גליון 2103 מתאריך 21 בדצמבר 1977

; חיי :

12.00ל״י (כולל מ.ע.מ).

מספר 2103

מו חי

ג 1ל

וגד

מצד

מי שרד ־ ה תי ק שו ד ס
התמרמרות שוררת בקרב העיתונאים הישראליים
השוהים בקאהיר נגד מה שהם מכנים ״הגזל
של מישרד־התיקשורת הישראלי.״

תיג*1ן ין י
ב גין י איי ם

ה ב חי רו ת

אם יתרחב המרד כקרב ח כרי תנועת
החרות נגד עקרונות ׳השלום של מנחם
בגין: לממדים של משכר, עלול מנחם כנין
לאיים על חכרי מיפלגתו ״ללכת אל העם״
ולבקש את אמונו מחדש, בבחירות חדשות.
מסקנה זו התגבשה בקרב מקורביו של ראש־הממשלה.
עוד לפני יציאתו לארצות־הברית, כדי להציג
את עקרונות השלום שלו לפני הנשיא קארטר,
רמזו מקורביו של בגין כי הוא נוטה להקדים את
הבחירות ולעורכו יחד עם הבחירות המוניציפאליות
שיידחו לחודש נובמבר ,1978 בהנחה שהוא עשוי
לזכות ברוב מוחלט. כן נרמז על כוונה לשנות את
חוק הבחירות, כך שייערכו — להבא — אחת לחמש
שנים במקום אחת לארבע שנים,

עתה, נוכח גילוי חאופוזיציה־בתוך־
הקואליציה לתוכנית השלום שלו, עשוי
כגין לתבוע עריכת כחירות חדשות.
החלמה מעין זו עשויה להשתיק חלק
ניכר ממבקריו, שיחששו פן לא ייכללו
ברשימת הליכוד בבחירות החדשות.
מ איי מי ם
ב כו ח

ד ה חוגו ־

דו סי ג ה

בקרב תושבי קריית־ארבע מתארגנת קבוצה של
קיצונים, הקוראים להתנגד בכוח לכל רעיון של
נסיגה ישראלית מיהודה ושומרון.

כמה מאנשי קבוצה זו ככר קראו לצבור
נשק, במטרה להפעיל תנועת התנגדות
אם וכאשר תיכלל קריית-ארבע בתור
שטח פלסטיני אוטונומי.

העיתונאים קובלים על כך שכשעה שמישרד
התיקשורת המצרי,העמיד לרשותם קווי־טלפון
חינם כדי שיוכלו להתקשר עם
מערכות עיתוניהם, גובה מישרד־התיקשורת
הישראלי מחירי־עחק עבור
שיחות אלה.
עבור 3דקות שיחה ראשונות בין קאהיר לתל־אביב.
מחייב מישרד התיקשורת את המנויים בישראל בסכום
של כ־ 240ל״י, הגבוה יותר ממחיר שיחה באורך
דומה בין ישראל לארצות־הברית. הידיעה על כך
עוררה תמיהה בקרב אנשי מישרד־התיקשורת
המצרים, שחזרו והדגישו כי הם, מצידם, העמידו
את הקווים לרשות העיתונאים חינם אין כסף.

העיתונאים הישראלים בקאהיר שוקלים
תגובה מתאימה נגד המחירים המופקעים
של שיחות־הטדפון, ומעיינים בין השאר
באפשרות של הגשת בג״ץ נגד מישרד־התיקשורת.
אגב,
גם מחירי הטיסה מתל־אביב דרך אתונה לקאהיר
מתקרבים למחירי הטיסה לארצות־הברית — 9,800ל״י
עבור כרטיס הלוך־ושוב. הטסת הקבוצה הנוספת של
13 אנשי רשות־השידור בדרך זו, עלתה לרשות
כ־ 150 אלף ל״י.

ו, או ר ג *ו תיי
ב,י מנ ה

האום? ,,

התרגשות גדולה התעוררה כין הישראלים
השוהים במלון ״מנה האום״
בקאהיר, כאשר הגיעה מהארץ ידיעה
כי היומון ״על ׳המשמר״ פירסם ידיעה,
כאילו מצויות ב״מסה האום״
נערות־חשק שסופקו על־ידי הממשלה
המצרית לשעשע את היכרי המישלהת
הישראלית. הזעם הופנה כלפי כתבת י
״על המשמר״ בקאהיר, סמדר פרי,
שנחשדה בכך כי היא ששיגרה את
הידיעה לעיתונה.
שיחת־טלפץ לארץ הבהירה את מקור
השמועה. באותו בדקר פירסם ״חותם״,
המוסך של ״על, המשמר״ ,במדור
ההומוריסטי שלו, כתבה על הנפקניות
האלמוניות והציע לכנותן ״נפקא
מינה״ .נראה כי מישהק־מילים זה
הוא שהוליד את הבדיחה, ובעקבותיה
אתשמד ן ^

3גין

דלןאהיר?

אי־בהירות אופף עדיץ את השאלה מי משרי הממשלה
ייצא בשבוע הבא עם ראש־הממשלה מנחם בגין,
לפגישה עם נשיא מצריים אנוואר אל־סאדאת.

מלכתחילה נטה בגין לקחת עימד למצריים
רק את שר־הבימחון עזר וייצמן, דבר שהיה
עלול להתקבל כפגיעה נוספת במעמדו של
שד־החוץ משה דיין, שבגין ״מחזיק אותו
קצר״ ומונע ממנו להתבלט. עתה, עשוי
שר־האוצר שימחה ארליך לנסות להחליק
את ההיתרים, ולהציע שגם דייצמן וגם
דיין יתלוו אל בגץ למצריים.
גם ייגאל ידין עדיין מטפח אשליה כי בזכות מעמדו
כסגן ראש־ד,ממשלה יצטרף אל בגין במסעו.
אך ההחלטה הסופית תיפול, ככל הנראה, רק עם שובו
של ראש־הממשלה לארץ.

ה דווי

רו ^זי ס

בגין

בחוגי המפד״ל ואגודת־ישראל הובעה השבוע
התמרמרות כלפי ראש־הממשלה, על כי במהלך ביקורו
הנוכחי בארצות־הברית לא מצא לנכון להיפגש גם
עם הרבי מלובאוויץ׳ או עם רבנים דגולים אחרים,
כשם שעשה בביקורו הממלכתי הקודם.

הדתיים מתריסים כלפי בגץ כי עתה הוא
מתנהג כאילו הם מונחים בכיסו, ועל כן
לא ראה לגכץ לשלב במסכת פגישותיו
הרבות גם פגישה עם רבנים.

נבח רו

ה דיי לו ת

לקא הי ד *

באל־על שוררת התמרמרות רבה על בחירתה של
הדיילת דורית פלד לצוות שהוביל את המטוס
הראשון של החברה לקאהיר.

הוצאת העיתון הארץ מכתב־התביעה, כדי לאפשר
לפרקליטי העיתת להשיב על השאלת שהוגש להם
בתביעת הדיבה האזרחית על סך 10 מיליון ל״י
שהגיש מזרחי. בעת הדית בתיק האזרחי טען
פרקליט העיתון כי לא יכול להשיב על השאלון,
כיות שהתשובות היו עלולות להפליל את הנתבעים
במישפט הפלילי. מיזרחי עצמו השיב על כל מאות
השאלות שהיו כלולות בשאלון שהגיש לו הארץ.

כדי ליטול את העוקץ מטעינה זו ביקשו
פרקליטיו של מיזרחי למחוק את הוצאת
״הארץ״ מרשימת הנאשמים במייטפט
הפלילי, ובכך לאפשר לעיתון להשיב על
השאלון שהוגש ליו.
ה אי צ ט דיון
החשמל

עיריית רמת־גן מקבלת חשבון־חשמל דד־חוהשי
כסך 00ט 12,לירות עבור שני
מיתקנים אלה, למרות שמאז המכבייה
האחרונה עומד האיצטדיון בשיממונו.
ה בו רסה

כאשר הופגזה ניהריה בקאטיושות וכמה מאזרחיה
נהרגו, עלתה הבורסה לשיא של כל הזמנים. כאשר
מתברר כי השלום ממשמש ובא ועתיד להיפתח
עידו חדש של גיאות כלכלית לישראל, נופלת הבורסה
בקצב העולה על בשורות השלום. התנהגות זו אינה
הגיונית ואינה תואמת אמות־מידה מקובלות,
שהרי ברור כי עם ההסדר המדיני תהפוך ישראל
למרכז אחורי משגשג. וכל החברות הגדולות הרשומות
בבורסה ירוויחו ויפרחו. נראה כי הישראלים אינם
קולטים דברים פשוטים כאלה, וממשיכים לעשות
כרצון הבנקים הגדולים.
אלה הצליחו להוריד את שערי המניות במיבצע
משולב של צימצום האשראי והודעות לציבור,
המכוונים לגרום בהלת מכירות של מניות. הציבור
מכר את המניות בירידה, והפסיד במכירה בחלקו
הניכר. הוא שמע לבנקים שקראו לו לרכוש איגרות־חוב,
וכך סייע לבנקים להיפטר ממלאי איגרות־דיחוב
שהיה בידיהם ושלא הצליחו למכור. גם בימים
אלה ממשיך הציבור לקנות צמודים, למרות
שניתוחים כלכליים מראים במפורש כי רמת השערים
של איגרות־החוב גבוהה מדי גם אם המדד יעלה
החודש ב־ג 57 ניוספים. הציבור גם שוכח כי בקנותו
צמודים הוא ירק שומר על ערך כספו ולא יותר,
שכן הצמודים עולים בדיוק — ואולי קצת פחות —
מקצב ההתייקרות וירידת ערך הכסף.
לעומת זאת, רכישת מניות מבטיחה רווחים שאינם
בצמודים. מי שקנה מניות של בנק הפועלים, למשל,
בסוף ,1976 עשה תוך שנה מעל ( 10070 רווחים
בתוספת עליית שער) .וכך גם במניות אחרות.
עתה שוב ירדו השערים לרמות כדאיות ביותר.
עובדה היא כי הבנקים קונים במאסיוויות מניות
עבור הקרנות שלהן. מניות רבות ירדו לרמה שבה
המכפיל הוא פחות מ־ ,5יחם שהוא ממש חינם.
אפילו כלכלני נשיונאל קונסלטנס החלו מציינים כי
במניות רבות, המכפיל נמוך ביותר.

מיספר דיילים ודיילות מחו בכתב נגד
הבחירה, וטענו כי פלד נבחרה להשתתך
לטיסה רק מטוס שהיא בתו של האלות
משה (״מוסא״) פלד, מפקד גייסות השיריון.
לדיברי המיכתב אין לפלד זכויות של ותק, ואין
היא נחשבת אחת הדיילות המצטיינות של החברה.

מו חרם

שו פ ט

תו ב ע

ל ה תיי צ ב

ד מי שפט

שופט־השלום אליהו כרמל הודה לפרקליטי היומון
הארץ לחייב את עורך העיתון, גרשום שוקן,
להתייצב לפתיחת הדיון המישפטי בתביעת־הדיבה
הפלילית שהגיש המלונאי בצלאל מיזרחי נגד
העיתון, עורכו שוקן וכתבו אבי ולנטין.

בשתי הישיבות שהתקיימו עד כה בתיק
זה לא הופיע שוקן בבית-המישפט. כישיבה
האחרונה טען פרקליטו, עורך־הדין שלמה
ליבליך, כי שוקן עסוק במערכת, בגלל
האירועים בקאהיר. השופט לא קיבל טענה
זו, וחייב את שוקן להתייצב למישפט.
בינתיים ביקשו פרקליטיו של מיזרחי למחוק את

זו ר ם

ראש עיריית רמת־גן, הד״ר ישראל פלד, הורה
לחקור את ביזבוז החשמל העצום באיצטדיון
רמת־גן ובמיטווח־הקליעה הסמוך לו.

נ ציג

ס לווו ר ר

שו פ ת

פלא טו ״ ש רוו
ב ק אוז * ד

כין העיתונאים הישראלים שבקאהיר
מסתובב גם אחר המציג עצמו כנציגו
האישי של ח ״כ פלאטו־שרץ. כמשך
ימי שהותו כקאהיר ניסה האיש לקשור
קשרים כלכליים עם אישים
וגופים שונים, כמטרה לשכנעם כי
פלאמו מתכוון לגייס הון בינלאומי
לפיתוח תוכניות שיכה נרחבות במצריים.
תחילה
התקבל ׳האיש ברצינות, אולם
אחדי שהובהר לגמדים את מי הוא
מייצג, נותקו המגעים עימו. המצרים
חוששים גם כי קשר כלשהו עם פלאטו
עלול לעורר את זעם הסעודים, שהתחרו
בו על רכישת אוניית-הדגל
הצרפתית ״פראנס״ ,וכי כל מי שיתקשר
עימד עלול להיות מוחרם על-ידי
הסעודים.

״ טוביםהעזניים

£7ע144-7¥
טלויזיה ניידת 14

¥א50

לחבקשים

את הטוב

הערכת סטריאו 50 ואט

ביותר...

8י ר1״

וה היה 05111:1גוה שחיה

כגיליון ״העולם הזה׳׳ שראה אור לפני 25 שנים כדיו?,
תחת הכותרת ״אני רכ-החוכל״ ,הובא סיפורו של אדן גרץ, רב־חוכל
חיפאי צעיר כן ,24 שספינות מישמר־ההחופים האמריקאי
ומטוסיו דלקו אחר אונייתו, א/ין ״אכרהם גרץ׳׳ .כן־לילה הפך
הצעיר החיפאי מרכזה של סנסציה עולמית, כאשר חפליג כלא
דמות מנמל ניו־יורק אחרי שהסתכר לו בי אכיו נאלץ למכור
את אוניותיו לחברת־השיט ״שוהם״ (צי״ם) .מלב־ים שלח אדן
גרץ מיכרק לדויד כן־גוריון, וכו הודעה שיטביע את אונייתו
כלב־ים או יהפכנה ל״אלטלנה״ שנייה, אם לא ימנה זה את
אביו כשר־התחכורה.
כמדור ״כמדינה״ סוקר טפס השבעתו של יצחק בן־צכי
כנשיאה השני של מדינת ישראל. כין תצלומי הנוכחים כטכס,

שהובאו השכוע לפני 25 שנים, היו תמונת הוריו של הנשיא,
צכי ( )90 ודבורה שימשי, שנכחו כטכס .״חקירה מיוחדת״
שערכו כתבי ״העולם הזה״ ,עסקה באי־הריווחיות של ענף בתי־הקולנוע
בישראל. בשער האחורי של הגיליון, כמדור ״סיפור
החודש׳ ראה אור סיפורו של ז. בורק ״עניין מיסחרי״.
בשער הגיליון: רב־חובל אדן גרץ.

בן־גוויון אסר דממת את יצחק ובאל נ שו בממשלתו *
מכות ביו אמניס ב״בסית״ * הלשון האנגלית של אמיל חביבי

העם
בך השמן
נס לא קרה לנו,
פך שמן לא מצאנו...
השיר החלוצי היפה, שבא לבטא את
רוחה של התנועה החלוצית ששוב לא
רצתה לסמוך על ניסים אלא להשיג את
תוצאותיה בכוח עצמה, התפרץ מאלפי
פיות במאות משקים. אולם בחנוכה תשי״ג
נראה היה כי דרושים ניסים לא־מעטים
לתנועה החלוצית. שניים מאירגוניה העיקריים
— הקיבוץ המאוחד והקיבוץ הארצי
— חגגו את החג תחת עננים שחורים
של סכנת פילוג.
נשמות אדוקות יותר, ששמו את הדגש
על מעוז צור ישועתי המסורתי, נאלצו
גם הן להתפלל לנס אלוהי, כשהתברר
להם כי דויד בן־גוריון משתדל להכניס
את הציוניס־הכללייס לקואליציה, להפוך
את הדתיים גלגל חמישי בממשלה, או
הגלגל הרביעי באופוזיציה.
מי שלא היה זקוק, בינתיים, לשום נס,
היה דויד בן־גוריון עצמו, יורש המכבי
שעשה את שלומו עם התרבות היוונית*.
בחנוכה תשי״ג נראה שילטונו יציב יותר
מאשר אי-פעם. הוא היה רשאי להדליק
את נרות החנוכה שלו בשלוות־נפש גמורה:
אפילו אם יהיה לו צורך בפך שמן,
יוכל תמיד להזמינו בדואר־אוויר מארצות-
הברית.
* השבוע לפני 25 שנים נתן ראש
הממשלה בן־גוריון הוראה למשה (מויש)
פרלמן, ראש שירותי המודיעין, להקפיד
ברדיו ובפירסומיס רישמיים על הכתיב
היווני הנכון של מיליס שחדרו לשפה
העברית, כגון • פיסיקה (ולא פיזיקה) מוסיקה
(ולא מוזיקה).

הממשלה
לא יחם*ם ד לי ל ה אחד
״מה ז״ צעק דויד בן־גוריון ,״תיק ליצחק
ורפלז לא תיק ולא ורפל!״
היה זה הרגע האגדתי שבו הוסף קש
אחרון על גבו של הגמל, וגרם לשבירת
עמוד־השדרה.
העניין התחיל כאשר שני חברי־הכנסת
מטעם פועלי אגודת ישראל ביקשו להצטרף
לממשלה (לפני שנכנעו לתכתיבי מועצת
גדולי התורה, וחזרו בהם מן החטא
הנורא) והוצע להם תיק אחד בממשלה.
אנשי הפועל המזרחי עשו חשבון מהיר,
וגילו שיש להם שמונה חברים בכנסת

ושמגיעים להם לפחות שלושה כיסאות
ליד שולחן הממשלה. הלכו לבי־ג׳י, ודרשו
את הכיסא השלישי.
אולם הבל סבלנותו של ראש-הממשלה
כבר נמתח יתר על המידה. כשאירגן הפועל
המזרחי קהלליציה אנטי־מפא״יית בש עת
בחירתו של הנשיא, חייך בי־ג׳י חיוך
רחב. אולם יודעי בי-ג׳י ניחשו שזה חיוך
מסוכן. גם אדם סבלני יותר מבי-ג׳י היה
מתקשה לשבת בממשלה אחת עם אנשים
המנהלים נגדו מילחמה בכנסת.
שמו של חבר הכנסת יצחק רפאל,
לשעבר ורפל, פרץ את הסכר. רפאל הואשם
בשעתו בגלוי על־ידי אנשי מיפלגתו־שלו
בעסקים שחורים, ולא ניראה כשר
ביותר לאנשי מפא״י. בן־גוריון התרתח.
74 ידיים מורמות. כמו בכל פעם
שדויד בן־גוריון מתרתח, עמד חשבון קר

העולם הזה 790
תאריך 18.12.52 :
לא־אמנים, שניסו לזהות את אלה שניראו
להם כבני-אלמוות.
לפתע פרצה מהומה. חצקל, בעל הקפה,
ניראה ממהר להפריד בין שני גברים
מבוגרים שהתקוטטו ביניהם. הסקרנים לא
איחרו לזהות את הניצים: התוקף, קצר-
קומה וארוך־שיער, היה הצייר יחזקאל
שטרייכמן. הנתקף — עורך הירחון האפר
נותי־ספרותי גזית, גבריאל טלפיר, בעל
גוף מוצק. טלפיר היטיב להתגונן, והנחית
לשטרייכמן מכה עצומה אחת בעינו קודם
שהספיק חצקל להרגיעו.
ציירים אחרים, חבריו של שטרייכמן,
שהיו במקום המעשה, החליטו מייד כי
צדק הצייר בהכותו את המבקר .״טלפיר
כתב עליו ביקורת רעה,״ קבעו, והעלו
זכר מיקרה דומה שבו חילק צייר אחר,
יצחק פרנקל, מכות נמרצות למבקר־האנד
נות ד״ר חיים גמזו, איש הארץ; בעל
המרה השחורה.
אולם היתד, גם גירסה אחרת לעניין.
הכל החל כאשר שטרייכמן ביקש מאת
עורך גזית להחזיר לו תמונות שהושאלו
לו. העורך ביקש מאת הצייר לגשת למערכת
ולקבלן. כאן התרתח האמן והפעיל
את אגרופיו, לעליצותם הרבה של כל
הסקרנים שבאו לכסית לראות דבר מעניין
ולא התאכזבו.
כאשר נשאל שטרייכמן לסיבת הקטטה,
השיב :״איני אומר דבר. מדוע ששים
הכל ללכלך את פניו של צייר ותיק
בארץ 1האם גם על ביאליק היו מתנפלים

אנשים 111 ^111י £1111^ 11 | ¥1 11 בקאדילאק המפואר, המכונית שבי־ג׳י
18 611.111 | #1 11 1 1 ! 11.4השאיל לרגל ההשבעה, הגיע הנשיא בן־
צבי אל בניין הכנסת, חור ממנו כששוטריו רוכבים אחריו ונושאים את נס הנשיא.
בדרך התקלקלה המכונית המפוארת, והנשיא נאלץ לצעוד כיברת־דרך ברגל למעונו.
מאחרי הרתיחה. החשבון: אחרי בחירתו
של דווייט אייזנהאור כנשיא ארצות־הב־רית,
נראה שכדאי לקשט את קופסת
הנדבות הישראלית בכמה קישוטים ימניים
שמרנים. החלשת הפיקוח סתמה במידה
רבה את התהום בין דויד בן־גוריון ופרץ
ברנשטיין. ייתכן שצרה ימנית גדולה אחת
נראתה עתה לבי־ג׳י מרגיזה פחות מאשר
צרות קטנות אינסופיות חבושוודכיפות.
דבר אחד היה ברור: אם יקומו הנישואין
הפעם תהיה זו שותפות מרחיקת-
לכת, לא יחסים ללילה אחד. וייתכן מאד
שרב לא יהיה נוכח בקידושין: מפא״י
וערבייה, הפרוגרסיבים והצ״כ, מונים יחד
74 ידיים מורמות בכנסת. הדתיים יצטרכו
לרדת מן הסוס הגבוה, ולבקש בנימוס
רשות לעמוד בפינה — אחרת ישאירו
אותם בחוץ, בחורף האופוזיציוני.

• סקרן שם ליבו השבוע לעובדה כי
.חברי-הכנסת שמואל מיקוגיס ואמיל
חביבי הקומוניסטים, נוהגים לשוחח ביניהם
בלשון האימפריאליסטים: אנגלית.
• בסיפרו של אונלד רובינסון, מאת
האנשים הזזשרבים בעולם, שיצא זד,־עתה
בהוצאה עממית בארצות־הברית, נכללים
שני ישראלים: חיים יייצמן (הספר
נדפס קודם מותו של הנשיא) ומרטין
כו ב ד, הפילוסוף הירושלמי. כן נכללים
בספר שלושה ערבים: עמד אל־סעודי
מלך ערב הסעודית, עכד אל־רחמן
עזאם, מזכירה־לשעבר של הליגה הערבית
וד״ר טהא חופיין, המלומד והסופר
המצרי הסומא.
• ״המזיגה ...הטיפוסית של ראיית הדברים
הגדולים, המכריעים בחיינו, עד
קצה האופק ההיסטורי ...כאילו עמד האיש
על פיסגת ההר הנישא בהרי ישראל!
ויחד עם זה עיני הרנטגן החודרות אל
כל פרט, אל כל שבריר של עובדה מוחשית
או של רחש נפשי, והעיקר —
ראיית״החוט המקשר את ההיסטוריה הגדולה
עם יום הקטנות על כל פרטי פרטיו...״
מילים אלה לא הופיעו בעיתון מוסקוואי,
או ברלינאי, אלא בעיתון־הערב המפא״יי
הדור. האיש שמזיגה זו מיוחסת לו:

דויד בן־גוריון.

קטטוח
על ב״אליק לא היו מעוים
היתר, זו שעת הציירים
בערב) .השיחה בבית־הקפה,
לוטין רק בשעות שלאחר
על בדים וצבעים. פה ושם

בכסית (8.30
המתמלא לח חצות,
נסבה
ישבו סקרנים

• משה בן־אפריס, איש קול ישראל
התפטר מתפקידו ואמר :״בשנה האחרונה
התפטרתי 80 פעם, אולם הפעם
זה רציני. הקש ששבר את גבו של בן-
אפרים: כשערך תוכנית על הוויכוח בכנסת
בעניין מישפט פראג, הוכנסו בה ברגע
האחרון (ללא הסכמתו) שינויים מכריעים,
שהעליבו חברי-כנסת. טוען בן-אפרים:
קול ישראל חדל להיות מוסר אינפורמציה
אובייקטיווית.

עלית עשתה זאת שוב!
מה עוד אפשר היה לשפר
בופלים הנהדרים של עלית?
את האריזה !
אבל השיפור הוא לא רק אסטטי,
באריזה החדשה הופלים עטופים
בשתי חבילות בניר מיוחד השומר על טריות
כך שאפשר לפתוח מדי פעם
רק חצי חבילת ופלים ולהגיש.

קנו את הופלים הטובים של עלית
שאתם אוהבים באריזתם החדשה.
תאמרו :
וכמו תמיד

פ ר סו ם ד״ריעקבסח

טוב ל• עם וסלים

בנות שלישית ״שוקולד מנטה מסטיק״

יום שוי
שלי ש• רביע ושיש

פרטים נוספים בסניפי אולימפיק: תל־אביב — (משרד
ראשי) רח׳ אידלסון 3ו טל: ו294386 ,29438־ .03 חיפה
— רח׳ העצמאות 62 טל; 669035־ .04 ירושלים — רה׳
יפו 33 טל 234538 02 נמל תעופה בן־גוריון — טל:
971049־ .03 מטעו — ממן — נמל תעופה בן־גוריון טל:
971280־ .03 ובבד משרדי הנסיעות.

.העולם הזה 2103

מכתבים
• דווקא כן, ואפילו הצטלם שם בתמונת
תיירות אופיינית (ראה תמונה).

גגי ישראל במצריים
אני מבין כי הרעיון להרכיב תמונות
פוטומונטאז׳ על רקע הפרמידות מצא־חן
בעיניכם. אחרי שהרכבתם את אורי אבנרי
על רקע הפרמידות (העולם הזה ,)2101
עשיתם זאת שנית בשער האחורי של הגיליון
האחרון (העולם הזה ,)2102 עם
התמונה של הנער המצרי הלבוש חולצה
עם ציור של בגי ,;,וסאדאת.
ההגינות מחייבת כי תציינו גם הפעם
שזו תמונת פוטומונטאד.
ישראל מאיר, תל-אביב
החולצה שלובש הנער בשער האחורי
של גיליונכם האחרון, עם ציורם של אג־וואר
אל־סאדאת ומנחם בגין, מוכרת לי.
היא נמכרת בחנויות בישראל, כשהציוד
הוא של איש האנימציה של הטלוויזיה,

מה תלקנז יוכר! השלום
בל יופתעו המצרים אם במוקדם או
במאוחר יתברר להם כי כל מה שיוכל
נשיאם ״יונת השלום,״ ללקט אצל משלחת
ישראל בוועידת קאהיר, לפי האומדן
המופשט שלהם, יהיה נסורת גרגירי
דורה ותירס.
שמואל איידון, תל-אביב

קול העם — הקול המכריע
כיום, בעומדנו לפני מו״מ עם מצריים,

אתם מחפשים אתגר שיתן
לכס את ההזדמנות
להוכיח את עליונותכם.
התלהבותכם תשרה השבוע
אווירה של התלהבות
על אלה הסובבים
אותכם. כדאי
להזכיר שהשנה היא
שנה טובה לבני מזל
טלה החושבים להינשא.
לכן, מוטב אולי
להזדרז לפני שהשנה תגיע אל סיומה.
אתה בטוח שאתה
מסוגל לעמוד לבדן בלחץ:
אין זו אלא
אשלייה. בן דגים או
סרטן עשוי לעזור לן—
אבל אם תסרב להראות
לו את המצב לאמיתו,
זה אבוד. יום
א׳ דג׳ בתחילת הו
2באפ רי ל
20 ברו אי
שבוע, יביאו לן שפע
של הזדמנויות. צרין
רק לעשות מאמץ קטן, אבל על אמת.
מבט עינך מסגיר אותך.
משקפי שמש יעזרו לך
להסתיר דברים שאינך
רוצה שיתגלו. הבית בו
הינך מתגורר אינו נראה
לך, ואתה מהרהר
בהחלפת דירה. אל תדחה
— עשה זאת
השבוע. הבית הזה מע11-:גקאי

20 .גיוני
כיר את רוחך בצורה
חמורה. סיכוייך רבים
השבוע לעלות בסולם החברתי. נסה למצוא
דבר אשר יהיה בו מההסתכ־נות,
אם תצליח לגבור עליו, הצלחת.

אינך טורח לחשוב מספיק על עתידך,
ואינך מנתח באופן נכון את האינפור),
מציה
שהגיעה לידך.
אל תהסס מלהתייעץ
עם בן זוגך בענייני
עבודה. שמור על ההישגים
הגדולים אליהם
הגעת לאחרונה, ואל
תפטפט. בת מאזניים—
זכרי שאי־אפשר לרמות
את כולם כל הזמן 2> .בספטמבר־-
הזהרי בדברייו ושקלי 22 באוקטובר
היטב את מעשייך, פן
תיכנסי לצרה גדולה. חשבי על עתידך.

הרגשת אשמה על דברים שבעצם אינן
אשם בהם, תטריד את מנוחתן במשך
השבוע. השתדל לצאת
לחופשה מיידית לבית-
הבראה. אל תחסון ב!2

כסף. נסיונו של אדם
קרוב אלין לעזור לן
עשוי להעשות בצורה
אנונימית — והדבר
יפתיען מאד. נסיונו־
0ון ע
תיך להיחלץ מהמשברים
הפוקדים אותן
עלולים להסתיים בכי
רע. שקול כל צעד חדש פעמיים.

ן]או!ן י0

שער ״העולם הזה״ 2101

שער ^,העולם הזה״ 2102

הזעזוע שעברת בתחילת החודש מוסיף
לתת את אותותיו. אולם לא די לחשוב
על מה שהמצב .
עושה לך — אתה חייב
גם לעשות משהו כדי
לשנות אותו מצב. זכרי
שאת יכולה ליפול בפח,
בייחוד עם בן מזל שור
או אריה. אל תהססי
לנתק את •הקשר לפני
שיהיה מאוחר מדי. בגד
בצבע אדום ירומם
את מצב־רוחך הגרוע.

ההגינות מחייבת

חוג ישן וגדול, אשר
זמן רג העיק עליך,
ייעלם השגוע. אותו
גושה׳ שבעגר ידע
להיות תוקפני, יוותר
לן עליו במפתיע. דבר
זה ייתן לך מישנה
מרץ, ויסייע לן להגשים
את שאיפתן העיקרית
בעתיד הקרוב
ביותר. יחד עם זאת,
גם חיי האהבה שלן, עם בת״זוגן הקבועה,
יפרחו ויגיעו לשיאים חדשים. משימות
שיוטלו עליך השבוע, יעיקו עליך במקצת.

אבנרי רוכב על גמל ליד חפירמידווז
תייר אופייני
דודו גבע. מוזר איך מגיעות חולצות כאלה
לקאהיר.
אבנר שפר, ירושלים
<• צילום השער האחורי אינו פוטו־מונטאד.
הוא צולם בידי צלם העולם הזה,
שלמה סתר, ליד הפירמידות בקאהיר. החולצה
שלובש הנער הובאה לקאהיר מישראל.
ביום
בו הגיע אבנרי לקאהיר הדפסתם
שער מורכב של אבנרי על רקע הפירמידות.
אבל מה קרה השבועי האם אבני
רי לא הצליח להגיע ממלון מינה האום
עד הפירמידות הנמצאות, לטענתו, במרחק
100 מטר מהמלון ן
יוסי כן, תל־אביב
העולם הזה 2103

צריך להיות ברור לשליטינו בפרט ולעם
ישראל בכלל, שכול ויתור צריך לקבל
קודם כל את אישור העם, ז״א מישאל־עם
מחייב. כי אנו, העם, בסופו של דבר,
נישא בתוצאות, הן לחיוב והן לשלילה.
אף אחד לא הסמיך את הממשלה ואת
הכנסת לדון ולהחליט מה להחזיר ומה
לא להחזיר, כי קול העם הוא הקול ש יכריע.
ארז
רזניר ,,עין־ ורד

מייפד המגועה
כבר במאה השבע־עשרה ניסח אייזק
ניוטון, בתמציתיות גאונית, את שלושת
(המשך בעמוד )10

כפות המאזניים מתחילות
לנטות לכיוונכם.
המאבק אותו התחלתם
לפני שבועות מיספר--
ואשר נראה, כי יזיק
לכס, הוכיח את עצמו.
דווקא אתם מתחילים
לקצור את הפירות, ולא
כמו שנראה בהתחלה.
אל תהססו להשתמש במרפקים,
כדי לפלס את
הדרך הנראית כנכונה.

י 2ביולי *־

! 7באוגוסט

בחירה בלתי מוצלחת
— תיגמר ברע• היזהר! גיץ רוצה ללבוד היא אותן, לכן היא מת$4
נהגת
כל-כן יפה. אבל
אין זה פרצופה האמיתי.
זאת לא היא. ה11!11111
פרצוף
האמיתי יתגלה
לן בזמן הקרוב. לכן,
עוד הפעם: היזהר !
אם אתת אמן — החלף
מהר את המיקצוע: אחרת עוד תגווע
ברעב• היה שקול ונדיב-לב, אל תרבה
לצאת ביחידות, פרשה נשכחת עלולה
להטרידן׳ טייל בחיק הטבע ובלה טוב.

מצטער, אבל הזהרתי או תן: אין זה
שבוע לערוך מסעות או שינויים מרחיקי-
לכת. אם תוכלי לשמור
על מיסגרת״חיים דומה
לזו בה היית עד
כה, בתנאים חדשים,
תקלי במיקצת על הבעיות.
אם לא — מוטב
שתסכימי לחלוטין
על שיפוטו של איש
בעל־שיקול. העיקר —
לא להגזים בשום דבר
ולא לריב. יום שבת הבא
מגיש לן הזדמנות נדירה• אל תכתבי
מכתבים חשובים ביום ד׳ המתקרב ובא.

למרות העובדה שאסור לך לסמוך על אלה
המציעים לך הצעות
־ מפתות, השבוע יתחיל
תהליך שיקום כלכלי,
לאלה מכם שהיו
שקועים בצרות כספיות
רציניות. בייחוד טוב
סוף השבוע ובמייוחד
יום ג׳ .יום ו׳ אינו מתאים
לרומנטיקה: יש בו
יותר מדי השפעות עוינות.
תהמר על מוצ״ש.

הגורל שלח לן השבוע בחורה זרח, כערי
בשלן דע לנצל זאת עד תום. בת דגים:
גם לן צפוייה הפתעה
הקשורה באנשים שלא
תיכרת. ויכוחים סוערים
בינן לבין מעבידך
ירתיחו או תן באמצע
השבוע. הבליגי• הבקשה
ששלחת נמצאת
בדיון. סיכוייה החיוביים
— טובים. לחץ
?9בפברואר
20 כריולז
מיותר לתשובה מהירה
עלול רק להזיק לן.

״העול הזח״ ,שכועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלח :
תדיאביכ, רחום גררדון .3טלפון >ז4338צ־ .03 תא־דואר ט. 13
מודפס ב״הדפום

כע״מ 1.תל
כ״הדפוס החדש״
מען מכרמי :״עולמפרס״ *

אגיב, רח׳ כן־אלו —

:--־קוגרס
צינקוגרפיה
כע״מ. גלופות:

יגדור. הפצה
כספי״ כע״מ. העורך הראשי: אודי אכנרי. העורך: אלי תכור עורך
תכנית: יוסי שנון. עורכת כיתוב: נורית יהודזד. ראש חמינחלח :
אכרהם סיטון. מה׳ המודעות: רפי זכרוני. המו״ל: העולם הזה בע״מ.

כל עיתונאי ישראלי, שיצא למצ ריים,
נשא בליבו בוודאי מישאלה כמוסה —
להיות העיתונאי הישראלי הראשון שיזכה
לראיין את נשיא מצריים אנוואר אל-
סאדאת.
עד לרגע כתיבת דפרים אלה לא העניק
הנשיא המצרי כל ראיון לעיתונאי יש ראלי.
לא היה זה משום שסרב לעשות
זאת. סדר יומו העמוס, התור הארוך של
כלי-התיקשורת הבינלאומיים להם כבר נק בעו
ראיונות עימו קודם לכן, מנעו עד
כה מעיתונאי ישראלי כלשהו לזכות בסקופ
ההיסטורי.
במצב זה נותרה רעייתו של הנשיא,
ג׳יהאן סאדאת, האישיות המצרית המבוקשת
ביותר לראיונות על-ידי עיתונאי יש ראל.
בשבוע שעבר נאותה רעיית הנשיא
להעניק שני ראיונות לעיתונאים ישראליים.
את הראשון בהם קבעה עם עורכו
הראשי של העולם הזה, אורי אבנרי.
הראיון במלואו פורסם בגיליון הקודם.
מפארת קוצר היריעה לא ניתן היה להרחיב
ולתאר את מה שקדם ומה שסבב את המיס־גש
הראשון בין ג׳יהאן לבין עיתונאי יש ראלי.
גם התמונות שפורסמו בגיליון הקודם,
שהועברו אלינו באמצעות שירות הרד־יו־טלפון
של סוכנות אנזושייטד־פרס, לא
היו באיכות המקובלת בעיתון זה.
הקוראים הצמאים למידע נוסף אודות
פגישה זו יוכלו לספק את סקרנותם בתמונות
המתפרסמות בעמודים אלה ובדיווחו
הבא של אורי אבנרי מקאהיר :

ג׳יהאן אל־סאדאת, במישרדה במיפעל־הש,־
קום לחיילים נני־מילחמה, אל־ואפה ואל•
עאמל (״התודה והתיקווה״).
מישרד־ההסברה נתן לי קצין־ליווי, צעיר
לבוש־הדר. הוא הציע שניפגש במלון בשעה
,08.00 וניסע משם. כדאי להיות במקום
בשעה .08.45
הוא בא בדייקנות בלתי-רגילה בעיר זו,

ג׳יהאן סאדאת מקכלת את פני אכנרי כלישכתה
איחור בגלל בורות בכביש
קאהיר לא נוצרה למען ישראלים בלתי-
סבלניים, ובוודאי לא לייקים.
לבסוף מתנדב אלוף־מישנה של שרות־הביטחון
לקחת אותנו במכוניתו הישנה
עד לגבול איזור־ד,חסימה, ושם נובל לקחת
מונית. אחרי עינובים שונים אנחנו יוצ אים,
סוף־סוף. בחוץ הבל מובן לבואה
של המישלחת הרישמית, הצרינה להגיע במסוק,
בעוד נמה דקות. שורות־שורות
של חיילים במדי-ייצוג מוצבות בכביש.
נוסעים .״דרך קצרה״ .״מחוץ ל עי ר״.
איפה !
עוברים את העיר, את הרחובות הצפופים,
נתקעים בתנועה. הדקות חולפות. העצבנות
גוברת. המלווה המצרי רגוע לגמרי.
סוף־סוף יוצאים מן הצפיפות בכיוון ל־
״עיר המתים״ .זוהי שכונה שלמה של
בתי-קברות, שבהם רגילים המצרים להתכנס
מסביב לקברי מתיהם, להתייחד עימם
ולבלות בחברתם כמה ימים או שעות.
עכשיו, ביגלל הצפיפות הנוראה בעיר זו,
שהיא אחת הצפופות בעולם, גרות אלפי
מישפחות יחד עם המתים בבתים אלה.
בתי־המים מסודרים ברחובות, והשכונה
גדולה, כד נדמה לי, משכונת־התיקווה.
בין הבתים הנמוכים מזדקרים המיסגדים
— יפהפים, כמו כל המיסגדים בעיר משו-
בצת־מיסגדים זו.
(המיסגדים הם הבניינים החדשים היפים
ביותר בקאהיר .״המלך פייצל נתן כסף רק
לבניין מיסגדים,״ העיר לי איש־צמרת,
״הוא לא נתן כסף לשום מטרה אחרת. לבן

יום שלישי 13 ,כדצמכר.
הבוקר, בשעה ,09.00 עלינו להיפגש עם

ג׳יהאן ואבנרי עם גיליון־המזכרה שד ״העולם הזה״
דרך התודה והתקווה
ב־ 08.00 בדיוק. נעבור נמה דקות אני
שואל אותו, באורח שיגרתי, אם יש לו
מנונית. לתדהמתי הגמורה, הוא אומר
שאין. לא עלה על דעתו להגיד לי זאת
מייד, או מראש.
לנו אין מנונית. הנורצדם השחורה
שלנו — הנזרצדס שהסנה אותנו לאובייקט
של קינאה בנל המושבה הישראלית והעיתונאית,
וששימעה נבר הגיעה, נבר נאמר
לי, ארצה — נלקחה מאיתנו, ערב הוועידה,
יחד עם הליווי המישטרתי. היא הי-
תה שיינת בנראה ל״אמנה״ (״ביטחון״),
השב״נ המצרי, ונעת זקוק האמנה לנל
אנשיו ואמצעיו לשמירה על הוועידה עצמה.
אמש הזמננו מונית, שתעמוד לרשותנו

החל בשעה .07.00 אך הנהג לא יבול היה
להתקרב לבניין. בביש חסום על-ידי ה־מישטרה.
הוא הסתלק.
נותרנו בלי מנונית. השעה היא .08.15
המלווה המצרי אינו מודאג .״הדרך קצרה,״
הוא אומר .״לא עוברים את העיר.״
נמו שאומרים האמריקאים 10173 :א^ל?
.1^ 3 7
0111( 5

אני מתחיל להיות מודאג. איך נגיע 7
אני מטריד את מנהל שרות-ההסברה בוועידה,
מוחמד שאפיק בר, שהוא גבר
לעניין. הוא מתרוצץ, משתדל. הדקות היקרות
עוברות. העצבים שלי מתפקעים.

עדין. להפתעתי, יש לה באנגלית מיבטא
ערבי, והיא משתמשת בביטויים המתורגמים
מערבית, בדיוק כמו בעלה, למרות
שהיא אנגליד,־למחצה. ג׳יהאן אל־סאדאת
היא ^׳ 100 מצרית.

עד השיחה כבר דיווחתי (העולם הזה
.)2102 היא ארכה כשעה. לי הגישו מיץ
תפוזים, הגברת הראשונה שתתה מיץ <^ז־כוליות.
כפי שהודיעו לנו מראש, עמדה

נו על גיליון העולם הזה. כשהגענו לתמונה
של גולדה, הזכיר המזכיר שגולדה
אמרה פעם שהיא מוכנה לעלות על הבא-
ריקדות כדי לגרש אותי מהכנסת. אני
אומר מה שאני אומר. ג׳יהאן צוחקת,
אומרת שהמצרים מכבדים את גולדה, שהיא
אשד, מרשימה. שלמה סתר שואל :
״איד אומרים באנגלית ד״ש 1״ ומציע
שג׳יהאן תמסור באמצעותנו ד״ש לגולדה
.״כבר שלחתי לה מיכתב אתמול,״ אומרת
הגברת הראשונה.

אכגרי כלישכתה שד ג׳יהאן סאדאת

צדם ״העולם הזה״ ,שלמה סתר, לוחץ את יד ג׳יהאן

אווירה בלתי פורמאלית

חתימה על חולצת טריקו

אכגרי מקליט את ג׳יהאן סאדאת

ג׳יהאן מתכוננת כגיליון ״העולם הזה״

ד״ש לגולדה

הישראלים הראשונים
יש כל־כך הרבה מיסגדים חדשים ויפים.״)
הנהג האדיש לקח שביל צדדי, כדי
לקצר את הדרך. חלקים מן השביל מצופים,
אחרים מנוקבים. הנהג עוצר לפני
כל בור. עגלות דו־גלגליות חוסמות את הדרך
פה ושם. הדקות עוברות. השעה
09.00 כבר עברה. מה אומרים לאשת-
נשיא, כשמאחרים לפגישה עימה?
המלווה אינו מתרגש .״נסביר לה יפה
מדוע איחרנו,״ הוא אומר.
איחור של עשר דקות, של עשרים
דקות. ברור לגמרי שלמלווה לא היה מושג
כמה זמן תארך הנסיעה. הוא חשב
על עשרים דקות. אנחנו כבר נוסעים כימעט
שעה.
עוברים את ״עיר נאצר״ .שיכונים יפים
— הראשונים שראינו בקאהיר. בדרך
עברנו שיכונים אחרים. שהפכו כבר לסלאמס
נוראים, הרבה יותר גרוע מן השיכונים
בכפר־שלם.
הנוף משתפר. הבתים יפים יותר. חץ
מראה לנו היכן הדרך ל״התודה וד,תיקווה״.
בחצר מגלגלים את עצמם כמה בחורים
צעירים על כסאוודגלגלים, נכי מילחמת
יום־ד,כיפורים.
לבסוף מגיעים. השעה כימעט .09.30 מזכירה
קשישה, אלגנטית. מזכיר נאה, ה ששמעתי

מדבר
את האנגלית הצחה ביותר
* מימין: פאוזי אחמד, עובד מזכירות
הנשיא.

ג׳יהאן צוחקת כמהלך הראיון
התלוצצויות בתום החלק הרשמי

האווירה היא כבר בלתי־פורמלית לגמרי,
סתר מרגיש את עצמו כמו בבית,
מצלם כמו משוגע, מביים את ג/יהאן אל־סאדאת.
היא נשמעת להוראות, מבלי לח דול
אף לרגע להיות הגברת הראשונה.
יש לה הדר טבעי, כמו בעלה, אך בצורה
שונה לגמרי, נשית, רכה, אלגנטית.
לבסוף מצליח המזכירלהעביר אותה לחדר
ההנהלה, ולסגור מאחריה את הדלת.
חבל, הרגשתי שאני יכול לשוחח עימה
שעות.
״רישמו לפניכם שאתם העיתונאים הישראליים
הראשונים שעימם דיברה הגברת
אל־סאדאת,״ מדגיש המזכיר באנגלית הנהדרת
שלו, וממשיך לשוחח עימנו על
מחנה שליותנועת-השלום הישראלית.
שלמה סתר מבקש ממנו להחתים את ג׳י־חאן
על חולצת־טריקו, שעליה מודפסות
תמונות בגין וסאדאת, והוא מבטיח למסור
לה את החולצה.
השיחה ארכה כשעה. את שמונה השעות
הבאות בילינו במאמץ קדחתני להעביר את
החומר בעוד מועד לארץ — את החומר
בטלפרינטר, את התצלומים ברדיו-טלפון.
בסוף היום היינו הרוסים.
היום של ג׳יהאן בחיינו.

עד כה במצריים, והמציג את עצמו כפאו-
זי אחמד, עובד מזכירות הנשיא. הוא
מכנים אותנו אל האשה, שמראה מוכר
לנו היטב: הגברת הראשונה במצריים.
היא צעירה מכפי שחשבנו, יפה מכפי
שחשבנו. אשה מושכת מאד, בעלת קול

הגברת להיכנס לישיבת מועצת־ד,מנהלים
של המוסד בשעה .10.00 אבל היא לא נחפזה.
למרות שהמזכיר רמז לה ולנו כמה
פעמים שצריכים לסיים, נמשכה השיחה.
אחרי החלק הרשמי, שאותו הקלטתי, עוד
ישבנו כרבע שעה, תוך התלוצצויות, עבר-

מכתבים
(המשך מעמוד )7
חוקי התנועה הדמוקרטית לשינוי. מאז
ניסוחם, נעשו החוקים נחלתו של כל מי
שמנסה להבין את יסודות המכאניקה הפוליטית
של התנועה הנ״ל. במאמרים
המוסגרים להלן יובאו דוגמאות הממחי שות
את תקפותם של החוקים במציאות
שלנו:
א. כל גוף מתמיד במצב של מנוחה או
תנועה בקו ישר ובמהירות שאינה מש תנית,
כל עוד אין סיבה המכריחה אותו
לשנות את מצבו (כמו, למשל, מצב־חירום
— כלומר, יוזמת סאדאת).
ב. התאוצה נמצאת ביחס ישר לכוח
וביחס הפוך למסה של הגוף, שעליו פועל
הכוח( .כמו, למשל, כוח המשיכה של
כורסה ממשלתית שמורה וקורצת).
ג. כל כוח הפועל על גוף יוצר כוח
תגובה, שווה לו בשיעורו ומנוגד לו בכיוונו
(כמו, למשל, הפרופסור אמנון רובינשטיין
אשר סירב, כידוע, להסתפח
לממשלה).
אברהם שרון, עין־השופט

מורה מעיד על תלמידו

מור־לה
הטסטים המעוצבים כיצירת אומנות

קבלת מודעות
לכל העיתונים
במחירי המערכת
ס פיו־־סו אי די א ל
אבן גבירול 110 תל־אביב
(פיצת אנטוקולטקי)
טלפון 227118 ,227117

חניה חופ שית

רובקס
ה מתנה שבהישג ידך

הופתעתי והצטערתי לקרוא בעיתונכם
(העולם הזה )2101 את הידיעה המוקדשת
לי ולשיעורי העברית שאני נותן לח״כ
שמואל^ פלאטו־שרון.
הידיעה הכילה מידע בלתי מדוייק והיא
שאובה מן הדימיון.
אינני ממורמר כלל
וכלל. נהפוך הוא,
אני מרוצה ואופטימי
מאד באשר ל עתיד
העברית של
התלמיד שלי, למ רות
סדר יומו העמום
והתחייבויותיו
הרבות.
באשר לעניין ההיפנוזה:
לא היה
ולא נברא ! לא היה
פדאטו־שרון
אף פעם בכוונת מר
פלאטו-שרון ללמוד
בדרך זו ואין בכוונתי ללמדו בדרך זו.
ח׳/כ פלאטרשרון רצה להשתמש בשיטת ה־סופרולוגיה,
הידועה באירופה, שאיננה
קשורה להיפנוזה, אולם מהווה סוג התנאה
של הלומד המקנה לו מנוחה וריכוז יחסיים
במשך זמן הלימוד.
ח״כ פ. ש .לא רצה להשתמש בשיטת
הסופרולוגיה לעצמו בלבד, אלא לבדוק
על עצמו אם אפשר ליישם אותה בקנה-
מידה רחב, לטובת שכבות רחבות של
אנשים שלא יכלו ללמוד עברית באולפן,
או אפילו לטובת ילדים שלא יכלו לה שיג
את הרמה הדרושה בגלל סיבות כלכליות
או חברתיות. השיטה התבררה ל אלתר
כבלתי ניתנת ליישום ריאלי בארץ
ומר שרון ויתר על הרעיון.
קוראי העולם הזה ראויים לאמת ולאינ פורמציה
מאושרת, כמסורת עיתונכם.
חיים בן־ נחשון, ירושלים
!• חבל שסר בן־נחשון לא טרח להנזי
ביר את ההבדל בין היפנוזה לסופרולוגיה
לדובריו של ח״ר פלאטו־שרון. הם היו
אלה שהפיצו בעיתונות את הידיעה כי
הח״ב לומד עברית בהיפנוזה. הידיעה
שפורסמה גם בעיתונים אחרים לא הוכ,
חשה
עד כה.

