריאה, בחליפה שחורה מדוקדקת.
אי־אפשר לטעות: קצין־ביטחון טיפוסי.
כשאנו יוצאים מן החדר, מלווה אותנו
הקצין למטה. באדיבות רבה הוא מסביר
לנו: הממשלה העמידה לרשותנו שומרי-
ראש. נואיל-נא להמתין כמה דקות. הם
יבואו במכונית, שתעמוד מעתה לרשותנו.
לא כדאי להסתכן. מישהו יכול לרצות
לגרום צרות.
ניגשים לדלפק הקבלה. סוללה של חתיכות
יפהפיות, מנומסות, עדינות־דיבור.
הכל יוצאים מגי־דרם להיות אדיבים ומועילים.
במה אפשר לעזור? נערה חטובת־פנים,
עיניים בורקות :״האם הייתם כאן
פעם?״ לא חלמנו על זה .״כן, זה חלום.״
הדקות עוברות. אין סבלנות. רוצים
העירה. מנהל־המלון, ששלח אמש סל-ענק
של פירות לחדרי, ושהציג את עצמו לפני
בבוקר, מציע: למה לא תקחו פשוט מונית
ותסעו העירה?
ובאמת, למה לא? השוער־במדים קורא
למונית. קדימה, לקאהיר.

השעה .08.20 בדרך העירה.
הרבה אנשים עניים, לבושים בפשטות.
הרבה כפריים בגלאביות. מיסגדים יפה-
פים בכל פינה.
מתקרבים למרכז העיר. תנועה רבה של

ווו

11 11

גדר תיל ששימשה בזמנו את אחד ממעוזי קו בר־לב.
הטנק המצרי נפגע ככל הנראה בעת שניסה לחדור למעוז.
מהמעוזים בקו בר־לב נשארו עתה רק אתרי תיירות מעטים.

מכוניות. כולן ישנות, משומשות מאד.
נשים כפריות בשחורים, עם כדים על ה ראש.
פנטסטי: זה נראה כל־כך טיבעי,
שאנחנו נוסעים כך ברחוב, מסתכלים ב־בני-אדם.
טיבעי, טיבעי לגמרי.
(קולו של שלמה סתר ברשם־הקול :״מה
יש? בסך־הכל לא נחתנו על המאדים.
באנו לארץ שהכי קרובה לנו, ולכן זה
כל־כך טיבעי״).
עגלות של סוסים מובילות סחורות חק לאיות׳
עוברות את הכבישים. הנהגים
צופרים כמו משוגעים. הכל מזכיר קצת
את מיזרודירושלים, אבי, הרחוב רחב פי-
שישה, ויש המון־המון אנשים, בכל מקום.
עיר צפופה. שמונה מיליון גרים בה. שלושה
מיליון נוספים עובדים בה ביום. חש מלית
עומדת בכביש, גדושה כמו קופסת-
סרדינים. החוטים נפלו מן החוט העילי.
הנהג מטפל בהם. ביכלל, יש תקלות בכל
דבר, התשתית הרוסה.
עוברים את הגשר על הנילוס. ערפל
קל על פני היאור. באמצע הנהר — האי,
אל־גזירה.
זהו גשר קובי גמה, אומר נהג המונית.
שלמה אומר שרוחב הנילוס כאן ״עשרים
ירקונים.״
נדחסים בתנועה בגדה המיזרחית של
הנילוס. ככל שאנחנו מתקרבים למרכז
העיר, גדלה הצפיפות. המוני אדם, המוני
מכוניות. הרושם הכללי הוא של עוני.
פה ושם נוהגת בחורה במונית, אך זה
נדיר.
לפנינו האנטנות של בית הטלוויזיה.
ראינו את הבית העגול הזה פעמים רבות
בשקופית של הטלוויזיה הישראלית. הנה
הוא לפנינו. שני חיילים חמורי־פנים ב־קסדות־פלדה
מגינים עליו מאחרי שקי-
חול. מוכנים לכל.
ישבנו שעתיים בארוחת-צהריים על
גדת-הנילוס. מי לא חלם על כך?
ישבנו, אכלנו, פיטפטנו, התלוצצנו, התווכחנו
— עיתונאית צעירה ויפה שבאה
לראיין אותי למען העיתון אחבאר־אל־יום,
שני קציני שרוודהביטחון שהוצבו
כשומרי־הראש שלנו, אהוד יערי, אלכס
גילעדי, שלמה סתר ואני.
באמצע השיחה בא צוות גדול של הטלוויזיה
האמריקאית. נודע להם שאנחנו
כאן. הם באים להנציח מראה פנטסטי
זה — מצרים וישראלים יושבים יחד,
משוחחים בידידות, באמצע מיסעדה מלאת
מצרים. מראיינים אותי, מראיינים את
הערביה הצעירה, הנבוכה מאד .״גם אחי,
גם בן־דודי מתו במילחמה. זה מספיק.״
האח נפל במילחמת-ההתשה, בן־הדוד ב־מילחמת
יום־הכיפורים.
בבוקר נפגשתי עם ראש מינהל העי תונות,
מורסי סעד־אל־דין, שהוא במעמד

11171ך 11

11 111111
לאחרונה באזור
המצרי, חלפו

מנקד

ס א הי ר

של שר, יועץ של סאדאת. ישבנו כשעה.
מסתבר שפגשתי אותו כבר קודם־לכן,
בוועידת בולוניה. לדבריו קרא את ספרי,
וכמה ופמה ממאמרי.
מה יהיה עם הפלסטינים? מורסי הציע :
אולי שלושה מהם יצטרפו למישלחת הער בית
המאוחדת; אחד מן הגדה המערבית,
אחד פרופסור פלסטיני מאמריקה, אחד
איש אש״ף בעל דרגה לא־גבוהה. גילגלנו
שיחה עם עמדת ישראל כלפי אש״ף והפלסטינים.
הוא מרמז שאם בוועידת-
קאהיר ידברו רק על עניינים טכניים,
ייפגשו אנשים יותר חשובים לניהול
משא־ומתן במקום אחר, בחשאי. לא נראה
שמישהו מתרגש במיוחד לנוכח התעלולים
של חזית-הסירוב.
ביכלל, כבר ביום הראשון הזה יש לי ן
ההרגשה המובהקת כי באווירה המצרית
גוברת התחושה הלאומית המצרית על
התחושה הלאומית הכלל-ערבית. חזית-
הסירוב דוחפת עוד יותר לכיוון זה.
צחוק-צחוק — שכחתי לקחת עימי
תמונות־דרכון. אני זקוק להם כדי לקבל
תעודת־עיתונאי מצרית. אחרי שאני נפרד
ממורסי אני נכנם, עם סתר, בלי שום
ליווי, לחנות מלאה אנשים, מצטלם בם-
כונת־צילום אוטומטית. חוזרים ללישכת-
העיתונות, השוכנת בבניין־הטלוויזיה. הוא
הומה עיתונאים מכל העולם, ותריסר בחורות
— כולן נאות, כולן אדיבות ועדינות
להפליא, משתדלות איכשהו לטפל בבק שותיהם.
הן עונות ברצון על שאלות
אישיות, אך בל גישה אינטימית יותר, מן
הסוג המקובל בישראל, נתקלת מייד בקיר
אטום, מובן מאליו, של שמרנות מסורתית.
על מירפסת המישרד, התיידדות גדולה. ז
עיתונאים ועיתונאיות מקומיים עטים עלינו.
הבחור מן השבועון אוקטובר מודיע
שהעורך שלו רוצה מאד להיפגש עימי
בערב. הוא מספר לי שוב על המאמרים

חיילים מצריים נושאים בטכס צבאי מלא את
ארונו של חייל ישראלי, שגופתו נמצאה רק
11111 ׳ 11111
קו בר־לב. העיתונאים הישראליים ששהו בקאהיר הוסעו לטכס מהצד
בדרכם על־פני שדות־הקרב של מילחמת יום־הכיפורים.

• 11*11 אורי אבנרי זוכה ללחיצת יד מקצין מצרי בדרגת אלוף, שהוא
מפקד הכוחות המצריים בסיני, כשלידו ניצב קצין בדרגת 1 אלוף־מישנח. הפגישה נערכה 1זייד אחרי חציית התעלה בעת שצוות העולם הזה יצא להשתתף בטכס החזרת גנפנת חללי צה״ל בשבוע שעבר.

שלי שתירגם. עיתונאית שואלת אותי
על סאדאת. האם הישראלים תתפעלו
ממנו ו (כן ).האם הישראלים יתנו משהו
בתמורה? (אולי. אני מקווה. אינשאללה).
באמצע ניגשת אלי עמווטף המלאווי,
המנהלת למעשה את העסק ביעילות ש אינה
רגילה ביותר כאן, מושכת אותי
הצידה ומוסרת לי בסוד: שר־החוץ, בוט-
רום ראלי, מבקש לראותי אותי, ביחידות,
הערב בשעה .20.00
מכיוון שכלל לא ביקשתי פגישה זו,
זהו כבוד גדול.

1 81 1

אנחנו מוצאים את עצמנו במצב מוזר.
תחת שנראיין אנשים ונסקר מאורעות,
מראיינים אותנו. הפכנו בעצמנו מאורע.
כל העיתונאים המקומיים ניגשים, בזה
אחר זה, ומבקשים לראיין אותנו. חוץ מ-
הסקרנות לעניין עצמו קיימת גם המגמה
להוכיח את חשיבות היוזמה של אל-סא-
דאת, באמצעותנו. חשוב לקורא המצרי
לדעת כי הנה הנשיא שלהם הוא גיבור
בעיני הישראלים. אנו מאשרים זאת בפה
מלא, גם מפני שזה נכון, וגם לטובת
העניין.
הטלוויזיה המצרית עובדת בשביל הטל וויזיה
הישראלית, כפי שהטלוויזיה היש ראלית
אינה עובדת בשביל עצמה. שירות
פנטסטי, בשימחה, באהבה, מעבר לכל
המצופה.
כבר התיידדנו עם אנשי-הביטחון המלווים
אותנו. הם באמת מלווים אותנו
למען הביטחון שלנו, אם כי איננו מרגישים
שום צורך בכך. אנחנו מרגישים
בטוחים וחופשיים בצורה שממש לא תיאמן.
אני, ההולך לעיתים קרובות ברחובות
תל-אביב כשברשותי אקדח, מרגיש כאן
כציפור-דרור. איני חש בכל צורך בנשק.
יש לי הרגשה של ביטחון, פופולריות,
שקשה לתאר.
איך להסביר לקהל הישראלי מה קורה

נאטון ישראלי

צריחו הפוך, רובץ בחולות
מידבר סיני, בשטח המוחזק
עתה בידי המצרים, כגלעד לקרבות המרים שהתחוללו באזור זה

המידבר המתעורר

אחד הסימנים לשלום הממשמש ובא: המוות
והחיים בתמונה אחת. צינורות השקייה שמני־חים
המצרים באיזור התעלה, ליד שלד של נגמ״ש משגר סאגרים סובייטי,
שנפגע במילחמת יום־הכיפוריס. שלדים רבים כאלה פזורים בכל רחבי מיני.

אנדרטת איסמעיליה

המוכרת לאלפי חיילים ישראליים שצפו
מעבר לתעלת סואץ, בעת שירותם בקו בר־לב.
האנדרטה לזכר חללי הצבא המצרי נראתה למרחוק בצד הישראלי של התעלה. בדרכו
לחציית התעלה חלף צוות העולם הזה באיסמעיליה על פני האנדרטה המוכרת.

במילחמת יום־הניפורי .8שלדי הטנקים לא פונו על־ידי
המצרים, והם מתכסים במעטה חול במרוצת השנים.
הטנקים הישראלים הפגועים באיזור משמשים כרקע לצילום.

לנו כאן בכל רגע? הרי לא יאמינו בבית,
שברגע זה יושבים ישראלים ואנשי-ביט-
חון מצריים ובחורות מצריות ברחוב קור-
ניש במצרים, בלי שום מתח, בטבעיות
מוחלטת, כאילו שורר בינינו שלום מזה
שלושים שנה.
אני מספר, כמובן, שהייתי חייל בחזית
המצרית, ושנפצעתי ממיקלע מצרי בפלו-
ג׳ה, וזה מוסיף עוד יותר להרגשה שאנחנו
צריכים להשיג שלום.
(כאן מופיע ברשם־הקול קולו של איש־הביטחון
שלי, רב־סרן בשבייב המצרי,
שביקשתי ממנו להקליט כמה מילים למז כרת.
הוא נבוך ואומר באנגלית :״אתה
צריך לשאול, ואז אני אענה.״)
1 1 השעה .17.50 אני הולך ברחוב קורניש,
לאורך הנילוס — ישראל אחד, לבד. שו-
מר־הראש שלנו ליווה את שלמה סתר,
המפתח תמונות במעבדת העיתון אל־אח־באר,
ונתנו לי ללכת לבד.
ברקע, הרעש של המכוניות. אני הולך
ברחוב, מדבר עיברית לתוך רשכדהקול,
שואל אנשים ברחוב לכיוון. אין בעיות,
חופש מוחלט. כרגע שאלתי בחורה בערבית
רצוצה, והיא ענתה לי באנגלית
רהונזה.
היא היפנתה אותי למישרדו של השבועון
אוקטובר, שבועון הידוע כחביבו של
הנשיא אל־סאדאת, הממומן על-ידו. אנשי
המיקצוע אומרים שייצור כל גיליון עולה
35 גרוש, והוא נמכר ב־ 10 גרוש. העורך,
אניס מנצור, שאיתו אני אמור להיפגש
על פי בקשתו, הוא מקורבו וחביבו של
אל״סאדאת.
הגעתי לשם כמה דקות לפני הזמן.
בדיוק תיקנו את המעלית — ביכלל, יש
הרגשה שאף מעלית אחת בכל מצרים
אינה פועלת כסידרה — ואז התרחשה
התמונה הבאה:
באולם־הקבלה הנרחב והמהודר יושב
אדם, יפה-תואר, לבוש חליפה מהודרת
ועליה גלימה שחורה רקומה בזהב. אני
אומר לו שאני צריו להיפגש עם מר אניס
מנצור. הוא אומר לי שהוא עסוק. אני
אומר לו שאני מוזמן לפגישה. בא אדם
שני ושואל מאיפה אני. אני אומר: מיש ראל.
שניה של תדהמה. באותו רגע פותח
האיש המהודר את תיק הג׳יימס בונד שלו,
שולף קופסת־סיגריה ומציע לי סיגריה.
זהו הסימן המובהק של הכנסת־האורחים
כאן — מוכרחים לעשן. אני מעשן כאן
בשעה אחת יותר מאשר בישראל בחודש
ימים.
אחרי כמה שניות הוא קם מכסאו שמאחורי
השולחן, מכריח אותי לשבת במקומו,
ונשאר עומד.
כך עוברות כמה דקות. נכנסת אשה

עם ילד קטן. האיש פותח שוב את תיקו,
שולף מתוכו חפיסת מסטיק, מציע לילד.
הילד מושך בכתפיים, מתוך ביישנות. כולם
פורצים בצחוק. גם אני. מומנט האומר
שכל בני־האדם שווים. וכולנו מרגישים
איכשהו — ויודעים שכולנו מרגישים את
אותו הדבר — שגם ההבדלים הלאומיים
הם כאין וכאפס לעומת החוויות האנושיות,
המשותפות לכולם.
המעלית תוקנה בינתיים. ברוב כבוד
אני מועלה לקומה ,8דרך כמה חדרים
מהודרים, אל חדרו של העורך, המשקיף
על הנילוס. שיחה של שעה וחצי. הוא
מבקש אותי למסור לו העתק מן המאמר,
שאני כותב להעולם הזה, כדי לפרסמו
אצלו. אפשר בערבית. יש לו כמה מתרגמים.
הוא
אומר שהוא עוקב מזה זמן רב
אחר המאמרים שלי, וחלק מהם אף פירסם.
מחמיא ששמי מוכר כאן לאנשים העוסקים
במיזרח התיכון ובישראל.
שיחה ארוכה על המצב הפוליטי. מה
ייצא מוועידת-קאהיר? החשש, המושמע
בפי כל, הוא שמא הרחיק סאדאת לכת
מבלי לקבל שום־תמורה, שמא ישראל לא
תביא כלום, והדבר יהפוך את מצב הנשיא
קשה ביותר. מה יביאו הישראלים, מה
יהיה באמתחתם? שיחה מעניינת, מיהו־מי
במצרים, רכילות על עיתונאים.
שלמה מצלם בינתיים. העורך קורא ל צלם
שלו, המצלם אותנו.
מעניין לעקוב אחר שלמה, שהוא איש
בלתי־פוליטי. מתגלה לו כאן עולם חדש.
ההתרשמויות שלו הן חדות, בלתי־משוח־דות.
באמצע השיחה הוא לוחש. לי בהתרגשות
שהדוגמה שהבאתי זה עתה למג־צור
— שבלב כל ישראלי שוכנות שתי
נשמות, נשמת הארץ ונשמת השלום —
תפסה אותו, והוא מציע לי לכתוב על
זה ספר. זה יתפוס את הציבור.

חוזרים לביודהשידור, כדי לקחת את
שומר־הראש שלנו, שיבוא עימי אל שר־החוץ.
שומר־הראש שלי הוא סגן־אלוף
ב״אמנה״ (מתחרז עם ״עם זה״) .פירוש
השם: ביטחון. זהו גוף רציני מאד, ש חבריו
עוברים לימודים ברמה של השכלה
גבוהה, במשך ארבע שנים, באקדמיה
מיוחדת. גם מבחינת ההתנהגות וגם מבחינת
הרמה רובם אנשים יוצאים־מן־הכלל.
האיש שלנו מעמיד פנים שאינו יודע עיב-
רית( .מאוחר יותר עלה בי החשד שכולם
יודעים עיברית, ושלימוד השפה הוא
מתוכנית־הלימודים של האקדמיה).
טסים ממישדד־החוץ למישרדו של שר־החוץ.
בניין מפואר, שניבנה על-ידי המלך
פואד בשנות העשרים, כולו מלא קישוטים,
עמודים ושיש, בסיגנון מיזרחי.

תי לו כי לדעתי צריך לשלוח מיליון
בחורות ישראליות למצריים ומיליון צעירות
מצריות לישראל. הוא שאל אותי
למה. אמרתי לו: את הישראליות יש לש לוח
למצריים כדי שילמדו כיצד לדבר,
בנימוס, בקול נמוך ורך. את המצריות
יש לשלוח לישראל כדי להשתחרר קצת.
כאן לא מקובל להחזיק בידה של בחורה
ברחוב ולא כל שכן להניח יד על כתפה.
במלון מינה האוס, בלישכת העיתונות
הממשלתית, בבניין הטלוויזיה המצרית, ני תן
להבחין בריכוז של נערות יפות במייו־חד.
רבות מהן הן בעלות השכלה אקדמאית,
חלקן נשואות. הן אינן רואות פחי תות
כבוד ביציאה לעבודה, למרות מעמדן
החברתי.
נתקלתי כאן בצעירות דוברות עברית.
בעת שישבתי עם אישיות מצרית בכירה
בקפיטריה של מלון הילטון הקאהירי, ביקשתי
מהמלצרית להביא לי ״אינגליש
קייק״ .מארחי תיקן את דברי :״הביאי לו
בבקשה, יזרעאלי קייק עוגה ישראלית).
המלצרית לא הנידה עפעף, כאילו מדובר
בהזמנה טבעית בהחלט.
רק כשהגישה את העוגות שאלה :״מדוע
ביקשת עוגה ישראלית 1״
״זה מפני שהאיש לידי הוא מישראל.״
הצעירה פנתה אלי אז בעברית. הסתבר

החייכנית, היא סאנח
המצרית, אחת מפקי־דות־הקבלה
במלון מינה זזאוס. הישראלים
הדביקו לה את השם והיא התלהבה ביותר.
^ מה מילים על מה שעשוי בוודאי
״ לעניין כל גבר ישראלי — הנערות
המצריות.
זוהי אחת ההפתעות הגדולות ביותר
שישראלי נתקל בהן כאן (אלכם גלעדי,
היושב לידי, כופר בכך. אבל הוא מבין
בספורט, לא בנערות).
זהו מראה הבולט מיד לעין בקאהיר:
המוני בחורות יפהפיות המסתובבות בכל
מקום. אולי איו להם את נתוני הגוף
הנראים אידיאליים בישראל, אבל פניהן
יפות להפליא. תענוג לדבר עימן. הן עדי נות,
אדיבות, בעלות קול רך ונעים כפי
שנשים היו נוהגות לדבר לפני מאה שנה.
ישבתי עם עורך עיתון מצרי גדול. אמר

הדדידה אמנה ראג׳י, פקידה
בכירה בלישכת העיתו־ז
נות
הממשלתית של מצריים. אמנה, הנשוי.
אה לרופא, סטודנטית־לשעבר למיסחר.

34-1

ארוחה ער הנילוס

פאטמה באראכאת, כתאחבאר־אל־יום, בת מראיינת
את אורי אבנרי לצורך כתבה אודותיו שפירסמה בעיתונה.
הראיון נערך במיסעדה טובה ברחוב קורניש, המשקיפה

על הנילוס הנראה היטב ברקע. אחרי הראיון נערכה בין השניים
שיחה ידידותית מבודחת. אחד המראות הבולטים מייד לעיין בקא־היר
הן המוני בחורות יפהפיות המסתובבות בכל מקום. בתמונה
למעלה באמצע: אישה ברחוב קאהיר נושאת את תיקה על ראשה.

ר איון עםג״ ה׳ אן 1

קאנזל בת ה־ , 18 פקידת־קבלה
במלון מינה האוס,
שבו נערכים דיוני ועידת קאהיר, הפכה
להיות חביבת העיתונאים אשר במקום.

הואזאסת

בשכונות־העוני של קאהיר, שונות בתלבושתן מבנות החברה
הקאהירית, אך אינן נופלות מהן ביופיין. למעלה: נשים
בכפכפים וגלימות שחורות. בתמונה מימין: סטודנטיות בסיכנסיים בדרכן לאוניברסיטה.

העתונאית

פאטמה באראכאת, כתבת היומון הקא־הירי
הגדול אחבאר-אל-יום. לדיברי
פאטמה, היא איבדה את אחיה במילחמת־ההתשה ואת דודנה
במילחמת יום־הכיפורים .״העיקר שזה ייגמר,״ היא אומרת.

האחראית

כי היא למדה את השפה במשך ארבע
שנים באוניברסיטה. צעירות רבות לומדות
עברית בדדו זו ׳והישראלי שיגיע לקא-
היר עשוי למצוא שפה משותפת איתן.
הצלם שלמה סתר הסתובב ברחובות
וניסה ללכוד בעדשת מצלמתו את מראה
נערות קאהיר. הוא רדף אחרי החתיכות
היפות שברחוב ואפילו איש־הביטחון המצרי
— מוסלמי אדוק, המתפלל לפחות
פעם בשבוע במיסגד — הזדעזע מכך.
כשמישהו מהישראלים מנסה להתלוצץ
ולבקש נשיקה מנערה מצרית, הוא נענה:
״אחרי ועידת ז׳נבה. לפני הוועידה אין
מה לדבר.״
עכשיו, כשיותר ישראלים יגיעו לכאן,
זה אולי ישתנה. אבל קיים גם החשש אותו
הביע איש הטלוויזיה, אלכס גלעדי :״הדבר
שאני הכי מקווה לו הוא, שכשיתחיל מבול
התיירות הישראלית לכאן, תישאר הפירמידה
הגדולה ללא הכתובת, ברוך ג׳מילי׳.״

עוואטף עלי, האחראית על הפקידות שבלישכת
העיתונות הממשלתית, פקידה יעילה לדוגמהל
שקשה למצוא כמותה בישראל. יחדי• עם זאת היא גם
יפהפייה המושכת אחריה את מבטי הגברים העובדים איתה.

