גליון 2106 מתאריך 11 בינואר 1978

מסער 106

״העולם הזה״ ,שבועה החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה :
תל־אביב, רחוב גורדון צ, טלפון >)א433צ־ .03 תא־דואר 13)5
מען מברקי :״עולמפרס״ .מודפס ב״הדפוס החדש״ כע׳׳ם, תל־אביב.
רה׳ בן־אביגדור הפצה :״גד״ בע׳־מ גלופות: צינקוגרפיה
כספי״ בע״מ. העורך הראשי: אורי אבנרי העורך: אלי תבור י עורף
תבנית: ידסי שנון. עו-כת כיתוב: נורית יהודאי. ראש המינהלה :
אברהם פיטון. סח׳!־!ודעות: רפי זכרוני י המו״ל: העולם הזה בע״ס.

הצילומים שליוו מעל דפי העולם
הזה את דיווחיו של אורי אבנרי מחו דש
שהותו בקאהיר, היו צילומיו של צלם
המערכת, שלמה סתר.
סתר 30 יליד פלין, לא עזב את גבו לות
המדינה מאז עלה לארץ לפני 20
שנה, מלבד אותן פעמים בהן נאלץ לחצות
את הגבול כחייל.
כצלם, אומר סתר את כל מה שיש לו
להגיד באמצעות עדשת־מצלמתו. אולם ה־פעם
הוא לא יכול היה להסתפק רק באלפי
הצילומים שהביא עימו ממצריים. עומס
החוויות הנצורות עימו מביקורו זה מרתק
דווקא משום היותו איש לא פוליטי, הבוחן
דברים בדרך כלל על פי זווית הצילום
ומידת התאורה שלהם. משום כך ניתנת
הפעם רשות־הדיבור לצלם.
״יש לי שני מקצועות בחיים,״ אומר
שלמה סתר .״אני צלם בחיים האזרחיים
ומפקד-טנק בחיי הצבאיים, שהם חלק
בלתי נפרד מחיי. כמו הרבה חיילי מילו אים
בארץ אני מגדיר את עצמי כחייל
מקצועי הנמצא בחופשה עשרה או אחד־עשר
חודשים בשנה.
״לא יכולתי לנתק את עצמי ממקצועי
זה גם כשהגעתי למצריים כצלם. הרבה
פעמים הרגשתי את עצמי ובחנתי דברים
כחייל וכפאטריוט ישראלי ולא דווקא כ צלם
העולם הזה.
״תמיד חשבתי שאם אגיע יום אחד
לקאהיר, אגיע לשם עם הטנקים. משום
כך, כשנחתתי שם דווקא במטוס אזרחי
והתקבלתי בקבלת־פנים חמה ולבבית, שלא
חלמתי עליה, בלתי־אמצעית ועם כל הלב,
חשתי מיד תחושה של תענוג. פי אלף
יותר נעים לבוא ככה לקאהיר.
״אני מכיר את התחושה המשכרת של
לכבוש עיר עם טנקים. אחרי מלחמת
ששת־הימים עשיתי זאת ביריחו. עשינו
חאראקות רציניות עם הטנקים. אבל ה תענוג
להגיע לבירת אוייב בדרך בה הגע תי
הוא גדול פי כמה. זה כמו ההבדל בין
אהבה לאונס.

״ברגע בו נחתתי בנמל־התעופה של קהיר
הוכיתי בהלם. כל אותו לילה ראשון ב מצריים
לא יכולתי להוציא מפי אפילו
מילה אחת. הרגשתי תחושה נורא מוזרה.
רק למחרת יכולתי להסביר לעצמי מדוע
נכנסתי להלם.
״זה היה כשיצאתי ממלון מנרבהאוס
ועברתי דרך שדרה של חיילים מצריים
חמושים בקלצ׳ניקובים. כשעברי על פניהם
הייתי מודע לכך שהקלצ׳ים לא פותחים
עלי באש. אני רגיל לכך שקלצ׳ניקוב זה
כלי־נשק שפותח עליך באש. והנה אני
עובר על פני כלים כאלה שנועדו להגן
עלי. אני חושב שזו תחושה ברורה לכל
מי שהיה חייל ישראלי. בפעם הראשונה
הרגשתי באופן מוחשי שאפשר לחיות גם
בלי להילחם.״

״ככל
מצרי״,

פעם שנכנסתי לשיחה עם
מוסיף שלמה סתר ומספר,

״היו שואלים אותי במוקדם או במאוחר:
איפה נולדת?׳ כשהייתי עונה, בפולין׳,היתה תמיד השאלה הבאה, :אז מה אתה
עושה בישראל?׳
״הייתי משיב על כך, כשהייתי ילד בן
שש אמרו לי הפולנים , :יהודי מסריח !
הסתלק לפלסטינה !׳
״ברור לי שזה הבית שלי וזה המקום
שלי. ואני גאה בזה שאני ישראלי. אמרתי
את זאת דרבה פעמים למצרים ששוחחתי
איתם, :אני מעריך שאתם אוהבים את
מצריים. אני מרגיש את אותו הדבר לגבי
ישראל.׳
״היו לי שיחות ארוכות מאוד עם אנשי־הביטחון
המצריים במוה־האוס. כשישרא־לים
אחרים היו הולכים לשחק בקאזינו-
הייתי אני נשאר לשוחח עימם. כשהייתי
מספר להם שאני מפקד־טנק במקצועי ה צבאי,
הם היו שואלים אותי , :האם היש ראלים
רוצים באמת בשלום?׳ כשהייתי
משיב להם שאני משוכנע שזה הדבר ש מרבית
הישראלים רוצים יותר מכל דבר
אחר, הם היו שואלים אז מדוע הישרא לים
רוצים להתרחב מהנילוס עד הפרתן׳
״אמרתי להם , :זה לא נכון. מדוע אתם,
למשל, רוצים לזרוק אותנו לים?׳ ואז היה
תורם מגיע לומר, :זה לא נכון!׳ -
״נזכרתי אז בבדיחה על אדם חולה פא־ראנויה,
שדימה לעצמו שהוא גרגר־חיטה
ומחוץ לבית ממתינה לו תרנגולת הרוצה
לנקרו. במשך שנים פחד האיש להוציא
את כף רגלו מביתו החוצה. לבסוף, אחרי
טיפול פסיכיאטרי ממושך, הוא הצהיר
לשמחת רופאו , :אני יודע שאני לא גרגר
חיטה.׳
״הרופא שמח על הצלחת הטיפול וטפח
לו על שכמו. אלא שאז אמר האיש , :רגע
אחד, דוקטור, אני יודע שאני לא גרגר-
חיטה. אבל האם גם התרנגולת בחוץ יודעת
זאת?׳
״סיפרתי לבני־שיחי את הבדיחה. המצ רים׳
שהם בעלי חוש־הומור ואוהבים לספר
ולשמוע בדיחות, היו פורצים בצחוק. ה בדיחה
הזאת משקפת גם מה שקרה לי
כתוצאה מהביקור במצריים.
״עוד לפני כמה חודשים הייתי משוכנע
כי אנחנו עומדים בפני מילחמה חדשה.

די נשבר לי. מצאתי את עצמי אומר ל עצמי
, :אין לי כוח יותר.׳ אחר־כך הגעתי
להכרה , :זה הבית שלך ואין לך ברירה :
מה שיקרה פה, יקרה ל ך /השלמתי השל מה
כמעט פאטאליסטית עם כך שתתחולל
מילחמה נוספת ובה אמצא את מותי.
״כשסאדאת הגיע לירושלים התפוצץ
אצלי משהו. פתאום חדרה להכרתי האפ שרות
שלא מוכרהה להיות מלחמה נוספת.
הייתי במצב של אותו פאציינט שהגיע
למסקנה שהוא לא גרגר־חיטה אבל עדיין
אינו בטוח שגם התרנגולת יודעת זאת.
״אחרי חודש שהייה במצריים אני יכול
לומר בביטחה גמורה: גם התרנגולת יוד עת.
ואם לא הבננו את זה עד כה הרי זה
רק בשל טרגדיה של טעויות. כמה מהרג עים
המרגשים ביותר בתקופת שהותי
במצריים הוכיחו לי זאת.
״רגע אחד כזה היה בעת טכס החזרת
גופות החללים הישראליים, שנמצאו באזור
תעלת־סואץ, בגבול אזור־ההפרדה בסיני.

פקידת־ קבלה אימאן שאוקי
פגישה בהתאם לכותרות

שלמה סתר (כמרכז) עם חיילים ושוטרים מצריים בקאהיר
״מה דעתך על החייל ה מצ רי?׳

היה רגע בו היו הארונות, עטופי דגלים
ישראליים, מונחים על הכביש לבד. הת בוננתי
בהם ואמרתי לעצמי , :בעצם יכול תי
גם אני להימצא בארון כזה. במילחמת
יום־הכיפורים נפצעתי ברמת־הגולן וני צלתי
בנס. בשביל מה זה היה, בעצם?׳
״זאת היתה הפעם הראשונה שהפסוק
במותם ציוו לנו את החיים לא היה עבורי
סתם בירבור אלא בעל תוכן ומשמעות.
ייחסתי אותו למוות של אותם חיילים ש גופותיהם
מונחים בארונות.
״אז החלטתי שבדרך חזרה לאיסמעיליה
אני מוכרח לצלם שתי תמונות שראיתי
בדרכי לאזור ההפרדה: תמונה של טנק
פטון ישראלי הרום ובמרחק 100 מטר ממנו
צינור השקייה המוביל מים מאיסמעיליה
לכיוון התעלה (ראה תמונות בהנדון) .שתי

שלמה סתר מביים נשיקה עם כתבת ״אחכאר־אל־יום׳ /סאלווה עפיפי
יש גם מצריות משוחררות

העולם הזה 2105

תמונות אלד, היו כל הסיפור של במותם
ציוו לנו את החיים.
״הרגע הדרמתי השני היה בעת ביקור
שערכנו בבית־חולים צבאי מצרי. פתאום
נכנסה לחדר קצינת־רפואה מצריה, ש פרצה
בבכי כששמעה שאנחנו מישראל.
כשנרגעה סיפרה כי אחיה היה אחד משני
טייסים מצריים שמטוסם הופל בשנת 1972
מעל התעלה והם צנחו בשטח שבידי ישראל.
היא שמעה בזמנו שהם חיים עדיין
ונמצאים בישראל. ביקשה שנברר עבורה
אם אחיה אומנם חי בישראל.
״פתאום הרגשתי את חוסר הטעם בכל
הבירבורים האלה שנשמעו תמיד אצלנו
על כך שבעיני המצרים אין ערך לחיי-
אדם ושלא איכפת להם כמה מחייליהם
נהרגים במלחמות. הנה, אחיה של הקצינה,
נעלם לפני המש שנים, והיא עדיין מקווה
שבדרך פלא הוא עדיין חי אצלנו.״

יש כפי שלמה סתר אלף ואחד סי פורים
על חוויות ופכים קטנים מחיי
היום־יום בתקופת שהותו במצריים. כל
אחד מהם מקפל בתוכו מוסר־השכל המס ביר
את תהליך הפיכתו לאיש המאמץ
בשלום. הנה כמה מהם.
״בנונה־האום,״ מספר שלמה ,״פגשתי
פקידת־קבלה נחמדה בשם אימאן, שמצאה
חן בעיני. החלטתי לחזר אחריה. עשיתי
זאת בטאקט ובעדינות, שכן במצריים לא
מקובל לחזר בגלוי אחרי נשים. יום אחד
היא קיבלה את פני במישפם, :שלמה,
איפה הייתי התגעגעתי אליך מאוד.׳
״זה עודד אותי לשאול אותה :
דעתך שנפגש אחרי סיום העבודה?׳

אנשי־כימחון ישראליים מצלמים חשפנית אנגליה ב״מנה האום״

מה תגיד האשה בבית?
בעלת טור, הכותבת על עניינים סוציאליים
יבעד שחרור האשה המצריה. היא טוענת
בגלוי, :לא איכפת לי מה אומרים עלי.
אני עושה מה שבא לי.׳ והמזל שלי היה
שבאותו בוקר בא לה במקרה עלי.״

״ ל עו מתזאת; ״ נזכר סתר ,״הפלי אנשי- של התנהגותם
אותי אה הביטחון
הישראלים במצריים. באחד ה ערבים,
כשצילמתי את מופע החשפנות
שנערך לכבוד יום נשואיו של הגנרל
סילאסוו, הבחנתי בשולחן סביבו ישבו
אנשי־ביטחון ישראלים בחליפות כהות, ש צפו
במופע החשפנות מקרוב וצילמו אותו.
הבעות־פניהם לא הסתירו את הנאתם.

ארון חלל צה״ל כנכדל אזור ההפרדה כסיני
״במותס ציוו לנו את החיינז״

״היא נראתה מופתעת והגיבה מיד , :זה
בלתי אפשרי. קראת עתוניטז תסתכל
כמה בגין קשוח!׳
״אמרתי לה. :אל תשימי לב, תראי את
הכותרות מחר. יהיו כותרות הרבה יותר
טובות,.
״למחרת היא קיבלה את פני בצהלה:
,שלמה, צדקת. יש כותרות טובות בעתו־נים.׳
הפעם היא גילתה מעט נכונות לפגוש
אותי למחרת. אבל ביום המחר שוב קדרו
פניה, :שלמה, זה בלתי אפשרי. תקרא
את העתונות. אתם לא מגלים גמישות׳.
״ההצהרות שהשמיעו דיין ובגין לא אים־
שת לי לפגוש את אימאן ביחידות. כש עזבנו
את מנה־האוס השארתי לה מזכרת
חולצה חדשה שקניתי ערב נסיעתי למצ ריים.
היא החזירה לי במתנה פסלון קטן.
עכשיו אני יושב ומצפה שיהיו כותרות
טובות בעתונים, כדי שאוכל אולי לפגוש
יום אהד את אימאן ביחידות.״
העולם הזה 2106

״יום אחד,״ נזכר שלמה ,״כשפיתחתי
סרטים במעבדת־הצילום של מערכת
אחבר־אל־יום, הייתי במצנדרוח מרומם.
בחדר הכניסה ישבו כמה עתונאיות מצ ריות.
אחת מהן, סאלווה עפיפי, הפליטה
לעברי, :אתה כזה נחמד, שבא לי לנשק
אותך.׳ אבל היא לא עשתה את זה. עשיתי
זאת במקומה. ניגשתי אליה ונשקתי על
לחיה. היא פרצה בצחוק יחד עם כל העתו־נאיות
שבחברתה.
״אמרתי לה, :קודם זה היה באופן
ספונטאני. אבל כיוון שאנחנו לא רק בני-
אדם אלא גם עתונאים, בואי ננציח את
הנשיקה שלנו.׳
״מסרתי את מצלמתי האוטומטית לאחד
העתונאים בחדר והוא הנציח את כל שלבי
הנשיקה המשוחזרת שלנו. רק אחר־כך
הסתבר לי כיצד הסכימה סאלווה לצעד
כה נועז מצידי. סאלווה היא גרושה הדוגלת
בשווי־זכויות לנשים במצריים. היא

״כשביקשתי לצלם אותם מצלמים את
החשפנית הבריטית, הם צעקו לעברי במקהלה
, :אל תצלם !׳ אהד מהם ניגש אלי
ואמר, :תן את הפילם, אני מדבר אליך
בטובות, אבל יש גם שיטות אחרות.׳
״השבתי לו, :איפה אתה נמצא י את
הסיגנון הזה לא שומעים פה !׳
״אנשי־הביטחון המצריים יצאו מגידרם
כדי להתנהג עמנו בלבביות ובנימוס. על
כל בקשה היו משיבים ב,בליז׳ .כשאסרו
עלינו משהו עשו זאת בשיא האדיבות
והעדינות. חששם של אנשי־הביטחון ה ישראליים
לא נבע מטעמי־ביטחון, שהרי
כולם במצריים ידעו את תפקידם. הם
חששו כנראה מה יאמרו נשותיהם בבית
כשיראו את הבעות פניהם למראה החש פנית.
״בלילה
אחר הלכנו לחזות בהופעתה של
נגואה פואד, גדולת הרקדניות המזרחיות
של מצריים, שהופיעה במועדון־הלילה של
מלון שרתון בקאהיר. הכניסה למועדון
מותרת רק בחליפות־ערב ובעניבות. לי לא
היתה חליפה וגם לא עניבה. מעולם לא
ענבתי עניבה.
״התכרבלתי היטב במעילי, וכיפתרתי
אותו כך שלא יבחינו במה שחסר מתחתיו.
התישבתי ליד מארחנו, סנהל־האירועים
של המלון. הוא היה אדיב והזמין עבורי
ארוחת־ערב. הגיע מלצר מהודר והגיש
לי טס כסף. מתחת למפית היתה מונחת
שם עניבה.
״נדהמתי, .איך הוא ראה שנכנסתי בלי
עניבה?׳ שאלתי את מארחי.
״,זה המקצוע שלו, לראות דברים כאלה,׳
הוא השיב, .אתה לא מוכרח לענוב אותה,
אבל שים אותה לפחות על הצוואר.׳ עשיתי
כמיצוותו.
,אחר־כך, כשהחלה נגואה לרקוד, רצי תי
לצלם אותה, .זה לא פייר,׳ אמרתי
למארחי, .היא רוקדת כמעט ערומה ואני

כמעט חנוק.׳ הוא נתן לי רשות מיוחדת,
שאף אחד לפני לא קיבל במועדון־הלילה
של שרתון: להסיר את מעילי, אבל בתנאי
שאענוב עניבה.
״מולי ישבה פרוססורית מצריה. ניגשתי
אליה וביקשתי ממנה לענוב את העניבה
לצווארי. היא נענתה ברצון. כרעתי ברך
לפניה והיא ענבה לי את העניבה, .אתה
רואה,׳ היא אמרה לי, ,למרות שאנחנו
אוייבים, אני נוגעת בך וזה דווקא די
נעים.׳
״כולם מסביב לשולחן פרצו בצחוק
רועם.״

״ אנשי ־ הכיטחץ שליוו אותנו בשבו עות
הראשונים הירשו לנו לצלם חיי לים
מצריים,״ מספר שלמה .״אבל יום
אחד, כשיצאתי לנמל־התעופה של קאהיר,
מצאתי דרך איך לעשות זאת. ראיתי
קבוצה של חיילים מצריים חמושים, ש־איבטחו
את מטוס ארקיע שנחת בנמל.
ביקשתי רשות להצטלם בחברתם. הרשות
ניתנה לי.
״הם לא היו החיילים הכי מטופחים
בעולם. אחד נעל נעליים ללא שרוכים.
חנות מכנסיו של השני היתה פתוחה. אבל
היו חביבים באופן יוצא מהכלל. כששמעו
שאני ישראלי, הם רצו לדעת רק דבר
אחד, :מה חושבים בישראל על החייל
המצרי?׳
״עניתי להם , :אנחנו מעריכים את ה חייל
המצרי כחייל אמיץ־לב, האוהב את
מולדתו ואינו מפונק — כלומר, בעל כוח
סבל רב.׳
״דומני ששום מדליה שהיו מעניקים
להם מפקדי הצבא המצרי, לא היתה עשה
אותם כל כך מאושרים, כמו שעשו כמה
המילים שאמרתי להם. אפשר לראות זאת
בתמונה.
״כשעברנו באיסמעיליה, ראינו לא פעם
טנקים מצריים מסוג ם י־ .62 טנק כזה דפק
את הטנק שלי במילחמת יום־הכיפורים.
כשראיתי את הטנקים האלה, שמראם בל בד
עורר בי קודם לכן חלחלה, ידעתי
בדיוק מה אני רוצה לעשות כשאחזור
לישראל: לקחת את החברה מהחטיבה
שלי, לנסוע באוטובוסים לקאהיר, ולעבור
ככה באיסמעיליה בין טנקי הטי־ 62 המצ ריים.
לא צריך יותר מזה. זה בלבד היה
מפרק את כל המתח שהצטבר בתוכנו ב משך
עשרות השנים האחרונות.״

לחקור את היקף הפשיעה כמדינה ודרכי
המילחמה כה, והשניים ביקשו להימלט
לפני שיפורסמו מימצאים העלולים להכאיש
את שמם.

*חסים מחרים
בין בגין דתמיר
היחסים בין ראש־הממשלד, מנחם בגין לביו שר־חמישפטים
שמואל תמיר הניעו למבוי סתום, ובגין
כימעט שאינו מדבר עם תמיר.

בכל בעייה הנוגעת למישרד המישפטים
קורא כנין ליועץ־המישפטי־לממשלה,
אהרון כדק, ועוקף על־ידי כף את תמיר.

בגין דחה רעיון
פוטש מ 11״ן

בתחילה התעלם תמיד מהתנהגותו זו של ראש־הממשלה,
אולם עתה הוא מתלונן עליה באוזני
מקורביו ואף החל מגלה קרירות כלפי היועץ־המישפטי.
בגין אף לעג לתמיר כאשר נודע לו כי שר־המישפטים
יצא לארצות־הברית בשעה שבגין ביקר אצל קארטר
ונטל עימו את ברק כמלווה.

כתקופת היותו כאופוזיציה דהה מנהיג
תנועת החרות, מנהם כגץ, הצעה שהוצעה
לו על־־ידי מפקדים לשעבר כאצ״ל, לבצע
•מהפכה מזויינת ולנסות לתפוס את השילטון
ככוח.

גירסה אחרת טוענת כי לפחות אחד משני עורכי־הדין
היה מעורב בפעילות פלילית של לקוחותיו, וחשש פן
הדבר יתגלה.

כסברה נוספת, שהועלתה כאחרונה,
,הועלתה השערה כי שמותיהם של שני
עורכי־הדץ אוזכרו כעדויות של אנשי עולם
תחתץ שהעידו לפני ועדת שימרון, שמונתה

בלון ״ שברור
בלון גדול הנמצא כשימוש התחנה
המטאורולוגית כאזור, גרם בימעט־תאונה
על מסלול נמליהתעופה כן
גוריון כלוד. כאחד מימי הסערה האח רונים
ניתק הכל,ץ מן הכבל הקושר
אותו לקרקע, והתעופף כגובה נמוך
מעל אחד המסלולים בלוד. קכרניט ,
מטוס ״אל־על״ שהמריא, הבחין ככלץ
כרגע האחרון, לפני שזה היה עלול
להיסחף אל תוף אהד ממנועיו ולגרום
את שיתוקו.
טייסי ״אל־על״ מאשימים את התחנה
לחיזוי מזג־האוויר בלוד כאחריות
לתקלה זו, מאחר שאנשיה לא
טרחו להודיע למינהלת נמל־התעופה
על ״בריחת״ הכלץ שלהם לעבר הנמל.

התקרית הראשונה נוגעת לשני נערים, חאלד עבד
דאבו ומוחמד איבראהים, שנחשדו בהשתתפות בהפגנה
נגד סאדאת בביר־זית. הם הוזמנו כמה פעמים
למישרדי המימשל הצבאי, ובפעם האחרונה הוכו
קשות, לטענתם. שניהם הובהלו לבית־החולים
ומאושפזים שם כבר כמד. ימים, כשהם סובלים מחבלות
קשות בחלקי־גופם השונים.

הפרופסורים הזרים בביר-זית חתמו על
מיכתכימחאה קולקטיווי כעניין זה.

קצין־חינור אסר
ל שדר
ידץ וות בורסה
להתפטר מהכנסת

קצין־הינוף-ראשי של צה״ל, אלוף־
מישנה אבנר שליו, הורה לתחנת־

ידז־זיי־יי• י״יי־איי־י מ*י״ר״ .יי׳י־יי

אישים כמיפלגת העבודה, ובהם אף יושב-
ראש המיפלגה שימעון פרם, מפעילים
לחצים על מזכיר ההסתדרות ח׳׳כ ירוחם
משל להתפטר מהכנסת.
על־פי הדרישה, על משל להתפטר כדי שלא לחחזיק
בשני תפקידים, של מזכיר ההסתדרות וחבר־כנסת,
ולפנות מקום לפעילים אחרים של המיפלגה. עד כה לא
עלתה דרישה זו, כי אילו התפטר משל היה נכנם
תחתיו לכנסת איש מפ״ם אימרי רון.

אולם עתה, אחרי התפטרותו שד חיים צדוק
וכניסתו של רון לכנסת, נדרש משל לפנות
את מקומו.

ם 13*111 שד
ולמש* 1
רפאל להנהגת
חמפז־״ל

ב לוד בג ל ל

תסיסה חכה שוררת ברמאללה, וכמידרשת
ביר־זית הסמוכה, כיגלל במה תקריות.

קיים חשד מכיר בי האיש העכיר כספים
לישיבות פיקטיוויות.

עורכי־דין נודעים

על פי אחת הגירסות נאלצו השניים לכדוה
מהארץ כגדל איומי אנשי העולם־התחתון,
שהלק מהם היו לקוחותיהם ולא יכלו לעמוד
כהתחייכותם לשלם לפרקליטיהם את דמי־ההגנה
הגבוהים שאלה תבעו מהם.

תסיסה ברמאללה

דו״ח של המבקר הפנימי במישרד־הדתות חשף
פרשיות־שחיתות הנוגעת לאחד מפקידי המישרד,
הממונה על הקצבות מתקציב המישרד.

לעומת זאת יש גם סכרה שהצעה לפוטש
הועלתה לפני כגין כתקופת כהונתו של
יצחק רכין כראש־ממשלה, כעת שנדמה
היה בי הממשלה עומדת להיכנע ללחצים
אמריקאיים ולסגת נסיגה נרחכת מסיני
ומיהודה ושומרון__ .

בחוגי עורכי־הדין פשטו -באחרונה ידיעות סותרות
באשר למניעי הירידה מהארץ של שני עורכי־דין
ידועים, בעלי מישרדים מבוססים, שהתמחו במייוחד
בתחום המישפטים הפליליים. השניים מכרו את
דירותיהם ואת כל רכושם, ועזבו את הארץ עם
מישפחותיהם.

כמה מראשי בעלי־המלאכה שבמיפלגת
העבודה מנהלים מגעים להצטרפות
מאורגנת למיפלגה הליבראלית בליכוד.

1לחפי על שחיתות

בגין רמז על כך לראשונה השבוע, בעת נאומו
הדרמאתי לפני מרכז תנועת החרות. הוא אמר :״היו
ניסיונות להסיט אותנו מהדרך, ואני טענתי: נגיע
לשילטון רק בדרך דמוקרטית, רק באמצעות פתק
הבוחר.״
קיימים חילוקי־דיעות באשר למועד ההצעה שאליה
רמז בגין. ותיקי האצ״ל טוענים כי בגין התכוון
בדבריו לתקופת מילחמת העצמאות, מייד אחרי
שאונית האצ״ל אלטלנה טובעה ביריית־תותח בחוף
תל־אביב.

ירדו מהארץ

של מיפלגת העבודה, בראשותו של מזכיר המישמרת,
ד״ר אבי רייך, השוקלת פרישה מהמיפלגה והצטרפות
לד״ש או לחטיבה הליבראלית בליכוד, מסתמנת תסיסה
דומה גם בקרב חוגי בעלי־המלאכה בעבודה.

במפד״ל עומדת להתארגן אופוזיציה להנהגת המפלגה,
המורכבת בעיקרה ממתנגדיהם של ראשי ״קבוצת
הצעירים״ שהשתלטו על המפלגה — זבולון המר
ויהודה בן־מאיר. עם אנשי האופוזיציה נמנים פורשים
מסיעת ״למיפנה״ של השר יוסף בורג, כמו דויד
נוימן, משה סלומון ואליהו חן־ציון, וכן כמה עסקנים
שפרשו באחרונה מחוגי הצעירים, כמו שמואל גפן.

כנם ראשון של האופוזיציה עומד להתכנס
כיום החמישי השכוע כמלץ ״-מוריה״
(לשעבר ״גרנד ביץ׳״) בתל־אביב, והוא נועד
להכשיר את הקרקע לקראת החזרתו של
יצחק רפאל, שהודח בשעתו מהנהגת
המפד״ל, למנהיגות המפלגה
1* 111 —111* 1111 ויו!£*868 —^ 911

פעל־־המלאבה
ב״עבודה״ יצטרפו לליפראלים פרישה מאורגנת נוספת משורות מיפלגת העבודה
צפויה בקרוב. נוסף לקבוצת אנשי המשמרת הצעירה

עלול לעודד חיילים ואנשי מילואים
לספקולציות בבורסה, והודה להפסיקו.
על פי הוראת שר־הדתות הושתקה הפרשה, והיא
עלולה להביא לעימות בין השר לבין פקידים בכירים
במישרדו.

ה בו רסה

חודש ינואר הוא חודש הבנקים. הכל מחכים להודעות
הבנקים על תוצאות מאזני השנה שעברה, ומרבית
ההשקעות של הציבור הן במניות הבנקים.

שערי מניות אלה הגיעו פכר לרמות גבוהות,
וכדאי לקנות אותן רק בציפייה לדיווידנדים
והטבות אך לא לעליות שערים.
אין ספק כי הודעות הבנקים יהיו טובות, ויתנו לבורסה
תנופה חדשה של פעילות. המשקיע הנבון יחפש לו
השקעה במניות אחרות, שטרם עלו לרמה גבוהה כל־בך.

מניות הביטוח, למשל, טובות כמו אלה של
הבנקים, שכן חברות־הביטוח הרוויחו כמו
הבנקים. הפעם תצטרכנה חברות-הביטוח
לחלק יותר רווחים• ,טכן הוייבו להכניס
לחשבון השנתי גם את דיווחי ההצמדה.

שערי המניות של סהר על־שם או הסנה, עדיין כדאיים
לרכישה .,בשאר סוגי המניות כדאי להשקיע במניות
ים־המלח, שעשו רווחים נאים ביותר.

מניה נוספת שתהיה מוקד פעילות -היא
״ירדן״ .ראשית, החכרה נמצאת כשלב של
ניסיון השתלטות על חברת־ענק, ואם
הניסיון יעלה יפה תהיה שווה עשרות מונים
יותר.

3-06-160 גלים,כוון עדין, מ תג 133 -
4 - 06-270 גלים 2 ,רמקולים 4 ,וו א ט

3 -0 6 -3 0 3ג לי ם 1 .8 ,וו א ט, מונ ה סיפרתי
3 - 06-370 גלים 2 .3 ,ווא ט, מווה סיפרת
4 -0 6 -4 7 0ג לי ם 2 ,רמקולים 4 ,וו א ט
3 -0 6 -4 8 0גלים 2 ,רמקולים-ח 000נ 1ז , 03
4וו א ט, מטרבלצ לי ל, בו ר ר קסטות
2 -0 6 -9 0 0רמקולים 7.2 ,וו א ט, תיבת-
מקצבים ״ח£צוו/זו * 570010ו/זוזרדצתח״,
כניסה לגיטרה*מיקרופון
5 -0 6 -9 5 0ג לי ם, ט ם מסמן תדר ג בי שי,
הקלטה כפולה( 4 )303 וואט, רמקול אליפט
06-570־ סטריאו 6.4 ,וו א ט 4 ,רמקולים ,
4גלים.בורר קסטות,כניסה לאוזניות-
סטריאו
* לכולם הקלטה או טומ טית,מיקרופון פנימי,
כפתור הקלטה אחד4 0 / 0 0 ,

המבוקש

¥א ,8 0

קרוב לוודאי שהשבוע תשמש נושא ל־קינאה
לכמה מחבריך
ומכריך. השתדל להצ ניע
את הצלחותיו בכל
השטחים ושמור בסוד
את תוכניותיו, גם מאנשים
שאתה נותן בהם
אימון מלא. אם אתה
עובד שכיר, תצטרך להיאבק
בזמן הקרוב
לעצמאות.
ב שאיפתו
בת טלה — אכזבתך
תחלוף ואז תוכלי לצחוק על חששותיך.

הדברים אינם מסתדרים השבוע כפי ש-
תיבננת אותם. מיב-
שולים בלתי צפויים,
דוחק בזמן וטירדות
במשפחה מונעים מ מן
לבצע את כל הדברים
שהטלת על עצמן.
מוטב שלא תידחף ל-
/מצב של כפייה. כדאי
ו 2באפד״ל
לן לדחות חלק מה ־
20 במאי
דברים הרבים שנטלת
על עצמן ולהשלים את
אלה שאתה יכול להקדיש להם מזמנן.

עליך דווקא

לחצים שהצטברו מעיקים
בתקופה זו. הזדמנות
נדירה להצלחה כספית
וחברתית נפתחה לפניך
לאחרונה. עשה את כל
המאמצים על־מנת שלא
להחמיצה. הדבר יחייב
התמסרות ועבודה מאומצת,
אבל כל מאמץ
הוא כדאי. את מנסה
21.במאי -
20 ביוני
להסתיר ממנו את הדברים
המעיקים עלייך
— ומלחמה קשה תהיה לך עם מצפונך.

ין ןי!

רגישותן תעמוד השבוע במיבחן קשה.
תחושת עלבון יכולה להשפיע על שיקולין
בבעייה החשובה לך^ .
רגשות תיסכול מצטברים
מולידים בן מרי רות
ומלנכוליה. בילו יים
ובידור יהיו הצורה
היעילה ביותר לחרוג
מהמעגל הסגור אליו
נקלעת• אל תמנע מ עצמן
התפרקות אפילו 22 בספטמבר -
.12 באוקטובר !
תצטרך להשתמש באמצעים
החורגים מ-
השיגרה. א ם היא מוכנה להאזין לן,
שפוך בפניה את ליבן. לבשי ורוד.

ן ןא]1״0

שמועות ודברים שאין מאחוריהם כל ימוד
עלולים להטעות אותך השבוע. נהג בזהירות
על כל אינפורמציה ־
מועברת אליך, ובדוק
אותה ביסודיות לפני
שאתה מסתמך עליה.
יהיה עליך לטפח מחדש
יחסים שהזנחת עם אישיות
העשוייה להועיל
לך. בנות מזל עקרב ש טרם
עברו את גיל ה 8
2 8 8 * 8 9גל צפויות השבוע למתנות
יקרות. כדאי לכן
לבדוק אם המחיר שאתן נתבעות לשלם
עבור מתנות אלו אינו מוחרם מדי.
מכתבים כנסת אש״פית

נת ישראל ואובדן סופי של קיום העם
היהודי כולו.

אחד מסעיפי תוכנית השלום של מנחם
בגין קובע כי לערביי עזה, יהודה ושומרון,
תינתן במיסגרת האוטונומיה המוצעת להם,
האפשרות לבחור באזרחות ישראלית ה מקנה
את הזכות לבחור ולהיבחר לכנסת.
האם לא חששו מנחם בגין ומשה דיין,
הוגי התוכנית, מכך שמיליון ערבים ב שטחים
יבחרו באזרחות ישראלית, ובבחי רות
הבאות לכנסת יכניסו אליה סיעה של
30 תומכי אש״ף מוצהרים, שיהפכו את כל
מדינת-ישראל, ולא רק את הגדה המער בית,
ל״מדינה אש״פית״ שמפניה בגין כה
חרד?
אבל ייתכן שבגין מיטיב להכיר את ה פלסטינים
מאיתנו. יש להניח, על סמך
תוצאות הבחירות האחרונות בישראל, ש

זה כאין וכאפס לעומת הסיכון שלוקח
על עצמו סאדאת. כשלון צעדיו יכול ל הביא,
כדבריו, להתפטרותו או למקסימום
להרצח׳ו. מהו סיכון אישי של יחיד מול
הסיכון שלוקחת על עצמה מדינה ואומה
שלמה?
מרדכי כן־חורין, סביון

גזרידין מוות

בית־הדין המיוחד לעניני בגידה, של
הארגוך הצבאי־הלאומי מוצא את הנאשמים
מנחם בגין, משה דיין, עזר וייצמן, אורי

?!1ר1

מישאלה שכימעט והתייאשת ממנה עשו-
ייה להתגשם במפתיע. ייתכן גם ותהיה
לן תון הימים הקרובים
אפשרות לפזרנות
ולנדיבות מופגנת. מכילאו ושכנים רים

תן בביקורים ובב קשות.
תצטרך להק דיש
זמן לפיתרון בעיותיהם
של אחרים
שאינן מעניינות אותך
ביותר. פעילות גופנית
מוגברת צפוייה בסוף
השבוע. בעיות שלא עניינו או תן בעבר
יעמדו במרכז סקרנותין. ליבשי כהה.

115

זהו השבוע. יהיה עליכם להכריע סופית
לכאן או לכאן. ה ה ססנות
הארוכה תפגע
בכם לעתיד• שיקוליכם
מוכתבים אומנם על-
ידי אנשים אחרים,
בעיקר בני מזל אריה
ודגים, אולם בצורה
זו תשרתו את מטרותיהם
ולא את האינטרסים
שלכם. עייפות
כתוצאה מהנטל הרב
שרבץ עליכם זמן ארון תפגום בכושרכם.

צפויים חיכוכים ביחסים המשפחתיים, בעיקר
על רקע של ״מי
לובש את המכנסיים״ ?
השחצנות והיוהרה שלך
עלולים לסבכך וליצור
בעיני אחרים תדמית
שלך שאינה מתאימה
כלל למציאות. יתגלה
צורך לפרוק מיטען רב
של תוקפנות שהצטבר.
21 ביולי ־
21 באוגוסט
עדיף שתעשה זאת ב־בהתעסקות
ספורטיבית
אשר בסופו של דבר תחזיר אותך לעצמך.

כושר השיכנוע שלן ישפיע השבוע על
חוג גדל והולך של
אנשים. ייתכן ותעמוד
במרכז ההתעניינות ב־עיקבות
פעולותיו של
אחד מאוייבין. ההגינות
שלן בהתמודדות
עם יריבן עלולה להכ שילך
כיוון שתכונה זו
אינה משפיעה עליו.
תקבלי השבוע מכתב
שיגרום לן להתרגשות
רבה. הקפידי על הופעתן החיצונית. י

הרבה שעות שינה ומנוחה יעזרו לך לברוח
מהבעיות הלוחצות עליך. אבל זוהי רק
בריחה, והיא אינה פותרת
את הבעיות אלא

רק דוחה אותן. תצטרכי
להתמסר למישהו
הזקוק לך ולעודד את
רוחו. ייתכן ופגישה
מיקרית תשנה את שיגרת
חייך. לא מן הנמנע
21בדצ מנ ר -
שתשני את דעתך על
י 9ז בינואר•
אישיות שהערצת. במישור
הרומנטי תיתבעי
לתת יותר מאשר לקבל. אבל עלייך להתאים
את עצמך לאיש שאותו את אוהבת.

רוח שובבות ועליצות תשרה עליך השבוע.
כמה מפעולותין יפתיעו או תן בעצמן.
מצב קשה שנחלצת
ממנו, או שנר אה
לן כי אתה עומד
להיחלץ ממנו, יסיר
מ מן נטל נפשי כבד.
הביטחון העצמי שלך
שעורער לאחרונה, ית גבש
מחדש. הרכילות
היא אחת מתכונותין
2.0ביגו אר - -
$ובפב רו אר
הרעות. במקום עבו •־1
דתך
יתייחסו בהער-
כה למאמצין והדבר ימריצך לנאמנות-
יתר בעבודה. דחיית ביקור תאכזב או תן.

אותם פלסטינים בעזה, יהודה ושומרון,
שיבחרו באזרחות ישראלית, יצביעו בבחי רות
לכנסת עבור הליכוד והמפד״ל, כפי
שעשו אחיהם שזכו באזרחות הישראלית
לפני 30 שנה.
אז אם זה הלקח, וזה מה שהם רוצים,
מדוע דווקא אתם נלחמים בעד זכותם ל הגדרה
עצמית?
משה כרוש, גבעתיים

סוף השבוע יחייב נסיעות ופעילות מורטת
עצבים. בן־זוגך עלול להרגיזך באדישותו ו־באי־נכונו
תול שא ת עמך
בנטל. בעיות של דייטה
יעסיקו אותך. מראך ה חיצוני
עשוי להמריצך
לנקיטת שורת צעדים
בכיוון של שינוי. יהיה
עליך לחשוב מחדש על
הוצאה כספית שעמדת
להוציא. נסיעה רחוקה
\ 9י׳בפברואר -
20 במרס
שתיכננת עלולה להת
בטל במפתיע בגלל מישהו
במשפחתך. יצירה ספרותית או מוסיק
לית תפעיל את דמיונך. מגיעה לך מנוחה.

תיס

בנגור״ תיזציה שלב גין

פרס נוכל — למדינת ישראל
העתונות ודעת־הקהל העולמיוז מציעה
לתת לנשיא סאדאת את פרס נובל לשלום
עבור יוזמתו. עיני אינה צרה בו אך ב הצעות
אלו, בא לידי ביטוי היחס האיום
והמזלזל של העולם כולו למדינת־ישראל
ועם ישראל.
כי הרי: אם ישראל וממשלתה טועים ב מהלכים
ובהצעות ובצעדי השלום, התוצאה
עלולה להיות אכזרית ואיומה כמלחמה
קשה ואולי גם השמדתה הסופית של מדי
אבנרי
ועמוס קינן אשמים בסעיפי האישו
הבאים :
א) בגידה בארץ־ישראל.
ב) בגידה בעם ישראל.
ג) בגידה בתורת ישראל.
ד) בגידה בהיסטוריה.
כמו כן מוצא בית־הדין המיוחד לעני
בגידה את הנאשמים מנחם בגין, או!
אבנרי ועמום קינן אשמים בסעיף האישו
של בגידה בארגון הצבאי לאומי, ואת ז
נאשם משה דיין אשם בסעיף האישו
של בגידה בארכיאולוגיה.
בית-הדין המיוחד לעניני בגידה של
הארגון-הצבאי-לאומי גוזר על הנאשמים
עונש מוות על כל אחד מסעיפי האישום.
העונשים יהיו חופפים.
ועדת^ההוצאה לפועל של הארגון הצבאי
לאומי מודיעה, כי עונשי המוות שנגזרו
על מנחם בגין, משה דיין, עזר וייצמן, אורי
אבנדי ועמום קינן יוצאו אל הפועל, אם
ירצה השם -ביום ג׳ בשבט התשל״ח.
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 2106

מכתבים

ויי

— פורים פילס גאי ם לומיג:

ל 1אש 111ז בישראל

הסרט סל האנוו היחידי שקיבל 4אוסקרים טל
מקוריותו בכתיבה,משחק. בימוי!הפקה.

צידל• צפלין-הצטלמו הנווד

(המשך מעמוד )6
על המקום תבוא הודעה נפרדת. גזר ה דין
יוצא לפועל ע״י כיתת יורים.
אלמונים, ירושלים

העכברושים

במאי:דיצ ארד פטרסיו
מ;ם יקו;:צ׳רנ״ צפלין

בכורה ארצית ,״גת״

קר״;ות: לורנס אוליביר.
וולטר מתאו גיק למון

ת״א9.30,7.15,4.30 ,

\ צנסנו שובו את השוס
הנחות עד <?0ס 5
לארנקי נשי

נחש מ—195.
מ—-¥ 195. עור פקאי מ—88.

.ארנקי כסף מ —58
קטיפה איטלקית במחירים מפתיעים
— הכמויות מוגבלות —

ח ״ צנטנר ושנת
ת״א, פינסקר ,4ק״ב (מעל קפה ״נוגה״)

רמקולי

קובעים יותר מכל
מרכיב אחד, א ת
איכות המערכת.

״טלופי, פיפר דלסייני! 8 4ל 269656 .ובוזנויויז הפוכי׳יייו

טורלה

סאדאת:
יאחד מתנאי השלום עם ישראל
העברת מסעדת ״ פינתהבלקן ״
לקהיר — .ואת בני ש השאירו לכם
בת״א•

פינת הבלקן
תל־אביב, שדרות רוקח,
מגרש הטניס מכבי צפון
טלפון 417440

הטפטים המעוצבים כיציר ת או מנו ת

ן סו לינו ס[
מכונת אמת
בדיקותבש פו ת :
ע ב רי ת, ע ר בי ת,ו אנ ג לי ת

אציפויר1דלתותמ1וקירותר

ראיתי בטלוויזיה את מסיבת העתונאים
שערכו אנשי גוש־אמונים בניצוחו של משד,
שמיר, שהשמיע שם את הצהרתו הקנאית
כי ״תוכנית השלום של מנחם בגין, היא
סכנה לציונות וסכנה למדינה.״
חבורת נמושות של לאומנים פאנאטיים
חסרי כל פתיחות אינטלקטואלית מינימא לית,
מאופיינת בידי אנשים כמו גאולה
כהן או משה שמיר, אשר מנופפים בזכר
יותיהם המזוייפות על יהודה ושומרון. ב עוד
מנחם בגין התעלה לדרגה של מדינאי
דגול, אשר יודע להבחין בין עיקר לתפל
וצועד עתה לקראת השלום נשארים עלובי-
הנפש האלה בד׳ אמותיהם כשכל רצונם
לסכל כל תוכנית שלום בריאה.
על כך אפשר לומר מילים שנאמרו
לפני שבועיים בידי מדינאי גדול אחד ב מרחב׳
על אנשי חזית הסירוב בטריפולי :
״עכברושים, ננסים, וקשישים.״

יופי ורטר,

תל־אביב

׳המלכה וסגגיתח
בכתבה על חגיגות הסילבסטר בתל-אביב
ובקאהיר (העולם הזה )2105 זיהיתי את
תמונתה של זיווה בינדר־רודולף, נציגת

אמת ויציב מה שנכתב בכתבתכם ״ריח
הזבל — ניחוח הצור״ (העולם הזה ,)2104
כי ״עדויות־שקר יזומות, עלילות, השמצות
והוצאות־דיבה, הם עניין של יום־יום ב־הצור
הגלילית״ ׳והפכו דבר שבשיגרה.
כאשר יעז מישהו לפנות על כך בתלונה,
יימצא מישהו במישטרה או בפרקליטות,
שיסגור את התלונה בטענה כי אין בה
עניין לציבור.
במצב עניינים זה אין תמה שעבריינות-
הנוער הגיעה לממדים מדאיגים. אני מא שים
את הרשויות שטיפלו בפרשת הצור :
משרד־הפנים בראש וראשוניה ואחריו ה משטרה
והפרקליטות. בטיפולן הכושל ו המגמתי
תרמו לאווירה העכורה והמסוכנת
שאין בינה לבין טירור מרחק רב.
״האשמים״ היחידים שבינתיים נתנו את
הדין — דינה של היד הנוקמת — הם אותם
אזרחים תמימים, שגילו אזרחות טובה,

זיווה גינהר ובתיה בנדיקט ב־1959
תיזכורת אחרי 19 שנה
בגד־עור בנידיורק. טרחתם להזכיר כי
היא היתה מלכת־המיס של עתונכם בשנת
. 1959 אבל באותו גיליון, במדור אנשים,
מופיעה תמונתה של הגברת בתיה בנדיקט,
אף היא ישראלית החיה בניו-יורק, שאוזכ רה
כדוגמנית וכשחקנית.
אם זכרוני אינו מטעני, גם בתיה בנדיקט

ע״פ ספרו של רומן דולן (חתן פרס נובל)

כרך א׳ :הבקר השחר
יתר חמשת הכרכים בקרום

בתיה כנדיקט כיום *
סגנית המלכה
* עם הזמר סמי דייוויס.

חבר המועצה המקומית, חצור הגלילית

פרוטקשן כחצור

ד אן כריסטוך

הפצה :״גד״ ,צ׳לנוב ,13 טל ,823701 .ת״א.

יצחק זריהן,

את הסיפור הבא שמעתי ממתנחלת ב גרעין
קרני־שומרון, הנמצאת בבסיס הצבאי
בקרום :״יש אצלנו משפחה מדובת־ילדים,
ממוצא עיראקי, ממש מסכנים. הם אינם
רצויים אצלנו מאחר ואינם יכולים להשתלב
בחברה, אנו אפילו נותנים להם הרגשה של
מנודים, ומקפידים שלא לשוחח עמם או
לבוא עמם במגע, כדי שיימאס להם ויעזבו
מרצונם...״
לפני זמן מה ביקרתי בהתנחלות מסחה
ובאתי בשיחה עם אחד המתנחלים שם,
שהוא בעל מוסך באזור התעשיד. בפתח-
תקווה, שהשכיר את ביתו ובא להתנחל.
לשאלתי מה יהיה על הערבים הנמצאים
בסביבה, השיב :״נזרוק אותם לים.״ אלה
מתנחליך ישראל.
ישראל נדאף, ראש־העין

בקרוב הסדרה הטלביזיונית
זה עתה הופיע מחדש

להשיג בכל החנויות והשק״ם

ביקשו להגן על החוק ופנו בתלונות למיש-
טרה על מעשים חריגים. כ״אות הוקרה״
על אזרחותם הטובה מצאו עצמם חלקם
מושמצים ונרדפים וחלקם מחוסרי־עבודה
והמישטרה מחרישה.
היש סכנה גדולה מזו ן היש עוד מרחק
בין מצב זה למצב שהציבור מכנה אותו
טירור, פרוטקשן או פשע־מאורגן, בקנה־מידה
מקומי ויחסי כמובן?
כאחד ה״דון־קישוטים״ שביקש לחשוף
מעשי־שחיתות ויצא נפגע וניזוק ללא תק נה,
אך המסרב עדיין להתייאש ממידת הצדק
של העומדים בראש מערכת החוק ו המשפט
בישראל, הנני פונה מעל דפי
עתונכם לשרי המשפטים, הפנים והמיש־טרה,
ליועץ־המשפטי ולראשי הסיעות הגדולות
בכנסת, לפעול להקמת ועדה צי בורית
שתחקור את הדרך בה טיפלו הרשו יות
בפרשת הצור הגלילית.

• בתיה בנדיקט היתה סגניתה של זיוה
בינדר בתחרות מלכת-המים השניה שנערכה
ע״י מערכת העולם הזה, בשנת 1959
(ראה תמונה).
העולם הזה 2186

מכתבים

1בחורף אל תב1ב 1מי

נשאה פעם בתואר של מלכת־ טיס או סגנית.
אז למה לה אינכם מזכירים זאת?

מיכאל גרשוני,

תל־אביב

זיווה בינדר־רודולף כיום
מלכת־המיס

.משה והם אדקוכגים
בעוד משה דיין נעלם שוב, כשהוא
יוצר את הרשום המיסתורי שהוא היה
בטהרן; ובעוד השאת הפרסי מכחיש כי
ראה אי פעם בחייו אדם עם קרחת ועם
רסיה שחורה על עינו — אני חושד כי
משה דיין התחבא באחד הסארקופגים ש בגנו,
מתוך כוונה לעורר את העתונאים
להעריך שהוא נמצא באיזו שהיא שליחות
דיפלומטית חשובה בטהרן, כווית, דמשק
או האלהים יודע איפה.
למחרת היום מלווה אותו אשתו רחל ל־נמל־התעופה
בן־גוריון. כשעזב את ה יציאה
והעתונאים מקיפים אותו, הוא מחייך
ואומר כי לא היה בטהרן, בכווית, בדמשק
או ריאד. מדוע לא עלה בדעת איש לש אול
אותו את השאלה המבריקה, האם לא
היה בסארקופג שבגנו?
יוס ף ש ריין, תל־אביב

סגור את חברו סמן
חציבות המי

זע^ת יורדת
זו ממש זעקה נואשת.
אני מתה לחזור לארץ. השאלה היא איך
עושים את זה?!
התחתנתי עם אלמן קנדי, אב לשלושה
ילדים, הרגיל לרמת החיים הסטנדרטית
המקובלת בקנדה. הוא עצמו מעוניין מאוד
לעלות ארצה. אך אני זקוקה לפיענוח ה סוד:
כיצד עושים זאת אם אתה לא מיל יונר,
למרבה הצער?
היכן היא באר הקסמים ממנה אוכל
לשאוב מאות אלפי לירות לרכישת מקום
מגורים ולקניית ״המותרות״ כגון מקרר
חשמלי, מכונת כביסה, תנור אפיה ו אפילו
פטיפון, הנחשבים בארץ ללוקסוס.
פשוט פשע לחשוב על כך.
מנהיגות כלכלית יקרה, אתם עושים
צחוק מעצמכם ! מהיכן ייקח פועל ייצור
כסף לשלם בעד כל המותרות כמו המזון,
החינוך והביגוד? האם כל אלה הם באמת
מותרות?
ואם כבר עוסקים בתנאים, יביא לכם
דוגמא אישית.
אריזת חפצי האישיים בארץ נעשתה בידי
שניים או שלושה אנשים, נמשכה כחמש
שעות והמחיר שדרשה ממני חברת תשגיר
היה לא פחות ולא יותר מאשר 656 דולאר
קנדיים. גם החברה העוסקת במישלוחים
בקנדה טענה שהמחיר הוא מעל ומעבר.
בנסותי לברר זאת נעניתי לא מיניה ולא
מקצתיה. הוברר לי שאין בארץ שום פיקוח
על מחיר אריזה ומשלוחים. איך רוצה
מדינת־ישראל לייצא למדינות צפון־אמ-
ריקה״ למשל, עם מחירים כאלה?
רבותי, הרבה אנשים שפגשתי ורבים
אחרים עליהם שמעתי, ניסו לעלות לארץ,
או לחזור אליה. הם שהו כשישה חודשים

רובקס

המתנה השימושית ביותר

ש השבוע
הגרלת הפיס
סך הפרסים

4.8מיליון ל״׳

פרס דאשזן

750.000ל״

קבלת מודעות
לכל העיתונים
במחירי המערבת

פיר סו אי די א ל
אבן נבירול 110 תל-אביב
(פינת אנטוק ורסקי)
טלפון 227118 ,227117

חניה חופשית
מורלה הטסטים המעוצבים כיצירת או מנו ת

טרמפ

לחייל

(המשך בעמוד )10
העולם הזה 2106

מכתבים

565

ימים חופשיים בשנה טמפון או־בה, הטמפון הקטן הנוח והבטוח ביותר
בעולם נותן לר הרגשה משוחררת וחפשית,
365 ימים בשנה.
תוכלי ללבוש מכנסונים קצרים והדוקים,
חצאית מיני, או ביקיני. תוכלי לרקוד, לטייל,
לטבול באמבט ולרחוץ בים בבטחון מלא.
טמפון.נ . 1ס קטן משפתון ולבן קל ונוח
לשאתו בארנק.