על המישמר — ב״כסית״,
בכאב ובכעס קראתי את הרשימה ש התפרסמה
בעיתוני
כם (העולם הזה
)2101 על קפה
כסית. ראיתי שם
את כל אלה ש פ
ע ם זללו שם,
אבל בשביל קצת
כבוד להצטלם, עשו
טובה ׳ובאו לשם ביום
השישי.
בגלל מצבי המש פחתי
אני נעדר ב ימי
שישי מקפה
כסית, אבל בימיו משה ברנשטיין
הבודדים ביותר וה שוממים
ביותר, לא עזבתי את המקום. לא
התביישתי בכך וגם הגנתי על שמו.
כנראה שכתבתכם היא עולה חדשה, או
נגועה במחלת השיכחה. אני יודע ש העולם
הזה 2103

מנתבים

מכתבים

העולס הזה יודע היטב מיהו הצייר משה
ברנשטיין ומה מקומו בכסיה. על לן, היו
כנים עם עצמכם ואל תעשו עוול. אני
נשארתי בכסיה עם הרבה מאוד צילומים
וזכרונות מהמקום.
משה ברנשטיין, תל־אביב

בידיעה על ביל שפירא שהופיע בעתונ-
כם היה פרט אחד מוזר. ביל שפירא טוען
כי מפקדו, ניצב אריה שור, לא יכול
היה לבוא לארצות־הברית להעיד לטובתו
משום שהמפכ״ל אסר זאת עליו, אפילו
באופן פרטי.
לפני שנפטר, בחודש פברואר השנה,
יצא מר שור לגימלאות. מה מנע ממנו
אז לבוא ולהעיד בעירעור על גזר־דינו
של שפירא?
משום כך נראה לי שהטענה כי שור
לא בא להעיד לטובתו של שפירא היא
חסרת ביסוס.
קציך־מישטרה, תל-אביב

״אחיעל־פי שחטא — ישראל הוא״
נדהמתי למיקרא הדברים שכתב אלי
תבור במכתב לקורא (העולם הזה )2101
על ההתנכרות לקצין המישטרה לשעבר,
ביל שפירא, מצד חבריו במטה הארצי
של המישטרה. נאמר כבר ״ישראל, אף-
על-פי שחטא — ישראל הוא.״ אפילו אם
היה ביל שפירא אשם במעשה שייחסו
לו והרשיעו אותו בגללו, זה לא צריך
היה למנוע ממפקדי המישטרה הבכירים,
ששירתו עם ביל, לחוש לעזרתו בעת
שנזקק להם. ומה עוד שביל עצמו טוען
כי נעשה לו עוול וכי נדון למאסר עולם
על לא עוול בכפו.
המפכ״ל לשעבר, שאול רוזוליו, אינו
מכהן עוד כמפקד המישטרה. מדוע שה-
מפכ״ל הנוכחי, חיים תבורי, לא יברר
מה עוד ניתן לעשות למען קצין מישטרה
ששירת את המדינה במשך 15 שנה?
נחום גלעד, חיפה

כיל שפירא (יושב, קיצוני משמאל, בחולצה לבנה) עם קציני המטה הארצי
עזרה לחבר —

במיצוות הרב — לחצור הפלילית
בתגובה על כתבתכם על ״חצור הפלילית״
(העולם הזה )2101 אני מצטרף
לדעתכם שיש לפזר את המועצה המקומית
שבראשה עומדים אנשים שנחשדו
בעבירות פליליות. רק ועדה קרואה עשויה
להבריא את המצב העגום בחצור הגלילית.
חיים
שושני, חצור הגלילית
אני תושב ותיק בחצור הגלילית. חבל
על כל מה שאתם כותבים על העיר. פשוט
אין מי שיאזין לכם. אני מציע הצעה
מעשית, שתפתור גם את בעיית הצפיפות
בבתי־הסוהר וגם את בעיית האזרחים הישרים
מחצור, הנאלצים לגדל את ילדיהם
באווירה העכורה שם: לגדר את העיר
בגדר־תייל עבה ולהכריז עליה כעל בית־סוהר
אחד גדול שבו יישארו עבריינים
ומושחתים ואילו נקיי כפיים יועבר למקומות
מכובדים יותר ברחבי ארץ.

בתי-הסוהר מלאים אנשים הזועקים כי
נדונו על לא עוול בכפם. הייתי בארצות-
הברית בעת שנערך משפטו של ביל שפירא,
ועל פי הדיווחים בעתונות האמריקאית
על המישפט נראה כי ביל זכה ליחס הוגן
ולמשפט צדק. לטעון כי בית־המשפט האמריקאי
שופט בעיוות־דין זוהי האשמה
חמורה מאוד, שדומני כי אין לה כל בסיס.
רשויות המישפט האמריקאיות והחוקה האמריקאית
מבטיחים כי מערכת המישפט
בארצות-הברית תהיה בלתי־תלויה ותש פוט
מישפט צדק, אף כי גם שם עלול
להתרחש עיוות-דין. לי לא נראה כי נעשה
לביל שפירא עוול. הוא הורשע ברצח עלפי
כל הראיות.
ברגרד סול, הרצליה

תושב הצור,

(מבקש להישאר בעילום־שס) ,חצור
חבל שבכתבתכם על חצור לא כתבתם
גם על השינוי ההדרגתי באופייה של
העיר. מה שקורה היום בחצור הוא גן-
עדן בהשוואה למה שהתרחש שם לפני
(המשך בעמוד )12

כיל שפירא ככרזה פורימית של סטה המישטרה
— שהורשע ברצח

אבלמהזהטל פו ק ט
הנה החידוש האחרון והמרתק
של מפעלי אגפא גבדש: מצלמת אגפאמשיקץ
פוקס שיש בה מיתקן שלה, כפי שעמד\
עד כה לרשות צלמים מקצועיים. אתו \
יכול ״לקרב״ את נושא הצילום בלי ך יייי#
להתקרב אליו-פשוש בלחיצת כפתור}.
בו ברגע משתנים גם עדשת המצלמה
וגם המחפש, שבו את רואה אח
התמונה המקורבת, כפי שתצולם,

שופפלש

עוד חידוש כמצלמות^^^

אגפאמשיק פוקש
^ 2008ד3008 הקוביה המגושמת, שאינה מוצאת

מקום בכיס, הוחלפה בחידוש האחרון ך

טופפלש -לו חי ת הבזקה שטוחה ונוחה,
!המספיקה ל־ 8הבזקות

כך נראית
במחפש התמונה
הרגילה, ממרחק!
3מטר.

לאחר לחיצת כפתורו
הטלה אתה רואה
במחפשאת התמונה!
המקורבת,המוגדלת|,
וכך היא תצולם.

מכתבים
המדאה

הג ב רי

ה קו החדש לעונת 77/78 בחולצ ת ה אי כו ת של
צווארון רחב עם תיפורים, שרוול א רון 100 * ,כו תנ ה או
* 100 צמר. גימור מעולה ומוניטין בינל או מיי ם עושים
חולצה זו לל הי טהאח רון באופנת הגבר העולמית.
להשיג בכל חנויו ת ההלב שה ה מו ב ח רו ת ברחבי הארץ.

(המשך מעמוד )11
כמה שנים כאשר בנות העיר היו נאלצות
לצאת לכביש וכל חיילי הצפון נהנו
מחסדיהן, תמורת תשלום כמובן. המצב
השתפר בתקופה האחרונה, בייחוד אחרי
שקבוצה גדולה של חסידים התיישבה
בעיר, במיצוות רבם, והשפיעה רבות על
מוסר האוכלוסיה.
יעקב דפני, טבריה
זה עצוב מאוד שהעבריינות בחצור עלתה
ב־ .550/0אחוז זה יגדל עוד יותר אם
המצב בחצור יימשך כפי שהוא היום.
כאשר בראש העיירה עמדו אנשים שעתיד
הנוער היה איכפת להם, היה המצב
שונה.
רפי פחימה, חצור הגלילית

וסאדאת או לא היתד, חשובה אבל
בעמוד הבא, תחת הכותרת ״האלכימאי״
נאמר :״הכימיה האישית פעלה להפליא
בין מנחם בגין ואנוואר אל־סאדאת...
הפילה את המחיצות מן הרגע שבו נפגשו...״
במאמרו
של אבנרי נאמר :״האם יש
משמעות לכך שסאדאת לא הזכיר את
השם מנחם בגין אף פעם בנאומו בקאהיר,
שבו הזכיר את, עזרא וייצמן׳ ומשה
דיין?״ לעומת זאת בעמוד הבא כתוב:
״אבל הכימיה לא פעלה בין סאדאת ל משה
דיין ...בין השניים ניצבה מחיצה

אישית.״
אז מה? פעלה או לא פעלה?
יוסי ורטר, תל־אביב
• שני המאסרים נכתבו בידי שני
אנשים שונים. כל אחד מחזיק בדעה אחרת
באשר למידת פעילותה של הכימיה
האנושית.

תיזמורת כצורת
קרוי כנד קרוי
עוד לא נדם קול זעקתם של חקלאי יש ראל
״בצורת! בצורת!״ והגשמים כבר
איימו להטביע את היבולים בשדות. מעניין
אם תהיה השנה שנת־ברכה והיכולים
ישגשגו ורווחי החקלאים יוכפלו, האם גם
אז הם יתחלקו עם שאר תושבי המדינה
ברווחיהם?
יי הקרן״ לפיצוי על פגעי הבצורת היא
אבסורד. נכון שהחקלאים אינם אשמים
בעצירת גשמים, אבל מדוע שלא יפצו
גם סקטורים אחרים הנפגעים מכוחות עליונים׳
שאין להם השפעה עליהם. האם
מישהו יעלה בדעתו לפצות את היהלומנים׳
המכניסים למדינה מטבע־חוץ יותר

גם לילדים ולנוער מגיל
4עד — 16 מב חר חול־צות-רוכסן
בשרוול א רון
של 17 £10^1 1

בעתונכם (העולם הזה )2098 פירסמתם
ידיעה על הפילוסוף ד״ר משה קרוי. לאור
התעניינותי בנושא הייתי מודה לכם
מאוד אם תואילו לכתוב מה מקור המידע
שממנו שאבתם את הידיעה בדבר השי נוי
בקו הפילוסופי של מר קרוי. האם
מידע זה הוא אמין או שמא זוהי עוד
לשון מלעיזה, במיסגרת מסע ההשמצות
שהיה מנת חלקו של הד״ר קרוי כאשר
העניין כולו התעורר בארץ וגם אחרי
שכבר הגיע לאוסטרליה?
מרים כוגלר, בנין סיטי, ניגריה
• הידיעה היא ממקור מהימן — ה־

מציעה טוב יותר
ת״א: בן־יהודה 58א׳
טל׳ 282932־03
חיפה: רח׳ ירושלים 16
טל׳ 667348־04

מכון ארצי להכרות

מהחקלאים, על ההפסדים הנגרמים להם
מהמחסור בחומרי-גלם בעולם?
מרדכי אכישי, רסת־גן

ב הנ הלת דוד גל

~ זר ברכות ואיחולים
^ לזוגות הצעירים
שהכירו באמצעותנו

מגה7 ,א מינה
התעקשותה של העיתונות העברית, כולל
העולם הזה, לבטא את שמו של מלון
הפאר השוכן ליד הפירמידות כמינה האום
ולא כמנה האום, כפי שהשם מבוטא באנגלית,
מעידה על בורות לפחות בכל מה
שנוגע להיסטוריה המצרית העתיקה.
המלון אינו נקרא על שם גברת מינה
כלשהי, אלא על שמו של המלך המצרי
הקדום מנה (מתחרז עם צנע) ,שהיה מייסד
שושלת המלכות המצרית הראשונה אשר
מנתה שמונה מלכים ושלטה במצריים בין
השנים 3100—2890 לפני ספירת הנוצ רים.
המלך מנה הוא שאיחד את מצריים
העליונה עם מצריים התחתונה לממלכה
אחת והוא שקבע את ממפיס כבירת הממ לכה
המאוחדת^
יורם הירשפלד, ירושלים

כימיח פה, כימיה שם
הכימיה לסוגיה השונים מעוררת התפעלות
והסתייגויות לרוב. זה ידוע. אולם
מה משמעותן של הסתירות הרבות בעי־תונכם
(העולם הזה )2100 אותן גיליתי במאמרים
שונים, עמוד אחרי עמוד?
בעמוד ,22 במאמרו של אורי אבנרי
(״ריפוי בהלם חשמלי״) תקראו כך :״הכימיה
המפורסמת לא פעלה בין בגין

מו״ל של הד״ר קרוי בארץ, העומד להר
ציא־לאור בקרוב את ספר הפילוסופיה
החדש שלו, בו הוא מפריך חלק מקביעו־תיו
הפילוסופיות בעבר.

אין יסוד לרמז
בעתונכם (העולם הזה )2101 במדור
דף תשקיף התפרסמה ידיעה בקשר לחברת
אלבני טורם באנגליה, ובה נרמז
כאילו יש קשר בינה לבין חברת אלבני
טראבל בישראל. עד כמה שידוע לי, אין
כל קשר בין החברות.
עודד פיק, תל־אביב
• הצדק עם הקורא פיק. בירור נוסף
בפרשה העלה כי חברת־האם של חברת
אלבני טראבל בישראל, חברת לקס גרופ
לימיטד, אנגליה, שהיתה הבעלים של
אלבני טורם אינטרנשיונאל, מכרה לפני
שנתיים את החברה למשקיעים מקומיים
באנגליה ומאז אין לה כל קשר עם סוכנות
הנסיעות האנגלית, למרות ששם החברה
לא השתנה. אלבני טראבל היתה בזמנו
בבעלות משותפת של חברות לקס, גלו-
באל ואגד, אך כיוס השליטה הבלעדית
היא בידי חברת לקם, ואין כל קשר בין
החברה הפועלת בישראל לבין זו בעלת
השם הדומה הפועלת באנגליה.

סרדינים ככורסה
ניתן היה לצפות מעתון כמו העולם הזה
שיחוש לעזרתם של המשקיעים הקטנים
שנפגעו מתעלולי הבנקים בבורסה, שגרמו
למשקיעים הפסדים ניכרים. לצערי לא
(המשך בעמוד )14
העולם הזה 2103

סלון כאלי
שד׳ הנשיא 17
עפולה 23172־065
סלון כאלי
שד׳ הנשיא 51
חדרה 24042־063
סלון כאלי
הרצל 1חיפה
660275־04
סלון כאלי
בן־יהודה 6
ירושלים 222627־02
סלון ״השלום״
רח׳ יפו ( 68 מול
בית כלל) ירושלים
222255־02
אלקטריק 2001
רח׳ המלך ג׳ורג׳ 21
ירושלים 234780־02
אהרן שיר
יפו 115 ירושלים
222880־02 טטרון דוד ילין 33
ירושלים 222322־02
אחים כרזני
מרכז מסחרי טירת
הכרמל 573969 1־04
חצרוני אכרהם
העצמאות 68 קרית
729308־04
אתא
טל־קול
שד השופטים 5
קרית מוצקין
700311־04
טל־קול
רח׳ ירושלים
15—17 קרית־ים
719568־04
אחים סט
בן עמי 7עכו
912540־04
בזה! (כהנים יעקכ)
מרכז מסחרי רסקו
קרית שמונה
41887־067
חדד עמוס
ירושלים 20 צפת
30460־067
קובי טכריה
רח׳ הגליל טבריה
20225־067
נתניה לעולה
הרצל 29 נתניה
23649־053
סלון אושר
שד בנימין 5נתויה
23821־053
מכט אוניכרסל
ויצמן 2נתניה
סוכנויות הדרום
רוגוזין 31 אשדוד
31407־055
צלאח שלמה ומנשה
מרכז מסחרי קרית
מלאכי 96396־055
א.א. אלקטרוניקה
העצמאות 48 באר־
78284־057 שבע סיליפ
443 דימונה
59989־057
רדיו אורון
חיים עוזר 10 פתח־תקוה
913940־03
סלון כרק
חובבי ציון 30 פחח־תקוה
905707־03
סלון אלקטריק
נחום את מזרחי
הרצל 187 רחובות
957574־03
שילה
בו־יהודה 1תל־אביב
בנין מגדלור

מ ק פי א ע מו ק

תוצרת גרמנית ז 6626זזק 066
קולט אדים למטבח
תוצרת גרמנית
תנור ניטול ואפית

טלויזיה ניידת ׳ 17

מכונת נביטת מעולה פאר תוצרת גרמנית
טלויזיח צבעונית
עם טלט רחוק

דיגיטרוניק טנטור טיפ ״26־או ״24

מערכת שש גש מ ה תר ת זו,
תוענק חינם לכל אחד משני קונים
שירכשו אחד ממוצרי ״מץ״ המעולים
בתקופת המבצע,
בין .20.1.78 — 20.11.77

הפרש ימשר לקונה בחנות

מיד לאחר הקניה.
שילה המאספים 4תל־אביב
(אבן גבירול
פינת קרליבך)
סלו) הכנקים
הבנקים 1חיפה
51406־04
סלון סופר
אלנבי 122 תל־אביב
612850־03
רדיו שמשון
דרך הגנה 71
שכונת התקוה תל־אביב
33126־03
צליל אור
(אברמנטו)
אצ״ל 44 שב׳
התקוה תל־אביב
30386־03
הללה את ורדי
בן־יהודה 100 תל־אביב
223766־03
סלון מרכזי
בן־יהודה 32 תל־אביב
290647־03
אסתר אוניכרסל
הרצל 63 רמלה
963077־03
סלון חן
אלנבי 75 תל־אביב
294741־03
רמזור (כדריה)
רוטשילד 36
ראשון־לציץ
941673־03
סלון שכיט
ביאליק 30 רמת־גן
739933־03
סלון מסור
ז׳בוטינסקי ,91
רמת־גן נתנאלי כצגלסון 12
גבעתיים 251132־03

סלון שכיט
כצנלסון 145
גבעתיים 739231־03
סלון סכוי
סוקולוב 77 חולון
859642־03
סלון סבוי
סוקולוב 68 חולון
892588־03
סלון פאר
רוטשילד 32 בת־ים
865191־03
סלון מושקוכיץ
רוטשילד 27 בת־ים
865873־03
גלובוס
שד העצמאות 62
בת־ים 832806־03
אלקטרו יפו
שד׳ ירושלים 52
826877־03 יפו לכל אליהו
שד׳ יתשלים 29
825608־03 יפו מרכז הריהוט
והחשמל
ז׳בוטינסקי 122
פרדס כץ
חמד
שד׳ בן־גוריח 18
הרצליה
א.ק. אלקטרוניקה
ויצמן 14 נם ציונה
סעדון אליעזר
העבודה 27 אשקלון
23296־051
סלון כחלון
הרצל 9אשקלון
22601־051
אלקטרו אלכז
מרכז מסחרי 44—48
קרית גת 91381־051
שרותי שרתת
(צבי מחי)
מרכז מסחרי שדרות

פרטים נושפים בחנויות

בית מץ — רח׳ מודיעין 19 רמת־גן בני־ברק(ליד אצטדיון ר״ג)
העולם הזה־ 2103

מנתביח
(המשך מעמוד )12
מצאתי בעתונכם אף תגובה ממשית על
כד. מה קרה? האם הבנקים קנו אתכם ־
יו די ד נ דו ר. חל•!
נפילת השערים בבורסה, שגרמה להברחת
ציבור המשקיעים, אינה דומה כלל
וכלל למפולות הגדולות של הבורסות הגדולות
בעולם, הזכורות בהיסטוריה הכלכלית.
אותן מפולות היו קשורות בדרך

כלל למשברים כלכליים שהתבטאו בכל
שטחי המשק באותן מדינות. הסידרה הנד
צויינת, המוקרנת עתה בטלוויזיה על הכלכלה
המודרנית, ממחישה זאת לא אחת.
אבל מה שמתרחש בבורסה הישראלית
לניירות־ערך רחוק מלשקף את המצב במשק.
כשם שהעליות בשערים לא העידו
יעל גאות כך גם הנפילה אינה משבר.
כל עוד הבורסה לא תשקף את המתרחש
במשק, ושעריה יקבעו על-פי שיעורי ההיצע
והביקוש של הספקולנטים, לא יהיה
ערכו של מוסד זה יותר מאשר טוטו
הכדורגל או מפעל הפיס. דוגמה לכך היא
עליית השערים של מניות חברות הנפט,
במדינה שאינה מפיקה כמעט נפט ותלויה
בתחום זה בחסדי מעצמות זרות. לא אתפלא
אם בקרוב ירדו שערי מניות חברת
שמן, למשל, בגלל יבוא מוגבר של סרדינים
בשמן. הקשר הוא אותו הקשר.
ג. סכיר, תל־אביב

מכתב גלוי למאיר תלמי

5מ/וז

•וזזו**00
פרסום דיר

כול ם

למאיר תלמי, מזכ״ל מפ״ם, שלום.
בשנת 1946 התנהל המאבק החמור של
היישוב המאורגן נגד מדיניות השילטון המנדטורי
בארץ. כל המיפלגות הציוניות
בארץ, כגון הציונים־הכלליים, המיפלגה
הפרוגרסיבית, מפא״י, המזרחי, הפועל־המז־רחי,
השומר־הצעיר, אחדות העבודה ופו-
עלי-ציון שמאל, המאוגדות בתנועה הציונית
העולמית — ניהלו במיסגרת הסוכנות
היהודית וזרועה הצבאית (ההגנה) את
המאבק הכלל לאומי של התנועה הציונית
והיישוב נגד המישטר המנדטורי.
באותה שנה עבדתי כפועל יהלומים ב-
מלטשה גדולה יחסית בתל־אביב. באחד
הימים חילקתי את החוברת של החבר יצחק
רונקין, מעורכי על הנזשמר דאז, שהוד
פלמסה חריפות עם דרכו ופעולותיו של
האצ״ל ובהזדמנות זו התפתחו ויכוחים
חריפים ואף קטטות.
מלבד המאבק הקשה של היישוב נגד
המדיניות הבריטית, התנהל גם ויכוח חריף
ביישוב על הפעולות החד־צדדיות של זד
אצ״ל, שאנשיו כונו אז הפורשים. אומנם׳
במשך הזמן הם קיבלו ליגאליזציה
מטעם המוסדות הלאומיים, אך אני אינני
מסוגל עד היום הזה לעכל את אמירת
שמות האצ״ל והסלמ״ח בנשימה אחת.
ב־ 1948 נקראנו, חברי ההגנה שהיו
מגוייסים כבר לצה״ל, לחוף ימה של
תל־אביב, על־ידי מלון קטה־דן, לשמור
ולהדוף את הניסיון של פורשי האצ״ל
בהביאם את אוניית הנשק אלטלנה, למרות
ההסכם שנקרא ״הסכם כפר ויתקין׳/
כיום מציע ראש בית״ר, ראש האצ״ל,
ראש האופוזיציה לשעבר וכיום ראש-המט-
שלה, לערוך מצעד מחתרות לרגל יובל
ה־ 30 של המדינה.
אני לא אצעד. אתה תצעד ז
יעקב בר־ילב, תל-אביב
העולם הזה 2103

המזרח !התיכון גכגס לעידן חדש ואיתו גם חכרת 2לצעצועים
ומשחקים. המשחק הראשון גסידרת ״העידן החדש״ הוא המשחק ״צעדי
שלום״ המונח לפניכם.

משחק
חינוכי
ומשעשע

המשחק מבוסס על עקרון ההתקדמות המתמדת לשלום, עקרון
חוסר־־הידע כאשר למתרחש, ועקרון רמזי אמצעי התקשורת. שילוב
זה עושה את ״צעדי שלום״ למשחק חינוכי ומשעשע, משעשע וחינוכי.
מיספר המשתתפים הוא כלתי מוגבל, וכל משתתף מיוצג על לוה
המשחק על־ידי חייל־פלסטיק כצבע שונה. כל חייל מתחיל להתקדם
לשלום מהעיגול הקיצוני, המסומן כחץ, כשצעדיו נקבעים על־פי המיספר
המופיע על הקוביות שמטיל המשתתף, ועל־פי ההוראות המודפסות על
לוח המשחק, הכל כדרך לשלום הנכסף.
מנצח מי שנשאר אהרון לשחק.
המשחק ״צעדי שלום״ מומלץ לבד אחד — לשרים, לוועדי־עובדים,
לגני־ילדים, לוועדת החוץ והביטחון, לבתי־־ספר, לעיתונאים, לחברי־כנסת,
לפנסיונרים ולבניי־נוער. בל אחד יחלום — לשחק ב״צעדי שלום״.

בגי ר
מ דלי קנר
התקדם
2צ ע די ם

קובי ניב

ר עידה
ב ק היר
התקדם
3צ עדים
בגין בארה״ב
התקדם
3צ עדים

0 3רה
תי פ קו די ת
התקדם
5צ עדים

י דיו
ם ע 0ן
התקדם
2צ ע די ם

דיין
נ על ם
התקדם
4צ ע די ם

דייו
לא נ על ם
התקדם
2צ עדי ם

קר 8ר צוחק התקדם
4צ ע די ם

בגיו

סאדאת

מתפלל י
התקדם

מתפלל

התקדם
.צ ע די ם

בגי ר במצרים התקדם
5צ עדי ם
קרסר מתפלל
התקדם
3צ עדים

3צ עדים
דייו בארה״ב
התקדם
3צ ע די ם

גו לדה
ס סכי ס ה התקדם 2צעדים

הכל ו בסדר התקדם
3צ ע די ם

בימים טרופים אלה של רדיפה מטו רפת
אחרי שלום, בימים מסוממים אלו
של אאופוריה המשפרת את תפל בסמי
שלום, בימים שקריים אלו של סימום
כללי בשכרון אדי שלום, בימים אלו
ראוי לה לישראל שיישמע קולה
המפוכח של הציונות השפויה, שנעלמה
ונאלמה בין ענני השקר והשכרון.
לפיכך קמנו אנו, בעצם ימים קשים
אלו, ואנו מכריזים בפה מלא — שלום
פירושו הרם הציונות.
מטרות הערבים לא השתנו. הם
רוצים, עתה יותר מתמיד, בהשמדת
״היישות הציונית״ .אך משנוכחו לדעת
שלא יוכלו לישראל בכוח המלחמה,
הבינו שיכול יוכלו לנו בכוח השלום.
הם הבינו זאת. הנבין זאת גם
אנחנו י
כי מה פירושו של אותו שלום מלא,
שאותו תובעת, למרבה הגיחוך, דווקא
ישראל? — פירושו יחסים דיפלו מטיים,
פירושו גבולות פתוחים, פירו שו
יחסי תרבות, פירושו יחסי מסחר,
פירושו שוויון לערביי ארץ־ישראל.
וברור לכל תינוק בן־ לחמו מה פירושם
של אלו. מה פירושם בחיי היום־יום.
מה פירושם ברחוב, באוטובוס, בקול נוע,
ברדיו! ,באולם התאטרון, בכביש,
במונית, בהיכל התרבות, בטלוויזיה
׳ואף בביתו של יכל אחד מאיתנו.
פירושם !ערבית. פירושם שש־׳בש.

פירושם פיסטוקים. .פירושם אינדיאנים.
פירושם חמורים. פירושם אלכוהול.
פירושם סירחון. פירושם זוהמה. פירושם
תשיש. פירושם סכינים. פירושם אקד־
!חים. פירושם צחנה. פירושם בדור
ומסוכן.
פירושו של השלום המלא על כן,
הוא הפיכתה של ישראל ממדינה ציו נית,
מתקדמת, מערבית, מתוחכמת
ונאורה למדינה נחשלת, מזרחית,
מטומטמת ושחורה — עוד מדינה
לבנטינית מזרח־תיכונית, שבמקרה
מרבית אזרחיה העם ״בני דת משה״.
פירוש השלום המלא הוא הכחדתה
המלאה של הציונות.
השלום הסופי של הערבים יהיה
הפתרון הסופי של היהודים.
האם זוהי המדינה גדולה, עליה
חלמו גדולי הציונות — הרצל, פינסקר,
ז׳בוטינסקי, לילינבלום, גינזבורג, רוזג־בלום
ורוזנפלד?
לא. זוהי המדינה העלובה, עליה
״חלמו״ צ׳חצ׳חי הציונות — אבוטבול,
בוזגלו, סרוסי, אמזלג, חג׳ג׳ ,ביטון
וסיטון.
שלום מלא יביא ל״השתלבותנו״ ה מלאה
!במרחב הערבי, להפיכתנו ל מדינה
שחורה־משחור, לבנטינית, מסו ממת,
מטומטמת, מזרחית, מסטולית,
מפגרת ופרענקית — מדינה צ׳חצ׳חית,
מדינה יהודית עם מנטליות ערבית.

והירוח!
סכנה!
שלום!
י מדינה יהודית עם מנטליות ערבית
אינה מדינה יהודית. מדינה יהודית עם
מנטליות ערבית היא מדינה ערבית.
מדינה ערבית אינה מדינה ציונית.
מדינה כזאת אינה ערש הציונות —
היא הרס הציונות.
ישראל איונה רוצה ׳מלחמות, כי
׳איננו רוצים במוות גופני. אך גם
בשלום איננו חפצים, כי איננו מ שתו קקים
למוות נפשי.
נשאף מולטי לביטול מציב הלוחמה,
אך נ תנגד בכל תוקף לשלום.
לכן אנו קוראים, בשעת חירום חמו רה
זו, לממשלת ישראל, לאזרחיה, ל תנועה
הציונית ולעם היהודי כולו —
עיצרו את מרכבת השלום לפני שסוסיה
השחורים ירמסו אותנו לעד.
אימרו כן ל״לא עוד מלחמה״!
אימרו לא ל״שלום״ !
הצילו את הציונות!
התנועה להצלת הציונות
לפני *שיהיה מאוחר מדי

802:מצילומי ״דוד
מצולמים בסרט

נגלו

ולא רק פסל ״דוד״.
8מכל 10 צלמים חובבים בעולם המערבי משתמשים בסרטי
״קודאק״ .כמו הצלמים המקצועיים, צלמי אופנה, פרסומת,
עיתונות וקולנוע מעדיפים חובבי הצילום,מרחבי תבל,
לשלם קצת יותר ולהיות בטוחים בתוצאה הסופית.
התוצאה הסופית -הצבעים הטבעיים והאיכות הגבוהה
הם הסיבה לכך ש 92 מסרטי הצילום הנמכרים באמריקה,
ו 80 במערב אירופה הם של ״קודאק״.
בפעם הבאה שתקנה סרט צילום -בקש ״קודאק״ ,אחר כך
תבין מדוע כל סרטי הצילום האחרים מחווירים לעומתו.

העולם הזה 2103

לאנשים

777

הנכונים!
הברנדי הלאומי
שהוא

בינלאומי.

מיהו ואזיר אל־באנדח־ה של מ מ של ת י שר אל -
ומי מנטרל את מי במיזוזן הכנס ת
9לביקורו של הנשיא
אנוואר אל-פאדאו; ביש ראל
היתד. כבר השפעה על
ממשלת־ישראל, לפחות בתחום
המינוח הפנימי ביו חברי
הממשלה. כך, למשל, נוהג
שר־הביטחון, עזר וייצמן,
מאז הביקור, לכנות את עמיתו,
שר־החקלאות אריאל
(״אריק״) שרון, בתואר ״וא-
זיר אל-בנדורה״ — שר־העג-
בניות.
באחד הימים הסתובב
ח״כ המפד״ל אברהם מלמד
זעוף פנים במיסדרונות הכנסת.
פנה אליו אחד מעוזרי
השרים, ואמר לו :״מלמד,
למה אתה לא מחייך ן השלום
עומד לפרוץ.״ השיב מלמד:
״חביבי, השלום כבר פרץ, אבל
לא בכמויות מיסחריות.״
.9העיתונאים הישראלים
השוהים בקאהיר מתחרים ביניהם
על זכות ראשונים. סמי
גרינשפן, עורך חדשות־ה-
חוץ של ידיעות אחרונות, היה
הראשון שנכנס למצרים בדרכון
ישראלי. אנשי הטלוויזיה

אופירה טילפנה למיפעלי-אופ-
נה ידועים בארץ, ביקשה מהם
לשליח לגברת הראשונה של
מצרים מתנות פרי ייצורם.
במערכות העיתונים
ובבניין הטלוויזיה בארץ מסתובבים
כיום עיתונאים מתוס כלים,
שלא נסעו עם המיש-
לחת לוועידת קאהיר. אחד מאלה
הוא הכתב לעניינים ערביים
של ידיעות אחרונות,
יהושע חלמיש, שלא נשלח
מטעם עיתונו לקאהיר. תחתיו
נשלחו הכתב המדיני
ישעיהו (״שייקה״) בן־פו־רת,
והכתב הצבאי איתן
הכר• בבניין הטלוויזיה מסתובב,
אבל וחפוי־ראש, הכתב
לענייני אווירה חיים (״קיי-
מול״) גיל• כששמע גיל כי
יוצא מטוס נוסף למצרים ובו
עמיתיו, הכתב הפרלמנטרי של
הרדיו אבנר תכורי, הכתב
יליד מצרים ויקטזד נחמי-
א ם והטכנאי הערבי הראשי
של הטלוויזיה, עכד אל״
וואחב, מיהר והגיש בקשה
להיכלל ברשימת הנוסעים קא-
הירה. בקשתו נדחתה, אך הוא

אלי בן־אלישו

מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה
וראש משלחת ישראל לוועידת
קאהיר׳ לא יכול היה להתגבר על התייר שבתוכו כאשר נלקחה
המשלחת לסיור לרגלי הפירמידות. למרות שעשרות צלמים הנציחו
את המעמד, התעקש בן־אלישר לצלם צילומי תיירות גם בעצמו,
כשחבריו למשלחת מציעים לו להצטרף לצבא צלמי העיתונות.
בתמונה: חברי המשלחת מאיר רוזן, האלוף אברהם טמיר ומנהל
לישכת העיתונות זאב חפץ (משמאל) ליד בן־אלישר לרגלי הפירמידה.
שמו לאפרים קציר ונבחר
לכהונת נשיא מדינת־ישראל.

אנושה טמיר

ראש אגף תיכנון במטכ״ל, שהוא המומחה הצבאי במשלחת ישראל
לוועידת־קאהיר, גילה התעניינות מייוחדת במוצגי מוזיאון קאהיר, בעת
שחברי המשלחת ערכו שם סיור מאורגן, מלווה בהסברים מפורטים מפי האחראי על המוזיאון. האלוף
טמיר (שלישי מימין, אחרי בן־אלישר ורוזן) העיר למראה מסיכת זהב בגודל גוף אדם /שכיסתה את
גופתו החנוטה של אחד הפרעונים :״בזהב הזה ניתן היה לפתור חלק מהבעיות הכלכליות של מצריים.״

אהוד יערי ואדבם גיל־

כרמל $מזרחי
נדקבי וא׳*ת לגיון וזנח( יעקב

עדי היו הראשונים ששידרו
ישירות מקאהיר בטלוויזיה. ואילו
אלי סונדרפן, הכתב
הישראלי של העיתון ההולנדי
טלגרף, היה הישראלי הראשון
שכויים בקאהיר. בשובו מטיול
ברחובות הבירה המצרית
גילה אלי כי ארנקו נעלם.
לא היה בו אומנם סכום כסף
גדול, אבל נמצא בו מפתח
הכספת במלון, שבה טמן את
כספו ואת תעודותיו. סונדרפן
נאלץ לשלם סך 20 לירות מצ ריות
(כ־ 600ל״י) תמורת פריצת
הכספת במלון הילטון ה-
קאהירי.
9חלק מן המתנות שקיבלה
רעיית הנשיא המצרי, ג׳י ־
חאן סאדאת, הגיעו אליה
ביוזמתה של אופירה ;בון,
רעייתו של ח״ב יצחק נכון.

לא התייאש, מיהר אל מערכת
העיתון האידישאי, לעצטע
נייעס, השיג מעורכיו אישור
שהוא נציג העיתון בוועידת
קאהיר. אולם האחראים עליו
בטלוויזיה, מששמעו את הדבר,
הודיעו לו חד־וחלק שאם
ייצא כנציג הלעצטע נייעס
לקאהיר, הוא יכול להישאר
שם ככתב. גיל העדיף את הטלוויזיה
הישראלית, ונשאר
בירושלים. במערכת על המיש־מר
מסתובבת, מתוסכלת הכתבת
המדינית דליה שחורי.
לעל המישמר הוקצה רק מקום
אחד במישלחת, ועליו התחרו
שתי מועמדות: שחורי, והכתבת
לעניינים ערביים סמ דר
(״מדי״) פרי, הדוברת
ערבית רהוטה. הוחלט לשלוח
את פרי, אך שחורי התנגדה.
לבסוף הוחלט לערוך הגרלה,

וסמדר פרי זכתה להיות העיתונאית
הישראלית היחידה ב־מישלחת
העיתונאים לוועידת
קאהיר. סמדר, שהיא אם ל מיכל
בת השנה וארבעה החודשים,
השאירה את התינוקת
בהשגחת בעלה, האורולוג
ד״ר חיים פרי.
! 9הידיעה בעיתונים כי
גולדה מאיר תבעה מח״כ
יצחק נבון ״לקבל את דין התנועה״
.ולהציג את מועמדותו
לתפקיד יו״ר הנהלת ההסתדרות
הציונית עוררה השבוע
חיוכים וגיחוכים בין באי מיז-
נון הכנסת. כזכור, היתד. זו
גולדה עצמה שטירפדה את
מועמדותו הכימעט־ודאית של
נבון לתפקיד נשיא המדינה
ומיהרה להחזיר ארצה ממקום
מושבו בחו״ל את הפרופסור
אפרים קצ׳לסקי, ששינה

! לכל סיעה גדולה בכנסת
יש מצליף משלה, שתפקידו
לדאוג שהח״כים יימצאו
באולם המליאה בזמן ההצבעות.
מצליף הליכוד הוא ח״כ
פסח גרופר, המצליף של
המערך הוא ח״כ ז׳אק אמיר
ומצליף המפד״ל הוא מזכיר הצעיר עורדהדין הסיעה אריה חאן באחד מימי השבוע
שעבר הסתובב האן ב מזנון
וחיפש ח״כים מסיעתו
לצורך. הצבעה. כך נהג גם
ח״כ אמיר. ליד אחד השולח נות
הסבו לארוחת־ערב ח״כ
דויד גדאם מהמפד״ל וח״כ
יוסי שריד מהמערך. שני
המצליפים הגיעו אל שולחנם,
וביקשו מהם להיכנס לאולם
המליאה. אמר גלאס :״בחייכם׳
אתם לא רואים שהתיישב נו
ליד אותו שולחן במיוחד 7
בעצם היותנו כאן ביחד, אנחנו
מנטרלים האחד את השני.״
1רבים מן הח״כים הח ליטו
לחסוך דלק, ובאחרונה
אירגנו לעצמם הסעות משו תפות•
אחת מאלה היא זו שבה
מתחלקים שר־המיסחר־והתע-
שייה־לשעבר חיים כר־ ל ב,
שר-התחבורה-לשעבר גד יע־ושר־הפנים־לשעבר

חיים צדוק, שהוא איש
אמיד מאד המחזיק בנהג פרטי
צמוד.
( באחת מישיבות ועדת-
הפנים של הכנסת אמר ח״כ
הליכוד, אמנון לין :״יצא
לי לשמוע את נאום ראש־ה-
ממשלה מנחם כנין, בעת
ביקור סאדאת, בשפה הערבית,
וזה נשמע נורא ואיום.״ הגיב
יו״ר הוועדה, שר־המישטרה-
לשעבר ח״כ שלמה חילל:
״אל תדאג, גם בעיברית זה
נשמע נורא ואיום.״
! הבדיחה הפופולארית
ביותר בכנסת אינה נוגעת לוועידת
קאהיר, אלא דווקא ל-
שר-הקליטה, דויד לוי מספ רים
כי עוזרו הג׳ינג׳י של ה שר,
מיכה דיים ר, אמר לו
באחד הימים :״כבוד השר,
אשר יגורת בא השיב לו
השר :״אז תכנים אותו.״
! כוכב תוכנית הטלוויזיה
עלי כותרת ששודרה ביום ה-
העולם הזה 2103

א 1שיבו
חמישי בשבוע שעבר היה העיתונאי
גדעון רייכר, שירד
על המנחה ירון לונדון, שהוא
גם ידידו האישי, והבינו
מול המצלמה. לונדון לא שכח
לציין ני תמיד חלם שיבוא
מישהו לתוכנית ויצליף בו.
אלא שהצלפתו של רייכר נמשכה
רק עד לסיום התוכנית.
מייד לאחר מכן הלכו השניים
לבלות בחצר הירושלמית. כאשר
תם הבילוי הלך ירון ללון
בביתו של רייכר. הסיבה: באותו
ערב ירד גשם זלעפות
בירושלים, והתיקרה בביתו
של לונדון דלפה בדיוק מעל
למיטה בחדר־השינה שלו.
! העיתונאית עדה ד!וז
החדירה מונח חדש לסלנג הישראלי.
הוז, המכהנת כמנהלת
מחלקת ההסברה של ההסתדרות
הציונית העולמית, בילתה
במסיבת ליל־שבת כאשר אחד
האורחים החל את סיפורו בנוסח
:״לא הספקתי להגיד ג׳ק
רובינסון שיסעה אותו עדה,
הידועה כמתנגדת מוצהרת לשלטון
הליכוד :״לא, היום לא
אומרים ג׳ק רובינסון. היום
אומרים, לא הספקתי להגיד

זאב ז׳בזטיגסקי׳.״

1הנהלת מעריב הכינה
שי לעורכה לשעבר, אריה
(״צ׳יק״) דיסנצ׳יק, במלאות
לו 70 שנה. כיוון שבנו הבכור,
עידו דיסנצ׳יק, שוהה ככתב
העיתון בוושינגטון, מימנה
המערכת לעידו כרטיס טיסה
לישראל ובחזרה, כדי ש יוכל
להשתתף בשימחתו של
אביו. יחד עמו הגיעו גם רעייתו,
הדוגמנית בתיה דיסג־צ׳יק
ובנם — אלא שטיסתם
מומנה בידי עידו עצמו.
! 9על תחילת הקאריירה
העיתונאית שלו סיפר השבוע
דן כן־אמוץ. כשהיה בן 18
הוא החל כותב סיפורים קצ רים
,״בקצב של שלושה־אר־בעה
סיפורים ליום, בדרך-כלל
סיפורים סנטימנטלים של הש תפכות
הנפש.״ יום אחד הביא
את הסיפורים לעיתונאי הוותיק
אורי קיסרי, שהיה אז
עורכו של השבועון תשע בערב
. ,גילגולו הראשון של
העולם הזה. מספר דן :״קיסרי
קרא את הסיפורים בסב
לנות,
ושאל אותי, :אתה מסוגל
לכתוב סיפור קצר באורך
של שמונה שורות? ,עניתי לו:
,בשמונה שורות לא, אבל ב־שש־עשרה
כן ,.למחרת הבאתי
לו סיפור שהשתרע על פני
16 שורות, והוא הדפיס אותו
עוד באותו השבוע.״
! 9קברניט אל־על, אורי
יופה, לא התרגש ביותר מן
העובדה שאת טיסת אל־ על
הראשונה לקאהיר הטיסו טייסים
שהיו בעבר שבויים בידי
המצרים. אמר יופה, הנשוי לזמרת
יוגה עטרי, שהיא בת
למישפחה תימנית :״על־פי אותו
קריטריון, אני עוד אזכה
להטים את טיסת אל־על הראשונה
לתימן ...אני כבר עש רים
שנה שבוי בידי תימניה.״
! 0במיסגרת תוכנית הרדיו
לצון נופל על לצון, שתשודר
בעוד ארבעה שבועות, הוטל
על אחד ממשתתפיה יואל
ריפל, לקבוע, אילו הצגות־ילדים
היו נבחרי העם בוחרים
להעלות, אילו נתבקשו לעשות
כן. אמר ריפל :״דויד לוי,
שר־הקליטה, היה מעלה את
רובינזון קרוזו, כשבתפקיד הראשי
עולה חדש מרוסיה:
ראש־הממשלה, מנחם בגין —
עליסה בארץ הפלאות. ח״כ
אהוד אולמרט -אמיל
והבלשים. ח״כ צ׳רלי ביטון
סינדרלה, בתנאי שבמקום הנעל
יאבד הכפכף. ח״כ אכא
אבן — הקוסם מארץ עוץ,
לפני שארץ עוץ תנתק את
קשריה הדיפלומאטיים עם ישראל.
ח״כ מאיר וילגר -
כיפה אדומה.
91 חבר להקת הנח״ל
לשעבר, יוסי פה י ה, זכה
לפני כשנה בפרס ראשון בפסטיבל
הסרט הקצר בשיקא-
גו, עבור סירטו טראנטלה. השבוע
הצליח יוסי — הפעם
במכירת תסריט לחברת־הסר־טים
פוקס המאה העשרים.
סוויה, היושב מזה שנתיים ב־לוס־אנג׳לם,
כתב סיפור-אהבה
על בחור ישראלי, המתרחש
בישראל. החברה הסכימה לרכוש
את התסריט רק אחרי
ששונה על-ידי מחברו לסיפור־אהבה
שגיבורו בחור אמריקאי,
והמתרחש בארצות־הברית.

אומר׳

״וישו ער סיס והיחרץ מננות נוכרית״
* ,.ההיסטוריה תתמה א! תדגדגי *
״בה יאח ז ות מצריים בסיני

שלום תמורת שלום

אני ממש לא האמנתי לעיני /
בהאחזות מצרים בסיני.

חרדה גדולה אחזה יבאיש ארץ־יישראל השלמה,
הסופר וח״כ הליכוד משה שמיר ג האפשרות
שמא יציע בגין לסאדאת ׳נסיגה מסיני תמורת
שלום. נגד אפשרות מעין זו מרים שמיר קול
זעקה :
,,מצרים עומדת לקבל תמורה אדירה, ממש
מתת־הצלה, מיד ישראל — על־ידי עצם כריתת

כשכל חאורים וחשוקים והיוסים /
פסעו לאט אל תוך שיירת אוטובוסים /
עם כל האור וכל חפנאי /
אשר השאירו בסיני /
אשר השאירו בסיני.
בהאחזות הנחל בסיני /
הרבה דברים יפים ראו עיני /
על המדף דברי ספרות ודת /
נגיב מחפוז וכל כתבי סאדאת.
ובתוך הסל, כמקום עתון ״דבר׳׳ /
מונף מוסף־החג של ״אל־אחבאר״ /
ואני לא האמנתי לעיני /
בהאחזות מצרים בסיני.
כשכל האורים והשוקים והיוסים /
פסעו ׳לאט אל תוך שיירת אוטובוסים /
עם כל האור וכל הפנאי /
אשר השאירו בסיני /
הו אללי הו אללי.
(דבר השבוע)

אלדד־שייב
שלום מפוקפק
השלום עימה ...הכלל הגדול, המוצק מכל הבחי נות,
זה שגם ראש־הממשלה העלהו בהזדמנויות
שונות ; הכלל האומר, כי תמורת שלום — תתן
ישראל שלום. כלל זה מקבל עתה משמעות קונקרטית,
והוא חייב לשמש אבן־פינה לכל הסדר
בינינו לבין מצרים ...רק החלטה מצרית נחרטה
להחזיק באופציה מילחמתית נגד ישראל — יכולה
להצדיק ולהסביר את התעקשותה לשלול
מאיתנו את מעמדנו בחצי־אי זה. ויתור על חצי־האי
סיני פירושו ויתור על הסיכוי להיחלץ
ממצכ של נכות כלכלית מדינית וביטחונית׳ מתמדת
...השלום הישראלי־מצרי יינטע וייקבע ויישען
על אדמת סיני. ישראל בסיני — שלום
בסיני׳׳•
(מעריב)

העוצמה מ תפרקת
ברנע שיר הנסיגה

גם הד״ר ישראל שייב־אלדד חרד מפני הסכנה
שמנחם בגין יגמיש את עמדותיו. הוא יוצא נגד
ההתרגשות שאחזה בעם נוכח סיכויי השלום,
וטוען :״שום דמויקראטיה וליבראליזם וחופש
כלי־התיקשורת אינם מתירים התנהגות שכזאת.״
אלדד־שייב מאוכזב גם ממנחם בגין:
0שר-הביטחון עזר וייצמן על המלך
״...עלול להיווצר מצב אבסורדי ביותר: ב־חוסיין
:״הוא עשה שלוש טעויות: האחת שתקף
שילטון המערך הגיע עם ישראל לשליטה במראת
ישראל ב־ ; 1967 השניה שלא תקף אותה
חבי הארץ, בצפון, במרכז, כסיני. ובשילטון — ב־ ; 1973 והשלישית שלא הצטרף ליוזמת סאדאת.״
הליכוד הוא ייסוג ממרחבים אלה, גם משיטחי
• ראש-הממשלה לשעבר, יצחק רבץ:
מולדת, בצורה פשוטה או פונקציונאלית...
״אני מרוצה מכך שיוזמתו של סאדאת הביאה
״ההיסטוריה תתמה או תלגלג, אם חלילה תתלשינוי
המדיניות האמריקאית והישראלית...״
רחש המפולת מרצון: העוצמה הגיאופוליטית
• מנהיג אחדות העבודה ישראל
שמפא״י הקימה אותה, בשילטונו של בגין עלולה
גלילי ז ״המערך לא יהיה באופוזיציה להסכם־
להתפרק ...האומנם ייתכן שכף יירשם שמו של
שלום שיבטיח לישראל גבולות בני־הגנה.״
משחרר הארץ מידי הבריטים, מי ש׳דק כך׳
• ח ״כ יוסי שריד :״איש לא הצליח
היה סימלו גם מצד המפה וגם מצד הכלי שעליה?
לשוות לראש־הממשלה מנחם בגין תדמית מתונה
והכל בשם ׳שלום׳ מפוקפק ביותר, גם אם נניח
כמו גולדה מאיר. מול אזהרותיה ונזיפותיה מצששלום
חלקי דוחה גאולה שלמה?׳׳
טיירים גם בגין ודיין כנציגים של מדינאות
(ידיעות אחרונות)
מאוזנת ושקולה.״
9הנ״ל ז ״נמאס לי להיות היו־יו של
אבא אבן.״
״הנשיא
• העתונאי יואל מרכוס:
קארטר העמיד את עצמו בתפקיד של שופט
זירה שאגרופו שמור עמו להנחיתו על מי שלא
ישחק לפי כללי המישחק.״
׳ • הסופר יגאל גלאי :״אני משוכנע כי
את מקום שירי המילחמה והניצחון עשויים
ביום שבו ידבר בגין בצורה ברורה על פלסטינים
לתפוס בעתיד הקרוב שירי הנסיגה. כתבו המדיני
ישכחו כולם מה אמר אורי אבנרי לפני עשרים
של דבר, נחום ברנע, הזדרז וחיבר את שיר
שנה.״
הנסיגה הראשון, על-פי שירה המפורסם של נעמי
• ראש עירית תל־אביב, שלמה להט
שמר ,״בהיאחזות הנח״ל בסיני״:
על ניסיונו של שר־האוצר שמחה ארליך להבהאחזות
הנחל בסיני /
עמיד תחתיו מועמיד אחר לראשות עירית תל־הרבה
דברים יפים ראו עיני /
אביב :״מי שטוען כי בפוליטיקה עוסקים כל
היום בקבורה הדדית מדבר שטויות. הצרה היא
במו למשל קצין מצרי עייף /
שהפוליטיקה קיבלה תדמית של עסק מלוכלך מפני
עם נשר של זהב אל הכתף.
שלמערכות הפוליטיות חדרו אלמנטים בעלי רמה
מוסרית נמוכה, כישרונות בינוניים מאוד ומשקל
ובחצר היו החיילים /
סגולי של נוצה.״
צולים קבב מצרי על גחלים/ .