(המשך מעמוד )31
בכך בישראל< ,אך אי-אפשר לפקפק בכך
כשנמצאים באן, וחשים בתשוקה המצרית
לשלום. היא גזזברת על הכל. היא !נמצאת
•בכל !מקום.
ג׳יי ח אן: אבל אסור לנו להניח לזה
לחלוף בך.
א בנ רי ג יבעלו חייב לשמור על הקצב
הנוכחי, ולא להניח ׳שאחרים מבחוץ יבלמו
אותו.
ג׳ייהאן: לא, לא. ההא אדם חזק למדי
לשם כך. אל תדאג.
א כנ רי: ואגב, הופתעתי ממיספר ה־
׳אנשים כאן היודעים עיבר״ת. יישבתי ב־בקת־הקפה!
,חמלצרית קטנה ־שמעה שאני
ישראלי !והתחילה לדבר אתי עיברי׳ת.
ג׳י ה אן ג (בצחוק) הם למדו זאת באוניברסיטה
׳שלנו. אתד. אינך יודע ערביה 1
אבנ רי: התחלתי ללמוד עוד לפני ש־
!נולדת, ב*...1937
ג׳י ה אן ( :צוחקת) לפני שנולדתי ז ב־
1 1937 אני נולדתי ב־.1933
א כנ רי ז כמו אשתי.
ג׳י׳ה אן ז אנשים רבים !בישראל יודעים
ערבית?
א כג רי: כן. היהודים שבאו מארצות
ערביות, ובייחוד אלה שהגיעו ממצריים.
מנהל העיתון שלי, העולם הזה, גם הוא
יליד מצריים, והוא חולם עליה. ב׳שיבוא
השלום, יהיה הוא הראשון שיבוא לכאן
לביקור, לראות את מצריים ׳שוב. היהודים
המצרים הם היהודים היחידים שבאו מ־
•ארצות ערב האוהבים את מולדתם הישנה.
נ׳יהיאן ז אני יודעת. פגשתי כמה יהודים
•שבאו מארצנו באירופה! ,והם אמרו
שהם מצפים בכ׳ליון־עיניים לזמן שבו יוכלו
לשוב.
׳ אגג רי: יודעת את, חיפשתי מקבילה
היסטורית לביקורו של בעלך בישראל,
ולא מצאתי כזאת.
(.מזכירו של הנשיא :״אנו משווים זאת
לסלאח אל־דיך.״)
אגנרי: יס׳לאח אל־דין ז כן ...פגישתו
עם יריצ׳ארד לב־הארי אבל הם השיגו
רק שביתת-ינשק, בעוד שמר אל-׳סאד׳את
שינה את כל הישקפתיהעולם של שיני עמים
בדלילה.
נ׳ יהאן: כן, זה לא היה קל. זה לא
היה קל כלל וכלל.
א כ ; ר י: זה הצריך אומץ־לב רב.

אבנ רי: ישראל כולה הפסיקה לעבוד
כשבעלך הגיע. אני גר ברחוב ראשי בתל־אביב,
וכ׳שבואו של בעלך שודר בטלוויזיה
בשידור חי, אשתי קראה לי להביט
מבעד לחלון. לא היתד׳ אף מכונית בכביש,
לא היה אדם על המידרכה. ראיתי רק
חתול ׳אחד.
ג׳ יהאן: מי היה מאמין...
אבני: זה היה דבר ׳שלא־ייאמן. אבל
הרגע המרגש ביותר אירע כשבעלך ביקר
במיסגד !אלואקצה. אני רוחש כבוד רב
לאנשים בעלי ׳אומץ־ל׳ב פיסי. הוא ברע
שם בשורה הראשונה, כשמאות פלסטינים
מאחוריו. כל אחד מהם היה יכול להיות
חבר באירגון פדאי. אסל בעלך לא הסב
את ראשו לאחור אפילו פעם אחת. הבטתי
בפניו! ,ואפילו כשקמה מהומה קלה מאחוריו
הוא לא הביט לאחור. אני חייב לומר שכבר
ראייתי אנשים מפגינים. אומץ־׳לב, אבל דבר
כזה עדיין לא ראיתי. זה הותיר רושם
עמוק בישראל .׳אני סכור שבאותו הרגע
התל עמינו מאמין לו.
ג׳ ה אן: יכן, באותו הירגע ילדה בתי,
ואני ׳לא ידעתי אם להביט בטלוויזיה או
בבתי.
( .לאחר־מכן התבוננה ג׳יהאן בשער גיל-
יון־המזכרת של העולם הזה וצחקה, כיוון
שמן התצלום נראה כאילו בגין ואל-סאדאת
נושקים זה לזה. היא התבוננה: בעניין רב
בתצלומים ישל בעלה מן התקופות השונות
בחייו ובתצלומי הביקור).
ג׳י ה אין: ראיתי הכיל בטלוויזיה. התבוננתי
בפניו של ׳בעלי. הוא מאופק מאד,
יודע אתה. הוא איבו חושף יאת ריגשותיו,
אלא כולא ׳אותם בתוכו. אינך ׳רואה על
פניו דבר. לפני שיצא למסע, אמרתי לו :
״גלה המומות. אם יחזירו לך חמימות,
תדע שהכל בסדר.״
(בראותה את !תצלוטה של גולדה מאיר
עם אל־סאדאת, אמרה ג׳יהאן כי הערבים
מכבדים ׳אותה. הייא-עצמה שלחה מיכתב
אל גולדה רק אתמול — יום שני השבוע
— ׳ובו הודתה לה על מה ש׳אמ׳רה לאל-
סאדאת בעת שנולדה נכדתם).

ג בו לו ת׳
ו 1יוו חון ^

״יוזמת השלום של סאדאת עלולה להיות תוכנית
להשמדתישראל ״ ט 1ע[ןהפרשןהצבאי
שדיעזתיו 1מ שקפות ק 1מח שבה מקובל בצ מרת

ין ספק כי קלע אורי אבנרי למטרה, בעמדו
(הנדון :״דגל מול דגל״ העולם הזה )2101 על ״שתי
הנשמות המתרוצצות״ בלב האומה והאדם היהודים בישראל
— ״האחת כמהה לארץ־ישראל שלמה, האחרת כמהה
אל השלום.״ גם ברור ומובן, כי כאשר תעמוד הברירה
שטחים־ארשלום, תהא זו שעת הכרעה קשה מאד לבעלי
שתי הנשמות. אף בטוח וניכר לעין כי אלה שבעצם
כבר הכריעו — או לפחות חושבים שהכריעו — בתוכם,
איזו משתי הנשמות תשרור, נוטים לעשות שימוש מגמתי
בנתונים ובהערכות הביטחוניים, כדי לכפפם ולהתאימם׳
לאמונתם הבסיסית, ובכך כה מקלקלים את שורת הבירורים
הביטחוניים.
אולם השאלה הגדולה באמת היא: האם אכן כבר
ניצבים אנו, באופן ישיר וללא חציצה, לפני הברירה
של שטחים־או־שלום ; או שמא עוד לא הגענו לשעת
האמת הזאת, מפני שמתחת לשיכבת הטיח של ״הוויכוח״
הביטחוני המעושה והמגמתי, אכן עדיין מסתתרת שיכבה
עבה וממשית, אשר בלא הבקעתה המוחלטת המוקדמת,
אי-אפשר כלל שנגיע לידי הצורך להכריע בין ״שתי
הנשמות המתרוצצות״ שבתשתית נפשנו — וזו שיכבת
הבעייה האמיתית, המוחשית והמיידית מאד, היא בעיית
ביטחונה הצבאי של ישראל.

אחריות ככדה כיותר — בכדה מנשוא —
נוטל על עצמו כד הטוען שאכן, השלום שמציע
לנו סאהאת כעת, לפי נוסח נאומו ככנסת, הוא
שלום שעלינו לקכלו כמות שהוא, או כעיקרו.
מישקדה שד אחריות זו כה עצום, מפני ש
״שלום־סאדאת״ משתית את כל כיטחונה שד
ישראל, כאופן מעשי, אד־ורק על ההנחה, או
האמונה שלפיהן משאר ייחתם אותו שלוט ו
יכוא לעולם ייעלמו, יימחקו ולא יוכלו עוד לשוג
לתחייה, ככל מדינות ערם בולן, כד כוונה, רצון
או יכולת פוליטית ליצור ולהפעיל איום צכאי
כלשהו כדפי ישראל.
׳״כלומר :״שלום סאדאת״ ,כפי שהוצג —
עד מה שיש כו וכעיקר לאור מה שחסר כו —
מותיר כידי ישראל שלאחר־השלום, אם אכן
ייווצר איום צכאי ערכי כלפיה, כרירה אחת

ויחידה: כניעה מיידית ומוחלטת, ללא תנאי.
אז, גם האופציה שד;התאבדות הדדית, כחינת
״תמות נפשי עם פלישתים״ ,תהיה סגורה לפנינו:
כנסיבות שייווצרו לא תצמח לישראל
על תועלת אפילו מנשק גרעיני, אם יימצא ברשותה
— וגם אם יהיה ברשותה כילכד ודא
יימצא בצד הערכי.
הדברים הקשים האלה אינם נאמרים כרי -שישמשו
נימוק או תירוץ, ישיר או עקיף, להפסקת או האטת מירוץ
--מאת

ב נ ימיו עמי ד רור
כמו כל מאמריו של הפרשן הצבאי של
,,העולם הזה״ ,מבטא גם זה את השק פתו
האישית והפרטית של הכותב.
מבלי להתייחס להנחות הפוליטיות
של הכותב, מפרסם ״העולם הזה״ מא מר
זה מתוך הנחה שגם אנשי שלום
צריכים להתמודד עם אתגרים צבאיים.
חשיבותו של מאמר זה היא ברן שדי-
עותיו של הכותב מייצגות עמדות שיש
להן מהלכים בקהילה הביטחונית של
ישראל וראוי להתמודד ולהתווכח עמן.
הסיכוי לשלום. היפוכו של דבר: אמיתויות אלד. מועלות
ומפורטות כאן רק כדי שהנושאים־והנותנים וגם הפרשנים
והיועצים, מכל הגוונים ובכל המקומות, אכן יוכלו להבטיח,
שבמהרה וקודם-לכל תובקע ותסולק, על-ידי שתבוא
על פיתרונה הסביר בעיית האמת הביטחונית־הצבאית
של ישראל, שהיא החוצצת והמעכבת בעד הגעת הרגע,
שכל אחד ואחד בנו יגיע ויעמוד, בפני עצמו ובציבור,
בעו ההכרעה השורשית והעמוקה מכולן — שטחים, או
שלום.
אבל לעת־עתה — ובתיקווה שגם בעניין זה יחול
וישפיע הקצב הלא־רגיל (כמעט אמרתי ,״האמריקאי״)
שמכתיב סאדאת — מוטב להזהיר שיש מוקדם ומאוחר,

ומי שלא ישים ליבו להתנהל לפי סדר־העדיפויות הנכון
וההכרחי, ויבוז לקטני־האמונה הגחונים על גיליונות של
נתוני־הכוחות ומודדים בדקדקנות את קווי־הגובה של
ריכסי־ההרים, לא יועיל לקידום סיכויי השלום (או,
לפחות ההגעה לנקודת־ההכרעה ההיסטורית הקובעת)
אלא, ככל שיצליח, רק יימצא יותר מכשיל — ובעיקר
את עצמו ואת מטרותיו שלו.
עכשיו, אחרי שהסברנו ולאור מה שהסברנו, אפשר
להבין בהקשר וביחס הנכונים את הקביעה הבאה — שלא
נעים לקראה, ועוד יותר, לכתבה: מנקודת־הראזת

חסטויימו־נ ו״ה&נותקת׳׳ ש: בטחון ישראל, במובנו
הצבאי והמוחשי של המושג, אין ערך כלשהו,
שלילי אז חיוכי, לביקור סאדאת ולכל מה
שנאמר או התעורר כהקשרו. מאותה נקודת־ראות
עדיף היה, לאין־שיעור, שימשיך סאדאת
ויישם מביתו ואפילו יחזור וישמיע את הפיס
מות משכבר הימים, על השמדת־ישראל והט•
דתנו לים — אכל, כאותו זמן, גם יכריז ויוכיח,
כי פירק וכיטל ארכע משש אוגדות־השיריון ושלוש
מחמש אוגדות־החי״ר של הצבא המצרי :
כיטד את שירות החוכה ופתח כתהליך של
העברת התשתית המצרית אד המידכר המער־כי(ממערב
לנילוס).
מבחינת הביטחון הצבאי ה״ישיר״ של ישראלרסאדאת
עם צבא מצרי מקוצץ־דראסטית, הוא סאדאת ״חיובי״,
שיכול לתבוע — ולקבל — נסיגה עצומה, אפילו ישרוף
את דגל ישראל בפרהסיה אחת ליום. אך סאדאת שצבאו
נשאר כמות שהוא. ועוד מתעצם והולך, הוא וכל שאר
צבאות ערב עמו(ויותר ממנו) ,הוא סאדאת ״שלילי״ ,אשר
איננו רשאי לדרוש — ובוודאי שאיננו יכול לקבל —
נסיגה (שאיננה ״מחווה״ כלשהי גם כאשר ״ידידי הגרי״
מתחלף בפיו ב״ידידי מנחם״ ועיתונאים ישראלים נכנסים
למצרים ביתר קלות משהם יוצאים מישראל.
שהרי זאת לדעת: אילו היה במקום סאדאת שליט
ערבי אחר, הזומם ומחליט ליישם ״תכנית גדולה״ להש מדתו׳
הסופית והמוחלטת של ישראל, לא היה עליו אלא
להציע ולדרוש מה שמציע ודורש סאדאת — לפחות
בפומבי! דהיינו, שישראל תיסוג מכל השטחים, תמורת
״שלום מלא״ ,המלווה ב״כל סידורי הביטחון שתרצו״ —

כאשר הכוונה, לפחות המוצהרת והמשתמעת מן ההצהרות
היא: כל ״סידורי הביטחון״ המוכרים.

ן* קורא המתמיד של סידרת ״גבולות וביטחון״ זו, לא
י 1יופתע ואין לי בדברים האלה חידוש: כבר לפני
ארבעה וחצי חודשים, בעידן הפרה־היסטורי שלפני ביקור
הנשיא המצרי בירושלים פורסם המאמר ״המחדל הגורלי״
(העולם הזה )2082 המספר על ״מילחמת חיטין השנייה״,
שפרצה ב־ 1983 ובסופה נכנעה ישראל ונכבשה בתום
תישעה ימים ״בטכס צנוע אך מרשים שנערך לרגלי קרני-
חיטין, בהשתתפותו האישית של נשיא ארה״ב ג׳ימי
קארטר״ (אשר נחת בבסיס צי ארה״ב בחיפה, ובא
להבטיח כי המנצחים לא יערכו טבח).
הכל, כך מסופר שם ,״החל ב־ ,1977 בוועידת־השלום
המהממת שנערכה בז׳נווה באוקטובר אותה שנה ואשר
הפכה אחד האירועים המדיניים המפתיעים והמהירים —
שבהיסטוריה.

״..״המהפך נפל כחטף ב־ 11 באוקטובר (מועד
הפתיחה המתוכנן אז ,).שעתיים כלבד אחרי
שנחת כעיר מטוסו של אנוואר אל־סאדאת, עם
פתיחת טסיכת־העיתונאים הגדולה, אך השיג־רתית
...כשם כל מדינות ערב — אשר ממש
כאותה שעה פירסמו הודעות־גיכוי רישמיות כ״
בירותיהן — הכריז סאדאת כי, כמאסם כמלחמות
וכהחליטם להפנות את עיקר תשומת
ליבם ומשאכיהם לקידום עמיהם, מציעים כל
הממשלים הערכיים, לישראל ולעולם כולו,
שלום מלא, מיידי וניצחי במיזרח־התיכון.

מייד כשהתאושש מן ההלם הראשון (ממשיך תסריט
״המחדל הגורלי״) ,הודיע קארטר על תמיכה מוחלטת
בהצעת סאדאת — והיפנה אולטימטום טלפונית לראש־ממשלת
ישראל ״שישראל תודיע, תוך שמונה שעות
למירב, על הסכמתה המיידית, המלאה והבלתי־מסוייגת״,
מפני ש״זהו חזון אחרית־הימים בהתגשמותו״.

תהליך השלום הושלם כתוך שנתיים, כאשר
קארטר מפעיל כל העת לחץ ככד — אכל גם
חותם חוזה-הגנה, מקים כסיפ-צי אמריקאי בחיפה
ועוד כפים (״כגודל חטיבתי״) בנגב ומעניק
ונותן לישראל את כל מפוקשה, כאמצעים
ובטכנולוגיה — כך שהעוצמה העומדת
לרשותה עלתה על זו אשר, לדברי המדליף
רם־הדרג בפנטאגון, קורדסמן (״העולם הזה״,
099צ) ,היא מטרת ההתעצמות של ישראל ל־
.1980 גם מדינות ערב כולן עומדות כבל התחייבויותיהן
עד תומן, והשלימו עשיית שלום
עם ישראל, לכל פרטין ודיקדוקיו.
״ואז פרצה המילחמה. כעבור 24 שעות כבר היה
ברור לכל, כי באוקטובר 1977 הציע סאדאת — וישראל
קיבלה — שלום, על חשבון ביטחון ישראל.״ סאדאת
ושאר מנהיגי ערב אומנם ״התכוונו למהפך הדרמאתי
שיביא שלום־אמת. אבל תוכניתם, אפילו לא מכוונה־תחילה,
גזרה על ישראל מצב אסטרטגי כזה, שקבע
מראש כי תנחל מפלה טוטאלית וודאית בכל מילחמה
שתארע.״
^ פנה את הקוראים אל שאר המאמרים שבסידרת
י ״גבולות הביטחון״ ,המטפלים באופן מפורט בכל
״סידורי הביטחון״ המוכרים — ומראים כי כולם, עד
אחד (להוציא רק אזורי־הפירוז, שאותם ננתח בהמשך),
אינם אלא בלוף או טימטום, שהפריחו בחלל ובאמצעי־התיקשורת
אישים אשר הבנתם הביטחונית נפלה מאח ריותם
הביטחונית, או אנשים החסרים כל עניין אמיתי
בביטחוננו, או כאלה מאחזי־עיניים (תלוי אם המדובר
באישי־ממשל בכירים לשעבר בישראל, או ב״אסטרטגים״
מסוג אנשי ברוקינגם, או במומחי — או ״מומחי״ הפנטגון
או באוייבים ממש)! וכי לא זו בילבד שהסידורים
הללו אינם מועילים במשהו לביטחון ישראל, אלא עוד
גורמים להרעתו ולהחמרתו — עד כדי כך, שנסיגה
בילעדיהם עדיפה על נסיגה עימם.

כיוון שסאדאת ״שלי״ הרחיק לכת בהצעותיו הרבה
מזה המציאותי, איני רואה כל מקום לשנות משהו ממה
שכתבתי לפני 18 שבועות. גם ברור כי ההתפתחויות
הפוליטיות המתרחשות מול עינינו אכן נעות בכיוון
שתואר — ועימן עלולות להתגשם כל הסכנות הביט-
חוניות־הצבאיות שנתאר את התממשותן האפשרית ב־
״מלחמת חיטין השנייה״ .מוטב שנבחין, כי במקביל
למה^ך הדרמאתי שחולל סאדאת — אשר רק סאדאת
״שלי״ הציע דרמאתי ממנו — הולכים נתוני המצב
הביטחוני ומקדירים, משום שההתעצמות הערבית גדלה
והולכת בטור גיאומטרי.

דרך אחת ויחידה פתוחה לפני כל הדדדיים
— כהנחה שאבן הבל רוצים שלום־אמת — לנצל
באופן יעיד ומכטיח־הצלחה את תנופת
התהליך הנוכחי לקידום המטרה המשותפת:
להעלות את ״ביטחון ישראל״ — כלא ״ביטחון
ערב״ ,שהוא פכריקציה המועלית לצרכי התמקחות
כלכד — שייעשה המרכיב החשוב כיותר
והראשון־כמעלה של השלום: ולקבוע את
צימצום העוצמה הצכאית הערכית כמחיר ד
כמדד הביטחוני היחידי לכל נפיגה ישראלית,
עד עתה, לפחות בפומבי, לא נעשו הדברים הללו —
וזאת ציינה הסידרה ״גבולות וביטחון״ ,בתור ״המחדל
הגורלי״ של ישראל. כדי שנבחין באופן ברור ומוחשי
יותר מהו המחדל הזה ולאן עלול הוא להובילנו, ניטול
את הקורא עימנו לשנת — 1983 השנה שבה פרצה
״המילחמה הערבית־הישראלית האחרונה״ ,היא ״מילון מת
חיטין השנייה.״

**ן נת ,1977 מייד אחרי הכרזת השלום של סאדאת
/א (״שלי״ ,לא האמיתי, שעדיין אינו כה נועז) ,בישרה
את הזינוק הגדול קדימה. התערבות ברוטלית וישירה
של קארטר במערכת הפוליטית והציבורית של ישראל,
אשר לוותה בסגירה מוחלטת של ברזי הסיוע מצד אחד
ובהבטחות חתומות — מאושרות על ידי הקונגרס —
לסיוע חסר־תקדים וחוזה־הגנה קבוע, אחרי שתקבל
ישראל את הצעת סאדאת בשלמותה, הביאה לנפילת
ממשלת הליכוד שסירבה לוותר על יהודה ושומרון,
ולעליית ״ממשלת השלום הסופי״ תחתיה.
שיתוף־פעולה בין ארצוודהנפט, ארה״ב ארצות השוק
והבנק העולמי הוליד קרן בת 10 מיליארד דולר אשר
בפיקוח והכוונת ארה״ב, כנאמן מקובל, סיפקה את אמצעי-
המימון לתנופת פיתוח אדירה במיזרח־התיכון. המאמץ
העיקרי רוכז בישראל, במדינות־העימות הערביות ובשט חים
שמהם נסוגה ישראל, במגמה להופכם אזורים מאוכלסים
ומפותחים בקצב ובממדים סופר־מואצים, לפי התחייבות
הערבים — שבאה בעקבות דרישת ישראל, אשר
ראתה פיתוח כזה כגורם בעל ערך ביטחוני עליון. ישראל,
בהנהגתה החדשה, נתנה ידה לשיתוף־פעולה בפיתוח
זה, בעיקר במגמה להאיץ את השתלבותה הכלכלית במרחב
— שנקרא מאז ״המרחב השמי״ — וקודם־כל לחיבור
ושילוב התשתיות.
התנאי המוקדם לפיתוח ושילוב כאלה הוא מערכת
תחבורה מפותחת. ואכן, מה שנעשה בתחום זה היה מעל
ומעבר. תוך זמן קצר להפליא השתרג המרחב השמי
כולו ברשת צפופה של קווי תחבורה יבשתיים ואוויריים,
המשובצים טרמינלים מרובים ונרחבים המצויירים היטב.
סיני, אשר ממשלת־ישראל נשבעה להופכו סמל לכיתות
החרבות לאתים, כוסה תוך שלוש שנים — בתיכנון
ישראל ובביצוע חברות קבלניות מארה״ב — בחמש
אוטוסטרדות בנות שישה נתיבים: קנטארדדאל־עריש-
עזה, לכיוון תל־אביב ! איסמעיליה־אבו-עגילה-ניצנדד
באר־שבע ! מרפידים, שהפכה מסוף־ענק, התנקזו דרכים
מסואץ ומאיסמעיליה, ומשם נמשכו אל קסיימה וניצנה,
בצפון! ואל כונתילה, נחל פארן והערבה, עד שנכנסו
לתוך ירדן והתחברו שם לרשת הדרכים המקשרת את
סוריה עם סעודיה, על גבי הרמה העבר־ירדנית. סביב
היקף חצי־האי נוצרה האוטוסטרדה קנטרה־סואץ־שארם-
אילת. צירי ״בריח״ רוחביים חיברו את הצירים הללו
בבקעת המלייז! בקו הכביש הבריטי הישן רפיח־ניצנה,
שנמשך עד אילת ובקו מינזר סנטה קתרינה.