טמפוני ס בעלי כושר ספיגה ענק —
הטוב בעולם ; להשיג ב־ 3גדלים ;
נורמל: למרבית הנשים
אקסטרה: לנשים׳ עט דימום רב.
והחידוש העולמי האחרון !
טמפוני מיני לנערות, לבתולות
ולנשים עם דימום מועט.

צילומים המופיעים בו נראים לי בפוטו־
(המשך מעמוד )9
מונטאז׳ ותעלול פירסומת. חשדי לא היה
עד שנה בארץ וברחו חזרה. יותר מזה :
מוצדק אם לפחות היה מצויין שם הכותב
הם נמלטו.
והצלם. וללא שום קשר, ברצוני להודות
אם בעיר כמו ויניפג, שהיא בעלת אוב־לכם
על מדור הבורסה שלכם, שהוא היחיד
לוסיה של 600 אלף נפש, מתרכז מספר לא
בעתונות הישראלית, שאינו מפחד מהבנקים
מבוטל של יורדים ישראליים, שוו בנפשכם
וכותב את כל האמת על מעלליהם וגם
מה נעשה בערים הגדולות של קנדה,
י צודק, בדרך כלל, בהערכותיו את הצפוי
ארה״ב ואירופה.
בשוק המניות.
לסיום אני חוזרת לשאלה בה פתחתי:
אילן פרידלר, הרצליה
איך י איך אפשר לעשות מה שנראה לנו
כיום בבלתי אפשרי. האם לממשלה הנאורה
• כותב הכתבה על המנדטים המרחפים
יש פתרונות מהפכניים בנדון?
היה כתב העולם הזד, דני גוב. התמונות
א. בילסקי, ויניפג, קנדה
סופקו בידי אנשי המדיטציה המרחפים.

חצור רוצה לחיות

דויד לוי במיעוט

קראתי את הכתבות שפורסמו בעיתונכם
על הנעשה ב״חצור הפלילית״ .לצערי ה רב,
אינני מבין מדוע חברי המועצה המ קומית
בחצור ממשיכים לנהל מוסד זה
כאילו לא קרה דבר. רק באחרונה קראנו
על פיזור המועצה המקומית באשקלון ועל
מינוי ועדה קרואה במקומה. מדוע לא
נעשה דבר זה בחצור?

בעצם אותם הימים שבהם התפרסמו ב עיתונות
ידיעות על דיוני ועדת הכנסת
בשאלת הגדלת משכורות שרי הממשלה
וסגניהם התבשרנו מפי סגן שר האוצר,
יחזקאל פלומין, כי הממשלה מתנגדת ל העלאת
סכומי קיצבאות הילדים המשולמות
למישפחות מרובות-ילדים.
לא שמענו את מר פלומין מצהיר על
התנגדות הממשלה להעלאת משכורתו שלו
ומשכורת השר שלו. אבל את קיצבאות
הילדים אין הוא מוכן להעלות. אילו היו
שרי ממשלת ישראל בעלי מישפוזות מרו בות
ילדים כמו שר־הקליטה דויד לד,
היתד, התמונה ודאי הפוכה. אבל לצע רנו׳
דויד לוי הוא — בעניין זה — במי עוט
בממשלה.

יעקב חיץ,

חצור הגלילית

בכתבה על ״הצור הפלילית״ ( ה עו ל ם הזה
)2104 נגע כתבכם בנעשה בחצור הגלי לית
רק על קצה המזלג. אילו חדר לעו מק
הבעייה, היה מגלה שהמצב פה חמור
הרבה יותר כל מי שמשגת ידו לרכוש
דירה מחוץ לחצור, נוטש את היישוב. ב־חצור
נוצר מישקע של מישפחות מעוטות-
יכולת ממורמרות. רק בחודש האחרון עז בו
כמה מהמישפחות הוותיקות את חצור.
ההרגשה כאן היא שהאוכלוסיה איבדה
את התיקווה לראות את העיירה מתקדמת
ומתפתחת כדרך כל העיירות האחרות —
ועקב כך נכנסים האנשים לאדישות, ולא
מנסים לעשות מאומה לשינוי המצב. זוהי
הסכנה הגדולה.
לא צריך להכליל את כל תושבי חצור
בביטוי ״חצור הפלילית״ .יש בחצור הר בה
אנשים ישירים ותמימים, ואין זו אש מתם
אם ראשי היישוב נחשדים בפלילים.

בסופו של חשבון גרמה חשיפתו לחטיפתו
— בידי אוצר המדינה.

חצור הגלילית

את הכותרת הבאה מצאתי בעתון דבר :

עליזה ביטון,
חשד שווא

בעתונכם (העולם הזה )2104 הופיעה
כתבה בשם ״תיק השלום המרחף״ ,שה-

בנימין מלכה,

עכו

טעות לעולם צודקת
עורכי העתונים בישראל בחרו כ״סקופ״
השנה את חשיפת חשבון הדולרים של
הגברת לאה רבין בידי העתונאי דן מרגלית.
אבל הצופה עשה סקופ משלו. הוא הפך
את חשיפת החשבון לחטיפת החשבון.
דן לאור, תל־אביב

אס זה מה שקרה לדולאר אחרי הפגישה
של תנועת המושבים, תארו לעצמכם מה
יקרה לו אחרי הפגישה עם התנועה הקי בוצית.
יעקב
עמרם, תל־אביב

אלעזר ושות /פירסומאים

שפל חדש לדולר
בבורסות אירופה
בעקבות פגישה עם ראשי תנועת המושבים
לונדון ( ,יופי״ע, ע״ר וע״ץ) 1 .כנ ק ה מרכזי של ארדז״ב ו־
-היו לדהאמ רי ק אי שו גןל מנו תבמ קו מו א ת ויליאם

אנ חנו נ ח סל א ת הז׳ו 7ף ם!

הכותרת ב״הצופה״

נסי פעם אחת את הדרך ה מו ד רני ת והב טוחה ^
לה שמדת הדו קי ם
ל א חר חיטוי שלנו ( שאורוכ־ !/2שעה) את מקבלת
תעוד ת א חריו ת ל שנה. לא יהיו יו ת ר דו קי םבביתו !
ר״ג, מודיעין ,18 טל 6 .־ 5־ • 790114 אי ל ת: טל:(012 .־ 059

״סקופ״ השנה: חטיפת
חשבון הדולארים
של גב׳ רבין

היתר מש׳ הב רי או ת ,21 :רש׳ עסק ) .481/75

וי 11/ . 7־ 1יו

^ 1 1 1 1מ ד קי ם

ח שיפ ת ח שבון ה דול רי ם של מ ש־ קונג רסול בי טו ל ת כני תו של קארסר.

רובקס

מורלה

ה מ תנ ה שבהי שג ידך

הטפטים המעוצבים כיציר ת או מנו ת

פחת

רבין

מ ע רי ב״ הי הלדעת
ה ס קו פ של
ע ל־י די כתב ״ האר ׳ י י

הכותרת כ״דכר״
העולם הזה 2106

דרך ללא ח 1רה
לתחום אחד, או לניגוד חלקי באי־אלה תחומים של
חייהם הלאומיים. במיקרה שלנו, כאשר מדובר ביהו דים
ובערבים בארץ־ישראל, קיים ניגוד שהוא למעשה
פער תהומי בתחומים הלאומי, הדתי, התרבותי״לשוני.
מה גם שערביי הארץ המם חלק אינטגראלי של העולם
הערבי 1העצום, שישראל מהוויה בו אי קטן ובודד. כיצד
אפשר, אם כן, להעלות על הדעת כי ניתן יהיה לכפות
את שליטתנו לאורך ימים על מיעוט בעל שאיפות
לאומיות־מדיניות כה תקיפות.

כבר עתה ברור, בי עם הגשת תוכניתו המפורטת
של ראש^הממשלה, בדבר הסדר־שלום בין ישראל לעולם
הערבי, יתלהט בארץ, במלוא חומו, ויכוח פוליטי
ורעיוני נוקב. למעשה כבר החל הוויכוח, והתנגדותם
הספונטאנית של גורמים לאומניים קיצוניים לתוכנית
זו איפה מפתיעה.
מנקודת ראותם של קיצוני-״חירות״ ,גוש אמונים
והתנועה למען ארץ־ישראל״השלימה, ההתנגדות המוח לטת
לעצם המושג ״ניהול-עצמי״ (אוטונומיה) של ערביי
ארץ־ישראל היא מובנת והגיונית בהחלט. מנחם בגין

עצמו, כמו שותפיו במימסד השילטופי והקיים, יכול
רבים הופתעו מן ״המהפך״ הבלתי־צפוי בגשיתו של
עדיין לנסות ולטעון, כי אף אם תבוצע תוכנית האוטו מנחם
בגין, גם בצורתו ה מקו טע ת ׳הנוכחית. אולם נראה
נומיה ;המינחלית לא תקו ם מדינה פלסטינית, אולם
לי כי בהגיע מנהיג פוליטי נוקשה אך אינטליגנטי
בעצם השמעת הטיעון המופרך הז ה ׳אין יותר מהבעה
למרום המעמד של הנהגה לאומית עליונה, אין לו
של ;מישאלת״לב בלתי־מציאותית.
מנוס מהסקת מסקנות הגיוניות, הנובעות מן הנתונים
העיבדתיים במציאות המדינית, האזורית והעולמית.
!ההיסטוריה הפוליטית של מאתיים השנים האח דווקא
כמי שדגל שנים רבות בעיקרון הפשרה הטרי רונות
גדושה מיקרים בולטים של התפרקות מיסגרות
טוריאלית, כפתרון לסיכסוך הערבי־הישראלי (או בשפה
:מדיניות (עם ובלי שלבי־ביניים של אוטונומיה מינה-
פשוטה יו תר: חלוק ת ארץ־ישראל בין יהודים וערבים),
לית לאומית) כל אימת שניסו להכיל בתוכן עמים או
עלי להתנגד בתכלית לשני עקרונות־יסוד המקובלים
גורמים אתניים, דתיים, תרבותיים ולעיתים לשוניים
משני צידי המיתרס, בקרב ה מ חנו ת הראשיים, בוויכוח
בילבד, שלא ניתן לגשר על פני ניגודיהם היסודיים
הפוליטי הנוכחי.
או שאיפותיהם העצמיות המהותיות. נסתפק כאן בציון
המיקרים הבולטים והשונים של אירלנד, קפריסין
ראשית — ״הפשרה ׳הפונקציונאלית״ .פירושיה המו ובנגלה־דש.
ייתכן שהננו עדים בימים אלה ממש לתה חשי
הוא מתן זכות־מינהל מוגבלת לערבים בכפריהם
ליך היפרדות גובר בקנדה הדו־לשונית, בדומה להי ובעיירותיהם,
כאשר בצידה (או מעליה) שליטה ישרא פרדות
ארצות^השפלה לפני כ־ 150 שנה — להולנד
לית — צבאית ומדינית — בלתי־מוגבלת, כולל התנח*
ולבלגיה.
לות כללית כראות עינינו. גם כאשר בגין עוטף זאת
בכל המיקרים הללו לא הי ה, כנראה, מנוס מהיפר /בעטיפה: מאחזת־עיניים, אין זה אלא סיפוח התיישבותי
זוחל של אזורים בעלי אוכלוסייה ערבית צפופה. במוקדם
דות סופית ומכינון מיסגרות לאומיות נפרדות. אף כי
או במאוחר יבוא בעקבותיו גם סיפוח מדיני מלא.
לפעמי ם הייה השוני בין ׳הגורמים שנפרדו זה מזה מוגבל

שנית — חזרה לקווי שביתת־הנשק של 1949—67
והחזרת שטחי־והכיבויש של יוני .1967 קווים אלת ני ראו
בעיני הערבים כקווים ארעיים במשך 19 שנה. הם
דחו אותם בתוקף כגבולות־קבע, כאשר ׳הוצע להם הדבר
על־ידי דויד בן־גוריון ב־ ,1949 ואין עלינו חובה מדינית
או מוסרית כלשהי, להכיר ב״גבולות״ שנידחו בעבר
על-ידי הערבים עצמם. בזכור, נכבשו השטחים ב־67׳
לא במלחמת־כיבוש יזומה מצידנו, אלא תוך כדי הת־קפת־נגד
יעילה במהלך ׳התקפה כוללת עלינו. לפיכך,
אין עלינו חובה מוסרית להחזיר שטחים אלה מלכתחי לה,
ממש כמו שבאירופה לא הוחזרו לגרמנים שטחים
נרחבים שנכבשו מידיהם במלחמה שבה פתחו הנאצים
ב־. 1939
אני משוכנע כי מבחינה בטחיונית אלמנטארית לא
נוכל עוד לשוב אי־פעם לקו הגבול תול־ברם־קלקיליה,
ואין עלינו גם כל חובה מוסרית לעשות כן. נותרו,
אם כן, שני עקרונות״יסוד לפתרון הסיכסוך ( :א)
הגדרה לאומית עצמית לערביי ארץ־ישראל ; כלומר :
זכותם המל אה לכונן מדינה פלסטינית עצמאית במרבית
השטחים של יהודה, שומרון ורצועת־עזה, עם או
בלי קשר כלשהו עם ירדן, לפי רצונם שלהם( .ב) פשרה
טריטוריאלית סבירה והוגנת, שתיתן להם ׳שליטה
מדינית מלאה בשטחים בעלי אוכלוסייה ערבית המונית
וצפופה, ותתחשב, יחד עם זאת, בצרכי בטחון חיוניים
שיל ישראל, לאורך גבולה המזרחי.
ככל שנשכיל מיהר יותר להכיר בשאיפותיהם הלאו מיות
הצודקות של ערביי ארץ־ישראל, ונסייע להם
במימושן, כך נוכל לעמוד בתקיפות על מילוי הצרכים
הבטחוניים החיוניים שלנו, במו״מ המכריע שאנו
כנראה מצויים כבר בראשיתו.

ב ן ־ משה, ירושלים

הודה

!7717 שנס שחס :7
הביטחון המפוקפק של עמידרור
רק ששלום איזורי לא יביא לה אטת מירוץ החימוש
באיזור, אלא, אדרבא, יביא להחרפתו, ובי אותם שלי טים
ערביים שיעשו את השלום עם ישראל, ובבנות,
לפי דבריו /דווקא הם, תוך ״לימוד הלקחים״ ,יכינו
את צבאם למילחמה הבאה נגד האוייב הציוני.
למעמקים לא־נודעים של פאראנויה מגיע עמי-

דרור כשהוא מתאר א ת המזימה הסופית, כאשר אר צות
ערב מביימות סיבסוכים בינן לבין עצמן (והרמז
למתרחש עתה ברור למדי, למרות ההסוואות) ,בדי
להשיג את אלמנט ההפתעה במילחמתן נגד ישראל, הפתעה
שאין הן זקוקות לה בל-עיקר: הרמטכ״ל המצרי
בתסריטו של עמידרור טוען (ועמידרור אינו סבור שזו
טענה מופרכת) ,״שאם תחדש ישראל א ת תוקפנותה
ואיומיה כלפי מדינות ערב, או אחת מהן, יש כעת
בכוחו של העולם הערבי להדביר את ישראל באורח
ודאי וללא קושי״ .בלומר: במיקרה של תוקפנות ישראלית,
הרי לא תהיה זו הפתעה עבור ישראל אם
יתקפו הערבים. ואף־על-פי״בן :״אין קושי״ .לשם מה,
אם בן, ההפתעה ן התשובה (שלי) פשוטה: כדי של-
עמידרור יהיה סוף״סוף היכן לנפנף בשד האש״פי ובסכנת
המדינה הפלסטינית /שהוא מועיד להם תפקיד בהש מדתה
החזויה של מדינת ישראל•
(ז לכל אורך דיונו של עמידרור מועמדות ארצות
אירופה המערבית כמשרתות הערבים, ישראל ואמריקה
ממלאות באופן קבוע את תפקידו של ״שוטה הכפר״,
ברית״המועצות פשוט נמחקו^ ממפת העולם, והערבים
הם כל-יכולים, כל-יודעים, וחמור מכל: לערבים יש
פיקסציה, אולי פסיבוסומאטית, של השמדת ישראל,
בבל מחיר ובבל הנסיבות. הערבים פשוט רוצים להשמיד
את ישראל, נקודה.

אינני בא להטיל ספק, ולו גם קל שבקלים, בידע
ההיסטורי והצבאי של בנימין עמידרור; אך נראה לי
בי פרשן צבאי (בכל פרשן אחר) אמור לעסוק בנוש אים
שבתחום הבנתו תוך הסתמכות על תשתית עובדתית
כלשהי, וכללי ההיגיון הפשוט, או הדיאלקטי, או
היגיון כלשהו. הפרשן אמור גם להביא בחשבון את יחסי-
הגומלין והקשרים המסועפים בין תחום עיסוקו ותחו מים
אחרים, וקשה לי להניח, דרך משל, שיש פרשן
צבאי כלשהו, הסבור שהפוליטיקה המזרח־תיבונית אינה,
בעצם, יותר ממזימה אנטי״שמית אפלה, כשם שאין פר שן
מדיני שאינו יודע את ההבדל שבין תותח לצוללת.
קביעותיו של עמידרור, כפי שהן באות לידי ביטוי
במאמרו ״הסכנה שב,שלום סאדאת׳ ״ אין להן, במיק־רה
חטוב, על מה לסמוך, ובמיקרה הגרוע הן נראות
כלקוחות מיצירה שמר עמידרור עוסק בנראה בחיבורה,
והקרויה ״הפרוטוקולים של זקני ערב״.

(א) מר עמידרור קובע בי ״מנקוד ת הראות ה-
מסויימת ו,המנותקת׳ של ביטחון־ישראל במובנו הצבאי
והמוחשי של המושג, אין ערך כלשהו, שלילי או חיובי,
לביקור סאד א ת ולכל מה שנאמר או התעורר בהקשרו.
מאותה נקודת-ראות עדיף היה, לאין־שיעור, שימשיך
סאדאת וישב בביתו.״ אבן, מר עמידרור צריך להחליט,
או ש״אין ערך כלשהו, חיובי או שלילי״ ,או ״שעדיף
היה לאין־שיעור״ ; והכל, נא לשים לב.
(ב) מאותה ״נקודת-ראות״ מופרכת מיסודה, טוען
עמידרור, עדיף היה שיתפרק סאדאת משני״שליש, בערך,
מכוחו היבשתי. עוד לפני שישראל הבטיחה להחזיר
מילימטר אחד בסיני, שלא לדבר כלל על הבעייה הפלסטינית•
ובבן, מר עמידרור׳ לשיטתך שלך, הרשה לי
לקבוע את הקביעה הבאה: מנקודת הראות ״הטהורה״
הזאת של ביטחון־ישראל, עדיף היה שהעם המצרי
יארוז, במחילה, א ת מטלטליו ויהגר לאלסקה. במלוא
האחריות ברצוני לומר, בי בקביעה זו יש לא פחות
הגיון מאשר בקביעתך שלך, ואובל גם להוסיף, בי
״מאותה נקודת-ראות״ ,ולמען ביטחון־ישראל (בהתחשב
ביתר שכנינו הערבים) ,תחליט ממשלת״ישראל להעביר
את העם היושב בציון לנופש של 50—60 שנה לאיי
חאנטילים, עד שירגעו הרוחות באיזור.
(ג) להלן קובע מר עמידרור בי ״אילו היה במקו ם
סאדאת שליט ערבי אחר הזומם ומחליט ליישם, תוכנית
גדולה׳ להשמדתה הסופית והמוחלטת של ישראל,
לא היה עליו אלא להציע ולדרוש מה שמציע ודורש
סאדאת.״ והרי מדברים אלה משתמע בברור, בי עד
כה לא היתה לשום מנהיג ערבי תוכנית בזאת. היחיד
שאפשר לחשוד בו הוא סאדאת (המילים שעושה בהן
עמידרור שימוש — ״במקום סאדאת״ — הן מסווה
שקוף) ,וגדולי ידידיה של ישראל הם שליטי לוב ועי ראק,
המתנגדים בתוקף לתוכנית /ומי יודע א ם אינם
סוכנים ציוניים מוסווים !
(ד) לשיא מגיע עמידרור כשהוא יוצא לרעות בשדות
הצייד הנצחיים של האפוקליפסה. באן יוצאת בורותו
הפוליטית לאור בבל שורה, ואם לא די בכך, הוא גם
מתגאה בה. עמידרור חזה צעד סאדאתי דומה לזה
שנעשה במציאות — ובצמוד לו לחץ אמריקאי כבד על

בנימין

עמידרור

ישראל. והנה: מאז צעדו של סאדאת, זה המציאותי,
חדלו בל הדיבורים על לחץ אמריקאי. עמידרור חוזה בי
עם בוא השלום ״שלו״ ,תהיה ארצות־הברית אחראית
ל״תנופת פיתוח אדירה״ במזרח־התיכון. עמידרור אינו
מבין כל-עיקר איזה תפקיד חשוב ממלאת ישראל עבור
ארצות-הברית באיזור׳ במי שהבטיחה בעבר ואמורה
להבטיח גם בעתיד את ״התנהגותם הטובה״ של שכניה
הערבים. תפקיד זה תובל ישראל להמשיך ולמלא רק א ם
תשקוד ארצות־הברית על שמירת עליונותה הצבאית
המוחלטת — ואין כל סימן שהיא נסוגה מכך. חלומות
״הפיתוח המואץ״ האמריקאי נשענים על חוסר־הבנה
בסיסי עוד יו תר: אמריקה, רחוקה מלהיות מעוניינת
במזרח־תיבון שיהווה מעצמה צבאית וכלכלית אדירה,
שיצרוך כמויות גדולות ״מדי״ של הנפט המופק בו,
ששליטיו יחליטו יום אחד כי יש באפשרותם להשתחרר
מהפטרונות האמריקאית. איש לא הפריע לארצות־הב-
רית ״לפתח״ את ארצות אמריקה הלאטינית, למשל.
מדוע לא עשו זאת שם, ויעשו זאת כאן 1
(ה) תחזיתו המופרכת של עמידרור קובעת כי לא

לבסוף, אנסה גם אני את כוחי בתיאורים אפוק-
ליפטיים. נניח שממשלת־ישראל תיקח ברצינות א ת תח זיתו
של עמידרור (ולמרבה הצער יש בממשלה זו כמה
אנשים שאפילו זאת אפשר להאמין עליהם) ותחליט
שאפילו המצב הנוכחי עדיף על שלום. כיוון שברור
(גם מדברי סאדאת) שהאלטרנטיבה להסדר היא מיל-
חמה נוראה /תעדיף ישראל לפתוח ״במילחמת-מנע״ .מה
תהיה עמדת המעצמות לגבי תוקפנות ישראלית בזאת ן
אין ספק בעמדת ברית־המועצות, שלא היתה רחוקה,
כנראה, מאיום מזויין כבר במילחמת ״יום הכיפורים״ ;
אך נראה לי שאין ספק גם בעמדת ארצות־הברית, שלא
תרצה להיגרר למילחמה עולמית, וגם לא לאבד את
בל הישגיה בעולם הערבי. ובכן, תהיה עוד מילחמת
דמים, ואחריה, עם או בלי יוזמת״שלום ערבית, יבוא
האולטימטום האמריקאי, אותו מנבא עמידרוס ועל
ישראל יהיה להחזיר את השטחים לא בדי להשיג
שלום — אלא בדי להמשיך ולהתקיים. משום שאפילו
לחם אין ישראל מייצרת כפי צורבה• ותנסה אתה,
מר עמידרור, לאכול אתה״מרכבה.״ במנה ראשונה,
את ה״בפיר״ במנה עיקרית, ואת ה״גבריאל״ ,ברוטב טהרת משביעה, על ארוחה אטומי, לקינוח.
ה״כחול״לבן״.

שלמה

פרנקל, חל־ אביב

מכתבים תימצא, הנוסחה
מדוע עליכם להיות תמיד יותר אדוקים
מן האפיפיור? הנה, הנשיא קארטר עצמו
תומך בדעתו של בגין כי אין להקים מדי נה
פלסטינית בגדה המערבית, שתסכן את
ביטחון ישראל. בגין הצליח לשכנע את
קארטר, שרק לפני חודשים מיספר תבע
הקמת מדינה כזו. אז מדוע דווקא אתם
מבקרים את בגין על אי־נכונותו להעניק
״הגדרה עצמית״ לפלסטינים?
סביר להניח כי לא התעקשותו של בגין
בנקודה זו היא שתהיה מיכשול לשלום.
הנשיא סאדאת יודע כי אין להזיז את בגין
מעמדה זו, ולמרות זאת הוא מוכן להמ שיך
לשאת ולתת עם ישראל על שלום.
מכאן שגם הוא מאמין כי בסופו של דבר
תימצא נוסחה שתתקבל על דעת כל ה צדדים
ויהיה מוכן לסגת מתביעתו למדי נה
פלסטינית.
אדמונד עוזר, באר־שבע

מי לשלום ומי נגדו
באחרונה עדים אנו לתופעה היסטורית
מעניינת, אם לא ממש גרוטסקית. ראשי
מיפלגת העבודה הם אלה שמתנגדים לנסי גות
ולפשרות למען השלום, ואילו מר בגין
עושה בדיוק מה שמתנגדיו טענו שהם
יעשו במשך עשור שלם אך לא הצלי חו
— או שמא לא התכוונו כלל לעשות?
מיפלגת העבודה וראשיה אמרו, במשך
שנים, שרק מדיניותם תביא לשלום ורק
הם רוצים בפשרה טריטוריאלית.
מדוע, לכן, כאשר מגיעה שעת האמת,
הם אומרים שלא יסכימו להורדת יישו בים
בביקעה וברמה, ושלא יסכימו לנסי גות
ממשיות? ייתכן שהתשובה מונחת
בהונאה הגדולה ביותר שעשו אי-פעם פו ליטיקאים
בישראל כלפי עמם!
למה הכוונה? על תנועת העבודה מש תייכים
מרבית היישובים שבשטחים (57
מתוך ,)70 וזהו נכס לאומי וכלכלי ממד רגה
ראשונה לתנועה זו מבחינה פוליטית.
התנועה איננה יכולה לשחרר עצמה מנכס
זה, ומאנשים שעלו על הקרקע ביישובים
תוך הבנה שהם יישארו שם לעד.
מאידך, הנחת ראשי העבודה היתה ש הערבים
לעולם לא יעשו שלום, ולכן ממי לא
בעיית פירוק היישובים לעולם לא
תעלה לדיון. כך הרוויחו מנהיגי התנועה
משני העולמות.
אך בעשותם חישוב זה, שהוכח כיום
כמוטעה, עשו ראשי העבודה מעשה־תר-
מית שאין למעלה ממנו בתולדות היישוב.
כל אותם אלפי מתיישבים בשטחים הם
אלה שנפלו קורבן להונאה מודעת זו או,
במיקרה הטוב, אווילות של אלה שהביאו
לנו את המחדל של אוקטובר 1973 כתו צאה
מאווילות מסוג אחר.
תנועת העבודה מתקרבת לקיצה במהי רות
רבה, אך מכת־המווח שלה תהיה הת-
פרקותם של יישוביה בביקעה וברמה תוך
שנה מהיום מחד, והשלום הכולל שישיג
מר בגין מאידך.
מרדכי צידון, גיבעה צרפתית, ירושלים
5ר שו זהש סו ע
ובשנת ה׳תשל״ח מיום בריאת העולם,
היתה צבועה מדינתם של היהודים בלהט
אמונים על קדושתה, וית־גוש־שו על
כל רגב אצור הצהרות־יה כי ״הארץ נשא רה
הרבה מאוד לרישתה״ (יהושע י״ג ו),
ואומנם ״היכר. יהושע את כל הארץ״ (שם,
י׳ סח ואת כל הנפש אשר בה לא
השאיר בה שריד״ ואומנם שר וניצב
בישראל, בידו כי חזקה וברצונו כי עז
להיות כתלמידו של משה ואת פועלו
להשלים ! הניס ממושבותיהם את צאצאי
״הענקים״ דוודים ש״רק בעזה בגת וב אשדוד״
(יהושע י״א )22 בפיתחת רפיח
נשארו ״ויתנם ביום ההוא חוטבי־עצים
ושואבי־מים לעדה ולמזבח ה׳ אל״ השדות
אשר יבחר.
אולם בגין פגע השלום האורב בפתח
השלמות זעקו כוהני הגאולה ובני פורת
חנן זעקה מרה, וישאו קולם בנהי, והוכ חות
אף מצאו אצל בבה מאירה, כי טובה
ארץ־שלמה מלאה זבחי ריב מנחלה חצויה
ושלווה בה.
ויצטחק לו דיין אמת וינסה להרגיעם
בעזרת השם צבאות, והם בשלהם* מזילים
את ״דמעת העשוקים ואין להם מנחם
מיד עושקיהם כוח ואין להם מנחם (קוה־לת

עמירם רוי־הם, תל־אביב

העולם הזה 2106

ו * 91

** אז שדבי ממצריים, לפני שבוע,
• נדמה לי שאני חי בעולם דמיוני.
אני קורא את העיתונים, ואיני מאמין
למראה עיני.
אני מקשיב לרדיו ולטלוויזיה, ואיני
מאמין למשמע אתני.
חזרתי מארץ, שבה התחוללה מהפכה
נפשית. בקפיצה עצומה אחת, עבר העם
המצרי מעולם של מילחמה טוטאלית ל עולם
של שלום טוטאלי.

הר השר 01

שום מהפכה כזאת לא אירעה
כישראל.

** משיכים לדבר אצלנו על ״השלום
המייוחל״(שתי מילים חסודות, מבחי לות
!) כאילו מדובר על בוא המשיח,
באחרית הימים.
בוודאי, מדברים על השלום. מנתחים
את השלום. מפרשים את השלום. מפטפטים
על השלום עד בוש.

אך ממשות השלום לא הדרה ללב,
וגם לא למוח. השלום ;שאר
ב;דר רעיון מופשט.
כל המושגים הישנים, כל המילים וה רעיונות
שמלפני המבול, נשארו על כנם.
מתייחסים אל השלום כאילו היה גורם
נוסף, אחד מני רבים, העשוי (או העלול)
להשפיע על מציאותנו.

אין תופסים כי השלום מחסל
את המציאות !הקיימת ויוצר מצי־אות
חדשה כתכלית.

מדברים על כמה יישובים בפיתחת־רפיח,
כאילו יש להם חשיבות כלשהי. גשם־
הברכה של השלום יכול להרוות את
אדמתנו, אחרי בצורת של שלושים שנה
— והנה מתווכחים הכל על שלולית קטנה
של מים עכורים.
מדברים על יישובי הירדן, על גבולות
האוטונומיה, על התערבות צה״ל בערי
הגדה, על מאה ואחד נושאים שיכלו להיות
חשובים אתמול — כאילו יש להם חשיבות
כלשהי, בהשוואה לתמורה הכבירה העשוייה
להתחולל בחיינו הלאומיים.

מציעים: לכו אוצר אגדתי, אוצר
שלא העזנו אף להדום עליו — ו־אצלנו
מתווכחים על המטבעות ה־השחוקות
של אתמול, עד פרוטות
ואגודות ששרדו כקופה.

השלום?

אולי איבדנו את כישר
ון השלום?

אולי התנוונו בגופנו הלאומי, במשך 30
שנות מילחמה, התכונות הדרושות לעם
נורמאלי כדי להתרגל למצב של שלום?
אולי דומה עמנו לעיוור־צבעים, המתבקש
לחוות את דעתו על תמונה של מיכאל-
אנג׳לו?

ינני מציע שנאבד אה העשתונות,
שנשקע באויפוריה, שנרחף על כנפי
ההזייה וההתלהבות.
בהחלט לא. אני מציע שנהיה ריאליסטיים
לחלוטין.
אבל הריאליזם, בשעה זו, פירושו:
לראות את השינוי הכביר המוצע לנו, את
התמורה העצומה האפשרית בחיינו הלאו מיים,
ששמה שלום.

אולי הפך עם ישראל עיוור -

שלום?

* י השניה

י ימים.
כל אדם פוחד מפני שינוי. הוא רגיל
למצב הקיים. הוא גיבש לעצמו דפוסי-
מחשבה, מתכונת של תגובות, התואמים
את האתגרים של המציאות שהוא רגיל
אליה. דפוסים אלה מעניקים לו תחושה
של ביטחון. הוא מכיר את המצב, הוא
יודע איך להסתדר בו.

ריאליזם אין פירושו לדבוק במציאות
גוססת, העומדת ל.חלוף מן
העולם. ריאליזם פירושו לראות את
המציאות החדשה, שאפשר ליצור
אותה.
אשת לוט לא היתד, ריאליסטית, כאשר
הביטה אחורה, אל העיר שנעלמה במטר
של אש וגפרית. היא הפכה לנציב־מלח.

מצב הדש: מפחיד אותו, מערער
את ביטחונו. אין לו דפוסים מוכנים
כדי להתמודד עיומיו. אין לו
מצפן פדי להתמצא:כנוף ההדש.

:הריאליסטים! ,כאותה פרשה, היו
לוט ובני־כיתו, שהבינו כי סדום
ועטורה הדפו מן העולם, וכי מציאות
חדשה נפתחת לפניהם.

היה מי שהמציא את המושג ״הלם
העתיד״ .בעולמנו המודרני, כך אמר, ה שינויים
הטכנולוגיים הם כה מהירים וקי צוניים,
עד כי אדם רגיל מתקשה להתאים
את עצמו אליהם. בעתיד תגבר מהירות
השינויים כצורה מסחררת, והאדם הרגיל
יימצא במצב של הלם מתמיד.

ך* שלום המוצע לנו ישנה את מצי-
י 1אותנו מן הקצה אל הקצה.

הוא לא יבטל את רוב בעיותינו.
א ך הוא ישנה אותן לגמרי.

יש צעצוע הקרוי קאליידוסקופ, מין
שפופרת היוצרת דגמים ציבעוניים. כל
סיבוב של השפופרת משנה את התמונה.
החלקים הציבעוניים אינם משתנים — אך
הם יוצרים בכל פעם דגם אחר.
כך יקרה בבוא השלום. הבעיות לא
תיעלמנה. אך הן תיצורנה דגם שונה
לגמרי.

גם כימי שלום תהיינה לנו בעיות
ביטחוניות, חברתיות, כלכליות,
מדיניות. אך הן תהיינה שונות
כתכלית מן הבעיות שהיו לנו ב־ימשך
30 שנים של מילחמה חמה
וקרה.

111

זו מנקרת בלבי מזה כמה

פרופסור יחזקאל דרור התאים
רעיון זה למציאות הישראלית, ודיבר
על ״הלם השלום״ .השינויים
המתחייבים מן המעבר הקיצוני מ־מילהמה
לשלום יוה יו כה קיצוניים,
אמר, עד כי האדם הישראלי יימצא
כמצב של הלם.

מוות ו חיי ם: טנק ישראלי הרוס וצינור השקייה בסיני
מי שאינו תופס זאת, מי שמתעקש לדבר
היום על הבעיות של אתמול במונחים
של אתמול, ולהציע להן פיתרונות של
אתמול, הריהו עיוור.

מי שמשתמש כבעיות של את•

מול ובפיתרונות של אתמול כדי
למנוע את המהפכה, לסכל
את השלום, הריהו פושע.
יאולי — מחשבה נוראה ! אין אנו מסו גלים
כלל לתפוס את מהות המהפכה של

נדמה כי הלם זה כבר התחיל. רק זה
יכול להסביר גילויים וביטויים, המשתקפים
יום־יום בכלי־התיקשורת. לולא הסבר
הגיוני זה, היה עלינו להסיק כי כמה מטובי
האומה לקו בשיכלם.
אפשר להבין זאת. מזה שלושה דורות,
שרויים אנו במילחמה עם העם הפלסטיני.
(המשך בעמוד )36

ומאיי * !יי
80מ 1

היכן ישים השו־־בלי־תיק את הסנדוויציי
ומדוע הסתובב השר לוי $£א0א 1אז א?0
ר בי ם תמהו מדוע שינה
ח״כ יוסי שריד את דעתו
!ולא תצביע בעד תוכנית תש לום
ישל בגין, כפי שתתכוון
לעשיות, אלא נמנע ׳מהצבעת.
יש הטוענים כי תית זת נאומו
של שר־תחיוץ, משה דיין,
שגרם לשריד להימנע מהצבעת.
אולם הטובה האמיתית פשוטת
הרמה וותר. שריד הגיע יל־מושכן
הכנסת לבוש ׳במעיל־רוח
מתות! תעירו את תשו־מיתיליבו
כי אין זה נאה להו פיע
על דוכן הנואמים בלבוש
מישיומפלר שכזה. הוא חיפש
בנרות תבר־כנסת שמידותיו

״אתה בן־אדם לא רציני!״ ו יצא
בטריקת דלת.
התפטרותו של ח״ב
חיים צדוק מתכנסת יצרת
בעיית לשני ח״כים אחרים.
צדוק, ביחד עם ישר תמיסחר־והתעשיות
לשעבר, חיים כר־לב,
יועם שר־תתחיבורה לש עבר
וגד ייעקרכי, נהגו לנסוע
ממכונית ׳אתית מיתל־אביב לוחו־שלים,
כשבכל פעם ׳נוהג מי שהו
יאחר, מילבד אותן פע מים
שבהן תגיע תורו של
צדוק, ואז נהג ינהגו תפרטי.
יאת הסידור תזה עשו השלושת
כדי לחסוך בדלק. כעת מחם-

מוקדם, אשתי ואני נזמין או תך
לתת.״ ויליאמסון, ככל ש שמחת
על תזמנית ראש־הטמ־שלה,
הייתה נבוכה. מסביבת
עימדו כתבים ומפיקים של דיש־
׳תות הטלוויזיה המתחרות, ש מיהרו,
כמובן, לדרוש יגם הם
ראייונות אצל ראש־הממשלת.
81 בערב הראיון הגיעה ל בית
ראש-יהממשלת הכתבת-
החתיכה של רישת הטלוויזיה
האמריקאית, חילארי בדאון.
בגין ינשק כהרגלו את ידה יד
אמר לה בחביבות :״לבטח
שמעת מעמיתייך שייש לי חול שה
לשדרניות טלוויזיה,״ ב רמזיו
על יחסו המיויחד לשדר- המפורסמת הטלוויזיה
נית

כרכרה ודדטרס.

1האדריכלית הירושלמית
מלי לעמ קי מיתגיוררית בניו-
יורק ׳ויוצאת בחברתו של במאי
הקולנוע מיידויש פורמן, ש אותו
היא מגדירה כבלתי ני תן
להשגה. לפני כמה שבועיות
נסעה מלי לוושינגטון, כדי
לבקר שם את בנה אלון, ה מתגורר
עם אביו,
במשך כיל הטייסת עסקה מילי
בכתיבת מיכתבים ולא ישימה
לב לשכנתה, שעסקה בקריאת
פתבי־יעת. דקות ספורות לפני
הנחייתה פנתה השכנה בדברים
לדיי׳ל. קולה היה מוכר מאיור
למלי, והיא זיהתה את שדר-
׳נדת מיליון הדולאר, ברברה
וולטרס. לנגוצקי החברותית
מיהרה להציג את עצמה כיש־ריאלית.
וולטרס סיפרה לה כי
היא טסה לראיין ישראלי נו סף.
ראש־הממשילה מנחם בגין,
שנמצא אותה שעה בביקור
ארצות־הברית, נשיא אצל

;׳ימי קארטר.

! האיש הנערץ ביותר על
׳נהגי המוניות בקו ירושלים—
תל־אביב הוא מזכירו של

ראש-יהמטשלה, י חי א ל (״חי-
ליק״) קדיש אי. המזכיר ׳נו סע
בכל בוקר באוטובוס לתח נה
המרכזית, עולה על מיונית
׳ונוסע לליושכת ראש־ה׳ממישלה
בירושלים. כתחילה לא זיהו
אותו הנהגים, יונהגו בו כאחד
האדם. עתה, אחרי שראו את
תמונתו בעיתונים ובטלוויזיה,
הוא זוכה ביחס מיי׳ויחד — הם
שומרים ליו יאת מקום־הכביוד
ליד הנהג.
81 דווקא בשבוע שבו נעל מו
שני הילדים, התאבדו שיתי
האחיות, יבוצע הרצח הכפול
ביבת-ים ׳ונאנסה ׳באכזריות חיי-
ילה בירושלים, נפל מפכ״׳ל ה־חי

רב־ניצב
פישטירה,
תכורי, קורבן למגיפת הש פעת.
תביורי נאלץ לשביב בבי תו,
אך עודכן כל העת על־ידי
עוזריו בכל הנעשה במ״שטרה.
1בדיחה שנפוצה בקפה
אכסודוס: ריח׳ ין ק א 1ט ר ,
אישתו של נשיא ארצוית-יהברית,
הייתה לפני שפגישה בבעילה
רקדנית־ביוטן.
81 בדיחת השבוע במצודת־זאב:
לוויי םלנדאו יש בע-
ייה — אם יהיה שר בלי יתייק,
איפה ישים את הסנדוויצ׳ים
שליו ן
! 8מה אומרים בעיריית תל-
אביב על העיסות יבין שר־האיו־צר,
שי מו! ,,ארליך, וראש שלמה עיריית ׳תליאביב,
(״צ׳יצ״׳) לחט 5״ ״ארליך
הצ׳יץ׳ ׳ונפגע!״
( 8השחקן יהודה כ רל,ן,
שהוא גם איש־עסקים, טוען כי
״כשיש ארליך, אין שימחה!״
! 8מספרים על שר־החוץ
משה ידיין כי כאשר חלף המ טוס
ישבו טס ימעל לפירמידות,
ביקש מהטייס להנמיך טוס.
כעבור זימן פלט באכזבה :״לא,
זה גדול ׳מדי בשביל הגן

8 1הבדיחה הלוהטת ביותר

יעקב סעו

צלם לישכת״העתונות״המטשלתית הוא
בעליו של מיסמך מייוחר־במינו, שיהיה
אולי באחד הימים יקר־ערן. בעת הפגישה שנערכה בין אנוואר אל־סאדאת
למנחם בגין לפני שבועיים באישמעיליה, החתים סער על־גבי
שערו של ספר ציורי ציורי הילדים השלום שלי, את כל הנוכחים
בפגישה. הוא הצליח להחתים על גבי עמוד אחד את סאדאת, בגין,
דיין, וייצמן (שחתם גם בערבית)׳ הגנראל גאמסי, האלוף שפיר
ומשתתפים נוספים שנכחו במקום את הספר לקח איתו לארץ.

תואמות לשלו, כדי שישאיל לו
את מיקטורנו. לבסוף פג׳ש ב־ח״כ
האלגנטי משה שחד,
שיאמר לו :״אני נותן לד ל השתמש
במיקטורן, בתנאי ש אתה
׳תימנע מהצבעה, לפי הח לטת
הסיעה.״ שריד קיבל יאת
תמיקטורן ׳ונמנע מהצבעת, אלא
שהוא לא תתכוון כלל לתחזי ת
׳לבעליו. אך שחל תפס או תו
ממש ברגע האחרון, בי ציאת,
מימישכן הכנסת ולקח
ממיניו את תימיקטיורן בחזרת.

ח״כ יהודה בן־מאיר
ושר החינוך ׳והתרבות זכולון
יהמר נקראים יתמיד בפי סד-
דני־תכנסת ״סמי וסוסו״ .אלא
שלאחרונה עיבר חיתול שחור
בין השניים. בשבוע שעבר
תגיע יהמר באיחור לישיבת סי עת
תימפד״ל שהתקיימה בכנ סת•
כשנכנס לישיבה שמע את
ידידו משכבר, בן־ימאיר, שהוא
ייו״ר הסיעה ,׳מתקיף איותו ואת
עמיתו, תשר יוסף בורג, על
שאינם שומרים על זכוייות ת־מפד״ל
בממשלה. תמר תביט
בבן־ימאיר בשאט־נפש ואמר :

שים יבר־לב ויעקובי
יחדש לסידור הטרמפ
אך כפי שאמר ביר־׳לב
תם מתקשים למצוא
לצדוק.
שותף שלהם,
השבוע,
מחליף

! התחרות בין שלוש רש תות
הטלוויזיה האמריקאיות
הפועלות בישראל סי־בי־אס
אן־בי־סי ואי־בי־סי, גדולה
מאוד. שלוש הרשתות מתח רות
ביניהם על קבלת ריאייד
נות בי׳לעדיים. לכן, כאשר
אחת מתן מקבלת ראיון עם
׳אישיות רמת־דרג, נשמר תד בר
בסוד כמוס. השבוע תצליח
ראש הממשלה מנחם בנין
לטרפד סוד כזה. בגין ניגש
בימיסדדונוית הכנסת אל פריד
ה ויליאמסון, מפיקת הט לוויזיה
הכושית של אן־בי־סי,
ואמר לה :״שליום, שמי מנחם
בגין, ימיה שמך 1ויליאמסון ה מופתעת
השיבה :״פרידה וי-
ליאמסון, חדשות אן־בי־סי.״
ראש־המטשלה תמשיך ואמר
״את, אם כך ניפגש תערב ב ביתי.
אני מבין שאתם באים
לראיין אותי. בואי קצת יותר

אייבי גחן

ספן־השלום, אימץ בעת שהותו בקאהיר שלוש
יתומות מצריות. אייבי שיחק, כמרבית ה עיתונאים
הישראלים, בקאזינו, הרוויח בערב אחד 800 דולר.
בו־בערב החליט כי ב־ 300 דולר יקנה מתנות לבתו שרונה, לנבדו
דניאל ולחתנו, תפאורן הטלוויזיה איציק אלבלק, ואילו ב״500
הדולרים הנותרים יתמוך ביתומות המצריות הגדלות במוסד בקהיר.
העולם הזה 2106

אגדות קאהיר
במיזנון הסנסת: במסיבת סיל-
ווסטר, שהתקייימה במוצאי מ שבת
שעברה, נראה השר
דויד דדי על גג הבית שבו
התקיימה המסיבה. כשנשאל
למעשיו, השיב,, :שמעתי שה־וויסקי
הוא 1€ 1^ 01156־וז 1ז .0״
9 1צעירי המערך טוענים
כי בקצב שבו מתנהלים כיום

פי א ט רי, הגיע לישראל כדי
לצלם סרט על חג־המולד ב־בית־־לחם.
יום לפני שעמד
לשוב לצרפת צילצל הטלפון
בלקשכת־הע״תוסות הממשלתית.
קצין־העיר של ירושלים היה
על הקו. הוא מסר כי בתוך
אסלת בית־השימוש במישרדו
נמצאו דרפון, מיסמכים וברטי-
סי־טיסה ישל העיתונאי הצרם־

מאז חזרה הסישלחת הישראלית לוועידת
קאהיר, מוצפת הארץ באגדות וסיפורים על ימי
קאהיר העליזים שהיו נחלתם של כל הישראלים
שביקרו ושהו במצריים. כמה מהחוזרים כבר
עורכים סיבובי הרצאות בליווי שיקופיות, ואילו
אחרים, ששהו על אדמת מצריים יום וחצי, הפכו
כבר מומחים לדעת־הקהל המצרית. להלן כמה
מהסיפורים המסופרים בפי החוזרים מקאהיר.

משה מילנר ורחמים ישראלי,
הצלמים ניצלו כמה שעות פנאי בהן לא נאלצו לכוון את
עדשות־מצלמותיהם ויצאו לראות את הספינכס,
במרחק לא רק ממינה־האוס. איך שהם מתקרבים
אל הספינכס ומתפעלים ממנו, הבחינו בהם שני
צעירים מצרים שהסתובבו במקום. כשגילו כי
השניים הם תיירים מישראל, הפגינו את ידידותם
ואף הציעו לשמש להם מורי־דרך חינם באזור
הפירמידות. שוטר מצרי מזויין שעמד מהצד
הבחין במתרחש והתערב .״אתם זקוקים ודאי
לליווי,״ אמר לשני הצלמים הישראלים.
״לא, תודה,״ אמרו לו השניים ,״אנחנו מרגי שים
את עצמנו בטוחים בהחלט.״
אבל השוטר נצמד אליהם. בניד עפעף אחד
סילק מעליהם את שני מורי־הדרך המתנדבים
ולא עזב אותם עד שסיימו את הסיור במקום.
בסתר״ליבם כעסו הצלמים על השוטר המצרי
שמנע את התפתחות הידידות שנוצרה בינם לבין
שני הצעירים המצרים. למחרת, כשחזרו אל ה ספינכס,
הבחין בהם אותו שוטר מצרי, שהרגיש
ככל הנראה בכך שלא היו מרוצים מהליווי שכפה
עליהם .״אתם יודעים למה ליוויתי אתכם אתמול?״
שאל את מילנר וישראלי.
״לא,״ הודו השניים.
״שני אלה שנצמדו אליכם,״ הסביר השוטר,
״הם גדולי הכייסים של גיזה.״

נינה סימון

הזמרת הבושית, הוביחה בי החורף אינו
מרתיע אותה. בשבוע שעבר לבשה בגד״ים,
למרות הקור העז, ויצאה להשתזף בבריבת־השחייה של מלון אכדיה
שבו היא מתגוררת. עורן־הדין שלה, ג׳וזף בהן (מימין) ,הצטרף
אליה אך סירב לפשוט את בגדיו למרות הפצרותיה. למחרת חטפה
נינה טימון הצטננות ומשה רז, בעלה של הזמרת רבקה רז(מ שמאל)
טמנפ״ל המלון הזעיק למיטתה רופא, שהעניק לה טיפול מתאים.

״1 3(1 *1י 1 1 1מי שהיתה דוגמנית״עילית הוכיחה בשבוע
\ #י י | 111111 1שעבר בי למרות שהיא אם לגיורא בן
ה״ 26 היא עדיין יפהפייה זוהרת. לאה באה לתצוגת־אופנה בחברת
הקניינית צילה יצחקי (משמאל) ,בשהיא לבושה בחליפת מיבנסיים
מקטיפה׳ מעוטרת גדילים עם ציור של פרפר וגנבה את ההצגה
מבל הדוגמניות הצעירות. לאה, העובדת ביום במנהלת־מבירות של
מיפעל־אופנה סיפרה כי היא מדגמנת לפעמים את מוצרי המיפעל.
העניינים, יתד,״ד, סיסמית תמע-
רך בבחירות הבאות: פ .ש— .
שמשמעותו :״פרם שמעון —
האיש הבודד לכנסת !״
! 9עורך ענייני־הפנים ב טלוויזיה
הצרפתית, רוכרט
העולם הזה 2106

תי. לישכת־ז־,עיתונות התקשרה
לפי׳אטרי ,׳שלא חיש עד לאותו
רגע באובדן מיסמביו. את לי לו
האחרון בישראל בילה פיא-
טרי לייד התנור, כשהוא עסוק
בייבוש המיסמכים.

קציני־הביטחון המצרים ודאי מנסים עד היום
לתהות על קנקנה של קופסת הקרטון הקטנה וה שחורה,
שהותירו אחריהם הישראלים ששהו ב מנה האום. כדי להקל עליהם את המאמץ אפשר
לגלות כי אין מדובר במיתקן־האזנה מתוחכם,
אלא בסך הכל ב״בית״ של תפילין, השייך לעורך
עית״ם, אלתר ולנר. ולנר, שליווה את מנחם
כנין בטיסתו לאיסמעיליה, לא סמך על כך שבגין
ופמלייתו יחזרו לישראל באותו יום, על פי התוכ נית.
הוא נטל עימו טלית ותפילין למקרה שיצטרך
להתפלל שחרית על אדמת מצריים. ואמנם הביקור
התארך וולנר זכה בהישג בלעדי: הוא היה
הישראלי הראשון שהתפלל, עטוף טלית וכרוך
תפילין, בצל הפירמידות.
לעומתו שכח עורך הצופה. דון־ יחיה יטב״
תאי דניאל, להביא עימו טלית ותפילין. ביקש
להשתמש באלה של ולנר, אלא שאז כבר עמדה
פמליית העתונאים לצאת מקאהיר חזרה לאים־
מעיליה. לא עזר דבר. כולם נאלצו להמתין עד
שגם דניאל יסיים את תפילת שחרית שלו בצל
הפירמידות. אלא מרוב שהאיצו בו, שכח את
בתי התפילין של ולנר בקאהיר.
אגב, הדתיים שבפמלייה שליוותה את מנחם
בגין לאיסמעיליה, מצאו את עצמם במצב מביך.
בקבלת־הפנים שנערכה לאורחים בגן מעונו של
הנשיא אל־סאדאת, הוגש כיבוד בשפע. אבל
הדתיים, ולנר, דניאל ו אדי רוכינשטיין, ראש־לישכתו
של שר־החוץ, חששו לגעת באוכל. הבחין
בכך אחד המלצרים ומיהר להגיש להם חבילה
ארוזה :״זה אוכל כשר,״ הסביר להם. פתחו את׳
החבילה ומצאו בה מנות משומרות של מזון כשר
״בהכשר של הרב חייקין מבריסל.״
חברי ועדת העורכים של העתונות היומית
בישראל, שנילוו אל בגין בטיסתו, שוכנו ללילה
אחד בסינה־האדס בקאהיר. הם קיבלו את האגף
העתיק של הבניין. דווקא בגורלו של עורך על
המשמר מארק גפן, נפלה סוויטה מהודרת ה מיועדת
לשיכון מלכים ונסיכים. נראה כי מנהלי
המלון ציפו שגם מנחם בגין ישהה במלון אותו
לילה, הכינו את הסוויטה לכבודו. כשלא בא,
נתנו אותה לגפן. גפן התפעל כל כך מפאר ה סוויטה
ומתקניה, שלא יכול היה לעצור בהת להבותו,
מיהר לכנס את כל חבריו העורכים כדי
שיערכו סיור בחדר־האמבטיה ובחדרי הנוחיות
של הסוויטה שלו. וכך, אחרי ארוחת־הערב הדש נה,
ערכה ועדת העורכים סיור ממושך ב״סוויטה
של מארק גפן״ ,שהיתה מקושטת בפרחים ומלאה
סלים גדושי פירות ומשקאות מלוא המקרר. ה עורכים
לא התביישו, ערכו בסוויטה משתה כדת
וכדין. עד עצם היום הזה אין איש מהם יכול
לפתור את התעלומה מדוע כיבדו המצרים דווקא
את עורך על המשמר ושיכנו אותו דווקא בסוויטה
המלכותית.