פסוק* השבוע

״אל אחבר״

במקום ״דבר״

^ 1! *11111 1 1 1 1 1ד קצין האס־אס הגרמני, שהוברח
1לפני חודשי אחדי מהכלא
1 _£ 111
האטילקי בידי אשתו, חגג השבוע בביתם הכפרי שבסכסוניה את
יוס-הולדתו ח״ .70 קאפלר אינו מסתתר עוד, אינו חושש מניקמתם
של קורבנותיו. נראה כי החופש השפיע לטובה על קאפלר, שהיה
אמור להיות חולה סרטן, ולטענתו אין המחלה מציקה לו עוד.
׳־ העולם הזה 2103

*ותה •מל לטשו בשקט.

קנט גולדן לייט. כל הטעם הנפלא שחיפשת ־ בלי הניקוטין והעיטרן* שלא רצית. דלת הניקוטין המצליחה בי שר בארה־ב.
* רק 0.7מיליגרם ניקוטין 8-1מיליגרם עיטרן (זפת<
מליזני אמריקאים כבר מעשנים אותה בשקט. עכשיו גם אחה יכול.

רוב ק
המתנה שבאופנה

מ ודלה
הטפטים המעוצבים כיצירת אומנות

י ון

רובקס

א ר 1מ 1וציפוי
דל תו ת ו קי רו ת

טרמפ לח

המתנה היפה ביו תר

1 העולם הזה 2103

* 1 1111ןאח * ר

1ס11־11־
יום רביעי 14.12 ,

רעש, כמו בכינוס ותיקי הגדוד. מאתיים
עיתונאים ועיתונאיות, מכל רחבי העולם,
מצטופפים לפני הכניסה הראשית של מלון
מינה האוס.
כימעט הכל כאן מכירים את הכל. אלה
הם ותיקי הפרשנים של ענייני הממרח־התיכון,
כוכבי העיתונות והטלוויזיה מכל
העולם, סוקרי הוועידות. הם נפגשו בעבר
בוועידת ז׳נבה ובוועידת בולוניה, בפירנ
ירושלים?
האם ייתכן שלא הביאה דבר?
הצרה היא שחבורה זו דומה לנחיל-
דבורים. היא מתעופפת ממקום למקום, נוחתת
לשעה קלה, וממריאה שוב. אין לה
קשר אמיתי עם המקום. היא כופה את
הסיגנון המייוחד שלה על כל מקום. אין
הבדל אם זה בז׳נווה, בפאריס, בתל־אביב
או בקאהיר. עצם שיטת הסיקור, וסיגנון
המסקרים, יוצרים מין אחידות הסותרת את
הייחוד של המאורע.

אורי אבנר
צה ובירושלים. הם נפגשו כאן עתה שוב,
בפעם המי־יודע-כמה, חיבקו איש את רעהו,
ריכלו איש מאחרי גב רעהו, ניסו לסחוט
איש מרעהו סקופים שאינם קיימים.
איש אינו יודע דבר. השמועות פוש טות
כמו להבות בשדזדקוצים. שום שמועה
אינה דימיונית מדי — שהרי עצם
ההזדמנות המכנסת אותם כאן, היא דינד
יונית ממש.
אתמול ישבו עד מאוחר בערב במים־
עדה, ליד בריכת־השחייה ובחדר-העיתונות,
החליפו דיעות והערכות, שמועות וניחושים.
מה הביאה המישלחת הישראלית מ

מקלקל את הקסם המייוחד שהיה ל־קאהיר
בשבוע הראשון שלנו כאן, לפני
הופעת החבורה הזאת. היינו במצריים. עכשיו
אנחנו בארץ העיתונות הבינלאומית.
קאהיר, שאנו׳ נמצאים כאן בשוליה, רחוקה
מאד־מאד.

הלחץ של העיתונות היומית הוא כביר.
צריכים להמציא סקופ אחד ליום, לכותרת
הראשית. הרדיו והטלוויזיה לחוצים
עוד יותר. מוכרחים לגלות סקופים, ואם
אין — להמציאם.

דגל פלסטין

שהונף בחזית מלון מנה האום ביום שבו נפתחה ועידת
קאהיר, חולל סערה־זוטא. הנציגות הישראלית סברה כי
מדובר בדגל אש״ף, מחתה על הנפתו. לבסוף הוסכם כי הדגל הונף בידי הנהלת המלון,
ונמנעה תקרית. למחרת הורדו כל הדגלים. בתמונה: אורי אבנרי מתחת דגל פלסטין.

התנפלות הצרמיס

מאות צלמים מסתערים אל השולחן העגול
שבאחד מאולמות מלון מנד, האום, כדי להנציח
את הרגע ההיסטורי: פתיחת השיחות הישירות בין מישלחות מצריים וישראל.
הצלמים נראים מאחרי גבו של ראש המשלחת המצרית, איסמט עבד־אל־מגיד, כאשר
ברקע הקידמי של התמונה נראים גביהם של אנשי המישלחת הישראלית.

ושוב — הצרה היא שמה שמתרחש
יאמת, עולה על כל דימיון של ממציאי־הסקופים,
הכלואים בשיגרה. כאשר איש
אחד מחליט במצריים, ואיש אחד ביש ראל
— הכל אפשרי בלי הודעה מוקדמת.
אמש, בחצות, באה הידיעה כי מנחם
בגין טס לאמריקה. איש לא חלם על כך
לפני־כן. עמדה באוויר השמועה שעומדת
להתפוצץ סנסציה, אך איש לא ידע מהי.
בגין נוסע לוושינגטון עם אהרון ברק —
משמע שיש מד, לנסח, שיש משהו בכתב.

ואם בגין טס — מדוע לא סאדאת? אולי
יטוס היום? אולי הוא כבר באוויר?
זה מתסכל את העיתונאים, שהתקבצו
כאן. פתאום נדמה שהוועידה אינה חשובה
כלל. שהדברים האמיתיים מתרחשים
במק, ם אחר.
זוהי, כמובן, טעות אופטית. הוועידה
חשובה — לא מפני שמתרחשים בה דברים,
אלא מפני שהיא מתקיימת בכלל.
זהו מאורע היסטורי — ישראלים ומצרים
יושבים בפעם הראשונה זה ליד זה, בלי

האזן ל־־אגם הברכורים־ במערכת אקאי
1לא יגיע לאמך ק 1ל של בר1ח.
הם ד1ם ים במראם החיצוני, שייכים
למשפחה אחת ואף על פי כן יש שוני מהותי
בצליל קולם. האחד שירתו ערבה
והאחר צורמני. אלה -הברבור והברווז.
אלה ־ מערכות הסטריאו של אקאי
ומערכות אחרות.
להוכחת דברנו אינוו מסתפקים במילים יפוח.
חשוב לנו שהצלילים שלנו ישמעו יפה.
ט״פ הסלילים של אקא׳ ם - 650ץ ס
הוא דוגמא מאלפת לגישה זו.
המהווים חידוש
מצויר ב 3-ראשי
ראשון מסוג! בשלם, עם 3מנועים בעלי
עוצמה, כשהמנוע העיקרי פועל בשיטת
קרבו ושומר על מהירות אחידה, עם מערכת
משוכללת השומרת על מתיחות קבועה של
סרט ההקלטה ועם נתונים טכניים מרשימים
שחלקם מובאים להלן, ה ס - 650ץ ס של
אקאי אינו בן תחרות.
/0 8 (^5 3115 1)35.ס 8<? 10*481:1655 14130 0.04
1.65514130 0.05536 8 ^/15 34 7-161)15.
1.655 111311 0.0736 8 ^ 5 31 3 1)15.
? + 30(8 31ת 5 0 : 3010 30,000חסק 8 0 5ץ 0ח 0 8ן< 8ז?
15 1)35.115109 4X41 141-15013)16.
X41ח 2±3018 317-56 1)35. 051ת3010 26,000 4 9
.נן 15013־ א 1 . 6

ס 650

5,05109 קו 31־ 3010 20,000 82±3 )18 34 3
•6ק-15013
: 165$11130 0.436 3115 30)17 -/ 6 !)35.חס!4זס*4ו 0

<ונ<שס שק*ד 0שחשז$

(.ע12 ״0 5. )1,0001ק1.655 4(130 0.936 34 3 1
180 83 *10:86416) 11130 58 )18 )016350)6)1ס א 819031 40
61 01+6 1/41(.׳1/13 43)36 14/11)1 [1631) )600))!109 161
18—86)0016 0004)01 0014.־ 80

4X 41
שמע בקול האח! שלך ־ קח אקאי.

לכבוד אקאי המסגר ,70 תל-אביב.

כן, כשאני שוסע את •אנם הברבורים־
איני מעונין לשמוע קול של בחח.
לכן שילחז לי פרוספקט ם פ 1רם

אקאי ־ ת׳־א. המסגר 70 טל 30594 .

לפטורי מם 2688 :ל״י $ 627 +פולל מ.ע.מ.

־עולם הזה 2103

>!11111 אהיר
(המשך מעמוד )21
מתווכים, כדי לדבר על השלום.
התמונה הזאת — התמונה, פשוטו כמשמעו
— היא הדבר החשוב. מה שמתרחש
במיסדרונות, מה שיתרחש באולם־חישי-
בות, אולי אינו חשוב כלל.
הוועידה היא מאיץ. היא יוצרת לחץ
באמצעות כלי־התיקשורת. העיתונאים כאן,
ססק־מתוסכלים ספק־נרגשים — הם חלק
חשוב של המישחק. אנוואר אל־סאדאת
משתמש בהם למען מטרה טובה. באמצעותם
נוצר הלחץ הבינלאומי הגדול.
מתקיימת ״ועידה היסטורית״ שאסור שתי כשל.
מוכרחים להתקדם, לעשות ויתורים,
לפתור בעיות, כדי שהוועידה לא תיכשל.
זה מה שיוצר את לחץ־הזמן הדרמאתי,
הלחץ המטיס ברגע זה את מנחם בגין לאמריקה.
המפעיל את ארצות־הברית.
לפתע דממה לפני הכניסה למלון. דובר
מצרי מבטיח שבל העיתונאים והצלמים
יוכלו להיכנס לאולם הוועידה, להסתכל,
לצלם ולצאת. לפי התור, בשקט, בלי התרגשות.
לפי
התור? אחרי שהראשונים נכנסו,
נוצר לחץ כביר על הדלת. אנשי־הביטחץ
המצריים, ביניהם שומרי־הראש שלנו לשעבר,
ידידינו מזה שבוע, אינם עומדים בלחץ.
העיתונאים מתפרצים לאולם־הקבלה
של המלון, הישראליים בראש. בקצה השני
של האולם, לרגלי המדרגות לקומה
השנייה, שרשרת נוספת של אנשי־ביטחון.

לחת הישראלית .״תגיד לי, אורי, איך נראה
הדגל של אש״ף?״
אני עולה בחזרה, לוקח גיליון נייר,
מצייר לו את הדגל ורושם את הצבעים.
״מדוע זה מעניין אותך?״
מסתבר כי לפני דקה, כאשר המישלחת
כבר היתה באולם, הניפו המצרים שורה
של דגלים על תרנים שלפני הכניסה למלון.
לבנוני, סובייטי, סורי (בטעות הניפו דגל
צפון־תימני, השונה ממנו בכוכב אחד),
ישראלי, או״מי, מצרי, אמריקאי, ירדני —
ופלסטיני. ברוד כי המישלחת הישראלית
לא ידעה על כך. היא גילתה זאת רק כעת.
״הניפו דגל של אש״ף,״ אומר איש
המישלחת.
״זה לא דגל של אש״ף,״ אני מבטיח
לו ,״זהו דגל פלסטיני. דגל לאומי.״
״זה עניין של השקפה,״ הוא מתחמק
באדיבות מוויכוח פוליטי.
זה אינו דגל של אש״ף, כשם שדגל-
ישראל אינו דגל של צה״ל, או של אצ״ל.
על כל פנים — הדברים מתקדמים במהירות.
בפעם הראשונה משתתפת ישראל
בוועידת־שלום שמתנופף בה הדגל הפלסטיני.
המצרים יצרו עובדה מוגמרת. טוב
מאד.
הרוח חזקה, והדגלים מתנופפים בעליזות.

הנאומים מועברים ברדיו ובטלוויזיה
במעגל סגור. איש כימעט אינו מקשיב.
ברור כי יהיו אלה נאומים ריקים. תחת
זאת מצטופפים בכביש הפנימי של המלון,
לרגלי הדגלים, ומתווכחים. אחרים מת-

החרדה 11ח ו 1ך שר־ההסברה המצרי מורסי סעד־אל־דין במסידרון
מלון מנה האוס, שופע חיוכים ומתלוצץ עס ה|
1 11 1111 11 1.41111
עיתונאים המקיפים אותו ומבקשים ממנו תגובות על החדשות הזורמות בקצב מסחרר
מירושלים וואשינגטון. משמאל לשר. העורך הראשי של העולם הזה, אורי אבנרי.

הגנואר המצרי

בדרגת אלוף־נוישנה, ששלוש שורות של מדליות
מעטרות את חזהו, נימנה עם חברי המשלחת
המצרית לוועידת קאהיר. אולם מדי־השרד המרשימים לא הועילו לו, וגס
הוא נאלץ להידחק בין העיתונאים והצלמים כדי לפלס לו דרך לאולם הוועידה.
מכניסים רק י צלמים, תריסר בכל פעם.
רון בן־ישי עם צוות הטלוויזיה הישראלית
עומד לעבור. אני מצטרף לצוות. איש
אינו שואל מה תפקידי בו. תאורן? איש-
קול? אני נכנס. על דלת אולם הוועידה
כתוב :״מיסעדה״.
הנה, המראה ההיסטורי. כל צופה־טל-
וויזיה בארץ בוודאי ראה אותו טוב ממני.
השולחן. אליהו בן־אלישר בין אתרטון ה אמריקאי
וסילאסוו הפיני. הכיסאות הריקים
וביניהם הנציג המצרי, איסמט עבד-
אל מגיד.
בן־אלישר מודע מאד להיסטוריות של
המעמד. זורח מאושר. עושה פוזות. הוא
מנופף לי ביד. אני ניגש, לוחץ את ידם
של טמיר, רוזן ובן־אלישר, כמה מילים
של נימוס, והשומר המצרי מבקש להתרחק.
סילאסוו מתוח מאד, מעשן בשרשרת,
כאילו יש כאן חשיבות כלשהי לאו״ם.
על הקיר כתובת ערבית מסורתית.
יוצאים, כדי לפנות מקום לנאגלה הבאה.
המצרים מנסים לשמור על סדר כל שהו.
תוך דקות מתמוטט הסדר. המוני
העיתונאים מסתודדים לפני האולם. מצרי
אחד מחבר רשימה של השמות הישראלים,
מבטיח להשתדל להכניסם לאולם. אנשי-
הביטחון מתנגדים. והם מנצחים, כמובן.
״אין לנו הוראות״ — וזהו זה.

ברדתי במדרגות חזרה לאולם הכניסה,
לוקח אותי הצידה אחד מאנשי ד,מיש־

ווכחים במרכז העיתונות. אחרים שוברים
לעצמם את הראש מה לדווח, משהו שיהן ה
חדש ושונה זשיחרוג ממה שרואים או
יראו המיליונים מעל אקרן הטלוויזיה. סקופים,
ידיעות בילעדיות. צבע.
בכל זאת, מילבד העיתונאים, אנשי ה-
מיקצוע היומיומי, יש כאן ריכוז בלתי-
רגיל של מומחים לענייני המרחב. לראות
אותם עומדים ויושבים כאן, מתווכחים,
מחליפים הערכות — זה מעניין. גם משעשע.
כי ההתפתחות היא מעבר למקובל,
ובמילא הניתוחים אינם יכולים לה. המדיניות
של עידן־סאדאת לבשה לבוש חדש
לגמרי, דרמאתי, מהלומתי, וקני־המידה הרגילים
שוב אינם תופסים.
מורסי סעד־אל-דין, חבר המישלחת ה מצרית,
שהוא למעשה שר־ההסברה, איש
השילטון, נותן תדריך. הוא אדם בעל רמה
וניסיון. מתחמק בקלות מכל שאלה שאינה
נוחה לו, אומר הרבה בחיוך, או בכמה
מילים סתמיות.
אני שואל :״האם המישלחת הישראלית
הסכימה מראש להנפת הדגל הפלסטיני?״
מורסי,
בחיוך :״לא, לא היה צורך. זה

מקובל, שמניפים בוועידה את דיגלי המדינות
המוזמנות.״

ארוחת־צהריים, בשיטת ההגשה העצמית,
ליד בריכת־השחייה.
השולחן הארוך עמוס כל טוב. פשוט
קשה לבחור: שרימפס, דגי־נילוס, תרנגולות
מבושלות, צלויות ובקארי, כמה סוגי
בשר. בסוף: תריסר סוגי ליפתן, עוגות
בפני השפע
וממתקים.אי-אפשד לעמוד
והפיתוי, לוקחים משהו מן הכל. משלמים
בתלושים, מהפינקס שהממשלה המצרית
סיפקה לנו.
ליד השולחנות, ויכוחים. שייקח בן-פורת
אומר שזה לא היה יפה שהניפו את הדגל
הפלסטיני בלי הסכמה. טוב שהניפו, אך
צריכים היו לשאול מראש.
אני מסביר שזה היד, דרוש. מצריים לא
יכולה להרשות לעצמה להישאר בבידוד
מופגן. המצרי היה מבודד מדי לייד השולחן,
בין הכיסאות הריקים. לפחות בחוץ,
באופן חזותי, צריך היה להיות ברור ש־מצריים
מדברת לא רק בשם עצמה, אלא
בשם כל מדינות־העימות והפלסטינים. הדגלים
החזירו לוועידה את הממד שהמצרים
רצו בו, ושניטל ממנה ביגלל ועי-
דת־הסירוב בטריפולי.
העיתונות המצרית הבליטה, בעמוד הראשון,
הודעה של ד״ר עיסאם סארטאווי,
איש אש״ף, מייועדנו משיחות פאריס, שבה
העלה על נס את יוזמת סאדאת. סארטאווי
בוודאי לא היה משמיע הודעה כזאת לולא
קיבל הוראה, או לפחות רמז ברור, מערא-
פאת. האם רוצה יאסר עראפאת להחזיר
לעצמו את שיווי־המישקל? האם ימצא את
דרכו חזרה אל עמדה עצמאית, פרו־מצ-
רית, כסי שכל המצרים מקווים?

בחדר־העיתונות מתקתקים הטלפריג-
טרים, יושבים עיתונאים ושוברים את הראשים
מה לכתוב. אני חוזר לחדרי שבקו מ ה הרביעית, יושב על המירפסת, מול
המראה הנהדר של הפיראמידות והבניין ה ראשי
הישן של בית מנה, וכותב שורות
אלה.
שלום קיטל, כתב שידורי ישראל, הח זיר
לכל את הפרופורציה הנכונה כאשר
אמר, ליד שולחן־האוכל :״לא איכפת לי
מה שאתם אומרים. זהו יום שאזכור כל
חיי. זהו תאריך היסטורי.״
״זה נכון,״ אמרתי .״אגב, מה התאריך?״
צחוק ליד השולחן. אך הכל יודעים כי
הוא צודק, למרות שעיתונאים נבוכים
כאשר עליהם להתייחס לעבודתם ברצי-
נות־יתר.
״היום יום ד, ה־ 14 בדצמבר.1977 ,״
המשיכה לישראלים השוהים בקאהיר. העיתונאי אמנון קפליוק ניסה לקחת מהאתר אבן
מכריז קיטל, בחגיגיות. ומייד מוסיף בדילאוסף
הפרטי שלו, אודם נתפס בידי שומרי המקום נהאבן נלקחה מידיו־ של קפליוק.
חה על מנחם בגין.

הפיראמידה שר סקארה

במדינה

הופיע זה עתר!
חדוות המי
העם לוחה של *נדמה

פגטלו את היוזמה?ידיו
הצ?יח בגין 7ח?ץ את
ישראל מכדידותה המדיגית

מאת:ד״ר אלקם קומפורט

ס. ו 1ק

שלושים שנה נגררד, מדינת־ישראל בעקבות
המאורעות.
היא נלחצה, נדחפה, הגיבה והתגונבה.
בתום שלושים שנים אלה התדרדרה מדי״
נת־ישראל לשפל המעמד המדיני. היא
נותרה מבודדת, מנודה ומורחקת במיש״
פחת העמים.
קולם של אלה שתבעו במשך אותן שנים
מממשלות־ישראל ליטול את היוזמה לידי הן
כדי להכתיב את קצב המאורעות והתפתחות
העניינים, נשאר כקול קורא
במידבר.
השבוע הסתבר כי די היה ביוזמה מדי נית
נועזת אחת כדי לחלץ את ישראל
מבדידותה, להעלות את קרנה המדינית בקרב
אומות העולם. יוזמת הפשרה של
מנחם בגין שבאה בעקבות יוזמת השלום
של אנוואר אל־סאדאת, שינתה בין־לילה
את תדמיתה של ישראל בעולם.
שוב לא מדינה מוקצה מחמת מיאוס.
שוב לא גרורה הנאלצת להתחבר בעל כורחה
למדינות המנודות, אלא מדינה שגדולי
העולם חולקים לד. שבחים, משחרים ל פיתתה
ומתכבדים לקבל את פני ראשיה.
ראש־הממשלה מנחם בגין יכול היה
להרשות לעצמו לסטור סטירת־לחי פומבית
בפני נשיא מעצמה כמו צרפת, לדחות —
בצורה דיפלומטית, אך פוגעת — את
הזמנתו לסעוד על שולחנו. בעקבות יחמת
הפשרה החדשה שלו הוא ניצב בעמדת-
כוח ששום ראש־ממשלה ישראלי לא ניצב
בה בעבר.
קשה לנבא מראש את גורל היוזמה והש לכותיה.
אבל עצם נקיטתה הוכיח תוך
ימים ספורים את האיוולת המדינית שבמ־דיניות
ה״שב ואל תעשה״ והניסיונות
להרוויח זמן ולדחות את הקץ, שהיתה
התורה המדינית של ממשלות מפא״י
והעבודה.

עברית:יעקב שרת
רב-המכר העולמי

6וזו,

6xכ
במהדורה עברית מאוירת.
ספר שונה

באמת

על שיכלול מיני
לאנשים נטולי-חרדה.
מאות איו רי ם חושפים.
הספר ראה אור בכל השפות
המערביות וביפן.
הוצאת

ב חנויו ת הספרים
בהפצה:

וכך
״ספרי

מידע״

ת.ד 16096 .ת״א
9112.-כולל מע״מ

הממ שלה

דמי-אריזה ומשלוח

שר, במצוקה

״גחלת״ מתנגדת להרעת תנאי החסכון לחינוך
28 0מי ליון ליי -השק עו ת ״ג חל ת״ להבטחתשכר ־
לי מו ד ל ־ 5 3 ,5 0 0ת ל מי די ל חינו ך תי כון ו ג בו ה
״גחלת קופת החסכון לחינוך תיכון וגבוה, מיסודה של עירית תיל־אביב—יפו, רואה בדאגה
את המגמה המסתמנת ברשות החסכון והביטוח באוצר להרע את התנאים בתכניות החסכון לחינוך
תיכון, ע״י הקטנת ההטבות שינתנו לנרשמים חדשים. כיום מגיעה התשואה שנותנת ״גחלת״ בגין
החסכון לחינוך תיכון בין 1עד 5אחוזים, רבית נצברת והצמדה לשכר !הלימוד, בעוד רשות החסכון
מתכוונת להקטין שיעור רבית זה ל־;ג — 4על כך הודיע מר ראובן ויטלה, יו״ר מועצת המנהלים של
״גחלת״ ,במסיבת הכתבים הכלכליים, בהשתתפות מנכ״ל ׳החברה, אריה שטיין, שנערכה ב״בית סוקולוב״.
מר ויטלה הטעים, כי ״גחלת״ מבטיחה בתכניתה הייחודית, חינוך על־יסודי, בעיקר לאותן שכבות
המתקשות בהענקת חינוך לילדיהם, בבוא העת, בגלל הסכומים הגדולים שידרשו.מיהם• כיום עולה שכר
הלימוד כ־ססס 5,500—6,ל״י לכתה, לשנה. על פי ההתיקרויות הקיימות, אומדים את שכר הלימוד בשנת
( 1980 בעליה שנתית של כ־> )353ב־ 11,000—12,000ל״י לכתה, לשנה. אם יוקטן שיעור הרבית הנצברת
לחוסכים החדשים, כהצעת רשות החסכון, ל־־ג ,4יוגדל במידה ניכרת גובה התשלומים של החוסכים.
כן קיימת סכנה, שיימנע מתלמידים מוכשרים להגיע ללימודים על־יסודיים, וע״י כך יבוזבזו
משאבים אנושיים חשובים שהמדינה נזקקת להם.
כתוצאה מהרעת ׳התנאים, יפגעו במיוחד שכבות הביניים, שרמת הכנסתם החדשית היא בין
4,000—10,000ל״י. בעלי היכולת לא יתקשו לשלם את שכר־הלימוד ׳ומיעוטי היכולת נהנים משכר
לימוד מדורג, כך שהנטל העיקרי יפול על שכמם של בעלי הכנסה בינונית.
הדוברים ציינו את המספר הגבוה של הנרשמים בשנה האחרונה (ספטמבר — 76 אוגוסט )77
שהגיע ל־ 6,150 חוסכים חדשים. ,מהם 4,424 לחסכון לתיכון, ו־ 1,726 לחסכון לגבוה. סך הכל הנרשמים
לסוף נובמבר 1977 הגיע, כאמור, ל־ ,53,430 מהם כ־ 39,5000 לחינוך תיכון, יוכ־ 14,000 לחינוך גבוה.

1ג 1ב ה
פורד קו ר טינ ה, צבע י רו ק, מי ספר 328— 086
המוצא יבוא על שכרו. לה תק שר למירי זברוני, בבוקר , 247428 בערג . 259590

הממשלה מתגנרת
לתוספות־שנר,
אב? 7א לשריה:
שנד. אחרי שנד. חזר הביזיון על עצמו.
כל אימת שהאינפלאציה הדוהרת הוכחה
בערך הריאלי של המשכורות וגברו התביעות
להעלאות שכר, היו שרי ישראל מתייצבים
מול הציבור בנאומי הטפה מרגשים
:״צריך להדק אח החגורה ! העלאות
השכר יהרסו את המשק! השובתים מחבלים
במדינה!״
ומייד אחר-כך היו נבחרי העם מתכנסים
להחליט על העלאת משכורותיהם שלהם.
מבחינה זו, לפחות, אין ממשלח הלי כוד
שונה מקודמותיה. במצח נחושה הסירה
הקואליציה הממשלתית מעל סדר־היום
של הכנסת הצעה לקבוע שכר מינימום
במשק, שיבטיח רמת־חיים מינימאלית לכל
העובדים. שר-האוצר נאבק בכל כוחו נגד
תביעות להקדמת תשלום תוספת היוקר.
נבחרי העם מכריזים מעל כל במה כי הע-
לאות־השכר יהרסו את סיכויי הבראת המשק.

לא הפריע לשרים לבקש מוועדת-
הכנסת להעלות את שיעור משכורותיהם
שלהם בכ-וס/ס ,30 מלבד תוספות־היוקר ש ישולמו
לכל השכירים במשק. טענותיהם
להצדקת תביעתם היו מוכרות :״אי אפשר
לגמור את החודש עם המשכורת הזאת

טענה כזו מפי אנשים שרובם ככולם הם
בעלי עסקים ונכסים המכניסים להם רבבות
ל״י לחודש ושמשכורתם הנוכחית היא
13,500ל״י לחודש, היו בבחינת לעג לרש.
ועדת הכנסת תאשר העלאת שכר לשרים.
בעקבותיהם יועלה אוטומטית שכר
סגני-השרים, המנכ״לים, וחברי-הכנסת. כך
יהיה להם העוז להתייצב בכוחות מחו דשים
נגד תביעות השכר של ציבור ה׳
שכירים. איך אלה יגמרו את החודש?
זאת תהיה הבעייה שלהם.
העולם הזה 2103

בנילרומה
יהפוך כושי עורו ונמר חבורבורותיו?
י י הישנה מנחם בגין את השקפת עולמה את סדר
הערכים שבהם דגל במשך 64 שנות חייו?

היוהפוך מנהיג ארץ־ישהאד השלמה מנהיג
השלום 1
עדיין אין איש המעז לומר: בן. אך כדג
מבצבצת התקווה, והרגש מנבא: זה יכול לקרות,
זה יקרוה.
ברגע זה מתנהל מאבק גורלי בליבו של מנחם בגין.
מיליונים עוקבים אחר תוצאותיו. רק לעיתים רחוקות
בהיסטוריה היה כה הרבה תלוי בהכרעה מצפונית פנימית
של אדם אחד. ולעיתים נדירות נדרש מאדם אחד לשנות
בצורה כה חדה דרך־חיים שהיתר. עד אז ישרה להפליא,
כאילו שורטטה בסרגל.

׳!*׳שבתי אמש בחברת עשרים עיתונאים מצרים, נציגי
כל כלי-התיקשורת במצריים, שניאותו להיענות להז מנתי
להשתתף במסיבת־עיתיונאים שערכתי למענם במנה

האום.

העיתונאים — אנשי האינטליגנציה המצרית — היו
מודאגים. זה־עתה קראו את ההצעות שהשמיע מנחם בגין
בארצות־הברית. הם היו ספקנים. ניראה להם שבגין
הציע מעט מדי, ובצורה חמקנית מדי.
אמרתי להם :״אתם צודקים. אם תקראו את הדברים
כמות שהם כתובים, הם אינם מספיקים. אין בהם התשובה
האמיתית לבעיות. אין בהם הבטחה בדורה לסיום
הכיבוש. אין בהם הסכמה להקמת מדינה פלסטינית. והרי
כולנו יודעים שבילעדי פיתרון זה לא יושג שלום אמיתי
ובר-קיימא.

הוא אמר :״אין לך על מה להתפלא וממה
להתפעל, כי אין כתגובה הכללית הזו שום
דבר חדש. המצרים אך פעם לא רצו במיל-
המה הזאת, והם שמחים על השלום עוד לפני
שהוא הושג הלכה-למעשה. המילחמה כולה
היתיה טעות, והטעות היתה שלכם.״

^ מצרים נכנסו למילחמה ב־ 1947 כמעט במיקרה,
י • על־פי החלטת המלך פארוק וקבוצה קטנה של אנשיו,
ללא בסים עממי כלשהו.
אותה שעה עסקו רק שתי קבוצות קטנות במצריים
בנושא הישראלי-פלסטיני. האחים־המוסלמים, שתמכו ב־מילחמה,
ואנשי השמאל הקומוניסטי, שהתנגדו לה. אלה
חילקו ברחובות כרוזים נגד המילחמה וערכו הפגנות, מבלי
שהעם ראה בהם בוגדים.
המהפכה של 1952 נראתה בעיני רבים במצריים כמהפכה
נגד המילחמה המיותרת.
קציני המהפכה, וביניהם גמאל עבד־אל־נאצר ואנוואר

ליתר דיוק: שטויות כדם. בי הרכה-הרבה
דם, שלנו ושלוהם, נשפך כגדל שטויות אדה.

חשוב הרכה יותר ימה עצום המרחק כין
העמדות הקודמות של מר כגין, שכהן החזיק
במשך 50 שגה, לכין העמדות שלו כיום.

כיום ברור, כי מזה שנים ניתן היה להשיג את
השלום — אותו השלום שנשיג עתה. אם קרה ההיפך,
האחריות לכך רובצת במידה מכרעת על שיכמן של
ממשלות ישראל בראשות מיפלגת העבודה, מדויד בן־
גוריון דרך אשכול וגולדה, ועד לרבין.

• והי התקדמות מהפכנית ודרמאתית, עוצרת־נשימה.

והאחראי לבך יותר מבד אדם אחר היה
משה דיין, האיש שרוחו ריחפה עד כד הממשלות
האלה מבפנים ומבחוץ.

| לגבי מי שמכיר את מנחם כגין, זוהי הת קדמות
הגובלת כנס.
ואם התחולל הנם הזה, מותר לקוות גם
לנס הכא.

אם הגיע מנחם בגין עד הלום, אפשר להניח כי ירחיק
לכת עוד יותר ויגיע לאן שהוא חייב להגיע, כדי להיכנס
להיסטוריה היהודית והעולמית כאיש שהביא את
השלום.
למען ייאמר: ב 1948-הכריז דויד בן־גוריון על הקמת
המדינה. ב־ 1978 חתם מנחם בגין על הסכם השלום עם,
העולם הערבי. ואין המעשה השני נופל מן הראשון.
ייתכן שהוא אף עולה עליו בגדולתו.

דויד בן־גוריון אחראי במידה רכה לכך שרק
עכשיו, כאן כקאהיר, יבולים אנחנו לעמוד על
מלוא גודל המעשה.

במלאות שבועיים לשהותי כאן אני עדיין תמה על
ההתלהבות הכבירה, הספונטאנית, הפורצת מלב העם
המצרי בהיתקלו בישראלים.
במשך 14 ימים של פגישות בלתי-פוסקות עם מצרים
מכל שדרות החיים, החל בשרים וכלה בגהגי גמלים,
נתקלתי בגילויים של התלהבות זו.
רק על רקע צלליתו היפהפיה של מיסגד מוחמד עלי,
במרומי המיבצר של קאהיר ניגש אלי צעיר, שאל אם
אני ישראלי, וכאשר עניתי שכן, ירק על ריצפת השייש
ופלט: אתה לא רצוי כאן.
שמחתי על תקרית זו, כי היא מאשרת שכל אלפי
התגובות האחרות׳אכן היו כנות.
כאשר אמרתי זאת לאיש־רוח מצרי, שכתב ספרים
רבים על הסיבסוך, אמר לי דבר המנקר לי מאז בראש
ואינו נותן לי מנוח.

^ הרי ההתקפה על עזה היה מנוי וגמור עם גמאל
י עבד־אל־נאצר להתגונן. הוא עשה את עיסקת הנשק
עם הסובייטים. אבל גם בכל השנים הבאות, עד ליום
מותו, לא רצה להילחם, הוא נקט יוזמות רבות — החל
בניסיון נוסף להיפגש עם משה שרת, וכלה בהזמנת
נחום גולדמן לקאהיר. הוא רצה לסיים את המילחמה.
כל היוזמות הוכשלו. בן־גוריון ציווה לקרוא לו בכלי
התיקשורת ״הרודן המצרי״ ,רבים כינוהו ״היטלר של
מצרים״ .והמילחמה נמשכה.
אין שמץ של ספק בכך שבסוף ימיו, בשנתיים האח רונות
שלו, היה גמאל עבד־אל־נאצר מוכן לאותו השלום
שמציע עכשיו סאדאת. הוא קבע זאת במיסמכים ובשיחות
שהוקלטו.

בפברואר ,1971 חודשיים אחרי שעלה על כס השיל־טון,
הכריז סאדאת רישמית על נכונותו לכונן שלום מלא
עם ישראל. רק בנקודה אחת חל שינוי הדרגתי בעמדותיו
המוצהרות: שמגעי עמי מצריים וישראל יהיו אחרי
דור. אחרי-כן ירד לחמש שנים. אחר־כך אמר שזה יבוא
עם השלום. עכשיו זה קורה לפני השלום, בצורה שאין.
לה תקדים בהיסטוריה.
אך לכל בר־דעת היה ברור כי הנורמאליזציה קשורה
בשלום. כל מה שנאמר נגדנו במשך השנים, כל השטויות
על ההבדל בין סאלאם וסולח, כל התיאוריות המלומדות
על האנטי־שמיות של הערבים — היום זה נראה
כפי שזה היה באמת: דיברי הבל ורעות־רוח, שטויות
במיץ־עגבניות.

״אולם,״ אמרתי להם ,״לא זה העיקר.״

! 9! 91 9

כראשית 1070 שמעתי, כמו-אוזני, את קולו
של עכד־אד־נאצר כאחת ההקלטות האלה,
והעברתי את תופנה לידיעת פיגחם ספיר, אז
שר מרכזי כממשלת גולדה. עם עלותו לשיל־טון
חזר סאדאת בעיקכיות על קו זה באיגרתו
דגונאר יארינג.

העיקר הוא שמר בגין אומר עכשיו דברים שלהם
התנגד כל חייו. זהו אותו בגין, שפרש מן הממשלה ב1970
מפני שהממשלה העזה להזכיר את המילה נסיגה.
אותו בגין, שהתנגד בשצף־קצף לקבלת החלטת מו־עצת־הביטחון
,242 ושראה בה את ראשית הקץ.
אותו בגין שגינה במאות נאומים את תוכנית אלון,
מפני שהיא מובילה לוויתור על נחלת אבותינו.
לא חשוב מה רב עדיין המרחק בין הצעותיו של מר
בגין לבין התנאים שהם המינימום ההכרחי לביסוס
השלום האמיתי.

שנים של התנגשות בלתי-פוסקת שבה אירעו שלוש וחצי
מילחמות, נהרגו אלפי ישראלים ורבבות מצרים והוזמנו
למרחב כל המדינות הזרות שרצו לדוג במים עכורים.
אנחנו, אנשי העולם הזה, אמרנו זאת תמיד, ומשום כך
נחשבנו כבוגדים וכמטורפים. עכשיו אני שומע זאת מפי
מצרים בכירים, שהיו עדי־ראייה למאורעות. לא כהש ערה
— אלא כציון עובדות.

חיילים מצריים כעיראק־סוידאן ב־* 1948
איך זה התחיל בעצם?

אל-סאדאת, לא רצו בהמשך המילחמה. הם רק רצו לסיים
אותה בכבוד, כדי להתפנות לפתרון הבעיות האחרות
של ארצם.

כשנים ׳הראשונות של השילטון עשה גמאד
עכד־אל־נאצר !הרכה פדי להשיג שלום. למעשה,
עשה אז אותו הדבר שעושה סאדאת כיום.
הוא הזמין את משה שרת לפגישה. הוא קרא אליו
לקאהיר ידיד ישראלי שהכיר במילחמה. הוא מנע כל
פרובוקאציה בגבול.
התשובה של דויד בן־גוריון וחסידיו היתד, שלילית:
עסק הביש, איסור על המוזמנים הישראליים לנסוע לקא־היד,
פיצוץ הפגישה עם שרת ולבסוף: ההתקפה הנוראה
של אריק שרון על עזה ב 28-בפברואר , 1955 שנערכה
ללא כל פרובוקאציה שהיא ושבה נהרגו יותר מ־50
חיילים מצרים.
על כל הפרשות האלה מרחפת רוחם הרעה של משה דיין
ושל אנשי הקבוצה הבן־גוריונית של אז: שימעון פרס,
ראובן שילוח ואחרים.
בעיני מצרים יודעי-דבר, נפתח כך פרק טראגי 22 :
* נכנעים לכוחות צה״ל אחרי כיבוש מצודת המישטרה.

9! 91 91
מנחם כגין יש זכות גדולה אחת, שלילית אך חשו־
׳ * בה: הוא לא שפך את הדם הזה. אין הוא אחראי למח דל
ההיסטורי של מיפלגת העבודה.

ייתכן שהיה דרוש אדם חדיט, שכא ממחנה
אחר, כידי לאפשר את היוזמה שד סאדאת וכדי
להגיב עליה בראוי.
בגין אינו מכין דבר כעניינים ערכים. זוהי
מעלתו הגדולה.
הוא לא עבד איתם בפרדסי פתודתיקווה, הוא לא
נפגש עימם בשדות נהלל, אין הוא חייב להתחיל כל
מישפט במילים :״אני מכיר את הערבים הוא יכול
להתחיל במלאכה בלי דיעות קדומות.
בבואו למצריים הוא ייתקל בעולם חדש. הוא ייפגש
עם עם הרוצה בשלום, אולי יותר מכל עם אחר בעולם.
אך יהיה עליו גם להבין כי עם זה רוצה לשמור על כבודו
הלאומי ועל מקומו בעולם הערבי, ואינו רוצה לבגוד
בפלסטינים.
יהיה עליו ללמוד הרבה, ומהר. יהיה עליו לחוש
באופן אינטואיטיווי מה שלא ניתן ללמוד תוך ימים ושעות.

הפד יהיה תלוי בכושרו של מנחם כגין לתפוס
את גודל השעה, ולהתעלות לפיסגה זו.
שערי ההיסטוריה פתוחים לפניו.
רק הוא עצמו יבול להחליט אם לכוא בשערים
אלה.
ייי.יי^?!

ומאייאו 8

׳ 1 1111ןאהיר
במשך השנים, בוודאי ניתן היה למלא כמח
כרכים. אך אין דבר. הכל נשכח. עתה
השלום בשער.
בשער? הוא כבר קיים. עמים אחרים
שלחמו זה בזה, היו זקוקים לשנים ארוכות
אחרי חתימת חוזזדהשלום, כדי לש כוח
את מישקעי השינאה. כאן קורה ההי־פך.
השלום עדיין לא נחתם. אך באוהל
הזח חוגגת ההתיידדות, כאילו שני עמים־
אחים מצאו זה את זה.
האכסטאזה גוברת. היא מגיעה לשיאה,
כאשר חבורה של רקדניות מעלות את
הישראלים על הבמה בהמוניהם. צעירה
פעלתנית מסדרת אותם בטור עורפי, והנחש
האנושי מתחיל להתפתל לאורכו
ולרוחבו של האולם, כשהתופים מחממים
את הדם והצעקות ״שלום — סלאם!״
מהדהדות.
האכסטאזה נמשכת דקות ארוכות. יש ראלים
מחבקים את הרקדניות, מסתדרים
יחד עם הערבים במעגלים של ספק־הורה
ספק־ריקוד-ערבי. עיתונאיות רוקדות על
השולחנות, וסביבם מעגלים של גברים מוח אים
כפיים .״סלאם — שלום! סאדאת —
סלאם !״

עקארים מחהבים

ראסידות. כשהכאפיות לראשיהם וסחפו החוגגים בצלילי המוסיקה
המזרחית. בתמונה נראים ספן־השלוס אייבי נתן (ראשון משמאל),
ליל־השבת האחרון לחגוג במועדון־הלילה סחרי סיטי ריד הפי־ ^,ומאחוריו במאי הקולנוע והטלוויזיה הישראלית, לארי פריש.

יום שישי.16.12.77 ,
זה היה היום המשוגע ביותר בחיי. יום
שעשה היסטוריה.
הוא נגמר במחזה מטורף, שכימעט לא
ייאמן.
בשעה 02.00 בלילה רקדו במועדון־הלי־לה
סחרי סיטי (״עיר מידבר הסהרה״),
שלרגלי הפיראמידות, כמאה ישראלים וישראליות,
חבושים כפיות ועגאלים, בהמולה
רעשנית עם רקדניות־בטן ונערות־מחול
ערביות, כשצעיר ערבי צועק :״סלאם —
שלום — סאדאת — שלום !״ ועורכי־העי-
תונים, הכתבים־הכוכבים ושאר עיתונאים
מכל הסוגים עונים אחריו בצעקה רמה.
הם הגיעו למקום אחרי ארוחת־ערב חגיגית,
שערכה המישלחת הישראלית לעיתונאים
הישראליים. אז חבשו כימעט כולם
כיפות. עתה חבשו כולם כאפיות, ובמקום
״דויד מלך ישראל, חי חי וקיים״ ש ת את
השירים הערביים המשלהבים.
בשיא ההילולא שם שייקר. בן־פורת, איש
ידיעות אחרונות, את הכיפה שלו על ה־הכאפייה,
וכך סימל את האחדות היהודית-
ערבית בצורה מושלמת.

כל העיתונאים כבר ראו ריקודי־בטן בחייהם
— בעיתונים, בסרטים, ואפילו בהו פעות
חיות בישראל. אבל עד הערב לא
ידעו מה זה. לראות את זה ממרחק של
כמה מטרים, בביצוע של אמניות מן השורה
הראשונה, זה דבר אחר.
בעזרת הוויסקי, שהוגש להם חינם יחד
עם ערימות עצומות של אוכל, והמוסיקה

הערבית המשלהבת, הנשמעת פה אחרת
מאשר ברדיו ובסרטים, התלהטו הרוחות.
רקדנית הופיעה אחרי רקדנית, כל אחת
וסיגנונה שלה. אחת מהן העלתה כמה מן
האנשים אל הבמה המוגבהת, שבמרכז האולם
דמוי־האוהל. היא העלתה גם אותי.
היא הסירה ממני את המקטורן, קשרה
לי צעיף לבן על המותניים. לחשתי לה
באוזן :״את יודעת שאני ישראלי?״ היא
הביטה בי בחוסר־אמון, והפליטה :״לא!״
בערבית. חזרתי על דברי, אך היא בשלה.
לבסוף השתכנעה, קראה לי ״אהלאן
והריקוד החל. זה היה השיעור הראשון שלי
בריקודי-בטן .״עכשיו, כשיש שלום, אתה
צריך לבחור לך ממילא מיקצוע אחר,״
התלוצץ אחד העיתונאים ,״למה לא זה?״
הישראלים נמסים באושר. חזי כרמל
הביט סביב, ואמר :״אחרי השלום, תהיה
תל־אביב ריקה בליל שבת. כולם יבואו
הנה במכוניות. בבית יישארו רק הילדים
עם המטפלות, שתגענה ממצריים.״ ואכן —
קאהיר אינה רחוקה מתל-אביב יותר מאשר
שארם־אל-שייך.
״צריך להחתים אותה על חוזה־הופעות
בארץ !״ מציע מישהו, ומצביע על רקדנית-
בטן נהדרת.
״השלום נכנס לו לראש !״ אומר שייקה
בן־פורת על אייבי נתן, המוחא כפיים כמשוגע,
והמדביק לאחת הרקדניות שטרות־כסף
ישראליים לחזה.
השלום נכנס לראש גם לאחרים. אילו
אפשר היה לקבץ יחד את המאמרים נגד
השלום, שנכתבו על־ידי הנוכחים כאן,

ך 9ן 111 יי י ך | מנסיכויות הנפט נראים העיתונאים הישראלים המבלים במו־
11 עדון־הלילה המצרי סחרי סיטי. מימין לשמאל: שייקה בן־

פורת, איש ידיעות אחרונות, חזי כרמל, כתב השבועון הצרפתי ל׳אכספרם בישראל;
אורי אבנרי, עורך העולם הזה, וגדעון ברלי.,כתב סוכנות־הידיעות הגרמנית בישראל.

2 6ו.רוו

כך נגמר היום, שבו התפשטה כאש השמועה
כי מנחם בגין עומד להגיע לקאהיר,
אחרי שהסכים לעקרונות־יסוד המקובלים
על סאדאת.
הדבר נודע לנו באורח מיסתורי, על-ידי
רמזים של אישים מצריים. בבוקר, בשיחה
טלפונית עם תל־אביב (מרימים את השפר־

כיפה על כאפייה

הכתב המדיני של ידיעות אחרונות, ישעיהו
(״שייקח״) בן־פורת, רוקד כשהוא חובש על
ראשו כיפה על גבי כאפייה, סמל למעמד שבו חגגו יהודים ומוסלמים בצוותא.
העיתונאים הישראלים השתתפו בריקודי הבטן ובשירה של השירים הערביים המשלהביס.

הזמש למהול

רקדנית־הבטן המצריה מזמינה עיתונאי ישראלי לר קוד
עימה. היא, והרקדניות המצריווב.האחרות במועדון,
העלו את הישראלים על הבמה, סידרו אותם בטור עורפי והרקידו אותם
סביב האולם בנחש אנושי ענקי. הקהל מחא־כפיים וקרא ״סאלם — שלום״.