כארצות הצפון — לפי דרישה נמרצת כ־מייוחד
של ישראל — פותחו הצירים הנוכחיים
מעיראק ומצפון המיפרץ־הפרסי (עכשיו,
״השמי״) אל סוריה וצפון־ירדן, לצירים ישירים
של אוטוסטרדות רחכות־כיותר ( 10 מסלולים),
אשר לאורכם מסילות-כרזל כפולות. צירים אלה
התחברו לרשת התחבורה הישראלית ככמה
מקומות: מדמשק אל לבנון ומשם, בכיקעת־הלכנון,
אל עמק-החולה ; ולאורך חוף־הים של
לכנון אל חיפה ; מדמשק לקונייטרה ככיוון ה כינרת;
ומדמשק לאירביד ולציר העמקים כישראל.
הצירים הישירים מעיראק, מכוויית ד
צפון סעודיה התחברו לישראל דרך עמאן, אל
יהודה ודרום השומרון ודרך אירביד, אל צפון
ישראל.
את הרשת האדירה הזו השלימו הצירים המורחבים
של ״אוטוסטרדת הסהרה״ ,אשר נמתחה ממרוקו, דרך
אלג׳יר טונים ולוב, עד אלכסנדריה! וכן הכבישים
הנרחבים, שנסללו מטובוק שבפינה המערבית־דרומית של
סעודיה אל עקבה ואילת ואל עמאן. לאורך כל הדרכים
הללו צצו מרכזי־תעשייה, מתקני איחסון ענקיים, קווי
מים ודלק — וכמובן, יישובים אזרחיים מתפתחיפ.
כך נוצר והיה מה שאיש לא יכול לחלום עליו —
ועל השפע והעושר ללא־תקדים שיביא לישראל. המדינה
הגשימה את ייעודה הגיאוגרפי המובן־מאליו מששת ימי
בראשית והפכה צומת־הדרכים הגלובלית, שדרכה ובאמצעותה
מתחברות זו עם זו, לשלמות כלכלית רצופה
אחת, יבשות אסיה ואפריקה אל יבשת אירפוה, עם חצי-
האי ערב ועם צפון ומיזרח־אפריקה.

ך היסטוריה שאחרי המילחמה -״מילחמת
׳י י חיטין השנייה״ (כשמה שניתן לה בספרו על-ידי
חסניין הייכל ואומץ בכל) — מדגישה, כי עד 1981
התנהל מיפעל בניין הדרכים באופן ספונטאני, כאשר
ישראל היא הכוח־הדוחף העיקרי, מהיותה מיועדת להיות
המרוויחה הגדולה מכולן. רק באותה שנה, כתולדה ישירה
של המהפך אשר חל אז בעולם הערבי (ואשר קדם
לו רצח סאדאת ומייד בעיקבותיו באו השנתיים של
״הבדיחה הערבית הגדולה״ ,שהקדימה את ״מלחמת
חיטין״ והכשירה אותה, כפי שעוד נראה בהמשך) .בשנת
1981 נוסף לישראל שותף סודי, רב-עוצמה, לקידום
והאצת מאמץ פיתוח המרחב השמי ושיקום השטחים
שהוחזרו. היה זה הגוף הקולקטיווי של המטכ״לים ה ערבים.

אותו הזמן נמשך תהליך התעצמות הצבאות
הערביים. מדינות המערב המפותחות — כולל גרמניה,
שעד אז נמנעה מאספקת נשק ישירה וארה״ב, שעתה
כבר לא הופרעה על-ידי התנגדות ממשלת ישראל והלובי
היהודי — החלו ממלאות את מדינות ערב באמצעי-
הלחימה המשוכללים ביותר, כאשר המיגבלה היחידה
היא כושר־הייצור שלהן. הגידול הכמותי האבסולוטי של
צבאות ערב לא היה ניכר במיוחד, וההתעצמות התמקדה
באיכות ובהתאמה לדרישות האיסטרטגיות — של האמצעים
עצמם, ושל ביצועי המערכת הצבאית בכללה.
באוויר, קפצה העוצמה הערבית דור טכנולוגי שלם,
משעברה והתגבשה סביב המטוסים האמריקאיים פ־15
(אשר סעודיה כבר ביקשה בשנת 1975 וכעת חידשה
הבקשה ל־ 601 יחידות(! אפ־ ,14 הדרמושבי, המצוייד
במערכת־הנשק פניקס, אשר ביכולתה להעסיק בו־זמנית
שש מטרות־אוויר שונות, בכיוונים שונים, ברדיוס של
200ק״מ לכל צד! מטוסי אפ־ — 16 שביצועיהם דומים
לאלה של פ־ 15 אלא שהם קטנים וזולים ממנו! ומטוסי
פ־5־אי, הזולים יחסית והקלים לתיפעול, שייעודם האופייני
תקיפת מטרות־קרקע. ב־ 1983 נמצאו ברשות חילות-
האוויר הערבים — לאחר סידרת תרגילים שהתבססה
על מימונה ומעמדה המועדף של סעודיה (וכללה, בין
השאר, רכישת מטוסי אפ־ 14 ואופציות שלהם מאיראן
וכניסה כשותפים במיפעלי ייצור־המטוסים בארה״ב) —
250 מטוסי אפ־ 150 ,15 מטוסי אפ ,14-כגרעין הקשה.
כמו־כן הושלי התהליך שהחל מייד אחרי יונדהכיפורים

מיליון מצרים מריעים ליוזמת השלום של סאדאת בקאוויר: האם 11 מלכודת? !

ה ס כנ ה שבתשלום ס אד א ת״
(המשך מעמוד )37
וההתנתקות מרוסיה, של שיפור המטוסים הרוסיים הקיימים,
באמצעות השתלת מנועים, מערכות בקרה וחלקים
אחרים; והתאמת כל מטוסי השירות הערביים לנשיאה
והטלה של פצצות חכמות ושאר חימוש מודרני, בד־בבד
שופרו כושר הנשיאה הכללי של המטוסים הרוסיים
הרבים הללו וכן הוארך טווחם היעיל.

פיתוח עוצמת האוויר הערכית, אשר נעשה
בתיאום ובאמצעות מוסדות משותפים, התנהל
כמגמה להשיג עוצמת־אש מוגברת ויעילה מיר־בית,
כעיקר כלפי מטרות־קרקע; ורק כעדיפות
שנייה, נגד מטוסים. הרעיון המרכזי ש־הינחה
כיוון פיתוח זה היה, שייעוד עוצמת
האוויר הערכית הוא שיתוק התשתית האסטרטגית
של האוייב־ככוה, באמצעות מבות־אש
מדוייקות וארוכות־טווח, אשר יעדיהן יהיו
מטרות־נקודה, המהווים צומתי־עצכים ומרכזי־היות,
שכילעדי פעילותם התקינה לא ייתכן
ניהול-מילחמה יעיל: תחנות בקרה אוויריות,
מיגדלי־פיקוח, דירי מטוסים וגם מסלולי שדות־התעופה:
גשרים, צמחי־דרכים ראשי ומעברים
הכרחיים כצירים ראשיים ; נמלי ים ואוויר:
מחסנים ראשיים: מרכזי ייצור נכד
הרים: תהנות־כוח ותחנות־מימפר של רשת
החשמל ; מסופי מערכות הזרמת דלק ומים ;
בנייני ממשל; מרכזיות, מימסרים ואנטנות
ראשיות של מערכות קשר.

לניהול התעבורה החוצה עתה את שמי האיזור, פותחה
בכל המרחב מערכת־בקרה אווירית צפופה והדישה.
מוקדיה העיקריים, בקירבת ישראל, היו התחנות
שהוקמו על החרמון ודרום הר־הלבנון; על רכסי גלעד,
מואב ואדום, במיזרח; ועל רכסי יעלק, מע׳רה והילאל
בסיני. כל התחנות היו אזרחיות — תחילה באמת, אך
משנת 1981 הפכו צבאיות מוסוות.
מערך הנ״מ הכולל של צבאות ערב לא גדל הרבה
בכמות המשגרים. רק איכות האמצעים נמצאה בשיכלול
מתמיד, כאשר הדגש מושם על ניידות המשגרים, על
האפשרות לפרוס אותם לירי בתנאים קשים ובמהירות
רבה, על יעילותם ליירט מטרות נמוכות ועל קצב־אש
גבוה.
עוצמת היבשה הערבית, בכל הצבאות, עברה מהפכה
רבתי — באירגון ובאיכות האמצעים. הכמות, גם כאן,
נשארה בסידרי־הגודל הישנים. עוצמת הטנקים כימעט
שלא השתנתה במיספרה, רק טנקים ישנים הוחלפו בחדשים,
או שופצו ושוכללו, באמצעות החלפת מערכות־בקרה,
מנועים ואפילו חימוש עיקרי. כמה חברות מערביות
התמחו בהסבתם ובשיפוצם של הטנקים הרוסים.

י* ילגול דומה עכר על הארטילריה. מיספרם המוחלט
\*של הקנים לא גדל, ואפילו פחת משהו. אבל תחת כל
קנה קיים שיצא משירות, נכנס תותח־מתנייע חדיש —
כמו ג׳־ס־ט הצרפתי (שסעודיה רוכשת כעת) כלומר,
תותח בקליבר של 155׳ויותר, טווח 30ק״מ ויותר, מנגנוני
טעינה אוטומטיים בתכלית (כולל מן המשאית לתותח)
ומערכות בקרה מתקדמות, המאפשרים לקיים —
בדיוק רב וללא קושי — נפח־אש כפול או משולש מזה
של תותח מתנייע ישן (כמו האמ־ 109 שבידי ישראל).
חיל־הרגלים המשיך ״להשתרייך. כבר ב״ 1982 היו
כל יחידות החי״ר נישאות על נגמ״שים אורגניים. הנגמ״ש
מספק אפשרות לתנועה מוגנת ומהירה, משמש כבסיס־אש
לחי״ר כשזה יורד מן הרכב ולוחם ברגל, ונושא על
סיפונו ובחללו אמצעים המגבירים לאין־שיעור את הפוטנציאל
הטאקטי של כיתת החי׳׳ר הנושאת (וכמובן, גם את
הפוטנציאל האופראטיווי והאסטרטגי של עוצמת החי״ר —
ושל עוצמת־היבשה בכלל) .הכושר הגדל הוסיף גם לעוצ מת
ההתקפה של החי״ר הערבי, אך, בלא הזנחתו, הודגש
באימונים בעיקר קרב־ההגנה: כמו החי״ר הערבי —
ובעיקר המצרי — ביום־ד,כיפורים, למד החי״ר החדש
להתקדם במהירות עד הקו שייועד לו, מתוך הפתעת האוייב
והקדמתו, ואחר־כך להיאחז בשטח תוך היערכות מהירה
להגנה, כדי לקדם ולהדוף אחור את התקפת־הינגד הבל־תי־נמנעת
של האוייב.

השתכללות המעיד הלוגיסטי, שככר נמצאה
בעיצומה כיום־הכיפורים — והומרצה
מאד אחרי אותה מילהמה ולאור לקחיה —
הגיעה לשיאים המבוקשים: הכושר הלוגיסטי
של צכאות־ערב הפך כזה, שביכולתם היה לשנע
כמכה אחת את צבאות מדינות העימות המיידיות
בשלמותם, מכד שטח־ריכוז שבו יימצאו
ולטווחים של כמה מאות ק״מ: וכן, כאותה
מכה אחת, גם לפחות מחצית מצבאות מדינות־העימות
הרחוקות. רכש מוכילי־טנקים, קרו
נות־רכבת ייעודיים ומשאיות — כלליות וייעודיות
— כקנה-מידה עצום, הוא שאיפשר זאת,
וגם את הקמת והפעלת המערך התחזוקתי.
גורם־עוצמה אחר, שזינק תוך שנים ספורות לממדים
שלא שוערו קודם, יחיה עוצמת המסוקים. חברות בריטיות,
צרפתיות, איטלקיות וגרמניות הקימו, עד שנת
,1979 מיפעלי־ייצור בארצות ערב — שוק שכמדומה לא
ידע שובעה. יוצרו מסוקים מכל הסוגים — לתקיפה,
לנשיאת חי״ר ולנשיאת אמצעי־לחימה ומיטענים כבדים.
ב־ 1983 נמצאו בכל צבאות ערב חטיבות שלמות מנויידות־מסוקים
ובסך־הכל, כ־ 2500 מסוקים שונים.
כל ״סידורי-הביטחוך שנקבעו בהסכמי-השלום פעלו
כהלכה, עד לרגע האחרון. האדישות שבה מילאו כל
מדינות־ערב אחר ההתחייבויות עוררה השתאות — וסיי עה
לשתק בזילזול כל סימן לעצבנות או לחששנות שגיל תה
ישראל. מצב זה נמשך, ללא שינוי כלשהו, גם אחרי
שפרץ המהפך הגדול: ב־ 1981 עברה על העולם הערבי
רעידת־אדמד, פוליטית, הדומה לזו שאירעה בו בשנות
ד 50 במצריים נרצח סאדאת והצבא, שאיחר להגיע

להגנת המנהיג האהוב, תפס את השילטון. בסעודיה —
כפי שציפו כבר מזמן, עם שעון ביד — השתלטה העילית
הביורוקרטית החדשה על שילטון המלוכה האנאכרונים*
טי, וכת־קצינים הכריזה על ״מישטר צבאי זמני, עד
לבחירות״ .זו היתה גם הבשורה לירדן: חוסיין, ששהה
אז בבריטניה (אחרי שהחליט כי גם אשתו הבאה־בתור
תהיה אנגליה) ,נתבקש להימנע מלשוב לארצו — קבוצת
קצינים מאיוגדת־השירייון בזרקא, בסיוע חיל־האוויר, תפסה
את תחנת־השידור והודיעה כי מעתה חופשית ירדן
מעול בית־המלוכה.
כל מקום, כ־ 1981 עלו במדינות ערב שליטים
*׳ חדשים — והם מיהרו להכריז כי הגם שרודפי שלום
הם, אינם רואים עצמם מחוייבים לכל מה שעשו או התחייבו
קודמיהם.
החששות הכבדים שהתעוררו בישראל ובעולם המערבי
נפוגו במהרה: השליטים הערביים החדשים, רובם
אנשי־צבא, התכנסו לוועידה ברבת־עמון, ואחרי שורת
דיונים סודיים הודיעו שכל ההסכמים בין ארצותיהם לבין
ישראל אכן נשארים בעינם ,״כי הדבר הוא לטובת האומה
הערבית כולה ולמען שלום העולם, שלו אנו כה
חרדים.״ מה שלא ידע העולם הוא שהרמטכ״ל המצרי,
במסגרת הערכת־המצב הכללית שמסר, ראה לעצמו ״חובה
מיקצועית״ להצביע על כך שאם תחדש ישראל את
תוקפנותה ואיומיה כלפי מדינות־ערב, או אחת מהן, יש

נושאי שם הבעת׳ לשווא״ ; סעודיה גילתה שכוויית הרחיבה
את גבולה בגניבה, כדי להשתלט על שטח החשוד
בנפט; ירדן תבעה מסעודיה, באיום של התקפה מיידית,
לבטל את הסדרי־הגבולין ביניהן; מצריים דחתה בתוקף
את התוכניות הסודניות להקים סכרים נוספים במעלה
הנילוס — וחידשה את איומיה לכיבוש סודן (״אשר היא
אדמת־ד,מולדת, ורק האימפריאליסטים קרעוה ממצריים
הקדושה״); לוב שבה ועוררה את מריבותיה עם כל
צפון־אפריקה: דחקה את רגלי אלג׳יר בסהרה, הכריזה
חד־צדדית על חידוש האיחוד עם מצריים, והודיעה על
סיפוחה ללוב (מה שלא עורר כל פליאה בעולם) ,ועוד
הבלויות כיוצא באלה.
העולם הערבי הפך במהרה למשל ולשנינה — כימעט
כמו המצרים בתקופה שבין סיום מילחמת־ההתשה לפרוץ
מילחמת ייום־ד,כיפורים. תנועות הצבא, הגיוסים התכופים,
קניות־הנשק העצומות — שהתנהלו בשיא הרצינות
והקפידה — טבעו בים של ליגלוג גלובאלי. היה גם מי
שדאג לפרסם תמונות ״שצולמו בהסתר״ ,של טנקים
זנוחים ״מחוסר חלקי-חילוף״ (מצריים, כמובן. בתחום
זה התמחו עד לדרגת אמנות, אחרי יום־ד,כיפורים).

^ צת יותר הרגיזה הנטייה שבה לקו כל מדינות
| /ערב, להשבית לפתע את התעופה האזרחית ולפנות
את נמלי-ד,תעופו־ ,הבינלאומיים בסיני, ירדן, סוריה וצפון-
סעודיה, רק כדי להנחית בם לפתע מטוסים צבאיים —
׳ולפתוח את המרחב לתנועה מחודשת כעבור יומיים,
מששככה ה״מילחמה״ התורנית.
כעבור שנה של שעשועים לא־מזיקים ממין זה, התרחבה
הבדיחה גם לגדה המערבית (אשר הפכה, ב־1978
מדינה ״אוטונומית״ תחת ״חסות״ ירדנית) .כאן לבשו
ההתפתחויות אופי שונה. חוליות של אש״ף ^— שהוכה אך
לא נעלם — החלו לפתע מטרידות את המישטרה היר דנית
ואת המוצבים ותחנות־האתרעה הישראליות שבביק-
עת־הירדן ועל גב ההר. שיירות אספקה ישראליות הותקפו.
ישראל
לא הסכימה בשום פנים שצבא ירדן ייכנס
ליהודה או לשומרון ,״רק לעשות סדר, כמו שאנחנו יודעים,
ותיכף לחזור.״ הפתרון נמצא בכך שמבין תושבי
השטחים הללו הוקמו מיליציות, חמושות בנשק קל בל בד,
אשר אומנו בירדן ואחר־כך הוחזרו ליישוביהן. איר״
גון זה מוסד והתרחב, עד שמנה ב־ ,1983 בפרוץ המיל־חמה,
כ־ 30,000 איש, מאורגנים ביחידות קטנות וחמושים
ומצויידים היטב בנשק קל, כולל נשק נ״ט אישי, מר גמות
בינוניות ושיריוניות. ישראל לא י יכלה להתנגד
למליציה — ובעיקר שזו אכן הצליחה להפסיק את ההטרדות
ולהבטיח כי המוצבים, תחנות־האתרעה והשיירות
של צד,״ל המתספקות אותם, לא יופרעו.
המתח גבר מחדש כאשר, חודשיים לפני המילחמה,
אירע בגדה מעין מרד: המיליציה המקומית השיגה כמות
גדולה מאד של מוקשים מ״צד שלישי״ אלמוני, מיקשה
את הביקעה והודיעה שמעתה לא תרשה כניסת ירדנים.
בתיווך סעודי שב הסדר על כנו. אנשי המיליציה פירקו
את המוקשים (מיספרם נאמד במיליון) — יהשאירום אצלם.

כחודש ספטמבר ,1983 התבגסו הרמטכ״לים
הערכיים כפורום מצומצם וסודי כיותר. אחרי
שכחנו את מצב הצבאות, החליטו כי כשדו
התנאים למילחמח: היא תיפתח כבוקר היום
השני של, ראש ׳השנה, שעה שחלק גדול מאזרחי
ישראל מבדה כאתרי־נופש חהככישים הסומים
כבלי־רכב. לא תינתן אתרעה מוקדמת,
ואדה מאזרחי מדינות ערב וזרים אחרים שיימצאו
כישראל, לא יוצאו ממנה :״׳אדלה
ירחמם״.
כעת בכוחו של העולם הערבי להדביר את ישראל באורח
ודאי ׳וללא קושי — בלא לחשוש כלל מפצצות־האטום
שמוסרים כי צברה ישראל במחסניה, ולמרות שמדינות-
ערב לא הצליחו עדיין לקבל או לייצר פצצות גרעיניות
.״כאיש־צבא לא־פוליטי, הפועל לפי מצוות השלטונות
המדיניים המוסמכים, חובתי המיקצועית היא להצ ביע
בפניכם על האפשרויות הפתוחות בפניכם, הגם
שבשום פנים אין לראות הערכתי זו בהמלצה למיל-
חמה,״ הדגיש הרמטכ״ל המצרי.

הערכה ברורה זו, שבעיקרה היתה מוסכמת
מככר, עוררה יצרים ושאיפות רדומים.
כעבור יומיים נוספים שד דיונים סודיים קדחתניים,
קיבלה ״ועידת רכת׳עמון״ החדטה כד־ערכית
לחדש את המילחמה עם ישראל — אם
הדבר ניתן לעשייה כאפתעה גמורה, כלא
להזדקק לכד אמצעי־לחימה אסור, ולהגיע לסיום
כניצחון כטוח ומוחלט, כתוך עשרה ימים.
גוף מצומצם כיותר שכלל נציגים כודדים מכל
מדינה, מונה לבחון את הנתונים, להעריך כיתר
דיוק את הסיכונים והסיכויים, ולהציע תוכנית־פעולה
דפי דוח-זמנים. החדה הספירה-דאחור
של ״מילחמת חיטין השנייה״.
כצעד ראשון גובשה ויושמה במהירות תוכנית מק דימה,
שנועדה לספק כיסוי להכנות הצבאיות בלא לעורר
חשדות מייוחדים — ואפילו תוך הרדמת ישראל וארה״ב.
היא היתד, פשוטה ביותר, והסתמכה על תופעות שהעולם
כולו התרגל, כבר מזמן, לקבלן כדברים טיבעיים בעולם
הערבי.
כך נולדה ״הבדיחה הערבית הגדולה״ .לפתע, בזו
אחר זו, החלו כל סדינות־ערב לגנות זו את זו ולאיים
האחת על שכנותיה, כאשר מדי פעם מתבשר העולם על
מילחמה חדשה העומדת להתרגש ואפילו תקריות־אש של
ממש אירעו: סוריה ועיראק ערכו גיוסים מלאים מדי
מחצית השנה, תוך איומים ״לחסל, אחת ולתמיד, את

באותו זמן, כתוצאה מסיבוב ״המילחמות הפנימיות״
האחרונות, היו הצבאות הערביים מגוייסים ־במלואם. אנשי
המילואים הערביים אומנם רטנו על תקופת־ד,שירות
הממושכת שלהם, אבל הרמטכ״לים היו בטוחים כי הטרוניות
ייעלמו משאך ייוודע לאנשים כי פניהם למיל־חמה
של ממש — המילחמה האחרונה והסופית.
להשלמת התמונה יש לומר, כי במשך כל הזמן הזה
לא ישב צה״ל בחיבוק-ידיים. כפי שכבר סיפרנו, גברה
עוצמתו והשתכללה גם היא בהתמדה. למען האמת, כפי
שהראה בבירור סקר של ״המכון ללימודים אסרטגיים״
הלונדוני, אפילו השתפר לטוכת ישראל, יחסי־הכוחות
הכוללים שכין צה״ל וצבאות ערכ .״מעולם
לא היה מצבנו טוב יותר — גם לא בתחום הביטחוני,״
הודיע ראש ממשלת ישראל, בהצביעו בישיבת
הממשלה החגיגית, ערב ראש־השנה, על הערכת־המודי־עין
האחרונה שאישרה את הנתונים, אשר הודלפו וכבר
פורסמו בכלי־התיקשורת בעולם .״זוהי ההוכחה לכך ש־הליכתנו
לשלום וויתורינו על כל השטחים לא הרעו את
בטחוננו, כמו שטענו מבקרינו. להיפך, בכך שיפרנו אותו.
עם קלף בטוח זה נלך אל האזרח, בבחירות הבאות עלינו
לטובה !״

כעבור יומיים פרצה המילהמה. שישה ימים
אחרי פתיחתה, כאשר מחצית ישראל ככר
הפכה עיי־חורכות; חיל־האוויר הושמד לגמרי
; ירושלים מנותקת וכבושה כמחציתה, ללא
תיקווה לייטועה ; עמק, החולה כולו כידיים
סוריות; נמלי אשדוד וחיפה משותקים ושלושה
טריזים ערכים נעוצים מהרי השומרון עד
חוף הים — הודיע ראש־ממשלת ישראל לנשיא
קארטר על כניעת מדינת ישראל, וביקש
ממנו להסדיר את הכיכוש כך ״שלפחות טכח
השוואה האירופית של עמנו לא יישנה.״ קאר-
טר נענה בחיוב, ובעבור שלושה ימים נערך
טכס הכניעה הרישמי.
(כיצד תוכננה הנוילחמה ובוצעה —
על כך בהמשך הסידרה בשבוע הבא)

מ סוגר
את בת
הקודסע?
ב־ 15 לחודש זה ייסגרו כל בתי־הקולנוע
ברחבי הארץ.
החל מה־ 15 לחודש זה לא תוכל
ליהנות מבידור עממי זה.
מפני שנטל המסים החל על כרטיס קולנוע
הפר את הבידור הזה למותרות.
מפני שכמחצית
היטלים.

ממחיר הכרטיס הם
מפני שהיטל עינוגים הוא מס שאין דומה
לו בעולם, בלתי צודק ובלתי הוגן,
מם עקיף שהובטח לבטלו ולא בוטל.

התאחדות ענף ה קולנו עבישראל

רמקול

מגיע

בידור במחיר סביר!
יבוטל היטל העינוגים!!