רוני דני
לכתב
הצבאי של שידורי־ישראל,
אל, נודע כי באחד ממועדוני־הלילה של קאהיר,

סמדר פרי (עם גגואה פואד)
רק לא בבגד־ריקוד
יש זמרת שתמורת סכום השווה ל־ 100ל״י, מוכנה
לשיר שיר מיוחד לשלום. הלך רוני לבדוק את
העניין. הוא שלה אל הזמרת את סכום הכסף והיא
פצחה מיד בשיר תהילה לשלום. רוני עוד לא
הספיק להרגע ואורח אחר במועדון, שלח לזמרת
מתת גם הוא. בו במקום פצחה הזמרת בשיר
הקורא לשחרור פלסטין מידי הישראלים.

הכתבת לעניינים ערביים של על המשמר,
סמדר פרי, קיבלה בעת שהותה בקאהיר טלפון
מהאמרגן הישראלי מיקי פלד. הוא ביקש ממנה
לברר אם ניתן יהיה להחתים את נגואה פואד,
גדולת רקדניות מצריים, לסיבוב הופעות בישר אל.
סמדר ביקשה להפגש עם נגואה, המופיעה
במועדון של מלון שחזון, ומסרה לה את ההצעה.
״כשיהיה שלום, אופיע בישראל,״ הבטיחה הרקד נית
שנבחרה בשעתו להופיע בפני הגרי קיסינ־ג׳ר
בעת ביקוריו במצריים. אבל על התחייבות
לא היתה מוכנה לחתום. היא סרבה גם להצטלם
עם סמדר בבגדי הריקוד שלה, התיצבה לצידה
בתלבושת מלאה .״התחלת עם קיסינג׳ר,״ אמרה
לה סמדר ,״ושוב את מופיעה בפני יהודים.״

הכתבת לענייני־מפלגות של שידורי־ישראל,
שרה פרנקל, הספיקה לשהות בקאהיר רק לילה
אחד. למרות השעה המאוחרת יצאה עם כל הבאים
לחנות מזכרות כדי להביא הביתה מזכרת ממצ ריים.
כל העתונאים התנפלו על המזכרות הרגילות.
שרה הבחינה כי בעל החנות הסתיר מאחורי
הווילון בחנותו צלחות־עץ משובצות בצדף. דווקא
אותן חמדה עינה. אלא שהזבנים בחנות סרבו
למכור לה צלחת אחת לרפואה. כל הפצרותיה
לא הועילו. גם כשהוזעק בעל החנות הוא התעקש :
״את אלה לא מוכרים.״ ביאושה פנתה שרה אל
איש־הביטחון המצרי שליווה אותה ושאלה :״מה
עושים כדי לשכנע את בעל החנות למכור לי את
הצלחתו״ איש־הביטחון ניגש אל בעל החנות,
לחש משהו על אוזנו וזה הסכים למכור את הצ לחת
במחיר של 15 דולאר.
בדרך חזרה למלון ראה שלמה נקדימון,
הכתב המדיני של ידיעות אחרונות, את הצלחת
שבידי שרה פרנקל. גם נפשו יצאה לצלחת שכ זאת.
החזירו את המונית לשוק. כל החנויות היו
כבר סגורות. אבל שרה גילתה תושיה. היא פנתה
אל איש־הביטחון המצרי שסייע לה והציגה את
נקדימון בפניו :״אולי תעזור גם לו ו גם הוא
רוצה צלחת!״ איש־הביטחון הפעיל שוב את
מילות־הקסם שלו. הוא הצליח לשכנע את בעל־׳
החנות לפתוח את חנותו ולמכור גם לנקדימוץ
צלחת משובצת צדף. אבל היא היתה קטנה יותר
ומחירה רק 12 דולאר.

91־ 9 ! 9
לפגישת בגין־סאדאת באיסמעיליה, הביא הצלם
שכתאי ט ל, איש השבועון הגרמני שטרן, ב ישראל,
שלוש תמונות צבעוניות. היו אלה תמונות
מפגישת סאדאת־בגין בירושלים, שנשלחו ממערכת
השבועון הגרמני כמתנה לשני המנהיגים. טל
ביקש מבגין וסאדאת לחתום על שלוש תמונות.
תמונה אחת שמר לעצמו ואת השתיים האחרות
מסר להם. אבל בגין חזר בלי תמונת־מזכרת לארץ.
סאדאת שמר לעצמו את שתי התמונות הנותרות.

15י

אף אחד לא יכול לשיר כמו מיכל טל.
חוץ מהסטריאו שלוו.

מיכל טל אוהבת מוסיקה טובה. קל לנחש זאת.
קל גם לנחש שלגבי
מיכל טל פירוש הדבר
הנאה כפולה:
כזמרת מצליחה בעלת
קול מיוחד ונעים אוהבת
מיכל גם לשמוע וגם
להשמיע את השירים
האהובים עליה.

״כשאני רוצה לדעת כיצד שומע אותי הקהל באולם
אני מעדיפה להאזין במערכת הסטריאו 8.0 . 2650
של נשיונל. אני פשוט מכניסה קסטה לטייפ
הסטריאופוני, לוחצת על כפתור ובבת אחת אני
שומעת את עצמי שרה בקול צלול, ברור, וחד בדיוק
כפי שהוא נשמע בהופעה חיה״
אולם, מיכל טל איננה מאזינה רק לעצמה.
כזמרת מקצועית היא אוהבת שירי עם ובלדות
מכל העולם.
״עם נשיונל״ ,אומרת מיכל, אני מאזינה למוסיקה
הנפלאה הזאת ומרגישה כאילו קאט סטיבנס, דון
מקלין או ג׳ון באז נמצאים בחדר האורחים שלי״.
וכדי לארח את מיכל טל בחדר האורחים בבית
צריך לעשות בדיוק מה שמיכל עושה בעצמה.
להאזין לה במערכת הסטריאו 8.0 . 2650 של נשיונל.

[3£160100.וו 6301^1315051 וח3ח^ח3ז66ו611ז<3160^010$3ח!03ח350ח3ק31ח0ו!13א

1131101131 צעד קדימה אל המחד.

8 .6.2650
ר 60 וואט• רדיו 60ז516
טייפ דק סטראופוני עם תא ק ס טו ת הידראולי •
פטיפון אוטומטי• זוג ר מקולי ם ׳( 2^ 51 משובחים.

העולם הדה 2106

ממש על הכיפאק.
על שני הנרצחים קראתי בעיתון
שהם היו ממישפחות צנועות ומסורות,
הם היו בנים נפלאים, בנות
נהדרות, אוהבי־חיים, וחוץ מזה יה־
׳הורים ליא ידעו ,׳והשכנים לא ראו,
והקרובים לא ישמעו והידידים לא
האמינו.
אבל תאמינו לי שאם ימצאו את
הרוצח, הנורמאלי או המטורף, יתברר
שגם הוא מימישפחה צנועה ומ סורה,
שהיה בן נפלא, בת נהדרת,
אוהב־חיים, וחוץ מזה ההורים לא
ידעו, והשכנים לא שמעו, והקרובים
לא ראו והידידים לא האמינו.
הכל בסדר.
(וגם קוראי־העיתון בסדר.).
אז ימי בכל־זאת הרוצח ו

העיתון האחרון שקראתי בפרשת
הרצח הכפול בבת־ים, העלה שלוש
השערות כתשובה לשאלה הזאת. או
שזה על רקע רומנטי, אמר העיתון,
או שוו נק מ ה מי׳שפחתית, או שזה
מטורף.
צחקתי שעה.
או שזה רצח של מטורף, אומר לי
העיתון, או שזה רצח של נורמאלי —
ככה בפירוש.
אם. מישהו רוצח שני אנשים בגלל
שמרגיז אותו שזוגות מתמזמזים בתוך
׳מכוניות בליל־ירח — הרי ׳הוא
מטורף. זה ברור. אבל אם !מישהו
רוצח שני אנשים בגלל שקרובת מיש־פחיה
שלו מתמזמזת במכונית, או בגלל
שפעם מיזימזו א ת אשתו בליל־ירח
— נו, זה כבר נורמאלי לגמרי.

ין ןן|ן ןון ן

ר וזי ד־;/.ו1יאיס

מ ל 11כ ן -אכזריק ]
77 הי ד, דד י ת

!7מל,זם

׳בפד

אם ובתה
קיפחו חייהן
בהרעלת גזים
(ע) .אם ובתה קיפחו את חיי הן
בראשית השבוע כתוצאה מ־1
הרעלת גזים, אולסי גוויותיהן נת־,
גלו ימים אחדים לאחר מותן. .
הגופות התגלו אתמול לפניי ז;צה־,
רים, על־ידי חוקרי משטרת זבולון,
אשר הוזעקו לדירה ברחוב התבור
16/19 בקרית־ים לאחר שריח רע
נדף מן הדירה. החוקרים מצאו ב דירה
את סידניה שטרן בת 75 ואת
בתה אילנה בת . ,53 שרועות ללא
רות חיים.
בעת שאנשי המשטרה חדרו לדי רה
עדיין בער במקום תנור_חימום
מופעל על־ידי גז. יש חשד כי האסון
ניגרם על־ידי דליפת גז.
מפקד משטרת זבולות סגן ניצב
אשר גולדברג אמר כי שתי הנשים
מצאו כנראה את מותן לפני 5
ימים.

כוקוםה בי 11 !11

בו נוז>כ1רבדז *ן בובבנרצוזוב
:ן במכוניתו עד שעלה על אי־תנו^ ה בקירבת מלון 19

בשתי יריות, בחדרן הקטן
והנשל, התאבדו 2האתיות

נ•־ חנה הורביץ , 19 .ירתה באקדח באחותה אסתר ,23 ,ואחר כיוונה אותו לריבה ; שתי
״ האחיות הירושלמיות נקרעויבץ מימגרת החיים הדתית לעולם החילוני; השאירו
^ מיכתבי־פרידה, בהמ/ו ט טו שורות משירו של אוסקר ויילד ״האושר שמעבר לנצח״

!האבא, היה כתוב בעיתון, הוא
איש צנוע וישר. הוא עובד. הוא לא
שותה עראק. הוא בסדר.
האימא, היה כתוב בעיתון, היא
אשה מסורה, איויהבת־חיים, שקטה.
היא בסדר.
המישפחה כולה ,׳היה כתוב בעיתון,
היא מישפחה שקטה, צנועה,
מסורה ,׳מאמינה, בסדר.
גם השכנים, היה כתוב בעיתון, ה ם
צנועים, ישרים, עובדים ,׳מסורים, או־הבי־חיים,
שקטים ,׳מאמינים .׳השכנים
בסדר.
כל השכונה, היה כתוב בעיתון,
היא שכונה מאימינה, שקטה, אוהבת־חיים,
מסורה, עובדת, ישרה וצנועה.
׳השכונה בסדר.
׳הבל בסדר.
כולם נפלאים.
(וגם קוראי־העיתון בסדר.).
אף אחד לא ידע כלום. כולם לא

״כשפרצו לדירה המסריחה ימצאו
השוטרים שתי גוויות יושבות מול
מכשיר ׳הטלוויזיה. שתי הנשים מתו
מהרעלת גאזים. הטלוויזיה המשיכה
לפעול.״
בעיתון לא היה כתוב שום דבר
על טלוויזיה. אני המצאתי את זה.
המצאתי את זה, כי כך נראה לי ש שתי
נשים מתגברות על בדידותן. הן
יושבות מול ׳המסך הק טן, והנה הן
כבר לא לבד — חיים יבין קופץ לפעמים,
ירון לונדון נכנס מדי פעם,
סטארסקי והאץ׳ באים כל יום רא שון,
גם האחים מגיעים כל שבוע,
חנן פורת נכנס להגיד איזה ׳טיילה,
אילניית באה לפעמים לשיר, וגם טוביה
צפיר מבקר .׳וככה הכל נהיה
בסדר.
וזה סידור טוב עד ׳שלפתע אתה
חש ׳דקירות איומות בחזה, או בראש,
או בלב .׳ופיתאום אף א חד לא שואל
אותך מה נשמע, או מה קרה,
או איך אפשר לעזור לך. שום דבר.
הכל ממשיך להיות בסדר.
חיים יבין ׳ממשיך להק סי ם. ירון
לונדון ממשיך לשאול. סט ארסקי ו האץ׳
׳ממשיכים לרוץ. ה א חי ם ממשיכים
להתווכח. חנן פורת ממשיך לד בר.
אילנית ממשיכה לשיר. טוביה
צפיר ׳ממשיך להצחיק.
הכיל בסדר.
גם השכנים ממשיכים בשלהם.
גם השכנים בסדר.
עד שהסירחון שעולה מתוך הדירה
כבר מפריע להם לישון אחרי־הצה־ריים.

שמע, ימה זה הסירחון הזה י —
אני ל א יודע׳ אבל אי־אפשר ככה
יותר — .הילדים כל הזמן משתעלים.
— מאיפה זה י — מהזקנות, מאיפה ו
— נו, אז בטח ׳האוכל ׳שלהם• —
חה״חיה־חה — .לא, אבל באמת, הפעם
זה אפילו יותר מסריח מזה— .
אולי הן רוצחות ילדים ו — הן פשוט
לא מתרחצות — .חה־חה־חה— .
איך שלא יהיה, אי אפשר ככה יותר.
צריך להודיע למישטרה — .או קיי,.
אני יצלצל. להתראות• — להתראות.
שלום — .שלום שלום. ד״ש ליוסף.
השכנים באימת בסדר• גם הקרובים
בסדר. הידידים בסדר( .׳וגם קוראי ה עיתון
בסדר) .הכל בסדר.
רק הגוויות מסריחות ייותר מדי.
אז מי בכל־זאת הרוצח ז

אסון בחיפה

— 1־ז 1

שמעו שוט דבר. אף אחד לא ראה
אף אחד. שום דבר לא ראה אף אחד.
כולם לא ידעו כלום. אף אחד לא
האימין במה ׳שכולם לא שמעו. כולם
לא האמינו במה שאף אחד לא ראה
שום דבר.
כולם האמינו באלוהים.
והכל הי ה בסדר.
גם שתי !הבנות היו בסדר — נפלאות,
נהדרות, צנועות, ישירות, מסו רות,
שקטות, אוהבות־חיים — .שתי
אחיות בסדר, בנות בסדר לימישפחה
בסדר, עם שכנים בסדר בשכונה בסדר.
הכל היה׳ בסדר.
אז לימה בכל זאת הן התאבדו ו
אף אחד לא יודע. אף אחד לא
מאימין. כולם מאמינים באלוהים. הכל
בסדר. אלוהים• אולי זה הוא. אולי
אלוהים ׳הוא הרוצח. לא. אלוהים ו
שטויות. אני צוחק• הכל בסדר.
יאז ימי בכל־זאת הרוצח ז

׳הכל היה כתוב בעיתון. הכל, חוץ
ממדוע. קראתי ׳הכל.
הכל היה כתוב בעיתון. אבל לא
היה כתוב מדוע שני ילדים קטנים
בורחים מהבית. לא יהיה כתוב מדוע
שני ילדים קטנים לא רוצים לחיות
בבית. לא היה כתוב מדוע שני יל דים
קטנים לא רוצים לחזור הביתה.
לא היה כתוב ׳מדוע שני ילדים קט נים
לא רוצים לחזור הביתה. לא
הייה כתוב מדוע שני ילדים קטנים
פוחדים כל־כך ׳מהבית. לא היה כתוב
מדוע שני ילדים קטנים פוחדים כל־כך
מהמישטרה. לא היה כתוב מדוע
שני ילדים קטנים פוחדים: מהבית
וימהמישטרה יותר מהמוות. לא הייה
כתוב מידוע שני ילדים קטנים מעדי פים
את המוות על החיים. לא היה
כתוב ׳מדוע שני ילדים קטנים בורחים
מן ה חיי ם אל המוות.
גם במקרה הזה, כמו תמיד, הכל
בסדר.
ההורים בסדר. המשפחות בסדר.

השכנים בסדר. הקרובים בסדר. השכונה
בסדר. בית־הספר בסדר. והמו רים
בסדר. המישטרה בסדר. העיתון
בסדר( .וגם קוראי העיתון בסדר.).
הכל בסדר.
ילדים בסדר שבורחים מן החיים
הבסדר אל ׳המוות הבסדר. מה יכול
להיות יותר בסדר מזה ז
רק איזה מאניאק.
ובאמת, בעיתון כתוב שאחרי שבוע
של חיפושי־שווא גוברת הפסימיות
והמישטרה מתחילה להתעניין בטיא־ניאקים.
המישטרה
מבקשת את עזרת הציבור
בחיפושיה אחר ׳מאניאק. תיאורו:
בסדר. סימנים ׳מייוחדים: משפחה
צנועה ומסורה, בן נהדר, ישר,
אוהב־חיים, שקט, נחמד.
כי זה בדיוק ימה שחסר עכשיו —
איזה מאניאק בסדר שישתלב היטב
בתמונה הכללית הבסדר.
ואז, ברוך השם, הכל יהיה בסדר.
אז מי בכל־זאת הרוצח ז

האזן ל־־מארש הנצחוך במערכת אקאי
חובי! מרזע אם צועדים בראש, .
מאז ומחמיר הכרת אותנו ־ חברה
שאינה צועדת בתלם. נאמנים לדרכנו. אנו
מגישים לך עתה מערכת ששנה לרחשי
ליבך. את ה־£* 40 3800 זא0 0£ו$טוא.
לשוחרי המוסיקה. ש־אזנם יוצאת״
למערכת מושלמת, שכוללת ביחידה אחת
מנכר. ט״פ ופטיפון נם יחד. ה0 -ו$טוא
א£זא=ם הוא המילה הסטריאופונית
האחרונה.
לא עוד הפרדה בין מרכיבי המערכת
השונים. לא עוד חפיסת.מקום של מספר
יתירות. וזאת, בלי לאבר מעוצמת המערכת,
רנישוחה ואיכותה.
אנו היחידים שלא הופתענו מהמפנה
המוסיקלי שמביא עמו ה-א£זא0 0£ו5טוא.
כי ל£8 -זא0 <:£ו5טוא הקדשנו את כל
נשמתנו. ואם תוסיף לזה אח רגישותנו
הקנאית לאיכות הצליל ונקיש. את המטען
הסטריאופוני המצטבר שאנו נושאים זה
שנים. חווכח במו אוזניך. בעת שתפעיל את
ה £8 -זא 0£סוגטו/יז, מדוע אקא׳ נמצאת

בראש המצעד הסטריאופוני.
61.ח3ו) 0ז6נן 111162*£1-171\1:2577 81715 נן ו׳ח^1(082-/״ד
11713.־121040,000 £12/8 01־:101 ונ2נ<1׳*נ<830
£171(.חס)5ח26561513110ק 6
:1,91717.ץ11׳3608110

/\0-3800

58201-4010203110 £02013516.
77/1713906110 0321210196.

.וזז 316ץ5ץ15ס03556116 1306:77/0
8. £1111162:0,08 7781715 7 7 /7 7 0

0ו 5ט\/1ו

שמעב קו ל האוזן שלך -קח אקאי.

לכבוד אקא׳ ,הססגר .70ת־א 1 מעונין ל ה בין מה הצעיד
אווזכם לראשהמצעדהסט רי אופ עי

נא שילחו ל׳ פחספקטםפ 1ו ט .

אקאי -ת״א. המסגר .70 טל 30594 .

לפטורי מס 2364 :ל״י $378 +כולל מ-ע.מ.
העולם הזה 2106

טון

181

ל טון

מה זה שיא ה חו צפ ה?
לה שתין על קרח ת של זקן ולהגיד לו שהוא מזיע.
למה נזכ ר תי?
בגלל בגין. בגלל שבגין אומר כל. הזמן שלא
יהיה שילטון זר ב שום חלק של ארץ־י שראל (פלס טינה).
והוא
אומר את זה כל־ כ ך הרבה פעמים, עד ש ה
תחל תי לח שוב שזה בעצם קצת חוצפה מצידו. או לי
זה לא כמו לה שתין על זקן, אבל בכל זאת זה
חוצפה.
כי בגין בעצמו הוא זר בפלס טינ ה (ארץ־י שראל),
והנה הוא־הוא השילטון בארץ־י שראל (פלס טינ ה).
בגין בעצמו הוא שילטון זר.
הוא לא פלסטינאי, ל מרו ת שהוא מכריז כך ב אנגלית,
והוא לא ארץ־י שראלי, ל מרו ת שהוא אומר
את זה בעיברי ת.
בגין הוא פולני. הוא זר לפלס טינ ה (ארץ־י שר־אל)
,והוא זר בארץ־י שראל (פלס טינה) ,ולא י עזו ר׳
לו שום דבר.
בגין הוא זר כאן, ובגין הוא השילטון כאן.
בגין הוא שילטון זר.
אבל בזה זה עוד לא נגמר.
כי בגין, שהוא זר בפלס טינ ה (ארץ־י שראל) ,נו סע
אל ג׳ימי קארטר, שגם הוא זר לארץ־י שראל
(פלסטינה) ,ו שניהם ביחד, שילטון זר קטן עם שיל־טון
זר גדול, מ ת כנני ם מה יהיה כאן בפלס טינ ה
(ארץ־י שראל).
״לעולם לא יהיה שילטון זר בארץ־י שראל (פלס טינה)״
,מסכמים שני ה שילטונו ת הזרים א ת דיונם
בעתידי.
אבל בדרך לקארטר הזר מ ת עכ ב בגין, הזר אצל
עוד זר אחד — ראביי אלכסנדר שינדלר. ופה כדאי
שגם אני א תעכב.

טי ל טון

כי על קארטר, למרו ת שהוא זר, עוד אפשר לה גיד
שהוא מעצמה וכוח עולמי וחייבים להתח שב בו
וכר וכר, אבל מי זה ראביי אלכסנדר שינדלר,
לעזאזל?
ראביי אלכסנדר שינדלר הוא לא ראש מעצמה,
הוא גם לא ראש מדינה, הוא אפילו לא ראש עיר.
הוא גם לא טוען, לא ב אנגלי ת שהוא פלסטינאי, ולא
בעיברי ת שהוא ארץ־י שראלי.
אם יש מי שהו שהוא הזר הכי זר בעולם לגבי
פלסטינה (ארץ־י שראל) ,הרי זה ראביי אלכסנד ר
שינדלר.
והנה, הפלא ופל א — אליו הולך ראש ממ שלת
ישראל לספר לו מה יהיה בארץ־י שראל (פלסטינה).
בגין לא מדווח לממ שלה שלי, ולא ל כנ ס ת שלי, ולא
לי — הוא לא מדווח לפלס טינאי ם ב אנגלי ת, או ל־ארץ־י
שראלים בעיברי ת. הוא מדווח לראביי אלכ סנדר
שינדלר.
אבל מי זה בכלל ראביי אלכסנדר שינדלר י הוא
אפילו לא גר שבועיים רצוף בארץ־י שראל (פלס טינה)
.הוא זר לחלוטין.
וככה שניהם, הזר מכאן והזר משם, מודיעים לי
בטלוויזיה זרה שלעולם לא יהיה כאן שילטון זר.
הם מ שתינים עלי, מודיעים לי שאני מזיע, ואני
עוד אמור ל שמוח על בוא הגשם.
אבל גם בזה זה לא נג מר.
א חר־כך טס רא ש־הממ שלה לפגו ש את נשיא
מצרים ול שוחח על גורל פלס טינ ה (ארץ־י שראל).
אבל נשיא מצרים, עם כל הכבוד לצעדו הנועז ב בואו
ציונה, גם הוא זר בארץ־י שראל (פלסטינה).
זרים או לא זרים — הם יחליטו על עתיד פלס טינה
(ארץ־י שראל) ,ולא יעזור לי שום דבר.
וכששני הזרים הללו לא מצליחים להחליט על
גורלי, הם תיכף ומיד שולחים זרים מאמריקה אל
השאה הפרסי, ירום צריחו, שהוא בכלל זר בארץ־

ישראל (פלסטינה) ,ואל המלך חאלד, ירום הר
שגם הוא זר מוחל ט בפלס טינ ה (ארץ־י שראל) ,כ
ששניהם ישפיעו על קינג חוסיין, היז מג׳סטי, שה
בכלל זר מוחל ט בארץ־י שראל (פלס טינה) ,שיסב
להצטרף לס אד את הזר ולבגין הזר, כדי ששלושח
הזרים בפלס טינ ה (ארץ־י שראל) ,יוכלו ל החליט י
גורלה ועתידה של ארץ־י שראל (פלס טינ ה) ,ובל;
שלא יהיה שילטון זר בפלס טינה (ארץ־י שראל).
וככה באמת לא יהיה שילטון זר בשום חלק 1
ארץ־י שראל (פלסטינה).
אבל גם בזה זה עדיין לא נגמר.
כי יש לי עוד סיפור אחד, לסיום.
ידיד שלי בא אלי יום אחד והוא כולו עלבון.
״מה קרה?״ שאלתי, ק צת שתוי.
״הלכתי ברחביה ושני אנשים מהמי שמר האזר
עצרו אותי וביק שו תעוד ת־ז הו ת״ ,הוא נ עלב.
״אז מה?״ אמרתי ,״אז מה?״
אבל הוא המשיך להיעלב.
״תראה,״ ניסיתי להסביר לו ,״ברחביה גרים ;
ייקים ואמריקאים. עכשיו, הם עוצרים ברחו ב כל
שנראה להם כמו מי ששייך לכאן ושואלים או
״מה אתה עושה כאן?״ .אז ממה אתה נעלבי או
נעלב מזה שייקים מסריחים ואמריקאים מגעיל
ברחביה חו שבים שאתה שייך לכאן, ו בגלל זה 1
מתפלאים שאתה כאן. מזה אתה נעלב? אתה צר
להיות גאה. אתה צריך להיות גאה שרואים שאו
שייך לכאן.״
״זה נכון,״ הוא הסכים אתי פתאום ,״זה נכון1 .
לא שייכים לכאן, ובגלל שהם חו שבים שאני שלכאן,
הם שואלים אותי מה אני עושה כאן. זה נכו
לעולם לא יהיה שילטון זר בשום חלק של אר
׳ישראל (פלסטינה) — אני ארים כוסית לזה.
חה־ חה־חה.

למעלה (מימין
לשמאל) :בגין,
קארטר, שינדלר,
סאדאת. מימיו:
השאה. משמאל:
חוסייו( .דכאו היה
צריך להיות חאלד).

טר ז

ילטון

פי ל סו ן

ני יושג! בחדרי, בתל־אביב, ומקשיב
לקולך המוקלט.

אי-אפשר הלה שלא לחככ אותך.
אמרתי זאת השבוע בטלפון לחילדה,
אשתך, כאשר ניסיתי להביע לה את רגשותי
שלוש שעות אחרי המעשה .״כולם אהבו
אותו,״ השיבה בקול שקט, שלא נשבר
תחת עוצמת המהלומה הנוראה.

הקול ;הוא האיש. וקולך, סעיד,
מעלה לנגד עיני את דמותך.
אין זה קול של קנאי. אין זה קולו
של אידיאליסט מטורף, של הוזה־הזיות
בהקיץ, של בונה אוטופיות.
זהו קולו של אדם שקול מאד, אדם
ראציונלי, אדם הגיוני. אתה ראית בעיניך
אידיאל גדול. פעלת למען הגשמת אידיאל
זה במציאות, בדרכים הגיוניות. היה לך
העוז לעשות מעשה היסטורי, לפרוץ דרך
חדשה, ללכת לפני המחנה. אך עשית זאת
בעיניים פקוחות, תוך חישוב הסיכויים
והסיכונים. הלכת קדימה, בצעדים אמיצים
אך זהירים. וכאשר היה נדמה לך שהפרזת,
גם הלכת צעד אחורה.
אף שהיית צעיר ממני ב־ 17 שנים, היה
נדמה לפעמים שאתה המבוגר מבין שנינו.
כמה פעמים הזהרת אותי: לא להיחפז,
לא לדרוש את הבלתי־אפשרי, לבדוק בכל

י מאת

כולם אהבו אותך — מילכד הרוצחים.

^ ה היינו איש לרעהו — אדיבים?
י אחים למאבק? ידידים? יריבים? ו אולי
הכל ביחד?
לא פעם היינו צריכים להזכיר לעצמנו
שאוייבים אנחנו, שאחיך עלולים להרוג
אותי, שאחי עלולים להרוג אותך. הרבה
מאד דם נשפך בין עמינו, הפריד בינינו.
אולם לפני שנפגשנו, קראתי את שני
המאמרים ההיסטוריים שפירסמת בטיימס
הלונדוני בנובמבר , 1973 בשלהי מילחמת
יום־הכיפורים, ובהם השמעת את הבשורה
המהפכנית: שישראל היא עובדה שיש
להכיר בה, שהפיתרון היחידי לבעייה כיום
הוא הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל,
תוך שלום עימה.

אור* א מ רי

היית המנהיג הכביר הראוטזן שהעז
לומר זאת בפומבי, כפה מלא
— הראשון כאש״ף, הראשון כעם
הפלסטיני, הראשון כמדינות־העי־מות
הערכיות.

שלב מה ניתן להשיג, לדרוך לפעמים
במקום. עד כדי כך שלפעמים היה נדמה
לי שאתה זהיר מדי, שאתה מגזים בהערכת
המיכשולים.

סיפרת לי שעקבת במשך שנים רבות
אחרי מאמרי בהעולם הזה, ציטטת באוזני
רבים מהם, התווכחת איתי על אחדים מהם.
התווכחנו הרבה. ידענו שלא נסכים על
דברים רבים, השייכים לעבר. ידעתי שלא
אשנה את דעתך על הציונות, ידעת שלא
תשנה את דעתי על תולדות הסיכסוך. היו
לנו דיעות שונות על העתיד להתרחש
בעוד מאה שנה.
אך מצאנו, כבר בפגישה הראשונה,
שאנחנו מסכימים לגמרי על הפיתרון ה דרוש
עתה: הכרה פלסטינית בקיום מדינת
ישראל, הכרה ישראלית בקיום העם ה פלסטיני,
דו־קיום של שני העמים בשתי
מדינות לאומיות נפרדות, ישראל ופלסטין,
המקיימות ביניהן יחסי אחווה וידידות.
ידעת שזה טוב לעם הפלסטיני. ידעתי
שזה טוב לישראל.

ורק מותך הזכיר לנו את הסיבון
הבכיר שקיבלת על עצמך, את
אומץ־הלב והאגדתי שהייה דרוש לך
כדי לעשות מה שעשית, מעשה
שיירשם כאותיות של זהב כדברי
הימים של עמך.

ז• אם ידעת
י 1בכפך?
2 שאתה שם את חייך

התלוצצנו על כך לא פעם. כאשר נקטנו
אמצעי־זהירות, עשינו זאת בחיוך של
זילזול, כאילו זוהי בדיחה. לא היית אדם
דרמאתי. התפארת בכך שבחייך לא נשאת
נשק. עוד מצלצלים באוזני דבריך-, :אם
ישימו בידי אקדח, לא אדע מה לעשות
בו.״ הודעה אנטי־הירואית מאד בפי אדם
המייצג אירגון, ששמו הפך שם־נרדף
לאלימות מדינית.

היינו שותפים לידיעה זו, והיינו
שותפים כמאבק להגשמתה. אך
היינו שייכים לשני מחנות אויי־כים.
,המבצעים מעשי-זוועה איש
נגד דעהו. נפגשנו כשולי שדה-
הקטל, שכו זרועות הגוויות של
אחיך ואחי.

אבל ידעת שאתה מסכן את,
חייך. ואני ידעתי שידעת.

אחרי ההתנקשות בחיי, לפני שנתיים,
היית אחד הראשונים שטילפנו לביתי כדי
לברר מה שלומי. כשלא מצאת אותי שם,
טילפנת לבית־החולים. אני זוכר את קולך
המודאג( .תמהתי אז: מה היתה המרכזנית
אומרת, אילו ידעה כי בצד השני של
הקו מדבר נציג בכיר של אש״ף?)
נזכרתי בשיחה זו כאשר טילפנתי השבוע
לאשתך, אחרי קבלת הידיעה הסתומה
הראשונה על ההתנקשות בחייך, כדי לברר
מה שלומך.

כשראיתיך לאחרונה, לפני שלושה חוד שים,
בסמינר בלונדון, אמרת מעל הבמה:
״אין בינינו אי־הבנה. יש בינינו סיכסוך.
אין אנחנו ידידים. אנחנו אדיבים. ומפני
שאנחנו אדיבים, אנחנו צריכים לעשות
שלום בינינו. אין עושים שלום בין ידידים.
עושים שלום בין אדיבים.״
ולאחר מכן, בשיחה פרטית ליד המיזנון,
הסברת לי :״עשינו טעות. אמרנו בביירות :
,אורי אבנרי הוא אדם טוב, מתי פלד הוא
אדם טוב. צריכים לדבר עימם.׳ זה לא
נכון. אנחנו לא צריכים לדבר איתכם מפני
שאתם אנשים סימפאטיים, המבינים אותנו.
אנחנו צריכים לדבר איתכם מפני שאתם
אדיבים. את זאת היינו צריכים להגיד
בביירות מלכתחילה.״

סיבנת את הייך, וידעת זאת.
אתה, שלא נשאת נשק, היית אמיץ
לאין שיעור יותר מכל אנשי-המיל־חמה
משני הצדדים! ,החוצים גבולות
דהזורעים מוות. סיבנת את
חייך למען !השלום, ידעת מה המחיר
.׳השבוע שילמת אותו כמלואו.

היינו אוייכים. הושטנו יד,
איש לרעהו, מעל לתהום הפעורה
— תהום שבלעה את חייהם של
לוחמים כה רכים, חייהם של נשים
וילדים.

ני מקשיב לקולך השקט, ההגיוני,
י ואני נזכר בפגישתנו הראשונה, לפני
שנים, בלונדון.
דיברנו בטלפון. היית מיסתורי, מחתרתי.
אמרת לי להמתין בבית־המלון שלי להודעה
נוספת ממך. חיכיתי. לפתע צילצל הטלפון
שוב. היית למטה, בטרקלין המלון, והודעת
לי שאתה עומד לעלות מייד לחדרי.
.מה עבר במוחך, באותם רגעים שלפני
פגישתנו הראשונה? אני יודע רק מה
עבר במוחי.

פעלנו כדי לסתום את התהום הזאת,
כדי לשים קץ לביזבוז הנורא הזה של
חיי־אדם.

עכשיו בלעה והתהום גם אותך.

^ ;י מקשיב לקולך. אני שומע את
צחוקך. הנה קטע של שיחה טלפונית,
מפברואר : 1976 טענתי שעשית מעשה
מוטעה ביחס לאחת הקבוצות הישראליות.
אמרת :״קשה לעסוק בכם, הישראלים.״
השבתי :״קשה לעסוק בכם, הפלסטינים.״
צחקנו.

הייתי לכדי, כעיר זרה• ,כדי נשק,
כלי הגנה. שאלתי את עצמי: אולי
זאת מלכודת ז אולי משתמשים
כך ץ אולי עומדים לפרוץ לחדר
פידאיון חמושים, בדי לרצוח או
לחטוף ץ

ואם לאו: האם זוהי פגישה חוקית?
האם לא יתייחסו שילטונות המדינה אל
פגישה זו כאל מגע עם סוכן זר? האם
לא אאסר בחוזרי הביתה, ואבלה שנים
ארוכות בכלא?
אתה לא יכולת להתחמק ממחשבות
דומות. נציגי אש״ף בכמה בירות אירופיות
נהרגו בשיטות מתוחכמות. רצח בושיקי
בעיר לילהאמר היה עדיין טרי בזיכרוננו.

כוודאי שאלת את עצמך, כאותם

2 0יו 1 1ח 1.11

הוספתי :״יש לנו עסק עם שגי
עמים קשים.״ צחוקך בוקע ימן ה הקלטה,
מהדהד כחדר.

רגעים: א׳ולי זאת מלכודת ץ אולי
משתמשים בוץ אולי הוא עצמו
סוכן מתוחכם ז אולי ממתינה לי
כחדר, שם דמעלה, ביתת־חיסולץ
ואם לאו: מה יגידו האירגונים השונים
באש״ף אם ייוודע להם דבר הפגישה עם
האוייב הציוני? האם לא יחסלו אותי?
אני זוכר את הנקישה בדלת, את כניסתו

לחדר, את המבט החוקר, החטוף, שהעפת
סביבך.
אך בעיקר אני זוכר את הרושם שעשית
עלי ברגע הראשון. בני־אדם, ככל בעלי-
החיים, מודדים איש את רעהו באלפית
השנייה הראשונה, בדרך אינטואיטיבית.
מדדנו איש את רעהו, איש את אוייבו.

חיככתי אותך, מהרגע הראשון.

הרבה רגעים מבדחים נחרתו בזיכרוני.
גם רגעים שלא יכולת לדעת עליהם. הנה,
טילפנת לביתי באחד הערבים. רצית לדעת
אם נכון שאבא אבן חוזר לממשלה (של
רבין) .הסברתי לך מה מעמדו האמיתי
של אבן. שוחחנו כמה דקות.
בחדרי ישב אז אלוף צה״ל. הוא הקשיב
לשיחה המבודחת. בתום השיחה שאל :
(המשך בעמוד )38

לפני יותר משנתיים, ביום ח־ 26 בנובמבר , 1975 פירסם ״העולם
הזה 1995 כתבה ביוגרפית ממצה על סעיד חמאמי.
בהקדמה לכתבה זו כתב אורי אבנרי כי ״דיוקן המדינאי
הפלסטיני הצעיר ...חובר על ס מן התבטאויותיו בפורומים שונים,
שיחותיו עם אישים בריטים ואירופים ומקורות אחרים.״
האמת היתה, כמובן, כי כל הפרטים של הכתבה סופרו על־ידי
חמאמי לאבנרי עצמו. כאשר נאמר במאמר כי חמאמי סיפר משהו
״לידיד בריטי,״ הכוונה לדברים שאמר חמאמי לאבנרי.
ואכן, פירסום הכתבה ב״העולם הזה״ גרם לוויכוח מר בצמרת
אש״ף, ויריביו של חמאמי האשימו אותו במתן ראיון לשבועון ישראלי.
״העולם הזה״ מפרסם בעמודים אלה את הכתבה המקורית
במלואה, ללא תוספות.

חאלידה חמאמי ושני ילדיה אחרי הרצח
? המדוייק .׳הוא היד, אז בן שבע ב״ליבד.
אסל הוא זוכר את החודש: מאי . 1948
לאזרחי ישראל, מאי 1948 הוא החודש ההיסטורי ישבו קמה מדיינת־ישריאל .׳בשביל
סעיד חמאמי, זהו החודש שבו אירע השבר בחייו.
יפו ונפלה. ב־ 13 במאי יום לפני הקמת המדונה, חתימה ,,ועדת חירום״ יסויאית על
כניעה- .המונים מתושביה, ובראשם העשירים, ברחו כבר קודם לכן בדרכי היייבשה
והים; .אחרים נשארו.
יבין אותם שלא ברחו היה ע-אידל המיאמי, מוסלמי מנכבדי העיר, חבר־העירייה, בעל
בית בשכונת ג׳סליה ׳ונכסים בעיר. הוא החליט להישאר.

דוקר וא:חד התדפקה על דלת הבית בג׳בליה חולייה של ההגנה.
המפקד נתן פקודה: על מישפחת הימאמי, ופל דיירי הסביבה, להסתלק
מייד.

בזיכרונו של סעיד, הנער בן הדן ,׳נחרתו המאורעות באיזמל ישל פלדה: המשאית
של ההגנה המתינה בחוץ, המישפחה הועמסה עליה עם כמה מטלטלים, המשאית הביאה
אותם לסביבת בית־דגץ (ביודדגון) .שם הורדו על הכביש .״׳תמצאו אוטובוס שיביא
אתכם לעזה!״
יטה השאיר סעיד חמאמי !מאחור? .תמונה מטושטשת שיל יפו, עיר שכולה יופי,
הנראות מבעד ׳לצעיף זייכרווניות־הילדות כמקום יקסום. ג׳בליה. ביית־הקברות המוסלמי,
שעליו הוא מדבר לעיתים קרובות. בית, שאותו לא ראה ׳במשך 27 שנים, אך העומד
בבירור לנגד עיניו. שמה של השכונה היהודית הסמוכה: ביית־וגן (ביום ׳בודים) .שפת
הים. יריח של פרדס ברחוב שנקרא פעם ״דרך יפוי—׳תל״אבייב״ (כיום רחוב אילת).
יפו. גן־עדן האבוד.

״אני חולם על ביתנו ביפו כפל לילה,׳׳ אמר לא מכבר בשיחה עם
ידיד אנגלי. לא כהצהרה אידיאולוגית. א,לא כווידוי אנושי פשוט.

׳וכאשר מישהו שיואל :״מתי עזבת יאת יפו?״ משיב סעיד חמאמי בתוקף :״׳לא
עזבתי. גורשתי!״

3 ..ד 0ט, ו ,מ דוכד ד*8
.הו גורלו שיל פליט? כיצד עובריות עליו שינות־הנעורים הגורליות?
י ים עיד חמאמי לא גדל במחנה־פליטים, והוא לא סבל חרסת־רעב. מישפחתו היתה
אמידה ,׳והיו לה קרובים בארצות השכנות.
יאך גרועים מפיצעי הגוף הם פיצעיי הינפש. לא פעם סיפר לידידיו הבריטיים
תקריות אופייניות. למשל :
ינער בן ; 16 בסוריה ׳שלפני האיחוד המצירי־יסורי ׳ומהפכת הבעת.
סעיד חיטאמי, הפליט מפלסטין, נדבק ברעיונות הבעת — מהפכה כל־עריביית,
הקמת מדיניה ערבית גדולה. רבים מבני־הפליטים הפלסטיניים, משוללי היישות
הלאומית, נילהבו לרעיונות אילה. בחזיון האומה הערבית הגדולה, האחת, הם ראו את
הפיתרון לבעייתם.
באחד הימים נאסר סעיד עיל־ידי הבולשת הסורית, יחד עם קבוצת נערים, כולם
סיורים .׳אחרי חקירה קצירה, שוחררו כיל הנערים האחרים. רק הוא, הפלסטיני, נשאר
במעצר.

השוטרים הסוריים התנפלו עליו בחמת־זעם. מכות. מלקות. עינויים.
״פלסטיני מלוכלך 1״ הם צעקו, בין המלקות ,״אתם מכרתם את המולדת
ליהודים, ועכשיו אתם באים לעשות לנו צרותז״

סעיד חמאימי לא שכח !תקרית זו. לא ביגליל העינויים הגופניים. אלא ביגילל העלבון
הנפשי. באותו ייום התגבשה בלבו סיופיית ההכרה :׳פלסטיני אנוכי. לא סורי. לא ׳ירדני.
לא לבנוני. פלסטיני.
תקיריית שנייה, מסוג;איחר :
הוא -גמר את חיוק־ליטוד״ו. היה ציורך להתפרנס. מה יכול לעשיות משכיל פלסטיני
צעיר? הוא יכול להיות מהרה, בגדה המערבית.
דודו הייה שייך מכובד, בוגר מוכללת אל־אזהד המפורסמת בקאה־ר, מרכז החוכמה
המוסלמית. הוא סידר ׳לצעיר ראיון עם האיש שמינה את כל חמורים בממלכה ההאשמית :
השייך אל־ג׳עברי, ראש עיריית חברון, שר־החינוך במימשילת ירח.
הצעיר התייצב בפני השייך -המזוקן. שניי דוריות של פלסטין הביטו זה בזה: העסקן
הוותיק והצעיר !המוחץ. חמאמי זוכר את הפגישה כך :
״האם אתה מאמין באללה! ,בני?״ ישאל ג׳עברי.
״׳אני מכבד את מסורית האיסלאם,״ התחמק חימאמי ,׳שאינו דתי.
״האם -אחה קומוניסט?״
״לא, יא שייך!״
״האם -אתה נאצריסט?״
חימיאמי השמיע -באוזני הזקן -וידוי לאומני.

״האם אתה נאמן לאדוננוץ׳׳ שאל השייך, בהתכוונו למלך חוסיין.

נראה כי ׳תשובותיו ישל -הצעיר לא ימצאו חן בעיני השר המלוכני. למען כבוד הדוד,
הוא הסכים לקבל אותו לעבודה. אבל לא בפלסטין, בגדה המערבית ,׳אלא במקום נידה
ביותר בעבר־היירדן: מען, בדרך לעקבה. חמאמי סירב לקבל את ההצעה.
כעבור זמדימה נתקל ׳אל־ג׳עסרי שוב בצעיר הסורר. זה היה במקום ׳פומבי, החומה
מאדם. חמאמי עישן סיגריה כאשר ראה אותו אל־ג׳עברי וקרא אותו אליו, כדי להוכיח
את עממיותו בעיני הקהל, פנה אליו השייך במילים אבהייו-ת.

המחיר שולם במלואו
״׳תפסיק לעשן כאשר אתה מדיבר עם כסוד השייך!״ גער ביו שומר־דאשו.

כאותו רגע עלה הדם לראשו של חמאמי. הוא הפליט שתי מלים
ערכיות גסות בחימה בלתי־מרוסנת, ופילס לו דרך מבעד לקהל הנדהם.

ט כידית אש

וא היה בן 7כאשר גורש -מיסו. הוא היה בן 22 כאשר אירעה -המהפכה השניה
בחייו, ובחיי עמו.

הוא זוכר את. התאריך המדוייק 17 :ביולי .1963 ,תאריך שאינו
אומר דבר לציבור הישראלי. לגבי חמאמי, זהו תאריך לידתה •טל
המהפכה הפלסטינית.

ליפני יכן התפוצץ האיחוד המצרי־סוריי, והנוער הפלסטיני התייאש ימן הבעית.
אהדתו הייתה נתונה לגמאל עבד־אל־ינאצר, ששליטי הבעת בדמשק וכבגדאד ניהלו
נגדו ׳תעמולה פרועה.
׳באותו יום־יקיץ של 1963 התקוממו גדודי צבא־הישיחחור הפלסטיני, שהיו מסופחים
לצבא הסורי. הם כבשו -את בניין מ״שרד־הביטחיוו בדמשק. אולם שליטי סוריה
דיכאו את המרד, וטבחו את מלוחמים הפלסטיניים סהוצאות־להיורג המוניות* .
מרחץ־דמים זה ניתק את הנוער הפלסטיני סופית מחוט־הטבור של הלאומיות הכלל־ערבית:
.בינו ובין מדינות־ערב נכרתה תחום, שלא גושירה מאז. הוא הבין כי העם
הפלסטיני עומד לבדו, שאין ליו ידידים, שהוא יצטרך !לגאול את עצמו.
יזמן קצר לפני כן נולדה תנועת פתח (ראש־התי-ביות במהופך של ״התנועה לשיחרור
פלסטין״) ,שביטאה הכרה חדישה זו. בראשה עמד אדם בלתי־ידוע בשם יאסר עריאפא-ת.
אחד המצטרפים הראשונים!- ,הנלהבים ביותר, היה הצעיר סעיד חמאמי.
פתח הוא תנועה פוליטית. יש לו זרוע צבאית — אל־עסיפה — אך אנשיה מהווים
מיעוט בין חברי התנועה. חמיאמי, המידבר בגאווה על הלוחמים (״רק 570 מפין החודרים
לישראל חוזרים חיים אומר בענווה שאינו חייל ׳ואינו גיבור .״איני ייודע אפילו להחזיק
בנשק.״

אולם התאריך הגורלי הבא בחייו קשור דווקא כקרב 20 :במארס,
.1908

באותו ייום תקפו יחידות צה״ל במיבצע־רבתי את ריכוז הפידאיון בעיירה כרא-מיה,
בגדה המיזרחית ׳שיל הירדן. בתוך הכפר !נמצאו אותה ישעה ייאסר ׳עראפיאת ורבים מהנהגת
פתח — וביניהם סעיד חמאמי•
סיפר על יכך חטא,מי עצמו לידיד בריטי:
״ישנתי, כאשר לפתע התעוררנו לקול הצעקה , :היהודים באים !׳
״רעדתי מפחד. לא ידעתי מה לעשות. לא היה לי נישק, ולא ידעתי איך להשתמש
בנשק. החלטתי לברוח ולכיוון הירדן! ,ולהסתתר.
״הסתכלתי דרך החלון וראייתי שזה מאוחר מדי. זיחלם ישראלי התקדם לקראתנו
ברחוב הראשי של העיירה- .בפעם הראשונה דאייתי את הישראלים בעייני.״׳לפתע פתחו כ-מה מלוחמיינו יבאיש על הזחילם. דאיתי.את החיילים הישראליים קופצים
מתוכו, כשהם משאירים מאחריהם -את ינשקם ,׳ובורחים.

״אז ׳אמרתי לעצמי: גם הם רק בני־־אדם. אפשר לנצח אותם. הם
לא סופרמנים!״

(כאשר סופר תיאור זה לאלוף שמואל גונן, ממפקדי אותה פעולה, טען כי התיאור
אינו יכול להיות מדוייק .״שיום יחידה ישראלית לא בריחה,״ הגיב גורודיש ,״!ביתור
העיירה עצמה כלל לא נפתחה אש.״)

הקרב על כראמה היה נקודת־מיפנה כתודעה הפלסטינית. בשבילם
היתה זאת טבילתי־האש, והם מאמינים שניצחו והביסו את צה״יל.

״או חש כפלי ט״

^ צעיר המשכיל מיפו, בעל הלהט הלאומי והמוח החריף, משך אליו את תשומת!
1ליבו של ייאסר עראפאת. בתוך פתח הוא נודע כ״אחד מצע״ריו של יאסר,״
ממקורבי המנהיג. בניגוד לא״ריגוני־הפידאייון הקטנים, שמשכו אליהם אינטלקטואלים,
פתח הוא ׳תנועה עממית רחבה, ואין בו שפע ׳שיל כוחות ׳משכיליים.

חימאמי עלה במהירות כסולם הפוליטי של התנועה.

עראפאת, שהעריך את כ׳ושר־השייפוט ישלו, החל לוקח אותו עיסו לפגישותיו
המדיניות החשובות. בפגישות היסטוריות עם גמאל עבד־אל־נאצר יועם אנוואר אל־סאדאת,
שהיו לא פעם סוערות, ישב חמאמי בפינה, מסתכל ושותק. לאחר מכן שאל
אותו ערפאסאת על התרשמותו.
מתחת להנהגה זו עולה קבוצה של צעירים מוכשרים, הכוללים את עבדאללה הורני
(המשך בעמוד 32
* את רקע המאורעות האלה תיאר אורי אבנרי במאמר ״אש״ף בעיני עצמו,׳
שפורסם בינואר ( 1975 העולם הזה 1955 גם כתבה זו באה בעיקרה מפיו של סעיז
חמאמי).