פרת ומשיגים את תל־אביב בו במקום,
בניגוד לשיחה מקומית בקאהיר עצמז״ ש־כימעט
לא ניתן לקבלה) אמר לי אלי
תבור כי בגין הביא הצעות מעשיות ל-
ג׳ימי קארטר. כעבור שעה מאשרים זאת
האישים המצריים.
בבוקר ביקרנו בפיראמידות של גיזה,
ליד המלון, ושל סקארה, במרחק של כמה
קילומטרים, בגבול המידבר. שני אוטובוסים
מלאים ישראלים, בסיור של סייט־סיאינג.
״איד
אתה מרגיש י״ שואל אייבי נתן
ומגיש לי את המיקרופון של אוניית־השלום
•שלו. ביכלל, פה הכל מראיינים
את הכל, בלי הפסק.
״איני חש שום התרגשות,״ אני עונה
לו .״זה נראה טבעי לגמרי. קבוצה של
יפאנים יוצאת, קבוצה של ישראלים נכנסת.
זה השלום.״
זה השלום. פרופסור מצרי לארכיאולוגיה
מסביר לנו את סודות הפיראמידה. מטפסים
במדרגות ונכנסים אל תוך המיבנה
האדיר. בפנים יש מינהרה נמוכה. צריכים
להתכופף ולטפס על כבש־עץ אלכסוני,
המוביל למעלה, אל חדר־הקבורה
החצוב בגרניט. בקושי מונעים מאייבי נתן
לשכב בסארקופאג הריק, שבו היתה טמונה
פעם גופתה של אשת פרעה.
על קירות המינהרה רשומים שמות. הרבה
יוונית, קצת וייאט־נאמית, פה ושם
אנגלית. סגן אדווארד בדאון, חיל-האוויר
של ארצות־הברית, השאיר כאן את שמו
לדורות. הוא-ביקר ב־.1944
באופן אוטומטי עולה השם ברוך ג׳מילי.
עוד מעט יהיו קירות אלה מכוסים בשמות
עבריים. בתור הלצה מציע מישהו
לרשום כבר עתה על הקיר את שמו של
ג׳מילי, על החשבת.

שילהוב כללי

שיאו של הערב, השתוללות
כללית של כל החוגגים, יש ראלים
ומצרים, שהתערבו אלה באלה, התנועעו יחדיו לקצב הנעי
מות
של התיזמורת המזרחית במועדון. במרכז התמונה נראים
המרקידים המקצוענים של המועדון. התמונות שבעמוד זה צולמו
בידי שבתאי טל, צלם השבועון שטרן בישראל, עצור השטרן.

!!ביפה \\זבאפ״\ז
פרסמו בסקירת־עיתונים מצרית ממשלתית.
נראה כי בגין הרחיק לכת אף מתוכניות
אלון ודיין: הוא מוכן לוותר בפירוש על
ריבונות ישראלית בגדה, להפסיק את ההתנחלויות,
להחזיר מימשל ירדני, לצמצם
את הכיבוש הישראלי לעמק־הירדן.
המצרים חוקרים: למה הוא מתכוון?
האם ירחיק לכת יותר?
אני מסביר לאיש־שיחי שזוהי מהפכה
לגבי איש כמו בגין. אין ספק שעשה צעד
כביר מאז יוזמת־סאדאת. כמה נאומים
שמעתי בחיי, מפי מנחם בגין, נגד רעיונות
והצעות שהיו פחותות מאלה?
כמה מן העיתונאים מסתכלים בי בכבוד
מחודש. מאז בואי לקאהיר השבתי על כל
השאלות: אני אופטימי. אם נשלח אליהו
בן־אלישר לקאהיר, יכולה להיות לכך רק
סיבה אחת: בגין רוצה להיות מוזמן ל-
קאהיר, להזמנה כזאת יש מחיר גבוה,

ובגין מוכן לשלמו. אולי, מי יודע, שמע
בגין את משק כנפי ההיסטוריה, והבין כי
מקומו בהיסטוריה כעושה־השלום בטוח
יותר מאשר מקומו כאיש ארץ־ישראל השלמה?
כמו
שאומרים, אינשה־אללה.

משעות הצהריים, שמועה רודפת שסועה.
בגין עומד להגיע למצריים. מתי?
אולי כבר ביום הרביעי הבא. הוא העביר
לקארטר הצעות מרחיקות־לכת, המספקות
את דרישות־המינימום לכינוס ועידת־דנבה.
מתקשים להאמין, אבל השמועות מתחזקות.
בערב
עורכת המישלחת הישראלית קב־לת־שבת
לעיתונאים הישראליים. בחדר־הקבלה
של המלון אני תופס את ד״ר
(המשך בעמוד )28

הכתב לעניינים ערבים של מעריב, שמואל
שגב, מפגין את בקיאותו בריקודי המיזרח
מועדון־הלילה המצרי שלרגלי הפיראמידות שבמצרים.

השתלבות במרחב
בחברת

אחת

מרקדניות

ובלי משים עולה המחשבה: מה יהיה
כאשר המוני־המונים של ישראלים יציפו
את אתרי־התיירות האלה ויתנהגו כהרגלם?
אצים ממקום למקום, כדי להספיק. כדי
להגיע לסקארה, עוברים את הכפרים של
מצריים המייושבת. הם מזכירים את הכפרים
הערביים שהיו פעם בארץ — חושות
של חימר, קצת בתים של לבנים
אדומות קטנות, פה ושם בית מהודר יותר.
אשה עומדת בתעלת־השקייה של מי־הני-
לום, מכבסת. לידה משחק נער. בשדות
עובדים גברים כפופים, המטפלים באדמה
בידיהם ממש. החלקות קטנטנות. הרבה תמרים,
הרבה ירק, הרבה גינות־ירק שטוחות.
ג׳מוסים שותים מהתעלה.
בסקארה מרים אמנון קפליוק, הכתב של
לה מתר, אבן גדולה, שהיתה כנראה פעם
חלק מעמוד־שיש. אמנון אוסף בכל מקום
אבנים לאוסף שלו. הוא מתכונן להעבירו
בבוא היום למוזיאון ישראל ,״או למוזיאון
השואה, אם בגין יגיד לא.״

הפרופסור המצרי תפס אותו בקלקלתו.
באדיבות מצרית הוא מבקש ממנו את
האבן, מוסר אותה לזקיף מצרי, כדי שיח־זירנה
למקומה.
״חכה שיבוא הנה משה דיין,״ מתלוצץ
עימו אחד העיתונאים ,״בבוקר תתעורר
ולא תראה כאן את הפיראמידה.״ המצרי
מחייך באדיבות.
באוטובוס, בדרך למלון, פותח מישהו
את שידורי ישראל, והמכונית מתמלאה ב־בצלילים
עבריים. מספרים על מסעו של
בגין לארצות־הברית. גם זוהי תמונה מוזרה:
אוטובוס של תיירים עובר את כפרי
מצריים, כשבתוכו משמיע הרדיו דברים
ושירי-מולדת בעברית, והמצרים משוחחים
עם הישראלים על המצב.

כתב־טלוויזיה מצרי, שנאמר עליו כי
הוא למעשה איש־הסברה בכיר של הממשלה,
מספר על הצעות בגין, כפי שהת
נשיקה
לרקדנית

הבטן המצריה מעניק אורי אבנרי, אחרי שהרק־דנית
העלתה אותו אל הבמה, הסירה ממנו את
מיקטורנו, קשרה צעיף סביב מותניו והחלה מלמדת אותו ריקוד־בטן לקול תשואות הקהל.
בתום הריקוד הודה אורי אבנרי לרקדנית בנשיקה, זכה שוב לתשואות הקהל.

הכיפה זהכאפייר^ 1.
(המשך מעמוד )27

מדרסי סעד־אל־דין, ראש מינהל־ההסברה
המצרי, איש המקורב לנשיא. אני מדבר
איתו על פרוייקטים שונים שאני מכין.
הוא מביע תמיכה, אך מחשבותיו נתונות
למה שמתרחש בחוץ .״הדברים מתגלגלים
במהירות,״ הוא אומר .״בגין יבוא כנראה
בקרוב.״
מתי 1איש אינו יודע. רק הנשיא
עצמו הוא בתוך העניינים. פקידיו הבכי רים
ביותר מגששים באפלה .״אתמול שלח
הנשיא את ראש־לישכתו אל בן־אלישר,״
מגלה מורסי ,״כנראה שהודיע לו על הזמנת
בגין.״
הארוחה עצמה היא אירוע מוזר. בכניסה
לאולם, המשמש בדרך כלל כמועדון־לילה,
מחלקים לבאים כיפות. מבקשים לא לחלל
את השבת, לא לעשן, לא לצלם. ליד השול חנות
הארוכים מסתדרים כ־ 150 בני המושבה
הישראלית.
בן־אלישר עושה קידוש על מיץ־תפו־זים.
היין כאן הוא יין־נסך, ואי-אפשר
להשתמש בו למטרה הקדושה. הוא מברך
את -השר המצרי, שבא לכבד את המעמד
בנוכחותו.
מחלקים אוכל. ולא סתם אוכל, אלא את
האוכל הרע ביותר שאכלתי מימי. הוא בא
בקרטונים של חברת־תעופה, והוא כשר.
״אם האורח המצרי אוכל את זה,״ מתלוצץ
מישהו ,״הוא בוודאי אומר לעצמו
כי מחיר השלום הוא יקר מאד!״

שרום עם סאואת -אנו מירחמה עם ..חוות״ -
ניצי שואל5)1תג״ס,ם נוי רטובד את תנובת חשלום

חדת הסיוונ
מאיימת עו בניו
י אוכל

מעטים יודעים את מקורו של
כשר זה.
באחד הימים הראשונים שלי בקאהיר
ובמנח האום, קיבלתי הודעה בהולה ממנהל
המלון, שהוא הודי ממוצא פרסי.
(מנה האום מנוהל על-ידי רשת־המלונות
ההודית אובדני).
המנהל ביקש ממני עצה: מה יהיה מצב
הכשרות ז ״כמה מאנשי המישלחת שלך
ירצו לאכול כשרי״
רמזתי בעדינות שאיני אחראי למיש־לחת
הישראלית, ושמוטב לשאול מקורות
ממשלתיים. אך הוספתי שאין להניח כי
העיתונאים הם דתיים, מילבד קומץ קטן.
אשר לחברי המישלחת הרשמית, ייתכן
והם יתעקשו לאכול כשר מטעמי עיקרון,
אך מסופקני אם יש ביניהם אוכלי־כשר
אמיתיים.
המנהל לא הסתכן, הזמין 200 מנות
כשרות ליום מחברת־התעופה האוסטרית.
אלה הן המנות שמחלקים לנוסעים כשרים
במטוסים. אוכל איום ונורא — אפונה
ובשר חסר־טעם.
מאז מונח האוכל כאבן שאין לה הופכין.
רק שני אנשים מכל הישראליים ביק שו
לאכול כשר.
התלוצץ על כך מורסי :״זה דומה ל בחורה
שהקפידה להשתמש בכל האמצעים
למניעת הריון, גלולות, תכשירים, הכל.
אבל איש לא ביקש לקיים עימה יחסים.״
עכשיו מוגש האוכל הזה, לכבוד שבת
קודש. קשה לאכול אותו. המלצרים המצריים,
הרגילים להגיש את מיטב האוכל של
ארץ אוהבת־אוכל זו, מביטים בהשתאות
בקרטונים. אנשי־הביטחון המצריים עומדים
מן הצד, מקשיבים לשירי־הדת המושרים
במקהלה. ברור שהם נבוכים. מעולם
לא ראו טכס יהודי כזה, ואין הם
יודעים איך להתייחס אליו.
כימעט כל הנוכחים חובשים כיפות לכבוד
העניין. דרושות רק כיפות כדי לגרום
לכך שעשרות מהעיתונאים ייראו כרבנים.
עם ישראל, כאמור, חי חי וקיים.
אני מתפלח החוצה. שם תופס אותי
אהוד יערי, כולו נירגש. כרגע הוציאו אותו
מן האולם. יש הודעה דחופה: הנשיא סא-
דאת עומד למסור מחר ראיון לטלוויזיה
הישראלית. אולי אפשר להרכיב מישלחת
של עיתונאים ישראליים.
ממהרים למורסי. הוא כימעט המום. לפני
שעתיים עדיין לא ידע על כך דבר.
.הנשיא החליט למסור את תשובתו לקאר־טר
ולבגין בטלוויזיה. מחר ב־ 11 יקבל
עשרה ציוותי-טלוויזיה מכל העולם, וביניהם
צוות ישראלי. ברור כי הוא עומד
להזמין את בגין. ברור כי הצעות בגין
סיפקו אותו, כבסיס למשא־ומתן. ברור שהוועידה
הולכת להסתיים, בבוא היום, באופן
חיובי.
ששון ושימחה. הישראלים חוזרים מן
הארוחה החגיגית, שומעים את החדשות
ומצב־רוחם נעשה מרומם. סביר מאד ש יום
כזה מוכרח להיגמר במועדון־לילה —
על־חשבון ממשלת מצריים.

נגישה באיסעילה

מנחם בגין לוחץ את ידי סאדאת בעת ביקורו
בירושלים. השניים ישובו ויפגשו ביום ה־ראשון
הקרוב באי השלום שליד איסמעיליה. הפעם יביא בגין לסאדאת תמורה ליוזמת
השלום שלו: עקרונות שלום שבעיקרן מונחת נכונות לנסיגה משטחים נרחבים ונכונות
להעניק אוטונומיה לערביי השטחים, לפני שיכריעו בבחירות — במועד שייקבע במו״מ.

נגדות שתתחולל בכל המערכת הפוליטית
במדינה ברגע בו יגלה את דמותו המדינית
החדשה. הוא תיכנו את בל מהלכיו בתבונה
ובעורמה על מנת להקהות בעוד מועד את
הוד־החץ של הביקורת העלולה להתעורר
כלפיו דווקא מקרב תומכיו וחסידיו השוטים
של בגין הישן.
ראשי גוש אמונים, הנן פורת וצבי סלו נים׳
נשלחו מהארץ בשליחות עליה, נוטרלו
לחלוטין. מפלגתו ישלו לא הובאה בסוד
התפנית. ועדת־החוץ יוהביטחון של הכנסת
הוחרמה. אפילו שרי הממשלה לא הוכנסו
לתמונת המהפך הצפוי. רק לישרי ועדת־השרים
לענייני חוץ־וביטחון של הכנסת
מוגבל של העתיד להתחולל, תוך שהם
מוזהרים שלא לשוחח על כך אפילו עם
חברי מפלגותיהם. הכל נעשה כדי למנוע
דליפה של התוכנית שבישרה את המטמורפוזה
בתדמית בגין מנץ ליונה.
חששו העיקרי של בגין מפני ביקורת
מבית, בתוך תנועתו, היה בדמותם של
שמואל כץ וחיים לנדאו, מקורביו שהתנגדו
לשינוי בעמדותיו והסתייגו מעקרונות ה־שלום
החדשים שגיבש. הם היו עלולים
לעמוד בראש המרד הפנימי בליכוד נגדו.
בגין ניטחל את שניהם בהצמידו אותם
אליו, כשהוא משאיר את מנהיגות חזית
הסירוב העלולה להתגבש נגדו לנמושות
כמו גאולה בהן ומשה שמיר.
ההפתעה המשמעותית הנוספת במהלכיו
המהירים והמתוכננים של בגין
היתד. השארתו בצל, ודחיקת רגליו של שר-
החוץ משת דיין, האיש שהשפיע אולי יותר

חיוכים וקורן מאושר ניצב
* ראש־הממשלה מנחם בגין בשעת בוקר
מוקדמת ביום הרביעי בשבוע שעבר בנמל-
התעופה בן־גוריון וצפה בהנאה בעיתונאים
הנדהמים, שהוזעקו מבתיהם בחצות־לילה
כדי לכסות את מסעו המפתיע לארה״ב.
המסע עצמו היה מפתיע. אבל ההפתעות
האמיתיות היו שמורות בכיסו ובליבו של
מנחם בגין. הגדולה שבהן היתד. הבשורה
שהוא נשא עמו לארצות־הבר״ת — מוכן
לנטוש את העקרונות שהחזיק בהם 30
שנה; בגין שמוכן להרחיק לכת בוויתורים
למען חשלום עד כדי הכרה עקיפה
בישות פלסטינית — אם כי בניסוח מילולי
שונה — להניח יסודות ללידתה של מדינה
פלסטינית בעתיד ולמכיר בזכות פליטים
פלסטינים לחזור לתחומי מדינת־ישראל.
״ומעתה,״ התלוצצו בירושלים ,״יחגגו
בחודש דצמבר שגי חגי־מולד: לידתו של
ישו ולידתו של בגין החדש.״
ובסל גדוש ההפתעות של סבא חג־המולד
הישראלי, היתד. עוד הפתעה אחת קטנה,
שעוררה תחילה תמיהה •ורק השבוע הסתבר
פישרה. היא הופיעה בדמותם של שניים
מהמלווים שבגין בחר לקחת עמו למסעו
בארצות־הברית: יועצו לענייני הסברה,
שמואל כץ, וחברו לנשק מהמשפחה הלוחמת,
חיים לנדאו.
קשה היה להבין מדוע בחר בגין דווקא
בשניים אלה מכיל המומחים והיועצים. המרצע
יצא מהשק רק כאשר חשף בגין
בארצותיהברית לראשונה את עקתנות ה־שו־החוץ
משה דיין בשיחה עם אנוואר אל־סאדאת
;שלום שלו, שנועדו להוות מחווה נגדית
בעת ביקורו בירושלים. בתום ביקור סאדאת חשש
למחווה של סאדאת ולשמש עמדת־פתיחה
דיין מקשיחותו של בגין, ניסה לארגן בחשאי ״אלטרנטיבה של ויתורים״ שתאיים
ישראלית במו״מ על שלום כולל.
על שלטונו של בגין. בגין אימץ את תוכנית דיין אולם מנע ממנו לזכות בתהילה כיוזמה.
מנחם בגין צפה מראש את סערת ההת־צירוף
דיין למסע בגין לאיסמעיליה נעשה אחרי שנעשו מאמצים לפייס בין בגין לדיין.

מחוץ רתגגונה

מסל אדם ׳בודד אחר על המרפד הא״שי
של מנחם בגין.

מספיק את נושא תפקיד סגן ראש הממשלה.
השיחה בין דיין לידיו התקיימה בתל-
אביב במיסעדה אוליספיה והשתתפה בה גם
רעייתו של דיין, רחל. על-פי מערך הכוחות
בתוך ד״ש יכול היה ידיו להבטיח לדיין
את תמיכת מרבית חברי הכנסת של ד״ש,
כולל שר־המישפטים שמואל תמיר ואנשיו,
במידה ותיווצר הקונסטלציה המתאימה.
גם על פגישה זו נודע לבגין, הפעם,
מפי עיתונאי שהיה באותה עת במיסעדה
ומיהר לדווח על כך לראש לישכתו של
בגין, יחיאל קדישאי.

דה־גול
הי ש ר אלי

רשנים והיסטוריונים יעסקו עוד
^ רבות וממושכות במניעים ובגורמים שחיללו
מהפך זה. סימפוזיונים ומחקרים עוד
יערכו לסיבות האישיות והמדיניות שהביאו
את בגין להיראות — לפחות בשלב זה —
כדדדגול ישראלי, שבהגיעו לשילטון נטש
את עמדותיו הקיצוניות והתסשר עם ה־
׳מציאות הפוליטות.
ייתכן כי אחד הגורמים לכך היא ׳תפיסתו
המהירה של בגין את ההזדמנות שניזתנה
לו לשחק ׳בתפקיד ראשי על במת ההיס טוריה
הישהאלות והגלובאלית. אולי מצב
בריאותו הרופף הוא שהחדיר בו את התחושה
כי הזדמנות מעין זו לא!תחזור שוב
בקאריירה שלו. איש עקרוגות־הברזל ה-
בלתי^ניתנים ׳לערעור, הרכין ראש מול
משק כנפי ההיסטוריה.
!אבל מעבר להנחות אלה ולאלף ואחד
גורמים וסיבות שחברו יחד ליצור סיטואציה
חד־פעמית וחולפת, היה גם אדם
׳שדחף את !בגין אל הצעד הראשון בדרך
החדשה: משה דיין.
כיום נראה כמעט בבירור כי משה דיין
נענה להצעתו של בגין לכהן כשר־החוץ
בממשלתו שהיתר. כרוכה בלהתבזיות ב-
גינויים של זנות פוליטית ׳ובגידה, מתוך
החלטה נחושה לטהר את שמו כמחדלטור
מספר יאחד של ישראל וכמטרפד העיקרי
והעקבי של כל יוזמות השלום במשך דור.
דיין הקדים את בגין בשאיפה לתקן את
מעמדו בהיסטוריה של ישראל. מרגע בו
נכנס לתפקידו החל ליזום את המהלכים
שנועדו לרכך את התדמית הקשוחה של
ממשלת הליכוד ולדחוף אותה לקראת השגת
היעד הממשי האחד שהייה חייב להיות מוצב
מול סל ממשלה ישראלית — הסדר שלום
עם מדינות־ערב.
יוזמות אלה קיבלו משמעות מיידית ברגע
בו פרצה יוזמת השלום של סאדאת. הם
,נתקלו ׳בהתנגדות עיקשת ונוקשה ׳מצד
מרבית ׳מנהיגי הליכוד ובראשם בגין, ש התבצרו
בעמדותיהם הישנות.
גם אחרי. ביקורו של סאדאת בישראל
׳והתנופה הבלתי־יניתנת־לעצירה שנוצרה
עקב כך, נדמה היה כי בגין לא ישנה
את עורו וכי עמדותיו הקשוחות יכשילו
את היוזמה ׳בעודה באיבה.
במצב זה ארעו מיאחרי-ד,קלעים ומתחת
לפני השטח מספר התרחשויות, שאם לא
היו הקש ששבר את גבו הנצי של בגין
ודאי היה להם חלק מכריע במהפך שהתחולל
יבו. בעקבות שיודה של מגעים ושיחות
בין גורמים שונים נוצרה בפעם
הראשונה אפשרות של היווצרות קואליציה.
חדשה שתטה את הכף ברגע המכריע למען
ויתורים להשגת הסדר שלום, אפילו בניגוד
לדעתו של מנחם בגין.
המגעים עדיין לא לבשו צורה קונקרטית.
ר,ם היו בסך הכל גישושים בלבד. אבל
הם הצביעו על אפשרות גיבוש היערכות
פוליטית חדשה העלולה אפילו להדיח את
ובגין ולהציב במקומו את משה דיין כראש־ממשלה
הניצב בראש הזית שתפעל למען
השגת הסדר שלום.
רובם של מגעים וגישושים אלה עדיין
לוטה !בערפל ויחלוף זמן עד שיחשף ניסיון
התארגנות זו במילואו. אולם אין ספק
כי בגין קיפל מידע על כך, ולמידע זה
היה חלק מכריע בשיקולים שהביאוהו להחלטה
על המהפך.

__ הפגו ת
למהפכת־ ש לו ם
׳>> ח, הביטוי ׳הגלוי והברור ביותר
י י לאפשרות היווצרותה של אלטרנטיבה
לבגין, אם ימשיך לדבוק בעמדותיו הנוקשות,
נתן משד. דיין עצמו כשהופיע בכנס
הבט,ה לדיונים,ביום השלישי בשבוע שעבר.
הצהיר אז דיין בצורה בוטה :״אם הממשלה
׳אינה מסוגלת לאמר דברים שהיא
רואה כנכונים ולהציע פתרונות ריאליים,
למצב ׳ריאלי!לתקופה זו — היא באמת אינה
ראויה לשמש כממשלת־ישראל.״ בהופעה
בטלוויזיה קרא דיין לעם לשקול מחדש את
עמדות היסוד של מדיניות הממשלה וול״
התכונן ל״החלטות קשות.״
היו פרשנים שנטו לפרש הצהרות אלה
כביטוי לתיסכולו של דיין, על שבגץ גונב
ממנו את כתר מעצב המדיניות. למעשה
היתד. זו אזהרה מפורשת שאם בגין לא
יקבל את ההצעות לאימוץ עקרונות חדשים
במגעים לקראת הסדר שליום, עלול להיווצר
משבר שיציג את !בגין כמי שהחמיץ בגלל

״ המצ רי ם עו בדי ם
עם דיין ״
^ דא היה נוצר מצב, בו היה מגלה
י • בגין קשיחות ודיין היה מקים את ה גוף
הפוליטי החדש שלו תחת הדגל של
הצלת השלום, היו מובטחים לדיין גם כמה
חברי כנסת ממיפלגתו של בגץ עצמו. עזר
וייצמן, שאינו נמנה עם מעריציו של דיין,
ומועמד פוטנציאלי להתחרות בדיין על תפקיד
היורש, היה על פי ההערכות נוטה להתייצב
לצד דיין. אל וייצמן היו מצטרפים
כמה מאוהדיו בסיעת חרות בכנסת, בראשם
סגן שר-הביטחון תת־אלוף (מיל ).מרדכי
ציפורי.
גם בגין וגם דיין יודעים כי תמיכת שמונת
חברי הכנסת של סיעת לעם בליכוד
מובטחת לדיין בכל צעד שיעשה, למרות
שלעס היום היא הסיעה הניצית ביותר
בכנסת. יגאל הורביץ, מנהיג לעם, מאמין כי
יצליח לתמרן אפילו את חסידי ארץ־ישראל
השלמה בסיעתו לתמיכה בדיין בכל מצב.
הנעלם הגדול ביותר במישחק האיומים
החשאיים אותו שיחק דיין כלפי בגין היה
דווקא סיעת המערך. מלבד אנשי ההתייש בות,
בראשם התייצבה לאחרונה גולדה
מאיר, הנחשבים כיום לניצים קיצוניות, נראה
כי הפיכה כזו של דיין היתה זוכה
להצלחה מרובה אצל הסיעה. הצעירים ואנשי
חוג לשילוב היו עשויים להתאחד עם
פליטי רפ״י לשעבר ועם מתנגדי בגין בכל
מהלך שלו ומצטרפים לדיין. אין ספק כי
גם יזשב־ראש המיפלגה שמעון פרס, למרות
הכרזתו מתחילת השבוע בגנות הוויתורים
של בגין, היה מצטרף לכל ויתור של דיין.
על הנייר לפחות יכול היד. דיין להקים
קואליציה רחבה כשהוא משאיר את בגין
במיעוט. כמובן שלו היד. דיין מממש את
איומו ומנסה ׳להרכיב את הגוש הפוליטי
החדש, לא הכל היה הולך חלק. היו רבים
שהבטיחו ברמז לדיין או שנתנו להבין לרובינשטיין
כי אכן יצטרפו אליו, שהיו נסוגים
ברגע האחרון,
אולם האיום, למרות שלא נאמר מפורשות,
נשאר איום. כאשר ברגע מסמים
נדמה היה כי אכן בגין ״עושה תרגיל,״ ויש מור
על עמדותיו הקיצוניות, ודיין אמנם
ינסה לממש את איומו, היה מי שאמר ספק
בצחוק ספק ברצינות :״דיין עובד עם המצרים:
ב־ 1967 עשה אותו נאצר שר״ביטחון
וב־ 1978 יעשה אותו סאדאא ראש־ממשלה.״

הסדרה פו לי טי
ה חד ש

הגירגור הישן

מנחס בגין באופנזיציה בעת מסע הסברה שניהל נגד
ויתור על שטחי יהודה ושומרנן. המפה שמאחורינ
ממחישה את הימצאות ערי שראל בטווח טילי קטיושות העלולים להיירות מגבול . 1967

נוקשותו את ההזדמנות ההיסטורית שנוצרה
בעקבות יוזמת השלום של סאדאת.
המגעים מאחרי־הקלעים נערכו על־ידי
דיין עצמו ועל־ידי כמה מעוזריו, ובראשם
עוזרו האקשי, אלי רובינשטיין.
הפגישה החשובה ביותר של דיין היתה
עם שר־היאוצר ומנהיג המפלגה הליברלית
שמחד. ארליך. היא ׳נערכה עוד לפני נסיעתו
של ארליך לגרמניה והתקיימה בקפה
סקאלה בתל־ואביב. מלבד ארליך ודיין לא
נכח פה איש, אם כי עוזרו של דיין, רוביג־שטיין,
המתיז לו במכונית הירוקה יחד עם
שומרי־הראש. היה זה דווקא דיין שדאג כי
שמעד. של הפגישה יגיע לאוניו של בגין,
מד. שעורר אחר כך את כעסו שיל ארליך.
המיפלגד. הליברילות היא ברובה מפלגה
ושל יונים. רק שלושה מתוך חברי הכנסת
של מפלגה זו ידועים כניצים, אם גם כאלה
שיקבלו תמיד את דין התנועה ואית פסק
דינו של ארליך: השר יצחק מודעי, ד
הח״כים משה ניסים ופסח גרופר.
אין ספק כי לו היד. בגין שומר על קו
נוקשה וגיורם על-ידי כך לפיצוץ שיחות
השלום, אפשר היה ׳אולי לשכנע את אר ליך
לעבור עם 15 חברי הכנסת שלו לגוף
פוליטי חדש בראשותו שיל דייך שהיד.

מסכים לווייתורים ומונע את פיצוץ חשלום.
בערך באותה תקופה נפגש אלי רובינשטיין,
שהוא דתי ותלמיד ישיבה בעבר,
עם שני חברי כנסת של המפד״ל, הידועים
בעמדותיהם היוניות: אברהם (״אברמל״)
מלמד ודויד גלם. הפגישה עם גלם נערכה
במזנון חברי הכנסת שבכנסת ואילו מלמד
הוזמן לחדרו של דיין בכנסת שהושאל
לצורך השיחה על־ידי רובינשטיין. הגישושים
של רובינשטיין עם אנשי המפד״ל
היו קצת יותר בהירים. הובטח לרובינשטיין
כי אם אמנם יסכן בגין את שיחות השלום
דיוקם גוף פוליטי בראשותו של דיין כדי
להציל אותן, עשויים בין 3ל 4-חברי כנסת
מהמפד״ל להצטרף אל דיין.
השיחה דלפה אל המזכיר הפרלמנטרי של
המפד״ל אריה האן, המקורב לצעירי ה־מפד״ל.
הוא מיהר לדווח עליה לשר החינוך
זבולון המר ולח״ב יהודה בן־מאיר וכך נודע
עליה לבגין.
אחת השיחות האחרונות נערכו בין דיין
לבין ייגאל ידין, סגן ראש־הממשלה ומנהיג
ד״ש. לאחרונה עבר חתול שחור בין
בגין לידין. ידין, שהתגלה כרודף כבוד
ושררה. נעלב בערך פעמיים מיחסו של
בגין אליו. כיוון שלדבריו אין הוא מכבד

תבן שברגע מס וייס עמדה מול
מנחם בגין הברירה: להתייצב מול חזית
שלום התובעת גמישות וויתורים או מול
חזית סירוב, שאנשיה מעדיפים שטחים
וכיבוש על שלום, אפילו במחיר מילחמות.
ללא ספק היד. זה אחד השיקולים, נוסף
לשיקולים רבים ומכריעים אחרים, כאשר
החליט בגין לחצות את הרוביקון בדרך
שאידממנה־נסיגה, אל כיוון השלום. אלא
שבגין חצה את הנהר לבדו, כשהוא מש איר
את דיין מאחור. אץ ספק כי לאור
מה שהיה שוב לא יהיו יחסיהם כשם שהיו.
אחרי ההלם הראשוני שהיה כרוך בעי כול
לידתו של בגין החדש, התעוררה
כצפוי חזית הסירוב הישראלית, שהקיפה
את כל הביצים והעורבים, החל מיצחק
רבין ועד גאולה כהן.
בגין צפה מראש התמרדות זו, התכונן
לקראתה כראוי ומשוכנע ככל הנראה ביכולתו
להתמודד עימה ולדכאה.
המהפך שחולל בעמדותיו ותפיסותיו,
גם אם הוא נראה עדיין מוגבל ומסוייג,
עשוי לחולל היערכות חדשה בכל המערך
הפוליטי במדינה. כשם שהתמיכה בבגץ
ובמדיניותו החדשה חוצה את כל המים-
לגות, כך גם ההתנגדות לו. במקום המערך
הפוליטי הישן עשוי לקום בישראל בעתיד
סדר פוליטי חדש בו תתייצבנה שתי חזי תות:
חזית השלום שבגין יתייצב בראשה
מול חזית סירוב, רעשנית וקולנית לא
פחות מחזית הסירוב הערבית.

הנשים במסיבת השלום היו החלק החשוב שלה. בתמונה
יושבות: הבמאית מירי מגנום (ממושקפת) ,הבוטיקאית
דליה מרוז, תמר ישר, הגרפיקאית צילה מנומי. עומדות: בטלת חנות לעתיקו 1ז
דינה קיפניס, שושיק שני ובעלה אריק, מירי זיכרוני והציירת עדית פאנק.

ך פ לזוג ציונה ודן קדר, כמו לרבים
לאחרים, נמאס לשמוע את השאלה :
״מה, אתם לא בקאהירו״ אשת החברה
והצייר החליטו להביא את קאהיר אליהם
הביתה, ובכך להימנע מן הצורך להשיב
עשרים פעם ביום על שאלה זו.
תחילה פינו את שני ילדיהם מהבית.
אחר־כך חיפשו בית־דפום שברשותו אותיות
בסיגנון עתיק, ורק לבסוף ערכו
סיבוב טלפוני בין ידידיהם, הנמנים רובם
ככולם עם עולם התיאטרון והמהמה של
תל־אביב, והזמינו אותם למסיבה על טה־רת
הערביות והאופי המזרחי.
היו להם שלוש סיבות טובות לערוך את
המסיבה. הסיבה החשובה הראשונה היא
ועידת קאהיר, שנערכה בילעדיהם במרחק
40 דקות טיסה מדירת־הגג שלהם שבתל-
אביב. הסיבה השנייה, חשובה עוד יותר,
היא מלאות 15 שנה לנישואיהם. והסיבה
החשובה ביותר היא יום־הולדתה של ציונה,
מי שהיתר, קצינה מפורסמת בצנחנים
ואחר־כך קצינת־טייסת בחיל־האוויר.
וכמו כל מסיבה החלה גם זו באוכל,
שפע של אוכל, בעיקר חומוס וטחינה כש רק
מרק הגולאש הזכיר שבכל־זאת, הרוב
עדיין בארץ. אחר־כך היתד, שתיה כדת.
הקדרים רצו לתת עראק זחלאווי, אבל

שדו מהבטן
ת ל־ א בי ב

ק הי ר

יי דניז

ב שו עהטובהומוצלחתובמז ״ ט
ל כ בו ד

שי חו ת

£113

ק הי ר

לבל אדר סלא נס7י לסדמידות ונסארו בבית ר ח מנ אלי ! לן
מיח־ בביתנו. אי״ה, כסך* חשק
בידם השיער ד בסבת התסליח ( דד 1*. 12.לבדניגם )
חחל מך חסקה הין,סידית.

.ציירניז ודןקח 0

חי,־סנבר ג ז תל־אביב

ישיד תל־אביב קהיר

מסיבת אגגנים שע
וקדנית־בטן, ציינה
לנסר השלום הסותם

נשו חשק
הבעיות אחת
של הזוג קדר
באירגון המסיבה היתה מציאת דפוס שבר שותו
האותיות שבהן הודפסו ההזמנות.

| 1 י, ך ן הציירת מרים דאובר מרימה
1״ י י 11 כוס לחיי העולום והצלחת
ן ועידת קאהיר. לידה הדוגמנית גילגי קלינא.

השוגו והרזה

רקדנית־הבטן שושנה, שהיתה האטרקציה של הערב,
סחפה עימה למרכז החדר את יענק׳לה בן־סירא, איש
רביעיית מועדון־ד,תיאטרון, וגרמה לגלי־צחוק. יענקל׳ה הגיע עד לקורקבן של שושנה.

מישחק׳ ציוו

13 נוו ;ן וו ;-1

(באמצע) .בעלו
וצייר על חולצת־הטריקו הלבנה של יענקל׳ה בן•

ערבי כוט

הזוג קדר שלא הצליח למצוא ערבי

אמיתי למסיבת־השלוס שלו, הזמין את
מישקה המפורסם, עושה המיסגרות התל־אביבי לבוא כשהוא
מחופש כערבי לכל דבר. ליד מישקה, משמאל, הצעיר שבין באי
המסיבה צוחר בן־יהודה, לידו ידידתו הציירת מרים דאובר.

ח עובדונזה נ! מדה
ות נתיחת החגיגות
1עתה את הארץ נולה

האטרקציה

הבימה, בוחן מקרוב את אבריה של רק־דנית־הבטן
שושנה, שהופיעה במסיבת־השלום
הראשונה אשר נערכה בישראל.

בחולצה המודפסת עם תמונות בגין וסאדאת
דן קידר. החליט להתחרות בחולצת אשתו
יונת שלום ואת המילה ״שלום״ בעברית ובערבית.

בטן מור בטן
כשהיא אומרת :

השחקן שמואל עצמון מנסה להתחרות ברקדנית־הבטן
המקצועית שושנה, שקשרה את צעיפה סביב אזור חלציו
ותר טוב שלא יראו.״ עצמון היה מתחרה רציני לשושנה ולבן־סירא.

האורחים ביכרו את הוויסקי הישן והטוב.
אבל כל אלה היו רק אקדמה. העיקר
היה דמותה של שושנה, צעירה יוצאת
מצרים בעלת קילוגרמים רבים במקומות
הנכונים אשר הסכימה, תמורת סכום סימלי
ולמען השלום לערוך מופע של ריקוד-
בטן אמיתי, ממש כמו המופע שבו חזה
השבוע הד״ר אליהו בן־אלישר. אלא שהוא
היה בקאהיר.
בשעה שלוש לפנות־בוקר החליט בעל
הבית כי המסיבה צריכה להיות רצינית
ותרבותית יותר. הוא הציע חולצת טריקו
לבנה לכל מי מהאורחים או האורחות
שיסכימו להסיר את חולצתם הפרטית
ולצייר ציורי שלום על חולצת הטריקו.
אף אשה לא היתד. מוכנה להתפשט בשביל
השלום, אבל דידי מנוסי התנדב מייד.
אולם הסתבר כי השלום קצת קטן על
דידי: החולצה פשוט לא עלתה על ממדיו.
הקטן שבחבורה, יענקל׳ה בן־סירא,
הסיר את חולצו וקדר צייר עליה יונה
ואת המילה ״שלום״ בשתי השפות.

נים משמיעים את קולם, הוא הידזזד בכיכר
בקול ענות חלושה. הסיבה: עשרות
רבות של אנשים ישבו על מערכות הרמקולים
ועימעמו את הקולות. כאשר הצליחו
סוף־סוף הטכנאים המודאגים להזיזם משם,
מיהרו ותפסו מקומות אחרים, הפעם על
מערכות התאורה. דקות אחדות אחרי תחילת
החגיגה פרץ קהל נלהב את מחסום
המישטרה, ולא נותר עוד מה שיפריד
בין החוגגים לבין בימת האמנים.
השלום ניצח. הסדר הטוב הובס.

מ עגלי
רו ק די ם
ך* אשר עלה על הכמה זוזו מוסא
״י המפורסם, המוסיקאי של בית־השידור
הישראלי ׳ואשף המוסיקה המזרחית, שטף
גל של התלהבות את קהל מעריציו. והם
היו רבים. נערות רבות טיפסו על כיתפי
חבריהן, שליוו את זוזו מוסה בסילסולים
מיזרחיים .״ידדליל! יה־ליל!״ שאג צעיר
אחד, שנשא בידו כרזה :״קריית־מלאכי
לטובת השלום ידדליל לכולם !״ ענו
לו מכל העברים. צעירות וצעירים יצרו
בין רגע מעגלי רוקדים בנוסח המיזרח
ובתווך נשא אחד מהם דגל כחול-לבן בידו
האחת ושלט בערבית באחרת :״סאלם״
נאמר בשלט ,״שלום״ קראו הרוקדים. שלט
אחר, כתוב אף הוא בערבית עם תירגום
עברי, הכריז :״וגר זאב עם כבש, אז גם
אנחנו יכולים.״

מי שיצטנן
לא יראה שלום
ל 1 ״111 *1911 71 ,לאלפיהם מילאו את כיכר־מלכי־יש־
^ 1111111 11 1׳ 11 ראל ביום שנקבע לשיר בו שיר
לשלום. ההמונים, שהצטופפו עד שבקושי נותר מקום עמידה,

האוינו בתחילה בתשומת־לב למה שנאמר מעל במת הבידור. רק
לאחר־מכן החלו המהומות מפריעות לקהלי החוגגים. בין העמודים
שבכיכר בלטו האורות שהאירו באותיות שלום, בעיברית ובערבית.

^ ף לא רק צעירים באו לחגוג את חג
השלום. היו גם מבוגרים. בהמוניהם.

מה1מת השחם
ך• יי: אתם שם:״ שאג אורי זוהר
1/ /י 1אל תוך המיקרופונים ,״זה לא מכבי
תל־אביב, זה בסך הכל שלום — שלום
בינינו לבין הערבים הוא ניסה להר גיע
את ההמונים שבאו לחגוג את שימחת
השלום בכיכר־מלכי־ישראל. אך לשווא. החוגגים
סירבו להירגע. אחרי הכל, לא
בכל יום עושים שלום, ולא בכל יום חו גגים
אותו כך.
אורי ניסה שוב. הפעם בנימוק שונה:
״שתדעו לכם,״ הרעים כשהוא מורה באצבעו
אל־על, לעבר השמיים ,״זה לא
אנחנו עושים אתי השלום, זה הקדוש-
ברוך־הוא שעושה אותו למעננו!״
היה זה נימוק משכנע. הקהל השתתק
לרגע, ואחר־כך הריע — שלוש פעמים כי-
פאק־היי לאלוהים.
יותר ממאה אלף איש התכנסו בערב
היום הראשון בכיכר העירייה בתל-אביב

עוימת ירדים

כתוצאה מדחיפות הקהל להגיע אל במת הבידור נפרץ
מחסום המישטרה, ועשרות אנשים נפלו כשעליהם נופ לים
אחרים. מצב כזה של ערימות ׳אנשים שררו בכל רגע מריגעי ההופעה.
האנשים שמסביב לערימות חייכו למראה, והמשיכו לשיר. גם הנופלים המשיכו.

טבילה

לרגע עשו כמה מן הבאים לכיכר־מלכי־ישראל, אחרי שנדחפו על־ידי
קהל הצופים אל בריכת־המיס שבכיכר. זו היתה רק תחילת
הערב. מאוחר יותר קפצו אותם האנשים אל מי הבריכה כדי לשהות בה זמן
ממושך. דורי בן־זאב הזהיר אותם :״מי שיצטנן, לא יראה את השלום.״

כדי לחגוג, עם מיטב אמני ישראל, את
פעמי השלום המתקרב. את רעיון המופע
הגה עמוס קינן. מי שהוציאו אותו מהכוח
אל הפועל היו הבדרן דורי בן־זאב, השח קן
דידי לוקוב, המתופף זוהר לד והמיס־עדן
גאזי חאקק. אבל גם הם לא ציפו
לקהל רבבות .״אם יבואו חמשת אלפים
איש,״ אמרו לפני המופע ,״זאת תהיה
הצלחה.״
וכרגיל אצל קהל ישראלי, ההתלהבות
מעיבה על הסדר והשימחה דוחקת הצידה
את האירגון. כאשר החלו ראשוני ד,אמ־

ביניהם כאלה שחיו מילחמה אחת, שתי
מילחמות, שלוש ואף ארבע. הם הריעו
ליפה ירקוני, שהשמיעה באוזניהם שירים
מוכרים מהזדמנויות שמחות פחות. הם
הריעו ונעו, הריעו יונעו קדימה, אל עבר
הבימה. האמנים החלו חוששים שמא יתמוטט
הכל בלחץ ההמון החוגג. יפה ירקוני
השמיעה את היו זמנים, והקהל השיב
לה :״הזמן עכשיו, הזמן עכשיו, זמן השלום

הריעו וקפצו לבריכת המים, לעלוז ב־התזות
.״צאו מן המיים,״ קרא לעבדם

הבריכה הקרים לא הרתיעו אותם והם, במשך כל הערב, רקדו במים ריקוז־י־בטן לצלילי
תיזמורתו של זוזו מוסא. בסוף הערב, אחרי שנרגעו, התיזו מים על העובריס־והשבים.

הקב־ה

הוא שהביא לנו את השלום .,צעק אורי זוהר בקולי־קולות, כשקהל
האלפים עונה אחריו בכיפאק־היי. אורי, שנראה רזה מאד, חבוש
כיפה שחורה ועם ציציות שבלטו למרחוק, הצליח לשלהב את הקהל עד לרגע שבו עזב
את המקום. הקהל ביקש ממנו לספר בדיחות. אורי ענה להם מבמת הבידור שכרגע, בגלל
מצב,הדברים הנוכחי, אין הוא יכול לעשות זאת. כשהתחיל הקהל לפרוץ לבמה, אורי עזב.

התחוללו מחזות דומים לאלה שנראו בכיכר מלכי־ישראל בתל־אביב.
3^ 1 1 1
־בתמונה: אזרחים מצריים מריעים למישלחת ישראל לוועידת קאהיר,
בעת ביקורה בבית־הכנסת הקאהירי. הס צעקו :״שלום — בגין — בן־גוריון !״ הם לא
נבדלו מהקהל הישראלי שהריע באותה התלהבות לסיכויי השלום הנראים באופק.

| 1 7ן 1ך 1 1י|]| ך באמצע מצאה אחת הנערות שנחלצה מערימות האדם שהצ־טברו
בכל. ניסתה להיחלץ כדי לנשום מעט אוויר, אך לא הצליחה.
הקהל שהקיף אותה לא הניח לה לצאת. האחרים, ילדים ונשים, נדרסו גס הם,
אבל במצב־רוח טוב המשיכו לקבל את פני השלום בשירה וריקודים.

דורי בן־זאב ,״עוד תצטננו ולא תוכלו
לראות את השלום אך לא היד, מי
שיקשיב. הגוש העצום נע קדימה. מי שנפל
נחבל קצת, שהרי גם השלום תובע את
קורבנותיו.
התוצאה: עשרות פצועים. אלה שנפצעו
קצת יותר קשה, נלקחו לתחנת העזרה
הראשונה. אנשי המישטרה ופקחי העירייה
ניסו למנוע פריצות של הקהל, אך ללא
הצלחה.
דורי בן־זאב מצא לבסוף טריק כדי לב
לום
את נחשול הקהל הגואה. הוא החל
מקפיץ את ההמון בואתם רוקדים. ואלה
באמת החלו לרקוד וביקשו עוד ועוד.
השיר של דורי ׳נמשך עשרים דקות, עד
שהקהל ביקש לנוח קצת. דורי בן-
זאב נעתר.
בינתיים הסתלקו אחרוני האמנים, אך
החגיגה נמשכה. היתד, זו רק אקדמה, הבטיחו
רבים מן החוגגים, מעין הכנה מוק דמת
לחגיגה הגדולה באמת — כאשר
ינצח השלום וישתלט על הכל.

גדר חיה

עשרות שוטרים ופקחי־עירייה, בתוספת אנשי המישמר־האזרחי, ניסו
להגן על בימת הבידור מהמוני ישראל המסתערים. על פי רוב לא הצליחו
בכך. אחת הישישות שהצליחה להימלט מן השורה הראשונה, זכתה להגיע
אל מרגלות בימת הכבוד שבכיכר עייייית תל־אביב ולשמוע משם את המשך הערב.

__במדינה מישטרה דיווח מסולפים

,המישטרה חקרה את עצמה
כפרשת מגיד אל־ כרום, העלימה
עומדות ו0י?5ה עדויות
קציני המישטרה נאלצו להשיב על שאלות.
מולם ישבו ח״כים וסירבו להאמין
לדבריהם .״מתי הגעת למקום התקרית?״
נשאל קצידמישטרה .״מדוע לא הגעת קודם
לכן?״ ״האם אינך חושב שהדברים שבפיך
אינם מדוייקים?״
אווירת בית־מישפט שררה במקום, כש-
הח״כים ממלאים תפקיד של עורכי־דין
קשוחים, וקציני המישטרה — עדים מפוקפקים.
הדבר קרה בישיבת ועדת־הפנים
של הכנסת, כאשר קציני מטה בכירים
מאיזור הצפון נאלצו להעיד בפניה על
אירועי מג׳ד אל־כרום. בראש הקצינים
עמד מפקד איזור •הצפון, ניצב מרדכי רון.