קובעים ותר מכל
מרכיב א חד, א ת
א״כות המערכת

״טלום״ ,ביגר המדינה , 8טל 269656 .ובחנויות המובחרומ

רובקס

מורלה

המתנה שבהישג ידך

הטפטים המעוצבים ביצירת אומנות

העולם הזה 2102

..ה ת בו ס ה איגה גרו ע ה מניצחון!״

365

ומים חופשיים
בשנה

(המשך מעמוד )12
מחפוז עקף, בעצם, מבלי לומר מה שרצה
להגיד, אבל אחרי התבוסה ב־ 1967 נוכחו
הסופדים שצריך קודם לכל לשנות את החברה
המצרית, ולהעניק לאזרח את ההרגשה
שהוא אדם חופשי, לא מדוכא. לכן,
כשהוא בורג קטן בידי מנגנון השליטה
והבולשת — הוא אינו מסוגל להילחם.
הוא אינו חופשי.

״המי ש טרה
*^ 3האינטליגנציה״
• האם מצויים אדמנטים אג־טי-ישראליים
ואנטישמיים כסיס*
רות המצרית ץ

טמפון או־קה, הטמפון הקטן הנוח והבטוח ביותר
בעולם נותן לר הרגשה משוחררת ודופשית,
365 ימים בשנה.
תוכלי ללבוש מכנסונים קצרים והדוקים,
חצאית מיני, או ביקיני. תוכלי לרקוד, לטייל,
לטבול באמבט ולרחוץ בים בבטחון מלא.
טמפון. נ . 1ס קטן משפתון ולכן קל ונוח
לשאתו בארנק.

אחדים מהסופרים אימצו את עקרונות
התעמולה האנטישמית. הפרוטוקוליס של
זיקני ציון פורסמו במצריים בכמה מהדורות.
אבל הסופרים אימצו את הסיגנון
הזה במיסגרת התעמולה האנטי-ישראלית,
וזאת מתוך כוונה להציג את הישראלים
ככנופייה של ציונים סחטנים, שבאו למצוץ
את דמם של הערבים, כבשו את אדמותיהם
וכר. סופרים אלה היו, למעשה, שמן ל גלגלי
מכונת התעמולה האנטי־ישראלית.

• מאיזה אגף פוליטי !באו הסופרים
האלה ץ

טמפוני ס. בעלי כושר ספיגה ענק
הטוב בעולם ; להשיג ב־ 3גדלים
נורמל.:למרבית הנשים
אקסטרה :.לנשים עם דימום רב.
והחידוש העולמי האחרון!
טמפוני מיני לנערות, לבתולות
ולנשים עם דימום מועט.

דווקא ממחנה השמאל. הם אימצו לעצמם
את הדרו של האירגונים הפלסטינים,
וראו בהם ראש־חץ של המהפכה הערבית.

• מי היה הבולט

ביניהם ץ

הסופר עבד א-רחמן אל שרקאווי, סופר
מכובד הנמנה עם מחנה השמאל. הוא
סבל בימי מישטרו של אל-נאצר, ישב

שראו בישראל אוייב, אך טענו שראשית
לכל יש צורך לערוך בדק־בית. באשר
למילחמה עם ישראל, הרי צריו להלום
בה ולהגיע לשלום. כאמור, מול עמדה בוגרת
זו ניצבו הסופרים האחרים שנסחפו
עם הקו הרישמי של המישטר הנאצרי
וראו בישראל מיפלצת, ולכן יצירתם היא
גם ברמה נמוכה ביותר.

• כיצד הגיעה הסיפרות למילוי
תפקיד של אופוזיציה עיקרית?
העיתונות השתייכה לשילטון, והיתד,
נתונה לפיקוח קפדני של הצנזורה. העיתונאים
שהיו פקידים לא יכלו לבטא את
דיעותיהם, כך שהסופר שהוא חופשי יותר,
ביטא את העמדה הביקורתית הזאת כלפי
השילטון.

• האם היה הד בלשהו לאופוזיציה
כסיפורים ץ

אני מניח שהסיפרות הזאת השפיעה
בהחלט בשיכבה המשכילה. עלינו לזכור
ש־ 80 אחוזים מהעם המצרי נבערים מדעת ,׳
כך שרק האינטלקטואלים, הסטודנטים ותלמידי
בתי־הספר מושפעים מהסיפרות.

• ונגדם הופעלה המישטרה
החשאית הנאצרית?

בהחלט. כלפי האינטליגנציה בערים,
וכלפי הפועלים. אבל רציתי להוסיף, שעוד
לפני שראו הסופרים את עצמם כמבטאי
העם, האומה והמולדת, הם עשו זאת בדרך
הקלה והאפקטיווית ביותר.

• והיא?

במהלך התקופה שאחרי מילחמת 1967
לא נכתב שום רומן אלא רק נובלות, סיפורים
קצרים ומחזות, והרבה מחזות ה אופייניים
לאותה תקופה. חלקם נותרו על
הנייר בלבד, אחרים פורסמו בכתב, והצג-

חרש ! אריזה חסכונית של 40 טמפונים +שי
ארנקון׳ פלסטי לנשיאת 3טמפונים בארנק.

או־בה
הטמפון בעל כושר הספיגה
הטוב בעולם

אלעזר ושווד, פירסומאים

פרופסור שמעץ כלס
שמן לגלגלי מכונת התעמולה האנטי־ישראלית
בבתי-כלא, והרומן החשוב ביותר שלו
הוא האדמה, העוסק בחיי הכפר במצריים.
אגב, אל-שרקאווי נפגש בשנות ה־50׳ עם
סופרים ישראלים במיסגרת, ועד השלום
העולמי /הוא היה מקורב למיפלגה הקומוניסטית1ונסחף
לזרם סיפרותי זה, ופיר-
פם מחזה בשם מולדתי, עכו שהדמויות
המרכזיות בו הן ישראלים מדכאים, קצינים
מושחתים וכו׳ — והפתרון שלו הוא
שעל הישראלים לשוב איש־איש לארץ-
מולדתו, ורק־ כך תיפתר הבעייה הפלסטינית.
אפשר, בהקשר זה, להזכיר מחזה נוסף
של אלפרד פרג /סופר נוצרי־מצרי,
המתאר את הישראלים כסחטנים. גם הוא
נמנה עם מחנה השמאל, וגם הפתרון שלו
הוא פירוקה של מדינת ישראל.

• מהו ממאזן בין שתי מגמות
,ההתייחסות לישראל כסיפרות המצרית?
בצד
יצירות אלה שהזכרתי, נכתבו גם
הרבה יצירות גרועות. בעצם, הן היו ליווי
לפירסומי התעמולה המצרית, שהציגו את
ה,פידאי׳ המצרי והפלסטיני כ״הגיבור ש ישחרר
את האדמות הכבושות״ .אבל אם
נעשה סיכום באובייקטיביות גמורה, הרי
הסיפרות המצרית שתתפוס את מקומה
ותמשיך לחיות, היא זו שניסתה לתת את
הביטוי לתבוסה, ולהשיג את הלקחים על-
ידי ביקורת על המישטר.דנאצרי. סופרים

זורה מנעה את הצגתם, ואלה שהוצגו היו
אליגוריים עד־כדי-כך שעברו את שבט
הצנזורה. סיגנון זו מעיד במידה רבה על
כך שהסופר אמר את שהיה לו לומר, והוא
עשה זאת בדרך המהירה והאפשרית ביותר
שבה ניתן היה להביא את המסר לקהל
ישלו.

מתי ץ

תהליך סיפרותי זה התנהל עד למותו
של אל-נאצר ב .1970-הגל הזה בסיפרות
המצרית הוסיף והתגבר, נתקל בקשיים
רבים מצד הצנזורה, אבל המשיך להתפרסם.

ומה התרחש אחרי מותו של

אל־גאצר?
חל שינוי מעניין במישור אפשרויות ה-
פירסום. ראשית, מהבחינה הפוליטית ננקטו
צעדים המגבילים את החופש לגבי השמאל
מצד אחד, ומצד שני הוענק חופש לחוגי
הימין, לאלה שלא תמכו במישטרו של אל-
נאצר. יחד עם זאת, היות שניתן החופש
לאנשי הימין, אנשי ה,ואפד׳ לשעבר, צע דים
אלה לוו במתן חופש מסויים: חופש
ביקורת המישטר הנאצרי.

• למשל?

בתקופה האחר־נאצרית כתב נג׳יב מח פוז
את אהבים בגשם שהוא בעצם סיפור
ריאליסטי, הדן במצב המבוכה, חוסר־האו־נים
והתיסכול שפקדו שכבות מסויימות
בחברה המצרית בימי מילחמת־ההתשה. ב־סעולס
ה11ז 2102

ספר זה מביא מחפוז נפשות פועלות משכבות
שונות. אחת הנפשות החזקות בספר
היא דמותו של עורך־הדין המביע דיעות
ישירות נגד הסוציאליזם הנאצרי, בדית-
המועצות וכבילת החופש — ובעד ידידות
עם ארצות־הברית. דברים כאלה
לא ניתן היה לפרסם בימיו של
אל-נאצר, ואם נוסחו רעיונות שכאלה הרי
זה נעשה, כאמור, בצורה מרומזת מאד.

• האם יש עוד מאפיין כולט
של תקופת: המעכר לשילטונו של
אל־שאדאתץ
עם מותו של אל-נאצר כתב הסופר תו־פיק
אל-חכים מינשר של סיכום המישטר
הנאצרי, מנקודת־הראות האישית שלו. זו
היתה ביקורת חריפה מאד כלפי המישטר,
בעיקר בנושא חופש הביטוי. באחד המקומות
קובע אל־חכים שמחקו תקופה מפוארת
מאד של ההיסטוריה המצרית, וש-
ההיסטוריה המצרית שלימדו בבתי־הספר
החלה ב־ .1952 לדבריו, ההתעלמות מההיסטוריה
המצרית השחיתה את נפש הנוער,
והוא תבע מאל־סאדאת — שאליו הופנה
המינשר הזה — את החזרת ההיסטוריה
המצרית למערכות.

• ומה היתה תגובתו של אל
סאדאתץ הוא קיבל את המינשר, ואמר שיתייחס
אליו באהדה. הוא שמר אותו במגירה.
אגב, המינשר הזה לא היד, מייועד לפיר־סום
פומבי, אבל ידידיו של תופיק אל־חכים
העתיקו, צילמו ושיכפלו אותו, והמינשר
עבר מיד אל יד. היו גידסות שונות ממנו,
ועיתון צרפתי אף פירסם קטעים מאחת
הגירסות. הנוסח המקורי של המינשר פורסם
רק ב ,1974-אחרי המילחמה.

״ מיל חמה־
\ של־כבוד״

הדגם 1החדשים לשנת 1978
של ובארו 11400־ 1600 סנזייח
ההפתעההחדשה של סובארו העולה
על כל קוד מו תי ה; דג מי סובארו ל שנת
1978ה מ שוו קי ם נב ר עתה. כל אשר
חי פשתב מכוני תתמצא בדג מי ם
ההדורי ם של סו ב אוו 1978המספ קי ם
ביצועים פנ ט ס טיי ם ־ ה מי להה אח רונ ה
של ט כני ק ת רכב מעולה. דג מי ם רבים,
או טו מ טיי ם ורגילים, כולל סובארו
״ ס ט ״ ש 1וסובארו 4דלתות ע ם הנעה
על כל 4הגלגלים.

• מה היתה תגובת הסיפרות
המצרית דל מילחמת יופחהכיפו־דים

כפי שקרה מאז מות אל־נאצר, התגבר
הקו הביקורתי של הסופרים, ונמשכה החזרה
לריאליזם. וכאשר הביאה מילחמת
יום־הכיפורים את התשובה לרחשי הלב
הסיפרותיים והתרבותיים, אותה הציפייה
שהביע הסופר סולימאן פיאד בסיפורו על
החייל קטוע הרגליים• ממילחמת 1967המצפה
למילחמה של כבוד — הרי המיל-
חמה של 1973 נתנה להם את המילחמדד
של-כבוד.

• אחרי מילחמה של כבוד שהושגה,
מה היה ביוון הסיפרות
המצרית ז
אפשר לומר שהמילחמה סיפקה את הציפיות׳
כך שהסופרים קיבלו אותה בהתלהבות
גדולה, נג׳יב מחפוז פירסם —
למרות שאינו נוהג לעשות כן — סידרה
של מאמרים קצרים תחת הכותרת ליקחי
אוקטובר ובכל אחד מהמאמרים הוא הביא
לקת קצר. הלקחים שלו כולם עוסקים בטיעון
אחד והוא, שעכשיו, כאשר יצאנו
מהתיסכול הזה, ומהמבוכה הזאת — עלינו
לעצם את עצמנו מחדש, וללכת לקראת
הפיתוח, ולא לקראת המילחמה, אלא לק ראת
השלום. הוא הטיף במאמרים אלה
לתהליך שהסתיים, למעשה, בביקורו של
אל־סאדאת בירושלים. מגמה דומה ניכרה
אצל תופיק אל־חכים וסופרים אחרים.

• :האם קיים ״מחדל תרבותי״
ישראלי לגבי המתרחש בספרות
המצרית והערבית, מחדד של אטימות,
שמנע אותנו מלהבחין בתהליכים
שבהם תסיפרות המצרית
הנחתה וביקרה את חברתה ץ
נשארנו שבויים במוסכמות. הדבר הראשון
הוא ההתייחסות שלנו לאיזור, ולעולם
הערבי, כולו, וההנחה שהערבים אינם
מעוניינים כלל בשלום. מילחמת יום־הכי-
פורים היתה צריכה להביא ׳ אותנו לידי
הסקת הלקח שאחרי מילחמה כזאת אנו
מוכנים להגיע להסכם שלום. אבל קרה
ההיפך. הפגיעה שהם פגעו במוראל שלנו,
במיתוס שאנחנו תמיד המנצחים — חיזק
את ההתנגדות שלנו, להכיר ולעמוד מקרוב
אחר כל הזרמים והתמורות בעולם
הערבי. בתחום הסיפרותי, נאמר, נעשו פה
ושם כמה תרגומים בצורה כמעט לא-מש-
מעותית, וזה בהחלט ״מחדל״ .אבל האמת
היא שהביקור הסנסציוני של אל-סאדאת
גרם תפנית של כימעט 180 מעלות בדעת
הציבור הישראלי, ואותו הקהל שהריע למנחם
בגין, הריע לאל־סאדאת מבלי ש-
לסיפרות העברית יהיה כל חלק בהכשרת
דעת הקהל.
העולס הזה 2102

אביזרי פאר רבים. נהיגה ונסיעה נוחה
ונעימה. פנסססי !

סונארו 1978־ יופי והידור. ביצועים מעולים,
בגיחות עליונה.

• ״פונ א רו 600״ 4דלתות —85,250.

• ״סונארו 1400״ 2דלתות — 125,800.ל״י
• ״פופאדו 1600״ 4דלתות — 134,000.ל״י
• ״פופארו הרד-טו*״ 1600
2דלתות 1*4,850. -ל״י
• ״פובארו הרד־טופ״
אוטומטית — 154,000.ל״י
• ״פובארו פטיישן טפוזרי 600״
עם חלונות — 96,200.ל״י

• ״פונ א רו 1400״ 4דלתות — 130,000.ל״י
• ״פופארו פטיישן 1600״ — 137,600.ל״י
• ״פובארו 1600״ אוטומטית — 146,600.ל״י
• ״פוכאדו פטיי שו״ 4X4 —.157,500ל״י

מתכנני סונאדו 1978 חשנו על נל פוט קטן.
ננד1ל.הס חשנו נם על מאפרה נוחה ועל
מעונת איוווור וחימום משוכללות נייתר.

• ״פובארו 600״ טנדר

—77,000.

סע ב סו ב ארו ותיווכח כי היא עולה על כולן ! ה מ חי רהחלמ־ 125,800
ת א, רח יצחק שדה , 28
1טל 6 .־ 751105

פרטים מלאים ותצוגה אצל כל סוכני
סוגארו ובנציגות הבלעדית לישראל

ב 3חודשים תלמד

גיטרה * ורגודד בו בו ־ ו ז
סדןסומון וכוביים סדיו״ינדז
ב ס בויזו דך בנוכוו־ז-טוד ובו*
וכננעדו־ה דיוכזכוורוג!
מוז־ו־ניוג צנבאירג נו 7ב ר
בייט נעדביינז וזובונווב
ג׳איז ביו םומ חו ג ו ־ ו ב

7ןמפיס

ר ח׳ דיסתי סיעוד
רני אביב בגי - 4 5 9 1 4 3 .״
ייי ־ 3 3 5 1סול קולנוס^נסון׳׳
מורלה הטפטים המעוצבים כיצירת אומנות
רובקס המתנה שבאופנה

הגיזוות צעק ו
ודיאטה והאניס
וניתוח פלסטי
רעשו עקרות בית
לחוש לערב אחד
כי הן חהחת וני
אחי ממארגני הערב, אנו נימי השחרחר
והמתולתל׳ פלט בעצבנות אחת לכמה דקות׳
נוכח התקהלויות בנות שלושה ומע־ לה :״לא
לעשות כאן בלוקים! מי שאין
לו מה לעשות, שיתפוס לעצמו פינה.״ המארגן
הראשי של הערב, רוני פרג׳ון שהכתיר לפני,
שלושה חודשים את מים אלגנס הצעירה )עד

גיל ,(22 הסתובב עם
חיוך מאוזך עד-אהן: קהל־המאות הקבוע
שלו לתחרויות־היופי למיניהן, לא איכזב
אותו גם הפעם. כל הכרטיסים שהפיץ דרד
ועדי־העובדים של אגד, תדיראן. בורסת-
היהלומים ומרבית הבנקים — נחטפו. ערב

חן במכסת

קפת בתומכים של התחרות, ששימשו כשופטים. יחד עם אחד

4נשים כנות 25 פלוס, בעלות עודף
• מישקל, שאפיהן מזכירים בצורתם
את התיאור התנ״כי ״אפך כמיגדל הלב־ניו׳״
אין בדרך־כלל מה לעשות בתחרו־יוודיופי.
אלה נועדו, כידוע, ליפהפיות
צעירות חטובות.
אך אמרגן־מפיק תל־אביבי בשם רוני
פרג׳ון הגיע למסקנה שאפשר יהיה לע שות
כסף גם תוך כדי סטייה מן הקו
המקובל. הוא הצליח למלא אולם גדול,
והוכיח שעם ישראל אוהב כל תחרות ש היא,
גם של אנטי־יופי.
ארבעים נשים נשואות ואמהות לילדים
קראו את מודעותיו של רוני בעיתונים,
וקפצו על ההזדמנות. הנה הדבר שלו
חיכו שנים. סוף־סוף תוכלנה גם הן לקבל
אישור רישמי לדיעה הכללית של המיש־

מים אלגנס

הנבחרת זכתה

גס בכרטיס טיסה

לאירופה.

פחה והחברים — שהן פשוט נראות נהדר.
עשר המועמדות הסופיות היו, לדיברי
המארגנים, הרע במיעוטו. שלושים ה אחרות,
שאותן נאלצו לשלוח הביתה, הין
— לדיבריהם — פשוט ״מתחת לכל ביקורת•
מי יודע, אולי אין להן ראי בבית.״
תיסרוקת מתוך_הטוסטר
לפני תחילת התחרות. של
14/מיס אלגנס התקבצו, עשר הנשים, באחד
האולמות של מלון דיפלומט בתל-
אביב ועסקו בהתרגשות רבה בשיפוצים
אחרונים בעזרת צוות מאפרות, מלבישות
ומסרקות. רובן ניראו בעלות הופעה חי-

טנס ההכתרה

אחד מתומכי התחרות מכתיר את מועמדת מיספר
תשע, אילנה ברננקה, בתואר ״מיס אלגנס 77״ ,בעזרת
סרט ירוק וזר פרחים בתוך צלופן. אילנה מתכוונת דבר ראשון לנצל את כרטיס־הטיסה.

הספרית
הבלונד הדסה י?
בת ה־ ,25 אם לילד בן ש
סיפרה כי בעלה שוהה בחר

היא אימה ברננקה, עקרת־ביוז ם־
7111ל ך 1ן
ויו 11 נתניה שזכתה בתואר. מיס אלגנס*.
אילנה בת ה־ 27 היא צברית ממוצא תוניסאי, נשואה
ואם לשניים. היא סיפרה שבקרוב היא מתכוננת ללמוד.

צונית סבירה, אם כי במה גיזרות זעקו
שם לדיאטה דראסטית וכמה אפים ניז־קקו
לשיפוץ מיידי של מנתח פלאסטי.
״אני לא רוצה להופיע בהעולם הזה,
אמרה אחת, אחרי שביררה מיהו הצלם ה מכוון
לעומתה מצלמה .״אבא שלי לא
יודע מהעניין.״ היא נמלטה בבהלה לפינה
אחרת — סמל ומופת לכיבוד־הורים.

כזה מייועה לדבריו, לבעלי־אמצעים. הרי
לא כל אחד יכול לעמוד בהוצאה של 180
לירות לכרטיס זוגי.
מנחת תצוגות־האופנה דליה שפלן, בלונ דית
תוססת שמדברת בצרורות, הודיעה
שהחלק המעניין של הבנאדם הוא פניו —
הראי של הנשמה — ומה מעטר את הפנים
אם לא הכתר מסביב, השיער? וזו כבר

סיבה טובה לראות את החידושים האחרונים
בתיסרוקות ההווה והעתיד הקרוב. וכך
הסתבר שכדי לא לפגר אחר האופנה צריך
להסתובב עם שיער חופשי, טיבעי, עם
הרבה סילסולים, ורצוי בגוני אדום ודבש.
תיספורת הפיטריה (מסולסל בקצוות וחלק
באמצע) מאד מאד מ ,1וכך גם הבלונד
הארוך והשופע של ״המלאכית של צ׳אר־לי
/ ,הצמות של שנות החמישים, ושיער
פרוע הנראה כאילו קיבל את צורתו הסופית
בתוך טוסטר.
אחרי שצוות דוגמניות בראשותן של

מתימרת לגובה 1.74 מטר נטו, אילנה
במנקה מנתניה, שאמרה שאין אשה לא יפה
אלא רק אשה עצלנית שמזניחה את
עצמה, ואסור שזה יקרה אחרי הנישואין.
את המיצעד סגרה מישל אלקיים בת ה־,25
הרווקה היחידה בחבורה. מישל, עובדת
כפקידה במישרד־אמרגנות בתל־אביב.
הקהל שמר על קיפאון, ולא גילה הת להבות
מייוחדת לגבי הגברות שעברו לפניו
בסך. הזמר ששי קשת עשה כמיטב
יכולתו, ואפילו גייס לעזרה כמה משיריו
המעוררים של אלוויס פרסלי, אך לשווא.

אנגלשטיין, העובדת כפקידה בחברת־
1 1 | #111 ^ 11 1141111111 ייצוא. בודי, שעלתה לארץ מאנגליה לפני שש
שנים, התביישה לדבר למיקרופון בעיברית, העדיפה להשיב לשאלות המנחה בשפת־אמה.
התחיל

מחייכת למצלמה

עובדת היותה בשלבי התפשטות לקראת התצוגה,
לא הפריעה לדוגמנית שלומית אמיר לחייו לכיוון
צלם העולם הזה. שלומית, עם הדוגמניות קארין דונסקי וחיה קציר, הוסיפה זוהר לאירוע.

חבר־השופטים

מאחרי הקלעים
מחלק נקודות.
הקהל החל מתעורר יותר עם קריאת
תוצאות הבחירה :״האשה החיננית״ היא
הדסה ילוז, סגנית שנייה — רינה ארואטי,
סגנית ראשונה נילי אחיעזר (שהתקבלה
לתחרות בבוקר אותו יום, כאשר פנתה
למארגנים בדבר פרטים על קורם לדוגמניות)
.מיס אלעס עצמה היא אילנה
במנקה, צברית ממוצא תוניסאי, נשואה
ואם לשניים, עקרת-בית המתכוונת ללמוד

תיכנון־אופנה, אבל לא לפני שתנצל את
כרטיס-היסה שבו זכתה בתחרות.
ה״מים״ ,עם סרט ירוק על החזה וזר
פרחים בידיה, פיזרה חיוכים רחבים לכל
עבר, קיבלה נשיקות מאמא-אבא, דיקל-
מה במהירות לתוך המיקרופון שבית־אונד
נה מסויים הוא ממש נהדר, והלכה הביתה
מאושרת. עכשיו יש לה אישור־בכתב
מרוני פרג׳ון שהיא האשה האלגנטית ביותר
בארץ לשנת .1977

נעמי רון !