במדינה
העם

1ל #בול הטירוף

שתי הנשמות. המתרוצצות
בקרב ישראל יצרו
יחס פאראגואידי מדפי
בעיית ההתגחדות

שתי נשמות מתרוצצות בליבו של עם
שראל: זו החותרת לשלום, וזו השוא ות
לשילטון בארץ־ישראל השלמה.
השבוע התרוצצו נשמות אלה בקרב ה דבור,
הממשלה, הכנסת, ואף בתנועת ,חרות
השלטת. המאבק לא הוכרע. ביני
זיים הוא יצר תופעות הגובלות בטירוף.
טריפ של אשליות. אחד הסימפטו־
!ים האלה בלט בתחום ההתנחלות. שם
ראתה המדינה כחולת־פאראנויה.
מדי בוקר התפרסמו תוכניות־התנחלות
ודשות, מהן גראנדיוזיות, מהן צנועות
ותר; מהן שדיברו על עשרות ישובים
ודשים, מהן שדיברו על ״עיבוי״ ההת חלות
הקיימת.
באותה השעה עצמה התכונן עזר וייצ־
;ן לנסוע לקאהיר כדי לחדש את הדיונים
צבאיים על הנסיגה, ומשה דיין התכונן
מושב הראשון של הוועדה המדינית של
צריים־ישראל־אמריקה בירושלים.
תהיה התוצאה של דיוני הוועדות כאשר
היה, דבר אחד ברור לחלוטין: הסדר
צרי־ישראלי יביא לחיסול כל ההתנח־
1ת בפיתחת־רפיח. אין להעלות על הדעת
׳המצרים יסכימו לקיום אי ישראלי על
דמתם, אפילו תחת ריבונותם. כי אי כזה,
מוגן על־ידי ״כוח מגן ישראלי״ ,נראה
עיני המצרים כבסיס צבאי זר, מזכיר
הם את הימים השחורים של הבסיסים
בריטים על אדמתם.
כל זה ברור למנחם בגין בהחלט. הוא
דע שאם הנא רוצה בשלום, לפחות עם
צריים, עליו להביא לחיסול ההתנחלות
סיני .״עיבוי״ ההתנחלות הקיימת אינו,
ל כן, אלא טריפ נוסף במסע האשלייה
ההשלייה.
סבלנות עילאית. בעיני המצרים, ו-
וניני העולם כולו, מעוררת ההצגה חש-
ית לגבי רצון־השלום הכן של ישראל.
קשה למצרים להאמין כי ישראל חולה
זיצול־האישיות וכי היא מתנועעת ללא
זנה, כמו שק מלא חתולים מתקוטטים.
־ושם החיצוני הפוך: ישראל חורשת
׳ימות חשוכות כדי לפוצץ את השלום.
אנוואר אל-סאדאת, העושה הכל כדי
!נוע את הרושם כאילו עלתה יוזמתו
ל שירטון, מתאפק בסבלנות עילאית מל-
:יב. אך סגנו, חוסני מובארק, השמיע
סבוע את ההסתייגות הראשונה. ההתנה־ת
של ישראל, כך אמר ,״מתמיהה״.
אפילו אנגלי־מלידה לא היה יכול
וצוא: ז1ז 0מ1£1ג:ז$ז 11)1€ט עדין יותר.

ראשהממ של ה

וטו בגין

האס התקרב מנחם
בנץ, או נשאר
תקוע במקדס? הדבר
תלוי בזווית הראייה

לספורט החביב ביותר על העולם, ועל
זרח הישראלי, הוא עתה ״טוטו בגין.״
זאם הוא מקדם את השלום או מחבל
ז האם תוכנית־השלום שלו היא קפי־
־דרך עצומה, או מישחק בנדמה־לין
זצהרה היא שעל שאלות אלה אין תשו־אובייקטיווית.
הכל תלוי בזווית-
אייה של המסתכל. אין צורך להיות
נשטיין, כדי לדעת שהעניין יחסי מאד.
/״ 40 ננד. בתנועת־החרות רגשו ה וות
(ראה עמודים 25־ ,)24 והאגף הקי-
י של המיפלגה האשים את בגין בקי-
יות מופלגת בוויתורים למען השלום.
4מחברי מרכז התנועה הצביעו נגד
עמד של בגין לכהונת שר־בלי־תיק,
ך הביעו בעקיפין מחאה נגד תוכנית-
לום שלו.
ותה שעה דחו דוברים מצרים מכל את
תוכנית״השלום הזאת, ואף דוב-
אמריקאים מוסמכים רמזו כי היא
קה מן המינימום הדרוש להסכם. דוב-
ערבים קיצוניים יותר אף הגדירו את

התוכנית כתרגיל של אחיזת־עיניים, ה מסווה
עמדה ישראלית קיצונית.
איזו משתי הטענות צודקת?
התשובה הנכונה היא: שתיהן.
מיעוט לאומי. אם מודדים את תוכ נית
בגין על־פי קני־המידה המקובלים
על הערבים, וגם על הקונסנזוס העולמי,
הרי היא רחוקה מן המינימום הדרוש.
אין בה שום פתרון לבעיה הפלסטינית,
ואף לגבי סיני היא לא סילקה את אבן״
הנגף העיקרית: ההתנחלות בפיתחת־רפיח
(ראה לעיל).
אך אם מודדים את התוכנית על־פי ה עמדות
המסורתיות של מנחם בגין, יש
בה התקדמות גדולה. אלא שמנחם בגין
עצמו הקטין השבוע את ממדי ההתקד מות
הזאת, כאשר הוכיח לחבריו שהוא
פועל על־פי קריטריונים דבוטינסקאיים
מובהקים. הוא הסתמך על סיפרו של זאב
דבוטינסקי, חזית הווילוזמה של עם ישראל,
שהתפרסם ערב מותו של המנהיג,
ב־ . 1940 יודעי־דבר יכלו להסתמך על תוב־נית־הלסינגפורס,
שחוברה בהשראת דבר
טינסקי הצעיר עוד ב־( 1906 ראה הנדון).
ז׳בוטינסקי מעולם לא חלם על חלוקת
ארץ־ישראל. הוא אומנם הכיר בעובדה
שערביי פלסטינה מהווים יישות נפרדת
מאחיהם בארצות השכנות, אך לא העניק
להם זכות לעצמאות ולריבונות. לעומת
זאת היה מוכן להעניק להם זכויות נדי בות
כמיעוט לאומי במדינה היהודית —
בהתאם לזכויות שהוא תבע עבור היהודים
בארצות אחרות.
אם אומנם הולך בגין בדרך זו, כפי
שהוא טוען בעצמו, הרי ששפתו נשארה
שפת הסיפוח, בניסוח מתוחכם יותר, ו תוכניתו
תואמת את החזון של ז׳בוטינס־קי:
מדינה יהודית בארץ־ישראל השלמה,
שבה נהנים הערבים מזכויות של מיעוט
לאומי.
כדיברי שירו של המנהיג :״שם ירווה
לו משפע ועושר /בן־ערב, בן־נצרת
ובני / ,כי דיגלי דגל טוהר ויושר /יטהר
שתי גדות ירדני.״

המו ״מ
הימנה לקאה״ר

!ההזמנה היתה בהודה,
והיא דמתה דפקודה.
סאדאות רצה בבייגוס
מיידי שד הוועדה. הצבאית
ראשי מערכת הביטחון נדהמו. הם קראו
כי עיתוני מצריים הודיעו שהוועדה ה צבאית
הישראלית־מצרית עומדת להתכנס
ביום ב׳ השבוע, ה־ 9בינואר.
עיתוני מצריים פועלים על־פי הנחיות
השילטון. הם לא יכלו לבדות תאריך זה
מליבם.
אולם ראשי מישרד-הביטחון לא ידעו
דבר על מועד כזה. להיפך, הרושם שלהם
היה כי כינוס הוועדה שלהם יידחה אף
אחרי זד 16 בינואר, לפי בקשת ישראל.
בקשה זו היתה קשורה בעניין ההתנח לות.
הוועדה הצבאית צריכה לדון גם
בנושא זה, במיסגרת נושאי הנסיגה ו קביעת
איזורי־החיץ. הטענה הישראלית
היתד. שאין טעם לדון על הפרטים הצב איים,
כל עוד אין סיכום פוליטי. בוועדה
המדינית, שתתכנס ב־ 16 בינואר בירו שלים,
היה בכך גם לחץ על המצרים.
היכן לגור? אולם המצרים אינם יוד עים
חוכמות. לגבי אנוואר אל־סאדאת,
כינוס דחוף של הוועדה הצבאית דווקא
היה חיוני. יש בה כדי להפריך את הרושם
כאילו היוזמה שלו נתקלת בקשיים (ראה
לעיל) ,להפגין את המשך התאוצה של
מאמץ־השלום שלו. דווקא מפני שהיא
אמורה לפעול על אדמת מצריים, יש לוו עדה
הצבאית ערך הפגנתי חשוב.
וכך, מבלי להתחשב בנימוקים הישרא ליים׳
שיגר אנוואר אל־סאדאת הזמנה,
שגבלה בפקודה. באמצעות השגרירויות
האמריקאיות בשתי הארצות, הוזמנה יש ראל
להתייצב ביום ב׳.
ממשלת ישראל לא יכלה להתנגד לכך.
היא ביקשה רק לדחות את המועד ביו מיים׳
מסיבות טכניות. פשוט אי־אפשר
היה לגמור את הסידורים עד ליום ב׳.
משום כך נקבעה הישיבה ליום ד׳ הש בוע׳
ה־ 11 בחודש. העיתונאים הוזעקו
בבהילות. לא נמסר להם אף היכן יגורו,

ובאילו תנאים. החיפזון שלט בכל. קרוב
לוודאי כי במושב ראשון זה לא ייעשה
דבר מילבד קביעת סידורי-קבע ונהלים
לפגישות הבאות.
אך אל-סאדאת השיג את שלו. המומנ טום
החזותי נשמר. הוועדה תתכנס על
אדמת מצריים, הוכחה חיה לכך שיוזמת
הנשיא המצרי מתקדמת במלוא המרץ.
הצד הישראלי ממלא, בשלב זה, תפקיד
של סטאטיסט בהצגה בילבד.

פ ש עי ם
הרומח העפול

שתי יחידות במשטרה. רבות
ביגיהן ע 7חקירת הרצח
בחוזות בת-יס — והרוצח
מסתובב חופשי
מכונית הפולקסוואגן הצהובה מסוג חי פושית
התקרבה לחניה של היכל התרבות
בתל־אביב. בלשי המדור המרכזי עקבו
אחרי כיוון נסיעתה בתשומת לב מיוחדת.
החיפושית החלה להאיט. בחורה בשיער
ארוך ושחור, מיהרה לקראתה ונופפה לה
ביד. המכונית עצרה ומתוכה יצא בחור
גבוה נאה, אברהם זנקו.
בלשי המדור התנפלו עליו במהירות.
בתוך שניות אחדות נכפת בידיו וברגליו
והוכנס לניידת מסורת שחנתה בצד. כל
צעקותיו של זנקו לא הועילו. גם בקשתו
לראות עורך דין לא נענתה. אברהם זנקו
הואשם דקות אחדות אחר־כך ברצח זוג
הנאהבים מבת־ים, אסתר בך סוחה ואריה
בר-כהן.
שתיית שמפגיה מוקדמת. כאשר
הגיעו בלשי היחידה המרכזית לתחנת ה־מישטרה
הצפונית כבר החלו לחשוב על
בקבוקי השמפניה שאת פקקיהם יחלצו.
רב פקד יצחק חגג, ראש מדור התשאול
ביחידה המרכזית, ורס״ר חיים לידג׳י, מ בכירי
הצוות החוקר בפרשה, כבר תפחו
על כיתפי החוקרים האחרים וציינו את עבו דתם
לשבח. נראה היה להם כי פרשת
הרצח הכפול בבת־ים הגיעה כבר לידי
פיתרון, שיבטיח להם את אהדת הציבור
ותודת מפקדיהם.
רק בסוף השבוע שעבר אירעה פרשת
הרצח שהסעירה את כל המדינה. נהג־מד
נית שעבר סמוך לשעה 7בערב ליד מלון
פאן־אמריקן על חוף ימה של בת־ים ראה
כיצד מכונית פדו ,404 שנסעה לידו, עולה
על אי־תנועה באמצע הכביש כשנהגה
נשאר שעון על ההגה. כאשר מיהר אל
הפדו, הבחין נהג־המונית כי דם רב ניגר
מחזהו של הנהג.
אריה בר־כהן, סיפר, כאשר הועבר ל בית
החולים את הפרטים הבאים :״הייתי
עם אסתר במכונית, בחוף הנכים. פתאום
הגיע מישהו בריצה מכיוון דרום וירה
לעברי מבעד לשימשה. הספקתי לראות
את אסתר יוצאת בבהלה מן המכונית. גם
אני יצאתי, הלכתי מספר צעדים אבל בסוף
החלטתי לחזור למכונית. והתחלתי לנ הוג.״
כעבור מספר דקות מת אריה בר כהו
מאיבוד דם.
רק למחרת בבוקר הבחין שוטר אחד
מצוות שהוקם במיוחד, בגופת צעירה בצד
דרך עפר המוליכה לכיוון ראשון־לציון.
חלק גופה התחתון היה עירום. לידה היו
מיכנסיים שזוהו אחר כך כמיכנסיו של
אריה בר־כהן. באיזור החזה של הבחורה
אובחנו שתי פגיעות כדורים.
תמונות עירום תמימות. מייד
לאחר גילוי הגופה החלה מישטרת חולון
בחקירת הרצח הגדולה ביותר בתולדותיה.
החוקרים סברו כי מישהו חיפש את אריה
בר־כהן ונדמה היה כי יד העולם־התחתון
ברצח. בעקבות חיפוש מייני שערכו ה חוקרים
בביתו של אריה בר־כהן נמצאו
תמונות עירום של ידידתו של אריה, צעי רה
שמאוחר יותר זוהתה בשם גאולה.
תמונות עירום אלה רק חיזקו את הש ערתם
כי מישהו חיפש את אריה בר־כהן
וכי אסתר בן־מוחה היתה קורבן לרצח
רק משום שהיתה בדיוק באותו זמן ב מקום.
התמונות גם העלו השערה כאילו
היה אריה בר־כהן, שהיה ידוע כגבר יפה־תואר
וכבעל הצלחה רבה בקרב נשים,
סוחט מצעירות, איתן קיים מגע, כספים
רבים לאחר שצילם אותן בעירום. צוות
(המשך בעמוד )26

ך* צעירה היפהפייה ׳שהובאה !במט־
1י נית האסירים המישטרתית אל היכל
המשפט ברחוב וייצמן בתל-אביב לא נראתה
׳מוטרדת במיוחד. היא פרימה את שערה
הבלונדי, בשובבות ופיזרה חיוכים לכל,
במייוחד איל עבר צלמי רשתות הטלוויזיה
האמריקאיות שהצטופפו ליד ומכונות ה-
באותה עת יישבו שתי נשים נרגשות
באולמו של השופט בנימין כהן, שבבית-
המשפט המחוזי. הן שוחחו בעצבנות עם
עורפת־הדץ פליציה לנגר יועם ראש המח־ילקה
המשפטית של השגרירות האמריקאית
בישראל ג׳יימס קאר. היו ׳אלה הפרופסור
קתרין אדווארדס ,׳מרצה למדעים פוליטיים
באוניברסיטת סן־אנטוניו, שבאוהיו, אר-
צות־הברית! ,והגברת מרי בטצ׳ר, עקרת־בית,
אף היא מאוהיו.
׳מרי בטצ׳ר היתד. נרגשת במייוחד. בתה
בת ה־ ,23׳שחגגה יום קודם לבן א׳ת יום-
הולדתה, עמדה להיכנס בכל רגע לאולם
ב״ת־הימשפט, כדי להישפט בפני השופטים
בנימין כהן, נחמיה בר ואליהו ויניגדד,

ך 1י 1י מרי בטצ׳ל, אמה של טרי
פלינר, לפני מתן גזר־הדין.

האם האמינה כי לכל היותר, בתה תגורש מ ישראל
אס תורשע ותוחזר לארצות־הברית.
באשמת קשירת קשר עם אירגון עויין
ומתן שירות לאירגון עויין. התובעת היתד,
פרקליטת מחוז תל־אביב, שרד, סיריוטה.
כעבור זמן, כשהוצאה טרי מהיכל
המשפט בליווי שוטרים, לא הוסיפה לחייך.
מעיניה הכחולות ניבט הדיכאון. היא
מוללה את ידיה בעצבנות. טרי נמצאה
אשמה ונדונה לחמש ישנות מאסיר.
דקות ספורות לפני מתן גזר־הדין התבקש
הקהל הרב שמילא את האולם, לפנותו.
גזיר־,הדין, כמו המשפט כולו, הושמע בדל תיים
סגורות .׳מעטה הסודיות נפרש לפי
החלטתו שיל בית־המשפט. רק שופט אחד,
בנימין סהן, התנגד לכך. אך שני עמיתיו
הפריעו אותו.

הסניגורית
לנגר פליציה
טוענת כי מע־הסודיות
נבע מעובדת היות מרשתה אזר חית
אמריקאית ראשונה המואשמת בריגול
בארץ. תבעה עירעור על גזר־הדין.

בגיר 17 התאהנה ננוסנח, ורמחות
-יום הומתה ה־ 23 גוונה ל־ 5עתות מאסו

מייד עם תישמע גזר־הדין הירשה בית-
!המשפט לפרופסור קתרין אדווארדס ולגברת
מרי בטצ׳ר להיכנס ולשמוע את גזר־הדין.
עם הישמע גזר־הדיו פרצה מרי בטצ׳ר,
האם ,׳סבכי מר. עד הרגע האחרון יממש
קיוותה כי בתה תגורש מן הארץ אם
תורשע. על המש שנות מאסר לא השבה
כלל. ימים ספורים אחרי שנעצרה טרי
פלינר התקשר איש המחלקה המשפטית של
השגרירות האמריקאית אל הגברת בטצ׳ר
והודיעה על מעצר בתה. היא התקשרה
מייד לאיש הקונגרס שלה, קלודנס בדאון,
ביקשה ממנו להפעיל את סל קשריו כדי
לוודא על מה בדיוק נעצרה הסת בתל־אביב.
תשומת איש הקונגרס :״׳אינני יכול
ולעזור. ניסיתי לערב את משדד־ההוץ, אך
:מסך של סודיות הוטל על הפרשה. ימה
׳שידוע לי הוא ,׳שבתך חתמה על הודאה

טדי היא טיפוס עצמאי סעל ד״עות מוג דרות,
העומדת ברשות עצמה מגיל . 13
כיצד הסתבכה הצעירה האמריקאית ב פעילות
עוי״נת לישראל?
מספרת פרופסור אדווארדם :
״טרי אהבה תמיד לשוחח על פוליטיקה
והיו לה ידיעות גדחבות סתמום זה. היא
הייתה מודעת לסעייה הפלסטינית וכאבה
את כאב הפליטים הפלסטינים המתגוררים
במתנות. היא ׳בחורה אידיאליסטית, הרוצה
להציל את סל העולם. אך דבר לזכותה
ייאמר, שמעולם לא האמינה באלימות. אני
מאמינה שהיא הסתבכה במצבים שאותם
!לא הבינה. היא יאהבה לעשות טובות ל אנשים
ואני חושבת שזה סיבך אותה.״
בסן-אנטוניו ייש קהילה גדולה של ערבים
לבנונים ופלסטינים. טרי התוודעה אל
צעיר פלסטיני שהתגורר בלבנון!והתאהבה
בו. היא עברה לגור איתו ׳ושלושה חודשים
לאחר מכן נסעה איתו לביירות ונרשמה
ללימודי המזרח־ד,תיכון באוניברסיטה ה אמריקאית
שם. אך בקשתה להתקבל ללי מודים.
נדחתה. היא הסתובבה בביירות
באפס מעשה, התרועעה עם סטודנטים
פלסטינים שלקחו אותה לסיור במחנות
הפליטים. כשראתה את החיים במחנות
הזדעזעה.
לדברי הפרופסור אדווארדס הכירה טרי
את המזירח-התיכון מקרוב, קראה ספרים
רבים על הפלסטינים ׳ועל ישראל, וההמצאה
בנעשה בנסיכויות הנפט הערביות. כשישה
חודשים אחרי שהגיעה לביירות יצאה ל ביקור
בארצות־הברית אך כעבור זמן קצר
חזרה ישוב ללבנון. היא ניסתה להתקבל
בשנית לאוניברסיטה בביירות, אלא שהפעם

|ל1י •1טרי פאר פלינר (משמאל) בת ה־ 23 לפני שהובאה לבית־המשפט כדי לשמוע
! 1 *1את גזר־דינה, עדיין זוהרת ומחייכת לכל עבר. טרי הואשמה בקשירת קשר
עם אירגון עויין ומסירת ידיעות לאוייב. עד לרגע האחרון האמינה כי תצא זכאית,
וכי במיקרה הגרוע ביותר תיענש בגירוש מהארץ. השופטים גזרו חמש שנות מאסר.

ובריח. הטלוויזיה הישראלית לא גילתה כל עניין במישפטה של טרי. לעומת זאת עטו
עליה ציוותי הטלוויזיה האמריקאים והירבו לצלמה בשל היותה אזרחית אמריקאית.
נכנסת למכונית שהובילה אותה לכלא נווה־תרצה
לפגישה מם בתה בין כתלי הכלא.

היתה זו מלחמת האזרחים הלבנונית שהש ביתה
את הלימודים.
ב־ 13 בנובמבר 1973 כתבה טרי פליגר
!מסתב לטייס, בו הביעה את פליאתה, על
השואה שגורמת לדבריה ישראל לפלסטי-
גים, למרות שהעם היהודי עצמו עבר
שואה נוראה. עוד הוסיפה כי לפלסטינים
אין מקום ללכת אליו, מלבד פלסטין, דכי
רק שם יש אדמה עבורם. על המכתב
חתמה :״טרי פלינר, סן־אנטוניז״.
כאשר פרצה המלחמה בלבנון התקבלה
טרי לעבודה כדיילת בחברת התעופה
הכווייתיית. כיצד קיבלה הצעירה מאמרי-
קאיות עבודה בחברה הידועה בכך שאינה
מעסיקה זרים? לדברי האם, טרי היא הר פתקנית
בנפשה. היא ראתה בעתון לבנוני
מודעה של חברת התעופה, הלכה לפי
הכתובת שפורסמה וזכתה בעבודה. וכדיילת
טסה: במשך 18 חודש ממקום למקום, בכל
רחבי המזרח־התיכון.

כי ׳נשלחה!לישראל כדי ׳לצלם בנייני ציבור,
ואינני סבור שאוכל לעשות •משהו למענה.״
מרי סטצ׳ר התקשרה בבהילות עם
עורכת־הדין לנגר, שנשכרה על־פי בקשתה
של טרי. ד,פרקליטה הציעה לה שתבוא
בדחיפות ׳לישראל, ותביא עימד. אדם שאינו
שייך למשפחה, כדי שימסור עדוודאופי
על טרי. האם ידעה אל מי לפנות —
פרופסור קיתרין א׳דוואדדם היתר. המרצה
החביבה על טרי, שלמדה באוניברסיטת סן־
אנטונ״ו. היא העסיקה את טרי כעוזרת
מחקר ׳והכירה אותה לפני ולפנים. כששמ עה
על מעצרה, הסכימה מייד לבוא לישראל
ולהעיד.

בביירות
ב אפ ס מעשה

*ץ רי פלינר היא ילדה מבית הרוס.
עד גיל שש גודלה על-ידי סבתה,
כיוון אביה זנח את הבית עוד בהיותה
תינוקת. כישהיתה בת שש הזרה אל ׳אמה,
אך נאלצה שוב לעזבה אחרי שהאם הת חתנה
בשנית. על פי עדותה של האם,

הפוופסווית

קוזרין אד־ווארדס,
ה מרצה
של טרי בחוג למדעים פוליטיים
באוניברסיטת סן־אנטוניו, הגיעה לישראל
לסייע לתלמידתה על־ידי מתן עדות אופי.

מגמל התעופה
— לכלא
ף* יוני 1976 הגיעה טרי לביקור ביש *
ראל. היא שהתה בארץ תקופה קצרה
וחזרה לאירופה. אחר כך פגשה את אמד,

ביוון ׳ונסעה איתר׳ לטיול באיטליה. מספרת
האם :״טרי הרבתה לדבר על ישראל,
שוחחה רבות על הבעייה הפלסטינית ועל
הפליטים, וסיפרה כל הזמן כמה הם מסכנים
וכסה הייתה רוצה שיימצא פיתרון ל-
בעייתם.״ שלושה שבועות לפני מעצרת
הגיעה טרי לקפריסין. ומשם — ׳לנמל ה
תעופה בך גוריון בישראל. כאשר ירדה
מכבש המטוס נעצרה.
פליציה לנגר, שהגנה על טרי במשפט,
טענה השבוע כי בכל הקאריירה המשפטית
שלה לא נתקלה במעטה סודיות כמו זה
שאפף את משפטה של טרי. אמרה לנגר :
״׳אני לא יכולה לדבר על המשפט, בגלל
הסודיות, אך הדבר מרגיז מאד ומתסכל.
זהו כנראה המקרה הראשון שבו אזרח
אמריקאי נעצר באשמת ריגול בי׳שראל.
לכן התנהל הכל בדלתיים סגורות, כדי
לא לעורר את דעת־הקהל האמריקאית.
לדעתי, בהתחשב בנסיבות המקרה, לא
צריך היה את כל הסודיות. היא מיותרת
לגמרי. אינני מרוצה גם מגזר־הדץ, ואני
מתבוננת להגי׳ש עירעיור.״
כאשר נפגשה האסירה הטרייה עם אמה,
בכלא נווה-תרצה, לאחר תום המשפט,
אמרה :״זוהי מהומה רבה על לא מאומה.״
אלא שהאם המודאגת לא גרגעח.

שרית ישי !

ווו

23י

ההתמודדו ת בין שמואל

ורו לנדאו על השדות החלה בקרב

ף* נחם בגין רתח מכעס.

ב א חו מ 1או?1יו,
המבריק והמוחץ
ביותו, הצריח מנחם
בגין לחסר ניסיון
שר התקוממות נגד

״•) לא קל להרגיז את סוס־הקרבות ה פוליטי
המנוסה הזה. אין הוא מתגרה כשור
בזירה למראה כל מטפחת אדומה המנופפת
מול פניו. האיש האמון על שמירת קור ת
ה ושלוות־נפש גם בתנאי־לחץ קשים
ביותר אינו ממהר להילכד במלכודות-
פתאים מילוליות שפורשים לרגליו.
צריך להרגיז אותו באמת כדי להוציאו
משלוותו ולגרות אותו אלי קרב ריטורי. או
אז מתגלה מנחם בגין בשיאו. אשף המילים,
אמן הנאום, הלוכד את קהל מאזיניו בקסם
של טונים ומימיקות ומשסף את יריביו
ללא רחם.
שר־החקלאות אריק שרון, היועץ לשעבר
שמואל כץ וח״כ גאולה כהן הצליחו להר גיז
את בגין בישיבת מרכז תנועת החרות
האחרונה שנערכה השבוע. הם גררו אותו
לאחת מהופעותיו הריטוריות המבריקות ב יותר,
שיש בהן להסביר יותר מכל פרשנות

תוכנית־השלום
שלו בתור מיפלגתו,
לגמד את מתנגדיו
ולכנותע*7׳הם
שיקבלו את מרותו
גונו במדי ! :י 1ת
של ויתורים

את סוד מנהיגותו ויכולת שביית ההמונים
שלו.
כשנאלץ בעל כורחו להדוף השבוע את
המיתקפה הפנימית של חזית־הסירוב לתוכ נית
השלום שלו, שהתגבשה בתוך מפלגתו,
התגלה מנחם בגין במיטבו, בכל שי עור
קומת המנהיגות שלו.
האווירה התלהטה באולם אוהל־שס בתל-
אביב, שם התכנס מרכז חרות כדי לאשר
את מדיניות הוויתורים והנסיגה החלקית
של בגין ולבחור נציג נוסף של התנועה
לכהונת שר בממשלה. צעירים זועמים
מישובי פיתחת־רפיח הטיחו קריאות בוטות,
לפעמים מעליבות, לעבר האיש שאמורים
היו ללכת אחריו בעיניים עצומות. תיגרות
מילוליות איימו להפוך לקרבות אגרופים.
היצרים התלהטו כאשר נזרקו לחלל האולם
מילים שהן בעלות כוח מאגי על קהל-
המאמינים של חרות.
לרגעים היה נראה כי הישיבה תהפוך
למעמד של התקוממות.
הברומטר של מחיאות־הכפיים, קריאות-
הביניים וזעקוודהשבר הצביע על כך ש הגוף
הפוליטי הממושמע ביותר אולי ב מדינה
עומד להמרות את פי מנהיגו. מנחם
בגין תבע לבחור בחיים לנדאו, ידידו ה וותיק
ושותפו הקרוב במשפחה הלוחמת של
האצ״ל, לתפקיד השר הנוסף, ללא־תיק,

מנח בגיןמקשיבבסלידהלנ או מימבקריו

כ״ץולנדאומתווכחיםעל הנ א מנות לבגין

בין אריה שרון ועזר ו״צמן והסבה שאלה שד אמון איש׳ במנחם בגין
המגיע לתנועת החרות בממשלה .״אני זקוק
לך בממשלה,״ אמר ישירות.
אבל באותם רגעים, לפני שפרץ מנחם
בגין שוב לזירה, היה ספק אם אומנם
תתמלא בקשתו זו. לא היה זה בגלל ה הערכה
למועמד הנגדי, יועצו לשעבר ל-
ענייני־הסברה של ראש־הממשלה, שמואל
כץ, אשר התפטר אך לפני שבוע מתפקידו.
העימות בין לנדאו לכץ הפך להתנגשות
חזיתית בין אלה שהיו מוכנים להשלים
עם המיפנה שהתחולל במנחם בגין, כש החליט
לדהור על מסלול השלום, לבין אלה
שעולמם הנפשי והרוחני לא איפשר להם
לעכל תפנית זו והם נשארו צמודים ודבו קים
לתבניות המחשבה הארכאיות שלהם.
ידם של אלה קרובה היתה להיות על-
העליונה בתנועת החרות.
ישיבת המרכז החלה בקול דממה דקה.
מנחם בגין נשא נאום יבש, שיגרתי,
חסר זוהר וברק. הוא כלל כמה ביטויים

כנגד שר-החוץ משה דיין. כאשר עלה
אחריו המועמד הנגדי, חיים לנדאו, והציג
את מה שכינה ״כרטיס־הביקור״ הפוליטי
שלו, עדיין נדמה היה שצירי המרכז יצ טרכו
להתלבט בבחירה בין שגי אישים
חיוורים אלה.
אלא שאז התפרץ לקרב שר־החקלאות
אריק שרון והפך את ההתמודדות בין כץ
ללנדאו, למאבק אישי במנחם בגין. למרות
שהקדים למיתקפת־המחץ שלו פעולת רי כוך
ארוכה, חלק שבחים למנהיגותו של
בגין והזדהה עם תוכנית־השלום, הסתער
אריק בגלוי על בגין.
״זוהי אינה ממשלה מנחילה,״ האשים
אריק ,״הצעה שלי בממשלה לפתוח בתנו פת
התנחלות נפלה. הייתי החבר היחיד של
תנועת החרות שהצביע בעדה.״
היו לאריק סיבות אישיות למרירות. ב אותו
יום פסלה הממשלה את מועמדותו
להשתתפות בצוות המשא־ומתן המדיני עם

והצהרות שנראו כמס־שפתיים שהוא נאלץ
לשלם למבקריו מבית כדי להוכיח להם
שהוא נאמן לעקרונותיו. דבריו שוסעו מדי
פעם בקריאות־ביניים נרגשות, שלא הסיטו
אותו מהתיזה המרכזית שלו :״נדבר שלום
— ונעשה שלום.״
כאשר ניסו נאמניו להשתיק את המת פרצים,
היה זה בגין עצמו שנחלץ להג נתם
:״אל תרגיעו אותם,״ הורה לתומכיו
בטון אבהי ,״הם ירגעו בעצמם. הם אנ שים
מכובדים. אני מבקש לא להתערב.״
הראשון שהניף את נם הסירוב היה
שמואל כץ. הוא פתח בהסתערות על תוב־נית־השלום
של מנחם בגין .״לא נשאלתי
לדעתי על ההצעה לפני שהוצעה. הבעתי
ספקות וחששות לגבי מספר סעיפים.״
דבריו היו מגומגמים, הססניים, עד שמי
שהוא בקהל צעק לעברו :״אתה בעד ה תוכנית
או נג דו! ״
כץ נאלץ לגלות את קלפיו :״התוכנית
להענקת אוטונומיה לערביי יהודה ושומרון
נהפכת לתוכנית המקדמת לקראת קונדו-
מינית עם ירדן. אני בדיעה שהיא מביאה
למדינה פלסטינית ...ההחלטה להחזיר פלי טים
היא החלטה חמורה מאוד ...זוהי הצעה
שהוצעה בחיפזון.״
כץ לא התגלה כנואם מסעיר. הוא נזהר
שלא לפגוע בבגיו׳ כיות את עיקר חיציו

המצרים. ניסיונותיו לטרפד בעקיפין את
הסכם השלום עם מצריים, באמצעות קבי עת
עובדות חפוזה בשטח, של התנחלויות
מאסיביות בסיני, ביהודה ובשומרון, נבלמו
בממשלה, בעיקר על ידי בגין ושר־הביטחון
עזר וייצמן.
למרות שלא טען זאת בגלוי, ניכר היה
שליבו של אריק מלא כנגד וייצמן, אותו
הוא רואה כיריבו האישי. מלבד המישקע
שהצטבר בתוכו, בשל סירובו של עזר
לדת בכלל באפשרות מינויו של אריק
כרמטכ״ל, רואה אריק בעזר אנטיתיזה
שלו בממשלה.
כאשר שיסעו את נאומו בקריאות :
״ציפורי! אתה אוייב ההתנחלויות!״ או
״תדאג לכך שלא יבזבזו כספים במשרד־הביטחון!״
השיב אריק :״אתם טועים!
אני שר־החקלאות, לא שר־הביטהון. ב ממשלה
שלנו אין רוב להתנחלות נרחבת
וחופשית ביהודה ובשומרון! זעק. הצה רתו
כי יצביע בעד מועמדותו של כץ
נשמעה כקריאת־תגר גלויה על בגין.
זה היה האות. מרגע זה ואילך התלהטו
הרוחות. המאבק בין כץ ולנדאו הפך לקרב
בין תומכי השלום באמצעות ויתורים ב חרות,
לבין המתנגדים לו.
עזר לא נשאר חייב לאריק אפילו רגע.
(המשך בעמוד )26

גאולהבהןתוקפת את בגיןבנאוםבכייני

בגין

מ כ ין

התקפת־נגד

אריק

שרוו

(המשך מעמוד )25
הוא תבע מיד את רשות־הדיבור.
נראה היה כי עזר וייצמן נפגע מהערתו
של אריק שרון, כי שאלת צירופו של שר-
נוסף לממשלה מטעם חרות אינה שאלה
אישית כי אם שאלה לאומית וכי ״הבעיה
היא איך לחזק את האגף שימנע את הפיכת
התוכנית־המדינית לשואה לאומית.״
לשמע מילים אלה נדרך עזר כמו קפיץ.
פירושם היתר, האשמה גלויה ומפורשת
כי הוא עומד, כביכול, באותו אגף בממ שלה
העלול להוביל את ישראל ל״שואה
לאומית״ .הדם עלה לראשו של עזר. מתוח,
נרגז וסוער, הוא זינק אל המיקרופון כש־צעקות־גנאי
רמות מלוות אותו.
עזר לא דיבר. הוא צעק. מאחרי צעקתו
נשמעה הזעקה נגד מה שכינו ידידיו
״תקיעת־סכץ בגב מצד אריק שרון.״
דבריו היו תשובה חריפה להאשמותיו
של אריק .״אריק ניצב מאחרי התוכנית
המדינית, עוד לפני שאני קיבלתי את זה,
כולל העניו של הריבונות ביהודה וב שומרון
...אני לא חושב שייתכן שאם
ממשלת־ישראל מחליטה החלטה שלא מ ד
צאת־חן בעיני שר, לא תכובד הדמוקרטיה
ולא תכובד החלטת הרוב. אני מציע,״
אמר וייצמן בדברים שכוונו ישירות לאריק,
״לכבד את הדמוקרטיה ואת דעת הרוב
אפילו אם זה לא נעים למישהו.״
ברגע זה הפך העימות להתמודדות
ברורה ביו עזר לאריק. מחנה תומכיו של
אריק היה גדול וצעקני יותר ועזר לא
שלט ברוחו והפליט קריאת נזיפה לעבר
הצועקים נגדו :״אוה! שאט־אפ!״ (סתמו
את הפיות).

״ טאק טי ק ה צריך!
__שכל צריך!״

|ך 1מנחם בגין מתחת לתמונתו של זאב דבוטינסקי 11 בישיבת מרכז תנועת החרות, שבה הביעו

! 1#1 11ו
עשה כ־,־ 407 מחברי המרכז את אי־אמונס בו בהצבעתם בעד שמואל כץ, שבגין דא רצה
בממשלה. נס המרד נגד בגין הונף בישיבה זו. צילם: שלמה סתר |

ך זה לא הסתיימה התקפת-הנגד של
וייצמן. הוא כיוון את חיצי לשונו גם
כלפי שמואל כץ :״לא שמעתי ולא הר גשתי
כל הזמן שמוקי כץ לחם בזעם ובזעף
כפי שהוא לחם כאן היום.״
ואז הגיעה תורה ישל המיתקפה המוחצת
ביותר על בגין. היא באה מפיה של גאולה
כהן, שבנאום בכייני ודמגוגי נטלה לעצמה
את המונופול על ״אהבת ארץ־ישראל״ ו טענה
כי איו עוד לסמוך על בגין.
היא הצליחה להפנט חלק ניכר מהצירים,
אחרי שפרטה על הנימים הלאומנים שבהם.
בשלב זה נדמה היה כי הרוב במרכז
תנועת-החרות עלול להתקומם נגד בגין
ולבחור במועמד שלא רצה בו. בגין לא
יכול היה עוד להבליג. הוא נטל את רשות־הדיבור
באופן בלתי צפוי, פתח בנאום
ספונטאני, שהיה מלאכת־מחשבת ריטודית.
בגין נאלץ לגייס את כל הציניות שבו
כדי לבטל את מתנגדיו, לגמד את קומתם
ולהציגם במערומיהם הרעיוניים והפולי טיים•
הוא לא נשאר חייב לאף אחד מהם,
פרע את החשבונות עמם ללא רחמים.
״הלילה שמעתי מפיו בפעם הראשונה
התנגדות לתוכנית הזאת. אדם השולל תוכ נית
שהתקבלה פה אחד בממשלה, רוצה
להצטרף לממשלה הזאת? זה אבסורד !
אריק תומך בתוכנית. עזר תומך בתוכ נית•
גם אני תומך בתוכנית. הממשלה
כולה תומכת בה. שמואל כץ שולל אותה
אבל אומר , :תו לי להצטרף אל הממשלה
הזאת ׳.לא היה כדבר הזה. אני הייתי
בורח ת״ק פרסה מממשלה שכזאת. אפילו
אם היו רוצים בי הייתי בורח ת״ק פרסה
מהם. אפילו היו רצים אחרי הייתי משאיר
את מעילי בידיהם ! איך אפשר? זאת
אמת? לוא היה שר היה הלילה צריך
להתפטר. הממשלה מטעה, טועה ומוליכה
לאסונות והוא רוצה להצטרף לממשלה ה זאת•
כדי לשנות מבפנים ...הוא המשנה
הגדול ..יודע לשנות !״
כץ ישב במושבו הראשונה חפוי ראש,
כתלמיד מבוייש ונעלב. ואז השמיע בגין
את הפסוק, שהתפרש כאילו יראה באי-
בחירת חיים לנדאו בהצבעת אי־אימון בו
׳ויסיק את המסקנות מכך :״אם תביעו לי
אי־אימון הלילה אסיק את המסקנות. מחר
אתפטר ...עוד הלילה אתפטר.״
דממה הושלכה באולם. אבל בגין לא
סיים את החשבונות. כלפי אריק התרים
בזילזול :״צריך לעשות את התנופה, לא
לדבר עליה.״ ואילו את גאולה כהן השפיל
בחשפו את בורותה בתורת ז׳בוטינסקי. הוא
התייחס לציטטה שהביאה מפי זאב ז׳בו־טינסקי
בנאומה, זעק כלפיה :״דבוטינסקי
לא אמר כדברים האלה. לא יכולים לצטט
מז׳בוטינסקי דברים שלא היו ולא נבראו.״
רק אז יכול היה בגין להתוודות בפני
המרכז ולחשוף את השינוי שהתחולל בו:
״אנחנו יכולים להיות נדיבים (כלפי המצ־

להשאיר מעיר

המיקטורן של חליפתו כדי להמחיש את
נימת הלעג בה דיבר על יועצו לשעבר,
שמואל כץ, שלמרות ביקורתו על הממשלה
ומדיניותה מבקש להצטרף אליה .״אני
הייתי בורח מממשלה כזאת,״ לעג בגין,
״והייתי משאיר בידיהם אפילו את מעילי.״

רים) כדי לא לאפשר לעם ישראל להתנסות
בשכול ויתמות ...מי שלא יודע מה עבר
עלי בתקופת היותי מפקד האצ״ל כאשר
אחד מהחיילים נפל, לא יודע מה הם
יסורי נפש. איש מכם לא התנסה בכך.
המחשבה הזו ביום ובלילה לא נותנת
לי מנוח: איך להביא לכך שלא יהיו עוד
שכול ויתמות בישראל, דור אחרי דור,
מלחמה אחרי מלחמה. אינני פוסק לחשוב
יום ולילה איך קודם כל למנוע מלחמה.
״יש אנשים שמדברים על טאקטיקה.
איזו מין מילה זו טאקטיקה? טאקטיקה
צריך? שכל צריך ! אנחנו חייבים להתחשב
במציאות.״

ת חיל תו
של המרד

^ מעות עמדו בעיני רבים מהצירים
1במרכז לשמע דבריו של בגין. כש סיים
את נאומו קמו כולם על רגליהם,
תומכים ומתנגדים, ומחאו לו כפיים ממו שכות.
אריק שרון ישב חיוור כסיד. גאולה
כהן דממה. שמואל כץ רצה לקבור עצמו.
אבל ההצבעה החשאית הבהירה כי למ רות
הנאום המזהיר לא הצליח בגין לחולל
מיפנה בקנאי תנועתו. מועמדו זכה רק
בז/,ס 60 של קולות חברי המרכז. למרות
הנאום והאיום בהסקת מסקנות התייצבו
ס/ס 40 מראשי תנועתו של בגין נגדו, לא
משום שסברו כי שמואל כץ יהיה שר טוב
יותר, אלא מפני שלא יכלו לעכל את
הוויתורים שמוכן בגין להקריב.
היתד, זו תחילתו של המרד נגד בגין.
אין ספק שהוא לא יסתיים בהצבעה ב מרכז.
הוא החל שם. עתה מגיעה שעת
ההתארגנות וגיבוש הכוח האופוזיציוני נגד
בגין. ככל שיהפכו השלום מוחשי יותר
והנסיגה והוויתורים ממשיים יותר, עלול
מרד זה להפוך להתנגדות שלא תתבטא
עוד במילים.
לא צפוי אומנם פילוג בחרות, כפי
שחוזים רואי-שחורות, אבל קיימת אפש רות
סבירה שבגין לא יוכל להעביר סעי פים
שונים של תוכנית השלום שלו.
המאבק הקשה המצפה לו אינו נגד ה מצרים
או נגד האופוזיציה הימנית של
המערך, אלא נגד חבריו שלו.

אלי תבור !

במדינה

(המשך
מעמוד )22
החקירה של מישטרת חולון היה בטוח כי
הצליח לעלות על המניע לפשע וכי יקח
זמן קצר להגיע לפיתתן של ממש.
בחקירה התברר כי גאולה היתה נערתו
של אריה בר־כהן זמן מה. כאשר קיימה
איתו יחסים עדיין היתר, נשואה אולם ב שלבי
גרושין. לדבריה של גאולה, לאחר
שאותרה על־ידי חוקרי המישטרה, היה
אריה בר־כהן ידיד אמת שמעולם לא ניסה
לסחוט ממנה אגורה שחוקה. את התמונות
שגילתה המישטרה בחדרו צילם ברשותה.
גאולה לא ראתה בצילום דבר־מה יוצא
דופן וחשבה זאת לשעשוע בלבד.
את דבריה של גאולה מחזקת אחותו
של אריה בר־כהן, שושנה מורדוך. היא
מתארת את אחיה כאיש נעים, ביישן ובן
מסור למישפחתו .״אריה היה הבן של אמא
ואבא שלו,״ היא סיפרה השבוע לכתב
העולם הזה. כאשר היה בן שש־עשרה
חלה אביו במחלה קשה. אריה היה האיש
שטיפל בו מן הבוקר עד הערב ולא נתן
לאף אחד אחר לעשות את זה. הוא היה
מנקה אותו, מאכיל ומלביש ואפילו יוצא
איתו לטיולים קצרים. מעולם לא חשב
לצאת עם ידידים או בחורות במקום לט פל
באביו.
״כאשר נפטר האב היה זה אריה שהר גיש
את הכאב חזק מכולם. הוא הפנה את
כל אהבתו אל אמו. גם זו אשה חולה ה דורשת
טיפול יום־יומי. אריה הקפיד
למלא את כל מחסורה והיה עושה לילות
וימים ליד מיטתה. כאשר הייתי מצלצלת
אל אמא,״ סיפרה שושנה ,״ואריה היה
בבית, היתה אמא מנתקת את הטלפון ו
היה
הכדור הקטלני מכות דווקא לצעירה
הנאה ושחורת השיער ואילו אריה בר־כהן
נפגע רק משום שהוא היה במקרה
במקום. עדות לכך, לדעתם, בעובדה שה כדור
פגע קודם באסתר ורק אחר כך
חדר לגופתו של אריה.
מחקירת הצוות החדש הובהר כי אסתר
בן מוחה עזבה את עבודתה במיספרה
בני רק לפני חודשים מעטים. המיספרה
שוכנת מתחת לביתו של אריה בדכהן.
אסתר עברה לעבוד כפקידה בסניף בנק
לאומי בבודים והחלה להיפגש עם אריה.
באותו זמן או מעט קודם לכן ניפגשה עם
חייל שהיה חברה תקופה ארוכה. בדיקת
האליבי של חברה החייל הוכיחה כי הוא
יציב.
הוריה של אסתר בן־מוחה נפרדו לפני
כמה שנים. היא עצמה עזבה את ביתה
שבקריית־חיים ועברה לגור אצל דודתה,
אלגריה פילמוס, בבת־ים. הדודה ידועה
כאשה צעירה המבלה הרבה והיא שהראתה
לאסתר את סגנון החיים של העיר הגדולה.
כאשר יצאה אסתר עם חברה החייל לחצה
עליה הדודה להינשא. גם הוריה, למרות
שניפרדו, לחצו עליה שתינשא כבר. היא
לא הסכימה. באותם ימים הכירה את
אריה בר-כהן ורצתה בחברתו. לפי דברי
חבריו של אריה, אסתר לא היתה מעולם
אשת החלומות שלו. להיפר, הם הופתעו
מאד לשמוע שאריה היה בליל הרצח דו ר
קא עם אסתר בן מוחה.
גם בני מישפחתו של אריה לא ידעו
על הקשר בין לשניים. בעל המיספרה,
בני, ידע שאסתר היתה עולה מדי פעם אל
אריה בר־כהן .״לא ידעתי על הרומן בין
השניים. אריה הכיר אח אסתר בתקופה

ו נ * ד 1יוד8
מינימום ^
ר,סרס הראשון

כלל
ד,סרס•

מ י ליון ל׳״יי

מיליון ל י

כולל העברה

כולל העברה

הסועצה רהסדר ההיסורים בספורט

חורף במדבר יהוד;
י חופשת טיולים בעין גדי

עורכת-דץ רדי
נערת הפיתיון
אומרת לי להתקשר מאוחר יותר, כי עכ שיו
היא רוצה להמשיך להיות עם הבן
שלה.״ למרות גילו המבוגר יחסית של
אריה בר־כהן, מעולם לא עזב את הבית.
גם את חברותיו הרבות היה מביא הביתה.
הוא לא היה מוכן לעזוב את האם אפילו
לרגע אחד. מעולם לא דיבר על נישואין
או על חברה אחת לאורך זמן.
מתוך דבריה של שושנה לא נראה היה
כי אריה עוסק בסחיטת אנשים. גם עבוד תו
הקשה, כמחלק ביצים סיטונאי, לא
התאימה לתדמיתו של הסחטן אצל חוקרי
המישטרה. י סיפורים דומים שסיפרו חב ריו
של אריה על אופיו הביישני והשקט
רק חיזקו את הדעה, כי לא היה כאן רצח
בגלל סחיטה. ההשערות נטו יותר לכיוון
הרומנטי. מישטרת חולון לא שיערה כלל
כי הרוצחים רצו לפגוע באסתר בן־מוחה
ולא באריה בר־כהן עצמו.

ההורים גרושים — הדודה סוע

כשנראה היה כי מישטרת חולון מס תבכת
בחקירת מקרה הרצח וכי היה קשה
מדי לצוות המישטרה החולונית, היא הוע ברה
לידי היחידה המרכזית. בראש הצוות
שעליו הוטל לחקור את הפרשה עמד רב
פקד יצחק חגג, ראש מדור התשאול של
היחידה המרכזית. לרשותו של רב פקד
חגג הועמדו 25 חוקרים.
צוות חקירה זה היפנה את כיוון חקיר תו
דווקא אל אסתר בן־מוחה. לדעתם,
העולם הזה 2106

שהיא עבדה אצלי במיספרה. אסתר היתה
בחורה שקטה מאד ועדינה. רק אחרי ש עזבה
את המיספרה שמעתי שהיא התחילה
לצאת עם כל מיני בחורים.״
צוות החקירה של היחידה המרכזית
המשיך לחקור במלוא המרץ. גילוי עברה
של אסתר בן מוחה עדיין לא נתן להם
אפילו רמז קטן לפיענוח המיקרה. כל חב ריה
וידידה הוכיחו אליבי מהימן. לא היה
להם אפילו את המידע ההכרחי בחקירת
הרצח: המניע.
אחת הסיבות לחוסר הידע הזה הוא דוו קא
אנשי המישטרה של חולון. צוות ה חקירה
שם נפגע מכך שהחקירה הועברה
ליחידה המרכזית והחליט שלא לשתף
פעולה. גם היום נמצא חומר בידי חוקרי
המישטרה של חולון אשר יכול להיות לע זר
לאנשי היחידה המרכזית ואינו נמסר
להם. אפילו עדותה של שושנה מורדוך,
אחותו של אריה בר־כהן, אשר יש בה,
אולי, לשפוך מעט אור על הפרשה לא
הועברה לכתובת החוקרת החדשה. שושנה
איימה כי באם ימשיך המשחק שבין שני
ציוותי־החקירה, היא תיאלץ לערב בעניין
קרוב מישפחה, קצין בכיר במישטרה.
כנו הישראלי של סם. תחילה חש בו
החוקרים כי הרצח הוא מעשה של
מטורף מסוגו של ״בנו של סם״ .אחר כך
נראה היה להם כי הרוצח הוא בחור ש נפגע
בגלל בגידתה של אסתר בו. בינתיים
(המשך בעמוד )34

חו רףבמדבר יהודה: ש בו ע
נו פשב עין־ ג די, מ שו ל ב
ב סיו רי םברכבוברגל ;
מ פג שמרתקעםמדבר
י הו ד ה, א ת ריו ה ק דו מי ם
ע רו ציו הנ פ ת לי םובע לי
ה חיי םהמ שו ט טי ם בו;
רח צה ב מ עיינו תהגפ רי ת,
הרצ או תלמת ענייני םבמדבר
י הו ד ה, שלוו ה ו מנו חהב בי ת
ההארחה עין ג די.
מ עונייני ם ב חו פשהמ הנ ה
ל מ עניינ תבאמת?
בו או ל עין ג די. בי תההארחה ובי״ם שדה מ צי עי םלכם
שבוע מיו חדב מינו, ב מ חי ר מיו חדב מינו:

300ל״י ליום,כולל כל השרותים.
פ ר טי ם נו ס פי םבטל פון 03/614879ב ש עו ת ,0 8 0 0 -1 2 0 0
או 90874-90253־ . 057

חרוץ בתי־הקבה
שר ויז שו, שענו
מן הפלמ״ח אל
האמנות, עלה באש
אברהם דשא ״פשנל״ נמו את שנתם.
השעות היחידות ביממה שבהן יש להם
שקט הן השעות שבין שתים־עשרה בלילה
לשבע בבוקר. לפתע ניעורה חסיה וצעקה
לעבר בעלה :״יעקוב, אנחנו נשרפים!״
בני־הזוג טראוב, שהלהבות אחזו בחלונו תיהם,
יצאו מביתם וגילו, לתדהמתם, כי
קפה פינתי נשרף כליל.
אחמד עבד אל־רחמן, המכונה ״אברם״
הגיע כמדי בוקר במשך 16 השנים האח רונות,
מכפרו בקה אל־גרביה שבמשולש

ד שעה ד!ית!ה שלוש־ושלושים לפנות
י 1בוקר. הטלפון בביתו של פול בולקייה
החל מצלצל לפתע. פול הרים את השפו פרת.
ממישטרת מחוז תל־אביב הודיעו
לו, כי פרצה דליקה בבוטיק ניו מן שבבע לותו,
ברחוב דיזנגוף. פול הגיע מייד

מרכז האמניס

קפה פינתי תפס
אמנים פופולאר

לבוטיק, וגילה כי הנזק שנגרם לחנותו
מועט, וכי הנזק העיקרי נגרם לקפה פינתי
שבשכנותו.
חסיה ויעקוב טראוב המתגוררים מזה 25
שנים בדירה שבין מישרדו של האמרגן
שמואל צמח לבין מישרדו של האמרגן

הסוף ה
אה מזעזע

ניגלה לעיני שחקן תיאטרון הבימה יהודה אפרוני (מימין),
שבא כהרגלו לשבת בפינתי וגילה איי־חורבות מפוייחים.
המלצר הקבוע של הקפה במשך 16 שנים האחרונות, אחמד עבד אל־רחמן המכונה
מספר לאפרוני כי בא כדרכו לפתוח את בית הקפה בשש וחצי בבוקר וגילה,
תדהמתו, כי המקום נשרף בלילה. אברס בטוח כי המקום ייפתח מחדש.