הפריצות לבתים. מסקנת הדו״ח הנוסף
הזה היתה חד־משמעית: אין כל הוכחה
שאנשי המישטרה הם שפרצו לבתי הכפר
וגרמו נזק לרכוש. לכן החליטו החוקרים
לדחות את תלונות התושבים נגד אנשי
המישטרה ואת תביעתם לקבלת פיצויים.
העובדה שבכפר לא נרשמו מעולם אירועים
כמו גניבה או פריצה לבתים לא שינתה
את מסקנת החוקרים. לטענתם, ייתכן
שאנשי הכפר עצמם גרמו להרס בבתים
שלהם. זגוגיות מנופצות, מיטות ילדים
מרוסקות, מכשירי חשמל מנותצים ורהיטים
שבורים לא שינו את מסקנת החוקרים.
גם העובדה שדודי־שמש נוקבו מקליעים
של נשק חם לא שינתה את דעתם.
ירי אל עכר ההמון. עדותו המסולפת
של מפקד איזור הצפון, ניצב מרדכי
רון, לא י תואמה עם קציניו. בשיחה של
כתב העולם הזה עם דובר המחוז הצפוני,
פסח פרלמן, אמר הדובר כי רק קציני
מישטרה הורשו להחזיק בנשק חם. לדבריו,
האיש שפקד על הירי לעברה של
קבוצת בחורים שבה היה אחמד אל־מסרי,

הכית ההרוס במג׳ד אל־פרום
״דין־וחשבון דתס־אפריק?ן י !״

מולו היקשו בשאלות ח״כ יוסי שריד וח״כ
שמואל טולידאנו. באחד מן הרגעים המתוחים
של אותה ישיבה אמר יוסי שריד
על דיווחו של ניצב רון :״זהו דין־וחשבון
דרום־אפריקאי !״
חורים גדודי־שמש. בחודש שעבר
תבע העולם הזה ( )2098 למנות ועדת-
חקירה ממלכתית, בראשות שופט, לבדיקת
המאורעות במג׳ד אל־כרום. תביעה זו הועלתה
נגד השיטה לפיה המישטרה חוקרת
את עצמה. שהרי הוכח כבר, בפרשיות
קודמות, כי בשיטה זו מצליחה המישטרה
לחפות על מחדליה. ואומנם, דיווחו של
ניצב מרדכי רון מאשר טענה זו.
לדברי הניצב התפתח קרב אלים בין
כוחות המישטרה, שבאו להרוס בית בכפר,
לבין הכפריים. בידיו של רון היו כמה תצ לומים׳
שנועדו להוכיח כביכול את טענתו.׳
מתוך התצלומים עצמם הובהר, מעל לכל
ספק, כי דיווחי אנשי הכפר להעולס הזה
היו אמינים יותר מדיווחיהם של דובר
המחוז רב־פקד פסח פרלמן ושל הניצב
עצמו. מן הצילומים נראה שציר התנועה
שנחסם על־ידי הכפריים לא היה כביש
עכו־צפת, כפי שמסרו השוטרים, אלא רחוב
פנימי בתוך הכפר, המשמש כביש־גישה
יחידי לאורך הכפר ובין בתיו.
לאחר שטיעון־מפתח זה — אשר היה,
לדיברי המישטרה, סיבת הסיבות לשימוש
באלימות — הושמט, התמוטטה כל עדותו
של ניצב רון. מפקד האיזור לא הצליח
להסביר מדוע הגיע לכפר הערבי כוח
מישטרה שמנה יותר נד 200 שוטרים, ומדוע
לא יצאו השוטרים מן הכפר מייד
לאחר הריסת הבית, אלא חיכו להתקהלות
התושבים. הוא גם התקשה להסביר
כיצד התפתח ״מאבק אלים״ בין הכפריים
לכוח המישטרה, כאשר רוב הגברים יצאו
באותו בוקר לעבודה.
ניצב רון ניסה גם להעלים מדיווחו את
העובדה שהשוטרים פרצו ל 20-מבתי הכפר
וגרמו לפגיעות ברכוש ולהרס. כאשר
נישאל על פריצה לבתים שהיו נעולים,
ומדוע לא הגיש דו״ח על מעשים אלה,
הסביר שהכין דו״ח נוסף, שכלל את סיפור

היה רב־פקד רנאטו ברדה, ראש לישכת
הסיור של מרחב הצפון. ברדה, לדיברי
פרלמן, שקל את כל הנסיבות ורק לאחר
מכן הורה על פתיחה באש לעבר הבחורים,
שממנה נהרג אל־מסרי.
בעדותו של ניצב רון בפני ועדת־הפנים
של הכנסת טען כי לכל השוטרים שהשתתפו
במיבצע היו הוראות ברורות לירות
רק באוויר. לדיברי קצינים אחרים, באותו
דו״ח, לא נוצר מצב שהצדיק יריות
אל עבר ההמון. מי, אם כך, אשם בירי
שכתוצאה ממנו נהרג אל־מסרי?
ברור ׳שידוע לאנשי המישטרה מי נתן
את הפקודה לפתוח באש ומי האשם במותו
של אחמד אל־מסרי. מדוע, איפוא, אינם
מוסרים את גירסתו של השוטר שירה
ופגע? למי באמת היה נשק חם באותו
מיבצע, האם לכל השוטרים שהשתתפו בו
או רק לקצינים הבכירים? אם היה נשק
חם רק בידי הקצינים הבכירים, מדוע
ניתנה ההוראה לירות באוויר שלא על
מנת להרוג לכל השוטרים?
מייד לאחר תקרית האש שבה נהרג
אחמד אל־מסרי הודיע דובר המחוז הצפוני,
פסח פרלמן, כי הלה נהרג מפגיעת
נתזים של אבן. העולם הזה ציין בכתבתו
כי לא היו אבנים במקום עמידתו של אל-
מסרי: הוא עמד ליד צריף עץ ועל קרקע
שנועדה לגידול חקלאי. באותה כתבה
צויינה גם עדותו של ד״ר חסן עומר,
מבית־החולים בנהריה, שמצא כי אל־מסרי
נהרג מכדור שחדר לפיו.
בישיבת ועדודהפנים אומנם הודה ניצב
רון שאחמד אל-מסרי נהרג מכדור שחדר
לפיו. אך לדבריו לא היה זה כדור שנורה
ישירות אלא קליע מעוך של עוזי. שיסע
אותו ח״כ שריד :״למה לא דיווחת על
כך בדו״ח הראשון?״ ניצב רון הרכין
ראשו וגימגם.
עתה ברור עד כמה חיונית תביעתו של
העולם הזה להקים ועדת־חקירה ממלכתית.
ועדה כזו תצטרך לחקור לא רק
את אירועי-הדמים במג׳ד אל־כרום, אלא
גם שיטות החקירה של המישטרה ואת
דיווחי הסלף של קציניה.

עוחיתות בהתאחדות האיכרים

רנני חצי שזה ט סו מנכ ר ההתאחדות
יעקב סר! ,על רקע התנגדותו רתשרומים
הגבוהים שדרש נציג האיכרים בכנסת

^ יגו א ר 1977 שלח מנכ״ל התאחדות
• י האיכרים, יעקב סלמן, מיכתב אל
יושב־דאש ועדת־הכספים של ההתאחדות,
אריה סיטקוב, עם העתק למבקר הפנים
של ההתאחדות. במכתב הצביע סלמן על
כך שחשבונותיו של חבר־הכנסת פסח
גרופר, המוגשים לתשלום להתאחדות, מתקרבים
ל־ 6,000 לירות לחודש. כיוון ש נראה
לדבריו שגרופר מקבל החזקת־רכב
מן הכנסת וכן ממוסדות שונים של התאחדות
האיכרים — כמו יקבי כרמל מזר חי
או חברת עמיר להספקה חקלאית —
וחלק מן החשבונות מוגש לכמה מוסדות
על אותן הנסיעות, הוא מציע דיון על
כך בוועדת־הכספים
היו״ר סיטקוב לא השיב על המכתב.
במקום תשובה באו אל סלמן כמה מראשי
ההתאחדות, והציעו לו לחדול מחיטוטים
בנושא ולשלם לגרופר כמה שירצה. בין
הבאים היה גם דויד לוי, מנכ״ל חברת
עמיר, חברה בת של התאחדות האיכרים,
שגרופר הוא אחד מן הדירקטורים
שלה. לוי לחץ על סלמן כי ישלם לח״כ
כל סכום ׳שירצה, שכן גרופר מעוניין רק
בכסף. הוא גילה לו כי הוא משלם, מכספי
עמיר, חשבונות שונים של גרופר, וזאת
כדי למנוע צרות. לוי הציע כי עמיר
וההתאחדות יסכמו ביניהם על סכום חודשי
קבוע שישולם לגרופר על־ידי שני
המוסדות, והכל יבוא על מקומו בשלום.
סלמן סירב. נימוקו: הוא אינו מוכן לעשות
דברים בניגוד למצפונו, וכל מה
שמנוגד לחוק נוגד את מצפונו.
כאשר החל יעקב סלמן בעבודתו כמג־כ״ל
התאחדות האיכרים, לא תיאר לעצמו
שבדיוק שנתיים לאחר מכן יפרוש מתפקידו,
בנסיבות עגומות למדי. סלמן סיים
בתחילת 1975 את עבודתו כמנכ״ל רשות
החברות הממשלתיות. בכך השלים 25
שנות שירות בצה״ל ובאוצר, בהן רכש

גי שידם

את ההזצאזת?
את הערכת הכל כעובד יעיל ומומחה
לאירגון וכלכלה, שאינו מוכן למכור את
עקרונותיו תמורת כל הון שבעולם.
כאשר התחלף השילטון ושמחה ארליך
התמנה כשר־האוצר, בא אליו סלמן והודיעו,
כי למרות שנבחר לא־מכבר כחבר
הדירקטוריון של צי״ם וחברת־החשמל
והוא יכול להמשיך בתפקידו עוד שלוש
שנים, הרי הוא מעמיד את התפקידים

1 ¥111י ! 1*1ך נזנכ״ל התאחדות האי־
1 0 1 - 1 1 1 1כרים יעקב סלחן, שלא
הסכים לאשר חשבונות מנוגדים לחוק של
חבר־הכנסת פסח גרופר, נאלץ לפרוש מתפקידו
בגלל לחצו של חבר־הכנסת גרנפר.

האלה לרשות השר, כדי שיהיה חופשי
למנות אדם אחר, כרצונו. השר החדש
הודה כי הוא הדירקטור היחיד הנוהג כך,
וכי הוא נותן בו אמון מלא ורוצה כי
ימשיך בתפקידו.
כאשר הציעו לסלמן את תפקיד מנכ״ל
התאחדות האיכרים, במקום יצחק זיו־אב
שניהלה עשרות שנים, ראה בכך אתגר
ושליחות. הוא הסכים לקבל את התפקיד
בעיקר בגלל אישיותו של נשיא ההתאחדות,
אהרון פרנק, מחדרה, נצר למיש-
פחת איכרים ותעשיינים מן המושבות.
פרנק ראה בהתאחדות מוסד מיושן ומאובן
הזקוק לטלטלה ולתנופת אירגון, כדי לק דם
את ענייני הסקטור הפרטי בחקלאות,
שהוא לדעתו מן המקופחים במדינה. סלמן
היה האדם המתאים לתפקיד, וכאשר הציע
כי יחל לעבוד לנסיון, קיבלו את תנאיו.

^ 11׳עת המו״מ על תנאי השכר הצליח
״ יעקב סלמן ללמוד משהו על המת־

שאל כיצד ייראה נשיא התעשיינים אברהם
שביט אם יקבל מן ההסתדרות כסף
לנסיעה שעשה בשם התאחדות התעשיינים.
בישיבת הוועד־הפועל של ההתאחדות,
בתחילת ,1977 נשא סלמן לפתע הודעה
אישית. הוא אמר כי נודע לו על מסע
ההשמצות של גרופר נגדו, וסיפר כמה
מהן. הוא הודה לוועד־הפועל על האמון
שנתן בו עד כה, אולם אמר כי הוא מרגיש
שאין לו יותר מה לעשות במקום כזה,
ואינו רוצה להתעסק עם טיפוסים כמו
גרופר. הוא הודיע על התפטרותו, שתיכנס
לתוקפה בתוך שלושה חודשים.
פרצה מהומה כללית, כאשר הנשיא
אהרון פרנק ומרבית החברים דורשים כי
יחזור בו מדבריו וימשיך בתפקידו. סלמן
ניאות להמשיך, ובמארס דרשו ממנו ראשי
ההתאחדות שיעבור להתגורר בתל-אביב.
סלמן, שעד אז המשיך לגור בירושלים,
הסכים, ביקש את עזרת ההתאחדות ברכישת
דירה, וקיבל הלוואה של 100 אלף
לירות לשמונה שנים ב״ 180/0ריבית, ורכש
דירה בתל־אביב.
אחרי ניצחון הליכוד בבחירות, ב־17
במאי, החליט גרופר כי הגיעה השעה
לסלק את סלמן, שלדעתו התבטל ולא
עבד. מה גם שאל אנשי הליכוד בשילטון
קרוב גרופר יותר מסלמן, איש המערך
(הוא מחזיק בפינקם־חבר של העבודה).
הוא החל במסע בחישות נגד סלמן, העביר
לצידו רבים מחברי הוועד־הפועל. ההתאחדות
נשלטת על־ידי מרכז בן 120 איש
וועד-פועל בן 20 איש, שיצחק זיו־אב
הוא יושב־הראש שלו ואהרון פרנק הנשיא.
גרופר
ניצל את ההלוואה שקיבל סלמן
לרכישת דירתו כדי להציגו כמי שחולב
את ההתאחדות. אולם אהרון פרנק ניצב
כצוק לימינו של סלמן. הסיבה לכך היא

חייב פסח גרופר
הווה בהתאחדות. הציעו לו הסדר שכר
דומה לזה של המנכ״ל הקודם, יצחק זיו־אב,
הממלא גם את תפקיד עורך ביטאון
התאחדות האיכרים, איכרי ישראל. כדי
לחסוך מס־הכנסה, אין הוא מקבל שכר
על העריכה, אלא כיסוי הוצאות נסיעה
אחת לשנה לחו״ל. סלמן הודיע מייד כי
אינו מוכן להונאה כלשהי והוא תובע
שינכו משכרו מס מלא. לבסוף סוכם
להצמיד את שכרו לשכר מנהל חברת
פרדס סינדיקט, השייכת להתאחדות האיכרים.
במשך הזמן למד סלמן כי הונאת
מס היתה גם חלק מהסדר הפנסיה של
זידאב: כדי להקטין את גובה הפנסיה
המשולמת לו, וכך גם את המס עליה,
הוסדר כאילו הוא מקבל חלק מן הפנסיה
כהלוואה מההתאחדות בריבית נמוכה, ללא
הצמדה.
כעבור חמישה חודשי עבודה החליט
סלמן כי הוא מוכן לחתום על חוזה, והחל
עובד כמנכ״ל לפי חוזה לטווח־ארוך. מייד
עם התחלת העבודה נתקל בחשבונות הנסיעה
של גרופר, שהסתכמו אז ב־3800
לירות לחודש ברוטו, מהן קיבל גרופר

מי ת 1לב
את ההתאחדות?
כ־ 2000 לירות נטו. סלמן המשיך לאשר
חשבונות אלה, ועד הבחירות לכנסת עשה
את עבודתו ללא כל נסיון לפגוע במעמדו
של גרופר. מדי פעם אומנם ניסה גרופר
להתנכל לו, אולם הנשיא פרנק הציע
לסלמן שלא ישים אליו־לב.
המתח בין השניים נבע מקשריו של
סלמן במוסדות הממשלה ומיכולתו להעביר
דברים לטובת האיכרים. קודם־לכן
היו הללו פונים לגרופר, שהשתדל למענם
ורץ בין המוסדות: בעזרת מכוניתו, כמובן,
ומבלי לשכוח לגבות תמורה עבור
כל קילומטר וכל דקה של ייעוץ ועבודה.
סלמן החל מגלה כי גרופר מקבל מן
המוסדות השונים של ההתאחדות הוצאות
בסדר-גודל של אלפי לירות לחודש, וזאת
תמורת דברים שסלמן היה מסדיר אותם
בשיחת טלפון אחת. ככל שלמדו האיכרים
להכיר את כושרו של סלמן, פנו פחות
ופחות לגרופר.

גרופר היה חבר בכמה מוסדות של יקבי
כרמל מיזרחי, במועצת הכורמים ובוועדות
למנגנון ולהתיישבות חדשה. עבור כל
ישיבה היה מקבל, כיתר החברים, תשלום
של 100 לירות (לפני כמה חודשים היה
התשלום רק 60 לירות) .כמו־כן קיבל
הוצאות נסיעה אם היה מביא — במכוניתו
— לישיבות חברים מצפון הארץ, שכן
גרופר הוא תושב עתלית, המרוחקת 90
קילומטרים מתל-אביב. גרופר קיבל דמי־ישיבה
גם כשבא לשיחות ייעוץ לאנשי
היקב ולא רק לישיבות הוועדות. גיזבר
היקבים, משה מאיר, אמר כי גרופר קיבל
דמי ישיבה ונסיעה כשלוש פעמים בחודש.
דמי הנסיעה היו קודם־לכן כ־ 250 לירות
לכל נסיעה, ועתה הסכום גדול יותר כיוון
שמשלמים 2.4לירות לקילומטר. קודם
לרפורמה במס שילם היקב את המס על
התשלומים, אולם אחרי הרפורמה נראה
שאינו משלם, והודיע לחברים כי מעתה
יצטרכו לשלם את המס בעצמם.
גרופר עצמו אמר, כי על הוצאות הרכב
שקיבל מן ההתאחדות היה מדווח מדי שנה
למס־ההכנסה, אולם על התשלומים האח רים
— כמו אלה שקיבל מהיקבים לא
דיווח. לדבריו, עדיין לא סגר את תיקיו
לשנתיים האחרונות ויש לו עוד זמן
לדווח. אולם מבחינת החוק, יש לדווח
על כל ההכנסות גם אם נוכה מהן מם־
במקור, שכן פקיד השומה עלול לעשות
חישוב מס אחר, לפי סיכום כל הכנסותיו
של הנישום.

ף* ינואר השנה, סמוך לסירובו של
סלמן לאשר את הוצאות הרכב של
גרופר, שהגיעו ל־ 6000 לירות לחודש,
נודע לו על מעשה נוסף. גרופר הוזמן
לישיבת אירגון־העבודה הבינלאומי בז׳נ־ווה.
נסיעתו מומנה כולה על־ידי אירגון
העבודה, גם הכרטיס וגם האש״ל. הוא
ביקש — וקיבל — .מן ההתאחדות, באישורו
של סלמן, הוצאות לשיבעה ימי
אש״ל. אחרי שובו מחו״ל נודע לסלמן
כי גרופר כתב מיכתב רישמי בשם ההתאחדות,
ללא ידיעת סלמן, אל הסתדרות
הפועלים החקלאיים, ביקש ממנה השתתפות
בנסיעתו וקיבל כמה אלפי ׳לירות
השתתפות בהוצאות הנסיעה.
סלמן כתב מייד לוועדת־הביקורת של
התאחדות האיכרים, דרש בירור הפרשה,

היוו

יצחק זיו־אב, יו״ ר המרכז
בן 120 החברים של התאחדות
האיכרים, היה הסנכ״ל הקורס של
התאחדות האיכרים בישראל ועורך ביטאון
התאחדות האיכרים איכרי ישראל.

שסלמן הצעיד את ההתאחדות בדור שלם
קדימה.
סקטור האיכרות הפרטי מקופח מאז
קום המדינה. בעוד סוגי ההתיישבות האחרת
כבר נהנו מתמיכות ממשלתיות לרוב,
היו האיכרים תלויים עדיין בחסדי שמיים
ובהונם הפרטי. אפילו פיצויי בצורת לא
קיבלו, שלא לדבר על סוגי אשראי אחרים.
סלמן התחיל להקים בכל מקום ריכוז
של איכרים אגודות, הפך אותן מכשיר
ספיגת תקציבים ממשלתיים. הוא החל
תובע עבור האיכרות הפרטית אשראי ממשלתי
כפי שניתן להתיישבות העובדת,
והכספים החלו זורמים לכיסי האיברים.
סלמן דאג שההקצבות תועברנה היישר
למוסדות המקומיים של האיכרים במוש בות
כמו מטולה, בנימינה וגיבעת־עדה,
ולא דרך מוסדות התאחדות האיכרים.
מהפכה זו איימה למוטט את כל שילטון
מנגנון ההתאחדות בחבריה, וזאת ניצל
עתה גרופר. משראה כי פרנק תומך במהפכת
סלמן, החל חותר תחתיו. הוא שיכנע
את אליהו איזקסון, הפרדסן המולטי־מיל
יונר
ובנו של צבי איזקסון שהוא נשיא
ההתאחדות, כי עליו להיות נשיא תחת
פרנק. במסע נמרץ שיכנע את מרבית
חברי הוועד־הפועל לתמוך בהדחת סלמן
ופרנק, הפועלים לחיזוק האיכרים ולא
למען מנגנון ההתאחדות. ביוני השנה הצ ליח
לגרום הצבעה שבה תמכו הכל, להו ציא
את פרנק, בהדחתו של סלמן. פרנק
הודיע כי הוא רואה בהצבעה זו אי־אמון
בו והתפטר, ואליהו איזקסון נבחר כנשיא.

ך( סח גרופר עצמו מתייחם אל סלמן
כאל בטלן מן המערך, שכל עוד היה
המערך בשילטון היתד, בו תועלת. לדבריו,
הוא מקבל מן הכנסת הוצאות רכב קבועות
בסך כ־ 4000ל״י לחודש. מזה עשר שנים
הוא מקבל הוצאות רכב מהתאחדות האיכרים,
כיוון שהכנסת החלה לשלם הוצאות
רכב כאלה רק מיוני השנה. קודם־לכן
שילמו רק כמה מאות לירות, לכיסוי הוצאות
כללי. פרט לכך, הכנסת משלמת
על נסיעות מן הבית לכנסת ארבע פעמים

קנוניה עס
גס־ההכנסה
בחודש. אך הוא מרבה בנסיעות למקומות
נוספים, ועל כך הוא מקבל הוצאות רכב
נוספות. לדבריו, הוא מקבל מהתאחדות
האיכרים כ־ 2000 לירות לחודש דמי ייעוץ
ואש״ל. קודם־לכן, לפני יוני, קיבל הוצאות
רכב ועתה הוא מקבל עבור ייעוץ. הברוטו
הניתן לו הוא ,3800 ונשאר לו נטו
של 2000 לירות. הוא מכחיש שהוא מקבל
הוצאות רכב מן היקבים, ולדבריו הוא
מקבל מהם רק 100 לירות לישיבה. אולי
קיבל בעבר הרחוק הוצאות רכב לנסיעה
או שתיים בחודש, אבל עכשיו כבר לא.
בשיחה מאוחרת יותר אמר גרופר כי
על ההוצאות שקיבל מן היקבים לא הצהיר
למס ההכנסה, אולם על אלה שהוא
מקבל מהתאחדות האיכרים מצהיר מדי
שנה.
בפיו של גרופר גם הסבר על המימון
שקיבל מהסתדרות הפועלים החקלאיים.
הוא יצא עם אליהו קורח, מנהל מחלקת
העבודה בהתאחדות, לישיבת אירגון־הע-
בודה הבינלאומי. שניהם עמדו להמשיך,
אחרי הישיבה, למסע לימוד באיגודים ה-
מיקצועיים בהולנד וגרמניה. לשם כך פנו
לקרן משותפת של התאחדות האיכרים
והסתדרות הפועלים החקלאיים, וקיבלו
ממנה 3500 לירות לאיש. הוא נאלץ לחזור
ארצה מייד אחרי הישיבה של אירגון-
העבודה הבינלאומי, לכנם־חירום של הכנסת
אחרי משבר הפ־ 15 ביום שישי.
לדיברי גרופר, סלמן עצמו ע^ה קנוניה
עם מס־ההכנסה, קיבל מפקיד־השומה אי שור
המתיר לו לפרוס את סכום הפיצויים
שקיבל מהתאחדות האיכרים לשש שנים,
בתשלום של 350/0מס בלבד. כשנודע
הדבר, הורה סגן נציב מם־ההכנסה אביטל
דובנוב, לתקן את האישור ל/0-ס 45 והס כם
זה חושף, לדעתו, את דמותו האמיתית
של סלמן.
בתגובה על דברים אלה אמר יעקוב
סלמן, כי בשלושה החודשים האחרונים
בתפקידו כמנכ״ל ההתאחדות — אפריל,
מאי ויוני — 1977 הגיש גרופר, וקיבל,
הוצאות נסיעה בסכומים של 6200 ,6100
ו־ 5600 לירות לחודש. בטופס שעליו הגיש
את החשבון כתב כי מדובר בנסיעות מירושלים
לתל־אביב, מזיכרון־יעקוב לתל-
אביב, לישיבות ועדת העבודה של ההתאחדות.
סלמן סירב לאשר חשבונות אלה,
שכן גרופר הגיש חשבונות על אותן הנסיעות
עצמן גם למוסדות אחרים של ההתאחדות.
אשר
לעניין הפיצויים ציין סלמן, כי
ההסדר שעשה היה חוקי ומקובל. כאשר
נודע לגרופר על ההסדר, החל לוחץ על
ראשי מס־ההכנסד, ואלה ביקשו מסלמן
שיסכים להעלות את׳ שיעור המם, שהרי
בין כה וכה, מדי שנה יצורף הסכום להכנסה
הכללית וכך יגיע לדרגת מם של
60 באין חשיבות אם ניכו לו ס350/
או /0״.45
(בשבוע הבא :
מן היקבים אל

חברת ״עמיר״)

יגאל לביב !

11 1 1 1 ] 11 171 מתגלה לעיני המבקרים במוסד. לנערים מפגרים החוסים
1״ י \ 1י 11111] / 1בבית תינה מראה דוחה. הנער המצולם בתמונה ישב בחדר
המישחקים שעה ארוכה מבלי לזוז כשאותה ההבעה נסוכה על פניו. מראה המו־זה. במיקצוע בעובדים הקשה למחסור הסיבות אחת
הוא

שרות
אנשים עמדו סביב הבית
? וצעקו. כיכרות־לחם, תפוחי־עץ וממתקים
נזרקו ללא־הרף אל מעבר לגדר.
מדי־פעם נשמעו ׳איומים1שליבו את האווירה
והסעירו את כל הסובבים. מדי רגע קפץ
ממקומו אדם אחר ׳שביקש לפרוץ פנימה
כדי לעשות שפטים סאיחריאים למותו־מרעב
ישל הנער המפגר יששכר פרץ.
המוסד למפגרים בנתניה בית תינה הגיע
השבוע לכותרות העיתונים אחרי שנפטר
בו יששכר פרץ, נער מפגר בן .17 דו״ה
המכון הפתולוגי קבע, כי הנער נפטר מתת-
תזונה וחיוסד-נוזילים .׳ביום מותו הייה מיש־קלו
של יששכר 25 קילוגרם בלבד.

לי קויי ם
ח מו רי ם
*ץ* נה קודכדלכן מתה באותו מוסד אסתר
שלי, ואחרי ניתוח גופתה נקבע, גם
אז, כי הילדה היתד. במצב תזונתי ירוד.
בית תינה קיים מזה 17 ישנים, ובמשך
שנות קיומו נפטרו בו 50 נערים מעתות.
האם מתו ילדים אלה בתוצאה מטיפול לקוי
והרעבה, או משום תוחלת־חייו הקצרה של
ילד פגוע־מוחז

מאז ומתמיד היוו המוסדות הפרטיים
לחינוך מייוחד בארץ בעייה קשה, והיא
עדיין לא נפתרה. מאחר שמישרד הרווחה
משלם לבעל המוסד עבור כל ילד סכום
חודשי הצריך להספיק לכל צרכיו, קיימת
תמיד האפשרות התיאורטית שבעל המיוסד
ייתן לחוסיו טיפול בלתי־מספיק כדי לחסוך
בהוצאות. בבית תינה מצויים 50 נערים
ונערות. על כל !נער מקבלים בעלי המוסד,
תינה וישימעון פלד -כ־ 3000 לירות בחודש.
סכום זה ציריך להספיק להזנתו של החוסה
,ולטיפול החינוכי המייוחד בו׳ וכן למחייתו
של בעל הבית. אם קיצץ שמעון פלד מן
הסכום שהקציב מייישרד הרווחה עבור־ מזון,
למשל, לאן הלך הכסף שנחסך 1

במוסד מבוקר עד ערב ולא ציפתה כי זו תהיה התודה על עבודתה הקשה. תינה מסבירה
כי מותו של הילד המפגר נבע ממחלתו. בעיקבות בעלה נעצרה גם היא השבוע לחקירה.

בשנת 1969 מינה שר־הסעד דאז, הד״ר
יוסף ׳בורג, ועדה בראישות השופטת מרים
בן־פורת, לבדוק את מצב המוסדות הפרטיים
למפגרים במדינה. הדו״ח הצביע על ליקויים
חמורים במרבית המוסדות. בדין־ווהשבון
שהגישה הוועדה לשר־הסעד נקבע אז,
כי בית תינה הוא מוסד בינוני, וכי הקשר
הריגישי בו בץ החוסים לבין המטפלים
אינו מניח את הדעת. בעיקבות דו״ח זה
הפחית משרד הסעד את מיספר החוסים בבית
תינה כדי מחצית, מ־ 90 נערים ל״50
בלבד. מאז הקיצוץ לא נשמעו תלונות על

בית תינה, לא מצד הורי הילדים, ולא מפי
מפקחי השירחת־למפגר של מיישרד־הסעד.

הי לד
לא מ ש מין

רבינוביץ חוסה
1 1 ^ 11 כבר במוסד
\ 11 #1
כמה שנים. אימו אומרת שמצבו
בבית תינה משתפר בהתמדה.

דתך פלה הבת של מנהל המוסד, באה לבקר
במקום העבודה של הוריה לעיתים תכופות.
לדבריה, היא קשורה לילדים בדיוק כפי שקשורים
הוריה. היא מאמינה כי עתידו של המוסד לפניו.

ן• ששכר פרץ נפטר !בערב יום־הכי-
פורים הישנה. י׳ש אייה תאמה בין דיווחי
המטפלת האישית ישלו, שירה מתתיהו, לבין
סיפורה של בעלית־הבית, תינה פלד.
לדיברי שרה מתתיהו היה יששכר נערחלוש מאד, ששום טיפול לא עזר ליו .״הוא
הלך ורזה כל הזמן,״ סיפרה ,״ולא ידעתי
מה לעשות אפילו ׳שאהבתי אותו. לא ידעתי
גם למה הוא לא משמין, אפילו ׳שלא עקבתי
כל הזמן אם הוא אוכל או לא. בערב יום-
כיפור ישבנו בחצר. פייתאום הוא נשכב על
הריצפה. בדקתי לו את הדופק וראיתי שהוא
שקט מדי. הבנתי שהוא !מת. הנחתי אותו
על המיטה והחלפתי לו את הבגדים, ז-
אחר־כך קראתי למנהלת מהבית והיא באיה
עם רופא.״
מספרת לעומתה, תינה פלד :״יששכר
היה חולה כל הזמן׳ ובעיקר כל השבוע
שלפני ייום־הכיפודים. הוא היה במעקב
מתמיד שיל רופא. הרופא ביקש שנתקשר
איתו אם יחול שינוי כלשהו במצבו של
הילד .׳בבוקר שלפני המוות הרופא נתן לו
כמה בדורי אנטיביוטיקה. היה ברור שהמצב
שלו הולך ומחמיר ושאין לו עוד הרבה

המטפלת

שרה מתתיהו היתה
המטפלת האישית
של יששכר פרץ, הנער שמת במוסד. לד בריה,
לא הבינה מדוע הוא מרזה כל הזמן.

מישתקים מותרם

משחקים ילדי בית תינה לפני צלם העולם הזה
לאחר שהוכנו לכך על־ידי מנהלי המוסד, או
שזוהי תמונה שכיחה במוסד למפגרים? חדר־המישחקים של המוסד מרווח למדי.

החוסה

שמת ברעב, יששכר פרץ; בן .17 יששכר הובא למוסד לפני שמונה
שנים, לאחר שהתייתם מהוריו. לפי הבדיקה שנערכה במכון הפתולוגי,
מת הנער מתת־תזונה ומחוסר נוזלים. יששכר פרץ נפטר בערב יום־
הכיפורים השנה, לאחר תקופה* ארוכה בה היה חולה, צילם: יצחק שמח ו

לחיות. בערב קראה לי המטפלת •שלוו,

וראיתי שהוא מת.״
אחיו של הנער המת, שימעון פרץ ״,הוא
שהעלה את החשד הראשוני כי יששכר מת
ברעב. שי&עון .,חייל בשתות סדיר׳ סיפר
כי בכל פעם שבא ולבקר אצל אחיו ,׳לא
הכיר אותו .״כשראיתי אותו,״ סיפר השבוע
,״ראיתי שהוא לבוש בגדים קרועים
ומלוכלכים. הוא היה רזה מואר, וביפל פעם
יותר רזה מקודם. אפילו הקומה שלו קטנה.״
לדיברי המטפלת היה שימעון פרץ בא
לבקר אצל אחיו במוסד רק פעם אחת
בשנה, לפעמים אפילו פחות מכך .״ברור,״
אמרה ,״׳שלא הכיר את אחיו. הרי הם
משתנים כל חודש.״
המטפלת, שרה מתתיהו, היא נערה בת
׳ .23 אין לה כל הכשרה מיקצועית לטיפול
בנערים מפגרים, ולמרות זאת היא עובדת
בבית תינה זה יותר מארבע שנים. קודם-
לכן עבדה במוסד ממשלתי לנערים מפגרים,
נעורים, ועזבה כעבור ארבעה חודשי עבודת
.״העדפתי את בית ׳תינה,״ סיפרת השבוע
,״כי כאן הבוסים מתייחסים אלי יותר
טוב מאשר. הדיורים. זה כמו בית. בשבילי
הם כמו אבא ואמא שלי, ובגלל זה אני
עובדת כאן.״
שש מתוך עשר המטפלות של בית תינה

לא עברו כל הכשרה לטיפול בילדים מפגרים.
בצוות המטפל יש גם שתי נשים
ערביות •מן הגדה שאינן דוברות כלל עיב־רית.
מצב כזה קיים במרבית המוסדות בארץ
לנערים חוסים, ובמייוחד במוסדות
׳למפגרים. אנשים מעטים מאד ׳מוכנים לטפל
בנערים ׳אלה, שמראיהם דוחה, גם משום
שהשכר המוצע עבור עבודת כזו אינו ימן
הגבוהים וגם בגלל אופי העבודה. משום כך,
תחלופת העובדים מהירה מאד.
הדו״ח של מישרד־הסעד שנעשה ב־1969
קבע גם, כי הטיפול המוגש לנערים בבית
תינה אינו מלווה במידה מספקת של חיום
וחיבה ׳אישיים, וכי שיעור התחלופה הגבוה
בין העובדים מונעת אפשרות של רכישת
ניסיון מעשי שוטף.
מזל פיירמן, האחראית על המטפלות
במוסד, היא הוותיקה במקום, כשמונה שנות
עבודה בו. גם היא עבדה קודם לכך חודשים
אחדים במוסד הממשלתי נעורים,
ואחר־כך עיברה לבית תינה. לדבריה עברה
כמה קורסים של מישרד הסעד לטיפול
בנערים שלקו במוחם, אבל הכשרה של
ממש או לימוד בסיסי אין לה.
מנהל המוסד, העצור כיום, שימעון פלד,
אף הוא ׳אינו יפעל הפשרה הולמת לתפקידו.
לדבריו, קיבל את ההכשרה שלו במישרד-
החינוך־יוהתרבות. אך כאשר נשאל על־ידי
השופט באיזה !מוסד למד כדי לקבל ׳את
התעודה, לא היתה תשובה בפיו.

חו שך
ב עיניי ם

אליו. הנערים לא הבינו את משנזעות בי־קור
העיתונאים, והתנהגו כהרגלם מדי יום.

מוסד עצמו גדול מאד, בעל גינה
י 1רחבת־ידיים, מידשאות ומישחקים. כשהגיע
צוות העולם הזה למקום, ראה את
המטפלות משחקות עם הילדים בחצר. חדרי
המוסד נקיים מאד, אפילו קצת יותר מדי,
כנראה בגלל הפירסומים בעיתונות והחשש
למבקרי־פתע. אולם, למרות הניקיון שררה
במקום צחנה עזה שחומירי-החיטוי הטריים
לא יכלו׳לה.
דוד מילא אורז ובשר חיכה לילדים ל־ארוחת־הצהריים׳
.לילדים הוצאו פרוסות־לחם
מרוחות בגבינה, ותפוחי-עץ. אחת
הנערות, שצווחה למנה נוספת, קיבלה אותה
מייד.
יהושע סבג׳ ,אביו של משה, אחד מנערי
המוסד, שהיה במקום, צעק בקולי־קולות
כי יהרוג את בעל־הבית ברגע שישוחרר
ממעצרו .״רק עכשיו,״ אמר ,״אני מבין
למה הבן שלי נראה כל־כך גרוע. כל הזמן
הוא נעשה רזה יותר ויוותר, ובעל־הבית
אומר לי שזה בגלל המחלה. הם הורגים
אותם פה כדי ׳להרוויח את הכסף. משה
קודם היה במוסד גיל, גם הוא למפגרים,
אבל הוציאו אותו משם בגלל שלא התאים

מבחינת הגיל. מאז ׳שעבר לכאן, נעשה לי
חושך בעיניים כשאני חושב עליו.״
יהושע סבג בא להוציא את בנו מן
המוסד, אחרי שקרא את הפירסומים האחרונים
בעיתונות. אך אילו עשה מה שהתכוון
לעשות, לא היה מוצא מקום אחר
׳להכניס אליו את בגו. זוהי ׳אחת הבעיות
הבוערות ביותר ׳של מישרד הרווחה: מציאת
מקומות פנויים עיבור ילדים מפגרים
שאין אפשרות להחזיקם בבתי מישפחותיהם
בגלל סיבות ׳רבות וושיוינות.

עליל ה
מז עז ע ת!
ין• הו ש ע שדג הלך כלעומת שבא. בנו,
משה, נשאר בבית תינה. .הורים אחרים
הגיעו אף הם בעקבות הפירסומים, וכמה
מהם לא הסתירו. את תדהמתם. אחת מהן,
ציפי רבינוביץ, שהיא גם ראש ועד ההורים
במוסד, טענה שהפירסום הוא עלילה
נתעבת .״יש כאן יחם חם וטוב. ,והילדים
מתקדמים יפה,״ סיפרה .״הם אוכלים מספיק,
׳ואני יכולה לישון בשקט בבית, בידיעה
שהילד שלי נמצא בידיים נאמנות.״ הורים
.אחרים אישרו את דבריה.
לעומת זאת, בידי חוקרי המישטרה מיכתב
אנונימי שנכתב על־ידי אחת מעובדות
המקום, זבו דיווח מזעזע על המתרחש
בין כותלי המוסד .״אין מי שישגיח באמת
על הילדים,״ כתוב במיכתב .״מניחים ׳להם
אוכל כמו לכלבים, ולאיוש לא איכפת אם
הם אוכלים או לא. המזון בכלל לא טרי,
ואני לא זוכרת שהגישו חלב לילד כל
הזמן שעיבדתי במקום. אחדים ׳מהילדים
בורחים מן המוסד והולכים לבקש אוכל
מן העיוברים־זשבים.״
אחדים מעובדי שטוק! ,מיפעל השוכן מול
בית תינה, מאשרים את העדויות שבמיכתב
האנונימי. כמה מהם סיפרו שילדים ׳מפגרים
נהגו להתרוצץ לאורך הכביש ולבקש
מהם אוכל .״לפעמים היו ני׳תלים על הגדר
ומבקשים פרוסת לחם,״ סיפרו.
ראש השירות־למפגר ׳של מישרד־הרווחה,
מאיר חובב, טוען כי הפרשה כולה תרד
מכותרות העיתונים תיוך ימים ספורים.
לטענתו, ולדעת רבים מאנשי השירות-
׳למפגר, רק חוסר ידע בסיסי בכל הנוגע
לטיפול ולהתנהגות נערים מפגרים גרמו את
כל ההמולה. לדבריו, החשד שיששכר
פרץ ׳מת ברעב מוטעה, כיוון שרופאי המכון
לרפואה מ״שפטית פשוט לא ידעו על מחלה
קודמת של הילד.

״ ר ק בגלל
האהבה
ך* וקר הפרשה מטעם המישטרה, פקד
1 1נתנאל ליסבונה, סבור אחרת .״אנחנו
נוכיח,״ אמר בבית־המישפט ,״כי החוסים
.במוסד בית תינה לא קיבלו ׳תזונה מתאימה.
המישטרה תחקור את כל הרופאים שרשמו

בתעודות־הפטירה שהמוות ׳נגרם כתוצאה
מנפיחות בבטן. ייתכן שזיו נגרמה בגלל
חוסר־תזונה, ולאוו־דווקא בגלל הפיגור.״
נוסף על ישני מיקרי המוות האחרונים,
.אלה של יששכר פרץ ואסתר שלי, קרו
עוד 48 מיקרי-מוות במוסד ב־ 15 השנים
האחרונות״ את כל סמיקרים האלה יבדוק
צוות־החקירה המ״שטרתי, כדי לקבוע אם
היה ממש בקביעת הרופאים שסיבת המוות
היא ליקוי מוחי.
תינה פלד, מנהלת המוסד ובעלת־הבית,
שנעצרה השבוע אף היא, אופטימית .״אני
עובדת כאן כבר 17 שינה,״ סיפרה ,״בכל
יום מהבוקר עד הערב, יחד עם בעלי. אני
אוהבת את הילדים האלה, ויש עשרות אנשים
שיוכלו לספר אם אנחנו עושים את זה
בשביל כסף או בגלל היחס המייוחד שיש
לנו אליהם. רק ׳בגלל אהבתי לילדים האלה
לא סגרנו את המוסד כבר לפני הרבה
שנים. אם אני רוצה, אני יכולה לשבת
בבית ולא לעיבוד׳ .׳אבל אני מעדיפה להמשיך
בכל־זאת.״
עתה יהא על בית־המ״שפט לפסוק, לאור
העדויות שיובאו לפניו, מה בדיוק קרה
!בבית תינה ואם יוסיף לתפקד ככתובת ליל דים
מפגרים שזהו בייתם היחידי.

ריגו צרוד

בותיה קיבל הח״ב הצעיר מתנה בסך
80,000 לירות עדיין לא נפתרה, וכפי ה-
ניראה גם לא תיפתר. מה שברור הוא
שמתוך השבון־הבנק של התנועה אכן
יצאו שני צ׳קים על שמו של עורך־הדין
הירושלמי עוזי עצמון, המגן על אולמרט.
אנשים בלע״ם בודקים עתה אם לא נעש תה
על־ידי כך עבירה על חוק מימון
המפלגות.

^ ולס סכךע דיין לא הסתיימו ה־י
מוזרויות בפרשת התשלום לאול־
!מרט. לפתע נמצא מי שהציג את נייר-
המיכתבים של עורך־הדין עצמון. על אותו
נייר־מיכתבים מופיעים שמותיהם של שני
עורכי־דין נוספים, שאחד מהם הוא עורך־
הדין חבר־הכנסת אהוד אולמרט. מייד התעורר
בלע״ם החשש שמא קיבל אולמרט
80 אלף לירות עבור עורך־הדין עצמון

השו גאל הווביץ (למעלה) וא דע
ואיש בתנועת ..רעם׳ רא אישו -
ובכל־זאת הועברו שמחים אלף ד י

הי חז ההעז
ח׳יכ או למרט

ו״ר שי לו ח
^שיבת הסיעה המורחבת של לעם
בכנסת היתד. אמורה לפי סדר היום
שלה, להיות עוד ישיבה משעממת אחת
שבה משתתפים שמונה חברי הכנסת של
מיפלגה זו יחד עם שמונה עסקנים נוספים.
אולם שר-המיסחר-והתעשייח, יגאל הוד־ביץ,
שהוא יושב־הראש ומנהיגה של מי8־
לגד. זו, ידע כי הישיבה תהיה סוערת.
ימים אחדים קודפ-לכן פנה אחד מעסקני
לע״ם אל הורביץ בשאלה :״מי החליט

שהתנועה תשלם לחבר־הכנסת אהוד אול-
מרט סך של 50,000 אלף לירות, כעזרה
כספית לתשלום לעורכי־הדין שלו העוסקים
בתביעת־הדיבה שהגיש נגד האלוף
(מיל ).רחבעם זאבי?״
הורביץ לא ידע כלל שתנועתו שילמד.
כסף לאולמרט. הוא ביקש מן השואל
שיפנה את השאלה לצבי שילוח, איש
ארץ־ישראל השלמה, המכהן בלע״ם כיו־שב־ראש
הסיעה הנרחבת בכנסת.
כאשר נזרקה השאלה לחלל האולם,
השתררה תדהמה מיידית . .שילוח מיהר
להגיב :״אני לא ידעתי בכלל ששילמו
כסף לאולמרט!״ אולמרט עצמו החוויר,
נאלץ לתקן את דיברי השואל :״זה לא
היה 50,000 אלף לירות אלא 80 אלף.״
אנשי הסיעה המורחבת נזכרו, באותו
רגע, כי לפני כשלושה חודשים פנה אול-
מרט לסיעה, וביקש עזרה במימון ההוצאות
המישפטיות שלו. רבים התנגדו לכך.
דווקא ח״כ זלמן שובל, מי שהיה מועמד
של לע״ם לממשלה ואשר אולמרט —
בדרכים פוליטיות שונות ומשונות — הצליח
להסיר את מועמדותו ולהציב תחתיו
את חברו למרכז העצמאי, אליעזר שוסטק,
תמך בדרישתו של אולמרט.
כיוון שהדיעות היו חלוקות, לא החליטה
הסיעה המורחבת של לע״ם כל החלטה.
סיפר מאוחר יותר יושב ראש הסיעה צבי
שילוח :״לא החלטנו אם לעזור לאול-
מרט או לא, העניין לא הגיע כלל לשלב
של החלטה. לי היה ברור שאם יחליטו
לעזור לאולמרט, זה יהיה לכל היותר
ב־ 20,000 לירות או משהו כזה.
כאשר התגלה, לפתע, כי אולמרט קיבל
80,000 לירות, טען המזכיר האירגוני של
לע״ם, משה רז, כי הדבר נעשה בעיקבות
החלטה של הסיעה. כשהסתבר כי לא היתד.
החלטה כזו, החלו חוקרים מי הודיע
ליושב־ראש ועדת־הכספים של לע״ם, אהרון
כץ, כי עליו לאשר את הסכום. ראשי
לע״ם אינם רוצים בשערוריה כספית נוספת
במיפלגתם, לא חקרו עד הסוף.
התעלומה מי נתן את ההוראה שבעיק-

שהוא — מלבד היותו עורך־הדין של
אולמרט — גם שותפו־למישרד.
עצמון הכחיש שאולמרט הוא שותפו,
אם כי אישר כי שניהם יושבים באותו
מישרד עורכי־דין ברחוב בן־יהודה 12
בירושלים. על השאלה מדוע מופיעים
שמות שניהם על נייר־המיכתבים של ה-
מישרד השיב עצמון :״יש קווים בין
השמות.״ לדבריו, אולמרט רק שכר חדר
במישרד שבו הוא יושב ומשתמש בשרותי
המישרד, אך ללא שותפות רישמית. לעו מת
זאת יודע כל עורד־דיו מתחיל, כי
כאשר עורכי־דין שותפים רק בשכירות
המישרד, יש לכל אחד מהם נייר־מיכתבים
נפרד, ואילו נייר־מיכתבים משותף מעיד
על שותפות עיסקית.
עצמון סירב לנקוב בסכום שקיבל מ־לע״ם,
אך הצהיר לפני כתב העולם הזה :
״אהוד אולמרט לא ייהנה מהכסף שקיבלתי
כשכר־טירחה. כל הכסף הזד. הוא עבור זה
שאני מייצג את אולמרט במישפט.״
מנהיג לע״ם, השר יגאל הורביץ, טען
לפני כתב העולם הזה :״זו לא ממש
מעילה. אני יודע על העניין, אבל אינני
רוצה להתייחם אליו. אין תגובה, תפנה
אל אולמרט.״ אולם, גם אולמרט עצמו
סירב להגיב. בשיחתו עם כתב העולם הזה
אמר :״אני רק מודה בעובדה ששולמו
80 אלף לירות לעורך־הדין שלי, ואני
גאה בכך שמפלגתי עומדת מאחורי. לגבי
כל השאר, אין תגובה, אני מציע שתפנה
ליגאל הורביץ.״
בינתיים התבררה עובדה נוספת 80 .אלף
הלירות ששולמו למישרד עורכי־הדין שבו
יושב אולמרט, היו רק ״על החשבון.״
התלונן השבוע אחד מעסקניה הבכירים
של לע״ם :״כשאני נוסע במכונית שלי
לפגישות ולישיבות בכל רחבי הארץ, אני
לא מקבל אפילו בשביל הדלק, כי מספרים
לי שהתנועה שלי ענייה. עכשיו, מסתבר
שיש סיכוי שאולמרט יצליח לסדר שיקבל
עוד כסף, נוסף ל* 80 אלף הלירות שכבר
קיבל. אם כך יקרה, אני עוזב את ה-
מיפלגח.״

במדינה

דדכי־חיים
עבודה ^ ב ריוו

צילום משעשע
כגיסיון לעודד את מוסר
העכורה כישראל
צילום של גבר לבוש פיג׳מה, ענוב עני־בד.
מרושלת, תיק ג׳יימם בונד בידו האחת
ומטריה בשנייה, נשלח השבוע במעטפות
רגילות לכמה מאות בתי-אב ב ישראל,
בתחתית התצלום הופיעה השאלה:
״באת לעבודה או באת לעבוד?״
מרבית מקבלי הגלוייה פרצו בצחוק ל מראיה,
אחרים התעניינו במקורה.
אותו התצלום ובו אותה השאלה, אך
בפורמט גדול יותר נשלח השבוע במעטפות
גדולות לכמה מוסדות ציבור במדינה.
אחדים מהמקבלים תלו אותו על קירות
המישרד, אחרים לקחו אותו הביתה. תגו בת
המקבלים: צחוק והשתוממות. מי שלח
את התצלום?
קומץ של יחידי־סגולה קיבל השבוע
פלאקט גדול עם הצילום המשעשע. גם הם
תמהו: מי עומד מאחריו?
רוח התנדבות. האחראי הישיר לתצ לום
המשעשע הוא הפירסומאי אמנון ארי-
אלי. לפני כחודשיים לקח אריאלי את בתו
תמי, קצינה •בצד,״ל, לבדיקות אצל פרופסור
ברונו לוננפלד בבית־החולים על־שם
ש יבא בתל-השומר. בתום הבדיקות,
כאשר שאל את הפרופסור כמה עליו
לשלם, השיב לו זה :״אתה הרי בעל מיש־רד
פירסום. במקום כסף, אני מבקש שתעשה
שירות ציבורי שיעודד את מוסר ה עבודה
בישראל.״ אריאלי, הידוע כבעל רוח
ספורטיבית, הופתע — אך החליט להענות
לבקשת הרופא.
בהגיעו למישרדו כינס אריאלי את צוות
עובדיו, ביקש לא להעביר אליו טלפונים

הכרזה של אריאלי
הפתעה לרופא

במשך הישיבה, סיפר להם על בקשתו של
הרופא. רעיונות החלו עפים סביב השול חן.
חלקם נפסלו, אחרים הועלו לדיון חוזר.
כאשר הוחלט לבסוף על הפלאקט המצו לם,
קפץ איש המישרד, משה שגיב, ודרש
בתוקף שדמותו־שלו תפאר את הפלקאט.
בקשתו נענתה. הצלם מיקי קורן התנדב
לצלם, והגרפיקאי שמעון ריישר החל לעצב
את הפלאקט.
אחרי שהסתיימו הצילומים הסתגרה איתם
הפיזמונאית רימונח דינור למשך שעות
אחדות, וחיברה להם את המישפט ״באת
לעבודה או באת לעבוד?״ רוח התנדבותית
גילה גם בעל הדפוס רפי חיון,
שהדפים את אלף הפלקאטים הראשונים
חינם.
לפני שבועיים הופיע אמנת אריאלי שוב
בבית־החולים, ביקש מהרופא שייצא איתו
רגע החוצה. הוא הוציא ממכוניתו את ה חבילות
עם הפלקאטים. גמל לרופא בהפ תעה
משלו.
העולם הזה 2103

תק ציב ה מ דינ ה החד ש, הו אהתק צי ב שהוגש על־ידי ה לי כו ד, כו ל ל 8מי לי ארד
לי רו ת סו ב סי דיו תממשל תיו ת על ה לוו או ת הני תנו ת. ל שוני ם • ה כוונ ה הי אלה לוו או ת
ל א־ צ מו דו ת ש מלוו ההממשלה, כא שר אתהכסף הי א מגיי סתבהצמדה. ההפר ש בין
ה רי בי ת ׳ ה מ שול מ ת על״ידי מקב לי ה ה לוו או תלמחיר ׳ ה א מי תי של הכסף הו א, ב שנ ת
התק צי ב ה חד ש ה 8 ,מי לי ארד לי רו ת. פירו שו של דבר שהממ של ה מ עני קהמ תנ ה של
: 8מיליארד לי רו תלחלק מבעלי״ ה הון, אלה שיש להםהאפש רו תלקבלה לוו או ת
מ מ של תיו תלא״ צ מו דו ת.
מ תנ ה זו כ פול ה מ כל הקצבתהסוב סי ד יו ת ל מזון ולתח בו ר ה, ה מייו עדתב עי ק ר
ל שכ בו ת הנפג עו ת של ה או כ לו סי ה. בעוד ה סו ב סי ד יו ת ל מזון ותח בו רהמ קו צ צו ת
בתק צי ב החד ש ביו תרממח צי תן, ג דל ה ה סו ב סי די הלה לוו או ת לבעלי ה הון מ־ 5מי לי ארד
לי רו תבתק צי ב ה קו ד ם, ל״ 8מי לי ארד לי רו ת ה שנה.
זו הי, א ם כן, ד מו תההא מי תי ת של הממשלה: חלוקה בי ד נ די ב ה לשיכבית
הע שירה, ו קי צו ץ ל שכירים.
התק צי בהחדש !מגלה, כי ה או צר גבהב שנ ת !התקציב ה קו דמת, ב ת קו פ ה
א פ רי ל ״ או ק טו ב ר 3.37 ,מי לי ארד לי רו ת מס־׳ערך־מוסף מ תו ך 9מי לי ארד שעליו לג בו ת
כל ה שנ ה. והוא גבה בתקופה זו רק * 41מ ה או מ דן, ב מ קו ם 585א ם תימ שך הגבי ה
בק צב ז ה, ייגבו ר ק 6מי לי ארד לי רו תמס־ ערך־ מו ס ף ובידי חלקמה צי בו ר יי שארו
ל פ חו ת 3מי לי ארד לי רו ת מן ה או מ דן.
גם ג ביו תהמכסמ פג רו תמאדב או תההת קו פ ה, ו ב הן י הי ה פיגור של 3מי לי ארד
לי רו ת נו ס פי ם. ההכנסות בפועל בתקופה ׳ ה א מור ה י היו 28 מי לי ארד, ל עו מתהת חזי ת
בתק צי ב ׳ ה קו ד ם של 31 מי לי ארד. במס ״ ה כנ ס ה ׳החל ת ה לי ך ח מו ר של ׳ ה ק טנ תהצה רו ת
ה ה כנ ס ה. ב ת קו פההא מו ר ה ירדו ההכנ סו ת ה מו צ ה רו ת !שיל עצמ אי ם ב־* 20ל פ חו ת•
ה סי ב ה: העצמ אי םלמ דו כי ב די קהל עו מקי כו להלחולרק על אחדממאה ״
ו ח מי שי ם ני שו מי ם, וגם אםנתפ סי ם — ת מי ד אפ שר להסתדר. כיו ם בו דקמסי
ה ה כנ ס ה 1500 תי קי ם מ תו ך כל 275 אל ף תי קי ם, וכדי ל הגי עלב די ק ה מיני מ לי ת
יש ל ב דו קלפ חו ת 10א ל פי ם. לכ ך אין די בוח ^אדם.
בקצרה, מנגנון הגבי המת מו ט ט, ונרא׳ה כי ׳הדבר נו ח ל שר־ ה אוצר. הגבי ה
מעצמ אי ם מו אטתבקצבמ הי ר, ב בי רכת שר־האוצר. מ אי ד ך, התק צי ב החד ש מבשר
אינפל צי ה של * 50ל שנ ה, שתפגע ח מו רו ת ב שכירי ם ותעשיר א ת בעלי הרכו ש עוד
יו תר.