קארין דונסקי, שלומית אמיר ונערת־ישר־אל־לשעבר
חיה קציר עידכנו את הנוכחים
בכל הקשור לבגדים, נעליים ותכשיטים,
התחיל מנחה הערב, דודו טופז, לזמן את
הטוענות־לתואר. דליה זחייק, בת־ימית בת
,34 אם לחמישה ילדים, הופיעה במחשוף
עמוק וגררה אחריה את בתה הבכירה,
לילי בת ה־ .17 השתתפותה של האם בתח רות
היתה פרי־יוזמתה של הבת.
״רינה מור!״ ,הכריז דודו, העיף מבט
* שני במועמדת הבלונדית הקרבה לקראתו,
ותיקן ל״רינה ארואטי״ .הירושלמית ילידת
רומניה, שהיא אם לשתיים, הפתיעה בהודעה
שהיא עדיין בחופשת־לידה, וסיפרה
שתחביבה הוא רכיבה על סוסים.
אישור מידי המארגן

וד אחת בחופשת־לידה היתד. מזל
? יעקב, חיפאית העוסקת בהנהלת־

חשבונות .״בתחרות כמו, מים אלגנס׳
חשובות הופעה מטופחת והתנהגות מתאימה,
לאו-דווקא היופי,״ הצהירה נילי
אחיעזר, בת ,24 מרמת־חן, בוגרת בית-
הספר אבני לציור, נשואה, עם ילדים־
עדיין־בתיכנון.
ככה זה נמשך — בזו אחר זו: הספרית
הדסה ילה, שבעלה נמצא ״בשליחות
סודית בחו״ל״ ,הפקידה ג׳ודי
אנגלשטיין-שחיה בארץ כבר שש שנים,
אבל עדיין מעדיפה להתבטא באנגלית,
הפקידה הג׳ינג׳ית מיפו נורית מלכה, ה־

אם לחמישה

שבניקית, שהגיעה לתחרות ביוזמת בתה הבכורה
בת השבע־עשרה ובעידוד הבעל.

בחזיה ותחתונים 3.־ 3

ליפה את בגדי התצוגה בנוכחות עם רב —
המועמדות, המארגנים וסתם קהל סקרנים.

הרי 111(5 1 11 ׳5נורית מלכה
ייי • *ייי 1היתה המועמדת
התמירה ביותר בתחרות. נורית
היפואית היא דור רביעי בארץ.

קו7נ מנ
ש בי ת ה
נג ד הביו רו ק ר טי ההא טו מ ה
אם לא יקרד, דבר עד יום ד /,ה־ 15בדצמבר,
עומדים בתי־הקולנוע לסגור את
שעריהם, כמחאה נגד היטל-ד,עינוגים ש אינו
מאפשר עוד הפעלת המיתקנים הללו
באורח תקין.
יש הרבה לומר על בתי־הקולנוע בארץ.
ומעט מאד לשבח.
אבל אין זה משנה את העובדה שהענף
היום, מבחינה כלכלית, נמצא בשפל ה מדרגה.
וגם אילו נמצא מי שהיה רוצה
לשפר את מצב המיתקן שלו, היה מתקשה
מאד בכך. המיסים מהווים כיום כמחצית
מחיר הכרטיס בקופה. זאת, משום שקברניטי
התרבות בארץ החליטו כי גדי
יגיל, דודו דותן ן*ו מוטי גלעדי (שכבודם
במקומו מונח) הם אמנים, וזכאים למיסוי
מינימלי, ואילו אינגמר ברגמן ולואים בו־ניואל
הם מוקיונים הפוגעים ברמה התר בותית
של ההמונים, ומשום כך יש להטיל
עליהם את מלוא כובד המיסים. דומה
שאין צורך להגדיר גישה כזאת לתרבות.
ניבול-פה ממילא לא יעזור.
.לעכור למץ. מה שיוצא מן המיסוי
הגבוה, הוא שקולנוע יכול לפעול רק בת״
פוסה כימעט מלאה, אחרת זה פשוט לא
כדאי. בתנאים אלה, מובן שאיש מבעלי
בתי־הקולנוע לא יסתכן בהצגת סרט קצת
יותר מורכב, אלא יעדיף אותם המוצרים
המייועדים למכנה־המשותף הרחב ביותר
(וממילא הנמוד ביותר) .עוד תרומה לתרבות.
תוך כדי ויכוחים עם עיריית תל-
אביב אף איים אחד מבעלי בתי־הקולנוע,
שאם לא יופחתו המיסים יעברו כל בתי-
הקולנוע בעיר להצגת סירטי־מין.
ועוד גרוע מזה, הרשויות מפריעות באורח
פעיל לשינוי פני הענף, כפי שהם
מתחייבים מן השינוי בהרגלי הצפיה של
הקהל — לא רק בארץ, אלא בעולם כולו.
הטלוויזיה מספקת היום את כל אלה שהלכו
פעם לקולנוע כדי לחפש ״בילוי״.
היום הולכים לראות סרט, לא סתם לקולנוע.
הבדל זה בגישה גרם בכל העולם
פיצול האולמות הגדולים, שבהם יש צורך
במיספר גדול של צופים בעת ובעונה
אחת כדי שההצגה תשתלם, לכמה אול מות
קטנים שבהם אפשר להסתפק בקהל
מצומצם יחסית לכל הצגה. הצלחת רחוב
הסטר במוזיאון תל-אביב מהווה הוכחה
חיה לנכונותה של גישה זו.
א סור לפצל. בעלי בתי־קולנוע אחדים
בתל־אביב ניסו כבר ליזום רעיונות מסוג
זה, אבל כאן התערבה הביורוקרטיה האטומה
של העירייה. חוק־עזר דורש מיס-
פר מסויים של מקומות־חניה יחסי למיס־פר
המושבים באולם־קולנוע. החוק הונהג
מאוחר למדי כך שלמעשה, מעטים בתי-
הקולנוע בתל־אביב שמספקים את דרישותיו.
היום, כאשר בא קולנוע תל־אביב
.וגישש־ אפשרות של פיצול האולם, נאמר
לו כי לא יקבל רישיון משום שלא יהיו
מקומות חנייה לאולמות החדשים. כתוצאה
מגישה זו הופך קולנוע תל־אביב, שהיה
קולנוע־יוקרה, לאכסניית מערבונים סוג ב׳
וסירטי-פעולה מפוקפקים, שמציג סרט אחד
גדול ׳או שניים מדי שנה. המושבים מז־דהמים,
האולם מתרפט והולך ואין טעם
או תקציב לשיפוצים, כיוון שמעטים מאד
היום הסרטים המצדיקים קיום אולם שבו
כ־ 2000 מקומות ישיבה. בבעייה דומה נת קל
באחרונה גם קולנוע חן, שמנהליו
שוקלים את אפשרות פיצולו לשלושה.
פרצוף תרבותי. אילו אפשר היה
למצוא בין האחראים לפרצוף התרבותי
של המדינה, גם אנשים שיצאו כבר מעיירת
הגולה, ושגילו כי ״הסינמה״ זה
לא רק בוק ג׳ונם וטום מיקס, אלא האמנות
החיה והתוססת ביותר של המאה.
אילו אפשר היה להסביר לאנשים אלה כי
לקולנוע יש השפעה על הרמה התרבותית
של עם יותר מאשר לכל הקונצרטים,
התערוכות והצגות־התיאטרון (מבלי לבטל
את ערכם של כל אלה) ,אולי ניתן
היה לגלות בהם נכונות להתייחם לקולנוע
באותו הכבוד שהם מייחסים לכל האמנו־יות
האחרות.

גור אתהבתס מן
חציבות המיס

ת ל מידי תיכון

כתף

ת ש ליי ח
חובה ל או מי ת היא
שפירות ארצנו
יק טפו, יארזו וישלחו
בילי עובדים מישראל.
גם שכרכם י הי ה רב.

־£112

שידות התעסוקה

שירות התע סו ק ה לר שותכם

ס ר טי ם
טהקדה דוודג טיגו?
ולנטינו, ביוגראפיה קולנועית חדשה
של מי שהיה גדול אלילי עולם הסרטים

בכל הזמנים, אינו זוכה בינתיים בהצלחה
גדולה ביותר. התורים אינם מזדנבים לפני
הקופות, והמבקרים מתחרים ביניהם
בקטילתו. רק כתבי־הקולנוע מאושרים.
הסרט סיפק להם כבר עשרות עמודים
של חדשות ותמונות פיקנטיות ורכילויות
עסיסיות. אילו היה הסרט יכול לגבות
אחוז אחד מכל אלה, היה מכסה כבר את
כל ההוצאות מזמן.
ואין פלא בכך. לי האיש שמגלם את
רודולף ולנטינו בגילגולו הקלנועי הוא
רודולף אחר, מפורסם לא פחות. זהו רד
דולף נוראייב, הרקדן הראשי של להקת
קירוב הסובייטית לשעבר, שהעדיף לחיות
במערב והפך הנידינסקי של שנות
ה־ .70 הוא רקדן־כוכב שכל הופעה, כל
רומן וכל קאפריזה שלו מגיעים מייד
לעמוד הראשון בעיתונים.
חלום שערורייתי. בימאי הסרט,
לעומת זאת, הוא קן ראסל, האיש שהח ליט
להראות לצופי הקולנוע את גדולי

דמנות כדי להוכיח את כישוריו. ד,תסריטאית
ג׳ון מאתים, אחת הדמויות הבולטות
של הראינוע האמריקאי בשנת ה־,20
דחפה אותו לתפקיד ראשי בארבעה פרשי
האפוקליפסה והפכה אותו לכוכב בן-
לילה. ואילו נטאשה ראמבובה, אשתו ה שנייה
(בת־אירלנד טהורה ששמה האמיתי
היה ויניפרד שונסי, אבל השתוקקה
להיראות אכזוטית ומשום כך אימצה את
השם הרוסי) ,היא זו שלדעת רבים הביאה
לניתוק בינו לבין המימסד ההוליוודי והפכה
את שנות חייו האחרונות למה שאפשר
לכנות כיום ״חווייה פסיכודלית.״
היא האמינה שניחנה בכוחות על־טבעיים,
קשרה לוולנטינו צמיד־עבדים שבילעדיו
אסור היה לו להופיע בציבור, וכתבה עימו
סיפרי־שירה רגשניים ופאתטיים. מאחר
שהיתר, קודם־לכן מעצבת התילבושות של
הכוכבת נאזימובה (שהיתר, רוסיה אמיתית)
,היתה נטאשה משוכנעת כי אין
איש ׳שיכול ללמד אותה מה אפשר לעשות

מ ס קו טלנדבאהבה

לחורה 77/78 הניעו לישראל
עשרות דגמים חדישים שלסריגי
^ 0£5£¥ז\\ ,כשלל צכעים ודוג מאות׳
עם רוכסן או כפתורים.,
צווארון ״וי״ ,״גולף״ או ״:יקי״.
כל סריגי \¥0£5£¥מיוצרים
) מצמר מחור ובאיכות נפלאה,
ושומרים על מוניטין בינלאומי
ללא מתחרים זה יותר מ־300
שנה!
1פנק את עצמך בסוודר חדש של
ותיהנה מחורף
חמים ונעים !
8 £נוז]ה!ן, /

!מ/ותד 7מציעה טוב •ותו־

א ש סרסוסאים

רודולף ולנטינו

רודורף נוראייב

הכוכב האומלל

והכאריזמה החייתית

המלחינים של המאה הקודמת כחולי-מין
בעלי הזיות מטורפות. זה מה שהוא עולל
,לצ׳ייקובסקי, וזה מה שקרה לליסט ול־מאהלר,
כאשר הווריאציות של הזיווגים,
התפתלויות-העירום של הכוכבות :,ההפרעות
המיניות של הגיבורים והתיפאורות
הפרועות (המלוות בתילבושות הולמות)
הפכו כל אחד מן הסרטים הללו דומה
יותר לחלום שערורייתי בטעם מפוקפק
מאשר לביוגראפיה של אמן יוצר.
ברור ששילוב של שני אלה אינו יכול
להיות אלא מפוצץ, אם עוד מוסיפים על
כך את העובדה שחייו של רודולף ולנ־טינו
מספקים הזדמנויות רבות להברקות
עבור שניהם. ולנטינו, אותו בן איכרים
יי איטלקי שהגיע לארצות־הברית, הציג עצמו
כרודולפו אלפונזו רפאלו פיאר פילי-
ברט גליאלמי די ולטינה ד׳אטונגואולה
כדי להעמיד פני אציל, מת אומנם בגיל
31 בלבד, אבל הספיק בחייו הקצרים להפוך
אגדה — הגבר הנערץ ביותר על ה מין
הנשי במאה הנוכחית.
טאנגו להשכרה. אומנם, כאשר
הגיע לראשונה לאמריקה, נאלץ עדיין
להרוויח את לחמו כמדיח־כלים או מלצר,
ולהשלים את ההכנסות כרקדן־טאנגו
* שכיר בערבים, המציע שירותיו כמורה
לריקוד, לגברות הבאות־בימים שהתפע לו
מן הפרופיל החטוב. ובין הסיפורים
הרבים שמספרים עליו, יש גם כאלה ש טוענים
כי לא משך ידו מגניבות קטנות
פה ושם, כאשר כל אמצעי הפרנסה ה אחרים
לא הספיקו.
גורלו הונחה למן הימים הראשונים על-
ידי נשים. זמרת האופרה ג׳רלאלדין פראר
ראתה אותו בחצר אולפני גולדווין ואמרה
לידידותיה שהצעיר ראוי לקבל ד,ז־

בקולנוע או איך, והיא מינתה עצמה מפיקה
של ולנטינו בסרטים שלמרות תהילתו
של הכוכב התקשו למצוא מימון.
100 אלף מקוננות. אחרי פרישתו
מאולפני פאראמונט, כאשר מנגנון יחסי-
הציבור המשומן של האולפן זנח אותו,
החלו להופיע לא מעט כתבות מלגלגות על
האליל (״המיר את המעלות הגבריות של
בני־מינו מאז אנשי המערות, ומעדיף
סודרה, איפור, מיכנסי־משי וצמידים״).
אבל כאשר מת, ב־ ,1926 נפל אבל כבד
על אמריקה כולה, המין הנשי נאחז היסטריה
המונית, והערכה צנועה טוענת ש את
דרכו האחרונה עשה ״דודי״ עם ליווי
של כ־ 100 אלף נשים מתייפחות, מקוננות
ומשתוללות, שניסו לפרוץ את מח סומי
המישטרה כדי לזכות בהצצה אחת
נוספת בפניו.
היסטריה, עבדות, גברים מאופרים,
צעיר המלמד זקנות לרקוד, מובן שכל
אלה הם ממש לחם־חוק עבור בימאי כקן
ראסל. ולא שהוא טרח במיחד לשחזר
את האמת .״האמת העובדתית היא בעיני
רק אמצעי להגיע לאמת לאמיתה,׳׳ אמר
פעם. וזו היתד. נקודת־הזינוק שלו גם
במיקרה זה. הוא קרא אולי את כל הביר
גראפיות הרבות שנכתבו על ולנטינו אבל
סבר, משום מה, שהן קוטעות את הסיפור
המפולפל ביותר דווקא ברגע המרתק ביותר,
רק משום שכך קרה במציאות.
אם, למשל, נתקל בסיפור על כך ש־וולנטינו
הזמין לקרב אגרופים עיתונאי
שהטיל דופי בגבריותו, קרב שלא התקיים
מעולם, החליט ראסל שצריך לתקן
את העובדות׳ והקרב מתנהל הלכה למע שה
על המסך, כך שהכל יראו את גופו
(המשך בעמוד )46

ב ס לון
ז מז ב ד
לרגל פתיחת המסלקה המיוחדת
להשאלת חליפות לחתנים ($ס<!0ל״זו
אנו עורכים מבצע הנחות מיוחד,
במבצע זה נשאיל
לבלה: שמלת חופה מלכותית ()77/78
כולל טיפולים.
ולחתן: חליפת ערב אופנתית,חולצה,
ז אפודה, פפיון וחפתים.

וכל זאת ב־ 2 ,2 2 2 .ל״י

בלבד

(כולל מ.ע.מ).
המבצע בתוקף החל מ־— 1.12.77
לתקופה מוגבלת .
הרשמו עוד היום ותהנו מהמחיר
הבלתי רגיל של המבצע !
פרטים נוספים בסלון.

סי״ א־בזבד ־׳

הסלון המלכות׳ לכלזת וחתלט

ח״א. רח בן יהודה £632££ .237394 3 .54
העולם הזה 2102

קולנוע
(המשך מעמוד )45
הנוצץ והמזיע של דודי (נוראייב) כשהוא
מביס את מעליבו. ואם ולנטינו סיפר ש הוא
לימד את נידינסקי לרקוד טאנגו (הסיפור
לא אומת מעולם) ,אין כמובן סיבה
שראסל לא יחליט כי, אמת או לאו, זה
טוב לסרט. וכך רואים את רדולף נור־אייב
מלמד את הרקדן הבריטי המפורסם
אנתוני דאואל, המגלם את ניז׳ינסקי, לרקוד
טאנגו.
מאונן מיקצועי. או, למשל, סיפור
מאסרו של ולנטינו. האיש נאסר משום

שהסוהרים מסרבים להניח לוולנטינו להש תמש
בשירותים, ולכוכב האומלל אין ברירה
אלא לרוקן את שלפוחיתו בתוך מיכר
סיו. כל זה, כדי להמחיש לקהל שסתם
מאסר אינו עושה עליו רושם, עד כמה
נפגע ולנטינו מן הקורות אותו .״בכל אחד
מסרטי יש נקודות,״ מסביר קן ראסל,
״שבהן אני משתדל בכוונה לגרום הלם
לצופה. אחרת הצופים הופכים אדישים,
אחרי שהם רואים בפעם המי־יודע-כמה
אותם הדברים קורים מול עיניהם.״
בישדון השלחזו-ר. בין שאר הסיפו-

רקדן רודולף נוראייב כ״ולנטינו״
שערוריות ישר לעיתונות

ולנטינו רומינגו אז — נורייב קרלסון
השיחזור לא אימת את השמועות
שנשא לאשר, את הגברת ראמבובה עוד
לפני שהספיק להתגרש כחוק מאשתו הראשונה,
ג׳יין אקר. מה שקורה לו בכלא,
זה כבר חווייה נוסח ראסל מהתחלתה
ועד סופה. הוא נכלא בתא דחוס יצאניות
הנטפלות אליו, בפינת החדר יושב מאונן
מיקצועי שהמחזה גורם לו להתקפת־מרץ
בתחביבו. ואם לא די בכך, הרי מסתבר

דים שליוו את הסרט, היו כמה גירסות
לסכסוכים הרבים שבין ״דודי״ לכוכבת
שגילמה את נטאשה ראמבובה, הלא היא
מישל פיליפס (לשעבר אחת מארבעת ה אמהות
והאבות) .למרות סצנות־האהבה
החשופות הרבות בין השניים, שצילומים
מרומזים מתוכן התפרסמו כבר בעיתונים
רבים, מסתבר שהם שנאו זה את זה מער

מקק הלב, שינאה שהגיעה לשיאה כאשר
הרקדן חם־המזג סטר לשחקנית על ידה,
וזאת השיבה לו ללא־היסום בסטירה מצל צלת
על הלחי ,״בכל הכוח,״ כפי שהיא
אוהבת להדגיש.
אשר למרכיב אחד בסרט היתר, בכל-
זאת הסכמה כללית חיובית: הצד החזותי.
ראסל גילה כאן, לדעת מרבית המבק רים׳
איפוק וטעם רבים יותר מאשר בסרטיו
הקוקדמים. הוא חרש את סירטיו
של ולנטינו המקורי ושיחזר את דימוייהם
המפורסמים בסירטו והשילוב בין הכאריז-
מה החייתית של נוראייב (שיש משווים
אותה לכאריזמה של ולנטינו המקורי)
לבין כישרון השיחזור של ראסל, מהווים
את הצד המוצלח ביותר, לדעת מרבית
המבקרים, של הסרט כולו.

הגיס והכיס.

תל-אביב

תשוקה אפלה (צפון, צר+

— גבר מזדקן מתאהב בצעירה ספק־
תדריך חיבה ל ר או ת :
ת ל ״ א כי כ — פנים אל פנים, תשוקה

מפחד מנ שות הכוכב
אווזי הפרא, הסיפור על אודות שכירי-
חרב לבנים שמצילים נשיא כושי תוך פעולה
נועזת באפריקה, מסווג כסרט גברי
למהדרין. מילחמתון נוקשה שאין בו מקום
לנשים. רשימת כוכבי הסרט מרשימה בהחלט,
וכוללת ריצ׳ארד ברטון, רוג׳ר מור
וריצ׳ארד האריס.
כל אחד מבין השלושה כוכב בפני עצ מו,
שכבר הוכיח את גבריותו מעל מסכי
הקולנוע.
הכל טוב ויפה, לבד מן העובדה ששלושת
הכוכבים הללו מוכרים דווקא כמי
שקשה להם מאד להתנזר מבנות המין
האחר, וזאת עובדה הידועה גם לנשותיהם.
משום כך החליטו, אולי כדי למנוע
געגועים אל המין היפה ובעיות נישואין
הנובעות מכך, להתלוות אליהם לאתרי
הצילומים באפריקה; גם אם אינן נוטלות
חלק בהסרטה עצמה. אין זה מונע מהן
ללבוש בגדי קרב ולהיראות מוכנות להת מודדות
עם כל מתחרה שתסכן את שליט־תן
בגבר שלהן.

ריצ׳ארד האריס ואן טורקל — רוג׳ר ולואי מור יוצאים לקרב
להגן על הבעל

למי שאינו עוקב אחר טורי הרכילות
בקביעות הדרושה, כדאי אולי להזכיר ש-
ברטון נשוי לדוגמנית סוזן האנט (רע־ייתו־לשעבר
של אלוף־העולם במירוצי־מכוניות)
,ריצ׳ארד האריס הוא בעלה של
שחקנית הקולנוע והטלוויזיה אן טורקל,
ורוג׳ר מור נשוי זה זמן רב לשחקנית
לשעבר לואיז, היחידה מבין השלוש ש אימצה
לעצמה את שם־המישפחה של
בעלה.

רקדן נוראייב וכוכבת פיליפס
השינאה היתה לוהטת
בתולה ספק־יצאנית, הדוחה ומפתה אותו
בעת־ובעונה־אחת. סאטירה מבריקה של
לואיס בוניואל על המין האנושי, שעדיין
כבול לתשוקות הגוף למרות ממרות הרוח.
* פנים אל פני־ם (אורלי,
שוודיה) — רופאה פסיכיאטרית מנסה
להתאבד אחרי שכל תיסכולי העבר שלה
מתוספים לאכזבות האישיות והמיקצועיות
של ההווה. דימויים רבים בסרט הופיעו
אצל ברגמן כבר בעבר, אבל המישחק
שהוא משיג מליב אולמן מפתיע ומדהים
מחדש בכל סרט שלהם.
האדמה הטובה (פאר, אר־צות־הברית)
— סרט בן 40 שנה, מבוסס
על רומן רב־מכר של פרל באק, על אודות
מישפחת איכרים סינית חיקתה לאדמה.
זה לא נראה׳סיני או מתקדם ביותר,
אבל האהבה ניחנה בכל הפאתוס של ימי
הוליווד הזוהרים, וכמה סצנות עוצרות-
נשימה עד היום. עם פול מוני ולואיזה
ריינר.

חי פ ה

פנים אל פנים (רון,
שוודיה) — אינגמר ברגמן כמעט חודר
אל תוך נפשו דרך התמוטטותה של
רופאה פסיכיאטרית (ליב אולמן) .חווייה
מזעזעת שראוי להתנסות בה.
העולם הזה 2102

/חד שכך תנאים מהפכניים לזוגות צעירים
משכנתא של 950/0מערך הדירה
ולזכאי משרד השכון.
בירושלים בשב׳ רמות, מול נוף מרהיב
2ח׳ +פנת אוכל — עד 64מ״ר.
פרטים בבית בלל, רח׳ יפו ,97 ירושלים

בנצרת עילית
ברח׳ הגפן, מול נוף משגע
3ח׳ +פנת אוכל, כניסה מיידית.
פרטים ברח׳ עצמון ו, נצרת.

בכרמיאל
רב־קומות בשכונה הדרומית.
3ח׳ +פנת אובל
פרטים ברח׳ עצמון ו, נצרת.