לרחוב דיזנגוף, כדי לפתוח את שערי
בית־הקפה שבו הוא עובד ושהוא אחד
הדמויות הבולטות בו, וגילה כי מקום-
העבודה שלו נשרף.
המלצרית הוותיקה לאה גונן הגיעה,
אף היא, כהרגלה, לבית־הקפה, ברבע
לתשע בבוקר. כשראתה את בית־הקפה
השרוף התמוטטה, ונזקקה לעזרה רפואית.
רק בעל בית־הקפה, אליהו כגן, שהגיע
למקום ב־ 7בבוקר, לא איבד את עשתו נותיו,
אף שהמישטרה לא טרחה להודיעו
על הדליקה שכילתה את בית־הקפה שלו.
היה זה אבדם שטילפן אליו, העירו משנתו
וסיפר לו.
במשך כל שעות הבוקר של יום ראשון
השבוע, המתה המידרכה שמול בית־הקפה
באמנים. חלקם הגיעו למקום כהרגלם מדי
יום, נדהמו לגלות כי מקום המיפגש החביב
עליהם אינו קיים עוד. חלקם שמעו את
השמועה שעברה במהירות, ובאו לראות

במו־עיניהם את בית־הקפה שהפך חורבה מפוייחת
קפה פינתי היה חלוץ בתי־הקפד, של רחוב
זנגוף, והוא שוכן בבית השייך להוריו של אליהו נ
הבית נקנה על-ידי ההורים עוד בלאטוויה, וב,
אליושה כגן לארץ־ישראל לפני ארבעים שנה הח
לפתוח בקומתו התחתונה של הבית בית־קפה. אלי;
היה מקורב לחוגי הסופרים והאמנים בעיר העיב!
הראשונה, וב־ 13 במארס , 1936 לפני 42 שנים, התא
ובאו כולם אל בית־הקפה שנפתח בטכס חגיגי, וש
ניתן לו על־ידי חיים נחמן ביאליק, בשל מיקומו.

בייגל׳ה ע
גבינה צהוב
ך זכר כעל!הקפה, אליהו כגן :״מסביב היה
4חולות. בדיוק אז סללו את הכביש של דיזנגוף
גורדון. זה היה שיגעון לפתוח בית־קפה באיזור
כל בתי־הקפה בעיר שכנו אז באלנבי,
יהודה או בטיילת, אבל אני החלטתי לפתוח

של פינתי :״זה היה עוד לפני שקליפורניה
נסגר. המישרד שלנו עבר אז לבניין ה סמוך
לפינתי. התחלנו להיפגש שם בבוקר
לשתות כוס קפה, ולימדתי את אברם
להכין בייגל׳ה עם חמאה וגבינה. היום
זה השלאגר של המקום, היינו קובעים
פגישות עבודה בפינתי עם מוסיקאים ותנד
לילנים. הבאנו לכאן את יוסי בנאי ואת
ניסים אלוני וכך, לאט־לאט, כל האמנים
של פשנל התחילו לשבת בקפה, החל
מחיים טופול וכלה באורי זוהר.״ גם ה אמרגן
שמואל צמח טוען כי יש לו חלק
בהחזרת הזוהר לפינתי :״העובדה ששלושה
אמרגנים כמו פשנל, נעם סמל ואנוכי
שוכנים ליד הקפה גרמה לפריחת המקום.
האמנים שלנו ישבו פה, וכל השאר באו
אחריהם.״

את מקומה של קליפורניה, הפך מקוס־מושבם של
יים. בתמונה: המלחין יאיר רוזנבלוס (מימין)
זיפגש לצורכי עבודה ולכאן גס נהגו להביא את
מנטה מסטיק על רקע חורבות בית־הקפה.

ואז נסגר קליפורניה. אלה שלא עברו
לסולטן ולא חזרו לכסית, התחילו לשבת
קבע בפינתי. הקפה היה משנה אוכלוסיה
משך כל שעות היום. בבוקר היה מקום
מושבם של ייקים זקנים ואמהות. החל
מהשעה 11 בבוקר היה המקום מתמלא
באמנים, במייוחד שחקני הבימה והקאמרי
שהיו בדרכם לחזרות. מנהלו האמנותי של
הבימה דהיום, שלמה בר־שביט, נהג לספר
כי אינו מתחיל יום עבודה לפני כום־קפה
בפינתי.

מכוג ת־ האספר סו
שרדה
ריקראתשעות הצהריים המוקדמות
• היו מגיעים למקום הזמרים והבדרנים :
הגשש החיוור, צביקה פיק, יגאל בשן,
חברי להקת כוורת, יזהר כהן, שמוליק
קראום, עדנה לב, ורבים רבים אחרים.
עובדת היותו קפה של אמנים גרמה ש עשרות
מעריצים גדשו את המידרכה מולו,
ומדי יום שישי בצהריים התקיים במקום
מירוץ אוטוגרפים שעל־פיו נמדדה הפו פולאריות
של כל אמן ואמן.
אחת הדמויות הססגוניות ביותר של
פינתי היא לאה גונן, המלצרית הוותיקה.
יגאל בשן כתב עבורה שיר וותיקי הקפה
מספרים עליה אגדות. לאד. הכירה את

בימי הזוהר

הדוגמנית לילי אבידן, אשתו לשעבר של דויד אבירן, היתה
אחת התושבות הקבועות של קפה פינתי בימי הזוהר שלו. לילי
היתה באה לקפה ב־ 11 בבוקר, יושבת בו עד שתיים בצהרייס ואחר־כך עוברת לכסית.
למטה: עדנה לב יושבת ליד מתכננת התילבושות תמי מור, כשבאמצע הזמר צביקה פיק,
שימש הקפה כמקור אינפורמציה בלתי
נידלה. אחד העיתונאים נהג לספר בהומור,
כי פינתי היא לישכתו ולאה המלצרית היא
מזכירתו הפרטית.
אותו עיתונאי היה מגיע בכל בוקר ל־פינתי
בשעה קבועה. תוך דקות ספורות היו
האמנים נקבצים אל שולחנו כמו דבורים
אל הדבש. לעיתים היתה מתקיימת סביב
השולחן כזאת מהומה שאדון כגן היה
מתבקש לקרוא את האמנים לסדר.
בפינתי גם נרקמו אהבות גדולות. הקפה
היה מקור הידיעות על רומנים סודיים
וחשאיים׳ על גירושים ועל חתונות. ובכל
הסיפורים הידועים ללאה המלצרית ול אבדם,
שמאחרי הדלפק, אפשר היה למלא
ספר שלם.
האמנים נהגו ונהנו להביא למקום את
צאצאיהם ולא אחת אפשר היה לראות ב מקום
את הזמרת אילנית עם בנה עמיחי,
או את הזמר דני ליטאני ביחד עם כלב
הזאב הענק שלו ובנו התינוק תום.

לוןיל | ,ן׳ 1ן 1ייה אליהו כגן, פתח את הקפה שלו לפני ארבעים שנה. המקום
1 1 - 1 1 1 # 1 1 ^ .שימש אמנים, אנשי פלמ״ח ואנשי מחתרת. כגן מבטיח לפתוח
את הקפה תוך חודש, אך אשתו סוניה (מימין) רוצה לנוח כמה חודשים לפני הפתיחה.

מקום חדש. כל האמנים ישבו אצלי. פינתי
תמיד היה קפה של אמנים. בתקופת
הפלמ״ח ישבו אצלי החיילים. אפילו הסופר
משה שמיר הקדיש סיפור לפינתי, בסיפרו
פרקי אליק. ישבו אצלי גם אנשי אצ״ל
ולח״י.
״בתקופה ההיא היו שלושה רמקולים
תלויים מחוץ לבית־הקפה, ודרכם העברתי
את שידורי תלם־שמיר־בועז. בתקופת
מילחמת השיחרור היו נפגשים אצלי בקפה
האנשים שליוו את השיירות לירושלים.״

יזה.
ו אחרי
מילחמת השיחרור עברה על פינתי
תקופה שקטה. הייקים השתלטו על המקום.
אמהות ישבו על המידרכה מוצפת השמש
עם תינוקות בעגלות. פינתי ירד מגדולתו.
את העטרה החזירו ליושנה, לפני 13
שנים, אנשי הגשש החיוור. מספר שייקר.
לוי, מי שהמציא את הבייגל׳ה־עם־גבינה־צהובה־וחמאה,
ה״ספציאליטה דה־לה־מזוך

לאמנים הרבים שבאו לנחמו הבטיח
אליהו כגן :״אל תדאגו, תוך חודש־חודשיים
נפתח לכם מחדש את פינתי,
והפעם המקום יהיה יותר יפה ויותר נוח.״

כולם בשמם הפרטי, כמוה כאברם שמאחרי
מכונת־האמפרסו.
בשעות אחר־הצהריים שוב היה המקום
משנה את אוכלוסייתו. אז היו מגיעים
אליו אנשי־עסקים, סוחרי־מכוניות וסוכני-
ביטוח.
בימי שבת היה ״קפה פינתי משתלט
על כל המידרכה שמבוטיק ניו מן עד
אחרי האיטליז שבפינה, ועל חלק מרחוב
פרישמן, והמקום כולו המה מפה לפה
באווירה של מישפחות, כשאף אמן אינו
נראה בשטח. במוצאי השבת האחרונה,
בשלוש לפנות־בוקר, שבק המקום חיים
לכל חי. רק מכונת־האספרסו שרדה ל פליטה.

לישפה
קבועה
ומזכירה
מ ינתי״ היה גם מקום מושבם של
עתונאי החברה התל־אביביים. לאלו

תעלומת ש 1הילדים הירושדמיס שעקבותיהם נעלמו
מנה כשבוע״ ובל המאמצים לאתר עלו בתוהו

תי משפחות באותו בית. בדירה
34 11/בקומה העליונה מתגוררת משפחת
מינטר. בדירה ,8בקומה התחתונה של
הבית ברחוב שטרן 29 בירושלים מתגו ררת
משפחת דדון. הבניין דוגמה טיפוסית
לסלאם ישראלי. ילדים בחדר המדרגות
החשוד והפרוץ וריח תבשילים שונה מכל
דירה.
שתי משפחות באותו בית. השווה בי ניהן:
בשתי הדירות כוססים ציפורניים.
בשתי הדירות מתפללים, מקווים, בוכים,
מצפים. אלה הן הדירות של סמי מינטר
וג׳איש דדון, שני הילדים אשר מתחילת
החודש עוסקים כולם בחיפושים אחריהם.
שתי משפחות באותו בית. מספר קומות
מבדילות בין שתי הדירות ותהום עמוקה
של האשמות הדדיות, של חוסר אמון, ושל
שנאה, ניצבת בין שתי המשפחות אשר
הגורל הועיד להם שותפות בימים ארוכים
של חרדה ובלילות ארוכים עוד יותר של
חוסר שינה.
ג׳ראלד ושולה מינטר הם הוריו של
סמי בן ה־ .7ג׳ראלד גבה קומה, בעל

שיער כסוף אשר העברית שבפיו נלעגת
ואפשר להבחין בה בניב האנגלי, הקוקני.
ג׳ראלד עובד כטבח במלון המלך דויד
בירושלים.
שולה מינטר יוצאת מרוקו, אשר, נאה,
אף היא עוסקת בתחום ההארחה והבידור
של ירושלים. שולה היא מלצרית ידועה
בעיר, אשר עבדה במספר בתי מלון, ועד
לאותו יום שישי לפני שבועיים בו נעלם
סמי, שימשה כמלצרית באולם האירועים
של מלון המך כד של הרב פורוש. ג׳ראלד
הוא נוצרי פרוטסטנטי אשר הגיע לפני
14 שנה לארץ כדי לשמש כטבח במועדון
השפנפנות שנפתח אז ביפו העתיקה. ה מועדון
ניסגר כעבור שלושה חודשים
וג׳ראלד מצא עצמו ללא עבודה.
הוא עלה לירושלים והחל לעבוד כטבח
בבתי־מלון שונים בעיר, עד שהגיע למלון
המלך דויד. שם הוא פגש בשולה, שהיתה
אחת המלצריות הבולטות במלון. השניים
כמעט ולא יכלו לדבר זה עם זו. ג׳ראלד
לא ידע עברית ואילו האנגלית שבפי שולה

סמי מינטר

בין שתי ילדות מהכתה שלו בקטע מתמונת מחזור. סמי הצעיר
מבין שני הילדים שכל הארץ מחפשת אחריהם הוא בן ,7
גובהו 110ס״ם, וכשנעלם היה לבוש במכנסי ג׳ינם, סודר גולף שחור־ירוק ונעול מגפיים.

הסתכמה במספר מילים אותם קלטה מה תיירים
אותם שירתה.
אולם זה היה מספיק לאהבה שלהם
והם נישאו .״!זני לא התגיירתי, אבל אני לא
צריך את זה בכלל,״ מסביר ג׳ראלד .״אני
לא הלכתי אף פעם לכנסייה ולכן אני לא
צריך ללכת לבית־הכנסת.״

מי סיון
ומ שפחה או מנ ת
ך* וא נוצרי, אז אולי הילדים
/ /י 1נחטפו על-ידי המיסיון אומר
יצחק דדון, אביו של ג׳איש בן ה־ 8אשר
נעלם יחד עם סמי מינטר. ג׳ראלד מגיב
בביטול על החשד של שכנו־אחיו-לצרה :
״הוא פרימיטיבי והדאגה לבן שלו העבירה
אותו על דעתו. מה פתאום שד,מיסיון
יחטוף את הילדים שלנו?״
אולם דדון אינו מרפה :״אם זה לא
המיסיון אז אולי הבן שלו סמי, ברח
מהבית כיוון שהיה לו רע. אני יודע שסמי
היה שנה שלמה במשפחה אומנת שאהבה
אותו. אז אולי הוא רצה לחזור אליהם,
לקח את ג׳איש שלי והם טעו בדרך.״
ג׳ראלד מכחיש את עניין המשפחה האו מנת,
אם כי חקירת המשטרה העלתה כי
סמי אכן היה משך שנה אצל משפחת
אהרון עובדיה בקריית יערים.
הדירה הצנועה של משפחת מינטר
שוקקת חיים. המורה של סמי באה לבקר
>מ 0פרת עד כמה היה סמי תלמיד טוב.
לא יודעים אם להשתמש לגבי סמי וג׳איש
בלשון עבר או הווה. זהבה, צעירה בת
, 17 בת אחיה של האם שולה, מכינה
עשרות כוסות תה וקפה לאורחים הבאים
ויוצאים.
אל מכשיר הטלפון מחובר מכשיר
הקלטה משוכלל אותו הציבה המשטרה.
בלשי המחוז הדרומי נזכרו להציב מכשיר
כזה רק לאחר שהגיעה שיחת הטלפון
שדרשה כופר בסך חצי מיליון לירות

130

מ שטרה
ו קו פ ת־ חו לי ם
צל משפחת דדון האווירה אחרת.
\ * ילדים זבי חוטם מסתובבים בין ה רגליים.
יצחק דדון, לבוש כיפה, פנים
רזים ובלתי מגולחים מרצה בפעם המי
יודע כמה בפני האורחים עד כמה המשטרה
לא בסדר :״אמרתי להם לעשות אמבושים
לאלה שגנבו את הילד שלי, אבל הם
לא רוצים.״ דדון יודע על מה הוא מדבר.
עד שהפך להיות פועל נקיון בעיריית
ירושלים הוא כיהן שנים רבות כרס״ר
הקירות במשטרת ישראל.
סוליקה אשתו, אף היא ממוצא מרוקאי
כבעלה, רזה, גרומה שתומת־עין, מטפלת
חליפות באחד מהילדים הבוכים ובאמה
הזקנה המתגוררת עתה בבית בן שלושת
החדרים. ליצחק וסוליקה חמישה ילדים,
הצעיר בן חודשיים. לסוליקה עוד שלושה
ילדים, מבוגרים יותר, מבעלה הראשון
ויש לה אפילו נכד בגיל הבן שלה. בתה
מרים, בתו החורגת של יצחק, נישאה
לעמרם והביאה לה נכד ראשון.
יצחק טוען כי בגלל בתו החורגת מרים
הסתלק ג׳איש מהבית יחד עם סמי מינטר.
״אני לא חי בשלום עם אשתי. כל פעם
הולך מהבית לשלושה חודשים?!ל האחות
שלי ויקטוריה. זה בגלל הילדים של אשתי.

אחותו החווגת שבוה רו את
האף -הוא נו ח עם חבה ־
ומאותו וגע נערמו עיקבותיהם...

של סמי מינטר. בתמונה מימין: האב ג׳ראלד, טבח במלון

המלך דויד בירושלים, נוצרי עולה מאנגליה. מימין: האם

שולה, ילידת מרוקו מלצרית במלונות בירושלים ובאולמות חתונות, אשר הכירה את
בעלה במלון בו עבדו יחדיו. מאז נעלם בנה הפסיקה שולה את עבודתה.

לו את תעודת־השליש של סמי. אולי בגלל
הפרשה ואולי לא, בכל המקצועות קיבל
סמי טוב־מאוד.
שולה וג׳ראלד שקועים בספר הטלפונים.
הם דולים את מספרי הטלפון של כל
מערכת עתון, שבועון, ירחון או שנתון.
״התקווה היחידה שלנו שהעניין לא ירד
מעל דפי העיתונות. אם יפסיקו לפרסם
על העניין, לא ימצאו את סמי.״ אחד
האורחים מספר כי באותו בוקר הודיעו
בגלי צה״ל כי אין מה להודיע בקשר
לילדים החטופים.

תמורת הילדים. לג׳ראלד כמעט ברור כי
לא תגענה שיחות נוספות.
לפתע מתפרצת שכנה אל הדירה. היא
מבקשת משולה לשמור על התינוק שלה
עד שהיא תחזור מקניות. עוד היא מעבירה
את התינוק לזרועות שולה היא מספרת
לה על שכנה אחרת, לה יש בעל העובד
במשמר-הגבול, שסיפרה לה כי גילו את
הילדים במערה עזובה.
התינוק נשכח. שולה, ג׳ראלד וכל
האורחים שועטים לעבר הקומה בה מת גוררת
השכנה לה בעל במשמר־הגבול.
״לא שמעתי את זה מבעלי. שמעתי את
זה מחברה שלי שהיתה אצל אשה שפותחת
מזלות בקלפים,״ היא מסבירה. עוד שמועת
סרק, עוד הודעת שווא. עוד עצבים
מרוטים.
ג׳ראלד הולך לבית־הספר הסמוך כדי
להביא משם את גרשון, אחיו הבכור של
סמי .״מאז המקרה אני לא לוקח צ׳אנ-
סים,״ מסביר ג׳ראלד ,״אני הולך להביא
בעצמי את גרשון מבית־הספר.״ לגרשון
יש הפתעה עבור אבא שלו. המנהל נתן

היא מטפלת בהם יותר מאשר בילדים
שלנו. הם יושבים אצלי בבית, אני צריך
לפרנס אותם מהמשכורת של פועל נקיון
ומהכסף של הסוציאלית. אבל זה לא
חשוב. מה שיותר גרוע זה שמרים, הבת
החורגת שלי, מרביצה כל הזמן לילדים
שלי. ארבעה ימים לפני שסמי נעלם היא
נתנה לו מכות ושברה לו את האף. קראתי
למשטרה ולקחתי את סמי לקופת־חולים.
עשו לו צילום ויש לי הוכחות שהיא
עשתה את זה.״
יצחק דדון אינו רווה נחת מאשתו,
אבל עכשיו לא חשוב שום דבר, רק למצוא
את ג׳איש .״ג׳איש זה יעיש, חיים בערבית.
אני בטוח שהוא בחיים. אני יודע שגנבו
אותו והוא עכשיו אולי ביער, כמו כיפה
אדומה.״
דדון כועס על כולם. הוא כועס על
המשטרה שלקחה פעם את שולה מינטר
בג׳יפ כדי לסייר ולא לקחה אותו. הוא
כועס על ג׳ראלד מינטר אשר הדפיס בעצמו
כרוז עם התמונות של סמי וג׳איש והדביק
אותם על כל עץ פנוי בירושלים. הוא

כועס על זה שג׳ראלד לא נתן לו קצת
כרוזים להדביק וכי ״כל פעם שאנחנו
באים אליהם הביתה הם מתייחסים אלינו
כמו רוצים שאנחנו נלך כבר.״
בעוד ג׳ראלד תולה אולי תקוות במכשיר
ההקלטה, תולה יצחק תקוות במגידי עתי דות
למיניהם. היו אצלו רבים: פותחי
קלפים, קוראי כף יד, צופי כוכבים, מת-
בונני שרידי קפה וסתם חולמנים שאינם
משתמשים באמצעי עזר כדי לדעת מה
יהיה. הוא מאמין לכולם ודורש מהמשטרה
לחפש את ג׳איש על פי הנחיות עושי
הכשפים.

מהבית, אבל ההמשך יכול להיות הוא של
סמי. אני חושב שגנבו את ג׳איש ובגלל
זה גם את סמי, אבל זה לא האשמה של
ג׳איש. סמי וג׳איש חברים טובים. סמי
היה בא אלינו הרבה הביתה. היה אוהב
את הבית שלנו יותר מאשר את הבית
שלו. את ההורים שלו אנחנו לא מכירים.
למרות שהאמא היא מרוקאית כמונו, הם
סנובים. אפילו עכשיו הם לא אוהבים
שאנחנו אצלם בבית.״ הפסיכולוגים שהיו
בצוות המשטרתי טוענים כי גם ג׳איש
הוא בעל תושיה ,״אחרת מזו של סמי,
אבל גם הוא יוכל להסתדר לבד.״

בסך הכל
א סון

״ גנבו

ף י שטרת׳ .מרחב ירושלים במגרש
׳ הרוסים. סגן ניצב ברוך מאיר סוקר
בהנאה את מבצע חיפוש הנערים הגדול
ביותר בתולדות המשטרה. יש למאיר,
אשר היה ממפקדי הכוחות שחיפשו את
הילדים, נתונים מרשימים: עשרות שעות
טיסה של הליקופטרים במשך 4ימים
תמימים 300 ,אנשי משמר־הגבול, חמש
מאות אנשי המשמר־האזרחי, צוללני חיל-
הים, ארבע מאות שוטרים, כמאה בחורי
ישיבה מישיבת מרכז ־ הוב, יחידת צנחנים
של צה״ל, אלפיים תלמידים והוצאה של
מיליוני לירות.
רק נתון קטן אחד חסר למאיר: שני
ילדים.
מפקד המחוז הדרומי ניצב אריה איבצן
טען בשידור רדיו עם תחילת החיפושים:
״יש רק מקרה אחד שלא מצאנו ילד נעדר.
זה היה ב* 1950 בפתח־תקווה. אנחנו נמצא
את הילדים.״ זה היה מזמן, ב־ 1בחודש.
עתה איבצן שותק, ועימו המשטרה כולה.
לעומת האלפים שחיפשו והמיליונים ש הוצאו
עסוקים עתה רק 7אנשים, אשר
קיבלו שם מרשים: צח״מ, צוות חקירה
מייוחד, בחיפוש אחרי הילדים .״אבל יש
ביניהם מ״כ שיודע לקרוא מפות ולנווט
בשטח,״ מעודד מאיר. מפקד הכוח שמחפש
עתה את הילדים הוא מפקח־משנה (מקביל
לסגן־משנה בצה״ל) אבי כהן. יש לו מטה
פרטי משלו בבית־צפפה ולדברי המשטרה
הוא מעדכן עתה את רשימת הסוטים,
המופרעים והתמהונים הידועים בירושלים.
החיפוש המתמיד אחרי כותרות שיתארו
את החיפוש אחרי הילדים כבר מעייף
את העיתונאים וזה רמז מספיק בשביל
המשטרה: אפשר לצמצם את החיפושים,
לקטוע את התנופה הגדולה, את ההתלהבות
של המחפשים ולחסוך בכספים. או כפי
שהגדיר זאת סגן־ניצב מאיר :״אני חושב
שהאירוע הוא בסך הכל אסון.״
שולה מינטר אינה חושבת שזה אסון.
היא בטוחה שהילדים יימצאו. החושים
שלה אומרים לה זאת. היא לא יודעת
איפה הם אבל היא יודעת שסמי יחזור.
היא רק דואגת שמא קר לו כי כאשר
עזב סמי את הבית ביום השישי לפני
שבועיים, הוא היה לבוש רק במכנסי
ג׳ינס, סוודר גולף דק ומגפיים. ובירושלים
עכשיו קר, קר מאוד.

ך* פחד הגדול של ההורים היה האגם
המלאכותי של מי־הגשמים הנקווה
מאחרי סכר בית־זית. אחרי שצוללני חיל-
הים סרקו את האגם ולא מצאו בו גגויות
רווח להורים. אחר־כך חששו ההורים
ממערות ובורות־מים שבסביבות ירושלים.
את מרבית הבורות והמערות הידועות
סרקו מתנדבים, חיילים ושוטרים ולא מצאו
דבר, לרווחת ההורים.
אחר כך חששו ההורים ממופרעים וסו־

1 0 1הילד השני שנעלם (יושב על ברכי אביו) כאשר לידם קרובי
משפחה. ג׳איש או בשמו העברי חיים, הוא בן ,8גובהו 140
סנטימטרים וכאשר נעלם לבש מכנסיים ירוקים, סודר בהיר ואף הוא נעל מגפיים

י י1

אבא ואמא

של ג׳איש רדון. בתמונה מימין: יצחק,
אביו של ג׳איש מחופש במסיבת פורים.
יצחק *,כיום עובד ניקיון בעיריית ירושלים היה בעבר רס״ר
במישטרה וניסה השבוע לערוך חקירות פרטיות לגילוי הילדים.

״ילדים
טובי ם״
ך* וליקה דדץ אינה חושבת שזה אסון.
^ היא בטוחה שהילדים יימצאו. היא מא מינה
באלוהים. היא לא יודעת איפה הם
אבל בטוחה שג׳איש יחזור. היא רק דואגת
שמא הוא רעב. כשהוא עזב את הבית
ביום השישי לפני שבועיים הוא לא אכל
ארוחת־צהריים.
ג׳ראלד מינטר אומר כי הבן שלו סמי,
הוא ילד טוב .״אף פעם הוא לא הזיק
לאף אחד. אף פעם לא ברח מהבית. הוא
לא היה עושה לנו דבר כזה. הוא הלך
עם ג׳איש. אני לא מכיר את הילד הזה,
הוא לא היה חבר של סמי ואף פעם לא
בא אלינו הביתה. גם את ההורים של
ג׳איש לא היכרתי עד שהילדים נעלמו,
למרות שאנחנו גרים באותו בית. עכשיו
אני יודע שג׳איש הוא כזה ילד שלא הלך
לבית־ספר, כל היום היה מסתובב ברחוב,
לא ידע לקרוא ולכתוב.״ הפסיכולוגים
שהיו בצוות המשטרתי טוענים כי סמי
הוא אכן בחור נבון וכי הוא יוכל להסתדר
לבד .״סמי הוא בעל תושיה,״ הם קובעים.
יצחק דדון אומר כי הבן שלו, ג׳איש,
הוא ילד טוב .״הוא אוהב אנשים. הוא
בעיקר אוהב אותי. כל יום הוא מחכה
עד שאני אחזור לעבודה ומאוד קשור
אלי. זה נכון שהוא עוד לא מלומד, אבל
הוא רק ילד. סמי הוא יותר מלומד ממנו
ותלמיד טוב. יכול להיות שג׳איש ברח

התעודה הרפואית

של ג׳איש רדון, אשר לפי דברי אביו הוצאה
על־ידי קופת־חולים לאחר שנפצע באפו ממכות
אותן חטף מאחותו. על התעודה ציין הרופא ״דחוף״ ו״פציעה״ והיא הוגשה למשטרה.

טים. היתד. מגדת־עתידות שאמרה כאילו
סוטה מין תפס את שני הילדים, עשה בהם
את זממו וקבר אותם. אבל המשטרה עשתה
רשימות ולא מצאה סוטי מין בירושלים
המסוגלים. לעשות דבר כזה, וההורים
נרגעו.
דיברו על חיות. אבל לא נמצאו סימנים
לכד דיברו על רעב או צמא, אבל הפסי כולוגים
אמרו שיש לילדים תושיה. דיברו
על המיסיון, ג׳ראלד מבטל זאת בצחוק.
אחר כך דיברו על חוגים דתיים שעשו
פרשת יוסל׳ה חדשה, אבל יצחק מבטל
זאת כשטות.
עכשיו מדברת המשטרה ומדברים ההו רים
על דגל חדש: ערבים מעבר לקו
הירוק. הג׳ים של אבי כהן חורש כפרים
ערביים אבל יצחק דדון מצא לו שישה
ערבים פרטיים בשכם שאמרו לו שבחלום
ניגלו להם הילדים, כשהם בריאים ושלמים,

ונמצאים בעבר היהודי של הקו הירוק.
ברחוב שטרן 29 בירושלים נע מצב
הרוח כמו מטולטלת. דמעות רודפות
חיוך, דיכאון מחליף שביב של תקווה.
המשטרה חושבת שהילדים אינם בחיים,
או אולי היא מצדיקה בכך את הפסקת
החיפושים. אמא שולה מבקשת רחמים.
פעם היא היתר. דתיה ,״אבל העבודה
במלונות גרמה לכך שאפסיק את זה.״
עכשיו היא שוב דתיה. נודרת נדרים, מב טיחה,
מתחננת. אמא סוליקה מתפללת
לאלוהים, היא אף פעם לא הפסיקה להיות
דתיה.
אבא ג׳ראלד חזק. הוא שומר על קור
רוח, אבל ברגעים בהם אשתו אינה מת בוננת
בו, רואים כי גם הוא לא כל כך
בטוח. אבא יצחק בטוח כי הבן שלו וסמי
בחיים .״גנבו אותם. אם המשטרה תחפש
אותם, ימצאו אותם.״

האחות

החורגת של ג׳איש
מרים, אשר לפי דבר
אביו הכתה את הילד ארבעה ימים לפני
העלמותו ביחד עם סמי ושברה לו את האף.

חמ אמי
(המשך מעמוד )21
(שישראלים פגשוהו בכינוסים בינלאומיים שונים באירופה) ,סעיד חמאמי ושניים־
שלושה אחרים.
כאיש פוליטי מובהק, הוצב חמאמי בתפקיד חשוב באש״ף. מזה כמה •שנים הוא
מייצג אית אש״ף בלונדון — שגריר בילתי־רשמי של ממשלה פלסטיניות שעדייו לא
הוקמה רשמית.
בבירה הבריטית נהנה חטאמי מפופולריות מפתיעה. הוא רחש לו במהרה חוג
נרחב מאד של ידידים בקרב ציבור העיתונאים !והמדינאים. הגבר בן ה־ ,34 בעל
ההופעה הנאה, השיער השחור •והעיניים החוסות, מעורר אהדה אוטומטית בלב
הבריטים בשל רצינותו, סיגנונו התרבותי, שפתו המאופקת, האנגלית הטובה השגורה
בפיו, צניעותו האישית ומסירותו המוחלטת לעניין •שאותו היא משרת.

כיטטט מכל הבחינות האלה, יש יהס הפוך לשגריר הישראלי,
גירעון רפאל, שהוא כדתי־פופודרי כיותר אצל הפריטים, הסבורים שהוא
נוקשה, שהצן ויהיר.
לא פעם •ניצל חמאמי את מעמדו האישי בלונדון בדי לעזור לאחרים. כך, כאשר
י,ניע הבישוף סאקאריוס מקפריסין כפליט ללונדון, אחרי הדחתו, היה זה סעיד חמאמי
הפלסטיני שהשתדל כי יקבלוהו ברוב •כבוד •בבקרה הבריטית.
הדיפלומטים הערביים הלקו על פעולתו זיו, מכיוון שלא ראו בה תועלת לערבים.
אולם חמאמי אמר בפשטות אני פליט. אני יודע •מד, זה להיות פליט. אני עוזר
למאקאריוס, מפני שהוא פליט.״
כמו כל ערבי ופל יהודי שמישפחתו גרה בארץ בחטי התורכים, ספג מילדות
סיסורי־זוועה על השילטון התורכי. גם משום כך עזר למאקאריום. עתה, כשחזר
מאקאריוס לכס השילטון בחלק היווני של האי השכן, נסתבר כי פעולת חמאמי היתד, גם
נבונה מבחינה מדינית.
יתכן שהיחס החיובי לחמאמי מושפע •לא מעט גם מן האהדה המסודתקת שרוחשים
הבריטים •ל״אנדר־דוג״ ,הכלב ׳שמתחת. הם זוכרים כי חמאמי נשאר בלונדון, חשוף
להתנקשות •בחייו, בשעה שעימיתיו, נציגי: אש״ף ברומא ובפאריס, נורו ונהרגו בפצצות
מתוחכמות.

אך כעיקר בביט המאמי, את לב הפריטים בהשקפותיו. האנגלים
אוהבים אגשים סבירים, וסעיד חמאמי הוא אדם ספיר מאד.

חוברת סני שרד א מיין
ן מן רב לפני שהגיע ללונדון, בעודו ממלא את תפקידו בתנועת פתח בירדן, נבטו
• 1בלבו של חמאמי כמד• ,אמיתות שהיו,אז פלתי־מקובלות.
הוא התחיל להתמחות במציאות הישראלית, ללמוד בסקרנות גוברת את ההיסטוריה
סל המדינה שגירשה אותו מביתו. הוא לא הפך אוהד ישראל• ,ולא ר:,־סלים עם תורת
;ציוניות. אך הוא הגיע למסקנה כי ישראל היא מציאות• ,שאי־אפשר לסלקה אלא במחיר
:ודא.

המציאות, פעיגי המאמי, היא שיש כארץ שתי יחידות לאומיות,

חמאמי >עפ הליכרלים הצעירים^ ככריטניה 1975 ,
חשוף להתנקשות בחיים

שראלית־יהודית ופלסטינית־ערפית, שאין להן פרירה אלא להכיר זו
:קיומה של זו. ההסדר יכול לכוא רק ביניהן לפין עצמן, ללא התערבות
הה. הסדר זה יכול, במציאות של ימינו, להתבסס רק על דו־קיום של
זדינה ישראלית ומדינה פלסטינית, זו לצד זו.
באותו זמן:נודע לחמאמי כי קיימים •בישראל אנשים הדוגלים בפיתרון דומה. באחד
ימים, במקשרד המודיעין הירדני, ראה עיתון ערבי מישראל. היה זד, גלייון של האדר,
ל־עאלס, המהדורה הערבית של הטולס הזה• ,שהופיעה ואז. מלרון הכיל מיכחב גלוי
יאסיר עראפאת, וכך נוכח חמאמי •לדעת כי יש ישראלים שאינם פוסלים הידברות עם
ש״ף, לשם השגת שלום*.
חמאמי לא הסתיר את דיעוזתיו בתוך פתיח. הוא הטיף להן בגלוי — באוזני חבריו,
!אוזני פע״לי אש״ף ואף באוזני יאמר עראפאת עצמו. עראפאת הקשיב• ,לא הגיב ולא
לל. מעולם לא ניתנה הוראה לחמאמי לשנות •את דעותיו, ואו לגנזן.
להיפך, עלייתו של חמאמי בקרב התנועה התקדמה במהירות. הוא נבחר למועצה
לאומית הפלסטינית, הפרלמנט של המדינה־הפלסטינית־בדרד• ,והוטלה עליו השליחות
חשובה ללונדון — •שליחות •שהבטיחה כי תחיה •תהודה מירבית לדיעותיז.
כלפי •חוץ נודעו דיעותיו של חמאמי לראשונה בנובמבר , 1973 זמן קצר אחרי מילחמת
•ם־הכיפורים. העיתון רב־היוקירה ביותר בבריטניה, טיימם, פירסם ישני מאמרים שלו,
ד,ם קרא לראשונה בגלוי לשיתוף אש״ף בתהליך להשגת השלום, תוך הכרה הדדית
סראלית־פלסטינית.

כישראל עוררו מא!מרים אלה תנופה מינימלית. פחונים מדיניים
;יתה התגובה: מי זה חמאמיז סתם אחד המשמיע ריעות פרטיות.
לתמאמי עצמו הייתה תשובה פשוטה לע״תוניאים הבריטיים, ששאלו יאם הוא מבטא
(המשך בעמוד )36
* המיכתב של אורי אבנרי לעראפאת הופיע מהעולם הזה ( )1655ב־1969

אריס

ה בי ת ה
^ קוראי ״העולם הזה״ של שנות
• החמישים־שישים ד,יא מוכרת היטב,
צעירה יפהפייה ושאפתנית, בלונדית חטו בה
בעלת חיוך מלבב, שסיפקה אינסוף
ידיעות פיקנטיות.
אלים בונדפילד נולדה בתל־אביב לפני
38 שנים, לפי עדותה, לאם ממוצא אנגלי
ולאב ממוצא גרמני. מיום שעמדה על
דעתה סיפרו לה שהיא יפה, והצצות
תכופות בראי עודדו אותה להסכים.
בתל־אביב של שנות החמישים היא
היתד, תופעה מהממת. הבלונדית הקטנה,
בעלת הגוף המושך, שיחקה אותה בסיגנון
חוצלארצי מובהק. למן ההתחלה החליטה
ללכת על מד, שחנן אותה הטבע. עוד
לפני שהתגייסה נבחרה כסגנית מלכת-
המים וכחביבת הקהל בתחרות מלכת־היופי
הארצית. היא התגייסה לצד,״ל, שירתה
עם יהורם גאון ואריק איינשטיין בלהקת
הנח״ל, והשתתפה בתוכנית לא לצאת מן
הכלים שביים אורי זוהר. כוכבת הלהקה
היתד, השחקנית עליזה רוזן. כששמעה כי
הבמאי שלה, אורי זוהר, הפך יהודי ירא-
שמיים ותושב קבוע של ישיבה בבני־ברק,
הודתה בחיוך מבוייש שאריק איינשטיין
היד, משגע כבר אז, כשד,יתד, חיילת ב להקה
צבאית, וכשסיפרו לד, שיד,ורם גאון

התחתן עם נערה בת , 17 פרצה בצחוק
פרוע :״בתולה, אה? זד, מד, שהוא חיפש
כל החיים!״
אחרי להקת דינח״ל הופיעה אלים ב־מועדון־תתיאסרון
החיפאי, בתוכנית שנק ראה
רגל אחת באוויר. אותה תוכנית,
לכאורה לא־חשובה, תופסת מקום חשוב
מאד בכרטיס־ד,ביקור של אלים בונדפילד,
הנשלח לכל סוכני השחקנים בהוליווד,
שם היא מתגוררת ביום: ולו רק בגלל
העובדה הפעוטה שביים אותה חיים טופול,
מצליחן־ד,ייצוא מיספר אחד של ישראל.
כיום מספרת אליס כי עסקה הרבה
בדוגמנות, והנחתה תצוגות־אופננה ומופעי
אמנים זרים, כגון מופעו של הזמר האי טלקי
שהיד, פופולארי בשעתו, מארינו
מריני. ואז היא מגיעה לדבר המסעיר,
והחשוב ביותר, שקרה לד, בחייה. הוא
קרה בגיל ,23 כשד,יתד, בשיא יופייה, ושמו
היה אדי קאלברט, אמן החצוצרה הנודע
שהגיע אז לישראל לסידרת הופעות.
העובדה שהוא היה גדול עליה ב־ 20 שנה
לא שינתה הרבה. למן הרגע שבו נעץ
קאלברט את עיניו באלים היפה, החל
קופידון מקפץ לו בין ליבותיהם.
אלים אוהבת להיזכר בימים הטובים
ההם. בחדרה שבמלון דן, שם היא מת־

בגיל 23 עובה את שואל כדי לכבוש את השלם ־
אתו׳ 15 שדות הופתקות היא משתוקקת לתזוו
אכסנת בביקור־המולדת הנוכחי שלד!,
אחרי שנעדרה מהארץ יותר משש שנים,
היא מניפה את רעמת שערה הבלונדי,
מתקנת את האיפור הכבד, ונזכרת במם-
טאלגיה :״זו היתד. אהבה ממבט ראשון.
מאז זה לא קרה לי, אפילו ממבט שני.
האהבה שלי עם אדי היתר. הדבר הכי יפה
שקרה לי בחיי.״
סיפור־האהבה של אלים זכה בפירסום
רב. הצעירה הדקיקה ואמן החצוצרה כבד-
הגוף ניראו בכל המסיבות. הם בילו לילות
במועדונה של פרדריקה, ישבו שעות ב קליפורניה
וסיפרו את סיפור אהבתם לכל
מי שהיה מוכן להטות להם אוזן.
כשנגמר סיבוב ההופעות של אדי קאל-
ברט בישראל לא היססה אליס, שמעולם

כשעזבתי את הארץ לפני 15 שנים, לא
הרגשתי את כאב העזיבה, לא הבנתי מה
יקרה לי עשר שנים יותר מאוחר. אבל
רק הרבה שנים אחר־כך הרגשתי את
הכאב על אובדן שני הדברים שהיו הכי
חשובים לי בחיים.״
לדבריה, התקבלה מייד אצל סוכן-
שחקנים, ומאז ועד היום השתתפה ביותר
מ־ 16 סרטים בקולנוע ובטלוויזיה. בין
השאר השתתפה בסדרות שם המישחק
וקולתזבו. לזכותה ייאמר כי אינה זורקת
שמות מהשרוול, אינה משתמשת בשמות
זוהרים כדי למכור את עצמה.

״אני רוצה
לה שתלב ב חזר ה״
ך• יא מתגוררת מזה עשר שנים
י י בלוס־אנג׳לס, ובמשך שמונה שנים
מתוך העשר השתכרה למחייתה מעבודתה
כשחקנית. היא אינה מתגוררת בווילה עם
בריכה. יש לה אומנם דירה בבוורלי־הילם,
אך בבית־דירות אחד מני רבים. יש לה
מכונית, אך בלוס-אנג׳לם — רק מי שאין
לו מכונית נחשב סנוב.
על הוליווד היא מדברת בפסימיות.
בכלל, נמאס לה מאמריקה. בדיוק משום
כך הגיעה עתה לישראל. בינתיים נפגשה

אדים כונדפידד ובעלה אדי קאלכרנז
קראו לו״מחצצר הזהב״
אני כאן, וקודם־כל אני מסדרת את ענייני
הלב. ביקרתי אצל אמא שלי ובמישפחה.
אחר־כך אסדר את הדברים האחרים.״
מתוך כל שלושים הפיזמונים שכתבה
אלים בונדפילד — המכונה בארצות-
הברית אליסיה בונד — נבחרו חמישה
על־ידי סוכנות מיוחדת. את אחד השירים
קנה הזמר טריני לופז, ובימים אלה הוא
עוסק בהקלטתו. אלים התיידדה עם לופז
וכיוון שמאז־ומתמיד היתד. אשת־עסקים
ממולחת, לדבריה, השפיעה עליו כי יבוא
לסיבוב־הופעות בישראל, וכבר נפגשה עם
אמרגן ישראלי כדי להסדיר את הסיבוב.
היא מכירה את הוליווד לפני־ולפגים,
שום דבר בעיר אינו עושה עליה רושם.
היא מסרבת לנקוב בשמות ידידיה המפור סמים׳
ומדברת במרירות על הקאריירה
ההוליוודית שלה. לפני שנתיים גילמה
תפקיד מרכזי בסרט־הטלוויזיה האגדה של
רודולף ואלנטינו. הבמאי היה מלווין
שבלסון, הכוכב היה פרנקו נרו ואילו
ברשימת המשתתפים הופיעה אלים במקום
השלישי, אחרי סוזן פלשט ואיווט מימייה,

אלים במועמדת ד״מלכת המים״

תחילת הדרך
לא עזבה את הארץ, ארזה כמה מיזוודות
והצטרפה אל שאהבה נפשה בנסיעתו
לארצו. אנגליה.

״האהבה הי ס ה
את האהבה״
**ץ פ, כך היא מספרת, בלונדון הקרה
והערפילית, הם התחתנו, שישה חוד שים
אחרי היכרותם. אולם, הרכילות בתל-
אביב טוענת כי למעשה לא נישאו השניים
מעולם, וכי היה זה רק תעלול־פירסומת
של אלים במירוצה הפרטי אל הזוהר.
אלים, בשאננות ובצחוק, מבטלת :״זה הכל
מקינאה, וממילא זה כבר לא חשוב עכשיו.״
כשהיא נשאלת מדוע התגרשה מבעלה,
אם כל־כך אהבה אותו, היא משיבה :
״חבל שאין לי איתי העיתון הישראלי
שכתב אז למה באמת התגרשתי. עמוד
וחצי על למה התגרשתי ! הייתי אז כל־כך
הרוסה, שהשתפכתי והשתפכתי. אם שואלים
אותי היום: אהבנו יותר מדי, ויותר מדי
אהבה הרסה את האהבה. היינו קשורים
מאד אחד לשני, לא זזנו האחד בלי השני
— ונשברנו מזה. אני לא רציתי אז חיי-
מישפחה שקטים, לא רציתי ילדים. אם
אתחתן היום, זה רק בשביל לעשות ילדים.
אז רציתי רק לעשות חיים.״
אחרי גירושיה לא שבה אלים לישראל.
היא יצאה לכבוש את אמריקה.
והיא מספרת :״נסעתי לעשות חיים.
הייתי בת ,27 עדיין צעירה, עדיין חתיכה,
עדיין רוצה לאכול את כל העוגה. אנשים
חשבו שנסעתי להתאושש, אבל אני לא
ידעתי שאני צריכה להתאושש. רק יותר
מאוחר הבנתי מה קורה לי. לקח לי זמן
עד שהכאב שקע בתוכי. רק חמש שנים
אחרי שנפרדתי מאדי יצאתי סוף־סוף מה משבר.
אותו הדבר קרה לי לגבי ישראל.

אימרג׳נמי (מיקרי־חירום) בתפקיד של
רופאה רוסיה (אני משחקת תמיד רוסיות),
והייתי כוכב של תוכנית אחת בת שעה.
בשבוע שבו הוקרן הסרט הייתי כוכב
לשבוע. ככה זה באמריקה, הכוכבים מת חלפים
בכל יום, התחרות עצומה ואף
אחד לא עומד מאחורייך.
״אחרי שני התפקידים האלה, שפירסמו
אותי, הלכתי לעבוד בהנהלת-חשבונות,
כל יום מ־ 9בבוקר עד 5אחר־הצהריים,
כמו כל בחורה נורמלית מפתודתיקווה.
בזמן שאני כתבתי את המיספרים במישרד,
הם ראו את הסרט שלי בטלוויזיה. יכולתי
לזרוק שמות של כוכבים, אבל זו לא
בעייה. בהוליווד כל אחד יכול להגיע אל
הסטארים. הבעייה היא להישאר ביניהם.
הם לא מסוגלים לשמור על קשר.
״אני יודעת שיש הוליווד מושחתת, אבל
אני לא מכירה אותה. אני יודעת שיש
עישונים וסמים, אבל אני לא מעשנת,
אז אותי לא מזמינים למסיבות הקוקאין
והחשיש. אני מגיעה למסיבות של אירועים
ענקיים, להצגות־בכורד. ולקבלות-פנים.
אני לא הולכת למסיבות אינטימיות, זה
לא מעניין אותי. חוץ מזה, האנשים שאני
מכירה לא מסתובבים במסיבות חשיש.
אלה שאני מכירה הם מעל לדברים האלה.
ג׳ק ניקולסון בהחלט לא נמנה עם הטי פוסים
שאני מכירה.
״ובכלל, אני מעדיפה את המסיבות
בתל-אביב. כאן הכל יותר אמיתי, הכל
יותר מהלב. בגלל זד. באתי הנה, כי
בניגוד לריצ׳ארד ניכסון, שגם אותו אמ ריקה
גמרה, לי יש לאן ללכת. לי יש
את תל-אביב.״

אלים בדוגמנית
הופעה עם טופול
עם במאים ושחקנים ידידים, שסיפרו לה
על אפשרות של עבודה בארץ.
באחרונה עברה משבר קשה, והיתד.
במצב של דיכאון שהביא אותה לאפיק
חדש בקאריירה שלה. היא החלה כותבת
פיזמונים. מספרת אלים :״הכתיבה שלי
נבעה מהדיפרסיה. הגעתי לרגע בחיים
שכל מה שעבר עלי בלי הכרה הגיע
לשיא, וזה יצא בשירים במקום במשהו
אחר. הבנתי פיתאום מה קורה אתי,
עשיתי מעין סיכום של הדברים שעשיתי
בחיים עד היום, והגעתי למסקנות חשובות.
סידרתי את הרגשות שלי. עברתי משבר
חמור. הרגשתי שאמריקה לא מעניינת
אותי. לא בגלל שרע לי. יש לי שם
דירה, יש לי אוטו ועבודה, אבל אין לי
השראה. אין לי חשק ללכת לאולפן, ואין
לי חשק להופיע בשביל אנשים שאין לי
יחם אליהם.
״הקסם של הוליווד פג, וזה משעמם אותי
עד מוות. כל-כך משעמם, שאין לי כבר
חשק לכלום ! ושם, באמריקה, צריך הרבה
חשק ואנרגיה בשביל לעשות דברים.
ההתחרות שם כל־כך עצומה, יש שם כל בך
הרבה כישרון, יופי וכסף, שאת
מאבדת את התוך שלך ובלי אהבה לא
יוצא שום דבר.
״כעת באתי לראות אם אני מסוגלת
להשתלב בארץ בחזרה. אני לא ילדה,
אני בודדה ואף אחד לא יעזור לי. כעת

אלים כנערת־זוהר
נישואין באנגליה
כשהיא מגלמת את תפקיד השחקנית הרו-
סיר. נאזימונה, שהיתה אהובתו של ולנטינו.

״לי יש
; תל־אביג״
^ ספרת אלים :״שיחקתי תפקיד
בתוך תפקיד. קיבלתי ביקורות מצו-
יינות. הניו־יווק טייטס כתב שהייתי הכי
מעניינת בסרט, אז מה? לא קיבלתי עוד
תפקידים. זה אמריקה! בהוליווד יש רק
כוכבת אחת: אליזבת טיילור. חוץ ממנה
יש כוכבים ליום, כוכבים לשעה, כוכבים
לשבוע. השתתפתי בסידרד. הפופולארית

אלים באשוג־חכרה
קאריירה באמריקה

במדי״ש
(המשך מעמוד )27
גם אפשרות זו נפלה. ד,עובדה שאסתר לא
נאנסה, רק הוסיפה למיסתורין של ה פרשה.
צוות
החקירה איבד את ידיו ורגליו.
בהיותו אובד עצות החליט להסתמך על
דברים שהגיעו אליו ללא כל בדיקה ממ שית,
למישטרה נמסר מפי עד כי שמע
מישהו אומר ששומר הלילה ליד מלון
פאן־אמדיקן ראה מכונית פולגסוואגן צהו בה
בשעת המיקרה וליד מקום הרצח. ה־מישטרה
החליטה לאתר את בעל המכו נית
הצהובה למרות שבידיה היתה רק
עדות שמיעה שבשמיעה.
החוקרים גילו ידידה קרובה של אסתר
עמה בילתה עד כשעה לפני הרצח. שתי
הנערות נהגו להיפגש יום יום ולספר את
כל שעובר עליהן אחת לשנייה. מפיה של
החברה שמעו השוטרים כי שבוע לפני
מותה קראה אסתר מודעת שידוכין והכ רות
בעיתון המצוייר סטאר. אסתר הת קשרה
לטלפון שבמודעה, הגבר שענה לה
כינה את עצמו בשם אבי.
אסתר מסרה לו את שמה וכתובתה
וקבעה איתו להיפגש ליד בית מגורי דוד תה,
לפי דבריה של הידידה הגיעו למקום
מגורי דודתה של אתי שתי מכוניות.
האחת חיפושית צהובה שבה ישב גבר.
ובשנייה ישבו גבר ואשה. אתי חששה
מאד כשראתה שתי מכוניות ולא ירדה
מהבית.
כדי להשיג את בעל הרכב היו צריכים
אנשי המישטרה לפתות אותו, כדי שיבוא
למקום פגישה. לאחר שטילפנו אל המספר
שצויין במודעה, אליה טלפנה שבוע קודם
אסתר, חיכו שיבוא מישהו כדי לקחת את
הבחורה, ואז יעצרוהו.
ליחידה המרכזית לא היתד, שוטרת בת
שבע־עשרה שתוכל למלא את תפקיד הנע־
^רה המתחזה. הם פנו אל אחת מפרקלי טות
מחוז תל־אביב, עורכת־הדין שרה
דדי הנראית כ״חתיכה בת 17״ כדי שהיא
תפתה את הבחור להיפגש איתה. זו היתה
־,פעם הראשונה בה עירבה המישטרה את
$נשי הפרקליטות במיבצעים שלה, דבר
שעליו חל איסור מוחלט. כך מצאה עצמה
עורכת־הדין שרה רדי מנופפת בידה לצעיר
שנהג בפולקסוואגן הצהובה, ליד מגרש
־,חניה של היכל התרבות.
מכונת האמת קבעה. מייד נכנסה
ופעולה מערכת ההדלפות לעיתונות של
־,יחידה המרכזית, זאת עוד קודם שהיה
:רור לבלשים אם אכן היה אברהם זנקו,
,חשוד שלהם, מניע לרצח או אם אין לו
זליבי. אשמתו המוכחת היחידה של זנקו
זיתה החיפושית הצהובה שלו.
כאשר עצרו אותו שוטרי היחידה ה זרמית
הם היו בטוחים כי האיש שיוצא
זן המכונית הצהובה נקרא אבי פז, אליו
זיתה מופנית המודעה שבעיתון המצוייר.
•ק אחר כך התברר, כי אבי פז הוא
:ן־דודו של אברהם זנקו וכי זנקו היה
:ביתו של אבי פז כאשר טלפנה עורכת־
;דין מן הפרקליטות והוא היה גם זה
שבא לפגישה. אולי כדי לקחת אותה
זהר כך אל אבי פז, שהוא בחור צעיר
חולני מאד.
אבל לרב פקד חגג לא היתד, כלל בעיה,
זיתה בידיו עדות של מישהו שטען כאילו
שומר אלמוני ליד אתר הרצח ראה חיפו שית
צהובה. הוא דרש וקיבל מבית־המיש־
!ט את מעצרו של אברהם זנקו לחמישה־נשר
יום כחשוד ברצח.
אברהם זנקו ידוע כבעל עבר פלילי.
אשר נרצחה רחל בסון, רצח אשר עדיין
א פוענח, ב־ , 1967 היה זנקו בין החשד
׳ים. הוא נעצר למרות שהיה שרוי באבל
:אותם ימים, ושוחרר רק לאחר תקופה
רוכה. זוהי הפעם השנייה שהוא נאשם
:חשוד ברצח. אבל גם בפעם הזו נראה
י החשדתו באה כדי להרגיע את הציבור
את העיתונות ולהוכיח את זריזות המיש־ירה.
עורך־דינו, דרור מקרין, טען בבית
מישפט כי היסוד שעליו מושתתת הד,צ־ה
הוא כה רעוע עד שאין צורך כלל
התאמץ ולספק אליבי.
שופט השלום יהושע דיאמנט, קיבל את
ענתו של מקרין אבל החליט לתת לחוק י
המישטרה זמן לטפל בעניין. כאשר
צאו מקרין וזנקו מאולם השופט, הם
פגשו בחגג אשר הציע לזנקו להיבדק
:מכונת־אמת .״אם יתברר כי לא שיקרת,״
בטיח חגג ,״אשחרר אותך מייד.״
התוצאות הישירות של בדיקת מכונת
:אמת אמרו כי כאשר טען אברהם זנקו
זהוא לא רצח את הזוג בחוף הים בבית-
הוא דובר אמת.