נוס מנע
״צוו ה..אפ־16־
בישראד
מי שרז״ ה בי ט חון עושה עתהמאמ צי ם
נוא שים לשכנע אתחברת ״ג׳נראל דינ א-
מיקס ״ ל ה תי רלתע שיי ה ה אווי רי ת ייצור
ח ל פי םלמ טו ס ה״אפ* 16״ שישראל תרכוש
ב כ מויו ת• האמ רי ק אי םמסר בי ם, בני מו ק
כי בהסכםשחת מו עם מ דינו ת ה שוק ש רכשו
אתהמ טו ס ב עי סקתהמאה, יש
סעיף ה או סרהתרת ייצור ח ל פי םלמ טו ס
על־ידי! מ דינו תאח רו ת.
גור מים ב מי ש ד -ה בי ט חון

מז כי רי ם, כי

״יריעות אחרונות״
קורה מהעירייה שטחים
ו הווזנ ח מיגושו
הוו עד ההמקו מי ת לבניין יערים של
תל״אביב אי שרה, באח רונ ה, שורה של
תו כניו תשב או ל שנו ת חו קי ם כדי לאפ שר
ל מ כו ר ל ״י די עו תאח רונו ת ״ ש ט חי ם עי רוניי
ם ׳הגובלים בבניין ׳החדש של העי תון.
ב שנ ת ! 1973ה חלי ט ה ׳ הנ הל ת ה עי רי ה
לא שר, ע ק רוני ת, מ כי ר ה של השטח של
ר חו ב 751ל עי תון, וז אתב תנ אי שהעירייה
תא שר אתהמ כי רהב לי מיכרז, וששר־ה
מי ש פ טי ם י שנה א ת סוג הקרקעמקרקע
ייעוד ה א סו רהבמ כי ר ה, לקרקעה מו תרת
ב מ כי ר ה. השטחהא מו ר הו א בן 400מ״ר.
ב שנת 1976החליטה העיריי הלמ כו ר •
לעי תון, נו ס ף על השטחהא מו ר /עוד 1.5
דונ ם ס מו כי םהמשמ שי םאתמח סנ י ה עירייה,
וא שר ע לי הםחלק מן ה מי בני ם
של מחלקת ׳המאור. בי שיב ה הוצגו מיכ-
ת בי ם של חברי הנ הלת העיריי ה ה קו ד
מ ת, חיי ם ב סו ק ו אליהו שפייזר,
ה טו עני ם כי בתקופתם חי תהנ טיי ה ל הי
ענו תלבקשתה עי תון ב תנ אי ם מ סויי-
מי ם.
ועדת הנ כ סי ם של העיריי ההח לי ט ה,
בינו ארה שגה, לא שר לעי תון שימוש ז מני
בשטח, וו עד תהמקרק עין ה ח לי טהל המליץ
על שינוי ייעודו של השטח כך
שיבוטל ר חו ב . 751 הוו עדההמקו מי ת
אי שר האת בי טו ל ׳הרחוב ואתה שימו ש
הז מני בשטחמחסניה עירי ה, והח לי ט ה
להע בי ראתה תו כני ת ל בי טו להר חו ב ל וועדה
׳ ה מ חוזי ת.

יהודה ביו שטו? *
לטובת מי?
לפני שלוש !שנים ׳נענתה ״ג׳נראל דינ א-
׳ מי ק ס ״ ב חיו בלבקשתי שראל ו ע מד ה
לחתום עי מ ה על חוז האלאש שר־הבי טחון
דאז, שימעון פרס /ה ת ער בואסראת
העיסקה. ה סי ב ה: התע שיי ה ה אווי רי ת
חששה שמא ההסכםיחבלב פי תו ח ו בייצור
ה ״ כ פי ר ״ ופרס ,׳שהיה מגן ה תע
שייה ה אווי רי ת, נעתר לבקשה.

חבר -ה כנ ס ת זלמן שובל מקבלאת
מ שכורתו מן ה כנ ס ת, ולפי החוקא סו ר
לו לקבלמ שכור ת מ שום גור ם נו סף. חבר״
ה כנ ס ת שובל הו אגםחברה די ר ק טו ריון
ב״ייצו אחברהלהשק עו ת ״ ,וחתימתו
מתנוססת על מ אזן החברההאח רון ל מ
ארס , 1977יחדעםח תי מ ת חו תנו,

ה מ חי רי םהחד שי ם גר מו לכך שמי ש נ
כנ סלמסעדה בינוני ת מ שאיר ב ה רבע
מ שכורת. א ך ישנן עדיין כמהמסע דו ת
טו בו תבתל ״ א בי ב שבהן ני תן ל א כו ל טוב,
ל לגו ם כו סית, ול של םרקכ־ 100 לי רו ת
לאדם. ל ה לן כמהמסע דו ת, שנבחנו ונבד
קו כמתפע מי ם על-ידי עורך מ דו רזח :
• ״ אנ ט רי קו ט ״ ,ר חו ב בן־י הו ד ה פינ ת
שדרות נו רד או: ת פ רי ט א חי ד, ט עי ם, מטב
ח צרפתי.
י פונ ד ק חגול א ש״ ,ר חו ב פרי שמן
פינ ת ר חו ב הי ר קון: ת פ רי טלא גדול, א ך
מ עול ה.
• ״ חיי ם ״ ,ר חו ב דיזנגוף פינ ת ר חו ב
ז׳ בו טמס קי: מי טבח רו מני מ עו ל ה.
9״ מי סעדת דגי םנמל יפו״ ,בנ מל
הישן: דגי ם מ עו לי ם ו בזול.
9״ קפהדה־ פ א רי ס ״ ,ר חו ב ט רו מפל-
דור, לי ד ר חו ב בן־י הו ד ה: או כלט עי ם
ב מ חי ר 120 לי רו תלאדם. אין ד מיון בין
טע םהסטייקכ אן לטע מו במסעדת ״ קפה
ד ה־ פ א רי ס ״ בז׳נוו ה או בפא רי ס, א ך בכל*
זאת כד אי לנ סו ת.

מרדכי מאיר.

האם יש ל שובל ה כנ סו ת כל ש הן מ ח
בר ה זו, שהוא די ר ק טו ר שלה וגם בעל-
מניו תבה ! בי או ר 15ב מ אזן החברה

האם מותו והעסיק
נני־מישבחה?

—יי^״81:^ 111^811^8

מי מ כ יו־ אח

ח״פ פרם

האם מקבל ח״ נ
שובל דמי ניהול?

איך לאסל
טוב -ובזול

ה מי ש טר ההב רי טי תמחפשתאת אי ש-
הכס פי ם י הו ד ה בינ שטוק; ש הי ה ה שליט
במערכת: ה הי מו רי ם ב אי אדאםש־ב
ת על תלמ אנ שבב רי טני ה. החקירה עליו
נפתחהב עי ק בו ת ח קי ר ה של הבנק״ של-
אנגלי ה על ׳ הונ א ה אדירת״,ממדים ב מ כי ר ת
מניו ת מ חו ץלב רי טני ה ל אז ר חי ם ב רי טי ם,
מבלי ל שלם אתהמס שקובע החוק על
עי ס קו תכאלה.
׳ ה ח בר ה ׳שמכרה א ת ׳ ח מניו תהיא
״רידג׳ ס קיו רי טי ״ ,שנו הל ה על״ידי איש-
ה הי מו רי ם טי ם הולנד, שו תפו של
בינ ש טו ק.

ח״כ שופד
בניגוד לחוק?
מגלה, כי ב שנ ת ׳המאזן 1977 הפרי ש ה
החברה 52.5אל ף לי רו ת ד מי ני הו ל ל-
בעלי״עניין. ב שנה ׳ שקדמה ל ה ׳הופרשו
117 אלף לי רו ת.
בעל-עניין הו אאדם שבר שותו יו ת ר
מ 5 *-מ מניו תהחברה. בי או ר 17ל מ אזן
מגלה, כי בהתאםלהסכם עם בעלי-
עניין ו מקבל תהחברה שירותי ייעוץ ת מו ר ת
ת שלו ם של * 6 *5מ ה רוו ח ה שנתי, כו לל
דיוו חי הון. ההסכם הו אלת קו פהבת
חמ ש שנים, עד ל שנ ת . 1982
כיוון ׳שאין ה בי או ר מגל ה מי הםב עלי׳
העניין, ק יי מתאפש רו ת תי או ר טי ת ש־ח
ב ר -ה כנ ס ת שובל ׳מקבל ד מי״ני הול כאלה,
ובכך עוקף א ת חו ק ה כנ סתהאוסר עליו
זאת. ה ש אל ה הי אאםקבלתא חוז ק בו ע
מ רוו ח תו אמתאתהחוק, במקרהשה
אדם ׳נכלל בבעלי״העניין המקב לי ם ד מי-
ניהול•

דמה משביתים את
תעשיית היהלומים
ה סי בההאמי תי תלהשבתת תע שיי ת
הי ה לו מי ם אינ ההמח סו ר בי ה לו מי־גלם.
י שראל, מ ק בל ת או תההכ מו ת ש קי בל ה
בעבר מן ה סינ די ק ט ׳הלונדוני, וג ם קונ ה
,מחוץ ל סינ די ק ט או תן ה כ מויו ת ש קנ ת ה
בעבר. פ שוט, יו ת ר דיוו חי כיו םלהחזיק
בי ה לו מי״גל ם מ בלי לעבדם• מ אז ת חי ל ת
והשנה עלו מ חי רי י ה לו מי הגל ם, ב עי ק ר
מ סוג המילאס, ב 70 *-׳ויותר. י ה לו מי ם
גול מיי םקל יו תרלמ כו ר, שכן, מכירת
י ה לו ם מלו ט ש מו ת ני תבמ צי א ת קונ ה ש ירצה
דוו ק א בי ה לו ם מ סו יי םזה.
הי ה לו מני ם הי שרא לי ם יהפכו, למע שה,
׳סוחרי ם בי ה לו מי־גלם. כל מי שמק בל
הקצבה מן הסינ די קטמ רווי ח מייד ע ם
קבלתהע שרות א חוזי ם (וזו סי ב ת הר צון
ל קנו תאתהחברההממשל תי ת ״ פי תו ח ״,
שלה הקצבה של ה סינ די קטומ קו רו ת
מ שלה) — ואםימ תין כמה חוד שי ם,
ירווי ח עוד יו תר. ל עו מתזאת, בלי טו ש
יש ס כנ ה של י ריד הבמ חי רי ם וב רוו חי ם•
ה תע שיי ה הי שר א לי ת חז ר ה, סו ף־ סו ף,
ל ה יו ת ימיה ש הי תהכל !השנים: מ תוו כ ת
בי ה לו מי ם. הי א סג רהאתהמלט שו ת ש שימשו
תירוץ לסחוט מן הממ של ה מי מון
זול ב הי קףא די רופ טו רממס -ה כנ ס ה.

חברת ״ א פ רו״ ,שהי א סו כנו ת -בי טו ח,
בי קשה לז קו ף כ הו צאהסך של 5060
לי רו ת ששולמו לצילה בן״־אפרים, ש הי
א בין ה שאר גםב תו של מנ ה ל ״אפרו״.
פ קי ד ה שו מ ה סי רבלה כי ר ב הו צאה, בני
מו ק שלא הו כ חו יחסי עובד ומעביד,
ורקכש הז ה צורך להגי ש דיו״חלמס -
ה ה כנ ס ה נר שמו — למפרע — פ עו לו ת
רי שום ה שכר. כן לאנפתחלבתכר טי ס
עובד, ל א דוו ח על שכרה למס ־ ה כנ ס ה
ול א נו פהמ שכר ה כל ימס. ב ת קו פההא
מו ר ה שיר תההבתב צבא.
בי ת -ה מי שפטהמ חוזי בתל -א בי ב, באמ צעות
ה שופט חיי ם בנטל, קבע כי אין
לקבלאת הדי ע ה שלא י כו לי םלהתקיים
יחסי עובד ו מעביד בין בני -מי שפחה, ו אין
ל מ צו א פ סו לבהעסקתבתאצלא בי ה, א ף
אםמ דוב רבע בוד האר עי ת בז מני םבל תי-
ק בו עי ם. בנ סי בו תכאלה יש ל הו כי חאת
מ הו ת !היחסים• י!ש ח שי בו ת רב הלמ תן
הו דעהלשל טונו תהמס על העסקתה שכיר,
ולניכוי המסמ שכרו. בנ סי בו ת
ה מי קרה, אין ל ק בו ע כי !היה הסכםלה
עסקתהבתת מו ר ת ׳תשלום ׳ מ סויי ם,
ו ת בי ע ת ״ א פרו ״ נדחתה•

סיפו״ה לשיאה הפרסי
אלפי א ד רי כ לי ם ב עו לםמש לי מי םבי
מי םאלהאתה תו כניו ת ל מי כ רז בינל
או מי ש הו צי א השיאה ׳ הפרסי להקמת
סי פ רי ה. ה מו עדהאח רון לימיכרז הו א
סו ף ׳החודש שעבר.
בי שראל עו ס ק במרץ רב ב תו כניו תאלה

אדריכל שרץ
כיכר תלוייה

אלדד שרון,

מישרד האד רי כ לי ם של
שהכין תו כני ת חריג ה ב מי קצת, ה מו שתתת
על כיכר מו קפת גני םהת לוי ה ב אווי ר.
ה סי כויי ם ׳הי שראלי ם לז כיי ה ב מי כ רז
א פ סיי םאך, לדיברי שרון, ה דב ר, מ הוו ה
תירגול טו ב ל צוו ת עובדיו.

111111 אלמנת המילחמה האחרונה, אם
לשתי בנות, עזבה את הקיבוץ
\ י י1
שבו חיה עם בעלה, ומתגוררת בתל־אביב.

3־ 1 0 0אלמנותהצ נח ניםנ 9גשו

לשלושה ימי

בילו במל ו ן מפואר בסד ום. כדי לצאת מ הש יגרה

מיבצע אלמנות
11 ״111 1חיפאית, אלמנת צנחן שנפל
11 111 1במילחמת יוס־הכיפורים, הגי־
£עה מחיפה לסדום כדי להשתתף במיפגש.

אלמנת מילחמת יום־הכיפו־

רים, בת נתניה ואס ל11
1111
שניים, נרתמה בעצמה לעזרת אלמנות
אחרות שלהן ״קשה יותר להתגבר.״

40י ..וי 1 11

ודחי מלין גני־שולמית בסדום שיפ-
*י שפו עיניהם בתדהמה. ביום השלישי
לפני שבוע פלשו אל המלון המפואר
כמאה נשים צעירות ונאות. כשהן צוחקות,
מלהגות ומתחנחנות, הכל כדרך נשים
צעירות, השתלטו על שתיים מקומותיו,
התפזרו בין אולמותיו, שהו בבאר, באולם
המסיבות ובחדרי האוכל של המלון.
התיירים האמריקאים המזדקנים או אלה
הישראלים שבאו למרחצאות הבוץ המבריא
של סדום, לא יכלו שלא להבחין
בכ־ 20 צעירים גברתנים המלווים את מאת
הצעירות. אלה שאזרו אומץ ולא נבהלו
מדמות המלווים הקשוחים וקשרו קשרים
עם הצעירות, לא יכלו שלא להבחין במבטי
עידוד, דווקא מצד הגברים המל
ווים.
רק אחר-כן• התבררה להם הסיבה:
המלווים היו אנשי צנחנים במילואים,
אשר קיבלו על עצמם לארגן שלושה ימי
נופש, בילוי ובידור ל־ 100 אלמנות של
צנחנים, חבריהם לנשק שנפלו.
! ואומנם, תרומת מלון גני־שולמית והמאמצים
הרבים שהשקיעו בני משפחת
הצנחנים, מרביתם חברי קיבוץ גיבעת־חיים־מאוחד,
הפכו את שלושה ימי הטיול
בים־המלח לחווייה מרגשת לאלמנות. כל
אותה עת שהו כמה עשרות מילדי אותן
אימהות צעירות בעין־גדי הסמוכה. גם
שם היו אנשי מילואים של הצנחנים,
אשר דאגו לארגן לילדים שלושה ימי
כיף פרטי, הפעם בלי אמא.
כשהופיעה חווה אלברשטיין באולם המ
מיכל
אלכסנדרוני, צעירה שהמילחמה
פגעה במישפחתה, יושבת ליד סוניה,
המקדישה את כל זמנה לחוגים המייוחדים לאלמנות ולטיפול בהן.
בשלושת ימי הבילוי המשותף קיבלו הנשים אירוח מפואר.

סיבות של המלון בפני האמהות, הופיע
קוסם בעין־גדי בפני הילדים. כשלמחרת
בערב ניגנה תיזמורת מוסיקה לריקודים
ולהקת־פיקוד־המרכז זימרה על הבמה ב אולם
המלון, הופיעו זמרים מקיבוצים
בפני הילדים. כאשר אמא טיפסה במעלה
המצדה, או טיילה על גבי קומנדקאר
בוואדי ניסתר, שרק מי שהיה בצנחנים
מכיר אותו, רחצו הילדים במעיין עין־גדי
ואכלו סופגניות.
לאנשי אותה קבוצה מופלאה, המורכבת
מידידים של הנופלים וממספר
אלמנות אשר התגברו טוב יותר
מחברותיהן על אסמן, עד כדי כך שנרתמו
בעצמן לעזור במיבצע, יש כמה מטרות
בטיפול המתמיד, באירגון האירועים

שימחה ומנית

אילנה מוהליבר, צעירה ירושלמית
תוססת שבעלה נפל ב־מילחמת
יום־הכיפורים, רוקדת עם אחד הצנחנים שליוו את קבוצת
אלמנות החייל, ואשר אירגנו את בילוי החג בסדום למאה הנשים.

ובמיפגשים הנעשים עם האלמנות. המטרד.
הראשונה, כדברי אחד מהם :״לנסות ולהביא
קצת שימחה בלב. להוציא מהשיגרה
ולהפגיש.״ יש, כמובן, מטרה נוספת, ש איש
אינו מודה בה בגלוי, אך היא
ברורה, מובנת ולגיטימית: לנסות ולהוציא
את האלמנות, כל אחת מהמיסגרת
החברתית בה היא נמצאת, כדי לפגוש
אנשים נוספים, כדי להכיר עוד ועוד,
כדי שאולי יימצא ידיד נוסף ואולי אפילו
בעל.

1שם כך יש צורך בהרבה זהירות, הר*
בה הבנה, הרבה מאד אירגון והרבה
מאד הבנה בלב. ולאלה שמארגנים את פעילויות
אלמנות הצנחנים יש מכל אלה.
תוכנית האירוע האחרון, זה שהיה על

במעגל סגור

שפת ים־המלח, היא דוגמה טובה לכך.
שישה אוטובוסים, אשר הגיעו מכל רחבי
הארץ, נפגשו בשמורת עין־גדי. האמהות,
שמרביתן הגיעו עם ילדיהן, הופרדו מהילדים.
מאותו רגע הן היו בחופשה יקרה,
והילדים בשלושה ימי חלום. עד לסיום
הטיול היו הילדים ברשות מתנדבים ומתנדבות,
אשר עשו כל אשר בכוחם כדי
שלילדים יהיה כיף. ורק בתום הטיול
ניפגשו עם אמהותיהם, כשאלה ואלה גדושים
ועמוסים בחוויות.
האמהות יצאו לטיול בשמורת עין־גדי,
שתו קפה במיזנון השמורה ומשם ישר
לגני־שולמית. כאן ניקרתה על דרכן ההפתעה
הראשונה של הטיול. בעוד שבחוזר
שהן קיבלו ערב היציאה נאמר כי הן
תישנה באחד מאולמות המלון, על מזרונים
שיונחו על הריצפה, נמסר לכל שתיים
מהן מפתח של חדר רגיל של המלון,
כמו לאורח המשלם כ־ 1000 לירות ליום.
רק בערב האחרון התבררה התעלומה. כ
מעגלי
הרוקדים באולם מלון גני
שולמית היו סמל לחייהן של אל־

מנות צה׳׳ל: המעגל הסגור. המיפגשים בין האלמנות לבין עצמן

אשר עורך־הדין מתתיהו עצמון, איש צנ חנים
ותיק ואחד ממארגני הפעילות למען
האלמנות, הגיש מגן עם הקדשה להנהלת
המלון וסיפר לאלמנות הצעירות כי מנהלי
גני־שולמית כלל לא רצו לשמוע על הסי דור
של לינדדעל־מיזרונים :״חינם אין
כסף הם נתנו לנו את החדרים, את השירותים
של המלון ואת הארוחות,״ סיפר
עצמון.
בערב הראשון התנדבה חווה אלברשטיין
להופיע בפני הקהל המיוחד הזה. מנחה
מקצועי הובא במיוחד על־ידי גני־שולמית
וניסה להרקיד את האלמנות עם מתי־מעט
הגברים שהיו באולם.
פה ושם נמצאו בני זוג לריקוד — אור־חי-אקראי
במלון, המלווים מהקיבוצים,
ידיד או בעל של אלמנה שהצטרף לסיור.
במבט שטחי אפשר היה לחשוב כי זה
ערב בידור וריקודים רגיל, כמו עשרות
או מאות ערבים מסוג זה הנערכים בכל
מקום בארץ. רק מבט שני גילה עשרות

ונושאי השיחה שלהן, מותירים את הנשים הצעירות במעגל של
שכול שכולו שלהן. מהצד האחר נהנות האלמנות להפגש זו עם זו
משום ש״אלה כימעט החברות היחידות שיש לי,״ הן אומרות.

דייה

בת קיבוץ גבעת־חיים, אס
לארבעה ילדים. צנחנים
ידידי בעלה שנפל, הם שייסדו את האירגון.

צעירות ישובות ליד הקירות, מתגודדות
בשלישיות או ארבע ביחד, כשעיניהן בו חנות,
ממתינות.

״ מי לי ם י פו ת
ול א כל-כך י פו ת ״

בוחנות את הצעירות הרוקדות הן עיניהן של שתי אלמנות הצנחנים,
1 1 11י 1חיה, אם לשתי בנות ואסתר, צעירה ממוצא אמריקאי שבאה להשתקע
בארץ ללא מישפחתה, אחרי שבעלה הישראלי נפל במילחמת יום־הכיפורים. רבות
מהאלמנות שהשתתפו בשלושת ימי הבילוי לא נטלו חלק בבידור, רק צפו באלה.שרקדו.

ך עבזר שעה קדה התרוקן האולם
בו נערכה המסיבה. בזוגות או בח בורות
קטנות הסתננו מרבית האלמנות
אל הבאר של המלון. שם, בכורסאות
ההדורות, ליד כוסיות משקה ובאפלולית
המיוחדת לבארים, נפתחו האלמנות יותר.
בין ״שמעת שרינה התחתנה שוב,״ או
״רותי מתגוררת עם חבר חדש,״ היו גם
כאלה שסיפרו בדיחות נועזות והיו אחרות
שדיברו על החוברת החדשה שהוציא
מישרד־הביטחון בדבר הזכויות של האלמנות.
אמיר
קרן, מגיבעת־חיים־מאוחד, צעיר
גבה־קומה ומלא גוף הנחשב ל״אבא של
אלמנות הצנחנים״ ,עבר משולחן לשולחן
והתחנן בפני האלמנות לעלות לחדרים
וללכת לישון :״מחר יש יום קשה, קמים
בשש בבוקר.״
ואומנם, אמיר לא הגזים. שיירת קומנד-
קארים נהוגה בידי חיילי הצנחנים המתינה
בפתח המלון בשעת בוקר מוקדמת.
אתרים שכמעט רק הצנחנים מכירים אותם
זכו בביקור של מאה צעירות לבושות
ג׳ינם, מכנסיים קצרים ומטפחות על הראש.
מעלה יאיר, מערת •הקמח, הסכר
(המשך בעמוד )42

!יקרין

תלם, צעירה בלגית שבעלה
הישראלי נפטר בעיקבות
פציעה לאחר המילחמה, סופחה למישפחת
אלמנות הצנחנים המורכבת רובה מצבריות.

מי ב צע אלמנות
(המשך מעמוד )41

הגדול של מיפעלי ים־המלח, היו אומנם
סיור קשה, אולם אף אחת מהמוזמנות
לא הסכימה לוותר עליו. כשהן חזרו לפנות
ערב עייפות ותשושות למלון, הספיקו
לספר לכולן כמה נפלא ומרגש היה.
גם המקלחת הקרה שלקחה כל אחת מהן
בחדרה לא הפיגה את ההתרגשות, ומייד
היה עליהן לרדת לחדר האוכל, לאכול
במהירות ולשעוט לעבר האולם: שם נערכה
המסיבה השניה של הטיול.
המארגנים למדו את הלקח של הערב
הראשון: לא עוד ריקודי זוגות המותירים
לייד הקיר את מרבית הצעירות.
ריקודי ההורה זכו להצלחה כבירה; הכל
יכלו להשתתף בהם, כאן לא שיחק ההבדל
המיספרי בין גברים לנשים. למרות שרובן
ידעו כי למחרת ממתינה להם מלבד הנסיעה
המייגעת הביתה גם עליה ברגל,
דרך שביל הנחש למצדה וטבילה בבוץ
עם מסג׳ים לאלה שתרצנה בכך, קשה
היה לנתק את הצעירות ממעגלי ההורה.
קשה היה שלא להבחין בסימליות שבריקוד
ההורה של האלמנות. מעגלים מעגלים
סגורים, הנפתחים לעיתים בקושי רב
ולעיתים בשימחה לכל רמז של עוד

עזרה זו למרחוק. היא מופעלת בעזרת
כמה עשרות משוגעים־לדבר, המדביקים
לכל משימה עוד עשרות אחרים ; הם מקבלים
עזרה מהחיל וממפקדיו ונעזרים גם
באלמנות ״הרוצות לסייע לאלמנות אחרות
״.סיפר השבוע אחד מקציני המילואים
של הצנחנים, שהיה ממארגני האירוע
בגני־שולמית :״אנחנו לא יכולים
לבוא במקום. אנחנו רק יכולים להביא
שימחה בלב, לעשות שמח ולהשכיח, ולו
לשעות ספורות או לימים אחדים, לא את
הבעל שאבד, אלא את המצב. מה שאנחנו
עושים זה טיפה בים, אבל אנחנו משתדלים.״
מישרד־הביטחון
אינו מתערב ביחס היחידות
לאלמנות, אם כי נערך מעקב אחר
כל תופעה יחידתית או חיילית־פנימית
היכולה לסייע לאלמנות. אנשי המישרד,
הנמצאים בקשר הדוק עם כימעט כל
אלמנה, עורכים סקרים וטבלאות לגבי
יחסה של כל יחידה לאלמנותיה. על־פי
מחקרים אלה של מישרד-הביטחון עומדת
טייסת אחת מסויימת בחיל־האוויר בראש
היחידות הדואגות לאלמנות שלהם,
אולם החייל העומד בראש הרשימה
הוא חיל־הצנחנים. דווקא חיל-הים, אשר

מסיבת חנונה

פגישה נרגשת בין אלמנות יחידת הצנחנים לבין בניהן,
שהופרדו מהן ובילו בעין־גדי, בטיולים נפרדים,
נערכה במסיבת חנוכה שהתקיימה במלון גני־שולמית שלחוף ים־המלח. בעל המלון,
בצלאל מזרחי, אירח את מאה האלמנות ללא תשלום, דאג לבידורן ולנוחיותן במלון.

מישהו הרוצה להצטרף למעגל .״זה הרבה
יותר טוב מהמצב של האלמנה בתחילה,״
סיפרה אחת מהן, כשהיא מתנשמת מהריקוד
,״החודשים הראשונים שלי היו
קשים נורא. בנוסף למכה ולאבידה האישית
שלי, של הילדים שלי ושל הורי
בעלי, לא יכולתי שלא לחוש במין התנכרות
כזו מצד כל החברות והחברים שלי,
או שלנו. עוד ביום שהודיעו לי שבעלי
נפל, היה הבית שלנו מלא באנשים. אי-
אפשר היה להפיל בו סיכה. לא היה
לנו מקום להיות לבד, אני עם הילדים.
ככה זה היה משך כל זמן השיבעה. אבל
אחר־כך התחילו תופעות שבתחילה התמיהו
אותי, ואחר־כך הרגיזו אותי. כשהיו
הידידים הכי טובים שלי מבחינים בי ברחוב,
הם היו מתעלמים, עוברים למדרכה
השנייה, מפנים את הראש הצידה. פעם
גם לא הצלחתי להתאפק וצעקתי על חברה
שלי, חברה טובה, שניסתה להתעלם ממני:
׳מה אני, מצורעת?׳ רק אחרי חודשים
רבים, כשכבר התחילו להתייחס אלי כאל
אדם רגיל, ולומר לי שלום ברחוב, מילים
יפות ומילים לא כל־כך יפות, הבנתי שאני
עולה על דרך השיקום שלי כאלמנה.״
חיילות צה״ל אינם מעניקים עזרה מוראלית
אחידה לאלמנות החללים שלהם.
מלבד חיילות הצנחנים, האוויר והתותחנים,
נראה כי מרבית החיילות לא מכירים בחשיבות
של העיקרון :״להשאיר את האלמנות
במישפחה הלוחמת.״ לא היתה יחידה
שלא הקימה לאחר המילחמה האחרונה
צוותים מיוחדים של אנשי־מילואים, בעיקר
בעלי השכלה אקדמאית, אשר ניסו
לטפל באלמנות. ברוב המקומות גוועו
צוותים אלה בתוך תיקי־דיווח טחובים;
לעומתם, חיילי שלושה חילות אלה ממשיכים
במלאכה באותה התלהבות התח לתית,
אשר התמסדה בינתיים, אך לא
נפגמה.
בחיל־הצנחנים כבר יצא שימעה של

רוח הצוות של לוחמיו היא מן הגבוהות
בצה״ל, עומד על-פי סטטיסטיקות אלה
בתחתית הרשימה.

,,א שה של
גבר אחד ;/

ולס לא משרר־הביטחון ולא הי
חברים של הבעלים יכולים לפתור
את עיקר הבעיות של האלמנות — היחסים
החברתיים. בעת המיפגש בגני־שולמית
סיפרה אחת האלמנות :״אני אף פעם
לא יודעת אם לבוא לכנסים כאלה או לא.
תמיד, לפני כל מיפגש עם אלמנות, יש
לי כאב בטן. אני לא יודעת לבוא למקום
בו ידברו איתי כל הזמן על הבעלים
של האחרות, איך הם היו נהדרים, איך
הם נפלו ומה הם השאירו. גם הדיונים
הבלתי-פוסקים במצב שלנו כאלמנות, מה
מגיע לנו ממישרד־הביטחון, ואיד מסתדרת
אלמנה זו או אחרת עם בחורים, גם אלה
נמאסו עלי.
״במיפגשים כאלה אני משתדלת ליהנות
עד כמה שאפשר, לבחור את האלמנות
שאיתן הייתי מתיידדת בין כה וכה, גם
אם אני לא הייתי אלמנה וגם אם הן לא
היו -אלמנות, ולנסות ליהנות עד כמה
שאפשר. בבית אני לא יכולה ליהנות כך.
לא שאין לי כסף לצאת למלון לבד, אבל
עם מי? עם איזו חברה?״
באותו מיפגש סיפרה אלמנה אחרת, סמ דר
מבאר־שבע :״שנה לאחר שבעלי נפל,
הייתי באבל. יצאתי פה ושם, בעיקר עם
המשפחה או לאירועים משפחתיים. אחרי
שנה פיתאום תפסתי את עצמי. זה לא
ששכחתי פיתאום את הבעל, אבל הבנתי
שהחיים יותר חזקים מהכל, אפילו מהמוות.
היתה לי בעייה עם גברים, בעייה שיש
לכל אשה בגיל שלי. היום אני בת שלושים
העולם הזה 2103

ויש לי שני ילדים, אבל אני אשד לכל
דבר. החלטתי להקדיש חודשיים מחיי,
ששים יום, כדי לעבור 60 בחורים. אין
לי בעיה בלהשיג בחורים. אני אמנם לא
מלכת היופי, אבל אני די נאה, יש לי
מכונית ויש לי סידור לילדים 15 .יום
עמדתי בהחלטה הזו. יצאתי, חיזרו אחרי,
גם שכבתי עם כמה מאלה שנפגשתי איתם.
אחרי 15 יום נשברתי. לא שעשיתי השוואות
כל הזמן עם בעלי, אבל זו היתד
חווייה נוראה. אני אשה של גבר אחד.
אפילו אם לא הייתי כזו קודם לכן. מאז
שבעלי נפל ונותרתי עם שני ילדים, אני
יודעת שאני אשר. של גבר אחד. היה לי
לא מזמן רומן ארוך. זה היה בחור צעיר
שאהב אותי, ואני חושבת שגם אהבתי
אותו. מה שאולי יותר חשוב מהכל, שהיל־דים
אהבו אותו. הוא לא היה אבא, אבל
היה חבר גדול, איש גדול בשביל הילדים.
״הוא גר איתי. בשבת בבוקר הילדים
היו באים למיטה שלנו ומשחקים. יום
אחד דיברנו על חתונה. לאחר שנה וחצי
שאנחנו ביחד, אפשר היה כבר לדבר
על כך. פיתאום ראיתי את הפחד שלו
בעיניים. אני לא אומרת שהוא לא אהב
אותי, אבל הוא פחד. ראיתי בדיוק מה
אמרו העיניים שלו. הן אמרו, :בשביל
מה אני צריך את זה, בשביל מה אני
צריך אלמנה, בשביל מה אני צריך שני
ילדים שלא שלי, בשביל מה אני צריך
את הבעיות ואת הבכי ואת העצבות.׳ אז
החלטתי לגמור.
״אני לא יודעת אם עשיתי נכון. ייתכן
ואף פעם לא אמצא מישהו בלי המבט
הזה בעיניים. ייתכן וכל אחת מאלה הבו־דדות,
שהתחתנו בפעם השנייה, התגברו
על הפחד הזה בעיניים. אבל אני לא
יכולה עם זה, למרות שאני יודעת, שאף
פעם לא אמצא מישהו בלי המבט הזה
כאשר נדבר על נישואין, אפילו אם הוא
ינשא לי.״

חופשת הווו באוסטריה
בואו החורף לבלו ת חופ שה ב או ס ט רי ה !
או ס ט רי ה בחורף הי א פינת חמדק סו מ ה
ומק סי מ ה.
ה אל פי ם המו שלגים, השמש ה חו ר פי ת
ב א תרי ה ס קי ה ר בי ם ו קבל ת הפני םהח מי מה
של ה או ס ט רי ם — כל אל ה יעשו א ת
חופ שת ה חורף שלכם ל חווי ה בל תי נ שכחת.
א£1י1־ \5ל 0ם \ נ - 8
א1£1׳\5ל 0ע 110ם 8

החלמ—־ 5 1,540 .ס\^
החלמ — 5 2,170 .ס4 .
החלמ — 5 2,275 .ס\^
החלמ —^ 1:5 1,925 .

המחירים הנ״ל כוללים 7ימים ו־ 7לילות, חצי פנסיון,
בחדרים זוגיים.
פנו בהקדם לסוכן הנסיעות שלכם או למשרדנו לקבלת
חוברת מפורטת ובה הצעות נוספות לבילוי חופשת
חורף באוסטריה.
שער חליפין משוער 8 16.50 :ס 1.00

״עםהחב רי ם
של הו רי ״
ך רחל, אלמנת מילחמת־החתשה, יש
• בעייה אחרת .״אני מאלה שאהבו לצאת
ולבלות. הייתי עושה את זה עם
בעלי, ולאחר שהוא נפל, לאחר שהשתחררתי
מכך, וזה לקח לי די הרבה זמן,
התחלתי לצאת ולבלות שוב. היו לי המון
חברות. בעצם היו לנו לי ולבעלי, המון
חברים. הם היום כולם נשואים. אני לא
יכולה לבוא למסיבה או סתם לידידים
ולשמוע כל היום על הבעיות של הזוגות
הנשואים. אני פשוט לא שייכת לעניין
הזה, לי אין את הבעיות האלה.
״אחר כך התחיל סיפור עם חברה טובה
שלי. הבעל שלה ניסה לחזר אחרי. הוא
כזה שמנסה לחזר אחרי כל אחת ואשתו
יודעת מזה, אך מהעניין שלנו יצא, סיפור
/לא היה שום דבר בינינו אבל אשתו
* החליטה שאני טורפת גברים. היה מספיק
שעשתה רק כמה טלפונים, לידידות המשותפות
שלנו, כדי להזהיר אותן מפני
האלמנה שתיקח להן את הבעל, כדי ש אצלי
הטלפון ישתתק לגמרי. שוב לא
מזמינים אותי לשום מקום, כל החברות
שלי פיתאום שכחו אותי. אני כימעט ולא
יוצאת מהבית, לכל היותר עם אחותי.
כמעט כל הזמן שלי מוקדש לבן שלי בן
דד ,6לאחותי ולמכשיר הטלוויזיה. אני
יודעת כל תוכנית שהיתר או צריכה להיות
בטלוויזיה שלנו ובטלוויזיה של ירדן.
יי ״לעיתים רחוקות, כשמגיעים מים עד
נפש, אני יוצאת עם החברה של ההורים
שלי. ביום הששי אנחנו באים לבית של
מישהו מהידידים ומשחקים רמי. עכשיו
הפסקתי את זה, כי הבנתי שהם בכוונה
נותנים לי להרוויח, ואני לא צריכה את
הטובות האלה, טובות מתוך רחמים.״
אין כימעט אלמנה שאינננה מלאה טענות
כרימון. אולם אין להן אל מי להפנות את
הטענות שלהן. רובן ככולן מודות כי מיש־
,רד־הביטחון מתייחם אליהן כהלכה. המאושרות,
שבעליהן השתייכו אל אותן יחידות
המטפלות באלמנות, אינן חולמות כלל לבוא
בטענות אל היחידות של בעליהן. אלה ש-
אינן משתייכות על יחידות אלה השלימוכבר עם הקרע בינן לבין הצבא.
אולם התרעומת על מצבן, התרעומת
על שעות הבדידות הרבות, התרעומת על
הסטאטוס החברתי המיוחד שלהן, מפעפעת
בלב כל אחת מהן. ולאיש — כולל האלמנות
עצמן — אין פתרונים.
העולם הזה 2103

תל-אביב, רח׳ טרומפלחד ,12 טל 53535.
נציגות משרד התיירות האוסטרי

בעל־רכב
ה קפד על רציפות ביטוח חובה לרב בך
א ם בי טו ח ה חו ב ה שלך ה ת חי ל בחודש ספטמבר וחוקק לשני
ת שלומים — עליך לשלם א ת הת שלום השני בחודש ינואר,
לפני גמר תוקף תעודת ה בי טו ח הרא שונה.
בדוק את מועד גמר תוקף התעודה הראשונה שבידך, שלם
והחתם בבנק — עד אותו מועד — את התעודה השניה
שקיבלת.
אם תעודה שניה אינה נמצאת בידך — פנה אל המבטח שלך.

שמור על רציפות הביטוח!
איגוד

אבנר

חברות ה בי טו ח בישראל

איגוד לבי טו ח נפגעי־רכב בע״מ

דוגר הנתיחה החגיגית של מנון ישן־חדש נאוץ

לקוסמטיקה

ני ר ה

רחוב דיזנגוף ,271 טלפון 446169 :

אנו מתכבד
רהודיע

לקהל לקוחות׳]!:

מעתה, תוכל כל אשה להוריד שיער מיותר מהפנים
ומשאר חלקי הגוף במחיר הנמון ביותר בעולם:
35ל״י (לטיפול) לתקופת מיבצע של 3חודשים
(במקום 50ל״י).
הטיפול יעשה בשילוב של שתי השיטות המהפכניות לאחר 4ימים בלבד את זוכה לעור חלק, נשי, נעים
להורדת שיער מיותר: פינצטה אלקטרונית ומחט למגע ושופע חיות.
חשמלית גם יחד. כל זאת ללא כאבים, ללא שימן,
אם את אשה שיודעת ומבינה מה פירושה של זו המילה,
ללא תופעות לוואי וללא הוצאת כספים מיותרת !
אצל ״נירה״ א ת גם זוכה לטיפולי פנים יחידים במינם: פני אל ״נירה״ .כל טיפול הקשור ביופיך יהיה במכון
ע״י מסכה גופרית מיוחדת מוסר העור העליון מפנייך, חוויה עבורך.

ועמו כל הכתמים הפיגמנטיים, הק מ טי ם הדקיקים,
סימנים שחשבת שישארו לעולמים ועוד שאר מיני
פג מי ם...

ביו סטראט
מציג:

נביעות קיץ כל השנה
קו ר סי צ לי ל ה • ספאריצ לי ל ה • שי ט • ס יו רי
מדבר • ח ד רי םממוז גי ם • ב ר • מסעדה
פרטים והזמנות משרדנו כת״א, בן־יהודה 103א׳,
טל׳ 243811 בשעות ,0.00—13.00
או בכפר הנופש נביעות, דואר אילת, טל 3067 .־.050

די אטהעם ביו ־ סטראט
מזון הבריאות ביו־פטראט מיוצר מחומרים טבעיים בלבד. ללא תוספות
כימיות.
הירידה המושגת בדיאטה זו יכולה בכל מקרר, להגיע ל־ 3.5ק״ג
בשבוע הראשון.
ביו־סטראט תוכלו להשיג בכל בתי־המרקחת וחנויות טבע.
הוראות הדיאטה יחולקו חינם בכל חנויות טבע ו אלכיס בע״מ, ת.ד.
,4144 תל־אביב.

דרושה בעלת הופעה —
אחראית ומוכשרת
אפשרי ללא ניסיון קו ד ם,
ה מובנה לה שקיע מאמ צי ם
בהתקד מו ת

למופע חשפנות
טל 223795 .
מורלה הטפטים המעוצכים כיצירת אוטנות

א ר 1מ 1וצפוי
דלתות וקירות

העולם הזה 2103

ש? 3ת1 סרטים הימנון לידידו ת הנשית
״האם הולכת הרומנטיקה האמיתית ונע-
׳למת מן הבד? האם לא נזכה עוד לראות
את פול גיומן מחזר אחר רוברט רדפורד,
זאת דאסטין הופמן מתנה אהבים עם סון
וויט, ואת ג׳ון זויין מתחבק עם רוברט
מיצ׳ם? האם מהלומת האגרוף בסנטר, ש־היתה
במשך ישנים הביטוי הנשגב ביותר
לאהבה שהמציאה הוליווד, עומדת בסכנת
הכחדה?״
כך שאל בדאגה, אירונית כמובן, יומון
נידיורקי נפוץ באחד מגיליונויתי׳ו האח רונים.
וזאת, משום שנדמה כאילו. האופנה
החדשה המסתמנת בעונת הסתיו בארצות־הברית
אונה עוד זו של סיפורי־גברים ואימתניים
המבעים זה את זה יעד שאין להם
כילל צורך בנשים. את מקומם של אלה
תפסו נשים נחושות בדעתן, המרוכזות בעולמן
ועסוקות בעצמן, עד כדי כך שאין
להן עוד צורך בגברים.
ריח שיל איכות. שלוש דוגמות בול טות
במיוחד באופנה חדשה זו. האחית, סיר־טד.
החדש ׳שיל אנייס וארדה, אחת שרה
השנייה לא, שזכה!בהצלחה ניכרת בפסטיבל
הסרטים של ניו־ייורק. דוגמה שנייה, סרט
בשם נקודת מיפנת שבמרכזו שתי רקדניות
הנלחמות על הקארייירה שלהן. בתפקידים
הראשיים מופיענת שירלי מקלין (שהיתה
רקדנית קודם שהפכה כוכבת־קולנוע) ואן
באנקדופט (המגלמת בימים אלה על הבמה
את גולדה מאיר).
אשר !לסרט השלישי, שהוא גם היומרני
ביותר, שמו ג׳וליה. הכל, בסרט זה, מדיף
ריח של איכות. את הסיפור לקחו ומספר־הזיכרונות
שיל המופרית ליליאן הלמן, ששמו
פנטינזנטו, את הסרט ביים פרד זינמן ל מי
שעשה בעבר סירטי־יוקרה כמו בצהרי יום,
מעתה ועד עולם ואדם לכל עת. ושתי
הנשים בסרט זה הן, אולי, הנשים העצמאיות
ביותר ׳בעולם הקולנוע: ג׳יין פונדה !ו־ואנסה
רדגרייב.
שתי נשים. ג׳וליה הוא סיפור ידידותן
של שתי נשים, המתחיל בגימנסיה ונמשך
שנים ארוכות, עד לימים שלפני מילחמת־העולם
השנייה. מצד אחד סוליה, בת
למישפחת מיליונרים שסממיני הסתיידות
בתרים מסתמנים באבות-אבותיה. היא
גדליה אצל סיבה וסבתה ואת אמה ראתה
לעיתים נדירות, תמיד היה ילה כיל מה
שהצטרכה, ואולי משום כך הפכה ערה
לעיוות הצדק שהעניק לה כל־כך הרבה,
ולאחרים כל־כך מעט. ג׳וליה גולשת בהדרגה
שמאלה, יוצאת לאירופה ללמוד פסיכולוגיה,
אפילו מתקבלת כתלמידתו של
הדוקטור זיגמונד פרויד. אבל מה שמטריד
אותה ובווינה של שנות השלושים. המוקדמות
אינו!תורתו של פרויד, אלא בעיקר התנועה
הנאצית המתחזקת בהדרגה. היא משתפת
פעולה עם תנועות מחתרת אנטי־נאציות,
מחלקת יאת הכספים ששולחת לה מישפחיתה
לתנועות אלה, ומקדישה אותו להצלת נפשות.
היא מעזה לא רק לדרוש, אלא גם
לעשות.
ומאידך, ליליאן הלמן, שעשתה באותה
התקופה את צעדיה הראשונים כמחברת
דרמאתית, נערה שכבר בגימנסיה אימנה
עצמה לקראת קאריירה של סופרת, ואשר
הפכה אומנם אישה בעילת דיעות שמאלניות
(מיהן סבלה מאוחר יותר, ביתקופת מק-
קארתי) ,אבל עיקר התמרדותה כלפי החבריה
התבטא בחייה המשותפים, מחוץ ל-
מיסגרת הנישואין, עם הסופר דאשיאל
האמט.
הפגישה האחרונה. הקשר בין ה שתיים
,׳שבגימנסיה הוא הדוק עד־כדי־כך
שהסופרת אינה נרתעת מלדבר על
״החושניות שבו״ ,הולך והופך בהדרגה קשר
של מיכיתבים, עם פגישות בודדות בלבד,
אם כי ההתרחקות הפיסית אינה פוגעת
כהוא־זה בקירבה הנפשית.
עד כדי כך, שכאשר ליליאן הלמן •מצאה
עצמה ב־ 1937 בפאריס, בדרכה למוסקווה
י כדי לקבל פרס סיפרותי, ונתבקשה על־ידי
סוליה להסתכן ולהעביר לתוך גרמניה
סכום כסף גדול שנועד להצלת אסירים
פוליטיים, היא ניאותה בלב שלם. זוהי הנקודה
שבח מתחיל סיפורה של סוליה
בספר הזיכרונות שיל ליליאן הלמן, ומכאן
הוא מתפתח לקראת הפגישה האחרונה בין
השתיים, ולאחור, אל הזיכרונות שקשרו
אותן וו לזו.
במשך השנים שיתפה ליליאן הלמן תכו־העולם
הזה 2103

ג׳יץ פונדה כתפקיד הסופרת ליליאן הלמן ב״ג׳וליה״
איזה אושר !