באזור
10 דקות מ תל אביב,
2ח׳ +פנת אוכל
פרטים ברח׳ דרויאנוב ,5תל אביב
לבב׳ לשבתהסברה אזורי ם בע׳׳נל ר ח׳ ד רוי אנו ב 5ת ל אביב י
אבק שלש לו ח אלי מידע לגבי די רו ת לזוגו ת צעירים
הנ מ צ או תלמ כי רהב: ירו שלי ם /אזו ר /כ ר מי א ל /נצרת עילי ת! .

לכתובת __
רובקס המתנה היפה ביותר

*זו רי ם
חברת בגין ע יסוד איתן

ב ק רו בהסדרההטל ביזיוגי ת
זהעתה הו פי עמחדש

דאן כריסטוך
ע״פ ספרו של רומן רולן (חתן פרס נובל)

כרך א׳ :הבקר השחר

המחירים, עדיין נ מוכי ם!!
המבחר עשיר, והיעוץ מקצועי
* פלשים לכל סוגי המצלמות
כמהירים נוחים.
* פצוע פיתוח והגדלות צבעוניים :
אגפא, אצל אגפא ;
קודק, אצל קודק;

צילומי־פספורט, בן־רגע !
החנות הותיקה כיותר כחיפה !

החלוק 1בב ד
חיו׳ה.דחובג ד
1נו1

יתר חמשת הכרכים בקרוב
.להשיג ככל החנויות והשק״ם״
הפצה :״גד״ ,צ׳לנוב ,13 טל ,823701 .ת״א.
א חר הסק• ב חר מון.

העולם הזה 2102
מורלה הטפטים המעוצבים בשירת אומנות

ער שוק התנועה הואש במדינה
ער גדת נחר וער נ׳ מננ״ו שונו
הנפושמת בצמא
הנחל. בתביעה שהגיש בשעתו מישרד־הבריאות
נגד המפעל, זוכה המיפעל. ב־עירעור,
שבא לאחר-מכן, זוכה שוב. הנחל
המזוהם והמצחין הפך מיטרד ליושבי הכפר.

מי~שפ
3י ם
למעיין
ך• עכור שנים אחדות, ב־ ,1965 הוחלט
להקים מעל לאפיק הנחל גשר, שיחבר

שני מטרים מגדת הנחל. כל עוד היה
הנחל נמוך לא היתה כל בעייה, אולם
משהוגבה, החלו מימיו חודרים לפתח יציאת
המים מהמעיין. מי הנחל המזוהמים
נמהלו במי המעיין. איש לא דאג שעל פתח
המעיין יותקנו צינור, משאבה או כל
מנגנון אחר שיבודד את מי המעיין מן
המים העכורים. יושבי הכפר, כאבות אבותיהם,
עדיין נאלצים לרדת אל מקור ה מים,
למלא דליים ולשאת אותם משם אל
בתיהם.
מישרד הבריאות התריע לא פעם, והזהיר

מים ענווים

שואב תושב הכפר הערבי אל־מפג׳ר מן החבית. הכפר אינו
מחובר לרשת המים הארצית, ותושביו אוגרים מי־גשמים
בחביות. המים העומדים מעלים ריח רע, אך תושבי הכפר נאלצים לשתות אותם.

ך* ק מעטים מבין הנהגים הרבים החול*
1פים מדי יום בכביש תל־אביב—חיפה,
סמיד לחדרה, יודעים על הדראמה המחר־

הצפונית?.
חמורה גדתו ג
| סננה
הכפר אל־מפג׳ר שוכן מל
הנחל המזוהם בשפכי העיר חדרה והמים־
עלים שבה, מזהם את המעיין של הכפר.
48 - 8

חשת בקירבתם. בכפר הערבי אל־מפג׳ר,
השוכן על גדתו הצפונית של נחל חדרה
לשפת כביש החוף במיזרח, והגובל ב״
תחנת־הכוח החדשה ההולכת ומוקמת במערב,
נושאים התושבים את עיניהם בתפילה.
כפר
שלם, המונה כ־ 250 נפש — נשים,
גברים, זקנים וטף — גווע בצמא. מכיר
אותו כל נהג שעבר אי־פעם במכוניתו
בסמוך. הצחנה הנוראה העולה מן הנחל
היא המאפיינת אותו. בכפר עצמו, הנחבא
מעבר לדיונות, התרגלו לסירחון.כבר מזמן.
ריח השפכים החריף מהווה חלק בלתי-
נפרד ממילחמת המים המתחוללת במקום:
מילחמה עיקשת בין בני הכפר הצמאים,
לבין הרשויות השונות.
כפר אל־מפג׳ר קיים במקומו הנוכחי זה
יותר מ־ 250 שנה, והמיסמכים שבידי תד
שביו מעידים על כך. הם מתקיימים זה
שנים רבות מעבודה במיפעלים השונים
בחדרה, כפועלים, וחלקם כעצמאים בעלי
טרקטורים העובדים במישקי האיזור. בכל
אחד מצריפי הכפר העלובים מוקצה מקום
לכמה תרנגולות, עיזים או כבשים. עזובה
והזנחה רבה שוררים בכל. לבני הכפר
קשי־היום חזיתות רבות שבהן עליהם ל הילחם:
העוני המחפיר ותנאי־החיים הורודים,
ההתנכלות השיטתית של הרשויות
השונות, ואוייב נוסף: הדיונות המתפש טות
במהירות.
מקור מימיו של כפר אל־מפג׳ר היה מאז
ומתמיד המעיין שמתחת לגשר כביש
חיפה—תל־אביב. זהו מעיין עין אל־אסל,
(בעיברית :״מעיין הדבש״ ,למרבה האירוניה)
,שלדיברי מומחי הרשות-לשמו-
רות־הטבע קיים במקום מזה 5000 שנה.
בשנת 1956 זוהמו מימי הנחל לראשונה
על־ידי מיפעלי נייר־חדרה, שהזרימו אליו
שפכים. עיריית חדרה, שבשעתו ניסתה
לנקוט צעדים תקיפים נגד המיפעל המזהם,
נואשה. כעבור זמן־מה החלה אף
היא מזרימה את שפכי העיר חדרה אל

תת תנאים

ילדי הכפר וילדים מכפרי הסביבה לומדים בבית־הספר המקומי.
הכיתות דמויות התאים, העשויות מץ דק, פרוצות לרוח,
ולגשם. הצפיפות הנוראה גורמת שהתלמידים יישבו במרחק 40ם״מ מהלוח. עקב׳ כך
הם לוקים במחלות־עיניים. כל פנייה למוסדות החינוך לשיפור התנאים נענת בשלילה.

את גדותיו וימשיך את רציפותו של הכביש
המהיר. משניבנו יסודותיו של הגשר׳
נפגעו קשה מקורות מי־התהום של
המעיין, והוא נסתם כליל. אז דאגו להביא
אל הכפר מיכלים אחדים שישמשו את בני
הכפר, אך בצימצום.
מע״צ, שעסקה בבניין הגשר, שילמה
אז לעיריית חדרה סך 40 אלף ל״י ל״י
כדי שזו תקים קו מים ישיר מרשת המים
של העיר, אל הכפר. קו המים הזה לא
חובר מעולם.
החברה לפיתוח קיסריה התנגדה בתקיפות׳
ב־ ,1969 לרעיון הנחת הצינור במקום.
הטענה היתד״ שהאדמות שעליהן יושב
הכפר הופקעו ותושביו יפונו בקרוב. בשד
רת־איוב זו נחתה על יושבי הכפר כרעם
ביום בהיר. הם מעולם לא שמעו שהאדמות
הופקעו, איש לא הודיע להם על כך.
אותה עת נמשכו עבודות הקמת הגשר.
כיוון שהיה חשש שהמים הזורמים בנחל
חדרה יערערו את יסודותיו, הונחו במקום
כמויות עצומות של אבנים. כתוצאה מכך
הוגבה האפיק, והנחל המשיך לזרום במישור
גבוה יותר. זה היה שורש הרע.
המעיין פורץ מן האדמה במרחק של

ששתיית מי המעיין מהווה סכנה חמורה
בשל תכולת החיידקים העצומה שבהם.
לא נעשה דבר בנדון.
תושבי הכפר שותים מים מזוהמים, ש-
ציבעם השחור בלבד מעורר בחילה. רבים
מילדי הכפר חלו במחלות שונות ומשונות.
הפעוטות לוקים במחלות־מעיים קשות ל אחר
שבאים אל המעיין לרוות צמאונם
במימיו השחורים. אין להם ברירה אחרת.
״רבים מאיתנו עובדים במיפעלים שונים
עם יהודים. אם מישהו מאיתנו יחלה, הוא
עלול להדביק מאות אנשים,״ אומרים אנשי
הכפר. רופאי קופת־חולים טוענים מזה
שנים רבות, שכל המחלות שנגרמו לילדים
מקורן בשתיית מי המעיין.
היום ניתן לראות בכל חצר בכפר כ-
ארבע־חמש חביות גדולות, לאגירת מי-
גשמים. התושבים משתמשים במים אלה
בצימצום רב: לשתייה להם ולבעלי-
החיים, לניקוי הבתים העלובים, לכביסה,
לרחיצה, לבישול ולשימושים נוספים. הכל
— מארבע החביות שבחצר. אולם ברור
מאליו שאין בזה די, והם חוזרים אל גדת
הנחל עם דליים, לקחת ממי המעיין.
אחדי שפנו פעמים אין־ספור לרשד

יות ולמישרדי הממשלה השונים ואפילו
עד שאילתה בכנסת הגיעו, נענו בני
הכפר תמיד שהעניין בטיפול. אך כיוון
שהיישוב מרוחק משאר יישובי האיזור,
לא ניתן להתקין אליו צנרת מיוחדת למרחק
כה רב. בינתיים הובטח להם שממתינים
לסיום הקמת תחת־הכוח במקום, ו־משתוקם
יחוברו בקו פנימי אל רשת המים
שלה.
אומר עלי אל-קאסי, חבר ועד הכפר:
״רוצים לסלק אותנו מהמקום, והדרך ה יחידה
שמצאו לשבור אותנו, היא להרוג
אותנו בצמא.״

זליפה על
שדה ענק

ף* כד אחד מן המיכתבים שבידי עלי,
• * מעם הרשויות והמישרדים השונים,
מציינים המשיבים כי הכפר עומד על סף
פינויו, ואי-לכך אין טעם שתותקן במקום
מערכת להזרמת מים. בשנת 1976 נרשם
הכפר כאגודה שיתופית במישרד־החקלאות,
על-מנת לקבל הקצבת מים. ההקצבה אושרה,
והוחלט שהכפר יקבל בין 3000—4000
ממ״ק לשנה .״הם עושים מאיתנו צחוק.
זה לא מספיק לשום דבר. זה כמו להזליף
מים במזלף על שדה ענק,״ אומר עלי.
בינתיים החליט מישרד־התקלאות, בחודשים
האחרונים, להוריד את ההקצבה מ־
4000ל־ 3000 ממ״ק לשנה. אולם גם כמות
אפסית זו אינה מגיעה, כיוון שתחנת-
הכוח שממנה אמורים המים לזרום עומדת
רק בראשית בנייתה. המעיין, מקור המים
היחידי של 250 הנפשות במקום, מזוהם
במשך כל ימות השנה. בחורף גואים מי
הנחל שופעי השפכין וחודרים למעיין, ואילו
בקייץ — בשל תנועת המים הדלילה
במעיין — מצטברים בו חיידקים בכמויות
עצומות.
בצד מילחמת המים הנואשת, לא שפר
גורלם של בני המקום גם בתחומים האח רים.
הכפר, השוכן במרכז הארץ, לצד
אחד הפרוייקטים הגדולים שהוקמו במדינה,
כביש החוף, אינו מחובר לרשת
החשמל הארצית. עששיות נפט ונרות בכל
בית, והבתים עצמם מעוררים דיכאון. אלה
אינם אלא צדיפי-עץ מטים ליפול, קרועים
בצידיהם ובתיקרתם ופרוצים לרוח, לגשם
ולסופות־החול .״אנחנו חיים כאן כמו לפני
המאה ה־,20״ אומר עלי .״לא רק מחסור
במים וחשמל, אלא גם בתים של בני־אנוש
לא מרשים לנו לבנות. לוחצים עלינו, ואומרים
שאנחנו מביישים את המקום. אבל
מי מבייש את המקום באמת? אנחנו,

״1 ״1 1 1 1 1| | 11 **111 על־ידי טרקטור של חבחז־החשמל
1 -1 |# 1 *11 11 111 הוא ביתו של עלי אל־קאסי, איש
ועד הכפר. תחנת־הכוח החדשה נבנית במרחק מאות מטרים
שנלחצים על־ידי השילטונות שעושים פשעים
כדי לסלק אותנו, או כל האחראים,
מישרד החקלאות, נציבות המים, חברת־החשמל
ועיריית חדרה?״
בכפר הוקם בית־ספר עממי שבו מחנכים
את הילדים לאהבת ישראל, לשיתוף־פעולה
בין יהודים וערבים, לשאיפה לצדק. בכל
כיתה תלויות תמונותיהם של הנשיא, ראש-
הממשלה ושר־חחוץ. אך ביודהספר הזה
אינו אלא צריף דל ורעוע, פרוץ קירות
וגג. ה״כיתות״ מאוכלסות עשרות ילדים,
אך גודל מרביתן רק כשני מטר על מטר
וחצי. את מחיצות העץ הדקות המפרידות
בין הכיתות ניחן להפיל בדהיפה קלה.
לומדים בו 128 ילדים בשישה תאים כאלה.
מלמדים בו שיבעה צעירים, שאחד מהם

מביתו, ולמרות זאת הוקמה סוללת־עפר ענקית על הבית בטענה
שהדבר נעשה במיסגרת בניית תחנת־הכוח. עלי טוען שזהו אחד
האמצעים להילחם בו ולשבור את רוחו בדי שיפנו את המקום.

הוא בן הכפר. התלמידים הם מבני הכפרים
באיזור •המשולש ומבני הכפר. כשמפנה
עלי למישרד-החינוך בבקשה לדאוג
לתנאים מינימליים לילדי הגן ובית־הספר,
נענה בתשובה הקבועה שהכפר עומד להיות
מפונה בקרוב. שואל עלי :״איזו מין
תשובה זו? הילדים המסכנים האלה סובלים
בכיתות הצפופות. אם הם חושבים
לפנות אותנו, שיביאו מיבנה זמני, או
שישימו את הכיתה על פלטפורמה שתיגרר
על־ידי משאית וכשנצטרך לעזוב, נגרור
את בית־הספר איתנו. הילדים ׳מתענים
עכשיו. למה עושים להם את זה? למה
להכניס בהם כבר מגיל הגן שינאה נגד
המדינה?״
עלי טוען שהשלטונות רוצים לנשל את

יושבי הכפר מן המקום, למרות שבידיהם
מיסמכים ואישורים על כך שהאדמה שייכת
להם. גם תחנת הכוח מ.ד. שרונים אינה
מהווה גורם, לדבריו, כיוון שהגדר שלה
נמצאת במרחק מאות מטרים מבתיו ה קיצוניים
של הכפר.

ישישה
על פי הבאר
* * לי א ל ־ ק א סי ( )41 הוא אב לשישה
/ילדים. הוא משמש נציג הכפר אצל
הרשויות. ביום בואו של הנשיא סאדאת
לישראל יצא עם שישה ילדיו לחדרה,
(המשך בעמוד )51

מציג עלי אל־קאסי, נציג
שהאדמותהאדמהועדהן1לד צמא
מיסמכיס כחוק הכפר, המעידים
פרטיות ושייכות לתושבי הכפר. למרות שישיבתם על

02492635 היא אמו הכפופה,
הכיסעט־עיוורוב
של עלי, שנלחמה עם עובדי חברת־החשמל וניסתה למנוע
מהם לקבור את הבית בחול. היא השתרעה על פי הבאר חוקית, מבקשות הרשויות לנשלם מן המקום. אחד האמצעים הוא
העלובה שמאחרי הבית כדי למנוע את סתימתה בחול. מניעת מיס מהכפר וסתימת הבארות שחפרו התושבים ליד בתיהם.

מוצץ בקבוק חלב. מים
זכים אין בכפר. ילדיו, כמו
שאר התושבים, נידונו למות בצמא. הכפר שואב
את מימיו מבאר מזוהמת בשפכים. ילדים רבים
לוקים במחלות זיהומיות כתוצאה משתיית המים.

סלון באלי
שד׳ הנשיא 17
עפולה 23172־065
סלון כאלי
שד׳ הנשיא 51
חדרה 24042־063
סלון כאלי
הרצל 1חיפה
660275־04
סלון באלי
בן־יהודה 6
ירושלים 222627־02
סלון ״השלום״
רה׳ יפו ( 68 מול
בית כלל) ירושלים
222255־02
אלקטריק 2001
רח׳ המלך ג׳ורג׳ 21
ירושלים 234780־02
אהרן שיר
יפו 115 ירושלים
222880־02 טטרון דוד ילין 33
ירושלים 222322־02
אחים ברוני
מרכז מסחרי טירת
הכרמל 573969 1־04
חצרוני אברהם
העצמאות 68 קרית
729308־04
אתא
טל־קול
שד׳ השופטים 5
קרית מוצקין
700311־04
טל־קול
רה, ירושלים
15—17 קרית־ים
719568־34
אחים סט
בן עמי 7עכו
912540־04
כול (בהנים יעקב)
מרכז מסחרי רסקו
קרית שמונה
41887־067
חדד עמום
ירושלים 20 צפת י
30460־067
לובי טבריה
רח׳ הגליל טבריה
20225־067
נתניה לעולה
הרצל 29 נתניה
23649־053
סלון אושר
שד׳ בנימין 5נתניה
23821־053
מבט אוניכרסל
ויצמן 2נתניה
סוכנויות הדרום
רוגוזין 31 אשדוד
31407־055
צלאח שלמה ומנשה
מרכז מסחרי קרית
מלאכי 96396־055
א.א. אללטרונילה
העצמאות 48 באר־
78284־057 שבע פילים
443 דימונה
59989־057
רדיו אורון
חיים עוזר 10 פתח־תקוה
913940־03
סלון ברל
חובבי ציון 30 פתח־תקוה
905707־03
סלון אללטריל
נחום את מזרחי
הרצל 187 רחובות
957574־03
שילה
בן־יהודה 1תל־אביב
בנץ מגדלור

מ קפי א ע מו ק
תוצרת ג ר מני ה

קפ 0 6

קו לטא די םלמטבח
תוצרת ג ר מני ה
תנור בי שול ו א פי ה

טלויזי ה ניידת ״17

מכונת כ בי סהמ עולה פאר תוצרת ג ר מני ה
טלויזי ה צבעונית
עם שלט רחוק

ס טו דיו 1
גלק סי ה |

דיגי ט רוני ק סנ סו ר טיפ ״ 26י או ״24

מערבת שש בש מהודרת זו,
תוענק חינם לבל אחד משני קונים
שירכשו אחד ממוצרי ״מץ״ המעולים
בתקופת המבצע,
ביו .20.1.78 — 20.11.77

הפרש ימשר לקונה בחנות

מיד לאחר הקניה.
שילה המאספים 4תל־אביב
(אבן גבירול
פינת קרליבך)
סלון הכנלים
הבנקים 1חיפה
51406־04 1 סלון סופר
אלנבי 122 תל־אביב
612850־03
רדיו שמשון
דרך הגנה 71
שכונת התקוה תל־
33126־03 אביב צליל אור
(אברמגטו)
אצ״ל 44 שב׳
התקוה תל־אביב
30386־03
חללה את ורדי
בן־יהודה 100 תל־אביב
223766־03
סלון מרכזי
בן־יהודה 32 תל־
290647־03 אביב אסתר אוניברסל
הרצל 63 רמלה
963077־03
סלון חן
אלנבי 75 תל־אביב
294741־03
רמזור (כדריה)
רוטשילד 36
ראשון־לציון
941673־03
סלון שביט
ביאליק 30 רמת־גן
739933־03
סלון סנסור
ז׳בוטינסקי ,91
רמת־גן נתנאלי כצנלסון 12
גבעתיים 251132־03
סלון שביט
כצנלסון 145
גבעתיים 739231־03
סלון סכוי
סוקולוב 77 חולון
859642־03
סלון סבוי
סוקולוב 68 חולון
892588־03
סלון פאר
רוטשילד 32 בת־ים
865191־03
סלון מושקוביץ
רוטשילד 27 בת־ים
865873־03
גלובוס
שד׳ העצמאות 62
בת־ים 832806־03
אלקטרו יפו
שד׳ ירושלים 52
826877־03 יפו לכל אליהו
שד, ירושלים 29
825608־03 יפו מרכז הריהוט והחשמל דבוטינסקי 122
פרדס כץ
חמד
שד׳ בן־גוריון 18
הרצליה
א.ק. אלקטרוניקה
ויצמן 14 נס ציונה
סעדון אליעזר
העבודה 27 אשקלון
23296־051
סלון בחלון
הרצל 9אשקלון
22601־051
אלקטרו אלבז
מרכז מסחרי 44—48
קרית גת 91381־051
שרותי שדרות
(צבי מהי)
מרכז מסחרי שדרות

פרטים נושפים בחנויות

אמט

בית מץ — רח׳ מודיעין 19 רמת־גן בני־ברק (ליד אצטדיון ר״ג)
1 העולס הזה 2102

הכברשמתבצמאי
(המשך מעמוד )49
לראות בטלוויזיה את הטכס. כשחזר לביתו,
שהוא הקיצוני בכפר ונמצא במרחק כמה
מאות מטרים מגדר תחנת הכוח, ציפתה לו
הפתעה. טרקטור שבא מן התחנה השכנה
עסק בהערמת כמויות־חול עצומות על
ביתו. עלי הנדהם נענה על־ידי הפועלים
כי יש בידיהם אישור להקים סוללת־עפר
גבוהה ליד ביתו. כשניסה לברר אם אכן
קיים אישור כזה, הסתבר שאינו קיים.
הטרקטור הענק עקר ללא־רחמים את
עצי־הרחוב העתיקים והנדירים שניצבו ליד
הבית. משפנה עלי לירכתי הבית, מצא שם
את אמו הזקנה בת ה־ ,70 ישישה עיוורת
ושפופה, כשהיא שרועה על באר המים.
הטרקטור עמד לכסות את הבאר, והישישה
נלחמה בשארית כוחותיה להציל את הבאר
העלובה שבלאו־הכי אינה מפיקה מים.
אחרי שקבר את ביתו של עלי, עבר הטרקטור
ועקר חורשת עצי־חרוב נוספת,
שם נהגו תלמידי ביחדהספר ללמוד. גם
על מיגרש הכדורגל לא פסח המשחית. הוא
חפר בו תעלות עמוקות והוציאו מכלל שימוש.

למפעיל הטרקטור לא היה איכפת.
הוא המשיך במלאכתו, וסירב למסור את
פרטיו האישיים. עלי הודיע למישטרה, ואז
הופיעו שני שוטרים שטענו שהדבר אינו
בתחום תפקידם, והלכו. עלי ביקש להגיש
תלונה על הסגת גבול, אך הללו סירבו
לקבלה. מאוחר יותר הגיע למקום קצין־
מישטרה, התבונן והלך. עלי נסע לחדרה
להתלונן בתחנת-המישטרה, ועמד על כך
שתלונתו תירשם, כיוון שלדבריו חשש
שיהרסו לו את הבית אם המישטרה לא
תתערב. השוטרים, סירבו. למחרת, ב־23
בנובמבר, הופיע קצין־מישטרה. משהראה
לו עלי את המפות, המוכיחות שחור על-
גבי לבן כי השטח שייך לו, התכעס השוטר
ואיים שיהרסו את הכל.
עלי שאל את קציו־המישטרה, חיים
מלכה, מדוע מסרבים לקבל את תלונתו
בדבר הסגת־גבול ואילו את טענות מפעילי
הטרקטור מטעם חברת החשמל ׳מקבלים,
ונענה שאם לא ישתוק, יירשם לו דו״ח
והוא ייעצר.
עלי הוא נתמך*סעד. ידו הימנית משותקת
כמעט לחלוטין. אך לפני שלושה חודשים
הופסקה קיצבת הסעד שלו לפתע,
י ללא הסבר .״הם נלחמים בי בכל הכוח.
אין לי היום כסף לקנות אפילו חתיכת
סבון.״ עד שנפגע בידו, עבד עלי במיפעלי
הנייר בחדרה. אז נזרק ממקום עבודתו על-
ידי שוטרים שהוזמנו למפעל על־ידי המנהל,
שסירב להעלותו בדרגה. עלי סירב
לצאת את חדרו, המנהל הזמין שוטרים,
התפתחה תיגרה ובה חבטו בו באזיקים.
כשהתעורר בבית־החולים, עם חבלות חמורות
בכל חלקי גופו, הוא הפך נפה ב-״/״סצ
והסתבר כי לא יוכל עוד לעולם לעבוד
עבודה גופנית. התיגרה הוכרה כתאונת-
עבודה. אך מאז הופסקה קיצבת־הסעד של
עלי טוען מישרד הסעד, כי למעשה איננו
נכה, והוא בעל ספינת־דייג וכן קבלן־בניין
י מצליח.