וידויו המזעזע שד אבי שת• המתאבדות
הדחיות מירושלים, משה הורביץ
המנ סהלהסב׳יר ל ..ה ע 1ל ם הזה״
את הסיבהלהתאבדותבנותיו
*** תי היריות שקולן לא הדהד ב •
/קומת המרתף של בלוק 16 בשכונה
החרדית קריית צאנז בירושלים, הסעירו
את הארץ כולה בשבוע האחרון. התאבדותן
המשותפת של האחיות חנה ואסתר הורביץ
הפכה להיות אחד הסיפורים המזעזעים
ביותר שארעו אי-פעם במדינה.
מלכה הורביץ, צעירה בת , 17 יפר,פיה
בעלת זנב סוס, לבושת חליפה מודרנית
ומגפיים עד לברכיים התדפקה על דלת
החדר של אחיותיה חנה ואסתר. מלכה
ידעה כי האחיות נוהגות להסתגר בחדרן
המשותף למשך שעות, ולעיתים ימים תמי מים,
כשהן נועלות מאחריהן את הדלת ו
יוצרות
לעצמן מקדש פרטי בחדר הקטן
המכיל מלבד שתי מיטות, שולחן כתיבה
ושידה, גם ספריה עצומה בת 400 ספרים.
אולם מלכה, אשר למרות גילה הצעיר
נחשבה תמיד לנערה בעלת הבנה ורגי שות
בלתי רגילים, ידעה גם כי בכל פעם,
כאשר נוקשים על דלת האחיות, הן פות חות
מיד את הדלת.
באותו יום לא נפתחה הדלת. כשלא בא
מענה לנקישותיה הגוברות והולכות של
מלכה, היא החלה לחשוש. היא הזעיקה
את אמה ואת אחותה הרביעית רבקה.
רבקה מיהרה לעבר אחורי הבית ויחד
עם בעלה, תלמיד ישיבה בשם חיים, הצ ליחה
לפרוץ אל תוך חדר האחיות מבחוץ.
המראה שנתגלה לעיניהן היה נורא. חנה
בת ה־ 19 שכבה על הרצפה כשפניה שלוות
וקרות. רק ברקתה נפער פצע מכוער ו שותת
דם. אחותה אסתר בת ה־ 24 התפתלה
מכאבים והתבוססה בדמה כשבטנה שותתת
דם והיא נטולת הכרה. אמבולנס שהוזעק
במהירות למקום לקח את שתי האחיות
לביודהחולים שערי־צדק. בבית־החולים
נקבע מותה של חנה. מאמצי הרופאים
להציל את אסתר, שעדיין היתה בחיים,
עלו בתוהו. כשעתיים אחרי מותה של
אחותה, נפטרה גם אסתר.

מהעולם החיצון, שערערו אותן, אבל אני
חושב שזה להיפך. כיוון שהן היו מעורערות
בנפשן, הן נדבקו בחלקים מהעולם
החילוני, אבל הן היו דתיות, כמו כל אחד
אחר.
אני לא קורא עיתונים, רק את המודיע,
ובוודאי שלא ראיתי טלוויזיה בשבת, כא שר
היתד, כתבה על המקרה. כל העניין
הזה עם העיתונים זר, כמו זבובים על ה פצע.
ארעה לנו טרגדיה אבל לא מניחים
אותנו לנפשנו.
גם אני שואל למה חנה ואסתר עשו את
זה. יכולות להיות לכך כמה סיבות, שאני
מאמין בכולן, אבל אנחנו אף פעם לא נדע

את האמת. היתד, בהם מופרעות נפשית,
בעיקר באסתר. היא יכולה היתד, להיות
בסדר, לדבר ולצחוק, להיות עם המשפחה,
ופתאום, בשניה אחת היא היתד, נופלת.
נכנסת לדיכאון ומסתגרת בחדרה. חנה,
שהיתה צעירה ממנה, אם כי הרבה יותר
פעלתנית, היתד, הולכת אחריה. הן היו
ביחד בכל דבר. כאילו נפש אחת.

אני
לא אשם
ן• ש עוד אפשרות אחת, ואני לא בטוח
שהיא לא יכולה להיות. היה מישהו
או אנשים אחדים שדחפו אותן לעשות את

כולם שואלים, גם אני, למה הן עשו
את זה. צריך היה להכיר את חנה ואסתר
כדי לא להבין למה דווקא הן עשו את
זה. העיתונים אומרים שזה בגלל המלחמה
בין שני העולמות שהן נקלעו אליה: ה עולם
הדתי והעולם החילוני. אבל הן לא
נקרעו בין שני עולמות. הן היו דתיות.
אולי לא כמו שהייתי רוצה שהן יהיו אבל
הן היו דתיות. היה להם כמה דברים

על רצח, וזה עיוות להם את הנפש. אחרי
שקוראים ספרים כאלה, לחיים אין את ה משמעות
הרגילה שלהם, והמוות הוא כמעט
דבר רגיל.
אגאתה כריסטי רצחה את הילדות שלי.
אני בטוח בזה. הדעה הזו הרבה יותר
נכונה מהשטות של המלחמה בין העולמות
הדתי והחילוני. היו שם גם ספרים של
אוסקאר ווילד. אני לא קראתי אותם, אבל
קראתי את המכתב שהן השאירו ושם היה
ציטוט מהדברים של אוסקאר ווילה הוא
כותב על החדלון, על המוות, על השקיעה,
וזה השפיע על חנה ואסתר. אוסקאר ווילד
שמדבר על הייאוש ואגאתה כריסטי ש כותבת
על רצח, מביאים להתאבדות. בעיקר
זה נכון אצל נערות צעירות שלא היה
להם את הכלים להתגונן כנגד המילה ה כתובה
החילונית.

בלי מדי ם
בשכונה

סיפר השבוע משה הורכיץ אביהן
שד האחיות המתאכדות דכתב
״העולם הזה״:

אני בעצתי עזבתי
כעם את הדת,
הייתי ח״ל ותיתן
בקיבוץ

שיכול היה למנוע את זה. אבל אחרי
שחשבתי הרבה אני יודע שאני לא אשם.
גם אשתי יודעת שהיא לא אשמה.
אשמים זה הספרים. צעירות דתיות שגילו
לפתע את עולם הספרים של החילוניים.
יש לי אח שמבוגר ממני ב־ 12 שנה.
הוא אמר לי פעם לשרוף באמבטיה את כל
הספרים של אסתר ושל חנה. אחרי שהן
מתו, למחרת היום של ההלוויה, הלכתי
ושרפתי את יכל הספרים. ראיתי איזה
ספרים היו שם 400 :ספרים, בעיקר בל שים.
אגאתה כריסטי, המון ספרים של
אגאתה כריסטי. אסתר וחנה פיטמו עצמן
באגאתה כריסטי, קראו סיפורים על פשע,

מתאבדת חנה הורכיץ
להתחתן —
זה. אולי אנשים שאני לא מכיר, שהיתה
להם השפעה גדולה עליהן שדחפו אותן
להתאבד. אבל מה שהכי מתקבל על הדעת
הוא שהקדוש ברוך הוא פשוט החליט ל הביא
את זה עליהן ועלינו. זוהי גזירה
משמיים.
אני יודע שלנו, לי ולמשפחה שלי, הרבה
יותר קל להתגבר על המכה כיוון שאנחנו
דתיים. אבל הכאב שלנו כהורים הוא גדול,
כמו כאב של הורים חילוניים אם חס ו חלילה,
היה קורה להם הדבר הזה. אני
ואשתי חשבנו הרבה אם טעינו באיזה
מקום, אם היד, משהו שיכולנו לעשות

נחנו אנשים פתוחים. אני מעולם
י 1לא הטלתי מרות על אף אחת מהבנות.
כאב לי על זה שאסתר היתד, יושבת שעות
וימים בתוך החדר שלה בלי לעשות שום
דבר, רק לקרוא. היא לא רצתה לעבוד.
פעם היא עבדה בספריה בני־ברית, בתור
ספרנית, ואהבה את העבודה הזאת. ד,ספריה
היתה נפתחת בשעה 4אחר הצהריים, אבל
היא היתה שם כבר ב־ 10 בבוקר, והיתה
קוראת. אז זה התחיל אצלה. ב־ 1973 סגרו
את ד,ספריה. מאז היא לא עבדה. לפעמים
היא היתד, מטפלת בתינוקות של השכנים,
עושה בייבי־סיטינג, וזה היה נותן לה עוד
קצת כסף.
אשתי ואני היינו נותנים לה כמה כסף
שהיא היתד, צריכה, למרות שהיינו יודעים
שהכסף הזה הולך לדברים אסורים כמו
הספרים האלה שלה, איפור לעיניים ולפנים
ולכרטיסים לקולנוע. אני עובד קשה. עכשיו
אני עובד בתוובה ונמצא כל יום בבית,
אבל עד לפני שנה עבדתי בבית־שמש ו הייתי
חוזר הביתה רק ביום חמישי. אשתי,
למרות שיש לנו ילדים קטנים בבית, עו בדת
כבלנית בבית המרחץ. אשתי נתנה
לה כסף כמה שהיא רק רצתה. להיפך:
היינו מבקשים ממנה לקחת עוד ועוד כסף,
רק שיהיה לה טוב.
כשחנה, שלמדה וסיימה בהצטיינות את
בית הספר בנות־יעקב רצתה ללכת לצבא,
לא אמרתי לה לא. לא אהבתי את זה,
אבל היא רצתה, ואני לא אומר לא לבנות
שלי. רק ביקשתי ממנה לא ללכת עם
מדים בשכונה. הסברתי לה שזה יפגע ב-

המון, ומשך ימים שלמים סגורה בחדר,
קוראת ואוכלת, קוראת ואוכלת.
״חוץ מתקופה אחת שהיא לא גרה בבית,
היא היתד, מקפידה לחזור תמיד הביתה ל לון.
לא חשוב באיזו שעה היא היתד,
נפרדת ממני, היא היתה חוזרת ברגל
הביתה. אני זוכרת פעם שהלכנו איזה
עשרה חבדה לקולנוע ביחד, ואחר כך
לאכול משהו. השעה כבר היתה אחרי 2
בלילה ואני הצעתי לאסתר להשאר ללון
אצלי, או לפחות שמישהו מהחבר׳ה ילווה
אותה הביתה. זה בכל זאת מפחיד ללכת
ממרכז העיר לקרית צאנז בשעה כזו ב לילה
לבד. אבל אסתר צחקה ואמרה , :מה
כבר יכול לקרות לי?׳״

רגשות של האנשים בשכונה. ובאמת, אף
אחד מהשכנים לא ידע שחנה בצבא.
רק אנחנו, המשפחה ידענו את זה. היא
היתד, שמה את המדים שלה בתיק ניילון ו ככה
מגיעה הביתה. אני אף פעם לא ראיתי
אותה במדים, אבל מלכה הבת הצעירה,
ראתה אותה. היתד, תקופה שאסתר לא
גרד, בבית. היה לה חדר במקום אחר. מלכה

הבנות שרי
היו תעווונוות
בנפשו ובן הן החאנוו היתד, מבקרת אצלה שם והיא ראתה פעם
את חנה עם מדים אצל אסתר בחדר.
זה היה בסדר שם כי זה היה מחוץ לקריית
צאנז׳.
חנה הבינה את הבקשה שלי ולא הת מרדה
נגדה. הו לא רצו לנקר את העיניים
לעולם הדתי שהוא העולם שלנו. הן העדיפו
להסתגר בתוך עצמן ובחדר שלהן. אני אף
פעם לא אמרתי להן מה לעשות והן לא
ניסו לכפות את העולם שלהן עלי, או על
המשפחה. כל מה שאמא שלהן ואני רצינו,
זה שהן תהיינה מאושרות. לחנה היה טוב.
היא שרתה בחיל־האוויר. היו לה שם הרבה
חברים וחברות. היא היתד, מספרת למלכה
כמה טוב בצבא, ועל כל החברים והחברות
שלה. רק אחרי המקרה שמענו שאפילו
היה לה ידיד שם.

האב —
חילוני לשעבר
י אסתר ניסינו להביא שידוכים. זה
* נכון, אבל זה לא נכון, כמו שמישהו
אמר, שבגלל זה שרצינו שהיא תתחתן היא
עשתה מה שהיא עשתה. לא ניסינו לכפות

ב חורי ם
וקרחת

מתאפרת אסתר הורכיץ
— אפילו עם גוי
אסתר היתד, בחורה חכמה, אבל היא לא
אהבה ללמוד. היה להן עולם שלהן, שהן
בנו אותו במו ידיהן והעולם הזה הרס
אותן. אני לא יודע מה אומרים עכשיו
השכנים, לי הם לא אומרים שום דבר
בפנים, אבל הגילוי הזה על ההתנהגות של
הבנות שלי בזמן שהן יהיו בחיים, בוודאי
שלא מובן להם. הם גם בוודאי לא מבינים
כיצד אני הסכמתי לזה.
אנחנו אהבנו מאוד את אסתר וחנה.
השתדלנו להבין אותן ולא להציק להן.
נתנו להן לחיות את החיים שלהן. אני לא

בין השתיים, ירתה באסתר ואחר כך הת אבדה
בעצמה. אני לא יודע איך הן עשו
את זה אבל אף אחד בדירה הקטנה לא
שמע את היריות. אולי זה בגלל שאנחנו
בקומת מרתף. באותו בוקר שאלד, אשתי
את חנה מדוע היא לא הולכת לצבא. חנה
אמרה לה שהיא תלך יותר מאוחר ואחר
כך הסתגרה עם אסתר בחדר. אנחנו כל
כך רגילים לזה, שאשתי הניחה לה.
גם ההלוויה היתד, אחרת מאשר רגילים
לה. אנחנו קברנו את אסתר וחנה בשעה
שלוש וחצי לפנות בוקר. לא קברנו אותן

ן ך* חורים היה נושא שעניין אותה,
אם כי עד כמה שאני יודעת אף
פעם לא היה לה מישהו. היא בכל זאת
היתה דתיה. כשהיינו יושבות בספריה היא
היתד, מתעניינת בבחורים שבאו לשם, אבל
במצבה שהיה אז, היא היתד, שמנה כמו
חבית, לא יכולתי להכיר לה אף אחד.
אני יודע שהעניין של השידוכים של ה הורים
שלה היה מציק לה. כשהיא היתר,
מתארת לי את הסצינות עם הבחורים ש ההורים
שלה היו מראים לה מרחוק, ב שידוכים
אפשריים, אני הייתי פורצת ב צחוק.
״פעם
אחת, ראיתי אותז, עם פאה בלונ דית
ארוכה. שאלתי אותה מה זה ואז היא
סיפרה לי שההורים הציעו לה שידוך רציני
וכדי למנוע את הסכנה שהשידוך ייצא אל
הפועל היא עשתה לעצמה קרחת, ולכן היא
היתד, צריכה פאה.
״לפעמים היו לה שגעונות של איפור.
היא לא היתד, קונה אז ספרים בכסף ש היתר,
מקבלת מאמא שלה, או ממה שהיא
היתה מרוויחה כשמרטפית, אלא ניגשת ל-
פרפומריה וקונה לה המון מוצרי איפור.
בדרך כלל אחרי שהיא התאפרה והיינו
פוגשות איזה בחור שהיה מוצא־חן בעיניה,
היא היתה אומר ת _לן תכירי לי אותו.׳
״חנה היתד, אחרת לגמרי ״.חנה היתד,
יותר צעירה ואף יותר אמיצה מאסתר.
אמנם לאנשים נדמה כי חנה היתד, מרדנית
יותר, בעיקר בגלל העובדה שהיא היתד,

וצחה איו בוותי
עליה אף אחד והיא ידעה את זה. הייתי
שמח אם היא היתר, מוצאת בעצמה ב חו ד
שלא יהיה דתי, שיהיה אפילו גוי, רק
שד,יתד, מוצאת מישהו. אבל היו לה בעיות.
המופרעות הזו שלה שלחה אותה יותר ל ספרים,
לסרטים ולטלוויזיה אצל השכנים,
מאשר למצוא שידוך. היא גם היתד, בחורה
שמנה מאוד. רק בשנה האחרונה היא רזתה.
היא היתד, ילדה יפה וגם חנה היתד, יפה,
אבל חנה היתד, יותר רזה.
אני הבנתי את הבנות שלי. למרות שאני
יליד הארץ ושנולדתי בבתי־אונגרין ל משפחה
דתית, היתד, לי תקופה בחיים שלא
הייתי דתי. יש לי עד היום תעודה של
ד,״מתנדבים בעם״ .הייתי לוחם בשורות
האצ״ל בירושלים ואחר כך חבר כפר
יהושע שזה עוד היה קיבוץ. הייתי רפתן
בקיבוץ. אז הייתי הולך אפילו בלי כיפה.
אחר כך התגייסתי לצד,״ל והייתי בחיל-
הספר. רק מאוחר יותר חזרתי להיות דתי.
אני יודע שעכשיו יש כל מיני סיפורים
על אסתר וחנה, אבל זה בגלל שהאנשים
לא מבינים מה קרה. זה נכון שהם היו
הולכות לסרטים. אפילו. שמעתי על סרט
אחד בקולנוע הבירה שהן היו בו פעמיים
עם עוד חברים וחברות חילוניים שקראו לו
הבית נוטף דם. אפילו את החילוניים הסרט
הזה מפחיד, ומעשי הרצח שיש שם הם
נוראים. אבל סיפרו לי שאסתר היתד, אדי שה
לגמרי והמוות בסרט בכלל לא השפיע
עליה. היא אמרה אז :״זה כלום, רק רוצ חים
אותה בסרט,״ זו אחת מהמופרעויות
שלה שהביאו אחר כך למותה.
הן היו ילדות טובות ומוכשרות. הן היו
ילדות יפות. חנה היתד, תלמידה מצטיינת
בבית הספר והיו לה הרבה חברים. גם

יודע, אם היו אומרים לי שזה מה שעומד
לקרות, אם הייתי נוהג איתן אחרת. אני
לא מסוגל להכריח אותן לחיות כמו שאני
רוצה, ואפילו אם הייתי מנסה לעשות את
זה לא הייתי מצליח איתן. הן היו חזקות
אופי והמופרעות הנפשית שהביאה אותן
למקרה עוד היתה מחזקת את האופי שלהן.

* ש לנו עוד ילדים. אפילו הקטנים יוד עים
מה קרה. אי אפשר היה להס תיר
את זה מהם. בהתחלה כולנו בכינו,
אבל מהיום שנגמר השבעה, חזרנו לחיות
את החיים הרגילים שלנו. אני מקווה ש מלכה
תהיה אחרת מהן. מלכה היא דתיה
בדיוק כמו אבא ואמא שלה. היא כבר בת
17 עוד מעט, שומרת על כל המצוות,
ולמרות האהבה הגדולה שלה אל אסתר
וחנה, ולמרות שהן היו מספרות לה על
החוויות החיצוניות שלהן, היא אף פעם
לא השתתפה בזה. מלכה לא תלך לצבא
והיא תתחתן בעזרת השם, כמו אחותה
רבקה.
הקבורה שלהן כמו המוות שלהן, לא
היו רגילים. אף אחד לא מבין איך זה
שאמא של חנה ואסתר, שהיתה בבית, וגם
מלכה, לא שמעו את הקול של היריות.
עכשיו אנחנו יודעים שאחרי שהן סידרו
את הכל, כתבו לנו את המכתב והשאירו
את תעודות הזד,וי שלהן, הן עשו את זה.
למרות שהמוח בדברים המופרעים האלה
היה של אסתר, חנה היתד, המבצעת. היא
היתד, זו, שכפי הנראה, על פי ההסכם

מחוץ לגדר, למרות שלפחות חנה היתד,
כמתאבדת ..לא רצינו לחכות עד הבוקר
עם ההלוויה. הכאב שלנו היה יותר מדי
גדול ורצינו לגמור עם זה. ככה זה גם
מקובל בחוגים שלנו להביא אותן למנוחת
עולמים מהר, לשבת שיבעה ודי. גם לא
רצינו את כל הטלוויזיות והצלמים בהל וויה.
רק המשפחה. לפני הלוויה באו אלי
מהצבא. חנה היא חלל צד,״ל בגלל שזה
קרה בעת שרותד, הצבאי. אני חתמתי ל צבא
שאני מוותר על הלוויה צבאית בשביל
חנה.
עכשיו אנחנו רוצים לחיות בשקט עם
הכאב שלנו. כל מה שאנחנו יכולים לעשות
זה לקרוא פרקי תהילים כדי שלשתי היל דות
שלי יהיה יותר טוב בגן העדן.

עד באן סיפורו של אבי הנערות
המתאכדות משה הורכיץ.
בחוגים מסויימים ולאו דווקא דתיים
היו שתי האחיות דמויות די ידועות. הן
הצליחו לרכוש לעצמן ידידים וידידות בני
גילן .״הן היו בחורות די משונות, אם כי
מאוד אהבנו אותן,״ סיפרה השבוע לכתב
העולם הזה תקוזז, נערה חילונית העובדת
כפקידה במוסד ממשלתי אשר היתד, משך
שנים רבות ידידה קרובה של אסתר.
״אסתר היתה שונה מחנה. היא היתד, שמנה,
רק בתקופה האחרונה היא רזתה קצת,
הזניחה את עצמה, והיתד, עצלה. היא לא
למדה בבית ספר וכל מה שעניין אותה
היו ספרים, עיתוני נשים והפיטום העצמי
שלה. חוץ מאשר התקפות שהיו קצרות
ביותר היא לא שמה לב לצורתה החיצונית,
אם כי ההורים שלהם היו מנסים לתת להם
כסף כדי לקנות בגדים. היא היתד, אוכלת

בצבא, אבל מי שהכיר אותן ידע כי את בל
רעונות המרידה בעולם הדתי שלהן; העל תה
אסתר, אבל חנה היתד, מבצעת אותן.
כאשר חנה התגייסה לצבא, כאילו גם
אסתר התגייסה. זו היתד, אצלן מחלה של
ממש, הזהות הזו. הן היו מדברות באותו
סגנון, אומרות את אותם דברים, חוות
את אותן החוויות — הכל ביחד.״
המשטרה הצבאית החוקרת (מצ״ח)
מנסה לבדוק עתה מהיכן הגיע אקדח
הברטה לידיה של חנה. קיימות שתי השע רות:
האחת שחנה הצליחה לסחוב את
האקדח מבסיס חיל־האוויר בו שירתה, או לם
בדיקות שנערכו בבסיס עדיין לא העלו
דבר. האפשרות השניה היא שאחיה,ן הבכור
של האחיות, אברהם, שהוא כיום תלמיד
ישיבה, אך בעבר היה חייל מצטיין בנח״ל
מוצנח, אחז ברשותו אקדח צבאי שהתגלגל
לידיהן של האחיות.
שכונת קרית־צאנז בירושלים עדיין לא
נרגעה. אברכים ובתולות העוברים ליד
בלוק מספר 16 שבשכונה עדיין אינם יכו לים
להעצר ליד פתח הבית ולהפטיר:
״המסכנות.״ השכונה פגועה פגיעה כפולה.
תושביה משתתפים באבל משפחת הורביץ
אך גם נדהמים לנוכח הגילוי של החיים
הכפולים של שתים מבנות השכונה: חיים
חילוניים בהסתר מתחת לאפם של התוש בים
החרדים.
הסערה הציבורית תחלוף. מה שלא יח לוף
הוא הכאב של משפחת הורביץ ושל
ידידיהן של שתי הצעירות המייוחדות. מה
שבוודאי לא יחלוף היא השאלה שיש עליה
תשובות רבות ואין עליה אף תשובה אחת :
״מדוע הן התאבדו?״

הנדון י ..י
(המשך מעמוד )13
מזה שלושים שנד. נתונים אנו במילחמה
עם העולם הערבי כולו. דור שלם חונך
על בירכי המילחמה. למד להעריץ את
תכונות המילחמה, להתמודד עם פחדי
המילחמה, להתמצא בנוף המילחמה.
המערכת הפוליטית בארץ התגבשה בתוך
המילחמה, כתגובה על המילחמה. הכלכלה
הישראלית היא כלכלת מילחמה. התרבות
הישראלית היא תרבות מילחמה.
עתה, במכה אחת, צריך הכל להשתנות.
אנשים נדרשים לוותר על הנוף המוכר
להם, נוף המילחמה, ולחפש את דרכם
בנוף אחר לגמרי. נוף המילחמה הוא נוף
צחיח, וקשים החיים בו. אבל זה נוף
מו כ ר.

מי שהתרגל לחיות בגיהינום ולהסתדר
בו, עלול להיתקן? פפהד
כאשר נפתחים לפניו, לפתע, שערי
גן־עדן כלתי־מוכר.

0ס ו
ף* ק כך ניתן להביו את הפוליטיקאים,
י 1העיתונאים, הפרופסורים, עדת המנ היגים
והמונהגים המתייחסים אל השלום

וומאמי איזה כסיד יתעקש להשאיר כע־ייה
אחת, מרכזית, כלתי-פתורה —
כאשר ניתן לפתור את כד הבעיות,
למתוח קד על מילחמת-מאה-הש-
נים, ולשלב את ישראל.החופשית,
החזקה, המשגשגת במציאות מיז־דח־תיבונית
חדשה?
כאשר ניתן לעשות את עיסקת המאה,
לקנות בסיטונות מציאות לאומית חדשה
— האם ניגש לבעיות בגישה המפוכחת
של רוכל־רחוב, בריאליזם של בעל־דוכן
בשוק הפישפשים?

מי שרואה את היער, אסור לו
לשכוח שהוא מורכב מעצים. כוודאי.
אך מי ש! ואה רק כמה עצים
בודדים, ואינו מסוגל לראות את
היער — לוקה בעיוורון מסוכן.

ך• ל הדברים מתמקדים, בסופו של
* דבר, באיש אחד: מנחם בגין.
האם הוא יכול להתגבר על הלם־השלום?
האם הוא יכול לראות את ההבטחה ההיס טורית
הגלומה במציאות החדשה, העשוייה
לקום? האם הוא מסוגל לוותר על מושגים
ישנים, על אידיאולוגיות ישנות?
יש אנשים בארץ השרויים באויפוריה,
נוכח התקדמותו של בגין בשבועות ה אחרונים.
למרבה הצער, איני שותף לאוי־פוריה

בגין התקדם לא-מעט, ואני מעריך
אותו עד כך. אך מי שמצוי
כתולדות התנועה הרוויזיוניסטית,
יודע כי כל ההתקדמות של מנחם
בגין עד כה היתה כתוך האידיאולוגיה
שלה. הוא לא הרג ממנה
אף כמילימטר אחד.
הוויתור על שטחים שמחוץ לארץ-
ישראל, על פי ההגדרה הדבוטינסקאית,
אינו כלל ויתור בעיני בגין. בניגוד לאחי-
תופל׳ לא אמר בגין מעולם כי שארם-
אל-שייך חשובה מן השלום. ראש בית״ר
לא שר על פיתחת רפיח.

מפגינים נגד השלום ב״שדות״
מה כל זה חשוב?
כאילו לא היה אלא שינוי קל במציאות
המילחמה, מין מילחמה באמצעים אחרים.
אתה קורא ושומע את דבריהם, ואתה
רוצה לזעוק: ריבונו של עולם, האם אתם
מוכים סנוורים?

השלום הוא המהפכה הגדולה
כיותר בחיינו, מאז הקמנו את ה מדינה
הזאת. אין יהוא נופל מאותו
מעשה־כראשית במאי .1948
הוא יפתח לפנינו עולם אחר, עולם
חדש. עם ישראל, מדינת ישראל, שנכלאו
במשך 30 שנים בגטו ממלכתי מנותק
ומבוצר, ייצאו למרחב של אפשרויות
בלתי־מוגבלות.

והנה אתם עומדים ומתווכחים
על --ע ל מה ץ
על כמה יישובים בפיתחת רפיח? הם
ייעלמו מן השטח, כפי שניבאנו מראש,
ואיש לא יזכור אותם כעבור שנה. מי
שרצה להתנחל באמת, יתנחל במקום אחר.
מי שרצה לעשות שם ביזנס, יעשה ביזנס
בכוויית ובאבו־זאבי. מה כל זה חשוב,
בהשוואה לשינוי הכביר העומד לחול
כהיסטוריה העברית?
מדברים על בסים של צה״ל בין שכם
יגשר דמיה, על ״נוכחות צבאית״ ,על
היכולת לדכא את תושבי רמאללה אם
ירימו ראש. איזו חשיבות יש לבסיסים
:אלה, כאשר ניתן להגיע למערך חדש
סל כל הצבאות במרחב, במיסגרת שלום
2קיף עם העולם הערבי כולו? האם נמשיך
לחשוב במושגים של מם־כפים, כאשר
;מצב מחייב חשיבה של קלאוזביץ חדש?
כל הדיבורים האלה על הסכנות הנוראות
;טמונות בהקמתה של מדינה פלסטינית,
>ו אף ביישות פלסטינית עצמאית בגדה
׳ברצועה — מה הקשר שלהם למציאות
;חדשה העשוייה להיווצר, מציאות של
זירגון מדיני מיזרח־תיכוני, הסכם־הגנה
;רחבי, שוק מרחבי משותף?

הרעיון של הענקת אוטונומיה מינהלית
ל״ערביי ארץ־ישראל״ אינו המצאה של
בגין. רעיון זה נוסח לפני 72 שנים על־ידי
זאב דבוטינסקי בוועידת הלסינגפורס, ש דנה
בזכויות המיעוטים בממלכת הצאר.
בגין מציע לתושבי חברון ושכם רק את
אשר דרש ז׳בוטינסקי למען היהודים,
כמיעוט לאומי ברוסיה. אין זה צעד לקראת
ישות פלסטינית, כפי שטוענים בורים, אלא
שילוב הפלסטינים כמיעוט לאומי במדינת-
היהודים המורחבת, על פי עקרונות ז׳בד
טינסקי.

יכול מישהו להאמין, או לפחות
לקוות, כי מנחם בגין יגיע כסופו
•טל דבר אד הרוכיקון של השלום,
ויהצה אותו. אודי. .מותר תמיד
לקוות. אך חייבים אנחנו להגיד
בינתיים את האמת: מנחם בגין
רחוק מאד, כרגע זה, מן הרוכיקון
הזה.
!סוס וס
ילו ראה מגחם בגין את התמונה
המרהיבה של השלום הגדול, הפרושה
לפניו, הוא היה עונה על מעשהו הדרמאתי
של אנוואר אל־סאדאת במעשה דרמאתי
משלו.
הסיכוי הגדול של השלום הוא דרמאתי,
והוא מחייב מעשים דרמאתיים. אדם בעל
חוש דרמאתי, כמו מנחם בגין, בוודאי
היה צריך לדעת זאת. מי שאומר ש״דרוש
זמן״ ,ש״צריכים לנהל משא־ומתן ממושך״,
אינו מבין את הסיכוי ואת הסיכון.

(המשך מעמוד )32
את דעתו -של מישהו :״אני !הנציג הרשמי־ שיל איש״ף בלונדון. במו כל שגריר, אני
מבטא ׳את השקפת שולחי. לא הוחזרתי הביתה אחרי הפירסום. יותר מזה, לא נשרכה
עילי שיום התקפה בשום יבמה של אש״ף יאו של פתח. אמנם היו כמה התקפות פרועות
עלי — אייל אליה באו מצד היאירגיונים הקיצוניים.״
׳במהלך 1974 השמיע המיאמי מדי פעם היודעות דומיות על הפיתרון הצפוי.
בינתיים הילך אש״ף מחיל אל חיל ׳בזירה הפוליטית. בוועידת־הפיסגה הערבית בריבאט
נחל ניצחון מזהיר, כאשר נתקבלה פה־אחד ההחלטה להכיר בו כבנציג הבילעדי של
העם הפלסטיני, אף שאיש ׳מבין שליטי־ערב ליא ירצה בכך. לאחר מכן הוזמן יאס׳ר
עראפאת לשאת את דברו ביאו״ם וזכה בקבלת־פנים דרמאתית.

אולם ראשו שד סעיד חמאמי בלונדון לא הסתחרר ימן ההצלחות.
הוא נשאר מפוכח .״אם מאה מדינות יכירו כנו, וישראל לא תביר בנו —
אין לזה כד ערך,״ אמר בעם לידיד בריטי.

יימ״יסמו חמא מיי,
ן• תאריך הגדול הבא בחייו של חמאמי היה ה־ 20 במארס . 1975 אך בניגוד לתארי ו
י ריכים הקודמים, יצר הוא הפעם עצמו את המאורע שהעניק לייום א״ת חשיבותו.
באותו יום נפתח במועדון הליברילי־׳הליאומי בלונדון סמינר שנמשך שלושה ימים.
בפני הפורום הזה נאם סע״ד חימאמי נאום היסטורי, המכונה מאז ״מיסמך חמאמי״.
מעטים ידעו ׳איך נולד מיסמך זה, שאינו למעשה ״מיסמך חמאמי,״ אלא ״;מיסמך
עראפאת״ .תחילה נועד לפירסום בטיימם, אך מסיבות שונות הוחלט לאחר־מכן להביאו
בפני הסמינר.

׳המוסמך תוכן בקפדנות, כמשך שבועות ארוכים, תוך התייעצויות
בץ הימאמי וראשי ;התנועה בביירות. כל מידיה בו נשקלה שוב ושוב,
כי בעדיו, ראו בו אקט מדיני ממדרגה ראשונה.
המיסמך פותח בביקורת חריפה על •תולדות הציוניות ׳ותהליך הקמת ישראל. אך
המסקנה המעשית היא שאין ליעם הפלסטיני ברירה •אלא לחיות לצד •המדינה הציוניות,
,שהיא עובדה קיימת. תוך כדי כך השמיע חמיאמי יבמה רעיונות מהפכניים. בין השאר :

הפסקת המאבק המזויין, ,אם ישותף אש״ף במשא־זמתן לשלום.

• הקמת מדינה פלסטינית בשטחים שיוחזרו על־ידי ישראל, כתוצאה מהסדר שלום.
• גבולות פיתוחים יבין מדינת־ישראל ומדינת־פלסטין, כדי ״לעודד״ השפעת-גומלין
תרבותית וכלכלית.
י• מתן היתר ליהודים ישראליים לחיות בפלסטין ,׳תמורת ההיתר למיספר מתאים
של ערבים פלסטיניים לחזור לישראל.
• ערובוית-ביטחון למדינה הפלסטינית ולמדינת-ישיראל.
• נסיגת ישראל לגבולות ה־ 4ביוני , 1967 כחלק מהסדר־השלום.
י• פתיחת דרשייח בין שוחרי-ישלום ישראליים ׳ופלסטיניים, שבו יביעו שני הצדדים
באופן חופשי •את דיעותיהם• ,אלה באוזני •אלה.
$שאיפה לאיחוד־מחדש של הארץ ,׳תוך הסכם יבין שני העמים, ברבות הימים,
״אולי לא ׳בימי היינו,״ ׳בצורת פדרציה או !תבנית אחרת.
הדברים הושמעו ׳ופורסמו בבריטניה. הכיתבים של היומונים הישראליים דיווחו
עליהם בכמה שורות לעיתוניהם. חמאמי, ושולחיו בביירות, המתינו לתוצאות.

הם יהיו משוכנעים כי ׳אקט מהפכני ז;ה, הפווגח נוגים חדש לשלום
יביא לתגובה כלשהי מצד ממשלת ישראל. הם היו מובנים לבך שהתגובה
תהייה זהירה ומסוייגת. אולם הם נדהמו מן ׳התגובה שבאה: הומר־תגובה
מוחלט. המימסד הישראלי פשוט התעלם מן העניין כולו.
התוצאה היחידה היתד. הקמתה של המועצה הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני,
שמייסדיה הסתמכו בפירוש על הצהרת חמאמי, וקבעו 13 עקרונות ישראליים התואמים
במידה ריבה יאת עקרונות ״׳מיסמך חמאמי״.

ההתעל מו ת ה ויו וו מ וו
ן * התעלמות, הרועמת שיל ממשלת־ישראל החלישה: את תנופת יוזמתו של חמאמי,
אך לא הפסיקה אותה. הראיון שנתן לפני כמה שבועיות לעיתון ההולנדי, שפורסם יי השבוע בישראל, חוזר על אותם העקרונות ׳בציורה מפורשת וחד־משמעית. יש להניח
כי בעיקבותיו יבואו יוזמות חשובות עוד יותר.

אין עוד ספק כי קו זה נהנה עתה מתמיכתם של יאסר עדאפאת
ושאר האישים המרכזיים של איש״ף ופתח.
הסביר זאת חמאמי, לא מכבר, באוזני אישיות אירופית :״עראפאת אומר כי הערבים
יכולים לנצח את ישראל. זוהי רק שאלה של זמן ׳ומאמץ .׳אכיל ניצחון כזה יהפוך את
הארץ כולה לבית־קברות. עראפאת אינו רוצה בניצחון כזה־!״
לא פעם בשואל חמאמי מדוע מניח לו עראפאת להשמיע את ההצהרות, כמקום
להשמיע אותן בעצמו. הרי ׳אותם חדברים ,׳אילו באו במישרין מפיו של ראש איש״ף,
היו משפיעים הרבה יותר.
על-כך משיב חמאמי, כמו מנהיגים פלסטיניים אחרים, בנימוק פשוט ׳והגיוני :״מה
יש לנו, לפלסטינים, להציע, כשנבוא אל ׳שולחן־הדיונים עם ממשלית־ישראל ו
״ישראל מחזיקה בכל ארצנו, ובחלק גדול של עמנו. בידיה בל הקלפים המעשיים.
בידינו ייש רק קלף אחד ׳ויחידי: ההכרה של העם הפלסטיני בקיומה של מדינת־ישראל.
הכרה זיו ׳תשים קץ למילחימת־הדורות בין ישראל והעולם הערבי כולו.

״אם ;שים את הקלף הזה על השולחן לפני פתיחת המשא-והמתן
— מה יישאר כידינו לניהול המשא-ומתן עצמו ץ״

הסיכון הוא שנחמיץ את ההזדמנות,
אולי לדורות, אולי לצמיתות.

כיום
נחשב חמאמי למומחה מס׳ 1לענייני ישראל בקרב אש״ף. בפגישות עם
עיתונאים הוא ׳מג׳לה בקיאות רבה בענייני יישראל, מכיר את הכוחות והאישים הפעילים
יבה, ומביע בהרחבה את השקפתו על בעילת העם היהודי. תוך כדי כך הוא מגלה
התנגדות חריפה ביותר לאנטישמיות, שבה הוא רואה בעלת-ברית טבעית לציונות.
כין שאר דברי־הכיקורת המרים שהוא משמיע כלפי המדינות הערביות, בולטת
טענתיו שהם רדפו את היהודים ׳והביאו להגירתם .״רוב היהודים האלה יבאו לישראל
וחיזקו את המדינה הלוחמת נגדנו. אבל לממשלות הערביות זה לא היה, איכפת.״

כמיקרה הטוב כיותר יביא לנו
שלום קטן, מיסכן, שכיר, כר-חלוף.

ולס נושא חלומותיו של הגבר עדידההליכות מג׳בליד, אינו מישרה רמה במדינה
י * שתקום. יש לו חלום המציק לו יותיר: לבוא ליפו ולראות יאת הבית שבו נולד ושבו
בילה את שבע השנים המאושרות הראשונות — והאחרונות — בחייו. ידידיו מעידים
שינוסטלריה זיו מבצבצת בכל שיחותיו. הוא מתלונן על הקור של לונדון, על הערפל
׳והגשם, ומתגעגע לארץ. אשתו הירושלמית ושני ילדיו הקטנים שותפים לגעגועים אלה.
׳אולם חמאמי יודע שאם תקום המדינה הפלסטינית, לצד ישראל, הוא לא יחיה ביפו,
אלא במדינה החדשה. הוא יבקר את ביתו בג׳בליה, אך יקים את ביתו תחת דגל פלסטיני.

נחמיץ אותה, אם סאדאת יגיע למסקנה
כי נכשל, כי ישראל מציעה לו הצעה
שאין העולם הערבי יכול לקבלה.
נחמיץ אותה גם אם ייכנע סאדאת בסופו
של דבר (כפי שמקווים ישראלים רבים)
ויסכים לשלום נפרד, שלא יפתור את
הבעייה, שלא יביא את השלום האמיתי.

י 6פנינו פרושה, מבעד לערפל, ה *
ארץ המובטחת של השלום.
מתוך עיוורון, מתוך פחד, מתוך הלם,
אין עם־ישראל רואה אותה.

הוא רואה רק את הערפד.

אם יתגשם חלום זה כדרבי־שלדם, ללא מרחץ־דמים נוסף, י׳היה
לסעיד חמיאמי, חלק גדול בכך.
העולם הזה 2106

יוזגי ד ה
היוועץ המישפטי לממשלה
ועיסקי השורים
לפני כשבועיים צוטט ראש־הממשלה
מנחם בגין כאשר א מר :״בתקופת
המערך עסק היועץ המשפטי בניסוח
כתבי״אישום, ואצלי הוא מנסח חוזי-

אריאל שרון
משא־ומתן עם עצמו
שלום.״ אימרה זו אומנם מתאימה למציאות,
אולם יתכן שהיועץ המשפטי כה
עסוק בענייני השלום, עד שאין לו זמן
לנסח כתבי״אישום. אך נושאים לכתבי-
אישום יש די והותר, אם מדובר בשרי
הממשלה של הליכוד.
כתב האישום הראשון יכול להיות
מנוסח נגד בעל חוות שקמים, שר־החק-

מחיר ׳המיטה
צמוד לסוכר
חנות ״דיוץ־רגבה״ ,ברחוב איבן״גבירול
בתל־אביב, מוכרת מיטוונ במחירים שו נים•
לפני עשרה ימים ביקש לקוח לקנות
מיטה, שמחירה המוטבע היה כ־3000
לירות. הוא בירר עם המוכרים את הפרטים
והבטיח לחזור כעבור כמה ימים,
כדי לרכוש את המיטה. אחרי שלושה
ימים חזר ושמע כי מחיר המיטה עלה
בינתיים ליותר מ־ 4500 לירות. כאשר
הצביע על המחיר הקודם, שהיה עדיין
מוטבע על המיטה, השיבו לו כי ההעלאה
היא בתוקף מאותו הבוקר. כאשר
שאל מה קרה בבוקר, שחייב ייקור כזה,
השיבו לו כי גם מחירי הסוכר עלו,
ולהוכחה הציגו בפניו את אחד מעתוני
הבוקר, שפירסם את הידיעה על כך.

לאות אריאל שרון. ב־ 16 בנובמבר
1977 פירסם ״העולם הזה 2098
כתבת-שער, שגילתה כי שרון משלם ל-
מינהל״מקרקעי-ישראל דמי-חנירה על אד-
מות החווה בהנחה שהוא מעבד 1000
דונם שלחין (בהשקיה) ,בעוד שבפועל
הוא מעבד לפחות 2200 דונם. ההפכש
הסתכם במאות אלפי לירות לשנה. המ דובר
בתשלומים משנת . 1972 הדבר נע שה
כיוון שבמינהל לא טרח איש לבדוק
אם השתנו שטחי אדמות השלחין המעו בדות
בחווה( .המינהל גובה דמי־חכירה
גבוהים יותר על אדמות מושקות מאשר
על אדמות מעובדות שאינן מושקות).
חוזה החכירה קובע כי כל שינוי בשטחי
השלחין גורר שינוי בתשלום. לכן היה
על שרון להודיע למינהל על השינוי. אי-
ההודעה — שכרה בצידה.

אוססויה: ב^חות
א !],עוזו לייצוא
שר־האוצר האוסטרי, הנס אנדרוש,
משוכנע כי פיחותים מגבירים אינפלציה
יותר מאשר הם מעודדים א ת הייצוא
או משפרים את מאזן התשלומים. אוס טריה
הנהיגה החודש מדיניות המבוססת
על יציבות המטבע ועל ספיגה מהציבור
כדי לעודד ייצוא. מדיניות זו מנוגדת
לחלוטין למדיניותן של ממשלות ישראל
עד כה. לכן יש בה עניין.
עד לפני זמן לא רב היתה כלכלת
אוסטריה בין המשופרות שבעולם. התוצר
הלאומי הגלמי גדל ב־״/י 30 בעשור הא חרון,
הגיע ל־ 45 מיליארד דולר. האינ פלציה
— בשיעור שנתי של 5.5בלבד.
השכר עלה בשיעור של 7.5לשנה בש נתיים
האחרונות, והאבטלה — רק

אולם החל בשנת 1976 החלו הצרות,
בגלל עליית שווי השילינג, הצמוד במידה
| רבה למארק הגרמני. הייבוא גדל, הייצוא
קטן, והענף המכניס נסוג. בשנת 1976

בעקבות חקירה הורה המינהל לחקור
את הפרשה, ורק בימים אלה קבע מנהל
מחוז הדרום של מינהל-מקרקעי-ישראל,
יהודה זיו, כי אכן מעבדת החווה כ־
4000 דונם שלחין ויש לחייבה בתשלום
נוסף על חשבון השנים שעברו. נציגיו של
שרון ניסו לטעון כי התשלום הוא לא
לפי השטח המעובד בהשקייה, אלא לפי
הקצבת המים הקבועה של החווה. זאת
כיוון שאריק שרון השיג מנציבות המים
תוספות שנתיות קבועות, מחוץ להקצבה
׳הקבועה. המינהל לא קיבל טענה זו,
שכן כל היישובים בארץ משלמים לפי
כמות השטח המושקה.
יהודה זיו העביר את הנושא ליועץ
המשפטי של המינהל ולמנהלו יעקב
ועקנין, שהרי מדובר בשר הטמונה על
המינהל. על שניהם להכריע עתה אם
לחייב את שרון לשלם יותר, ואם להע מידו
לדין.
זהו מצב שאין לשאת אותו. כיצד יית כן
שפקידים ינהלו משא-ומתן עם השר
הממונה עליהם, ועוד יעזו להתנגד לדעתו?
לכן חייב היועץ המשפטי לממ שלה
להורות להעביר את הנושא אליו.
אגב, עד לכתיבת שורות אלה טרם העביר
שרון את החווה לאחרים, כפי שהורה
לו היועץ המישפטי. האם החוכר המיועד
מחכה עד לגמר הוויכוח עם המינהל,
בעניין גובה דמי החכירה, מפני שהוא
יודע כי שרון ינהל את הוויכוח טוב יותר
ממנו !
נושא אחר המטריד את היועץ הוא
פרשת סגן־ראש־הממשלה ייגאל ידי ן .
ליועץ נמסרו ראיות על מעשיו של ידין,
שמכר רכוש לא־לו לאנגליה, ושילשל את
התמורה לכיסו, וכן הונה את מס־ההכ־נסה
ועבר עבירות מטבע זר לפני מיספר
שנים. החקירה בנושא זה מתנהלת בקצב
ארכיאולוגי.
שר אחר שעניינו תלוי ועומד הוא
שר״התשתית-והאנרגיה,
היועץ המשפטי פתח בחקירה, בעקבות
הפירסומים ב״העולם הזה״ ,וטרם נודעו
תוצאותיה.

יצחק מודעי.

שר־אוצר אנדרוש
תעיקר יציבות
גדל הגירעון המסחרי של אוסטריה ב-
/0ס 66 והגיע ל״ 3מיליארד דולר. בשנת
1977 הוא יסתכם ב״ 4.7מיליארד דולר.
שער השילינג כיום הוא 15.6בדולר. בפועל
הוא שווה ס/״ 20 פחות. אולם שר-
האוצר אנדרוש אינו מאמין בפיחות כ מכשיר
לשיפור מאזן התשלומים. הוא
סבור כי ההשפעה המיידית של פיחות
היא העלאת מחירי הייבוא ואינפלציה.
הוא הביא כדוגמה את איטליה וברי טניה
שעשו פיחותים רבים שעזרו רק
במעט לייצוא. וכאשר פיחתה שוודיה את
המטבע, קפצה האינפלציה ב. 150/0-
התוכנית הכלכלית של אוסטריה נוע דה
להקטין את הביקוש הפנימי על-ידי
העלאת מס״,ערך מוסף מ-״ 130/ל״״, 307
על שורה של מוצרים נבחרים. הדבר יש פיע
על ־ 107 מכלל הייבוא ועל מכלל
הביקוש המקומי. העלאת זו תכניס ל אוצר
מיליארד דולר לשנה. כן הופעל
מס-מותרות מיוחד על מכוניות, מטוסים
פרטיים, יאכטות ופרוות. ב 1-ביולי
יונהג מס-תעבורה מייוחד על משאיות
העוברות דרך אוסטריה בהובילן את
מרבית המשלוחים ממערב-אירופה למז רחה.

הח־־כ־דשעבו
סוזינס
נן שס־תו
מי שהיה שנים רבות חבר־כנסת מטעם
מפא״י, משה סרדינס, הוכרז פושט-
רגל על-ידי כונס הנכסים הרשמי.
לדבריו ננקטו ההליכים נגדו ביוזמתו
של ראש המועצה המקומית, מרדכי
סלע, כדי למנוע את בחירתו מחדש
לוועד המושב. לסרדינס ולגיסו היה חוב
ישן לוועד, אך סרדינס טען כי למושב
חלק נכבד בחוב זה ולכן אינו רוצה
לפרוע אותו במקום המושב. ראש המו עצה
ניצל את העובדה שהוא עצמו ערב
לחוב זה, והכריז על סרדינס כעל פושט-
רגל.

1ו*דרפר לבורסה
היהלומים י
השמועות המהלכות בין היהלומנים
טוענות, כי הממונה על הכנסות המדינה,
משה נוידרפר, עתיד לפרוש בקרוב
מתפקידו ולקבל תפקיד חשוב בבורסת
היהלומים. יהיה זה גמול נאה על היחס
שגילה מינהל הכנסות המדינה ליהלו-
מנים, שתשלומי מס״ההכנסה שלהם הם
שערורייתיים.
רק לפני שבועיים אישר מינהל ההכנסות
ליהלומנים הסדר מס־הכנסה לש נתיים
האחרונות, המהווה חריגה ברורה
מן הרפורמה, באשר הוא מבוסס על
תחשיב. לפי ההסדר ישלמו היהלומנים
סכום. זעום מהכנסתם האמיתית.
את מקומו של נוידרפר יתפוס, כפי ה נראה,
רואה החשבון דן בבלי.