פות פעולה עם עולם הסרטים. ויליאם
ויילד היה לה ידיד אישי והביא כמה מ-
׳מחזותיה יאל הבד, לפי עיבודים שליה עצמה
(כמו שעת הילדים ושועלים קטנים) .היא
הצטרפה ופרשה כמה פעמים ממדשבית ה־
׳תסריטאים היהוליוודית, ואחד הסרטים ה־ייותרימפורסמים
שלהם כתבה תסריט בשנים
האחרונות היה לסרט הרדיפה של
אחתור פן, שבו הופיעו בין הישאר מארלון
בראנידו ורוברט רדפורד.
להציל את ההפקה. אולם התסריט
של סוליה עביר רק שיפוץ סופי בידיה,
׳אחרי ׳שנכתב על-ידי אחד התסריטאים ש באופנה
היום בהוליווד, אלווין.סרסנס (מי
שעיבד את השפעת ציפורני החתול ...עבור
סול ניומן) .למעשה, הסרט כולו צריך היה
להיות חבילה מגובשת אחת, שהוכנה על-
ידי מפיק (ריצ׳רד רות) ,יעבור סר׳סנט והכימאי
סידני פולאיק. זעמן, עם כיל תהילתו
׳והצלחותיו בעבר, כבד בן ,70 מקפיד על
הפרטים הקטנים ביותר! ,ומשום כך מעורר
חישש ׳בעיקר בלב הדור הצעיר של הוליווד.
אולם כאשר פולאק הסתבך בהפקה
הממושכת של בובי דירפילד באירופה (גם
זה !לפי ׳תסריט של סרסנט) ,פנו אל זינמן
כדי שיציל את ההפקה בעיוד-מועד.
״לפני שהתחלתי לצלם,״ מספר זעמן,
״׳ביליתי שלושה ימים בחברת ליליאן הלמן
בביתה, ישם עברה על התסריט ויחד עימד.
קבענו את צורתו הסופית.״ זה לא היה
קל .״היא ערכה שינויים, הצביעה על
נקודות שלא השביעו את רצונה, ועשינו
הכל כדי לשאת חן בעיניה.״ אבל זה,
כנראה, לא הספיק, מפני שהמשך היחסים
היה ׳רחוק מאידיליה.

״הזמנו אותה לבימת הצילומים בלונדון
שלוש פעמים, אבל היא טענה שאינה בקו
הבריאות,״ טוען זינמן .״אולם היא הזתה
בריאה די הצורך כדי לנסוע להוליווד, לחלוקת
פרסי האוסקר ולביקור במצריים.
כאשר סיימנו את העבודה היא דרשה
שנשלח את העותק המוכן, לבדיקתה בביתה.
ילא יעלה בדעתי לשלוח עותק ראשון
של סרט, להקרנה בתנאים שאינם
׳מיקציועיים, ירק בשל קאפיריזה •שיל מישהו.״
מובן שליליאן הלמן השמיעה את מחאתה
כאשר העותק לא הגיע, אבל זעמן אינו
מתרגש.
הגכרת הלמן .״כאשר עבדתי עם
אנדרה מאלרו על הסרטת גורל אנושי
(הסרטה שבוטלה אחרי שהושקעו בהכנת
יותר מ־ 4מיליון דולר) הוא הסכים אתי
׳שסרט אינו ספר ,׳ושיש צורך לערוך
שינויים במעבר טמאדיום למאדיום,״ מציין
זינימן! •,ומוסיף :״אם מאלרו נתן בי את
אמונו, גם הגברת הלמן יכולה הייתה לעשות
זאת.״
אלא שהגברת הלמן סברה אחרת ,׳והיא
אף הביעה את דעתה בפומבי. מה שלא
מנע מימנה, כמובן, להיות נוכחת בבכורה
החגיגית וליהנות ימן ההצלחה שנפלה בחלקו
של הסרט.
נחת רבה יותר שאב זעמן מעבודתו
עם השחקניות .״אני מכבד את כישרונן,״

הוא טוען ,״ובמקום להסביר ׳להן, אני מבקש
לשמוע את דעתן על הדמויות שהן צריכות
לגלם.״ זה ימה שקוריה בדרך־כלל. הפעם,
היתד. העבודה קלה עוד יותר .״׳לוואנסה
אמרתי ירק דבר אחד ׳בהתחלת ההסרטה:
אני רוצה מאד שתופיעי בסרט, אבל את
חייבת להבטיח לי שלא תערבבי פוליטיקה
עם עבודה. אומנם היא ניסתה פעם
אחת, במשך ההסרטה, למכור איחד מ־
׳אותם העיתונים הקרובים לליבה, אבל
כאשר נתקלה בחיוכים מסביב, הרפתה מן
העניין. דבר דומה הסברתי לסיין פונדה,
שהייתה ׳מאוכזבת בהתחלה. אבל הסתבר
שאם נוקטים עמדה תקיפה למן ההתחלה,
מונעים צרות מאוחר יותר.״
׳הנשים קוכעות. ההתרגשות הגדולה
ביותר התעוררה בלב הנשים האמריקאיות
שהלכו לראיות את הסרט .״אני חושבת שזו

עושים, והם מוכנים לנקוט יוזמה כדי
שתוכניות הקרובות לליבם יתממשו.
לדוגמה — דראר דפארדייה. אחרי
שמונה שנות קאריירה אין ספק שהוא
כיום אחד השחקנים הבולטים של הקולנוע
הצרפתי, צעיר בעל אישיות חזקה
מאד הפורצת מן המסך בכל סרט שבו הוא
מופיע. תחילה נחשב כיורשו של בלמונדו,
התגלמות מחודשת של הפירחח החביב,
אולם במשך השנים הסתבר שדפארדייה
מסוגל להיות הרבה יותר מסתם שובב,
ובמיבנה־הגוף המוצק והפנים המרובעים
בעלי הלסתות החזקות, הוא מסוגל להפיח
סביבו תחושת אלימות וסכנה אמיתיים —
לא רק חייכניים.
קנה־המידה להצלחתו של דפארדייה בצרפת,
הוא עצם העובדה שבשנה האח
מהפכה,
שנשים מגלות רבות ודאגה ביחס
לנשים אחרות,״ אמרה אחת הצופות למראיינת.
ואילו אחרת אמרה :״זז חווייה,
לראות שתי נשים שיכולות להיות חברות
מבלי לרמוז ליחסי-מין. התפעלתי במייוחד
מן הסצינה שבה ליליאן וסולייה יושבות
על גיבעה, והראשונה אומרת לשניה, אני
אוהבת אותך, וברור לחלוטין שהכוונה
היא לידידות עמוקה !ולא למשהו אחר.״

רונה בילבד הופיע בשישה סרטים. אבל
במסיבת־עיתונאים שבה הופיע באחרונה,
התוודה שהפעילות הקדחתנית הזאת לא
השתלמה כלל מבחינה ־כספית. בכל הסרטים
שבהם הופיע הסכים לקבל רק חלק
קטן משכרו המקובל, כדי לאפשר לאנ שים
שעמם עבד לגמור את הסרט, ואת
השאר הסכים לקבל באחוזים מן הרווח.
אלא שהקולנוע הצרפתי שרוי במשבר
כזה שאף לא אחד מן הסרטים הללו נשא
רווחים. באחד הסרטים, כל החתולים אפורים
בלילה, היה דפארדייה אפילו שותף
להפקה, אבל גם זה לא עזר, כי הסרט
טרם כיסה את עצמו.
קשה לשלם. דסארדייה סיפר כל זאת
לעיתונאים, כדי להמחיש ׳בפניהם את המצב
החמור שסו נתון הקולנוע הצרפתי. לדעתו,
הסרטים שבהם הופיע היו חשובים והוא

כו כ בי ם
המישחק לא 91ש חל
הכוכבים הנוצצים בעלי חשבונות־הבנק
התפוחים, זוהי אגדה המלווה את הקולנוע
מאז ראשיתו. אך המציאות לא תמיד
עולה בקנה אחד עם האגדה, בייחוד כשמדובר
בכוכבים שגם איכפת להם מה הם

(המשך בעמוד )46

?!ולנוע
(המשך מעמוד )45
מצביע, להצדקת דבריו, על הביקורות.
דפארדייה, דמות ציורית מאד שעד גיל
18 צעד על החבל הדק שבין הפירחחות
לעבריינות הנוער, השתעשע בשוק־שח׳ור עם
חיילי נאט/ו האמריקאים והשליט בעזרת
אגרופיו המפותחים (״בגי׳ל 14 היה מישקלי
63ק״ג ונראיתי כמתאגרף במישקל קל״)
סדר ומ״שמעת בתוך חבורת־הרהוב שאותה
,הנהיג.
ביום בהיר אחד, בגיל ,18 סהפצרותיז
ש!ל ידיד, נסע לפאריס לראות מהו אותו
דבר מוזר ששמו ״׳תיאטרון״ שעליו שמע
בפרובינציה .״את הקולנוע הכרתי הרבה
יותר טוב״ ,הוא מודה .״הכנופיה שלי ואני
לא החמצנו אף סרט של קאגני או של
מיצ׳ם, ואוזר־כך ניסינו לחקות את התנועות
וההבעות שלהם״ ,מספר דפארדייה. התיאטרון
היה לגביו דבר שונה, אבל
מרתק לא פחות. תוך זמן קצר עבר מקורסים
דראמחיים לסרטים קצרים! ,משם לסדרות
טלוויזיה !ולכמה הצלחות ביטתיות
נכבדות (כמו נערה במרק שלי).
נאסר להקרנה. הקאריירה הקולנועית
שלו זינקה קדימה ברוקרות הוואלס (כינוי
צרפתי סאטירי לאשכים) ,שבו גילם בדיוק
את הדמות שחי בעיירת מולדתו. יחד עם
שני חבריו מן התיאטרון, פאטריק דוור ו־מיאדמיאו,
שהיו אלמונים כמותו, נדד על-
פני צרפת כולה. ,והטיל את !מרותו על
החוק והסדר !בגירסה ריאליסטית יותר של
התפוז המכני המראה מה קורה כאשר
צעירים שאין להם בחיים דבר לבד מהנאות
׳ריגעיות נתקלים ;פבורגנות המאורגנת
המרובעת. הסרט נאסר להקרנה בישראל
עד היום, אולי משום שיש מי ש סבור
כי !בעיות כאלה יש רק בצרפת.
(התבונה של הצנזורה שלנו מופחת ברבים).

שב ממשד קו ת במקומי...
שב חמש דקות במקומי, ותראה אם.אפשר לנסוע בתנועה זז״מטורפת״
בעיר הזו שב חמש דקות במקומי, ותראה באיזה תנאים אני עובד
הבן נא את מצבי.
תודה.

בהוצאת ״ עי ו ן ״ הו פי ע

בעברית

לראשונה

ספרה לי מוד

יסודות הפילוסופיה המאוקסיסטית
חלק א: המטריאליזם הדיאלקטי
מאת הפילוסו ף הסו ביי טי

וי ק שו ר א פנ סיי ב

בספר — 158 עמודים, ה מ חי ר — 30ל״י

להשיג בירושלים — אצל: ספרי אריאל, אגריפס : 10 סוכנות תמיר, בן־יחודה ; 2חנות הספרים, בנין
המינהלה, האוניברסיטה העברים; בתל אביב -אצל א׳ כהן, דיזנגוף ; 127 וכן תמורת שיק או המחאת
דואר על סך 30ל״י לפקודת ״עיון׳ /ת״ד ,26205 תל־אביב.

רוב ק ס
המתנה שבהי שג ידן

מור ל ה
הטפ טי םהמ עו צ בי ם כי ציר ת או מנו ת

א ר 1מ 1וצפוי
דלתות וקירות

ז׳ראר דפארדייה
שחקן בחצי־חינם

מאז הופיע דפארדייה בכל סוגי התפקידים
האפשריים. הוא היה הדמות הבולטת
בסרט האירופי היקר ביותר שהופק אי־פעם,
1900 של ברנארדו ברטולוצ׳י, שם גילם
בן־איברים איטלקי שאינו מניח לידידות
האישית בינו לבין היורש של בעל-הקרקעות
לטשטש את ההבדל המעמדי ביניהם.
.כוכב אמיתי. הוא היה הגבר שסירס
את עצמו בהאשה האחרונה, סירטו של
בימאי־השערוריות מארקו פררי (הזלילה הגדולה)
,סרט שבו גבר מוותר על גבריותו
אחרי שרעייתו נוטשת. אותו. גם סרט זה
נאסר, כמובן, על־ידי הצנזורה הישראלית.
בין תפקידיו החשובים האחרים יש לציין
את מייצג דור ההמשך בסירטו של קלוד
סוטח ונסן, פרנסואה, פול והאחרים ואת
הגנב שבא והתאהב של קלוד גורטח.
!בקיצור, אם יש סופב-קולנוע אמיתי בדור
הצעיר !בצרפת, הרי זה דפארדייח. אבל
הוא ־אינו שבע־רצון ממעמדו. הוא ׳מסיים
עתה את פירטו החדש ישל פרדי, חלום
הקופים ואחר־כך הוא מתכונן לשוב ׳אל
הבמה, כדי לחוש את המגע עם הקהל.
!וכדרכו בקודש, גם בשובו אל הבמה
עומד דפארדייה לנהוג בצורה שונה מפל
האחרים. כוכב גדול כמוהו יכול להופיע
בכל תיאטרון ישבו׳יחפוץ. אלא שהוא חפץ
דווקא: סתיאטחוך שסונות מחוץ לפאריס, ב-
נאנטר. אם כבר לעבוד בשביל ההנאה והכבוד,
כי־אז לפחות להיות חופשי מלחצי
התיאטרון המיסחרי.
העולם הזה 2103

חמי שה מ* אהבה בין ח״רת
שו־אדית לשחקן קולנוע אמרקא׳
ה ס תיי מו ב מי שנ טונמאסו

ף חתיכה השחרחורת שטיילה על
י 1הוף קיסריה מביקיני מינקמלי, משכה
את תשומת־ליבם של הגברים בצוות ההסרטה
.׳אפל יותר מסולם התרשם ממנה
השחקן האמריקני הצעיר אנדריז סטיוונם.
הוא כימעט שהתבלבל בקריאת שורותיו
מול !המצלמות. כאשר בימאי!הסרט, בריאן
דה־סאלמה, הכריז -על הפסקה בצילומים,
ניגש אנדרי׳ו אל הנערה והציג את עצמו.
השניים התחילו לשוחח. החיילת, מידה
שחר, שלקחה תופשה־ליום־אחד בדי ל הופיע
כניצבת בסרט ההוליוודי שהוסרט
בישראל, הזעם, לא העלתה בדעתה כי
השיחה הידידותית !תוביל אותה להרפתקה
היפה ביותר בחייה — הרפתקה שתעלה
לה, בסופו של דבר, בעונש של עשרה ימי־מחבוש
בבית־כלא צבאי.

011 המאהב

הסיפור השמח־עצוב של מידה התחיל
כאשר הגיעה לאולפני־ההסרטה הרצליה
לפני כחודש, כדי לחזות בקטעים מן הסרט
הלהקה שבו השתתפה בתפקיד קטן, כאשתו
של טוביה צפיר. הופעתה החתיכית
צדה את עיסו של מפיק הזעם פראיק ייב־לאנס,
שעשה באותו יום את ההכנות
הסופיות להסרטת סצנות ׳אחדות מסידטו
לצילום: בחוף קיסריה.
״אני רוצה לתת ילך תפקיד בסרט שלי,״
אמר לה ייבלאנם ,״חבל לבזבז פנים חמד
דים כמו שלך. הישארי איתנו, מחר מתחילים
בהסרטה.״ מידה, השואפת להיות
שחקנית, היססה לרגע. למחרת היום היה
עליה להתייצב, כרגיל, ביחידתה, באחד מבסיסי
הציוד בתלוהשומר. אולם הפיתוי
היה גדול מדי, והיא נענתה ׳להצעה.

שחקן הקולנוע האמריקאי אנדריו סטיבנס, בנה של שחקנית
הקולנוע מסלה סטיבנס, ניהלה מירה שחר רומן אהבה בן
חמישה ימים. אקח אותך איתי לאמריקה ואעשה ממך שחקנית,״ הבטיח אנדריו למירה.

מאותו הערב הפכה הטוראית בת העשרים
אורחתו הרצוייה מאד ישל ייבלאנס.
היא קיפלה חדר משלה במלת דן קיסריה,
זכתה בשפע של חיבה ותשוטת־לב, וחשה
שהיא מרחפת ברקיע השביעי. למחרת
היום התקשרה בטלפון אל מפקדה, סיפרה
לו היכן היא !נמצאת, וביקשה את רשותו
להיעדר יום אחד מן המישרד .״אגיע מחר
בבוקר,״ הבטיחה לו. המפקד נעתר לבקשה,
ואפילו ביקש ממנה למסור ד״ש לכוכבי
הסרט, קירק דוגלאם וג׳ון קאסאווטס.
מירה הודתה למפקד על ׳נדיבותו! ,ומיהרה
להתייצב סול המצלמות ׳בתפקיד דוגמנית
המטיילת בביקיני על החוף שעה
שדגלאם משוחח עם בנו בסרט, אנדריו
סטיוונס. הצעיר יפה־התואר אנדריו, מצא־חן
בעיני מירד. ממבט ראשון. הוא סיפר

לה שהוא בן ,22 שזהו תפקידו הקולנועי
הראשון אחרי כמה !תפקידים בטלוויזיה,
שהוא מתגורר בל׳וס־אנג׳לס עם הוריו, ש־
׳אביו הוא איש־עסקים ושאמו היא שחקנית־הקולנוע
הבלונדית סטלה סטיוונס.
מיחד .׳נענתה להזמנתו של אנדריו להישאר
לאחוחת־־ערב, ונענתה בחיוב להצעה
שבאה לאחר־מכן .״כשראו !אותי למחרת
באתר־הצילו׳מים, המשיכו לצלם אותי כדוגמנית
ברקע הסצנות,״ סיפרה ימירה השבוע
.״כולם התייחסו אלי כל־כך יפה,
וביליתי נהדר.
״אנדריו אמר שהוא אוהב אותי, ורוצה
לקחת אותי לארצות־הברית,
לגור אתי ולעשות ממיני שחקנית. למרות
שקצת התאהבתי בו, לא האמנתי ׳שהוא
(המשך בעמוד )50

עם המביק

של הסרט ההוליוודי הזעם, פרנק ייבלאנס, היו למירה שחר
יחסי עבודה וידידות בלבד. כאשר ניסה לחזר אחריה, עורר
את קינאתו של השחקן אנדריו סטיבנס איתו ניהלה רומן אהבה בן חמישה ימים.

1 1 1 1 1 1לילך גליקסמן, ג׳ינג׳ית מקסימה בת ,5בתו של בעל אולפן הקלטה,
1 1 -1 -1 1 ^ 11 נחשבת״ לתגלית הפסטיבל. שומרת עליה מלי האחראית מטעם
הפסטיבל של הילדים. לילן זכתה במקום השני בתחרות עבור השיר (ששרה, אפצ׳י.
¥וזי. מכאן, הילד שלי עמד כאן
/ /י לפנייך! חתיכת מנוולת שכמותך,
אני. אמסור אותך לאלכם!״
״אני מנווולת ז״ תתביישי לך, את והילדה
שלך. היא לא יודעת לשיר בכלל,

בקושי תגיע למקום העשירי. גועל־נפש,
אני לא מבינה בכלל איך היא הצליחה
להגיע לפסטיבל!״
הסצנה נראתה כאילו נלקחה מתוך מהזה
של אדווארד אולבי. אולם הדיאלוג העסיסי
המצוטט לא נאמר על קרשי במת
התיאטרון, בי אם מאחרי הקלעים של
היכל התרבות בתל־אביב. שתי השחקניות
הראשיות היו אמהות לילדים, הנוטלים
חלק בפסטיבל הזמר לילדים, הנערך בחנוכה
ומוצג לפני אולמות מלאים מפה
לפה, ארבע פעמים ביום.
פסטיבל הזמר לילדים הפך חלק מנכסי
צאן הברזל של התרסות הישראלית. מאז
החלו מפיקים אותו, לפני שמונה שנים,
האמרגן אלכם ברנשטיין ושתי נשות יוד
סי־חציבור מירי זיכרוני ומירי בן־יוסף,
הפך מעוגן בתרבות הילדים בארץ, כמעט
כמו שיריה של מרים ילין־שטקלים. הפסטיבל
החל את דרכו כעניין מיסחרי בלבד,
הפך במשך השנים לתופעה חברתית ופסיכולוגית
מיוחדת במינה.
כמעט ואין ילד בישראל שאינו עוקב
אחר הפסטיבל המוקרן על מסך הטלוויזיה.
תקליטיו זוכים להצלחה מסחררת, שאינה
מקובלת בשוק התקליטים הישראלי. אנד
נים המשתתפים בו זוכים לפירסום רב וגם
כוכבי־ילדים התגלו סו כמו, למשל, הילד
הזמר נועם קניאל.
השנה הגיעו לבחינות ההשתתפות בפסטיבל
900 ילדים מכל רחבי הארץ. מתוכם
נבחרו 200 ילדים, ו־ 30 מהם נוטלים
בו חלק. הכרטיסים לפסטיבל נמכרים סולם
מראש. זוהי הצגת הבידור המעניינת והמסקרנת
ביותר ילדים, ומחיר הכרטיסים
מרקיע שחקים — עד ל־ 60 לירות לילד.
בעקבות הצלחת הפסטיבל רוצים כמה
שיותר ילדים להשתתף בו. אולם מחקר
מעמיק יותר מגלה, בי מאחורי 900 היל דים
שהגיעו השנה למיבחנים ניצבות 900

בעוד הירדים נהנים מהפסטיבל

פסטיבכ

מארגנת הילדה שירי רייף (באמצע) מאחורי הקלעים.
1 1 1 1 1 1 1 1 ! §1 *1111
הילדים גילו קולגיאליות למופת, האמהות הן שהעכי•
111
11 1111
רו את האווירה בתככים של מאחרי הקלעים שלא היו מביישים תיאטרון ממוסד.

ונמת אותו האמהות רבדתי־נסבר

לשמור על הקול

דרשה אמה של שירי רייף מבתה בת ה־ .6שירי
היתה סולנית הפסטיבל וזכתה במקום הראשון עם
השיר היפו חיפי. בעוד הילדים נהנים מהאירוע, העכירו האמהות את האווירה בתככים.

אמהות, ובאן מתחיל בעצם הסיפור האמיתי
או נבון יותר המדיה האמיתית. היל דים
המגיעים לפסטיבל הם בדרך כלל יל דים
כשרוניים, בעלי חוש מוסיקלי ומישמ־עת־עצמית.
הם יודעים לעמוד על במה
ולשיר. הם אינם אמביציוזים — שהרי אין
הם מבוגרים עדיין. הם רואים בפסטיבל
חגיגה אחת גדולה ומפיקים ממנו את מירב
ההנאה. הם אוהבים לעמוד על הבמה
ולשיר, ונהנים מהעובדה שיצולמו בטל וויזיה,
ושמחים לשמוע את מחיאות הכפיים.
הם לוקחים את כל העסק בקלות
ולא עושים ממנו עניין.
מי שלוקחות את העסק ברצינות ועושות
מטנו עניין גדול הן האמהות. הן
מגיעות עם ילדיהן בכל בוקר להיכל התרבות,
מתרוצצות מאחרי הקלעים י משך
כל ארבע ההצגות, מעודדות את הילד
שלהן, דוחפות אותו ומאיצות בו, והגרוע
מכל — הן מכניסות לילד ג׳וקים לראש.

מ קו ם רא שון
— לאמ הו ת

בחדר ההלבשה

יפעת צוקר בת ה־ 9מסתרקת לפני עלותה לבמה.
אמה של יפעת התנגדה להשתתפות הבת בפסטיבל,
העדיפה להישאר בבית, בניגוד לאמהות אחרות שדחפו את ילדיהן להשתתף.

ך י וכן־.עקרות־בית מתוסכלות, ויו
כמעט כל אחת מהן מספרת כי בעברה
מצוי פרק מוסיקלי. וכשלוחצים עליהן
אז כל שתיים מתוך שלוש משמיעות את
אותו הסיפור: כבר בשהותה קטנה רצתה
להיות שחקנית.
כולן, כולן, ללא יוצאת מן הכלל, רוצות
שהילד או הילדה יהיו זמרים ו/או שהק ונים
כשיהיו גדולים. וכך, תודות לאמהות
המתוסכלות, ניתן לראות מחזות מבישים
מאחרי הקלעים, מחזות המזעזעים אפילו
את הזמרים המקצועיים המשתתפים בפס טיבל,
המורגלים לאינטריגות של עולם
הבידור.
אומרת המנחה ציפי שביט, שהיא ללא־ספק
הבדרנית האהובה ביותר על ילדי יש ראל
:״הבעייה העיקרית בפסטיבל הזה הן

האמהות. הילדים !נחמדים מאוד, עושים
את המוטל עליהם ונהנים, אך האמהות דוח פות
אותם ומציקות להם. במו עיני דאי תי
אם הצובטת את בנה לפני עלותו אל
הבמה, כשסירב להתייחס להערה שהעירה
לו. יש לי ילד קטן בבית — אסף שמו.
לעולם לא ארשה ל־ו להשתתף בפסטיבל,
אפילו אם יתעקש.״
גם הזמרת ג׳וזי כץ היא אם. שני יל דיה,
בן ושם, מסתובבים מאחרי הקלעים
ומרגישים כמו בבית. אומרת ג׳וזי :״מאח רי
הקלעים — כן, אבל יחד איתי. כשאני
דואה את הילדים האומללים האלה ואת
האמהות המטורפות שלהם אני מקבלת
בחילה. זה ממש פשע לעשות לילדים מד
שהאמהות האלה עושות. הן אמהות מתוסכלות,
שרצו בעצמן להיות זמרות! ,ועכ שיו
הן רוצות להתפרסם באמצעות הילד.
הילדים עצמם נחמדים מאד, ממש מקסימים.
הם מסתובבים מאחרי הקלעים וגאים
שהם מכירים את אלי גורנשטיין מ־טלפלא
ואפילו אותי, שלא לדבר על ציפי.
זה מה שמעניין אותם. הם לא בעניין של
פרסים !או של מקום ראשון או שני, רק
האמהות הן שרוצות להגיע למקומות הראשונים.״

במאי המופע, דני ליטאי, הוא אב
לשני ילדים. בנו, בועז, מבקש ממנו כל
שנה להשתתף בפסטיבל אך דני מסרב:
״זהו פסטיבל של אמהות היסטריות ולא
״של ילדים. הילדים בסדר גמור, נהנים
מהסיפור, אבל האמהות הורסות להם, בדחיפות
שלהן, את כל החווייה.״
המנהל המוסיקלי של הפסטיבל, יאיר
רוזנבלום, אב לבת, אומר :״בגלל האמ הות
הודעתי למארגני הפסטיבל שאני לא
מתעסק השנה עם הילדים. הם לקחו מורה
מייחדת ללימוד השירים. בשנים קודמות
האמהות חנקו אותי, דרשו ממני שילדיהן
ישירו סולו, התחננו, טילפנו הביתה,
בילבלו את המוח. השנה הודעתי: לא דו-
(הנושך בעמוד )51

וכבד ת ב כל א !בבאי 1

או־ בה-

הטמפון׳
בעל כושר הספיגה
הטוב בעולם
לטמפון או־פה, העשוי צמר גפן כבוש,
כושר ספיגה ענק שאיו לאן! טמפון אחר.
לעומ ת טמפונים אחרים המתארכים עם הספיגה,
ט מ פון.נ 0.1מ תר חב עם הספיגה. לכן,ככל שהוא
סופג יותר כן הוא אוטם טוב יותר א ת

פתח הנרתיק ומונע כל תזוזה.או דליפה. טבלי
טמפון 0.1(.וטמפון אחר בשתי כוסות מים
נפ ר דו ת ותווכחי בכושר הספיגה המצויין
של 0.1(.
טמפון , 0.1( .הנוח והבטוח ביותר בעולם,
נותן לר הרגשה מ שוחררת וחופ שית
365 ימים בשנה. תוכלי ללבוש מכנסונים
קצרים והדוקים, חצאית מיני או ביקיני.
תוכלי לרקוד, לטייל, לטבול באמבט ולרחוץ בים
כבטחון מלא.

מתרחב ואוטם עם הספינה!

לחשיג ב־ ב גדלים :
נורמל: למרבי ת הנשים
אקסטרה: לנשים עם דימום ר ב
והחידוש העולמי האחרון !
טמפוני מיני לנערות, ל ב תו לו ת ולנשים
עם דימום מועט.

(המשך מעמוד )47
באמת אוהב1אותי. ידעתי שהוא אומר את
כל הדברים היפים האלה רק כדי שארגיש
טוב. ייבלאנס היה מחוצה שנשארתי. כא-
ישר אמרתי, ערב. אחיד, שאני צריכה לחזור
לבסיס, הוא אמר שהוא יתקשר להבת
הטוב, עזר זייצמן, וידאג שישחררו אותי
מהצבא סופית. בון קאסאווטס הסתכל ב־
!תווי כף־היד שלי, ואמר, :״ש לך עתיד
כשחקנית. כשתבואי להוליווד, תבואי אלי׳.
״אבל אני לא האמנתי לשום הבטחה.
אני בחורה ׳מציאותית, ונתתי ׳להם להבין
׳שההבטחות ישלחם לא מנסחות לי את הראש•
אני חושבת שהגישה הזאת ימצאה
חן ובעיניהם. קירק דגילאס כינה אותי
,הנמרח של הזעם /׳ואמר , :נמו שאת יפה
׳ועדינה, יאת ׳תוקפנית ודזשדגיס. כדאי לך
לתפוס את אנדריו חזק, הוא בחור טוב.׳
״׳בחמישה הימים שהיינו ביחד, יחל שינוי
ביחסו ישל אידריו אלי. בהתחלה אמר לי
באדישות שאם אני רוצה להיות שהקניית,
כדאי לי לתפוס קשרים עם פראנק וברייאן.
שאלתי אם הוא מתכוון שאחייך ואהיה
נתמרח, והוא הסביר שכוונתו ליחסים רציניים
ייויתר. אמרתי שאני לא בחורה בזאת,
שיש לי כבוד עצמי ,׳ושהייתי מוותרת
אפילו על !תפקיד ראשי אם זה היה תלוי
מלעבוד דרך מיטות. אנדריו עינה שאני
צריכה ללמוד להתפשר. שלושה ימים אחר-
כך פראנק גיסה לחזר אחרי. אנדריו נעשה
פתאום קנאי, התחיל להתרגז, ואמר שכל
הבחורות אותו הדבר. לבסוף הוא ׳נרגע,
כאשר ראה שיאני מעוניינת רק בו.״
אחרי חמשת ימי־הדבש נפרדו השניים,
כשאנדריו משאיר למירח כמזכרת כמה
מחולצותיו, תמונות שלו ואת כתובתו
בלום־אנג׳לם. היא מיהרה לבסיס, עם תפי-

גובהה — 1.60 מטר — לא הרשים במיוחד,
אבל מישקלד 44 — ,קילוגרם בסך-הכל —
גרם שתיראה תמירה יותר. למרות שנמשכה
למישחק בתיאטרון והיתה הברח בכל
החוגים הדרמאתיים האפשריים באיזור
חיפה, הסתפקה מידה בינתיים בדוגמנות.
לדבריה ,״גם דוגמנית היא שחקנית. לבגד
של בוקר מתאימים דמות רעננה וספורטיבית,
ולבגד־ערב מתאימים התנהגות
נשית וסכסית.״
זמן קצר לפני בחינות־הבגרות שלה,
שוכנעה על-ידי ידידים להשתתף בתחרות
יופי, וזכתה במקום השלישי ובתואר ״מלכת
החן של חיפה״ .באותה הזדמנות הסכימה
עם מנחה הערב, מני פאר, ש״משנר,
שם — משנה מזל״ ,והחליפה — על־פי
הצעתו — את שם־מישפחתה ל״שחר״.
לפני שנה השתתפה בתחרות־יופי נוספת,
ויצאה משם ברווח כפול: תואר ״מלכת
היופי של הקריות״ ,וחבר קבוע למשך
חצי שנד אחרי אותו אירוע — הזמר ג׳קי
אלקיים, שהופיע בחלק האמנותי של
הערב.
״אם הייתי מאוהבת בו כמו שהוא בי,

חד ש! אריזה חסכונית של 40ט מ פוגי ם +שי —
״ ארנקון פלסטי לנשיאת ב שמפונים בארנק.

עם החבר הראשון ג׳קי אלקיים
— משנה מזל

המיני טמפון שיש לו גם מיני

כסה פעמים
נסית להפטר מהם
ולא הצלחת??

מלכת החן של חיפה ומני פאר
משנה שם —

אנחנו נחסל את הדוקים!
נסי פעם אחת את הדרך המודרנית והבטוחה
להשמדת הז׳וקים
לאחר חיטוי ש לנו( ש עו ררכ־ !/2שעה) את מקבלת
תעודת אחריות לשנה. לא יהיו יותר דוקי ם בבי תך י
• אילת: טל 3012 .־059
ר״ג, מודיעין ,18 טל6 .־5־790111
היתר מש׳ הבריאות ,21 :רש׳ עם? •481/75

־ ו מגתגוז החיפושית ביותר

הדברת נמזי7צם1
מורלה ושבטים המעוצבים ביצירת אומנות

לד בלב שהכל יעבור חלק. במשך שהותה
בקיסריה נהגה לצלצל למפקד פעם ביום
ולהודיע :״אבוא מחר.״ כבר בשיחה
השנייה אמר לה מפקדה :״אני רואה
שיותר מדי טוב לך שם, אבל היזהרי —
זאת נפקדות, ויהיה לך מישפט. אני מקווה
שתצאי על־תנאי.״
גם מירד קיוותה שכך יהיה, ומשום כך
התאכזבה כאשר שמעד שהיא עומדת
להישפט בפני קצינת־הח״ן הפיקודית.
כאשר שמעד מירד. שנגזר עליה לבלות
עשרה ימים בכלא־הנשים הצבאי ,400
המכונה בעגה הצבאית ״מלון 400 הכוכבים״
,היא פרצה בבכי מר .״מד. את עושה
פה הצגות?״ זעמה עליה קצינת הח״ן,
״אנחנו לא מסריטים כאן סרט. אני יודעת
שהכלא לא מתאים לבחורה עדינה כמוך,
אבל מנפקדות לא מתחמקים. זוהי עבירה
על החוק הצבאי.״

״ ת היי ש ח קני ת
ב מי טבה ״
ף י ירה שחר, הרשומה בתעודת״
׳ הזהות שלד. כעמידה שיקורי, היא
תושבת קריית־ים ב׳ שליד חיפה, בת
להורים יוצאי מארוקו. אביה הוא קצין-
מישטרד בחיפה, ואחי־אמד. הוא עמרם
שרביט שרביט, לשעבר קצידמישטרה
בכיר וכיום ממנהלי המודיעין האזרחי.
היכרות ראשונה עם עולם הזוהר עשתה
ן מירד בגיל ,17 כדוגמנית צילום ומסלול.

כבר היתד, יוצאת מזה חתונה,״ גילתה
פירה .״הוא רצה להתחתן, אבל אני עשיתי
לו את המוות. שיחקתי איתו, אבל לא
מתוך כוונה רעה. אני פשוט מפונקת
מטיבעי, וכשיותר מדי טובים אלי, אני
מתחילה לזלזל. ג׳קי גם לא התאים לתוכניות
שלי. הוא התנגד שאתגייס לצבא,
ואחר-כך התנגד שאהיה רשומה בסוכנות-
שחקנים. ג׳קי מחפש עקרת־בית, .אצלי
תהיי שחקנית במיטבה,׳ אמר לי. אם היינו
מתחתנים, היינו בטח מתגרשים אחרי שלו־שנד
חודשים.״
מאז נפרדה מג׳קי, לפני חצי שנה, היא
מסתובבת חופשיה בשטח, ונהנית מן המצב
שבו איש אינו אומר לה מה לעשות,
פרט למפקד, בשעות העבודה .״אני חופ־שיה
מטיבעי,״ אמרה מירד. כאשר שיחזרד
את חוויות־הכלא ,״וזאת היתה הבעייד,
בעשרה הימים שלי שם. הידיעה שאני
סגורה במקום אחד ממש שיגעה אותי. ב שישה
הימים הראשונים בכיתי בלי הפסק,
וארבעה הימים הנותרים עברו עלי בדיכאון
כבד. לא ידעתי מד קורה אתי. הדבר
היחידי שעשינו שם היה לתפור כפתורים
על מדים.
״בבית לא ידעו איפה אני. ביקשתי שיודיעו
להם מהבסיס שאני בריתוק, אבל
אבא שלי התחיל לחשוד, אחרי שניסה
להשיג אותי בטלפון. לבסוף נודע לו, מה־מפיק
רוני יעקוב, שאני בכלא. הוא רצה
לדבר אתי בטלפון ולבוא לבקר, אבל לא
איפשרו לו.״
מידה שחר למדה את הלקח. נותרו לה
עוד שנה וחצי עד השיחרור (גיוסה נידחה
בשנתיים בגלל החלפת בתי־ספר והשלמת
לימודים) ,והיא אינה מתכוונת עוד להיעדר
מיחידתד אפילו לחצי שעה. היא הועברה,
על־פי בקשתה, ליחידה אחרת.
אבל היא אינה מצטערת אף רגע על
מה שהיה. מד זד, שני ימי סבל בכלא על
כל יום של בילוי ואהבה בחוף קיסריה?
וחוץ מזה, היא יודעת שצוות ההסרטה
עומד לחזור בקרוב ארצה, לתקופה קצרה
נוספת. והם יודעים את הכתובת שלה.

;עמי רון !

העולם הזה 2103

0 1פסטיבל האמהות

זו שנ ץ

(המשך מעמוד )49
צד. עסק עם הילדים ! ׳האמתות שלדין יפד
לוות לשגע בל אדם שפוי.״
!ואכן, צוות העולם הזה, שסיקר את פס־טיבל
הילדים, למד על התנהגות האמהות
מנסיונו! .בעוד הילדים מתובננים בסקר־גות
בצלם ונכתבת, החלו האמהות לדחוף
את הילדים !ולדרוש בקול כי ילדיהן ידוא־
,יעו וימלטו. כאשר הצלם היה עסוק בצילום
קבוצת ילדים שהתאמנה !בשירה, דחפה
אחת האמהות את ילדתה אל תוך התמונה,
וקילקלה !את עבודתו ׳של הצלם. לא
נותרה ברירה, אלא לקחת את המרואיינים
ולהסתגר אתם באחד החדרים. אך גם כך
לא !נמצא מחסה מפני האמהות.
כשראיינה בתיבת העולם הזה את לילך
גיליקסמן בת החמש, הנחשבת לכוכבת המופע,
התפרצה אמה שיל דורית סאיג בת
ה־ 10׳ודרשה שבתה תצולם, כשהיא מר
דישה לכתבת שהיא מכירה את אחד מצלמי
העולם הזה וכי הוא ביקש באופן אישי
שהילדה תצולם. הכתבת ביקשה מהגברת
להמתין, אך זו התעקשה והמשיכה לדחוף
את בתה, שלא הבינה על מה המהומה ופרצה
בבכי.
כשהילדה חדווה רוזנברג סיפרה לכתיבת
כי היא משתתפת בפסטיבל שלא על מנת
לזכות בפריס ,׳וכי היא חושבת •שהשיר
! שלה יגיע למקום הרביעי, התפרצה לפתע
גברת תמי וולהנדלר, אמם ישל נאווה בת
ה־! 10 ואילן בן ה־ ,8המשתתפים בפסטי־יבל,
וצעקה לעבר הילדה בת ה־ : 8״איזה
מקום רביעי, בקושי תגיעי למקום העשירי.
אין לך בכלל סיכוי לזכות!״ הילדה
נאלמה דום ׳והכתבת הנדהמת שאלה :״איך
את מדברית יאל הילדה?״ אלא שגברת
״ וולהנדליר המשיכה בישלה :״כן, כן, היא
בכלל לא מקבלת מחיאות כפיים, כולם
יודעים את זה!״
האם לילי רייף הסבירה, כי קיימת תח רות
עצומה בין האמהות שילדיהן משתתפים
במקהילה לבין האמהות ׳•של הילדים
הסולנים. הוסיפה לילי, שבתה היא סולנית
:״האמהות של המקהלה ניורא מק1־
יאות, כל הזימן יש להן תלונות, הן מציקות
לילדים הסולנים, כמו למשל ליילדה
הזאת, חדווה. אתמול אמא אחת הרביצה
לה מכות, סתם כך, מתוך עצבים, בלי
סיבה.״

העול הו ה

קשקשת 2403

קשקשת 2404

• תמרור ״אין כניסה״ בדדו לפייי

רמידות.
דב טיכי, מישכנות ,228 רכסים
• מיסדר אסימונים.
אכרהם שרון, עין־השופט
• שתי גדות לירדן.
עמיר, הררי, קיבוץ עין־דור
• בורג שנפל על הראש.

ה ה צג ההא מי תית
מאח רי הקל עי ם ולס בכד לא די. אלכם ברנשטיין,
\ * מפיק המופע, טוען כי אין לו עסק עם
האמהות. הוא הודיע להן מראש שאין ציד
דך שתבואנה להיכל התרבות. לדבריו הוא
התחייב לדאוג לילדים ולא הבטיח מאום
בתמורה. הוא מודה שהבעיות עם היל דים,
אם צצות כאלה, נובעות רק מהתנהגות
האמהות.
ה״לדים אונם מקבילים שכר כלשהו!תמורת
הופעתם. למעשה מבזבזים ההורים זמן
יקר וגם כסף רב תמורת התענוג. חודש
י ימים הם מלווים את ילדיהם מדי יום לחזרות,
ובמשך ׳שבוע ההופעות הם נמצאים
אתם כל שעות היום. הם מוציאים סכומים
.נכבדים על נסיעה ועל־פי עדותם עולים
האופל והממתקים יותר מ־ססז לירוית ל יום.
הילדים מקבילים בתמורה את בגדי
ההופעה.
:אד כל זה אונו מרתיע את האמהות
•אכולות האמביציה, העושות ׳הכל כדי ש יראו
את ילדיהן בטלוויזיה. אביו של רז
שכניק בן ה 6-לקח חופשה מיוחדת ללא
׳תשלום מהבנק בו הוא עובד, כדי ללוות
את בנו לפסטיבל. שירי רייף בת ד6-,
^ התאמנה ׳בשירה, צרחה עליה אמה ילד,פסיק
לשיר, כדי שלא תצטירד לפני שהיא
עולה על חבטו*
וכך ׳חוזר לו המחזה מדי ישנה בשינה,
מזה שמונה ישנים. מאות ילדים ׳נרשמים
לפסטיבל ! מאוית לא עומדים בבחינות.
אך לא הילדים הם שמתיאכזבים, אלא האמהות.
המנצח שמעון יכהן ייודע לספר
על התפרצויות זעם שיל הורים שילדיהם
לא התקבלו ורעל ׳סצינות קינאה של אמהות
שילדיהן ינופו ברגע האחרון. אם אחית הת־
״ עלפד .,אחרת צעקה כי מתנהגים אל יילדד,
כמו שהנאצים באושוויץ התנהגו אליה.
אומר יכהן :״המוזר הוא שהילדים מקבלים
את העובדה שלא התקבלו לפסטיבל
ברוח טובח, ורק האמהות הן שעושות את
הסצינות ומכניסות את ד,יילד ללחץ.״
לכן צדק מי שאמר כיי פסטיבל הזמר
לילדים הוא גם פסטיבל ההיסטריה של
האמהות, וכי ההצגה האמיתית, כמו בכל
תיאטרון, מתרחשת מאחרי הקלעים.

שרית ישי !

אורנה שליט, חד

הנרייטה סולד ,50 חיפה
• הפעלתי קצת לחץ — והתברגתי
ל״קשקשת״.
מירון גל, קיבוץ החותרים,
ד.נ חוף הכרמל

מאוזן :
.1יישוב בארץ .5 ,עיסת שקדים .10 :
מוקיון! .11 בגד־שרד; .13 מילת־בקשה;
.14 אסקופה! .15 רך בצאן! .16 כסות
לרגל! .18 בירד, אירופית! .20 תנועת־מים
בים ! .21 רוח קדים ! .22 מאור קטן !
.24 מעונות השנת! .25 מיקווח־מים ענ קי!
.26 דוגמה! .28 וילון! .30 מגופה!
.31 מקום ! .32 מין קוץ ! .34 לטשו עיניים
! .35 האף שלו (הפוך 38 תרנגול !
.39 מילת־שלילה! .41 חודש בשנה העיב־דית!
.42 מיכסה הפתח! .43 קידומת הולנדית!
.45 מנעול! .47 גוף! .48 מדריך
ראשי (ר״ת)! .50 כישוף! .51 נור! .52
כלי־קיבול! .54 נתקל ב־! .57 שמתא!
.61 נישא 62 ומגוגו ! .64 מיניסטר !
.65 נוגה ! .66 בתוכו ! .67 אפס כוחו !
.69 נאה ! .70 דג־נהרות ! .72 בלתי־מתור־בת
! .74 משב אוויר ! .75 חוט דק באריג!
.77 מסג׳! .78 ניחוח! .80 מחוטי האריג!
.82 נהר באפריקה! .84 יבשה בלב ים!
.85 רק בצאן ! .87 תבלין לקפד .88 ! ,מסד!
.90 אם הפנינה! .92 יחידה ברכם! .94
מונרך ! .95 מתכופף ! .97 ממשש ! .99
מנעול פטנטי ! .101 כעס גדול ! .102
קמין! .103 רצונות עזים! .104 גט־פיטו־

דיו•
העולם הזה 2103

הפסל את דימיונך ונסה למצוא
לציור שלמטה כותר תמתאימזז, אשר
תסביר מה אתהרואה בו. הצעות
לכותרות יש לשלוח לפי הכתובת:
״קשקשת׳ ,ת. ד ,136 .תל־אביב.
בין חזוכים יוגרלו פרסים: שתי
מנות בשווי — 50ל״י (חמישים לירות)
כל אחת, באחד מסניפי רשת
הפיצריות רימיני בתל-אביב.

מאונך :
.1נם! .2עולץ! .3אגם! .4מצבת־זיכרון!
.6מספיק! .7ישימון! .8רצועה!
.9שמן האדמה! .12 מאכל נוזלי! .15
ברכה בעיברית! .16 עצם! .17 מישכן!
.19 מוסתר ! .20 סינוס ! .21 כתיבה מחדש!
.23 משמש בקפיצה־לגובה ! .24 קופץ לביקור
.26 ,מתחת לבניין! .27 גיבעה קטנה!
.29 מידת יבש עתיקה .30 ,צנרת
שפכים ! .33 מחשבה ! .34 מינרל המופק
מים־המלח! .36 מציבעי הקשת! .37שטעמו
נעים וטוב! .40 אדמה המצויה בנ גב
.41 ,מידת שטח! .44 חומת־מים!
.46 בור־מים בהר! .47 לא עדין! .49
מחלקי הגוף ! .50 התירם הוא כזה ! .53
אשרה ! .54 מתבודד ! .55 בתוספת,
ועוד! .56 מופע, באנגלית! .58 אביון!
.59 תאו מיקראי; .60 שמן משובח; .62
לך, באנגלית; .63 קיבוץ בארץ; .66
ממכות מצריים; .68 חרק־מים יפהפה,
.71 אל המילחמה! .73 גדול בתורה; .76
באר־שבע (ר״ת); .77 יחידת הלשון;
.79 קידומת שפירושה שלילה ; .81 משקה
קל; .83 אבן יקרה; .84 כיצד; .86 מתגורר
.89 ,מענית! .91 אמיתה; .93 וא קום
.95 ,מעדנות .96 ,סיפוק; .98 אריג
מיקראי יקר .99 ,מילת תנאי; .101 כמו
41 מאונך; .102 מילת־בריר.

מסע דו ת אי ט ל קיו ת
טל 288800 .
ת ל־ א בי ב, כב ראת רי ם
תל״אביב, בבר מלבי י שר אל , 4
טל 263987 .
תל -א ביב, ר ח׳ אגן־ג בי רול , 24
ט ל266177 .
ט ל221681 .
תל״אביב, דיזנגוף 93
תל״אביב, א ח וז ת בי ת , 3טל 53287 .
חי פ ה, ר ח׳ הנ בי אי ם , 20ט ל640201 .
ט ל252654 .
חי פ ה, דרך מפין
כשר
י רו שלי ם, ר ח׳ יפו 43 בשר ירולולים, המלךג׳ורג׳ 15
אי ל ת, מרכז ה תיי רו ת
ה חד ש

בן־י הוד ה 262
פינ ת דיזצגוף
טל 455070 .