עוות חושה ננרשת השקר חיקו מחביוות מצדה שנערם
באורח מיסתווי, מפריכה קביעתו שר פוקרים המרינה בנושה

שקגעונו(סוהר

למי שיין
הכפר!
זה שלושים שנה נכלל הכפר ב-
תחום שיפוטה של עיריית חדרה. יושבי
הכפר בוחרים בבחירות לראשות העירייה,
ואפילו את הרישיונות לאופניים
הם מוציאים בעיריית חדרה. אך היום מתכחשת
העירייה לאנשי המקום. במיכתביה
השונים החלה העירייה מציינת לפתע, כי
•מעמדם ומיקומם של בני הכפר עדיין אינו
ברור ולכן אי-אפשר לבוא אליה בדרישות.
עיריית חדרה טוענת שלגבי קו המים האמור
להיות מחובר אל הכפר, הכפר שוב
אינו בתחומה. זאת, שעה שהיא מעבירה
קווי מים אל תחנת־הכוח הנמצאת מעבר
לו .״לא יהיה פלא אם הצינור לתחנת-
הכוח יעבור בתוך הכפר, כשהוא מזרים
מים טובים אך־ורק לתחנה,״ אומרים אנשי
הכפר.
מסכם עלי :״אנחנו לא מוכנים ללכת.
•היינו יכולים לעזוב את המקום מזמן, אבל
שום דבר לא יעזור להם. יש כאן דיכוי
וזה רק מחזק אותנו. לא בצורה כזו מנהלים
משא־ומתן. מצד אחד לא נותנים מים,
מצד שני מכסים את הבתים בחול. איזה
שיטות אלה ו קברו את ביתי, כי אני
הפעיל בכפר וחשבו שכך יפחידו את
כולם. אפילו יש לאדם פסק־דין מוות והוא
הולד למות. עד שיתלו אותו חייבים לתת
לו מים שלא יהיה צמא. על חבל התלייה
אם אבקש מים, יתנו לי. ומה כאן?״

דני גוב

^ פני שישה שבועות נסע סוחר־הע־
* תיקות דני פינקוס ללונדון לרגל עיסוקיו.
הוא סר לחנותו של שלמה מוסאיוף
במלון הילטון בלונדון. שכן מוסאיוף הוא
אחד מגדולי סוחרי-העתיקות בעולם.
תוך כדי שיחה עלה נושא השקל משנה
ה׳ למרד הגדול שנעלם. פינקום סיפר
למוסאיוף, כי פרקליט מחוז ירושלים, מיכאל
קירש, השיב לתלונתו של כתב העולם
הזה יגאל לביב בדבר היעלמות השקל, כי
התלונה בטעות יסודה. טען קירש: נכון
שתחילה חשבו הכל, וכך גם פורסם בחוברת
הרישמית על מצדה, כי מצאו ארבעה
שקלים משנה ה׳ למרד. אולם אחרי ניקוי
התברר כי שקל אחד היה משנה ב׳ ולא
משנה ה׳.
מוסאיוף פרץ בצחוק. הוא סיפר לפינ־קוס
כי הוא, אישית, מוכן להעיד שראה
חמישה שקלים משנה ה׳ למרד. הראה
לו אותם האוצר הראשי של מוזיאון
ישראל, ומי שהיה אחראי בשעתו לניקוי
השקלים, יעקב משורר. מוסאיוף הוסיף
כי הוא יודע בוודאות שהיו חמישה שקלים
ולא ארבעה, וכי אחד מהם נמכר לאספן
עתיקות קנדי בשם בסין.
כאשר חזר פינקוס לישראל סיפר על
שיחה זו ליגאל לביב. לביב ניצל את
נסיעתו ללונדון, בעניין עדותו של יעקוב
כהן בפני ועדת־שימרון, כדי לשמוע זאת
אישית מפי מוסאיוף. הוא נפגש עם מו-
סאיוף בבית הקפה של מלון הילטון והק-
ליט את השיחה עימו, בהסכמתו. לדברי
מוסאיוף, ההקלטה תחסוך לו נסיעה ארצה,
לשם מסירת עדות.
בעדותו סיפר מוסאיוף כי משורר הראה
לו את חמשת השקלים לפני הניקוי —
ולאחריו. הוא אמר כי לא היה צריך
כמעט לנקות את השקלים, וכי אף אחד
מהם לא היה שרוף. הוא משוכנע שכולם
היו משנה ה /שכן הוא ומשורר בדקו
כל שקל לחוד כדי לברר אם הוטבעו
באותה מטבעה. אין לו ספק, אמר, כי
משורר החזיק בידיו חמישה שקלים משנה
ה׳ ממצדה. הוא גם אמר כי הוא יודע
שמשורר מכר שקל אחד מהם לבסין.
הקלטה חשובה זו נמסרה על-ידי לביב,
עם שובו ארצה, ליועץ־המישפטי לממ שלה,
הפרופסור אהרון ברק. הקלטה זו
כוללת עדות ראשונה־במעלה כי היו ב מצדה
חמישה שקלים משנה ה׳ ולא שלושה,
כפי שטוען סגן ראש־הממשלה ייגאל
ידיו. כל שקל שווה מזה זמן רב מעל
ל 60-אלף דולר.
ברור כי עדותו של מוסאיוף מחייבת
עתה את המישטרה לחקור ברצינות את
פרשת השקלים שנעלמו ממצדה.

ן ום ן 5על פרשת השקל, לא הירפה לביב
1ממאבקו אצל היועץ־המישפטי לממשלה,
כדי להניעו לחקור את יתר תלונותיו נגד
ידין. במיכתב שקיבל לביב במחצית נובמבר
מפרקליט מחוז־ירושלים, מיכאל קירש,
ובו הטענה כי השקל משנה ה׳ לא היה
ולא נברא, התייחס קירש גם לשתי תלונות
נוספות של לביב.
קירש כתב כי חקר את תלונת לביב
כי ידין מכר שלא כדין סרט־צילום צבעוני
על חפירות חצור, שהיה רכוש האוניברסיטה,
ושילשל לכיסו את התמלוגים. אומר
קירש :״נערך בירור, וממנו עולה כי
כ־ 14 סירטי צילום אוריגינליים נשלחו
לאנגליה, ונעזרו בהם לצורכי הכנת הסרט
המעובד של הבי־בי־סי 14 .הגלילים הוחזרו
על-ידי הבי־בי־סי לישראל, ומוחזקים
על־ידי הפרופסור ידין כרכושה של מיש-
לחת־החפירות חצור. מכאן שטענתך, כאילו
נמכר על-ידי ידין רכוש לא לו —
נשללת.
״במיכתבך הנך מתייחס לתקבול במט-
בע-חוץ בשנים .1969/70 לתלונתו זו לא
התלוו ראיות, אך אפילו היו כאלה, הרי
לאור הוראות ההתיישנות שבחוק־סדר־

הדין־הפלילי, ובהתחשב בכך שהתלונה
הוגשה אחרי עבור תקופת ההתיישנות,
אין מקום לחקירה או לבירור בנושא
זה. זו עמדתנו העקרונית לגבי תלונות
שהתיישנו, וזו גם, על כן, עמדתי במיקרה
שלפנינו.
״הפועל היוצא מכל האמור לעיל הוא

זכויות של סרט על חפירות חצור בדו״ח
השנתי שלו לשנת .1972 הצהרתו מופיעה
בתיק מס־ההכנסה שלו, וכמוה כאישור
כי הוא מכר רכוש שאינו שלו.
קביעתו של הפרקליט כי כיוון שהסרטים
עצמם הוחזרו, הרי שידין לא מכר
אותם, היא אווילית, שכן הבי־בי־סי הגיע,

השקל משוח הי לוורד
כי החלטתי שאין מקום לנקוט בהליכים כנראה לדרגה שבה ניתן להעתיק סרטים,
ואין צורך להשתמש במקור עצמו.
פליליים בעיקבות האמור במיכתביך.
״זכותך לערער על החלטתי בפני היועץ-
• נושא שבר הדירה: הפרקהמישפטי
לממשלה, או פרקליט־המדינה, ליט בחר לא להיכנס לחקירה, בהסתמכו
תוך 30 יום מיום שתימסר לך הודעתי.״ על התיישנות לפי סדר־הדידהפלילי.
תלונתי האשימה את ידין בהעלמת הכ! 1 נסותיו
משכר־הדירה במטבע־חוץ ממם- י עירער מכן לאחר ימים לושה
ההכנסה. בכך עבר על פקודת־מס-ההכנסה.
לביב בפני היועץ־המישפטי לממשלה. אביא לתשומת־לבך דבר שנעלם כנראה
מידיעת הפרקליט המלומד, והוא סעיף
להלן נוסח העירעור:
!• נושא השקל ז הפרקליט קיבל 222 וסעיף 220 לפקודת־מס-ההכנסה, הללא
בדיקה את דברי המעורבים בהעלמות קובעים כי על ׳העלמות־מם במזיד, הכו השקל,
תחת לבקש את התצלומים שנעשו ללות השמטה מדו״ח של הכנסות, תחול
בלוקום 1045 והמצויים באוניברסיטת ירו תקופת התיישנות של עשר שנים משנת-
שלים. צילומים אלה, שנעשו על־ידי מיש -המם שבה נעברה העבירה. מכיוון שהלחת
החפירות, מראים בבירור את השקל, עבירה המיוחסת לידין נעברה בשנת
שכאילו לא היה קיים, היינו משנת ה ,1969/1970 /הרי שההתיישנות תחול רק
הפרקליט גם לא בדק את יומן מעבדת בעוד שלוש שנים.
אבקשך להורות על פתיחת חקירה בעניקוי
השקלים במוזיאון ישראל, שהיה
מראה כי השקל האמור היה במצב נקי בירות אלה.
אבקשך להורות על העברת הח ונזקק
רק לבירוש במיברשת.
לעצם העניין, ידוע לי כי השקל האמור, קירה ממחלקת־החקירות של מר מינקוב־שעתה
טוענים כי לא היה קיים, נמכר סקי למחלקת־החקירות של מר זיגל, שלה
בשנת 1965 לאספן היהודי מטורונטו בשם נמסרו התלונות המקוריות. מר מינקובסקי
בסין. השקל נמכר לו על-ידי יעקב משו קשור בחקירת גניבת השקלים מחפירות
הכותל, שם היו מעורבים ידין וכמה סו-
רר, מנקה השקלים ממצדה.
* נושא הפרט: תלונתי אמרה חרי־עתיקות, וכפי שהראה פרוטוקול ה-
במפורש כי הבי־בי־סי רכש מידין זכו מישפט, התערב ידין אצל שר-החינוך-
יות לגבי הסרטים שצולמו בחפירות והתרבות, כדי שזה יתערב במהלך החקי חצור.
מר קירש מאשר כי הסרטים הם רה אצל המישטרה. ההתערבות הועילה,
ידין. והחקירה של מחלקתו של מינקובסקי הס רכוש
ציבורי, ולא רכושו הפרטי של
תפקה במציאת פועל, שהורשע על גניבת
בידי הקלטות של האחראים
.להפקת שקלי הכותל, וסירבה לחקור כיצד הגיעו המאשרות הסרט של הבי־בי־סי על חצור,
לגבי הסרטים השקלים לסוחרי-העתיקות, ואת קשריהם
כי רכשו מידין את הזכויות
שטרלינג. ידוע לי עם ידין ואנשי מוזיאון ישראל.
ושילמו לו 500 לירות
בכבוד רב יגאל לביב.
כי ידין הצהיר על הכנסה זו ממכירת

שפת דיבור מינית

הצייר שמדמה את הרחם כמטחנת

תרגום סיפרו ת מצרית לעברית ^ אגודת המומיות מבית בשד טשרניחנבסקי ^ נבואת בדנרד שא 1על הסיבסוך היהודי־עדבי
תרגום

שפ ה מיני ת
ד״ר אלכם קומפורט הקדיש זמן ללימוד
ההתנהגות המינית של האדם, ומצא כי
המין הוא שפת דיבור ומגע ישיר בין בני״
אדם, בלשון בעלת עוצמה שאינה נופלת
כלל משפת הדיבור המקובלת.
השקפה זו הביאה אותו לחבר ספר בכותרת
חדוות המין* ולהפיץ את אותה

ד״ר אלכם קומפורט
קמה־סוטרה לעולם המערבי
שפת מגע בין בני-אדם, שפח שזכתה בשנות
ה־סד להשתחרר ממעצורים, מוגבלויות
ותסביכים.
חדוות המין עשוי לשחרר את המעיין
בו ובאיוריו מחרדות ומסימני שאלה רבים,
כאשר המוטיב החוזר בו הוא אחד: המין
נוצר לחנות את ילודי אדם וחווה, ולשמש
אותם במגעם.
הספר הוא אנתולוגיה מעודנת, שכל קשר
בינה לבין ספרות התנוחות שהיתר, נפוצה
לפני שנים מספר הוא מקרי בהחלט, וזאת
למרות שהספר מכסה מספר תנוחות שאינו
פחות מהן. דומה שד״ר קומפורט, הצליח
ליצור בספרו מעין קמה־סוטרה של תענוגות
החושים, בהן נעזרים תושבי העולם
המערבי.
זה ספר מומלץ לכל, ובעזרת המלצותיו
והסבריו, יש בכוחו לעדן חייהם של רבים.

כרופא במחנה ריכוז, בו היה צייד להשגיח
על חולי טיפוס. כתלמידו של פתיד התלבט
פרנקל בבעיה מוסרית ורפואית:
האם להעיר את החולים מחלומם, שמא
ימצאו את מותם׳ תור חלום, או להניח
להם לברוח בחלומותיהם אל הזייה יפה
ואחרת כמיפלט מזוועות המציאות. לבטיו
של ויקטור פרנקל הם גם לבטיו של בל
אמן המנסה להשפיע כאופן ויזואלי על
קהלו, ולהביא אותם לחשיפה ריגשית ומודעות
עצמית, על ידי דימויים המערערים
את תחושת הסיפוק העצמי בחלום
קולקטיבי המנוגד למציאות חיצונית...
״אחרי מלחמת יום הכיפורים, בתיעוד
על האווירה דאז ובקריאת תגר על פולחנים
ספרטאניים לוקאליים, יצרתי סידרה
של תחריטים, ואחר בף ציורים גדולי מידה
בהם השתמשתי כדימוי של הרחם כמטחנת

״שלא במו באידיליה פאסטורלית שהיא
חלק מהמיתוס שגדלתי עמו, הרחם אינו
טיפלט נוסטלגי, מקום מחסה כחלום, אלא
כעצם מקום אימתני נעדר בל חסד במציאות
באן...
״שלושה חדרים נפרדים כ,קומה השלישית׳
מאפשרים להציג מספר שלבי יצירה
שהתמודדתי עמם בנסיון של אמן לבטא
תהליכי שחיקה וכפורטרט של, החלום הישראלי׳
,שהוא רצף פנטאסיות והזיות המתרבות
באקלים של זיעה קרה...״

ומעטים הם הספרים המצרים שראו אור
בתרגום לעברית.:
• ימים מאת ד״ר טהא חוסין בתרגומו
של מנחם קפליוק, בהוצאת אמנות,
תל־אביב.
!• יומנו של תובע בכפרי מצרים מאת
איכנת אש־שאמי וסיפורים מאת מח מוד
תימור גם הם בתרגומו של מנחם
קפליוק, בהוצאת עם עובד (.)1945
• שייך עלי מאיים מאת יוסח אידרים
בתרגום טוביה שמוש בהוצאת הקיבוץ
המאוחד (.)1970
י• סימטה בקהיר מאת נג׳ים מחפוז
בתרגום יצחק שרייכר בהוצאת הספריה
לעס עם עובד (.)1969
• אהבים וגשם, גם הוא מאת נגיב
מחפוז בתרגום יואב גבעתי בהוצאת
תמוז (.)1976

תולעי תרבות

״ ס פינ כ ס הניי ר
א. א ס קופו ת נידרטות
כמו מומיות עתיקות שזכו ליקיצה, ניעוץ
קשישי אגודת הסופרים העבריים את קורי
העכביש הלאומניים המכסים חניטותיהם,
וכיוצאים לשחר אחר ספינכסים מנייר ש

שאיש לא חש עוד בחסרונן, ובחסרונה
של הספרות העברית.

ב כובשי כנען בהבל עט
מי הן המומיות שהזמינו לביקור בארץ
משלחת של סופרים מצרים?
תלמידיו הסומים של חיים הזז, שחפץ
לערוך בעזרת נוצת העייט שלו את מישפט
הגאולה וההכחדה של ערביי ארץ־ישראל,
בדומה לכובשי כנען הקדומים שחפצו להכריחה
מיושביה.
כל לאומני הסיפרות, חניכי אסכולתו דד
סריסית והגירגשית של ב. י .מיכלי, ש־מעודם
לא הפיקו ספרות, אלא תיככו תככים׳
והרימו רמיות כרימה, ומאמינים
שניתן לחבר יצירות מופת עבריות בעזרת
להביו הכהים של מגן הדויד.
בני סיעתו של הלבלר אותיקר, בני גזע
הלאומנים של מרתפי הבירה, שהיו מוצאים
מקום של כבוד בשדירה הנגדית לשדירת
חסידי אומות העולם.
וכן שאר סחישי ספרות המכתירים עצמם
בכתרי שירה פציפיסטית, והניזונים מעריכת
בטאוני־חיילים ונכים עבור מערכת-
הבטחון, וספיחי סופרי ירושלים ותל־אביב,
הזקנים כאבני חומות וגזענים כמקימי חומות
הגיטו. וכל שאר טפחות בית טשרני-
חובסקי: הקריימרי, המגדי, השמירי, היזהרי,
ד,שחמי, ד,גורי, הגלבועי, הישורוני,
הריצפתי בן־שאולי, הטנפי, הלוזי, התומרי,
התורני וכל שאר מתי מידבר אחרי אחרונים
הכובשים כנען בהבל עט.

ספרים מומלצים
תדגומצרי בשבוע ביקורו של נשיא מצריים ב
ירושלים,
קבע המזרחן פרופסור שמעון
שמיר בי הסופר המצרי נג׳יב מחפוז

אדרים שיו על* מאיים

אמנות

ח לו ם קו ל ק טי בי
יובל יריב 35 נולד בקיבוץ דפנה, למד
במכון אבני, תל-אביב, האקדמיה לאמנות
בבריסל, סנטרל סקול אוף ארט, מורלי
קולג ,,סיר ג׳ון ראס — בלונדון. בימים
אלה נפתחה בסדנה לאמנויות ביפו ״הקומה
השלישית״ תערוכתו ״תמונות מן החלום
הישראלי״.
אומר יובל יריב :
״שוויון מוחלט פין בני אדם קיים רק
בזכות החלום. כספת ״האדם מחפש משמעות״**
מספר ויקטור פרנקל על נסיונו
* הוצאת ספרי מידע, בתרגום יעקוב
שרת 184 ,עמודים בלווית איורים.
** ראה אור בעברית בהוצאת דביר.

11 1

הספינבסות העיכרית
החלטורה הגדולה

שיך עלי מאיים
נגד הסיפרחז העיברית
בישר במאמר לפני מספר חדשים את
,מיתקפת השלום, המצרית. הספרות המצרית
היא בבחינת נעלם לקורא הישראלי,

הדיו דהתה מעליהם, שיגרו ברכה לנשיא
אל־סאדאת בביקורו בירושלים, והזמינו
לביקור בארץ משלחת של סופרים מצריים.
עד כמה מרגש היה לשמוע את לשון
החרטומים של המומיות שנחנטו בשלהי
תקופת ההשכלה, ומאז אטמו אוזניהם ועצמו
עיניהם משמוע ומראות כל שהתרחש
בארץ הזאת משך שני דורות. האמת ניתנת
להאמר שהחנוטים זכו למחצית יקיצה,
כאשר נערך נסיון לאגד במסגרת
אגודת הסופרים העבריים את הסופרים הערבים
תושבי ישראל, יקיצה שהפכה את
המומיות לאסקופות נידרסות, והן נידרסו,

ג המחמיציס
המומיות העבשות השוכנות בין כתלי
בית טשרניחובסקי והטוענות לכתר הספרות
העברית, עדת המומיות שהחמיצו את
התחייה, את המלחמות, את הלשון העברית,
את האמת ואת החיים האמיתיים בארץ-
ישראל. המומיות שהקדישו חייהם לשעתק
לשרגם, לשללבז וללסטם מכל התרבויות
ומכל הספרויות מבלי למצות, ולו אף, גיד
אחד של מקוריות, ניעורו לשניה מקורי
הלאומנות אותה עטו על עצמם, האזינו
לפעמי שלום, שלא היה להם חלק כלשהו

בהתקרבותו, וראו את החלטורה הגדולה
של חייהם: להיפגש עם סופרים מצרים.
להזמינם לישראל, להחליף מילים בין בניה
של תרבות עתיקה שחם המומיות החניקו
אותה למוות, לבין נציגי תרבות עתיקה
אחרת, שסופריה החיו אותה.
אלוהי הספר, אלוהי הנייר, אלוהי המילים
ואלוהי השלום — רחם על המומיות
העבשות, חוורינים, שכלי־הדם ניבטים
בעד לעורם השקוף, שהתעוררו מיקיצת
אלף השנים הלאומניות שלהם, ויצאו לשחר
אחר ספינכסים מנייר שהאותיות דהו
מעליהם בשמש הימתיכונית הצורבת הזאת.

ד, למה צמחה לספרות
העברית דבשת?
שיר חיילים בריטי נפוץ למדי ממלחמת
העולם השניה, מקרבות המדבר המערבי,
שואל: למה לגמל ישנה דבשת? והתשובה
היא: הוא הלך במדבר וחיפש אחר
נאקה, והלך וחיפש ולא מצא, עד שהבחין
בקצה המדבר בספינכס, וחשב שהוא נאקה.
׳הזדקרה זכרותו, והוא תקע, וניסה וניסה,
עד שצמחה לה דבשת על גבו.

מוסיף המלב״הד:
הלכו סופרים עבריים במדבר וחיפשו
אחר ספרות עברית, הלכו וחיפשו ולא
מצאו, עד שהבחינו בקצה המדבר בספרות

לכתוב ערבי במגן דויד
לשעתק, לשוגם, לשללבז...
המצרית וחשבו שהיא הספרות העברית.
התדלדלה זכרותם, והם ניסו וניסו עד שצמחה
לספרות העברית דבשת על הגב.
אט באט נמוגה הספרות העברית, ונותרה
הדבשת בלבד.