ביקוש רב
לולאי־שקר
עידן הפוליגרף (״גלאי שקר״) בא.
בתל־אביב מגיע מיספר החברות ה מ ציעות
כיום שירותי-מעבדות לתישאול
מדעי לשלוש. הוותיקה ביותר היא ״מודיעין
אזרחי״ ,שלה שתי מכונות-אמת.
לפני כשנה פתחו צבי א הרוני וייק־טור
כהן מישרד לחקירות, המצוייר גם
בגלאי שקר. עתה נפתח העסק השלישי,
השייך לאסתר שחר ואבינועם
ספיר, לשעבר עובדי גלאי״השקר במשטרה.
השקעה
בעסק מסוג זה מגיעה ל״100
אלף לירות, מזה 60 אלף לירות בציוד.
מחיר הגלאי עצמו 3000 דולר. הסוג המבוקש
הוא ״לאפאייט״ ,תוצרת ארצות
הברית, המוביל בתחו ם זה.
כל בדיקה נמשכת כשעה ליד המכונה,
כאשר הבודק נזקק לעוד כחצי״שעה כדי
ללמוד את תיקו של הנבדק. זמן נוסף,
לא קבוע מראש, דרוש לפיענוח הבדיקות.
לפעמים התוצאות ברורות, אך לעיתים
דרוש זמן רב כדי להגיע ל מסקנה
צדרך־כלל יכול בודק אחד לבצע שלוש
בדיקות ביום. יש בודקים המסוגלים
להפעיל מכונה בקצב של בדיקת אחח
לשעה.
עיקר הביקוש לבדיקות הוא לגבי מהימנות
עובדים החשודים בעבירות שונות,
בשלב שבו המיפעל עדיין אינו מ
עוניין לפנות למשטרה. שחר וספיר טוענים
כי העובדה שהמכון שלהם עוסק רק
בבדיקות-אמת ולא בחקירות, משמעותית.
לדבריהם, החוק מחייב את מישרד׳
החקירות בנאמנות שילוחית למזמין העבודה.
לעיתים יש ניגוד אינטרסים, כא

אסתר שחר ואבינועם ספיר
נאמנות למי?

״אלנבי״

למבץ־ה
משה סרדינם
חוב ישן

קולנוע ״אלנבי״ הוצע למכירה על-ידי
בעליו, ראודור ורדימון, ועתה עו מד
ל הס תיי ם משא-ומתן על מכירתו
לאחת מרישתות השיווק הגדולות בארץ.
התוכנית: לפתוח במקום חנות כל-בו
גדולה.

שר תוצאות הבדיקה אינן נוחות למזמי
אך נוחות לנבדק. לעומת זאת, מפעיל
גלאי״שקר חייבים, לפי כללי אגודת ה
׳,פוליגראף האמריקאית, בנאמנויי לנבדי
ולא למזמין העבודה.
כיום מכירים בתי-המישפט במרכיי
ארצות״הברית בטימצא גלאי-שקר כב
ראייה במישפט פלילי. בישראל מקבלי(
תוצאות בדיקה כזו רק כסיוע לבקשת
מעצר לפני משפט. פרקליט המדינה ג ב
ריאל בך הסביר באחרונה, כי הוו
תומך בקבלת מימצאי הגלאי כסיוע גו
בטישפט עצמו.

08 סנויד, אויבי, אח !
*1 1 7

הי ה

2106

(המשך מעמוד )20
״מי זה היה?״ אמרתי לו :״זה היה סעיד
חמאמי, אחד האישים הבכירים באש״ף.״
האלוף נדהם .״כך אתם מדברים, סתם ככה,
מארץ לארץ?״

,אך מכד עשרות שיחותינו, פנים־
אל־־פנים ובטלפון, נחרתה בזיכרוני
יותר מכל חוויייה אחת, שנמשכה
כמשך כד השנים — החווייה שד
ביתך.
דיברנו, בפגישתנו הראשונה, על הבית
שנטשת ב־ , 1948 ואתה בן .7דיברת עליו
בגעגועים. הסברת לי היכן הוא, בערך.
ליד בית־הקברות המוסלמי ביפו. בדרך
לבית־וגן( .לא ידעת שבית־וגן נקראת
מזמן בת־ים).
ביקשת שאשלח לו תצלום של הבית,
המכיל את האושר של ילדותו.
שירטטנו מפות. הלכתי לחפש את ביתך,
את ביתו של עאדל חמאמי, חבר עיריית
יפו. הערבים הזקנים, ששרדו ביפו, חששו
לגלות לי את המקום. הם חשבו שהיהודי
זומם מזימות. איתרתי בית, שלחתי לך
צילום — ואתה אמרתי לי, בטלפון: זה
לא זה.
עשרות שעות ביליתי בחיפוש אחרי
הבית, עשרות תצלומים של בתים שלחתי
לו. ובכל פעם, בכל שיחה: לא, אין זה
הבית. לא גיליתי אותו. הלכת לעולמך,
מבלי לראותו שוב, אף בתמונה.

צילו של חבית ריחך עלינו. צילה
של הטרגדיה, הפלסטינית, צידו שד
הסיכסוך.

* * לי להתנצל לפניך, סעיד. אמנם,
^ מעולם לא הטלתי ספק בכנותו. אך
מדי פעם הייתי חייב לבדוק אותה מחדש.
יצחק רבין אמר לי, באחת השיחות שבהן
סיפרתי לו על מגעינו :״הם מנצלים אותך.
חמאמי הוא מכשיר כדי לאחז את עיניכם.
הם רוצים להשיג בעזרתכם, לגיטימציה
בינלאומית.״

מאוזן :
. 1יבולים; .5יישוב ליד ירושלים;
. 10 נישא 11 בהשאלה: מרכז 13 מס פיק
14 דגל> . 15 אפס כוחו ; .16 מטע
גפנים; . 18 דורון; .20 מבני נוח; .21
מודה ; .22 מסיעות הכנסת ; .24 נחל
בעמק יזרעאל; .25 ירביץ; .26 מלמד;
. 28 גחלים לוחשות; .30 טבע; .31 לא
גדול ! .32 השתוקקו ! .34 פיטפוטים ; .35
מרחץ תורכי; .38 סיום! .39 בת־קול;
.41 בילבד; .42 שמש; .43 מנעול פטנ ט
.45 ! ,רקה; .47 מילת־ברירה; .48 יום-
המנוחה המסורתי .50 :שימחה .51 :מונח
בתורת החשמל ; .52 נוזל החיים ; .54 גרר!
.57 ראפיה ; .61 קוסם ; .62 אסורים ; .64
ישיש ! .65 פיסגה ; .66 תנועת־מים בי !
.67 בתוכם! .69 נאה מאד; .70 מפחד;
.72 טיפה .74 :ירק המשמש למאכל ; .75
ליגלוג עמוק ; .77 מעד ; .78 ראש־לישכה
(ר״ת 80 מכלי המיטבח ! .82 מן ה גפיים
; .84 זאת ; .85 מין מם ! .87 מופע,
באנגלית; .88 חיצוניות; .90 טול! .92
תבואה; .94 שעה מאוחרת בלילה! .95
עצם בפה ; .97 שם דורכים את היין ! .99
נצח; . 101 מיפתן; . 102 שאין נשמה
באפו; . 103 מלבבת; . 104 מצב שאין בו
חולי.

סאונד :
.1ירק המשמש למאכל ; .2ישן ! .3
שוטר־חרש; .4סופו של טוב! .6מצבת-
זיכרון .7 :זכר בצאן ; .8מטבע יפאני ;
.9תרגילי־סדר חמושים (ר״ת 12 מלאך;
. 15 גבוה וזקוף 16 מערה קטנה 17
שלל אפשרות מראש; . 19 מוכר; .20
מרחם; .21 גלימה עליונה; .23 מרנן;
.24 חודש בשנה העיברית! .26 אתר;
.27 תן ! .29 נוכח ! .30 צוחק קלות ; .33
מחשבה; .34 קורה עבה; .36 ריקוד! .37
טרמינל; .40 עולז; .41 ידיד; .44 מש אבת
הגוף; .46 מתגורר; .47 יבשה מוק פת
מים; .49 פנים; .50 ספינת המידבר;
.53 השקפה ; .54ר־זרווה ; .55 מפליג ; .56
מחייתו־יער; .58 כיסא־כבוד; .59 דרך
צרה ; .60 שמן משובח ; .62 שייך ל־ ;
.63 בגימטריה: תריסר; .66 מושב בארץ!
.68 גרמי השמיים ; .71 בוץ ; .74 שוד !
.76 מחוספס .77 :ירק־גינה .79 :גוף ;
.81 הווייה! .83 מגילגולי הארבה; .84
שערה קצרה וקשה .86 :רטוב במיקצת ;
.89 מפל־מים ; .91 ציר הדלת .93 :גללים;
.95 מעדנות ! .96 מינחה ! .98 מסייר !
. 100 שופט; . 101 זועף; . 102 קול הפרה.

אותה דיעה הושמעה באוזני שוב ושוב,
גם מפי כמה מן הכסילים המופיעים אצלנו
כ״מומחים״ ,הממלאים בפיטפוטיהם את
כלי־התיקשורת והסימפוזיונים הבינלאומיים.
התמודדתי עם אפשרות זו ברצינות.
בדקתי אותה בכלי ההיגיון. הוכחתי לבעלי
שיחי שהגירסה הזאת מגוחכת בעליל.
שהרי לא אתה הפצרת בי לפרסם את
מגעינו, אלא להיפך. אני הפצרתי בך.
אמרתי לך, שוב ושוב, שפירסום עצם קיומם
של מגעים בין אישי אש״ף ופטריוטים
ישראליים עשוי להשפיע על דעת־הקהל
בישראל, לשנות את העמדה הציבורית
כלפי הפיתרון הפלסטיני. ואילו אתה אמרת
שוב ושוב: המתן! האזר בסבלנות! יבוא
היום! עדיין אין השעה כשרה! יש להכין
את דעת־תקהל שלנו!
אמרתי לך שאני מספר לראש־הממשלה
ולכמה אישים בכירים אחרים על שיחותינו,
וכי הדבר עלול לדלוף לעיתונות. מה אעשה
במיקרה כזה? השבת :״אל תאשר ואל
תכחיש. הגד שאין תגובה.״
נהגתי כך, כאשר דלפו רמזים על פגי שותינו
לעיתוני ישראל. טילפנת לי ו אמרת
:״אנחנו לא זקוקים לזה. זה לא
טוב. אנא, זכור שכל מילה הנכתבת
אצלכם, נקראת אצלנו בעיון!״

בל זה סותר את הגירסה כאילו
רציתם להשיג, באמצעות מגעים
אלה, לגיטימציה בינלאומית. אילו
רציתם בכך, היית אתה תובע פיר־סום.
היית מדליף, מפרסם קומו
גיקאטים.

אך לא הייתי זקוק להוכחות הגיוניות
אלה. כנותו של אדם נתפסת בדרך האינ טואיציה.
מעולם לא היה בלבי אף שמץ
של ספק בכנותו המוחלטת.

,השבוע הוכחת את כנותך בדמך.
רוצחיך האמינו לך, בשם שהאמנתי
לך אני.

ך* אם כל זה היד. לשווא? האם הקורבן
י 1שהקרבת, זה שאין גדול ממנו, הוא
לחינם?

הישראלי אל שאיפות עמך. כאשר הטפתי
לך על הצורך במעשה כזה — והרי לא
היתד, לנו אף שיחה אחת, שבה לא הטפתי
לכך לא העליתי עדיין על דעתי מעשה
כמו ביקורו של אנוואר אל־סאדאת בירו שלים.
אך משהו מעין זה עמד לנגד עיני** ,
משהו שיבוא מצידכם.
הסברת לי ארוכות מדוע זה קשה, מהן
הבעיות, היכן המיכשולים. למדתי ממך
הרבה, סעיד. מעטים האנשים שכה הרבה
למדתי מהם. הוכחת לי שאש״ף מתקדם
באיטיות, אך בהתמדה, בדרך לשלום. לאט
מדי, מאוחר מדי.
ואילו אני לא הצלחתי להביא לך את
הדבר שהשתוקקנו לו: החלטה של ממשלת
ישראל להכיר בזכותכם לעצמאות לאומית,
תמורת הכרתכם. במדינתנו. העברת לי
כמה פעמים מסר על מנהיגיה בדבר
נכונותם להכיר בישראל דה־פאקטו, תמורת
הזמנת אש״ף לוועידת־דנבה. ביקשת ממני
להעביר מסר זה לראש־הממשלה, יצחק
רבין. עשיתי זאת. אך לא הצלחתי לשכנעו
לשנות את עמדת ממשלתו.

יתכן בי בישלוני זה עדה דך
כחייך.
אילו נהגה ישראל כפי שביקשנו, אילו
קיבלה לפחות את נוסחת אהרון יריב
(״לא נכיר באש״ף אלא אם כן יכיר ביש ראל,
יכריז על נכונותו לכרות שלום עימד,
ויפסיק את מעשי־ד,איבד כי אז היה
המחנה שלך באש״ף מתגבר, חזית־הסירוב
היתד, מאבדת את מקורות כוחה, ואיש
לא היה מעז לפגוע בך.

נכשלתי.

ן* ככל זאת, השגנו לא מעט. היית מודע
| לכך, גם כאשר החלה ההתמוטטות.

לא לשווא !הסתכנו. לא לשווא
שילמנו את המחיר ששילמנו. אנחנו
את, המחיר הקטן שדנו, אתה
את המחיר העליון.
לא סתמנו את, התהום כין שני
עמינו. אך הנחנו, דפחות, גשר־הכלים
רעוע מעדיה.
אחרי פגישותינו הראשונות פירסמת, ב מארס
, 1975 את תוכנית־השלום הגדולה
שלך. היא לא תישכח. דורות ילמדו אותה.
במדינה הפלסטינית שתקום, ילדים ילמדו
על אודותיה בשיעורי-ההיסטוריה.
כעבור כמה חודשים אמרת לי: המחנה
המציאותי מתגבר אצלנו. יודעים עליך
ועל חבריך. הגיע הזמן להקים כתובת
ישראלית רשמית, שתייצג עמדות אלה,
ושנוכל לקיים עימה מגעים רשמיים.
כך קמה המועצה הישראלית למען שלום
ישראלי—פלסטיני. אתה תרמת להקמתה
יותר מכל אדם אחר. היד, לך חלק מכריע
בהחלטת אש״ף לקיים עימד, את המגעים
הרשמיים, שהתפרסמו לאחר מכן בשם
״שיחות פאריס״ — למרות שאתה לא
השתתפת בהן מעולם (בניגוד לידיעות-
ההבל שפורסמו השבוע על־ידי ״מומחים״,
שאין להם מושג על מד, שהם מדברים).
המעשה הגדול שלך, בשלב מכריע, היווה
כיברת-דרך חיונית בנתיב אל השלום.
לולא ההעזה הנפשית שלך, ושל אותם
שהלכו בעיקבותיך, האם היה אנוואר אל-
סאדאת מעלה על דעתו לעלות על דרך
חדשה? האם היה חושב על ביקורו ההיס טורי
בירושלים, לולא ידע כי אישים
בכירים באש״ף כבר קיימו מגעים עם
ישראלים, וכי העולם הערבי קיבל זאת
ברצון?

קשה דרכם שד חלוצים. קשה
וכפויית־טובה. לעיתים קרובות,
התודה !היחידה היא סכין כחזה,
כדור כל,כ. אך הם המזיזים את גלגלי
ההיסטוריה.

תה בירכת, בליבך, על יוזמת אל־י
י סאדאת. אמרת זאת בשיחות פרטיות
אך ידעת גם שטמונה בה סכנה נוראה
לך ולחבריך.

היית מודע לסכנה שד התמוטטות
מן הרגע שכו עדה מנחם כגין
האם נכשלנו ז
שאין להתחמק ממנה. דשילטון. הרגשת כי קיצוניות מושאלה
נוראה,
לידה קיצוניות, שהקרקע מתחילה
היא מחייבת תשובה כנה.
להישמט מתחת לרגליו של המחנה
כוודאי, לא!הצלחנו כמה שרצינו ־*הפלסטיני המתון. שהעם הפלסטילהשיג.
הצלחת
לשכנע את חבריך לעשות ני כולו, עד שלושה וחצי מיליון
אתלא המעשה האחד, הגדול, הדרמאתי, בניו, עלול ליפול לזרועות התיפכול,
שהיה משנה בן־רגע את יחסו של הציבור הייאוש, האלימות, הטרור.
העולם הזה 2106

בכל זאת לא הרפית. לאמנון זיכרוני,
שנפגש איתך כמה פעמים בשנתיים האח רונות,
נתת מתנה: אקדח־גאזים, להגנה
עצמית. לעצמך לא הענקת מתנה כזאת.
אמנם, נזהרת. כאשר נפגשנו באחרונה,
בסמינר הלונדוני, עמדת על דעתך שה־פיתרון
המיידי טמון בהקמת מדינה פלס טינית
לצד ישראל, ובשלום עימוד׳ — אך
שמת את הדגש על העתיד הרחוק, שבו
תקום בארץ (לדעתך) פדרציה ישראלית—
פלסטינית נוסת שווייץ. כללת בדבריך
כמה ניסוחים מרגיזים, שנועדו לסבר את
אוזנה של חזית הסירוב. כאשר מתי פלד
ואני הסתייגנו מפסוקים אלה, הבטת בנו
בעיניך החומות, כאילו תמהת על אי-
הבנתנו. ואכן, לא הבינונו את המתרחש,
את הסכנה הגדולה שריחפה על ראשך.

פחדן, לפני שערי המלון הלוג*
דוני שפו נעיד הסמינר, ייללו מפגיני
חזית־הסירוכ, שהאשימו אותך
ואת הכריך בכגידה. זילזלנו
כהם. צחקנו מהם. אתה לא צחקת״

לגופו של עניין אמרת :״אנחנו מסכימים
לדבר איתכם, למרות שאתם ציונים. אנחנו
יודעים שישראל היא מדינה ציונית, ושעם
מדינה זו אנחנו צריכים להסתדר. איננו
דורשים מכם לחדול מלהיות ציונים, למרות
שאיננו מסכימים עם הציונות. אבל אגחנו
תובעים את אותו היחס מכם. יש לנו
אידיאולוגיה משלנו, ואינכם יכולים לדרוש
מאיתנו לנטוש אותה. אנחנו צריכים להגיע
לשלום בינינו, למרות שאנחנו דוגלים
באידיאולוגיות שונות.״

כשאני נזכר כמעמד זה, שנערך
לפני זמן יפה קצר, והנראה עתה פה
רחוק, אני מתנחם כדבר אחד: כפעם
הראשונה זכית כהפרה גלוייה
מצד כל הצדדים. הכריך, אנשי
אש״ף שנפחו כסמינר, האישים ה אירופיים
והאמריקאיים שהשתתפו
כו, ואנחנו שכאנו מישראל —
כולנו העלינו על נם את תפקידך
ההיסטורי כדרך לשלום.

״אנחנו רוצים בשלום המבוסס על נסיגה
גמורה של ישראל מן השטחים הכבושים,
והקמת מדינה פלסטינית בגדה המערבית
וברצועת־עזה.״
למרות הביקורת על סאדאת, הדגשת את
היעד החיובי בלשון חד־משמעית.

יתכן כי ככך הרצת את דינך.
הם החליטו לרצהח אותך.
^ דו,ע
1דווקא?

1 1 1
אותך? מדוע

מפני שאתה הפכת סמל. איש לא
ייצג אית שאיפת־השלום של העם
הפלסטיני, את נכונות אש״ה להשתתף
כפיתרון סכיר, כמו. השם
סעיד חמאמי!הפך שם נרדה למגמה

ניסינו לשכנע אותך שעל אש״ף
להשתלב כיוזמת אל-סאדאת, ו
לכוא לוועידת קאהיר. הרגשנו שאין
צורך לשכנע אותך — אתה
היית משוכנע בכך.
אבל יוזמת אל-סאדאת גרמה לבהלה
במחנה הפלסטיני. למדתי ממך, במרוצת
השנים, עד כמה עמוקה תהום אי־האימון
בין העם הפלסטיני ובין המדינות הערביות,
ועד כמה אי־אימון זה מוצדק. יוזמת אל-
סאדאת, שבאה בלי התייעצות מוקדמת
עם הפלסטינים, הדליקה בליבם את הנורה
האדומה, האומרת: סכנה! הולכים למכור
אותנו! זוממים להשמידנו! העולם כולו
נגדנו !

באווירה זו, התמוטט המחנה הפלסטיני
המתון. המוני הפלסטינים
החלו מצדדים כעמדות חזית־הסירוב.
תסכיך־מצדה, שדבק זה
ככר כעם הפלסטיני, התפרין כמלוא
עוזו (כמה פעמים אמרת לי :
״אנחנו היהודים של העולם הערכי:
אננו הציונים החדשים ז)
ניסית להתאים את עצמך לרוח החדשה,
עד עבור זעם. תקפת את סאדאת. אך גם
בהתקפתו זו, דאגת להדגיש את רצון-
השלום. אמרת לעיתון האנגלי ניוז אוף
די וורלד, ב־ 27 בנובמבר :
״אל יהיה בענייו זה ספק. גם אנחנו
רוצים בשלום. זהו גם היעד העליון שלנו.
אולם ישראל אינה יכולה לקבל גם שלום
וגם שטחים.
״סאדאת עשה טעות גדולה. אין הוא
מבין ישראל מהי. אין הוא מבין הציונות
מהי. האנשים האלה, בגין וממשלתו, רוצים
להחזיק בשטחים הכבושים. הם מאמינים
כי הגדה המערבית אינה כבושה, אלא
משוחררת. אין הם רוצים להיסוג. אין הם
מתכוונים להיסוג.
העולם הזה 2106

בל תושבי הארץ יכולים לחסוך
לחינוך גבוה ב״גחלת״ על־חשבון
הוצאות שכר־לימוד במוסדות להשכלה
גבוהה בישראל ובחו״ל.
החסכון נושא 70/0ריבית נצברת,
הקרן והריבית צמודים ס/ס 00ו למדד
המחירים לצרכן. כל ההטבות פטורות
ממס־הכנסה.
ההרשמה מגיל לידה עד גיל .20

וגם מפני שקל היה לפגוע בך. אחרים
ירדו מדי פעם למחתרת, כאשר הרגישו
כי האדמה בוערת מתחת לרגליהם. אחרים
הקיפו את עצמם בשומרי״ראש חמושים,
נקטו אמצעי־ביטחון קפדניים.
לא אתה. אתה חיית בגלוי, פתוח לכל.
היתד, לך כתובת קבועה בלונדון — המקום
שבו גרת עם אשתך ושתי בנותיך, המקום
המופיע ברשימת המנויים של העולם הזה.
היה לך מקום־עבודה קבוע, במרתף מישרד
הליגה הערבית, ברחוב גרין ברובע
מייפייר. כל אדם היה יכול להגיע אליך שם.

היה קל לרצוח אותך. כל פחדן
יכול היה לבצע את ׳המעשה השפל.
חצי שעה לפני מותך הזהרת את ידידך,
השגריר הסורי, שהטרוריסטים מחזית־הסירוב
משתוללים בלונדון. יעצת לו
להיזהר. לא עלה על דעתך לנהוג כך
בעצמך, לקום, לצאת, להיעלם לכמה ימים.

למען הילד -תיסכו בגחלת
ההרשמה:
בלשכות המודיעין של ע ת ״ א-י פו

אומל-הלם שלך — אומץ־לב כל
תי־דרמאתי, כלתי־ראוותני, שקט,
מובן־מאליו — .הוא שהיה בעוכריו•

ל ה הם

ן* ככל זאת, המצפון מטריד.
1לפני חודש, אחרי יוזמת סאדאת, טילפנת
ארצה וביקשת שאחד משנינו — אמנון
זיכרוני או אנכי — יבוא באופן בהול
ללונדון.
הייתי בדרך לקאהיר, ולא יכולתי לנסוע
צפונה. אמנון זיכרוני היה עסוק. הסתפקנו
בשיחה טלפונית — הקשר האחרון שהיה
בינינו.

הרגו

אותך

רצו להשיג, הרוצחים ה-

״ • שפלים?
הם רוצים להטיל מורא על כל שואפי-
השלום בעולם הערבי ביכלל, ובעם ה פלסטיני
בפרט.

ת״א: בריחודה 58א׳
טל׳ 282932־03
חיפה: רח׳ ירושלים 16
טל׳ 667348־04

הם רוצים לשכור את אש״ף העצמאי,
שהתקדם כהתמדה לקראת
עמדה של שלום, בעזרתך וכעזרת
הכריך.
הם רוצים לשעבד את אש״ף למגמות
מדינוודהטירוף הערביות, החורשות על ,
גבו של העם הפלסטיני.
הם רוצים להחזיר את העם הפלסטיני
אל הימים הקודרים של המופתי, חאג,
הם רוצים להזהיר את שותפיך וידידיך,
את כל הרוצחים להביע לשלום, את יאסר
עראפאת, את אנוואר אל־סאדאת: אם
תתנו יד לשלום עם ישראל, דמכם יהיה
בראשכם.
הם רוצים להשליט מישטר של פחד
וטרור, דם ודמעות.

הם, הקנאים החשוכים כעם הפלסטיני,
הם בעלי־הברית הטובים
והנאמנים כיותר ש 7הקנאים החשוכים
בעמנו, אנשי גושואמונים,
המבקשים לדרוס ולהחניק כל תיקווה
לשלום.
אלה גם אלה לא יצליחו. בכך אני בטוח.
השלום בוא יבוא — אם לא מחר, אז
מחרתיים. המדינה הפלסטינית קום תקום
— אם לא מחר, אז מחרתיים. היא תקום
בשלום עם ישראל, בברית עם ישראל,
מפני שאין פיתרון אחר, ואין שלום אחר.
היא תקום, בדיוק כמו שאמרת, בשיחתנו
הראשונה, כאשר גילינו, לתדהמתנו, ש אנחנו
תמימי־דיעים לגבי הפיתרון, כאילו
נדברנו במשך שנים.

היא תקום. וכאשר תקום, תיקרא
כה כיכר מרכזית על שימך, פעיד
חמאמי.

] ל יה שלום, סעיד.
י י חיבבתי אותך. כבן־אדם, מעבר ל תהום.
הערכתי אותך כאידיאליסט אמיץ־
לב. אני מצדיע לך כגיבור, שמסר את
נפשו על המיזבח האחד הראוי לקורבן
אצילי כזה, מיזבח השלום.

היה שלום, סעיד, אוייכי, ידידי,
אחי.

מכון ארצי להכרות
ב הנ הל ת דוד גל

אנו מציעי לך
הז ד מנו תלה כי רבת זוג מ ת אי מהכלבבה
היי ת ו הנ ך עסוק ב ק רי ר ה שלך.
התא כז בתמ הכ רויו תמק ריו ת.
חיכי ת ל הז ד מנו ת אך היא לאנ קר ת ה.
אתה גבר סולידי ב ס בי בו ת 30 ומעלה
— אנו ב ח רנו ו סיו גנו בקפ דנו ת מידע
על בנו ת זוג הע שויות להת אי ם לך.

אם אם ואם

תחילה עת בעלה,
מארק 1ז לאס קו.
אחו ־ נ ו 91ת
בנה. אחוי1
עתאו יו ס ה .
השבוע הצחיקה
שניה דמן את קהל
דוברי הגרמנית
על במות הארץ
הסופר מארק חלאסקו על בימת-הצילומים
שינה הכל.
סוניה היתר, מרוכזת בסצינת־האהבה
שלה עם בן־זוגה לסרט, השחקן זבענייב
ציבולסקי, שהיה אליל הדור־הצעיר של
פולניה באותם ימים (ואשר נדרס על־ידי
רכבת זמן קצר אחרי צילומי סירטו פנינים
ואפר. באמצע הסרטת הסצנה נתקלו עיניה
לפתע בדמות גברית מרשימה. היה זה
מארק חלאסקו, שהגיע למקום כדי להיות
נוכח בתהליך הפיכת סיפרו רב־המכר ל סרט
קולנוע.
שני האנשים היפים התאהבו זה בזה
ממבט ראשון, למרות שהיתה להם בעייה
רצינית: לא היתה להם שפה משותפת.
היא דיברה גרמנית ואנגלית, והוא —
פולנית ורוסית בילבד. אבל הם הצליחו
להסתדר איכשהו .״לפגישות שלנו הוא
היה מביא איתו חברים שיכלו לתרגם,״
נזכרת סוגיה ,״לא חשבתי לרגע שיש
סיכוי לרומן שלנו. למארק לא היתה שום
אפשרות לצאת מפולין, ואני לא חשבתי
שאוכל לחיות שם.
״אבל היה לנו מזל — זמן קצר לאחר-
מכן קיבל מארק מילגת־לימודים בפאריס,
ויכולנו להיות ביחד. בינתיים למד אנגלית.
כאשר נדרש, כעבור כמה חודשים, לחזור
לפולין, סירב, והם ראו בו בוגד. כשרצה
לחזור, לא נתנו לו. הוא היה במצב קשה
— סופר ללא ארץ ושפה. מדי פעם שקע

ן * מישה השחקנים הגרמנים לא גילו
י 1התרגשות מייוחדת כאשר מטוסם נחת,
בשבוע שעבר, בנמל־התעופה בן־גוריון. ל גביהם
היתה ישראל רק עוד ארץ אחת ב-
סידרת סיבוב־ההופעות של תיאטרונם עם
הקומדיה הצרפתית הסוררת.

באלט קלא סי
ו מ חזו ת מו סי ק ליי ם
כל השחקנית הראשית של המחזה,
יי סוגיה זימן, התרגשה בשביל כולם
והיתה נסערת עד־דמעות. למרות שמעולם
לא היה לה קשר לישראל וליהדות, רצה
הגורל שדווקא כאן עברו עליה חוויות ש אותן
לא תשכח כל ימיה. בישראל הציע
לה הסופר הפולני הנודע מארק חלאסקו
נישואין, לכאן הגיעה כדי לבלות בחברת
בעלה את חופשותיה בין הסרטה להסרטה,
וזה היה המקום שבו ראתה אותו בחיים
בפעם האחרונה, לפני שמת בנסיבות טרא גיות
בוויסבאדן, גרמניה, לפני תשע שנים.
היא בת ,52 אבל נראית צעירה בעשר

— 40י!

שנים לפחות. בלונדית, מטופחת מאד, אל-
גאנטית, ליידי אמיתית. קולה שקט, עמוק
וחושני. יש לה חיוך מקסים, אבל גם כשהיא
מחייכת נשארות עיניה הירוקות עצובות.
כי סיפור חייה של סוניה זימן, כוכבת-
קולנוע לשעבר וכיום אחת השחקניות ה בולטות
ביותר בתיאטרון הגרמני, רצוף
הצלחה, זוהר, אהבה ואושר, עם מנה
גדולה של אכזבות, מחלות, אסונות ומוות.
סוניה, ילידת ברלין, למדה באלט קלאסי
מגיל צעיר, וכבר בהיותה בת 15 קיבלה
תפקידים בולטים במחזות מוסיקאליים, כ־רקדנית־זמרת.
אביה, יועץ לענייני מס-
הכנסה ואמה, שהיתה עקרת־בית, לא הת נגדו
לקאריירה המוקדמת של בתם ה מחוננת.
עד גיל 17 הספיקה להופיע ב־שיבער!
סרטים, כשאמה מקפידה ללוות
אותה לאתרי-ההסרטה.
הסרט שפירסם אותה מאוחר יותר היה
נערת היער השחור, בעיקבותיו זכתה ב פרס
הכוכבת הפופולארית לאותה שנה.
נוסף לסרטים המקומיים, השתתפה גם ב סרטים
בריטיים והוליוודיים, לצד כוכבים

נודעים כריצ׳ארד וידמארק, מישל פיקולי
ובן־ארצה קורט יורגנס.

״ ה ס ראו
בו בוגד״
ר* היותה כת 26 נישאה לאיש-עסקים
גרמני אמיד. כעבור חמש שנים נפרדו.
״הוא היה צמוד יותר מדי להוריו, וזה הפ ריע
לחיי הנישואין שלנו,״ סיפרה סוניה
בשבוע שעבר, בתום אחת משמונה ההצ גות
שהועלו בשלוש הערים הגדולות ב ארץ
.״הוריו אפילו רצו לחנך את בננו,
פייר. הם אמרו שאני עסוקה מדי בשבילו.
אבל זה לא נכון. מדי ערב, עם גמר
ההצגה או יום־ההסרטה, הייתי חוזרת אל
הילד. אהבתי את בעלי כאשר עזבתי
אותו, אבל הייתי מוכרחה. לקח לו שלוש
שנים עד שהסכים לתת לי גט.״
הסרט היום השמיני בשבוע שצולם ב פולין
בשנת 57׳ בהפקה גרמנית״פולנית,
היה אמור להיות סרט נוסף ברשימת ה סרטים
שבהם כיכבה. אבל ביקורו של

בדיכאון, .הכל כאן חדש בשבילי, על מה
אכתוב?׳ היה שואל אותי.״
הסופר הגולה שאיבד את ארצו ונשאר
חסר־שורשים, החליט לנסוע לישראל. מאז-
ומתמיד אהב יהודים. אחדים מחבריו הטו בים
מפולין חיו כאן. הוא התגורר בדירה
קטנה בתל־אביב, ולפרנסו עבד כפועל-
בניין. סוניה הגיעה לארץ לחופשה קצרה,
ובעת בילוי על שפת־ימה של נהריה, הח ליטו
להתחתן. השחקנית הפרוטסטאנטית
והסופר הקאתולי נישאו בטכס-נישואין אז רחי
בלונדון, בשנת , 1960 ובמשך תשע
השנים שלאחר־מכן חילקו את זמנם, ל עיתים
יחד ולעיתים בנפרד, בין תל־אביב,
ברלין, לוס-אנג׳לס וציריך שבשווייץ, שם
מתגוררת סוניה כיום.

״ה מי ש טרה
טעתה ו ה תנ צל ה ״
ך* לאסקו אד!כ את הארץ, ומצא בה
1 1השראה לכתיבה. עד למותו, בשנת
, 1969 כתב ארבעה ספרים חדשים בפולנית,

שתורגמו לאנגלית ולגרמנית. לפני שעזב
את ארצו, נחשב אחד מגדולי הסופרים
שם, ויצירותיו נלמדו בבתי־הספר. אחרי
עזיבתו — הוחרם.
בארץ ראו מארק וסוניה זה את זה בפעם
האחרונה. היא נסעה לברלין כדי להתחיל
בחזרות להצגה חדשה, והוא נסע לווים-
באדן, שם היה אמור לעבד אחד מספריו,
יחד עם במאי־טלוויזיה, עבור הטלוויזיה
הגרמנית .״במשך שלושה שבועות דיברנו
כל ערב בטלפון,״ מספרת סוניה ,״הוא
היה במצב־רוח טוב. בוקר אחד קיבלתי
טלפון מהמפיק. הוא אמר שמארק לקח
כמות מופרזת של גלולות־שינה, ומת. לא
רציתי להאמין. טסתי לשם מייד, אבל
לא הספקתי לראותו, לקחו אותו משם.
סיפרו לי שמצאו אותו לבוש בבגדיו,
שוכב על הריציפה. על הפטיפון היה מונח
תקליט של מוסיקה רוסית, והמחט עדיין
חרקה.
״הוא נהג לקחת כדורי־שינה לפני שהלך
לישון. הוא גם נהג לשתות אלכוהול ב כמויות
אדירות. הצירוף הזה, של כדורים
ואלכוהול, הרג אותו, לא היתד. לו שום
סיבה להתאבד. עשיתי במישטרה סקנדאל,
אחרי שהם הודיעו לעיתונות שמארק לקח
שלושים כדורי־שינה. זה לא היה נכון.
בבירור שנערך לאחרימכן הסתבר שהם
טעו. הכמות שעליה דיווחו היתה רק
השערה. הם התנצלו לפני, תוך מבוכה
רבה.״
״ מ שו ^י ס

מאו שרים״
ף* וניה מגדירה את נישואיה למארק
^ ״מאושרים״ ,למרות התקופות הארוכות
שבהן חיו בנפרד, בגלל עבודתה, ולמרות
הפרזתו של מארק בשתייה .״בארצו הוא
התרגל לשתות הרבה, כמו רוב הפולנים,״
מספרת סוניה ,״לפעמים היה שותה ונעלם
לי לשבוע. אחר־כך היה חוזר, ומתנצל.
הוא רצה להפסיק לשתות. היו תקופות
שבכל בוקר הייתי נותנת לו גלולה־נגד־שתייה.
אבל מספיק שבפגישה עם חברים
הוא התפתה לשתות כוסית אחת — אחרי
זה לא יכול עוד להפסיק.״
חצי שנה אחרי מותו הטראגי של בעלה,
עוד קודם שהספיקה לחתאושש, נחתה על
סוניה מכה נוספת: בנה היחידי, פייר,
נפטר בגיל . 16 עוד מגיל צעיר סבל מ מחלה
הקשורה במערכת־ד,עצבים, ואחרי
שעבר בילדותו ניתוח להרחקת גידול מ צווארו,
לקה בשיתוק חלקי. יום אחד, ב שעת
טיפול פיסיותראפי נחלש ליבו, והוא

כעבור כמה שנים קשות של בדידות
ואומללות דומה היה לסוניח כי הנה, סוף־
סוף, מצאה קצת אושר, בדמותו של גבר
גרמני אמיד שהיה טייס־חובב. השניים
התארסו. אולם, זמן קצר לפני החתונה
נהרג האיש בתאונת־מטוס.
היא ניסתה למצוא ניחומים בתורת הפא־ראפסיכולוגיה,
ובעיקר באמונה שיש חיים

מארק חלאסקו

הסופר הפולני הנודע, שבחר לגור בישראל אחרי
שעזב את ארצו, היה אהבת־חייה הגדולה של השחקנית
סוניה זימן. העובדה שבתקופת היכרותם הראשונה לא יכלו לדבר זה עם זה לא
הפריעה להתלקחות רומן סוער ביניהם. שתי התמונות למעלה והתמונה למטה משמאל
צולמו ננל־ידי ידידם של בני־הזוג, ד״ר ריצ׳ארד קורנהאוזר, בחצר הווילה שלו בסביון,
בעת ביקורם האחרון בארץ, שבועות אחדים לפני מותו הטראגי של חלאסקו בוויסבאדן.

לאחר המוות. בכל ארץ שבה היא מבקרת,
היא משתדלת ליטול חלק בסיאנסים . .ל דבריה
׳,הצליחה כבר לקיים קשר עם מארק
ופייר המתים, ולקבל מהם הודעות קצרות
מאד. היא סבורה שהם נמצאים יחד.
כאשר שאלה את מארק באחד הסיאנסים :
״למה עשית זאת?״ קיבלה את התשובה :

״לא רציתי בכך, אלוהים לקח אותי.״ ב אחד
מביקוריה בארץ התיידדה עם מרגוט
קלאוזנר המנוחה, והן חיו יושבות שעות
ומדברות על הישארות־הנפש ועל גילגול-
נשמות.

״הזיווג
היה א סון ״
ף י אז מות ארוסה היא חיה לבדה
״ י בציריך, שוחה הרבה ומטיילת ברגל.
עבודתה בתיאטרון מתחלקת בין גרמניה
לשווייץ. הסרטים מדרגה ג׳ שעשתה ב עבר,
כמו אהבה ללא אשלייה, מגילת סן־
מיקלה, נשף הקיסר, אביב בברלין, אל
תשתובבו עם האהבה ועוד היו, לגביה,
אפיזודה חולפת. תעשיית הסרטים הגרמנית
היא, לדבריה, לא־מעניינת, והיא
שואבת סיפוק דווקא מהופעות בתפקידים
הראשיים במחזות כמו גבירתי הנאווה,
חשמלית ושמה תשוקה ואחרי הנפילה.
סוניה מרבה בנסיעות, ואחת לכמה שנים
היא מבקרת בישראל, בה היא מרגישה
״כמו בבית״ .העלאת המחזה הסוררת ב ארץ
באה לה כהפתעה נעימה. ידידה ה קרוב
ביותר כאן הוא הפסיכיאטר ד״ר
ריצ׳ארד קורנהאוזר.

שאורם דד ה

אחד משחקני התיאטרון הבולטים בגרמניה, מככב
לצידה של סוניה זימן בקומדיה הסוררת, שהוצגה
באחרונה בארץ, אחרי שקצרה הצלחה רבה באירופה. רנייה מופיע במחזה כמוסיקאי
מפורסם, וסוניה מגלמת את תפקיד אשתו. הצלע השלישית היא עיתונאית צעירה שבאה
לראיין את המוסיקאי. בנו של רנייה הוא ליאונרד רנייה, בעלה של הלנה הנדל.

ד״ר קורנהאוזר, שהתיידד עם מארק
חלאסקו לפני יותר מעשרים שנה, בפולין,
שמר על קשרים הדוקים עימו במשך ה שנים,
והתיידד גם עם סוניה.
הוא אינו מאמין שחלאסקו התאבד.
״מארק אהב את החיים,״ טוען ד״ר קורג־האוזר
,״הוא אף פעם לא דיבר אתי על
התאבדות. עד כמה שידוע לי, הוא עמד

לחזור מוויסבאדן לישראל. היה לו כרטיס-
טיסה.״
על רומן־האהבה של סוניה ומארק, ש דמה
לתסריט קולנועי יותר מאשר למצי אות,
אומר ידידם של בני־הזוג :״זה היה
סיפור של בחור פשוט, לא מלומד אבל
כישרוני ונועז, שהתאהב באשה יפהפייה
ומפורסמת. לגבי בחור שגדל בארץ קצת
בארבארית כמו פולין, החניף מאד ששחק־נית
ידועה מן המערב מתעניינת בו.
״הוא, לגבי סוניה, היה מעניין, יפה־תואר,
חתיך וסופר כישרוני. אולי, אחרי
כל הגברים שהכירה בגרמניה, הוא היה
מושך ויוצא־דופן. היא מצאה חן בעיני,
היתה נעימה, צנועה וכישרונית. שמחתי
לזיווג, ואני חושש שתרמתי לאסון הזה לא
מעט.
״אלה לא היו נישואים מאושרים, אלא
עוד חוליה בשלשלודהכישלונות של סוניה.
היא מאשימה את עצמה בגירושיה מבעלה
הראשון, במחלת בנה ובכישלון נישואיה
למארק — הם נפרדו כמה פעמים בתקופת
נישואיהם. אני לא בטוח שהיא היתד,
אשמה.
״חיי־חנישואין שלהם לא תמיד היו מאו שרים,
אבל בלי ספק היו מרתקים מאד.״

נעמי רץ

קולנוע
ב מ אי ם
אביר שהלך דעוד^ו
תקופה מסתיימת בקולנוע. לפני שבו עיים
הלך לעולמו צ׳ארלי צ׳אפלין, בשבוע
שעבר הגיע תורו של ד,וארד הוקס.
ייתכן ששמו של הוקס אינו אומר דבר
למי שאינו מתעניין במייוחד בקולנוע,
מאחר שלא השתתף בעצמו בסרטיו ושמו
לא שורבב לטורי הרכילות. אולם את
הסרטים שעשה הלכו הכל לראות. ב-
קאריירה ארוכה שנמשכה כ־ 45 שנים
חתם על כמה מן הסרטים הקלאסיים של
הוליווד. מבעל הצלקת (על אל קאפונה)
ועד לתרדמה ארוכה (לפי ריימונד צ׳אנד־לר)
,מסרג׳נט יורק ועד לריו בראוו, מרק
למלאכים יש כנפיים ועד האטארי. כיום
מקובל לראות בו אחד מחמישה הבמאים
החשובים ביותר שהיו לאמריקה, מאותם
אבות־הקולנוע שקבעו את יסודות שפת
הקולנוע.
הנציג האמריקאי. אם הקולנוע הוא
התרומה הגדולה ביותר של ארצות־הברית
לאמנות המאה העשרים (אולי זה לא מדוייק
מבחינה עובדתית היסטורית, אבל אחד-
העם כבר הרחיב את הדיבור על האמת
ההיסטורית והאמת הארכיאולוגית) ,הוקס
הוא אחד התרומות הגדולות של אמריקה
לקולנוע. הוא, יותר מכל אחר, היה נציג
של האומה החדשה הזאת, של אורח־חיים
שנרקם בה, של האידיאליזם הילדותי-
לעיתים, של מושגים פסיכולוגיים ונפשיים
המאפיינים את היבשת החדשה ואוכלו סייתה.
כיאה
למי שמייצג את האומה המתקדמת
ביותר מבחינה טכנולוגית, היה הוקס
מהנדס במיקצועו. ורק אחרי שחיפש,
בשנות העשרה המוקדמות, עבודה בהוליווד
כמהנדס ולא מצא, עבר לעסוק בכתיבה
ואחר־כך בבימוי. נטיותיו הטכניות לא
נטשו אותו כל חייו. הוא בנה דגמי-
מטוסים בעצמו, תיכנו והרכיב מכונית-
מירוץ שזכתה בתחרויות רבות. במילחמת־העולם
הראשונה שירת כטייס בחיל-
האוויר האמריקאי, ואחר־כך נהג בעצמו
במירוצי־מכוניות. מאוחר יותר באו תכונות
אלה לידי ביטוי בסרטים על טייסים
המתמודדים עם מכשיריהם ועם איתני

הטבע (רק למלאכים יש כנפיים) או סי פורים
על צעירים שדוחפים את רכבם
במירוצים עד לקצה גבול הסיבולת (קו
אדום.)7000 .
הספורט שד הגכר. גבוה ותמיר,
שערו הלבן בולט מעל לפניו השזופים,
הוא אהב את ההתמודדות המתמדת עם
הטבע. כפרש מעולה גידל סוסי־מירוץ,
וכצייד הירבה לבלות את חופשותיו ב אלסקה,
בציד חיות בר, והחזיק באוסף
עשיר ביותר של כלי־נשק מכל הסוגים.
המערבונים הרבים שביים מעידים על
הבנתו בסוסים ובכלי־נשק, ואילו סרט
כמו הספורט האהוב על הגבר הציג את
התחביב הנוסף שלו: חייו.
כדוגמת גיבורי סרטיו, התרחק מן ה קהילייה
הרוחשת והבוחשת של הוליווד.
ידידיו הטובים ביותר היו אנשים כמו
הבימאי ג׳ון פורד, השחקנים ג׳ון ויין או
האמפרי בוגארט וסופרים כמו ויליאם
פוקנר וארנסט המינגווי (הראשון כתב
עבורו תסריטים, ושניהם סיפקו סיפורים
לסרטיו).
ככל שמתעכבים יותר על סרטיו של
הוקם, בולטת אחדות המחשבה הקיימת
למרות שעשה קומדיות וסירטי־מתח, סיר-
טי־מילחמה ומערבונים, סרטים מוסיקליים
וסירטי מדע בידיוני שרחוקים, לכאורה
זה מזה כרחוק מזרח ממערב.
הקירכה להמינגויי. ראשית, גיבוריו
של הוקס הם אנשים שאינם יכולים לחיות
בתוך החברה המתוקנת והממוסדת, בכל
סרטיו מחפשים הגיבורים מרחבים ואתגרים
חדשים, ומעמידים את עצמם במיבחן כדי
להוכיח את גבריותם, את היכולת שלהם
להיות יותר מאשר בורג בתוך מכונה
(חברתית או טכנולוגית) .הם מסרבים
להיכנע למאורעות או לוותר על עצמאותם.
אולי בכך טמונה הקירבה הנפשית שהולידה
את הידידות בינו לבין המינגוויי.
שנית, גיבוריו של הוקם הם בדרך־כלל
גברים המוצאים שפה משותפת עם גברים
אחרים, אנשים המכירים את עקרונות
האבירות עד כדי כך, שאפילו כאשר הם
נמצאים בצד הלא־נכון של המיתרס, הם
יודעים כי עליהם להתנהג לפי קוד מסויים.
העימות אינו בין טוב לרע בלבד, אלא
גם בין שני אנשים שמוכנים אפילו לשלם
בחייהם את הניסיון להוכיח שהם טובים
יותר ואינם נכנעים.

לורן כקול והאמפרי כוגארט כ״התרדמה!הגדולה״
הוא אהב אותן גבוהות
ידידות־גברית. זהות זו בין היסודות
המפעילים את הגברים שלו, גרמה את
סיפורי הידידות הרבים השבים וחוזרים
בסרטיו (ואשר הפכו בשנים האחרונות
אופנה כלל־הוליוודית) .הידידות וההבנה
שאינן זקוקות למילים, הם מן היסודות
שקושרים את ג׳ון ויין ומונטגומרי קליפט
(תגלית של הוקס) בהנהר האדום; את ויין
ואת דין מרטין בריו בראוו, יאת בוגארט
וולטר ברנן בלרכוש ולאבד ועוד. הידידות
הזאת עמוקה ואמיתית כל־כך, שכמה
מחוקריו של הוקם אפילו׳׳השתעשעו ב מחשבה
על יסודות הומוסכסואליים בסרטיו.
לכך צריך להוסיף את הנשים. הוא אהב
אותן גבוהות, תמירות, אתלטיות, כמו
אנג׳י דיקינסון, לורן בקו, קאתרין הפברן
או פולה פרנטים. כשהן חודרות לחייו של
גבר, הן בדרך־כלל מכניסות אותו למבוכה,
לאנדרלמוסיה נוראה שבסופה הוא תמיד
נכנע. כי האשד, היא הכוח האמיתי בחברה
האמריקאית. קרי גרנט שמנסה לשחזר
שלד של דינוזאור בהתינוק השובב הולך
בסופו של דבר בעיקבות קתרין הפברן,
המיליונרית האכסוצנטרית המגדלת פנתר
חמוד (הוא התינוק שבשם הסרט) ,שעה
שכל השלד שבנה בעמל רב מתפרק לגור מים.
ורוק האדסון, שכותב ספרים על דייג

יוד אלן:

..אם תשהו יתפספס
רי־איש דא ״רע עד נ ך
לסרט החדש של וודי אלן אין עדיין שם. אבל אין זד,
יוצא־דופן. גם לרומן שלי טס אנני לא היה שם עד שהוצא
להפצה, ואלן נמצא עתה עדייו בשלבי עריכה.
את עלילת הסרט החדש של וודי אלן עוד לא מסרו לפיר-
סום. גם זה מקובל, מאחר •שהוא מעדיף לשמור. לעצמו אופ ציות
פתוחות :״אם מישהו יתפספס לי, אוכל לשנות את
הסיפור ולתקן את השגיאות מבלי!שאיש יידע על כך,״ הוא
מסביר.
מה, בכל־זאת, ידוע? ובכן, ידוע שדיאן קיטון מופיעה
בסרט. וגם זה כרגיל .״אבל התפקיד שלה אינו גדול או קטן
יותר מתפקידיהם של •שאר השחקנים הראשיים,״ ממהר להו סיף
וודי אלן, כדי שלא יחשדו כי הוא עומד לשוב לבטא
את הערצתו לשחקנית שגילה !בעצמו בשחק אותה סם.
ואכן, לצד דיאז קיטון מופיעים בסרט שהקנים כמו רי-
צ׳רד ג׳ורדן (בית ארמה) ,סם ואטרסטון (גטסאבי הגדול),
ג׳רלדין פייג׳ (ציפור־הנטוירים המתוקה) ועוד .״יש לי צוות
שחקנים יוצא מן הכלל, כך שהיח״די שיכול לקלקל כאן זה
אני,״ אומר אלן.
וכאן מגיעים ל״וצאים־מן־הכלל. קודם כל, זהו סרט של וודי
אלן, אבל וודי!אלן אינו משחק בו. הוא מסתפק בבימוי בלבד.
חוץ מזה, להבדיל מכל סרטיו הקודמים, זאת אינה קומדיה.
״נכנסתי לתחום הקולנועי שאינו ׳מוכר לי כלל וכלל. אני
מנסה להדריך את השחקנים בסצנות מן החיים שאין בהן
שום דבר מצחיק,״ טען תוך כדי ההסרטה .״משום כך, אפשר
לומר שאני מרגיש נבוך, חסריביטחון וללא קרקע מתחת
לרגליים,״ השלים בטון שמזכיר מיד את גיבוריו מן הקו מדיות.
״בעצם,
זה כמו ׳מיקלחת קרה. אבל אני סבור שכל עוד
אוכל שלא להיות בבול למטרד, האחת והיחידה של ייצור
הצלחות קופה ,״ש הצדקה לעבודה שלי. הרומן שלי טס אנני
הצליח מאד בקופה, ואיני רוצה לחזור על עצמי. אני מרגיש
שעלי לנסות דברים שאיני בטוח אם אוכל להתגבר עליהם. גם
אם אכשל, אדע שהתבגרתי תוך כדי כך, ולמדתי עוד משהו
על הולשותי ומיגפלותי.״

ומוכר כלי־דיג, מוצג כקליפה ריקה מתוכן
וחסרת־ישע מול תעלוליהן של פולה פרג-
טיס ומריה פרשי בהספורט האהוב טל
הגבר. שלא לדבר על הקשוחים שצדים
חיות לגני־חיות בהאטארי אבל מתבלבלים
כשהם צריכים לעזור לגערה לסגור את
הרוכסן.
מבט משועשע. הוקם עשה סרטים
כפי שאחרים נושמים. קשה לחקות אותו,
משום שהיה בין אלה שמצאו כי הפתרון
הפשוט ביותר הוא גם האפקטיווי ביותר.
הוא התבונן בחיים במבט משועשע וסא-
סירי, גם כאשר לא עשה קומדיות. נימת
ליגלוג מתגנבת למרבית סרטיו, וקריצת-
עין זו היא שגרמה כנראה את שיתוף-
הפעולה הממושך שלו עם אנשים כמו בן
הכט (בין סרטיו המוצלחים של הוקם,
גירסה לכותרת ראשית של הכט) ומקאר־תור,
וידידותו עם בילי ויילדר.
היה ברור לו שהאידיאלים שלו הולכים
ונעלמים. משום כך, בסרטיו האחרונים
הלכו גם גיבוריו והזדקנו. ג׳ון ויין הבריא
והחזק מריו בראוו סובל מגבו באלדוראדו
ומסיים את הסרט, יחד עם רוברט מיצ׳ם,
על קביים. ואילו בריו לובו מלגלגת נערה
על גילו וקוראת לו ״אדם שנוח בחיקו.״
זה היה סירטו האחרון של הוקס שהרגיש,
אולי כמו הדמות שבסרט, כי הוא מתחיל
להיות נוח מדי לבריות.
את ההגדרה הנאה והכוללת ביותר ל-
הוקם הביא פעם השחקן הצרפתי מרסל
דליו (שהופיע בלרכוש ולאבד) :״הווארד
הוקס הוא אחד מאותם אבירים תוצרת
ארצות־הברית, שנחתו על כדור־הארץ
באיחור של מאה שנים.״

׳ פ ס טי בלי ם
הקרב על הפסטיבל

וודי אדן מביים
כמו מיקלחת קרה
מי שהתבונן בתשומת לב ברומן שלי טס אנני, ודאי אינו
מופתע מרצונו של וודי אלן לביים דראמה. לא במיקרה
נמצאו מבקרים אמריקאים רבים כל־כך שראו בו את ברגמן
שמעבר לאוקיינוס, ברגמן !שמסתיר מאחרי הסוואה של בדי חות
את החרדות המתמדת של גיבוריו. אלן עצמו, עם כל
הערצתו לברגמן, אינו מוכן לערוב שהסרט החדש יהיה
!ברגמן בלי הסוואה .״הסרט הזה הוא בבחינת ניסיון, ואני־עצמי
מצפה בכיליון־עיניים לראות מד, ייצא מכל העסק,״
הוא אומר.
בינתיים הוא כבר מבשל על אש קטנה את הרעיון לסרט
הבא שיעשה.
״אני באמת מחסה ליום שאתחיל את העבודה עליו. יש לי
כבר רעית קומי יוצא מן הכלל, אני מעבד אותו עם מארשל
בריקמן, שכתב אתי את ישנוני ואת הרומן שלי טס אנני,
׳ואני מתכונן להופיע בו. אני הושיב שזה יהיה מצחיק מאד.״
בינתיים, כדי לעודדו, המטירו מבקרי •נידיורק (וגם על
בריקמן) מטר של פרסים בסיכום השנתי שלהם. התפעלותם
׳בלטה לעין, עד כדי כך שיש אומרים כי בעוד שנים אחדות
לא ידברו עוד על אלן כעל ״׳ברגמן של אמריקה״ ,אלא על
ברגמן כעל ״אלן חמור־הפנים של שוודיה.״

פסטיבל־הסרטים הבינלאומי לסירטי־תעודה
ולסרטים קצרים הנערך בלייפציג
שבמיזרח־גרמניה סטה השנה, לראשונה,
ממינהג ישן קבוע. עד היום התעלמו מ נהלי
הפסטיבל מקיומו של הסרט היש ראלי
באשר הוא, וסירבו בתוקף לכל פניה
שנעשתה להרשות נוכחות של מבקרי־קולנוע
ישראלים בפסטיבל.
השנה קרה משהו. אולי בזכות הדטאנט
הישראלי־ערבי, מי יודע. מכל מקום,
סרט בשם הקרב טל הקרקע של הדוקטור
מאריו אופנברג הוצג בפסטיבל. כנציג
מדינת־ישראל.
כאן המקום לציין שמאריו אופנברג
משמש כמרצה באוניברסיטה של מערב
ברלין, שם הוא מתגורר דרך קבע, אולם
הוא מחזיק בדרכון ישראלי והציג עצמו
כישראלי בפסטיבל. הסרט התיעודי מנסה
לבדוק את שני הצדדים, הפלסטיני והיש ראלי,
בעימות על בעלות־הקרקע בארץ-
ישראל, בדרך שהזכירה לכמה מבקרים
את סירטה של סוזן סונטאג האדמות המובטחות.
סירטו
של אופנברג הוצג לראשונה ב פסטיבל
קטן בספרד, שם ראו אותו מאר גני
לייפציג והזמינוהו. הצגתו עוררה
סערת־רוחות, בעיקר בין הפלגים הערביים
היותר־קיצוניים, שראו ומתמיד את לייפ ציג
כשדה־מירעה פרטי שלהם שאין בו
דריסת־רגל לזולת, בכל הנוגע לבעיות
המיזרח־ד,תיכון. הסערה גברה גם משום
עיתוי הצגת הסרט, מייד אחרי ביקורו
של הנשיא סאדאת בישראל, דבר שד,ת־העולם
הזה 06ו 2

פרש לאחדים כמכוון לגישה של שיל־טונות
מיזרח־גרמניה.
בוויכוחים הפומביים שנערכו לאחר־מכן
הצליחו בכל־זאת מרבית הנוכחית להגיע
* לעמק השווה. עובדה היא שהסרט זכה
^ אפילו בפרס ...מטעם אש״ף.