מחזה־שיטנה בתיאטרוך לנוער
בניו ־יו ר ק
של הביצים

גיזענוער סוסעץ טרויאני
מי שעדייו לא הבין את הבשורה הגרו-
לה שנושאת הגברת אורנה פורת, מנהלת
התיאטרוך לנוער של מישרד־החינוך־וה־תרבות,
מוזמן ללוות את ילדיו לבית-
הספר שבו הם לומדים, בעת הצגת צוות
התיאטרון־לנוער הקרויה אין מקום תחת
השמש.
תיאטרון זה נוסד על־מנת להקנות לנוער
ערכי תיאטרון ותרבות, והוא ממומן
על־ידי מישרד־החינוד־והתרבות, למרות
שבראשו ניצבת אגודה ציבורית למראית-

קיימת מגמה בספרות הישראלית, היוצרת
ונושאת עיניה לעבר שוק הספרים
העולמי ורואה בתגובתו את המדד האחד
> והיחיד לסיפרותה של מגמה זו. אחד
המיתוסים הגדולים של מגמה זו היה
במשך שנים רבות יורם קניוק, שכמה
מספריו ראו אור בארצות־הברית.
לא ברורים המניעים הספרותיים שהביאו
את הוצאת הספרים הארפר את ראו
לפרסם את סיפרו של יורם קניוק סוסעץ *
— אם להתייחם לביקורת הקטלנית שבה
זכה ספר זה במוסף הספרותי של הניו־יורק
טיימם **.
כבר בפתיחת הביקורת קובע המבקר :
יורם קניוק חושב, כנראה• ,מלהתוודות
כדחף מטורף הוא שווה־ערך לפרץ של
אנרגיה יוצרת ...אם קורא הסיפרות האידיאלי
היה משול לאדם מן הסוג הנהנה
מצעדות ארוכות־טווח כגשם שוטף, הרי
ש״סוסעץ״ היה משול לסופת־כרד...״
בהמשכה של אותה הביקורת מוגדר
יורם קניוק בסופר שנטל הרבה מטכניקת
הכתיבה של הסופר הצרפתי לואיס פרדי־
1ינד סאלין, בהבאת תיאורים המקטעים
את התחושות של גיבורו. אבל המבקר
מוסיף :״קשה יהיה למצוא הצדקה ל־מישפטים
השכורים של קניוק, אלא אם
נצא מתוך הנחה שהוא בוש ונבלם כהם.
ב״רשימות מבית הכלא״ משתמש דום-
טוייבסקי כמישפטים מקוטעים על־מנת

אורנה פורת
אותיות גרוניות
עין. אם להתעלם מחשיבותו האמיתית של
תיאטרון זה, ומתרומתו הממשית לקידום
ערכי התיאטרון והתרבות, הרי דומה כי
תיאטרון זה כשל הפעם על שירטון חד
של גזענות ישראלית, שקורבנותיה אינם
בני־דודנו.
בהצגה אין מקום תחת השמש כלול
קטע בשם אליפלנו, המתאר שיחה בין זבל
(אוסף אשפה) ותיק לבין זבל מתלמד.
שיחתם של השניים מתנהלת בעגה מיזר־חית
מודגשת באותיותיה הגרוניות. שני
הזבלים שקודים על ניקוייה של שכונה,
שהשמות שנושאים תושביה אינם רבינד
ביץ׳ ,ברקוביץ׳ ,הילדסהיימר, הרלינגר
או שטרייכמן, ואפילו לא אלוני, גיבעתי,
קדם, ארנון או פורת. ומתוך שיחת שני
הזבלים מסתבר כי תושביה של השכונה
מלוכלכים ומטנפים את שכונתם.
נראה שאלה אשר טרחו בהעמדתה של
יורם ל:,יוק
הצגה זו, יצאו מתוך ההנחה שהם עומדים
מישהו היורק את דבריו
להציגה בפני ילדים ערלי או כרותי אוזניים
— שאינם מסוגלים לשמוע את הנאמר

להביא אפקט של מישהו היורק את ד כהצגה
זו אינה מוצגת לפני מבקרי -ריו. ואילו באן, בדומה לסאלין, הסיגנון
תיאטרון מיקצועיים, ואילו הוצגה המבק הוא האדם. ב״סוסעץ״ הפיגנון הוא האופרים
המלומדים לא היו יכולים להימנע נה, או א־לה־מוד, אופנה פיפרותית החיי מלשים
את הדגש התיאטרוני על גב׳ אור בת יותר לעמילן ולקייטנות היהודיות כמנה
פורת האירופית, שתיאטרונה החינוכי דינת ניו-יורק, מאשר לערבים הסיפרו-
מחנך את האוריינטאלים הפרימיטיוויים תיים...״
חסרי-התרבות.
בסיכומה של קטילה סיפרותית זו מציין
בשבוע שעבר, כאשר הופיעה הגברת המבקר :״הסרט על אודות לידת סוסעץ
פורת בתוכנית רדיו, הסבירה נציגת אי ומות אביו, הוא תיאטרון אידי בחוש,
רופה באוריינט בצורה מרתקת כי מערכון רקיחה מועשרת של שמאלץ ודלילות.
כמו אליפלט בכוחו ״לחנך את בני-הנוער והוא אומר (קניוק) שזה ״ללא מחילה,
לראות את שקספיר וכל שנותר לומר
הוא רק פאראפראזה קטנה משקספיר!. £1-0111 1116 :ז 5€,־01ו1£1ז.0<:1!;1מ *
£110113111 ? 1112.ץ נ6\^ 1־ 1נ1£61
תנו לי פורת אחת, ואהפוך את הנוער
. 1977.עסא 68, 20מ 11א **
לגיזענוער.

קטילת יורם קניוק

משבר־הדורות
מרד משוללי הכישרון
היהודיות ^ שמיר 1ל 1גיהבפעולה
ת רגו ם

תי א טרון

עי ד

כלא אהבה. ואני מצפה למצבת־קבר אוב־ייקטיווית.״
זוהי כקשה קלאסית, ו״סוס־עץ״
נקרא לעיתים באילו המחבר עומד
לעשות זאת. ואילולא היה נודניק * שכזה,
ייתכן אף שהיה מצליח.״
דומה שביקורת קטלנית זו מעידה על
תום עידן הסלחנות של הביקורת האמרי קאית
כלפי תרגומי ספרים מע״ברית. ו־קניוק,
שהתעתד -לכבוש את טרויה, נלכד
בסוסעץ טרויאני יציר־כפיו.

המסתופפים בהיכלה של כל תרבות מתחלקים
לשני מישורים. האחד — יוצר,
המותיר את רישומו בתולדותיה של אותה
התרבות. המישור השני — עסקני תרבות
ויוצרים מתחתית השלבים בסולם היצירה,
הבולטים בהיותם נטולי־כישרון ובעובדת
התפלגותם כמעתיקי תרבות באיכויות שונות.
הם קובעים את מישכנם מתחת ל
ספרי
ם מומל צי ם

המוות האירופי
• אורי: יפן גנסין שנולד באוקראינה
ב־ 1879 ונפטר בווארשה ב־,1913
הוא מאבות המודרניזם בסיפרות העיברית
החדשה ומחבר נובלות וסיפורים קצרים.
ביניהם: הצדה, החלום האחרון, בינתיים,
בטרם, אצל, קטטה ועוד. בסידרת ילקוטי
הביקורת פני הסיפרות שבהוצאת עם עובד
וקרן תל־אביב לסיפרות ולאמנות, ראה
אור בימים אלה מיבחר מאמרים על יצירתו
של גנסין, בעריכתה של לידי רתוק.
הספר מומלץ לכל החפצים להכיר את
ביקורת שורשי המודרניזם בסיפרות ה־עיברית
• בספריית פועלים ראה אור
בתירגום לעיברית סיפרה של לידי פיל״
קום המוות והמישפחה — חשיבותה של
אבלות. זהו ספר רגיש ואינפורמטיווי
הבוחן מה קורה לבני-אדם כאשר המוות
קוטע את קישריהם עם הקרובים להם
ביותר. בספר מתארת הגברת פינקוס פגישות
ושיחות שערכה עם פרופסור מרטין
ברבר, בנושא המוות, ואת מסעה ומח קרה
לניתוח של ״המוות האירופאי״ •
קיימים מעט מאד תיאורים אותנטיים בכתב
המתארים את המתרגש על אדם שלקה
במחלת הסרטן (הבולטת ביצירות אלה
היא אגף הסרטן של אלכסנדר סול״
ז׳ניצין, שלקה במחלה ממארת זו והחלים)
.סיפרו של אוריאל אופק, שאף
הוא לקה בלוקמיה ממארת וניצל, הקרוי
תמונת דם, מתאר את אשר עבר על
מחברו במשך שלוש שנים גורליות של
חייו. סיפורו של אופק, שראה אור בהוצאת
רשפים, מביא מעט מיחסו הלא־מבוגר
של הציבור בישראל כלפי הלוקים
במחלה זו, תוך הבאת מידע רב אודותיה
בצורה פופולארית ועניינית.

מלחמתתר בויו ת
המגיפה לקט, שיפחה ופא ה סיפרותיות סכנה־רבה מאיימת על התרבות הישראלית,
על סיפרותה ושירתה. אין זו סכנה
דוממת אלא חיה ונושמת, הנושאת בחובה
נגיפי מגיפה שיש בכוחה להכרית
את המעט שהושג בתרבות הישראלית —
ולהביא לידי הכחדתה הסופית.
* המילה
מקור.

״נודניק״

מופיעה

ב איתמר
יעוז־קסט
ניאו־יהדות
גיזעו של אילן היוצרים, תוך שהם מלקטים
שיירים ופירורים שהמצרים משליכים
מבעד לעפאיו.
בישראל של סוף שנת ,1977 נרקם קשר
לכריתת גיזעו של אילן היוצרים. מזימה
לרצח הסיפרות והשירה הישראלים ולה־מרתם
באפיגונים.
אם לחלק את תולדות הסיפרות העיב־רית
בעת החדשה לשלוש תקופות־יסוד,
חלוקה זו חושפת את שורשי המגיפה
המאיימים עליה.
התקופה הראשונה היא תקופת ההשכלה
שבה נכתבו יצירות עיבריות, לרוב ב-
מיזרח אירופה, על־ידי סופרים שהתמודדו
על חייה של הלשון העיברית שלא היתד,
שפת אמם, והצליחו.
התקופה השנייה היא אותה הסיפרות
שנוצרה ביד אנשים שנולדו מחוץ לתחומי
ארץ־ישראל, והגשימו את תחייתה של
הלשון העיברית וסיפרותה בעלייתם ארצה.
עם סופרים אלה נמנים: י״ח ברנר,
ח״נ ביאליק, שאול טשרניחובסקי, יהודה
בורלא, ש״י עגנון, אשר ברש, יעקב
שטיינברג, דויד פוגל, נוח שטרן, אברהם
שלונסקי ורבים אחרים.
התקופה השלישית למניין זה היא סיפ־רותם
של ילידי הארץ ששפת אמם עיב־רית,
או סופרים ומשוררים שעלו ארצה
בגיל צעיר ועברו בארץ את תהליך הבשלתם
התרבותית. עם סופרים אלה נמנים,
בין השאר* :נתן אלתרמן, יונתן
* אין לכלול בקטגוריה זו, המתמודדת
עם המציאות הישראלית, מופרים בני ״דור
הפלמ״ח״ כנתן שחם, משה שמיר, ם .יזהר,
חיים גורי, אהרון מגד, חנוך ברטוב,
בנימין גלאי, אבא קובנר, יגאל מוסינזון
ואחרים, שנכשלו גס ביכולת התמודדותם
עם הלשון העיברית שקיבלה את עיצובה
בשנות ה־60׳.

רטוש, ע .הלל, דויד שחר, דן בן־אמוץ,
עמום קינן, נתן זך, מידד שיף, יהודה
עמיחי, פינחס שדה, בנימיו תמוז, דליה
רביקוביץ, א.ב. יהושע, עמום עוז, יונה
וולד, יאיר הורביץ, מאיר ויזלטיר, יותם
ראובני ואחרים. סופרים אלה בולטים
ברמתם מעל לאספסוף אוספי הלקט, ה־שינחה
והפאה הסיפרותיות של הסיפרות
העיברית הנגררים בעיקבותיהם ובעיקבות
יצירותיהם. ייחודם של מרבית סופרים
אלה, בני התקופה השלישית, הוא בכך
שאיש־איש מהם, בדרכו־שלו, מתמודד בניסיון
להרכיב לשון דיבור ושפה עיברית
תקינה ביצירותיו.

טוכן נוסע של
ה״לבסקציה״

בעשור השנים האחרון, במקביל להתגברות
תהליך הניוון הכלכלי והחברתי,
מנסרת רוח עיוועים המשחיתה את התש תית
התרבותית שלמען יציקתה עמלו
סופרים ומשוררים במשך שלוש התקופות.
תהליך הניוון וההשחתה של הסיפרות
והשירה העיבריים מתמקד כיום בשני
מוקדים עיקריים, שהקשר ביניהם גלוי
ונראה לעיני כל. המאחד את שני המוקדים
האלה הוא האיכות התת־תיקנית של
אלה שחברו בהם, והאמונה בנצח הגטו
התרבותי, הגלותיות, ותלישותם המובהקת
מתוך החווייה הישראלית והמרחבית על
מרכיביה השונים.
בקודקודי שני המוקדים הללו מצויות
שתי דמויות אפורות, שלא הותירו עד כה
רישום כלשהו בחיי התרבות בישראל.
האחד הוא המו״לשורר איתמר יעוז־קסט,
והשני — המשורר יעקב בסר. הראשון
ייסד לפני 20 שנה מגמה סיפרותית אישית
,״ניאו־יהודית״ ,ואילו השני לכוד
ב-קורי סיפרות אידישאית, ולעיתים דומה
שהוא סוכן נוסע של ה״יבסקציה״* בחורש
הסיפרות העיברית. בעוד הראשון לא הש תבח
בטעם כלשהו, הרי טעמו של בסר
מוצא לרוב את ביטויו בעיתון שהוא עורך,
שם הוא מביא צירוף נוסחתי שבמהלכו
מתפרסמות עבודות של אלכסנדר פן,
עלי שכטמן, לדיסלב גרוסמן, זיגמונד פרג־קל
ואחרים שכולם, מלבד הראשון, מתור גמים
לעיברית. בעוד פן הוא ראשון המשוררים
הקומוניסטים בארץ־ישראל, כל
האחרים הם סופרים של שפות אחרות,
שבתוקף אירועים אלה או אחרים בחייהם
נאלצו להגר לישראל.

קורבנות הסלקציה הסיפרוונית בצד סופרים־מהגרים אלה נתלית לה
קבוצה שלמה של משוררים, בני פליטת
דורות סיפרותיים שונים בתוקף הסלקציה
הסיפרותית הטבעית, כמו בנציון תומר
מ״דור הפלמ״ח״ ,משה דור, משה בן־שאול
יי ואורי ברנשטיין, שהם בחינתי סחיש שקמל
ממשוררי קבוצת ״לקראת״ (שפעלה בראשית
שנות ה־50׳) ,שעברו כבר בנעוריהם
את גבול מיצוי יכולתם האישית והפכו
אפיגונים חיווריינים של משוררים קרדינאליים
כיהודה עמיחי, נתן זך, דליה רבי-
קוביץ ודויד אבידן.
בתוך בליל סיפרותי זד. השתכנה לה
קבוצה שלישית של מתארים בפורמאטים
שונים, שאיוו לעצמם במה זו (עיתון )77
כעיר־מיקלט מפני שבט הסלקציה ד.סיפ־רותית.
המדובר בחקייני סיגנון ודימוי
* באיכויות שונות של משוררי שנות וד 60׳.
עם קבוצה זו נמנים דן לוי, טניה הדר,
בנציון ברתנא, אשר רייך ורוני סומך,
שלמרות תלותם השירית בדימוייהם השיריים
של זך-עמיחי-אבידן־רביקוביץ, הם
מתרגלים מילים בשבבי שירה שניתזו משי־רתם
של יונה וולד, יאיר הורביץ ומאיר
ויזלטיר.
מן הראוי לקבוע כי בניגוד ליעקב בסר,
שמטרותיו ברורות (קומוניזם +יבסקצ־
״ יה +יישוביזם +״הקבוצה העיראקית״
* קיצור של ״הסקציה העיברית״ (יהודית)
בנויפלגה הקומוניסטית בנזיזרח־אי־רופה.
ברבות השנים, הפך הכינוי ׳יבסקצ־יה׳
לגנאי לגורמים יהודים־קונווניסטים
ששללו את הריכוז הלאומי של יהודים
בארץ־ישראל.

— ]שאינה קשורה עימו בקשר אידיאי[),
הרי מסביב לאישיותו התרבותית של איתמר
יעוז־קסט אין איש מסתופף, והוא
זאב בודד המתמיד מזה 20 שנה בפעלולים
של המצאות אידיאולוגיות תרבותיות־סיפ־רותיות,
שמטרתן האחת והיחידה היא הח דרת
שמו בכל מחיר לארון־הספרים הניצ-
חי של הסיפרות העיברית: מעשה המשול
למינויו של מוישה־ונטילאטור לכהונת
הרמטכ״ל.
בסרקסטולוגיה שבועות אחדים אחרי ראש השנה
תשל״ח פירסם יעודקסט רשימה מגמתית,
כמעט מאניפסטית במוסף הסיפרות של
ידיעות אחרונות 7.10.77 תחת הכותרת
״מהו, באמת, דור־המדינה בסיפרותנו?״
ודומה שבכוחה של רשימה זו להפוך
ה״אני מאמין״ הסיפרותי של שר־החינוך,
זבולון המר.
מתוכנה של רשימה פסקנית זו ניתן להבין
שסופרים ישראליים בולטים, וביניהם
עמום עוז, א.ב. יהושע, עמוס קינן, עמליה
כהנא-כרמון, פינחס שדה, יהודה עמיחי,
נתן זך, דליה רביקוביץ, דויד אבידן, יונה
וולך, יאיר הורביץ, מאיר ויזלטיר, חנוך
לוין ואחרים מרמה זו של יוצרים — את
כולם נשאה הרוח.
לעומת היעדרם של כל השמות שברשימה
הנ״ל מן הסיפרות הישראלית, הרי
על פי רשימתו של יעוז־קסט מושתתות
הסיפרות הישראלית ואנדרטת־הנצח שלה
על השמות הבאים: יונת ואלכסנדר סנד,
בנציון תומר, שמאי גולן, מנפרוד וינקלר,
ראובן בן־יוסף, ארז ביטון ו...איתמר יעוז־קסט
(שצניעותו נכבשה בהתמודדות עם
הכוח המאגי של אנדרטת־הנצח) ,ועוד
רבים מרמה זו.
במדור המערכת שלו בעיתון 77 האחרון׳
הצטרף יעקב בסר למגמה החדשה
שאת נתיבה כבש וסללל איתמר יעוז־קסט.
בסר אף מרחיק לכת ברשימתו, וקובע
בין השאר :״בתב־העת הזה, המציין היום
שנה לקיומו, הוא כלי ביטוי רעיוני אסתטי
החותר לשלושה יעדים: א .ראיית
הסיפרות העיברית והיצירות הנכתבות
על־ידי סופרים יהודיים כשפות שונות —
כסיפרות אחת אמר, ולא פירש.
:אלא שמשמעותו הברורה של מישפט
תצהירי זה אחת ויחידה: גידולה ורימומה
של הסיפרות העיברית (או הישראלית)
אליבא ד׳בסר, בשמות כמו סול בלו, נור־מאן
מיילר, ברנרד מלמוד, אלן גינסברג,
יוסף ברודסקי, פאול צלאן, פיטר וייס,
רנולד וסקר ועוד מאות, אם לא אלפים
של סופרים, משוררים ומחזאים אחרים,
שחטאם האחד והיחיד הוא בכך שנימולו
ביום השביעי לחייהם. וכך הם הופכים
חלק מאותה סיפרות שיעקב בסר רואה
בה את עצמה ואת חבריו כשותפים ב-
סיפרות אחת...״
דומה שהצטרפותם של יעקב בסר וחצרו
לאידיאולוגיה היעוז־קסטית, הביאה ליצירת
קסטה תרבותית שניתן לכנותה ״בסר-
קסטולוגיה״ .ומן הסתם, רושמי רשומות
הסיפרות העיברית בעתיד, יתנו בבוא
היום את דעתם על הפער בין יצירותיהם
של בני קבוצה זו לבין מישקלם הסגולי
המבוצר בתרבות הישראלית.

מגיפת משוררי השיירים
עצם התקבצותם של כל ניפלי הסיפרות
והשירה הישך אלית תחת דגל ״דו־שורשי״
וראשית יצירתה של קואליציה מיספרית
שכוחה אינו ביד הכותבת אלא באצבע
העסקנית המצביעה, עומד להיווצר מחנה
רב של גראפומאנים שיש בכוחו לעוור
ולטשטש את שיירי טעמו של הציבור,
לדכא את המעט התרבותי שהושג במשך
שלושים שנים — ולהכחיד במהירות את
כל התשתית התרבותית שנוצקה מאז תקופת
ההשכלה ועד היום. תשתית שעליה
היה צריך לקום מיבנה־העל של התרבות
הישראלית, מיבנה ערכי שבלעדיו אין
טעם כלשהו לתהליך שהחל עם ראשית
תקופת ההשכלה ובא עד הלום.
אם לא יימצא בעתיד הקרוב והמיידי
נסיוב כלשהו, המגיפה הזאת עתידה לכלות
כל חלקה טובה, להשחית כל מילה
טובה, ומרד משוללי-הכישרון יהיה גם דור
הכותבים האחרון של הסיפרות והשירה
בישראל.

אנתולוגיה מודרנית

מאת לורנס דארל
לקט מתוך פיסות האינסופיות הזאת
דממה שפוכה מעל דיוקנה של מצרים,
אנו נעים בקניין של מעשינו
בודדים, השליחים הנפחדים של חולשתנו.
והראיה. הרחוב הארגמני נבלע
ובאיטיות מתחילות להכות ההלמויות.
בדלת־האורווה שלושת בניו של הנגר
מעל לשוקת דורכים חיצי אש,
מחממים את קרביהם ואינם גשמיים
שעה שנופלת לה שעת הנרות.
שלושה אמגושים קטנים מתחת לתיקרת
הקפלה,
אהובים מכל ומבויישים כתוכנים,
היא מטרידה בדימעותיה הזהובות מנוהת
המרומים,
והדמעות גולשות מטה עלינו בחלון הזה,
הנערים מתלהבים, הרחוב הארגמני נמוג,
מיתרי להבה בינות לצללים
עכשיו במצריים והרחק מנצרת.

לורנס דארל, נודד כשנת ,1912
שימש כשירות הדיפלומאטי הבריטי.
התפרסם כזכות ״הקווארטט

רצף מצולם בלתי־חדל של דיקלומים שהושמעו
מפי שחקנים חסרי יכולת עיצור
והגאים, שנעו כרובוטים מחייכים וקורצים
ונופחים נפיחות מלאות משמעות לעבר
המצלמות האלקטרוניות שלא פשעו במאו מה,
והעפילו ביומרותיהם על יומרותיו
של המחזאי, יהושע סובול.
התעלה מעל לאחרים במישחקו הגרוע,
ובחוסר אישיותו הבימתית גדליה בסר,
שגילם את תפקיד יואש. הוא היה אמור
לגלם בדמותו את ״הדור האבוד״ של
הבנים, את הנפל שהביא לאוויר העולם
״דור המייסדים״ .בסר עשה זאת בדיקציה
מיזרח-אירופית גרגרנית, תוך בליעת
מישפטים שלמים בעיברית.
היתד. זו חווייה מצולמת שבה הכל
שפטו את הכל, תוך מטר בלתי-לאה של
חוכמות חלולות במהלכה של -מילחמת
פנים־אל־פנים בין מושב־זקנים למושב־לצים.
תוכנה של העלילה נשמע כאמצעי-
מניעה משומש בתרבות הישראלית, מעין
נוסח שעבר הסבה מלילה במאי של א.ב.
יהושע וכמה ממחזותיו של אברהם רז
המנוח, ותריסר סיפורים ישראלים אחרים.
אלא שבנוסח הטלוויזיוני הזה מתה
לה גם חוכמת־החיים הצברית.
סילווסטר 72 נשמע כשיר-הלל למלאכותיות
ולזיוף, מלווים בבית־חוזר על המשמעות
האידיאולוגית ומשבר־הדורות
של הביצים היהודיות, אם לנקוט לשון
המחזה.
צופי הטלוויזיה שרצו לשאול במהלך
ההקרנה את השאלה ׳מה רוצה המחזאי ז,
זכאים לתשובה אחת: כלום. ועד שהצופים
גילו זאת, היה הדבר בבחינת אונס קולק־טיווי.

פי־טן־פי
מסתבר
כי המשורר אורי צכיי גרינ
כרג, שלקה בשבוע שעבר בהתקף־לב
חמור, מבוגר מגילו המוצהר. למרות ש הכנסת
חגגה אשתקד את הגיעו לגבורות
( 80 שנה) הפחית המשורר הקשיש במהלך
השנים שש שנים מגילו, והוא כיום ל מעשה
בן • 87 בגלריה שרה לוי מציגים
האמנים לארי אכרמסון, לאה ניקל,

לורנס דארל
במצריים והרחק מנצרת

האלכסנדרוני״ שדו (״ג׳וסטין״,
״כדתאזר״ ,״מונטליב״ ,״קליאה״)
המתאר את החיים כאלכסנדריה
כמהלך מילחמת־העודם השנייה.
ספרים אחרים שלו :״הלבירינט
הכהה לימונים מרים״ :״הספר
השחור״ ו״טונק״.
משה שמיר
ביקורת שירה

החווייה הישראלית

אונס קולקטיוד
לא ברורים כל המניעים שהביאו את
אדריכלי התרבות והדראמה של הטלוויזיה
הישראלית להעניק לקהל הצופים בקופסה
המרצדת, שהרגיל עצמו במחזות טלוויזיה
נוסת תיאטרון הכורסא הבריטי, בשיעתוק
ישראלי, שיאה לו התואר ״תיאטרון האסלה״.
המדובר
בסילווסטר 72 בגירסה מצולמת,
שהיתה ספק מחזדדטלוויזיה, ספק

מנשה קדישמן, משה קופפרמן ד
ליליאן קלאפיש תערוכה הקרויה ״ניי רות
שוליים״ ,ניירות אלה אינם מקובלים
לשימוש בציור, והתערוכה יוצאת-דופן
במתכונתה וברעיונה • .נראה כי עמדות
פוליטיות משמשות את כושר ביקורת השירה
של ח ״ב משה שמיר, שביקר
׳בשבוע שעבר את ספר־השירים החדש של
חברו לתנועת ארץ־ישראל-השלמה, יהו שע
טן־פי. טן־פי, הידוע יותר בשם
יהושע טירה, שימש שנים אחדות סופרו
הפרלמנטארי של הארץ. מקור שמו
של טן־פי הוא היפוך ההברות במילה פי-
טן (משורר) •

לא לגברים! לא לגברים! לא לגברים! לא לגברים! ל<

פטוציני נוסח טיה מריר.
את המירשם המשגע הבא קיבלתי מ־מלצר
בוגדני אחד׳ העובד במיסעדת פאר
רומאית, וגונב את סודות המטבח. המנה
הזו מאוד מפורסמת באיטליה, אך המיר־שם
הזה הוא סוד מיקצועי, שכן זה ה ספציאליטה
של הבית, ובגללו יצא שם
המיסעדה לתהילה. ביקשתי בתום הארוחה
מבעל־בית את המירשם, אך הלה
חייך לי בלפחות ארבעה שיני זהב, וסירב.
לרגע לא חשדתי בו שיתן לי את
המירשם, למרות הסברי שאני גרה ב־פלנטה
אחרת, אבל כלל נקוט בידי: תמיד
לנסות. אין לדעת מאיפה יקפוץ השפן.

ביאור

שכוע שבוע, עם צאת הגיליון,
אני כודקת את טעויות הדפוס
שביצעו במדורי. כד אות מושמטת
ושורה הפוכה, סוגרים עלי את
השמיים. הם ככד זאת ניפתחים
חזרה — רק כגלל הזיות פרועות
ומענגות שאני מגייסת, ואשר כהן
אני מדמיינת לעצמי איזה אביזר
חיוני אתלוש דכחור הזעצר —
אחת אחת.
לא הייתי מגיבה אלמלא נגעו לי
כקודש הקודשים — דיוק מירשם
הבישולים. כתבו כגוף בדרשם התפורים
:״אלה חייבים להיות ללא
טיפת איבסון במקרר׳׳ .ובכן, לא
נבון. אלה חייבים להיות ללא טיפת
מרירות, וחשוב מאד שיהיו
דווקא כן מאיחסון שבועיים
במקרר, להשגת מתקתקות עדינה.

רגע מאוחר יותר ניכנס בעל־הבית למיט־בה,
ובעלי לשירותים. לפני שחזרו שניהם,
הספיק מלצר קטן ושאפתן לזמר לי
באוזן אופרה שלמה.
כאשר חזרנו למלון, הטיתי את ראשי,
ניערתי אותו חזק, ועל השולחן נישפך
מתוך אוזני זרם של מילים. ניפיתי הצידה
מהערמה את כל המחמאות, ההצעות המגונות,
ההצהרות שוברות הלב — ונותר
לי האוצר הבא:
בסיר רחב ושטוח מכינים את הרוטב.
בחצי חבילה חמאה, מטגנים טפו טפו
250 גרם שינקן מעושן. לא להשתמש כתחליף
בהודו מעושן, כי זה בכלל לא
אותו טעם וארומה. מוסיפים לזה 200
גרם שמפיניון טרי, רהוצים וקצוצים.
כאשר הפיטריות מתבשלות מעט, מוסיפים
200 גרם אפונה עדינה ומשומרת מ קופסה,
שהן בערך 8כפות גרגירים. על
זה שופכים 2שקיות שמנת מתוקה וכף
אחת בלבד גבינת פרמזן מגוררת. מוסיפים
קצת פחות מחצי כפית מלח, ומבשלים
כל זאת תוך עירבוב, ארבע דקות.
מכבים את האש.
יש לבשל, כמובן, שתי חבילות איט־ריות
ביצים רחבות ארוכות של אוסם,
כרגיל — במי מלח. מסננים, שוטפים, ומחזירים
לסיר בתוספת חצי חבילה חמאה
וקצת מלח. בצלחת גדולה שמים בייד
נדיבה איטריות, בעזרת מצקת מרק,
ובייד נדיבה, כנ״ל, בעזרת אותה מצקת,
שופכים למעלה רוטב.
היחס הוא מצקת מלאה רוטב, למצקת
וחצי איטריות. כל סועד מערבב לעצמו
בתוך הצלחת את טירוף החושים הזה.
הטעם. האלוהי של המאכל רשום בחוקת
גן־העדן, כפרס מיוחד. לא יתכן אחרת.

פ טנ טי ם

איד להגדיל ח1רה בגד
שהתכווץ בכביסה
סוג מסויים של עקרוודבית לוקה במחלת
הכביסה. הן יודעות את כל תיאוריית
הסיבים בעל־פה, ובכל זאת, כאשר מתגלגל
לידיהן, מתוך ערימת הכביסה, בגד
פרובלמטי, הן עומדות רק דקה לפני הפתח,
פוסחות על הסעיפים. ואז — ביצר
בלתי ניתן לכיבוש, הן דוחפות אותו
פנימה, אל הגורל, כפי שנוהגים גדולי
המהמרים. הגורל אומננז בא בצורת סוודר
או שימלה היוצאים מהפתח מעונים ומעוותים
— לא תואר להם ולא צורה. ומה
שיותר חמור — גם לא גודל, שכן זה
האחרון נעלם.
נגד בד כותנה אין שום אפשרות להתחכם.
ברגע שהתכווץ, אפילו ירביצו לו,
הוא יסרב להתרחב חזרה. שונה המצב
אם מדובר בבגד צמר, או סינטתי מעורב.
נגד אלו, יש עצה ויש תושייה. כל אחד
יודע שמגהצים אותם תוך כדי מתיחה,
והתבנית החדשה, המתוחה ,״מודפסת״
על־ידי חום המגהץ. אלא שהדבר יוצר
בעיות. המתיחה הידנית, בדרך הטבע,
אינה יכולה להיות שווה. אין שום מידות
על קרש הגיהוץ כמה למתוח, ולאן. קו
מכפלות מיסתלסל בגלים לא שווים, ו־אימרות
בגדים מקבלות ״זנבות״ .בקיצור,
לא טוב.
מה עושים ז פורשים את הבגד על מיטה
כפולה בעלת מיזרון שמישטחו ישר.
תוקעים סיכה בצד אחד, נאמר מזרח. מותחים
מכסימום מבוקש, ואז, תוקעים סיכה
בצד השני, במערב. לאחר מכן קובעים
סיכה באמצע, וסיכה אמצעית בין הסיכה
האמצעית והחיצונית, וכך הלאה. תמיד

לדקור בנקודת מרכז שבין שתי סיכות.
כמובן, תוך כדי מתיחה. למלא סיכות
צפוף, עד שיווצרו מרחקים של כ־0 4״מ
בין סיכה לסיכה.

סיפור מהחיים

כ ה יעשה

הבטחתי לא להסגיר את שמות גיבורי
הסיפור, אבל גם כך — הוא נהדר. בבית
רב־קומות גרה ציירת שנהגה להטיל את

לחיי הבשלנים
ש בד ר ך
גידעון רייכר ו חיי ם שפירא ח ברו יחד,
ו ט מנו אתה מו ק ש הנו ראמ בל לפ מיניז ם:
דרך גבר בעלמא, שהוא טפר בי שול ה־מיועד
לגברים. מ ב טי חי םהמחב רי ם על
ע טיפ ת סי פרם :״ כל אחדמע מודי הספר
יח שוף בפני ךאתממלכת הבי שול ש מ מנ ה
כהח ששת. הכלפ שוט כל כך. האשה, זו
שהס תי רהממךאתתע לו מו ת הבי שול,
ופטרה או ת ך בתירו ץהש חו ק — עזוב,
אני אע שה זאתב שבילך — הי א, שעד
כ ה הי תהכד לי ל ה, ת ה פו ך ל שימ שון ש*
מחל פו תיו ניגזזו״.
בלב הו לםה חי לו תי ל ק רו אמהמלמ די
םשםאתה קונ קו רנ צי ה. א ח רי מטח
ה תו ת חי ם, חיצרוץ הכבוד, ו הג דר ת היעד
היו מ רני, זהבא: ב קו ל ציוץ ד קי ק ו חלו ש,
עלו מ בין דפי הספרמת כוני הקרב• אי ך
עו שים סנדוי ץ׳ ,אי ך עו שים נסקפה, אי ך
עו שים קקאו, ו אי ך עו שים סלט.
הגבר ה א מי ץ, ש ה תגבר על שפע ה חו מר,
מתקדם בדירוג ומגיע לשלב בו מבצ עים,
הלכה למע שה, א ת כל הו ר או ת ה שימוש
ה כ תו בו ת על קו פסאותה שי מו רי ם
4והאב קו ת. אםה אינ ט ליגנ טלא נשר ב שלב
ז ה, הו א עובר א ל קוד ש ה קו ד שי ם
של סו דו ת ה קו לינ רי ה: אי ך ב עזר ת שי בוץ
וגיוון נ כוני ם של חו מרה לי מו דהקו דם,
אפ שר ל ה כין או כ ל. ממ ש או כ ל. הז כ ר
ה מ צוי י הי ה אל-נ כון הי צור ה מו פתע ביו תר,
כא שר גםלאחר ביצוע הו ר או תהס
פ ר, יאל ץלהת חנ ף ל אי ש תו, ב כדי ל א כו ל
מ שהו טוב•
חו ב ה על כל אי שהלק נו תספרזה
לגבר הפר טי. זהנתחתע מו להה שווה
ז הב. א ם עד כ ה הו אסבר, ה ב חו ר, שרק
אי הידי ע ה מונ עתמ מנו לב של תבשי לי
ם, הרי שמעתה, ע ם ביצוע כל ה הו ר
או תהכ תו בו ת, י ת חי ללהרהר שאולי בכל
זאת, יש בידיי ך איז ה כו ח כישוף, כ כ לו ת
הכל.

מסמרים על המיטה את כל חלק הבגד
הטעון מתיחה, תוך הקפדה על סימטריות.
מחממים מגהץ למכסימום. אין לדאוג אם
חוט המגהץ אינו ארוך דיו. ברגע שהמג־

מי הריצפה בקשת רחבה החוצה — דרך
מירפסת המיטבח. וכיוון שמיטבחה סנה
אל צד פחי־האשפה, היתד, נישקפת סכנה
לכל מי שהיה הולך לשפוך זבל. בכל פעם
היה קורבן אחר ניצל בנם.
כאשר היו מגיעות לאוזניה צעקות המחאה
מלמטה, היתה יוצאת אל המירפסת,
כמינהג הדיקטאטורים הידועים, ומסבירה
ממרומי הקומה השלישית להמונים, כי
״הכל באשמת העוזרת.״ מטר השופכין
שלה תפס יום אחד, בפוקוס מדוייק, את
ראשה המהודר של אשה, אשר יצאה לפגישה,
ובדרכה החוצה חשבה לזרוק את
האשפה. האשד, חזרה לדירתה, נטלה
דלי מיים, זצילצלה בדלת השכנה.
וכשניפתחה הדלת, שפכה לד,היא את כל
תכולת הדלי הישר בפרצוף, ללא דין ודב רים.
ממש כך.

כיצד מסיימים
ר יב*
אין בידי את המירשם המדעי — אבל
אוכל לתרום לעסק את השיטה הנהדרת
שהמצאתי. חוק ראשון: לעולם לא נירד-
מים בלילה לפני שמתפייסים. זהו חוק
ניפלא, אלא שצד אחד מגלה תמיד נטייה
מצערת להפר אותו, בכך שהוא נירדם בלי
בושה, בשלווה אולימפית, באמצע כל
הבלגן. ובכן, לא להרפות. יש רק לקרב
את בלגן עד קצה אוזנו של ד,נירדם, ולהמ שיך
אותו שם. תוך עשר דקות יבקע
קול מעונה מבין השמיכות :״תני לי
לישווווך — והפיוס יבוא תוך דקה.
חוק שני, עוד יותר ערמומי, קובע: בכל
פעם שרבים, הצד האשם בא אל הצד
הצודק, מושך בכנף בגדו באי־סבלנות,
ומבקש שיפייסו אותו. הצד הצודק חייב
לפייס את האשם מייד ובו במקום.
כל העוקץ טמון בבקשת הפיוס ההפוכה.
זוהי מעין הודאה גלויה באשמה (זוכרים
ן הצד האשם מבקש שיפייסו אותו).
לעומת זאת, כבודו עצמי לא ניפגע —
שהרי בכל זאת מפייסים אותו, לפי כל
כללי הטכס. לצד השני, הצודק, קל להיות
נדיב, שכן כבר הודו בפניו באשמה, ואיך
יסרב?
זה עובד ניפלא. אפשר להפסיק בשיטה
זו כל ריב תוך חמש דקות. השאלה היא,
מי מטורף להפסיק ריב בריא בזמן כה
קצר. שהרי עיסקת-רכש הכי פשוטה —
כופר הפסקת ריב — מצריכה שעתיים
מינימום.

ד,ץ חם, אפשר להוציא מהתקע, ולעבוד
עם חוט לא מחובר. החום יספיק. עובדים
מעל סמרטוט דקיק, תוך הקפדה לא לגהץ
ליד השוליים, פן יודפסו סימני הסיכות ה יוצרות
מין קו שרשרת קעורה. בסוף
העבודה משחררים את הסיכות, מותחים
קצת, והעסק משתחרר. כמו כן לא ללחוץ
את המגהץ, בכדי למנוע הדפסת צורתו
בבגד הרך. לעבור איתו בקלות ממקום
למקום, תוך כיסוי שטחים שיטתי. במידת
הצורך, אם הבגד גדול, לחבר שוב את
המגהץ למקור חשמל, לייצב החום.
תהליך תקיעת הסיכות הוא הרבה יותר
פשוט וקל מאשר נידמה למיקרא הדברים•
צ׳יק-צ׳ק, גומרים לתקוע אותן, ותה ליך
הסרתן גם הוא נימשך כהרף עין.
השיטה הזו מבטיחה הגדלה סימטרית,
מדוייקת ויפה של הבגד, בלי לחכות שנ תיים
שמישהו יתנדב לעזור. ומה שחשוב
עוד יותר — מיתקבלות תוצאות ממש
מיקצועיות.

סימטריות מיקצועית גם לממחילים

ב 1ק טפחות

ס ס שי דלחץ
קדיחה !

גס!ונשיו תסבר ׳סוו נסו ב.ספחות 11־׳ ככרים :

מענק מיידי עו 5,7 60 - 1651,ליוות!
בנק ט פ חו ת ממ שיך לרוץ ק די מ ה, ונותן ל חו סכיו
הטבו ת מפליגות 1656 :מענק מיידי (לעומת 1056
ב״ ח״י כפליים״ הרגילות) ,ריברת מצטברת 100^ ,
הצ מדה ופטור מל אממס.
עוד לא א חר תאתה מענק הגדול ביותר —

5,760 לירות ב״טפחות חי״ כפליים
פנה עוד היו ם לסניפי בנק ט פ חו ת ברחבי הארץ, או כ תוב
לת.ד , 18060 .ירו שלים, לקבלת פר טים נו ס פי ם
הר שמה

ו טופ סי

בלא כל ה ת חיי בו ת מצידך.

׳ן״הולי ית!פ<0800

בנק משכנתאות דישראלבע׳־מ

/(/77מ7ן 77(/ע ( 17 אהבה בקצב הדיסקו

תהיה
ן בימים הטובים, כששוש עטרי היתד, ן
הדיסק־ג׳וקיי של המועדון היתה
ההילו־ ן
לה בעיצומה. הבחורה היתד. מרקידה אפי ן
לו את הקירות. אבל אז, יום אחד, הגיע ן

צר״ ש נגיסה
מסתובבת לד, אחת חופשיה ומשוחררת
זמנית בישראל הסתווית, ומעידה על עצמה
כעל יפה בינלאומית. הבחורה היא
אחת משחקניות להקת הדאנס מאשין
(מכונת הריקוד) ,אמריקאית מלידה, גרושה
פעמיים ,״מסרסת־גברים״ מושבעת,
לדבריה, ומחפשת לה אחד בשם רוני

פרידמן.

סוף־סוף יש חתונה. הם התלבטו הרבה,
גמרו, וחזרו, רבו והשלימו, רצו ולא
רצו, אבל בסוף החליטו שכן. השניים
הפעם הם מירי כן־ דויד, מי שהיתר,
נערת־ישראל ובחיר־ליבה מזה זמן רב
יגאל רוזנברג, שכזכור היה בעלה של
חגי פרי, הדוגמנית הישראלית המצליחה
כל־כך בחו״ל.
אומנם, הנישואין של יגאל וחני החזיקו
בקושי כמה חודשים אבל נקווה, לטובת
בני־הזוג המאושרים החדשים, שהפעם זה
יחזיק לעד אם לא יותר.
מירי, שהיתר, מאפרת־כלות בבוטיק, עז־בה
את ייעודה זה בחיים לטובת יגאל,
ומנהלת לו את הבית כבר יותר משנה,
בהפסקות כאמור. יגאל, שמצליח בעיסקו
החדש, הלא הוא מיפעל לג׳ינסים, מסתו־בב
מאושר ונפוח מחשיבות עצמית. ובש מירי
נתלית לו על הזרוע, אין דבר
שיוכל לעמוד בפניו.

ולמה דווקא אותו ז או, ובכן, לפני
כשנה, כשהכירה אותו באמריקה החליטה
שהוא המאהב הכי טוב שהיה לה בחיים!
ומאז היא חולמת כל הזמן על חידוש
הקשרים. ועכשיו, כשהיא פה, היא כבר
מחפשת אחריו כמה וכמה ימים ולילות
טובים, אבל אין שום זכר לאחד כזה.
אז כל מי שמכיר, אנא הפנו את ולנטי-
נו הנ״ל אל פולה וסרמן. פולה, שאומרת
שאין דבר שהיא לא מוכנה לעשות
ובילבד שזה יקדם את השו־ביז, קיבלה

שוש עטרי
הסבלנות משתלמת

למועדון יפה בשם אגיינעום, ותרשו לי
להסתפק בשמו הפרטי לצורך העניין.
ובכן, אבינועם היפה, שהוא בהור נחמד
נשוי בישראל ומצליח מאד, ראה את
שושי מאחרי הזכוכית והתאהב. אבל מה
עושה אחד כמוהו שהוא בעצם נשוי,
ואפילו נשוי די טוב? פשוט, מתגבר על
היצר. וזה בדיוק מה שהבחור עשה.
אבל מה, מסתבר שהאהבה בכל־זאת
הרבה יותר חזקה משחושבים. והנה הגיע
היום, ואשת־חיקו יצאה לסיבוב רציני באירופה.
וכשד,שטח היה. חופשי ופנוי, זה
התחיל. ולא סתם, אלא בחצוצרות ובסינד
פונית שלמה. שושי ואבינועם לא יכלו
לעשות דבר, האהבה היתד, חזקה מהם.
וכשחזרה החוקית, הודיע לה אבינועם ש הוא
מוכן לכל הסדר, העיקר להיות חופשי
ומאושר. כי הוא רוצה לשאת את שוש.
ובכן, רבותי, אולי לא תאמינו, אבל לא
יעברו ימים רבים ונשמח בשימחת הזוג
החדש, כי אבינועם נפרד מאשתו ממש
בימים אלה, ויהיה — אם ירצה השם —
כולו מוכן ומזומן ומשוחרר בשביל שושי.
נחיה ונזכה.

חני פרי ויגאל רוזנברג
— הוא שהיה

אידיש זה לא צחוק
לא־כל-כך ברור לי למה, אבל מה
שבטוח זה שבימים טרופים אלה של ועידות
קהיר, שיחות שלום מהפכים וכיו״ב
חידושים, באים לבני אדם כל מיני רעיונות
שבימים כתיקונם אולי לא היו תוקפים
אותם.
מי שנפגעה מהחיידק הנ״ל היא הציירת
הצעירה והכישרונית עדית פאנק.

עדית, שרק לפני זמן קצר הדהימה את
כל מכריה כשהתנחלה לחודשיים תמימים
מאחרי קלעיו של קירקס מדראנו וציירה
שם במשך שעות ליצנים, קופים ואינדיא-

ירושלים החוגגת

במיקרה שלא שמתם לב, אז התחילה עונת הגשמים. ומי שחגג את פתיחת העונה
הוא החוגג הירושלמי הוותיק דודו ראש העיר (קופפרמן) .הוא עשה לכבוד העניין
כל כך הרבה רעש ורוח, שהתעורר חשש שיגיע המבול.
וכשדודו עושה מסיבות, ולא משנה מה תהיה הסיבה, אין אחד שלא יבוא. ואכן,
מסיבה היתד״ והיו שם כל החשובים, היפים והחכמים, כמו למשל הסאטיריקאי קובי
ניב, העורך-דין אבי כרדוגו, מיכה שגריר ואפילו אהרד׳ה ככר שלא מטריח
את עצמו בעליה לרגל לעיר־הקודש סתם ככה.
באותה הזדמנות חגיגית הכיר דודו לכל המעוניין את חברתו החדשה, שבראש שלה
רק לזכות לראות את עצמה בתור כוכבנית קולנוע. היא עשתה הרבה רעש ונתנה
לכולם להבין שזו מטרתה בחיים, אז מי אני שאתערב? קוראים לה דליה בן־ישי,
והיא יפה וצעירה, על תקן של כוכבנית, חיה עם ראש העיר דודו, ומרגישה ממש כמו

ננסי קיסינג׳ר.

אבל מי שבאמת יראה את מסיבת השנה יהיה זה שהוזמן אישית לחגיגה שמארגן
ביום השישי הקרוב דובר רשות השידור, משה עמירב. משה, שעורך את המסיבה
לרגל כניסתו לטירתו החדשה בירושלים בעין־כרם, ליד המעיין, החליט — שלא
כתמיד — להזמין רק את הבחירים שבחבורה, ולכן והציא הזמנות אישיות בלבד.
ואם יש למישהו שלא הוזמן איזה רעיון להשתחל, הנני לאכזב אותו. אין לו צ׳אנס
להיכנס. הבחור אפילו הזמין מישטרה שתעמוד לו בכניסה ותדאג לסדר הטוב. אמנם
כל יקירי ירושלים יהיו שם, זה בטוח, אבל חלק נכבד של התל־אביבים הוזמן גם
הוא, ובשיאה של השימחה אני אפילו חוזה קיבוץ־גלויות.

עדית פאנק
קריאה במקור

נים, נכנסה עכשיו לשיגעון חדש. היא
לומדת בצורה אינטנסיווית ויסודית וזו לא
טעות, רבותי, כי אם אמת לאמיתה. היא
לומדת אידיש.
עדית מצהירה כי שאיפת חייה היתד,
מאז ומתמיד, עוד כשהיתה ילדה קטנה,
לקרוא את כיתבי שלום עליכם במקור,

פולה וסרמן
איפה חני?

הצעה מפתה מאד משייר סעודי ידוע שנדלק
עליה בזמן המופע, והזמין את כל
הלהקה אליו לערב הסעודית. כך היא
מספרת. אומנם השייך חזה בפולה היפר,
בעת הופעותיה בלאס־וגאם, אבל התנדב
לשלם את הסכום האסטרונומי של 30 אלף
דולר כדי לראותה פרטי־פרטים בחדריו
הסגורים בהרמון.
כל חברי הלהקה החליטו שאם השייך
יתן סכום הגון הם מוכנים אפילו למכור
לו את פולה, בייחוד אחרי שטענה שהכל
הולך, ואין שום סיבה לסרב לו. חברי
הלהקה, שכולם צעירים, עליזים ומלאי-
מרץ, ממצים כל ארץ עד תום, ואין מקום
בידור או בילויים שאינם חורשים.
אבל, לדעתי, כל הגברים הישראלים,
שעד לאחרונה היו על תקן של מאהבים
ממדרגה ח׳ ,יכולים עכשיו להתיישר ולהרגיש
מצויין. כי אם אחת מנוסה כמו
פולה נתנה צל״ש לישראלי, מי אנחנו
שנתווכח איתה?
אבל בכל פעם זה לא יצא לה, לכן החליטה
שאם לא עכשיו אימתי ונרשמה
ללימודים הנ״ל במוסד אידישאי מובהק
השוכן כבוד ברחוב קלישר בתל-אביב.
יש שם גם ספרייה עשירה של סיפרות
אידיש, וגם מקהלה שמזמרת כל יום
אחרי-הצהריים שירים בארבעה קולות באידיש,
כמובן.
מה שנוגע לעדית באופן אישי, היא
מתקדמת יפה בלימודיה ואפילו כתבה כבר
חיבור שלם באידיש סיפרותית, שבו היא
גאה מאד. היא גם חתמה על היצירה
באידיש מדוברת ,״פרויי פאנק״ וזה מה
שאמרתי, אין סוף להפתעות.