אחד

ה מו מ חי ם

משה דור, משורר ועתונאי, היה ב

שנים
1977—1975 נספח לענייני תרבות
בשגרירות ישראל בלונדון (אחרי בנימין
תמוז) .בראיון שערך עמו יעקב אגמון,
בתוכנית שאלות אישיות בגלי צה״ל, סיפר
דור על כניסתו לתפקיד נספח התרבות:
״...קיבל את פני קודמי בתפקיד והוליך
אותי על פני חדרים ואגפים כדי להציגני,
כפי שהקורטואזיה הבריטית מחייבת בפני
חברי המנגנון שבלונדון, שרובו ככולו
מורכב מן הפקידות המקצועית של מש־רד־החוץ,
מה שקרוי הדיפלומטים המקצועיים.
וזאת לדעת שאנו, הסופרים, אנשי
הרוח ושאר אינטלקטואלים תלושים, ראשי
ביצה, שמוחדרים בכוח של אלפי אטמוספירות
אל תוך המנגנון הזה ע״י חתימה
על חוזים מיוחדים, מכונים בפיהם ״המוצ־נחים״
.ואמת נכון, יש במנגנון יסודות
שאינם רואים בעין יפה את ההצנחה, הזאת״.
״יסודות
מסויימים במשרד־החוץ — בהנהלת
משרד־החוץ היא שהטילה עלי את
התפקיד והנהלה זו היא שהגיעה לכלל
דיעה שבתפקידים ה״רוחניים״ יכולים
לשאת רק אנשי־רוח ולא הפקידות המקצועית
של משרד־הזזוץ — הנחה בודאי
נאיבית (והסיפור שאני אספר — ונדמה
לי שעל אף פקודת הסודיות שאני חתום
עליה בתוקף היותי שנתיים עובד משרד-
החוץ — אני רשאי לספר את הספור הזה
כי אין בו משום גלוי סודות בטחוניים
או דברים מאלפים מסוג זה או אחר שנגלו
לי במרוצת עבודתי).
״הגענו לדלת מאסיבית מסויימת וקודמי,
שהיה קודם לכן מקיש על הדלת, פותח
ומציג בפני מי שהיה יושב בתוך החדר
פנימה, נרתע אחורה ואמר, :לכאן לא

אוליך אותך, לכאן תכנס בכוחות עצמך.׳
אמרתי לו — ,וכל כך למה ז׳ אמר לי —
אני מניח שתלמד זאת בתוך זמן לא רב.
אהה ...כמו שאומרים המשוררים, הוא צדק,
ועוד איך צדק. בחדר זה ישב מי שהיה
אותה שעה הציר המדיני בלונדון, האיש
מספר שתיים בשגרירות.
״עלי לציין שהשגריר שכיהן אותה שעה
לא נמצא בלונדון, כי הוא נפש מחת
׳-לגבולות הממלכה המאוחדת. ובכן, הציר
המדיני, האיש מס ,2 .השארג׳ה דאפייר,
כמו שנוהגים לומר בשפה שפעם היתד,
מקובלת כשפת הדיפלומטיה, תלה בי זוג
עיניים בוהות כשנכנסתי פנימה, אך מתוך
שהורו לי להקפיד על כללי הנימוס בשעת
התידרוכים השונים שקיבלתי במשרד החוץ
לפני שפרצתי אל הקריירה החדשה
שלי, הצגתי ברוב אדיבות את שמי ואת
תפקידי. אני מדגיש שלא הכרתי את האיש
קודם לכן ומעולם לא ראיתיו פנים אל
פנים.
״את שירתי מסופקני אם הכיר, כיוון
שהוא לא עשה עלי רושם של אדם שספרי
שירה נושרים מתיקו, אבל כפי שהתברר
לי במרוצת הזמן, לפחות את ההיבט זד
ז׳ורנליסטי שלי הוא אכן הכיר. אלא
שהמחשבה הזו, ביצבצה בו, לצערי, מאוחר
מדי. הוא בקשני לשבת ואני ישבתי ואז,
כשהוא מתבונן בי במבט נוקב שמדד אותי
מכף רגל ועד קרחתי, אמר לי שהוא רוצה
להשמיעני מלים מספר. סבור הייתי לפי
תומי שהוא עומד לברך אותי בברכת
,ברוך הבא׳ ולאחל לי הצלחה בתפקידי,
כדרך שאנשים אחרים בשגרירות, אלה
שנזדמנתי קודם לכן אתם עשו.
תוך שאני מצפה לברכת, ברוך הבא׳
שלו אומר לי האיש , :אני רוצה שתדע,
שלך אין מה לעשות באן י אין 7ך מה
לעשות פה, ולבן אני מציע לד שתארוז
את הפקלאות (אני זוכר אפילו את שימוש
הלשון האידי שהוא נזקק לו) ותחזור
בלעוטת שבאת.׳
אפשר להניח שארשת תדהמה נשפכה
על פני, ואולי אפילו פי נפער קמעא,
משום שאני אמרתי לו — ,סלח נא לי,
אתה מתבדח?׳ ואז הוא מרים את קולו
ואומר לי , :לא ! ובשתביר אותי תדע
שאני לא מתבדח בעניינים באלה. אני
סבור שאתה צריד לדעת מה אני חושב
עליד.׳
שיסעתי אותו ואמרתי לו — ,אבל
אתה אינך מכיר אותי הוא אמר , :אינני
צריד להביר. אני מביר ויודע מי הם סופרים.
היה לי נסיון עם סופרים. אתם
מדברים הרבה ואינכם עוש׳׳ם כלום, ואנחנו
איננו צריכים מוצנחים שבטותבם
כדי שתלמדו אותנו מח לעשות בענייני
תרבות.׳
,סלח נא לי,׳ אני אומר לו, ,אבל הרי
הנהלת משרד־החוץ איננה סבורה כמוך,
כי הרי אני יושב כאן ממש לפניך.׳ ,כן,׳
הוא אומר, ,אני יודע שהנהלת משדד־החוץ
איננה סבורה כמוני, אבל לי לא
איכפת שתדע מה אני חושב עליד ועל
הדומים לד. אתם בטלנים, מבלי עולם,
אתם מסתכלים מגבוה על אנשים כמונו.
אני כי־ורוקרט, אינני מתבייש בזה שאני
כיורוקרט ואני סבור שמדינת־ישראל צריכה
עוד ביורוקרטים, אבל טיפוסים כמור
איננו צריכים כאן, וככל שתקדים להסתלק
מכאן ייטב!״
קמתי על רגלי ואמרתי לו, :אני חושב
שאתה דובר דברי הבל. הדבר הקל ביותר,
אמרתי לו, הוא לקחת את המזוודות, שכן
כדבריך, עדיין לא הוצאתי את תוכנן,
אבל אני לא אעשה זאת. אני נשלחתי
הנה לא על ידיך ואני אעשה את תפקידי
כפי שאני מוצא לנכון לעשות אותו. אבל
רואה אני שבהתאם למסורת מסויימת שהיתר.
בשגרירות הזאת, שהסופרים שנקלעים
לתפקיד של דיפלומטים כותבים זב-
רונות, אולי אקדיש לך פעם פרק של
זכרונותי.׳

זו, הרי שמאז נעילת הרבעון קשת נותר
חזק ללא במה לפירסום חרוזיו, כך ש־תיסכוליו
ממלאים את חלקת אלוהים הקטנה
לשם הפצת מררתו (הלא מחורזת)
על חיי התרבות בארץ.
לפני כמה שבועות פירסם חזק מרדד. בגנות
עניין תרבותי כלשהו. מררתו של
חזק גררה תגובה מאת הסופר יגאל גלאי
(שגם הוא משתתף בחותם באורח של קבע),
אלא שמערכת השבועון החליטה שלא ל פרסם
תגובתו של גלאי.
רצ״ב נוסח מיכתבו של גלאי:
יחיאל חזק (אגב, מי זה?) החליט לנצל
את השטח שהוקצב לו משום מה בנדיבות
רבה על ידי מערכת ״חותם״ ,להתקפה
אישית גסה ומכוערת על ד״ר גבריאל
מוקד ועל המחזאי יוסף מונדי.
להפתעתי חרכה הצלחתי לקרוא את
טורו של חזק הפעם עד הסוף. פיגנונו
הגרוע מוכר לי׳ אך משפט אחד וצבוע
שלו הצליח להוציא אותי מגלי :״אולם
אין הדיון בהרעלת מילים זו מעניגנו
כאן כתב חזק כשהוא מנסח בחוסר ה־כישרון
האופייגי לו להסוות את התקפתו

יחיאל חזק, חרזן יליד קיבוץ, ובעל
טור בחותם — שבועון על המשמר —
מתפקד בעיתונו כחיים גורי בדבר. אלא
שליד חזק נקרא גורי כרבנו גרשום מאור
הגולה ליד כתבי חמלניצקי. בנוסף למעלה

יהושוע (בן נון) ו>הנביא) מוחמד

אינן קיימות ובדרך ההיגיון יכולים היהודים
והערבים להסתמך רק על זכויות כי-

ג׳ורג׳ כרנרד שאו
ללחום עד שיתעייפו

יגאל גלאי תמימות האישית על שני היוצרים כביקורת ספרותית.

אנקוט בגישתו הצבועה תרבותית
לכאורה של אותו מר חזק, אך ברצוני
לומר ישירות, וזה מענייני כאן — שכתיבתו
הקלוקלת ממאיסה עלי את הקריאה
ב״חותם״ ותשפוכתו המילולית הי־תה
לי לזרא.
יחיאל חזק יעשה טובה גדולה לקוראים
אם יניח את מלאכת הכתיבה למוכשרים
ממנו.
יגאל גלאי

למכתב הנ״ל אין שום קשר להתייחסותי
ודעתי האישית ליוסף מונדי ולגכריאל
מוקד.

מי מריבה

חו ת ם חז קואמץ

מלחמת השחרור, צוטטה בשבוע שעבר
תגובתו של הסופר והמחזאי הבריטי
ג׳ורג׳ כרנרד שאו לבעיית ארץ-
ישראל :״בשיחה עם סופר איוונינג סטנדרד
אמר אמר שאו כי מחוץ לנסיעה דרך
א״י ורחיצה בכינרת אין הוא יודע הרבה
יותר על א״י מאשר כל קורא בעיתונים.
שאו טען כי זכויות גזעיות בהסתמכות של

77׳ נגדמוקד
בשבועון פעמי תש״ח חמוצא לאור על
ידי משרד החינוך והתרבות, והמכיל ריכוזי
מידע מלפני 30 שנה, במטרה לשמש כחומר
תיעודי לתלמידים, הלומדים את נושא

בוש. עליהם ללחום אלה באלה, אמר שאו,
כשם שלחמו בארצות־הברית, רוסיה, סקוטלנד,
אירלנד, בבלקנים וכפי שנלחמים
עתה בהודו ובאינדונזיה .״היהודים והערבים,
בתמיכת שליטים ואימפריאליסטים
מקומיים, צריכים ללחום עד שיתעייפו משפיכת
דמים ויפשטו את הרגל מבחינה
כספית״ הציע הסופר הבריטי — הוא שנאמר:
אין נביא בעירו • 1בתוכנית
הרדיו הבידורית בלי מחיצות בחצות סיפר
יוגה פישר, האוצר (קוראטור) לאמנות
ישראלית בת זמננו במוזיאון ישראל, שיש
בכוונתו להתפטר מתפקידו, ולהתמסר לעשיית
דברים מהותיים יותר. עם פירסום
הידיעה, ניפתח מירוץ מטורף של מבקרי-
אמנות, ועובדי מוזיאון ישראל, לזכייה ב־מיכרז
העומד להתפרסם בקרוב על מישרה
זו. בנוסף לכך, בישר פישר שבקרוב עומדת
להיות במוזיאון ישראל תערוכת יחיד
של הציירת הצעירה תמר גטי • מלחמה
ספרותית זוטא הפריז עורך דו־הירחון
הספרותי עתון ,77 יעקב כפר,
על עורך כתב־העת עכשיו, המבקר ג ב־ריאל
מוקד. אומנם בהכרזת המלחמה
שלו, נמנע בסר מלנקוב בשמו של מוקד,
אך הוא מרמז על כך בלשון סגי נהור
שיושבי בתי־הקפה הספרותיים בתל־אביב
אמונים עליה. וכך כותב בסר :״הטוען ל אבהות׳
על, דור המדינה׳ בספרות ומו;ה
כמה שמות שסדר הופעתם משתנה בהתאם
ליחסיו האישיים, מבלי שיטריד עצמו לנמק
מדוע פלוני כן זכח להיחשב כ,סופר דיור
המדינה׳ ופלמוני לא — מעמיד עצמו במצב
בלתי מכובד המעורר עתים גיחוך
אף בקרב רעיו ציפורי שיר מל&שות
ש״מיתקפה״ זו נעוצה ברצונו של בסר
לגייס לעיתונו סופרים ומשוררים המפרסמים
יצירותיהם בם/קויאה, אשר עכשיו
ועורכו פסולים בעיניהם. בהמשך מאמר
המערכת שלו, מעיד בסר, על הפתנפותו
לזרם ה״דו־שורשי״ בפפרות העברית מיסודו
של הנץ״לשורר איתמר יעה־קסט
,׳והוא מוסיף וכותב :״הדן בתרומתם
של סופרי דור המדינה לספרותנו ומתעלם
מהעלאת תימטיקה סוציאלית חדשה כמו
,העליות ההמוניות׳ ,המעברות, ילדי מל-
חמודהעולם-השנייה, התכת, או אי־התכת־תרבויות
שונות לתרבות אחת — שאולי
בה הראשית לתרבות ישראלית חדשה,
עושה מה שנקרא — צחוק מהעבודה
הגיב על דברים אלה משורר בולט, ש אמר
:״בסר עושה צחוק מהספרות וה שירה...״
<• הסופר יצחק כן־ נר זכה
בפרס רמת־גן לספרות יפה י• לאחר
ההצלחה חסרת התקדים של תרגומי שירת
יהודה עמיחי, בכותרת ״אמן״ שראו אור
בארצות־הברית, עומדים לראות שם אור
עוד שני קבצי שירה מתורגמת של המשורר,
העושה שם בימים אלה במסע של
קריאת שיריו מחוף לחוף.

ב לי הבט חו ת
נדמה לי שאני כבר מכירה
את 1/2היא חתומה אצלי
קבע בכל פעם שהחורף מתקרב.
ואם לא התייאשה עדיין
אולי זה מפני שהעניין הזר,
נוסה בהצלחה.
!תנסו להבין לבדכם, בלי
עזרתי, את הרמזים הכלולים
בהודעתה הלאקונית :
״מבקשת מכל הגרושים בני
השלושים ומעלה לכתוב אלי.
נורא משעמם והחורף הקר
מתקרב, וקצת חמימות לא
תזיק לי. אינני מבטיחה דבר.
אך מבקשת שהעדינות והרגי-
שלות תשלוט בכיפה.״

החמה. בכלל לא אוהב את כל
הדברים מאותו הסיגנץ. לעומת
זאת אוהב לשמוע בדיחות ואת
אלטון ג׳ון. אוהב לדבר (המון,
המון) ולשתוק ומזהב את...
החברה שלי לשעבר! .והייתי
רוצה לצאת מזה כמה שיותר
מהר.״
מכן הוא מבקש שתשתדלנה
להיות יפות, או לא-ימסוערות
לסל הפחות, ובערך באותו
ראש כמוהו.

ק טינ ה מ אי ט לי ה
מי שחושב לטייל הקיץ באירופה
ומתעקש לפגוש בדרך
חתיכה איטלקיה, כדאי שיתחיל
בהכשרת הקרקע כבר מעכשיו.
יש לי אחת כזאת במלאי.
קוראים לה מרינה והיא
אומנם בת 16 כיום, קטינה
על פי החוק. אבל בקיץ, יימלאו
לה 17 שנים וזה כבר לא
הולך ברגל.

אז אם תשלחו את לחמכם
ומכתביכם על פני המים, ותדאגו
לטפה עמה את היחסים,
יש כל הסיכויים שהיא תשמח
לפגוש אתכם בדרך. אני לא
יודעת עליה הרבה מלבד העובדה
שהיא נורא רוצה להתכתב
עם ישראלים ויכולה לע
שות
זאת באנגלית, איטלקית
וקצת גרמנית. אני מפרסמת
בזאת את כתובתה ומוציאה
את עצמי מהמשחק:
3 ¥55611:3.מ 1ז1413

(1411

20052 ¥101123,

נויכתב סרס
א חד כמו סאדאת
״תנו לי גבר, אחד כמו סאדאת. שיודע לעשות מילחמות,
אבל גם להשלים. שכל יום מכין הפתעה חדשה. שקשה לנחש
מראש מה הוא מתכוון• שמחליט ועושה — מהיום למחר.
״טוב, הוא לא מוכרח להיות סבא דווקא, כמו אנוואר• וגם
השפם לא חיוני. אבל שיהיה משהו שאפשר להעריץ ולהרגיש
שעושים עמו היסטוריה.
״אני מיואשת. אם לא אמוגא אחד כיה בסביבה, ומהר,
אצטרך לנצל את השלום שבפתח ולנסוע לארץ הנילוס, לחפש
שם, אולי עוד נותרו כמוהו. ועכשיו אני רואה כבר את מבטי
הזעם בעיני אלה שהלאומיות הגברית או הגבריות הלאומנית
שלהם נפגעה. אז נראה אתכם, תהיו גברים.״
נאומה של 7/2גרושה ,33 ,״קצת שמנמונת אבל לא
יותר ממה שצריך״ ,המבקשת להזכיר ש״רגישות ועדינות״נפש,
גם הן תכונות גבריות.״

מכתב פרס מזכה את שולחו בשי — חבילת מוצרי יופי
מתוצרת חברת הדס, בשווי של 200ל״י. הפרסים נשלחים לזוכים
בדואר.

חי פ לו טי םעםאק שן

השיער הארוך ב מדינ ה
טוב, ר,יא לא התבוונזי ברצינות
שכל זיגרושים באמת
יכתבו לה. היא סוכנה להסתפק

גם בדוגמאות.

מכתבה של ( )1/2מזכיר
לי בדיחה שאני מוכרחה לספר
לכם.
שלוש מלכות־יופי, אנגליה,
אמריקאית וצרפתיה, רואיינו
בטלוויזיה. כולן נשאלו אותה
שאלה :״מה הייתן עושות לוא
הייתן נקלעות לאי בודד עם
חטיבה של חיילים?״
ענתה האמריקאית :״הייתי
פותחת שם בר ומרוויחה הון.״
השיבה האנגליה :״הייתי
מבררת מי בעל הדרגה הגבוהה
ביותר והייתי הופכת לחברתו.״
השיבה הצרפתיה :״הבנתי
את השאלה, אבל מה הבעיה?״

שני מ כנ סי ג׳ינ ס
עכשיו, כששני המתחרים
הרציניים שהיו לו בשטח (אל-
ביס ז״ל ויהורם גאון יבל״א)
עפו מהתחרות, סבור ()2/2
כי הגיעה שעתו שלו. הוא
עושה זאת בסיגנון אישי מאוד.
״עבדכן הנאמן הוא בן 21
פלוס, משוחר מצה״ל כחצי
שנה. יש לי שני מכנסי ג׳ינס
משופשפים, שפם וצו־מילואים
לעוד מעט. זה כל הרכוש שלי
ועוד 180ס״ס. לא מברט
רדפורד אבל אף פעם לא אמרו
לי שאני דומה למרטי פלדמן
(אגב, ההובי היחיד שלי זה
קולנוע),
״שונא לעבוד (אבל אין לי
ברירה) .שונא טיולים לאורך
החוף כדי לראות את שקיעת

הייתם מעלים על דעתכם
שמישהו יעשה את כל חדרך
מניו־זילנד עד לכאן כדי להיות
עולה חדש 3/2עשה
זאת( .״בארץ חושבים שאני
מופרע, אבל זה מה שחשבו
עלי גם בנידזילנד.״)
למרות זאת יש לו כבר
עברית לא רעח :״אני מחכה
כבר הרבה זמן שתיפול עלי
חתיכה גזעית שאוהבת חים־
לוטים פלוס אקשן. אני בחור
שאוהב לטעום הכל בחיים (גם
במובן הפיסי) ,בחור שראה
הרבה ואכל את כל השטויות
והחרא שמסתובב בעולם (סלי חה
על הביטוי, אבל מה ש־נכון־נכון).
״רוב
הזמן אני מטייל בארץ
ומתפרנס מהמזל ומשאנסים,
כך שלא תזיק לי איזו חתיכה
שהיא גם בעלת אמצעים (ואחרי
שאשלים עם הורי —
גם לי יהיו אמצעים) .אני יפה,
לא חכם ולא טיפש, בן 24 ועם
סטייל.״
דווקא כן. אז למה לא לצרף
גם אחד כזה לאוסף?

מוז תהמחץ

אני יודעת שהיום, כאער תיספורת נערית עדיין
נחשבת שיא האופנה, לא תמצאנה הרבה שתתלהכנה
מהשיא שהציבה פאני ורדי. אבל אני, שגדלתי בדור
של הקוקו עדיין מתרשמת מזה. פאני ורדי, עקרת־בית
תל־אביבית, אשתו של נהג מונית, היתה זוכה כפרס
הראשון בתחרות השיער הארוך ביותר במדינה, אילו
נערכה תחרות כזו. את רעמתה, המגיעה כמעט עד
לעקביה, היא מגדלת מילדות. והמראה מדבר בעד עצמו.

המוזה נחתה על ( )4/2ללא
כל אזהרה מוקדמת ודווקא אותי
היא מצאה כקורבן לתאונה:
״הימים חולפים ...ועוד שנה
עוברת /אתה צעיר, אך לבסוף
תפסת אדישות ודאי
חשבתי שאם קיימת אחת כמוני
— /אז מוטב למות!״
טוב, אתן ודאי מבינים שזה
בגלל חוש ההומור המפותח
שלה. חוץ מזה יש לה עוד
כמה תכונות טובות, כמו :״אני
נערונת צעירה, נאה, בגובה
ממוצע. אוהבת שלווה, שקט
ואת החיים היפים. מחפשת
גבר שאוהב, מתחשב ומבין...
עם כל החיוניות הגברית וגם
בעל אמצעים, לפחות! אך ב־

עצם, לא זה מה שחשוב ן״
ועל זה תחליט אתה.

אלוהים חולל לי נס בדמותה
של שכנתי למדור, אודטה.
מאד שהיא פה בעתון, ירדו
ממני כל הנודניקים, שביקשו
לפגוש דווקא אותי באופן אישי.
עכשיו הם רוצים ממני
שאסדר להם את אודטה. אז
בבקשה, אתם יודעים את הכתובת.
נסו לפנות אליה ישר.
ושלא תגידו שלא הזהרתי אתכם:
יש לה בעל, מהטיפוסים
האלימים. אבל אס אתם דווקא
רוצים לנסות ...האחריות עליכם.

טיו לעםאהבה
קודם היה לי משהו בשביל
אלה המתכננים נסיעה לחו״ל.
וברגע זה שלפתי מהערימה
הפתעה גם למתכננות לנסוע.
( )5/2כותב לי :״בקיץ הקרוב
אני מתכוון לתור ארצות
לא מובטחות. אני מתכוון לתור
אותן בתרמיל, שק-שינה
(מקווה שלא אזדקק למקל) ונערה
(ובעצם הסדר צריך היה
להיות הפוך) .אם יש נערה
שמוכנה לוותר על כוכבים ומזלגות,
אחת שלא תעכב אותי
בחלונות־הראווה, נערה שמסוגלת
לא להשתעמם גם במצבים
שאין לאחד מאיתנו
בדיוק מה לומר — נערה כזו
תזכה מצידי להרבה עזרה (גם
בעליות במורדות) ומוכן להתחייב
מראש על אהבה.״
הוא עצמו ,26/170 בעל רגישות
לדברי יפים וחכמים ש יודעים
לאהוב באמת.

קצתמ שוג עי ם
צמד השבוע (.)6/2
״שתי מעולות, מחפשות שני
מעולים. ומעולים מה זאת אומרת?
חתיכים, גבוהים, חזקים
וחכמים, עם הרבה חוש הומור,
שיכולים ויודעים לבלות, לנצל
את החיים שיהיו בלתי קונ־בנציונאלים
וקצת משוגעים.
״בקיצור, למכתב זה מוטב
שיענו רק גברים אמיתיים בגי
24 ומעלה. מחכות להם שתי
סטודנטיות בנות + 22 וחבל
על כל רגע, תאמינו לנו.״
אז מה אם הן מעדיפות
רביעייה? מספיק עם הפורי-
טאניות.

ציפיתי לדם ואש ותימרות
עשן בעקבות ביקורתה של נילי
אפשטיין על מכתבה של
( .)9/53 אבל מה שקיבלתי היה
קול ענות חלושה.
״מה, אם כו, תהיה תגובתח
של נילי אפשטיין, למכתב ה־
׳אני בחורה בת 22
הבא :
חלשה ושקטה, המחפשת את
הגבר שיוכל להיכנע לי, לעשות
אותי לא שקטה ולהשאיר
אותי חסרת סיפוק ...רוצה
גבר שהוא מכונה רקולקלת
וחורקת. לו אני מבטיחה בת־זוג
מכוערת, בוגדנית ורכרו־כית...׳
דרישות כאלה תראנה
לבטח ׳נורמאליות׳ לנילי, ה־אווזווזה
הפתיח.״
שלך 5/93

טוב, אז אם נילי לא תענה
לה, נצלו את ההזדמנות אתם,
שההצעה הכלולה במיכרז ה
נ״ל מדברת אל ליבכס.

תכ שיר
ופי
ו אי סו ר