ת ד רי ך
חובה לדאות:
ת ל ״ אכיכ — רחוב הסטד, פנים אל פנים,
קריאת העורב.
ירושלים — דוקטור דיוואגו.
חיפה — בוני וקלייד, הפרקליט, הגיס

3נחוות־פר>דה
לציארלי
הג׳נטלמן הנווד (גת, תל-
אביב, ארצות־הברית) — זהו
טרט תעודי על חייו וסרטיו של
צ׳ארלי צ׳אפלין, סרט חדור הערכה והערצה לאיש — שנעשה,
כמובן, כאשר היה עדיין בחיים.
הסרט מנסה גם למצוא הקבלות ישירות בין חייו וסרטיו.
למשל. רדיפות העיתונות אחריו, בעיקבות מישפט־הגירושין
שלו מליטה גדיי, משתקפים כביכול ברדיפה אחרי הנווד
בסרט הקירקס. ונישואיו לאונה או׳ניל (שהיתה צעירה
ממנו ב־ 37 שנים) משמשים אמתלה לסצנת־המשפט הסופית
של מסיה ורדו.
ואלתר מתאו, שקורא את הטכסט המלווה את הסרט
ואף נראה, בסצנה האחרונה, מבקר באחוזה השווייצית
של צ׳אפלין, מלא התרגשות וההערכה לנושא. כמוהו גם
ג׳ק למון, הנראה באותו רגע היסטורי כאשר העניק לצ׳אפ-
לין את פרס האוסקר. יראת־הכבוד הזאת היא חלק מן
הבעייה של הסרט. אילו נהגו מתאו ולמון במתכונתם הרגילה,
ייתכן שצ׳אפלין עצמו, שכל סרטיו הם לעג לריש-
מיות המכופתרת, היה מתקבל כדמות מרתקת יותר. בעייה
נוספת: על צ׳אפלין יש לומר כל־כד הרבה ששמונים הדקות
של הסרט אינן מספיקות אלא כדי לגרות א ת התיאבון.

צ׳ארלי צ׳אפלין— לגרות את התיאבון
אולם, גם זה לטובה, מה עוד, שמפיצי טירטי צ׳אפלין
בארץ מבטיחים להביא בקרוב לא רק קטעים אלה מסרטיו
אלא גם את מסיה ורדו בשלמותו.

הבורחת אל
הדימיון

במאי הוארד הוקם
פרש מעולה וצייד מוכשר

והכיס, פנים אל פנים, אהבה אחר־הצה־רייס.

אביב
1*.רחום הפטר (מוזיאון ת״א,
ארצות־הברית) — שיחזור רגיש ומפוכח
של ימי הגירת היהודים לאמריקה, בסוף
המאה הקודמת, כאשר העולים החדשים
התלבטו בין הנאמנות למסורת העם ה עתיק
לבין מינהגי הארץ החדשה.
פנים אל פנים (אורלי,
שוודיה) — למרות חזרות רבות על מד.
שברגמן סבר אימר בסרטים קודמים, יש
כאן !חסונה מדהימה ישל רופאה פסיכיאט ריות
המגיעה להתאבדות ומשתקפת בהדרגה,
עם מ״שחק מזהיר !של ליב אולמן.
כוכי דירפילד (סטודיו, ארצות
הפרית) — נהג־מי׳רוצים מתאהב בנערה
הסובלת ממחלה ממארת. שמאלץ דה־לוכס
עם נופים !נהדרים ישל שווייץ, איטליה וצר פת,
ועם הזוג המלהיב באחרונה את טורי
הרכילות: אל פאצ׳ינו ומארת קלר.

ירושלים
***,דוקטור ז׳יוואגו ( סמדר, אנגליה)
— מבלי לנסות להעפיל על פאס־טרנאק,
זהו סרט רומנטי רחב־ממדים ורב־צבעים,
הגורם הנאה !לעין ולנשמה. עם
ג׳ולי כריסטי, עומאיר שריף וטום קודטני.
במאי: דייוויד לין.
חיפה הפרקליט, הניס והכיס
(אורלי, ארצות־הברית) — בילי ויילדר
שופך קיטונות ישל לעג על !מערבת המ״ש־פט
האמריקאית, על הבתת-הביטוה !ועל
המוסר המפוקפק ישל האדם הקטן! .ואלתר
מתאו הוא ׳פרקליט שמשכנע את גיסו,
ג׳ק לטון, להעמיד פניי נכה פדי לסחוט
כסף מחיברת־ביטוח. סאטירה שנונה ומב ריקה.

אהכה

אחר־הצהריים

(שביט,
צרפת) — פירטו המעודן והמפוסח
מאיד של אריק רומה על אדם ניסוי שצריך
להחליט אם כדאי לו לסכן את האושר שיש
לו בבית בהרפתקה מפתה שאינה כרוכה
!בשום ׳סיכונים, לכאורה.
העולם הזה 2106

קריאת העורב (צפון, תל־אביב,
ספרד) — אשה צעירה
נזכרת בילדותה, באמה שמתה
בטרם־עת ממחלה ממארת, באביה שהיה רודן בביתו לפי
מיטב המסורת הספרדית, בשתי אחיותיה שהיו קרובות
לה ורחוקות ממנה בעת ובעונה אח ת, סבתה הרתוקה
לכיסא״גלגלים ולזיברונות של ימים רחוקים, בדודתה הצעירה
שבאה לטפל במישפחה אחרי שהתייתמה, ובעוזרת
שופעת־האברים שהכניסה לאווירת החנק הבורגני של הבית
מעט מן האון וההיגיון הפשוט של העם.
בזיכרונותיה של האשה מתערבב מה שקרה עם מה שרצתה
שיקרה, המציאות מתחלפת לעיתים בחלום הכמוס (לדיברי
הבמאי קרלוס סאורה, זוהי מסורת ספרדית עתיקה. בכל
פעם שהמציאות מרגיזה, מחפשים מיפלט ברימיון) .ותוך
העלאת הזיכרונות אפשר לעקוב אחר מערך מחשבה כימעט-
פרוידיסטי ביחס שבין הילדה לסביבתה.
מתחת לשיכבה סיפורית חיצונית זו חוזר סאורה בפעם
נוספת, כבטרבית סרטיו. לתקוף את הבורגנות הספרדית,
את הפיגור בהתפתחותה הנפשית, שיעבודה לפולחנים יש-
נים של מוות ועליונות גברית, ואת כניעתה ללא־תנאי
לפאשיזם, שחדר עד למיסגרות האינטימיות ביותר של
המישפחה. לא במיקרה לובשים שני הגברים המופיעים
בתפקידים בולטים בסרט מדי צבא.

אנה טורנט — מבט שאינו סולח ואם התמזל מוצגת תופעה
במבט

כל העניין הזה נראה לעיתים קצת מחושב מדי,
לו מזלו של סאורה ובתפקיד הילדה׳ שדרך עיניה
למעשה העלילה כולה, מופיעה אנה טורנט, שהיא
בפני עצמה: זוג עיניים ענקיות המתבוננות בעולם
שאינו סולח, אשה קטנה ומשכנעת־להדהים•

הבורחים אל
האנו שיות
גניבות קטנות (תכלת, תל-
אביב, ארצות־הברית) — ג׳ון
ברי, שהיה בזמנו אחד הבמאים
המבטיחים של הקולנוע האמריקאי ונאלץ לעזוב את מו לדתו
אחרי תיקול עם ועדת הסנטור מק־קארתי, ניסה
בסרט זה לפתוח א ת המחזה המקורי של הארב קארדנר
ולהקנות לו ממדים ניידים יותר של טרט, ולהמחיש
ולו חלק קטן מן החרדה הברוכה בחיים בתוך ג׳ונגל הבטון
ששמו ניו־יורק.
התוצאה — סרט שעד לאמצעיתו בערך מציג במישור
ריאליסטי פחות או יותר א ת הבדידות המעיקה של תושבי
הכרך! ,את חוסר־העניין שלהם בזולת, את האנוכיות המו נומנטאלית
שבאה לידי ביטוי אפילו ביחסים בין בעל לאש תו,
ואת הצפיפות הנוראה שבה כולם חיים יחד — צפיפות
הגורמת שכל אחד מוצא את עצמו מעורב בצרות השני.
מן האמצע ואילך, הולכת הנימה המטורפת ומתגברת.
האשה (מארלו תומאס) שאינה יבולה עוד לשאת את מרו־בעותו
של בעלה (צ׳ארלס גרודין) ,ואת התמכרותו לקודשי
החומרנות, עוזבת את הבית. זהו האות לסידרה של הרפתקאות
מצידה, סידרת גילויים מצירו, ואחרי שהוא שב
לפרבר העיר שבו נולד והתחתן, ומוצא שכל מה שהיו
פעם אבני״הדרך בחייו נעלמו ואינם עוד, הוא שב הביתה,
אולי קצת יותר אנושי ופחות אטום מכפי שהיה, כדי
לחבק את רעייתו ולהימלט יחד איתה מקוביות הבטון
של מגרד״השחקים שבו התגורר.

גרודין ותומאס — להימלט מקוביות הבטון
דברים רבים מאד נאמרים כאן על-פני השטח׳ וההומור
המייואש שבו ספוג הסרט מזכיר קצת יותר מדי טראגי״
קומדיות עירוניות מן העבר. שיברי״השיחות המתערבבים
אלה באלה על רקע נופי ניו־יורק, הופכים, בסופו של דבר,
תכסיס דרמאתי שדוף במיקצת, והסיום מעיד לא רק על
ייאוש הדמויות אלא גם על ייאוש של המחבר, שלא מצא
פתרון לבעיות שעורר.

רוב קס

ה מ תנ ה שבהישג ידך

וקירותר אצפויר1דלתותמ1

מורל ה
חט&טים הסעוצנים כיצירת אומנות

רוב ק ס
המתנה היפה ביותר
העולם הזה 2106

זה חיה ה עו1
בגיליון ״העולם הזה״ שראה אור בדיוק השבוע לפני 25 שנים,
פירסמו כתבי השבועון כתבת־תחקיר מצולמת, תחת הבותרת
״האם יש משבר?״ שבה תוארה הידרדרות הכלכלה הישראלית
מחד, והתעשרותם של לווייתני, השוק השחור׳ מאידף. פרשנו־המדיני
של השבועון תיאר את המשברים בתיד מפא״י, מיפלגת
השילטון דאז, תחת הכותרת ״ממשלה ב,דיר בורמה כאשר
המאפיין הבולט הוא נסיעתו של שר־החוץ, משה שרת לראנגון,
בירת בורמה, שם פתח בהרפתקה הבורמאית של ישראל. כנוסף
תואר כישלון חרוץ שנחלה ישראל באומות־המאוחדות, כתוצאה
מראיון שהעניק ראש־הממשלה דויד כן־מריון ל״ניו־יורק טיימס״.
ראיון זה הביא את שגריר ישראל באו״ם, אבא אכן, לכתוב לאחד
מראשי מפא״י :״יש לדרוש מראש־הממשלה כי לא ימסור
הצהרות בענייני־חוץ מבלי שתאושרנה על־ידי שרץ החוץ ומבלי
שבי־ג׳י ייוועץ בראשי המישלחות הדיפלומטאיות של ישראל,
אם בכלל רצוי לתת הצהרות כאלה תגובתו של כן־גוריון היתה

1 3ה _ ש הן ה ^
נזעמת, והוא הודיע :״אמסור הצהרות על מה שארצה ולמי
שארצה.״ במקביל בחר לצאת לחופשה ארוכה לטבריה.
מדור ״תיאטרון״ של השבועון, השבוע לפני • 25 שנים, הביא
במיסגרת כתבת־שער, את סיפור־חייהן של שתי שחקניות התיא טרון
״הקאמרי״ ,חנה מרון ואורנה פורת, לרגל הופעתן במחזהו
של ג׳ורג׳ ברנארד שו ״יוהאנה הקדושה״ .כתבה מצולמת הביאה
את קרב האיגרוף המרתק של העשור בין איטר בירנכלום מכית״ר,
שהפיל לקרשים את ישראל מקלר מהפועל.
בשער הגיליון: פוטומונטאז׳ של כוכבות התיאטרון הקאמרי,
חנה מרון ואורנה פורת.

משח שה :״אם אני !310 הק^אינטום אז יגאו וארון הוא סוכן
הא״נטליג׳נס * אבא אבן נגד ברגוויון * במכות מקלו נפל
הע ם
מח׳ר: המתזדין
״בתולה — כתובתה מאתיים (זוז) ואל מנה
— מנה (מאה)״ אמר הדין. עד כה
היו נוהגים הרבנים לרשום בהתאם לכך
בכתובת הבתולה הנישאת לגבר 50ל״י,
עם פחת מתאים לאלמנה. בעדינות רבה
התעלמו הרבנים מקיומו של סוג שלישי,
שאינו שייך לשני הסוגים הנ״ל.
השבוע הודיע הדור המפא״יי על הכוו נה
להעלות את מחיר הבתולין בכתובה,
בהתאם לרוח הזמן, ל־ס 10ל״י.
היתה זו גולת־הכותרת של מאורעות
השבוע — העלייה הכללית של המחי רים,
החל משיחת־טלפון לקביעת פגישה
עם בחורה וכלה בהוצאות המישפט לאי שור
הגירושין ממנה. עליית מחירם ה־רישמי
של הבתולין היתד, סמל מושלם
לתהליך זה: לא־כל-כו מבחינת הבתולין,
כמו מבחינת המחיר.
מפתוח עוד קנה ־קשד,ט!
מאז יום היוולדה אפשר היה להשוות
את מפ״ם לגמל בעל שתי דבשות. הפרש
היה צריך להיות מוכן להיטלטל לפנים
ולאחור בין הקיבוץ הארצי לבין הקיבוץ
המאוחד, בין מחנה לאומני מאד לבין
מחנה שראה עצמו חלק בלתי־נפרד מ מחנה
המהפכה הקומוניסטית. רכיבה זו
לא היתה לפי טעמו של כל אחד, אך
לעומת זאת היה הרוכב יכול לסמוך על
כושר־ההתמדה האגדי של החיה.

צד השני היה משה סנה, שקיווה להיפטר
סוף־סוף מאנשי־ לאחדות העבודה במיפל־גה,
ולהישאר לבדו עם מאיר יערי וחבריו
לשיהת־רעים ועריכת־חשבון.
עמדתו של סנה השתפרה במידה ניכ רת.
אמר מי שהיה ראש המיפקדה האר צית
של ההגנה על מי שהיה מפקד הד
פלמ״ח תחת פיקודו :״אם אני סוכן ה־קומאינפורם,
אז יגאל אלון הוא סוכן ה־אינטליג׳נס

מזונות קוקוריקז

לעומת זאת הופיעו השבוע כמויות גדו לות
של עופות בחנויות.
הממשלה, שהבינה כי עליה לפצות את
הלולנים על ההפסדים, שיחררה עופות
אלה מכל פיקוח וקיצוב, והרשתה ללו-
לנים לקבוע מחיר שנראה להם. זה הגיע
ל ־ 4ל״י.
בשבוע שעבר היו קונים לרוב. המחיר
היה זול מן המחיר בשוק השחור עד כה
( 6ל״י) .אומנם רבים קיוו כי המחיר
יירד, בימים הקרובים, ל־ 2ל״י, אולם
היתד, זו אשלייה בילבד. ואם לא יוכל כל
אחד לקנות כאוות נפשו התאבה, הרי גם
זו לטובה: אם ישחטו חצי־מיליון עופות,
יספיק הדבר רק למנה חד־פעמית של
שליש ק״ג לנפש. מיעוט של קונים יאפשר
מנה גדולה יותר לאנשים שכיסם אינו
נופל מקיבתם.

לפי אומדנה ממשלתית מקרקרות ביש ראל
2,700,000 תרנגולות. למעשה מגיע
מיספר המקרקרות ל־ססס .3,500,מילבד
קירקור עוסקות תרנגולות אלה גם ב אכילה,
מינהג מגונה, אך מתמיד. לשם
כך יש צורך במיספוא. ומיספוא — אין.
לולנים רבים מצאו תרופה פשוטה למצב
(ולתרנגולות) :הם קנו לחם טוב, והאכילו
בו את העופות.
העופות השמיעו קוקוריקו של שביעות
רצון. פחות מרוצה היתה הממשלה. בצפון
הארץ היא הטילה קיצוב בלתי־רישמי על
הלחם, וריתקה את כל החנוונים למאפיה
אחת ויחידה ואסרה עליה להגדיל את
הכמות הרגילה שקיבלו החנוונים. בצורה
זו ביקשה הממשלה למנוע את הסתננות
הלחם למקורי התרנגולות.
הלולנים הסיקו את המסקנות, והחליטו
לשחוט חצי־מיליון עופות. מאחר שגם ב ישראל
אין תרנגולת מתה מטילה, יש
לצפות לירידה ניכרת באספקת הביצים,

איגרן
״רצח !״
חובבי האיגרוף בישראל שבאו במוצאי
שבת לאולם הזירטרון ברמת־גן, כדי לח זות
בתחרות האיגרוף הראשונה בהיס טוריה
בין הפועל ובית״ר תל־אביב נוכחו,
בסיומו של המיפעל, לדעת כי לא היה
הבדל גדול בין ההצגה שראו לבין הצ גות
הליצנים הנערכות מדי־ערב באותו
אולם,
שישה מתוך שמונה זוגות המתאגרפים
שהופיעו בזירה דמו יותר לאנשי אגרוף
מאשר לאנשי איגרוף, התנפלו על יריבי הם
בשצף לא־מאופק, והוכיחו רמה נמוכה.
מאופקים לא יותר היו מארגני התח־

מאז יומו הראשון הועמסה מעמסה
רבה על גבו של גמל זה. מאות פעמים
היה נדמה כי הנה הגיע תורו של הקש
האחרון המפורסם, זה העתיד לשבור את
הגב. אולם הגב הוכיח עצמו מוצק ביותר !
המיטען כבד והלך, ואילו הגמל הוסיף
לחיות בשקט מן המזון המצטבר בגופו.
סופי בהחלט 7השבועי היה נדמה,
למרות כל זה, כאילו נתגלה הקש הסופי
בהחלט. הוא לבש את דמותו של חבר־משק,
אשר בני סיעת השומר הצעיר הח ליטו
לשגרו לכינוס הנוער הדימוקראטי
(הכפוף לגוש המיזרחי) בפראג. בניגוד
חותך להחלטת המיעוט במיפלגה.

תאריך8.1.53 :
רות, שזילזלו בקהל הרב ואילצוהו לחכות
שעה תמימה כדי שיוכלו לסיים את חי־לוקי־הדיעות
הקולניים ביניהם. אך כ אשר
עלו המתאגרפים לטכס הפתיחה, נת גלתה
לעין כל התהום העמוקה הרובצת
בין שני האירגונים הפוליטיים: יצחק פר־גר,
מנהל של ביוד׳ר, נטל לעצמו את
רשות הדיבור (בניגוד להסכם בין שתי
האגודות) ,סילסל כמה מישפטים ברוח ה ספורט
הטהור, הלהיב את הקהל בקוותו
להמשך היחסים התקינים בין שתי ה אגודות.
כאשר
הגיש את זר־הפרחים ליוסף וסר-
מן, נציגה של הפוסל, זכה בתשובה לא-
ידידותית ביותר. פתח וסרמן :״מה ש אמר
כעת פרגר היה בהחלט מיותר, אילו
רצה הפועל ביחסים תקינים קריאות
בוז האדירות שפרצו מגרונות הקהל הש תיקו
כליל את הנואם, שהמתין חמש דקות
וסיים לבסוף במילים שיגרתיות.
״אם לא מייד —רע.״ עלייתם של
המתאגרפים החובבים על הזירה שינתה
את מצב־הרוח העגום. תשומת־הלב הוסבה
אל הכפפות העבות, אל הדם העתיד להיש פך.
אכן, היה זה ערב עשיר באכזריות
לא פחות מאשר קרבות השוורים בזירות
ספרד. ארבעה קרבות נסתיימו׳ בנוק-
אוט ממשי, וגרמו שאגות רמות כגון:
״ישר לו את הפרצוף מרח את אפו,
יא אבדם!״
הבית״ריס, שעלו על יריביהם ההססנים,
חסכו טירחה רבה משופטי הניקוד וניצחו
בצורה משכנעת. גיבורם אותו ערב היה,
ללא ספק, אשר בירנבלום, שהופיע מול
הכפפה החזקה של הפועל: ישראל מקלר.
אשר, שחקן־כדורגל מוכשר, מתאגרף בל-
תי־מנוצח, פסח על העובדה המכרעת ש יריב
כבד ממנו בשישה קילוגרם, ושיכנע
את מנהלו להסכים. לעריכת הקרב.
בחדר ההלבשה, דקות לפני התחרות,
הוא העיר בחיוך :״אינני בקו הכושר.
אם לא אגמור אותו מייד, יהיה רע.״
אשר לא טעה. מכה איומה מידו ה ימנית
הוטחה אל סנטרו של מקלר התי שה
כליל את כוחותיו של איש הפועל
שלא היה מסוגל עוד למנוע את מפלתו
הסופית. בתחילת הסיבוב השלישי וה אחרון
הועף מקלר מהזירה, והובל נטול-
חושים אל אנשי העזרה הראשונה.
לעומת הפנים הצוהלים של הגברים
היתה תגובתה של אחת הנשים המעטות
אופיינית למין החלש :״רצח !״
אנשים ציינה גולדה מאירסוו
ד״ר בן־ציץ הראל הוא

• כאשר
(מאיר) כי
הרופא היחידי מבין חברי הכנסת, העיר
מישהו כי גם ד״ר משה סגה הוא רו פא
..השיבה שרת-העבודה :״סנה הוא
רופא למחלות אחרות לגמרי.״

עמוד־השדרה של הגמל החל רועד למן
הגולגולת ועד לעצם הזנב. ליושבי הדב־שת
האחת ניראה כאילו הפעם נחצה הג בול
האחרון בהחלט: לא זו בילבד ש מאיר
יערי וחבריו לא סילקו את משה
סנה מעמדות ההשפעה, כדרישתם אלא
אף שלחו נציג לעיר־כיסאו של מרדכי
אורן, עיר־מישפטו של רודולף סלאנסקי.
שני אנשים בשני הקצוות השמיעו אנ חה
כימעט־קולנית של רווחה. בצד אחד
היה זה יגאל אלון, שנדמה היה כי סוף־
סוף יצליח לשכנע את אנשי־הקיבוץ ה־הססנים
בני־סיעתו, מסוגו של אהרון ציז־לינג
מעין־חרוד, לוותר על זהירותם ה מסורתית
ולבחור בחיית־רכיבה חדשה. ב
״העולם
הזה״ 3ע7

שנות השתיים מן האחת

שבהופעתן במחזהו של ג׳ורג׳ ברנארד שו יוהאנה הקדושה הצטרפו לשורה הראשונה
של שחקניות התיאטרון בישראל.

• ברברה סטטיויק, שחקנית הו ליווד
שנשאלה איך היא חשה עתה,
משחלפה שנה לגירושיה מבעלה רזברט
טיילור, השיבה :״החופש הוא טוב, אבל
אני הייתי מוכנה לשוב לכלא, בתנאי
שהסוהר יהיה בוב (טיילור)״ .אולם טיילור
אינו מראה כל סימנים של געגועים, ומרבה
לבלות בחברתן של שחקניות צעירות
בהרבה מברברה.

מה חדש בדגם החדש?
בניידת החדשה של שרפ - 320ק 2ו תמצא מספר חידושים
העושים אותה לקניה כדאית עוד יוחד:
כפתור כוונון קונטרסט חזיתי. חיבור לאוזניות וחובל להאזין
ללא הפרעה לתכנית האהובה רק עליך) ועיצוב חדיש ומרשים
ובנוסף לאלה. כל היתרונות הידועים של ניידת ־שרפ־:
אמינות מלאה. תמונה חרה. צליל נקי וקליטה מעולה בכל מקום
בעזרת אנטנה טלסקופית ף זו-וע/^/ץ) .פשוט הרם ושא אותה
ומשקלה כ־ 7ק־גז מהסלון לחדר השינה, לחדר הילדים
או למרפסת. קח אותה אפילו לטיול או למילואים
היא מתחברת בנקל למצבר המכונית.

תובל ל שלם יותר, אבל
איכות גבוהה מזו לא תשיג
טלויזיות יש הרבה. אבל ניידת של שרפ יש רק אחח.
ועתה מציע לך ענק האלקטרוניקה מיפן את הדנם החדש
- 326ק 2ו -מקלט מעולה המיזצר כולו ביפן ־
במחיר שאין לו מתחרה.

היכן תשיג את הגיידת החד שה?
את הניידת החדשה - 326ק 12 ואח כל מוצרי האיכות של שרפ
חובל לראות לשמוע ולקנות בשק־ם, במשכיר המרכזי,
בכל בו שלום. במשכיר לצרכן. ב -שאל. ובחנויות המובחרות
למכשירי חשמל.

שרפ. ש ק האלון שזויקה מיפן

מאן: אסמגובע־מ ירושלים טלפון 02 - 533817 :הפצה: סלון טוקיו. אלנבי 53 ודא. טל 03-283770 .הפצה ביים: אור. יבוא והפצה ,,דרך בית לחם ,60 טל 02-719447 .

העולם הזה 2106

ד״ר י הושע סרת

מנהיגים סורים לאומים היו מוכנים ב־ 1922 להגיע להסכם עם
הציונית על חשבון הפלסטינים ^ מילחמת החוסיינים והנאשאשיבים
^ נוקראשי סחה תמך בפתרון קנטונאלי ^ אחרי 1948 ניסו
מנהיג הפלי טים הער ביי ם לי צו ר מג ע עם ממשלתישראל
ד״ר יהושע פורת 40 נולד בתל־אביב ולמד באוניברסיטה העברית בירושלים,
שם קיבל את תואר הדוקטור שלו, ושם הוא משמש כיום כמרצה בכיר למיזרח״התיכון.
במשך עשר שנים ערך הד״ר פורת את ״המיזרח החדש״ ,ריבעון החברה המיזרחית
הישראלית. ספריו: צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1918—1929

(״עם עובד״ ,תל״אביג ; 1<:111ן ^ 10\ ׳61נ21ז\ 0 ? 21651:1111311ו 1ז 06 0£מ ^ז ש 1מ £

1974ו 1929—1939 זתש 1מ0׳\ס1^31:101131 \ 1
הראיון עם הד״ר פורת נערך בידי דן עומר :

? 216511111311 סו!.)1977

• מה ועל איזה רקע היתה ההתארגנות
הפלסטינית הראשונה ץ

• מה היתה תמונת המצב של היישוב
הערכי ץ

ההתארגנות הפלסטינית הראשונה היתה בעקבות הכי בוש
הבריטי של ארץ־ישראל, לשם מאבק בהצהרת
בלפור. התארגנות זו נישאה, רובה ככולה, על שכם הרובד
האריסטוקרטי של המישפחות הניכבדות, העשירות, אשר
מתוכן יצאו המשכילים הראשונים. הם שאירגנו את ה ציבור
למאבק פוליטי, מייד לאחר הכיבוש הבריטי. הם
עשו זאת תחת הסיסמה של ״איחוד עם דמשק״.

אצל הערבים שררו תנאים הרבה יותר נורמאליים. זה
היה עם היושב על אדמתו. כל הנסיבות שחוללו את הצד
הקונסטרוקטיווי של המיפעל הציוני והיישוב היהודי,
לא היו קיימות בקרב ערביי ארץ־ישראל.

;,ל ה תקד ם בהדרגה
לקראת עצמאות״

• כוונתם שלהם היתה להפוך ״הכל דרומי״
של סוריה ץ .

• היו כמאבק זה סממנים אנטי־אימפרי־אליפטיים

כן, מתוך הנחה שזוהי הדרך המהירה ביותר להשיג
עצמאות ולמנוע הגשמת הציונות. נראה היה אז שבדמשק
תקום מדינה ערבית, בראשות פייסל, בן חוסיין ההאשמי.
לאחר מכן, כאשר השלטון ההאשמי בדמשק חוסל וסוריה
הפכה למנדט, נאבקו אלמנטים אלה עד לאמצע שנות
וד 30׳ בעיקר על ענייני פלסטין! למען שינוי המנדט
הבריטי — או להפסקתו, לביטול הצהרת בלפור, לעצירת
הציונות, ולהקמת מישטר קונסטיטוציוני נוח יותר.

• באילו אמצעים נוהל המאבק הפלסטיני
בראשיתו ץ

• האם היתה לפלסטינים נציגות כ״חכר
!הלאומים״ בז׳נווה ך

התחושה היתה שזהו מאבק במנדט בריטי ובתנועה
הציונית, ולא מאבק אנטי־אימפריאליסטי. המאבק האנטי-
אימפריאליסטי העקרוני החל רק בשנות ה־30׳ המאוחרות
ובשנות ה־40׳ ,והקיף חוגים מעטים בלבד. הבעייה לא
היתה אנטי־אימפריאליזם עקרוני, אלא להשיג את מה
שהשיגו, למשל, בעיראק: השתתפות בשלטון הזר והת קדמות
הדרגתית לקראת עצמאות. הבעייה העיקרית
בעיני הפלסטינים היתה התוכן הציוני של המנדט הבריטי,
ולא עצם קיומו. הייחוד של ערביי פלסטין טמון בעובדה
שבעייתם הפוליטית היתה מייוחדת — מאבק נגד ה התיישבות
הציונית. וסביב בעייה פוליטית זו התגבשו
המיסגרות הפוליטיות ומטרות המאבק. הסורים, לעומתם,
נאבקו במנדט צרפתי ולא בהתיישבות צרפתית.

• כמה שונים ערכיי הארץ מערכים אחרים
כאיזורץ

לא היתה להם נציגות פורמאלית. גם ליישוב היהודי
לא היתה נציגות פורמאלית. היה דבר אחד, וזהו האלמנט

בארץ־ישראל היתד מציאות פוליטית אחרת, ולכן
נוסחו מטרות מאבק אחרות. קווי־ייחוד אתניים אחרים

בעיקר באמצעים מדיניים ותעמולתיים. היה זד ניסיון
ללחוץ על השלטון הבריטי בארץ, על-ידי הבעת ההתנגדות
של האוכלוסיה הערבית לצורת השלטון, ונסיון לשכנע
את דעת־הקהל באנגליה, שמדיניותה בארץ־ישראל מזיקה
לאינטרסים הבריטיים בעולם המוסלמי.

..ההתארגנות הפלסטינית
הראשונה היווה של
החבר האויססוהואם׳
הפאך ערבי היחיד באותה תקופה: בז׳נווה היתה מישלחת
שקראה לעצמה ״סוריה־פלסטינית״ ,בראשותם של איחסן
ביי ג׳עברי ושאקיב אל־סאלם. הם ניסו לייצג את התנועה
הלאומית המשותפת של סוריה וארץ־ישראל. אבל זו היתה
פיקציה.

מדוע ז

התנועה הלאומית־הערבית־הפלסטינית היתד ערבית
בתכנים האידיאולוגיים, אבל פלסטינית בהתנהגות הפו ליטית.
היא לא נטתה באותן שנים לפעולה מדינית משו תפת
עם התנועה הלאומית הערבית בסוריה, מתוך הערכה
שהמטרות הן שונות, הבעיות שונות, ומתוך ידיעה ש הסורים
פחות עיקביים מאשר הפלסטינים בהתנגדותם
למיפעל הציוני. הם ידעו שבשנת 1922 היו מנהיגים
לאומיים סורים מוכנים להגיע להסכם עם התנועה הציונית,
על חשבון הערבים הפלסטינים. ואני חושב, אם כי זה כבר
פחות ידוע, שבשנת 1930 היתה שוב מגמה להמשיך באותו

קו, וקויימו מגעים עם הציונים ביחס להסכם אפשרי
בין שבי הצדדים. כך, שגם זה הוסיף לרתיעה מגיבוש
חזית מאוחדת, שבה הסורים יתנו כמובן את הטון. ה־מישלחת
בז׳נווה קראה לעצמה סורית־פלסטינית, אבל
היא לא היתה מישלחת פלסטינית, אלא מישלחת של
גולים סורים שפעלו בקאהיר למען עצמאות ארצם.

• האס גיסו הפלסטינים, כמהלך אותה
התקופה, לטפה מיסגרות חינוכיות וכלכליות
מייוחדות ז
התנועה הפלסטינית לא היתה די מפותחת, גם אירגו-
נית וגם מושגית־אידיאית, כדי להצליח וליצור כלים של
מעין מדינה־בתוך־מדינה — כפי שעשו היהודים. בתחום
החינוך לא היה צורך בכך, כיוון שמערכת החינוך ה ממשלתית
התנחלה בערבית. תרבותה ותכניה היו לאומיים
דיים. היה הבדל עצום בין היהודים לערבים בגיוס משא בים
כספיים. לציונות היו משאבים רבים יותר מאשר
לתנועה הלאומית הפלסטינית, שבקושי מימנה את דד
מישרד שלה ועוד כמה פעולות אלמנטריות. אשר לתחום
הכלכלי, הרי שהיה שוני בנסיבות. היהודים באו ארצה
על מנת לבנות ולהיבנות בה, כדי לכונן את המיסגרת
שתאפשר את קליטת ההמונים. היה גם מיטען גדול של
רצון לחולל ניסויים חברתיים, לשוב אל הקרקע. וכל
זה חייב פעולה.

ערבים באידיאולוגיה - פרסטיניס בהתנהגות בוליטיתי•
לא נמצאו. המצב כאן דומה לאירופה של ימי-הביניים.
לציבור הערבי יש תרבות ספרותית אחת, ומרביתו מחזיקה
גם בדת אחת. במישור היומיומי נעלמת האחידות ה לשונית,
ובמקומה נפרשת קשת מגוונת מאוד של לשונות
מקומיות. סוריה הגדולה — אותו איזור גיאוגרפי השוכן
בין תורכיה למצריים — מהווה קבוצה לשונית אחת,
ובה דיאלקטים שונים, קרובים זה לזה. אבל קווי הייחוד
החוצים ביניהם אינם גיאוגרפיים. אין בנמצא דיאלקט
פלסטיני לעומת דיאלקט סורי. בארבע הארצות: סוריה,
לבנון, עבר־הירדן וארץ־ישראל, ישנם דיאלקטים אקו לוגיים
שונים.

• מה זאת אומרת 1

הבימאים מדברים פחות או יותר בדיאלקט אחד,
הכפריים מדברים פחות או יותר בדיאלקט אחד, וגם
לעירוניים דיאלקט אחד. את התופעות המייווזדות של
הדיאלקט הירושלמי נמצא גם בטריפולי וגם בדמשק.

(חמשו נזססוד )47

#אז מהד הייחוד הפלסטיני ז

הוא פוליטי. הוא מתבטא בתוכן מייוחד ובפטרה אחת.

״ סיכ סיד ק טן •—
להב ה גדולה״
• האם כתקופה שקדמה ל־ 1935 היה גוף
צכאי מרכזי שניהל את פעולות !הפלסטינים 7
לא היה קיים מעשה צבאי שיטתי. ברוב המיקרים היו
אלה התפרצויות של המון שחש דחף כתוצאה מהסתה,
סתיסכולים, או מהצטברות של גורמים כאלה. המון ש הוסת
לצאת לפרוע ולהכות ביהודים. בשנת , 1920 במהלך
חגיגות נבי־מוסה, שולהב המת חוגג שבא מכל רחבי
מרכז ארץ־ישראל. די היה בשניים־שלושה נאומים משל הבים,
כדי שתחל התפרעות נגד היהודים. מה עוד, שב־התפרעות
הזאת היה ברור לפורעים בירושלים שבעיר
לא יהיה כוח צבאי בריטי שימנע אותם. כי ראש המטה
של צבא הכיבוש הבריטי׳ ,ווטרם טיילור, רצה שהיהודים
ייפגעו, כדי להוכיח את עוצמת ההתנגדות להצהרת בלפור.
בחודש מאי , 1921 ביפו, היו אירגונים פלסטינים מילי־סאנטים
שניסו להוכיח עד כמה גדולה התנגדות הערבים
להצהרת בלפור, דש סימנים שהיה אז איזה אירגון־גג.
אבל קשה לדעת בוודאות מוחלטת. אני מטיל ספק

.רעיו! האושאגגסינציה
הבוססינית חלד בשחת החמישיס״

הציונות, לשמור על ערביותה של פלסטין ולהשתלב
בגל של האחדות הערבית, שהחל אז לגאות בארצות
הערביות. בקרב ערביי הארץ צמח דור חדש, שלא כולו
בא מהרובד העליון של החברה. בני דור זה התארגנו
במפלגת האיסתיקלאל ונקטו בעמדות יותר עקרוניות,
כלומר: אנטי-אימפריאליסטיות. אם כי לא צריך להגזים
בזה. התפתחו מיסגרות אירגוניות של צופים, שגדלו ופרשו
מהמיסגרות הרשמיות של תנועת הצופים העולמית והפכו
למרכיב חשוב ביותר בתנועה הלאומית. באותן שנים
התפתחו גם כמה אירגונים צבאיים קטנים, שרכשו נשק
והתאמנו בסתר.

• מי מימן את האירגונים הצבאיים האלה

מיסגרת אחת הוקמה באיזור ירושלים, בניהולו של
עבד אל־קאדר אל־חוסייני. אני מניח שהמימון שלה בה
מקרנות של המועצה המוסלמית העליונה. הם אספו תרומות
במקביל. באיזור תול-ברם וקלקיליה קמה מיסגרת שקראו
לה הנוער המורד. היא היתה חלק מגדודי הצופים. בחיפה
ובגליל התחתון קמה מיסגרת שהיתה קשורה באגודת
הצעירים המוסלמית, שבראשה עמד עז אל־דין אל־קאסם.
היא הטיפה לשורשיות — מעין פונדמנטאליזם מוסלמי —
ולעמדה לאומית רדיקאלית. היא רצתה לשמור על מוס-
למיותה של הארץ, ולארגן מאבק ברוח זו. בנובמבר 1935
יצאו אנשים אלה להרי שכם, לא ברור בדיוק לשם מה,
וניתגלו שם על־ידי המשטרה הבריטית. אל־קאסם ושלושה
מחבריו נהרגו, אחרים ניתפסו ומעטים נימלטו. מבין אלה
שנימלטו יצאו אחר־כך המפקדים החשובים ביותר של
המרד, בשנים . 1936—1939

כיצד ;•והל,המרד ץ

הוא החל בשביתה כללית ובמרידה מזויינת. אמצעי
אלימות ננקטו כבר אז, כלפי מי שלא רצה לתמוך או

• מה היו הגורמים שהביאו להתרחשויות
האלימות שד שגת !) 193ז
מצד אחד החל המיזרח־התיכון עולה על דרך של
עצמאות. עיראק, סוריה ולבנון, עדב־הסעודית, וגם מצ ריים.
ערביי ארץ־ישראל ראו שמסקיב כולם הולכים
לקראת עצמאות ואילו הם נסוגים לאחור, ביוץ שבמקביל
להתקדמות לעצמאות בארצות הפובבות, גדל בארץ־ישראל
הבית הלאומי היהודי, קרם עור וגידים — והפך ממילים
למציאות. אחרי המשבר הכלכלי בארץ, בשנים 28־,1926
היתה התנערות, והחל מהשנים 31־ ,1930 ועם עליית ה נאצים
לשילטון, גבר הדחף היהודי לצאת מאירופה.
הגבלת ההגירה לארצות־הברית והמשבר הכלכלי העולמי
באותה תקופה, שהביא ארצות רבות לסגור את שעריהן
בפני הגירה יצרו דחף עצום של יהודים לצאת מאירופה.
ממדי העליה היהודית לארץ־ישראל גדלו. כן הגיע לארץ
הון יהודי, חלק מרכושם של יהודי גרמניה. לסוכנות
היהודית היו משאבים גדולים יותר — אחרי האיחוד של
שנת 1929 עם האלמנטים הלא־ציוניים שבץ יהודי ארצות-
הברית — ובעזרתם ניתן היה לקלוט בארץ -את העליה
היהודית. הערבים ראו לפתע, שאם בשנת 1931 היו
בארץ 175 אלף יהודים, הרי שבשנת 1935 היו כבר
למעלה ם־ 400 אלף. העליה גדלה מ־ 5אלפים יהודים ב-
23־ 1931ל־ 60 וכמה אלף יהודים בשנת . 1935 העליה
לוותה גם בתנופת בנייה גדולה ובהתרחבות טריטוריאלית
וכלכלית. כך שבשנת 1936 ליוותה את ערביי ארץ־ישראל
התחושה שאם הם לא ינקטו מייד בצעדים דראסטיים
לבלימת היהודים, הרי שהם ייהפכו תוך 10 שנים למיעוט
בארץ־ישראל.

• האם לוותה תחושה זו כהתארגנות
פוליטית מוגדרת ץ

המיסגרת הפוליטיות הישנות התמוטטו. קמו מיפלגות
ערביות לאומיות, ששמו להן למטרה למנוע את הגשמת

48 1

הינחה אותם שיקול פוליטי, שהניח כי מדינת החלוקה
הזאת תסלק את המופתי, כי היא נועדה להיות מסופחת
לעבר־הירדן, וההערכה היתה שהנאשאשיבים ישלטו בה
מטעם עבדאללה. לכן הם לא רצו להגיע לידי קרע
גמור עם הבריטים, ונטו לקבל את החלוקה כפתרץ.
כך, חשבו הם, היו מקבלים בסופו-של־דבר את רוב הארץ
לידיהם. מסיבה זו הם התנגדו לחידוש של המרד, ובוודאי
שהתנגדו למאבק האנטי־בריטי שהתעצם החל ב־. 1937

• האם הציכור הערכי התגייס למאמץ
המילחמתי כדומה ליישוד היהודי ץ

העמדה שלהם היתה: לשבת מן הצד. המופתי, כמובן,
לא היה בארץ. ב־ 1937 הוא ברח לסוריה, משם לעיראק,
וכאשר דוכא מרד ראשיד עלי אל-כילאני הוא ברח
לאיראן. בסופו של דבר הגיע לגרמניה: הוא, וכמה
מאנשיו, תמכו ישירות בנאצים.

• האם הצמיח מצכ זה הנהגה חדשה
לפלסטינים ז

הסתלקות ההנהגה יצרה, במידה מסויימת, חלל ריק.
רבים מהחוסיינים הסתלקו. ג׳מאל אל־חוסייני נתפס והוגלה
לרודסיה ! המופתי ברח. החיים הפוליטיים די שממו. את
החלל שנוצר ניסו למלא אנשי האיסתיקלאל, שבראשם
עמד עוני עבד־אל-האדי, שהיה פרו־בריטי. אבל הציבור
הרחב שמר אמונים למנהיגותו של המופתי, כך שלא
התגבשה מנהיגות אלטרנטיווית. הוא ניצב בעמדת המתנה,
הן מבחינת המנהיגות והן מבחינת היחס לתוצאות המיל-
חמה העולמית. לפי הלכי־הרוח — ועל כך יש עדויות —
היתה אהדה לנאצים ולגרמניה, בבחינת: האוייב של
אוייבי הוא ידידי.׳
מעטים התגייסו: כ־ 3,000 ערבים, לעומת כ־30,000
יהודים. מספרים אלה מעידים על היחס למילחמה. אך
בתום המילחמה הוקמה הליגה הערבית, ונראה היה ש המדינות
הערביות יוצרות גוש פוליטי, שיכריע בכוח
ליכודו וממדיו בשאלת ארץ־ישראל. לערבים הפלסטינים
היה נוח שהליגה הערבית תילחם את מילחמתם. המנהיגים
של ערביי הארץ הוכתמו באהדה לנאצים, ולעומתם היו
מנהיגי הליגה הערבית בעלי־בריתם של הבריטים. גם מה
שהתרחש בארץ הפחיד אותם: הם הניחו כי היהודים
ייצאו מחוזקים מן המילחמה. העובדה שהעם היהודי
הושמד באירופה לא הרשימה איש מהם. הם התרשמו
מנתון אחר, שהיו שלושים אלף חיילים יהודים בצבא
הבריטי.

• מה היו הגורמים לפרעות 1929ז

״שמירה על
ה מו סל מיו ת ״

• ימטרתם היתה להשיג מעט. אכל שיהיה
פלסטיני ץ

• דמה עד ממדי ההתגייסות הערכית ל־צכא
הכריטיז

אם הם תיכננו את התפרעות האחד־במאי, אבל הרקע
לכך הוכן. וכאשר החלה הסערה, בסיכסוך שפרץ בין
שתי הפגנות של היהודים וכמה ערבים נקלעו לאמצעו,
היה די בגפרור הזה כדי לשלהב את האווירה שהיתר,
מופנה.
היתח הסתה דתית רצינית מאד, בעניין קדושי ה־איסלם
בירושלים. לערבים היה ברור שהיהודים מנסים
לשנות את הסטאטוס־קוו ברחבת התפילה שלפני הכותל־המערבי.
ניסיון זה הוצג על־ידי חאג׳ אמין אל־חוסייני
כצעד ראשון בניסיון ארוך ושיטתי להשתלט על הר־הבית
כולו. הדבר הזה נתפס הייטב על-ידי הציבור הערבי.
חר־בבית המיסגדים שלו היו, במשך השנים שקדמו, מרכז
לפעולות שיקום ולהאדרת שמם — כך שגם כאן היה די
במעט ניצוצות. התנהגות לא־שקולה של היהודים, והפגנה
של אנשי בית״ר, די היה בהם כדי שסיכסוך קטן יהפוך
להבה גדולה. זאת היתה, בעצם, פרשה אחת גדולה של כל
מיני מעשים פרובוקאטיודים מצד המופתי, כדי שהיהודים
יתרגזו. הוא היה מעונית שתהיה התפוצצות סביב ה־סיסגדים
הללו. הם היו הספל הטוב ביותר ללכד סביבו
את הציבור הערבי, סמל קונקרטי שהיה מובן להמון
העט. אחר־כך, ההתפרצויות הגדולות כנגד היהודים ב חברון
ובצפת, מקומות שתושביהם היו הפחות־אקטיוויים
בתנועה הלאומית הפלסטינית, נעשו על רקע של תעמולה
מאת — הגנת קודשי האיסלם בארץ. משני מרכזים אלה
של קהילות מוסלמיות שמרניות יצא המון שפרע ביהודים
— שבאופן תיאורטי היו צריכים להיות האחרונים להיפגע.
הם לא היו בני היישוב החדש, לא ציונים, אלא בני
היישוב הישן, שלפחות בחברון גילו עמדה אנטי־ציונית
במרה, כדרכם של האורתודוכסים היהודים באותה ה תקופה.

ישראל.
הם לא העזו לומר זאת בגלוי, אבל לחשו זאת
באוזני הבריטים.

כיצד השפיעה עליהם עוכדה זו ז

הם הבינו שיחסי הכוחות משתנים כתוצאה מכך —
ולטובת היהודים. גם הבסיס הכלכלי של היישוב היהודי
בארץ התחזק באותם ימים, עקב התיעוש וההתעצמות
במהלך המילחמה ובגלל הביקוש הרב למוצרים מצד
צבאות בעלות־הברית שהתרכזו באיזור. החל משנת 1945
הלכה וגדלה מידת הרדיגנציה שלהם, כאשר ההישענות

אסר עראפאת
להשתתף בשביתה הכללית. הוועד הערבי העליץ ניהל
את השביתה, שהחלה באפריל 1936 והסתיימה באוקטובר
של אותה השנה. עזרו לו בכך הוועדות הלאומיות בערים.
גורמים אזרחיים אלה קיימו קשר עם המורדים, שיצאו
בחודש מאי להרים, וסיפקו להם נשק, מזון וכסף. הכנו פיות,
כך נקראו קבוצות המורדים בפי בני היישוב
היהודי, לא היו כפופות ישירות למיסגרות הפוליטיות
הלאומיות. מאוקטובר 1936 ועד לאוקטובר 1937 חלה
רגיעה במרד, ולאחריה — הכל השתנה. כאשר התחדש
המרד, פוזרו הוועד הערבי העליון והוועדות הלאומיות
בערים, והכנופיות נשארו לבדן. האירגון עבר אז לידי
הוועדה המרכזית של הג׳יהאד — המאבק — בדמשק.
היא סיפקה ציוד ונשק, בכמויות קטנות, והדרכה.